גליון 1738 מתאריך 23 בדצמבר 1970

לאן מובילה
גולדה?

המוחש!!
הסינור האמיתי המלא
על התמרונים המוזרים בירושלים

כדברי דיין ואף תמך, כשיחות פרטיות,
בבמה מהצהרותיו של שד-הכיטחץ.

שייערכו בראשית ינואר .1971
5000 חבר אג״ד יבחרו ב־ 120 נציגים וקרוב לוודאי
שרוב בעלי התפקידים שכיהנו עד לבחירות, ימשיכו
באותם תפקידים.

המרכז החופשי
יהזור להרות?

האם התערער מצב
בריאותה של גולדה?
ידיעות שנלחשו מפה לאוזן בימים האד־רוניס
בירושלים, סיפרו באילו חלה לאח רונה
הרעה כמצב בריאותה של ראש־הממשלה
גולדה מאיר.
בזמנו, לפני שנבחרה כראש־הממשלה, נמצאה גולדה
בהשגחה רפואית מתמדת של רופאי בית־החולים ביי־לינסון.
אחת לחודש היתד, נכנסת לבית־החולים, שם
היה לה חדר קבוע בקצה המסדרון של המחלקה
פנימית ג׳ ,ובמשך יומיים שלושה היתה מקבלת
טיפולים מידי הד״ר יוסף רוזנפלד. באותה תקופה נקבע
כי גולדה סובלת ממחלת קרישי־דם שנגרמה כתוצאה
מדלקת ורידים וכן התגלו במוחה מוקדים אפילפטיים.
אולם מאז נכנסה לתפקידה כראש־הממשלה חלה
הטבה ניכרת אצל גולדה בת ה־ .72 למרות עומס
העבודה והעישון המוגבר, היא הפסיקה את הטיפולים
והבדיקות, קיבלה תוספת חיונית ונראתה יותר
רעננה מאשר בעבר.

הידיעות שהופצו בירושלים השבוע סיפרו
כי לאחרונה נאלצה גולדה לחדש את
הטיפולים, נכנסה מחדש לביקורת וטיפולים
בבית-החולים ״גיילינסון״ ורופאיה אח הוזעקו
פעם לכיתה. בל המקורות המקורבים
לגולדה הכחישו ידיעה זו בתוקף. אולם
לנוכח המסורת הקיימת בישראל להסתיר
את מצב בריאותם של ראשי המדינה
(כשראש־הממשלה לוי אשכול לקה בהתקף־לב, ממנו
נפטר לבסוף, נשמר הדבר בסוד כמוס במשך ימים רבים)

לא ניתן לקבל דו״ח מהימן על מצב בריאותה
של גולדה ולוודא אם אומנם חלה בו
הרעה.
נראה שההחלטה של גולדה לפרוש בקרוב מראשות
הממשלה נובעת מההחמרה במצב בריאותה.

בחירות ב~? 1971

מסתמנת אפשרות שהמרכז החופשי יחזור לחרות
גם אם הבחירות תיערכנה בקרוב.
צימצום השינאה ההדדית מתבטא בין השאר בהסכמת
חרות לשתף את המרכז החופשי לעיתים קרובות
בהצעות ההחלטה המוגשות לכנסת על־ידי גח״ל (השבוע
זה קרה בעניין עיירות הפיתוח).

אחת הדרבים האפשריות לאיחוד: פרישת
קבוצת סרלין מהליברלים והצטרפותה
הזמנית למרכז החופשי, בדי להצטרף ביחד
לחרות.
בצורה זו תשתחרר חרות מהתחייבותה שלא לקלוט
פורשים מד,ליברלים, כשם שלא קלטו בשעתו את פורשי
חרות.
בחוגי חרות סבורים כי יוסף ספיר לא יפוצץ את
גח״ל על רקע זה, מביתן שאינו יכול ללכת. לבחורות
לבדו.

אלוה (מיל ).גביש
במקום אליהו נאווי?
בעיקבות הבחירות האחרונות של מפלגת העבודה,
התערער מעמדו של ראש עיריית באר־שבע אליהו
נאתי. התברר כי רבים ממקורביו במפלגה לא נבחרו
לתפקידים בסניף הבאר־שבעי.
לעומת זאת התחזק מעמדם של מתנגדי נאתי, מזכיר
מועצת הפועלים אורי סבאג וסגן ראש העיר אביגדור
אביטל.

לאור תוצאות הבחירות, מסתמנים עתה
סיכויים להדחתו של נאווי מראשות העיר.
במועמד כמקומו מוזכר שמו של אלוף
(מיל ).ישעיהו גביש, המשמש עתה במנהל
חטיבת המתכת כ״כור״ ,שדחה בשעתו
הצעת מועמדות לשמש כראש עיריית
באר-שבע.
גביש מתכונן עתה לבנות לו בית בבאר־שבע׳ ואף
קיבל אישור למיגרש לצורך זה.

בהירות ב״אג״ד״
בתהילת ינואר
אין לצפות לשינויים מרחיקי-לכת מתוצאות
הבחירות למוסדות קואופרטיב אג״ד

בדווים לתפקויד סוהרים?
שרות בתי-הם והר, הסובל ממחסור ב•
כוח־אדם, החליט לגייס לשורותיו בדווים
צעירים מאיזור הדרום.
הרעיון התעורר בעיקבות תביעותיהם החוזרות
ונשנות. של בחזים המתגוררים בנגב, לגייסם לצה״ל
לשרות חובה. הבדווים שחלקם משרת בצה״ל
מעוניינים לשרת גם בתפקידים אחרים.
אך גישושים ראשונים בקרב הבדווים הראו בי
הרעיון לשמש סוהרים אינו מוצא חן בעיניהם והם
עומדים על כך שייגייסום לצה״ל.

למרות זאת מתכננים עתה כשרות בתי
הסוהר, גיוס של 30 סוהרים בקרב שבטי
הבדווים.

סיכסרר מים ביו ״מש״
רות״ ועיריית באר־שבע
כאם תממש חברת ״מקורות״ את איומה
ותצמצם את הספקת המים לבאר-שבע,
בגלל חוב כסך 1.5מיליון ל״י של העירייה
לחברה, יתן ראש העיר אליהו נאווי הוראה
לעוזריו לפרוץ את הברזים של ״מקורות״.
נאווי הודיע על כך בתחילת השבוע, לאחר ששמע
מנציג גח״ל בעירייה, יעקב גרשפלד, בעל מפעל מתכת
בנגב, בכמה מסתכם מלאי המים של כבאי באר־שבע.
גרשפלד גילה כי אם תצמצם מקורו ת את הספקת המים
לעיר׳ ותפרוץ שריפה, יספיק מלאי המים במכוניות
הכבאים רק כדי לכבות שריפה בבית קטן.

למרות בל ההכחשות, ייתכנו בחירות בשנת
.1971
למרות שאין לכד כל סיבה פורמלית, מכיוון
שיהיה למערך רוב לבצע בל מדיניות
שיחליט עליה, יתכן מאוד שההכרעה
תהיה של גולדה מאיר, שלא תרצה לשאת
באחריות לנסיגה ללא אישור העם.

מוסדות סעד הנו מהא שרא׳
האמריקאי לי שר אל לקניית נש?

לא מן הנמנע כי גולדה מאיר תפעיל את שירותי
הביטחון במלחמתה בהדלפות מישיבות הממשלה.

מוסדות סעד ומדע ישראליים ייהנו
בעקבות אישור האשראי האמריקאי בסך
חצי מיליארד דולאר לקניית נשק
אמריקאי על-ידי ישראל. פרטי עיסקה
מוזרה התגלו השבוע בואשינגטון.

כתוצאה מכך נעשתה עיסקת חבילה
בין ביה״נ והסינאט -לפיה יאשר
הסינאט את חוק האשראי הצכאי ובית־הנבחרים
יאשר בתמורה את חוק הסיוע
החינוכי.

כידוע חייב כל חוק להתקבל על־ידי שני בתיה,קונגרס
של ארצות־הברית, בית־הנבחרים והסינאט.
בשעתו אישר ביד,״נ את הקצבות הסיוע הצבאי
האמריקאי, בה נכללה יחד עזרה לישראל ולקאמ־בודיה
ולעוד מספר מדינות. הסינאט עיכב את
אישור החוק׳ בעיקר משום שחבריו סרבו לאשר
את ההקצבה לקמבודיה.

ואומנם, כאשר אישר הסינאט את החוק הצבאי
אישר בית־ד,נבחרים הקצבות בסכומים הבאים: חצ־מיליון
דולאר למכון וייצמן, מיליון ורבע דולאר
ל״מכון לאילוף נוער״ ,חצי מליון דולאר לביתר,ספר
חיים לנערות ורבע מיליון לבית־ספר מקצועי
לילדים מפגרים.
שינוי של הרגע האחרון בחוק אירע כאשר חבר
הקונגרס ג׳ון רוני תבע לקצץ חצי מיליון דולאר
מ״ד,איגוד לאילוף הנוער״ ולהעבירו לבית־ר,חולים
לקשישים בזכרון יעקוב, מוסד שהוא אפוטרופסו
זה שנים רבות. השינוי המוצע התקבל.

הש״ב נגד המדליפים
לאחר ההדלפות על רצונה של גולדה לערוך
בחירות לפני נסיגה מן השטחים,
החלה מתגבשת כמשרד ראש-הממשלה ה תוכנית
לשיתוף הש״ב במלחמה במדליפים.

סולחה ביו יערי לדיין
צפוייה פגישת התפייסות בין שר־הכיט*
חון לבין מנהיג מפי״ם מאיר יערי.
היוזמה לפגישה באה מצד חוגים מסויימים במפ״ם,
וזאת למרות הצהרותיו של דיין כי בגין קרוב אליו

יותר מאשר יערי.

יערי עצמו החל לגלות לאחרונה עניין

בינתיים היה מונח לפני ביה״נ חוק
נוסף, לסיוע למוסדות סעד כישראל בסכום
של 2.5מיליון דולאר. אולם באש
ר התברר לחברי כיח׳״ג שהסינאט
מעכב את חוק סיוע הנשק, החליטו ל־עכב
את אישור הסיוע החינוכי, שאושר
בבר קודם לבן על-ידי הסינאט.

בך נהנתה ישראל משני העולמות גם
יחד בתוצאה מהתנגשות האינטרסים
של חברי שני כתי הקונגרס.

מכתבים תודת הורים

יורשה לנו להודות לעיתונכם על הכתבה
ה מור ה הנו שכת (העול ם הזה ,) 1732
שהתייחסה לבעייה הכאובה של העברת
מורה מבית סיפרנו — שלא התאימה לתפקידה.
אנו
רואים בביטוי הנאמן, שניתן ל־בעייה
חינוכית זו — אחד הגורמים שתרמו
לפיתרון הבעייה, ללא זעזועים מיותרים,
ולקידום רמת החינוך בבית־הספר ב־כפר־שלם.
בזאת
קיימתם צו חז״ל חשוב :״הזהירו
בבני עניים כי מהם תצא תורה.״

ועד הורי בי״ס הלל,

נפ ר־ טלם

אוניברסיטת

חי 6ה והפוליטיקה
בכתבה על אוניברסיטת חיפה
הזה ) 1732 תיארתם יפה את השיקולים הפוליטיים
במ׳ינוי בני מיעוטים לתפקידים
אקדמיים. אבל ברגע שקמה אוניברסיטה בחיפה
נולדה המפלגתיות שלד״ משה רינות׳
מנהל המחלקה לחינוך של העירייה,
היד מאז היום הראשון של האוניברסיטה
״נציג ראש העירייה״ (אבא חושי ז״ל) בסגל
האקדמי. רינות הביא אנשים שונים
לאוניברסיטה וגם את סגנו במחלקה לחינוך׳
יהונתן גלי. שניהם משעממים עד
היום את תלמידיהם באוניברסיטת חיפה.
כמשגיחים על בחינות באוניברסיטה משמשים
פקידי העירייה. אחד מראשי החוג לחינוך
באוניברסיטה הוא מנהל בית־הספר
התיכון של העירייה. השנה מלמדת בחוג לחינוך
גם מנהלת בית־ספר מיקצועי של
העירייה והרבה מורים הם מקריית־חיים.
פרופסור שמריהו טלמון התפטר לפני שנה
מראשות האוניברסיטה בחיפה, ועיתונים
שונים פירסמו דבריו על ה״רמה״ והאווירה
של האוניברסיטה הזו. אין זה סוד
שרבים ממוריה לא נתקבלו להוראה באוניברסיטאות
אחרות, שרבים חסרים תו־ארים
גבוהים, שחלק נפלט ממקומות עבודה
קודמים וכד.
טלמון עזב, אקצין בא, הכל השתתק —
עד שגיליתם טפח על האוניברסיטה. יישר
כוחכם, רבים אומרים לכם תודה.
(העולם

א. ססוזנ ם, חיפ ה

8בבית־הסוהר הגדול סוף־סוף אני מחוץ לבית־הסוהר הקטן,
אבל נכנסתי לבית־הסוהר היותר גדול. אני
מרותק לעיר לוד, ואם אני בחוץ, אז א׳ ן

פאוזי אל־אסמר
ספק שזה בזכות שני דברים: הראשון שאני
באמת חף מפשע, והשני בזכות המאבק
שניהלו הרבה אנשים בשבילי.
לדעתי, מעניין לפרסם את הצו החדש ש־קבילתי:
תקנות
הגנה (שעת חירום) 13 1945 על פי
תקנה .110
הואיל ואני סבור כי דרוש למען ביטחון
הציבור בישראל והגנתה של מדינת־ישראל
ובתוקף סמכויותי לפי תקנות )2(6ו־110
מתקנות ההגנה (שעת הרום) 1945 אני
אלוף רחבעם זאבי, אלוף פיקוד המרכז ומפקד
צבאי פיקוד המרכז מצווה בזה כי:
(המשך בעמוד )6
היזייה הזה 1738

מברכת
א ת כל
ע ישראל
ל חג המכ בי ם
מפעל

מה שאלוהים אמר

,חלק שלישי)

י.ש החו שבים שהתנ״ך אינו מסוגל לדבר אל דור המאה ועשרים דברים לענין, מ שום
שהתנאים והנסיבות שלנו שונים כל־כן מאלו של דור תורת־סיני. אני אינני נמנה
על אלו, ועל־נן, מוקד שת סדרת מאמרים זו לנו שא ״ע שרת הדברות״ .אמנם נכון הדבר
כי הנסיבות הנוכחיו ת אינן ני תנות להשוואה עם אלו של אותם ימים, אבל האדם,
בתור שכזה, לא השתנה. משום־כך צרכיו ובעיו תיו הי סודיו ת היום הן אותם הצרכים
ואותן הבעיות אשר הטרידו את האנו שות מימים ימימה. בהמ שך הדברים יסתבר
כי אינני דבק דוקא בפירו שים המסורתיים המקובלים עלינז מזה דו רו ת, וכיצד
ייתכן אחרת? — הרי אני וחברי הננו יהודים המכירים ב מ שי חיו תו של י שוע מנצרת,
ואנו כופרים בסמכותה של המסורת במי שור הרוחני, וזאת ענ< כל ההערכה הכנה
שיש לנו למפעלותיהם של חז״ל והתרומתם התרבותית, הלאומית והמוסרית, לחיינו
כעס. על כל פנים, אני תקווה כי המאמרים יעודדו מנין מחודש בספר־הספרים הנהדר
הזה, ואולי בכך יבוא מי להכיר בהדרו של האלוהים אליו מכריז הספר, ובתפארת־המעשה
שהוא עשה בעדנו במשיח.

״זכור נא את יום השבת לקדשו״
יש כאלו העורכים השוואות בין חוקת חמורבי לבין זו של משה והטוענים כי הם
מוצאים הרבה מאד מהמשותף לשניהם. חמורבי היה מלך בבלי ידוע אשר חי בימי
אברהם (.ייתכן שהוא אמרפל, המוזכר בבראשית י״ד פסוק ראשון) .הוא חיבר מסכת
חוקים אשר היתר, נפוצה מאד בעולם התרבותי דאז, ונחשבה להישג מוסרי וחברתי
נעלה ביותר. ניתן לראות את העמוד עליו חרט את חוקיו בלובר שבצרפת. בין
השאר׳ יש בחוקתו זו של חמורבי ״שבת״ ורבים היו שקפצו על דוגמה כדוגמת
זו כדי לנסות ולהוכיח כי משה לא ״קיבל״ תורה, אלא שחיבר תורה, כלומר, שמקור
חוקת משה הוא אנושי, והיא לא ניתנה על־ידי אלוהים.
אלא שההבדלים בין שתי החוקות מהותיים ורבים מן המשותף להן. ה״שבת״ של
חמורבי, למשל, איננה ממש שבת. זהו יום גדוש־רעות: השדים והרוחות מסתובבים
בחוצות ואבוי לאיש הנתקל בהם. זוהי הסיבה שאין לצאת לעבודה ואין לצאת מן
הבית. אבל לא כזו היא השבת שלנו. זהו יום של מרגוע ומנוחה, מתת אל אוהב
לאדם העמל. אמנם על האדם לעבוד את האדמה בזיעת־אפו משום חטאו, אבל אלוהים
נותן לו מרגוע מדי שבוע, שבת. יום מנוחה. יום ברכה ותענוג.
יש שעשו מהיום עול כבד על־ידי שהעמיסו עליו המון רב של חוקים ומצוות שאבד
עליהם הכלח ומזמן כבר איבדו כל משמעות מוסרית או רעיונית. מצד שני יש כאלו
הרואים ביום הזה יום שבו ניתן פשוט להרויח יותר, הזדמנות להעלות מחירים, או
סתם! הזדמנות לבלות.
היום הזה הוא מתנה יקרה. הוא מעיד כי אלוהים, על־אף מריו של האדם, קרא לו,
הזמין אותו וציווה עליו — ״ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, וביום השביעי
שבת.״ ולא סתם שבת ,״שבת לה׳״ .היום הזה מרמז לנו על העתיד, אשר בו יחזור
האדם וינוח — והפעם לנצח — מעמלו ומחטאו ויידע את ברכת ה׳ .היום הזה
קורא לנו לעצור מהמרוץ המטורף שאנחנו אחוזים בו במשך כל השבוע׳ ולהרהר —
באלוהים, בחיים, בדרך חיינו .״שבת לה״׳.
אתם אינכם יודעים מה אתם מפסידים, אינכם יודעיג{ איזה עוול ונזק אתם עושים
לעצמכם בשמוש שלא כהלכה במתנת האלוהים הזאת.
זכור את יום השבת לקדשו. והעושה ממנו חולין, או המעוות אותו בעול שלא־כרצון
(המשך יבוא)
ד,׳ ,שניהם יחד יתנו את הדין לפניו
ת.ד 2234 .רמת־גן
מכתבים ייענו

ירובעל

מחיר ואיכות עומדים
ביחס הדדי סביר.
אל נא תתפהא איפוא,
אם תדרש לשלם
מחיר גבוה במקצת
תמורת מכשיר טלויזיה

שאוב לורנץ

חוזר מטעם אוניברסיטת חיפה, שהופץ בסוף השבוע
שעבר בין מערכות העיתונים, טרח להסביר שהדיונים והשיקולים
הקודמים למינויו או אי־מינויו של אדם לתפקידי הוראה באוניברסיטה,
הם עניינים פנימיים למוסד. אף על פי כן טרח אותי
חוזר להסביר מה הם שיקולים אלה, שהם פנימיים למוסד.
היה זה העולם הזה 1732 שהפך עניין פנימי זה של אוניברסיטת
חיפה לעניין ציבורי. בכתבה ״אוניברסיטה בשליטת שרותי־הביט־חון״
,חשף העולם הזה את העובדה המדהימה׳ שמועמדים ערביים
להוראה באוניברסיטת חיפה לא התקבלו לעבודה אחרי שסרבו
לשתף פעולה ענן שרותי־הביטחון במודיעים.
בעקבות הכתבה, שעוררה סערה בכל החוגים האקדמאיים בישראל,
נאלץ הפרו־רקטור של אוניברסיטת חיפה, הפרופסור בנימין אקצין,
להגיב עליה במועצת אוניברסיטת חיפה ביום החמישי האחרון. היה
זה אחרי שכל עיתוני הסטודנטים בארץ וכמה מן העיתונים היומיים,
עלו על הפרשה בעקבות גילויי העולם הזה.
19 מורים מתוך סגל המרצים באוניברסיטת חיפה היפנו אל
אקצין שאילתה בנושא זה. ובדברי תשובתו המוכנים מראש, שנש־לחו
גם למערכות העיתונים, ציין הפרופסור אקצין בפירוש כי
דברי תשובתו באים בעקבות הפירסום בהעולם הזה.

שיקוד נמחו!
טען הפרופסור אקצין, הנמנה על ראשי התנועה למען
ארץ־ישראל השלמה, וידוע בדעותיו הימניות הקיצוניות :״במצב
הקיים במדינת ישראל יש צורך להתחשב
בשיקולים נוספים (נוסף לשיקולים
הרגילים לקבלתו של מועמד
להוראה) :שיקולי עלייה; שיקולי
המיזוג העדתי וקירוב הלבבות בין
יסודות שונים! של האוכלוסיה; ושיקולי
ביטחון איוולת היא להתעלם
מן העובדה כי עדיין קיים
מצב מלחמה בין כל הארצות השכנות
לבין מדינת ישראל, כי רבים
מבני המיעוט הערבי בארץ חצויים
מבחינה נפשית ומסיבות מובנות
באשר להזדהות עם מדינת ישראל
וביטחונה או עם המלחמה אשר
אחיהם ללאום מנהלים נגדה, כי פעולות
טירור ממשיכות להתנהל בנקודות
שונות בישראל גם נגד ה־אוכלוסיה
האזרחית, וכי גם במוסדות
להשכלה גבוהה בישראל קרו
מיקרים של טירור וחבלה.
״על מנת למנוע אי־הבנה, ברצוני
להדגיש כי אין השיקול הביטחוני,
עליו דיברתי, מזדהה עם שאלת
עברו המשפטי של מועמד. לא כל
אדם שהורשע בעבירה פלילית חמו־רה
או קלה מהודה סיכון ביטחוני־

ולא כל אדם המהווה סיכון ביטחוני,
פ רו פ סו ראק צין
סיכונו זה משתקף בהרשעה פלילית
בגלל עדינות העניין לא
אכנס גם בתשובתי זו לבירור השאלה עם מי מתייעצים מוסדות
האוניברסיטה יש להיוועץ לגבי האספקט הביטחוני עם בעלי ה־יידע
מבחינה זו. הכרת אחריותי למוסד, לביטחונו ולביטחון מוריו,
עובדיו ותלמידיו, לא תרשה לי להסתפק בפחות מאשר בייעוץ למומחים
בדבר. את האחריות להכרעות מבחינה ביטחונית נוטל אני
על עצמי.״
במילים אחרות: הפרופסור אקצין אישר למעשה את כל גילויי
העולם הזה, נטל את האחריות על עצמו.

^ נגיעה גסה בחובש האקדמאי

בזינוריבור

להטיגברנגויורגה בזו בהד רו חג

מעוניינת לקבל עבודות בהדפסה
במכונת כתיבה באנגלית
כתבי־יד * עבודות תיקתוק

זוהי הודאה מפורשת בפגיעה בכללי החופש האקדמאי, שהם
נר לרגליה של כל אוניברסיטה חופשית בעולם. שכן קיים הבדל
ברור בשיקולי האוניברסיטה לגבי קבלתו של מועמד להוראה, בין
שיקולים חריגים מטעמי עלייה או מיזוג עדות, שהם שיקולים עצמאיים
של מוסדות האוניברסיטה, לבין השיקול הביטחוני שבו מקבלת
האוניברסיטה לא רק ייעוץ אלא הכרעה של מוסד ביטחוני
מהחוץ.
יש לשים לב לעובדה: פסילת מועמד אינה מתבצעת בגלל עברו
הפלילי או הוכחה ברורה שהוא מהווה סיכון ביטחוני. אותם ערב־ם
שנפסלו, למדו קודם בסטודנטים באותה אוניברסיטה ולא היוו סיכין
ביטחוני. מספיק ששרותי־הביטחון ימליצו על פסילת מועמד ערבי,
משום שסרב להיענות להצעותיהם, ואו הוא לא יתקבל להוראה באוניברסיטת
חיפה.
זוהי הפרה גסה של החופש האקדמאי. אם מישהו מהודה סיכון
ביטחוני לדעת השלטונות, מקומו בבית־הסוהר. אך ניצול אמצעי
לחץ כמו האוניברסיטה כדי לסחוט מאדם דברים שהוא מסרב לעשותם,
מהווה אות קלון לגבי אותה אוניברסיטה ר,מסכימה
לכך.
פרט צדדי נוסף: למרות שהפרופסור אקצין ציין בדברי
תשובתו, שהם נאמרים בעקבות גילויי העולם
הזה, לא טרח אף אחד מהעיתונים שפירסמו את דברי
התשובה, לציין עובדה וו.

פ ר טי ם 8— 11 :ב בו ק ר — טלפון 443757

העולם הזה 1738

א 1שי ם

מה קורה כאשר
משה דייו מברוש תנ״ר?
₪כשח״כים הסתערו על
שר־התחבורה שמעון פרס,
בוויכוח על תאונות האוויר,
התמידו ח״כי ל״ע יצחק גולן
וגסים אליעד בקריאות־ביניים.
ניסה ח״ב מע״י מרדכי
סורקים להשתיקם, הצליח
בקושי, תוך שימוש באיום
:״עוד מעט אעלה על שר־התיירות
שלכם!״ בהתכוונו לחבר
מפלגתם משה קול.
! אותו שמעון פרס שימש
השבוע דוגמה למופת. היה
זה ביום הרביעי האחרון בשעות
הערב המאוחרות. בפינת
הרחובות דיזנגוף וקרן־
קיימת עצרה מכונית בעלת
מספר של שר. מתוכה יצא
שר־התחבורה, ניגש לתא המטען,
חיפש בו כמה דקות והוציא
מתוכו תיק. אחד חזר
למכונית והורה לנהגו לנסוע.
וכל זה בלי כל התייחסות לשיירת
המכוניות שמאחוריו.
כמה חוויות מסיורו האחרון
של שר־הביטחון משה
דיי] בארצות־הברית, גילה השבוע
כתב מעריב אורי דן :
מתברר שחוץ מהפגישות עם
נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד
ניכסון ועוזריו, הספיק דיין
לבקר אצל כמה יהודים עשירים
שהם בעלי אוספים ארכיאולוגיים
.״פשוט קשה לי להאמין
איזה אוצרות גיליתי באוספים
אלה,״ סיפר דיין.
לעומת־זאת נהנה דיין
פחות מהצגת הרוט שילדי ם, בה
חזה בניו־יורק בערב הראשון
לביקורו שם. סיפר דיין :״ראיתי
שאני הולך ונרדם. לכן קמתי
באמצע ההצגה ואמרתי לחברי,
:תישארו, אני הולך לישון.׳״
ן ממסעו האחרון של דיין,
מתברר שאפילו שר־ביטחון זקוק
מדי פעם לתנ״ך: בשעת
הטיסה הכין דיין את נאומיו.
כשהמטוס היה מעל לים התיכון,
ביקש דיין מהמלווה מטעם
אל־על ספר תנ״ך כדי לצטט
ממנו בנאומיו. אחרי חי־

ך 1| :יףךך | 1ך 11 המיני מלך ( )157 של ירדן, חגג, לפני צאתו לסיור בארצות־הברית ובאירופה, א ת יו ם־ הולד תו ה . 35-המלך,
שתחביביו העיקריים ה ם חידושים טכניים, קיבל מ תנו ת כמו ילד. יותר מכל מצא־חן בעיניו המיני קטנוע, 11111ן שנתן לו ב מ תנ ה ה מפ קד הראשי של צבאו, זייד אל -שאקר. חוסיין ני סהאת הק טנוע ב מסדרונו ת ארמונו. אגב, המלך הוא אלמן־ק ש
מאז פרוץ מלחמתה אזר חי ם בארצו: הוא שלח, עם גבור ה מ תי חו ת בירדן, א ת אשתו ואת ארבעת ילדיו לאנגליה, שם ה ם שוהים כיום.

חיכו לשר־הביטחון מלבד ה־תנ״ך,
גם בתו יעל ובעלה ד ם
שיאון והנכד דן, איתו הי־רבה
דיין להשתעשע. במיוחד
שמח דיין לשמוע שנכדו בן השנתיים
יודע כבר לקרוא.

כי ההצבעה תיעשה על־ידי קימה.
גם זה יצר מצב מביך,
כי הח״כים עמדו על רגליהם,
הרימו את ידיהם להצבעה —
וזה נראה כמעט כמו מועל־יד
הזכור לשימצה. כאשר התיישבו
מצביעי ד,״הן״ ,ביקש ראובן
ברקת כי מצביעי ר,״לאו״ יקומו.
ח״כי רק״ח סירבו, הצביעו
בישיבה. אחרי שיקול של רגע,
ויתר ברקת על דרישתו.

! פרס השבוע מגיע לסגן
יו״ר הכנסת, יצחק נכון. היה
זד, הוא שמנע ברגע האחרון
הפגנת־סרק מטופשת. כשהתכ־נסה
הכנסת לישיבתה, שהיתר.
מוקדשת למחאה נגד מישפט
לנינגראד, שמע נבון במיקרה
כי הוצע לם־ים את הישיבה בשירת
התיקווה. נבון פנה מ
אביבה

לא דוקר ת לעצמה א ת הלשון. היא פשוט
אוכלת ב א רו ח ת הצחריים, שאירגן בעל
מסעדת ״וזוביו״ ,אדגר זמור, לאמני תל־אביב, ואשר ה כנ סו תי ה
הוקדשו לאירגון ״ורייאטי״ .ה ארו ח ה הו רכנ ה מ מרק דגים, ס טיי ק-
דג פלוס אורז, בשר עם תפוחי״אדמה ותרד, סל טחסה ותות־שדה.

18 מנהל בנק ישראל־בריט־ניה,
יהושע בן־ציון, היה
מרוגז. כי בפיליטון של העיתונאית
זיווה יריב הוזכר י!
שמו, בתור ״אדמו״ר יהושע בן-
ציוך, בין שמות הגבירים הדתיים
שקראו, כביכול, לתרומות
לציבור למימון קניית מי-
רוץ־המכוניות באשקלון. בניגוד
לשאר האישים שהוזכרו
על־ידי יריב, נקט בצעד מעשי:
הוא כתב לה מיבתב ואיים עליה
במישפט על הוצאת לשון־
הרע, אם לא תתנצל במדורה.

הא היה ישו היפי?
האחיות רישנסס׳

פ סלי ם של ב תי ה לי שנסקי
(מימין) ,ש ה תקיי מ ה בגלריה ״לים ׳ בתל־אביב. במרכז: רחל
ינאי ת בן־צבי, א חו ת ה של ב תי ה, שהיתה נשואה לנשיא המדינה
המנוח יצחק בן־צבי, ומ שמאל ה א חו ת השלישית, תמר, רופאה
במיקצועה. ב תי ה ורחל עלו לארץ ב־ 1910 ואילו תמר ל מדה
רפואה ב חו׳ ל, עבדה בארץ ב ״ הד ס ה ״ ותיכננה בית״חולים לחולי
גרי.
פנינה
ה שחקני ת
בתיה : ליד בבית־שמש.
אסטמה

פושים התברר כי במטוס יש
רק תנ״ך אחד, והוא נמצא בתוך
סירת ההצלה. המלווה של
אל־על היה מוכן לפרק את
הסירה כדי להוציא את ה־תנ״ך׳
אבל דיין ויתר. אך לקראת
נחיתת־הביניים בפאריס,
הזמין איש אל־על ספר תנ״ך.
; כשנחת המטוס בפאריס,

ייד ליו״ר הכנסת, ראובן ברקת,
טען שזה יהפוך את
ישיבת הכנסת לאסיפת־עם. ברקת
הסכים לכך, והרעיון בוטל.
י יוזם התקווה היה ח״כ
׳ישראל קרגמן, הקומיסאר
של מפלגת העבודה בכנסת. מכיוון
שלא הניחו לו לשיר1 ,
המציא רעיון אחר: הוא דרש

זמר בריטי, טו ם סאפרי, ה ק לי ט ל הי ט ושמו
״שערות ארוכות״ ,בו הוא מכנה א ת ישו ״ג׳י.
סי.׳ (ראשי ה תיבו ת של ישו המ שיח באנגלית),
מדגיש א ת אורך שערותיו ומציין א ת העובדה
כי הפליג, כמו ״ היפיס״ רבים, ל מס עו ת רוחניים.
כמ ה חברי־פרלמנט בריטיים הגיבו ב חו מר ה
רבה על החוצפה .״ א ם הפיר ח חי ם הללו רוצים
למצוא צידוק לשימוש ב ס מי ם, ה שולחים או ת ם
ל,מסעות׳ ,מוטב שלא יעשו זאת בספרי־ הקו-
דש!״ טענו הנכבדים, אשר כבר הצליחו לשכנע
א ת הבי־בי־סי להשמיע גירסה מ תו קנ ת של ה־

פיזמון, בה בו טלו ראשי ה תיבו ת.
מחבר השיר, ג׳ף ריאן, לא קיבל א ת הביקו רת
בחיבוק־ידיים .״אני בסך הבל רציתי להצביע
על כך שכל מי שמזלזל באנ שים עם שערות
ארובות, שובח כי גם ישו הי ה כזה. ובאשר
ל מסעו ת רוחניים, אל ה לא נגרמים רק בעזרת
ס מי ם.״
מ סיי ם ריאן, ארוך״השיער וגדול״הזקן :״אני
חושב שמה שמפריע לאדונים הללו היא העובדה
ששערותיהם קצרות, שעה שלכולנו יש כבר
שערות ארובות!״

מכתבים
(המשך מועמוד )3

פאוזי יוסף אל־אסמר — לוה יהיה נתון
להשגחת משטרת ישראל במשך תקופה של
( 12 שנים־עשר) חודשים מיום 5בנובמבר
1970 וכי:
א. חייב יהיה לגור בתחומי: העיר לוד:
ב. לא רשאי יהיה להחליף מקום מגוריו
לכל איזור אחר בתוך מחוז המשטרה בו
הוא גר ללא הרשאתו בכתב של מפקח המשטרה
במחוז ולא רשאי יהיה להחליף
מקום מגוריו למחוז משטרה אחר ללא הרשאתו
בכתב של המפקח הכללי של המשטרה:

לא יעזוב את שטח העיר בו הוא גר
ללא הרשאה בכתב של מפקח המשטרה
המחוזי:
ד. יבטיח כי בכל עת תהיה למפקח המשטרה
המחוזי ידיעה על הבית או המקום
בו הוא גר:
ה. חייב יהיה להתייצב בתחנת המשטרה
הקרובה ביותה בכל עת שידרוש זאת הימנו
מפקד המשטרה במקום מגוריו (בינתיים
אני מתייצב פעם ביום במשטרה בין
השעות 11.00—10.00 בבוקר פ.א;).
ו. יישאר בתוך תחומי ביתו כל יום למן
השעה אחת לאחר שקיעת החמה ועד
לזריחת החמה במקום בו תוכל המשטרה לבקרו
בכל עת.

פאוזי אל־אסמר,

לוד

8״מסמך דייך
ו״העולם הזה,,

אנחנו מקבלים אותו (ללא הזמנה) בבריסל,
בו אני ממלא תפקיד של ספרן.
בעיתון כמעט לא מדובר על עניינים
יהודיים או ישראלים. לפני זמן מה הופיעה
כתבה על מיסמר דיין והפולים הזה. אני
שולח לכם את הקטע עבור הארכיון שלכם.

אליהו
ריכרט,

בלגיה

• קטע מן ה עי תזן באידי ש האו מר :״ ה עורך
של ש בו עון העולם הזה, אורי אבנר׳
שהוא חבר הפרלמנט הי שראלי מסר ש ה
מכתב המסויים בנוג ע לשר ה בי ט חון ה ישראלי
הנוכחי הגיע אליו ב ע רן לפני כשנה
אבל עד לז מן האחרון לא מצא לנכון
לפרסם או תו ראה גלופה).
תנופת מורה
בגליון העולם הזה 1734 תקף דן בן־
אמוץ את המורים השובתים. הנה תגובתו
של אחד מהם:
. 1בהתקפתו עלינו — הצטרפת אל ה־מימסד,
ממנו אתה מסתייג.
.2אתה מציע לנו לאיים שנחנך את הנוער
לחשיבה עצמית. יש לי חדשות בשבילך
— זה בדיוק מה שאנו עושים,
ותנועת העולם הזה — כוח חד ש גאה בכך
שמרבית המצביעים שלה צעירים (אם
כי לא לזה אנו שואפים).

נועם כרמי, חיפה

אינני יודע אם אתם קוראים את העיתון

מפע 7עזרה
נתקפל בא הדה
ן ך$ער־ 6ארלאמענט, האס מיטגע־
,טיילט, אז דער דאזיקעי בריוו וועגב
דעם איצטיקנ שוצ־כיניסטער פוב
׳ייסראעל איו ׳צו אימ אנגעקומעג
טיט א קנאצג יאר צוריק, אבער 3יז
דער לעצטער צי_יט האט עי זיכ ניט ,
יאנטשלאסנ צו פארעפנסלעכנ איט.

קטע מ״ביראבידג׳אנער שמערב״
בשפת אידיש ביראבידג׳אנער שיטערג ה־מופיע
בבירוביג׳אן. זה שלושה חודשים

הרשו נא לנו להודיע מעל דפי עיתונכם,
בשם מזכירות איחוד נשים ד מו קר טיו ת בישראל,
לכל אלה שתרמו והתרימו ולכל
הגורמים המעוניינים, כי במגבית לעזרת
קורבנות הטבח בירדן, שאורגנה על-ידנו,
נאסף סכום של — 9,940 לירות.
סכום זה נאסף על־ידי עשרות פעילות
של אנד״י, חברות יהודיות וערביות, בקרב
האוכלוסייה הערבית והיהודית בארצנו,
בערים, בכפרים ובמושבות.
מפעל העזרה נתקבל על־ידי הציבור באהדה
רבה, שהיא הוכחה לרגשי־הסולידריות

תזכיר

מחדל בטיחותי גרם ״המורה הנושכת״
להתרסקות ה,ס 0נה׳ • מתפטרת מתפקידה
בכתבה ״לוד — המוות מ מ תין לנחיתה״

(העולם הזה ,)1731 בה התריע העולם הזה
על מחדלי הב טיחות בנ מל־התעופה לוד, גילה
העולם הזה בין השאר כי מכשיר הניווט
לטייסים בחיפה אינו פועל כלל. כתב
העולם הזה :״לפי הפירסומים הרשמיים של
אגף התעופה האזרחית נמצאים בישראל
שני עזרי ניווט: האחד במי בנ ה של איזור
תל־אביב וה שני בחיפה. אולם זו הי אינפור מציה
מוטעית. המכ שיר בחיפה אינו פועל
כלל. הטייסים המתקרבים לארץ נאלצים
לאתר את מקום הימצאס רק לפי עזר ניווט
(מ׳שן את־רדיו) אחד. כתוצאה מ כן אין הס
יכולים למסור את מקומם בדייקנות.״

למורים

הצעה מיוחדת

מרצים

סטודנטים

למדו תנ״ך בכתב בביתכם

שוחרי תנ״ד

ללא תשלום
בקורסים המאורגנים מטעם:
בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ׳׳ד בתכתובת, ירושלים

כל קורס מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.
פנה בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, והשיעורים בתנ׳־ך ישלחו אליך

חינם

השבוע, אחרי שנמצאו בגליל
שרידי מטוס ה״ססנה״ שנעלם לפני
שבועיים כעת שיצא לזריעת
עננים, הועלתה ההאשמה פי יתכן
ותאונת המטוס, בה נספו שלושה
אנשים, נגרמה כשל העדר משואת
הרדיו בחיפה. כשל העדר
עזר ניווט זה לא יבול היה טיים
מטוס ה״ססנה״ לאתר את מקומו
המדוייק כתנאים של חוסר ראות
וכתוצאה מכד עשה טעות ניווט
שגרמה להתרסקות המטוס.

