גליון 1743 מתאריך 27 בינואר 1971

כל ד׳אלים גבר
בשבוע שעבר ציינתי — כפי שטענתי גם במאמרים קודמים — שבאם אנו מתכחשים לאלוהים,
הרי שאין לנו כל יסוד לדבר על ״מוסר״; אי־אפשר לחשוב בכלל במונחים של ״מותר״ או
*אסור״ במישור המוסרי, אפשר לומר רק כי החברה מרשה או אוסרת דבר־מה. אמרתי עוד
שגישה כזו ניתנת לסיכום במילים: מבחינה אובייקטיבית ״כל מעשה אפשרי הוא מותר״,
וכי עם מסקנה כזו יכולים לחיות ״רק החזקים״.
ייתכן שיש כאלו שאינם רואים כל רע במצב כזה — הם רואים את עצמם כאלו הנמנים
על מסדר ״החזקים״ .אינני יודע אם קראתם את ספריה של אן ראנד (״כמעין המתגבר״,
״הנפילים״) או את כתביו של ניטשה, אבל שני אלה מדברים על עולם אשר בו המוכשרים
וה״חזקים״ — הנפילים — מסוגלים לחיות, והם מתעלמים בכלל מן העובדה שרוב העולם
מורכב מאנשים ״חלשים״.
אני רוצה לומר כאן כי אדם אשר מוכן לנסות לחיות כך הוא אדם שחזר לג׳ונגל של כל
ד׳אלים גבר. אדם כזה הוא אדם המסתכל על אחרים כאילו נבראו למענו, והוא ינצל או ידכא
אותם כפי שהדבר ייראה מתאים לצרכיו, כמו שעשה היטלר, אשר לא פעם תירץ את מעשיו
במילים של ניטשה עצמו. באם אנחנו רוצים לנסות לחיות כך, לחזור לימי ״איש הישר
בעיניו יעשה״ ,הרי שנמצא שגם אלו הנחשבים לחזקים יישברו — אין אדם שנותר בו משהו
מצלם אנוש אשר מצפונו לא ייסר אותו על גישה אנוכית כל־כך לחיים. ואדם שהדבר לא יציק
לו הוא פסיכופאט אשר יש לחבשו בבית חולים לחולי נפש, או לכל הפחות לדאוג לכך שיקבל
טיפול פסיכיאטרי מסור.
הדבר אמור גם באם נאמר כי החברה היא זו אשר תכתיב לנו את המוסר, אשר תתיר
ותאסור עלינו מעשים: איזו חברה? הקומוניסטית? הקפיטאליסטית? חברה תיאוקראטית? יתרה
מזאת, באם אנו מקבלים את תכתיביה של החברה היום ומצפים מילדינו לעשות כמונו,
הרי שמנענו מהם כל התקדמות; בעוד אלפיים שנה ינהגו כדעת החברה היום. מאידך, באם
ילדינו אינם חייבים במוסר החברתי של היום — מדוע אהיה אני חייב בה? ומי יאסור על
החברה שלא להגביל את חופש הפרט — כפי שקרה לאורך ההיסטוריה? מי יאסור על החברה
לרדוף אותי ואותך עד דעותנו?
לא ולא. כל הפתרונות ההומניסטיים הללו מובילים כולם למבוא סתום, ואין בהם לא כדי
לענות לצרכי האדם ולא כדי לעשות צדק למתנות הנפלאות שלו.
התנ״ך מלמד אותנו כי אלוהים, הוא זה אשר על־פי עיעניו ורצונו עעלינו לחיות. המוסר
הוא דבר שנמצא מחוץ לנו, הוא מוחלט ואובייקטיבי. התנ״ך גם אומר לנו שיש לאן
להתקדם, שכן היום אין אנו חיים כפי שאנחנו צריכים לחיות, ההיפך, אנו הולכים ומתרחקים.
התנ״ך מצביע על החסר בנו, הוא מאשים אותנו, כבני־אדם וכיהודים, במרד. פרקנו את עול
ה׳ מעל עצמנו והתמסרנו למלא אחרי תאוות בשרנו. ועל זאת נאמר לנו בכתבי הקודש
כי נצטרך לתת את הדין. כל אחד מאתנו יעמוד לפני כסא־של־מעלה — גם ״החזקים״.
היאוש שאחז בדור הצעיר, הניהיליזם המתפרץ כדי להרוס את כל הנמצא בהישג יד בבלי
שתהיה לנו אלא תקודת וחלומות לשים במקומם, הם כולם תוצאה של המרד הזה. האדם, כאשר
מרד באלוהים, מרד גם נגד עצמו, ועכשיו הוא מחפש את עצמו בין שברי הזכוכית.
אך יש פתרון — החזרה בתשובה. יש דרך לחיים — אלוהים קורא לנו, כאנשים אשר נבראו
בצלמו וכיהודים אשר נבחרו כדי לחלק את ברכותינו עם עמי העולם, לשוב ולקחת על
עצמנו את רצונו למצוא בו את החיים, ולהיות שוב לבני אדם.
ישוע מנצרת בא כדי לקך וא לנו לחזור בנו, ולא שמענו לו, כפי שלא שמענו אל הנביאים.
הגיע הזמן שנתעודד, אם כן, מהשקר הזה שבו סימאו את עינינו, ונתמסר לו.
בית יעקב, לכו ונלכה באור ה׳.
ת.ד , 2234 .רנזת־נן
מכתבים ייענו

ירובעל

8£8ז£?0מ א 210 זיאססמ!

£א1^ 0 ^ 21א 1¥א 1א10א ^.0£ק 7¥א1\^£
5מסס 1ס 0א1

ך* חורף עדיין בעיצומו, אבל כבר ברצוני להפנות את
} | תשומת־ליבך — ביחוד אם את/ה הורה — לאירוע אביבי
מאוד. כודנתי לתחרות הנסיך והנסיכה.
תהיה זו השנה השלישית שבה נערכת התחרות. כבעבר, היא
תהיה פתוחה לילדים מכל מין, סוג, צבע, אופי וכישרון —
בהגבלה אחת: לא צעירים מגיל שלוש, ולא מבוגרים מבני שש.
כאשר החלטנו על עריכת התחרות הראשונה, באביב ,1969
לא היינו בטוחים כלל אם הרעיון יתפוס. ידענו רק שמן הרצוי
ליצור מיסגרת בה ניתן יהיה להשליך, ולוא רק לרגע, אחת לשנה,
זרקור על נוער המחר. מיסגרת שבה יוכלו להתמודד זה לצד
זה ילדי ישראל הראשונה, השנייה, וכל האחרות.
מבחינה זו, הצליחו התחרויות למעלה מהמשוער: דורית רידר
ודניאל ירון, המנצחים בתחרות , 1969 ועודד טובי ואפרת טל,

דני ירון ודורית רידד, הנסין־ והנסיכה לי 1969
הזוכים בתחרות , 1970 התגלו כברוכי־כישרון, הופעה, ביטחון וחן.
הם גם כללו, ביניהם, את כל רבדי הציבור בארץ. דניאל בא ממשפחת
עולים מבית־שאן. אפרת סל הגיעה מאשקלון, ועודד טובי
מבאר־שבע.

^ קצת נחת מהכיוחחים
ך* תחרויות הצליחו גם מבחינה אחרת — הקובעת: מבחינת
( | ההשתתפות. מאות ילדים נרשמו כמועמדים, קהל אלפים מילא
את האמפיתיאטרון בפארק הלאומי ברמת־גן, שם נערכו התחרויות,
נהנה מהופעותיהם של ג׳ודי ואודי, גדי יגיל, אילן ואילנית, רבקה׳לה
זוהר, הודיני הקוסם, ואחרים. המועמדים הסופיים זכו במתנות.
המנצחים — במתנות נוספות.
גם השנה תתקיים התחרות בחופשת פסח. הפעם אנו מחליפים
מקום, והיא תתקיים בהינל־התרבות בתל־אביב, ב־1ד , 11.4.בשלוש
אחר־הצהרים. לילדים — גם לאלו שעל הבמה, אך לא פחות

( 158.£.£1,ת! 111116)1נן) / 7׳5ג£א — 019651 01 158
* 3X1 0611161)1 161?61311011 6מס 165כ<116 כן 10ק -- 811116 13111601ק
-- ?351, £>1656X11 3X1)1 11111116 01
£>16-3X1X1011X106)1
111 1116 811116

x1)1 631. ? 0ס! ל\/ו 11631111 £>396: 803 11176

סאס!
-- 01165110X15 311)1 3X131^6X3 0X1 188^.81, 311)1 0X1 1116
50X1]1111165
-- 011161 1X116X6511X19 31110165.
ק11115 86311111111 1X139321X16 3/^111 86 56X11 1x66 11•1119(351 011

^8£0£1 111

^£א ג ס 05 1 0ס 811£־ 7 0 0 0

אפרת טל ועודד טובי, הנסיכה והנסיד ל־1970

^.)1)116655 :
א 7 21 0א ט 7£1£ 8 4 0 0 8 7 £ 8 ? 8 £
__?.0.80X 568, 76X1153161X1, 15X361

הצעה מיוחדת

למורים * מרצים * סטודנטים * שוחרי תנ״ר
למדו תנ״ך בכתב בביתכם

ללא תשלום
בקורסים המאורגנים מטעם,

בית־הספר הישראלי ללימוד
תנ״ד בתכתובת, ירושלים
כל קורם מכיל 40 שיעורים בכתב וניתן ללמוד אותו בעברית,
אנגלית או צרפתית.

לאלו שבקהל — תהיינה אלו שלוש שעות בידור מהנות. ונסיון
השנתיים האחרונות לימד, שגם להורים.
השבוע אנו פותחים את הרשמת המועמדים. אם יש לך בבית
איזה פירחח או פירחחית, שכל השנה מסתובבים בין הרגליים
ומוציאים את הנשמה — זוהי ההזדמנות לרוות קצת נחת מהם.
אם הם יהיו, בפסח הקרוב, בני שלוש עד שש — שלח את
תמונתם, רצוי בשחור־לבן, למערכת, ת.ד , 136 .תל־אביב, עבור
תחרות הנסיך והנסיכה. כדאי גם לציין את שמם, גילם, וכתובתם,
על גב התמונה. לנו כאן, במערכת, קשה קצת לזהות אותם
ללא זה.
מדי שבוע, עד תאריך התחרות, יתפרסמו אחדות מהתמונות ב־העולם
הזה. עם סיום ההרשמה סמוך לתאריך התחרות, יוזמנו
כל המועמדים — ללא קשר לכך אם פורסמה תמונתם בעיתון
או לאו — לזזעדת מיון, לשם ראיון אישי.
ועדה זו תקבע, מתוך כלל המועמדים, את המועמדים הסופיים.
אלו יעלו ביום התחרות על הבמה בהיכל־התרבות, ומתוכם תקבע
ועדת־השופטים את הנסיך והנסיכה ל־.1971 בהצלחה פנה
בכ תב לת.ד , 10060 .ירושלים, והשיעורים בתנ״ך ישלחו אליך

חינם

ראש מטה ה״הגנה׳׳
הוא טוראי מילואים בצה״ל
עובדה מדהימה גילה ה
שבוע
ח״ב מק״י משה סנה.
אגב פולמוס עיתונאי עם האלוף
במילואים עזר וייצמן, גילה
סנה, מי שהיה הרמ״א (ראש המטה
הארצי של ההגנה, דרגה
מקבילה לדרגת הרמטכ״ל כיום)
כי דרגתו הצבאית בצה׳׳ל היא
זו של טוראי (מיל.).
! אדם אחר המתגעגע אל
פרק בעברו הוא ראש עיריית
ירושלים טדי קולק. בין התפטרותו
מתפקידו כמנכ״ל משרד
ראש־הממשלה לבין בחירתו כ־ראש־העיר
לפני חמש שנים, קיבל
טדי קולק מישרה בחברת
אפריקה לה שקעות. כאשר נטש
עבודה זו, בעיקבות בחירתו,
הפסיד טדי הרבה בסף. סיפר
קולק השבוע :״משכורתי הצטמצמה
עד חצי, הפסדתי את
הבונוסים והפנסיה הממשלתית
לא שולמה לי יותר.״ כסף נוסף
הפסיד קולק אחרי בחירתו כ־ראש־העיר
בגלל התערבויות.
מסתבר שהוא התערב על סכומים
גדולים שלא ייבחר כראש־העיר
ובחירתו עלתה לו בכסף

§ | בספרו של הד״ר מיס*
אל בר-זוהר, הממונה, המספר
על עלילותיו של הממונה
לשעבר על שירותי הביטחון,
איסר הראל, מוקדשים שני
פרקים לפרשת מציאתו של הילד
החטוף יוסל׳ה שוחמכר, שהתגלה
והוחזר לישראל על־ידי
איסר ואנשיו. אבל הסיפורים ה־פיקאנטיים
הקשורים במיבצע זה
לא נכללו בספר. במהלך החי•

א111ו>ם

בו הרב מבט זועם והשיב לו
בקול תקיף, גם כן באידיש:
״יהודי, לך הביתה! היום תענית
אסתר!״ איסר פשוט שכח,
או לא ידע, כי אותו יום היה
יום צום. כשסיפר אחר־כך לחבריו
על כישלונו, אמרו לו :
״אתה טוב להיות מרגל אצל גרמנים,
אבל לא אצל יהודים.״

לאנגליה, כדי לשמש שם נספח
תרבותי, ערך יצחק (,איז׳ו)
רגר מסיבה בביתו שבסביון.
מי לא היה שם? כולם, כולל
סגן שר־התחבורה גד יעקבי,
רוב חברי הכנסת של גח״ל,
מנכ״ל כור אלוף (מיל ).מאיר
עמית, מנכ״ל בנק הפועלי ם
איתן אכני־יהון, העיתונאים
אורי דן וישעיהו (שייקהן
דן־פורת ועוד הרבה אחרים.
אך מסמר הערב היה ללא ספק
המיליונר הילל קוק, שהתפאר
כי המסיבה נערכה בזכותו. מדוע?
״מה זאת אומרת? אם אני
הייתי מקים את העיתון שלי,
אז לא היתה כאן היום מסיב
ה השיב קוק, שהתכונן
לפני שנה להוציא עיתון בעריכתו
של רגר.

! בכנס מסבירים שנערך
השבוע, היה גם שר האוצר,
פינחס ספיר, בין המתלוננים
כנגד העול הכבד של מס ההכנסה.
כדי להמחיש למסבירים
את מצבו הכספי הקשה, סיפר
ספיר :״הנה היום הלכתי להסתפר•
אבל לא נשאר לי כסף,
אז הייתי צריך ללוות כסף מהנהג
שלי כדי לתת לספר.״ מאזיניו
סברו ודאי כי זאת בדיחה,
שכן על ראשו של פינחס ספיר
זוהרת קרחת ללא טיפת שיער.
אז לשם מה צריך אדם כזה
ללכת להסתפר? הם לא ידעו כי
מסביב לקרחתו צומחת עטרת־שיער,
שספיר דואג לגלחה מדי
יום ביומו.

מתברר כי הציבור ה1
ישראלי
מתעניין מאוד בגורלו.
עובדה: הפינה האסטרולוגית בניצוחה
של האסטרולוגית הצעירה
טלילה סטן, בתוכנית הלילה
של שייקר, בן־פורת,
מצליחה לעניין מאזינים רבים
התופסים את כל קווי הטלפון
של מרכזיית גלי צה״ל בשעת
שידור הפינה. כדי למנוע הפרעות
בניהול התקין של התוכנית,
החליט שייקר, השבוע לזנוח
את רעיון הטלפון ולאמץ
את שיטת הגלויות הנשלחות לתחנת
השידור. הציבור המתעניין
כבר שלח מאות גלויות עם
שאלות על אופיו וגורלו.

האף של
גילדה
! כתב יומן החדשות של
הטלוויזיה, דן רסיס, יצר בשבוע
שעבר פעמיים חדשות.
הפעם הראשונה היתה כאשר
נפגשה ראש־הממשלה גולדה
מאיר עם העולה השלושה
מיליון ובני־משפחתו שעלו מרוסיה.
לפני הפגישה שאל רביב
את בני המשפחה אם יש להם

1ו י ] ל ] 11ן סוקרת מיסדר של חיילי אחד המוצבים
11 # 1 1 1בסיני. היה זה אחרי הצגה מיוחדת של
״ אמי הגנרלית״ שנערכה בסיני. גאולה ירדה מהבמה, עברה
בין החיילים ובדקה את הופעתם. בעיקבותיה צועד השחקן
צכי ירון, המשחק בהצגה בתפקיד של מפקד בכיר בצה״ל.
לוד הוצבו מחסומים שמנעו מן
העיתונאים לגשת לשגריר. דן
רביב דילג מעל המחסום והצליח
להגיע למטוס שהביא את
יארינג .״אני כתב של הטלוויזיה
הישראלית ואני רוצה לראיין
אותך,״ אמר ליארינג, שהסכים
לומר כמה מילים. כשנסע יא־רינג
מנמל־התעופה, כינס רביב
מסיבת עיתונאים זוטא וסיפר
לכתבים מה אמר לו יארינג.
! בשבוע שעבר נאם ח״כ
מנחם ב גין בפני תלמידי ה,פקולטה
למשפטים של אוניברסיטת
תל־אביב. כאשר דיבר על

השטחים, נשמעה קריאת־ביניים:
״השטחים הם לא רק שטחים,
הם גם משוחררים!״ ״כאלה קרי-
אות־ביניים אני אוהב,״ השיב
בגין לקריאה. כשדיבר בגין על
מישלוחי הנשק מארצות־הברית
לישראל, אמר :״הממשלה לא
מקבלת נשק בגלל העיניים היפות
שלה. אני ישבתי מול גולדה
מאיר במשך שלוש שנים בכנסת.
עיניים יפות, עיניים פיקחיות,
עיניים נבונות אבל
האף צעק אחד הסטודנטים
לקול צחוקם של הנוכחים.
) כמה ימים לפני נסיעתו

> לקראת הצגת הבכורה
של מחזהו מי שנכנס ליס יוצא
רטוב, סיפר המחזאי יורם
מטמור כיצד הזיקו לו ידידיו
כשרצו לעזור לו כאשר הוצג
מחזהו הראשון, מחז ה רגיל, ב־
.1956 סיפר יורם :״דידי מנד
סי עזר לי בזה: בפרמיירה הוא
עמד בפואייה וחיכה למבקר ידוע
(הד״ר חיים גמזו) ,שהיה
מקבל בימים ההם מכות מפעם
לפעם מאנשים שהיו לו איתם
חילוקי־דעות אמנותיים. רק נכנס
המבקר הזה, חש אליו דידי
ואמר לו בעדינות האופיינית לו:
,תכתוב יפה על יורם, או שה־חבר׳ה
יתפסו אותך באיזו סימ־טא
אפלה.׳ זה היה בהומור.
אבל המבקר לא הבין, הזדקף
מלוא קומתו וענה באומץ, .דידי,
אני לא מפחד!׳ וכדי להוכיח
שאינו מפחד, גמז את ההצגה.״

שרי

11ך ו 5/ך > 1בתו של כץ, בעל א חת מחנויות
הראשונות בתל״אביב,
י הפרחים
^יי/ 1
משתתפת בתחרות שזירת פרחים הנערכת השבוע במלון
״שרתון״ בתל־אביב. הפרס הראשון בתחרות הוא כרטיס נסיעה
לתחרות שזירת פרחים שתיערך בגיניאה, שם הפרס הראשון הוא
כרטיס טיס ה לשלב הסופי של התחרות שתיערך בישראל.

פוש אחר עיקבותיו של יוסל׳ה,
נכנס איסר הראל בעצמו לפעולה
המיבצעית. הוא התחפש כיהודי
דתי, עם פיאות וזקן, והלך
לבקר בביתו של אחד הרבנים
בארץ מסויימת באירופה,
בתקווה שתוך שיחה עימו יצליח
להוציא מפיו פרטים על
מקום הימצאו של יוסל׳ה. נכנס
איסר לביתו של הרב, התיישב
ליד שולחנו ושאלו באידיש :״נו,
רבי, יש משהו לאכול?״ העיף
העולם הזה 1743

מתנה בשביל ראש־הממשלה. התשובה
היתר, שלילית. אבל הבת
סיפרה כי יש לה שרשרת
עם מגן־דויד שקיבלה מחבר ברוסיה
.״אז כשנצלם, תתני את
המגן־דויד לגולדה, טוב?״ ביקש
דן. ואומנם, בשעת הצילום הגישה
הבת לגולדה את המגן־דויד,
דבר שהעלה דמעות בעיני ראש־הממשלה.
הפעם השנייה היתה
כשהגיע שליח האו״ם גונאר
יארינג לארץ. בנמל־התעופה

ה \ 1 *1 1ד ד 1״אבי הפצועים״ (שני מימין) ,היה השושבין בחתונתם טל גבה־
¥1111ח 71
^ 1 .1 111 111171111 צה״ל יעקב דדון (מימין) ,שנפצע בביר״גפגפה במלחמת״ששת*
הימים ואסתר מלכה מאשקלון. את החופה ערך הרב הצבאי הראשי שלמה גורן ואת האולם
תרם ישראל רוזנצוויג בעל ״היכל הפאר״ ,שהבטיח לזוג הצעיר :״ א ם תוך שנה י הי ה לכם ילד,
אני תורם את האולם בשביל הברית״מילה שלו.״ בני הזוג הבטיחו לעשות כמיטב יכולתם.

ת ווגוו י ו־1

חרות מתכוננת
לבחירות הבאות
השמועות והלחישות על בחירות מוקדמות, שייערכו
לפני הבחירות שנועדו בחוק לעוד שלוש שנים, ואשר
יתקיימו כנראה כאשר תגיע שעת ההכרעה בעיקבות
שיחות יארינג, מעוררות אמון בעיקר אצל עסקני
תנועת החרות.

אין ספק כי־ גם במפלגת העבודה נבר
מתכננים אפשרות של בחירות חדשות,
ובאפשרות כזו נלקחת בחשבון מועמדותו
של רבץ כשר-החוץ בממשלה הבאה. אבן
חרד לבסאו. פעילות נאמניו נגד רבין זוכה
לתמיכה מצד נאמניו של משה דיין שגם
יחסיו עם השגריר בוושינגטון גרועים ביותר
על רקע חילופי תפיסות והשקפות.
כתוצאה מכד נרתמו גם חלק מצעירי
העבודה למסע המתנהל נגד רבין.

חקירה נגד אישיות
רמת־מעלה
נגד אישיות ממלכתית רמת־מעלה מתנהלת
בסודיות חקירה בדרגים גבוהים
ביותר, כעיקבות תלונה שהוגשה נגד אותה
אישיות. התלונה מייחסת לאותה אישיות
מעשה פלילי העלול להמיט שואה על ה־קאריירה
שלו.

בתנועת החרות כבר מקימים ועדה
שתפקידה יהיה לתכנן את מערכת ה בחירות
הבאה, במיקרה שהבחירות יוקדמו
וייערכו אפילו עוד השנה.

פעולות דיכוי
נגד כרם־שלום?

מסע להמעטת דמותו
של השגריר רביו

סימנים שונים מעידים על כך שהסוכנות
היהודית ומשרד-החקלאות מתכוננים להפעיל
סנקציות חמורות ביותר נגד הקיבוץ
כרם־שלום, שחבריו הצטיינו במלחמתם
נגד ההתנחלות ברצועת-עזה ובסיני,

נגד שגריר ישראל כוואשינגטון, יצחק
רבין, מתנהלת לאחרונה חרושת שמועות
והשמצות זדוניות, שאין להם כל אחיזה
במציאות ואשר נועדו להמעיט מדמותו
של השגריר.
המסע נגד רבין מתנהל בעיקר בחוגי משרד־החוץ.
גם שר־החוץ אבא אבן וגם מנכ״ל משרדו גדעון רפאל,
נוטרים איבה לרבין ויחסיהם עימו מעורערים. אבן
אינו יכול לסלוח לרבין שכל דיווחיו מארצות־הברית
עומדים בסתירה מוחלטת לדיווחיו והערכותיו שלו
עצמו. למעשה אין רבץ רואה את עצמו כאיש משרד־החוץ
ומנהל את מגעיו העיקריים עם ראש־הממשלה
גולדה מאיר.
גדעון רפאל, שהוא הפקיד הבכיר ביותר במשרד־החוץ
נוטרל למעשה כליל בעצם הישארותו בארץ,
שכן כל מדיניות־החוץ של ישראל מנוהלת כיום בידי
שניים: השגריר רבץ ושגריר ישראל באו״ם יוסף
תקוע, הזוכים בתהילה ובפירסומת.

(ראה דו״ ח לבוחר).

אנשי הקיבוץ, הידועים כקנאים לעניין השלום, הפגינו
נגד התנחלות זו מטעמי מצפון. עתה מתכוננים לנקום
בהם על־ידי מניעת תקציבים ושרותים אחרים, המגיעים
לקיבוץ־ספר. כרם־שלום שוכן מול רפיח, בצד הישראלי
של הקו הירוק.

עורד־דיו הגיש
תביעת דיבה נגד ״הארץ״
פרשת המחלוקת על דירה בין גיגי פרם, אחיו של
שר התיקשורת לבין איש אל־על ליאו גרדנר, המעסיקה
כבר שלושה שופטים בבתי־המשפט בתל־אביב, תעסיק
בקרוב בעקיפין שופט נוסף.

כעיקבות דיווח שפורסם ביומון ״הארץ״
על הפרשה, הגיש עורך־הדין התל-אביבי

אריה לפיד תביעה על הוצאת לשון־הרע
נגד הוצאת עיתון ״הארץ״ ,נגד עורכו הראשי
גרשום שוקן, נגד עורכו האחראי
יאיר קוטלר ונגד כתב ״הארץ״ רן כיסלו.
בתביעה האזרחית תובע עורך־הדין לפיד
פיצויים בסך של 50 אלף ל״י על הוצאת
לשון־הרע.
בכתב התביעה טוען לפיד כי מקריאת הכתבה שפורסמה
בהארץ על פרשת גיגי פרס מתעורר הרושם
כי הוא, שהיה בזמנו עורך־דין חברת אזג ר והפסיק
אותה, פעל על פי יפוי־כוח בשם שני צדדים יריבים
במשפט אחד, בניגוד לאינטרסים של אחד מהם, וכן
כי השתמש ביפוי־כוח בניגוד לצו־מניעה של שופט
שאסר לפעול לפי יפוי־כוח זה.
בעיקבות פירסום אותה ידיעה פירסם הארץ, לפי
דרישת לפיד, תגובה. אולם גם התגובה הכילה, לדברי
עורך־הדין לפיד, לשון־הרע, שכן היא יוצרת רושם
שהוא חיבל תחבולות להשתמש ביפוי־כוח בדרך לא
הוגנת בעוד שהכוונה האמיתית היא לעורך־דין אחר.

תיתכן פניה
למבקר המדינה
נגד ראש־עיריית
פתח־תקווה
סערת-רוחות פרצה בפתח-תקווה לאחר
שנודע כי ראש העיר, מרדכי פיינברג,
נוטה להעניק את עבודת הכנת תוכנית
האב של העיר למשרד אדריכלות פרטי,
שבו מועסק חתנו, יהודה פאוסט.
כדי להסיר מעליו חשד ויתר ראש העיר על ראשות
הוועדה שצריכה להכריע בנדון, והטיל את המשימה
על נאמנו, מתכנן הערים יוסף שבייד, שנימנה עם
צוות מתכנני ירושלים החדשה.

אם אומנם ייבחר משרדו של החתן -
תתכן פנייה למבקר המדינה.

לחץ למיזוג
״אגד״ ו״דו״
ח״כ מרדכי עופר, העומד בראש ועדה משותפת
לאגד ולדן הדנה עתה בהגברת שיתוף הפעולה בין
שני הקואופרטיבים, ילחץ למען מיזוג החברות.
לאור תוצאות הבחירות האחרונות למוסדות אגד,
שבהן יצאה הסיעה השלטת מחוזקת, נראה שלא תהיה
מניעה לזרז את המיזוג.

אלפיים שד אדים סלחפשיס אתה שלג

כאלפיים ישראלים, גברים נשים וטף, התפתו בשבת
האחרונה להכרזתה של רשות החרמון על פתיחת עונת
הסקי, והגיעו להר הלבן. אלא שההר לא היה כל-כן
לבן. היו אמנם סימנים ברורים לשלג, על־פני מידרוני

ההחלקה — אבל לא יותר מזה. מה שלא הפריע
למחליקים: הם הרי לא עשו את כל הדרך הזאת, רק
כדי להיסוג ברגע האחרון. וכך, מצויירים במיגלשיים,
ושאר האביזרים, טיפסו במעלה המידרונים, כשהם

13895313* 1

מחפשים קטע קטן מושלג לרפואה בין הסלעים
החשופים. חסרי המיגלשיים אילתרו, התיישבו על
יריעות ניילון, והחליקו בשמיניות בין הסלעים והאבנים.
החרמון עצמו, הציץ במתנחלים בחיוך מהול בבוז.

מכתבים
אמא
של טייס

ראובן בלס,
מי אמר
זאת 7
השילוב המושלם

קריית־מוצקין

״האסון הנורא שקרה בהריגת 20 חיילים
מהצבא הציוני על־ידי מפולת שנפלה עליהם,
מחייב להחריד לבבות ולפקוח עיניים
מאילו העוורים ההולכים בחושך אחרי תעמולת
הציונים ...ויפסיקו לשלוח את
בניהם להיות נהרגים על מזבח הציו1

מי אמר זאתי
חוסיין? לא!
סאדאת? לא!
וילנר? לא!
אולי בפראבדה זה התפרסם? גם כן לא.
אמרו זאת בחורי נטורי־קרתא.
אידיוטים שכמותכם, האם לא בזכות צבא
זה שאתם כה מגנים ומשמיצים אותו אתם
יכולים לשבת לכם בשקט ולדבר שטויות?
האם אתם כולכם ביחד שווים חייל אחד
שנפל?
הייתי מוכן לתת אתכם לערבים במיסג־רת
של הסכם שלום ולא לקבל תמורתכם
כל תמורה. הייתי אף מוכן לשלם עבור
זה שיקחו אח האשפה הזאת מכאן.

יעקב טימכרג,

פרסום ר־ר יעקבסזן

אני נשבע בנקיטת חפץ כי כל הכתוב
בזה אמת לאמיתה:
בוקר. מוקד המשיכה . :קיוסק העיתונים.
מחוגי השעון מלקים. התקהלות מואצת.
עיניים מוצלות מכסות את הכותרות בבת-
אחת. הקיוסקאי מושיט לכל לקוח את עיתונו.
פוסק את פסוקו :״תהיה עוד מלחמה.״
אשד, בגיל העמידה, בת העליה החדשה,
חנונת היושר, משיבה :״לא. הבן שלי לא
רוצה. הוא טייס.״

תל-אביב
תחרות הצילומים
את התמונה המצורפת צילמתי ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב. לדעתי היא מאוד מעניינת
וכדאי לשתף אותה בתחרות הצילומים
שלכם.
בתמונה רואים שני כושים עם כיפות ל

קולד חלב נפלא. בקפהנמס מובחר

בטבלת שוקולד אחת

תמונת השבוע
ראשם. לא כיפות של בני־עקיבא, כמובן.
אלו הן כיפות צמודות משיער, המהוות
תספורת מיוחדת.

מכבית אלדד,
!; טעם מר
בפה

תל-אביב

כל ההתחמקויות שהפעילה הממשלה עד
שנכנסנו לשיחות יארינג, משאירות טעם
מר בפה.
יש לחשוש כי הממשלה חזרת לשיחות
במטרה לחבל בהן מבפנים ולחדש את המלחמה.

אתפלא אם יום אחד תכריז גולדה
מאיר על חיילי צה״ל :״הם נלחמים כדי
למות בעד השלום.״

משה כהן,

לעידנות ליד ההגה
ליעילות בעבודה
ולאורחים בבית.

שמיניסט שאיכפת לו, רמת־גן
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1743

מכתבים
(המשך מעמוד )5

! החיים והמוות
כיד הלשון!
בראיון שהעניק שר המשטרה שלמר, הילל
להארץ, הוא ניסה לבטל את כתבות הזעם
שהופיעו בהעולם הזוז ( 1735ו־ 740ז) על
מותו של הילד דני חזן, בזמן שהיה נתון
להשגחת שרות בתי־הסוהר.
השר הנכבד נכשל לחלוטין. למיקרא דבריו
התברר לי שאתם צדקתם וכל נסיונות
ההתחמקות של השר הם עורבא־פרח.
איך מעז השר לומר :״בביקור שערך לו
למחרת היום (ב־ 4בנובמבר) ,ציין הרופא:

סגל
,דלקת בריאה, מקבל זריקות וכן טיפול לחיזוק.׳
ב־ 5בנובמבר התקיים המשפט והנער
נדון לשנה וחצי מאסר בפועל.״
אני הייתי רוצה לראות את השר עומד
לפני שופט עם דלקת בריאה!
על זה נאמר :״החיים והמוות ביד הלשון!״

כרכה
סגל,

אם לשני ילדים, רמת־גן

התגגשות
עם הטבע
מעשה בגביר מבאר־שבע,
שייצרו התנגש עם הטבע.
הוא חזה בשיער
ואמר :״נהדר!״
ונהנה כפליים ועוד רבע.

מיכאל באר־שוב,
טורונ טו,

ארצווז־הברית

! גיוס כנות
דתיות לצכא

פרסום ד״ד •עקבסו!

ברצוני למחות מעל דפי עיתונכם על דבר
שלדעתי הוא עוול ואי־צדק משווע: החוק
על אי־גיוסן של בנות דתיות לצבא.
במצב שבו אנו נתונים, בחורים רבים
נהרגים ונפצעים. כל הנוער נותן את מיטב
צור שנותיו לצבא (נערים ונערות) ,אנשים נקראים
ללא הרף למילואים, הרי שאי־גיוסן של
בנות אלה לצבא מהחשש שמא חס וחלילה
תתקלקלנה מידותיהן (וזה על סמך נסיוני,
כלל לא נכון) הוא עוול ללא הצדקה.
אי־גיוסן של בנות אלה הוא גם קיפוח
שאין גדול ממנו בין שני סוגי ציבור: הציבור
הדתי והציבור החילוני.
ברצוני להוסיף הצעה נוספת: במידה וייווצר
עודף בבנות על־ידי גיוסן של כל
הבנות, אפשר לחייב אותן לתת חודש למען
המדינה (כשם שנותנות הבנות החילוניות)
בכל תפקיד שהוא — דבר שיחסוך כסף רב
למדינה.

מלכה צור,

ק ריי ת־ ח״ ם

(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1743

1111111
? והי ביקורת טלוויזיה.

היא נוגעת

| לבת־צחוק.

כת־צחוקו של משה דיין.
פעם ישבתי בבניין הטלוויזיה הפינית,
ליד הלסינקי. מארחי הואילו בטובם להציג
בפני תוכנית־טלוויזיה שהוקלטה בישראל,
ושבה היד, לי הכבוד להופיע בצד שר־הביטחון,
בבחינת סיטרא אחרא.

ברגע מבוייב הבחנתי בכד שידידי הסיניים
ממש קפאו במקומותיהם. משה דיין דיבר על
המלחמה הבאה. ותוך כדי נד חייף חיוף
שובב ומלבב.
בתום הקרנה עמדתי באש צולבת של מארחי. השתדלתי
לשכנע אותם כי בת־צחוקו המפורסמת של משה דיין אינה
בת־צחוק כלל, אלא מין הבעה קבועה וסטנדרטית, המתלבשת
על פניו אוטומטית כאשר מכוונת לעברו מצלמה. מבין
מאות אלפי תצלומיו של דיין, קשה מאוד למצוא אחד
שבו נעדר חיוך מיקצועי זה.

חוששני שמארחי לא שוכנעו לגמרי. בזב־רונב
נשאר חרות שבישראל יש שר־־ביטחון
המחייך בעליזות כשהוא חושב על המלחמה
הכאה.

מוכנים לירות לתוך הקהל, אשר מתוכו השליך מישהו
רימון־יד. כי בקהל יש נשים וילדים, וגם גברים חפים־
מפשע.
ל כן הובא מישמר־הגבול לעזה.

מפני שחיילי צה״ל מסויימים לא רצו לבצע
מעשים מסויימים, ומישמר־הגבול מובן לעשות
את הבל .
כי מישמר־הגבול מורכב מאנשים מסוג אחר. אלה הם,
למעשה — חיילים שכירים, מיקצוענים. רבים מהם הם
בני מיעוטים, דרוזים וצ׳רקסים, שבוודאי אין להם עניין
מייוחד במטרת המלחמה.
עצם קיומה של יחידה כזאת מעלה שאלה מוסרית —
מפני שהוא נוגד ניגוד מוחלט את המוסר שהוליד את

מה קורה כרחובות, שפועלים חפיפ-מפשע
פוחדים לצאת מפתח בתיהם ץ מי ישנו שם,
ברחוב? ממה הם פוחדים?

וכאן המקום להגיד מילה על הראיונות של
הטלוויזיה הישראלית. המראיין אינו שואל.
אינו חוקר. אינו מצביע על סתירות. אינו
לוחץ. אינו מפרט האשמות. אינו עושה דבר,
חוץ מרושם טוב.

בהקשר זה באה בת־צחוקו של משה דיין, אותה בת־צחוק
שהקפיאה את מארחי בהלסינקי.

קשה לי לתאר דוגמה נפסדת יותר של
פחדנות מבישה מצד אישיות ציבורית, מאשר
להתראיין על־ידי ״סוסו״ כזה, כמקום להתייצב
כגבר מדל עיתונאים של כשר ודם, המוכנים
להאשים, לחקור ולברר את האמת.

הפעם היא הקפיאה אותי.
דיין אמר ש״כימעט כל האנשים שנורו בעזה הם
מחבלים.״

מילה נוראה: כימעט .
כמה, אדוני שר־הביטחון? כמה נפצעו ונהרגו בגלל
פתיחת־אש ללא אבחנה? בכמה מן המיקרים האלה היה
מעורב מישמר־הגבול?

בייחוד כאשר הנושא הוא עניין בעל משמעות מוסרית
ומדינית כה עמוקה כמו התנהגות מישמר־הגבול בעזה.

בעיקבות דיווחם של העיתונאים האלה הועלו האשמות
מסויימות בכנסת, על־ידי חבר־כנסת שגם הוא, במיקרה,
עיתונאי מיקצועי (ראה דו״ח לבוחר) .גם עימו לא היה
לשר־הביטחון חשק להתמודד בטלוויזיה.

תחת זאת ענה לשאלות סתמיות, שנשמעו
כאילו הוכנו על-ידי דיין עצמו והוכנסו לפיו
של ״סוסו״ באמצעות דיבור־מתוך־הבטן.
לא נותר לי, איפוא, אלא לערוך את הוויכוח כאן, בצורה
חד־צדדית.

ר דיין נתבקש להגיב על ההאשמה (לא, זאת לא
בדיחה!) שמתנהגים בעזה ביד רכה מדי.

שאלה מוזמנת ונחמדה. היא נתנה לדיין
את האפשרות לתקוף את הדורשים מדיניות
של יד קשה בעזה.
הוא, דיין, אינו מוכן לכך.
בין המלחמה בפידאיון, שאותם
כשהם מנסים לברוח, ובין
שלא עברה שום עבירה ולא

האם הועמד מישהו לדין על כך? האם
התנהלה חקירה בכל מיקרה? מה היו המסקנות,
אדוני השר? מה עשית אתה בדי
לשים מייד קץ לכף?

היה מעניין לראות את משה דיין עונה לשאלותיהם
של עיתונאים אלה בטלוויזיה.

הנקראים

צה״ל, מוסר של חיילים־מגוייסים, בני־העם,
להגן על העם מתוך הזדהות עם ערכי העם.
לא במיקרה היה זה מישמר־הגבול שביצע את מעשה
כפר־קאסם.

אני סכור שיש לחסל את מישמר-הגבול,
ולפחות להעכירו לצה״ל. עם בל ההערכה לאנשים
המסכנים את חייהם בשרות, העוסקים
במלאכה קשה והמגלים אומץ־לב אישי רב -
אין מקום לחיל שביר כמדינת-ישראל.

** י שהחליט להעביר לעזה את היחידה הזאת
ידע על כן, למה הוא מעביר אותה לשם: כדי לעשות
את המלאכה שאנשי צה״ל לא רצו לבצעה.

איזו מלאכה?
להילחם בפידאיון? כפי שאמר דיין עצמו, עוסק בכך
צה״ל כל הזמן. מבחינה זו לא השתנה דבר.
מהי, אם כן, אותה ״מדיניות של יד חזקה״?

הוא דורש להבחין בבירור
יש לעצור ושבהם יש לירות
דיכוי האוכלוסיה האזרחית,
ביצעה שום פשע.

זוהי מדיניות המכוונת נגד האובלוסיה.
מטרתה הגלוייה להעניש את האובלוסיה כדרכים
שונות עד כדי בך, שהיא תשתף
פעולה נגד הפידאיון.

אולם ההאשמות שהועלו השבוע בציבור ובכנסת היו
הזקא הפוכות — שהאבחנה הזאת בוטלה, וכי
הובאה לעזה יחידה של מישמר־הגבול דווקא כדי להטיל
את מוראה על האוכלוסיה האזרחית החפה־מפשע.

אמנם, כל שילטון כיבוש ניסה זאת, וכל שילטון כיבוש
נכשל בכך. עשרות דוגמות מוכיחות בעליל כי התוצאה היא
תמיד הפוכה — יצירת ריגשי שינאה ונקם הדוחפים את
האוכלוסיה כולה, ובמיוחד הנוער כולו, לזרועות המחתרת.
אבל כך הוחלט. מהו הביצוע?

יפה. ממש נחמד.

מה יש לד להגיד על כך. אדוני שר־הביטחון?

ר״הביטחון אמר (בחיפה, לא בטלוויזיה) שחיילי
צר,״ל אינם ממלאים פקודה ״לירות לעבר מקורות
הירי״ .במילים אחרות: החיילים, שהם בשר מבשרנו, אינם

כך היה שואל מראיין. אבל, כאמור, לא היה מראיין.
היה רק סוסו תורני.

