גליון 1745 מתאריך 10 בפברואר 1971

הקרב השני על התעלה

אני משתמש שוב בהכנסת־האורחים של מדור זה כדי לומר
כמד. מילים על גל הפירסוב שזכינו לו בשבוע האחרון.
מזה זמן רב לא ראתה הארץ אורגייה כזאת של שימחה אצל שונאי
העולם הזה, אבירי־הסיפוח ושוחרי־המלחמה למיניהם.
נדמה להם כי הנה באה ההזדמנות הגדולה לפלג את מחנה־השלום
בישראל, למרוח בבוץ את הנאבקים למען השלום והצדק, להדביק את
כתם השחיתות באותם הלוחמים בשחיתות, לפסול בנו את כל המומים
המבחילים של עצמם.
חרוקת השמועות עבדה במלוא הקיטור. חילוקי־הדעות — שהם
מצערים, אך אנושיים — נופחו בכותרות־ענק עד ללא־הכר, עד כי
הפכו לסנסציה של המדינה. עיתונים המשתיקים כל מילה חיובית ה־יוצאת
מפינו, המסלפים כל נאום שלנו בכנסת, המעלימים את מעשינו
החשובים ביותר (,די להזכיר את קריאת־התגר שלי בכנסת בעניין ההתעללות
בתושבים חפים־מפשע בעזה מצאו בנו לפתע עניין עצום,
הקדישו לנו את עמודיהם הראשונים.
המטרה של כל ההשתוללות הזאת ברורה לגמרי, ואין צורך להרחיב
עליה את הדיבור. נדמה לאויבי העולם. הזה — השונאים אותנו כיום
כמו ביום הראשון של מערכת זו — כי הנה מצאו את הזדמנות־הזהב
לשבור את העיתון ולהשפיל את הרעיונות שהוא לוחם למענם. חלומות
שנגוזו לפני תריסר שנים, כאשר מיגרנו את התקפת־המחץ של מנגנון־
החושך בהנהגת איסר הראל, כמו לתחיה.
למרבה המזל, אני יכול להפריך את התקוות האלה. הן ימותו׳ כפי
שמתו קודמותיהן.

^ ח רו ש ת

נדבר על מין
הנחיות אנשי מדע ורפואה

ה ש מו עו ת

הז דוגינ ת

אשרלתנועת העולם הזה — כוח חדש, הרי היא אמרה את
דברה בצורה גרורה, בשורת ההחלטות שקיבל המרכז שלה, והמת־פרסמות
במודעה בגליון זה.
כאן נדבר רק על העיתון.
כל מי שמשלה את עצמו, כי הנה יש סיכוי כלשהו לקבור את
העולם הזה, ימצא שהוא טועה.
העולם הזה חי וקיים — ועצם ההשתוללות של אויביו, בשנה הזב
לקיומו, מוכיחה עד כמה הוא חשוב וחזק, עד כמה חוששים יריביו
מפני כוחו והשפעתו.
חרושת־השמועות, הממציאה בכל יום שני וחמישי ״ידיעה מוסמכת״
חדשה על ההידרדרות של העיתון, תגלה במהרה שהיא מחטיאה בפעם
נוספת את מטרתה הנפסדת. מי שנתפס להאמין לשמועות זדוניות
אלה, יגלה בעוד חודש שנפל שוב בפח.
ואוסיף מילה אישית. קיבלתי לידי את תפקיד העורך הראשי של
העולם הזה באפריל , 1950 כדי לשרת מטרות מסויימות במאבק על
דמות המדינה החדשה. מטרות אלה לא נעלמו. הן חשובות יותר מאשר
אי־פעם. המאבק על השלום, למען מישטר של צדק סוציאלי, נגד שחיתות
והסתאבות, למען חופש־הביטוי וחרות־המחשבה, נגד כפייה דתית
וחילונית — מאבק זה לא נסתיים. הוא רק התחיל.
לפיכך מנוי וגמור עימי להמשיך בתפקידי כעורך שבועון זה. אני
רואה בו את החשוב שבתפקידי. אני מסור לו לא רק בלב ובנפש,
אלא גם בכל שעות יומי. בשבילי זוהי עבודה מלאה — ועל כן הגדלתי
את השתתפותי הפעילה בעבודה
המעשית עד למכסימום.
זוהי הבטחה לידידים ולאויבים — ו־ביחוד
לאויבים.

בעריכת ג. דלפנרוק ; ג. דגני

^ 29 עמודים; 95 ציורים ממחישים
פורמט כיס — אלבומי

— גזור

ושלה

לכב׳ סוכנות ברונפמן בע״מ, ת .ד ,1109 .תל-אביב
אבקש לשלוח אלי בדואר חוזר את הספר

,,נדבר על מץ״
ר״ב צ׳ק מס על בנק ...
על סך 9.50ל״י( .כולל משלוח),
אני מצהיר בזאת שאני מעל לגיל 18

כתובת :

חיש-קל ובהצלחה בטוחה
(ב־ 8שעורים של שעתיים)

.מה קצרנו ת

עברית ו/או אנגלית
ב״אולפן גרב״ (בר־קטא).
ת״א: גורדון ,5טל 236209 .
י -ם :״הפקיד״ ,בצלאל 13
חיפח: בית־ספר ״במעלה״
קורם חדש השבוע

התאמת הכרות נאותה
באמצעות הגרפולוגית
המהימנה והמדויקת כיותר
כאכחון אופי האדם
ת.ד 2574 .רמת־גן
לצרף בול

^ ךמעשהבוו ״ ח מ 3׳ ,־ו ת
כדאי להזכיר כאן פרט קטן, המצביע
על היחס המיוחד שיש לרוב
עיתוני ישראל לשבועון זה.
דנה זוהר, עולה חדשה מארצות־ה־ברית,
שכיהנה כמזכירת, המדינית בניהול
מגעי עם ראשי השלטון האמריקאי׳
נסעה בקייץ שעבר לביירות. שם
נפגשה עם כמה מנציגי הפידאיון.
כשחזרה ארצה, פירסם העולם
את הדו״ח המלא של דנה זוהר על פגישות
אלה בשני גלימות רצופים (העולם
הזה .) 1718 , 1717 היה זה חומר סנסציוני
ממש — אך שום עיתון בישראל
לא הזכיר את העניין במילה או בחצי
מילה. רק שידורי ישראל, בתוכנית היום
הזה, ריאיין את דנה.
״העולם הזה״
באמריקה עורר מסעה של דנה תשו־מת־לב
רבה. היא הוזמנה לשם — דווקא
על־ידי המוסדות הציוניים הכשרים ביותר! — כדי להרצות בפני אנשי
השמאל החדש בקמפוסים רבים. מסע זה זכה לסיקור נלהב בעיתונים
רבים (ראה עמוד .)25
בחוזרה משם, לפני חודש, נתנה דנה ראיון לעלון־סטודנטים המופיע
בירושלים בשפה האנגלית. שם חזרה בקצרה על הדו״ח הממצה שמסרה
אצלנו לפני כמה חודשים.
וראה זה פלא — העיתונים שהחרימו את הדו״ח ב־העולם
הזה, כאשר היה טרי ואקטואלי, העתיקו בהתלהבות
את הדברים מן העלון ההוא, הקדישו כותרות
סנסציונית לחומר שכבר התיישן מכמה בחינות, ואף
סילפו את מסקנותיה של דנה עצמה.
הכל כדי להימנע מלהזכיר את השבועון המסויים.
הזה

29.7.70

ר,עולם חז ה 17*5

המפיק הישראלי
רצה רקו את גולדה מאיר
6״ בהאשמות נגד המימסד
הישראלי׳ יצא השבוע מזכיר
חברת העובדים אשר ידלין :
״הלא יש גבול למה שאפשר
להטיל במציאות כשלנו, כשקיים
מה שאנחנו קוראים חופש המאבק.
עד היום אינני מבין
מהו בדיוק חופש המאבק. מי
בעד חופש ומי נגד חופש? כולם
בעד חופש וכל פעם שמישהו
משתמש בחופש, אומרים לו:
,אתה לא טוב, אתה רע, אתה
נגד המדינה, נגד העם.׳ אם
אתה בעד חופש — תן חופש.
אם אתה נגד חופש — חנר אני
שים\שלא צריך להיות חופש.
לדקלם יום־יום שיש חופש מא־

אינטליגנטית מאוד, יחד למדנו
בבית־ספר תיכון ואפשר לסמוך
עליה) לרכז את כל מה שנכתב
בנושא זה. היא חורשת את הארכיונים,
העיתונים והספריות.
אחרי עבודת הכנה של יותר
מחצי שנה, אני מתחיל לעבוד
על החומר ולקיים ראיונות. על
ה מ מונה ועל שירותי הביטחון
הישראליים בכלל פורסם חומר
עצום, העשוי לשמש יסוד לספר.
אינני מתבייש להשתמש
בעבור־ שעשו אחרים.״
י עתה אפשר לגלות כי
הרומן הפוליטי שמפרסם הממונה
על שירותי הביטחון לשעבר1 ,

את התמונה התלוייה מעל שולחנו
והמראה גבר קרח במדי
אסיר, כשעל פניו. הבעה של
בן־אדם הסובל בגלל היותו כלוא׳
קורים מעשי־זוועה בבתי־הסוהר
שתחת פיקוחו. וזאת
למרות שאותו גבר מצולם הוא
אריה ניר עצמו׳ שישב בזמן המנדט
הבריטי בבית־סוהר.

; 81 עתה, כשמצבו של ה־צהרון
ידיעות אחרונות משגשג
ופורח, יכול היה בעליו של
העיתון, נוח מוזס, להיזכר
בתקופה הקשה ביותר בתולדות
העיתון. היה זה בתחילת שנות
ה־ .40 מצבו של ידיעות אחרו־

ך ך ^ .ך *1ו\ (מימין) ,יוצרת התכשיטים הישראלית, מצי־מ
1גה בפני לאה רבין, אשתו של שגריר ישראל

בארצות־הברית יצחק רביו, צמיד לצוואר דמוי חישוק. השתיים
נפגשו בערב הפתיחה של ׳תערוכת תכשיטים מיצירותיהם
של רחל ואלי גרא, שנערכה בוושינגטון ועברה ללוט״אנג׳לס. נכבד קרא
״שלח
נראה

ך ך _ ןךו \ ן השתתף בסירטו של הבמאי מנחם בינצקי ,״סיקריקי״ ,גידל במיוחד
ן \ טךו
1 11 זקן לצורך הופעתו בסרט. במסיבה שנערכה בגמר ההסרטה, החליט
בר־זכאי לגלח את זקנו. עזרו לו השחקנית חנה נאמן (משמאל) ועורכת הסרט אילנה גן־אור.
בק, חופש השליטה בכל מקום
ובכל פינה — אך ברגע שפורץ
משהו, להגיד, :זה לא בסדר! ולמה
אתה עושה? ויש מצב ביטחוני
כזה ובו׳ וכו זאת
אינני מבין!״
י גם על המנגנונים הציבוריים
יש לידלין דעה :״זהו ענק
שהולך וגדל והוא עולה עלינו.״
איך כתב ד״ר מיכאל
כ ר ־זו ה ר את סיפרו הממונה,
הדן בפעולות הש.ב. הישראלי
בתקופתו של איסר הראל׳
בראיון שהעניק השבוע לאורי
מילשטיין, סיפר בר־זוהר :
״השיטה שלי היא כזאת: כאשר
אני ניגש לכתוב ספר, אני
מטיל על העוזרת שלי (בחורה

איסר הראל, התר מית
לה, לא נכתב כלל בידו. איסר
בנה במשך חודשים רבים את
שלד העלילה של הרומן שלו,
שנועד לתת את פרשנותו שלו
למאורעות השנים האחרונות במזרח
התיכון. הוא פנה למספר
סופרים ועיתונאים, ביקש מהם
כי יכתבו את הספר למענו. אחרי
שקראו את כתב־היד המקורי,
דחו כולם את ההצעה. לבסוף
מצא איסר סופר שיכתוב
למענו את הספר. מי הוא מחבר
היצירה האמיתי? זאת שומר
איסר בסוד.
הגדו

היה בכי רע. הוא הגיע אז
למצב בו לא כיסו ההכנסות את
ההוצאות. בעליו של העיתון אז,
יהודה מוזס, אביו של נוח,
החליט למסור את הבעלות על
העיתון לשלושה פועלי דפוס,
שהוציאו אותו לאור על חשבונם.
התנאי האחד שהיתנה עי־

הזה ירכוש את הספר.״
לעברו אחד המאזינים:
לנו 20 עותקים חינם ואז
אם הוא טוב.״

!4מודעה שהופיעה בעיתון
הפנימי של אילת, ערב ערב ב אילת,
הרתיחה את מפיק הסרטים
הישראלי אלכם מסים.
המודעה, שהזמינה את תושבי
א־לת לבקר במועדון הלילה
הדג הכחול, ציינה בין שאר ה־אמנים
המופיעים במועדון :״ליד
הפסנתר — אלכס מסים.״ אלכס,
שהקשר שלו עם פסנתרים הוא
מיקרי בהחלט, נעלב. הוא הודיע
על־כך לעורכי העיתון.
,זאת באמת טעות מצערת, אנו
מוכנים לפצות אותך,״ התנצלו
העורכים .״רק פיצוי אחד בא

והוא החזיר לי פרצוף. בעלת
הכלב שראתה את הפלירט בינינו,
ניגשה אלי ואמרה , :את
יודעת עם מי יש לר עסק?
זאת היא עזית הכלבה הצנחנית
שהשתתפה בהצגה בקאמרי
, .כששמעתי זאת, הסתכלתי
ביראת־כבוד וראיתי שעזית בכלל
לא כלבה — זה כלב!״
! השם של הבן־אדם זה
דבר חשוב. בזאת נוכחו השבוע

יוסי צמח ויגאל גורן,

מפיקי התוכנית במיקצב 70 של
הטלוויזיה. בין השאר אמורה
היתד. להופיע בתוכנית הזמרת
מי כ ל נוי. כמה שעות לפני
תחילת ההסרטה הודיע בעלה
של מיכל כי אשתו לקתה בהתקפת
המעי העיוור ונלקחה

י למרות שנציב שרות
בתי־הסוהר, אריה ניר, רואה
בכל פעם שהוא נכנס ללישכתו

( 1 1 1 1 1 ״7במרכז) ,הזמר הבריטי המפורסם, שכר לחודש וילה בהוליווד כדי לבלות בה חופשה
באורח־חיים טבעוני. הצטרפו אליו הישראלית מיקי בן־קיקי (מימין) ,אשתו לינדה

ג׳ונס (במרכז) שהיתה נשואה לבריא! ג׳ונס חבר להקת ״האבנים המתגלגלות״ שנפטר בגלל שימוש
מופרז בסמים, הצייר סיד מורר (משמאל) ובנו ובתו מנשואיו לאילית, ממנה התגרש לפני חצי שנה.

ן ) ך ן ׳ 1ממנהלי חברת ״אמקור״ ,כחברת בנות
כ ו 431 1/משפחת נתן צירולניקוב (האטה מימין,
הבת אלכסנדרה משמאל) העולה החדש מלנינגרד שהוא התושב
השלושה מיליון בישראל, בארוחת צהריים חגיגית במסעדת
״טריאנה״ ,שנערכה לכבוד המתנה שתרמה ״אמקור״ למשפחה :
מקרר״חשמלי, תנור־בישול״ואפייה, מכונת״כביסה ומערבל״מזון.
הפולס הזת 1745

מם יהודה מוזס היה: שיבטיחו
משכורת חודשית בסר 8לירות
ארצישראליות לבנו, נוח.

בחשבון,״ השיב להם מסים,
,פרסמו מודעה האומרת :״הערב,
ליד הפסנתר — גולדה
מאיר. כף, לפחות, אהיה בחברה
טובה.״

סומת לספרו האחרון,
לילה, שהוא אוסף כתבותיו על
מהפכת המין בדנמרק. לא מכבר
הופיע אורן בפני חניכי קורס־טיס,
סיפר להם על ספרו, הוסיף
כי הוא מקידה ש״הקהל ה־

! הסקופ של השבוע שייך
ללא־ספק למלחינה דרורה
חכקין, :הלכתי לקנות בשוק
הכרמל. פתאום ראיתי כלב גדול.
הסתכלתי עליו. הוא הסתכל
חזרה. עשיתי לו פרצוף,

העיתונאי והסופר אורי
אורן עורף באחרונה מסע פיר־בצהרי

לבית־חולים
ביילינסון. כשעה
לפני התחלת ההסרטה טילפנו
מאולפן הטלוויזיה לביילינסון
וביקשו לברר מה מצבה של
מיכל נוי .״אין לנו חולה בשם
כזה,״ הודיע היומנאי של
בית־החולים. טלפון נוסף, לביתה
של מיכל, הסביר את המצב:
מיכל נוי הוא שמה הבימתי
של מיכל ו א לו שמה האמיתי,
זה שרשום בתעודת־ה־זהות,
הוא מיכאל היפשמן.

תוגו ! 1י ך
עורכת ״דבר״
גוייסה למערכה המדינית
חנה זמר, עורכת ״דבר״ ,גוייסה למערכה
המדינית הפנימית המתנהלת כין משרד
החוץ לבין שגריר ישראל בארצות־הכרית,
יצחק רכין.
זמר, שנשלחה על־ידי ועדת ההסברה של משרד־החוץ
לסיור בארצות־הברית, מרבה להיפגש שם עם פקידי
משרד־החוץ ועם ראשי המימשל.
לדעת משקיפים ינוצל ביקורה זה כדי למסור בשובה
דו״ח לשרי הממשלה ברוח השקפותיו של שר־החוץ
אבא אבן.
בינתיים עוררה נסיעתה של זמר התמרמרות במערכת
דבר. שם מציינים, כי מאז שמונתה כעורכת העיתון,
מרבה חנה זמר בנסיעות לחו״ל ומשאירה את עבודת
העריכה המעשית לאחרים.

מבקר המדינה חוקר
אי־סדרים בהברת
״נתיבי נפט״
בעיקבות תלונות שהגיעו למשרד מבקר־המדינה על
אי־סדרים נוהליים וכספיים בחברת נתיבי נפט, החברה
המפיקה את הנפט בדרום סיני וממונה על הובלתו
צפונה, פתח משרד מבקר־המדינד. בחקירה על הנעשה
בחברה זו.

עיקר התלונות מתייחסות על אי־פדרים
במחסני החברה, המעוררים חשד שכמה
מאנשי החברה עשו יד אחת עם ספקים
כדי לנפח חשבונות. אחד המחסנאיס הראשיים
בחכרה, שהתלונן בפני ההנהלה
כנגד כמה מעובדי החברה והספקים הקשורים
כה, פוטר על-ידי ההנהלה מ׳
משרתו.
החקירה
מסתעפת גם לכיוון -המובילים העובדים בשירות
החברה, שם נמצא גם אחיו של חבר־כנסת
מסיעת המערך.

משבר תפוצה
בעיתונות היומית
מאורע חסר־תקדים אירע לפני שבועיים
בעיתונות הישראלית: כפעם הראשונה
מזה שנים רכות איבד הצהרון ,,מעריב״
את הבכורה כעיתון הנמכר ביותר בישראל.
כערב שבת לפני שבועיים עברה
תפוצת הצהרון ,,ידיעות אחרונות״ את
תפוצת ,,מעריב״.
לתופעה זו יש משמעות רבה לנוכח ירידת התפוצה
בחודשים האחרונים, שפגעה בצורה חמורה בכל העיתונות
היומית בישראל. מומחים מסבירים הופעה כללית
זו הן בירידת מתח ההתעניינות בציבור נוכח הפסקת־האש,
והן במיסוי הכבד שגרם לאלה שקנו בעבר מיס־פר
עיתונים להסתפק בעיתון יומי אחד. גם לטלוויזיה
יש השלכה ניכרת על מצב זה.
התופעה הבולטת ביותר היא הירידה בתפוצת עיתוני
יום־שישי של מעריב, ממנה נשכר בעיקר הצהרון
המתחרה.

אליהו נאווי
רומז על התפטרות

בין השאר התברר
במקום.

ראש עיריית כאר-שבע אליהו נאווי גילה
למקורביו כי הוא עומד להתפטר מתפקידו.
את תאריד ההתפטרות קבע נאווי
לאחר ה־ 23 בפברואר השנה.

לשכת עורבי־הדיו
תחמיר עונשיה

הסיבה לקביעת התאריך: ב־ 23 לחודש עומד נאווי
להעניק לראש־הממשלה גולדה מאיר אזרחות־כבוד של
באר־שבע.
אך נאווי גם רמז כי יחזור בו מהתפטרותו, אם
יובטח לו כי ההתקפות עליו בתוך מפלגתו ייפסקו
לגמרי.

בעיקבות שורה ארובה של תלונות על
פגיעות כאתיקה המיקצועית מצד עורבי־דין,
עומדת לישבת עורכי-הדין להחמיר
את העונשים נגד חבריה.

סמנכ״ל החברה
הממשלתית לתיירות
פורש מתפקידו

שומר־לילה

קבוע

מוצב

מתברר שבין עוקפי האתיקה מצויים גם פרקליטים
צעירים שסיימו את חוק לימודיהם בשנים האחרונות.

שופטים יבדקו סדרי
גמילה מעישון סמים
השופטים המחוזיים הנוהגים לשלוח את מעשני הסמים
לתקופות גמילה בבתי־הסוהר, עומדים לערוך ביקורים
קבועים בבתי־הסוהר.

סגן מנכ״ל החברה הממשלתית לתיירות, מ־ריס
שתייצר, עומד לפרוש מתפקידו.

מטרת הביקורים: לעמוד מקרוב על סדרי
הגמילה, לאחר שנודע בי שילטונות
בתי־הסוהר אינם מבצעים את הגמילה כנדרש.

תוכנית
תעבורה חדשה כוללת את השטחים

מעבדת מזון
לשרות צה״ל

הסיבה לפרישה: חילוקי־דיעות אישיים
עם מנהל החברה מנחם אייל.

אגף התיכנון של משרד־הפנים נוהג כאילו סופחו
כבר השטחים למדינת־ישראל. באחרונה השלים האגף
תוכנית תעבורה לסוף העשור הבא.

התוכנית כוללת כין השאר אה כבישי
יהודה ושומרון כחלק
אינטגרלי של
מדינת־ישראל.
פריצה בבית ההגנה בכית ההגנה על־שם
אליהו גולומב
בשדרות רוטשילד
בתל־אביב, נתגלתה
כשבוע שעבר
פריצה.
נערכה בדיקה במקום
והתגלה בי
נגנב ציוד הצניחה
ששימש את הצנחנים
היהודיים ששירתו
בצבא הבאירופה בריטי בתקופת
מלחמת•
העולפ-השנייה.
בין השאר נעלם גם
שעון שנתרם על־ידי
בני משפחות הצנחנים.
ועדת חקירה מורכבת
מאנשי צבא ומשטרה
פתחה בחקירה.

בעיקבות ההתרחשויות האחרונות כשטח
הספקת הבשר לצה״ל, הוחלט בחיל ההספקה
להקים מעבדת מזון שתשרת את
צה״ל.
המעבדה ששרתה עד עכשיו את הצבא היתד, המעבדה
הוטרינרית בבית־דגון.

תמרורים

ימיט •! 6 8 0 1״ ו !
ת כ שי ר

נחוג * יום־הולדתו ה־ 34 של העיתו־נאי־סופר,
חבר מערכת ידיעות
אריה אבנרי, שהחל לפני ארבע שנים
להנחות ערבי ראיונות במלון הילטון בתל-
אחרונות

חדש

לשער

עשיר בוי\7מ>נים
ומזי! די ך דזשרשינז.
אגנרי אביב והיה אחד החלוצים בגל ערבי ה־ראיונות.
לפני כחודש הוציא את ספרו החמישי,
מלחנות ההת שה.
זכה בעיטור הכבוד הגבוה ביותר
שמעניק הצי האמריקאי לאזרחים, אות השירות
ה מצויין, בטכס שנערך על סיפונה
של המשחתת פרובידנס, בנוכחות האדמירל
ריצ׳ארד א. ג׳קסון בן ה־ — 104 הקומיקאי

סוב הופ.

מונתה לשגרירת מכסיקו בישר

הסופרת־משוררת המכסיקאית רוסא־רץ
קאסטייאנוס 45 הנמנית עם ה
פעילות
למען זכויות האשה בארצה ואשר
זכתה ב־ 1962 בפרס לספרות מכסיקאית על
ספרה בח שכה.

מנהליםרומן. השחקן רי־צ׳ארד
(בלומפילד) האריס והדוגמנית־שחקנית
האוסטרלית הגרה בלונדון כרים־
טין רודאס 24 שהכריזה לפני שלושה

*ר 111130ש
מ • 10 )!0וו 3א 106 8106

שבועות על אירוסיה לדיוק קרוסבי (,)19
נכדו של בינג קרוסבי, ושפגשה יומיים
אחרי הכרזת אירוסיה את האריס, איתו
יצאה לחופשה במרוקו.

מבריא ומעשיר את כל
סוגי השער בשלוש דרכים:
.1מכיל ט 0א 8אזא*יז העשיר בויטמין
והחיוני לצמיחת השער ובריאותו.

מנהליםרומן. השחקנית ה-
צרפתיה כריג׳יט כארדו והפרקליט היהודי
אלן לואיס דרייפוס, שניהל ב-

של השער בטבעיות
אינו דביק או שמנוני.
הסתרק מידי בוקר
עם $ת!!;3ו;ש
10 *100ז! 3א 106 8 )06

ו ה ענ ק לשערך
גמישות, שפע ובריאות
ואת הניחוח המיוחד
של מוצרי 100 8106
להשיג בשני סוגים:
לשער יבש או.רגיל,

בארדו ודרייפום
עבר רומן עם אנושקה פון מקט, מי שהיתר.
ארוסתו של קארים אגא חאן.
נפטר * בתל־אביב, בגיל ,48 מחבר
הספר נזוכרי הסיגריות, המהנדס יוס!?
דמיאן. משרידי גיטו וארשה, טיפל ביתומים
היהודיים שמכרו סיגריות ברחובות
וארשה בימי השואה, ואחרי שהגיטו נהרס,
היה המקשר בין הילדים לבין הפרטיזנים.
עלה לארץ ב־ 1956 ועבד כמהנדס בחברת
שיכון עובדים, הקים ספריה על השואה בבית
יד־קבנים בחולון.
נפטר בארצות־הברית, מהתקף־לב,
בגיל ,55 החייל שספג את סטירת־הלחי
המפורסמת ביותר במלחמת העולם השנייה
— סטירת־הלחי מידי גנרל פאטון בבית־חולים
בסיציליה — צ׳ארלס קול, שחי
מאז סוף מלחמת העולם באלמוניות והתפרסם
לפני מספר חודשים כשהוסרט הסרט
פאטון, בו שוחזרה סצינת־הסטירה.
נפטר בבית־החולים בתל־השומר,
בגיל ,62 הצייר יוסף דבורקין, שעלה
לארץ לפני 40 שנה מפינסק והיה בנעוריו
ממפקדי בית״ר.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,75 אחד
מוותיקי פועלי הבניין בתל־אביב, נפתלי
נופבוים, אחיו של מזכ״ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון. יליד צ׳רנוביץ, פולין, עלה
לארץ ב־ 1935 ועסק מאז בענף הבנייןהעולם
הזה ! 745

הסוכן בישראל בלמון בע״מ

£ 6 0 0 1 )15ת ס

\7ו 01ז נ1? 01

£ 6 0 0 1 )18מ ס

£11911511

011 £ 6 0 01)18

?1011011

£ 0 0 0 1 )15ת ס

001111811

£ 8 0 0 1 )15ת ס

11811811

£ 8 0 0 1 )15ת ס

1811ת 8ק 5

£0001118ת ס

016011

המפיצים חב׳ נורית בע״מ

£0001115ת ס 811080ק 1 8
011 £ 6 0 01)15

£11351811

011 £ 8 0 01)15

10נ^ . 181

7.ך ^/ 8ד ^ 1 ? 101118 1118 £881831
81 561 .ק? 11065 110111 1 1 .9 7 .5 0
.,ס 1 1
! 7117.

^ 8 £11 ., 1 6 1ון4 4 ? 61811 ׳111
?110110 3 6 2 4 7 .

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשוה. הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 סלמון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דננום משה שהם
בע״ם, תל־אביב, רח׳ פין 6י גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם •
העורך הראשי: אורי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע״ם•

מכתבים
הה״כים המסבגים אני מרחם עליהם, על הח״כים המסכנים
הללו, העובדים מהבוקר עד הלילה ותמיד
כשאתה רואה אותם, הם מזיעים, לא אוכלים,
לא שותים, לא ישנים בלילות, מפני שהם
רק חושבים על תפקידם וחובתם כלפי ציבור
הבוחרים שלהם.
אפשר לחשוב שזה באמת כך, אחרת איך
אפשר להצדיק את זה שעומדים להעלות את
משכורתם ב־ס׳לס?1
הח״כים המסכנים עובדים בסך הכל
שלושה ימים בשבוע, וגם זה לעיתים רחוקות.
ואלה שכבר באים לכל שלושת הימים,
עובדים סך הכל ארבע־חמש שעות,
כלומר, בכל שלושת הימים 15—12 שעות
— בדיוק כמו יום וחצי עבודה של פועל
רגיל — וגם בזמן הזה לא מאמצים חלילה
את עצמם יתר על המידה, אלא יושבים ב־מזינון
ומגלגלים שיחה על כוס קפה. לאותם
פועלים חרוצים עומדים כעת להעלות את
המשכורת ב־ס /ס.10
אני מציע שאת אותם ס/ס 10 יתנו למורים
ויבטיחו בכך שלא תחודש שביתת המורים.

יעקב טימברג,

תל־אביב

! תנועת שלום אנו יודעים שהמיזרח התיכון נמצא תחת
השפעה של מעצמות גדולות: ארצות־ה־ברית
וברית־המועצות•
יש צורך לסלק את ההשפעה מאיזורנו
והבעייה צריכה להיפתר על־ידי ישראל ומדינות
ערב.
אם ישראל שואפת לשלום, יש צורך להקים
תנועה למען השלום שתהיה מורכבת
מיהודים וערבים. ערבים ישראליים וערבים
מהגדה. זה יקדם אותנו, לדעתי, צעד גדול
לקראת השלום באיזורנו.

ערכי ישראלי,

הגליל התח תון

! תחרות הצילומים מצורפת תמונה לתחרות הצילומים שלכם.

ודמע 7ץ ל עם ד1ב !7ר1יא7

תמונת השבוע
ככותרת אני מציע:

מה הוא עושה להל

אריה צור,

ק ריי ת־ ח״ ס

#הקורא אריה צור מרחוב אלכסנדר
ז ״ ד , 16 קר-יית־חיים, זוכ ה בפרס של —10.

₪המתנדב והמונית התנדבתי לצה״ל בשנת .1948 בזמן שי-
(המשך ב ע מו ד )8

העולם הזה 1745

ף מדינה הזאת היו שחיתות ו״
- 4צביעות. הצביעות -נעלמה״.
באימרה שנונה זו של ח״כ מפא״י לשעבר,
הפרופסור דוב סדן, סיים העולם הזה
בשבוע שעבר את כתבתו על עסקי גיגי
פרם, אחיו של שר התיקשורת והתחבורה.
כתבה זו באה בעיקבות מיקרה — סיכסוך
שפרץ בין כמה אנשים, שהיו שותפים לעסקים
תמוהים. הסיכסוך גרם לשערוריה, ה־מישטרה
ובית־המשפט התערבו, וכך נפתח
סדק, שמבעדו ניתן היה לחדור לעולם
חשוך.

מה שקרה בפרשת ניני פרם
הוא שלפתע חדרה אלומת־אור
קטנה אחת, שהאירה פתאום קטע
קטנטן של עולם השרוי באפלה.
הבה וננצל אלומה קטנה זו, כדי לראות
את הנעשה בעולם עלום זה, ולהסיק מסקנות.

^ חד הפרטים המרתקים ביותר ב־פרשת
פרס נוגעת לכניסתו של הטייס
ליאו גרדנר, ללא שכר־דירה, לדירת־פאר
שבנה גיגי פרס עבור מיליונר יהודי
קנדי.
הטייס הוא עולה חדש, ועל כן הוא
משוחרר ממכס על ייבוא חפציו האישיים.
כפקיד אל־על׳ גם נהנה מזכויות בהבאת
חפצים אלה לארץ, כמיטען אוויר.
הוא ניצל זכות זו כדי להביא לארץ,
בדרך האוויר, עשריםטון של. חפצים
אישיים.״

כץ השאר: ביוד המצופה בזהב
טהור.
את החפצים האלה הביא לדירתו של ה
זול
לדירתו, או מתנת־נשואין לדירת בתו
שנישאה, ישלם עליהם טבין ותקילין.

בי גם אלה אינם מיליונרים.
המיליונר אינו משלם•

הוא די עשיר בדי למצוא את
הדיר להשתמט ממם.
הוא יכול, למשל, להשאיל דירה לכמה
חודשים לעולה חדש, חמורת ניצול השיח־רור
הניתן לעולה חדש ממכס.

הוא יבול, בוודאי, למצוא תריסר
שיטות אחרות, בעזרת יועצים
כלכליים ממולחים ועורכי־דין
ממולחים.

וש באן תופעה מעניינת מאוד, גילוי
1אותנטי לגבי מהות המישטר במדינה.
ניתן לנסח אותו בצורת חוק, בדומה ל־
״חוק פארקינסוך או ״העקרון של פיטר״.
מטעמי צניעות, לא נקרא לו ״חוק אבנרי״
או ״עקרון אורי״.

נקרא לו, בפשטות ,״עקרון ביוד
הזהב״.
ראשי־התיבות הם, למען הקיצור, עכו״ז
— שם די מתאים, מאחר שהעקרון מבליט
את הצד האחורי של המישטר.
וזו לשון העקרון (נא לרשום, סטודנטים
חרוצים, כדי לזכור זאת בבחינה):

״מסי המדינה חלים על בל האזרחים
שאינם מיליונרים. המיל יון
הראשון מעניק שיחדור ממם״.
או, בנוסח אחר:

״בל האזרחים שווים כפני המם,

גאוני האוצר המציאו שיטה
מופלאה הנותנת לבל אלה פרם
על בטלה, ומטילה עליהם קנס אוטומטי
בעוון מאמץ־יתר. שהרי
אם יתאמצו יותר, ייצרו יותר,
יפעילו יוזמה יתרה, יעבדו עבודה
נוספת גלוייה -יצטרכו לשלם
על ההכנסה הנוספת מם ההופך
אותה לבדיחה.
מכאן התופעה הישראלית הידועה: עובד
המתבקש לקבל על עצמו תפקיד נוסף, אינו
שואל ״ כמד, אקבל״ ,אלא ״ איך אקבל״
— בצורת תוספת־שכר (תודה, לא!) או בצורת
תחבולה המשוחררת ממם (בבקשה,

ף כך אנו מגיעים אל שיכבה ו׳ ,שמצי
| בה דומה להפליא לזה של שיכבה א׳ —
היא אינה משלמת מיסיס. ואם ד,יא משלמת
פה ושם — האוצר מחזיר לה ביד
רחבה.

זהו עיקרו של עבו״ז.

אבל כדי להיום מאושר, אינך זקוק דווקא
לכסף. די בקשרים הנכונים.

בי כמדינת ישראל, הבסך שווה
בסך, אכל הקשרים שווים זהב.

ד ם באן עוזרת לנו פרשת גיגי פרס
להבין את העיקרון.
חברת־שיכון שהיו לה קשרים, קיבלה
רכוש עצום של קרקעות במחיר מגוחך,
כדי לבנות רבי־קומות שניתן למוכרם ב־הון־עתק.
מחיר הקרקע נקבע, כביכול, כאחוז
מסויים ממחיר מכירת הדירות.
החברה המאושרת, עתירת הקשרים, העבירה
את הקרקע לחברה אחרת, גם היא
מאושרת וגם היא עתירת־קשרים, במחיר
אבסורדי. לפי מחיר אבסורדי זה היא משלמת
את התמורה עבור הקרקע. החברה
מוכרת את הדירות במחיר מפולפל. הרווח
מתחלק אי־שם באמצע.

הקשרים, המהווים את ההון החוזר
של עיסקה זו, יבולים להיות
מפלגתיים ו/או אישיים.
היו שחשבו כי גיגי פרס הפך למיליונר,

איך זה מתבצע?

כוודאי, המיליונר צריך לשלם
מס־הבנסה. אבל מה אפשר לעשות
בשהמיליונר משלם לעצמו
משבורת-רעב?
אם הוא צריך לאכול ולשתות׳ בפאר הראוי
למעמדו — בבקשה, יש חשבון־הוצ־אות;
אם הוא צריך להחזיק פילגש (,וזהו
כיום סמל־מעמד חיוני) ,הרי היא מזכירתו
הפרטית, על חשבון העסק (יש עתה מעמד
שלם של מזכירות־פרטיות־פילגשים, ושום

ח 1הב
מיליונר. חלק מן הדברים הפכו חלק מן
הדירה לצמיתות. גרדנר עצמו אישר שהשקיע
בדירה — בה גר כאורח, זמנית —
כשישים אלף ל״י.
כאשר היה גרדנר צריך לצאת מן הדירה,
התכונן להשאיר בה חפצים אלה.
מה פירוש הדבר, בלשון בני־אדם?
פירוש הדבר כי העולה החוש הביא ארצה
חפצים שלא נועדו לו אישית, אלא שנועדו
להעלות את ערכה של דירת המיליונר
במאה אלף ל״י לפחות (אילו שולם המכס
החוקי).

ביור־הזהב היה צייד להישאר
בדירה, אחרי יציאת האורח, כעל
הזכויות.
במילים אחרות: חפצי־ערך שהובאו ארצה
ללא מם ומכס, מפני שהיו שייכים כביכול
לעולה חדש, נועדו מלכתחילה לעבור לידי
המיליונר.