פרשת המורה ציפו ר ח דויד, מורה בבית־הספר
העממי הלל שבכפר־שלם, שזכתה
בכינוי ״ ה מו ר ה הנו
שכ ת״ בשל היחס
ה תוקפני ו העונ שי ם שהפעילה הפיזיי ם
כלפי תל מידיה, פורסמה
בהבלטה ב־

העולם הזה ()1732

ציפורה דויד
ה חינון :״היא רק

תחת הכותר ת ״ה מורה
הנו שכת״ .באותה
כתבה נמסר
כי אחרי שהורי ה תלמידים
פנו ב תלונה
כנגד המורה
הלמ
שרד־וזחינון,
משרד-
שיב להם
שורטת.״

ימים מספר אחרי פירסום הכתבה
בהעולם הזה הקים משרד
החינוך ועדה פריטטית שתדון בהאשמות
ועד הורי התלמידים כ־כית־הספר
הלל. באשר עמדה ה ועדה
להתכנס לישיבתה הראשונה
הסתבר שהיא הוקמה שלא לצודד.
נציג משרד החינוך הודיע להורים
כי המורה ציפורה דויד
״התפטרה מרצונה הטוב״.

העולם הזה 1738

שלו עם הנשים ועם הילדים שנפגעו עליו,
הריאקציה הירדנית, ובעיקר בקרב הפליטים
הפלסטינאיים.

ססיל היגד וזוכרה
רכומכאכיכה,

נדזבירות חאיזזוד,
תד־אביב
מישהו משקר
בתגובה למכתבי למשרד המסחר והתעשייה,
שהעתקו התפרסם בעיתונכם (הצנוה
למשרד

והתע שייה,

הנזיסחר

העולם

הזה

,)1735 קיבלתי את התשובה הבאה:

מקרב לב לאורי אבנרי ימח שמו וזכרו מספר החיים
— רשע ובוגד!
עד כה ריחמנו עליך כי אמרנו אולי
תעזוב את הרע ותבחר בטוב. אבל בראו־תינו
שלא שבת ואדרבא התחזקת בדיעו־ת׳יך
כנגד המדינה והעם לכן חידשנו את
פסק דינך — מיתה גרזן — ולזה אין
ערעור.
הודעה אחרת בל תישלח.
רשע, רע בן־בליעל, ילוקו הכלבים את
דמך, בכל ההקדם.

הפתח,

תל־אביב
דברים בדורבנות
רוטמן אני. מאשרת קבלת מכת בן אל ה מ מונ ה
על עירור הסרט הי שראלי מיום . 19.11.70
אשר לסרט מין ה מ רו מז במכתבך:
א. קשה לי להניח שכבר ראית את הסרנו
בלוס־אנג׳לס הרחוק ה — ומרוע תתייחס
למוצר צלולויד על־פי קריאה מן הנייר.

ועדת הסרט הקצר הפועלת ליד משרדנו
לא אי שרה מטנק עירור בכל גוב ה
שהוא לסרט זה.
נילי

המאירי, עוז רהמ מונ ה על
עידוד הנזרט הי שראלי

לפי התשובה נראה לי כי מישהו משקר,
או מישהו לא מקבל אינפורמציה נכונה.

מ. רוטמן,

לוס־אנג׳לס

₪מה נעשה
בכית־המשפט ץ
כמי שנקלע לאחרונה לעיתים קרובות
לבית־המשפט בתל־אביב, ברצוני להתריע
על תופעות המהוות פגיעה חמורה בכלל
היסודי של פומביות הדיון המשפטי.
.1השומרים והשרתים הניצבים בפתח
בית־המשפט נטלו לעצמם חירות לקבוע
מי זכאי לבוא בשערי הבניין ומי לא. מה
זכותם למנוע את כניסתם של תלמידי התיכון
המושבתים לבניין?
.2בפתח אולם המשפטים שאליו מובאים
החשודים לשם הוצאת פקודת מעצר
או להארכת מעצרם, יושב שוטר המונע את
הקהל מלהכנס. במיקרה אחד מנע את הכניסה
מאשר שהתחננה לפניו בדמעות,
למרות שהסבירה לו שכל רצונה הוא לראות
את בנה שנמצא בפנים.
אלו הם רק שניים מתוך מקרים רבים
שנתקלתי בהם בביקורי בהיכל הצדק.

דני רפופורט,

חיפ ה

י טעות כתמונה בגליון העולם הזה 1735 בכתבה
שחיתות המתייחסת למעשיו של יחזקאל
שהרבני מנהל המחלקה האנטי־מלארית במחלקת
התברואה בעיריית רמת־גן. פורסמה
תמונה שמתחתיה הופיעה הכותרת
״יחזקאל שהרבני״.
הובא לתשומת ליבנו כי נפלה טעות ב־במדינה־

סיס

תל־אביב

גנרי
7שם עברי

סבאן

בקוראי בעיתונכם על הגיור של ׳משפחת
גרוסמן (העולם הזה ,)1736 כי המוסד שגייר
החליט את שם נדיה שהוא שם עברי
מקורי, נועדיה (נחמיה ו׳ יד׳) בשם רות
שהוא שם מואבי (מגילת רות א׳ ד׳) ,הפליא
אותי הדבר ׳מאד!
אני מציע בזה לגברת גרוסמן: לקחת
בחזרה את שמה העברי המקורי והיפה ולהחזיר
להם את המתגה מכרית!
ואם בשמות מדובר, כדאי להזכיר: שיש
גם שמות עבריים לאמצעי מניעה :״מוך״
(יבמות: ק׳ ב׳ לפי פירוש רש׳י) ,וגם לאביזרי
מין :״קרי״ הוא, ו״בוציניי״ היא
(מגילה: יב׳ א׳ ארוך: אות קר׳ ו־בצ ׳) עיין

מיותר להאריך — משום שבכל בית־כנסת
נמצאים הספרים הנ״ל.

אכפ״ת,
העולם הזה 1738

בכתב האישום שלכם נגד משרד התחבורה
(העולם הזה ,) 1737 אמרתם דברים כ־דורבנות.
הכתבה
מוכיחה
פעם נוספת כי אתם
רואים את מולד.
והפעם זד, מוגש
שחור על גבי לבן
בתוספת (זאריכים.
מעניין מה יטענו
ראשי משרד התחבורה
על מחדליהם
למרות שאילתה
ששאל אורי אבנרי
עוד ב־ 1968׳ על
המחדלים שלהם?
רפופורט
מי ״תן ולפחות
בימים אלה ייעשה משהו לתיקון המצב.

פתח־תקווה

תמונה וכי התמונה אינה תמונתו שיל
יחזקאל שהרבני, אלא של עובד אחר של
מחלקת־התברואה, יצחק סבאן, שאין לו
כל קשר למעשים המיוחסים לשהרבני.
הטעות א־רעה בשל הטישטוש שבתמונה
ובשל הדמיון החיצוני בין השניים. העולם
הזה מתנצל בפני מר סבאן אם נגרמה לו
עגמת נפש כתוצאה מהטעות בהחלפת התמונות.

קוראים
השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למבתכיהם.

טש עם טיסו דשווייץ
מס׳ 9
פרטים בחנויות
טיסו המוסמכות
ובחנויות השקם

במדינה העם גבעולים י רו קי ם
מלבלבי ם בחורף
מדי פעם ביצבצה השמש בין העננים בשמי
ישראל, גירשה את הקור שכיסה את
הארץ. היהודים החלו חוגגים את חג החנוכה,
שבא להזכיר מלחמודשיחרור עתיקה.
הנוצרים הכשירו את ליבם לחג־המולד,
שבא להזכיר את לידת האיש מנצרת, שהטיף
לשלום עלי־אדמות ורצון טוב לכל
אדם.
רוח החופש נשבה בעולם כולו. בפולין
התקוממו המוני פועלים ונוער נגד המיש־טר
הטוטאליטרי הקומוניסטי, החונק את
תאוות־החרות המסורתית של הפולנים. בספרד
התקוממו צעירים ואנשי־רוח נגד ה:
מישטר הטוטאליטרי הפאשיסטי, החונק את
שאיפת־החרות העתיקה של עם הבאסקים.
עיני ישראל היו נשואות אל מאבק־החרות
קרוב יותר: נסיונם של יהודים ב־ברית־המועצות
לצאת מארצם הטוטאליטרית,
להצטרף אל קרוביהם בישראל (ראה להלן).
איליה ארנבורג, הסופר היהודי־סובייטי,
הבטיח פעם :״אף אם יכסו את הארץ כולה
באספאלט, ילבלבו גבעולים ירוהים ויבקיעו
את האספאלט.״
ברחבי העולם, מלבלבים הגבעולים.
מיבצעי איך להרוג
עניין צודק

ל היו ת נ שי ת ו לי ה נו ת
מ הני חו חהע דין ש ל
ה סיג רהד !7והאל גנ טי
ע פיי ת ה׳׳שנהב״
-יאהבו או תךעס

טיפאוום

5סיגרים 01/פיה ־ 2.30 די בלבד.

לא ייתכן עניין צודק יותר מאשר המאבק
למען חופש־ההגירה של יהודי ברית־המועצות,
ונגד מישפט שנועד לדכא חופש

אך גם את העניין הצודק ביותר אפשר
לקלקל — והשבוע היה נדמה כי צמרת
ישראל מצליחה בכך.
המסע הגדול נגד מישפט לנינגראד קיבל
אופי יותר ויותר דוחה.
שערורייה מכוערת. כל מסע מאורגן
ומתוכנן מסוג זה הוא דבר עדין,
כי הוא עלול להיות דומה דווקא למסעיו
של אותו מישטר שרוצ-ם לגנותו. ואכן,
המיבצע האנטי־סיבייטי התחיל להידמות למבצע
סובייטי אופייני.
ישיבת הכנסת, שהוקדשה לנושא זה, התחילה
להידמות לישיבת הסובייט העליון,
עם שירת ההימנון הלאומי ושנמנע ברגע
האחרון) והצבעה פה־אחד, תוך כדי קימה.
הצילו את המצב דוקא שניים: ח״כ
מאיר וילנר, שנאומו הסיבייטי׳ הפר את
האחדות האנטי־סיבייטית בעלת האיפי הסובייטי,
וח״כ שמואל תמיר, שרצה לעשות
קצת הון מפלגתי מ־עניין וגרם לשערורייה
מכוערת, שהוכיחה דווקא שזהו פרלמנט
דמוקרטי.
בחיץ היתד, התמונה עגומה עוד יותר. היו
מיסדות שהגיעו לאכסורדים: איויברסיטת
תל־אביב הכריזה שהיא קוראת לעצמה, זמנית
,״אוניברסיטת תל־אייב למען עליית
ייודי ברית־המיעצית״ ,וגופים אחרים המציאו
המצאות דומות ברוח המישטר ה־סיבייטי,

מישפטע לי ל ה התעמולה הריש־מית
החמיצה את הנקודה העיקרית, בהתעק־שה
מראש, עוד לפני פתיחת המישפט ב־לנינגארד,
שלא היה כלל נסיון לחטוף מטוס,
וכי המישפט הוא ״מישפט עלילה״.
היה זה קו מסוכן. מי שקבע אותו, לא
לקח בחשבון שאם יצליחו הסובייטים לשכנע
את העולם שהיהידים אמנם ניסו לחטוף
מטוס׳ יישמט הבסיס מתחת לטיעון
כולו.
אולם צידקת הנאשמים בלנינגארד, וצידקת
המסע לעזרתם, לא היתח נפגמת כלל אילו
הוכח שאמנם ניסו לחטוף מטוס. הדבר היהרק מדגיש את שאיפתם הליהטת להימלט מ־ברית־המועצות
ולבוא לישראל — שאיפה
שסיכולה על־ידי המישטר הסובייטי הוא העניין
המוסרי האמיתי שהיה צריך לעמוד
במרכז המסע הישראלי.
החלק האותנטי ה״איפה
אתם
יחידי במסע, והיחיד שנגע ללב, היה שביתת־הרעב
הממושכת של אסירי ברית־המועצות
לשעבר ליד הכותל המערבי. שירתה של
קבוצה קטנה זו, הרועדת בקור, הועברה
(הנושך בעמוד )12
המולס הזה 1737

ץ ולד! .מאיר

יודעת לשנוא.

^ זה ידוע.

דויד בן*גוריון, המכיר אותה
מנעוריה, אמר עליה כי היא אשה
אכולת־שינאה. והוא צריך לדעת.
כושר־השינאה שלה הוא קבוע. אבל האובייקטים
של ,,שינאתה משתנים מדי פעם.
פעם בגין. פעם בן־גוריון. פעם עבד־אל-
נאצר. פעם דיין. חבורה נכבדה.
איני יודע איך מגיע לי להיות מצוי בחברה
כה טובה, אבל כך נגזר עלי.

נראה כי מזה כמה שנים אני
ממלא מקום די מרכזי כעולם
שינאותיה.
הדבר מתבטא לעיתים קרובות בהערות,
בהעוויות פנים, בקריאות־ביניים.
שינאה זו אינה מבוססת על הדדיות.
אמנם, איני יכול לטעון כי אהבתי אליה
מטרפת את דעתי, אבל בוודאי אין בליבי
שינאה המדירה מעיני שינה בלילות.

אני ספור כי היא ראש־ממשלה
גרוע. לעיתים מתגנב לליכי ה חשש
שהיא אסון למדינת־ישראל.
אבל אלה הן הערכות מדיניות,
לא פרטיות.

ראש-הממשלה על שאלה זו כהתפוצצות
של רוגזה היסטרית.
הנה התשובה, לפי מעריב:
״ מעולם לא החזקתי את ה שבועון ה־מסויים
בידי, כי אינני יודעת אם יש
לחטא את
דיסאינפקציה שיכולה
זה. גם בתי לא מחזיקה את זה. אני לימדתי
את בתי והיא חינכה א ח בנותיה...״
והנה התשובה לפי ידיעות אחרונות:
״ מעולם לא לקחתי שבועון זה לידי.
מעולם לא. תמצא לי חו ק כיצד להוציא
את אורי אבנרי מן הכנסת, ואני אלך איכיצד
אתה
תן על זה לבריקדות.
עלי שאני נ ס חפ ת על־ידי המעליל
שבועון?
גם ילדי לא קוראים שבועון זה.
אתה מטיל דופי בילדי!״

בה אמרה ראש ממשלת ישראל.

ך* צרפתים א* מדים

:״הסימון הוא

ן ) האדם״.
לאן נגיע אם נתחיל לדבר על ״דיסאינ־פקציה״
,ועל חיטוי אברים?
יכולתי לומר :״איני מקשיב לנאומיה של
הגברת מאיר על, העם הזה׳ ומדוע היא
,מזו־זעת׳ ,כי איננו רוצה לרחוץ את אוזני
בכל פעם״.

אחרי שנבחר על־ידי בוחרי ישראל.
מה זה מזכיר?

הוציא את אורי אבנרי מן הכנסת,״ הרי
אין זו תקנה ריטורית.
זוהי פקודה .

ישנם מישטרים בעולם, שבהם
פקודה האומרת: אני, גולדה
יכול ראש־הממשלה, או מנהיג המפלגה,
להחליט להוציא אנשים מאיר, רוצה שתביאו לחקיקת חוק
מן הפרלמנט.
ברית־המועצות, למשל. קל לגרש אדם
מהסובייט העליון.
סטאלין עשה זאת באמצעות כדור.
יורשיו עושים זאת בדרך הומאנית יותר,
על־ידי החלטה של מנגנון מפלגת־השילטון.

נוהל דומה קיים כמדינות רבות
בסין, באלבאניה, כצ׳בוסלו-בקיה הכבושה, בספרד של פראג•
קו, בקהיליות-הכננות באמריקה.
כשראש הממשלה הישראלית משמיעה מי-
שאלה כזאת, ואף מוסיפה שהיא מוכנה
לעלות עלי בריקאדות למען מטרה נעלה
זו, הרי אחת מן השתיים:
או שהתחלקה לה לשונה בהתקפה של
רוגזה — ואז אין היא כשרה לעמוד בראש
ממשלה.
או שהיא התכוונה לדבריה ברצינות— ,
ואז יש לצלצל בפעמוני האזעקה.

כי אז נמצאת הדמוקרטיה היש•

ואם הגברת מאיר מקדישה לי את כושר־שינאתה
האגדתי, איני מתלונן.

השאלה היא רק: האם ישנו גבול לביטויי־שינאה
פומביים של ראש־ממשלה?

ואם כן -היכן הגבול?

גורדה ב״גזשרי!״
חדש, שיאפשר להוציא חבר-כנסת
שאני שונאת אותו.
אולי התחלקה הלשון לגברת מאיר, כפי
שקורה לה לאחרונה לעיתים קרובות, גם
בענייני־מדינה חשובים ביותר.

אכל פליטת-פה זו האירה, במו
ברק פתאומי, את מניעי הקנוניה
השפלה הנחרשת בימים אלה כפינות
החשוכות של הזירה המדינית,
קנוניה שרק במה מפרטיה
פורסמו עד בה כרכים.

*ץ* לטונה של הגברת מאיר נמצא רק

זה כסדר. אנו חיים במדינה
חופשית, וכמדינה חופשית מותר
לאדם לשנוא את מי שהוא רוצה.

גם משה אישון, שטען בגד
רוח כנענית במדינה, ושאל:
״האם -גם במפלגת העבודה
יש אנשים המושפעים מן ה שבועון
המסויים?״
גולדה :״מעולם לא החזקתי
את השבועון המסדים בידי,
כי אינני יודעת אם יש דיס־אינפקציה
שיכולה לחטא את
זה. גם בתי לא מחזיקה את
זה. אני לימדתי את בתי ו־

בשנתו השנייה.

>* יום החמישי האחרון הופיעה
..2ראש־הממשלה, הגברת גולדה מאיר, בישיבה
משותפת של הנהלת המפד״ל וסי״
עתה בכנסת.

אבל הנה כבר נוצרה אווירה
של דימדומים, המזכירה את ימי•
האחרונים של עריץ שוקע.

בשביל הגברת מאיר היה זה
מיפגש חשוב. כי חכר־הבנסת
יצחק רפאל, אביר תל-גיכורים והרוזן
לבית ״לידו״ ,מאיים לפוצץ
את הממשלה.

ראש־הממשלה מוכנה לעלות על באריק-
דות כדי לגרש חברי־כנסת מבית־הנבחרים,
ואומרת שצריכים לחטא את הידיים אחרי
שמחזיקים בעיתון שקוראים בו רבבות אזרחים,
ובכללם שרי ממשלתה.
היסטריה של ״הדלפות״ מציפה אתי׳ ה־בירה•
קציני־ביטחון נקראים לבלוש אחרי
שרים ולהאזין לשיחותיהם. מאיימים על
עיתונאים בבית־הסוהר. מחוקקים חוק פלילי
שיגזור מאסר ארוך על מי שימתח ביקורת
צודקת על ראש ממשלה זרה או ראש
עדהידתית בארץ.

אם תצביע המפד״ל נגד השיבה לשיחות־יארינג,
או נגד ההסכמה העקרונית לסגת
לגבולות המוכרים שייקבעו בהן, יישאר
לממשלת הגברת מאיר רק רוב קטן בכנסת,
והיא עלולה — גורל נורא! — להיות זקוקה
אפילו לשני קולות סיעתנו.
ברוגזה רבה ענתה לאהד ה
¥שואלים, אשר העיר, כי מפי
לגי• העבודה נתונה לסחף .,ה שבוע]
המסדים׳׳׳.
״מעולם״ ,אמרה .״לא לקח ת,
שבועון זד, בידי. מעולם
לא. תמצא לי חוק — אמרה
לשואל — כיצד להוציא אח
אורי אבנרי מן הכנסת, ואני
אלך אתך על זה לבריקדות...
כיצד אתה מעליל עלי שאני
נסחפת על ידי השבועון? ..גם
ילדי. לא קירחים שבחדן זה.

גו ר ד! !״ידי שות אוזרונגת-יי
לבן עשתה הגברת מאיר הבל
כדי לרכוש את לב המפד״לאים.
אחד מהם, מר משה אישון, שאל אותה:
״האם גם במפלגת העבודה יש אנשים המושפעים
מן השבועון המסדים?״

לפי דברי עדי־הראייה, הגיבה

״נוירפו אוז ראשו י״ צווזז! גזרכתי־הגן רפי!
לא אגיד זאת.

זוהי שפת־השוק, ואם ראש-ה-
ממשלה בוחרת להתבטא כסיגנון
של מוכרת־דגים משכילה, יבושם
לה. לא אצטרף אליה.
מותר לראש־ד,ממשלה לחלוק על דעתם
של רבבות קוראי השבועון המסויים —
קציני־צה״ל ודוורים, פרופסורים ופועלי־נמל,
תלמידי שמיניות ואבותיהם, יהודים
וערבים. מותר לה.
מותר לה לומר מה היא חושבת על
שבועון מסויים, כשם שמותר לשבועון
המסדים להגיד מה הוא חושב עליה.
ומותר לכל מאזין או קורא להחליט מי
משני הצדדים נוקט בסיגנון תרבותי יותר.

עד באן מותר. ובאן אנחנו מגיעים
אל האסור.

*ץ נחנו מגיעים אל הפסוק :״תמצא
\ | זזוק כדי להוציא את אורי אבנרי מן
הכנסת, ואני א לן אי תן על ז ה לבריקדות.״

כלומר: ראש־ממשלת ישראל, המופקדת
יותר מכל אדם אחר על שמירת הדמוקרטיה
הישראלית, מכריזה בפומבי שהיתר,
רוצה להוציא חבר־כנסת מסויים מן הפרלמנט.
חבר־כנסת
היושב בבית־הנבחרים כחוק,

ראלית בהכנה חמורה מאוד.

ת מי ם

יכול

היה

לומר

כאן:

״מה ההתרגשות? הרי זאת היתר, רק
קריאה ריטורית.״
גם אילו היתד, זאת קריאה ריטורית בלבד,
היה מקום להתרגשות רבה בציבור.

הממשלה מגמגמת כשפת־עילגים
על הכרעות לאומיות גורליות, בהן
תלויים חייהם של אלפי צעירים.
כל שר מכחיש את רעהו ואת
עצמו. ראש־הממשלה מכחישה
את בולם.

חוק

זהו עולם מטורף, המזכיר את עולמה
של מלכת־הקלפים בספר
פלאות. אותה מלכה הצווחת :״עירפו את
ראשו!״ לעומת כל מי שניקלע בדרכה, ושאינו
מוצא חן בעיניה.
כפי שאמרה עליסה :״מה יהא בסופי?

אכל הדברים אינם ריטוריים
בלל ובלל. יש להם רקע מעשי
מאוד. ומסובן מאוד.
ראש־הממשלה קראה:

״תמצא

כיצד להוציא...״

היא אמרה זאת לאיש המפד״ל משה אישון.
למר אישון אין חוק כזה.

אבל מסתבר שהגברת גולדה
מאיר אמרה את אותם הדברים
קודם לבן לאנשים יותר חשובים
מאשר מר אישון בעל הכיפה.
אנשים שאין להם כיפות, אבל שיש להם
הכוח ״למצוא״ חוקים. לא חוקים קיימים,
אלא חוקים שאפשר לחוקק אותם.

למשל: חוק שיעלה את אחוז־החסימה.

הגברת גולדה מאיר, מנהיגת מפלגת־השילטון,
ראש־הממשלה, אומרת לקלגסיה
הפרלמנטריים :״תמצאו לי חוק כדי ל
עליסה
כארץ ה
עריפ
ת ראשים מקובלת כאן נורא. פלא-
פלאים הוא שנותר עוד מי ש הו בחיים.״
כי ״המלכה ידעה רק ד רן אחת ליי שב כל
קו שי, כגדול כקטן, .עירפו את רא שו!׳
אמרה, מבלי להסתובב.״

מלבת־הקלפים של עליסה שלטה
רק כחלום. מלכותה נסתיימה ברגע
שהתעוררה עליסה משנתה.
אבל מה שקורה עכשיו כירושלים,
אינו חלום.

תמרורים
נולד * בבית־ד,וזולים ב־לינסון, למנהל
מחלקת הפירסום ויחסי הציבור בישראל
של חברת התמרוקים תלנה רוביו־

דבורה, ברי! ומשה דיין
שטיין, משה דיין, יליד הארץ בן ,33
ולרעייתו דבורה, ילידת הארץ בת ,32
בן שלישי, בדלן. הבן הבכור של הזוג,
יעקב, הוא בן 11 והשני, רני, בן שבע.

מצפהלתינוק השחקנית הבריטית
ואנסה רדגרייב, שהיא אם לשלושה
ילדים — שניים מנישואיה לבמאי
הבריטי טוני ריצ׳ארדסון ובן נוסף מיה־סיה
עם השחקן האיטלקי פרנקו נרו, לו
לא נישאה ושלפי הסברה הוא גם אבי
ילדה־שבדרך.
חגג בונה הבתים של רמת־גן ובעיקר
גבעתיים והאחים גולד שטיין) את
יום־הולדתו ד.־ ,68 אהרון גולדשטיין.
מכהן מאז שנים כח״ב מטעם המפלגה ה־
גולדשטיין ליברלית. קודם לכן היה חבר הנהלה
בהסתדרות הציונים הכלליים.
מונה על־ידי נשיא ארצות־הברית,
לתפקיד שר־האוצר׳ בממשלת ארד,״ב, במקומו
של הרפובליקאי דייוויד קנדי שהתפטר
,׳מושל טכסט לשעבר, הדמוקראט
ג׳ון קונאלי שכיהן כמושל טכסס בעת
הירצחו של ג׳ון קנדי ב־ 1963 ונפצע ביריות
על המכונית בה נסע קנדי ושהוא
ידידו של הנשיא לשעבר לינדון ג׳ונסון.
נפטר בלוס־אנג׳לס, מהתקף־לב, ב
גיל
,62 פרופסור תיאודור מוצקין,

!7ז8ם ט8סם פ5ח
דו־ קרב בין נשים
עד כמה שידוע, רק גברים
נהגו להזמין
זה את זה לדו־קרב. ובכל זאת,
נרשם בהיסטוריה כי בשנת 1718
הזמינה הרוזנת הפאריזאית
דה־פוליניאק לדו־קרב אקדחים
את הדוכסית דה־נסלה, כששתיהן
נאבקו על ליבו של גבר אחד.
שתיהן ירו זו בזו ממרחק
25 צעדים והדו־קרב הסתיים
בפציעתד, של הדוכסית דה־נטלה.
ואחז האם אינך מנהלת דו־קרב
חשאי עם נשים אחרות יום יום?
הופעתך היא נישקך. אל תצאי
בלי מיטב התחמושת: הגמישונים
של ״מרסי״ ,שבהם את נראית
נהדרת, כי הם מתאימים את עצמם
למידתך ולגיזרתך, ממש כאילו
יצקו אותם על גופך.
הגמישונים של ״מרסי״ מתרימים
לכל אשה שמידותיה בלתי חריגות
ואת תאהבי את ההרגשה שהם
מעניקים לך.

החלק הקדמי של מזכירתו

כמוכן המזכירה האוטומטית
עונה לטלפון 24 שעות ביממה.
וכן אנו מספקים :
* ה ת קנ ת מיקרופונים והקל טו ת
* מכשירי ה אונ ה
* מגבירי טלפון

רדיו דוקטור, רה׳ שלום־עליכם
, 18ת״א, טל׳ .244118
המנוי קיבלת
חשבונך,
סוע נא
אותו בהקדם.

נ שי ם נו א חינו ת בג ר ב•

בנו של המנהיג הציוני הידוע ליאו מוצ־קין.
תיאודור, מתמטיקאי נודע, היה מראשוני
המרצים במכון למתמטיקה של האוניברסיטה
העברית בירושלים.
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,70 זקן
חברי מערכת הארץ
שפרש לפני ׳שנתיים
וחצי לגימלאות אחרי
47 שנות־עבודה,
בעיקר בפירסום ידיעות
ומאמרים על
המתרחש י בעולם הערבי
-רחמים
מוצרי. יליד סוריה
עבר בגיל חמש למצריים,
התחיל את
עבודתו ביהארץ בגיל
21 ככתב העיתון
בקהיר וב־
1923 עבר לתל־אביב
ותפך לעורך המדור לעניינים ערביים
של הארץ.
נפטרה בפתק־תקווה, בגיל ,89
חיה שרה חנקי[ ,ממייסדות
שנולדה ברוסיה ועלתה לארץ ב־ 1903והתיישבה
בפתח־תקווה. נישאה ב־ 1904ליחזקאל
חנקין ז״ל, גם הוא ממייסדי השומר•
ב־ 1920 עלתה, יחד עם הקבוצה
הראשונה של חלוצים, לשקם את הריסות
כפר־גלעדי ותל־חי וב־ 1943 עברה לגור
בבפר־אתא. ב־ 13 השנים האחרונות התגוררה
אצל בנד, יוסף בפתח־תקווה.
ה שו מר

העולם הזה 1738

הבו יקויר לי אפריים
אפריים קישון ידוע היטב בישראל, לא רק בגלל ידיעתו המפליאה בכתבי
ההומוריסטים ההונגריים, אלא גם בגלל אומץ־לבו המתמיד בהתקפות על שכירים,
המבקשים תוספת שכר. גם כאן אין ההומוריסט הנכבד מטפל בגופים חלשים
כמו שרי־ממשלה, חברי־כנסת או מנהלים כלליים, שעל חביזבוז שהם אחראים לו
ניתן לכתוב אנציקלופדיה של הומור. לא! קישון מעז לעלות בלי חשש על פועלי
נמל, מורים ועוד בריונים, המעזים לדרוש הגדלת הכנסתם.
דאגה זו להגדלת ההכנסה הפנויה אינה סרה מקישון. לא רבים יודעים כי הוא
אחראי לתיקון חוקי מס־ההכנסה — כאשר הם פגעו בו כמובן, ולא בפועלי אשדוד,
אותם כינה חבלנים.
קישון מקבל הכנסות מחו״ל על פירסומי יצירותיו. עד לפני כשנה היה ניתן
לסופרים המקבלים הכנסות מחו״ל לנכות מהסכום החייב במס, לצורן הוצאות
שנגרמו תון כדי עבודה, לא יותר מ־־ .2$7מכאן שסכום המס שהיה על קישון
ואחרים לשלם לספיר היה גבוה ביותר.
כמו אחרים גם קישון התמרמר ביותר, ורגשי זעם אלה הגיעו אל שר־האוצר.
יודעי דבר מספרים גם כי נערכה פגישה בין ההומוריסט לשר האוצר — כאשר
לשניהם מכנה משותף: מאבק נגד פועלי־אשדוד. בפגישה ביקש קישון הקלות במיסוי
על הכנסות סופרים בחו״ל.
יודעי דבר אומרים גם — וברור כי הדבר אינו נכון לגבי קישון — כי נאמר
לספיר שאם יימשך המיסוי הנוכחי, עלולים סופרים לעבור לשווייץ, שם מס
ההכנסה נמוך לעומת ישראל.
למרות שלא קישון — אשר כינה את עובדי־אשדוד כחבלנים — אמר זאת לספיר,
עובדה היא כי ספיר קרא לאחראים למס הכנסה, הורה להם להעניק הקלות
מפליגות לסופרים המקבלים כסף מחו״ל.
הקלות אלו פורסמו לפני זמן־מה, ובחוגי מס״הכנסה הם קרויים ״הקלות
קישון״.

שמואל חוקר

נגד שמואל חוקר
השבוע, ברשותכם, אני רוצה להקדיש את המדור למיספר מיכתבים, הראויים
מסיבה זו או אחרת לגזול את שטח־המחיית שלי:
אני מסתפק בהופעה בשידורי־ישראל בלבד.
כנראה שלשמואל חוקר (עיתונאי) אין
וכי איזה יושר עיתונאי אפשר כבר לדמספיק
אינפורמציה, והוא עיתונאי לא כל־רוש
מעיתונאי כמוני, המסתתר בכתיבתו
כך טוב. אחרת הוא היה יודע שלפני כאחרי
השם צבי קסלר, כשיש עיתונאים
שלוש שנים כתבתי חוברת עבור משרד-
אמיצים המופיעים בשמם המלא (שמואל
האוצר, עבורה קיבלתי תשלום מלא.
חוקר, עיתונאי).
הוא גם לא יודע, כנראה, שישנן גם
בכבוד רב,
טובות־הנאה אחרות לחברים ב״מועדון־
צכי קסלר,
משרתי־האוצר״ ,כגון קבלת סקופים. שמוכתב
ידיעו ת אחרונות,
אל חוקר טועה, איפוא, כשהוא חושב שמר
שמואל חוקר מבקש א ת סליחת הקוראים על שלא כלל את כתיבת החוברת
עבור משרד האוצר בתשלום מלא, בין עיסוקיו הצדדיים והמשתלמים של מר
צבי קסלר. העובדה נרשמה, תוייקה ותתפרסם, כאשר מר חוקר יתפנה סוף־סוף
להוציא לאור את ״ספר העיתונאים״ ,שעל עריכתו הוא שוקד — .דב״א.

האזרח והמשטרה
באחד מימי החודש הזה, ברחוב בלוך
בתל־אביב, נפח מצבר המכונית שלי את
נשמתו, ולא נותר לי אלא לקוות שמישהו
יעזור לי לדחוף את המכונית ולהתניעה
בתנופה.
התנועה היתר, רבה באותו רחוב, וכעבור
חצי שעה של ניפנופי ידיים נעצר
לידי ג׳יפ שנשא את
השלט ״ניידת תברואתית
— עיריית
תל־אביב״ .ליד הנהג
ישבו שלושה
גברים נאים וחסונים
ואחד מהם, שזיהה
אותי, שאל במה
העניין. הסברתי
לו את המצב וביקשתי ממנו דחיפה קלה.
״זה רכב עירוני. אני לא יכול לדחוף
מכונית פרטית בלי אישור מהממונה עלי,״
אמר הנהג, ובלי לשעות לבקשותי, הסתלק.
לצערי אינני יודע את שמו של הנהג.
הייתי רוצה לציין אותו לשבח, ולהציג
אותו כדוגמה של עובד־ציבור, החם על
נכסי העירייה. במיקרה זה הטמבון הקדמי
של ג׳יפ ממוצע ורגיל, שכידוע לכל, הוא
עדין במיוחד.
השבוע, שוב נוצר המשולש הנצחי: המכונית,
נציג השלטון והאזרח.
נסעתי בשעה צהריים ברחוב בוגרשוב
בתל-אביב במהירות של כ־ 30 קמ״ש. הקפדתי
מאוד על נהיגה זהירה ואיטית, בגלל
כאבי־ראש חזקים שתקפו אותי. כשפניתי
לרחוב צדדי כדי להחנות את הרכב
ולנוח מעט, שמעתי צפירה חזקה ומייד
הופיע לידי שוטר־תנועה רכוב על

אופנוע. הוא ביקש לראות את התעודות.
הגשתי לו תעודת חבר־כנסת, ושאלתי מה
הבעייה.
״פנית ימינה בלי לאותת,״ אמר השוטר.
עניתי שדווקא הקפדתי לאותת .״אבל
עשית את זה ברגע האחרון,״ אמר השוטר.
הוא בדק בקפידה את הרשיונות
שלי, מצא אותם תקינים
והודיע :״אני
רושם לך דו״ח.״
לא התווכחתי אי־תו.
אמרתי לו :״יש
לך שמי, יש לך כתובתי
ומספר המכונית.
אני מבקש
ממך סליחה על כי
לא אוכל לחכות עד שתגמור לרשום את
הדו״ח. אני מרגיש רע מאד, והייתי רוצה
להסיע את המכונית לפינה, כדי לנוח מעט.״
אני מוקיר את השוטר על שהחליט לרשום
לי דו״ח. אני גם איני מתכוון לבקש
מקצין־הכנסת לבטל את הדו״ח הזה,
אך גם לא אשלם אוטומטית את הקנס. אם
וכאשר אקבל את ההודעה, אבקש להופיע
בפני השופט כדי להוכיח שנהגתי כהלכה.
אבל יותר מכל אני מקווה שבמסדרון
בית־המשפט אוכל לשאול את שוטר־התנועה
החרוץ :״כשאמרתי לך שאני מרגיש רע
מאוד, למה אדוני השוטר, לא שאלת אם
אפשר לעזור לי? אולי להזעיק רופא? אולי
לבקש ממני לנטוש את ההגה ולנוח על
המדרכה, ולא לסכן עוברים ושבים. יכולת,
אדוני, לעשות זאת כאדם. אחר־כך, כ-
שוטר־תנועה, יכולת לרשום לי את הדו״ח.״

שלום כהן,

תל-אביב

• איך תוכל לחופיה לשופט שאבן אותתת לפני פנייתך לרחוב צדדי? הא
אתה באמת מאמין שדיברתו של חבר״כנסת שווה לדיברתו של שוטר? יש גב
לאופטימיות, מר בהן.
אני בטוח שבמצב רגיל היה השוטר מגלה עניין במצב בריאותך, ואין לי סם
שהוא היה מנסה לעזור לך. אך הוא סבל ודאי אותו יום מכאבי־ראש עזים, ורצ
לגמור את רישום הדו״ח מהר ככל האפשר כדי להחנות את האופנוע, בפינת הרהו
ולנוח מעט, ובמקום לעזור לו — אתה עוד הולך להוסיף לכאבי הראש שלו — דב״ו

בעד המורים, נגד העיתונות
א ל: הנהלת חשבונות /מנהל.
מאת: המדור לחשבון הנפש.
הנדון: קורה (טול מבין עיניך).
מה לעשות. זה קורה לטובים שבנו, למשל,
לדן בן־אמוץ. מי שהילך כל ימיו
על חבל דק (שנקרע באופן שיטתי) ,מי ש־
״טייל״ במערכות כל העיתונים
והשבועונים (למעט
״דבר הפועלת״ וביטאון ״אגד״)
,הגיע אל המנוחה, הנחלה
ו״העולם הזה״.
כשלוליין־חבל נוחת על
קורה רחבה, מתחילה חינגא
— ממש לנשק אצבעות.
איזו וירטואוזיות? מאמץ
בן־אדם לעצמו מיקצוע משרדי,
ניהול חשבונות, ותוקע
בשיטתיות נעצים וסיכות
בכל המי ומי ומה. ואנחנו,
רבותי, מתמוגגים מכאב,
נחת ושימחה לאיד. איזה חוש־הומור! ממש
טעם המור. נופת צופים וצפיחית בדבש
בתוך סנדוזיץ׳.
אבל הפלא ופלא. קורה משהו משונה.
הלוליין שלנו מבצע ם לט 1מרהיב, ובסופו
חוטף את הקורה — בפרצוף. ליתר דיוק:
ביו העיניים. זה מאוד בלתי־צפוי. אבל
יותר בלתי־צפוייה היא העובדה שהקורה
איכשהו נשארת שם, באמצע. לכן לא נותר
לי, דן, אלא לבקש ממך, במטותא: טול
קורה מבין עיניך.
ברשימתו על שביתת המורים התיכוניים
טוען אתה שהממשלה כורתת את הענף
עליו היא יושבת, שהרי מי עוד, חיץ מן
המורים, מגדל דור ממושמע ומלוכד של
אומרי הן? מי דואג לשטוף השכם והערב
את מוחם של התלמידים — חוץ מן
המורים? נסו ללמד את התלמידים חשיבה־עצמית,
ותראו שמייד נענית הממשלה לכל
התביעות. כשאתה פונה בהצעה נדיבה
אליהם.
ככה? ובכן, יש לי חדשות בשבילך. בית-
הספר התיכון בישראל הוא בסך הכל מסגרת,
שבה פגמים די מרובים — אבל ל
עניות
דעתי, עניות דעתו של מורה, הפג
הזה פשוט איננו מצוי בה. אינני מכי
מוסד חינוכי אחד שבו קיימת באופן מכוו
הטפה לקונפורמיזם. ואם מדכאת מסגר!
בית־הספר, במידה מסויימת, את התלמיז
אין זה בתחום החשיבה ופיתוחה. למעג
כמובן, אותם מורים שאינו
מוכשרים לה בעצמם.
> אתה רואה, דן, הד,כלל,
]-היא עסק מסובך, אבל אנ
קוט בה גם אני לצורך ה
עניין: ובכן, מי דואג לש
ן טוף השכם והערב את מו
•׳ חות התלמידים? העיתו
ינא ים, כמובן. מי מצדיי
ד באופן שיטתי את המדיניוו
_ ! הכלכלית־ביטחונית־ציבורית
י } נחלנית־נסיגתית של הממש
לה? העיתונאים, כמובן. מ

י*עוד, חוץ מן העיתונאים
מגדל לנו רוב דומם של שותי־קפה־נמג
(העם החליט וכו׳) ,אומרי־יחי ושותקי־הן׳
חשיבה? קיתונות הפרשנות המדינית, הי
צבאית והכלכלית, שהעיתונות העברית משופעת
בהם, יכולים להוציא אפילו מחשב
מן הדעת. לא כל שכן מנהל־חשבונות. אם
היה לך חשק לחשוב — קרא עיתון עברי.
הוא איננו שוטף־מוח. הוא שוטף, סוחט,
מייבש, מגהץ, ומלביש עליך מחשבות באופן
אוטומטי.
האמת היא, שהמידה התרומית של עיתונאי
ישראל, שפורטה לעיל, איננה שייכת
גם לך, דן. זה בעצם ממחיש את העיוות
שכל הכללה עשוייה ליצור. רק משונה שאת
אותם פגמים שמצטיינים בהם חבריך
למיקצוע אתה מנסה להלביש לאחרונה על
המורים.
מה דעתך, לפיכך, ליטול קורה מבין
עיניך, ולנסות שוב חבל? הוא אמנם נקרע
לפעמים, אך לפחות לא חוטפים ממנו זץ.
אני מאמין שלא תמנע מעצמך את העונג
לפרסם דברים כנגד דן בן־אמוץ, ותבוא
עליך הברכה.

