גליון 1741 מתאריך 13 בינואר 1971

*₪י11

וווו ו!ן י

ש 7אי 1ב

נאבקה

מעתה, בל התגליות לטיפוח השיעי בדרך טבעית
בתכשיר אחד 655 .־ 01־!!ס!* 5׳ 106 8106 ווז 1110ו /ע
תכשיר זה, המורכב מיסודות פעילים ובדוקים,
מרכך את השיער מעשיר ומטפח אותו באופן טבעי.
655־ז 0־!!ס^ 106 8106 אינו מכיל יסודות מים וכוהל
המייבשים את השיער ומונעים את גמישותו.
הסתרק עם כמות קטנה של 655־ 01־!׳101־106 8106 1
בבקר, ובערב — העבר בשערך מסרק. רטוב •,שיחדש
את פעולת הלנולינים של . 106 8106
655־ 01־1011־ 106 8106 1מונע יובש וקשקשים
ומעניק לך את תחושת הארומה
הנפלא של יבוזזמ!!:ו׳\\
106 8106

108 011*91

כמה פירסומאים חשוכים מאוד גילו ביום ו׳ שעבר כי
נוסף להם קילו אחד או שניים. הדבר בא להם כתוצאה משפע של
עוגות טובות מדי, אותן התפתו כמוני לאכול במסיבה קטנה.
המסיב ההתקיימה בביתה של שולה מוסינזון, והיא באה לחוג
חילופי־גברא (או חילופי־גברתא, במיקרה זה) .שולה מוסינזון נתמנתה
למנהלת מחלקת המודעות של השבועון, האחראית !;בלעדית
למדורי המודעות.
את התוצאה הראשונה כבר ראית, מן הסתם, בגליון האחרון, עם
ריבוי המודעות.

+יוחד 1(1רעוח, וחד חווזו
זוהי ההזדמנות לומר לד כמה מילים דל המווגות.
יש קוראים, שהמודעות מרגיזות אותם. הם אומרים לעצמם :״אני
משלם לירד, וחצי, והנה אני מקבל עמודים שלמים של מודעות!״
זוהי תגובה מובנת, אבל מוטעית. כי יש בהעולם הזה מיכסה
קבועה של מודעות למיספך קבוע של עמודים. ככל שמתרבות ה
מלכת
המים חני פרי והפירסומאים משה דייו,
משה כדוד ויעקב זקהיים

האהבה
״האדם המודרני רואה באהבה חשיבות עליונה בתחום האישיותי, והצדק עימו. ובכל־זאת ר,וא
מתקשה לדעת את מהותה של אותה אהבה, החשובה לו כל־כך. אף שהאדם המודרני מנסה
לתלות את הכל על המילה הזאת, ,אהבה׳ ,היא במהרה תשחת ותהפך בידיו למשהו הנחות בהרבה
מאהבה אמיתית משום שאין הוא מכיר ומבין אותה. אין לו יסוד אוניברסלי מספק לאהבה.״
(מתוך ספרו של ד״ר פ. שייפר ,״הקיים־באמת״ ,העומד לצאת לאור בקרוב).
יש בדברים אלו אמת גדולה ביותר. העולם המודרני איבד את היסוד היחידי שעליו אפשר
לענות לשאלות כמו ״עבור מה אני חי מי אני? מאין באתי? לאן אני הולך — ומדוע?״
יש כל־כך הרבה מהאבסורד בעולם אשר אין בו אלוהים, שהאדם נדחף כאילו על־ידי כוח אדיר
לחפש נקודת־התייחסות אשר אולי על־פיה ימצא משמעות לחייו. משום־כך הענין הרב במין.
האדם מחפש אחרי ה״אני״ שלו, והוא חושב שימצא אותו בחיקה של אשר( ,כמובן שכל זה
איננו אמור לגבי הרוב• רוב בני האדם סתם נסחפים בזרם והנוהרים אחרי כל חידוש — הופכים
כל דבר לאופנה שחוקה וזולה מרוב שימוש. פה מדובר באנשים חושבים, כדוגמת סרטר, או,
להבדיל, הנרי מילר ודומיהם).
מילר יכול לשמש דוגמה טובה כדי להראות את תוצאות החיפוש הזה. בספריו של מילר
הופכת האשה, אשר היתר, פעם חברה־שותפה לחיפוש, לכלי־משחק, מכשיר ביד הגבר. האהבה
מתה! האהבה איננה יכולה עוד לספק, ולא רק במישור הפילוסופי — אפילו במישור המיני.
רצחנו את! האהבה. היא היתד, בידינו כציפור רכה, ואנחנו חששנו שתברח, על־כן החזקנו אותה
ביתר־כוח — וחנקנו אותה.
גם אותה אהבה שהרב שלמה קרליבך מדבר עליה — ממש כמו זו שתיאר אותה ד,נרי מילר
— איננה מסוגלת לתת לחיים משמעות אמיתית. משמעות אמיתית, אני אומר, שכן אין כל ספק
כי אהבה זו, אם בכלל יש לקרוא לה אהבה, יוצרת אשליה של סיפוק. אלא שעם הזמן חולפת
האשליה ונמוגה ברוח המציאות המרה, ואזי שוב עומד האדם אל מול חוסר־האונים והתר,יה
הגדולה. על זאת מדברים כולם היום, אם זה יוג׳ין יונסקו במחזהו ״הכסאות״ המוצג עתה, אם
זה סרטר בספריו ובמחזותיו, אם זו השירה המודרנית, הביטלס (ז״ל) ודומיהם, ואם זה פילוסופים
ידועים. כולם שואלים את אותן השאלות ממש, וכולם אסורים בידי הספק וחוסר הידיעה.
אך אל תכנעו ליאוש ולאכזבה. יש לחיים משמעות. יש תוכן וממש לאהבה. יש מדוע וכיצד
ומשום־מה לכל הסובב אותנו — משום שיש אלוהים. אלוהים, הוא אשר שופך אל תוך החיים
את המשמעות, הנותן לאהבה את ערכה, והמספק את צרכינו האמיתיים והעמוקים ביותר.
אלוהים, אלוהי האהבה, האמת והקדושה. הוא קיים. איכפת לו מאתנו. זו אינה פיולוסופיה או
אמת דתית כלשהי שיש לקבל אותה ולהאמין בל בלא עובדות אובייקטיביות תומכות, זוהי
מציאות נהדרת. אם את זאת המקרא איננו אומר, הרי שהוא איננו אומר לנו דבר. ואנו, שההיס־טוריה
שלנו כל־כך רצופה ומלאה בעובדות המצביעות בבירור על אמת הדברים, הללו צריכים
להיות האחרונים להתכחש בכך. זה פנטסטי — אלוהים קיים, והוא אוהב אותי, אותך, ואותך.
הללויה!
ת.ד 2234 .רמת־גן
מנתבים ייענו

ירובעל
פירסומאים דוד אדמון ומשה שלמה

אופנאית רחל כרזץ
ופירסומאי אליה וטל

מודעות, כן גדל אוטומטית מיספר העמודים, וממילא גם החלק המערכתי.
כל מודעה נוספת מגדילה את העיתון, מאפשרת את שיפור
שירותיו, ריבוי המידע, פיתוח המדורים.
כשנתמניתי לעורך העולם הזה, באפריל ,1950 מנה העיתון 20
עמודים. לאחר מכן, בתקופת הצנע, ירד מיספר העמודים לא פעם
ל־ . 16 לאחר מכן עלה בהתמדה ל־ ,36 ,32 ,24 ולאחרונה ל* .40 כל
זה בעזרת המודעות. אם יגדל מיספרן, יגדל מיספר העמודים עוד
יותר.
עצם גידול מיספר העמודים אינו, כמובן, אידיאל. כשלעצמי, אני
שונא את גיבוב הנייר שהפך כאילו מטרה־בפני־עצמה בכמה עיתונים,
לעולם לא אסכים להוסיף עמודים, אם פירוש הדבר הורדת
הרמה, מילוי העמודים בחומר שאיש אינו מעוניין בו. היעד המערכתי
של העולם הזה היה ונשאר: כל קורא יוכל לקרוא כל מילה
המופיעה בעיתון. נדמה לי שרוב הקוראים עדיין עושים זאת, למרות
ריבוי העמודים.

^ בעתו! נן. נמחויזיה ו9
יכול אתה לשאול: אם כן, מדוע התנגדת השבוע בכנסת
לשידורי פירסומת בסלוזיזיר( ,ראה דו״ח לבוחר)?
התשובה היא: אץ דמיון בין שני המכשירים.
אתה קורא מודעה בעניין מפני שהיא יפה, או מעניינת. אינך
חייב לקרוא אותה. אבל בסלחיץ יה וברדיו אין לך
ברירה.
העיתון הוא כלי בלתי־תלוי, המתקיים על תפוצה ומודעות.
הטלודיזיה היא מכשיר של הממשלה, המתקיים
על דמי־האגרה שאתה חייב לשלם, וגם על מס־הד,כנסר,
שלך. אץ זד, צודק שיכריחו אותנו לראות מודעות.
העולם הזח? 41ז

סרט פורנוגרפי במשרדו של
שר־הפנים הדתי יוסח בורג
9האם סיעת־הרוב בכנסת
מקופחת? כך נסתבר, בישיבת
ועדת־הכנסת, בה דנו בטענת*
הסיעות הקטנות, שהשינויים
המוצעים בתקנון הכנסת נועדו
לסתום את פיהן. באמצע
הוויכוח שאל ח״כ מרדכי
ביבי :״מדוע כל החלב הוא
אצל האופוזיציה?״ ואכן, המגישות
שהגישו קפה ותה
לחברי הוועדה שמו את החלב
דווקא ליד נציגי שלוש הסיעות
הקטנות (אורי אכנרי,

שמואל תמיר ומשה סנה),

ביחס. ליכולתם להשתלט על
הייצר הרע. הדבר בא כאשר
הוזמנו חברי ועדת־הפנים של
הכנסת לחזות בסרט חוגו של
סרטן, על פי ספרו הפורנו-
גראפי של הנרי מילר, במיסגרת
הדיון על נוהלי הצנזורה. ח״כ
יעקוב גרוס מאגו״י, שייזם
את הדיון, לא העז לבוא להצגה•
גם חברו לסיעה, של׳
מה לורינץ, לא הופיע. כל
חברי המפד״ל החרימו את ההצגה,
שנערכה בבניין משרדו
של שר־הפנים הדתי, ייוסף

דתיים של הוועדה, ביניהם ח״כ

ישראל

ישעיהו

ויוסף

ת מי ר, שנטשו את האולם באמצע•
הם טענו שהם השתעממו.
גם מתילדה גז ונסים
אליעד, שנשארו עד הסוף,
לא מצאו טעם בסרט.

השותף של
בן־גוריון
9משך שעה תמימה ישב
באחד מימי השבוע שעבר

אלו גיחבוג ופיטר א!ולובס0י

שני המשורריס״היפים האמריקאיים, כפי שצולמו על־ידי צלם
הפורטרטים הנודע, האנגלי ריצ׳ארד אבדון, שהוא הצלם הקבוע
של משפחת המלוכה הבריטית. אבדון, הלוקח 7000ל״י עבור
סידרת פורטרטים, הציג את התמונה בתערוכה שפתח בניו״יורק.

הוא פשוט לא ראה את ידו
המורמת של ח״כ רק״ח .״אז
למה נשארתי?״ התרעם חביבי,
שביקש לתקן את הפרוטוקול.
׳ 9פרט לא־ידוע מתקופת
היותו מזכיר הסתדרות, גילה
9ך 1ךיף 1אחותה של מלכת אנגליה כונתה
11171י 7 1 1
0 1 )1 1/1 11 ^ 11111 על״ידי העיתון הבריטי ״דיילי
מירור״ כ״אשה הלובשת שמלות נוראות.״ העיתון הביא ארבע
דוגמאות :״שמלת מיני מתחרים, הנראית כאילו לבשה אותה
בשעורי ריקוד בבית־הספר ; חליפת מידי בתפירה איומה מאריג
עבה ושתי שורות כפתורים, המציגה אותה יותר שמנה מכפי שהיא
באמת ; מידי ומעיל פרווה שהיה מודרני לפני 10 שנים
בתוספת מגבעת טוררו וארנק הנראה כאילו ירשה אותו מהסבתא
שלה ומגפיים שחורים עם עקבים מכסף ; ושימלת מקסי המשמינה
אותה והנראית כאילו נלקחה מסיפורי אלף לילה ולילה.״
הגיב שמואל תמיר :״עוד מעט
זה יהיה הדבר היחידי שיישאר
לסיעות הקטנות!״
9יום לפני כן נערכה
בחינה לחברי־הכנסת הדתיים,

הוא נשאר עד

! 9לא כן כמה חברים לא־

״1 1 1 1 1ה ) 111 ערכה ביום אחד מדידות של פיאה נוב־רית,
שימלה וסיר. עם הפיאה והשימלה

היא הסתדרה בקלות, אבל סיר בגודל מתאים היא לא מצאה.
היא נאלצה להזמין סיר מיוחד כדי שתוכל להיכנס לתוכו בקטע
שבהצגת ״אמי הגנרלית״ ,בו היא מתחבאת בתוך סיר-בישול
ענקי. לידה, בתמונה: השחקן גבי עמרני, המופיע גם הוא בהצגה.

אוסקר קוקושקה

עתה באיטליה, צייר בשביל
חברה איטלקית לשיווק חלב לתינוקות, תמונת פירסומת. כדוגמן
שימש קרלטו פונטי בן השנתיים, בנה של סופיה לורן, אחרי
שרצו לקחת את בנה של ג׳קלין קנדי-אונאסיס והתברר שאין לה
בן בגיל המתאים, הצייר והמתווך קיבלו עבור עבודתם 150 אלף
לירות — ואילו קרלטו ואמו קיבלו בתמורה — תמונה במתנה.
העולם הזה 1741

זאב הרצל וחיים וייצמן
עד דויד בן־גוריון וגולדה
מאיר שוכנים כבוד בחצר

ביתו שבאפקה, שם הם משמשים
כתומכים בעצים שבחצר.

בורג. רק ח״כ פא״י, אבר־הם
ורדיגר, לא פחד, ובא
לחזות בסרט.
הסוף.

9דייל אל־על אכי אב־רמוביץ
מתחכך בזמן האחרון
בכתפיהם של גדולי האומה. וכל
זה למה? בגלל גן הפסלים
החדש שבביתו, כמובן. מי לא
נמצא שם? החל מבנימין

ח״כ רק״ח א מיל חביבי במליאת
הכנסת, כדי להצביע
נגד הצעה להאריך תוקף חוק
הנוגע לשטחים המוחזקים. רק
בשביל הצבעה זו נשאר בירושלים,
ולא נסע לביתו בנצרת.
לבסוף הגיעה שעת ההצבעה,
היו״ר מרדכי ביבי סקר את
הידיים המורמות, הצהיר :״ההצעה
נתקבלה ללא התנגדות.״

דויד בן־גוריון: בזמן ששהתה
מזכירות הסתדרות בירושלים,
היה משרד ההסתדרות
בעל החדר האחד שבשכונת
מוסררה, משמש גם כ־מקום־לינה
לביג׳י ולעוזרו דויד
זכאי. בחדר היתד, רק ספה
אחת, שנשענה על פחי־נפט ריקים
ועליה ישנו בן־גוריון וזכאי
לסירוגין.

9במוצאי־שבת האחרונה
צילצל הטלפון בבית משפחת
לוינבוק שבשבי־ציון :״שלום,
מדברים מהגל־הקל. האם את מאזינה
לנו כעת?״ ,שאל הקול
את מיכל לוינבוק שענתה
לטלפון .״לא,״ השיבה מיכל.
״אם כך, הפסדת תקליט,״ אמר
משה טימור, מנחה תוכנית
רדיוטק בגל הקל, בה זוכר,
כל מאזין שאלי־ מתקשר טי־
׳מור והמאזין באותו רגע לתוכנית
.״את ודאי סקרנית לשמוע
איזה שיר השמענו,״ המשיך
טימור .״אני מנחשת. היה
זה בטח התקליט של אחותי!״
השבה מיכל שהיא אחותה של
דליה לביא .״ניחשת, אבל
תקליט לא תקבלי,״ סיים טימור.
9מנהל וימפי בישראל,
יואל (״טד״) קרוס, עושה
עסקים לא־נורמליים. עד כדי
כך שכאשר הגיש את דו״ת המחזור
של עסקיו למשקיעים
בלונדון, ענו לו :״לא יתכן,
אתה בטח זורק קציצות לים.
כל המחקרים שלנו מוכיחים
שלא יתכן שמספר כה קטן
של ישראלים יאכל מספר כה
גדול של קציצות.״
! 9במצב מביך עמדה בשבוע
שעבר כוכבת הצגת
המועלת בהביטה, לאה קניג.
בסוף הצגת הבכורה של המחזה,
עלה לבמה הבמאי דויד
לוין ונישק אותה על שפתיה.
למרות האיפור, הבחינו יושבי
השורות הראשונות בסומק
שעלה על פניה של קניג.
9גברי סנאי על מחזאי
מפורסם :״יש לו שילשול
במוח — המון רעיונות, וכולם

חכסאות

הסתדרות הסטודנטים
בתל־אביב
נגד בטאוו הסטודנטים
הסתדרות הסטודנטים בתל־אביב פתחה במערכה נגד
בטאון הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב, פרת
קדושה.

תנ גוו ןיך
גולדה מקובלת
עירויי דם
מצב בריאותה של ראש-הממשלה גולדה
מאיר החמיר לאחרונה שוב. גולדה, שהזרה
לקבל בבית-החולים ״ביילינסון״ את הטיפולים
הרפואיים שקיבלה לפני שהתמנתה
לראש־הממשלה, מבקרת עתה ב״בייליג־פון״
בתכיפות של פעמיים לשבוע. לאח רונה
החליטו רופאיה שעליה לקבל עירויי־דם.
אחת לשלושה חודשים מוחלך מחזור
הדם כגופה של גולדה.

בשלב ראשון החליטה ועדת העיתון של
הסתדרות הסטודנטים כתל-אכיב לפטר
את עורכת העיתון מיכל רוזנפלד ואת
עורך־המישנה אברהם אורן שנבחרו על־ידי
מיכרז. את רוזנפלד מינתה הוועדה לרכזת
המערכת ואת אורן לכתב בכיר.
במקומם מינתה הוועדה את פילים רוזנאו,
אסיסטנט בחוג למתמטיקה שחדל להילת
סטודנט כשנה שעברה. רוזנאו משמש כץ
היתר גם כיו״ר ועדת העיתון, שאינה
מוסמכת בלל לפטר אנשים שנבחרו על־ידי
מיברז.
במכתב לוועדת הביקורת של הסתדרות הסטודנטים,
הודיע אורן כי בגלל חוסר סמכות הוזעדה, הוא רואה
עצמו כממשיך בתפקיד.
מספר כתבים של פרה קדושה אף שלחו מכתב לוועד
האגודה, בו הם מוחים על התערבות עסקני הסתדרות
הסטודנטים בעיתון הסטודנטים והודיעו כי
יתייצבו לימין העורכים הנוכחיים.

אחד משרי הממשלה העיר על־כך השבוע. :גם זו
דרך להזרים דם צעיר לממשלה!׳׳

יארינג ידחה
תביעת ישראל לשיחות
על ״מהות השלום״
שליח האו״ם למזרח התיכון, השגריר דיר גונאר
יארינג, ידחה את תביעת־ישראל לדון בשלב ראשין
של שיחות השלום שבתיודכו ב־מהות השלום״ ,דרישה
שישראל עמדה עליה בביקורו של ד״ר יארינג בארץ.

ירידה בתפוצת
העיתונים בישראל
שורדת דאגה כהוגי העיתונות לרגל ירידה
שחלה בתפוצת כמה עיתונים חשובים.
עדיין לא ברורה סיבת התופעה. יש המייחסים אותה
לטלוויזיה, ויש הרואים את האשם בהפסקת האש, שהורידה
את מתח ההתעניינות של הציבור במאורעות
היום־יום.

דחייה זו לא תבוא בלחץ הערבים, המבקשים
לדון קודם בלוח הזמנים לנסיגה, אלא
ביוזמתו האישית של הד־״ר יארינג, הרואה
בדרישה מכשול להמשך השיחות. בצורה
זר לא תוכל ישראל לטעון כי הערבים הם
שמעכבים את המשך המשא ומתן, תיאלץ
להיכנע להכרעתו של הד״ר יארינג כקשר
לסדר העדיפויות של הנושאים בהם ידונו
בשיחות שכתיווכו.

על לימון, שהביע מישאלה להצטרף לחרות, הופעל
לחץ כדי שיימנע מצעדו זה, ולפי שעה הוא עיכב
את הצטרפותו.

תחל מלחמה חדשה —
אר לא בחמישי בפברואר

ח״ב שובל
יו״ר ע״מ?

אין להתייחס בחשש כבד מדי לגבול הזמן על החמישי
בפברואר שנקבע להפסקת האש על־ידי נשיא
מצריים. יש להניח כי במאמצים בין־לאומיים תימצא
נוסחה שתאפשר לאנואר אל־סאדת להמשיך בהפסקת
האש גם אחרי יום זה.

מאחר וח״כ מאיר אביזוהר מתמיד בסירובו לחזור
בו מהתפטרותו מתפקיד יו״ר ע״מ, שבאה על רקע

לעומת זאת, אין לקוות להמשך הפסקת
האש למשך חודשים רכים. יש סכנה חמורה
ביותר כי המלחמה תתחדש בעוד שלושה־ארבעה
חודשים אם עד אז לא יושג לפחות
הסדר-שלום עקרוני, ובכלל זה הסכם על
הגבולות.

הדבר תלוי בראש וראשונה בגישתה של ברית־המוע־צות,
שאינה יכולה להרשות לעצמה כישלון במאמץ
המדיני להביא לנסיגת צה״ל. מדינאי מוסקבה חוששים
שאם לא ישיגו את ביצוע החלטת מועצת הביסחין
בעתיד הנראה לעין, עלולים עמי־ערב להתייאש מטיפולה
של ברית־המועצות ולפנות לארצות־הברית.

משום־כך צפוייה בשבועות הקרובים הק־חשה
גוברת והולכת של הקו הסובייטי-
מיצרי, שלא תהיה קשורה דווקא בתאריך
החמישי בפברואר.
הדבר יעמיד את ממשלת-ישראל כפני
הצורך להגיע להכרעה על גבולות תוך
חודשיים־שלושה, תוך ידיעה כי אם לא
תגיע לכך, יביא הדבר למלחמה גדולה.

מרדכי לימוו
דחה הצטרפותו לחרות
אלון* (מיל ).מרדכי (מוקה) לימון, דחה
את הצטרפותו לתנועת החרות.

חילוקי״דיעות פוליטיים, קרוב לוודאי שח״כ זלמן
שובל ימונה לתפקיד זה __

המפד״ל נגד דולציו
הנהלת המפד׳׳ל תפתח במערכה נגד גזבר
הסוכנות אריה דולצין.
הסיבה: דולצין עיכב את תשלום ההקצבה לקרן
ארץ־ישראל של המפד״ל, עד שישולם החוב לבנק
המזרחי על־חשבון המירוץ שלא שולם.

הנהלת המפד׳׳ל נעלבה מגישתו של דול
צין וראתה בה אי-אימון כה וביושרם של
מנהיגיה.

בבר מכניסים
סירטי פירסומת לטלוויזיה למרות שהממשלה הבטיחה שלא להנהיג
שידורי-פירסומת בטלוויזיה ללא אישור
הכנסת, ולמרות שהרוב ככנסת אינו
מובטח -ככר פועלים משרדי-הפירסום
בארץ כמלוא המרץ לייצר סירטי-פירסו-
מת, לקייץ הקרוב.
הפירסומאים גם משתדלים כבר להבטיח לעצמם
תור, מכיוזן שברדיו חייב כיום מזמין חדש לחכות
למעלה משנה להשגת זמן לשידור מודעתו. בטלוויזיה
עלול להיוזצר לחץ גדול עוד יותר.

ברור מראש בי בתוצאה מלחץ זה תשדר
הטלוויזיה הרכה יותר מן הדקות המועטות
ביום, הנלקחות עכשיו בחשבון.
הפירסומאים גם בטוחים, בניגוד להודעת יגאל אלון,
שיינתן להם, אחרי זמן מה, לממן מישדרים שלמים,
ולא רק לשדר מודעות בין המישדרים. הם גם מתכוונים
לשדר כל סרט־פירסומת חמש־שש פעמים.

מיי?! בראנט
חוזר להופעה בארץ
בימים הקרובים עומד להגיע שוב לארץ, הזמר הישראלי
היושב בצרפת, מייק בראנט. הביקור לא היה
מתוכנן, והוא נועד, כפי שהתבטא בראנט, :לפצות
את אלו שלא יכלו לשמוע אותי בהופעותי״.

האמת היא כי בביקורו הקודם נתבקש
כראנט, על־ידי מארגן הופעתו ב״סינרמה״
אלי ספקטור, להופיע כפני חיילים בכיר-
גפגפה. היה זה יום לפני שצריך היה להד
פיע בחיפה. ברגע האחרון הודיע מייק בי
הוא חולה ולא יוכל להגיע לכיר-גפגפה.
אך כעבור 24 שעות הופיע בחיפה.
ספקטור שאוכזב מאי־הופעתו של מייק, ביטל כתגובה
על־כך מסיבה שעמד לערוך לכבוד הזמר. כתוצאה
מכך החליטו אמרגניו של בראנט לתקן את המעוות
ולערוך הופעה בפני חיילים.

תמרורים

השאר לנ 1א ת הנהיגה

נישאו לאחר שתי שנות אירוסין,
כוכבת הסרט נז,א/ש( .שפתיים
סאלי קלרמן ( )32 והבמאי ריק אדל־שטיין
40 אלה הם נישואיה הראשונים
של סאלי והשניים של ריק.
לוהטות)

רחף־

נישאו בלונדון, השחקנית ה־הוליבודית
לי רמיק והבמאי הבריטי
ויליאס מונס 40 אחרי החתונה הודיע

ומיק וכורכם
רמיק כי בדעתה להשתקע בלונדון מפני
ש״אמריקה אינה מקום בו אפשר לגדל
ילדים — יותר מדי עשן, אלימות וסמים
ישנם שם.״
תבעה בבית־משפט גרמני במינכן,
31 אלף דולר מהשבועון הגרמני שטרן
ומגרושתו של מנתח הלבבות הדרום־
אפריקאי כריסטיאן ברנרד, שחקנית הקולנוע
מינה לולובריג׳ידה. סיבת התביעה:
סידרת מאמרים אוטוביוגרפיים של
אשת ברנרד שהופיעו בשבועון וסיפרו בין
השאר כיצד מצאה אשת המנתח בתיקו של
בעלה שני מכתבי אהבה של ג׳ינה אליו.
כן נכתב באותה כתבה כי אשתו של בר־נרד
רצתה להתאבד בעיקבות גילוי המכתבים.
ג׳ינה טוענת שלא כתבה כלל את המכתבים
וכי הפירסום פגע בשמה הטוב.
נולדה. לכתב המדיני של דבר
חני אשד, ולרעייתו
עליזה, בת.

מ לון הגת!! טבריה
,מכריזו\ ל

נחוג בחוג
בדמיה,
משפחתו
ד,־75
יום־הולדתו
של מי שהיה שר־החקלאות
ושכיהן

ח גי גות אשד במשך קרוב ל־10
שנים כיו״ר הכנסת
השלישית של
ישראל (שני הקודמים
היו יוסף זנחום שפרינצק
ניר ז״ל) ,קדיש
ל ה (לוז׳ינסקי).

נחוג יום־הולדתו ה־ 76 של יו״ר
ההנהלה של מיפעל הפיס ואחד ממנהיגיה
המוכרים של התאחדות עולי רומניה, ד״ר

מיכאל לנדאו.

נחוג בחיפה, יום־הולדתו ה־9ד של
אחד ממייסדי תנועת הצופים בארץ ונשיא־כבוד
של הצופים בישראל, אריה כרוף.
נפטר בירושלים, בגיל ,70 ראש לרפואה המחלקה
פיזיקאלית ושיקום
של המרכז הרפואי
האוניברסיטאי הדסה
בירושלים, פרופסור
אמיל אדלר. יליד
פראג שם סיים את
לימודיו וקיבל את
תוארו, עלה לארץ
ב־ 1939 והיה רופא
בקופת־חולים בתל־אביב,
ב־ 1940 עבר לרפואה למחלקה אדלר פיזי־אליח של הד־סה
בירושלים ובראשה
עמד עד יומו האחרון.
העולם הזה 1741

במסגרת חגיגות אלו
שתתקיימנה בחודש ינואר
971ו, יהנו אורחי המלון
מבילויים נעימים, הפתעות
והגרלות פרסים:
* נשף מיוחד אחת לשבוע * בערב
שבת קוקטייל (לפני הארוחה) * תה

מנחה לצלילי תזמורת ריקודים * יום

מיוחד ללא תשלום לאורחים הו תי קי ם!* .

שייט על הכנרת לכל אורח * ביקור אחד
3י בחמי טבריה ללא תשלום *

,כן יוגרלו אחת לשבוע:
* מכונית שכורה ליום שלם * רכיבה על סוסים
בחוות ורד הגליל * טיול מאורגן לחרמון * טיסות
חינם בארקיע מטבריה לתל-אביב וירושלים.

הזדרזו להזמין מקומות בטלפון 067-21861

מכתבים ברכה מרוסיה
שנה טובה! מיטב האיחולים לעתיד והצלחה
במאבקכם למען השלום!

זרחע

ד 1ב ק

ר 1י * 7י

החכרה הסובייטית לשלום,
ברית־המועצות

ן 0 0 )! 16ן 15)165 \ 0 0ש ) 8 6 5
51406655 112 1( 0116 8 ) 611 6 106
! 6 )2 0 6ס

00111111111

5001?1

הברכה הרוסית כשפה האנגלית
• חברנה נכתבה באנגלית,
ספרדית, גרמנית וצרפתית.

רוסית,

החזרה

לשיחות יארינג
בשעה טובה החליטה הממשלה לחזור
לשיחות יארינג. לדעתי לא תהיינה לשיחות
אלה שום תוצאות, וזאת משום שאין מתכוננים
לדבר בהן כלל על הבעייה היחידה
שפתרונה יביא לשלום אמת והיא ה־בעייה
הפלסטינית.
את הבעייה הפלסטינית יש לפתור בשני
שלבים: בשלב ראשון יש לתת לכל
מי שמחשיב עצמו כבן העם הפלסטיני,
טריטוריה שתהפוך במשך הזמן למדינתו.

צור
על גבולות הטריטוריה יתנהל משא־ומתן
ביננו, בין המדינות הערביות המוכנות לנהל
אותו איתנו ובץ נציגי העם הפלסטיני.
בשלב שני יש להנהיג בארץ נשואים
אזרחיים, דבר שיהפוך במשך הדורות אותנו
ואת כל המיעוטים שיוותרו במדיית־ישראל
לעם אחד. כאשר ניתן לעם הפלסטיני
מדינה משלו ונכניס את כל המיעוטים
שיוותרו בארץ לתוך עמינו, רק אז
יווצר שלום אמת, ויחסים נורמאליים עם
המדינות השכנות׳ ועם המיעוטים השוכנים
במדינתינו.

מלכה צור,

קריית־חיים

גס פושע
הוא יצור אנוש:
לאחר קריאת המאמר על מותו של הילד
דני חזן (העולם הזה ,)1740 אי אפשר שלא
להזדעזע ולשאול מספר שאלות: האם כל
גנב הוא פושעי האם לפעמים לא אשמים
בכך מחנכיו, אדישות הסביבה בה הוא חי
ודחייתו מהחברה? האם כל אדם שהסתבך
בפלילים חייב לצאת ממיסגרת החברה בה
הוא חי? ואם יש פושעים שעברו כבר כל
גבול והפשע אצלם הפך לשעשוע, אין זאת
אומרת שכל פושע או חשוד הוא כזה.
שוטרים, היו יותר בני־אדם, סוף־סוף גם
פושע הוא יצור אנוש ולא חיית־פרא!

כני ציטרין,
י מערכת המשפט
לקוייה

תל-אביב

״ונודע באשר הוא אדס, ולא יוכל
לדין עס שהתקיף נזמנו״( .קה.

בקשר עם מאמרכם דרוש סדיגור ציבורי
(העולם הזה ,)1738 אני מרגיש דחף נפשי
(המשך בעמוד )8
6 העולם הזה 1741

:1 1 1 1 3 1 1
** י אחראי לענייני־החוץ של ישראל?
לפי שמועה המהלכת בירושלים, השיב
אבא אבן לא מכבר על שאלה זו כלהלן:

״יש לנו שמונה־עשר שרי-חוץ!״
אם אמר את הדברים, אם לאו: הוא צודק.

יש לנו שמונה-עשר חכרי-ממש-
לה, ויש לנו שמונה-עשר שרי־חוץ.
״שרי־חוץ״ תרתי משמע:
שרים העוסקים בענייני חוץ;

שרים העוסקים בכל דבר, חו ץ
מאשר בדברים המסורים להם כחוק.

ך שבוע שעבר

גילה שבועון זה פר־

,1שה מחרידה.
ילד בן 14 נרצח במעצר.

נרצח על־ידי האדישות הפושעת

ישר, ייכנס לעובי הקורה של התפקיד, ילמד
אותו על בוריו, יתמסר לו כל־כולו, ואחרי
כמה זמן יתמצא בו.
האם מר הילל עושה זאת?

האם הוא פנוי לכד?

בוודאי שלא. כי הממשלה הטילה על מר
הילל תפקיד שני, שיש בו כדי להעסיק
אדם נורמלי עד מעל לראשו.

לו איש כמו מר פרס. אבל זה כאין וכאפס
לעומת תפקידו הנוסף.

מר פרם הוא גם האחראי, מטעם
ממשלת ישראל, לפתרון
בעיית הפליטים בשטחים המוח זקים.
נושא
נכבד. לדעת רבים וטובים, בעייה
גורלית לעתיד ישראל.
חוץ מזה עוסק מר פרס בענייני־חוץ,
בביטחון, ביחסים מרחביים ובכל עניין הנמצא
ברומו של עולם.
ההלכות המדיניות, אותן הוא ממציא ושוכח
בתדירות של שתיים לשבוע, הרא־יונות,
הנאומים, ההצהרות, ההכרזות, האסיפות,
העצרות, הסימפוזיונים על מלחמה
ושלום, עתיד וגורל — כל אלה ממלאים
את העיתונים מדי יום. נדמה שאין

מר הילל אחראי גם לבל המגעים
המדיניים של הממשלה כשטחים
המוחזקים.
(התפקיד נמסר לו על פי ההנחה שמי
שבקי בשפה הערבית, מבין בעניינים ערביים.
לפי אותו הגיון ניתן לומר שמי שבקי
בקריאת תווים, מסוגל לחבר סימפוניה).
בתוקף תפקידו זה, מופיע מר הילל ברדיו
ובטלוויזיה, בראיונות עיתונאיים וב־

18 עודי
של השוטרים והסוהרים, שסירבו
לאפשר לו טיפול נאות במהלתו
האנושה.
הפרשה מחרידה לא רק בפני עצמה, אלא
גם מפני שהיא מיקרה נוסף בסידרה של
מיקרים דומים שאירעו בשנים האחרונות —
מיקרים בד,ם מתו עצירים ואסירים, מפני
שהסוהרים והשוטרים מנעו מהם טיפול
להצלת חייהם.

