גליון 1744 מתאריך 3 בפברואר 1971

לחסימת משה ד״ו

אישים חדש - ,שאין דפרס כעת
שמותיהם -יצטרפו למגמגשדה הכאה

שחיתות 1עימ: עסה׳ מו 019

היכן

מסתתר

הבעל?

אם אינר יודעת היכן בעלז־ — חפשי
אותו ב״אסקווייר״ ,מפלט חדש לגברים

מזה שלושה חודשים סוערות הרוחות בעולם האקדמאי בישראל. מאז
פירסם העולם הזה לראשונה את גילוייו על הסלקציה הביטחונית הנהוגה
באוניברסיטת חיפה (אוניברסיטה בחסות שירותי הביטחון — העולם הזה ,) 1732
הפכה הפרשה לנושא ויכוח מרכזי בין אנשי הרוח בישראל, לא ירדה אפילו
שבוע אחד מעל דפי העיתונות בארץ. הוויכוח, הנסוב על בעייה מצפונית
טהורה, טרם שכך. הוא הגיע השבוע לשיא חדש, כאשר יוסף בלום ()27
סטודנט באוניברסיטת חיפה, הודיע לאוניברסיטה כי בעקבות מדיניות
האפליה הנהוגה בה, הוא דוחה את קבלת תעודת הבוגר והתואר האקדמי שהיה
זכאי לקבלם עם סיימו את לימודיו לקראת התואר ב.א.
זהו ללא ספק מעשה אמיץ ויוצא־דופן לגבי ציבור הסטודנטים בישראל הידוע
באדישותו. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לסטודנט היחיד בישראל
שהחליט להסיק מסקנה אישית כדי לתרום תרומה במאבק לשינוי פני החברה
הישראלית.
להלן קטעים ממכתבו של הסטודנט יוסף בלום להנהלת אוניברסיטת חיפה:

^ ״התשת בושה צורבת ובודי

אולם הכניסה המפואר במועדון ״אסקווייר״
גברים רבים אימצו להם מנהג, לבקר מדי שבוע במועדון ״אסקווייר״ .בכד הם
מצאו להם דרך לצאת משגרת היום האפורה, מטרדות המשרד, העסקים ומשאון
הכרך. ב״אסקווייר״ הם מוצאים את השלוה, מתרעננים ויוצאים שופעי מרץ.
בין לקוחות מועדון ״אסקווייר״ נמנים משמנה וסלתה של העיר, רופאים, עורכי־דין,
אנשי עסקים ואנשים רבים אחרים, שהרעננות וההופעה החיצונית המטופחת
הכרחיות לעבודתם. נערי זוהר ודמויות ידועות מעול סהתיאטרון באים למועדון
לנוח ולהתרענן למחרת ליל פעילות.
מועדון ״אסקווייר׳׳ ,שהוא הראשון והיחיד מסוגו בארץ, הינו מועדון בריאות
במתכונת של מועדוני הבריאות המפוארים בבירות העולם. המועדון מנוהל על־ידי
ה קו ס מ טי ק אי ת הצרפתיה הידועה אוולין.
אחת הנקודות המיחדות את מועדון ״אסקווייר״ משאר מועדוני הבריאות, היא
מבנה המקום הבנוי בצורה כזו שאפילו בשעת עומס, כשהמקום מלא, אתה
מרגיש עצמך נפרד משאר המחלקות ובצורה זו הפרטיות אינה נפגעת. מחלקות
המועדון נפרדות אחת מהשניה וכל לקוח מקבל טפול אינדיבידואלי ; אפילי תא
הספר נפרד, כן שהלקוח יוצא לחלוטין משגרת היום־יום והרעש לאוירה שקטה
עם מו סי ק ת רקע נעימה. לרשות הלקוחות טלפון בכל תא.

בז מן ה ק רו ב עו מדא ני, יחד עם בוגרי אוניברסיטת חיפה לקבל את
תוארי האקדמי. תואר למענו הקדשתי שלוש שנות חיים קשות של לימודים,
עבודה, מלחמה אכזרית ותקופות מילואים ממושכות — וממנו ציפיתי ליותי
מאשר תעודה בה רשומים הישגי
בלימודים. אולם לאור המתרחש
כיום בין כותלי אוניברסיטת
חיפה אני חש בכשלין
חרוץ שנכשלתי לאורך כל הדרו.
כשאני שוקל עתה את
מאזן התקופה הזו, אינני יכול
שלא לשאול את עצמי: האם היה
כדאי?
האם לשם תעודה זו עמלתי
שלוש שנים? מה תקנה לי בכלל
תעודה, זו? לא ציפיתי לשום
כיבוד חברתי שיכול לנבוע מתואר
זה. לשם כך לא כדאי
המאמץ. האם ציפיתי להתקדמות
כלכלית? כן. אך לא רק הגורם
הכלכלי הביא אותי לבחירה בדרך
חיים זו.
רציתי להיות שותף למאבק
למען שינוי דמותה של המדינה.
שותף לגוף לוחם ודינאמי לסטודנט
פדום
מען ביטחון ישראל — ביטחון
אמיתי ולא ביטחון כוזב המושפע
ממניעים פוליטיים מכוערים. אני מודה בפה מלא שנכשלתי לאורך
כל הדרך, כשלון לו אני שותף יחד עם מוסדות הסטודנטים וההנהלה האקדמאית.
המוסד
אשר עומד להעניק לי תואר בוגר יוכל לרשום לפניו את הישגו
היחיד בו יוכל להתברך: הוא העניק לי ציונים ב־ 10 שיעורים 6 ,תרגילים,
4סמינריונים ושתי בחינות־גמר. מאומה יותר לא העניקה לי אוניברסיטת
חיפה. רק הרגשת בושר. צורבת ובוז למתנו,ל בין כתליה. בוז להנהלתה,
בוז לאירגוניד, הסטודנטיאליים.
שלוש שנים הייתי חלק מציבור אדיש, זר לעצמו, ציבור היודע להתקומב
רק כשמדובר על העלאת שכר הלימוד, העלאת מחירי המנזה והגדלת המענק
הנדבני מעיריית חיפה

^רהבסיס ושחוק!

הסאונה הפינית במועדון
למרות שמועדון ״אסקווייר״ ממוקם בקרבת רחוב דיזנגוף, לא קיימת לידו בעית
חנייה.
בבואן למועדון ״אסקווייר״ ,תוכל להכנס לסאונה הפינית ומשם למקלחת־לחץ
מיוחדת, לאחר מנוחה ומשקה מרענן, תוכל לקבל מסג׳ מידי מסג׳יסטית מדופלמת
או לזכות באחד משרותי המקום: תספורת, מניקור, פדיקור וטפול כנים.
בקיצור, מועדון ״אסקווייר״ דואג לבריאותך ולהופעתך מכף רגל ועד ראש, וכל
זאת באוירת פאר רגועה, ללא המתנה והתרוצצות. במועדון ״אסקווייר״ אין
המתנה. לכן היד מתבקש לקבוע א ת מועד הטפול הנוח לך מראש (טלפונים
246409 או .)238685 אם יש ברצונן לראות תחילה את המקום, תוכל לבקר
ללא כל התחייבות.

״אסקווייר״ — רחוב סלמה המלך ,46 תל-אביב.

מ מ שי ך יוסן ז כ לו םבמכתבו: אנחנו הם אותם אנשים שמח תי
אדישים לחוצפה ההולכת וגוברת של מנהיגינו. אנחנו הם אותם סטודנטים
באוניברסיטת חיפה המצדיקים מעל מסכי הטליזיזיה את מדיניותו של פרופסור
אקצין הפוגע בקודש הקודשים של החופש האקדמי. אנחנו הם שאמרנו הן
לאקצין באוניברסיטת חיפה. אותם מרצים שחינכו אותנו על ערכי תקופה
ההשכלה, על הפילוסופיה הנאורה של הזמן החדש — אותם מרצים הם
הרומסים כיום את הערכים אותם ניסו להרביץ בנו. הם אולי לא הבינו
שאותם ערכים עשויים להשפיע עלינו ולקומם אותנו נגדם.
אנו, שיחד עם אזרחים אחרים במדינת ישראל נלחמים על קיומה, חייבים
להילחם מבית על דמותה של מדינת ישראל של 1981 ,1971ו־ .2001 מדינת
ישראל של כל הדורות הבאים. פרופסור אקצין ומצדדיו חייבים להבין
שבמדינת ישראל קיים מיעוט ערבי ויהיה קיים בה גם בעתיד. אנו נצטרך לחיות
עם מיעוט זה בעל כורחנו, ושומה עלינו — למען ביטחון המדינה —
לקרב אותו אלינו, להפכו לשותף אמיתי שיאמין כי אנו בוטחים בו.
אותו מרצה ערבי שדחית, פרופסור אקצין, הוא שיהיה מחר מנהיגו. של
הנוער הערבי במדינת ישראל. דרכך, פרופסור אקצין, היא דרך לא נכונה
ומסוכנת שתרחיק נוער זה ממדינת ישראל. היא תשים לאל את מאמצינו
הכנים להפכם לאזרחים נאמנים ושותפים לבנין המדינה
עלינו לשאוף לאותו יום בו נחדל לבקש מצעיר ערבי תעודת זהות
באוטובוס. לאותו יום.בו יפסיקו מחבלים ערבים לרצוח ילדים ברחובות עזה,
לאותו יום בו נחיה יחד — אם לא מאהבה הרי מתוך דו־קיום אמיתי. למען
אותו יום, פרופסור אקצין, החלטתי לקום, להפסיק לשתוק, להפסיק להיות
אדיש!
אני יודע שקולי הוא קול בודד, אך אני קורא לקולות נוספים להצטרף
אלי לקריאה משותפת למען החופש האקדמי, למען אותם ערכים שהיקנו לנו
בין כתלי האוניברסיטה, למען לפיד הקידמה וחופש המחשבה, אותו לפיד
שהאיר את דרכה של המהפיכה האמריקאית והמהפיכה הצרפתית ולמען אותו
חופש המסמל את מגילת העצמאות שלנו.
זכותנו לתואר בוגר לא תתבטא בקבלתו מידיהם של אלה הפוגעים בחופש הבפרופסור
אקצין
חובתנו להילחם עתה
אקדמי ובחופש הפרט.
ודומיו.
מעל דפים אלה אני דוחה את קבלת תועדת הבוגר
שלי והתואר האקדמי של אוניברסיטת חיפה וקורא לחברי
הבוגרים להחרימם כל עוד לא יתפטר הפרופסור
בנימין אקצין מראשות אוניברסיטת חיפה ולא תבוטל
מדיניותה.
הנולס הזה *174

מ־ס 1ם ריר עקבסון

הרעיח החדש

.העולם הזה 1744

היוזמה לפיזור הפגנת אנשי שי״ח ליד מלון תילטון,
בעת נאומה של ראש־הממשלה שם, באה מצד מטה
משטרת תל־אביב.

הבעיה המצרית: צליחה
או מלהמת־התשה
אם יחליטו המצרים שלא להאריך את הפסקת־האש
ולחדש את המלחמה, עומדות בפניהם שתי אופציות:
• חידוש מלחמת ההתשה בנוסח שקדם להפסקת־האש.
9ניסיון
צליחה של התעלה בקנה־מידה גדול, מבלי
לפתוח קודם במלחמת־התשה.

לדעת משקיפים רבים הסיכויים שהמצרים
לא יחדשו את ההפגזות הארטילריות
המאסיביות שלהם, אם יחליטו לחדש את
האש. לעומת-זאת הם עלולים לבחור באפשרות
השנייה: לנסות לקבוע עובדות
בשטח, אחרי נסיון צליחת התעלה כקנה־מידה
רחב, מתוף הנחה שמועצת-הביטחון
תתערב ותפסיק את האש כאשר בוהות
מצריים עדיין חונים בגדה המזרחית של
התעלה, זו שבידי ישראל כיום.
המצרים יעדיפו כנראה אפשרות זו
פנימיים יותר מאשר שיקולים צבאיים.
חייב ליצור לעצמו, לפחות בעיני הצבא
של איש אמיץ המקבל החלטות נועזות
את מקומו של נאצר.

מתוך שיקולים
אנואר סאדאת
המצרי, תדמית
ומתאים לרשת

אם ייערן־ נסיון צליחה כזה של הצבא
המצרי, סבורים אותם משקיפים, הוא
ייעשה ללא אתרעה מוקדמת של הפרת
הפסקת-האש בצורת פתיחה כללית באש
לאורך בל התעלה.

אחד מקציני המשטרה שנבח כמקום
רמז לעובד בכיר של המלון, שלא התכוון
בלל להזמין את המשטרה, בי ידאג להזמנת
משטרה ויתלונן על הסגת-גכול-פלילית.
העובד הבכיר מילא את בקשתו של קצין המשטרה,
וכך קיבלו כוחות המשטרה ששהו ליד פתח המלון
עוד לפני שהוגשה התלונה המוזמנת, מעמד חוקי.

המחקר המוסמך הראשון של הרגלי ההאזנה של
האוכלוסיה לטלוויזיה ולרדיו עומד לפני השלמתו.

התוצאות הדהימו את רשות השידור.
העיקרית שבהן. כשעות שידור הטלוויזיה
ירדה ההאזנה כבתים לרדיו כמעט ער לנקודת
האפס.
תוצאות אלה עשויות להביא לשינוי דראסטי של כל
הגישה לתוכניות הרדיו בשעות הערב.

שינויים במשרד־האוצר
לתפקיד החשב הכללי ימונה חיים שססל, הממלא
עתה את תפקיד הממונה על המימון ושוק ההון.
סמכויותיו של אפרים ורמנס, הממונה על השכר
במשרד־האוצר, הורחבו על חשבון סמכויותיו של נציב
שרות המדינה יעקב ניצן.

צפוייה גם החלפתו של דובר משרד האוצר
משה פלברג, וזאת כעיקבות כישלון
ההסברה של משרד־האוצר בעת שביתת
המורים.

שר־התיירות
לא יתנגד
להחלפת הילל זיידל
לאור ההרעה המחודשת כיחסים בין
מזכיר ההסתדרות יצחק כן־אהרון וחבר
הוועדה המרכזת הילל זיידל, עשוי שר־התיירות
משה קול להפסיק לתת גיבוי
להילל זיידל.
במיקרה שיוחלף זיידל, המועמדים לרשת את תפקידו
הם מזכיר המפלגה יצחק ברקאי ועורך־דין יצחק ארצי.

סטודנטים ישראליים באיטליה יחזירו את דרכוניהם

ישראל מייצאת צמיגים
לרכב צבאי סובייטי

סטודנטים ישראליים הלומדים באוניברסיטאות
באיטליה, מתכוננים להחזיר את
דרכוניהם לשגרירות הישראלית ברומא.
לאחר החזרת הדרכונים מתכננים הסטודנטים
שביתת-שבת בחצר השגרירות ה ישראלית.

מפעלי
צמיגים ישראליים, התחילו לייצר אחרי מל־חמת־ששת־הימים
צמיגים עבור רכב השלל הסובייטי
שנתפס במלחמה,

כדוגמה מביאים הסטודנטים מיקרה של שבעה ישראלים
הלומדים בפרארה, שחלו ואושפזו בבית־חולים
איטלקי. חשבונות האישפוז 30 ,דולר ליום לכל סטודנט,
נשלחו לשגרירות. השגרירות העבירה את החשבונות

ישראל היא ביום היצרן היחיד
בעולם המערבי המייצר צמיגים לרכב צבאי
סובייטי,

ירידה תלולה
בהאזנה לרדיו

תופעה חדשה :
פרוצות חמושות
אכיזר חדש כא-נקיהן של מיספר פרד
צדח תליאפיגיות: אקדחים.
הפרוצות, שהחליטו להשתחרר מהאפוטרופסות של
רועי הזונות, הפכו עצמאיות והנשק משמש להן להגנה
כפולה: גם בפני לקוחות חצופים וגם בפני רועי
הזונות שמקורות פרנסתם הידלדלו.

חלק מהפרוצות קיבל רישיונות לנשק
וחלק נושא את האקדחים כלי רישיון.
הכינוי שהודבק לפרוצות החמושות: זונות דיזל.

שידוד־מערכות
בהוגי הימין
עם בואו לארץ של מנהיג הליגה להגנה יהודית,
מאיר בהנא, צפוי שידוד־מערכות בחוגי הימין בארץ.

בעוד שמנהיגי המרכז החופשי ינסו למושכו
לשורותיהם בדי שיהווה מחסום
לנשירה שהחלה כתנועתם, ינסה כנראה
מנהיג חרות מנחם בגין למושבו לצידו -
במשקל נגדי לעזר וייצמן.
בואו של בהנא לארץ יגרום גם להסלמה
כשיטות המלחמה של חוגי הימין וקרוב

נוגשכיבו, גזוטזכים

מכתבים
1המצב כתמונה

דו״ח מאת בקולנוע מבקר

מה דעתכם, התמונה משקפת את מצב
יהודי רוסיה? לפי דעתי, כן.
התמונה נגזרה מעיתון סובייטי ישן.

צוער מרדכי נכון,

הלכתי לראות את הסרט יומנה של אשה
נשואה בקולנוע הוד. ברצוני לציין שעזבנו
את הסרט לפני הסיום. לא בגלל אכזבה מהסרט,
אלא מן הסיבה שבמשך כל זמן ההקרנה
שרקו בריונים, קיללו וניבלו את
הפה. כמוני, ומאותה סיבה, עזבו צופים
נוספים את הקולנוע.
התופעה הזאת חוזרת על עצמה מהסיבה
שאין יד החוק נחה על הבריונים.
אבל לעומת־זאת, כשיצאתי מהקולנוע,
מצאתי דו״ח חניה (בתחום פחות מ־ 12 מטר
ממעבר חצייה) .תאמינו לי, התחשק לי ב
קורה
לך פעם
מין י 1ם ה?

צה״ל

1הפל באשמת הים בהעולם הזה (741

התמונה מהעיתון הסובייטי
אותו רגע לעזוב את הארץ. בשביל דו״חות
יש כוח־אדם ובשביל בריונות לא? !
אנא, אתם היחידים שיכולים להילחם בי
י בכנסת. אז שנסו מותניכם ועשו משהו.

גן״־דוד,

תל־אביב

1מהאה ע7
חוסר מחאה

בתי למכתב שנשלח
לחבר־הכנסת אורי
אבנרי באחד הגליד
נות הקודמים. תגובתי
התפרסמה מתחת
לכותרת ״והפעם
באמת מקרב־לב״
,אבל לצערי חל
שיבוש בציון מקום
מגורי.
אתם ציינתם כי
אני גר בבת־ים, אבל
האמת היא שמקום
מגורי הוא ב־קריית־ים,
ליד חיפה.

פירסמתם את תגו־

ריג ר

*ס ריגר,

קריית־ים

₪דונמה
לאזר חות טובה

ברצוני למחות על העובדה שחוץ מהרב
הרשל שכטר האמריקאי לא קם איש מאלה
שנלחמו למען נאשמי משפט לנינגרד, למען יי
נדהמתי מסכום ההוצאות על בניית בניין
הליטאי שנשפט למוות מאותה סיבה.
אני מקווה שעיתונכם יצטרף למחאה זו. הנשיא, שהגיע לארבעה וחצי מיליון ל״י.
יו לי

אדם קדר,

(הנושך בעימוד )6

תל־אביב

הכר והבירוחה
^ יום ד, שעבר, ה־ 20 בינואר,
^ מצאתם את עצמכם (ככל הנראה
— בלא שנתכוונתם לכך) במרכז
של דיון דראמאטי ומתוח במלי-
את־הכנסת. היתד, זו סיעת גח״ל,
אשר העלתה לסדר היום הצעה לדון
ביוזמה ספונטאנית שנקטתם לפני
שבועות אחדים, עת עלו ראשוני
המתנחלים לפיתחת־רפיח. באמצעות
יוזמה — הצבת שלטים הלאה ההתנחלות
— ביקשתם לתת ביטוי ל־עמדתכם,
השוללת יצירת עובדות-
קבע התיישבותיות בשטחים מוחזקים,
כהקדמה לסיפוחם.
״הכנסת,״ אמר ח״כ חיים לנדאו
מגח״ל ,״איננה יכולה להישאר אדישה
נוכח מעשה זה.״ ואכן, הכנסת
לא נשארה אדישה.
בין הקולות בעד ונגד קיום הדיון
(או שנימקו הימנעות) נעדר
קול אחד שהכל ציפו כי יישמע, וכי
ייתן ביטוי גלוי לדעתו. היה זה
קולה של תנועתנו — שלכם ושלי.
— הקיבוץ הארצי השומר הצעיר,
שכמה ממנהיגיו הבכירים יושבים
בכנסת כחברי חטיבת מפ״ם בסיעת
המערך( .הם אמנם רגשו, ובצדק,
נוכח הכזבים הבוטים שהשמיע ח״כ
לנדאו על כתובתו של הקיבוץ השכן,
ניר־יצחק. אך מן הדיווחים
בעיתונות אנו למדים כי לא אמרו
מילה וחצי מילה בעניינכם — אם לא
להגנת ״ההפגנה הפרטיזנית״ שלכם,
הרי לפחות להגנת העניין שיוזמתכם
מייצגת: שלילתהתנחלות ־
קבע מ ע בר לקו הירוק.
היתר, זו שתיקה רועמת, אך לגמרי
לא מיקרית, והיא מסתברת מדברי
׳תשובתו של שר־החקלאות,
חיים גבתו (אשר — כפי שההגינות
מחייבת — התבססו ללא־ספק על
מידע שסופק לו על־ידי הקיבוץ הארצי)
,וכה אמר השר, אם לצטט
את סיקור הדיון בעל המישנזר:
אשר לשלטים, לא קיבוץ כרם״
שלום תלה אותם, אלא כמה מחבריו,
שעשו זאת שלא על דעת הקיבוץ,
ובהסתייגותתנוע תם.״

ן* הסתייגות תנועתם״ -

כאן, איפוא, קבור הכלב. ודעת
לנבון נקל, שד,הסתייגות אינה

רק ממעשיכם, אלא גם מנקודת־ה־מוצא
הרעיונית המונחת ביסודם.
אתם נבוכים, בוודאי. אני יכול
לתאר לעצמי שלא חיפשתם לכם
התכתשות עם התנועה, שאתם בניה
וחבריה, ורוצים בחוסנה ובטובתה.
עד כמה שאני מכיר אתכם, רחוק
מכם גם הרצון להימצא במרכזה של
סערה ציבורית ומרקורי העיתונות.
הייתי רוצה לבטא את מלוא הסולידריות
איתכם, עם הפגנתכם הצנועה,
עם עמדתכם בסוגיית ההתנחלות.
בעיות יום־יום דוחקות ב
שטחים
מוחזקים. האמנתם בכנות,
כי הקמת עובדות־קבע התיישבו־׳
תיות מעבר לקו הירוק, וחתירה לגבולות
שלום וביטחון שיבטאו ה ס ־
כ ם ־ עמים — הם תרתי־דסתרי.
ראיתם בפיתחת־רפיח עובדת־קבע,
המבשרת סיפוח נתח מסויים של
צפון־סיני. בהיותכם קטנים וחלשים
ומעטים, לא היה בידכם לבטא מחאה
נוכח מיבצע ההתיישבות ״המאושרת
בידי הממשלה״ ,אלא בכמה שלטים
צנועים, מצויירים בכתב־יד.
טעיתם. מסתבר שלא למדתם הי־

מכתב גלוי למפגינים בכרם־שלום
קיבוצי, בו אני מכהן השנה כמזכיר,
מנעו ממני לתת את דעתי על
תאריך ההתנחלות בפיתחת־רפיח.
אילמלא כן, הייתי מצטרף למעשיכם
ללא־היסום, ומציב היכן־שהוא
על אם־הדרך שלט קטן משלי, באותו
סימון, באותו תוכן. הייתי רואה
בכך ללא־ספק, ביטוי כן ועיקבי של
המערכת הערכית המפוארת בסוגיית
אחוות־עמים ובנושאים אחרים, אותר,
ספגתי במשך שנים בקן ה־שומרי.
בטוחני כי כך רואים זאת
גם אתם.

ן כלל ״הצרה״ איתכם, ידידי
^ מכרם־שלום, שאתם לוקחים ברצינות
רבה מדי את התכנים הנעלים
שהרביצו בכם במשך שנים.
לפני שנים אחדות קמתם אתם, בני
הדור השני והשלישי בקיבוצים ותיקים
ומבוססים, ותוך היענות לקריאת
התנועה יצאתם לאזורנו, איזור־ספר
מרוחק, רגיש מבחינה ביטחונית,
בו נושקים זה לזה גבולות
מדינת־ישראל עם רצועת־עזה ומד־בר־סיני.
באתם לכאן על־מנת להוסיף
עוד קיבוץ למפת ההתיישבות
השומרית במדינת־ישראל, והייתם הקיבוץ
הראשון שמייסדיו הם בני־קיבוץ.
כל־אימת שאנו נפגשים —
באוטובוס, בדרכים, בכינוסים אזוריים
— אני מאושר מחדש לראותכם
פשוטי־הליכות, ישרי־דרך, רגישי־מצפון.
נעורה בי מחדש האמונה בהמשכיות
ובהתחדשות התנועה.
כדרככם, לקחתם ברצינות רבה
מדי גם את ההתנגדות לסיפוח של

טב את עובדות החיים, ושמגיע לכם
בלתי מספיק בדיאלקטיקה. מסתבר
שלא למדתם, כי אפשר בעת ובעונה
אחת לתבוע משא־ומתן ללא
תנאים מוקדמים — ולהחליט עם
זאת כי על יחידות טריטוריאליות
מסויימות ״לעולם לא נוותר,״ והן
לא תוחזרנה לידיים ערביות — ולו
גם תמורת שלום (וזאת, אליבא דיונים
וניצים כאחד
טעיתם, ועליכם להודות בכך.

ול ס, לל א שמץ של ציניות,
ברצוני לומר לכם, לבסוף: אולי
אינכם משערים מה גדול החוב שחבים
לכם העם הזה והתנועה הציונית.
אתם, כציונים, כבנים
נאמנים למדינתנו, נותנים ביטוי כן
וצלול לאותו גוון בקשת התפיסות
הציוניות, הרואה את העימות ההיסטורי
בין שתי התנועות הלאומיות
בארץ־ישראל במלוא חומרתו וסב-
כיו׳ אך יודע כי שתי התנועות
הללו מייצגות — כל אחת על־פי
דרכה — את הצדק שלה.
אתם דבקים במאווייו וזכויותיו
של העם היהודי בארץ הזאת, אך
גם מבינים ומכבדים את מאווייו
וזכויותיו של העם הערבי־פלסטיני.
אתם ציונים במובהק, אך חולמים
על ציונות שדיגלה טהור ובלתי־מוכתם.
קטנים ככל שאתם, נבוכים
ככל שאתם — אתם מייצגים תקווה
גדולה ומשמעת מוסרית גדולה עבור
תנועה לאומית צודקת ביסודה.
והיא תהילתכם!
יו סי אמיתי, קיבוץ גבולות

אתמ תעו ררת
בהרג שה נהדר ת.
ה שמ ש זו רחת, ה ש
מי ם כ חולי ם, ו יש
לך ה מון ת כניו ת
נחמ דו ת לבילוי.
אבל עוד לפני שאת
בכלל מ ת חי ל ה —
אתמקבלת וו ס ת !
ז ה לאי חיי ב ל שנות כלום. ב תנ אי
שאתמשתמשתבטמ פוני טמפקס
הנו חי ם כל כך. כי ה רי ה ם נועדו
טמפקס
ט מ פוני
פני מי.
לשימו ש
לעולם אינ ם מפריעי ם, ל אן שאת
רוצה ללכת, וכל מהשאתמת כננ ת
לעשות, תרגישי עצמך בו טחתו שאננה.
לבשי כל מ ה שתבחרי: שום דבר ל א
יי ראה.
רי ח־ לוו אי אינו ווא ס נ 1ת
יכול ל היוו צ ר ; אי שלא וו* ח1ז1וו 11 ות
עלול לנח ש. פ שוט, שי מי וו* חנן ו1ון
א ח די םכמל אי בארנ קך — וו * ו ק
עוד נשאר בו מ קו ם לכסף, מפת חו ת
ו שפתון •— ו צ אי לדרך.
לעולם אלת תני שיו ם נהדר יתק לקל
בגלל הוו ס ת שלך. ה ח זי קי ט מ פוני
טמפקס במצב הכן. מי ליוני נ שים
ב־ 118א ר צו ת עו שות כן, הן משת משות
בטמ פוני טמפקס יו ת ר מא ש ר
בכל שאר הטמ פוני ם בי חד.

להשיג בבתי מרקחת 1בתם ר1קי 1ת
סזבחרות. הסעתיחח בקבלת דוגמאות
וחוסר הסברתי ישלחו 54 אג, בבולי
דואר אל היבואוים אינווסט איספקס
בע־ס, תל־אביב, רחוב ירמיהו 38

מכתבים
(המשך מעמוד )5

אני, כאזרח טוב, משלם מיסיס ומשרת
במילואים, מביע בזה את התנגדותי למותרות
שמרשים לעצמם גדולי המדינה. זה
מתבטא גם בשרים הנוסעים במכוניות־פאר
בזמן שלנו אומרים כי המיסים הולכים לביטחון.
דבר
כזה לא יתכן במדינה דמוקרטית.
הדוגמה לאזרחות טובה צריכה לבוא מגדולי
המדינה.
ג. ק ,.חדרה

מה כואב
לשמיניסטים ץ

11/1־
(מהחרמון ע ד שארם א שייח)

!/א גי ד

את וחייך האינטימיים

עם תום השביתה נחתם הסכם בין משרד
החינוך לבין המורים. אנו, השמיניסטים,
ראינו את עצמנו נפגעים מהסכם זה. לכן
הוקם ועד־פעולה המייצג שמיניסטים מתל-
אביב, חיפה וירושלים. זהו גוף עצמאי, אך
פועל בתיאום עם מועצת התלמידים הארצית.
הדרישות
שהעלינו הן:
א. אי־הוספת חומר לבחינות באופן יחסי
לשנה שעברה,
ב. הגדלת הבחירה בבחינות הבגרות,
ג. הודעה על חומר הבחינה בהיסטוריה
ובתנ״ך, בתאריך מוקדם מבכל שנה,
ד. אירגון הבחינות תוך ויסות הזמן
ביניהן.
בנוסף לכך הועלו מספר נושאים כלליים.
הצענו להקים פורום משותף לתלמידים,
מורים ואנשי משרד החינוך, ובו ידונו בענייני
חינוך, תוכנית לימודים וכו׳.
עד עתה נפגשנו עם האדונים שמעוני ואבירם
מהנהלת אירגון המורים, שהסכימו
למרבית ההצעות והדרישות שלנו. נפגשנו
גם עם מר שוחט וסגן מנכ״ל משרד החינוך,
ובכוונתנו להיפגש עם אנשים נוספים ממשרד
החינוך.
אנו מקווים שהיחס הרציני שבו נתקלנו
בפגישות יתבטא גם באופן מעשי בהענות
לדרישותינו.
ועד השמיניסטים, תל אביב

1במקום אבן -
״פאנטומים״
— כיצד
שלך 5

ללכוד

הגבר

חבל שבמכתבכם תערוכת הנידון לטוות
(העולם הזה )1743 לא הראתם את מה שלדעתי
הינו הפסל המרשים ביותר של ולטר

— כיצד לשמור עליו לנצח ז
— כיצד להיות סק סי ת !
— כיצד להתנהג בחכרה ו
— כיצד להתלבש 1
— כיצד להתנהג
אינטימיים ן

במצבים

— כיצד להיות יפה, תמיד
ובכל גילז

ספר סנסציוני שהופיע זה עתה

— מדורים רבים מחיי היומיום
בחייך.

הספר נכתב ע״י מומחים בשטחי הפסיכולוגיה, מין, אתיקה, קוסמטיקה ועוד
ומלווה בעשרות צילומים נועזים שעדיין לא ראו אור בארץ.
בגלל תוכנו, יימכר הספר באמצעות הדאר בלבד לבנות ובני גיל 7ו ומעלה.

ספר חובה לכל אשה מודרנית
:לכבוד הוצאת

״פמינה״,

הפסל דויד והקלע

ת.ד ,4665 .תל־אביב.

נא לשלוח לי את הספר ״את — וחייך האינטימיים״ לפי הכתובת מטה. רצוף בזה ש׳ק/המחאת

אימרה — פיסלו של דויד, המחזיק בכף
הקלע לא חלוק אבן — אלא פאנטום.
אני מצרף בזאת תמונה של הפסל, ו אשמח
אם תוכלו לפרסמה.

עוזי הירשפלד, רמתג!

דואר מס על סך 15ל״י, מחיר הספר והוצאות אריזה ומשלוח.
שסי ...כתובת

אין לשלוח כסף במזומן

חתימה:

• ברצון.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

א 1ש * ם

״אחד לקח אל.א.0די.
ואי.בי.אם, ויצא למסע עסקים״
הידיעה הכוזבת שהופי־עד.
בהארץ על מותו של שגריר
גרמניה בישראל, קארל חרמן
קנוקה, גרמה לקרניבל
של בדיחות בכנסת. מרוצה ביותר
היה ח״כ מנחם בגין,
שאינו אוהב ביותר את האר?,
בגלל התקפות העיתון עליו בעבר.
אמר בגין :״זהו קנוק־אאוט
להארץ .״

באותו יום בא אבא
אכן לכנסת בדי להשיב על
שאילתות. אחד הח״כים חמד לו
לצון, העביר לאבן בפיתקה את
השאילתה הבאה :״האם יוכל
כבוד השר לאשר את טענתו של
שגריר הרפובליקה הפדרלית הגרמנית,
כאילו הוא עדיין חי?״
השיב אבן בו במקום, על אותה
פיתקה :״ברכתי אותו הבוקר
על תחייתו — שנמשכה פחות
זמן מתחייה מפורסמת אחרת.״
כוונת אבן ז־,יתד״ כמובן, ל־

של סיעה קטנה .״בסיעה שיש
לה עשרה חברים, אחד הוא
חכם, אחד טיפש, אחד פיקח,
אחד תמים וכר. אבל בסיעה
קטנה צריך אדם אחד למלא את
כל התפקידים האלה!״
זר, יכול לבלבל את ה־בן־אדם,
כפי שנוכח לדעת יורשו
של מיקונים בכנסת, ח״כ
משה סנה. הוא ביקש את רשות
הדיבור, יבהמתינו לבוא תורו,
התיישב בכיסא הקרוב ביותר
לדוכן הנואמים. זהו, במיקרה,
כיסאו של שר־הבריאות ליד
שולחן הממשלה. כשעמד על
טעותו, קם והתיישב על כיסא
סמוך. זה קרה גם לח״כ לשעבר
המשורר אורי־צכי גרינברג,
שנכנס ליציע־המכובדים, טעה
בכיוון והתכונן לשבת על בם
נשיא־המדינה, כשסדרן הצילו
ברגע האחרון והיפנה אותו למקום
אחר.

ציורים, תמונה של אשה בחדר־הנוחיות,
כמה סיפורים ״פורנוגרפיים״
בנוסח רוסי. אחד מסיפורים
אלד, מספר על התייעצות
שנערכה כביכול בין מנהיגי
ברית־המועצות, כיצד להגיב
להתגרות הסינים, שהציבו
בגבול סין—רוסיה מאה אלף
חיילים, שחשפו את ערוותם כלפי
החיילים הרוסיים. ליאוניד
כרז׳נייג הציע, לדברי הסיפור,
לשלוח 100 אלף זונות
רוסיות. ההצעה נפלה כיוון שהמעשה
עלול היה להוכיח מה
רב מספרן של היצאניות בברית־המועצות.
אלבסיי קזסיגין
הציע כתחליף לשלוח 100 אלף
נערות קונוסומול. וכך הלאה והלאה.
ההצעה שהתקבלה לבסוף
היתד, לשלוח לגבול הסיני 100
אלף תמונות של היושב־ראש
מאו טסה־טונג. מאז הפסיקו
הסינים להתגרות ברוסים
באמצעים מיניים.

ה 11 הדוגמן הישראלי יליד חיפה הופיע בברוד־יי
1י וי ווי כרקדן, פתח אח״כ בית־מסחר בניו־יורק,
המורכב מקומה ראשונה, בה מוכרים בגדי גברים, קומה שנייה
גלריה לאמנות ושלישית מיועדת למכירת דברי־עור תוצרת פאריז.
השבוע הגיע ג׳אק לארץ, בדרכו לפאריז — שם הוא מתכונן
לחדש את המלתחה שלו, ובפיו בשורה :״כשאגמור עם האמריקאים,
אלמד את הישראלים איך להתלבש. הם עוד ילמדו אצלי.״

תנות של ניקיטה כרוש־צ׳וב,
שפורסם רק במערב.
11ן 1וון בעל ״ידיעות אחרונות״ ,בחברת בעלת גלריה ״לים״ עמליה ארבל (מימין)
111111 1111 והעיתונאית שולה רון. השלושה נפגשו בפתיחת תערוכת הציורים המשותפת של
העיתונאי עמנואל בר״קדמא, הבמאי שמואל בונים וראש ענף הווי ובידור של צה״ל סגן־אלוף
צפריר עינבר. עמליה ושולה חבשו בפתיחה פיאות־נוכריות דומות, שניקנו באותה חנות בארצות־חברית.
עמליה רכשה ראשונה את הפיאה וגילתה לשולה באיזה חנות. שולה פעלה בהתאם לכך.
תחיית ישו הנוצרי, שנמשכה —
לפי הברית הזזדשוז — שלושה
ימים.
בלי כוונה הצליח ח״כ
משה ם נה לסכסך בין שני
שרים, המשתפים בדרך כלל פעולה
באגף הניצים בממשלה.
כשענה שר המשטרה שלמה
חי ל ל לשאילתה של סנה, שאל
סנה את הילל מדוע התעכבה
התשובה במשך שנה ו־ 11 יום.
התנצל הילל: השאילתה היתד,
מופנית לשר־ד,ביטחון, וזה העביר
אותה אליו .״אני יכול להיות
אחראי רק מהרגע שה־שאילתה
הגיעה אלי,״ הכריז
הילל ,״אבל אני מובן להתנצל
בשם הקולגה שלי.״ משה
דיין, שנכח במיקרה באולם,
הגיב ברוגז ניכר :״אינני נושא
באחריות קולקטיבית במיקח־,
זה. אני מקפיד להשיב על
שאילתות בזמן.״
חוש־ד,הומור של מנחם
בגין מתגלה לא פעם בתשובות
שנונת. למשל, כשנשאל מתי
נסע לאחרונה באוטובוס, השיב:
״יש לי מכונית משלי, ואני
סבור שיהיה זה עוול לגזול את
מקומו של נוסע־אוטובוס שאין
לו מכונית.״
! לא פחות שנון היה
שמואל מיקונים, מי שהיד,
ח״כ מק״י, כשעמד על הקושי
חסולס הזה 1744

,שר-החוץ אבא אכן
ידוע כאדם חרוץ, שאינו מוציא
את זמנו לריק, גם כשהוא נמצא
בנסיעות. כשאבן שוהה ב־ארצות־הברית
ומרבה בנסיעות
במכונית, הוא עלול להחמיץ
כמה שידורי טלוויזיה מקומיים
בהם מראיינים, בין השאר, גם
אותו. כדי למנוע אפשרות כזו,
ניתנה בשעתו הוראה להתקין
במכונית השגרירות, העומדת
לרשותו של אבן, מקלט טלוויזיה
מיוחד. מקלטי טלוויזיה
במכוניות הם נדירים גם באר־צות־הברית,
כיוון שמחירם עולה
על מחיר המכונית. אולם
עבודתו של שר״החוץ חשובה
מכל. המקלט במכוניתו של אבן
הותקן בסיועם של במה אלק־טרונאים
ישראליים המשתלמים
בארצות־הברית.

! סיפור אחר של יעקוב־סון
נוגע למתירים המקובלים
אצל יצאניות מוסקבה ולנינ־גראד.
היצאנית היקרה ביותר,
מבקשת בתמורה את ספר הזב־

מחירו בשוק השחור ברוסיה —
כ־ 200 רובל. יצאניות זולות יותר
מבקשות את זכרונותיד. של
פוויטראנה סטאלין. מחיר
הספר בשוק השחור — 50 רובל.

מד, הקשר בין אי.בי.אם.
ואל.אס.זי?.לפי עורך התוכנית
ממני אליך בגלי צה״ל, דורי

כן־זאב,

יש קשר .״איש אחד

לקח אל.אם.די. ואי.בי.א .0ויצא

למסע עסקים,״ גילה דורי. גם
על הבומרנג יש לדורי מה להגיד
:״אוסטרלי רצה לקנות
בומרנג חדש, אבל הוא לא
יכול היה להיפטר מהישן.״
! במהלך הקלטת תוכנית
הרדיו הסאטירית טיפול שורש,
אירע שיבוש קל. אמר מנחה התוכנית
מאיר ד!רניק משפט,
אשר לא הוקלט בה :״רגע,
רגע, כמו שבתי אומרת, :תקלה
טכנית. נא להמתין. חיים
יכין הלך להשתין׳.״
פורגוגרפיה בברית־ המועצות
כתב ידיעות אחרונות
בארצות־הברית, ג ר שון יע*
קו כ פון, שחזר מסיור בן שבועיים
בברית־ד,מועצות, סיפר לידידים
כמה סיפורים, אותם לא
כלל ברשמי המסע הכתובים
שלו. בין השאר סיפר יעקובסון
כי בברית־המועצות נמכר במחתרת,
נוסף לספרות האידיאולוגית
האסורה, גם עיתון פורנוגרפי.
עיתון זה מכיל כמה

המספרה החדשה שנפתחה השבוע בתל״אביב ,״ מונו סקס״ ,משותפת לגברים ונשים. בערב הפתיחה
הדגים הספר דייב איבגי תסרוקות גברים. הוא התחיל בחפיפה, עבר לתספורת, גילגל את השיער
על סלילים, עטף אותו ברשת, הכניס את ראשי המסתפרים למכונת-יבוש וסיים בניפוח השיער.
בתמונה: חברי להקת הקצב ״או שכן, או שלא׳ /כשהם שרויים בתהליך המשעשע של יבוש השיער.