אותו מיליונר אינו עולה חדש,
ואינו מתבונן לקבל מעמד של עולה
חדש. ביהודי טוב רק רצה
שתהיה לו בארץ דירה מהודרת,
בעלת ביור־זהב.

פ אתה או אני נרצה להביא אר-
צד, כיור־זהב, נצטרך לשלם עבורו מכס
יקר מאוד•
גם אם אין לנו טעם כל־כך מעודן, ונסתפק
בחפצים הרבה יותר פשוטים — נשלם
עליהם מכס עד הפרוטה האחרונה.

בי אתה ואני איננו מיליונרים.
טייס אל־על, המביא ארצה קופסת שימו־רי־סרטנים,
ישלם עליה מכם לפי המישקל.
פקיד מיוחד הוצב בבית־הגתיבות בלוד כדי
להקפיד על כך.
אזרח פשוט, הקונה בחו״ל שעון־קוקייה

מלכד האזרחים השווים מיליון״.

^ יך פועל עכו״ז במציאות? כיצד הוא
מיושם מבחינה כלכלית וחברתית?
מרבית תושבי ישראל משלמים מיסים,
מרמים קצת, מתחמקים קצת — אבל בסוף
חורקים שיניים ומשלמים.

יוצאות מכלל זה שתי שכבות:
העניים כיותר והעשירים ביותר.
יש כאן מעין סימטריה סוציאלית. בוודאי
יימצא מישהו שיטען כי זהו גם צדק סוציאלי.
מדוע לא מגיע לשני האחוזים העשירים
ביותר מה שמגיע לשני האחוזים
העניים ביותר?
אדם עני, שמשכורתו קרובה לקו־הרעב,
משוחרר ממס־ד,הכנסה. הוא משלם, אמנם,
מיפים עקיפים על אלף ואחד מיצרכים, אבל
מחזירים לו חלק מזה באמצעות הביטוח הלאומי.
כי אנחנו מדינה מתקדמת.

מנהל־בנק לא יעניק אשראי גדול לאדם שאינו
יכול להוכיח שיש לו מפ״ם כנ״ל); אם
הוא צריך לטייל בריביירה הצרפתית — נו,
כמובן. עסקים.

ואם הוא צריך להביא ביור-זהב
מחו״ל, יש עולה חדש שיעשה
זאת למענו.
בקיצור: המיליונרים משוחררים מהשתתפות
בעומס הביטחון, החינוך והסעד, המונח
על כתפי משלם־ד,מיסיס.

* שאלת השאלה (אין צורך להצביע.
4אני יודע מה אתם רוצים לשאול!) —
איך הופכים למיליונר?
זוהי שאלה רלוונטית( .הירגעו, לגבי כם
היא רלוונטית רק בתיאוריה).
זהו המשכו של עקרון־כיור־הזהב, והוא
אומר:

״אם אתה עשיר, עוזרת לך המדינה
להתעשר עוד יותר״.

מעל לשיבבת העניים -נקרא
לה ״שיבבה א׳״ -נמצאת ״שיבבה
ב ,״,זו המרוויחה מעט ומשלמת
מסים הרבה,

״רק אדם מאושר זכאי למיפעל
מאושר״.

מה אין משפחה כזאת משלמת? מס־ר,כנסר
.,מיסים עקיפים על כל מיצרכיה. מס־רכוש
על דירת המשפחה, המגלמת את כל
חסכונות חייה. מם על כל דבר, מלבד האוויר
והאהבה( .אפילו גאוני האוצר עדיין
לא גילו, לפי שעה, מד־אוויר ומד־מין).

אם אתה מיליונר, אתה מודיע שאתה
משקיע מיליון דולאר בעסק. המדינה תעניק
לך אז, בצורה זו או אחרת, תשעה
מיליונים משלה (כלומר, משלנו) .אתה מחזיר
לעצמך את המיליון שלא השקעת, ועושה
חיים על חשבון היתר.

מעל לשיבבה זו נמצאת ״שיכבה
ג״׳ ,זו המרוויחה הרבה ומשלמת
הרכה.

באות תודה על כך, משחררת
אותך המדינה ממפיס. בי יש לך
מיפעל מאושר (ולמה לא יהיה
מאושר?)

זוהי שיכבת המנהלים הזוטרים, הפועלים
המיקצועיים המעולים, נהגי אגד, הפקידים
הבינוניים והבכירים, אנשי־עסקים
קטנים, מהנדסים ומנהלי־עבודה.

או, בנוסח המקביל:

זה קרה — לא פעם אחת, אלא עשרות
פעמים — ופרשת ג׳ימי לוי היתר, רק הבולטת
ביותר.

בעל כל הזכויות של עכו״ז, מפני שאחיו
רם־המעלה התערב לטובתו או עזר לו.

זוהי לא רק לשון-הרע, אלא גם
תמימות עילאית.
אם אחיך הוא שמעון פרם, אינך זקוק
לעזרתו. השם מספיק בהחלט.
אם שמך הוא פרס, אינך צריך לרדוף
אחרי עסקים. העסקים רודפים אחריך.

וגם המיליונרים הקנדיים, הזקוקים
באופן דחוך לביור־זהב כאחת
מדירותיהם (מיספר כמה?)
הפזורות בעולם.

^ חד מחבמי־הדור הגדיר פעם את
מהותו של השוויון, אחד משלושת העיקרים
שהועלו על נס המהפכה הצרפתית:
״שוויון פירושו שגם העשיר וגם העני
רשאים לישון מתחת לגשרי פאריס.״
אותו חכם, אילו חי עימנו, היה יכול
למצוא הגדרה דומה לצדק הסוציאלי, השורר
במדינת ישראל:

״כמדינתנו, גם העשירים כיותר
וגם העניים ביותר רשאים להתקין
בדירתם ביוד מצופה כזהב
טהור, המשוחרר ממכס״.

מכתבים
(המשך מעמוד )7

רותי בצבא נפגעתי ואני לא יכול לעבוד
עבודה פיזית.
ב־ 1952 הגשתי בקשה לקבלת מספר למונית
כדי שאוכל לפרנס את משפחתי המורכבת
משבע נפשות.
אחרי תקופה מסדימת חילקו מספרים
למוניות לאנשים שלפי דעתי בכלל לא מגיע
להם. אני עדיין לא קיבלתי שום תשובה
חיובית מכל צד בעניין הנ״ל.
אודה לכם אם תואילו לעזור לי בעניין

סאלח מנסור,

עוספיה
אני מאשים

(מהחרמון עד שארם א שייח)

אני מאשים בראש ובראשונה את בני-
הנוער עצמם, בני־הנוער הערביים והיהודיים.
אני מאשים אותם באדישות — וזאת
כאשר הם חשים ורואים לפניהם מציאות
מרה ועגומה. הם רואים שהיחסים בין בניד,נוער
הערביים והיהודיים אינם כמו שהם
צריכים להיות, ועוד יותר גרוע מזה — הם
אינם מנסים לעצור את ההידרדרות שחלה
אחרי מלחמת יוני .1967
כדי להוכיח זאת, אביא בפניכם כמה
ראיות להידרדרות זאת:
פעם נסעתי באוטובוס (זה היה בימי מאד

מלוך

?ז 6 ₪וי
חוף •ם ה מל ח

בואו לבלות
את חופשת החורף
בקיץ של ים המלח
במחירי הנחה של
34ל״י ליחיד 10
סוף שבוע
מיום ששי עד מוצ״ש
74.80ל״י,
עד יום ראשון
120ל״י

לזוג, כולל מסים.
הזמנת מקומות
במלון :
טל 057—96051 .
תל־אביב :
שד׳ רוטשילד 66
טל 625955 .

התשוקה

עותימאן

סרטו האחרון של גאון הסרטים הסקנדינאבי מהווה גולת־כותרת לסדרת הסרטים שיצר. ברגמן
החל עם תקווה למצוא בכל זאת איזושהי משמעות ביקום אבסורדי זה, וסיים בניהיליזם מוחלט
הרום, רקוב ואכול יאוש פנימי כבה אין הוא רוצה למות לבדו, והוא משתדל בעזרת סרטיו
לגרוף אותנו עימו. היאוש הנורא — ״היה אדם״ ,כן מסתיים הסרט המוצג עתה בקולנוע ״פריז״
בתל־אביב .״היה אדם״ — עכשיו הוא איננו עוד. מת.
מה פרוש מילים אלו? למה הוא מתכוזן? ברגמן מנסה לומר לנו כי כל מה שחשבנו אודות
האדם, כל מה שאיפיין במחשבתנו את הקיום האנושי, להבדיל מן הקיום הבהמי, הוא אשליה
ותו לא. משום־כך גם כותרת המשנה של הסרט :״האדם הוא החיה שבחיות״ .אננה, אחוזת־שקר
בלעדיו לא תוכל לחיות, הרוצח בה כל צלם אנוש; סילס, ציניקאן שאיננו מוצא כל טעם
בחיים; אשת סילס, שאיננה מוצאת משמעות לחייה והיא נכספת להגשים בבלי לדעת מה או
מדוע; אפילו אנדריאס, האדם — רצוף אשמה, נקרע בין השקר, הציניות והיאוש :״אני מת״,
הוא אומר ,״לא, אני לא מת, אבל אני לא חי, אני קיים״ .ולבסוף גם אנדריאס מצטרף אל
רשימת המתים .״היה אדם״.
מדוע כל זה? הבעיה כאן דומה לבעיה שהוצגה לפנינו בסרט אחר — ״אריה בחורף״ :באין
אלוהים האדם נמצא מחוסר כל בסיס ממשי ואובייקטיבי שעליו יוכל לבנות את חייו. בלא
אלוהים האדם הוא אסיר בידי המקרה +הזמן, שהם גם הוריו ומיילדיו. משום־כך לא ייתכן
לדבר על תכלית, משמעות או ערך. משום־כך כל הגשמה היא מחוסרת קנה־מידה אובייקטיבי
שעל־פיו ניתן למדוד ולקבוע ערך — אין הבדל אם אותה הגשמה היא מוסרית או בלתי־מוסרית,
משום שאין מוסר, קיימים רק האינסטינקט לחיות, הכמיהה המכאיבה, והיאוש הנורא .״הבל
הבלים, הכל אבל״ ,אמר קהלת.
הניהיליזם המודרני הוא הפילוסופיה הכנה היחידה שיש לנו מזה מאות בשנים. היא לבדה
מעיזה להסיק את המסקנות הסופיות המסתברות מתוך הנחות־היסוד שהניחו בני־אדם: באם אין
אלוהים, אין מוחלט; ובאים אין מוחלט, לא ייתכן לדבר על קנה־מידה אובייקטיבי, ולכן גם אין
משמעות למילים ״ערך״ או ״תכלית״ ,אפילו המילים ״נכון״ ,״צודק״ — אפילו ״אהבה״ —
חדלים מלהיות ערכים אובייקטיביים, והם הופכים לכלים דקים שאל תוכם ניתן לשפוך כל
תוכן שהוא.
אבל, אני חוזר ואומר, אין זה נכון, וזאת משום סיבה אחת ויחידה — ישאלוהים .
ומשום שיש אלוהים, יש גם מוחלט, יש קנה־מידה אובייקטיבי ויש ממש במילים הנהדרות
הללו ,״ערך״ ,״תכלית״ ,״צדק״ ו״אהבה״ .אולי זה לא מודרני לחשוב כך היום, אבל זה נכון,
נכון מבחינה אובייקטיבית מחייבת. זאת אני ושכמותי יודעים בין השאר משום שאנו חיים
בצל־אהבתו של אלוהים, אהבה שכל־כולה טמונה במשיח אשר שלח לעמו — האיש מנצרת.
ת.ד , 2234 .ר מת־גן
מכתבים ייענעו

ירובעל

רעוודהדמים בירדן) ,אחו הנוסעים אמר
בקול רם :״הבדואים במיזרח הירדן עושים
את המלאכה שלנו.״ ואת אותו נוסע שאלתי
:״האם המלאכה שלכם היתד. להשמיד
עם שלם, אנשים נשים וטף, כמו שעשה
המלך הקטן ומה שמעניין הוא, שאותו
בחור היה תלמיד תיכון

נסאו־ עותימאן,

עראבה

* מלחמת
מעמדות
זה היה ברור שמלחמת המעמדות תגיע
גם לארץ, וכשיפרוץ השלום, תפרוץ המלחמה
החברתית. וכבר כיום מתחילות לצאת
לאוויר העולם כנופיות ״המעמד הנחות״.
העלייה
הגדולה של ראשית שנות ה־50
גרמה למעברות, לזנות משתוללת, פשע
גובר והולך ועוד גורמים סוציאלים נוספים.
לא ננקטו שום אמצעים להציל את
בני ד,עליה הזאת. אם כבר שוקמו מעטים,
הרי היתד, זו טיפה בים. הבעייה עדיין
קיימת. אם במעברה או בשיכון.
יש צורך דחוף לפעול כרגע כי הסירוון
מתחיל לעלות על פני השטח ואם תוך זמן
קצר לא יחול שינוי, יתפסו את מקום משרד
הסעד מפלגות שמאלניות שיעשו מהעניין
״הון פוליטי״.
מהר לפני שנאחר את הרכבת!

כני ציטרין,

תל-אביב

.₪עבר צבאי
וזימודים אקדמאיים
יום אחד פתחתי רדיו ושמעתי טיפוס
אחד בשם גדעוני, חייל משוחרר, שהתלונן
בקול שבור שעל אף היותו חייל משוחרר
לא התקבל לטכניון. לשאלת המראיין מאיזו
סיבה, הווה גדעוני שפשוט לא עמד בקוד
קורם, אבל המשיך לטעון שנעשה לו עוול.
אני מעדיפה מהנדס טוב, אפילו לא שרת
העולם הזה 1745

בצד,״ל (בגלל נכות, למשל) ,ממהנדס רע,
בעל עבר קרבי.
יש בממשלתנו כמה שרים רעים בעלי
עבר צבאי מפואר, כך ששני הדברים: הצבא
והלימודים האקדמאיים פשוט אין לקשור
אותם זה בזה.

שילה מותן,

חיפ ה

— ציידות הבוכבים סיפורן של ציידות הכוכבים
)1743 ממש נוגע ללב.
הוא מזכיר לי את אותן בתולות שזו
להן תמיד ״הפעם הראשונה״ ,וכמובן, זד,
תמיד ״כואב״.
(העולם הזה

דודי מור,

תל־אביב
הפסיכולוגית העיוורת
מכתבי זה מתייחס לכתבה ״הפסיכולוגית
העיוורת״ (העולם הזה .)1742
אני רוצה לציין כמה מהדברים החשובים
ביותר, שלא נכתבו כפי שאמרתי:
רציתי לציין לכתב כי המיקרה הא.
קלאסי
של עיוור באמת לא קיים וכן שהעיוור
אינו זקוק לרחמנות של הציבור
ובהחלט לא ביקשתי — ״תנו להעיוורים
צ׳אנס ותראו שלא תצטערו.״ אינני חושבת
שאני מיקרה כל־כך יוצא־דופן. אני רק
מבקשת לציין את העובדה שקיבלתי את
שיקומי באווירה חיובית יותר, מקום בו
העיוור מתקבל בחברה ככל השאר, עד־כדי־כך׳
שלא נכתבים מאמרים בעיתונים אודו-

ג. כמה דברים אישית — אודותי:
.1יש לי 8 .^.בפסיכולוגיה, אמנם,
אך אני לא פסיכולוגית.
.2אני עובדת במרכז לשיקום עיוורים
בבאר־שבע — ולא במרכז לעיוור.
.3עיקר העבודה שלי היא עם מבוגרים
עיוורים — ולא ילדים ולא עם נכי צה״ל.

אלן תכין,

באר־ שבע
רובין תינו — העיוורים.
אני לא ״תקפתי״ כלל את משרד־ב.
הסעד
משום שלדעתי — דווקא השרות לעיוור
של משרד הסעד עושה הבל — בתחום
האפשר — למנוע מהעיוור להיהפך
מיקרה סעד.
תעודות מלווה !7ליטה
ומלווה בטחו!
הפקד אותן בבנק לאומי.
אצלנו הן בטוחות
ואנו גם נגבה בשבילך את הרבית
ואת הקרן בבוא המועד.

בנ§ !7ל או מ
לי שראלבע־ מ

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

בעולם
ארצות־הברית
הכמעט־דמוקרטיה
ההתלקחות הגדולה ביותר של המחצית
השנייה של המאה, מלחמת ויאט־נאם, עוד
לא שכחה — וכבר מתבונן עולם מודאג
בתנועות האמריקאים, באותה פינה, בגבול
לאום. לרבים׳ נראות תנועות אלו כמבשרות
ויאט־נאם שנייה.
הקלה זמנית כלבד. פלישה רצינית
של כוחות דרום־ויאט־נאמיים — שאינה בלתי
צפוייה — לדרום־לאום, פירושה יהיה
סיבוכה מחדש של ארצות־הברית בדרום־
מזרח אסיה. שכן, אם תהיה זו פלישה קצרה,
דוגמת המיבצע לתוך קמבודיה באביב
האחרון — הרי שהיא תהיה בלתי רצינית,
ותביא בסך־הכל להקלה זמנית על הלחץ בו
נתון צבא קמבודיה. ברגע שכוחות הפלישה
יחזרו אל מעבר לגבול — יהיה עליהם,
במוקדם או במאוחר, להתייצב שוב מול כל
האתגרים הקומוניסטיים הישנים, לאורך גבול
ארוך וקשה — ועם תמיכה אמריקאית הולכת
וקטנה, אם אכן יממש הנשיא ניכסון
את הבטחותיו לחיסול מלחמת ויאם־נאם.
ומה שגרוע אף יותר בפלישה מעין זו:
היא תהווה הודאה בכך, שהתמיכה האווירית
האמריקאית האדירה בבנות־בריתה — אין
בכוחה להכריע את הכף לטובתם.
פלישה נצחית. מאידך, ייתכן בהחלט
שפלישה ויאט־נאמית ללאום, בבירכת האמריקאים,
כמובן, נועדה להיות כלל לא
קצרה — אלא נצחית. הרעיון מאחורי צעד
זה: חלוקתה של כל דרום־מזרח אסיה לשניים,
כשהדרום שייך למערב׳ הצפון —
לקומוניסטים. מובן שעל צעד זה יגיבו הקומוניסטים
בתקיפות. למשל: בנסיון לאגוף
את האמריקאים על־ידי חדירה לתאילנד.
כך שבשתי האפשרויות גם יחד ברור
הוא, כי ויאט־נאמיזציה של קמבודיה ולאום
לא יביאו להקטנת ההתחייבויות האמריקאיות
באיזור. וזוהי הסיבה, שתהליך
זה לא פרץ עדיין. שכן בניגוד לגנרלים
האמריקאים ולנשיא הדרום־ויאט־נאמי, הרי
הנשיא האמריקאי צריך בעוד כשנתיים להתייצב
בפני בוחריו — ודעתם של אלו על
הרחבת ההסתבכויות ידועה לו יפה. פחדו
זה — מספיק, בינתיים, כדי לעצור בעדו.
מבחינה זו, ארה״ב הינה, לפחות בינתיים,
כמעט דמוקרטיה במלוא מובן המילה.
שוחד למושל טקסט?

האולפן ללימודי הטלוויזיה
נפתחה ההרשמה לקורסים
* גרפיקה ואנימציה בטלוויזיה
הפקה * בימוי * הגשה
צלום * כתיבה * אפור בטלוויזיה מתקבלים תלמידים בעלי השכלה תיכונית לפחות. במסגרת הקורסים יערכו
התלמידים הפקות לטלוזיזיה, עם מערכת מצלמות אלקטרוניות (מעגל סגור).
--י --גזורושלח --

1לבב׳ האולפן ללימודי מקצועות הטלוויזיה 1

בנין גימנסיה הרצליה, רחוב ז׳בו טינ ס קי , 106 פינת רמז, תל־אביב.

נא שלחו לי פרוספקט מפורט אודות קורסי הטלוויזיה.
אני מעוניו/ת במקצועות

כתובתי

משך הלימודים 6 :חודשים, פעמיים בשבוע, בשעות .18.00—22.00
ההרשמה: בימים א—,ה׳ ,בשעות ,20.00—17.00 בבנין גימנסיה
הרצליה, רחוב ז׳בוטינסקי ,106 פינת רמז, תל־אביב.
מספר המקומות מוגבל.

וכאילו לא היו לו, לניכסון, די צרות
מבחוץ, נוספו לו השבוע גם חדשות מבית.
לאחר שמינה את ג׳והן קונלי למיניסטר האוצר
החוש בממשלתו התגלה עתה כי
קונלי קיבל בזמנו, בהיותו מושל מדינת
טכסם 225 ,אלף דולר מקרן מסויימת, שיש
לה עניין רב בעסקי הנפט. השאלה המסעירה
עתה את דעת הציבור היא, אם רבע
מיליון אלה היו כשרים או לא.
החי על המת. לפי חוקת טכסס, אסור
למושל לקבל כל סכום שהוא, בכל צורר,
שהיא, מלבד משכורתו כמושל. יחרה מזו
— בזמנו, הצהיר קונלי כי מעולם לא קיבל,
בעת תקופת כהונתו, סכום כלשהו, או
נתן שירות כלשהו למישהו. לפיכך, היתה
התגלית אודות הרבע־מיליון בבחינת הפתעה
לא נעימה.
הדבר נתגלה כאשר אותה קרן, שספריה
פתוחים בפני הציבור, דיווחה על פעילותה
למם־הכנסה, ועיתונאי סקרן עבר על הדו״ח.
בעוד שקונלי עצמו החליט להימנע מתגובה,
בשלב זה, על־ידי כך שהפך את עצמו
לבלתי ניתן לאיתור, הרי מחוגי הקרן עצמה
מסרו, כי התשלום בוצע עבור שירותיו
של קונלי כמוציא־לפועל של צוואתו של
מייסד הקרן — שירות אותו ביצע קונלי
לפני היכנסו לתפקידו כמושל.
אלא שהסבר זה לא הצליח לענות על כל
השאלות שהתעוררו בינתיים — ואם שאלות
אלו לא יזכו לתשובה נאותה, מחכה לנשיא
ניכסון כאב־ראש חדש.
אנגליה מסביב העולם
דין חיפה ואילה
בשנה הבאה ימלאו מאה שנה למסעו המפורסם
של פיליאס פוג, גיבורו של ז׳ול
(המשך בעמוד ) 12
העולם הזה 1745

צרור מכתבים מלונדון
בשעת כתיבת דברים אלת

אנגליה שרוייה במצור של עובדי״הדואר, ולפחות
לא ברור מתי יחזרו שרותי הדואר לתיקנם.
עשרות אלפי טונות של מכתבים תקועים במחסנים, ואיש אינו יודע מתי,
ואם בכלל, יגיעו מכתבים אלה לתעודתם.
בינתיים צצו, בלונדון לפחות, עשרות חברות״דואר פרטיות המתחייבות, תמורת
תשלום גבוה למדי, להעביר מכתבים לתעודתם.
מובן שזה אינו פותר את בעיית משלוחי הדואר לחוץ־לארץ, אף בי ימצאו
ודאי אנשים בעלי יוזמה, אשר יהיו מובנים, תמורת כרטיט״טיסה, להביא מכתב
מלונדון לבל מקום בעולם.
ישראלי אחד חכם אסף השבוע במה עשרות מכתבים של ישראלים, ושלח אותם
הביתה בחבילה באמצעות א ל־ ע ל. בבית מדביקים הוריו בולים ישראליים על
גבי המכתבים, ותוך שבוע־שבועיים יגיעו המכתבים לתעודתם, הודות לשרותיו ה•
יעילים של דואר ישראל.
מאחר ואני נמצא במצב שבו נמצאים שאר הישראלים באנגליה, ומאחר ובארץ
כוססים במה אנשים צפורניהם בצפייה לקבל ממני מכתב — החלטתי לנצל
הפעם את המדור שלי לצורך התכתבות פרטית.
אני מבקש את סליחת הקוראים על ניצול המדור לצרכים פרטיים, אבל באמת
אין לי ברירה אחרת. הייתי מאד רוצה לקוות שקוראיו הקבועים של המדור יימנעו
הפעם מלהציץ בו, ושרק האנשים להם מיועדים המכתבים הפרטיים שלי יקראו
אותם.
כל המציץ במכתבים לא־לו — יתייבש לו. זה באמת לא יפה.

ליוסי קפוסי שלום,
רק עכשיו אני מתפנה לענות על המכתב
היפה שלך. אני מבקש סליחה על האיחור,
ומבטיח שיותר זה כבר לא יקרה.
מצטער מאוד שלא הייתי ביום ההולדת
שלך. קשה להאמין שכבר
מלאו לך שבע. הלא רק לפני
שנה היית בן שש!
קיבלת הרבה מתנות? גם
אני אביא לך מתנה מלונדון.
מצאתי כאן קופסת סרדינים
ריקה, ואם אתה מרכיב
לה ארבעה גלגלים וקושר
לה חוט שפוגט —
זה ממש כמו ג׳יפ. רוצה
את הקופסה?
ועכשיו בעניין השאלה
שלך. אתה רוצת לדעת איך
עושים מסתיק? אז תדע שזה
לא כל כך פשוט. בררתי
את השאלה בכמה מקומות המתמתחים ב־ייצור
מסתיק, ומסתבר שזה תהליך ארוך
ומסובך מאוד. אנסה לתאר לך אותו כאן
בקצרה:
יוצאים לפני הזריחה להרים ושוכבים

עיני רגע ממושך ומבלי לומר מילה, נטלה
את ידי ומשכה אותי אחריה למעלה.
לפנות בוקר התעוררתי, כששמעתי את

פרים לוחשת בצער ,״עמום עמוס . .
אתת רואה? היא עדיין חושבת עליך,
היא עדיין זוכרת אותך.

מומש שלי,
מזג האוויר מחריד. כבר שבוע ימים שאדי
מצודד דורא. לא מצליח להיפטר מה־דזלת.
ביזבזתי הוד תועפות על
קלידאקס. לוקח כדורים, טיפות־אף
ואדי עדייד מצודד. איד לי
חום אבל אדי בקושי דושם. ה־אדגלים
בלודון רגילים למזג־האוויר
הדבזי הזה, אבל בשבילי
זה דודא. פשוט דורא.
קדיתי לך מכנסיים ג׳ידס
דהדרים ודיירות לגילגול סיגריות.
ראיתי בתיאטרוד את ״ה־דערים
שבחבורה״ ודי דהדתי.
אסי דייר והאחדה דמצאים ב־

לודון ולפני יומיים אכלדו יחד במסעדה
סידית, מחר הם דוסעים ישר לדיו־יורק.
מה דשמע בבית? תדסי להעביר
לי מכתב עם אחד הניילות
של אל־על. מה שלום דעמי?
קדיתי לה שעוד גדול ופטיש.
אה, כד! ראיתי שמלת מקסי
יוצאת מד הכלל מצבע סגול,
אבל היא בשום אופד לא הסכימה
להוריד אותה, אדי בטוח
שהיא הייתה מוצאת חד בעדייך.
השמלה, זאת אומרת. וזה הכל
בידתיים. דשיקות ולהתראות בקרוב.
שלך. דד בד־אמוץ.

לאורי דו,
בשקט־בשקט בין השיחים, בלי להזיז אצ־בע.
רצוי מאוד להסוות את הבגדים בעלים
וענפים יבשים, כדי שלא ירגישו בך.
בערך כחצי שעה לפני זריחת השמש,
מתעורר המסתיק משנתו, ויוצא
לשתות מים במעיין.
ברגע שהוא מתקרב למעיין
ומתחיל לשתות מים — יורים
בו סמוך לראש.
כשהמסתיק נופל, קושרים
את רגליו האחוריות לעץ,

לאט־לאט. ככה מותחים את
המסתיק עד כמה שרק אפשר,
ואחר כך פורסים אותו
לפרוסות דקות־דקות, וכל
פרוסה חותכים לרצועות שוות.
את הרצועות האלה
מייבשים בשמש או בתנור, מפזרים
עליהן אבקת־סוכר, עוטפים בנייר שעווה׳ ו־זהו
זה: המסתיק מוכן.
אם יש לך עוד שאלות — אל תתבייש
לשאול. שלום, קפוסי.

אתה צודק בהחלט. מאד מעניינת. צילצל־תי
לה ביום הראשון בלונדון, וקבענו פגי־שה.
יפה מאוד ומעניינת מאוד. בהחלט

שווה סיפור. ראיינתי אותה שעתיים. רציתי
לכתוב עליה מאמר, אבל היא זזה במשך
כל הזמן.

ליוכבד צ,.
שלום יוכקה. העצים הערומים בגנים של
לונדון מזכירים לי אותך. יש משהו בערפל
הלונדוני שמחזיר אותי אלייך. אולי זה
צבע עינייך?
חבל שאת לא נמצאת כאן עכשיו. את

היית מבינה בדיוק למה שאני מתכוון. מה
לא הייתי נותן כדי לשבת איתך עכשיו
באיזה פאב קטן, ולשתות בחברתך (ורק
בחברתך .).בירה אנגלית מצויינת. אנא,
כתבי לי.

לזרובבלה פ,.
שלום זרובה. העצים הערומים בגנים של
לונדון מזכירים לי אותך. יש משהו בערפל
הלונדוני שמחזיר אותי אלייך. אולי זה
צבע עינייך?
חבל שאת לא נמצאת כאן עכשיו. את

היית מבינה בדיוק למה שאני מתכוון. מה
לא הייתי נותן כדי לשבת איתך עכשיו
באיזה פאב קטן, ולשתות בחברתך (ורק
בחברתך!) בירה אנגלית מצויינת. אנא,
כתבי לי.

לפקיד שומה ,2
קינו עטרת ראשי הנבוב,
הייתי בפרים שבוע אחרי שעזבת, אבל
בכל מקום מצאתי סימנים של רוחך הנכאה.
ב״קופול״ הראו לי את השולחן שלידו
ישבת עצוב, וכשהזכרתי את שמך ב״סלקט״
הניעו המלצרים את ראשם בצער. אמרו לי
שסבלת כאן, שהתאכזבת מפריס, שלא
הכרת את העיר בה בילית את מיטב שנות
נעוריך. אל תכחיש. קראתי את רישמות הנהי
ששלחת מפרים.
פריס, אגב, התאכזבה קצת ממך. דיברתי
איתר, ערב שלם עליך, ולא הצלחתי לשכנע
אותה שבעצם לא השתנית, שנשארת
נחמד כמו שתמיד היית, אבל זה לא עזר.
עמום, היא אמרה, הוא כבר לא העמום
שהיה פעם. משהו קרה לו, ואולי זה סתם
עניין של גיל.
פעם, כשהוא היה צעיר, הוא אהב אותי
על כל החולשות והמיגרעות שלי. הוא חיזר
אחרי על גדות הסיינה, עם כיכר לחם ובקבוק
יין. הוא הסתפק במועט וכל חיוך
פעוט׳ כל לטיפה רכה, היו מעבירים בו
התרגשות.
אני לא יודעת מה קרה לו בזמן האח
רון.
הוא חזר אלי אחר, והתחיל לחפש
אותי במסעדות היקרות, בדיסקוטקים הרועשים,
בבתי־מלון מפוארים, והוא עוד
טוען שאני השתניתי. הכל הרגיז אותו:
השרות, המחירים, ההשפעה האמריקאית, הניוון.
חיכיתי
לו במקומות המיפגש הישנים שלנו,
אבל הוא לא בא. הוא חיפש אותי במונית,
במקום לחזר אחרי ברגל. ראיתי אותו
חולף על פני רוטן, זועף ועייף.
זו באמת לא אשמתי. לא אני השתניתי,
כי אם הוא. אני תמיד אהיה פריס של הצעירים
המאוהבים בי.
חבל לי עליו. הוא היה פעם מאהב נהדר.
זה מה שפרים אמרה עליך, עמום. דיברנו
עליך ארוכות. ישבנו על ספסל בכיכר
פירסטנברג, ולא ידעתי מה להשיב לה.
ניסיתי להסביר לה שהמצב במזרח התיכון
השפיע עליך, והיא משכה בכתפיה
הענוגות והרוח השירה מיספר עלים משערה.
ליוויתי אותה הביתה לאורך רחוב
בונפארט, שהיה שומם מאדם, וליד הדלת,
כשהושטתי לה יד לשלום׳ היא הביטה לתוך

קניתי לי שני סוודרים מספר 38ב״מרקס
אנד ספגסר״ .חיתולים שמעבירים רטיבות
עוד לא מצאתי, אבל מישהו נתן לי כתובת
של חנות גדולה ומחר אנסה שם.
גם מכנסי קורדרוי שחורים מצאתי בשבילך,
אבל סדיני ניילון ירוקים אין בכל
לונדון. אולי אשתך מעוניינת בסדינים ורו־

דים כאלה שמתקפלים מתחת למיזרון?
גם את החולצות, התחתונים, הגרביים והגופיות
כבר קניתי. ואל תדאג. זה עולה
בזיל הזול. אני יכול להרשות לעצמי להביא
כמה מתנות לידיד, אחרי כל מה שאתה
עשיתי בשבילי.
אני זוכר חסדים.

לחברת ״ארוס״,
למנהל החברה לשיווק תכשירי־עזר מיניים,
שלום רב,
ה״ויברטור״ שקניתי אצלכם ב־24.12.70
(מספר מנוע .27439679 :מיספר הבודי:
)32/5961432 לצורך נסיעה לחוץ־לארץ, אינו
ממלא את תפקידו כשורה.
הבטחתם לי אחריות מלאה לשישה חודשים,
והנה כבר בשבוע הראשון התחיל ה־
״ויברטור״ להשמיע זימזומים משונים, המזכירים
רעש של מכונת־גילוח חשמלית,
ולאחרונה הוא התחיל להשתעל.
אני לא מתמצא באלקטרוניקה עדינה, אבל
יכול להיות שהמצתים שלו נרטבו, או אולי

הדיסטריביוטור שלו זקוק לכיוון. בכל אופן,
השיעול הזה מאוד לא נעים, ואני מבקש
ממך מאוד לשלוח טכנאי לשושנה יוחננוף.
רחוב קינג ג׳ורג׳ ,210 קומה ג׳ ,ולתקן את
ה״ויברטור״ שהשארתי לה למשך תקופת
שהייתי בחו״ל. ואני מבקש ממך לשלוח
טכנאי רציני׳ ולא את אחד הצעירים שלכם,
המציעים את שרותיהם לשם השוואה עם
פעילות המוצר שלכם. אני מכיר את החוכמות
האלה.
אם העניין לא יסודר תוך שלושה ימים,
אאלץ לשוב ארצה ולהחליף את ה״ויברטור״
והוצאות־הנסיעה יחולו עליך, אדוני.

בעולם

(המשך ימעמוד ) 10

צעיר, בגיל 25 ומעלה,בעל-השכלה תיכונית
ועל־תיכונית, מוכשר ובעל יומרה להיות עצמאי
פתוחה לפניך הדרך למשק הביטוח,
הז קוק לכוחות חדשים מלאי מרץ.