מסתבר בי בישראל ביום גזר
דין מאסר לאדם חולה -דינו לא
פעם בגזר־דין מוות.
מי אחראי?
אפשר לחשוף את
הסוהרים והשוטרים
הקצין שהבטיח מה
ומן השופט שהאמין
הסוהר.
אך במישטר הפרלמנטרי שלנו, האחריות
לרצח זה נופלת כולה על אדם אחד:
שרשרת־האחריות, מן
שהחזיקו בילד, דרך
שהבטיח אל השופט,
לקצין, אל נציב בתי־

שר-החוץ משה דיין עוסק, כ־!
שעות הפנאי, בין נאום לנאום,
כמערכת הביטחון, המוציאה כעת
שליש מבל ההכנסה הלאומית
עומס שיבול היה להרוג שלושה
שרי־ביטחון חסונים.
ואל נשכח את שר־החוץ משה קול (תיירות׳
לעת מצוא) ,שר־החוץ יוסף בורג
(המאחד פנים׳ וחוץ) ,שר־החוץ ויקטור
שם־טוב (שנכנס למיטה החולה של הבריאות,
בה הצטברה הזנחה נוראה של שנים) .י
האם שכחתי מישהו?

אה, בן, את מר אבא אכן.

•* השוואה למדינה תרבות כמו ברי-
^ טניה, ישראל היא מדינה המנוהלת רע.
(בהשוואה לגואטמלה, ייתכן שהיא מנוהלת
היטב).
חלקים גדולים מן המנגנון הממלכתי
ד,ם מתחת לכל ביקורת, ויש חלקים המתפרקים
ממש לנגד עינינו.

יש לנו נמלי־תעופה מן המאה
הי ,19 טלוויזיה מן המאה ה־,18
טלפונים מן המאה ה־.17

אסיפות־עם. הצהרותיו המפוצצות על ענייני
מלחמה ושלום, איסטראטגיה ומדיניות, סיפוח
וסיפוח, מספקות מזון יומיומי לאמצעי
התקשורת בארץ ובחו״ל.
איש עסוק, עמוס תפקידים ואחריות.

האם פלא הוא, שאין לו זמן
לטפל בבתי-הסוהר, לדאוג לשמירת
חייהם של אזרחים חסרי״או־ניס,
המופקרים לחסדי ביורוקרטיה
אדישה?

^ ולם מר הילל הוא אדם פנוי ממש,
בהשוואה לעמיתו לממשלה ולמפלגה,
מר שמעון פרם.
מר פרם הוא שר־התחבורה. במדינה שבה
מפגרים הכבישים בדור אחד ׳ אחרי הצרכים,
שבה מתהלכת האנרכיה על גלגלים,

לו מתחרה, זולת סגנו, מר גד יעקובי, שהוא
אמן של פרסומת־עצמית בזכות עצמו.
האם פלא הוא שאין למר פרם זמן
לעסוק ברצינות בבעיות פרוזאיות כגון
חיסול ירושת ההזנחה הפלילית בנמלי־האוויר,
בכבישים, בטלפונים?

האם פלא הוא שצריכים להחליף
את השמות -משרד-הדואר ל*
משרד־התקבורת, ימשרד־התחכו
רה למשרד-התחרובה?

א יהיה זה הוגן מצידנו להתעלם
/מאותם שרים, שהפכו באמת ״מקצועיים,״
העוסקים בבעיות משרדיהם בלי שוויץ
ורושם, העושים עבודה שחורה ואפורה.
אנשים כמו השר חיים גבתי בחקלאות
(ולא ברור לי איך הוא יכול לעסוק גם

אחת הסיבות לכך היא שאיש אינו אחראי
אצלנו לשום דבר. שום שר אינו אחראי
באמת למשרדו, ולא יעלה על דעת
איש לדרוש פיטוריו של שר שגילה חוסר־כשרון
פנומנאלי.
זה לא היה נורא, אילו היו השרים
בעלי־תוארים בלבד, בעוד שהניהול האמיתי
היה נתון בידי מנכ״לים מקצועיים, בלתי־פוליטיים,
קבועים, כמו בבריטניה.

אבל אצלנו המנב״ל הוא איש
מפלגה, והוא הולך אחרי אדונו,
נושא דגל המפלגה. רוב השרים
מתערבים בבל דבר, למרות שאינם
מתמחים בשום דבר.

ך־ מציאות כזאת יש לדרוש משר
^ שיעסוק, במחילה
המסורים לידו.

מכבודו,

בעניינים

ושלא יעסוק, במחילה מכבודו
הנ״ל, בעניינים שאינם נוגעים לו.

שר-המישטרה, שהוא גם שר
כתי־הסוהר.
ך ( פ ני במה 1שבועות אירעה התאינה
/בנמל־התעופה לוד.
שלושה אנשים נהרגו.
המיקרה היה מחריד. אבל הוא היה מחריד
שבעתיים מפני שחקירתו אישרה בעליל
שזה רק מיקרה אחד משורה ארוכה של
תאונות וכמעט־תאונות, בהן יכלו למצוא
את מותם מאות אנשי־צוות ונוסעים.

מי אחראי לכד?
שוב, אפשר לחשוף את שרשרת האחריות
ממנהלי נמל־התעופה, דרך אגף התעופה האזרחית,
ועד לצמרת משרד־התחבורה.

אבל במישטר הפרלמנטרי שדנו,
האחריות פולה נופלת על שר־התחבורה,
ועל קודמיו.

ך • כהנתכונן בשני האדונים האלה —
( | שר המישטרה ושר־התחבורה.
שר־המישטרה, מר שלמה הילל, חיפה על
מיקרי־המוות, לא פיטר איש מן האחראים,
לא הביע בפומבי צער על הטרגדיה שפקדה
את המשפחות, באשמת המשרד הכפוף לו.

מי הוא? מה הוא עושה?
מובן שאינו מומחה למישטרה או לכליאה.
הוא עסקן מפלגתי, שהגיע לדרגתו זו
— ואין זה סוד — מפני שמשרד־המישטרה
מגיע לחטיבת מפא״י במפלגת־העבודה, ומפני
שמשרד זה ״שייך״ לפי המסורת לעסקן
מעדות המיזרח. מר הילל היה איש־עדות־המיזרח
היחידי בחטיבת־מפא״י שבא
משום־מה בחשבון, אחרי סילוקו של אליהו,
ששון, שעורר את זעמה של גולדה.
במישטר הדמוקרטי שלנו, אין צורך ש־איש־מיקצוע
יתמנה על משרד מיקצועי. ההנחה
היא שאדם לא־מיקצועי, בעל שכל

הנושלוז הליכוד 24 •.שרי־וזוץ, שהפכו ר־ 8ו
שבה יש גדוד־רושמי־רפורטים אך אין מש־טרת־תנועה
— זהו תפקיד היכול להעס-ק
גאון 24 שעות ביממה.

אכל מר פרם הוא סופר־גאון,
אולטרה-כיצועיסט. מילולי. לבן
הוטל עליו גם תפקיד שר-הדואר.
הדואר הישראלי נתון במצב שלאחר יאוש.
שר־הדואר הקודם אמר בכנסת שהוא כמעט
חסר־תקנה. יש לתקן כימעט את הכל —
את מערכת־הטלפונים המתאימה לאלבאניה,
את דואר־המיכתבים המתאים לסעודיה, את
המיברקה המתאימה לנפאל, נוסף על הצורך
הדחוף לשנות את שם המישרד ולהחליף
את סמלו.
אפשר היה לחשוב שכל זה יעסיק אפי־

בפיתוח) ,או השר זאב שרף, ואולי גם
השר יוסף אלמוגי.
אין להתעלם מתופעת־טבע כמו השר
פינחס ספיר, השולט באופן אישי בכל
מערכות־המשק, שידו בכל (אך לא יד כל בו).

השר ישראל גלילי, אחד משרי•
החוץ החרוצים כיותר, לפחות
אינו אחראי על שום משרד.
אבל שר־החוץ יגאל אלון עוסק גם בחינוך,
גם בתרבות, גם ברדיו ובטלוויזיה,
וגם מוטל עליו העומס הכבד של סגנות־ראש־ר,ממשלה.
ושר־החוץ
יעקוב שמשון שפירא מנצח
גם על משרד־ד,משפטים (לפחות הוא עצמו
משפטן מקצועי).

נו אהנ

אפילו כשהתחום המסור לאחריותו הוא
אפור, ויבול־הכותרות שלו דל.
אני מציע לך מיבחן פשוט מאד ליעילותו
של שר:
ככל שאתה שומע עליו יותר, הוא שווה
פחות.
ככל שאתה שומע עליו פחות, הוא שווה
יותר.

השר הטוב הוא השר השותק.
ין לנו

צורך בשמונה־עשר שרי־חוץ

גרועים.

די לנו באחד.
הבה נבקש משאר ד,־ 17 שיעסקו ב־19
משרדיהם׳ בכל — חוץ מאשר בענייני־חוץ.

1111

אמריקה בי שראל!
מעתה יכול כל אדם בישראל לחייק את
מספר הטלפיו של ״ידעפון בכל עת,
במשך 24 שעות ביממה — ולקבל מיד
את כל האינפורמציה הדרושה לו וב־שפה
המובנת לו ( 5שפות) .שירות
חינם זה המבוסס על שיטת תקשורת
מדעית אמריקאית, הוכיח את עצמו
בארצות רבות כשיטה היעילה והנוחה
ביותר.

מכתבים
(המשך מעמוד )6

להעיר, כי כל מערכת המשפטים והשופטים
אצלנו היא לקוייה ביסודה. מהתנצחות
של סניגורים ושל המתדיינים לא יצמחו
לא אמת ולא צדק.
אצלנו ממנים שופטים
מתוך עורבי־דין
מלומדים עם
״זכויות״ ,והרי מפורסם,
שכל עורך
דין מתנסה בפרקטיקה
שלו להצדיק
את הקלינט שלו
בין שהוא עושק ובין
שהוא עשוק,
ואין הצדק והאמת
נר לרגליו. לפיכך
מתחנך עורך־דין לאבד
את חוש הצדק
והנטייה לאמת,
ופעולתו ושיקול דעתו אינם שונים
מרובוט.
טובים יותר שופטים מושבעים, שאינם
משפטנים, אלא אנשים מעורים ביישוב העולם,
בלי ספק שהשיטה לפי משפט ה
35513£5פ

דעותיו,
או אפילו חלק מהן. תתווכחו אי־תו,
תשכנעו אותו שהוא לא צודק, אל
תבחרו בו ובסיעתו לכנסת, כל זה לגיטימי
בהחלט. אבל לשלוח לו איומי־רצח ואלימות
בטלפון ובמכתבים ולכנותו בוגד במדינה
זה כבר עובר כל גבול.
לפי דעתי אורי אבנרי הוא פטריוט, ואין
נאמן כמוהו למדינת־ישראל. אפשר כמובן
לחלוק על דעתי, איני מתנגד לכך. במדינה
דמוקרטית יש מקום לדיעות שונות.
מעניין
אותי אם אורי אבנרי מתלונן על
איומים אלה למשטרת־ישראל ומה היא
עושה בנידון?

מקס ריגר,

בת־ים

11,יישר כוח קראתי בעיתונכם את הכתבה מרד בגלל
תיספורת (העולם הזח .)1738 אינני
יודעת, לכל הרוחות, איזו תקופה היא זאתי!
בתקופתנו אנו, האם גם אלה נקראים מו

--דאנ שכח!

דעבון 252425
״ידעפון״ הינו שירות טלפוני מודרני, יעיל ומהיר, שימסור
לך בעזרת מרכז מיכון, מה, מי, מתי והיכן, אודות בתי
עסק, בתי מלאכה, אירועים, בילויים ושירותים שונים.
במקום להתרוצץ ולאבד זמן יקר — בחיפוש אחר בתי
העסק או השרות הדרושים לך, במקום הרצוי לך — חייג
ל״ידעפון״ 252425 ותקבל מיד אינפורמציה מלאה ומעודכנת,
כי ״ידעפון״ יודע הכל על הבל.

0 0 0 0 0 0 90 0 0 0 0 0 0 0 00 0

1* 11ן
עסס ^ייייז 1

אני שייך למאות אלפי היהודים בעולם
ובישראל, המרימים כל יום ידם
הימנית ואומרים ״אם אשכחך״ לברית־המועצות,
על הרבה דברים נהדרים ו־הומניטרים
שהיא עשתה לעם ישראל.
לא נשכח את שנת 1939 כשפרצה
מלחמתיהעולם־השנייה, בזמן שגרמניה
הנאצית התפרצה בדם ואש לפולין,
הרוסים היו היחידים בעולם שפתחו
גבולם למאות אלפי יהודים פליטים
שברחו מהנאצים. לא בדקו, לא שאלו,
נתוו מחסה בארצם לאומללים האלו.
אף־על־פי שארצות גדולות הנקראות
״חופשיות״ ו״דמוקרטיות״ סגרו את
עיניהם וסגרו טל בריח את ארצותיהם
בלי לתת לשארית הפליטה להיכנס לארצם.

נשכח שנות 1945—6כשהרוסים
פתחו גבולם ונתנו לכל מאות אלפי
הפליטים היהודיים לעזוב את ברית־המועצות
ואף דאגו לציידם בצידה לדרך.
בזכות אלו שניצלו קמה ישראל.
לא נשכח שהרוסים היו הראשונים

תורה היא הנכונה — הכנת שופטים בשיטת
קדטים, כלומר: מלמדים ומחנכים
בני־אדם להיות מיועדים לשופטים, בלי שיתרגלו
לטעון גם צודק, גם אשם, גם
לעשוק, גם לעושק לטהר את השרץ
בקן טעמים.״

אלכסנדר זרחין,

תל-אביב

1 :והפעם כאמת
מקרב לס

שינוי כתוגת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כן שבועיים מראש, על״מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

ברצוני להגיב על מכתב האיומים שנשלח
לחבר הכנסת אורי אבנרי שהתפרסם
בהעזלם הזה ( )1738 תחת הכותרת מקרב
לב חתום הפתח מתל־אביב.
קל לי להבין שלחבר הכנסת אורי אבניי
יש אוייבים ויריבים פוליטיים לא מעטים
מבין אנשי המימסד בארץ, בגלל די־עותיו
היוצאוה־דופן במקצת (לא ביעינ׳י)
ובגלל ביקורתו הבנושאים קטלנית שונים.

אני לא מסכים
לכל דבר שהוא
אומר, אבל
אני יודע שהוא צודק
בהרבה מאד מוביקורתו•
דבריו,
היא
בהחלט לגיטימית
ומוצדקת ויש
צורך לתקן הרבה
אי־סדרים ועוולות
בכל שטחי ריגר חיינו.
לא מכריחים את אף אחד לקבל את בל

שהכירו במדינת־ישראל דה־יורה ודה־פקטו.

אשכח שמחתי כשהייתי בעמדה
במלחמת השיחרור, כמעט בלי נשק
ותחמושת, כשקיבלתי רובה חדש, צ׳כי,
שנשלח לישראל בידיעת הרוסים. בדמעות
שימחה נשקתי את הרובה.
לא אשכח שמחתי כששלחו שגרירם
לארצנו וגס בדר, היו מהראשונים.
לכן אני פונה בזאת לשלטונות ברית־המועצות:
אנא, אל תמחקו במחי־כף
הוקדתינו ותודתינו על כל הדברים
היפים וההומניטריים שעשיתם לעס ישראל.
אנא, תפסיקו עם המשפטים נגד
קומץ היהודים הרוצים לעלות ולחיות
עם משפחותיהם בישראל.
אנא, שנו דעתכם, ובטוחני שלא תצטערו,
ואנו הישראלים, עם כל יהודי
העולם, לא נשכח לכם את זה לעולמים.
עם ישראל ידוע כעם שזוכר לנצח
טובות שנעשו לו, אבל גם לא שוכח
לנצח רעות שנעשו לו.
זלמן פורן, ירושלים

רים ומחנכים? בושה וחרפה, לא עלינו.
ולכם השביעיסטים והשמיניסטים — אל
תכנעו. אל תוותרו על זכויותיכם הצודקות.
יישר כוחכם.

חנה סמואל,

קריית־טבעון

לעודד
את הנוער
מאחר ואנחנו יודעים שהעולם הזה מעודד
את הנוער בכל השטחים, ברצוני לבקש
את אותם אנשים
המעודדים את
הנוער, לעזור לגד
בהקמת מועדון נוער
בכפרינו, שיהיה
מוקדש בעיקרו
למפגשי נוער
ערבי־יהודי.
במכתבי זד, אני
פונה גם לראשי החינוך
ולראשי הנוער,
להגשים זאת
בכל כפר ומושב,
כדי להביא אותם
לידי שיתוף־פעולה
אחת ומטרה אחת: להכיר אחד את השני
׳מקרוב.

חאלד בחילי,

אוס־אל־ג׳נם

; מה זה
מיניאטורות?
מצאו חן בעיני, בכתבה חרש המתכת
שהפן לאמן האירוטיקה (העולם הזה ,) 1740
העולם הזה 1741

המיניאטורות האירוטיות של הפסל נפתלי.
מה שלא הבנתי — כמה מיניאטורות
הן המיניאטורות?

אלברט מטלון,

שכל מעשה ממעשיהם הוא המוסר בהתגלמותו.
לדעתי,
אפילו אם תומכים באדם מסו־יים,
יש לשפטו על־פי כל מעשה ממעשיו
וכל מעשה לגופו ואין לראות בו אליל, שאחריו
הולכים באש ובמים בצורה עיוורת.
אני בטוח שאפילו האלילים יסכימו עם
דעתי זו.

ירושלים

#לשם השוואה: פסל מיניאטורי בתוך
כף היד — ראה תמונה.

! א9ילו

מיכאל טייכי,

האלילים יסכימו...

תלמיד תיכון,
תל־אביב

התפלאתי לקרוא בהעולם הזה ()1738
את מכתב־התגובה שלי שהתפרסם בנעשוש.

הצטערתי שלא התפרסם כל המכתב ואז,
אולי, לא הייתי צריך להוסיף תוספת זו.
ברצוני להעיר דבר אחד: קוראי העיתון
יכולים היו להסיק מצורת הדברים, כפי
שהתפרסמו, שאני (וכנראה גם אחרים מקרב
בני הנוער בארץ שלהם דיעה כשלי)

פסל מיניאטורי בתוף כף יד
ואחרים מתנגדים לאורי אבנרי ושלום כ־.ן
בצורה עיוורת ובזים לאלה התומכים ב־הם.

ע 3ם י

ובכן, לא כך הוא. פעמים רבות הזדהיתי
עם דעותיו של אורי אנברי, אך אני מתנגד
לאלה הרואים בו ובשלום כהן אלילים

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתביהם.

^ ^ 3ג 1ל ד 1 1 0א ר

במדינה העם חלו ציו ת

החולצה לגבר
הדורש את
הטוב ביותר

שיעור מאלף בתורת החלוציות החדישה,
מודל , 1971 ניתן ביום השישי האחרון לעם
ישראל אשר היה רתוק אל מכשירי הטלוויזיה.
בתוכנית — הטבוע יומן אירועים,
הוקרנה כתבה מצולמת על ההיאחזות החדשה
במושב האזרחי בפיתחת רפיח.
על המסך הקטן הופיעו פניהם של המת•
ישבים החדשים. כמעט כולם נשאלו את
אותן השאלות, מדוע באתם לכאן? מה
הביא אתכם להתיישב דווקא במקום הזה?

התשובות היו כמעט זהות. אף אחד
מהמתישבים החדשים בישוב החדש, מושב
דה־לוכס, לא דיבר על אידיאלים .״באתי
לכאן כי כאן אשלם פחות מס הכנסה,״
אמר אחד המתישבים .״כאן אני
מקבל דירה מוכנה עם כל הנוחיות,״ השיב
אחר. שאר התשובות ניתנו באותה
רוח. המראיין, שנדהם אולי מהזהות בתשובות
ניסה לשאול על אידיאלים שאולי
הביאו את המתישבים להתישב במקום
שמם זה. לא, אף אחד מהנשאלים לא מצא
שום אידיאל חלוצי מיוחד שדחף אותו
להתישב דווקא במקום זה.
בשביל מה יש בסן כל אחת
המשפחות שהתיישבה במושב החדש
קיבלה עם עלותה למקום בית בן שלושה
חדרים, מטבח, חדר שירותים, חדר אמבטיה,
מקרר חשמלי בעל שתי דלתות,
תנור גז לאפיה, מכונת כביסה חשמלית
מהדגם האחרון וכל מי שדרש קיבל אף
תנור חימום על גז. אלה שהיו להם קודם
מקררים חשמליים ושאר מוצרי תצרוכת
מותרות, מכרו אותם וקנו תחתם מקלטי
טלוויזיה.
את המושב עצמו בנו פועלים ערביים,
תושבי הסביבה. ברור לכל, שעם תום
העבודות יאסר עליהם לדרוך במקום. אמר
אחד המתיישבים לכתב העולם הזה :״רגל
של ערבי לא תדרוך פה יותר, לא כאורחים
ולא כפועלים. מי שיעיז להחזיק פועל
ערבי במשק, יסולק ויפסיד את משקו,
זהו משק יהודי וכזה הוא ישאר גם
בעתיד!״
ברור לחלוטין שאם יושג הסדר על
נסיגה יכלל גם המושב שבפיתחת רפיח
בין השטחים המפונים, שכן הוא נמצא
על אדמת מצרים שמעבר לגבול הבינלאומי
ולא על שטח רצועת עזה.
גם למתיישבים החדשים ברור שאם יושג
הסדר לא יוכלו להאריך לשבת במקום.
אבל אם בינתיים אפשר לזכות בפטור
ממיסים ובתנאי מגורים דה־לוכם, מדוע
לא לנצל זאת?
באותה תוכנית עצמה של הטלוויזיה
הוסבר מדוע אין כסף
הוגש קטע בו
לקנות כליות מלאכותיות לנזקקים לכך.
רופא הדגיש את העובדה שרופאים חורצים
דינם של חולים למוות בשל מחסור בכליות
מלאכותיות. אזרחי ישראל יכלו
לשפוט בקלות, למה יש כסף במדינת
ישראל של 1971 ועבור מה אין.

אוניברסיטאות
המלחמה על
אריג איכות 1ה מיוצר אקסלוסיביח עבוד

החופ ש
האקדמ אי

בית -הטקסטיל

מדיאולן ע כותנה

החולצה המלהיבה בל גבו־ ואשה

הסערה שהתעוררה בשבועות האחרונים
בציבור האקדמאי בישראל, לא היתר יזומה
או מלאכותית. סוף סוף הועלה נושא
אשר נגע באחד היסודות של החיים האקדמאים,
שהיה בו לגרוף לויכוחים ול-
התנגשות סוערת פרופסורים וסטודנטים כאחד.
העולם
הזח
הפרשה החלה בגילויי
( )1732 על המתרחש באוניברסיטת חיפה,
בה הונהג הנוהג לקבל אישור מוקדם של
שירותי הביטחון על מועמד להוראה, אם
מועמד זה משתייך ללאום הערבי.
הגילויים, שעוררו שרשרת תגובות, בעיקר
בעתוני הסטודנטים, היו אולי נש-

העולם הזח 1741

נחים, לוליא מצא הפרו־וקטור של אוניברסיטת
חיפה, הפרופסור בנימין אקצין
/לנכון להגיב בפומבי ולהצדיק את
מעשהו, כאילו אין פה כל פגיעה בעקרונות
החופש האקדמאי.
תגובתו השחצנית והשוביניסטית של
אקצין, שאישרה את גילויי העולם הדה
ורק גיסתה לתת להם הצדקה מוסרית
ואקדמאית, הבהירו לכל כי משהו רקוב
מאד מתחולל באוניברסיטת חיפה.
אומץ־־לב ציכויי. הראשון שהתל•
צב בגלוי נגד עמדותיו ודיעותיו של
אקצין, היה רקטור אוניברסיטת תל־אביב,
הפרופסור אנדרי דה־פריס, שהעביר בסי־נאט
האוניברסיטה החלטה המגנה את השקפותיו
ודיעותיו של אקצין, רואה בהן
פגיעה בחופש האקדמאי.
אם רקטור של אוניברסיטה מכובדת כמו

פרו־רקטור אקצין
פגיעה בחופש האקדמאי

זו של תל־אביב מצא לנכון להגיב בתקיפות
כזו על הגילויים המסוכנים שהתגלו
באוניברסיטת חיפה — מעשה של אומץ-
לב ציבורי לכל הדיעות, נתן הדבר אישור
גם לסטודנטים. בעוד שהסטודנטים של
אוניברסיטת ת״א הסתייגו מהחלטות ה־סינאט
שלהם, תמכו בו דווקא הסטודנטים
של אוניברסיטת ירושלים, שתבעו החלטה
דומה גם מהסינאט של האוניברסיטה שלהם.
הם שיגרו מכתב הזדהות לפרופסור דה־פריס,
גינו כל צורה של הפליה, אפילו
היא כרוכה בשיקולי ביטחון מדומים.
רמה שפלה ומזוהמת. השבוע הצטרף
גם היומון הארץ למערכה נגד אקצין.
במאמר תקיף וחריף גינה עמום אילץ,
חבר מערכת הארץ, את המתרחש באוניברסיטת
חיפה ואת אקצין עצמו.
״הנהגת מבחן מהימנות פוליטי כתנאי

להעסקתו של אדם סותרת את חרותנו
הבסיסית להחזיק בדיעה ואף להטיף ליישומה
הבלתי־אלים במסגרת החוק,״ כתב
אילץ .״חרות זו מעוגנת בהנחות היסוד
העקרוניות של כל מדינת חוק דמוקרטית.
היא חלה במידה שוד, על כל האזרחים.
הפרתה ...היא עניו חמור ומסוכן. היא
חמורה ומסוכנת שבעתיים במסגרת אוניברסיטאית,
המיועדת מעצם טבעה לליבון
חופשי ורגוע של דיעות מנוגדות.״
בהתיחסו לדיעותיו של הפרופסור אקצין,
כפי שהובעו בפומבי וששימשו יסוד למדיניות
ההפליה שהנהיג באוניברסיטת חיפה,
קבע אילון :״איני זוכר מקרה שויכוח
ציבורי בישראל הורד על ידי אישיות
אקדמית לרמה שפלה ומזוהמת כזאת, על
אחת כמה וכמה פרו־רקטור של אוניברסיטה.״

גופו
גוף אשה,
עורך -עור ילדה
האם את זוכרת
את ה שר הנפלא
שהיה לך בגיל? 8
טבלי הערב באמבט של

פנזאל וראי כיצד חזור אליר ן

החך והיופי של אז. כאילו
חזה מחוגי השעון אחורה.
כשאת מתפנקת באמבט של !
פנזיאל ניזון עורך בקרם יופי.
אפילו אותם מקומות בלתי
אפשריים -המרפקים,
הברכיים -מתרככים בטיפול
היופי של פנו־אל. ונוסף לזה:
אמבט של פגז אל מעניק לך
סתם הרגשת הנאה ומותרות.
ועתה טבלי באמבט של פנז־אל
ותביני ברינק למה אנו
מתכוונים. כמה טוב יהיה
לחוש שוב כילרה.

אמבט קרם
סבון יופי
קרם ידים
קרם פרפיום

אמבט פנזיאל
מחזיר לשר
מה שכל אמבט רגיל
מוציא ממנו.
גרס ^ י ס • סטוריו

• צילום קדחן

ישראל -מעצמה תעשייתית
בישיבתה האחרונה של ממשלט הצללים,
המתכנסת בביתי לעתים בשעת חצות, מסר
שר־האוצר שלנו (,שבינתיים אינני רשאי
לגלות את שמו) סקירה על מצבה הכלכלי
של מדינת ישראל, ועל הסיכויים שלנו להשיג
באחד הימים את המטרה הנכספת של
עצמאות כלכלית.
עתידה המזהיר של המדינה טמון, כפי
שהתברר מתחזיותיו של שר־האוצר, בתעשיית
הנשק של ישראל.
מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ,

פצצת־אטום קטנה. אחד העתונים האנגליים
סיפר בשנה שעברה שהקונצרן הענקי לייצור
נשק ״היספנו סוויסה״ הציע לספק לישראל
מדי שנה 50 מערכות־תותחים חדשות, בתנאי
שנתחייב לא לייצר תותחים כאלה לייצוא,
כמובן שהצלחתה המסחררת של תעשיית־הנשק
שלנו אינה מיקרית. זה חמישים שנה
שאנו נמצאים במצב של מלחמת התגוננות.
המציאות הזאת הפנתה את המוחות המבריקים
ביותר שלנו לצבא ולתע״ש. לאחרונה,
עם התרבות המהומות הגזעיות בארצות-

אנו משתעשעים באשלייה שעצמאותנו הכלכלית
תושג על־ידי פיתוח החקלאות וענפי
תעשייה לייצוא כמו טקסטיל, יהלומים,
פוספאטים, מוצרי פרי־הדר, הלבשה
וכדומה. הכוונות היו יפות מאד, אך פתאום
מתברר שהתעשייה היחידה שבה הגענו להישגים
בינלאומיים, התעשייה העשוייה להכניס
אותנו למשפחת המעצמות הכלכליות,
היא דווקא תעשיית הנשק.
הדבר דומה לצעיר שסיים את הטכניון,
ניסה להיות מהנדס, ארכיטקט, קבלן, מנהל
ייצור, לא הסתדר באף אחד מהשטחים האלה,
עד שיום אחד הוא לוקח גיטארה ביד,
מתחיל לשיר ומתברר שזה הדבר היחידי
שהוא אוהב לעשות, ויודע לעשות.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הוא מעולם
לא העלה בדעתו שיהיה זמר, אך ברגע
שהתחיל לשיר האירה לו ההצלחה פנים,
ותוך שנה הפך לזמר ידוע, אהוב ומצליח.
אותו הדבר פחות־או־יותר עם תעשיית-
הנשק שלנו. א .ד. גורדון ובתר לא העלו
בדעתם שיום אחד תיהפך ישראל לגורם
חשוב ורציני בתעשיית־הנשק העולמית. זה
אולי לא כל־כך נעים, ולא כל־כך מתאים
לעם הספר והמוסר, אשר חשב להקים כאן
חברה חדשה ורודפת־שלום, שתהיה סמל ודוגמה
לעמים אחרים — אבל זו עובדה.
אנחנו מייצאים כבר היום נשק לארצות
רבות בעולם, ואנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים
מאד של ייצור טנקים משוכללים,
מטוסי-סילון, טילים, תותחים, וכפי שהעולם
כולו יודע, יש בידינו האופציה לייצר

הברית, התפשטות מרד הסטודנטים והמשבר
הכלכלי הפוקד שם תעשיות צבאיות _ התחילו
להגיע ארצה מומחים יהודיים בשטח
האלקטרוניקה והתעשייה הכבדה. כל הקשור
בבטחון המדינה נחשב לקדוש בעינינו,
כך שבעתיד הקרוב ביותר לא עומדת התעשייה
הצבאית שלנו לפני הסכנה הגדולה
ביותר המאיימת על התעשיות האחרות והיא:
שביתות.
כל העובדות האלה (נוסף למיספרים, שאותם
איני יכול לפרסם כאן) הביאו את שר־האוצר
שלנו למסקנה שהעצמאות הכלכלית
שלנו צפונה בתעשייה הצבאית• אם
לא נהיה יפי־נפש גדולים מדי, אם לא נהיה
איסטניסים, אם נצליח לחדש את הסיסמה
״בלי סנטימנטים״ — נייצא בעתיד נשק לארצות
רבות מאד בעולם. איש אינו צופה
הרגעה, ויש כל הסיכויים שלפחות במשך
מאת השנים הבאות תתנהלנה מלחמות ומהומות
בעולם.
העתיד שלנו יכול להיות מזהיר בתנאי
אחד. בתנאי שלעולם לא יהיה שלום בינינו
ובין ארצות־ערב. ברגע שסכנת המלחמה תחלוף׳
ברגע שייחתמו הסכמי־שלום, ברגע
שייעלם סיוט ההשמדה המרחף מעלינו —
תהפוך תעשיית־הנשק לתעשייה רגילה כשאר
התעשיות בארץ, ואז יתחילו פועלי
התעשיה הצבאית לתבוע העלאות־שכר, ויאיימו
בשביתות־האטה, ובזה ייגמר החי״ום
שלנו לעצמאות כלכלית.
מתקבל על הדעת, נכון? זה זוועה כמה
שזה מתקבל על הדעת!

מדור הוויברטור
מאז התחלתי לעסוק במדור זה בנושא
הויברטור והצירקולטור (דיסקוס) ,לא מפסיקים
להגיע אלי מכתבים של קוראים נלהבים׳
השואלים על תכשיר־העזר המיני.
מסתבר שהוויברטור משמש נושא שיחה
מרתק במשפחות ההגונות ביותר. רבים
שולחים לי הצעות שיכלול ופיתוח הפר-
משתק המכני הזה, שעל אחדות מהן יש
בדעתי להוציא פאטנט.
השבוע, בין חצי תריסר מכתבים העוסקים
בנושא זה׳ מצאתי סיפור קטן שנגע
ללבי, ואני ממהר לפרסמו כאן כלשונו:
״ערב אחד חזרתי הביתה במפתיע, ומצאתי
את אשתי במצב־רוח נורא. מה קרה?

אני שואל אותה. אי־אפשר להמשיך ככה!
היא אומרת לי, ודמעות בעיניה. אני לא
יכולה יותר! מה יש? מה קרה? אני שואל
אותה. הויברטור שקנית לי ליום־הנישואין,
היא אומרת, שוב פעם התקלקל!
זה הכל? אני אומר לה. מה הבעייה? אני
אקח אותו לחשמלאי מחר בבוקר. הוא
יבדוק אותו, יתקן, ומחר בערב תקבלי את
הוויברטור שלך בחזרה.
למחרת לקחתי את הוויברטור לחשמלאי,
אבל התיקונים והבדיקות שלו נמשכו יומיים•
ביום השלישי מצלצל לי החשמלאי
למשרד ואומר: אני מצטער מאד. הוויברטור
שלכם שווה לתחת.״

הגדרה?ולעת
שמעתם את ההגדרה של אדם היודע להסתדר?
היא לא כל כך טרייה, אבל נדמה
לי שליחה לא גם עדיין. ובכן:

אדם היודע להסתדר הוא אדם הנכנס
אחריך לתוך דלת מסתובבת, ויוצא ממנה
לפניך. נוט באד, הא?

חשבון עובי ושב

הצעה צרפתית לפתיחת התעלה
גנרל דיין עדייו לא הבין שבעיותיה של ישראל נמצאות מיזרווית לירדן, בקרג
הפלשטינים, ופחות ממערב לתעלה, בקרב שלושים ושלושה מיליון המיצרים, המתרבים
בסדר גודל של 800,000 נפש לשנה. לכן מוזרה הכרזתו שהוא מוכן לפתוח
להם את תעלת־סואץ, על-ידי נסיגת כוחות צה״ל עד מרחק מסויים.

אם כבר לעשות ג׳סטות, אז מדוע לא עד הסוף י ולמה להטיל את המלאכה רק
על המיצרים ז אין להם מספיק עבודה במיצריים עצמה?
לכן אני מציע תוכנית אחרת: הבה נקים מטה משותף עם המיצרים, שיהיה
מורכב מקצינים בכירים של צה״ל, מחיל־ההנדסה, וכנ״ל קצינים מיצרים. על המטה
המשותף יהיה להכין תוכנית מיבצעית משותפת לפינוייה וניקוייה של תעלת-סואץ.
את העבודה יבצעו חיילי צה״ל והחיילים המיצריים. אני מבטיח לכם שאחרי
שבוע של עבודה משותפת, הם יבלו את האפטר-דיוטי שלהם ב״גרופי״ וב״כסית״.
חלק יריבו, חלק ישתמטו מהעבודה, חלק יבלה את זמנו במיסדר״חולים, אך
בטוחני שהרוב המכריע יקשור יחסי ידידות, ייצור את הגשר לשלום — לפחות
עם העם המיצרי — מעל תעלת״סואץ, שתי גדות לה, שזו שלהם וגם האחרת.
העולם יקבל שוק לא-נורמאלי. הרוסים לא יורשו להתערב. גם האמריקאים לא.
רק במישלוח כספים ומכונות. את העבודה השחורה ישאירו לנו ולמיצרים, ואז
נצא מחושך לאור.
וכך לא ניסוג אלא לאחר ביצוע העבודה, כשהשלום יהיה ממשי. חבר׳ח שלנו
בקאהיר וחבר׳ה שלהם בתל-אביב. עזר וייצמן יוכל לאחר מכן לשקם את חיל״
האוויר המיצרי, כדי שיסלקו את הרוסים ממיצריים. אם הוא יתנהג יפה, אפשר
יהיה להשאיר אותו בקאהיר, כשגרירנו הראשון שם, וכך נוציא את הדבש ונבריח
את הדוב. לוץ יוכל, כמובן, לחזור לעסקי הסוסים שלו.
זו הדרך היחידה להרוויח זמן, למחוק את השינאה, ולקרב את הלבבות. בסיום
המיבצע יעברו את התעלה שתי אוניות, שיניפו את דגל ישראל ומיצריים. שתיהן
ייפגשו באגם המר, ושם נעשה הפלא וסולחה, ומי שרוצה, שיבוא .״ארבעת ה גדולים״
יבואו על ארבע, ואז נראה להם שגם בלעדיהם אפשר להסתדר.
בני כהן, פאריס

המודעה ה?טנה
מאלף־אריות־לשעבר מלמד אנגלית על רגל אחת.