מרדכי מילר, פתח־תקווה

• יפה. יפה מאד. בעיקר הקטע הראשון במכתבך. אני מתכוון למחמאות. אני
לא יודע למה, אבל זה מצא חן בעיני. וכעת לעניין.
ביחס לחלקה של העיתונות במערכת שטיפת״המוח המתנהלת ביעילות נגד קהל
צרכני־האינפורמציה — מודה באשמה. טענה זו אני טוען זה שנים רבות, ומנסה
כמיטב יכולתי להילחם בתופעה זו על־ידי עיסוק בביקורת עניינית של העיתונות.
לא יתכן, אני טוען, שלא תישמע ביקורת נגד האינסטנציה האחרונה של הביקורת
— העיתונות.
השליטה בדעת־הקהל, או לפחות האשלייה של שליטה, משחיתה את השולט.
לא רק העתונות — כל אמצעי התקשורת ההמוניים (רדיו, טלוויזיה) עוסקים
בשטיפת״מוח, ומי שאינו רוצה למצוא את מוחו שטוף, סחוט, מייובש ומגוהץ,
חייב לעמוד על המישמר ולצעוק געוואלד.
אך גם על המוכרים ככלל מוטל חלק מהא שמה הזו. אני יודע שישנם מורים יוצאים
מן הכלל, ולפי תוכן נימת מכתבך אני מניח שגם אתה, מר מילר, נמנה עליהם.
אולם כבל יוצא מן הכלל גם אתה מוכיח את הכלל.
נקח, לרגע, את בעיית העיתונות. באיזה בית-ספר מלמדים את התלמידים לקרוא
בצורה ביקורתית את העיתונות היומית שלנו? האם אינך חושב שחובתך, כמורה
הדוגל בחינוך לחשיבה עצמית, להצביע לתלמידיך על מלכודות שטיפת-המוח
הטמונות להם יום־יום בעיתונות? האם יודעים תלמידיך להתייחס בהסתייגות
לפחות, אם לא בשמץ של ספקנות, לביטויים כגון :״מקורות מוסמכים״ ,״חוגים
יודעי דבר,״ ״ירושלים זועמת,״ ״לונדון תמהה״ וכדומה? האם עוזרים המורים
לתלמידיהם להבחין בין ידיעה עובדתית, הנמסרת להם בעתון, ובין ידיעה
שזורה דיעות!
מובן שאינני מטיל על המורים בלבד א ת אשמת גידול וטיפוח דור של אומרי חן.
הנחה כזו יהיה בה משום הערכה מוזגמת ביחס לכושר ויכולת השפעתם של
המורים. ללא עזרתם של העיתונים הקונפורמיסטיים, וההורים הקונפורמיסטיים, לא
היו המורים מצליחים לעולם להוציא תחת ידיהם מיספר רב בל-כך של תוכים
קטנים, טייפ״רקורדרים דמויי־אדם, ותקליטים שחוקים, שאינם חדלים מלהשמיע
לנו את לחיטי המחשבות, שאותם מנגנים כאן מזה עשרים שנה. היציבות הפוליטית,
המוכחת לנו מדי ארבע שנים, מחזקת את דברי.
מר מילר, אם תפוטר מעבודתך, עקב הודאתך באשמה (מלמד חשיבה עצמית
בניגוד לסעיף 87 של חוק לבוד-החשיבה-הלאומית) ,כתוב למדור שלי מדי פעם. אבל
אני מזהיר אותך: בלי שביתות!
תבוא גם עליך הברכה — דב״א.

במדינה
שאלות רבות נצבות בפני הא שה
הנ שואה בחברה המתקדמת בימינו,
בעית חיי המין היא אחת הקריטיות.
בספר

חיי־וזמין
והאשה הנשואה
מאתד־ר יו ס טוס צ׳סר
דיון מעמיק וגלוי לב בשאלות המעסיקות כל אשה מודרנית. הדרן
לנשואין מאושרים יותר. מימד חדש ניתן בספר לבעיות יחסי מין
שמחוץ לנשואין ולמעמדה של האשה לאור התמורות שעברו על
החברה המערבית.
המחבר אחד מגדולי הסקסולוגים בעולם אינו נרתע מלהתמודד בספר
זה עם בעיות שהיו זמן רב בחזקת טאבו בל יעבור.

המחיר 7ל״י
הו צ את מסדה בע״מ

(תמשך מ ע מוד )8

ללא ביום בטלוויזיה, ונגעה ללב בכנותה.
כשצעק אחד השובתים :״איפה אתם, יהודי
ירושלים?״ הידהדה השאלה באוויר החורפי.
האמת הפשוטה היתר, שבאווירה של ישראל
1970 שום פעולה ספונטאנית אינה מושכת
המונים. הכל המתינו למסע המפוברק, המאורגן,
המתוכנן על־ידי ביורוקרטיה מסורבלת,
שריח של חוסר־כנות נדף ממנו למרחקים.
היה
זה רק חלק מן האווירה הישראלית
הכללית, שבד, הוחנק זה מכבר כל זיק של
פעולה ציבורית אותנטית וספונטאנית, שבה
מנגנונים מפלגתיים משומנים מדברים
בשם ״הציבור״ ומפברקים כל פעולה ״ציבורית״
,שבה גם העניין הנעלה ביותר נופל
קורבן לשיגרת ״אמצעי התקשורת״ וטיפול
״המוסדות המוסמכים״.
עסקים המיכדז המחר של
״סולל בונהיי
כאשר הוחלט ביולי השנה לבנות מקלטים
בבתי־הספר בו רוכוב וכ צנ ל סון בגבעתיים,
פירסמה העירייה מיכרז. חמש הצעות הוגשו
למיכרז זה — ביניהן אחת של סולל
בונה, שהיתר, זולה, ב־,599ד ל״י מההצעה
הזולה ביותר — סכום המהווה שני אחוזים
מסכום ההצעה.
מחיר משונה. כשעיינו חברי ועדת ה־מיכרזים,
בראשות סגן ראש העיר פנחס
זומר, בהצעה של סולל בונה, גילו דבר לא
מקובל בהחלט: בהצעה היתד, הסתייגות בה
נאמר, בי המחיר איננו כולל את השינויים
במחירים כתוצאה מההתייקרות שעליה הוכרז
באוגוסט .1970 כיוון שבעת הגשת
ההצעה כבר היתד, ידועה עליית המחירים,
היה ברור שמחיר ההצעה איננו ריאלי.
ועדת־המיברזים החליטה לפנות אל סולל
בונ ה על־מנת לברר אם הם מוכנים להסיר
את הסתייגותם. תשובת סולל בונ ה
היתד, שלילית, אך מאוחר יותר שלחה הנהלת
סולל בונ ה מכתב בו הודיעה שהיא
מוכנה להוריד את ההסתייגות — בתנאי
שיוסיפו ליי 4,200 לירות.
מסרבים לביקורת. כאן התעורר חבר
מועצת עיריית גבעתיים, יעקב פיינר (גח״ל)
הודיע שצורת הימו״מ נוגדת את עקרון ה־מיכרז,
הציע לקבל את ההצעה הבאה אחרי
הצעת סולל בונ ה — זו של חברת
אלייקים. כאשר לא התקבלה הצעתו, החלים
לצאת למערכה. הוא שלח מכתבים למבקר
העירייה ולמחלקה לביקורת בעיריות של
משרד הפנים, בהם טען :״כל המו״ט עם
סולל בונ ה כפי שנעשה טומן בחובו סימנים
בלתי אסטטיים לגבי מהימנות המו״מ והמידע
שיכול היה להימסר על־ידי נציגי העירייה
הנ״ל. כידוע, אחד מסגני ראש־העירייה,
מר הלרשטיין, משמש כמנהל בסולל
בונה. במכתביו גם התלונן פיינר שהפרוטוקולים
לא נרשמים כפי שמחייב החוק,
בועדת־המיכרזים של עיריית גבעתיים.
כעבור ימים מספר הגיע מבקר מטעם משרד
הפנים לעיריית גבעתיים. כאשר ניגש
לבדיקה, גילה שחקירת הפרשה כרוכה בחקירה
הרבה יותר יסודית. אך מהנדס העיר,
נחמיה גיטשטיין, סירב להמשיך ולהציג
בפניו מיסמכים• למבקר לא נותר אלא
לחזור לירושלים בידיים ריקות.
תפנה לכאן, תפנה לשם. כאשר
פנה כתב העולם הזה לסגן ראש עיריית
גבעתיים, ישעיהו הלרשטיין — שאיננו סתם
מנהל בסולל בונה, אלא מנהל סניף רמת־גן
— אותו סניף המטפל בעיריית גבעתיים
— הגיב הלה :״אני לא יודע על מה
המהומה. כאשר סוכם בעיריית גבעתיים שיפנו
לסולל בונ ה על־מנת לקבל פרטים נוספים,
פיינר לא התנגד בכלל. לפתע הוא
החל עושה רעש מכל העניין. אני רוצה
לומר לך, שבמצב של היום אין שום בעיות
לאף קבלן להשיג עבודות — ובודאי
שלא לסולל בונת. אין שום צורך להשתמש
בטריקים כאלו. מאז שאני מנהל בסולל
בונה, התפטרתי מוועדת המיכרזים וכלל
אינני עוסק בנושא זד״
״בכלל, סולל בונ ה זה לא עסק פרטי שלי.
ועוד משהו: בענייני מיכרזים של עיריית
גבעתיים אנחנו לא מטפלים. מטפל בזה
מרכז סולל־בונה. תפנה לשם.״
אך כאשר פנה הכתב למרכז סולל בונ ה
בתל־אביב הופתע ממלא־מקום הדובר, יצחק
עשת, מכך שהכתב פנה אליו :״בענייני סולל
בונ ה בגבעתיים תפנה בבקשה למנהל

סניף סולל בונה. ברמת־גן, מר הלרשטיין,״
השיב.
טלפאטיה כמיברזיס. אחד בינתיים,
שלא נזקק להתרוצץ ממנהל למנהל היד,
פיינר עצמו, שהמשיך בחקירתו, גילה את
ר,פרט המשמעותי ביותר בפרשה: הערבות
הבנקאית של אחד המשתתפים במיכרז —
הוחזרה לו עוד לפני שוועדת־המיכרזים קבעה
בכלל את החלטתה למי למסור את העבודה.
המשמעות
היתד, ברורה: מי שהורה להחזיר
את הערבות, ידע כבר — לפני
שוועדת המיברזים פסקה את דינה — מי
לא יזכה במיכרז.
ומן הסתם, גם מי כ ן יזכה בו.

תיי רו ת
לילו ת סו ע די ס בחניון כאשר הוקם בפארק הלאומי באשקלון
החניון הענק והמפואר, ספק אם שיערו
מתכנניו כי יהפוך למקום מקלט בטוח לפושעים
מכל רחבי הארץ, ולמרכז לאורגיות.
המתכננים ראו יותר לנגד עיניהם את קידום
תיירות הפגים, את המשפחות השלוות
שיבואו לסופי־שבוע ולפיקניקים עם מכוניותיהם,
יתגוררו בקרוואנים ובבונגאלו ם,
יחיו בחיק הטבע.
פושעים מאחורי כשרים. אלא שיותר
ויותר עדויות מצביעות על כך, שלאחרונה
מקבל החניון אופי משפחתי פחות
ופחות. לפי הנוהג, כאשר מגיעה למקום
מונית עם אורחים, חייב רק אחד מהם להירשם
בטופס שנועד לדבר. שאר הנוסעים
פטורים — בהנחה שאלו בני משפחתו של
החותם.
עובדה זו מנוצלת על־ידי פושעים המבקשים
להיעלם לזמן מה מהשטח — ושאינם
יכולים לעשות זאת בבית־מלון, בו חייב
כל אורח להירשם. פושעים רבים נראים,
במקום מזה זמן רב על־ידי עובדי החניון.
שמותיהם אינם מופיעים בטפסי הרישום. הם
י הגיעו למקום עם חבר כשר, שנרשם, שכר
!ונגאלו, וחזר כלעומת שבא. חבריו, הכשרים
פחות, נשארו להתגורר במקום.
;ערות בודדות מחפשות. סוג אחר
של אורחים המנצל את החניון לצרכיו הם

8לראשונה מזה שנים — סאטירה פוליטית ברדיו
של הגבר, ונרתיקי ערוותה של ה! -
הדתיים כבר דורשים את ביטולה
אשה, כלום תימה הוא שנרתיקי נשים נח

3ז ת שווש
מויש וחוו?,
רק לפני שבוע התריסו מנהיגי המפד״ל בפני ראש״הממשלה כי ״הכנענים השתלטו
על שירותי השידור.״ אילו המתינו עד חלוף השבת האחרונה, היו טענותיהם
חריפות פי כמה. לראשונה מזה שנים שודרה ב״קול-ישראל״ תוכנית סאטירית על
נושאים פוליטיים, ללא צנזורה ומחיקות, שלא היססה ללעוג ולתקוף אישים כמו
פינחס ספיר, משה דיין, מוטה גור וח״כים דתיים. השידור כבר עורר את זעמם של
החוגים הדתיים, העומדים להפעיל לחצים כדי ״לעקור מהשורש את, טיפול השורש׳.״
לאלה שהחמיצוה, מוגשים בזה שניים מקטעי הסאטירה המעולים ששודרו בתוכנית.

שאת כתבנו הצבאי
ת השיר הבא כתב יעקב רוטבליט,
לשעבר צנחן שנפצע בקרב על ירושלים,
ואשר כתב גם את שיר השלום המפורסם
של להקת הנח״ל:
שלוש שנים של שרות הצבא /ע שיתי עס
החטיבה /בעט אחז תי פה ושם /שפכתי
ריו על כתמי רם .״ מאת כתבנו הצבאי״.
מצאתי לי משרה קבועה /ה מון סיפוק
והנאה / .ת אמינו לי שליבי הולם /כש מתחת
שמי אני חו ת ם ״ מאת כתבנו הצבאי״.
המנן קשרים מצניינים /אצל חנגים מהימנים
/ ,אני טופח על שכמם /זה מוכר
אותי נקננה אנתם .״ מאת כתבט הצבאי״.
הכתבתבים בעי תוני ם /עטים סביב על
שולחני / ,אני צוחק, זה מחוץ לתחום /זורק
פירנר ״לא לפירסום מאת ׳כתבנו הצבאי״.
אתמול
הוז מנ תי לפ שיטה /ב שביל כולם
אראה אותה / ,כיצד חצי תי את הגבול /בצבעים
חיים — זה ילך בחו״ל .״ מאת כתבנו
הצבאי״.
שלנשה ספרים בכריכה קשה /אם תרצי
ינתר — בבק שה / ,אס יש מתים —
אפשר לחיו ת /ואני כל כך אוהב לראות.
״מאת כתבנו הצבאי״.

נאום הח״כ הדת,
^ אום ככנסת,

עולה זמלמן
קולות צהלה באפלה
זוגות נאהבים, פחות או יותר. מדי לילה
ניתן לראות בשערי החניון מכוניות מלאות
שלושה ארבעה זוגות צעירים, השוברים לעצמם
לפעמים שלושה ארבעה בונגלוס או
קרונות — ולפעמים פחות. ככל שמספר הנפשות
תחת קורת־גג אחת גדול יתר, במקרה
זה, גוברת השמחה, כפי שניתן לשפוט
מקולות הצהלה הבוקעים מהמישכנים
האפלים.
תופעות מוכרות נוספות בחניון: נערות
בודדות מופיעות שם ערב ערב, מחפשות
בני זוג, וגברים זקנים המופיעים בחברת
(המשך בעמוד )24

מאת זיוה יריב:

^ כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
בשעה זו, כשהאוייב בשער, אל־פאתעח
בפתח, שיחות השגריר יארינג בדלת, בשעה
זו, רבותי, אוכל בנו מבפנים אוייב
אחר, שסכנתו כפולה ומכופלת.
משתוללים בקירבנו ההפקרות ה סכסואלית
והפורנוגרפייע, התרת
החגורה, הפשלת המיכנס, ופורקן הייצר —
ומשחיתים בנו כל חלקה טובה.
רבותי, אנה אנו דוהרים בעיניים עצומות,
הטחו עינינו מראות? מדוע מתירין אנו, בשעת
חירום סטראטעגית זו, לעלות על הקרשים
מופעי זימה ופיגול, כעין
שיער, ק?וץ ומצוץ וכדומה? מופעים שבהם
מבצעים אברכים ועלמות, לאור היום —
כן, רבותי, לאור היום! — מישגלים
נועזים וחיים מול עינינו! ולא די בכך,,
אלא גם מתעוותים כתשוקה ורטט,
בתנועות ערודה קצובות, כולם עירום ו־ערייה,
אפילו מתנשקים בפרהסיה, כבהמות
וחיות־הג׳ונגל.
כנסת נכבדה, האם כבר הכל מותר? ובכן,
מה אסור? ואם יחסי־מין שבין איש לאשתו
הפכו כבר אצלנו לעניין טבעי, ומגע מיני
ביניהם לדבר לגיטימי, הרי מחר יקום חבר־כנסת
אבנרי ויציע, כנסת נכבדה, להתיר
ביניהם ...ג ם ...את ה מ יש ג ל:
וכאילו לא די בכך, שאפילו מן האור*
גייע עשו אצלנו !זלגאריזצייע, וכאילו לא
די לנו במלכת האמכטייע, הנה גם על
מסך הסינימה קם לנו מלך האמבטייע
בכיר משוררינו, המכונה דויד אבידן׳ עורך
לו תשמיש מיטה כאמכטייע, מחוץ

פיליטונאית זיוה ירים*
למיסגרת הנשואין, ובאור חשמל מלא! והרי
זה, כנסת נכבדה, חילול האמבטייע!
מחר, רבותי, יחללו גם את הכיור!
הכנינחיה היינו?
בסרט מינות זה, המכונה מין, בועל משורר
משוקץ זה באמבטייע, עירום כדג, נע

עירומה

לחלוטין,

וגלויית

חזה:
בועלה ממש לעינינו מקיים
עימה יחסים אינטימיים, ולבסוף, כבוד ה־יושב־ראש,
כנסת נכבדה, גם פוקד אותה,
קורא דרור לייצרו, וגומר .
וכל זאת, רבותי, כשאותו נואף יורש־גיהינום
ממשיך במעשי ליצן שלו לנוע

בתנועות זימה שקולות ופיראיות,
בל״־יית נעירות־תאווה מחרישות
אוזניים, כעגלה ערופה זו, צוכט לאותה
נערה עירומה את הדדין...
ובעת ובעונה אחת שח־-בטלפון עם מופקרת
אחרת!
כנסת נכבדה, דברי פיגול כה מגרי־יצרים
כפי שחזיתי אצלנו, לא שזפה עיני
בכל ביקורי בארצות נכר! ואף לא ב שרו
בפאריס, ואף לא באו־קאלקאטע ולא
מצאתי זאת בסרט השוודי פאני היל. אפ-לו
לא ביריד המין אשר במדינת דענמארק!
בשעה שעל קרשינו מציגים חזיונות טריפה,
בהם גלויים לראווה אכרי זכרות
* עם ח״כ אגו״י, מנחם פרוש.

טפים ברחובותינו?
כן, כן, רגע אחד אדוני היושב־ראש| ,
אני כבר גומר .
והנה, כנסת נכבדה, שומעים אנו על קרשי
הבמה העברית ניבול־פה שלשימעו תצי־לנה
אוזנינו! מילים איומות ונוראות, שלא
אהין, כל עוד נשמתי באפי, לעלות על דל
שפתי, ואפילו חרב חדה על צווארי לא
אחזור עליהן, ולא אזכירן לנצח! מילים
כגון: אורגאזמע, לדפוק: לאונן:
להרים: להתרומם: ואין הכוונה, חב-
רי־כנסת נכבדים. להתרוממות הנפש!
כן, אני כבר גומר, אדוני היושב־ראש!
כנסת נכבדה, הארץ מלאה טומאה! ב־ ]
חנויות־הספרים חקרתי ובדקתי, בדקתי י1 -
חקרתי: מוכרים לנו, לעם הספר, מיני ספרים
כגון 698 תנוחו תבח מי שה מצבים,
שמונת פעמים ב ח מי שה רגעים מבלי להתאמץ,
הייתי כלבתו של ח מור בן שכם,

ומדפיסים במכונות־דפום עבריות קונטרסים
וכתבי־עת כגון אלמאנאך האי מפוטנט, המאונן
החילוני, הד ה מתרו מם והסוט ה לילדים.
ספרים שלאחר שעיינתי בהם מודה
אני ומתוודה שפאני היל לעומתם היתר,

צדקת גמורה!
ולא זו בלבד, צינורות יודעי־דבר אף מסרו
לי כי לאחרונה פשה בנו הנוהג של
מעשים שלא כדרך הטבע, הומוסוכסוא־ליות
כלע״ז, רבותי, זה כבר מתחת
לכל ביקורת! ממש עולם תחתון: ה־כסדום
היינו?
כנסת נכבדה, הפשע חודר אלינו
...מ ב עד לד ל ת ...האחורית !
עוד רגע אחד׳ ואני גומר, אדוני ה־יושב־ראש.
עוד רגע אחד. ואגב אורחה,
אמש אף גונב לאוזני כי גם בארזים נפלה
שלהבת התאוזה! וכי כמה מחברי הכנסת
נכנסים לבניין נכבד זה, כשהם עירומים
מתחת לבגדיהם: כנסת נכבדה,נגע מביש זה פשט אף בוזעדת החוץ והביטחון!
יושבים להן בכירי האומה, דנים
על סכנות לאומיות, ובעיות סטראטעגייע
ולוגיסטיקע, כשאכריהם חשופים וגלויים
— מתחת ללבושם׳ ומתחת ללב־ניחם

טפו! טפו! טפו! הרי זה עולה בשפלותו
על כל דמיון. זה ממש פערווערסייע :
כך נייצג את עם הנביאים בשיחות יארינג?
כן, אני עומד לגמור, אדוני היושב־ראש,
אבל לפני כן ברצוני עוד להביע את
הזדעזעותי העמוקה מפתיחת כוטיק־מין
בתל-אביב, בו ראיתי אינסטרומענטין למיניהם
המותחים את אבריו של האדם לממדים
לא-יאומנו של פרה וחמור:
לפני שאני גומר, ולפני שאני גומר ,
כנסת נכבדה, איני יכול שלא לגלות לציבור
הרחב שמצאתי בבוטיק־מין זה גם צלמי־זכרות
חשמליים, כעין פרוטעזות תותבות,
המכונים ויכראטערים בלע״ז, וכן
הריגאטע, ודולעדו, ועוד, הנראים בעין בל-
תי־מזויינת כמטה אהרון. ויכראטער
זקור זה, שעובד על באטערייעם ועלעק״
טרודעס, ופועל כדרך ויכראטער כעלמ
ה, הופך את האדם לרובוט! לדחליל אין
חפץ בו! ויבראטער זה, כן, ויבראטער זה,
עוד יקום עלינו ביום מן הימים כמו הגולם
מפראג, ויחבוט בנו כחרב פי

פיות:

הנה
אדוני היושב, אני גומר אל
תפסיק אותי באמצע. אני גומר תוך
שני יה יו זכות י ומצאתי באותו
בית־מימכר לתשמישי זימה גם שיקויי
תרעלה המחזקים חלציו הרופפים של בן
, 100 ומכפילים יחמותה של אשה מעבר
לכל מידה ושיעור של בעל כושר, וצינורות,
וברגים, נפלאייערס, ופינצעטעם,
ותמונות־מישגל, וסרטים, בהם נראים אברכים
ועלמות מנענעים אבריהם כ
אחוזי
תזזי ת ...בתנועות היכוד
עולות ויורדות, ולפרקים תנועות
חיכוך סיכוכיות, כאילו יצאו במחול*
המחניים ...כ תנו עו ת שיקוץ מתועבו
ת ...ממשמשים ביד את גופן
...ואלה אוחזים באבריהם הסמוקים
של אלה כן, כן, אני כבר
גומר, אני כבר ג.ומר

כורכים גופים זה בזאת, ובעוד הנפקות
שוככות פרקדן, ויריכיהן פשוקות
לרווחה ...כשמפיותיהן בוקעות נחירות
חילול-שכת בפארהעסייע...
כשמאחוריהן עומדים אברכים אחרים ומייסרים
אותן כשוטים ונועצים בהן
ויבראטערים, שלא כדרך הטבע
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה, תודה
על שיתוף־הפעולה. אני נומרתי

תור במהשבועותעלולה
ישראל לעמוד במלחמה נגד
צבאמצ רי -סו ב :״ טי מ שו ל ב,
מבלי שאיש רוצה בכך

כי קיימת עכשיו אפשרות מעשית ביותר כי ממשלת גולדה מאיר לא תחזור לשיחות,
ך עוד שישה שבועות, ביום השישי כבוקר, אתה עלול להתעורר
ותביא על ישראל מלחמה שאיש אינו רוצה בה.
ולהיווכח שאתה נמצא שוב במלחמה.
יש לכך שתי סיבות: האחת שיטחית, הכרוכה במלחמות היהודים, והשניה עמוקה
ולא במהדורה חדשה של המלחמה שהיתר — ,מלחמת ההתשה — אלא במלחמה מסוג
יותר, הכרוכה בגישתה של גולדה מאיר.
חדש לגמרי.
מלחמה שבה יצטרך חיל־האוויר להתמודד מידי יום ולילה עם מיטב הטילים הסובייטיים,
ועם מיטב הטייסים הסובייטיים.

גידגוד ד״ן

מלחמה שבה צפוי נפיץ רציני של האוייב -מצרי ו/או סובייטי
קיקיץ

יחות יארינג הופסקו על־ידי ישראל, עוד לפני שהתחילו, מפני שמשה דיין דרש
זאת בצורה אולטימטיבית, תוך איום בפרישה מן הממשלה יחד עם המפד״ל.

מאז עבר הוויכוח כמה גילגוליס, שיכלו להיות משעשעים, לולא
היו כרוכים בסיכון חייהם של כני־־אדם, ואולי גם כסיכון המדינה.
י• גילגול א׳ :הממשלה רצתה להמשיך בשיחות יארינג. רק דיין (בתמיכת גרוריו,
שמעון פרם ושלמה הילל, ואחר־כך גם שרי המפד״ל) ,התנגד.

דיין ניצח והשיחות הופסקו.
מדוע עשה זאת דיין? לדעת יריביו: רק כדי להוכיח לאמריקאים שבלעדיו אי־אפשר
להסתדר. כתוצאה מכך קיבל דיין את ההזמנה להיפגש עם ראשי הממשלה האמריקאית.
• גילגול ב׳ :הממשלה, ובעיקר גולדה מאיר עצמה, הודיעו שלא יחזרו לשיחות
יארינג, אלא אם כן יוחזרו כל הטילים הסובייטיים אל מחוץ לאיזור ההקפאה.

ברור שאין כל סיכוי לכך.
דיין, לעומת זאת, דרש לחזור מייד לשיחות יארינג, הכריז כי הסכם־ההקפאה מת.
הסיבה? כנ״ל. דיין רצה למצוא חן בעיני האמריקאים, לקראת ביקורו שם, אחרי שקיבל
את ההזמנה.
• גילגול ג׳ :רוב חברי הממשלה קיבלו את עמדת דיין, שאין מנוס משיבה לשיחות
יארינג, כדי למנוע את חידוש המלחמה. דיין נסע לאמריקה.
• גילגול ד׳ :דיין חזר מאמריקה, ומתנגד לחידוש שיחות יארינג. רוב חברי־הממשלה
עדיין תומכים בשיבה ליארינג. גולדה מאיר אינה רוצה לחזור.

וכו׳ וכו׳ וכו .,מישחק ילדותי, אבל מסוכן.

ד״ןנבשרבא מריק ה
ה קרה לדיין, ששינה את עמדתו שוב, הפך בחזרה מיונה לנץ? יש לכך שתי סיבות.
)4הסיבה הראשונה נעוצה באופיו של דיין. אין לו קו מדיני לטודח ארוך, אלא רק
יעדים מיידיים. הייעד המיידי שלו היה להתקבל ברושם רב באמריקה. לשם כך העמיד
פני נץ כדי לקבל את ההזמנה, העמיד פני יונה כדי לזכות בקבלת־פנים נלהבת, והפך
שוב לנץ כאשר חזר משם.
הסיבה השניה נעוצה במה שאירע לו באמריקה.

הסוד השמור כיותר במדינה הוא זה: דיין נכשל באמריקה כשלון
1 1 חרוץ.
לחצות את התעלה, דבר שיצריך גיוס מתמיד של יחידות־מילואים בממדים גדולים.
מלחמה שבה יהיו האבידות — בנפש ובציוד — גדולות הרבה יותר מאשר לפני
הפסקת־האש.

זה נוגע לך.
אבל אתה אדיש.

אדת הי ה בטוח!
ץ ץ דוע אתה אדיש: מפני שאינך מאמין שזה יקרה.
הטלוויזיה מראה לך סרטים אידיליים על השקט בתעלה, עם שיחות בין חיילים
מצריים וישראליים.
אתה יודע שאין אדם נורמלי בירושלים הרוצה בחידוש הקרבות.

וזה נכון.
אתה יודע שגם המצרים חוששים מפני חידוש המלחמה, העלולה לשעבד אותם לרוסים
או להנחיל להם מפלה.

גם זה נכון.
בכל זאת עלולה המלחמה לפרוץ שוב. כי המצרים אינם יכולים לחדש את הפסקת־האש
מבלי שיתחילו שיחות יארינג. את זה הבטיחה ממשלת מצריים בפירוש לעולם
הערבי ולעם המצרי. מזה היא לא תוכל לזוז.

והשאלה הגורלית היא: האם תחזור ממשלת ישראל לשיחות
יארינג?
לך נדמה שזה בטוח. אתה שומע אמנם הודעות סותרות מפי שרים שונים, אבל
למדת מזמן להתייחם להצהרות שרים כאל פיתפותי ביצים. נדמה לך שאלה הם
תמרונים פרטיים או ציבוריים, שכל הדיבורים האלה הם דברי־סרק. .בסוף,״ אתה חושב,
.הם יחזרו.״

ובכן: אל תהיהבטוח !

יועץ סובייטי(בעיגול) ליד התעלה, כפי שצולם בטלוויזיה

קודם כל, הביקור שהוכן בישראל כמאורע בינלאומי
ראשון במעלה, נתקבל באמריקה באדישות גמורה. אמצעי־התקשורת
התייחסו אליו כאל ביקור שיגרתי של שר זר,
הקדישו לו בקושי כמה שורות בתחתית העמוד.
איש לא התייחס אליו כאל יורש־העצר הישראלי. הפצצה
שהתפוצצה בשבועון סיים ערב הביקור, בידיעה שאמרה
שפינחס ספיר כבר נבחר לראע־הממשלה הבא, רק אישרה
מידע שהיה ממילא בידי הצמרת האמריקאית, מפי שגרי־רותה
בתל־אביב.

גרוע מזה, דיין נכשל גם באמצעי־התקשורת.
בטלוויזיה האמריקאית עשה רושם רע.
הסיבה: הוא השתמש בהתחכמויות שלו, הנראות בישראל
כחבר׳מניות. באמריקה, שם רגילים הציבור והעיתונאים
למדינאים המדברים בגלוי, נתקבלו הדברים בהתחמקויות
ילדותיות של אדם בלתי רציני.
הדבר נאמר בגלוי במאמרים ראשיים של עיתוני אמריקה,
שהישוו את ביקור דיין לביקורו של המלך חוסיין,
שנערך כמה ימים לפני כן.

ככל המאמרים צויין כי המלך ניצח את
דיין במאבק על דעת־הקהל.
מאמר ראשי לדוגמה נ״הארלד־טריביון״ :)15.12.70
״ל שני הביקורים יכולה להיות ה שפעה ניכרת טל דעת
הקהל והצ מד ת באמריקה. יש להודות כי המלך הצליח יותר
משר־הביטחון ...הגנרל דיין קבע פסקנית שישראל לא
תסתפק ב שינויי ם קלי־ערך של גבולו תי ה ...המלך חו סיין
גילה הגיון ושכל ישר, באמרו ש,בז מננו אין גבולו ת
בטוחים, אלא כאשר נעשה צדל; ויש רצון מ שני הצדדים
לקיים את ה שלום בכך חול ש ת טענתו של הגנרל דייו,
שישראל צריכה להחזיק בג בו לו ת אסטראטגיים ...ארצות־הברית
אינה יכולה לתת לישראל ערובו ת ארוכות־טווח
לתמיכה צבאית ודיפלו מ טי ת, אם ישראל תאמץ לעצמה
עמדה שתבטיח איבה ערבית ממו שכת...״

באשר נפרד דיין מאמריקה, היה מרוגז,
מאוכזב וכמעט נעלב. הוא הפך שוב עושה־צרות
מקצועי.

גולד ה רוצה רחבל ״ש
ולס השאלה העיקרית אינה ״מה רוצה דיין״ ,או
האם יודע דיין מה הוא רוצה אלא ״מה רוצה
גולדה?״

דייו וחוס״ן בוושינגטון -קאויקסוו־ה בעיתון אמויקאי

בי זוהי ממשלת גולדה, ונולדה קובעת את הקו.
השבוע העניקה לשר־החוץ שלה סטירת־לחי פומבית. אבא אבן הכריז באוזני עיתונות
העולם (שהדפיסה את הדברים בהבלטה) ,כי ישראל תחזור לשיחות יארינג, קרוב לוזדאי
עוד לפני סיום השנה.
גולדה הכריזה מייד כי אין שום החלטה כזאת, שאין זה ברור אם רוב הממשלה
רוצה לחזור, ושכל ההודעות בעניין זה הן כוזבות.

משמע: גם הודעתו הרישמית של שר־החוץ היא כוזבת.

תהיה הפסקת־אש נצחית, ישראל תקבל נשק, אכל לא יהיה שלום
ולא תהיה נסיגה.
זוהי תוכנית מחוכמת, בעיני מי שרוצה להחזיק בשטחים ואינו רוצה בשלום בלי
סיפוח שטחים.

אולם האמריקאים אמרו: לא.
התשובה האמריקאית דחתה את כל ארבע הנקודות. לגבי שלוש הדרישות הראשונות
נאמר לאו מוחלט, ואילו לגבי הנשק הובטח אמנם ״איזון כוחות״ ,אך לא הסכם נוקשה.

מה רוצה גולדה?
הקו של גולדה נתגלה לא מכבר בפליטת־פה שלה בכנסת (העזלם הזה ,) 1734 כאשר
אמרה ליוחנן באדר: נכנסנו לשיחות־יארינג רק כדי להשיג הפסקת־האש. אין טוב
(הפסקת־אש) בלי רע (שיחות יארינג).

פירוש הדבר: ממשלת ארצות־הברית רוצה שישראל לא רק תחזור
לשיחות, אלא שתנקוט כשיחות אלה עמדה הדומה לתוכנית רוג׳רם -
שלום ממשי תמורת נסיגה ממשית.

כמילים אחרות: גולדה רוצה כהפסקת־אש, אך היא מתנגדת
לשיחות שלום, ורוצה לחבל בהן, או לפחות לדחותן עד כמה שאפשר.

תוהו ובוהו בירו שלים

מדוע?
ברור לכל בר־דעת, שכאשר יגיעו שיחות־יארינג לשלב של ציור מפות, תוכל ישראל
לקוות במיקרה הטוב ביותר לגבולות תוכנית רוג׳רס, שהם גבולות ה־ 4ביוני 1967״עם
שינויים קלי־ערך״ (ובכלל זה הסדר מיוחד לירושלים ).כל המעצמות האחרות רוצות
בשיבת ישראל לגבולות ה־ 4ביוני, בלי חוכמות.

גולדה אינה רוצה בכך, אפילו לא תמורת שלום־אמת, עם כל
ערוכות־הכיטחון האפשריות. היא מעדיפה מצב של אי-שלום.
כאשר נכנסה גולדה לשיחות יארינג, היה מנוי וגמור עימד, למשוך אותן בלי סוף,
עוד לפני שיגיעו לשלב של ציור־מפות. הזזת הטילים על־ידי גמאל עבד־אל־נאצר באה
בשעה הנכונה, ונוצלה עד תום.

מרכוז־ ת דאמריקא ,
** תה, כשהאמריקאים לוחצים על ישראל לחזור, הטמינה להם גולדה מלכודת
> ,נאיבית. היא דרשה מן האמריקאים ארבעה דברים עיקריים, כתנאי לשיבת ישראל
לשיחות. היא חשבה שאמריקה מוכנה לשלם מחיר כדי,להביא לחידוש השיחות׳ וניסתה
לבצע מיבצע של סחיטה. התנאים:
#הסתלקות אמריקאית מתוכנית רוג׳רם,
#הבטחה אמריקאית להשתמש בווטו במועצת״הביטחון, נגד כל החלטה שלא
תמצא חן בעיני ממשלת ישראל,
הצהרה ברורה שאמריקה תתערב מבחינה צבאית במקרה של התערבות צבאית

סובייטית,
!• הסכם נוקשה לאספקת־נשק
ארבע דרישות אלה מצטרפות לתמונה ברורה, המגלה את הכוונה :
למשך זמן ממושך (למשל: שנתיים).

ץ ולדה מאיר

אינה רוצה בכך. משה דיין אינו רוצה בכך, נראה שגם יגאל אלון

^ אינו רוצה בכך.

מבאן המבוכה הכללית בירושלים.
איש אינו רוצה בחידוש המלחמה, ואיש אינו רוצה בסיכסוך עם אמריקה, שישראל
תלוייה בה כיום מכל הבחינות תלות מוחלטת.
אולם ראש הממשלה ורוב שריה הבכירים גם אינם רוצים לחזור לשיחות יארינג,
ולוותר על השטחים.

מכאן הגימגום, ההצהרות הסותרות, ההרגשה הכללית של תוהו־ובוהו,
ההרגשה שאין ממשלה כישראל, וכל שר הטוב בעיניו יעשה.
משה דיין׳ למשל, מחפש תחבולה חדשה כדי לבלבל את האוייב ואת הידיד.
השבוע נפגש עם הגנרל הפיני, העומד בראש צוות המשקיפים של האו״ם, ביקש
ממנו לקבל מקאהיר תשובה מוסמכת על השאלה: מה טיב הפסקת־האש הנוכחית, האם
היא כוללת הקפאה? האם היא כוללת החזרת שבויים פצועים?
(עם חידוש הפסקת־האש, הצהיר דיין בחיפה כי ״ההקפאה מתה.״ על כך קיבל נזיפה
פומבית מגולדה מאיר, והכחיש את אשר אמר. כיום המצב אינו ברור).

תקוותו של דיין: הפיני יסע הלוך וחזור, יתפתח דין־ודכרים ממושך,
ובינתיים אפשר לדחות את השיבה לשיחות יארינג.
השבוע אומנם הדליפה הממשלה לעיתונות כי בישיבתה בשבוע הבא היא תקבל החלטה
לחזור לשיחות יארינג, אבל ברור שאם תחזור ישראל לשיחות ייעשה נסיון לפוצץ את
השיחות שוב, למשכן בלי סוף או להשהותן בתירוצים שונים.