שפססעש

צעש,

ששסשש

נוקס ריס

ס 11\ 111£א ס £ 8מ¥ 0 8

של רבלון
ריסיםארוכיםלעינייך ־ להשלמתאופנת ־ המקסיבלבושך...
הריסים החדישים עשויים משיער־גובעי ומשיער-סעתטי שאינו מתבלה ...מעובדים
בעבודת־יד ...נוחים ומדוייקים להצמדה (עם המצמד האוטומטי המיוחד קלים
בנוצה על העיניים ...גזורים על-פי מידה ...מהוקצהים לפי בחירה ...חופשיים
מהשפעות של גירויים ...גטולי־ריח ...מוצמדים בדבק־דפואי חזק, בצבע העור...
מוצעים ב־5ו דגמים, באורכים ובגוונים שונים— לבחירתך:

! 1103101ק 13110.<\{1מ81151 010
נותנת ״רבלון־ ,מצמד-אוטומט׳
המבטיח הצמדת־ריס׳ם מהירה.
קלה,מדוי׳קת,ובנוחות מפתיעה!

׳ ^ ו ו 83510 ריסי-תוספת,
לעיבוי ״ ולציפוף • ריסי׳ך
המקוריים

׳1^ 310131-81018 ריסים עדינים
נע׳ן־המוך, להענקת מראה
עבות, אך טבע

קווצות־ריסים
ענוגות ורכות, על־גבי
סרט סמוי

* ׳€105161• 81151165 ריסים במראה
האופנתי של ׳מקבצי-ש׳ער׳
קטיפת״ם

ריסים

־פדוע׳ס־ ושובבנ׳ים להענקת
מראה גדול והיקפי

׳-8011ץ — ׳51311 ריסי יאבק-
מכבים׳ עבותים-עד-למאוד,
שקצוותיהם כה עדינים .

׳135561 גד׳לי-ר׳סים
על־גבי סרט סמוי; מאוד

* 61ק¥66ר?615ן - ׳50 ריסים
•מלטפים* ארוכים, דרמאט׳ים
מאוד, שיא באופנת הריסים.

,ע ^ 10£611 8 3 ££6 )1י׳ ריסים
סתורים ו־מכונפים־ לפק׳חת-
עיניים מצודדת

310131-8 1111
קלאסיים: עבותים,
טבעיים
ריסים רבים.

י 06011 ריסים
זעירים לבת־הנעורים, בצעדיה
הראשונים אל עזלם־האופנה...

>י! 6ו 81151׳ ׳813011 ריסים בעין-
אניצ׳ם, המעטרים עפעפיים
כאבק־נונבים

1 !1?.1

ןץדלויד > ל ז > ח ״

ז־יז־יז

׳ ׳5X10^611110)16113511 ריסים
תחתונים ־מכונפים־ ,מעוגלים,
להרחבת מפתח־העין

1-11/

׳^ 351165ץ 8 3ריסים
מלטפים הפוקחים לרווחה
עיניים זעירות

׳ ׳11011618351165 ריסים זעירים
לעפעף ־ התחתח, מבהירים
כל עין

להארכת חיי-הריסים. חשוב לניקוי הריסים
ולעיצוב צורתם המקורית לאחר השימוש.

־ בבר נמצא בפרפומריו ת ובחוויות הכל ־ גו

המורשות ל מ כי ר ת תכשיר• ״רכלון״ -

תמרורים
נבחרו * במישאל ה־ד 1של היומון
חדשות הספורט, על־ידי 31 כתבי ספורו*
ישראליים והוכתרו בטכס רשמי שנערך ב־בית־סוקולוב
בתל־אביב לספורטאים המג־טיינים
של ישראל לשנת — 1970אפתר

שחמוח־כ,
שפיגלר.

חנה שזיפי ומרדכי

נבחר לתפקיד סגן המפקח הכללי
במשרד האוצר, אריה גפן 52 ששרת
בצבא הקבע מ־ 1949 עד , 1960 שנה בה
עבר לאגף הפקוח הכללי במשרד־האוצר.

הם אוהבים

נחוג יום־הולדתו ה־ 30 של כתב
הרדיו ומבט ספורט של הטלוויזיה בבאר־שבע,
יצחק שתיל, שהוא גם בעליו ועורכו
של העיתון חדשות ;נאר־שבע המופיע
פעם בחודש ומחולק חינם לתושבי
העיר.

65 זד£מ* 0ום

נחוג יום־הולדתו ה־ 63 של שחקן
חתי׳אטרון הקאמרי, שגילם במשך הקאריירה
שלו שורה ארוכה
של תפקידים מגוונים

-זלמן לביוש.

נחוג. יום־
הולדתו ה־ 70 של השחקן
הוותיק משת
שתיל חורגל, שהחל את
הקאריירה הבימתית
שלו ב״ ,1926 אחרי
שעבד קודם ביקב
של ראשון־לציון. הופעותיו
הראשונות
על הבמה היו ב־לביוש
מיסגרת
התיאטרון
הארץ־ישראלי, אחר עבר להנזנואסא ומ־1953
משחק בהתיאסרון הקאמרי. ב־ 1969 זכה בפרס
מילוא על משחקו בהמחיר.
זכה בפרס הבינלאומי הגדול לגח,
עבור האלבום החדש של יצירותיו, קונצרט
ליום ההולדת ח־ ,70 דיוק אלינגטון.
מנהליםרומן. במאי הסרטים
רומן פולנפקי, שהיה בעלה של שרון
קיים טייט שגרצחד״ והשחקנית האמריקאית בת
ה־ 19 דבורה קיים, שהכירה את פולנסקי
לפני שלושה חודשים.
מנהליםרומן. גרושתו של ה-
שחקן הצרפתי אלן דילון, נטלי דילון,
וארוסה לשעבר של בריג׳יט בארדו, פט*
ריק ג׳יל, אותו זרקה בארדו מדירתם המשותפת
בפאריז, כשנודע לה על הרומן
שהוא מנהל עם נטלי.
טבע באמבטיה שבביתו במכסיקו
סיטי, נשיאו, לשעבר של גוואטמלה, קולונל
יעקובו ארבנץ גחמן 58 שכיהן כנשיא
בין 1951ו־. 1954
נפטרה בהאמבורג, בגיל ,89 אשתו
הראשונה של הסופר סטיפן צווייג,
פרדריקה מריה צווייג, שנפרדה מבעלה,
שהתאבד בברזיל ב־ 1943 יחד עם
אשתו השנייה, באמצע מלחמת העולם השניה•
פירסמה כמה ספרינו ביניהם סטיפן
צווייג כפי שראיתיו — חליפת מכתבים
בינה לבין בעלה.

העולם הזח 744ז

? 1נ 1י|1
^ י־שם בנבכי זכרוני עולה, ברגע זה, סיפור שקראתיו
\ | בילדותי.
איני זוכר את שמו. אך נדמה לי שהיה פרי עטו של
סטפאן צווייג.
הוא סיפר על שופט, ששלח אנשים רבים לבית־הסוהר.
ברבות הימים החל מצפונו מציק לו. ואז שלח את עצמו
למאסר, כדי לעבור על גופו את יסוריו של אסיר.

היו אלה יסורי-גיהינום. האיש, ששלח אלפי
אנשים לרבבות שנות מאסר, הכין לפתע כי
ביצע -מיד אדישות, שיגרה וקהות־לבב,
פשע נורא.

טיפול הרפואי
בדקתי.״

המובטח,

השיב :״לא. לא

^ שבוע שעבר הובאה בפני השופט יהודה טרייביש
צעירה אמריקאית בשם ג׳ואן קירבי. היא חשודה בהברחת
חשיש בגלויות־דואר.

ג׳ואן קירבי נמצאת בחודש השביעי להריונה
השופט שלח אותה למעצר של 15 יום.
בעת הדיון הוזכר כי הצעירה סובלת מכאבים, וזקוקה

ן • מו רוב אזרחי ישראל, חונכתי להתייחס אל בית-
המשפט בכבוד, כימעט בחרדת־קודש.
למדתי לראות בבית־המשפט את מיבצר הדמוקרטיה והחרות,
מיבצר יעיל יותר מן הכנסת והעיתונות.
לא פעם שמח לבי למישמע החלטה חדשה של בית־המשפט,
שהוסיפה נידבו לחומת־המגן על חופש־האדם.

בוודאי, שופטים מבקרים בכלא. כל אסיר חרד מפני
ביקורים אלה. כי ימים מספר לפני כל ביקור מצחצחים את
התאים, מסלפים את המציאות.
ואיזה אסיר יעז לומר את האמת לשופט־מבקר? ביקורו
של השופט יסתיים, והאסיר נשאר — בידי הסוהר שעליו
הוא ״הלשין״.

על הצד הזה אני רוצה לעמוד.
איני בא לבזות את בית־המשפט. אני בא לעורר את
תשומת־לב השופטים והציבור כולו לפינה חשוכה של חיינו.

לפתח חטאת רובץ. לפתח בל בו־־אנוש. גם
לפתח כבוד השופט.

לכתי־המעצר אחראי מפקח המשטרה. לבתי־הסוהר
אחראי נציב בתי־הסוהר. לשניהם
אחראי שר־המישטרה. זה עניינם.
אם מוחזקים אסירים בתאיהם בצפיפות ששום מנהל
גן־חיות לא היה מרשה בכלוביו, מי אשם?
אם נידונים אסירים חולים למוות, מפני שסידורי בית״
הסוהר אינם מאפשרים כלל טיפול מינימלי, מי אשם?
אם מחנה־המיון בימעשיהו יאה למישטר נאצי, מי אשם?
אם ״בית־ר,חולים״ בכלא רמלה הוא צינוק־ענישה, כך
שגם חולד,־קשה מעדיף להישאר בתא ללא טיפול, מי אשם?

במצב זה הובא בפני כבוד השופט אלי שרון
באשקלון, שהוציא נגדו פקודת-מעצר.
ביום ד,־ 13 של מעצרו, אחרי שמצב הילד הלך ורע, הובא
אליו רופא מישטרתי לבית־המעצר. כפי שהודה שרי

למחרתהי ום, הובא הילד כפני כבוד
השופט שרון, כדי לעמוד כמישפטו.
אני משתדל — משתדל מאד מאד — להבין את כבוד
השופט.
הנה הובא בפניו ילד בן , 14 קודח בחום. הרופא קבע
שיש לו דלקת־ריאות — מחלה קטלנית.

לפי תיאורם של עדי-ראייה, לא יבול היה
הילד לעמוד על רגליו כעת המישפט. השופט
הורה לשוטרים להעמידו ככוח. כף עמד הילד,
כששני שוטרים מחזיקים אותו כעמידה כשתי
זרועותיו.
כאשר סיפרו השוטרים לשופט כי הילד אינו אוכל, אמר
השופט :״כשיהיה רעב, יאכל.״

וכאשר ביקשו ההורים שלא לשלוח את ה ילד
למאסר כמצב זה, השיב השופט :״רופא
המישטרה יטפל בו.״

ך* בוד השופט דן את הילד לשנה וחצי מאסר בפועל
^ אבל הילד ריצה רק תקופה של 38 יום. אחרי שהוד
גולל בבתי־כלא שונים, וטולסל לבית־חולים וחזרה, מת
מ״אי־ספיקות הלב, וכתוצאה מדלקת חריפה של קרום
פנימי של הלב.״

היתה זאת תוצאה ישירה של דלקת-הגרון
שממנה סכל כעת מעצרו 52 ,ימים לפני כן.
במעצר הפכה דלקת־הגרון לדלקת־ריאות.
אחרי מותו של הילד שאל כתב העולם הזה את כבוד
השופט שרון אם נכון הוא שאמר להורי הילד, בעת
המישפט, שהוא יקבל טיפול רפואי בבית־הסוהר, וכי
אין להם מה לדאוג.
כבוד השופט השיב :״נכון. האמנתי למישטרה. הייתי
משוכנע בדברי השוטרים׳ כי הילד מקבל, וימשיך לקבל,
טיפול רפואי״.

באשר שאל הכתב את כבוד השופט אם
בדק, לאחר מבן, אם אבן מקבל הילד את ה•

ך* בוד השופט יכול לטעון כאן, בצדק גמור, שאין הוא
^ אחראי לתנאים השוררים בכלא.

ך* נה פירסמנו את סיפורו המחריד של הילד דני חזן,
ן \ שנפטר בעודו אסיר.
יש לחזור ולהטיל אור על פרט אחד, אולי המזעזע
ביותר, בסיפור זה.
דני חזן, בן ה־ , 14 קדח בחום של 40 מעלות, כאשר
נעצר בידי המשטרה, כחשוד בפריצה.

המשטרה, קבע הרופא שיש לו ״דלקת בריאה, מקבל
זריקות וכן טיפול לחיזוק.״

זה אנושי, אנושי מדי.

שום אדם חופשי אינו מסוגל בלל להעלות
בדמיונו רגע כחייו של אדם בכלוב.

אולם יש גם צד שני של המטבע.

אלפי ימי מעצר. אלפי שנות מאסר.
הוא בן־אדם, בשר־ודם כמו כולנו. רק אדם־עליון היה
מסוגל למלא תפקיד זה מבלי שילקה, כעבור זמן־מה,
בקהות־חושים מסויימת. ומבלי שיתייאש מכל תקווה להחזיר
למוטב פושעים מועדים, ואף עבריינים צעירים מועדים.
כבוד השופט לא הושיב את עצמו בכלא, כמו אותו גיבור
דמיוני בסיפורו של צווייג. אין הוא יודע, אין הוא יכול
לדעת, מה טיבו של יום, של שבוע, של חודש, של שנה
בית־הסוהר רמלה, אשקלון, שאטה.

איני זוכר את סופו של הסיפור.

יודע שהם פושעים מועדים, אנשים שנכנסו לכלא ויצאו
מן הכלא במרבית שנות חייהם.
כבוד השופט יושב על הכס הרם, ושולח אנשים לימי-
מעצר, וגוזר להם שנות־מאסר.

לטיפול רפואי דחוף ורצוף. אולם כבוד השופט סירב
לשחררה בערבות. הוא רק הורה לשלחה לבית־הכלא נוודי־תירצה,
ולא לבית המעצר באבו־כביד.
בניגוד לכבוד השופט, טרח העולם הזה לוודא אם אמנם
מילאה המישטרה הוראה זו. נסתבר כי ארבעה ימים אחרי
החלטת השופט, עדיין נמצאה הצעירה ההרה באבויכביר.
אבו־כביר הוא גיהינום. פושעים נוקשים מחווירים לשמע
השם. אין זה בית־סוהר, אלא מחנה־ריכוז במלוא מובנו.

כליאת צעירה, כחודש השביעי להריונה, עם
סיבובים, במקום זה — הרי זה פשע. הנפיץ
הוכיח שזהו, פשוטו במשמעו, גזר־דין־מוות
פוטנציאלי.

ך* ייתי מועל בתפקידי, לא רק כעורך־עתון אלא גם
( ן כחבר־כנסת, לולא הצגתי את הדברים כאן במלוא
חומרתם.
כי שני מיקרים אלה נודעו לנו רק במיקרה. הם יוצאים־
מן־הכלל רק בגלל חריפותם המיוחדת. בצורה פחות
חריפה, זהו הכלל .

ואני חייב לשאול: איד נוצר מצב זה?
אני מכיר את כבוד השופט טרייביש עוד מן הימים בהם
הייתי, בעודי נער, פקיד במשרד עורך־דין. ך,וא אדם טוב־לב
וחביב. איני מכיר אח כבוד השופט שרון. גם הוא, בוודאי,
אום טוב־לב, רחום, מטור לתפקידו.
אם כן, איך יכלו לקרות מיקרים כאלה? ולא רק שני
מיקרים אלה, אצל שני שופטים אלה — אלא כל המיקרים
הרבים אצל השופטים הרבים, שכולם אנשים טובים, רחומים,
מסורים לתפקידם?

אין ספק שמשהו פסול כשיטה כולה. כשיטה,
לא כשופטים, האשם.

ן * כודהשופט יושב על כס המישפט, כס רם ונישא.
לפניו עוברים מדי יום עשרות עצירים, שהמישטרה
מבקשת לשלחם למעצר. לפניו עוברים מדי שבוע עשרות
פושעים פליליים, שעליו לגזור את דינם.
את רוב העצירים הוא מכיר ממישפטים קודמים. הוא

לא כבוד השופט. בי אין לו שום סמכות
לגבי בתי-הסוהר.
על כבוד השופט מוטל מטעם החברה תפקיד מוגבל:
לשפוט נאשמים על פי סעיפי החוק. ואם החוק קובע שעליו
לשלחם למאסר, הוא שולח אותם למאסר, ולעיתים קרובות
אף במידת־הרחמים.

מה שקורה במאסר, אינו עניינו של השופט,
אלא של מנגנון אחר.
זוהי השיטה.

שיטה נוראה.

ן * תכתי השבוע מיכתב לשר־המשפטים ולנשיא ביתהמשפט
העליון, כדי לעורר את תשומת־לבם למיקרים
המסויימים שהזכרתי.
הלוואי ויכולתי להציע להם, במצפון שקט, פתרון סביר
לתיקון המצב.

אכל איני יודע מהו הפתרון.
אולי יש להנהיג שיטה של רוטאציה בין השופטים, כדי
שיעברו מדי פעם מתפקיד שיפוטי אחד למישנהו. יתכן
שניתן לעזור לשופט להילחם בקהות־החושים המאיימת
עליו, אם תוגבל התקופה בה מוטל עליו לדון בפקודות־מעצר
ובמישפטים פליליים.
אולי יש לעודד את השופטים לבלות הרבה יותר בבתי־הסוהר,
לבקר אצל משפחות האסירים, לראיין את האסירים
עצמם, אחרי שיצאו מן הכלא. יתכן שהדבר היה מעניק
לשופט פרספקטיבה אנושית, שקשה לו לקבלה, ולהחזיק
בה, בעודו יושב רק על הכס.
אולי יש לבקש כבוד השופט העליון חיים כהן, יושב־ראש
הוועדה לבדיקת דרכי־הענישה, לזרז את פעולתו ולחולל
רפורמה מפליגה במערכת הענישה בארץ, ברוח הדברים
שבוצעו בארצות סקנדינביה, כדי לשנות את מוסדות המעצר
עד ללא הכר.

איני יודע.
רק זאת אני יודע:

המצב בבתי הסוהר והמעצר הוא פשע נורא
הרכה יותר מכל הפשעים שבוצעו על־ידי ה אנשים
היושבים בהם.
פשע שאתה ואני שותפים לו. כי בשמנו פועלת שיטה זו.

ניאוףניאנויז < #ון ן ר|!|:

מדריך שימושי

קראתי כל מיני מדריכים לתיירים ישראליים בחו״ל. מצאתי בהם את מה שמוצאים
בכל הספרים הבלתי־מציאותיים האלה: מה לראות . ,איפה לגור, באיזה מסעדות לבקר,
מה לאכול, באיזה מועדוני־לילה ודיסקוטקים לבלות, איפה לערוך קניות, וכדומה.
עד עכשיו איש עוד לא ענה על השאלה הגדולה: אין לחיות חודש ימים בחו״ל, ולחזור
הביתה עם שלוש מזוזדות מתנות, וכל זה ב־ 250 דולר?
חידה זו מעסיקה ודאי גם את פקידי־האוצר, ואני מתפלא שאיש לא טרח עדיין לחקור את
החוזרים מחו״ל ולברר מפיהם איך הם הצליחו לבצע את המשימה הבלתי־אפשרית
הזאת.
הרי אין להעלות על הדעת שאזרח ישראלי הגון וממושמע ינסה להבריח מהארץ
דולרים. אני בטוח שאיש לא יעז לעבור על החוק על־ידי רכישת דולרים בשוק השחור
(אם בכלל קיים דבר כזה בארץ) ,ולהכריחם לחוץ־לארץ. אני משוכנע שכל ישראלי
הגון מסתפק ומסתדר איכשהו ב־ 250 דולר, שהממשלה מקציבה לו, מבלי להתחשב
במשך שהייתו באירופה.
ההגיון הפשוט של האוצר אומר כך: האזרח יודע כמה עולה לחיות בחוץ־לארץ.
אם הוא לא מת ברעב כעבור שבועיים, אם הוא מצליח לחזור ארצה בתום החופשה
כשמזזזדותיו גדושות בגדים חדשים ומתנות — נראה שהוא מסתפק ב־ 250 דולר המוקצבים

איך הואעושה את התרגיל הזה — על שאלה זו יש, בדעתי, לענות כאן, בתקוזה
שמצפונם של פקידי־האוצר יירגע, ובאמונה שההצעות המעשיות שלי ישמשו מורה־דרך
מעשי לכל ישראלי ישר, היוצא לחוץ־לארץ, מבלי להבריח על גופו 500 דולר בנוסף
למטבע הזר המוקצב לו.
הדוגמה שלי לקוחה מלונדון, אך הפרינציפ מתאים לכל ארצות אירופה ואמריקה.
אני מניח ששום ישראלי אינו חוזר ארצה מבלי להביא איתו בגדים ומתנות ב־150
דולר לפחות, כך שהשאלה שעליה אני מתכונן לענות היא: איך לחיות חודש ימים
בלונדון ב־ססז דולר?

קורת גג
מלון לא בא בחשבון. שכר־הדירה המינימלי
עבור חדר עלוב, מינוס כל הנוחיות,
הוא 5לי״ש לשבוע (לי״ש שווה
8.40ל״י. תעשו לבד את תרגילי הכפל.
אין לי ראש למיספרים כאלה) .כך שגם
זה לא בא בחשבון בשביל התייר הישראלי
הממוצע.
שיטת ההחארחות היא שיטה זולה אמנם,
אך יש לה מינוסים אחדים. האנגלים
ידועים בהכנסת־האורחים שלהם. האנגלי,
תתפלאו ודאי לשמוע, יציע לך חדר חינם,
או לפחות מיטה. הוא יכין לך
ארוחת־בוקר ויזמין אותך •ימיס־עדה,
פאב, קולנוע, תיאטרון ודיסקוטק,
ויתעקש לשלם עבורך.
הוא יטפל בך יפה, יקדיש
לך תשומת־לב, ויעשה הכל בשבילך,
אם את בת שמונה־עש־רה,
יפה ומוכנה י1בצע מדי
פעם תרגילים גופניים שגבר עושה אותם
רק כאשר הוא נאלץ לפשוט את מכנסיו
תוך כדי שכיבה על הגב.
בזה פתרנו את בעיית הדיור של הישראלית
הצעירה בלונדון. אבל מה בקשר
לגברים? ובכן אנגלים רבים יהיו מוכנים
לעשות בשבילך כל זה, ויותר מזה, אם
אתה בן שמונה־עשרה, יפה, ומוכן לבצע
מדי פעם תרגילים שאשה עושה אותם רק
כאשר היא מתכופפת להרים משהו מה־ריצפה.
אבל
לא כולם צעירים, ולא כל הצע־רים
יפים, שלא לדבר כבר על צעירים ויפים
שיש להם דיעות קדומות נגד תרגילי־הת־עמלות
הכרוכים בקליטת גופים זרים. איפה
יגורו אלה? איפה ישן הישראלי הממוצע,
מבלי שסיוטי שכר־דירה יטרפו את שנתו?

אם אין לכם קרובים או חברים, שיהיו
מוכנים להלין אתכם למשך חודש ימים וגם
אם יש לכם, אני לא ממליץ להיענות להזמנה.
חברים וקרובים דורשים תשומת-
לב. אתה צריך לאכול איתם, לספר להם מה
נשמע בארץ, לקנות להם לפעמים מתנה,
לבקר איתם קרובים וחברים אחרים —
אין לזה סוף. אם באת לבלות בלונדון,
תתרחק מקרובים) .לא נשאר לכם אלא לפלוש
לבית ריק.
בלונדון עומדים כמה מאות בתים ריקים,
המייועדים להריסה. חלקם נפרצו כבר עלי
ידי תיירים אחרים (שים לב לחלונות ודל־תות
המרתפים) .בפלישתך לתוך בית פרוץ
אינך עובר על החוק. לא רק
זאת. חוק שנחקק בשנת 1381
מגן על הפולשים, ואין כל אפשרות
לסלק אותם בכוח, כל
עוד לא הוכח בבית־המשפט שהם
פרצו לבית הריק. מחלקות
המים, הגז והחשמל חייבות לספק
שרותים גם לפולשים, אם
כי דמי הערבון הנדרשים מהם גבוהים.
מובן שניתן לסלק את הפולשים כאופן
בלתי־חוקי על־ידי שימוש בכוח גס, אך
פולש היודע את זכויותיו יכול לתבוע
את מסלקיו לדין.
פלוס נוסף בשיטת הפלישה הוא הסיכוי
להתגורר בחברה מעניינת. ברגע שיש לך
בית משלך, אתה יכול לארח אצלך כל
היפי והיפית המוצאים חן בעיניך. אם אתה
חושש לפלוש לבד, אתה תמיד יכול: הצטרף
לקבוצה שכבר פלשה לתוך הבית.
הפולשים הם בדרך כלל אנשים נחמדים
מאד, ויהיו מוכנים לחלק איתך את הבית
שאינו שייך להם.
בחברתם תדע חיים משוגעים בלונדון,
ותראה דברים שלעולם לא יראו לך בשום
טיול מאורגן.

הדבר הראשון שעליך לעשות אחרי שמצאת
לעצמך דיור וחברה, הוא להוריד
מהראש את בעיית הקניות.
את היומיים הראשונים בלונדון כדאי לך
להקדיש לסיור בחנויות לשם השוזאת מחירים•
עם רשימת הקניות שהוריו, קרוביך,
חתיכותיך וחבריך הכינו לך בארץ, אתה
עובר מחנות לחנות, מסמן לעצמך מה עולה
כמה ואיפה.
אני ממליץ לערוך את הקניות בימים הראשונים
מכמה סיבות( .א) להיפטר מה־

כאב־ראש הזה, ולדעת שיותר לא תצטרך
לבזבז זמן על חנויות( .ב) להוציא מיד
את ה־ 150 דולר שהיקצבת לקניות, כדי שלא
תעמוד בפני הפיתוי לבזבז את הכסף
על אוכל, סיגריות, בירה, קולנוע ושטויות
(ג) אם תקנה בחנויות הנכונות,
כאלה.
יש לך סיכויים לא רעים לפגוש איזה
חתיכה יפה (״תסלחי לי, זה באמת מביך,
אבל מה מיספר החזייה שלך? הבחורה
שעבורה אני קונה את החזייה, יש לה גוף
בדיוק כמו שלך. תרשי לי רגע. כן. זה
הגודל בדיוק.״) שתפתור לך אולי את
בעיית המגורים שלך לכמה לילות — אם

קניות

בלונדון ב־סט דולאו
אתה מוכן להתמסר בקלות, כמובן.
לונדון היא גן־עדן לקונים הישראליים.
אפשר לקנות כאן סוודרים יוצאים מן הגלל
מתוצרת הארץ, פרוות מעור כבש, כפפות
עור, תחתוני־צמר ארוכים, מגפיים עם גט־נת
פרווה — כל מה שאתה צריך בארץ
בחודשי החורף הארוכים והקרים. והכל בזיל
הזול בהשוואה למחיר היהלומים והמכוניות.
אפשר להשיג כאן שימלה ערבית
רקומה מירושלים ב־ 35 לי״ש, כפייה ארומה
בשתי לירות שטרלינג, ואוברול מברזנט
(לנשים) ב־ 4וחצי לי״ש.
מציאות של ממש אתה יכול למצוא
במכירות פומביות של אלטע־זאכן. בחנות

בשם בונהם, שברחוב בורנאבי, נערכת מדי
יום ג׳ בבוקר מכירה פומבית של תיבות
הפתעה. בשתיים־שלוש לי״ש אתה קונה
בליינד תיבה, ומוצא בה כלי־מטבח משומשים,
סדינים שעשויים היו להביא ילדים
לעולם, לולא הכתמים המעידים על נסיונות־הנפל,
נעלי בית במצב טוב, תצלומים
משפחתיים, ספרי־רפואה על מחלת העששת,
שעון מצלצל שלא מצלצל ולא מתקתק, וספר
טלפונים משנת . 1945
הזכרתי כאן שם אחד מתוך עשרות מקומות
המתמחים במכירות פומביות מסוג זה.
במעט מזל, כסף וסבלנות אתה יכול לרהט
בשמאטעס האלה את הבית שלתוכו פלשת.

מה ל א כו ל ואיפה
לונדון מלאה בתי־תמחוי לעניים, בהם
תוכל לקבל חינם קערת מרק חם ופרוסת־לחם.
השרות במקומות
אלה אינו עומד על הגובה,
התורים ארוכים, אבל
החברה נהדרת. בשום מלון
ובשום פאב לא תפגוש אנגלים
נחמדים ומשונים כמו
בבתי־התמחוי.
ארוחה קצת יותר חגיגית
תוכל לקבל בימי ראשון
באחת הכנסיות האוהבות
את רעך כמוך. הבעייה עם
הסעודות החגיגיות האלה
היא הדרשה הארוכה

דימות את האירוע הקולינארי.
אם אתה מבכר לאכול בבית, תוכל להשיג
בכל מסעדה שאריות של סטייקים בשביל
הכלב והחתול שלך. חנויות ירקות ופירות
יתנו לך פרי פגום וירקות עייפים בשביל
השפנים, הקופים והצבאים
שאתה מגדל בבית. אם
תגיד שזה בשבילך, לא
תקבל שום דבר חינם. האנגלים
משוגעים לחיות.
לונדון היא עיר אידיאלית
לצום. יש כאן עשרות
חוגים העוסקים בצום קבוצתי
מסיבות מוסריות, אידיאולוגיות
או פינאנסיות.
הצום המשתלם ביותר הוא,
כמובן, במסעדות היקרות
ביותר, שם עולה ארוחה אחת הון תועפות.

הסיגריות האנגליות יקרות מאד, אבל
הטבק מצויין. בשקית נייר אתה יכול לעבור
פאבים ומסעדות, ולאסוף את זנבות הסיגריות
מתוך המאפרות. איש אינו מתרגש
באנגליה מטיפוסים מוזרים. בבית אתה ממיין
את הזנבות לפי אורכם, מחירם, סוגם וטיבם.

(אל תשתמש בטבק מסיגריות חסרוח־פיה.
שאריות הטבק הבלחי מוגן על־ידי פיה
מכילות אחוז גבוה של סרטן).
אחרי שאתה מפרק את הזנבות המתאימים,
אתה אוסף את הטבק לתוך כיס
פלאסטיק ומגלגל לעצמך סיגריות חינם.
גלגול סיגריות מקובל באנגליה גם בחכרה
הגבוהה.

סיגריות

ת ק שו ר ת
מאחר שמרכזיית הטלפונים אינה יכו־יה
לברר מאיזה מיספר אתה מתקשר (גם אם
אתה מצלצל מטלפון ציבורי) ,יש לך
אפשרות לקיים שיחות טלפוניות ארוכות
חינם, אפילו עם הארץ.
הפטנט הזה, עליו שמעתי מפי ישראלים,
מתבצע בשתי דרכים( .א) מבית פרטי הסמוך
לטלפון ציבורי אתה מזמין שיחה עם
תל־אביב, ניו־יורק, או פריס, ומוסר למר־כזנית
את מיספר הטלפון הציבורי הסמוך.
כעבור כמה דקות מצלצל הטלפון הציבורי,
ושואלים אותך אם הזמנת שיחה לחוץ־לארץ

(אי־אפשר לסדר אותם. הם בודקים) .וכשאתה
עונה בחיוב, אתה מקבל את השיחה.
החשבון מגיע בסופו של דבר לדואר.
(ב) אתה קובע במכתב שעה קבועה, ויום
קבוע (זה יכול להיות גם שלוש פעמים
בשבוע) שבו תצלצל אליך החברה שלך
מהארץ לטלפון ציבורי, ותבקש שיחת גוביינא
עם מר זיכמיר, נאמר. בשעה הקבועה
מצלצל הטלפון הציבורי, והמרכזגית
מבקשת לדבר עם מיסטר זיכמיר, ושואלת
אם אתה מוכן לשאת בהוצאת השיחה עם
הגברת זיכמיר מתל־אביב. אתה עונה בחיוב,
ומשוחח חצי שעה על המצב בארץ
עם החתיכה שלך. החשבון, גם במיקרה
זה, יגיע למשרד הדואר האנגלי.

אירוח ע ד חשבון המלכה
בתי־הסוהר מרובים ומגוזנים באנגליה,
ויקצר המקום לתאר כאן את כולם. אורחים
פוטנציאליים בבתי־מלון אלה יכולים לרכוש
באנגליה מדריך לבתי־הסוהר המשובחים,
המציין, בעזרת כוכבים, סכינים ומזלגות,
את טיב השרות והמגורים במוסדות אלה.
״מדריך זה,״ כפי שכתוב שם בהקדמה,
״מיועד לאנשים שלא שמעו על השרותיס
וההקלות השונות המוצעים להם חינם ב־

בתי־האירוח הממלכתיים, הנמצאים תחת
חסותה של הוד מלכותה המלכה. כיש!רים
מיוחדים נדרשים מאנשים המבקשים להתארח
באכנסיות אלה, וצבא שלם של ציידי־כשרונות
מסייר מדי יום ולילה ברחובות
העיר בחיפוש אחר המועמדים המתאימים
לכר•
״עדיפות ניתנת, כמובן, לאנשים שכבר
התארחו פעם באכסניות אלה.״

וגזה, לצערי, אני מגיע לסיום המדור. בתקווה שסוף־שוף תבין ממשלת ישראל
איך מצליחים אזרחיה להסתדר חודש ימים בחו״ל ג״ 250 דולר בלבד.
המעוניינים בפרטים נוספים — ייענו.

ע ד עססיו המחרים שד אח, שר התס שוו־ת -שהביאו
ל ה תע שרו ת! ה מוסד א ה תור ויאור השרים באמרת
*** במן אחד בלבד אחרי שהקבלן
ואיש־העסקים גרשון (״גיגי״) סרס ני-
סד, לפנות בכוח, באיומים, בבריונות ובטכסיסי
עורמה משפטיים, את ידידו הטוב
לשעבר, ליאו גרדנר, מדירת המריבה ביני-
הם (העולם הזה — )1743 נכנע גיגי פרס,

אלא מפני שרצה להתחמק מתשלום כספים
שהגיעו לדייר, אותו רצה לנשל בכוח מדירתו.
כתוצאה
מכך מקבל מעשה הבריונות שנעשה
ביוזמת גיגי פרס משמעות חדשה
לגמרי — זאת היתד, בריונות לצורך רווח

המשהו הזה היא דירה בת חמישה חדרים,
המשתרעת על שטח של 150מ״ר לערך בקומה
ה־ 12 בבית מספר 25ב״קריית־גיגי״,
המוקמת והולכת בצפון שכונת רמת־אביב.
מחירה של דירה כזאת נע כיום בסביבות
120—110 אלף ל״י. אבל לשמעון פרס אין

אחיו של שר־התיקשורת שמעון פרס, לאורך
כל החזית.
אותו איש, שרק שבוע קודם לכן ניסה
להשליך לרחוב בחשכת לילה את משפחתו
של העולה החדש, גיבור חיל־האוויר ואחד
מגיבורי עלילות הרכש הביטחוני של ישראל
— וזאת בטענה שלגרדנר אין כל זכות

כספי, תמורת הימנעות מתשלום שגיגי נאלץ
להסכים לשלם׳ אחרי שנוכח כי נכשל בדרך
האלימות הברוטאלית.
גיגי פרס אוהב יותר מדי כסף מכדי שיסכים
לשלם 23 אלף ל״י לאדם, שהכסף
אינו מגיע לו, לדעתו. גיגי פרס הוא איש
שאינו אוהב להפסיד או להיכנע. אם נאלץ

כל כך הרבה כסף. לעומת זאת, לאחיו גיגי
לא חסר. לכן העניק גיגי את הדירה לאחיו
במחיר הסמלי והשווה לכל נפש של 60
אלף ל״י. זהו בדיוק מחיר העלות של הדירה•
אם אמנם שילם שמעון פרס לאחיו
גיגי את המחיר הזעום של 60 אלף ל״י,
זאת יכולים לדעת רק שניהם ושלטונות מם

וכל חזקה בדירת הפנטהאוז המפוארת שהעמיד
לרשותו ברוב אדיבותו גיגי פרס —
אותו איש עצמו הסכים בהסכם פשרה, שקיבל
תוקף של פסק־דין בבית־המשפט המחוזי
— לשלם לליאו גרדנר סכום של 23
אלף ל״י תמורת הסכמתו לצאת מאותה
דירה, לתת לו אורכה של שבועיים לפינוי
ולחבר לו מחדש את אספקת המים והחשמל
שנותקו בפקודתו ובמו־ידיו.
מדוע הוא עשה זאתז
עצם הסכמתו של גיגי פרם לשלם לגרד־נר
סכום נכבד של 23 אלף ל״י, עומדת בניגוד
מפורש לטיעוניו מלפני שבוע, לפיהם
לא מגיעה לגרדנר פרוטה שחוקה עבור כל
מה שהשקיע באותה דירה ברחוב האוניבר־

להשלים עם כניעתו, הרי זה רק משום שפרשת
גרדנר חשפה יותר מדי עניינים ועסקים
שהוא מעוניין שיישמרו בסוד ו־יועלמו
מעיני הציבור.
אלא שגיגי פרם הגיע למסקנה זו קצת
מאוחר מדי. פרשת גרדנר אולי הסתיימה,
אולם בינתיים נחשפו מעלליו האחרים של
גיגי פרם, שיש בהם ודאי עניין רב לציבור,
לא פחות מאשר פרשת ליאו גרדנר.

** וד לפני שהתמנה כשר־התיקשורת ו־
^ התחבורה בממשלת־ישראל, זכה שמעון

ההכנסה. על כל פנים, במס שבח מקרקעין,
ננקב מחיר הדירה בסכום זה. אולם אפילו
שילם שמעון לגיגי 60 אלף ל״י טבין ותקי־לין,
עדיין הוא נהנה מכמה יתרונות.
הוא מקבל לרשותו דירת פאר במחיר זול,
והוא משלם כמס העברה בטאבו רק כמחצית
הסכום שהיה עליו לשלם אילו קנה
את הדירה בשווייה האמיתי בשוק.
יתרון נוסף: שר התיקשורת לא ישלם
מס מתנות, שהממשלה שהוא יושב בה חוקקה
לגבי אזרחים פשוטים, במטרה מפורשת
למנוע עיסקות־מתנה מעין זו, כיוון
שחוק זה מרם נכנם לתוקפו.
אפשר כמובן לטעון שאין זה מעניינו
של הציבור אם אחיו של השר רוצה להע־

סיטה 93 ברמת־אביב, לפני שנכנס להתגורר
בה באוגוסט .1970 תשלום הפיצוי הוא מעין
הודאה בעובדה, שגיגי פרס השתמש באמצעי
בריונות, איומים ברצח וסיוע אנשי
העולם התחתון, לא משום שסבר שעניינו
צודק ומישהו הצליח להוליך אותו שולל —

פרס במתנה נאה. בראשית 1970 קיבל שמעון
פרם דירה מאחיו הצעיר גיגי.
אין לחשוד בשמעון פרם שהיה מחוסר
דיור. הוא מתגורר בדירה נאה ומרווחת ברחוב
ארלוזורוב בתל־אביב, שטרם נמכרה.
אבל אדם במעמדו ראוי למשהו יותר טוב.

ניק לו דירה או חצי דירה במתנה. החברה
הקבלנית של גיגי פרס, אדגר, היא חברה
פרטית, ואין הוא חייב דין־וחשבון לאיש
על המתנות שהוא מחלק או לא מחלק. מבחינת
החוק היבש אין בכך אמנם כל
עבירה, אבל מהבחינה האסתטית?

עדיין זכורות ההאשמות שהוטחו כלפי
שמעון פרם כשהיה סגן שר־הביטחון, בראשית
שנות ד,־ ,60 שהמשרד שהוא עומד
בראשו עושה עיסקות עם חברות השייכות
לאחיו. אז נזקפה לזכותו של שמעון פרם
העובדה שהוא לא נהנה באופן ישיר ופרטי
מעיסקות אלה.
ואילו עכשיו, אפילו לא היה שמעון פרס
בשר מבשרו ואחיו של גיגי פרס, אלא סתם
שר בממשלה שקיבל מתנה מקבלן נדבן —
היה בכך פגם אסתטי ומוסרי חמור. כי
בזתנה לאח הגדול

נזוזנה ראגז תגת2־

גיג• פרס
אותה ממשלה שהוא יושב בה זיכתה את
הקבלן גיגי פרס בהרבה טובות הנאה, היתה
אחד הגורמים הישירים להתעשרותו המהירה
של האיש, שהפך תוך שנים ספורות
מאיש־עסקים במצוקה, שקוע בחובות ועל־סף
פשיטת־רגל — למיליונר עתיר נכסים.
לשמעון פרם לא היתה כמובן כל נגיעה
ישירה בכך, מה עוד שהוא זכה מחדש בתפקיד
ממלכתי רק אחרי הפסקה ארוכה, בה
היה באופוזיציה כמזכיר רפ״י. אין לחשוד
בו גם כי קיבל את הדירה מאחיו כתמורה
על שירות שעשה למענו. להיפך — בשנים
האחרונות ניהלו שני האחים מישחק ״ברוגז״
ביניהם, לא דיברו איש עם רעהו. גיגי
פרס העניק את המתנה לאחיו רק אחרי
שנערכה סולחה ביניהם.
אולם למרות כל אלה, הפגם האסתטי
עדיין עומד בעינו.
את טובות ההנאה שלו מן המישטר והי

(המשך מעמוד ) 13

ממשלה קיבל גיגי פרם באמצעות משרד־השיכון
והחברה הממשלתית שיכון־ופיתוח.

מזי דואג מוטזרד־השימן?
ך * יה זה משרד־השיכון שהעניק לחברת
ן | אדגר, בתקופה בה היה גיגי עוד שותף
זוטר, את הזכות להקים עבורו את הבניינים
רבי־הקומות הראשונים שנבנו בבת־ים
וברמת־אביב. אדגר היתה אז רק חברה קבלנית
ששימשה כקבלן ־מישנה עבור משרד-
השיכון. את הדירות מכר משרד־השיכון

לו קרקע לבנייה, שלא היתר, שייכת לו כלל.
כלומר — משרד־השיכון העמיד לרשותו
קרקע שחלק ממנה היה שייך לחברות נווה
ויקים. כאשר היה על משרד־השיכון לרכוש
מהחברות את אותה קרקע, שגיגי כבר בנה
עליה, הוא הסכים לעשות זאת — אליבא
דגיגי פרם — רק אחרי שפרם הבטיח בתמורה
שיסכים לרכוש ממשרד־השיכון עוד
קרקע שתיקנה מד,קבלנים הפרטיים.
כלומר, כך מסתבר מדברי גיגי פרס, הוא
עשה טובה גדולה למשרד־השיכון שהסכים
לקנות ממנו קרקע נוספת, שנרכשה מקבלנים
פרטיים. זוהי הקרקע עליה בנה גיגי

היא שערוריה המחייבת חקירה ציבורית.