תחביב חינוכי לבני־נוער
אם יש תחביב המוציא אותי מכלי, הרי
זה איסוף חתימות.
אני בכלל לא מסוגל להבין אנשים העוסקים
באיסוף דברים חסרי־ערך. אנשים
האוספים ציורים, ספרים, בולים, עתיקות —
מילא. את אלה אפשר עוד להבין. לדברים
יש ערך אסתטי, תרבותי, חינוכי וגם כספי.
אתה קונה ציור, תולה אותו על הקיר׳
נהנה ממנו, מציג אותו לפני האורחים שלך,
הוא מכסה את הסיד המתקלף, ואחרי שנים
מספר, כשהוא נמאס עליך, אתה יכול למכור
אותו במחיר כפול מהמחיר ששילמת עבורו.
ספרים משרים אווירה תרבותית על הדירה,
גם אם אינך קורא אותם, והם גם מצדיקים
את רכישת הכוננית. בלילה גשום, כש־בטלוויזיה
משדרים את ״המבדיל בין קודש
לחול״ ,או את אחת הקומדיות האמריקאיות
האינפנטיליות — אתה מוריד ספר מהכו־ננית
ומציל את הערב.
אני מתאר לעצמי שגם לעתיקות ולבולים
יכול להמצא שימוש
כלשהו. אבל בשביל
מה לכל הרוחות אוסף
בן־אדם נורמלי, לכאורה,
קופסאות־גפרורים
ריקות מכל העולם? בשביל
מה אוספים אנשים
מפיות נייר, עטיפות־מ־סטיק,
קופסאות־סיגריות
ריקות, מאפרות, מחזי־קי־מפתחות
או סכיני־גילוח
משומשות? בשביל
מה זה טוב?
אני מבין אדם האוסף שטרות־כסף בכמויות
גדולות, ניירות־ערך שיש להם ערך,
דברים קטנים כמו יהלומים, פנינים, אזמרגדים
וכדומה. אבל מה יוצא למטומטמים
הקטנים האלה האוספים חתימות של אנשים
מפורסמים? מה הם יעשו עם החתימה של
בבה אידלסון, מוטי פליישיר, יוסלה מירמו־ביץ׳
,אבא אבן, שולמן־ישלם, זרח ורהם־
טיג, מנחם גולן, דודו דותן ויוסי גמזו?
כמה פעמים הם יכולים לקרוא את החתימות
האלה? מה הם יכולים לקבל עבור
חתימה של דן אלמגור? מכסימום ששה
יוסי גמזו, או שגי דויד אבידן. אבל מי יתן
להם משהו עבור חתימה של דויד אבידן?
מה יוצא להם מהתחביב האידיוטי הזה? האם
תהיה להם סבלנות לחכות 50 שנה עד
שהחתימה של שומרונה ירון, מלכת־החזה,
תהיה שווה משהו?
ולמה לאסוף רק את חתימותיהם של אד
שי־שם? יש לי הצעה הרבה יותר מעניינת.
אני מכיר אדם אחד בנהריה, שהוא בעל
אחד האוספים הנדירים ביותר בעולם. האיש
הזה אוסף סמארקים של אנשי־שם. מיובשים
כמובן. כל סמארק מודבק אצלו על דף

נפרד של נייר מילימטרי, ומכוסה בצלוחית
זעירה מפלאסטיק, השומרת עליו מפני פגעי
הזמן. מתחת לסמארק רשום תאריך השגת
המימצא, המקום, שמו של תורם הסמארק,
וכמובן פרטים ביאוגרפיים חשובים.
יש לו, למשל, סמארק של הרצל, שאותו
הוא גרד מתחת לשולחן הכתיבה של חוזה
הציונות, העומד בבניין הסוכנות בירושלים.
יש לו סמארקים של חברי־כנסת, שרי־המנד
שלה, סופרים, זמרים ושחקני תיאטרון. לפני
שנה הוא החליף עם אספן סמארקים בהודו
את הסמארק של ספיר (יש לו כפולים
להחלפות) עבור סמארק יבש מאד, אך במצב
השתמרות נהדר, של אינדירה גאנדי. יש
לו סמארק של רבניצקי, שנשתמר על אחד
ממכתביו של ביאליק, ויש לו סמארק (לח
עדין, אך מאיכות מעולה ביותר) של יהורם
גאון. הפריט הנדיר ביותר באוסף היא מימי
חטה מלאה סמארקים של אלברט איינשטיין.
האיש הזה מנהריה, שהוא, אגב, רופא אף־
אוזן־גרון, מתדפק מזה
שנים על דלתות מוסדות
חינוך ותרבות, ומתחנן
שיקימו איזה מוזיאון
קטן לאוסף שלו. הוא
מוכן למסור אותו חינם
למשרד החינוך והתרבות,
לאוניברסיטה, לספריה
הלאומית, לעירית
ירושלים (האמנם אי־אפ־שר
להקצות לאוסף הנדיר
הזה איזה חדר ב-
קוק, בית
מוזיאום ישראל?) מוסד הרב
ביאליק, ואיש אינו מוכן לעזור לו. אף
מוסד רציני אחד אינו מוכן לקבל את האוסף
שבו השקיע אדם זה את מיטב שנותיו.
וכל זה בשעה שיום־יום מגיעים אליו מי-
ברקים מכל קצות תבל. המוזיאום הבריטי
רוצה את האוסף, ומוכן לשלם עבורו הון
תועפות. ספריית הקונגרס בוווושינגטון מחזרת
אחריו זה למעלה מעשרים שנה. הקרמלין
מוכן לשלם לו 10,000 רובל עבור
הסמארק של לנין (הדוגמה היחידה שנשתיירה
בעולם).
אבל האיש שלנו מסרב להוציא את האוסף
שלו מחוץ לגבולות המדינה. הוא מאמין
שיום אחד יימצא אדם בעל־חזון, מ־צנאט
ציוני, פילאנסרופ בעל מעוף, אשר
יקים לאוסף שלו מוזיאום בירושלים, שייקרא
״היכל הסמארק״.
בינתיים מתהלך האיש שלנו מדוכדך וממורמר
על כל המדינה. ובצדק! אפילו בתערוכת
התחביב סירבו להציג את אוספו.
ממש צחוק הגורל! כל סמארק יכול להציג
בתערוכה הזאת מה שהוא רוצה, ואילו
לאוסף העשיר ביותר של סמארקים בעולם
אין מקום!

אביגיל

למכוניחו בעזה

— אך שותק. גם אשתו, במושב לידו, דוממת
.״הגב נשבר לי, בוב,״ היא אומרת.
ו מדם, יצא בוב מהמכונית, עמד רגע
| תוהה כשמוחו משותק. אחר שב והתעורר.
הוא חזר אל מאחורי ההגה, גילה שהמכונית
פועלת• הוא פנה לעבר תחנת המשטרה
של עזה, כשהוא מדליק אורות וצופר
לאורך כל הדרך. פריטי ומרק שתקו,
ורק אביגיל המשיכה ללחוש ללא הרף, :דדי,
דדי.׳
הוא נכנס בדהרה לחצר תחנת־המשטרה,
כשהוא ממשיך לצפור ללא הרף.
וכאן — חיכתה לו פגישה נוראה נוספת:
הוא נתקל ביצורים דמויי־אנוש, שסירבו

תי לו, :בית־חולים, בית־חולים! פצועים! הילדים
שלי! פריטי!׳
הוא לא זז! הבן־אדם הזה לא זז! הוא
עמד במרחק קטן מהמכונית — ולא זז!
למה? למה הוא לא מראה לי איפה בית-
החולים? הלא שם, במכונית, מרק ואביגיל
ופריטי?! וזה נראה לי שכל הזמן נגמר,
ששעות כבר עברו, שעוד מעט יהיה חושך!
ואני חושב, שאולי הוא לא מבין. שאולי
הוא לא יודע מה אני רוצה ממנו, מפני
שזה הרי לא יכול להיות, שבן־אדם יבין
מה קרה ויידע מה רוצים ממנו ויעמוד
ככה ולא יזוז.
אני פותח את הדלת האחורית, ואני לוקח
את אב בשתי הידיים, ואני לוחץ אותה

האשה: פריטי ארויו
ך { ע מיי ם, בשבוע שעבר, הזדעזעה ה־
^ ארץ.
לראשונה, מעוצמת השפלות כאשר פידאי
בשערי עזה רצח את אביגיל ודניאל הקטנים,
ילדיהם של רוברט ופריטי ארויו.
בשנייה — מעוצמת הגבורה, כאשר האב
השכול, שקבר זה עתה את שתי הגופות
הקטנות, אמר :״אינני שונא את האנשים
שעשו זאת.״

תתגובת העם כולו, נוכח משפט
זה, הביעה בפשטות ראש הממשלה גולדה
מאיר, במיברק ששלחה למיטת חולייה
של האם השכולה :״אני משתתפת באבלכם
הכבד על מה שקרה. גבורתכם, בכך שאיג־

״דוד, דוד, כבר אין לנו
את אביגיל,״ אמרה פריטי
כם שונאים את האוייב, היא גבורה גדולה
מאוד.״
גבורה — זוהי המילה שבה משתמשים
גם רופאי בית־החולים המרכזי בבאר־שבע,
שם שוכבת, פצועה קשה, האם השכולה.
לבית־חולים זה זרם, מאז מלחמת ששת
הימים, חלק גדול מפצועי חזית הדרום, רופאי
בית־החולים הורגלו, בשלוש השנים האחרונות,
לים של דם וסבל .״אבל בגבורה
כזאת עוד לא פגשנו,״ אומרים הם על פריטי
ארויו. מרגע שהתעוררה מהניתוח, נמצאת
פריטי בהכרה — ומגלה כוח רצון,
במאבקה על חייה, המעורר הערצה ללא קץ.
* כו ר ה — זהו המיסען המחזיק ברגע
^ ז ה את רוברט ארויו. גבורה ותקווה,
כי לאחר ילדיו, תישאר לו לפחות אשתו.
הוא איבד לשעה קלה תקווה זו, ביום
השישי האחרון. היה זה כאשר רופא צעיר
בבית־החולים גילה בפניו את דעתו על סיכוייה
של פריטי, שנפגעה קשה בגבה ובחלק
גופה התחתון מרסיסי הרימון שהרג
את ילדיה :״היא סובלת מזיהום,״ דיווח הרופא
לרוברט ,״ונאלצת לקבל כמויות עצומות
של פניצילין. אני בספק אם ליבה
יחזיק מעמד בכך למעלה משבוע.״
היה זה אז שהבעל דעך לפתע, כאילו
בבתה בו שלהבת החיים. הוא חזר לאיתני
רק לאחר שמנהל המחלקה הכירורגית חיווה
בפניו דעה שונה.

שני ילדים אחרים, במקום השניים שאבדו.
גם שמות כבר בחרו להם.
ף* אשר הוא אינו לצידה של אשתו,

^ מתגורר כרגע רוברט ארויו בביתו של
תושב באר־שבע, אישיות מוכרת בעיר• האיש
פגש בו כאשר הגיעו רוברט ופריטי
לבית־החולים, ואסף אותו לביתו, שם החליף
רוברט לראשונה את בגדיו המכוסים
דם, שם תפס תנומה — לראשונה מאז
התפוצץ הרימון במכוניתו.
ושם גם הוא משתעשע היום עם שלושת
ילדיו של מארחו — בני שלוש, שש ושמונה.
והפעם היחידה בה נדמה היה כי
חומת־המגן המקיפה אותו נסדקת — אירעה
כאשר אחד הילדים הגיש לו פסל קרמיקה
מעשה ידיו. הפסל הראה שני ילדים יושבים
על ספסל ומחזיקים פרח.
ץ ג* ארחו של האב השכול, וכן ידידיו
הרבים, שחשו להיות לצידו ולצד אשתו
בשעתם הנוראה, אינם משלים את עצמם:
ברי להם שחומת־מגן זו היא אמצעי התגוננות
פסיכולוגי של האב, נוכח ההלם בו
נפגע.
אין צורך להיות פסיכולוג כדי להבין את
עומק ההלם הזה: רגע אחד — אווירה אי-

״בית-חולים,״ התחנן האב,
והצביע על ילדיו השותתים דם.
אך האיש לא זז לעזור לו.
דילית של טיול משפחתי במכונית, בשבת
אחר־הצהרים, במישנהו — התפוצצות. רו־ברט
מפנה את ראשו לאחור — ורואה את
כל משפחתו מתבוססת בדמה.
ולמרות ההלם, זוכר רוברט בבהירות את

זהו המקום ממנו זרק הפידאי את הרימון, נ־
^ 11 1
1 1 1 1
1 ״141
כביש הראשי ליד מחסני אונר״א. הפידאי (מצו־

ייר בתצלום משליך את הרימון) הסתתר מאחורי בולי העץ. כאשר ביצע את הרצח, היה
המקום שוקק אדם והחנויות פתוחות — שלא כבתמונה, שצולמה בשעות העוצר לאחר מעשה.

אל הגוף שלי, ואני יודע שהיא מתה, ואני
מושיט אותה אל הבן־אדם הזה, ואני אומר
לו, :ילדים, ילדים, בית־חולים, בית־חולים.׳
ועדיין הוא לא זז. מסתכל — ולא זז.
בא אדם אחר. הסתכל עלי ועל אביגיל.
צעקתי, :בית־חולים, בית־חולים!׳ הוא תקע
בי מבט ואמר באנגלית מלה אחת, :שתוק!׳
ואני אומר לו, :אבל הילדים, אבל פריטי!׳

דאשקל !1
**יכרקה של ראש־הממשלה איננו הב
! יחיד ליד מיטתה של פריטי. זרם המיכד
תביס והמיברקים מוסיף להגיע. מיהודים —
ומערבים .״אני מזועזע מהפשע האיום הזד״״
כתב תושב ערערה .״מה שגרם לי
לכתוב לכם — זה התגובה של האבא של
הילדים, שהוא בכל זאת לא שונא ערבים.״
האיש הזמץ את ההורים השכולים להתארח
בביתו.
אחרים לא הסתפקו במיכתבים. שיך מוחמר
עלי אל־ג׳עברי, ראש עיריית חברון,
נפגש לפי בקשתו עם הוריו של האב השכול,
ביקש בפניהם את סליחת הערבים
כולם .״מעשה זה הוא בושה לכל ערבי
אמיתי,״ אמר.
שני חיילי מילואים דתיים לא היססו לנסוע
בשבת, שהיה יום חופשתם היחיד, ל־בית־החולים,
ביקשו ירק ללחוץ את ידו של
האב השכול.
בתוך ים האהבה הזה שוכבת האם השכולה,
אשה יפהפייה ששערה עשוי בשתי
צמות, לידה בעלה — ובאותה רוח מופלאה
באותה גבורה נדירה, מתכננת איתו
את העתיד:

כך זה קרה

מכונית הקורטינה של משפחת ארויו היתה בנקודה שבה
היא מצויירת במפה, מייד לאחר הצומת, כאשר פגע בה הרימון.
המיבנה דמוי ה״ר״ ההפוכה הוא הבית שבצילו הסתתר משליך הרימון. כשנשמעה
ההתפוצצות, עצר אבי המשפחה אינסטינקטיבית את המכונית. כאשר גילה כי שני ילדיו
ואשתו פצועים ושותתי־דס, ניסה להתניעה מחדש, הצליח — ופנה לכיוון תחנת המשטרה.

מד, שאירע, מרגע שהתאושש מהדף ההתפוצצות
ואילך:
המכונית חדלה לנסוע• הוא ראה את בתו
בת הארבע, במושב האחורי, מרוסקת וקרועה
לגזרים, זועקת, דדי, דדי.׳ הוא ניסה
לחבקה, ודמה ניגר עליו. לידה הוא ראה
את מרק שלו בן השבע, שטוף דם גם הוא

להחיש עזרה לשני הילדים הקטנים, שחייהם
טיפספו לריצפה מבעד לגופם ד,שסוע.

שאירע

מכאן ואילך,

מספר

^ רוברט:

בא אל המכונית בן־אדם אחד, ערבי. צעק־

••הוא הסתלק. לא ראיתי לאן הוא הלך.
1אבל ראיתי מכונית של המשטרה מתחילה
לנסוע. אז נסעתי אחריה. לא ידעתי
לאן• פחדתי, שהוא נוסע מדי לאט. אז צפרתי
וצפרתי ואז היה נדמה לי, שהוא נוסע
עוד יותר לאט.
לבסוף הגענו. זה היה בית־חולים או
מחנה. היו שם חיילים ורופא. הרופא טיפל
במרק. אביגיל היתד, מתה.
מרק שכב על שולחן אחד. פריטי שכבה
על ד,ריצפה. את אביגיל הניחו על שולחן
אחר. לא טיפלו בפריטי. אני ירדתי על הברכיים
על־יד פריטי, החזקתי לה את הראש
קצת יותר גבוה. ביקשתי שיביאו כר
לפריטי, לשים לה מתחת לראש. הביאו. פריטי
ביקשה :״בוב, בוב, כבר אין לנו אביגיל,
לך תראה את מרק, לך תראה מה עושים

הלכתי אל מרק. מרק עוד היה חי. הוא
נשם. הוא הסתכל בי. אני ראיתי אותו
שוכב על המיטה והרגליים שלו היו תלויות
משני הצדדים, כמו אברים שלא שייכים לגוף
שלו. הוא לא בכה. הוא הסתכל בי בעיניים
כואבות. הפנים שלו היו מעוותים. הוא לחש:
״אבא, אבא•״ והוא עוד פעם הסתכל בי
ועשה תנועה קלה בראש. ואז ראיתי שהוא

מהדק חזק־חזק את השיניים שלו׳ לא יבכה
ולא יצעק מכאבים. ורגע אחרי זה הוא איבד
את ההכרה שלו ויותר לא דיברתי איתו אף
פעם.
אביגיל כבר היתד, מתה אז. רציתי לרחוץ
את פניה המרוסקים. אבל לא היה מה לר־

״בגבורה כזו עוד לא פגשנו,״
אמרו הרופאים המטפלים באם
חוץ. חלצתי את נעליה. אני לא יודע למה
חלצתי את נעליה.

ך* רגשתי שא;י מתעלף. לא רציתי
( ( להתעלף. הכנסתי את הראש בין הרגליים׳
לחצתי על שני צדי הראש. חזרתי על
זה שוב ושוב. לא להתעלף.
אחר־כך הכניסו אותנו לתוך טנדר עם
אלונקות. בצד אחד — מרק ואני. בצד השני
— הגופה של אביגיל, ופריטי.
נסענו. היינו צריכים להגיע אל ההליקופטר.
שוב לחשה לי פריטי :״תראה מה עם
מרק, בוב.״ אני ישבתי על האלונקה התחתונה.
למרק ולפריטי הזרימו דם מתוך
מיכלים. קמתי מהאלונקה ואז מרק נפל מלמעלה
על ריצפת הטנדר. הרמתי אותו בידי,
והסתכלתי עליו והחזרתי אותו למקום —
והתפללתי. אולי זאת היתד, הפעם הראשונה
בחיי שהתפללתי. אמרתי :״לא, אלוהים, לא,

שם נלחמו על חייה של פריטי, ואני לא
יכולתי לעשות כלום, רק לחכות.
בינתיים הגיעו חברים שלי. בלעדם, לא
היה לי הכוח לעמוד בכל התלאות. ביקשתי
שיבוא ד״ר וידל צרפתי, שלמדנו יחד
באולפן והתקשרנו כמו אחים. הוא הגיע במהירות
מהרצליה. הוא עזר לי לחכות שם,
ליד חדר־הניתוח. הגיעו גם אחרים. וכולם
ביקשו אותי רק דבר אחד :״כשתיכנס אל
פריטי, אם היא תהיה בהכרה, אם היא
תדבר אתך, אל תספר לה שמרק מת. היא
זקוקה לכוח.״
עברו שעות. התחננתי שיתנו לי להיכנס
אל פריטי, אחרי שהניתוח נגמר. בהתחלה
לא הסכימו, אחר־כך ד,ירשו לי.
נכנסתי. פריטי פתחה זוג עיניים מבין
הסדינים, הסתכלה עלי ואמרה :״מרק?״
אמרתי :״בסדר, מרק בסדר.״ זו היתד, הפעם
הראשונה בחיי ששיקרתי לפריטי.
אבל אני חושב שהיא ידעה שאני משקר.
היא רק העמידה פנים, שהיא מאמינה לי.
הסתכלתי בפריטי ואהבתי אותה, כפי שלא
אהבתי לפני כן שום דבר בחיים, לא את
פריטי ולא אף אחד אחר. רציתי לחבק
אותה• אבל אסור היה לחבק אותה. אז רק
העברתי את קצות אצבעותי על הפנים היפים
שלה ונישקתי לה את המצח והלכתי.
לקחו אותי לבית נפלא של ידידים בבאר־שבע,
הכניסו לי כדורים לפה. נרדמתי.
*• א חרי ז ה היתר, ההלווייה. ובוב ניצב
מול שני הבורות הקטנים, וראה את גו
פותיהם
של בנו בן השבע ובתו בת הארבע
מורדים לקיברם. והוא שם פרח לבן על כל
קבר, ונפרד מילדיו, והלך לבית־החולים, אל
אשתו הפצועה אנושות. וסיפר לה על ה-
הלווייה. כל פרט ופרט. וחזר וסיפר וחזר
וסיפר. כי היא רצתה לחקוק את דרכם האחרונה
של ילדיה על לוח ליבה. לנצח.
והוא נותר לשבת לצידה, מחזיק את ידה
ומתפלל. בכל העולם הגדול, והריק עתה
כל־כך, נותרה לו רק היא. והוא התפלל
שלפחות היא תישאר לו.
ףכמשך כל מסע היסורים הזה, לאורך
| כל הגיהינום, כשכל עולמו נהרס עליו —
לא חש רוברט ארויו כל תאוות נקם, כל
שינאה. תלוליות האדמה על קברי ילדיו היו
לחות עדיין, כאשר הוא אמר על רוצחיהם:
״אינני שונא אותם. הם מסכנים. גם העולם
שלהם אבוד. מישהו הרעיל אותם.״
איך הצליח האיש, ממעמקי תהום הכאב

״אינני שונא את הרוצחים,״
אמר האב השכול.
״גם הם מסכנים.״
והשכול, לשמור על צלם אנוש שבו —
לאלוהים פיתרונים,
ובמקום לשנוא, רוצה הוא להקים אנדרטה
גדולה במקום שבו נרצחו ילדיו, ועליה

ץ* כים ברחכי הארץ ניסו להפיג את
| כאבם, כאשר פורסם רצח שני הלדים,
בהטחה נואשת :״למה? למה הם היו צריכים
לנסוע דווקא לעזה? הם לא ידעו ששם
מתחוללת מלחמה?״
האמת היא, שבבוקר יום השבת לפני
שבועיים, לפני שיצאו לטיול הגורלי, התעניין
רוברט טלפונית במשטרה אם מותר
לנסוע לאיזור, קיבל אור ירוק.
איש אחר היה אולי מהסס למרות זאת.
אך לא רוברט ארויו. הוא אהב לטייל בארץ
וניצל כל הזדמנות לכך. לא היתד.
כמעט שבת שהמשפחה לא יצאה לטיול.
למרות שהותם הקצרה בישראל, היו כבר
בכל פינה כמעט. הם אהבו לטייל, כי הם
פשוט אהבו את הארץ. בלי מדכאות, ובלי
ציונות.
ן -יונ ה זו אהבה ישנה. רוברט, בן לאב
1 1ספרדי מבולגריה ואם אשכנזיה מ־שווייץ,
נולד במלטה, התחנך בלונדון, ולפני
שמונה שנים נשא לאשה את פריטי
( ,)28 שהיא ילידת אנגליה. הוא נכנס לענף

כאן!נגעה המכונית

זוהי הנקודה על הכביש הראשי החוצה את
עזה בואכה אשקלון, בה הושחל הרימון מבעד
לחלון הפתוח של הקורטינה של משפחת ארויו. החץ המצוייר בתצלום מראה את
הכיוון ממנו הושלך הרימון. הרחוב במקום זה הוא רחב־ידיים, מצידו האחד בתים קטנים,
בני קומה אחת או שתיים, ומצידו 1זשני —! מחסני המזון של אונר״א. תמונה זו גם ה־א

צולמה לאחר הרצח. בימים כתיקונם זהו מקום הומה אדם, בו יכול היה הרוצח להיעלם על
נקלה. עתה נראה המקום כעיר רפאים. רצח שני ילדי משפחת ארויו היה הקש ששבר את
גב הגמל. בעקבותיו, הופעלה מייד ברחבי הרצועה מדיניות של יד חזקה. כאשר קם צלם
העולם הזד, מאצל האב השכול, לנסוע לצלם את מקום הרצח, איבד רוברט ארויו לרגע
את שלוותו הכפוייה, אמר לכתב בקול שבור :״אל תיסע לשם. זהו מקום איום.״

אלוהים היקר, לקחת לי את אב, די, אל
תיקח לי גם את מרק, רק הוא נשאר.״
אבל אלוהים לא שמע. לפני שירדנו מה
ראש
עיריית חברון בא לבקש
סליחה :״מעשה כזה הוא בושה
לכל ערבי אמיתי,״ אמר
טנדר, ליד ההליקופטר, שאלתי את הרופא
שהיה איתנו. הוא אמר לי שמרק מת.
להליקופטר׳ הכניסו רק אותי, את פריטי
ואת הגופה של מרק. את אביגיל לא הכניסו.

^ ביודהחולים הכניסו את פריטי ל-
^ חדר־הניתוח. אני חיכיתי. רק היא נשארה
לי. רק פריטי. בלי אביגיל. בלי מרק.

חקוקים רק השמות אביגיל ודניאל — בעברית
וערבית :״אני מאמין שכל ערבי
שיראה את האנדרטה, יבין שזה לא צודק,
יבין שאסור היד, לרצוח את שני הנפלאים
שלנו.״

בתמונת הנושמת

אביגיל ודניאל בתמונת פירסומת לשוקולד.
אביהם .,פירסומאי מצליח למרות היותו חדש
בארץ ובמיקצוע, הירבה להשתמש בשני ילדיו ן זנהדרים כדוגמנים. שני הקטנים התגלו
כדוגמנים מלידה, התנהגו בפני המצלמה בחן טבעי, ללא כל שמץ של מבוכה והסתייגות.

הפירסום, מצא בו סיפוק — והצלחה.
הוא נתחנך באנגליה, התחתן באנגליה,
ביסס את ביתו באנגליה, הוליד את ילדיו
באנגליה. וכל הזמן, חש שאנגליה איננה
ביתו.
הזוג ארויו החליטו לעלות לישראל. כשהגיעו,
לפני שנה וחצי, לנמל חיפה, ידעו
שהגיעו סוף־סוף לבית המיוחל.
משפחת העולים החדשה התערתה בארץ
במהירות, במרץ, בשקידה, בדביקות. רוברט
החל מתבסס במיקצועו, הוכר חיש כפירסו־מאי
מעולה, בעל רעיונות מבריקים. היתד.
זו משפחה מאושרת.
ובמרכז האושר — ניצבו הילדים .״תמיד
הייתי אומר לפריטי,״ נזכר בוב ,״שיש לי
בעי־מ. אני אוהב כל־כך את הילדים, שמאיפה
אקח אהבה לילד שלישי, אם יוולדי״
ואז, בשבת לפני שבועיים, יצאה המשפחה
לטיול נוסף.
והאושר התנפץ לרסיסים.

. 1ארנולד ברג־דורף
עסק בהצלתם
ושיקומם של
עשרים ילדים מפגרים
— כאשר
קבוצת פקידים במשרד
הסעד חיסלה
את נסיונו בגלל
8000ל״י עלובות.

2ילדים מפגרים,
שלא ידעו לאכול,
ללכת, לעשות את
צרכיהם — החלו
מתלבמדברים,
שים,
משחקים וצוחקים.
כל זה —
נקטע באכזריות.

. 3היה זה מחזה הילדים מבהיל :
נלקחו מאצל שולחן
האוכל, בלי
לאכול, שסיימו בלי חפציהם ומש-
חקיהם, הוכנסו למוניות
הממתינות,
ונעקרו בפתאומיות
מהאיש שהיה להם
במקום אבא ו-
אמא.

.4ההורים, שילדיהם
המפגרים התחנכו
במוסדו של
ארנולד ברגדורף,
ראו בו מלאן מושיע,
היו נכונים
לכל — העיקר שימשיך
לטפל בילדיהם,
אך הפקידים
חשבו אחרת.

העונש: השולחן הריק -אחו שהיודם
הוצאו מהשסד באמצע ארוחת הבוקר

•י• צלנו את הילדים מרעב,״ הכריזו
! 1/ /השבוע בדראמטיות, בפני כל מי
שרק חפץ לשמוע, אנשי משרד הסעד.
הילדים האומללים האלו שניצלו מרעב
הם עשרים הילדים שהתחנכו עד השבוע
שעבר במעון לילדים מפגרים נווה איריס
ברעננה. היתר זו הצלתם המופלאה, ברגע
האחרון ממש, שהעלתה את הפרשה לכותרות
העיתונים, לאחר שמשרד הסעד
הוציא את הילדים מהמוסד, העבירם למוסדות
אחרים — בהם, כך יש להניח,
יאכלו לשובע.
היד, זה סיפור נוגע ללב. חבל רק שחסר
בו ומה פרטים קטנים.
כגון: שהיו אלה בעצם פקידי משרד הסעד
עצמם, שהיו אחראים במידה רבה
בנסיבות העניין, לכך שהילדים לא אכלו
מספיק.
או כגון: שעשרים הילדים המסגרים שהתחנכו
בנווה איריס היו מן הסתם הילדים
המאושרים ביותר מבין האלפים השוכנים
במוסדות דומים ברחבי בארץ — ושהוצ־אתם
מהמוסד פירושה אימלולם.

^ עול ם האכזרי והקודר של מוסדות
^ לילדים מפגרים, היה נווה איריס קרן
אור נדירה.
הפיץ את האור מנהל המוסד, ארנולד
ברגדורף. הוא עשה זאת בצורה פשוטה:
הוא העניק לילדים אהבה.
לעשרים ילדי מוסדו, היה ברגדורף ה־

״הצלנו את הילדים מרעב/,
קבע משרד הסעד
אבא והאמא שלא היו לצידם. הוא נהג
להישאר במוסד עד שעות הלילה המאוחרות,
משכיב בעצמו כל ילד במיטתו,
מעניק לו נשיקת לילה טוב, מביא לו למיטה
כוס מים או סוכריה. ביום, היה
אוכל עם הילדים ליד אותו שולחן.
הילדים, בני ארבע עד תשע, הגיעו למוסד
בחלקם כפראי־אדם גמורים. ארנולד
היה מסוגל לעקוב שעות אחרי ילד, על•
מנת לתפוס את הרגע בו רצה הילד לעשות
את צרכיו — במכנסיו. באותו רגע
היה ארנולד מגיש לו סיר.

ך* תוצאה, במו ההשקעה, היתד,
( | גם היא פשוטה. הילדים אהבו את
ארנולד. ילדים שלא ידעו, בבואם, לדבר,
לצעוד, לקיים הרגלי היגיינה מינימליים —
החלו מדברים, אוכלים והולכים בעצמם,
עושים צרכיהם כבני־אדם. הם החלו מציירים,
עוסקים במלאכת־יד, עובדים בגינה.
ארנולד היה מקליט דבריו לתוך מכשיר־הקלטה,
והילדים היו, לאחר מכן, מרכיבים
את האוזניות לראשיהם, מאזינים לדבריו
שעות ארוכות.
ארנולד דאג לחגיגת יום־הולדת לכל
ילד — כמו בבית: עם עוגה, ונרות דולקים,
ותוכנית, ושירה, וריקודים. ארנולד
דאג לביקורים קבועים של רופא פרטי במוסד.
ארנולד דאג ודאג ודאג.
וכאשר החלו הקשיים הכספיים, וצוות
עוזריו שחדל לקבל את משכורתו נטש
אותו, נשארו במקום ארנולד ואשתו לבדם,
המשיכו לנהל את המקום במו ידיהם.

ך* וצאות עבודתו של אתולד ברגן
1דורף היו נהדרות. סיפר ד״ר יעקב
תורג׳מן, רופא פסיכיאטר, שילדו הוא אחד
מבין עשרים הילדים שכמוה איריסי;
״ארנולד העניק לילדים דברים שלא מעניקים
להם בשום מוסד אחר. הילד שלי
כל־כך התקדם בשנה האחרונד״ שזה הפתיע
אותי. ארנולד נהג לפי שיטתו: שכר
גננת, מטפלות, אביזרי עזר. אבל בגלל
כל הדברים האלה הוא שקע בבוץ כספי.״
את שיטתו למד ארנולד בשווייץ — שם
הוא נולד ושם למד חמש שנים פסיכולוגיה,
רפואה פדגוגית, וטיפול בילדים מפגרים•
זוהי שיטתו של פרופסור רודולף
שטיינר, המתבססת על התייחסות לילד
המפגר כאל ילד נורמלי, ועל טיפול אינדיבידואלי
בו .״כשילד מרגיש שאוהבים
אותו,״ אומר ארנולד ,״הוא יעשה מאמצים
מעל ליכולתו לעמוד במה שנדרש ממנו.״

רנולד ערה לישראל ב־ ,1966 עבד
בכמה מוסדות, ובסוף 1968 פתח את
נווה איריס. הוא שכר צריף בן שלושה
חדרים, השקיע כ־ 18 אלף ל״י בציוד וריהוט.
אחת העובדות ששכר היתד, מרגלית,
גננת צעירה ילידת תימן. לפני ע
שרה
חודשים נשא אותה ארנולד לאשה.
ברגע שפתח את מוסדו, כבר נתקל בצרות.
המועצה המקומית רעננה יצאה למלחמה
נגדו, בטענה שהמעון יפריע לתושבים.
גם השכנים לא ראו בעין יפה
נוכחותם של ילדים מפגרים לידם. במשפטים
שיזמה נגדו המויצה המקומית ניצח
ארנולד לאחר שהצביע על העובדה שבסביבה
ישנם מוסדות סוציאליים אחרים,
ביניהם מוסד לנוער עבריין.
** שרד הסעד החל שולח למוסד ה־חדש
ילדים מפגרים, כשהוא משלם
עבור כל ילד 211 ,ל״י לחודש, בתחילה.
סכום זה גדל, הגיע באפריל 1970ל־
285ל״י.
בתחילה היו דו״חות הביקורת של משרד
הסעד מלאי התפעלות מארנולד ועבודתו.
כך חשו גם הורי הילדים, שלא
היו בפיהם מילים לשבח את המנהל החדש
ומעשיו.
אלא שעם הזמן — בניגוד להתלהבותם
של הורי הילדים, שהלכה וגדלה — הלכה
התלהבותו של משרד הסעד והצטננה. הסיבה:
במאמציו לשקם את הילדים, עבר
ארנולד על התקציב. כאשר השקיע את הכסף
בדברים אחרים — לא נותר לו מספיק
לקניית מיצרכי מזון.
דוגמה קלאסית לחיכוך בין פקידי משרד
הסעד למחנך הנאמן: ארנולד הנהיג בי-
קור־קבע של רופא פרטי במוסד. הפקידים
טענו נגדו שזהו ביזבוז. כאשר ילד
חולה, טענו, יש קופת־חולים. ארנולד השיב
שהוא רוצה ביקורת סדירה על התפתחות
הילד — ואינו מוכן לחכות עד
שילד יחלה על מנת לגלות שמשהו לא
בסדר איתו.