ן* עזה נורו אנשים. כל מיני אנשים.
מראיין אמיתי היה שואל :״האם זה נכון, אדוני שר־הביטחון,
כי מנהלי בית־החולים שיפעה בעזה קיבלו הוראה
שלא למסור שום מידע על מיספר הפצועים, ועל גיל
הפצועים? מדוע ניתנה הוראה כזאת? מדוע אסור להם
לגלות כי נפצעים ילדים? מדוע שיקר הרדיו באמרו שנפצעה,
אשד, צעירה׳ ,כשהאמת היתד, שנפצעה ילדה קטנה?״

לבני ארויו היו ילדים. הלב בוכה על גורלם.
איני רוצה שיהיו ״ילדי ארויו״ גם בצד השני.
איני רוצה שהלוחמים הפועלים כשמי יתנהגו
כמו פידאיון בעזה. מדינת ישראל אינה
כנופייה, ואיננו רוצים להילחם בשיטות של
כנופייה.

כל ראיון כזה דומה לתוכנית סמי וסוסו, כשהמראיין
ממלא את תפקיד סוסו. הוא מתנהג כבובה, המסובבת את
הראש אנה ואנה, והמדברת בקול היוצא מבטן המפעיל.

רק פעם אחת התחלקה לו הלשון.
הוא הזכיר שהפועלים מעזה אינם רוצים לנסוע לעבודה.
מדוע? אמר דיין: הם העדיפו להישאר בבית, ולא ללכת
ברחוב.
מדוע, מר דיין?

ך* שבוע ראיתי בת־צחוק זו שוב, ובהקשר דומה.
| | הטלוויזיה ריאיינה את דיין בתוכנית ״השבוע״ על
המתרחש בעזה. הראיון בא בתגובה על ההאשמות שהועלו
בכנסת — כפי שהקפיד חיים יבין לציין בפתח הדברים.

י • האשמות הועלו על־ידי אנשים חיים — ואילו
{ 1היה משה דיין בעל אומץ־לב מוסרי (להבדיל מאומץ־
לב גופני) ,היה מתוזכח עימם, ולא עם סוסו תורני.
עיתונאים מיקצועיים, המייצגים את העיתונות הזרה, ראו
דברים מסויימים במו עיניהם, אחרי שהצליחו להסתנן
לתוך העיר ברגע שעין האח הגדול לא היתה פקוחה.

של עוברי־אורח, של הצלפה בשוטים
ארוכות ללא שום סיבה, להתעללות בילד.
דיין פשוט התעלם מכך.

והפעלת

אלות

משה דיין היתמם. היה קל לו להיתמם, בי
״סוסו״ לא לחץ עליו.
עוצר,

חיפושים,

מעצרים,

דיין דיבר על ״הטלת
הגליות
אבל ההאשמות לא נגעו לכך. הן נגעו להכאה סיטונית

** שה דיין הודה, לפחות, שאין בשיטות אלה ״תרופה״.
מהי, אם כן, התרופה?
לדבריו, התרופה היא פתרון לטוזח ארוך.

מהו?
דיין לא הסתיר זאת, ותוך כדי כך הוציא את המרצע
מן השק.

הפתרון הוא, לצרף את הרצועה למדינת
ישראל, במו מיזרח־ירושלים. דיין השתמש
אפילו במילה המפורשת :״ סיפוח ״ .
•מי שרואה ככד תרופה, בוודאי מאמין שהסרטן
הוא תרופה לכן־אדם, והטורפדו תרופה
לאוניה.
דיין דרש את סיפוח הרצועה עוד למחרת המלחמה.
לשם ביצוע המשימה, ננקטה במשך תקופה ארוכה מדיניות
של הרעבת הרצועה — עד שהטרור במקום הגיע לממדים
מסוכנים. אז שונתה המדיניות, ונעשה משהו להקלת המצוקה
הכלכלית שם. אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

מי שמכריז ביום על סיפוח הרצועה כעל
תרופה -עושה כפיו מה שמישמר־הגכול
עושה בידיו. הוא עוזר לפידאיון להופיע בעיני
אנשי־עזה בלוחמי-שיחרור.
מי שרוצה לשים קץ לטרור, חייב לבוא ולומר לאנשי־עזה:
בבוא השלום, תינתן לכם הזכות להחליט בעצמכם
מה יהיה גורלכם — לחזור למצריים, להצטרף לישראל,
להסתפח לירדן או למדינה פלסטינית. לכן, עד אז, כל
שפיכת־הדמים היא מיותרת וחסרת־תכלית.
משה דיין אינו מוכן לכך. לכן הוא נושא באחריות
לכל המתרחש כיום בעזה — במישור העליון של קביעת
המדיניות, ובמישור התחתון של בחירת שיטות מישמר־הגבול.

זוהי
אחריות נוראה, ושום כת-צחוק שובבה
לא תמחוק אותה.

ימלל

מכתבים
(המשך מעמוד )6

ויכוחו לא אוכל שלא להיות משוחדת כשאקרא
גם פנינים אחרות משלו, בידיעו ת
אח רונות או במקום אחר.
אין צורך לפרט לאיזה כיוון.

; מוקדש
לד׳׳ר יארינג

בראון׳לן אסטי:
מכונת הגילוח
הפועלת
על סוללות, בשיטת הסיקסטנט הידועה-
המאפשרת לך גילוח חלק, נקי, מושלם של ״בראון סיקסטאנט״ .״קאסט״,
בעלת רשתית הגילוח המפורסמת ומערכת סיקסטאנט מיוחדת לקיצוץ
שיער ארוך-המיועדת לשפמים, פיאות ושערות ארוכות בודדות.
סוללות רגילות שהחלפתן מתבצעת כהרף־עין. ה״קאסט״ חזקה ועומדת
בזעזועים וחבטות: תשמש אותך בנאמנות בצבא, בקמסינג ובטיולים
ארוכים. להשיג בחנויות המובחרות למכשירי חשמל.

היבואנים והמפיצים הבלעדיים :
ציוד הנדסי דל־תה בע״מ,
רח׳ אבן גבירול ,74 תל־אביב, טל .269184 :

שלושים מיליארד מים מתוקים זורמים
בשנה רגילה מהנילוס לים. מכמות מים
כזו אפשר לייצר מזון שיספיק לכל אזרחי
המרחב שלנו וגם עודף רב לאחרים.
אני מציין דברים אלה למען דעת באיזו
שלמות שכלית עומדים כל מנהיגי המרחב.
במה הם עוסקים ומה הם עושים ועם מי
יש לך דין ודברים.

מאיר כלומכרג,
18 נגד סרטי פירסומת
בטלוויזיה

רא שון־לציון

לא די שחלק גדול מתוכניות הטלוויזיה
משעממות — באים בעלי הצעות־החלטות
עם ״יידע רב״ — לסתום את המסך הקטן
במודעות פירסומת מסחריות, העלולות לגרום
לאנדרלמוסיה.
הצופים קנו במיטב כספם טלוויזיות, כדי
להנות מתוכניות אמנותיות ולא להזין עיניהם
בסרטי סירסומת. האם בשביל זה חייב
הציבור לשלם דמי־אגרהי

כן־ציון כר־גיל,

תל־אביב

׳! עוד מחדל של
משרד התיקשורת

נאוה גפן,

נווה־נזגן
תודעה הכרתית
תיירים ועולים חדשים הבאים מארצות
מתקדמות בעלות תודעה חברתית גבוהה ונימוסים
טובים, יודעים לתאר את הישראלי
הממוצע שנפגשו עימו, כחסר קורטוב של
יוזמה לידידות, נרתע מליצור קשרים חדשים,
גם כשזה מחייב אותו, חסר אדיבות
ושמרני.
לכן נשאלת השאלה: מדוע העולם הזה
לא מקדיש מדור קטן ליצירת קשרי ידידות
בין אנש־ם בעלי מכנים משותפים ולאו
דווקא בינו לבינה.
בהקשר לכך אבקשכם לפרסם את בקשתי

מעוניין בידיד צעיר, אינטליגנטי ואיש־שיחה
מעניין, הקרוב לנושא הציור, או
צימחוני.
גדידוד, רחוב פדויים , 15 תל־אביב

ו תמיר לא
״סוחב״ רעיונות

לאחרונה הותקן בתוך חנות ירקות
(רחוב מורים ,60 חיפה) טלפון ציבורי.
בגלל מיקומו המיוחד אפשר להשתמש בו
רק שמונה שעות ביממה במקום 24 שעות
ביממה כבכל טלפון ציבורי נורמלי.

בהעולם הזה 1740 במדור קורא יקר,
פורסם כי ״בשבוע שעבר ראינו את אחד
הנסיונות הנועזים ביותר, לסחוב׳ רעיון
שלנו במשיכת יד, ולעשות ממנו הון פוליטי.״
המדובר בעיתון הארץ מיום 28.12.70

הגיע לארבע. בפעם הרביעית התנגשתי
עם אחד התלמידים ורבתי איחו. אז
הוא כינה אותי ״ערבי ממש נפגעתי.
לא יכולתי לשלוט בעצבים שלי והתכוונתי
להכות אותו. אז במיקרה בא
אני תלמיד השנה השלישית בבית־המדריך
ותפס אותי. ניגשתי לבירור עם
ספר כדורי. אני מבני המיעוטים (מוסמנהל
המוסד מר יעקב
למי) שחי בחברת נוער
אורי, שענה לי בצורה
יהודי.
גסה ביותר :״אם יגיד
״ערבי מלוכלן־!״ כשלך
עוד פעם, ערבי מאני
שומע מילה זאת מלוכלך׳
,תגיד בחזרה
פי נער יהודי, זה ממש
,יהודי מלוכלך׳ או יתנוגע
לי ללב. אני ממש
כן שחודש ימים לא ררותח,
אבל אינני רשאי
אה אותך מתקלח אז
להרביץ לו כי אז יסלכינה
אותך, ערבי מלוכקו
אותי מבית־הספר.
לך׳?״ דבר זה הרגיז
בשנה שעברה שמעתי
אותי עוד יותר.
את המילה לראשונה מפי
תלמיד יותר נמוך
אבל חברי כיתתי (יהוממני
בייתה. אני לא
דים) לא שתקו על זה
יכול להרביץ לו, לכן
וכעת הם מבררים את
אחד מחברי (יהודי) ניהעניין
ומחזיקים אותי
גש להרביץ לו.
פה ולא נותנים לי לנערי״סייד
פעם
שנייה ששמעתי
סוע. אשמח מאד אם
את המילה הזאת, ניגשתפרסמו
מכתב זה כי
אני מעוניין שהעולם יביט על כדורי ותי
למדריך והסברתי לו את העניין. היכיר
אותו כפי שהוא באמת,
מדריך העלים עין, הצליח להתחמק מזה.
ועוד פעם שמעתי את זה, עד שהמספר
אחמד עלי־סייד, בי״ם כדורי

ליכלוך!

אם נאשים את שר־התיקשורת במחדל זה,
תמיד ימצא לעצמו אליבי שהיה עסוק באחד
המשרדים האחרים השייייכים לו: משרד
התחבורה, משרד השטחים ׳,משרד הפיר־סומת
העצמית.

מיכאל שאודר,
י דעות קדומות/
וידוי

חיפ ה

בדיוק ביום בו שודרה בטלוויזיה התכנית
בו מ רנג — ויכוח על הפורנוגרפיה ובהשתתפותו
(בין היתר) של מר בן־עמי פיינ־גולד
— נזדמן לי לקרוא את רשימתו של
דן בן־אמוץ בעיתונכם והערותיו למר הנזכר
(העולם הזה .) 1739
אישית אינני מתלהבת מן העניין שבו
דן דן (כמות שפיכת ה״פוס״ בגלי־צה״ל),
אבל אישיותו הסימפטית של דן בן־אמוץ
וסיגנונו הכן והמשכנע, המוכר לי עוד
מקודם — גורמים לי שאהיה מסוגלת להבין
גם את דעתו המנוגדת לשלי. לא
ידעתי איך להתייחם להערותיו האחרונות
ביחס למר פיינגולד עד שחזיתי בו בטלוויזיה
בוויכוחעל הפורנוגרפיה.
בלי קשר לדעתי בנושא הנידון, אני
מוכרחה לומר שנוכח הלך מחשבתו וצורת

בדבר רעיון שהעלה, כביכול, ח״כ תמיר
להמיר שטחים ביהודים, כדרך לפ-תרון
בעיית יהודי רוסיה.
אתם קובעים כי ח״כ תמיר ״נבהל, שיגר
מכתב להארץ, הכחיש בכלל את הדברים.״
וזאת, לדבריכם, לאחר ביקורת חריפה עליהם
מפי ח״כ מנחם בגין.
כדי להעמיד עובדות על דיוקן ברצוני
להעיר:
.1בין אם הועלו רעיונות בדבר החל-
פת יהודי רוסיה בשטחי ארץ־ישראל על־ידי
ח״כ אורי אבנרי ובין אם לאו, ח״כ שמואל
תמיר לא הציע מעולם רעיון כזה, ולא
מסר אותו לעיתונאי כלשהו.
.2ח״כ שמואל תמיר שלח מכתב הכחשה
להארץ מייד בעיקבות פירסום הידיעה,
למעלה מיום שלם לפני הדיון בכנסת, ולפני
שהושמעו דבריו של ח״כ בגין בנושא.
נ. חפץ, מזכירו ת סיעת
המרכז ה חופ שי בכנסת, ירושלים

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למבתכיחם.
העולם הזה 1743

,טיפול שורש

שודרב שי דו דשדאד2 5 .1 7 1 ,

אמוץ מראיין
אני (בנימוס) :גברתי ראש־הממשלה,
האם הזדמן לך במיקרה להאזין לתוכנית
הראשונה של ״טיפול שורש״ י
גולדה (בהיסוס) :כ ן
אני: התוכנית מצאה חן בעיניך?
גו לדה (בכנות) :במידה רבה.
אני (בערמומיות) :את לא חושבת ש־חברי־כנסת
ושרי־ממשלה אחדים נפגעו ממנה?
גולדה
(בזהירות) :קשה לי להניח.
אני (טופח על שכמה) :אני שמח מאד
לשמוע את זה. ממשלה ששריה נתברכו
לקבל בבחוש־הומור,
ממשלה היודעת
רוח טובה ביקורת, גם אם זו עוקצנית
וחריפה לפעמים, ממשלה כזו תחזיק מעמד
שנים רבות מאד.
גולדה (בערגה) :הלוואי.
אני: אני בטוח. עצם העובדה שאת מוכנה
להתראיין על י די...
גולדה (מתערבת) :לא מתוך חדווה.
אני נו, ברור. אבל זה בכל זאת מוכיח
שיש בך רוח ספורטיבית, שאת לא מזלזלת
בקטנות, שאת תמיד מוכנה לשמוע
הערות, גם אם את לא מקבלת אותן בכלל
— אני מוכרח להודות, הגברת מאיר,
שאת אשד, גדולה.
גולדה (מודה) :זה נכון.
אני (מופתע) :אני מופתע שאת מסכימה
אתי. תמיד חשבתי, ואולי אני טועה, אבל
תמיד היה לי רושם שקיימים הבדלים
יסודיים בין ההשקפות שלנו.
גולדה (בחיוך מקסים) :אני לגמרי לא
משוכנעת כל־כך שיש הבדלים יסודיים.
אני (בספקנות) :באמת? נאמר לי שבהז־דמנויות
שונות הזכרת את שמי ברשימת
המסיתים, המדיחים, ואויבי המדינה.
גולדה (מופתעת) :אני מוכרחה להגיד
שזה חדש בשבילי.
אני (מסכסך) :אני לא רוצה לנקוב בשמות,
אבל אנשים קרובים מאד אליך, חב־רי־כנסת
ולפחות שני שרים, מסרו לי שבמו
אוזניהם שמעו אותך מדברת עלי בבוז
ומכנה אותי ״בדרן ממוסחר ועוכר ישראל״
.איך את מסבירה את זה? איזה עניין

גולדה (עדיין המומה) :זה זיעזע אותי
עד עומק הנפש.
אני (בביטול אלגנטי) :שידברו! אל תקחי
את זה ללב. תמיד ימצא מי שינסה לסכסך
בינינו. אבל זה לא יעזור להם.
גולדה (חוזרת על עצמה) :זה דבר כ״כ
מזעזע שאינני יכולה להבין זאת.
אני (בפיוס) :די, לא חשוב. נשכח מזה.
אני כבר שכחתי( .בנימוס) אני מבקש סליחה
שבכלל העליתי את הנושא הזה. לא התכוונתי
לצער אותך, גברתי ראש־הממשלה.
באמת שלא. שידברו כמה שהם רוצים.
העיקר שאנחנו יודעים את האמת!
גולדה (בהקלה רבה) :נכון.

אני ! :ענ 11;, 331 ינ?16 8!>1נ1
! 8ת!< £11-6 ?3.11 בוסע זוזסא
ככה צריך לקבל את זה. בקלות! ועכשיו
אולי נעבור לנושאים פוליטיים( .בהתחנחנות)
אני יודע שזה לא כל־כך מתאים לאווירה
הנעימה שנוצרה, אבל מה אפשר לעשות?
גולדה (ביאוש) :אין ברירה.
אני: נכון מאד( .בדרמטיות) נגזר עלינו

לשוחח על פוליטיקה( .בדרך אגב, כביכול)
אגב, המשרד שלך יפה מאד. מסודר בטוב־טעם.
טוב־טעם באמת! מי תיכנן לך את
המשרד, אבא אבן?
גולדה (בגאווה) :גם תקוע!
אני: מה את אומרת? עבודה יפה מאד!
תקוע זה — הדווה! לא ידעתי. יופי! באמת
יפה. טוב. לענין( :בחצי קול) בינינו לבין
עצמנו, הגברת מאיר, האם את שמחה שחזרנו
לשיחות יארינג?
גולדה (בדאגה) :יש בעיות( .מדליקה
סיגריה חדשה).

יכול להיות להם כדי להפיץ שקרים כאלה?
גולדה
(מזועזעת) :זה דבר כ״כ מזעזע
שאני אינני יכולה להבין זאת.
אני (בה שתתפות) :זה באמת לא נעים.
קשה לי להאמין שאת תגידי עלי דברים
כאלה. מה פתאום? (באינטימיות) את הרי
יודעת שאני נמנה על מעריציך ותומכיך
הנלהבים ביותר.
גולדה (בחשש) :כ ן
אני (מחליף נושא) :טוב, נעזוב את זה.
אחרי שניקינו את השולחן מהזוהמה הזו
של רכילות שפלה ולזות־שפתיים מרושעת
— זה באמת מרגיז! — אולי ניגש לעצם
הראיון( .בדאגה) הגברת מאיר, את מעשנת
יותר מדי. רק ברגע זה כיבית את הסיגריה•

אני
(בהבנה) :אני מתאר לעצמי. זה
עניין מסוכן מאד. מה יקרה באמת אם
המצרים חם וחלילה יסכימו פתאום לחתום
על הסכם־שלום ושלום של ממש, שלום
בר־קיימא?
גולדה (מתוודה) :בזה אני רואה סכנה
גדולה.
א ני (בהסכמה) :ודאי, הם הרי לא נורמליים,
המצרים האלה. הם מסוגלים לכל.
פתאום שלום וכל הכבישים שסללנו בסיני,
כל הביצורים והמעוזים שהקמנו, המידבר
הזה שהפכנו אותו לגן־פורח — הכל יורד
לטמיון. וכל אמצעי הלוחמה המודרנית שפיתחנו,
ושעוד לא הספקנו אפילו לנסות
אותם בתנאי שדה, המכשירים האלקטרוניים,
הטילים, הפאנטומים החדשים שעוד לא
הספיקו לעבוד, והביליונים שכל זה עלה —
הכל לשוזא! (בדאגה עמוקה) מה יהיה אם
הם יציעו לנו שלום?
גולדה (בגילוי לב) :לא מאמינה בזה.
אני: גם אני לא, אבל בכל זאת אסור
להוציא צעד כזה מכלל אפשרות. מה עושה
הממשלה כדי למנוע או לפחות להרחיק את
סכנת השלום?
גולדה (בהרמת ידיים) :לזה דרושים
עצבים חזקים, כוחות נפש רבים.
אני (בחנופה) :ודאי. אני מתאר לעצמי.
פתאום שלום — יה אללה!

גולדה

(מחווירה) :זה הדבר המסוכן ב
יותר

אני: נכון מאד( .בפחד) עצם המחשבה
על אפשרות כזאת מפחידה אותי. בארות
הנפט, סנטה קאטרינה, הדגים מיימת באר־דאוויל,
שכבר כל־כך התרגלנו אליהם. אלה
דברים קטנים אולי, אבל חשובים מאד. זה
חלק מפירות הנצחון, שעבורו שילמנו מחיר
יקר מאד.
גולדה (בהסכמה מלאה) :זה נכון.
אני (נזכר) :אני כבר לא מדבר על
המשבר הכלכלי החמור שיבוא בעקבות השלום.
מיתון, אבטלה, ירידה — (בחיוך מר)
״האחרון מכבה את החשמל״ .אנחנו מכירים
את זה. עוד לא שכחנו את הבדיחות החולדות
שהגיעו, תורה לאל, לסיומן עם מלחמת
ששת־הימים. מי כמוך, גברתי ראש־הממשלה,
יודע שאנחנו יוצאים מן הכלל
בזמן המלחמה, אבל בזמן שלום אנחנו לא
שתים גרוש.
גולדה: נכון.
אני: אנחנו תמיד צריכים לחיות במתח,
בסכנה, בדריכות, באימה מתמדת מפני סכנת
השמדה פיזית ורוחנית.
גולדה (בהתלהבות) :אלה הדברים ההכרחיים.
אני:
אני מסכים איתך מאה אחוז.
(ביאוש) הצרה שלא כולם מבינים את העניין•
גולדה
(נזכרת) :צריכים להסביר לעם
את האמת.
אני (בהסתייגות זהירה) זה אני לא
בטוח. אסור לשכוח איזה רושם זה יעשה
בעולם אם אנחנו פתאום נגיד בגלוי שב־שלום
טמונה סכנה הרבה יותר חמורה מאשר
במלחמה.
גולדה (בהחלטה נחו שה) :צריכים להסביר
לעם את האמת. יש להסביר לו שהדבר
הזה עלולה להימשך הרבה זמן.
אני (יורד לסוף דעתה) :את מדברת על
שיחות יארינג! זה נכון. בהחלט. למשוך
את השיחות האלה כמה זמן שרק אפשר.
שנים, עשרים שנה — למה לא. עשר בינתיים ייקבעו עובדות שקשה יהיה לשנות
אותן.
גולדה (בטון קונפו ר מי ס ט׳) :על זה,
נדמה לי, אין ספק( .מדליקה סיגריה בסיגריה).

אני:
טוב מאד. רק כך! שפה אחרת
הם לא מבינים. אבל איך עושים את זה?

איך מושכים את השיחות האלה עד אין

גולדה

(בקריצה) :אני רחוקה מאד מ־

יאוש.
אני: בכל זאת, כמה זמן אפשר לסחוב
אותם בוויכוחים על פרוצדורות? מי יישב
איפה? מי ידבר אל מי קודם? בסופו של
דבר עלול להיווצר מגע, ומגע יוצר מגע,
ולפני שנרגיש בזה נעמוד בפני הידברות.
מה נציע להם?
גולדה (בתנועת ביטול) :אני מקווה
שלא יהיה צורך בזה.

את גולדה מאיר
אני: אז מה נשאל אותם? מה תהייה,
למשל, השאלה הראשונה שתקוע ישאל את
המצרים?
גולדה (מצטטת) :מה אתם מוכנים לתת
למען השלום?
אני (בהתפעלות עמוקה) :יוצא מן הכלל!
ממש גאוני. מה ה ם מוכנים לתת למען השלום!
נכון מאד. אחרי הכל, הכלכלה
שלהם נהרסת ושלנו פורחת. הם מעוניינים
בשלום, לא אנחנו. אז שישלמו. מעבר חופשי
בסואץ! אולי אפילו שותפות ברווחי
התעלה. מה יש? זה משתלם להם. הם יר
וויחו,
וגם אנחנו נרוויח משהו. אחרי הכל,
השלום שבו הם מעוניינים כל־כך יביא
את הקץ על רוב מקורות־ההכנסה שלנו.
האמריקאים יפסיקו את התמיכה, המענקים,
המילוזים. תחול ירידה בהכנסה מהמגבית.
הלא ממשהו אנחנו מוכרחים להתקיים. הם
רוצים שלום? שישלמו! אבל מה יהיה אם
הם יסכימו? השיחות האלה זו מלכודת
מסוכנת מאד. האם את יכולה להבטיח לנו
שלא ייצא מהם שום דבר?
גו לדה (שוקלת דבריה בזהירות) :זה לא
עניין של הבטחה מדוייקת, אבל יש רוח.
אני (בלחש) :ומה הסיכויים שלנו לחדש
את המלחמה?
גולדה (בקריצה ממזרית) :אני אופטימית
תמיד.
אני: אבל צריך לעשות משהו. הפסקת־האש
הזאת זה לא כל־כך פשוט( .בדאגה
עמוקה מאד) נוצרה אוזירה רגועה בארץ.
קצת יותר מדי רגועה! כל יום שביתה.
פועלי־הנמל, עובדי הדואר, המורים, האחיות.
מתחילים לשכוח שאנחנו במצב־מלח־מה.
וכל שעה שפאנטום עומד על הקרקע
עולה לנו הון תועפות: חלודה, גריז, חלקי
חילוף.

גולדה

(מחפ שת את

הסיגריה

הנמצאת

בפיה) יש בעיות.
אני: איזה שאלה! (בפתאומיות) אולי...
אני יודע? אולי אפשר להביא את המצרים
למצב כזה שלא תהיה להם ברירה אלא
לחדש את המלחמה?
גו לדה (בערמומיות) :אולי.
אני: ואז גמרנו עם השיחות ועם טיפוח
האשליות הזה, שהשתלט בציבור. זה
מצב לא בריא( .בלעג) את יודעת שיש
אנשים במדינה הזאת שבאמת מאמינים בסיכויים
להגיע להסדר ממשי של שלום
באמצעות שיחות יארינג? (בהדגשה) אפילו
אבא אכן!
גולדה (בחימה) :גם תקוע!
אני: את רואה?! זה מחלחל מלמטה
ומגיע עד הצמרת. קראת, למשל, את הכרוז
של הפרופסורים ואנשי־הרוח בעיתונים?
(בבוז גלוי) נסיגה מכל השטחים הכבושים,
הכרה בעם הפלסטיני.

גולדה

:זה זיעזע אותי עד עומק ה
נפש.

אני

:אני
מתאר לעצמי. זה באמת עובר
(המשך בעמוד ) 10

!הנהלת פנקסים 1
(המשך מטנזוד )9

כל גבול־ביטחון. הייתי שולח אותם ל־60
יום מילואים, את כל הפרופסורים־יפה־הנפש־האלה,
ואת כל הבוהמה הדיזנגופית!
גולדה (מניעה ראשה בהסכמה) :זה
בדיוק מה שאנחנו רוצים.
אני: שיראו את הבחורים הנפלאים
שלנו בחפירות, שיאכלו קצת חול, שיחטפו
הפגזה, ואז הם יפסיקו את הדיבורים
המטופשים האלה על נסיגה ועל שלום.
גברתי ראש־הממשלה, זה מסוכן! הנגע הזה
מדבק! מחר יתחילו לדבר על נסיגה
ועל שלום גם במפלגת העבודה.
גו לדה (מקמטת מצחה) :את זה היינו
מאד רוצים למנוע.
אני: ויפה שעה אחת קודם! לעקור
מהשורש! לפעמים מתקבל הרושם בציבור

זה דא שודר!
ראיון זח הוקלט למען התוכנית
״טיפול שורש״ .דברי גולדה מאיר מורכבים
מפסוקים אותנטיים, שנחתכו מתוך
הקלטות של נאומים וראיונות
אחרים של ראש-הממשלה. ברגע האחרון
ניפסל הראיון לשידור על-ידי מנהל
״שידורי ישראל״ ,משה חובב, בטענה
ש״אין זה הוגן״ להשתמש לצורכי סא טירה
בדברים מוקלטים, שהוצאו מן
ההקשר המקורי והוכנסו להקשר חדש.

הספרהרא שון ווז ל חי ד בארץ ס כו לו *ג רי *

אהבה

בשניים

שהממשלה פשוט — תסלחי לי על הביטוי
— מאבדת את המכנסיים( .מסב פני הצידה).
גולדה: אינני מוכנה ליצור לעצמי
ללא צורך מצב שבו אני מוכרחה להכריע.
אני (בהיסוס) :מה זאת אומרת?
גולדה: אני בהחלט בעד הכרעות, כאשר
אין ברירה.
אני (יורד לדעתה) :אה! אני לא הבנתי.
בכל זאת, את מוכרחה לעשות משהו בעניין
הזה. אומרים שיגאל אלון תומך בחוג הפרופסורים.
גולדה
(ביאוש) :גם תקוע!
אני: נורא! באמת נורא! צריך לשים
לזה קץ. הוא עוד מסוגל להגיע להסדר
עם המצרים.
גולדה (בתנועת ביטול) :עוד ישיבה,
עוד ישיבה, עוד ימים אחדים ואני מקודד,
שהכל יסתדרי
אני: מה? יש סיכויים שהעסק יתפוצץ?
אה? מה? (בלחש) לי את יכולה להגיד את
האמת. הוא יטרפד את השיחות?
גולדה (מניעה ראשה בחיוב) :כן.
אני (בהתפעלות) :כל הכבוד! זאת אומרת
שכל התמיכה שלו בפרופסורים זה
העמדת פנים? הבנתי. ממזר. יפה מאוד.
טוב, אני חושש שגזלתי הרבה מאד
מזמנך היקר, גברתי ראש־הממשלה. אך
לפני שאני מסיים, תרשי לי עוד שאלה
אחת: איך היית מסבירה לאדם הפשוט,
למאזין הממוצע, למה, ברגע זה לפחות,
לא כדאי לנו לטפח אשליות של שלום? זה
חשוב מאד שכל האנשים יבינו את זה.
מה היית אומרת להם — אבל בקיצור, אם
אפשר — למה מדינת ישראל צריכה להיזהר
שלא ליפול לתוך מלכודת השלום?
גו לדה

זוג מודים דניים מדגימים בעשרות רבות של צילומי עירום נהדרים א ת הכל
אודות ״איך לעשות אהבה״ .הספר שזכה להצלחה ח סר ת תקדים ( מאו ת אלפי
עותקים תוך חודשים ספורים) בכל ארצות־אירופח וארה״ב.
כ רי כהמ הו דרת * פו רמטאל בו מי * נייר מ שו ב ח
וכל זהבמ חי ר של — 2ו ל״י בלבד

הספר שאין צורך להתבייש בו או להסתירו.
ספר נועז ומתקדם ביותר אך יחד עם זאת אלגנטי
כל תגוחה ותנוחה מלווה הסבר מלא ועניני בעברית
כתוספת פרקים מיוחדים על אברי־המין (כולל תרשימים),
הסיפוק המיני ואמצעי־מניעה.

הספר שחייב להימצא
בחדר־המיטות של כל זוג נשוי

גזור ושלח.
חזמגח /תו נהרת
לכבוד
,,אלנית״ ,חחגאח-לאור ת.ד 144 .נ ,3וגל-אביב.
נא לשלוח אלי בדואר חוזר את חספר
״ אהבחבש ניי ם ״ .ר״ב שיק מט׳ __
על בנק --ע ל סך — 12.ל״י בלבד.
אני סצחיר בזח שאני מעל גיל •.1
שם --גיל--
חתים ח_
פתובת-

(אחר־

הירהור

בקול

ומלא בי ט חון) :כאשר עם ישראל והמדינה
יחליט לאבד את עצמו לדעת — תנו לו
אפשרות באופן ברירה חופשית לבחור באיזה
אמצעי.
אני: מצויין! ונכון מאד. את באמת
אשד, גדולה, הגברת מאיר.
גולדה (בענווה) :אני חוששת שאני יותר
מדי אדם פשוט.
אני: נו נו נו, באמת! יש גבול לענווה.
אני חושש שאת האישיות המדינית הדגולה
והגדולה שאי־פעם קמה לעם ישראל.
גולדה (במבט מו שפל) :זה יכול להיות(
.מדליקה סיגריה).
אני: הו. אלה דיבורים!כל זמן שיש
לך חוש־הומור, גברתי ראש־הממשלה —
אין לנו מה לדאוג. אנחנו בידיים טובות
מאד( .קם) תודה רבה על השיחה המרתקת
והמאלפת. אני מאחל לך הצלחה בכל המשימות
הכבדות שנטלת על כתפיך. כל
טוב, גברתי, ושלום לך. מה אני מדבר?
את רואה? הדיבורים האלה על שלום כבר
התחילו לטמטם גם אותי. אני מתכוון: כל
טוב, גברתי, וסטאטוס־קוד לך! (יוצא).
הענלם הזה 1743

באותו שבוע בו התפרסמו בארץ שירי הלל ל״ישראלי-היפה״
בלוולומביה — התפרסם בבוגוטה מאמר
ביקורת חריף על פעולות הסיוע של תה״ל שם

*•< שנת 1967 זכתה חברת חח״ל* במיב־
^ רז בינלאומי לביצוע עבודת־פיתוח אדי־רת־ממדים
במדינת קולומביה שבאמריקה הדרומית.
לפני שבועות מספר, שלוש שנים
לאחר מכן, הכריז בקולומביה אגוסטין
ולארו ברנאל, אחד האחראים לפיתוח הרפורמה
האגרארית במדינה והאיש שלמעשה
הזמין את תה״ל:
״יש להתחיל באופן מיידי בפירוק הסיוע
הנוכחי של תה״ל.״

האמריקני המכוער
והישראלי היפה
ך• ניגוד לדמות, שהתפרסמה ברחבי
העולם, של האמריקני המכוער, התפתחה
בישראל, ב־ 22 שנות קיום המדינה,
האגדה בדבר הישראלי היפה, זה המסייע
למדינות זרות ברחבי העולם: אחד מהחבר׳ה
— טיפוס של קיבוצניק שא נו מסתפק בחלוקת
הוראות, אלא מפשיל שרוולים ועובד
עם הילידים — בעל־מיקציע מעולה, בעל

מאות מיליוני הדולארים שלה נועד כולו למטרה
אחת: לשקם את רבבות החקלאים
מזי־הרעב בארץ זו.

לא מתייעצים
עם הבוס
חת התוכניות הגראנדיוזיות ביותר
של אינקורה היתד, מיבצע
— התוכנית בה זכתה תה״ל.
עד שהגיעה תה״ל, פעל בקולומביה, בתחום
האגרארי, מומחה ישראלי יחיד —
יוסף שחר, יליד ארגנטינה, חבר קיבוץ
מפלסים, שיעץ לאינקורה בנושא גידול ההדרים.
כאשר נכנסה וזה״ל לקולומביה, קיבל
את הפיקוד ראש המישלחת של תה׳׳ל,
המהנדס חיים בן־עזרא. שחר, שעד אז היה
איש נזש״ב — מחלקת סיוע־החוץ של משרד
החוץ — סונף עתה למישלחת תה״ל. ב־אטלנטיקו

0 5 6 5 0 1 *1 0
0־ 1 0 0 0 1

והמסורת של הקהילות הכפריות. הסיוע
התעלם לגמרי מהפיתוח הסוציאלי, התבסס
רק על עקרונות כלכליים מופשטים, שלא
ניתן היה ליישמם במיסגרת המקומית.
• רוב הטכנאים לא ידעו את השפה.
״כמעט כולם באו לקולומביה כדי ללמוד
ולעשות ניסויים על חשבוננו.״
• 1בגלל ויכוחים מיותרים, חל עיכוב
בפיתוח רשת ניקוז בסאנטה־לוסיה׳ שגרם
לשטפונות ולנזקים עצומים לחקלאים באיזור.
• היה צורך בהבאת מומחים מינהליים
זמניים מיוחדים, נוסף לצוות המשלחת הקבוע.
גם אלו וגם אלו עשו בעצם דבר
אחה אימצו לעצמם את הפיתרונות שהעלו
האחראים המקומיים.
>• הגידולים הזמניים שפותחו בעזרת
סיוע ישראלי, כגון כותנה, שומשום ועגבניות,
היו באיכות נמוכה מאלו שגודלו על־ידי
החקלאים המקומיים.

0 6 1 1 1 1 0 0 1 0 0

0־ו / 6מ 0־ו # 6 x

•01• )165 יז 10ק10063016013105. 611*01*68. )16 001100
61 3006511*0ע 0000011016010 )10 13 161051001*3813
)16. 135 000100163668 01108168 6010011513035.
״£53 3518160013 113 061683)10 000 001001610
113 01016013)10 1000 61ץ 61 )1053110110 500131
111*3ק 51510013 )16 356501*13 .501(00 )>651013608
•3008 3 0008־6X11 ,1008*1661. ,00006011005 11101110
11*0 010)110.
601׳! 013X0113 3 )16 108 16)111008 )]00 113״״1
;6.680000060 61 161״• )10-1!1 350501*311 31 100013

0 0 0 0 1 0 5 ) 10.־1 ,3 3 8 6 5 0 1 *13 ) 16 151*3 6 1 3 105 | 11
01ק £103 111ו 81נ 1ג )16531 *1*0 1 1 0 ) 101 1 0 0 0 0 3 110 8 6
• 01׳ 8 0 0 0 0 0 0 1 6 0 0 5 1 0 . 8 0 5ק 1ת 8 0 8 0 6 3 1 1 2 3 0 1 0 0 6 5
1 0 ^ 1 1 3 0 1 1 6 0 0 0ן 6ן > מ י ! 6 0 1 0 0 601־1 1 0 0 6 . 01 611
1103 0 3 1 1 3 6 6 1*6 0 0 0 0 1 3 $ 6 0 6 0 0 0 0 0 1 3 6 0 131.3 5 1 5 1 6 0 0 1 3 160111 ) 3 .
^ § 05110
ידית 00101 * 6 0 1־3101 *0 0 0 **1131, ) 11.1
סס? 6 0 1 1 0 0 0 1 *3 1 1 3 0 1ס 1*1 3 0 1ס ק 0 1 3 8 101ס 0 0 1״\.
• 0 1 3 )! 0 0 01 11*31( 3.10 ) 10 105 . 3 5 0 8 0 1 0 8־ , 3 1 0ג
0 10011 ( 13 105 113111*13 1( 0 6 1 6 0 113001 וו ס.

המאמר המשמיץ

זו הי הכתבה בג ליון הת שיעי לינואר של העי תון
הקולו מביאני ״ אל־ טי א מפו׳ /בה ה תפרס מו קטעים
מ הא שמו תיו של אפו סטין ולארז ברנאל ,׳ מנ הלה תוכנית לפיתוח אגרארי שאותה הוזמנ ה
תה״ל לבצע. לטענת אנשי תה״ל, היתה להא שמו ת אלו מ ש מעות פו לי טי ת טהורה.

מקביל, המשיך להיות יועצה של
בתחום ההדרים.
עם תחילת עבודתה של תה״ל, התפתחו
בין בן־עזרא לשחר יחסים מתוחים• בן־
עזרא לא ראה בעין יפה את העובדה שאנשי
אינקורה, במקום להתייעץ איתו, ראש
המישלחת, היו מתייעצים עם שחר — גם
בנושאי עבודת המישלחת, לא רק בתחום ההדרים.
התוצאה:
שחר לא זכה לסיים את תקופת
שליחותו. חודשים מספר לפני תום זמנו,
נשלח חזרה לארץ.
אינקורה

עיטור

חיים בן־ננזרא( ,מימין) הבוס
הי שראלי של מ שלחת
בניגוד להא שמות ש תר,״ל
בקולומביה.
הועלו נגד עבודת המשלחת, גראה בן־
עזרא ב ת מונ ה זו כשהוא מקבל את העיטור
הגבוה ביותר של קולו מביה, מ־די שר
החקלאות של ארץ זו ,״על ת רו מ תו לפיתו חה
החקלאי האנו שי והכלכלי של קולומביה.׳׳

כושר אילתור מבריק וכושר עבודה בלתי
רגיל. בקיצור — יפה יפה, אבל סופרמן.
הפצצה שהטיל ברנאל הוכיחה, שכמו בכל
האגדות, גם בזו יש קצת אי־דיוקים.
לא תמיד, מסתבר, מסתכלים על הישראלי
היפה בעין יפה.
את המיכרז הבינלאומי לפרוייקט האמור
הוציא הבנק העולמי, שמימן אותו. בצד ה־קולומביאני
עמדה בראש המיבצע חברת
אינקורה, האחראית בקולומביה לכל נושא
הרפורמה האגרארית במדינה. חברה זו מקבילה,
במעמדה ובחשיבותה, לקק״ל ולקרן
היסוד בארץ־ישראל בימים שלפני קום המדינה.
אחרי
הממשלה, אינקורה היא הגוף החשוב
ביותר בקולומביה: בסמכותה להחרים
קרקעות ולחלקן לאיכרים עניים — שאינם
בעצם אלא אריסים — לפתח איזוריס צחיחים,
להקים מיפעלי מים, וכדומה. תקציב

תיכנון המים לישראל.

״באו ללמוד
על חשבוננו״

** רוע העדיפה הנהלת אינקורה את
/ 3שחר על פני בן־עזרא?
שני הצדדים לא דנו בזאת בפומבי. אולם
את דעתו על עבודת תה״ל גילה מנהל אט־לנטיקו
,3ברנאל, כאשר התפטר בראשית
החודש מתפקידו. מאחר שהוא היה פקיד
בכיר ביותר, מועמד לתפקיד חבר ההנהלה
המרכזית של אינקורה, הידהדה התפטרותו
ברבים, וקטעים ממיכתב התפטרותו הגיעו
לעיתון רב־התפוצה אל־טיאמפו.
בין האשמותיו של ברנאל:
• הסיוע הישראלי לתוכנית־הפיתוח של
אינקורה אינו מוצדק — לא מבחינת הישגיו,
לא מבחינת הוצאותיו העצומות. ניתן
היה לבצע עבודות אלו טוב יותר על־ידי
צוותות מקומיים.
#הסיוע הישראלי גרם לליקויים יסודיים,
בגלל אי־הכרת המינהגים המיוחדים

• אם הגיעו באמור רפלון, למשל, לתוצאות
גידולים טובים, הרי זה בגלל ה־נסיון
החקלאי העשיר של החקלאים המקומיים

זילזול בבעל־הבית

ך רנאל התפטר לאחר שתלונותיו לא
, 1״ נתקבלו. קבע הוא במיכתב התפטרותו,
בו הבע גם להפסיק כליל את פעולת תוז״ל:
״אין להתקשר בחוזי־סיוע, אלא במיקרים
שהוכח כי בעלי־מיקצוע קולומביאניים אינם
מסוגלים לבצע את העבודה. אם יש צורך
בסיוע — יש לקבלו במדינות שכנות, בעלות
אופי ורקע דומה, כמו בראזיל, מקסיקו או
צ׳ילי. כל כיוון סיוע החוץ של קולומביה
הוא משובש, ואינו עונה כלל על מטרות
הרפורמה האגרארית.״
לדברי ברנאל, לא טרחו אנשי תה״ל להתחשב
בדרישותיו, בגלל העובדה שמימון
הפרוייקט נעשה על־ידי הבנק העולמי —
ובעל המאה הוא בעל הדעה .״אולם פיתוח
אמיתי יכול להיות רק פיתוח עצמי,״ כתב
הוא .״חבל שהגופים הבינלאומיים שדאגו
לממן לנו עבודות אלו, אינם מבינים זאת.״

טענות נכונות -
אך מוגזמות
תל־אכיב, הגיב השבוע על האשמות
אלו תיאודור בראון, המהנדס הממונה
על ריכוז צוות תה״ל בקולומביה.
שתי תשובות עיקריות היו בפי בראון.
הראשונה: האשמותיו של הממונה שהתם־

,באמצע־

תיאודור בר און, ה־מהנדס
ה מ מונ ה ב־תל־אביב
על ריכוז צוות תה״ל ב קו לו מביה,
מודה שיש אמת בהאש מו ת אלה שהן
מוגז מו ת .״ק שה לקבוע את מידת ההצלחה,
מאחר שהעבודה עדיין באמצע,״ קבע.

