גליון 1739 מתאריך 31 בדצמבר 1970

מתנת נישואין שלשלת

תשנה!

״ ש לו ם כ הן קרע את תעודת־הזהות שלו, יה־בייה! איזה פשע!
צריך להעיף אותו מהכנסת הוא ביזה את כבוד המדינה
אסור לקרוע תעודת־זהות מה אתה אומר, סתומיקו? אסור
לקרוע תעודת־זהות? למה? באמת למה? נו, נשמע.
״למה שזה מייצג את המדינה? זה חדש בשבילי — תמיד חשבתי
שמה שמייצג את המדינה זה ראשיה, זה רעיונותיה, זה מעשיה.
אתה חושב שבשביל זה ישלחו לנו פחות פאנטומים? זה מיסמך
רשמי? יפה — גם. ההימנון הוא רשמי, ובכל זאת אתה לא עומד
דום לשמע השמעת ההימנון׳ נכון? למה — הרי זה מבזה את סמל
המדינה אם אתה בז להימנון של המדינה! פוי! בושה וכלימה!
צריך להעיף אותך מהכנסת!
״,צריך להושיב אותו בכלא׳ — אהה אומר. בסדר — בוא נראה
בשביל מה נוצר חוק, סתומונוביץ. אז תדע לך — חוק נוצר כדי
להרתיע אדם מכדי לבצע מעשה שיש בו כדי להזיק לחברה. למי
הזיק שלום כהן? נו, נשמע, למי? אחרי מה שהוא עשה ישנת
פחות בלילה? קיבלת שילשול בגלל זה? הוא שפר לך את העין או
מה? הוא פגע בכבוד שלך? נכון — אז מה, מה הנזק, מה הפשע?
דחילק — גם סתום וגם קטנוני, זה יותר מדי!
״לכל הסתומים לא איכפת שאחרי מה שעשה שלום כהן לא
איפשרו לו להביא את עמדתו — לא ברדיו ולא בטלוויזיה. לכל
הסתומים לא איכפת שצעקו לשלום כהן :״חזור למצרים, שם נולדת!״
הסתומים האלה פשוט נהנו לקלל את אורי אבנרי אחרי שהוציאו
אותו מאולם המליאה — ולא איכפת היה לכם שהוא בסך
הכל צעק קריאות ביניים הנהוגות בכל פרלמנט ובסך־הכל טען שאין
ליושב־ראש שום סמכות לקלל את שלום כהן בלי אישור מוועדת
הכנסת

¥וינוח בעיתון מחחות

מלון המגדל ת״א מ שתתף ב שמחת
הזוגות הצעירים ומציע להם:

חדר זוגי מ הודר כולל כל הנו חיו ת
והפאר של מלון בן 4כוכבים.
ב ק בו ק שמפניה.
סל פירות.
א רו ח ת בוק ר מל אהבמ טה.
־/־ 5הנ ח ה על ה קניו ת בכל-בו שלום
(פרט למזון ומוצרי חשמל).

* עליה למצפה שלום — חינם.

הכל ב־ — 5 0ל״י
בהזמנות נא להתקשר לטל 54154 .
ולבקש את מרים.

מלון ההגזל תל-אביב
להשיג בחנויות הצילום המובחרות

1 הודעה לאוהדי המוסיקה

הו קמה בישראל 1 אגודת ארטורו טוסקאניני
מי סו ד ה של
0808ז 80ז 1ז1 88
י גי.$ס ץ15001£1א1א בלבד לחברים 1 בדבר פרטים נא לפנות בכתב: ת.ד,29450 .
תל-אביב

קצת מיושן ׳ 1נכון. אבל הדי הפרשה שאירעה בכנסת בראשית
השנה עדיין מוסיפים להדהד ולהכות גלים בקרב חוגים רחבים.
את הקטע הנ״ל מצאנו בנעשוי׳ש, עיתון מחתרת של תלמידי
גימנסיה, שניצלו את החופשה
שנכפתה עליהם בגלל שביתת
המורים התיכוניים, וחידשו את
הופעתו של עיתון, שבא לבטא
דיעות נונקונפורמיסטיות בנוער
הישראלי. את הקטע המצוטט
כתב אלי כ״ץ, תלמיד גימנסיה
מחיפה. הוא לא נשאר ללא תגובה.
מיכאל טייכר, תלמיד מתל־אביב,
השיב לו באותו גיליון

של נעשו״ש:
״אנשים כמוך הם שהורסים
את יסודותיה הבריאים של המדינה.
הם אינם מביאים לשינוי
המיוחל. ברור שיש מה לתקן.
אך לא בדרכי מרד, כמו
שאתה וחבריך מנסים לעשות
זאת. אנחנו איננו נמצאים במצבו
של הנוער האמריקאי.
״ייתכן ותראה בי נער צעיר
חסר־יומרות, שהולך אחרי, הזקנטשו״ש
נים׳
בלי להסתכל ימינה ושמאלה
(אגב, לא כך הוא!) ,אך אני
בז לך ולחבריך שרואים באנשים, חדשניים׳ כמו אורי אבנרי ושלום
כהן את אליליהם־מנהיגיהם. אני רואה רבים מבני־הנוער בארץ כ־בעלי
דיעה דומה לשלי, כל אותם מאות ששלחו מכתב י תמיכה
לגולדה מאיר. אני מאחל לך שרות צבאי נעים. שתכיר את הערבים,
זה ודאי ישנה את דעתך, או שמא לא תלך בכללי -לצבא? כי הרי
זהו צבא כיבוש, שונא שלום.
״בקיצור, מדינה מיליטריסטית, כולם סתומים!״

^ חוזה ואו״בים
בתגובתו של מיכאל טייכר יש עניין יותר מאשר במאמרו
של אלי כ״ץ. הוא מצביע על תופעה שאינה אופיינית רק לשכבות
רבות בנוער הישראלי: זיהוי מחנה השלום ומחנה הלוחמים בכפייה
הדתית עם העולם הזה, לחיוב או לשלילה.
רק לפני שבוע התריסו מנהיגי המפד״ל כלפי גולדה מאיר, בישיבת
הנהלת המפד״ל וסיעתה בכנסת, כי ״מפלגת העבודה נתונה
לסחף של העולם ׳הזה״ .כל מי שהמציאות טופחת על פניו והוא
משנה את תפיסתו המדינית בכיוזן של פשרה לקראת שלום, מושפע,
לדעת מנהיגי המפד״ל, מהעולם הזה.
במציאות אין הדברים כפי שאוייבי העולם הזה מנסים להציגם.
תהליך ההתפכחות העובר על המדינה, ודאי שלא נגרם
רק בשל מלחמתו ודיערהיו של עיתון זה וסיעת העולם
כוח חדש בכנסת, עם כל החשיבות שיש לתפהזה
קיד
שהם מילאו בתהליך זה.
קטונו מהמחמאות שאוייבינו חולקים לנו. על כל
פנים: להם — התודה.

מדוע תלה בנו של ח״ב מרדכי סורקים
תמונת־עירום על קיר משרדו?
עסק הוא עסק. כך, על
כל פנים, הסבירו פקידי מלון
המרכז בירושלים, שהוקם על־ידי
מנהיג אגו״י ח״כ מנהם
פרוש, לח״כים. האחרים, הגרים
בבית־המלון בימי הכנסת.
אותם ח״כים נוכחו לדעת כי
אין להם מקום בחג המולד,
והם נאלצו לנדוד למלון אחר.
השאלה: ימה לבית־מלון של
אגודת־ישראל ולחגי הגויים?
התשובה: כנ״ל.
! 0אין כמו הפורנוגרפיה
כדי להכניס קצת חיים אפילו
לוועדות הכנסת. השבוע טיפלה
ועדת־הפנים בהצעת ח״כ אגו״י
1יעקוב גרוס נגד המחזמר
קפוץ. אורח הכבוד היד, לוי
גרי, יו״ר המועצה לביקורת
סרטים ומחזות. הוא בא מצוייר
בחומר־רקע רב, שהכיל בין
השאר לוח־שנה צבעוני גדול
של חברת־סיגריות אמריקאיות,
שהיה מורכב כולו בתמונות
נהדרות של נערות עירומות.
תוך כדי מהלו הישיבה, בדקו
הח״כים את הלוח בקפדנות.

שהתיקון במכוניותיהם
זמן רב מדי.

אורך

ד(וויד) ה(רברט) לורנם,

שספרו מאהבה של הליידי צ׳א־טרלי
מצא חן בעיניה, ובין ה
סופר
הנרי מילר,

שנראה לה

ב״סתם גס״.

יו״ר הוועדה, מרדכי
פדרקיס, איש כפר־סבא, גילה
שלפחות אחד מבני משפחתו
מצא שימוש מעשי לתמונות־עירום.
בנו, בעל מוסך, מחזיק
במשרדו תמונה של אשד, לבושה,
המתגלה בזווית מסויימת
כעירומה. הדבר עוזר לבעל-
המוסך להרגיע את העצבים של
הלקוחות, המתמרמרים על־בך

הולך לה לאסו
שחמו רו כ שלנו. השבוע בו
כתבי הספורט בישראל את
פורטאיהשנה. ומי אם לא הכו
רגלן המהולל ביותר בעולם,
ברזילאי אדסון דו־נאסימ
ט ,1הידוע יותר בכינוי פדו
והאתלטית אסתר שחמורוב1 ,
זיכתה את ישראל בשלל מז
יות באליפות עמי אסיה בבאג
קוק, נבחרו על ידם לייצג ז
הספורטאים.

בעיקבות מלחמתה של
ראש־הממשלה גולדה מאיר
בהדלפות מישיבות הממשלה,
החל לעבור מפה לאוזן הסיפור
הבא: במסיבת עיתונאים
נשאלה גולדה אם יש לה
להגיד משהו על שיחות יארי־נג?
״לא!״ השיבה גולדה. והאם
יש לראש־הממשלה להגיד
משהו על מצב החקלאות?
תשובה :״לא!״ בזאת הסתיימה
מסיבת העיתונאים. אבל לפני
שהתפזרו הכתבים, הוסיפה גולדה
:״אגב, כל זה אינו ל-
פירסום!״

גם לשדרן הטלוויזיה ו
פופולרי חיים יכין זה קר
השבוע הוא התבלבל. המאוו
אירע בערב הראשון של ח!
כה. יבין סיים את משדרי 1
טלוזיזיה של אותו יום, ואמו
״ערב טוב לכולכם וטורי
שמח.״

ה ט עו ת של
חיי ם יבין
! 4איך מכנה עזר וייצמן

שגריר

ישראל

בארצות-

0 :בהמשך הישיבה נתברר
שאיש מן הנוכחים לא ראה את
קפוץ, ורובם לא ראו את שיער.
על מחזמר זה היו הדיעות חלוקות.
מתילדה גז אמרה שכל
בני משפחתה אמרו שהמחזמר
הוא נהדר. ח״כ נסים
אליעד הודיע, לעומת זאת, שבתו
בת ד,־ 16 יצאה מן המחזמר
מזועזעת. ואילו ח״כ
מנהם כהן הודה שראה את
המחזמר בעצמו .״התביישתי שאני
בן־אדם!״
מתילדה גז נתגלתה כא־שה
ליברלית במיוחד. היא עמדה
על ההבדל בין הסופר

שים

ה ח ,)56( 1 9המפיק שהפך את סילבה קו^
1 1 1 9 1־ 1
ו #11111 / 1 1 /1 #1צ׳ינה לכוכבת, חי איתה 14 שנה
בנישואים מקסיקאיים למרות שהיה נשוי לאשה נוספת, נטש
אותה לטובת הישראלית עליזה הדר 10 על יחסיו עם עליזה,
אמר קסטלי :״אני לא יכול להכחיש שיש ביני לבין עליזה כבוד
וסימפטיה.״ בינתיים מפלרטטים בני הזוג עליזה—רמונדו בדירה
הרומאית ששכרה סילבה. בשעתו. על כך הגיבה סילבה :״אני
מאוכזבת מזה שרמונדו גילה חוסר סיגנון שאינו מתאים לנו, בזה
שהתחבר עם עליזה ״.בתמונה מימין: רמונדו וסילבה לפני 14
שנה, בשיא אהבתם. למעלה: רמונדו ועליזה מבלים בחוצות רומא.

0.מי אמר שבארץ א
ממציאים? קחו למשל את יצו
הצעצועים והמשחקים דכ ל או

מי. הוא המציא מישחק 1
יפתור לדעתו את בעיית ו
תעסוקה של הילדים. שם ו
משחק קריק הוק. לרשות כ
שחקן עומד מחבט שבצידו ד;
אחד הוא אטום ומצידו האח
חלול. מטרת כל שחקן היא ו
חבוט בכדור־עץ מתאים ולהד
דירו במספר פעמים קבוע נ
ראש לחור שבמחבט היריב
״המשחק יעסיק את הילדים ו
יקל מאוד על האמהות,״ אמו
השבוע לאומי.
0מה משותף לעורך מדו!
הבידור של ידיעות
עמנואל כר־קדמא, לקצי
הווי ובידור של צד,״ל סג
אלוף צפריר עינכר ולבמאי
שמואד כונים ז שלושת:
אחרונה

הברית יצחק רבץ ז־ ״שברי־רנו
בוושינגטון!״
! 0תשובות לשאילתות הן
בדרך־כלל עניין די משעמם —
בעיקר בשביל השר המשיב עליהן
תשובות שנכתבו על־ידי עוזריו.
השבוע השיב שר־המיסחר־והתעשייה
פנחס ספיר על
שאילתות בקצב־קריאה מהיר.
העיר לו יו״ר הישיבה, ח״כ
יצחק נכון :״אבקש מהשר
לקרוא את התשובות יותר לאט.
נוסף לפרוטוקול כדאי שגם
חברי הכנסת יקלטו את
דבריו.״ ספיר החווה קידה, ה־

ך \ 11 וי |י | (משמאל) עורך ביקור בבית״בושת במערב הפרוע, כשלגופו רק חגורת ה-
ה 1ך ה
1\ 1 1 |#ח ^ #אקדח. בך ניתן יהיה לראות את הכוכב האמריקאי המפורסם בסרט ״שני
נובלים״ ,בו הוא משחק תפקיד של שודד קשוח, העורך בין שוד לשוד ביקורים מהנים בבתי־בושת.
חל קורא לאט, ולבסוף שאל
את נבון :״הקצב משביע רצון?״

עשוי אולי סוף־סוף להניח לאזרחי ישראל
מתזזית ה״טלפאטיה״ שתקפה אותו ושינעה

את״המדינהיכולה. אורי יפה־התואר עומד להגשים את חלומו יל׳
,הפוך לכוכב קולנוע, אם לא לצידה של סופיה לורן אזי לצידה של
״השחקנית אווה קייזר, בתפקיד מישני קטן אותו מילא בסרט
״אדם וחווה״ אשר הוסרט בארץ בכיכובה של רוזנה סקיאפינו.

אוו גלו
תעולנז מז ה 1739

׳ 0 :מה רוצים ממנו, מסופר
הארץ בכנסת מתי גודן ץ
אפילו ללעוס את פיית מקטרתו
לא נותנים לו. ומעשה
שהיה, כך היה: מתי ישב לו
ביציע העיתונאים בכנסת והחזיק
בפיו את מקטרתו כשהיא
כבוייה. אחדים מסדרני
הכנסת ניגשו אליו, וביקשו ממנו
להפסיק לעשן ,״אבל אני
לא מעשן. המקטרת לא דלוקה,״
השיב להם מתי .״לא משנה,
אסור להחזיק את המקטרת בפד״״
קבעו הסדרנים.

ן בין ! 62 משתתפי אליפות
הארץ הפתוחה בשחמט,
שנסתיימה השבוע בבאר־שבע,
צדו אח העין גם שתי שחמ־טאיות.
בעוד שדידיה ג׳ורויו,
לשעבר אלופת רומניה, שעלתה
לארץ לפני מספר חודשים,
זכתה במספר הישגים מרשים
באליפות, הצליחה פחות האדמונית
פרידה קוזדוכסקי.
אבל פרידה, לשעבר רבי־נוביץ,
נישאה בינתיים לחברה

אלכסנדר (פשה) קוזלו־כסקי,
שמרה על הפופולריות

שלה בקרב הקהל, שזכר לה
את ניצחונה המזהיר, ב־ , 1969באליפות
הנשים של ישראל.

ציירים חובבים שהחליטו כי
הגיע הזמן להראות לציבור הרחב
את פרי מכחוליהם. בחודש
הבא הם פותחים תערוכה משותפת
בגלריה לים בתל־אביב,
שתיקרא: מבעד לזכוכית,

3נסוק ד.ש £ 0
0 ,הפירסומאי

אורי

סלע, בקטע שלא שודר בתו־ !
כנית הסאטירית טיפול שורש:
״ממשלה. זה כמו גלולה למניעת
הריון — היא נותנת
לך ביטחון מסויים, אבל באותו
זמן דופקים אותך״.

חית כדי למלא את המיכסה של 10 שנות שרות כראש
עיר, דבר שיקנה לו את הזכות לפנסיה. נאווי יודע כי
התפטרותו עלולה לסכן את הקואליציה בבאר־שבע, מפני
שאף אחד מראשי החטיבות במפלגת העבודה לא יזכה
ברוב והקואליציה תתמוטט.

לכן מתבונן נאווי להתפטר באופן הפגנתי,
בדי שראשי מפלגתו יכקשו ממנו לח זור,
ואז הוא יוכל להכתיב להם את התנאים
שלו. בין היתר מתבונן נאווי לדרוש
איסור התקפות נגדו כתוך המפלגה.

ת > |11£1ך
מתרבים הסיכויים
לבחירות ב~1971
הסיבויים בי הבחירות יוקדמו לשנת
,1971 הולכים ומתרבים.
למרות שלמערך יהיה רוב כדי לבצע כל מדיניות
שיחליט עליה, נראה כי גולדה מאיר החליטה כי ההכרעה
בעניין הנסיגה תהיה רק אחרי בחירות.

מרי פרלמנטרי נגד
תהנוו של סתימת־פה
מסע של מרי פרלמנטרי חסר־תקדים
יאורגן במשותך על-ידי בל הסיעות הקטנות
ככנסת אם יבצע הרוב את זממו לשנות
את התקנון.
כוונת הרוב היא לשנות סעיפים רבים בתקנון, במגמה
לצמצם באופן דרסטי את יכולת הסיעות הקטנות
להגיש הצעות־לסדר־היום והצעות־חוקים, לנאום במים־
גרת הימנעות מהצבעה וכדומה. כן מבקשים לתת ליו״ר
הכנסת אפשרות למנוע העלאת הצעות שאינן נראות לו.

כל הסיעות הקטנות החליטו לשתן? פעולה,
לפנות לנשיא המדינה ולמוסדות אח רים.
אם לא תבוטל המזימה, יתכנו ככנסת
תופעות שלא היו כדוגמתן מאז קום הכנסת.
הסיעות
הקטנות רואות בשינויים המוצעים
הטלת אחוז-חסימה כתוף הכנסת, כשלב
כהנהגת אחוז-חסימה בבחירות, שיוציא
אותן מחוץ לכנסת בכלל.

שניים מחברי הוועדה
המרכזת יתפטרו מתפקוידם שניים מחברי המערך בוועדה המרכזת של ההסתדרות
יתפטרו מתפקידם.

סיכסור בצמרת
המפד״ל
מעמדו של מרכז המפד״ל אליעזר גואלמן התערער
בשבוע האחרון.
בין גואלמן, שנחשב עד כה לחסידו של האיש החזק
במפד״ל, יצחק רפאל, ובין רפאל פרץ סיכסוך
על רקע הפרישה מן הממשלה.

דוגמה להתערערות מעמדו של גואלמן,
היא שהוא לא הוזמן להשתתך כפגישה
שנערכה בין ראשי המפד״ל עם משה דיין,
למרות שהדבר הובטח לו.
לקרע בין גואלמן לרפאל, תהיינה השלכות על השליטה
במנגנון המפלגה.

צעירי מפ״ם מסתייגים
מפגישת יערי-דיין
עם התקרבות מועד פגישתם של מאיר יערי ומשה
דיין, נוצרו במפ״ם שני מחנות: מחייבים ושוללים.

כפי הנראה מצדדים המנהיגים הוותיקים
של מפ״ם בפגישה, בעוד הצעירים מסתייגים
ממנה.
יערי עצמו נתן להבין כי הוא תומך בעמדת דיין
לגבי חידוש שיחות יארינג, אך לא שינה את דעתו
כי יש למנוע מדיין את קבלת תפקיד ראש־הממשלה.

מאבל! ציבורי נגד
בתי הדיו הרבניים
יתכן מאבק ציבורי נגד בתי הדין הרבניים שלא
ישפטו במיקרים של בנייזוג שנישאו בנישואים אזרחיים
במקסיקו או בקפריסין.

טענת המצדדים כדרישה זו היא שכית
הדין הרבני אינו יכול להיות אובייקטיבי
כמיקרים מסוג זה.

הדכר נשמר בסוד, ואחד מהשניים, יצחק
שפירא המכהן גס כמזכיר המרכז החקלאי,
התגאה במכתב ששיגר למזכיר ה הסתדרות
יצחק כן־אהרון, עם העתק לשאר
חברי הוועדה מסיעת המעיד, כי
עשה את כל הצעדים כדי שההתפטרות
לא תפורסם בעיתונות.

הפרשה התעוררה עקב סירובו של בית הדין הרבני
בתל־אביב לדון בבקשתו של אב אשר לאחר
גירושיו התחתן בנישואי מקסיקו וכעת דורש את בנו
מאמו.

את התפטרותו נימק שפירא בכך שלא הוקמה, בהתאם
להצעתו, מזכירות מצומצמת בקרב סיעת המערך
בוועדה המרכזת, המונה 18 מתוך 19 חברי הוועדה.
לפי טענתו של שפירא, גוף בן 19 חברים מסורבל
מדי.
החבר השני שהתפטר, מכהן בתפקיד זמן מועט
ויש לו חילוקי דיעות על רקע אידיאולוגי עם בן־
אהרון.

הצטננות יחסים
ביו שר־התחבורה וסגנו

נאווי יתפטר ויחזור בו
למרות שמעמדו בעירייה התערער, מתכונן ראש
עיריית באר־שבע אליהו נאוזי לסיים את כהונתו הנוכ
היחסים
בין שר־התחבורה שמעון פרס לבין סגנו
גד יעקבי, הצטננו לאחרונה. הסיבה: יצר הפירסומת
של פרס גרם לכך שאין הוא מקפיד לשמור על חלוקת
הסמכויות בינו לבין סגנו. למרות שיעקכי ממו

על התחבורה היבשתית, אין פרם מוותר
על אירועי יוקרה הקשורים בתחבורה היבשתית.
כדוגמה
לכך משמשות חנוכת תחנת הרכבת החדשה

בדרום תל־אביב וכנס המועצה הלאומית למניעת תאונות
שנערכה בחסות פרס.

תלמידי־תיבוו נאבקים
על זכויותיהם
בעיקבות הכתבה על הנעשה כעירונית ג׳ בירושלים
(מרד בגלל תספורת, העולם הזה ,)1738 חלו מספר
התפתחויות:
א) הנהלת עירונית ג׳ נכנסה למגעים אינטסיביים
עם מועצת התלמידים ומוכנה ללכת לקראתה, האת

לאחר שנמתחה ביקורת מצד במה מחברי
ההנהלה על הדרך בה פוזרה הפגנת התלמידים
בשבוע שעבר.
ב) משרד החינוך פתח בחקירה שקטה של טענות
התלמידים נגד בית־ספרם ובבירור הטענה שמורים השתמשו
באלימות לפיזור ההפגנה.
ג) דב גל, השמיניסט הירושלמי שבגללו פרץ המרד
בירושלים, סולק מבית־ספרו ביום פירסום הכתבה
בהעולס הזה, בטענה שהחסיר שעתיים ללא סיבה סבירה.
התברר בי באותן שעתיים עסק דב

כאירגון ההפגנה מטעם מועצת התלמידים.
כשפנו חברי המועצה להנהלה במטרה להסביר זאת,
נענו כי אין זה עניינה של מועצת התלמידים לגונן
על דב. בינתיים דב אינו מורשה להיכנס לישיבות
המועצה כה הוא חבר. במקביל מתנהל
נגדו רצח אופי מצד ההנהלה הטוענת כי הוא
תלמיד גרוע, מחרחר מהומות כרוני . ,שמאלני, מופעל
על־ידי גורמים מחוץ לבית־הפפר וכאילו הודח על־ידי
חבריו לכתה מלייצגם במועצת התלמידים, טענה שהוכחה
כלא נכונה.
ד) תלמידי עירונית ג׳ אינם נרתעים ומארגנים כנס
של תלמידי תיכון בירושלים על הנושא ״דיכוי בבתי״
הספר התיכוניים״.
גם בתי־ספר אחרים הושפעו מהמיקרה של עירונית

תלמידי אורט באשקלון פנו בתביעה להנהלת בית־ספרם
בדבר זכותם לגדל שיער ארוך, להפתעתם גילתה
ההנהלה הבנה לתביעותיהם.

בתיכון ״כליך״ ברמת-חן הודיעו שני תלמידי
תיכון כי ישבתו שביתת־רעב על
זכותם לגדל שיער ארוך, וזאת לאחר ש-
פנייתם להנהלה לממש את זכויותיהם,
נענתה כסירוב.
נראה כי פרשת עירונית ג׳ היא סנונית ראשונה
שתביא בעיקבותיה רבות אחרות.

בית־ספר ארצי לכבאות במטרה לאחד את שיטות העבודה של
בבאי הארץ, ולקראת הכנסת ציוד סטנדרטי
לבל תחנות הכבאים בארץ, הולך
ומוקם כצריפין כית-ם פר ארצי לכבאות.
עד כה היו שיטות ההפעלה של הכבאים נתונות לשיקולו
של כל מפקד תחנה.

רשימה חדשה
לבחירות בחיפה
למרות שהבחירות ייערכו רק בעוד קרוב לשלוש
שנים, מתארגנת עתה בחיפה רשימה לבחירות המוניציפליות
בעיר.
קבוצת אנשי־ציבור חיפאיים, ממפלגות שונות ובלתי־מפלגתיים,
עומדת בראש הרשימה שתיקרא: למען
חיפה.

בין ראשי הקבוצה בולטים במה אנשי•
צבא לשעבר, ובראש מצעם הם ייצאו כקריאה
״למען חיפה טובה יותר!״

ת מו וריס
נחוג יום־הולדתו ד,־ 43 של מי
שהיה חבר מערכת העולם הזה בראשית
שנות ה־ ,50 בעלה של הפסנתרנית דינה
אברך ואחיו של אמן השחמט האולימפי
צדוק דומניץ, חבר מערכת נועריב והכתב
המשוטט של הצהרון — אהרון דולב.
נבחרה * על־ידי קוראי העיתון הגרמני
שאלפלאטה, לזמרת האהובה ביותר
בגרמניה המערבית בשנת , 1970 השחקנית־זמרת
הישראלית דליה לביא, שעלתה ל
דליה
לביא
ראש הרשימה בזכות 30.2מקולות המשתתפים.
דליה כבר זכתה קודם לכן
במקום הראשון בגרמניה ברשימת זמרי
הפופ לחודש דצמבר 70׳.
מצפהלתינוק גרושתו של
ריצ׳ארד האריס, אליזבט האריס, שהיא
ידידתו הנוכחית של רקם האריסון,
המצפה עתה לקבלת גט מרעייתו רחל רו־ברטם,
כדי שיוכל לשאת את אליזבט.
מנהליםרומן * שחקן הקולנוע
ברט לנקסטר, שנפרד מרעייתו נורמה׳
ואשת החברה מלוס-אנג׳לס ג׳קי בון.
שוחרר בבוליביה, אחרי 44 חודשי
מאסר, מתוך 30 שנה שנפסקו לו בעבור
פעילות מחתרתית בשורותיו של המהפכן
הקובני צ׳ה מוארה — הסופר ו־התיאורטיקן
המרכסיסטי רנזי דאברה.
נפטרה באנגליה, מסרטן הקיבה,
בגיל ,22 נערת הזהב שזכתה במדליות זהב
וכסף למרחקים בינוניים באולימפיידת מכסיקו
ובאליפות אירופה — ליליאן בורד.
נפטרה בתל־אביב, בגיל ,62ה
צלמת
השוודית המפורסמת אנה בריק,
שהתפרסמה גם בזכות ספרי הילדים ש־חיברה.

פטר במינכן, בגיל ,66 האיש
שכונה ״המרגל של המאה״ ו״ציצרו״,
אליאסה בנזה. אזרח טורכי, היה משרתו
של שגריר בריטניה באנקרה בעת מלחמת
העולם השנייה, צילם מיסמכים סודיים ב־

;ם אוהבים...

ש 5ט ,

אליאסה בנזה

143

£5ז £1מ* 01

0 5126א 1א

שגרירות והעביר את הצילומים לגרמנים.
העביר למעלה מ־ 400 צילומי מיסמכים, ביניהם
צילום מיסמך על מועד פלישת בנות
הברית לנורמנדיה, קיבל כשכר 300 אלף
לירות שטרלינג שהתגלו אחרי המלחמה
כמזוייפים. דרישתו אחרי המלחמה שממשלת
גרמניה תחליף לו את הכסף, נתקלה בסירוב.

פטר במוסקבה, בגיל ,83 מי
שהיה נשיא הסובייט בברית־המועצות וחבר
הנשיאות של הוועד המרכזי של המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית — ניקולאי

מיכאלוכיץ שדורניק.

דיו !

פחד הוא המדבר בלנינגראד —
( ן הפחד הגס, העירום, הרוטט.
לא פחדם של הנאשמים. אפילו מבעד
לדלתות האטומות, בקע קולם של דימשיץ
וקוזנצוב, והנה הוא אמ ץ וגא ובוטח.
אלא פחדם של המאשימים, השופטים, החוקרים
— המנגנון.

זהו פחד מסובן.
מסוכן פחדו של עריץ־יחיד, כפי שהיה
פחדו הפאראנואידי של סטאלין הזקן, בד מדומי
מחלת נפשו, שגרף לתהומות הזוועה
מיליוני בני־אדם חפים־מפשע.
לא פחות מסוכן פחדו של מנגנון־עריץ,
של ביורוקרטיה אפורה ועלובה, החרדה למעמדה,
לזכויות״היתר שלה, לשלטונה.
מנגנון זה הכין את המלכודת, אסר, חקר,
האשים, שפט. מנגנון זה הטיל גזרי־דין מוות
על הנםיון לברוח לחו״ל במטוס חטוף.

53 שנה אחרי המהפכה 17 .
שנה אחרי מות סטאלין.
הו אפוחד .

** מה הם פוחדים, האדונים של ארץ
הסובייטים, ראשי הממלכה האדירה, בעלי
המישרדים המרופדים, מכוניות־ההדר,
חווח־הקייץ הכפריות, והשררה הכל־יכולה?
הם פוחדים מרוח החופש .

החופש האישי והחופש הלאומי.
הכמיהה לחרות האדם, כמ הה אוניברסלית
שמצאה שוב את ביטוייה הרוסי האותנטי
בדברי סולז׳ניצין ויבטושנקו ואלמאריק, ב־כתבי־יד
המועתקים בסתר העוברים מיד
ליד, בהפגנות ובעצומות של אצילי ־הרוח ו־אמיצי־הנפש,
הנשלחים למחנות־פרך ולבתי-
חולים לשפויי־נפש.

הביורוקרטיה המבוהלת מנסה
להקים סכר נגד נחשול גואה זה,
המציך את הארץ.
תחילה ניסתה להגביר את ייצור מוצרי-
הצריכה, כדי להחניק את הרוח בשפע של
חומר.
זה לא הצליח. ועתה חוזרת העריצות אל
המכשיר הכושל של כל עריצות אובדת-
עצות: הטרור.

זהו סיפור ישן־נושן: אחוזי־ה
פחד מבקשים להפחיד את האמיצים.

פרשת?.,ינגראד מלמדת כי ה-
> £פחד מפני ההתעוררות הלאומית עולה
אף על הפחד מפני ההתעוררות האישית.
ברית־המועצות עצמה מורכבת מלא ימים,
עמים ועממים ללא־ספור. האימפריה הסובייטית
הגדולה כוללת לאומים רבים נוספים.

השאלה הלאומית היתה תמיד
בעלת משמעות גורלית לגבי קיומו
של מישטר זה.
וגם הם לכל מו הוא
לא התעלם ממנה. גם לנין
סטאלין הקדישו לה מחשבה רבה.
מצאו פתרון מתוחכם למדי: להעניק
העמים בברית־המועצות יישות סימלית
כרת, ללא עצמאות של ממש.
בתום מלחמת־העולם השניה, כאשר יכלה
ברית־המועצות לספח לעצמה מדינות רבות
באירופה המיזרחית, לא סיפחה אלא את
הארצות הבאלטיות. לשאר המדינות השאירה

עצמאות, לפחות מהבחינה הפורמלית.
אולם ההכרה בחשיבות היישות הלאומית
לא באה אלא כמיחווה סימלית. לפי התורה
הבולשב קית, המעמד חשוב לאין שיעור
יותר מאשר הלאום. האינטרס הסוציאלי
דוחק לפינה את השאיפה הלאומית- .

והנה מסתבר כי הקומוניזם לא
פתר את הכעייה הלאומית.
עמי מיזרח אירופה מתקוממים נגד ההגמוניה
הרוסית — מי בגלוי, כמו יוגוסלביה
ורומניה, ובשעתו צ׳כוסלובקיה, מי
בסתר, כמו הפולנים וההונגרים. המאבק בין
סין ורוסיה הוא לאומי במהותו. בכל רחבי
הגוש הקומוניסטי יש בעיות מטרידות של
מיעוטים לאומיים.

נראה בי שאיפת החרות הלאו•

מית מרימה את ראשה כבל רחבי
ברית־המועצות, בפי שהיא מרימה
את ראשה כעולם המערבי.
אחרת א ־אפשר להסביר את מישפט־הט־רור
בלנינגראד.
כי קשה להניח ששליטי הקג״ב היו מפעילים
מערכת כזאת של זוועה רק כדי
להפחיד את היהודים .

הם רוצים להפחיד את כל עמי
ברית-המועצות, את כל הלאומים
והעממים.
מישפט לנינגראד נועד לשמש להם דוגמה
— לכולם .

דוע נבחרו

היהודים כדי לשמש דוג־

מה מרתיעה?
למה לא נבחרו ליטאים או ארמנים? הרי
לאחרונה נחטפו בהצלחה כמה מטוסים סובייטיים,
ולאוו דווקא על־ידי יהודים.

מדוע, אם כן, נעיד מישפט־ה-
הרתעה דווקא ליהודים?
אחת הסיכות נעוצה, מן הסתם,
באנטישמיות.
כדאי היה למפעילי־הטרור לבחור בקורבנות
מקרב ציבור שרבים שונאים אותו
ממילא, לנצל את מעמקי התחושה האנטישמית
המסורתית לביצור מעמדה של הבולשת.

האם זוהי הסיבה היחידה?
יש להניח כי ישנה סיבה שניה, פחות
מתוחכמת:

היהודים עומדים כאמת כראש
המאבק הלאומי כברית־המועצות.
הם גורמי-התסיסה העיקריים.
שבירת התעוררותם תרתיע גם את הר־

חשים הלאומיים הנובטים בלאומים האחרים
בכלא־העמים. כך מקווה הביורוקרטיה השלטת.

רוע עומדים

היהודים בראש הר,תעו־

ררות הלאומית?

כל אדם זקוק להזדהות עם ציבור
לאומי. הזדהות זו מעניקה לו
תחושה של זהות, של שייכות,
של הגנה.
יש חוקרים הטוענים כי זהו צורך ביולוגי,
הקודם למין האנושי, והקיים מזה מאות
מיליוני שנים אצל אבותינו החיות.
אולי תשתחרר האנושות מצורך זה באחד
הימים, ואולי לאו. כיום זהו אחד הכוחות

החזקים ביותר בלבו של אדם, ושום כוח
אחר לא הצליח עד כה לגבור עליו.
המישטר הסובייטי מכיר בלאום היהודי
(ליתר דיוק :״העברי״ ,״יבריי״) .בתעודת־הזהות
של כל יהודי סובייטי רשומה שייכותו
זו. אין היהודי יכול להימלט מזהותו
זו, אפילו רצה בכך.

אולם הלאום היהודי שונה כ־כרית־המועצות
מכל שאר הלאומים,
בכך שאינו מרוכז כשום
מקום, ואינו נהנה מקיומה הסימלי
של יישות לאומית מדינית.
יש רפובליקה ארמנית, אוקראינית, ליטאית.
כל לאום סובייטי מהווה יחידה מדינית
כלשהי. אך אין יחידה מדינית יהודית.
ואילו היחידה הדתית־תרבותיודלשונית נאסרה
על־ידי המישטר, מפני שהיא נוגדת את
האידיאולוגיה הרישמית.

מבאן שהיהודי הצעיר כלנינ*
גראד או בריגה אינו יכול להזדהות
מבחינה לאומית עם שום
מיסגרת הקיימת כתוך כרית-
המועצות.
לאומית

הצורך הפנימי שלולהזדהות
נשאר ללא מענה.
בכך הוא שונה מכל אזרח סובייטי אחר,
וציבורו שונה מכל שאר הלאומים הסובייטיים.

פי כל העדויות, חלה המהפכה ב/קרב
יהודי ברית־המועצות בימי מלחמת
ששת־הימים.