ך* ודי הילדים ניצבו לצידו של ארי
* נולד ללא יוצא מהכלל. הם הסכימו
לגישתו, רחשו לו את מלוא אמונם. הם
היו מביאים במו־ידיהם אוכל לילדיהם במוסד,
כאשר ארנולד היה במצוקה כספית
— ולא חשבו לרגע, כדוגמת פקידי משרד
הסעד, שיש לסגור בגלל זה את המוסד.
הם ידעו בדיוק בגלל מד. לא נשאר לילדיהם
מספיק לאכול: בגלל שארנולד מנסה
לשקמם בתקציב שלא נועד למטרה זו!
טוען בתוקף ד״ר תורג׳מן:
״במשרד הסעד מענו בפנינו כי נווי
איריס איננו רנטבילי. אפשר לחשוב שתפקידו
של משרד הסעד מסתכם בכך
שהוא נותן לילד המפגר גג לראשו, מיטה
ואוכל. אפשר לחשוב שאין זה כלל מתפקידו
לדאוג לקידומו של הילד בחיים.
אבל זהו בדיוק מה שמר ברגדורף עשה.
אך שיטתו דורשת השקעה של כ־ 450ל״י
לחודש בילד — לא הסכום שמקציב משרד
הסעד.
״נכון שבמוסדות פרטיים אחרים משלמים
יותר, ושם הילדים לבושים יפה יותר
ושבעים יותר מאשר בנווה איריס. אבל
אני אישית מעדיף שבני יאכל קצת פחות
— אבל ימשיך להתקדם כמו עד עכשיו.״
לא שלטיעונים אלו לא היה מש-
קל במשרד הסעד. שם ידעו רק דבר
אחד: נווה איריס עובר על תקציבו. גם
אנשי משרד זה לא כפרו מעולם בהישגיו
הנפלאיו של ארנולד, אך נראה שנוכח
החטא האיום של חריגה מהתקציב, לא
היתד, לכך כל משמעות.

״משרד הסעד הרם אותי״,
קבע מנהל המעון
כדי לחסל את המצב הנורא, שבו מרשה
לעצמו אדם לעבור על התקציב — גם
אם הוא מציל, אגב כך, את תקוות חייהם
של עשרים ילדים והוריהם — נכנם משרד
הסעד לפעולה דראסטית: בשעה שמונה
בבוקר ביום השלישי שעבר הגיעלמוסד
מפקח משרד הסעד אביעד, בראש שיירה
של שלוש מוניות ריקות .״ארנולד,״ הודיע
למנהל המופתי ,״באנו לקחת את הילדים
למוסד שער מנשה.״

*י ילדים היו אותה שעה באמצע א)
9רוחת־הבוקר שלהם. הם לא זכו לסיימה.
משולחן האוכל נישאו לעבר המוניות,
הוכנסו לתוכן בלי שסיימו לאכול.
הם נתקפו בהלה והיסטריקה, ואביעה שאיבד
קצת מתקיפותו כאשר ראה מה גרם
לילדים, החל מבקש את ארנולד שיצטרף
אליו, כדי להרגיע את הילדים.
כאשר רצה ארנולד, לפני שהצטרף, לג

לבית־האבות הסמוך כדי לטלפן ולהודיע
להורי הילדים על הוצאתם מהמוסד,
רדף אחריו אביעד וניסה למנוע זאת ממנו
.״מה זה, אני יותר גרוע מאסיר?
אסור לי כבר לצלצל?״ נזף בו ארנולד.
רק אז נרגע קצת המפקח הנמרץ.

ך• אשר הגיעו למקום ההורים, היה
כבר הכל לאחר מעשה. סיפר ד״ר
תורג׳מן:
״נחרדנו למראה עינינו. המוסד היה ריק
מילדים. האוכל של ארוחת־הבוקר היה
עדיין בצלחות. בגדים ונעליים היו מפוזרים
בכל מקום. היה זה ממש מחזה של
חטיפה.״
ארנולד עצמו הסתגר מאז מחזה החטיפה
במוסד. בשבוע שחלף מאז הוא חי על קפה
וסיגריות .״אם היה לי כסף — הייתי
חוזר היום לשווייץ,״ אומר הוא .״מה שהם
עשו, הרס אותי לגמרי.״
ההורים התמרדו נגד צעדו השרירותי
של משרד הסעד. אותם לא עניינו השטויות
שמהן עשה המשרד הצגה גדולה
כל כך — שהילדים אינם מקבלים די אוכל,
או שהם משוכנים בצפיפות גדולה מדי
בשלושת חדרי המוסד. אותם עניין רק
הטיפול שהעניק ארנולד לילדים.
אלא שהתמרדותם היתד״ מעיקרה, עקרה.

חדר במעון נווד-,איריס,
71 ״11 ) 1 4 1
מקושט לכבוד חג החנו 1

כה• המנהל והמדריכים לא חסכו כל מאמץ.

משפחה בגשם משפווה

בהדרכתו של ארנולד, השתדל הצוות
להעניק לילדים המפגרים תחושת
בית והשתייכות למשפחה, שכל־כן חסרה להם. הצוות ישב עימם לשולחן בכל ארוחה.

לא היה בידיהם הכוח להילחם במשרד הסעד.
ואכן, זה הפעיל נגדם מיד את נישקו
היעיל ביותר, שלח להם מיברקים כלהלן
:״לאחר שהשמעתם את טענותיכם
נגד העברת ילדיכם ממוסד נווה איריס,
הוחלט להעביר את ילדיכם למעון שער
מנשה, על־מנת לשמור על שלומם. באם
הינכם מתנגדים להעברה זו — חובלו לקבל
את הילד חזרה לביתכם.״ חד וחלק.

* וכח איום זה, קשה היה לצפות מ־
1ההורים שיצאו למלחמה. הם נתונים
לחסדי משרד הסעד. יחד עם זאת, הם
אינם מהססים להצביע על העובדות הבאות:

הגרעון הנורא של ארנולד, שמסביבו
כל הרעש, הסתכם, בסופו של דבר,
בסכום המרעיש של 8,000ל״י. סכום זה
סירב משרד הסעד להעניק לו כהלוואה,
בטענה שלמשרד אין כספ־ם. אחזקת מכוניתו
של שר הסעד במשך שנה עולה יותר
מסכום זה•
!• משרד הסעד עצמו היה אחראי במידה
ניכרת לקשייו הכספיים של ארנולד,
מאחר שנהג להעביר לו את ד,קצבתו באיחור
של חודשיים. ואכן, על־מנת לצאת
מהעסק חלק, שלח משרד הסעד לארנולד
— בשבוע בו סגר לו את המוסד —
שני צ׳קים על 9,000ל״י לכיסוי חובותיו!
<• בניגוד לסכום של 285ל״י לחודש
שמעניק משרד הסעד לילד מפגר המוחזק
במוסד פרטי, הרי ההקצבה לילד כזה
במוסד ממשלתי מגיע ל־ 500ל״י. בסכום
כזה, היו כל צרותיו של ארנולד נפתרות.
• והטענה האחרונה: גם לוא היה
משרד הסעד נקי מכל אשמה בקשר ל
קשייו
הכספיים של ארנולד׳ היתה זו ח,
בתו, נוכח העבודה הנפלאה שנעשתה בנחת
איריס, למצוא, במסגרת תקציב המיליונים
שלו, את האפשרות לתת לאדם
בזד, להמשיך ולפעול, להמשיך ולהציל ילדים.
אך זוהי, כנראה, לכל הדעות דרישה
מוגזמת מפקיד ממשלתי.

מעניק טיפול אישי לאחד
נ $דוין ־ מילדי המוסד, מלמדו לשחק
במישחק שלפניו, נוטע בו רגש השתייכות.

במדינה
ראש-הממשלה
#ב חי פ ה
ביום

רביעי,

בבית

ה־, 13.1.71

משפחת רות ושמואל בר, רחוב
הראל 3נ, רוממה הישנה, בשעה
,20.00 תתקיים הרצאה, בהשתתפות
חבר ההנהלה המדינית:

אלכם מסים
ינותחו נושאים מדיניים אקטואליים
ותיערך שיחה על
הפוליטית של התנועה.

דרכה

חברים ואוהדים מוזמנים.

הופעל שרות ידיעות טלפוני
חינם לציבור
בימים אלה הופעל ״ידעפון״ ,שרות
ידיעות טלפוני חינם לציבור. כיום יכול
כל אדם בישראל לחייג את מספר הטלפון
של, ידעפוך 252425 ולקבל מיד
את האינפורמציה הדרושה לו, בשפה המובנת
לו ( 5שפות).
כל המתקשר עם ״ידעפוך יקבל במהירות
אינפורמציה מדוייקת ומעודכנת
אודות עסק או שירות הדרושים לו,
במקום הרצוי לו.
ירצה הצרכן לדעת היכן נמצא אינסטלטור,
או בעל מקצוע אחר בסביבות
ביתו, יחייג ״ידעפון״ .252425 יבקש הצרכן
לדעת איפה נמצא בית קולנוע
מסויים, או איזה סרט מוקרן בו, יחייג
״ידעפון״ 252425 וייענה מיד.
יוזמי הרעיון אשר הקימו את השרות
בעזרת ידע מארה״ב, מאמינים כי מפעלם
— שהינו חיקוי חיובי של שיטת
התקשורת האמריקאית החדישה ביותר
— יצליח במשימתו לספק לציבור הישראלי
אינפורמציה שוטפת ומעודכנת
בכל עת ובמשך 24 שעות ביממה.

״101161
1יסקי סקוטי

תמיד טוב,
תמיד מטו 7ה
״יועו״,יב1א/1׳וי1וק בע׳נז
רח׳ דיזנגוף 269ת׳א
טלפון 446611 :

חינם לכל דורש
המעונין לרכוש
ספר הברית החדשה
להשכלה כללית ולהכרת הדתות
בעולם יתקשר לפי הכתובת,
ת.ד 7089 .ירושלים
ויישלח לו מיד (נא לציץ את
השפה).

המרק
של גולד ה
מאז נטש מנחם בגין את כס השר, הוא
היתפנה מעיסוקיו הממלכתיים והמפלגתיים,
מוצא יותר ויותר זמן להקדיש לתחביבו:
הפובליציסטיקה. מעל דפי מעריב, שעורכיו
ידועים בעברם הרביזיוניסטי, מתפלמס מנחם
בגין עם הממשלה.
לאחרונה התפנה מנהיג גח״ל לכתוב גם
רשימות שאינן בגדר פובליציסטיקה טהו־רד
-בערב שבת האחרון פירסם בגין במעריב
את רשמי מסעו האחרון בארצות־הברית.
היה זה מאמר משעשע, כתוב בהומור
ובחן. אולם המיוחד שבו היה שהיא
הכיל סקופ עיתונאי שאף עיתונאי
ישראלי או זר לא עלה עליו קודם.
שאלה בטלוויזיה. וזה סיפורו של
מנחם בגין:
״לפני מספר חודשים ביקרה בעיר הגדולה
של קליפורניה, ראש הממשלה, גברת מאיר.
ראיינוה, כמקובל בימינו, בטלוויזיה. פרשן
נודע, כדרכו, סיים את פרשת הקושיות
המדיניות בשאלה הלקוחה מחיי יום יום:
,אמרי לנו, גברת ראש הממשלה, מהו המאכל
המיוחד לכם, לישראלים?׳ זאת ביקש
לדעת, בין השאר, המראיין לחוף ה־אוקינוס
השקט. הגברת מאיר השיבה משום
מה, מרק עוף, .האוכל לקבל את המירשם?׳
הוסיף לבקש הפרשן רב ההשפעה. על התשובה
לשאלה נופפת זו חלוקות הדעות
בקליפורניה.
״אבל עובדה טלוויזיונית היא, כי המר
איין
הופיע על המסך הקטן לבשר לצוס־ם
השומעים, כי ראש ממשלת ישראל הבטיחה
לספק לו את המירשם למרק עוף, המעדן
המיוחד לבני ישראל. עובדה היסטורית
שנייה היא, כי שמונה עשר אלף תושבי
לוס אנג׳לם והסביבה טילפנו׳ או
הבריקו, או כתבו, וביקשו לקבל את הפרטים,
כיצד מכינים את מרק העוף, הערב
לחיכם של תושבי ארץ ישראל.
״בשם שני ריבוא אלה של נשים וגברים
— בעיקר, בוודאי, נשים — פנה הפרשן
לקונסול של מדינתנו וביקשו להשיג ב
שבילו,
בשבילם, בשבילן, את. המירשם, המייחד
את המטבח הישראלי מכל המטבחים.
נציגנו המוסמך לא ידע מה להשיב. אם
זכרוני לא נחלש בשבועיים האחרונים, יש
לי עדיין הרושם, כי גם שגרירותנו
בוושינגטון לא ידעה באיזה מרק מדובר.
״המירשם המבוקש לא הגיע. הפרשן,
הידוע ביחסו החביב לישראל, נדהם, אך
לא הרפה. הוא טילפן, במישרין, מלוס־אנג׳לס
לירושלים, למשרד ראש הממשלה,
השיחה מעבר ליבשות וימים, לא הביאה
את התוצאה המצופה. ידידנו פסק לתמוה
והחל לרגוז. אותו מרק עוף, אמר, אינו
דבר של מה בכך. שמונה עשר אלף צופים
סמכו על הבטחתי וביקשו׳ בעקבות
הודעתה של ראש הממשלה, ללמוד ממנה,
כיצד מבשלים את המאכל הטוב. אם לא
אוכל לספק להם את המידע החשוב, אבוש
ואכלם. חילופי הדברים והמברקים, בצופן
ובלעדיו, נמשכו. סוד המרק המשובח נשמר
עדיין בירושלים.
״מזל היה לי. ביום שבו הגעתי ללוס
אנג׳לס, ביקר הקונסול הכללי אצל הפרשן
המפורסם ומסר לידיו מירשם מפורט למרק
עוף, שנתקבל מהארץ על־פי הודעתה של
ראש הממשלה. משום כך, ראיינו גם אותי
באותה טלוויזיה, אלמלא כן׳ אמרו לי
לא היו מראים את פני.״

דעת הקהל
דיש לעס
שאינו קיי ס
מנהיג גח״ל בגין
בזכות מרק העוף

כל ישראלי שלישי מכיר בעובדה שקיים
עם (או ״יישות״) פלסטיני.

^ השערוריה המסעירה את בירת הנגב

אורגיות שד קטינות בבארשבע
ך* רוחות כבאר-שכע נסערות. מזה
1 1זמן רב לא היה לתושבי בירת הנגב
נושא כה מסעיר לענות בו. הפעם לא
היה מדבור בתככים המפלגתיים והמאבקים
על השלטון בעיר, אלא בנושא המתאים
יותר לעיר האורות פאריס מאשר לעיר
מידברית מסוגה של באר־שבע.
ואומנם, הפרשה כולה נראית כהעתק של
פרשה דומה שהתרחשה לפני יותר מעשור
בפאריס• אז טבעה פאריס מושג
חדש בתולדות השחיתות הציבורית —
״באלט הורדים״ .מאחורי מושג עדין ו־נלבב
זה הסתתרה בזמנו שערוריה רבתי,
כאשר הסתבר שרבים מראשי הציבור הצרפתיים
נהגו להשתתף באורגיות־מין מיוחדות,
שגיבורותיהן הראשיות לא היו אלא
ילדות רכות בשנות העשרה המוקדמות.
בימים האחרונים הסתבר כי מופעים ב־סיגנון
״באלט הורדים״ נערכו גם בבאר-
שבע. הפרשה כולה שימשה נושא לשיחות
אין ספור. איש לא ידע עליה פרטים
מדוייקים. בהתלחשויות ובאצבעות הצביעו
על כמה אנשי ציבור שכאילו היו
מעורבים בפרשה מזוהמת זו. השמועות
התנפחו וגדלו עד שלא ניתן היה להבדיל
מה אמת בהן ומה דמיון.
הסיבה לכך פשוטה, פרשת ״באלט הורדים״
של באר־שבע נגולה בבית־המשפט
שם מאחורי דלתיים סגורות, כשבית־המשפט
מטיל איסור חמור על פירסום שמותיהם
של המעורבים בפרשה ועל העדויות בעניין
מסעיר זה שנגולו בפניו.
במצב זה ניתן רק לספר על השתלשלות
המאורעות שהביאו לידי אחת התביעות
המוזרות ביותר שהגישה פרקליטות המדינה
אי־פעם.
חושד בהם

תמימות דבתומת
^ די לשמור על כבוד בית־המשפט, ש־
^ ציווה לערוך את הדיון בפרשה זו מאחורי
דלתיים סגורות, יהיו כל השמות
בסיפור שלהלן בדויים, כדי למנוע את
זהותם של המעורבים בפרשה.
הדמות המרכזית בפרשה הוא נהג־מונית
באר־שבעי, אב לילדים ובעל דירה נאה
ומסודרת באחת משכונות העיר. אחרי שי
חיי המשפחה שלו נהרסו, הכיר לו נהג,

שיקרא להלן בשם יוסקה, צעירה בת ,18
שלצורך הסיפור תקרא שושנה.
אותה שושנה עוסקת מזה זמן רב במקצוע
העתיק ביותר בעולם. למרות גילה
הצעיר היא אחת הוותיקות שבין פרוצות
באר־שבע, בעלת קשרים בעולם התחתון.
יוסקה היה ידוע בין חבריו כרודף-
שמלות מושבע. אולם בלהיטותו זו היה
אלמנט חולני קיצוני. שכן האוביקטים המיניים
שלו היו נערות בגיל ההתגברות.
הוא לא נהג להסתיר את חולשתו לנערות
בגיל ,15 במיוחד אם הן תמימות ובתולות.
לשושנה הסתבר אחרי תקופת ידידות
קצרה כי יוסקה אינו מעוניין כל כך בה,
כשם שהוא מעוניין לנצל את קשריה. הי־תה
זו היא שהביאה לו, תמורת תשלום
מתאים, ילדות צעירות.

את הילדות היה יוסקה אוסף בדירתו
בקבוצות קטנות, שתיים שלוש ילדות.
אף אחת מהן לא יכלה להתלונן במשטרה
על אונם או על בעילה. תחת זאת ערכו
אותן נערות צעירות עבור יוסקה הצגות
עירום שהתפתחו לאורגיות מין שכללו הכל,
מלבד הבעילה עצמה.
אלא שזה היה השלב הראשון בפרשה.
כיוון שהאורגיות שערך בביתו עלו לו בממון
רב, מצא יוסקה עד מהרה אמצעי
כדי לממן את תענוגותיו וגם להרוויח.
בחוגים המתאימים בבאר־שבע עברה הידיעה
כי תמורת תשלום מתאים ניתן לשמש
כצופים בחגיגות העליזות הנערכות
בביתו של יוסקה. וכך הגיעו א*י:/יתו
של יוסקה כמה אזרחים באר־שבעים מהוגנים
ומיוחסים, המשתייכים למשפחות מכובדות,
שאיש לא היה מעלה בדעתו או
הבידורהשבועי
כי במסגרת
שלהם נכללת גם הצגת־מין מהסוג הנמכר
עתה לתיירים בדנמרק, בהבדל אחד — ש־גיבורות
ההצגה היו ילדות שהיו צריכות
להיות בתחילת בית־הספר התיכון.

להגן ע 7מוסר הציבור
ך< יצר נודע הדבר למשטרה ז על
/״־ כך יש גירסות שונות• מכיוון שהתביעה
הוגשה בדלתיים סגורות; לא ניתן
לבדוק איזו מהן נכונה. אולם הגירסה הקרובה
ביותר לאמת היא כנראה זו ל
פיה
גילתה אחת הילדות שהשתתפו י־אורגיה
לאמה, בתמימות מלאה, את הסיפור
וזו רצה להתלונן במשטרה.
לבית־המשפט עצמו, אל השופט יעקב
טירקל, הובאו שלושה נאשמים. האחד מהם
הוא יוסקה עצמו והשניים האחרים הם שני
אזרחי באר־שבע מכובדים, בעלי מיקצו־עות
חופשיים, ששימשו כצופים באותן
הצגות. את שמותיהם לא ניתן כמובן לפרסם,
כיוון שהדבר עלול לפגוע בשמם
הטוב.
פרטי האישום עצמם ופסק־הדין שניתן
השבוע נשארו אף הם חסויים, לפי הסעיף
הקובע שניתן למנוע פירסום משפם כדי
להגן על מוסר הציבור.
אולס״בחוגי המשפטנים התעוררו חילוקי
דעות אם אומנם כך היה צריך לנהוג ב־מיקרה
זה• לדעת המשפטנים הבקיאים בפרשה,
די היה בהטלת האיסור על פירסום
שמות הנערות המעורבות בפרשה. לעומת
זאת, היה צריך לפרסם את שמות הנאשמים
ואת העונש שהוטל עליהם כדי שהדבר
יהווה הרתעה לסוטי־מין דומים, המנצלים
תמימות נערות למטרותיהם.

פרשה נוספת
ך• אומנם, כפי שנודע, הגישה התביעה
1משפט־עירעור על פסק־הדין. בין השאר,
יכלול עירעור זה גם תביעה להתיר את
פירסום הפרשה, שמות הנאשמים והעונשים
שהוטלו עליהם.
אולם הסיפור לא הסתיים בכך. בעקבות
סערת הרוחות והשמועות המרגשות על
״באלט הוורדים״ ועל המשפט שהתקיים,
כבר התגלתה פרשה דומה. משטרת באר-
שבע חוקרת עתה שישה חשודים מתושבי
באר־שבע שנגדם הועלו האשמות על איר־גון
ועריכת מופעי ״באלט״ דומים, גם הם
בהשתתפותן של קטינות. עד כה ניגבו
עדויות משמונה קטינות שהשתתפו באותן
אורגיות, שאין להן כל קשר לפרשה שהתבררה
כבר בבית־המשפט. גם בין החשודים
בפרשה זו נמצא נהג מונית.
נראה שהדרום שומר על המסורת האירו־טית
הישראלית. פעם היתר, זו רחובות שסיפקה
את מרבית שערוריות המין של
ישראל. עתה תופסת באר־שבע את מקומה.

זוהי עובדה מוזרה. כי כל אמצעי-
התקשורת של המדינה, כל שרי הממשלה
וכמעט כל המפלגות מגוייסים נגד דיעה

התוצאה של סקר דעת־קהל, שנערך על־ידי
מכון פור״י, מגלה כי דעת המחייבים
שקולה כנגד דעת השוללים, ואילו השליש
השלישי אינו מוכן להביע דיעה.
במדוייק/0 :״ 38 שוללים הכרה בעם או
ביישות פלסטינית/ 0 ,ס 33.6מכירים בה,
/0ס 28.4נמנעים מלהביע דיעה.
א״י הצעירה. ככל שיורד הגיל ועולה
ההשכלה, כן גוברת ההכרה ביישות הפלסטינית,
בקרב בני ,18—29 שנולדו או
גדלו בארץ, עולה אחוז המכירים על ס/״50
— כלומר, מסיפר המכירים ביישות אינה
עולה רק על מיספר השוללים, אלא על
מיספר השוללים והאדישים גם יחד.
ההכרה ביישות הפלסטינית הפכה סימן־
היכר של ארץ־ישראל הצעירה, בניגוד חותך
לרעיונות ארץ־ישראל השלמה. מי שמכיר
בעם פלסטיני׳ מכיר לפחות בעקיפין
בזכותו לעצמאות לאומית. מי שרוצת
לספח את שיטחי ארץ־ישראל, מוכרח לשלול
את קיום העם הפלסטיני.
כהחלט, אולי. לפני שנתיים נערך מיש־

מינזר, מטעמים מצפוניים, לאומיים ודתיים;
• התוכנית שהציגו הארמנים לא תאמה
את מגמות הצביון העתיק שרוצה החברה
לתת ליפו העתיקה.
האדריכל
״התחדשות מעוותת.״
אבא אלחנני, שתיכנן את הפרוייקט, אמור
היה להשתמש באבני כורכר לבניית חלק מקירות
המלון. כן עיצב בתוכנית קימרונות
הדומים לאלה של הבניינים העתיקים. הבניין
עצמו אמור היד, להיבנות על יסוד
המיבנה הקיים. אלחנני טוען כי תיכניתו
לא תפגע באופי העתיק של יפו. האדריכל
התל־אביבי אף יוצא חוצץ נגד ״התחדשות
מעוותת מסוג זה של שיפוץ בניינים עתיקים.״
כמוהו גם האדריכל מיכאל קון, והאדריכל
המפורסם ברונו צבי מאיטליה, מתנגדים
ל״קיטש מסוג זה,״ ואף דובר על כך
בכנס האדריכלים שננעל בשבוע שעבר.
אלא שלחברה לפיתוח יפו אין מספיק
תוקף כדי לדחות תוכנית כזו. הארמנים
פנו לוועדת בניין־ערים של העירייה. בראש
ועדה מייעצת לוועדה זו עומד האדריכל יעקב
יער, שהוא האדריכל האחראי של החברה
לפיתוח יפו, והוא לא נתן ידו להסכמה
לבניית פרוייקט כזה.
מלון כמחסן. הארמנים לא ויתרו.

פרויקט המלון כיפו העתיקה שנגנז
גוש בטון מול סלע אנדרומדה

אל דומה על השאלה :״אם הפלסטינים
ירצו בכך, האם צריכה ישראל לעזור להם
להקים מדינה משלהם?״
אחוז המשיבים ״בהחלט כךו״אולי כן״
הגיע אז ל 370/כימעט לאותו אחוז
כמו אחוז המחייבים כעת.
המסקנה: למרות שרק תנועה אחת ועיתון
אחד• תומכים בדיעה זו באופן עיקבי,
בניגוד חותך לכל כלי־התקשורת ההמוניים,
התעמולה הממשלתית ורוב המפלגות —
נשארת התמיכה ברעיון זה יציבה בעיקר
בדור הצעיר והמשכיל.

פיתוח

ה קרב על
ד מו ת ה של יפו

תיק מס׳ 606 בוועדת בניין ערים של
עיריית תל־אביב מכיל תוכנית להקמת מלון
חדיש ומפואר בשטח הכנסייה הארמנית,
מול סלע אנדרומדה שבנמל יפו.
אולם מלחמתה של החברה לפיתוח יפו
העתיקה הביאה לגניזת התוכנית, ונראה כי
הפטריארכיה הארמנית לא תשוב אליו כפי
שביקשה לעשות.
במינזר השקט, המתנוסס ביפו העתיקה,
יושב הבישוף הארמני ונזירים המחזיקים
בארץ ברכוש ששוויו עולה אולי על שווי
רכושו של עובד בן־עמי. זוהי כנסייה עתירת
נכסים ורכוש, המחזיקה בכל מיני חלקות
בארץ ובמיוחד ביפו העתיקה•
לפני כשבע שנים הציעה הפטריארכיה הארמנית
לחברה לפיתוח יפו העתיקה בראשותו
של דן ברלי, לבנות מלון קטן בן
70 חדר על מיבנה קיים בשיטחה.
החברה לפיתוח יפו העתיקה נוהגת לחכור
בניינים למשך 99 שנים מבעלי רכוש דומים,
לשפצם ולהחכירם ל־ 50 שנה לאנשים פרטיים
וחברות ביפו.
כך נוהגת החברה גם עם הכנסייה ה־יוונית־אורתודוכסית,
שיש לה רכוש וקרקעות
ביפו. אלא שהחברה סירבה לקבל את
ההצעה משתי סיבות עיקריות:
• אין היא מעוניינת לחכור שטח של
* תנועת העולם הזה — כוח זזדש, ו

העולם הזה.
העולם הזה 1741

המעיין בספר רשינזות יקותיאל, שהוא ספר
רשימות החלקות והשטחים ביפו, המצוי ב־גנזך
החברה לפיתוח יפו העתיקה, מגלה כי
לפטריארכיה הארמנית יש חלקה בנמל יפו,
המתוכנן להפוך לריביירה מפוארת תוך כמה
שנים.
אדריכלי החברה אורה ויעקב יער, אלעזר
פרנקל, סעדיה מנדל, ומנהלה דן ברלי, מתכננים
לבנות שם מעגן סירות־מירוץ וחוף
לספורט ותיירות, שיהיה מרהיב ומשוכלל.
מה עשתה הפטריארכיה הארמנית?
היא מנהלת בימים אלה מו״מ להפיכת
מחסן הנמצא ברשותה בשטח הנמל למלון.
האמנם
תושם שוב רגל לפטריארכיה? דן
ברלי טוען שאין לחברה כוונות כאלה. אדרבא׳
אם תוגש תוכנית שתשתלב בפרוייקט
נמל יפו — יהיה שם מלון (בעיצוב עתיק,
יש לשער) המנוהל ומוחזק על־ידי הכנסייה
הארמנית.

מרע

מ ה או מ רי ס
ה פ סי כולוגי ס?

עשרות מחקרים פסיכולוגיים בתחומי החיים
והחברה נפרשו השבוע בפני 500
חברי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, שהתאספו
באוניברסיטת בר־אילן לכנס שלהם•
החוקרים הקיפו נושאים מ״התסביך היהודי״
,״השפעת האלכוהול על התנהגותן
המינית של חולדות״ ועד למחקרים בפסיכולוגיה
תעשייתית וחקר חלומות.
אחד המחקרים המאלפים שהוצגו בפני
באי הכנס היה הנסיון להרתיע נהגים עבריינים
ולשפר את הרגלי נהיגתם על־ידי
שליחת מכתבי התראה. צוות חוקרים מהמחלקה
לפסיכולוגיה בבר־אילן הסיק, שהסיכוי
להיות מעורב בתאונה ולהיתפש על-
ידי המשטרה בעבירת תנועה — הם מאורעות
מקריים המוגבלים לחוקי הסתברות
נדירים, ומשום כך קשה לעקוב אחר הרגלי
הנהיגה של האדם הבודד.
כיצד ״יתפשו״ את הנהג הבודד? — הלכו
ועקבו אחר התנועה בצמתים תל־אבי־ביים
בין השעות שבע לשמונה וחצי בכל

מחזה השבוע

איך דפק
אר־וג א ת
ממ שדת
שראל
סצנהא ׳ המיטבח של גולדה, ירושלים.

גו לדה: לא היתר, ברירה. חזרנו לשיחות־יארינג. עכשיו הבעייה היא לסחוב
כמה שיותר.
א כן: רעיון מעולה ונעלה, שאינו נעדר ברק של גאוניות וזיו של שכינה.
דיין: איך?
א כן: משרד־החוץ, האמון על גילוי תושייה גואלת ויוזמה ברוכה, יבדוק את
הבעייה
הגא ון התורני: נזמין אותו.
דיין: את מי?
ה ג ״ ת: את יאריגג. נזמין אותו לבוא לירושלים.
דיין: בשביל מה?
א כן: איני עוקב אחר פרטי נפתוליה של ההצעה, שיש בה מחד גיסא
ה ג ״ ת: תרשו לי. נזמין אותו לבוא לירושלים. הוא יחשוב על זה שבוע־שבועיים,
יגיד לא, יגיד אולי, יתייעץ עם או תאנט, יבריק לקאהיר ולעמאן. זד, יקח
עוד שלושה שבועות. הערבים יגידו לא. האמריקאים יגידו לא. הוא יתן תשובה
מתחמקת. עוד חצי חודש. בסך־הכל, חודשיים בקלות, אולי שלושה.
גו לדה: רעיון מצו—יין! נדרוש הבהרות.
דיין: ועוד הבהרות!
אכן: נביע מישאלה ונבטא בקשה שהדוקטור יארינג יואיל להסביר ולהבהיר
ולהאיר
סצנהכ׳ משרד הדיר יארינג, בנ״ן מרכז האו״ס, קומה .38
ת קו ע: קיבלתי הוראה מאת ממשלתי לפתוח בכמה מישאלות נוהליות
י א רי נ ג: כן, כן, לעניין, פליז. מה הם רוצים שם, בירושלים?
ת קו ע: ובכן, כלומר, זאת אומרת, ראשי ישראל מרגישים בצורך עז, ד,ממ,
אד,הה, להחליף דיעות עם כבודו באורח אישי
י א רי נ ג: איפה?
ת קו ע: ובכן, ד,מממ, ממשלתי סבורה שאם תבוא, זאת אומרת אם תואיל
בטובך, כלומר אם תראה אפשרות לעצמך, לבקר בירושלים...
י א רי נ ג: ירושלים? הבה נראה (מדפדף בלוח) .או־קי( .מטלפן למזכירתו) מתי
המטוס הבא לירושלים? בעוד עשרים דקות, לא, לא נספיק להגיע לנמל־התעופה
קנדי. בעוד שעה וחצי?• ובכן, הזמיני מקום!
ת קו ע (מחוויר); אבל אדוני, ה—ה—ה—ערבים בוודאי י תנג דו...
י א רי נ ג: הערבים? אדוני מייצג את הערבים?
ת קו ע: ל—ל—לא, כמובן שלא. אבל ה—ה—ה—אמריקאים יתרגזו
י א רי נ ג: שיתרגזו. ובכן, אדוני מצטרף אלי?
ת קו ע (.בבהלה גוברת) :א—א—א— נ י זאת אומר ת ...אדוני בוודאי צריך
אהה כלומר, לארוז
י א רי נ ג: המחודדות שלי כבר ארוזות, במכונית למטה. היתה לי אינטואיציה.
אוכל להשאיל לאדוני מיברשת־שיניים.
ת קו ע: א—א—א—ני, אד,ד,ה, אשמח ל --
קול כטל פון הפנימי: המכונית מוכנה, אדוני השגריר. המטוס -ניע לירושלים
בשעה עשר בבוקר
אחיתזפל בוקר. מצאו כי באותם צמתים עוברת אוכלוסיית
נהגים קבועה מדי בוקר.
המשקיפים רשמו את כל כלי הרכב שעברו
בצומת, בציון העובדה אם נעשתה
עבירה אם לאו (העבירות: ציות לתמרור
״עצור״ ,ונסיעה בנתיב בהתאם לחץ דר
מסומן) .לאחר זמן נשלחו מכתבים אישיים
מטעם המועצה הלאומית למניעת תאונות
ונבדקה התנהגות הנהגים במשך כ־ 8שבועות.
המכתבים
הללו פרעו מהר את חשבונם:
>• אחרי מכתב אחד היתד, ירידה ממוצעת
בשעור של 25 */,בעבירות עצירה בתמרור
״עצורי!•
ס /ס 50 מעבירות של נסיעה בנתיב הלא
נכון התבטלו לאחר משלוח מכתב אחד.

הסתגלות לתיסכול אצל חולי־לכ.

מד, מתרחש בליבו של חולד,־לב, היודע ומכיר
בחומרת מצבו?
חנה בר־יוסף מבר־אילן בדקה את תגובות
חולי־הלב למחלתם. היא הקדישה מקום
מיוחד לאספקטים הפסיכולוגיים של המחלה
והקשרים לתגובות של התעוררות פיזיולוגית
ולהוראות הרופאים :״אל תתרגז״,
״אל תיקח ללב״ המובילות לקונפליקט.
מסקנות המחקר הראו כי חולים ״טריים״
עדיין אינם מעצבים פתרון לקונפליקט, אולם
משנים את התנהגותם. חולים ״ותיקים״
משנים את ההערכה שלהם ומתנהגים בהתאם.

כיום
נעשה נסיון לבניית מודל של שינוי
תגובה לתיסכול חולי־הלב.