מגף ״נותזזגז?־שורח־ך
* ש לגיני פרם עוד טכסיסים כיצד ל,קבל
קרקע זולה לבניית בנייני־הפאר
שלו. כך, למשל, נקט גיגי בטכסיס מחוכם
בעיסקת הקרקע, שהוזכרה לעיל, בה רכש
קרקע מחברות נווה ויקים. הוא שילם אמנם
לבעלי הקרקע סכום של מיליון ו־ 470 אלף
ל״י תמורת קרקע זו, אולם מס טאבו עבור
העברת הקרקע הנ״ל שילם רק עבור מחצית
מסכום זה.

בעלי המניות העיקריים של החברה, שהון
המניות הנקוב שלה הוא בסך 50 אלף ל״י׳
הם מונים רויטמן והגברת כרמלה פרם,
אשתו של גיגי כרס.
אבל רישום זה הוא פורמאלי בלבד. גיגי
פרס הוא הבום הבלעדי של החברה. הוא
מנהל כמעט את כל ענייניה לבדו. חברות
בניין אחרות הבונות באותו היקף כמו
אדגר, מחזיקות מנגנון עובדי מינה,לה של
עשרות אנשים, מוציאות סכומי ענק לפיר־סומת.
גיגי אינו צריך את כל זה. הוא עורך
בעצמו את החשבונות, מנהל את המשא־ומתן
עם הקונים ובוחר לעצמו מי יהיו הלקוחות
שלו.

\י\י פר ס שיל ם ״שכד־טידחה״ לאי שששבראתידו
למשתכנים, והפסיד את הרווח. אדגר קיבלה
אז רק שכר עבודה בעין יפה.
אולם אחרי שגיגי, הידוע בפיקחותו וב־ערמומיותו,
הצליח להשתלט על החברה ולנשל
חלק משאר השותפים בה, היה משרד-
השיכון הרבה יותר נדיב כלפי החברה.
ב־ 20 בחודש אפריל , 1965 נחתם הסכם
בין משרד השיכון לבין חברת אדגר, לפיו
מעמיד משרד־השיכון לרשות החברה את ה־מיגרשים
5ו־ 6בגוש 6630 חלקה ,30 מיג־רשים
עליהם הוקמו הבניינים מספר 87וקס
ברחוב האוניברסיטה.
הקרקע לא יצאה מבעלותו של משרד־השיכון,
וגיגי פרס לא היה צריך לשלם
עבורה אפילו פרוטה אחת. הוא קיבל את
הזכות להקים על קרקע זו בניינים רבי־קו*
מות, שהיוו את תחילת ״קריית־גיגי״,
תמורת מסירת חלקת קרקע אחרת במקום
אחר למשרד־השיכון, ותמורת התחייבות למסור
דירות באותם בניינים למומלצי משרד־השיכון.
על־ידי
כך חסך גיגי פרס מכל הכיוונים.
הוא לא היה צריך לרכוש קרקע לבניין ולהשקיע
ברכישה מאות אלפי ל״י בתקופה
בה היה קשה להשיג מימון; הוא לא היה
חייב לשלם בטאבו את דמי העברת הקרקע
על שמו; הוא קיבל קרקע עם זכות לבנות
50 דירות על שטח של דונאם אחד, לעומת
תוכנית בניין־הערים המקובלת ברמת־אביב,
לפיה היה מותר, בדרך כלל, לבנות באיזור
זד, רק עשר דירות על שטח של דונאם
אחד•
היו אלה דירות־פאר בנות ארבעה וחמישה
חדרים, בנויות בסטנדרטים נדירים באותה
תקופה. מרבית אלה שרכשו אותם לא היו
נזקקים לשיכון. ביניהם ניתן למצוא את גיגי
פרם עצמו, שגריר ישראל בגרמניה אשר
בן־נתן, מנהל תוכנית ל׳ של עיריית תל־אביב
שמואל (״סאמק״) ינאי, מנהל בנק
סווזם־ישדאל יצחק ורדי, הקבלן העשיר לי־פוביץ
ואנשים אחרים מאותה שיכבה.
או שזאת היתד, מדיניותו של משרדיה־שיכון
באותם ימים — לבנות דירות פאר,
ואלה היו מומלציו. עשירי ישראל במקום
מפוני שכונות־העוני.

גיגי ש־טגגז נוגבוו! מזנז^רה*
** אה הדירות שהקים גיגי פרם באו־תם
שני בניינים, בתוכם ארבעה פנס־האודם,
נחטפו במהירות, למרות השפל ששרר
אז בשוק הדירות. גיגי פרס הרוויח
יפה ממכירתן והתחיל ללטוש עיניים לעבר
מיגרשים נוספים באותה סביבה, בין רוזיב
האוניברסיטה לבין שכונת־הפאר, שבנתה
חברת מוח בקירבת מקום — נווה־אביבים.
מיגרשים במקום נמצאו בשפע. היתד, רק
צרה אחת: הם לא היו שייכים למשרדי
השיכון או לחברת שיכון ופיתוח, כמו ה־מיגרשים
הראשונים שקיבל גיגי פרם. מרבית
המיגרשים באזור נמצאו כבר בבעלותן
של חברות בנייד, פרטיות כמו נווה ויקים,
שרכשו אותן בתקופה בה מחיר המיגרשים
באזור היה נמוך יחסית.
אז נקט גיגי פרס בטכסיס מחוכם מאוד.
הוא הציף את משרד־ד,שיכון בבקשות ותחנונים,
בהן טען כי משרד־השיכון חייב לפצות
אותו על ההפסדים שנגרמו לו, כביכול,
בבניית שני הבניינים הראשיניש שכנה
במקום.
ואז עשה משרד־ד,שיכון צעד מוזר ביותר,
המעורר הרבה סימני שאלה: הוא רכש קרקעות
מקבלנים אחרים כדי למוכרם אחרי כך
לגיגי פרס.
ההסבר הרשמי, בו השתמש גיגי פרס לתרץ
עיסקה זו היה כזה: משרדיו׳,שיכון נתן

פרס את הבתים מספר 91ו־ 93 ברחוב האוניברסיטה.
עבור
קרקע זו שילם גיגי למשרד־השיכון
סכום של 680 אלף ל״י. האם היה זה מחיר
סביר? זאת אפשר ללמוד לפי הערכת ה־

איך עושים את זה? פשוט מאוד. בעזרת
שני הסכמים נפרדים. בצורה זו הוא חסך
לעצמו סכום של 36 אלף ל״י בערך, ואוצר
המדינה הפסיד את אותו הסכום בדיוק.
בכלל, נראה כי הקו המנחה את גיגי

,סויית גיג

! 1ויי אלה הם ארבעת הבניינים הראשונים
שהושלמו ב״קריית גיגי״ — איזור בנ!

יני הפאר רבי־הקומות שבנה גיג׳ פרס ברחוב האוניברסיטה ברמת׳

שמאי הממשלתי, שהעריך את ערך הקרקע
בדירות שנבנו באותם בניינים: ט־ 16 אלף
עד 20 אלף ל״י לדירה. כלומר: השמאי של
הטאבו העריך את ערך הקרקע של מאה
הדירות שהוקמו בשני בניינים אלה בסכום
של בין מיליון וחצי לשני מיליון ל״י, לעומת
680 אלף הל״י שדרש משרד־השיכון.
כעבור תקופה מסויימת רכש גיגי פרם
קרקע לעוד שלושה בניינים באותה סביבה.
הפעם ביצע את העיסקה ישירות עם חברות
נווה ויקים, בלי תיווכו של משרד־ר,שיכון.
עבור מיגרשים אלה, הנמצאים בעומק השטח
ולא ברחוב האוניברסיטה ומשום כך הם
זולים יותר, שילם גיגי פרס סכום של׳ כ־
1.5מיליון ל״י.
אבל, כמובן, גיגי זעק אז כלפי הסכום
הגבוה שנאלץ לשלם למשרדו׳,שיכון, וזה
הסכים להעניק לו תנאי תשלום נוחים ביותר,
בתשלומים לשיעורים, שוב יכול היה
גיגי פרס לבנות שני בניינים רבי־קומות, עם
100 דירות־פאר ובתוכן ארבעה פנסה,אודם,
מבלי שיצטרך לקבור, כמו כל קבלן אחר
במדינה, כסף מת ברכישת הקרקע.
הדבר הנורא בפרשה זו אינו גובה המחיר
אותו קבע משרד־השיכון לקרקע שמכר ל־גיגי
פרס. אפילו נניח לרגע, שהיה זה
מחיר גבוה ממחיר השוק — עצם העובדה
שמשרד־ד,שיכון משתמש בכספי המיסים של
אזרחי המדינה כדי לקנות קרקע ולמוכרה
אחר־כך לקבלן פרטי בתשלומים לשיעורים,

כאשר מגיעים הקונים למשרדי אדגר להתעניין
ברכישת דירה, התשובה המקובלת
היא :״אין. הכל נמכר.״ בדרך כלל זה גם
נכון. כי הדירות שבונה גיגי פרס נחטפות
על פי רוב כשהן עוד על הנייר. אבל תמיד

אביב. כעת נמצאים בשלבי השלמה עוד שלושה בניינים כאלה.
בכל בניין כזה נבנו 60 דירות־פאר, אשר העשירו את גיגי פרס
תוך תקופה קצרה, בהשתמשו בשיטות בלתי־מקובלות בעסקים.

פרס בפעילותו הכלכלית הענפה בבניין הארץ
הוא שהדאגה לאינטרסים של הממשלה
והאוצר היא דאגתו של אחיו שמעון.
הוא, כך נראה לו, פטור מדאגה זו, כיוון
שהוא טרוד בלאו הכי בדאגה לאינטרסים
של עצמו.
כך מרשה לעצמו גיגי פרס לעשות מעשים
שאף קבלן או חברה קבלנית לא יעזו לעשותם,
מחשש פן יתלבשו עליהם שלטונות
מס־ד,הכנסה. בהקשר זה כדאי לצטט קטע
ממאמר שפורסם השבוע במוסף השבועי של
דבר — עיתון מפלגתו של שמעון פרם.
באותו מאמר, פרי עטו של המבקר והמחזאי
יורם קניוק, הנושא את הכותרת העדינה
״אסתטיקה של חיים במצב חמם״,
מופיע הקטע דלהלן:
מישהו רצה לקנות׳ דירה בשינון צמרת
ליד תל־אביב. בעל הדירה ביקש 90 אלף
לירות ועור 30 אלף לירות מתחת לשולחן.
בעל הדירה הוא אחיו של אישיות חשובה
מאור בישראל הרשמית, ארם התופס עמדה
מכובדת מאוד. הוא לא פחד ששמו הטוב
יירמס. עובדה: כותב טורים אלה יורע, אותו
איש יודע, ועל כן גם הקוראים יכולים
לדעת.

שיטה זו׳ של קבלת חלק ממחיר הדירה
שהוא מוכר בצורה של תשלום ״מתחת לשולחן״
,היא שיטה חביבה מאוד על גיגי.
באופן רשמי אין לגיגי פרס כל חלק
ונחלה בחברת הבנייה אדגר, שהוא אחד
משני מנהליה. אצל רשם החברות נרשם כי

אפשר ללכת לקראת קונה המוכן להגיע להסכם
שיתקבל על דעתו של גיגי.

2^ 17־1111 11־ 1שביך ן 1־יר
ץ יכי פרם זקוק מאוד להכנסות ״מתחת
^ לשולחן״ ,כיוון שיש לו גם לא מעט
הוצאות ״מתחת לשולחן״ ,שאין הוא יכול
להצהיר עליהן בפני שלטונות המס• דוגמא
אחת להוצאות ״מתחת לשולחן״ אלה, קשורה
בסיפור משעשע מאוד, שבוודאי לא
ישעשע כל כך את גיגי עצמו. הדבר אירע
לפני כשמונה שנים. גיגי פרם הסתבך בפרשה
מסויימת, אבל לא הוא היה המכה,
אלא המוכה.
מישהו היכר, אותו מכות נאמנות ושבר
תוך כדי כך גם את ידו של גיגי. וגיגי —
לא רק שלא תבע פיצויים מאותו אדם, אלא
אף גילה נכונות לשלם לו שכר־טירחה נאה,
בסכום של הרבה אלפי לירות, תמורת אותו
מעשה.
גיגי פרס יהיה ודאי אסיר תודה להעולם
הזה על שסיפור זה אינו מתפרסם במלואו,
וזאת כדי לא לגרום עוגמת־נפש לאנשים
נוספים הקשורים באותה פרשה.
בין ההוצאות האחרות שיש לגיגי אפשר
לכלול גם את הטובות שהוא עושה לחברים.
גיגי אוהב מאוד לשחק את תפקיד
הפטרון, הגומל חסדים לידידיו הקרובים.
וחבריו הקרובים הם בדרך כלל אותם חברים
ששירתו עימו בזמנו בחיל־הים במלחמת
העצמאות.

הידיד

שמואל (״סאמק״) ינאי,
אלוף מישנה (מיל ).בחיל־היס,
שהוא כיוס מנהל חברת ״הירקון׳׳
האחראית לביצוע תוכנית ל׳ בעבר הירקון.
סאמק הוא ידידו האישי של פרס, מתגורר
בדירה שגיגי העניק לו בתנאי רכישה נוחים.
גיגי שירת באותו חיל, שאחיו שמעון
היה ממונה אז עליו, בדרגת סגן. אבל זה
אינו מונע ממנו להתחבר גם עם בעלי דרגות
גבוהות בהרבה. אחד מהם הוא אלוף־
מישנה (מיל ).שמואל (״סאמק״) ינאי, כיום
פקיד בכיר בעיריית תל־אביב, האחראי לתוכנית
ל׳ — תוכנית הבנייה העירונית
מעבר לירקון, ומנהל מיספר חברות עירוניות
וציבוריות הקשורות בפיתוח פרוייקטים
שונים באיזור תל־אביב.
כשהשתחרר סאמק מחיל־הים בזמנו, ועבר
לגור לתל־אביב, הוא היה זקוק לדירה
ההולמת את מעמדו. ומי אם לא גיגי פרס,
ידידו, הוא שהעמיד לרשותו דירת פנט־

עות ״מנגנון החושך״.
כשהשתחרר פוגאטש מתפקידיו הממלכתיים
והחל בפרקטיקה פרטית של עורך־דין,
היה זה רק טבעי ומובן שהוא יהפוך גם
לפרקליטו של הפטרון גיגי פרס. האמון
שרכש גיגי פרם לפוגאטש היה כה גדול,
שבתקופה מסויימת הוא אף מינה אותו כאחד
ממנהלי חברת הבניין שלו אדגר, כנציגו
וממלא מקומו.
במאמר מוסגר, רק כדי להזכיר נשכחות:
אותו אלי פוגאטש היה גם עורך־הדין של
ביטאון־הרפש רימון, שהוצא בזמנו על־ידי
איסר הראל, כפי שהודה בעצמו לאחרונה,
במטרה מפורשת ללחום בהעולם הזה.
פוגאטש נתן שירותים לגיגי וגיגי נתן
שירותים לפוגאטש. אחד מהם ראוי לפירוט־יתר׳
מאחר שהוא קשור גם קשר ישיר בפרשת
הבריונות בנסיון לפנות את ליאו
גרדנר מדירתו.
לפני כשנתיים תינננה עיריית תל־אביב
כמה מיבצעי ראווה לקראת הבחירות הקרבות
והולכות. בין המיבצעים היתד, גם
סלילתו המהירה של כביש החוף החדש בין
תל־אביב ויפו, בשטח של חורבות מנשיה.
איזור חורבות מנשיה, המיועד לבניית
הסיטי העתידה של תל־אביב, פונה אז בחלקו.
אולם היו עדיין דיירים בבניינים
מטים לנפול שסירבו להתפנות. עמידר, שהיתר,
בעלת המיבנים בשטח זה, הציעה לדיירים
תמורה כספית בעד הסכמתם להתפנות,
אולם אלה דרשו ״דירה תמורת דירה״
,סירבו לפנות את המיבנים.
חלק מאותם אנשים ישבו בבתים שהיו
בדיוק על התוואי של הכביש החדש.
השטח עצמו היה בבעלותה של חברת
אחוזות החוף, חברה עירונית־ציבורית, שנטלה
את עבודות הפיתוח שיבוצעו בשטחה
של מנשיה המפונה. מנהלה של
חברת אחוזות החוף הוא אותו סאמק ינאי,
ידידו של גיגי פרס.

2500ל״י. את הכסף הזה שילמה חברת
אחוזות החוף לפוגאטש, מבלי שיהיה כל
קשר ישיר בין סדון לבין החברה העירו־נית־ציבורית,
שנזקקה לשירותיו של בריון
כדי לפנות דיירים מבתיהם אך לא היתה
מוכנה להודות בכך.

־ גזיב ת בוזובנית 1

* * כ אן כדור גם כיצד נזעקו אליהו
מדון ואלי פוגאטש לעזרתו של הפטרון
גיגי פרס, כשגם הוא היה זקוק לפינוי
תוך שיכנוע — פינויה של משפחת גרדנר.
וזוהי הוכחה יפה עד כמה משתלמת עשיית
טובות לחברים.
כאן מגיע תורה של פרשה נוספת הראויה
לתשומת־לב מדוקדקת.
לפני כשנתיים החליטה עיריית תל־אביב,
לתת את האור הירוק לבנייה בשטח ל׳ שמעבר
לירקון. חברת הירקון, העירונית־ציבורית,
שבראשה עומד שמואל (״סאמק״)
ינאי, היא האחראית לפיתוח שטח זה ולבנייה

אבל חברה עירונית־ציבורית אינה יכולה
לחלק קרקע לבנייה לפי ראות עיניה. היא
צריכה לעשות זאת בשיטת המיכרזים. ב־מיכרזים
שפורסמו, זכו כמה חברות. חברת
אדגר של גיגי פרם לא היתד, ביניהן.
הפיתרון היה קשה, אבל הוא נמצא לבסוף.
לגיגי פרם יש מהלכים גם בחברת
הבנייה ההסתדרותית שיכון עובדים. לפני
כעשר שנים בערך, היה זה גיגי פרם שתיווך
בין חברת שינון, שהיתר, בעלת בריכת־השחייה
בחוף גורדון בתל־אביב, לבין קבוצה
של ידידים לשעבר מחיל־הים, האחים
עזריאל ושמואל עינב ויוסף הראל, שרכשו
את הבריכה כתוצאה מתיווכו המסור. תמורת
אותו תיווך, קיבל גיגי גם דמי־תיווך
נאים.
והנה נודע לגיגי כי חברת שיכון עובדים
היא אחת הזוכות במיכרז שהוציאה חברת
הירקון שבהנהלת ידידו סאמק ינאי בשטח
תוכנית ל׳ .לגיגי גם נודעו פרטי הסכם
שנחתם בין שתי החברות.
נודע לו ששיכון עובדים קיבלה מחברת
הירקון שטח קרקע לבניית 176 יחידות
דיור רגילות ועוד 48 יחידות דיור לזוגות
צעירים. התנאים שקיבלה שיכון עובדים
היו מצויינים: תמורת הקרקע היא שילמה
מראש בסך הכל את הסכום של 144 אלף
ל״י, התחייבה לשלם את יתרת הסכום עבור
הקרקע רק אחרי שתמכור את הדירות בבניינים
שתקים, בשיעור של 20 מהמחיר
שתקבל עבור כל דירה.
הפיתוי היה יותר מדי גדול עבור גיגי
פרס מבדי שיוכל לעמוד בו. הוא מצא את
השיטה כיצד לנגוס נתח משטח זה.
״ ה צ בי עו ת

אליהו סדון (מימין) ועורך־דין אליעזר ״פוגאנוש (משמאל) ,שהיו
- 1וווו ^ ןןןן *
מעורבים בפרשת פינוי דירתו של ליאו גרדנר בכוח. שניהם

קיבלו על עצמם לשכנע את דיירי הבתים בחורבות מנשיה לפנות את בתיהם, תמורת
תשלום, אותו קיבלו מן החברה העירונית־ציבורית שבראשה עומד שמואל (״מאמק״) ינאי.
האוז בבית רב הקומות שבנה ברחוב
ברודצקי ברמת־אביב, בתנאי תשלום ומימון
נוחים ביותר.
אלא שסאמק לא הספיק להתגורר זמן
רב בדירה• היו לו בעיות משפחתיות והוא
נאלץ להשאיר את הדירה לאשתו לשעבר,
אחרי שהתחתן בשנית. מובן שהוא
היה זקוק לדירה נוספת. ושוב — מי אם
לא ידיד כמו גיגי פרס יסייע לו בשעת
צרה זו?
גיגי נתן לסאמק דירה נוספת, הפעם ב־
״קריית־גיגי״ ברחוב האוניברסיטה, ושוב,
בתנאי תשלום נוחים לטווח ארוך ביותר,
כיוון שמצבו הכספי של סאמק היה קשה
מאוד בגלל הבעיות המשפחתיות.
כמובן שלגיגי פרס לא היתד, כל טובת־הנאה
אישית מכך. זו היתד, פשוט עזרה
לידיד הנתון במצוקה.

הידיד וווזנגנון \זן זושך
ף דיך* אחר שהיה לגיגי פרס מתקופת
׳ שירותו בחיל־הים, הוא עורך הדין הצעיר
והעליז אליעזר (״אלי״) פוגאטש, לפני שהיה
לעורך־דין היה אלי פוגאטש איש ״מנגנון
החושך״ ,וקצין־משטרה במחלקה לתפקידים
מיוחדים, שהיתה בזמנו אחת מזרו־

כשהעלה פעם סאמק בפני גיגי את צרותיו
בפינוי תושבי מנשיה, הציע לו גיגי
פיתרון נפלא: ידידם המשותף, עורך־הדין
אלי פוגאטש.
בכך בוצעה עיסקה מעניינת מאוד בין
חברת אחוזות החוף בהנהלתו של ינאי לבין
עורך־הדין פוגאטש. פוגאטש נטל על
עצמו לפנות את הדיירים המסרבים להתפנות
משטח התוואי של הכביש החדש. תמורת
כל דייר שיפונה התחייבה חברת אחוזות
חוף. לשלם, וגם שילמה, לפוגאטש שכר־טירחה
בסכום של אלף ל״י, בתוספת ההוצאות
הממשיות שיעלה לו הפינוי.
אחרי שהיה הסכם זד, בידו, ניגש פו״
גאטש למלאכה. הוא פנה וביקש את שירותיו
של אליהו סמן, הפטרון מאור־יהודה,
ראש סדרני מפא״י לשעבר שהפך לבעל חברת
הובלה גדולה בשם סע־מוביל.
אליהו סדון, שבנוסף למעשים הטובים
הרבים שהוא עושה, הוא ידוע גם כבריון,
נטל על עצמו את תפקיד שיכנוע אותם מתושבי
מנשיה שסירבו להתפנות.
תמורת מאמצי השיכנוע שלו, שעלו יפה
ללא יוצא מן הכלל — כיוון שכל הדיירים
שסירבו עד אז לפנות את בתיהם, פינו
אותם במהירות הבזק — הגיש סדון חשבון
הוצאות לאלי פוגאטש. הוצאות השיב־נוע
הסתכמו בסכומים שבין 500ל״י ל־

^ יצו* הו א עשה זאתי
^ יש כמה גירסות, אבל אין הוכחות. לעומת
זאת עובדה היא, שש ינון עובדים הסכימה
לוותר לגיגי פרם על בניית חלק מהבניינים
שאת הזכות להקמתם קיבלה ב־מיכרז.
שיכון
עובדים לקחה את חברת אדגר של
גיגי פרם כקבלן מישנה, אבל לא בתנאים
של קבלן מישנה. גיגי קיבל את הזכות
לבנות על השטחים שהוקצו לשיכון עובדים
ללא תמורה, ולעומת זאת ניחנה לו הזכות
לבנות את הדירות לפי תיכנונו, ולמכור
אותן בעצמו. תמורת הקרקע, עליה
הוא בונה, ישלם גיגי רק אחרי שימכור את
הדירות שבנה — הוא ישלם אז ־ 207ממחיר
הדירה שיופיע בחוזה בינו לבין הקונה,
ישר לחברת הירקון.
כיצד התאפשרה עיסקה מוזרה זו, שפירושה
למעשה עקיפת מיכרז? — שוב,
אלה הם משימה ואתגר נוספים למבקר המדינה.

כאן חלק — חלק קטן בלבד — מעלילותיו
של גיגי פרם, האיש שהצליח
להתעשר תוך שנים ספורות בעזרתה הנדיבה
של המדינה: האיש המפלס את דרכו
בעזרת שם משפחתו: האיש שאנשים במדינה
הזאת יראים וחרדים מפניו כאילו היה
הבוס הבלעדי של המדינה.
העובדות שפורטו לעל אינם סודות. הרבה
אנשים יודעים עליהן ויודעים ודאי עוד
יותר. אף על פי כן יכל גיגי פרם, אחיו
הצעיר של השר שמעון פרס, להפעיל את
שיטותיו באין מפריע.
כיצד יתכן מצב זה? התשובה לכך נמצאת
אולי באימרה שהשמיע בזמנו ח״כ מפא״י
לשעבר, הפרופסור דב סדן, שאמר :״במדינה
הזאת היו שחיתות וצביעות. הצביעות
— נעלמה.״
במדינה העם
למה לא
מספדים לו?
שר־המשטרה שלמה הילל הוא אחד האנשים
המגוחכים ביותר במדינה בשבועות
האחרונים. הוא אינו יודע מה הולך במשטרה,
בכל זאת נוטל על עצמו לטהר
את פקודיו מכל אשמה, כמו בפרשת הילד
דני חזן, שמת בגלל הזנחה ורשלנות בהיותו
במעצר.
הוא גם אינו יודע מה הולך בממשלה,
ובכל זאת הוא קופץ כנשוך־נחש ומדבר
על דברים שאין לו בהם כל מושג.
לא מתייחסים אליו. ביום שישי האחרון
הוזמן שר־ד,משטרה לשאת נאום
בפני חברי המועדוך ההנדסי בחיפה. על מה
יכול לדבר שר־המשטרה? כמובן על נתונים
סטאטיסטיים בתחום הפשיעה במדינה, שמספק
לו משרדו.
אבל הוא לא הסתפק בכך. הוא ניצל
את ההזדמנות כדי לטהר את שמו של
משמר־הגבול, הכפוף למשרדו, בפני ההאשמות
שהוטחו נגדו בשל התנהגותם הברוטאלית
של אנשיו בעזה.
״בשבועות האחרונים מקבלים החיים ברצועה
אופי אנושי,״ אמר שלמה הילל ותקף
בחריפות את כל אלה ש״הטילו שיקוצים״׳
״השמיצו״ ו״השמיעו דברים לא
מבוססים״ על משמר־הגבול.
כאשר השמיע שלמה הילל את נאומו התקיף׳
טרם סיים הקצין הבכיר — שמינה
הרמטכ״ל לחקירת ההאשמות על התנהגות
אנשי צד,״ל ומשמר־הגבול ברצועה — את
חקירתו. אבל שלמה הילל אינו צריך להמתין
לסיום החקירה. הוא יודע יותר קוב.
בעצם אין זו אשמתו של שלמה הילל. חבריו
בממשלה פשוט אינם מתייחסים אליו.
נוסטאלגיה לטירור. לוא היו מכניסים
את שלמה הילל בסוד העניינים, אולי
היה מתגלה לו כי הרמטכ״ל החליט על
מינוי קצין בכיר לחקירת ההאשמות על
המתרחש בעזה, לא בגלל ״השמצות״ ו־
״שיקוצים״ .הרמטכ״ל נקט בצעד נבון וטבעי׳
שנועד להגן על טוהר נשקו של
צה״ל, אחרי שאחד החיילים שנטלו חלק
במעשה אכזריות בעזה, נקף אותו מצפונו
על חלקו בפרשה והוא כתב מכתב לראש־הממשלה,
שר־ד,ביטחון ולרמטכ״ל.
מול צעדו המצפוני והמוסרי של הרמט־כ״ל,
שלא הביע כל דעה בנושא כל עוד
לא הובאו בפניו מימצאי החקירה, בולטת
אפסותו של שר־ד,משטרה.
זה, לא רק שלא נקט בצעד שהיה חייב
לעשותו — למנות ועדת־חקירה או קצין-
חוקר לחקירת ההאשמות שהוטחו נגד מש-
מר־הגבול, אלא שיצא בפומבי בהתקפה
פרועה ונטולת־תבונה, בה האשים את משמיעי
ההאשמות נגד משמר־הגבול כ״חוגים
שיש להם נוסטאלגיה מיוחדת לתקופת ה־טירור
והרצח.״
הממשלה חייבת לעשות משהו כדי למנוע
מאחד משריה להתבזות בפומבי. אסור להשאיר
אותו בצד, מחוץ לעניינים. צריך
לספר לו גם כן משהו.
אישים האיש
שלא ידע
אחד הסיפורים שטרם פורסמו עד כה בקשר
לאישיותו של איסר הראל, מי שהיה
הממונה על שירותי הביטחון, נוגע לתקופה
בה היה בשיא השפעתו על ראש־ד,ממשלה
דאז: דויד בן־גוריון.
באחד הימים לא היסס איסר והציע לאחד
מהמקורבים ביותר לביג׳י, שיעלה בפניו
את הרעיון למנות אותו, את איסר, כסגן
ראש־הממשלה. האיש, שראה את ההצעה
כחלק משיגעון הגדלות של איסר, לא הביא
אפילו את ההצעה באותם ימים לביג׳י.
על רקע זה צריך לראות את המכתב שכתב
השבוע דויד בן־גוריון להוצאת הספרים
שהוציאה לאור את ספר עלילותיו
של איסר הראל — המימונה. במכתב זה יש
פסוק חשוב אחד.
כתב ביג׳י, בין השאר :״מסירותו לתפקיד
היתד, ללא גבול. ומה שלא פחות
חשוב הוא כשרונו לתפקיד זה שהיה ללא
דוגמא — במידהשידעתיאתהנ
עשהבתחום זד״״

פרריה

בטבח

דואר רי^־סי
במדינה בין אלה היה מעריב. מאוחר בלילה קיבל
מנהל מחלקת המודעות את המודעה. הוא
שם לב לתוכנה, הבין שיש כאן ידיעה עיתונאית
חשובה. על כן הודיע על כך למערכת,
לטיפול.
המערכת התקשרה עם השגרירות. חיש־מהר
נסתבר לה כי זוהי ידיעת־שקר.
מעשה טוס. בהיוודע הדבר במעריב,
עשה מנהל מחלקת המודעות מעשה חברי:
הוא כילפן מייד למנהלי מחלקית המודעות
של כל העיתונים, להזהירם מהמלכודת.
בין השאר טילפן גם למחלקת המודעות
של הארץ. שם כבר היתד. מונחת מודעה
מוכנה לדפוס. היא בוטלה.
וכאן אירע התקר. איש־המודעות של
הארץ לא העלה על דעתו שעלולה להיות
ידיעה על מות השגריר גם במערכת. הוא
לא התקשר עם המערכת שלו — וכך נכנסה
הידיעה.
כגר על הגג. הפעם האחרונה שהארץ
נפל קורבן למתיחה כזאת, היתד, לפני 18
שנה. אז טילפן מישהו למערכת אחרי חצות,
חיקה את קולו של המבקר המוסיקלי בוס־קוביץ,
הודיע כי ריאיין זה עתה את הכנר
הסובייטי דויד אויסטראך, העובר בלוד בדרכו
לדרום־אפריקה.
הדבר פורסם, ומאז קיימת בהארץ תורנות
אחר־חצות, כדי לוודא ידיעות מסוג זה.
בליל התקרית האחרונה לא פעלה התורנות
— ובבית־הארץ מתהלכת הבדיחה ש־אויסטראך
בא לנגן בלווייה של קנוקד-
עתונזת הכנר בא
ללוויית השגריר
ישנם כמה סיוטים המרירים שינה מעיני
כל עורך עיתון. למשל: שגיאת־דפוס תמימה׳
ההופכת תוכנו של פסוק על ראשו,
(״מר פלוני, הגנב הידוע,״ במקום ״מר
פלוני, הגנן הידוע״).
אך בראש רשימת הסיוטים עומדת הידיעה
על מותו של מישהו, המתעקש דווקא
להישאר בחיים.
יש לכך סיפורים רבים בפולקלור העיתונאי•
המפורסם שבהם: הידיעה על מותו של
הסופר האמריקאי מארק טוזיין. הגיב עליה
טוויין עצמו :״הידיעה מוגזמת.״
סיפור מתח. בשבוע שעבר נפל הארץ
קורבן למתיחה־מהתלה־הכשלה כזאת. הוא
פירסם בעמודו הראשון ידיעה על מותו ב־לא־עת
של קרל הרמן קנוקה, שגריר ה־קהיליה
הפדרלית הגרמנית בישראל. קנוקה,
כך נאמר בידיעה, מת משבץ־לב, וארונו
יוטס הביתה.
מאחורי הסיפור הכוזב, מסתתר סיפור
אמיתי — סיפור־מתח עיתונאי ממדרגה ראשונה.
בעלי־המתיחה
לא התכוונו רק להארץ. הם
הזמינו — בשם השגרירות הגרמנית — מד
דעות־אבל בכמה עיתונים.

כפי

שבוודאי

מסיבדח טל
כדי גיוסך

הגיינה

להקל

תסופר

ידוע איטית

יגלינו

תספורת

סקפיד

והן

בזסן

מכתב הבקשה למגוייסים
אחורה ואחורה, ללא הרף

צה״ל הגיוס מתחיל בבית
בהתאם לחוק, מתגייס כל צעיר ישראלי

״לא צריך להגיע למצב זה. כמו כן,
זה עניין פרטי. לא צריך לתת דבר כזה
בצבא. ובכלל זה דבר מסוכן.״

בעקבות הידיעה לפיה הונהגה באחד
מבסיסי צה״ל חלוקה חופשית של גלולות
למניעת הריון החיילת והגלולה,
העולם הזה .)1742 ערך השבוע צוות
העולם הזה מישאל על כך בין אימהות
של חיילות. תשובותיהן:

• אסתר דורי, עקרת־כית, פ־תח־תקווה

• צביה כן־יעקב ( )40 עקרת-
בית, כפר חסידים :
״הבת שלי לא צריכה את זה.״ ואם

פלקם

אלדד

דורי

לא להתערב

הרופא אישר?

בצורת טבעית

• יפה אלדד, אחות חדר־ני־תוח,
תל-אכיב:
״בהחלט כן. יש לי רק דרישה אחת:
שהבנות תיקחנה את הגלולה לאחר התייעצות
עם רופא נשים. כאשר הבת שלי
החלה לקחת את הגלולה, שאלתי אותה רק
שאלה אחת: הרופא אישר? כשענתה בחיוב,
לא היו לי יותר התלבטויות.״

• צילה רכינוביץ, פקידה כחברת
ביטוח:
בךיעקב

דולק

הרים

לא, לא

נגד

אין ברירה

בכל זאת? ״לא. היא לא תצטרך את זה.״

• שולה הריס, כפר־שמריהו :
״אני מקוה שהבת שלי לא צריכה את
הגלולה. אבל אם תצטרך אז אין ברירה.״

• בלנקה פלקס :
״אין אני סבורה שאני צריכה להתערב
בחיי בתי. אם לקחת את הגלולה או לא
זאת הבעייה של הבת בלבד. אם היא תחשוב
שהיא צריכה את זה — הרי שהיא
יכולה לקחת את זה, מצידי.״

• עקרת-כית שסירבה
הות, גני-יהודה:

״לגיטימי בהחלט. אני רק מקוזה שהבנות
לא תתחלנה להיות צרכניות הגלולה עוד
לפני גיל הגיוס.״

להזד
״אני
נגד. עדיין אין מחקרים המוכיחים
שאין לגלולה השפעה שלילית על הבריאות.
לכן אני נגד. אבל אם יוכיחו שאיננה מזיקה
— אז כן. בינתיים זה מסוכן.״

י• תאה הוכשטיט, מורת תיכון.
גבעתיים :
״אני בעד. זאת הקידמה, מה אפשר לע־

• חוה קלמר 48 מזכירה רפואית

״אם יתחילו לחלק גלולות בצה״ל, הרי
שהבנות תראנה חובה לעצמן לקיים יחסים
לקראת הגיוס. אם עד עכשיו היתד, האם
ממליצה על. קיום יחסים רק אחרי הנישואין,
מה היא תגיד לבת עכשיו?״

• אסתר כהן, תל־אכיב:
״כן, אני סבורה שהצבא צריך לדאוג
לבנות גם מהבחינה הזו. מוטב שהבנות ת־שתמשנה
בגלולות משתעשנה הפלות.״

• הניה וולק, תל-אביב:
״אני נגד. לא הצבא צריך לתת לבת שלי
את הגלולה. אם היא תצטרך לקחת את זה
— שתיקח את זה באופן עצמאי.״

• מיאה עפרון, פתח־תקווה:
״אני נגד. אני די שמרנית. אני חושבת
הידיעה הוכחשה על־ידי דובר צה״ל,
שקבע כי חיילת צת״ל אינה יכולה לקבל
גלולה נגד הריון ללא הוראת רופא.

החיול

ולנוחיותך,

נבקסך

לזזלפיע ביום

>תי הגיר,״

• גרדה רור, בעלת חנות לצמר,
כת־ים:

שהבת שלי באותה דיעה. נכון?״ היא פונה
לבתה העומדת לידה. הבת מעדיפה שלא
לענות.

סכסעח.

קצרה.

גדולו ת נ\ ד הדיון
״אני לא בעד זה. זה צריך להיות טבעי.
אני לא בעד הרעיון שהדברים האלו
ייעשו בצורה לא טבעית.״

ססיבת

תהליך

שות. מי שנזקקת לגלולה — צריכה לקחת
אותה.״

אמהות של חיילות עונות על השאלה :
״האם את מסכימה שצה״ל
יחלק לבת שלר באופו חופשי

צה״ל

על. ה ופ עה

נאה טל

חייליו

עפרון

אלמונית

הוכשטיט

באותה דיעה

בינתיים, מסוכן

הקידנוה

לצה״ל בגיל . 18 באופן מעשי, מתגייסים
רבים כמה חודשים לפני כן, יחד עם שאר
בני השנתון שלהם.
אלא שהצעירים מתוודעים לצה״ל — בנוסף
לגדנ״ע — עוד הרבה לפני כן. בגיל
17 הם נקראים לבדיקות רפואיות, זגל־מנת
לחסוך זמן בעת גיוסם.
כך דחקו הדרישות המעשיות יותר ויותר
לאחור את הגיל בו יוצר הנער הישראלי
מגע עם צה״ל. בימים אלו, צעדה הקיומה
צעד נוסף לאחור: ערב גיוסם, קיבלו ה־מגוייסים־בקרוב
מכתב מלישכת הגיוס, בו
התבקשו להתייצב לצה״ל כשהם כבר מסופרים
תספורת קצרה.
הגיב על כך השבוע שמיניסט תל־אביבי,
בעל רעמה המשתפכת על כתפיו :״אני
מקווה שאת אחי הצעיר הם לא יבקשו כבר
שיעבור בבית, לפני הגיוס, קורם טירונות.״

ריגול
כך נגנבו
תוכניות ה״מיראז״י

איש לא היה מאמין כי הגבר גבה־הקומה
ונעים־הסבר המתגורר בצינעה בבית הקטן
בעיירה הוא מרגל נועז. שכניו אפילו לא
ידעו שהוא מהנדס־תעופה. הדבר התגלה
להם רק לפני שנה וחצי. כאשר אלפרד
פראונקנכט, מנהל מחלקת מנועי־סילון ב־מפעל־הענק
השווייצרי סולצר לייצור מטוסים,
הואשם במכירת סודות הייצור של ה־נזיראז׳
לישראל. משפטו נקבע לחודש מרץ
הקרוב.
שני גברים עקבו• הפרשה, לפי העיתון
השוזיצרי אכספרם, החלה בחודש
אפריל .1968 כאשר שני אישים ישראליים,
מנכ״ל ונספח צבאי, פנו אל המהנדס השוויצרי
וביקשו לתאם עימו ביקור במיפעל.
בתום השיחה התברר לו, כי השניים מעוגיי־נים
בתוכניות מנוע הנזיראז׳ הצרפתי, ולא
בשום דבר אחר. אלפרד, ידיד ישראל, היפנה
אותם אל הממונה עליו, קולונל בחיל־האוויר
השוויצרי.
אולם במאי ,68 טוענים השלטונות השוויצרים,
התראה פראונקנכט עם שליחי השב.
הישראלי בסתר. היו אלה שני גברים
ילידי אירופה, דוברי גרמנית וצרפתית רהוטות.
מסתבר שהם עקבו אחריו זמן רב,
ידעו עליו יותר ממה שהוא עצמו ידע. השניים
ניסו לשכנע אותו בכל מחיר — עד
שברגע מסויים הוא נשבר. לדבריו, היה זד,
לגביו צו המצפון. יחד •עם זאת, לחשבונו
בבנק נוספו 200 אלף דולאר.
סובני־כיון קומוניסטיים. התוצאה:
כ־ 200 אלף מיסמכים ב־ 20 ארגזים הועברו
לנקודת גבול מסויימת עם מערב גרמניה.
מאוחר יותר החל פראונקנכט גם לצלם חומר
במיקרו־פילם.
הוא נתפס כאשר התעוררה במיקרה סקרנותו
של פלוני שעבר ליד בית עזוב וראה
בתוכו תיבות משונות. האיש הודיע למשטרה,
שתפסה ארבעה ארגזים.
מהלכת גם שמועה, כי הי אלה בעצם
סוכני־ביון מזרח־אירופיים שגילו את הפרשה
לממשלת שווייץ. כך או כך, בעקבות
הדיווח לשלטונות, נעצר מהנדס־התעופה בן
ה־.45
אך לא לפני שהמשימה הושלמה — כמעט
במלואה.
העולם הזה 744ז

ף* ק יהלום יכול לחתוך יהלום. רק רבן
אלוף־לשעבר יכול למגר רב־אלוף־לשע־בר.
מי שרוצה לנצח את משה דיין ולנטרל
אותו סופית בזירה המדינית, מוברח להעמיד
נגדו אישיות ביטחונית מוסמכת וזוהרת
כמוהו.