קל מאוד להכין זאת.
עד אותו רגע, הרגישו היהודים הצעירים
רק במעומעם שחסר להם משהו שיש לאחרים,
נושא ברור להזדהות לאומית.
לפתע גילו נושא כזה — מחוץ לגבולות
ברית־המועצות.

כמדינת ישראל.

ימי־החרדה ערב המלחמה, מערבולת הרגשות
בימי המלחמה עצמה, תחושת הגאווה
והגאולה שלמחרת הנצחון — כל אלה עברו
על יהודי מוסקבה, כמו על יהודי ניו־יורק
ופאריס. אולם במוסקבה, שלא כמו
בניו־יורק ובפאריס, הביאו חוויות אלה להתנגשות
פנים־אל־פנים עם המישטר.
במלחמת ששת־הימים נוצחו בעלי־בריתם
של הסובייטים, שהיו מצויירים בנשק סובייטי׳
ושנהנו מתמיכה מדינית ותעמולתית
סובייטית. היהודי הצעיר, שעקב בגאווה לוהטת
אחרי נצתונות צה״ל, ושגילה מחדש
את קשריו עם מדינת ישראל, הזדהה עם
גורם לאומי שברית־המועצות הכריזה עליו
מלחמה.

משום כף, בגלל סיבות אוכייק׳
טיכיות, שונה ההתעוררות הלאו־

מית של היהודים מן ההתעוררות
הלאומית של שאר עמי ברית•
המועצות.
מבחינת הקג״ב, היא מסוכנת יותר.

לכן הוחלט להרתיע אותה, ואולי
להחניק אותה כדם.

ך * אם מרחפת עתה סכנה על ראש בל
| \ היהודים בברית־המועצות?

מי יעז ייאמר: לא?
כל התהליכים בברית־המועצות — התפרצות
השאיפה לחרות אישית, ההתעוררות
הלאומית של כל העמים, וההתעוררות היהודית
במיוחד — יוצרים מצב העלול להביא
אסון על היהודים.

האם ניתן למנעו?
אם יקום הסדר־שלום ישראלי־ערבי, אם
תקטן תלות ישראל בארצות־הברית, ותיתכן
התקרבות כלשהי בין ירושלים ומוסקבה,
אולי תקטן הסכנה. אולי .
אולי ניתן לנהל מדיניות־חוץ ישראלית
חדשה כלפי ברית־המועצות, ברוח הסיסמה
שהצעתי :״שטחים תמורת יהודים.״ אולי .

אולם קשה להאמין כי מצבם
של היהודים ישתנה מעיקרו, עד
אשר תתחולל כקרב המישטר הסובייטי
עצמו המהפכה הליברלית.
המהפכה
שתכיר בחרות האדם ובחרות
העמים, בזכות האדם להזדהות עם הלאום
הקרוב לליבו, לחיות במולדת שיבחר לעצמו.

במוקדם
או במאוחר תתחולל
מהפכה זו. הלוואי ולא מאוחר
מדי.

מכתבים חזק ואמץ
במכתבי זד, ברצוני לעודד אותכם —
בכנסת, בעיתון ובכלל.
ויש לי בקשה: עשו עוד הרבה למען
הנוער הישראלי. אתם הינכם היה דים שאפשר
לשמוע להם ושעושים דברים הגיוניים.
חזק
ואמץ!
אנחנו פה מחזיקים לכם אצבעות.
אם אתם רואים במכתב משהו מוזר, אז
זה פשוט מפני שהרגשנו דחף לכתוב לכם.

רמי
מזרחי,

בשם קבוצת צעירים
בני 8ז, כפר-סבא

8המפזנות הקטנות -
התאחדו:
הגדלת אחוז החסימה ל 5לא תפתור
לדעתי את בעיות המפלגות הגדולות. המפלגות
הקטנות פשוט יתאחדו ויעברו את
אחוז החסימה.
אגודת־ישראל תתאחד (לפחות בא יפן פיקטיבי)
עם פועלי אגודת־ישראל ותעבור
את אחוז החסימה.
העולם הזה — כוח חדש יחד עם הליברלים
העצמאיים גם יעבור (הליברלים
נוחים כידוע להתאחד ואילו לכוח חדש
א ן, כפי שידוע לי, שום דבר נגד הליברלים).
לכן,
אולי מוטב אם כן לגדולים להניח
לקטנים.

תקבל נשי

מיכאל שאודר, ח-פה

־!.בדוק

! 0לכדמטבע
שני צדדים

משחת השיכים
עם הפעולה הכפולה

מספר הערות לגבי מאמרו של אורי
אבנרי, ימי שיקאגו העליזים (העולם הזה

:) 1737

א. אחוז חסימה של ,5או בל אחוז

עםהמפתח, ש פו פרת ״זברה״ אי נהנמעכת, אי נהמלכלכת, אי נהמתיזה,
אי נהמתבזבזת. לאחרשתשתמשובש פו פרת ״ זברה ״ אחתבלבד -
לאתחזרולהשתמש יו תרבמשחת שיני ם רגיל ה.

כרמי

שד שצו איכות

נפתח בהדרכת הרקדן וכוריאוגרף
הטלויזיה

שמעון לוי
סטודיו למחול
ג׳אז ומודרני
כי תו ת

לילדי ם

ומבוגרים

מ ת חי לי םומתקד מי ם
טלפון 247480 :

אחר — אז מה? לכל מטבע שני צדד ם.
ב. בשלב זה נראה שלא שלוש, אלא
ארבע רשימות תעבורנה. גם רק״ח — בחסות
חרות, מסתבר. משעשע, לא?
ג. הרשימות שתוצאנה — תיאור ית
דרווין יפה להן! החלשות תחוסלנה, בעלות
כושר הקיום תתקיימנה כאופוזיציה
חוץ־פרלמנטרית, אמיתית, תקיפה!
ד. הכוח החדש יוצא? ובכן, כך מהשלים
את הפלדה!
ה. בסופו של דבר כל הרש מות של
אתמול תתגמדנה ותעלמנה. רשימה של
מחר אינה זקוקה דווקא לפרלמנט -י יש
רחוב, יש אוניברסיטה, יש מפעלי תעשייה.
ו. במהלומות מחשלים את הפלדה!

מ.פ. כימי,

ראשון־לציון

^ זורעים
שינאה והרם

פרשת מירוץ המכוניות הראתה שוב כי
ישראל המתקדמת אפופה באדייה המרעילים
של הקנאות הדתית.
לאחר המירוץ תובע ד״ר זרח ורהפטיג
להעמיד למשפט את אלה שטענו ב״זדון״
כי החרדים התכוונו לשפוך שמן ולזרוע
מסמרים עם המסלול. האם לא ראינו ידוי
אבנים על אמבולנסים בשבת? האם לא ראינו
התפרעויות, חסימת רובעים? האם לא
שמענו את ראש סיעתם מבזה מעל דוכן
העולם הזה 1739

הכנסת את אלה המאמינים אחרת? וראשי
מדינתנו פיהם מלא מים.
מטרתם היתד, אחרת. לזרוע שינאה והרס.
על תאריך המירוץ ידוע היד, מזה
שלושה חדשים. אפילו אם יטען ח״כ פרוש
כי שיטו בחברי סיעתו, אני טוען כי בנו
משטים. ומשטים בנו מזה עשרים שנה.
שינאת ישראל והדת הינד, תוצאה ישירה
ממעשיהם של אנשים כמותו.
הכריעה הזאת תחת הכפייה הדתית כת
אלפיים השנה היא תוצאה של מעשינו.
האם נקפנו אצבע? האם קם אירגון רציני
אשר גבה כספים? מ נה עורכי־דין? ו־שיכנע
אנשי־מפתח להתפטר אחת ולתמיד
ממרדנות זו ששמ־ ,כפייר, דת ת?

מ. ליפשיץ,

ירושלים

₪מדוע אצח לו דרכו -
אכנריץ
לח ״כ
י111*11
קראתי בעיתון מעריב מתאריך הראשון
בדצמבר 70׳ כי לעורכו הנכבד של העולם
הזה, אורי אבנרי, בהיותו ח״כ במדינה־

קרי את פלסטינא

ד) ישראל כעם ובממשלה יכולה לטעון שהפלסטינאים לא
יסכימו כלל לכך ושהם טוענים ותובעים החזרת כל השטחים,
כולל שטח ישראל. חושב אני שבקרב הפלסטינאים לא נשארו
כפלססינאי השואף לשלום במולדתי, רואה אני חובה על עצמי אנשים שאינם מוכנים להכיר בקיומה ובריבונותה של ישראל
כמדינה וכעם. בעייתם היא הצד השני — כלומר, אתם, אשר
לכתוב לכם את הערותי ודעתי על מאמרו של ח״ב אורי אבנרי,
לא מכירים בהם. לא כעם ולא כצד בסיכסוך.
מתקרב רגע האמת (הארץ ,)27.11.70 ,ועל הכרוז אשר חלק
ה) על ישראל להודיע שהיא מוכנה להכריז על הפידאץ
על־ידיכם ביום 30.11.70 באוניברסיטה:
כשבויי־מלהמה אם יכריזו הפידאין הפלסטינאים שהם מוכנים
א) החזרה לגבולות 4.6.67 אינה פותרת את הבעייה ולא
מביאה לשום שיפור, אם לא תלווה אותה ההכרה בזכות העם
לשבת למו״מ עם ישראל על מנת להגיע להסכם.
הפלסטינאי להתקיים במולדתו, ולהקים בה מדינר, לאומית ריבומזה
שלוש שנים אני חי בחברה ישראלית ואף פעם לא
נית. כמו כן. מעבר לים־התיכון צריך להיות תנאי לשלום.
הרגשתי שישראל רוצה בשלום, אשר יתבטא כשלום בעיני שני
הצדדים. כאשר ישראל מדברת על שלום, היא מתכוונת לכניעת
כן הייתי תובע כמה מאיוורי עמק הירדן והגליל — כי מדינה
אינה יכולה להתקיים בשטח כה מוגבל. מעבר לאילת ו 7רצועת
העם הפלסטיני והעם הערבי. שלום לא ניתן לקבל על־ידי
כניעה, אלא על־ידי הבנה.
עזה צריך להיות מובטח. כן הושב אני, שלפחות ירושלים צריכה
להיות בירת המדינה הפלסטינית.
ו) לאלה הרואים הגזמה בדרישות, ותביעותי — פרק א׳ לב)
ההכרה בזכות העם הפלסטיני בלי לפתור את בעייתו
עיל — שעל ישראל לתת, או תרשו לי לומר, תחזיר לעם הפלסטיני
שטחים מישראל בעמק־הירדן, בגליל ובמשולש למשל,
העיקרית, אינה מקדמת כלל את המצב. על ישראל לאשר את
ואיי שואל אותם: מה בזה שיהודים חיים במדינה ערבית? הרי
חזרתם של פלסטינאים, אשר רוצים בכך, אל שטח מדינת־ישראל.
מזה עשרים שנה חיו ערבים במדינת־ישראל?
וישנם כאלה שרוצים. פיצויים הוגנים צריכים לשלם לפלסטינאיס
אשר נגרם להם נזק ב־ ,1948 ואשר נטשו את בתיהם.
הסדר שלום כזה צריך להעשות באחד הימים: ורק הבל על
אלה אשר נופלים מדי יום. הן בקרב היהודים והן בקרב הג)
הסכם של שלום, צריך לכלול עזרה מצד ישראל למדינה
ג ידרג, חורי, בית־סאחור
ערבים.
הפלסמינאית, הן בשטח הכלכלי, והן בשטח החינוך.
1 11*11*3
צעו עבירות אלה׳ בגלל צורכי עבודתו הישראל,
בוטלו כ־ 150 דו״חות על עבירות
הצרכים הדחופים למענם נעברו העב רות
חיונית של אבנרי כח״כ?
תנועה במשך השנה שעברה.
על תקנות התנועה, למען נדע את גודל
אנא, פרסמו ברבים מהות העבירות וברצוני
כאזרח מדינה זו לדעת האם בו(המשך
בעמוד 00

מכתבים
(חמשד מעמוד )9

מסירות אבנרי לתפקידו.
בסיכום סך העבירות, הממוצע הוא של
עבירת אחת לשלושה ימים.
אף אילו היה אבנרי חבר בוועדת־החוץ־
והביטחון, חושבני שלא היה צידוק לכך.

אבי דויטש, חיפה
• כל הדו״חים, ללא יוצא מהכלל,
מתייחסים לחנ״ה, כמעט כולם באותו מקום
— רחוב מגורים בתל־אביב שהעירייה סגרה
אותו במדחנים.
שאר דבריו של השר שמעון פרס אינם
אמת, כרגיל.

! ₪האיש הגנון,
במקום הגכון
ישראלי צעיר, פציפיסט׳ מר אורי דייויס,
נמצא בסיור הרצאות בארד,״ב. הובא ל־תשומת־ליבי
שקיים בישראל עיוות במטרת
סיורו וטבע הדברים שהוא מייצג בארה״ב.
כאחד משני האחראים על סיורו, הייתי
מעוניין לקבוע בפשטות שמטרת סיורו
היא להביא לתשומת־לב היהודים האמריקאיים
על הפיצול בדעות בין תושבים
ישראליים נאמנים, ולעודד שיחות וויכוחים
תוך חיפושים אחר אלטרנטיבות לקונפליקט
המזרח־תיכוני הנוכחי.
בשעה שמר דייויס לא תומך בהרבה
פוליטיקאים בממשלה הנוכחית במדינת־יש־ראל,
הוא אזרח נאמן למדינת־ישראל ועומד
על זכות ההחלטה האישית לכל העמים
שכמובן כוללת גם ישראלים.
אנחנו חושבים שזה חשוב שתלמידי קו־לג׳
יהודים אמריקאיים שומעים הרצאה
רדיקלית מעמדה כזאת.
רוב הפגישות של דייויס הן בפני קבו־

פ0״£0000

הגידו כן לזקן

שליטים רבים אוהבים אומרי־הן
אף אף אחד מהם לא הגיע
לדרגתו של הסולטאן התורכי
עבדול חמיד השני, שמינה פקיד
בכיר מיוחד אשר כל תפקידו היה
להניע בראשו לאות אישור
והתלהבות לכל מה שיאמר המלך.
לך איש אינו משלם שתגידי. כן״
ותתלהבי מכל מה שמציעים לך.
הגמישונים של. מרסי״ זכו
באמון נלהב של מרבית נשי
ישראל אך ורק על סמך הנטיון,
שהוכיח כי הם הצירוף הטוב
ביותר של איכות ומחיר.
הגמישונים של ״מרסי״ מתאימים,
הודות לגמישותם המופלאה, כמעט
לכל אשה, אבל גם נשים הזקוקות
למידות גדולות (ונשים בהריון)
אינן צריכות להתייאש: במיוחד
למענן מיוצרים האקסטרונים של
״מרטי״ .אותה איכות, אותו
מראה אלגנטי — אבל
גדול יותר.

נ שי מ א מיני ה בגרבי

הצעה מיוחדת
למורים

.מרצים

סטודנטים

למדו תנ״ך בכתב בביתכם

.שוחרי תנ״ך

ללא תשל ום
בקורסים המאורגנים מטעם,

דיירים

בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ״ר בתכתובת, ירושלים

צות סטודנטים יהודים בקמפוסים ובפני
בתי-בנסת. אני חושב שזה חשוב מאד ש־קהלים
אלה יכירו ישראלי צעיר הקשור
עמוקות לבני עמו.

רבי מיכאל א. רוכינזון,

כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אוחו בעברית,
אנגלית או צרפתית.

; הידיים
של ספיר

פנו! בכתב לת.ד , 10060 .ירושלים, ורושיעורים בתנ״ך ישלחו אליך

חינם

־׳יי׳ 4׳-ן י

אופנתצמרתבע״ מ

מנו ת
קור לדוג
דו ג מ ניו ת ו דוג מני ם
המנוי קיבלת
חעובמך,
ברע גא
או מו בסקדס.

הקורס שיערך במלון עורתון ת״ אבולל:
• דוגמנות צלו ם • דוגמנותמס לו ל
• אי פו ר ני חו סין • סי פו ח התו והיופי
למס״מי הקורס סיוע והסוגר• ל ע בו ד ה
פ ר סי ם ו הר ש מה
!*יזנגוף 132ת״אטל 224281

ניו־יורק

לפני שבוע ביקרתי בכנסת בעת נאומו
של השר פנחס ספיר ואני חייב לספר שנפלת
בחלקי הפתעה גדולה: זו הפעם הראשונה
שראיתי את ספיר הולך עם הידיים
שלו בכיסים שלו.
לאחר נאומו וויכוח של הח״כים ונאו־מו
של השר ספיר על מסקנות ועדת החקירה
בעניין התנגשות המטוסים, כולם
דיברו על מיליונים ומיליארדים כאילו שבעצם
מהו מיליארד (רק כשזה מגיע למורים׳
אז עוד 10 מיליון זה דבר עצום).
אני חייב לציין שלאחר נאומים אלו,
כשיצאתי לאוטובוס לנסוע הביתה, זה נראה
לי מאוד מוזר כשהייתי צריך לשלם רק
20 אגורות.
זוהי הוכחה עד כמה הכנסת מסוגלת
לקלקל בן־אדם.

יעקב טימכרג,

תל-אביב

__תעמולה
כשאני רואה בעיתונים את הכותרות
ושומע ברדיו השכם והערב על משפט ההעולם
הזה 1739

אונס ילד
בבית-המעצר

בכוזבה אונם בתא־המעצר, חשף העולם
הזה 1714 פרשה מזעזעת של התעללות
בילד בן , 12 תושב חולון, שנעצר על ידי
המשטרה כחשוד בהצתת דירה, נכלא בבית־המעצר
באבו־כביר בחברת שני עבריינים
בכירים, שביצעו בו בכוח מעשי־סדוס.
בעקבות פרסום הכתבה הגיש ח״ב אורי
אבנרי שאילתה לשר־המשטרה׳ בה ביקש מיישר
לענות על השאלות הבאות: האם נו הגים
לכלוא ילדים בבית־המעצר באבדכביר?
האס מוחזקים הילדים בבית־המעצר הנ״ל
בנפרד מהכלואים המבוגרים? האם נכון ש הילד
הנ״ל נפל קורבן לפושעי מין? האם
ננקטו הליכים כלשהם נגד האחראים לכלי־אתו
של הילד שם? האם הוצאו הוראות
חדשות שלא לכלוא ילדים יחד עם מבוגרים
בבית־סוהר או בבית־מעצר? כמה ילדים
ונערים נכלאו בשנה האחרונה באבו־כביר?
האם קיימים באבו־כביר סידורים מיוחדים
המאפשרים כליאת ילדים שם?

השבוע השיב שר המשטרה שלמה הלל
על השאילתה. בדבריו אישר לחלוטין
את כל העובדות שנכללו בכתבת ״העולם
הזה״ ,עליה התבססה השאילתה.
באשר לשאלות שהוצגו לו, אמר השר
הלל, בין השאר :
• בבית־המעצר באבו־כביר קיים
אגף מיוחד לצעירים. בתוך האגף עצמו
מקפידים על הפרדה נוספת בתאים לפי
גיל הכלואים. נערכה חקירה יסודית
למציאת סיבות התקלה שאירעה בכליא־תו
של נער בן 13 עם נערים מבוגרים
ממנו. ברצוני להדגיש כי קיימים קשיים
אובייקטיביים בקביעת גילם של עצורים
צעירים וזאת משום שאין ברשותם
תעודת זהות. או־אז נקבע הגיל לפי
הצהרתם או לפי חזותם, שהיא מטעה
תדירות. במיקרה דנן טען הנער שהוא
בן 15 וחזותו — המבוגרת מכפי גילו
— היה בה בדי לחזק טענתו זו. רק
יותר מאוחר התברר כי הוא בן .13
( 1בשעת מעצרו היה הנער בן 12 ושישה
1חודשים — המערכת).
• בעקבות בדיקה זו ומימצאיה נק1

כי שיבוץ צעירים לתאי המעצר יימ-
עלילה בלנינגראד, אני שואל את עצמי•.
האין עוד אנשים חכמים במדינתנו? מדוע
הולכים הם להפגין ואינם מבינים שזהו
מסע תעמולה אנטי־רוסי של ממשלתנו?
אנחנו דורשים להעניש חוטפי מטוסים
בכל חומרת הדין אך עלינו לדרוש זיכו-
ים של חוטפי מטוסים יהודיים? מה עוד
שנתפשו עם נשק, הודו באשמה והמעשה
שתכננו לעשות נתקבל על דעתנו כהגיוני
בהחלט.
,. 9 . 9תל־אביב

> זאת מדינה,
זאת?
רק לפני שנים מעטות באו הנה חלוצים
אמיצים ובנו את הארץ בחירוף־נפש׳ כש־האידיאל
שלהם היה דגניה ותל־חי.
האידיאל שכבש היום את עם־הספר הוא
דיזנגוף, אופנה, מכונית וכסף. בעד בצע
כסף שובתים כולם׳ אפילו המורים הקדושים!
ולא חשוב שהמדינה נהרסת —
העיקר לקבל הוספה למשכורת, להשוות
את הדרגה.
אכן, כמה צדק אותו חלוץ פתח־תקוואי
שקבע לפני מותו :״זה נוער זה? זה חרה!״
ואני קובע: זאת מדינה זאת? זה דיזנגוף!
חוששני שאם נמשיך ככה, נוכל בקרוב
מאוד לחזור על הבדיחה: האחרון יכבה
את האור.

חנן גולדגרט,

חולון

₪הומוסכסואלים
בארץ הקודש
לפי המאמרים בהעולם הזה, המעודדדים
את ההומוסכסואליזם והעולם התחתון, ותמיכת
אורי אבנרי בהתרת החופש להם,
הייתי רוצה לשאול: האם אורי אבנרי היד,
נותן חופש־פעולה לקרובים לו, בצורה
כזאת? אומנם יש לאורי אבנרי השיקסה
נכונה וטובה בשטח הפוליטי, אבל זה
העולם הזה 1739

צא באחריותו הבלעדית של מפקד בית-
הסוחר או סגנו. לגבי השוטר שנמצא
אחראי לתקלה של חוסר ההבחנה בגיל,
הוסקו המסקנות.
• בתשעת החודשים הראשונים לשנת
1970 נכלאו בבית-המעצר באבו-
כביר 2339 צעירים מתוך כלל העצורים
שמספרם מגיע ל.10,106-
• גרו לי שאם נאלצים להחזיק נערים
במעצר, הרי יש לעשות מאמץ שהתנאים
יהיו טובים ככל האפשר ושתהיה
הפרדה ככל האפשר בין נערים
למבוגרים, ובין הנערים לבין עצמם, בהתאם
לגילם. קיימת תוכנית לבניית 4
בתי-מעצר לצעירים
ליד ארבע הערים
הגדולות.
בעקבות תשובתו
שר־המשטרה, של ניצל ח״ב אבנריאת
זכותו לשאלה נוספת:
כבוד השר, אני
מזועזע מן התשובה
הזאת. עצם
העובדה שמקרה מחריד
כזה יכול ל קרות,
ויש להניח
שאינו יחיד, כיוון חלל שלא כל ילד ילך
להתלונן כאשר קורה לו דבר כזה, ויש
להניח שרוב הילדים אינם מתלוננים, היא
חמורה. מה מתכוון כבוד השר לעשות
מיד כדי למנוע אפשרות כזאת שילד יק לע
לחברת פושעי״מין ומעצרו הופך להסתה
לסטיה מינית? זה דבר נורא.

על כך הגיב שר-המשטרה: אני לא
מקל ראש בחומרת העניין. מוברחים להביו
שבמידה שהנער משתף פעולה, הרי
קשה מאוד למנוע סבנה בזאת. אני יבול
לומר באופן שאינו משתמע לשתי פנים
שאין כמעט להעלות על הדעת אפשרות
של כפייה בכוח, בלומר, עשיית מעשה
מגונה בניגוד לרצונו של הצד השני. אינני
מקבל שזה דבר של מה־בבך. אני
חושב שגם בתנאים הנוכחיים נעשה בל
מה שביכולתנו בדי למנוע אפשרות שדבר
בזה יכפה על מישהו, ולהקטין במידת
האפשר את הסכנה שבמקום שנמצאים
אנשים בינם לבין עצמם, לא
יעשו מרצונם דברים שהופכים אותם
לעוברי עבירה על החוק והמוסר.

יהדות רוסיה

״ועתה, כה אמר ה׳ בוראך יעקב, ויוצרך ישראל: אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמן
לי אתה׳ ,כי תעבור במים — אתך אני, ובנהרות — לא ישטפוך. כי תלך במו אש -
לא תיכווה, ולהבה לא תבער בך כי אני ה׳ אלוהיך, קדוש ישראל מו שי ע ך ...יקרו
בעיני ואני אהבתיך אל תירא כי אתך אני. אביא ממזרח זרעך, וממערב אקבצן
אומר לצפון ,״תני!״ ,ולתימן ,״הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ ...עם זו יצרת
לי, תהלתי יספרו; — ולא אותי קראת יעקב׳ כי יגעת בי ישראל לא כבד תני ...ל!
קנית לי בכסף קנה (כלומר, קניה כלשהי) ,וחלב זבחיך לא הרוויתני, אן העבדתנ
החטאותיך, הוגעתני בעוונותיך, אנכי, אנכי הוא מוחה פשעיך למעני (כפי שנאמר ביחזק
אל — ״לא למענכם אני עושה, בית ישראל, כי־אס לשם קדשי — אשר חיללת!
בגויים אשר באתם שם וחטאותין לא אזכור נשפטה יחד, ספר אתה למען תצדק
אבין הראשון חטא, ומליצין (אלו שהיו צריכים להיות לן למליצים לפני) פשעו בי,.
(ישעיהו מ״ג.)1—6 ,21,—28 ,

״כי כה אמר ה׳ ,בורא שמיים וארץ ועושה אני ה׳ ואין עוד: לא בסתו
דיברתי, במקום־חושך לא אמרתי לזרע יעקב׳ ״תוהו (לשוא) בקשוני (כלומר, ציוזה עלי
הם לחפש אותו בבלי אפשרות שימצאו אני ה׳ דובר צדק, מגיד מישרים..
הגי דו מי השמיע זאת מקדם, מאז הגידה? — הלא אני, ה׳ ,ואין עוד אלוהי:
מבלעדי, אל צדיק ומושיע — אין זולתי. פנו אלי והוזשעו כל אפסי ארץ, כי אני א?
ואין עוד. בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב, כי לי תכרע ברך, תשבע כל
לשון ישעיהו מ״ה.)18—25 ,

צרתה של יהדות רוסיה מעיקה, בלי כל ספק, על לב כולנו. זוהי העת שבה אנחנו
צריכים ויכולים להתחזק בדבר ההבטחה של אלוהי ישראל לעמו. יש לאלוהים תכניו[
וסזנה־של־חסד לעם זה, והוא עומד להגשים אותה.
אני אינני נביא ואינני בן נביא, אבל על־סמך הכתוב שהבאתי, ועל־סמך קטעים רביב
דומים אני אומר לכם, יהדות רוסיה תעלה ארצה. אלוהים יאמר לצפון ״תני!׳|
אלוהים יפדה את עמו. ויותר מזאת, בו יבוא הזמן וכל ברך תכרע וכל לשון תודד
כי ה׳ הוא האלוהים, כולל רוסיה האתאיסטית, וכולל עמנו הכופר, הן במעשה וה!
במלל.
אנחנו יכולים להתכחש לקיום האלוהים. אנחנו יכולים לטעון כי אין ממש בתנ״ן!
אלא כספר הסטורי שנכתב מנקודת־ראות דתית (אבל במקרה כזה העובדה כי ה׳ אמו
מראש דברי מאשר מתרחשים בימינו — כמו שיבת ציון, ועלייתה העתידה של יהדוו
רוסיה — היא עובדה שתגרום לנו הרבה מבוכה) ,אבל אלוהים נשבע בעצמו כי בוז
יבוא היום אשר בו תכרע כל ברך ממש כפי שהוא הבטיח לאסוף את עמנו לארץ זו
מכל קצוזי תבל.
בשבוע הבא אני רוצה להראות כי גם התערבותה של מעצמה צפונית במאורעוו
המתרחשים במזרח התיכון איננה הפתעה בעבור הקוראים בכתובים, אבל פה אג
רוצה רק להוסיף. התעודדו. יש מי שדואג ליהדות רוסיה. התעוררו — אלוהים חי!
ת.ד 2234 .רמת־גן
מנתבים ייענו

רובעל

לא אומר שהוא מומחה בשטח החברתי.
אנו יודעים שארץ־ישראל היא יחידה במינה
בעולם, שהיא מרכז דתי לשלוש הדתות.
לכן צריכים לכבד את הדתות, ולתת
להן את המקום הראוי במדינתנו.
אני חושב שח״כ אבנרי טועה בהשקפותיו
החברתיות. לא מכבודו של ח״כ
להעלות את העניין בכנסת. אנחנו לא
נמצאים במצב שבו אנחנו צריכים לפתור
עניינים חברתיים, אנו נמצאים במצב פוליטי
ומדיני המצריך לחפש פתרון לדרכי
שלום.
• האיסורים על יחסים הומוסכסואליים
בין מבוגרים, תוך הסכמה הדדית ובצניעות
הפרט, בוטלו בבריטניה, גרמניה,
ארצות־הברית ובארצות
בחלק ממדינות
נאורות אחרות, וברוב המקומות תוך הסכמת
ראשי הדת.

איפה מוצאים
אוויר נקי?

דדינו

דיס

קראתי בהעולם הזה , 1737 במדור מכתבים,
את מכתבו של יצחק בן־אורי, המשתייך
לאגודת הנושמים אוויר נקי, נתניה.
מאחר ולא צויינה כתובתה המלאה של
האגודה, ברצוני לפנות באמצעות מדורכם
אל יצחק בן־אורי לשם קבלת פרטים על
האגודה ואיך אפשר להתקבל לשורותיה
ובכך להפסיק לעשן.

אברהם כן־צבי,

רמת-גן

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתביהם.

דירתום ויב ג ס רזנויו דברזדזוברדר ־ ודנ

• העולםהז הי, שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 סלם ון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפוס משה שהם
בע״ם, תל־אביב, רח׳ פין • 6נ/׳ופות: צינקוגרפיה כספי בעיט •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בעימ.

המארחת הפתיעה בחצות

עם מרק גורמה ״ויטה
הנ שפיה מ תנ הלת אל תוך הלילה. עוד מעטהק צב
דועך ו עיפו ת ת שתרר. ואז ברגע הנכון, מ פ תי ע ה
המארחתבס פלי מר קחם -ש ל ־ויטה׳ /כמובן. מרק
מ עודד, מזין, מרווה ו מ שבי ע! וכשה ״ דלקה טו ב
מ תוו ס ף אל הגו ף־ מ ת חי להר קו דמחדש...
המארחתהצ עיר ה יו דעת כי המרק היו ם ב אופנ ה! ללא טרחה אפ שר להגי שמרק
מצהרי היו ם ועד ה ש עו תהק טנו ת של הלילה; ו בי חו ד כ שי שממה לב חור ה
מרקי גור מה בינל או מיי ם של ״ויטה׳ לאניני הטעם.

לא טעו ת-נ1ר?ו״
פרסום א. סל.

אספו אריזות ריקות של כל סוגי מרקי״ויטה״ וצפו להפתעה

זעם ספונטאני מאורגן
בשבוע שעבר נסעתי על חשבוני לירושלים,
כדי להביע ברחבת הכותל את הזדהותי
עם תביעתם של יהודי רוסיה לעזוב את
ברית־המועצות. חזרתי מההפגנה הזו בלב
חצוי ורגשות מעורבים. משהו מפריע לי
עד היום בכל הפגנות הזעם הספונטאניות
המאורגנות ברחבי הארץ.
המטרה העיקרית של ההפגנות האלה חשובה,
וכל מי שמתקומם נגד מעשי עוול
ופגיעה בזכויות האדם ביוון, פולניה, ספרד,
צ׳כיה ומדינת ישראל, חייב להפגין גם את
תמיכתו בזכותו האלמנטרית של יהודי, אזרח
ברית־המועצות, לבחור לעצמו את הארץ
בה הוא רוצה לחיות. על כך נדמה לי,
אין ויכוח.
מה בכל זאת הפריע לי?
הפגנות הזעם הספונטאני והמאורגן משאירות
טעם רע בפה. הן מזכירות יותר
מדי את הפגנות הזעם שהמוני העמלים
עורכים במוסקבה לעיתים מזומנות, בהשראתה
ותמיכתה של הממשלה.
אי־אפשר שלא להטיל ספק במידת הכנות
של הפגנות הזעם וההזדהות האלה. במשך
ימים רבים נתון הקהל לשטיפת התעוררות
בכל אמצעי הקומוניקציה. הרדיו והטלוויזיה
מודיעים על מועדי ההפגנות הספונטאניות,
אישי־צבור, שרים, משוררים ומנהיגים קוראים
לציבור להצטרף להפגנות, ולהביע את
הזדהותו. תלמידים משוחררים משיעורים

כדי להשתתף בהפגנות, פועלים מוסעים
ממקומות־העבודה לרחבת הכותל — המנגנון
האדיר של אירגון דעת־קהל עובד
במלוא הקיטור.
המפד״ל צדקה, לדעתי, כאשר סירבה להקציב
5000ל״י להסעת מפגינים. המינימום
שנדרש מאזרח, המזדעזע בכנות ממצבם
של יהודי ברית־ר,מועצות, הוא לשלם,
לפחות, את הוצאות הדרך שלו למקום ההפגנה.
עמדתי
ברחבת הכותל בהרגשה בלתי-
נעימה שאני כלי־מישחק בידי הממשלה, האומרת
לי מתי להזדעזע ומתי להבליג על
זעמי. למה לא עודדה הממשלה הפגנות
כאלה במשך עשרים שנה? האם מצב היהודים
ברוסיה היה משביע רצון עד כה? למק
לא תמכה הממשלה בשביתת־הרעב של יא:
שה קאזקוב? למה לא שמענו עד כה את
מחאתה של ראש־הממשלה שלנו על הגבלת
חופש־התנועה של יהודי ברית־המועצות.
עכשיו, פתאום, כשהתנאים הפוליטיים נוחים
לנו להציק לברית־המועצות, מותחת הממשלה
את קפיצי האזרחים ומשלחת את
הצעצועים שלה להפגין זעם מכני, ולהשמיע
את הקריאות המוקלטות של ״שלח את
עמי״.
אני רוצה להדגיש שוב: אינני מתנגד להפגנות
האלה. אני חושב שכל אדם הרודף
צדק חייב להפגין תמיד ובכל מקום נגד
מעשי עוול המתרחשים לעיניו. הוא חייב
לעשות זאת גם כאשר הדבר אינו תואם
ומשרת את האינטרסים של ממשלתו. הוא
חייב להיות מודרך על־ידי מצפונו, ולא על־ידי
מארגני ההסעות והמארגנים הספונטניים.
נקודה שניה, שהפריעה לי, היא הכוונת
הזעם נגד המשפט בלנינגראד. אין כל הוכחה
שהמשפט הוא מבויים, כדברי מפעילי
הזעם. לא מן הנמנע שיהודים ניסו לחטוף
מטוס כדי להימלט בו מרוסיה. זה מתקבל

מנגינה מוכרת

על הדעת. נסיון זה חייב היה לשמש בידינו
הוכחה מוחצת לטענתנו. הממשלה חייבת
היתד. לומר לעולם כולו: טענתה של ממשלת
ברית־המועצות שאין אנטישמיות ברוסיה,
שמצב היהודים בה טוב, ושכל יהודי
הרוצה לעזוב את רוסיה יכול לעשות
זאת בכל עת — היא שקר. מצבם של
היהודים ברוסיה הוא כה קשה — חייבת
היתד. הממשלה שלנו לומר — עד שהם
נאלצים מתוך יאוש לעבור על החוק

להפגנ1ע

בית, ושתתה תה עם הדם של אבא
המשפט הזה מוכר לי מאיזו עלילה
זה לא מזכיר לכם משהו?

הגדרה עולמית
הוגי־דעות ומדינאים רבים שברו לעצמם את הראש על הגדרת המונח דמוקרטיה.
לי לתרום את חלקי על־ידי ציטוט הגדרתו של הכתב האמריקאי פול ג׳ייקובס .״הדמוק
הוא אמר ,״דומה ליחסי־מין. כשזה טוב — זה יוצא מן הכלל טוב. וכשזה רע —
כן די טוב.״

ר ׳ ז 11ם

ר 07פונסניו ! !