מה עושים טייסים כשעת צי־פיה
לסכנה? חיל־ד,אוויר מקדיש מחק
רים
רבים בנושאים הקשורים לעבודת טייסים.
כך נבדקים הרגלי השמיעה שלהם,
האומץ, ועוד ועוד.
אחד המחקרים שעליו הורצה בכנס גילה,
כי באמצעות כתיבת חיבורים אפשר לבדוק
התאמתו של מועמד לקורס טייס (זהו, כמובן,
רק אחד המיבדקים שהוא עובר).
אלכסנדר הס מחיל־ר,אוויר ומר,אוניברסיטה
של תל-אביב, ושלמה ברזניץ מהאוניברסיטה
בירושלים בדקו את מידת ההתרגשות
של מועמדים לקורס טייסים לפני סכנה
בעתיד.
במיבדק השתתפו 96 מועמדים, שציפו במשך
שש דקות לשוק חשמלי.
48 מהם ביצעו בחמש הדקות הראשונות
של הציפיה איתור מספרים תוך זמן
קצוב 48 .הנותרים ציפו לשוק באפם מעשה.
מצבם
הריגושי נמדד לפי מספר פעימות
הלב. נמצא כי באלה שביצעו תפקיד לפני
השוק חלה התרגעות מרגע סיום התפקיד
ועד לשוק, ואלה שציפו באפס מעשה
החלו לפחד ככל שקרב זמן השוק!
מיבדק זה, הנערך למועמדים לקורס טייס,
הוכח כאחד המתאימים במערכת הניבוי להצלחה
בקורם.

שושנה עטרי: עירום 1לא, תודה

ן • ל שנה — ויבול היפהפיות שלה, יבול
^ הכוכבניות שלה. יש שנות בצורת ויש
שנות שפע. שנה אחת: דליה לביא ; שנה
אחרת: קדחת. מה תתן 1971 שנולדה זה
עתה 1בעמודים אלה מציג ״העולם הזה״
חמש מבין הפנים החדשות שהופיעו במראה
— ארבע חתיכות וחתיך אחד. חמש פנים
בתחילת דרבן — לאן! לתהילה — או
לאכזבה ז השנים שאחרי 1971 יגידו זאת.

.21 שחרחורת. אחותה הבינונית של יונה עטרי 168 .ס״מ.
לשעבר קריינית בגלי צה״ל. כעת — משדרת בשידורי־־נסראל.
מרוצה מאוד מהמיקצוע. אז מאז שישבה פעם בקליפורניה
ומישהו אמר לה שיש לה פרופיל אקזוטי — החליטה
שאם אפשר להרוויח מאקזוטיקה, אז מה טוב. על התקופה
שבה היתר קריינית בטלוויזיה :״האנשים שם קניבאלים. דוזקא
לא אדישים לאחד חדש — להיפר, בשמחה מוכנים לשים לו
רגל. שתי דקות לפני השידור הראשון שלי, כשישבתי מתוחה
ונפחדת עם איפור כבד על הפנים וחשבתי מה יהיה, ושלכל
הפחות אני נראית בסדר, קיבלתי טלפון ממישהו שאמר לי :
,מותק, מה יש לן שאת נראית איום כל־כך, את חולה או
משהו?׳״ אחרי חודש וחצי התפטרה. כמעט השתתפה בסרט
אדם וחווה. אך כשביקשו ממנה להתפשט, אמרה ״תודה, לא!״

טרי רביד: תפקיד ב״מצחיקונת״
.27 אדמונית, גבוהה. ילידת סנט־לואים ארצות־הברית. התחילה
את הקריירה שלה בגיל ארבע בבלט קלאסי. מאז — מתקדמת
בכיוזן היעד הסופי: קולנוע. בגיל 16 כבר עבדה טרזה כרקדנית
מיקצועית. כשהגיעה לגובה 175ס״מ, אמרו לה עד כאן,
ואז היתד, צריכה למצוא לעצמה מקורות פרנסה אחרים — כגון
ריקוד בסרטים. ביניהם פאני גירל וד״ר דוליטל, בוב וקרול
וטד ואליס. בגיל 20 פגשה בניו־יורק סטודנט ישראלי בשם
אריה רביד, אחיה של השחקנית שושנה רביד. זמן קצר לאחר
נישואיהם, נולדה הבת, תמר. לפני החתונה, התגיירה טרי. בין
הסרטים — צילומים לטלוויזיה, ועשרות צילומי אופנה. למחרת
הגיעה לארץ לקחה את אלבום הצילומים שלה, החלה עוברת
מצלם לצלם, מציגה את עצמה, מראה עבודות שלה. מוצלחות.

ויי

אבה קייזד: סרטים בדנמרק
.25 בלונדית. ילידת גרמניה. ריקוד ופיתוח־קול,
התיאטרון בברלין. טלוויזיה וקולנוע בת־מארק,
משם לישראל, לתפקיד שבע פעמים ב־ום
עם רוזאנה טקיאפיגו — והחליטה להישאר.

ר^יס

.21 שנה ראשונה באוניברסיטת תל־אביב( .אמנות התיאטרון ״ו
פסיכולוגיה) .מודה שגליצקי זה שם איום לשחקנית, אך מקווה
להיות מספיק סובה כדי להצליח דוזקא עם שם כזה. לפני האוניברסיטה
— למדה בחוג של רפאל צבי, מוזתיקי !־!בימה.
עבדה כדיילת קרקע באל־על. הופיעה בסרט היפאני שהופק
בארץ. עודד תאומי, המורה שלה בחוג לתיאטרון, בחר בה
לשחק בערב שלים עליכם שהוא מביים .״זה שאני יפה ומצלמים
אותי, זה נחמד מאוד,״ היא אומרת .״אבל זה לא צריך להפריע
לעובדה שאני מתייחסת למשחק כאל עניין רציד ביותר.״ כן.

אני סורקי: גס מנשלהות רומדים

1פה כפיו

להזדמנות בינלאומית. כמעט. מפיקי סידרת סרטים לטל:היפאנית
ראו אותו, החליטו לקחת אותו לאחד התפקידים
כזיים. נתנו לו לשנן טכסט אינסופי שכלל שיר ביפאנית.
גיעה שעת הצילומים, נתערבבו לו המילים והמנגינה, ונת־בגרונו.
כך נגמר הרומן היפאני. אך הוא לא מתייאש. גם
פלונות לומדים, הוא טוען, וממשיך לחפש את ההצלחה
המסך הכסוף.

יונה גריצק׳ :הרצינות היא ת״נו

גיורת נסו שר גשחתת

.21 תמיד אמרו לה שהיא יפה. לפני הרבה שנים, כשהיתה
בקיבוץ גזית, זה לא שיחק כל כך. אבל כשנשבר לה והיא חזרה
לטבריה עיר הולדתה, זה שיחק יותר. בתור התחלה, הלכה
וזכתה בתחרות מלכת הקיט. נהייתה דוגמנית באתא, ועבדה
לגור בחיפה. ההרפתקה החיפאית נמשכה שנתיים, אך חיפה
זה רק חיפה ולא צריך להגזים. כעבור שנתיים אזרה אומץ,
עברה לתל־אביב, נתקבלה כדוגמנית־בית בדורינא. כעת עובדת
בבוטיק בס־סטופ וכן כדוגמנית־מסלול עצמאית. לפני כשבועיים
שמחה לקרוא בלאשה שיש לה גיזרה נהדרת כשל משחתת,
שהיא שירתה בחיל־הים, ושיש לה סיכוי המראה בשלבי ההצלחה
כלמטוס־יירוט מנושאת מטוסים. מה התברר? התברר שצלם
אנגלי, שצילם אותה בשעתו בארץ להנאתו עשרות תמונות
בבגד־ים, פיזר את הצילומים בעיתוני אנגליה, בתוספת סיפורים
מרטיטי־לב על אומץ ליבה הקרבי. זה שהיא לא שירתה כלל
בצבא, לא הפריע לאותו עיתונאי. אז עכשיו כל מי שבא לארץ
מאנגליה ופוגש אותה — יודע מי היא. בסרטים עוד לא ניסתה
אח בוחר״ אבל היא בהחלט מוכנה להתחיל. בהחלט.

שתי חתיכות פתחו
בתל־אביב בוטיר!
לכלבים — כרי
שלא יחיו חיי כלבים

חחר ך ך | |ך? 1ך לכלבים ניתן לקבל בדוג־סטו־פ שנפתח בתל־אביב. בתמונה
1 1 1 1 /1 1 1 /1 1נראות שתי בעלות מכון־היופי לכלבים, נרדה (מימ ן) ד
אילה, כשהן מכינות תסרוקות פאר ללקוחותיהן. מחיר התיסרוקת נע בין 15 לי 18ל׳׳י

נ17 סי ושו

שם למדה לטפל בבעלי־חיים, עבדה שנתיים
במכון לכלבים. כשחזרה לארץ עבדה כ־אסיסטינטית
אצל וטרינר. שם פגשה את
אילה, חובבת כלבים מושבעת. יחד הגיעו
השתיים למסקנה כי לא יתכן לסבול יותר
את הקיפוח וההזנחה של כלבי ישראל.
צריך לעשות בשבילם משהו, והן עשו.
אפילו כלבי ענק מפחידים, הנראים כמו
סוסים, הופכים לרכים וענוגים כשמתחילות
נרדה ואילה בטיפול. אם הכלב הוא עצבני
במיקצת ולא מתחשק לו בדיוק לעשות
אמבטיה, שהיא תחילת כל טיפול, מזריקים
לו זריקת ארגעה מתאימה.
אחרי האמבטיה מתחילות נרדה ואילה
בטיפול האסטטי. שעה שאחת מהן מצחצחת
את שיני הכלב, מגרדת לו את אבן השיניים,
עוסקת השנייה בניקוי אוזניו וב־גזיזת
ציפורניו. הן מייבשות את שיערו
הענוג במכונת־יבוש ומתאימות לו תיסרו־קת
במיטב האופנה החדישה.
לדבריהן׳ הן מסוגלות להתאים ללקוחותיהם
ההולכים על ארבע לא פחות מ־200
תיסרוקות שונות. העיקר שהכלב יהיה
מרוצה. כשהוא מצוחצח ומבריק יכול הכלב
לבחור לעצמו ממיטב המטעמים וה־תכשירים
המוצעים למכירה בדוג־סרוופ. יש
שם סטייקים ארוזים מיובאים מצרפת, מגפיים
כלביות ומעילי־גשם בכל הצבעים; אם
לאיזו כלבה ריחרחו כלבי השכונה, היא
יכולה להצטייד במקום בספר״ ,מיוחד ש־ריסוסו
באיזור המתאים יבריח ממנה אפילו
את הכלב בעל היצרים העזים ביותר.
לכלבות שאין מרחרחים אחריהן, נמכרות
במקום גלולות למניעת ריחות רעים. גלולה
אחת כזו ואפשר כבר לטייל בכבוד
ברחוב דיזנגוף. ולכלבות הסובלות מחיי
מין אינטנסיביים מדי, אפשר למצוא גם
גלולות מתאימות למניעת הריון.

שטען עד עכשיו כי הוא ח
1* 1״חיי כלב״ ,מוטב שיהרהר פעמיים לפני
שהוא חוזר על הביטוי. להיות היוב
כלב במדינת־ישראל, אינו אולי כבוד כ?
כך גדול, אבל אין שום סיבה להתלונן
על כך. לפחות לא מיום שנפתח בתל־אביב
הבוטיק לכלבים הידוע בשם דוג־סטום.
המוסד המפואר הזה שוכן ברחוב יורדי
־,סירה בצפון תל־אביב יכול בשקט להת•

תפוס כפי יכורתך

מול הדוכנים העמוסים במוצרי מותרות כלביים, יכול
אפילו כלב להסתחרר. מעתה יוכלו כלבי ישראל
להצטייד בגלולות נגר הריון, טבליות למניעת ריחות וספריי להברחת מחזרים טורדניים.

חרות עם כל סלון ליופי לנשים הקיים בישראל.
אף גבר אחד לא יוכל לקבל במוסד
כלשהו, את הטיפול שמקבלים כלבי ישראל
בדוג־ססזפ.
הכלב אפילו אינו צריך להטריח את
כפות רגליו או לקשקש בזנבו. כל מה
שדרוש הוא שבעליו יחייג את מספר הטלפון
של הבוטיק ומכונית מיוחדת תבוא
כדי להסיע את הכלב למכון ולהחזירו הביתה
בגמר הטיפול. במקום עצמו אפשר
לקבל בזמן ההמתנה ויסקי, קפה שחור
או כל משקה אחר — עבור הבעלים כמובן,
לא עבור הכלב.
הכלב עצמו נמצא שם בידיים אמונות,
ידיהן של שתי חתיכות שכלב מי שלא
מסתכל עליהן פעמיים ברחוב. אלה הן
נרדה פוירברג ,24 ,בלונדית בעלת גיז־רה
של דוגמנית, ואילה לסמן ,24 ,בעלת
השיער האדמוני. לפני שנה חזרה נרדה
מלונדון, לשם נסעה עם הוריה בגיל .14
אפילו כלב פרוע נוגע
לחלוטין כשהוא עורן
מיקלחת בחברתה של אילה היפה, עבור

התענוג ישלם בעליו נד 5ער 15

אמבטיה

צל׳ מצרפת ״ 5״ ״:

רה וחצי, יכו 7אפילו כלב־רחוב להתענג על
צלי צרפתי עשוי בסיגנון המיטבח הצרפתי.
במדינה גבננת״ם צרות ושאר י ר קו ת
כשהחליט שלמה מצלאווי לפני כעשרה
חודשים להפסיק את עבודתו כרוכל פירות
וירקות וליהפך לבעל חנות מסודרת, לא ידע
כלל לאיזה צרות הוא נכנס.
החנות ברחוב כצנלסון 42 בגבעתיים,
שימשה קודם כחנות ספרים. לרוע מזלו של
מצלאווי הוא לא לקח בחשבון שסמוך לחנות
שפתח מתגורר בני אטלס. בני אטלס
הוא אחד ממנהלי חברת רן. נוסף לכך הוא

חנות מצדאווי סגורה כרהיטים
מכות לסגן ראש־העיריה

גם ידידו הטוב של קובה קרייזמן, ראש
עיריית גבעתיים.
פרט אחרון זה הכנים את מצלאווי ()35
שחור השיער ובעל ההופעה האתלטית, לצרות
שונות ומשונות. לא הספיק לשפץ
את החנות והוא קיבל הצעה מבני אטלס
לוותר על החנות ולמסור אותה לידיו. הסיבה,
לדברי מצלאווי :״אטלס החליט לעשות
עסקים.״ אטלס עצמו אינו מכחיש טענה
זו, אך אמר שאת החנות רצו לקנות כל
דיירי הבית כדי שבביתם לא תהיה חנות
ירקות .״אתה יודע, אנחנו אנשים לא עם
הרבה כסף. חשבנו לעשות, כל אחד מהשכנים,
הלוואה בבנק של כמה מאות לירות,
כדי לסלק את המיטרד,״ אמר•
אין דלתות לסגירה. כשסרב מצלאווי
למכור את החנות, הגיש בני אטלס תביעה
לעירייה, ביקש שבית־המשפט יפסיק את
עבודות השיפוצים בחנות. השופט קבע ב־פסק־הדין
כי הוא דוחה את תביעת התובע
ומחייב אותו לשלם את הוצאות המשפט
ושכר טירחת עורך־הדין. כמו כן המליץ
בית־המשפט שעל העירייה לתת למצלאווי
את הרישיון לפתיחת חנות הירקות. למרות
שפסק־הדין ניתן לפני חודשים אחדים, לא
זכה מצלאווי ברישיון.
אמר ראש־עיריית גבעתיים קובה קרייזמן:
״החנות הזו לא נועדה על מנת שתשמש ל־מימכר
מזון. היא היתד, מוסך. חוץ מזה,
בבית זה, לפי הוראות העירייה, אסור שתהיינה
חנויות העוסקות בענף המזון.״
אבל בניגוד לדברי ראש־העיר, קיימות
באותו בית עצמו חנות מכולת, קיוסק לגזוז
וחנות דגים.
השבוע הוציאה העירייה צו־סגירה לחנות
הירקות. מצלאוזי פנה לסגן ראש־העירייה,
יהושע הלרשטיין, ביקש לעכב את הצו שהוצא
נגדו. סיפר מצלאווי :״פניתי לסגן
ראש־העיר. הוא דחה את בקשתי. שאלתי
אותו מה הוא רוצה שאעשה, שאחזור
להיות פושע? אז הוא ענה לי, :כן, תהיה
פושע!׳ לא יכולתי להתאפק והיכיתי אותו.״
מצלאווי נעצר ל־ 48 שעות והודה באשמה.
הלרשטיין מכחיש שהציע למצלאווי לעסוק
בפשע :״הוא שאל אותי אם הוא צריך
ללכת להיות פושע,״ אמר ,״אז אמרתי לו
שלא לכל מי שאין חנות צריך לפנות לפשע.״
מצלאווי עצמו מצא בינתיים שיטה למנוע
מהמשטרה לסגור את חנותו. הוא עקר את
דלתותיה, חסם את פתח החנות בחיטים. למשטרה
אץ דלתות כדי לנעול את החנות.
העולם הזה 1741

אמנות
קאריקטורות
גס ק א די ק טי רו ת
הן ה שראה
הקולנוע — אם תשאלו לדעת אנשי הגל
החדש בצרפת — חייב הרבה מאד ל־לסיפורים
המצויירים לילדים (״סופרמן״
וכדומה) ,בי הרי משם למדו במאי האומנות
השביעית כיצד לבנות תמונותיהם,
כיצד לערוך בצורה יעילה, וכר. אם
נדמה למישהו שיש כאן הגזמה, להווה
ידוע לו שאפילו פליני הגדול עבד כמה
שנים כמחבר טקסטים לסיפורים מצויירים
והוא מאוהב עד היום באמצעי אמנותי זה.
אבל כנראה שלא רק לסיפורים מצויירים
יהיה הקולנוע חייב תודה, אלא גם ל־קאריקטורות.
הנה, לדוגמא, סרטו החדש
של רומן פולנסקי, מאקבת, שאב את
השראתו מקאריקטורה שהופיעה בירחון
הנפוץ פלייבוי. באותו ציור נראתה שחקנית
עירומה האומרת :״אולי זאת הצגת
גאלה מלכותית, אבל אני בכל זאת איני
בטוחה שזאת הדרך להציג את מאקבת.״
לעומתה, פולנסקי משוכנע בכך, ולכן יפשיט
את שחקניתו הראשית, פרנצ׳סקה
אניס, לקראת הופעתה בתפקיד זה.
שותפיו של פולנסקי למבצע הם ה־מו״ל
המפורסם של פלייבוי, יו הפנר, המפיק
את הסרט, ומבקר התיאטרון הברי־

השחקו קויבל פריחה ולכו פרוזה
ההצגה של התיאטרון הפורח
הצגת הבכורה של מנדרגולה (מאת מקיאחילי) ,אחת ההצגות המסקרנות
ביותר שב״רינסאנס״ של התיאטרון־העירוני חיפה, בוטלה
ברגע האחרון מפני שהשחקן הראשי, אילן תורן, קיבל פריחה.
קהל המינויים הדייקן של התיאטרון התחיל להראות סימני חוסר-
סבלנות שקטים כאשר בשעה שמונה ורבע, בערב יום ראשון
השבוע, טרם נפתחו הדלתות לאולם התיאטרון (שעה זו נועדה
להתחלת ההצגה) .אחרי רבע שעה נוספת, יצא מנהלו האמנותי
של הבית, עודד קוטלר, והודיע :״אנו נורא מצטערים אבל השחקן
הראשי התמוטט בבית־החולים וכל הנסיונות לאוששו עד עכשיו
לא הצליחו.״
בינתיים התברר שלא היתה זו ״התמוטטות״ בדיוק כי אם פריחה,
שבאה כנראה בעקבות זריקת אנטי־טטאנוס שקיבל אילן לפני
כמה ימים.
מאחר ושיטת הכפילים טרם הונהגה בארץ, לא נהנה איש ממחלתו

של אילן. לכן מצפים כולם בכיליון עיניים ובכנות להחלמתו
המהירה.
מנדרגולה בויימה בידי מייק אלפרדם אשר הצמיד לה את
השקפתו על התיאטרון בן־ימינו :״הקהל של המאה העשרים
מפוטם יתר על המידה באמצעים הטכניים של התיאטרון, תפאורות,
תלבושות, מסכים, נראה לי שהשימוש המופרז באמצעים אלה
מרחיק את הקהל מהמתרחש על הבמה, יותר מאשר מקרב אותו
אליו. אין הקהל נדרש עוד לשתף את עצמו ואת דמיונו״ .אלפרדס,
זשר ביים בשעתו את שידוכין על בימת השחקנים, מכריז כי
ככוונה תחילה החליט להעלות את מנדרגולה על בימה ריקה,
כפני קירות חשופים וכשהשחקנים מופיעים בבגדי החזרות שלהם.
ובינתיים, מתכונן התיאטרון הקאמרי להעלות את הבכחאי (מאת
אוריפידס) ובפיו פזמון אחר לגמרי: לא רק שסרט צבעוני מיוחד,
כו מופיעות שמונה כוהנות לאל דיוניסום, יוקרן בשעת הצגת
המחזה, אלא גם יהיו בו שפע פעלולים מיוחדים, ביניהם אומגה
מיוחדת ו״עוד אמצעים טכניים ראוותניים״.

טי קנת טינן, שפרט להיותו ״גמזו״ מהולל,
הוא גם איש הצועד עם הזמן, ועל
כך תוכיח תרומתו בכתיבת המערכונים ל־הו,
כלכותה.

אם כבר מדובר בקאריקטורות ובסיפורים
מצויירים: בלונדון נפתחה לאחרונה
תערוכה שריכזה דגמים שונים של צורת
ביטוי זו במשך השנים. ליד הציורים המכובדים
והמפורסמים שנהג לפרסם שבועון
ההומור הבריטי פאנץ׳ עוד במאה שעברה,
מוצגים שם גם כמה דגמים מודרניים
לחלוטין. ביניהם בולטות שתי תרומות
איטלקיות נועזות״ האחת, של סופר
ומחזאי ידוע, דינו בוצאטי, אשר הכין גי־רסה
משלו לסיפור של אורפיאוס, והפך
אותו לזמר פופ. השני, הבית המטורף היא
סידרה מצוירת (בתמונה נראית הגירסה
הצרפתית של הקאריקטורד ),המתארת את

חלומותיה הכמוסים של גימנזיסטית.
תדריך תיאטרון
הכסאית (הבימה) ההצגה
היחידה המוצגת בתיאטרון הישראלי כיום
שניתן להמליץ עליה בכל פה. מישחק מופתי
של ליאה קניג ושלמה בר־שביט, בימוי
בטעם התואם את רוח המחזה של
דוד לוין, ותפאורה מבריקה של בוקי שוורץ.
לרוץ ולראות.
העולם הזה 741ו

האנטי חאלטורה

פריחה או התמוטטות?

חלומות של גינונזיסטיות

חיה למצוא פתרונות דרמטיים מקוריים יותר לכמה מן
הרגעים בהצגה. אבל בסן הכל הנימה הסיפורית של עגנון
שומרת על קיסמה, שפתו היא תאווה לאוזניים, ומערכת
היחסים המסובכת בין איש נאור אשר אינו יכול לשכוח
לרעיתו את חטא נעוריה, לזו האחרונה האוהבת אותו באמת
ובתמים, מוגשת ברגישות, בהבנה ובטעם רב. שני השחקנים
הם כנים מאד, וכשמסתיים המערכון מתחשק לרוץ הביתה
ולעיין שוב בכתבי עגנון.
החלק השני של הערב מוצלח פחות. פרנהיים הוא סיפורו
של איש החוזר מן הקרב ומגלה שהכל נלקח ממנו,
שעה שנילחם בחזית. סיפור זה לובש צורה של דרמה בנאלית
מבוימת ומושחקת בהגזמה רבה. יצחק קלוגר (שבקרוב נראהו
גם בפר-גינט של הבימה) יוכי קרמר ויוני חנונו, המצטרפים
לשני השחקנים מן המערכון הראשון, הם כולם תלמידי
אולפני מישחק שונים שאלה צעדיהם הכמעט ראשונים בחומר
דרמטי רציני.
אם צריך דווקא למצוא סיבה לאי ההצלחה, אולי היא
נעוצה בעובדה שעמון כתב סיפורים ולא דרמות. ורק כש-
נשמר המימד הסיפורי מצליח המיבצע.
בהזדמנות זו כדאי להציע גם לאותם שוטרים שטרם חירפו
״מבעיית המרתף,״ להשאר באותה הזדמנות שחם מנקרים
שם לשם רשימת דו״חות ולראות את ההצגה.

אילן תורן כ״מנדרגולה״

קאריקטורה של כוצאטי

מקום טוב

הסרב השני המוצג במרתף נושא את השם מאז ועד עתה. והו
ערב בלדות ושירי־פס מהאיים הבריטיים בביצוע שלישייה המורכבת
מג׳נדי סילבר פרן ליברמן ומייקל קופר. לערב כזה ניתן לקרוא
במושגים ישראליים ,״אנטי חאלטנרה״.
פירוש הדבר, שבמקום מיקבץ אלילי־השעה המזמרים כלאחר־יר
את להיטיהם (עם כמה זיופים טובים באמצע) וממהרים להסתלק
מן המקום, לאחר שחיממו את לב המעריצות הקטנות בשלושת
השירים היחידים שהם יודעים לשיר — באים שלושה זמרי עם
אמיתיים למרתף, ללא גינוני טכס, ללא שופרות פירסום רדיו־פוניים
וללא ׳ומרות גדולות, ומגישים ערב של שירים אשר ערכם
אינו נמדד במצעדי פזמונים אלא בעצם העובדה שהצליחו לחיות
מאות בשנים.
המקום קטן. האנשים הבאים לשמוע את השירים אוהבים
אותם באמת (באותו ערב החלה ההופעה בפני ארבעה צופים, ורק
מאוחר יותר הצטרפו עוד כסה עשרות) והחוויה נעימה, פשוטה
ובלתי אמצעית. שוב, אף אחד מן השלושה אינו אליל או וירטו אוז,
אבל קולותיהם נעימים לאוזן. הם הכינו בשקדנות את תוכניתם,
ובסופו של דבר היא מהנה הרבה יותר מן החאלטורות
עטורות הזוהר עליהן מכריזים פלקטים גדולים מדי שבוע.
למי שחושע״ני בלדות עתיקות אינן נוגעות למאה שלנו ,״ומי

המרתד -מיקלט
למיואשי התיאטרון
אחדי בילוי של שני ערבים ב מר תףמס 1 .ובמרתף
מ ס( 1 .שתי כניסות לאותו בית מס 256 .ברחוב בן״יהודה)

לא אגזים אם אומר שאם יש תקווה לגמה הישראלית
(רצינית ובידורית גם יחד) הרי היא מסתתרת במרתפים
אלה.
וזאת, לאו דווקא משום שיש שם ניצוצות גאוניים, או
בשורות מהפכניות. הסיבה פשוטה הרבה יותר: בשני הערבים
מסתבר שהצעירים המופיעים שם עושים זאת בעיקר
מתוך אהבה לדבר (כי הרי איש לא יחשוד שאפשר לגרוף
הון מקהל ממוצע המונה שני תריסרי צופים) והרצון חטוב
שלהם מדביק גם את הקהל.
באחד הערבים מועלים שני מערכונים לפי ש״י עגנין אשר
עובדו על ידי יורם פלק. הראשון הרופא וגרושתו מחווה
את אחת החוויות המרגשות המעטות של התיאטרון הישראלי
בעונה זו. במשחקם של גד קינר (הרופא והמספר) והאהובה
יובל (גרושתו) ניכרים עוד סימני חובבנות רבים, ואולי אפשר
* השקרן (הביימה) בקומדיה של גו־לדוני
יש קצת ראש, של הבמאי ראדו־מירון
והתפאורנית לידיה פינקוס־גני, אבל
לעומת זאת רגליה צולעות וידיה כבדות
בשל צוות השחקנים החלש (חוץ משני
הוותיקים דונאי ואפרוני).
* יהודי הדממה (הבימה) מנה גדושה
של סבל פאתטי במקום מה שצריך
היד• להיות תעודה דרמטית נוקבת לאחת
הבעיות הבוערות של העם היהודי בכללו
ויהדות רוסיה בפרט.

קלוגר כ״אהכתו שד הרופא״
עגנון חי
בכלל רוצה לשמוע את השירים המאובקים הללו״ ,מוטב להודיע
מפורשות: שירי מחאה אינן המצאה של בוב דילאן, כפי שג׳ודי
סילבר וחבריה מוכיחים במרתף. הם היו קיימים עוד לפני מאית
שנים באירלנד שנקרעה בין מלכי אנגליה וסקוטלאנד, או בפי חייליו
של הורי החמישי אשר התלוננו על החוק הפיאודלי המבדיל בין
שבויים אצילים ושבויים מדלת העם.
שירי מחאה אלה אינם פחות נוקבים
מן הגילויים של חמאה שלנו.
בקיצור, זהו אחד מערבי הבידור יחידי
הסגולה שיש לחם צורה, יש להט דמות,
והמספקים תמורה מליאה לקונה הכרטיס.

כשפל (הקאמרי) מחזהו של
גורקי זוכה לתפאורה מרשימד״ משחק ובימוי
היסטריים בחלקם וחיצוניים בחלקם
האחר, אבל חסר את החום האנושי שמתחת
לשורותיו של גורקי.
* הנסיכה איכץ (הקאמרי) החטאה
כללית של גומברוביץ (המחזאי) .במקום
מחזה אבסורדי מטורף מוגשת קומדיה
סנטימנטלית כבדת אברים, שהתפאורה הנפלאה
רק משווה לד, רצינות מיותרת.

פרפרים הם חוישייס

אטרון
גודיק) קומדיה קללה ומלאת הברקות
מילוליות׳ שגילתה את הקומיקאית־התורנית:
תיקי דיין.
כי דור
* עירנכרים (תיאטרון דגן) זכר
קלוש מיצנוציו של דימון ראניון בגלל
כבדות תנועה, משחק חובבני וליקויי קול
של צוות שחקנים שלא השתחרר מן ה־אוירה
של להקה צבאית.

קולנוע פרסים זוכי םבפר סי ם — אבל
לא מגיעים לארץ
מי שישאל את בעלי בתי־הקולנוע, ואת
מפיצי הסרטים בארץ, ייענה שאין כיום
סרט בעולם, שאינו מובא לישראל, מתוך
רצון כן ואמיתי לספק את דרישותיו של
הצופה המקומי. לעומת זאת, אם מתבוננים
ברשימת הסרטים הזוכים בפרסים
בינלאומיים במקומות שונים בעולם, מתברר
שישנם בכל זאת סרטים שאינם מגי־

סקז־ט
בא, בא

ג׳קסיו
לא בא, לא בא

עים לארצו הקטנטונת כל־כו מהר, ואלי
הם בדרך כלל הסרטים הזוכים לפרסים.
לדוגמה,
פרסי הביקורת של העיתונות
הניו־יורקית. לדברי מבינים בקולנוע, פרסים
אלה, המחולקים מדי שנה בעונת חג-
המולד, חשובים אף מן האוסקר, מה עוד
שהם נתונים פחות להשפעות מסעות־הפירסומת
או האינטרסים של התעשייה
עצמה 22 .מבקרי־הקולנוע של העיתונות
המכובדים ביותר בניו״יורק מתאספים, כדי
להעניק פרסים למה שנראה בעיניהם הסרטים
המצטיינים של השנה.
מי שר לאבא ז הסרט שזכה לתואר
״סרט השנה״ הוא חמישה סיפורים פשו 0׳
0׳ סרט של במאי צעיר בשם בוב רפאל-
סון על נסיונותיו של גבר צעיר לתקוע
שורשים בקרקעית החברה התוססת של
שנות ה־סד. אחת משחקניות הסרט, קארן
בלק, נבחרה גם לשחקנית המישנד. של
השנה, ואילו ג׳ק ניקולסון (הפרקליט המצטרף
לגיבורי אדם בעקבות גורלו) המופיע
לצידה בסרט, היה אחד המועמדים
העיקריים לפרס השחקן הטוב ביותר.
אלא שפרם זה הוקדש, כפי שרבים ני-
השו זאת קודם לכן, לג׳ורג׳ סי. סקוט,
על הופעתו המרשימה כג׳נרל פאטון, בפרט
שעשה פרנקלין שאפנר על המצביא
האמריקאי המפורסם. המתחרה הרציני ב־

העולם הזה 1741

יותר לתואר זה היד, השחקן הוותיק שנפטר
לאחרונה, מלווין דאגלם, על הופעתו
בלעולס לא שרתי לאבי (גם סרט זה,
כמו חמישה סיפורים קצרים, לא הוצג
עדיין בארץ, אבל עוד לא אבדה תקוותנו,
ישנם סרטים ישנים יותר שטרם הוצגו
כאן!)
קטן גדול. שחקנית השנה של מבקרי
ניו־יורק היא גלנדה ג׳קסון, אשר כבשה
את ליבם בנשים אוהבות של קן ראסל,
לפי ד. ה .לורנם, ובמיקרה זה אפשר
לראותה בתפקיד זד, גם בארץ. המתחרה
העיקרית שלד, היתד, ליב אולמן (שחקנית
השנה של העולם הזה) עבור הופעתה בסרט
תשוקה, המוצג בשעה טובה, בארץ.
כשחקן המישנה של השנה, נבחר, ברוב־קולות
מוחלט, המנהיג האינדיאני דן ג׳ורג׳,
המופיע לצידו של דאסטין הופמן באיש
קטן גדול.
את הסרט שתסריטו נבחר למקום השני
בדירוג הסרטים הטובים אפשר לראות החל
מן השבוע בארץ. זהו חקירה על אזרח
העומד מעל לכל חשד. אבל לא כן
הסרט שתסריטו זכה במקום הראשון לשנה
זו: לילה אצל מוד, סרטו של אריק
רומר שכתב וביים בעצמו.
סרט זה הוא חלק מסידרה של ״סיפורים
מוסריים״ שהפיק רומר, והוא זכה לביקורת
נלהבת גם כאשר הוצג בפסטיבל קאן האחרון.
אבל אין, כנראה, סיכוי שיביאו
אותו לארץ, מאחר וגם את סרטיו הקודמים
של במאי זה, אחד ממייסדי הגל החדש
של צרפת, לא מצא איש לנכון להביא
לארץ עד היום.

תדריך
תז־אביב
הקיץ שחרף

(אסתר, ארצות־

הברית) — תיאור רגיש ומעניין של חו־פשת־קיץ
על חוף הים, בה עוברים ארב־עד,
צעירים את שלבי ההתבגרות הסופיים
שלהם. הבימוי, הצילום והמישחק מעוררים
אמון רב בהשתלשלות היחסים ביניהם.
כדאי לראות.

הם יורים גם בסוסים
(מקסים, ארצות־הברית) — מאראתון ב־אולם־ריקודים׳
בימי השפל באמריקה, הופך
להתקפה מוחצת על כל הערכים המקודשים
של החברה האמריקאית. משחק ובימוי
מעולים. עם ג׳יין פונדה, סוזנה יורק
וג׳יג יאנג.

נשים אוהבות

(סטודיו, אנ
גליה)
— תורתו של ד. ה .לורנס על חיפוש
מהות החוויה האנושית הממשית וממוסכמות
העבר, זוכה להשתחררות
טיפול
מבין של הבמאי קן ראסל ומשחק
מצטיין בעיקר של גלנדה ג׳קסון.

חקירתו של
עומד מעל לבל חשד

אזרח ה
(פאר,
איטליה)

— אחד הסרטים המעניינים של השנה, מתאר
בסרקזם קר ואכזרי את הרודנות המסתתרת
מאחורי כל מישטר דמוקרטי, ואת
חוסר־הישע של אדם המנסה להתמודד
עם מנגנון. מישחק מעולה של ג׳אן מריה
ואלנטה. מומלץ.
* הקרבן העשירי (תכלת, איטליה)
— סרט ישן של הבמאי אליו (חקירתו של
אזרח פטרי, מנסה לתאר בדרן המדע

הדמיוני של משחקי הרצח בעתיד הקרוב,
אבל מתבזבז בתעלולי סיגנון, אופנה ותפאורה
מיותרים.
חיפה שלשת הסרג׳נטים

(ארמון,

ארצות־הברית) — מערבון קומי של חבו

סינטרה, מבויים ע״י ג׳ון סטורג׳ם
ומיוער בעיקר לסייע לפראנקי, ולידידיו
מארטין, לאופורד ושות׳ להבריק -בדיחה
מכל הסוגים.