ורן, ב ש מוני ם יום מסביב לעולם. לכבוד
היובל, עומד סופר אמריקאי ידוע, ס .ג.
פרלמן, לצאת, בעוד כשלושה שבועות, ל־שיחזור
המסע המפורסם — בדיוק באותו
מסלול ובאותם אמצעי תחבורה בהם השתמש
פוג עצמו, לבד משניים בלתי נמנעים.
סוס ופיל -אף לא מטוס. פרלמן
הוא הסופר שכתב את הגירסה הקולנועית
לסיפרו של ז׳ול ורן׳ לסרט בשם זה. בבימויו
של מייק סוד ובכיכובו של דייוויד
ניבן. כתוצאה, יוכל פרלמן להשתמש במסעו
במיגבעת אותה חבש ניבן בסרט, בקטע
בין סואץ לבומביי. אלא שבמקום דרך
תעלת סואץ, כמו פוג וניבן, ייאלץ פרלמן
לעשות הקפה דרך בארי, איטליה, חיפה ואילת,
בדרכו לבומביי.
במסעו מלונדון דרך אילת, בומביי, קל-
קוטה, הונג־קונג, יוקוהאמה, סאן־פראגציס־קו,
ניו־יורק וחזרה ללונדון, ישתמש פרל-
מן, בכל קטע, ברכבת, סוס, פיל או באמצעים
האחרים שעמדו לרשותו של פוג. מובן
שהוא לא יקרב אפילו לשדה־תעופה .״אחרי
הכל,״ אמר השבוע ,״אני רוצה להספיק בשמונים
יום. אם אתחיל עם מטוסים, לא
אגמור ב־.160״
במקום פספורטו, חתיכה. פרלמן,
חובב מסעות ותיק, שהספיק כבר בזמנו
לגלות את מעונו של דראקולה ברומניה,

״הסנה״חברת-הביטוח הגדולה בישראל,
העוטקת בכל ענפי הביטוח,
מוכנה להצעידך בדרך ההצלחה בחיים.
עשה אתה את הצעד הראשק
אנו נצעיד אותך קדימה

פנה למנהל ההדרכה של״הסנה״ת.ד 805 .תל אביב
והמצא לנו קיצור קורות חייך.
סופר פרלמן
עסקים

הרא שונ ה בי שראל

בגודלה מהימנותה ותב*1ותיה

בזינוריבודי

להטיג גברונויודזג ה רזו ג ב רו תו דג

שינוי כתובת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

נזצויינים

והיה בקניה בעת מרד הנואו־מאו, ייצא אי־פוא
לדרכו ממועדון הרפורמה בלונדון, בתשע
בבוקר — רבע שעה מאוחר יותר
מגיבורו של ז׳ול ורן, עקב שינויים בלוח־ההפלגות
של המעבורת לצרפת.
הוא יהיה מלווה, במקום על־ידי פס־פורטו
הזכור לטוב, על־ידי חתיכה בשם
דיאנה בייקר, שאינה אלא מזכירתו .״אילו
ז׳ול ורן היה כותב את סיפורו היום,״
התנצל על הסטייה מהמקור בפני עיתונאים,
״הוא היה מסכים איתי שמזכירתי עדיפה
על פספורטו.״
הבדל אחר מהמקור: במקום לבלות את
זמנו, כפוג, במישחק קלפים, יתקתק פרל־מן
את קורותיו לפירסום שוטף בניו־יורקר
האמריקאי. כתבות אלו תפורסמנה בספר,
בשנה הבאה, לכבוד יובל המאה.
פרלמן גם ישחזר בהודו את סצינת חטיפת
האלמנה, שעמדה להיות מוקרבת לקורבן,
וברגע זה עדיין בוחן קהל רב של
מועמדות יפהפיות, הנלחמות על הכבוד.
יהיה מצחיק. תוכנית המסע עוררה
קצת רוח־חיים בחוגי ספנות־הנוסעים בעולם,
המקווים להיעזר בו לשם הגדלת
מספר הנוסעים באוניות, ולוא גם לתקופה
קצרה. עניין לא פחות קיים בימים אלה בקרב
סוכני־הימורים בבירות העולם, העושים
עסקים מצויינים בקבלת התערבויות
אם אכן יצליח פרלמן במשימתו.
היחידים ששותקים, הם חבריו הנכבדים
של מועדון הרפורמה המפורסם, שלפני 99
שנה היתד, זו ההתערבות, שערכו אבותיהם
עם פיליאס פוג, שיזמה את המסע כולו.
״שמונים יום לאחר צאתי, אני מתעתד
להתייצב שוב במועדון הרפורמה, בשעה
תשע בבוקר, ולהכריז, בדיוק כמו פוג,
,הנה הנני, רבותי,׳״ הכריז השבוע פרל-
מן .״אני מקווה רק שיימצא שם מישהו
לקבל את פני. זה יהיה מצחיק מאוד אם

העולם הזה 1745

יא מצר״ הציע הצעה סבירה ־ גולדה מאיר
לל ה אותה עוד לפני שניבחנה ברצינות
נשיא מצריים, אנוור אל־סאדאת, הכריז כי הוא מוכן להכיר במדינת ישראל,
בגבולות ארץ־ישראל השלמה, מקנטארה עד קונייטרה.
שעה קלה אחרי ההכרזה המפתיעה, חשו העיתונאים הזרים בירושלים אל
הגברת גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, כדי לשמוע את תגובתה.
״זהו טכסיס מיצרי שקוף,״ הכריזה הגברת מאיר ,״לאחז את עיני דעת־הקהל
העולמית התמימה, ולהסתדר עם המימשל האמריקאי על חשבוננו״.
הגברת מאיר הוסיפה כי בדיקה מדוקדקת של ההצעה, שבוצעה בחמש הדקות
האחרונות, הוכיחה שלמעשה אין בהצעה המצרית כל חדש .״זהו ניסוח חדש של
עמדות מצריות ישנות, שישראל דחתה אותן מזמן״.
בתשובה לשאלת הכתבים הכריזה ראש־הממשלה :״מובן מאליו שתשובתנו
לתוכנית־סאדאת היא לאו מוחלט. עד אשר ישיבו המצרים בבירור לשאלותינו על
מהות השלום, בכלל אין על מה לדבר,״ הוסיפה.
** ל זה לא קרה, כמובן. אבל השבוע
קרר, משהו דומה, בזעיר אנפץ.
נשיא מצריים, אל־סאדאת, הציע הצעד,
מסויימת.
לפי כל הסימנים, היתד, זאת הצעד, מחושבת
היטב, שתואמה מראש עם חוגי הממשלה
האמריקאית, עם הסובייטים ואולי
גם עם גורמים מערב־אירופיים.

רה משופרת מבחינה ישראלית.

מסי סלד ודיין
י שעתו הציע אחד מהוגי־הדיעות ה־
^ ביטחוניים של ישראל, אלוף (מיל).

רובן ריגשיות ו״עקרוניות״ .אך היתה גם
סיבה מעשית: אנשי־ביטחון חששו שאם
תתקבל ההצעה, יוכלו המצרים והסובייטים
לנצלה כדי לצלוח את התעלה ולהקים ראש־גשר
בגדה המיזרחית, שתהיה שטח־הפקר.
לפני כמה חודשים חידש משה דיין הצעה
זו במהדורה אחרת, ערב יציאתו לבי־קור־הסרק
בוזשינגטון, הוא הציע ששני הצבאות
ייסוגו מן התעלה מרחק מסויים
(למשל 10 :ק״מ) ,ושתי הגדות יהפכו ל־שטח־הפקר.
כך תיפתח התעלה, הלחץ הבינלאומי
על ישראל יפחת, והפסקת־האש
תהיה מתמדת.
דברי דיין ״זיעזעו״ את גולדה מאיר, כי
הם סתרו את המדיניות המוצהרת של הממשלה
בכמה נקודות:

• שלא תהיה נסיגה משום מקום
כל עוד לא נחתם חוזה־שלום.
• שישראל לא תאפשר את
פתיחת התעלה, אם לא יעברו גה
גם אוניות ישראליות.

המילים יצאו בקושי מפיו, כאשר
הבריזה גולדה מאיר כקול
צלול וברור :״לא!״
היא גם הכריזה שאין -בהצעה המצרית
החדשה כל חדש, וכי יש לדבר על מהות
השלום, וכו׳ וכו׳ וכו׳.
אולם למעשה לא היתד, זאת הצעה מצרית
ישנה במהדורה חדשה, אלא ההיפך הגמור:

הצעה ישראלית ישנה, כמהדו•

השיקול של מתי פלד היה
פשוט: הסובייטים מעוניינים כפתיחת
התעלה. אם תיפתח, יה יו
הסובייטים מעוניינים שיישמר
השקט לאורך התעלה, כדי שתישאר
פתוחה. התעלה תהפוך לקו
שקט, ייווצר לידה מצב של
שלום, והלהץ הצבאי על ישראל
ייעלם.
הצעה זו לא נתקבלה בגלל כמד, סיבות,

אין להעלות על הדעת שכוח מצרי יצלח
את התעלה כדי להיתקל בכוחות אמריקאיים
או בריטיים. פירוש הדבר שבחזית המכרעת
של ישראל — החזית המצרית —
תהפוך כל מלחמה נוספת לבלתי־אפשרית.

• הקיפאון הצבאי המוחלט
ייצור אווירה נוחה למשא-ומתן.
לא יהיה עוד לחץ של איום צבאי
מתמיד.
• התעלה תיפתח, ובכך תתמלא
בדרבי שלום אחת השאיפות
הסובייטיות העיקריות.
• פתיחת התעלה תפתור בע־ייה
חמורה הלוחצת על אירופה
המערבית -הובלת הנפט.

אולם הצעתו המקורית של דיין

הדבר יסיר את הלחץ הבריטי והצרפתי,

היתה מחושבת. היא נועדה למצוא
חן בעיני האמריקאים. אלה
התעניינו כרעיון זה -ועתה נר אה
כי הצליחו ״למכור״ אותו
למצרים, אחרי שנכשלו בירושלים.

הקיים
כעת על ישראל, בכיוזן של הסדר
כפוי.

היא לא נזרקה באסיפת־עם או בעצרת־מפלגתית,
אלא במוסד העליון של המישטר
המיצרי: מועצת־האומה, הממלאה את מקום
הפארלמנט במצרים.

• הפסקת־האש הרופפת, הקיימת
כיום, תהפוך אוטומטית ל
מצב-קבע לצמיתות.

דיין נבהל, כדרכו, ונסוג, כדרכו. הוא
הכחיש את עצמו, טען כי התכוון רק ל־
״דילול״ הכוחות משני עברי התעלה —
הוצאת הנשק הכבד, השארת יחידות חי״ר
קטנות בלבד.
בצורה זו היתד, ההצעה, כמובן, חסרת
ערך ועניין. היא נראתה רק כטכסים כדי
להוציא את הטילים והתותחים הסובייטיים
מאיזור התעלה.

שש וועדות ההצעה

מתתיהו פלד, כי ישראל תבצע פעולה חד־צדדית:
תיסוג כמה קילומטרים מן התעלה,
ותודיע על נכונותה לאפשר את פתיחתה.

כוח כזה של המעצמות יהיה מטבעו יציב
ביותר, כפי שהוכיח הנסיון של ברלין.
כדי להוציאו, דרוש הסכם בין ארבע המעצמות
— דבר כימעט בלתי־אפשרי. ב־מועצת־הביטחון
יש וטו אמריקאי, שיופעל
אוטומטית אם ינסו הסובייטים, למשל, לבקש
את הוצאת הכוח.

מעלות הגדולות של ההצעה, בגילגולה
המצרי-החדש, בולטות לעין:

• צה״ל ייסוג מרחק־מה מן ה תעלה,
אל מחוץ לתחום היעיל כיותר
של התותחים שממערב לתעלה.
הדבר
סביר מבחינה צבאית טאקטית, כי
כיום — אילו התחדשה האש — היה כל
נסיון של חיל־האוזיר להשתיק תותחים אלה,
כבעבר, נתקל בטילים הסובייטיים.

• שטח-ההפקר שייווצר ממיז־רה
לתעלה לא יישאר חלל ריק.
ייכנסו לתוכו כוחות בינלאומיים — כגון
יחידות צבא של ארבע המעצמות, כשהן
כפופות למועצת־ד,ביטחון.

דבר זה יפחית גם הוא באופן ניכר את
הלחץ על ישראל.

מול בל היתרונות הבולטים ה אלה,
אין להצעה שוס מיגרעת
ממשית.
הפגמים היחידים הם מילוליים־ריגשיים.
תהיה זאת הפרת העיקרון הישראלי שלא
תר,יד, נסיגה כלשהי בלי שלום רשמי, וכי
התעלה לא תיפתח בלא חופש לשייט הישראלי,
שייט זה יכול להתאפשר רק במיס־גרת
הסדר־שלום כללי, כי המצרים קושרים
אותו מזה 22 שנה בפתרון בעיית הפליטים,
גם בהחלטת מועצת־ד,ביטחון 242 מופיעים
שני הנושאים באותו סעיף׳ .

יזמת שלו נגדית
ך* תגובה הנמהרת של גולדה מאיר
1ן מוכיחה עד כמה שולט הרגש בירושלים,
בימי שלטונה של ראש־ר,ממשלה שהיא
אשה.

ברור שההצעה לא נבדקה בקפדנות,
שלא נתקבלו חוות-דעת
(המשך בעמוד )26

קנה
בחול לבן
חתיכה אחת...
ההינה אחה של שוקולד לפני הארוחה
מוציאה אה החשק לארוחה רבת קלוריות.
טעים? בוודאי!
מזין? כמובן!
והעיקר: אפשר לוותר על תפוחי אדמה,
לחם, בקיצור -כל מה שמשמין.
אפילו עוגות.
מסקנה: עם שוקולד אפשר לשמור על הגזרה.
נסי בעצמך.

מוגש במסגרת המבצע להחדרת תודעת השוקולד

הטולס הזה 1745

במדינה העם כוחן של
מילים

מה שאירע השבוע במדינה בעקבות הצעתו
המפתיעה והבלתי־צפויה של נשיא מצריים,
אנוואר סאדאת, לפתוח את תעלת־סואץ,
היה אופייני לנוהלי העבודה ודרכי
המחשבה של ממשלת ישראל.
המילה הראשונה שנקלטה מהצעתו של
סאדאת היתר, המילה ״נסיגה״ .סאדאת כרך
את הצעתו לפתיחת התעלה בנסיגה חלקית
של כוחות צה״ל מגדות התעלה. אבל למילה
״נסיגה״ יש השפעה אלרגית על ממשלת
ישראל. די היה בהשמעתה כדי ליצור תגובה
שלילית.
וכך קרה, שבלי להתייעץ עם איש, מבלי
לכנס צוזת־מוחות לדון בהצעתו של סאדאת
ולבחון אותה, מיהרה ראש־הממשלה גולדה
מאיר ושללה את הצעתו של סאדאת מיסודה,
כיוון שהוזכרה בה המילה ״נסיגה״.
נסיגה מהנסיגה. היתד, זו ראש-הממ-
שלה עצמה שאסרה על שרי ממשלתה להשמיע
הצהרות מדיניות בפומבי שלא על
דעת הממשלה, כדי שלא יסתבכו ולא יסבכו
את הממשלה. אולם היא הרשתה לעצמה מה
שאסרה על האחרים ונפלה באותו פח עצמו.
אחר־כך באו ההכחשות. שוב היה זה
אופייני למה שמתרחש בתחום זה בישראל:
אין כמעט הצהרה של אישיות רשמית שאינה
מוכחשת לאחר זמן קצר. בינתיים הסתבר
גם לגולדה ושרי ממשלתה שהצעתו
של סאדאת אינה־ נוראה כל־כך כפי שנשמעה
לראשונה. הסתבר שהיא פרי תיכנון
מדוקדק וכנראה שגם לאמריקאים יש חלק

אזי היה צורך לבצע נסיגה. הצהרתה של
ראש־ד,ממשלה בכנסת השבוע היתד, נסיגה
מתגובתה הראשונה. אלא שבינתיים נוצר
הרושם בעולם, שאפילו הצעה שיש בה כדי
להפשיר את הקיפאון במיזרח התיכון, נדחתה
על־ידי ישראל.

דיעות
א ת מי התישה
מלחמת ההת שה?
הדעה הרשמית בישראל, המושמעת השכם
והערב בפי דוברי המימשל היא, כי
מלחמת ההתשה בה פתחו המצרים גרמה
בסופו של דבר להתשת המצרים עצמם.
השבוע קם אחד ממצביאי מלחמת ששת־הימים,
האלוף (מיל ).ישעיהו גביש, מי
שהיה אלוף פיקוד הדרום במרבית ימי
מלחמת ההתשה, והשמיע דעה החורגת ב־מיקצת
מן המקובל. בראיון במעריב, אמר
גביש בין השאר :״אין ספק שהיא (מלחמת
ההתשה) פעלה בשני כיוונים, על שני הצדדים.
בשבילנו — לחימה רצופה, אבידות

שמחה

ו הו:

איש השולט בירושלים
יץ לק מהשרים קוראים לו ״סגן־ראש־
| ן הממשלה״ ,או ״ראש־ד,ממשלה בפועל.״
שר האוצר פנחס ספיר הסביר לפני כמה
שבועות לאחד מעוזריו איך לשוחח עם
האיש :״פשוט מאה״ אמר שריד,אוצר,
״אני מטלפן אליו. הוא עסוק. אני מבקש
שהוא יטלפן בחזרה. הוא שוכח. אני מטלפן
פעם שנייה. הוא אינו עונה. אני מתרגז׳
מרים טלפון אל גולדה ואומר לה:
אולי את יכולה לסדר לי שיחה עם שמחה
דיניץ שלך? וכך אני מקבל אותו.״
הוא מעורר מסביבו דאגה. השבוע רגז
יצחק רבין כאשר פורסמה באחד העיתונים
ידיעה שדיניץ יגיע לארצות־הברית ויקיים
גם דיונים מדיניים. מיד ״הדליפה״
השגרירות הישראלית בואשינגטון, שהפעם
בא דיניץ רק בענייני גיוס הכספים. מה
שבטוח בטוח.
לפני שנתיים הם היו עדיין חברים טובים.
רבץ דיבר על שמחה דיניץ בחיבה.
גם להיפך. אבל אחרי הביקור האחרון
התרשם השגריר כי שמחה דיניץ מסכסך
בינו לבין ראש הממשלה, שהוא מטפטף
על אזנה כל מה שהוא שומע על הביקורת
שמותח השגריר בהזדמנויות שונות.
מאז הוא כועס על דיניץ, אחד מעובדיו בשגרירות
בואשינגטון עד שהוזמו למלא
את תפקיד ראש לשכתה של ראש־ד,ממשלה,
עם בחירתה של גולדה מאיר לתפקיד.

סערה ברוסא
ך קריירה שלו חלף דיניץ 43ה-
. 4ממושקף והנוטה להקריח, על פני רבים
שהמתינו בתור בסבלנות. הוא ״יצק מים
על ידיד, של גולדה״ כאשר התחילה לכהן

פרשן גביש
אדם ופצועים, והוצאות כספיות עצומות
— זו־ התשה רצינית שאין לבטלה.״
באותו שבוע עצמו יצאה הוראה מן המטה
הכללי, לפיה נאסר על אלופי מילואים
להשמיע הצהרות בנושאים ביטחוניים, ה־העולם
הזה 1745

לנהל את לשכתה כאשר נבחרה במקום לוי
אשכול, כי לא רצתה שמנהל הלישכה הקודם
עדי יפה יישאר לידה.

ד,דתי שלא יכול היה להשתתף בפגישות
שהתרבו בערב שבת ובשבת. היום כולם
יודעים: אם מישהו רוצה משהו מגולדה
מאיר הוא צריך להגיע אליה דרך דיניץ.
ד״ר הרצוג טוב רק בשביל עניינים משניים.

מה ימים אחרי שהתארגן בתפקידו
^ התחיל לעשות סדר במשרד. הוא העמיד
את השליש הצבאי ישראל ליאור במקומו,
בזוית מטבח־ד,מקורבים של גולדה.
אחר כך סילק מדרכו כמה שרים שנידנדו
לה׳ או שהוא חשב שהם מנדנדים לה.
אחרי שהספיק לחוות דעה שלילית על כמה
שרים, ולא השאיר ספקות מה הוא חושב
על חלק מפקידי משרד־החוץ — הגיע תורו
להסתער על היעד: מנכ״ל המשרד וד,יו
!אטנות
עיוורת

היסוד הדוקטור

ץ* מו סל מיני מנהלי לשכות הוא טו־ען
שאין לו ״כוונות פוליטיות״ .אבל
הוא פורש לעצמו את השטיח. הוא חושב
שחשוב לציבור לדעת ״מה טעמי״ בתוכניות
הרדיו והוא אוהב להרצות בצליל של
סמכות בעיתון העיתונאים. יש לו עוד
יתרון: כבנו של תעשיין עשיר הוא אינו
תלוי במנגנון מבחינה כספית.

האיש שמאחורי גולדה
במשרד״החוץ, ויחד עם אהוד אבריאל היווה
את הצוות המצומצם של ״הגברת״.
לפני כן, בעודו סטודנט, היה שוער השגרירות
הישראלית בוושינגטון. בתפקיד
זה היה דיניץ בן ד,־ 22 שקיבל את סירובו
הטלפוני של גאון המאתמטיקה אלברט
אינשטיין לכהן כנשיא מדינת ישראל.
ב־ 1963 היא מינתה אותו לתפקיד בכיר
ברומא ועוררה סערה אצל ועד העובדים
במשרד־החוץ, עד שאחד אמר לה :״את
כבר שכחת את השנים שידעת את הסידורים
של איגוד מקצועי!״ לאחר מכן היא
הלכה ממשרד־החוץ והוא נשאר בדרגה שהעניקה
לו. הוא יצא לארצות־הברית כציר
לענייני הסברה, אבל נקרא על־ידי גולדה

עץ המדיני ד״ר יעקב (ג׳קי) הרצוג.
דוד בן־גוריון ולוי אשכול העריכו הערכה
רבה את דעתו של הרצוג, אבל דיניץ
חשב שהוא מיותר בכל מה שקשור ב־גולדה.
דיניץ החליט לנהל את מלחמתו
בשני שלבים: בשלב הראשון הוא תבע
לעצמו גם תואר ״יועץ מדיני״ .דיניץ טען
שהוא מייעץ לגולדה לא פחות מאשר הר־צוג.
מדוע שלא יקבל את התואר? גולדה
הסכימה. פעם מינתה אותו ציר מעל לראשי
האחרים, עכשיו העניקה לו את התואר
יועץ.
אחר־כך פשוט דחק את רגליו׳ של הר־צוג.
הוא השתתף בכל הפגישות כאילו היה
בדרגת מנכ״ל, זכה לעדיפות על הרצוג

כולם אומרים שהוא ״בחור טוב״ והוא
באמת כזה. לגולדה מאיר הוא מגיש שירותים
מצויינים תוך הבנת בעיותיה של
אשד, בודדה ולא צעירה ביותר. בכל מסיבה
חברתית — שהוא אוהב לעמוד במרכזה
— הוא מפגין כלפיה נאמנות עיוורת.
אבל
טיב עצותיו שנוי במחלוקת. אחד
הסיפורים הרווחים בממשלה הוא שבשעתו
היה זה דיניץ, שהציע לגולדה למנות
את ישראל גלילי כשר־העבודה ולהעביר
את יוסף אלמוגי לדואר. כל זאת בדי
להרחיק את ישראל גלילי ממשרדה של
ראש־ד,ממשלה. כי היועץ שהוא איש נבון,
אך לא מעמיק, אוהב לייעץ ל״גברת״ לבד.

קשורים בתפקידים שמילאו לפני שהשתחררו
מצה״ל.

היה איכפת מכך, אילמלא טעה מישהו במערכת
ידיעות אחרונות. עוד לפני וד 5בפברואר,
הוא הכתיר ידיעה ששלח איתן
הבר מסיני בכותרת המישנה ,׳מאת כתבנו
באיזור התעלה.״
שורה קטנה זו משכה את עינו של שר־הביטחון.
הוא הורד. להחזיר את הכתב הצבאי
מייד לעורף, לא לאפשר לכתבים הצבאיים
לרדת לאיזור התעלה.
הוראה שרירותית זו, שניתנה ללא הסבר,
עוררה את חמתם של הכתבים הצבאיים.
הם ראו בכך פגיעה במעמדם המיק־צועי,
נסיון למנוע מהם לבצע את תפקידם
ומעין הבעת אי־אמון כלפיהם מצד שר־הביטחון.
בישיבה
סוערת שערכו הכתבים הצבאיים
אחרי שכבר היה ברור כי כל המהומה היא
לשווא וכי הפסקת־האש נמשכת, הם החליטו
לשלות מחאות רשמיות על צעדו של
דיין לראש־הממשלה גולדה מאיר, לדיין
עצמו, וליושב־ראש ועד־החוץ־וד,ביטחון,
חיים צדוק.
הנקודה הפיקאנטית בכל הפרשה היא
דווקא המחאה שלא נשלחה. אחד הכתבים
הצבאיים הציע לשלוח את המחאה נגד התנהגותו
של דיין לשר־האוצר פינחס ספיר,
השוהה בארצות־הברית. אלא שצעד זה, שהכיל
רמז לדיין את מי רואים גם הכתבים

הצבאיים כממונה עליו, נפסל. זה היה יותר
מדי גם לכתבים הצבאיים הזועמים.

רמז דק
לדיין

לחימה, אבידות והוצאות כספיו ת

דיניץ

עתומת

המלחמה שהיתר. אמורה לפרוץ ב־ 5לפברואר
בין ישראל ומצריים — לא פרצה.
במקוצר פרצה באותו תאריך מלחמה אחרת:
בין ע׳־־הביטחון משה דיין לבין תא הכתבים
הצבאיים של העיתונות הישראלית.
בטרם נשא נשיא מצריים, אנוואר סאדאת,
את נאומו, בו הודיע על הארכת הפסקת־האש
ב־ 30 יום נוספים, תיכננו חלק מן
הכתבים הצבאיים לקבל את פני ה־ 5בפב־דואר
בקו התעלה. היד. זה רק טבעי שהעיתונות
הישראלית תשלח את נציגיה לחזית
כדי לדווח לקוראים על ההתפתחויות
מפי עדי ראיה ולא באמצעות ההודעות הלאקוניות
של דובר צה״ל.
כתבו הצבאי של ידיעות אחרונות, איתן
הבר, הקדים וירד עוד בתחילת השבוע לסיני.
כתבים אחרים עמדו לרדת לתעלה, באישור
שלטונות צה״ל, כמובן, ערב תום
הפסקת־האש.
בכלל שורה אחת. יתכן ולאיש לא
אישים המלחמה
עברה למשפחה
״מלחמת הגיסים״ — זה היה הכינוי שהודבק
ליריבות הפוליטית בין שר־ד,ביטחון
משה דיין לבין יו״ר הנהלת תנועת החרות,
עזר וייצמן, הנטושה מזה מספר חודשים.
מאז פרשה גח״ל מהממשלה, בעקבות
שובה של ישראל לשיחות יארינג, פסקה
האידיליה ששררה בין שני הגיסים הנשואים
לצמד האחיות רות (דיין) וראומה (וייצמן)
שוורץ. בהופעותיהם הפומביות, ובשיחותי־הם
מאחורי־ד,קלעים, מרבים הגיסים לעקוץ
זה את זה על דעותיהם, שוללים האחד את
תבונת התיאוריות המדיניות של רעהו.
השבוע נדמה היה שהמלחמה הפוליטית
עברה למישור המשפחתי. עזר וייצמן ערך
במוצאי-שבת האחרונה מסיבה לרגל צאתו
של בנו שאול מבית־ד,חולים.
האיש שבלט בהעדרו במסיבה המשפחתית
העליזה שערך עזר וייצמן לכבוד בנו שהחלים,
היה שר־ד,ביטחון משה דיין.

הפרוטוקולים 1ה א מי ת״ם ו
שד זקני ציון והאמיתי),
יזה ג׳דב רצחני. אינני זוכר מתי
נתקלתי בקבוצת אנשים חתומת־פר,
יותר, מאשר חברי המועצה לביקורת סרטים
ו מ חזו ת בישראל. לא יכולתי להימלט
מההרגשה המשונה, שאני מנסה לגלות את
סודותיה של מחתרת סודית. לא דיבורים,
לא תגובות, לא תצלומים. ניסיתי להזכיר
כי הם חברים בגוף ציבורי, שפועל בצורה
חוקית, ושאין מה להתבייש כל־כך. מאומה
לא עזר.״

ך פתח כתב העולם הזה את כתבתו,
בה סיכם את ראיונותיו עם 16 מתוך

ביקשתי את רשימת הצנזורים וכמה פרטים
אישיים עליהם: גיל, מקצוע, השכלה ותק
במועצה.
קרניאל החל במשחק הדחיות המפורסם.
איננו יכול. חייב לרכז את המידע. שאשלח
לו בקשה בכתב. וכו׳ וכו׳.
ב־ 18 לינואר עליתי ירושליימה, לאחר
שנודע לי על קיום ישיבה של המועצה,
כדי לראיין את חבריה. לפני שיצאתי לדרך
הרמתי טלפון לקרניאל. זה הכחיש,
טען שאינו יודע על קיום ישיבה.
התחלתי לצוד את הצנזורים אחד אחד,

וודאי תכתוב שזה לא טוב, אם מזדקנים
באותו תפקיד.״
״מה דעתך שלך?״
״אני בדעה שצריך ללוות גוף כמו המועצה
ללא הפסק. אחרת אין המשכיות.״
״בן ״כמה אתה?״
״בן .65 עד לפרישתי לגימלאות, הייתי
מנכ״ל משרד הדתות.״
אצל כהנא, כמו אצל שאר חברי המועצה,
נוכחתי בפער משונה בין גילם, כפי
שהם מסרו, לבין הערכת חבריהם — שהיתר,
ללא יוצא מהכלל בחמש־עשר שנים
יותר. משונה.
גבוהה

״האם לדעתך יש מקום לשיפורים בעבודת
המועצה?״
״היתד, לנו פגישה בשבוע שעבר עם
שר־הפנים, והעליתי בפניו כמה רעיונות.
אבל אינני יודע אם אני יכול להוציא אותם
החוצה. אני צריך לקבל את אישורו
של יו״ר המועצה.״
״כיצד זה אישרתם את סצינת העירום
בשיער?״
״כי לא ראו שרואים שם את העירום
ממש. זה רק כאילו.״
״האם אתה מוצא את עבודתך כצנזור
מעניינת?״

סרט לדוגמה :״מה אתה אומר דאשה ערומהי״

שלוש תמונות אלו לקוחות מ תון סרט. סרט
שאותו לא תראה בארץ.
סרט זה ,״מה אתה אומר לאשה ערומה״ ,הוא
דוגמה קלאסית, ומעוררת חלחלה, להשתוללותה
חסרת״הטעס של הצנזורה. זהו סרט דוקומנטרי,
רציני, מעולה להפליא. ייצר אותו אלן פאנט, אחד
מאילי הטלוויזיה בארצות-הברית, המפיק את ה־תופנית
המפורסמת ״קאנדיד קאמרה ״,לאחר שורת
מיבחנים פסיכולוגיים הנוגעים להתייחסותו של
האדם המודרני למין ולהסברה המינית. בהתבסס
על מיבחנים אלו, מצביע הסרט על הליקויים בהתייחסותו
של בן תרבות המערב של המאה העשרים
למין.
התוכנית ״קאנדיד קאמרה׳ — מצלמה גלויית-
18 הצנזורים של ישראל. בהתחשב בעובדה,
ששבעה מתוך ה־ 16 סירבו לדבר,
ניתן היה להבין לנפשו. שבעה אישי ציבור,
המחליטים יום־יום, שנה אחרי שנה,
איזה סרטים תראה השנה, ומה שיותר
חשוב — איזה לא תראה. שבעה גיבורים
המסכנים עצמם, יום־יום, שנה אחרי שנה,
בהשחתת נפשם בסירטי תועבה ופיגול —
רק למענך ולמען ילדיך. שבעה גיבורים,
שכאשר הם צריכים להסביר את מעשיהם,
חשופים מהגנת האלמוניות שהסתירה אותם,
בפני הציבור שאת טעמו, רמתו, והנאותיו
הם קובעים — לפתע פתאום
אין הקול בפיהם. אלם אחזם, רחמנא ליצלן.

* •1משיך

הכתב ומדווח:

מסע־היסורים שלי החל בחנניה קמי-
אל, מזכיר המועצה. הרמתי לו טלפון,

לב — מבוססת על הצבתו של אדם במצב מביך
או מפתיע, וצילום תגובותיו במצלמה נסתרת. זה
בדיוק מה שנעשה בסרט ״מה אתה אומר לאשה
ערומה.״ בתמונה מימין למשל, צילמה המצלמה
בהסתר את תגובותיו של איש־עסקים שנתקל בחתיכה
ערומה במיסדרון בניין משרדים, לאור
היום: הוא הוריד את מעילו העליון, עטף בו
את הגברת. בתמונה האמצעית, הזמין צייר לראיון
קבוצת נשים. תוך כדי הראיון, המשיך לצייר את
דוגמן־העירום שהיה בחדר. אחר, בתואנה של ציל־צול
טלפון, עזב הצייר את הסטודיו, השאיר את
הנשים לבדן עם הדוגמן העירום, כשהמצלמה מנציחה
את תגובותיהן. השמנה שבתמונה מגיבה בצורה
קלאסית, מסבה עיניה במבוכה מהדוגמן.

לנסות להוציא מהם אישית את הסודות
הכמוסים.
יייתחר תי, אני מוכרח להודות, ברגל
| | שמאל. כלומר, ביואל קב־ונלוי.
יואל קב־ונקי הוא במאי סרטים ומחזות.
עובד ביד־לבנים, תל־אביב. גילו — מינימום
בין 50ל־ :60״אינני מוכן לדבר על המועצה
לביקורת סרטים.״
ניסיתי שוב .״המדובר בפרטים על עבודתך
במועצה, שהיא גוף ציבורי, כידוע לך.״
״אני מסרב לדבר.״

פחות מחתרתי היה הד״ר שדמה זנג*
ודיל כהנא .״כמה זמן אתה חבר המוע

ד״ר כהנא?״
״כעשרים שנה. מיום הקמתה. אתה ב-

בתמונה משמאל, בשיעור הסברה״מינית בבית״
מחליפה — כשהיא ערומה
ספר, נכנסת מורה
כביום היוולדה. לאחר שתי דקות בדיוק, נסתיימו
הציחקוקים, והתלמידים ריכזו את תשומת״הלב
בהרצאה, כשהם מתעלמים בצורה הטבעית ביותר
מעירום המורה.
כדי לסבך את הדברים עוד יותר, הקרין פאנט
את הסרט, כאשר סיימו, בפני קהל נסיוני, צילם
את תגובות הקהל חזה, הוסיף גם צילומים אלו
לתוך הסרט.
את התוצאה הפנטסטית, החליטו הצנזורים שלך
— גילאי חמישים־שישים־שבעים כולם — אסור
לך לראות.

״השכלתך?״
״סיימתי אוניברסיטה וסמינר
כתבתי 25 ספרים — משלים, אגדות מי רון,
אגדות ירו שלים, ורבים אחרים.״
״מהם הקריטריונים לפיהם אתה מאשר
או דוחה הצגה או סרט?״
״קריטריונים אין לי. מלבד — שלא
תהיה פגיעה בציבור.״
״כמה פעמים בחודש אתה רואה סרטים,
שלא במסגרת המועצה?״
״שניים שלוש פילמים.״
״בשעתו פסלתם את הסרט מור. קבוצת
פרופצזורים בירושלים הגיעה למסקנה, לאחר
דיון בו, כי הוא עשוי לעזור דווקא
למלחמה בסמים.״
״הרוב אצלנו בצנזורה הגיע לדיעה שזה
דווקא מעודד את הסמים.״
לרבנים,

״כן. אני כבר עשרים שנה בתוך העניין,
ואני הולך עם הדופק ביד, כמו רופא.״

יי 0תו רן הוא סופר, אבל עובד
| | באוניברסיטה העברית. הוא בן 58 לפחות׳
עלה לארץ ב־ ,1932 לשאלתי הראשונה,
השיב:
״לא רוצה לדבר.״
״מדוע?״
בכעס :״אינני מתראיין.״
יואל קב־ונקי היה הראשון, חיים תורן
השני. אך הם לא היו היחידים מבין הצנזורים,
שלא ראו עצמם חייבים הסבר
לציבור.
בהתנהגותם החשאית, רק הדגישו צנזו־

חבורת 1ק ני ם שאינה אחראית בפני אי
קובעת בראות עיניה מה אסור לך לדאות

כהוא

ריס אלו את האווירה העכורה שהתעבתה
לאחרונה מסביב לגוף חסר־הפנים ששמו
צנזור לסרטים. שכן ההרגשה בציבור, כמו
בקרב אנשי קולנוע ותיאטרון, היא שהצנזורה
הגיעה לאחרונה לשיא חדש ב־השתוללותה.
כותרות בעיתונים, בנוסח
״ועדת־הפנים מצדיקה את הגישה הליב רל
ית של הצנזורה,״ רק גורמות לחיוך
מר על פנים רבות.

.מי אלה, מישלחת של בית־אבות?״

שני סרטים שנפסלו לאחרונה על־ידי הצנזורה
ממחישים לאילו שיאים של אבסורד
הגיע גוף אחראי זה. אחד מהם הוא
מור — סרט מדהים בעוצמתו, המוקיע
בצורה מזעזעת את השימוש בסמים• השני
הוא מה אתה אומר לאשה ערומה.
(ראה מסגרת).
האמת היא שאת הטענות יש להפנות
בעצם לשיטה, לא לצנזורים. הצנזורים הם ב־סך־הכל
חבורה של יהודים טובים, מהחבר׳ה
שסללו כבישים וייבשו ביצות. יהודים מבוגרים,
שמלבד שני צעירים בני 44ו־ ,49 כל
היתר הם בשנות החמישים־שישים־שבעים
שלהם, אם לא למעלה מזה. הם רואים
סרט — ושופטים אותו בהתאם לערכים שספגו
בילדותם, אי־שם בתקופת איכה, ובהתאם
ללחצים שמפעילים עליהם הדתיים.
אחרי הכל — שום סייג אינו מגביל את
החלטתם — מלבד מצפונם.