ולבצע מעשה פלילי כחטיפת מטוס, כדי
להימלט מהגיהינום.
ממשלת ישראל, יותר מכל ממשלה אחרת
בעולם, חייבת להיזהר מאד מלרמוז שבתנאים
מסויימים היא מצדיקה חטיפת מטוסים.
אם יהודי לנינגראד ניסו באמת לחטוף
מטוס, הם ביצעו מעשה פלילי, וברית־המועצות
רשאית להעמידם לדיין ולהענישם
לפי החוק הסובייטי. התביעה להקל בעונשם
מטשטשת את הבעייה. אם, במקום גזרי-
דין מוות וענשי מאסר של 14 שנה, היד,
מסתפק בית־המשפם בהטלת ענשי מאסר
של שלוש שנים בלבד, האם היינו משפשפים
את ידינו בהנאה? המשפט הוא סימפטום לנגע
ממאיר, והמלחמה שלנו חייבת להיות
מכוונת לשורשי הנגע, ולא לסימפטומים
החיצוניים.
את מערכת ההסברה שלנו בעניין משפט
לנינגראד ניתן להמשיל לטענת סניגור האומר:
שולחי, המואשם בגניבה, נטל את
מה שנגזל ממנו. חוץ מזה המשפט מבויים,
הקטגוריה טרם הצליחה להוכיח ששולחי
באמת גנב והשיב לעצמו את הגזילה וגם
אם הנאשם מודה באשמה המיוחסת לו, אני
טוען שהודאה זו נגבתה ממנו תחת לחץ,
איומים, עינויים ובניגוד לרצונו. בנסיבות
אלה אני מבקש מבית־המשפט שיקל בעונשו
של הנאשם במידה והוא יימצא אשם.
אזרחי המדינה, יהדות העולם, מדינות
ואירגונים שוחרים צדק, נתבקשו על-ידי
הממשלה שלנו למחות בעת ובעונה אחת
נגד משפטי הראווה המבויימים, נגד חומרת
העונש, נגד האנטישמיות בברית־המועצות,
נגד הפגיעה בזכויות־האדם ונגד השמדתם
הרוחנית והפיזית של היהודים ברוסיה.
צריך להחליט, רבותי. קודם כל תחליט
הממשלה נגד מה היא רוצה שנפגין. זה
יקל עליה את מלאכת מתיחת הקפיצים
ושיחרור הצעצועים שלה בככר ההפגנות.

מסקנות בלתי מדוייקות
תחת הכותרת ״בורות בקרב תלמידות״
סיפר לפני זמן מה ״הארץ״ על סקר שנערך
בדגם של 300 תלמידות ו׳ וז׳ ,מבין שמונה
בתי־ספר שונים לפקידות.
עשרה אחוז מבין הנשאלות לא ידעו
שמלחמת ששת־הימים היתד, המלחמה האחרונה
בארץ, ועשרים וחמישה אחוז לא ידעו
מי ניצח במלחמה הזו.
האמנם מוכיחות התשובות האלה על בו

אברהם זילברברג, חבר הכנסת מטעם
המערך, סיפר בשעת הדיון על מצבם של
יהודי ברית־ד,מועצות, על אשד, שסיפרה לו
כי הוריו הוסגרו לבולשת הסובייטית תמורת
סוכר.

״אותו ערב,״ קרא מר זילברברג
שות .״ישבה משפחה סובייטית אצ

רות בקרב התלמידות? לדעתי מוכיח הסקר
הזה שחלק, חלק קטן לצערנו, מן התלמידות
מפגינות בקריאות מפליאה בנושא,
וכושר ניתוח פוליטי מפוכח ובלתי־משוחד.
אני בטוח שאילו היה נערך סקר כזה בקרב
סטודנטים הלומדים מדעי־המדינה, היה מת־פחות
־ 507 אינם יודעים עדיין מי ניצח בהד,ימים
היתר, המלחמה האחרונה בארץ, ולפחות
־ 507 אינם יודעים עדיין מי ניצח בה.

בעד פרם נגד פולקלור
מר בן־עמי פיינגולד, המופקד מטעם ״ידיעות
אחרונות״ על ביקורת הרדיו והטלוויזיה,
יצא לפני שבוע בהתקפה היסטרית
על מוסיקת־הפופ המושמעת בגלי צה״ל.
הוא האזין ל־ 128 פיזמונים, בתוכניות השונות
למוסיקה קלה, והזדעזע כאשר התברר
לו ש־ 70 מתוכם הם לועזיים, מהם
66 באנגלית, וכולם (כל ה־ ,66 כלומר 507,
מכלל הפיזמונים בסקר שלו) הם בסגנון ה־
״פופ״ ו״הקצב״.
}א) זה יפה מאד שגלי צה״ל משמיע
בתוכניותיו כל־כך הרבה פיזמונים עבריים.
(־ 507 לפי הסקר של מר פיינגולד) .יחם
זה אינו משקף, לדעתי, את מידת ההתעניינות
שאנשים האוהבים ״פופ״ ו״קצב״ מגלים
בפיזמון העברי. בסקר פרטי שערכתי
בספריות התקליטים של בנות ( 20—18 האזנתי
בסך הכל ל־ 12 שעות של מום קר, קלה,
ואתם בהחלט רשאים לקנא בי) .לא מצאתי
יותר מ־> 107 אחוז של תקליטים ישראלים.
כך שמאמציה של תחנת גלי צה״ל לעודד
ולחבב את הפיזמון העברי על מאזיניה
ראויים להערכה ולשבח. חלק ניכר מהפז־מונים
העברים א ־
נם ראויים לשידור,
אך מה לא עושים
למען עידוד תרבות העברית המוסיקה
המקומית?
אני חושב

שבגלי צה״ל קיימת
מדיניות של העדפת
ו״הקצב״
ד,״פוס״
ואני אישית תומך
בהחלט במדיניות זו. שירי ה״פופ״ וה״קצב״
משמשים היום שפה בינלאומית, המאחדת
את צעירי העולם כולו. אפילו בברית־המו־עצות
מאזינים הצעירים לשירי פסטיבל ווד־סטוק,
בהעבירם תקליטי־מחתרת מיד ליד.
אנחנו חלק מתרבות המערב, ונתונים
יום־יום להשפעותיה באמצעות הקולנוע, הטלוויזיה,
הספרות והמוסיקה( .למה לא יערוך
מר פיינגולד סקר על מ ספר הסרטים
האנגלים־אמריקאים המוצגים בבתי־הקולנוע
ובטלוויזיה שלנו?) זה המצב, ואין כל אפשרות
לשנות אותו, גם אם משרד־החינוך
ורשות השידור יחליטו להפגיז את המאזינים
אך ורק בפיזמוניים עבריים. מוסיקה,
ככל אמנות אחרת, אינה זקוקה לוויזת כניסה
ללבו של המאזין, גם עם מר פיינגולד
היה מאושר לו מונה על אישור ויזות אלה.
שירי פולקלור של עדות ועמים ד,ם גורם
מפריד בין אנשים( .כמה מחובבי המוסיקה
שלנו מאזינים למוסיקה ערבית, וכמה מבין
הנוער הערבי מבכרים את פיזמוני החקלאות
שלנו על אום־כולתום?) השטח האחד והיחידי
שבו קיימת שפה משותפת היום בין
נוער מבני כל העדות, בין צעירים יהודים
וערבים, הוא מוסיקת ר,״פופ״ וה״קצב״.

הנושא היחידי שעליו יכולים היום
שמיניסטים עם ערבים מבני־גילם הוריהם
של ליאונרד כהן, לאלו שאפרין,
טלם, האבנים המתגלגלות ואריק איינ
מבחינה זו תורם גלי צה״ל תרומה
וחשובה להגברת ההבנה והאחווה בין
דים וערבים. מר פיינגולד יכול לעק
אפו כרצונו — זו עובדה שגם סקריו
גמתיים לא ישנו אותה.
(ג) אבנר רוזנבלום, כעורך תכנית,
להשמיע כל פיזמון המוצא חן בעיניו,
לי לבקש את אישורו של מבקר
אחרונות״ .אבנר, שהוא אחד ר,מומחי
צעירים שלנו בשטח ר,״פופ״,
למסור למאזיניו אינפורמציה על המ
בשטח זה בחוץ־לארץ. וזאת הוא
על־ידי השמעת להיטים, בדיוק כמו
עיתונות מדווחת לנו על ״בסט סלרים
עולם. נוסף לזה הוא חייב להשמיע
זיניו את השירים האהובים עליהם, א
עשויים למצוא חן בעיניהם, ובשטח זה
שדעתו מוסמכת יותר מדעתו של ה
לעברית מ״ידיעות אחרונות״.
בין ה

טוען מר פיינ
נגד השמעת
פעמים ביום
שיר צרפתי בב
מייק בראנט.
שר המיסחרי
השמעה תכופה
לבין הופעתו
האמן בישראל
מקרי.״ כותב
פיינגולד, וקובע :״זוהי פירסומת ממד
ראשונה, והמבין יבין.״
זו ממש חוצפה והשמצה גסה. האם
פיינגולד מבקש לרמוז שעורכי התום
של גל״ץ הם שותפים ברווחיו של
בראנט? או שיצחק לבני משמש כאמ
של הזמר הזה?
עורך תוכנית מוסיקאלית חייב לה
צמוד לחדשות, כמו עורך עיתון, ובזמר
פופולרי מבקר בארץ, אך טבעי
להשמיע את שיריו. כל עורך תוכנית .
קש להיות אקטואלי. גם עורך עיתון
סם מאמרים על רוקפלר או על פול
לקראת ביקורם בארץ, ואיש לא יחשוד
שיש לו חלק במניותיהם.
יתכן שמר פיינגולד דן את גלי צה״ל?
נוהג הפירסומת הקיים בעיתון שלו, ו?
מידת האובייקטיביות העיתונאית שבה נ
ווח ,,ידיעות אחרונית״ על המאורעות אמ
תיים, כגון ״כנור דוי״ד״ או הופעת ספר
ואלבומים שנכתבו ונערכו על־ידי כתב1
שלא לדבר על הביקורות האובייקטיבי!
המתפרסמות בעיתון על ספרים המופצ
על־ידו. והמבין יבין גם אם תקווה זו
בוזבזת על מר פיינגולד.

המודעה הקטנה
עקרת הבית! אל תעמדי במצב בלתי־נעים,
כאשר תזכי בביקור אורחות מפתיע.
הצטיידי עוד היום בוויבראטור רזרבי, לכל
צרה שלא תבוא. ויבראטור מתוצרת ״סקסו־

פלקס״ הוא לא רק אלגנטי, יעיל ונע׳
להפעלה. ניתן לאחסנו במשך זמן בלת
מוגבל במקרר, כשהוא עטוף נייר אלומיניוו
הפשירי לפני השימוש, והגישי חם למיטו

משפט היהודים בלנינגראד — ומשפטים
נוספים של יהודים העומדים להיפתח ב־קרוב
בברית-המועצות — מעלים מו
הקובר את רוחו המטורפת של הסטאליניזט
במשך 16 השנים האחרונות ניסו מנהיגי
גרית־המועצות ליצור תדמית חדשה למשטרת
הביטחון הפנימי שלהם. אחרי שהדביקו לה
כינוי חדש — ״ק.גב שלא יצור כל קשר
אסוציאטיבי עם משטרות הביטחון הקודמות
הידועות לשימצה מתקופתו של סטאלין, נזהרו
שלא לסבך את ה״ק.ג.ב.״ בפרשיות טירור ורצח
שפלות, שיבאישו את ריחה ויציגוה כממשיכת
שיטותיו של לברנטי בריה. תדמית זו התמוטטה
כליל נוכח החלק המכריע שהיה ל״ק,ג.ב״.
במלכודת שנטמנה ליהודים שתיכננו לחטוף
מטוס ושנדונו השבוע בלנינגראד, ונוכח מסע
הטירור וההפחדה שמנהל עתה מוסד זה נגד
יהודי ברית״המועצות. מהו ה״ק.ג.ב.״ז על כך
משיב הד״ר יונתן פרנקל, ראש החוג ללימודים
סובייטיים באוניברסיטה העברית בירושלים.

מהו ה7-ו.ג.ב ,.המוסד שהטמין את המלכודת לנאשמי לנינגראד?

ד״ר פרנקל
ק.ג.כ. ץ

-מהו כעצם ה־

הק.ג.ב. הוא המשרד הממלכתי לביטחון
ברית־המועצות. זה השם הנוכחי. אנשיו
הם אלה האחראיים למאסרם ומשפטם
של שפוטי לנינגראד. כמובן שמשרד זה פועל
בחסות המפלגה הקומוניסטית הסובייטית.
השירותים
החשאיים הסובייטים לבשו ופשטו
צורה מאז ראשית המהפכה ועד היום,
ויחד עם שינוי פעולתם, ובעיקר
החלפת ראשיהם השתנו גם השמות.

מהי ההיסטוריה של הגוף הזה?
תחילתו של השירות החשאי הסובייטי
במהפכת דצמבר. בדצמבר ,1917 חודשיים
אחרי פרוץ המהפכה, הוקמה הצ׳קה. היא
כוועדה מיוחדת למאבק נגד ההוקמה
קונטרה
רבולוציונרים, חבלה וריגול. משרד
זה עמד אז תחת פיקודה הישיר של
הוועדה המרכזית של המפלגה.

צבאית. תקופת הצקה תיזכר בהיסטוריה
כתקופה של הטרור האדום.

~1אותה תקופה, ב־ ,1918 אירעו מס־פר
נסיונות התנקשות בראש הממשלה.
ככל שהפחד מנפילת המשטר גדל
— גדל כוחה של הצ׳קה. באוגוסט 1918
נורה לנין על־ידי יהודיה בשם פניה קפלן.
שני חברי הוועדה המרכזית של המפלגה
נרצחו על־ידי מתנקשים.
כוחה של הצ׳קרי הלך וגדל עם כל התנקשות
וכל רצח. המצב הגיע לידי כך

שאחד מראשי הצ׳קה הציע למשורר אוסיפ
מנדלשטם להצטרף לשירות החשאי. כשזה
סירב — הוציא הצ׳קיסט אקדח ואיים
על המשורר ברצח. היה זה רק איום,
אבל הוא מצביע על כך שחברי הצ׳קה
התחילו להרגיש עצמם כל יכולים.

מה היתה ההתפתחות הכאה?
ב־ 1922 הוחלט להכניס רפורמות בצ׳קה,
כדי להכניס שמץ חוקיות בנושא השירות
החשאי, שעד אז היה בלתי פורמלי.
אחרי מלחמת האזרחים, והרם הכלכלה
במלחמה, הכריז לנין על מדיניות כלכלית
חדשה: הוחזר אל קנו המיסחר הפרטי,
התעשייה הזעירה הפרטית. האיכרים הור־

ך* איט ה״צ׳קה״ היה פליקס דז׳ר־
| ז׳ינסקי, ממוצא פולני, אחד מראשי
המפלגה הקומוניסטית וחבר בוועד המרכזי
של המפלגה.
הצ׳קה היתר, מוסד חשוב ביותר. היא
לא היתד, מכוונת נגד החברים במפלגה
הבולשביקית אלא נגד גורמים ומעמדות
עויינים. נציגיה היו אוסרים סוחרים, כמרים,
קצינים, בעלי אחוזות, לצד מרגלים
וחבלנים.

האם זה חיסל את הטירור?

פיצד התפתחה שיטת
הראווה?
החש למרות
שתפקידה באותה תקופה היד,
חיוני להצלחת ר,מר,פיכה, הרי ששיטות הצקה
היו כבר אז אכזריות. אלפים נאסרו
ללא משפט. לצ׳קיסטים היתד, זכות להטיל
עונש מוות בלי פיקוח מבחוץ — רק על־ידי
חקירה פנימית. כך התחילה המסורת
של הריגת אנשים ללא משפט, וללא זכות
עירעור. הגישה היתד, שברית־ד,מועצות
במאבק — ועל כן השיטה היא
נמצאת

לג.פ.או.

המינהל

הפוליטי

הממלכתי.

ב־ , 1924 עם הקמת ברית־ר,מועצות, שוב
שונה השם — לאו.ג.פ,או — .המינהל ה כללי
הפוליטי הממלכתי, והמוסד הוכלל בחוקה
הסובייטית.

לא. לראש האירגון החרש ניתן מושב
בממשלה הסובייטית, ולשירות ניתן
בסיס פורמלי. אולם למרות כל ההללו,היו
השינויים המהותיים
שינויים
— אפסיים. הארגון המשיך לפעול באופן
עצמאי, קיבל הוראות בלעדיות מראשיו
ומראש המפלגה. פ־רוש הדבר, אחרי שנות
העשרים — הוא פעל תחת הוראותיו
האישיות של סטאלין. לדוגמה: ה־ג.פ.או.
היה האחראי למאסרו של טרוצקי.
הוא ניתן במאסר אדמיניסטרטיבי וללא:
משפט נשלח לגלות לאסיה המרכזית. ב־
1929 הביאו האו.ג.פ.או. לגבול התורכי,
משם עבר טרוצקי לארצות־הברית, ושם
נרצח ב־ 1940 על־ידי סוכן של השירות.
החשאי הסובייטי.

כיצד הפכו השירותים
איים למטילי אימה כל כך?

שו למכור את תוצרתם בשוק החופשי.
היתד, זאת תקופת הליברליזציה. הרעיון
היה להביא לנורמליזציה של החיים במדינה.
לגבי הצ׳קוז, המשמעות היתד, שהיא
תפסיק להיות רשות עצמאית. שמה שונה,
משפטי התבצרותו

משפטי הטיהור

המפורסמים, שהוציאו לשימצה את שם הנ.ק.וו.ד — .וו־גילנול
הקודם של הק.ג.ב — .היו שלושת משפטי הטיהור
הגדולים שנערכו באוגוסט 1936׳ בינואר 1937 ובמרץ . 1938 כל הנאשמים במשפטים אלה
הודו בפשעיהם נ־ 50 מהם, שניסנו על מנהיגי המהפכה הבולשביקית, הוצאו להורג. אותה
תקופה נערכו גם הוצאות להורג המוניות חשאיות. בתמונה: משפט המנהיגים בשנת . 1936

ב־ 1928 הגיע סטאלין לשיא
— ואז התחילו משפטי הראווה.
הראשון היה משפט הכורים הידוע. עשרות
מהנדסים וטכנאים, רוסיים ואחרים,
בדרום ברית־המועצות, הואשמו בחבלה
הכלכלי. כולם הורשעו וקיבלו במאמץ שנות מאסר ארוכות.
משפטי הראווה נמשכו בשנים .1930—31
בתחילת שנות ה־ 30 למשל נעצרו כלכלנים
רבים. היה צורך למצוא שעירים לעזאזל
לבעיות הכלכליות הנוראות — מח־

סור במזון, מחסור בלבוש, מחסור בחומרי
הסקה.
או כדי להביא, למשל, לחיסולה הגמור
של הליברליזציה הכלכלית, נערכו המשפטים
של ״מפלגת התעשייה״ כפי שסטא־מנהלי
תעשייההואשמו
לין כינה אותם.
כמחבלים במאמץ הכלכלי. מובן שכל המשפטים
בוימו. אם כי הם לא היו פתוחים
לקהל, פורסמו כל הפרטים. כל הנאשמים
הורשעו, רבים מהם הוצאו להורג,
אחרים נשלחו למחנות בסיביר. ב־אותה
תקופה לא היה צורך בהודאה.

המטהרים

מתי הופיע כתמונה בדיה
אחרון התליינים?

ב־ 1938 נאסר יז׳וב והוצא להורג. במקומו
בא לברנטי בריה.
בריר, עלה מתוך שורות המפלגה בגרוזיה,
דרך המשטרה החשאית. הוא היה
סגן ראש הנ.ק,וו.ד. חודשיים לפני שהפך
לראש השירות החשאי.
עם עלייתו פסק בתחילה הטרור במידת
מה. ב־ 1943 שונה שוב השם של השירות

1ו 1
דלם השלב החשוב ביותר בהתבצ־
\ 1רותו של סטאלין וחיסול הליברליזציה
היה חיסול האיכרים כמעמד עצמאי.
היה זה סטאלין שהתחיל בקולקטיביזציה,
והכניס את האיכרים לקולחודם. תקופה
זאת ( )1928—33 ידועה כמהפכה הסטא־לינית
— כפיית רצונה של המפלגה על
האינטליגנציה הסובייטית, שבירת מעמד האיכרים
וקביעת תכניות החומש. בעקבות
המהפכה הסטאלינית נשפטו, הורשעו,
הוצאו להורג והוגלו על־ידי השירות החשאי
מיליונים אזרחים רוסיים.

רחים

רוסיים — חמישה

מיליון

מהם

המטוהר״
ד ׳ 1ר ׳ 1י 1ך 1ת 1היה האיש שייסד
את הציקה, המש 1
/1 1 1
1 1 1 1
טרה הפוליטית החשאית של המפלגה ה קומוניסטית,
בשנת . 1917 הוא היה מפקדה
עד שהוחלף ב־ 1924 עיי מנז׳ינסקי, שנפטר
נעבור 10 שנים. אז קראו לה או.ג.פ.או.

כיצד נולד ה־נ.ק.וו.ד? .
ב־ 1934 הוכלל השירות החשאי לתוך
משרד הפנים, הפך להיות הקומיסר העממי
לעניינים פנימיים — נ.ק.11.ד.
שוב, הרעיון היד, לגרום לכך שהמוסד
יהיה פחות איום. על־ידי הכללתו במשרד
הפנים, הוא נועד לאבד מעצמאותו.
התוצאה היתה הפוכה. מאותו רגע, התחילה
תקופת הפרובוקציות.
הפרובוקציה הראשונה היתד, רצח סרגיי
קירוב׳ ראש המפלגה הלנינגרדית. לנינגרד
היתד, ידועה תמיד כעיר עצמאית,
בעלת דיעות שהתנגשו לעיתים עם מום-
קווה.
ב־ 1934 נרצח קירוב על־ידי צעיר בשם
ליאוניד ניקולייב. עוד לפני רצח קירוב
היד, ניקולייב נתון מיספר פעמים במעצר
אדמיניסטרטיבי. אנשי השירות החשאי ידעו
היטב שהוא מתכוון להרוג את קירוב.
בגלל ידיעה זאת הוא שוחרר, קיבל את
כל העזרה מהשירות החשאי לחדור לבנין
המוגן, בו עבד קירוב, ושם רצח אותו.

דיסוב

ראש ממשלת ברית־המועצות
לשעבר, טוהר במשפטי , 1936
יחד עס עשרות מנהיגים קומוניסטיים אחרים.
היה אחד מקורבנותיו של יזוב.

החשאי לנ.ק.ג.ב — .הקומיסר העממי לביטחון
מדיני.
ואז החל בריר, בשיטת משפטי הראווה
הגדולים. הם התחילו בפרשת לנינגרד הראשונה,
זו של היום. משם התפשטו משפטי
הראווה לאירופה. תחילה, משפטו של
ראייק בהונגריה וקוסטוב בבולגריה. אחרי
זה, משפט הראווה ההמוני בפראג —
משפט סלאנסקי הידוע, ב־.1952
באותה תקופה התחילה גם האנטישמיות
גואה. בכל אלו ניסה בריה, שהיה יד ימינו
של סטאלין, למצוא שעירים לעזאזל לכשלו־נות
המדיניים והכלכליים של סטאלין.

כיצד נערכו משפטי הראווה?
שיטת משפטי הראווה היתה לעייף את
האדם מעל ומעבר לכל כוח התנגדות
אנושי. היו מעירים את הקורבן משנתו
כל חמש דקות. החוקרים היו מתחלפים,
אולם הנאשם היה נתון בחקירה מתמדת
במשך שבועות וחודשים. הוא היה חייב
לחזור על סיפורו כל פעם מחדש —
עשרות ומאות פעמים. השיטה היתר, להכניס
לאט לאט, בהדרגה, פרטים מחשידים
לסיפורו, ולנצל את כוח התנגדותו
ההולך וקטן. כך הפכו, פרט אחרי פרט,
את האמת לשקר גמור. את השקר הזה
נתנו לנאשם ללמוד בעל־פה — ובו הוא
הודה במשפט הראווה.
משפט כזה החל בינואר — 1953 משפט
קשר הרופאים. הנאשמים, רובם יהודים,
הואשמו ברצח מנהיגים סובייטיים. הם לא
נשפטו, כי בינתיים מת סטאלין.

האם לא חוסל הטירור, עם מות
פטאלין?
אחרי מותו של סטאלין נרצח בריה.
חרושצ׳וב עלה לשלטון, והמפלגה התחילה
להשליט את מוסדות המפלגה על השירות
החשאי, שבינתיים, ב־ ,1946 שינה את שמו
לנז.ג.ב ,.ואחר, שוב — לק.ג.ב — .השם
הנוכחי: המשרד הנזמלכתי לבטחון ברית־המועצות.

בריר. החליף גנרל סיירוב. אחריו
איישו אנשי המפלגה את התפקיד הזה.
אך בעיקבות כישלון המדיניות הסובייטית
במלחמת ששת הימים, הוחלף ראש
השירות. ככל מפלה של המישטר, גרמה
גם זו לחיזוקו של השירות החשאי.

יגודה

היה מפקדה של הנ.ק!.ז.ד,.
שירשה את מקום הג.פ.או.
במשך שנתיים. הוא פוטר מתפקידו ב־, 1936
הוצא להורג על־ידי יזוב, שירש את מקומו.

כיצד החלו הטיהורים ף
אחרי רצח קירוב, התחזק הנ.ק.ו.1ד. עוד
יותר. ב־ 1936 התחילו המאסרים של המנהיגים
הבולשביקים הוותיקים, שהתנגדו
אי פעם לסטאלין. ראשונים נעצרו זנוב־ייב
וקמיינייב — שיחד עם סטאלין, בוב־חמשת
המנהיגים שרין,וטרוצקי,
היו
עמדו בראש השלטון אחרי מות לנין. זנו־בייב
וקמיינייב הואשמו בקשר עם רצח
קירוב. אחריהם נעצר גם בוכריין. אף
הוא הואשם ברצח קירוב. כולם הורשעו
והוצעו להורג.
יחד איתם נשפטו שורד. ארוכה של מנהיגים
בולשביקים ותיקים. כולם הודו.
כאן, במשפטים אלה, התחיל עניין הווידויים.
בזמן
משפטם של בוכרין וזנובייב עמד
בראש ד,או.ג.פ.או. גנריק יגודה. ב־1937
נעצר יגודה, נשפט, הורשע — והוצא להורג
על־ידי השירות בראשו עמד.
יורשו היה ניקולאי יז׳וב — האחראי
לתקופה האיומה ביותר של הטירור. בשנים
אלה נאסרו מיליונים. חלקם נורה
למוות, חלקם מתו במחנות ריכוז, בהם
תיו התנאים בלתי אנושיים.
שבעה מיליון אזרחים רוסיים נעצרו מינואר
1937 ועד דצמבר .1938 מתוכם,
מיליון הוצאו להורג, שני מיליון מתו במחנות,
והיתר היו במעצר או במחנות
ריכוז.

^ ולם הטיהורים ההמוניים התחילו
למעשה עוד הרבה לפני זה. בוועידה
ה־ 17 של המפלגה, ב־ ,1934 נערך ״קונגרס
המנצחים״ — כל אותם מנהיגים שזכו לעבור
את המהפכה הסטאלינית. רבים מהם
התנגדו למדיניותו של סטאלין — ובועידה,
אכן, הושמעו דיעותיהם אלו.
מיד אחרי הוועידה, נעצרו רובם. מתוך

מי שהיה נשיא האינטרנצ־ץ
ןוךןןך,
יונל הקומוניסטי ואחד ה .
1 . 1141
בולטים במנהיגים, טוהר יחד עם בוכארין.

הספיק לכה! בתפקידו כמפקד ה־
1 111
נ.ק.וז.ד. גם כן שנתיים בלבד.

חצי שנה בערך אחרי שחיסל את יגודה,
הוצא להורג ביריה בפקודת לברנטי בריה.

האיש ששמו הפך סמל לשלך
ך 1ך ן
מון הטירור. בריה האריך ימים

בתפקידו כמפקד הנ.ק.וז.ה, חוסל בעצמו רק
אחרי מות סטאלין. אחריו שימשו בתפקיד
איבאן סרוב ואלכסנדר שלפין וכיום מופקד
ניהול ענייני הק.ג.ב. בידיו של סמישסטני.

139 חברים בוועדה המרכזית, נעצרו 98
ונורו למוות. מתוך 1965 צירי הקונגרס,
הואשמו 1108 במהפכת נגד, הורשעו, ורובם
הוצאו להורג.
לסיכום הטיהורים: מתחילת המהפכה ועד
1938 נעצרו יותר מתשעה מיליון אז־

| 1 | ,ך 91ך ך 1ך אחד המנהיגים ה־מוכשרים
ביותר של
| 7 ! 1 . 1 . 1111111
הצבא האדום, שהגיע לדרגת מרשל, נשפט
עם שבעה קצינים אחרים של הצבא האדום,
באשמת בגידה, והוצא להורג עימם ב־ 938ו.

מה משמעות משפט לנינגרד?
בברית־המועצות מתנהל מאבק נצחי
בין המשטרה החשאית, או יותר נכון
בין המישטר, הפועל באמצעות המשטרר,
החשאית — לבין תנועות שיחדור או
מחאה עממיות — לאו דווקא יהודיות :
הטאטרים, האוקראינים, הסופרים, המדענים.
המישטר הנוכחי נמנע מלנקוט עד
עתה בצעדים דראסטיים לחיסולם כדי לא
להחזיר את השיטות הישנות של השירות
החשאי — בעיקר מחשש לשחרר
שוב לאוויר העולם את מפלצת הטרור.
הם זכרו עדיין את התמרמרות ההמונים
אחרי גילוייו של חרושצ׳וב על מעשי שירות
זה בתקופת סטאלין. משום כך מנסים
כיום לחסל את תנועות ההתנגדות בצורות
עדינות יותר — כמו על־ידי סגירת אנשים
בבתי־חולים לחולי־נפש.
אולם תנועות השיחרור אינן נרתעות
מכך והמאבק הולך ומחריף. כרגע, לא
החליט עדיין המישטר לעצור המונים —
והוא נוקט רק בפעולות תגמול מינימליות,
שלדעתו יספיקו להרתיע את תנועות
השיחרור. דוגמה: משפט הסופרים דניאל
זסיניאבסקי בפברואר .1966
משפט לנינגרד עלול להיות נקודת מים־
נד, בכל התהליך הזה. ייתכן שעתה החליט
המישטר לפתוח דף חדש של מעצרים
המוניים וגזרי־דין מוות — אם החליט שרק
כך יחסל את תנועות ד,שיחדור. מאידך,
ייתכן שמשפטי לנינגראד הם בכל זאת
רק חוליה בשרשרת פעולות התגמול שהיו
מקובלות עד עתה.
הדבר יתגלה בימים הקרובים: אם זו
התחלת דף חדש — יוצאו שני השפוטים
להורג. ואילו אם זהו המשך המשחק הקודם
של חתול ועכבר — יזכו הנאשמים
בחנינה.

במדינה העם הקפי צ ה הגדולה
ל מי םהק רי ם

דגל של מס״י־

נים ליד השגרירות הפינית, שנתרם ע״י נזק״י.

זה קרר, בתעלת־סואץ. חייל ישראלי
התווכח עם קצין מצרי באמצעות צעקות
אל מעבר לתעלה.
בשיא הוויכוח הזמין הישראלי את המצרי,
בצורה היתולית, להיפגש עימו באמצע התעלה.
המצרי קיבל את ההזמנה ברצינות,
פשט את מדיו, התקרב לשפת־המים.
הישראלי לא יכול היה לעשות זאת. מפקדיו
חששו כי זוהי מלכודת מצרית, וכי האיש
עלול להיחטף. הפגישה ההיסטורית
במרכז התעלה לא התקיימה.
את הסיפור סיפר השבוע חייל ישראלי,
מעל גלי שידורי ישראל.
איזו קפיצה )׳ במקום הקפיצה למים
הקרים של התעלה, תבוא השיבה לשיחות
יארינג, שהוגדרה אף היא על־ידי משה
דיין כ״קפיצה למים קרים״.
אולם יש הבדל תהומי. שיחה ישירה עם
המצרים יכולה להוביל להסדר־שלום. מצב־הרוח
המצרי נוטה עתה להסדר מרחיק־לכת.
בשיחה עם העיתונאי האמריקאי ג׳יימס
רסטון, אשר פורסמה בישראל תחת כותרת
המעוותת את תובנה, הודיע נשיא מצריים,
אנוור אל־סאדאת, כי הוא מוכן למעשה
לכל — מלבד קשירת יחסים דיפלומטיים*.
השיחות של יארינג נושאות אופי אחר
לגמרי. הממשלה נכנסת אליהן במגמה ברורה
שלא להגיע להסדר־שלום עם הערבים,
שיחייב אותה לשיבה לגבולו תהקודמים.
לסחוב, לטרפד. השיבה. באה לפייס
את האמריקאים, והיא כולה על רקע יחסי
ישראל—ארה״ב, לא יחסי ישראל—ערב.
בא לידי ביטוי בהפגנות המחאה וההזדהות שערכר יהודים
ומדברי־ההצטדקות של משה דיין וגולדה
בכל העולם בעיקבוון היחס ליהוד־ רוסיה ופירסום גזר־דין המאיר
השבוע, בפני המפד״ל ובפני המערך,
מוחז במשפט לנינגרד משפחות שלמות על ילדיהן, באו להפגנת־מחאה שנערכה בתל־אביב.
ברור לגמרי כי הממשלה נכנסת אליהן מתוך
כוונה לסחוב, לטרפד, ולבסוף לפוצץ.
זוהי הכוונה. אבל השאלה היא אם ההפגנות
הזעם ההמוניות שנערכו האמריקאים
יתנו לבצע זאת — או שהשישבוע
בכל רחבי הארץ בתגובה על פסק־חות
יולידו הסדר, על אפם ועל חמתם,
הדין במשפט היהודים בלנינגרד, שנאשובניגוד
לכוונות של הנכנסים אליהן.
מו בקשר לחטוף מטוס על מנת להימלט
מברית-המועצות, המחישו — לרא שונה
מזה זמן רב — את תחושת המיבצעים
זהות
ושותפות הגורל בין אזרחי ישראל
השיגרה הגדול ה
היהודים לבין היהודים בנכר. לרבים מותיקי
הישוב הזכירו הפגנות אלה את
מול בעייה מי פל צ תי ת
הפגנות המחאה שנערכו בתקופת המנדט
בסיסמאות ״עליה חופשית! מדינה עבכל
ישראלי שאל את עצמו: האם זה
רית למרות השוני וההבדלים בין ה-
יעזור? מה אפשר לעשות?
מישטרים שנגדם כוון זעם ההמונים,
וכל ישראלי הרגיש בלבו תחושה מדכהיתה
תחושת חוסר-האונים אופיינית
אה של חוסר־אונים.
לשני המיקרים. אלא שאז, בשנות האיך
אפשר להרתיע אתו הדוב הרוסי? איך
ארבעים, היה הישוב תחת שלטון זר.
אפשר לכפות על מעצמה עולמית אדירה,
כיום, במדינה ריבונית ועצמאית, היתה
המזלזלת במוסר והאדישה לזכויות־האדם,
בתחושת חוסר האונים משום פגיעה בלהימנע
ממעשה בארבארי?
משמעות העצמאות. תמונות אלה, ה אפור
מול אדום. דבר אחד היה ברור
לקוחות מהפגנות המחאה וההזדהות
לכל: המיבצעים ההמוניים ד,מפוברקים, שרי־
11111ר י משה דיין, אבא אבן זיע׳
שנערכו השבוע, ממחישות את תגובותיקב
שמשון שפירא תיו
11 111111
פת דגלים, ניפנוף סיסמות, צעקות במקהם
של אזרחי ישראל בשבוע בו נראה
בין אלה שביקרו את השובתים ליד הכותל.
הלה, לא יועילו.
היה שהסטליניזם החליט לקום מקברו.
מנהיגי ברית־המועצות אמונים על איר־גון
מיבצעים כאלה בעצמם, בקנה־מידה
גדול לאין־שיעור, ובוודאי לא יתרשמו מן
הנסיונות החובבנים של הביורוקרטיה הירושלמית
לחקותם.
חזרה כאן התופעה שהיתר״ בצורה הרבה
יותר מיפלצתית, בימי השואה הנאצית:
שאנשים טובים, רגילים, אפורים, שיגרתיים,
עמדו לפתע בפני בעייה היסטורית, נוראה,
מיפלצתית מאין כמוה, פורצת כל
סדרי־חיים נורמליים.
מעט מדי, מאוחר מדי. מה אפשר
היה לעשות? בוודאי דברים בלתי־שיגרתיים.
למשל: יש בישראל עשרות אנשים, בעלי
קשרים מיוחדים עם חוגים שונים בתו״ל
— החל בראשי־מדינות וכלה בראשי השמאל
החדש. אילו נשלחו עשרות מהם
לכל פינות תבל, החל בדויד בן־גוריון וכלה
במשה סנה, כדי לקומם עשרות ומאות
ציבורים שונים בארצות־תבל, להפעיל את:
מירב הלחצים, היתד, הפעולה חורגת. מן ה־שיגרה
של מיבצעים מפוברקים של המנגנונים
הישראליים והיהודיים.
אולם עברו ימים עד שהמנגנון נכנס
בכלל לפעולה — וגם אז היה זה מעט
מדי, מאוחר מדי, שיגרתי מדי.

ויוסן של עם

עולה באש ״׳.דלנד, תלמיד שמינית בתיכון עירוני א׳ בתל־אביב,
כשהוא שורף את הדגל הסובייטי.

נו אל הכותל

מייד עס היוודע גזרי הדין בלנינגרד,
החלו המונים נוהרים
ר הכותל המערבי כדי להפגין יחד עם שובתי הרעב. ספונטנית

התארגנה במקום הפגנת־ענק של הזדהות. קריאות ״שלח את עמי״
ו״עם ישראל חי״ נשמעו מכל עבר. קבוצות תלמידי ישיבות אירגנו
תפילות, אחרים עודדו את שובתי הרעב, הניפו כרזות בשפות שונות.

* בפברואר ם 197 אמר גמאל עבד־אל״
נאצר לאריק רולו שאם יקום הסדר־שלום,
ייתכנו יחסים כלכליים ודיפלומטייס בין
ישראל ומצריים ״כעבור זמן מה״,
העולם הזה 1739

לשיחנת יארינג
חדמ! א ״ ה מ ־ 1ל ניסח את הדברים בצורה המרה ביותר :״מפני שיצחק רפאל
ביקר לפני 20 שגה במועדון לידו בפאריס, יכולים עכשיו למות הרבה בחורים טובים!״
זה היה מוגזם, בלי נ4פק. אן היה בזה גרעין של אמת.