אין אדם בישראל המייטיב להבין
זאת במו פינחס ספיר.
ככל שמתקרב המועד בו יטול ספיר לידו
את השלטון, כן מתגבשות הכנותיו למערכה
המכרעת נגד דיין.
בימים האחרונים מדברים על כמה מן ההכנות
האלה בירושלים — אם כי בלחש. כי
הדברים נוגעים לאישים בעלי עבר
מפואר, שאין רוצים עדיין לבטא את שמם
המפורש בהקשר זה.

מה שמתגבש עכשיו בסודי-סו*
רות הוא לא פחות מאשר מיבנה
ממשלתו החדשה של פינחס ספיר,
במיקרה שזו תקום בלי הסכם כינו
וכין דיין.
לצורך מיבחן זה, מכין ספיר כמה הפתעות,
שכל אחת מהן היא סנסציה בפני עצמה.

בין:
בי ט חון או חוץ
ם מרכזי ברשימה זו הוא שם ה־רמטכ״ל
של מלחמת ששת־הימים, יריבו
משכבר־הימים של דיין: יצחק רבין.

השותפות הפוטנציאלית כין ספיר
ורבץ היא בימעט נתון טבעי.
קשה לתאר שני אישים המתאימים
יותר זה לזה.

• שניהם מתונים ביותר בענייני חוץ ו
ישנה
אישיות שנייה, לא פחות זוהרת ממנו.

המדובר כאדם שאין מזכירים
את שמו,

בממשלה, הרי עצם נוכחותו בה
תעניק למר פלוני מעמד מרכזי,
ואי־אפשר יהיה להתעלם מחוות*
דעתו.

נקרא לו באן ״מר

ספיר יוכל להסתמך עליו בכל ענייני
— והדבר ינטרל את משה החוץ דיין במידה רבה.

אדם זה נהנה מפופולאריות עצומה בציבור.
בשנים האחרונות דרך כוכבו, והוא

כניסתו של מר פלוני למישחק,

פלוני״.

רפאל איים כהתפטרות, ולתדהמתו,
נתקל בהסכמה במעט נלהבת.
פיטוריו
של רפאל נדחו רק מטעמי יוקרה•
בשבוע שעבר גילה העולם הזה, במדור
תשקיף, את רקע סילוקו של רפאל. למחרת
היום הודיע למרחב על התפטרותו. הדבר
הכריח את אבן להכחיש את הכוונה לפטרו,
ולפי שעה נשאר רפאל במקומו.
אולם לכל הדיעות, זהו מצב זמני מאד,

כר מתכנן סמיר
דנטרד את ד ״ו
ביטחון. שניהם דוגלים בכלל שאין חשיבות
לסיפוח שטחים, אלא יש לשאוף לריקמה
מעשית של שלום. שניהם מבינים את משמעות
התלות בוושינגטון.
• בין השניים תיתכן חלוקה אידיאלית
של התפקידים בממשלה, כשספיר עוסק ב־עדיני
כספים ומינהל, ואילו רבץ בענייני
חוץ וביטחון.

• רבץ הוא מועמד פופולרי לימני
תפקידים מרכזיים: הן לכהונת
שר-החוץ, הן לכהונת שר•
הביטחון. איש לא יתרגש אם יתפוס
את מקומו של דיין.
• קיימת יריבות ישנה בין רבץ ודין,
שגזל ממנו את תהילת הנצחון במלחמת
ששת־הימים. לאחרונה התקררו גם
היחסים בין רבין לגולדה, ובין רבץ לאבן.
ספיר הוא, איפוא, פטרון טבעי לשגריר בוושינגטון.

מועמדותו של רבין מאפשרת
לספיר ללחוץ כעת ובעונה
אחת על משה דיין, על אבא אבן
ועל יגאל אלון, כי רכין יכול לשמש
תחליף לכל אחד מהם.
משום כך ברור כבר עתה כי רבין ממלא
תפקיד חשוב בחישוביו של ספיר, וכי יתפוס
מקום חשוב בממשלתו, בבוא היום.

מר פ לוני:
מי סחד ועוד

נראה עתה בעיני רבים כאישיות מושלמת
מבחינת רמתו המוסרית, תכונותיו האנושיות,
תפיסתו המדינית השקולה, חוש־האח־ריות
וכושר־ההעזה שלו.

תשנה מייד את יחסי-הבוחות בצמרת
השלטון.

כאדם נכון ומתון, איש זה קרוב
בדעותיו הרכה יותר לספיר, מאשר
לדיין. רמתו ועברו הופכים
אותו מועמד טבעי כמעט לבל
מישרה ממשלתית כבירה -ובכלל
זה, אי-שם כעתיד, גם כהונת
ראש-הממשלה.

מר א דו 9ו ני :
נינכ״ל ה חוץ
^ חד משותפיו הקרובים של מר פלו־ני
בתפקידו הנוכחי הוא אדם שגם את
שמו אין מזכירים עדיין, בגלל עמדתו בפקידות
הבכירה.

נקרא לו ״מר אלמוני״.
עתה החליט ספיר להכניסו ל

עליו נפלה עינו של ספיר, וגם הוא
מובא בחשבון לתפקיד חשוב חדש בעתיד
הקרוב.

התפקיד המוצע: שר המיטהר
והתעשיה.

זה מכבר שואלים בירושלים מי
ימלא את תפקיד מנכ״ל משרד•
החוץ, אחרי שיסולק משם גדעון
רפאל.

ממשלה.

ברגע הראשון יש בהצעה זו משהו מפתיע,
ואפילו מדהים. כי האיש לא עסק
מעולם בענייני כלכלה ומשק.
אולם מחשבה שניה תגלה כי חשבונו
של ספיר אינו חסר־הגיון. כי:

• זהו התפקיד היחידי הפנוי
כעת בממשלה, ואינו מצריך הזזת
אנשים. כך שהאיש יובל להיכנס
לממשלה כימעט כבל רגע
שיחפוץ.
• שר־המיסחר־והתעשיה עובד תמיד בקשר
הדוק עם שר־האוצר. הדבר יבטיח כי
שני האישים — ספיר ומר פלוני — יעבדו

בשיתוף־פעולה יומיומי.

^ 4ולם רכין אינו האישיות הזוהרת ה־יחידה
שספיר שיבץ אותה בחשבונותיו כלי׳״קשר~לתפקידו המוגדר

רפאל, מוותיקי משרד־החוץ, הצליח לריב
לא רק עם גולדה מאיר, השונאת אותו, אלא
גם עם אבא אבן, שהחזיק אותו רק כדי
למנוע את תפיסת המקום על־ידי איש הנאמן
לגולדה.
לאחרונה סולק רפאל מכל תפקיד של
ממש. הוא התלונן מרה על כי אין נותנים
לו שום חלק במערכה המדינית החשובה
ביותר של ישראל: שיחות יארינג. בשדה
מתחלקים התפקידים והזוהר של מערכה זו
בין שני השגרירים: יוסף תקוע באו״ם ויצחק
רבץ בוושינגטון. בירושלים עוסקים
בה גולדה ואבן, כשהם נעזרים בעיקר על־ידי
מרדכי גזית, אחד האנשים היותר־נבו־נים
במשרד־החוץ, שגילה בתפקיד זה יוזמה
ותושיה רבה.

ובעתיד הקרוב יהיה צורך למצוא לו מחליף.

ובאן
הופיעה, לפתע, אישיותו
של מר אלמוני, שאינו איש מש־רד-החוץ
בלל.
מר אלמוני בקיא ביותר בעניינים בינלאומיים,
ויש לו על כך מידע נרחב ביותר.
קשריו הקרובים עם מר פלוני יבטיחו
לו קשר ישיר עם ספיר, שהוא גם מעין
פטרון או בעל־ברית בכיר לאבא אבן.

כניעה או פ רי ש ה
ם שיבוץ זה, יתחזק מחנהו של
^ /פינחס ספיר באופן ניכר. כמו מצביא
מעולה, הוא פועל בשקידה ובהתמדה כדי
לכתר את עמדתו של דיין מכל הצדדים.
הוא משאיר לעצמי אופציה פתוחה בין
שתי אפשרויות:

• להבריח את דיין להסכים לכהונת
ספיר כראש-הממשלה אח רי
גולדה, לקבל את מרותו ולכהן
בממשלת ספיר,
* להבריח את דיין להתפטר
ולפרוש מן הממשלה.
מביתן שדיין עומד עכשיו גם מול התקפה
מרוכזת של גיסו אלוף־גח״ל עזר
וייצמן, העושה את הכל כדי לשבור את
הכאריזמה של דיין בציבור, מתוך תקווה
לרישתו, אין סיכוייו של דיין נראים, ברגע
זה, ורודים ביותר.

מ ה הו לךפ אן

הכניסה למשתמטים בלבד!
בחורי־ישיבד, פטורים מללכת לצבא. זאת
אנו יודעים. אנו גם יודעים, שבחורים
דתיים לא־מעטים — שיכלו להשיג שיחרור
על סמך תעודה שהם לומדים בישיבה —
מתגייסים בכל זאת לצה״ל. העולם הזה
עצמו אף העלה על נם לדוגמה אחד מהם,
שלמרות כל המיכשולים הגופניים והסביבתיים
שעמדו בבניו, התעקש עד שהתקבל
לסיירת המפורסמת והמסוכנת ביותר בצה״ל.

אבל מעולם לא שאלנו את עצמנו מה
קורה לאותם בחורים דתיים המשרתים ב־צה״ל,
כאשר הם משתחררים ורוצים ללמוד
בישיבה. כלומר: דת שאינה באה
במקום שירות צבאי, אלא בתוספת
לשירות צבאי.
השבוע הזדעזעתי לשמוע, שבחורים אלה
אינם יכולים להתקבל לכמה מן הישיבות
הגדולות והמפורסמות ביותר בישראל. כי

בימים אלו, כששיחות יארינג הפכו לנקודודמוקד של
הסיכסוו הישראלי־ערבי, הגיע לאוזני סיפור, אשר נשמר
עד היום בסוד, של נסיון־תי1זך חשאי אחר בין ישראל
לערבים, שהתקיים עוד בינואר .1956
גילה את הסוד האיש שהשתתף בצד הישראלי של השיחות
— השופט המחוזי בנצרת, מוחמד נימר אל־הוארי.
השופט הקשיש ( )63 הנשוי לשתי נשים, אב ל־ 19 ילדים
וסב ל־ 22 נכדים, שוכב חולה קשה בימים אלו. את סוד
השליחות באתונה גילה מעל מיטת חוליו, בביתו המפואר,
המקושט כולו בתמונות־שמן מעשה ידיו, רובן ככולן של
נוף הארץ.
השיחה התחילה בשאלה, האם היה מקום כיום לכך
שכבוד השופט ייסע לנסיון־תיוזך לניו־יורק. וזאת, בהתחשב
בעובדה שנציג ירדן באו״ם, מוחמד אל־פארה, הוא ידידו
בנפש עוד מימי מלחמת־השיחרור, כאשר אל־הוארי היה
מפקד אירגון אל־נג׳אדה, ואל־פארה סגנו.
אל־הוארי הגביה עצמו במיטתו, התבונן מהורהר ב־תיקרה,
והשיב :״אני תמיד מוכן. השלום איננו חלום.
הוא בגדר האפשר. השאלה היא, האם מוכנה ישראל
לשלום? אני מאמין שכל ישראלי רוצה בכנות בשלום.
השאלה היא האם ישראל מוכנה לשלם גם את מחיר
השלום. לא ייתכן שתירצו מהערבים גם שלום וגט שטחים.
״אל-פארה הוא בראש ובראשונה בן פלסטין. אם בישראל
יסכימו לחשוב בכיוזן הכרה בעם הפלסטיני יהיה אל־פארה
מוכן לדבר איתכם.
״אולם שום שליח בודד, ויהיה בעל משקל ככל שיהיה,
לא יוכל לחולל פלאים בכוחות עצמו. אני יודע
זאת מנסיוני האישי.״

בעיני ראשי־הישיבות, הם כבר קולקלו
על־ידי צה״ל. הם זרע מסוכן, אשר יש
לנדות אותו, להחרים אותו, לנעול בפניו
את שערי הישיבות שבהן לומדים המש תמטים

אפשר אולי להבין ישיבה קטנה, פרטית,
חשוכה, הקובעת את מי היא מוכנה לקבל
ואת מי לי, כשהמיבחן הוא אותו ״שיקוץ״
ששמו שירות בצבא הגנה לישראל. מה

שאיני יכול בשום אופן להבין או לקבל
הוא, שהישיבות המסרבות לקבל חיילים
משוחררים — באשר הם חיילים משוחררים
— מקבלות תמיכה כספית מן הממשלה•
כספך אתה וכספי שלי, המועברים
אליהן באמצעות משרד הדתות ובצינורות
אחרים.
אחת מהן, ישיבת פוניבז׳ בבני־ברק, היא
דוגמה מחפירה. היא זכתה להון תועפות,
בכל סוגי התמיכה הכספית: החל בהקצבות
ממש, וכלה בפטור מתשלום מכס ומיסים
על ציוד חשמלי ואחר שהביאו מחוץ לארץ
במאות אלפי ל״י.
כאשר שאל בשבוע שעבר ח״כ המפד״ל
זבולון המר את שר הדתות על כך, השיב
השר :״לא הגיעו תלונות על כך למשרדי.״
השר לא אמר שזה לא נכון, אלא רק
שלא הגיעו תלונות. הוא היה נרגז, כי
חשד המר שהוא רוצה להביך אותו. כחלק
מההתגוששויות הבינגושיות בתוך המפלגה.
אבל התחמקותו של השר ורהפטיג
אינה פוטרת את הממשלה כולה מנקיטת
צעדים שישימו קץ למיון המחפיר הזה.
יש לי הצעה פשוטה בנידון: להפסיק את
התמיכה הכספית — ואת הפטור מתשלום לקבל מימים — לכל ישיבה המסרבת
חייל משוחרר רק מפני שהוא לא השתמט
משירות צבאי בצה״ל.

פגישה סודית באתונה
שרות שיקום השלום, וכן שאלות נוספות, שמשרד החוץ
צפה מראש וצייד אותי בתשובות להן. השאלות היו:
<• האם רוצה ישראל בשלום עם מצריים בלבד, אנעם
כל מדינות ערב?
>• האם בן־גוריון — אז שר־הביטחון וראש־הממשלה —
רוצה בשלום בכנות, או סתם מפריח סיסמאות?
0 .מה השפעתו של ב.ג. על המפלגות המתנגדות לפתרון
של שלום (חירות)?
#אל איזה מפלגה אפשר לפנות בנושא השלום?

השיחה נסבה לאותה שלימות סודית, ואני מביא כאן
את סיפורו של אל־הוארי, כלשונו:

זה היה בינואר . 1956 הגיעה אלי הבישוף חכים, כיום
מקסימום החמישי של דמשק. הוא בישר לי כי אני מוזמן
לשיחות עם דיפלומטים מצריים באתונה. הבישוף הוא
אדם שיכול לאכול ארוחת בוקר בירושלים, צהריים בבית־לחם,
וערב בביירות, בתפקידו כמשרת העדה הקאתולית.
על סמך הודעתו פניתי למשרד החוץ, והם הכינו לי את
הכל, כולל דרכון ישראלי, ותידרוך לשיחות.
היגעתי לאתונה, ומיד יצאתי למלון סנט ג׳ורג׳ .המשלחת
המצרית היתד, בדרג בינוני, וכללה בין היתר את אלוף
עיצאם אל־דין אל־מצרי, ראש המשלחת, ועורך־הדין שמס
אל־דין אל־נג׳ם, ועוד חמישה אחרים.
התחלנו את השיחות, שהיו למעשה שאלות בירור לאפ
אל־הווארי
ואד־נאג׳ם באתונה

בי ת הנעדרים
לא כל יום אני מקבל מהכנסת מכתב מרנין. כשזה כבר קרה לי — באו חברי לספסלי
הכנסת וקילקלו את ההנאה.
וזהו תוכן המיכתב, שנשא את חתימתו של מזכיר הכנסת חיים ליאור:
מרכז ההסברה מציע לקיים ביום ראשון ,׳״ב בשבט תשל״א ( 7בפברואר ,)1971 בשבוע
שבו חל חג הכנסת בט״ו בשבט, סיור לחברי הכנסת בישובי הספר בעמק בית־שאן,
עמק הירדן, רמת הגולן וגבול הלבנון.
התכנית המוצעת כוללת ביקור בישובים, פגישות עס התושבים. עם אלוף פיקוד הצפון
ועס ראשי המועצות האיזוריות ובערב — ״בימות הכנסת״ בכמה מן הישובים, בהשתתפות
שניים־שלנשה מחברי הכנסת בכל ישוב. הכוונה היא להביא את דבר הכנסת לתושבי ישובי
הספר בשבוע של חג הכנסת. לרשות חברי הכנסת תעמוד תחבורה ממקומות הריכוז

0.האם יש למשה שרת השפעה על מהלך העניינים?
! 0האם מוכנה ישראל לקלוט אפילו מספר סימלי של
פליטים?
! 0האם רואה ישראל בעין יפה קיום שיחות עם כת
הקצינים (של נאצר)?
לאחר שקיבל ממני את התשובות לשאלות אלה ואחרות,
הפתיע אותי אל־מצרי בשאלה אחרת:
מה דעתם של הפלסטינאים — האם יסכימו לשלום ללא
החזרתם של כמה אלפי פליטים לארצם — ,או יעשו
בעיות?
השאלה הזאת הופנתה אלי כאל פלסטינאי. קשה היה
לי להשיב בתחילה, כי הרי השתתפתי בשיחות כישראלי.
על אף זאת, השבתי כי הפלסטינאים יסכימו לכל פיתרון
— ובלבד שייצאו ממחנות הניוון. כשיקום הסדר של שלום,
השבתי, בעיית הפליטים לא תפוצץ אותו. כמה אלפי פליטים
לא יסכנו את קיומה האיתן של ישראל, ופיצויים
הוגנים ליתר יפתרו את הבעייה כליל. פיתרון זה יקל
על המנהיגים הערביים המתונים לצעוד לקראת השלום.
שלושה ימים לאחר מכן נפרדנו, לאחר שקבענו כי ניפגש
שנית, בעוד כחודש. על המצרים היה לדווח על השיחה
הנוכחית, ולאחר מכן להכין את הפגישה בדרג הגבוה
ביותר.
אני חזרתי ארצה, ומסרתי את תוצאות השיחות למר
גדעון רפאל. הדגשתי בפניו כי בקרוב אוזמן שנית, ואז
אבקש תידרוך והוראות חדשות, והיתר־יציאה כמובן. הוא
הבטיח שיהיה בסדר.
כאשר הגיעה ההזמנה, פניתי למר רפאל ולאחרים. החלו
דוחים אותי בהיום ומחר, ומחר והיום, והזמן עבר —
ואיש לא הגיע לפגישה עם המצרים.
ולמרות זאת המצרים לא נואשו. שלושה חודשים לאחר
מכן הגיע לישראל העיתונאי המצרי איברהים עיזת.
לדעתי, איש זה הגיע לכאן במטרה להמשיך מה שלא
יכלו אנשי עיצאם אל־דין לעשוח. אני נתבקשתי להתלוות
אליו בשהותו בארץ, אך סירבתי.
אחר כך שמעתי כי עיזת ביקש לבקר בארץ שנית,
לאחר שדיווח על ביקורו לנאצר, אך לא ניתנה לו הרשות
מצד ישראל. מה עלינו להסיק מכל זה? שעוד אפשרות
הוחמצה.

(תל־אביב או ירושלים) וחזרה באותו ערב. הסיור ובימות הכנסת יוכלו להתקיים רק אם
מספר ניכר מחברי הכנסת יביעו את נכונותם להשתתף.

כמה ח׳כים, לדעתך, נרשמו לסיור הזה?
סלח לי אם אינני מגלה לך את המספר מייד, אלא מרשה לעצמי מחשבה פילוסופית
או שתיים על הרגלי־העבודה של חברי־הכנסת בכלל. אני מתסזן לנוכחותם (יותר נכון:
היעדרותם) בישיבות המליאה. זה כבר חדל אפילו להיות מצחיק, ואפשר רק לרחם
על אנשים כמו שר המשפטים יעקב שמשון שפירא, שהתלונן על חברי סיעתו, שדאגו
להעלות את משכורתם אבל אינם מתחייבים לשבת במליאה.
נניח שההיעדרות מישיבות המליאה היא מחלה חשכת־מרפא. אבל מה עם סיור בצפון
הארץ מה עם יציאה אל המרחבים המרנינים? מה עם פגישה עם האזרחים והבוחרים?
ולא פעם־פעמיים בשבוע. אלא פעם אחת בשנה, לציון יום־הולדתה של הכנסת.
ובכן, כמה חברי בית־הנעדרים הודיעו שהם מעוניינים להשתתף בסיור זה?
פחות משלושים!

פוובקציות גימיו ומשמאל בהפגנות נגד המעשים בעזה

איש הריגה

יהודי אמריקאי זה,
אחד מאנשי ״הליגה
להגנה יהודית״ שהשתתפו בהפגנה, נו שא
דברו באנגלית. על שרוולו סמל ״הליגה״,

היתד. זו הופעת הבכורה של הליגה להגנה
יהודית בארץ — והיא בישרה רעות.
חבריה החלו מתגרים — מייד, בגלוי —
בכל שאר המפגינים. בידיהם הופיעו אג־רופנים,
קפיצים, כלי נשק קרים אחרים.
אלא שהם לא לקחו בחשבון, שמולם עמדו,
בין היתר, גם קיבוצניקים חסונים,
שלא נבהלו מהם, יצאו להתמודד איתם.

ך* שעתיים לאחר מכן, נערכה באותו
^ מקום, כדי למחות גם כן על המעשים
בעזה, הפגנה נוספת — של הסטודנטים
של תנועת העולם הזה — כוח חדש והוועד
למען ביטחון ושלום. אנשי שי״ח
שהיו במקום, הצטרפו להפגנה זו במטרה
להזדהות עם המפגינים. במטרה הפוכה
הצטרפו מחבלים מימין ומשמאל — חברי
מצפן מחד, הליגה להגנה יהודית מאידך.
חברי מצפן ניסו להפריע בצעקות, החלו

הנוח־החדש

בהפגנת הסטודנטים של ״העולם־הזה־כוח־חדש״ ,לא הצליחו הפרובוקטורים
לגרוס לפיצוץ, אולם הפריעו ללא הרף. נראים
בתמונה, מימין לשמאל: נפתלי רז (מחזיק מיקרופון) ,זד׳ב אורי אבנרי ודוב ברנשטיין.

שרים את האינטרנאציונל כדי להפריע לנאומו
של ח״כ אורי אבנרי. חברי הליגה
להגנה יהודית מאידך, ניסו שוב לגרום

מכות עם ״מצפן״

״מצפן״ (סוודר לבן) מכניס אגרוף, בעוד
(משמאל) מכניס בעיטה, ביריב המנסה להתח־מק.
את האלימות הביאו להפגנה חברי ״הל יגח להגנה יהודית״ ,ביניהם כמה אמריקאים.

להתכתשויות — אך הפעם הם נכשלו.
אלא שלא היה בכך כדי לכבות את אור
האזהרה האדום שנדלק.

אבו ביד

הצעיר המזוקן (בפרופיל) שמימין מניף את ידו האוחזת באבן, לנוכח
התקפתו של חדר ״הליגה להגנה יהודית״ ,המחזיק בידו הימנית קפיץ
מיוחד לקרבות מעין אלה. הוא בא מארצות־הברית, הביא את שיטות הלוחמה של ״הליגה״.

*כר מסוכן התרחש השבוע.( דבר, שלטוזח ארוך עלול לערער, אם
יורשה להתפתח, את יסודות הדמוקרטיה.
בצורה סמלית, התרחש הדבר — דווקא
מול מישבן הכנסת: במפתיע, הרימה את
ראשה המכוער האלימות הפוליטית — מאורגנת,
מיקצועית, אכזרית.
היא הופעלה בעת ההפגנות שנערכו ביום
השני השבוע כדי למחות נגד ההתרחשויות
בעזה. והפעילו אותה חברי הסניף
הישראלי של הליגה להגנה יהודית —
אותה ליגה ימנית קיצונית שנולדה בניו־יורק
בראשותו של הרב כהנא המפורסם,
כדי להגן על היהודים שם מפני הכושים,
עברה לתקיפת נציגים סובייטיים בניו־יורק,
כתגובה על דיכוי היהודים ברוסיה.

ך * יה זה אחר־צהרים רב־גוני ביותר.
! | הוא החל בסביבות שעה שלוש, בהפגנה
של הליגה למען זכויות האדם — גוף בלתי־מפלגתי,
שבא להפגין מול הכנסת נגד המעשים
בעזה.
אלא שבנוסף לרשיון שנתנה המשטרה
לליגה לעריכת ההפגנה, היא נתנה עוד
לעריכת עוד הפגנה — באותו
רשיון,
מקום, ובאותו זמן — גם לליגה להגנה
יהודית. התמונה הסתבכה כאשר למפגינים
הצטרפו גם חברי שי״ח. היא הסתבכה עוד
יותר, עם הצטרפותם של אותם עשר־עשרים
חברי מצפן, המופיעים כרגיל, כל השנים,
בכל הפגנה.

ליגה נגד ליגה

ביוזמת חברי ״הליגה להגנה
יהודית־׳ ,פרצו התכתשויות ביניהם
לבין אנשי ״שי״ח״ ,״מצפן״ ו״הליגה להגנת זכויות האדם״.
למרות שנתנה רשיון לשתי הפגנות באותו זמן ובאותו מקום,
ולמרות שניתן היה לצפות שתבאנה התנגשויות, הסתפקה ה
משטרה
במשלוח ששה שוטרים למקום — וגס אלו נשארו עומדים
מהצד כאשר פרצה האלימות. היה זה ניגוד מוזר להתנהגות המש טרה
בהפגנה אחרת, זו של ״שי״ח״ ביום החמישי שעבר, מול
מלון ״הילטון״( .ראה ״הפגנות״ ,עמוד .)30 את המצב סיבכה עוד
יותר הופעת ״הפנתרים השחורים״ ,שעמדתם בקרב לא היתה ברורה.

בת קצץ התרמאכט באה להשתקעע1

ך* פני דור, היתה אהבתה עולה לד. ב/חייה.
שכן, אבה קייזר עוברת על מה
שנחשב אז כלאו העליון של ארץ מולדתה:
היא, גרמניה טהורה, בתו של קצין בצבאו
של היטלר, הפכה ידידתו של יהודי.
ואיזה יהודי: ישראלי, בוגר מיקווה־ישר־אל,
יוצא צה״ל, שחלק ממשפחתו ניספה
במחנות־הריכוז הנאציים.
אלא שזה היה לפני דור. כיום, אבה קייזר
לא רק יכולה שיהיה לה ידיד יהודי — היא
אף עלתה בעקבותיו לישראל.

להחזיר את גדולתה של גרמניה ולהפוך
אותה למעצמה.
״אבל כל זה אינו מתקבל על הדעת. אני
פשוט לא מסוגלת להבין שדבר כזה יכול

היה
״ב והילו אותו.

ך • אםיש לעובדה זו משמעות מיוחדת
ן ) בעיניה? האם אין היא מרגישה לא נוח
להתגורר בקרב יהודים — או שלגביה, בת
הדור שאחרי היטלר, ישראל היא סתם ארץ

״אני לא מסגלת להבין שבני-
אדם יכלו לעשות מה שעשו
בימי הנאצים.״
ככל האחרות, והיהודים עם ככל האחרים?
״אנחנו הצעירים בכלל לא מבינים איך
דבר כזה יכול היה לקרות,״ היא עונה,
כשמרוב התרגשות היא עוברת מאנגלית לגרמנית
.״ישנה מחיצה בין הדור הצעיר
למבוגר בשאלה הזאת. זו נקודה אחת שהצעירים
אצלנו לא מוכנים להבין בשום
אופן, למרות כל ההסברים.
״כשאני שואלת את הורי על זוועות המלחמה,
אז אבא משיב שהוא היה שבוי
בצרפת ולא ידע שום דבר, ואמא היתה בברלין
וגם היא לא ידעה מכלום.
״אבל אני ראיתי סרטים דוקימנטריים
איומים, וקראתי ספרות על השואה. באתי
עם החומר הזה להורי וניסיתי לשאול,
להבין, איו זה היד. יכול לקרות. אז התחילו
להסביר לי שהיה משבר כלכלי אחרי
התבוסה של מלחמת העולם הראשונה, שהעם
הגרמני היה מושפל ורעב, שזה נתן
קרקע פוריה לעלייתו של היטלר, שהבטיח

מבליטיס את האיכות הנהדרת של הופעתה בפני מ

סימפטיה ל ,

ראשונים בארץ, מרם היכנסם לעול פרנסה.

ב! מ שפ ח ת הניצולים

ה017177

1וך בבית־קפה על כוס תה, היא

בחברתו והוא בחברתה, נהנים
יצחק ואבה מימיהם הראשונים בארץ.

ן רות, ושבני־אדם היו מסוגלים לעשות דברים כאלה.
ידה הזאת ישנה שאלה בלתי מוסברת בין ההורים
.1זהו קיר של שתיקה, שאין לעבור אותו ואין להבין
ולי, בבוא היום, יתחוורו לי הדברים יותר.״

״זאת ירושה עצובה שקיבלנו מההורים.
ירושה שלא רצינו בה — אבל עלינו לחיות
איתה.״
אבה נולדה בברלין ב־ ,1945 בסוף

הנפילים בדיזנגוף

יצחק ואבה
חברתו את
חתיכות גבוהות־קומה אחרות, אין אבה משתדלת
בקלילות למרומי ה־. 76ו ממר שלה, אינה מהססת
בטיול מראות להסוות ללבוש

בדיזנגוף, כשיצחק מראה ל העיר
הזרה לה. בניגוד לאת
גובהה, אלא מתנשאת
מעיל מאקסי ארוך ומגפיים.

מלחמת העולם השנייה. אביה, קצין ב־וורמאכט׳
חזר מהשבי הצרפתי בדיוק כאשר
נולדה. אמה, מטפלת במיקצועה, יצאה
לעבודה חודשים ספורים לאחר הולדתה.
תושבי ברלין ההרוסה, באותם ימים, היו לא
אחת על סף הרעב.

ך* מוכן שאני יודעת את כל הדברים ה־
///אלד, רק מסיפורי הורי, כי הייתי קטנה
מדי כדי לזכור,״ מספרת אבה. כשגדלתי,
כבר בנו את כל העיר מחדש.
״אחרי תיכון החלטתי שאני רוצה להיות
שחקנית. אבל לא רציתי לחיות על חשבון

״מה שאני אוהב אצלה, זה
שהיא לא תמיד יפה.״

.ו התצלום מימין, לקוח
8בה. שני תצלומים אלו
צלמה: מבלי לחשוף אף

אבר אינטימי, היא מצליחה להפיק אפקט של עירום וארוטיקה. יחד עם
זאת לא היססה בשעת הצורך להתערטל לחלוטין בסרט־המין הנועז שלח,
מסע לקופנהגן, אותו הסריטה בתחילת דרכה הקולנועית, בהיותה בדניה.

ההורים. עבדתי ביום בתור דוגמנית, ובערב
למדתי בבית־ספר לדראמה, למדתי משחק
זימרה ותנועה. אחרי שלוש שנים של לימודים,
עברתי בחינות ממשלתיות וקיבלתי
תעודה. רק אחרי זה התחלתי לחפש עבודה.
״העבודה הראשונה שלי היתר, בתיאטרון,
במחזה של גטה. אחר־כך הופעתי בהצגה
לפי ספר ההרפתקאות של קארל מאי, האוצר
באגם הכסף. זה היה מופע עממי ב־
(המשך בעמוד )22

פצצת המין
(המשך נועמוד )21
איצטדיון רחב־ידיים בברלין, עם אלפי צופים•
הייתי צריכה ללמוד בשביל זה לרכב
על סוס• אני פוחדת פחד מוות מסוסים,
ובמשך ארבעה השבועות שההצגה נמשכה
הייתי יותר מחה מאשר חיה.״

! * 81-8312350״16
1832031

* 4המערבון באיצטדיץ עברה השח••*
קנית המתחילה לטלוויזיה הגרמנית,
השתתפה בסרט דוקומנטרי למחצה על צלמים
ודוגמניות .״אולם הסרט לא הופיע, כי
חברת־ההפצה פשטה את הרגל.״ סרטה הבא׳
לעומת זאת, זכה להצלחה גדולה. שמו
מסע לקופנהגן — קומדיית־סקם, שהלכה
במשך 12 שבועות באחד מבתי־הקולנוע הגדולים
ביותר בברלין .״אבל לארץ זה בטח
לא יגיע, כי הצנזורה לא תרשה. הוא נועז
יותר מדי,״ מסבירה הכוכבת בחיוך נייטרלי.

כל צעירה׳ גם באירופה המודרנית
של היום, היתה מעיזה להופיע בסרט־מין
נועז כגון זה. אך לגבי אבה, לא היתה זו
כלל שאלה של העזה. מאז ומעולם היתה
השקפתה על נושא המין חופשיה מכל כבלים•
כאשר כיכבה במסע לקופנהגן, לא חשה
בכל מתח, רגשות אשמה, או צורך להצטדק.
אדרבה, אם יש משהו שהגרמניה השלווה
והחייכנית הזו מוכנה להתכעס בגללו, זהו
החינוך המיני הלקוי, שבגללו, טוענת היא,
*יש כל־כך מעט אושר בעולם — גם היום.״
וזה זמן רב שהיא מתכננת להעלות לשלב
ביצוע רעיון ישן שלה — להעביר קורסים
בנושא המין וההסברה המינית.
אחרי מספר סרטים נוספים, החלה להתעניין
בעבודה מאחורי המצלמה, עברה למינכן,
עבדה שם כעוזרת־מפיק. משם עברה
לאוסטריה .״באוסטריה פגשתי את ג׳ורג׳,
במסיבה, לפני שנתיים. מאז לא נפרדנו.״
לא קשה להבין מדוע. היה זה הניגוד
הקלאסי בין הבלונדית היפהפייה תכולת העיניים
וגבוהת הקומה, לבין הצעיר התמיר,
שחור השיער והעין.

• צ חק רכינוביץ בא לארץ מרומניה ב,1944
,בסוף המלחמה, למד בבית־הספר
החקלאי במיקוזה־ישראל, התגייס לצבא, עבד
בהדרכת נוער, היה מנהל הסניף הירושלמי
של קייזר־אילין. ב־ 1965 יצא לארצות־הברית,
לנסות להגשים חלום ילדות, שמשפחתו התנגדה
לו כל השנים — להיות שחקן.

״הסוס ששיחקתי נו. ו08ע דקוטהגן׳ ,נסח רא יגיע
וארץ. הצנזורה וא תרשה״
״אספתי למטרה זאת כסף במשך שנים
רבות,״ מספר הוא .״כשהגעתי לאמריקה,
נרשמתי מייד לסטודיו על שם ברגהוף וסמלה
אדלר. אחרי מספר חודשים, קיבלתי
עבודה במחזה באוף ברודוויי.
״אולם בארצות־הברית קשה מאוד לאז־רח־חוץ
להמשיך בעבודה. נסעתי לאירופה
לראות מה העניינים שם. בסוף 67׳ הגעתי
לביקור באוסטריה — ושם הציעו לי תפקיד
בטלוויזיה, בסידרה הנקראת סיפורי הזאנו־בה.
עוד בארצות־הברית החליפו את שמי
לג׳ורג׳ רובין, ובשם זה גם הופעתי בסיד־רה.
*נשארתי
באירופה, שיחקתי בסידרות בסרטי
טלוויזיה ובקולנוע. אחרי זה החלטתי
לעבור לבמאות. התקבלתי כעוזרו הראשי
של הבמאי הנודע איג׳ו וייס. זה לא היה
פשוט להתקבל אצלו לעבודה. אבל גם הוא
יהודי, והסברתי לו שבארץ, תעשיית הסרטים
עדיין אינה מפותחת, וחסרים במאים,
ואני מתכוון לחזור ארצה.

תאכה, כאמור, הוא פגש במסיבה:
״היו שם המון יפהפיות, אבל היא משכה
את עיני מהרגע הראשון. מה שאני אוהב
אצלה, זה שהיא לא תמיד יפה. לפעמים

ך* גיעו — וניצבו מייד בפני הבעייה הן
| כלכלית. הרמה של גרמניה איננה הרמה
של ישראל .״עזבתי את הארץ ב־,1965״
מסביר יצחק־ג׳ורג׳ ,״וכשחזרתי, אני מוצא
שלא הספקתי לאסוף בחו״ל שום זכויות.
לוא הייתי סטודנט אקדמאי, היו לי זכויות,
אחרי שנתיים בחו״ל. אבל היות ולמדתי
בבית־ספר לדראמה, שאינו מוכר כמוסד
אקדמאי — אין לי. לוא הייתי יוצא את
המדינה שנה קודם — היו לי היום זכויות

^ מ ר שאני לא בא להשוזת את
״ ^ התנאים בחו״ל. שם משכורתו של
שחקן היא אלף מארק (כאלף ל״י) ליום.
אמנם אין עבודה כל יום, אבל מספיק חמישה
ימי־עבודה בחודש כדי לחיות כמו
מלך.
״בארץ אני מוכן להסתפק בתנאים מינימליים
— הלודאה מתקבלת על הדעת על
דיור, והנחות במכס לרכישת ציוד להסר־טה.
אז היינו אני ואבה יכולים לעשות כאן
סרטים.״
״הכל תלוי עכשיו במצב הכלכלי,״ אומרת
אבה .״מאוד הייתי רוצה להישאר, אם
רק נוכל להרשות לעצמנו. זאת ארץ נהדרת
— אבל צריך גם להתקיים.״
על נישואין אין השניים חושבים כלל.
״המיסגרת של חיי נישואין אינה מתאימה
לשחקנים,״ טוען ג׳ורג׳ .״אולי בעוד כמה
שנים אחשוב אחרת, אבל בינתיים לא. זהו
מקצוע שדורש מבני הזוג להיפרד לעיתים
קרובות.
״כך, קשה להקים בית.״

רהיט, אפרת

מ*יעים לן־ רהיטים מעולים בממירים
הנמוכים ביו תר ב ת שלו מים לל א ריבית

קו מ פל ט רהיטים ל חד ךסלח
דגם״וינדזודסלל״

בקריית־מוצקזן

מי ט ת כלולו ת ווגית עם
מזרונים וארונות לילה כסל ״ •

היא יפהפייה, לפעמים — לא. יש בזה
קסם מיוחד.״
ב־ ,1968 מייד אחרי שהכירו, עברו אבה
ויצחק לגור במינכן .״החזקנו שתי דירות
נפרדות, אבל זה היה מיותר, מפני שלמעשה
גרנו בדירה אחת. לפעמים גם יצא לנו
לעבוד יחד. כך חיינו שלוש שנים, עד שהתחלתי
לחשוב על לחזור ארצה. אבה התלהבה
לרעיון מייד.״
״הייתי סקרנית אודות ישראל,״ מספרת
אבה .״עוד לפני כן. נהגתי לשאול את
ג׳ורג׳ מיליון שאלות. עד שנמאס לו להסביר,
.מדוע שלא ניסע ותראי בעצמך,׳ הוא
אמר לי. לפני שלושה חודשים הגענו.״

של עולה חדש: לא הייתי צריך לשלם
מכם על המכונית, הייתי מקבל דירה, ופטור
ממס־הכנסה למשך שלוש שנים.
״אולם היות ועזבתי שנה מאוחר מדי,
אני נחשב תושב חוזר. ואיני מקבל, לא
הלוואה מהסוכנות, ולא כלום. אני מוכרח
לוותר על המכונית שלי, למרות שזהו כלי
חיוני במיקצוע שלנו. המכס דורש ממני
15 אלף לירות — עבור מכונית ב.נז1.ו 800.ו
משנת , 1964 ששוזר, בסך־הכל 6,500ל״י.
הדירה שלקחתי במרכז העיר — חדר וחצי
עם טלפון — עולה לי 500ל״י לחודש.
כדי להתקיים כך בארץ, עלי להרוויח 2500
לירות.
״אבל את הסכום הזה אני יכול להרוויח
רק אם אוכל להביא ציוד להסרטה בלי
מכס, ואהפוך למפיק עצמאי. כשבאתי ארצה,
חלמתי להתקבל לטלוויזיה, אולם ה־נוהלים
של קבלת עובדים שם — במיוחד
בתפקיד שלי, במאי — מאוד מסורבלים.
״כתבתי אליהם, אבל עדיין לא קיבלתי
תשובה. אני לא מתרעם עליהם. אני מבין
שכך הוא הנוהג, להשהות תשובות. מאידך,
אפילו אם הייתי מתקבל, הרי המשכורת
של במאי במוסד זה, כפי שאני שומע, היא
650 לירות נטו. ברור שממשכורת כזאת
אי־אפשר, במצבי, להתקיים.

ספהכ פו ל ה מתאימה לסלח
ולנוער

0 0 0
0 0 0לייי

פינ ת אוכל נ הדר ת: שולחן ך י /

ו ארבע כ ס או ת

ביום ב׳ ,8.2.71 ,בשעה ,20.30 ברחוב אח״י־אילת ( 21 קודם רחוב התכלת)
,קריית־מוצקין, אצל א. אלינג, תתקיים

פגישת חברים ואוהדים
על סדרהיום :

א. מסירת דוחו״ת,
ב; לקראת מצע כלכלי מגובש של התנועה.