טר הינן בעלות אופי פוליטי. עם התפטרותו,
החליט ברנאל לעשות הון פוליטי לעצמו,
בפרטו על הנימה הלאומנית של
השתעבדות לזרים.
כלומר, הקולומביאני שיקר?
לא בדיוק, מודה בראון. יש משהו בדבריו.
אך הוא הגזים .״זהו פרוייקט עצום,
המתמשך על פני שטחים אדירים ותקופה
של חמש שנים. רק סביר ונורמלי הוא שיארעו
בו תקלות. משימת אטלנטיקו 3היתר,
ללמד את הקולומביאנים חקלאות יעילה באמצעות
חוות ומושבים קיבוציים. מטרה זו
הושגה. עם תקלות — אך הושגה.
״קשה בשלב זה לבוא ולמדוד את מידת
ההצלחה,״ מסכם בראון, יליד אירלאנד, בעל
עיניים כחולות, מצח רחב, דיבור איטי ו־מיבטא
אנגלו־סכסי .״אנו באמצע העבודה•״

ב שלתות

\ £אבל לא נורא
** ה ברבו* הטענה של חוסר ידיעת ה־שפה?

נכון. אבל אחרי חצי שנה הישראלים
כבר יודעים את השפה. ובכלל, היה
מנהל פרוייקט אחד שכן ידע ספרדית.״
והגידולים שלא הצליחו?
בראון :״היו אמנם גידולים שנכשלו, אבל
זה צפוי. לעולם אין לדעת כיצד יעלו גידולים
בפעם הראשונה.״
מסביר גבי אשכנזי, כלכלן חקלאי, ששימש
תקופת־מה כעוזרו של בן־עזרא בקולומביה
:״ההדרים והשומשום דווקא הצליחו,
בקנה־מידה של רמה טרופית. בארץ
לא היינו מסתכלים אפילו על פרי כזה,
אבל בשביל האקלים שם זה נחשב יפה.
מלבד זה, הקרקע היתה מלוחה. ניסינו לשטוף
;.ותה, אבל זה לא הצליח כל־כך, לסיבים:
היו כישלונות — אבל לא מחפירים.״
אם כן, מדוע התפטר האחראי הקולופד
ביאני על אטמטיקו 3ברעש ומהומה כאלו?
לאשכנזי הסבר קצר ותמציתי :״הוא
משוגע.״

בעולם ויאטנאס צרפת — אשמה
במלחמת וי אטג אס?

על* ה ת אנ ה
של האש ה המודרנית

11 חח אימומו לאשה לאשה

שאיכפת לה
המודרנית

תרסיס אישי, מוצר מעולה של ״טבע״
להשיג בשני גווני ריח
בכל בתי המרקחת
והפרפומריות המעולות

גמשרדיו החדשים ברחוג החשמונאים ( 53 קומת קרקע)
שם תקבל הסברים ותוכל לעמוד מקרוב על עשרות תכשירי עזר
והיגיינה חדשים, עזרי מין רפואיים, ספריה מגוונת בספרי רפואה
ומדע ומחלקה מיוחדת לקו סמ טיק ה לגבר ולאשה.

הכניסה מוגבלת לבוגרים מעל 1$
שעות המשרד 18.00—8.30 :רצוף החשמונאים ,53ת״א, טלפון 223502

בגלל סחיטה מצד צרפת, נגררה ארצות-
הברית לצעד הראשון שהוביל אותה להתערבות
בויטנאם.
הכרזה מפוצצת זו השמיע השבוע בוושינגטון
צ׳טטר בולם 70 תת־שר החוץ
האמריקני לשעבר, בעדותו בפני ועדה של
הקונגרס האמריקני. היתד, זו לדבריו ,״אחת
מעיסקות־החבילה המגונות והציניות ביותר
בהיסטוריה של הדיפלומטיה האמריקנית המודרנית.׳׳
ציד־מכשפות.
פירטי העיטקה, שנערכה
ב־ :1949 תמורת הסכמתה של צרפת
לתרום לנאט״ו, הגוף החדש שהוקם זה
עתה 12 ,דיביזיות — הסכימה ארצוודהב־רית
להעניק שניים וחצי מיליארד דולר
לכוחות הכיבוש הצרפתיים, שלחמו אז ב־הודו־סין.
הצרפתים
טענו אז, כי פניהם אינם להחזרת
שלטונם בדרום־מזרח אסיה, אלא
רק לעצור את הקומוניזם המתפשט. מאחר
שבארצות־הברית השתולל אז במלוא־עוצמתו
ציד־המכשפות האנטי־קומוניסטי של הסנא־טור
מקארתי, הושפעה ממשלת ארצות־הב-
רית מנטיות דעת־הקהל, נעתרה לעיסקה
עם הצרפתים.
״כאשר ביקרתי בסייגון בקיץ , 1952 כבר
הגיעו ממדי העזרה האמריקנית לכוחות הצרפתיים
לסכום הגדול פי ארבע מכל התמיכה
לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם
השנייה,׳׳ העיד בולם .״היה זה תהליך
חד־סיטרי, שהלך וגדל ככדור־שלג, ולא
ניתן היה לעצור בו. ומה שנראה בעיני
המדאיג מכל, היא העובדה שכנראה לא למדנו
דבר מכל המישגים שלנו. לא עשינו את
הדבר היחידי שהיה עלינו לעשות עתה, בטרגדיה
וו — להודות שטעינו.״

שני חבריו, אדוארד ווייס ורוג׳ר צ׳אפי, כאשר
תא החללית אפולו שלהם התלקח,
בעודו ניצב על הקרקע, בכף קנדי.
השבוע הנציחה אלמנתו של גריסום את
התאריך העגום, בהגישה תביעת פיצויים
בגובה עשרה מיליון דולר נגד יצרני החללית׳
על שייצרו ״חללית מתוכננת, מורכבת׳
בדוקה — ומתוחזקת ברשלנות פושעת.״
סתם
רמאים. בעיני מיליונים ברחבי
העולם, חלליות אפולו, שהנחיתו את האדם
על הירח, הינן סמל להתקדמותו הטכנולוגית
של המין האנושי, ולעליונותר, של
ארצות־הברית בתחום זה.
הקורא את תביעתה של בטי גריסום,
עלול לאבד קצת מאמונו זה. טענה האלמנה:
״החללית
לא היתד, לא יעילה, ולא בטוחה
למסע בחלל. החיבורים החשמליים בה
הותקנו בצורה לקוייה. לא היה בה כל
סידור לכיבוי שריפה• לא היה בה שום
פתח־מילוט מתאים.
״יתרה מזאת: כאשר שיווקו היצרנים
גרוטאה עלובה כזו, בתור כלי־רכב מתאים
ליציאה לחלל, מבלי שהזהירו כלל
על הליקויים שבה, היה במעשם זה משום
רמייה פשוטה.״
טענותיה של אלמנה, התובעת פיצויים,
אינן תמיד שיא האובייקטיביות. הצרה היא,

גרמניה
בת 5ו — שבוייה
ב מקוס א מה
שבעה חודשים הוחזקה נערה בריטית בת
, 15 קארן הייזלר, במיזרח גרמניה, כשאמה
ממתינה לה בברלין המערבית, מעבר לכותל
המפורסם — והמיזרח גרמנים סירבו
לשחררה. רק השבוע, בעקבות סערח־הרו־חות
שהתעוררה בעיתונות במערב־אירופה,
ויתרו המיזרח־גרמנים על טרפם.
אמה של קארן, רנה הייזלר, היא פסלת
בריטית שהתגוררה, יחד עם בתה, שנים
מספר בגרמניה המזרחית. ביולי האחרון —
עקרה למערב ברלין.
״אמף נטשה או ת ך /לטענת מקרח
גרמניה, השאירה האם את בתה במיזרח ברלין,
והשתמשה בדרכונה של הבת על־מנת
להבריח אשד, אחרת לחופש. משום כך, כאשר
נעצרה קארן בתחנת־הגבול לאוסטריה
— הוחזרה והועברה למוסד־לילדים
בעיר האל. נציגי שלטונות מיזרח־גרמניה
שביקרו אצלה, סיפרו לה, בתשובה לתביעותיה
לשחררה, כי אמה החליטה, למעשה,
לנטוש אותה.
״לא האמנתי להם בהתחלה,״ סיפרה השבוע
קארן, מתוחה, עצבנית, אך כללית
בסדר, במסיבת עיתונאים עם שיחרורה.
״אבל כשחלפו החודשים, ולא שמעתי מילה
מאמא, התחלתי להתפלא.״
אמר, של קארן הכחישה את טענת שלטונות
מיזרח־גרמניה, סיפרה כי העלתה את
בתה בבודפשט על רכבת לאוסטריה, בחודש
יולי, והיתד, אמורה להיפגש עימד, בברלין
המערבית. כאשר לא הגיעה בתה למקום ה־מיפגש
— החלה מחפשת אחריה, גילתה
כי היא נעצרה בגבול והוחזרה לעיר בה
התגוררו, האל.
רק השבוע, באיחור של שבעה חודשים,
התקיימה הפגישה.

ארה״ב
החלליות ללדח —
גרוטאות עלובות
בעוד שבוע ימלאו ארבע שנים למותו של
האסטרונאוט וירג׳יל גריסום, שנשרף עם

אסטרונאוט גריסום ואשתו
לא יעיל, לא ב טו ח

שבמיקרה זה ביססה בטי גריסום את האשמותיה
על הדו״ח של ועדת החקירה שהקימה
נאס״א, סוכנות החלל האמריקנית,
בעקבות השריפה.
דו״ח זה קבע, בשפה פחות ציורית, אך
לא פחות מוחצת, כי תוכנית אפולו סבלה
מ״ליקויים מרובים בתיכנון, בייצור ובפיקוח
טיב.״

בלוף התרופות הגדול האמריקנים חיים על תרופות יותר מכל
עם אחר. לאחרונה התברר, כי במיקרים
רבים, התרופות שהם נוטלים עוזרות להם
— אם בכלל — לכל היותר מבחינה פסיכולוגית.
מחקר
שערכה רשות המזון והתרופות של
ממשלת ארצות־הברית גילה, כי רק עשרים
אחוז מכלל התרופות בשוק אכן מועילות
בדיוק כפי שמפרסמים יצרניהן 14 .אחוז
נוספים — אינן עומדות בכלל בטענות היצרנים.
כלומר — הן בלוף מוחלט.
בעקבות גילויים אלה, עומדת עתה רשות
המזון והתרופות לסלק מהשוק 245 סוגי
תרופות שנתגלו כבלתי יעילות לגמרי, לחייב
את יצרני התרופות לכלול בפירסומי־הם
את סיווג היעילות שתעניק הממשלה
לכל תרופה. כשיהיה גם סיווג ממשלתי זה
לנגד עיניהם, יוכלו הצרכנים להחליט למי
להאמין — לממשלה או ליצרן.
וההיפוכונדרים בארצות־הברית, שתהפוכות
התקופה שבה הם חיים ושעוללות המלח־חמה
בויאטנאם, התפרצויות הנוער במיב־ללות
ובעיות העוני הגובר הציקו להם בלאו
הכי — יצטרכו לפתור את בעיותיהם
בדרך אחרת.
העולם הזה 1743

במדינה העם השד הגודא
של הנפט

בעולם השדים והרוחות, הקיים בדמיונם
של עמי המרחב, בולטים שני שדים נוראיים.
בצד
הערבי, מתהלך השד הנוראי של
*הציונות הבינלאומית״ ,בת בריתו של האימפריאליזם.
בצד
הישראלי, מתהלך השד הנוראי של
״חברות הנפט״ ,בנות־בריתם של הערבים,
המכוונות את המדיניות האמריקאית.
השבוע הושלו אור על השד הזה.
נפט נגד נפט. השד עצמו אינו נוראי
כל־כך. כשם שקבוצת־הלחץ זזיהודית ב־ארצות־הברית,
עם כל כוחה בקונגרס ובעיתונות,
אינה יכולה להכריע בבית הלבן,
כן גם חברות־הנפט הבינלאומיות אינן חזקות
כשלעצמן כדי להשיג הכרעות.
קובע כאן פרט, שאינו ידוע ברבים:
קיים מאבק בין חברות־הנפט המפיקות את
הנפט שלהן בארצות־הברית עצמה, ובין החברות
הבינלאומיות. בוושינגטון, ובייחוד
בקונגרס, משפיעות יותר החברות המקומיות,
כי יש להן בני־ברית בין הסנטורים וחברי
בתי־הנבחרים המייצגים את האיזורים
בהם מופק הנפט.
אולם הנפט הבינלאומי משפיע גם הוא
— ולאו דווקא בגלל הרווחים של החברות.
יד על הגרון. האינטרס העיקרי של
המערב בנפט אינו כספי. הוא הרבה יותר
מזה. זהו אינטרס של קיום סיסי, פשוטו
כמשמעו.
ס/ס 90 מן הנפט של יפאן, וכמחצית הנפט
של כל אירופה המערבית, בא מארצות ה־מיפרץ
הפרסי — איראן, עיראק, סעודיה
ונסיכויות כוויית, אבו־דאבי וכאתאר.
מי שיכול לשים את ידו על הנפט הזה,
כאילו שם את ידו על גרון העולם המערבי.
הוא יכול להפסיק את חימום הבתים בבריטניה,
את מכונות החרושת בגרמניה,
את נשימת הענק התעשייתי היפאני.
השבוע נעשה נסיון כזה.
אופק חדש. הארצות המפיקות נפט

ך * סערה שפרצה השבוע בכנסת, כאשר הועלו בה הן
| האשמות על התנהגותם הברוטאלית של אנשי מישמר־הגבול
שהוכנסו לרצועת עזה, הוציאה רבים מחברי הכנסת מכליהם (ראה
דו״ ח לבוחר) .מכיוזן שהראשון שהעלה נושא זה בכנסת היה ח״כ
רק״ח מאיר וילנר, לא היו רבים מהח״כים מוכנים להתיחס לדבריו
לגופם.
גל של היסטריה תקף את חת״כים מסיעות הקואליציה וגח״ל.
הם ביטאו את זעמם בקריאות ביניים, שלא היו שייכות כלל לעניין.
כך למשל זעק מנחם בגין :״מה דעתך על גבול אודר־נייסה?״
ואילו ח״כ מרדכי סורקים הטיח בפניו :״מישמר־הגבול בא להגן
על הערבים הנירצחים ברצועה בידי טירוריסטים.״
יתכן ואותם ת״כים היו נשארים רגועים יותר לוא ידעו כי הנושא
שסביבו סערה הכנסת נדון קודם לכן בפורום הרבה יותר מצומצם
וגבוה. גם הכתב הפרלמנטרי של מעריב, יהושע ביצור, שחדל
לדווח באופן אובייקטיבי על דיוני הכנסת והחל תחת זאת לחלק
ציונים לח״כים בהתאם למידת הזהות של דיעותיהם עם דיעותיו,
לא ידע זאת. הוא הביע את דעתו בכתבה על הוויכוח באומרו:
״חבל שהממשלה לא מצאה לנחוץ להודיע דברים ברורים וחותכים
כאלה מעל במת הכנסת — כתגובה למסיתים ולמשמיצים.״
הממשלה לא הגיבה על ההאשמות שהוטחו כלפי ההתנהגות
האכזרית של אנשי מישמר־הגבול בעזה, מכיוון שבניגוד לכתבים
ולח״כים מהשורות האחרונות, היא הגיעה למסקנה שאין מדובר
בהסתה והשמצות, אלא שברצועה מתרחשים דברים חמורים מאוד
ויש להפסיקם מיד.

מגלבי העור סולקו
ר״האוצר פינחס ספיר טרוד ודאי מעל לראש בבעיות
הכלכליות והכספיות של המדינה, מכדי לעסוק בנושאים
אחרים שאינם בתחום משרדו. אולם אם היה דבר שהביאו לנקיטת
עמדה נמרצת גם בבעיה ביטחונית־פנימית, היה זה מה שהתרחש
ברצועת־עזה מאז הובא לשם מישמר־הגבול.
ההחלטה להביא לרצועה את אנשי מישמר־הגבול נפלה מיד
אחרי רצח שני הילדים שנסעו במכונית אביהם לטיול של שבת
ברצועה. אין זה סוד כי החלטה זו לא היתר, כל כך לרוחם של
התארגנו באיגוד בינלאומי, שראשי־התיבות
של שמו הלועזי מצטרפים לשם העברי
אופ״ק, .
דרישתן: להעלות באופן מכריע את התמלוגים
ו/או המיסים שמשלמות חברות־הנפט,
אחרי שאלה עשקו וחמסו את ארצות
המרחב במשך דורות, בשלמן מחיר אפסי
* 4-ז!>0א 1 £מט 016ז 0 61ת123)10מ§ 3ז 0
1£5.ז1טטנ £ 0ת1

כמה מהאחראים למצב ברצועה. גם הם היו בדעה שיש לנקוט
ברצועה במדיניות של יד קשה, כדי לא להניח למצב להידרדר
עוד יותר. אולם הם סברו שניתן לעשות זאת על ידי הגברת
הנוכחות הצבאית של צה״ל ברצועה ואבטחה קפדנית יותר של
חיי האזרחים בה.
ההמלצה להביא לרצועה את מישמר־הגבול באה כנראה מחוגי
המימשל הצבאי המקומי, שהגיעו למסקנה כי כוח צבאי רגיל
אין בו כדי להוות ארתעה למחבלים ומתנקשים, מה עוד שכדברי
שר־הביטחון, סרבו חיילי צה״ל לא אחת למלא אחר הפקודות
שניתנו להם לירות לתוך המון ללא אבחנה.
החלטה זו לא מצאה חן בעיני המפקדים הצבאיים של האיזור.
לאנשי הכומתות הירוקות יצא אמנם שם, בין ערביי השטחים,
של יחידה קשוחה שאינה בוררת באמצעים, אבל הם סברו שמראה
שוטרי מישמר־הגבול הנוסעים בג׳יפים כשבידיהם מגלבי עור ארוכים,
עשוי להרוס את התדמית שיצרה לעצמה ישראל בקרב מרבית
תושבי הרצועה מאז נכבשה.
מבחינה פורמאלית שייכת רצועת עזה לפיקוד הדרום של צה״ל
שבראשו עומד האלוף אריק שרון. אבל מבחינה מעשית קובע
המימשל ברצועה את מדיניות הגישה כלפי האוכלוסיה המקומית.
כך אירע שהידיעות המזעזעות על הנעשה ברצועה הגיעו לא
רק לידיעת כתבים זרים בישראל, אלא גם לידיעת כמה משרי
הממשלה, ובראשם שר־האוצר פינחס ספיר, שאלוף פיקוד הדרום
נמנה על ידידיו.
ספיר, שזועזע מהידיעות, החליט להעלות את הנושא בפורום
המתאים, כשהוא משמש לפה לאנשים שלא היו נוכחים באותו
פורום* .מדיניות של יד קשה,״ הטיח ספיר ״אין פירושה מדיניות
אכזרית.״ הוא תבע לתת מייד הוראה מתאימה לחיילי מישמר־הגבול
ברצועה לרסן את עצמם ולהימנע מפעולות שיש בהן משום
יחס ברוטאלי כלפי אוכלוסיה חפה מפשע.
ואומנם, הדברים שהשמיע ספיר, במיוחד כשבאו מפיו של אדם
שאינו מתערב בדרך כלל בבעיות ביטחון, עשו את שלהם. בשעה
שהתנהל הוויכוח בכנסת, והח״כים ממפלגתו של ספיר עדיין גינו
את ההסתה וההשמצות, כבר יצאה הוראה למתן את הפעולות
ברצועה.
אחת התוצאות הראשונות של הוראה זו היתד :,סילוק מגלבי
העור הארוכים מידיהם של אנשי מישמר־הגבול.
הזוללת נפט בצמא גובר והולך.
גורם מכריע. לכל זה יש רקע כלכלי,
אולם יש לו גם השלכה מדינית מרחיקת־לכת.
מעצבי
מדיניות המערב גילו, לפתע, שהכלכלה
והביטחון של המערב תלויים עדיין
באופן מכריע בנפט הערבי. בכל הכרעה
לגבי המרחב — אם למלחמה, אם -לשלום
כפוי — תמלא ידיעה זו תפקיד חשוב.

עבור הנפט שמכרו במחיר מופרז בעולם.
באותה שעה הפעילו גם אלג׳יריה ולוב,
שהן בעלות נטיות אנטי־מערביות, את הלחץ.
בשנים
האחרונות נפוצו תיקוות כאילו
המערב יהיה בלתי־תלוי בנפט המרחבי, אחרי
שנתגלו מצבורי״נפט גדולים בצפון אלאס־קר,
ובים ליד נורבגיה. אולם עתה ברור
כי הנפט הזה יכסה בקושי את העלייה
העצומה בתיצרוכת השנתית של אירופה,

הפרט שלא פורסם בשערוריה הגדולה :
ח״כ קרמרמן
שותף

שקט

ך• שהגיע, בתחילת השבוע שעבר, יוסף
^ פרוסק למפעל שלו, ב טון מ ו נן תדיר
בע״מ, בקריית־אריה שבפתח־תקוה, הופתע
לשמוע שמשרדי החברה, ברחוב אבן־גבי־רול
23 בתל־אביב, מחפשים אותו באופן
דחוף: הן זה עתה הגיע משם.
הוא הרים את הטלפון — החוויר; ״זד
משטרה מחפשת אותך׳״ אמרה לו המזכירה
מהעבר השני של הקו. היא סיפרה לו כי
שוטרים מחפשים ממש ברגע זה, במגירות
ואוספים לכליהם מיסמכים שונים.
אחר, העבירה המזכירה את הטלפון לאחד
החוקרים, שביקש את פרוסק לשוב מיד
למשרדו.
פרוסק ( )67 גבר נשוא פנים, הלובש חליפות
כהות ומשקפיים עבות על אפו, נרעש
מהשיחה. למרות זאת, היה הדבר הראשון
שעשה, לפני שיצא לדרכו למשרדי החברה
בתל־אביב, הוא התקשר אל שותפו לחברה.
שם השותף: ח״ב חרות יוסף קרמרמן.
פרוסק לא מצא את קרמרמן, השאיר לו
הודעה.

** שהגיע לתל־אכיב, מצא פרו־סק
את רוב מיסמכי המשרד ׳ארוזים
ומוכנים לצאת לדרכם למטה המשטרה. ה־

הנחקרת
ב טו ן
חוקרים ביקשו ממנו לספר להם על קשריו
עם המהנדס שמעון טננבאום 52 מבכירי
המהנדסים של מנון התקנים.
טננבאום נעצר והובא בפני שופט בסוף
דצמבר . 1970 התובע, רב־סמל יצחק ראו־בגי׳
טען בבית־המשפם בבקשתו להארכת
המעצר, כי טננבאום נתן אישור לבנייני
מגורים ומקלטים, למרות שטיב הבטון שממנו
הוקמו היה ירוד, ולא עמד בתקן הנדרש
בחוק.
החשד התעורר לראשונה לפני כחודש,
כאשר נתגלה אישור בדיקה, בו נעשו שינויים
של מידות וכמויות. החקירה העלתה
חשד נגד טננבאום. תחילה טיפלה בפרשה
ועדת־ביקורת של מכון התקנים עצמו. מאו

זו ״ ך

קשור

בחברה

אספקת

ל ־ נעיקג ־ ט ,

חר יותר נמסר החומר לידי המדור לחקירת
רמאויות של משטרת מחוז תל־אביב.

* ץננכאוםנעצר, נחקר במשך 22 יום.
בתום החקירה, טענה המשטרה כי בקשר
לאספקת בטון מזויין באיכות ירודה
ליציקת מקלטים, מעורבת ב טון מוכן תדיר
בע״מ.

חברה זו, בה עובדים כ־ 65 איש, הינד,
בבעלות ארבעה שותפים: ח״כ יוסף קר־מרמן
מגח״ל, יצחק והודאי, מנהל עץ לבוד
יוסף פרוסק ושלמה זיגנרייך.
שני האחרונים מנהלים בפועל את החברה,
קרמרמן ויהודאי הינם שותפים שקטים.
באופן רשמי יש בחברה שני שותפים:

שלמה זינגרייך ( )2570 וחברת
חברת קיפ היא חברה של קרמרמן, יד,ודאי
ופרוסק, בחלקים שווים( .שם החברה הוא
ראשי התיבות של שמם).
סיפר פרוסק לכתב העולם הזה, לאחר
ששוחרר, בערבות של 3,000ל״י:
״אני בכלל לא מכיר את המהנדס הזה,
טננבאום, מעולם לא ראיתי את פניו. גם
במכון התקנים לא הייתי מאז שהוא שוכן
בבית המהנדס ברחוב דיזנגוף בתל־אביב.
זה ממש מוזר לי. כל.העניין כואב לי מאוד
— בעיקר בגלל שהעיתונות הקדישה לדעתי
מקום רב מדי לפרשה.
״ובכלל, בינתיים החזירו לנו את המסמכים.״

קיפ (.)7570

עז ה כ מוו ת
הדברים נעשים. גם אם ינסו לטשטש אותם ולהסתירם — זה
לא יועיל. הם נעשו בשבוע שעבר, הם נעשים עתה מיד כתיבת
שורות אלה. השאלה היא: מה יכולים אנו לעשות כדי להפסיקם ז
איזה צו, איזה כוח, איזו סמכות יכולה — ומייד לגזור
שלא יונפו שוטים ואלות על אנשים ונשים חפים מפשע ברחובות
עזה ! שלא ייהרג כל מי שרץ ברחוב — אם מ מין בהלה, אם מ תון
עצבנות, אם סתם כחיה נרדפת 1
שכבוד נשים תמימות לא יחולל ברחובות — ובבתיהן. שחיפושים
לא יהיו עילה לשבירת רהיטים, להשפלה, ולעינויים ז
שלא יילקחו סתם עובריס״ושבים ברחובות למעצרי־שווא ז
שלא יקרה כל מה שקרה שם השבוע והקורה שם עכשיו ז
ואל יאמרו אין דרך אחרת לרסן את הטירור. אני מגנה ללא סייג

ג גו עיסקה מלוכלכת
ידיעה קטנה בשולי מעריב משכה השבוע
את תשומת ליבי. נאמר בה, כי לאחר
ששלוש המפלגות הדתיות שילמו לבנק
המזרחי את הסך של 210 אלף ל״י, והבנק
שיחרר את קרן ארץ־ישראל של המזרחי
מערנותו־ ,לגבי סכום זה ששולם לביטול
מירו״ן. המכוניות באשקלון, הואיל בטובו
גיזבר הסוכנות היהודית ליאו דולצין לשחור
את ההקצבה החודשית של 170 אלף
ליי מכספי המגבית המאוחדת ולהעבירה ל
לגות
הדתיות, ושל אותם נציגים מפוקפקים
המשמשים להן פה. הציבור הדתי
עצמו הצביע בלירות שלו נגד העיסקה המלוכלכת,
ונגד העסקנים שעשו אותה.
המסקנה שאנו — הדוגלים בהפרדת הדת
מהמדינה והמתנגדים לכפייה דתית —
חייבים להסיק היא זאת: סוג זה של כפיית
איסורי השבת יותר לעסקנים מאשר להמוני
שומרי־הדת. במשך 22 שנה השתמשו
העסקנים הדתיים בדחליל זה, כדי

קרן ארץ־־שראל של המזרחי.
בשורות מעטות אלד, קבורים שני כלבים.
האחד הוא עיסקת המירוץ של המפלגות
הדתיות; השני: צורת חלוקת הכסף הלאומי
למנגנונים המסואבים של מיפלגות המימסד.
ניתן זכות קדימת לשבת המלכה. נעזוב
אן! הסיסמאות האידיאולוגיות בצד ונודה
במציאות: יש בישראל עשרות אלפי אזרחים
ששמירת־השבת על־ידי עצמם יקרה
להם, ועולה להם כסף. יש גם יהודים דתיים
המוכנים בהחלט להפגין, להוציא כסף —
אפילו מכיסם הפרטי — להרביץ ולספוג
מכות כדי לכפות את איסורי השבת על
אנשים כמוני. והנה, פנו אליהם ראשי
שלוש המיפלגות הדתיות בקריאה שיתרמו
כסף למה שהם קראו ״המגבית למען השבת*
.המגבית שנועדה לכסות את הסכום
של 210 אלף ל״י, ששולם לאמרגנים הגרמניים
תמורת ביסול עריכתו בשבת.
כמה כסף נאסף? הופעל לחץ על גבאי
בתי־כנסת לשלם מקופות מוסדותיהם, פורסמו
קריאות נרגשות (במחיר של כמה אלפי
ל*י) בעיתונים היומיים, נשלחו חוזרים,
וח״כים טילפנו אישית לכל מי שנראה להם
כנדבן־בכוח. ובכל זאת נאספו פחות מסב
אלף ל״י.
איך לפרש זאת? שהיהודים הדתיים, המחזיקים
ישיבות ומוסדות־צדקה בתרומות
של מאות אלפי לירות לשנה, פשטו את
הרגל ולא נותר להם כסף להצלת׳ השבת?
אני סבור כי פשיטת־הרגל היא של המיפ־

לסחוט ממפא״י ושותפותיה ויתורים מחניקים
על חשבון חופש־הפרט שלנו, ומענקי-
תועפות על חשבון המיסים שלנו. בפעם
הבאה שירכיבו קואליציה, אל לת״כ יצחק
רפאל ושותפיו לאיים בהמרדת ההמונים
הדתיים, כי הם אינם עומדים מאחוריהם.
ואל לגולדה מאיר או לפינחס ספיר להצדיק
את מתן האתנן בנימוקים של כיבוד
זכויות־הדת.
ובכל זאת הכסף שולם לגרמנים על־ידי
בנק המזרחי, והשבוע קיבל הבנק את כספו
בחזרה — כמובטח. ממי קיבל אותו?
אומרים לנו: מקופות המפלגות הדתיות.
ואני אומר, מתוך אחריות מלאה ואחרי

ל אן

ילדי ארויו ושל חפים מפשע אחרים —
משליכי הרימונים. אבל אני גם אומר :
הכתמת נשקנו ; לא על־ידי הטלת משימות
סירב למלאן ; לא על־ידי זריעת שמאה-

את הרצח המתועב של
יהודים וערבים — בידי
לא זו הדרך. לא על־ידי
על מישמר־הגבול שצה״ל
לדורות.
כמי ששמה ודגלה, כבודה ועתידה של המדינה הזאת יקרים
ומכובדים בעיניו, אני נמנע מלפרט אחד לאחד כל המעשים. אבל
אם האחראים רוצים שנאמין להם — ושיאמינו להם מחר ומחרתיים,
כאן ובחוץ — כי מה שנעשה לא נעשה על״פי פקודה, תינתן
הפקודה להפסיק זאת מייד !
אחרת נדע: הזוועות נעשות מתוך תיכנון וידיעה. ואל יאמר איש
מחר את הפסוק הרובץ כקללה על אירופה כולה: לא ידעתי.

חלו קתה שלל
ועכשיו לכלב השני הקבור באותה ידיעה
קטנה של מעריב: הצורה בה מחלקת הסוכנות
היהודית את הכסף הנאסף בחו״ל בשם

בדיקה ששיכנעה אותי לחלוטין: הכסף הזה
לא שולם על־ידי המפד״ל, אגודת־ישראל
ו/או פועלי אגודת־ישראל. אם אצטרך להעיד
על כך בבית־משפט, אביא הוכחות.
מי בכל זאת?
שוב אני אומר זאת מתוך ידיעה: היו
גורמים כלכליים, שהמניע שלהם היה מיס-
חרי בלבד וקשור בערך הרכוש שלהם בסביבות
אשקלון, שרצו למנוע בכל מחיר
הנהגת מירוצי מכוניות בברנע. הם שדחפו
את העסקנים הדתיים למערכה, הם שהניעו
את המכונה הדתית־המיקצועית על מפגיניה
ואברכיה, והם שבסוף החשבון שילמו את
הכסף.

שמ שה

לא מזמן פירסם פולס גהארץ מאמר, בו ניתח את ה פחד
שיש למנהיגינו מפני התערבות סובייטית ישירה נגדנו.
כאשר קרא משח דיין את המאמר, לא היה לגמרי מרוצה
מן הניתוח. מה עוד שניראה היה כי פולס תו מן יותר בעמדתו
של יגאל אלון מאשר גזו של דיין.
שר הביטחון טילפן לעורך הארץ גרשום שוקן, וזה הב היר
לו שמח שפולס כתב נראה לו בהחלט. לא עבר זמן,
ודובר מישרד הביטחון, נפתלי לביא — שעד קבלת תפקיד
זה היה כתב הארץ לעניינים מיפלגתיים — התקשר עם

צורכי הביטחון, בשם המלחמה בעוני, בשם
קליטת ר,עליה — בשמך אתה ובשמי
אני.
לפי הסכם שהושג עוד לפני קום המדינה
משלמת הסוכנות היהודית הקצבות חודשיות
למיפלגות, כדי שאלה לא ינהלו מגביות
עצמאיות.
המיפלגות מקיימות את החלק הראשון
של ההסכם בנאמנות ראוייה להערכה: הן
לוקחות את הכסף.
על החלק השני הן מצפצפות לאורך ולרוחב.
אין מיפלגה אחת שאין לה מגבית
משלה — מוסווית או גלויה.
באותו הסכם היה עוד תנאי: שהכסף
יוצא למטרות חינוך ולמטרות קונסטרוקטיביות.
גם על זה הן מצפצפות ציפצוף
ארוך. אלא אם 22 בטאונים מיפלגתיים יומיים
הם מיפעלים קונסטרוקטיביים, וקניית
קולות בבחירות היא מיפעל חינוכי, והחזקת
עסקנים־בשכר היא שימוש טוב יותר לכסף
שנועד על־ידי תורמיו לקניית נשק או למענקי
סעד.
ליאו דולצין, גיזבר הסוכנות הממונה על
חלוקת השלל, עשה הפעם מעשה בלתי
רגיל. הוא עיכב למשך ארבעה שבועות
את התשלום לקרן המיפלגתית של המפד״ל.
אבל ברור שלא עלה בדעתו לעצור לגמרי
את המיפעל הקונסטרוקטיבי הגדול.
אחרי הכן, עם המירוץ לא נגמרו ההתחייבויות
הקונסטרוקטיביות והחינוכיות של
המפד״ל, כמו הוצאת הצופה, רכישת חמולות
בנצרת כדי לדרוש מינוי ראש־עיר שם
מאנשי המפד״ל, והחזקת סניפי בנקים גם
בגליל העליון, כדי שמגדל־חזירים מיסכן
הנזקק להלוואה יהיה לו בכלל אל מי
לפנות.
הסליחה עם המפד״ל, על שאני מטפל
הפעם רק בה. היא פשוט היתד, בחדשות.
אותם העקרונות יפים גם ליתר המיפלגות,
עם כל הכבוד המגיע לחרות, לליברלים,
לליברלים העצמאיים, וליתר.

דיין

הגי ע...

הארץ. הוא הודיע, כי המערכת תזמין את משה דיין לשיחה
כללית, להבהרת עמדותיו.
הדבר מקובל ברוב מערכות היומונים. מה שאינו מקובל
היתה תשובתו של שוקן: הוא אמר תודה, אבל אין צורך
בפגישה כזאת.
מה• שהוא לא אמר לדוברו של דיין, זה שהזמנה כזאת
בדיוק הופנתה ליגאל אלון, כי בשבוע הבא י היה סגן ראש
הממשלה אורחה של מערכת הארץ לשיחת הבהרה ורקע.
איך לפרש זאת? שמניותיו של דיין ירדו ז

במדינה
קשרים

קשקש• !,דקל דג• !

ה״מאפיה״
מאחורי ה״ליגס״ ?
העיתון הסובייטי קראסנאיה חוייזד ה מצא
סוף סוף במי לתלות את הקולר על פעלות
הליגה להגנה יהודית בארצות־הבוית נגד
נציגים סובייסים שם.
במאמר שהופיע לא מכבר בעיתון זה נאמר,
כי אחד האישים העיקריים המעורבים
בפעולות של ״הציונים האמריקאיים״ ושל
הליגה הוא מאיר לנסקי ,״שקשריו עם עולם

אצלם — ז ה מו ת ר.
א צל ך — מיותר !
מ ה לע שו ת 7
פ שוט וקל — ק ח ״ תלתל ״.
״ .תל תל״ חד ש תלתל ״ שמפו,
ב שפופ רתש קו פ ה, א דו ם צבעו.
מ כי להקסכ לו רו פן,
וי ט מי ני ם ו ביו־ סו ל פו ר.
מונ עקשק שי ם ו שיער שמן,
י עני ק לשערך ברק ו חן.

מאיר רנסקימאפיה

+הגנה יהודי ת

הפשע המאורגן נחשפו כבר על־ידי העיתונות
האמריקאית.״
באותו שבוע נמסר כי מאיר לנסקי, השוהה
בישראל מזה מספר חודשים ומתגורר
כתייר במלון דן בתל־אביב, הגיש בקשה
לקבלת אזרחות ישראלית. לנסקי עצמו אינו
יכול לחזור לארצות־הברית. השאלה היא
רק, אם הידיעה שהופיעה בעיתון הסובייטי
היתה פיברוק רגיל לצרכי השמצת הליגה,
או פרי חקירה של שירות הריגול הסובייטי
בארצות־הברית, שגילה את קשרי המאפיה
עם הליגה?

עוב׳ ו ן

גי גג* ויניאו
ריגול המרגל
היוצא אל ספפור
יריביו של איסר הראל, מי שהיה הממונה
על שירות הביטחון, נהגו להאשימו
כי הוא רדוף תסביכים והזיות, שבגללם
הוא ממציא דברים שלא היו ולא נבראו :
מדענים גרמניים הבונים טילים במצריים במטרה
להשמיד את ישראל ! רשתות ריגול
סובייטיות המכלות כל חלקה טובה בישוב.
אבל
אלה היו, כמובן, השמצות. עובדה:
את הדמיון הפורה שלו נצר איטר הקטן
עד שהשתחרר מתפקידו כממונה על שירותי
הביטחון. רק אז, כשנרגע, שיחרר את כל
המעצורים ונתן לדמיון הריגול שלו להשתולל.
התוצאה:
רומן פוליטי בהמשכים בשם
התרמית הגדולה, פרי עטו של איטר הראל,
שהחל להתפרסם השבוע בהמשכים בידיעו ת
אזזרונות.
ציון לשבח לש.ב. ח״כ איטר הראל
אינו איאן פלמינג חדש. עם כל המיגבלות
שהיו בו, נראה שכאיש ביון היה מוצלח
יותר מאשר כסופר. עד כמה שניתן היה
לשפוט מהפרקים שפורסמו עד כה, בנוי
רומן הריגול הפוליטי שלו בצורה יבשה
ונעדרת מתח, ביכולת סיפורית דלה ביותר,
תוך ניצול שטאנצים וסטריאוטיפים הממלאים
את ססרות-הריגול-בפמטה•
נושא הרומן שלו, כסי שנחשף עד כה:
מזימות ביון של המעצמות הגדולות, הנרקמות
על פני העולם כולו.
לשם מה היה איסר הראל צריו להרוס
את תדמית איש הביון המעולה שנוצרה
( ח מ שו ב ע מו ד ) 19

העולם הזה 1743

פעילות בירושלים
ביום ד 27 ,בינואר ,1971 בקריית האוניברסיטה, בנץ לאוטרמן, אולם
ב׳ ,בשעה ,20.00 תתקיים פגישת התא הירושלמי.
על סדרהיום :

סיכום מיכצע ״תוכניה״
בחירות למזכירות התא
דו״ח מישיבות מרכז והנהלת התנועה
הרצאה מפי מתכנן ערים -על תוכנית האב לירושלים תיכנון מיבצע ״ירושלים שלי״
תיכנון פעילות כללית לעתיד
חברים ואוהדים מוזמנים

בטבעון

110001)15
110001)15
110001)15
110001)15
110001)15
118001-)13
110001)15
110001)15
118001)15
118001)18

תס 101*7נ1! 01
תס £11911811
? 1011011 011
תס 001111811
11011811 011
תס 8111811 כן5
)01001 תס 11ס 080ת 8ק ! 8
1111881811 011
^ 181(10 011

• ^ 87ו ^ 1 1101118 1118 £881081
01 881.ק? 11085 110111 97.50

1., 101 .^.17117 8 ?.ן)44 ? 01811 ? 11
? 110118 36247.

ביום ו׳ ,ה־ ,29.1.71 בשעה ,20.30 בפנסיון ״נודה״ ,רחוב הכלניות ,7
תתקיים פגישה עם חבר ההנהלה המדינית

אלכם מסים

ינותחו נושאים מדיניים אקטואליים ותערך שיחה.
חברים ואוהדים מוזמנים.
הפגישה במסגרת חוג בית.