פי הוויכוח שהתנהל השבוע בצמרת המפד״ל, ושהיה עלול לפוצץ
את הממשלה, לטרפד את שיחות יארינג ולהביא לחידוש המלחמה, עמד
כולו בצל גורמים אישיים כעלי אופי מפוקפק ביותר.
הוא הוכיח מחדש דבר הידוע זה מכבר: שענייניה הגורליים של המדינה נחתכים במפלגות
השונות לאור שיקולים שאין להם שום שייכות לעניין.

כך זה במפלגת העבודה, שם נחתכים הדברים הממלכתיים העליונים בגלל התחרות הפרטית
בין היורשים על כס המנהיגות. וכך זה, בצורה בולטת עוד יותר, במפד״ל.

..הועדאר ר 3אד
^ דמות המרכזית היא זו של יצחק רפאל, שהוא עדיין האיש החזק ביותר במפלגה.
| | רפאל לא היה מעולם איש קיצוני בבעיות לאומיות. הוא היה מזוהה, פחות או יותר,
עם הקו של המנהיג הכל־יכול: משה חיים שפירא. ושפירא היה האיש המתון ביותר בממשלת
ישראל, יונה שביונים.
כשמת שפירא, היה רפאל האיש הטבעי לרשתו. אולם כמי תמיד, נתגלה רפאל כאוייי
הגרוע ביותר של עצמו. הוא הגיש מישפט נגד סילבי קשת, בגלל רשימה שכתבה בהארין.
למרות שלא הפסיד במישפט, נתגלו במהלכו דברים שגרמו לו נזק קשה. בעיקר: עובדת
ביקורו במועדון־החשפנות לידו.
בעיקבות גילויים אלה, הפסיד ״המלאך רפאל״ ,כפי שקוראים לו מנהיגי מפלגתו מאחורי
גבו, את כסאו של שפירא בממשלה. יעקוב־שמשון שפירא הודיע לו שאין מפלגת־העבוד־מסכימה
למועמדותו (עד היום יש ויכוח על כך אם שפירא באמת נשלח על־ידי גולדה
מאיר, אם לאו) .גם במפלגתו שלו לא השיג רוב. הוא נוצח על חודו של קול אחד.

מאז יש רק מטרה אחת ליצחק רפאל: להוציא את מפלגתו מן
הממשלה.
אין זו רק נקמה בשלושת שרי מפלגתו, אלא גם אינטרס ממשי פשוט: אם יתבצרו ה־

צתק רפאל: לפוצץ אבל לא עכשיו

שלושה בממשלה, והוא יישאר בחוץ, תקטן השפעתו במפלגתו. אם לא יהיו שרים במפד״ל,
יחזור רפאל להיות מס׳ . 1

אם יהיה צויד להקים ממשלה חדשה, יבוא רפאל שוב כחשבון כשר.
כך התחיל רפאל פתאום להיות איש קיצוני בשאלות לאומיות. כחבר ועדת החוץ־והביטחון
של הכנסת, החל מייצג את קו הניצים. הוא התכונן לפוצץ את הממשלה על רקע השיבה
לשיחות יארינג.
מדוע לא עשה זאת? מפני שהמחנה המגובש מאחוריו אינו כולו ניצי. יש בו יונים לא
מעטים. לכן לא היה נוח לרפאל להביא למשבר על רקע זה.

הוא החליט לחכות, לפוצץ את הממשלה כפעם אחרת, ולא על רקע
לאומי, אלא על רקע דתי דווקא.
לכן גיבש רפאל קו, שניצח השבוע. עיקריו:
3המפד״ל לא תגרום משבר על רקע השיבה לשיחות יארינג. חברי הסיעה יוכלו להימנע
מהצבעה (אם לא תהיה הצעת אי־אמון).

וז חזז ^ז ל
• המפד״ל תפוצץ את הממשלה אם זו תוזתר על שטחים, כפי שהיא תהיה חייבת
לעשות בשיחות יארינג.

קבלת קו זה היה נצחון מזהיר לרפאל. כמו דיין כמפלגת־העבודה,
הוכיח רפאל שאם כי אינו יכול לכפות את רצונו לחיוב, הוא יכול
לפוצץ כל דבר שאינו נראה לו.

*י* גיבור השני

של הפרשה היה ח״כ ישראל בן־מאיר.

! 1מנהיגי מפלגתו קוראים לו מאחורי גבו ״מפיסטו״ ,על שם השטן במחזה פאוסט,

העטור בדרך כלל בזקנקן — כמו בן־מאיר.
״מפיסטו״ בן־מאיר הוא אדם ממורמר. במשך שנים רבות כיהן כסגן שר־הפנים, כאשר
משה חיים שפירא היה שר־הפנים. בתפקיד זה, ניהל למעשה את המשרד, עשה בו כבתוך
שלו.

עם כינון הכנסת השביעית, איבד בן־מאיר את עולמו. לא זו בלבד
שלא ניתנה לו כהונה של שר, גס הפגנות נלקחה ממנו -מרצונו
החופשי, כפי שטען.

זרח ווהפטיג: לסבר את ש הממשלה

סגנות השר ניתנה לח״ב חדש, ד״ר יוסף גולדשמידט. גם זה פוטר, כאשר מת שפירא
ויוסף בורג בא במקומו כשד־הפנים. עריפת ראשו של גולזשמידט, ייקר, שקט וענייני,
באה על פי דרישות של רפאל.
כשהיה צורך לבחור בשר שלישי, קיווה בך מאיר זמן־מה שיקחו אותו במקום רפאל.
אך בסופו של דבר נדפקו שניהם, והכיסא ניתן למיכאל חזני.

מאז נמצא בן־מאיר באופוזיציה לאומנית קיצונית.
גם קודם לכן נטה לקו תנועת־החרות. עכשיו הפכה השקפתו קרדום לעריפת ראשי

־ 1בעזרת השם והמלאךרפאל 1
(המשך מעמוד )17
המפלגה השנואים עליו. גם הוא, כמו רפאל,
ביקש לפוצץ את הממשלה ולהוציא את
יריביו ממנה.
בנו של בן־מאיר, ד״ר יהודה רוזנברג,
מייצג את ״חוגי הצעירים״ ,שהשפעתם המעשית
היא אפסית, אך המסוגלים תמיד
לעורר רעש לאומני.

הצעירים הם שותפים לקואליצ־

יה אופוזיציונית לאומנית, שכן־
מאיר משתדל לעמוד כראשה.

ה חו ב שד חו״ב
נגד ״המלאך׳ ו״מפיסטו מ

הוויכוח האמיתי, שנבלע מאחורי
דברי הנואמים, היה הוויכוח
בידי מי השליטה על המפלגה.

מ העוג״ט האמיתי

עד היום — רק שמעת את הקולות. בקרוב׳
אתה עלול גם לראות את המראות:
נערה בכותונת לילה דקיקה תמכור לך
גרבי ניילון, וגברים כבדי־סבר יודיעוך כי
פרידמן הוא פרידמן — מה יש לדבר.
הסיבה: מליאת רשות השידור עומדת לאשר
בשבוע הבא פירסומת מסחרית בטלוויזיה.
כאשר
יצא דבר במאמר מערכת כנגד ה־פירסומת
בטלוויזיה, ליגלגו הציניקאים כי
העיתונים חוששים מאובדן מודעות. אך
האמת עגומה למדי: כל מי שמסוגל להפעיל
את דמיונו ולראות כיצד תיראה ה־פירסומת
הזו לא יכול שלא להתפלל לכך
שחברי מליאת רשות השידור יצביעו
נגד.
מי שואל י.ת הציבור? המחייבים
ברשות השידור מסתמכים בעיקר על העובדה
שלא הגיעו אליהם לאחרונה הדים
שליליים על הפירסומת בגל־הקל. הציבור
הסתגל, אומרים הם. אך האמת היא שאיש
לא טרח לערוך סקר בנידון. אולי
הסיבות לשתיקה דווקא הפוכות? אולי אנשים
נתייאשו מלצעוק? היש מי שבאמת
נהנה משטיפת המוח היום־יומית והמנדנדת
של הגל הקל? אפילו הקריינים המשופש־פים
נתקפים חלחלה כל איפת שהם צריכים
להשמיע את דבר המפרסם.
כרגיל, גם הפעם הציבור אינו מהווה
גורם שמישהו מתחשב בו או שואל לדעתו:
אחרי שבוועד המנהל של רשות השידור
לא הובעה כל התנגדות לפירסומת
בטלוויזיה — הועברה ההמלצה לישיבת
המליאה פה אחד. איש לא חשב כי יש
לשאול את צרכני המדיום.
פנייה למכנה הנמוך כ ותר. על
כך שהפירסומת פונה אל המכנה המשותף
הנמוך ביותר של החברה, ושהיא עלולה
להשפיע בסופו של דבר גם על רמת התוכניות
— על זאת אין מדברים בדרגים
המחליטים. נוח יותר שלא לדבר. הנימוק
המכריע המושמע הוא כלכלי: מצפים להכנסה
של כחמישה מיליון לירות לשנה
— כעשרה אחוזים מתקציב רשות השידור.
בכסף זה, טוענים בחוגי הרשות, אפשר
יהיה להעלות את רמת התכניות.
מי שבאמת תרוויח מהעסק, היא אותה
חברה שתקבל את הזיכיון למכור את זמן
הפירסום בטלוויזיה לפירסומאים ולמפרס־מים.
חברת רז׳י קיבלה בשעתו זיכיון לעשר
שנים, שכלל גם את הפירסומת בטלוויזיה.
זיכיון זה הוגדר בשעתו על־ידי
משפטנים כשערוריה חסרת תקדים. הושמעו
טענות כי תנאי החוזה מפוקפקים ביותר,
והביקורת על החברה אינה ביקורת.
משום כך דאגו גורמים מעוניינים, כאשר
נסתיים החוזה לפני כמה חודשים, שרשות
השידור תחדש אותו לשנה בלבד ולא לעשר
כפי שהוסכם בזמנו.
כ־ 12 גופי ענק מנהלים כרגע מלחמה על
מיכרה הזהב הזה ששמו פירסומת מיסחרית
בטלוויזיה. ביניהם — ההסתדרות, מעריב,
אולפני הרצליה, איגוד המפרסמים וחברות
בינלאומיות זרות, בעלות שם עולמי. אחדות
מהן משתפות פעולה, בינן לבין עצמן,
במאבק נגד חברת רז׳י, המאגדת בתוכה
פירסומאים רבים, עיתונים ובעלי הון. החשש
הגדול כרגע הוא, שרשות השידור
תמסור את הזכיון השווה זהב לחברה זו
או אחרת בלא מיכרז. אולם בחוגי רשות
השידור ברור כיום כשמש, כי מסירה בלי
מיכרז לא תעבור בשלום.
מכל מלחמת הענקים הזו, הוכח בינתיים
רק דבר אחד — עד כמה אין האזרח
הקטן נחשב כלל בעסק.

לא פעם ניסו שרי המפד״ל לשכנע
את גולדה מאיר שליצחק רפאל
אין יותר מה לומר במפלגה,
וכי הם יכולים לכפות את רצונם
ככל שירצו. רפאל רצה להוכיח
את ההיפך מכף. הוא לא עשה
זאת בצורת דרישה להצבעה שלילית,
שהיתה מחייבת פרישה מן
הממשלה, אלא כמשחק שנועד
למתוח עצבים ולהבהיר לבל מי
הוא השליט האמיתי כמפלגה.

מאחר וישיבת הממשלה שנועדה להכריע
בעד חזרה לשיחות יארינג נקבעה ליום הראשון
השבוע, הביא רפאל למצב שבו לא
התקבלה הכרעה במפד״ל בישיבת השבוע

למעשה עומדים זה מול זה שני
המרכיבים היסודיים של המפד״ל,
כפי שהיא ביום:
#מפד״ל המסורתית, שהיא מפל
שני
מרכיבים אלה מתמודדים
עתה זה עם זה. ראשי הראשונים
פסימיים לגבי עתידם. הם יודעים
שהם לוחמים מלחמת־מאסף.
הנשק העיקר־ בידיהם: הצורך בזרם כספי
הממשלה והסוכנות היהודית, העובר דרד
ידיו של פינחס ספיר. לא היה זה מיקרה
שברגע המכריע התערב במשא־ומתן יין
המפד״ל והמערך שר־האוצר פינחס ספיר —

השר מיכאל חזני
שאין לו שום שייכות לבעיות מדיניות כגון
שיחות יארינג.

מעבר לאופוזיציה, כרצון רפאל,
יאיים על פרנסתם היומיומית,
פשוטו כמשמעו, של אלפי פונר,צ־יונרים
של המפד״ל, המשובצים
במנגנון הממלכתי, לסובנותי וה־אירגוני,
על חשבון משלם־המיסים. מצב מפד״ל שבוע חידוש

זה היה ברור לכל אנשי הנהלת
וסיעתה בכנסת כאשר התכנסו
שעבר לדון בהצבעת המפד״ל
השתתפותה של ישראל בשיחות

י— 18

ה־בעל

טלוויזיה זוועת ה פי ד סו מ ת
מגיעה ל טלוויזי ה

^ דים שלושת השרים של המפד״ל.
יוסף בורג, זרח ורהפטיג ומיכאל חזני
(,שראשי התיבות של שמותיהם מצטרפים
ל״חו״ב״) ,הם שלושתם ממשיכי הקו המתון
של שפירא — הן מפני שהאינטרס
שלהם הוא להמשיך בקיום הממשלה, הן
מפני שעבודתם בתוך הממשלה מקרבת אותם
אוטומטית להשקפה הכללית.

גה פשרנית, מתונה וסנטימנטלית, ברוח
משה חיים שפירא, שותפו הוותיק של משה
שרת, שהיה תמיד בלם בממשלת בן־גוריון.
• מפד״ל החדשה, היונקת את כוחה
מן הנוער שחונך במערכת־החינוך השוביניסטית
הקיצונית הקרוייה ממלכתית־דתית,
והגדלה בעיירות הפיתוח.

במד ינה

רינג. למרות הנאומים הנלהבים שהושמעו
בעד וכנגד חזרה לשיחות, היה ברור שהויכוח
אמיתי לא נטוש על כך.

״*דרשת שדי המפד״ר היו משוכני
עים כי הרוב בהנהלה נוטה לצידם. כי
בין אנשי רפאל המובהקים ביותר נמצאות
יונים גלויות כמו ח״ב אברהם מלמד
או דויד גלם, סמנכ״ל משרד הדתות, שבי
הצבעה עקרונית כזו לא היו יכולים להצביע
בעד רפאל אילו דרש שהמפד״ל לא
תצביע בעד חזרה לשיחות.

ח״כ ד״ר בן־מאיר

השר ד״ר יוסף בורג
שעבר, וממילא נאלצה הממשלה לדחות את
הכרעתה ליום ראשון.
כך, אחרי שהבטיחו לגולדה כי יביאו ל על
מגש החלטה חיובית במפלגתם, נאלצו
שרי המפד״ל השבוע להסתפק בהצעת פשרה,
שנוסחה והוצעה על־ידי יצחק רפאל.
היתד, זו הצעה שנועדה לאכול את העוגה
ולשמור עליה בעת ובעונה אחת. שרי ה־מפד״ל
לא חוייבו להצביע בממשלה נגד
השיבה לשיחות. הובהר גם שאם תיערך ככנסת
הצבעת אי־אמון בממשלה, תצביע
סיעת המפד״ל בעד הממשלה. אולם במיקרה
שתיערך הצבע•־ ,רק על הצעת סיכום, יורשה
לאלה מהח״כים של המפד״ל הרוצים
בכך, להימנע מהצבעה ״מטעמי מצפון״.
רפאל יצא מנצח מאיום המשבר. הוא
הוכיח לכל כמה דברים:
#לא ניתן לקבל במפד״ל הכרעות בלעדיו.
בסופו של דבר נאלצו הקיצוניים מכאן
ומכאן לקבל את הצעת הניסוח שלו,
המתירה הימנעות בהצבעה.
#למרות שאינו שר במששלה, הוא הצליח
לדחות את ישיבת הממשלה המכרעת
מיום ראשון ליום שני השבוע.
•:הוא אילץ את שרי המערך לרוץ
אחריו, להתרפס לפניו ולשדל אותו להקדים
את ישיבת הנהלת המפד״ל מיום שני השבוע
ליום ראשון, כדי שהממשלה תוכל
להצביע ביום שני ולא ביום שלישי.
העובדה ששרי המערך לא היו מוכנים
לקבל את ההחלטה שקיבלה המפד״ל ולהתיר
הימנעות לחבריה גם בהצבעה על החלטת
סיכום — כבר אינה משנה. יצחק רפאל
השיג את שלו.

למשקיף מן הצד נראה היה מצב
זה כמשחק של משוגעים: מדינה
שלמה מקבלת הכרעות גורליות
לגבי עתידה, כשאחד השיקולים
והגורמים החשובים בהכרעות
אלה הוא תיפכולו של איש שבגלל
ביקור אומלל ב״לידו״ בפאריס נמנע
ממנו להיות שר.

יחסי־חוץ
צנזורה
מ דיני ת
ראש־ממשלת תורכיה, סולימן דמירל, הואשם
על ידי מנהיגי מפלגות האופוזיציה
בארצו, בכך שהשיג טובות הנאה עבור שני
אחיו. לפי אותן האשמות סייע ראש ממשלת
תורכיה לשני אחיו ברכישת קרקעות
מחברות ממשלתיות בתנאים נוחים ואף השיג
להם תנאי מימון נוחים.
הפרשה שימשה נושא מרכזי בעתוני תורכיה,
הועלתה בפרלמנט ואף איימה להפיל
את הממשלה בתורכיה.

גם עיתוני ישראל הקדישו לפרשה מעט
תשומת־לב. אולם אילו קיבלה הכנסת הצעה
לתיקון בחוק הפלילי בסעיף ,77 אותה יזם
משרד־החוץ הישראלי, לא רק שעתוני ישראל
לא היו יכולים לפרסם מילה על הפרשה,
אלא שאפילו היו הטענות נגד ראש ממשלת
תורכיה מוכחות, יכול היה הוא או כל אחד
מאחיו לתבוע לדין בישראל כל עתון שפיר־סם
ידיעה על הפרשה ולבקש פיצויים.
לא לפגוע בברז׳נייב. הצעת החוק
שיזם משרד־החוץ נועדה להגן על יחסיה של
ישראל עם מדינות עימן היא מקיימת קשרים
דיפלומטיים. לפי הצעת חוק זו תחשב
לעבירה כל ידיעה הפוגעת בראשי מדינות
זרות, בני משפחותיהם, פקידים בכירים וראשי
דת של אותן מדינות, גם אם הפירסום
הוא אמת, נעשה בתום־לב ויש בו אינטרס
לציבור.
הצעה מרחיקת־לכת זו, שפירושה המעשי
הוא הטלת צנזורה מדינית על העיתונות
בישראל באמצעות החוק הפלילי, עומדת
להיות מוגשת לכנסת בזמן הקרוב ביותר.
אם תתקבל, יהיה זה אחד האבסורדים הגדולים
בתולדות המדינה.
יכול להיווצר מצב בו תחדש ברית־המוע-
צות את יחסיה עם מדינת ישראל, אולם
תמשיך ברדיפת יהודים ובמשפטי־ראוה כמו
זה הנערך בלנינגראד. אף עיתון אחד כאן
לא יוכל אז, לפי החוק, לפרסם מילה בגנות
המשטר הסובייטי, להאשים את ראשיו באנטישמיות
וברדיפת יהודים. כל מילה שתיאמר
אז בגנות האדונים ברז׳נייב או קוסי-
גין, תיחשב לעבירה פלילית חמורה.
משרד־החוץ הישראלי, המגלה אוזלת יד
במרבית העניינים שהוא ממונה עליהם, גילה
הפעם חריצות מופרזת. אבל במדינת־ישראל
במשטר הנוכחי, יש כל הסיכויים שהצעתו
הנואלת תתקבל. כי לממשלה הנוכחית אין
עניין חשוב ובוער יותר, מאשר סתימת־פה
לעיתונות ולאמצעי התקשורת האחרים.

החי
מ טב עי ת
מ ל או ת אוויר
אם תיפול מידיך בהזדמנות׳ מטבע של
לירה או חצי לירה, והצליל שתשמע יהיר.

הדירה החצויה
פנונזה, אבל נשרת

עמום, בניגוד לצליל הרגיל — אל תמהר
לרוץ למשטרה. הסיכויים הם שקיבלת לאו
דווקא מטבע מזוייפת, אלא אחת מלאת
אוויר.
הבועה השובבה. אין זו שיטת ייצור
חדשה — אלא פגם בשיטה הנוכחית. מטבעות
מיוצרות משני חצאים, המודבקים זד,
לזה בקו ההיקף של המטבע. בשעת ההדבקה,
קורה לעיתים שבועת אוויר מצליחה
להסתנן פנימה׳ למרות כל אמצעי הזהירות.
התוצאה — שוליים פגומים וצליל
עמום.
עד היום לא הצליחו המיטבעות להתגבר
על התקלה, והן מנסות לפתור את הבעייה
על־ידי בדיקות איכות קפדניות לאורך
קו הייצור, במטרה למנוע יציאתה לשוק
של מטבע פגומה.
אלא שהן לא תמיד מצליחות — כפי
שיכולים לספר כל אותם ישראליים, שנתקלו
במטבעות האווריריות.
העולם הזה 1739

* מי שאינו מתמצא בעניינים נראה
/היה כי פירסום הפרוטוקולים ופסק-
,הדין במשפט אהרון כהן, שהיו חסויים
במשך שמונה שנים ושפורסמו השבוע
נועד להשתלב במסע האנטי־סובייטי של
ישראל נוכח משפט לנינגארד. אבל הקשר
היה מקרי בהחלט, למרות ששרת את המסע׳
כשחשף בפעם הראשונה את שיטות
הריגול הסובייטי בישראל בסוף שנות החמישים.
למעשה
הוחלט על הסרת האיפול מעל
הפרשה המשפטית של אהרון כהן, רק
בעיקבות דרישותיו ותביעותיו שלו עצמו,
שנמשכו מאז שוחרר ממאסרו ב־ 18 ביוני
. 1963 מאבקו של אהרונצ׳יק כהן להסרת
הסודיות מפרטי משפטו הוכתר בהצלחה
רק אחרי שחלק מהפרשה פורסם בצורה
מסולפת ומעוותת בספרו של הד״ר מיכאל
בר־זוהר על עלילות שירותי הביטחון,

פסק־הדין והפרוטוקול צולמו, צוותים מיוחדים
עיבדו אותם, והמשפט נגול מחדש.
לכאורה שפכו הצהרונים את דמו של
אהרון כהן מחדש. פירסומיהם, שציטטו
בהרחבה את גירסת התביעה במשפטו ואת
פסק־הדין שהרשיע אותו, לא תרמו לטיהור
שמו, כפי שהתכוון לכך בעת שתבע כל
השנים את פירסום החומר. למעשה היה
אהרון כהן מוכן לכך. אמר אהרון כהן
השבוע :״לקחתי אפשרות זו בחשבון,
שכל המעוניינים יעלו שוב את הסירחון
שהעלו כשנעצרתי ב־ , 1958 כשנשפטתי ו־כששוחררתי
ממאסר. אבל כל סירחון מטבעו
להתנדף. גרעין האמת נחשף וככל
גרעין אין טבעו להתנדף.״
הסילוף שנעשה בהצגה המחודשת של
משפט אהרון כהן נגרם מכך, שמה שפורסם
היו בעיקר טענות התביעה ופסק־הדין
של בית־המשפט המחוזי בחיפה ש
ידיעה
סודית למרות היותו משוכנע שלמעשה
לא נמסרה כל ידיעה כזאת. חובר
זו שהחוק כופה אותה, אין הדעת
סובלתה, ואף הדאגה לביטחון המדינה
אינה יכולה להצדיק שיבוש זה של דרבי
ההיכחה המקובלים בהליכים כלי דים.״

מסקנות שיש להסיק מהן עפ״י ההגיון —
זהו תחומו הבלעדי של בית־המשפט
בעדות כזו כרוכה סכנה שהעד קבע דעתו
על יסוד נתונים שאינם כשרים כעדות ב־בית־המשפט,
ואין אפשרות מעשית לבחנם
בדרך של חקירת שתי וערב.״

הושמטו כמה קטעים, המהווים עדיין
סוד. מעניין לציין כי אלה שמחקו קטעים
אלה, השאירו בפרוטוקולים את כל
קטעי הביקורת שנמתחו במשפט בחיפה
על איסר הראל, שהיה אז הממונה על
שירותי הביטחון ועל כמה מעדי התביעה.
הפרוטוקול מגלה בין השאר שבעת
חקירתו הארוכה של אהרון כהן ננקטו
נגדו שיטות של שידול, פיתוי וגם איום,

בית־המשפט המחוזי בחיפה היא הקביעה
הבאה של בית־המשפט בפסק־דינו :״אין
ביכולתנו לקבוע בוודאות את מטרת ביקורי
פבלובסקי (הוא איש המשלחת המדעית ה
שידול;
פיתוי ואיום
** ן הפרוטוקולם שהותרו לפירסום

7א יוגש משפט
ופיינית לצורת המשפט שהתנהל ב־

סובייטית שהוגדר כסוכן של השירות ה
חשאי
הסובייטי) ואין גם צורך בכך למטרח
משפט זה.״
בתום חקירתו הממושכת של אהרון כהן,
אחר מעצרו, היה ברור לחוקריו ולאנשי

חשיפת הפרוטו?!ול של משפט אהרון כהו, אשר משפטו עורר סערה לפני שמונה שנים,
מטילה אור על מעלליו של ״מנגנוו החושד״ מתלוופת כהונתו
של איסר (״הקטו״) הראל • אנאטומיה של עוולה משפטית

קו1טושאש!
׳111(9 9111
איפר הראל
ואחרי שאיים בהשגת בג״ץ נגד הנהלת
בתי־המשפט.
בשעתו, כאשר נערך משפטו בשנים
,1961—62 הוא עורר סערה ציבורית.
אהרוניצ׳יק כהן ,60 ,חבר קיבוץ שער־העמקים,
מעסקני מפ״ם הותיקים וערביסט
נודע, שמחקריו בבעיות העולם הערבי ויחסי
ישראל־ערב עשו לו שם כאיש מדע
רציני ביותר, נעצר בסוף שנת 1958כחשוד
ב״קיום מגע עם סוכן זר ללא
הסבר סביר״ .משפטו נפתח רק כעבור
שנתיים בבית־המשפט המחוזי בחיפה, ששופטיו
מצאוהו חייב, דנו אותו לחמש
שנות מאסר. ביוני־יולי 1962 התברר עיר־עורו
של אהרון כהן בפני בית־המשפט
העליון. פה אחד ביטל בית־המשפט העליון
את הרשעתו של כהן בעוון ״איסוף
ידיעות העלולות או מכוונות להיות תועלת
לאויב.״ ובעוד אחד השופטים, אלפרד
ויתקון, מצא אותו זכאי גם בשאר
הסעיפים, נאלצו שני השופטים העליונים
האחרים, משה לנדוי וצבי במזון להרשיעו,
תוך שהם מבקרים בצורה חמורה
את החוק לפיו נשפט והורשע. פסק־דינם
נעשה בסים למאבק ציבורי לתיקון החוק
הקטלני־שרירותי, אשר נתן בידי מי ש־השילטון
בידו אפשרות להשתמש בו בשיקולים
הרחוקים משיקולי ביטחון המדינה.
ואמנם ב־ 1967 תוקן החוק בתיקון
שזכה בשם ״חוק אהרון כהן״.
רק עתה כשהוסרה הסודיות מעל התיק,
ניתן היד, לפרסם כי אהרון כהן נשפט.
והורשע בעוון מגעיו עם אנשי המשלחת
המדעית הסובייטית שפעלה בירושלים,
עמם עמד בקשרים מדעיים, שהיו
ידועים לאנשים רבים, לצורך מחקריו.

הסירחון מתגדף

ן״* צהרונים עטו על החומר, שסודיותו
| ן הוסרה עתה׳ כמוצאים שלל רב.

הרשיע את כהן. אותם פירסומים לא טרחו
להציג גם את גירסת הסנגוריה ולגולל
מחדש את המשפט כולו — החל מהחקירה
בפני השופט החוקר בחיפה, ועד
פסק־הדין של בית־המשפט העליון שביקר
בצורה חמורה הן את החוק והן את פסק-
הדין של בית־המשפט בחיפה.
כדי להבין את המשמעות האמיתית של
החומר שנחשף עתה לפירסום יש לנתחו
ביסודיות. צוזת מיוחד של העולם הזה שוקד
עתה על עבודת מחקר בנושא ותוצאותיה
יפורסמו בקרוב.
אולם גם מה שהתפרסם עד כה זורק
אור על כמה נקודות בפרשת אהרון כהן:
• 1הפרוטוקולים של המשפט מאשרים
כי אהרון כהן לא נמצא אשם במסירת
ידיעות העלולות לפגוע בביטחון המדינה
לסוכן זר. הרשעתו נעשתה לאחר שנמצא
אשם בקיום מגע עם סוכן זר על פי חוק
ששונה לאחר מכן ע״י הכנסת.
• 1הפרוטוקולים של המשפט מטילים
אור שלילי על צורת ניהולו המנוגדת לעקרונות
משפטיים.
• 1פסק־הדין של בית־המשפט בחיפה
מאשר כי אהרון כהן לא הורשע על סמך
הוכחות שהוגשו נגדו. מול השופטים ניצבו
שתי גירסות: זו של שירותי הביטחון
וזו של אהרון כהן. על בית־המשפט
היה לבחור באיזו גירסה הוא
מאמין. לבית־המשפט לא היתה ברירה
אחרת מאשר לקבל את גירסת שירותי הביטחון.
על כך כבר נאמר בדעת הרוב
בבית־המשפט העליון: אף אם בית־המשפט
משוכנע שהנאשם לא מסר לסוכן שום
ידיעה סודית, גם זה עשוי להשפיע לטובת
הסברו של הנאשם כהסבר סביר,
אך אין בכך הגנה בפני עצמה. יוצא איפור,
שאם בית־המשפט דוחה בנסיבות כאלה
את הסברו של הנאשם לקיום המגע,
חייב הוא להרשיע את הנאשם במסירת

שיטות פסולות לכל הדיעות במדינת חוק,
שכתוצאה מהן נפסלו כראיות העדויות
המוקלטות שהתכוונה התביעה להגיש.
בלשון עדינה התבטא פסק־הדין כלפי
ראש הש.ב :.״אין דעתנו נוחה מתחבולה
זו של ראש הש.ב.״ לגבי חוקר משטרה
בכיר, הקצין אהרוני, אומר פסק־הדין :״הוא
ניפה לשדל (את כהן) ולפתותו. הוא ניסה
להשפיע על הנאשם ולסובבו בכחש —
אין דעתנו נוחה מהתנהגות כזאת.״ ואילו
לגבי הקצין של המחלקה לתפקידים מיוחדים
במשטרה, רב־פקד שלום ירקוני, קובע
פסק־הדין בפירוש שהוא שיקר בעדותו,
בלשון :״אנו מציינים בצער שתשובת
ירקוני אינה אמת.״
דוגמא נוספת לעוול המשפטי שנגרם לאהרון
כהן ניתן למצוא בעדותו של ראש
שרות הביטחון הכללי באותם ימים. הפרוטוקולים
שפורסמו השבוע, מצטטים את
דבריו בהרחבה. מקריאתם מצטיירת תמונה
המרשיעה את אהרון כהן כמעט לחלוטין
בעבירות שיוחסו לו. אולם רושם זה הוא
חלקי בלבד. שכן הקורא הפשוט מתייחם
לדברים שנאמרו, אינו יודע את הביקורת
שנמתחה עליהם על־ידי שופטי בית־המשפט
העליון, שבפסק־דין הרוב אמרו לגבי טיבה
של עדות זו:
״הערה על מהות ההוכחות שנגבו על־ידי
בית־המשפט המחוזי ובמיוחד על עדותו של
ראש שירות הביטחון הכללי. דברי עד זה
עברו הרבה פעמים את גבולות העדות ופלשו
לשטח של מיון החומר והערכתו,
שאינם עניינו של העד ראש השב״ב
הורשה להרחיב את הדיבור על הניתוח הכללי
של עדויות אחרות שניתנו ועל ה־

אהרון כהן
התביעה הכללית כי אין בידיהם הוכחות
מרשיעות כלפיו שיתקבלו על־ידי בית־המש־פט.
אולם החוק איפשר להם להשיג הרשעה
רק על סמך העובדה שאהרונצ׳יק נפגש
עם אדם שהיה ידוע לשירותי הביטחון
כסוכן זר. השאלה המתעוררת מכך היא
מדוע לחמו שירותי הביטחון והתביעה הכללית
בכל האמצעים, שכללו גם אמצעים
בלתי כשרים, כדי להרשיע את כהן?
בין שאר הנימוקים שהועלו בשעתו הועלתה
גם הסברה כי שירותי הביטחון —
אחרי שנודע להם על מגעיו המדעיים של
אהרונצ׳יק עם אנשי המשלחת המדעית הרוסית
— ניסו לנצל קשרים אלה למטרותיהם.
רק אחרי שדחה את ההצעה, הועמד
למשפט. סברה זו מקבלת עתה חיזוק בכמה
נקודות שנחשפו ושעוד ידובר בהן.
האם תועלה כל הפרשה מחדש בבירור
משפטי, כאשר יגיש אהרון כהן תביעה
משפטית על הוצאת שם־רע נגד הד״ר בר־זוהר
ואיסר הראל? קרוב לוודאי שלא תהיה
גירסה נוספת של המשפט. איסר הראל עצמו
הסתייג בראיון פומבי בעיתון למרחב
מהדברים שפירסם בר־זוהר וניער מהם את
חוצנו באמרו :״לא ראיתי ולא הייתי מעוניין
לראות את כתב־היד כדי לא לקבל על
עצמי אחריות על הדעות והמסקנות.״
אהרוניצ׳יק טוען כי יחליט לפי שיקוליו
בנוגע להתדיינות משפטית העלולה להימשך
שנים ולבלוע זמן, כוחות וכסף. לפי
כל הסימנים נראה, שהוא לא יגיש כל
תביעה, יבחר לחשוף את האמת שבפרשה
בספר משלו.

ובוש באופש
אבי שפרים לביקור
אודות גירושיו -
קהל אוהדים פירושה מריטת שיער, קריעת
בגדים, והיסטריקה המונית. שמחתי שיכולתי
לנוח מזה.

לא הייתי
טוב בשבילה
ףשאר גו א ם כן נשואים — והתחלני
^ לעבוד לחוד. באפריל שנה שעברה החלה
אסתר להקליט לבדה, אני יצאתי לחופשה.
הייתי בארץ ובפורטוגל, תפסתי שלווה׳
ותיכננתי את הגשמת חלום חיי.
מזה שנים רבות שרציתי להגשים אותו,

אך ז
לביצו

נבש ביו נבשוח

אבי עופרים ושתי ידידותיו, עי
מן הגיע לביקור הנוכחי בארץ.
גר, הבלונדית — פינית

בשם סירפה סלו. שת יהן יפהפיות מדהימות, שתיהן דוגמניות צילום
מהידועות באירופה. א ,ריס ברבן, עימה הגיע לישראל בביקורו הקודם,
נמצאת עתה בניו יורק, שם היא מופיעה בתפקיד ראשי בסרט.

כשהוא עובר כדיזנגוף, הוא מסוגל להפחיד
ילדים קטנים: לבוש מכנסיים
והולכה דמויי פרוות נמר, עטור מעיל
מפרוות כבש, המכסהו מכף רגל ועד
ראש, מזוקן ומגודל שיער המשתפך על
כתפיו — הוא בהחלט חיזיון־טבע. ו־כשמאחוריו
משתרכות עוד שלוש דמויות
כמוהו, של גבר ענק ושתי צעירות יפהפיות
— הסצינה ממש מושלמת.
זהו אבי עופרים, שבא בימים אלה
ארצה לביקור קצר, בלוויית ידיד ושתי
—ידות. האופנה שהוא מעוטר בה, ה־

הפנים. בשלב ראשון, החלטתי רק להפסיק
להופיע איתר, במישור האמנותי.
לי אישית היתד, בכך הקלה עצומה. לא
רק בגלל שהדבר איפשר לי, לראשונה
מזה זמן רב, להפסיק את ההצגה הגדולה
של בעל מאושר, אלא גם מפני שיכולתי
סוף סוף לנוח מהמתח של חיי כוכב.
אלו הם חיים בכלוב זהב. כל יציאה החוצה
היא מיבצע פירסומי. כל היתקלות ב־

ן אחרון הייוהיקוים

וחולצת נמר ומעיל כבש, בפוזה אי

ורוניקה מרימגר

בעין בוחנח
ניתנים לפירוק

לכל חלקיהם. ומרכיביהם.