דרפטוק (רון, ארצות־הברית)

— פסטיבל ה״פופ״ הענק, כפי שהוא נראה
בעיני הבמאי מייקל וודלי, אשר מדגיש
במיוחד, את מחאתו הפוליטית ושליחות
השלום של הנוער האמריקאי. חינגא
לכל אוהבי הלהיטים.

ירושלים

המידבר האדום

(ארנון, אי
טליה)
— אחד מסרטיו הישנים יותר של
אנטוניוני, על הניתוק האנושי הגורם כמעט
לטירוף בחברה המודרנית. רק לאלה
שמצויידים בסבלנות ואינם חוששים מן
הקצב האיטי של סרטי במאי זה. צילום
צבעוני נהדר.
העולם הזה 1741

חוב ה
לאי ש החו שב
תשוקה (פריז, תל״אביג ;
הוא בעצם המשך
שוודיה)
רעיוני לכל סרטיו הקודמים של
אינגמר ברגמן. באי, מול חופי שוודיה, ששימש גם בעבר
כמרחב סגור לגיבוריו (ב״מבעד לזכוכית האפלה״ ,ב״הבו־שה״
,וב״שעת הזאבים״) מתרכזות הפעם ארבע דמויות,
אכולות, ככל גיבוריו של ברגמן, בבעיות שלא מרפות ממנו
מאז הוא עוסק בקולנוע: משמעות האמונה באלוהים,
תפקידו של האמן בחיים, היחס בין דמיון למציאות, היחס
בין שפיות-דעת לשיגעון, החיפוש המתמיד אחרי זהות
עצמית, החיים בלב עולם מטורף ומגואל בדם, בקיצור:
המשך תיאור ה״בושה״ של המין האנושי, בה התרכז
בפירוט בסרט שנשא אותו שם.
בטיגנון, מזכיר הסרט את ״פרסונה״ ,כאשר המצלמה
אינה געה כמעט, והיא תוקעת מבט אבזרי בפני השחקנים
(המצויינים, כמו תמיד) ,וסוחטת מהם וידויים אישיים.
פעולת המצלמה אינה אלא תזכורת לסיום ״שעת הזא־בים״
.אותו סרט נסתיים בכך שהבמאי ואנשי צוות ה הסרטה
נראו כשהם מקפלים את הציוד בסוף הצילומים.
ואילו כאן, מתוך רצון לשמור על אותה הרגשת ניכור שבי(
הצופה למוצג על המסך, נפסקת העלילה מדי פעם,
והבמאי מראיין את שחקניו על דיעותיהם בקשר לדמויות
שהם מגלמים.

ריב אומדן.־ הדיגדידן עגרה ער הגדציאדדז
ברעיונות, יגלו נאמני ברגמן שהוא ממשיך לצעוד באותה
דרך בה החל הולך מזה זמן רב, כשבכל סרט הוא מרחיק
לכת במסקנותיו יותר מבקודמו. לדוגמה: האמן, באן,
כדמות עקרה, המסתירה את חוסר״ההבנן^ האנושית שלה
מאחורי חומה של ציניות.
הגנרלים מבקקוים ד ם
שבילי תהילה (ארמון־דוד,
תל־אניב ; ארצות־הברית) — סיפור
אמיתי ממלחמת העולם ה ראשונה:
בלחץ רעת־הקהל והעיתונות, מחליט המטה הכללי
הצרפתי להורות על התקפה בלתי-אפשרית. גנרל
צמא־תהילה מסכים לבצע את ההתקפה. זו, כמובן, נכשלת,
וכרי להסתיר את אשמתו האישית בעניין, מעמיד
הגנרל לדין משמעתי שלושה חיילים בעוון פחדנות, ומוציא
אותם להורג.
מאחר והמדובר בצבא הצרפתי, ומאחר וזאת היתה
״המעצמה הידידותית ביותר״ עד לפני כמה שנים, חיכה
הסרט 13 שנה להצגתו בישראל. עכשיו, כאשר אין עוד
״מיראז׳ים״ ואפילו לא תקווה ל״מיראז׳ים״ ,הותר טוף־
סוף הסרט להצגה.
אלא שלמען האמת, אין זה סרט על הצבא הצרפתי,
אלא על הצבא בכלל, ועל האבסורד שבעצם קיומו של
מוסר זה, כפי שהוא מתבטא בכל דרגיו, מן הנמוך ועד
הגבוה ביותר.
הבמאי, סטנלי קובריק, אינו טורח אפילו להראות את
האוייב הגרמני, כי כאשר הקצין מפקד על תותחיו לירות
בחייליו כרי להוציא אותם מן החפירה, מה זה חשוב
כבר מי נמצא בחפירות ממול ז
אפשר להרחיב את הדיבור על ההברקות בבימוי של

ח־יירי צרפת דדנדתעריגד •.וזדזורת כוכב
קובריק, ברמזים הרבים הנמצאים כאן לסרטיו המאוחרים
יותר ״ר״ר סטריינג׳לאב״ ו״אוריטיאה בחלל״ ,בצילומים
המופלאים בשחור־לבן של ג׳ורג׳ קראוז, אלא שלא זה ה עיקר
בסרט. זאת אחת התעודות האנטי-מיליטריסטיות
החשובות של הקולנוע.

נער־ שע שועים
של ה מ שפ ח ה
נא להכיר את מיסטר

תל־אביב ;
(בן־יהודה, סלון אנגליה) — זוהי גירסה מוסרטת
לסאטירה התיאטרונית הפרועה של ג׳ון אורטון, שהוצגה
בזמנו גם ב״אהל״.
מר סלון הנכבד הוא צעיר יפהפה, היורק ישר לתוך
פני הבורגנות ה״מהוגנת״ .הוא מתנה אהבים עם אשה
מזדקנת, ועם אחיה המדרוו, הוא מוציא מרעתו את אביהם
הישיש, קצר-הרואי (מפל הבחינות) ,והופך בסופו של
רבד לגורם המכריע בחיי שני הראשונים ולגורם המחסל
את השלישי.
אורטון, מחזאי בריטי צעיר שנרצח בגיל 35 על-ידי
חברו לחדר ולחיים, סוטר בחדווה רבה על פני כל המיג-
הנים ה״יפים״ של החברה, מעמיר אותה בצל המצבות
של בית־הקברות, ונהנה לחשוף את כל המגוחך שבה.
הוא אומר יותר מזה: האח והאחות הם אולי מנוח-
בים, אבל בסופו של דגר הם יצורים אומללים, הזקוקים
נואשות למעט חיבה ולקירבה אנושית. ומה שחסר להם
יותר מכל הוא ההכרה באותו חלק אפל בנשמתם, המיוצג
על-ירי מר סלון. ורק הכרה מלאה בכך יכולה להביא
להם מעט אושר.
אם כי בסרט חסרה האווירה הדחוסה והקצב הרצחני

נז\2אדרי דאנררידגד.־ שגייגד דדתגך שרדשדז
שאפשר לתת לסיפור זה על הבימה, הרי הוא ניחן כארבעה
שחקנים יוצאים מן הכלל: בריל ריר (מ״רצח האחות
ג׳ורג פיטר מקאנרי היפהפה, הארי אנדריוס ואלן ווב,
בתפקיד האב הזקן, שהוא אולי הטוב מבין הארבעה.
בזכותם, ובזכות אורטון, כדאי להכיר את מיסטר טלון.

3סס 0ספס
הנ שים בו ח רו ת בערים
הנשים המאושרות ביותר
בעולם הן נשי שבט קאלאביט
בבורנאו: מנהגי השבט מתירים
אך ורק לאשר. להציע נישואין
לעומת זאת הם אומרים על
הגבר לסרב. כל עוד לא שוררים
מנהגי שבט זה בישראל,
כדאי לך להיראות תמיד במיטב חינך.
כלומר להקפיד על לבישת
גמישונים של ״מרסי״,
המשלבים איכות אירופית
ומחיר נוח. כשאת לובשת
גמישונים של ״מרסי״ את נראית
כפי שאת צריכה להיראות:
יפהפיה, צעירה וגמישה.
וה״גמישונים״ של ״מרסי״ מאריכים
ימים במידה שמצמצמים את
הוצאותיך.

1116117 זס 1*41757
— א 3 0א מ 0זנ * 5מ \ 1 ^ 57£
32x17^1,

11.52.50

.,ס17
7.ו 71ו ^ 44 ? 61311 711) 773 1101., 761
? 11006 36247 .

יש 7־ 13 קו מתל־אביב
לשרם־א-שייח מס׳398
כל יום ש7ישי בשעה 0700
אגד

העולם הזה 1741

יהודית

ל 3ני יומיים עזבה את הארץ,
קורן, לאחר ביקור כאן של עשרה ימים.
למי שהשם לא אומר כלום: יהודית הי־תה
בזמנו שחקנית בקאמרי. והיתה נשואה

בגרמניה, וילדה, לו שני ילזים.
ועכשיו היא הגיעה ארצה /כמו שאמרתי,
לפני כעשרה ימים. ושהיא נראתה יפהפיה
וזוהרת׳ בלונדינית עם עיניים כחולות,
מגפי לאק גבוהות, חליפת מאקסי ומעיל
שחור מקטיפה, ובכלל לא כמו .35
׳.היא הלכה לבקר את יוסף מילוא בהצגת
הנסיכה איבון, והלכה לבקר את
יוסי גרבר בהצגת בשפל, והלכה לבקר

מחפשים צעיר באוץ הזאת
ליוסי גרכר, שחקן הקאמרי. ועזבה את
יוסי, לאחר שניהלה רומן סוער עם יום?,

מילוא,

ונסעה איתו לחו״ל. ואז עזבה

אותה מילוא. ואז היא נישאה, לפני למעלה
מעשר שנים לסוחר בשם קוסטמן

עוד כמה ידידים שיהפכו כיום לנשואים.
והיא סיפרה להם שנפרדה מבעלה, והוא
נשאר בדרום־אמריקה, והיא באה לברר כאן
אס יש לה עוד עתיד בארץ.
איזו שאלה.

חני פרי בסאונה
״תדעו לכם שזאת בתי היחידה. ואם
יהיה איזה צילום לא הוגן, עורך־הדין שלי
כבר יטפל בזה.״ כך מקדם אברהם פרי־

מסביר האבא העומד על המשמר :״חני
עוד מתחת לגיל .18 לכן אני מלווה אותה לכל
הצילומים. ובעיקר לאותם צלמים שאותם
אני לא מכיר.
״לכן גם הרשיתי את הצילום של חני
בסאונה. כי ידעתי שהיא לבשה מתחת את
הביקיני האדום שלה.
״ומלבד זה, סמכתי על הצלם, גברא.
אני מכיר אותו כאדם רציני וסימפטי.״

הישמרו במעשי־ידיכם
דמן את פני הצלמים הצעירים שמנסים
להתקרב לבתו — הנחשבת כיום לדוגמנית
מספר 1בצה״ל. אני מתכוונת לחני פרי.

במקרה דנן, זאת אומרת, גבורתו של
הגברא דווקא בכך שאיננו גברא־דבא —
אם אני מבינה נכון את העיקרון.

לא לכל ט>טה צריך לקפוץ
כפי שסיפרתי לכם בשבוע שעבר, הסכימה
שרה קי ר ש מן לקבל את הזמנתו ה־

נדיבה של ידידה, איש הסרטים עמנו!* ל
הניגמן, להצטרף אליו בטיסתו ללונדון.

יהודית קורן

פ>ל>ו פה, פ>לץ שם
הזקנים האלו יהרגו אותי. הקצב ה זה,
המרץ הזה. תראו את אריה
פילץ. מיליונר. עוסק בעשרות עסקים,
ביניהם בבניית התחנה המרכזית החדשה
בתל-אביב. וכל זה לא מפריע לו
לקום בבוקר לשחות בברכת גורדון,
ולעסוק בפעילות חברתית עניפה.
ועוד איזה פעילותו

לאחר שהתאלמן לאחרונה, ולאחר
רומן עם מטלון, הוא מתראה כעת
עם מרי ריבנפלז* מגלריה ריבס
פלד שביפו העתיקה. הוא יושב ומחכה
לה בשעת סגירת הגלריה, והיא יושבת
ומחכה לו, בשעת סגירת המשרד שלו
בבנין אל-על. אמנם מרי עדיין לא
התגרשה, אבל תסמכו. הכל יסתדר.

חתונה בבית החח, ביוח ינואר
ביום שלישי שעבר, לאורך ולרוחב
שני אולמות בהילטון התל-אביבי, התחתנו
רודני זיידלר, בשמלת אוברזון,

וכל־כך למה? כל־כך משום שעמנואל הצליח
לשכנע אותה, שאם ייאלץ להישאר
רגע קט בלעדיה, חייו אינם חיים.
אלא מה? נראה שהיתה זו החלטה פזיזה
קצת, שבעקבותיה מתחילים להתפשט, בחוגים
מסויימים, גלים של מורת־רוח ואי־שביעות־רצון.
ואני
לא מתכוונת דווקא לכל הזוהרות ה־מיקצועיות,
שתקבלנה אפופלקציה כששרה
תחזור לארץ ותתחיל להתהדר כאן במלתחה
הלא־נורמלית, שהיא החלה אוספת שם
מרגע שנחתה בשדה־התעופה.
אני מתכוונת. יותר לאביה, שהוא יהודי
עשיר, קבלן רב־נכסים, שיכול בהחלט לשלם
את כרטיסי הטיסה של בתו אפילו
להונולולו, לא רק ללונדון — מבלי שיתקבל
הרושם שהיא טסה על חשבון גברים
זרים, אפילו כשהם אנשי סרטים.
ואולי דווקא משום שהם אנשי סרטים* .
אז צפו להתפתחויות.

ואלי גורנשטיין, בחליפה סתם, בהשגחת
הרבנות הראשית בכבודה ובעצמה
— דהיינו הרב איסר אונטר-
מן בכבודו ובעצמו שבא במיוחד למקום
בגלל החתונה.
רות שייכת לשושלת התה של אצולת
ישראל. האמא שלה היא אידה
זיידלר, מנהלת מפעל תה ויסוצקי ב-
14 השנים האחרונות, מאז שנפטר בעלה.
ואחיה, שגם הוא עובד במפעל, נחשב
לאחד מטועמי התה המומחים
בעולם.
הזוג הכיר לפני שנה, כשאלי הגיע
לארץ במסגרת ביקוריו השנתיים מ-
ארצות־הברית, ששם הוא למד מינהל-
עסקים.
עכשיו, אחרי ירח הדבש באכדיה —
איזה חיים קשים, תמיד לנדוד ממלון
למלון — יצא הזוג הטרי לאמריקה.
אלי יחסל שם את עסקיו, והם ישובו
להשתקע בארץ, כי חזקה עליהם מצוותו
של פנחס ספיר, ששלח להם מברק
ברכה כהאי לישנא:
״עלו והקימו בית בישראל.״
עלו, עלו.

שמעון עדן

מון עדן
מבקש הסמלון התלוי על דש חולצתה של אחת מנערות
עדן. קסע מלוח השנה (למטה) נושא את הסיסמה בגרמניוז:

11111 *111 * 11
״מה נאסר ומה נדבר, בעדן נבקר -.הצילומים כולם מעשי ידי הצלם הגרמני וילי גורסקי.

.אהוב אותי״!

׳3 £<180ח 1־וו*י ח׳ר) 01160,9 6־1

נשרובה תת־מימי בידה, מציגה אחת מנערות מועדוני הלילה של שמעון עדן
ן ןן
1בברלין המערבית את חמודותיה. צילומים מסוג זה מפארים עתה את דירותיהם
של ישראלים רבים, שקיבלו אותם כשי מגן־העדן הפרסי של הישראלי־ברלינאי שמעון עדן.

/36 30 !1׳0ן ע

ץ<10ז11ז*8
6*11 יד!33

ג<1ש׳*60<1

ץ0ו<1>66־ד

לרגל השנה האזרחית החדשה זבו
כמה מאות ישראלים במתנת-חג מרנינה.
הכילות שי עגולות שהגיעו אליהם מגרמניה
הוכיחו להם שהמלך הישראלי
של ברלין המערבית, לא שכח אותם.
הכוונה היא כמובן לשמעון עדן, ה חיפאי
שהשתלט כליל על חיי הלילה
של ברלין המערבית. שמעון, המוגדר
רשמית על ידי עיתוני גרמניה כאחד
מנערי השעשועים הגרמניים ושהוא גם
שחקן קולנוע לעת מבוא, מנהל כיום
ארבעה מועדוני לילה גדולים בברלין.
לאחרונה היה זה שמעון שהחדיר לעיר
את אופנת המלצריות חשופות החזה,

^1(8 )1113
1971ע־ו 0ג 1ח <;8
־ז 10׳\ס ^8
1*0תייס9
מגזאר׳*סו

*18000־010

ונערות הגוגו שלו, האחת יפה מהשניה.
לכל ידידיו ושונאיו הישראלים שלח
שמעון תזכורת, כדי שידעו מה הם מח מיצים.
מתנת ראש־השנה שלו לא היתה
אלא לוח שנה, אבל לוח זה הכיל 12
צילומים של 12 מנערותיו של עדן —
נערה לכל חודש. כמה מהצילומים, המופיעים
בעמוד זה, הם הדגמה זוטא
של גן-העדן של שמעון עדן.
הרבה ידידים כבר תלו את הלוחות
הצבעוניים המפוארים בחדרי השינה שלהם.
הפתעת השנה הבאה של שמעון
עדן, הם מקוים, תהיה הרבה יותר מאשר
לוח.

11ו*ובץ

0 * 111:1ומה

תחת שמלת ה מקסי,
המכנסיים א 1המגפיים
או על הגרבונים
ליתר חמימות בחורף

ברסנים

בתר סטריט
הגרביים עד לברכיים
בשלל הצבעים
הפטיכדליים

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ״תשבץ
1741״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
לספי .56 .מועד .57 .פניה השיטו אלף
אניות .58 .מפלגה .59 .מילת חיוב.
מאונך .1 :שורף בלי להשאיר שריד.
.2בטן •3 .ארגמן .4 .איש .5 .שופט עליון
שהתפטר .6 .מדע מדויק .7 .כתיבת פרטים.
8יואיל, יסכים .9 .נעלם ואיננו .10 .שביל.
.11 כינוי לאמריקאי .12 .מלכה מצרית.15 .
מלך יווני ביצירות הומרום .16 .ירק מאכל.
.17 לכאן .18 .הרי .20 .קיבוץ במרכז הארץ.
.22 אומר דברים בוטים .24 .אי בים התיכון,
מולדת המשוררת סאפפו .27 .תגמול
למעשה רע .28 .הלא היא יבוס •30 .בהמת
משא .35 .הריגה .39 .שמו הפרטי של
נורדאו .41 .משחק .42 .אחד המלאכים.43 .
מחולל דת במזרח הרחוק .44 .נבול, קמל.
.46 סנדויץ .48 .עשרת אלפים .50 .כבוש.
.52 בנו של יהודה .54 .פדות, הצלה• .55
גמר, סיים.

מאוזן . 1 1דל, אביון .3 .חוזר .5 .השלכת
אור .7 .מלך אנגלי שהוציא להורג את
נשותיו .9 .מלך ישראל . 12 .נפח . 13 .עמד
על שלו . 14 .עוין מאד . 16 .מהוה . 17 .התאמה
בדעה .19 .החזרה למצב שלם .21 .נמרוד
היה כזה .22 .ספר .23 .קילוס, שבח.
.25 מכלול ידיעות בתחום מסויים .26 .מילת
שלילה .27 .עכשיו .29 .קיבץ .31 .מטבע
יפני .32 .מלחין גרמני• .33 לא כשר.34 .
כיסוי לראש המחובר למעיל .35 .ילדים.
.36 זמר, לחן •37 .גזל, ביזה .38 .צד מערב.
.40 שובת ממלאכתו .42 .נשיבה .44 .ציפור
ממשפחת העורבנים .45 .שרוף באופן חלקי.
.47 במאי תיאטרון וקולנוע ישראלי.48 .
אחד ממיסדיה האגדיים של רומא .49 .כף
בחוף ארצות־הברית, ליד איי ברמודה. 51 .
אסון, שבר .52 .ממנו אוכלות בהמות.53 .
כובש אנגליה, מנצח קרב הייסטינגס 1066

2.25ל ׳יבלבד

א1££5

מקלס הטניויזיה

5 .6 001013ת ס

/17ו :6נכ 1101

50001018 תס

£11911511

11 5 0 0 0 1 0 1 5ס

011ת? 1 6

011 5 6 0 0 1 )15

061111311

50001015

11311311

50001015

155ת 3ק 8

50001018

010610

0 5 6 011 5 6 0 0 1 0 1 5ת 3נ ן 1 3
56001018ת 0

511551311

011 5 0 0 0 1 0 1 3

^ 13510

£ . 1 1101110 1 5 6 £ 3 5 1 6 3 1 \^ 3 7 .
0 1 8 6 1 .נ ן? 11063 110111 1 1 .9 7 .5 0

חשב? י74ו

1 6 1 .^.1719׳.

44 ? 01311 1110773 5 )1 .,
? 50110 36247.

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

מרכז עדשות מגע

1£5א3 0£א1 ££כ<^ 1א 0נ<
״גרוזוהסקי -אישון לנס״

־!נס-פטט

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה:
״חשבץ 1741״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .20:1.1971

נין חפותרים צכונח יוגרל פרס כשפי של 20ל׳׳י ועוד • 3י שי ספרים.
העולם הזה 1741

תל־אביב, רח׳ שניאור ,5פנת רח׳
פינסקר ,20 טל . 55029 .שעות
הקבלה — .11—17 נשמח לשלוח
חוברת הסברה לפי בקשה.

החדשות די ישראלי •

״ העולםד. ז הי, שבועון
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בעיט, תל־אביב, רת׳ פין • 6ג׳/ום ות: ציגקוגרפיד. כספי בעיט •
דיעורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאוו: העולם הזד. בעינג

0 * 111:1היה

מראיין שבע

מיסגרת, הרס
בעקבות ההמגמה הולכת
מ־ .1969 שנת

דפנה נדיבי :״מעשי הדתיים מדיפים ריח רע״
| מין ו ט מי ס |

נים — בורחים מהמציאות.
דנ ה: מעשנים סמים מאותה סיבה שמעשנים
סיגריות. רוצים להיראות גבריים.
פיי ר ה: אלה שמעשנים סמים, מעשנים
מתוך חיקוי וסקרנות.

מין וסמים הפכו לסימן־ההיכר,
כביכול של הנוער. מה דעתכן על
יחסי־מין לפני הנישואין?
רונית: באופן אישי אני רוצה לע 1
בור את החוויה רק עם האדם שיהיה בעלי.
אוקי: אין כאן חוקים, אבל לא מסתכלים
אצלנו בעין יפה על בנות שמקיימות
יחסים בגיל צעיר.
דנה: אני חושבת שהחברה שלנו מתייחסת
בסבלנות ליחסי־מין לפני הנישואין.
אם כי אני לא מתלהבת מהרעיון,
הייתי רוצה שזה יקרה לי רק עם החבר
שלי, אם נחליט לא להתחתן אחר כך, לא

שלוס, שטחים, ד תיי ם |
מה עם בעיית השטחים?
אוקי: תמורת שלום הייתי מוותרת

מרד. מרד. מרד. סמים ומין ללא רסן. ניפוץ כל
והשתוללות. זה הכיוון, לדעת רכים, בו מתדרדר
נוער ברחבי העולם המערבי -גם הנוער בישראל.
ופושה בנגע, מזהירים המומחים 1970 .גרועה
71׳ תהיה גרועה מ 70 האמנם?
המבקר ב״קפוץ״ ,הקורא מאמרי-אזעקה בעיתונות -עלול להתרשם
שאמנם. מי שטורח לדבר עם הנוער עצמו -מגלה שלא
בל־בך אמנם. נכון שיש מורדים, מנפצים, הורסים. יש גם אחרים.
זהו קטע משיחה עם קבוצת אחרים ב א לו -א ח רו ת -ה מיי צגו ת
את הצד השני של נוער : 1971 דורית נבון, דפנה נדיבי, רונית
נירי, פיירה ברגמן, דנה דרור ואוקי מרושק -שמיניסטיות בתיכון
״השרון״ ברמת-השרון -המשמיעות דעתן כשאלות אק טואליות
ועקרוניות -ואינן חוששות להישמע לא-מורדות.
דפנה: לוא הייתי מאבדת מישהו קרוב,
באיזה מקום — לא הייתי יכולה לוותר
על השטת הזה.
דנה: אלה בארץ ששמים פרחים בשערות
ומדברים על שלום, מחקים את האמריקאים.
אבל אצלם יש מלחמת וייטנאם,
והם לא מבינים שאצלנו הדבר שונה מיסודו.
אצלנו המלחמה היא מלחמת קיום.

על הכל, פרט לירושלים,

״את הבחורים הדתיים
צריך לסחוב לצבא באוזניים !״
יהיה בזה אסון. לבתולים אין הערך שייחסו
להם פעם.
דפנה: יחסי־מין דק עם הבעל נראים
לי כאידיאל, אך לפי מר, שאני שומעת
ורואה מסביב, כנראה שאין זו המציאות.

מה הקירבה ביניכן לבין הוריכן
כעניינים שבינו לבינה?
דנה: אם אבא שלי יראה אותי נותנת

רונית נירי :״אולי לצבא-קבע״

נשיקה לבחור, על הלחי, אפילו, הוא יקפוץ
מהגג. אמא מתרגשת פחות.
אוקי: מספרים לחברות ולחבר יותר
מאשר להורים.
דורית: היחסים ביני לבין אמי קרובים.
אני מספרת לה כל מה שקורה לי.
ואם אני לא מספרת, היא גם כן יודעת.

דורית נבון :״לפגוש ערבים״
השנאה בין הערבים והיהודים מושרשת
כל־כך, שקשה לדבר על שלום.

יחסבן לסמים?

אוקי: מתנגדת לגמרי.
דורית: מתנגדת לגמרי. אלה שמעש־

י — 30

פיירה ברגמן :״לקיבוץ״

מה דעתכן על פרשת המידוץ
כאשקלון?
דפנה: כל מר, שעושים הדתיים מדיף
ריח רע. לדת אין מקום בתחום הפוליטי.

דורית: הדת לא צריכה להיות מיוצגת
בממשלה.
אוקי: דת איננה רק דת. זו דרך
חיים. אבל הדתיים בארץ הם מיעוט —
וצריך להתייחס אליהם כמו שמתיחסים
במדינה דמוקרטית למיעוט.
דורית: בקשר לבנות דתיות — אפשר
להתחשב בהן בעת ההצבות. לשים אותן
במקומות מתאימים, לשחרר אותן בשבתות
וחגים. אבל בשום אופן לא לשחרר

שמיניסטיות שלא מתביי שות ל הודו ת
אותן. ואת הבחורים הדתיים צריכים לקחת
באוזניים לצבא.

קרטית — מבוזבזת לחלוטין. המורים מתעצלים,
ומחלקים את השעות בין התק-
מידים לפי שמות הא״ב. התוצאה: שברוב
השיעורים משמיעים תקליטים. זה מעט מדי.

את רוב זמנבן אתן מבלות בלימודים.
מה מקנה לכם התיכון?
אוקי: יכול להיות שבית־הספר שלנו

בחינות הכגרות -מוכיחות על
ידע, או על כושר שינון?
דורית: צריך בחינה כל שהיא —

מ ה שווה בי ת־ הספר? 1

יוצא־דופן, אבל אנחנו זכינו להרבה יותר
מסתם אינפורמציה קונקרטית לבחינות הבגרות.
קיבלנו שיעורים באמנות, היסטוריה
של האמנות, השכלה כללית.
דורית: אצלנו לא מגרשים בנים מ־

.לא מסתכלים יפה על בנות
שמקיימות יחסי-מין בגיל צעיר״
בית־הספר בגלל שיער ארוך אבל שולחים
אותם למספרה. יחסית השיער שלהם די
ארוך.
דפנה: אחד משני המאבקים הרציניים
שלנו עם ההנהלה, היה על הזכות להפוך
את מכנסי הג׳ינס לתלבושת אחידה. מאבק
שנסתיים בנצחון התלמידים.
דנה: האמת היא, ששעת המחנך, ש־היתה
יכולה להיות המרכז בשאלת הקניית
ערכים שאינם קשורים באינפורמציה קוד

לא בצורה של היום, היום לומדים רק
בשביל הבחינה. לפעמים גם מעתיקים בזמן
הבחינה, ולמחרת שוכחים את !,כל.
רונית: צריכים להושיב אנשים צעירים
במשרד החינוך. אלה שיושבים שם לא
מרגישים, כנראה, שהשתנו דברים בעשרים
השנים האחרונות. זה אמור לגבי חומר
בספרות, בעיקר, שהייתי משמיטה. לא
הייתי כוללת את הכוזרי למשל. בפתיחה,
כותב יהודה הלוי דברים שאין בהם טעם.
דפנה :,הייתי משמיטה לגמרי את
יל״ג ואת מיכול.
דורית: לומדים בשירה עד לאה גולדברג
ואבידן. את יונה וולך לא מכירים.
לגבי אלה שמרכיבים שם את החומר לבחינות,
הספרות נגמרת עם ס. יזהר.
דנ ה: הייתי מורידה הצי משירי ביאליק.
אוקי: שירה מתורגמת למשל אנחנו
לא לומדים בכלל. רק מחזות של שקספיר,

מה עם החינוך המיני כבית
הספר שלכן?
אוקי: כל שיעור מחנך, במשך ארבע
שנים תיכון, הפכו לשיעורים של חינוך
מיני. זה קצת יותר מדי.
דנה: דיברו איתנו על אהבה, ואילו
מה שמטריד אלה הדברים המעשיים.
דורית: למדנו שאהבה זה לתת ולקחת.
רונית: אצלנו נשאו השיעורים בחינוך
מיני אופי רציני ביותר. התלמידים
הכינו למורים פתקים עם שאלות, והמורים
נתנו תשובות רציניות ומפורטות. אפילו
על אמצעי־מניעה.

תנו עו ת־ הנו עד ן|

תנועות הנוער עודן קיימות? מי
הולך אליהן?
דנה: תנועות־הנוער איבדו את המש
אוקי
מרושק :״מתנגדת לסמים״

מעות שלהן.
אוקי: אני בעד תנועת־נוער בעלת
צביון אזרחי, לא פוליטי. שנוער ידריך
נוער, אבל שלא ילבשו חולצה עם שרוך
אדום.
פיירה: במחזור שלנו, נוצר מצב שהלכו
לתנועת־הנוער רק אלו שלא התקבלו
למה שנקרא חברה סלונית. כנראה
שבדרך כלל הולכים החבר׳ה אחרי הקבו-

דנה דרורי :״יחסי־מין -רק עם המיועד לבעל״
צה בעלת הכוח. זה מקרי. כנראה שאם
מנהיג החברה היה הולך לתנועה, היו הולכים
אחריו לשם.

רונית :.אם
אשאר בצבא־קבע.

ואידיאל אישי, במקום האידיאל ן
האירגוני, יש? או שחושבים רק
על תכלית?
אוקי; הייתי רוצה להשיג את המקסימום
שאפשר. לספוג, לדעת מה שיותר.
בספרות, באמנות בכל. לדעת מה נעשה
סביבי, בכל עבודה שאבחר, הייתי רוצה
להוסיף משהו, לעשות משהו בעל חשיבות.
להשאיר משהו אחרי.
פיירה; רציתי להיות בגרעין. חיי הקיבוץ
מוצאים־חן בעיני. אך לא לכל החיים.
דורית:
מה שאני יודעת״ זה שאני
לא רוצה להיות מורה, ולא שחקנית, ולא
רופאה מנתחת.
דנה: הייתי פונה לכוון אמנותי. אולי
שחקנית. אבל בתיאטרון, לא בקולנוע.

אצליח

להיות

קצינה,

י ח סי ם עס גוער ערבי 1

האם אתן מרגישות הזדהות עם
כפרט כיהודים
כחוץ־לארץ
רוסיה כיום?
דורית: אם אסע לחו״ל, אני לא חושבת
שאתקשר עם נוער יהודי בקלות רבד,
יותר מאשר עם נוער נוצרי. מה שקודה
היום ברוסיה — מרגיז באופן אנושי. כמו
שהרגיז מה שקרה בביאפרה.
רונית: מרגיז יותר, בגלל שהם יהודים.
אוקי
:,אין לי שום קשר עם יהודי
בחו״ל, כל זמן שהוא יושב בחו״ל ומרגיש
חלק אינטגרלי מהסביבה שלו. אני מתחילה
להזדהות איתו ברגע שהוא חושב לעלות
לארץ.
רונית: ברגע שיהודי באמריקה, למשל,
מרגיש כמו אמריקאי, אין ש! ם סיבה
שארגיש רגש הזדהות איתו.

מה דעתכן על שכיתת המורים?
אוקי: צודקת.
דנה: המורים אולי צודקים. אבל מת־

״מה שקורה ליהודים ברוסייה
מרגיז -בדיוק כמו שהרגיז
מה שקרה בביאפרה״
קבל רושם רע מאוד כשפותחים עיתון וכל
יום יש שביתה אחרת.
דורית: המורים אולי צודקים, אבל
הם צריכים להתחשב בכך שאין כסף ב־במדינה.

ונית: הם צריכים לקחת בחשבון שלולא
עיסקת החבילה, היה המצב גרוע
יותר.
האם

מימין לשמאל: שמיניסטיות אוקי מרושק,
דפנה א׳ — שדבריה אינם מופיעים בראיון,
לאחר שהוריה לא נתנו לה רשות — דפנה נדיבי, דורית

שנו! בגות

נבון, פיירה ברגמן, דנה דרור׳ רונית נירי, בפתח בניין הגימנסיה
בה הן לומדות, תיכון השרון ברמת־השרון. מכנסי הג׳ינס מותויס
ללבישה על־ידי ההנהלה, לאחר שהתלמידים ניצחו במאבק על כך.

א תן מ פי רו ת נו ערער כי?

אוקי: לא פעם תיכננו לתלמידים שלמדו
ערבית לנסוע לכפר ערבי לביקור
עם לינה, זה היה צריך להיות ביקור
הדדי. ההורים התנגדו, ולא יצא מזה כלום.
דורית: צריך דווקא ליזום פגישות עם
נוער ערבי.
דנה: אבל לא נוער מן השטחים.
רונית: לא הייתי יוצאת עם בחור
ערבי. המנטליות שלו תישאר ערבית. היחס
שלו לאשה. המנהגים הבסיסיים לא
יכולים להשתנות.
דפנה: מצדי — שיהיה ערבי.

במדינה
אירגווים
ה כי מ אי
שיצא
ל ה צל ת
ה מ דינ ה
״אנחנו לא אירגון פאשיסטי,״ מכריז אברהם
אשקלון — )69( ,מקימו ונשיאו של
הגוף החדש שנולד לאחרונה, האירגון למלחמה
בתעמולה האנטישמית והערבית.

מי את,
בעצם?
מ ה שא ת חושבת. מהשאת
עו שה. מ ה שידידיך חו שבי ם
עליך. כל אלה תו ר מי ם ל היו ת ך
מ ה שהנך.
היינו רוצים להציע לך
מ שהו פעוט שיעזור לך עוד
יותר ל היו תמה שאת. ט מ פוגי
טמפקס. נשמע טפ שי י לגמרי
לא. ט מ פוני טמפקס לשימוש
פני מי מבט לי ם ק שיי או ת ם
י מי ם ק שי ם מ די חודש. או ת ם
י מי ם בה םקשה לך ל היו ת
מ ה שא ת יכולה ל היו ת.
כי ט מ פוני טמפקס יאפשרו
לך ללבוש א ת הבגדי ם או ת ם
אתבאמת רוצה ללבוש בכל
יום. ה ם יאפ שרו לך ל שחות,
לרכב, לרוץ, להשתעשע, בכל
יו ם ויום. לא כ מו ה סי כו ת,
התח בו שו תוה חגו רו ת המפרי עות
— ט מ פוני טמפקס אינ ם
נראים, אינ ם גו רמי ם לחיכוך,
או ל אי־נו חו ת. שפופרת־ההח־דרה
חלקה כמ שי, מ ב טי ח ה
היגייני ת ונ שטפת
ה חד ר ה
ב קלו ת עם מי האסלה,
אלהטמ פוני טמפקס הנו חי
ם. עצה ק טנ ה, שתעזור לך
ל היו ת חפ שיה ת מי ד, עצמך
ת מי ד, בכל יו ם ויו ם מי מי
החוד ש.