בקריית־מוצקין
ביום ב /ה־ ,8.2.71 בשעה ,20.30 ברחוב אחי־אילת (קודם רחוב התכלת)
,קריית־מוצקין, אצל א. אלינג, תתקיים

סדר

פגישת חברים ואוהדים
היומם:

א. מסירת דוחו״ת,
ב. לקראת מצע כלכלי מגובש שד התנועה.
חברים ואוהדים מוזמנים
מרכז עדשות מגע
מ£־ך א£כ<

ז ט ^זאסס

״גרוזוכסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רח׳ שניאור ,5פנת דח׳
פינסקר ,20 טל .55029 .שעות
הקבלה — .11—17 נשמח לשלוח
חוברת הסברה לפי בקשה.

את חורי הענק שנפערו בדירה בעזרת
פיסות ניילון ונעצים, בילו את הלילה לאור
מנורת נפט כשהם רועדים למישמע כל פסיעה
בחדר־המדרגות.
עד לפני שבעה חודשים חיתה משפחת
גרדנר במיאמי ביץ׳ שבפלורידה בשלווה
ובנחת. ליאו שימש שם כמנהל הסניף המקומי
של אל־על. מרים אשתו, צברית דור
שישי, הצליחה סוף־סוף לשכנע את בעלה
שהגיע הזמן לעלות לישראל. ליאו, למרות
שהוא מחזיק עד היום בדרכון אמריקאי,
היה קשור עם ישראל מיום לידתה. בנו של
רב בניו־המפשייר בארצות־הברית ומי שהיה
טייס בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה,
היה אחד ממקימי חיל־האוויר הישראלי.
הוא היה בין טייסי המח״ל הראשונים
שהבריחו את המבצרים ה מעופפי ם
מארצות־הברית לישראל דרך צ׳כוסלובקיה,
הוביל את הלהק הראשון של מטוסי הקרב
של חיל־האוויר להפצצה על טורי הצבא
המצרי בעזה במלחמת העצמאות.
כשחזר בתום המלחמה לארצות־הברית,
הועמד שם למשפט, אך סייע בפעם נוספת
להעברת מטוסי מוס טאנג לישראל. מאותה
תקופה התקשר גרדנר נמוך הקומה ובעל
הדיבור השליו, שנראה כאילו אין דבר בסי\י

גיבור
חיל-האוויו

ליאו גרדנר ב מדי. חיל־האוויר של ארצות־הברית,
בו שירת במלחמת־העולם השניה כטייס מפציצים
כבדים. את נ סיונו ה תעופ תי העמיד ליאו לר שות מדינת ישראל כ שהוקמה, היה בין
החיל. של הראשונים
ההפצצה
מ ט ״ סי
ראשוני מבריחי המטוסים למדינה ואחד
פרס טורף עולה חדש
הפינוי ננוח

אנ שיו של אליהו סדון, לשעבר ראש הסדרנים של מפא״י,
שהועמד על ידי ניני פרס בראש מיבצע הפינוי בכו ח של של פרקליטו שלטענת הפינוי,
משאית. על רתיטיו את מעמיסים
גרדנר,
ליאו גרדנר הו שג ב מיר מה, הופסק בפ קוד תו של שופט, שהו שגה רק ב שעו ת הלילס ה ק טנו ת.

השבוע

ליאו גרדנר, המום ומזועזע,
ניצב בדיר תו
ההרוסה, אחרי שבדיוני ם שכירים עשו
בה שמות כדי להכריח או תו לפנות אותה.

עשה נכלה

חסר־תקדים בוצע השבוע

^ ן בישראל.
חבורת בריונים ואנשי אגרוף התפרצה
בחשכת הלילה, בליל הרביעי האחרון, לדירה
בה מתגוררת משפחת עולים. אחרי
שזרם החשמל והטלפון לדירה נותקו, ודייריה
נשארו באפלה, הוסרה דלת הכנימה
של הדירה, אנשי האגרוף פרצו לדירה כשבידיהם
פנסים והחלו. להשתולל בה בוואג־דאליות.
הם ניפצו את שמשות החלונות
ודלתות הזכוכית, עקרו ממקומן את מיס-
גרות החלונות והדלתות, תלשו את הברזים
והצינורות, קרעו את הטאפטים והווילונות
וגררו את רהיטי הדירה החוצה, תוך צעקות
ואיומים אלימים.
את דיירי הדירה׳ עמדו להשליך בלילה אל
הרחוב בתום מלאכת ההרס. הנורא שב־השתוללות
הזאת היה שלא היתה זו התפרצות
של כנופיה משתוללת, שניתן לעצרה

גיג׳ פרס
ולהביאה על עונשה. היתר, זו ואנדאליות
בחסות החוק, בנוכחותו של פקיד בית־המשפט.
המשטרה שהוזעקה למקום ה־תה
חסרת־אונים למנוע את ההשתלוללות הברברית.
רק אחרי ששופט השלום הראשי
הוער משנתו בשעת לילה מאוחרת, הופסקה
מלאכת ההרס של הבריונים.
כשהכל נגמר, אנשי האגרוף הסתלקו ושוטר
הוצב בדירה לשמור על שלומם של
דייריה המפוחדים עד מחית, עד יאיר היום,

פרצה מרים גרדנר בבכי היסטרי. במרומי
הפנטהאוז שברחוב האוניברסיטה 93 ברמת־אביב,
היא ניצבה על חורבות מה שהיתר,
כמה שעות לפני כן אחת מדירוודהפאר של
תל־אביב. הסלון הענק, שהיה מרופד בשטיח
מקיר אל קיר ועליו ריהוט מסוגנן
מיובא בשווי של רבבות דולארים, נשאר
חשוף וריק. קיר דלתות הזכוכית שפנה אל
חזית הבית היה מנופץ כולו. הרוח והקור
טיילו בדירה הפרוצה. דירת המותרות של
ליאו גרדנר, פקיד בכיר באל־על, נראתה כמו
שדה־קרב בתום המערכה.

מבריח הנשק והמטוסים
*** גי ילדיהם של מרים וליאו
) £ליאורה בת ד,־ 12 וברוך בן
נשלחו לדירת מכרים, אחרי שסבלו
וזעזוע. ואילו בני הזוג גרדנר ניסו

גרדנר,
ד,־, 11 מהלם לסתום

עולם המסוגל להוציאו משלוותו, לאל־פל.
הוא היה מראשוני הקברניטים שלה, הושאל
מדי פעם למשרד הביטחון לביצוע משימות
מיוחדות כמו העברת מטוסי הסטראטז־קרוזר
לישראל, או הטסת הספיטפיירים שמכרה
ישראל לבורמה. ב־ 1958 עמד במרכז
שערורייה בינלאומית כאשר נאלץ לנחות
באלג׳יריה נחיתת־אונס עם מיבצר מעופף,
שהכיל כמויות גדולות של נשק, ששמעון
פרס מכר באותה תקופה למדינה דרום־אמ-
ריקנית. אבל בעשר השנים האחרונות, מאז
נולדו ילדיו והוא צבר מספיק כסף כדי
לחיות חיים נוחים, נטש ליאו גרדנר את
ההרפתקאות, הפך להיות איש־משפחה ומנהל
משרדי אל-על במיאמי.
ביוני 1970 הגיע גרדנר לישראל כדי
לבדוק את האפשרויות להעלות את משפח תו
לארץ• במדינת ישראל לא שכחו את
זכויותיו מתקופת הקמת המדינה וצד,״ל.
העמידו לרשותו שטח קרקע באפקה, מאותן
קרקעות המיועדות לוותיקי ההגנה. אולם עד

הבריון: אליהו דון

הקורבן: פרי גרדנר בשעת הפינוי

״אני אשחט אותו
עד זוב דם!״
וגע? אחיו של פר ב די ל ה בו הומיו בדיונים ד הר
שיקים את הבית על אדמה זו׳ היו צריכים
לחלוף חודשים רבים. ליאו גרדנר חיפש
אחרי פיתרון מיידי לבעיית הדיור של משפחתו.
הוא הסתובב בין מכריו כדי להתעניין
באפשרות לרכוש דירה. ואז הובילה
אותו דרכו גם אל ידידו משכבר הימים,
גרשון (״גיגי״) פרם, אחיו הצעיר של שר
התיקשורת שמעון פרס, שאף הוא נימנה
על ידידיו ומעבידיו בעבר של ליאו.

.גרדנר ביקש רחמים״
** רג?} זה התפתחה פרשה מוזרה ואפופת
תעלומה, שאת האמת שבה יוכל להוציא
לאור רק בית־משפט, אחרי חקירה ארוכה
ומייגעת.

מספר ליאו גרדנר את גירסתו שלו למה
שהתרחש :״דיברתי עם גיגי פרס בקשר
לתוכניות שלנו להתישב בארץ. גיגי הוא
בעל חברת הבנייה אדגר. הוא אמר שיש לו
דירה הנמצאת ברחוב האוניברסיטה ,93שאיש
בשם ג׳ו ליוו קנה אותה. הדירה טרם
הושלמה וגיגי הציע לנו לבוא בדברים עם
ליוד כדי שיתן לנו רשות לגור בדירה ואולי
אף לרכשה, מאחר ולדעתו ליוד אינו מת־כזזן
כלל לגור בדירה.
״דיברתי עם ליוד טלפונית. הוא היה
אותו זמן בלונדון. הוא אמר לי לבוא אליו
למונטריאול כדי לדבר עמו ולדון בענין.
עוד ביוני 1970 הגענו למונטריאול והגענו
להסכם בעל־פה עם ליח־ לפיו נתן לנו
רשות לגור בדירה לפחות שנה. אנו לעומת
זאת קיבלנו על עצמנו להשלים את הדירה

ולהוציא לשם כך את כל ההוצאות הדרושות.
עם תום תקופת ההתגוררות שלנו
בדירה היה עלינו לפנות את הדירה ואילו
ליוו קיבל על עצמו לפצות אותנו בעד כל
ההוצאות שנשקיע להשלמת הדירה, מתוך
אפשרות שאנחנו נרכוש את הדירה במקרה
ויחליט למכרה במחיר שהוא קנה אותה —
32 אלף דולאר..
״הבאנו לליוו את תוכנית הדירה שקיבלנו
מאדגר, השווינו אותם עם התוכניות שהיו
ברשותו וגם דיברנו עליהן. הזמנו בארצות־הברית
ארונות מטבח ואביזרי אינסטלציה
כמו אמבטיה, כיורים וברזים, וכן וילונות
וטאפטים. חזרתי לבד ארצה כדי לפקח על
העבודה של פועלי אדגר שהיו צריכים
לגמור את הטיח, הצבע, הריצוף בחדר ה־האמבטיה
הדלתות והחלונות בדירה. כש
נכנסנו
לגור בדירה, ב־ 25 באוגוסט, שלחתי
לליוו מיברק והודעתי לו שנכנסנו לדירה ואנחנו
עושים אותה לשביעות רצונו.״
לגיגי פרם יש גירסה שונה לגמרי על
מה שאירע. סיפר גיגי :״גרדנר היה ידיד
שלי. הוא בא אלי וסיפר לי שהוא רוצה
להשתקע בארץ ואין לו איפה לגור. אני
מכירו למעלה מ־ 15 שנה. הוא היה ידוע
כאיש חיל־האוויר וכטיים באל־על וכאיש
שעסק בעבודות שונות עבור גופים שונים
בישראל ומחוצה לה.״
לגבי ההמשך יש לגיגי עצמו שתי גיר-
סות על מה שאירע. בגירסה אחת הוא טוען
:״גרדנר בא אלי ואמר כי שמע שברחוב
האוניברסיטה קיימת דירת פנטהאוז
(המשך

עמוד ) 18
ב. ע מ 1ו

1 .1 8

ההוצאה לנועל

כך נראה הסלון בדירת ליאו גרדנר בשעת התחלת
הפינוי, לפני שבוצעה בו מלאכת ההרס. בתמונה

(המשך מעמוד )17
לא מאוכלסת. עניתי לו כי דירה זו נמכרה
וחלק גדול מתמורתה שולם. הוא בקיש
לדעת למי נמכרה הדירה ועניתי לו כי בעל
הדירה הוא ג׳ו ליוו ממונטריאול. כשתזר
גרדנר מחו״ל הוא אמר לי כי התקשר עם
ג׳ו ליוד וזה הירשה לו להתארח בדירה
באופן זמני עד שימצא סידור אחר בארץ.
הוא ביקש ממני לאפשר לו להיכנס לדירה.
אמרתי לו שאינני יכול להסכים לכך, שהנני
מפקפק בדבריו וכי לא אעשה דבר
אלא אם יהיה לי משהו בכתב.
״גרדנר חזר אלי פעם נוספת ובתחנונים
ודמעות ביקשני רחמים על משפחתו המתגלגלת
ב ר חו ב ...לאחר תחנונים אין סוף
הסכמתי לארח את גרדנר בדירה ללא כל
תמורה ובתנאי שאמצא דרך להבטיח של־גרדנר
לא תהיה כל זכות על הדירה.״

היתום שהפך מיליונר
ץ ירפה שלישית יש לג׳ו ליוו, היהודי
^ הקנדי שרכש את הדירה. ליוד הוא מולטי־מיליונר
קנדי. הוא יתום מליטא, שהוריו
ניספו בשואה ואומץ על ידיי משפחה יהודית
בקנדה. את עושרו עשה בתריסר השנים
האחרונות בעסקי יבוא ויצוא. חלק
ניכר מעסקיו קשורים בישראל. כך למשל,
הוא אחד המתווכים המוכרים כיום במוצרי
תעשיה ישראלית למדינות הקומוניסטיות
שאינן מקיימות יחסים עם ישראל.
גירסתו של ליוו על הפרשה צוטטה בשמו
בבית־המשפם על־ידי פרקליטו :״לפני כמה
זמן, במשרדי בלונדון, הודיעו לי שקפטן
ליאו גרדנר מישראל טילפן פעמים אחדות
וחיפש אותי. כשהגעתי למשרד, חשבתי שזהו
משהו מישראל הקשור בעסקים שלי
שם, וביקשתי להתקשר עם מספר הטלפון
שהושאר במשרדי.
״כשתפסתי אותו בטלפון ושאלתי מה העניין,
הוא אמר לי, :אני מכיר את שמעון
פרם ומכיר את אחיו ואת אדון ורדי, שהיה
מנהל בנק בשוויצריה. ביקשתי ממנו
רשות להיכנס באופן זמני לדירתך.׳ אז
עניתי לו, :ראה, אינני מכיר אותך, איני
יודע מי אתה. קניתי את הדירה. אני עומד
לבוא לישראל. יש לי חברה ישראלית העומדת
להירשם בכתובת זו ואיני נותן לאף
אחד להיות בדירה.׳ וסגרתי את הטלפון.
•אחרי כמה זמן, במשרדי בקנדה, הודיעו
לי שגרדנר מנסה להתקשר אלי מפילדלפיה
וניו־יורק. הודיעו ששלח לי מיברק. אמרתי
למזכירה שתזרוק את המיברק לסל. הודיעו
לי בטלפון שהוא מטלפן אלי משדה־התעו־פה
במונטריאול. אפילו לא באתי לקחת
אותו משום שאינו חברי. הוא הופיע במשרדי
ואז אמרתי, לו, :בקרוב אהיה בישראל.
אם תרצה לראות אותי, תהיה בישראל.״
על דברים אלה של ליוו, שצוטטו על־ידי
פרקליטו, הגיב גרדנר :״זה שקר וכזב ו־

סילוף. אם היה נשבע על זה, הוא היה
נשבע שבועת־שווא.״

20 טון במישלוח-אוויר
** ד כאן הגירסות הסותרות, לגבי הדרך
י ג בה נכנסה משפחתו של גרדנר לדירה.
במשך כמה חודשים התגורר גרדנר בדירה
ללא התנגדותו של איש. הוא שיפץ אותה,
השקיע בה, לדבריו המבוססים במיסמכים,
קרוב ל־ 60 אלף לירות, מזה נ־ 12 אלף
דולאר של ציוד וריהוט שנקנה עבור הדירה
בארצות־הברית וכיור מצופת בזהב
טהור. המישקל הכולל של אביזרי הדירה והרהיטים
שהעביר גרדנר לדירה היה 20 טון.

ניתן לראות את הריהוט המפואר של הדירה, בשווי של רבבות דולארים. התעלומה שלא
נפתרה עד כה היא: מדוע התיר גיגי לגרדנר להשקיע סכומים כה עצומים בדירה זמנית?
בניגוד להסכם, שנעשה עם ליוו וגיגי, לפיו
יוכל להתגורר בדירה לפחות שנה אחת
חוץ מזה, הוא רצה להבטיח שהכסף שהשקיע
בשיפוץ הדירה יוחזר לו, לפי ההסכם.
אבל גרדנר ידע שבידי גיגי פרם נמצא
קלף חזק. היה זה יפוי־כוח נוטריוני, שהפקיד
בידי פרקליטו של גיגי כשנכנס לדירה,
לפיו הוא מייפה בצורה בלתי חוזרת
את כוחו של עורך־דין זה להופיע בשמו
ולייצגו בכל ההליכים המשפטיים לפינוי
ולסילוק־יד מהדירה ולהסכים בשמו לפינוי.
זה היה התנאי שתמורתו הסכים גיגי
להכניס את גרדנר לדירה. פירוש הדבר היד,
שפרקליטו של גיגי יכול להסכים בשם
גרדנר לפינוי מיידי. גרדנר הבין שעומדים
להפעיל יפוי־כוח זה נגדו. שכן, גיגי פרם

פרס והשני את גרדנר, הסכימו על פשרה,
לפיה תפונה הדירה. לרשם לא נמסרה הודעה
כי הוצא צו־מניעה על־ידי שופט נגד
השימוש בייפוי־הכוח של גרדנר. הפשרה
הפכה לפסק־דץ. על סמך פסק־דין זה פנו
פרקליטיו של גיגי להוצאה לפועל, דרשו
ביצוע מיידי של הפינוי.
לגיגי היה צורך לקבוע עובדה מוגמרת
לפני יום החמישי האחרון, בו עשוי היה
השופט ליכטנשטיין להפוך את צו־המניעד.
הזמני להחלטי: שמשפחת גרדנר כבר פונתה
מהדירה, ולא חשוב באיזו דרך. לכן
עמד על כך שהפינוי יבוצע עוד ביום
רביעי, אפילו במשך הלילה, לפני הדיון
המשפטי.
אמר פרקליטו של גרדנר, עורך־הדין משה

קפטן גרדנר מא שים :״ג ,*,פרס
איים ל שלו ח אדי א ת העול התחתון״
הכל הועבר במישלוח אוויר על־ידי אל־על
חינם, כחלק מזכויותיו של עובד אל־על שהחליט
להגיע לארץ כעולה.
עובדות אלה, בנוסף לגירסות האחרות של
המעורבים בפרשה, מעידות כי האמת נמצאת
אי־שם בין כל הגירסות וכולם, כולל
גרדנר, מעוניינים להסתירה. הכל מצביע על
כך שנעשתה כאן עיסקה מפוקפקת מאוד,
העלולה להפליל את המעורבים בה. נעשה
כאן נסיון לנצל את זכויותיו של עולה
חדש — הזכאי להביא לארץ רכוש ואביזרי
דירה ללא מכס — כדי להקים דירת־פאר
עם מותרות יקרים ביותר, שלא תהיה בבעלותו
של אותו עולה חדש. אבל בחלק
אפל זד, של הפרשה אין אף אחד מהנוגעים
בדבר מגלה דבר.
הכל היה טוב ויפה עד לתחילת חודש
ינואר השנה, כשגרדנר חזר מהלוויית אמו,
שנפטרה בארצוודהברית. יום אחד הופיע
ליוו בדירתו בלוויית עורך־דין, דרש ממנו
לפנות את הדירה תוך 48 שעות, מכיוון
שהוא מתכונן להיכנס אליה.
מספר גרדנר על מה שאירע :״ירדנו יחד
למשרדו של גיגי. אמרתי לו, :מה הולך פה?
האם אי־אפשר לסדר לג׳ו דירה בבית הסמוך?׳
גיגי אמר שאין דירת גג פנוייה
ושהוא יהרהר בדבר במשך השבוע. אשתי
עמדה כשדמעות בעיניה. בסופו של דבר
אמרתי, :הבה נהיה אנושיים. אנחנו בני־אדם
ואני בטוח שאפשר להסדיר משהו׳.״
ליוו עזב בינתיים את הארץ, אולם אז
נעלמה לפתע הידידות האמיצה ששררה בין
גיגי לבין גרדנר, ושהתבטאה גם במכשיר
טלוויזיה נייד שהביא גרדנר לגיגי במתנה
אחרי שנכנס לדירה. גיגי דרש באמצעות
מכתבי עורכי־דין מגרדנר לפנות את הדירה
מייד. גרדנר סרב. לדעתו עמדה דרישה זו

כבר החל לפעול בדרכים לא משפטיות כדי
לסלקו מן הדירה. זרם החשמל ואספקת המים
לדירה נותקו. פועלים הסתובבו על גג
הדירה בשעות משונות והתחילו להלום
עליה -בנסיון לקדוח חורים מעל ראשיהם
של בני משפחת גרדנר. לדברי גרדנר איים
עליו גיגי פרם לשלוח נגדו את אנשי העולם
התחתון.

,׳פעולה של ג׳ונגלי״
** סיכה זו החליט גרדנר להקדים תרו-
סד, למכה. הוא פנה לבית־המשפט, ביקש
להוציא צו מניעה, שיאסור את פינויו
מהדירה, יורה לחדש לו את אספקת המים
והחשמל ואיסור על פרקליטו של גיגי להשתמש
בייפוי־הכוח הבלתי חוזר שנמסר לו.
שופט־השלום זלמן ליכטנשטיין הוציא ב־14
בחודש צו מניעה זמני עד לדיון שנועד להיערך
ביום החמישי, ה־ 20 בחודש•
בצו זה הורה השופט לחבר מחדש את
החשמל והמים לדירתו של גרדנר. אלא שאז
חלה התפתחות מוזרה ומעניינת. השופט
ליכטנשטיין הוציא גם צו מניעה זמני להשתמש
בייפוי־הכוח שהפקיד גרדנר אצל עורו־הדין
אריה לפיד, שהיה בזמנו פרקליטה של
חברת אדגר.
בינתיים הפסיק לסיד לייצג את גיגי פרם
וחברת הבנייה שלו. יפוי־הכוח הועבר לעורכי
דינו החדשים של גיגי, צמד פרקליטים
צעירים ומתחילים, העושים את צעדיהם
הראשונים במיקצוע: זאב פילפל ואילן לפי-
דות, בעלה של הדוגמנית ליאורה לפי-
דות. מאחר שלהם לא נמסר צו־המניעד, נגד
השימוש בייפוי־הכוח, הם הופיעו אצל רשם
ביח־המשפס, וכשאחד מהם מייצג את גיגי

טרובוביץ׳ ,לגבי הצעדים שנקטו גיגי ופרקליטיו
:״זה זועק ממש לשמיים. מי נתן
להם סמכות לעשות פשרות? זו פעולה של
ג׳ונגל העלימו עובדות מבית־המשפט
ועל זה הם יחנו את הדין במוסד אחר...
הם עשו מעשים בלתי־חוקיים והשיגו ססק־דין
במירמה.״
כאשר הובאו הדברים לידיעתו של יושב־ראש
ההוצאה לפועל, שהוציא את פקודת
הפינוי המיידית, הוא הוציא החלמה שנייה,
בד, אמר :״אני תמה שבא־כוח הזוכה לא
הביא בפני את כל ההליכים שהתנהלו בעניין
...בנסיבות אלה בוודאי שאין לנהוג
בהליכי פינוי אלד, שלא בדרך הרגילה.״
אלא שבינתיים הפעיל גיגי פרם הליכי
פינוי בלתי רגילים.

״אלימות לא נורמלית!״
ך• וא גייס לעזרת ההוצאד,־לפועל את
( ן פלוגתו של אליהו סדון מאור־יהודה.
אלה הופיעו בדירת גרדנר ביום רביעי בבוקר,
החלו לפנות בכוח את הרהיטים. גרד
נר ביקש מהם שיתנו לו לארוז את הרהיטים
ולהעבירם באמצעיו שלו, כדי שרכוש
ששוויו רבבות ל״י לא יינזק. הסכימו לתת
לו ארכה של כמה שעות לאריזה, וגרדנר
הזמין את מובילי אל־על שיובילו את חפציו.
אלא שבינתיים הזדמן למקום אחד מידידיו
של גרדנר, עורך־דין מכובד וידוע. הוא
הבין מייד את העוול המשפטי שעושים ל־גרדנר
כאשר עומדים לפנותו, כשבידו מצוי
צו־מניעה נגד הפינוי, שדיון נוסף בו עומד
להתקיים למחרת היום.
הוא החל להפעיל את קשריו, הזעיק את
שופם־השלום הראשי ממיטתו, וזה נתן הו־ראות
מתאימות ליושב־ראש ההוצאה־לפועל

לעכב את הפינוי. כשראו גיגי פרם ואליהו
סדרן שהזמן פועל לרעתם, ניתנה הוראה
לפנות את גרדנר וחפציו במהירות מהדירה.
גיגי פרם השתולל וצווח :״אני אשחט אותו
עד זוב דם.״ פרקליטו הצעיר וחסר הנסיון
זאב פילפל, היה נרגש כמוהו וצעק בנוכחות
עדים :״כאן תלך אלימות לא נורמלית,״
והאלימות
הלא נורמלית אומנם נעשתה.
בדיוניו של סמן התפרצו לדירה, החלו לבצע
בה את מלאכת ההרס, לפנות במהירות
את הרהיטים. למזלו של גרדנר הם
עוכבו בידי יושב־ראש ההוצאה־לפועל, כשהוא
וחלק מחפציו עדיין בדירה.
כך הסתיים השלב הראשון של הקרב על
הדירה בנצחונו של גרדנר. היה זה אומנם

הסיבה לכך פשוטה: כולם נמצאים בידיו.
הדירות שרכשו טרם הועברו בטאבו על
שמות רוכשיהן, כיוון שהקרקע עליה ורוקמו
הבניינים היתה שייכת לחברת שיכון-
ופיתו ת הממשלתית, וטרם נעשתה בה פרצלציה(
.נושא זה, כיצד קיבל גיגי פרם
את האדמות היקרות של טיכון־ו פי תוזז ב־איזור
זה, הוא נושא בפני עצמו, שעוד
ידובר בו).
לא תמיד היה גיגי פרס איש כה מצליח
וחזק. הסיפור כיצד הגיע אחיו הצעיר של
שמעון פרס למעמד זה הוא סיפור הצלחה
אופייני לחברה הישראלית.
גיגי פרס צעיר מאחיו שמעון בחמש
שנים. כיום הוא בן .42 בניגוד לשמעון,
שהוא קארייריסט מטבעו ועוד בגיל צעיר

חברת בניין בע״מ, ששמה הורכב מראשי התיבות
של שמותיהם — אדגר. חברה זו
היתה אמורה לבנות עבור משרד השיכון
את רבי־הקומות בבת־ים וברמת־אביב.
זמן קצר אחרי היווסד החברה, נטשו
אותה שניים מייסדיה: איתן וגורני• אולם
במקומם נכנסו שני שותפים חדשים, שראשי
התיבות של שמותיהם הפרטיים התאימו
להפליא לשם אדגר — אריה צירינג
בשביל האל״ף וגיגי פרס בשביל הגימ״ל.
גיגי לא היה עד אז קבלן. אבל הוא הביא
עימו לחברה מיטען יקר — קשרים.
תוך זמן קצר שיגשגה החברה והפכה לאחת
מחברות הבנייה המצליחות בארץ. אבל
המיתון וצימצום הבנייה בשנת 1965 פגעו
גם בה. היא התחילה להפסיד. גיגי פרם

כלארבעת גיבורי הפ רשהמ עו דני ם
בעסקי מיסתור״ם של ביטחון ורב ש
נצחון פירוס, שהושג במחיר יקר, אבל
גרדנר ואשתו נשארו בדירה. המשך הפרשה
יתברר בהליכים שונים של בתי־המשפט,
כשגיגי פרם עושה את כל המאמצים להשיג
צו־פינוי חדש נגד גרדנר, ואילו גרדנר
ינסה: לסחוב זמן, להגיש בקשות ועירעו־רים-,כדי
שיוכל להישאר בדירה עד ההליך
המשפטי הסופי, שינתן אולי בעוד
חודשים רבים, ואולי עוד שנים.

שמעון סרב להתערב י
** ד כ אן נראית כל הפרשה כסיכסוך
> .עסקים וזכויות־דיור רגיל, כמוהו מתבררים
לאלפים בבתי־המשפט. מה שחשוב
כאן הוא הצד הציבורי של פרשת הפינוי
הבלתי־רגילה — גיוס בריונים למלאכת הרס
ושיטות הערמה על בית־המשפט כדי להשיג
פינוי בכוח תוך הפחדה ואיומים.
אולם יש בפרשה זו עוד צדדים רבי
עניין, החייבים לעניין את הציבור. אחד
מהם היא פנייתו של ליאו גרדנר, בשלבים
המוקדמים של הפרשה, אל שר התיקשורת
שמעון פרם, מכרו ומעבידו משכבר הימים,
שיתערב אצל אחיו גיגי כדי שיניח לו
ויפסיק להפעיל נגדו שיטות של אלימות
ואיומים. פרס סרב להתערב, אמר כי בעניינים
הנוגעים לאחיו אין הוא מתערב.
יתכן ושמעון פרס יכול תמיד להצטדק
ולטעון :״השומר אחי אנוכי?״
אולם אין זו סיבה מספקת כדי להעלים
מן הציבור את מעלליו של האיש שהכניס
לעולם העסקים בישראל את שיטות המאפיח
הידועות לשימצה.
על כל פנים, זאת ניסו לעשות השבוע
כמה עיתונים. מלבד היומון הארץ, שדיווח
תוך זהירות רבה על הפרשה, התעלמו שאר
העיתונים בישראל בדרך מיסתורית מן האספקטים
הציבוריים והפליליים שלה. ידיעו
ת אחרונות, שכתבת וצלם שלו נכחו
בדירת גרדנר בשעה שנעשתה בה ההשתוללות
של הפינוי, ושבאוזניהם הושמעו
איומים חמורים, גנז את הסיפור המפורט
שהיה בידו. רק אחרי שהופיעה הידיעה ב־הארץ,
תימצת אותה ידיעו ת אח רונו ת בזהירות
רבה ובהתאפקות.
מעריב הרחיק לכת עוד יותר. רק ביום
ראשון השבוע הקדיש לפרשה סיפור, שהכיל
בעיקר את מעללי הגבורה של גרדנר.
בסיפור זה לא נזכרו אף במילה אחת שמו
של גיגי פרם ומלאכת ההרס שנעשתה בדירת
גרדנר.
כי גיגי פרם, אחיו של השר שמעון פרס,
הוא איש בעל קשרים רבים ומסועפים, שהרבה
אנשים במדינה הזאת פוחדים מפניו
ושכמה אנשים כבר ירדו מן הארץ בגללו.
מי הוא גיגי פרם? מה סוד כוחו ומה הם
האמצעים המפוקפקים בהם הוא משיג את
מטרותיו?

קריית גיגי
יום גיגי

פרס הוא מיליונר, בעל
של פטרון. עשרות הרבי
הקומות
ירסיטה ב־

החל לסלול דרכו אל השלטון, גיגי הוא
טיפוס אוהב־חיים, המעדיף הנאות חומריות
על תהילה או פירסומת. הוא נזהר שלא
להצטלם. הפירסומת אומנם אינה מזיקה לו,
אבל בתנאי שהיא קשורה באחיו.
גיגי נחשב תמיד לכבשה השחורה במשפחה.
שמעון ראה את עצמו תמיד אחראי
לגורל אחיו. כאשר היה שמעון פרם
ראש שירותי חיל־הים, זמן קצר אחרי קום
המדינה, שירת אחיו בחיל־הים בדרגת סגן.
כאשר הפך שמעון פרם לראש משלחת־הקניות
של משרד־הביטחון, קיבל גיגי עבודה
מעדינת ומיסתורית במשרד־הביטחון בפאריס,
לשם הגיע אחרי שאשתו נפצעה בעלותה
על מוקש.
ב־ 1951 שוב היו שני האחים בארץ. אולם
בעוד ששמעון התמנה כמישנה למנהל
הכללי של משרד־הביטחון, לא היתר. לגרשון
שום מטרה או מיקצוע. באותה תקופה חיפש
משקיע הון יהודי אמריקאי אחר שותפים
להקמת חברה לייצור גבישים, שאחד הלקוחות
שלה אמור היה להיות משרד־ה־ביטחון.
השותף נמצא בדמותו של גיגי,
אז בן ,23 שהקשר היחידי שלו עם מכי
שירי־קשר היה בתקופת עבודתו בפאריס.
ב־ 1958 הפך מיצרן גבישים ליצרן בוכנות,
התמנה כמנהל מפעל מוביליה של בעל
ההון היהודי משווייץ, ד״ר מכם קמחי. בהנהלתו
של גיגי פרס ניהלה החברה עסקים
עם משרד־הביטחון, שסגן־השר שלו באותם
ימים היה שמעון פרס. הד״ר קמחי התייאש
מלעשות עסקים בארץ וירד חזרה לשווייץ
בכעס רב, עוד לפני ששערוריית מוביליח
התפוצצה ברעש גדול לפני הבחירות בשנת
.1961

מכות לשותף
ך* עקב! ת !!שערוריה חדל גיגי ״מ־
—1לייצר בוכנות והתחיל להתעסק: בקרקעות.
הוא נכנס לשותפות בעסקי פרדסים

אלימות לא־נוומרית

פרקליטו של גיגי פרס, זאב פלפל, איים
בליל הפינוי :״כ אן תלך אלי מו ת לא נור־מאלית.״
כ שהעמידו או תו על העובדה ש דיבורים
מ סוג זה בפי עורך־דין הם בלתי
מקובלים — חזר בו מדבריו והכחישם.

עם יהודי בשם בקנרוט, שבעקבות אותה
שותפות ירד מהארץ לבלגיה.
אבל בעוד ששותפיו הפסידו, גיגי אף
ם לא הפסיד. בתחילת שנות השישים,
א הפך בדרך מוזרה מאוד לקבלן. בימים
הקימו ארבעה קבלנים רמת—
איתן, דובדבני, גורני ורויטמן —

יצא אז לאירופה כדי לחפש שם את מזלו.
הוא קיווה שקשריו ההדוקים עם גורמים
שונים, כמו שגרירי ישראל בבון ובפאריס,
הד״ר קמחי בשווייץ ובנק סוויס־ישראל,
יסייעו לו לקבל עבודות בנייה בחו״ל עבור
החברה. בכך הוא לא הצליח, אבל לעומת
זאת הצליח בעסקים אחרים. במשך תקופה
מסויימת שהה באיטליה. אחר־כך, כשהם-
תמנו סיכויים לחידוש הבנייה בארץ, חזר
במטרה להשתלט על חברת אדגר. ולהיות
הבום הבלעדי שלה•
תחילה הצליח לסלק בתככים את בעל המניות
העיקרי בחברה. אחר־כך, בשנת , 1968
סילק גם שותף נוסף בעל כוח בחברה —
את אריה צירינג. הוא עשה זאת בשיטה
האופיינית לו, בדרך האלימות הגסה.
יום אחד חזר גיגי מעסקיו המיסתוריים
בחו״ל, נכנם למשרדי החברה ודרש ממנהל-
החשבונות לראות את ספרי החשבונות. שותפו,
אריה צירינג, שנכח במקום, ציווה על
מנהל־החשבונות שלא לעשות זאת. בין השניים
התפתח ריב קולני, שבסיומו היכה
גיגי את צירינג. הוזעקה משטרה, אבל גיגי
כבר לא היה במקום. צירינג הגיש תלונה
על תקיפה.
הפרשה לא הגיעה מעולם לבית־משפט.
היא הסתיימה בכך שצירינג מכר את חלקו
בשותפות, ירד לקנדה. גיגי פרס נשאר הבוס
הבל־יכול של חברת הבנייה אדגר, כששותפו
מונים רויטמן הוא חלש אופי, מניח לגיגי
לנהל את הצד העסקי והפיננסי של החברה.

קרחון של סירחון
* טייתו של גיגי להשתמש באגרופיו
^ לשם הסדרת חשבונות, התגלתה גם השבוע.
ביום בו הוארך צו־המניעה נגדו, לפי
בקשת גרדנר, פגש גיגי בחדר המדרגות של
הבית את בנו בן ה־ 11 של גרדנר. הוא
תקף אותו ודחף אותו אל הקיר.
יש לו לגיגי שיטות משלו לניהול עסקים.
כך, למשל, הוא מחתים דיירים הנכנסים
להתגורר בדירות שבנייתן טרם הסתיימה,
על טפסים לפיהם אין להם כל תביעות נוספות
נגד החברה. הוא מסביר חתימות
אלה כפורמאליות פשוטה. אולם כמה דיירים
בקריית־גיגי התנסו נסיון מר בחתימות אלה.
אחד שסירב לחתום על טופס כזה היה הסופר
חנוך ברטוב. כתגמול, סרב גיגי להעניק
לו מפתח לדירה שרכש.
ברטוב השיג מפתח ונכנס לגור בדירה.
גיגי הגיש נגדו תביעה משפטית, תבע סכום
כסף שהגיע לו מברטוב. זה הגיש תביעה
נגדית, תבע מגיגי לסיים את השלמת הדירה.
הריב המשפטי הסתיים בפשרה, לפיה
ישלם ברטוב לגיגי את המגיע לו וגיגי
ישלים את הדירה. חנוך ברטוב קיים את
פסק־הדין. גיגי לא. עד היום הוא מתגאה
בכך כי הצליח ללמד את ברטוב לקח.
צד זה — דמותו של גיגי פרם ושיטות
פעולתו — .הם רק צד אחד לפרשה. יש
לה עוד צדדים נוספים, ההופכים אותה מ־סיכסוך־בעלות
רגיל, לפרשה הטומנת בחובה
חומר־נפץ העתיד עוד להסעיר את הארץ.
העובדה שכל ארבעת הגיבורים העיקריים
בפרשה — ליאו גרדנר, גיגי פרם, ג׳ו ליוו
ואליהו סדון — כולם מעורבים בצורה זו
או אחרת בטי.ג׳י( .טילחסטיזי גע שעפטן —
ביטוי שהיה מקובל ב ת קופ ת הטנדט לעסקי
בי ט חון ורכש שה שתיקה יפה להס) יכולה

רק לרמז, כי מה שנתגלה השבוע הוא רק
ראש קרחון המוסתר מתחת לפני המים.
כאשר ייחשפו חלקים נוספים של קרחון
זה, הוא עלול להתגלות כקרחון של סירחון.

במדינה
(המשך מעמוד ) 15

סביבו בחוגים מסויימים, על״ידי פירסום
יצירה מסוג זה?
את התשובה על כך ניתן היה אולי למצוא
כבר בפרק הראשון של הרומן הפוליטי
שלו. הסצינה המתוארת בו מתרחשת בשגרירות
הרוסית ברמת־גן, ביוני , 1967 ביום
בו ארזו הדיפלומטים הסובייטיים את חפציהם
כדי לעזוב את הארץ בעיקבות ניתוק
היחסים בין ברית־המועצות וישראל.
שני מרגלים רוסיים העובדים בשגרירות,
משמידים תעודות ומיסמכים, ותוך כדי כך
הם עוסקים בחלוקת ציונים־לשבח לשירות
הביטחון הישראלי.
״ע שינו עבודה טובה,״ אמר הרא שון ב התעוררות
.״הם ארבו לנו ככלבי־ציד ולא

תעשיין אריאלי
״נ ל שבוע — תמולה ב עי תון ״
הירפו לרגע. בכל זאת, הצלחנו לא פעם
להערים עליהם.״
הם לא הירפו סמני לרגע,״ נזכר
השני בקורת־דוח .״ הולכ תי אותם סחור-
סחור בדרכי הארץ.״
אנחנו חוזרים הביתה. תאר לעצ מן
מה חו שבי ם אלה אשר נשארים א חרינו.״
״מצבם אומלל,״ אמר הרא שון ללא נימה
של השת תפו ת בצער .״ הס שירתו או תנו
בא מונה והיו צייתנים ויעילים ככל הנדרש.
עכ שיו יוותרו מנותקי ם מכל קשר והפחד
ירחף מעל ראשם יו מס ולילה. האדמת נש מטה
מתחת לרגליהם.״
השני לא ענה. ידו היתה על ידית
הדלת. הרא שון ה לן והגיף את החלון .״ מו סקבה
תמיד סירבה ל שלוח לישראל שליחים
חסרי ח סינו ת רשמית ה שירות כאן הטיל
עליהם את מוראו.״

הרוסים רועדים מאיסר. אחרי שכבר
קבע בראשית הרומן שלו עד כמה
רעדו הרוסים מהשירות שהקים וניהל איסר
הראל, יצר איסר גם תמונה אימתנית של
רשתות מרגלים מסועפות שהשאירו אחריהם
הרוסים בארץ.
עכשיו המתינו, ידידיו ויריביו של איסר
כאחד, לפרקים הבאים של סיפרו, כדי לגלות
בהם שבחים נוספים שמחלקים יצורי
עטו הדמיוניים לאיסר הראל ולשירות שלו.
עסקי יתוש ושמו פירסומת אריאל אריאלי, מי שנטש לפני שש שנים
את מישרתו הציבורית כממונה על הכנסות
המדינה במשרד האוצר בתקווה להפוך לח״כ
מפא״י (הוא נכשל אחרי שהוצב במקום לא
ריאלי) ,הוא אדם גלוי־לב.
השבוע גילה בראיון עיתונאי מה הדבר
החסר לו מכל מהתקופה בה היה פקיד
בכיר :״כשהייתי הממונה על הכנסות המדינה,
הופיעה תמונתי כל שבוע בעיתון.
זה נכנם לדם כמו יתוש. זה חסר לי, אבל
היתוש יצא.״
אבל באותו שבוע נראה היה כי היתוש
חדר שנית לדמו של אריאלי.
מיק דיות מופלאה. רשות השידור
(המשך בעמוד )22

בג ד לן סילל;
אב עופרים
א ת שוו חתיכותיו הבינלאומיות
ח 1ד ה לחו״ל

* 81X8פא* * 81*0־״ י, ב ,י
כות ליס ,״או להזדננף קצת,״ אחר כ ן — לאיזה יונזיו

1ג*י 17ת
פתי הנודע שהתלווה אל אבי בביקורו ביש־ראל,
שהעדיף את השחורה, ואבי שהעדיף
את הבלונדית. העדיף מאוד אפילו* .הקטנה

ךיךוןיןון ברכה ב חיבו ק ידידותי עם הכוכב שד רן בצרפת, ון
ןךן 1ןןו *
הוחזר ה שבוע לישראל, לשורת הופעו ת לחיילי צה״ל

בלבד. בעוד ברכה שומרת על שתיקה מלאת מ ש מעו ת, היתה ז׳יל מוכנה לחוות דעתה על תייק.