ך* צרה היא שמצפונם זה מחייב —
( | את כל עם ישראל. אותך, ואותי, ואותנו
יחד. משום כך, יש לשנות את השיטה
— ומהר!
השיטה הנוכחית קיימת על בסים של חוק
מנדטורי משנת ! 1927 היא קובעת כי שר־הפנים
— אלוהים יודע למה דווקא שרד,פנים,
לא שר החינוך והתרבות — ממנה
את הצנזורים, לפי שיקול דעתו הבלעדי.
החוק גם מורה לצנזורים בדיוק כיצד
לפעול: הוא אינו מספק להם כלי מיבחנים
ועקרונות׳ אלא קובע כי שיקוליהם •חייבים
להיות. לפי רוח הזמן ומצפונו של כל
חבר.״
אלא שהחוק שכח לציין לפי רוח איזה

שבו

זמן — של הצופים, או של הצנזורים. כאשר
בין שתי הרוחות הללו נוצר, כמו
כיום, רווח של שני דורות, התוצאה היא
קטסטרופאלית.
סיכם את התמונה המדכאה, לגמרי לא

בכוונה, אחד מסדרני הכנסת. כאשר הופיעו
לאחרונה חברי המועצה לביקורת
ו מ חזו ת בפתח הכנסת, בדרכם לישיבה בועדת
הפנים, שאל אותו סדרן את חבריו
שעמדו לידו — בתמימות גמורה:

בן־אוד

סרטים

** דים פקטה (שפירא) היא מחנכת ב־בית־ספר
בזק בירושלים. בת ,53 רואה
הצגה או סרט, מחוץ לעבודתה, פעם בשבועיים.
היא צנזורית כבר כעשר שנים,
וביקשה ממני שלא לפרסם את תמונתה.
״מהי הכשרתך המיקצועית להיות צנזור?״
.עבדתי הרבה עם נוער.״
״מהם הקריטריונים שלך, בפסילת סרט?״
״אין לי קריטריונים. מדובר בשיקולים
לגופו של עניין.״
״מה דעתך על התנגדותה של הצנזורה
להצגת הסרט מאש בארץ?״
״זה הסרט על הסמים?״
אני מאיר את עיני הצנזורית :״לא, על
הסמים זה מור.״
״אה, נכון. מאש זה סרט אחר על מלחמה?״
אני
הקטן :״כן, על המלחמה.״
״לא ראיתי את מאש בעצמי. אבל ההתנגדות
בצנזורה היתד, נגד הקרנתו דווקא
באותה עת, בתוך המלחמה בתעלה.
יש שעות מסויימות שבהן לא כדאי להראות
דברים מסויימים.״
״האם לדעתך את מתאימה להיות צנזור?״
״כל אדם שיקבל תפקיד זה, יוכל למלאו.״

*וככד קופרניק, מנהלת האקדמיה ל,מוסיקה
בירושלים, היא עשר שנים חברת
המועצה. היתה, זאת אומרת. השבוע
היא התפטרה.
למרות זאת — לדבר סירבה .״אינני מוכנה
לדבר. גם לא על הסיבות להתפטרותי.״
גם הבא אחריה בתור לא היה קומוניקטיבי,
למרות שהוא דווקא ממיקצוע קומוניקטיבי.
עולום רוזנפלד, מעורכי מעריב:
״כבר סירבתי להתראיין בנושא זה. במידה
שיש לי דיעה בנושא, אני מביע אותה
באותם הגופים שבהם אני משתתף.״
זאה מליץ, מזכיר מרכז השלטון המקומי:
״שום
אינפורמציה. אינני מתכוון לתת
(המשך ב ע מו ד )26

צימ;קי

במדינה עסקי עבדים לגז לשני דברים חייב אזרח ישראלי להיות
צמוד כל חייו — לתעודת הזהות שלו ולמיכל
הגז שלו.
מאשתו הוא יכול להתגרש. משירות ב־צה״ל
הוא ישתחרר בגיל מסויים. אבל אם
חתם על הסכם עם חברת־גז לאספקה סדירה
למיתקנים שבביתו, הוא הופך כמעט
לעבד למיכל הגז של אותה חברה.
חירות נוספת. הבעייה הפכה לאקטואלית
כאשר לפני כשנתיים נכנסה לשוק
הישראלי חברת אספקת גז חדשה, פטרולגז,
שאיימה לשבור את המונופול שיש בשוק
לשלוש החברות הוותיקות: סופרגז, אנזיש־

תהומי

קסטח היסשויס בין שו
מפקדי הגנה ותיקים
חושפת נושה ענווה

ך* אשמות חמורות מאוד הוטחו הו
| שבוע כלפי מבקר ההסתדרות אלוף
(מיל ).יוסף אבידר. אולם האשמות אלה
לא כוונו כלפי תפקידו הנוכחי של אבידר,
שהוא כיום דמות די שולית בחיים הציבוריים
בישראל, אחרי שהיה דמות מרכזית

אכידר

כיום, בדור לוחמי־התעלה, עשויה פרשה
זו להיראות כחיטוט מיותר בנבכי העבר.
אולם למעשה יש לה חשיבות היסטורית,
שכן היא עוסקת באחד הפרקים הכאובים
ביותר בתולדות הישוב. ומאחורי החשיבות
ההיסטורית מסתתר גם סיפור אנושי

בתקופת המדינה־שבדרך ובשנותיה הראשונות
של המדינה.
למעמדו הבכיר ביותר הגיע יוסף, אבי־דר
( )65 בשנת ,1946 כאשר מונה לסגן
הרמטכ׳׳ל בהגנה. אחרי הקמת צה״ל נקבעה
לו דרגת אלוף והוא כיהן הן כאלוף פיקוד־הצפון
והן כאלוף פיקוד־המרכז. אחרי
פרישתו מצה״ל היה אבידר גם שגריר ישראל
במוסקבה ומנכ״ל משרד־העבודה.
אך ההאשמות שהועלו כלפיו התיחסו
לתקופה קדומה עוד יותר, בטרם הגיע
אבידר למעמדו הרם. אז היה עדיין שמו
יוסף רוכל, ובגיל 24 כבר היה אחד המפקדים
הבכירים של אירגון ההגנה בירושלים.
מפקדו
בהגנה באותה תקופה, אברהם
תהומי, יצא השבוע נגדו, באיחור של 40
שנה לערך, בהתקפת־מחץ קטלנית. הוא
האשים את אבידר בשקרים, בחתרנות, בהרס
המשמעת הפנימית בהגנה ובמעשים
שהובילו למעשה לפילוגים ההיסטוריים בכוח
המגן של הישוב העברי בארץ־יש־ראל
ולהקמת האירגונים ד,״פורשים״.
במאמר שפירסם השבוע אברהם תהומי
בידיעו ת אחרונות, הוא תלה על גבו של
אבידר־רוכל קופה של שרצים, גילה גם
פרט חסר בביאוגרסיה הרשמית של אלוף
המילואים אבידר — שבשנת 1931 הוא
הועמד למשפט בפני בית־הדין הגבוה של
ההגנה, הוצא לשנתיים מהאירגון, כעונש.

תהומי היה מפקדו של אירגון זה עד ,1937
כאשר התפלג גם הוא. תהומי ורבים מחבריו
חזרו להגנה ואילו הנותרים הקימו את
אירגוני האצ״ל והלח״י.
במשך שנתיים היה תהומי חבר מיפקדת
ההגנה, עד שפרש ערב מלחמת העולם השניה•
בתקופת המלחמה עסק בעניני עליה
וביון. אולם כל השנים נשא בליבו את המרירות
על החתירה תחתיו בשנת ,1931
שגרמה לפילוג ולקטיעת הקאריירה שלו.
מרירות זו היא שגרמה לכך שירד מהארץ
עוד לפני קום המדינה, לא חזר אלא לפני
שנים מעטות, כשהוא מחכה להזדמנות לד

מרתק — סיפורו של האיש שקם אחרי 40
שנה לנקום את נקמתו.

ברהם תהומי (זילברג) ,כיום בן
,67 הוא יליד אודיסה, שעוד בנעוריו
השתתף ב״הגנה העצמית״ היהודית בעירו
בימי מלחמת האזרחים.
הוא עלה לארץ בשנת , 1923 היה חבר
הסתדרות העובדים ועם זאת אחד מעסקני
מכבי. מיד עם בואו לארץ הצטרף להגנה,
עלה בסולם הפיקוד, שימש בשנים —1929
,1931 כמפקד ההגנ ה במחוז ירושלים.
בעיקבות מאורעות תרפ״ט חל פילוג בהגנה,
בין אלה שראו את האירגון כקשור
בהסתדרות־העובדים לבין אנשי המפלגות
האזרחיות. אז קמה בהדרכתו של תהומי
ההגנה ב׳ ,שנקראה גם בשם אי רגון באו
ההגנה הי מני ת, בו היו חברים בין השאר
גם דוד רזיאל( ,מפקדו הראשון של
האצל אחר־כך) ויאיר שטרן( ,מפקד הלח״י).

קום את נקמתו ביוסף אבידר, שאילמלא
הוא, יתכן וגם אברהם תהומי היה כיום
אלוף (מיל ).עטור תהילה.
ההזדמנות נמצאה לתהומי כאשר פירסם
לאחרונה את ספר זכרונותיו בשם ב ד רן
לצה״ל, בהוצאה הרשמית של צה״ל, מער כות.
המוסף השבועי של ידיעות א חרונו ת,
שעורכו הוא גיסו של תהומי, פתח בפניו
את עמודיו להתקפת־המחץ שלו.
כתב תהומי על אבידר, שגם הוא יליד
אוקראינה הוא שירת תחת פיקודי.
היכרתיו גם בתור מי שניהל התארגנות
בלתי חוקית בין מפקדי ההגנה בירושלים
— התארגנות אשר כתוצאה ממנה הוצא
מהאירגון על ידי בית־הדין הגבוה של
ההגנה ואלה היו פעולותיו של יוסף
רוכל (אבידר) בסניף ההגנה בירושלים:
הוא אירגן קבוצת, נאמני ההסתדרות׳ כדי
לשמור על זיקתה של ההגנה להסתדרות
העובדים: הוא קיים פגישות חשאיות עם
,נאמני ההסתדרות׳; הוא תפס מחסן נשק
והעביר אותו למקום שעליו לא ידע מנגנון
הפיקוד בירושלים. וכל זה עשה — כך

מטעם ממשלת ישראל — הועסק, בנוסף, גם
על־ידי המיפעל הנבדק, קיבל ממנו שכר.
התעלמו מדרישותי. במכתב ההתפטרות
שלו, טען מגי כי התפטרותו נובעת
מכך, שמפקדיו לא איפשרו לו למלא את

תפקידו כיאות. בעיקר התכוון לתפקידיו
בפיקוח על המיפעלים המעבדים את הבשר
המסופק לצה״ל. ספציפית, ציין הווטרינר
הראשי את מיפעל ארונזקור בחדרה.
״מסרתי דו״חות בכתב למפקדי, אולם ה

חות לא הועברו לקצין־רפואה, למרות
החלטה מפורשת;״ טען מני .״מפקדי לא
נתנו לי גיבוי, והתעלמו מדרישות, הווט־רינריות
והטכנולוגיות. כתוצאה מנתונים
מיוחדים, נוצר מצב שבו הכתיב המיפעל

פרשת שחיתות סיכלה תוכנית
לרכש?ורקועות של ערבים באזור ירושלים

הערכי, כעל כית־המלון כשוו־עאפט,
ארז את חפציו ומיהר ל הימלט.
הוא הכין שנפל כפה וכי
הוא צפוי עתה לנקמת-ידם
של אירגוני הפידאיון.

רק אחרי אותה סצינה במלון בשוועאפט,
הבינו אותם ערבים שחיילים חמושים ב־עוזים,
אינם יכולים להיות חייליה של מדינת
ליכטנשטיין. כך, בגלל שלומיאליות נחפזת
של מישהו יצא המרצע מן השק:

נקמה אחדי
4 0שנ ה

ראגז ופזגז.

בין שאר ההקלות, שהציעה חברה זו לצרכנים,
נקבע גם שתוקפו של הסכם ההתקשרות
בין החברה לצרכן הוא לשנה
אחת בלבד. כתוצאה מכו החלו צרכני־גז
רבים, שנכנסו לסיכסוכים ומריבות עם ספקי
הגז הקודמים שלהם, לבקש את שירותיה
של החברה החדשה.
אולם במציאות אין העניינים פשוטים כל
כך. לקוח המנסה לעבור מחברה לחברה,
נתקל בשרשרת קשיים מצד חברות הגז הותיקות.
השבוע
החליטה חברת פטרולגז לבקש את
התערבות בית־המשפט כדי לשים קץ למצב
משפיל זה. אחרי שאספה מ־ 62 צרכנים של
חברת אמי שראגז שעברו לשירותה, את מיכ־לי
הגז שלהם והחזירה אותם לאטי שראגז,
תבעה פטרולגז את דמי הפיקדון. אמי שראגז
סירבה להעבירם לרשות הספקית החדשה.
התביעה היא תביעה כספית על סך של
3,799ל״י, תמורת 124 מיכלים, אולם למשפט
שהגישה פ ט רו לגז נגד אמי שראגז יש
חשיבות עקרונית. יהיה זה משפט מיבחן,
בו יתבקש בית־המשפט להכריע לגבי זכות
המעבר של אלפי צרכני־גז מחברה לחברה.

סידחון מסביב
לבשר של צהייל
כאשר התפטר, לפני כחודש וחצי, ד״ד
יחיאל מני, הווטרינאר הראשי של צה״ל —
הוא עשה זאת ברעש גדול. מאז, הולך הרעש
וגדל. לדוגמה, בין הפרטים שנחשפו
בינתיים: המיפעל, אותו האשים מגי באספקת
בשר לקוי לצה״ל, הוא בבעלותו, בין
השאר, של סגן־אלוף במילואים. דוגמה נוספת:
האדם שבדק את טיב תוצרת המיפעל

ף* הצעה שהוצעה לערכי, בעליו
| | של בית־מלון בשכונת שוועאפט שמצפון
לירושלים, היתד, מושכת ומקסימה.
הוצע לו לרכוש את בית־המלון שלו בסכום
שלא היה רואה אותו אפילו בחלומותיו
הוזרודים ביותר.
העסקים בשנים האחרונות היו גרועים.
הרבה אורחים לא באו להתארח בבית-
המלון שלו. פעם, בתקופת השלטון היר־

אולם מה שעצר אותו כרגע האחרון
היה הפחד. מאז תום המלחמה
דאגו אירגוגי הפידאיון הערכים
להכהיר לכל כעל קרקעות
ורכוש כגדה המערכית, שמכירת
רכושו ליהודים תיחשכ ככגידה.
אם ימכור -נחרץ דינו למות.

התארגנות בלתי-חוקית

הסתכר שהיתה זו ממשלת ישראל,
שהקימה כליכטנשטיין חכ־

קרקעות
בא״י השלימה
^ תכן והיה זה מעשה התחכמות
מוצלח ביותר. בחודשים האחרונים התחילו
בעלי קרקעות ערבים רבים במזרח

הגאולה ה מג עי ד ה
דני, היה בית־המלון שלו הומה מרוב אדם.
הוא שוכן לא הרחק ממעון הקיץ שהיה למלך
חוסיין בשוועאפט. כאשר היה המלך
בא לשכון במעון הקיץ שלו, היו כל נכבדי
ירדן והגדה עומדים בתור לקבל חדר
במלון כדי להימצא בקירבת המלך, ולמצוא
הזדמנות ללחוש משהו באוזני פמלייתו.
אבל מאז המלחמה.שוב אין העסקים אותם
העסקים. המלון ניצב כמעט ריק בכל ימות
השנה. והנה באים ומציעים לו לקנות אותו
בסכום עצום.

הכסף קסם כמוכן לכעל המלון.

משום כך חשב בעל המלון ימים רבים
לפני שהחליט לבצע את העיסקה. רק אחרי
שהתברר לו ללא כל ספק שמי שרוצה
לרכוש את המלון שלו אינה אלא חברה
מיסחרית מכובדת ממדינת ליכטנשטיין, שאין
לה שום קשר ושום מגע עם יהודים
או ישראלים, ניאות לבצע את העיסקה.

הוא חתם על החוזה וקיכל את
הכסף. כעכור שעות מיספר כאו
חיילים ישראלים חמושים ותפסו
את כניין כית-המלון שנמכר.

ירושלים ובשטחים מסביב לעיר, שסופחו
לישראל, לגלות כי קיימת בעולם מעצמה
שרבים מהם לא שמעו עליה מעולם —
ליכטנשטיין. חברה הרשומה במדינה זו
איימה להשתלט על כל ירושלים, ביחוד
אם המדובר ברכוש השייך לערבים.
נציגיה בארץ היו אומנם עורכי־דין ישראליים,
שפעלו בעזרת מתזזכים רבים, יהודים
וערבים כאחד, שניסו לשדל ולשכנע
ערבים למכור את קרקעותיהם. אבל לבל
המעונינים הובטח שאין להם מה לחשוש:
הרוכשת היא חברה מליכטנשטיין.

עוכד כך־עמי
רה מיוחדת, ששמה לה למטרה
לגאול קרקעות מערכיי ירושלים
והסכיכה.
אחרי פרשת החיילים במלון, סילקו ערבים
רבים, שעמדו למכור את רכושם לאותה
חברה, את ידיהם מהעיטקה.

הוא מספר בספרו — בגלל חשדות נגד
המפקד הראשי בירושלים (תהומי עצמו)
ומפני שרצה למנוע השתלטות, קבוצה מי־ליטאריסטית׳
בהגנה.״

דברים משונים בדרך לצה?.

ברצח שני ערבים בירושלים, שהיו מפורסמים
בהיטפלותם לנערות יהודיות.
באותה תקופה שהה בפאריס, נפגש שם
מיספר פעמים עם זאב ז׳בוטינסקי.
כאשר חזר תהומי לירושלים הוא התמנה
מפקד ההגנה בעיר. יוסף רוכל, שהיה אז
אחד ממפקדי הפלוגות, חשד בתהומי שהוא
מתכנן פוטש, בעיקר בגלל הקשרים שלו
עם אליהו בן־חורין, שהיה אחד מעוזריו
הקרובים של ז׳בוטינסקי.

ך* ספרו, מסביר אבידר את פעילותו
^ באותם ימים, כנסיון למנוע השתלטות
רביזיוניסטית על ההגנה בירושלים. טוען
תהומי :״בין מפקדי ההגנה בירושלים לא
היה אז אפילו רביזיוניסט אחד. לשמועות
על ה,סכנה הרביזיוניסטית׳ לא היה כל
יסוד באחת הפגישות של רוכל הודיע
לחבריו שאני, המפקד הראשי של ההגנה
בירושלים, עמדתי למסור את נשק ההגנה
לברית טרומפלדור, אגודת הנוער הרביזיוניסטי.
בין הנוכחים בפגישה ההיא היה
מפקד מחלקה בשם מרגולין, שהיה אן
מחסנאי בעיר העתיקה. מרגולין שאל את
רוכל מה לעשות כדי ״להציל״ את מחסן
העיר העתיקה. רוכל השיב, שעל מרגולין
להעביר את המחסן למקום, בטוח׳.״
בעיקבות העברת מחסן הנשק והסתרתו
הועמדו אבידר ומרגולין למשפט. אבידר־רוכל
סולק לשנתיים מהאירגון. מרגולין
סולק לתקופה של שישה חודשים. אלא
שתוך מהלך המשפט נחשפה פרשה נוספת:
אבידר גנב מכתבים אישיים שנועדו לתהומי,
שנכתבו בידי אליהו בן־הורין, ממקורביו
של זאב ז׳בוטינסקי, כדי להוכיח
את קשריו של תהומי עם הרביזיוניסטים.
אבידר טען כי עשה זאת בפקודת אליהו
גולומב, תהומי שולל גם כיום טענה זו,
מסיים את התקפתו על אבידר במילים:
״מפקדי ההגנה בירושלים לא סלחו ליוסף
רוכל את הרס סניף ירושלים ב־. 1931
גס פעולותיו בסניף ירושלים אחרי הפילוג
לא היו ״חלקות״ .בספר תולדות ההגנה
קוראים אנו :״כשחזר יוסף רוכל לירושלים
הציע המרכז לקבעו כסגן מפקד העיר.
יעקב פט התנגד. הדבר גרם לפרישתם של
12 מפקדים ורק תקיפותו של פט מנעה הרס
גדול בסניף. אכן, דברים משונים קרו לאבי־דר
בדרכו לצה״ל.״
יתכן, שהנקמה, אפילו היא באה אחרי
40 שנה, היא מתוקה. מה שמעניין יותר
היא השאלה: מי צודק בוויכוח ההיסטורי,
אבידר או תהומי?
מסתבר שגם גירסתו של תהומי אינה
היו סיבות
נקייה לחלוטין מאי־דיוקים.
טובות יותר לנאמני ההסתדרות בהגנה לחשוש
מקשריו של תהומי עם הרביזיוניסטים,
מאשר המכתב שנגנב בידי אבידר. בשנת
1929 נמלט אברהם תהומי לחו״ל מפני ה־המשטרה
הבריטית, שחיפשה אחריו כחשוד

ך• וכל החליט לפוצץ את הפרשה על־ידי
( פרובוקציה, הורה למרדכי מרגולין להעביר
ממחבואו את מחסן הנשק בעיר העתיקה.
היה זה רוכל עצמו שהדליף את
הידיעה על כך. בניגוד לגירסתו של תהומי
כי אנשי ״הפיקוח הפנימי״ (אנשי שרות־הביטחון
של ההגנה, שהוא יסד) הם ביצעו
את מעצרו של מרגולין ואת החזרת הנשק,
מעיד אחד ממפקדי ההגנה הבכירים
בירושלים באותם ימים, כי הנשק הוחזר
לאירגון בפקודת יצחק בן־צבי ורחל ינאית.
את פסק־הדין נגד רוכל ומרגולין הקריאו
בנוכחות חבר המפקדים של ההגנה ב־בית־הספר
תחכמוני בירושלים, ובהיעדר
השניים שבטחו כנראה בגיבוי של אליהו
גולומב והמיפקדה הארצית. בתום פסק־ה־דין
קפצו פתאום 17 מפקדים, מתומכי רוכל,
כאיש אחד לדום ועזבו את המקום
באופן הפגנתי. רק אחר־כך התברר כי ההפגנה
תוכננה מראש בידי רוכל. בשנים
מאוחרות יותר היו אנשי האצ״ל מכנים
את אנשי ההגנה בכינוי שין־דלת. הכוונה
היתד, לראשי התיבות של ״שבע־עשרה דר־קים״
,אותם מפקדי ההגנה מתומכי רוכל.
זמן לא רב אחרי אותו מיסדר, סולק
תהומי מהפיקוד בהגנה. הוחלט על כך
בישיבה סודית שהתקיימה בתל־אביב. מפקדי
ההגנה בירושלים לא הסתירו את מורת
רוחם מהתככים ומבזיון בית־הדין של
ההגנה. אחד אחד הם נכנסו למפקד החדש,
אברהם איכר, שמונה במקום תהומי, הביעו
בפניו אי־אימון במיפקדה.
מאחר שאותם מפקדים שלטו גם על
מחסני הנשק של ההגנה, הפעילה עליהם
ההסתדרות לחץ בלתי־פוסק, איימה עליהם
בסילוקם מההסתדרות ובהורדתם בכוח ממקומות
העבודה. נערך גם נסיון נפל להשתלט
על מחסני הנשק הסודיים בכוח.
דוד בן־גוריון עלה אז במיוחד לירושלים
כדי להפעיל את השפעתו ולמנוע קרע. אולם
השיטות נכשלו: המורדים עמדו בשלהם.
אז הוזמנו נציגי המורדים, אורי אלפרט

את העבודה — בהתאם לאינטרסים שלו.״ לאיזה תנאים לא תברואתיים.
״נתונים מיוחדים״ התכוון ימני? מיפעל
ארמורקור הוקם בשנת .1967 בעליו הינם
חברה שוויצרית, בשיתוף עם שלושה יש
ראלים:
סגן־אלוף (מיל ).יוסף הראל, עזרי־אל
עינב ורפי פרסיץ, בנו של מנכ״ל בנק
סוויס־־שראל בעבר. המיפעל זכה במיכרז
לעיבור בשר עבור צה״ל, לאחר שהוגשו
שתי הצעות — של ארסורקור ושל מרבנן.

כך נחשף בפעם הראשונה מיבצע סודי
שנועד להפוך את סיפוח ירושלים המזרחית
וסביבתה לא רק לעובדה מדינית אלא
גם לעובדה פינאנסית הרשומה בספרי הטאבו.

עסק
טוב גם לעצמם. בבוא העת, עשוי ערכם
של קרקעות אלה לעלות אלף מונים.
היה זה רק טבעי למצוא בין סוחרי קרקעות
אלה את עובד בן־עמי, ראש עיריית נתניה
ובעל המניות העיקרי של מעריב, שיחד עם
המיליונר היהודי מיפאן, אייזנברג, יצא לגאול
את האדמות השמדות. פעם אמרו על
בן־עמי בבדיחה שהוא בעד ארץ־ישראל השלימה
משום שיש שם המון קרקעות לרכישה.
אבל לא בן־עמי שיצחק מבדיחות
כאלה.

לבאורה יבולה ממשלת־ישראל
לעשות מה שעשתה בעבר: להפקיע
את האדמות הדרושות לה
מידי בעליהם החוקיים תמורת
תשלום פיצויים. אלא שמנסיון העבר
למדה הממשלה שהפקעה
היא אקט מרתיע, המעורר הדים
שליליים בדעת-הקהל העולמית.
משוס בך הוחלט לרבוש את הקרקעות
בכפך מלא בדי לקבוע
בבוא שעת ההפרעה המדינית
עובדה קיימת: שקרקעות רכים
שהיו רשומים במשרדי הטאבו הירדני,
רשומים עתה בבעלות ישראלית
בטאבו הישראלי. מאחר
שהיה ברור שערביי מזרח ירושלים
לא יסכימו למבור קרקעות ליהודים,
הוקמה הסוואה בצורת
אותה חברה מיסתורית בליבטנ־שטיין.
אלא
שהיו לממשלת ישראל מתחרים ב־מיבצע
זה. כמה סוחרי קרקעות ממולחים
החליטו שאם כדאי לממשלת־ישראל לקנות
קרקעות במזרח ירושלים, זה יכול להיות

שבע־עשרה דרקים

קרן קיימת
פרטית

וי 1רוע המזל הסתאבה גם פרשה זו,
/אחרי שהתגלו בה מעשי שחיתות. מסתבר
שאחד הנציגים של אותה חברה בליב־טנשטיין,
שהתהרתה בעובד בן־עמי ברכישת
הקרקעות, ראה את עצמו כנציג הקרן־
הקיימת, והחליט להקים קרן קיימת לעצמו.

האיש, שידע בי בעסקים אפלים
מעין אלה, אין מפשפשים הרכה,
רימה והוליך שולל גם את המתווכים
שהציעו לו קרקעות של ערבים
וגם את המוסד שהעסיק אותו
בתפקיד זה.
כאשר התגלתה הפרשה, סולק האיש במהירות
מתפקידו. אלא שבינתיים נגרם כבר
נזק רב ל״מטרות הלאומיות״ .עכשיו חוששים
אפילו המתווכים לעסוק בעיסקות המפוקפקות
של גאולת קרקעות ירושלים.

(כיום מזכיר מועצת פועלי ת״א) ,יוסף
בר־נון (מורה להתעמלות בירושלים) ומאיר
שרביט (כיום תעשיין) למשא־ומתן
עם ועדה רשמית של ההגנה. בדיונים שיב־נעו
אותם כי אברהם תהומי באמת תיכנן
אין עוררין על כך שהמיפעל לא תמיד
עבד בתנאים תברואתיים נאותים. מאשר
דובר צה׳׳ל, אלוף־מישנה יוסי כלב :״המיפ־על
נסגר, בצורה וולונטרית, לעשרה ימים,
נפתח לאחר שד״ר מני אישר את הפתיחה
המחודשת בכתב. זה היה ביולי לפני שנה.״
היה מסוכסך. אלא שאחרי הפתיחה
המחודשת, חזר הד״ר מני וטען שוב שהבשר
המיוצר על־ידי המיפעל לקוי. ביוזמת
קצין אספקה ראשי הוקמה ועדת אנשי מיק־צוע,
שקבעה כי עשרה אחוז מהבשר נועד
למאכל לכלבים. ושוב שרר השקט תקופה
מסויימת, ושוב התריע הד״ר מני מחדש
כי המיפעל איננו עומד בדרישות. שוב הוקמה
ועדת מומחים, שקבעה הפעם, בניגוד
לדעתו של מני, כי אין צורך לסגור את
המיפעל, אלא מספיק לבצע מספר סידורים
היגייניים וטכנולוגיים. לדברי דובר צה׳׳ל,
בוצעו השינויים. במכתב ההתפטרות שלו,
טען מני כי השינויים לא בוצעו.
לדברי דובר צה״ל, התפטר מני מסיבות
אישיות.
עיסוק מסויים. בהמשך ההטחות ו־הטחות־הנגד,
התבררה עובדה נוספת: כל
הבשר בארץ נבדק על־ידי המעבדה הממשלתית
בבית־דגון. והנה מסתבר, כי מנהל
מעבדה זו, הד״ר מירוסלב רדן, הועסק גם
על־ידי אהמורקור.
מנהל ארמורקור, צבי בוקשטיין׳ טען כי
עם תחילת העסקתו של ד״ר רדן, נשלח
מכתב למנהל השירותים הווטרינריים, בו
הודיעה ארנוורקור כי החלה להעסיק את
רדן. לנציבות שרות המדינה — שהיא הגוף
המוסמך לאשר העסקת עיבד מדינה
בעבודה נוספת — לא נשלח מכתב כזה.
לא פחות מוזרה, בפרשה זו של ד״ר
רדן, היא העובדה שלשלטונות צה״ל נודע
על העסקתו על־ידי ארמורקור — רק לפני
כשבועיים. קצין בכיר בחיל־האספקה הגיב,

השתלטות של הגופים האזרחיים על
יוסף רוכל ומרגולין הוחזרו לשורה, ורוב
המורדים קיבלו את מרות ההסתדרות.
אז הקים תהומי את אירגון ב׳ ,שהניח
את היסוד לאצ׳׳ל.
ההגנה,

בשומעו זאת, כי ישקול נקיטת צעדים.
בעקבות הגילוי לצה״ל, הופסקה עתה
עבודתו של הד״ר רדן במיפעל, רטרואקטיבית
מלפני כעשרה ימים.
פשעים האוגס
הוביל לחופה
מכל הסרטים בתל־אביב, באותו יום הרביעי,
השני לחודש ספטמבר שעבר, החליטה
ז׳אנט אבנרי שזה המוצג בקולנוע
זוהר, בשכונת התקווה, מוצא חן בעיניה.
היתד, זו החלטה גורלית. כי לאחר שיצאה
מהסרט. נפלה ז׳אנט, לדבריה, קורבן לאונס.
אלא שהיה זה גם אונס מיוחד במינו:
בעקבותיו התאהבה ז׳אנט בצעיר שלדבריה
אנס אותה, הצילה אותו מעונש חמור, עומדת
עתה להינשא לו.
שני בחורים נכנסו. את החלק ה רא
שון של ה רו מן — הלא הוא פר שת האונס
— סיפרת ה שבוע ז׳אנט, בפירטי פרטים,
בבית־המ שפט ה מחוזי בתל־אביב, בעדותה
ב מ שפטו של הנאשם:

ביום רביעי, בשעה , 16.30 הלכנו אני והחברה
שלי, לקולנוע זוהר. לפני שנכנסנו,
היו שם שישה בחורים שישבו על המדרכה
על־יד הקולנוע. אחד מהם ניגש אלי ושאל
אם יש לי גפרורים. עניתי לו שאין לי, אז
הוא תפש אותי מהיד.
דחפתי אותו, ונכנסנו לקולנוע. פתאום
שני בחורים, מתוך השישה ההם, נכנסו גם
כן, התיישבו על־ידי ועל־יד חברתי יהודית,
והתחילו בשיחה איתי.
זה שביקש את הגפרור אמר לי :״אני
אתן לך גפרור אם את רוצה.״ לא עניתי לו.
(המשך ב ע מו ד )22

אלי אביבי מוכן לקבל פני
ך ץ ירת אנשי הצפרדע של רפידאין
^ שנחתה באותו לילה אפל, לפני שבועות
מספר, בחוף אכזיב, בדיוק מול האכסניה
של אלי אביבי, הביאה לאלי, בסופו
של דבר, יותר נחת מאשר צרות: הוא
זכה בפירסוס עולמי, צולם על־ידי צוותות
טלוויזיה מרחבי העולם, והנציח את שמו
כאתר־תיירות שאף מבקרת בישראל אסור
לה להחמיצו.
אלא שלא אלי הוא האיש שישכח כי
העסק עלול להסתיים ברע, לולא הזעיקה
אותו כלבתו לופסי. התצלומים בעמודים
אלו הם הוכחה חותכת לכך, שהבחור אינו
שוקט על שמריו. אם ינסו המחבלים
מחר טריק דומה, מוטב שיידעו כי מצפה

ווטל״בבאכזיב
ונרגיל נואק

* 1ייי

תחת שמירה

״לופסי״ ,כלבתו הנאמנה של אלי, ו־בו
אן, התיירת מבלגיה, ה שחרחורת ו־זקופ
ת האברים, כפי שכל רואיה יווכחו — מ תו חו ת בעמדת־תצפי ת
ב מ רו מי הצוק הנ שקף אל הים. רק תארו לכס את גורל הפידאין

שיצליחו להגיע לעמדה. ב ת מונ ה מ שמאל, וב שלוש ה ת מונו ת האמצעיות
למעלה: ג׳ואן בתרגיל־לילה ״חפ ש וה שמד״ ,כשהיא
סורקת את החוף האפל, מוכנה לפתוח. באש כמובן. ב ת מונ ה
מה מותן.
בתרגיל־ירי
תיירת דנית,
למעלה: אן,
הימנית

נחיתה חדשה של המחבלים
להם הפתעה. בתרגילים טאקטיים, על יבש
ועל רטוב — אבל תמיד בתלבושת־קרב
מלאה — חזר אלי והכין את תוכנית ההגנה
המדוקדקת, כשצבא החתיכות שלו
הקטן אך הנועז — הוי כמה נועז — מכין
את עצמו להפתעה מכל צד. ולא רק מהצדדים,
בינינו לבין עצמנו.
החתיכות, מצידן, נתגלו כחומר אידיאלי
לסוג זה של תרגילים — ביחוד כשהתר־גילים
בוצעו לא על יבש, אלא באש חיה.
בלי שעברו קודם אצל אלי אפילו קורם
טירוניות, הוכיחו את עצמן כמבינות־עניין
באיגופים, הסתערות חזיתית, וניתוק־מגע
בפני כוח עדיף.
וכך, על החוף ובמרום הצוקים, בתעלות
ומאחורי קירות אבן, יחכו לפולשים הפתעות
שהם לא חלמו עליהן. צבא הערומות
והחיות לא רק נראה מוכן לכל משימה
— הוא גם באמת כזה.
ומי שאינו מאמין, יכול לשאול את אלי.
מי כמוהו צריך לדעת.

הקומנדו

של אלי נראה יעיל ואימתני
עד מאוד, נ ש־מייצגת
אותו ג׳ואן, המסתתרת בעמדת־ירי
חבוייה, המה־שמו שלה שלוף ו מו כן לפעולה.

וי ללא בגדים

י״ 1111י

הסו השני

מדינח, עולה חדשה מבראזיל, מ שמ שת עתודה של הקו השני של
הכוחות ה מגינים על אכזיב, מ מתינה בדריכות על המיטה, מוויינ ת
מכף רנל ועד ראש, ב ת מונ ה מ שמאל :״לעולם לא,׳* מכריזה ג׳ואן. היא מתכוונת
לומר שלעולם לא תיפול ב שבי, תעדיף להתאבד לפני כן. אכן, אומץ לא חסר לה.

במדינה
( ה ס שן מעמוד ) 19

אחר־כך הוא אמר לי :״את מוכרחה לבוא
איתי לקולנוע עדך.״ אמרתי לו :״אני לא
יבולה.״ המשכנו לשבת בסרט, והוא ניסה
לשים יד עלי על הכתף. אמרתי לו, :תוריד
את הידיים בבקשה.״
שלא כדרך הטכע. כשנגמר הסרט,
הבחור שישב על־ידי בא אחרינו יחד עס
החבר שלו. כשהגענו בחמישה מטר אחרי
הקולנוע, הוא תפש אותי פתאום, ונתן לי
דחיפה מהפנים שלי לאחור. אני נדהמתי,
וצעקתי :״עזוב אותי, אני לא מכירה
אותר.״ באותו הזמן החברה שלי ברחה,
והתחילו להתאסף אנשים. אז הוא אמר
להם :״מי שיתקרב לפה אני גומר את החיים
שלו. זאת היא החברה שלי.״ אז האנשים
הלכו.
הוא משך אותי בכוח, ואני התחלתי לצעוק.
ואז הוא אמר לי :״אם לא תתני לי,
15 חבר׳ה יעלו עלייך. רק אסמן להם,
יבואו.״ ואז לקח אותי לסימטה מאחורי
קולנוע זוהר, בתוך חצר. החבר שלו, שהיה
איתו, הביא מיזרון, והלן — כנראה
לקרוא לחברים שלו. ואני נשארתי עם הבחור.
הוא
אמר לי :״תשכבי.״ אמרתי לו :״לא
רוצה,״ אז הוא שוב התחיל להכות אותי
על כל הגוף, והפיל אותי על המיזרון:
״תשתקי, לפני שאני שובר לך את כל השיניים,״
אמר. התחלתי לבעוט בו, אבל הוא
הוריד לי את המכנסיים ואת התחתונים, שם
אותם בצד, ובא איתי במגע. כשראה שאני
משתוללת וצועקת, הוא הפסיק, ו — (כאן
בא תיאור של מגע מיני שלא בדרך הטבע).
דחפתי אותו והפלתי אותו.
יעלו עלייך כתור. באותו הזמן ראיתי
הרבה בחורים עומדים ומסתכלים עלינו.
אלה היו החברים שלו, שראיתי אותם כבר
קודם. קיבלתי הסיטריה והתחלתי לצעוק.
הוא אמר :״טוב, תלבשי את התחתונים
שלך ואני לוקח אותך הביתה.״
התלבשתי ויצאתי לכיוון הסימטה. במקום
חנתה מכונית צבאית, ובתוכה היה
חייל. הבחור שאגם אותי אמר לי :״תעלי,
ואני אקח אותך הביתה.״ אמרתי לו :״אני
לא מעוניינת, אני הולכת לבד.״ אז הוא
אמר לי :״את לא תלכי לבד, כי בסביבה
מחכים לך הרבה חבר׳ה ויעלו עלייך בתור.״
מהפחד
שתקף אותי, הסכמתי לעלות על
המכונית. ישבתי מאחורנית, והוא ישב על־ידי.
וגם עלו איתנו עוד מספר בחורים.
הבחור שאנס אותי אמר לנהג :״תיסע לתחנה
באבו־כביר.״
אחר־כך המכונית נעצרה בפתח של הגן
באבו־כביר ואז הבחור שאנס אותי אמר:
״במכונית יש פנצ׳ר. בואי אני והחבר שלי
גלווה אותך דרך הגן לתחנה של האוטובוס.״
אני התחלתי לצעוק, והספקתי לברוח
לכיוון הגן, אבל הוא והחבר שלו באו
איתי וסתמו לי את הפה.
פתאום הגיע טנדר ועצר ליד המכונית הצבאית.
הנהג של הטנדר בא לכיוון שלנו
עם פנס ביד.
רק אז, כשראו את האור, שני הבחורים
שיחררו אותי וברחו.
כחור עם עתיד. למחרת התלוננה
ז׳אנט במשטרה. הצעירה בת ה־ ,21 המתגוררת
בבאר־יעקב, במעברת טוניס, נוהגת
לבוא שלוש פעמים בשבוע לעבוד במשק־בית
בתל־אביב.
הצעיר בו נתקלה, יגאל בן־מנחם, הוא
פן גילה, גר בצריף רעוע בשכונת שפירא.
יתום מאביו, הוא הבן הרביעי למשפחה
בת שמונה בנים, מתפרנס מרוכלות, ואף
עוזר לפרנסת משפחתו. אם כי הסתבך בעבר
עם החוק והתחבר עם טיפוסים מן העולם
התחתון, הריהו מוכר לרוב כבחור
שקט. שירות המיבחן, שלטיפולו היה נתון,
מאמין כי הוא מחפש דרך לחזור למוטב.
במשפט, הכחיש הנאשם את עניץ האונס,
הודה רק בכך שהניח ידו על ז׳אנט בקולנוע
— אקט המוגדר כמעשה מגונה.
מאסר עולם 7כקצין המיבחן, האמינה
גם ז׳אנט, כפי הנראה, בעתידו של יגאל.
לפני שהיה הסיפק בידי השופטים זאב
צלטנר, חיים בן־טל ושמואל קווארט לפסוק
את דינו של יגאל, עלתה ז׳אנט על
דוכן העדים, גילתה כי במהלך המשפט התאהבה
ביגאל — ומתכוננת להינשא לו. היא
סיפרה כיצד החלה מבקרת אותו בבית־הסוהר
בתל־מונד, כיצד נרקמו ביניהם יחסי
הידידות. לשמע סיפורה, הגיב הנשיא, זאב
צלטנר, בחיוך :״אינני מסכים להמיר תקר
(המשך נ ע מו ד )22

את נמצא שם לצורך בדיקה פסיכיאטרית, אחרי
שנשלח לבית־חולים זה בצו של ה־פסיכיאטור
המחוזי שאושר בידי שופט.
כאשר יתמו 15 ימי ההסתכלות, יקבע
אם שמואל (,״שמוליק״) קראום — אליל-
זמר ישראלי, שחקן קולנוע בינלאומי, אחד
המלחינים המוכשרים ביותר בארץ הזאת
בתחום ה״פום״ והפזמון, גבר יפה־תואר,
שהיה אחד מנערי הזוהר של תל־אביב ושיגע
את נערותיה — נמצא במצב נפשי
בו הוא מסוגל לעמוד למשפט, או שהוא
זקוק לאישפוז.
כך או כך, אין העתיד צופן ורודות ל-
שמוליק קראום. שעה שיום יום כמעט
נשמע קולו ברדיו במצעדי הפזמונים, כש־שירים
אותם הלחין מלהיבים את בני דור
העשרה בישראל, כשתמונותיו עדיין מופיעות
בין אלילי הזמר — עתיד בעל הקול
ויוצר המנגינות לבלות תקופה ממושכת
או בין כתליו של בית־הסוהר או בתוככי
בית־חולים לחולי־נפש. זהו עתיד קודר ביותר
לגבי אדם שחולל ללא ספק מהפכה
בעולם הפיזמון הישראלי.
כיצד התגלגל שמוליק קראום למצב ללא
מוצא זה?
סידרת תקריות, אשר אירעה בשבועות
האחרונים — בהן היה שמוליק קראום
מעורב׳ הבהירה כי משהו אינו כשורה
עם הצעיר הישראלי, שעוד לפני שנתיים
ניבאו לו קאריירה בינלאומית.
תחילה אירעה התקרית במלון שחזון
בתל־אביב. שמוליק נכנם עם כלבו למסעדת
בית־המלון בשעת לילה מאוחרת, ביקש
להזמין שתי מנות המבורגר, עבור הכלב•
המלצרים במקום ניסו לרמוז לו בעדינות
כי לפי התקנות במקום אין להכניס
כלבים למסעדה. שמוליק התעלם מהרמזים,
האכיל את כלבו והלך. כעבור ימים
מספר חזר שוב למקום ושוב הזמין שתי
מנות המבורגר לכלבו. הפעם לא הסתפקו
המלצרים ברמזים, ביקשו ממנו לעזוב את
המקום. שמוליק הנעלב היכה את אחד
המלצרים, וזה נזקק לאישפוז.