לקראת האסון

כאשר יגיעו השיחות לשלב של קביעת־גבולות, תתעקש ישראל על גבול המבטיח
לה סיפוחים נרחבים, כגון תוכנית־אלון (סיפוח ירושלים, רמת־הגולן, רצועת־עזה, ביקעת־הירדן,
צפון־סיני, שארם־אל־שייך ).ארה״ב לא תתערב, מאחר ש״הסתלקה״ מתוכנית־רוג׳רס.

*ץ ולם בינתיים עוברים הימים היקרים של הפסקת־האש, ולקראת סופה עלולה
להשתרר אנדרלמוסיה גמורה, מירוץ מטורף של לחצים בינלאומיים, הסתבכות
בירושלים על רקע מלחמות היהודים׳ סיכסוכי שרים וקנוניות קואליציוניות, ולפתע תעמוד
המדינה בפני אסון:

#אם יפנה אז יארינג ו/או או־תאנט למועצת הביטחון, וידרוש ממנה לפרש את
החלטתה, ושלוש המעצמות יקבעו שההחלטה מתכוזנת לגבולות ה־ 4ביוני (עם או בלי
״שינויים קלי־ערך״) ,תטיל אמריקה וטו על כל החלטה כזאת.
#הצהרת־ההרתעה האמריקאית תמנע אז התערבות סובייטית.
#מאחר שיהיה קיים הסכם על אספקת־נשק, לא תוכל אמריקה ללחוץ על ישראל.

חידושהמלחמה, בנסיכות שיבטיחו התערבות בינלאומית הרת־שואה.

פירוש
הדבר: הקפאת השיחות.

בקיצור: ישראל תחזור לשיחות יארינג, אולם אחרי כמה שלבים
יגיעו אלה לקיפאון מוחלט.
ישראל והערבים לא יסכימו על גבולות, והשיחות יוכלו להימשך הרבה שנים (כמו
שיחות פאריס על השלום בוזיאט־נאם, למשל, שלא חלה בהן תזוזה במשך שנתיים).

ממשלת ישראל אינה חופשית עוד בהחלטותיה, כפי שנדמה לה. אינטרסים בינלאומיים
כבירים, והדאגה הבינלאומית מפני עימות גלובאלי ומלחמת־עולם שלישית, עלולים לגרום
לתוצאות דרמתיות בלתי־צפויות.
מכיוון שאינה רוצה שלום בלי סיפוח שטחים, ומכיוזן שאי־אפשר לקיים לאורך־ימים
החזקת שטחים בלי שלום, עלול הקו הבלתי־מציאותי של גולדה להביא לתוצאה שאיש
אינו רוצה בה:

נסיגהכפוייהבלישל ום .

אמה של אסתר שחמורוב, אשר הביאה
תהילה לישראל במשחק; ,אסיה, טוענת:

0 1 1 1 1 7 1של הכוכבת, ליד חלק מן השלל ש ה בי א׳ מהתחרויותיוז בארץ וברחב
ן ! ,העולם. עד היום, היתה זו התמורה היחידה שזכתה בה, חרף כל מאמציה
! 11111
ומאמצי משפחתה. במ שך ארכע שנים לא טרחה אף אחת מן הר שויות הרבות והע שירות
המטפלות בספורט במדינה לעזור להוריה מעוטי־היכולת, למרות שאסתר התגלתה ככישרון.

זהביש!
גסף-איו!

אסתר בעת הקפיצה לרוחק ב מיסגר ת קרב־חמ שבתח רויו ת ב־באנגקוק.
היא קפצה למרחק 6.20 מטר, אולם נחתה על יש בנה,
איבדה 30ס״מ. קפיצה היא מיקצוע חדש אצל אסתר, ומאמנה, ענדיצור שפירא, מאמין
שגם בו תוכל להגיע להי שגים מר שימים, ואולי תקבע תוצאות בקנה־מידה בינלאומי.

אוונ ת אסיה

עד כאנגקוק, היא היתה אלמונית. אומנם לשוחרי האתלטיקה הקלד!
כרחפי הארץ מופר שמה לא מהיום• אך לקורא העיתונים הממוצע, לא
אמר שמה דפר.
עד כאנגקוק. אחרי פאנגקוק, התפוצץ שמה פרחפי ישראל ככוכב
שביט. אסתרשחמורום, הכוככת שזכתה כשתי מדליות זהם ואחת כסף.
מאמנה, עמיצור שפ״רא, נילה אותה לפני שנתיים. הוא הבחין מייד

באוצר שלפניו, התפטר מכל תפקידיו, החל מקדיש את כל זמנו לאימו
ניה .״יש לה עתיד מזהיר,״ קובע הוא. כ ,1972-באולימפיאדת מינכן,
נוכיח שהיא אלופה גס בקנה־מידה עולמי, לא רק אסיאני. חשוב מאוד
שהמדינה תעזור לספורטאית כזו. יש לנו מעט ספורטאים כאלה בארץ?״
על הצורה בה עוזרת המדינה לספורטאים כאלה, סיפרה השבוע
לכתבת ״העולם הזה״ ,ציפורה כסלו, אמה של אסתר:

ף -בית מלא מדליות. על הקירות,
1ז במגירות, על הארונות — גביעים, סמלים׳
תעודות, מדליות. הכל זהב, אבל בכיס
— אין כלום. הרבה מאוד כבוד למשפחה,
כבוד למדינה. אבל לאסתר בעצמה, ולמשפחה
שלה — רק הוצאות והוצאות.
כבר מילדות ידענו שאסתר רוצה להיות
ספורטאית. שבועיים אחרי שגמרה בית־ספר
עממי נכנסתי איתר, לחנות לבגדי ספורט.
אמרתי שאני רוצה לקנות לילדה מכנסי התעמלות.
ראיתי שם בחנות שני גביעים׳ אז
הבנתי שגם ספורטאים גדולים קונים שם.
שאלתי את המוכרת איפה הכתובת של
הספורטאים. היא אמרה לי שאת הכתובת
היא לא יודעת, אבל אם אני רוצה שהילדה
תלמד ותתקדם בספורט, אז שאני אקח אוטובוס
מספר 1ולנסוע איתו עד הסוף.
בסוף, היא אמרה, יש בנין של ספורטאים.

לא אז, ולא אחרי זה. תמיד הייתי צריכה
לבדוק את הקיטבק שלה לראות מה חסר
לה. היא ידעה שכסף אין לנו ולא רצתה
שאני אוציא עליה.
אבל זה בלתי אפשרי. היא צריכה להרגיש
טוב וחופשיה על המיגרש. אז אני
עובדת וקונה לה מה שאני יכולה.

השעון קובע,
לא התעודות
מחרת לקחתי את אסתר לאוטובוס
וזה היה בית הפועל בתל־אביב. כשנכנסנו
היה כל הבנין ריק והכל היה
סגור. חוץ מחדר אחד, שם ראיתי דגל ועל־יד
שולחן ישב בחור.
ניגשתי אליו ואמרתי לו :״הבת שלי מצטיינת
בספורט. תפנה אותי לאדם המתאים.
הוא אמר לי שכולם בחופש עכשיו, והציע
לי לקחת את אסתר לבית־ברנר.
הלכנו לבית־ברנר ושם דיברתי עם המאמן
אהרון שפינקה. אמרתי לו שהבת שלי
הולכת ללמוד בתיכון, ועכשיו זה חופש

\ מנוחת הלוחמת

עם שובח
מבאנגקוק,
הסירה נערת הזהב מצווארה את שלוש ה מדליות
שהביאה, ישבה לתפוס רגע שלווה.

והזדמנות בשבילה להתחיל להתאמן בספורט
כי היא מצטיינת בכל דבר.
שפינקה הסתכל על אסתר ואמר :״אולי,
אולי.״ אמרתי לו :״מה אולי? קח את ה־תעומת־הצטיינות
שלה בריצות ובקפיצות
ותראה מה יש לך פה.״
על זה הוא ענה :״גברת, לא התעודות
קובעות״ השעון קובע.״ אבל הוא הזמין
אותה לבוא ביום שני בעוד שבוע למיגרש
המכביה.

עם כל אימון,
החשק גדל
•* יום שני רצתי מהר הביתה מהע־
. 1בודה, לראות אם הבת הלכה כבר. ומת
אני רואה? הבת בבית, שוכבת במיטה.
כשראתה אותי באה, היא הגישה לי כום
תה. כל הדירה היתה מסודרת. נורא כעסתי,
אבל ראיתי איזה ילדה נהדרת זאת, שחושבת
רק איך לעשות לי את החיים יותר קלים.
אז אמרתי לה בשקט :״אסתר, היום היית
צריכה ללכת, שכחת?״ אז היא ענתה לי
שאולי לא תלך. אולי תעבוד ותעזור לי.
אמרתי לה ״אסתר. אלה שטויות, בפעם
הראשונה קשה ללכת למקום שלא מכירים.
אבל אחרי הפעם הראשונה תתרגלי.״ זירזתי
אותה ודחפתי אותה, ובסוף היא הלכה.
כשהיא חזרה ממגרש־המכביה, היא היתר,
מאושרת. בפעם השניה כבר הלכה ברצון.
עם כל אימון, החשק שלד, הלך וגדל.
ראיתי שבבגדים שיש לה היא לא יכולה
להתאמן, אז קניתי לה חולצת טריקו, נעלי
התעמלות וקיטבק.
היא אף פעם לא ביקשה בעצמה כלום.

שוברת שיאים
כמו כוסות
^ 6הרי החופש הגדול חזר המאמן של
הפועל תל־אביב. איך שהוא יצא למגרש,
וראה את אסתר, אמר :״יש משהו על
המגרש.״
הוא לקח אותה לידיים ואסתר התחילה
באימונים רציניים, פעמיים בשבוע, חמש—
שש שעות. אני מצידי התחלתי להכץ לה
אוכל מיוחד. הרבה בשר, דגים, ומיצים.
ההוצאות עלו ועלו. כסף לנסיעות, כסף לבגדים,
כסף לאוכל מיוחד. אף אחד לא עזר
בזה, ולא עוזר לנו עד היום.
התחילו הלימודים, שנה ראשונה בתיכון
מיקצועי, ואסתר התחילה לזכות בתחרויות.
במגרש הסנביה, בוינגייט, בהפועל, היא
שברה שיאים כמו כוסות. בגיל 14 וחצי
היא נסעה לתחרות בפעם הראשונה לחוץ-
לארץ/ ,דנמרק. את הוצאות הנסיעה שילמו,
ונתנו לה גם כסף־כיס, שניים וחצי דולר
ליום.
היא חזרה ארצה, ושברה שוב פעם שיא
אחרי שיא. לא היה מקום בבית הקטן
שלנו לאלבומים ולעיתונים ולתעודות ול־מדליות
שהיא הביאה, אבל עזרה והש־

תתפות בהוצאות מטעם התאחדות הספורט
— שום דבר.
ביום של התחרות אין לי כלום בראש,
רק לטפל באסתר. אחרי התחרות, כשהיא
זוכה, צריך לעשות מסיבה, ואז שוב אורחים,
שוב הוצאות — אבל שום השתתפות
של ממש.
כשרונית בכל
*ץ סתר נולדה לנו לפני 18 וחצי שנים.
\ £זד, היה בשכונת שפירא. אבא שלה
סנדלר, ואני הייתי עובדת קשה כל השנים,
וגם מגדלת את ארבעה הילדים שלנו.
במשך השנים עברנו לקרית שלום, לדירה
של שני חדרים.
אסתר — בכל היא כשרונית. בכל הענפים
של האתלטיקה הקלה. ריצה, קפיצה
זריקת כדור ברזל — מה שלא יהיה בספורט,
אסתר כשרונית לזה.
חוץ מזה היא גם שחקנית בחסד. השתתפה
בכל ההצגות בבית־הספר בתפקידים
ראשיים. יש לד, קול כל־כך יפה, שאפילו
שאין לנו כסף רציתי לשלוח אותה למורה
לפיתוח הקול. אבל היא התחילה בספורט,
אז עזבנו את זה.

המטרה :
״וינגייט״ !
ך* גיל שש גילתה את עצמה לי. לא
** ביקשה שום משחקים, שום בובות. שום
דבר לא מעניין אותה חוץ מספורט. לרכב

מאמו האתלטילוה אברהם גריו מסביר
מדוע מצטיינות דווקוא האתלטיות
מכל ספורטאי ישראל

צהיו אפריע לאיגתיס
מתוך 6מדליו ת הזהב בהן זכ ת ה נבחרת
ישראל במש חקי אליפו ת אסיה שנעך כו ב־באנקוק,
נפלו ארבע מדליות ז הב בחלקן
של שתי א תל טיו ת, אסתר ש ח מורוב וחנה
שזיפי. ל עו מ תן נכ שלו כליל שאר האתלטים
וה שחיינים הי שראלים שנכללו בנבחרת. מה
הסיבה שדווקא נ שות ישראל מצטיינו ת במקצועות
האתלטיקה ואילו הגברים מפג־ריס?
על שאלה זו התבקש ל ענו ת ותיק
מאמני האתלטיקה בישראל, אברהם גרין.
אמר גרין:

עוד לפני שהחלו המשחקים בבאנגקוק,
ציפיתי שדווקא האתלטיות שלנו יביאו
תוצאות טובות, יחד עם עוד שלושה מאמנים
עסקתי בהכנת האתלטים למשחקי אסיד,
וניתן היה לראות שהבנות עשויות לקצור
הישגים. אין ספק שלאור זאת כדאי יותר
להשקיע מאמץ בפיתוח האתלטיות בישראל
מאשר בגברים.
הסיבה היא פשוטה, כאשר אתלט מוכשר
מגיע לגיל גיוס ומתגייס לצה״ל הוא נגמר.
הוא נעלם למשך שלוש שנים מזירת האימונים
דווקא בגיל בו הוא יכול להעלות את
הישגיו. כדורגלנים המשרתים בצד,״ל משוחררים
כדי להתאמן בקבוצותיהם — אתלטים
לא. מתוך עשרה אתלטים טובים המגיעים
לגיל גיוס, רק אחד חוזר אל המסלול
בתום שחתו הצבאי. אם ישקיע מאמצים
מפרכים הוא יגיע רק בקושי לתוצאות
שלו מהתקופה שלפני הגיוס. על התקדמות
קשה לדבר. מה שניתן להשיג באי
בגדי
הבלט — והילדה נשארה בלי כלום.
כשאסתר גמרה עם העממי, רשמתי אותה
לבית־ספר לפקידות תיכוני מיקצועי. בחופש
הגדול, היות ואני עובדת ועוד שלושה
ילדים בבית׳ היתד, אסתר עושה את כל
עבודות הבית.
חשבתי לי: אני מנצלת את הבת שלי.
שאלתי אותה :״אסתר, מה את רוצה לעשות?״
היא לא ענתה. היא ידעה שהמצב

מונים שיטתיים בגיל , 19—18 לא ניתן להשיג
בשום גיל אחר.
אצל הבנות הבעיה יותר פשוטה. אפילו
אם הן מתגייסות הן משרתות לרוב בתנאים
שהן יכולות להתאמן יום יום. צד,״ל
הוא לכן הגורם העיקרי לרמה הנמוכה של
האתלטים בארץ.
מבלי להפחית מההישגים שהשיגו הבנות
שלנו בבאנגקוק צריך לציין שבארצות אסיה
רמת הספורטאיות נמוכה מזו של הספורטאים•
לאור זאת היה לדעתי כדאי יותר
לשלוח למשחקי אליפות אסיה יותר אתלטיות
ויותר אתלטים ולוותר על משלוח
קבוצת כדורסל, למשל. אפילו אם היינו
מנצחים בכדורסל היה הדבר מביא לישראל
רק מדלית זהב נוספת. הוצאות קבוצת
הכדורסל בבאנגקוק הסתכמו ב־סדאלף ל״י.
לשלוח אתלט עולה. רק 4000ל״י. ניתן היד,
בקלות לשלוח עוד כארבעה אתלטים נוספים
עם סיכויים טובים להשיג עוד מדליות.

לשנות את השיטה
ך* פי שאני רואה את המצב, הרי אם
לא נשנה את השיטה הנהוגה כיום באתלטיקה
בארץ אין לנו סיכויים להתקדמות•
הדוגמא של שחמורוב ושזיפי היא
הוכחה הטובה לכך: הן היחידות כמעט
שעסקו באימונים יום יום. כדי להגיע להישגים
צריך להתאמן בכל יום ולא שלוש
פעמים בשבוע, כפי שנהוג בארץ.
פש כדי לעזור בבית. אבל אני החלטתי
לעשות איתר, משהו אחר.

ארבע שנים
של הישגים
שנים שלמדה בתיכון, היתד, כל
הימים ממש מבולבלת. היא לא היתה

אסתר שחמורוב
על אופניים, לרוץ. היא לא היתד, משתוללת,
ולא דרשה כלום — חוץ ממכשירים וכלים
של ספורס.
היא התחילה בריצות עוד בבית־ספר שו רשים
בשכונת שפירא. אבל אז עוד היתד,
קטנה ולא השתתפה בשום תחרות. אבל
כשעברה לבית־ספר דוד רנח בקרית־שלום,
בגיל ,11 היא הדהימה את המורה שלה
להתעמלות כשקפצה 4.75 מטר לרוחק. בכל
תחרות ותחרות היתה זוכה, והתחילה להביא
את התעודות.
המחנך שלה בבית־הספר, יהודה אלט-
מן, אמר לי :״תשתדלי להכניס את הבת
שלך לוינגיי ט, שתגיע למשהו. היא ספורטאית
מבטן ומלידה.״

רצוי שניקח דוגמא מהיוונים. הם פתחו
דף חדש באתלטיקה שלהם 10 .מאמנים
במשכורת קבועה מאמנים את האתלנזייי שם
מדי יום. הצבא משחרר כל אתלט בעל הישגים
לאימונים. הם בנו איצטדיון אתלטיקה
חדש שעלה להם 17 מיליון דולר.
בימים גשומים מתאמנים האתלטים שלהם
באולמות סגורים. אתלטיקה זה מקצוע והיוונים
הבינו זאת. את התוצאות אפשר יהיה
לראות בקרוב: לפי דברי המאמן הראשי
שלהם יגיעו כ־ 5אתלטים יוונים באליפות
אירופה לגמר, רק בריצות למרחקים בינוניים.
אם נתמודד כיום עם היוונים אז מתוך
עשרה מקצועות אתלטיקה הם ינצחו ב־.8
אם רוצים מדליות זהב צריך להשקיע כסף
ומחשבה. המדליות אינן צומחות על העצים.
כמעט כולם זהב, חוץ מכמה ארד וכסף. עד
היום, בלי התחרות האחרונה בבאנגקוק, היא
הביאה שישים מדליות, חמישים זהב, שמונה
כסף, ושתיים ארד. אז באמת כבוד גדול
היא הביאה למדינה. אבל בלימודים היא
התחילה לפגר בגלל הספורט.
ניגשתי להפועל, בקשתי שיסדרו לה מורה
פרטי כי לי אין תקציב למורים פרטיים.
הבטיחו לי והבטיחו לי — אבל היא
כבר גמרה את התיכון, ועוד שום מורה
לא הופיע בבית הזה.
ככה עברו ארבע שנים של אימונים ונסיעות
ועבודה קשה, ואסתר סיימה את התיכון.
אני
חליתי קשה, הייתי בטיפול, ולא ידעתי
כמה זמן אני עוד אחזיק מעמד בעבודה.
לפני כמה חודשים, כשאסתר סיימה
את התיכון, הלכתי למאמן שלה, עמיצור
שפירא, ואמרתי לו :״אני חולה, והנה אסתר
מסיימת את התיכון ועלינו לעשות
משהו, תן לי תשובה אם אפשר לעשות
משהו, או שהבת תלך לעבוד ותדאג לעתידה.״

סוף
סוף -
טוב

הבטוזו,
עם שחר
ך* מורה שלה להתעמלות, דוד דקל, לא
ן ן הפסיק להתפעל ממנה, וכל הזמן אמר
לי שהיא כישרון גדול בספורט. יום אחד
ניגשתי אליו ואמרתי :״אתה מדבר כל־כך
יפה שהיא מצליחה, אתה לוקח אותה להדגים
בפני הילדים את כל תרגילי ההתעמלות.
תעזור לי לקדם אותה במשהו. תשלח
אותי איתה לאיזה מקום. לי אין זמן וכסף
בשביל לקדם אותה — אולי אתה תוכל
לעזור לי.״
הוא שלח אותה לחולון ללמוד בלט. לקחתי
אותה לשם, קניתי לה בעשרות לירות
בגדי בלט ונעליים. אבל אחרי חודשיים
הקבוצה שלה התפזרה, ונישארתי רק עם

אברהם גדין

עוגת הניצחון נ השחקנית
העוגה שהכינה אמה, עם שובה מבאנגקוק
כמנצחת. ליד אסתר ידיד המ שפחה, דויד.

כילדה, הצטיינה אסתר
גם במש חק וב שירה,
ה שתתפה בכל אירועי הכיתה. כאן, בהופעה
עם סיום שנת הלימודים בבית־הספר.

בבית קשה, בן אחד, עוזי, הגדול, היה בצבא,
והקטנים אלי ויפית למדו בבית־ספר.
אבל אני ידעתי מה יש בלב שלה. היא היתד,
אז בת 14 ורצתה לצאת לעבוד בחו־

יודעת אם לעשות קודם שיעורים או ללכת
להתאמן. כל שנה, מגיל 14 וחצי, שלחו
אותה לחוץ לארץ שלוש ארבע פעמים בשנה•
היא היתה חוזרת תמיד עם מדליות

ך* וא אמר שהוא יסדר שהיא תלך לן
ן ויוניים. אז ביקשתי ממנו שאם היא
תלך לוינגייט, עליה להיות בפנימיה, מפני
שהיא לא יכולה להמשיך לנסוע כל יום
בגשם ובשמש עם הקיסבק על הגב, בשני
אוטובוסים, וגם ללמוד וגם להתאמן. הילדה
תישבר.
עמיצור סידר שהיא תיכנס לוינגיים. אבל
כשהגיע העניין לפנימיה הוא אמר :״זאת
כבר שאלה. זה הרבה כסף ועליכם להשתתף
בהוצאות.״
לא היתה לי ברירה והסכמתי. שילמתי
למפרע 200 לירות, וחתמתי על שטרות של
200 לירות בכל חודש. זאת היתה הוצאה
עצומה בשבילי. רצתי והלכתי גם אני וגם
עמיצור, עד שסידרנו לה, החל מהחודש הבא,
מילגה של 2,000 לירות בוינגייט.
מאז שהיא בוינטגייט הילדה השתנתה. ה־מצב־רוח
שלה השתפר, היא מרוצה ונמצאת
יותר במגרש מאשר אצלנו בבית.
אבל אין דבר. סוף סוף היא נמצאת במקום
ששם היה צריכה להיות.

איר ניתז למנוע את מכת ההדלפות ביו שרי הממשלה? אם
יתממשו ההצעות האחרונות להפעלת העיקוב אחרי שרי ה־ממשלה,
ניתו יהיה להאזיו מעתה לכל שיחותיהם באמצעות

המישמשיס
של השדים

שר האוצר פינחס
ספיר משו חח
עם העיתונאי חגי אשד (משמאל) בחדר
סגור שאין בו נוכחים ואין ח שד להאזנה.
למרות זאת יכולים ה מעוניני ם לש מוע
את תוכן שיחתם בעזר ת משדר סט־טוסקופי
שגודלו אינו עולה על 5ס-׳מ,
המוצמד אל הדלת או אל קיר החדר בא מצעות
גו מיו ת לחץ פ שו טו ת ביותר. משדר
כזה יכול לשדר את ה שיחה עד קילומטר.

משור צמוד

מה מ סנו יגאל ארון?

סגן ראש הממ שלה יגאל אלון (קיצוני משמאל)
מ שוחח במסיבה עם העיתונאי אורי
דן (מימין) .אגרטל הפרחים התמים הניצב באמצע ה שול חן עלול להיו ת מכשיר־האזנה או
מקלט, שישדר את תוכן שיחתם עד ל־ 200 מטר, כ מו המקלט במאפרה (ת מונ ה למטה).
מאפרה רגילה
זו, הע שויה חרסינה, אינה אלא מכשיר שי־אל
מחוץ לחדר.

מ אנו ה רוחשת

** כת ההדלפות משגעת את הממי
שלה. אין כמעט סוד הנאמר בארבע
עיניים, שאינו דולף החוצה. גולדה מאיר,
שאינה מצליחה להשתלט על שרי־ממשלתה,
שיבלמו את פיותיהם, רותחת מרוב כעס.
רק השבוע הצהירה בפני אנשי המפד״ל:
״לא אשב עם מי שיתגלה כמדליף.״
הצד המגוחך שבכל הפרשה הוא שאין
כל בעיה לגלות מי מהשרים מדליף. די
לקרוא את רשימותיהם של עיתונאים מסו־יימים
כדי לדעת מאין הם שואבים את האינפורמציה
הפנימית שלהם. אבל כדי להאשים
מישהו בהדלפה ולהסיק את המסקנות
מכך, דרושות הוכחות. הוכחות ניתן לספק
רק באמצעות עדויות. לכן העלה סגן ראש־הממשלה
לא מכבר את הצעתו למנות קצץ־
ביטחון מיוחד שיהיה מופקד על עיקוב
אחרי השרים, להמציא את העדויות המרשיעות
למי, מתי, מה ואיפה ד,ם מדליפים י
כיצד ניתן לעשות זאת? איך אפשר לגלות
מי מהשרים מדליף, אם הוא עושה זאת
בחשאי ונוקט בכל אמצעי הזהירות לבל
יתגלה?
לשירותי־ביון אין כיום דבר קל מזה.
אמצעי ההאזנה האלקטרוניים השתפרו בשנים
האחרונות בצורה בלתי נתפסת כמעט.
כל אמצעי ההאזנה הישנים, מסוג זה שהתגלה
בזמנו אצל מזכיר מפ״ם, מאיר
יערי, נראים כיום מסורבלים ומפגרים לעומת
האמצעים הנמצאים בשימוש. מלחמת
וייאט־נאם ותוכנית החלל, תרמו תרומה
מכרעת להתפתחות אמצעי השידור באר-
צות־הברית. ארצות־הברית צועדת כיום בראש
באשר לשיכלול ופיתוח מיתקני האז־

שירים זעירים, המשמשים במיקרופונים וכמשדרים
בעת ובעונה אחת, שאינם נזקקים למקור זרם חשמלי
חיצוני, ושגודלם לפעמים אינו עולה על גודלה
של ציפורן של אצבע, או בול קטן.
כמה ממכשירים אלה הם כה משוכללים, שהם
עשויים לקלוט אף לחישות הנלחשות ברדיוס של

נר״ שאיש אינו מסוגל להעלות על דעתו
את קיומם.
רק לפני שבועות מספר פרצה בארצות-
הברית שערוריה רבתי, כאשר אחד המושלים
גילה כי הטלפון האדום שהותקן בלש־כתו
— טלפון חרום שנועד לקשרו ישירות
עם הבית הלבן במקרה של מיתקפת אויב
— אינו אלא מכשיר שידור ששידר את כל
השיחות שניהל בלשכתו לטווח של מאות
מטרים. בעקבות גילוי זה גילו שני מושלי
מדינות נוספים כי הטלפונים האדומים ב־לשכותיהם
הם מכשירי שידור רבי עוצמה.

הפישפשים שורצים
בכל מקום -
י * חברה שהתקינה את הטלפונ-ם
( 1התנצלה, טענה כי בגלל טעות בחיבור
החוטים, הפכו טלפונים המיוחדים למשדרים.
אולם גם מכשיר קליטה ושידור המותקן
בתוך אפרכסת טלפון הוא משהו מיושן.
האמצעים המשוכללים יותר, שפותחו באר-
צות־הברית וגם ביפאן, מסוגלים לקלוט
שיחות ממרחק מאות מטרים ואף קילומטרים׳
בתנאי שאל האיש שלשיחותיו חפצים
להאזין הודבק. פישפש״ מתאים.
״הפישפשים״ — זהו הכינוי שהודבק
בחוגים המיקצועיים לאותם מכ
זתיוות
נוס, וגצית!
העיתונאי בעזרת מ
העיתונאי כשם שלא השר ׳,אינ ם יודעים כי ב תוך הנז
להסגיר את המדליף, לגלות את ההדלפה באם ישנה

על גה גובו אבן?

שר־החו׳ן אבא אבן מ שוחח
שב הזדמנות כזו הוא אומר
פירסוס״ .אדם ה עו מד מן הצד (פנים מושחרים) אינו מעורר כלי חשד,
כתחנת־ שידור מהלכת. כפ תור ב חולצ תו מ שמ ש ב מי ק רופון של משדר,

את השידורים — בתנאי שהוא נמצא בטווח
המתאים ושהמכשיר שלו הותקן כך
שיוכל לקלוט את התדר המתאים.
לא מזמן ערך עיתונאי גרמני ניסוי מעניין
בבון, בירתה של גרמניה. בעזרת מכשיר
רדיו טרנזיסטור יפאני מדגם אייבה, המופעל
על סוללה של 6וולט ושמחירו אינו
עולה על 85ל״י, יצא לקלוט — אחרי ש
שרה
מטר ויותר ממקום הנחתם.
הבעיה היחידה של מכשירים אלה היא בכך ששי־וריהם
של ה״פישפשים״ אינם משודרים בתדר או
ל סודי, הניתן להיקלט רק על־ידי האיש המפעיל
וותם. כשהם קולטים שיחה ומשדרים אותה, יכול
ל בעל מכשיר טרנזיסטור הפשוט ביותר׳ לקלוט

1וחח עם השר ש מעון פרס מדליק לעצמו סיגריה
£שוט. יי תכן שאותו מצית רגיל ניתן לו במתנה, ולא
־ותקן משדר, הק טן מגודל סיגריה (משמאל) ,היכול
על־ידי שידור בגלים־ קצרים מאוד, למרחקים קטנים.

גייס הארון

עם עיתונאים. יתכן**״,
להם מ שהו ״לא ל
רופון זעיר ה מו ת קן בכפ תו ר החולצה, מוהוא
בעצם משמש
תחת לעניבה. אין צורך ב חו טי ם מחשידים.
המשדר למרחק רב.

טכנאי הרדיו שלו הרחיב את כושר הקליטה
של מכשירו עד 170 מגהרץ במחיר של
10ל״י — שידורים של ״פישפשים״ שהותקנו
במקומות מרכזיים בבירה הגרמנית.
במרחק של 200 מטר מבנין הממשלה
הגרמנית הצליח אותו עיתונאי לקלוט את
השיחות שהתנהלו בישיבת הממשלה הגרמנית׳
וזאת בעזרת ״פישפש״ שמישהו הת־

91ל *1ן 1ן ך | 1 1על ה שול חן מונחי ם חפצים ר
| גילים ו שיגרתיים: מאפרה ותיי

1 # 11 1 1 1 1 / 1
עור פשוט. כל אחד מהם עלול להיו ת מכ שיר האזנה או מכ שיר

ז הו הכינוי למי
קרופון זה, ה מסוגל
לקלוט שיחות ממרחק כמה ע שרות
מטרים, אס הוא מכוון אל ביוון מקור הקול.

מיסוופוו בכפתור ״:״

קין בחדר הישיבות וששירותי הביטחון
הגרמניים לא הצליחו לגלותו. אותו עיתונאי
סבב ממוסד ממשלתי אחד למשנהו,
גילה כי במרבית המוסדות קיימים ״פיש־פשים״
המשדרים שיחות סודיות ושכל תלמיד
יכול לקלטן בעזרת רדיו שיבנה בעצמו
ושמחיר חומריו לא יעלה על 50ל״י.
(המשך ב ע מו ד )20

שידוד, הע שוי לגלות למעונייני ס בכך את תו כן שיחתו של שר־הבי
ט חון משה דיין עם עי תונ אי אלמוני. ב ת מונ ה משמאל נראה
מכ שיר שידור זעיר ה מו ת קן בקרקעית כפולה של תיק (למעלה).

סוליו מגלח שד?

בעזרת ציוד פ שוט, שכל חו בב אלקטרוניקה יכול
להתקינו, ני תן לקלוט שיחו ת מאחורי קירות אטומים.
כך, למשל, בעזר ת ה מי ק רו פון מי מין יכולים מנהיגי המפלגה הליברלית להאזין לשיחו
ת ה אופוזי ציונ ר ה מפלג תי יוסף סרלין (נראה ב ת מונ ה עם העיתונאי ת סילבי קשת).

הבי שב ש׳ שד ה שרים
(המשך מעמוד ) 19

תוך כדי נסיונות ההאזנה שלו, גילה
אותו עיתונאי גרמני שבתדרים מסויימים,
שאינם נקלטים ע״י מכשירי רדיו רגילים,
ניתן לקלוט שיחות מעניינות ביותר, לא
רק של אישים או מוסדות רשמיים, אלא
גם של מפעלים כלכליים ואנשים פרטיים.
בעלים החושדים כי נשותיהם בוגדות בהם,
מפעלי תעשייה יריבים, סוחרים המבקשים
לדעת את הנעשה אצל מתחריהם
— אלה נמנים על המפעילים מכשירי האזנה
באופן עצמאי או באמצעות בלשים.
אלפי אנשים הסבורים כי הם מנהלים
את חייהם ושיחותיהם בסודיות ובאינטי־מיות,
נמצאים למעשה בהאזנה מתמדת ושיחותיהם
משודרות בצורה שכל חובב
רדיו, היודע כיצד לעשות זאת, יכול להאזין
להם•
לא מכבר נתפס בקלן על־ידי המשטרה
הגרמנית בית מלאכה אלקטרוני שייצר עש־רות
מכשירי האזנה כאלה. במחסניו נמצאו
אלפי אביזרים ופריטים אלקטרוניים המשמשים
ליצור מכשירי האזנה ומשדרים
זעירים. בחקירה הסתבר כי על לקוחות
אותו בית־מלאכה נמנים שגרירויות זרות,
סוכנויות בלשים ועיתונאים. אולם בתוך
החקירה נאלצה ממשלת קלן להחזיר לבית
המלאכה את כל אוצרות האזנה שהחרימה
אצלו. הסתבר כי בגרמניה, כמו בישראל,
לא היים חוק האוסר הטמנת ״פישפשים״.

כאשר יצאו תלמידי הגימנסיה,
שהולידה בזמנו את ״מכתב השמיניות״
המפורסם, בהפגנה
נגד מוריהם -הסתערו עליהם
ובחבטות. במכות המורים
ך * סצינה היתד! מוכרת: מפגינים מא|
זינים לנואם הנושא דבריו לתוך רמקול׳
כאשר לפתע מזנקת לעברם קבוצה
אחרת, המתחילה לפזר את ההפגנה בכוח
הזרוע, תוך מכות ודחיפות לכל הכיוונים.
אלא שהפעם לא התרחשה הסצינה כגיסו
כושי באחת מערי ארצות־הברית, או
בעיר נמל פולנית. היא התרחשה, ביום א׳
השבוע, בגימנסיה תיכון עירוני ג׳ בירושלים
— אותה גימנסיה שבשנה שעברה
הוציאה מקירבה את מכתב השמיניות המפורסם.
המפגינים היו תלמידי הגימנסיה,

אין חוק

נגד האזנה
*•וד כתקופת הכנסת החמישית,
> כשרב יוסף כיהן כשר המשפטים, הכין
משרד המשפטים חוק שנועד לאסור האזנה
באמצעים אלקטרוניים לשיחות של. זרים.
אותה הצעת חוק הטילה גם הגבלות על
ההאזנה של שירותי הביטחון, חייבה אישור
מוקדם של קצין בכיר לגבי כל נס־יון
האזנה.
הכנסת החמישית לא הספיקה לדון בחוק,
אולם החילה עליו את חוק הרציפות׳
כך שהכנסת השישית תוכל לדון בו
ולאשרו. הצעת החוק כלל לא הובאה לדיון
בכנסת השישית וזו גם לא החילה
עליו את חוק הרציפות ולא העבירה אותו
לכנסת השביעית. נראה שבגלל לחצם של
גופים מסויימים, שראו בחוק הגבלה חמורה
על פעילותם, ירד לטמיון.
כל האמצעים והמכשירים שהוזכרו בכתבה
זו הם אמצעים פשוטים, שניתן לרכשם
בכל חנות לאמצעי אלקטרוניקה או
לבנותם לבד בסכומים פעוטים. מלבדם קיימים
כמובן אמצעים משוכללים יותר, ה־

) 00(4

מגע ידיך יהיה נפלא כאשר
תשתמשי בקרם ידיים פגזיאל.
תוך שגיות מועטות הוא מחולל
פלאים. נספג ונעלם. חודר
עמוק אל תוך נקבוביות עורך׳.
את אינך חשה בו עוד.
אך ידיך לפתע רכות. כעור פניך.
עדינות כעור של תינוק.
והניחוח מרענן. וזה בדיוק מה
שאת מחפשת. השיגי איפוא
עוד היום קרם ידיים פנדאל.
כמה טוב להחזיק ב״ידי פנז׳אל־.

בישראל: בלמזן בזז־מ
:׳ס: חב• נורית בע־מ
9דסו 0 * .0ססוויו 118*1צימס קרוון

חינם לכל דורש
המעונין לרכוש
ספר הברית החדשה
להשכלה כללית ולהכרת הדתות
בעולם יתקשר לפי הכתובת,
ת.ד 7089 .ירושלים
ויישלח לו מיד (נא לציין את
השפה).

ללא מכס!

לעולים־חדשים ותושבים חוזרים,
אנו מוכרים מצלמות, מקרנות,
מבשירי־בזק, מכונות־הגדלה ועוד,
ללאמכס !! 1
צלומי פספורט — בין רגע !
מבחר גדול של מצלמות ואביזרים
בחנות המקצועית !

13נ 0 1 1־ נ ד
חידה,רחוב החלוקי 3

המורה המכה

חלק בפיזו ר הפגנת התלמידים בכו ח הזרוע.

שמחו נגד התנהגות המורים כלפיהם —
ומפזרי ההפגנה היו מוריהם בכבודם ובעצמם,
שד,יכו את תלמידיהם בניצוחו של
מנהל ביודהספר וסגנו.

אסור, אסור
אסור

צה, דרכה הוא קולס שיחות של האדם ה עומד
ממול. משדר כזה, הני תן לרכישה בחנויו
ת לחובבי רדיו, משדר לטווח 30 מטר.

נמצאים בשימוש שירותי־הביון ושמתאריהם
נשמרים עדיין בסוד.
לא מכבר הקים סינאטור אמריקאי שע־רוריה
כאשר הוכיח שצבא ארצות־הברית
עוקב באמצעות ההאזנה אחרי שיחותיהם
של אישים וגופים פוליטיים שונים ב־ארצות־הברית.
הוא אסף עדויות של עשרות
אנשי־מודיעין אמריקאיים לשעבר אשר
העידו כי בתוקף תפקידם הצבאי עסקו
בעיקוב פוליטי. הפרשה הושתקה במהירות
כדי לא לגרום לשערוריה ציבורית וצבא
היבשה של ארצות־הברית הסביר כי המעקב
באמצעות האזנה נחוץ לו כדי לגלות
מראש אויבים פוטנציאליים של המדינה.
אם תתגשם הצעתו של השר יגאל אלון
לעקוב אחרי השרים, כמעט ודאי שאחד
האמצעים לעיקוב יהיו ה״פישפשים״ ש־יוצמדו
לשרים. האם יצליחו ה״פישפשים״
לחסל את מכת ההדלפות? זו כבר שאלה
אחרת. מכיוון שאחוז המדליפים הוא כד,
גדול, ספק אם יוכלו לנקוט נגדם בסנקציות,
אפילו כאשר ימצאו הוכחות להדלפות.