נראית כה מוזרה גדיזנגוף, היא כל-כו-
לה מעשה ידיו, ובגרמניה היא הפכה,
בגללו, לאופנה האחרונה.
להלן ראיון שנתן ל״העולם הזה״ —
על גירושיו, זה עתה, מאסתר, ועל מיפ-
עלו האמנותי האחרון, בו התגלה לפתע
הכבש הזה כזאב רציני.
מספר אבי :
תג רשת י סופית מאסתר לפני כן
\ חודשיים. נפרדנו אמנם לפני קרוב לשנתיים,
אבל עיכבנו את הגירושים הסופיים
כדי להיווכח אם החלטתנו להיפרד
היתר, נכונה.
הסיבה העיקרית לקרע בינינו היתר, העירוב
המתמיד בין העבודה לחיי הנישואין.
אילו היו לנו רק הסיכסוכים הרגילים
בין בני זוג — ייתכן שהיינו עומדים בהם.
אילו, מצד שני, היינו סתם צמד זמרים,
לא בעל ואשתו — היינו אולי מצליחים
להתגבר על חילוקי הדיעות המקצועיים.
אבל אנחנו לא היינו מסוגלים
להפריד בין הצד המקצועי והמשפחתי —
וסיכסון־ רדף סיכסוך, מהעבודה לבית וחזרה
לעבודה. לאט לאט, הפכו חיינו לרמאות,
להצגה בפני הקהל.
לבסוף לא יכולנו להמשיך בהעמדת-

גו החיות התנכ

אין כמעט חיה שאין למצוא את עורה בבגדיהם של אבי וחבורו
מימין לשמאל: סירפה הפינית, אבי הישראלי, ורוניקה הגרמנ
ז׳אן־פול מחגורה הצרפתי, מצלמי־האופנה המפורסמים באירופה. במגפיהם, חולצותיהם ומעיליהם

היה בלתי אפשרי יחד עם ההופעות. עתה — ניגשתי
תי לתת סידרה של ראיונות בלעדיים בעיתונות הגרמי

נית, בד, הסברתי את הרעיון: טיפוח כיש-
רונות צעירים בשטח המוסיקה — אך
בצורה שונה לחלוטין מד,מקובלת.
את הרעיון שלי איפיינו שני יסודות״ 1ח־דשים:
הראשון — נתינת חופש מוחלט
לאמן צעיר — בכל. בהתפתחותו האמנו
תית כמו בהתנהגותו האישית. אינני מצה
לגדל כוכבים סטיריאוטיפים. כאלו יש מספיק.
היסוד
השני: לתת לאמן את כל הטיפול׳
מ־א׳ עד ת׳ ,כך, ששום יד זרה לא
תצטרך לגעת בו לכל אורך הדרך — ולא
תוכל ללחוץ עליו מבחינה מסחרית.

הצעירים לומדים הכל — מפיתוח הקול
ויציבה ועד נתינת ראיונות לעיתונאים.
בחברה שהקימותי, פרו״ם, יש כבר כיום
כעשרה מוסיקאים צעירים, הכותבים רק
בשבילנו. את החומר שרים הזמרים —

מעולם בגרמניה, בכל אופן, לא באחרונה,
והוא נוחל כבר הצלחה. אחת הלהקות שלנו,
להקת הקופסא, ביצעה בחצי השנה האחרונה
בלבד מוסיקה לחמישה סרטים. כאשר
הקמתי את פרו״ס, תיכננתי להשקיע בה
במשך ארבע שנים לפני שאתחיל לראות
רווחים. עד היום השקעתי בה חצי מיליון
ל״י. עתה מתברר, שבשנה האחרונה השגנו
מה שחשבתי שיקח לי שנתיים להשיג.

גידול פרחים
מוסיקליים

שלנו. אנחנו דואגים גם להקלטות ומטפלים
בכל הצדדים המסחריים והאחרים. משרד
התרבות הגרמני תומך בנו, בסכום של
1,800 מרק לחודש לכל חניך. כרגע, יש
לנו עשרים חניכים — מלבד להקות הקצב
שהקמתי.
הרעיון של עיסקת חבילה כזו, לא נוסה

נמר, ברדלס, כבש, ומה לא. אבי הוא אחד מסיפורי ההצלחה הפיננסית הגדולים ביותר של ישראלים
בחו׳׳ל. בגיל ,33 הוא נחשב למיליונר, לרשותו במינכן, בין שאר הפרטים הקטנים המקליס על חייו
של אדם עמל וחרוץ, פרט לדירה מפוארת, נם רולס־רויס עס נהג צמוד ומכונית־ספורט ג׳אגואר.

•יי• פתעההג דו ל ה שלי היתה, שעם הצן
• לחת החניכים והלהקות שלנו, החלה פתאום
להישמע דרישה גם לי אישית. בעקבות
כך אני מתכנן להוציא בחודש אפריל תקליט
ראשון משלי. אחד השירים בו יזכה כנראה
לשם הזנון הוא כסף.
וכך — באיטר גם אני וגם אסתר הגענו
למסקנה כי צדקנו, כאשר יצאנו לנסות
דרכים נפרדות — החלטנו להיפרד עתה
סופית. כשעבדנו יחד, היינו מרוויחים —20
25 אלף ל״י לערב. זה היה סכום גדול —
אבל הוא לא היה שווה את המחיר, את
הוויתור על הגשמת חלום חיים.
אתי מעולם לא אמרה זאת, אבל אני
מאמין שלא הייתי מספיק טוב בשבילה.
אתי צריכה אדם שיתמסר לה בשלמות —
וזה לא אני.
אני — אינני מסוגל לוותר על דרכי שלי
בחיים. אני אוהב יותר מדי את החופש.

הכבש המעופר

אב*#*,ראי ׳מאוד בפרוות טור כבש, בפת טיול ברחבי
הארץ, כאשר בא השבוע לביקור קצר. למעלה ניתן לר־אות
אביזרי לבוש נוספים: חגורה מתרמילי כדורים וכיס צמוד לחגורה, עשוי עור כבש.

יל דראהח תו ל
תועה ב ד ־ זנגור ־
לקח אותו ה בי ת ה,

רגע שר פרירה
ואשר

למשך

יומיים

האמין

יעקב גלרטר (וו) נפרד בעוגמה מגולדה מאיר, גורת־האריות
עולת־הימים אותה מצא מסתובבת בדיזנגוף,
כי תהיה שלו — עד שנתגלו בעליה החוקיים.

* עקב גלרטר בן ד,־ 11 היה בדרכו
* לרופא, ביום הרביעי שעבר אחר ה־צהריים
בחברתם של אביו ואחותו הצעירה,
כשראה לראשונה את החתלתול הג׳ינגיי.
היה זה גור רך, והוא נראה בהחלט תועה
בדרכי החיים, בתוך ג׳ונגל האספלט של
פינת הרחובות דיזנגוף־פרישמן הסואנת. הילד
לא היסס. כאשר נוכח שהגור חסר
בעלים, אסף אותו והביאו הביתה.
בבית התגלו שתי טעויות: הגור לא היה
גור, אלא גורה. ולא של חתולים. היתר,
זו כפירת אריות.
״ידעתי תיכף שזה אריה,״ נזכרת אמו
של יעקב .״אבל מה? תיארתי לעצמי שלמחרת
בבוקר נקרא בעיתון שחסר איזה
אריה למישהו, ואז נדע למי להחזיר אוחו.״
.אביו של יעקב, משה, היה סקפטי יותר
בתחילה :״אבא אמר שזה לא יכול להיות
אריה,״ מספר המוצא הקטן.

* וסיים ;הנו יעקב ואחותו אורלי מ־המציאה
שלהם. אורלי במיוחד, הפכה

הכלב הידידותי

מלך החיות נשאר מלכותי — בכל הנסיבות. בעת
טיול ברחוב, מגלה כלבלב חולף עניין ידידותי בגולדה,
רוצה לקשור שיחת חולין — אולם הגורה הזעירה מפנה ראשה בקרירות מלכותית.

גילוי אריות

הפעם גדם גילוי האריות להפתעה רבה.

שני החולים £״
מבטים.

חתול —

מול

כפירת

ידיד הילדים
בנם הפעוט של אברהם

בגיל זה, כפירת האריות הינה עדיין כגור חתולים לכל דבר,
סוכנה להשתעשע עם בני גילה — מכל גזע. כמו למשל עם
כהן ואשתו, שעברו ברחוב בעת טיול בוקר סתמי.

למרכז השכונה והכיתה, כשכולם נוהרים
לראות את האריה. אכן, החתול הג׳ינג׳י
הלו ועלה במעלות הפופולאריות.
השמחה נסתיימה כאשר נתגלה בעליה
של הכפירה — תאי דו קאן תאילנדי בן
צ ,3רופיסור לפילוסופיה שהפך מאלף
חיות. באותו יום רביעי השאיר תאי את
הכפירה במכוניתו, יצא לדקות ספורות לענייניו.
הוא לא שיער שהפספוסה, המכונה
גולדה מאיר, תזנק לחופש.
היתר. זו אהבתו לחיות, שהביאה את
תאי לישראל במקום הראשון. הוא היה
עדיין ילד בתאילנד כאשר כל משפחתו
הוצאה להורג, בעיקבות נסיון הפיכה שנכשל•
הוא אומץ בחשאי על־ידי ידידי משפחה׳
הוברח לאוסטריה מאוחר יותר, ושם
גדל. לאחר שהוציא תואר ד״ר לפילוסופיה,

ר ק *אוחו־ יותרגיר ה שהוא מחזיק
ב ב תו ממש אריה
הגיע למסקנה שזה לא זה, יצא לדרום-
אפריקה והחל לומד איליף חיות.

*י קי רקם באיטליה, שם עבד כ-
4מאלף אריות, פגש הדוקטור לפילוסופיה
בישראלי הראשון שלו. כתוצאה מסיפוריו
התאהב בישראל עוד לפני שראה
אותה. בשנה שעברה הגיע ארצה.
הוא התפעל מהישראליות, הפך לידידה
של אחת מהן, המורה לציור נועה פקל.
אך עובדה אחת שאותה למד, היתר, חוסר
האפשרות למצוא תעסוקה במקצועו בארץ.
התוצאה — תאי ונועה מוכרחים
למצוא דרכים אחרות לכסות את הוצאותיה
של הכפירה, שתפריטה היומי כולל
14 בקבוקי חלב מעוקר ו־ 30 ביצים. בלית
ברירה, יוצאים השלושה לרחוב, מאפשרים
לעוברי אורח להצטלם עם גולדה תמורת
עשר ל״י, או להשתעשע איתה, תמורת
חמש ל״י לחמש דקות.
בהתחשב בלוח התעריפים הזה, זכו יעקב
ואורלי גלרטר, שהשתעשעו עם גולדה
יומיים תמימים, במתנת חנוכה יקרה.

הטווו הנווא׳

ללביאה —

אימתנית

0כבר היום ניתן לראות כיצד
תיראה הכפירה כאשר תהפוך
ומלאת הוד, מוכנה לזינוק על טרפה.

רךולווח בינתיים, היא עדיין בלתי
111

מסוכנת — וכזו תישאר
יי •י*
כנראה, מאחר שבעליה מתכנן לאלפה, להפכה לחיית־שעשועים.

חתולתו של יעקב, אותה הביא לביקור בבית הכפירה. בין השתיים התפתחו יחסים תקינים.

כאשר הובאה הכפירה האובדת לתחנת המשטרה,
1 1 1 1 *1111¥$
מיהרה השומרת אביבה מתתיהו להשתלט על ה#
^ 11 1111 11 11.1111/1
מצב, העניקה לנורה טיפול מסוד. משמאל: הדרן י היחידה להרגיז את נולדה ׳היא לנ)0וך
את כף רגלה, כפי שמדגים בעליה. אחרים שעברו נסיון דומה העדיפו לשמור מרחק.

1-- 23

המשטרה באה באמצע ההצגה
ודורשת מהקוהל להזדהות
ישנם אנשים עם כוזנות טובות, כמו מוני יקים, סטודנט שברח
מן הפקולטה למשפטים, כדי לעשות מה שהוא אוהב, ונמצא עושה
זיאמרון, שגם אם המשטרה אינה מאשרת אותו ״מבחינה אמנותית״,
נבר מהלכות שמועות ב״אוף־אוף־ברודוויי״ התל־אביבי, שאם ל־
;;ישהו יש משהו מהפכני לומר, שיציע את זה למרתף.
״מרוב מיקצוענות טועים לפעמים,״ מסביר מוני את החוש המנחה
אותו, ואת שותפו לבעלות על המקום (המקום, היום שני
מרתפים באותו בית בתל־אביב, בן־יהודה ,)156״באים אלינו אנשים
שעברו כבר את כל התיאטראות והגיעו אלינו.
״באווירה משפחתית, בלי כל הפרוצדורות והמנגנונים, אנחנו
מנסים להעלות דברים שיקדמו במשהו את האנשים שיראו אותם.
שלא יהיו רק חוויה רגעית. בארץ, יש שטיפות־מוח של אמרגנים,
משקיעים הון־תועפות וחושבים שכבה יקרבו את הקהל לאמנות.
זו בבר מחלה מדבקת של טימטום.
״למשל, באמנות לעם: הצעתי להם את זה מסתובב, שמוצג
במרתף שלנו כימעט שנה. כל המבקרים טענו שזה גילוי של
תיאטרון אמיתי, מעניין, אבל אמנות לעם אמרו ש,זה לא יילך׳.
והקהל הולך לאורי גלר.״
מוני יקים נשמע מריר. אבל לא בלי סיבות. הוא מתאר את
ניסיונותיו להגיע לסטודנטים צעירים :״קודם כל׳עשיתי דיסקוטק,
עם אווירה קצת מיוחדת, סולידית יותר׳ עם שירי־עם. חשבתי,
לסטודנטים יש טעם ויש דרישות לשמור על רמה. טעיתי.
אחרי חודש התמוטטתי לגמרי. אבל זה לא פלא, שדיסקוטק
לסטודנטים אינו יכול להיות שונה מכל דבר אחר, אם רכז־תרבות
של אוניברסיטת תל־אביב מכרב לקבל את זה מסתובב
להצגה בפני הסטודנטים. הוא טוען ש״הקהל לא אוהב את זה...
שאין ביקוש לדברים כאלה. שרוצים בידור.״
ובינתיים׳ למרתף, באים בכל זאת. באים צעיר״ם, תלמידי
תיכון, אפילו במאורגן. סגן מנהל בית־הספר אחד־העם שלח זוג
מורים לראות את הרופא וגרושתו ופרנה״ם, לפי עגנון, בכוונה
לשלוח בעיקבותיהם תלמידי כיתות. ישנם אחרים הבאים לראות
את זה מסתובב — אבל מה קורה אם בערב כזה של עגנון, או
מונדי או סתם שירי־עם מאירלנד, סקוטלנד ואנגליה, מופיע פתאום
שוטר ומבקש מכמה מן הנוכחים לצאת ולהזדהות?״
וכאן טמונה הסיבה העקרית למרירותם של בעלי־המרתף.
המשטרה טוענת שלא ייתכן לקיים מוסד מעין זה בבית־מגורים,
ואילו בעלי המקום מבקשים אורכה לפחות עד שתסתיים
השנה, עבורה שילמו מראש בעד המהום בתקוזה שעירית תל־אביב
תגלה הבנה ושאר־רוח והעיקר — מקום מתאים.
״איננו מזיקים לאיש, איננו מציגים פורנוגרפיה, ואיננו מוכרים
חשיש, אז למה מציקים לנו בחוסר סבלנות שכזה?״
״מר רבינונניץ׳ מכריז בגאזזה שהוא מקדיש שבעה מיליון
לירות בשנה לתרבות. אנחנו לא תרבות?״
ובאמת, מבט קצר בלוח ההצגות, ועוד מבט במיספר האנשים
המגיעים למרתף מדי ערב( ,מחמישים עד חמישה, ואפילו יהיה
קהל של אדם אחד ההצגה מתקיימת) — האם זו אינה תרבות?

מטוס טוב

תיאמרזן
״בסוף שבועיים — ניו־יורק. התמוטטנו מרוב עייפות, הייתי
בטוחה שנישבר באמצע. כשהגענו לניו־יורק, הייתי כל כך עייפה
וכל־כך חמה, שלא יכולתי לעצום את עיני.
״וזה היה בדיוק לפני ההופעה, בשבילי, כתלמידתה של מרתה
גרהם׳ אחרי שמונה שנים שלא הייתי בניו־יורק, שם למדתי,
היתד, ערב גורלי. המתח היד, נורא. ידעתי שמרתה גרהם תהיה
נוכחת, ופחדתי כל־כך שכשעליתי לבמה לרקוד את ״לתוך
המבוך״ ,הריקוד של מרתה על נושא הפחד, רעדו לי הברכיים בלי
להתאמץ. כאשר חשבתי עד כמה נורא צילצלה התזמורת שהוצמדה
לנו בסיטי־סנטר בחזרה הכללית להופעה זו׳ גם נקשו לי השיניים.
החלטתי לא להקשיב לתזמורת, ולהיאבק בפחד בכל כוחי.
״אחרי ההופעה, ניגשה אלי הגברת גרהם, ובדמעות בעיניים
הודתה לי על הצורה בה הצגתי וייצגתי ריקוד, שהוא ברטים
הביקור שלה.
והיתר, גם ההופעה בפיטסבורג, שנחרתה בזכרוננו בגלל
תקלה. הגענו לשם באוטובוס, כרגיל, בקור אימתני. התפאורה,
וו־,לינוליאום שאנו פורשים על הבמה נסעו כל הלילה, בטראנק
מיוחד. מרוב קור, קפא ד,לינוליאום והיה נוקשה כמו אבן. הגענו
ברגע האחרון לשם, ולא הספקנו לעשות חזרת־היכרות עם
הבמה, וכך קרה שבאמצע הריקוד ״קלעים״ ,כשרחמים רון הצליף
בבמה בשוט שבידו, כמו שהוא מצליף כל פעם נשבר השוט לשניים.
״הוא אילתר ריקוד לשני מקלות...״

אריק! יוצא מהלול
תהיה דעעתכם כאשר תהיה על אריק איינשטיין ותעשיית הפימונים
של הגר שלו׳ ואפילו אם אינכם נמנים על מעריצי חוש־ההומור
של שבלול (אפשר בהחלט להבין לרוחבם) בדבר אחד חייבים
כולם להודות: ללא בדיחות פרטיות, התחכמויות מיותרות ופולחן
הערצה עצמית, כאשר אפשר לשמוע אך ורק את המוצר הסופי
של הצמד איינשטיין־חנוך, מסתבר שוב ושוב כי שניים אלה הם

וכי יכול לקרות דבר יותר נפלא לאמן מאשר מבקר שיכתוב
עליו שהוא הינו אחד הדברים הנפלאים ביותר שקרו לו? ועל
אחת כמד, וכמה כשהמבקר הוא קלייב ברנס, אחד הזאבים
הטורפים הצגות ואמנים, החורץ את גורלם על דפי ניו־יורק טיימס?
ואת הדברים הנפלאים האלה כתב ברנס, לאחר שחזה בשלוש
תכניות שונות, שהביאה להקת בת־שבע לארצות־הברית, כשהרק־

דנית המובילה, היא רינה שינפלד — רקדנית כוריאוגרפית ומורה
לריקוד, ובעצם, כוכבת של ממש. היא מדפדפת בגאודה באוסף
הביקורות הנדיר שהביאה אתה, ואינה מהססת לספר שזה נראה
לה כמעט בחזקת נס:
״הסיור הזה היה נראה ממש משימה בלתי־אפשרית: קודם
כל כל החוף המיזרחי, פילדלפיה, קונטיקט, טורונטו, וושינגטון,
פיטסבורג, הכל באוטובוס צמוד, וזאת אומרת שמונה שעות
נסיעה כל יום. כל ערב היפעה, ושלוש פעמים בשבוע הצגות יומיות.

ממשלת דרום־אפריקה תצטרך טוב לעמוד
על המדוכה ולהחליט מה יחסה לאמנות
הכושית שבתחום שיפוטה. זאת יקרה כאשד
תדון בבקשתה של אוניברסיטת נאטל לשלוח
לפסטיבל התיאטרון הבינלאומי, שייערך
בקיץ הבא בלונדון, להקה כושית
מבני שבט זולו, המגישים גירסה משלהם
ל״מאקבת״ של שקספיר.
אמנם, במבט ראשון קשה למצוא קשר
הגיוני כלשהו בין המשורר מסטרטפורד
והלוחמים האמיצים שחומי־העור, אבל ב־הירהור
שני, הדבר הוא דווקא הגיוני למדי.
את מקום המכשפות ימלאו המכשפים,
שהם עדיין חלק בלתי־נפרד מן המציאות
האפריקאית, והלוחמים עצמם יוכלו לצאת
בהמוניהם על הבימה, במערכה האחרונה,
בקריאות קרב שיקפיאו דמם של כל שוחרי
שקספיר הטרקליני והמתורבת.
את המחזה עיבד לצרכים המיוחדים של
אנשי הזולו, סופר דרום־אפריקאי (כושי
כמובן) בשם ולקום (ברוך הבא) מסומי.
הוא גם יופיע בתפקיד הראשי — מאבאתה
(כך יקראו למאקבת בשפת הזולו).
כל מה שנותר עתה לראות הוא באיזו
מידה מוכנה ממשלת דרום־אפריקה
לתת גושפנקא רשמית לתרבות הכושית
המתפתחת.

נ שיקו ת
ק לי לו ת

אריק איינשטיין

שלום חנוך

אולי היחידים היודעים מה הם רוצים, או לפחות לאן הם שואפים
להגיע, בין כל הפזמונאים בארץ.
תקליטם החדש, פלסטלינה, המכיל את מרבית השירים שנשמעו
כבר בתכניות הטלוויזיה לול, מהווה הוכחה נוספת לכשרונו הרב
של שלום חנוך בכתיבת פיזמונים (אז מה אם הוא מושפע מן
החיפושיות, יש גם השפעות גרועות יותר מהן אינו סובל) ומעבודת
הצוות המסורה שהשקיעו כל הנוגעים בדבר כדי לתת לפזמונים
אלה צורה מלוטשת ומעניינת.
אריק איינשטיין ממשיך להיות הזמר בעל הקול הרך והענוג
ביותר כיום בארץ, וכמה מן הפיזמונים שבתקליט כמו ״מה אתי״
(בעזרתה האדיבה הברוכה מאד של ג׳וזי כץ) או הפארודיה
״אבישג״ מדגימים זאת היטב. ואי אפשר שלא לציין גם את
תרומתו הקולית של חנוך עצמו, שאמנם אינו זמר במובן המקובל
של המילה, אבל מצליח להגיש ברגישות ובטעם, השקולים לא
פעם כנגד היפה שבקולות, פיזמון עדין כמו ״מאיה״.

הכל שחור

רינה שינפלד ורחמים רון

שגט זולו
אימץ או* ש קספיר

אופירה

הדברים הנפלאים של
רינה שינפלד

אמנות

ושוב הלכתי להצגת בכורה. בימת הקיבוץ, בשיתוף עם בימת
צוותא. כאן, חשבתי, אין קולקטיב, אין ועדת רפרטואר נשואת־פנים,
המחפשת מחזות ענקיים לשלושים שחקנים ותיקים, ואין
זה מחוייב־המציאות ששחקן בן ששים ימלא תפקיד של מאהב
מרדן בגיל הטפש־עשרה.
היו כאן שני שחקנים ובמאי. וגם אלה היו יותר מדי עבור
המערכון המייגע (אורכו אמנם כשעה וחצי, אבל אין זו גם
הצגה שלמה) שלא יכולתי להבין, כלל, מה מצאו בו אלה שבחרו
בו, פרט לעובדה שהוא קל ונייד לסיבובים בארץ.
כי שכנים של ג׳יימס סאונדרס דן בחיוורון ובשיטתיות בבעיית
״כי אני לבנה והוא שחור״ אחרי שכל כך רבים עשו את זה הליל תחתית בתיאטרון, המסית וכחום
טוב ממנו. אחרי רכבת
בקולנוע, לשמוע שוב שלהיות נחות זה להרגיש נחות״ ו״שגם
להתייחם לכושי בסלחנות זו אפלייה גזעית״ ,אחרי שתנועת ה־בלאק־פאור
הצעידה את בעיית הצבע מעבר לזה, זה פשוט מיותר.
ואם המערכון עצמו כתוב בלי שאר־רוח, הרי הבימוי לא מוסיף
על כך. צפורה פלד מהלכת בעצבנות בין הכורסה והמיטה, המיטה
והדלת, הדלת והמיטה, וחוזר חלילה, ומנסה להעניק לדמותה את
כובד המישקל של אשה בודדה בכלל
(אלא שהמחזה עני מדי מכדי להביע
זאת) .יוסף קאנץ עצבני מאד בתפקיד
השכן, שגבריותו עומדת לו רק בשטחו
הטריטוריאלי.

ושוב שקספיר. הפעם בפארודיה מוסיקלית.
במסגרת המאמצים ההולכים וגדלים
להביא קהל ולא מכופתר להצגות רציניות
ולהיכלי תרבות למיניהם, החליטה להקת
האופרה סאזלרס וולס הבריטית להעלות
את המחזמר של קול פורטר נשקיני קייט,
שכידוע, מבוסם על אילוף הסוררת של
שקספיר.
הגברת חשופת־החזה בתפקיד הראשי היא
בעצם זמרת אופרה רצינית בשם אן הודארד,
אשר תופיע בתפקיד הראשי במחזמר הנ״ל,
הראשון שהעלתה, אי פעם, להקת סאדלרס
תלם. התיקוות לקופות מלאות מבצבצות
בבירור מכל המיבצע הזה. ותקדים כבר
נקבע. נשקתי קייט היתד׳ להצלחה המיסח־רית
הגדולה של האופרה העממית בווינה.
ועכשיו הגברת אדים דה־פיליפ תוכל בהחלט
לטעון שכל הגופים המפורסמים הללו
מחקים אותה, היא הרי העלתה את
קול פורטר ואת קייט שלו, עוד לפני שנים
באופרה הישראלית. כלומר, למי שלא
ידע, המסקנה מתבקשת מאליה: גם בעולם
האופרה אנחנו הננו אור לגויים. אשרינו
וטוב לנו.
תדריך תיאטרון

* יהודי הדממה (הבימה) מחזהו
השטחי דמוי־כרזה של אלי ויזל מחוויר
שבעתיים על רקע המתרחש במציאות. המציאות
זועקת בעוד שההצגה מייללת.
* * עקידתיוסף (הבימה) מחזהו
המקורי של יורם קניוק, על פרשת יוסף
לישנסקי, נראה בחלקו כפיוט מדוקלם ובחלקו
כמסכת פשטנית, בביצוע חובבני
(לרעד ).של צוות שחקנים צעיר.
כשפל (הקאמרי) הצגת־היוקרה
של התיאטרון, המרשימה ביותר על פני
השטח. לכאורה, בימוי סוער ומישחק מתקבל
על הדעת. אבל, לעומת ההיסטריה ו־ההשתכשכות
בליכלוך, הולכת לאיבוד נשמתו
הרוסית החמה של גורקי, והרוח האנושית
הנעלה, שצריכה להתגלות מבעד ל־ליכלוך,
נחבאת כמעט לגמרי.
* * כוסתן ספרדי (בימות) בידור
באווירה ירושלמית־שכונתית־ספרדית. רבקה
רז, אתי גרוטס, אברהם מור.

נירה רכינושיץ׳ ושלמה

ניצן שרים ומספרים (בימות) ערב
נעים, מוקדש לשירים חסידיים מסורתיים
ובדיחות יהודיות מפולפלות, מועברים בלי
גינוני טכס, ובחן רב.

ה111 לת הזה ״׳׳

רבות מהנשים בציוריו של מנחם גפן, בתערוכה שנפתחה במוצאי־שבת
האחרונה בגלריה צ׳מרינסקי בתל־אביב, מזכירות, בקלסתר!
כמו הדמויות בתמונה זו — שהן חלק מציור שערכו 8,000ל״י.

דליה לביא ואחותה

היתה זו אחת מאותן תערוכות מוצלחות, בה
אין אתה יודע במר להביט קודם: בקירות א
בקהל. נקודת המשיכה העיקרית היתה דליה, הנראית כאן בחברת אחותה מיכל, בת ה־19

מיד! רביא לבר 111717 מנחם גפן, שזוף, לבוש חול
ר *1 1 1 \ 1
צת מלמלה לבנה, חליפו

שחורה וחיוכו הידוע, לצידה של אחת ה
מבקרות בתערוכתו, אהרונה דיין. קיצונית
נילי לימון, בת אלוף שרבורג, מוקה לימון

דליה ובנח

במציאות ובתמונה. בתמונה מימין — ציור
של מנחם גפן ובו דליה, ארוכת שיער ורגל,
ים, מסוככת בכפות ידיה על ראשו של בנה, כשהידיים מזכירות

צורת טלית. בתמונה משמאל: דליה וראובן בן השלוש — בנה מבעלה
ג׳ון סאליבן, ממנו נתגרשה — כפי שצולמו באולם התערוכה
בערב הפתיחה, דליה בשמלת מידי, ראובן במכנסי קורדורוי וז׳קט.

ץ את דליה לביא?״ תמהו השמנא ודי
$ //סלתא איש באוזני רעהו, כשהם סו
קרים את הקירות בגלריה צ׳מרינסקי בתל
אביב, עם פתיחת התערוכה של מנחם גם
שם במוצאי־שבת האחרונה.
הם התכוונו לדליה לביא שעל הקירות
לא זו שבאולם. בזו שהסתובבה באולג
— אי אפשר היה לטעות. שיזופה לאחו
שבוע באילת, בשימלת מידי בצבע בורדו
ומגפי לק חומים, שיער שחור גולש עי
כתפיה ועיניה המפורסמות נוצצות, הסתו
בבה דליה בין האורחים, כשהיא מאפשרו
לכל הרוצה להשוות את הציורים למקור.
היה מה להשוות: רבות מהתמונות ב
תערוכה היו וריאציות על הנושא דליו
לביא. למרות שהצייר, ידידה מנחם גפן
לא הירבה להשתמש בה כדוגמנית, ניכו
היה שהוא השתמש בה כמקור־השראה.
בתערוכה קודמת של מנחם גפן, בגלריו
אוחנה בלונדון, למשל, נכחה לא אחרו
מאשר אווה גרדנר, ציירת חובבת בעצמה
שסיפרה, מלאת התפעלות, כיצד ניסתו
להעתיק ציור של מנחם במשך לילה שלם
כן. כל זה טוב ויפה, אבל מה ברבו
הפרנסה? זו, מסתבר, לקתה קצת בחסר
הקהל דיתל־אביבי, שהירבה לסקור את ה
תערוכה שבין הקירות, יותר מאשר או
זו התלוייה על הקירות, לא הסתער ע׳
הציורים. מאחר שכל עם ישראל חכמים
הם המתינו בסבלנות להוזלת מחירים.
מה שלא הדאיג אתי גפן :״עד שלא חת
חלתי לצייר פורטרטים,״ אמר הוא ,״ל<
התייחסו אלי באמון. מאז שהתחלתי ל
צייר את חנה רובינא וזה יצא דומה לה
התחילו מאמינים שאני צייר.״

**גו לישראלי רק הזדמנות ל
!בימוי
במקלחת
הצלם נברא
]זנ ד, ל (מימין) מכין את הזוג אווה וג׳ורג׳
) רו ב ין לקראת צילום הסצינה במקלחת.

ן 4הפגין ולצעוק, והוא יקפוץ עליה
מיד, בלי לחשוב פעמיים. לא חשוב בעד
מה ונגד מה. העיקר שיש הפגנה. הפגנה
כזו נערכה לא מכבר על הטיילת שבחוף
תל־אביב. קבוצת צעירים וצעירות, החזיקו
בידיהם שלטי פירסומת למוצרי אס קור.
לצרכי צילום פירסומת, הם עשו זאת
בצורה הפגנתית — נופפו בשלטים, צעדו
במרץ וצעקו סיסמאות בקולי־קולות.
תוך כמה דקות כבר התאספו סביבם עוברים
ושבים, שהצטרפו להפגנה, שימשו
בלי ידיעתם כניצבים.
היתד, זו אחת החוויות של צוות שמנה
שלוש דוגמניות ושני דוגמנים, שהשתתפו
במבצע פירסומי יוצא־דופן בעולם הפיר־סום
הישראלי, הנוטה בדרך כלל לשמרנות
ולהתאפקות. החמישה — מלכת־ה־מים
חני פרי, הגרפיקאית והתכשיטאית
נעמי בן־יוסף, הדוגמנית הגרמנית אווה
וידידה הישראלי ג׳ורג׳ רובין ואיש הסרטים
נתן זהבי — ערכו במשך כמה ימים הפנינג
מיוחד במינו. הם היו צריכים להשתולל
בחברת מכונת־כביסה, לערוך אורגיה
של זלילה לתנור חשמלי, לסגוד בסגנון
הארי קרישנה למכשיר טלזזיזיה, ולערוך
מקלחת משותפת תוך התפעלות איו־קץ
מדוד המים החמים.
העניין כולו התחיל כשהחברה המייצרת
מוצרי צריכה חשמליים אלה, קונצרן
אמפא־אמוקור, החליטה ליצור תדמית צעירה
ורעננה יותר למוצריה. למטרה זו תיכ־

התוצו המוגמר

הצילום חסופי שנבחר מראה חמישית במקלחת משותפת.
למרות שלא נראה בו כל מוצר תצרוכת, נועד הצילום
לפרסם את מוצריה של חברת אמקור. תמונה זו מיועדת לפרסם דוד חימום חשמלי. צילום!
תמונה אחת כזו חייב שעות של הכנות — כדי ״לשחרר״ את הדוגמנים לקראת הצילום!

נן הפירסומאי של החברה אליהו טל, מיב־צע
חסר תקדים בתולדות הפירסום בארץ.
באחד הימים הקרובים יוצפו העיתונים
בארץ בסידרה של מודעות — עשר מודעות
בכל עיתון, מודעה לכל עמוד, כשכל
מודעה היא על נושא שונה. למטרה
זו היה צורך לתכנן עשר מודעות צילו־מיות,
שהמכנה המשותף לכולן יהיה כמובן
אחד ממוצריה של החברה המפרסמת, אבל
שכל צילום יהיה יצירה בפני עצמו, ימשוך
את עיניו של הלקוח הפוטנציאלי.

כאילו היו תלמידיו של
011
הארי קרישנא, סוגדים
הדוגמנים למכשיר טלוויזיה. ההיפי במרכד
הוא נתן דהבי, איש סרטים במיקצועו.

רוני פרסם, הגרפיקאי, שתיכנן את ה־מיבצע
וביימו, וגברא מנדיל, הצלם שהוציא
את הרעיון אל הפועל, החליטו לעשות
משהו בנוסח מודרני של התקופה —
צילומים שמחים ועליזים, עם הרבה פרחים
ואהבה, ששמחת החיים תקפוץ מהם
החוצה. היה ברור שדבר כזה אינו ניתן
לביצוע בצילומי סטודיו קרים ומלוטשים.
הם היו צריכים צוות שלא יתייצב מול
המצלמות בתנוחות המלאכותיות השיגר־תיות,
אלא שייכנסו ממש לאקסטזה.
אל ארבעת הדוגמנים המקצועיים היה
צורך לצרף גם היפי אחד לרפואה. הלכו

דולציה ויטה

בדיזנגוף והזמינו כל בעל בלורית ומכנסיים
מרופטים למיבחן. האיש שנבחר פה
אחד בגלל מראהו והתנהגותו הבלתי מק
החינגא
האמיתית של ה״הפנינג״ נערכה באחד החדרים של
מלון שרתון, שם נכנסו הדוגמנים לאקסטזה אמיתית שעה
שחגגו סביב תנור חשמלי. ה״הפנינג״ במקום נמשך שעות בלווי של מוסיקת סוערת.

צועית היה נתן זהבי, עורך סרטים בחברת 1 הסרטים בת־שבע.

ההגונה האסורה״״

נותרה עוד הבעיה הפסיכולוגית איך
להדביק את הדוגמנים בהתלהבות כנה ואמיתית,
שתראה גם בצילומים. לשם כך
היה צורך לשכור חדר במלון שרתון לכמה
ימים, לתת לחברה לאכול ולשתות,
לנגן כל הזמן מוסיקת פוס רעשנית. מסתבר
שלא צריך יותר. העסק התחיל לדפוק.
במשך אותם הימים שבו נערך ה־

הפנינג סביב מכונת־הכביסה והתנור החשמלי
היה צריך רק ללחוץ על המצלמה.

הצוות

ג׳ורג׳,

שביצע את סידרת הצילומים:
רוני פרסם, אווה, גב־נתן
דהבי ונעמי בן־יוסף.

לון שרתון. אחד העיתונים סרב תחילה לפרסמה
— בטענה שהיא נועזת יותר מדי.

ינסו ליצור לאמקור את התדמית שהיא רו
צה בה. מה שהסתבר הוא שאם ענף ה
פירסום הישראלי עדיין מפגר אחרי הנע
שה בעולם בשטח זה, האשמה לפעמיג
היא יותר בעיתונות הישראלית מאשר ב
פירטומאים. חלק מהתמונות המוצלחות בייתי
לא ניתן היה לפרסם, משום שהן
ניראו נועזות מדי, אפילו ללא עירום,
למנהלי מחלקות המודעות.
היפהפיה הגרמנית
1 1ה הדוגמנית
שהשתקעה בארץ אחר שהתאהבה
בישראלי, משמשת כדוגמנית עירום.