** ספר 1פירושו: השאירי אותי לבד
! /איתו. מספר : 2אל תשאירי אותי לבו
— מסוכן. מספר : 3שכבת איתו? מספר :4
נצחק עליו : 5 .חיובי : 6 .שלילי.
כל מיבצע צבאי זקוק לקוד. משום כך
בנו גם ברכה שוורץ ( )17 וז׳יל בן־עזרא
( )20 קוד משלהן, בעזרתו הן פועלות בזריזות
ובחשאיות, מבלי שהאופוזיציה תפע־נח
את שפתן. בעזרת קוד זה, וכן שימוש
יעיל בשאר האמצעים של הלוחמה הזעירה
המודרנית, הן הגיעו להישגים משביעי־רצון.
שדה־הקרב שלהן הוא הדיסקוטקים, והיעד
— ציד כוכבים ושמות מפורסמים, כדי
לארח להם חברה בשהותם בארץ. בין השמות
שהצליחו לצוד, בזמן האחרון: אבי
עופרים, מייק בראנט, טוני רוקט.
את שלל המלחמה שלהן ניתן לראות על
גזרותיהן החטובות, מלמעלה עד למטה:
פרוות־כבשים מאבי עופרים. תכשיטים, ענקים,
מטפחות, וכל מיני מזכרות אחרות מכל
מיני כוכבים אחרים.

צוות־קרב

רכה ה ׳יל הן התוספת האחרוו
לצבא הקטן אך היעיל של׳ציידות 1
כוכבים. פעם קראו להן סתם מזדנבות.
יום, כשההתמחות הפכה לסמל הדור1 ,
נקראות המיקצועניות (להבדיל באלף הב
לות מהמיקצועיות, שזה משהו אחר לגמרי
בניגוד לקודמותיה! ,פועלות בנות הדו
החדש של עובדות הכוכבים במיקצועיו
ובשיטתיות, אינן סומכות על המיקרה :
על ניטים.
כמו ברכה ודיל, למשל. השתיים פועלו
פועלות כצוות־קרב מושלם. מלבד שפו
הסתרים, יש להן שיטות נוספות. יש לו
קשר קבוע עם כל בתי המלון היקר
בארץ. ברגע שמגיע לשם כוכב או אישיו
מפורסמת אחרת, הן יודעות על כך, דואגו
ליהפך למלוות שלו בביקורו בארץ.
מה זה, בעצם, מלוותז

מסבירה דיל, המבוגרת מבין הצוות, ומשום
כך גם הדוברת:
״בחורה שרוצה להיות מלווה של כוכב,
מוכרחה שיהיו לה כמה דברים. קודם כל —
היא חייבת להיות סקסית. נוסף לזה —
אחת כזאת שלא איכפת לה משום דבר.
אסור לה להיות נודניקית, כמו שאר המעריצות.
אם היא תתחיל לטפס עליו, זה הסוף.
״נוסף לזה, היא צריכה להתלבש ולהתנהג
בהתאם לטעם של אותו כוכב. למשל,
כשיצאנו עם מייק בראנט, לפני שבועיים,
היינו חייבות להיות אלגנטיות. עם אבי
עופרים — בדיוק להיפך.״

״הקטנה הזאת
שיגעה אותי״
ן•* היכרות?{ם אבי עופרים, למשל,
# 1לא הצריכה כל יוזמה מיקצועית מצידן.
״היכרנו אותו בנזאנדי׳ס,״ מספרת ברכה.
״הוא פשוט ניגש אלי, אמר נעים מאוד,
שמי אבי. הזמין אותי אליו, וזהו זה. אחר־כך
הוא צילצל אלי בשלוש בבוקר, הציע
שאני ודיל נצטרף אליו למחרת בבוקר
לאילת.״
ואכן, נראה היה שאבי החליט להעדיף את
תוצרת־הארץ בביקורו כאן, לכל אורך הקו.
24 שעות לאחר הפגישה הראשונה עם ברכה
ודיל, כבר שילח בחזרה לגרמניה את
שתי ידידותיו שהגיעו עימו ארצה• ורוניקה
מרימגר הגרמניה וסירפה סלו הפינית מאב
במור של כבש, העולס הזה .)1739
לא רק זאת — הוא גם שילח אותן ללא
פרוות הכבשים המפורסמות שלהן. הוא
השאיר את הפרוות בארץ, העניק אותן לדיל
וברכה.
כבדרך כלל, גם הפעם נוצרה חלוקה טבעית
בין שתי הבנות .״אנחנו לא אוכלות
שאריות אחת מהשנייה,״ מסבירה דיל.
״תמיד אחד מעדיף בלונדית על שחורה או
להיפך.״
הפעם — היה זה דאן פול, הצלם הצר־

הזאת שיגעה אותי על כל הראש,״ התוודה בפני ידיז
ביום הרביעי האחרון ערך אבי מסיבת פרידה סועו
ארבע בבוקר, בשרתון בתל־אביב, כשהוא מבטיח לברכה

שתי הח תיכו ת אינו
ק מו ת בצהרים. הול־מנוחה
קלה, ובסביבת

חצו ת ידצאות לבלות — לרוב בדיסקוטקים, עד שלוש ארבע לפנות בוקר.״
מאז שהתגב שו לצוות־קרב, זכו בזיזנגו ף לכינוי ״בלק אוד ווייס,״ —
ה שחורה והלבנה. מאחורי הגב, ולפעמים גם בפנים, קוראים להן ה שחצניות.

במלוא הרצינות לעזור להן להגיע לגרמניה
ולהצליח שם בעולם הסרטים. ואכן, בחודש
הקרוב הן מתכוננות לנסוע.

כן, זאת צריך לדעת ולזכור: כ־
*י! שאר המזדנבות, גם ברכה וז׳יל אינן
סתם מבזבזות את זמנן לשווא. יש להן

שלם היינו צמודות אליו. נסענו איתו לאמא
שלו בחיפה, והכל. כשהוא נסע ביום שלישי,
הוא הבטיח לחזור. הוא נאיבי, וסקסי
מאוד. יודע את המלאכה, אבל צריך לאכול
עוד הרבה לחם בכדי להקגיע לקרסוליים
של אבי עופרים׳.
את הקריירה שלה כמארחת התחילה ז׳יל
עם הזמר האמריקאי הנודע טוני רוקט. היא
יצרה איתו קשר בעזרת ידידה שהיתר. לה
במלון הילטון, שם הוא התגורר, הצטרפה
אליו להופעותיו בסיני ובכל רחבי הארץ.

ברכה דמן ) חילי בעת המתנה לפגי שה

ב״ לו בי״ של מלון ״ הי ל טון״ בתל־אביב,
לבו שו ת אפודה, מכנסי מיקרו״מיני ו מגפיי ם
גבוהים. ב ת מונ ה למטה: שיזוף צהריים ב־גן־וועצמאות.
על חולצתה של ז׳יל — שלם
״ אין כניסה״ (למת?) על חולצתה של ברכה
— הפרח של הבתולה הקדושה >המ)...

מטרה ברורה :״להגיע להיי־סוסייטי, ולסרטים׳״
מסבירה דיל בקיצור ולעניין.
והדרך לעשות ואת — היא באמצעות
קשרים. עם כוכבים כמובן. פעם היו אמנם
חתיכות מנסות זאת על־ידי לימוד מישחק
לעבודה קשה על הבמה. כיום יודעת כל
אחת שזה לא רציני. רק קשרים.
ועל קשרים אלו עובדות המיקצועניות
במרץ ובשקדנות. הקשר האחרון שלהן, למשל,
היה מייק בראנט. ברכה השיגה קשר
אליו בעזרת ידיד אחד שלה, ו — ״שבוע

״הוא טיפוס נשי, גם מבחינה סקסואלית,״
מדווחת היא ,״לא, לא שכבתי איתו. פשוט
לא נמשכתי אליו.״
מה שמעלה את השאלה בדבר ההגדרה
המדוייקת של המושג — ״ציידת כוכבים״.
עסקי המיטה, מסבירה ז׳יל, אינם חלק מן
התפקיד .״אני לא מוכנה להיות עם מישהו
אם אינני נמשכת אליו,״ היא אומרת .״אני
מאוהבת כבר ארבע שנים בגבר אחד ויחיד.
קוראים לו שייקר. קילזי. הוא עובד בתריסים.
״אבל
מהז אני בדעה שטוב רגע אחד
בחיים משכל החיים ברגע.
״נכון שמבין הגברים שאנחנו יוצאות
איתם, אין אחד שלא מנסה• אבל זה לא
אומר שאנחנו צריכות להסכים. ובאמת, החבר
של אבי עופרים, הצרפתי ז׳אן פול,
אמר לי לפני שנפרדנו, :את לא בחורה
זולה. בדרך כלל הבחורות שרוצות לצאת
עם צלם כמוני נופלות לי תמיד לידיים,.
״וזה מה שלא מבינות כל החתיכות הקטנות:
לא מגיעים לכוכבים האלו דרך המיטה.
מזה — מזה הם כבר שבעים. אפשר
לעשות את זד, אחרת — בטעם, וב־טאקט.״
לתשומת
ליבכן, כל החתיכות הקטנות.

במדינה
(המשך מ ע מוד ) 19

הקדישה השבוע את שני כלי התיקשורת
שברשותה לסיקור מאורע מסעיר: פתיחתו
של בית־החרושת סנפרוסט באשדוד, מיפעל
לייצור ארוחות מוקפאות.
הטלוויזיה הקדישה לכך פרק במבט לחדשות.
שידורי־ישראל שידרו תוכנית ארוכה
על המאורע המרתק במאגאזין החדשות תיוט
הזה. בתוכנית זו פנו כתבי שידורי־ישראל
לעקרות־הבית, ביקשו לדעת מפיהן אילו ארוחות
היו רוצות שהמיפעל יכין עבורן, ומנהל
המיפעל שרואיין השיב למשיבות.
כאשר קיבלו אנשי החדשות של הטלוויזיה
הוראה לצלם ולשדר את המאורע, עוררה
בהם ההוראה התמרמרות .״זאת פירסומת
גלויה למיפעל מיסחרי פרטי,״ הם אמרו.
״אחר־בך מתפלאים ששידורי החדשות בטלוויזיה
כה משעממים.״
לרגע היה נדמה כי יפרוץ מרד בטלוויזיה
ואנשי החדשות יסרבו למלא את ההוראה.
אולם אז התערב יורם רונן, מנהל מחלקת
החדשות בטלוויזיה, שאמר :״השיקולים שלנו
לשדר את פתיחת המיפעל היו, שזה
בית־חרושת ראשון מסוגו בארץ *.מזון
מוקפא זה דבר חדש בישראל. בהתייעצות
עם אנשי משרד המסחר והתעשייה והתאחדות
בעלי התעשייה הוחלט להביא את הכתבה
לשידור.״
מנהל המיסעל סנפרוסט והשותף הישראלי
בו, הוא אריאל אריאלי, הממונה על
הכנסות המדינה לשעבר. לגמרי במיקרה
אותו אריאל אריאלי הוא גם חבר ועדת הכספים
של רשות־השידור.

טעית
בש.ב.

ביטחון

בין אלו שיצאו להגנתו של הפרופסור
בינימין אקצין, היה גם כתב• הארץ זאב
שיף, שיצא ביום השישי האחרון במאמר
• עובדה זו אינה נכונה. המיפעל הראשון
ל מזון קפוא פועל בקיבו ץ חפץ־חיים.

דיאנה גרביל, השחקנית

מה אינך מוכן לעשות, נחלש שועל אושרם?
נדבר קו ד ם על מהשאתהי כו ל לע שו ת — ולע שו תו ב ק לו ת.
ה כוונ ה — להב טי חלהםבט חון כלכלי.
ה כי צ ד *

ח סו ך כל חו דשס כו ם מ סוי ם, יהיהזה 100 ,50 ,25 או 50ו לי רו ת.
ס כו מי םאלה, הקט ני םיח סי ת, יצטב רו ל ס כו ם גדול מעבר למהמ שיכול אתה כרגע ל חזו ת.
וז א ת — הו דו ת ל רי בי תהג בו הההמצטברת (עםב רי רתהצמדה
ה שו מרת על ערך כספך) ,מ ענ ק מיו חדלחס כון עבור ילדיך. נו ס ף
על כך, בנ ק די סקונטי עני ק לך — א ם רצונך בכך — ה לו אהב תנ אי ם
טו בי ם ב מיו ח ד שי אפ שרו לך ל ה שיג מהר יו תראתמט רו תי ך.

שמוו עד אושר;המשפחה ונסחון יורו
הצטרך

לתכנית ״י ת רון

בנדן

״11 וו 1ן׳רוף
ץ בוהת קומה, בעלת גיזרה חטובה
ושיער ארוך וכהה, עמדה השבוע בבית-
משפט השלום בתל-אביב צעירה דוממת,
־הקשיבה להאשמות נגדה. היה צורן־ לתר־וגם
לה את הדברים. היא לא הבינה מילה
עברית.
היתד, זו דיאנה (דיאן, מתחרז עם דיין)
גרביל, שחקנית, תיירת אנגליה בת .20 היא
נראתה שונה בתכלית מהדמויות הרגילות
המופיעות באותו בניין.
היא גם היתה שונה. בשבועות הקרובים
היא עשוייה להתפרסם ככוכב של מחזמר
ישראלי חדש.
העובדות המשפטיות שהושמעו באותו
חדר, היו דווקא נדושות, להוציא חידוש טכני
מסויים. לדברי המשטרה נתגלה בדירה ברחוב
פרישמן 6בתל־אביב, בה התגוררה
דיאן עם חברתה, ג׳ואן קירבי 21 תיירת
גם היא — בית־מלאכה לייצוא חשיש לאר־צות־הברית
ולקנדה, כשד,חשיש מוסווה כ־גלויות־נוף,
אותן שלחו השתיים לחו׳׳ל. ל־וברי
המשטרה, השתייכו השתיים לרשת
בינלאומית•
עובדה מעניינת, שלא עלתה בבית־המשפט:
דיאן עברה לאותה דירה של קירבי — רק
ארבעה ימים לפני שנעצרה.

לכל ״.
מומחית לבודהיזם

ד־י ס־ דן ונ ב!

ך ! א פחות מעניינת

היא ומותה של

/דיאן.
היא נולדה בציילון, בגיל שנתיים עברה
עם הוריה לאנגליה. בגיל 16 ברחה מביתה
בלונדון, התחילה לטייל ברחבי אירופה. בנדודיה
פגשה, לפני שלוש שנים, את רוברט
לוין, יהודי ממוצא קנדי, שהתגורר דרך
קבע בספרד. היא התאהבה בו, עברה לגור.

המצדיק את הצורך לקבל את אישור שירותיו,ביטחון
לקבלתם של עובדים ערביים
באונירסיטה. בכתבתו, סיפר שיף על אחד
מחמוד מיעדי, סטודנט שלא התקבל כאסיסטנט
באוניברסיטת חיפה בגלל התנגדות
ד,ש.ב .״מיעדי היה בעבר ממייסדי אל־ארד,
שהוכרז כבלתי־חוקי,״ ציין שיף.
דובר הש.כ. למחרת, הוא נאלץ להכחיש
את עצמו, להודות שמיערי לא היה
כזה. ליתר דיוק — שמיערי שבו המדובר,
לא היה כזה. ישנו אמנם מחמוד מיעדי
שהיה ממייסדי אל־ארד, אולם זהו מיערי
אחר, לא זה ששימש נושא הכתבה.
בחוגי העיתונאים עוררה הכחשה זו תגובה
מחוייכת :״ככתב הצבאי של הארץ,״
הסביר השבוע אחד מהם ,״ברור ששיף
משמש גם כדובר הש.ב. בעיתונו. מה שקרה
כנראה, זה שכאשר הוא הוציא מארכיון
הש.ב. את תיקו של מיערי, הוציא
את התיק של המיערי הלא נכון.״
סטודנטים הקסיצה על
סו ס השיכפול
במשך כל השבועיים האחרונים, פירסמו
העיתונים כמעט כל יום פרק חדש של
סיסור־המתח אודות הרפתקאות מיפעל־ה־שיכפול
של אוניברסיטת תל־אביב. קוראי
הפרקים האחרונים של סידרת־המתח התרשמו
ממלחמתו הנועזת של יו״ר אגודת הסטודנטים
של תל־אביב, מיכאל קליינר, נגד
שלושת מנהלי המיפעל, שהתבצרו בו כבשלהם,
סירבו להעבירו לידי האגודה.
שיאה של הדרמה התרחש בליל החמישי
האחרון, כאשר קליינר וחברי מועצת האגודה
פרצו בכוח, בחצות הלילה את משרדי
מיפעל־השיכפול, גילו שם את שלושת המנהלים
אורבים בחשיכה. בין שני המחנות
פרץ קרב־פנים־אל־פנים. המשטרה הוזעקה,
מנכ״ל האוניברסיטה הוזעק, והארץ כולה
רעשה וצהלה. קוראי הסידרה לא יכלו שלא
להתרשם ממאבקו האמיץ של קליינר
להגנת הזכויות של ציבור הסטודנטים.
אלא שהסיפור האמיתי היה קצת שונה.
הדו״ח הסודי: ל,בר. הסיפור ה־
(המשך בעמוד )26

באחד הימים בשבוע שעבר הופיע צעיר בשער אולפני רשות-
השידור בקריה בתל־אביב וביקש מהשוער לעלות לחדרו של איש
החדשות גדעון לב־ארי. השוער טילפן לגדעון, ואחרי שמסר את
שמו שר המבקש לראותו, צבי שרגאי, ניתנה לו הרשות להיכנס
לאולפנים.
לב־ארי הכיר את שרגאי ( )25 מהתקופה בה היה כתב חושות
של הטלוויזיה הישראלית, לפני כשנתיים.
אולם עוד בטרם הספיק שרגאי לעלות במדרגות, הבחין השוער
בקנה מוזר המבצבץ מתחת למעילו. הוא עצר את הצעיר.
״מר, יש לך שם?״ שאל אותו.
שרגאי פתח את מעילו וגילה תת־מקלע עוזי.
.מה זה?״ שאל השוער הנדהם.
״זה הנשק האישי שלי*.
״אז תשאיר את הנשק האישי שלך כאן, לפני שאתה עולה!״
פקד השומר.
״אי־אפשר!״ השיב לו שרגאי ,״במזרח גרמניה אסור ללכת
בלי נשק.״ הוא הסתובב על עיקבותיו ונעלם.
תמלוגים של 750 אלף ל״י. כשתמה לב־ארי מדוע אין
שרגאי מגיע למשרדו, סיפר לו השוער על פה שאירע. המשטרה
הוזעקה מיד, כיוון שהיה חשש כי צבי שרגאי הגיע לאולפנים
כדי לבצע איומים שהשמיע, ושאיש לא התייחס אליהם ברצינות.
לפי איומים אלה הוא התכוזן לרצוח את לב-ארי ואת איש מערכת
תל־אביב של הטלוויזיה, טוביה סער.
צבי שרגאי עבד בטלוויזיה לפני תקופת המיכרזים. כאשר אירעה
התפוצצות במכוגית־התופת בשדרות קרן־קיימת בתל־אביב לפני
שנתיים, הוא היה במקום יחד עם כתב הטלוויזיה דן רביב. הוא
פנה אז לשוטרים, שהגיעו למקום, והתלונן על דן כי חטף ממנו
את המיקרופון השייך לו. .
בעיקבות תקרית זו פוטר מעבודתו בטלוויזיה. כעבור תקופה
מסויימת התקשר עם הכתב הצבאי של הטלוויזיה באותם ימים, רן
אדליסט, וביקש ממנו להעביר לטלוויזיה דרישה לתמלוגים על סך
750 אלף ל״י, עבור המצאה שהמציא, כביכול, בתקופת עבודתו
בטלוויזיה.
רן נבהל, קבע עימו פגישה נוספת. לאותה פגישה הופיע גם
פסיכיאטור, שהציג את עצמו כעורך־דץ הטלוויזיה. אבחנתו היתה
מיידית: צבי שרגאי זקוק לאישפוז.

החברים דאגו. הוא אושפז בבית־חולים ממשלתי. חבריו
לעבודה בטלוויזיה עשו עימו חסד, סידרו לו העברה לבית־החולים
גהה ההסתדרותי, שם התנאים טובים יותר מאשר בבית־חולים
ממשלתי.
כאשר נדמה היה כי הבריא הוא שוחרר, אולם ״שגעון הטלוויזיה״
לא הירפה ממנו. הוא המשיך להתקשר עם אנשים שונים

מועמדים לרצח גדעון לב־ארי וטוביה סער
במקום רצח, התאבדות
ברשות השידור, השמיע באוזניהם סיפורים דימיוניים, איים לרצוח
כמה מאנשי הטלוויזיה והרדיו שלדעתו מונעים את קבלתו חזרה
לעבודה.
לאחרונה גויים שרגאי כמרצה בפני יחידות צה״ל בעזה. לצורך
זה ניתן לו גם נשק אישי — תת־מקלע עוזי. אבל הוא לא החזיר
את ה עוזי בתום הרצאותיו. תחת זאת הופיע עימו באולפני שידור--
ישראל בתל־אביב.
כאשר נודע לצבי שרגאי שהמשטרה מחפשת אותו לחקירה,
הוא נעלם מביתו. למחרת ביקורו מצאו את גופתו בצריף ריק
ליד תחנת הרכבת בנתניה.
הוא ירה בעצמו בעתי בו איים לירות באחרים.

שנעצרה השבוע החשודה במשלוח גלויות חשיש :

— 7ר 1א1

איתו בספרד .״היו אלה שלוש השנים
מאושרות ביותר בחיי,״ סיפרה השבוע.
לפני שנה הגיעו השניים ארצה
כשעמדו לעזוב, עצרה אותם המשטרה
נמל חיפה. במכונית הלנדרובר של בוב

ווווו ח
1111111

ח יו 111

גלו 30ק״ג חשיש.
דיאן יצאה זכאית, בוב נידון לשלוש וחצי
שנות מאסר.
נשארה בארץ, למרות היותה נוצריה
רק כדי שתוכל להמשיך לבקר את

* 1111ד

— י 1רויי
* = 11ד ב
9*1ראח

חברה, המתינה כאן לשיחרורו. היא נותרה
בודדה, אחרי מעצרו — בארץ נוכריה, ללא
קרובים וידידים.
היא החלה עובדת בדוגמנות. במשך חצי
שנה הופיעה בתיאטרון מרתף, בערבים מוקדשים
לזן־בודהיזם, נושא בו היא מומחית.
לא רק לזה. היא בולעת ספרים, מעריצו,
את הרמן הסה, בקיאה בנושאים מגוונים
ובעלת דעות מקוריות.
היא נתגלתה גם כמסורה לעבודתה, ממושמעת
וחברה סובה. תכונות אלה ד,יקנו
לה ידידים רבים בחוגי התיאטרון בארץ,
איפשרו לד, להתפרנס בכבוד.
ומדי שבועיים, כמו שעון, היתד, נוסעת
לבקר את בוב בכלא דמון.

מאתיים ל״י
ליום

שחר;,ית דיאגח גרביל
כל שבועיים, בזלא דנדון

הרי תיאטרון המרתף, הופיעה דיאן
בטלוויזיה, בתוכניתו של ג׳אק קסמור,
במיקצב שבמים, וכן בסרט אדם וחווה. בתפקיד
גדול למדי, השתכרה 200 לירות
ליום צילומים. אחרי זה התקבלה לתיאטרון
כאחת מהצתת, במשכורת חודשית.
בניגוד למקובל, מיהרו ידידיה לעמוד לצידה,
ברגע שהתפרסם דבר מעצרה, להעלות
שבחים, להזכיר עובדות.
למשל: לפני שהיא עברה לגור בדירה
משותפת עם ג׳ואן קירבי, היא גרה בחדר
צר בשכונת הדר־יוסף. כאשר שכנה שלה,
לילי נובל, נעצרה באשמת מסחר בל.ס.ד,.
טיפלה דיאן בילדתה בת הארבע של לילי.
כשהלכה לחזרות, היתד, לוקחת את הילדה
איתה, דאגה להאכילה, כיבסה את בגדיה,
ובילתה איתה את כל שעות הפנאי שלה.
מבחינה עקרונית, דיאן איננה מתנגדת לעישון
סמים. אך ידידיה טוענים כי הם
משוכנעים, שאין היא עוסקת בסחר־סמים.

לא פעם היא התבטאה, ביחוד לאחר שבוב
נתפס, כי ״מאה אלף לירות לא שתת יום
אחד באבו־כביר ׳.כשהופיעה בתיאטרון המרתף,
אסרה הבמאית על השחקנים לעשן
בזמן העבודה — ודיאן צייתה לגזירה.

בהריון -
לכלא
די א ן, חתיכה מקסימה, מחזרים ו־
/מעריצים רבים. כולם זכו לאותו יחם.
את כולם דחתה באלגנטיות, נשארה נאמנה
לבוב.
בבית־המשפט, השבוע, היא כפרה בחשד
שיוחס לה. היא הודתה כי ידעה על עיסו-
קד, של ג׳ואן ועל קיומן של גלויות החשיש
— אבל לה עצמה, לדבריה, לא היה
כל קשר לכך.
השופט, יהודה טרייביש, פסק לה שבעה
ימי מעצר. לחברתה, ג׳ואן, פסק 15 יום.
ג׳ואן קירבי נמצאת עתה בחודש השביעי
להריונה. עורך־דינה, ליאון פיין, טען
בפני השופט כי היא סובלת מכאבים, זקוקה
לטיפול רפואי, ביקש לשחררה.
השופט לא שיחררה, אולם המליץ בפני
המשטרה לא לכלוא אותה באבו־כביר, להעבירה
לבית״הסוהר לנשים נווח־ת־רצח, וכן
לאפשר לה מייד ביקור אצל גינקולוג וטיפול
רפואי מתאים.
כאן חזרה על עצמה שוב שערורייה
מאין כמוה. המלצת השופט לא כובדה.
ארבעה ימים לאחר מכן, עדיין שהתה ג׳ואן
באברכביר, ושלטונות הכלא הודיעו ש-
״עדיין״ אין בדעתם להעבירה לנווה־תירצה.
לא חלף עדיין חודש ימים מאז שנפטר
לד עצור — רק בגלל שלא זכה לטיפול
רפואי מתאים בבית־הסוהר.
האם ממתינים שלטונות בתי־הטוהר למערכה
שנייד — ,הפעם עם צעירה בהריון?

זח נא
לי שראל

כנופי־רז

רוצה להפור
וגחץ
שד 9וד
עדתי

ך עוד חודש בערך נעשה הפגנה על-
״ ^ יד הכנסת. הפגנה שקטה. אחר־כך,
אם לא יעזור — דברים אחרים.״
מה 7

״אלימות.״
תווי פנים נמרצים, חדים. תסרוקת ג׳יימס
דין, פיאות ארוכות. גוף תמיר וחסון.
משה 22 *.שנה חי באפלה. לפתע, הועמד
השבוע במרכז ההתעניינות, כאשר התגלתה
הכנופייה שהוא אחד מראשיה. הפנתרים השחורים
בירושלים.
משה הוא בחור עם עבר. ישב בכלא על
פריצה. התנהג שם יפה, זכה בהבטחה שיעזרו
לו להתגייס לצה״ל• הבטיחו, ולא
קיימו.
מספר מ שה:

שלחו׳ אותי לבדיקות. עשיתי את כולן.
חשבתי שנכנסתי לתלם. שאוכל להתגאות,
שעשיתי צבא.
בהזמנה האחרונה שקיבלתי ללישכת הגיוס,
לקחו אותי לחדר. החתימו אותי על
פינקס פטור, ואמרו לי שלום.
ראיתי שלא רוצים לקבל אותי. שלחתי
ערר. אמרו לי שהעניין בטיפול, ככה זה
נמשך שלוש שניט•

שמות
חברי הכנופיי ה מוסווים.

כתב ה 9£1!51 הוח הצליח
לחדור לעולמה של הכנופייה
שזיעזעה השבוע את השלטונות
בזמן המלחמה ניגשתי לקצין העיר, ביקשתי
לעזור. הוא אמר לי כן, תן לנו את
הכתובת שלך. אם נצטרך אותך, נקרא לך.
הוא כתב את הכתובת על פיתקה. בטח
זרק את זה אחר־כך.
בזמן ההפגזות עזרנו לאנשים. כשראיתי
חנויות פתוחות, הייתי לוקח מהחנויות ומביא
לאנשים שישבו במיקלטים ופחדו.
עכשיו אני עובד בשמירה. כשאני מקבל
נשק, אני מחזיק אותו טוב. נותן כבוד לנשק.
אם רואים שאני יודע לטפל טוב בנשק,
ושאני מחזיק אותו בכבוד, אז למה
לא נותנים לי להיות בצבא?
כשהמנהל שלי ביקש רשיון לנשק בשבילי,
אז אמרו לא, יש לו עבר. אז ככה זה.
כשאני שומר במקום שאף אחד לא עובר,

אז אני מקבל נשק. אבל כשאני שומר במקום
כמו האוניברסיטה, אז אני שומר בלי
נשק. כולם מסתכלים וצוחקים. אחרי שלוש
שנים הערר שלי נדחה. על משה:

האירגון,

אליו

הוא

מ שתייך,

מספר

יש לנו קשר עם סטודנטים מארצות״ה־ברית
שמוכנים לעזור לנו. פנו אלינו גם מ־מצפן.
הם רצו שנצטרף אליהם. באו אלינו
וסיפרו לנו שגם הם מקופחים. רצו שנבוא
אליהם, שנדבר.
מה זה פנתרים שחורים? זה אנחנו. קבוצה
שלא רוצים לדבר איתם• הצבע כבר אומר:
הם שחורים. בעוד שהיתר לבנים. זה כמו
ההבדל בין האירופים לבין הספרדים.
נצטרף למצפן, אם לא תהיה לנו דרך

אחרת. אנחנו רוצים להשיג את מה שאנו
רוצים. הדרך לא מעניינת אותנו.
האם יש לכם קווי פעולה? תוכניו ת?

כן. אבל אנחנו עוד לא מוכנים לומר.
אנחנו רוצים לעצמנו דיור ועבודה. אנחנו
רוצים אפשרות לעשות ילדים. הממשלה מדברת
על עידוד הילודה. איך אני אעשה ילדים?
אם מחר חברת השמירה תגיד לי ללכת
הביתה, מה אני אעשה עם ילד, אם
יהיה לי? אזרוק אותו החוצה? אין לי מיק־צוע
מלבד תפרות נעליים. אבל בושה לומר
שאתה יודע מיקצוע זה. כל מי שהיה בכלא
יודע את המיקצוע הזה. כולם לומדים אותו
הדבר.
אנחנו כאן התעוררנו נגד הקיפוח. מקפחים
אותנו מכל צד. אפילו במשרדים שצריכים
לבצע את מה שאנחנו מבקשים. הם
מריחים עלינו שאנחנו בין אלו שמקפחים
אותם.

__אף אחד
לא רוצה לעזור

ף וסי הוא צעיר יותר. בן .19 למד שרב׳
רבות, אבל מעולם לא עבד במיקצוע.
למרות גילו הצעיר, הוא אחד התקיפים ב

חבורה. .הגיע הזמן לצאת למאבק,״ קובע
הוא.
״אני לא יכול יותר לישון עם עוד אח
שלי במיטה. כמה זמן אפשר לחיות שישר,
אנשים בחדר אחדז תגיד אתה. אתה אף
פעם לא היית במצב כזה. אתה לא יודע מ זה.
״אין
לי עבודה. אף אחד גם לא רוצה
לעזור לי להשיג עבודה. ככה זה. אומרים
עלינו שאנחנו פושטים.
״אנחנו צריכים לעשות מה שעושים ב־ארצות־הברית.
לחטוף אנשים גדולים. אני
אעשה את זה. בית־סוהר לא ירתיע אותי.
ישבתי מספיק. מי שישב כמוני, לא מפחד
מזה. אני יודע שיישפך ממני דם, אבל
אותי זה לא מרתיע.
״אפילו אם ירצו לעזור לי באופן אישי
— אני לא אסכים. אני רוצה שיעזרו לכולם.
לכל החבורה שלנו. שעכשיו צוחקים
עלינו.
.איך נחיה בלי עבודה, בלי עזרה? הם
רוצים שנגנוב? בשבילי זה לא בעייה• בערב
אחד אני יכול לעשות 10 אלפים ל״י.
בלי כל בעיות.
״אבל אנחנו החלטנו לחזור למוטב. רק
שהם פשוט לא נותנים לנו. בכוח הם רוצים
להחזיר אותנו לפשע.
״אני אומר לך — עכשיו נשבר לנו. החלטנו
לעשות משהו. אם תוך חודש ימים.
לא יפתרו את הבעייה שלנו, אז אנחנו
ניקח את העניינים לידיים. אני בעצמי יכול
לגרום לכך שבלילה אחד יהיו עשרות פריצות
בכל מיני מקומות בעיר. אנחנו יכולים
להפוך את כל ירושלים.״

לנסוע לארצות-הברית
ללמוד מהפנתרים
ל התוכניות אין יוסי מוכן לדבר.
1ג כשאר חבריו. המשטרה מספיק מתעניינת
בהם, שולחת אנשים למקומות שהיא
סבורה שהם מתרכזים בהם. כמו בי ת התה
או המרתף, מועדון של העירייה. מבקשת
לדעת מי הם ומד, הם.
פרט אחד מוכן יוסי לגלות:
״אחד מאיתנו עושר, תוכניות לנסוע ל־ארצות־הברית,
ללמוד שם את השיטות של
הפנתרים.
מאיפה תקחו כסף לנסיעה?

״אל תדאג. אין בעיות. אם נחליט —
נבצע. סמוך עלינו.
נכון. מצפן פנו אלינו. אלה היו חבר׳ד,
מהאוניברסיטה. קבעו איתנו פגישה. שמעו
אותנו. הם היחידים שמבינים אותנו.
״אנחנו עוד לא מצטרפים. לא מעוניינים.
אבל אם נראה שגם זה שכותבים בעיתונים
לא יעזור — אז נצטרף.״

ויוסי.

י סגניו של שמעון, מנהיג כנופיית ״הפנת-
| | רים השחורים״ :משמאל לימין משה, אבי
התמונה צולמה בדירה המשמשת מטה הכנופייה,

נשכונת נחלאות הירושלמית. נערים אלה וחבריהם, הם
שגרמו השבוע להתעוררות מופתעת של השלטונות, כאשר
התברר בי גופים פוליטיים מנסים לרתום אותם למטרותיהם.

דוד-לחץ
עצום

ךםכ , 1כעצם, מתחיל ומסתיים כל ה!
עניין. בגיוס לצה״ל. בדירה אנושית. בקיצור
— בחיים ללא קיפוח.
יוסי ומשה, ומאות חבריהם, אינם בעלי
מקיצוע שאינו כרוך בבושה. אין להם
תודעה פוליטית. כל מה שמעניין אותם, זה
לצאת ממצוקתם. אם, לשם כך, יהיה עליהם
להפוך לכוח פוליטי — הם מוכנים להפוך
לכוח פוליטי. לגביהם, אין הבדל אפילו
איזה.
בדבר אחד אץ ספק: בכך שהם כוח. פוטנציאל
המרירות והרגשת הקיפוח השורריו
בקירבם, הפכו אותם לדוד־לחץ עצום. דוד־לחץ
המצפה רק למישהו שיפתח את הברז.
ומי
שיפתח את הברז, יוכל להטות את
זרם הקיטור הצורב לכיוון הרצוי לו.
כשנתגלתה בשבוע שעבר עובדת קיומם
של הפנתרים ה שחורים, והעובדה שקבוצת
מצפן ניסתה ליצור איתם קשר — נחרד
המימסד מריבצו. המתח הביטחוני של השנים
האחרונות עזר לו, למימסד, לטמון
ראשו בחול, להתעלם מקיומה של הבעייה.
להתעלם מן העובדה שקיימת ישראל שנייה,
מקופחת — ושמעט מדי נעשה למענה.
עתה, הזדעזע לפתע, ראשיו החלו משמיעים
קול אזעקה. אופיינית — ואולי הקונסטרוקטיבית
ביותר — היתה זו של מפכ״ל
המשטרה, פינחס קופל, שקרא להקים גוף
מיוחד שיטפל בנושא.
הפנתרים ה שחורים מעיר הקודש לא הם אמריקה. את למעשה,
.גילו,
;הולכים בקו החוזר על עצמו, בשנים
;האחרונות, שוב ושוב במקומות שונים ב־

מול אלה

ד׳׳ ר אליעזר יפה, מנהל ה מחלקה
הסוציאלית של עיר״
יית ירושלים (ראשון מימין) ,בישיבה שנערכה כדי לדון בבעיית
עולם: כנופיות נוער, המורכבות מסתם פיר־חחים,
בתוספת עבריינים של ממש, הופכות
לפתע לתנועות שיחדור עדתיות. הדוגמא
האחרונה לכך היא ה׳ £ 1x11-1:15מ ט 0
האדונים הצעירים — כנופיות־רחוב פורטו־ריקניות
שהשתוללו ברבעי הסלאמס של
ניו־יורק — עד שהפכו לנושאי־דגל בני־עמם
ביבשת הזרה.
אחיהם הירושלמים דומים להם. בני עדות־המיזרח,
כולם ללא יוצא מן הכלל לא השתלבו
בחברה המסודרת• רובם בעלי עבר
פלילי. רובם נידחו על־ידי צה״ל — העלבון
העליון. רוב ימיהם הם מסתובבים ריקם
ברחובות. לעיתים, עובדים במשהו. בערבים

״הפנתרים השחורים״ .לשמאלו של יפה, מימין לשמאל: דויד
ציוני, מרכז ענף הנוער, יוסף מיוחס, הממונה על ענייני
סוציאלית. לעבודה האחראי
עטיאל, ואבנר נוער,

— מדברים. בזמן האחרון — על הצורך
לקחת את גורלם בידיהם. בכל דרך שהיא.

חבורה קיצונית
בהרבה

ן* אתר 1אותם — קשה. כמעט כל
/ירושלמי יודע כבר שבעירו יש פנתרים
שחורים — אך בודדים בלבד יודעים למצאם•
אלו היודעים — לא מוכנים לעזור
בכך. בין אלה שמנסים למצוא אותם — גם
המשטרה, המנסה לאחרונה לאתר את הקבוצה
כגוף.

מצד המוכדות הרשמיים היה. קיים קשר
שתיקה. אנשי משרד הסעד והמחלקה הסוציאלית
בעיריית ירושלים היו מוכנים להודות
שקיימות חבורות־רחוב, אך לא בקיום
מיסגרת הנקראת הפנתרים ה שחורים.
הד״ר אליעזר יפה, מנהל המחלקה הסוציאלית
של עיריית, ירושלים, מוכן להגדיר
נוער זה כ״נוער מקופח״ :״אומנם נוער זה,
שאתה מתכוון אליו, משתייך לחבורה קיצונית
בהרבה, וההבדל בין חבורה לכנופייה
איננו רב — אך יש כתשע חבורות־רחוב
,מסוג זה. ייתכן ואלו הם הקיצוניים ביותר.״
(המשך

ע מו ד )26

הפנתרים
(המעון מעמוד )25

מלון המגדל תל־אגיב משתתף
בשמחה הזוגות הנישאים

ומציע להם:

חדר זוגי מהודר כולל כל המ חיות
והפאר של מלון בן 4כוכבים.
בקבוק שמפניה.
סל פימת.
ארוחת בוקר מלאה במיטה.
.׳ 55 הנחה על הקניות בכל־בו שלום
(פרט למזון ומוצרי חשמל).
עליה למצפה שלום חינם.

ב־50

הכל

בהזמנות נא להתקשר לטל 54154 .
ולבקש את מרים.

לעומת הד״ר יפה׳ מודה מרכז מדריכי
הבוער המספלים בנוער־רחוב ועבריין, אבני
עמיאל, בקיום חבורה הקוראת לעצמה
הפנתרים ה שחורים — ״אך הם הגיעו למצב
זה בעיקבות הראיונות הרבים מדי שנתנו
לעיתונות.״
הפגישה עם מנהיגי הפנתרים ה שחורים
התקיימה במטה שלהם. דירה קטנה, הכו־ללת
חדר קטן, עם מיטבח ושרותים בחצר,
בחלק הלא־כל־כו מיוחס של שכונת נחלאית
הירושלמית .״היינו עשרה בחדר,״ מדווח
כתב העולם הזה .״לאחר שנכנסנו, נסגרה
הדלת אחרינו, ואחד מהקבוצה יצא
החוצה על־מנת להשגיח.״
מנהיג החבורה הוא שמעון 21 הוא זה
שהוליד את הפנתרים, שזרק באחת הפגישות
שלהם את הרעיון, הסביר שיש לעשות
מד, שעושים הפנתרים ה שחורים ב־ארצות־הברית.
מאיפה
שמע על הפנתרים?
בעיתונים. והרעיון מצא־חן בעיניו .״גם
אנחנו מקופחים כמוהם. כשתלו יהודים בבגדה
אף אחד כמעט לא התערב. אבל כשהלכו
לתלות יהודים ברוסיה, כל המדינה
עמדה על הראש. שביתות, ושביתות־רעב,
והפגנות, ומה לא.״
גם שמעון בל ה פעמים רבות במעצר.
הואשם בעבירות שונות, אך מעולם לא
הצליחו להוכיח האשמות נגדו.
שלא כמו יתר בני החבורה, הספיק לשרת
בצה״ל. ארבעה חודשים. אחרי זה הובא למשפט,
שבעקבותיו ביקש להתקבל אצל קצין
רפואת־הנפש. הצבא שיחרר אותו. כעת אין
הוא יכול להשיג עבודה.
משפטיו של שמעון אינם נמהרים, לא
כל־כך ספונטאניים כשל חבריו. ובניגוד לחבריו,
אץ הוא משמיע איומים ברורים.
את זאת עושים חבריו. כמו אבי, למשל.
אבי 21,הגיע ארצה כתייר ממרוקו,
החלים להשתקע. עד מהרה הסתבך בסידרה
של קטטות ותקיפות. לאחר מלחמת ששת
הימים, היה נוהג להכות ערבים. רוב חמש
השנים שבהן הוא נמצא בארץ, בלה בכתי-
סוהר. לא הספיק אפלו לסדר לעצמו פינקס
עולה, מחוסר זמן.
בצורה החמורה ביותר הסתבך בעת שטייל
בוקר אחד עם חברץ :״לפתע שמעתי
צעקות. התברר שערבי אחד ניסה לשכב
עם יהודיה. אז ד,יכינו אותו.״ ישב 11 חוד
שים עד המשפט, ולאחר מכן נידון לשנתיים
נוספות.
נשתמש בכוח

סלון המגדל תל-אביב
קורסי ם להגנה עצמית

ג׳ו דו, קרטח .
יעוץ חינם בעניני גריאות הגוף.
חיפה, רח׳ פרץ 25
המנגי קיבלת
ח ש בו נ ך,
גרע גא
או תו בחקדס.

ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
ת מי ד מטולה
״יוש״ ,יבוא ושיווק ב1/׳מ
רח׳ דיזנמף 269ת׳א
^ טלפון^446611 :

ץמןמה לאחר שהגיע ארצה, היה אבי
1קורבן לתאונת פגע־וברת. עד היום אינו
מסוגל להניע ידו בצורה חופשית. גם בכך
רואה הוא קיפוח. אומר הוא במרירות:
״כשהגעתי ללישכת־הגיום, הוציא אחד הפקידים
את העבר שלי, ואמר לי ישבת כאן,
ועשיתי ככה. אבל אף אחד לא ידע שסבלתי
מתאונה. זה שישבתי בכלא, זה בסדר
— מייד יודעים כולם. אבל זה שהיד
שלי לא בסדר — אף אחד לא מתעניין.״
מה בדיוק

במדינה
(המשך סועסוד )23
אמיתי היה, שלמאבק יצאו רבים וטובים
במועצת האגודה — אך לא קליינר. בראש
הנאבקים עמד עורך־דין מרדכי שורר, שהיה
לפני חמש שנים היו״ר הארצי של
התאחדות הסטודנטים, נשאר קשור עד היום
לענייניהם. ואילו קליינר עצמו לחץ דווקא
להשקטת המאבק, ניסה לחסל את הפרשה
בפשרה שקטה, לפיה תחכיר עתה האגודה
את המיפעל לשלושת מנהליו. הוא מסר
את הטיפול בנושא לשלושה מידידיו, העלים
מידיעת הוועדה, שטיפלה בעניין, דו״ח
סודי שקבע ברורות כי מיפעל השיכפול
היה מאז ומתמיד רכושה של אגודת הסטודנטים,
לא של שלושת מנהליה הנוכחיים,
ושאין להגיע עימם לשום פשרה•
עמדות קיצוניות. מדוע, אם כן, שי-

יו״ר קליינר
איך להפוך —

נד, לפתע קליינר את טעמו, התייצב לצידם
של שורר וחבריו?
הסיבה פרוזאית ביותר:
התפטרותו הבלתי־צפוייה, לפני כשבועיים,
של היו״ר הארצי של ההתאחדות, משה עמי־רב,
תססה את קליינר בעמדה לא נוחה. כאחד
המועמדים למלא את הכיסא שהתפנה,
מצא עצמו בסכנה שלא יזכה ברוב, בבחירות
לתפקיד היו״ר. לדעת סטודנטים רבים, התרכז
קליינר לאחרונה יותר מדי בפעילותו
המפלגתית, במקום לטפל בצרכיהם של הסטודנטים.
לא כתבה אחת אודות כך הופיעה
בעיתונות הסטודנטים. סיבה נוספת
לירידת הפופולאריות שלו: העמדות הימניות
הקיצוניות שנקט בבעיות שונות בפורומים
סטודנטיאליים שונים — אליהן
נשלח, אחרי הכל, כפי שטענו סטודנטים

אתה רוצה?

״עבודה• ומקום מגורים קבוע. עכשיו אני
גר אצל הבן־דוד שלי, בחדר אחד יחד איתו
ועם אשתו.
״ואני גם לא רוצה שרק לי יהיו כל הדברים
האלו. אני רוצה שגם לחברים שלי
יהיה אותו הדבר.
״אנחנו, אלו שבאנו מעדות המזרח, לא
שמים בכלל לב אלינו. בא רומני, אשכנזי,
או עולה חדש מרוסיה, כל המשפחה הם
שלושה אנשים — מקבלים תיכף בית עם
חמישה חדרים. באה משפחה מעדות־המזרח
— ומה הם מקבלים? צריף של שני חדרים
עבור עשר נפשות.
״תבוא לשכונה אצלנו במוסררה, תראה
ילדים זרוקים על הריצפה בלי בגדים. הארונות
שם מורכבים מקרשים שהילדים
הביאו מהרחוב. אחר־כך אני אביא אותך
לבית של עולה מרוסיה, שבא לכאן לפני
חצי שנה עם מעיל בלבד עליו — ותראה
את ההבדל.
״עכשיו אנחנו התארגנו. אנחנו יכולים
למנות תוך תקופה קצרה 350 חבר׳ה. עכשיו
אנחנו בערך .130 כשהעניין רק התחיל,
היינו 50 חבר׳ד, אולי קצת יותר.
״אנחנו עכשיו רוצים לעורר דעת-קהל.
לא רוצים להשתמש באלימות. נשמע קודם
את התגובות של הממשלה על מה שמתרחש.
אבל אם התגובות לא יהיו חיוביות —
נשתמש בשיטות אחרות.
״אפילו בכוח.״

עו״ד שורר
— בזיון לי תרון

רבים, לא כחבר מרכז תנועת החרות, אלא
על בסים א־פוליטי מובהק.
פוליטיקאי ממולח. בכל אלו הבחין
קליינר, עסקן ותיק ומשופשף, בבהירות. הקש
ששבר את גב הגמל, מבחינתו, היתה
הכתבה הראשונה בעיתונות, שבה התפוצצה
ירשת מיפעל השיכפול — כתבה בה הוצגה
הפרשה במחדל אישי שלו.
כפוליטיקאי ממולח, החלים היו״ר התל-
אביבי להפוך בזיון ליתרון, שכח את כל
מאמצי הפשרה שלו, זינק כנמר על סוס
השיכפול.

העולם הזה 1743

האהבות
המי שתנות
תיקי דיין

נ״טי3אני״
אם מישהו מכם מחפש במיקרה את שרהא לי, הדוגמנית
ואשת־העסקים התל־אביבית, שיגש לבית־חולים דונולו. היא
נמצאת שם כבר ממוצאי־שבת בארבע בבוקר.
לא, היא לא במיטה. היא על־יד מיטה.
על־יד המיטה של כיני הודסון. הבלונדי הגבוה הזה,
שאיתו היא יוצאת כבר חצי שנהמה
שקרה, זה שברני — שהוא, אגב, נורווגי ניסה
לפעול מעל ומעבר לצוז החובה. הוא אחד מבעלי דיסקוטק
טיפאני (יש לו איזה עשרה אחוז בעסק) .אז במוצאי־שבת,
כשהוא ראה שני אורחים מתקוטטים ביניהם, הוא חשב שזה
מחובתו, כמארח מושלם, להפריד.
השניים, בהתלהבותם כי גדולה, לא שמו לב כי זה בעל־הבית
בכבודו ובעצמו, ואחד מהם הכנים לו כוס לעין.
עד עכשיו, תפרו לו כבר 35 תפרים בעין. ועוד לא ידוע
אם היא תישאר שלמה.
ועד שלא יהיה ידוע, שרה לא זזה משם.

דוגמנית אלי

יייקי דייו, לידיעתכם, לא תמיד
מתאהבת, ולא בכל אחד.
כשהיא מתאהבת, אז לרוב זה״״בבני-
הזוג שלה למישחק, ורק כשהם נחמ־דים.
וגם אז לא תמיד. הנה, למשל,
היא הופיעה עם יוסי גרבר — ולא
התאהבה בו. למה זה מצחיק ז או, עם
ישראל מיייו -וגם כן לא. כן שאתם
רואים.
אז במי כן, בכל זאת, היא מתאהבת ן
למשל, בזמנו, עם הקוליגה שלה ב-
״להק ת השריון״ ,דורי בן־זאב. שנה
וחצי רומן. או כרגע למשל, עם מוטי
ברקן, שאיתו היא מופיעה בפרפרים
הם חופשיים. אבל — ״זה שאנחנו
מתפשטים על הבמה, ואני מופיעה בתחתונים
וחזייה ומוטי מופיע בתחתונים
בלי חזייה — זה לא השפיע על הרומן.״

שכנראה השפיע יותר, זו העובדה
שתיקי הורידה עשרה קילו. במשך
חודש שלם, כשהיא בילתה בשמחה
ובששון בטנטורה, בקיץ, היא אכלה רק
ענבים. את התוצאה יכול לראות כל מי
שבא לפרפרים. וגם מוטי.
לאהבת חייה הנוכחית היא מתייחטת
ביחסיות שלא היתה מביישת אפילו את
ממציא תורת היחסיות .״כל פעם שאני
מתאהבת,״ הסבירה היא ,״זו אצלי אה בת
חיי. אבל כל פעם אני מתבגרת, ואז
אהבתי מישתנה״.
אהה.

החסן האחרון על צ׳ארלם קמו
בלב דואב ונפש צוהלת אני מב שרת בזאת
על מו תו של הרומן האחרון של אחד
המאורו ת הגדולים ב ש מי הפיננסים של יש ראל
— ולא רק של ישראל — הלא הוא
המולטי־מיליונר היהודי הבריטי צ׳ ארלם

קלור.

למי שלא מכיר אותה — ואם אינכם
מסתובבים, ב ד רן כלל, ב חוגי המיליונרים,
אז יש להניח שלא היכרתם אותה —
נח שבת לאחת הנשים היפות בארץ, למרות
שהיא נשואה ואם לילדים.
בהתחלה, להט ה רו מן עד מאוד. עד כל

כך מאוד, שהיא הבטיחה לו כבר להתגרש.
אבל ברגע האחרון לא בא לה, והיא
נרתעה מהצעד הגורלי. אז ה רו מן מת.
וזה מזכיר לי, שאני מוכרחה לחלק לו,
לצ׳ארלס, מחמאה: למרות שכל יפ הפיות
בריטניה הגדולה — ורק בריטניה הגדולה?
— יכולות לעמוד לר שותו, הרי כל הכבוד
לו: תמיד הוא מעדיף אות ה ישראלית.
וזה מה שמחזיק אותי עדיין בתקווה, ש אולי
עוד יבוא היום ונראה או תו בא אלינו
בתור עולה חדש. אולי הארבעה מ ליון —
אבל בוא יבוא.

המזכירה איבדה
40 אלף ל״י
בימים אלה עוסקת אורה בהרב,
מזכירתו של המיליונר מו טק ה מאיר
ואשת החברה המפורסמת, המכירה את

מזכירה כחרב

כל הטי-ומי וכל המי-ומי מכירים אותה
— בשיקום הריסותיה. אחרי שהיא
קיבלה מהביטוח 40 אלף ל״י בשביל
התכשיטים שלה, שאבדו לה בלונדון,
היא מנסה לשחזר את האבידה אצל
היהלומן הידוע משה מלדמן, ולהחזיר
לעצמה את האור שאבד.
וחבל שאבד.
בכלל הולך לה לאורה עם היהלומים
שלה. בפורים האחרון למשל, באמצע
נשף מסיכות משגע, היא הפסיקה את
כל השימחה, הקפיאה את כל הנוכחים
על מקומם, השתטחה על השטיח, והתחילה
לחפש את אחד היהלומים
שלה, שנפל פתאום. אבל — נפל חזק
השובב, והיא לא מצאה אותו.
עד עכשיו היא אבלה עליו.
וזה היה די עגום, מפני שיהלום זה
לא צחוק. אחרי הכל, היא לא מיליונרית
שיכולה להרשות לעצמה לאבד
יהלומים. היא בסך-הכל מזכירה, ובעלה
ב סן הכל פיזיוטרפיסט, והיא עונדת
די קשה בשביל היהלומים שלה.
די קשה, תאמינו לי.

דיין וברקן כ״פרפרים הם חופשיים״

אמנות עירזם העידוס
והטלוויזיה הצרפתית
אם צרת רבים היא חצי נחמה, אז צרות־האופקים
של הטלוויזיה הצרפתית יכולה,
למשל, לנחם אותנו.
מי שחושב שצרות־האופקים של אותה
טלוויזיה נוגעת רק לעניינים פוליטיים, לפי
המסורת הגוליסטית המפורסמת, אינו אלא
טועה. יש לה גם דרישות מוסריות מן העובדים
שלה, לכן היא פיטרה למשל קריינית
שחומת־עור בשם סילבט קאבריסו,
אשר העיזה להצטלם עירומה בירחון נוסח
פלייבוי, כדי להשלים את המשכורת, העלובה
לדבריה, שהיא מקבלת במוסד.

קרייניות הטלוויזיה -עירומות.
ההמשך לאותה פרשה לא איחר לבוא. ירחון
צרפתי אחר, שזה עתה יצא לאור, חנך
את גליונו הראשון בסידרה שלמה של ציורים
המראים את כל קרייניות הטלוויזיה
עירומות כביום היח־לדן. מאחר וקרייניות
אלה הפכו בצרפת לדמויות מקובלות, נער־צות
ומכובדות מאוד, סמל ומופת למימסד
מסודר ומאורגן היטב — כל שערה במקום,
כל חיוך מתוכנן, הכל לכבוד המשפחה
והבית — ברור שהסערה שקמה בעקבות
הפירסום אינה מבוטלת.
התגובות לא איחרו לבוא. ז׳אקלין הואה,
שחקנית קולנוע בזמנו וכיום מן הוותיקות
שבקרייניות הטלוזיזיה, כבר הודיעה שהיא
מעיינת באפשרות של תביעה משפטית.
אמא עירומה. מערכת הירחון, מצידה,
הסבירה את המעשה בפשטות :״צייר אלמוני
שיגר לנו את הציורים, חשבנו שהם
משעשעים — ופירסמנו אותם.׳׳ התגובות
ברחוב הצרפתי שונות. חלק נכבד מהצעירים
מתגלגל מצחוק. האנשים המכובדים
לעומת זאת, רותחים מכעס .״ללעוג לסמל
השלמות והעמד, המשפחתית שלנו? כאילו
היה מישהו מצייר את אימו עירומה.׳׳
הכל, משמע, תלוי בחוש ההומור.
אופרה כארמן מביימת
א ת בארמן
הזמרת רג׳ינה רזניק היא מצו־סופרן
מפורסמת בעולם. אחד התפקידים בהם הצטיינה
תמיד היתד, כארמן, הצועניה של
פרוספר מרימה שהולבשה בלחניו של ביזה.
לפני כמה חודשים בלבד עברה גברת
רזניק דיאטה חמורה במיוחד, כדי שתוכל
להופיע בדמות קוטלת־הגברים שחומת־ה־עור,
על בימת המט רופו לי טן בניו־יורק
אלא שהיא אינה מסתפקת בזימרה בלבד.
לפני כמה שנים ביים נכדו של ואגנר את
כארמן בהמבורג, והביטוי לא כל כך מצא־חן
בעיניה :״אין לכם מושג עד כמה הייתי
משתוקקת לשיר את התפקיד לבושה בחצאיות
צבעוניות, יושבת רגל על רגל ומעשנת
סיגריה. אבל מי ירשה לי זאת?׳׳
אל רולף ליברמן, מנהל האופרה, בד,אמ־בורג
אשר בחר בה לככב בהצגתו של ואגנו־
הנכבד, היפנתה שאלה חוצפנית בהחלט.
״מדוע לא תיתן לי לביים את ההפקה הבאה
שלך.״
דואט בשתי שפות. ליברמן, המתקדם
בין מנהלי האופרה היום, לא התמהמה,
הזמין אותה בכל הרצינות לביים אח
נארמן. ועתה, מתכוננת רג׳ינה רזניק בכל
הרצינות לנסיון הבימוי הראשון שלה —
שייערך בעת ובעונה אחת בשתי שפות,
כאשר שני צוותים מקבילים ישירו, האחד
בגרמנית והשני בצרפתית. הבמאית כבר
מתכננת שיחות ארוכות עם הזמרות שלה,
על הרקע הפסיכולוגי לתפקיד.
עכשיו, אם כן, מחכים כולם לרגע ש־פונקו
זפירלי במאי האופרות המפורסם,
יתחיל לשיר.

01810טוב
מט רוניתא בת 450 עדייו מגלה
קסם של נעורים
״מאחר ואנשים הם רעים מטיבעם, ואין כל סיכוי שיקיימו את
הבטחותיהם, אין לך שום סיבה לקי׳ם את הבטחותיך.״
משפט זה מסכם את כל תורת החיים של ניקולו מקיאבלי
נהנמין) המשמשת עד היום תירוץ טוב לכל מנהיג לאימי במעשיו
השפלים. ולאלה שספרי התיאוריה
שלו כבדים מדי לעיכול, כתב מקי־אבלי
גם מחזות, בהם חזר על
אותר, הנוסחה. האנשים הם ברובם
טיפשים, רודפי־בצע ו/או כבוד.
מי שיודע לנצל את חולשותיהם לטובתו,
ישלוט בעולם.
ההדגמה הדרמטית המוצלחת ביותר
לתורתו הוא מחזה בשם
מנזירגולוז, בו מצליח טפיל — ״אדם
החי על חשבון אחרים וסוחט מהם
כספים בדרכים חוקיות ולא כל־כך
חוקיות״ — להכניס גנדרן צעיר
למיטתה של אשד, חסודה, בעזרתם
הפעילה של אם האשה, בעלה והכומר
המרדה שלה. הוא מרמה
את כולם — והם עוד מודים לו על

כיום מנדרגולה היא בת 450
שנה, אבל כדברי מקיאבלי — ״כל
מי שמשווה את העבר להודה, מגלה
שאותן תשוקות וחולשות שולטות
בעולם מאז ומתמיד,״ לכן מתאים
מחזהו לימינו בדיוק כפי שהתאים
לתקופתו. אמנם התרגום שהעניק קו
יעקב שבתאי, בהצגת התיאטרון העירוני
חיפה, קרוב יותר לעיבוד
מאשר לתרגום, אבל הרוח המזלזלת
של מקיאבלי ממשיכה לנשוב בכל
דמויותיו.
הבימוי של מייק אלפרדם הפך
את השוטים של המחזה לשוטים
מרקדים, מקפצים, משתוללים וחסרי
מנוחה. הוא משתמש כתפאורות
מינימליות וסמליות (בית הזוג הנשוי
לובש על הבימה צורה של
זירת איגרוף) ,ניפח את תפקידה
של אלמנה צעירה לסמל של התייחמות
צעירה, או מוסיף דמות
של שרת כנסיה ד,צובט את עכוזי
הגברות. הוא גם מרבה בתנועות רבות משמעות (גסות) בכל
הזדמנות. התוצאה משעשעת מאוד, מבדרת ומרתקת את העין
בלי הרף.
השחקנים, ובמיוחד אריה יצחק (הטפיל) ,אהרון אלמוג (הבעל)
ושבתאי קונורטי (המשרת) ,הוכיחו את עצמם כאקרובטים מוכשרים.
יד הבמאי מורגשת בכל אחת מתנועותיהם: ייתכן שמרוב
עצי התנועה לא רואים תמיד את יער הציונות, אבל בסופו של
דבר, זה מהנה בהחלט.

אס מולם הפזמוני ם מתחלק לתקופה שלפני ה חי פו שיו ת ולתקופ ה
שאחרי, הרי ב פז מוני ם הישראליים אפשר לסכם: לפני ה ח לונו ת
הגבוהים ואחריהם.
מה שהיה לפני, מכונה היום די בזלזול, על־ידי הצעירים המתקדמים,
כ״ שירי מולדת״ .מה שבא אחר־כך, הוא נסיון, החוזר
ונשנה מדי פעם, למצוא נוסחה לפזמון־קצב מו שר בעבר ת, שיהיה
כולו חטיבה אחת טבעית — המוסיקה, המילים, העיבוד והצליל.
זה גם מה שמנסה היום לה שיג שלישייה שזה עתה נולדה,
הקוראת לעצמה שובבי ציון — קובי רכט, קובי אשרת ו חנן יובל.
״מה שאנחנו רוצים זה קודם כל לשיר שירים יפים״ קובעים
שלושתם. בכך הם מתכוונים בעצם להנדשין את אותו קו של קראום,
ח נון ו שות׳.
האם זה נם מה שהקהל רוצה? זה עדיין לא ברור. לפחות

סולוריג לא גורנילית
הבדיחה האחרונה שמהלכת במיסדרונות הבי מה: אם רואה במאי
פר־גינט, יוסי יזרעאלי, את אחד ״מוותיקי הקולקטיב״ מתקרב
לאולם החזרות, הוא לוחש באוזנו רמז, שאולי אינו דק כל־כך,
אבל פועל מהר בדרך כלל, :הפרמיירה ב־ 15 בפברואר!׳
כי השמועה כבר עשתה לה כנפיים. פר־גינט לא יהיה אותה
הצגה קלסית בפירושים המקובלים זה שנים על בימות העולם,

רבינוביץ׳ וניצן ב״תקליט מספר 3״
אחד גדול, אחד בן־אדם

פסיכולוגי־מודרני מחדש: תאור
המופיעים, גדלים ומזדקנים יחד
מתוכו. סולוויג שעד היום היתד,
דמות רומנטית טיפוסית, תיאלץ

כי אם משהו נועז, עם רובד
הידרדרותו של אדם. כל היצורים
עם פר, אינם אלא כפיות שצמחו
דמות האוהבת הנאמנה הניצחית,
להשתנות גם היא.
איך? ״אני חושבת שסולוזיג זו היא הרבה יותר חזקה מסתם
נשמה רומנטית!״ מציגה נירה רבינוביץ׳ את הדמות שהיא לובשת,
מודדת ומתיידדת עי מה, מחזרה לחזרה ,״היא מין אשר, שברור
לה היטב לקראת מה היא הולכת, ושבסופו של דבר תשיג את
רצונה. הנכונות הזו להמתין תקופת חיים, זה משהו בלתי נורמאלי
אצלה. מין עקשנות פאטאלית.״
סולודיג הוא תפקיד מסובך בהצגה מסובכת, מודה נירה. מה
שנקרא בשפת התיאטרון: פרודוקציה גדולה. לגביה, זו הזדמנות
גדולה: לנצל את כל הדברים שהיא יודעת לעשות ואוהבת לעשות.
לשחק, לשיר ולהתנועע, הכל יחד — ובמקום האהוב עליה ביותר:
בתיאטרון.
״שירים חסידיים, זה בא לי מבית אבי. אבל התיאטרון — זו
אהבתי הגדולה. ומה שנהדר לי, זה לעבוד עם שני היוסיס. ואני
מוכרחה לומר משהו על כל יוסי לחוד. על יוסי יזרעאלי —
הוא גדול. כשהוא עובד בחזרה עם שחקנים, אפשר לראות אותו
מתמודד עם החומר. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה. על יוסי
בנאי — זה בן־אדם, ושחקן, ופארטנר. מה שנראה קודם כמו
דיקלום בלתי אפשרי, יוצא מפיו כמו פיטפוט באמצע הרחוב,
טבעי כמו שמדברים אנשים.״
ולפני שנירה נכנסת לאולפן, להקליט תקליט מס׳ 3של שירים
חסידיים, עם הפרטנר שחגג איתה השבוע מאה הצגות נירה רבי־נוביץ׳

״שובבי
ציון״
להתעקש די

השובבים שרוצים להתאמץ
ברצינות

תדריך
הכבאות (הבימה) — הצגת העונה.
תמצית הטרגדיה האנושית בזכרונותיהם של
שני זקנים המארחים דמויות דמיוניות מעברם.
מפרי־עטו של יוג׳ין יונסקו, בביצוע
מבריק של שלמה בר־שביט וליאה קניג.
כשפל (הקאמרי) — נשמות רוסיות לוהטות
מסתתרות מתחת לשכבות העוני ו־
*.הזוהמה של דיירי משכן עוני במחזה של
גורקי, המועלה בכבדות רצינית ובהתפרצויות
זעם נוסח אמריקה.

אם מתבוננים במיצעדי הפיז מוני ם השורצים זווקא חיקויי סן־רמו
יותר מאשר פיזמוני־קצב עם תו כן של ממש.
״הסיבה לכך״ טו מן חנן יובל ,״היא שכל אלה שהאפ שרות
בידם, אינם מתעק שים די הצורך להרגיל את הקהל לסוג זה של
מוסיקה. אילו הזמרים היו מקפידים יותר על בחירת רפרטואר,
והשדרנים היו מקפידים יותר בבחיר ת הפיז מוני ם לשידור, היה
הקהל בארץ מתרגל לקצב בעברית. בדיוק כפי שהקהל בכל ארצות
אירופה התרגל לקצב ב שפ תו שלו.״
אין אס כן, בוחרים רפרטואר? ״ מבלי ם שעות רבות ביחד,
ומחפשים. קובי וקובי כותבים בעצמם, מקפידים על עיבוד תזמורתי.
והמעבד שלנו, פיאמנטה, מו כן תמיד להתח שב גם בדעת המלחין
וגם באפ שרויו ת הזמרים, וזו תכונה נהדרת. אנחנו בא מת מאמינים
שמשום כן התוצאה שנ שיג תהיה טובה יותר מן הרגיל.
״מה קשה ב מיו חד, הוא למצוא כו תב מילים לסוג זה של
פיזמונים. כי המילים לא צריכות להיו ת מאולצות אלא מול ב שו ת
בדיוק על המוסיקה. וה שפה העברית היא די נוקשת ולא תורגלה
מספיק ב סוג זה של פיז מוני ם.״
בינתיים עברו השובבים את טבילת האש הרא שונה שלהם עם
מייק בראנט. עכ שיו הם רוכ שים ציוד, כי ״ מי יכול לסמוך על
הכלים או על מערכו ת הקול הקיימים ב אול מו ת בארץ.״ הם מתכננים
דברי קי שור קצרים וקולעים להופעה, מקליטים את תקליטס
א רון־ הנגן הרא שון, ומקווים לבנות, בהדרגה, תכנית לערב שלם.
שובבים או לא, רצון טוב ויחס רציני יש להם. וזה כבר מ שהו.

ה צו רן

ושלמה

ניצן

שרים

ומספרים

יש לד, הודעה:
״להוציא תקליט, זה בשבילי יותר
מפרמיירה! ההצגה עוברת אבל התקליט
נשאר.״

במדינה
דו־כ״אדם

מ מג דין
תערוכת הנידון למוות
היה זה בחורף .1942 ולטר אימרה שהה
בשדה מושלג אי־שם בערבות רוסיה, יחד
עם קבוצת חברים, כשמטוסים גרמניים
החלו מפציצים את הסביבה .״מה אתה
אומר על התעמולה שלנו?״ ,ליגלג אחד
מחבריו .״הם טוענים שמטוסים גרמניים
בכלל לא מגיעים לשמי רוסיה.״
ולטר לא טרח לענות. התייחס להערה
כאל בדיחה.
שעשועים במחתרת. הוא לא הספיק
להגיע לביתו, כששוטרים באו לשם ועצרו

ררזו־דדר־היז־ווו
במבחר
אדלה הידוע
־וחילו אדלר
בוט ק
חידוש נוסף לאלפי הקונות
״ ־ו חז ״ י 2ע ל ״ י בי בו. ן״

א0ד 6ר

ובחידושי אפנה יום־יומייס ווווויס
ו־רז של דגמיו הגדול המרוצות, ולאלה שחששו עד כה ממחיריו היקרים
״בחת. א״ מצ־ופח י־״נדי! ב>־ 7אווית״גנ יח

* כרטיס זה מזכה אותך ב־ס/ס 20 הנח ה על כל קניותיך בבוטיק אדלר
במשך שנה שלמה ׳ (כן, ס/ס ,20 זו לא טעות דפוס !).
¥הנחות מקבלו ת אך ורק חברות מועדון בוטיק אדלר.
¥במכירות סוף העונה, הנ חו ת לחברות המועדון בשיעור ס/ס30
* כל חברה במועדון מ שתתפת 12 פעמים בשנה בהגרלת מל תח ה
בשווי 500ל״י. ההגרלה בפיקוח רואה-חשבון ועו״ד. סך כל הפרסים
לשנה 6000ל״י.
הנחות בסך ס/ס 10 בחנויות אחרות למוצרי הלבשה, הנעלה, קוס מטיקה׳
מספרות ועוד. רשימת החנויו ת תשלח לחברות בדואר.
* הנחות בסך £ל 50 עבור כרטיסים לתצוגות אפנה המאורגנות ע״י
בוטיק אדלר.
* תפירה מבד הקונה, לפי דגמי אדלר, ב מ חלק ה מיוחדת העומדת
לרשות חברות המועדון בלבד.
* הנחות בסך 150/0על דגמי אדלר, בחנויות המוכרות דגמים אלה
ברחבי ישראל.
* קניה בתשלומים לחברות המועדון בלבד.
וזאת עליך לעשות כדי להנות מכל היתרונות שמקנה בוטיק אדלר. גזרי את
התלוש, שימי במעטפה ושלחי לבוטיק אדלר בצרוף המחאה ע״ס 29ל״י
סטודנטיות וחיילות 22ל״י בלבד.
את כרטיסי החבר למועדון בוטיק אדלר ניתן להשיג בסניפים
ת״א — דיזנגוף ,135 רמת-גן — ביאליק ,53 ירושלים — המלך ג׳ורג׳ .14
כמו כן בחנויות המוכרות דגמי אדלר ברחבי הארץ.
גזויושל חי --

לנג מועדוןבוטיק אז רלד

פסל ודנזר אימרה -
לא המסגר מנולבס —

דיזנגוף 135
תל-אביב
אבקשכם לשלוח לי כרטיס חבר. מצ״בהמחאהע״ס 29ל״י.

ה שאר * 11א ת הנהיגה

ויצירה*— אלא הנידון למוות

אותו. שלושה חודשים הוחזק במעצר. במכות
הכריחו אותו חוקריו לחתום על מיס-
מך, שבו הודה כי עסק בתעמולה אנטי
רוסית, אנטי מהפכנית, ושאר ירקות. תוך
יום אחד התחיל המשפט ונגמר. ולסר נידון
למוות, יחד עם עוד חמישה אחרים מאותה
קבוצה שהיתר, שם בשדה. שלושה מהנידו־נים
היו יהודים.
ביום בו צריך היה לעמוד מול כיתת
הירי, הודיעו לו כי הסובייט העליון חנן
(המשך בטמוד )32
* אשה מקבלת הודעה שבעלה נהרג. ה־פיטלון
ב ת מונ ה שלמעלה — ״המוות״.

העולם הזה 1743

אמריקה בי שראל!
בארה״ב, הוכיחה שיטת ״ידעפון״ את עצמה
כשיטה היעילה, המהירה והנוחה ביותר.
שיטה זו מופעלת עתה בישראל בהצלחה
רבה.

מה זה ״ידעפון״ז
״ידעפון״ הוא שרות ידיעות טלפוני,
המספק דרן הטלפון אינפורמציה
חינם לציבור 24 ,שעות ביממה. אתה
רוצה לדעת לוח־זמנים של רכבות!
של טיסות ! אתה מעונין לברר
היכן לקנות מוצר מסוים ! היכן
לאכול ! אתה זקוק לחשמלאי!
לאינסטלטור ! לבעל מל אכ ה!

תמרורים

קולנוע

נחון על־ידי ועדה מיוחדת שהוקמה
מטעם שלטונות הגיוס של צבא ארצות־הב־רית,
אחרי שנה וחצי של מאסר, דוי ד
האריס, בעלה של הזמרת ג׳ואן באאז,
שנידון לשלוש שנות מאסר בעוון אי־התייצ־בות
לשרות בצבא ארצות־הברית, בגלל
התנגדותו למלחמת ויאט־נאם.
מנהליםרומן. השחקנית קים
נוכאק ומי שהיה בעלה, ריצ׳ארד
ג׳ונסון, שהצהיר פעמים רבות אחרי גירושיהם
:״מעולם לא חדלתי לאהוב אותה.״

ניצוצות

כל התשובות לשאלות הנ״ל ולשאלות אחרות תקבל מ״ידעפון׳ /כי
במרכז המיכון של ״ידעפון״ מרוכז מידע שוטף ומעודכן על בתי עסק,
חברות, מפעלים, בתי מלאכה, אירועים, בילוי, בידור ושירותים שונים.
מידע זח עומד לרשוייד בכל עת.
כל מה שעליך לעשות, הוא לחייג את מספר הטלפון של ״ידעפון׳,
,25 24 25 תל-אביב, לשאול את שאלתך, ובו במקום אתה מקבל חינם
את כל האינפורמציה הנחוצה לך בעברית, באנגלית, בצרפתית, ביידיש
או בערבית.

ידע כו!

ם החחופו 5נ
3 ו5 הנשים בוחרות בעלים
הנשים המאושרות ביותר
בעולם הן נשי שבט קאלאביט
בבורנאו: מנהגי השבט מחירים
אך ורק לאשר. להציע נישואין
לעומת ואת הם אומרים על
הגבר לסרב. כל עוד לא שוררים
מנהגי שבט זה בישראל,
כדאי לך להיראות תמיד במיטב חינך.
כלומר להקפיד על לבישת
גמישונים של ״מרסי״,
המשלבים איכות אירופית
ומחיר נוח. כשאת לובשת
גמישונים של ״מרסי״ את נראית
כפי שאת צריכה להיראות:
יפהפיה, צעירה וגמישה.
וה״גמישונים״ של ״מרסי״ מאריכים
ימים במידה שמצמצמיס את
הוצאותיך.

נ שי ס נו*וב 1י נ 1תבגד גי

השניים מבלים עתה חופשת־טקי באוסטריה,
נבחר על־ידי סנאט הטכניון, לדיקן
בית־הספר לרפואה שיוקם בשנה הבאה בטכניון,
פרופסור דויד ארליך, מנהל בית־החולים
רמב״ם בחיפה.
עומדיםלהינשא. הזמרת
קוני פדאנטים וספר הצמרת מלאס־וגאס

איזי מדיון.

נפרדו ועומדים להתגרש, השחקן
דנים (אדם בעיקבו ת גורלו)

הופר ()34

ורעייתו מישל פיליפס 24 חברה־ל־שעבר
בלהקת ה אמהו ת והאבות. הזוג התחתן
לפני חודשיים ונפרד חודש לאחר החתונה
בשל ״אי־התאמה לא ניתנת לגישור.״
התגרשו אחרי שמונה שנות ני
שואין
ושתי בנות, הפסנתרן רומאנו
מוסוליני, בנו של מי שהיה רודן איטליה,
בניטו מוסוליני, ומריה צ׳יקולונה, אחותה
של השחקנית סופיה לורן.
נפטר בחיפה, בגיל ,38 פרופסור
דינו כוסו, מהמחלקה למכניקה בטכניון,
שהתפרסם בזכות המצאותיו בשטח הגפיים
המלאכותיות המונעות בעזרת גאז והזרוע
המלאכותית בשביל ילדים נכי התלידומיד.
יליד אלכסנדריה, עלה לארץ ב־ ,1951 היה
חבר קיבוץ יראון, סיים ב־ 1958 בהצטיינות
את לימודיו בטכניון כמהנדס מכונות. המצאותיו
זכו בפרסים בינלאומיים.
נפטר בגרמניה, מהתקף־לב, בגיל
,47 מי שהיה דובר־צה״ל ולאחרונה יועץ
בשגרירות ישראל בגרמניה המערבית —
אלוף־מישנה רפאל אפרת. יליד גרמניה,

מקלט הטלויזיה
הטוב בעולם!
גם טרנזיסטורים, רעזמי-קוד
ומערכות ן ץ.ן ן!סטריו
מעולי ם מיוצרים ע״י

?*)51*118-108

111

ח שוב ל עו לי ם חד שי ם:
הספקהבמ הי רו ת
מירבי ת וללא מכס.

הסוכו הבלעדי:
כינורי בע״נז ת-א

621984-624193.70
אנו ערבים ל ע שכל התקתים
בת-א וסביבתה יבוצעו תוך
24ש עות לכל היותר ע״י
במעבדה שלנו ב ת -א
רח׳ לילינבלו 25
טל 56343-1 57679

מארלון בראנדו, אחד השחקנים הפחות
עסוקים לאחרונה בהוליבוד, המבלה מרבית
זמנו בהטפות סוציאליות לשיווי זכויות האינדיאנים
וכיוצא ״בזה, נתן הסכמתו להופעה
בסרט בריטי חדש של הבמאי מייקל
(חניבעל ברוקס) וינר,
אנשי הלילה.

ל,ים נוכאק וריצ׳ארד ג׳ונסון

ו־עפון 252425
בדאנדו הרשע
אפרת עלה לארץ ב־ ,1936 שירת במלחמת העולם
השנייה בצבא הבריטי ולאחר מכן בהגנה ו־בצה״ל.
בשנים 1951—1949 הושאל למשטרה
ושירת במחלקה המיוחדת של המטה
הארצי. לתפקיד דובר־צה״ל מונה אחרי מל־חמת־ששת־הימים.

פטר בלונדון, בגיל ,65 המזכיר
הכללי של הפדרציה הציונית באנגליה, לוי
בקשטנסקי, שנולד ברוסיה, עלה לארץ,
למד בגימנסיה הרצליה ואחר־כך בבית־הספר
הלונדוני לכלכלה.

הסרט יהווה נסיון מיצילהסביר
עניין

ספרותית. וינר, והתסריטאי
שלו מייקל
הייסטינגם, בחרו כדמויות
ראשיות בסרטם,
שני ילדים מפלצתיים המופיעים
בספרו של הנר,
ג״ימם, סיבוב הבורג.
אלא שהסרט לא יתאר
את הסיפור עצמו
אלא ינסה לעמוד על הסיבות
שהפכו ילדים אלה
למיפלצתיים, והוא
מסתיים במקום בו מתחיל הספר• מארלון
בראנדו יגלם את תפקיד המשרת המרושע
המטפל בילדים.
סיפורי צנזורה
מאחר וכולם מדברים לאחרונה על הצנזורה,
על ה״הגיון״ וה״טעם״ שיש בהחלטותיה
ובעצם קיומה, הנה סיפור צנזוריאלי,
סיפור אמיתי אשר התרחש לפני כעשרים
שנה באנגליה. המספר הוא הבמאי דויד
(ד״ר ז׳יוואגו) לין, איש שאינו מרבה בסצינות
אירוטיות ואינו מחלוצי העירום.
מספר לין :״צילמתי סצינה בה רואים
ילדה בת אחת־עשרה טובלת באמבטיה. הצנזור
דאז הודיע לי שהסצינה לא תוכל
לעבור. שאלתי מה הסיבה לכך, ונאמר לי
כי רואים את מחצית גופה העליון של הילדה
ללא כסות. השבתי שזה מחזה שיגרתי
בכל חוף־רחצה ואין בו שום דבר אירוטי
או נועז. תשובת הצנזור, :בחוף הים רואים
את הילדה באור שמש מלא. סרטים
מציגים בחושך ומראה הילדה העירומה
עלול באווירה זו לעורר תשוקות מסוכנות.
תפקידי הוא למנוע תקריות מסוג זה.׳ הסצינה
הוצאה מן הסרט.״
ועוד מפי לין :״שאלתי את אותו צנזור
מדוע אסור להראות בעל ואשר, יחד במיטה
אחת. הוא חייך אלי בהבנה והשיב, :אתה
הרי רק מעמיד פנים שהם בעל ואשה• הקהל
יודע היטב שאינם נשואים. מה שאתה
שואל בעצם הוא מדוע אסור לך להראות
שחקן ושחקנית, שאינם נשואים, שוכבים
יחד במיטה׳.״ הגיון של ברזל. תחי הצנזורה.
הפרס המוזר
נוסע
עובר בג שם היה ללא ספק סרט
מצליח מאוד, לפחות לפי קנה המידה של
הקהל הרחב אשר נהר לראותו גם בארץ
וגם בצרפת. ומן הדין שסרט כזה יזכה גם
בפרט. ובכן, הוא באמת זכה, ליתר דיוק,
אחד המשתתפים בו זכה בפרס.
בניחוש ראשון מתקבל על הדעת שיהיה
זה הבמאי רנה קלמנט. או אולי צ׳ארלם
ברונסון, האליל הקשוח החדש של נערות
אירופה? או לפחות מרלן ז׳ובר, מלכת הנמשים
החדשה?
לאו דווקא. בעלת הפרם היא זמרת ושחקנית
ותיקה בשם אני קורדי, המגלמת בסרט
את אמה של מרלן. אני, אחת הבד־רניות
האהודות על הקהל הצרפתי, ניסתה
בסרט זה לראשונה את כוחה בתפקיד דרמטי,
והתמורה לא איחרה לבוא. לפי מיטב
המסורת המאפיינת אותה (כקומיקאית מטורפת)
הופיעה אני לטכס קבלת הפרם בלבוש
אינדיאני. הסיבה: היא מופיעה
כרגע במחזמר בשם אינדיאני אחד שווה
יותר מ שניים, וקצת פירסומת להצגה אינה
יכולה להזיק.