ף • יתד! זו התנהגות מוזרה מצד הי
1מורים -אך לא מוזרה יותר מדבי
0,רבים אחרים כעירונית ג׳ .בין הכללים
הנהוגים בבית־הספר, ואשר נגדם
למעשר, יצאה ההפגנה:
על התלמידים נאסר לגדל פיאות, זקנים
ושיער ארוך — הכפתור לפני העליון בחולצה
חייב להיות סגור תמיד, מאחר
שתלמיד מייצג את בית־סיפרו גם מחוץ
לכותלי בית־הספר — לתלמידים אסור לעשן
גם מחוץ לכותלי בית־הספר — כל
נושא לשיעור, אותו רוצים התלמידים להעלות
בשיעור המחנך, חייב לקבל אישור
מוקדם של ההנהלה — למועצת התלמידים
אסור לפרסם כל מודעה ללא אישור ההנהלה
— תלמידים אינם רשאים לצאת
לקיוסק בהפסקות — עבירות משמעת גוררות
קנסות כספיים כבדים, עבורם אין
הנהלת בית־הספר מוכנה לתת קבלות —
עונשים כספיים קולקטיביים מוטלים על
כיתות שלמות — איומים בהורדת ציוני־מגן
על עבירות משמעת — הפעלת לחץ
על תלמידים בנושא השתייכותם הפוליטית
— שלילת זכותם של התלמידים לבחור
מגמות לימוד ושפה זרה שנייה כרצונם.
הגיבורים נבהלו
* חם זה, שהוא מהחמורים ביותר בארץ,
הוליד בהכרח ריאקציה. האווירה הכרונית
של חשדנות ואי־אמון בין צוות ההוראה

באים משכונות ומשפחות גרועות.

לא איפור, לא
ג׳ינס, לא מיני

תלמיד דוב גל

תלמיד רפי הווארד

לתלמידים נזקקה רק לניצוץ קל שידליק את
ההתפוצצות.
את הניצוץ סיפק תלמיד שמינית בשם
דוב גל. בעת שביתת המורים החל דוב
כחול העיניים מגדל את שערו הבלונדיני
— והתוצאה מצאה חן בעיניו. אלא שעם
חידוש הלימודים, הורה סגן המנהל׳ אורי
קורן, לכל בעלי השיער המשיחי להסתפר
— או לעזוב את הגימנסיה.

הדיכוי
וב החליט לצאת למלחמה
| שנראה לו כזכותו הבלתי־מעורערת, פנה
לעו״ד ירושלמי צעיר בשם רפי שטראוס.
הנהלת הגימנסיה התקפלה בחיפזון. דוב

תלמיד יורם גרשמן

רחש בחצר בית־סיפרו. הוא זינק לחצר,
החל מפזר את ההפגנה במרץ.
תלמידי החמישיות החלו נשברים, אך
שביעיסטים רבים הזדרזו לחסום את הכניסות
מהחצר לבניין, כשדוב גל קורא למפגינים
לא להיכנע.
כאשר התברר שקריאותיו נשמעות, הזעיק
סגן המנהל לעזרתו את המנהל, קיר־שנבאום,
המכונה קרש בפי צאן מרעיתו.
המנהל הגיע, מתוגבר במורים והשמשים,
והצוות החל דוחק בתלמידים להתפזר. קרש
הסתער על דוב גל, דחף אותו, ניסה להוציא
מידיו בכוח את המיקרופון. מיכה כר־מון,
המורה להיסטוריה, דחף בכוח שמיניסט
אחר. גם מורים אחרים הפעילו כוח,
דחפו את התלמידים. כאשר הבחין קרש

1פניפ רו ץ ההפגנה הגדולה, ביקש
/כתב העולם הזה את תגובת בית־הספר
לפרשת התיספורת של דוב גל. ענה אורי
קורן, סגן המנהל בעל ההופעה הספורטיבית
והתספורת הצבאית הקצוצה:
״יש משטר מסויים בבית־הספר. כל תלת
״1,יודע זאת, והוא רשאי להפסיק את
לימודיו אם זה אינו מוצא־חן בעיניו. תלמיד
צריך לשקול מה חשוב לו יותר: שיער
ארוך או תעודת בגרות.
פשוט מאוד׳ חד וחלק.
לדברי קורן, דוב גל הינו מקרה מיוחד
במינו ויוצא דופן בהתנגדותו למישטר,
ושאר התלמידים אינם כמוהו.
כאשר בדק כתב העולם הזה טענה זו בין
תלמידי הגימנסיה, הצטיירה תמונה שונה
במיקצת מטענתו של קורן.
• אריאלה, שביעיסטי ת: היו לי מספיק
בעיות עם בית־הספר. איני צריכה עוד בעיות.

אלי. הולנד: סילקו אותי השבוע בגלל
התספורת• אני מקווה שאצליח להמשיך לא
להסתפר.
• יורם גרשמך, שביעיסט: נאלצתי להסתפר,
כי הלימודים חשובים יותר.
• זאב סלמך, שביעיסט: כשאמרנו שיגאל
אלון הוא בעד שיער ארוך, ענו לנו:
,לכו ללמוד אצל אלון.׳
!• ,הרצל סייג: שלחו אותי הביתה בגלל
שבאתי במכנסי ג׳ינס.
!• אילנה פנחסי שביעיסטית: כשהופעתי
לכיתה מאופרת, לקחה המורה למתמטיקה

הורשה להמשיך בלימודיו — עם השיער.
תלמיד שמינית נוסף, רפי הווארד, ניצל
את המצב, סירב גם הוא להתקרקף. גם
מפניו נסוגה ההנהלה.
מעודדים מהצלחת המרד הקטן — החליטו
תלמידי עירונית ג׳ לצאת למרד
גדול יותר: בשבוע שעבר ביקשה מועצת
התלמידים להתכנס לישיבה. כעירונית ג/
יש לקבל לשם כך את אישור ההנהלה.
האישור לא ניתן, המועצה התכנסה בחשאי,
הכינה החלטה, בה הוקיעה את דיכוי התלמידים
בידי ההנהלה והצוות, תבעה לאפשר
פעילות חופשית מצנזורה של המועצה, לגליזציה
של שיער, זקן, סיגריות, והפסקת
שיטת העונשים המוגזמת ללא בל יחם לעבירות.
כן הכריזה המועצה על אסיפת
תלמידים ליום הראשון השבוע.
ב־ 12 בצהריים, להפתעת ההנהלה והמורים׳
נולדה לפתע ההפגנה הגדולה יש מאין.

דוב גל, התלמיד שפנה לעזרת עורך־
דין, כאשר ניסתה הנהלת הגימנסי ה
לאלצו לקצר את שערו, חכה במאבק — עומד במרכז ההפגנה ה
אסינת
חמוד

חצר בית־הספר נתמלאה תלמידים, כרזות
צצו מכל עבר. דוב גל, הצעיר שהניף לראשונה
את נס המרד, עמד במרכז, בידיו
רמקול, והקריא את החלטות המועצה לקול
תשואותיהם של מאות התלמידים.

אחת המורות,
חנ ה
פליישר, בעת פיזור ההפגנה, כשהיא דוחפת
תלמידה אל עבר הכניסה לכיתות.

המורה הדוחנת

״חופש —
לעולם לא;״
אורי קורן, סגן המנהל הנמרץ והזריז,
לקח שלוש דקות לגלות מה מת-

גדולה שנערכה בחצר הגימנסיה, קורא ברמקול את החלטות מועצת
התלמידים הנבחרת, אשר קראה לצאת למאבק נגד הדיכוי שנוקטים
המורים כלפי תלמידיה ונגד שי מות ה חינוך אשר עבר עליהן הכלח.

בצלם העולם הזה, הסתער עליו בעזרת אחד
השמשים, ניסה להוציא מידיו בכוח את
המצלמה.
התקפת המחץ עלתה יפה. ההפגנה נשברה,
התלמידים הוחזרו לכיתות. באחת הכיתות
גילתה אחת המורות, חנה פליישר,
כרוז הקורא לחופש דיבור .״לעולם לא,״
הזדעקה בהיסטריה, כשהיא קורעת את הכרוז
ורומסת את הקרעים ברגליה כאחוזת
תזזית. לאחר זאת פתחה בהצלפה מילולית
מכוערת על התלמידים, הטיחה בהם שהם

ממחטה רטובה והסירה לי את האיפור.
• דליה נעמי: גם לי הורידו איפור בכוח,
וכן מכריחים להאריך חצאיות מיני.
#1יהודה קימה, שביעיסט: אני מקווה
שנשבות על עניין התספורות.
נראה, שאכן לקראת כך מדרדרים הדברים.
לצד תביעה משפטית נגד המנהל והמורים,
באשמת תקיפה וחבלה גופנית, שוקלים
תלמידי עירונית ג׳ את השבתת ביתד,ספר
— בנוסף לשורת צעדים נוספים,
חמורים יותר.

החושות
מלחמת חמש השנים

מי שחו שב שלהיות א שה ע שירה, או אפי-
לו רק אשה של איש עשיר, ז ה דבר קל,
איננו יודע על מה הוא מדבר. ז הו מ ק צו ע
קשה, מלא ב עיו ת וכאבי־ראש: לבחור ול־עדכן
ללא הרף מלתח ה מתאימה, שתנקר את
עיני כל החברות. לבחור כל פעם דיאטה
חד שה, ספורט חדש, מסעדה חד שה, תופר ת
חדשה. לאן לנטוע לחופ ש, מה ללבו ש היום
בערב, מחר בערב, אתמול בערב. בקיצור
— החיים לגמרי לא כ ל־כן קלים.
מסתיימת חמש שנים נמשכה המלחמה בין טלי
פרידמן ואבי גן ויש. זה היה אחד
הרומנים הממושכים והמעניינים ביותר שידעה
העיר העברית הראשונה מעודה. כאשר
נבחרה בזמנו טלי למלכת המים. כשהיא
גוברת על יריבתה שרה גורן, טענו
משמיצים ולא משמיצים כי היה זה רק
בגלל אבי, שגייס את כל החברים שלו
והביא אותם לטקס הבחירה, והם הם שהנחילו
לסלי את הנצחון.
במשך חמש שנות הרומן שלו עם טלי,
הספיק אבי לצאת גם עם כמעט כל המלכות
והלא־מלכות האחרות בעיר הגדולה.
הוא יצא עם שרה גורן, עם אכישג
פפה, המלכה של 66 או — 67 מי מסוגל
לזכור בדיוק — ועם נוספות. בהתחשב
בעובדה שהוא היה אבי קויש, גם חתיך
בזכות עצמו וגם הבן של אביו — אחד
ממנהלי מפעל הארגז הענק — לא היתר,
זו בעייה בשבילו להשיג את כל הזוהרות
הללו. אך — שוב לדברי משמיצים —
הוא יצא איתן תמיד רק כדי להרגיז את
האחת והיחידה — טלי.

פי ת רון קלאסי מצאו לאחרונה שלוש סובלות
כנ״ל: לא רק לס בלו תי הן שלהן. הן גם
עוזרו ת ל חברו תי הן לפתור בעיות.
זה התחיל עם אכיכה גרינשפן, ש פתחה
יחד עם אחותה, רעיה כלטנר,

טלי פרידמן
מי הרגיז את מי בסוף, תוכלו לשפוט
בעצמכם. שני היריבים רכשו להם דירת
שלושה חדרים בנווה־רסקו, ובעוד חודשיים

חתונתה של
רבקה לה זוהר
הרוויח. מי שרק עבר על-יד בית־הכנסת
הספרדי שם, על ההר — נכנס להשתתף
בשמחה.
וככה התמלא בית״הכנסת חוגגים מ*
פה לפה. חלק היו שייכים לשמחה, חלק
פחות. היו שם משפחת פשנל, וגברי
בנאי ואמו, שייצגו את הגששים, וכל
החברים הישנים מלהקת חיל הים, י־דויד
יליזה מהמספרה שלהם, ותי

דיין, ויונה עטרי, ואורי זוהר,

רכקה׳לה זוהר, סבתה וכעלה
מי שלא חיה ביום רביעי האחרון
בהר־ציון בירושלים — לא יודע מה
שהוא הפסיד: את החתונה של רבקה׳-

לה זוהר.

לעומת זאת, כל מי שהיה שם —

בנעם השלישית
יש נשים ש מ תח תנו ת על־מנת להיות נשו אות׳
ויש ש מ תח תנות על־חנת להתגרש. אולם
אצל מ ע טו ת בלבד דומ ה שרשרת הנישואין
ו הגירו שין לסיפור הרפתקאות מותח,
במו אצל אלה דוידסקו.
את הסיבוב הרא שון ערכה אלה עם בנו
של תע שיין תל־אביבי נודע. הסיבוב הסתיים
כאשר ה ח תן או שפז בבית־זזולים לחולי־רוח.
את הסיבוב השני היא ביצעה עם עו רן־
דין דוידסקו. היא התחתנה איתו בבית-
הסוהר, שם הוא ישב בגלל איזו מעילה
קטנה. כשהוא השתחרר, היא התגר שה ממנו,
ועברה לעבוד כ מוכר ת במ שכית.
לפני איזה חצי שנה היא הכירה את ה סיבוב
ה שלי שי שלה. היה זה אלמן בלגי

וכדומיהם.
והיו גם אחרים.
למשל אשה שמנה שנכנסה ישר
לכיוון הכיבוד, והחלה מתכבדת ועו-
רמת עוגיות לתוך המטפחת .״גברת,״
ניגש אליה השמש ,״זה בשביל המשפחה,
את יודעת!״ ״בטח, בטח״ ,ענתה
האורחת ,״יש לי משפחה גדולה, ברוך
השם.״
החופה עצמה נערכה בנוסח יהדות
ספרד, כשארבעה גברים מחזיקים את
החופה בידיהם, לא במוטות. הכלה
היתה יפה כמו כלה תחת חופתה, ונר-
גשת אפילו יותר• אחרי החופה הת-
כבדו כולם בעלי־גפן ממולאים שישליק,
והצטלמו עם הכלה והחתו — כן,
צריך לזכור שהיה גם חתן בכל השמחה׳
הלא הוא ויליאם קרינסקי —
ורבקח׳לח סחבה את הסבתא שלה
כדי להכיר לה את כל הכוכבים.
ואחר כך נסעו כולם לחאן הירושלמי,
והחתן והכלה התפנו לעיסוקיהם.

יעמידו חופה באולמי דו לפין בתל־אביב. זה
נקרא סיום יפה למלחמה.
אני מקווה.
הזוג הסשפף
חתונה נוטפת — כן, עוד אחת. אני אשמה?
כולם מתחתנים בימים אלו, אפילו יותר
מאשר מתגרשים, אז חתונה נוספת, כמו
שאמרתי, היא זו של אהרון כהן, גרוש
ואב לשני ילדים, מהנדם־טיס בן ,42 מוותיקי
אל־על וקרוב של אייבי נתן, ועדנה
הרשפלד, דיילת אל־על בת .27
אהרון הכיר את עדנה לפני ארבע שנים,
כשהיא באה לחתונה של אחותו, ומאז הם
עברו לטוס יחד. טסו, טסו — עד שבשבוע
שעבר התחתנו.
בחתונה, שהתקיימה בבית הוריה של עדנה
באפקה, הגישו מאכלים הודיים שהובאו ישר
מטאג׳ מאהל, מסעדתו של החתן. כן, יש
לו גם מסעדה. וההמשך יתקיים בליל סיל־ווסטר,
שאז יערוך הזוג מסיבת־המשך בווילה
הערבית המשגעת של אהרון בעיר העתיקה
בצפת.
שכל החיים תערכו רק מסיבות המשך,
ילדים.

מלכה רוזנשטיין
בו טי ק ב חו לון, ה מיוע ד לאו דחקא לדלת־העם.
לבעלי זי כ רון קצר שני ש מו ם אלו
אולי לא או סרים הרבה, אבל העובד ה היא
ששתי ה אחיו ת הן בנו תיו של ה תע שיין ח־נודע
חיים ירושלמי, שהורי ש להן עם
מו תו איז ה ע שרה מי ליון ל״י. מה ש מוכיח
שהדס איננו מים, ו ה בנו ת יר שו את הכו שר
הייצרני של אביהן. הבוטיק עו ד קטן, כיום,
אבל זו הי רק ההתחלה, ח כו ותיראו.
בעקבות שתי ה תע שייניו תהמת חי לו ת הלכה
עתה א שת זו ה ר אחרת, מלכה רן
זנעטיין. גם היא פתחה בו טי ק בבי ת ה
המהודר ברחוב משה שרת שבצפון תל־אביב,
ובימים אלו נסעה ל לונדון להביא משם
מלאי.
והייתי מייעצת לכם ל מחות את החיו ך
המלגלג. גם סבו של רוט שילד התחיל כרוכל.
ככה בונים אימפ ריו ת, רבותי.

לא בבית־שהר
עשיר בשם גוטשטיין, לא ז קן — בן 60
בסן־הכל — שהביע את ה תפ עלו תו מהגרו־שה
היפהפייה. אלה זינקה לחווייה החדשה
באומץ־לב ראוי לשבח, בהתח שב בגורל חוויותיה
הקודמות. היא נסעה לבלגיה להכיר
את היגוטשטיינים, ראתה כי טוב, חזרה ארצה,
נישאה לגוט שטיין, ערכה מסיבה צנועה
לאיזה מאה קרובים ב מלון סארק התל־אביבי,
ונסעה לבלגיה.
זה היה באמצע החודש שעבר, ומאז ועד
עתה מגיעים ממנה משם רק מכתבים נלהבים,
מלאים תיאורי העו שר והאו שר שבו
היא אפופה.
הלוואי שימ שיכו, ברגע ששביתת־הדואר
תסתיים.

אהרון ועד;ה כהן

טלוויזיה
**״*י!שידורי ספורט
0:1לדעת הציבור
ההתאחדות לכדורגל פתחה את מישחק
העונה עם הטלוויזיה על התמלוגים המגיעים
לה, כביכול, באיסור לצלם את מישחקי
הליגה.
בשנה שעברה היא ורשה 200 אלף ל״י,
השנה דורשת ההתאחדות 100 אלף ל״י.
דן שילון החזיר להם את הכדור בבעיטה
מילולית בוטה, ובסירוב מוחלט על מסך
הטלוויזיה.
ההתאחדות החליטה לנקוט בסאנקציות נגד
הטלוויזיה, ואסרה לצלם את המישחק מג־כנגלאדבך־ישראל,
למרות שקיים הסכם כספי
עם ההתאחדות לכדורגל ביחס למיש־חקים
בינלאומיים. החל מינואר לא יורשו
צלמי הטלוויזיה להיכנס למגרשים, אם לא
תושג בינתיים פשרה.
סגן־יו״ר ההתאחדות עזריקם מילצ׳ן, אמר
בשיחה טלפונית כי אנשי ההתאחדות לכדורגל
מוכנים להתפשר במו״מ. הם מסרו
את הכדור לטלוויזיה, והם מחכים עתה
לכך שהטלוויזיה תחזיר את הכדור. הוא
הכחיש את השמועה, שההתאחדות מחכה
בעצם לאיש החזק שלה, צבי ברים, וליוסף
ענבר, יושב־ראש הועד האולימפי, שישובו
מסיור בחו״ל (ויוציאו אותם מהבוץ).
ליוסף
ענבר אין כל קשר עם ההתאחדות
לכדורגל, אומר מילצ׳ן, אם כי
הוא עשוי לסייע.
על מה מדובר? נהוג בעולם שתחנות
טלוויזיה משלמות עבור הקרנת מי־שחקי
כדורגל, או עבור הקרנת קטעים
ממישחקים שאורכם עולה על שלוש דקות.
על שלוש דקות ראשונות של שידור מ־מישחק
אין משלמים, כי הן נחשבות בגדר
של סיקור חדשות, וכמו שעיתונאי־ספורט
אינו משלם עבור הזכות לסקר את
המישחק כולו, כך גם הטלוויזיה אינה חייבת
לשלם עבור הזכות לסקר חינם שלוש
דקות ממישחק. קבוצות הכדורגל הישראליות
תפסו מייד שהן מפיקות ממישדרים
כאילו פירסומת חינם. הוכח למעלה מכל הספק
שמיסטר קוני הכרטיסים לא ירד, אלא
עלה.
מילצ׳ן אינו שולל את ההנחה שהטלוויזיה
תרמה לתפוסה העמד. במיגרשים. רווח
נקי היה לקבוצות מסויימות משלטי ה־סירסומת
במיגרשים, המוצגים בלית ברירת
בטלוויזיה, למרות שהפירסומת אסורה שם.
סוכנות סעד לקבוצות? על עניין
העסקנים, היוצאים כל יום שני וחמישי ל-
חו״ל, אין מילצ׳ן מוכן לדבר. לדעתו, השמצות
אינן שייכות למישחק. לעומת זאת
הוא מוכן לספר כיצד העסקנים עובדים
יומם וליל בהתנדבות, כדי לאסוף תרומות
עבור קבוצותיהם. השחקנים דורשים שהטלוויזיה
תשלם כפי שהיא משלמת לשחקני
התיאטרון. אולם רשמית הם אינם
שחקנים מקצועיים. שחקני התיאטרון המקצועיים
אינם דורשים תשלום בעד הופעה
של רגע במסגרת קלעים. להיפך —
הם מרוצים מן הפירסומת. גם בעלי בתי־קולנוע
מרוצים מהסיקור בירחון הטלוויזיה
מסן, ומעמידים לרשות הטלוויזיה קטעי
סרטים ללא תשלום. שידורי ישראל הם
גוף ציבורי, ולא סוכנות־סעד לקבוצות
כושלות.
בחוגי רשות השידור אין מגלים כרגע
בפומבי כל נכונות למו״מ עם ההתאחדות
לכדורגל. הטלוויזיה מאיימת בהרחבת הסיקור
מתחומי ספורט אחרים, ובהבאת
יותר משחקי ליגה אנגליים, שהם לפחות
בעלי רמה. אולם האמת היא שהעסקנים,
הקובעים גם פה וגם שם, שייכים לאותה
מפלגה, ועד שריקת הסיום הם יגיעו, בסוסו
של דבר, לידי איזשהו הסכם.
הציבור — כרגיל — אינו מהווה גורם
בכל הפרשה הזאת, וזהו הגול האמיתי
בשער.

תדריך
* ישראל 80

(יום ד׳) 19.30 , 23.12 ,

סידרת סרטים דוקומנטריים על מגמות התפתחות
שונות במדינת ישראל לקראת שנות
ה־ .80 הסרט הראשון בוחן את מצבה של
ישראל השנייה, המרוכזת בעיירות הפיתוח,
ובודק מה הם הסיכויים של העיירות ושל
תושביהן להיחלץ ממצבם הנוכחי. יועץ:
יצחק סישלר. תסריט: עדה בן־נחום. מפי־העולם
הזה 1738

הגיס של דליה מזור
מגיש את רצף הסדחיזיה
המגיש החדש בטלוויזיה, אורי פירסט,
( ,)34 הנשוי לאחותה של דליה מזור,
הוא מורה להיסטוריה בתיכון הירושלמי
ע״ש סליסברג, ובעל נסיון בהופעה בטלוויזיה.
פירסט
הופיע בטלוויזיה הלימודית, כמורה
לאזרחות, ותוכניתו ז כויו ת האזרח
זכתה לפני כחודש ימים במקום השלישי
בתחרויות פרס יפאן.
אורי פירסט הוא המועמד היחיד שנתקבל
מייד להגשת רצף בטלוויזיה, על פי תוצאות
מיבחן המסך בלבד, והדבר בא עליו
כהפתעה גמורה .״התרגשתי מאד,״ הוא
אומר ,״אבל מייד לאחר הדקה הראשונה
נרגעתי לחלוטין.״
שאר המועמדים שעברו מיבחני־מסך, והזקוקים
עדיין לקורס ולהשתלמות במרכז
ההדרכה של רשות השידור הם: מרים
אלון, שדרנית הרדיו ואשתו של צחי
שמעוני, מנהל מחלקת התכניות העבריות
בטלוויזיה; ליאורה מגל ואריה גולן,
קרייני החדשות הנשמעים ביותר ברדיו;
מיל כה דובוסרצקי, בוגרת הקורס ל־מישחק
של המרכז להדרכה, וג׳ו שיניק,
היחידי שעבר את המיבחן מבין אלה שהציגו
את עצמם מבחוץ, מלבד השחקנית

במרס 71׳ ,הוא יעלה הצגת־יחיד של מרי
קין (חנה מרון האירית) המבוססת על
פי יצירותיו של ג׳יימס ג׳וים.
רונית ולואי עשו בימים אלה בארץ לרגל
חתונת אחיה. הם ביקרו כמה פעמים
בבית הטלוויזיה, ונפגשו עם כמה מן האנשים
העומדים בראשה. הם הופתעו מ״
קבלת־הפנים היפה שזכו לה .״באנו למשש
את הדופק,״ אומרת רונית ,״והיינו רוצים
לחיות בארץ ולהשתלב בטלוויזיה.״
והטלוויזיה, כידוע, רעבה לכוח־אדם.

אהרונה דיין
לארה״ב
אהרונה דיין, עוזרת הפקה בטלוויזיה
(מסך) ,ממריאה בראשית ינואר לארצות־הברית
עם בעלה אפי דיין, להקרנת הבכורה
של הבטחה עם שחר, סרטו של
ז׳יל דאסן על פי ספרו האוטוביאוגרפי
של רומן גארי, הסופר והדיפלומט הי
הודי הצרפתי, עם מלינה מרקורי ב־

כל אחד אך ורק את המוטל עליו, כתוקף
התפקיד בו זכה במיכרזז
לא במיקרה עברה פרשת המיכרזים בטלוויזיה
בסערה גדולה. אם מדובר פה
על קידום, או על העברה ממקצוע למקצוע,
הרי צריכים להיות כללים ונוהלים ברורים.
ואילו לפי גירסה אחרת, אכן רשאי
מנהל להחליט גם על פי עניות דעתו.

שאול לא רצה
להחזיק את הנר
לא הכל האיר באור יקרות בתוכניתו ל־חג־האורים
של ראל!ז עינבר טל־נר
( ,)22/12 , 18/12 שצולמה בטיפאני עם
עדנה גורן ומל קל ר ותיזמורתו, בהנחייתה
של פוניה עינבר.
הרכב קטן כזה יפה אולי למועדון־לילה,
אבל לא לתוכנית־טלוויזיה בת חמישים
דקות. זוויות צילום מיוחדות לא היו יכולות
לשנות בענייו זה דבר.
לכן משונה היה הוויכוח מאחורי הקלעים
בין הצלם שאול ג׳ורג׳ הכהן,

תקווה מור.

בוניה ענבר ועדנה גורן

לואי לגטין
רוצה לחזור

לביו ראלף עינבר. הצלם החליט לכ-
פות את דעתו על הבמאי ביחס לזוויות
הצילום וסירב לגשת לעבודה. רק לאחר
שחברים ״עבדו״ עליו הואיל הצלם האמן
לבצע את תפקידו.
בתקרית הקלה הזאת יש כדי להאיר
חוסר משמעת, דבר השכיח בטלוויזיה הישראלית,
שאין לו אח ורע בחו״ל.

לואי לגטין היה האיש שביים את ה־מישדר
הראשון של הטלוויזיה הכללית בישראל
— מיצעד יום העצמאות .1968

לואי ורונית לנטין
לנטין, במאי נודע באירלנד, הגיע ארצה
כמתנדב ביולי 67׳ ,מייד בתום מלחמת ששת
הימים. ברגע שקמה הטלוויזיה, הוא היה
חלוץ המומחים הזרים שלה. לרונית —
אחת מעוזרות־ההפקה בטלוויזיה, היה מעיל
מיוחד במינו — זה לפחות מה שהוא
החמיא לה. כעבור אחד־עשר יום הם נישאו.
אמו של לואי לנטין, שהוא יהודי (ורווק)
ולא קתולי (וגרוש) כפי שריננו בטפשות
מאחורי גבו, שמחה על כך שהוא נשא לאשר,
א־אידישע־גרל, ולא שיקצה. לואי לגטין
המקריח והצנום ביים בטלוויזיה את
נוח ואת טקס חג־המולד בבית־לחם, ובתיאטרון
את המסע האחרון בקאמרי ואת
הדוד ואניח בתיאטרון החיפאי.
כשהחלה פרשת המיכרזים בטלוויזיה מנסרת
באוויר, התייחסו אל המומחים הזרים
בעוינות. לואי ורונית העלו מיפרשים, טיילו
ברוסיה ובגרמניה, ולבסוף הטילו עוגן
בדבלין, בירת אירלנד החופשית. בטלוויזיה
האירית הוא הפיק וביים את הדוד ואניה
ואת ההלוויה, מחזה של מחזאי אירי צעיר
בשם יוג׳ין מקייב, וסידרות דראמטיות נוספות.
בפסטיבל הדרמה של דבלין, שייפתח

אהרונה ואפי דיין

תפקיד האם ואסי דיין בתפקיד הסופר בגיל
הנעורים.
אהרונה יפת־התואר, שאינה חולמת להיות
מגישה בטלוויזיה, נתבקשה על ידי יעקב
כן־הרצל, מפיק המאגזין הטלוויזיוני לענייני׳
קולנוע, להשיג חומר בניו־יורק עבור
תוכניתם. בשאר הזמן היא חושבת להגדיל
את המלתחה שלה, אבל כל הסיכויים הם
שלא יהיה לה זמן מיותר.

אפרת גל-עד
מארחת

הבחישה מאחורי
הקלעים נמשכת
התסיסה מאחורי הקלעים בטלוויזיה עומדת
בעינה.
הבמאים הממורמרים שואלים בציניות
רבת מדוע נתבת התמונה ורדינה ארז,
המועסקת כבמאית חדשות, ובכו תרת ובשוליים,
הוזמנה לישיבת הבמאים הגדולה,
ואילו רינה הררית, עוזרודההפקה ה־מביימת
בפועל את תוכניות מי שחקצב, לא
הוזמנה? מדוע ראשי שרותי ההפקה ראובן
מורגן, יביים את הסרט רב־היוקרה
על טקס חג־המולד בבית־לחם׳ שיופץ בכל
רחבי אירופה, למרות שהוא לא עבר
מיכרז כבמאי טלוויזיה?
מפיקים אחדים מתעניינים לדעת איך זה
קרה שהבמאי יופי צמח משמש גם כמפיק
במקצב ה ,70:ויהודית לוץ, מפקחת
הבמאים, גם מפיקה וגם מביימת את
ישראל?80 האם מפיק אינו מקצוע? —
הם שואלים. מדוע בטלוויזיה אין עושה

)20.20 סרט השבוע: חוקר מטעם חברת
ביטוח יוצא לחקור מותו, כביכול, של
ראש קונצרן יהלומים. משתתפים: דנה אד
דריוס, ג׳ין קריין, דיויד פראר.

פרופ׳ מ. אבי־יונה, ד״ר י. משורר וכן —
חיים הרצוג ואברהם יפה. במאי: אדיר
זיק. מפיק: חנינא אמוץ.
* רשות הבידור (יום ה׳ , 24/12
)21.15 בריז׳יט בארדו, סרג׳ גינזבורג, סשה
דיסטל והגיטריסט מניטם דה־פלטה.

ניום ו׳ , 25/12

קד, ובמאית:

יהודית לוץ.

* דו־קרב כג׳ונגל

* מורשה

גיוס ד׳ , 23/12

-לחנוכה

גיוס

)20.20 , 24/12 מיפגש התרבויות — יהדות
והלניזם — כפי שבא לידי ביטוי באמנות
הבנייה, בספרות, במטבעות, בדרך
החיים של תושבי יהודה בימי החשמונאים,
ובקרבות יהודה המכבי לחופש דתי
ולאומי. בהשתתפות: פרופ׳ ד. פלוסר,

* דניאל דירונדה

)22.10 הפרק הראשון בסידרה הדרמטית
האנגלית בת ששה הפרקים, עפ״י סיפרה
הציוני של ג׳ורג׳ אליוט. על רקע האנטישמיות
באנגליה הוויקטוריאנית, מובלטת
בגירסה הטלוויזיונית חולשתו של דניאל
דירונדד, היהודי (,ג׳ון נולן) ,לעומת ה
״בינואר
אהיה בת ,15״ אומרת אפרת
גל״עד, המנחה של בסיקצב ה־.)21/12( 70
קשה להאמין, אבל הנערה באמת צעירה
מאד. היא לומדת בשישית בתיכון
בתל־אביב, וגרה ברמת־השרון. חבר אין
לה. יופי צמח, הבמאי המסיק, היה ב־בית־הספר,
ראיין תלמידות והזמין אותה
למיבחן־מסך. ההורים הסכימו לקחת אותה
לשם, ולהחזירה הביתה. בזמן השביתה
היה לה די זמן להתכונן, ואף לא להזניח
את יתר תחביביה: פסנתר, פיתוח־קול ו־מישחק.
בהזדמנות
זאת ניגשה אפרת למיבחנים
של להקה חדשה, המוקמת על־ידי עיריית
תל־אביב בבית הנוער ברחוב ביכורי־העיתים,
ועברה אותם בהצלחה. החברים הבטיחו
לה לשבת בבית ולראות את הופעת־הבכורה
שלה בטלוויזיה. היא התרגשה וזה הורגש
בתוכנית, אבל לבני־נעורים הכל נסלח.

אליאנס ן

אפרה גל־עד
חוזק שמגלה דוקא גוונדלין הרלט (מדתה
הנרי) .כוכב הסידרה הוא רוברט הרדי,
בתפקיד מר גרנדקורט.

* כרובים הבאים

(יום א׳ , 27/12

)20.20 דרורה חבקין מארחת את אילן ואילנית,
אבי טולדאנו ואחרים. מפיק ו״
במאי: ראלף עינבר.
* קודינם כנד המחר, מן הסיד-

הפרקליטים

דוסא׳ )21.05 , 27/12

אדם לבן פוטר מעבודתו בבניין רב־קומות,
והוסב לעבודה אחרת, כדי לפנות מקומו
לאדם שחור. כעבור זמן קצר נאשם הלבן
בגרימת מוות כתוצאה מהתפוצצות אדירה.

מות מסוכנים, ובתחפושות אלו היד, משיג
חומר רב.

חוברות ״הבלש* -
ואנציקלופדיה
לקורות המימון שלו, בתחום הס
חקירות, היו בעיקר הבנקים, עבורם
היה מבצע חקירות פיננסיים אודות לקו
חות ומבקשי אשראי. בעזרת מימון זה
היה דוד מסוגל לתת שירותים חינם לאנשים
בצרה, שלא יכלו לשלם עבורם.

דוד תדהר על סוסו, כקצין משטרה בימי המנדט הבריטי. מתחילת

דרכו עזר תדהר לפעילות הציונית — בין אם על־ידי הברחת. עולות

ארצה, בין אם על־ידי הספקת מידע חיוני שליקט והעביר לידיעת ה מוסדות של הישוב.

תדהר ואלמוג

הבלש דוד אלמוג, תלמידו של דוד תדהר, אשר נפטר השבוע, מספר :

^4ת דוד תדהר פגשתי בפעם הרא־
^ שונה בחיי ביום שבת בצהריים, לפני
39 שנה. הוא היה אז בן ,34 ובלש מפורסם.
אני הייתי בן , 18 ועד אותה שבת
בצהריים עסקתי כבר ב־ 14 מקצועות שונים,
שבאף אחד מהם לא החזקתי מעמד
יותר משבועיים. בעקבות פגישתנו זו ה•־
כתי להיות בלש.
תדהר היה במקצוע, אז, כבר 22׳*נדי.

על הרכבת לקנטרה. בך היה מרוויח חצי
שעה.
בנסיעותיו ממצריים היה דוד חוזר תמיד
עם נשים צעירות. כל נסיעה — עם אשד,
אחרת.
אך ידועה היתד, נאמנותו לאשתו. הסוד
היה פשוט: בביקורת הגבול, היה דוד
מציג את הצעירה שבחברתו כאשתו, הרשומה
בפספור• שלו. כך העלה לארץ, בצורה
בלתי חוקית, עשרות יהודיות.

בקרב הנוער דאז זכור דוד בעיקר לטובה
בגלל סידרת חוברות הבלש שהוציא
לאור. היתד, זו סידרת חוברות של הרפתקאות
בלשיות, שזכתה להצלחה גרירה ואשר
דור שלם גדל עליה. התפוצה של
החוברת השבועית, שמחירה היה חצי גרוש,
היתד 1,500 ,עותקים — מספר חסר תקדים.
בסידרה הראשונה, בת 36 חוברות, היה
הגיבור דוד עצמו. בסידרה ד,שנייד״ בת
בלש מלידה

קצין משטרה

נעשה בתקופת היו תו קצין מ שטרת המנדט,
כמפקד משטרת העיר החדשה בבירה.

הוא נהייה בלש בגיל ,12 כאשר גל גניבות
הציף את שכונת מגוריו, גוה שאנן
— אותה שכונה עברית בצפון יפו, שממנה
צמחה תל־אביב כולה. הפספוס בן
ד 12 בנו יחידו של רבי משה בצלאל,
אחד מראשוני התעשיינים דאז וגבאי ביתד,כנסת
— פתח בחקירה, גילה את הגנבים
ואת הגניבות גם יחד.

כל נסיעה -
אשה אחרת
חד הדברים האהובים על דוד היה
— שינוי הריהוט במשרד. לא אחת
הייתי מגיע לעבודה — ומגלה שהוא שינה
את מיקומם של כל רהיט ופריט במקום.
״צריכים להיות תמיד בתנועה,״ הסביר.
״לא להיכנס להרגלים ולשיגרה.״
הוא אהב את התנועה גם מחוץ למשרד,
ונסע הרבה. היו תקופות שהיה נוסע פעמיים
בשבוע למצריים. לא היתר, לו סבלנות
לנסוע עם הרכבת מתל־אביב ללוד,
ושם להמתין חצי שעד, להחלפת רכבות.
משום כך נהג לנסוע לרחובות. ושם עלה

וד תדהר לולד להיות בלש. היתר,
| ׳ לו עין כשל עדשת מצלמה, זיכרון
פנומנאלי כשל מחשב, וכושר נדיר להערכת
נתונים ומצבים .״אם בלש אינו יודע משהי׳״
נהג לומר ,״הוא חייב לדעת מי יודע
זאת, והיכן לאתרו.״
מעולם לא הצלחתי להקדימו בבוקר למשרד.
המשרד היה נפתח ללקוחות בשמונה,
אבל דוד נמצא ליד שולחנו כבר
בשש. לא היה פרט שלא הקדיש לו את
תשומת ליבו. הוא סמך על אנשיו בכל
לב, ויחד עם זד, היד, עובר בערב עם
המנקד, לאורך החדרים, לבדוק אם הכל
נוקד, כהלכה. את המכתבים היה משליך
לתיבה במו ידו. שנים עברו עד שהצלחתי
לשכנעו שאפשר לתת לי לזרוק אותם בעצמי.
מה שלא מנע בעדו לצלצל אלי אחר
כך, לשאול אם שלחתי את המכתבים בסדר.
מתחפש לערבי

4אשר הכריז זאב ז׳בוטינסקי ב־1917
0על הקמת הגדוד העברי, התגייס דוד
לצבא הבריטי, שירת בגדוד יחד עם דוד
בן־גוריון, לוי אשכול, יצחק בן־צבי ושאר
גדולי הישוב.
כשחזר משירותו במצריים, מוגה למפקד
משטרת העיר החדשה בירושלים. הוא התפטר
מתפקידו זה ב־ ,1926 לאחר שהבריטים
גילו שהוא זה שגילה את הרשימה
הסודית של המלשינים והסוכנים של הבולשת
הבריטית.
דוד נאלץ לצאת את הארץ. הוא, עיר
למצריים, נתקבל שם בשמחה, ומונה כ־צנזור
וכקצין המחלקה למלחמה בסמים.
חמש שנים לאחר מכן חזר לארץ־ישראל,
פתח מחדש את משרד החקירות שלו.
זמן קצר לאחר מכן, הצטרפתי אליו.
בשנים 39—36 הוא היה מספק חומר
לאומר, עיתון הצהריים דאז של דבר• הייתי
יוצא עימו מדי בוקר ליפו, שם היינו
אוספים ידיעות על המתרחש בין יהודים
לערבים. דוד אהב להתחפש ולחדור למקו־

ס מן התורכים

חובש תרבו ש מסורתי, כפי שהיה מקובל
בי מי שלטון התורכים, לפני מלחמת העולם.