במדינה
מתבגרים עלייה
איך להוריד ב חזר ה
א ת העולה החדש

,ליאון דיג׳אן מזירה עלה ארצה מצרפת
בחודש יולי השנה. לפני שבועיים, הצליח
טיפולם הנאמן של פקידי משרד הקליטה
להחזירו בצרפת.
היכרות כאוניה. ליאון הגיע לישראל
לראשונה מיד לאחר מלחמת ששת
הימים. ב־ 1968 בא לביקור שני. על האוניה
הכיר צעירה בשם סילביה אוחיון, שבאה
לבקר את הוריה, המתגוררים בארץ. כשחזרו
שני הצעירים מביקורם, החליטו לעלות
ארצה — ויחדיו.
הם הגיעו כעולים לפני חצי שנה, נישאו
בירושלים, נכנסו לאולפן, והגישו בקשה
למשרד הקליטה לקבלת דירה. שלושה שבועות
לאחר מבן קיבלו תשובה. עמרם בן־
עמי, פקיד משרד הקליטה המטפל בדוברי
צרפתית, הוד״עם שבקשתם נדחתה. הוא
לא סיפק הסברים.
תינוק -כחוץ ז ליאון וסילביה
הגישו בקשה נוספת. הפעם היא אושרר״
אך בן־עמי הודיעם כי אינו יודע מתי בדיוק
יקבלו את הדירה המובטחת.

זה חדש. זה מלהיב.
זה עלול להיות גם
קצת מסובך. אולם.
הקשיבי. החיים יכולים
להיות קלים יותר
בשבילך. סמפוני
סמפקס ־ ההגנה
ההיגיינית המודרנית
לשימוש פנימי ־
מסלקים ומשכיחים
.׳מים קשים*.
יתכן שאינך יודעת
זאת. אולם סמפוני
סמפקס פותחו ע־י
רופא, למע! נערות
כמותך לפניס ^ שנה
ומעלה. אינך יכולה אף
להרגיש בהם כאשר
הם מונחים במקומם
כראוי.
אולם, הסוב ביותר
בהם הוא,
אולי. כי דבר
אינו מפריע
לך בפעילותך
השיגרתית. א ת
ממשיכה לעשות
כלמה שברצונך־
ללא כל הגבלות.
את מרגישה תמיד
בסוחה וחפש׳ה.
זכרי. הן העמפון
ס מפקס והו שפופרת
ההחדרה, ניתנים
לסילוק ב שסיפה. אי!
פשוס מזה.

— הבית עוד לא

ישראלים בחו״ל
אין גביא בעירו צבי הקר הוא אדריכל ישראלי, שהתפרסם
לאחרונה בעולם בשל תוכניתו המקורית

דו נציגי צד,״ל שבחנו את תוכניתו ,״אבל
איננו יכולים לוותר על הניקוי היום יומי
מתחת למיטות. זהו אקט חינוכי לגבי החייל.״

אופטימיות,

למרות

האכזבה.

עתה,
תפותח השיטה החדשה על־ידי האמריקאים,
שאינם נזקקים כנראה לאקטים
חינוכיים. בשלב ראשון תופעל השיטה במגורי
סטודנטים, הקר נתבקש כבר לבחור
באוניברסיטה מתאימה, שתוכנית הפיתוח
שלה ורמתה החברתית יבטיחו הצלחת
מקסימלית.
נסיונותיו המאכזבים בישראל לא ייאשו
את הקר. אפילו בהתפתחות האחרונה הצליח
לגלות את הצד החיובי :״אין דבר,״
ניחם את שומעיו .״לאחר שנפתח את השיטה
בעזרת הטכנולוגיה האמריקאית, נצליח
ביתר קלות להחדיר אותה לישראל
— שם נולד הרעיון.״

אדריכל הקר ליד דגם תוכנית מרכז מונטריאול
טלפון מקרן המיליונים

ליאון הסביר לפקיד בי אשתו בהריון,
תלד בעוד כחודש, ובחדרם הצר באולפן
אין מקום לתינוק. כאשר לא נענה, לא על־ידי
בן־עמי ולא על־ידי הממונה עליו׳ משה
גור, פנה ליאון אל מזכירו של טדי קולק,
ראש עיריית ירושלים. זה קיבלו בסבר

עולה סילכיה דסירה
המפתחות כבר היו י-ד

עולה ליאון דסירה

הי מ אי ם הזדי ם —
יישארו מצח

נקי כעת עמפוגי
טמפקס. ניתן להשיגם
בשתי דרגות ספיגה.
דגיולר וסופר.

הגנה סניטרית לסימוש פנימי
להשיו בבתי סרקחת ובחסרוקיות
!ובחרות. הסעודוות בקבלת דונסאות
וחוסר הסברתי ישלחו 45 אד בבולי
דואר אל היבואדס איתוסס-איספקס
נעיס, חדאביב. רחוב •רפיה! •נ

פנים יפות, הבטיח לעזור כפי יכולתו.
למחרת פנה ליאון שוב לבן־עמי, זכה
שוב בתשובה שלילית. עצביו המתוחים
בגדו בו, והוא התפרץ, הפך ספסלים וחפצים.
מפתחות
לבית שאיננו. יומיים לאחר
מכן נעצר ליאון, הובא יחד עם סיל־ביר,
למשטרת ירושלים, הואשם שם בהכאת
בן־עמי ופקיד נוסף שהיה בחדר.
ליאון הכחיש כי נגע בפקידים, הודה רק
בהתפרצות נגד הריהוט .״בכל החיים שלי,
הייתי בבית־סוהר רק פעם אחת,״ אומר
הוא ,״באושוזיץ, ב־ ,1943 יחד עם אבי,
שנפטר שם. עכשיו זה הפעם השנייה —
דווקא בישראל.״
ב־ 16 לנובמבר הומזן ליאון לחברת
עטידר, קיבל את מפתחות דירתו. הוא
פנה לכתובת שקיבל, גילה בניין לא גמור.
הוא נטל את סילביה, חזר לצרפת.

לפיתוח מרכז מונטריאול על־ידי הקמת
מיבני מגורים בצורת גשרים מעל הנהר
סן־לורן (העולם הזה .)1713 גם בארץ נודע
שמו — בשל מיבנה בית־הכנסת שהקים
בבסיס צה״ל ליד מיצפה רמון.
הקר ישב, לפני מספר שבועות, באולם
הישיבות של מועצת עיריית מונטריאול,
כשהוא דן עם נציגי העירייה בפיתוח תו־בניתו,
כאשר נתקבלה עבורו שיחה מניו־יורק.
היתד,
זו שיחה מפתיעה: נציג של קרן
פד רד המפורסמת, המעניקה מענקי מחקר
במאות מיליוני דולרים לשנה, בישר לו תי
הנהלת הקרן החליטה לממן רעיון אחר שלו
— שיטה חדשה של בניית בתי מגורים,
שבה הדירה והריהוט הם מיקשה אחת,
בנויים מאותו תומר.
הליכלוך דרוש לצה״ל. לצד ההם-
תפעה הנעימה, לא יכול היה הקר שלא
להיזכר אותו רגע בפסוק התנ״כי אין נב-א
בעירו. שכן בעשר השנים האחרונות הוא
התרוצץ, יחד עם הוגה הרעיון, הפרופיסור
נוימן המנוח, ממוסד אחד למשנהו בישראל
— לשווא. לא היה מי שיקנה את הרעיון
החדש והנועז. מכולם, הגדיל לעשות דווקא
צה״ל .״המיטות הקבועות יביאו אמנם
לחיסכון במקום ולאחזקה קלה יותר,״ הו׳

הימאים הזרים בצי הסוחר הישראלי היו
מאז ומתמיד כצנינים בעיני כולם. מרגע
בו החל לפעול ברצינות, נאלץ צי הסוחר
להישען על כוח אדם זר. בקווי טרמפ, בהם
אין הספינות מגיעות כלל לנמלי ישראל,
הגיע חלקם של הימאים הזרים ל־8ד אחוז.
אולם אף בקווי הבית הגיע האחוז ל־— 27
מצב שעמד בסתירה לכל שיקול, הן ביטחוני
והן רגשי.
עתה מסתבר, כי מצב לא לא ישתנה. כל
הדיבורים וההבטחות, במשך השנים, בדבר
חיסול הבעייה, היו פיתפותי סרק: הימאים
הזרים ימשיכו להפעיל ספינות ישראליות
— לפחות, בעתיד הנראה לעין.
ניסים — אין. הסיבה: הנגע פשוט
אינו ניתן לחיסול. המחסור בימאים הוא
תופעה אופיינית לכל ארצות השפע — ובמישור
זה נחשבת ישראל לארץ שפע, המייבאת
כוח אדם. התופעה חמורה אצלנו
אף יותר, עקב היעדר מסורת ימית, תדמיתו
הלא־חיובית במיוחד של הימאי, ובעיקר תנאי
עבודתו הקשים והפיצוי הנמוך יחסית.
כאשר אלחוטאי על אוניה, החייב להיות
בעל רמה מיקצועית גבוהה, משתכר פחות
מאלחוטאי על היבשה, שהוא בדרגה הרבה
יותר נמוכה ממנו — התוצאות ברורות.
במקום להילחם׳ אם כן, בתופעה זו כדון
קישוט בטחנות הרוח, החליט עתה משרד
התחבורה להכיר בקיומה, ולכלכל את מעשיו
ותוכניותיו תוך הכרה שהיא גם תמשיך
להיות קיימת.
רפואה שלמה -אין. יחד עם זאת,
מתכוננים האחראים לנושא לנסות ולצמצם
ככל האפשר את מספר הזרים: באמצעות
הרחבת החינוך הימי בקרב הנוער בארץ,
עידוד אגודות ספורט ומועדונים ימיים, ובעיקר
— הטבת תנאיו של הימאי הישראלי.
בעתיד הרחוק יותר תחול הקלת־מה במחסור
בימאים ישראליים בעקבות מגמת
האוטומציה הגוברת והולכת בענף. מגמה
זו תאפשר בקרוב הפעלת אוניה בת חצי
מיליון טון, על־ידי צוות של 15 איש —
לעומת ספינה קונבנציונלית כיום, בת —10
30 אלף טון, הדורשת צודת בין 20ל־40
איש.
אלא שגם מיכון העתיד לא יביא לרפואה
שלמה. התחזית הוודאית: הימאים הזרים
יישארו תופעת קבע.
העולם הזה 1739

גוז* .>1(1ויווו![*1!*;,ותו

1ו ע 11 0 3ז 5י § 0ף

הווולת הזח 4770

גילדסטאר

] *1 1 1 1 1 *1ץ העול הו ה

קולנוע

צנזורה

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ״תשבץ
1739״ .בין הפותרים יוגרלו 3פרסי ספרים,

מאוזן :

מאונך :

.1כוכב לכת .5 .אלה, התחייבות חמורה.
.9מילת תנאי .10 .מדינה אפריקאית.12 .
מעשר המכות .13 .מילת זרוז .14 .ארטיסט.
.16 סם, רוש .18 .עורג .19 .זמרה.20 .
מרגיש .22 .בושם .24 .יבשת מוקפת ימים.
.25 ריקוד .27 .אש .28 .אנרגיה, כוח נפשי.
.29 כלי רוסי להכנת תה .31 .ניגוד, הפרכה.
.32 מטרה .34 .חבל חזק .35 .בנין .36 .נהר
ברוסיה .37 .גז המשמש למילוי צפלינים.
.40 מיתקן להשקאה .43 .פניית כבוד בספר־דית
.41׳ .צעד .46 .צמח בראשית צמיחתו.
.48 אבותינו אכלו אותו במידבר .49 .בעזרתן
עפה הציבור .51 .סימן, אות .52 .החביא
.54 .בד .55 .רעד .57 .גבר צעיר.59 .
זה אבר מרכזי של מערכת העצבים.60 .
אלגוריה .61 .מדון, ויכוח חריף .62 .חזר.
.63 ציודי לשבת .64 .קטילה .65 .בעל חי
ימי גדול.

.1עבודה .2 .מוסד בינלאומי .3 .אוניברסיטה
אמריקאית .4 .סוג בושם .5 .אשת
אברהם .6 .ענף עבה .7 .עב .8 .כינוי גנאי
לגרמנים במלחמת העולם השנייה .11 .אליל
כנעני .12 .מקום נישא .15 .כמעט שנסע
לשיחה עם נאצר .17 .חותנו של יעקב.18 .
ישר, חפץ הוא כזה .19 .שחקן קולנוע וולשי
ידוע .21 .שקט׳ רגוע .23 .נהר באנגליה.24 .
לביא .26 .משחקים בו בחנוכה .28 .מעתיק
מלשון אל לשון .30 .חברים, ידידים.31 .
אטום .33 .אסונה בכוח אלוהים .34 .עיר
כוהנים במצרים העתיקה .38 .מדינה מזרח־תיכונית
.39 .לבנה לכיסוי גגות .41 .חודש
עברי .42 .שינאה .44 .ארגמן .45 .מלך במחזה
שקספירי .47 .תרבוש, מיצנפת מוסלמית
.49 .נטה ליפול .50 .גשם .53 .היום
הבא .54 .הנהיג את העם במידבר .56 .קליע
מונחה .58 .פלדה .60 .קוסם .62 .בתוכו.

חשב? 7>9ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

כ !<11

את התשובות יש לשלוח ננל־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה:
״חשבץ 1739״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. הטוננד האחרון למישלוח
הפיתיון — .6.1.1971

נין הפותרים נכונה יוגרל סרס כספי סל 20ל״י ועוד 3פרסי ספרים.

פורנוגרפיה —
עגיין של גיאוגרפיה
אם יש מי שסובר כי צרת רבים היא
חצי נחמה, אז אולי יש מן הברכה בכך
שלא רק ישראל זכתה בצנזורה מוגבלת
ומשונה, אלא גם ארצות אחרות בעולם.
וזד, מסתבר שוב מקורותיו של סרט חדש
בשם ימים שקטים בקלישי, שצולם בצרפת
על־ידי הבמאי הדני יאנם יורדן טורסו.
במקור, ימים שקטים בקלישי הוא ספר
מצויין מאת ד,נרי מילר, מחבר חוג הסרטן
ואחד הסופרים הראשונים אשר העז להכניס
פורנוגרפיה כחלק בלתי־נפרד מיצירה ספרותית.
הספר תיאר חלק מן התקופה שבילה
מילר בפריס, תקופה שבה רעב אמנם
ללחם, אבל הקדיש את עיקר מעייניו לא
למציאת פרנסה או להשחזת כשרונותיו הספרותיים,
אלא בחיפוש מתמיד אחרי מיש־גלים,
כיאה לצעיר אשר הגיע מאמריקה
השמרנית לפריס ר,״נאורה״.
הספר היה כמין סטירת־לחי בפני כל המייצג
את המוסר הבורגני, ונאסר, כמרבית
ספריו של מילר דאז, להפצה בארצות־הברית.
הוא הודפס רק בצרפת, במהדורה
אנגלית בכריכה ירוקה. שם היה לאבן דרך
נוספת בהתקדמותו של מילר לקראת עמדה
כאחד הסופרים החשובים של אמריקה בחצי
הראשון של המאה.
טוב רק ללורד. אבל מישהו, כנראה,
הולך אחורה במקום קדימה. כאשר עשה
הדני, טורסן, את הסרט, תוך נאמנות רבה
למקור, והקפיד על האווירה החצופה והנועזת
שבו, היו דווקא הצרפתים׳ הראשונים
אשר מיהרו לאסור את הצגתו.
ד,נרי מילר עצמו לא איחר להגיב :״הסרט,
יהיו חסרונותיו האמנותי ם כאשר יהיו, נאמן
לרוח הספר. ראיתי את הגירסה השלמה
והתרשמתי מכל סצינה. כאשר כתבתי
את את הספר, היו אלה הצרפתים שעודדו
אותי, ובתמיכתם בלבד יכולתי להמשיך. אז
מה קרה עכשיו?״
התשובה היא אולי: דה־גול קרה שם.
גם באנגליה לא שפר גורלו של הסרט.
לאחר שלורד טרבליאן, הצנזור הבריטי המפורסם,
אשר הודיע כי יפרוש בקרוב כדי
לפנות מקומו לאיש צעיר יותר, חזה בסרט
בשלמותו, הגיב! ״זה יותר מדי ברור
מבחינה חזותית. אילו אישרתי אותו להצגה,
היו רוגמים אותי באבנים. אבל אני
חושב שהוא טוב מדי לשוק הסרטים ה־פורנוגראפיים,
והייתי רוצה שתימצא איזו
דרך שהיא להראות אותו בפני הקהל הנכון.״
כלומר,
לורד טרבליאן מבין את הערך
האמנותי של הסרט, אבל אינו סומך על
החוש האמנותי של הקהל.
פיפי באימכטיה. מה שהפחיד את הלורד
הנכבד במיוחד הוא עצם השקפת החיים
של גיבור הסרט, המוכן תמיד לוותר
על ארוחה למען חמוקיים נאים, השפה הנועזת
מאד בה הוא משתמש, וסצינות אורגיה
בין נערה בת ארבע־עשרה לשני גברים
זרים, או אורגיה אחרת המסתיימת כאשר
גיבור הסרט מטיל מימיו באמבטיה,
בה הוא טובל יחד עם שתי פרוצות (אפילו
דויד אבידן לא הרחיק לכת עד כדי כך).
באמריקה, כפי שכבר קרה בעבר, הלכו
מפיצי הסרט לבית המשפט, כדי להסיר את
איסור שלטונות־המכס, אשר לא התירו את
כניסתו ליבשת קולומבוס. ובפעם הראשונה,
מאז הנאהבים של לואי מאל, באו
המפיצים וטענו שערכו האמנותי של הסרט,
ולא השליחות החברתית שבו (שליחות, מאחוריה
מסתתרים מרבית הסרטים הפורנוגרפיים
מגרמניה או מדנמרק המגיעים לאמריקה)
הוא זה שצריך לקבוע אם לאפשר
הבאתו או לא.
השופט, איש מבוגר, אשר הודה בפה
מלא כי ימים שקטים בקלישי אינו סרט
לפי טעמו, הוציא בכל זאת פסק־דין בו הוא
מציין שיש להתיר את הצגת הסרט ,״מאחר
ומומחים לעניין הסכימו פה אחד שיש בו
ערכים חשובים, מה עוד שעירום ומין אינם
עוד דברים נדירים במיוחד בתקופתינו.״
ישו +סמים. מובן מאליו שהסרט
לא נתקל בשום קשיים בארצות סקנדינביה,
שם הוא מוצג בגירסתו המלאה, וזוכה אפילו
לביקורות טובות.
בינתיים, הבמאי טורסו, הרואה עצמו כ־איש־מחתרת
במלוא מובן המילה, מתכונן
להדהים את צופי הקולנוע בשני סרטים נוספים.
האחד, מבוסס על סקסוס של אותו

הנרי מילר, המתאר בצורה סרקסטית מאד
את אוויליות החיים בניו־יורק, ואילו השני
— סרט על חייו של ישו הנוצרי, שינסה
להסביר את כל התורה הנוצרית ב״תיאוריה
של מין וסמים״ .בין היתר, מתכונן טורסן
להכניס לסרט פעילה מתנועת־החופש לנשים׳
אותה הוא יצלוב בכיכר העיר.
מיותר לציין שאם מישהו ירצה לראות
את סרטיו של טורסן, מוטב שיזמין כבר
כרטיס־טיסה. בארץ לא יציגו את סרטיו.
או שהם מדברים על מין, או שהם תוקפים
מעצמות ידידותיות (לעג על ניו־יורק) ,או
דתות אחרות (נצרות).
או שמא, לפי ההגיון המפורסם של הצנזורה׳
ניתן יהיה כבר לראות אותם בשבועות
הקרובים?

ניצוצות
בי קו ר ת צוננת
ל רו דג סקי
אחת הראשונות שקפצה על חוק הגירושין
החדש באיטליה כעל שלל רב היתד, כוכבת
הקולנוע דינה לולוכרידידה .״אני
אחת הנשים האיטלקיות שמצאו את עצמן
כבולות בכבלי הנישואין באיטליה למרות
שקיבלו גט מבעליהן בארצות־חוץ,״ אמרה
ג׳ינה בת ה־ .42 לא מכבר פנתה ג׳ינה ל־ואתיקן
כדי לקבל הכרה רשמית בגירושיה
מבעלה היוגוסלבי מילקו סקופיץ, ש
השלישייה
באמבטיה ב״קלישי״
לורד זקן אסר, שופט זקן התיר

נערכו ב־ 1969 באוסטריה. מילקו נשא בינתיים
לאשר, בסקוטלנד זמרת סופראן אוסטרית׳
אבל גיינה עדיין נחשבת באיטליה ככוכבת
הקולנוע האמריקאית
נשואה.
לי רמיק .33 ,נישאה השבוע בלונדון לבמאי
הבריטי ויליאם דורי גואנס,30 ,
שרק לפני מספר חודשים התגרש מאשתו,
השחקנית ולדי גרסון, אחרי שהאשימה
אותו בניאוף עם לי רמיק. לי רמיק עצמה
התגרשה כבר לפני שנה מבעלה, במאי ה־טלודיזיה
האמריקאי ואבי שני ילדיה, כיל
כוכב הפופ הבריטי הקולראן.
מפורסם,
מיק דאגו״ ,איש האבנים המתגלגלות,
שנדון פעמיים בעודן שימוש בסמים,
החליט לתרום את כל ההכנסות מ־בכורת
סרטו האחרון הופעה לטובת מוסד
העוזר למכורים לסמים 8 ! .סרטו הראשון
של שמואל רודנסקי בגרמניה לא
זכה בביקורות נלהבות כל כך כמו הופעתו
של השחקן הישראלי במחזמר כנר על
הגג. רודנסקי משחק בתפקיד ראשי בסרט
היינטיה ידידי הטוב, סרט המבוסס על
סיפור ילדים מפורסם בגרמניה, המספר על
ילד המחפש אחר אביו, נהג מירוצים שהעולם
הזה 1739

נעלם. הביקורת בגרמניה קטלה את הסרט,
לא ציינה לשבה במיוחד את רודנסקי, המופיע
בו אחר שהפך כמעט אליל בגרמניה.

מ> ,כוה
ולמה בכלל?

תדריך
תז-אביב
הם יורים גם כסוסים

(פאר, ארצות־הברית) — תיאור מדכא ומכאיב
של תחרות־מחול מאראתונית, בימי המצוקה
באמריקה, המוקיע את אגדת השפע
האמריקאית: במירוץ המטורף אחרי אשליית
העושר והרווחה הכלכלית זוכים בני־אדם
לגורל נחות יותר מגורלם של סוסים.
בימוי, מישחק וצילום מופתיים.

מאש (תל־אביב, ארצות־הב־

דית) — בית־חולים של שדה, גוויות עוברות
ושבות, סדינים מגואלים בדם׳ ובני־אדם המאבדים
את צלם האנוש ומזלזלים במוסר
המקובל רק משום שזו דרכם היחידה להישאר
מחוץ לכותלי בית־המשוגעים. סאטירה
חריפה נגד המלחמה.

אם גת, אנגליה)

סאטירה על מוסכמות ישנות ומישטר ההורים,
המורים והפנימיות שהפכו את הנוער,
לדעתו של לינדסי אנדרסון, הבמאי,
למורד חסר־רחמים.

מי (חוד, תל־אביב; צרפת) —
סרט־מתח, המנסה בכל מאודו
להיות מיסתורי ויומרני בצילומים
ובצורת ההגשה, אבל אינו מצליח אלא להיות שיגרתי,
ברגעיו היותר טובים.
זהו סיפור על שני נאהבים הרבים ביניהם, עולים למכונית.
הוא נוהג כמטורף, המכונית מחליקה מצוק גבוה
ישי לתוך הים, היא מספיקה לקפוץ החוצה, ואילו גופתו
של הנהג אינה נמצאת בתוך המים. אחיו של הנהג אוסף
את הנערה ומחזיר אותה לפאריס, בין השניים נוצר קשר
סנטימנטאלי, אבל מעיב עליו גורלו הבלתי-ידוע של מי
שנפל עם המכונית לים.
ההגיון הבריא אינו בין התכונות הבולטות של סרט זה.
העלילה מתפתלת ומתלבטת, משנה את כיווניה בהתאם
לרצונותיו השרירותיים של הבמאי, ליאונרד קיג׳ל, שנדמה
כאילו לאורן כל ההסרטה לא תחליט עדיין אם הוא רוצה
להפחיד את צופיו, לבדרם בדיאלוגים קלילים (כותב התסריט
הוא פול ג׳גוף, מאנשי קלוד שאברול) ,או ליצור יצירה
מוסרית נעלה עם לקח חינוכי בסופה.
ישנם אמנם בסרט כמה אתרי-צילום שנבחרו בטוב־טעם,
כמו הגלריה החיצונית של חנות הכל־בו הענקית ״גלרי

גז 1ןומרי (שדרות, ארצות-ה־

אן שד אלף הימים

אנגליה) — כדאי לראות את ריצ׳רד ברטון
כמאהב המלכותי הידוע, רק משום שעליו
לאהוב את ג׳נבייב בוז׳ולד, שהיא גם יפה
וגם מוכשרת בתפקיד אן בוליין.

שים אוהבות

(סטודיו, אנג
ליה)
— סרט המקסים את העין בצילומו,
ושובה לב במישחקם של אוליבר ריד, אלן
בייטס וגלנדה גיקסון, המצטיינת בין הנשים.
פניה ומקומה של האהבה בחיי גיבוריו של
די. ה .לורנס, ועל פי ספרו הנודע.

* * עד יחיד לרצח

(בן־יהודה, אנג
ליה)
— הצירוף הבאנאלי במיקצת של
•דמיון ילדותי (מרק לסטר) ,שמץ־של־רומנ־מיקה
(סוזאנה ג׳ורג׳) ,כשהם מתובלים במזימה
לחסל נשיא מדינה אפריקנית —
מצליחים למשוך קהל — מעל ומעבר למצופה.

לאפאייט״
,ואיכות הצילומים של ז׳אן בורגואן (צלמו של
ולס ב״מר ארקדין״) גבוהה. נוכחותם של רומי שניידר ומוריש
רונה, במישחק שאינו טוב ואינו רע מן הרגיל אצלם,
עדיין אינו עונה על השאלה הגדולה :״מי?״ או בנוסח
אחר: מי בכלל צרין סרט שכזה ן

אמי>קה:
פרה מו פרעת

ברית) — שני אנשים מחפשים מיפלט מן
הבדידות ומגלים שהעמדת פנים היא אחד
המכשולים העקריים בדרכם. מיה פארו ו־דסטין
הופמן כובשים את הלב, בסיפור מלא
הומור ונוגע ללב.
(גורדו!,

שגיירר זבגיגבזי.־ גזי צריך?

אהבה חופ שית (פריס, תל-
אביב ן ארצות״הברית) — מי שזוכר
את ״הנוער לשלטון״ ,יזהה
מייד את ה״עידון״ ו״הגישה האמנותית״ המאפיינים את
הבמאי רוברט תום, ואת ״אמריקן אינטרנשיונל״ — החבים
עבורה הוא עובד .״אהבה חופשית״ הוא המשך ב״רוח
הביקורת הקונסטרוקטיבית״ של אותו סרט גאוני, עשוי
בידי אותם גאונים עצמם.
אז ככה: אמריקה של היום אינה אלא משפחה טובה :
האב, מיליונר הומוסכסואלי ובעל אופי של סמרטוט. האם׳
יפהפיה אבל חשפנית לשעבר, המאוהבת רק בעצמה,
ובעיקר ביהלומיה. הבת, מיפלצת שמנה וחסרת-חן, שזכתה
בכספי ההורים, אך לא באהבתם. לתון ״השילוש הקדוש״
של אמריקה הישנה פורצת הרוח הצעירה, בדמות זמר
״פופ״ עם שלושה מלווים.
האליל הצעיר מתנה אהבים קודם כל עם הבת, אחר-כך
עם האם, וגם האב, כנראה, לא יצא נקי מן העסק. מוסר
ההשכל הנעלה: עולמם המיושן של רודפי־הבצע הרכושניים,
המסתירים את סטיותיהם וריקבונם מאחורי חזית
נוצצת, מתמוטט עתה כליל, כאשר צעירים שאינם מעריכים
את הכסף (כי יש להם בשפע) ואינם מתביישים בריקבונם
או בסטיותיהם, תופסים את רסן השלטון•בידיהם.
אפילו ג׳ניפר ג׳ונס המנוסה והוותיקה נראית כמגזימה,

ניר זכריגזבגזפר.־ רע 1כ ב נגגז כזרם־/ן
והצעירים הולי ניר (הבת) וגורדון כריסטופר (הזמר הנואף)
מתאימים מבחינה חזותית — אבל באשר למישחק
חבל שאי-אפשר להסתפק בשמיעת הפסקול של בארי
מן וסינטייה וייל, כי הוא המשכנע ביותר, ואומר בכמה
פיזמונים מה שהסרט מנסה לנפח במשן שעתיים.

ירושלים
פאטון

(אוריון, ארצות־הברית)

קצת מתח
ב נו ס ח ישן

— בבואה נאמנה לגנרל המושמץ ביותר
במלחמת־העולם השניה, שהעז לסטור על
לחיו של חייל פחדן. מישחק מצויין של
ג׳ורג׳ סי. סקוט כפאטון.

במילנו ( א רנון, איטליה) —

הניאו־ריאליזם של ויטוריו דה־סיקה בשיאו:
מציאות של עוני ורפש אינה מצליחה להחניק
את נשמותיהם הצוהלות והחולמות של
גיבוריה.

אלה הס החיים

(חן, צר

— התאונה הקולנועית ביותר בתולדות
הקולנוע היא שיאו של סיפור אהבה בין
רומי שניידר למישל פיקולי.
חיפה חלו רולי

(זיו, ארצות־הברית)

— מחזמר קלוש, המפגין את חוש־ההומור
היהודי של ברברה סטרייסנד ואת איכותה
הזימרתית בצורה חיוורת, לעומת מצחיקתת,
מה עוד שוולתר מתאו גונב ממנה את ההצגה.
סרט פאר.

נוסע עובר בגשם

(מוריה,

הגברת ב מכוני ת (מוגרבי,
תל-אביב; אנגליה) — סרט-מתח
בנוסח הישן עם וזרבח הפחדות,
הרבה תפני ת, ובעיקר המון פרטי״פרטים חסרי-חשיבות
בסיפור עצמו, אשר מבלבלים באופן יוצא מן הכלל.
הבמאי, איש ותיק ומנוסה, אנטול (״ליל הגנרלים״)
ליטוואק, והסיפור, מאת סבאסטיאן ז אפריזו, סופר צרפתי
שזכה כבר לתהילה הודות לתסריטים שכתב ל״שלום ל-
ידיד״ ול״נוסע עובר בגשם״ .אבל הפעם, אין זה סיפור
ייייוי1! -!1יווועתו.

מזכירה נאמנה, אחרי לילה של שעות נוספות בבית
מעבידה, מסכימה ללוות את המעביד ואת אשתו לנמל״
התעופה, ולהחזיר את מכוניתם הביתה. בדרך מאורלי לפריס,
מתחשק לנערה לצאת לטיול של כמה ימים ל־ריביירה
הצרפתית, במכונית הפאר. ואז היא עולה על עק״
בות מוזרים של נערה זהה, שעברה כנראה את הדרך
בכיוון הפוך, כמה שעות לפניה, והיא מוצאת את עצמה
מסובכת בפרשה של זהות כפולה. בינתיים מצטרפים אליה
גופה חמושת רובה, היפי חסר דאגות, נהג משאית גברתן,
ועוד ועוד.
סמנטה אגר, בתפקיד הראשי, היא גברת חביבה מאוד
בשל אישיותה, אוליבר ריד וג׳ון מקאנרי (מרקוצ׳יו מ״
״רומיאו ויוליה״) נוכחים כאן, אם כי אינם עושים שום

גזגץ אנרי זסיגזגבוזז אגר.־ גגז רזבזז זזזיפי
דבר מעייף מדי, והנוכחות החיונית ביותר הפעם היא
דווקא זו של הצלם, קלוד רנואר (נכדו של רנואר הצייר)
ושל המוסיקאי מישל לגרנד, שפיזר שפע של אפקטים
אלקטרוניים, הרומזים על כן שלאחר שהות באמריקה,
הוא מעדיף תכסיסים ופעלולים על מוסיקה של ממש.

צרפת) — הלהיט הקופתי ביותר של רנה
קלמנט (במאי) וצ׳רלס ברונסון (שחקן).
מותח.
העולס הזה 1739

פילגשו של נשיא הפיליפינים, שהקליטה
בחשאי את אירועי חדר־המיטות שלהם,
מכריזה במסיבת־עיתונאים
הוא החליט לסיים את הרומן. שר־ההגירה
הפיליפיני התייצב בדירתה של דובי ב־הילטון,
הודיע לה שעלי־ לצאת את הארץ.

נמלטה
לבסיס
חיל־האוויר

דובי בימס
ך״מיטה — הוא נפלא. מי כמוני
״ לצריכה לדעת. הוא היה בא אלי שלוש
פעמים ביום. הוא אוהב מאוד להירגע בחברת
אשד.,״
הכרזה זו, במסיבת עיתונאים שהתקיימה
לאחרונה במלון הילטון במנילה גרמה
לשערורייה בעיר הראשית של הפיליפינים.״
שכן בעוד הדוברת היתד, שחקנית קולנוע
אמריקנית, יפהפייה וסקסית אך לא מפורסמת
במיוחד, בשם דובי בימס — הרי
האיש שעליו סיפרה את הפרטים המעניינים
היה לא אחר מאשר נשיא הפיליפינים,
פרדינאנד מרכוס.
מה עוד, שהיא חיזקה את טענותיה בסרט
מוקלט מפגישות האהבים שלה, השמיעה
בפני העיתונא ם המרותקים הקלטה
של אנקות אהבה ולחישות פרזידנטליות —
אותן. הקליטה, לדבריה, בעת ביקוריו האינטימיים
של הנשיא בחדר־המיטות שלה.
וכאילו לא היתר, הפרשה מסעירה דייה
לכשעצמה, הרי שהתווסף לה עוד נופך
פיקאנטי, כאשר השתרבב לתוכה לא אחר
מאשר שמו של האפיפיור בכבודו ובעצמו
— אשר סייע לנשיא להיפטר מאהובתו.

*ץ ני לא זבובה טפשה,״ היתה תשו־בת
היפהפייה הסוערת. היא ארזה את
חפציה, עברה להתגורר באחד מבסיסי חיל-
האוויר האמריקני ליד מנילה.
באותו זמן החל מופץ בפיליפינים הסרט
נדהרליקה, המתאר את מאבקו של הנשיא
מרכוס בימי מלחמת העולם השנייה
נגד היפאנים שכבשו את הפיליפינים. דובי
שיחקה בסרט את התפקיד הראשי, אך
למרות זאת הופיע שמה במודעות הפיר־סומת
באותיות זעירות. גם קולה, על פסקול
הסרט, הוחלף בזה של נערה פיליפינית.
דובי הגישה תביעת פיצויים על כרבע מליון
דולר.

שומרי־הראש
מאיימים
יה זה זמן קצר לאחר מכן שהיא
ן ן חזרה והופיעה שוב במנילה, כינסה
את אותה מסיבת־ע תונאים מפורסמת
בהילטון, והשמיעה את מכשיר ההקלטה
ששכן דרך קבע תחת מיטתה.
אלמוני בשם פרד
* ובי כימס היתה פילגשו של הנשיא| מרכוס במשך שנתיים .״פעם, במסיבה
בבית מכרים, הציג בפני מישהו גבר מבוגר,
.הכירי את פרד,׳ אמרו לי. שוחחנו
ורקדנו. בחצות, כאשר עמדתי ללכת, נשק
לי פרד, .אני אוהב אותך,׳ אמר.
״כך התחיל הרומן בינינו. כשנפגשתי
איתו למחרת, והוא גילה לי שהוא הנשיא
פרדיננד מרכוס, לא האמנתי למישמע
אוזני. שאדם במעמדו ירשה לעצמו חופשיות
כזו?״
הרומן פרח. עד כדי כך, שכאשר נסעה

נשיקה לאפיפיור

מעניקה אימלדה מרכוס, אשתו של נשיא הפיליפינים,
בעת ביקור האפיפיור במנילה, במיסגרת המסע שערן
לא מכבר בארצות המזרח הרחוק. באמצע — נשיא הפיליפינים מרכוס. היה זה ביקורו של
האפיפיור אשר הציל את הנשיא מן הביזיון אשר גומה לו פילגשו היפהפיה.

7 1 7 1401.

ע״ג?17040 #
דובי כעבור שנה לביקור אצל הוריה ב־ארצות־הברית,
רדפו אחריה, בדואר דיפלומטי,
איגרותיו של הנשיא המאוהב. כן
הגיע זוג כרטיסי טיסה עבור הוריה, שהוזמנו
על־ידי כבוד הנשיא לביקור.
עד כדי כך להט הרומן — שדובי, שלא
היתר, נפש תמימה וחסודה כלל וכלל,
נטתה להאמין שיש מקום לחשוב על נישואין.
כך, מכל מקום, נהגה להתבטא בפני
ידידים קרובים.
שני מיכשולים עמדו בפני תוכנית זו.
* בירת הפיליפינים היא קרזון סיטי.