רהיטי א פר תי ת ל־ א בי ב
ר ח׳ הנג ב 4ת חנ המר כזי ת

חברים ואוהדים מוזמנים

#בחיפה

מ״אמקור״ לעולה באהבה
המפעל הראשון שציין את בואו של העולה ה־ 3מיליון ארצה, היה קונצרן
״אמקור״ ,שהעניק למשפחת צירולניקוב מלנינגרד ציוד מטבח בשוזי כולל של
— 6000.ל״י.
את הרעיון הגה מנכ״ל החברה, מר יצחק וזנטש, בעקבותיו הוזמנו מר נתן
צירולניקוב, אשתו רחל ובתו אלכסנדרה למשרדי ״אמפא״ בחיפה, שם הוצג
בפניהם השי הכולל מקרר חשמלי, תנור בישול ואפיה, מכונת־כביסה ומערבל
״אמקור״.
המשפחה המופתעת קיבלה בתודה ובשמחה את השי שנועד, לדברי נציגי החברה,
לעזור בקליטתה המהירה בארץ.

ביום א׳ ,14.2.71 ,בשעה ,20.00 בבית משפחת דומקה, רחוב זלמן
שניאור ,73 רמות רמז, חיפה, תתקיים

פגישת חברים ואוהדים
ירצה הכלכלן

רפאל אשכול
העולם הזה 1744

האח הגדול
שורה במצודה
לראשונה בארץ: מערכת
טלוויזיה-במעגל-סגור
לשם פיקוח במיפעל

האח הגדול־ עינו פקוחה? 52 צג 2
עדת, המצודה״ מצלמת הטלוויזיה בכל נקודה אסטרטגית. כאן, מעל הכניסה הראשית,
בסמוך לשלם התפריט. שש מצלמות מותקנות ב״המצודה״ לשם פ קוח על המתרחש בה.

לראות באמצעותן את העודף שמוסר הקופאי
ללקוח, את הטיפ שמקבל המלצר.

ניסוי אלסטדונ*

מעניקה מערכת הטלוויזיה־במעגל־סגור לפקח ליד לוח־הבקרה.
כשהוא מפעיל אחת ממצלמות הטלוויזיה שבמערכת,
הוא רואה על המסך שלפניו את כל הנעשה בשטח המכוסה על־ידי אותה
מצלמה. כאן: המצלמה המכסה את הכניסה הראשית מראה אורח, שנכנס מבעד לדלת.

ך • בעייה שעמדה בפני עמוס כהן
ן 28 כאשר הוא ושותפיו זכו במיכרז
לניהול המוצדה, ודתה: איך משתלטים על
מקום ענק כזה?
המצודה היא מסעדה השוכנת במרכז ה־אמנים
בירושלים, בסמוך למגדל דויד. עד
מלחמת ששת הימים, עמדה, כשאר המיבנים
הסמוכים לה, שוממה, בהיותה בשטח ההפקר.
לאחר המלחמה, פותח המקום, נפתחה
המסעדה, הפכה למרכז תיירות סואן.

*י* ״מצודה״ שלוש קומות — שתיים
./מסעדות, אחת בית־קפה. במקומות אח
הבוס
משקיו

רים בארץ פותרים את הבעייה על־ידי הצבת
מנהלים וסגני־מנהלים בכל קומה. עמום,
בהתייעצות עם ידיד מומחה לאלקטרוניקה,
החליט להפעיל פיקוח בשיטת טלוויזיה במעגל
סגור. שיטה זו מקובלת זה כבר בעולם,
וגם בארץ הופעלה כבר במיפעלים
שוגים — אך מעולם לא בעסק כמו מסעדה.
למרות שחשש מתגובות האורחים, החליט
עמוס להסתכן ולנסות.
המערכת שהותקנה פועלת באמצעות שש
מצלמות טלוויזיה, שמוקמו בפינות אסטרטגיות,
כולל הקופה והמיטבח. הן משקיפות
על האורחים, המלצרים, הטבחים. ניתן

עמוס כהן, מנהל מסעדת ״המצודה״ ,שהתקין את מערכת
הפיקוח האלקטרונית, ניצב ליד לוח הפיקוד במשרדו.
ממול, מעל לדלת, מסך הטלוויזיה שבו הוא רואה את המתרחש בכל נקודה ברחבי
שלושת קומות המסעדה. במקרה הצורך הוא מכוון את עובדיו למקום ׳המתאים.

** פתכר שהפחד מפני האח הגדול ש־עינו
בכל, היה מופרז. לאורחים אין
המצלמות מפריעות. רבים מהם תיירים, הרגילים
לתופעה. גם את העובדים כנראה
אין העין האלקטרונית מטרידה :״מי שבסדר,
זה לא איכפת לו,״ אומרת המלצרית
טונים אליאס 21״אם עמוס רואה אותי
בזמן שאני עובדת, אז שיסתכל, מה יש?״
״זה בכלל לא מפריע לי,״ מחרה־מחזיקה

אחריה הקופאית מרים כהן (.)20
״המצלמות אינן רק עניין של השגחה על
העובדים,״ מסביר עמוס, שלפני המלחמה
ניהל את דיסקוטק מנדי׳ם בירושלים .״נכון
שהעובד מתנהג אחרת, כשהוא יודע שאני
יושב במשרד שלי ורואה אותו. אבל קיים
גם עניין של שליטה בעבודה. במסעדה כמו
זאת מגיעים לפעמים לארוחת־צהריים במכה
אחת חמישה אוטובוסים עם תיירים. צריך
לווסת במהירות את העובדים, להעביר מלצרים
ממקום למקום, להוסיף שולחנות, וכדומה.
מלוח־הפיקוד שלי, אני יכול להפעיל
כל אחת מהמצלמות כרצוני, לראות
כל פינה וכל קומה. מאז שהכנסתי אותן —
גמרתי עם כאבי־ראש.״

ה 1 ¥ 1ד ^ 1זהו לוח הפיקוד, שבעזרתו מפעיל הפקח את המערכת. ששת
1 1 1 *1
1 1 הכפתורים שבמרכז מפעילים שישה מיקרופונים הצמודים לשש
המצלמות. באמצעות מיקרופיניס אלו מעביר הפקח את הוראותיו לצוות בכל רחבי
המסעדה. למעלה, מתחת לתווית ״מצלמות״ ,ששת הלחצנים המפעילים את המצלמות.

טלוויזיה
זמרת, וולגארית ומארגנת שירה בציביר ברמה
של גן־ילדים.״
תובניזת ראלף עינבר
הולך מ״ברוכיס הבאים״

״אחרי, האלוהים׳ אורי זוהר קטלו אותי
לגמרי״ — אומרת דרורה בשמץ של מרי־

ו וווו יייי ויי 01*1

קנאה וצרות עין ליוז את תוכנית הבידור
ברוכים הבאים בכל גילגוליה. בראשית החורף
הטילו על אילן גויטיין (בצליל ובתנועה)
להכין תוכנית בידור בשם הערב
עם תוך שלושה שבועות — זמן קצר
לכל הדיעות. אבל המארח, אורי זוהר,
הצליח לכבוש את המסך הקטן למרות כל
המגרעות.

אומו קריין
בישראל, סעודיה
וירדן

נקדימון רוגל, הממונה על הטלודיזיה ו־ראלף
עינבר, היועץ לענייני־בידור, חשבו
אחרת. בו במקום הוחלט להשעות את גוי-
טיין מתפקידו ולא להזמין יותר את אורי
זוהר. ההחלטה נפלה עוד לפני עריכת החומר•
הטענה היתד״ שגויטיין לא הכין
במסיבת־אמנים־אינטימית־שלאחר־ההופעה
נוסח
הצרפתי של הזמר גי בהאר — כפי
שנדרש ממנו מראש. האמת היא שאיש לא
הדריך אותו בכיוון זה. ההפתעה נפלה בחלקם
של רוגל ועינבר לאחר השידור,
כאשר נתברר שרוב הציבור ורוב המבקרים
התרשמו לטובה מן הערב עם אורי
זוהר. אחרי זה, שום במאי לא העז לקחת
על עצמו את התוכנית. עובדי הטלוויזיה
כמעט עלו על הבאריקדות בגלל הצורה
הגסה בה הודח גויטיין מתוכניתו. וכאשר
נודע שראלף עינבר מוכן להפיק ולביים
תוכנית אחת לדוגמא, טענו כנגדו במפורש:
הפסלת וגם ירשתי! כך נולדה התכנית
״ברוכים הבאים״.
את דרורה חבקין, זמרת שירי־הרחוב הפופולארית,
כינו המבקרים בשם ״רבע

האיש הקורא מדי ערג מן ה־קוראן
בטלוויזיה הירדנית יופיע
,בטלוויזיה הישראלית בתכנית
לכבוד חג הקרבן (עיד אל אד-
חא) ,שתשודר ביום ב׳ ( 8.2ערבית)
.שייך עבדאללה יוטוף מרמאללה,
חוצה את הגשרים לפחות
פעם בשבועיים כדי להקליט
קריאות בקוראן עבור הרדיו
הסעודי והטלוויזיה הירדנית.
גם בישראל הוא משתתף
דרך קבע, כזמר שירי-דת בתוכניות
מיוחדות ברדיו ובטלוויזיה.
בתוכניתו הפעם תלווה המצלמה
את עולי הרגל מן הגדה למכה,
ובתוך מיסגד שיוקם באולפן;
תופיע מקהלת גברים עם הסולן
עבדאללה יוסוף בשירי חג. ה מפיק
נור א-דין אבו ג׳ריר, הוא
בעלה של לביבה — היא הבובה
סוסו בסמי וסוסו.

רות. ניתן אולי לבקר את התוכנית ואת
המארחת, אולם ציד־המכשפות היה מוגזם,

ביג׳י עורר
מינהו גובה
על קיר בחדרו של המפיק־במאי אביטל
(בומרנג) מוסנזון תלויה תעודה אחת ויחי-
דה: מינוי לצוות כבוי־אש, במקרה של
שריפה בבניין הטלח־יזיה. יש טוענים כי
המינוי ניתן לו כדי שימנע מהצתת שריפות
לעתים קרובות מדי.
א־פרופו, דוד בן־גוריון ערך בימים אלה
מבחן גובה לאביטל מוסנזון, שהוא משכמו
ומעלה• הזקן רואיין בשדה־בוקר, בקשר
לתכנית. השעה השלישית על ציידי הנאצים
( .)1.2אביטל׳ במאי התוכנית, שהוא גם
אחד המפיקים (השני הוא דב שינער, ראש
מחלקת־סרטים־קנויים והאיש המקשר בין
הצופים המטלפנים לבין הצוות של השעה
השלישית באולפן) ,נתבקש על ידי בן-
גוריון לנסות להיכנס בפתח הבית בקומה
זקופה. כשלא עלה הדבר בידו, הירצה בפניו
ראש־הממשלה ושר הביטחון לשעבר,
על אופיים ובעיותיהם של אנשים גבוהים
לעומת אנשים נמוכים, להבדיל.
סקרים שביעות רצון מגלים ראשי הטלוויזיה,
נוכח התוצאות הראשונות של הסקר הג-
ערך עבור שידורי ישראל על ידי הלישכה
המרכזית לסטטיסטיקה. מסתבר כי רוב תו-
שבי ישראל צופים בטלוויזיה יותר משעינים
ביום, ויש בזה׳ לדבריהם, כדי להפריד
את הדעה שהטלוויזיה נמאסה על
הצופים. אולם דוקא העובדה שהצופים עדיין
צופים מחייבת את הטלווייזה כפל כפליים.

סטירת לחי
לעובדי הטלוויזיה
התפטרותו של נקדימון דוגל, הממונה על
הטלוויזיה — התקבלה. כסידור ביניים רוצים
שמנכ״ל רשות השידור, שמואל אלמוג, יכהן
כממונה על עניני הטלוויזיה, אולם ההכרעה
בענץ זה תיפול בשבוע הבא. הוזעד המנהל
של רשות־השידור הגיע למסקנה, שלא היתר,
הצדקה להתפטרותו של רוגל במבנה הקיים•
בכך ניתן גבוי מלא לאלמוג ולסגנו
צוקרמן, המצדדים במבנה הקיים בו עניני
הכספים, המינהל, ההנדסה, כח האדם והמשק
נחתכים מעל הממונה על הטלוויזיה.
היתה זו סטירת לחי לעובדי הטלוויזיה
שדרשו ניתוק מבית טפחות — (מרכז ר־

יי=< 124

שות השידור) ועצמאות יתר למנהל הטלוויזיה.
יש להניח כי התפטרותו של רוגל
תגרור אחריה התפטרויות נוספות. הראשון
בתור הוא ראובן מורגן, ראש שרותי ההפקה
והאיש המסוכסך ביותר עם ארנון
צוקרמן, המנצח.

ויכוח עם
הטלוויזיה הלימודית
לא יתכן שהטלוויזיה הלימודית תשדר
עד שש בערב ותשאיר את הטלוויזיה הכללית
במיטת סדום של זמן — זוהי הדעה
שנתבשלה בדרגים הגבוהים של רשות־השידור,
המתחבטים כרגע בשאלה כיצד לשבץ
חצי שעה נוספת למישדרי הטלוויזיה
הכללית בערבית. מצד אחד מוצע להאריך
את המישדרים עד עשר ושלושים בערב,
אולם הועלה חשש מוצדק שמא שידור
תוכניות לכל המשפחה בשעות מאוחרות
יביא לזעם הציבור. מצד שני, מוצע להתחיל
את שידורי הטלוויזיה בחמש ושלושים
אלא שזה יקצץ בכנפיה של הטלוויזיה הלימודית.

תוצאות
טובות
לחג המולד
סוף טוב — הכל טוב! תוכנית חג־המולד
הלטיני אמנם לא שודרה במועד
במסגרת החדשות בערבית, אבל שלוש הדקות
שהוקרנו בבי.בי.סי ,.בגרמניה, בארצות
בנלוקס ובסך הכל בעשר תחנות אירופיות
זכו לתגובות חיוביות ביותר. משה
דיין העלה לראשונה את הרעיון לשדר את
טקסי חג המולד בטלוויזיה ואנשי הממשל
הצבאי לחצו בענין זה על אנשי הטלוויזיה.
תגובת דובר רשות־השידור על הטענות
שהועלו ביחס לאי שידור התהלוכה הלטינית
היתה, כי התסריט שקיבל אצלנו ציון
גרוע נכתב על ידי הצלמים עצמם. לא
צולמו נאומים, מלבד זה של ראש עירית
בית־לחם. בעריכת הסרט עסקו שלושה וארבעה
עורכים ולא רק עורך אחד.
רוגל אמנם הגיע לבית הטלוויזיה בארבע
לפנות בוקר, כדי להבטיח שהחומר ייצא
לאירופה בזמן, אבל הוא מצא שהעבודה
מתנהלת כסידרה. האצילות מחייבת.

וספק אם הוא נבע רק משיקולים אמנו-
תיים. עינבר הוכיח קבל עם ועדה, כי יש
מקום בארץ לתוכנית בידור חזותית שקטה,
אחרת, שונה. יש מקום לשני סוגי התוכניות.
מכל מקום: עינבר עמד במשימה
ועיצב את הדגם המבוקש. המישדר השלישי
והאחרון עלה על קודמיו: עזרא דגן היה
מצויין. הפסנתרנית היתה במקום. החוכמו־לוגיה
המטופשת של יהודה ברקן ד,מתחו
היתד, טובה בשביל פעם אחת. מספרים שתכניתו
המטופשת בגלי צה״ל נחשבת לפופולארית
ביותר. דררה חבקין, שחשבו !
להורידה מן המסך מיד אחרי התוכנית
השניה, שיחקה הפעם את המארחת הפורטת
על הפסנתר ברקע. התאורה יצרה אווירה
אוטנטית. רק הפתיחה בה הראו את הבמאי
עינבר לא היתר, שייכת למסיבה אינטימית.

הקהל לא היה קהל של אמנים במסיבה
פרטית כביכול. עיניה המצולמות של
הזמרת טמירה ירדני היוו חריג מצער ואומלל.
״הוא
חוזר על עצמו,״ לגלגו על ראלף,
״הוא גמר את כל הפאטנטים שהיו לו בסטוק
מהולנד.״ עינבר עצמו החליט להתרומם
מעל הקטנים, כפי שהוא מכנה כמה
ממתחריו־משנאיו בבית הטלוויזיה. הוא מסרב
להמשיך עם ברוכים הבאים. הוא באמת
אינו זקוק לאישור ביחס למיקצועיות
שלו.
מלכתחילה ניהלו משא־ומתן עם גויטיין
שיקבל בחזרה את התוכנית במתכונתה החדשה,
אלא שהוא סרב לקבל את הקונצפציה
של רוגל ועינבר. כעת הוא נכנע:
הקונצפציה תהיה שלו, אלא שיוכנסו בה
שינויים מסויימים.
דרושים לו שישה שבועות של הכנה.
בינתיים הוא מוכן להכין לשידור חוזר
לקט מתוכניות של כניסה חופשית. אפשרות
אחרת הועלתה בסימן שאלה גדול, שעינבר
יכין עוד תוכנית אחת בסידרה. אבל מי
יודע מה הולך שם למעלה, מי יהיה ד־מנחה
החדש? מחשש לעין הרע, שומר זאת
גויטיין כהפתעה.

ותדריך

05111:1וחה
ערר מישאל
ביו יצאניות
ורועי זונות
על הצעת
חברת הכנסת
להטיל פיקוח
ממלכתי על הזנות
לא אעגוד

• השיירות לירושלים (יום ד׳
— ) 19.30 ,3/2סיפורם של מלווי־השיירות
במלחמת השיחרור יובא במסגרת הסדרה
הדוקומנטארית בזכות אותם ימים. במאי —
גד בן־ארצי. הפקה — ׳שראפילם.
• הזהם השחור דוס ד׳ )20.20 ,3/2
— סרט השבוע עם גרי קופר וברברה סטג־וויק.

ליל האיגואנה (יום ה׳ ,4/2
— ) 18.30 הוליווד והכוכבים — ריצ׳ארד
ברטון, אווה גארדנר, דבורה קר וסו ליון
בשעת צילומי ליל האיגואנה, סרטו של

״מסע אל מוח האדם״
ניסוי מיוחד
הבמאי ג־ון יוסטון בכפר המקסיקני הבלתי
נודע עד אז, פוארטה ואלארטה.
• רשות הבידור (יום ה׳ ,4/2
— )21.15 ליונל המפטון ומרים מקבר, במופע
מיוחד.
• חיל האויר (יום ו 20.45 5/2
השבוע — יומן אירועים. כתבה מרכזית:
חיל־האויר בתקופת הפסקת האש — סרטו
הדוקומנטארי של רון בן־ישי, הכתב הצבאי
של הטלוויזיה.
0המפקח מגרה (יום ו׳ )21.30,5/2
— סידרת מתח חדשה. בתפקיד מגרה —
ז׳אן רישאר.
• מסע אל מוח האדם (יום ב׳
— )20.20 ,8/2תעודה — ניסוי מיוחד
של רופאים בעלי שם לחדור לנבכי מוחו
של האדם.

בדרך כלל, אין ההתרחשויות בכנסת
עומדות במרכז התעניינותן של פרוצות
עם ישראל וסרסוריו. השבוע אירע יוצא
מן הכלל. היה זה בעקבות הצעתה
של ח״כ שושנה ארבלי-אלמוזלינו. בנאומה
במסגרת הוויכוח על משרד הסעד,
הציעה הח״כית לחדול מלהתעלם מקיום
הבעייה, להעמיד את הזנות תחת
פיקוח חוקי. משמעותו של פיקוח כזה,
במדינות בהן הוא קיים: הזנות אסורה
מחוץ לבתים מיוחדים לכך, הוצאת כרטיס
מיוחד לכל יצאנית, פיקוח רפואי
תקין וכדומה.
מה דעת הנוגעות והנוגעים בדבר על
ההצעה — היצאניות וסרסוריהן ז כתבת
העולם הזה שיצאה לשטח לשאול את
השאלה, פנתה בראש וראשונה לאתי
לה-דוס, המוכרת כמלכה הבלתי מוכתרת
של הענף. שחרחורת, לא מאופרת,
בשנות העשרים שלה, חריפת לשון ושכל,
בולטת אתי, בהתנהגותה המיוחדת
בין חברים ולקוחות כאחד, משיב-
מה ומעלה מקהל אחיותיה למיקצוע.
כה אמרה, אם כן, אתי לה־דוס:
אני בהחלט בעד זה שהזנות תהיה בפיקוח
של הממשלה. ראשית כל, זה יגמור
אחת ולתמיד עם הליכלוך ברחובות. אני
מתכוונת לכל הבחורות שעובדות בחצרות
ובכניסות, בשביל עשר וחמש לירות, צ׳ יק
צ׳אק גמרנו, והקליינט הבא. אני לא יודעת
מתי הבחורות האלה מתרחצות בכלל. אני
לימדתי אותן הרבה, איך לשמור והכל, אבל
זה לא עזר הרבה.
אם הזנות תהיה חוקית, אז הם יצטרכו
ללכת לרופא להיבדק, נגיד כל שבוע. כי
במהלה אפשר להידבק כל יום ועם כל
קליינט, אם לא נזהרים. אז ככה כולם
יהיו בריאים, גם הקליינטים וגם הבנות.
וגם לא כל אחת תוכל אז להיות זונה.
זנות זה לא מיקצוע פשוט כמו שחושבים.
בחורה תצטרך להיות לא רק בריאה ו־

נקייה, אלא גם שיהיה לה התנהגות מסו־יימת.
יהיו
אז בתים מיוחדים בשביל זה, עם
חדרים מרוהטים יפה, ועם וילונות. וכשיבוא
קליינט, אז יראו לו, הנה בחדר הזה
יש בחורה בשביל 60 לירות, בחדר השני
בשביל 40 לירות, בשלישי 30 לירות. הדרגות
יהיו לא רק לפי היופי, אלא גם
לפי ההשכלה וההתנהגות של הבחורה.
כי ההתנהגות חשובה מאוד. לפעמים,
וזה הרבה פעמים, בא קליינט, ויש לו מצב־רוח.
קשה לו על הלב. אז הוא רוצה שהבחורה
תשאל אותו מה שלומך, מה יש לך,
ושתדבר איתו — ולא סתם לפתוח את
הרגליים וצ׳יק צ׳אק לגמור. דיבור זה
בשביל קליינט יותר מאשר לפתוח את
הרגליים. אני למשל שונאת לפתוח תיכף
את הרגליים.
אני קודם מדברת עם קליינט. אצלי יש לו
יחם.

כתים יהיו של הממשלה, ותהיה
| | אחת אחראית שתנהל את הבית ותקבל
משכורת. אני למשל, אני יכולה לנהל בית
כזה על הכיף כיפאק. אצלי העסק ידפוק
כמו שעון. הקליינטים ישלמו, ולא ירביצו
לבחורות. הבחורות יתרחצו וייבדקו כמו
שצריך, ואני אשמור לקבל רק בחורות
שהן בסדר.
אני כבר הרבה שנים במיקצוע, ואני

מלכת היצאניות

אסתר מזרחי, המכונה ״אתי לה־דוס״ ,והמוכרת כמלכת
היצאניות בענף. אתי לא רק שהתפעלה מהרעיון, אלא
אף התנדבה לשמש כמנהלת של בית־בושת בפיקוח רשמי, כשהיא משרטטת מיי
תוכנית־אב מפורטת להפעלתו הסדירה. בתמונה, על קיר חדרה של אתי: שירלי מק־ליין,
בתפקיד ״אירמה לה־דוס״ .זמן רב הסתובבה אתי בתספורת דומה לזו של שירלי מק־ליין.

חבות הכנסת

שושנה ארבלי־אלמוזלינו (״עבודה״) ,שהעלתה בכנסת
את הרעיון להטיל פיקוח ממלכתי על הזנות. היה
בהצעתה זו משום הרחבה של החוק הקיים, שאינו אוסר זנות (אלא רק שידול לזנות,
שוטטות, חיים על רווחי זונה, ואחזקת בית־בושת) .שר־הסעד פסל את הצעת הח״כית מכל
וכל, הזכיר בתשובתו כי ישראל חתומה על אמנה בינלאומית המתנגדת למתן גושפנקא
ופיקוח רשמיים על הזנות. משמאלה של ארבלי — ,בתצלום — ח״כ מרדכי זר, מימינה
(יד על הלחי) ח״כ אהרון בקר. ההצעה המקורית והנועזת החכה לשיחת־היום בכנסת.

מכירה טוב מאוד גם בחורות וגם קליינטים,
אני בעצמי לא אעבוד כמובן. אני רק
אנהל את העסק.
הבחורות יקבלו משכורת מהממשלה לפי
הדירוג שלהן. אחת שבשבילה משלמים 60
לירות, תקבל נגיד 1000 לירות ואוכל ודירה.
אחת שבשבילה משלמים 30 לירות,
תקבל 850 לירות לחודש. וככה כולם.
אם הזנות תהיה חוקית, אז זה יגמור
פעם לתמיד את הארסים. המשטרה, שעכשיו
רודפת את הבחורות, תגן על הזכויות שלהן,
לארסים ייגמר התפקיד. ייצאו לפנסיה.
הם לא יהיו צריכים לשמור על הבנות
לא מהמשטרה ולא מהקליינטים. אז מה

אומרת רינה, שחרחורת, עגלגלה ונמוכה
קומה, ,כסוף שנות העשרים:
אני בעד חוק כזה מצד אחד, ומצד שני
נגד. מצד אחד, השוטרים יפסיקו לרדוף
אותנו עם הניידת,
מצד שני אני נגד, כי או מס ההכנסה
יאכל אותנו. הם יעשו להם מהר חשבון
שאני עושה 200 לירות בלילה, ויקחו מזה
, 150 ואז כל העסק לא כדאי. אני אעזוב
את המקצוע, ואלך לעבוד בספונג׳ה, כבר
יותר משתלם.
רחל — שאטנית, גבוהה ודקת גיזרה:
אני לא אלך לעבוד בשביל ספיר. שום
דבר שיש לו קשר עם החוק, לא משתלם

,,זנות זה לא מקצוע
פשוט כמו שחושבים.״
יהיה לארס לעשות? ילכו לעבוד, או שימותו
מרעב.
אני למשל אף פעם לא עבדתי עם ארס,
וגם עכשיו אין לי ארס. מה שאני עובדת,
זה הכל בשביל הילדים שלי, לא בשביל
איזה ליכלוך מסריח שיקח את הכסף שלי.

בשבילנו. אנחנו מכובדות לא נהיה. יסגרו
אותנו בבתים, יהיה לנו כרטיס שכל אחד
יידע שאני זונה, וגם מס־הכנסה יקח ממני
כסף. בשביל מה אני צריכה את זה? אני
לא רוצה שהחוק יגן עלי. אני רוצה רק
שהשוטרים יתנו לנו מנוחה.

בשעות הבוקר המאוחרות, רחוב בן־
יהודה פינת הירקון בתל״אביב מתחיל
להתמלא בחורות מהמיקצוע. אומנם
לא כמו בשעות הערב, אבל בכל זאת.
בשעה 11 לפני״הצהריים, עומדות שם
כבר כעשר בנות. לידן, לא רחוק —
הסרסורים כמובן.

דליה:
אם הזנות תהיהחוקית — אני אפסיק
להיות זונה. והרבה בחורות יעשו כמוני.
אני לא רוצה לעבוד בבית־זונות. לא רוצה
שהילדים שלי ידעו שאני זונה. לא רוצה
אני לא רוצה לעבוד
לשלם מס־הכנסה.
בשביל המדינה. עבודה מלוכלכת כזאת אני

עובדת רק בשביל עצמי. אם זה יהיה חוקי,
אני אחזור למיקצוע שלי. אני ספרית.
חדווה, מסולסלת שיער, כבת :20
מס־הכנסה יקרע לנו את התחת. אני
אפסיק להיות זונה אם זה יהיה חוקי. השתגעתי
להירשם בתור זונה? מי שמע דבר
כזה, זונה רשומה? אני אחפש לי עבודה
אחרת אם החוק ייכנס לי באמצע.
ומה אומרים הסרסוריסז גם כאן יש
דיעות בעד ונגד, אם כי המניעים שונים.

קליינטים יודעים שאני עומד בבן־יהודה.
באים אלי, מבקשים בדיסקרטיות כתובת,
ואני נותן להם. בשביל זה אני מקבל עשר
לירות מהבחורה, וגם הנחה.
אני הגעתי למקצוע הזה בטעות ובמקרה.
אני מדבר הרבה שפות, ורוצה לחזור למוטב,
אבל המשטרה לא מניחה לי.
אף פעם בחיים שלי לא עבדו בשבילי
בחורות. זה הדבר הכי שפל לקחת כסף
מבחורות. אני בהחלט בעד שהזנות תהיה

״מס־הבנסה יאכל אותנו. יותר משתלם יהיה כבר
ללכת לעבוד בספונדה״
דויד, בן ,25 צנום ויפה־תואר, לבוש
ספורט אלגנט, לוגם קפה באחד מבתי*
הקפה שעל הטיילת.
האמת — בשבילנו זה לא טוב. בשביל
מד, הבחורה שלי תצטרך אותי, אם יהיה
לה המשטרה שתשמור עליה? ככה יש לי
תפקיד: לצאת איתה בשבע בערב לעבודה,
לשמור שהקליינטים ישלמו לה, ושלא ירביצו
לה, ולשמור מתי שבאה המשטרה.
היא נותנת לי את הכסף שהיא מרוויחה.
את כל הכסף. אני קונה לה בגדים יפים,
הכל מודרני. לוקח דירה, קונה אוכל —
הכל אני דואג. היא אוהבת אותי, בשביל
זה היא נותנת לי את הכסף.
אבל אם זה יהיה חוקי — אז מה אני
אעשה בשבילה? כלום.
בשביל הבחורות אני חושב שזה גם כן
לא כל־כך טוב. בשביל מה היא צריכה את
מס־הכנסה על הראש? בשביל מה היא צריכה
שירשמו אותה בתור זונה. שתמיד יידעו,
אפילו אם היא תעזוב בכלל את הימק־צוע.

אנחנו לא צריכים את החוק והחוק
לא צריך אותנו.
יהושע — מבוגר, בן , 55 שער שיבה.
חליפה כחולה כהה, חולצה לבנה, מעיל־גשם
חום:
אני בעד חוק כזה. אני בסך־הכל מספק
כתובות של בחורות לקליינטים. אף פעם לא
לוקח כסף. אני רווק, ואני מקבל הנחה
מהבחורות שאני שולח אליהן קליינט. ה־

בפיקוח. אז יהיה נקיון, ולא יהיו מחלות,
והמשטרה תוכל ללכת לרדוף אחרי פושעים
אמיתיים. ואני אלך לי לעבוד במקצוע ה
מתאים לי. רק שהמשטרה לא תרדוף אותי
בגלל העבר שלי.

יהודה, גבר קשיש, בשנות השישים
המאוחרות. לבוש בקפידה, מדבר רק
גרמנית והונגרית. בהונגרית סיפרותית,
בשפה מליצית להפליא, מסביר הוא
את עמדתו:
אם הזנות תהיה בפיקוח של הממשלה —
אני יוצא לפנסיה. כן, אני בעד ההצעה שהועלתה
בכנסת. אפשר לומר שדעתי משקפת
את דעתם של חברי הכנסת המצדדים
בהצעת הפיקוח.
לכל העניין הזה של הזנות יהיו פנים
שונות מאשר עד עכשיו. זנות זה דבר
טבעי כמו לאכול. באחד המשפטים הרבים
שהיו לי, אמרתי לכבוד השופטת הדסה בן
עיתו את הפתגם ההונגרי העתיק — וכמו
שהשופטת סלחה לי, גם את תסלחי לי,
כי זה נשמע קצת גס, אבל זאת אמת
צרופה :״לאכול מוכרחים, ול צריכים.״
אז אם זאת פעולה טבעית של המין האנושי
— ,מדוע שהחוק, המפקח על שאר הפעולות
האנושיות, לא יפקח גם עליה?
אני עצמי כבר מבוגר, ואת השנים שנותרו
לי לחיות אוכל לחיות בכבוד מה
חסכונות שלי. ואילו הבחורים הצעירים -
שילכו לעבוד!

במדינה המלחמה לקראת
יום הידיד

3—11 8וווו — 11י

משני עברי תעלת סואץ, במרחק של כ־
180 מטר אלה מאלה, ניצבו השבוע חיילי
צה״ל והצבא המצרי והשקיפו אלה על אלה
בגלוי ובדאגה. חילופי ה״מחמאות״ והקינ־טורים
ההדדיים שהיו אופייניים לתקופת
הפטקת־האש, נפסקו. את מקומם תפסה הדאגה.
משני הצורים המשיכו בקדחתנות את
ההכנות האחרונות לקראת ה־ 5בפברואר,
יום גמר הפטקת־האש.
ההכנות בצד המצרי היו הכנות של
איום. מהצד הישראלי של התעלה ניתן היה
להבחין בבירור בהכנת מישטחי־צליחה בצד
המצרי. כדי להקל עליהם את צליחת
התעלה בבוא הזמן, פינו המצרים בנקודות
שונות לאורך התעלה את סוללת העפר
הגבוהה שהפרידה בין התעלה לבין השטח

משימה היא אחת: למנוע ככל האפשר קורבנות.
מעוזי צה״ל שבקו בר־לב, שוב לא
ידמו בתום הפסקודהאש לאותם מעוזים
בהם ישבו החיילים בקו הראשון לפני ד,פ־סקת־האש.
מעוזים אלה, שלפי תיאור הדייל׳
טלגרף הפכו ל״מצודות מימי הביניים״
,עשויים כיום לעמוד בפני כל הפגזה,
לספוג במשך זמן ממושך מכות־אש מאסיביות
ולאפשר לחיים בהם את הנוחיות המכסימלית
שיכול צבא כלשהו לאפשר לחייליו
בתנאים של מלחמת חפירות.
מעוזי התעלה דומים כיום לצוללות יבשתיות.
מתחת לפני הקרקע נבנו כל השירותים
שנמצאו עד להפסקת־האש מעל פני
הקרקע ובלתי־מוגנים — גרמו לא אחת לקורבנות
רבים. מיקלחות, שירותים, מיטב-
חים, חדרי־אוכל — כל אלה הורדו גם הם
אל מתחת לפני האדמה. כל מעוז כיום
הוא כעיר עכברים, עם מיתקני מים וביוב
עצמאיים משלו.
אפילו ההודי באיזור התעלה השתנה. את
מקומם של השלטים ההיתוליים הקודמים

למרות שאנסו אותה, לדבריה, יחדיו —
לא נפגמה הידידות ביו דינה לשני הנאשמים
באונם — והיא ניאותה אף להצטלם איתם

משפט אונס מיוחד במינו מתנהל בימים
אלו בגית״המשפט המחוזי בתל-
אביב, בפני נשיא בית-המשפט, ד״ר זאב
וגלטנר, והשופטים חיים בנטל ושמואל
קווארט.
המעשה עצמו היה שיגרתי למדי: בהתאם
לתלונתה של דינה * ,צעירה בת
,17 תושבת קריית״שלום שבדרום תל-
אביב, פיתו אותה שני הנאשמים בעורמה
לצריף עזוב במעברת ״שמעון״
הנטושה ליד אבו״כביר, ושם אנסו אותה.
אשמח זו הכחישו השניים — יצחק
בחג׳אן, בן ,19 רווק, מסולסל שיער
ובעל מיבנה גוף חסון, ויצחק גיל-
קארוב, המכונה גיל, בן ,21 בעל בלורית
שחורה מבריקה ועיניים מבריקות

קים ל ...אותך?״ האמנתי לו והלכתי איתם.
הלכנו דרך שביל ובאנו לצריף. היתד,
שם שורה של צריפים. קודם גרו שם פעם
עולים חדשים אבל עכשיו כבר לא. זה היה
צריף הרוס ועזוב. חשבתי שאולי הסום בסביבה,
מתוך כך שיצחק חיפש את התבן.
נכנסתי לצריף — וברגע שנכנסתי, יצחק
אמר לי להתפשט.
קיבלתי הלם. אמרתי :״איזה מין בחורים
אתם?״

קרע לי
׳ את הכפתורים
ל הריצפד! של הצריף היה סמרטוט.
י ג יצחק דחף אותי על הסמרטוט ואמר
לי להתפשט• ועוד אמר ששבעה חבר׳ה מחכים
בחוץ כדי לאנוס אותי.
רעדתי והתחננתי אבל הוא סחב לי את
החולצה׳ וקרע לי את הרוכסן, וקרע לי
את הכפתורים של המכנסיים הקצרים, ודחף
אותי בכוח על הסמרטוט. גיל אמר לו

מעוז גתעלה ב־1968
המשימה: למנוע קורבנות
מאחור, סללו דרכי גישה והכשירו שטחים
המגיעים עד קו המים, שם ניתן להוריד
במהירות לתעלה סירות, אסדות ומכשירי
צליחה אחרים.
במשך ימים רבים ערכו המצרים גם בגלוי
אימוני צליחה לעיני חיילי צה״ל. הם עשו
זאת באי השוכן בלב התעלה, לא רחוק
מקנטרה. האם היו אלה הכנות ממשיות ל־צליחה
או רק תרגילי הפגנה שנועדו לעורר
מורא בצד הישראלי?
השבועות הקרובים יתנו את התשובה
לכך.
לגרש את הרוסים! בינתיים עסקו
פרשנים בכל עיתוני העולם בניתוח האפשרויות
השונות למלחמה שתפרוץ עם תום
הפסקת־האש. הגנרל הצרפתי בופור הסביר
בעיתון פיגארו כי המצרים יפתחו מחדש במלחמת
התשה. בעקבות תשובה ארטילרית
ישראלית הם יפעילו את כל קני התותחים
שלהם לאורך התעלה וכן טילי קרקע־קרקע
מדגם פרוג ( 7ט!זח 70ק״מ) ,שיגיעו עד
לחניוני השריון הישראלי והקו השני שנבנה
בסיני.
האלוף (מיל ).מתי פלד, השוהה בארצות־הברית,
אף הרחיק לכת, פירסם במעריב
תיאור אפשרי של מהלכי צה״ל הבאים. לדעתו
ייצא צה״ל, אחרי שהצבא המצרי יפר
את הפסקת־האש, להתקפת נגד, יצלח את
התעלה כדי להשמיד את הצבא המצרי הערוך
בין התעלה לנילוס. לדעת פלד יגרש
צה״ל את יחידות הצי הסובייטי החונות
בנמלי פורט־סעיד ואלכסנדריה, יחזיק בשטחים
ממערב לתעלה עד שיסכימו המצרים
לחוזה שלום ולסלק את הרוסים מארצם.
להערכתו
של פלד, אין לחשוש כלל ממעורבות
צבאית סובייטית במלחמה שתפרוץ.
חיל־האח־יר הישראלי וחשש ההסתבכות
עם כוחות ארצות־הברית, ירתיעו אותם.
צה״ל יספיק למחוץ את הצבא המצרי
לפני שיחליטו הסובייטים אם להתערב אם
לאו.
כך או כך, המתח ששרר השבוע בציבור
הישראלי וברחבי העולם, כמעט ולא הורגש
בתעל העצמה. ישראל השאירה למצריים
לעשות את המהלך הבא. מצידה היא נעשו
כל ההכנות לקדם את פני הרעה, כשה

תפסו
שלטים חדשים. בפתח אחד המעוזים
ניתן למצוא שלם, שנועד להרתיע מבקרים
מרתיעים :״גן־החיות סגור היום* .במעוזים
אחרים תלו חיילים שלטים המביעים את
האמון שהם נותנים במיבצרים שניבנו עבורם
:״מלון הילטוך ,״הכותל״ ,ו״חייל,
חבוש קסדה — זהו איזור גשום,״
יתכן שהמלחמה שתתחדש תהיה דומה
למלחמת ההתשה שלפני הפסקודהאש. אבל
מעוזי צה״ל בתעלה יהיו הפעם ערוכים
ומוכנים יותר לקראתה.

יחסי עבודה
לטולל בוגה
חוקים— מיוחדים?

על־מנת להגן על ערביי השטחים, הבאים
לעבוד בתחומי הקו הירוק בפני ניצול, הוציא
משרד העבודה תקנות בדבר תעריפי
שכר־מינימום המגיעים להם. לאחרונה, בעקבות
תלונות מצד קבלני בניין פרטיים, התברר
שתקנות אלו מחייבות כל מעסיק —
מלבד סולל־בונה.
באיזור באר־שבע בלבד מעסיקה סולל-
בונה כ־ 760 פועלים מהשטחים, מהם 550
בבאר־שבע עצמה. פועלים אלו מדורגים לפי
מיקצועם בדרגות שונות, ועבור הדרגה
הנמוכה ביותר חייב המעביד לשלם לעובד
11.40ל״י ליום — נטו.
אפילו רא המינימום. קבלני הבניין
הממורמרים מצביעים על העובדה המוזרה,
שאצל סולל־בונת מדורגים כל העובדים בדירוג
הנמוך ביותר, משתכרים את התעריף
המינימלי — בו בזמן, חייבים הקבלנים הפרטיים
לשלם לפועלים לפי דירוגיהם הממשיים,
המגיעים בהדרגה ל־ 19.99ל״י ליום
— בנוסף להטבות שונות מתחת לשולחן,
אותן תם חייבים להעניק, אם ברצונם
לשמור על עובדיהם.
עובדה נוספת אותה מציינים הקבלנים:
אפילו את תעריף המינימום אץ סולל־בונח
משלמת למעשה. לאחר הניכויים השונים,
מגיעה החברה לחשבון, לפיו מגיע לעובדיה
מהשטחים רק 10.90ל״י ליום — חצי
לירה פחות מהמצויין בהוראות החוק.

לא פחות, נשוי פלוס אחד עם אשה
בהריון.
אולם מת שמייחד משפט זה, הוא ה־מיסמך
האנושי הנדיר העולה מתוך
עדויות הצדדים — מיסמך המצייר הווי־חיים
מיוחד במינו, הווי שבו ייתכנו
צורות התנהגות מוזרות ביותר.
את גירסתה שלה, סיפרה בפני השופטים
המתלוננת :
אונס היה בשעה 6.15 אחרי־הצהריים,
{ 1ביום חמישי, ד,־ .13.8.70 היד, עוד אור.
הלכתי ברחוב עם שכן, ופתאום ניגשו אלי
יצחק בחג׳אן ויצחק גילקארוב.
הם ביקשו ממני שאגש איתם לבית־המעצר
באבו־כביר, ואקרא לעובדיה טורזיה,
שיושב שם עצור, שהוא חבר של חברה
שלי, גילה. הסכמתי ובאתי איתם, כי חשבתי
שלעובדיה יש משהו למסור לגילה.
זאת היתה הפעם הראשונה שהלכתי לצעוק
•*.באמצע ההליכה, לא רחוק מבית־המעצר,
אמר לי לפתע יצחק שיש לו שם
סוס, והוא צריך להביא לו תבן. אמרתי
לו טוב, שיילך ויביא לסוס את התבן, ואני
אחכה במקום עד שיחזור.
כשאמרתי את זה, תפס אותי גיל ביד
ואמר לי :״מה את חושבת, שאנחנו זקו־
• השם הוסווה כדי למנוע זיהוי קטינה.
•• השיחה באבו־כביר בין העצורים לבין
חבריהם מבחוץ מתנהלת בצעקות רמות,
כשהחברים עומדים למטה מאחורי הגדר
המקיפה את בית־המעצר, ואילו העצור נצמד
לסורגי החלון הפונה לכביש.