24 חוברות, הייתי אני הגיבור. עורך החוברות
היה אביגדור המאירי זכרונו לברכה.
חוברות
הבלש עוררו אז סערה בישוב.
ז׳בוטינסקי היה בין אלה שתמכו בהן.
ד״ר מוסינזון, מנהל גימנסיה הרצליה, היד,
מהמתנגדים. התלמידים, טען, קוראים את
הבלש במקום לעשות שיעורים וללמוד.
אולם בהיסטוריה של הישוב ייזכר דוד
יותר בגלל מפעל חייו, בו עסק עד יומו
האחרון — האנציקלופדיה של ראשוני היישוב.
דוד
היה ידיד נאמן מאין כמוהו. במשפט
הריגול שהבריטים החליטו לערוך נגדו
הביא דוד מקאהיר יהודי בשם לופו ששימש
לו כמתורגמן. לופו היה אז בן 71
— ודוד תמך בו, מאז, במשך 18 שנה,
עד שנפטר.
למרות היותו הבלש העברי הראשון, ולמרות
שהסכים, מדי פעם, לחוות דעתו
בעניינים שונים שנגעו לשירותי הביטחון,
סירב דוד להצטרף למייסדי הש.ב.
״לא הייתי רוצה ללמד יהודים להרכיב
מערכת האזנה שתעזור למפלגה מסויימת
להשיג את השילטון,״ אמר.

במדינה
(סוף מעמוד ) 13

צעירות וצעירות מאוד. גם אנשי או״ם מרבים
להופיע במקום עם חתיכות.
השאננים והמודאג. בתגובה לשאלותיו
של כתב העולם הזה, נמנעו שני מנהלי
החניון הנהדר, נחמיה ברושנסקי וארמן
פורטוגלי, להתייחם לנקודות שהעלה הכתב,
חזרו והדגישו במקום זאת את העובדה,
אשר איש לא חלק עליה, שאזרחים
מהוגנים רבים מרבים לבוא למקום עם משפחותיהם.
גם ראש העירייה, רחביה אדיבי,
סירב להכיר בכך כי פינת החמד המקסימה
של עירו הולכת ומקבלת אופי שלילי .״לא
ייתכן שדברים כאלו קורים שם,״ טען.
לעומת השאננים, ישנו אחד מודאג. זהו
מיכאל זמלמן, עולה חדש מאנגליה שהביא
לארץ ששה קרוואנים סופר־מודרניים, בהם
השקיע את כל כספו. בהמלצת משרד התיירות,
השכיר את הקרוואנים שלו לחניון.
אולם השימוש שנעשה ברכושו החל מוצא־חן
בעיניו פחות ופחות — עד שלבסוף
פנה בתביעה למנהלי החניון לדאוג לשימוש
נאות ברכושו.
תשובתם של אלו לא סיפקה אותו, והיחסים
בין שני הצדדים הידרדרו לסיכסוך
חריף, שהגיע עתה לשלב בו זרקו המנהלים
את העולה מהקרון בו התגורר, ואילו הוא
באמצעות עורך־הדין חיים קאזיס, הגיש בתגובה
תביעה משפטית.
כאשר תתברר התביעה בפני בית־המשפט,
עשויים לעלות בפומבי כל אותן עובדות
לא־נעימות, שכיום מסרבים מנהלי החניון
וראש העירייה להכיר בקיומן.
חינוך הבטחה
מ מ של תי ת
ישראל זקוקה להנדסאים. זהו מקצוע
שאינו מושך במיוחד, בגלל תנאי המשכורת
והתעסוקה של הנדסאים. לכן עושה הממשלה
ככל יכולתה כדי למשוך בני נוער
ללמוד מקצועות ההנדסאות. בשבוע שעבר
נאלצו 29 מתלמידי בית־הספר להנדסאים
בירושלים לעזוב את בית־הספר. הם גורשו
על ידי המנהל האדמינסטרטיבי של המוסד
בשל סיבות כספיות.
למעשה גרש המנהל רק 20 תלמידים,
אולם יתר התשעה עזבו מרצונם לאות
הזדהות עם חבריהם. כל 2971 הכריזו על
שביתה כללית. ועד נבחר מטעמם יצא לברר
את הפרשה שגרמה לסילוקם אצל
שמואל הראל, ממשרד העבודה. תשובתו
היתר, פסקנית :״זוהי מדיניות הממשלה.
מה שהובטח לבם בחודש ינואר בוטל!״
כיתה פרובלמטית. בחודש ינואר השנה
הודיע משרד העבודה על כוונתו לפתוח
בירושלים בית־ספר להנדסאים בשיתוף
עם הטכניון. למעוניינים נמסר כי
הלימודים ימשכו שנתיים. מאחר ומי שרוצה
ללמוד מקצועות הנדסה יעדיף ללמוד
בטכניון ולהיות מהנדס ולא הנדסאי, חיפשו
אנשי משרד העבודה דרך למשוך
תלמידים לבית־הספר. הם הציעו תנאים
כספיים מושכים ללימוד: מענק של 950
ל״י לשנה ועוד הלודאה של 750ל״י לזמן
ארוך.
בשנה הראשונה קיבלו התלמידים את
המענק וההלואה המובטחים. אולם כשחזרו
ללימודי השנה השנייה הסתבר להם כי
המענק בוטל. הממשלה פשוט ביטלה את
הבטחתה המפורשת מתור הנחה שמי שלמד
כבר שנה אחת לא יפסיק את לימודי
השנה השנייה והאחרונה שלו בגלל תשלום
שכר לימוד. לתלמידים נמסר כי יוכלו לקבל
הלואר, בבנק הפועלים לתשלום שכר־הלימוד
בריבית של שישה וחצי אחוז לשנה.
סיפר
אברהם בן־חמו 23 אחד התלמידים
שנזרקו :״אנו שש נפשות בבית. אבי
נפטר ואני המפרנס היחיד. אחרי הלימודים
הייתי עובד בשעות הערב בכל מיני עבודות
כדי לפרנס את המשפחה. מאיפה
אשיג עכשיו כסף כדי לשלם את שכר־הלימוד?
איך יכולה הממשלה להפר את
דיברתי, ולנטוש אותנו באמצע הקורם?
כשהתבקש דובר משרד העבודה להגיב
על הפרשה, השיב :״נכון, הממשלה ביטלה
השנה את המלגה שהבטיחה. אז מה? כולם
הבינו את זה. רק כיתה אחת עושה
פרובלמות!״

מלצרית מ?!פה ״ניצה״ פתחה קורס לדוג-
מניות ודיילות אחרי שהציגה עצמה כ:
ענת. דוגמניתבלעדיתבישראל של קריסטיאןדיור
מנ הלת ״ע נת ־ סטו די ו ם לדוג מנו ת, אמנות ומסחר,
סוכנות בלעדית בי שראל של ״ ונום מרקיורי ארט — סטרט״.

): 6 .ז 116 זו ת 0נ חגזז \ ג

ענת ויני האמיתית
ף* רשת רמאות מקיפה, בה ניסה;.
^ נוכל לנצל את חלומותיהן של נערות י
ישראל להפוך לדוגמניות ולדיילות, נמצאת
עתה בחקירתה של משטרת ישראל.
הפרשה החלה לפני כשנה, כאשר ענת
רבינוביץ 25 עולה חדשה שעלתה לפני
ארבע שנים מפולין, ביקרה בספריה הפולנית
ליד קולנוע מוגרבי בתל־אביב. בספריה
פגשה ענת את בנימין הר־אריה 46שהציג
את עצמו בפניה כאמרגן ובעל קשרים
נרחבים בישראל. ענת שמחה לפגוש
אדם בעל קשרים כאלה, סיפרה לו כי למדה
בקורס ללבורנטים, שאלה אם יוכל למצוא
לה עבודה במיקצועה. הדבר לא נראה
כמשימה בלתי אפשרית עבור הר־אריה. הוא
קבע עימה פגישות נוספות.
באותן פגישות דיבר הר־אריה (ששמו המקורי
הוא ברונו לוונברג) על ליבה של
ענת .״למה לך לעבוד כלבורנטית?״ אמר
לה ,״אשה יפה כמוך יכולה לעשות עסקים
טובים יותר.״ אז הציע הר־אריה שענת
תפתח אולפן לדוגמניות. הוא עצמו, הנושא
את התואר ״מנהל כללי של חברת אקסימקו
— סוכנות ליבוא ויצוא״ ,המציא על רגל
אחת שלוש סוכנויות בינלאומיות לייצוג
דוגמניות, יועצי־קניות ושחקנים ללהקות
בינלאומיות, ותן אישור רשמי בכתב לענת
שהסטודיו שתקים מקבל את הזכות הבלעדית
להמציא את המועמדים לאותן סוכנויות
שאינן קיימות כלל.
עם כל המיסמכים הדמיוניים הללו הלכו
השניים אל זלמן מסחרי, מנהל מחלקת הקליטה
של ההסתדרות׳ חתמו עימו על זכ־רון־דברים,
לפיו תינתן הנחה ניכרת לכל
התלמידים שמחלקת הקליטה תשלח ל־סטודיום
ענת.

כך החל להתגלגל רעיון התרמית הפאד
טסטית שרקם הר־אריה, המציג את עצמו
גם כאחד הפעילים של הרשימה הממלכתית
וכחברם הקרוב של אסיר הראל ויגאל הורוביץ.
סטודיום
ענת הציע לתלמידיו רשימה נכבדה
של קורסים: למוכרות אופנה, לסידור
חלונות ראווה, למדריכי תיירות, לדוגמנים
ודוגמניות, ללימוד השפות אידיש, אנגלית
וספניולית. לבוגרי הקורסים הובטחו משרות
ודיפלומות בינלאומיות של מוסדות ידועים
עם סיכויי עבודה בחו״ל.
לוא היה מסחרי מתעניין יותר בהצעה,

1615,ז \ 10ז ס ) 1ז 1ט ) 11 טז 1 5״ ) סזסזטטזזם
,־־ 0 5א 151261 7£

ההר שנפל

) 01ץ 0ם 8 6ז 5016 /

ן ן;ת בדוגמנית
באה ארצה מפולין, לא משרדיה. היא ניסתה
כוחה בבית־הספר יעד כלבורנטית וקיבלה
דיפלומה. בתקופה שלפי הסיפור עבדה
אצל כריסטיאן דיור׳ שימשה למעשה כמלצרית
בקפה ניצה. מעולם לא ביקרה בשוודיה.
בפני כתב העולם הזה, בנוכחות עורו־דינה
מרדכי לוינגר, טענה ענת כי איננה
אשמה בשום רמאות. בכל אשם שותפה,
בנימין הר אריה. הוא זה שהציג אותה
כדוגמנית של כריסטיאן דיור.
ענת ויני מוכנה להודות בעובדה שעבדה
כמלצרית, אך מסרבת בדיסקרטיות לנקוב
בשם בית־הקפה. לכתב העולם ה!זה גילה
יצחק שטרן בעל קפה ניצה, ברחוב אלנבי
,40 שדווקא היתד, מלצרית טובה. היא עבדה
שם, לפני שלוש שנים במשך כחצי
שנה. כיצד התרשם ממנה? ״ובכן, בנסיבות
מסויימות היא יכולה להיות טיפוס חיובי.״
ענת ויני גם מודה שמכל הקורסים ש־הבטיחה,
מתקיים רק הקורם לדוגמנויות,

היה מגלה שמרביתם של הקורסים היו
בינתיים בחזקת חלומות בהקיץ. אולם הוא
לא עשה כן. ואכן, על פני השטח. לא
היה כלל מקום לחשד.
כי בעלת הסטודיום היתד, דמות מרשימה
בהחלט: ענת רייזנר, שהפכה לענת רבינו־ביץ
עם נישואיה לפני כשנתיים למהנדס
משה רבינוביץ, והמכנה עצמה ענת ויני,
הינד, צעירה בעלת הופעה, ילידת פולין
גדלה והתחנכה בשוודיה, למדה שם באקדמיה
לדוגמנות, הרגישה דחף עז לעלות
לארץ אבותיה, עברה בדרכה לישראל בפאריס,
נפגשה עם כריסטיאן דיור והפכה
לדוגמנ׳ית הבלעדית שלו, המשיכה למרות
זאת בדרכה ארצה, ועתה הגיעה לכאן ופתחה
את הסטודיום שלה.
מובן שכל הכיפור הזה היה חלק מד,בלוף
הגדול. האמת היתה שונה, אלא שבשלב
זר, עדיין בלתי ידועה.
צעקות מהטלפוניסטית
^ שלבים הבאים החלה ענתרבינוביץ
מחלקת כרטיסי ביקור מהודרים מסוגים
שונים. בין היתר — עם תמונתה והטקסט:
״ענת, דוגמנית בלעדית בישראל של קרי־סטיאן
דיור, מנהלת ענת, סטודיו ם לדוגמנות,
סוכנות בלעדית בישראל של, נו ס,
מרקורי, ארט סטרט.״

בני מין הר־אריה יושב
מהורהר במ ש רדו
של עו רן הדין אברהם נביאי, לאחר ש התוודה
על מע שיו בפני קציני המשטרה.

א ^ 1־1׳ 5 0 1 6 € 11 8 .1 5

לא עבר זמן רב ומודעות ענק גילו לכל
המעוניינות כי סטודיום ענת והדוגמנית
הבלעדית של קריסטיאן דיור מארגנים מצעד
דוגמניות ודוגמנים ,1970 שימשך שלושה
ימים ב־ 17—15 לנובמבר — ומכין
דוגמניות ודוגמנים ישראליים עביר הסוכנות
הבינלאומית ונום. בין השופטים: חברי
כנסת, אנשי ציבור ואמרגנים בעלי שם
בינלאומי. יכסו את התחרות שש רשתות
טלוויזיה, וכן יוסרט ממנה סרט צבעוני
באורך 25 דקות עם הסבר בשש שפות.
לא היה זה הכל. לפגי כשישה שבועות
הופיעו הר־אריה וענת בפני יצחק בן צבי,
קונסול מלטה בישראל, וסיפרו לו שיש ג־כוזנתם
לקיים תצוגת אופנה ישראלית במלטה,
לא שכחו, דרך אגב, להזמין אותו
לפתיחת הסטודיום.
כדיפלומט, לא יכול היד, בן צבי
לסרב להזמנה, הגיע בשעה המיועדת.
להפתעתו התברר לו שהודיעו לכולם שהמופע
נערך בחסותו.
סיפר בן צבי לכתב העולם הזה :״באו
אנשים וביקשו לעשות תצוגת אופנה במלטה.
משום מה העסק לא מצא־חן בעיני,
אבל לא יכולתי לומר לא. הסכמתי. הם
הזמינו אותי לפתיחה של הסטודיום, ובאתי.
הנימוס חייב אותי. הופתעתי לשמוע
שם שהכל נערך בחסותי. מעולם לא
נתתי את החסות שלי לסטודיום כלשהו.
״בכלל, העסק נראה לי מפוקפק. הם נתנו

צ׳0יס ללא כישי

ענת ויני רבינוביץ חו תמת על צ׳קים בע ת מסיבת הפתי

של סטודיום ענת. המ שקאות שניקנו בפורטו ריקי

לאותה מסיבה — שולמו גם הס בצ׳יק ללא כיסוי. רק לאחר תקופה מסויי מת נאותה ענת
לשלם את הסכום עבור המ שקאות. לא היה זה הצ׳יק היחיד מ סוגו שבא מצעותו שילמה.

לי כרטיס ביקור. נאמר שם כי המשרד
שוכן בבית בני ברית. צילצלתי לשם, וקיבלתי
צעקות מהטלפוניסטית, שהתלוננה
שכל מיני אנשים מתקשרים לשם, אבל לענת
אין שם כל משרד.״
על שיטות העבודה של הר־אריה אפשר
ללמוד גם מסיפורה של אני פדר, סטטיסטית
בתיאטיור הקאמרי. סיפרה אני ()20
לכתב העולם הזה, :
ענת עמדה בפסג׳ דיזנגוף וביקשה מועמדות
לדוגמנות. ממש בכוח היא הוציאה
ממני 18 לירות .״מה יש לך להפסיד? נסי
את עצמך כדוגמנית. יותר מ־ 18 לירות לא
תפסידי,״ היא אמרה לי. היא הבטיחה שאני
אקבל בדואר את ההזמנה, אבל לא
קיבלתי שום דבר.
״היא היתד. עם עוד אדם אחד. למען האמת,
הם לא עשו עלי רושם כל־כך טוב.״
בינתיים הספיקו הר־אריה וענת להדפיס,
בתל־אביב, תעודות של האקדמיה לדוגמנות
בשוודיה. למועמדות התמימות שבאו להירשם
בקורסים שלה היתד, מספרת שהיא
הוסמכה על ידי האקדמיה בשוודיה לתת
תעודות לתלמידיה.

מלצרית טובה
היתה
> אז, על סף־ההצלחה, התפוצץ לו
פתע כל העסק הוורוד, והבלוף הגדול
נתגלה. הסיבה: סיכסוך בין השותפים.
העובדות שנחשפו היו עגומות: ענת ויני

בו לומדים כ־ 30 בחורות ובחורים. מי ה־ !
המורה שמלמדת? שרה מור, אבל זהו סוד] .
מה אומר על כל הפרשה השותף ש־ 1 ן איתו הסתכסכה, בנימין הר־אריה?
״בכל אשמה ענת ויניד אומר הוא .״הכרתי
אותה בועדת הקליטה של ההסתדרות,
שם אני משמש כחבר. אני אמרגן במקצועי,
והיא הציעה לי לעבוד איתה. סיפרה
לי שהיא דוגמנית מפורסמת וביקשה ממני
עזרה. אז עזרתי לה ככל שיכולתי.״
בנימין הר אריה פשט בזמנו את הרגל,
ומבחינה חוקית אסור לו כיום לעשות
כל עיסקי, שהיא. אסור לו לקבל הלואות
של יותר מ־ 10 לירות. אסור לו לחתום על
חוזים, שטרות, צ׳קים.
״כשהכרתי אותה,״ מספר הוא ,״היא
טענה שיש לה משרד באפשטיין 15 בתל־אביב•
כשהלכתי לשם מאוחר יותר, התברר
לי שבכלל לא מכירים אותה שם. אבל
אז כבר הייתי כולי בתוך העסקים. לא .
היתד, לי ברירה אלא להמשיך. כל פעם
שרציתי לצאת מהעסק, אמרה לי שתודיע
למשטרי, שחתמתי על כל מיני דברים: .
פחדתי ונשארתי. כשהיא לא היתד, מאיימת
עלי, היא היתד, מדברת אלי טובות.
אתה מבין, גבר בגיל 46 מתרשם מזה
שבחורה באה ומנשקת אותו ומלטפת אותו.
״לא ידעתי מה לעשות. צ׳קים שהיא
היתר, נותנת היו חוזרים יום יום בלי כיסוי.
הייתי אובד עצות. הלכתי לרב להתייעץ
איתו, אבל היא איימה עלי כל
הזמן שתספר הכל במשטרה.
״הייתי שבוי בידיד.,״

א1111| 1

נא להתכבד -
והכל יהיה מתוק יותר!
פרסום ד״ר יעקבסוז

העולם הזת 1738

בסיס קבוע
שתי מילים 16386״ :ן 061״ .כתב
15(6 /7 0ולא יסף.
אז גם אני שותקת!

עירום מולבש
אם סבורה את שחנן או תן הטבע נ ׳
יעלות־חן, הרי בדיוק אותך מחפש / 7 0
115 *7״תחביבי הוא צילום, ובפרט צילום
נערות יפות. אי לכך, אנוכי מחפש יעלות־חן
שתסכמנה להצטלם בעירום. כמעלה תחשב
לפונות, אשר תשלחנה תמונה שאינה
חייבת להיות תמונת עירום.״
את לא מוכרחת לכתזב אליו, את יודעת...

לעצובים השחורים
ליותר מזה בוודאי לא ציפיתם :״בחורה
אשכנזיה מעוניינת להכיר בחור אשכנזי —
רציני באישיותו,״ מה גם ש־ 1 9 8 /7 0סו־ענת
ללא כל סומק על לחייה :״הטעם האישי
שלי לגמרי לא רע. נסה — ותראה.״
ומה שהכי חשוב בכל העסק הזה הוא
ש״אני אעדיף אותו על פני אחרים אם יאהב
מוסיקה קלסית ועיניו תהיינה עצובות
ושחרחרות.״
הייתי אומרת משהו, אבל אני לא.

לא יכולתי להציל הרבה מעטו של
. 2 0 3 / 7 0כל מה שנתן לי להבין הוא
ש,הנו חייל טרי מאד. עד כדי כן שאין לו
אפילו בסיס צבאי קבוע. אני רק מקווה
שכלפיין. העלמה, הוא לא יהיה לאקוני.

בכל הרציגות
״לא לצחוק!״ מבקש ,2 0 4 /7 0וכל זאת
למה?
״אני חייל קרבי, בשלבי חיול ראשונים
פחות או יותר, מחפש אהבה כנה ואמיתית,״
וזה באמת לא מצחיק, עד כמה שהבנתי
משגת בכגון דא.

מזוד ללב

אס את, שובבה׳ ומסוגלת לאהוב בכל
לב, כל שעלייך לעשות, הוא. לכתוב אל

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה, תשב
1738״ .בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים.

מאתן:

מכתב השבוע

^י*!180568^ 81111111

.1ענף עבה של עץ .3 .כלי הקשה.5 .
שאינו מסוגל לדבר .7 .נותן מרצונו הטוב.
.9זמר אופרה איטלקי ידוע .12 .כזב,
שקר .13 .חור באדמה .14 .שמח, מלא
עליצות .16 .מדינה אפריקאית .17 .יש
שישה כאלה בשלם .19 .שאינו תפוס.
.21 מסמך סחיר .22 .בגידה, כחש,23 .
״הולך ב מתנהג כשורה .25 .רעות
רוח, שטות .26 .תו נגינה .27 .גר• בקרבת
מקום .29 .״צח. כ 31 מצבה .32 .מסע
נופש .33 .עוף אגדי .34 .נהר בארץ.35 .
עיר כהנים עתיקה .36 .בלעדי .37 .רוצה
מאד .38 .עני, דל .40 .תבל .42 .פגם.
.44 שאינו בהיר• .45 הפצה ברדיו ובטלוויזיה
.47 .ממונה על שמירת הסדר.
.48 הורג, משמיד .49 .יישרף עד תום.51 .
פנים .52 .בעל חוב .53 .מנצח אנגלי
מפורסם .56 .התבולל, התערבב עד שנכ
זהפעס
בצמדים. כן ,״אנו זוג נשוי, צעירים
ונחמדים, מבקשים להכיר זוגות׳ צעירים
אחרים מאזור ת״א.״ את ההפתעה
השאירו 15(9 / 7 0לקינוח — ״הכרות ל־מטרות
חבר תיו ת מיוחדות.״
רק כדי לגלות את הייחוד, כדאי היה,
אולי, לכתוב?

ע? גרכלים
מיועד לבעלי ״הארבעה־גלגלים״ הסימפטיים
ואוהבי הטיולים בלבד. הן2 0 0 /7 0 ,
מתות לצאת לטיולים בימי שבת, והן כל
כך בטוחות שמשעמם לכם לנסוע בגפכם,
אז הן החליטו להיות לחברה: כמו שכתבו
השתיים :״טובים הארבעה מן השניים!״
ואל
תגידו שאני אמרתי שהן חדרתיות.

מאונו:
. 1משקה .2 .אחד המזלות .3 .יונת בו
.4לא מסודר .5 .ספינה .6 .חופף .7 .אינצי
דנט .8 .טפי .9 .עבדאללה היה כזה .10 .נהו
באנגליה .11 .בירה אירופית .12 .זמרו
אופרה איטלקית . 15 .מנצח הודי ידון
עתה בארץ . 16 .לולאה .17 .מתקן שעוניג
.18 מרט .20 .גבר צעיר מאד .22 .ביו
ספר גבוה .24 .הרכב מלא של מוסד פוליט
או ציבורי .27 .עוד פעם .28 .שר חו
רוסי .30 .מחלת עור .35 .זוחל ארסי 39 .
ספורט .41 .חושש, ירא .42 .מתפרקד 43 .
מחבר יחדיו .44 .כהה עור .46 .כפוף 48 .
וו; .50 לזנוח .52 .החלשות, התרופפות
.54 מקום נישא .55 .מקום שאין בו כלום

לכד המי ומי

״זכרי, לא תפסידי מאומה אם תנסי, אבל
תפסידי המון •אם לא תנסי, ואולי גס אני!״
ותאמיני או לא, כך כותב לן הג׳יגולו
כל זאת, ועוד, לאחר פנייה
המיועד ׳שלן.
כ״אם את גרושיה, או אלמנה צעירה, או
אולי סתם רווקה מזדקנת המשתוקקת ל שוב
אל עלומיין והרוצה להתנחם בזרועותיו
שיל חייל רציני ויפה תואר העומד
בפני השיחרור, אנא הזניחי את דעותייך
השמרניות, אס יש כאלה, ותופתעי לטובה,
אם תקדישי לי מעט מזמנן ותכתבי״.
אז הראינה לו, ל־ 1 1 1 2 0 1 / 7 0

רת .57 .תיעול. בעיקר לספרים .58 .ב
צאן .59 .בית הציפור.

מפה ומשם
רק בגלל שלא נעניתן לפנייתו הראשונה
של , 2 0 2 /7 0הוא נאלץ לשוב ולדרוש
לכן באמצעות מדורי. כל זאת ״בתקווה. שהפעם
לא תאכזבי אותי.״ אכן, אלו הן
המילים־איחולים של סטודנט־החמד בן ה־23
פלוס־כמה־חודשים, שבמשך כל ימי החול
של השבוע מרגיש כל כך ירושלמי באווירה
הסטודנטיאלית של עיר הקודש שלנו.
עד שהוא מבקש־מתחנן־מיחל לבלות עמך
את סופי השבוע בתל־אביב עיר־הבית שלו.
מובן, שלא תהיינה לו כל התנגדות, אם
מכתבך אליו, ישא את החותמת של הדואר
הירושלמי.
כמעט שכחתי, הנ״ל עוד זוכר לציין:
״אני אוהב שחיה, תיאטרון, ספרות יפה,
מוזיקה קלה ונערות יפות — ולאו דווקא
,קלות׳.״ אז בבקשה, אל תשכחי לשאת
את כל, מטענך׳ בדרכך אל הבחור.

חשב >ן 7 3 $ו
. 2 0 5 / 7 0הוא מבטיח ברצינות רבה, גם,
לרפא כל אהבה נכזבת. את לא מוכרחה
להאמין, אבל זוהי עובדה!

2 0 6 /7 0

היא בת 13 ושלושה־חודשים וזה אולי
מסביר הכל:
״מאחר ומדי שבוע אני נוהגת להציץ
בהעולם הזה (עיתון נחמד) .החלטתי שיהיה
נחמד להכיר בן אנוש, לאו דווקא במסיבות,
או סתם באלו פגישות .״אני בריאה
מבחינה נפשית, ובעיקר מבחינה גופנית.
משקלי (לא תאמין) — 51ק״ג, אך אני
רזה. גובהי — ,162 כך שאני מקווה שאתה
לא נמוך ושמן. ממני שאז יהיה אבוד.
״אני נערה די עליזה ורצינית. אני נהנית
ממסיבות, ריקודים וקולנוע. אני אוהבת
בנים וחושבת שהם צורך בחיים (שמת
לב שיש פה חרוז?) הווה אומר, אני משוררת
ואם מדברים על שירים, הרי שאני
שרה עם קצת זיוף. כן, נגנתי על פסנתר.
״אני אוהבת חיות, אוהבת לאכול, להתלבש
ואפילו ללמוד. ובעצם, אם יש לי
מצב רוח טוב, אני אוהבת הכל.

מכתב מזהיר, לאי

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרת
של פעולות חיבור, חיסור וכפל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

ם יי

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה:
״חשבץ 1738״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיטפרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .30.12.70

פיו הפותרים נגוגוז יוגרל פרס פספי סל 20ל׳׳י ועוד 1פרסי ספריס.

קולנוע

הזניע קטלוג

סרטים
הי צ אנית ש אנ ס ה
כפר שלם
כל מיני אימרות ישנות מנסות להסביר
ולהוכיח לנשים מעבר לכל ספק, שהדרך
ללב הגבר עוברת דרך קיבתו. אולי כן,
אולי לא! אולם בדבר אחד אין ספק:
הדרך להשתלט על הגבר, עוברת תמיד דרך
המיטה.
מי שמעז עוד לפקפק באמת יסודית זו,
יוכל בקרוב להיווכח בסרט, המוקדש כל

עד היכן תגיע ההידרדרות? שומר היער׳
הממורמר משום שמאריה אינה מוינה
•לסחור״ עמו בשום מחיר, דורש
פעולה מיידית. לחסל את הנגע! הוא צועק•
הכומר הולך לבקר את מאריה ומסביר
לה חומרת המצב. היא מראה לו רגל
חשופה. מתכוננת להוריד את החלוק, והוא
בורח כל עוד נשמתו בו.
הכל מתרעמים. מאריה החצופה, מקשטת
בכספים שלהם את ביקתתה, מתייפה ומת־גנדרת,
ומעלה מחירים בלי הרף. צריך
לשים לזאת קץ. בעיקר לעליית המחירים.
מה עוד שהחצופה מוכנה לתת סחורה
בחינם לפועל מרוד, שאינו מדבר אפילו

שלח #1| 1יבה מח את דואר ותקבל
ק טלוג בן 32 עמי ב־ 2צבעים
׳ הכולל:
• עשרות תכשירים חדשים
• עזרי מין רפואיים
• תכשירי עזר והיגיינה לחיי מין
מושלמים
• ספרי רפואה ומדע
• תכשירי קוסמטיקה לאשה ולגבר
כתובתנו החדשה
ש.צ.מ. בע״מ, המפיצים לארוס בישראל
רחוב החשמונאים 53 טלפון , 223592 קומת קרקע)
הכניסה למשרדנו רק למבוגרים מעל גיל 18

ברנאדט לאפין (הצועניה) וג׳ורג׳ ג׳רה (שומר היער) כ״נקמה״
הגנרלים

נכנעי ם

ב מי ט ה

כולו לבעיה. אבל בדרך מקורית משלו. שם
הסרט, ניקמת הצוענית, ומי שיחזה בו
ייאלץ להודות שהמיטה הוא שדה־קרב,
בו נכנעים כל הגנרלים.
להפרטה מושלמת 0311011 817?££ 8

להשיג בחנויות
הצלום המובחרות

אופנתצמרת בע״כו

מנו ת
דוג ל קורס
דו גמנ יו ת ודוגמנ>ם

הקורס שיערך במלון שר תון ת״ אבולל:
* • דו ג מנו ת צלו • דוגמנותמס לו ל
• אי פו ר ני מוסי! • טי פו ח התו והיופי
לתסיימי הקורס סיוע והכוונה ל ע בו ד ה
פרט! ו הר שמה
דיזנגו ף 132ת״אטל 224281
• העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
מזרדואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפום משה שהם
בע*מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: גינקוגרפיה בססי בע*ם .
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*מ.

קבר תמורת ׳משקה. גיבורת הסרט
היא נערה צוענית, אשר נקלעה לכפר
נידח, יחד עם אמה הישישה. מאחר ואין
להן תעודות ואין להן השכלה, מנצלים
אותן בני הכפר ומעבידים אותן בפרך,
תמורת שכר עלוב. עד שביום בהיר אחד
נהרגת האם בתאונת־דרכים, הנהג האשם
נמלט, והנערה מוצאת עצמה בודדה בעולם,
מול העיניים העוינות של הכפר כולו,
שכל אחד מתושביו חושב כיצד לנצל
אותה לטובתו, מבלי לשלם על כך פרוטה.
הגברים רוצים לשכב עמה, אשד, אחת
גם היא חושקת במשהו דומה לזה (מה יש,
בכפרים אין סטיות?) והכומר רוצה כמובן
•להחזירה למוטב.״ כל אחד מנסה
ללחוץ אותה לביתן הרצוי לו.
ואז מחליטה הנערה, מאריה, שהגיע הזמן
להתמרד. בהבטחות מפתות, בנקניקים
ובגבינות ובמשקאות חריפים, היא מושכת
את גברי הכפר לביקתה העלובה בה היא
מתגוררת, ולאחר שהיא משקד, אותם עד
שוכרה, היא מאלצת אותם לחפור את
קבר אמה ליד הצריף, בטכס שהוא דוגמא
ומופת לבדיחה מאקאברית.
תעריפיה של מאריה. ואין זו אלא
ההתחלה. הם רוצים את גופה? בבקשה.
היא מוכנה לתת, אבל תמורת תשלום.
הרוקח הצדקן בא להשיב אותה למוטב,
להסביר לה שכל הכפר שונא אותה (בעיקר
הנשים) ,אבל הוא יגן עליה. היא אינה
רוצה את הגנתו, היא רוצה תשלום. והגבר
משלם, מקבל תמורה, וחוזר לכפר
מלא תרעומת על ״מוסר העולם הזה.״
ואם בעל המכולת מתלונן על התעריפים
הגבוהים שלה, היא מוכנה תמיד לדון
בכך — עם אשתו. עד מהרד בעל המכולת
מביא לה בעצמו את המזונות הביתה,
משלם את מה שדורשים ממנו, ומקונן
על יוקר החיים. האדון הדוכס, האיש המכובד
של הכפר, אולי הוא יסיר את הנגע
המוסרי מן המקום? הוא מנסה, אבל
בסופו של דבר גם הוא משלם ומקבל

3הנאה את התמירה•

כמאית קפלן
היהודיה

מאסה

בארגנ טינה

מילה אחת צרפתית, רק כדי להרגיז את
כולם.
ועד הכפר מתארגן לפעולה: יש להוריד
אח המחירים. אבל מדיבורים ועד מעשים
המרחק גדול: מי יכול לעמוד בפני חלוקה
הפתוח למחצה של מאריה?
במאית יהודיה מארגנטינה. את
המשל המודרני הזה על צביעות חברתית,
על העזתו של פרט אחד להעמיד את עצמו
מחוץ לכלל וללעוג לכל מה שמאפיין כלל
זה, ועל החלטות גבריות נחושות הנמסות
כשלג ביום בהיר למראה ירך נשית חטובה,
הכינה במאית יהודיה, ילידת ארגנטינה,
בשם נלי קפלן. את הסרט עשתה בצרפת
׳(שאוהבת מאוד סטירות מסוג זה),
והוא אפילו ייצג ארץ זו בפסטיבל ונציה,
לפני שנה.
נלי, שעבדה שנים ארוכות כעוזרת־במאי,
אחר כך עשתה סרטים קצרים על
אמנות הציור, ופירסמד, סיפורים קצרים
שזכו לביקורות טובות, רואה בסרטה
סיפור שיחרורה של נערה מעול החברה
האיפפת אותה.
אם בתחילת הסרט נוצר מין רושם של
טרגדיה מסתורית על מכשפות צועניות,
קסמים מוזרים ושמיים קודרים, הרי ככל
שנמשכת העלילה מתבהרים השמיים, הקצב
העולס הז ה 1737

מתגבר ומטוגדיה הופכת לסאטירה עוקצנית
יותר ויותר.
אוטוביוגרפיה? ״הבה נאמר שעזבתי את
ארגנטינה, משום שלא יכולתי להמשיך
ולחיות לפי רוחי שם היא מסבירה
כתשובה עקיפה לשאלה .״חוץ מזה, האין
בכל יצירה בתחומיה של האמנות משהו
מיוצריה?״
״טעות תהיה לראות בסרט זה קומדיה
כפרית״ ,כתב העיתון הצרפתי ל׳אקספרס.
״הסרט כולל אמיתות כלל אנושיות הנכונות
בכל סביבה.״
נכון מאד. לא רק בכפר צרפתי. אפילו
בציבור הישראלי. בעיקר כאשר מדובר בו
על צנזורה.

תדריך
תז ־ א כי ב

הם יורים גם כסוסים
(פאר, ארצות־הברית) — תיאור תחרות
הריקודים המאראתונית, בימי המצוקה הכלכלית
באמריקה, שהבטיחה פרס של 1500
דולר למנצח. אלא שבמירוץ אחרי אשליית
העושר האמריקאי אין מנצחים, ישנם רק
מפסידים ומובסים, ולאלה צפוי גורל מר
יותר מאשר לסוסים. עצוב, מדכא, אבל
חובה לראות.

מאש

ארצות־ה־

(תל־אביב,

ברית) — צוות של רופאים בבית־חולים
צבאי, בשדה, בורח מן המציאות המזוויעה
בעזרת בדיחות קרות־מזג, תעלולים
וגסויות. סאטירה מאקאברית על המלחמה,
המוכיחה שוב כי המלחמה היא בדיחת
הזוועה הנוראה ביותר שהומצאה עלי אדמות.
כדאי לראות.

נשים אוהבות

(סטודיו, אנ
גליה)
— סרט המקסים את העין בצילומיו,
ושובה לב במישחקם של אוליבר ריד,
אלן בייטס וגלנדה גיקסון, המצטיינת ביו
הנשים. פניה ומקומה של האהבה בחיי גיבוריו
של די. ה .לורנס, ועל פי ספרו
הנודע.
אן של אלן? הימים (גור-
דון, ארצות־הברית) — הנרי השמיני כמאהב
אנוש• ,ואן כהתגלמות הילדה־האשה
הניצחית, במשחק טוב של ריצ׳רד ברטון
וג׳נבייב בוז׳וולד, בסרט הנראה כסידרת
ציורים חיה.

והיה אם

(גת, אנגליה) —

מרד־הנוער, כפי שהוא בא לידי ביטוי
בפנימיית־בנים אנגלית. הומור סרקסטי פרוע
ומוגזם בכוונה תחילה.

ירושלים
פאטון

(אוריון,

ארצות

ברית) — הגנרל האמריקאי המושמץ ביותר,
מצליח לרכוש את הבנת הצופים, אם לא
את אהדתם, בגלל השחקן המעצב אותו:
ג׳ורג׳ סי. סקוט. סרט עשוי היטב ומעניין.

גונכי

האופניים

(ארנון,

איטליה) — אחת מפנינות הניאו־ריאליזם
של ויטוריו דה־סיקה. מי שלא ראה, כדאי
שיעדכן את עצמו.

** היה שלום מיסטר צ׳יפס
(ירושלים, אנגליה) — המחנך הטיפוסי,
אותו זוכרים הרבה אחרי ימי בית״הספר,
המעוצב בצורה מופתית על־ידי פיטר או-
טול, ומולו מזמרת בחביבות פטולה ק־לארק.
לכל בני המשפחה, אך בעיקר לנשים,

ההודאה

(זיו,

צרפת)

ספרו של ארתור לונדון מקבל תוקף רב
על־ידי בימויו העז של קוסטא גאברם,
ומישחקו המשכנע של איוו מונטאן. האקטואליות
של משפטי־ראווה בוערת. לכן
זהו סרט-חובה לכל איש בעל הכרה פוליטית.