תגנח סניטרית לשימוש פנימי
לתש׳( בבתי מרקחת 1בתסר1קי׳ות
ובחרות. המעונינות בקבלת דונסאזת
וחוסר הסברתי ישלחו .54 אני בבול׳
דואר אל היבואנים אינווסט אימפקס
בע-ס, תד אביב, רחוב ירמיהו 38

מהו כ ן הגוף החדש? ״אנחנו סומכים
יותר מדי על הכוח הצבאי שלנו,״ מסביר
אשקלון .״בסוף, הערבים יתגברו עלינו.
לכן, צריך להפגיז את העולם בתעמולה
בדבר הזכויות ההסטוריות שלנו על הארץ.״
ומי שטוען, אליבא דאשקלון, כי
גם לערבים יש זכות על הארץ — הוא
סתם שונא ישראל.
אחד כזה, שטען כי גם לערבים יש
זכות על הארץ, היה אל״מ (מיל ).זאב
שחם .״לכן לא הסתדרנו״ אומר נשיא ה־אירגון
.״יש לו דעות אחרות, הוא יותר
לצד הערבים מאשר לנו. שחם, לא חושב
בי רק ליהודים יש זכות על הארץ. לכן,
לא יהיה מקומו בין שורות הפטריוטים העבריים.״
שיטות
סודיות. עד לפני שנים אחדות
היה אשקלון כימאי שעסק ביצור
דברי קוסמטיקה. כשיצא לפנסיה, התחיל
לעסוק בהצלת המולדת.
מלחמה חריפה ניהל אשקלון נגד משרד
החוץ ומחלקת ההסברה של הסוכנות. בקשותיו
מגופים אלו לתרום כסף לאירגונו
— עלו בתוהו .״אבל מכולם קיבלתי מכתבי
הוקרה,״ מציין הוא .״גם שמואל שילה,
שהיה עד לפני תקופה קצרה סגן
ראש לישכת ראש־הממשלה, איתו ניהל ו,ת״
כתבות עניפה .״הוא כתב לי כי הוא מעביר
את המכתבים האלה לגורמים המתאימים.״

פעל האירגון החדש מיום הקמתו?
״הרבה דברים חשובים — בטחוניים ממדרגה
ראשונה,״ עונה המייסד. למשל? ״סוד
בטחוני — אסור להגיד.״
בדף הפעולה שמפיץ האירגון נאמר, ב־סעיף
: 8״פעילות תעמולתית שהשתיקה
יפה לה.״ מסביר אשקלון :״נכון שהממשלה
עובדת בכל מיני דרכים? אז גם אנחנו,
ככה•״
לדבריו, באירגונו 300 חברים, בין היתר
— אברהם פוקסמן, ראש לשכת בני־ברית
בניו־יורק, יעקב. שטרן, מעורכיה של אנציקלופדיה
יודאיקה וח״ב לשעבר שלמה
כהן־צידון•
כיצד הגיעו כל אלו לאירגונו? ״פרסמתי
הודעה בעיתונים על הקמת האירגון —
והמכתבים זרמו בקצב.״

ך* ין ראסטין איננו יהודי, ואין לו
^ טענות לאף אחד. הוא עוזב את ישראל
וחוזר לדנמרק — בלי מרירות. הוא לא

הפסיד הרבה. אך ישראל — הפסידה עולה.
אמו של פין נוצריה. אביו — יהודי,
עיתונאי בעיתון הדני אקסטראבלאדט, כו־
משפט שיטותיו של
וו׳ —נ
סטא לין —
הגיעו לגאד־ שבע
אם יצליח עורך־הדין יוסף -א. אליעז,
יועצה המשפטי של עיריית באר־שבע, בתוכניתו,
אין ספק שהוא ייכנס להיסטוריה
כאבי תקדים מעניין: אם אזרח ישראלי
מעל בכספים — חייבת אשתו להחזיר את
הכסף, גם אם לה עצמה לא היה חלק
בפשע.
״לא מעלתי ״.המדובר בדוב פאר,
המינהלן של תיכון מקיף א׳ בבאר־שבע,
החשוד בכך כי מאז מלחמת ששת הימים
מעל ב־ 85 אלף ל״י מכספי בית־הססר.
כדי להבטיח את כספי המעילה, הזדרזה
עיריית באר־שבע, באמצעות אליעז, והגישה
נגד אשתו של דוב, אסתר, תביעה
אזרחית להחזרת 50 אחוז מסכום המעילה.
העילה: הרכוש של בגי הזוג פאר רשום
במשותף על שם שניהם.
פאר עצמו עוד לא הואשם כלל על־ידי
המשטרה, וודאי שעוד לא נמצא אשם. הוא
(המשך בעמוד )36

יצירה שר פין.־ ישראר השנייה

עררה בן־פורה והריר \ 2ההור.בצירוהי אופוה ישר
אריה שר פין ראנובוין, אשר הופינוו בנויההי רהזר.\2

פיו ראסטיו , 23 ,צלם, הצי־יהודי, עולה
חדש מדנמרק האוהב את הארץ -יורד
מו המדינה אחרי שהייה של שנה, מיואש :

הוא מתכודן לקו המיזרח־תיכוני שבאופי
הישראלי. לעובדה שמילה איננה מילה, שזמן
איננו זמן, גם ששטר איננו שטר, ו־צ׳ק
איננו צ׳ק — אך דווקא לא הבעייה
הכספית היא שחורה לצעיר הדני במיוחד.
חורה לו מה שהוא מכנה, בתרגום חופשי
מדנית — ״חוסר רצינות.״
ביחוד נפגע פין מהזילזול כלפיו, בתהום
המיקצועי — דווקא על רקע הידידות שטיפח
עם ישראלים שפגש. דווקא על רקע
העובדה, בה נוכח שוב ושוב, שהישראליב
בעצם לבביים וידידותיים .״אז מה כאן לא
בסדר איתם — אני לא מבין,״ תוהה הוא
אפילו עתה, כאשר הבעייה כבר אקדמית,
אחרי שהחליט להתייאש מנסיונו בארץ.
התקלות ששברו את ראסטין — לא היו
שוברות ישראלי. למען האמת — ישראלי
אף לא היה מתרגש מהן.
שתי דוגמאות, מתוך הרבה:
9משרד התיירות הזמין אצלו עבודה.
כשהביא פין את התמונות, אמרו לו שהם
מצטערים נורא, אבל הם כבר הזמינו
תמונות אצל צלם אחר.
9בעיתון הארץ הזמינו אותו לצלם
תצוגת אופנה. פין צילם, סיפק את התמונות
המוזמנות.
כשהתקשר כעבור חודש והתעניין בגורל
שכרו, אמרו לו שנורא מצטערים,
אבל מאחר ובסוף לא השתמשו בתמונות,
לא ישלמו לו.
בדנמרק, אין פין מכיר דברים כאלה.
הוא עדיין מתלהב מישראל, טוען שזאת
ארץ נהדרת — אבל לא בשביל לעבוד בה.
מתוך שנה בארץ, הוא עבד ברציפות כחודש.
כעת
החליט פין ראסטין שהגיעו מים
עד נפש, מחפש קונים לסטודיו שלו, ובימים
אלה הוא חוזר לדנמרק עם אשת־ ובתו
.״בתור הרפתקה — ישראל נהדרת,״
מסכם הוא .״אבל בתור ארץ לחיות בד,
— היא לא בשבילי. ישראל היא חווייה
גדולה. הישראלים — אסון״.

פין ראבבנין גבהו ב ה הארבע, אנה
תב הרבה אודות יהודים. כך שמע פין
רבות על ישראל, והיתוש לעלות לארץ
נכנס בהדרגה לראשו.
למרות גילו הצעיר 23 מאחורי פין
כבר חמש שנות ותק בצילום אופנה במולדתו,
ושם די מוכר. הוא ארז, איפיא,
את אשתו, בתו, ואת הסטודיו שלו, השווה
כעשרת אלפים ל״י, ועלה לארץ.

ישר מן
הצמרת
** אחר שלא היה עולה חדש רגיל,
לא ציפה פין ראסטין לכל תמיכה או
טובות מהסוכנות, הממשלה, או מישהו
אחר. הוא לא חלם אף לרגע שחייבים
לו פרנסה. בתמימותו, האמין כי כשת
שהצליח להתפרנס ולעשות שם בעזרת כי״
שרונו בדנמארק, יצליח גם בישראל.
היה זד. רק חלום.
ראסטין שכר לעצמו דירה בבית דובינר
ברמת־גן, הציב את הסטודיו שלו, ויצא
לחפש את לחמו. הקו שבו החליט ללכת

בתחילה: צילומי־אופנה של דוגמניות ישראליות
— עבור עיתוני אופנה בדנמרק.
בזאת, ראה דווקא ברכה. כצלם־צמרת,
התחיל פין גם בישראל מהצמרת, החל עובד
עם דוגמניות־עילית כעלמה בן־פורת
והלית קתמור. העיתונים בדנמרק, שהכירוהו
לא מהיום, חטפו את התוצרת החדשה
בלי בעיות.
מילה איננה מילה
ך* בעיות החלו כאשר פין ניסה לן
| השתלב, יותר ברצינות, בארצו החדשה.
כאן גילה לראשונה את ההבדל בין
ישראל לדנמרק. ליתר דיוק — בין הישראלים
לדנים.
למען האמת, לא היה כאן עניין של נס׳־ון
התנכלות בו. גם ראסטין עצמו מכיר בכך,
שאיש לא התסזן לדפוק אוחו אישית.
״פשוט לא הצלחתי להסתגל לאופי הישראלי,״
אומר הוא במשיכת כתף.

יצירה אט 1ה מיגר פרדה

טלוויזיה מאחורי הקלעים
עולמו של ברל
הלך לעול מו
ביום השישי הקרוב עמדה הטלוויזיה הישראלית
לשדר תוכנית בידור מצולמת שצולמה
בהצגת עולמו של ז׳אק ברל. המוצגת
בתיאטרון בימות, התוכנית לא תשודר
מהסיבה הפשוטה שהיא לא צולמה.
לא ניתן היה לצלם את ההצגה בשל בע־ייה
שהתעוררה בקשר לתשלום עבור זכויות
ההצגה. מנהל תיאטרון בימות, המפיק
יעקב אגמון הסכים למכור לטלוויזיה את
הזכות לצלם את ההצגה, ועל סמן הסכמה
זו תוכנן השידור. אולם כאשר שלחו
לאגמון את החוזה לחתימה, הוא הוחזר
ללא חתימה בהדגשה שבידי המפיק לא
נמצאות זכויות היוצרים של ההצגה. עבור
זכויות אלה צריכה הטלוויזיה לשלם בנפרד
למי שהזכויות בידיו.
החלה התרוצצות כדי לרכוש את הזכויות.
הסתבר כי הזמר־מפיק בני אמדורסקי,
שבידיו נמצאות הזכויות, מובן להסתפק
בתשלום רגיל וסביר המקובל לגבי פזמונים
בודדים. אבל אקו״ם, המייצגת את
בעלי הזכויות הזרים בחו״ל, תבעה מהסל
וויזיה תשלום עבור זכויות ההצגה כולה.
בכן לא יכלה הטלוויזיה לעמוד. למרות

מפיק עודד קפליוק
שבבר הושקעו אמצעים רבים בשלבים
הקדם־הפקתיים של התוכנית נאלצה הטלוויזיה
לבטל את צילומי ההצגה השבוע.
ייתכן שהלקח אותו צריכים מנהלי הטלוויזיה
ללמוד מפרשה זו הוא שלא להפעיל
כוח אדם ומשאבים בטרם עת.

כועס
בו חגי ס כ ליו ת
האדם שהיה ודאי מופתע ביותר כשראה
את השבוע — יומן אירועים, שהוצג ביום
השישי האחרון, היה המפיק־במאי המוכשר
יוסי גודארד. יוסי עמד לעסוק
בתוכנית הבאה של דגש בבעיית המחסור
בכליות מלאכותיות בארץ. והנה הקטע ששווי
ביומן האירועים על הכליות המלאכותיות,
גמר לו את הנושא.
עוד לפני כן טען יוסי גודארד שמספר
הנושאים העומדים לרשותו לתוכנית של
סרטים תיעודתיים הוא מוגבל ביותר. ברגע
שמישהו אחר בטלוויזיה נוגע בנושא
מסויים ומציגו אפילו למשך שתיים־שלוש
דקות — הנושא גמור. כמה פעמים אפשר
לראות את אותו ניתוח בטלוויזיה?
הפתעה מספת תיפול בחלקו של יוסי
כאשר יראה את תוכניתו של עודד קפליוק
מדע ודעת, שתשודר ב־ 21 בחודש. בתוכנית
זו יוצג ניתוח של השתלת כליה בגופו
של אדם, תוך הצצה הפוזה בבעיות הכליות
המלאכותיות ושיחה עם אנשים בעלי
כליות שתולות.
מעניין כי התוכנית מדע ודעת ודגש מופקות
באותה מחלקה עצמה. השאלה אינה
מדוע אין יו שמאל יודעת מה שעושה
יד ימין, אלא: היכן הראש המפעיל את
שתי הידיים?
העולם הזח 1741

נ?ודימוו רוגל ר?ו איים בהתפטרות, אבל כבר מחפשים

מבוקט: ממונה לטלוויזיה

בצבע של להקת ג׳ז פלוס לייצוא לארצות־הברית
ולקנדה 9 .למרות אי־שביעות רצוני
של מנהל התוכניות העבריות בטלוויזיה־
יצחק שמעוני, תמשיך דרורה
חבקין להנחות את תוכנית הבידור ברו־בים
הבאים מספר שלוש • .אפרים
אבא, איש הטלוויזיה לשעבר, נתגלה כ־שחקן
בחסד בתוכניתה של כלה כרעם
על הסופר פראנץ קאפקה, המופקת בימים
אלה באולפני הרצליה. משתתפים אחרים
בתוכנית: אילי גורליצקי, יצחק שילה,
אכרהם רונאי, זלמן לביוש,

ך• רשות השידור ככר עסוקים ב־
. 4בעייה חדשה: מי יהיה הממונה על הטלוויזיה
במקומו של נקדימון רוגל. כמה
מאנשי הרשות כבר ממששים את הדופק
אצל מועמדים פוטנציאליים. הממונה הקודם,
חגי פינסקר, התבקש לדחות את יציאתו
המתוכננת לחו״ל. אל יצחק קול, מנהל
אולפני ההסרטה הרצליה, נשלח אדם
שלישי כדי לגשש אחר האפשרות שתוצע
לו ההצעה להיות המנהל. מדברים גם על
מועמדים אפשריים כמו יצחק לבני, מפקד
גלי צה״ל, שהיה מועמד במיכרז אך נכשל
או יצחק רגר, עורך היום לשעבר ועורכו
המיועד של עיתון הערב שהבטיח הלל
קוק להוציא לאור, העומד לקבל שליחות
ממלכתית בלונדון.
כל משדכי השידוכין לא לקחו בחשבון
עובדה אחת בלבד: הממונה הנוכחי, נקדי־מון
רוגל, אינו מתכוון כלל לעזוב את
משרתו. הוא נקט בשבוע שעבר בתרגיל
של איום בהתפטרות מתוך ידיעה ברורה
שזו הדרך היחידה להזיז דברים בטלוויזיה.
ואומנם תרגיל ההתפטרות שלו השיג כבר
שגי הישגים: הוא יצר את התחושה ש־כשלונות
הטלוויזיה אינם שלו והוא היפנה
את מאבקם של עובדי הטלוויזה על זכויותיהם
כלפי מעלה.

על מה אין סמכות?
** ענותיו העיקריות של רוגל הם-
14 תכמו בהעדר סמכויות מספיקות לגבי
הפעלתה התקינה של הטלוויזיה. מה בעצם
לא נכלל בסמכויותיו של הממונה על הטלוויזיה*

לו כל הסמכויות ביחס לסרטים שהופקו
ויוצרו בחו״ל, המהוים כ־ 50 אחוז
ממשדרי הטלוויזיה. הוא הדין גם ביחס לתוכניות
החדשות וענייני היום, התופשים
כ־ 25 אחוז נוספים מהמשדרים. לגבי ההפקות
העצמאיות מוטל עליו פיקוח תקציבי.
אבל אי־אפשר אחרת במוסד ציבורי
המגלגל מיליונים.
למרות כל הפיקוח בשטח זה הביזבוז
בטלוויזיה הוא נורא. אפילו עוזרת הפקה
של תוכנית רשאית להזמין מונית, להחזיק
אותה במשך יום תמים ליד מקום הצילומים
למרות שבאמצעות טלפון קרוב ניתן
להזמין מונית כשמתעורר צורך בכך.
נכון שאת הפקות החוץ המוזמנות אצל
ניצוצות ארגז גדות
ל ס מנכייי
אחרי שארנון צוקרמן, טמנכ״לרשות־השידור,
התלונן בעיתון הארץ על ביזבוז
גרות חנוכה בתוכנית הבידור שהכין ראלף

טלוויזיה, גורם בסופו של, דבר להתקדמות
מבוקרת ומונע ביזבוז כספים מופרז.

מכבה-אש בלי מים
*** ורש הרעה נעוץ במקום אחר.
׳ 16 לנקדימון רוגל אין כל סמכויות כדי
ללכת לקראת העובדים, או כדי לנקוט אמצעים
כנגדם. קוצר הסמכויות הוא כלפי
מטה. ועד העובדים הפריע לו לזרוק את
אריה אורגד מהגשת חדשות. בנס נמנעה
מהפכה, כאשר הוא סילק את אילון גויטין
מביום תוכנית הערב עם אורי זוהר. בפגישה
עם הבמאים, הוא התפרץ בצורה
היסטרית, כדי לחסל את ציד־ר,מכשפות
של העובדים כנגד יהודית לוץ, מפקחת
הבמאים• במאבק, הלגיטימי כשלעצמו, מונעים
העובדים קבלת אנשים הדשים לפי
חוזים (מפיקים, במאים וכד׳) .עובדים
שעברו מיכרזים ומפירים משמעת באולפן
ומחוצה לו — אי־אפשר לעשות דבר.
אפילו המאבק על הסמכויות, בין אנשי
המינהל לבין אנשי הטלוויזיה, מתנהל למעשה
בין העובדים לבין עצמם ובעיקר בדרגים
הנמוכים. אנשים מתוסכלים נלחמים
ממונה דוגל
על פרינציפים ועל כל דבר קטן רצים למנהל.
מפיקים
פרטיים מאשרת ועדת ההתקשרוהמפיקה
של קלעיס• המזמינה מכונית
יות, אבל יש להניח שאם נקדימון רוגל
מטיל ווטו, מקבלת הוזעדה את דעתו.
קטני כדי להסיע את הפסלת הישישה
בתיה לישנסקי לצורך צילום, אין היא
אם כן, מה נשאר מחוץ לסמכויותיו
חייבת ולא נאה לה להסביר, מדוע יש לה
של הממונה על הטלוויזיה* מסתבר שאלה
צורך במכונית שנוח להכנס אליה. שלחו
הם ענייני הכספים, כוח־האדם, הימינהלה
וההנדסה, שאינם בסמכותו הבלעדית. על לה טנדר גבוה. איש הרכב רצה לחסוך
והעמים על המכונית כמה מטילי ברזל
רוב שירותים אלה אחראי סמנכ״ל רשות
שהיו מיועדים לאחד המקומות שבדרך.
השידור ארנון צוקרמן.
מיד פרץ ויכוח על עקרונות והממונה על
יתכן שנקדימון רוגל הרגיש כפי שהטלוויזיה
נאלץ להתערב.
מרגישים עובדי טלוויזיה אחרים, שאי־לא
אחת שומעים מפי אנשי המינהל האפשר
עוד לעבוד בתנאים של פיקוח וקטנים
דיבורים כמו :״אני לא מקבל הובקרה
מסורבלים של בית טפחות — מרכז
ראות מנקדי״ .איש בכיר בטלווזיה, ראורשות
השידור.
בן מורגן, ראש שרותי־ההפקה, ביקש מפהפקידים
שם, האמונים על נוהלי עבודה
תח של מכונת צילום מאחד השומרים.
של מינהל רדיו ועל הנוהגים המקובלים
הלה דרש אישור מן המינהל. אי־אפשר היה
במשרדי־הממשלה, מתקשים קצת בהבנה ולהשיג
את הפקידים בטלפון. הלכו והטריחו
בהתמצאות בטלוויזיה ובתקציבים שהיא
את הסמנכ״ל ארנון צוקרמן.
מצריכה. אולם אין דבר טבעי יותר מהעובדים
יודעים לספר על מאות מקרים,
מאבק בין גוף יוצר וחסר נוהלים (הטלשל
ביזבוז כח אדם, זמן וכסף, בגלל פיוויזיה)
לבין מימסד קפוא וחסר כוח-
צול הסמכויות. כל מחליף אפשרי לנקדי־המאבק
המרגיז
גברא (,רשות השידור).
מון רוגל, לא יהיה בתנאים כאלו, אלא
ולעיתים המעליב, הנמשך מיום שקמה הרק
בגדר של מכבה־אש ללא מים.
עינבר לחנוכה, טל־נר, הכניסו אלמונים למשרדו
ארגז ענק של מכשיר טלוויזיה.
פקידתו של ארנון השתוממה קצת שמכניסים
לחדר מכשיר טלוויזיה מאחר שאין
בתוך הבניין מעגל סגור. אבל כשנפתח
הארגז הסתבר כי הוא הכיל את כל שיירי
הנרות מצילומי אותה תוכנית 9 .חיים

יבין מכין עתה סרט תעודתי על חייהם
ובעיותיהם של זוגות צעירים 9 .תוכנית
הטלוויזיה האחרונה של ג׳ז פלוס, בביומו
של אילן אלדד, תוצע לרומניה במים־
גרת ההסכם על חילופי תוכניות טלוויזיה
עם מדינה זו. בינתיים, בנפרד, מכינים
אולפני ההסרנוה בהרצליה קטעים מצולמים

¥שערוריה בשידור חג

הבנ/־אי היה שתו
*ץ* ערוריה

סמנכ״ל צוקרמן
העולם הזה 1741

ממדרגה

ראשונה

^ התחוללה בטלוויזיה בערב חג המולד׳
כאשר לא שודרה כמתוכנן התהלוכה
הלטינית במסגרת החדשות בערבית.
הכל התחיל ברגל שמאל. ראובן מורגן,
ראש שרותי־ההפקה, נטל על עצמו את
הכנת התכנית, חרף התמרמרותם של הבמאים
בטלוויזיה, שראו בצעדו זה חריגה
מתפקידו. התסריט שקיבלו הצלמים היה
רע. הצלמים האריכו לצלם קטעי נאום
משעממים. תקלות טכניות וטעויות אנושיות
צפו ועלו בזו אחר זו. בצהרי יום
השידור הועלה החשש שלא יספיקו לערוך
בעוד מועד את החומר הדל שהתקבל
במאוחר.
ראובן מורגן נטל על עצמו גם את
מלאכת העריכה, תוך הבטחה מפורשת שהתוכנית
תהיה מוכנה בזמן. אחרי־הצהרים

הגיעה לחדר העריכה אסתר דר, האחראית
על עורכי הפילם, כשהיא קודחת ב־39
מעלות חום. היא ביקשה לעזור, אבל
ראובן מורגן שילח אותה כלעומת שבאה.
היה ברור שהוא שתה לכבוד החג. בשש
בערב הוא ביקש סוף סוף עזרה.
דקות ספורות לפני מועד הגשת החדשות,
בשעה שבע, היו ההתחלה והסוף של הסרט
מוכנים, אבל התברר כי לא עשו
הדבקות טובות לסרט שנותר. בשבע ורבע
הבטיח מורגן׳ שהיה שתוי כהלכה, כי הסרט
יהיה מוכן תוך דקה. קריין המהדורה
הערבית הודיע למאזיניו, כי בעוד
דקות ספורות יוקרן הסרט על התהלוכה
הלטינית. בינתיים הוקרנו שיקופיות. כל
כמה דקות חזר הקריין ואמר שהנה, הנה,
בעוד דקות ספורות יוקרן הסרט.
בשבע עשרים ושמונה, שתי דקות לפני

שמעון כר ואחרים 9 .תגלית חדשה־ישנה
בשדה הקריינות בטלוויזיה הוא ח גי
פינסקר מי שהיה הממונה על הטלוויזיה.
חגי יופיע כקריין בסרטו התעודתי של
מרדכי קירשנבוים, רימון בעזה, שיוצג
בקרוב על המסך הקטן.
. 111

• דגש (יום ד׳ )19.30 , 13/1עום*
פייה הכפר החשוף -סרטו הדוקר
מנטרי של יוסי גודארד, בו הושם דגש
על העובדה, כי דרוזי החושף את עצמו
לעולם המודרני, שוב אינו מסוגל להיות
דרוזי שומר מסורת. העורב רצה ללמוד
להלך בחוגלה — אומר בסרט אחד מנכב*
די הכפר — הוא לא הצליח, אבל גם ל-
הלך כעורב הוא שכח. רק צעירה אחת
ויחידה מכל הבנות בכפר הסכימה לחשוף
את פניה לעין המלצמה ולהתראיין בטלוויזיה.
לא להחמיץ.

9מלכה פיק

(יום ד׳ <20.20 , 13/1

סרט השבוע: איש צבא מוכר את נשמתו
על חשבון השיגעון להימורים, שהיה צו
האופנה ברוסיה ב־ .1906 האמונה התפלה
השכיחה באותם ימים, היא על השפעתה
דרעה של מלכת פיק על המשחק בקלפים.

• איש ושמו כוגארט (יום הי
14/׳ )18.30 בסידרה האמריקאית הוליווד
והכוכבים, המוגשת במסגרת השידורים ב־ערבית,
תוצג הקאריירה של האמפרי בו-
גארט בסרטי האלימות שלו. בקאזאבלנקה,
באוצר הסיירה מדרה, במלכת אפריקה ובי
המרד על הקיין.

9מוקד (יום ה׳ )20.40 , 14/1מרו־איין
— הסנטור אדמונד מאסקי. מראיינים:
דן פתיר, מייקל אלקינס (איש הבי.בי.סי)
ומרדכי קירשבנוים.

• רשות הכידור

(יום ה׳

, 14/1

)21.20 מיוזיקול עם אלה פיצ׳גרלד ונורמן
ויסדום.
• כומרנג (יום א־ )20.20 , 17/1אנו
ויהודים בעולם. בהשתתפות: ח״כ מנחם
בגין, פרופסור יעקב טלמון, אהרון אמיר,
רפי נורמן ונחום לם. עורך ומנחה: אמנון
רובינשטיין. מפיק ובמאי: אביטל מוסינזון.

המישדר

החודשי

המיוחד

(יום א׳ )21.05 , 17/1האופרטה הנודעת
מאת ז׳אק אופנבך בביצוע להקת הסלדר
וויילס.

9במקצב ה־70

(יום

, 18/1

)21.10 תכנית פופ מקורית. מפיק במאי:
יוסי צמח.
פתיחת המישדרים בעברית, היה הסרט
מוכן, אבל מורגן לא ידע על איזה מקרן
הותקן הסרט. יותר מאוחר התקשר שמואל
אלמוג, מנכ״ל רשות השידור, עם נקדימון
רוגל, הממונה על הטלוויזיה, כדי להבטיח
לפחות שיקבל את שלוש הדקות המיועדות
להקרנה בארצות האיגוד האירופי
לטלוויזיה ואת הסרט בן רבע השעה
שהיה צריך לשגר לכמה מארצות אמריקה
הלטינית.
משעה אחת אחר חצות עד לפנות בוקר,
סירב מורגן לקבל עזרה, אבל התוצאות
היו דלות מאד. נקדימון רוגל
הגיע לבית הטלוויזיה בארבע לפנות בוקר
ודאג אישית לסיום המלאכה ולמשלוח החומר
לחו״ל.
כדי למנוע התפוצצות׳ הוחלט לדחות
את בירור השערוריה עד תום טקסי חג
המולד של כל העדות הנוצריות, אולי ב־חקור
שחומרת הדברים תפוג עם הזמן.
אילו היה השידור הזה מיועד לחדשות
בעברית ולא לחדשות בערבית, אין ספק
שהשערוריה היתד, פורצת מיד החוצה, וא לי גם היו מסיקים פעם אחת ולתמיד,
את המסקנות הנכונות לגבי אנשים, מעשים
ומחדלים בטלוויזיה.

פרשה מסויימת שאתה
שומר בסוד תיוודע
השבוע לאדם ה לא
נכין, ועלולה לגרום
לך עוגמת נפש
גדולה. איו טעם שתכחיש
את העובדות
:1 21 מרס -
כאשר האדם יטיח
1 20 נאפריל
אותן בפניך. השתדל
להיות אוהד אליו, כי
אחרי הכל, הוא זה שסבל מכל העניין.
השתדל לכלכל את מעשיך ביתר זהירות.

1ווו1

למרות האהדה וההבנה
שהאנשים הקרובים
כלפיך, מגלים אליך
תיאלץ לפתור את הבעיה
המציקה לך בכוחות
עצמך. נסיונו־תיהם
לעזור לך ייכש לו,
ויוסיפו מתח מיותר
למצב שהוא גרוע
בלאו הכי. הפתעה נ־עינוה
צפויה לך לקראת סוף השבוע, וכן
אפשרות לגמול טובה תחת טובה לידיד.

מצפה לך שבוע נפלא
מבחינה רומנטית. סיף
סוף תפוצה על עוג-
מת־הנפש והכאב שנגרמו
לך בפרשת האה בה
הגדולה שנסתיי מה
לא מזמן. נסח
לכבוש את נטייתך לנקום
בבן-חזוג החדש
על כל מה שהישן
עולל לך, והתנהג אליו כמו שמגיע לו.
נסיעה קצרה תגלח לך עובדה מפתיעה.

תאוחיס

יהיה זה אחד השבועות
הנעימים והמרתקים ביותר
שידעת זה שנים.
קשריך עם בן זוגך
יתהדקו במהירות בגמשותפת,
נסיעה

בילוי משותף, שבסופם
תמצאו את עצ21
ביוני
20 ביו׳
מכם מאושרים וקרובים
זה אל זה יותר
בקרב המשפחה, יהיו
משהייתס אי־פעס.
ימי אמצע השבוע נעימים ומאושרים מאד.

סוס1

היומיים הראשונים של
השבוע מתאימים לעריכת
חשבון נפש ולהבהרת
מטרות לטווח
ארוך. דאג לכך שתימצא
בחברתם של ידי דים
מהימנים וריאליסטיים,
שיוכלו להד״
21 ביולי -
: 121 אוגזסס
ריכך ולסייע לך בקבלת
החלטות חיץ ובות,
היה זהיר בכל הנוגע להוצאות כספיות
שתקבענה את עתידך מבחינה חומרית.

אף ןן

אחת מתוכניותיך לש אך

בוע תתקלקל,
נורא, מפני שבמקומה
תבוא אחרת, מוצלחת
לא פחות. ידיד ותיק,
אותו לא פגשת זמן
רב, יביא עמו הפתעה
נעימה. בת בתולה —
22 באוגזסס -
22 בספסמבר
אותו,
השבוע תפגשי
סוף סוף. אס תתנהגי
כשורה, תכבשי את ליבו. חשבי היטב על
כל מה שאת עושה אז אומרת, זה ישתלם.

נתווה

-יי— 36

לאחר הפסקה ממושכת, חזרת להיות עצמך.
נצל את השלווה היחסית ממנה אתה נהנה
כדי לקדם את מעמדך בעבודה לשפר את
היחסים במשפחה. פקח
עין על שותפיך ועל הכפופים
לך, ואל תתרשם
מדברי חנופה. בת מאזניים
— אם תניחי לו
לרכב עלייך תגרמי סבל
לעצמך, ואת היחסים לא
תשפרי במאום. אל תפ23
בספטמבר ־
חדי להיות תקיפה, ב22
באוקטובר
תנאי שתהיי צודקת,
הוא לא יזדרז לברוח.
השבוע יצוצו בפניך כמה אתגרים חשובים.
רצוי להימנע מנסיעות ארוכות־טווח השבוע.

מאזניים

במחצית השנייה של השבוע צפויים בחייך
כמה שינויים, ולאו דווקא לטובה.
שמור בקפדנות על
בריאותך, כי היא עלולה
להיות הראשונה
שתיפגע בימים רגישים
אלה. דחף פנימי, שסיבותיו
לא תהיינה [
ברורות לך די צרכן1 ,
ידרבן אותך לבזבז הרבה
מרץ, זמן וכוח על
22 באוקטובר
22 בנובמבר
עניינים בעלי חשיבות
מישנית. מוטב שתרסן
את עצמך ותשמור את כוחותיך לשבוע
הקרוב. צפויים לך הפסדים מסחריים.

ע]ן ת

במדינה
(המשך מעמוד )32

עצמו אינו מודה כלל במעילה, טוען שהשקיע
את כל הכספים שנעלמו כביכול
בציוד במחלקות בית־הספר.
פרט מעניין נוסף בפרשה: האשד, שנתבעה
על־ידי העירייה — הינד, עצמה עובדת
העירייה. בשמונה וחצי השנים האחרונות
שימשה בתפקידים בכירים: מזכירתו
של מזכיר העירייה, ומזכירת לי־שכתו
של ראש העירייה עצמו.
ראש העירייה מתנצל. מאז הוחשד
בעלה במעילה, הורחקה אסתר מעבודתה
— כשהיא ממשיכה לקבל את מלוא משכורתה.
האחראים לפרשה בעירייה מצדיקים
בלהט צעד זה, וכן את הגשת התביעה
נגדה, בטענה כי לא ייתכן שהבעל מעל
— והאשה לא ידעה מכך. ראש העירייה,
אליהו נאווי, לעומת זאת, התנצל בפני
פקידתו המוקפאת במכתב מנומס, הסביר
בו שטענותיה לא הגיעו אליו בזמן, משום
כך לא נשקלו כאשר הוחלט להגיש נגדה
את התביעה. כן קבע ברורות כי התביעה
הינד, צעד שנועד רק לנסות להציל את
כספי המעילה — ללא כל הטלת חשד באסתר
עצמה.
״יש לנו הרכה בטלנים.״ צד מעניין
נוסף בפרשה היא עמדתו של ועד

״זהו צעד שנעשה בחוסר־טאקט, בחוסר־לב
— וגובל בסתם התעללות באשה ובמשפחתה״.

דרכי
חיים
ה אל מנ ה
שנותרה

ללא

בי ת

מתנה בן־חיים )70( ,אלמנה כסופת־שיער
ונעימת־סבר, נדהמה לגלות, כאשר פתחה
את דלת ביתה, כי שודדים פרצו את הדירה,
הוריקו מתוכה את הכל — כולל
הרהיטים. בבית, ברחוב יד־הבנים 1בפתח־תקווה,
לא נותרו אלא הקירות הערומים.
מתנה חשה כי עולמה חרב עליה.
אך לא היה זה קץ צרותיה. חודש ימים
לאחר מכן — נעלמו גם הקירות. כאשר
הגיעה מתנה בשעת צהרים באחד הימים
לבית — גילתה. כי טרקטור הרם כמעט
את כולו.
מתנה המבוהלת מיהרה למשטרה, משם
לעורך־דין. היא הצליחה להשיג צו־מניעה
מבית־המשפט אך ההורסים התעלמו מהצו,
סיימו את מלאכת ההרס.
במקום שיקום -הרס. האחראי
להרס ביתה של האלמנה היה, למרבית

השבוע יצוצו בפניך כמה אתגרים חשובים
ורבי עניין. יש מקום לצפות אתגרים אלה יהיו קשורים בנסיעות
ממושכות, ובעקיפין
גם בהתפתחות
רומנטית. תוכל להצליח
לעמוד בהם אם
אדם קרוב אליך ובעל
השפעה רבה לא יכשיל
אותך. השתדל, אי־פוזב
להיות! חביב ו23
בנובמבר ־

ידידותי בצורה יוצאת
20 בדצמבר
דופן לכל האנשים הסובבים
אותך. את מנסה להפיל אחרים
— בפח — בו את עלולהליפול בעצמן.