הראשון — הנשיא היה קתולי, דובי אפי־סקופאלית.
השני, חמור יותר — אשתו
של מרכוס, אימלדה.
אווהפרון הפיליפינית
ימלדה הינד, דמות ציבורית בזכות
עצמה בפיליפינים, כמו אווה פרון בזמנו
בארגנטינה. היא יפהפייה לא מבוטלת
עד היום, ואישיות בעלת משקל. לא

היתד, כל אפשרות להתעלם ממנה ולהש־ליכה.
להיפן
— היתה זו היא שהחליטה לבסוף
להיפטר מדובי — והצליחה במשימתה.
בדרך כלל היתה סלחנית ביחס להרפתקאות
האהבים של בעלה, שאינו שותה,
אינו מעשן, וחולשתו היחידה הינד,
המין היפה. אולם דובי, לדעת א־מלדה,
הפכה, לאחר שתי שנות הרומן שלה עם
בעלה, למשהו יותר מפלירט סתם. אימלדה
תבעה מבעלה להיפטר מפילגשו.
הנשיא נכנע בפני הלחץ. ייתכן גם שסתם
היה עייף כבר מדובי. כך או כך,

הפילגש

דובי בינזס, שחקנית אמריקנית
לא ידועה במיוחד
— מופיעה במלוא הדרה ותפארתה.

אנקות התאווה התפוצצו ברחבי המדינה.
כוחות השמאל המתנגדים לנשיא יצאו בהתקפת
מחץ. בפרלמנט התגבש כוח ניכר
שתבע חקירה. מרכוס נפגע בצורה לא מבוטלת.
הוא
שיגר להילטון חולייה משומרי רא־

שו. אלו, לדברי דובי, הסבירו לה חד־משמעית
כי אם רצונה להישאר צמודה
לכל אבריה — עליה לעזוב את הפיליפינים
— ומייד.
דובי יצאה מייד — להונג־קונג. כאשר
נחת ממוסד, בשדה התעופה, הצביעה בפני
השוטרים על גבר שטס באותו מטוס,
ביקשה לעוצרו. ה ה זה דלפין קואטו,
אחד משומרי־ראשו של נשיא הפיליפינים.
קואטו נעצר לחקירה, ניסה להשתחרר
מייד בטענה כי הוא נקי מכלי נשק. אלא
ששלטונות הונג־קונג לא נחפזו לשחררו.
בעוד הוא במעצר, עלתה דובי על מטוס
נוסף — לארצות־הברית.
ברגע שהגיעה לבוורלי־הילס, כינסה —
שוב — מסיבת־עיתונאים, הכריזה כי היא
עומדת לפרסם את קורותיה בספר על הנשיא
מרכוס, שירעיש עולמות.
ההתנקשות בחיי האפיפיור
נ ^יא מרכוס עצמו עמדה כנראה
/אמונתו הקתולית. הוא נחלץ מהבוץ
בעזרת של חו של ישו עלי אדמות.

האפיפיור עצמו לא ידע זאת, אולם ביקורי
במנילה ופיגשתו עם הנשיא הצילה
את מרכוס מבזיון רציני. הפגישה עם האפיפיור
עזרה למחות את תדמיתו כמלך
המיטה, חיזקה את דמותו כדמות בינלאומית׳
המייצגת את ארצו בהוד.
כשאלהים רוצה, גם מטאטא יורה: תועלת
נוספת הצליח הנשיא מרכוס להפיק
אפילו מנסיון ההתנקשות בחייו של האפיפיור,
שאירע בשדה״התעופה של מנילה.
לדברי מקורות מיסמכים, היו אלו הגורילות
של הנשיא שהשתלטו על המתנקש.

מכת ״קראטה״
מוצלחת

אשתו של הנשיא, אימלדה — שהיתה בצעירותה מלכת היופי של הפיליפי־
| 1 11 נים — מקבלת נשיקת־חיבה מבעלה, בתצלום התפייסות לאחר תום פרשת
הפילגש. למרות יחסה הסלחני של אימלדה לשרשרת פילגשיו האינסופית של בעלה, החליטה
שהאחרונה מביניהן, דובי בימס, הינה כבר יותר מדי — דאגה לחיסול הרומן הסוער.

ולם ה פי ר סו מי ם הרשמיים שהופצו
ברחבי העולם, וכמובן במנילה עצמה,
טענו שהיה זה הנשיא בכבודו ובעצמו ש־ניטרל
את המתנקש במכת קראטה. מובן
שעובדה זו הוסיפה להילת הגיבור של
הנשיא, עזרה להשכיח את זיכרה של דובי
את מכשיר־ההקלטה שלה, וביחוד את האנחות
המפורסמות.

מאוסטרליה
ארץ הגברים!
עכשיו בתל-אביב ישר מ או סטר לי ה — מבון מיו חד לגברים .״ ה אוז אוף
דאון״ פתחאת שעריו במכון מיו ח ד לגברים ב קו מהה 23-של ״מגדל
שלום״ בתל-אביב.

ללא

דיאטה,

ללא ה תעמלות

שיטת ה״טרמאטרים״ הבלעדית ל מכוני ם ה בינל או מיי ם מ עני ק ה
לן ת חו ש ת נעורים מר אה רענן צעיר ונ אה.
איש ע ס קי ם, עורן דין, איש מינ הל ומסחר, י עילו תן, מרצן ו ק לו ת
תנו ע תן ח שובות לך — שיטת ה״ טר מא טרים״ תסיי ע בידך להפ חי ת
ממש קלן, תחזיר לןאת הרג שתן הצעירה ו מר אך הנ אהאתק לו ת
תנו ע תן וגמישותך וז א ת תוך מנו ח ה, תחו שה נעימה ומרגיעה.
ל הנ א תן ול תו על תן קבל סי דר ת טיפולי ם בפינה אכסק לו סי בי ת מ הו דרת

בלווי ת מו סי ק ת רקע ובאוירה אינ טי מי ת.
״ האוזאוףד און ״ לגברים מציע לן ת או ם ה טפול הפר טי בהתאם
לע תותיך וזמני הפנאי שלן אנ חנו ל שרו תן בזמן הנו ח לן.

כ>צד פו על ת שי ט ת ״ הטרמאט רי ם?
שיטת ה״טרמאטרים״ מ בו ססת על עקרונו ת מדעיים.
זהו ת ה לין הממריץ א ת פעולת חילוף ה חו מ רי ם בגוף.
הוא מסלקאת עודפי ה שומן ב מ קו מו ת הרצויים לן.
התק שר עמנו טלפוני תותק בל הסבר
מפורט מפי אחתה מזכי רו ת שלנו — וז א ת
ללא כל ה ת חיי בו ת מצידן.

ח שו ב על עצמן
-אנו נדאג לד !

ל סלי שיין, איש עסקים אשר
נהנה מטפולי ״האוז אוף דאון״

חייג 54677/3או 54670
ח \ 10־זסז 6ה ^ ס 101156 01־1

״האוז אוף דאון״ בנין שלום חל־אביב

סז 1׳\זק ש^אסוז^אחשזאו

שס ש5ט 0א שס א 0ו$ו\/וס \/

טלוויזיה
באולפן
רו חו ת רפ אי ם
מנ שבות ב טלוויזי ה
במפח־נפש יצא ועד עובדי ההפקר, משלוש
פגישות עם הממונה, נקדימון דוגל,
ועם סמנכ״ל הרשות, ארנון צוקרמן.
אסיפת עובדי ההפקה (מפיקים, במאים,
צלמים וכד׳) הטילה על הוועד לנהל משא־ומתן
עם ההנהלה במטרה למנוע העסקת
עובדי־חוץ. המשא־ומתן נסתיים בלא כלום.
לכן החליט הוועד להשאיר בעינו את האיסור
לשתף פעולה עם עובדי־חוץ חדשים,
ובלית ברירה, אף להרחיב אותו לגבי
כל עובדי־החוץ. זאת אומרת שלא
ישתפו פעולה אפילו עם ותיקים כמו ראלף
עינבר, ופחות ותיקים כמו תימנע רנון,
אלן ז׳אמי ונחמד בן ישי.
מתיי הוועד דרש, שההנהלה תפרסם מ־ראש
על כל תפקיד או מישרה פנויים. לא
זו בלבד שההנהלה דחתה פנייה זו, אלא
שהיא אף מסרבת להודיע לתעד, גם לאחר
מינוי, או הצבת עובד לתפקיד נוסף (העברה
מתפקיד לתפקיד) או למישרה חדשה.

* העוזרים מרוויחים יותר מ־

המפיקים. הוועד פירסם דו״ח בכתב, ובו
נמסר בין השאר, כי תביעת המפיקים
למיכסת עבודה לפי שעות לא התקבלה על־ידי
ההנהלה. לעומת זאת אושרו שעות
נוספות לעוזרי־הפקה.
התוצאה: כמה מהם מרוויחים היום יותר
מאשר מפיקיהם, העובדים לא פחות.
0 :השתלמויות. בשלב זה אין טיפול
בהבאת מומחים להדרכה מחו״ל. אולם עובדים
יישלחו להשתלמויות בחו״ל. ההנהלה
לא הסכימה להעדיף עובדי טלוויזיה על
פני עובדים אחרים של רשות השידור ב־
.קורסים של מרכז ההדרכה, בתחומי הטלוויזיה.
רק בשנת 1971 תעובדנה תוכניות
השתלמות מדוייקת. הסדנה היא לפתוח
בקרוב קורס כתבי חדשות (רדיו וטלוויזיה).
המשתתפים בקורסים, הנימנים על עובדי
הרשות, יקבלו שכר כרגיל.
0:קביעות כעבודה. העובדים הוזהרו
על־ידי הוועד שלא לחתום על חוזי
קביעות, אלא רטרואקטיבית מתחילת עבודתם
בטלוויזיה. החוזים שהוכנו לחתימה
חלים רק מיום המיכרזים ועל כן אינם
בהתאם להסכמים.
תדריך ויסקי ביד המלך

(יום ד׳ ,30/12

)20.20 סרט השבוע: הוויסקי הוא המים
של האי טודיי. אך את הוויסקי אי־אפשר
להשיג, ומצב־הרוח הכללי יורד. ביום ערפילי
אחד מתנפצת ספינה על שרטון ליד
האי׳ והיא שוקעת לאיטה במצולות, עם
המיטען היקר שבה — חמישים אלף תיבות
של ויסקי. עם בזיל רודפורד, ברום
סטון, ג׳ואן גרינוזד, ג׳יימס רוברטסון ג׳אס־טיס
וג׳והן גרגסון.

* רשות הבידור

דוס ה׳ ,31/12

)21.15 תוכנית עם אנדי ויליאמס בהשתתפות
פגי לי.

* על אירוטיקה ופורנוגרפיה
(יום א׳ )20.20 ,3/1בומרנג — ויכוח
פתוח וסוער מאד. עורך ומנחה: אמנון
רובינשטיין. משתתפים: אפרים קישון, אהרון
קופרמן — פסיכולוג ורבקה רז מכותבי
המחזמר קפוץ. מצד שני יושבים
ד״ר למדעי המדינה והמשפט, משה עליאש,
שהיה חבר בוועדה לעניני פורנוגרפיה בראשותו
של השופט ויתקון, ובן עמי פייג־גולד,
מידיעות אחרונות. מפיק ובמאי:
אביטל מוסנזון.
* השעה השלישית (יום ב׳ ,4/1
)20.20 בחלק הראשון יוקרן הסרט האיש
בחליפה הלבנה. קומדיה אנגלית מ־,1951

על מדען שממציא בד שאינו נקרע ואינו
מתלכלך. התעשיינים, הסוחרים והפועלים
גם יחד חוששים לקיפוח פרנסתם, אם הבד
שאינו מתבלה יוצא למכירה בשוק. משתתפים:
אלק גינס וג׳ואן גרינווד. לאחר הקרנת
הסרט ינחה ישעיהו בן־פורת דיון באולפן
בנושא: הממציא מול החברה. צוות המתדיינים
ישיב גם לשאלות שיפנו הצופים בהתאם
להנחיות שיימסרו בתחילת השידור.
מפיקים: אביטל מוסינזון ודב שינער.

* ג׳ז פלוס

(שידור חוזר, יום ג׳

.)20.20 ,5/1במאי: אילן אלדד. מפיק: יצחק
קול (הרצליה .),אסור להחמיץ!

גל1ריה הפכה לגליה
1ה?1הר •צא מפניה
גליה סופר (גלוריה סטיוארט) לא הזמי-
עסוק בעבודת דוקטוראט בתקשורת המונה
את משפחתה לנישואיה נדת משה ו ניי •1בדעתו להוכיח, כי הטלוויזיה אינה
ישראל, שנערכו בשבוע שעבר באולם מנומביאה
בהכרח לפאסיביות,
רה בירושלים. היא לא רצתה להביא אותם
מטעם האוניברסיטה איפשרו לי לערוך
במבוכה.
ניסויים בישובים שונים, ולראות עד כמה
גם מצירו של החתן, אדי סופר, לא נכמסוגלים
אנשים להקים מועדוני טלוויזיה,
חו בני משפחה, כי אין איש ממשפחתו ולהיות פעילים בעיקבות מישדרי טלוויזיה.
בארץ. בין היאורחים המועטים שנכחו ברוצים,
למשל, שיתוובחו על נושאי בומרנג,
חתונה תיו: הרבנית נעמי כהן, רעייתו
לאחר השידור או שירקדו לאחר תכנית
של הרב שאר־ישוב כהן, שהדריכה את
פופ.
גלוריה בהילכות יהדות, שלושה חברים —
דב שינער ( )34 נולד בבראזיל, ועלה אר־צבי
רפיח, היועץ המדיני של שר־המשטרה
צה בגיל ,13 למד בתיכון עירוני א׳ בתל-
שלמה הלל, תווג׳מן, איש משרד־החוץ, י־ אביב, שרת בנח״ל והיה חבר קיבוץ ה־דויד
דויד מהטלוויזיה, ועוד ארבעה נציגים און, השוכן על שפת הכינרת, בדרך לעין-
גב. כמו כולם, הוא עזב את הקיבוץ ״מסיבי
1לימודים״ .לפרנסתו עסק הסטודנט
לסוציולוגיה בהסברה מטעם מרכז ההסברה
— מדוע חבל על כל טיפה. יום אחד נשא
הבחור אשה, נסע לארצות־הברית, למד קו־מניקציה
וטלוויזיה (מ״א) והסתובב מבית
לבית בשכונה איטלקית, כסוכן נוסע ל־אבקות
רגליים, תכשירי ניקוי ויין מתוצרת
כרמל מזרחי. את עבודת הגמר שלו הפיק
בשותפות עם הודית צעירה (שאינה יהודיה)׳
על פי סיפור באידיש של יצחק
באשביס־זינגר.
כגיבה כדלת האחורית ז ברגע ש-
דב שינער חזר ארצה, הוצע לו לשמש
כיועץ מחקר של פרופסור אליהוא כ״ץ,
ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה. חגי
פינטקר, הממונה על הטלוויזיה שלאחריו,
שלח את שינער לערוך סקר במחלקת הסרטים
הקנויים. מאוחר יותר, כאשר דב
שינער זכה במיכרז מנהל מחלקת הסרטים
האשימו אותו בכך, שבאמתלא
הקנויים,
של סקר הוא בדק את העניינים במחלקה,
גדיה ואדי סופר
גבו של אהרון אקסלרוד, מנהל מאחורי מחלקת סרטים קנויים דאז. אמרו שכל ה־של
רשות הש־דור: הדובר צבי גיל, הממונה
מיכרז לא היה אלא פיקציה.
על הרדיו מישה חובב ויוסף בר־אל ויורם
על השאלה עד כמה אמת יש בהאשמות
רונן, מנהלי מחלקות החדשות בטלוויזיה
אלה, השיב דב שינער בגילוי לב: חשבתי
(ערבית־עברית).
על הרעיון כאשר ערכתי את הסקר. אבל
אדי סופר 26 שהוא נתב-עורך חדשות
הגשתי דו״ח חיובי ואובייקטיבי על אקסל־בערבית
בטלוויזיה, בא מבית יהודי מסורוד
ועל מחלקתו כפי שהם נראו בעיני,
רתי, אולם הוא גדל בחברה אמריקאית
רק לאחר שהיה ברור בצורה חד־משמעית
חופשית, בהיותו תלמיד, ואחר כך מרצה
כי אקסלרוד לא יעמוד במיכרז, הצגתי את
במכון האמריקאי לשפות בבגדד. בני המועמדותי
כחוק.
זוג רצו בסך הכל לפרוע בטקס דתי חוב
אלא ששינער הכניס את עצמו למיטה
של כבוד לרב גורן, שטיפל בגיורה של
חולה: על בחירת הסרטים העלילתיים הגלוריה,
ומשוס כך עשו את הכל בצינעת.
״בהשוואה לטקס־הנישואין האזרחי, ש קנויים נמתחת עתה ביקורת קטלנית —
ומוצדקת.
ערכנו בקפריסין,״ אומר אדי סופר ,״הרגשנו
פתאום שהנישואין מתחת לחופה הס
חתונה ממש.״ אורחי החתונה זוקפים זאת
לזכותו של רס״ן אברהם רבינוביץ, הרב
הצבאי של חיל־האוויר, שערך את הטקס,
ואשר נשא שתי דרשות מרגשות באנגלית,
אחת לכלה ואחת לחתן. מזל טוב.
אלא שיחד עם הצטרפותה של גלוריה
ליהדות הצטרפה, כנראה, גם לקהל הקריינים
הישראליים: פניה איבדו את הזוהר
המיוחד, שקרן מן המסך. הבעות
פניה קפאו, והיא נעשתה שיגרתית.

דב שינער —
האיש שבקיר
בהומור דק הגיב על הופעת עצמו, בתוכנית
השעה השלישית, דב שינער, מנהל
מחלקת הסרטים הקנויים .״אני האיש שבקיר,״
— הודיע הגבר הבלונדי והמזוקן,
שאת פרצופו רואים בקיר, כאשר הוא
מעביר את השאלות הטלפוניות של הצופים,
אל צוות המשתתפים באולפן.
דב שינער היה
במבוכה מסויימת-- ,
כאשר אחד מחבריו
המרצים באוניברסיטה
ליגלג עליו בעניין
זה :״אתה
נראית לי כמו דג
זהב באקווריום. חשבתי
שאני רואה יונה
בשובך. מי) שם
אותך בכלוב.׳״
דב שינער, המרצה
בסמינר למחקר שיגער במכון לקומניקציה
האוניברסיטה של העברית בירושלים, אינו מתרעם, אבל הוא

הטעות האנושית
שמאחורי התקלה הטכנית
אם עד כה לא היו תקלות בתירגום
העברי של הדראמות הלועזיות בימי ו/
הרי זה מפני שהיו מקליטים את כותרות
התירגום על גבי סרט הוידיאו-טייפ
מראש, וכך אפשר היה לחזור ולתקן
שגיאות בעוד מועד.
עכשיו יבאה הוראה להקליט ולהקרין
את כותרות התירגום בשעת השידור
החי ממש, כפי שעושים בכל ימות ה שבוע.
הנימוק הוא — חיסכון כספי.
הברה היא שהחיסכון נעשה על חשבון
הבופים, הסובלים לעיתים תכופות (אם
כי פחות לאחרונה) בגלל תקלות נתיר־גום.

יעקב
בן סירא
החולה הפסיכי

עבודה, מופיע מדי יום במשרד, ובוהה במנהל
במבט מאשים. אותו מחזר חוזר ונשנה
גם בחלומות־הלילה של המנהל.
יענקלד, בן־סירא, שאינו מבין ערבית,
מציג הכל בפנטומימה. בתוכנית הרביעית,
תוצגנה שיטות להרפייה. את תפקיד הפסיכיאטר
מגלם חיים פרי, בעלה של סמדר,

בר־סירא וחיים פרי
אחת מעובדות הכותרות, וסטודנט מתמחה
לרפואה. אולם גם פסיכיאטר מוסמך וגם
רופא כללי נמנים על יועציה של מפיקת
התוכנית דליה הורביץ, בעלת התואר מ״א
בגנטיקה.

גויים של שבת
לאחר סידרה של כשרונות (סבא
מאיר ובני עמך) נואשו כנראה בטל וויזיה
מן הנסיונות להקנות לערבי־שבתות
משמעות מיוחדת. כרגע מתג בשת
תוכנית לבטל, עוד במועד ה חורף,
הן את הסידרה היהודית־ישר־אלית
המומחזת, הן את ה שבוע —
יומן אי רו עי ם (שישודר במוצאי־שבת
בלבד).
במקום היומן השבועי תשודר מה דורת
חדשות קצרה. תוכנית הבידור
המרכזית, שרמתה עולה.ויורדת חלי פות,
תקוצר מ־ 50 דקות לרבע שעה,
ויופיע בה אמן אחד בלבד. לאחר מכן
יוצג סרט עלילתי באורך מלא.
אולם לא מן הנמנע, שחסידי ה תודעה
היהודית של לילות שבת ב רשות
השידור, יטרפדו את התוכנית
החדשה בעודנה באיבה.

יום הולדת לבוס
מסיבת יום הולדת לסאלים פאתל, מנהל
מחלקת התוכניות בערבית, ערכה לו מזכירתו
רותי הבר. בהזדמנות זו חגגה רות׳,

כל הצוות צחק כאשר יענקלה בן־סירא
גילם תפקיד של חולה, הסובל מכאבים
פסיכומטיים (תופעות גופניות הקשורות במתח
נפשי) עבור תוכניות הרפואה של
הטלוויזיה (למשפחה, ערבית, ימי ג׳.)18.30 ,
במיקרה הראשון הוא פקיד קטן, המקבל
מיגרנה ברגע שמכניסים לחדרו פקיד
חדש ומצליח. במיקרה השני, הוא נגר
ששמן בצורה מחרידה, מפני. שהוא לקח
על עצמו הזמנה, שאין הוא יכול לעמוד
בה. במיקרה השלישי, הוא מנהל מיפעל,

רותי הבר
שהלחינה את שירי דדי בן־עמי, את הוצאת
תקליטם החדש, את חג־החנוכה ואת חג־המולד.
במסיבה
נכחו בין השאר: ג׳ורג׳ איברהיס
חבש, הוא סמי של סוסו, וויקטור נאסיב,
המנחה יפה־התואר של המחלקה הערבית,

אל תרקוד על שתי
חתונות בגת אחת.
טפל גנעיותיך אחת
אחת, ועשה זאת ביסודיות.
בסופו של
דבר זח ישתלם לך.
אל תניח לרומן שעלה
: 1 21.מ רס -
על שרטון לדכא אותך
: 1 20 אפריל
ותן לזמן לעשות את
שלו. הגיע הזמן גנז
שתנוח קצת מפעילותן החברתית הענפה,
ושתקדיש את זמנך למחשבה יוצרת

11.ווה

לכל הדברים הטובים מגיע
סוף, וזה כולל את
מצב רוחך הנפלא. ההצלחה
ממנה נהנית לאחרונה
תדעך במיקצת,
אך אל יאוש, השפל לא
יימשך זמן רב. סוף השבוע
מתאים במיוחי
לפעילות רומנטית. בת־שור
— הזהרי מבני מזל
מאזניים, והקדישי תשומת לבך לתאומים
— הם ממש נוצרו בשבילך ועבורך.

השתדל לא להציק לחבריך
לעבודה, כי בעתיד
הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם ה-
טוב. היחסים המתוחים
עם בן זוגן ישתפרו
בעקבות פגישה
בלתי צפויה עם ידיד
21ב מ אי
20 ביובצ
קרוב, אותו לא פגשת
זמן רב. אל תיקח על
עצמן סיכונים מיותרים בענייני כספים,
ואל תיכנס להרפתקאות״נפל פיננסיות.

₪1חי0

העצלנות ששקעת בה לא תביא אותן
לשום מקום. השבוע הוא זמן מצוין
להתחיל בפעילות חד שה,
ולסדר סוף סוף
את כל העניינים שהז-
חתה. יחסין הטובים
עם בן זוגן יימשכו,
ויעזרו לן לפעול. אל
תיטול על עצמן משימות
שהן למעלה מכוחן.
הישמר השבוע
מנסיעות למרחקים ארוכים
וציית להוראות
הממונים עלין, אפילו אם הן אינן לפי
רוחן. התמדתן תביא לן פירות רצויים.

המירוץ ל ה צל ת הילד
כאשר רחל ואל עזר גרשוני התגרשו לפני
שלושה חודשים, נאמר בהסכם הגירושין
ביניהם, שנערך בבית־הדין הרבני, כי
בנם בן הארבע׳ סל, יעבור לרשות האב
כאשר זה יתחתן, למשך שלושה חודש־ם.
ואכן, כעבור כחודשיים התחתן אליעזר,
שהוא כהן, עם גרושה בשם טובה קליי־מן,
באמצעות נישוא ן מקסיקניים. הוא
רשם את נישואיו כחוק במשרד הפנים, שלח
לגרושתו מכתב רשום, בו הודיע ־לה על
נישואיו. באותו זמן היה הבן טל כבר אצלו,
בחופשת השבת.
כיקוד לא חוקי. רחל קיבלה את המכתב
בראשון לדצמבר. יומיים מאוחר
יותר פנתה לבית־הדין הרבני, נמנעה מלספר
שקיבלה מכתב מבעלה בו הודיע
כי התחתן, טענה שאל עזר חטף את הילד.
מבלי לשמוע את הצד השני, נתן בית־הדין
צו להחזיר את הילד לאמו. עם הצו
בידיה פנתה רחל למשטרה, ובשעה 11וחצי
בלילה, לדברי רחל — ,שתיים ב־

מחכה לן שבוע מוצלח בצורה בלתי רגילה
לפרשיות רומנטיות. נצל את הרגע1 ,־
הפק מהצלחתן את כל
ההנאה. אל תגזים בהתחשבות
ברגשות הזולת.
תן להם לדאוג לעצמם
ועשה חיים. הנח לה לקנא
קצת, ולהיזכר איזו
מציאה אתה. בת קשת
— ידידות ישנה תתפתח
השבוע לאהבה, שתהיה
( 2בנו במבר ־

20בדצמבר
בתחילתה חד צדדית,
אמנם, אן אל ייאוש —
בסופו של דבר תצליחי. למהמר: הצבע השחור
עשוי לפזור לן לצאת מן הבוץ.
פשעים פרוצה מגיל 3ו
חוה כהן , 17 , ,הפכה לזונה בגיל .18
היא הכירה במסיבה צעיר שהקסים אותה,
החל מוציא אותה לבילויים, שכב איתה,
הבטיח לה נישואין, ברגע שתגיע לגיל ה־נישואין,
ובינתיים — הציע לה לחסוך קצת
כסף לקראת היום המאושר. חוה נעתרה לו.
הבלשים פרצו. הוריה מסרו אותה
למשטרה, וחוה נשלחה לשלוש שנים למוסד
צופייה לנערות סוטות. היא נמלטה
משם, אולם לא חזרה לבית ההורים ב־שכונת־התקווה.
היא עברה לירושלים, מצאה
לעצמה סרסור חדש.
*החלטנו להרשות לה שתעשה מה שהיא
רוצה,״ מספרת אמה, שלקתה במחלת
העצבים כאשר נודעה לה האמת .״העיקר
שתבוא לישון בבית. אבל היא באה רק לשבוע
אחד, ואחר־כך ברחה שוב פעם.״
אולם ירושלים לא נראתה לחוה, והיא
,העתיקה את שדה פעולתה בחזרה לתל־אביב.
כאן נפגשה עם עזיזה קדוש, וזו
נטלה אותה תחת כנפיה.
השבוע נעצרו עזיזה וחור, בדירה בקומת
הקרקע ברחוב ביאליק 15 בתל־אביב
— לא הרחק מביתו של המשורר הלאומי.
כאשר פרצו הבלשים לדירה, מצאו אח
השתיים עם גברים במיטה, כששלושה גברים
נוספים ממתינים בסבלנות לתורם.

בעייה חמורה שתתעורר״
אצל אדם קרוב אליך;
תטריד אותך מאוד, אך!
לקראת סוף השבוע תי־ת
פתר הבעייה על הצד*-
הטוב ביותר. אל תדרוש
מבן זוגך יותר ממה
שהוא מסוגל לתת, והה־ז
2ביוני -
20 ביול*
אזר בסבלנות. אם לא
תטפס עליו הוא יתרכך
ממילא, ויתנהג בחביבות רבה יותר. אל
תבזבזי את כספך היקר על שטויות סתם.

השבוע תזדקק לכל
חוש הביקורת שלן,
כדי שתדע לסנן את המסעירות הידיעות
שתגענה אלין, ולהגיע
לגרעין האמיתי.
צפויה לן הצלחה גדולה
בעבודה, שתגדל
בעתיד עוד יותר, אם
תלן בכיוון הנכון. ידיד
קרוב יאכזב אותן מרה, אן הצלחתן
החברתית בעתיד — תשמש לן פיצוי.

פזיזות אינה מעלה, אן
הססנות־יתר אינה טובה
ממנה. אם נגזר עליך
להחליט, עשה זאת, אחרת
תישאר קרח משני
הצדדים. ברגע שהחלטת,
הקדש את כל תשומת־ליבן
ואת יכולתך כדי
22ב או גו ס ט -
22בספטמבר
להוציא את החלטתן לפועל.
חוסר בטחונך יקטן
השבוע, בעקבות יחס חם ולבבי ממקור
בלתי צפוי. אל תעוררי את קינאתו השבוע.

ש(ו]1

מאזנ״ס

משפט

בעלת הקומה הבינונית, פלטה לבסוף:
״בטח.״ אמנם בעת הראיון, שנערך ביום
שישי בשש בערב, היא השתמשה בטלפון
והדליקה אורות — אך אם היא אמרה
״בטח״ ,זה כנראה בטוח.

1שח

חשבונות הנפש בהם אתה שקוע לא יעזרו
לן לשפר את מעמדן בחברה ובעבודה. הקדש
לידידין תשומת־לב, והתייחס אליהם בחביבות,
ואז יחזירו לך
יחס דומה. אל תיקח את
עצמן יותר מדי ברצינות,
ותן לזמן לעשות
את שלו. אל תשמיץ
את חבריך מאחורי גבם,
כי דבריך יגיעו בסופו
של דבר לאוזניהם. מצב
( 2בספטמבר -
הכספים שלך יחמיר ב22ב
או ק טו ב ר
עתיד הקרוב, אן א׳1
הדבר אומר שואה כל״
בלית. אס תתאזר בסבלנות — ובשיקול-
זעת — אתה עשוי לעלות על דרך המלך.

במדינה

אל תקנא בחברן בשל הצלחתו הפתאומית.
הוא הגיע למה שהגיע בזכות
עבודה קשה וסבלנות

של ברזל. אט תשמח
יחד עימו, הוא יעזור
לן לשפר באופן רציני
את מעמדן בעבודה.
מריבה בלתי חשובה
עם אדם קרוב אלין
תתפתח לריב ממושך.
אל תיקח ללב, ואל
תניח לאיש לטפס לן
על הראש. הזהר ממציאות
והזדמנויות, ובדוק היטב על
מה אתה מוציא את כספי חסכונותין.

חסכנות היא מידה טובה, כשהיא לא מוג־זמת.
אל תמנע מבן־זוגן דברים שהוא רוצה
בהם, למרות שבעיניך
הם נראים כביזבוז סתם.
פגישה מיקרית תביא
עימה הזדמנויות בלתי־צפויות
מבחינה חבר?

תית, וסוף סוף תוכל
להגשים את שאיפתן הישנה•
בת דלי — תקני
את היחסים עם חברו20
בינו א ר -
18 בפ ברו אר
תייך לעבודה, והתרחקי
מן הבוס. חביבותו הנוכחית
נובעת מאינטרס אנוכי שלו, ושום
טובה לא תצמח לן מסנה, פרט לצרות.

ווי

בגלל אדישותן מתרחק
ממן בן זוגן. כבר
עתה הוא נמצא
בשלב של חיפושים
אחרי מישהו אחר. אם
לא תשנה את יחסן
אליו בצורה דרסטית
— יברח, ואתה תצטער
על כן יותר ממה
שנדמה לן. הצלחה
בעסקים היא דבר חשוב — אן היא
לא הכל בחיים, למרות שכרגע כך נדמה
לן. השבוע הוא זמן מצויין לקחת סוף
סוף את החופשה שאתה דוחה, ולשפר
בהזדמנות זאת את היחסים במשפחה.

יצאנית

חוה כהן

עסקי הזנות פרחו —

לילה, לדברי עורך דין יוסף בן־מנשה —
נסעו לבית האב כדי לדרוש את הילד.
כאן נחלקות הטענות. רחל טוענת שבעלה
כלל לא היה בבית, הסתתר עם הילד,
כנראה באיזור חיפה. עורך־הדין בן־
מנשה מספר שבשעה שתיים בלילה טיל־פן
אליו אליעזר, סיפר לו שהמשטרה באה
זה עתה לביתו ודורשת את הילד• לטענת
בן־מנשה, לא היה למשטרה כלל אישור
מההוצאה־לפועל לבצע את הצו, כך שהביקור
היה בלתי חוקי. למרות זאת׳ דרשו
השוטרים שלמחרת יובא הילד לתחנה.
מירוץ נגד ח.מן. למחרת לא בא הילד
לתחנת המשטרה. במקומו בא עורך־
הדין, ששיכנע את השוטרים שאין צורך בפעולתם.
רחל
פנתה להוצאה־לפועל, ביקשה אישור
לביצוע פסק־הדין. יו״ר ההוצאה־לפועל
פסק שיש לבצע את פסק־הדין.
לאליעזר גרשוני לא נותר אלא לפנות
לבית־המשפט העליון. אך השופט העליון
יצחק כהן ציווה להעביר את התיק להרכב
של שלושה שופטים. כאן התעוררה בעייה
טכנית: ממזכירות בית־המשפט העליון הודיעו
שאין הרכב של שלושה שופטים פנוי
עד ינואר, יהיה העניין דחוף ככל שיהיה.
בן־מנשה החליט לפעול אחרת. היו לו
48 שעות, ואם לא היה מוצא פיתרון בפרק
זמן זה, היה טל מוחזר לאמו. לבן־
מנשה היה בג״ץ בעניין אחר בפני הרכב
של שלושה שופטים, למחרת היום. הוא
ביקש איפוא לדחות את אותו עניין, הגיש
בקשה לצו על־תנאי נגד בית־הדין הרבני,
יו״ר ההוצאה־לפועל, ורחל גרשוני.
השופטים, בראשותו של השופט יואל
זוסמן, נתנו לו את הצו המבוקש.
לסת דחייה ) בפני כתב העולם
הזח טענה רחל גרשוני שאין ה א מכירה
בנישואי מקסיקו של בעלה .״אני לא מסכימה
שבני יתחנך באוירה של בית בו
גרים שני אנשים לא נשואים,״ הכריזה.
בתשובה לשאלה אם היא שומרת מסורת
גימגמה בתחילה רחל שחורת השיער,

הכית כרחוב כיאליק
— ליד בית המשורר הלאום

הדירה בה נעצרו השתיים היתה שייכת
לאברהם שטל, עובד בכיר בחברת נסיעות
ידועה. שטל השכיר שניים מחמשת חדרי
דירתו לעזיזה קדוש, בעלה ובתם הקטנה,
המשיך להתגורר בשלושת החדרים האחרים.
״הכל ששיחררו אותה.״ על מה
שהתרחש אצל הדיירת החדשה מספרת אחת
השכנות שגרו מעליה :״זה היה נורא.
מהבוקר עד הערב היתה כאן כל היום
תנועה כמו בתחנת רכבת. באו במכוניות,
באופנועים, ברגל. אף אחד מאיתנו לא
העיז להתלונן. באו טיפוסים כאלה שפחדנו.
אבל באו כבר גם אנשים אינטילי־גנטיים,
עם מכוניות מפוארות.״
בפני השופט, החשידה המשטרה את עזי־זה
קדוש בניהול והחזקת בית־בושת׳ ואת
חוה כהן בשידול לדבר עבירה. קדוש נעצרה
לשבעה ימים. חוה שוחררה בערבות
בסך אלף ל״י, על־ידי ידידה ״אני מצטערת
שהמשטרה שיחררה אותר״״ הגיבה אמה
החולה .״במשך שנים התרוצצתי אחריה
בכל הארץ, דיברתי איתה שתחזור למוטב
ותישאר בבית. עכשיו אני כבר עייפה,
חבל ששיחררו אותה. היו צריכים לשפוט
אותה ולשלוח אותה למוסד, או לקיבוץ.
* השם בדוי׳ למניעת זיהוי קטינה.
העולם הזה 1739

ה>ד>דות בין
אורית ירקוני ומייק בראנגו
או רי ת ירקוני, בתה של יפ ה ירקוני,
הכירה את מיי ק בר אנ ט בדיוק
כמו ז׳אקלין את ג׳והן קנדי. זה
היה כשיפה היתה בסיבוב באירופה, ואורית,
שנתלוותה אליה, יצאה לעשות
סיפור על זמר, כשליחת אחד העיתונים.
מאוחר יותר היא כיסתה אותו
פעם נוספת, בלוכסמבורג, כשמייק ייצג
שם את צרפת, בתחרות הפרס הגדול
של רדיו לוכסמבורג, וזכה בו. בפרס.
אז ברור שאחרי כל הכיסויים האלו,
לא יכלה הידידות שלא לפרוח בין הכתבת
והכוכב. הם יצאו יחד, מייק קנה
לה מתנות, והכל.
וכל זה התפוצץ יום אחד — ודווקא
בחנות תכשיטים. מייק ניסה לקנות לאורית
איזו מתנה קטנה, אבל הבררנות
שלה היתה כנראה יותר מדי בשביל
עצביו. פתאום הוא התפוצץ בכעס, ועזב
את החנות — לבד.
מה שלא פגם, לגופו של עניין, ביחסי

החיבה שביניהם. הם נשארו ידידים טובים•
משום כך כה גדולה היתה הטרגדיה
כשמייק הגיע ארצה — ואורית
לא יכלה ללכת לקבל את פניו, בגלל
ששכבה במיטה עם דלקת בלוטות.
כך שבערב הבכורה שלו, בסינר מה
בתל-אביב, היא לא יכלה להתאפק יותר,
והגיעה שמה, עטופה כולה בצעיפים
ומעילים. אבל יש לזכור זה היה
לא רק בגלל הידידות, אלא גם בגלל
החובה: כי אורית שימשה כאן כאשת
יחסי-הציבור של מייק. ואם תזכרו שאמה
שימשה כמנחה בהופעותיו, תוכלו
לראות שזה בכלל נהיה עסק משפחתי.