חיפה

לא מביר, לא יודע

(מוריה,

צרפת) .לואי דה־פינם בקומדיה הטובה כיותר
שעשה אי־פעם, כמבריח לשעות הפנאי.
הוא צד ציפורים בשטחים אסורים,
דג דגים באזורים שמורים ונרדף על־ידי
שוטר מצחיק ונלעג. כדאי לראות.
העולם הזה 1738

כתוכו הלילה
המ שך פושר
טיק, טיק, טיק (אס תר,
תל־אביב ־ ,ארצות-הברית) ״כ חו ם
הלילה״ היה, כזכור, סר ט בהש ת
תפו ת סידניי פו א טי ה ורוד שטייגר על בלש כושי, ה חוקר
פרשת רצח בעיירה דרומית, ל מורת־רוחו של השריף
הלבן .״ טיק, טי ק, טי ק ״ מנ ס ה ללכ ת צעד א חד ק די מ ה,
ולבדוק מ ה קור ה ב או תהה אווירה של עיירה דרומי ת ב-
ארצות-הברית, כאשר כושי נבחר כשריף ב מ קו מו של איש
לבן, ששימש ב תפ קיד שנים רבות.
ג׳ים בראוו, שחקן הראגבי הכושי, אשר עבר מן הספור ט
לקולנוע, טען בזמנו ש הסכי ם לקבל א ת תפקיד השריף
השחום, רק משום שזו ד מו ת רי א לי ס טי ת ולא ״סופר־מן
שחור״ (רמז דק לדמותו של פו א טי הבסרט הקוד ם) .ואמ נם,
הוא מגלם כאן ד מו ת של אד ם הנכנס ל תפקיד עם כל
החששות והפח די ם שהם מחוייבי המציאו ת, כאשר ממנים
כושי לשמור על הסדר בין הלבנים.
אלא שכאן נגמרת למעשה ה מ צי או תיו ת של הסר ט. ה שריף
החדש אינו נתקל אף פעם ב תופעות של התנגדות
ממשית, אלא רק בהפרעות של מי ק רי ם קיצוניים (כמה
פירחחים לבנים או כמה ״ פנ ת רי ם׳ שחורים) .גם הבעיות
העומדות בפניו אינן מורכבות ב מיוחד: הוא או ס ר נעי
לבן שגרם ל ת אונ הקט לני ת מתוך שכרות, ומרגיז א ת אביו
של הנער ; או מ שלין לכלא כושי שאנס נערה, וב כן מ קי ם
נגדו בעיקר אתחמתא מו של העבריין. כל היתר מגלים
הבנה רבה לעמדתו של איש ה חו ק ; השריף המודח מוכן
לשכוח א ת הבושה שבהדחתו ולעזור ב שמירת ה חו ק, ו-

\2נדי ובראון •.שווגר בנזגזום־ רב\
שומו שמיים — אפילו ה ״ קו־ קלאקס -ק ל אן ״ מצדד בסדר
ובמשמעת, תחת שריף כושי.
הופעה מיקצועית של שחקן כמו ג׳ורג׳ קנדי ( ה מנ הל ה-
טכני ב״שדה תעופה״) או הברקו תיו המלוט שות של פרד-
ריק מארץ׳ ,כראש עיר זקן ועקשן, אינן יכולות לחפו ת
על החלקל קו ת ההוליבודית הפו תר תאת כל הבעיות, גם
ב תס רי ט וגם בבימוי. עם כמ ה טי ק־ טי ק־ טי קי ם עוד לא
פותרים א ת בעיות הכושים בדרום ארצות־הברית.

מ> רצח
את הדודה?
שרידי הפחד (דקל, תל-
אביב ן אנגליה) — ז הו סר ט-
מתח משונה מאד, שנדמה כאילו
החלי ט בחצי־הדרך שלא מ ס פי ק לו ל היו ת מו ת ח, אלא
צרין להכיל. בתוכו גם ״בשורה״ .ו ה תו צאה היא שגם חסידי
המתח וגם מחפשי הבשורה אינ םמק בלי ם תמורה נ או ת ה.
י צעיר שזכה לפירסו ם, ל א חר שהצליח לה שתחרר משימוש
ב ס מי ם וכתב ספר רב־מכר על חוויי ה זו, מגלה, בחופשה
באי טלי ה, דודה עשירה המרבה במיפעלי צדקה המעודדים
עבריינים לשוב לדרך הישר. הדודה נרצחת, הצעיר מנ ס ה
ל חקור א ת הפרשה, נתקלב קי רו ת א טו מי ם של שתיקה
בכל אשר יפנה, ובעקבות של כ ת סודי ת ו מי ס תורי ת.
עד כאן, נ תונים ה הול מי םבהחלט סר ט־ מתח. אלאש מחבר
התס רי ט פול ד א הן ( התס רי ט אי של ״המרגל שחזר
מן הכפור״) רצה להשיג הרבה יותר. ב מ קו ם לפתור תע לומה
בלשית, העדיף, ל קר א ת הסוף, לתת לכל העניין
פירוש כלל־אנושי — הגיבור הטראגי הנרדף על־ידי עולם
ומלואו ונזרק בכו חו ת שטניים מכל מיסגר ת אנושית. ה תפנית
מכיוון אחד לשני היא כה פ ת או מי ת ובלתי־מבוס-
ס ת, עד שגם המתח וגם הבשורה מוחמ צי ם לחלוטין.
א מנם, הצילומים של או סוו אלד מוריס ה ם יפים להפ-

וז^זינגנז ו!\זאני \2ט.־ כ\ 7נגגרית ויתוריו !
ליא, מי שחקו של דויד המינגס מעורר א מון ו סי מפ טי ת
ואשתו גייל ה אניק ט היא נערה שנעים מאוד להבי ט בה,
אבל זה עוד ר חוק מכדי לפצות א ת הצופה, הנוסע עד
שיכון בבלי, וקופא מקור ב אול ם ״ דקל׳ המאוורר בחורף.

ה7..ז17 ופ״
שהלך לאיבוד
אל תתחילו עם אנשי המאדים
(פריז, תל־אביב ; צרפת)
קו מדי ה פושרת עם כמה רגעי
0מבריקי ם, והרבה מאד רגעים בינוניים, המצטיינת
בכל החס רונו ת של ה מפיק שלה, פיליפ דה ברוק ה, ב מ אי
״האיש מריו״ (המעדיף א ת הבדיחו תהק טנו ת על ה תוכן
הכללי של הסר ט) בלי ה מעלו ת האופייניו ת לו (הגיון
מטורף וסצינות אבסור דיו ת משעשעות).
הבמאי הנרי לנואה בחר בסיפור על עיתונאי שלומיאל,
הטחמיץ בקבי עו תאת כל ה״ ס קופי ם ״ שלו, ובמשימה א ח רונה
לפני פיטוריו, נשלח לסקר הולדת חמי שיה ב אי ק טן
ומוזנח, ליד חופי ברטאן. בטעות הוא משגר ידיעה על
נ חי ת ת אנשי־חלל באי, א חר כך הוא מכחיש או ת ה, א חר
כן אנשי חלל נו ח תי םבאמת, ואיש אינו רוצה להא מין לו,
וכו׳ ,וכו בקיצור, הסיפור על הרועה שצעק ״זאב״
יותר מדי פעמים.
מ א חר ו ה חו מר ל תס רי ט הוא דליל למדי, מ מל א או תו
לנואה בכל מיני שביבים פול קלורי ס טיי ם על תושבי האי,
ובעצם שביבים אל המצ חי קי ם יותר מן העלילה העיקרית :
עוזרת-בית צעירה, המודיעה ב ח דוו ה לכל אורח גברי ב בי
ת אדוני ה ״שהיא לבדה ב בי ת ״; בעלת פונדק, ה מ תיי ח ס
ת בשוויון־נפש לאנשי חלל (מבחינה חזו תי ת אל ה נשות-
חלל) ומגישה להםמ שקה שיתחממו, כי בחוץ מ שתוללת

רושפור גאנשי־וזרר.־ גגוכריות \זפ2־ג\ז
סו פ ה ; או הרופא, המציג א ת אשתו הישישה כ״זרה שלא
התאקלמה עדייו ב מ קו ם ,״ אחרי שנים של חיי ם יחד.
ז׳אן רושפור ומשה מריל חביבים ב תפ קי די ם הראשיים,
ו הסר ט יכול ל היר או ת בסופו של דבר סימפטי מאוד ב קנ ה-
מידה של הדור הקוד ם, לאנשים בעל אורך־רוח, המוכני ם
לטעום סוכריו ת קצת תפלות. לצופים כאל ה, הסר ט מומלץ.

במדינה
משטרה
ו\יפול חינוכי
כאשר הגיע אבי ביטון 1לביתו,
וזבאחד השיכונים בלוד, ציפו לו הוריו
:פתח הבית. לפי הבעת פניהם הבין הנער
!ומשהו אירע בהיעדרו. הוריו, ילידי תור־
:יה, סיפרו לו כי בהיעדרו ביקרה המשורר,
בביתו, חיפשה אחריו.
אבי לא חשב פעמיים. הוא הסתלק מיד
*המקום, חיפש מקום ללון באחד הבתים

רציתי לברוח. אבל השוטרים הרביצו לי
מכות, אז ברחתי מהמכות. אחד השוטרים
שרדף אחרי, שלזינגר, נתקל בחוט תיל
ונפל. בגלל זה, אחרי שתפסו אותי, המשיכו
להרביץ לי. בתא, בתחנת המשטרה,
בעטו בי והחטיפו לי סטירות. שעה היו
נותנים לי לנוח ושעה היו באים להכות
אותי. לא נתנו לי להיות כמעט רגע
בלי אזיקים. הוציאו אותי מתוך התא לחדר
של הסמל דבש ושם המשיכו להרביץ לי.״
חוקרי המשטרה דרשו מאבי שיודה בפשע,
אשר לדבריו לא היד, שותף לו. הוא
סירב. למחרת פסק לו השופט 15 ימי מעצר
לחקירה.
מספר אבי :״לחקור לא חקרו אותי במשך
15 הימים האלה, אבל מכות הרביצו לי.
פעם אחת הכניסו אותי לחדר של הסמל
דבש ושלזינגר הטיח את ראשי כמה פעמים
בקיר. הוא אמר לי, :זאת הנקמה על
זה שנפצעתי בגללך, כשרדפתי אחריך.״
למחרת הובהל אבי ביטון לבית־החולים
צריפין. את מצבו מתאר ד״ר אברהם מלמד,
שהוזעק לבדוק את מצבו של אבי בכלא
רמלה :״מצאתי סימן של פצע בראשו באורך
של שלושה ס״מ סימן של פצע בשפה
העליונה בצד שמאל באורך של שלושה
ס״מ, כתם כחול מתחת לעין הימנית באורך
אחד וחצי ס״מ. את הפצעים קיבל
מהתנגשות במכשיר חד, בערך שבוע ימים
לפני הבדיקה.״
הד״ר מלמד הוכנס לתמונה רק אחרי
שהנער הוחזר מבית־החולים לכלא רמלה.
הוריו ששמעו על מה שאירע לו פנו ל־את
הרופא לבדוק
עורך־דין וזה הזעיק
את הנער.
תכיעד! לחקירה. סיפר אבי :״כששכבתי
בבית־החולים
בא השוטר שלזינגר
לבקר אותי וליד
הרופאים שאל
אותי :״מה קרה
לך?״ כא ־לו שאינו
יודע מה קרה לי ומי
עשה לי את זה.
אמרתי לו :״אתה
עשית לי את זה.״
אז הוא השיב :״אתה
בטח טועה, הסמל
דבש עשה לך
את זה.״
באמצעות עורך־הדין
חיים קאזיס הגישו
הוריו של הנער תלונה למשטרה על הכאתי
במעצר, על שנזקק לטיפול רפואי בבית-
חולים, תבעו חקירה והעמדת האשמים
לדין.

דרכי אדם
עציר־מוכה ביטון
מדבש יצא עז

העזובים בשיכון הממשלתי בלוד, לא הרחק
מביתו.
היתד, לו סיבה טובה לברוח מהמשטרה.
למרות 17 שנותיו יש לאבי עבר מכובד.
כשסיים את בית־הספר העממי החליט
להיות נגר. אך לפני שהספיק ללמוד את
המקצוע נתפס בניסיון הפריצה הראשון
שלו, למכולת. הוא הועבר למוסד בחיפה,
שם נשאר שנה וחצי.
כשהגיע זמנו לחזור לביתו שוב התעוררו
הבעיות. משפחתו של אבי, בת חמש
הנפשות, מתגוררת בחדר אחד .״אי אפשר
לחיות בתנאים כאלה,״ אומר אבי ,״אין
איפר, לישון. המיטה שלי נוגעת במיטה של
אחותי. כשמישהו חולה בבית אף אחד לא
יכול לישדן.״
הוא נתפס בהתפרצות בפעם נוספת,
נשלח לכלא תל־מונד. שם בילה שנה. כש־שוחרר
החליט לחזור למוטב, החל לעבוד
בתפירה, מיקצוע אותו למד בכלא.
אבל חבריו לפשע החלו מבקרים אותו
שוב, הציעו לו להצטרף למיבצעים שונים.
הוא דחה את הפצרותיהם. אבל בכל פעם
שעשו משהו באה המשטרה גם אליו. לכן
החליט להסתתר הפעם.
מכות ואזיקים. הוא לא האריך להיות
חופשי. סמוך לחצות האירה אותו אלומת
אור של פנס, ומייד אחריה ניתכו עליו
המכות. סיפר אבי :״תפסו אותי מיד. לא

;חרד

שם בדוי, טאחר שהנער הוא קטין.

פני הדוד כפני כלב
איש לא יוכל להכחיש שאדריאן דור
(מתחרז עם שור) הינו אדם מוזר. הוא
מתגורר בתחום שיפוטה של העיירה הגלילית
שכוחת־האל יקנעם ולא במישבה
עצמה אלא מספר קילומטרים ממנה, הרחק
בחיק הטבע, בבית שבנה בכוחותיו
הוא ועל אדמה שקנה ממ קרקעי ישראל.
הוא אדם מתבודד הגר לבדו כשהוא מוקף
בבעלי חיים העוזרים לו להתקיים. עז
נותנת לו חלב וכלב שומר על ביתו מפני
אורחים בלתי רצויים.
אחת לכמה ימים יורד אדריאן, בוגר
מקוה ישראל ומדריך חקלאי במקצועו, לעיירה
ועובד בתור שכיר אצל החקלאים
באיזור.
אך אורח חייו המוזר של אדריאן הופך
אותו מטרה ללעג בעיני תושבי יקנעם.
לא אחת מתגרים בו ואף מתאמנים ביריות
אל עבר ביתו. אחד מתושבי המושבה
אף איים עליו ברצח. אדריאן התלונן במשטרה.
אך משום מה סבורים במשטרה
שאם האיש אינו גר כמו אדם מן הישוב,
אין חייבים לענות לו על תלונותיו.
כאשר התלונן בפני מפקד התחנה במכתב
על היחס הזה, נענה קצרות .״מקום
מגוריך אינו נכלל באיזור שטח בנוי ויריות
בשטח פתוח אינן מהוות עבירה
פלילית.״
היריות לא פסקו ליד ביתו של אדריאן.
ב־ 2בנובמבר בא אדריאן להתלונן פעם
נוספת על היריות. השוטר זכריה חובב
שניצב על משמרתו בתחנה, משך בכתפיו,
סירב לרשום אפילו תלונה על המעשה.

משוד־הפנים נסק :

אשה זוהיא עו!

אבל ויקטוריה בינהסו טוענת:
0־* אשד! המטופח׳ת, המאופרת ושו־ן
\ פעת החזה, הציגה את תעודת־הזהות
שלה. שם הופיע שמה: ויקטור בינהקר.
״זהו.״ אמרה בקול עמוק ,״כאן מונחת
הטרגדיה שלי. אם לא ישנו לי את השם
מויקטור לויקטוריה, ואם לא יחליפו ברישום
את מיני מזכר לנקבה, לא תישאר לי
ברירה. איאלץ להתאבד. זה הצעד היחיד
שעוד נותר לי לעשות — לקפוץ מנזגדל־ש,לוס.״

מאחורי
משפטים ספורים אלה, שנאמרו
בטון רווי דמעות, היתר, מקופלת טרגדיה
אכזרית, פרי אחד מתעלוליו של הטבע,
אשר יצר יצור שחציו אשד, וחציו גבר.
43 שנים חל/ה ויקטור/יה כשהיא/הוא
חצוי/ה בין שני המינים. כלפי עצמה היא
בחרה את מינה. היא מרגישה, חושבת
חיה ומתלבשת באשה מאז מלאו לה 17
שנים. אבל רק לאחרונה, בעקבות מאורע
שחולל מיפנה בחייה, החליטה להיות אשה
בכל. אלא שאז מצאה את כל השערים בדרך
לנשיות המושלמת נעולים בפניה.

ההורים התאכזבו
פני כשנתיים אירע לויקטוריה
/המאורע לו ציפתה כל חייה. היא התאהבה
בגבר. לא רק זאת, הגבר בו התאהבה,
האנס וייבר, מרצה בן 38 באוניבר
סיטה
בברלין המערבית, היה מוכן לשאתה
לאשה.
אבל כדי שתוכל להינשא לו היה עליה
להופיע בתעודותיה הרשמיות כאשה. להשיג
את שינוי המין בתעודות, יכלה רק
אחרי ביצוע ניתוח מסויים באבריה. כל
מאמציה לבצע את הניתוח נכשלו עד כה.
במצב זה היא גורשה מגרמניה, לא תוכל
לחזור לשם ואל אהובה, עד שמינה יוחלף
בתעודות. משרד הפנים הישראלי מסרב
להכיר בה כאשה. היא נותרה במבוך ללא
מוצא.
כשנולדה ויקטוריה להוריה, בעלי בית־אופנה
בבוקרסט שברומניה, נגרמה להם
אכזבה. לפניה היו להם שני בנים. הם
חפצו בבת. כשנולדה ויקטוריה היא נראתה
כבת, אבל אבריה העידו שהיא זכר.
ההורים סרבו להכיר בהתכחשות הטבע
למאווי ליבם. מספרת ויקטוריה :״עד
גיל 12 הלכתי לבושה בשמלה. היו לי
שתי צמות ושיחקתי רק עם בנות. הורי
היו אנשים עשירים, אך זה לא עזר כדי
לפתור את הטרגדיה שלי. אני זוכרת שלא
הייתי המיקרה היחיד ממין זה במשפחתנו.
אחד האחים של אבי, המתגורר כיום בישר-
ראל נשאר עד היום באותו מצב של חצי
גבר חצי אשה. היום הוא בן 65 ומתגורר
בחיפה.
״במלחמה הייתי במחנה־ריכוז, שם נהרגו
הורי. ב־ 1946 חציתי את הגבול מהונגריה
לאוסטריה באופן בלתי חוקי, ומשם סידרו
לי רשיון עליה לארץ, בשם ויקטור.
״אבל מהיום בו עליתי לארץ, התלבשתי

כנקבה. בקשתה נדחתה. דרשו ממנה להביא
אישור רפואי כי החליפה את מינה.

י•*־ ימרט*

להיות אשה או להתאבד
**ספרת ויקטוריה :״פניתי לבית-
החולים תל־השומר. הגשתי את המכתב
שקיבלתי מד״ר מינצין בברלין והתקבלתי
לסידרת בדיקות. עברתי כל מיני בדיקות,
כולל בדיקה פסיכיאטרית ונאמר לי שממליצים
כי אעבור ניתוח. אבל כאשר התקבלתי
אצל הד״ר ברוך פדה הוא סרב לתת
לי אישור לניתוח. הוא אמר לי שאני
יכולה להישאר כמו שאני עכשיו — חצי
גבר חצי אשה.
״פניתי שוב למשרד־הבריאות. שם המליצו
בפני רופא ישראלי פרטי שאעבור
אצלו את הניתוח. הרופא היה מוכן לכך,
אבל דרש 8000ל״י. נשארתי בלי פרוטה.
אין לי מאיפה לקחת את הכסף לניתוח.
בשגרירות ישראל בבון אמרו לי שאם
אחזור לארץ, יבצעו בי כאן את הניתוח
ויעזרו לי להיות בן־אדם כמו כולם.
עכשיו פתאום דורשים ממנו סכום ענקי של
8000ל״ י.
״זה נורא,״ ממררת ויקטוריה בבכי,
״האנס מחכה לי בברלין. הוא מטלפן אלי
פעמיים בשבוע. הוא רוצה שאחזור אליו
כדי שנתחתן. ואני יושבת כאן ואיני יכולה
לחזור מפני שאין באפשרותי לעשות
את הניתוח שיעשה אותי אשה שלימה.
״מה נשאר לי לעשות? לצאת לרחוב
ולהיות זונה כדי להרויח את הכסף הזה?
מוטב שאתאבד. החתונה שלי נקבעה לחודש
פברואר. זד. הדבר היחיד שמחזיק איתי
עוד בחיים. אם לא אהיה עד אז אשה —
אתאבד!״

א-־זיג־א ..

תטוד ת־ הזהות • הישראלית
של ויקטורי ה מציגה
אווזה כוי קטור בינהקר. ליד סעיף המין
לא נרשם דבר אלא תיאור מצבה ה מ
שפחתי: רווק. רי שום ז ה יצר סיבוכים.

התעודה

והמציאות

נורות ג׳יימס בונד. הטיפול ניכר עליה היטב.

החתן המיועד

ויקטוריה בחבר ת האנס וייבר, מרצה באוניבר סיט ת ברלין,
שהתאהב בה, לדבריה, ו עו מד לשאתה לאשה .״ מ שפ ח תו
קיבלה או תנו יפה מאוד ו מ סכי מה לני שואיו טוענת ויקטוריה. ה חתן צעיר ממנה ב־ 5שנים.

והתנהגתי כמו אשה. זה לא הפריע שבתעודת
הזהות שלי היה רשום שמי כגבר.
מה איכפת לי מה כתוב, אם אני
לרגישה כאשה?״
״עבדתי כמארחת בארים וגם בחשפנות. ב־

חים שהיו מיועדים להפכה לאשה. הניתוח
והטיפולים שבאו בעקבותיו הסדירו את
הפעילות ההורמונאלית שלה באשה. אולם
הרופא חשש לעשות מלאכתו עד הסוף,
כיוון שהחוק הגרמני אינו מתיר ניתוחים

1950 התאהבתי בגבר׳ וחיינו יחד כמו בעל
ואשה. הוא שיכנע אותי למכור את הדירה
שלי בחיפה. ונסענו יחד לצרפת על חשבוני.
עבדתי שם בבארים כמו קאירוסל
ומאדאם ארתור כשנה. אבל בסוף, הגבר
שלי בגד בי. הוא לקח את כל כספי והסתלק.
חזרתי לארץ. הייתי מאוכזבת ופגועה.
ניסיתי להתאבד. חודש שכבתי ב־בית־חולים
עד שהתגברתי.
״ידעתי כל הזמן שאם רק אוכל לעבור
ניתוח מין אוכל לחיות כמו כל אשה. אחרי
מלחמת ששת־הימים החלטתי סוף סוף
לעשות את הניתוח. נסעתי לצרפת, פגשתי
שם את קוקסינל והייתי משוכנעת כי
גם אני אוכל להיות מאושרת בחיים.״

כאלה למי שאינם אזרחים גרמניים.
ויקטוריה נשארה בברלין, עבדה שם כמארחת
בארים, המיקצוע היחיד כמעט בו נקלטים
בני־מינה ובו הם יכולים להרוויח ממצבם
האומלל. שם פגשה גם את הגבר לו
החליטה להינשא. אז החליטה שעליה לבצע
את הניתוח השני ויהי מה. היא שמעה
על רופא בקזבלנקה המתמחה בניתוחי־מין.
אולם מכיוון שהיה בידיה רק דרכון ישראלי
בר־תוקף, לא יכלה להגיע אליו בדרך הרגילה.
היא
החליטה להסתכן. מצויירת ב־ 30 אלף
מארק, יהלומים ודרכון מזוייף, יצאה לנמל
התעופה של פרנקפורט כדי לטוס משם
לקזבלנקה אל הרופא שיכול היה להושיעה.
אלא ששלטונות המכס הבחינו בדרכון ה־מזוייף.
היא נעצרה והוצא נגדה צו־גירוש
מגרמניה.
בעת שהיתר, במעצר, נפלה קורבן לבעל
בארים. יהודי בקארלסרוהה, זה, ששמע כי
המשטרה החרימה את כספה, הציע לה להעביר
את רכושה על שמו כדי שלא יוחרם.
היא עשתה זאת, אבל גורשה מגרמניה
מבלי שהצליחה להחזיר לעצמה פרוטה.
לארץ הגיעה ויקטוריה בליווי משטרתי,
המקום הראשון אליו פנתה היה משרד הפנים
בתל־אביב, שם ביקשה לרשום אותה

דרכון מזוייף
^ הרי שלא הצריחה למצוא בצרפת
^ רופא שיבצע בה את הניתוח המיוחל,
נסעה ויקטוריה לגרמניה. שם, אצל מנתח־מין
מפורסם, הד״ר מינצין בברלין המערבית,
עברה את הראשון בשורת הניתו־

ויקטוריה (במרכז) בחברת מארחות בבאר בברלין בו עבדה. בחצי
העליון של גופה היא נראית באשה לכל דבר, ואילו החצי התח תון
סימנים גבריים, המחייבים ני תו ח כדי שתהפוך לאשה שלימה.

ד ד ״ הלב 1ה ר () 44

חדשת הדשות
חרושת המזימות של המערך—גח״ל עובדת במלוא הקצב, ואף בשעות נוספות.
בעוד שמאחורי הקלעים נרקמת הקנוניה להעלות את אחודהחסימה, על מנת לחסל את
סיעתנו, נעשים צעדים דחופים כדי לסתום בינתיים את פינו.
גולדה מאיר עצמה הודתה השבוע במזימה הגדולה בגלוי, כאשר אמרה, בפגישה עם
הנהלת המפד״ל, שאם ימצאו חוק כדין ״להוציא את אורי אבנרי מן הכנסת,״ היא ״תעלה
על הבאריקדות״ כדי לבצע זאת.
המזימה הקטנה והמיידית היתה פחות גלוייה. היא היתר חבוייה בצרור של תיקונים
לתקנון הכנסת, שהונח על שולחן הכנסת. בעליו פעלו כגנבים בלילה.
לפני כמה חודשים נמסר כי יו״ר הכנסת הטיל על ועדת־הכנסת לעבור על התקנון, כדי
לשפר את סיגנונו.
הרושם הברור היה שהוזעדה, בהנהגת ישראל ישעיהו — כן, אותו ישראל ישעיהו, שרצה
לחסל את העיתונות הבלתי־תלוייה — תעשה רק מלאכת הגהה שיגרתיח, תבהיר נקודות
סתומות, תשפר את הסימון, תשכלל את הניסוח.
ואכן, כאשר הונחו על השולחן כמה עמודים של תיקונים, היה נראה במבט חטוף שזאת
היא כל הכוונה. הרבה סעיפים שופרו, הניסוח העברי נעשה חלק יותר.
ורק כאשר עברנו על הכתוב בזכוכיתמגדלת, נוכחנו לדעת שבצורה פיקחית וזדונית
הוחבאה בין עשרות התיקונים התמימים האלה מלכודת קטלנית.

שבועות מעטים אחרי שהגעתי לכנסת, לפני חמש שנים, נעשתה קנונייה בין מפא״י
סיעתנו את תקנון הכנסת. נתקבל אז דבר שזכה לכינוי ״סעיף
וחרות לתקן לכבוד
סתימת הפה״.
עד אותו יום יכלו חברי־הכנסת, בלי קשר להשתייכותם הסיעתית, להעלות הצעות לסדר־היום
והצעות־חוק פרטיות, לפי תור הגשתן. אולם אחרי שמיעתנו פעלה במרץ, העלתה
שורה של הצעות שנועדו להביא הקלות לאזרח ולצמצם את שרירות המנגנון, הוחלט לתקן
סעיף זה, שהיה קיים מאז ראשית הכנסת. הוטלה עלינו ״מיכסה״ — בערך שמונה
הצעות לשנה.
עתה, בשקט, הוקטנה מיכסה זו לשש הצעות — כדי להגדיל את המעסה של גח״ל,
המפד״ל ומפלגת העבודה — שלושת הכרישים השותפים גם למזימת אחוז־החסימה.
אולם בתיקונים החדשים חבוייה מזימה הרבה יותר חמורה. היא כלולה במילים התמימות
:״סעיף ...מבוטל.״
אותו סעיף מבטיח לסיעות הכנסת את אחת מזכויותיהן החשובות ביותר: להימנע
מהצבעה ולנמק הימנעות זו בהודעה של חמש דקות.
בידי סיעתנו, הפכה זכות זו למכשיר פרלמנטרי ראשון במעלה של האופוזיציה. המצאנו
שיטה חדשה, וכל הסיעות הקטנות הלכו בעקבותינו.
שיטה זו מבוססת על שימוש רחב בסעיף זה. מישהו מציע הצעה לסדר־היום, או
הצעת־חוק פרטית. הממשלה מתנגדת. אם אנחנו איננו תומכים אף באחד משני הצדדים,
אלא רוצים לבטא את עמדתנו העקרונית העצמאית — אנחנו נוהגים להימנע ולנמק זאת.
עתה באות סיעות־הבוסים ומשתדלות לחסל זכות זו, פשוטו כמשמעו. נוכל להימנע —
אך לא לנמק. פשוט לא נקבל את זכות־הדיבור.

מהו התירוץ? באופן רישמי, אין תירוץ כלל. הרוב אינו זקוק לתירוצים, כי יש לו
הקולות. לעיתונאים נאמר שהדבר נעשה כדי ״לחסוך זמן״.
כלומר: כנסת זו, שרוב חבריה כלל אינם טורחים לבוא לישיבות המליאה, שהנוכחות
הממוצעת במליאתה היא בין 10ל־ ,20 המפסיקה לעיתים קרובות את ישיבותיה לפני הזמן
מפני שלא נשאר דבר על סדר־היום — כנסת זו באה לסתום את פי הסיעות הקטנות כדי
להרתיח פעם בשבוע רבע שעה!
וצינית3
וו.גוע(ו ו*׳^׳ו
משותף נגד קנוניה חצופה
פנינו לכל הסיעות הקטנות בהצעה לפתוח במאבק ׳*וונן״
זו. הגשנו הסתייגויות, ונילחם עליהן בפה מלא. ונציין
עובדה זו: שהנה, בשנה השישית של סיעתנו בכנסת,
עדיין מציקה פעולתנו שע למפלגות־הבוסים עד כדי כך,
שהן מוכנות לנקוט באמצעים השפלים והבזויים ביותר
כדי לסתום את פינו — עד שיצליחו לגרש אותנו בכוח,
כפי שהן זוממות עתה בגלוי.

לפטר את
שמעון פרס!

להלן הצעת־הסיכום של סיעתנו בסיום הדיון על התאונה בנמל־התעופה לוד, שהושמעה
מעל הדוכן על־ידי אורי אבנרי:
( )1הכנ ס ת קובעת כי במשך שנתיים ה תעלמ ה צמרת משרד ה ת חבור ה מן האז הרות
ה ח מורו תוה מדוייקו ת שהושמעו על״ידי ה טיי סי ם, חברי״כנסת ועיתונים. תחת
לשעות ל אז הרו ת אל ה ול תקן א ת מחדליה הח מורי ם, חיפ ת ה צמרת משרד ה ת חבור ה
על מחדליה בכך שסיפק ה לשרי ה ת חבור ה מידע מתחמק, מטעה ואף כוזב, לשם
מסיר תו לכנס ת.
( )2הכנ סתמ חייב ת ח קיר ה בל תי־ תלוי ה ובלא משוא־פנים, לאור ה ת מונ ה המ ח־רידה
של רשלנות, אנ ארכי ה, חוסר־סדרי ם, חוסר־ אחריו ת, מ חדלים והטעיה, שגרמו
לת אונה ק ט לני ת ויכלו לגרום ת אונו ת הרבה יותר חמורו ת.
( )3התנהגותו של השר שמעון פרס בתק ריו ת שאירעו מאז כניס תו ל תפקיד שר
ה ת חבור ה, ובכלל זה נאומו היום, מצביעה על אי־יכולתו למלא תפקיד א חר אי זה,
ו הכנס ת קו ראת לו ל ה תפ טר (לא רציתי להציע אי־אמון לממ שלה עד רקע זה).
( )4ה כנ סתמ חלי טהלה קי ם ועדה פרלמנטרית שתחקור שתי סוגיו ת אל ה :
(א) מה היא מידת האח ריו ת של צמרת משרד ה ת חבור ה
ל תקריו ת שאירעו, ואילו שינויים מ ת חייבי ם מכך.
(ב) האםנמ סר לכנ סתב שנתיים ה א חרונו ת, במזיד, מידע
מתחמק, מטעה או כוזב, ,בהודעות שרים ובתשובות לשאילתות,
ואילו מ ס קנו ת יש ל ה סי ק מכך.

נאשר שמעון נוס מתחיל לצעוק...
מעולם לא נתקבל נאום של סיעתנו בקול
דממה כה דקה• תוך הקשבה כה דרוכה,
כמו דבריו של אורי אבנרי על מחדלי
שרי־התחבורה בנמל־התעופה (שפורסמו ב־העולם
הזה בשבוע שעבר, תחת הכותרת
״כתב אישום״).
עובדה אחרי עובדה, מ־סמך אחרי מ סמך,
הצטרפו לכחב־אישום מוחץ. לא היתד,
אף קריאת־ביניים אחת מצד ספסלי המערך.
כאשר קם שמעון פרס להשיב למתווכחים,
פרץ בצעקות כימעט היסטריות, קולו נשבר
מרוב התרגשות, והוא ניסה להצטדק
ברגשנות. אולם הוא עבר בשתיקה גמורה
ורועמת על נאום סיעתנו.
(כמה מחבריו, אנשי המערך, ניגשו לאחר
מכן לאבנרי ואמרו בגלוי :״מה רצית?

נגד משפט דנינגרד!
בעיקבות הודעת סגן ראש״הממשלה על המישפט נגד יהודי
לנינגראד, מסרו הסיעו ת הודעות. להלן הודעת סיעת העולם
הזה — כוח חדש, שהושמעה מעל הדוכן על־ידי שלום כהן :

קיימות שלוש אפשרויות לגבי עילת המישפט בלנינגראד:
אפשרות ראשונה: שהנאשמים באמת ניסו לחטוף מטוס,
כדי להימלט מברית־ד,מועצות.
אפשרות שניה: שהם נפלו במלכודת פרובוקטיבית של ה־קג״ב,
הבולשת הסובייטית.
אפשרות שלישית: שהדבר פוברק כולו למטרות פוליטיות,
כחלק של מיבצע נגד שאיפת־העלייה של יהודי ברית־המועצות.

ככל שלושת המיקרים, הצדק המוחלט הוא עם הנאשמים,
ואנו מתייצכים לימינם ככני־אדם שוחרי־חופש,
כיהודים וכישראלים.
אם אמנם היה כאן נסיון לחטוף מטוס, כי אז ניסו הנאשמים לממש
זכות־יסוד אנושית: הזכות לעבור מארץ לארץ, לגור ולבנות
את חייהם במולדת שיבחרו לעצמם, והמוכנה לקבלם.

זכות ההגירה היא אחד מעיקרי זפויות־האדם, ופל
מישטר המתנכר לה מגדיר את עצמו ככית־סוהר
שהכריחה ממנו מוחזקת כפשע.
אם, לעומת זאת, היתד, כאן פרובוקציה, או אם פוברק המיקרה
ולא היה כלל — הרי לפנינו נסיון נפשע להחניק את תשוקת־החופש,
המציפה עתה כנחשול גואה את ברית־המועצות מגבול עד
גבול, על כל עמיה ועממיה -,והעם היהודי בכללם, ואולי בראשם.
כך או כך — על ספסל הנאשמים יושב המישטר הקומוניסטי של
ברית־המועצות.

את המישטר הזה יש לגנות -יחד עם כל שוחרי־החופש,
יחד עם יסודות־הקידמה בכרית-המועצות

עצמה, כיהודים כלא־יהודים.
לגינוי זה — כל שעה יפה.
כאשר אך נאסרו׳ הנאשמים דהיום, בעוון החטיפה־כביכול, יזמה
סיעתנו דיון דחוף בכנסת, ובעיקבותיה הלך רוב שאר הסיעות.
נשמעו אז קולות — ובעיקר קולו של חבר־הכנסת משה סנה,
שאמרו שהשעה אינה כשרה, שהדיון יזיק.

איזו שעה אינה כשרה כדי להתקומם נגד עריצות?
איזו שעה אינה כשרה כדי להחניק כאיכה
מזימה נפשעת?
כבוד היושב־ראש, הוויכוח ההיסטורי אינו בין מדינת־ישראל
וברית־המועצות, ובוודאי לא בין העם היהודי ועמי ארץ הסובייטים.

הוויכוח ההיסטורי הוא בין החופש וכין העריצות,
כין מישטרים המבוססים על עקרונות החרות וכין
המישטרים הטוטאליטריים, השוללים חרות זו.
אם המישטר הקומוניסטי התתיק ביותר בעולם, שזה עתה מלאו
לו 52 שנה, אינו מסוגל להתבסם על ההסכמה החופשית של תושביו,
ובכללם הדור השלישי שחונך בו, הרי זו הודאה בכישלון
טוטאלי. אם המישטר הקומוניסטי נאלץ, בשנתו ה־ ,53 לכלוא את
נתיניו בגבולות אטומים, להענישם על נסיון לברוח מגן־העדן הסובייטי
אל הגיהינום של מישטרים אחרים, הרי בכך הוא חורץ
דין על עצמו.

יחד עם כל האנושות המתקדמת, יחד עם שוחרי־החופש
בעולם כולו ובתוככי ברית־המועצות, יחד
עם רוב אזרחי ישראל וכל חלקי העם היהודי, אני
מוקיעים את משפט לנינגראד ומשגרים ברכת עידוד
לנאשמים, היהודים והלא-יהודים כאחד.

לא היה לו מה להשיב!״)
״האופוזיציה הראשית״ ,גח״ל, השמיעה
נאום חלוש, מלא התנצלויות כלפי פרס.
היא לא יכלה לדבר בפה מלא, כי שר־התחבורה
לשעבר עזר וייצמן היה מעורב
בעניין. דוגמה קטנה:
שמחה ארליך (גח״ל ההסדרים
בביצועם החל מר עזר וייצמן, כאשר
ה! תקופ ה קצרה׳ כ שר־התחבורה, הו ש מו
צידה ...האס היו מוכר חי ם ל חכו ת עד
אסון כדי לבצע הוראו ת של שר?
אורי אכנרי: מי היה צריך לבצע את
ההוראו ת של מר וייצמן, חו ץ מאשר הוא
עצמו, כאשר כי הן כשר?
שכיהל חלק
ניכר מן הנואמים ידעו על נושא
זה רק מה שקראו בעיתונים. עלתה על
כולם שושנה ארבלי־אלמוזלינו, נציגת אח־דות־העבודה,
שנשאה נא-ם נלהב להצדקת
כל מחדלי העבר, בשער, שחברה לסיעה,
משה כרמל, שהיה שר־התחבורה האחראי
בתקיפה המכרעת, ישב ושתק, .
שושנה ארבלי־אדמוזלינו היה
בגידול הצרכים בי טוי לדינא מיו ת המאפיינת
את ה תפ ת חו ת ה של מדינת ישראל...
אורי אכנרי: האם לא היו שוס מחד־לים,
חברת־הכנסת ארבלי־אלמוזלינו?
שושנה ארבלי־אלמו,לינו: כ שאין
עשייה אין מישגים. מי שלא עו שה — לא
שוגה. אבל כשיש ע שייה — יש לפעמי ם
נם מישגיס כאשר העליתי הצעה מסו־
״ מ ת) אמר חבר־הכנסת אבנרי: האם אני
מו מ חי ת גס בענייני תעופה? אינני יודעת
אם גס הוא מו מחה גס ב שטחים אחרים,
בכל ה שטחים הללו הוא עו מד על הדוכן
ונואם עליהם.
אור, אכנרי ז בכל זאת אפשר לדרוש
מחבר־כנסת שילמד קצת את החומר, כאשר
הוא מדבר עליו. ז ה רצוי מאוד. ואולי
היה כדאי שידבר ב מ קו מ ך חבר־הכנסת משה
כרמל, ה מ בין בנו שא זה, ושש תיק תו היו ם
מוזרה מאד.
שישנה ארבלי־אל׳מוזלינו: לא אתה
תקבע מי ידבר!,

הכל הסתיים בהצבעה אוטומטית. בעוד
שבעד הצעתנו הצביעו רק שני חברי סיעתנו
בעד כל הצעות האופוזיציה, גם המתונות
והמטושטשות ביותר. אולם רוב
הכנסת — רוב של 23 נגד , 17 בס״ה 40
— אישר איטומטית את דברי פרס, ובכי
הסתיים הויכוח בלא כלום איש אינר אחראי
לשום דבר, והכנסת אחראית פחות מכולם.

£נ אבנרי לשפירא :״אני מצטער שכאשר אני
משבח אותר פעם, גם זו לא אמת!״
אורי אכנרי :

להלן נ או מו של אורי אבנרי על הצעת-וווק
ממ שלתית לעזור למיקרי״סעד לנ הל מ שפטים
באמצעות ״לשכות-סעד מ שפטיות״.

תפקידך שלך, או
חו שב שאתה אשם,
משטרה. אם אתה
שלך אשם, ואתה
זיכויו — תפקידך
נכון?

אורי אבניי: שר־המשפטים אמר שזוהי הצעת־חוק
שמזמן הגיעה לפרקה. גם אני סבור שהיא הגיעה מזמן
לפרקה, אבל היום היינו צריכים כבר להיות כמה צעדים

זכותו של האיש, גם האשם, במדינת־החול,
שלנו, היא שעורך־דין יילחם על זיכויו, כבל
האמצעים.