שמואל הנביא

^ חר-כך באה פרשת המונית, בה היכר,
\ | קראוס שוטר ונהג מונית.
לאחר פרשה זו הוא נעצר, הואשם בשורה
ארוכה של עבירות, שוחרר בערבות
של אלף ל״י עד למשפטו. עוד לפני שחזר
לביתו, הספיק לעורר שערוריה רבתי
במזנון בית־המשפט כאשר העליב בפומבי
את אחד מעורכי־הדיו שם.
מקורביו של שמוליק קראום, ובתוכן
מספר לא מבוטל של מעריצות מקרב השנתונים
הצעירים של הבוהמה התל־אבי-
בית, שמו לב לשינוי שהתחולל לאחרונה
בשמוליק. לא רק שהוא הפך לאלים. מיום
ליום הוא הלך ונעשה מוזר יותר.
הוא גידל זקן, לבש גלימה לעיתים קרובות,
גילה בסוד לידידיו שהוא אינו עוד
שמוליק קראום אלא שמואל הנביא. סימ
נים
מיסתוריים בטבע הוכיחו לו באותות
ובמופתים שכך הוא הדבר.
הוא נטל אבן מאבני הכותל המערבי והצהיר
שהוא •שורש״ — קוד מיסתורי
שנועד להצביע על מוצאו. הוא היה מצלם,
צילומים מופלאים ביופיים, עיקולי כבישים
שנראו בצורת האות ,8כהוכחה שכל
הארץ, כולל הכבישים מדברים כבודו
ומציינים את האות הראשונה של שמו.

שליט בנבי־סמואל
*** יאו של החזיץ, שירד על שמו׳
ליק קראוס, התחולל בכפר הערבי
נבי טמואל, שצריח המיסגד שלו נשקף על
הדרך העולה לירושלים, במבואות העיר.
משוכנע כי נחון בכוח הנבואה וכי הוא
שמואל הנביא, היה זה רק טבעי לגביו ללכת
לכפר הנושא את שמו. שכן פירוש
השם נבי סמואל הוא הנביא שמואל.
מאז מלחמת ששת־הימים נותרו רק תושבים
מעטים בנבי סמואל. תושבי הכפר,
בו נפלו במלחמת העצמאות 35 אנשי
פלמ״ח מחטיבת הראל בנסיון נפל לכבשו,
חששו מפני נקמת־דם ועזבו ברובם את
הכפר בשעת הקרבות.
התושבים המעטים שנותרו בכפר, שרק
ישראלים מעטים פוקדים אותו, נדהמו יום
אחד כאשר הופיע במקום שמוליק קראום,
בישר להם כי הוא שמואל הנביא שחזר
לכפרו, וכי מעתה כל קרקעות הכפר הם
רכושו ותושבי הכפר הם נתיניו.
הוא בחר לעצמו את אחד הבתים הנטושים
בכפר, וכמה מתושבי הכפר עמלו
מספר ימים כדי לסיידו, לנקותו ולהכשירו
למגוריו של הנביא. הם נהגו בו מידת
הכנסת אורחים, קיבלו אותו כבוס של
הכפר. מה עוד שנוסף להסבריו ראו בידו
רובה־סער קלצ׳ניקוב.
מאז ראה שמוליק את הכפר נבי סמואל
כביתו. הוא היה מביא לשם את ידידיו,
מבלה שם את זמנו הפנוי, מבטיח לידידיו
בתל־אביב לחלק להם וילות בכפר, אם רק
יסכימו עמו. כך, למשל, השתוקק שמוליק
מאוד להיבחר להנהלת אקד ם — אגודת
הקומפוזיטורים והמחברים. הוא ניהל מסע
תעמולה נרחב בין מלחינים למען בחירתו.

היו לו גם תוכניות באשר למימון פעו-
לותיו: הוא תיכנו להגיש שורת תביעות
משפטיות נגד גופים ציבוריים שונים, כולל
המדינה, בסכומים של מיליוני לירות.
הסיפור התמים הזה נקטע יום אחד, כאשי
הופיע שמוליק קראום בנבי סמואל,
כשלדברי תושבי המקום, שק חשיש בידו.
מתוך השק שלף סוליות של הסם והחל
מחלק אותם לנכבדים שעוד נותרו בכפר.
זה כבר לא מצא־חן בעיני התושבים. אחד
מבני הכפר הזעיק את המשטרה. זו עצרה
בכפר את שמוליק קראוס ואת קריינית גלי
צה״ל עיינה אילון, שהיתר, בחברתו. בבית
בו נמצא בכפר נמצאו גם רובה הקלצ׳ני־קוב
ושק סוליות החשיש. הם נלקחו לבלות
את הלילה בכלא ברמאללה.
.לגבי עיינה היה המעצר בבחינת טרגדיה.
י הקריינית בת ה־ 20 של גלי צה״ל, היא
בתה של ליא דוליצקיה, שחקנית וזמרת
שכוכבה זרח מאז הופיעה לצידו של שמואל
רודנסקי במחזמר כנר על הגג. היא
הצליחה לסלול לעצמה גם קאריירה בינלאומית
כאשר יצאה לשחק את אותו תפקיד
בהפקה הוינאית של כנר על הגג לצד
יוסי דיין. האם נמצאת עד היום בווינה.
עיינה נעצרה לפני חודשים מספר והועמדה
לדין בעוון החזקת חשיש. היא הודתה
באשמה ובהסכמת היועץ המשפטי עמדה
להשתחרר מבלי שתירשם לה הרשעה. עתה,
בעקבות הערצתה העיוורת לשמוליק קר־

1ל \ 1ך1

ליא דוליצקיה, כפי שהופיעה
ב מ חז מ ר כנר על הגג, בתפקיד
א שתו של טוביה. ליא, הנמצאת עתה בוינה,
מנסה לסייע עתה לבתה עיינה, קריינית
גלי צה״ל, להיחלץ מן הסבך אליו נקלטה
בעקבות מעצרה והא שמתה ב החזק ת סמים.

במדינה
(המשך מעמוד )22

פה קצרה של מאסר — במאסר עולם,״
ופסק לנאשם ארבעה חודשי מאסר, על המעשה
המגונה בו הודה.
תקופת המאסר חפפה את תקופת מעצרו
של יגאל, עד המשפט.
וכך, מייד עם תום המשפט, יצא החשוד
באונם, חובק לצידו את המתלוננת נגדו
— כשהם צועדים באון לעבר החופה המרמזת
באופק.
ספורט המתאגרף שיצא
לכבוש את אמריק ה —
בן למשפחת עולים

בין אלפי הכר,נים שבישראל, ישנה משפחת
כהן אחת לפחות, שתצפה בשבוע הבא
בדריכות אחרי חדשות הספורט מארצות־הברית.
ליתר דיוק — אחרי חדשות ה־איגרוף.
משה כהן, נהג משאית ועולה חדש,
אשתו וחמש בנותיו, יצפו לשמוע, ב־13
לחודש, את תוצאות הקרב של הבן, ניסים,
עם המתאגרף האמריקאי פרייזר סקוט —
החמישי בדירוג אחרי האלוף העולמי במשקל
בינוני.
קודם בר -לבית־הכנסת. ניסים
כהן, שלכבוד נסיעתו לאמריקה שינה את
שמו למקם, נחשב כיום לאחרון המתאגרפים
היהודים הגדולים. הוא גם המתאגרף
היהודי היחידי שזכה במדליית־זהב במשחקים
הפאן־ערביים נסיעתו לארצות־הברית,
עתה, באר, לאחר שבקרב קודם, בפאריס,
ניצח את פרייזר בנוק־אאוט טכני.
״איזו עיר זו סיאטל, ששם ייערך הקרב?״
מתעניין אמרגנו של מקם, רוג׳ר
בן־סעיד, אצל העיתונאים שבאו לראיינם.
״יש להם שם בית־כנסת, לא? לשם נלך
דבר ראשון, כשנגיע לס-אטל. אבל מדוע
תקעו אותנו שם?״ מתלוננים מקס ואמרגנו.
המצרים השתוללו. יחד עם זה, איו
מקם או אמרגנו לוקחים בעצמם את תלונותיהם
ברצינות יתרה. האמת היא שהם
מרוצים. מקם, יליד מרוקו, למד להתאגרף
במלחמותיו עם שכניו הערביים בקסבה של
קזבלנקה, התפרסם, צורף לנבחרת המרוקאית
למשחקים הפאן־ערביים .״כשהגעתי ל־

שמורים וגיחי נ״ץ בתקופת האושר וההצלחה
אום, שהביאה גם אותה לנבי־סמואל, חרב
עליה עולמה.

המשימה: להציל את האח
ץ^מכית־הבלא ניסה שמוליק להז־
^!עיק את כל ידידיו בתל־אביב, כדי
שינסו לשחררו. הוא הזעיק סופרים׳ משוררים׳
במאים ואחרים, שכולם היו בזמנו
ידידיו. אולם איש מהם לא יכול היד. עוד
להושיע לו. מה עוד, שבשעת חקירתו במשטרה,
העליב בצורה גסה את קצין המשטרה
שחקר אותו׳ וזה בריתחתו היכהו
באלה.
במצב כזה אי־אפשר היה להביאו לדין
באף אחד מהתיקים שפתחה המשטרה נגדו.
אז הוציא הפסיכיאטור המחוזי צו אישפוז
להסתכלות, בעקבותיו נשלח שמוליק קראום
לבדיקה פסיכיאטרית.
האם סימל צו זה את סוף הקאריירה
של שמוליק קראום?
היתד, זו קאריירה רבת תהפוכות, שלא
מלחינים רבים יכולים להתפאר בה. ל־שמוליק
לא היתר, מעולם השכלה מוסיקלית
פורמלית. אבל לעומת זאת היה בו
כשרון מוסיקלי ובירורי עוד מנעוריו. ארבע
שנים היה ימאי• אחר־כך, כשירד מהים,
התיישב בבאר־שבע. שם, בעזרת כסף
שלווה משתי סטודנטיות, הקים מועדון־
לילה ראשון בבירת הנגב. שם גם הכיר
את אשתו הראשונה — שולמית רון, בתו
של מזכיר אגודת העיתונאים וכיום עיתונאית
בזכות עצמה.
נישואיו לא החזיקו מעמד זמן רב. הוא
נטש את באר־שבע, עבר לתל־אביב, ניסה
למצוא את מזלו כבדרן לעת מצוא וכזמר
במועדונים קטנים. אולם בעוד שבשטח זה

לא האירה לו ההצלחה פנים הוא הפך לאחד
הגברים המבוקשים של העיר.
כאשר הסתבך בשנת 1965 בפרשה של
הוצאת כסף בטענות שוא מצעירה אמריקאית
שהבטיח לה נישואים, התחוללה ב־בית־המשפט
בו הועמד לדין סצינה שנראתה
כלקוחה מסיפורי קזנובה. חצי
תריסר נשים ישבו באולם בית־המשפט ונעצו
בו עיניים מעריצות. באותה שעה
המתינה לו בצרפת צעירה צרפתיה אותה
נשא לאשר, בצרפת בעת ביקור חטוף שערך

ולמרות כל הרסתקותיו נשאר שמוליק
קראום קשור לנערה קסנה אותה הכיר לפני
שמונה שנים. היתד, זו ג׳וזי כ״ץ, עולה
חדשה מארצות־הברית, שהתחילה את ה־קאריירה
שלה בארץ כרפתנית בקיבוץ בנגב,
כמלצרית במסעדה בנתניה׳ הפכה לרקדנית
בהצגות המוסיקליות של גיורא גי־דיק,
ושהיא כיום כוכבת להקת הזמר האחרונה
שהקים קראום — נף התקוה
הטובה.
המיפנה בקאריירה של שמוליק התחולל
כאשר הקים יחד עם אריק איינשטיין וג׳וזי,
שהפכה לאשתו, את שלישיית החלונות
הגבוהים. למרות ששלישיה זו לא הארי־כה
ימים, היא בישרה את תחילת המהפכה
בעלם הזמר הישראלי, והיא שגלתה את
כשרונו המוסיקלי הנדיר של שמוליק כ״
מלחץ.
אחר־כך באו כמה שנים בהן התגלגל כ
עולם בנסיון להפוך לכוכב־זמר בינלאומי.
הוא הצליח לקבל תפקידים במערבונים
אמריקאיים שהוסרטו׳ בספרד, זכה אף לתפקיד
של ממש בסרט הוליבודי על ה
אצטקים.
כשנתיים שהה בארצות־הברית, עד שחזר
לארץ בעיקבות מאסרו של אחיו הצעיר,
צדוק קראום. צדוק נעצר בזמנו בחברת ה
דוגמנית
האמריקאית ז׳קליו סיקלם, הועמד
למשפט על אחזקת כמות עצומה של
חשיש — כ־ 36ק״ג. כשחזר שמוליק לארץ
עמדה מול עיניו משימה אחת: לפעול
למען שיחרורו של אחיו ממאסר. תחת זאת
הסתבך גם הוא והתגלגל לאותו מקום.

איש זועק לעזרה
^ יןזה סו ד, כי שמוליק עצמו היה
בין הראשונים מאנשי הבוהמה הישראלית
שיגלו את החשיש והסמים. שמות הלהקות
שהקים (החלונות חגבוהים,
וכף התקוה חטובה) מעידים על תפיסת
העולם, שהיתר, קיימת אצלו לגבי השימוש
בסמים. גם אחד משיריו הפופולאריים האחרונים,
ד׳׳ר יארינג, הוא בעל משמעות
בפולה, ומאחורי מילותיו התמימות ניתן
למצוא פירושים ומונחים מעולם ההזיות,
בדומה לשירם של הב־טלס על לוס־ של
היחלונזיט.
יתכן והבדיקה שעובר עתה שמוליק,
תבהיר כי מסעות ההזיות התכופים שלו
הם שהביאו לעירעור שווי המשקל שלו.
אולם דבר אחד ברור: שמוליק קראום הוא
כשרון שאסור לתת לו ללכת לאיבוד.
יתכן וידידיו של שמוליק חטאו בכך,
שכאשר הבחינו בתמורות המתחוללות בו,
לא מיהרו להביאו לטיפול בעוד מועד.
דווקא מבקשי טובתו הם שהרעו לו והניחו
לו להתדרדר ולהסתבך בצורה כה
חמורה.
אולי עדיין אין זה מאוחר. כי שמוליק
קראום, על אף כל מה שעשה, אינו פושע.
הוא איש חולה. הוא זועק לעזרה.
האם תוכל החברה המתמוגגת למשמע
שיריו וקולו להצילו?

מתאגרף כהן
המצרים ה שתוללו

גמר, המצרים השתוללו. הם צרחו שליהודי
אין רשות להגיע לגמר. אבל אני ניצחתי.״
הוא מרבה לנצח. סיכום קרבותיו, עד
כה 34 :נצחונות, שלושה הפסדים, שישה
תיקו. בתל־אביב, תצפה משפחתו בשבוע
הבא לניצחון ה־.35

במדינה
ישיבות

החלשת גונז תנועת העולם הזה
כוח חדש
מיו ם

5 .8 .7 1

( )1אימון באורי אבנרי
המרפז מגנה את מערבת ההשמצות המתנהלת בעיתונות נגד
אורי אבנרי, ומביע לו אימון ביו״ר התנועה (בעד הצביעו ,27
נגד ,3נמנעו ,)11 כיו״ר הסיעה בבנסת ( 28 בעד 2 ,נגד, נמנעו

( )2אימון באמנון זכרוני
המרכז מגנה את פירסומי ההשמצה נגד אמנון זכרוני ומכיר
במסירותו במילוי תפקידו ביועץ הסיעה ככנסת ( 29 בעד. אין
מתנגדים. נמנעו .)5

( )3נגד נסיונות פילוג
מרכז התנועה דוחה בכל תדקן 5את הנסיונות לפלג את התנועה
ואת סיעתה בכנסת ובהסתדרות.
המרכז מזהיר את חברי התנועה ואוהדיה ברחבי הארץ,
בי כוחות פוליטיים ויחידים, שזהותם ידועה כמי שאינם נמנים
על מחנה השלום הישראלי, והנמנים על אויבי השלום -רוצים
בפילוג התנועה וכהבשלת מטרותיה.
חברי התנועה נקראים לערנות ולהכשלת נסיונות אלו בראשיתם
( 35 בעד. אין מתנגדים).

( )4נוהלי עבודה
המרכז חרד מפני אפשרות שתקלות כעבודת התנועה ומוסדותיה
יכשילו ויסכלו את השגת מטרותיה המדיניות של התנועה.
המרכז
מחליט להקים ועדה בהרכב 5חברים, שתכין הצעות
ארגוניות. ההצעות תובאנה לישיבת המרכז ב־( .18.2.71 נתקבל
פה אחד).

הדב מחלק
מכות לתלמידיו
כפר הרוא״ה שוכן בסביבה פסטורלית.
נוף מקסים. ריחות פרדסים.
ומכות רצח.
שתי ישיבות במקום, שתיהן פנימיות. האחת,
המיוחסת, בהנהלתו של הרב הח״כ
צבי נריה. רבים מן הלומדים בה — בני־טובים
מחוץ־לארץ. השנייה ישיבה חקלאית,
מיוחסת פחות. בפנימיה זו רוב הלומדים
הם בני מושבים ועיירות עולים. גם תנאי
המגורים אינם דומים. בראשונה חדרים נוחים
ונקיים, בשנייה ליכלוך. רמתם של
תלמידי הישיבה התיכונית־תורנית גבוהה. ואילו
בפנימיה החקלאית, התלמידים עצמם
מתלוננים על הרמה הנמוכה, מבקשים לעזוב.
לפני
האגרוך -סטירה. את הישיבה
החקלאית מנהל הרב מרדכי פריד,
ומלמד בה יגאל גורביץ ,27 ,המכונה גם
הוא בתואר רב. גורביץ גר ממול הרב,
ושרוי בידידות עימו. נראה שבזכות ידידות
זו, מרשה לעצמו מחנך זה שיטות-
הוראה בלתי־מקובלות, שהגיעו לשיא לפני
שבועיים, כאשר, לעיני עשרות תלמידים,
הכניס אגרוף בפניו של אחד התלמידים
בעת ארוחת־הצהריים.
לא היתר, זו הפעם הראשונה שרב זה
משתמש בשיטות אלו. מספר התלמיד משד,
גבאי 17 מגבעת־אולגה:
״לפני מספר שבועות הילכתי בחוץ, כשאני
קורא ספר הליכות. לידי פסע חבר,
שהחל לחקות פתאום את קולו של יגאל.
מייד הופיע יגאל לידינו. נתן לי סטירה.
לא התלוננתי. לא היה טעם. תמיד כשקורה
משהו, מצדיקים את המורים.״
ייד לי דם מהפה. תלמיד אחר, שמסר
לכתב העולם הזה את שמו, אך ביקש
שלא לפרסמו, סיפר שגם הוא קיבל סטירה
מיגאל, עת שניסה לערער על דבר־מה שהלה
אמר לו. אך נער זה גם לא חשב
כלל להתלונן. לדעתו, מותר למחנך להכות
תלמיד.
המיקרה האחרון — בינתיים — אירע
לפני שבועיים. מספר מאיר מזוז, תלמיד
השמינית:
״הייתי עם חבר׳ה בחדר־האוכל. יגאל
היה שם. החבר שלי לא אכל ארוחת־צהרים,

דרושים מתנדבים
לחלוקת ״הנידון״ של אורי אבנרי בבתי־ספר תיכוניים
ובמרכזי נוער בכל הארץ.

נא להתקשר לת.ד ,136 .ת״א
מועצת הנוער

ח״ד סגשוחרר!
הוקם ועד פעולה להטבת זכויות החיילים המשוחררים.
.1עזרה בהשגת דיור לחיילים משוחררים נשואים.
.2לימוד חינם לחיילים משוחררים במוסדות לימוד ממלכתיים.
.3פטור ממיסים משך שנה מיום השיחרור.
.4שיחדור חייל משוחרר סטודנט ממיסים משך שלוש שנים.

חייל משוחרר !!!
נימאסו ההבטחות. את שמגיע לנו נשיג בכוחותינו.
שלח פרטיך לוועד ועזור לו בכספך.
פנה לח״ד ,26427 .ת״א

תלמיד מוכה גבאי
לא התלוננתי —

אז הוא הרים יד וביקש לחם. יגאל קרב
אליו, והחל צועק שיפסיק לצעוק. אבל החבר
שלי בכלל לא צעק. אמרתי ליגאל שהוא
לא אכל צהרים, ושהוא מבקש לחם.
יגאל אמר לי לצאת. שאלתי אותו למה לצאת,
אז הוא אמר לי, :אני רוצה לראות שלא
תצא.׳ לא יצאתי. אז בלי לומר מילה נוספת
הוא הכניס לי אגרוף בעין. התחיל
לרדת לי דם מהפה והעין התנפחה. באו
מורים אחרים וניסו להרגיע אותי.״
מזוז סירב להירגע, נסע למשטרת נתניה

כדי להתלונן. ממשיך הוא בסיפורו :״הסמל
אמר לי, :תראה, תחשוב טוב. לא כדאי
לך. יעשו לך צרות בבגרות. תחשוב על זה
טוב. אולי תדבר עם הרב.׳ לא ידעתי מה
לעשות. הלכתי חזרה למוסד ודיברתי עם
הרב. הוא אמר שיסדר את העניין.״
הכל גוזמאות. לדברי התלמידים, תמיד
כשהיו פונים להתלונן על יגאל, היה
הרב פריד משיב להם :״לא ייתכן לעשות
משהו נגדו. הוא למד בישיבת סלובוז׳קה.

תלמיד מוכה מזוז
— התלוננתי במ שטרה

הוא היה עילוי.״ ״תמיד ניסה הרב להטיל
את האשם בנו,״ מספרים התלמידים.
בתנובה על תלונותיהם, השיב השבוע הרב
פריד לכתב העולם הזה :״הכל גוזמאות.
בסך־הכל נתן הרב גורביץ סטירה. מה כל
ההתרגשות?״
הוסיפה הרבנית :״לך למשטרה. תברר

הסתדרות למזכיר מומר
להצביע פעמיים
ביום השני שעבר, צריכה היתד. להתקיים
בתל־אביב מסיבת עיתונאים מטעם המפד״ל.
במסיבה עמד סניף המפד״ל התל־אביבי להוקיע
מספר בזיונות הקשורים בבחירות שנערכו
ביום הראשון, השביעי לחודש, להסתדרות
פועלי המתכת. בין השאר התכוננו
עסקני המפד״ל לגלות כיצד רבים מהמועמדים
של פועלי המתכת בחרו בעצמם,
לא מזמן — להסתדרות הפקידים דווקא.
הסיבה למסיבה המתוכננת: ועדת הבחירות
של הסתדרות פועלי המתכת לא קיבלה
את עירעורה של המפד״ל על תיקונים
מסויימים שהגישו ברשימה שלהם.
הכניסו אותו בטעות. כאשר נודע
על מסיבת העיתונאים המתוכננת, מיהרה
ועדת הבחירות לקבל פתאום את הערר
של המפד״ל. התנאי: ביטול מסיבת העיתונאים.
אנשי המפד״ל הסכימו.
הפנינה העיקרית בגילויים אותם עמדו
עסקני המפד״ל לגלות, היתד, קשורה באורי
אלפרט, אחד המועמדים להסתדרות פועלי
המתכת, ומזכיר מועצת פועלי תל־אביב.
אלפרט הצביע גם בבחירות להסתדרות הפקידים,
לפני זמן לא רב. מובן שהוא לא
היה היחיד שהצביע יותר מאשר להסתדרות
מיקצועית אחת.
הסביר את הסבך אלפרט לכתב העולם
הזה :״תראה, אני לא הכנסתי את עצמי
לרשימת הסתדרות הפקידים. הכניסו אותי
בטעות, אני חושב. אני פועל מתכת. עד
לפני שבע־שמונה שנים עבדתי כמכונאי
במוסך. אני פועל מתכת, לכן אני צריך
להיות ברשימה של פועלי המתכת.״
״אז איך הצבעת גם להסתדרות הפקידים?״
״טוב, תראה, בזמן שאני יושב כאן בתפקיד
הזה, הפכתי גם לפקיד. חוץ מזה, מותר
לאדם לשנות את המיקצוע שבו הוא
עובד, לא?״
העולם הזה 745ו

614011 !5 6 6 0 0 4 8 ) 0 1

*001273

זד• .וסין״
//ל עזאזל השוביניזם הגברי! אני אווז/בת
את החזייה שלי, מצפצפת על
מוסד הנישואין, ויש לי שם בצד את המאהב
ההונגרי ההוא
ובכך הגיע לשיאו הזוועתי ערב, שלא
היה אלא שואה אחת גדולה כולו כבר מתחילתו.
למען
האמת, מעולם לא התכוונתי לשאת
דברים בפני אותה קבוצה של ווימנ׳ס ליב•.
הייתי במונטריאול, והתכוננתי להרצות על
• ״תנועת־ה שי חרור של הנ שים״ ,שקמה
לתחייה לאחרונה בארצות־הברית לאחר ה־תנועות־
שי חרור של הצלחה־להקיס־רעש
אחרות, כ מו ז ו של ״ ה כו ח ה שחור״ וההומואים
בארצות־הברית.

ישראל והמהפיכה הפלשתינית, כאשר למישהו
בקונסוליה הישראלית שם הבזיק
רעיון גאוני: מאחר שתנועת השיחרור של
ההומואים נוטה, בדרך הטבע, לצד הערבים
— כדאי היה להטות את תנועת ה־שיחרור
של הנשים לצד ישראל. ואפשר
להתחיל בי.

ך* יתד! זו טעות. מצירו, מצידי, ומכל
| 1הצדדים. אבל כאשר נכנסתי לאותו
סלון קטן, באותה דירה קטנה של האירגון
לשיחרור האשה, לא ידעתי עדיין איזו
טעות.
בכניסה הכריז לוח על תוכנית הערב.
לפני נאומי התקיימה הרצאה — פי תו ח
עירנות

האשה

להכרתה

בעובד ת

היו ת ה

שיחרור האשה

בכרזה זו, כבעיניהן של ח סידו ת ״ תנו ע ת שיחרור הנשים״
— נראה שיחרור הא שה, בראש ורא שונה, כאגרוף
בריא בפרצופו של הגבר, הלא הוא המ שעבד הגזול. בכרזה נראית צעירה לוב שת
בגדי ג׳וזו מדלגת באוויר בתרגיל ״קאראטה״ ,ומכניסה מכת ״קאראטה״ לגבר. אומרת
הכרזה :״ה תקד מ ת כבר לא מעט, תינוק ת תנו ע ת שיחרור הנ שים״ לוח מת ל שיוויון
האשה בכל מי שורי החיים, וחברו ת התנועה קי צוניו ת בד רי שו תי הן לא פחות מתנועות־שיחרור
אחרות, כ מו זו של ״ הכוח ה שחור״ או תנועת ה שיחרור של ההומואים.

שיפחה בחברה של היום. אחרי נאומי —
פגישה לניתוח האספקטים השונים של
מוסד הנישואין. את תוצאות הניתוח יכולתי
לנחש מראש, לפי אחד השלטים על
הקיר: מעולם לא נתחתן — עם אף אחד
ועם שום דבר.״

נאומי שלי פורסם, לחרדתי, תחת הכותרת:
מהפכני ת ישראלית מנתחת את

דנה זוהר, מי שהיוזה מזכי*
רתו המדינית של אורי אבנרי במגעיו
עם ראשי המימשל באר-
צות־הברית, הוזמנה לא מכבר
על״ידי מוסדות ציוניים ויהודיים
למסע הרצאות, בעיקר באוניברסיטות
של ארצות״הברית וקנדה,
בפני קהל של השמאל החדש.
בעמוד זה מתפרסם פרק אחד
מזכרונותיה.

מאת מאבקה

ב תנו ע ת

שיחדור

האשה

דנה זו הר

בישראל.

״מי, אני?״ היתד, תגובתי הראשונה .״א י -
ז ה תנועת שיחרור האשד, בישראל,״ היתד,
התגובה השנייה. ידעתי כבר שהערב
יהיה חרבון גדול, אלא שלא היתד, דרך
לסגת.

ז!1גא 6ז 6 03ז 0חז 01166ץ101 טס\/\/
?*ח 3ח 69 זגן * 3 *90ו*1ו01ץ 3 5״\*ו
) 1003ז0 *1ץ 000 )101,0311ו811נ) חס ח 0ו31 ודח ! 0ו 8ז =0ז
.סוו&ס 9ח!חח 13ק ץ1ווח 1=3זס 0001ר)*ח 6ז 3ק|6£חח 13ק

הריון לגבר

ה״ווימנס ליב,״ תנוע ת שיחרור־הנשיס, מ שפיעה בסיס מ או תי ה
והפירסומת המקיפה שלה גם על גופים אחרים .״האם לא היית
נזהר יותר, לוא היית אתה זה העלול להיכנס להריון?״ קוראת כרזה זו, המטיפה
לפיקוח׳ על הילודה. כרזה זו פורסמה על־ידי ״ ה איגו ד ל תיכנון ה מ שפח ה״ ,שאינו שייך
לתנועת שיחדור הנשים — אולם הוא נדבק ברו ח־הפירסו מ ת של התנועה, מציג את
הגברת בצורה מגוחכת. התנוע ה לשיחרור הנ שים הוציאה מ או ת פלאקאטים משעשעים,

״ממתי מותר לכלבים לחוקק חוקים בשביל
החתלתולות?״ על הקיר מולי זעק שלם
אחר :״אחיות כל העולם — תחזקנה ידיכן.״
כרזה אחרת הראתה את עליזה בארץ
הפלאות, כבולה כולה בשלשלאות, וכרזה
רביעית הראתה כושיות במדי־קרב, מניפות
אגרוף קמוץ בסמל הכוח ה שחור.
לידי היתר, ערימת חוברות־הסברה. נטל־

ך מלווה אלי, באותו ערב, היה ידיד
ן 1ישראלי שפתח בפני את הדלת כאשר נכנסנו,
ועזר לי להוריד את המעיל. שבוניסט
גברי כזה עוד לא ברא השטן. ומה שנורא
עוד יותר — הייתי לבושה במידי וטונות
של תכשיטים — פריטים קלאסיים של
לבוש השיפחה. עוד לא פתחתי את פי,
וכבר ביצעתי שני חטאים כבדים מנשוא.
חברות התנועה, לבושות כולן במכנסיים
וחולצות לא־הדוקות, פניהן הבוהקות משמץ
איפור, הבחינו בכל זה ללא הגה,
כשהן ממשיכות בשתיקה הרועמת.
בעצבנות מובנת צעדתי לאחת הפינות,
והתיישבתי — בדיוק מתחת לשלט שזעק:

תי אחת לידי. היה זה התנ״ב של הווימנ׳ס
ליב — מינ שר הכלבתות. המשפט הראשון
הכריז :״כל אשד, חייבת להכריז בגאון ובאון
על היותה כלבתא, מאחר שכלבתא זה
יופיי.
״יוסי,״ אמרתי למלווי בלשון עם עבר.
״העסק הזה פשוט לא בשבילי.״
״שששש הרגיע אותי יוסי .״אין
שום סיבה להתעצבן. רק תדברי לנושא
של הפלשתינאים, והכל יהיה בסדר. ורק
תשתדלי לא לדבר מילה על העניינים האחרים
האלו.״

נסיון לשכור את הקרח ואת ה־שתיקה
המכבידה, הוא פנה לשכנה ש־
(המשך

ב ע מו ד )26

* המקור האנגלי׳ 1גזץ 6311*1נ, 811:01118 1
לקוח מן הסיסמה של ״הכוח השחור״,
141£111ו 68ג — 81301018 1דהיינו, שחור הוא
יופי, או שחור זה יפה.

לפתוח אווזה

הכדבא

:הצנזורים

(המשך מעמוד ) 13

(המשך מעמוד )25

(המשך מעמוד ) 17

*ל מתכנני־מדיניות* ,לא נערף
כלל שום פירור ממשי.

לו מהצד השני, ושאל אותה בנימוס, בחיוכו
הסוב ביותר, מהיכן היא.
״למה אתה רוצה לדעת?״ השיבה ההיא
בטון שיכול היה להדוף את חניבעל בחזרה
אל מעבר לאלפים.
לבסוף הגיע הרגע הנמהר. קמתי, הצגתי
את עצמי, ונשאתי נאום קצר אודות הסיב־סוך
המזרח תיכוני. קיוויתי שהשיחה, בעקבותיו,
תתרכז גם היא בנושא זה.
היא לא התרכזה.
״נאמר לנו שאת פעילה בתנועת שיחרור
האשה בישראל,״ נזרקה אלי שאלה מתוך
קהל הנשים המשוחררות .״מה בדיוק את
עושה כדי להילחם בשוביניזם הגברי בארצך?״
״אני
נהנית ממנו,״ רציתי להשיב, אך
יצר־החיים גבר בי. העליתי הבעה נורא
רצינית על פני, והשבתי :״אם כבר, יש לנו
בישראל יותר שוביניזם נשי מאשר גברי.
הנה, למשל, ידיד ישראלי שלי טען ברומן
האחרון שלו, שאלוהים עצמו הוא אשד.,״

שום אינפורמציה. תפנה ליו״ר המועצה.
רק ליו״ר. שוט אינפורמציה. שום.״
לרגע התפתיתי לומר לו, שלפחות את
מספרו האישי ודרגתו מותר לו לתת בלי
חשש. אבל החלטתי לשתוק.

יש ורך-הדין יצחק שבו ,70 ,כסוף-
> שיער, חבר במועצה עשר שנים, היד,

הדבר נדחה, פשוט משום שהוצע על־ידי
האוייב. והדאגה היחידה היתד, שמא תרכוש
ההצעה אהדה למצריים,

אולם ההצעה ראוייה לתשומת־לכ
חיובית ולטיפול רציני.
איש אינו אומר שעל ישראל לקבל הצעה
כלשהי מהצד השני ללא הירהור ועיר־עור.
אולם הצעת אל־סאדאת פותחת פתח
נרחב ליוזמת־שלום מעשית.
יוזמת־שלום כזאת יכולה ללבוש את הצורה
הבאה:

• קבלה חיובית של עצם הרעיון
המצרי, בצעד לקראת השלום.
דרישה שהיענות ישראלית מעשית
תהיה קשורה בהכרזה מצרית על נכונות
מפורשת להגיע לשלום רשמי עם ישראל.
• דיון מדוקדק על הערובות הבינלאו־יות
שיתקבלו לגבי הגדה המיזרחית של התעלה
— מה יהיה אופיין המישפטי והצבאי,
מה טיב הכוח הבינלאומי שיתפוס את השטח
שיפונה, באיזו מידה מוכנים האמריקאים
להתחייב להפעיל את הווטו שלהם
במועצת־הביטחון נגד כל הצעה להרחיק
כוח זה בעתיד. לפני השגת הסכם־שלום
מלא.