שלא ירביץ לי •,שלא יישארו סימנים על
גופי שישמשו לזיהוי.
הייתי ערומה, וגיל בא איתי במגע, גם
שלא כדרך הטבע, ואחר כך הלך. אחר
כך יצחק בא איתי במגע אבל לא גמר, ואמר
לי שיגמור או היום או מחר.
המשכתי לרעוד, והוא ניסה להרגיע אותי
והציע לי לשתות ולאכול. סירבתי. אמרתי
שאגי רוצה ללכת הביתה, והוא ליווה
אותי חלק מהדרך ועזב אותי ליד שיכון
צבא־קבע, וקבע איתי פגישה למחרת כדי
שיגמור.

איימו שיאנסו
גם את אחותי
ץ* שהגעוד־הכיתה הייתי בהיסטריה.
^ סיפרתי לאימי מה שקרה. לאבי לא.
הוא ישן. רצתי גם לחברה שלי גילה וסיפרתי
גם לה. למחרת הלכתי למשטרה,
סיפרתי את המיקרה, אבל לא חתמתי על
עדות, משום שרציתי שהשוטר קפלנסקי,
ששמעתי עליו טובות, יגבה ממני את העדות.
למחרת
האונס, ביום שישי, היתד, לי
פגישה עם יצחק על־יד הבית שלי. זאת
הפגישה שקבענו אחרי האונס.
זה היה ככה: ביום שישי בערב גילה
באה אלי, ואמרה לי שיצחק מחכה לי למטה׳
ומאיים• אמרתי לאמי שאני הולכת.
זאת חוצפה מצד גבר שאנס בחורה —
לקבוע פגישה נוספת! ירדתי לפגישה מתוך
פרינציפ — להראות לו שאינני מפחדת
ממנו. למרות שבאמת כן פחדתי ממנו.
גם אמי אמרה לי שאלך, שהיא רוצה
לראות מה יקרה, משום שהוא איים עלי*.
כשבאתי למטה, הוא אמר לי שהוא רוצה
שאסע איתו בטכסי לבת־ים, כדי שיגמור
מה שלא גמר. כשסירבתי, הוא אמר לי ש•
אמה של דינה הלכה בעקבות בתח
לפגישה, הסתתרה מאחורי שיח ושמעה
את כל מהלך השיחה, אבל פחדה להתערב
משוס שלדבריה היא חולת־לב.

אם לא אלך איתו אז יעלו עלי 70 חב־ר׳ה.
ביום
שבת סיפרתי גם לאבי על ה־מיקרה.
הוא לקח אותי איתו למשטרה.
במשטרה אמרו שביום שבת לא מקבלים
מקרי אונם, ושאחזור ביום ראשון.
באותו יום שמסרתי את ההודעה במשטרה,
באו אלי יצחק וגיל לבית שלי. גיל
אמר לי שהוא נשוי ואשתו בהריון, וש־

שגם גיל יבוא. היא אמרה בסדר.
כשגיל גמר, הוא הלך הביתה. אני נשארתי
איתר״ היא התלבשה והמשכנו ללכת.
בדרך אמרתי לה שאני מוכן לצאת איתר,
אבל לא להתחתן — בגלל שאני רק אמרתי
מילה, והיא כבר שכבה עם גיל.
דינה אמרה שהיא עשתה זאת אך ורק
הזכרתי לה שהיא שכבה עם
בשבילי.
גיל עוד קודם, ואמרתי לה שוב פעם

ארחם עליהם. הם דיברו גם עם אבי,
ואמרו שהיו תחת השפעת סמים, ושהם חשבו
שאני בחורה זולה, וביקשו שאבי יסלח
להם. אבל אבי עמד על כך שהענין יגיע
לבית־משפט.
אחרי זה באו אלי גם חברים של יצחק
וגיל, וביניהם גם האח שלו ורצו לשדל
אותי שאבטל את האישום. אבל סירבתי, ואז
הם איימו עלי שישחיתו את פני, ויעשו
אותי נכה, ויאנסו את אחותי בת ד,־, 13
וישרפו את המכונית של אבי.
אחרי זה יצחק בא אלי עוד פעם הביתה
והבטיח לי להתחתן איתי. אז אבי
אמר שמותר לו לבוא אלינו הביתה. ואז !1
הלכתי עם יצחק ועם גיל ועם עובדיה
סורזה, שכבר השתחרר מהמעצר, לסרט.

שאני לא מוכן להתחתן איתה. כשאמרתי
לה את זה, אז היא אמרה לי :״אני עוד
אדפוק אותך.״
למחרת רצינו לצאת זוגות לבלות. כשבאתי
אליה, שרקתי לה והיא ירדה. כשירדה,
ראית שהיא לבושה מכנסיים קצרים
ונעלי־בית. שאלתי אותה :״מה זה? ככה
באים לפגישה?״ אז היא אמרה לי שאבא
שלה לא מרשה לה.
למחרת ראיתי את החברה שלה גילה, והיא
סיפרה לי שדינה מספרת שאנסתי
אותה. הלכתי לגיל, ואמרתי לו :״בוא נדבר
עם דינה, ונשאל למה עשתה את זה.״
שרקתי לדינה, והיא יצאה ואמרה :״אתה
לא מכיר את האבא שלי. הוא יהרוג אותי׳״
וביקשה שאדבר עם האבא שלה. באנו

כל התצ דו מ ם האדר. ה ס ועיסמסים
כ תי ק בי תהמ שפ ט: ה מ תרוננ ת >ול
אונס בחברת המואשמיס-אחד האונס*

אחרי הסרט הם כיבדו אותי, ויצחק הציע
לי לבוא איתו לעורך־דין אחד שמטפל
בהורדת שליש לאחיו שיושב בבית־סוהר.
הסכמתי ללכת איתם.
ניכנסנו ארבעתנו לחדרו של העורך־דין.
יצחק דיבר איתו קודם בענין של אחיו,
ואחר כך עבר אלי. הוא אמר שהוא רוצה
להתחתן איתי, ושאני צריכה לתת תצהיר
שכל מה שהיה, היה מרצוני החופשי, וזה
לא היה אונם.
התחלתי לבכות, ואמרתי שאיך אוכל להכחיש
אונס שהיה. אז הם לחצו עלי שאני
טיפשה׳ ואין לי שכל, והתחילו לקלל.
אז העורך־דין שאל אותם מדוע הם מאיימים
עלי, ואמר להם לצאת. שלושתם יצאו
החוצה, והעורך־דין דיבר איתי בעניין התצהיר.
שוב בכיתי וסירבתי. אז יצחק וגיל
ועובדיה ניכנסו, ולחצו עלי שוב.
פתאום בא לי מצב־רוח טוב, ונהייתי
שמחה. נכנעתי והסכמתי, והתחלתי לרקוד
ש״ק, שם במשרד. העורך־דין ניסח את
התצהיר, ואני חתמתי בנוכחות המזכירה,
שלושת הבחורים והעורך־דין•

אחרי האונס,
הצטלמנו יחד
ך* שיצאנו מהמשרד של העורך־דין,
^ הבחורים אמרו שהם רוצים להצטלם,
איתי, בגלל שעשינו סולחה. הסכמתי, ו־הצטלמתי
איתם. אף פעם לא היה לי מצב־רוח
כזה. בכיתי וצחקתי, בכיתי וצחקתי.
כמה ימים אחרי התצהיר הלכתי לשוק,
משום שיצחק הבטיח להתחתן איתי. הוא
אמר שהוא יהיה שותף בשוק עם גיל. כשבאתי
לשוק ראיתי את גיל מוכר פירות.

אמרתי לו, :שלום, יא גיל, מה שלומך?׳
שאלתי איפה יצחק, והוא אמר לי שתיכף
יבוא.
יצחק גם הבטיח לי שמלת מאקסי. רציתי
לקנות שמלת מאקסי, והיה לי 57 לירות,
אז רציתי שיצחק יוסיף לי מאה לירות,
כדי שאוכל לקנות את השמלה. אבל לא
אמרתי את זה ליצחק. אמרתי את זה לגיל,
כי התביישתי להגיד את זה ליצחק.
בתקופה הזאת, אחרי האונס, נפגשתי עם
יצחק, אבל לא יצאנו יחד. נפגשנו בקריית־שלום
ובשכונת־שפירא, ליד ביתי. הורי
ראו בו חתן. לא הייתי מאושרת מזה, אבל
רציתי שהעניין יסתדר, משום שאיימו עלי
כל הזמן. רציתי להתחתן עם יצחק כדי
לעשות לו טובה. ואבי אמר אמנם ליצחק
שאנחנו נדחה את המשפט, אבל לא עשה
זאת בזמן.

__רקדנו,
והתחלתי איתה
גירסתו של יצחק גחג׳אן על הפרשה
שונה כמובן לגמרי מזו של דינה.
סיפר הוא בעדותו, כשנציג התביעה,
סגן פרקליט מחוז תל״אביב, עורן״הדין
אורי וגמן, וסניגורו, עורן־הדיו צבי ליד־סקי,
חוקרים אותו לסירוגין:
היכרתי את דינה שבועיים לפני המיקרה,
בדיסקוטק רינה מול הקריה. הזמנתי אותה
לסלאו. נודע לי שהיא גרה בקריית־שלום
והתחלתי איתה. היא היתד, שם עם בחורה
אחרת. יצאנו מהדיסקוטק יחד איתר, ועם
גיל, וליווינו אותה בטכסי. קבענו פגישה.
יש לי כסף לטכסים כי לי ולגיל יש
דוכן בשוק הכרמל, ולפעמים המחזור היומי
שלנו מגיע ל־סססז— 1500ל״י ליום.
אחרי כמה פגישות שכבתי איתה. באתי
אליה כדי לקחת אותה לסרט ולבלות,
אבל היא אמרה לי שיש גן על יד ביתה,
ושנשב שם. ישבנו שעה ודיברנו• אחר־כך
שכבתי איתר, על הספסל.

המשכתי לצאת איתה. וקבענו איתה ליום
אחר בשעה שבע בערב על־יד קולנוע זוהר.
אבל לא הספקתי לבוא לקחת אותה, אז
שלחתי את גיל במקומי.
אחרי זה סיפרתי פעם לגיל שאני עומד
להתחתן איתה. אז גיל סיפר לי שיום
לפני זה הוא שכב איתר, בגן.
לא הייתי בטוח שהוא מדבר את האמת.
אז הוא סיפר לי שהוא קבע איתה למחרת
היום בקריית־שלום. הלכתי איתו לראות
אם היא תבוא — והיא באמת באה. במכנסיים
קצרים הדוקים, כמו בגד־ים, וחולצה.

למה אתה
לא מתפשט?
^ מ ר תי לה שעובדיה, חבר של חברה
> 4שלה, גילה, עצור ושנלך לאבו־כביר לצעוק
אל החלון. אז הלכנו לצעוק.
יצאנו שלושתנו דרך הקוצים לכיוון ביוד
העולים שנזעון, שזה מעברה עזובה. כל הדרך
המשכתי לדבר עם דינה, וגיל הלך
מאחורינו. בדרך אמרתי לה :״אני רוצה
לשכב איתך, אני לוקח אותך לצריף,״ היא
לא אמרה כלום, ונכנסנו לצריף.
אחרי שנכנסתי איתר, לצריף, חיבקתי
אותה ונישקתי אותה ואמרתי לה להתפשט.
כשהיא באה להתפשט, הריצ׳ר׳ן׳ של הגולף
נתפס לה בשערות, ועזרתי לה להוריד
אותו. אחר־כך היא הורידה את המכנסיים,
והיתר• ערומה. אני הורדתי את המכנסיים
שלי רק עד החצי. אז היא שאלה אותי:
״למה אתה לא מתפשט?״ אחרי זה גם אני
התפשטתי.
שכבתי איתה, ואחרי זה נזכרתי מה שגיל
סיפר לי. שאלתי אותה אם היא רוצה
* בתמונה העליונה, מימין לשמאל: יצחק״
דינה, גיל. בתמונות הקטנות: בימנית
ובשמאלית — יצחק ודינה מתנשקים. באמצעית
— עומדים יצחק ועובדיה, כורעים
דינה וגיל.

לאבא שלה ואמרנו לו :״אנחנו לא אנסנו
את הבת שלך.״ הוא אמר :״אני אשחט
אותכם.״

גירשתי אותה
מהמשרד

חדי זה עצרו אותי על המיקרה ה־
\ £זי • באבו־כביר• כשיצאתי מהמעצר, יום
אחד אני נוסע בקו ,17 ופתאום דינה קראה
לי מהרחוב. היא היתר, יחד עם החברה
שלה, גילה. עצרתי את האוטובוס וירדתי.
היא שאלה אותי :״איך היה?״ כאילו שחזרתי
מבית־הבראה.
התרגזתי נורא, והיא אמרה לי :״בוא
נלך למשטרה ונספר שהכל שקר.״
הייתי איתר? ,ל אותו היום. למחרת היא
רצתה שאבוא ואקח אותה מהבית. עליתי
אליהם, וקיבלו אותי עם קפד, ועוגות. דיברנו
על חתונה. האבא דיבר איתי על
חתונה, שאל אותי אם יש לי כסף, ואיפה
אני עובד. אמרתי לו שיש לי כסף, ויש
לי גם מכונית. דיברנו שהאבא יקנה חדר־שינה
וריהוט, וגם ההורים שלי יעזרו לי.
הוא אמר שהוא יבטל את המשפט.
שבועיים זה הלך כך, עד שבאה אלי
חברה של דינה וסיפרה לי שהיא לא שפויה.
היא נהגה לרדוף אחרי יום־יום, היתד,
באה לשוק ולשפירא לחפש אותי. כשהלכתי
לעורך דין בעניין האח שלי, באותו
יום שהייתי אצלה בבית. היא באה אתי,
והתחילה לרקוד שייק עם עובדיה. התרגזתי
עליה וגירשתי אותה מהמשרד. כשבאתי
איתר, לעורך־דין, לא חשבתי בכלל
לקחת ממנה תצהיר.
איש לא הכריח אותה לחתום על התצהיר.

אמנות
תיאטרן ן
הפלמח״גיק מחפש
את העבר
מחזה מקורי נוסף מצא לו בית בתיאטרון,
מחוץ לשורת תיאטרוני הרפרטואר
המקובלים. זהו החי על המת, מחזה שכתב
ישראל (הלון וחזור) אלירז לפי ספרו של
אהרון מגד, שיעלה בתיאטרון יובל.
מכיוזן שתיאטרון זה התמחה עד עכשיו
בבידור דווקא, ומחזה מקורי איננו בדיוק
מיכרה־הזהב המצופה ביותר, מעניין לדעת
למה יסתכנו אנשים, ובראשם הלל נאמן,
כבמאי ושחקן בתפקיד הראשי, בהעלאת
נושא שאינו עליז במיוחד, וייתכן שאפילו
ינגן על נימים רגישים מאוד בשכבות מסו־יימות
של הקהל הישראלי.
אלירז :״זהו סיפור על סופר, בגיל
הארבעים, בשם יונס, אשר מקבל על עצמו
להנציח בכתב את דמותו של דודידוב, ולפתע
מתברר לו שאינו יכול להתמודד עם
הדמות.״
נאמן: אני, כיונס, שייך לדור הפלמ״ח,
עברתי את כל המיסגרות הרשמיות וכשאני
הולך להתחקות על עיקבותיו של דוידוב,
שהיה מאנשי העליה השלישית, מין ביט־ניק
של אותם ימים, גיבור אנטי־מימסדי,
אני מרגיש קטן ועלוב לעומתו.״
אלירז :״זוהי, בעצם, בעיית האדם המתלבט
בכלל, בעייה של האדם השואל את
עצמו: למי אני שייך, לאיזה דור, לאיזה
זמן, לאיזו מסגרת? מי אני בכלל?״
נאמן :״בשבילי, זה הרבה יותר אישי.
יונס הוא בדיוק חלק מאותו דור ישן שאני
שייך לו אישית. דור הפלמ״ח. אנשים
שהיום הם בני ארבעים, וברובם חיים את
העבר, ואינם מאמינים שהפלמ״ח היה פעם
ואיננו עוד. הם אינם מסוגלים להסתגל
לזמנים החדשים, כי להיות היום חלוץ,
זו משימה בלתי־אפשרית. הם מתרפקים
על העבר. וישנם אחרים המנסים ללכת בתלם,
ובשבילם העבר היה ואיננו. וישנו
עוד מיעוט שבמיעוט, שאני מזדהה עמו.
שאינם מבטלים את העבר, אבל הם מחפשים
את הדרך.
״גם אני עשיתי את זה בדרכי שלי, בלי

מטוס טוב
להקות פיקווד הקואמרי
בתוכניתה על האוג ו
אילולא מת אלפרד ז׳ארי לפני 64 שנים, משיכרות ומתשישות
כללית של איבריו השונים, אין ספק שהיה מת מכעס באולם
התיאטרון הקאמרי, למראה גילגולו האחרון של בן־טיפוחיו, אובו
הכרסתן.
וזאת משום שז׳ארי יצר את אובו כיריקה בפני כל הבורגנות
המכובדת. אובו הוא טיפש ומגעיל, פחדן ושקרן, היסטרי ואכזרי,
רודף בצע וכבוד — בקיצור, בעל כל התכונות הבורגניות האופייניות,
שהוגזמו עד אבסורד.
ואילו השפה של ז׳ארי היא תרכובת ניבולי־הפה המשוקצים
ביותר של אותה תקופה, ובכל פעם שאזל מלאי הקללות אשר
באמתחתו, המציא ז׳ארי (שהיה בן 15 כאשר כתב את הגירסה
הראשונה למחזה) קללות פרטיות וחדשות משלו. ושכל הבורגנים
המכופתרים והשמנים יתפוצצו בכורסותיהם!
אבל לא כן בהצגה העברית של אובו. כאן הם דווקא צוחקים
בנימוס מזמן לזמן, כי מה שמוצג לפניהם זאת מין תוכנית
של להקה צבאית עם הצחקות לא כל־כך משגעות. התרגום של
עמוס קינן (שלא יכול מעצם טבעו להיות תרגום, משום שאין כלל
הקבלות לבטויו הצרפתיים של ז׳ארי) רומז בקושי למה שמתרחש

אונו *

רווח

גרמניה — ארץ של חמורי־גרם
במקור, ואחת מהברקותיו הטובות יותר, היא ההסבר של אובו
לשמה של גרמניה :״קוראים לה גרמניה, משום שכל תושביה
חמורי־גרם.״ התפאורה והתלבושות (פרט לזו של אובו) מסתפקות
ברעיונות פושרים, ואילו רוב השחקנים נראים נבוכים למדי,
כאילו לא כל־כך נעים להם להשתתף במהתלה תפלה שכזו.
יוצא מהכלל הוא זאב רוזח — המלך אובו — הנותן פורקן
חופשי לדמיונו, משתולל ומשעשע כאוות־נפשו, ומשום כך בולט
לטובה בכל ההצגה האפרורית,
בקיצור, הקאמרי כתב דף חדש בתולדות התיאטרון. אם עד
עכשיו נהוג היה לחשוב שז׳ארי הוא אבי האבסורד, מעתה
יאמרו שז׳ארי הוא אבי אבות הצ׳יזבאטרון. ואילו אני, מתגעגעת
עדיין לאובו האנגלי של פילים דיסקין בבכחום הירושלמי.
פרגקונשטייו מארח
לפני כמאה וחמישים שנה החליטה מארי שלי, אשתו השנייה של
ה מ שורר הבריטי ה מפורס ם, ל כ תו ב בעצמה מ שחו, וקצת בר צינו ת,

נאמן, שרון ואוריין ב״החי״
חלוציות? משימה בלתי־אפשרית

מסגרות מפלגתיות ובלי קלובים עם תוזיות־זיהוי
— חיפשתי בדרך היצירתית שלי.
הייתי בין מייסדי בימת השחקנים, כי
חשבתי שהם יחפשו דרכים חדשות, אבל
הם חיפשו בסופו של דבר את הדרך בחזרה
לתיאטרון הרפרטואר. אז הקמתי את
התיאטרון הפתוח, כבמה לנסיונות, ונכשלתי
מבחינה אירגונית. אני לא אומר שצריך
לעשות מהבימה בריכת שחייה, אבל
בלי להתווכח על יופיים של הפרחים האחרים
— אני פרח שונ ה...״
אופרה עירוס
מול הר־סיגי
שעה שאצלנו הורידה התזמורת הפילהרמונית
יצירה של ארנולד שנברג מתכ־

והרבה בשעשוע, חיברה סיפור על טירה מוזרה ליד העיר דארמ־שטאדט
שבגרמניה. לפי אותו סיפור, גר בטירה בארון מטורף
בשם פרנקנשטיין, אשר בנה, מכל מיני גרוטאות, מיפלצת בדמות
ארס, בעלת כוחות על־אנושיים.
האגדה מזכירה, כמובן, את הגולס מפרג 1ובמשן השנים הפכה
לאבן־נגף בכל ספרות האימים. עם המצאת הקולנוע היו שחקנים
כמו בלה לוגוזי ובורים קארלוף מלקקים את אצבעותיהם כל פעם
שנזדמן להם לגלם את הבארון המטורף.
אבל היה כנראה מי שהחליט כי מן הסיפור הדמיוני אפשר
להפיק עוד תועלת, ואפילו ממשית מאד. אם היו אנשים אשר כתבו
לביתו של שרלוק הולמס, מדוע לא יהיו כאלה שיתארחו בטירתו
של פרנקנשטיין?
בהתאם לקו מחשבה זה, החליטו שלטונות מדינה הסה, בה
נמצאת העיר דראמשטאדט, לשפץ את הטירה ולהפוך אותה לבית־הארחה.
תהיה בה מסעדה, חדרים להשכיר, קישוטים בהתאם לאווירה,
ויש אומרים שתמורת סכום מתאים מוכנים אפילו להבטיח
כמה רוחות רפאים ללילה. השיפוץ הכללי עלה כמיליון דולאר, אבל
בציור מקורי של אלפרד ז׳ארי.

ניותיה, לאחר מחאות הקהל שסבל, מתגאה
העיר פרנקפורט בכך שהלהים הבימתי הגדול
ביותר שלה העונה הוא יצירה של
— ארנולד שנברג.
היצירה היא אוסרה רחבת־מימדים. אולי
החשובה שנכתבה במאה שלנו, ושמה משה
ואהרן. אבל, על אף ההשכלה המוסיקלית
של הקהל הגרמני, אין זו המוסיקה הדודי־

הערכות ראשונות מבטיחות שההשקעה תישא רווחים יפים. זה מו״
כיח שיש עדיין אנשום המוכנים לשלם כדי שיפחידו אותם.

המלחמה היא
תרופה למכה
ואם הבימה המיקצועית פושטת את רגליה מחוסר דמיון בקאמרי,
מנסה הבימה הניסיונית למצוא רגל, אשר עליה אפשר לעמוד.
והאיש המגשש באפילה והמחפש את הרגל הזאת הוא בחור בשם
עודד בארי, במאי ששהה כמה שנים בלונדון, חזר לארץ, מלמד
בפקולטה לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, מביים תסכיתים ברדיו,
ומתעקש להעלות הצגה לפי המושגים הפרטיים שלו.
ומה הם המושגים הללו? ובכן, עודד מאמין, בצורה שהיא
תמוהה מאוד בעיני שחקנים חאלטוריסטיים עצלנים, שעל־מנת
להופיע על בימה צריך שחקן לדעת לשלוט הייטב בכל אברי גופו,
לדאוג לפיתוח הקול, לתרגל את עצמו תרגולים טכניים בלתי־פוסקים,
ורק אז להעיז ולגשת לתפקיד.
כל זה ניתן לעשות במסגרת של סדנא, ועודד אף הציע, בזמנו,
סדנא מעין זו לתיאטרון הקאמרי. לאחר התלבטויות רבות הסתבר
שהקאמרי עדיין לא מצא לנכון למזבז זמן על דברים בטלים
שכאלה. ובכלל, האם שחקני הקאמרי זקוקים לסדנא? התשובה —
כן. הביטו בתנועות המגושמות של שחקני המישנה באובו, והקשיבו
לקול הצורמני והשטות של אורה שיריון (,בתפקיד בורגלס),
והתשובה מתבקשת מאליה.
אז מאחר והקאמרי אינו מוכן עדיין לסדנא, יצר עודד סדנא
משלו. בחברת ארבעה צעירים בעלי־נסיון תיאטרוני מועט בלבד
(צפורה קרנר, שלא התאקלמה בהבימה; גד יסעור שצריך היה
לומר משפט במחזהו של מונדי שנידחה; אבי ויוסי זילבר, שניהם
בוגרי קורס למישחק בסמינר הקיבוצים, האחרון מופיע בטעם
הדבש כטבילת־האש הראשונה שלו) ,בחר במחזה של צעיר אחר,
יצחק גורן משום ש״כך אפשר לעבוד על חומר כמו שאוהבים, ולתת
למישהו מוכשר הזדמנות לראות על הבמה מה שהעלה בכתב.״
ואגב, גורן הוא שכתב את המחזה שזכה לפרס המחזה המקורי
של שנת 66׳ ,אבל מי שמע עליו, אם אף אחד לא הציג אותו
מעולם?
מחזהו של גורן הוא משל על נסיכות דימיונית, המכריזה
מלחמה על ארץ שכנה, משום ששוטה־החצר קבע כי ״המלחמה
היא תרופה למכה״ .ארבעת שחקניו הצעירים של עודד צריכים
למלא מקומם של ששה־עשר משתתפים. איך? ובכן, כאן המקום
לתאר את שיטת הסדנא של עודד.
בחדר הקטן, שליד אולם החוג לדרמה, באוניברסיטה, שני דוכני-
עץ וכמה מחצלות. הבמה היא בכל מקום. השחקנים מבצעים
כשהם מתגלגלים על הארץ, קופצים,
תרגילי התעמלות ממש,
עומדים על הראש, נעזרים האחד בגופו של השני כ״חמור חדש״
בלי כל הגבלות המקום, העמדה, או התפאורה. ובעצם, הרי לא
תהיה תפאורה, כי אם כמה מישטחים מאלומיניום ומבמבוק (האלומיניום
הוא תרומת צינקל,
ואת עצמי הבמבוק כרתו
השחקנים במו־ידיהם ב־מעיין־צבי)
שישנו את צורתם
ואת מקומם ויהוו כמה
במות משתנות לפי רצון
השחקנים שיזיזו אותם.
אחרי התנועה באים תרגילי
הקול. גם זה הוא מכשיר
שאם מתרגלים אותו,
אפשר ליצור בעזרתו עשרות
גוזנים ודמויות. ארבעת
השחקנים שוכבים על הריצ־פה
ואומרים לתוכה את הטכסט
בלי להתייחם להתרחשות.
אחר כך צועקים
אותו במהירות כפולה ובנגינה
אחידה מבלי לזוז ממקומם.
אחרי שעה של תרבארי
גולים
בקול ובתנועה, אפשר
להתחיל ליצור בעזרתם שפע של יחסים ושפע של מקומות.
וזאת אומרת — ליצור יש מאין.
והתענוג ליצור יש מאין כבר הפך אצל כל השותפים לעבודה,
כולל יוסי מר־חיים, שכתב את המוסיקה למין דיבוק. כל דבר
שנקרה בדרך, אם זה סמרטוט, שבר־כלי, שק או צינור־מתכת,
נאסף, אולי אפשר יהיה להשתמש בו כאביזר־עזר, ללבוש אותו
או לאחוז בו.
נשארת איפוא השאלה הגדולה — איפה מציגים דבר שכזה,
כשאתה שייך רק לעצמך? ובכן, עיריית תל־אביב הפתיעה בעזרה
של 3.000 לירות כמענק חד פעמי
ואם מישהו יודע על איזה מרתף, מוסך׳
או אולם כלשהו, יפנה נא לעודד
בארי, בחדר הקטן שליד האולם הגדול של
החוג לתיאטרון ויבוא על הברכה.

קופאנית המושכת אותם הפעם לאולם האופרה,
אלא סיבה פשוטה הרבה יותר. מסתבר
שמשח ואהרן היא ההצגה הנועזת
ביותר שהועלתה אי פעם בגרמניה, ושיער
נראית על־ידה בסיפור חינוכי לילדי גן.
אחת הסצינות המרכזיות באופרה היא
פולחן עגל הזהב, המביא את הרוקדים לידי
אכסטאזה. הבמאי הצ׳כי וסלב קסליק

החליט שלמען הריאליזם יהיו כל המשתתפים
באורגיה העצומה שלרגלי הר־סיני עירומים
כביום היוזלדם, ואילו הכוריאוגרפיה
שהם מבצעים היתה מצדיקה בהחלט את
שבירת לוחות הברית.
קשה לדעת מה היה אומר על כך שג־ברג,
אולם האופרה בפרנקפורט מרוצה בהחלט.
הכרטיסים נמכרו מראש לשבועות.

ה עו ל ם הז ה 1744

בבר מזמן

לא קיבלת
מתנה כה נחמדה:
גיליון בידור עשיר
ותמונות כוכבים
לאיסוף ולתלייה:

*לה>מ>ם
*ז מר > ם
*תקל >גו > ם
*מלב>ז>ה
* בו ב ב > ם
* ב מו ת

דרשי את
,,שבעשרה
עם גליון
השבוע

״לאשהיי
ללא
תוספת מחיר

פדסום גלכלוס

במדינה
הפגנות

יהיה טוב
״יהיה טוב״ — משפט השגור בפינו אולי יותר מכל משפט אחר .״מה אתה חושב
שיהיה עם הפסקת־האש בפברואר אני יודעי יהיה טוב״ ,אתה משיב .״איך
בעבודה יהיה טוב, רק שתגמר השביתה״ .״מה נשמע אצלך יהיה טוב.
כרגע אני עייף מהעבודה; השותף יצא לחופש ואני צריך לעשות עבודה של שניים,
אבל יהיה טוב״.
אם היה מישהו עוצר אותך ושואל מנין לך שיהיה טוב היית מסתכל עליו בתמיהה
ומשתומם אפילו לפשר השאלה. אבל, ברצינות, מנין לך שיהיה טוב?״
אני דוזקא חושב שיהיה רע. אמנם עלה בידי האדם להתגבר על מחלות ולרסן כוחות־טבע,
לכבוש הרים ושממות ולעשות פלאים ממש. אמנם כבר טיילו בני־אדם על הירח\ ,
ואמנם יבשנו ביצות והפרינו את השממה (חלק ממנה) והקמנו מדינה — אבל אני בכל ־־
זאת חושב יהיה רע״ .״בסדר״ ,אתה משיב לי ,״אז מנין לך שיהיה רע?״
פשוט מאד — עם כל הדברים שהצלחנו לעשות, עדיין לא הצלחנו להתגבר על הבעיה
הקשה ביותר — האדם. מבחינה מוסרית נשאר האדם דביל מושלם רמו שהיה מאז
ומתמיד. יותר מזה, אנחנו הלכנו אחורה בענין זה לאומת דורות מסויימים אחרים
שקדמו לנו.
מה זה יעזור אם תתן בידי אדם מושחת כלים אדירי־כוח כמו אלה שיצרנו? הוא
ישתמש בהם כדי להקים לעצמו עוד אימפריה מרושעת כמו של נרון קיסר, אטילה
ההוני ג׳ינגיס חאן, הכזר אלקסנדר, היטלר או לנין את ברז׳נייב ושו״ת בע״מ.

מכות לשיייח —
מול ה״הילטון״
לתיירים המתגוררים בהילטון בצפון תל-
אביב, היתד. זו סצינה מרנינה: קבוצת צעירים,
צברים שובבים ונחמדים כולם, ערכה
הפגנה מול המלון. התיירים ונשותיהם
התמוגגו מנחת למראה הדמוקרטיה הישראלית
בפעולתה.
אלו מהם שנותרו שם מאוחר יותר, התמוגגו
קצת פחות מסצינת ההמשך — שוטרים
מסתערים על הצעירים, חובטים בהם
באכזריות באלות.
״גולדה לעזה״ .השלטים, בהפגנת
שי״ח ביום החמישי שעבר בערב, הכריזו
על מטרת ההפגנה :״דיכוי בעזה — לא.
שלום ללא סיפוח — כן.״ ״אין שלום בין
מספחים למסופחים.״ ״דיכוי לא יביא שלום.״
בעל־פה,
השמיעו המפגינים סיסמאות חריפות
יותר :״הלאה גיבורי השוטים.״ ״צ-
ה״ל להגנה — לא לדיכוי.״ ״פראג לא

קאית איתר שוטר שהיכה בפראות מיוחדת
נער צעיר, החל מראיינו. השוטר עזב
את הנער והסתלק.
גיבור הערב — .2279 הצעירים הושלכו
לתוך הניידות. אחד מהם ניגרר על־ידי
שוטר לאורך המדרכה — בשערותיו.
השוטרים רדפו גם אחרי מפגינים שהתרחקו
מהמקום, תפסום והחזירום. חברת קיבוץ
מפגינה ספגה אלה בגבה, התעלפה. תלמיד
תיכון חטף סטירה ואחריה אלה בראשו.
מורה בתיכון נגררה בגסות לתוך הניידת,
לאחר ששוטר שבר את משקפיה. שוטר
אחר קפץ על גבו של צעיר ששכב על
הריצפה. הגדיל לעשות מכולם שוטר מספר
,2279 שבלט בבריונותו.
שוטרים אדיבים 14 .מפגינים הושלכו
לניידות, השאר נמלטו. מספר 2279
המשיך במעלליו גם בניידת, הכניס אגרוף
לכל מפגין שהעז לפתוח את פיו. מאוחר
יותר, בתחנת המשטרה, צעק לעבר המפגינים
שנעצרו :״עכשיו נקרע את כולכם,
יחד עם אורי אבנרי.״•
לאחר שהמפגינים נעצרו, שמע עד־ראייה
קבוצת שוטרים במדים ולבושי־אזרחית מחליפה
רשמים :״הידיים עוד כואבות לי

מה יועיל הדבר אם האדם ילמד להפרות שממות באם יתעקש להפרות רק את
השממות שלו, ולרעהו יתן למות ברעב? מה פתאום יהיה טוב? — איך יהיה טוב?!
אני משוכנע שכל עוד האדם נשאר מה שהוא היום יהיה רע מאד.
אתה יודע מתי יהיה טוב? יהיה טוב כשהאדם יפסיק להתהלך בעולם הזה כאילו
הכל שייך לו, כשהוא יפסיק להסתובב כמו טוזס מנופח בנוצות לא לו, כשיחזור
ויכנע לאלוהיס/בוראו אז אלוהים יעשה ממנו ״בן־אדם כמו שצריך״ ויהיה טוב:
״ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם
ונתתי לכם לב בשר והושעתי אתכם מכל טומאותיכם״ .״וגר זאב עם כבש ונמר עם
גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטון נוהג בם; ופרה ודוב תרעינה, יחדיו
ירבצון ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי,
כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמיים לים מכסים״.
ת.ד ,2234 .תזת־גן
מכתבים ייענעו

ירובעל

שוטרים מפזרים הפגנת ״*שי״ח״
״נקרע אתכם״

תהיה בעזה.״ ״מי נתן את ההוראה?״ ״אל
תגידו לא ידענו.״ ״גולדה לעזה — מיש־מר
הגבול הביתה.״ כן חילקו המפגינים
בין הקהל כרוזים המפרטים מעשי אכזריות
של מישמר -הגבול בעזה.
כתריסר השוטרים שנכחו במקום ניצבו
מהצד, לא עצרו בעד המפגינים. כעבור
כחצי שעה׳ בשמונה ושלושים, הגיעה למקום
ראש הממשלה, לאסיפת הסטודנטים
שנקבעה במלון לשעה זו בהשתתפותה. כאשר
פסעה גולדה לעבר הכניסה, פרצו
המפגינים, שמספרם הגיע עתה לכחמישים,
בקריאות רמות :״גולדה לעזה.״ המתח
הורגש באוויר, השוטרים, שתוגברו בינתיים
בשלוש ניידות נוספות, החלו מגלים סימני
עצבנות.
בעיטות, אגרופים, אלות. כאשר
החלה, בתוך המלון האסיפה בהשתתפותה
של ראש הממשלה, פג העניין שגילה הקהל
בהפגנה, ומרבית הצופים הסתלקו —
כולל התיירים בעלי המצלמות. או אז נכנסה
המשטרה לפעולה.
מפקד הכוח קרא למפגינים להתפזר,
מאחר שההפגנה נערכת ללא רשיון. המפגינים
נשארו על עומדם, שילבו ידיים והשיבו
בקריאות הלאה הדיכוי. בתגובה, הסתערו
עליהם השוטרים.
הם לא הסתפקו בגרירת המפגינים לתוך
הניידות, אלא היכו באגרופים, בעטו, והפעילו
אלות. לעזרתם באו אנשי ביטחון לבושי
אזרחית. כתב תחנודשידור אמרי-

מול המכות שהכנסתי להם,״ התלונן אחד
השוטרים.
יחד עם זאת, ציינו העצורים, הרי שבניגוד
ל־ 2279 המפורסם ודומיו, היו בכוח
המשטרתי גם שוטרים שהתייחסו ללא אלימות,
ואף באדיבות.
איפה השוטים ¥ל־ 14 העצורים נוסף
מספר 15 בדמות חבר קיבוץ שהופיע
בתחנה כדי להתעניין בשלום חבריו, הוכנס
אחר כבוד לתוך תא המעצר. לאחר
שנערך על גופם חיפוש, הובטח לעצורים
כי יישארו במעצר 48 שעות. גם דרישותיהם
להיפגש עם עורך־דין נענו בשלילה.
למרות ההבטחה, שוחררו כולם כעבור
ארבע שעות, לאחר שנחקרו והואשמו בהתקהלות
בלתי חוקית ובגרימת מהומה,
התפזרו לבתיהם מוכים וקרועים :״בסך
הכל, לא נורא,״ סיכמה אחת מהם .״לפחות
לא היכו אותנו בשוטים כמו שעשו
בעזה.״
* יחס שונה גילה הממונה על החקירה.
כאשר צילצל אל ו ח״כ אבנרי בחצות הלילה,
הבטיח הממונה לא להשהות את העצורים
בתחנה זמן מיותר, אלא לחוקרס
ברציפות ולשחררם.
** מימין: קצין ושוטר לבוש אזרחית
(גב למצלמה) מחזיקים מכשירי אלחוט,
משמאל: שני שוטרים גוררים את המפגינים
(יושבים על המדרכה באמצע) .מעל לשני
השוטרים נראה בלש לבוש אזרחית עוזר
בידם.
ה עול ם הז ה 1744

חיש-קל ובהצלחה בטוחה

נמשכת ההרשמה

(ב־ 8שעורים של שעתיים)

לקורס דו־שנתי
לציור
(פעמיים בשבוע בין השעות

תדווח קצרנות

עברית ו/או אנגלית
ב״אולפן גרג״(בר־קמא).
ת״א: גורדון ,5טל 236200 .
י-ם :״הפקיד״ ,בצלאל 13
חיפה: בית-ספר ״במעלה״
קורס חדש יפתח ב־ 7.2.71

העולם הזח 1744

ביה״ס ״הפקיד״ בירושלים
כתיבה במכונה ,״נשיונל״ — חודש

4.30—6.30 אחר־הצהרים)

פרטים במזכירות בית הספר,
רח׳ הגרא ,26 טל׳ 31868
כל יום בין השעות 9—12
בבוקר ו־ 5—7בערב__ .

אחד! מזכירות, קצרנות, פנקסנות.

פורמן, בצלאל .13
קורסים להגנה
עצמית
ג׳ודו, קרטה.

* בג! 1 ייי ס( *

יעוץ חינם בעניני בריאות הגוף.
חיפה, רח׳ פרץ 25

במדינה
בזלוו דרכי־חיים
חופה
עם דמעה

?ז 630ף
חוף* המלח

בואו לבלות
את חופשת החורף
בקיץ של ים המלח
במחירי הנחה של
34ל״י ליחיד +״/ס10
סוף שבוע
מיום ששי עד מוצ״ש
74ל״י,
עד יום ראשון
120ל״י

לזוג, כולל מסים.
הזמנת מקומות
במלון:
טל 057-96051 .
תל־אביב :
שד׳ רוטשילד 66
טל 625955 .

היה זה טקס־נישואין שקט ועצוב. הכלה
התאמצה מאוד להיות גיבורה, עת ניצבה
תחת החופה, אך לא התאפקה, פרצה בבכי.
אחדות מידידותיה השתתפו בדמעה
משלהן, ודמעה בדמעה נמהלו, כאשר רכנו
לנשק את לחי הכלה.

כי כאשר התחתנה בשבוע שעבר רחל
טובי 26 עם יעקב מרקל 27 לא יכלה
לשכוח כי היא אלמנת מלחמת ששת־הימים.
וגם
לא רצתה לשכוח.
הבעל נהרג כשהבן נולד. קלוד,
בעלה הראשון של רחל, היה בג׳יפ הראשון
שהבקיע את שערי עזה עם פרוץ
מלחמת ששת־הימים. היה זה גם הנ׳יפ
הראשון שספג פגיעת בזוקה ישירה. באותה
שעה, שכבה רחל בבית־החולים, ילדה את
בנה השני. כאשר חזרה עימו הביתה, נודע
לה האסון.
שלושה חודשים נשארה להתגורר בבית
הוריה, עד שאזרה אומץ לחזור לבית
השומם. לאט, באומץ־לב המאפיין את כל
הצעירות שנותרו ללא הרע, חזרה לש גרת
היום־יום, הקדישה את כל מאודה לשני
ילדיה, טובי בן השלוש ודויד התינוק.
היא השתדלה להעניק להם כל מה שרק
יכלה. בשנה שעברה, כאשר נודע לה. מאוחר
על אירוע העשוי להעניק חווייה
לילד — תחרות הנסיך והנסיכה של העולם
הזה — לא ויתרה. היה זה ערב התחרות,
ההרשמה כבר נסגרה. רחל הרימה טלפון,
סיפרה את סיפורה, והילד נכלל ברשימה.