שעות העבודה
של פסולה
פטולה קלארק היא גברת מצליחה מאוד
העולם הזה 1743

בעולם הבידור. לעיתים בפיזמונים ולעיתים
בקולנוע, לעיתים באנגליה ולעיתים בצרפת,
מזמן לזמן קפיצה לארצות־הברית — בקיצור,
לא משעמם.
כאשר ביקרה לאחרונה בפריז, התוודתה
שהיא מעדיפה להופיע בסרטים צרפתיים
דוקא. הסיבה אינה אמנותית, או לאומית, חס
וחלילה. מאחורי חיבתה לאולפני פריז מסתתרת
עובדה אחת בלבד. הגברת קלארק
אוהבת לישון.
״ללא תשע או עשר שעות שינה ביממה,
איני יכולה להתקיים,״ היא מסבירה .״באמריקה,
מתחילים לעבוד בשמונה בבוקר,
וזה מחייב את השחקן להתעורר בשעה שש,
כדי להגיע לאולפן ער ומוכן להתחיל מייד
בצילומים. בצרפת, לעומת־זאת, מתחילים רק
בצהרים, וזה מאפשר לי לבלות בערבים
ולקום בניחותא.״
פסולה, ילידת אנגליה אשר התגוררה זמן
רב בצרפת, עשתה קריירה באמריקה, רכשה
לה בית בשוויצריה ומטיילת עתה בין ה־

ק שה להטת
עקרת־בית
יומנה

האינטימי

אשה נשואה (הוד, תל-אגיב,
ארצות-הברית) — הוא סיפורה
של עקרת״נית אמריקאית אומללה שכל רצונה לזכות
במעט אהבה אמיתית ובחום אנושי, וכולם משיבים פניה
ריקם. בעלה הוא בורגני טיפוסי, רברבן ונפוח, בנותיה
הן רודניות ומעצבנות, ומאהבה, לרוע המזל, מוכן לספק
לה שעשועים מיניים, אך לא יותר מזה.
כל זה ביחד, בטיפולו של הבמאי פרנק (״הקיץ שחלף״)
פרי, הופך לסאטירה צוננת על הבורגנות האמריקנית
המצוייה, על חוסר קומוניקציה, ועל האוויליות שיש במוסכמות
מיושנות (כמו למשל, שהאשה חייבת להיות
רק עקרת־בית אם הבעל מספק את צרכיה החומריים
של המשפחה).
אין בסרט רגע שאין בו עקיצה. דוגמא להומור שבסרט:
הבעל, עם זקן בן יומיים שוכב במיטה חולה, מסכן מאוד
בעיני עצמו, אבל אינו מפסיק להטריד את אשתו, אף
לרגע, בבקשות שונות ומשונות, ולפתע הוא מציע לה,
עם כל מחלתו ה אנו ש ה להתגלגל בנחת בערימת השחת״
,כך הוא מכנה את יחסי המין.
אבל, אם הסרט הוא מצחיק, משעשע ומברר, הוא לא
בדיוק משכנע. למראה משפחת המפלצות הסובבת את
גיבורת הסרט, לא ברור מדוע בעצם התחתנה עם גבר
כל־כך בלתי-נסבל, והחזיקה מעמד כך שנים כה רבות.

פוודגרפ ובוגעזין\ •.ז\2דושוז ווזבנור
אפשר לומר דבר דומה גם על המאהב, שצריך להיות
מן מכונת מין משוכללת, וההסבר שמתרץ אותו בסוף
הסרט מדיף ריח של פסיכולוגיה בגרוש.
אין סהק ששטחיות הסרט לא תשפיע על הקופה, מה
עוד שיש לזקוף לזכותו תגלית משובבת״נפש בדמותה של
השחקנית קרי סנודגרס, המגלמת בהומור ובאנושיות
רבה את דמות הקדושה המעונה נוסח .1970

הבוש* ה>פה
כאיש ה מי מסד
קוראים לי מיס טר טיבס

פטולה קלארק
עשר

שעות שינה

יבשות, מציינת באוזני כל המעוניינים שהקולנוע
אינו מלהיב אותה יתר על המידה.
ויש האומרים כי גם ההיפך נכון: גם הקולנוע
אינו מתלהב ממנה יותר מדי. משום
כך היא מצפה עתה בכליון עיניים לראות
את תגובת הקהל האמריקאי לתוכנית בידור
בטלוויזיה, אותה היא ״מארחת״ .אם תתקבל
יפה, מובטחת לה קריירה מבוססת על
המסך הקטן. וכידוע לאנשי הבידור, טוב
מסך זה פי כמה ממסך הכסף הגדול.

תדרי!
תל־אכיב
ת שו ק ה

(פריז, שוודיה) —

אינגמאר ברגמן ממשיך לתהות על מהות האדם
והאמן. כבד, רציני, דורש מאמץ רב
מן הצופה, אבל מספק תמורה מלאי .,משו״
חק ומצולם להפליא.

(אופיר, תל־אביב, ארצות-הב-
רית) — סידני פואטייח כבר
הודיע לעולם פעמים רבות כי יופיע בסרטים רק אם
אין בהם כל אפלייה גזעית או לפחות הבדל מהותי בין
גזע לגזע. בסרט זה הגיע פואטייה בדרך זו, עד לאבסורד.
מיסטר טיבס מהווה מעין המשך ל״כחום הלילה״.
טיבט הוא בלש ממשטרת סן־פרנציסקו החוקר פרשת רצח
של זונה יקרנית. הבעיות היחידות המכבידות עליו הן
ידידותו האישית עם אחד החשודים (מטיף ליברלי לבן
עור) או הקינאה השטחית והסמוייה בין חבריו לעבודה.
בקיצור, תאמינו או לאו, משטרת סן־פרציסקו היתה לעיוורת
צבעים לצורך סרט זה.
כדי להדגיש עוד יותר את נפילת המחיצות, גם בעיותיו
המשפחתית של מר טיבס אינן נוגעות לצבע עורו. בנו
בן העשר (ג׳ורג׳ ספל) מעשן סיגריות דווקא עם ילדים
לבנים והוא מתמרד כמו כל צעיר ראוי לשמו. האשה
מתלוננת על שעות העבודה המאוחרות, הטלוויזיה מטרטרת,
בקיצור: אין אפליה. הלכה ואיננה.
הסרט עסוק כל-כך בהוכחת עניין זה שהוא שוכח
לגמרי להיות סרט מתח. החקירה זוחלת, ניכר שהבלש
יודע את הסיפור מראש ובוחר את העיקבות עליהם הוא
מתחקה בהתאם לכך. חוץ מסצינת רדיפה על מדרגות

פואבוייוז וחפר.־ חייבוך טודרני
סן־פרנציסקו קשה למצוא משהו מותח בכל הסיפור.
סידני פואטייה הוא כרגיל סימפטי, מרטין לנדאו מנסה
לשווא להעניק רובד פסיכולוגי לדמות המטיף הליברלי,
ואילו הבמאי, גורדון דאגלס, דאג שאיש לא ידרוך על
רגלי רעהו בשעת ההסרטה. זה עדיין אינו אומר שמישהו
מהלך כאן בביטחון או יודע לאן הוא הולך.

חקירתו של אזרח העד
מד מעל לכל חשד (ירון, איטליה) —
פשיטת הרגל של הדמוקרטיה, בצורת סרט-
מתח על חוקר משטרה שמבצע רצח ואיש
אינו מעז לחשוד בו. יוצא דופן. כדאי
לראות.

* * הבתולה

והצועני

(גורדו!,

אנגליה) — סיפור נוסף מפרי־עטו של ד. ה.
לורנם על פריצת הגדרות המחניקים של
המוסר הבורגני, מצליח יותר בחלקים הסאטיריים
מאשר בפילוסופיים. ג׳ואנה שיט־קום
ופרנקו נרו.

* איך, מתי ועם מי

(אוריון, אי
טליה)
— מלודרמה על אי־הבנה מינית בין
בעל ואשה, מצטיינת בכמה תפאורות פנימיות,
ובכמה שמלית ובהרבה מאוד שיממון.

ירושלים

ד ס טו ק

(אוריון ,

ארצות־הב־

רית) — מייקל בודלי מתאר את פסטיבל הפופ
המפורסם כקריאת דרור פוליטית של
הנוער האמריקאי, הן בשירים והן בראיו־נות
שערך במקום. חינגא לאוהבי פיזמונים.

חיפה
נא להכיר את מיסטר
סלון (מאי, אנגליה) — סאטירה חברתית
מטורפת משוחקת להפליא על־ידי בריל
(רצת האחות ג׳ורג׳) ריד, הארי אגדריוס,
פיטר מקאנרי ואלן וב.
העולם הזה 1743

מערבון אי טלקי
בארקארו (מוגרבי, תל-אביב,
ארצות״הברית) — היה היו פעם
ימים כאשר אולפנים איטלקיים
זריזים ניסו לטפס על רכבת ההצלחה המסחרית של
המערבונים האמריקאיים, תוך כדי הוצאת סכומי כסף
קטנים ככל האפשר לשם כך. הם השתדלו, השתדלו,
עד שהצליחו, ומערבוני ה״מאקארוני״ הפכו לעובדה קיי מה,
ומוצלחת מבחינה מיסחרית אפילו יותר מהמקוריים.
אז מה יכולים לעשות האולפנים האמריקאיים ז הם
החליטו לחקות את האיטלקים. זאת אומרת: הרבה מאוד
אלימות, דם, ומעשי זוועה, להכניס כמה סצינות אירוט־יות
ולהתחשב רק במידה מועטת בסיפור, בהגיון שבבניית
הדמויות ובפיקחות הדיאלוגים. העיקר — שלא יהיו בסרט
גיבורים, אלא רק נבלים. נבלים סימפטיים, הנלחמים
לצד הצדיקים שהם כמובן טיפשים גמורים, ונבלים נבלים,
שרוצחים, דורסים, אונסים ובוזזים לשם הנאה בלבד.
ואן־קליף, רי ואן־חריף •.שורף ביום־ ,פוער ברירוז
״בארקארו״ הוא בדיוק סרט מסוג זה. לי
נבל בעל ותק רב, הוא הפעם בעל מעבורת בכפר נידח,
לוותר על המעבורת, ומתוך עיקרון בלבד, מחסל את
קרוב לגבול מקסיקו. בדרך כלל הוא מעביר את בני
כנופיית הפושעים.
המקום במשך היום ושוכב עם מ קסיק אי ת משובבת, גדוזה
לא משכנע ביותר, זה לא מקורי ביותר (אם כי
לת חזה, במשך הלילה. עד שבאה כנופיית פושעים שמנסה
לחטוף א ת המעבורת ולעבור עליה בכוח, במטרות זדוניות |י ש כאן, אולי לראשונה. במערבון, חלומות סמים) אבל
ברורות לגבי תושבי המקום. ואן־קליף כמובן אינו מוג! • יז ה זז ללא הרף, ואין זמן להרהורים נוגים.

במדינה
(המשך מעמוד )29

אותו, המיר את עונש־המוות בעשר שנות
מאסר עם עבודת־פרן.
הוא נשלח למחנה בו ברלג במורדוביה, בו
בילה גם הסופר יורי דניאל. כאן הועסק
בעבודת מתכת. בחשאי, החל גם משתעשע
עם המתכת.
התוצאה — פסלים. מוזרים, לא מגובשים,
אבל בהחלט פסלים. היה צריך להשמיד אותם.
בו ביום. חבריו האסירים — גנרלים
גרמנים, סופרים וסטודנטים רוסים — חיבבו
את עבודותיו. אבל אם היה אחד הסוהרים
מגלה זאת — היה ולסר מושלך לצינוק.

עקה. כאשר יצא מהכלא, יותר מת
מאשר חי, לא יבול היה לחזור לתחביבו.
אך כשהגיע ארצה, לפני 12 שנה, והחל
עובד למחייתו במסגר — חזר גם לפיסול.
לפני שבוע, פתח את תערוכתו הראשונה,
בבית יד־לבנים בחולון.
המבקרים המקצועיים ימצאו בה מן הסתם
ליקויים רבים. פסליו של ולסר אינם מגובשים.
אין לו סגנון ברור משלו. לעתים,

העיקריים שלה. אבל בעלי מפעלי התיירות
בעיר מתמרמרים על משרד-התיירות
שאינו עושה דיו כדי לסייע להם.
אחד ממפעלי התיירות הגדולים של ערד
הוא מלון מרגוע ערד שבשנה הראשונה
לקיומו, עברו בו כ־ 20 אלף איש. המשקיעים
במלון תיכננו להשקיע בשנה הקרובה
מיליון וחצי לירות כדי להרחיבו. או ספירת
המאזן שלהם הוכיחה כי השקעה
נוספת כזו עלולה רק להגדיל את הפס־דיהם.
הד״ר
אקסל אוסוואלד, משקיע הון פרטי
המייצג את קבוצת המשקיעים שבנו את
המלון אינו תוקף את הממונים על התיירות.
אבל יש בפיו סיכום עגום מנסיונו.
הבעיה העיקרית היא המחסור החמור ב־כוח־אדם.
.במשך
השנה חלפו במלון 180 עובדים,״
מספר אוסוואלד ,״אך כיום נותרו במלון
42 עובדים. מה שמכאיב במיוחד הוא שלא
קיים כלל מוסר עבודה בין עובדי המלו־אות.
הם באים לתקופות קצרות וכשנמאס
להם, הם נעלמים ואינם חוזרים יותר. יום

התחתון הסהפכני לשם 1ש חד־פעם•
• פנטסיה הוא התחתון שאת לובשת ומשליכה
• פנטסיה אידיאלי ל שמו ש יום־יומי. נסיעות. חופשות ותקופה חדשית
• פנטסיה מיוצר מחמר מהפכני המורכב מ * 20 אקריליק ו *80
ויסקוז־ריון ב עי בוד דנטל נפלא. בשלל צבעים מקסימים
• פנטסיה הג״ני. רך ונעים למנע. סונן! זיעה וחסים בחורף.
פנטסיה לושים בשתי מידות ־ בקיני ותחתון שלם.
פנטסיה לילדים.
פנטסיה לגברים -בקרוב.
נמכר בסט של • 5חידות.
להשיג בבתי מרקחת. סופרמרקטים, בתי כל־בו וצרכניות

רדקס תעשיות בע״מ חל־אביב. ח.ד .0185 .טל__ 820059 .

בית־הספר הישראלי
ללימוד התנ׳׳דבכתב
ירושלים

חוגים בתנ״ך בארבע שפות:

אנגלית. עברית. צרפתית * רומנית
במשך הלימודים ינתנו 42 שיעורים מעמיקים על הנושאים
כדלקמן :

* כיצד להבין את התנ״ך?
* העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל
* ספר דניאל וההתגלות.

לאחר סיום הלימודים יוענקו לתלמידים דיפלומות:

״הר ציון — ירושלים״
למד תנ״ךבחינם ! בביתך ! ובזמנךהפנוי !
כתוב אלינו היום: ת.ד , 10060 .ירושלים

.העולם הזד.״ ,שבועוןהחדשורהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרלינו ,12 סלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דסום משה שהם
בע״ס, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרטיה בססי בע״מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״ט.

כאשר רואים שניים מפסליו זה ליד זה,
קשה להאמין שאותה יד יצרה אותם.
ויחד עם זה, יש לכולם מכנה משותף:
אלמנם של זעקה — קפואה, עצורה, אך
ברורה — המזכירה, כי יצר אותם לא
המסגר ממלבס, אלא הנידון למוות שחזר
מהכפור.
תיירות חיים
בים המוות
לפי תוכניות משרד התיירות היו צריכים
בשנת 1971 להגיע יותר מ־ 40 אלף
תיירים, מארצות סקנדינביה וגרמניה, כדי
לעשות חיים באיזור ים־המוות. התיירים
מוכנים לבוא. יש היענות עצומה לתעמולה
באירופה לתיירות באיזור ים־המלח, אלא
שבמקום חסרים עדיין מיתקנים מתאימים
כדי לקלוט כמות כה גדולה של תיירים.
מיתקנים מתאימים, חדרי אמבטיה לריפוי
מחלות ראומטיות, חדרי טיפול פיזיוטרא־פייס,
אינם מסוגלים לענות על הביקוש.
לפי תחזיות מומחים דרושה בשלב הנוכחי
השקעה של שלושה וחצי מיליון ל״י כדי
להוביל מים מתוקים נוספים לאיזור וכדי
להקים חניונים. בשל אי הקצבת סכומים
אלה, מפסידה המדינה באיזור ים־המלח, לדעת
חוגי התיירות, כעשרה מיליון דולאר.
כך, למשל, החליטה חברת משקיעים יש־ראלית־אמריקאית
להקים באיזור ים־המלח,
סינאטוריום בן 160 חדרים בשלב ראשון,
שיהיו בו 30 אמבטיות של מי־גופרית2 ,
בריכות שחייה של מי גופרית ו־ 2בריכות
נוספות של מי ים המלח. תוכנית זו נדחתה
לזמן בלתי מוגבל בשל המדיניות
הקיימת להעדיף מפעלי תיירות באיזורי
המרכז של המדינה.
העוכדים אינם עובדים. מבלי לדבר
על מפעלי התיירות העתידים לקום,
גם מצבם של המפעלים הקיימים אינו שפיר
ביותר. העיר הקשורה ישירות עם פיתוח
איזור ים־המלח היא ערד. תעשיית התיירות
בעיר זו היא אחת ממקורות ההכנסה

עבודה של 8שעות מסתכם למעשה בשלוש
שעות עבודה. זה אסון למדינה. העובדים
פשוט אינם רוצים לעבוד.״
לפי סיכומיו של ד״ר אוסוזאלד הפסיד
מלונו בשנה אחת קרוב ל־ 100 אלף ל״י
בגלל רשלנות העובדים: שבירת כלי חרסינה,
זריקת סכו״ם לאשפה, קילקול הרהיטים
וכלי מיטה שהתבלו 350 .ציפיות
נעלמו תוך שנה זו 850 .ציפיות נוספות
נשרפו בשעת כביסה.
בנושא זה עשוי היה להפוך
״חסכון
את המלון לריזזחי,״ אומר הד״ר אוסוזאלד.

״דרושים עובדים

-לא גאנג־

סטרים״ .הנהלת מלון מרגוע ערד השקיעה
100 אלף ל״י בטיפוח הנוף בסביבת המלון,
בשתילת דשא ובנטיעת עצים. אולם מחיר
המים הגבוה בערד, ממנו אין הוזלות לתעשיית
התיירות, מעמיד בספק את המשך
האחזקה של העצים והדשא.
הממשלה קובעת תעריפים קבועים למלונות
לפי דרגתם, אולם אין היא מתחשבת
בהוצאות התובלה הגבוהות של מצרכי מזון
למקום כמו ערד, החייב לקבוע את מחיר
ארוחותיו בדיוק כמו מלון בדרגתו במרכז
הארץ. אין פלא שמשקיעים פוטנציאליים
נרתעים מהשקעות נוספות באיזור בתנאים
הנוכחיים. אבל לא זאת הבעיה העיקרית.
אומר הדיר אוסוואלד :״מה שדרוש לתעשיית
התיירות בערד זה שיעבדו בה
אנשי מיקצוע ולא גאנגסטרים׳.
הסתדרות במועצת הפועלים —
אסור לשגות
כאשר מונה דויד זילכה, לפני תשע שנים,
למבקר הפנימי של מועצת פועלי רמת־גן
— גבעתיים, ראו האחראים למינויו בעובד
המקריח, בעל הביטחון העצמי הרופף,
את האדם האידיאלי לתפקיד. אידיאלי, מבחינה
זו שלא היה בליבם ספק כי הוא
יעשה הכל — מלבד לבקר.
לפליאתם הרבה, התגלה זילכה כנמר ב־
(המשך ב ע מו ד )36

העולם הזה 1743

כפות המאזניים מתחילות
לנטות לכיוונך.
המאבק אותו התחלת
לפני שבועות מספר,
בהעזה כה רבה, יוכיח
את עצמו. אל
תהסס מלנהוג בתקיפות
כשהמצב דורש
21במרס -
20באפ רי ל
זאת, ואל תוותר על
זכויותיך. במישור ה רומנטי
צפויה לך הצלחה גדולה מהרגיל.
בעיות כספיות עלולות להדאיגך.

0וומ

שבוע נפלא מחכה לן,
בייחוד ביחסיך ההולכים
ומ שתפרים עם בת ז ו גן.
זכו ר שהיא עו שה כמיטב
יכולתה, ו ש מגיע לה
עידוד מצידן. צפוי ה לן
הצלחה פיננסית ממקור
אותו ח שבת ללא בטוח.
1 21 נאפריל -
אל תניח להצלחה לסח__

ב מ אי
רר את רא שן, והמ שן של לעבוד ב מסירות ובנ א מנו ת, כי ב סופו
דבר זה ישתלם לן. שבוע עליז לבת השור.

שו 1

מישאלה שכמעט ו-
התיאשת ממנה, עשויה
להתגשם במפתיע.
ייתכן גם שתוך ה ימים
הקרובים תהיה
לך האפשרות להחזיר
טובה לידיד שעזר לך
בשעתו. תצטרך להקו
2במאי
20 ביוג
דיש זמן רב מהרגיל
לפתרון בעיותיהם של
אחרים. פעילות גופנית מוגברת בסוף
השבוע עשויה לשפר את מצב בריאותך.

11 או מי 0

לחצים שהצטברו מזה ז מן רב, יתחילו ל הסיק
עלין. הצלחת כספי ת וחברתי ת תפצר•
או תן על העצבנות והמתח. אל תברח מהחלטו
ת ח שו בו ת, וש מור
בנ א מנו ת על האינטרסים
של מעבידך. היחסים
הרו מנטיי ם עס
בת תאומים יעלו על
שרטון, שלא באשמ תן.
דע לעמוד על ש לן, ואל
תיתן לה לקפוץ ל ן על
( 2בספטמבר -
הראש. ב ת מאזניים —
22באוקטובר
המסירות• שגילית לו ל אחרונה
תתחיל להניב
פירות. אין ה שבוע הז ה כשר להימורים, אן
אס אין מנוס — המר על הצבע השחור.

מאזנ״ס

צפויים לן חיכוכים מרגיזים ביחסיך
המשפחתיים. הקרירות בה אתה נוהג
פוגעת קשה באדם אהוב
עליך, כדאי שתקדיש
לו יותר תשומת
לב. העזרה ש-
הושטת לידיד בצרה
תישא פרי, ובקרוב
תבוא על גמולך. בת
עקרב — לא כל הגברים
הם אותו ה22ב
אוקטובר ־
22 בנ ובמבר
דבר. התייחסי אליו
כמו שמגיע לו, ותני
בו את האמון לו הוא ראוי. שמעי
לקול ליבן ולא להשמצות חברותיך.

כושר ה שיכנוע ש לן י שפיע על חוג גדול
מכפי הרגיל, ו ת עמוד במרכז ההתעניינות.
ההצלחה החברתית לה
אתה זוכ ה, תסייע ל ן
להגיע למטרה אליה אתה
שואף. פגי ש ה עם
אי שיות בו ה מי ת תעזור
לן •למצוא את הפי תרון
הנכון לבעייה המעסיקה
או תן ז מן רב. בת ק שת
( 2בנו במבר ־
— ב מקו ם לדבר על
20בדצמבר
תו כניו תיין, כדאי שתת־חילי
לבצע אותן. אל תהססי מלהיעזר ב אדם
קשיש בעל נסיון, הקרוב אליין.

9ש 11

אל תיתפס ל ש מועו ת ול־מע
שיות חסרות יסוד.
היעזר ב כו ח שי פו טן המעולה,
ו בנ סיון העבר.
עשה מה שמוטל ע לין
בקור־רוח, ואל תתרגש 1 יותר מכפי הראוי ממה
שנראה בעיני ך כעלבון.
21 ביוני -
20ב ס לי
אתה ז קו ק לאנשים ש יבינו
אותך, אן לא כל
מי ש מוכן להטו ת לן אוזן ב א מת רוצה את
טו ב תן. סרטנית: סוף ה שבוע לא יהיה נעים.

סו !11

הדרך היעילה ביותר
לנוח מסבך הבעיות
המטרידות או תן היא
שינה, ספורט ומנוחה.
בעיות קשות של אדם
קרוב תסייענה לן לב רוח
ממה שמציק לך.
השבוע אינו מתאים
להחלטות דראסטיות.
לנהוג כמו המשך תמיד, עד שתהיה לן הזדמנות לנתח
את המצב בקור רוח ולהסיק מסקנות.

ראוי!1

הדברים לא יסתדרו כפי
שתיכננת אותם, והמט רות
שהצבת לעצ מן לא
תושגנה• ה ד רן היחידה
להתגבר על המצב היא
לטפל בדראסטיות במיכ־שול,
ואפילו לה שתמ ש
באמצעים החורגים מה־
22 באוגוסט -
22בספטמבר
מקובל. אדם קרוב יג__
רום
לן לאכזבה קשה.
כדאי שתנצל את הז מן למנוחה פיסית ונפשית,
שתאגור כו חו ת לקראת המתח בעתיד.

גחונו!

השבוע תשמש כנושא לקינאה בין מכריך
וידידיך. כדאי שלא תתהלל בהצ-
לחותין, ושתדבר עליהן
כמה שפחות. היח סים
המתוחים עם
בת זוגן הם תוצאה
של שמועה שהגיעה
לאזניה. שיחה גלוית
מלב אל לב תסייע
לטהר את האווירה.
ו 2בדצמבר •
עזור לאדם קרוב אליך
19 בי נוא ר
להגשים את חלומו,
גם אם הדבר עולה
לך במאמץ רב. בת גדי — בסוף השביע
צפויה לך פגישה רומנטית.

המלנכוליה ב ה שקעת רק מגבירה את הבעייה
ה עו מד ת ב פנין. כדי לשפר את המצב
ע לין לטפל ב שור ש
הרעה ולא בסי מפ טו מיס.
הקשיים הכספיים בהם
נ תון יימ שכו, א ן
אחה
לא לז מן רב. מכתב מאדם
ז ר יגרום לפגי ש ת
נעימה מאד עם בן ה מין
חו מר ה בי ט חון
השני.
20 בינו אר -

ש לן יהיה ב עו כ רין ב־רואר
18ב

סוף ה שבוע, א ן הנזק
לא יהיה חמור. בת דלי — ההעזה בה את
נוהגת אינה לרוחו. התאימי ע צ מן אליו,

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ״תשבץ
1743״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן .1 :שובת מעמלו .3 .מבני נוח.
.5רואה בשנתו דברים .7 .נחש ארסי.9 .
ספר מאת שבתי טבת .12 .איסטניס.13 .
מחתרת בימי שלוט האנגלים .14 .בוש! .16
חמור, רציני .17 .פטיש גדול 19 .מארבעת
המינים .21 .איש דת .22 .אולי .23 .שיח
נוי מפורסם• .24 מודע .26 .שאינו עבה.
.27 חופף בכמות, איכות ונו׳ .29 .חסר
בליטות וזיזים .31 .ענף עבה של עץ.32 .
נכס .33 .ממנו עשוי הנר .34 .יזוז ממקומו.
.35 בית הציפור .36 .אחד המזלות.37 .
שיבח, קילס .38 .נישא •40 .מדון, ויכוח
חריף .42 .ראדאר .44 .מחירו מועט.45 .
דו־חי גדול .47 .חיבור מתכת• .48 מונח
בכדורגל .49 .בכמות גדולה .51 .מאכל של
שבת .52 .מצווה תורנית משפחתית.53 .
ספר של דוסטוייבסקי 56 .חילופי דברים,

.57 גועל נפש .58 .מזיק על טבעי .59 .צד
מערב.
מאונך .1 :דגנרציה .2 .מאכלת.3 .
רוצה, תאב .4 .חלל בצלע ההר .5 .סם משכר
.6 .במאי תיאטרון ישראלי .7 .כינויו
של אברהם .8 .ארמון .9 .רחום .10 .היום
הבא .11 .הזיות בשינה• .12 רומן מאת טול־סטוי
.15 .רומן מאת משה שמיר .16 .ארץ
קדומה, שכנה לשומר .17 .תבואה .18 .שיחת
דרכו .20 .מעשר המכות .22 .סדר יוחסין.
.24 בגדה בשמשון .27 .גזל, ביזה .28 .שווה
בשווה .30 .נובל .35 .קריה, עיר .39 .פטפוט,
דיבור מרובה .41 .משקה .42 .פרצה
ב־ 5ליוני .43 .נחפזת .44 .חרק מעופף ומטריד
.46 .העלה באושים .48 .חלול.50 .
זרז .52 .מתוכנן .54 .בצוותא .55 .אבר בגוף.

שב׳ו ג 74ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

תכנית חשובה תעלה
על שרטון, אך בסופו
*של דבר תפיק מכן
תועלת רבה. אדם
קשיש יעזור לך לפתור
בעייה המציקה
לך זמן רב. אתה לו19ב
פ -רואר 1 -קח דברים יותר מדי
20במרס
ללב. תן לה להרגיש
שהיא אינה כל עואל
תשקיע את עצמך יתר על
למך,
המידה בעניינים עסקיים. ההצלחה ה קורצת
לן היא זמנית בלבד. לעומת
היא פוגעת בשטחים אחרים שיש זאת להם יותר חשיבות לעתידך הקרוב.

את ה ת שו בו ת יש ל שלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד 36 .ז, ת״א, ולציין על־גבי הגלויי ח:
״ח שבץ״ 1743״ .הפי תרון צ רין להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למי שלוח

הפיתרון — .3.2.1971
פין הפותרים גכונח יוגרל פרס כספי של 20ל׳׳י ועוד > פרסי סגריס.

טלוויזיה

^ טוטו הטלוויזיה נמשו

תוכניות

פנקס ההסתדרות אינ 1שזר!
כאילו מהפכה
ב חמי שי לפברואר עו מדת הטלוויזיה הי
שראלית ל שנות א ת לוח מי שדרי יום שישי•
במקום סידרה יהודית־י שראלית מוט־חזת
וב מקו ם תוכני ת בידור בו מבס טי ת בת
50 דקה, תוקרן תוכני ת בידור בת 20
דקה, ש תופ ק ו תבויי ם על־ידי יו סי צמח ו־י
שו תפו בה אמנים כ שו שנ ה דמארי ויהורם
ג און בשירים עממיים. לאחר שתסתיים ה-
סידרה הדר מטי ת דניאל דירונדה, תוקרן, רך
מקווים בבית הטלוויזיה, סידרת ה מ תח
המפקח מגרה.
ה שינוי ייע שה מ הסיבה הפ שו טה, שה־נסיון
הטלוויזיוני לתת ללילו ת ה שב ת צ ביון
יהודי־י שראלי מיוחד נבשל כי שלון חרוץ.
ל תזכור ת: סבא מאיר, בני עמך והסלים :
טלג׳ז, טלסתיו, וטלנר, שהדיפו ריח זר.
לא ניתן לה קרין סרטים ישראליים אמנו-
תיים קצרים, בשל ויכוח כספי עם ה מפיקים.
הסרטים הקצרים ה מוצגי ם עתה ידועים
בציבור כסרטי ״ סו כנו ת״ ,שאין העין סו־בלתם.
למרות שכבר הו ש קעו אמצעים רבים
כדי למצוא צ ביון מיוחד ל תוכניו ת ביום
שי שי, נאלצת עתה הטלוויזיה להסתפק במועט.
״בומראנג״
יופסק. וזה חלק מהתוכני
ת החד שה:
יום א׳ :לילדים תוצג הסידרה האנגלית
מ שפח ת יערי — בו בו ת ביער קסמים.
לכל ה מ שפח ה תומ שך הס דרה מעשי כש פים.
נבדקת הסידרה האיש מן המאדים —
קורו תיו של איש המאדים הנקלע לכדור־הארץ.
בו מ ר אנג יופסק. ב מ קו מו ת שודר
תוכני ת מוקד• סרטי ה מ תח המלאך — על
הרפ תקאו תיו של איש העולם התח תון שחזר
ל מו טב, ואיירונסייד — על בלש המ
שותק ב ש תי רגליו -יו צגו לסי רוגין

* • לנקדימוןרוגל, ה מ מונ ה על הטל-
^ וויזיה, מספרים חבריו ני נ א שר הש תלם
בצרפת ב מי ק צו ע הטלוויזיה, עלה בידו
תמיד להיכנס לכל מקום. ה שיטה היתה
פ שו טה: נקדי מון, בעל השפם האדיר, היה
עושה ד רנו אל הכניסה ב בי ט חון ובהדר.
נא שר היה מגי ע אל ה שוער, היה שולף
מכיסו פינקס אדום, שלא היה אלא פינקס־חבר
בהסתדרות. באות ה מ הי רו ת בה היה
הפינקס נשלף נ ן היה מוחזר אל הני ס,
מבלי שה שוער יספיק להציץ בו. מניוון
שאף שוער צרפתי לא היה מעלה בדע תו
ני איש בעל הדרת פנים נ של רוגל יש לוף
פינקס שאינו אומר דבר, היו נפתחים
בפניו נ ל השערים.
פעם אחת התעק ש ה שוער באחד המוסדות
להציץ בפינקס. הוא לא התר שם מצבעו
האדום וגם לא מ ה או תיו ת העבריות
שבו. רוגל נאלץ לחזור כלעו מת שבא. נ׳
יום, אומרים בטלוויזיה, הוא מנפנף באיו_
ההתפטרות שלו מתפקידו כשם שניפנף בפאריס
בפינ קס האדום. אלא שגם הפעם
נראה שהתרגיל לא יצליח. ראשי שירות
השידור מלאי חימ ה על רוגל. הוא ייאלץ
כנראה ללכת.

^ יו״ר ר שות־ה שידור, ד״ר חיים יחיל,
לבין מנכ״ל הר שות, שמואל אלמוג, הוזכר
סמנכ״ל הר שות, א מנון צוק רמן, כמוע מד
למלא את מ קו מו של נקדי מון רוגל, המ מו נה
על הטלוויזיה. דובר שינתנו לו סמכו יות
נ די ללכת לקראת העובדים.
מצד שני, מ תנוונ ת הר שות להפעיל יד

(יום ו)21.25 ,

הג בר תן ב שיר ״נה ריה״

שלו ש פעמים בחוד ש.
לשם הצגה נבדקות הסד רו ת: פר שיות
ריגול לאורך ה היס טו ריה; רנדל ו הופקירק
העוסק ת ב הרפ ת ק או תיו של בלש פרטי וב־שו
תפו — רוח מת. במי שדר ה חוד שי המיוחד
יו צגו: הבאר מאת יסליקום, מחבר
, 2אנטול של שניצר, אחוזת בעלי החיים
על פי ספרו של ג׳ו רג׳ אורוול, כרמן מאת
ביזה ועוד.
יום כ׳ :לילדים תו צג הכלבה לאסי,
לכל ה מ שפח ה הסידרד, חדוה ואני. לא היה
כל סי מן שאלה ביחס לחידון היידע ב סי מן
שאלה והשע שו עון הגילגול הבא — שניהם
מופסקים. לעו מ ת זאת יי מ ש כו מי שדרים כתעודה,
מסך, קלעים וה שעה השלישית. לשעה
ה שלי שית מיועדים להצגה הסרטים
האיש בעל ז רו ע הזהב, האזרח קיין, תעלת
בלאומילך, זעקי ארץ אהובה ומלחמת הכפתורים.
יום
ג׳ :מו צ עו ת ה קו מ דיו ת המ שפחתיות:
לרומא באהבה — קו רו ת מ שפ ח ה
א מריקני ת ברומא, ודניס החבלן, העו ס קת
ב קו רו תיו של ילד מופלא. בי חס לבידור הי
שראלי אין כל חד ש: יו צגו ברוכים הבאים,
במיקצב ה־סל והטליס — תו כניו תיו המיו
ח דו ת של ראלף עינבר. אולם הן תו צג

חזקה
כלפי העובדים. יתחילו
מ שמעת כרוניים. בית־הדין
הוקם בר שות־ה שידור לפני
יופעל כנראה ה לנ ה למעשה.

לטפל ב מפירי
המ שמעתי, ש כסה
חוד שים,
ב חוגי רשות־

נה אך ורק בי מי ג׳ ולא בי מי ו׳ .אחת
ל שבועיים יהיה המ שך לסידרת הפרקליטים,
מירוץ לחיים וד״ר מרכוס וילבי. תו כניו ת
ביעף ו מי ש חק ה שבוע מ בו ט לו ת ביעף אחד.
יום ד׳ :לילדים נרכשה הסידרה ה־דו
קו מנ ט ארי ת ה מצויינ ת מסע סביב העולם.
נ מצאו ת בבדיקה: הסידרה האיטלקית מסע
לדרום מיזרח המ ת אר ת מסעם של שלו שה
ילדים לאורך הנהרו תוהתע לו ת ה מק שרו ת
בין אמסטרדם למרסיי. לפני מבט לחד שות
יוקרנו סרטי מדע ודעת, דגש, ישראל 80
ו־ 10 תו כניו ת על א מנו ת ואמנים מחד שים
בארץ. לאחר ה חד שות יו קרן סרט ה שבוע.
יום ה׳ :נבדקות הסדרו תלמ שפ חה:
אחותי איילין, הזוג המוזר, מ שימה כ מעט
אפ שרית — פארודיה על מ שימה בלתי אפ שרית;
מכונת ה שידוכים — דיו קנו של
המח שב האלקטרוני כ שדכן; והליצנים —
ב עיו ת החיים המודרניים ה מו צגו ת בלבו ש
ליצני הקו מדי ה דל־ארטה.
אחרי ה חד שות תו צג תוכני ת פאנורמה,
הבאה ב מקו ם ה שבוע — יו מן אירועים של
י מי ו׳ ומוצאי־ שבת, מ תוך מגמה שהשם
החדש לא יחייב לסקור דווקא את אירועי
השבוע. תו כניו ת מור שה ובידור חו״ ל —
על מ קו מן עו מדו ת.

הכוונת וה שעיר לעזאזל של העובדים. הם
תולים בו את כל הצרות ואת נ ל הסיג־בלות
בענייני נ ס פי ם ונוהל. בגינו מתפטר
רוגל — טוענים הפעילים. כאשר פנו ה עובדים
לוועדה ה מ טפ ל ת בעניין ה תפ טרו תו
של רוגל ו הציעו להפקיד בידו של מנהל
הטלוויזיה את כל ה ס מכויו ת ולהפריד את
ענייני הטלוויזיה מאגפי ר שות־ה שידור ה מ
שותפים לרדיו ולטלוויזיה, הם התכוונו
למעשה לרוקן את צו ק ר מן מכל ס מכויו תיו.
שהרי לא הם ישנו את החלטת הממ שלה
ביחס לאינטגרציה בין הרדיו והטלוויזיה
ב ת חו מי הכספים והמינהל.
כמה מחברי הוועד יצאו מן הפגי שה עם
הוועדה ב הרג שה שעו שים מהם צחוק. קוב־דה:
הוועדה אינה רו שמת פרטיכל. תע שיית
ה ש מועו ת בבי ת הטלוויזיה היא אחת המפותחות
בארץ. ה ש מועות האח רונות הן, ש־אל
מוג ימול על עצ מו את ס מכויו תיו של
רוגל, ואילו צו ק ר מן, או חגי פינסקר, המ
מונה לשעבר, יהיו נציגיו ב שטח. תגוב ת
העובדים: לא יקום ולא יהיה.

ספר לכן כנגד ההנהלה

״זוהי בדיחה:״
־ -שיחה טלפונית שהתקיימה בין

מייק בורשטיין (כמרכז) בתוכניתו

האם יתפטר

רוגל 1

מועמד צוקרמן
ממי עו שים צחוק?
השידור הוכ ח שו כל הידיעות האלה מכל
וכל. אולם ה שמועה ביחס לצוקרמן עשתה
לה כנפיים בבית הטלוויזיה.
,זו הי בדיחה,״ הגיבו העובדים ,״נג מו ר
איתו. הוא לא יעז.״ צוקר מן הוא האיש על

יום ו׳ :המי שדר לילדים מ שחקצב יצא
לפגרת קיץ ובמ קו מו תבוא סידרה מ קו מי ת
על פי ניסים ונפלאו ת של לאה גולדברג.
הערב ייפ תח במבט לחד שות, לאחר מכן
תוצגנה: תוכני ת הו מו רי ס טי ת בשם ה שבוע
שלי, שצביונה טרם גוב ש, ו תו כני ת שירה
וזמר. בתום הערב יו קרנו סרטים עלילתיים
או סרטי טלוויזיה על פי יצירות של אנוי,
גורקי, איבסן ואחרים.
מוצאי־שכת: האסיר יוצא ל חו פ שי
ובמ קו מו תוצג הסקירה ה קו מי ת אהבה נוסח
אמריקה.
אין מהפכה כתיכנץ החדש. כדי
ליצור תדמית של שינוי ב תיכנון החדש,
החליפו מנהלי הטלוויזיה כמה סדרות מ־חו״ל,
הע תיקו תוכניו ת מיום ליום ונ תנו
ש מו ת חדשים ל תוכניו ת מ סוג ישן• ל מע שה
כמעט שאין כל חדש ב תיכנון החדש. רק
ש תי תוכניו ת ר אויו ת לציון מיו ח ד: האחת
— חדו ה ואני — 12 מי שדרים על פי ספרו
של אהרון מגד, ה מופקי ם ב אולפני רול. ה:
שנייה — תיא טרון מצולם — שש הצגות
ה מו פ קו ת ב אולפני הרצליה, כ מו: הקמצן
מאת מולייר, ח תונ ת הדמים על פי לורקה,
עיר הגברים, ו הכיס או ת של יונ סקו. הכוונה
היא לצלם אתה הצגו ת כפי שהועלו
בתיאטרון ולהקרין או תן בטלוויזיה לאחר
שההצגה תרד מן הבמה. הבמאים לטלוויזיה
י היו: אילן אלדד, לואי לנ טין ואפרים סטן.

תדריך
• כנופית לאכנדר היל (יום ד׳,
)20.20 ,27/1סרט ה ש בו ע: קומדי ה בריטית
על פקיד בנק ה מ תכנן שוד מכוני ת
מ שו ריינ ת הנו שא ת זהב. מ שתתפים: אלק
גינס וס סנלי הולווי.
• הוליווד והכוכבים (יום ה׳,
ד״ר מהסרטים קטעים
) 18.30 , 28/1
סטריינג׳לב, תחת עץ הת שוקה, אבוס ו־קוסטלו
ועולם מטורף מטורף.
• מייק בורשטיין מציג (יום ו׳,
) 21.25 , 29/1בהשתת פו ת: שו שיק שני,
חו ה אלבר שטיין, להקת מפלסים והרקדניות
יונ ה לוי, רות לרמן, גליה ג ת ומרים
פסקלסקי. במאי — אילן אלדד. הפ קה
— רול.
• כומראנג (יום א׳)20.20 , 31/1 ,
ויכו ח על ת אונות דרכים.
• כצליל ובתנועה (יום ב׳, 1/2 ,
) 19.30התרש מויו ת של להקת בת־דור.
שומר הלילה ב מוזי און (ישראל בקר) מת

* ינתיים כבר עוסקי ם עובדי הטלוויזיה
בבעייה חד שה. פיטר מדליק — מנהל
אולפן ממוצא אירי — התפטר מ חב רו תו
בוועד עובדי־ההפקה, בטענה שהוועדים אינם
צריכים לע שות את מלח מ תו של רוגל ב־ממונים
עליו, אלא להילחם על זכויו תיה ם.
בלחץ עובדים רבים שהתייצבו מאחוריו,
התכנסה ביום ח מי שי הא חרון אסיפה כללית.
אחת ההצעות היתה להוציא ספר לבן
כנגד ההנהלה ובו לתאר א ת כל מעלליה
מאחורי הקלעים.
אם אומנם יצא ספר כזה לאור, הוא ע שוי
להוות תסריט מ צויין לסרס טלוויזיה מו ת ח
ומרתק יותר סכל מה ש מוצג על מסכי
הטלוויזיה הי שראלית היום.