• הבטחת שייט ישראלי מינימלי
בתעלה מייד עם היפתחה -
למשל, מעבר חופשי של סחורות
ישראליות וסחורות המייועדות
לישראל, בולל בקו חיפה-אילת,
באוניות שיפליגו תחת דגל זר.
אם ינוצל החודש הקרוב לשם טיפול נמרץ
ביוזמת־שלום נגדית כזאת, ייתכן מאוד
כי בתום תקופת 30 היום תימצא ישראל
בדרך המלך לקראת הסכם־שלום.

ייעלם כליל הלחץ הצכאי, חפ־סקת־האש
תהפוך למצב של קבע,
וייווצר מצב שונה לגמרי כמרחב.

קצין מיבחן, כיום מרצה בכיר לקרימינולוגיה
ופסיכולוגיה. הולך לסר• או הצגה
אחת לכמה חודשים.
״ואתה בדעה שיש צורך בצנזורה על
מחזות וסרטים בארץ?״ ״כן.״
״והאם יש צורך לדעתך בקריטריונים
בעבודת הצנזורה?״
״ישנם קריסריונים כאלו, גם אם אינם

ן• יה ברור שקניתי את ליבותיהן. ה!
) קהל שלי הזדקף בעניין. סוף־סוף. אחרי
שהכוח ה שחור מנפנף בישו הכושי שלו,
וההומואים טוענים כי ״אלוהים הוא אחד
משלנו״ — יהיה גם להן מה לומר .״ומה
הבסיס לטענתו?״ התעניינה אחת משומעותי.
״די פשוט,״ הסברתי .״הוא מספר בסיפרו,
כיצד הראה אלוהים למשה את הארץ המובטחת,
את חזון השלום והיופי ששררו לרגליו,
לאחר ארבעים שנות נדודים במידבר
הצחיח — אבל לא הירשה לו להניח רגלו
בגן־העדן הזד״ ומי מלבד אשה מסוגל ל־טריק
מכוער בזה?״
לכשעצמי, חשבתי שזו דווקא בדיחה די
מוצלחת. דעתן של המשוחררות שלי, לצערי׳
היתד, שונה. הבעת פניהן ענתה בהן
מה הן חושבות עלי: במילה אחת — שאינני
ראוייה לשאת את התואר המכובד
של אשה.
מנהיגתן קמה ממקומה׳ ובגו זקוף יצאה
מהחדר, כשהשאר בעקבותיה. כאשר חלפה
על פני, הפליטה לעברי בקרירות מקפיאת־דם:
״ברור
הרי שאין לך שמץ מושג על
משמעותה של התנועה שלנו.״
כן. זה, לפחות, היה ברור גם לי.

עוד סרט שנפסל :״מור״*
״הפ רופסורי ם לא מבינים״

הפתעה נעימה, לא חשש לדבר למרות הסכנה
החמורה לחייו.
״אני בעד שינויים בהרכב המועצה,״
השיב לשאלתי .״יש להכניס יותר אנשים
הקרובים לייצור סרטים. בכלל, יש להעביר
סמכות זו למשרד החינוך והתרבות.
וקטור יונה כהן, בן 49 בסך־הכל,
( עומד על משמרתו בצנזורה זה 11 שנה.
סוציולוג, שנים רבות עובד סוציאלי ו
מוגדרים
בסעיפים וסעיפי־מישנה.״

י* ״ר נוח נרדי,

בן שישים פלוס

ן פלוס:
״לא מתראיין. נא לדבר עם יו״ר המועצה׳
מר לוי גרי.״
״מדוע?״
* מי מ סי פארמר, גיבור ת מור, מסתירה
בתח תוני ה בסף שגנבה כדי ל קנו ת סמים.

ה עי ק ר -התמדה
כללזהחללאר7ן ל ג בי ה שג ת כו שר
גו פני, אלא גם לג בי ב ט חון כלכ לי.
ה כ לי הו א ב הי שג ידך :
תבניתהד ! ם ב 1ן

ייתר!! לכל

בנ ק די ס קונ ט
סכום

חסוך ללא מאמץ, בהתאם ליכולתן,
קבוע חדשי של 150 ,100 ,50 ,25ל״י.
סכומים אלה, הקטנים יחסית, יצטברו להון
אשר את גודלו קשה לך כרגע לחזות, וזאת —
הודות לריבית הגבוהה הפטורה ממס, ברירת
הצמדה להבטחת ערך החסכון, מענק לחוסכים
צעירים או לסטודנטים לעתיד. שמורה לך גם
זכות להלואח נוחה בגובה סך כל הפקדותיך.
ח סו ךללאמאמץוהבטחלעצמךב סי ס אי תן
לעתידך ־ הצטרףלת בני ת ״יתרון לכל ״.

העולם הזה 1745

״כך זה מקובל• רק עם היו״ר.״
ד״ר נרוי, כאיש ציבור, הסבור אתה שמישהו
אחר צריך לדבר במקומך?״
״רק ליו״ר. רק ליו״ר.״
אריה צימוקי, כתב ידיעות אחרונות,
,50 ארבע שנים צנזור, מייצג את הקו הליברלי
במועצה :״יש להכניס דם צעיר
יותר למועצה,״ קובע הוא .״שייצג את הנוער.
סטודנט למשל. מישהו שגמר צבא.״
״איזה קריטריון מנחה אותך כצנזור?״
״בראש וראשונה — מתן חופש מירבי
לצופה לראות את הסרט — אלא אם כן
אני משוכנע שהסרט יפגע ברגשות לאומיים,
דתיים, או א־ותיים.
מרים אשכולי היא מחנכת. ניהלה
סמינר למורים, כיום מחנכת בסמינר למורים
ע״ש חיים גרינברג. צנזורית זה 15
שנה, השתמשה בווטו שלה כאשד, כדי לא
לגלות את גלה. גם לא את תמונתה.
כיצד היא מצנזרת? לפי אילו קני מידה?
״קשה מאוד להרכיב קריטריונים בעבודה
כשלנו. פה דרושה, הייתי אומרת, רגישות
מסויימת, רגישות שמשתנה עם הזמן, עם
המסגרת שבה אנו חיים.״

י* ,״ר יוסף ברוד בן־אור,

סמנכ״ל

׳ 1משרד הסעד, לדבריו בן — 44
של המועצה. למרות זאת — כבר חמש
שנים על מישמרתו. דתי, ממושקף, בעל
שיער אדמוני, לא התלהב הדוקטור כלל
וכלל בתחילה להתראיין או להצטלם.
בניגוד לרבים מחבריו, בן־אור דווקא בעד
חילופי משמרות במועצה — אולם נזהר
שלא לעורר עליו את חמת הקולגות:
״אינני מתכוון לחילופין בגלל הגיל,״ הוא
מקפיד לציין .״הגיל — בכלל איננו גורם.״
״מה דעתך על ההתקפות על המועצה,
לפיד, היא שמרנית מדי?״
״לדעתי, אנו שמרנים פחות מדי*.
״האם היית רוצה להחמיר את הצנזורה?״
״לא לא. בזאת אין צורך.״
״מה דעתך על חוות־הדעת של הפרופסורים
של האוניברסיטה העברית בירושלים,
שהיו בעד הקרנת מור?
״הם אינם יכולים לקבוע. אין להם הכשרה
מיקצועית בענייני ביקורת סרטים.״
״ומהי ההכשרה המיקצועית שלך לכך?״
״אני פועל לפי החוק. אין לי הכשרה
מיקצועית מיוחדת, אך אני מורה, עורך־
דין, וד״ר לפילוסופיה.״

הבייבי

** ליעזר רובינשטיין ,56 ,יהודי דתי,
פקיד בכיר במשרד הסעד, חבר המועצה
״ארבע חמש שנים. אינני זוכר.״
כתב רשימות בהצופה. ובמעריב.
״קשה מאוד לקבוע קריטריונים. הצנזור
הבריטי, בזמנו, סיפר שקריטריונים לא היו
לו, אבל מה שהוא הרגיש הוא ידע בדיוק.
אצלי — הרגישות היא לא כל־כך בענייני
מין, כמו בענייני אלימות.״
י?ן קכ נ ש, לשעבר דולר המשטרה, וכיום
מנכ״ל קרן הנגב, המנהלת את מידר־שת
שדה־בוקר, גילה כישורים דיפלומטיים
מפתיעים, הצליח לא לומר לי כלום —
בלי לסרב לי בפרצוף. בשיחתנו הטלפונית
הראשונה סיפר לי כי הוא עסוק נורא,
ביקש לדחות את השיחה למחר בשבע וחצי
בערב. אלא שלמחרת בשבע וחצי בערב
הוא לא ניתן לאיתור.
חדי שכל׳5ד הרבה היפנו אותי
אליו, שמעתי לעצה, ופניתי ליו״ר המועצה,
לוי גרי, בן ,59 סמנכ״ל לתפקידים
מיוחדים במשרד הפנים 12 ,שנה מלך הצנזורה.

ספל קפוצינו בקפה תל־אביבי, הסביר
המלך את דעתו על גילם של רעיו:
״אינני חושב שהגיל מפריע. לכל אחד יש
הרי ילדים, ואנו מכירים את הדור הצעיר.״
״מדוע אישרתם סצינות עירום בתיאטרון,
שכמותן פסלתם בסרטים?״
״אנו לוקחים בחשבון שלתיאטרון הולכים
בדרך־כלל קהל מבוגר יותר מאשר לסרטים.
מלבד זה, אם מישהו יבוא פעם
לתיאטרון כדי לראות את העירום, יכול
להיות שהוא יימשך ויבוא גם להצגות
תיאטרון אחרות.״
״על איזה בסיס אתם מאשרים או פוסלים
סצינות אונס?״
״אישרנו אונס בסרטים כשלא היה גס.״
״האם לדעתך פועלת הצנזורה כהלכה?״
״אנו דואגים לשפר. לאחרונה, נפגשנו,
לראשונה מאז הוקמה הצנזורה, עם שר
הפנים.״
״האם זה נכון שהשר שאל אתכם אם
יש מקום לביטול הצנזורה?״
״נכון.״
העולם הזה 1745

במדינה
צ״ד הנאצים
ציידי הגאציס —
פירטומת?
או ציידי

שמעון ויזנטל, צייד הנאצים הנודע, הצליח
לעורר בארץ הד לא מבוטל, עת הכריז,
בהגיעו ללוד לפני זמן קצר, כי
גילה את כתובתו של הד״ר מנגלד, המפורסם,
הפושע הנאצי המבוקש ביותר אחרי
אדולף אייכמן. אולם הד זה היה כאין וכאפס,
לעומת ההד שעוררו דבריו אצל צייד
נאצים אחר — טוביה פרידמן, תושב חיפה
ומנהל ה מכון לדוקו מנטצי ה בי שראל לחקר
פעולות הפו שעים הנאצים.

״שמעון ויזנטל הוא שחצן המחפש פיר־סומת
בכל מחיר, אופורטוניסט יהיר המתקשט
בנוצות לא לו,״ תקף פרידמן בזעם,
בראיון מיוחד עם כתב העולם הזה .״מה
פתאום, ברגע שירד ממדרגות המטוס, הוציא
ויזנטל מכיסו פתק, ניפנף בו בדרמטיות,
והודיע שהביא איתו את כתובתו של ד״ר
מנגלה? מה אנחנו כאן בישראל — אידיוטים,
מטומטמים, שאפשר למכור לנו הכל?
אני אישית מסרתי, עוד לפני שלושה שבועות,
לשר יוסף אלמוגי את כל המיסמכים
בדבר מקום הימצאו של ד״ר מנגלד״ והשר
העביר את החומר ישירות לידי ראש־הממ־שלה.
פתאום בא וויזנטל ומנפנף פתקים
בשדר,־התעופה.״
מסלף את ההיסטוריה. טוביה פרידמן
מדבר בהתרגשות רבה. משפחתו נהרגה
על־ידי הנאצים, את ילדותו בילה י־מחנות־ההשמדה.
אחרי מלחמת העולם השנייה
התרכז בציד פושעים נאציים והשתתף
בפעולות אירגון הבריחה, שהופעל על־ידי
יהודים מכל העולם, בפיקוח יהודים מ־ארץ־ישראל,
ועסק בהברחת פליטי השואה
לארץ .״עשר שנים אכלתי מויזנטל צפרדעים,״
זועם הצייד מחיפה ,״ולא הגבתי.
עכשיו, אינני יכול להתאפק יותר. ויזנטל
מסלף את ההיסטוריה לצרכיו האישיים.
רדיפת הנאצים היא דבר קדוש. אסור שתהיה
בה תחרות פרועה, אלא כל הגורמים
חייבים לשתף פעולה.״
חיסול כארכע־מאות דולר. קרבות
מלחמת העולם השנייה עוד לא שכחו, כאשר
הקים פרידמן את המכון לתיעוד פ שעי
הנאצים בווינה .״עשיתי זאת בהתאם לבקשתם
המפורשת של אשר בן־נתן, מרדכי

קריקטורה בהמשכים של לי׳ל אבנר
הצדיק הידוע, משה דיין

על עצמו זכות ראשונים, כאילו הוא זה
שהביא לתפיסת אייכמן,״ מתרעם פרידמן.
האמת היא, לדבריו, שהוא היה זה הראשון
שהפעיל את העניין, כפי שיכולים לאשר
אשר בן־נתן ופרופסור טרטקובר .״אלא
שאין כל צורך לדבר על כך היום בכלל,
כי תפיסת אייכמן היתה דומה לפירמידה,
שכל המשתתפים בה שיתפו פעולה יחד.״
לא רק בפרשת אייכמן נטל ממנו ויזנטל
את זכויותיו, מתריע פרידמן. בכלל, הוא
מנצל את עובדת ישיבתו בווינה, מציג את
עצמו כגוף המרכזי בציד הנאצים, ואת

צייד־־נאציס פרידמן ופלאי,אט נאצי
שחצן, אופורטוניסט, רודף פרסומת

בן־ארצי ואחרים ממנהיגי אירגון
שפעלו אז באירופה,״ אומר הוא.
את ויזנטל הכיר, לדבריו, ב־ ,1946 כאשד
הלה עסק אז גם הוא בעיר השדה לונץ,
בתעוד פשעי הנאצים. באותה תקופה דווקא
שיתפו השניים פעולה .״ב־ 1954 חיסל ויזג־טל
את המכון שלו, ומכר את הדוקומנטים
ליד־ושם ב־ 400 דולר.״
מי תפש את אייבמן. כדוגמה קלאסית
לסיבת התנגדותו לויזנטל, מצביע
פרידמן על פרשת אייכמן .״ויזנטל נטל
הבריחה

פרידמן, היושב בחיפה הנידחת, כסוכן שלו.
״ויזנטל אוסף כספים בכל העולם, ובאותו
זמן בונה לעצמו בית פרסי ליד וינה,״
תוקף פרידמן את יריבו.
צייד בותרות. אין אלו הטענות היחידות
שיש לצייד החיפאי נגד יריבו הוינאי
.״איך זה שלא שמענו אף פעם את
קולו של ויזנטל נגד זה שבגרמניה אין
כל הרשעה נאותה על פשעים נגד האנושות
ותשמדת־עם?״ מבקש הוא לדעת .״ודאי.
נושא כזה לא כדאי לויזנטל להעלות
שם, בגרמניה, נושא כזה איננו פופולארי

שם. והוא יכול לפגוע בתדמיתו בעיני העיתונים.
ויזנטל איננו צייד נאצים. הוא
צייד כותרות בעיתונים.״

החי.
משה דיין —
יהודה המכבי
בישראל, שר־הביטחון הוא דמות פוליטית,
מן השורה הראשונה, אמנם — אך מן
השורה. עם יותר כאריזמה, פחות כאריזמה
— אך אפילו לדעת מעריציו הנלהבים ביותר,
הוא רק בן־אנוש.
לא כן בעולם הרחב. שם, מסתבר, מצטייר
משה דיין בעיני ההמונים כדמות
מאגית, המסמלת לא רק את ישראל של
היום, אלא גם את המסורת היהודית בת
אלפי השנים. משהו מעין יהודה המכבי
של — 1971 השומר באותה קנאות על
גבול הסואץ ועל דיני התורה גם יחד.
ליין״״״ו ח חזי ר ^ ה ש קפ ה פנטסטית זו
באד, השבוע לידי ביטוי באחת מסידרות
הקאריקאטורות המפורסמות ביותר בארצות-
הברית — זו של לי׳ל אבנר — אבנר הקטן.
אבנר הקטן ושאר דמויות הסידרה
מלווים את הציבור האמריקאי מזה שנים,
בסידרת ההרפתקאות המצויירות שלהם בעיתונות.
השבוע, השתלשל סיפור ההרפתקאות
כדלקמן:
החתיכה (חשופה תמיד, אם שייך ואם
לא שייך) :״תראה, הילד רוצה רק כריך
כותלי־חזיר. זד, הכל.״
הזקן החכם :״לא ייתכן. הפירחח הקטן
והעשיר הזה מבקש סתם כריך?״
הפירחח הקטן והע שיר (מזנק בצהלה):
״צדקת! אני רוצה כריך שהכין אותו
משד, דיין.״
״*החתיכה (בייאוש) :״לכל הרוחות. מדוע
הוא היה מוכרח לבקש כריך חזיר — עשוי
דווקא בידי משהדיין? ״
הזקן החכם :״הפירחחים העשירים האלו,
כולם אותו דבר — שרצים אחד אחד. רוצים
תמיד רק את מה שאין.״
אבסורד. הרעיון המסובך הטמון ב־קאריקאטורה
פשטנית זו, המדברת אל לב
מיליוני אמריקאים יותר מעשרה מאמרים
ראשיים כבדי־סבר, נועד להראות את ההשתוללות
חסרת־הטעם של בני־הנוער, המיוצגים
על־ידי הפירחח, המציג דרישה אבסורדית
שאינה ניתנת למילוי. ומה יותר
אבסורדי, כמובן, מאשר משה דיין, שומר
גחלת ישראל וקדושיו, המכין כריך של
בשר־חזיר?

01510

הזונות בכביש החדה פועלות
לפי שיטת סטניסלבסהי
שיטת סטניסלבסקי התגלתה לשמואל
בונים, במאי המחזמר
דוס, על כביש החוף. באחת מנסיעותיו
תל״אביבה אסף למכוניתו שתי מלכות־כביש
שגלגלו ביניהן שיחה ערה על —
אירמה לה־דוס מיפו. בגילוי״לב הביעו
בפניו השתיים ביקורת מיקצועית: מה
היא יודעת הרבק׳לה הזאת, ראינו אותה
בצץ וצצה מה זה פה —
בא קליינט אז מתחילים לשירז
הבמאי הזמין את השתיים לפגישה
עם גדי יגיל ורבקה זוהר, ושני השחקנים
קיבלו שעור בלכסיקון אמיתי, וממקור
ראשון. מה היתה אומרת על כן
הגברת שושנה ארבלי-אלמוזלינו ן

אירמה לה־

לבחור במיקצוע, וזה היה בגיל צעיר מאוד,
בחרתי בריקוד.
״למדתי בלט קלסי, ריקוד עממי רוסי,

החדירה הישראלית
למיזרח הרחוק

מאוהב בריקוד

ואחר־כך, כלומר, אחרי המלחמה, חזרתי
לפולין. מצאתי את הורי, והמשכתי לרקוד.
״בשנת 49׳ עלינו ארצה. כאן אף אחד לא
ידע מה זאת אומרת לרקוד, ובוודאי שאף
אחד לא חשב על רקדנים קלסיים או על
רקדנים באופרה.
״זה נכון שתוכניתה הראשונה של להקת
פיקוד הדרום הציגה אותי מחדש. זו היתד,
רוח חדשה בלהקות צד,״ל. אבל לגבי, אין
בזה שום חדש, אלא שימוש בכל מה שאני
יודע ובכל מה שעשיתי כל השנים.
״ומה לא עשיתי? הופעתי במועדוני לילה,
הדרכתי רקדניות סטריפטיז, הופעת־ בתיאטרון
יידיש עם יונה לוי, ואפילו רצו לקבל
אותי ללהקת עינבל.״

מה שהחמיץ
אורי גלר

בשטח המחול קוראים לזה כוריאוגריפה,
בשטח הפיזמון קם מונח מקביל בעולם הבידור
הישראלי: העמדת פיזמונים. פירושו
של דבר, לדבריו של יעקב קלוסקי, הכוכב
התורן בשטח זה בארץ — לפתח פיזמון
כך, שישמש אמצעי לתנועה. הוא עושה
זאת היום בתוכניתה החישה של להקת
פיקוד הדרום, בחלק מתוכניתה החדשה של
להקת פיקוד הצנון, במחזמר אירמה לה־דוס
הנמצא בשלבי סיום, ובמחזמר תדירה המתחיל
אצל״ גודיק. וחוץ מזה הוא עשה
זאת בתוכנית הטלוויזיה של מייק בורשטיין,
ולהבדיל, התניע שני סרטוני־פירסומת עם
הרבה רגליים של סברינה ואמקור.
לשאלה, איך זה אתה עושה את כל זה גם
יחד, ולא עושר, מכל זה סלט, עונה קלוסקי:
״הייתי ילד בן שמונה כששלחו אותי
ואת הורי לסיביר, יחד עם כל הפולנים שהיגרו
לרוסיה וסירבו לחתום על עיתונות
רוסית. העבירו אותנו לשם ברכבות, וזה
לקח חודשים ארוכים.
״באחת התחנות, ירדתי מהרכבת להביא
קצת מים חמים. הרכבת זזה ואני נשארתי
לבדי, בלי ההורים. אף אחד לא התרגש
מזה• הוכנסתי, כמו ילדים רבים אחרים,
לבית־יתומים. כבר אז הייתי מאוהב בריקוד,
כי אחותי היתד, רקדנית. כשהצטרכתי

את ליסט, רו שמים את יצירותיו ואחר־כך
חו ת מי ם בש-מותיהם שלהם (ראת מ שפטים
הנערכים לאחרונה) — א--אפשר שלא לשבח
את הרוחו ת על הבחירה.

קלוסקי (עם ימה לוי)

המעמיד התורו של
פיזמוני ישראל

טוב

אשה אנגליח בת , 47 אלמנה חסר ת-נל,
שעבדה עד לפני ז מן קצר נ שו טפ ת־רצפו ת
בבית־ספר לונדוני, המציאה לעצמה דרך
פרנסה, שאפילו אורי גלר לא ח שב עליה.
היא הולכת ומספרת לכל מי שרוצה לש מוע
כי היא מקיי מ ת מגע ישיר עס כמה
אנשים מן המאה שעברה, ובראשם עם המלחינים
פראנץ ליפט ופרדריק שופך.
ולא זו בלבד שהיא מבלה עימם ב שיחות־נועם
ומחליפה רשמים על הנעשה בעולם,
היא גם מונ ת ה על-ידם להנציח, בכתב, א ת
היצירות שהם כ תבו בעולם ״ההוא״.
מה שמדהים בכל הפרשה הוא שלנברת
בד און אין ה שכלה מוסיקלית ממ שית וה דברים
שהעלתה בכ תב ודאי שלא יכולים
להיות פרי ד מיונ ה שלח. מו סי קו לוגי ם ופסיכיאטרים
בדקו אותה, ו חב רו ת התקליטים
ה שתכנעו במידה •מספקת כדי לאפשר לה
להוציא לאור תקליט שלה מן היצירות של
מלחינים אלה, שבאו מן ״העולם הבא״.
האלמנה, המספרת שליסט הוא זה שעשה
לח הכרה עם כל החבורה הנכבדה — הכוללת
גס את ב ט הו בן, ברהמס, גריג ואחרים
— טוענת שהרוחו ת ה חביבו ת מ סייעו ת
לה לעיתים גם ב בי ת, ומספרת כיצד עירנותו
של ליסט הצילה אותה פעם מ שריפה, כאשר
הודיע לה בעוד מועד
שמפת ה שולחן
עו מדת לעלות באש.
מה מצאו דתקא
בה ה רו חו ת האלה?
ההסבר שלח פ שוט:
״ מו סיקאי ם מיקצו־עיים
היו מסלפים
את כוונותיהם של
המלחינים מן המאה
שעברה, ואילו אני
איני מסוגלת ל כן .״
אכן, צניעות למופת. כראון וכאשר לוקחים ב ח
ש בון שיש, כארץ
כמה מוסיקאי ם א שר היו מקבלים בברכה

חדווה ודויד, שזיכו את ישראל בפרס הראשון,
בפעם הראשונה, בפסטיבל פופ
ראשון מסוגו, בטוקיו, חזרו לארץ השבוע.
שעה שחדווה מנסה להתגבר על ההתקררות
האופיינית לחילופי מזג־האוויר, נושא דויד
מונולוג על ההפתעות הנעימות שיש בשוק
הפוטנציאלי של שמונים מיליון יפאנים:
״כשבאנו ליפאן, לא העזנו לקוות לשום
דבר. סוף־סוף אני חולם׳ על נעמי היה פעם
פיזמון פירסומת לעלית. הקונסול הישראלי
ניסה לגרש את אשליותינו בצורה דיפלומטית,
:ליפאן קשרים מצויינים עם ארצות־ערב
ועם הגוש הקומוניסטי, אני לא מאמין
שהם יסתכנו!׳
״ואז, לפתע פתאום, מצאנו את עצמנו
מוקפים בעיתונאים, במו״לים ובכל מיני
מעריצים חדשים. למשל, כשרק נכנסנו לחנות
מזכרות בסיאול, דרום־קוריאה, שם
הופענו לפי הזמנת השגריר הישראלי, זיהה
אותי הזבן ובירך אותי בלבביות, :אה, זה
אתה הישראלי מהפסטיבל!׳ אז התבררה לי
הסיבה לכך שהכירו אותנו בכל מקום,
ממש כמו בדיזנגוף — הטלוויזיה, שהעבירה
את הפסטיבל ושידרה אותו כמה פעמים.
״לי היה מזל לזכות במספר הקלוז־אפים
(צילום מטווח קצר) הגדול ביותר בגלל שתי
סיבות: האחת, מגן־דויד ענק שענדתי על
החולצה (ובדיוק מגן דויד כזה ענדו גם
פרידה בוקרה, שייצגה את צרפת, ודליה
לביא שייצגה את בלגיה) ,אבל מה שמשך
אלי עוד יותר את הצלמים היה הצווארון
הפתוח שלי. לעומת כל החולצות הסגורות

הדווה ושני הדווידים
מגן דויד עזר

של הזמרים האחרים, מגלה התלבושת שלי
את החזה ומסתבר שהיפאנים העריצו את
החזה השעיר שלי, מראה שאינם רגילים
אליו.״
ומה עכשיו? חדווה ודויד מכינים תקליט
מאריך־נגן חדש, עומדים להופיע ב מו ע דון
התיא טרון בחיפה, עוקבים בעניין אחרי
חלומ ה של נע מי שהקליטו ביפאנית וש־החל
להימכר יפה בשוק היפאני, וממשיכים
לרקום חלומות על ארץ השמש העולה. כי
אם הכל יהיה בסדר, מתכונן הצמד לחזור
לשם במאי, ואפילו לשלב סיור ביפאן עם
קוריאה, הונג־קונג והפיליפינים.
אמנות אורטוריה זו נשא גם הוא אופי קולנועי,
כאשר אינגריד ברגמן השתתפה בתפקיד
הראשי, לפני כעשרים שנה.

פסטיבלים
מ שחקים
בטן־דמו
אמנם באיטליה כבר לא מתחשבים בו כל
כך וטוענים שהק אנצוניסי מה, המשודרת גם
בטלוויזיה שלנו לפעמים, קובעת הרבה יותר
את גורל הפיזמונים והזמרים. יחד עם זאת,
איש לא יעז לזלזל לחלוטין בפסטיבל סן־
רמו ובעיקר בפירסומת והשערוריות הרבות
האופפות אותו.
והפירסומת הטובה ביותר סביבו קמה
השנה, כאשר איש אינו יודע כלל אם הוא
יתקיים ומי בכלל יטול בו חלק. לפני כמה
שבועות הודיעו אמנם שני הרי״שים, רדאלי
וראברה, שהם מעתיקים את הפסטיבל מאולם
הקאזינו לבית־האופרה במקום. אולם
בינתיים יצאו כל מיני זמרים בהכרזות־קרב
על כך שאינם מוכנים, בשום פנים ואופן,
ליטול חלק במאורע.
בין הסרבנים כמה מן הסוסים הוותיקים
של הפסטיבל, כמו אדריאנו צ׳לנטאנו וטוני
הקטן. ואילו לג׳יאני מוראנדי, אשר סירב
במשך שנים להשתתף — מתוך חשש ברור
כי אי־זכיה עלולה להזיק לתדמיתו — ורמז
לפני זמן לא רב כי ייתכן שבכל זאת יסכים,
הגיב לאחרונה :״אני אמרתי שאשתתף?
אולי כעיתונאי, אבל לא יותר מזה.״
אלא שבצד אלה המתרגשים ושואלים עצמם
אם הפסטיבל יהיה או לא יהיה, ישנם
ציניקאים הסבורים כי כל העניין אינו אלא
תעלול־פירסומת להרמת קרנה של תחרות־זמר,
שזוהרה עומעם במיקצת לאחרונה.
ביקזרת מלחמה במבקרים —
נוסח א מריקה
אחת ההצגות המוסיקליות המוצגות לאחרונה
בברודוויי נושאת את השם: בריא,
קליל ויידיש, המוצגת, כמובן, באידית.
כל זה לא היה יוצא־דופן במיוחד, אילולא
נקט מפיק ההצגה ביוזמה בלתי־צפויה:
הוא פנה לוועדה לשמירת זכויות האדם
בעיר ניו־יורק, התלונן על המבקר אדווין
ניומן, איש תחנת הטלוויזיה אן.בי.סי ,.על
שלא העביר ביקורת על ההצגה.
״הוא זילזל בהצגה, משום שהיא מוצגת
ביידיש,״ קבל המפיק, בן בונוס.
התשובה של הוועדה נוסחה בצורה זהירה
מאוד :״זכותו של עיתונאי, לפי החוקה,
לברור לעצמו את הדברים עליהם הוא רוצה
לכתוב. זכות זו כלולה בסעיף הראשון
בחוקת ארצות־הברית.״
מאידך גיסא, יש כבר שמועות שכמה
מפיקים ישראליים מעוניינים לייבא את מר
ניומן לישראל. אולי גם כאן יסכים לא
לכתוב, ואז לא יהיה לתיאטרונים על מה
להתלונן.
תדריך תיאטרון
הכסאות (הבימה) :מחזהו של יונסקו,
על שני זקנים המסכמים את חייהם, בבימוי
משכנע ומישחק מופתי.
השקרן (הבימה) :גולדוני מצליח להצחיק
בגלל אברהם רונאי ויהודה אפרוני,
וכמה הברקות בימוי ותפאורה. חבל שרק

המלך אוכו (קאמרי) :מחזהו של ז׳ארי
על הטימטום האנושי, מצטיין במעט המצאות
בימתיות ובהשראה דלה, בהשוואה לחומר
הטמון בכתוב, אבל במישחק מזהיר
של זאב רווח.
מנדרגולה (התיאטרון העירוני חיפה):

שחקנים
מיאה די א רק
על הבימה
שעה שעיתוני הרכילות ושים עדיין בהנאה
רבה בפרשת הגירושין של המלחין

אנדרה פרבן מאשתו, התמלילנית דורי לנג־דון,
ונישואיו לשחקנית מיאה פארו, עסוק
הזוג החדש בדברים חשובים יותר.
אחד הדברים הללו, הוא העלאת אורטוריה
מפורסמת על בימות לונדון. שמה, ז׳אן
ד׳ארק על מוקד והיא נכתבה על־ידי המחזאי
הצרפתי פול קלודל והמלחין ארתור
הונגר. כל אחת מן הדמויות המופיעה ב

אורטוריה זו היא סמל לתכונה אנושית
בזויה: מלך צרפת הוא התגלמות האוויליות,
מלך אנגליה — החוצפה, דוכס בורגונדיה
— הקמצנות, והמוות — העצלנות. מיאה
פארו תופיע כמובן בדמות ז׳אן ד׳ארק ואילו
אנדרה פרבן ינצח על התזמורת הסימפונית
מלונדון.
אחד הביצועים המפורסמים ביותר של

טפיל משכנע אשד, חסודה לבגוד בבעלה,
כשכל החברה המהגונת עוזרת לו. עיבוד
עליז של מקיאוולי, והעיקר: הכל זז.

הרופא וגרושתו, פרנהיים

(המר

:עגנון בעיבוד ובבימוי ניסיוני (יורם
פולק) ,עם צוות שחקנים חובבים בחלקם
ובעלי רצון טוב. חציו הראשון של הערב
מעניין.
העולם הזה 1745

^ לא ר?ו מזיקוים שהם חרקוים נמשכים אל רווחי המיליונים של ענף הכותנה
¥ביזיונות ועיסתות. מוזרות מכלות בחלהות הכותנה הטובות

אלו 1.05ל״י עבור כל דונם שהן תרססנה.
למרות זאת, שילמה לני מאוויר — רק
כימאוויר — עשר אגורות יותר עבור כל
דונם.
ב־ 1965 נישנה התרגיל: במקום המחיר

ניצד מחנהו ים עסק המוונהי
כ־ 350 מגדלי כותנה ישנם בישראל — רובם משקים וחוות גדולות. יחדיו,
הם מייצרים כ״ 0.3אחוז מכלל ייצור הכותנה העולמי. בשנים האחרונות, חגיע
המגדלים בישראל לסיפוק התיצרוכת המקומית, החלו גם מייצאים. לעומת מחזור
של כחמישים מליון ל״י 3־ ,1964 הגיע המחזור 3־ 1969 למאתיים מליון ל״י, כש־הייצוא
מסתכם בששה וחצי מיליון דולר.
את כל פעולות השיווק והמימון מבצעים המגדלים באמצעות גוף הנקרא ״המועצה
לייצור ושיווק כותנה״ .יו״ר מועצת המנהלים של המועצה הוא מנכ״ל משרד
החקלאות, אולם פעילותה השוטפת מתנהלת על-ידי המנהל, צבי נוימרק.
בימים אלו פורסם דו״ח מבקר־המדינה המתייחס לפעולות המועצה בשנים
.66—70 המנתחו, אינו יכול להימנע מהמסקנה, שעל המגדלים להילחם לא רק
בחרקים ומזיקים — אלא גם במזיקים מסוג אחר, שעסקי השיווק והייצוא הפורחים
של הענף נתגלו, לגביהם, כשדה־צייד עשיר.

תי ששילמו לכימאוויר 1.30ל״י, עד שראיתי
את דו״ח מבקר המדינה.״
מה דעתו על כך? זאת סירב דן אגרון
לומר.
למה עשתה זאת המועצה? למה שילמה
יותר מאשר היתה חייבת לשלם?
ועוד עובדה:
כאשר הגישו מרום וכימאוויר את הצעותיהן
ל־ ,1969 התברר שהצעתה של מרום
זולה מזו של כימאוויר ב־ 82 עד 150 אלף
ל״י (בהתאם לגודל השטחים) .אולם עובדה
פעוטה זו לא הביאה לקבלת הצעתה של
מרום.
למה?
פיצויים מוזרים

ך * שנת 1967 זכתה המועצה לייצור ו־שיווק
כו תנה להפתעה קטנה, העשוייה
לעורר קינאתו של כל מיפעל אחר בארץ
ובעולם: היא קיבלה במתנה כחצי מיליון

את המתנה העניקה לה חברת
חברת־טיים המתמחה בריסוס חקלאי, והעובדת
בעיקר בשביל המועצה. סתם כך,
ביום בהיר אחד, מבלי שהיתר, חייבת לעשות
זאת, קמה כימאוויר והעניקה את המחנה
היקרה למועצה.
כימאוויר,

האוצר הפסיד
רבע מיליון
ך י מה ז

קיבל אותו ב־ — 1568 מידי המגדלים, שהסכום
עבר לידיהם. בתנאי כמובן, שהם
היו חייבים במם, ולא הראו הפסדים באותה
שנה.

ף עוד עובדה נ

נדיבות לכאן,
נדיבות לשם

המנהל

צבי נוימרק, מנהל
עצה לייצור ושיווק
אשר את הליקויים בפעו לו תי ה ח שף
ואשר בנו סף לכך מתנהלת לגביו

״ ה מוכו
תנ ה״,
הדו״ח,
חקירה.