האיש הגדול עצמו יש לאורית
דעה בדוקה ומוסכמת :״הוא לא טיפש.
הוא די חכם. נאיבי. ספונטאני. אבל
בשבילי — לא מספיק משכיל. אז אנחנו
באמת רק ידידים.״
נו, לפחות מכיוון זה האליל פנוי.

פיטר פריי וכלתו מתחת לחופה
החתונה של פיטר פריי התקיימה ביום
רביעי שעבר. מה זאת אומרת עוד
פעם? זאת הפעם השלישית בסך הכל, מה
הרעש. לגברת פריי החדשה קוראים תלמה
רוכי. היא בת ,45 ובחו״ל היא שיחקה
בתיאטרון, בסרטים, ואפילו בטלוויזיה —
בכל דבר.
אבל בארץ היא עולה חדשה, וצריכה
להתחיל הכל מחדש. מה שלא מפריע לה,
מרגע שהם הכירו, להיות אשת יחסי־הציבור
של פיטר: היא מוכנה להתראיין
בכל רגע — גם מיד אחרי החתונה :״החתונה
היתה מצחיקה,״ היא מדווחת .״באנגליה
כולם רציניים נורא, כאן כולם
צחקו. הרב ידידיה פרנקל בא בלי
חופה, אז פרשו טלית. אמא של פיטר שלחה
מיברק מקנדה, ו מו לי כר״דויד, שבביתה
ערכנו את החתונה נתנה לנו במתנה
את בירכתה הלבבית ואת ספרי הבישול
שלה.״
והיה שם עודד תאומי, שכישף והופיע
במערכון עם הכלה, והכלה בירכה
את אורחיה בקטעים מכנר על הגג ומקבת,
״ובכלל זה היה ערב נפלא.״
והכי הכי התפעלה הכלה מקודמתה,
כתי ה לנצט .״היא לא יכלה להיות יותר
ידידותית,״ משתאה תלמה .״ערב החתונה
היא הגישה לי טבעת הנישואין של

אמו של פיטר, ואחרי החתונה היא טיל׳־
פנה אלי לשאול מה נשמע.״
גם מבעלה היא מתפעלת, בעצם .״אני
חושבת שאנחנו משלימים זה את זה. אני
אלמד ממנו יותר להילחם, והוא ילמד לחשוב
פעמיים לפני שהוא מחליט לעשות
משהו.״
מה דעתה על בעלה כגבר?
״אני עוד לא יכולה לסכם,״ מסכמת
גברת פריי .״אני הרי מכירה אותו למעשה
כל כך מעם — ואני אינני, אחרי הכל,
הטיפוס שאפשר לומר לי, בואי נחיה יחד,
ואחר־כך נחליט אם אנחנו רוצים להתחתן.״,
אני מבינה.

אורית ירקוני, מייק גראנט ופולנית ״כחול מזעזע״

צוין?דעתלמזוואנא
את שמואל רון מן הסתם אינכם מכירים.
לא צריך להתרגש. אף אחד כמעט
איננו מכיר. למרות זאת, כשהוא התחתן
השבוע, עם עתליה שפירא, היו אולמי
בית סוקולוב בתל־אביב מלאים עד אפם
מקום — ואל תשאלו במי: הרמטכ״ל,
פנחס סעיר, יוסף אלמוגי, ראש עיריית
ת״א יהושע רכינוכיץ וכנ״ל. רק
גולדה מאי ר לא היתה. אבל לעומת זאת
היא שלחה זר של ציפורי גן עדן.
הסיבה לכל השמות הגדולים היתה אביו
של החתן — הלא הוא משה רון, מזכיר
אגודת העיתונאים בשלושים השנים האחרונות
— פרק זמן מספיק, לכל דד
דיעות, להכיר את כל המי ומי בארץ.
זהו מה שתמיד אמרו לי חכמים: צריך
לדעת לבחור אבא בחיים.

מרקו פותח
מועדון חדש
פעם, לפני שמשטרת תל־אביב החליטת
לשלוח את כל האזרחים לישון בשעה 12
בלילה, היו חיי לילה בעיר הזאת. במועדונים
אפשר היה לפגוש לא רק בעלי
נדודי השינה, המשועממים או הרקדנים
המקצועיים. היו באים לשם יהלומנים ו־אנונים,
קציני צה״ל ונשות החברה, תעש יינים
ונערות הזוהר. היו שערוריות, היו
רומנים, היו קורים דברים בתל־אביב גנז
אחרי חצות.
ביום אחד בשבוע שעבר נדמה היה שכל
זה קם לתחיה. כל יקירי תל־אביב הלילית
התנערו משנת החורף הארוכה שלהם ומילאו
עד אפס מקום את מועדון הקינגס
קלאב בצפון תל־אביב, שנפתח מחדש. אפ טי
היה לראות שם את יהורם גאון עם

מ ה הו מו צ או ת בו?
מרקו תורג׳מן ומעריצה
הדוגמנית שרה גורן; את אלוף פיקוד
מרכז רחכעם (״גאנדי״) זא 3י עם אשתו;
את מלכות היופי של שנות החמישים,
את הטייסים, המשוררים, התעשיינים ונערות־הזוהר
שהפכו כבר לאמהות. הכל כמו בימים
הטובים.
כל החגיגה הזאת לא היתה נערכת לו־לא
העובדה שמרקו תורג׳מן נטל אוז
הקינגס תחת הנהלתו. כפי שכבר הוכית
הנסיון, לא המקום עושה מועדון, אלא ה איש
המנהל אותו. אנשים לא הולכים למועדון
או דיסקוטק כאל ארבע קירות הממולאים
בוויסקי ובתקליטים. באים לפגוש
אנשים, להסתכל בחתיכות ולקבל את ה
הדגש
על־ידי המארח שנמצאים כמו בבית.
מרקו, אחד ממלכי חיי הלילה של תל־אביב
יכול להתחרות בכל אחד אחר בארץ
הזאת במספר החברים והידידים שלו. על
חתיכות אין מה לדבר. הוא חינך כבר דו רות
של ״קטנות״ — כפי שהוא נוהג לכנותן
על ברכיו. אז מה הפלא שכל המי
ומה של תל־אביב מיהרו לבוא כדי להסתופף
בצילו.
אחרי שחיסלו את קליפורניה מקוה מרקו
להפוך את העסק החדש שבהנהלתו למקום
המיפגש מספר אחד של החברה ה־תל־אביבית.
סוף־סוף מגיע לתל־אביב ׳ש יהיה
לה גס מקום כזה.

אני לא יודעת אם זה מצחיק או
עצוב, אבל בני ביי ק הולך להתחתן
עוד פעם.
קודם, אם הספקתם לשכוח — כאילו
אפשר לשכוח דברים חשובים כאלו
— הוא התחתן עם שמעונה
שוורץ, אחת המארחות היפות ביותר
מארץ, בזמנו.
אחר כך הוא התחתן עם ת מי גר-
בוב, שום פעם יפהפייה מפורסמת.
ועכשיו הוא עומד להתחתן עם רי קי
גרדמן — כמובן ששוב פעם יפהפייה,
אפילו אם לא מפורסמת. ריקי היא
בת ,22 ובני, למרות כל מה שאתם
יכולים לחשוב, רק בן .33 ואם מישהו
יכול לספר לי מה הן מוצאות בו, ה יפהפיות
כולן — אני אהיה פשוט אסירת
תודה.

בארבעת ימי השבוע שעבר הגיעה הכנסת לשני הקצוות. לשיא של התרגשות כנה, ול *
מעמקים של שיעמום טוטאלי.
ההתרגשות באה בכנס המיוחד, למחרת הטלת גזרי־דין המוות בלנינגראד. סיעתנו, שהיתה
הראשונה שהעלתה בשעתו הצעה־לסדר־היום אחרי מאסר היהודים בלנינגראד, היתר, שותפת
מלאה למחאה.
כשנתבקשנו לשתף את עצמנו בהחלטה פה־אחד של הכנסת, נענינו לבקשה זו למען האחדות
הלאומית, ומתוך תקווה להצלת הקורבנות, אף כי לא היינו שלמים עם כל פרטי הניסוח.
היה זה שבוע בעל מיגודן רחב מאוד של
(השתדלנו לשכנע את ראשי הסיעות שאין זה נבון, במיקרה זה, להטיל על מנחם בגין,
פעולות סיעתנו. אפשר לסכם אותם רק בדווקא,
לקרוא את הצעת־ההחלטה, כדי לא לתת פיתחון־פה לסובייטים. אך נכשלנו במאמץ
קיצור, כדי לתת מושג על פעולתנו בימים

אלה. פירוט הדברים היה דורש עמודים
המעמד היה מרגש ואמיתי. חבל שהוא נראה בטלוויזיה כה עלוב ומיסכן, בגלל הסידורים
רבים. בין השאר:
הלקויים לצילום ולד,קלטה.
• פניתי במיכתר רשמי ליו״ר הכנסת,

ראובן ברקת, ומחיתי על דבריה של
ראש*הממשלה בכינוס המפד״ל, בהם
ארבעה ימים לפני כן נערך בכנסת תרגיל הפוך — הכנסת כולה הפכה לאסיפת־בחירות
ביקשה להמציא לה חוק שיאפשר ״להוציא
של מפלגת־ד,עבודה.
את אורי אבנרי מהכנסת.״
הנושא היה עיירות הפיתוח. הזמינו את ראשי העיירות, והושיבו אותם ביציע. הטילו על
שלום כהן דיבר על בעיית עיירות
איש מפלגת־ד,עבודה בשדרות, ח״כ יהונתן יפרח, לפתוח את הדיון. התוצאה: תשפוכת של
הפיתוח (ראה נזיסגרח) ,והגיש הצעת־נאומי
צביעות והתחסדות, במשך ארבע שעות, כשכל נואמי המערך קמו ודרשו מן הממשלה
סיכום, שרק אנחנו הצבענו בעדה.
להמטיר על העיירות מכל טוב.
#גם אני וגם שלום כהן דיברנו על
לא יכולתי להתאפק מלפוצץ בועת סבון מלאכותית זו, בקריאת־ביניים פשוטה. זה היה
כאשר סיכם את הוויכוח איש מפלגת־העבודה, דויד קורן. הוא קרא המצב המישפטי בשטחים המוח
זקים (ראה מיסגרת).
רשימה ארוכה של דברים החסרים בעיירות.
1י • ניהלתי דו־שיח ארוך עם שר־המשט־מ
מ י אתה דורש את כל זה? מה הכתובת?
אורי אבנרי
רה, שלמה הילל, שראש־הממשלה שלחה
דוידקורן: אני דורש מכולנו.
אותו לענות לשאילתות שהגשתי לה באורי
אבנרי: אתה דורש מהממשלה, אותה ממשלה שאתה עניין חופש־הפעולה של תושבי השטחים
מייצג אותה כאן!
המוחזקים. מכיוון שהיו כמה שאילתות,
ולכל אחת יכולתי לשאול שאלה נוספת,
דוי דקורןנ נכון, אינני מכחיש. אני לא הצטרפתי לסיעת ה ניתן
לי לדחוק אותו לפינה.
עולם הזה.
תחילה העמיד פנים כאילו יש למעשה
אורי אכנרי: אס תרשה לי, אני מוכרח להעיר על תופעה זו,
חופש־פעולה פוליטי לתושבי השטחים, אך
שקמים פה חברי־כנסת מטעם המערך, בזה אחר זה, וכולם אומרים:
לבסוף נאלץ להודות כי הם צריכים לבקש
צריכים, צריכים. מ י צריכים? אתם צריכים, ולא אנחנו! אתם הממרשיון
לכל אסיפה, ואז — אולי! — יתנו
שלה, לא אנחנו!
להם רשיון( .פירושו של דבר, שכל מי
שיקבל רשיון לכנס מיסויים, יוכתם מראש
כסוכן ישראל!).
• כאשר הוצע לדון בדו״ח ועדת־או״ם
על השטחים המוחזקים, נמנענו מהצבעה.
בין עיירת העולים לבין קיבוצי הסביבה
בדברי ההנמקה, תבעתי שיוקם מוסד ישרכלהלן
:״כשתושבי קרית שמונה משתמשים
תושב״ אלי קבוע לפיקוח על הנעשה בשטבמושג
״הם״ ,אין הם חושבים על
חים, לטובת שמנו הטוב בעולם, הפרכת
תל־אביב, ירושלים או חיפה. בני הערים
האשמות כוזבות ובריאותנו הנפשית. קבעהגדולות
נראים רחוקים ׳מאוד לאיש העני,
תי כי ״מזה שלוש שנים אני נמצא בשמושגיו
על מרחק גיאוגרפי שונים אף הס
מועקה נפשית מתמדת, מפני שאין מוסד
מאלה של בן חברת־הרווחה. הכוונה במושג
כזה לבירור ההאשמות והשמועות המרחפות
היא לאנשי הקיבוצים , ,המוכרים להם בעיבחלל
השטחים.״
קר במסגרת היחסים שבין עובד למעביד.״
#העליתי במיסגרת שאילתה את ה־
...נכון, כמה מן העיירות, תודות אולי
בוויכוח על עיירות הפיתוח, השמיע
מיקרה המחריד של הנער כן ה״צ ,1שלמיקומן
הגיאוגרפי המוצלח יותר, או ל-
שלום כהן את הגישה העקרונית של
נעצר לחקירה, נכלא בחברת שני פושעי־חומר־האנושי
שהתיישב בהן, או למקורות
סיעתנו — גישה הכופרת בסיסמות המין,
ונאנס על־ידם. שר־המשטרה הודה בהתעסוקה
המיוחדים לאזורן, עוד יהיו ערים
עבר. בין השאר אמר :
עובדות, וטען כי לא ניתן למנוע דברים להתגאות ואמהות בישראל, ואפשר יהיה
שלום כהן גם אם נזרים את כל
כאלה לגמרי. ייסרתי אותו על כך ותבעתי
הדברים הטובים לעיירות הפיתוח, לא נביא בהישגיהן. בחלק מהן אפשר להתגאות גם
שינוי קיצוני של המצב, ואז התפרץ לפתע
היום. אבל מיספרן מצומצם עד כדי חרדה.
תרופה לבעיותיהן הקשות, ולפעמים הממח״כ
שלמה יעקוב גרוס:
ומה עם הישובים האחרים, אותם ישובים
אירות. היינו עוסקים רק בקוסמטיקה, בש.
י .נרוס: הרי אתה בעד זה, מה
שברור היום בעליל, כי אין להם שום סיכוי
ייפוי החזית. היינו אולי דוחים את המשבאתה
חרד כל כך? זוהי צביעות שאין דומה
לגיבוש לא ובוודאי
כלכלית׳ לעצמאות להגיע
רים הגדולים לעוד חמש או עשר שנים.
לה! הצעת את החוק הזה! תתבייש לך!
אבל הבעיות היו מתפרצות החוצה, בצורה חברתי? האם להניח להם להתפתח כמעברות,
שמהן בורחים התושבים אפילו למשכנות
חמורה עוד יותר.
העוני של הערים הגדולות? מעברות עם תועל
כן אנו מעדיפים לגשת אל בעיית עשבים
הרואים בסלאמס של תל־אביב, ואפילו
יירות הפיתוח ביתר כנות, ביתר נכונות
לדברים של באר־שבע, מקום שאליו עולים מהמלבחון
את שורשי הבעייה ולקרוא
קום בו הם נמצאים? האם להניח להן לשבשמם.

חממות לנוער מאוכזב, מתוסכל ומועד
בראש וראשונה, חייבים אנו לטיפולם של השוטר וקצין המבחן?

,,אתהלא נורמל!״

כרות סדושות
בעיירות פישח

הדת היא

לשאול: האם יש זבות־קיום לבל
עיירות הפיתוח הקיימות ביום כישראל?
דובר
היום על מדיניות ״פיזור האוכלו־סיה.״
עם כל הכבוד לעבר ההתיישבותי
של התנועה הציונית, הרי מדיניות זו היא
פרה קדושה, שאנו חייבים להסיר ממנה
את הילת הקדושה.
תורת פיזור האוכלוסייה היא בת השי-
גרה של דורות עברו, פרי־מחשבתם של
אנשי מנגנון ההתיישבות שלא השתחררו
מסיסמת ״עוד דונם ועוד דונם״ ,גם לא
לאחר שקמה ונוסדה מדינת ישראל.
הם לא היו מסוגלים להכיר בעובדה, כי
התרבות של ימינו היא תרבות עירונית.
הכמיהה המיסטית לקומונה הקטנה, בנסיבות
של חיינו, שייכת לעבר.
כמציאות במהותה.

-היא ריאקציונית

העיתונאית עליזה לוונברג סיכמה את שלוש
שנות חייה בקריית שמונה בספר
פרקי קריית שמונה. היא מתארת את הפער

שום תמריצים וזריקות מלאכותיות
לא יועילו באן. דרושה בדיקה
יסודית -ותהיה מכאיבה
באשר תהיה -כדי לקבוע לאיזה
ישוב י^ש זבות קיום ולאיזה אין.
שדמה רוזן: אתח מציע לחסל את
כולם.
ש לו םבהן: לא אמרתי״קאת. אתה שמעת
היטב מה שאמרתי.

אין שום אסון בחיסול ישובים, אבל מוטב
לחסלם בעוד מועד, ולרכז את המשאבים
שרוצים להזרים אליהם למקומות
שהם בעלי סיכויי הצלחה. בארצות כמו
ארצות־הברית, נורבגיה וצרפת — נכון שמסיבות
אחרות — מוכרת התופעה של
נטישת ישובים חסרי סיכויים כלכליים וחברתיים.
לא יהיה זה אסון אם ייעשה הדבר
אצלנו במסגרת של תיכנון ארצי רציונלי
ומפוכח, והראשונים שיאמרו תודה על כך
יהיו תושבי אותם המקומות הנדונים.

אנו מציעים לכנסת להבין ועדה
פרלמנטרית שתיעזר כמומחים

עניי! פרטי!

הצעת־חוק פרטית של אליעזר שוס*
טק, ,בענייו ״מיהו יהודי״ ,נתנה לנו
הזדמנות להשמיע בפה מלא את תביעתנו
להפרדת הדת מן המדינה. עשינו
זאת במיסגרת של הימנעות מהצבעה :
אורי אבנרי: הדרך היחידה למנוע
סערות, למנוע את ההתנגשות בין המחנה
הדתי לבין המחנה החילוני׳ לטובת שני הצדדים
ולטובת המדינה, היא הדרך שהוצעה
פה אחד על־ידי בית המשפט העליון בשיא
משפט שליט: למחוק בכלל את הפריט
״לאום״ ממירשם התושבים.

בלתי־תלויים, בדי לברר אם יש
עתיד לבל ערי הפיתוח, ואם לא
לבולן -בי אז להפיק את המסקנות
הנובעות מבף.

צביעות שאין דומה לה!
אורי אבנרי: אני חושב שאתה לא
לגמרי נורמלי, חבר־הכנסת גרוס!
היו״ר ראובן ברקת: חברי־הכנסת,
לאחרונה אנחנו נסערים יותר מדי.

• הצעת־החוק שלנו׳

שאליה התכח־ן

גרוס, להתרה של יחסים הומוסבסוא־ליים
(אבל רק בין מבוגרים, ומתוך הם־
גרוס כמה הדדית!) הוזכרה אף היא השבוע. ניצלתי
הצעת־חוק, בה הציע שר־המשפטים
י״ש שפירא לתקן פרט אחר באותו סעיף
של החוק הפלילי, כדי להעלות ולנמק את
דרישתנו.
דיברתי ארוכות על הצורך לבטל את הסעיף,
ולאפתעת רבים התייחס לכך שפירא
בדברי־התשובה, והביע את דעתו שיש לקבל
הצעת־חוק זו! (היה ברור שאינו יכול
להגיש הצעת־חוק כזאת בעצמו, בגלל הקואליציה
עם הדתיים).
• 1הגשנו שורה של הצעות דחופות לסדר
היום, על הנושאים הבאים: תיבנון

ירושלים, הצהרת ראש־הממשדו;

על הצורך לגרש אותי מהכנסת, הצהרות
השרים על שיחות יארינג, המאורעות
בפולין, ההחלטה להנהיג שידורי
פירסומת בטלוויזיה. נשיאות הכנסת
דחתה את כולן.
• הגשנו שורה של שאילתות, בין השאר
על: הברזת ראש-הממשלה על
טי כארץ, חלוקת דואר באמצעות קבלן
גירושי מהכנסת,

,ביקור איש־כנסייה סוביי•
פרטי, מימון קניית מירוץ־המכוניות
על־ידי הדתיים.
תפיסתנו, מבוססת על הפרדת הדת מן
המדינה, לטובת הדת לא פחות מאשר לטובת
המדינה. אני משוכנע שהחברים הדתיים
בבית הזה יגיעו ביום מן הימים
בעצמם אל התפיסה הזאת, כאשר יישבר
המודוס־וויונדי ביניהם ובץ המחנה החילוני,
והם ימצאו את עצמם במיעוט. לפי
המצב המישפטי הקיים המחנה החילוני הוא
שיקבע או את ההלכה הדתית; אורי אב־נרי
או מי שיבוא במקומו יקבע הלכות של
דת ישראל...
מרדבי סורקים: לא יתכן שיהיח
מישהו במקום אורי אבנרי! כנסת בלי אורי
אבנרי — אי אפשר! אנו לא נסכים! אנו
נערוך הפגנות!! אי־אפשר שיהיה מישהו במקומך...

אורי
אבנרי: הפרדת הדת מן המדינה
פירושה: המדינה לא תתערב בהגדרה העצמית
הדתית או הלאומית או האידיאולוגית
של אזרח מאזרחיה. היחס היחיד הקיים בין
הפרט ובין המדינה הוא במישור האזרחות,
הקובעת זכויות וחובות. איך הפרט מגדיר
את עצמו מבחינת שייכותו האידיאולוגית,
הלאומית או הדתית — אין זה עניינה של
המדינה.
אין שום צורך שהמדינה תתערב בזה;
אין צורך לאומי, אין צורך דתי, אין גם
צורך ביטחוני, כפי שחשבו פעם.
זהו הפתרון.

״תנו לתושבי השטחים המוחזקוים אפשרות להתארגו מבחינה פוליטית — והם
יקימו מנהיגות פלסטינית שתעשה עימנו שלום!״
על השולחן היתה מונחת הצעת־חוק שיגרתיוי, שהאריכה
את תוקף הנוהלים המישפטיים הקיימים בשטחים
המוחזקים. כמו גח׳ל, ניצלנו הזדמנות זו כדי
להשמיע את תביעתנו המעשית לגבי פעולה בשטחים
המוחזקים — והפעם העמדנו, מול שני נואמי גח״ל
(נחושתן ומילמן מחרות) את שני חברי סיעתנו, שדיברו
,בפעם הראשונה בזה אחר זה.
היו׳׳ר מרדכי ביבי: רשות הדיבור לחבר־

הכנסת אורי אבנר׳ ואחריו לחבר־הכנסת שלום כהן.
קריאה: זה לא יכול להיוחן!
היו״י מירכי ביבי: זה כן יכול להיות,

| מכיוון שהדיון הוא אישי.

הגזתנוזרוו! ו\1זפר?\ גזזזרי
אורי אכנרי: דוברי תנועת־החרות אמרו שהמצב
החוקי של המתנחלים בשטחים, המוחזקים על־ידי צבא הגנה
לישראל, הוא בגדר אנומליה.
זה נכון. אבל נרחיב את הדיבור ונאמר: עצם ישיבתם
של המתנחלים בשטחים היא בבחינת אנומליה.

סת אל השטחים המוחזקים כאל שטח מת, עד
אשר יושג השלום.

העם הפלסטיני עצמו.
יעקב נחושתן — :חוץ מדזבר־וזכנסת אבנרי.
ק רי א ה: אז למה אתה מדבר?

לפי תפיסתנו, שטחים אלה הם קרקע-כתולין
לצמיחה פוליטית היסטורית.

\ז1ו 2־\זגז ר\זתאת\\

כלומר, השטח לא ימלא תפקיד במהלכים להשגת השלום.

בימים האחרונים מתרבים הסימנים להתפתחות חשובה
מאד בתוך השטחים המוחזקים עצמם.

הכוקר מפרסמים העיתונים דכרים שאמ-י
אחד מראשי תנועת הפידאין הפלסטיניים,
נאיף ז חוואטמה, מנהיג ״החזית העממית הדמוקרטית
לשיחרור פלסטין״ ,אחד האירגונים
החשוכים שלהם. הוא אומר כי ״רום מנהיגי
האירגונים הלוחמים היו מסכימים להקמת
מדינה פלסטינאית חדשה״; כלומר, מדינה
פלסטינית כצד ישראל, ולא כמקום ישראל.

ולמה? שולחים כהורים צעירים ונאמנים להתנחל
כשטחים המוחזקים. שולחת אותם ה
המלך
חוסיין ביקש לכנס ועידת פיסגד, של ראשי מדינות
ערב, כדי לדון בהקמת מדינה פלסטינית בגדה, מתוך גישה
שלילית, כמובן, כי הוא רוצה למנוע זאת. אבל עצם
יוזמתו לכנס ועידה כזאת בנושא זה, מוכיחה עד כמה הוא

ממשלה, אשר מדיניותה המוצהרת היא לנהל
״משא-ומתן כלי תנאים מוקדמים״ על אותם
שטחים; כלומר, משא-ומתן אשר יכול לכלול
את החזרת השטחים האלה למדינות הערכיות.
דכ מידמן: האנומליה היא במשא־מזתן הזה,

רואה בכך סכנה.מוחשית, עד כמה זה כובש לבבות בשטחים.
המלך עצמו הכריז פעמים רבות בחודשים האחרונים
שאין הוא מתנגד למדינה פלסטינית, או לאוטונומיה פלסטינית(
,פעם הוא אומר כך, ופעם הוא אומר כך) אחרי
מה שהוא מכנה ״השיחרור״ .כלומר, קודם יוחזרו השטחים
לידי המלך, ולאחר מכן יחליטו הפלסטינים על מעמדם.

;׳ ולא בישיבה בשטחים.
אורי אכנרי: חבר־הכנסת מילמן, אני מדבר
| עכשיו על המצב העובדתי. אין אני אחראי לא
§ לסיעה שלכם ולא לממשלת הזאת.
הממשלה עומדת על הבסיס הזה, ואין לי כל ספק שהעם
ברובו תומך בעמדה זו, שמדינת ישראל מוכנה תמורת
שלום להחזיר — כדברי שר הביטחון האהוב עליכם —
״הרבה, הרבה שטחים.״
הרבה, הרבה שטחים, כולל השטחים הר,ם שאליהם שולחים
בחורים צעירים להתנחל. הצעירים האלה אינם הולכים
לשם כדי להישאר מחר במדינה פלסטינית, או בממלכה
ההאשמית, או במישטר ערבי אחר.

רק פתי יאמין כי כאשר יחזור הצכא הירדני
והכולשת הירדנית לגדה המערכית, יהיה
שם חופש הכרעה.
ן ן דכ מילמן: כלומר, גם אתה אינן בעד זר!
£ו שהשטחים יוחזרו למלן. זה בוודאי״לא.
11 אורי אכנרי: אני אגיד למה אני מתנוון.
ארגון הפתח׳ בעתונו הרשמי פתח, איים במישפט
״מהפכני״ על כל מי שדוגל בהקמת מדינה פלסטינית בגדה

לכן כרור שההתנחלות הזאת היא מטכע
כריאתה זמנית ואנומלית.
אנומליה זו משתקפת במצב המשפטי, בו אנו דנים היום.
אולם, האנומליה איננה במצב המשפטי בלבד, אלא גם
במהות העניין. העם לא יסכים; רוב העם לא יסכים למה
שאתם, אנשי חרות, מציעים.
| | יעקכ נחושתן: שני נציגים בכנסת עדיין לא
! 1מייצגים את הרוב הגזול של העם!
אורי אכנרי: לכנסת הזאת הלכו מפלגות. רבות, כל
אחת עם מצע־הבחירות שלה. רק מפלגה אחת, המפלגה
שלבם, עמדה׳על הבסיס של אי־החזרת השטחים.
כל האחרות — כל אחת בצורתה שלה, מי ייתר ומי
פחות — עמדו על הבסיס שתמורת שלום נחזיר; .שטחים.
״השטחים״ או ״שטחים״ — זה נתון בוויכוח. אבל לא
להחזיר שטחים כלל — זוהי רק העמדה שלכם, ואתם
מיעוט בעם הזה.

הרוכ -זה המייוצג ככנסת על-ידי מפלגות
רכות -לא עמד על הכפים שלכם. הרוכ לא
יסכים שייעשו מעשים אשר פירושם: שום
שטח לא יוחזר• ,טוס משא-ומתן לשלום.
והרי אילו נתקבלה דעתכם, בקשר לסיפוח השטחים על־ידי
החלת החוק הישראלי עליהם, היה פירוש הדבר שייפסק
כל משא־ומתן לשלום, ואנו ניכנס למלחמה, מלחמה עם
הצבא המצרי, הירדני והסובייטי, שאת סופה מי ישורנו.

אני מדכר על משא־ומתן שייפתח, כפי שאני
מקווה, כקרוכ, כאמצעות השגריר יארינג.
על זה הצכיעה הכנסת, וכגלל ההצכעה הזאת
פרשתם מהממשלה ונשארתם כמיעוט.
אסל זהו רק צד אחד של הבעייה, כבוד היושב־ראש.
החוק הזה מדבר בשפה המשפטית על ״שטחים מוחזקים
על־ידי צבא הגנה לישראל.״
זוהי ההגדרה הנכונה. כי מה זד ,״שטח מוחזק״? במהלך
מלחמה כובש צבא שטח של מדינת־אוייב. עד אשר יושג
השלום, מוחזק השטח הזה על־ידי הצבא הכובש — עד
אשר יוכרע דינו של אותו שטח. זהו המצב החוקי.

שתת תת או \\2־\2ע בתולין?
לפן, מה שהממשלה עושה לגבי המצב המשפטי בשטחים,
הוא מעשה נכון.

אלא מה? אני מערער עירעור פוליטי -פוליטי
ולא משפטי — על כך שהממשלה מתיידד

אורי אכנרי: לעולם לא נדע בצורה מוסמכת מה
רוצה העם הפלסטיני, אם לא ניתן לו חופש־התארגנות,
חופש־הביטוי וחופש־ההכרעה.
מה שאני מציע לממשלת ישראל, וזה מה שחסר במירקם
המעשים שעושה הממשלה בשטחים המוחזקים כיום הוא:

לפתוח את השטחים המוחזקים להתארגנות
פוליטית חופשית, להחזיר את חופש-ההתאר-
גנות ואת חופש־הכיטוי לשטחים המוחזקים,
על-מנת שתושכי השטחים המוחזקים יוכלו
להקים כוחות פוליטיים, לכטא את דעתם החופשית
על־ידי מנהיגיהם שלהם -לא על־ידי
חכר־הכנסת אורי אכנרי -ועל-ידי כף לתת
להם את האפשרות להקים נציגות פלסטינית
מוסכמת, שעימה תוכל ממשלת ישראל לנהל

את המשא-ומתן לגכי החזרת השטחים כ•
מיסגרת שלום־אמת כר-קיימא.
•ויו״ר מרדכי כיגי: רשות־הדיבור לחבר־

י ן הכנסת שלום 0־,ן.
״ שלום כהן: ברצוני להתייחם למה שאמר חבר־הגנסת
נחושתן. הוא אמר שצריכים להחיל את החוק הישראלי על
השטחים, כלומר לספח אותם.
ומדוע הוא אומר זאת? הוא אומר שלא יהיה שלום. אם
כן, למה להשתעשע ולהשלות את עצמנו?
הצעתך להחיל את המשפט הישראלי על השטחים, פירושה
סיפוח, מניעת שלום מוחלט. הממשלה לא החילה את
המשפט הישראלי על השטחים.
יעקב נחושתן — :על כל השטחים. בגולן
ן היא כן החילה את המשפט הישראלי.
שלום כהן: גם לזה אני לא מסכים.
אורי אכנרי: היא לא החילה את המשפט
| הישראלי על הגולן.
*טלום כהן: היא הקימה בתי־משפם, אבל לא החילה
את המשפט הישראלי.
חבר־הכנסת נחושתן, עם כל ההתנחלויות שיש בגולן,
יבוא יום ותישאר פתוחה השאלה על עתיד הגולן. חבר־הכנסת
נחושתן, ואיתו סיעתו, מציעים לעשות מעשה,.הממשלה
אינה עושה את המעשה. אבל אפשר לעבור עבירות
בשתי צורות: על־ידי עשייה, וגם על־ידי מחדל.

שגרפים את הגשרמז
תתשתן (יתין ן תתרתן (שתארן*

קיים מחדל כעצם הגישה לעשיית השלום.
אנו יושבים בבר ישנה רביעית לאחר המלחמה,
ועדיין לא באה יוזמה ישראלית אחת לשלום.
אנו נגררים, אנו מחכים בל הזמן.

אולי ההסבר הוא באשליה עצמית, שאם נחכה די זמן
המערבית. כלומר, גם הוא רואה זאת כסכנה גדולה. הוא
ולא נעשה דברים, סופנו שנישאר בשטחים.
חושש מפני המגמה ההולכת ומתפתחת בשטחים המוחזקים,
אלא שלמצב כזה של מחדל יש תוצאות משלו. יש קודם
להקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל, תוך שלום עימה.
.כל לחץ פנימי. בזמן הליכוד הלאומי, הלחץ הפנימי הזה
בראפאת רתזת ב״תובתת אבת־ייי
היה על־ידי שותפותה של גח״ל בממשלה. לחץ פנימי זה
חייב מעשים, חייב הקמת התנחלויות.
בשבוע שעבר הופיע בפרים הספר בשם ״המהפכה ה־ י
והיום, כשגח״ל באופוזיציה, קיים אותו לחץ פנימי,
פלסטינית ויהודים״׳ מטעם הפתח, ואומרים לי שהדברים
אולי לא בדעת־הקהל, אבל לפחות בדעתם של כמה מן
נכתבו עלי־די יאמר עראפאת עצמו.
השרים; בצורך להתחרות פנימית בין שר זה לשר אחר,
הוא מקדיש כמה עמודים למה שהוא מכנה
בין סיעה זאת לסיעה אחרת; בצורך בנקיטת עמדות פופולריות,
או שנראות פופולריות; בהכרזות שסופן גם מעשים;
״תוכנית אכנרי״ -הקמת מדינה פלסטינית.
בהתנחלויות או בהכרזות על התנחלויות, ואני חושב שמבלחתור
הוא
אומר שתוכנית זאת היא מזימה
חינה חיצונית אין כמעט הבדל בין הכרזה על התנחלות
מתחת למהפכה הפלסטינית.
ובין התנחלות ממש, מכיוון שהכרזה על התנחלות, כמו
מאחר שאין לו ויכוח עם אבנרי, ואנו איננו מתחרים
התנחלות עצמה, שורפת גשר אחר אל העם הפלסטיני.
1דל מילמן: לא רק בין:היהודים, אלא־ גם בין
ההתנחלות, כמו ההכרזות על התנחלות, מקשה על כל
| 1בין הערבים אתה היחידי שרוצה בזאת!
פלסטיני שדיבר, וגם על ערבים במדינות אחרות.
אוריאכנרי מאחר ומר עראפאת ואני איננו מתחכל
הכרזה בזאת, בל התנחלות בזאת, מקרים
על קולות, אין לו ויכוח אתי, ואין לו תחרות אתי,
שה עוד יותר על ערבי כזה לדבר על שלום,
הרי ברור שהוא מתווכח עם בני עמו שלו.
אחרת, בשביל מה כל המערכה הגדולה הזאת? האם הוא סותמת עוד פה, עוד קול שתמך בשלום.
צריך להילחם בי? האם אני מהווה בשבילו סכנה? הוא
התוצאה היא ניתוק־מגע עם כוחות שחיו מוכנים לשתף
לוחם בתנועה הגוברת בקרב העם הפלסטיני בגדה המערבית,
פעולה עם ישראל, לא משתפי פעולה במובן קוויזלינגים,
הרוצה בעצמאות ובשלום.
אלא במובן של שלום וכיבוד הדדי.
יעקב נחושתן: מי הסמין אותן לדבר בשמם?

אינני חושב שזה ימנע כסופו של דבר את
אורי אבנרי: אתה עוזר לי לאורן כל הדרן. 1 הבאה ההסדר. ההסדר יבוא, ולמרבה הצער, יהיה זה
ן | טוב ששאלת את השאלה הזאת, כי ההערה
הסדר כפוי לאורך בל הקו.
| | שאני עומד להעיר קשורה בנושא זה.
הצרה היא שאותם אנשים שאיבדנו בינתיים, אותם קשרים
אף אחד אינו מוסמך לדבר בשם העם הפלסטיני, זולת
שקילקלנו, אותם גשרים ששרפנו בלב העם הערבי —
יאבדו לנו כשנהיה זקוקים להם למחרת השלום.
* ביניהם ח״כ גח״ל בן־ציון קשת ודויד לוי.