בונן ל תו מו ב ת מונו תיו ה הו מו רי ס טיו ת של
הצייר ה שוויצרי הנודע פול קליי, כאשר
לפתע נדמה לו, שהד מויו ת ה מצויי רו ת
שואבו ת רוח חיים ויו צ או ת במחול. מציאות
או חלום? — פ שוט התרש מו ת סבירה
מ ת מונו תיו של קליי שי ש ב הן שילוב
מופלא של ריאליזם וסוריאלזים גם יחד.
להקת בת־דנר רוקדת את התרש מויו תיו של
קליי. הטקסט ה הו מו רי ס טי של ה שו מר נכתב
על־ידי דן אלמגור. תפאור ה — יצחק
אלבלק. בי מוי והפק ה — אילון גוי טיין.
• ..שעה השלישית (יום ב׳, 1/2 ,
)20.20 ציידי הנאצים — סרט דו קו מנ ט רי.

רקדני ״בת־דור׳׳ רוקדים
לפי ציור של ק ל ״

הציור של קליי
מציאות או חלום?

העולם הזה 1743

חדש!

מקדד ^ מ 5ק 1ל
דג פו ר מ אי ק ה בגון עץ
״המלה האחרונה״
במטבח המודרני —
מקרר ״אמקור״ ,13
2דלתות דגם פור־מאיקה
בגון עץ.
מוסיף הדר ופאר
למטבח.

המפיצים: אמפא
יתרון חשוב:
שרות ״אמפא״

העולם הזה 1743

במדינה
(המשך מעמוד )32

11/1־
( מהחר מון

שארם

שיי ח)

וו ס אג ר

עור של כבש, החל לוקח את מישרתו ברצינות.
לא הסתפק בשתיית חצי קפד, חצי
תה. זילכה עבר על מיסמכים, ואף תבע
תשובות. במלחמתו, לא היסס אפילו, כמוצא
אחרון, להדליף לעיתונות על ליקויים.
דפיקה כ ס /ל ״י. לפני כחמש שנים
החליטו האחראים להגיב. ההזדמנות: כאשר
העבירו את ניקוד דרגות העובדים לבסיס
חדש. לזילכה, שהיה אז בדרגה של חמש
פלוס, הוענקו 32 נקודות — למרות שדרגה
זו מקבילה ל־ 34 נקודות. ההפרש 70 :לירות
לחודש.
כל תביעותיו של זילכד, לתיקון העוול
לא הועילו. עם השנים, הועלו דרגותיהם
של עובדים שונים — אך לא של זילכה.
לא פעם נאמר לו בפירוש :״בבקשה. תעבור
לתפקיד אחר — תקבל את ההעלאה.״
אך לזאת — לא הסכים זילכה. ב־ 13לחודש
זה, כאשר זכה בתשובה שלילית
פעם נוספת, הודיע זילכה כי הוא פותח
בשביתה.
לא אתן להם התענוג. שלושה
ימים נמשכה שביתתו — עד שקיבל מכתב,
העשוי לשמש דוגמה ליחסי העבודה במועצת
הפועלים:
״הנני להודיעך בזאת כי אנו רואים בשביתה
פרטית שהודעת לנו עליה תופעה
חמורה ביותר במוסד הסתדרותי.
״הנני להודעך כי תנוכה ממשכורתך תמורה
בעד הימים שבהם אינך עובד.
״כמו כן הנני להודיעך כי אם תמשיך
בשביתתך נדון בפיטוריך מהעבודה.״
על החתום — א. אלקס, מזכיר המועצה.
אמר השבוע זילכה :״לזה הם רק מצפים.
שיוכלו לפטר אותי. אני לא אתן להם
את התענוג הזה.״ בניגוד לכל עובד אחר
במדינה, לא זכה להגנה מפני שוברי שביתתו.
ביום הראשון שעבר הוא חזר לעבודתו.
היתה
זו רק נסיגה טאקטית. הוא לא
חשב כלל להיכנע. במכתב התשובה שלו
למזכיר מועצת הפועלים, הודיע על השלב
הבא: פנייה לבית־הדין של ההסתדרות.

צה׳״ל
גרמניה

סרטהש 1בראת שי אי ה 1!7פ ה
בארה ״ ב 1ב אי ר 1פ ה

הבל שי ם מניו גי םלהאוים !
וגודמדי

סבו ־11־1

* /0 1 1דן בדב די פ

״ארון מ תי ם״ אדו״ד1ו 0ד־ הזן ב די ם״ ג׳תכו, דגינס ו-וני בלנ שים

ום ואיו-ו אינו בודי דיארזוב אורז ס בז־ די ב ר אודי• האמא 1*11-/־01
הצגתב כו ר ה

א ר צי ת

ה1±1

*בזזודיגוו! ״ופן ־ ר=וד־ה ד!״*

ב״כל א

לפני שהושלך לכלא ,6בית־הסוהר ה,היה
שלמה חדד ( )32 גבר צבאי בריא ומלוא־און, בעל פרופיל ,97 שהשתכר
יפה למחייתו בעבודתי כצבעי, עמו
להתחתן בקרוב.
לאחר 45 יום בכלא המפורסם, יצא משם
שלמד, כשהפרופיל הרפואי שלו ,21
הוא אינו עובד, אינו מסוגל לעמוד על
רגליו, ושבור כולו.
קצת מטושטש. שלמה, יליד תימן,
תושב ראשון־לציון נעצר ביולי האחרון
על־ידי המשטרה הצבאית לאחר שלא התייצב
למילואים. לדבריו — לא קיבל כלל
את הצו .״אני עובר רוב הזמן מחוץ לעיר׳״
סיפר, וייתכן שהילדים הוציאו לי
את הצו מהתיבת־דואר.״
הוא נשפט, נידון ל־ 45 יום מאסר,
נשלח לכיא .6
תספר הוא על הקורות אותו שם:
כשהגעתי, התיישבתי כמו כולם על ה־ריצפה,
מחכה להוראות. נכנס סגן־מישנה
בשם אריה, קרא הקשב. התבלבלתי, נם
הייתי קצת מטושטש, אז לא קמתי. מיו
הכניסו אותי לצינוק.
זריקה כגב, והתעלסתי. בתא היד,
רק דלי. יומיים התאפקתי ולא עשיתי צרכי,
אבל אף אחד לא בא להוציא אותי לשירותים.
דפקתי בדלת וביקשתי שיוציאו
אותי. באו סוהרים, קשרו לי את הידיים
באזיקים, מאחורי הגב.
אחרי עשרים יום הוציאו אותי מהצינוק.
הייתי כמו חיה. צעקתי שאני לא בגרמניה,
שמחזיקים אותי כמו במחנה ריכוז. תפשו
אותי, עשו לי זריקה בגב. התעלפתי.
כשנגמרה לי תקופת המעצר, הביאו אותי
לבית־חולים ריסב״ם, אמרו לי תחתום.
אמרתי על מה לחתום? אמרו תחתום ודי.
חתמתי. אחר־כך התברר שהורידו לי את
הפרופיל מ־ 97ל־.21
עכשיו אני כל הזמן בדיכאון: לא יכול
לעמוד על הרגליים, לא עובד. לא מסוגל
לתמוך באמי יותר.
אפילו למילואים אני לא יכול יותר
ללכת.
העולם הזה 1743

ת מונו תהש בו ע

העוגות נאוח

זו הי החצר האחורית של ה קונדיטורי ה של סטפאניה. וארון,
ברחוב אבן־גבירול 65 בתל־אביב. כמינ הג המקום מניח
אחד העובדים את ה עוגו ת, לאחר אפייתן, לייבוש על הריצפה, המלוכלכת באוויר הצח.

דו״ חלב 1ח 1

כאשרעלי תי ביום השני שעבר לירושלים, עמדה לנגד עיני משימה אחת בלבד:
להעלות בכנסת בכל מהיר את התנהגות מישמר־הגבול בעזה.
ערב לפני כן ביקרו אצלי עיתונאים זרים, שהיו מזועזעים לגמרי. הם הסתננו באותו
יום לעזה, הסתובבו שם ללא ליוזי, וראו מה נעשה שם לאור היום, ברחובות הראשיים.
העולם הזה גבה את עדותם, פירסם אותה בגליונו האחרון, שהופיע ביום ד. ביום ב׳
עדיין לא ידע על כך איש. עזה היתד. מנותקת.
החובה המוסרית של סיעתנו היתה: להביא את הדברים לתשומת־לב הכנסת, הממשלה
והציבור, לעורר רעש אשר יקומם את דעת־הקהל הנאורה ואת האנשים הטובים בצמרת
המדינה, כדי לשים מייד קץ למעשים אלה.
ידעתי, כמובן, שהדבר לא ינחיל לסיעתנו פופולריות. אך בעיני היה זה תפקיד מצפוני —
התפקיד שלמענו אנחנו נמצאים בכנסת.
השאלה היחידה היתה, איפוא: איך עושים את זהי איך מעלים דבר שלא עמד על
סדר־היום, ושחיה ברור מראש כי רובם של חברי־הכנסת אינם רוצים לשמוע ולחשוב
עליו?

זת וא וחוו1
עו ד כיו ם א׳ בחצות שיגרתי מיברק ליו״ר הכנסת :״ הנני מבקש לקיים דיון דחוף
בנו שא הבא — דיווח כתבי העי תונו ת הזרח על פ עולו ת ח מו רו ת של מי שמר־הגבול בעז ה.־-

!;ו ״ וווו<וזזו1ר י חי!

החתולים נאים

ח תולי ה שכונה, שלמדו להכיר את תהליכי הייצור של
המאפייה, רק מ מתיני ם לה ס תלקותו של הפועל פנימה.
חתול ש מן ו מדו שן ז ה קרב למגש העוגו ת, מרחרח ב איסטניסיו ת לפני שהוא פו ת ח בסעודה.
ב ת מונ ה שלמטה ני תן לראות סוגי עוגו ת אחרים, המ שמ שים נו שא ל ה תעניינותו של
המ שובחת. מהתוצרת ליהנות
הקונים גס החתולים, זוכים אחרי אחר.
חתול
ב שבוע שעבר שימ שו ת מונו ת אלו מוצג מ שפטי, כאשר אחד השכננם, עו רן־ דין ש מעון
פרוידנברגר, צי ל מן ו הגי שן למשרד הבריאות, שהגיש תביעת נגד המאפייה על החזק ת
דברו. את יאמר
שבית־המ שפט
עוגו ת בתנאים בלתי סאניטריים. עתה מצפים

הניסוח היה מתון ביותר. אך זה לא עזר, כמובן. נשיאות הכנסת לא הכירה בדחיפות,
וממילא העניין לא יכול היה להגיע לדיון. שום עיתון גם לא דיוזח על כך.
באותו יום היה לנו רק נאום אחד. השתתפתי בוויכוח הכללי על פעולות משרד־הסעד.
כאן עמדה לנגד עיני חובה מצפונית אחרת: להעלות את הרשלנות הפושעת הנהוגה כלפי
ן חולים ונערים בבתי־הסוהר. עשיתי זאת בנאום קצר, בו תיארתי במילים פשוטות את
; הגורל הנורא של הנער דני חזן (ראה מיסגרת).
דומני ששום סיפור שסיפרתי אי־פעם לחברי־הכנסת לא עורר תגובה כה בולטת. הפרטים
זיעזעו את עשרת הח״כים שנכחו באולם, וגם את שר־הסעד ופמלייתו. לכמה מהם עמדו
הדמעות בעיניים. ח״ב של המערך ניגש אלי ואמר :״רציתי לאכול, אבל עבר לי התיאבון.״
׳ אולי זה יעזור לשנות את המצב המחפיר, שהביא למותו של אותו צעיר אומלל.
שום עיתון לא דיווח על נאום זה.

״נדד• הוזוסר שד צה״ ל!״
ההזדמנות הראשונה שניתן היה לנצלה כדי להעלות את עניין עזה בא למחרת
היום. נטלתי את רשות־הדיבור כדי לנאום על חוק יבש, המסדיר את מתן הרשיונות
לאזרחים להחזקת כלי־ירייה( .רק ח״ב אחד נוסף מצא לנכון להשתתף בכלל בוזיכוח זה).
ז היה כימעט ריק לחלוטין, כאשר סיימתי את דברי במילים הבאות:
אורי אכנרי ׳ הייתי מועל בשליחותי כחבר־הכנסת, לולא הייתי משמיע
השבוע, מעל דוכן זה, את דברי הבאים.
קרה מיקרה טראגי מאין כמוהו, מחריד מאין כמוהו. בעזה נהרגו שני ילדים.
המדינה כולה הזדעזעה. אני שמח שלזעזוע זה היו שותפים כל אזרחי המדינה,
יהודים כערבים, וגם תושבי השטחים המוחזקים, שכמה מראשיהם הביעו את
הזדעזעותם בפה מלא.
כתגובה על־כך הוחלט על מדיניות חדשה בעזה, מדיניות הקרויה — בדרך של
אופטימיזם — ״מדיניות של יד חזקה״.
קיבלתי דיווחים על מה שמתרחש בימים אלה בעזה. כאזרח ישראלי וכחבר־כנסת
אני מזועזע ממה שנעשה שם בימים אלה, בידי יחידה שאינה שותפה לרוח
צה״ל, שאיננה כפופה לצה״ל, הפועלת שלא בהתאם לכללי המוסר של צה״ל.

יירשם־נא ב,,דברי הכנסת״ ,שלפחות הבר-כנסת אחד השמיע
היום את מחאתו הקיצונית כיותר על המאורעות האלה המתרחשים
עכשיו בעזה, הנוגדים את מוסר המדינה ואת מופר
צבאנו, והמכיאים, נוסף על כף, נזק חמור למדינה. הם עוזרים
לפידאיון, עוזרים להגברת הטירור, ואין בהם תועלת כלשהי.
היחידי שנכח באולם היה שר־הפנים המפד״לי, יוסף בורג. לא היה לו מושג
על מה אני מדבר, אבל הוא מיהר לעלות על הדוכן ולהכחיש.
יוסףבורג אני חו שב שזה לא נכון לדבר על יחידות שאינן מ תנ הגו ת לפי כללי
המוסר של צה״ל אני מצטער טל הדברים שאמרת, מפני שהם מטילים צל ב מקום
שאין צל.
ישראל בן־מאיר: לא מספיק שאתה מצטער. הוא צריך להצטער!

אורי אכנרי

:אולי תיסעו שניכם לעזה?

שום עיתון לא דיוזח על חילופי־דברים אלה למחרת היום. עדיין לא הצלחנו להביא
את הדברים לתודעת הציבור, אבל אמנון זכרוני העלה רעיון: דברי בורג נתנו לי

יירשם־נא ב״דברי הכנסת״ שלפחות חבר-בגסת אחד
השמיע השבוע את מחאתו הקיצונית ביותר!

(המשן מעמוד )37
הזדמנות לטעון שהואשמתי במסירת מידע כוזב, דבר המעניק לי, לפי תקנון הכנסת,
את הזכות להשיב במיסגרת הודעה אישית. החלטנו לעשות זאת למחרת היום.

״אי־אפשר להשתיק

בכנסת ! י

הגענו ליום די. בבוקר הופיע העולם הזה, עם הדיווח המפורט על המתרחש
בעזה. ובאותו יום עמדה על סדר־היום הצעה של איש גח״ל, חיים לנדאו, לדון בהפגנת
אנשי קיבוץ כרם־שלום, מול רפיח, נגד ההתיישבות הסיפוחיסטית על אדמת רצועת־עוה.
את ההפגנה ערכו חניכי תנועת העולם חזה, אנשי קבוצת שי״ח, שהצטרפו כגרעין
לכרם־שלום.
בינתיים הצטרפה גם רק״ח למחאתנו על הנעשה בעזה. כדי שנוכל להעלות את העניין,
נמנענו מהצבעה. תחילה נימק וילנר את הימנעות רק״ח, במילים חריפות שעוררו סערה
ממושכת. אחר־כך בא תורי. דברי נשמעו בשקט יחסי — ובפעם הראשונה הגיעו הדברים
במלוא משמעותם לידיעת עשרות חברי־הכנסת, העיתונות, הרדיו — וחברי הממשלה.
שר־החקלאות, חיים גבתי, הציע להסיר את הצעת לנדאו מטדר־היום — אך תוך כדי
כך הוא העלה על נס את ההתיישבות ברצועת־עזה ובצפון־סיני, בנאום סיסוחיסטי מובהק.
לכן פתחתי:
אורי אכנרי: הייתי מציע בעצמי להסיר את ההצעה מסדר־היום, והייתי
מצביע בעד הצעת השר, לולא ההנמקה של השר, שהיא במגמה הפוכה מהגישה
שעל פיה ביקשתי להסיר את הדברים.
כנימי] המי: השר גינה את ההפגנה (של אנשי כרם־שלום).
אורי אכנרי: בדיוק. השר גינה את ההפגנה, והצדיק את ההתיישבות. אני
מצדיק את ההפגנה, ומגנה את ההתיישבות.
לדבריו של חבר הכנסת לנדאו: אין צורך להסביר מדוע אני נמנע מהצדקת
גישתו. אגיד עליהם רק משפט אחד.
מי שמשוזה את גבול מדינת ישראל, שהיה קיים במשך עשרים שנה, שנתקבל
במשפט העמים, לקו הפסקת־האש של היום, הרי הוא עוזר לאוייבי ישראל לערער

שר־ד,ביטחון אמר בחיפה: חיילי צה״ל אינם מו-כנים לעשות את המעשים האלה.
לכן החליטה ישראל לשלוח את מישמר־הגבול, שאינו כפוף למוסר של צה״ל,
לרוח של צה״ל, שהוא גוף מסוג אחר לגמרי.

בעזה יש כיום יחם ברוטאלי לאוכלוסיה חפה־מפשע. מכות
אינן עניין של יום־יום, אלא של שעה־שעה. הכאת עוברים
ושבים ברחובות על־ידי אנשי מישמר־הגכול; הצלפה בשוטים
זהו מה שקורה עכשיו בעזה.דברים אלה — אי־אפשר להשתיקם בכנסת ישראל. ניתן דוגמה רעה מאוד לפרלמנטים
בעולם, אם על דברים כאלה אסור יהיה לדבר אצלנו!
מנחם בגין: אני חושב ששר־החקלאות צריך לעלות טל הבסה, ולהגן מל
כבודם של אנשי מישמר־הנבול, שהושפלו היום פעמיים!

תידור בימת הכנסת
אולם חיים גבתי, שהוא איש חכם ואינו רודף פירסומת, סירב להיענות לדרישת
בגין, והוא לא הגיב על דברי. תחת זאת עשה זאת גדעון האומר, איש ל״ע, התובע של
משפט אייכמן — שהוכיח שוב איך חיים בני־אדם בשני מישורים מוסריים שונים —
אחד לעצמם ואחד לזולתם.
היה זה האומר שגינה באותו משפט בחריפות את הגרמנים ״הטובים׳ ,שלא קמו למחות
נגד רדיפת היהודים, ושטען כי לחיילים הגרמניים היה אסור להישמע לפקודות מרושעות.
ג ר עין ה או זנר עליתי לדוכן זה כדי להסתייג בלשון החמורה והברורה
ביותר מכמה דברי הנמקה (של אבנרי) ,שהושמעו כאן, ושיהיה בהם משום
עלבון חמור למדינה כולה ולחיל שהיא שלחה כדי להבטיח שלומם של אזרחים
הנרצחים יום־יום.
אי רי אבנ רי ג קרא־נא את הנאומים שלך במשפט מסויים, על החובה לקום
לומר דברים מסויימים!
ג ר עין ה אי זנרז אינך צריך להבהיר לי חובתי לגבי דברים שלי.
מה שנאמר כאן על התפקיד שממלא חיל של המדינה בחירוף־נפש, כדי להגן
בראש וראשונה על בני עמם של המרצחים עצמם — זה חילול במת הכנסת.
אי רי אכנרי: האם מטרה זו מצדיקה את כל השיטות? האם אתה מוכן
לומר שזה מצדיק את כל השיטות?
ג ר עין האיזנר: אבקש ממך לא להפסיק אותי. לא הפסקתי אותך. אני
אענה לך.

מלחמת הפיתקאות

את גבול ישראל ומצדיק את קו הפדאיון, האומר שגם הגבול הקודם של ישראל
אינו מעוגן בחוק הבינלאומי, ויש להחזירו לקו .1948 אני מזהיר מפני הגישה
הזאת.
ולדבריו של כבוד השר: בין מי למי הוויכוח?
נכון שמפ״ם מסתייגת כנראה מאותם אנשי כרם־שלום, שערכו את ההפגנה.

אנו חושב שאלה הם אנשי מצפון. אני מכיר אחדים מהם.
אני מתגאה בכך שאנשים היושבים בגבול, והנושאים בעומס
הביטחוני מזה •טנים רבות, נוקטים בקו מצפוני זה.
אסתר רזיאל־נאור: קו מצפני!
אורי אבנרי: אף אחד מהם אינו איש ״מצפן .-הם שייכים, או אוהדים,
תנועה חלוצית מפוארת בשם שי״ח.
לעומתם ראינו גם את המתיישבים בפיתחת־רפיח. ראינו אותם בטלוזיזיה. מי
הם? שאלו כל אחד מהם בטלוויזיה :״למה אתם יושבים כאן?״
התשובות היו: מפני שיש כאן הנחות במם ההכנסה, מפני שאין לנו דרך
אחרת להשיג בית. אף אחד מהם לא אמר: אני יושב כאן מפני שזה מעשה
חלוצי. אף לא אחד!
איך אפשר להשוות את תושבי כרם־שלום וניר־יצחק — חלוצים אמיתיים, כולנו
מכירים אותם — עם אנשים אלה, הבאים מטעמים אופורטוניסטיים לגמרי?
למה הובאו לשם? בגלל תחבולה מפוקפקת, חסרת־שחר, של מי שחושב שאפשר
לנהוג עכשיו לפי שיטות של שנת 1905 או שנת , 1925 ואפשר להשפיע על
הכרעות בינלאומיות על־ידי כך שמתיישבים במקום מסויים. כאילו אנו חיים עכשיו
בתקופת תל־חי של שנת !1920 זהו אבסורד גמור, אנאכרוניזם מוחלט.
אי־אפשר לנתק את ההתחכמות של ה״התישבות״ הזאת מהמצב הכללי ברצועת־עזה
היום.
ישנה מערכה גדולה של טירור ברצועת עזה, טירור המכוון נגד יהודים ונגד
ערבים. והנה באה ההתיישבות הזאת. מי שהיום מיישב אנשים בעזה, או בפיתחת
רפיח, או בצפון סיני — הריהו עושה את מלאכת הפדאיון. אני קובע זאת בלי
שום הסתייגות.

מי שאומר ל־ 350 אלך הערכים בעזה: עומדים מחר לספח
אתכם נגד רצונכם למדינת ישראל -הריהו משכנע אותם
לתמוך כמי שלוחם בישראל, וגם באמצעים פסולים.
כתוצאה מכך הוחמר מצב הביטחון בעזה מאוד. קרה המעשה הנורא של רצח
ילדי ארויו. אני חושב שכולנו מתגאים בדברים שאמר האב השכול עצמו, בעצם
שעת הזעזוע הטראגי הנורא: אני לא שונא את האנשים האלה.
אחרי זה החלו נוהגים במדיניות הנקראת ״יד חזקה״.
מה פירוש ״יד חזקה״?

מה שחיילי צה״ל לא רוצים לעשות, שולחים את אנשי מישמר־הגבול
לעשותו.

כמשך כל איתי זמן נמשך מאבק סמוי ביני ובין יו״ר הישיבה, איש המערך
מרדכי ביבי, בקשר עם ההודעה האישית שביקשתי למסור בעיקבות חילופי־הדברים עם
בורג ביום ג׳.
לפי תקנון הכנסת, יש להגיש הודעה אישית כזאת בכתב ליו״ר הישיבה, ובידו הסמכות
לאשר, לפסול או למחוק מתוכה. אחרי ששלחתי לביבי את ההודעה, שהכילה את הפרטים
שעליהם העידו העיתונאים הזרים, התקיימו חילופי־פתקים כלהלן:
מרד כי כיכיל ״אני מבקש שמהודטתך תשמיט את הפיסקאות המסומנות (שהכילו
את הפרטים) ,אך תוכל לומר כי הינך מוכן למסור פרטים בפורום שתוזמן אליו. אינני
יכול להרשות להעלות את הדברים האמורים, שהינך רוצה להציגם כעובדות, שאין עדות
להם פרט לאותם האנשים שסיפרו לך.״
אורי אבנרי :״הדברים פורסמו הבוקר בהעולם הזה, אחרי שעברו צנזורה, איני

מוכן להשמיטם מן ההודעה.״
מרדכי כיכי :״אני מצטער שלא להיענות לפנייתך, ואם הינך ממשיך לעמוד על
דעתך אני איני יכול להרשות את ההודעה כפי שהיא, ואתה יכול לפנות ליו״ר הכנסת
בנידון.״
או רי אכנ רי :״אין לי ברירה אלא לקבל את החלטתך, תוך כדי מחאה ״
(אמנון זכרוני פנה בינתיים ליו״ר הכנסת, ראובן ברקת, אך גם זה סירב לאשר את
השמעת הפרטים, בטענה שלא אני עצמי ראיתי אותם, אל עיתונאים אחרים).
בסוף הישיבה עליתי על הדוכן ומסרתי את ההודעה הבאה( .המילים המסומנות באותיות
דקות מהוזת את הקטע שנפסל על־ידי ביבי, ואותן לא קראתי. יש להזכיר שוב שדברים
אלה פורסמו באותו בוקר בהעולס הזה, אחרי שעברו צנזורה):
או רי אבנ רי: אתמול האשים אותי שר־הפנים, מר יוסף בורג, במסירת מידע
1כוזב על המתרחש כעת בעזה.
ש ר ־ ה פני ם יו סךבורג: איפה היתד, המילה ״כתב״?
או רי אכנרי: מסירת מידע ״לא נכון״.
ש ר ־ ה פני ם יו סףבורג :״לא מדוייק.״
או רי אכנרי: אתה אמרת ״לא נכון״.
במסגרת הוויכוח על חוק כל־היריה, הבעתי את מחאתי על פעולות מישמר־הגבול
בעזה, הסותרות את המוסר של צה״ל. הקדמתי לכך גינוי תקיף למעשה
הנפשע של הפדאיון, שרצחו את ילדי ארויו והבעתי את הדיעה כי יחס ברוטאלי
לאוכלוסיה אך יעזור לפידאיון.
מכיוון שהשר האשים אותי, בתשובה על כך, במסירת מידע ש״אינו נכון״,
י; והצטרף לדרישה של חבר־הכנסת ישראל בן־מאיר שאביע צער על דברי, הריני
י. מוצא לנכון לקבוע:
פנו אלי כתבים של העיתונות הזרה, ביניהם עיתונים וכלי־תיקשורת אחרים מן
המכובדים ביותר בעולם, שחזרו זה עתה מביקור בעזה ללא ליווי, כשהם מזועזעים
;׳ ונחרדים ממה שראו במו עיניהם.
ג ד עון האוזנר: אפשר לקבל שמות?
או רי אגנרי: אני מוכן להופיע בפני כל מוסד שיזמין אותי, ולהביא את
1הדברים הללו. אבל ברשות היושב־ראש אני יכול להוסיף ולהגיד: היו שם כתבי
| סוכנות הידיעות הצרפתית, השבועון נוב? אוברזתוטור ועיתונאים אמריקאיים.
בין השאר סיפרו לי שתוך כדי בדיקות זיהוי עוברי־אורח נזיקרייס, הצליפו
שוטרי מישמר-הגבול בשוטי־עור במזדהים, ללא שום פרובוקציה. כן הרביצו בהם
| באלות ארוכות.
שחילק גליונות של ג׳רוסלם פוסט נעצר טל־ידי ג׳יפ מישסר־הגבול,
נער

ועיתוניו פוזרו ברחוב. כשניסה לאסוף אותם, הוכה באלה על זרועו השמאלית.
כששעונו נפל על הכביש, דרך עליו אחד השוטרים.
בבית־החולים שיפער, בעזה ראו הכתבים ילדה בת ,9שנפצעה בטעות מיריות
1אנשי מישמר־הגבול, שעה ששידורי ישראל מצאו לנכון לדווח על המיקרה כעל
פציעת ״אשה צעירה״ .ילד בן 12 שכב באותו בית־חולים, כשהוא סובל משם ף-דם
פנימי, כתוצאה מטיפול אנשי מישמר־הגבול. בעת ביקור הכתבים באותו ביתי
חולים, נתנו הרופאים טיפול לשבעה מאנשי המקום, שקיבלו זה עתה מכות משוטרי
סישמר־הגבול.

אורי אכנרי ז מכל הבעיות הכאובות שמשרד הסעד
מטפל בהן, אדבר היום רק על אחת: בעיית העבריינות הצעירה.

לים־כביכול
ברמלה לבית־חולים אמיתי, הממשלתי,
רופא.

שם הוא נפטר.

בניתוח שלאחר המוות נקבע שלילד היתה
דלקת־גרון רגילה, שמאחר שלא טיפלו כה
בראוי, התפתחה למצב קריטי, שהביא לסתימת
הריאות ולמוות. בבדיקות רפואיות מדוקדקות
ניתן היה לגלות את המחלה האמיתית
ולהצילו.

״פח האשפה של החברה״
ילד פונה לדרך העבריינות.
למה? — מי יודע?
עדיין אין לכל המדעים גם יחד תשובה על כך.
האם הוא מצטרף לכנופיה מפני שהוא מחפש זהות והשתייכות?
האם הוא נוקם בחברה המתנכרת לו? האם הוא
מורד בחברת־השפע, שהוא לא מוצא בה הוכן? האם פועלים
בו אינסטינקטים ביולוגיים תורשתיים?
מי יודע?
הילד פנה לדרך הפשע. מה קורה לו מאותו רגע?

זהו סיפורו של הילד דני חזן, בן , 14 פושע מועד, אשר
השתתף בעשרות פריצות לפני הגיעו לגיל . 14

שניים מתו, אחד נאנס

לעיתים קרובות הוא נזרק לפח-האשפה של
החכרה. כהמשך הדרך הוא נמסר לשתי מכו•
נות אכזריות נטולות-נשמה, השוחקות אותו
בין גלגליהן -המשטרה וכתי־הסוהר.

איני מספר את כל הסיפור הזה, שאושר על־ידי שר המשטרה
(שר המשטרה, אמר שהשמצנו אותו, אבל אישר את כל
הפרטים בדבריו בהארץ) אלא כדי לחשוף את הרקע.
איזה יחס מגלה סיפור זה? איזה יחם של משרד הסעד,
האחראי לילד הזה? איזה יחס של המשטרה? איזה יחס של
שירות בתי־הסוהר?

לכאורה אחראים שר הסעד ומשרד הסעד לילד זה. אולם
מה קורה באמת?

תהומות של אדישות, לא־איבפתיות.
הנה אדם חי .״פושע״ .התייאשו ממנו .״פושע״ בן ! 14

מצבה לבן 14

ברור לגמרי שכל מי שהתייחס אליו, התייחס
אליו באל דבר אבוד, שאין טעם לטפל בו.

אני מתכוון, ככוד היושב־ראש, לספר לכנסת
על מיקרה אחד של ילד בן ,14 ילד מת, ילד
שלא השאיר אחריו זכר -ואולי המילים האלה
ב״דכרי הכנסת״ ישמשו מצבה לו ולגורלו.

אני
רוצה להביא לתשומת־לב שר הסעד החדש (אני מדבר
על שר הסעד, לא על שר המשטרה; על שר המשטרה עוד
נדבר כאשר יבוא תורו) :זה לא המיקרה הראשון של ילד
שגורלו היה כזה השנה. לי ידועים שלושה מיקרים. והרי
אתה ואני יודעים שעל רוב המיקרים לעולם לא נשמע.
היה ילד בתל־מונד. סיפרתי על כך לשר הסעד הקודם.
גם הוא נכלא בבית־הסוהר, הוא התלונן על מיחושים
בגרון. צעק במשך שעות. לא הוצא מן התא.

ילד בן ,14 דני חזן מאשקלון.
שר המשטרה תיאר אותו מעל דפי הארץ לפני כמה ימים,
בתגובה על כתבה של הננולים הזה. הילד היה פורץ מועד,
ישב במעון־חסות, היה בורח לעיתים קרובות ומבצע פריצות
נוספות, היה מעורב ונשפט בעבר על עשרות פריצות.
ילד בן .14
נפל עליו חשד, כנראה חשד נכון, שהשתתף בפריצה.
הילד נאסר ב־ 23 באוקטובר. איפה נאסר? הנער נמצא
בקופת־חולים, כשהוא קודח בחום של 40 מעלות.

בבוקר נמצא תלוי בתאו.
היה ילד שני, גם הוא בן .14 לפני כמה ימים ענה שרד,משטרה
על שאילתה שלי בעניינו.

הוא הוכנס לתא עם שני פושעים מועדים,
כני ,18 שאנסו אותו שניהם כאותו לילה.

כאשר שר המשטרה ענה על השאילתה הזאת, כדרכו בקודש,
אמר: באמת מיקרה מצער מאד. לצערנו איננו יכולים
להתחייב למנוע מיקרים אלה. אין לנו, תקציב ואין לנו
אפשרות.

כתור לרופא מצאו אותו השוטרים.
העבירו אותו בדיקה נחפזת, בה נקבעה מחלה שלא היתד,
לו, ולא נקבעה המחלה שהיתר, לו.
הוא נלקח לקצין־רפואה, הוצאה תעודה שהוא יכול לשבת
בבית־הסוהר. הוא נלקח לביח־הסוהר, מבלי שנסתיימה הבדיקה.
נגד הנער הזה הוצאה, למחרת, פקודת מאסר ל־15
יום.
נער קודח כ־ 40 מעלות חום 1
כעבור כמה ימים, ב־ 3בנובמבר, שוב התלונן על מיחושים.
הוא נבדק על־ידי רופא בבית־המעצר, שקבע שיש לו
דלקת בגרון וחולשה כללית, וקבע לו טיפול בהקדם.
במשך כל אותו זמן — ילד בן 14 קודח בחום של 40
מעלות — ניסו הוריו לאתר אותו ולא יכלו לאתרו. עברו
חמישה ימים עד שהמשטרה הואילה בטובה למסור להורי
הילד היכן הוא יושב.
אחרי יומיים של טיפול, שנקבע לו על־ידי הרופא, הפסיקו
השוטרים לתת לילד את הכדורים שניתנו לו על־ידי
הרופא.
אחד השוטרים פנה להורים באופן פרטי ואמר :״אתם
מוכרחים לנסות להוציא את הילד הביתה. הוא חולה מאוד.
בלילה מכסים אותו בשמונה שמיכות, והוא ממשיך לצעוק
שקר לו מאוד. השוטרים צריכים לשבת עליו כדי שלא
ישתולל מרוב החום והכאבים.״
הילד נשאר בבית־המעצר. ב־ 4בנובמבר הוא נבדק על־ידי
רופא, והרופא קבע שיש לו ״דלקת־ בריאה, מקבל זריקות
וכן טיפול לחיזוק.״

הדרך אל המוות
ב־ 5בנובמבר הובא הילד לפני שופט.

ילד קודח מחום. משתולל בלילות. ילד ש־רופא־המשטרה
קבע שיש לו דלקת ריאות.
הוא הובא לשופט. אני תמה על השופט הזה. הוא אמר
לכתב העולם הזה שהמשטרה אמרה שתטפל בו, והוא
האמין למשטרה.
הילד הזה עמד בפני שופט. ב־ 8בנובמבר הועבר לבית־הסוהר
בתל־מונד, באותו מצב. ביחד עם הילד, לתל־מונד,
נשלחו הוראות להמשך הטיפול הרפואי.

אסף ה
אני
רוצה לשאול את שר הסעד, ולא את
שר המשטרה, שר הסעד שיש לו גישה אחרת
ואחריות אחרת: האם ככלל מותר לשלוח
ילדים לבית-הסוהר כמצב בזה?

אני מדבר על ילדים בני 15 , 14ו־ ! 16 אינני מדבר על
מבוגרים, שגם אותם אסור היה לשלוח לכלא במצב כזה.

״אולי ישמשו מילים
אלה ב״דברי הכנסת״
מצבה יחידה לו

כתל-מונד אין בית־חולים ולא דבר הדומה
לכית־חולים.

ביום שהגיע לתל־מונד, בדק אותו הרופא, וציווה להעבירו
מייד לבית־ר,חולים של שירות בתי־הסוהר ברמלה.
זאת אומרת, כאשר הגיע מבית־המעצר לבית־הסוהר, כבר
היה במצב כזה שהרופא שם שלח אותו מייד למקום אחר.
לאן? לבית־ד,חולים שבבית־הסוהר ברמלה.
ביקרתי בבית־חולים זה, כחבר ועדת־הפנים. מבקר המדינה
אמר שזה לא בית־חולים, ולא דומה לבית־חולים. מבקר המדינה,
כרגיל, השתמש בשפה עדינה.

המקום הזה כרמלה, הדומה לצינוק, הוא
אחד הכתמים השחורים במדינת ישראל.
ברמלה שכב הילד כמה ימים — באותו ״בית־חולים״ ,באותו
צינוק. ההורים לא ידעו על כך. איש לא מסר להורים
שהבן שלהם — אני חוזר ואומר: ילד בן 14 שוכב
במצב מסוכן בבית־ד,חולים אשר בבית־הסוהר.
מצבו החמיר עד־כדי־כך, שהוא הועבר על־ידי בית־החו־

רבים מאנ שי המינהל ה מ קו מי סירבו ה שבוע ללכת לעבודה, מפאת הסכנח
שבהליכה בר חו בו ת, ו מפא ת ה מכות שמרביצים בהם אנשי מי שמר־הגבול בהיכנסם
למיתקנים בהם הס עובדים.

ישראלים
לא הסתירו כפני העיתונאים את הזדעזעותם ממראה עיניהם.
בהתאם לכל אלה אני חוזר ואומר, שמסרתי לכנסת מידע
נבון, וכי אבן מבצעים אנשי מישמר-הגבול מעשים הסותרים
את מוסר צה״ל. אין שחר לדרישת שר-הפנים שאביע צער על
מה שנראה לי במילוי חובתי המצפונית כחבר־בנסת.
השר יוסף בורג השתמש בזכות השמורה לחבר־ממשלה, לעלות על הדוכן בכל עת,
וקם להשיב לדברי. הוא האשים ׳אותי בניסיון לפלג בין ׳ צה״ל ומישמר־הגבול, הגן על כל
מעשי מישמר־הגבול, וחזר שוב על תיאור זוועות הטרור של הפידאיון. הוא לא השיב אף
לטענה מוחשית אחת שלי.
לבורג לא היה, כמובן, שום מושג על מה הוא מדבר. הוא לא היה בעזה, כפי שלא

אל תשלחו נער לכלא!
הנואם הראשון בוזיכוח הזה אמר, שאם משרד החינוך
נכשל, מגיע הילד למשרד הסעד; אם משרד הסעד נכשל —
מגיע הילד למשרד המשטרה.

הייתי יבול לחוסיך: שאם משרד המשטרה
נכשל, עוכר הילד למשרד הבריאות, ואם משרד
הבריאות נכשל -הוא מגיע למשרד ה דתות,
בלומר לחברה קדישא.

אבקש את משרד הסעד לחתור לכך שהמיבנה החוקי
ישונה, שמשרד הסעד בלבד יהיה אחראי לכל העבריינים עד
גיל ,18 לא עד גיל ,16 כמו עכשיו. אבקש את שר הסעד
לדאוג לכך שלא יישלח שום ילד לידי שירות בתי־הסוהר
— לא לידי המשטרה, בעת המעצר, ולא לידי שירות בתי־הסוהר,
לבית־הסוהר.

אם אתה, אדוני שר הסעד, אינך יכול להשיג
את התקציב הדרוש בדי שיהיו מוסדות מיוה־דים
למעצר ילדים, שם יטפלו בהם כמו כיל־דים,
יתייחסו אליהם באל כני-אדם צעירים -
מוטב לא לשלוח ילדים למעצר בכלל, אלא
למצוא פיתרונות אחרים לטיפול בילדים אלה.
(בתקציב השנה הבאה, מוקצב סכום של 100
ל״י לבדיקת תוכניות לבית״מעצר לנערים. ב־וודאי
יעברו שלוש-ארבע שנים עד שייבנה כזה
— אם יאושר לבך תקציב).

היו שאר חברי־הכנסת, שהתנפלו עלי בחימה שפוכה. הוא לא אחראי לענייני ביטחון,
וממילא לא היה לו שום מידע על המתרחש. בשיטה דמגוגית שיגרתית, העמיד פנים כאילו
פעולה נימרצת נגד הפידאיון ודיכוי האוכלוסיה האזרחית הם היינו ד,ך.
אבירי ארץ־ישראל השלמה, השולטים עתה במדורי הכנסת של רוב העיתונים, הוסיפו
מנת־השמצה משלהם. אחרי שהעלימו את פעולותינו ודברינו בעניין זה במשך יומיים,
דיווחו על דברינו ביום ד, תוך הדגשה זדונית כאילו עזרתי למאיר וילנר מרק״ח, כאילו
הצטרפתי למערכה שלו, וכדומה.
לדעתי, כל התנהגות של חברי־כנסת ועיתונאים בעניין זה היא בושה וחרפה למדינה.
את העובדות, איש
איש מהם לא טרח, בעניין כה מוסרי ומצפוני, לברר
לא ראיין אותי על המידע שבידי, וכולם כאחד נהגו כחברי הסובייט העליון

והעיתונות הסובייטית כאשר זה נוגע לדיכוי יהודי ^
ברית־המועצות.

בכל זאת השגנו את מטרתנו: בעיקבות פעולתנו,
הבין השבוע כל אדם נאור בציבור כי משהו מתרחש
בעזה שאינו כשורה — וכך גוייסו כל הלחצים בציבור

ובממשלה עצמה נגד שיטות אלה.

מוג ש ט״י ת נמית היזולם הזד _ !יידו דדש

מספר 1743

שכה 3 5

א׳ שגט תשל״א27.1.1971 ,

צ״ ח ח חנונניס
1111311

סודות א׳ ,שית״ם