ך* מורת נדיבות ליבה, זכתה
ו 4אוויר לנדיבות הדדית מצידה של השקבעה,
של 1.20ל״י לדונם, שילמה המועצה.
מועצה
לכימאוויר 1.30ל״י.
המועצה מבצעת את ריסוס שדות־הכותנה
בחשובה לשאלת כתב העולם הזה, השיב
.בארץ באמצעות שתי חברות — כימאוויר
ומרום. כימאוויר היא בבעלות ההתיישבות דן אגרון, מנהל מרום:
״בהצעתה להסדר ריסוס הכותנה ל־,1969
העובדת, מרום היא חברה פרטית.
ב־ 1968 קבעה המועצה כי תשלם לחברות קבעה המועצה מחיר של 1.20ל״י. לא ידע־כימ

1969 הגישה כימאוויר למועצה חשבון
על פיצויים המגיעים לה, עבור ,1968 לפי
90 אגירות לכל דונם. שוב גילתה המועצה
נדיבות, שילמה את החשבון — לפי לירה
לכל דונם: עשר אגורות יותר משביקשה
כימאוויר עצמה. הסכום הכולל הגיע ל־434
אלף ל״י.
קובע מבקר המדינה בדו״ח שלו :״לא
ניתן היה. לקבוע על שום מה תוקן החשבון
והועלה שיעור הפיצויים.״
שלא לדבר כבר על העובדה, שלמעשה
לא היתר, המועצה חייבת כלל לשלם פיצויים
אלו — מאחר שלא היה לה שום
חוזה עם כימאוויר. רק מאוחר יותר היא
(המשך בעמוד )32

/בעולם העסקים, בו נלחמים בשיניים
ובציפורניים כדי להרוויח כל לירה, נראה
צעד זה תמוה ביותר.
אך לא לצדדים המעורבים. מסביר חיים
אופק, מנהל ני מאוויר:
״אנחנו לא מחפשים רווחים. אם היינו
משאירים אצלנו רווחים, היינו צריכים לשלם
״ 570/מם.״ מאחר שרווחיה של כימי
אוויר נוצרו בעיקר כתוצאה מעבודתה למען
המועצה, החליטה אם כן להחזיר לה רווחים
אלה. בכך, נמנעה מן הצורך לשלם לשלי
טונות מס־ההכנסה למעלה מרבע מיליון

חצי מיליון
בידי המועצה
ך צי ׳מיליון הל״י נשארו בידי הן
| מועצה במשך שנה, וב־ 1968 היא חילקה
אותם בחזרה למגדלי הכותנה.
כתוצאה מכך, לא זכה האוצר לקבל את
המם על חצי המיליון ב־ .1967 ייתכן ש
הלוחמים
במזיקים

לייצור ושיווק כותנה״ .שתי חברות־טייס מת חרות עובדות ל מען
המועצה :״כימאוויר״ ו״סרום״ .אולם בעוד שפ עולו תי הן של

חברות אלו נועדו לחסל את המזיקים ב שדות־הכותנה, נתגלו
כמה מהעיסקו ת ה מוז רו ת ביו תר של המועצה — דווקא בהק שר
אליהן. היה זה לאחר שהתגלה כי המועצה נוהגת לבחור ספקים
לא לפי ההצעה הזולה — אלא בהתאם ל״ שיקוליס חברתיים.״

מלחמתי

קולנוע

הו> ,א>זה
קרבו ת נפלאים

ואטרלו (פאר, תל־אביב, איטליה
— בריה״ם) — הרוסים
סיפקו כמויות אין־סופיות של
ניצבים ובמאי-מומחה לסרטי־ענק (סרגיי גונדארצ׳וק, שביים
גם את ״מל חמה ושלום״ הרוסי) ,והאיטלקים הביאו
כוכביט בינלאומיים וצוות טכני מעולה (בעיקר הצלם
ארמנדו נאנוצי) ,כדי ליצור סרט-יוקרה סובייטי-איטלקי.
התוצאה מתחלקת לשני חלקים ברורים מאד: בחלק
הראשון — שיחזור התקופה שבין גלות אלבה לקרב ה מפורסם,
שהסרט נושא את שמו. החלק השני: הקרב.
מה שנוגע לשיחזור התקופה, הוא מצטיין בדיקדוק
היסטורי ובשטחיות רעיונית. הדמויות דומות לאנדרטות
מאשר לאנשים חיים, וכל שחקן כטוב בעיניו יעשה: רוד
שטייגר (נפוליאון) ממשיך לגלם את ״המשכונאי״ ,קריס-
טופר פלאמר מרבה להדגיש את היומרנות הבריטית המוגזמת
של ולינגטון, ואילו אורסון ולס מגיש פארודיה
פרטית על המלך לואי השמונה-עשר. הבימוי והדיאלוגים
מלאי חשיבות עצמית, ואינם מותירים דבר לדמיון.
מן הרגע בו מתחיל הקרב, מצליח בונדארצ׳וק לבנות
סידרה של סצינות, שמעטות מאד דוגמתן בתולדות הקולנוע.
נדמה כאילו משפר הניצבים שווה למספרם של
אותם שהשתתפו בקרב למעשה ( 140 אלף) .תנועות צבא
עצום זה על פני גבעות הבוץ הופכות לבאלט של רצח,
וככל שהקרב מתקדם, הוא מזכיר יותר ויותר את ציורי-
ניצנצות הגברת
לא רוצה
להתפשט

2ןרב ואגוררו.־ ב א 2־ט ש2־ רצוז

המופת, שהנציחו את התקופה. ואילו תמונת הסיום, כאשר
בוזזים ומפשיטים את גוויות ההרוגים, היא מעמד
אנטי-מלחמתי משכנע ביותר (יותר מכל הבשורות, שניסו
לדחוס לתוך הדיאלוגים).
טכנית, חצי השעה האחרונה של הסרט היא מן המרשימות
של הבד, ויש בה הצדקה לסרט כולו.

אנה קאזאטי, אשת האצולה האיטלקית,
נרצחה לפני כמה חודשים. אנה, אשתו של
המארקיז קאזאטי, היתה צדה לעצמה גברים,
ומתעלסת איתם בשיטות המודרניות
ביותר, לעיניו המוקסמות של הבעל. עד
אשר קרתה תקלה — היא התאהבה באחד
מחבריה לחינגא. המרקיז, שהיה מוכן בהחלט
לחלק את גוף אשתו, אבל לא את הבעלות
הרשמית, הרג אותה והתאבד לאחר
מכן. סיפור אידיאלי לסרט.
הבמאי קארלו ליצאני כבר החל את ההכנות
להסרטה, ובחר לתפקיד הראשי נעור,
אלמונית בשם מרילין יורדן, אמריקאית
ילידת ניו־אורליאנס. הדבר עורר, כמובן, את

גברת* הנאווה
בברו קליני ת
הינשוף והחתרתויוה (מוג-
רבי, תל־אביב, ארצות־הברית) —
מחזה אמריקאי מיסחרי מאד,
כתוב לשניים, אשר הפך לאחר הצלחה בימתית עצומה,
כמו אחרים מסוגו, לסרט פושר למדי.
גיבורי המחזה הם יצאנית לעת-מצוא, וסופר לא-יוצלח.
שניהם רחוקים מלהבריק במקצועותיהם, וכאשר הם נפגשים
לראשונה, היא אינה מבינה אפילו מילה א חת מן
המוצולוגים הבומבסטיים שלו. אבל השניים מוצאים בסופו
של דבר שפח משותפת — במיטה.
על שלד זה, שאינו מקורי במיוחד, אפשר להלביש
המוני בדיחות, ולבנות דמויות משעשעות מאד. מצד אחד,
ברנש עם משקפיים, החי בין ספריו, שלעולם לא יתפרסמו,
מצד שני, נערה שמחליפה את שמה מדי שבוע (כי השם
הוא הקובע את סיכוייה להיות כוכבת) ,מדגימה בגדים
תחתונים, ואינה חושבת פעמיים אם צריך לקפוץ עם
מישהו למיטה, תמורת ״טרמפ״ ביום גשם.
מה שקורה בסרט הוא שהסופר משכנע למדי, כפי
שמגלם אותו ג׳ורג׳ סיגל, אבל לעומתו, ברברה סטרייסנד
היא הזנזונת השמרנית וה״יאנטע״ ביותר של הבד. היא
מנבלת את הפה וצועקת בקולי קולות, אלא שכל זה
נשמע יותר כתגרנית בשוק מאשר כנערה קלת־דעת.
יש אמנם רגעים מצחיקים ביחסים שביניהם (סיגל

כוכבת יורדן
עדיין לבושה

סבורייעזנד וסייגר: נזירון בגזיגוה
מדגים, למשל, בכוחות עצמו, תוכנית טלוויזיה שלמה)
אבל החלקים המוצלחים ביותר הם דווקא אותם המתייחסים
לתאור החיים בניו-יורק: שכנים הגרים דלת מול
דלת אינם מכירים זה את זה, הפחד המתמיד מן האלימות
בלילה, ועוד.

הדוד ביל

והבריחה

הבריחה ממחנה מק-קנ-

זי (אופיר, תל-אביב, אנגליה) —
נראה שכל סיפורי־הבריחה של
חיילי כוחות הברית במלחמת־העולם השניה אזלו, ובלית
ברירה, מעלים היום על הבד את בריחות הגרמנים משבי
הבריטים. זה לפחות מה שקורה בסרט זה, שהוא בעצם
גירסה הפוכה ל״בריחה הגדולה״ של ג׳ון סטורג׳ס.
הגרמנים מוצגים כשבויים נוקשים, הדורשים בתוקף
לשמור משמעת משלהם במחנה, אינם מאפשרים לבריטים
להתערב ולשמור על הסדר, ובמסווה זה של דיסציפלינה
עצמית מארגנים לעצמם בריחה, בסיגנון הנראה כבר פעמים
רבות בסרטים קודמים.
וכאן למעשה החסרון הגדול של הסרט: בריחה משבי
אינה עוד דבר חדש על הבד, ויש צורך בהרבה מאד
המצאות, וחוש עיתוי למופת, כדי לרתק את הצופה במין
מעשיה שכזאת.
נוסף לכך, יש צורך באוסף של שחקנים המסוגלים
לגלם טיפוסים הראויים לתשומת״לב כשלעצמם, גם מחוץ
למסגרת הסיפור (למשל סטיב מקווין, ג׳יימס קובורן או
צ׳ארלס ברונסון ב״הבריחה הגדולה״) .ואילו כאן, פרט
לברייאן קית, כסרן״מודיעין המנסה להתחקות אחר טר-
ניקת הבריחה וללכוד את הנמלטים דווקא ברגע הנוח לו,
קשה למצוא טיפוס שכדאי להתבונן בו יותר מפעם אחת.
133

ב ריי אן מז צין־גוו די מין י• שוב וטוב
אשר לבמאי לאמונט ג׳ונסון, הוא הסתפק בגילגול
שיגרתי למדי של הסיפור. החידוש הטכני היחידי שניסה
להפגין הוא הרכבת שני צילומים בעת ובעונה אחת
בכמה מקטעי העלילה. התוצאה היא שקשה להבחין במה
שנעשה על הבד, ובמקום המתח שצריך היה להיווצר
אצל הצופה, נוצר רוגז.

קנאתן של כמה וכמה כוכבות, אשר חמדו
את התפקיד. רק תקווה אחת נותרה להן
עדיין: מרילין תקיים את הבטחתה ותסרב
להופיע בעירום.
מובן שאת דמות אנה קשה מאד לגלם
בלבוש מלא, ואם מרילין אמנם תסרב להסיר
בגדיה, יתכן מאוד שליצאני יצטרך
לחפש כוכבת אחרת. אלא שקשה להאמין
שנערה צעירה תרשה לחתיכת בד לעמוד
בינה ובין הבד.

מה שדוקטור
ספוק
לא כתב
רומינה פאואר היא בתו של טירון פאואר
המנוח, אולם היא מפורסמת לא מעט בזכות
עצמה. היא דאגה להיות מעורבת בשערוריות
רבות, הצטלמה בעירום באולפנים ומחוצה
להם, ועוררה סערה גדולה כאשר נישאה
לזמר הלהיטים האיטלקי, ממוצא צועני,
אל באנו.
עכשיו ממתינה ממינה לילד, והיא כבר
קבעה שזה יהיה בן, יהיו לו שערות שחורות
ועיניים ירוקות (״כמו לבעלי ולאבי׳׳).
היא גם קבעה בדיוק מה יהיה המזון המתאים
לוולד הרך: חלב אתונות. אמנם
דוקטור ספוק לא המליץ על כך אף פעם,
אבל לדברי ממינה, זה המזון שקיבל בעלה
כאשר נולד, וזה מה שבנה עתיד לקבל
כשיוולד.
ואילו התוכנית הראשונה לאחר הלידה
היא רכישת אופנוע .״אל ואני אוהבים לדהור
באוויר הפתוח,״ היא מודיעה.
והתינוק? ישימו אותו, כנראה, בתרמיל־גב.
שיתרגל לאוויר כבר מנעוריו.
איבוד לתסריט
גרודון ויליאמס הוא סופר בריטי, הטוען
מזה כעשר שנים כי ספרו האיש שידע לש לוט
בנ שים זכה לעיבוד הקולנועי הגרוע
העולם הזה 1745

הצוחוח (*וושדס
הפנה:״

העצובה רהולינוד
ם היית, לפני עשר שנים, ירושלמי
> £הרי שאתה עוד זוכר את אילנה גור.
מי שהכיר אותה פעם, אין סכנה ששכח
אותה. שכן, היא ואחיה הגדול, דני, שהוא
כיום רופא, היו מהטיפוסים המפורסמים בבירה.
ביחוד
אילנה. היא היתד• מאותן דמויות

ריה עד כדי כך, שקם ונסע להולנד, התגרש
מאשתו, וחזר לכאן להתחתן עם אילנה.
כשחזר, גילה שאיחר את הרכבת: אילנה
התחתנה עם מיליונר אמריקאי.
אגדה במזרח הרחוק
* ה היה לפני שמונה שנים. שמונה
5שנים אותן בילתה הירושלמית הצוהלת
בהוליבוד. שמונה שנים ששינו אותה עד
לבלי הכר — אם להסתמך על דבריה, ויותר
מכך — על מעשי ידיה.
שכן׳ באילנה גור של הוליבוד בולטים,
במפתיע, הצער והבדידות — תכונות שלא
ניתן להדביקו, אלא בדמיון הפרוע ביותר,
לאילנה הירושלמית.
אילנה נולדה למשפחה מרתקת לא פחות
ממנה עצמה. אביה היה אנדרה, דמות ידועה
בטבריה. כל ימיו היה צבע — עד שלפתע,
בגיל קשיש למדי, התחיל לגלות עניין בבעיות
תברואה ומים, הפך למומחה בינלאומי
בתחום זה, יצא לרחבי העולם בשליחות,
כמומחה מטעם האו״ם, בילה שוים
רבות במזרח הרחוק. הוא הפך שם לאגדה,
היה ליועצם של צ׳אן־ק־י־צ׳ק ונשיא הפיליפינים.
ואילו אילנה ואחיה, שאימם מתה

ל איל 1ח 7 *1
נדירות, ההופכות מייד למרכז החברה, בכל
מקום שהן מופיעות. אקסטראוואגאנטית,
מבריקה, שופעת חיים ורועשת, היתר. החתיכה
הגדולה, באותם הימים, המבוקשת
מספר 1בין גברי הבירה — וזה כלל גם
את כל קציני האו״ם, שמילאו אז את
העיר.
חסידי אומות העולם
ך אנגלית רצוצה, אך שוטפת, כשאת
- 4החורים היא ממלאת בעברית או בתנועות
ידיים, ניהלה אילנה רומנים עם מחזריה
הרבים, חסידי, ולא־כל־כו חסידי, כל אומות
העולם.
ביחוד זכור לטוב אחד הרומנים האחרונים
שלה, עם משקיף או״ם הולנדי בשם
בוסמה, שאיתו התרוצצה ברחבי הארץ ב־פולקסוואגן
שלו. אותו בוסמה השתגע אחביותר
שראה פעם (עם הנרי פונדה בתפקיד
ראשי).
אבל הוא לא התיאש מן הקולנוע. כאשר
פנו אליו מהוליבוד בקשר לספרו החדש,
מצור על החווה וסיפרו לו שדאסטין הופמן
יופיע בתפקיד ראשי וסם (חבורת הפראים)
פקינפה יביים, הסכים למסור את זכויות
ההסרטה.
לפני ימים ספורים ראה ויליאמם את התסריט,
ומיד מסר את התרשמויותיו לעיתונים
:״אינני כועס, אינני מרוגז, סתם נתקפתי
בגועל־נפש.״ והוא ממשיך :״זה היה
פעם סיפור־מתח על תושבי כפר, ההופכים
לעדר־רוצחים בנסיבות מסויימות. היה שם
רוצח שנמלט, וילדה שבני הכפר חשדו כי
נאנסה. לא מקורי ביותר, אבל זה כבר
הוכיח את עצמו בעבר.״
ומה קרה מאז? ״הילדה הפכה לנימפומנית
בת ,14 הפושע שנמלט הוא סוטה מיני
ידוע, הנאנס בפירוש על־ידי הנימפומנית,
והכפריים עצמם משתעשעים באסם בכל מיני
מישחקי־מין הרומזים על סטיות, זיוזגים
העולם הזה 1745

עליהם בילדותם, גדלו במרומי הכרמל, עברו
רק מאוחר יותר לירושלים.

השכן -
ג׳רי לואים

א רק האג היה משהו מיוחד במינו.
אמה של אילנה היתד. רופאה וציירת,
הסבתא היתה פסנתרנית, הסבא היה ממייסדי
בצלאל. אילנה עצמה, בין ששון ל-
שימחה, סיימה בירושלים את לימודי האמנות
בבצלאל — בלי שאיש הבין מתי
מצאה את הפנאי לכך.
משום כך, כאשר נישאה לפני שמונה שנים
ועקרה עם בעלה, טד לאונגרוב, לרובע
בל־אייר המפואר בהוליבוד, לא הצליחה הצברית
התוססת להסתגל לעולם המוזר שם.
בתחילה אמנם התפעלה מבריכת־השחייה ו־העוזרות,
מהמסיבות המפוארות ומהשכנים
הנוצצים, כמו ברט לנקסטר, ג׳רי לואים

עם חיות ואונס קבוצתי.״
וכאשר שאל ויליאמס מדוע, בעצם, היו
צריכים את הסיפור שלו, ומה בכלל נותר
ממנו, נענה :״מה יש, זה עדיין מתרחש
בכפר אנגלי טיפוסי.״

תדריך
תל־אביב
התשוקה (פריס, שוודיה) —
ברגמן, בהמשך רעיוני של הבו שה ו שעת
הזאבים, על האדם, אמונתו ואמנותו. תע
נוג
לאלה המוכנים להתאמץ ולחשוב באולם
הקולנוע.

מא ש

(תל־אביב,

ארצות־ה־

ברית) — קומדיה שחורה, המציגה את המלחמה
כבדיחה האכזרית ביותר עלי אדמות.
שברי־העלילה מתרחשים בבית־חולים
צבאי בשדה. אליוט גולד, דונלד סאתרלנד,
כרופאים ציניים, מצויינים.

השננה שר ברט לנקסטר 7״״;.
ימי־נעוריה בירו שלים, נראית אילנה ב ת מונ ה זו, שצולמה בגן ביתה ב שכונת ״בלאייר״
בהוליבוד, שם היא גרה עם בעלה, ליד שכנים כברט לנקסטר, אסתר ויליאמס וג׳רי לואיס.

ואסתר ויליאמס — אך מאוחר יותר החל
משהו מדגדג לה.

צער, בדידות,
חוסר-ביטחון
י* כד, כבוקר בהיר אחד, יצאה
| אילנה אל מרכז העיר, חזרה הביתה עם
מכונית מלאה חימר, התישבה בגינה והתהילה
בעיסוק — אשר בו לא עסקה מעולם:
פיסול.
לפני ארבעה חודשים נערך בביתר, נשף,
לרגל סיום צילומי סרט שבעלה היד, שותף
בהפקתו. האורח הגורלי בנשף היה מנהל

נשים אוהבות

(סטודיו, אנ
גליה)
— הבמאי קן ראסל תירגם לסרט
מרהיב ביופיו את דעותיו של ד. ה .לורנס
על משמעות החוויה האנושית.
הקיץ שהלן? (אסתר, ארצות־הברית)
— סרט שעיקרו אווירה ותאור רגיש
של יחסים בין בני־נוער מתבגרים. הבמאי
— פרנק פרי (דוד וליזה).

יומנה האינטימי שד אשה
נשואה (הוד, ארצות־הברית) — המון חי־צים
עפים לעבר חיי־המשפחה של זוג אמריקאי
מצוי — בעל בלתי־אפשרי, ילדים
מעצבנים ומאהב מתוסבך בעצמו. ביניהם —
האשד, המתלבטת. מצחיק — פרט לסוף
המרוח. הבמאי, פרנק פרי (כנ״ל).

* * הבתולה והצועני

(גורדון, אנ
גלית)
— חלק אחר מעולמו של
לורנס (נשים אוהבות) על בתולה
את המין בעולם של פוריטניות
של תחילת המאה. מעניין אך לא

ד. ה. המגלה בריטית
מספק.

המוזיאון של לום־אוג׳לס. למראה העבודות
והפסלים המפוזרים בווילה, התעוררה סקרנותו.
כשהמארחת סיפרה לו את האמת, לא
האמין שאלו עבודות של חובבת.
הצעד הבא היה מובן מעצמו: תערוכה,
שנפתחה השבוע במוזיאון למדע ותעשייה
של קליפורניה.
בתערוכה מוצגים ״אנשיה של אילנה, דמויות
עצובות המנסות לחבוק את בדידותן.״
מי הם אגשים אלה, היכן נולדו? האם בישראל,
שם בילתה את נעוריה, או בקליפורניה׳
שם היא חיה היום?
״בשום מקום — ובכל מקום,״ עונה אילנה,
ותשובתה מגלה משהו על השינוי שגרמו
לה שמונה השנים בהוליבוד .״אינך
צריך לטייל בכל העולם, כדי לגלות צער,
חוסר־ביטחון ובדידות.״

ירושלים
חקירה שד אזרח העומד
מעל לכל חשד (אורנע, איטליה) —
סרט בעייתי־פוליטי על חסינותם של מייצ־גי־החוק
בחברה. את הסאטירה מגישים הבמאי
אליו פטרי והשחקן ג׳אן מריה וולוד
טה בעטיפה של סרט־מתח, המרתק גם בלי
העמקת יתר.
ילד פרא (רון, צרפת) — פרני
סוהא טריפו ביים ומשחק את הרופא שמצא
ילד שגדל כזאב ביער. הילד ז׳אן פייר קרמל
נוגע ללב במישחקו, והסרט כולו מעניין
כמחקר מדעי ברגש אך בלי רגשנות.

חיפה
המתבגרים
הברית)

הרוצה בכל
בחוסר הבנה
בעיצומם של

(פאר,

ארצות־

אליוט גולד כחייל משוחרר,
מאודו להיות מורה, ונתקל
מצד המורים ומצד התלמידים,
מהומות הסטודנטים באמריקה.

עסקי הכותנה השחורהן
(המשך מעמוד )29

חתמה על חוזה כזה — רטרואקטיבית.
למה ז

קשקש !,דקלדגים!

__ הגיזבר
הושעה מתפקידו

קוצרלב!
מזול

גיגג-ליגיאו

השאר לנו את הנהיגה

משלט המסים
^ כל השאלות הללו עונה צבי נוי/מרק,
מנהל המועצה, בפשטות מדהימה:
,בקביעת חלוקת העבודה בין שתי החברות,
מרום וכימאוויר, קובעים גם שיקולים
חברתיים, לא רק כלכליים.״ לדבריו,
מגדלי הכותנה, שאותם מייצגת המועצה,
הם שהחליטו על צורת חלוקת העבודה בין
החברה הפרטית לציבורית — על בסיס עקרונותיהם
החברתיים. נוימרק לא שכח לציין
גם, בהקשר זה, את יחסה היפה של
נימאוויר, כאשר החזירה למועצה מרצונה
הטוב את אותו חצי מיליון מפורסם.
״הכל טוב ויפה, מלבד העובדה שאת עקרונותיהם
החברתיים של המגדלים והמועצה
— עלול לשלם משלם המיסים בישראל,״
הגיב מקור במועצה .״כי אם, כתוצאה מנכד
נותר, להתקשר עם כעואוויר היקרה יותר,
ייכנסו המועצה והמגדלים להפסדים —
יכוסו הפסדים אלה על־ידי סובסידיות של
ממשלת־ישראל. מלבד זה — כל הדיבורים
אינם מסבירים עדיין מה מטרתן של
כל העיסקות ה,שמור לי ואשמור לך׳ הללו.״

אצלם
— זה מותר.
אצלך — מיותר !
מה לעשות?
פשוט וקל — קח ״תלתל״.
״תלתל״ חדש — ״תלתל״ שמפו,
בשפופרת שקופה, אדום צבעו.
מכיל הקסכלורופן,
ויטמינים וביו־סולפור.
מונע קשקשים ושיער שמן,
יעניק לשערך ברק וחן.

/ו / 5״ 7 יעובזן

עקרונות -על חשבון

ו״ח מבקר המדינה, שכיסה את
( פעולות המועצה לשנים ,70—66 כלל
פנינים נוספות.
• כיצואן של כותנה, זכאית המועצה
להקצבת מטבע־חוץ ולפטור ממס־נסיעות,
לצורך נסיעות עסקים לחו״ל. מנהל המועצה׳
נוימרק, אירגן נסיעה כזו — ללא מיסיס
ועל חשבון הדולרים של המועצה —
לאשתו, כאילו היתר, עובדת המועצה.
כשנתבקש להגיב, הסביר נוימרק כי אין
תגובה, מאחר שהפרשה נמצאת בחקירת
המשטרה.
>• גם יצחק רום׳ מזכיר אירגון המט-
וויות בארץ, אירגן לעצמו נסיעה כזו לאירופה
על חשבון זכויות המועצה .״עשיתי
זאת משום שראיתי כי גם מנהלים אחרים
נהנו בצורה לא חוקית מזכויות המועצה,״
הסביר.
י • באוקטובר 1970 הישעתה המועצה
את גיזברה, יוסף גרינוולד, מתפקידו. היה
זה בעקבות חקירת המשטרה בדבר מגעיו
של הגיזבר עם ספקים של חומרי הדברה.
בעקבות חקירה זו הואשם הגיזבר בעבירה
על תקנות מטבע זר, לאחר שהפקיד מטבע
זר בשווייץ. לדברי מקורות מקורבים למועצה,
הסתפקה המשטרה בהאשמה זו,
לאחר שלא הצליחה לאתר את החוזים של
הספקים.

טעות בשיקול
שעלתה חצי מיליון י
ך! מועצה שידמה לעובדיה דמי אש״ל
1 1בניגוד לחוק. כמו, למשל 7.50 ,ל״י
לארוחת־צהריים, במקום ארבע בלבד, לגיז־בר.
או 25ל״י לחודש, במקום עשר, דמי-
נסיעה לעובדים. עובדים בכירים בעלי רכב
צמוד לא נדרשו לדווח על נסיעותיהם הפרטיות
כחוק. המועצה השתתפה, שלא
כחוק, בתשלום 50 אחוז מהקנסות על עבירות
תעבורה של עובדיה. ושאר פרטים
קטנים כגון אלו. הוצאותיה של המועצה
לאחזקת רכב׳ ב־ , 1968 למשל, הגיעו ל-
190 אלף ל״י.
#ב־ 1968 קנתה המועצה מחו״ל 180
טון של חומר־הדברה מסויים. התברר שהיה
צורך רק ב־ 49 טון. בשנה הבאה היא
הצליחה להיפטר מ־ 85 טון מתוך העודף
המיותר — אך במחירים מופחתים.
ההפסד — כחצי מיליון ל״י.
בהודעתה לעיתונות מלפני שבועיים, שהתייחסה
לדו״ח המבקר, הגיבה המועצה:
״חברי המועצה רואים כגורם עיקרי לליקויים
נוהליים את הגידול המהיר של המועצה.
המאפיין את ענף הכותנה הוא התרחבותו
המתמדת. הענף הוא מהריווהיים
שבמשק החקלאי, ובשנים האחרונות משווק
את.תוצרתו בלא תמיכה ממשלתית.״
בהתחשב בעקרונות המוזרים לפיה פועלת
המועצה, אץ ספק שיש מצידה מקום
להתגאות בכך.

העולם הזה 1745

בעיותיך המשפחתיות
עלולות להוכיח הש בוע
פעם נוספת, כי המשפחתי המישור
הוא הנקודה הפגיעה
ביותר אצלך. אמצע 0 תקופה
השבוע הוא
מיועדת לפורענות מ21
במרס -
20 באפריל
בחינה זו. חילוקי ה-
דיעות במשפחה עלואלה
לדרגה כה
לים להגיע בימים
חמורה שלא תנסה לפתור אותן כעת.

וון

האפיזודה הרו מנטית או תה
התחלת לא מז מן,
אינה ח שוב ה כ מו ש נדמה
לך. בסך הכל זו
הרפתקה חולפת, שבעוד
כמה חוד שים תישכח.
כדי למנוע מעצמך כאב
לב מיותר, נסי כבר
:1 21 אפריל -
עתה להפוך את הרך
;10 במאי
מן לידידות, ממנה תוכלי
להינות ז מן רב יותר מאשר מהאהבה ש התלקחה
פתאום. ת שתדלי להיות כנה עמו.

שווו

במקום עבוידידים
דתך,
ובחוגך החברתי,
בצויהיוידידותיים

בלתי רגילה במשך
השבועות הבאים.
עליך ללכת לקראתם
יותר ממחצית הדרך,
כדי לזכות בידידותם
ולהיות ראוי לה. כושר
היצירה שבך יקבל
דחיפה מבורכת באמצע השבוע, ומח שבתך
תהיה צלולה ובהירה ביותר.

תאוחיס

המציאות מסולפת בעיניך עד כדי כך,
שאינך מסוגל ל הבין שלא כולם דורשים
את רעתך. הדרך היחידה לצאת ממצב בלתי
נסבל זה, היא לתת אימון
באדם אחד לפ חו ת,
ולספר לו את אותם הדברים
שאתה נזהר ש לא
לספר לאיש. עד אז
— רסן את תגובו תי ך
המתפרצות ואל תסחוף
את עצמך למריבות, ש־
; 2בספטמבר ־ אלא אינן
סיבו תי הן
22 באוקטובר
פרי דמיונך. מספר המזל
שלך ה שבוע — הוזז
חמ ש עשרה. צאי ה שבוע לטיולים ארוכים
מחוץ לעיר. מחכה לך שם פגי שה ח שובה.

מאזניים

צפוי לך שבוע נעים ומהנה ברוב השטחים,
והיום המוצלח ביותר שלך
עשוי להיות יום שישי.
תכנן בזהירות
כל פגישה עם בת זוגך
(אם אתה רווק) כדי
להפיק מן האירוע את
מירב ההנאה. הפגישה
תהיה בלתי שגרתית,
ושונה לחלוטין מפגי-
שותיכם הרגילות, ותגרום
לשניכם חוויה
בלתי נשכחת. עם זאת
— אל תנהג בניגוד למצפונך והילחם
על הדברים הנראים לך צודקים.

בריאותך עלולה ללקות השבוע. שים לב
לכל סי מפטו ם בלתי רגיל, ואל תזניח אפילו
כאב שיניים. אתה
מקדיש יותר מזי מרץ
ות שומת־לב לאחרים, ומזניח
את ב עיו תי ך שלך.
הגיע הז מן לע שות חש־ולבדוק

בון־נפ ש,
יחס ה מסירו ת יוצא ה־דופן
שאתה מגלה ל־ידידיך
משתלם לך ב־איזו
שהי דרך, ולו גם
תהיה זו רק ההנאה
שאתה שואב ממעשיך. נהג בזהי רו ת, ואל
תניח לאחרים להח לי ט החלטות בשבילך.

קשת

£££113831

ראשית ה שבוע עומדת
בסימן של חיי חברה
נעימים. אתה עתיד להיווכח
כי הבית משמש
בסיס נעים וחמים לתמצא ובו פעילותך, 1 חברה
ועניין. כדאי ש״
תתרכז קצת ב מ שפח תך
21 ביוני -
20 ביולי
ותקדיש לה מזמנך, כ מו
שמגיע לה. מאמצע ה־ה
שבוע ואילך תהיינה לך הזד מנויו ת אחדות
להגדיל את הכנסותיך, ול שפר את מצבך.

0ו111

עננים סוערים יכסו
לקראת סוף השבוע
את חיי האהבה שלך.
אם אתה נשוי —
תפרוץ מריבה סוערת
בינך לבין אשתך. אם
יש לך חברה — תעמדו
לפני פירוד. גם את,
בת אריה, לא תלקקי
השבוע דבש. את
עלולה להיפרד לתקופה ממושכת מאדם
קרוב מאוד. מספר שבע יביא לך מזל.

צפוי לך שבוע שיגרתי וחסר ענייו, ו קשה
להניח שיקרה בו משהו יוצא דופן.
בן זוגך יהיה עצבני
ונרגז יותר מתמיד,
ומן הראוי שת-
פנקי אותו מעט, ותשתדלי
לפצות אותו
על עוול כלשהו שנגרם
לו בגלל אח רים.
בימים חמישי ושישי
אתה עלול לס21
בדצמבר ־
19 בינואר
בול מבריאות לקויה
והרגשה לא טובה
— קרוב לוודאי בגלל מאמצים גופניים,
אך הרגשתך תשתפר תוך יומיים שלושה.

כדאי שתקדיש יותר ת שומת־לב לעיסקנת
הפיננסיות ב הן אתה עסוק. בדוק היטב
כל הצעת ו שקול אותה למרות לפני שתחליט.
שתהיה זו בינתיים נ ע־ייה
כללית למדי, אתה
עשוי לגלות בעוד כמה
חד שים כי טיפולך עכשיו
שינה דברים רבים
באורך חייך. יום שני
יהיה נוח ומוצלח ב מיוחד
ב מגעיך עם אחרים,
אם במי שור ה חברתי,
ואם במי שור המיקצועי ויגרום לך
רוחנית רבה מאד.
תמיד נחת רוח והנאה

16911111^•1731

מאוזן :

מאונך ן:

.1מקום בו משענים חשיש .5 .יחידה
צבאית• .9ענן .10 .יונת בר .12 .בעל חי
ביתי .13 .עני .14 .יצר יש מאין .16 .חוף
מותקן לעגינת אוניות .18 .מכסה את החרמון
.19 .עול, מיטען .20 .מילת בקשה.
.22 אסיפה .24 .זז .25 נושא מכתבים.27 .
משכנו של צאן .28 .גשם .29 .ציוויליזציה.
.31 שאינו יכול לזוז .32 .מקל .34 .פלדה.
.35 אביזר לבוש •36 .מין מס .37 .כושר
המצאה והתמצאות .40 .צעידה .43 .ח״ב
מק״י .44 .גבר צעיר .46 .צמח בר בעל
עלים גדולים .48 .מטבע יפני .49 .עגלה.
.51 מביא בבריתו של אברהם אבינו.52 .
כדורגלן ברזילאי .54 .אליל כנעני .55 .שאינו
כשר .57 .קריאת שמחה .59 .עני, דל.
.60 אות באלף בית .61 .עובר ממוצק לנוזל
.63 .נישא •64 .פליאה .65 .סטודנט.

.1רפסודה .2רע .3 .מתכופף .4 .כסף
רב .5 .נחל .6 .אבר בגוף .7 .ערם ל-
עריימה; צבר .8 .הפיכת נכסים פרטיים ל־לאומיים•
.11 אפר חם .12 .אשד, ביום חופתה
.15 .מהפכה, אי־סדר .17 .צמר כבוש.
, 18 טבור .19 .מקום קדוש בחברון .21 .מין
קסם, העלאת רוח מת .23 .משקה משמח
לבב אנוש .24 .מישקל נקי .26 .מדינה
אירופית .28 .מתפרע .30 .מאבד את דרכו.
.31 ממשלה בלי ראש .33 .אלוף שחמט
רוסי .34 .ענן .38 .למד על־פה .39 .מונרך.
.41 מחצית היממה .42 .מתכת רכה.44 .
שאינו נימול .45 .תלש .47 .מחולל האיס־לם
.49 .עכשיו, עתה .50 .דמות ממגילת
אסתר .53 .חומר הנמצא בעצמות .54 .דהוי,
מהוה .56 .דבר נכון .58 .ליש, לביא.60 .
נוזל בגוף .62 .טנא•

חשב? 1745
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

המחצית הראשונה של
השבוע תתנהל למיש*

רין, בעיקר במישור
מקום סגור בו תבלה
החברתי, וההרגשה הב
שבועו ת הקרובים, יאפכללית
שלך תהיה
שר לך לח שוב ולע שות
הרגשת הצלחה ופעי מאזן
מסכם של ה שגיך
לות סוערת. במחצית
עד עתה. המסקנות ש השניה
של השבוע
19 בפברואר
במרס 20 אתה עלול להיתקל
תסיק מ מאזן ז ה יאפשבמכשול
בלתי צפוי,
רו לך להצליח יותר
שיוציא את כל האוויר ממפרשיך.
ב שטחים הקרובים ל־
22 באוגוסט -
22 בספטמבר
המכשוליהיה בקרוב
לוודאי שרקע
ליבך, ולהגיע להצלחה
מטנו תי מישור
המשפחתי,וכתוצאה
המקווה במי שור המקווצר
אי הבנה גדולה, שתכבול את
צועי. ב ת בתולה — אל תיכנעי והלחמי
ידיך למשך זמן רב ותיצור סיבוכים.
אבוד.
ש הענין נראה
על שלך, למרות

1ווולה

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ״תשבץ
1745״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

את ה ת שו בו ת ים ל שלוח על־גבי גלויו ת בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי חגלוייה:
״ח שבץ״ . 1745 הפי תרון צ ריו להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למי שלוח
הפי תרון 17.2.1971

נין הפותרים נכונח יוגרל • ר ס כספי • ל 20ל׳׳י ועוד ג •רפי ספרים.

במדינה
באר־שבע
עלייתו ונפילתו
של קבלן הקולות

מקלט הטכיויזיה

הטוב בעולם
גם טרנזיסטורים, ר שמי7-ן 1ד
ומטרכות ן ח-ן וו סטריו
משולים מיוצרים ט״י

רק לפני שמונה שנים קצרות היה דויד
מזוז אחד מיקירי באר־שבע. איש עשיר
ואפוף תהילה, שכל מכובדי העיר הסתופפו
בצל קורתו. כיום, מזוז הוא ירקן צנוע,
התובע את העירייה על ביזיון בית־המשפט,
כשאיש מאותם הימים אינו מוכן להכירו.
סיפורו הוא קלאסי למתרחש במוקדי ה־שילטון
בישראל השנייה.
כל הירקנים למפא׳׳י. ב־ 1963 התקיימו
הבחירות לעיריית באר־שבע, בהן
זכה אליהו נאווי בראשות העיר. מזוז, ש
פינוי
הירקנים למקומם החדש, כל עוד הצו
בתוקף. ב־ 4לספטמבר הפך הצו לפסק־דין.
העירייה לא התכוונה לשתוק למזוז על
יוזמתו. לפני כחודש ימים, קיבל מזוז הודעה
כי עליו לסלק את הסככה שלו שבשוק.
ימים ספורים אחר־כך, כאשר איש
לא היה שם, הופיעו פקחים והרסו אותה.
לפרנס אדן ח משפחות. מזוז סנה
שוב לבית־המשפט. שופט־השלום הראשי
בבאר־שבע, יעקב גנן, נענה לבקשתו, הוציא
נגד העירייה הזמנה בעניין בזיון ביית־הדין.
הגיב מזוז .״העירייה פשוט מחפשת להתנקם
בי, בגלל שאני מייצג את הירקנים,
בגלל שאני עומד בראש המאבק שלנו להתקיים
ולפרנס בכבוד כאלף נפשות התלויות
בנו. בגלל זה נאווי ברוגז איתי, לא מוכן
אפילו לדבר איתי. כל מה שעשיתי בשבילו

חזז;ו>זמ:ן וז-11;>:וו1 1 1 -
ח שוב ל עו לי םחד שי ם:
הספקהבמ הי רו ת
מירבית וללא מכס.