£ין שגגיגן בביחו־\זגזעז 3בג \

אתה יכול לתת לו את העצה הזאת משני טעמים. אם
אתה אומר: אני חושב שאתה תפסיד במשפט, מה שלא
יהיה, ולכן מוטב שתעשה מראש הסכם עם המשטרה
להודות בפריט אחד כדי שתצא בעונש יותר קל, אז ההצעה
שלך היא נכונה וסבירה. אבל אם אתה נאלץ להגיד לו:
אני יכול להוציא אותך זכאי אם ננהל משפט שיימשך
הרבה חודשים ויעלה הרבה מאד כסף; אבל מכיוון שאין
לך כסף, מוטב שנעשה משפט קטן, תודה בסעיפי־אישום 1
קלים ואני אנסה להשיג לך עונש קל — אני חושב שזה !
לא בסדר ונוגד את רוח השיטה החוקית שלנו. 1 זוהי בדיוק הנקודה שעליה אנחנו מדברים.

התודעה הסוציאלית והמשפטית במדינתנו כבר הגיעה
לרמתן של אותן מדינות בארצות״הברית, שהתקינו את ה־מוסד
ששמו ״י)161 וז 1111(110 )16£6״פרקליט הציבור״,
או ״הסניגור הכללי״.
ואם כי אני יודע שזה לא יושג בשבועות הקרובים, וגם
לא בחודשים הקרובים — אני רוצה להרים שוב את קולי
ולהשמיע את הדרישה להקים מוסד זה, שבלעדיו אין
שוויון בפני החוק.

העקרון הבסיסי הזה של מדינת־החוק, ש•
״הבל שווים כפני ההול!״ -הריהו דומה לאותה
אימרה מפורסמת האומרת שיש שוויון
סוציאלי בפאריס: גם העשיר ונם העני רשאים
ללון מתחת לגשרים.
לא יכול להיות שוויון בפני החוק, כשהעשיר יכול להעסיק
עורך־דין יקר, ממולח ומיקצועי, עם מנגנון משפטי
גדול במשרדו, והעני אינו יכול להרשות לעצמו עורך־דין

כלל, או שיצטרך להיזקק לאותם עורכי־דין הגובים שכר־טירחה
נמוך.

כשהשיטה המשפטית כולה מבוססת על התמודדות
בין שני צדדים, והשופט הוא למעשה
כמעט מעין שופט בתחרות ספורט -וזאת
השיטה המשפטית הנהוגה אצלנו, הבריטית
-בי אז לא ייתכן שוויון כשבצד אחד
מופיע מתאגרף כמשקל מאה קילו, ובפפותיו
מלאות כעופרת, ומצד שני מופיע מתאגרף
כמשקל נוצה.
כך במשפטים אזרחיים. ולמרות ששר המשפטים, בהצעת־חוק
זו, מציע תיקון ניכר של המצב הקיים — הרי זה
עדיין רחוק מליצור מצב של שוויון. יכול שר המשפטים
לטעון — יכול כל אדם לטעון — ששוזיון אבסולוטי כזה
הוא אידיאל אפלטוני בלתי״מושג. היינו צריכים כיום להיות
הרבה יותר קרובים להשגת אידיאל זה.

הגנה רכר באשם׳.
ואם הדברים כף כמשפט אזרחי -על אחת
במה ובמה כמשפט פלילי. פה יש אי-שוויון
משווע, הבולט לעיני בל אדם המזדמן אי-פעם
לבית־משפט פלילי.
מצד אהד מתייצב המנגנון העצום של המדינה, המשופע
בכל האמצעים הטכניים המודרניים, בכל כוח־האדם הדרוש:
המשטרה, התביעה הכללית, המכשירים הטכניים החדישים
שיש היום לגילוי פשעים.

מולו מופיע מי?
במיקרה הטוב ביותר נאשם עם עורך־דין, ללא כל אמצעים.
במיקרה הרע ביותר — נאשם בלי עורך־דין׳ או
עורך־דין שמונה לו על־ידי בית־המשפט. אם מונה על־ידי
בית־המשפט — יש להניח שהוא יעשה כמיטב יכולתו.
אבל בוודאי איננו יכול להתמודד עם המכונה האדירה שמולו.
בעייה
זו קיימת בכל העולם, וטובי המחוקקים והמשפטנים
בעולם נותנים דעתם עליה. והפתרון שהוצע׳ הפתרון
שהוגשם בחלק מהמדינות, הוא צעד ניכר קדימה. הוא איננו
מאזן את אי־השוויון הזה; אך הוא מקטין אותו במידה
רבה.

וזהו: שמול המנגנון הקבוע של התביעה
הכללית, על חוקריו, תוכעיו ומשפטניו, יעמוד
מנגנון קבוע של הפניגוריה הכללית, על מש
פטניו וחוקריו שלו. שמול החוקר המשטרתי
יעמוד החוקר הציבורי, שגם הוא יהיה שכיר
המדינה, שתפקידו להוכיח -אכ 1ניתן להוכיח
-את צידקתו של הנאשם.

אגיד לך מ שהו על כך. אין זה
של עורך־דין אחר, לומר: אני
ולכן אני עו שה ״ עי סקה״ עם החו
שב, ואפילו יודע׳ שהקליינט
סבור שאתה מסוגל להביא לכעורך־דין
הוא להביא לזיכויו.

יש להעמיד לרשותו את אותם אמצעים משוכללים העומדים
לרשות התובע, לרשות המאשים, המדינה.

מול המנגנון המשפטי של המדינה יעמוד
המנגנון המשפטי של הציבור, הציבור שהנאשם
הוא חלל, ממנו.
רעיון זה התגשם בכמה מדינות. אינני יודע אם יש כבר

סקר מעודכן המלמד באיזו מידה זה הצליח באותן מדינות
שבהן התגשם, מה המגרעות שנתגלו, וכמה זה עלה לציבור.
אך ברור שזוהי דרישה של צדק אלמנטרי, שלא יירד כל
כובד־המישקל של מנגנון המדינה על נאשם, אפילו נאשם
עשיר, קל וחומר על נאשם עני. והרי רוב הנאשמים הם
עניים, העומדים חסרי־ישע מול המנגנון הזה.

גגגשינו טייגזגן גז גגגז חוד שבורגז

במה נאשמים מודים באשמה, או עושים
״עיסקה״ עם המשטרה .,או עם התביעה ה-

111

שררירן האזרחים בפני
החוקן הוא סיסמה
ריקה — כל ערד איו
הגנה משפטית לעניים!

אילו היה קיים ״סניגור כללי״ ,הרי נאשם |
בזה, שאיננו משופע כאמצעים, לא היה הילד
לעורך־דין פרטי, אלא היה פונה לסניגור ה־ !
כללי, וזה היה מעמיד לרשותו את האמצעים ,
שיש לציבור לגילוי הוכחות, להבאת ראיות,
לייעוץ משפטי, לניהול משפט במו שצריך.

אז אולי לא היינו מגיעים עדיין לשוזיון מוחלט בפני
החוק — אבל היינו לפחות מתקרבים לשוויון כזה.

פיצויים מא שם שיצא ובאי
ומכאן לעניין שני: זבות הנאשם שיצא זכאי !
לפיצויים. בבר הזכיר חבר-הבנסת ארידור את 1
הצעת־החוק שלו, שאני אחד מחסידיה הנלה* |
בים, ולוא רק מפני שהגשתי ככנסת הקודמת
אותה הצעת־חוק עצמה.
אני תמה: עמד פה חבר־הכנסת ארידור, ונימק הצעת־ ן
חוק. שר־המשפטים השיב, ואז קרה דבר שבמשך חמש ן
שנות נוכחותי בבית הזה נדמה לי שלא קרה אף פעם
אחת׳ והוא שהשר השתכנע באמצע נאומו שמה שהוא
הציע בראשית הנאום הוא איננו צריך להציע בסוף הנאום.
בראשית הנאום הציע השר להסיר את הצעת־החוק מ־סדר־היום,
ובסוף הנאום הציע להעבירה לוועדה. ואני משבח
אותו על כך.

שר־המשפטים יעקוב שמשון שפירא:

זו לא אמת.

אורי אבנרי: זו לא אמת? אני חו שב שהנוכחים
כאן זוכרים זאת. אני זוכר שבסוף הנאום אתה
הצעת להעביר את זה לוועדה, ואני אומר זא ת לשבחך.

שר־המשפטים
יעקוב שמשון שפירא :
כללית, להודות בחלק מן האשמה, פשוט מפני
שאינם יבולים לנהל משפט אמיתי?
אילו עמדו להם האמצעים, יכלו אולי כמה מהם לזכות
בכל סעיפי כתב־האישום. והרי זה מה שהחוק מאפשר בתיאוריה,
וצריך היה לאפשר להם בפרקטיקה: להתמודד על
כל סעיפי כתב־האישום, ולנסות להפריך את האשמותיו של
התובע הכללי. תחת זאת הוא הולך לפקיד התביעה, או ל-
קצין־המשטרה, ועושה אתו ״עיסקה״ :הוא מודה בסעיף-
אישום יותר קל, תמורת ויתור על סעיף־אישום יותר חמור.
זהו דבר של יום ביומו; זהו חלק מן המציאות המשפטית.

עורבי-הדין היושבים פה אין ביניהם אף
אחד שלא אמר פעם לקליינט במשפט פלילי:
ייתכן שאילו ניהלתי משפט ארוד ויקר, הייתי
מוציא אותך זכאי, אכל מכיוון שאין לך בסף,
אני מציע לך: תודה כנקודה כלשהי, ונעשה
״עיסקה״.
אין אף עורך־דין אחד שלא עשה זאת.
שמואל תמיר: לא קרה שייעצנו לאדם לא־

[ 1אשם שיאמר ״אני מודה בא שמה״.

אינני זקוק לשבח על דבר שאיננו אמת.
אורי אכנרי: אני מצטער על כך שכאשר אני
פעם משבח אותך, זאת לא אמת. חבל.
נגיד כך: הקואליציה החליטה להסיר את הצעת-
החוק מסדר־היוס, ואתה הצעת, בסוף נאומך, להעביר
את הצעת־החוק לוועדה. וזה טוב מאוד, מפני
שהצעת־החוק היא נכונה וצודקת.

אדם חייב לקבל פיצוי, אם מנגנון המדינה
האשים אותו מתוך טעות, והאיש יצא זכאי,
ולא רק מחוסר הוכחות, אלא יצא זכאי ממש.
הוא צריך לקבל פיצוי, לא רק את שבר טיד־חת
עורך־הדין שלו, אלא גם פיצוי על עינויי־הדין,
ועל המעצר.
שר־המשפטים הציע להעביר את זה לוועדה. קם יושב־ראש
הקואליציה והתנגד.
ליושב־ראש הקואליציה מותר להתנגד להצעת שר־המש־פטים.
מה שאני תמה הוא שמאז עברו 13 יום, והדבר לא
הגיע עדיין להצבעה.
אני תובע שגם הצעת־החוק ההיא תגיע לדיון ולהצבעה,
ואני מקווה שההצבעה תהיה חיובית, מפני שזה נוגע לאותו
עקרון: שלפני כס המשפט צריך העני להיות בעל אותן
הזכויות כמו העשיר, ולא רק בתיאוריה, אלא גם בפרקטיקה.

זינויי ם מרחיקי לבוז
ושויים לחול השבוע
;חייך, א ם ונקדיש ת־
!וומת״לב לשיפור יח־זיך
עם ידיד מסויי ם.
קרוב לוודאי שיהיה
ה שינוי ל טובה, א ם
נדע לטפל בבעיה בו2 20 גישה
הנכונה, ולא הנטור
איבה על דברים
ווהיו ואינם עוד. במחצית
זשבוע אתה עלול להיקלע

0לון

במרס -
באפ רי ל

השניה של
למערבולת.

אם אתה מרגיש צו רן
להעלות את רג שותיך
בכתב, כיצירה ספרותית,
שיר או מכתב לאדם קרוב,
מוטב שתדחה זאת
לאמצע ה שבוע הבא, כי

עד אז לא תהיה מסוגל
לנתח ולתאר את מהו21ב
א פ רי ל -
תם האמיתית. דבר מה
20ב מ אי
הקשור במספר שש ע־שוי
להביא לך מזל לקראת סוף השבוע.
בת שור — בפניך תקופה מורטת עצבים.

שוו

אכזבה רגשית, שהיתה
מנת חלקך לא מכבר,
עלולה לתת בך א ת
או תו תיה ה חל משבוע
זה. רק עתה, כ שאתה
מסוגל לחשוב על כל
הפרשה באופן אובי-
קטיבי י ח סי ת, ובמוח
צלול, תיווכח מה הפסד
ת בגלל עקשנות
ק טנוני ת ו מיותרת. יש ל הניח שהרגשת
האכזבה תדחוף אותך למצוא פורקן.

חאומיס

אל תנסה לכפות על ע צ מן וצל אחרים
מצבים בלתי נוחים, אן ורק מ שוס שהחברה
דור שת זאת. הי שמר מפני דחפים
פנימיים למצוא פ ת רונות
לבעיות שאולי אינן קיי
מו ת כלל. מי שהו ה מושך
בחוטי ם מאחורי
הקלעים יגלה יותר ויותר
את נוכ חו תו בסוף
החודש. מו רן הלב
שאתה מגלה בנוכ חו ת
אנשים בעלי שם, מונע
ב ע דן להתקדם במקום 3 5 3 5 0 0 1
יותר
ע בוד תן. הקדש
ת שומת־לב למצ בן הבריאותי — .ה שבוע
צפויה לן הפתעה רומנטית אל תחמי׳ן.

מאננייס

התנגדות לצעדים מ סויי מי םבהם נק ט
ת בשבוע הקוד ם, והיעדר שיתוף פעולה
מצד בני ביתך,
יעוררו בך רוגז רב.
אל תניח לעמדתם של
אחרי ם להשפיע על
ביצוע החל טו ת שקיבלת
זה מכבר, וש-
בד ק ת היטב עשרות
פעמים. עמדתם נובעת
מ חוסר הבנה למניעיך
. 22ב או ק טו ב ר ־
22 בנו במבר
יותר מאשר בגלל רצון
להכעיסך. השתדל להסביר
א ת עצמך בשלווה ובשקט, אך
היה תקיף. אתה נוטה לאבד שלוותך.
במדינה הסברה
המה
פר טיז אגי ת
בתחילת השנה הנוכחית ביקר בארץ
צוות של צלמי טלוויזיה צרפתיים, בראשו
עמד העיתונאי קלוד לנצמן׳ ממקורביו
של ד אן *ו ל סארטר. הסרט א; תו עמדו
להפיק עסק בעיקרו במצבם של התושבים
בשטחים המוחזקים ובדיעותיהם של אזרחי
ישראל בבעיות, שלום ומלחמה.
כשהסתיימה הפקת הסרט, הציע לנצמן
העתק מסרטו לשלטונות הישראליים, כדי
שיוקרן גם בטלוויזיה הישראלית. מאחד
שראו בעין רעה את הפקת הסרט מלכתחילה,
לא גילה בו איש עניין גם לאחר
השלמתו.
בקיץ הוצג הסרט בטלוויזיה הצרפתית.
במפתיע הוא שירת דווקא את ההסברה
הישראלית, וזאת מבלי שיקבל כל סיוע

פריאל. קצינת העיתונות של השק״ם לא
תיארה לעצמה מעולם שהתפקיד כולל גם
הגנה על ענייני ההסברה של ישראל בצרפת.

דרכי חיים
ה חו ט ף
ה מ תפ ש ט
ביום חמישי שעה 12 בצהריים יצאה
ורדה כתב ממשרדי מילבו ברחוב וולפסון
48 בתל־אביב כשבידה שקית ניילון בצבע
כתום. בתוך השקית נחה בהשקט ובב טחה
מעטפה שבה היה סכום של 150.52 אלף
ל״י במזומן ובהמחאות.
ורדה התכוונה להגיע לסניף בנק לאומי
ברחוב אלנבי ,93 אך לפני כן קפצה הצעירה
בת ה־ 24 לבית הסמוך כדי לברך
מכרים שגרו באותו בית. כאן חיכתה לה
הפתעה בלתי נעימה.
סיפרה ורדה 24״איך שיצאתי, ראיתי

ען ןת

לקראת סוף ה שבוע תבוא לי דין הזדמנו ת
נדירה להביע את ע צ מן בכתב, או בעל פה,
ולשכנע באחת מן הדרכים
האלה את ה או ם
המקורב א לין ביו תר ב צדקת
ע מד תן. פ ח דן ה גדול
מתלות יתר, מונע
בעדך להדק את הקשר ם החיוביים שקשרת
לאחרונה. ב ת קשת
— אל תוותרי לו
( 2בנו במבר -
| 20בדצמבר
בעניינים הנראים לן כ־חיוניים,
היי רכה כלפי
חוץ, אן קשת כמו ברזל בנ פ שן פנימה.
תיווכחי כי ב מ שן הזמן היחס א לין ישתפר.

אתח עלול לעורר הש בוע
את חמתם של כמה
מאלה הנמצאים עימך
במחיצה אחת. וזאת מפני
שאצלך מקד שת ה י
מטרה
את כל האמצעים,
ורג שותיהם של אחרים
;21 ביוני -
אינם נכללים כלל בחי־כ
21 ביו לי
שובין. אשה שתלית בה
תקוות תאכזב או תן השבוע
מעל המשוער. ה שמרי ממצבים מניבים
באהבה, במיוחד באמצע שבוע זה.

11110

מאורע משפחתי מש־מח
יביא לד אושר
רב׳ ויעורר בך שוב
את ה ת אוו ה העזה לנסיעות.
הזהר לא להיכנע
לייצרך, ולא ל להת
חייבויו ת היכנס כספיות הגדולות מ-
מה שאתה מסוגל ל-
:צע. מצב מ סויי ם מ-
* נו איני׳ ירא׳ עלול להתרח ש השבוע.
נם לא תקדי ם רפואה למכה, תסבול.

שינויים שייכפו עליך
ביז מתם של אחרים, עשויים
להקנות לן יתרון
בימים הקרובים. אל
תתיאש מכ שלונות קטנים
באמצע השבוע. אדם
קרוב יהיה זקוק. בדחיפות
לעזרתך׳ והדבר
ב אוגו ס ס - בספסמבר יחייב או תן ל שנות ב מידה
רבה את תוכניותיך.
שינוי זה יתגלה, בימים הקרובים, כיה־גדול.
המספר חמש יביא לן הצלחה.

נתונה

יון

,בת גדי — מבחינה רומנטית א ת בשלה
עתה להתעוררות רומנטית, שתאפיל
על כל התרח שות א חרת
בחייך. רגשותייך
עוברים על גדותיהם,
ואת משפיעה ח סד ו א
הב ה על כל אד ם
הנקלע לקרבתך. זוהי
תקופה בה א ת עלולה
ליפול כפרי בשל לידיו
של גבר בעל נס־ו
2בדצמבר •
19 בינו א ר
יון, שיידע לנצל לטובתו
א ת מצבך הנפשי.
על השעמום והבדידות ב נסי
להתגבר
תקופ ה זו ב עי סו קי ם בי תיים מעניינים.

ז הו שבוע שמן הראוי לשים בו לב לפ
ר טי ם; ק טני ם ולדחות בעיו ת גדולות למועד
מאוחר יותר. הכוונה לכל
או תן ב עיו ת קטנו ת
ואפורות, הק שורות בדי
ד החיים ה שיגרתית
שלן, ואשר את פ תרונן
אתה דוחה זה חד שים
אחדים. סלק חו בו ת ישנים.
השלם ע בודו ת
שאתה סוחב, ו הז מן לבי
תן את האורחים להס
אתה חייב אירוח. אס לא תעשה זאת עתה
— יעבור ז מן רב עד שתיתפנה שוב.

מצב ברי או תו של בן
משפחה מבוגר מטריד
או תן, וכן בעיה כ ס פית
מדאיגה למדי, ה מוכרח
ה לבוא על פ תרונה.
מו טב שלא ת?־
סחף יותר מדי לדאגות,
ושתשמור א ת
19בפב רו א ר
20במרס
ראשך על כתפיך, כי
בקרוב תזד ק ק לכל ה כוח
שיש לך. הזהר באופן מיוחד ביום
רביעי, ואל ת חלי ט בו שום החל טו ת
חשובות. ב ת גדי — ג אוו תן הי תרה
היא בעוכרייך. א ת מר חי קהמ מך אנשים
וידידים, נ סי לשנות התנהגותך.

ישראלי רשמי. רק אחרי שהגיעו הדים
חיוביים על הסרט לשגרירות ישראל בפאריס,
החלה השגרירות להתעניין בו• נאמר
לאנשי השגרירות כי אם הצליח הסרט
להציג כיאות את העניין הישראלי הרי
זה בזכות הנערה התופסת בו מקום מרכזי.
אז החלה השגרירות להתעניין מי היא
אותה נערה. הסתבר שזו סיגלית פריאל,
קצינת העיתונות של השק״ם.
״אני חיה כגטו:״ סיגלית פריאל,
,28 ילידת בגדה שולטת היטב בעברית,
ערבית וצרפתית. בעבר היתד, מורה, מנהלת
בית־ספר, קריינית׳ רדיו ועיתונאית. את
קלוד לנצמן הכירה מיד אחרי מלחמת
ששת־הימים, כאשר ביקר בארץ. כאשר
חזר עם צוות הטלוויזיה שלו, בא ישר
לביתה של סיגלית ואמר לה :״אני רוצה
שתופיעי בסרט שלנו. תוכיחי לצרפתים
שאתם הישראלים אינכם נאצים...״
סיגלית השיבה בחיוב. סיפרה היא:
״הצרפתים סיפרו לי שמה שיכול לעורר
התעניינות בקרב צופי הטלוויזיה היא
הופעתה של בחורה צעירה בעלת קסם
אישי, ילידת ארץ ערבית, המזכירה את
התרבות הערבית. השליחים המסורתיים
ופקידי משרד־החוץ, כך אמרו, אינם יכולים
להועיל להסברה הישראלית בצרפת.״
כך הופיעה סיגלית בסרט. היא הציגה
את תפקידה, סיפרה כמה היא מרוויחה
לחודש. באשר להרגשתה טענה :״אני מרגישה
כאילו אני חיה בגטו, כשמסביב רק
ארצות הנמצאות במצב מלחמה עמנו.
כשאני רוצה לצאת לחופשה קצרה, אני
צריכה לחצות את הים.״
כשנשאלה בקשר לזכויותיו של העם
הפלסטיני. השיבה :״לפלסטינים מגיעה מדינה
משלהם, אך לא על חשבוננו.״
החודש עומד צוות הטלוויזיה של קלוד
לנצמן להגיע שוב לישראל, כדי להסריט
סרט על בעיות החברה הישראלית ועל
האשד, הישראלית. הכתובת הראשונה אליו
יפנה הצוות, תהיה כמובן שוב סיגלית

בחור שעומד ליד הדלת כמסתיר את עצמו
ואיך שיצאתי למדרכה, הוא תפס את השקיק
בידו, משך איתר, והצליח לקחת אותה.
אני נפלתי וקמתי ובינתיים הופיעו
שני בחורים שכנראה ראו את המיקרה
והתנפלו עליו והשקית נפלה על הארץ״.
חידוש משטרתי. בני בר־חיים וזאב
דרור, שניהם עובדי משרד הובלה
סמוך למקום עבודתה של ורדה, הצליחו
לתפוס את הבחור ולהחזיק בו עד בוא
המשטרה.
כל זה יכול היה להסתיים בתור עוד
מיקרה של חוטף ביש־מזל, אלמלא החליטו
במטה המשטרה שהגיעה השעה להפעיל
שיטות יותר נמרצות כדי לבער את
אופנת־הפשע החדשה.
כאשר הובא רחמים לגיאני ( )22 לבית־המשפט,
הוא הואשם במפתיע בשוד. הי־תה
כאן כוונה שקופה לשוות למיקרה
אופי של משפט־מיבחן. היחידי שלא נשאל
לחוות־דעתו, הנאשם עצמו, קם וטרף
את קלפיה של התביעה, עוד לפני היפתח
המשפט.
באמצעות פרקליטו, עורך־הדין דרור מקרין,
הודיע רחמים לגיאני כי אינו מוכן
להישפט בפני השופט המחוזי יעקב גבי־זון
מפני שלשופט זה ישנה דיעה קדומה
כלפיו. כדי להמחיש את השקפתו השתחרר
לגיאני מבגדיו, בחדר ההמתנה ושוטר
נבוך העביר את הודעתו לבית־המשפט.
אבל השופט גביזון לא התרשם, הורה
לפרקליט לפתוח בטיעוני ההגנה. על־כך
השיב מקרין כי בלעדי נוכחותו המוחשית
של הנאשם לצידו, הוא יתקשה להעניק
לו הגנה הולמת. אולם השופט גביזון
היה תקיף :״בארץ השופטים מקצועיים ולכן
לא סביר להניח שיש להם דעות קדומות.
אי׳לו היו נהוגים משפטי־מושבעים,
אז סביר היה להניח כי יש ממש בטענה
של דיעה קדומה.״
בתום הטיעון המוקדם נשלח לגיאני, הפעם
כשהוא לבוש בבגדיו, להסתכלות
פסיכיאטרית. פסק־הדין לא יינתן עד אשר הרופאים
יאמרו את דברם.
העולם הזח 1738

אמנות

היא איננה פצצת מין, אבל
היא בהחלט מין פצצה

אסנים

הגס זיאן
4בין עורכי ה עי תוני ם 7
נוהג
חג־שנה
ז׳אן

עיתון
האופנה המפורסם בעולם, ווג,
להפקיד מדי שנה את עריכת גליון
המולד בידי אישיות מפורסמת. לפני
היתד, זאת פרנסואז סגן. השנה —
מורו.
והגברת מורו, שהיא בררנית מאד בענייני
בחירת הסרטים בזמן האחרון, קיבלה את
המשימה בשמחה רבה, ונכנסה לעבודה החדשה
במלוא המרץ, כתבה בעצמה חלק
מן המדורים, בחרה צלמים והטילה עליהם
משימות, ואפילו חיברה כמה שירים למהדורה
המיוחדת.
״השתדלנו להניח לה לנפשה,״ הודה רו־ברט
קאיה, מנהל העיתון בשאר ימות השנה
,״אבל במובן שיש גם דברים שחייבים
להופיע בעיתון, וכמה שאי־אפשר לקבל
בשום פנים ואופן.״
מה יפה? מה למשל אי־אפשר לכלול?
ובכן, ז׳אן -מורו פנתה לכמה אנשים מפורסמים,
וביקשה מהם לציין את החלק שהם
אוהבים יותר מכל בגוף הנשים. את
וידוייהם החליטה לקשט בצילומים.
כל עוד היה לה עניין אם אנשים כמו
הזמר־מלחין־משורר ג׳ורג׳ מוסטאקי, אשר
בחר דווקא בכתף, לא היו בעיות, אבל מה
לעשות והרקדן ז׳אן באבילה העדיף דווקא
את אותו חלק בגוף האשד, שמצלמים רק בחוברות
רפואיות ובשבועונים דניים? עורכי
התג התנגדו בפירוש לכלול תמונה כזאת
בעיתונם המכובד.
בין המדורים השונים, כללה ז׳אן אחד
שהוקדש לכמה אופנאים, מן הגדולים בצרפת,
מהם דרשה להבין תלבושות ברוח
במאי הקולנוע האהובים עליהם. כך, למשל,
הכין סן לורן שמלות לסרט דמיוני של
בונואל׳ קארדן בחר באינגמר ברגמן ואלן
רנה, ואונגארו בפליני.
קולנוע או בישול? המדור שהיווה
בעייה מיוחדת, הוא מדור ספורט־החורף,
השנוא על ז׳אן. כדי לצאת ידי חובה,
הזמינה העורכת שניים מידידה, נטלי דלון
וז׳אן לואי טרינטיניאן, והכינה עמם ״רומן
מצולם״ פארודי על ספורט החורף.

מאחר והצגת יצירות־מופת על הבימה הישראלית איננו עניין בל
כך שיגרתי — וארשה לעצמי לומר׳ אפילו, שזה נדיר לגמרי,
צריך לקבל הצגה מיקצועית, כתובה, מתורגמת ומבוצעת משביעת
עיניים ואוזניים, כמאורע תיאטרוני חשוב. לכן, אי־אפשר שלא
לומר לפרפרים הם חופשיים של תיאטרון גודיק אלא: ברוך הבא!
אומנם המחזה של ליאונרד גרש הוא לא בדיוק החווייה הדרמתית
המעמיקה ביותר בעולם. הוא כתוב בקלילות, בדיאלוגים שנו־

״ביט״ לילדים קום נים

תיקי וברקן ב״פרפרים״
1נים, הטומנים תפנית או עוקץ בכל שורה שלישית (כך כתוב בחוקי
הצלחות הקופה) .הנושא — שיחרורו של נער אמריקאי עיוור מן
המישטר הרודני של אמו (כרגיל, כשמדובר באמהות־נוסח־אמריקה),
בעזרתה של פרפרית גרושה בת תשע־עשרה, עם מוח של ציפור.
כל זמן שאף אחד לא לוקח את זה ברצינות, ההנאה שלמה. רק
כאשר, בשלב מסויים במערכה השנייה, גולש המחזאי לפסיכולוגיה,
אפשר להרגיש עד כמה אין לו שום דבר חשוב לומר. למרבה
המזל, הרצינות מתעופפת במהרה, ומפנה את מקומה לבועות־הסבון
שמפריח גרש בקבלנות.
ליאונרד שח, שתפס היטב את מהות החומר שבידיו, ביים את
ההצגה בקצב מזורז, דאג שהשחקנים ינצלו כל בדיחה ובדיחה,
ושהקהל לא יספיק להרהר יתר על המידה בתוכן.
מוטי ברקן חביב מאוד בתפקיד הנער העיוזר (אם כי אינו עושה
רושם עיוור כל־כך) .רחל מרכוס היא אם שתלטנית בעלת כוונות
טובות, אלגנטית מבלי להתאמץ. אבל את ההצגה כולה גונבת תיקי
דיין, כנערה שהספיקה כבר להיגמל אפילו מהיפיות בתשע־עשרה
השנים הקצרות שלה.
״מה הטעם להיות היפי,״ היא מתלוננת ,״להרגיז את האמא שלי,
כשהיא מתלהבת מן הסחבות והחרוזים, ולובשת אותם בעצמה
למחרת היום!״ תיקי אולי איננה פצצת־מין, אבל היא בהחלט מין
פצצה בימתית: כשהיא על הבמה, חשים אותה טבעית, פשוטה ומשעשעת
באמת.
בקיצור, כאשר התיאטרון העברי מחטיא תמיד את המטרה עם
תותחיו הכבדים, צריך להעריך קליעה לבול, אפילו ברובה־אוויר.

עגבניות סרג

עורכת ז׳אן מורו
מהו האבר החשוב ביותר של וזאשח?

כאשר נשאלו עורכי תג מה דעתם להעסיק
את ז׳אן באופן קבוע, ענו הללו שהם
מוכנים להפקיד בידיה את מדור הקולנוע.
השיבה ז׳אן :״מה פתאום קולנוע?
אם כבר, אני מעדיפה את מדור הבישול!״

תדריך
* ¥עקידתיוסף (הבימה) — מחזהו
המקורי של יורם קניוק, ובבימויו, על
פרשת יוסף לישנסקי, בחלקו פיוט מדוקלם
ובחלקו מסכת פשטנית משוחקת בחובבנות.
* השקרן (הבימה) — הפרשה העגומה
של השחקנים הצעירים, שאינם יודעים
לקוד קידה בלי להתנדנד, מול הברקות פולניות
של אברהם רונאי, וסימני־הבנה לרוחו
של גולדוני מצד הבמאי (ראדו מירון)
והתפאורנית ;לידיה פינקוס־גני) .מעורר געגועים
לגולדוני שראיתם בטלוויזיה בביצוע
האיטלקי.
העולם הזה 1738
לי אשר לנערות, הן מתאמ צו ת ל הר או תסק סי!
ל הר או ת רק מתאמצות• מ ו משתד לייי להתניע ׳ ב ד לי לו מ
אבל לא היו מתק בלו ת לעבודה אפילו במסבאהס ׳י׳ בימי
של ראניון. ה קולו ת נשמעים 3יזיל עגיי* חלי שה זמוני י
שלא יכנסו ל הי ס טורי ה. על מי שחק מו טב לא לדבו מי י ם
לא ק שה להבין א ת הפזמונאי, שאמר ב סו ף ההצגה
בים לידו :״ל ה תר או ת בקולנוע״.

ה הומור הישראלי פשט א ת הרגל. אין בארץ על מה ל ה תבדח,
אין לנו טיפו סי ם ואין הווי. עצוב מאוד.
לכן כאשר מחפ שים נושא להצגה ס א טירי ת, רצים מהר
למזללה של מינדי, ל״ג ו רגל־חמה״ ,ה תו ק ע גפרורים בוערים
לסוליו ת נעליהם של עוברים ושבים, ול״ג׳ונאה־נ א ה ״ אלוף
הזלילה של ניו״יורק, ומצפים מהם שיעלו חיון של אושר
על שפתותיהם של צופים עייפים וחיוך של עושר ב כי סי ה ם
של מפיקי ם. כך נבנתה ״עיר הגברים״ ב תיא טרון דגן.
אז מה רע בכך? חברנ שים והעגבניות (כינוי ל ח תיכו ת) ה מ
אכ ל סי םאת סיפוריו של דיימיו ראניון, העיתונאי שהפך
א ת הווי העולם התח תון של ניו־יורק בשנות העשרים ל מי
תוס, הםבאמת משעשעים מאוד. הצרה מ ת חי ל ה בכך
שעל-מנת להעלו תאת ראניון בארץ, צריך קו ד ם כל לתרגם
אותו, וכל מי שקרא א ת ראניון ב מקור יודע בוודאי שגם
התרגום המוצלח ביותר י הי ה חצי רצח.
א חר כך, כדי להעלותו על הב מ ה, צריך להמ חיז סיפורי ם
שנכתבו בגוף ראשון, בהתר שמות אי שית ובשפה פרטית מיו חד
ת, וכאן צריך המעבד לנ ס ח בכוח דיאלוגים ברוחו של
ראניון. ואין בארץ אפילו חצי ראניון, שלא לדבר על א חד
שלם. ומי שמשלה א ת עצמו כי בדי ח ה במו ״נון פישנדום
קונטרא וינדום״ (למי שלא תו פסאת המשמעות, ז ה או מר
״אין מ שתינים נגד הרוח״) היא ביטוי ראניוני, מו טב שישוב
ויעניין ב מקור מהתחלה.
ולבסוף, א ם דוו קאמתח שק למי שהו להפוך א ת ראניון
למחז מר, הרי יש כבר דוגמה לא רעה לכך :״ברנשים וח
תיכו ת ״ של פרנק לסר, אשר עיבד אתהטקסט וגם כ תב
אתה מו סי ק ה. ומ תי כספי, כמלחין, הוא עדיין ב חז ק ת כשרון
מב טיח, שעה שלסר כבר קיי םאת בל הבט חו תיו במלואן,
ומה על המבצעים! רוב ״הגברים״ בהצגה ה ם בוגרים
טריים למדי מלה קו ת צבאיות, ובדמות גאנגסטרים ה ם נר אי
ם מ איי מי ם בערך כמו תינוקו ת של בי ת רבן. ב חורי ם צעי רים
וחביבים כמו ששי ק שת או יצחק ויי ס היו בעבר משעשעים
בהחלטבמ סג רתה הו למת או ת ם. אבל זה היה בעבר.

המושגים הנפוצים ביותר, במה שנוגע לשירי ילדים בארץ, מוש תתים
על כך שהמילים צריכות להיות אינפנטיליות והמנגינות
סעצבנזת, וזאת מ תון הנחה שהילדים אינם יכולים ממילא להבין
מה מדברים אליהם, ומצד שני צריך להכין אותם מבחינה מוסיקלית
למה שמצפה להם מאוחר יותר, במיצעד הפיזמונים העברי.
אמנם זה לא תמיד כן, אבל למען האמת, האזנה לתקליטי ילדים
היא הנאה רק לעיתים רחוקות.
משום כן נעים לשמוע חקליט־ילדים חדש, מבוסס כולו על שיריח
של לאה גולדברג — שירים פשוטים ומלאי פיוט וקסם בעת ובעונה
אחת — מבוצע על־ידי זמרת שעד עתה התנסתה יותר בענייני קצב
מאשר בשירי ילדים.
שמה טמירה ירדני, והקשר היחידי שהיה לה עד עתה עם שירי
ילדים הוא שיר לילדים גדולים, שלא היה מייועד בדיוק לבני הגן.
כבת נאמנה לדור החיפושיות, החליטה טמירה, שילדים הגדלים
לצליליהם של פיזמוני־קצב, יאהבו בוודאי לשמוע גם את שיריהם
בגוון דומה. ואמנם, כל השירים החדשים שנכתבו לתקליטה (וכמעט
כולם חדשים, פרט ליקינטון, החליל והירח הצהוב) נושאים אופי
מיקצבי בהחלט, ויחד עם זאת הם קליטים ונעימים לאוזן. אין ספק
שחלק גדול מן המיבצע יש לזקוף, לזכות אלברט פיאמנטה.
כדי ל הפון את התקליט כולו לחווייה נעימה לילדים, מתגנבות
הקראות קצרות משיריה של לאה גולדברג בין פיזמון לפיזמון,
מוקראים על־ידי בתיה ברק (מאנשי איש חסיד היה) ודן דו ירדני,
(שחקן הבימה, בעלה של טמירה).
זהו בינתיים ההישג החשוב ביותר בקריירה המוקלטת של טמירה,
חברה לשעבר בלהקת פיקוד מרכז, אחר-כן חצי מצמד הפנינים

טמירה ירדני
הכחולות, ואחר־כן להיטנית בזכו ת עצמה. טמירה, שחזרה בימים
אלה משווייץ, שם הציגה את ישראל בשבוע מיוחד שנערן בעיר
ברן, מתכוננת להקדיש בעתיד הקרוב מאמצים רבים לקראת הכנת
תקליט חדש. הפעם, לילדים גדולים.

קורו אור השווה זהב
שעה שבל חתיכות דיזנגוף מצפות בקוצר רוח למשיחה
החדש של הפיזמונאות הישראלית בחו״ל, מייק בראנדט,
הלא הוא מיודענו מיכאל סלע, שישמיע קולו ברמה ב־אולם
הסינתזה, יושבים עוד רבים אחרים, דרוכים, ומצי
פים לא פחות למופע המיוחד, אף על פי שהם נמצאים
רחוק מאוד מאולם הסינתזה.
אלה הם חיילים במוצבים המפוזרים בכל ה״אי־שמים״
על גבולות הארץ, להם יוקדשו הכנסות הופעת הגאלה של
בראנדט. זאת, משום שהמארחת של מייק בארץ היא ה זמרת
יפה ירקוני, וכפי שיודעים הכל, יפה היא זמרת
שמרבה להופיע במוצבים.
אלא שלא כשאר הזמרים, אין היא באה למקום, מפזמת
שירים וממהרת להסתלק תל־אביבה, אלא היא מביטה
סביב, רואה מה יש ומה חסר לחיילים במקום, ואפילו
לוקחת יוזמה לידיים כדי למלא חלק מן החסר.
כך נולד מפעל ושמו קרן אן ר. יפה מתבוננת, אוספת
רשימה ואחר־כך באה לעיר, ואוספת תורמים. ולא בתל־אביב
בלבד, אלא גם בחוץ־לארץ. למשל, היא אמרה פעם
ליהודי עשיר מצרפת בשם מורים קאהן, שהפסנתר בתל
השומר התקלקל לגמרי. היהודי לא היסס, הוציא מכיסו
פנקס צ׳קים, ואחרי כמה ימים היה שם פסנתר חדש.
ולחיילים במוצבים יש בהחלט סיבה לשמוח על מסעה
של יפה לצרפת, שבעיקבותיו תביא עימה את מייק
בראנדט. כי פרט לבראנדט עצמו,
יגיע לארץ גם קאהן, ואם עד עכשיו
היה מצלצל מדי שבוע לשאול
מה אפשר לתרום, הרי הפעם יוכל
להיווכח במו עיניו•

א ס תר שרוכזו רוב

שי 111171111