הימים הקרובים יתנו לך אפשרות נדי חבררה
להתקדם מבחינהמיקצועית,
תית וכספית גם יחד.
ימי אמצע השבוע יזמנו
לן סיכויים רבים
מיפנה חיובי
ליזום
גם במישור המשפחתי,
ואם תחמיץ את ההזדמנות,
תעשה בכך
עוול גדול לנפשות ה ו
2בדצמבר 1 -קרובות מאוד ללבך.
9ו בינואר ־ היומיים האחרונים של
השבוע צופנים סיכוי
להתעוררות רומנטית מהירה ומלהיבה,
שתוצאותיה יורגשו היטב לטווח רחוק.

ייו?§!ן
נזי

שבוע שקט יחסית, שיאפשר לן לנוח
מבחינה רגשית ולאגור כוח לקראת אתגרים
גדולים שיוצבו
לפניך בעתיד הקרוב
ביותר. אתה יכול, אמנם,
לפתוח במאמצים
ולקצור הישגים נאים
כבר עתה, אך מאחר
שכושר שיפוטן רחוק והאינטואיציה משיאו,
שלן בוגדת בן לעיתים
20 בינואר -
8ו בפברואר תעשה קרובות, טוב
אם תימנע מלנקוט יוזמת
בשלב הנוכחי. כדאי שתנצלי את נטייתך
הדרמתית. התגברי טל ביישנותך.

אם תפקח עין ותתבונן
היטב באנשים והסובבים באירועים אותך,
צפויים סיכויים
לרומן נעים, או לקידום
הקריירה וה מעמד
החברתי. משא״
19 בפברואר -
ומתן שהתחלת בו ל20
במרס
פני זמן מה, ושנראה
לן בשלביו הראשונים
כהרפתקה פזיזה, עשוי להתגלות השבוע
כצעד נבון מאד, מלהיב ומרתק. מה שחשוב
עוד יותר — הוא יישא רווחים
גדולים בעתיד. נסה לפתור כבר עכשיו
את חבעייה המשפחתית המציקה לך.

1ניס

ישישה מתנה והבית שנפרץ
קודם שוד — אחר־כך הרס

עובדי העירייה. לדברי אליהו דאלי, ראש
הוועד, הוא לא ידע כלל על הגשת התביעה
נגד אסתר. הוא הודה, מאידך, כי
ידע שד,ורחקה מעבודתה — ללא כל
האשמה נגדה.
אלא שבזאת לא ראה דאלי כל טעם לפגם
:״ישנם לא מעטים כאלו אצלנו בעירייה,״
הסביר ,״שתועלתם רבה יותר
כאשר הם יושבים בבית. הרבה יותר יעיל
לשלם להם את משכורתם מבלי שיופיעו
במשרד. אלו אנשים לא קונסטרוקטיביים,
שרק מקלקלים.״
אלא שגם דאלי עצמו הודה שלא זה
המצב במקרה של אסתר פאר — הנחשבת
על־ידי הכל לעובדת מוכשרת במיוחד.
מדוע אם כן לא יצא הוועד להגן על זכותה
לעבודה? ״מפני שהיא לא פנתה אל
הוועד בבקשה,״ היתר, התשובה.
חוסר טאקט, חוסר דב. אלא ש-
אזלת־היד של ועד־העובדים, במיקרה זה,
הינד, שולית. הפעייה המרכזית בפרשה
הינד, עצם העלאת הרעיון השערורייתי, לפיו
קיימת, ולוא גם במסגרת משפחתית,
אחריות קולקטיבית: האשד, אחראית עבור
פשעי הבעל.
זהו רעיון שאין הדעת סובלתו במדינה
דמוקרטית, בה אחד מכללי היסוד הוא
שאין האשד, חייבת להעיד נגד בעלה׳ או
להיפך. אם יתקבל תקדים זה, אין כל
סיבה מדוע שלא לאמץ גם את השלב הבא:
חיוב ילדים ונשים להלשין על אבותיהם
ובעליהן, לפי מיטב המסורת של
הנאציזם והסטאליניזם.
קבע השבוע בזעם עורו־הוין ישעיהו
זמיר, חבר מועצת עיריית באר־שבע, ולשי
עבר מנהל הביטוח הלאומי בעיר* :לא
היתד, כל הצדקה להעלות את התביעה המשפטית
נגד אשת החשוד — לא מבחינה
משפטית, לא מבחינה עניינית, ולא מבחינה
מוסרית. ביחוד לא — כאשר בעלה
הוא חשוד בלבד — ולא אשם.

הפליאה, מוסד העוסק דווקא בשיקום —
איל״ן, האיגוד הישראלי לילדים נפגעים.
משפחת בן־חיים גרה בבית שנהרס מאז
שנת ,1956 עת שכרה מבעל־הבית,
אליהו קופמן, שניים מארבעת החדרים שם.
לתוך שני חדרים אלה נכנסו חמש הנפשות
— מתנה, בעלה ושלושת ילדיהם.
עם השנים נפטר בעלה של מתנה, שלושת
ילדיה גדלו ועזבו את הבית, והיא נותרה
לגור בו בודדה.
השודדים לא נתפסו. בסוף 196!.
חלתה האשד, הקשישה, אושפזה בתל־השומר.
כאשר החלימה, עברה להתגורר
בבית בנה אברהם, בהיותה זקוקה לטיפול
מתמיד. מפעם לפעם היתד. סרה לביתה
ברחוב יד־הבנים, לבדוק את מצבו.
היה זה באחד הביקורים הללו שגילתה
כי הבית נשדד. מתנה הגישה תלונה למשטרה,
אך התיק נסגר ללא תוצאות. השודדים
אל נתפסו.
הורסי דדירה, חודש מאוחר יותר, אותרו
לעומת זאת בקלות. התברר כי בעל־הבית,
קופמן, תרם את ביתו לאיל״ן.
״הרסנו את הבית כדי להקים שם מרכז
ספורט ובידור לילדים נפגעים,״ סיפרה מינה
בן־עזר, מנהלת סניף פתח־תקווה של
איל״ן.
כמקום תשובה -איום. מטרה
נשגבת לכל הדיעות — אך מה בדבר
העובדה שהיה זה ביתה של מתנה? האם
ידע על כך איל״! כאשר החל בהריסת הבית,
ואם לא ידע — מי אחראי לכך, שלמען
עתידם של ילדים נהרס ביתה של
אלמנה?
ממינה בך עזר לא ניתן לקבל תשובה.
גם לא מעורך דין רפאל שרון, המייצג את
איל״ן בפתח־תקווה.
התשובות תינתנה כנראה רק כאשר תתחיל
להתברר התביעה המשפטית שהגישה
מתנה נגד איל״ן.
העולם הזה 1741

מזמין אותך

לבוא ולראות אח הדגמים החדישים:
מעילי גשם עם בטגת פרווה מאקרילן,
שמלות ג׳דפי סרוגות מאקרילן,
אפודות, חצאיות מידי ומקסי
וחליפות מאקרילן.

10ח$3ת10מ

העולם הזה 1741

דד״ה 1ח ר

!777

יש רגעים של סיפוק — גם בכנסת.
השבוע היו לי שלושה רגעים כאלה.
בפעם האחת — כאשר הרמתי את ידי בעד הצעת־חוק פרטית של סיעת גח״ל, שנתקבלה
בהסכמת שר־המשפטים. איש לא הצביע נגדה.
תוכנה של ההצעה: להבא יוכל כל אדם, שיצא זכאי בדין פלילי אחרי שהואשם ונעצר
לחקירה, לדרוש מהמדינה פיצוי עבור המעצר.
את ההצעה הזאת הצעתי לראשונה בכנסת לפני ארבע שנים. אז נדחתה פה אחד, כמו
הצעות רבות שלנו. אולם הרעיון לא מת. פירסמנו אותו בעיתון, אמנון זכרוני הזכיר
אותו בספר 1מול , 119 והוא המשיך לכרסם בליבם של רבים.
עם קום הכנסת השביעית, הציע ח״כ יורם ארידור את ההצעה מחדש, בשם גח״ל. הקואליציה
רצתה להורידה שוב מסדר־היום, אך הפעם התערב שר־המשפטים עצמו, והציע לקבלה.
הענ״ן נדחה, המערך התלבט — ולבסוף הוחלט להעביר את ההצעה לדיון רציני, עם
כל הסיכויים שתתקבל.

רעיון שני שלנו היכה אף הוא גלים, ונתן לנו רגע של סיפוק.
זה היה בנאומו של שר־האוצר, פינחס ספיר, לכבוד התקציב לשנה הבאה. לכאורה נאום
יבש, מלא מיספרים. אך היה בו פסוק אחד,
שהקפיץ אותנו.
השר אמר שיינתנו הקלות במם לחיילים
משתחררים.
את הרעיון הזה העלינו לפני כמה חודשים
בהצעת־חוק שלנו. דרשנו אז שלחיילים
המשתחררים מצה״ל יינתנו אותן הזכויות
כמו לעולים חדשים. סגנו של שר־האוצר
דחה אז את ההצעה בתוקף, והיא הורדה
מסדר־היום.
בינתיים היה למערך זמן לחשוב. הקומי־סאר
שלו בוזעדת־הכספים אימץ לעצמו את
ההצעה, ושר־האוצר הציע אותה עכשיו כרעיון
של מפלגתו או של משרדו.
עוד רעיון שלנו הנמצא בדרך המלך להתגשמות.
6 י היה
עוד רגע של סיפוק.
רשות־השידור החליטה להנהיג שידורי־פירסומת
בטלוויזיה. הגשנו מייד הצעה דחופה
לסדר־היום, כדי להבטיח דיון על כך
בכנסת. לתמהוננו, הכירה הנשיאות בדחי־ י ן
פות ההצעה, והשבוע העלינו אותה (ואה 1 8 בעמוד הבא).
העלאת הצעתנו הכריחה את הסיעות התגזוג
ח גז״זדוגו שר נזרס־ך
גדולות לשקול את יחסן לעניין. במערך
נערך ויכוח, ונתגלה שרוב חברי־הכנסת של
סיעה זו מתנגד לשידורים המיסחריים. בין השוללים היו גם שרים חשובים, כמו שר־המשפטים.
כתוצאה
מכך החליט המערך להסכים להצעתנו, שמליאת הכנסת תדון בעניין זה. זוהי
הפעם הראשונה, במשך חמש שנים, שהכנסת הסכימה (פה אחד!) לקיים דיון במליאה בהצעה
שהוגשה רק על־ידי סיעתנו — דיון כללי שאנחנו נפתח בו.
תהיה ההחלטה הסופית שתתקבל כפי שתהיה (בוודאי יופעל לחץ חזק למען השידורים
המיסחריים, שיכניסו מיליוני ל״י לקופת הממשלה) — הפרשה הוכיחה שוב עד כמה חשובה
נוכחותה של סיעה קטנה, לוחמת, שופעת רעיונות, כדי להכריח את הגדולות לחשוב.
כל זה נעשה על רקע המזימה המתחזקת לחסל את סיעתנו ולסתום את פיה בכנסת.
השבוע התחיל המאבק הגדול על הצעות־השינוי בתקנון הכנסת, שהוגשו על־ידי ועדת־הכנסת
בהנהגת ישראל ישעיהו, האיש שניסה, בשעתו, לסתום את פי העיתונות החופשית.
הוזמנו לוועדה כדי לנמק את התנגדותנו, ונעשה זאת סעיף אחרי סעיף, פסוק אחרי פסוק.
בינתיים השתתפנו במאמץ לאחד את כל הסיעות הקטנות במלחמה נגד הקנוניה. כך קמה
חזית משותפת של סיעתנו עם אגודת ישראל, הרשימה הממלכתית, רק״ח, פא״י, המרכז
החופשי ומק״י — סיעות המייצגות 199,409 בוחרים), ,ל 18 של אזרחי ישראל.
אין ספק שהמאבק יהיה חריף, וייתכן שיהיה צורך לנקוט אמצעים קיצוניים.
בינתיים לא שקטו גם ישעיהו ושות׳ .בשבוע שעבר עשו מעשה נוסף — הם החליטו
להתעלם מסעיף של התקנון, בעניין הצבעות אי־אמון.
הדבר עצמו לא היה חשוב, אך הצורה היתה חשובה. ועדת־הכנסת החליטה שיש בתקנון
סעיף (מס׳ )122 המאפשר לה לבטל זמנית כל סעיף אחר בתקנון. כלומר: לבטל את כל
זכויות האופוזיציה והסיעות הקטנות.
הדבר נעשה על פי דרישתה המפורשת של גולדה מאיר, שהיתה מעוניינת באותו עניין.
העצה ניתנה על־ידי היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. הרוב בוועדת־הכנסת מילא את

שעירים לעזאזל דנינגראד
בבוא הידיעה על קגיעת מועד
למישפטו של סגן וולף זלמנסון
גלנינגראד, מיהר אמנון זכרוני
להגיש הצעה דחופה לסדר-היום.
נשיאות הכנסת הכירה בדחיפות,
יחד עם ארבע הצעות דומות של
חברי סיעות אחרות. אותה שעה
לא היה עדיין בטוח שזלמנסון
לא יידון למוות.
בנמקו את ההצעה, אמר חי׳כ
שלום כהן בין ה שאר:
שלוםכהן: בפעם האחרונה שהועלה

בכנסת נושא המשפטים בלנינגראד, היד,
זה בצילו הקודר של גזר־דין מוות נגד
שניים מן היהודים שהועמדו למשפט. הכנסת
נחנה אז ביטוי מלוכד לרגשי־הזעזוע
ו׳.זעקת־המחאה, שלא הצטמצמו לאזרחי
ישראל בלבד, ואף לא רק ליהודים, כי
אם הקיפו מיליונים ברחבי העולם כולו.
בינתיים בא העירעור במוסקבה, ובאה
המתקת גזר־הדין הקטלני. זאת עלינו לציין
בקורת־רוח, ואל לנו לשכוח את ה־מיפנה
הזה כאשר נמשיך לטפל בבעייתם
של יהודי ברית־המועצות.

רצון הממשלה, נגד הכנסת. הגשתי מייד הצעה רישמית: לבטל את אותו סעיף 122 כליל.
גם בעניין זה יש לצפות למאבק חריף.
וכאילו כל זה אינו מספיק, הרי יחד עם התקציב החדש הונחה על שולחן הכנסת החלטה
של ועדת־הכנסת (אותה ועדה של ישעיהו) ,לשנות כליל את הנוהל לגבי הדיון בתקציב,
שהוא הדיון החשוב ביותר בכל פרלמנט. המגמה: לצמצם עוד יותר את יכולת הסיעות
הקטנות להרים את קולן ולהתריע.
היו גם רגעים של שעשועים. כך, למשל, נלקחתי — יחד עם כל חברי ועדת־הפנים —
מבניין הכנסת לבניין הסמוך של משרד־הפנים׳ כדי לראות סרט פורנוגראפי.
לא, אינני צוחק. הציגו לנו את חוגו של סרטן, על פי ספרו המפורסם של הנרי מילר,
שהיה אסור במשך שני דורות בארצות־הברית ובבריטניה, מפני שהוא מלא תיאורי־מישגל
משעשעים.
חוץ מזה עשינו באותו שבוע, בין השאר:
׳ 9שלום כהן נימק את הצעתנו לדון בפרשת משפטושלודלףזלמנסון, והשמיע
שוב את הדרישה כי תכובד זכות־היסוד של יהודי ברית־המועצות להגר.
׳ 9מסרתי מעל הדוכן הודעה אישית, בעניין הידיעה שמסרתי לעיתונות (ושמהימנותה
אושרה בינתיים מעל לכל ספק) שנמסר לי ממקור בגוש הסובייטי שלא יוצאו לפועל גזרי-
דין מוזת כמישפטילנינגראד .
׳ 9הצעתי להחזיר לממשלה הצעת־חוק שבאה להסמיך את לישכת ; יורבי ־ הדין
להתערב בניהול הפרקטיקה של עורך־דין שנפטר, או שפרש ממיקצועו.
9בעיקבות שינוי בחוק ועדות־החקירה, דרשתי שוב שתמונה ועדת־חקירה לבדיקת
ההאשמה להזנחה בנמלי * התןןופה, ובעיקר לבדיקת ההאשמה שלי ששרי־התחבורה מסרו
לכנסת במשך שנים מידע כוזב על עניין זה. בינתיים עסק אמנון זכרוני בהכנת הצעת־חוק
פרטית בעניין זה.
׳ 9התפלמסתי עם משה דיין בקשר עם שידור כגליצה ״ ל, שנגע לפרשת קסטנר. הצבעתי
על שני פגמי־יסוד חמורים בכל מערכת השידור( :א) עריכת ״ויכוחים״ שבהם מיוצג
למעשה רק צד אחד, המקורב לממשלה, מבלי לתת כל ביטוי אמיתי לדעות הנוגדות. פשוט
אין מזמינים את נציגי הדעה ההפוכה לצוות המתווכח; (ב) אין כל אפשרות להגיב ברדיו
ובטלוויזיה על השמצות ועיוותים, בדומה למכתבים למערכות העיתונים. מה שנאמר ז,וא
סופי, ואין עליו עירעור ותגובה.
שר־הביטחון ענה על כך באחד הנאומים המוזרים ביותר ששמעתי אי־פעם מפיו (וכבר
שמעתי מפיו כמה וכמה נאומים מוזרים) .הוא דרש שאכחיש דבר שפורסם בהעולם הזה,
כאילו לא ברור עדיין מי ניצח במלחמת ששת־הימים.
י • הצעתי ליו ״י הכנסת למנות פקיד מיוחד שיק״

שיב לנאומי הח״כים ויעיר להם על • טגיאותכשפה ׳
היו״ר קיבל את ההצעה חלקית, הטיל על עורך דבי׳
הכנסת להעיר לח״כים על שגיאות תוך כדי עריכת

בהסתדרות :

ת ק צי ב מל פני דוד
גם, כהסתדרות היתה סיעתנו
פעילה השבוע. עם התכנס הוועד
הפועל לאישור תקציב המוסד,
ענה ירוחם משל לשאילתה של
נעים גלעדי על הפנסיה של עובדי
״המ שקם״ הקשישים. לאחר
מכן נאם שלום בהן על התקציב.
בין השאר אמר :
שלוםכהן: תקציב ההסתדרות לשנה
הבאה צריך להיות תקציב מלחמה. והנה,
תחת זאת מגישים לנו תקציב שיגרתי,
אפור, חסר מעוף. במקום להכיל תשובות
לאתגרים של השנה הבאה, הוא כבול לדפוסים
הקבועים שמלפני דור.
אמרתי: דרוש תקציב מלחמה, כי היה
״עלינו לשוב ולקבוע, כי העמדת יהודי
לנינגראד לדין באשמת נסיון לחטוף מטוס
ולברוח — היא קודם כל הודאת־כישלון
של המישטר בברית־המועצות.
...בידיעה של ל׳אוניטה, העיתון הקומוניסטי
האיטלקי, מובעת ההערכה כי מנהי־
!גי ברית־המועצות נמצאים עתה בתהליך
של ״בחינה מחודשת ומכאיבה״ של ה־בעייה
היהודית בכללותה. אנו יכולים לייחל
גם לעצמנו, גם ליהודי ברית־המועצות
— ולא פחות מכך לברית־המועצות עצמה
— כי המתקת גזרי־הדין היתד, ביטוי
ראשון בכיוון של שינוי היחס אל
הבעייה היהודית, ושבעקבות צעד ראשון
זה יורגשו גם מסקנות אחרות.
ברור כי בעייה זו אינה קיימת בתוך
חלל ריק. ברור שהיא קשורה גם במה
שמתרחש בזירה המרחבית הקרובה לנו,
ובהתחייבויתיה של ברית־המועצות כלפי
המדינות הערביות. ברור, כי השכנת השלום
באזורנו תקל על שליטי בריה״מ את
ההחלטה להעניק חופש־יציאה ליהודיהם.

לנו היסוד להאמין שבשנת 1971 תקדש
ההסתדרות מלחמה באויביה הגדולים, באויביו
של האדם העובד בישראל. מלחמה
בעוני; מלחמה בהתגברות המנגנון עד כדי
הינתקותו המוחלטת מבעיותיהם של המוני
העובדים; מלחמה בבוסיזם של מעמד
המנהלים המשתלט על משק ההסתדרות.
שנת 1971 היא השנה בה יהיו עתיד ההסתדרות
וגורלה מונחים על כפות המאזניים.
אם יינתן מענה לאתגר, כי או
תמשיך ההסתדרות ותתחזק. נשתמט מן
המערכה — יוכרע גורל ההסתדרות לשנים.
כי שנת 1971 תהיה גם, לפחות,
שנת ראשית ההכרעות המדיניות הגדולות
של מלחמה לשלום, והכרעות אלה יעמידו
בראש האתגרים הפנימיים של המדינה בעיות
הקיום, השכר, העבודה — כלומר
בעיות שההסתדרות קמה כדי לטפל בהן,
בעיות הקובעות את זכות־קיומה.
מאז הועידה ה־ ,11 מהלכת בבית הועד
הפועל וסביבו נבואת הרפורמה. דובר
רבות על רוח הפרצים העזה שתסלק את
העובש והשיגרה, את האפסות והכניעה, כדי
להפוך את ההסתדרות שוב למנהיגתם ול־נציגתם
של העובדים.
והנה, אנו עוברים על הצעת התקציב,
בודקים את סעיפיו, מנתחים את מיליוניו
— ונאלצים לשאול: איה רוח הפרצים? היכן
הרפורמות הגדולות, השינויים הנועזים?
מגישי התקציב אומנם לא העתיקו
את הספרות של השנה שעברה, אבל הם
הקפידו להעתיק את רוח התקציב הקודם,
שהוא עצמו לא היה אלא שמירה על רוח
תקציבים רבים רבים לפניו?
אפשר לגשת לבעיית העוני גישה סו־ציאליסטית־מעמדית,
וזאת הדרך שהיתוו
אבות ההסתדרות. אפשר גם לגשת אליה

זהו סיר שנזר? לתוכו מכל הבא ליד
״שממה צחיחה של קיטש, באנאליות ושטיפת-מוח
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי, להנמקת

11 הצעתו למניעת הפירסומת המיסחרית בטל״
| | וויזיה, שנשיאות הכנסת הכירה בדחיפותה.
אולי אכנרי: הוועד המנהל של רשות־השידוד החליט
לשדר שידורי־פירסומת בטלוויזיה. אתמול אישרה
מליאת רשות־השידור הצעה זו.
אני מציע לכנסת להתערב בדיון זה, לעכב את כל
ההחלטות ברשות־ד,שידור ולקיים בעוד מועד בירור מעמיק
של הצעה זו, ודווקא במליאת הכנסת.

בי החלטה זו -עלולה להיות לה השפעה
רבת־עוצמה על עיצוב התרבות הישראלית,
על. עיצוב נפש הדור.

לשגז גזה \2יי\ז\ז טרוויז־יה?
כבוד היושב־ראש, הייתי אחד הראשונים, ואולי הראשון,
בבית הזה, שדרש בפה מלא את הקמתה של הטלוויזיה
הישראלית.
איני מתחרט על כך. הטלוויזיה היא מכשיר של המאה
ה־ ,20 ואיננו ׳יכולים להפנות את גבנו לעידן בו אנו חיים.
אולם מותר להצטער על כך שנכנסנו לעידן הטלוויזיה

חדש: שידורי פירסומת. אני בא להזהיר את
הכנסת מפני רעיון זה.

הפיר^־גזה גזזבחזה רהיזה רנגהי
מזה שנים רבות משודרים שידורי־פירסומת במקומות
רבים בעולם, מהם ארצות גדולות ועשירות, בהם משקיעים
המפרסמים הון־עתק ביצירותיהם.

אולם יש חורן, והוא אחד בבל הארצות:
שידורי־הפירסומת מוברחים להיות גרועיב,
מוברחים לפנות לאינסטינקטים הפחות תרבותיים,
מוברחים להיות שטחיים ובנאליים.
הדבר טבוע בעצם מהותו של שידור-פירסו-
מת, בתכליתו המעשית, במטרתו של המפרסם.
באים
ואומרים: הנה יש שידורי־פירסומת ברדיו. הם לא
נוראים. התרגלנו אליהם. מה הרע בהעתקתם לטלוויזיה?
כבוד היושב־ראש, אין דמיון בין שני כלי־תקשורת אלה,
הרדיו והטלוויזיה. גם ברדיו יש לשידורים אל־ השפעה

או חלק ממנו, ברווחים -יהיה זה מסמר ב־ארון־המתים
של העיתונות הבלתי-תלוייה,
לטובת מכשיר שטיפת-המוח של הממשלה.
וכאן אנו מגיעים, כבוד היושב־ראש, אל המוקד העקרוני
של הבעייה.

יש במה שיטות של בעלות על הטלוויזיה.
בכל שיטה, טוב ורע, אור וצל.
יש טלוויזיה בבעלות פרטית, כמו בארצות־הברית. שם
חיה הטלוויזיה מן הפירסומת המיסחרית. זו משחיתה את
הציבור, מורידה את רמתו, מציפה אותו בגלי אלימות.
תמורת זאת היא מעניקה לה אי־תלות.

שטיפת-המוח המיסחרית מגינה על הציבור
מפני שטיפת־מוח פוליטית.
יש טלוויזיה בבעלות הממשלה. היא יכולה לשמש מכשיר
לשטיפת־מוח פוליטית, כמו בצרפת של דה־גול. אבל
לעומת זאת הטלוויזיה הממשלתית יכולה להרשות לעצמה
לוותר על פירסומת מיסחרית. היא יכולה להעלות את
הרמה התרבותית, להסתכן בתוכניות שהן, כביכול ,״:זעל
לראש הציבור״,

השליטה הפוליטית של הממשלה מגינה באן

נגד הפידסומת בטלוויזיה
כמעט בהיטח־הדעת, ללא הכרעה ברורה לגבי מהותה.

איש אינו יודע, ואיש לא ידע מעולם, לשם
מ ה, בעצם, קיימת הטלוויזיה שלנו, מ הו יעדה
המרכזי, מהו ציר המאמץ העיקרי.
האם תפקידה לחנך? לבדר? ללמד? להעלות את הרמה
התרבותית, או לרדת אל המכנה המשותף הנמוך ביותר?
לנהל תעמולה ממשלתית או מפלגתית? לשטוף את מוח
הציבור או לטפח מחשבה עצמאית?

בלתי־מודעת חזקה על הטעם הציבורי. אינך יכול להימנע
מלהאזין, נאלץ אתה לקלוט מילים ומנגינות, ובהכרח
מושפע הציבור, ובעיקר הדור הצעיר, מן הסיגנון החודר
לעולמו הלא־מודע מבוקר עד ערב.

אולם הטלוויזיה היא אדירה שבעתיים, היא

בהעדר מחשבה מעמיקה, ובחוסר קו מנחה,
קמה והתפתחה הטלוויזיה הישראלית באילו
מעצמה, כשהיא נסחפת אנה ואנה, מין סיר
שנזרק לתוכו מכל הבא ליד, בליל מיקרי של
חומרים ותבלינים.

בידור? מבין רבבות הסרטים הישנים המונחים במחסני
העולם, מהם אלפים בעלי רמה קולנועית אמגותית, מוקר״
נים בטלוויזיה בימי ד׳ מין מוצרי־פסולת, הנראים כאילו
נסחבו באקראי משדה־גרוטאות עתיק.
בידור מתוצרת מקומית? אם ראית תוכנית אחת, ראית
את כולן. ואין הבדל בין תוכנית חדשה לבין הקרני
חוזרת של תוכנית קודמת.
לא אומר שאין בשממה צחיחה זו של קיטש ובאנאליות,
חובבנות וחוסר־יכולת, גם נאות־מידבר. פה ושם מבצבץ
כישרון אמירי, תופסת המצלמה רגע של אמת, מזדמנת
גם מחו״ל יצירה של ממש. אך הסך־הכל הוא מדכא ומשפיל.

והנה, לתוך הנוף הזה, רוצים להכניס דבר
בצורה פראגמטית, מעשית, כפי שעושים
זאת אותם אנשי המקצוע הצעירים של
המוסד לביטוח לאומי, או בבתי־הספר לסוציולוגיה.
למרבה הצער חדלה הגישה
הראשונה להיות לוחמת, כנה, תובענית.
גרוע מזה: בשובע המנגנון היא גם מחפה
על האמת המחפירה, כדי לשכנע את עצמה
ששוב אין בישראל צורך במלחמה להצלת
מעמד שלם מחרפת העוני והרעב.
אנו אוהבים להתגאות בקביעה כי החברה
הישראלית צועדת בראש מחנה השוויוניות.
זוהי רמאות ושקר. בישראל
קיים היום פער מזעזע בין קצוות החב
נדמה
באילו המצאנו שיטה רביעית, המאחדת
בקירבה את בל המיגרעות של בל השיטות
האחרות גם יחד, ללא אף מעלה אחת.
אין לה החופש המוחלט של הטלוויזיה הפרטית, אין לה
אי־התלות של הטלוויזיה הציבורית, ועכשיו גם לא יהיה
לה החופש מן הפירסומת המיסחרית שיש לטלוויזיה
ממשלתית.

היא תהיה מכשיר של תעמולה ממשלתית,
ובו בזמן גם מכשיר לטימטום הציבור בקיטש
של פירסומת מיסחרית.

האם יש בארץ אדם אחד המרוצה מן התבשיל?
האם מישהו ישים את ידו על לבו ויאמר: זהו הדבר אשר
חפצתי בו?
הסיקור העיתונאי הוא ירוד, חסר דמיון והשראה, ולעיתים
נראה כאילו כתבים־מתחילים משחקים באחד המכשירים
המתוחכמים ביותר של עולם־התקשורת.
ויכוח מדיני? חבורה של אומרי־כן־כן מעמידים פני
מראיינים — היום את השר אלון, מחר השר דיין, מחרתיים
את השר אבן — וחזור חלילה, חם וחלילה.

לדעות שאינן מקובלות על המימסד, אין
במעט זכר בטלוויזיה. יש רשימה שחורה. יותר
מן הרדיו, יותר מן העיתונות הממוסדת,
עלולה הטלוויזיה להפוך למכשיר של שטיפת־מוח,
היוצר דעת-קהל מפוברקת, מגולגלת,
ארוזה כקופסאות.

על הציבור מפני שטיפת־המוח המיסהרית.
ויש, כמובן, הטלוויזיה בבעלות רשות ציבורית, כמו
הבי־בי־סי. היא נועדה למנוע שטיפת־מוח מיסחרית ומדינית
כאחת, להבטיח לה גם רמה תרבותית וגם אי־תלות
מדינית. מה יש לנו?

ואני שואל בכל התוקף: אם כבר נדונים אנחנו לסבול
פירסומת מיסחרית, מדוע לא נזכה גם בטלוויזיה פרטית?
מדוע לא יינתן לכל אדם להקים תחנות רדיו וטלוויזיה?

מה ההבדל כין טלוויזיה, רדיו ועיתונות?
לפי איזה הגיון מובטח חופש-העיתונות, אך
נדרם כרגל אכזרית חופש־הביטוי בבלי־תק־שורת
אלה?
הולמת על פתחי הראייה והשמיעה, היא בופה
את עצמה על הרוח, היא תחרוט דפוסים כל־יימחו
של כאנאליות מילולית וחזותית על
חיי-הנפש, היא תיצור אידיאלים ותשעכד
להם את האדם.

רדיו פרטיי טלגרזיה פר טי ת\
כל זה, לשם מה? כדי לממן את שידורי הטלוויזיה —
כאילו יכול הכסף לשמש תחליף לכישרון, כאילו שפע
של אמצעים יכול להשקות את המידבר הצחיח הזה. במי״
קרה הטוב ביותר, קוראים לשטן כדי לגרש את השדים.

ורק בקיצור נזכיר: הכסף יילקח מן העיתונות.
המוסד הזה, שאין לו תחליף כמישטר ה דמוקרטי,
יתדלדל עוד יותר. אפילו ישתפוהו,

רה. אינני מדבר על שוליים מבוטלים של
נחשלים. אני מסתמך על מימצאיו של מחקר
מטעם המוסד לביטוח לאומי, העומד
להתפרסם בעוד כשבועיים. מחקר זה מגיע
למסקנה כי /0״ 21 מתושבי ישראל חיים
בעוני מוחלט או על סף העוני.
ועוד זירה במלחמה הקוראת לנו תגר
— משק הפועלים.
אנו שומעים בלי הרף על התוכניות היפות
של שיתוף פועלים בהנהלות וברווחים.
ואם שיתוף פועלים, היכן המקום
המתאים יותר מאשר משק־העובדים עצמו?
יש בועד הפועל מדור לשיתוף פוע
דרגן
ב3טד טוער \
כבוד היושב־ראש, אני מציע לכנסת לדון בבעייה זו,
לפני שתתקבל סופית ההצעה להנהיג שידורי־פירסומת.
אפילו מי שאינו מסכים לדעותי על הטלוויזיה, ועל רמתה,
אפילו מי שאינו רואה את הסכנה הכרוכה בשידורים מי-
סחריים, צריך להסכים לדיון מעמיק — בעוד מועד.
בתום נאום זה קם סגן ראש״הממשלה יגאל
אלון, והציע לקבל את הצעת אבנרי ולערוך
במליאת הכנסת דיון כללי בנושא.
תוך כדי כך התפלמס אלון עם אבנרי, שלל
את הביקורת הקיצונית שלו על רמת הטלוויזיה,
ואף הזכיר ש״העולם הז ה״ עצמו תבע,
במיכתב לרשות השידור, שאם ינוהגו שידורים
מיסחריים — ישותף ״העולם הזה״ בזכייון זה
כמו שאר העיתונים.
הכנסת קיבלה פה אחד את הצעת אבנרי,
וקרוב לוודאי שהוויכוח ייערך תוך חודשיים.

לים בהנהלות. מדור זה ריק מתוכן. מנהלו,
יהודה יודין, כבר איים שלוש פעמים
בהתפטרות. אין לוהשפעה על הבוסים,
המנהלים את משק העובדים בשם ההסתדרות.
הם מסרבים לשתף עימו פעולה ומציעים
בגלוי לפרק את המדור. מה מבטיח
לנו התקציב החדש בנושא זה, יותר
כח, יותר דגש? או ניוונו המוחלט של
הרעיון, שהוא, דרך אגב, גם מדיניותה
המוצהרת של ההסתדרות?
בסקירתו של גזבר ההסתדרות שמענו
מספרים שבאים להוכיח כי רב חלקם של
הצעירים המצטרפים להסתדרות• עם כל

הכבוד לחבר יהושע לוי, זו הטעייה סטטיסטית.
איזה צעירים מצטרפים להסתדרות׳
בנים של חברים ותיקים המתברגים
אוטומטית לתוך שורות ההסתדרות, חיילים
המשתחררים מהצבא ומנצלים את זכות
ביטוח הבריאות ההתחלתית של קופת-
חולים: עולים חדשים הזוכים לשנת חברות
בקופת־חולים. אבל הצטרפות מתוך
הכרה, מתוך שכנוע מעמדי — איפה זה?
ישנם מחקרים פנימיים של ההסתדרות, והם
מדברים בשפה חד־משמעית: העזיבה
העיקרית היא של צעירים ושל האינטילי־גנציה.
זהו תהליך מסוכן, הרה אסון.

מ׳>ז:טבר* :מ * ל 13.11971

1הג אי מו

₪ו1יוו 1״׳י חט׳11ח
בבאישבח