חבר השופטים, מבלי לדעת את סיפורו,
בחר בו כנסיך לשנת .1970

כדורגלן כאולם הקבלה. בכתבה
שסיקרה את האירוע (גיבורים לא מתים,
העולם הזה ,) 1706 אמרה האלמנה היפהפייה
:״הילדים — זה כל החיים שלי. גבר?
אולי פעם, אחרי הרבה זמן, אמצא מישהו
— בעיקר בשביל הילדים. שיהיה להם
אבא.״
לפני חמישה חודשים, מצאה את המי־

מקלט הטביויזיה
הטוב ב עו ל ם!

שהו. יעקב, יליד אוסטריה שעלה לארץ
ב־ ,1953 עבד במלון נאות הכיכר בבאר־שבע
כפקיד־קבלה, לאחר שסיים את לימודי
המלונאות שלו במלון תדמור. רחל היתר.
חברה במועדון. המלון — וכך נפגשו. היתה
זו פגישה קצרה, בתחילתה. ימים ספורים
לאחר מכן יצא יעקב למילואים. כאשר
חזר, החלו השניים יוצאים יחד.
לא פחות מאשר לרחל, נתגלה יעקב גם
כידיד לילדים. אלו מצידם התקשרו אליו

רחל ועודד טובי ()1970
קודם אב לילדים —

צריף* המגורים של אליעזר
למרות הנחשים והפקידים —

ט 28כ 38^ :־ייד

גם הם. את קשר הידידות עם הבן הבכור,
עודד בן השש, חתם יעקב, המשחק במכבי
תל־אביב, כאשר הביא לילד תלבושת
כדורגלן שלמה — בדיוק לפי מידותיו.
כאשר הגיעה רחל למסקנה כי האיש הזה
יהא אב טוב לילדיה, החליטה בעד נישואין
מחדש. היא עשתה זאת ביום הרביעי האחרון,
בטקס צנוע, ללא תזמורת, ללא ריקודים,
במלון בו נפגשו לראשונה.

אחריו

תושבי המעבדה
״הם רוצים להוציא אותי בכוח ממה?
שינסו. הם ישלמו בדם, לא יעזור •1הם
לא שופט ולא אלוהים. עמידר הביאה איתי
פה, עשו איתי חוזה, ורימו אותי. עכשיו
הם רוצים לזרוק אותי מכאן? לאן? לרחוב,
עם שמונה ילדים?״ יוסף אליעזר, מדיך
סלמה ,296 תל־אביב, נשמע זועם מאוד.
שכן בשבילו, צריף מגוריו העלוב הוא כל
אשר לו.
הצריף בו גרים עשרת בני משפחת אליעזר,
נמצא בשטח הפתוח, שבימי גשמים
הופך לביצה. בצריף שני חדרים קטנים ומטבח.
בחדרים אין כלום מלבד מיטות ברזל
מכוסות שמיכות דהויות. בכל מיטה
ישנים שניים. סדינים או כרים אין. רהיטים
אין. באחד החדרים שני כיסאות ישנים
ושולחן, לידו מכינים הילדים שיעורים
לפי התור. פריז׳ידר אין. בקיץ מכניטים
את האוכל למקרר של השכנה שנאותה
לעזור למשפחה. פעם היה מקרר על קרח,
אבל נשרף .״לא היה לנו חשמל והדלקנו
נרות. פעם התהפכו הנרות שעמדו על
המקרר, גרמו לשריפה. בנס ניצלנו״ מספרת
נזימה יוסף .״מאז אין מקרר.״
היו הורגים אותי. לפני 18 שנה עלה
יוסף אליעזר ארצה מעיראק, ישר למעברת
כפר שלם. ברבות השנים חוסלה המעברה.
רק שלוש משפחות, שלא היה לאל ידן לה־

גם טרנזיסטורים, ר ש מי-קול
ומטרכות ן־ק-ן א סטריו
מ טולים מיוצרים ט״י

ן א£מ 1] 8-10מ א 0צ 111
ח שוב ל עו די ם חד שי ם:
הספקהבמ הי רו ת
מירבי ת ולל אמכס.

הסוכן הבלטדי:
כינורי בע״נז ת-א
טל 621984-624193 .
אנו ערבים לכו שכל התקינים
ב ת -א וסביב ת ה יבוצעו תור
24 שעות לבל היותר
במעבדה שלנו ב ת -א
רח׳ לילינבלו ם 25
טל 57679ו56343 -

יעקב ורחל מדקל תחת החופה
— רק אחר־כן בעל

שיג את הסכום הנכסף לרכישת דיירה,
נותרו בודדות בשיממון של חורבות ובדידות.
לפני
ארבע שנים קיבלו שלושת התושבים
צוזי פינוי. שתי משפחות עזבו. ליוסף לא
היו 23 אלף ל״י לשלם לחברת עמידר
תמורת דירה, והמשפחה נותרה בודדה בשטח
העזוב.
מספר יוסף :״חיינו שם בסכנת נפשות.
המקום הפך למזבלה. למי שהיתר, בהמה

אליעזר וארבעה מילדיו
— שמירה על הכבוד
מתה, זרק אותה על ידינו. כל הגנבים
היו באים לשם, ילדים מהסביבה נהגו לבוא
לחתוך את חוטי החשמל שלנו, בידביל
למכור אותם בתור נחושת. כל פעם ה-יתי
צריך לשלם 40ל״י בשביל לתקן את החוטים,
אחרת נשארנו בלי חשמל. גם כל
החשישניקים היו מתאספים שם. פעם הרגו
אחד וזרקו אותו על ידינו. פעם הרביצו
לי. לולא היה לי אקדח, היו הורגים אותי.״
נחשים באורו שלושה מטר. והיי
הנחשים. באורך שניים־שלושה מטר. כשהחשיך
היום, פחדו הילדים להיות בצריף,
חיכו בחוץ לאביהם שיחזור מהעבודה ויסרוק
את הצריף. כשהמצב הפך לבלתי
נטבל, פנה יוסף בפעם המי יודע כמה למנהל
המעברה, מרדכי מנרד .״הפעם,״ מספר
יוסף ,״הלב כאב לו, והוא הציע לי
לבוא איתו אל מנהל חברת שיכון, אורי
גבאי. כששמע גבאי את הבעיות שלי, אמר
לי. :קח כמה גרושים ותצא.׳ שאלתי אותו
כמה גרושים הוא מתכוזן לתת לי. אמר:
,שמונת אלפים ל״י.׳ שאלתי אותו, :ואיפה
אלך עם משפחה של עשר נפשות בשמינת
אלפים ל״י?׳ ענה לי, :אז אל תלך. מצידי
אתם יכולים להירקב שם.׳״
כעבור ימים אחדים, מספר יוסף, בא
אליו מנהל המעברה, הציע לו למגורים את
הצריף ששימש פעם משרד המעברה, הבטיח
לו שעם סרוק צריפו הישן, ידאג שיוסף
יקבל חוזה מחברת עסידר על הצריף.
עבור משפחת יוסף היה זה פיתרון #׳׳וי
אלי. יוסף הסכים, נכנס לצריף החדש. לווה
5000 אלפים ל״י מפה ומשם, שיפץ את
הצריף והתאימו פחות או יותר למגורי אנוש.
יש לי בבור. כאשר סר למשרדי חב-ת
עמידר על מנת לקבל את החוזה, החל
נדחה בלך־ושוב. מאז עברו שנתיים, ילמ־רות
כל ריצותיו ובקשותיו, לא קיבל את
החוזה לידיו. במקום זאת, החל מקבל מכת
ב ו התרעה שעליו לפנות את הצריף. הוא
פנה לעורך־דין מנשה בר־שלטון, טען באמצעותו
נגד עמידר כי קיבל רשות מפורשת
ממנהל המעברה לעבור לצריף, וכי
במשך שנתיים הכירה בכך עמידר. ירק
עתה נתעוררה להתכחש להסדר.
(המשך בעמוד )36
ה עו ל ם הז ה 1744

שיגרתיים,
ק ש רין עם ק בו צ ת אנשים בל תי
כ״ ת ס הו־להגדירם
ב מילי ם עדינות שניתן ואי-הבנות, חיכוכים המכבידים עליך במשך
נים״ ,עלולי םלסבן או תן ה שבוע ב מ צבי ם
השבועות האחרונים,
בל תי נעימים ובק שיים
עשויים להיעלם הששונים.
אתה מתק שה ל בוע
אם יקום בך ההתרכז
ב ע בו ד תן, חש
אומץ לומר את הדבאת
ע צ מן זר ו מיו תרב רים
הנכונים בשעה ה בי
ת, ו עלול לד בו ק בנכונה,
למרות שבזאת
21במרס -
רעיונו ת תלו שי ם כ סו

ב 20 אתה חושף את עצמך
המציאות. מן בריח ה
לביקורת וללחצים. ביטוב
תעשה אם תנ ת ק
קורת ולחצים אלה צפויים מגורמים
( 2בספסמבר -
מייד את ק ש רין עם אנ 22ב
או ק טו ב ר
שאינם מהווים צד בבעיותיך האישיות.
שים אלה ו ת חזו ר ל חיו ת

את חיין אתה. ה שבוע
הרווקו ת בנו ת מאזניים ע שויות להיו ת מו ת ב
שטח הרומנ טי. דווקא אינ טנ סיבי ת
ל פנין שבוע של לבטים קפו ת
נפ שיים ו חו ס ר בי ט חון,
שמקורם בפגי ש ה מסויי־מת,
שאירעה לפני תו־ התפתחויות מהירות ונעימות למדי, ה דש־חודשיים.
אל תאלץ עשויות לבוא עליך ברצף מהיר, מאמצע
השבוע ועד סוף האת
ע צ מן להגיע להחל חודש,
יעמידו אותך
טת כל שהי, או אפילו
בפני הכרעה חשובה
להבי ע דעת העלול ה ל :
1 21 אפריל -
שאין מנוס ממנה.
10גבמ אי
חייב או ת ן בעתיד. הבהדרגה
תתגבש בך
סיכויים הם שכל נ סיון
ההרגשה כי אינך עוד
מצידן לר או ת את הדברים כהווייתם ול שקול
מה שהיית לפני הצי
אות ם ב כו ב ד ראש — מדון מראש לכי שלון.
שנה, וכי אתה עומד

¥ 3 1 2 1 X 1ה1ווו! 0

<744

תאזנייס

שוו

תן לאנשים הקרובים
לך להחליט את ההחלטות
החשובות במקומך.
אם אתה עורך
קניות או עושה
עיסקות פיננסיות —
אל תישא סכום גדול
במזומנים. המצב ה מביך
בו אתה נתון
יעבור תוך שבועיים
שלושה, אך בינתיים כדאי שתדע את
אשר לפניך ולעמוד על משמר עניניך.

תאומיס

בפני פרשת דרבים. במידה
רבה לא יהיה
עליך לטרוח יותר מ-
די כדי לקבוע באיזה כיוון לפנות.
מישהו ממקורבין בבר החליט במקומן.

יש ב ך שאיפה לנער ה ת חייבויו ת שנ טלת על
ע צ מן וללכתבעק בו תיו של ידיד קרוב. עד
היום לא עמ!דבן האו מץ
לע שות זא ת, ואתה
תיווכח כי הכיוון החדש
המוצע לןמע מידן בפני
סיכויי ם רבי ם להצליח
באחד מ שטחי היצירה.
יהיה עלין ל ה קריב הר בה
כדי להגיע להצלחה
זו, אן כל הסי מני ם מר }
2בנו במבר -
20בדצמבר
אים כי ה קו ר בן כדאי
בהחלט מכרינו וידידים
יגלו כ ל פין שפע של רצון טוב וידידות —
אן אחד מהם אינו נאמן כפי שהיא נראה.

ן ןש0

ה שבוע יעמוד ב סי מן של
בילויים חברתיי ם, רכי שת
ידידים חדשים והי דוק
מחדש של ק שרים
מכבר.
ש ה תרופפו ז ה
תחביב הק שור במל אכת־

יד, והמ שותף ל ן ולר בים
מבני זזוגן החבר־
.21 ביוני
2<0ביולפ
תי. יעניק עניין ו תו כן
לחייין ויוציא או תן מה״
שיעמום ממנו אתה סובל כב ר ז מן רב. סר־טנית
— הרפ תק ה רו מנ טי ת קצרה ב אופ ק.

סוסן

בת אריה — אל תחששי
להיענות להזמנה
מפתה של מכר חדש,
גם אם נדמה לן שהוא
מבקש להפילך
בפח. כל עוד את משוכנעת
כי רצונו הוא
גם רצונך, אין כל טיבה
שלא תלכי לקרא תו
יותר ממחצית ה דרן•
התמכרי כמיטב יכולתך למיצוי כל
ההנאות שמתאפשרות לך בזמן האחרון.

שנוו

זיד

.1חיפזון .2 .דרגתו הצבאית של נאצר.
.9מספר .10 .ישן .12 .ענן .13 .חוכמת
הנסתר (ר״ת) .14 .אביו של אבנר .16 .דין
וחשבון }.ר״ת) .17 .אריה .19 .מיניסטר.20 .
אחד השבטים .21 .ראש האינקוויזיציה בספרד
.24 .עמוד מים .25 .בלעדי .26 .חלק
מעצמות הגולגולת .27 .שביל .29 .פרח נוי.
.33 מת .35 .עיר פלשתים אליה ברח דוד
המלך .36 .בהמה גסה .38 .סוס צעיר.40 .
תו נגינה .41 .כישרון התפיסה והשיפוט,
המחשבה וההכרה .42 .חברת נפט אמריקאית
.43 .ציפור לילה .44 .מק .45 .רוצה
לומר (ר״ת) .47 .היכן .50 .בירה במיזרח
הרחוק .52 .סימן .54 .למד בע״פ .56 כואב.
.57 חי במים •59 .מחוקק סיני .62 .לאום.
.63 בת קול .64 .מפרש התנ״ך .65 .חומר
רפואי המחטא פצעים .66 .שופט .67 .מילת
תנאי .69 .בא מארץ נוכריה .70 .קול גברי.
.71 חלק אחורי .73 .ברכה .74 .מדע מדוייק.

ה שבוע נו ח מאור להתבס סו ת באווירה חד־שה,
מ שפח תי ת או מיקצועית. בי ט חונן ה עצמי
לא יכזיב או תןת פעם,
כפי שהכזיב ב מיק־בת
רים
רבי ם בעבר.
דלי — אם את רווקה,
ועו מד ת בפנייך אפ שרו ת
של ה תק שרו ת עם גבר
מבטיח, א סור ל ן להסס
עתה. כמעט כל החלטה
שתקבלי ה שבוע תו כי ח
20 בינו אר -
$ו בפ ב רו א ר
את עצמה כנ בונ ה ומוצאל
תתייעצי עם
דקת.
ח ב רו תיין לפני שתחליטי, כי לא את טו ב תן
הן רוצו ת, בכל אופן, לא ב שטח זה דווקא.

מאוזן :

מאונך :
.1סמל יהודי 2 .נמצא .3 .עני, דל .4 .משמש
לחימום ,5 .מכשיר עזר לנכים.6 .
רטוב במיקצת .7 .קידומת שם הולנדי.8 .
חצי־אי באמריקה הצפונית .11 .עיון וחקירה
מדעית .12 .העפלה .15 .שר, מזמר .16 .כאב.
.18 גזל, חמס .19 .עצם קשה בפה .21 .בן
צאן .22 .הקדש מוסלמי .23 .אחי אברהם,
אביו של לוט .25 .קיבוץ בעמק יזרעאל.
.28 מושב דתי במרכז הארץ .30 .מספר
ימי העומר .31 .ביח״ר לגלידה בבת־ים.32 .
תושביה הקדומים של פרו .34 .משקה.36 .
משמש לתאורה .37 .שם קדום ליוון.38 .
נעל, הגיף .39 .פרח יבש .42 .דורון.46 .
מספר הצדיקים .47 .כתב את ״לא זו הדרך״.
.48 טילים בידי צה״ל .50 .בהמת רכיבה.
.51 עיר הולדתו של דון קישוט .53 .יונת
בר .54 .טוב, כשורה .55 .מושל מטעם.56 .
קרוב משפחה .58 .אחד השבטים .60 .נעלה.
.61 מבני יעקב .62 .נצח .67 .אלוהים.68 .
מונח בשחמט .71 .לא עדין .72 .בתוכי.

במרכזו של השבוע
יעמדו שינויים מכריעים
ביחסן לבעיות
המשפחה. אתה עלול
למצוא את עצמן נבון
ומהסס, מאחר שה שינויים
הצפויים יהיו
חריפים ויסודיים
9ובפב רו אר
20במרס
חרבה יותר מכפי ש-
שיערת. בת דגים —
הרשעות שלן עלולה להיות בעוכריין.
הפסיקי להסתכל רק מסביב לפופיק
שלן והשלימי עם העובדה שגם אנשים
נוספים בעולם הם בעלי זבות קיום.
חדלי להציק להם ותבואי על שכרך.

חשבץ 1744
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

£5יי ס י * 8
^ 53 115 גייי״ינדק

אם אתה נאבק עדיין עם
רג שו ת מנוגדי ם או מט רות
מנוג דו ת, ו אינן מ סוגל
להגיע לידי החל טה,
יעברו עוד חוד שים
רבים עד שיהיה באפ ש רו
תך להירגע מעצבנו תך,
לנ תחב עיו ת ללא סיבו 22ב
א 1ג 1ס?- 1
22גספס כו ב ר
כים מיו תרי ם, ו ״ ל ח תון ״
ב מ קו ם בו היה ע לין לעשות
זאת מזמן. מתנ ה קטנה שאתה עשוי
לקבל בומזילת ה שבו ע תגרו םלןמ וו ת ־ ת ח.

אם תסמוך השבוע על האינטואיציה
שלן, ולא תהסס לקבל החלטות חשו בות
במישור הכספי,
עומדים לרשותך סיכויים
רבים לעשות עיט-
קה מצוינת ולהבטיח
את עתידך לאורך
ימים. אם ההחלטה
אינה בידן, הפעל את
מלוא השפעתן על בר
הסמבא, והשתדל לו
7בדצמבר ־
9ו בינו א ר
שכנע אותו לקבל את
עמדתן. בדי להצליח
עליך להשתמש בנימוקים הגיוניים. בת
גדי — תכירי השבוע גבר מקסים.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ״תשבץ
1744״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

את ה ת שו בו ת יש ל שלוח על־גבי גלויו ת בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה:
״תשבץ״ . 1744 הפי תרון צ רין להכיל את כל התרגיל ב מיספרי ם. המועד ה א חרון ל מי שלו ח
הפי תרון 10.2.1971

פין הפותרים נכונח יוגרל פרס כספי ס ל 20ל׳׳י ועוד ( פרסי ספרים.

במדינה

ה שאר לנ 1א ת הנהיגה
רפואה נקמת
החותנת?
״כמו שהם לא הרגו אף חולה במשך
עשרים שנה, כך הם לא יהרגו גם כעת,״
ענה היועץ המשפטי של משרד הבריאות,
צבי לוין, לאלנה מרקו.
היתר, זו תשובה מוזרה — לתלונה מוזרה
לא פחות. שכן מרקו העלתה בפני
היועץ המשפטי את הטענה כי שני רופאים
בישראל — אינם רופאים כלל.
יוזמה משונה. המדובר בשני אחים
תאומים, אוסיים ואמיל רייך, שהגיעו ארצה
לפני 18 שנה מרומניה. השניים התקבלו
כרופאים בקופת־חולים הכללית על

רופא אמיל רייך -
חפש —

8??7סמזח
פ0 0 0 0 0
האם היופי
הוא חטא?
במדים לא מוכרים סתם בגדים במדים תמצאו טיב ואסנה מקוריים
המקדימים
את כל
האחרים!

מ 6 1נ1ב< 1
זי ס קי סקו טי

תמיד טוב,
ת מיד מטולה

״י 1ש״ ,יבוא ו שיחק ב1/׳מ

רח׳ דיזנגוף 269ת׳א
.טלפון 44 6 6 1 1 :

מריה הובר, תושבת ג׳נבה שבשידייץ
במאה ה־ ,18 היתר, מפורסמת באחת
הנשים היפות ביותר בכל איריפה.
אולם היא עצמה האמינה שיופייה
הוא חטא כלפי האלוהים ולפיכך
נדרה נדר לא להוציא את התנ״ך
מידיה וקיימה אותו במשך 41 שנים
רצופות. את אינך רואה כל רע ביופי
— לכן את לובשת גרבונים
של ״מרסי״ ,הנראים על רגלייך
מתוחים, אציליים ונעימים למגע. הגרבונים
של ״מרסי״ הם מיטב התוצרת
הישראלית המבוקשת באירופה
ובארצות־הברית — וגם בישראל.

ג שי מ א כזי מתבגרבי

ל די נודיטדז

די ה ע*ג ב דונו• ורב דעבז 3 1ד 1תוד1

? 6001)15
? 6001)15
? 6001)13
?6001015
?6001)13
?6001015
?6001015
116001)15
?6001)15
?6001)15

סס 47ו 6זנ?161
סס £0911511
סס?160011
0611000 00
1101180

>001511 00ן5
?01681

סס 058ס 8ק.18
111188180 00
^181310 00

£.1 ?10018 1118 £881681 ^ 87.
861.ז 6ק? 11063 11001 11.97.50
.העולם הז ה ״ ,שבועוןהחדשו ול הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,360134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משד. שהם
בע״מ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם •
העורך הראשי: אורי אבנרי • הפוציא־לאור: העולם הזה בע״ם.

1(.,־1־ ? 1סססא ^ ס
1110418 161 ^.17111.־ 44 ? 61311
?11006 36247.

ואחיו אוסיאם רייד—

ה חו תנ ת

סמך תעודות שהמציאו למשרד הבריאות
מאוניברסיטת קלח׳ ברומניה. בעת ביקור
ברומניה, סרה אלנה מרקו לאותה אוניברסיטה
— לבדוק את מהימנות התעודות.
אלנה מרקו היתד, לא אחרת מאשר אם
גרושתו של אוסיאס, אחד משני האחים.
רוצים להתנקם כנו. לפני כארבעה
חודשים התקבלה התשובה מאוניברסיטת
קלה׳ — ותוכנה הובא לידיעת משרד הבריות.
במכתב נאמר, כי האוניברסיטה מאשרת
שאוסיאם רייך למד בפקולטה לרפואה
חמש שנים י -אך לא השתתף בקורסים של
השנה השישית.
אחיו, אמיל רייך, נרשם לשנה א׳ של
הפקולטה לרפואה — אבל לא השתתף בקורסים
ובלימודים.
יתר על כן, בשנים — 1944^ 1947 בהן
הוצאו התעודות שבידי הרופאים — היתד,
אוניברסיטת קלח׳ סגורה עקב המלחמה,
וממילא לא חילקה תעודות.
כשהתבקש דובר משרד הבריאות, מאיר
מוהר, על־ידי כתבת ה עול ם הז ה, לגלות
מה עשה המשרד בנידון בארבעת החודשים
מאז נודע להם הדבר, ענה כי עד
היום טרם נסתיימה החקירה.
תגובתם של שני האחים הרופאים היתה:
״הכל שקר. רוצים להתנקם בנו.״
ולחוליהם לא נותר אלא להמתין לתוצאות
החקירה׳ על־מנת לגלות, אם קיבלו
טיפול באמת אצל רופאים — או מתחזים.
עד אז, יכולים הם רק להתנחם בנחמה
שניחם היועץ המשפטי את אלנה מרקו :
״אם הם לא הרגו אף אחד עשרים שנה,
הם לא יהרגו גם עכשיו.״
העולם הזה 1744

קולנוע ניצוצות הזקן מעדיף
לחיות עם החתולים
מישל סימון, אחד מגדולי השחקנים בהם
התברכה צרפת במאה ה־ ,20 הודיע על כוונתו
לפרוש מכל פעילות אמנותית, ולס־ים
את חייו בחווילתו הכפרית.
סימון, אשר ליווה את הקולנוע הצרפתי
בכל התפתחותו, הופיע בסרטים קלאסיים
כמו בו די של רנואר, או חייו ש? איש
הנון של סשה גיטרי, כבר נאלץ פעם,
לפני מיספר שנים, לפרוש בגלל מחלת־עור
קשה. אחרי ששב לאיתנו, זכה להצלחה
גדולה בחזקן והילד, וישראלים רבים
זוכרים בוודאי שהיה בין הדמויות הבול-

קו מ די הבל שי ת
בצבעש חו ר
הבלשים מגיעים לארלם
(בן־יחודה, תל-אביב, ארצות-
הברית) — שוטרים סופרמנים,
הלוכדים פושעים שפלים, אינם תופעה מקורית במיוחד
על הבד. אבל כאשר השוטרים הם כושים, שטחי-הציד
שלהם — הארלם השחורה, והסיפור מתובל בהרבה סרקאזם
על מלחמת־הגזעים, התוצאה מפתיעה בהחלט לטובה,
כמו בסרט זה.
גיבורי הסרט הם שני בלשים כושיים, המשרתים ב-
הארלם, ומטפלים בדרך מקורית ומיוחדת במינה, שאינה
כתובה תמיד בחוק, בכל השרצים הנקלעים בדרכם, ב-
מיסגרת סיוריהם בעולם הפשע השחור.
בסיפור זה, הם מחסלים בצורה מאוד משכנעת רמאי
המעמיד פני מטיף וסוחט כספים מעניים, ומכריחים
לבסוף את ה״מאפיה״ ,שהיא מעורבת כרגיל בכל המתרחש
בעולם התחתון, לשלם את הנזקים.
הבמאי אוסי דייוויס, שחקן כושי מצליח (״גבעת ה•
גברים״) ,שניסה לראשונה את כוחו מאחורי המצלמה,
שופך תוך כדי קיתון של לעג על כל מה שנעשה היום
בהארלם, על שוטרים לבנים המפחדים להחשב לגזענים,
מפחדים להיות חלשי-אופי ומפחדים בכלל; על הכושים
עצמם, מבולבלים ומשמשים טרף נוח לכל נוכל המוכר
להם סמים או חלומות-פז על עתיד טוב יותר, ועל האנדרלמוסיה
המוחלטת השלטת כיחסים בין הגזעים.

\2אנז \1־ידגי גפיים־ •.נז\2צגנני, נגרגבגטג.
את הכל, מביא דייוויס במיסגרת של סיפור-מתח בלשי
המתנהל בקצב מסחרר, גדוש רעיונות קומיים, שירי-
נשמה וקרבות אקדוחים. צוות השחקנים הכושיים מבריק,
טבעי ומיקצועי מאוד, כשבראשם גודפרי קאמברידג׳ (הבלש
הקומי) וריימונד סנט־ז׳אק (הבלש הרציני) וג׳ודי פייס,
יפהפיה שחומת־עור, שעוד תרחיק לכת.

ק ר עי הי צ׳ קו ק
ב רו קבצרפ תי

פורש סימון
החתולי ם

טובים

יותר

טות בהפגנות הפרו־ישראליות בצרפת, ערב
מלחמת ששת־הימים.
סימון בן ה־ ,76 הספיק עד היום לעשות
כ־ 140 סרטים, בהם הצליח להמחיש דמות
אנושית מופלאה, למרות — ואולי דווקא
בגלל — הכיעור המפורסם שלו.
כיום הוא אומר :״אני מרגיש כבן תקופת
אחרת. קצב החיים, הטעם האמנותי,
אווירת שנות ה־ ,70 כל זה זר לי. אני
מעדיף לחיות עם החתולים שלי.״
הקולנוע הצרפתי יצטרך לחפש הרבה כדי
למצוא לו תחליף.

המועקה הקומועית
של פורטגו*
צרותיו המיניות של אלכם פורטנוי, אשר
היו לרב־מבר עצום בצורתן הספרותית, גרמי
באבי־ראש רציניים מאוד לתעשיית הקולנוע
האמריקאית.
את הזכוית להסרטה רכש ארנסט להמן,
מפיק ותסריטאי ידוע ( מזי מו ת בינ ל או מיו ת,
מי מפחד מווירג׳יניה וולף) ,אשר החלים
מיקרה זה להיות גם הבמאי. מאחוריו
עמדה תחילה פו ק ס המאה הע שרים, אשר
הבטיחה לממן את ההפקה.
בינתיים מסתבר שחברת ורנר זכתה במציאה
הלוהטת, ומתכננת להתחיל את צילומי
פו ר טנוי בחודש מאי. בין היתר, יבואו
להנציח את מועקתו גם בארץ.

תדריך

תל־אגיב

תשוקה (פריז, שוודיה) —

המשך התחקויותיו של אינגמר ברגמן אחרי
מהות האדם בעולם המודרני, מיועד רק
למי שמוכן להתרכז להתאמץ, כדי לעקוב
אחרי קו המחשבה של הבמאי. מבויים,
מצולם ומשוחק להפליא.

חיפה
פאטון

(רון, ארצו ת־ הברית) —

ביוגרפיה של הגנרל האמריקאי המפורסם,
המצטיינת ברגישות ובהגיון מפתיעים בסוג
זה של סרט. משחק טוב של ג׳ורג׳ סי. סקום.

י־.יירד*ד 1היזו־ן 1

הקרע (ארמון־דוד, תל״אביב,
צרפת) — קלוד שאברול הוא,
כידוע, מעריץ נלהב של אלפרד
היצ׳קוק, ומדי פעם בפעם הוא מנסה בסרטיו לחקות
את מורו ורבו, במידות שונות של הצלחיז.
״הקרע״ הוא אחד הנסיונות הללו. אשה נמלטת מבעלה
המופרע, לאחר שניסה להתנקש בחייה ובחיי בנם.
היא רוצה גט, ואת הילד, בה בשעה שהוריו העשירים
של הבעל מוכנים לתת לה רק גט.
לשם כך הם שוכרים ברנש חסר-מצפון שימציא הוכחות
אשר יוכלו לשמש נגדה, במשפט הגירושין. מאחר ומדובר
בחיקוי של היצ׳קוק, כל המניעים והמזימות ברורים
מראש, כשדווקא ידע זח צריך ליצור את המתח והאימה.
ועוד: שלא כמו חיצ קו ק, אין שאברול מגיע לשיאי
הפחד והמיסתורין המיוחלים, אם כי כל הסממנים לכך
קיימים בשפע. יש כאן שלוש זקנות, שהיצ׳קוק היה
משתמש כהן כדי להקפיא את דם הצופים; יש כאן שחקן
גמלוני, שיכול להטיל אימה בנסיבות מסויימות; יש
אב שיכור ובת מפגרת, סצינה של סטייה מינית מדומה,
ומעל לכל, נסיון לטפול אשמח על חף־מפשע, נושא הקרוב
תמיד ללבו של היצ׳קוק.
אמנם, העבודה הטכנית שובה את העין (הדרך כה
בונים סצינות ואפילו התיכנון הפנימי של צילומים בוד-
דים, מצביעה על השכלתו הקולנועית של שאברול) .אולם

ראן 2ן רגד דרגאג •.נגר הירד
רצונו המוגזם של הבמאי לסימון מפריע לשחקנים המתקבלים
לעיתים מזוייפים( ,וזה כולל שחקנים מכובדים
כמו סטפאן אודראן — האם, מישל פוקה — החתן,
ז׳אן קלוד דרואו — הבעל, או ז׳אן-פיאר ק אסל —
המנוול) .ואם יש בסרט המון סממנים היכולים לעניין
את חוקר הקולנוע, אין בו די בשר כדי לספק עניין
לכל הקהל.

נו מ > קהלמיקה
בקיולמ או רגן שרשרת הנעורים (פאר, תל-
אביב, אנגליה) — סיפור המזכיר
רומן בהמשכים, מתובל במין,
עירום, טיולים מאורגנים באירופה, וכסף למכביר, המוריד
כל דאגה חומרית מן הגיבורים. עם שחקנים קצת יותר
מפורסמים, היו ההמונים נוהרים מן הרגע הראשון לסרט
זה. ואם מערכת השמועות מפה לאוזן פועלת עדיין כ-
תיקנה, זה עוד עלול לקרות.
שני דודנים, נער ונערה יפי-תואר, וקצת מוזרים,
רוצים בעצם לתנות אהבים זה עם זו, אלא שבגלל מעצורים
נפשיים, הם משתפים במישחק עוד שניים, תיירת
אמריקאית עליזה וסטודנט שוודי נאה .״קוו אר טט״ זה
מתגלגל לו בשחת בכל מיני פינות באירופה, עליזים, שאננים
ומאוד מודרניים (כלומר — מצפצפים על בגדים).
אמנם, כאשר מרפים מזמן לזמן משעשועי האהבה, ממה רים
לרמוז על מחדלים, סטיות או סתם הפרעות נפשיות,
אבל זח נשכח עד מהרה באווירה הכללית המלבבת. להשלמת
התמונה, יש עוד מיליונר אחד, מאוהב באחת
הנערות, הצץ מדי פעם ב״מרצדס״ מפואר, ועם שמפניה.
כמובן שזה לא יכול להימשך לנצח. לכן, צריך הסיפור
להסתיים בהטפת-מוסר, זאת אומרת בטרגדיה קטנה שתוכיח
לכל המשתתפים (ולצופים) שאסור לשחק באהבה.

בנבג ואשר: דגרניב ננב בבגיגגז
כאמור, ארבעת הצעירים הם נאים למראה, יול בנט
(הדודן) יוצר אווירה מופרעת סביבו, ג יין אשר (דודניתו)
מצליחה אפילו להקרין לא מעט חום, הצילום (דוגלס
סלוקומב, צלם ״נשים אוהבות״) יפה, הסיפור שטחי וה-
בימוי שיגרתי. כל המרכיבים החיוניים לסרט-קופה.

״אני בחורה רגישה מאוד, נראית די נחמד,
מסתייגת מאוד מבני־אדם. עדיין קשה
לי למצוא אדם שיעניין אותי חזק. שיתן לי
אהבה כנה וחמה, נקיה מאהבה, ממוסחרת—
כן, כן בפירוש. שיתן אהבה מיוחדת.
ואני — אענה על כל מכתב שינסה להבין
אותיו״

חשכון נפש
לר.ר. מזזיפה — את מ וזבן ל 1 9 2 /7 0

העברתי מייד עם קבלתו. כך שכל עיכוב
במתן תשובה או אי־מתן־תשובה־מוחלטת,
יצא מתחום השיפוט שלי ועבר למקבלת ה־מכתב

קבל את עצתי: נסת את מזלך שנית 1

רות המסתובבות בצמדים ובשלישיות, ועוד
אוניברסיטה גדולה, ורק הצביעות, המוסכמות
והגאווה העצמית המיותרת מונעים
מגע, ששני הצדדים רוצים בו.
״אנו בני־חיל בשנה רביעית, המייצגים
את כל קשת התכונות הרצויות למישהי,
ומקווים בעזרת השם ורותי למצוא חיפאיות
חסרות דעות קבועות כמונו.״
הם אפילו שכחו לבקש תמונה.

לכן -יפות
המכתב הזה נפתח עם מיגבלה רצינית
מאוד 2 0 /7 1 :אסר עלי לציין שהוא מנהרה״
כי ״יש לי חברה, רשמית׳ שבכלל
לא תשמח לשמוע על המכתב הזה.״ אז אל
תגידו שאני גיליתי לכם 1
חוץ מזה הוא כותב :״כשתפני אל ה1
קוראות
הנחמדות, תוכלי למסור להן בלב
1שלם שאני שמיניסט (על כל המשתמע מכן!!)
,אינטליגנטי (קוראים לזה שחצנות?)
וגבוה.
״לכן, כל הלא־טפשות והכן־יפות, שיש
להן, נוסף לכל, גם תמונה בשבילי, מתבק שות
לתפוס עט ולכתוב מייד.״
אז התמונה, לא לשכוח את התמונה !

סטודגטים וחיילים
מה שהעתקת מקום מגורים עושח לבנ אדם
:״לפני זמן קצר עברתי להתגורר בחיפה,
ומאז הבדידות היא מנת חלקי,״ כותבת
2.3/71 בת ה־.23
בינתיים, כרי להפיג את השיעמום, היא
מפתחת תחביבים במוסיקת ג׳ז, טיולים, קריאה
ועוד ועוד. ותאמינו או לא, היא היתר
נורא נורא רוצה להכיר צעירים מעל גיל
25 ורצוי מאוד סטודנטים או אקדמאים ואפילו
אנשי־צבא, שיארחו לה לחברה.
אני יואלזו אמכם.

_ געיות הגיד

גודד מאיד

דיסקרטיות, ירידות כנה ועניין רב, מבטיח
לכולכן ,50-/ 71 על כל פנינו, על גבי
הנייר, כל זאת בתנאי שתהיינה נייי מבוגרות,
אשר
לו, הרי כבר בגיל 24 הוא אר1
תרבותי ומשכיל, שמכריז :״לא כל בעיותי
ניתנות לפיתרון בדרן של קשר עם בנות
גיליו״
ולכן, לא נשאר אלא להאמין לוו

להציל הרבהמעטושל
לא יכולתי
. 2 4 /7 1כל פה שניתן לי להבין הוא,
שהנו בן 1ג, חייל ובודד מאוד.
אז׳ אני מעבירה זאת להמשך טיפולכן,
נערות,

צכיעות וגאווה
תראו מה יש לנו פה: ארבעה סטודנטים
מהטכניון שמסתגרים מאחורי ארבעה כתלים,
בעוד שהם מתים לצאת לבלות״ להכיר
בחורות — להיות צעירים 2 2 /7 1 .דובר
בשם הארבעה :״מנגד יש עיר מלאה בחו
בגלל
טעות דפוס קטנטנה, הקשורה לגיל,
מתפרסם מכתב זה שנית, על פי בקשתו
של ; 1 8 9 /7 0

״ברצוני לנסות את יעילותו של מדורך
לגבי צעירים העומדים לאחר את הרכבת.
זאת אומרת, אלה שהגיעו לגיל ,2 9גיל
בו כל ידידיהם נפלו בפח, בעוד שהם עצמם,
עדיין, חופשיים. אלא שבהתקרב השבת,
הם שוב מתחילים לעשות את חשבון
הנפש הבודדה...
״למעשה, אינני מצפה לפגוש בצעירה טובה
ממני עצמי. כל מה שאני מחפש למצוא
בה, הנם התכונות הצנועות שיש לי: רצינות
המשאירה מקום להומור, בתוספת אינטליגנציה
וחביבות. מובן שלא אערוך לה
מיבחנים וגם באשר להופעה חיצונית, אסתפק
במה שיש לי להציע, וזה מסתכם במראה
צעיר ונאה.״

ככקשה, הדו״ח לרשותכם, כ/ילה
כמילה :

המורה מדברת, כמו תמיד, אל הקירות.
כל תלמיד עושה משהו אחר. נאווה נרדמה.
ללי תוהה לתון החלל העמוק. רינה מציירת.
שולה כוססת ציפורניים. אלה מוצצת אצבע
ומשפשפת את האף. חושן מסתכל בייאוש
על הפלאקאט של הרי שווייץ.
המורה שואלת שאלת. אף אחד לא מצביע.
המורה אומרת לאפי לקרוא את השיעורים.
אפי עונה שלא עשה שיעורים.

איך להתקיים
בלידה ליום
קו העוני בישראל, קבעו לאחרונה מומחי
המוסד לביטוח לאומי, בעת עדותם ב־ני
ועדת הכנסת — הוא 70ל״י לחודש לנפש.
נפש החיה על סכום קטן מזה, נחשבת לענייה.
לפי
הגדרה זו, משפחת אוזן * ,העד,
ענייה כפולה ומכופלת: ארבעת בני ה־

מוזמנות לכת־ג
מה זה? החיפאים התלבשו עלי היום כליל.
אלא שהפעם זהו חיפאי יוצא דופן :״עיקר
תחביבי הוא הצילום!״ כותב הלה, ואף
מגביה עוף :״אני שר בצמד, ואם יש לן
שירים, אשמח לקבלם.״
שידון מוצלח, הייתי אומרת, כל המשוררות
שביניכן, מתכבדות לכתוב אל הזמר
טלי 27/71 שנושא ראשו בגאון ומכריז
:״הנניבן 21 אביבים!״

ללמד את האד,כה

חור!? בלב
אינני יודעת מה קרה היום לכולם. קחו
את ,525/71 בת ה־ 23 מרמת־השרון: יושב־בים
מול התנור והעין מכוסה מין דוק כזה
אפרפר, והרגל קפואה, והנשמה זקנה, זקנה,
ועצוב.
״רוח על המרפסת, צללי גדולים חובקים
את תיקתוק השעון הגדול ונבלעים בלהבת
התנור. רוצים לבכות ולא יכולים, ומרגישים,
מרגישים חזק בבדידות.

המורה מתחילה לצעוק. סוף סוף. כולנו
מתעוררים קצת. הדבר הכי קשה בשיעור
להיסטוריה זה ההרצאה המשעממת שלח.
הטון שלח מרדים באופן מבהיל. רק כשהיא
צועקת, זה מכניס קצת חיים.

המורה חזרה להרדים. יט לי חשק שיקרה
מטהו מצחיק. אבל אין סיכוי. דורית מציירת

בשביל מה, בעצם, הם באים לכיחהי
טרי, מחדר החדשות — מה בדיוק התרחש
אותו בוקר בשיעור להיסטוריה.

נכים

2 8 /7 1הוא תלמיד תיכון ירושלמי,
כלומר, בן /2ג 16 שנים ש״מחפש אותך,״
כדבריו ,״אם את אחת בת ,30—15 ויודעת
לעשות וללמד את האהבה ואין לך מעצורים
בנידון, אז הוא מעוניין בך למטרות
חברות אינטימית.״

וזה לא סתם, כשהברנש חתיך לא נורמלי
ואפילו גבר לעניין לכל אורך 173 הסנטימטרים
שלו ,״אז כדאי, נכון?״ הוא עוד
מעז לשאול. עני לו, העלמה!

]המינלצח! שלי
לוא היינו עדיין בתקופה שלפני חינון
חובה, הייתי שואלת על מה אני מבזבזת
את הכסף הטוב של בעלי. עכשיו, לא נשאר
לי אלא לשאול, בשביל מה אני מבזבזת את
הזמן?
השבוע התחלתי לחשוד שלא תמיד הסטודנטים
שלנו לומדים בכיתח. זח קרח
כשנפל לידי דף נייר, בשעה שסידרתי את
הילקוט של רוני. היה זה, מסתבר, דיווח

(המשן מעמוד )32
במהלך מגעיו עם עמידר, הציעו יד׳־דים
ליוסף לפנות במכתב בקשה למשרדי ממשלה
שונים, לפעול למענו בהתחשב במצבו
הקשה.
״לא הסכמתי,״ מספר יוסף .״לא צריך טובות.
אני אדם עני, ואין לי כסף. אבל
כבוד עוד יש לי.״

, 2 6 /7 1בשום גיל לא מאחרים את הרכבת,
ואני מדברת מנסיון — של אחרים.

במדינה

לב על היד. שרה מוצצת את הסיכה שלה.
הנאום נמשן, אין לו סוף.
אני מחפשת להסתכל על משהו מעניין ;
ואין. אפילו לא אצל המורח. תמיד אותת
התיסרוקת, ואותה השיטלה, ואותו המעיל.
תמיד אצלה הכל אותו דבר.
המורה שואלת עוד פעם שאלה. שלום
מצביע. המורה פונה אליו ,״המורה, אני
צריך לבית־שימוש,״ הוא אומר.
אף אחד אחר לא מצביע. המורה כועסת,
שוב פעם צועקת. אנחנו מתנערים קצת.
״איזה מין כיתה רעה אתם,״ היא צורחת
לנו מוסר .״כל השיעור אתם ישנים. אני
מזהירה אתכם, שאם תמשיכו להתנהג ככה,
1111111 יו 1111

אני אגיע למסקנה שאין טעם להתאמץ בשבילכם,
ואתחיל להעביר לכם את השיעור
בצורה המשעממת.״׳
אלוהים.

משפחת אוזן
לא תמיד יש חלב לילדים
משפחה חיים על הכנסה של 120ל״י לחודש.
אין אכא. אלברט אוזן ( )26 אשתו
ג׳וליה ( )28 וילדיהם רבקה ( )5ועופר בן
השנתיים, מתגוררים בשיכון אחדות, ברחוב
עזר 6בפתח־תקוזה. ההורים נכים. לאלברט
— 100 אחוז נכות, לאשתו — 80 אחוז.
אלברט, ג׳ינג׳י גבוה־קומה ודק גיזרה, סובל
ממחלת ריפיון השרירים. אין הוא מסוגל
להזיז את רגליו. אשתו ג׳וליה, אותה
הכיר בעת שעבדו במיפעל תפירה באור-
יהודה, סובלת משיתוק ברגל אחת, אינה
יכולה ללכת ללא מכשיר עזר ומקל.
למזלם הרע של אלברט וג׳וליה, הם
נכים נורמליים: לא נכי צה״ל, לא נכי המלחמה
בתורכים, לא נכי תאונות־דרבים.
סתם נכים. ולסתם נכים, אין אבא במדינת
ישראל שידאג להם.

ארבע: כשות כחמישה מטרים.

האוזנים מתגוררים בדירת שני חדרים זעירים.
אחד החדרים משמש כבית־מלאכה, כך
שאלברט, אשתו, ושני הילדים היפים להפליא,
נאלצים להתגורר בחדר של חמישה
מטרים מרובעים. השניים אינם יכולים לעבוד
מחוץ לבית, לאלברט אישור רפואי
המעיד כי איננו מסוגל, בגלל נכותו, להשתמש
בתחבורה ציבורית.
התחתנו, הובטחה להם עבודה. כאשר ההבטחה לא קויימה. במקרה הצליח י.ל־ברט
למצוא פרנסה, כאשר עולה מדרום־
אמריקה נתן לו עבודה בחייטות. אך לאחר
זמן סגר האיש את המיפעל, ואלברט נותר
ללא עבודה.
אין חיים ב־ 120ל״י. למרות עשרות
מכתבים ופניות, לא זכה ליותר מאשר
120ל״י לחודש ממשרד הסעד. מסכום זה
מתפרנסת המשפחה.
למרות זאת, היו אלברט וג׳וליה מרוצים
לוא היו צריכים להסתדר ב־ 120ל״י. הצרה
היא, שבזמנו סידרה להם אילנשיל־פוליו
הלוואות. עתה, הם מחזירים הלוואות אלו.
מתוך ה־ 120ל״י לחודש שלהם.
* קרובים של סגן שר החקלאות לשנובר,
אהרון אוזן.
ה עו ל ם הז ה 1744

וחלח0חז?ת ש? ניו=יוו?
כשמיקי בן״קיקי היתה בארץ, היא
היתה סתם עוד נערת־זוהר מפורסמת. אבל
אז היא קמה ונסעה לניו־יורק, ובשנות
שהותה שם הפכה, בחוגים יודעי דבר, למוסד
די רציני. אפשר בפירוש לומר עליה
שהיא נהפכה ללא פחות מאשר רחל ח־נזרחלת
של ניו־יורק.
אין סיפור, עובדה, צ׳יזבאט, השערה,
השמצה או סתם רכילות טהורה — שהיא
אינה יודעת עליהם• כל מה שעשה ולא עשה
כל מי שהוא משהו — היא יודעת על זה.
וממנה יודעים גם כל עשרות, אם לא
מאות, מיודעיה, כמובן.
אחרי הכל, איזה תענוג זה, להחזיק ספור
בבטן?
אז עכשיו היא באה לארץ לשבועיים, ו-
מתאכסנת ׳כמובן בוזילטון, בהתאם. לרמה,
והסיפורים שהיא הביאה איתה — הייתי
יכולה למלא בהם ספר.

שהיא התחתנה, בעלה החליט שהוא יכול
לעשות אח מה שהאמרגן עושה לא פחות

בדל.

לירדנה

ולמי כן הולך בניו־יורקי
הדר. היא מופיעה בתוכניות הטלוויזיה המוצלחות
ביותר בניו־יורק.
ואחר שהולך לו הוא ממו, שהיד, בזמנו
רקדן בלהקת כ ר מון, והיום הוא צלם מצליח
שעושה הרבה כסף.
ועוד אחר שהולך לו הוא עוד אחד מלהקת
כ ר מון לשעבר — גדליה שיצא,
שהיה הפארטנר של יונתן כרמון. שמו
של גדליה לא יורד מטורי הרכילות, מאז
שהוא התחתן עם פתי פטיין, בעלת
רכוש של שישה מיליון דולר ובתו של
המיליארדר ג׳ו סטיין. גדליה וסוזי מת־של
רוז מרי.

הסיפור הראשון שייך לשימלת הקטיפה
השחורה שבה היא קיבלה את פני. תיכנן
לה אותה אחד ממתכנני־האופנה הידועים
של ניו־יורק, המר הוקל, לכבוד הצגת־הבכורה
של הסרט החדש של ידידה, השחקן
ר*ברמ קליין, זה שמופיע עכשיו
בארץ עם כדברה סטרייסנד בסרט
הינשוף

והח תל תול ה.

בפאתי השימלה, מסביב, רקומה צללית
של מגרדי־השחקים של ניו־יורק, כשד,אנו-
פייר סטייט בילדינג מתנשא לגובה, עד חגורתה
של מיקי. רעיון מוצלח, הייתי אומרת,
מה דעתכם?
אבל מלבד זה יש לה עוד כמה סיפורים.
למשל, על הישראלים בניו־יורק: עליזה
קאיטי ירדה נורא בזמן האחרון. מיקי
טוענת שזה בגלל שהיא הפסיקה לעבוד עם
האמרגן המוצלח שהיה לה, כדי אלן.
והיא הפסיקה לעבוד איתו, בגלל שאחרי

בן־קיקי ויצירה חדשה

החיים המשוגעים של הזבנית
הוא, משמע, בעל אחת ה חנויו תהמ פור סמו
ת בארץ. והיא, בעצם, רק ז בני ת קט נה
ב אות ה חנו ת. אבל רק בעצם. כי למע שה
היא א הו ב תו של ב על ה חנו ת. והיא
מו ס תר ת שם ב תו רסתםז בני ת מן ה שורה
רק כדי שאשתו לא ת ב חין בה.
ב שבוע שעבר, אם בן׳ הוא שלח אות
ה לאילת, לנפוש קצת• לבד. ומאחר ש היא
א הו ב תו, לא א שתו או מ שהו, אז הוא
צייד אותה גס בכרטיס־א שראי פ תו ח. שלא
תח שוב שהוא ק מצן או מ שהו.
אבל היא את נר טיס־ הא שר אי באמת לא
ניצלה יתר על המידה. רק לצרכיה, באמת
לא ל ביזבוז. ל עו מתזאת, היא ניצלה מ שהו
אחר ב צור ה אינ טנסיבי ת.
אני מתכוונת לחדר שלה, ב ס לון הסלע
האדום. החדר הזה הפך ל ת חנ ת־ רכב ת. ב מ שך
כל ש עו ת הלילה, וגם לא מעט ביו ם, עברה
-שם שורת גברי ם, שאכלו ו שתו מכל טוב.

טוב ממנו, ועוד לחסוך את ה־ 15 אחוז,
כדי שיישארו במשפחה. אז מסתבר, טוענת
מיקי, שהוא לא יכול לעשות את זד, כל־כך
טוב.
ומה עוד? אסתר עופרים ניסתה את
ניו־יורק כמה פעמים, אבל זה לא הלך לה
כל־כך, לא ברור למה. אסתר טוסי נראית
לפעמים על המסך הקטן, כשכל פעם
היא משבחת את הגברים הישראליים. לעומת
זאת, בעלה לשעבר, המלחין מורט שומן,
דווקא מצליח לא־נורמלי. כרגע הוא יושב
בפאריס, וכותב בלהט את שיריו של ז׳אק

ואני מתכוונת מכל טוב, כן?
וגול ת הכו תר ת, ב שור ה אינ סופי ת זו,
שימש ה שחקן דודוטופז, שבילה עם ה זבני
ת הקטנה — שהיא, אגב, לא כל־כן
קטנה — ממש עד כ לו ת הנ שמה, כ מו ש כ
תוב.
ודודו ז ה — הוא שקילקל את כל העסק.
כי ב מ לון מייד הכירו או תו, ומייד איכ שהו
עף טלפון לתל־אביב, ומייד הגיע טלפון
נזעם מהמאהב, שתבע לדעת מ א הו ב תו מה
הרעיון, לכל ה רו חו ת והשדים, שהוא יעבוד
כמו ח מו ר והיא ת שתע שע עם גברי ם —
על ח ש בונו.
והייתם צריכים רק ל שמוע אותה, איך ש היא
הצליחה ל שכנע או תו שלא דובי ם ולא
יער, ו שדודו הוא רק חב ר של החבר ה שלה,
שבאה לשם גס כן.
אני או מר ת לכם — ל ת מי מו ת ול טיפ שו ת,
כנראה, אין קץ.

זהו. וגם לגששים הלך טוב מאוד ב־גוררים
בדירה שבה הוסרט הסרט תינוק ה
ניו־יורק, וגם לשייקה אופיר, טוענת
מיקי, אלא שהוא מיהר מדי לחזור לארץ,
הפטריוט, ולא ניצל את ההצלחה עד תום.
ו — ׳טוב, מספיק בינתיים.
וכשהיא תחזור לניו־יורק׳ מיקי לוקחת
איתה כמת ציורים של יורם לו!5ום. כדי
לתת לניו־יורק סוף־סוף הזדמנות לגלות
אותו.
וזהו בערך, ככה על רגל אחת.

אלה, לאחר שהוא נפצע.
מי צדקי הרמתי טלפון לעודד
הביתה, ושאלתי את העוזרת
שלו מה קרה עם האף של ה-
בעל-בית .״האף? הא, האף של
עודד. שום דבר, באמת שום דבר.
הוא ק ם יום אחד בחמש בבוקר
מהמיטה, והלן לעשות פיפי. אז

1זף חדש לעודד וזהום׳
אם לא ידעתם, אז עודד תאומי
שובב בימים אלה בבית-חולים
איכילוב, שלא נדע מהצרות האלו,
ועובר שם ניתוח-אף.
כששמעתי א ת זה, ניסיתי לברר
מה קרה. הרמתי טלפון ל

המקורות שלי. אז מ הו המשמיצים
שלו טענו שזה בגלל
שהאף שלו היה מחורבן מלידה,
ובאמת הגיע הזמן שהוא יתקן
אותו. והאוהדים סיפרו שהאף
שלו נהיה מחורבן רק בימים
תאומי היה חושך, אז נפל המיסכן —
בדיוק על האף. אז הלך לבית-
חולים.״
אז הבנתי.
הפרוצה והפורץ הוזמנו להרצות
על הפשע
בשבוע שעבר ערך תא הסטודנטים
שליד עיריית תל־אביב סימפוזיון על ה פשע,
והזמין, כמרצים, את גדולי המומחים
בתחום זה. ואין ספק שקהל העיתונאים,
קציני המשטרה, ושאר הנכבדים
שמילאו את האולם, נמשכו לא
במעט על־ידי רשימת המומחים הללו.
אבל מי שמשך אותם יותר מכל היו שני
הכוכבים שנועדו לשאת את ההרצאות
המלומדות ביותר — הפרוצה התל-
אביבית אטתר מזרחי, הלא היא
אתי לה-דוס, ומלך הפורצים לשעבר
נחמן פרקש. עם אתי היו קשיים
בתחילה, לאחר שדרשה 150ל׳יי שכר
מרצים, אך לבסוף הושגה פשרה על
50ל״י נטו, בלי מס-הכנסה.
.הלק מהנאספים, אלה היודעים סודות
מהחדר, ציפו גם לכך, שאולי בהזדמנות
זאת יגלו אתי ונחמן את האמת בדבר
הרכילות שהילכה בשעתו — לפיה הי-
תה זו אתי שהגניבה לתאו של פרקש
את המשורית שבאמצעותה הוא הצליח
להימלט מהכלא. אלא שלכל המצפים
ציפתה אכזבה — זוג המומחים פשוט
לא הופיע.
הסיבות, כפי שהתגלו, היו כבדות
משקל: פרקש הודיע שלא הצליח למצוא
תחבורה מראש-פינה, שם הוא שו-
הה. ואילו אתי טענה שהמשטרה עיצ-
בנה אותה, בימים האחרונים.
תסלחו לי, גבירותי ורבותי, ככה אתם
מתייחסים להונות האקדמאיות שלכם?

הח״ם
ובאושרם
שד ויוה רודן
מבקרי הדיסקוטקים של צפון תל־אביב,
ביחוד אלה מבני דור החלוצים, זכרו שהם
מכירים מאיזה מקום את החתיכה המרקדת
בעליצות. התאמצו, אם כן׳ התאמצו —
ולבסוף נזכרו: היתד. זו לא אחרת מאשר
זיוה רודן, כוכבת הקולנוע הישראלית
הראשונה שהתפרסמה מעבר לים. כן, זיוה
בכבודה ובעצמה, שבאה אלינו לביקור קצר.
אוחד, גיורה זכורה לטוב, אותו פרצוף נהדר
— כמעט ללא שינוי — ורק הפיאה הנוכרית
חדשה.
ולכל מי שהיה מעוניין לשמוע — והיו
רבים כאלה, גם מקרב הצעירים — ביחוד
מקרב הצעירים — סיפרה זיוה׳לה על חייה
המאושרים בארצות־הברית, לצידו של בעלה,
ג׳יימס קריץ, בעל חוות־סוסים ענקית,
ועל כמה שנהדר וטוב לה שם.
והיא בעצמה לא סיפרה זאת, אבל לי
סיפרו יודעי דבר, שכדי שלא להתנוון בחיי
עושר ובטלה, החליטה זיוה לעסוק במשהו.
וכמובן שמה שזיוה לא תעשה, יד,יד, קשור
תמיד לענייני היופי. אז היא לקחה לעצמה
ג׳וב של סוכנת למכירת תכשירי־יופי בפרפומריות
בלום־אנג׳לם.
ולמה לא, בעצם?

מי שרוצה לתת תשובה קצרה לשאלה מדוע דרושה סיעתנו בכנסת, ימצא אותה
בפרשת עזה. מילאנו בה תפקיד ששום סיעה אחרת לא יכלה למלאו.
בשבוע שעבר סיפרתי במדור זה אין נקטנו בכל האמצעים האפשריים כדי לעורר
את דעת־הקהל להתנהגות אנשי מישמר־הגבול כלפי האוכלוסיה האזרחית שם. אחרי
שפירסמתי את הדברים בהעולם הזה, עוררתי את העניין שלוש פעם בכנסת, בזו אחר זו,
והדבר גרם לסערת־רוחות שמצאה ביטוי נרחב בעיתונות.
כשעליתי לכנסת בשבוע שלאחר מכן, כבר ידעתי כי בעיקבות גילויינו התעוררה
הפרשה בממשלה עצמה, וניתנו הוראות חדשות, פחות קיצוניות. בכל זאת השתמשתי
בהזדמנות שמשה דיין נוכח בכנסת (הוא הגיש הצעת־חוק
בענייני נכים) כדי להציג לו אתגר פשוט.
דיברתי על הצעת־החוק, במגמה להגדיל את זכויות נכי־צה״ל,
והוספתי:
אורי אכנרי ן מילה אחת על נכים לא־ישראליים, הנוצרים
בעצם הימים האלה.
העליתי זאת בשבוע שעבר מעל דוכן זה. בינתיים באו
ידיעות נוספות. קראתי היום בהארץ ידיעה, שהכותרת שלה
היא :״מכחישים עינויים והתעללות בעזה״ .מתחת לכותרת
נאמר שאמנם ההאשמות האלה לא נכונות, אבל אחר־כן
נאמר: כך־וכך אנשים נשברו עצמותיהם; כך־וכך אנשים
נורו, וכן־וכן בתים ניזוקו.
יש להפנות לכך את תשומת־לב הכנסת. איני חושב שעלי
להפנות לכן את תשומת־לב שר־הביטחון, כי הוא בוודאי
רמטכ״ל בר־לב
יודע הרבה יותר טוב מאיתנו מה קורה שם. חבל שלא
התייחס לזה כאשר הופיע בטלוויזיה ונשאל מדוע המדיניות שלו כל־כך רכה. שכחו
לשאול אותו מה דעתו על ההאשמות שהועלו.
אני סבור שבמידת שנוצרים, בעיקבות פעולות מוסדות הביטחון, נזקים — יש לתקן
את הנזקים.
השר הודיע שמי שניזוק ביתו, יעמיד לרשותו חומרי־בניין לתיקון הבית. אבל נודע
שאין חומרי־בניין, ובינתיים לא מתקנים.
אבל מה דינם של האנשים הנפצעים בעזה שלא באשמתם, בפעולות שנעשות שם עכשיו?
השר ייטיב לעשות אם יציע פיצויים לאנשים אלה, ועל ידי־כן יראה דוגמה טובה. כך
נתקן, לפחות חלקית, את הנזק המוסרי והמדיני הנגרם בעיקבות הפעולות האלחו

משה דיין לא הגיב על אתגר זה. בדברי־תשובתו השתמט באופן בולט מלהזכיר את
פרשת עזה. אבל למחרת היום נמסר כי ראש המטה הכללי, מצידו, מינה קצין לחקור את
ההאשמות.

הגבתי על כך עוד באותו יום. כשקמתי לנאום על פרשת זיהום האוויר (ראה מיסגרת),

הקדמתי את הדברים הבאים:
אוריאבנרי: בטרם אעלה את הצעתי לטיהור האוויר בארצנו, אני מרגיש חובה לברן
מעל במה רמה זו את ראש הסטה הכללי של צה״ל, על שתחליט לטהר את האווירה
ולמנות קצין לחקירת התנהגות כוחות־הביטחון בעזה.
אני גא על כן שהחייל הראשון לישראל נוהג בדרך זו, לשם שמירה על מוסר צה״ל,
בניגוד חותן לכמה מחברי־הכנסת והממשלה, שהגיבו נפי שהגיבו נאשר העליתי בשבוע
שעבר לראשונה את ההאשמות האלה מעל דוכן זה.

עוד מוקדם להגיד אם בכך נסתיימה הפרשה. אבל אם
פעולתנו הנמרצת חסכה נזק למדינה וסבל לבני־אדם, שמה
קץ להתעללות באנשים חפים־מפשע ובכך מנעה כמה טיפות
דם ודמעות, הרי כל ההשמצות שירדו עלינו _ ועלי אישית
— בגלל פעולתנו זו, היו כדאיות!

אסירי ישראל אינם יכולים לבחור לכנסת,
והפעולה למענם לא תביא לנו קולות. או־לם
למרות זאת -ואולי דווקא משום כך

מוו ת בכל א,
שי״ח ופנתרים
מביאה לנו פעולתנו הרצופה למענם
סיפוק רב•
בוויכוח על משרד־הסעד (ראה דו״ח לבו-
חר בשבוע שעבר) ,דיבר אורי אבנרי ארו-
כות על פרשת הילד דני חזן, שמת במעצר.
השבוע הגיב על־כך שר־הסעד, מיכאל חזני;

מיכאל חזני

הקשבתי קשב רב ל־

החופש נגד 3רופי אקצין
בוויכוח הכללי על המצב במוסדות
ההשכלה הגבוהה, דיבר
ח׳׳כ שלום כהן על פרשת שילטון
הש״ב באוניברסיטת חיפה. בין
השאר אמר :
שלום כהן מהו החופש האקדמי,
שאנחנו מצווים ללחום עליו, שכל חברה
דמוקרטית מצווה ללחום עליו, אם היא רוצה
להישאר כזאת?
זו היא זכותו של מרצה לכתוב ולומר את
האמת כסי שהוא רואה אותה, ללא פחד
מפני פיטוריו על־ידי הממונים עליו בשטח
האקדמי, או על־ידי השלטונות מחוץ למיב־ללה
או לאוניברסיטה שלו.
לאחרונה התרחב המוסד כדי לכלול גס
את זכותו של התלמיד להיות משוחרר מלחצים
חיצוניים לגבי לימודיו, באותה מידה
שהמורה משוחרר מלחצים אלד, לגבי החופש
שלו ללמד. החופש האקדמי הוא אוצר
ישיר של חופש המחשבה, והרי המחשבה,
ראשיתה, בהעמדת סימן שאלה ליד אמונות
ומינהגים מקובלים.
על כן הוא תמיד אוייב בכוח של המח
שבות
השליטות. זה נכון. כאשר השמיע
סוקרטס את נאום ההגנה העצמי שלו באתונה,
בשנת 399 לפני הספירה, מול המאשימים
אותו בכפירה דתית; הוא גם
השמיע את התביעה לחופש המחשבה, שהוא
גם החופש ללמד. הוא הגדיר את החופש
הזה הן כחובה שהוא חייב לאלים והן כזכות
או טובה שהוא מעניק למדינה.
ברוב העולם המערבי מוגן חופש זה על־ידי
החוקה. היוצאת מן הכלל הבולטת ביותר
היא ספרד הפאשיסטית, בה מאורגנות
האוניברסיטאות בתנועת האיגודים הלאומיים,
הכופה עליהן פיקוח אידיאולוגי
חמור, המגביל את חופש הביטוי הפילוסופי,
הדתי והחברתי. בארצות הקומוניסטיות׳ לעומת
זאת, מובטח חופש מסויים לפעולה
פנימית בקמפוסים וללימודי מדעי הטבע,
השפות, הארכיאולוגיה וכדומה, אבל, במדעי
החברה — מוגבל חופש המחשבה והלימוד
על־ידי. האידיאולוגיה הרשמית, באמצעות
פרופסורים קומיסרים.
במאמר על החופש האקדמי באנציקלופדיה

שתי הצעות חוק
בשבוע שעבר הונחו על שולחן הכנסת שתי הצעות־חוק פרטיות של אורי אבנרי,
שהוכנו על־ידי אמנון זכרוני :
חוק זבות התגובה בכלי־תקשורו־נ ממלכתיים בא לחייב את הרדיו
והטלוויזיה להעניק זכות־תשובה לכל אדם שהותקף או הושמץ על־ידם. נפגע זה
יוכל לפנות לבית־המשפט, וזה יקבע באיזו צורה, מקום ועיתוי ישדרו הרדיו וה־טלוויזיה
את התשובה.
חוק לתיקון דיני עונשין (ביטול האיסור על הפלות) בא לבטל את
כל החוקים האוסרים הפסקת הריון בהסכמת האשה ובהשגחת רופא־נשים. שר־הבריאות
יקבע בתקנון באילו נסיבות (סוציאליות, כלכליות ובו׳) מותר לרופא לבצע הפלה
לפי בקשת האשה. המזנה היא להחזיר לאשר, את החופש להחליט בעצמה אם ללדת
או לא. הדבר קיבל אופי דחוף עם מעצרם של שני רופאים ברחובות, שביצעו
הפלות בבית־חולים.

סיפורו של חבר־הכנסת אבנרי, ונזדעזעתי
ממנו כמו רבים אחרים בבית, במידה שכל
הפרטים מדוייקים, והסבתי לכן תשומת-

הבינלאומית למדפי החברה — שהיה לי העונג
לקרוא היום בספריית הכנסת — כותב
הפרופסור האמריקאי גלן מורו :״מעמד החופש
האקדמי היום,
אפילו בעולם החופשי,
אינו משוריין.
גם באותן ארצות בהן
הוא מעוגן בהלכה
ובמציאות החברתית,
ואשר בהן
מוגדרים הייטב עקרונותיו,
אין החופש
האקדמי מוגן
בפני גלים של דעת־קנוניותיהם
קהל,
ריאקציונרים, של אינטרסים
דתיים וכלכליים
וכו׳.״
אני חושב, אדוני השר, כי מה שקרה בחיפה
מצדיק את קביעתו זו של מורו, וחובה
עלינו לראות בכך אזהרה חמורה ביותר.
כל גילוי של סלחנות או התעלמות
מאזהרה זו, מסכן את הדבר היקר ביותר
שיש לחברה הישראלית: את שלהבת החופש
לחשוב, שהוא ראשיתה של היכולת לעשות.
הדבר שהדהים אותי אולי יותר ממעשיו
של הפרופסור אקצין באוניברסיטת חיפה,
היתד, הופעתו דווקא של סטודנט מאותה
אוניברסיטה, בשידור טלוויזיה על נושא זה.
בעוד שמרצים דיברו ברוח ליברלית, דמוקרטית,
הרי מגרונו של הסטודנט הזה דיברו
השוביניזם והביטחוניזם העיוור, ושלילת
מהותו של החופש האקדמי. האם זה אינו
מחייב מחשבה?
פרופסור מכובד מאוד בטכניון אמר
לפני שנים אחדות :״אם יתבקשו הסטודנטים
להנדסה לתכנן צינור שיזרים דם מחיפה
לאילת, הם יבנו את הצינור לפי כל כללי
ההנדסה הטובה.״
אני, הכופר בראייה זו, קורא לשר החינוך
והתרבות, שיוודא כי באותה רוח של חופש,
של סובלנות והומניזם תמצא ביטוי גובר
כל אימת שבאים לדון במוסדות להשכלה
גבוהת ולטפל בבעיותיהם.

ליבו של עמיתי, שר־המשטרה.
ואשר לשאלתו־הצעתו של חבר־הפניסת
אבנרי בקשר לקטינים, הריני להסב את
תשומת־ליבו לדברי בפתיחת הדיון בקשה
לבניית בתי־מעצר מיוחדים לקטינים, וכן
להצעת חוק הנוער, לפיה לא תהא אבחנה
בין גילאים שונים של נערים, והוראות ה־הגנה
המיוחדת הניתנת עתה עד גיל נ׳1
יחולו על כל נאשם, שלא מלאו לו 18
שנה.

בסיום הדיון הגיש אורי אבנרי הצעת-
סיכום לאמור:
(א) הכנסת קובעת כי מדיניות־הסעד איני׳
תואמת את עקרונות מדינת־הרווחה המודרנית,
ותשלומי־הסעד אינם ממלאים את
חובת המדינה להבטיח לנצרכים קיום הוגן
בדרגה מינימלית.
(ב) הכנסת מביעה את דעתה, שיש ל העביר
למשרד־הסעד את הטיפול בעבריינות
־צעירה עד גיל . 18
(ג) הכנסת מבאיה את חרדתה על ה טיפול
בעבריינים צעירים בבתי־מעצר וב־בתי־סוהר,
לאור הנויקרים החמורים שקרו
לאחרונה, בהם ניספו שני עצירים צעירים.
הכנסת קובעת שאין להעביר עצירים ואסירים
עד גיל 18 לבתי הסוהר והמעצר הקיימים.

ההצעה
נדחתה, כמובן, על־ידי הרוב האוטומטי
(רק״ח הצביעה בעדה, גח״ל נמנעה).

אגב, בשעת הנאום התייחס חזני גם לחבורת
״הפנתרים השחורים״ מירושלים, ואמר:
מיכאל
חזני 1,כאן באו לדוג דגים
במים עכורים ידיים לא נקיות של שמאלנים
מחוגי מצפן ו שי״ח...
אורי אכנרי נ אני מבקש ממן להבחין
בין שני החוגים. אין כל אמת בכן שאנשי
שי״ח היו מעורבים בפרשה זו. מעורבים רק
אנשי מצפן.
מיכאל חזני: יתכן.
איריאכנרי: אנא, אל תזרוק סתם
שמות.
מיכאל חזני: אם אתה מאשר שאלת
היו אנשי מצפן, האישור שלך נרשם ב־סטנוגרמה,
ואני מודה לן סל כן.

על פרשת אסיר אחר שמת במעצר, אלי
אבוטבול, עורר אורי אבנרי בשאילתה לשר-
המשטרה. השר השיב שאינו יכול לענות,
כי נמשכת חקירת שופנו־חוקר בסיבות המוות׳
שטרם סיכם את מסקנותיו.
אורי אבנרי: מכיוון שלאור התשובה
הזאת איני יכול להיכנס לפרטי המיקרה
הנידון, שהם •עיני שערגריה שאין לה

״תור דיבור על נחלת האבות, משיחים על נחלת הבנים
•4.איזו ארץ?ויבלנו מאבותינו, איזו ארץ אנו משאירים לילדינו
להלן נאומו של ח״ב אורי אבנרי להנמקת
הצעתו לסדר״היום על זיהום האוויר, שנשיאות
הכנסת הפירה בה כדחופוז.

כבוד היושב־ראש, כולנו ידענו שהמצב חמור. אך היתה
דרושה עדות ושל מומחה שבא מעמק הבכא, כדי לזעזע
אותנו עד למעמקי נפשנו.

אורי אבנרי: אנו מדברים היום על האוזיר של ארצנו.
אנו מדברים על טיב החיים בארצנו. אנו מדברים על
ארצנו עצמה.
הכל מדברים אצלנו על מולדת, על ארץ המכורה, על
זכותנו הקדושה, על נחלת האבות. אך לעיתים נדמה כי בבולמוס
פטריוטי זה נשכחת הארץ עצמה, על יופייה והדרה,
על הריה ועמקיה, על נופיה וחופיה.

משם בא האיש -האיש אומר שמצבנו
מתחיל להיות גרוע יותר מאשר כמקום זה.

המנגנון האדיר של משחיתי הנוף
מה לעשות?
האם נפסיק את הפיתוח, את העליה, את מאמץ הביטחון?

תוך דיבור על ירושלים של מעלה, משחיתים
את ירושלים של מטה. תוך דיבור על נחלת
האבות, משחיתים את נחלת הבנים.

בוודאי שלא. איננו אוטופיסטים, ואיננו רוצים
לחזור אל עבר פאסטורלי, בנוסח ז׳אן־
ז׳אק רוסו.

איזו ארץ מורישים לבנים?

אנו באים ואומרים: ניכנס לעידן הטכנולוגיה, אך אל
נאבד את צלם האדם• נקים ונבנה, אך מבלי להשחית. נגייס
את כוחנו, את דמיוננו, את תנופת יוזמתנו, במערכה נגד
מלאכת־המשחית, כשם שגייסנו אותם במערכה נגד אוייב
חיצוני.
איך לתרגם מילים יפות אלה לשפה של מציאות, שלא
תהיה אפורה?

היכן הארץ שאליה באו אבותינו? לאן נעלם
נוף ילדותנו?
חמדות הנוף, שקסמו לדורות ללא־ספור את בני הארץ
וצליינים, יהודים ולא־יהודים, נעלמו כלא־היו. המתבונן היום
בציוריהם העתיקים, המקשטים את קירותינו, כאילו
מתבונן בארץ זרה.

עלינו להכין את המכניזם של ההשחתה, את
התהליך של הכיעור וההרעלה.

שיבוניפ-שיבונים, קוביות־קוביות, מכוערים
וחסרי-דמיון, מכסים כל חלקה טובה, מהר*
כנען היפהפה ועד נוף אילת עתיר־ההוד.
הנחלים, בהם טבלנו בטיולי נעורים, הפכו ביבי־שופכץ
של מיפעלי־חרושת. חוף־הים מכוסה בזפת שחורה, הנפלטת
באין־מפריע מאוניות המניפות את דגל כחול־לבן. הכבישים
חותכים את הארץ, ללא התחשבות בנוף, ועתה
הופך עצם האוזיר לנשימתנו לרעל ממאיר.

״גהרה אה הארץ, נפריג רירזז י״

איזו ארץ קיבלנו מאבותינו -איזו ארץ אנו
משאירים לילדינו!

איזה אדם יגדל בנוף מכוער?
לכל השחתה יש אפולוגיה, לכל כיעור יש תירוץ.

וכך קמים בתי־חרושת ללא תיכנון; צצים בתי־קברית
לגרוטאות מכוניות בצדי הכבישים; נחפרים אגני־ביוב בגך
רודה; מכוסה הכרמל באבק של מפעל המלט! נעים בכבי־שים
רבבות מכוניות פולטות־עשן ללא המיתקנים למניעת
הזיהום, שהם תקן־חובה בארץ ייצורן; וד״ר כנוביץ מתהפך
בקברו.

פיתוח — מה אין מצדיקים בשם הפיתוח? איזה מעשה
זוועה של כיעור והשחתה אינו מוצא את תירוצו בפיתוח
קליטת־עליה — אמתלה לכל שיכון מכוער, לכל עייה
שהושחתה בתיכנון.
ביטחון — זה התירוץ הנצחי, אחרי שכלו כל שאר די־קיצין.

היכן
המיטטרה, היכולה בנקל להפעיל את
החוק? היכן כל שאר הרשויות?
הם עומדים כיתומים מול קבוצות־הלחץ האדירות, המבוצרות
בביורוקרטיות הביצועיות — והמוכנות, תוך קידוש
המטרה, לזלזל בכל דבר שאינו תורם להשגת היעד, כל
דבר המפריע לשיגרה הביורוקרטית, אף אם הדבר הורס את
סביבתנו, מרעיל את אודירנו, משחית את ריקמת חיינו.
אנו רואים רק תרופה אחת, וזוהי הצעתנו:
להקים כוח־מגן מול המולך ההורס, להקים גוף ממלכתי
מול ביורוקרטיות ממלכתיות.

אולם מי אומר שלא ניתן לכנות חרושת מ*
בלי להרוס ארץ, לקלוט עולים כסביבה מושכת
ויפה, לדאוג לביטחון מבלי להשחית ללא תקנה
את אותו נוף שעליו בא הביטחון להגן?
ואם יאמרו לנו — ״כ זה בכל העולם, זהו מחיר ה־קידמה!״
— נענה, :הבל הבלים, רעות רוח.״
אצלנו לא התפתח קפיטליזם פראי בראשית המהפכה ה־התעשייתית,
שהשחית חלקי־ארץ בטרם התעורר המצפון
הסוציאלי והאסתטי של החברה. אצלנו לא השתלט קומוניזם

איזה אדם חדש יכול לצמוח כנוף שהושחת,
כשהוא רואה אך כיעור, שומע אך חריקת בלמים
מוזנחים, ונושם -מה הוא נושם? -את
ההפלטה המורעלת של דו״תחמוצת הפחמן.
דונמה, אני רוצה לשאול שאלה יותר כללית.
לאור
ריבוי המיקרים שבהם מתו אסירים
בבית־סוהר, אסירים חולים שלא ניתן
להם טיפול מינימלי — מה חושב כבוד
השר לעשות כדי למנוע מיקרים כאלה
בעתיד?
שר-המשטרה שלמה הלל: בשלב
זה אני דוחה את הטענה הכללית והכול לנית
כל־כן, שיש כאן שערוריה, וטל כך
שלא ניחנו טיפולים. אני חושב שחבר־הכנסת
אבנרי יודע שלגבי כל מיקרה הוא
יכול לשאול, ואכן הוא שואל, כל מיקרה
נבדק וניתנת עליו תשובה.
אם חלילה יהיה מיקרה שלגביו יתברר
שהיה טיפול לא נכון, כמו בכל מיקרה
יוסקו המסקנות.

ההשחתה באה תוך כדי תנופת הביצוע. דרוש מיפעל
חשמלי, דרוש מאוד. לכך יש פטרון. מנגנון של פקידים,
האחוזים בבולמוס של עשייה, קובעים עובדות. יש חברה,
יש הנהלה, יש שר, יש כנסת — והדינאמיקה של הביורו־קרטיה
מכתיבה לכל אלה שיש להקים מיפעל, ודווקא במרכז
המטרופולין של גוש דן.
מול מנגנון זה — מי ניצב? כמה פקידים מיסכנים במשי
רד הבריאות, ללא גיבוי. הם לא מכניסים דוויזים למדינה,
הם לא קולטים עולים, הם לא תורמים לביטחון. הם בסך
הכל מדברים על ערכים כל־כך עלובים ולא־מעשיים כמו
אזזיר לנשימה, נוף של ארץ, טיב של סביבה.

הם מנוצחים -עוד לפני שהתחיל הקרב.

מלאכי הזיהום מתעטפים כטלית שכולה תכלת,
והם מניפים דגלים רבים כדי להסתיר
את האדמה החרוכה שהם יוצרים.

אצלנו שררו מלכתחילה כל הנתונים לתיכנון סוציאלי,
הומאני ואסתטי של מיפעל הבניין. אצלנו הצהירו עד־בוש
שאנו בונים לא רק ארץ, אלא גם עם חדש ואדם חדש.

שמולי רובץ עמק רחב־ידיים, כמו עמק זבולון, אך את
העמק לא ראיתי. מה ראיתי? לא ערפל, לא ענן שירד על
הארץ. אלא מה שנקרא ״סמ1ג״ — מין מסך של צמר-
גפן מלוכלך, עננה מזוהמת, מצחינה וחונקת, תמונה מיצירתו
של דאנסה אליגיארי, גיהינום עלי אדמות.

העילה להצעה זו היא הכרזתו של רוברט צ׳אס, מנהל
הרשות למניעת זיהום אוויר בלום־אנג׳לס.
איש זה אומר, בפשטות, כי מכמה בחינות מצב הזיהום
בתל־אביב חמור מהמצב בלוס־אנג׳לס, ושחיפה היא סתם
עיר מצחינה. באנגלית הוא אמר״.11; 5411111:8׳׳ :

כקיצור, להקים רשות עליונה להגנה על ה סביכה,
אולי בראשותו של שר או ועדת-
שרים, גוף כעל הסמכות להתערב בתהליכים,
לעצור מעשי משרדים ממשלתיים ולחייבם ל היכנע
לתקנים, להפעיל את זרועות השלטון
לשם הגנה על הארץ, על הנוף, על האוויר, על
הים, על בריאות הציבור.

אני מודה שאף אני, החרד מזה שנים ממה
שקורה בארץ, נחרדתי.

ברוח זו אנו מעלים את הצעתנו המפורטת, ומבקשים ידון
בה בכנסת.

כי לא מכבר עמדתי בראש גיבעה בצפון לוס־אנג׳לם, ו השקפתי
על נוף שכאילו נלקח מסרט סוריאליסטי. ידעתי

לפי הצעת שר״הבריאות, ויקטיר שט״טונ, וזועב-
רה הצעה זו, יחד עם טלוש אחרות, לוועדה.

בשלב זה אינני חושב שיש הצדקה כל־שהיא
לטעון טענה כל־כך כוללנית וכל־כך
בלתי צודקת.

ועוד סערה בגלל עצירים: שלום כהן
שאל בייחס לתנאים בהם מוחזקים עצירים
מינהליים. שר־המשטרה ענה תשובי• יבשה,
בה טען שאין הבדל בתנאי החזקתם
ובין אלה של אסירים פליליים. ואז פרצה
לפתע סערה:
שלום בהן: מאחר שמאז הוגשה שאילתה
זו שוחררו אסירים מינהליים רבים
— האם כבוד השר יכול לומר לנו
באיזה סדריגודל נותרו עוד אסיריס מינה־לייס
ישראליים?

מרדכי סורקים א סי רי ם
שלנו בסוריה, בירדן ובמצריים? אין לו
שום דאגה אחרת אלא הערבים
שלמה הלל :,חבר־הכנסת סורקים, סמוך
עלי שאוכל לענות לשאלה בלי העזרה
שלן.
אורי אבנרי: משונה שיושב־ראש ועדת
הפנים של הכנסת, האחראי מטעם ה כנסת
לשלום האסיויים בארץ, מדבר כך —

מרדכי סורקים;

האחריות שלי איננה

הפקרות!,
אורי אכנרי: זוהי שערוריה. תתפטר
מתפקידן כיושב־ראש וטדת־הפנים. אתה אחראי
לשלום האסירים!
מרדכי סורקים א סי רי ם
יהודיים רבים — י --

שלום כהן: השיטה הדמגוגית הזאת,
שבכל פעם שמדברים על דבר פנימי אתה
קופץ וסנפנף בדבר --
מרדכיסורקים: אתה יודע יותר טוב
ממני מה נעשה שם.
היו״ר בן־ציון קשת: חברי־הכנסת
סורקים, אבנרי וכהן — יש לכם הרבה
הזדמנויות לעשות קריאות־ביניים, אבל ל פחות
אל תשוחחו זה עם זה. אבקש משר־המשטרה
להשיב לשאלה הנוספת.
שלמה הלל: הרגשתי את עצמי כמע*
מיותר בוויכוח החברי הזה בין חברי־הב־נסת.
אבל מאחר שהשאלה הנוספת איננה
מסוג העניין — אודה לתבריהכנסת הנכבד
אם יהיה סוכן להגיש שאילתה, ואמסור
את הפרטים המדוייקים.

333512532011

^ 3 1 8זזזז

את לה•דום:

אני בעד