הסוכן הבלעדי:
כינורי בע״מ ת-א
621984-624193.70

אנו ערבים לכו שכל התקונים
בת-א וסביבתה יבוצעו תור
24 שעות לכל היותר
במעבדה שלנו ב ת -א
רה׳ לילינבלום 25
טל 57679ו56343-

ה מנוי קיבלת חשבונך,
פרע גא
או מו בהקדם.

המלכה שסגרה
כל התיאטרונים

מזוז וידידים*
להתקיים בכבוד — זה הכל

קארלוס השני מלך ספרד נמשח
למלך כשהיה בן ארבע בלבד. לפיכך
החליטה אמו, המלכה מריה־אנה,
לסגור את כל התיאטרונים בספרד
למשך 11 שנה, בנימוק שאין לאזרחים
רשות ליהנות משעשוע שהמלך
אינו יכול ליהנות ממנו בגלל
גילו הצעיר. בימינו העולם שייך לצעירים.
שימי על רגלייך גרבונים
של ״מרסי״ ומייד את צעירה ונאה
יותר. הגרבונים של ״מרסי״ הם
אותם גרבונים הנמכרים במיטב חנויות
האפנה האכסקלוסיבית באירופה
ובארצות־הברית: אותה רמה אופנתית,
אותה איכות, אותו זוהר נעורים
האהוב עליך.

ג שי ם ם אגו ע 1ת בנ ד בי

השתכנע בעדיפותו של נאווי על־פני יריביו,
יצא לפעול למענו, הפך לאחד מקבלני הקולות
הרציניים בעיר. כאחד מסיטונאי ה־פירות
והירקות העשירים בעיר, פעל מזוז
נמרצות בקרב כ־ 300 משפחות הירקנים במקום,
וכן בין מאות ידידיו בעדת יוצאי
צפון־אפריקה, עליה נימנה.
אי ד נותנים כבוד. מפא״י ידעה להעריך
את נאמנותו. עסקיו שיגשגו. כאשר
חנך מחסן חדש, הופיעו לפתיחה כל המי־ומי
באיזור, כאילו היתר, זו לפחות חנוכת
סכר חדש בנגב: נאווי עצמו, הממונה על
מחוז הנגב והדרום יצחק ורדימון, מנהל
בל״ל דאז וכיום גיזבר תישלובת ערד יצחק
בליימן, מנהל סולל־בונה בנגב וסגן ראש
עיריית באר־שבע אביעזר אביטל, מנהל
תנובה באיזור אשר עלה, קציני משטרה
בכירים ועוד. כל זה השתנה לפני שנתיים.
מזוז עשה טעות.
נגד העוול. טעותו היתה בכך, שהוא
חשב כי ביכולתו לפעול כאזרח חופשי.
כאשר פעל בזמנו למען מפא״י, עשה זאת
בגלל שהאמין בה. כאשר חשב עתה שהעירייה
גורמת לו ולידידיו עוול — קם
לפעול נגדה .
המלחמה החלה כאשר עיריית באר־שבע
הקימה את השוק החדש, הבדואי, הכריחה
את כל הירקנים ובעלי הדוכנים האחרים
בשוק הישן, ברחוב הפלמ״ח בעיר העתיקה,
לעקור למוקם החדש• אולם למרות כל ודי
מיסיס והכספים שנאלצו בעלי הדוכנים
לשלם במקום החדש, החליטה העירייה, כעבור
שנה, להעבירם שוב למקום אחר. שכן,
השוק החדש נועד בעצם למטרת משיכת
תיירים, נכשל בייעודו.
העירייה הודיעה על כך לירקנים ב-
.16.7.70 היה עליהם לפנות את המקום תוך
שמונה ימים.
צו-מניעה נגד העירייה. הירקנים
התקוממו, העמידו בראשם את מזוז, תושב
העיר מאז 1949 ומנכבדי העדה. כשהוא
מייצג את 115 חבריו, פנה מזוז לבית־המשפט.
באמצעות עורך־הדין זאב ריבלין,
זכה בצו־מניעה, לפיו אסורה העירייה ב

זה הוא כבר הספיק לשכוח. הכושי
עשה את שלו, הכושי יכול כבר ללכת.״
סעד השופט נזף
בלישכת־הסעד
״חוקי הסעד לא שייכים ללישכת־הסעד
— אלא להיפך. על הממונים בלישכת־לסעד
לנהוג בהתאם לתפקידם.״ במילים אלו,
סיכם שופט בית־משפט השלום בכפר־סבא,
השופט מנחם בוכוויץ, את נזיפתו החמורה
במנהלת לישכת־הסעד המקומית, שושנה
דובובי, בגין יחס בלתי־הולם מצידה לאום
הנתון לטיפולה, ומסירת דו״ח כוזב למבקר
המדינה.
טרגדיה. המדובר בתביעה פלילית שהגישה
לישכת־הסעד בכפר־סבא, באמצעות
המשטרה, נגד אלברט מנחם •*,לפיה הופיע
מנחם ב״ 30.6.70 בלישכת־הסעד, וביקש לשוחח
עם מנהלת הלישכה. מאחר והיה זה
יום שישי, בו אין קבלודקהל, סירבה זו
לקבל אותו. לדברי התביעה, התפרץ מנחם
לחדרה׳ התפרע ודחף אותה.
בכתב־ההגנה, לעומת זאת, שהגיש מנחם
באמצעות עורך־הדין מנשה בר־שלטון, מצטיירת
תמונה שונה. תמונה החושפת מחדלים
של עובדי־ציבור, אשר לא רק שנכשלו
בטיפולם במשפחה שהוכתה בטרגדיה,
כפי שהתיימרו לעשות, אלא אף חיפו על
מחדלים באמצעות מסכת שקרים.
חמישה ילדים גרים בכוך. אלברט
מנחם 45 יוצא עיראק, הינו אב לחמישה
ילדים. לפני שמונה שנים נפטרה אשתו, הותירה
אותו מטופל בילדים, שהקטן ביניהם
היה בן שנה וחצי. למרות זאת, ולמרות
עבודתו כפועל־דחק, לא פנה לבקש עזרה.
• עומד נואם: ראש עיריית באר־שבנו,
אליהו נאווי יושבים, מימין לשמאל: עורך־
דין אליהו צוקר, מנהל בל״ל יצחק בליימן
ודויד מזוז.
•• השם מוסווה.

בעזרת אימו הישישה, שעברה לגור עימו,
גידל וחינך את הילדים.
לפני שנתיים נפטרה הסבתא, ואלברט עצמו׳
מרוב סבל ועמל, חלה בשחפת• רק אז
פנה ללישכת־הסעד׳ גולל את סיפורו בפני
שושנה דובובי.
זו הבטיחה לו עזרה, לדבריו — כולל
החלפת מגורים אפילו. אולם מאז חלפו שג־תיים
— ואף אחת מן ההבטחות לא הוגשמה•
יותר מזה — אפילו עובדת סוציאלית
לא טרחה לבקר, ולוא רק פעם אחת, בבית
המשפחה, לראות במו עיניה באיזה כוך
גרים שש הנפשות, באיזה תנאים גדלים
חמשת הילדים, שעל שניים מהם לפחות
מעידים מנהלי בתי־הספר שלהם, כי הם
עילויים.
״לא שלטתי על העצבים.״ כל
זאת לא מנע מלישכת־הסעד לספר, במים-
גרת דו״ח שלה למבקר־המדינה, על התנאים
הסוציאליים הנדיבים שכביכול העניקה למשפחה
— כולל קיצבה חודשית של 300
ל״י, עזרה בבית, ביגוד לילדים, קייטנות,
אוכל במסעדה ועוד. המשפחה עצמה לא
ידעה כלל שמייחסים לה עזרה כזו .״לוא
ידעתי,״ אומר האב ,״הייתי צועק שזה
שקר.״ כל העזרה, לדבריו, מסתכמת בסך
מאה ל״י לחודש׳ וגם זאת רק מאז שחלה
ואינו מסוגל לעבוד באופן סדיר.
לדברי מנחם׳ לא היה זה השקר היחיד
של הלישכה. בכתב־ההגנה שהגיש נגד תביעה
הלישכה, הכחיש את טענת התביעה ש־יייה
זה הוא שתקף את מנהלת לישכת־הסעד.
טוען הוא :״מה פתאום שאני אתקיף
אותה? הם שלחו לי הזמנה לבוא
אליהם באותו יום. אפילו הפסדתי יום עבודה•
רצו לדבר איתי בקשר לסידור הילדה
במוסד. כשבאתי, אמרה לי שושנה שהיום
אין קבלת־קהל. אמרתי לה, :אבל אתם הזמנתם
אותי להיום.׳ בלי לשמוע אותי, קמה,
פתחה את הדלת, ודחפה אותי החוצה.
כעסתי ופתחתי את הדלת בחוזקה, ואז
היא נדחפה אחורנית, והתחילה לצעוק עלי
למה אני מתפרץ. לא שלטתי על העצבים
שלי, היכיתי בשולחן והוא נשבר• אז היא
הזמינה משטרה.
״קל להבין את הנאשם.״ השבוע,
בפסק־הדין בו הרשיע את מנחם וקנסו במאה
ל״י, כתב השופט בוכוויץ בחריפות
רבה :״לישכת־הסעד, בתור מוסד ציבורי,
צריכה לדייק בפרטים. הסתירה בין הפרטים
שהיא מסרה לנתון בטיפולה, ובין הפרטים
שמסרה למבקר המדינה, מעוררת
בליבי חשש רציני שהנאשם לא קיבל טיפול
ראוי, לו היה זכאי לאור מצבו הקשה.
ואם כך היו הדברים, קל להבין את מצבו
הנפשי ורוגזו• יתכן שביום ו׳ אין אמנם
קבלת קהל בלישכת הסעד המקומית, אך
בכל זאת אינני חושב שלא היה מקום לטפל
בנאשם, בהתחשב במצבו. יש להבין
שלא חוקי הסעד שייכים ללישכת־הסעד —
אלא להיפך.
״הממונים בלישכה זו צריכים להבין שלפעמים
יש צורך ללכת לקראת המבקשים
— גם לפנים משורת הדין.״

דרכי־אדם
האב שזיק
את בנו לרחוב
״אבא, עברנו לדירה חדשה?״ שאלה אתי
בת הארבע.
״כן,״ השיב אביה, יעקב בנדר 26״אז
מתי יביאו את הגג? המשיכה הקטנה
לשאול.
על כך התקשה האב לענות. שכן הדירה
החדשה היתה — באמצע הרחוב. ומי שהשליך
את יעקב ומשפחות לשם, היה אביו
דווקא.
עם הידועה-כציבור. ביום הראשון
לפני שבועיים הגיעו לבית משפחת בנדר,
ברחוב 180 ביפו, אנשי ההוצאה־לפועל,
החלו מוציאים מהדירה את מעט הרהיטים,
כשהם מגלחים מהם חלקים שונים תוך כוי
גרירה. יעקב׳ אשתו ושני ילדיו הקטנים
עברו להתגורר במרחק מטרים ספורים מן
הבית — באמצע הרחוב.
היחסים בין יעקב לאביו הורעו כאשר
התחתן יעקב עם אשתו, ידידה .״אבי התנגד
לזה שהתחתנתי עם ספרדיה,״ מספר
יעקב, העובד כשכיר בדן.
למרות זאת, המשיכו יעקב וידידיה, מחוסר
יאמצעים, לגור בדירת הורי יעקב.
לפני מספר חודשים נפטרה אמו של יע-
(הנושן בעמוד )36
העולם הזה 1745

טלוויזיה
הפקות
גי ת טפחות -
בית היהלומים 0:1
מדוע התפטר הממונה על הטלוויזיה נק־דימון
רוגל? עובד בכיר
שביקש להישאר בעילום שם, מסר, כי רוגל
חשש מפני הדחה. למרות שרוגל זכה ב־מיכרז
לשלוש שנים, הופיעה בכתב המינוי
שלו פיסקה האומרת, כי קיבלו אותו, קודם
כל, לשישה חודשי נסיון. הועלתה סברה,
כי מישהו רמז לרוגל על האפשרות שיפעילו
כנגדו פיסקה זו, אם הוא ימשיך במאבק
כלפי הממונים עליו. רוגל הידוע כאדם
אימפולסיבי, הוציא מסקנה נמהרת מן
הרמז, או ממה שנדמה היה לו כרמז והגיש
את התפטרותו.
הממונה השלישי. הבדיחה האחרונה
המהלכת בבית הטלוזיזיה: השטיח האדום
שנפרש בימים אלו על מדרגות הבית, נפרש
כדי שמנהלי הטלוויזיה המתחלפים לעתים
כה קרובות, יוכלו לבוא ולצאת בכבוד.
רוגל היה הממונה השלישי שיצא.
כסידור ביניים ישמש שמואל אלמוג כמנהל
הטלוויזיה בנוסף על תפקידיו כמנכ״ל רשות
ב שידורי ישראל,

השידור. אלמוג, המקורב לשר יגאל אלון,
מרגיש את עצמו די חזק כדי להכניס. שינויים
במיבנה הטלוויזיה.
מכנה רשות השידור לקוי. זאת
קבע אלמוג בראיון עיתונאי. הליקוי נובע
מן הנסיון לפשר בין שתי תפישות מנו־גדות:
אינטגרציה (שילוב) רדיו־טלוזיזיה
מול הפרדה. המיבנה קבע סידורי שילוב
והפרדה לסירוגין. נוצרו פירושים סוטרים
ביחס לאופי התפקידים בהנהלה. המיבנה
הלקוי מסרבל קבלת החלטות. בדיון על
נושא משתתפים יותר מדי גורמים. לדבריו׳
דרוש מיבנה, שיעניק יתר אוטונומיה
לכל מדיום, או מיבנה אינטגרטיבי (משולב)
מוחלט .״בעבר הייתי ידוע כחסיד המיבנה
המשולב״ אמר אלמוג. עובדי הטלוויזיה
חוששים מזה.

הרדיו אינו משחק כאן כל תפקיד
זוהי האירוניה שבמצב. גם משה חו

הממונה על הרדיו ביקש להתפטר בגלל
חוסר סמכויות. מספרים שאין לו דריסת
רגל במחלקת ענייני היום והחדשות ברדיו,
המקבלת הוראות ישר מלמעלה. אולם המאבק
האמיתי הוא בין בית מפחו ת (מרכז
רשות השידור) לבין בית

רוזמרי ניקולם, גואל פביאני ופיטר ווינכרד ב״דיפרטמנט ״5
משרד מיוחד לבלשות

זוהי צורת טיפול בלתי נסבלת.
המהנדס הראשי והאחראים על התקציבים,
כוח האדם, המשק, התחבורה, ההרכה וה־מינהלה
הפנימית של הטלוויזיה יושבים בבית
טפחו ת ואינם כפופים לממונה על הטלוויזיה.
הוא גם לא עומד בראש ועדת
ההתקשרויות עם גורמי חוץ. התוצאות הן
איומות.

רצו להסיע פסלת ישישה כטג־

דר בעל מרכב גבוה. לדוגמה -מפיקה
ביקשה מכונית קטנה כדי להסיע את
הפסלת הישישה בתיה לישנסקי לצילומים.
שלחו לה טנדר בעל מרכב גבוה. הכוונה
היתד, טובה. האחראי על הרכב רצה לחסוך
ולהעביר בהזדמנות זו גם 300 מטילי מתכת.
המפיקה הזועמת לא הסבירה את מטרת
הנסיעה ולכן היא נאלצה להגיע עד הממונה
על הטלוויזיה כדי להסדיר רכב אחר. אולם
גם יונה, איש הרכב, אינו צדיק תמים ולא
פעם הוא אומר בפירוש :״אני לא מקבל
הוראות מנקדי״.

מאות מקרים של כיזכוז מיותר.

שערוריה זוטא בהפקות
תכנית בידור טובה
ראלף עינבר, הבמאי האגרסיבי והמוכשר
של הטלוויזיה יכול לאכול את עצמו על
המילים שהוא מוציא מן הפה בשעת כעם.
אבל כאשר הפסיקו את צילומי ט לפון לפני
הגמר, הוא יצא מן הכלים. הוא עבר על
הזמן שהוקצב לו בשלוש וחצי שעות. באולפן
היו חייבים להקים תפאורה לתכנית .
במיקצב ה־ .70 ההוראה מירושלים היתה:
להפסיק מיד את הצילומים.
אנשי הצוות בהרצליה ארזו את הכלים
והלכו הביתה. עינבר התפרץ בחמת־זעם
והטיח דברים בוטים כנגד חברים למיקצוע.
הוא אמר משהו בדומה ל״תלכו לעבוד עם
אילון גויטיין ועם הגאון התורן של פופ
( 70 יוסי צמח)״.
למזלו הטוב הוא הביא בסופו של דבר
לשידור תוכנית בידור טובה 9.2אחרת
הקוליגות היו אוכלים אותו. אולם אין זה
מזל, כי אם כישרון, יכולת, מיקצועיות
והתמצאות במדיום הטלוויזיוני.

הוא לפעמים רוקד ולפעמים לא. הבנות נאלצות
לרדוף אחריו. מזה חודשיים הוא יוצא
עם יהודיה.
אבל הוא מוכן לקבל מכתבים גם מאחרות.

5 ! 11 9

איש הנמלים
מסמינר הקיבוצים

אנטון רוג׳רם כ״פימפרנל״
עורמה ותו שייה

בטלוזיזיה אך ורק במיסגרת התוכנית לילדים
סמי וסוסו. מן הראוי היה לאחר
מכן להקרין את הקטע בשידור חוזר ב־מיסגרת
נאותה למבוגרים.

ניצוצות

מגדל נמלים

זוהי כנראה ההחלטה מאחורי הקלעים של
בית טפחות. היה זה דווקא חבר ועד שאמר,
כי העובדים בטלוויזיה מוכנים אפילו לאינטגרציה
ובלבד שיחליטו כבר. לחיות כמו
אנדרוגינוס כבר אי־אפשר. אולם אלמוג יכול
לעשות גם אחרת. הוא יכול להעביר את
בית טפחות ואת עצמו לבית היהלומים י׳
לשים את כל יהבו על הטלוויזיה. הרדיו
ממילא כמעט מתנהל מעצמו ובכוח האינר־ציה.
והיום, קובעת — הטלוויזיה!

יעקב עופר

לויים החביבים עליו: ארוחה טובה ועישון
נרגילה אצל נעים ברמאללה (״זה לא ה־גולאש
של ג׳ורג שש־בש, שח־מט, קולנוע
ונערות, נערות ונערות.
אחת המזכירות הנאות בטלוויזיה מעידה
עליו שהוא בחור צנוע וביישן. במסיבות

טוענים, כי עובדי הטלוויזיה הם המבזבזים
כספים. לכן דרוש פיקוח צמוד מלמעלה.
העובדים מהווים מיטרד גם בתביעותיהם הבלתי
פוסקות בענייני תקציבים, אש״ל ושיפור
תנאי העבודה, והם מונעים הזזת
עובדים לכאן או לכאן. פלוני אמר בלעג,
כי הוא יושב כל־כך הרבה עם נציגי הווע־דים,
עד שאין לו זמן לתיכנון ממשי.

תדריך

המגיש יפה התואר של הטלזזיזיה, ויקטור
נאסיב, אינו רוצה להתעניין בפוליטיקה ובדת.
הוא פשוט מתעלם.
קודם הוא גר בדירה אחת עם הצלם שאול
ג׳ורג׳ כהן. עכשיו הוא גר עם ג׳ורג׳ איב־רהים
חבש (סמי של סוסו) בדירת חזקים
נאה בקריית־היובל בירושלים.
ג׳ורג׳ מבשל עוף, אורז וגולאש. ויקטור
ממונה על ההשכמה בשעות הצהרים. הבי־

בלי פוליטיקה

מי אשם ככיזבוז

בבית

טפחות

המטרה: אינטגרציה מוחלטת.

יש איש אחד בארץ המתמסר לגידול נמלים.
גילתה אותו בינה אופק, כותבת התסריטים
של סמי וסוסו. הוא גר בשכנות
לביתה. בינה סיפרה עליו למפיקה אסתר
סופר ולבמאי אנטואן סלח והציעה להזמין
אותו אל סוסו (מועד השידור טרם נקבע)
מגדל הנמלים, יעקב עופר ( )44 מורה ב
סמינר הקיבוצים, שהיה בעבר חבר קיבוץ

כוכב הטלוויזיה
מבשל גולאש

ויקטור נאסיב

המישטר החברתי של הנמלים אינו כל־כך
אידיאלי. זהו מישטר מטריארכלי בו שולטת
המלכה האם. הפועלות קיימות, אך ורק
כדי לשרת אותה. תפקידם של הזכרים מצטמצם
בהפרייה. לאחר מכן הם מתים או
מומתים על־ידי הפועלות בפקודת המלכה.
חבל רק שנושא כה מעניין ומרתק יוצג

ועדי העובדים בטלוויזיה כתבו במכתב ל־מנכ״ל
ולוועד המנהל, כי יש ביכולתם
להביא מאות דוגמאות של מיקרים בהם
גרם ניתוק זה לפגיעה בעבודה ולביזבוז
מיותר של כוח־אדם, זמן, משאבים וכספים.
אנשי בית היהלומים טוענים, כי יריביהם
חושבים במושגים של רדיו, או של משרד
ממשלתי נוקשה ואין להם מושג בטלוויזיה
ובדרישות העצומות שלה.

רבדים בגוץ־עציון ואשר נפל בשבי הירדנים
במחלמת השחרור. אולם הרעיון לגדל נמלים
לא צמח אצלו בשבי הירדני בנוסח של
איש הצפרים מאלקטרז, אלא הרבה יותר
מאוחר כאשר הוא למד בסמינר למורים
אורנים.

לך אל הנמלה עצל. זה התחיל כתחביב.
פשוט התעוררה בו סקרנות לדעת:
איך חיות הנמלים, איפה וכיצד? כיום הוא
עושה עבודת מחקר בגידול נמלים לקראת
התואר במיסגרת המחלקה לאנטומולוגיה
של האוניברסיטה העברית.
אחת המסקנות שלו כבר שברה מוסכמות:

6בעיית הסמים המשכרים תועלה בתכנית
השעה השלישית. באותה תכנית יוצג
הסרט: האיש בעל זרוע הזהב עם פראנק
התנגדות חריפה הושמעה ברשות סינטרה השידור על הרעיון לבטל את בו מ רנג ואת
ה שבוע -״ יו מן אירועים. מאחרי הקלעים
הוחלט כי בו מ רנג תצא רק לחופשה ואילו
יומן האירועים יימשך. ההצעה לשדר בימי
ה׳ תכנית פאנורמה תוסר מעל הפרק 9
סאטירה פוליטית לפורים מכינים ראלף עינבר
ושני אנשי החדשות: חיים גיל ומוטי
קירשנבוים $לאחר ה רוזן ממונטה קריסטר
תוקרן בטלוויזיה סידרה חדשה על עלילותיו
של פימפרנל המתחמק — אציל אנגלי המציל
צרפתים מעריפה בגיליוטינה בימי המהפכה
הצרפתית תוך גילויי עורמה ותושייה
רבה • בערב שירי ראשונים שיובא בקרוב
לשידור בטלוויזיה משתתפים: חנא
רובינא, ישראל גוריון, צילה דגן, ריקי גל
ודני ליטני. זוהי התכנית הראשונה בסידרה
המופקת בי שראפילם בעריכת אורנה ספק־טור
ורם עברון מלמרחב המשמש גם כבמאי
התוכנית. התוכנית השנייה בסידרה
תוקדש לשירי הבריגדה.

׳קיטי פוייל

(יום ד 20.20 , 10/2

סרט השבוע: צעירה משולי החברה בפילא־דלפיה
מנסה לטפס במעלות הסולם החבר־תי
על חשבון רגשותיה ורגשות אחרים.
מככבת: ג׳ינג׳ר רוג׳רס.
* פסטיבל הזמר המזרחי (יום ו׳,
— 0 8 .5 0 , 12/ 2מופע מצולם בהשתתפות
שושנה דמארי, עליזה
עזיקרי, רבקה
זוהר, הגשש החיוור,
צמד דרום, מוטי
פליישר ואחרים. מפיק
המופע — יוסף
בן־ישראל. בימוי לטלוויזיה
— פול
סלינג׳ר.

ערב טוב

יום ו )21.10 , 12/2 ,,

— עשרים דקות נוספות
עם שושנה
דמארי. מפיק־במאי:
יוסי צמח.

בומרנג

בן־ישראל

(יום א׳— )20.30 , 14/2 ,

הנושא: מוסר עבודה.

במיקצב ה*70

(יום

, 15/2

— ) 21 . 10 תוכנית פופ לצעירים עם דייב
קרול ולהקת הסינג־סינג, תזמורת צה״ל, שובבי
ציון, עוזי ו ה סיגנונו ת, שלי שיית אדלר

ומיכל וול — תגלית חדשה בשדה הזמר.
מרקידה — רותי ביקל. מארחים — גליה
ישי ועמוס ארבל. מפיק־במאי: יוסי צמח.

הסידרה מחלקה סודית (דיפרטמנט )5על
משרד מיוחד לבלשות, הכולל שני צעירים
וצעירה אחת, תובא בקרוב לשידור, בתום
סידרת האסיר.

במדינה
(המשך מעמוד )34

קב, ואביו עבר לגור בדירה אחרת, ברחוב
רופין בתל־אביב, עם הידועה־בציבור שלו.

כיצד נעלמו המיסמכיס? אדאז

יה> 1״ י לי מ ת הי,ס

נדרש הבן על־ידי האב לפנות את הדירה.
הסיבה: עמידר, לה שייכת הדירה, עמדה
לתת פיצויים עבור הפינוי, והאב חשק במלוא
הסכום לעצמו. לשם כך, היה עליו
לסלק משם את הבן.
כשבא יעקב למשרדי עמידר, על־מנת לברר
מה פתאום הוא נדרש לעזוב את הדירה,
למרות שהוא רשום כמתגורר בה זה
חמש שנים, נאמר לו כי המיסמכים בנוגע
לכך נעלמו מתיקו. כך, לאחר שנותר ללא

ה ס דיויווז ד

משפחת כנדר ברחוב*
״אבא,

מתי

יביאו אוז

הגג?״

זכויות, לא יכול היה להתגונן בפני תביעת־הפינוי
של אביו, נותר ללא בית.
כיצד נעלמו המיסמכים החיוניים מהתיק?
לטענת
הבן :״אבא שלי עובד בבית מפלגת
העבודה. יש לו קשרים מצויינים. הוא
מכיר אנשים חשובים. הוא אפילו חבר של
שרגא נצר.״
חימך חיטכון —
על חשבון בני שש

או לי תר צהלהמ שי ךלע בו ד ־
ו או לי לא.
או לי ת הי ה מ עו ניו ב הכנ סהחד שי ת
ק בו ע ה לכל י מי חיי ך -
או ב ס כו ם גדול חדפע מי.
או לי ת הי ה ז קו ק לכסף לעצמך ־
ו או לי ת הי ה מ עו ניו ל הני חו
לבני משפחתך.

לר שותך
״>תד ק רנו ת

ג מו לי ם בע״מ

ב״יתר־ תוכל לצבור אמצ עי ם היו ם
(בתו ספת רוו חי םוהצמדהמלאה -
פ סו רי םממס־ ה כנ ס ה)
ולהח לי ק על או פו ה שי מו שבהם
ב הגי ע ך לגיל ה פ רי ש ה.

הצט רף אל

יי&וי
ב ש הפועלים געמ
המיתגחו לי נזמ ־ מ

קשה להגיד על עיריית תל־אביב שהיא
רק מבזבזת, כמו, למשל, משכורות על
מאות פקידים מיותרים בבניין־הענק שלה,
או מפעלי ראווה הבולעים מיליונים מיותרים•
הנה השבוע הוא החליט על צעד
חיסכון נפלא, עשוי בטעם־טוב ובשום־שכל.
לנתק, לפזר, להרוס. בבית־הספר היסודי
הר־נבו שבצפון העיר יש שתי כיתות
א׳ מקבילות, שבכל אחת 24 תלמיד. מצב
אידיאלי, אליו מתפלל וזועק כל מורה בישראל,
הנאלץ ללמד בכיתות בלתי נסבלות

של 40 תלמיד ואף למעלה מזה.
מצב זה לא נוצר בעקבות מאמצי השיפור
של העירייה, אלא כתוצאה מהצטמצמות
טבעית של שנתון בני א׳ השנה, באותו
איזור.
כאן ראתה העירייה הזדמנות נהדרת לחיסכון.
היא החליטה להפוך את שתי הכיתות
לאחת, על ידי צירוף 16 ילדים מכיתה
אחת לשנייה, ופיזור שמונת הנותרים
בבתי־ספר סמוכים.
היא גם החליטה לא להשהות את הייעול
עד לתחילת השנה הבאה — אלא
לבצעו מייד, באמצע שנת הלימודים .״זוהי
שערורייה שלא נשמע דוגמתה,״ הגיב על
כך פסיכולוג, העובד במחלקת־החינוך של
העירייה, והמתנגד לצעד זה .״לקחת בני
שש, שזו שנת הלימודים הראשונה שלהם
בבית־ספר, לנתקם מחבריהם ומהמורה אליה
התרגלו, ולהשליכם לכיתות זרות, עם מורות
אחרות — זה ממש פשע.״
זוהי כנראה גם דעתם של הורי התלמידים,
המתארגנים בימים אלה לפעולה נגד
צעד הייעול של העירייה.
* האשה משמאל, הרוכנת על התינוק
— עובית-אורח.

העולם הזה 1745

הלוואי שלמקורות שדיווחו לי, יקרה
משהו לא-במיוחד בזה.
מה שקרה לעודד היה משהו דווקא
מאוד מיוחד. הוא פסע, בחמש בבוקר,

מכירים אותה כמובן. היא צעירה, חתיכה
ופורחת, ולמרות שאינה בשורת הבוכבות
הראשונות של הבד והבמה בארץ, הרי שהיא
בהחלט מהשורה השנייה.
וחלק גדול מהפירסום שלה, בא לה לא
בגלל עבודתה על הבמה, אלא בגלל הרומנים
המפורסמים שלה, כל פעם עם שם
נוצץ אחר.
אז מה התמיה אותי בכל העסק המוזר
הזה?
בשעתו, ידעתי, היא עברה משבר רציני,

או שלא בהק שר, קם יום אחד והודיע ל דנה
שהם מתגרשים. ולא רק הודיע, אלא
גם עשה.
דנה, שהיא ב תו של הסופר יעקב

נעי מה: כאשר ה שתחרר מעול הני שואין,
גילה כ׳ .אהובתו איננ ה מתכוונת לע שו ת
כ מו הו, מסרבת לה תיי חס לרו מן ביניהם
יותר מאשר לסתם רומן. מה שאפילו יותר

חצי לסבית,

עודד תאומי האף והנזק ל״קאמרי״
כשסיפרתי לבם בשבוע שעבר מה קרה
לאף של עודד תאומי — לא ידעתי
בעצמי עד כמה חמור מה שקרה. הוא
נפצע, דיווחו לי. סתם נפצע. לא משהו
מיוחד.

אחרי שנדפקה בצורה חזירית. היא עמדה
להתחתן עם אמן ידוע, לאחר שניהלה
איתו רומן סוער זמן ממושך. ואז, ימים
ספורים לפני החתונה, היא קראה בעיתונים
שהגבר התחתן, בערב הקודם, עם אחרת.
בלי להגיד לה מילה.
היא נכנסה לדיכאון חמור, התאוששה,
והתחילה שוב ברומנים סוערים. אבל איך
שהוא, הפעם זה היה אחרת.
כל פעם קרה דבר מוזר.
פעם היא עמדה שוב פעם להתחתן עם
מישהו, ואז — כן, הפעם היא — ביטלה
את זה. תקופה ממושכת היא היתד,
יוצאת עם שורת מחזרים ארוכה — ותקופות
ארוכות לא היה לידה גבר, והיא
יצאה רק עם חברות. בקיצור — העסק
נראה לי מוזר.
עד שהשבוע שמעתי את הדיאגנוזה הרפואית:
בעקבות המשבר שלה עם אותו
אמן, בזמנו, היא פנתה, בייאושה, עורף
לעם הגברים הנבזי, פיתחה נטיות לסביות.
יחד עם זה, היא מנסה כל הזמן, שוב
ושוב, להיחלץ מזה, כי היא מכירה בעצמה
בחוסר־התוחלת שבכך. אז היא חוזרת
שוב לזרועות הגברים — ושוב לזרועות
הנשים. וחוזר חלילה.
ובסך־הכל, זה עסק עגום למדי.

חצי לא

שעון :״מה, באמת?!״ השתוממה, וסגרה
את השפופרת בהתנצלות.
וכרגיל אצל שחקנים, לכל דבר יש
שייכות למיקצוע — אפילו לאף חתוך.
כי עודד היה צריך למלא את התפקיד
הראשי !״ביוגרפיה״ ,ההצגה החדשה
של ״הקאמרי״ ,ממנה מצפה התיאטרון
להצלה וישועה. עכשיו, למרות שהאף
עצמו ניצל, לא ברור אם עודד יספיק
להיכנס לתפקיד.
אם לא, זה יפגע לא מעט בסיכויי ה הצלחה
של ההצגה.
והבל בגלל אף קטן.

כל השנים היה נתןכונן, שחקן הקא״
מרי, נ שוי לאשתו דנה, אשר העמידה. לו
שתי בנות. עד שלפני ז מן מה נ חפף נתן
לדבר עבירה, והחל מנהל רו מן עם גברת
מסליימת, ח תיכה לא רעה דווקא, אבל,
צחוק הגורל, נ שואה גס היא•
הרו מן נ מ שן ופרח. וביחוד היה פורח
בנסיעו ת להצגות מחוץ לעיר, מאחר שה גברת
דנן היתה נוסעת גם היא, ב היו ת ה
עובדת גם כן בקאמרי, למרות שלא ב תו ר
שחקנית.
הרו מן פרח ופרח, ונ תן איתו. בהק שר

זה כבר זמן רב שהתנהגותה של ה
שחקנית הידועה מתמיהה אותי. אתם

איך גשאד נתן כו\ן
קרח מכאן ומכאן
:ורדביץ, ו שאמה
התחתנה אחר כך עם
עברה לגור בבי תו של שלונסקי, ה מ שיכ ה
בעבודתה בטלוויזיה, והחלה מסתגלת לסטאטוס
החדש שלה, בלית־ברירה.
היה זה דווקא נתן שזכה להפתעה לא
התגרשה

עודד תאומי
דרך דלת־זכופית סגורה בדירתו, וממש
חתך לעצמו את האף. ב״איכילוב״ עבדו
עליו קשה מאוד, בשעה שתפרו לו את
החתך, ואפילו זה עדיין לא הספיק,
בי ביום ראשון השבוע העבירו אותו
ל״הדסה״ ,ושם ניתחו שוב פעם. עכשיו,
כפי שאני מבינה, השלימו את התפירה
באופן סופי.
וזה בכלל לא מצחיק, כל העסק —
אבל בכל זאת אי״אפשר שלא לחייך,
כששומעים מה עודד עשה תיכף אחרי
שהוא נפצע. שותת-דם ומבולבל, ה!א
הרים טלפון לפי־דו־יקה סגל הביתה,
שאל אותה אם היא מכירת איזה רופא
טוב. פרדריקה, שאצלה בכלל הימים
והלילות מבולבלים, הרימה טלפון לרופא
מכר שלה — בטבריה. כשההוא שאל
אותה אם היא יודעת שעכשיו חמש בבוקר,
הסתכלה פרדי בתימהון על ה־

השכן הישראליש? טרד
בנג־בנג,

נתן בדגן

הריון בץ וילת,
וזפלוז בטבר־ר,
כשידידיהם קוראים להם היפים, תאמינו
לי שזה בצדק. שניהם ב א מת יפים כמלאכים.
הוא, האדריכל הידוע, והיא, אשת־חיקו,
מ שמ שים זוג למופת לכל מכריהם
וידידיהם.
אמנם יודעי־דבר מספרים תמיד על ניאו־פים
הדדיים קטנים, מ שני הצדדים ולכל הכיוונים,
אבל לן תאמין למשמיצים.
עד שלפני כמה שבועות קרה פנצ׳ר: ה־אשה
ירדה להינפש באילת, ונתקלה שם,
כפי שקורה לטובו ת שבהן, בקצין צה״ל,
נמר נוראי, וגבר כנראה עוד יותר נוראי.
ואם ל הא מין לדיווחים שדיווחה לידידותיה,
הרי ש טוב, לא ניכנס לפרטים

מאביה

גרוע סתם נכך מכאן
אלו,
כלבו

— מסרבת אפי לו להמ שיך או תו כ רומן.
נשאר
נתן, לא נעים לספר, קרח
ומכאן. וכל הרואה או תו, בלילו ת
מ סתובב מ שמים כשהוא מלווה את
לה שתין, לא יכול שלא להבין לליבו.

אינטימיים, לכל דבר יש, סוף־סוף, גבול.
מה שיותר ח שוב הוא, שהאשה נכנסה
להריון. אל תשאלו או תי אין. עובדה ׳ .קורה
גם ל מנו סו ת שבהן.
טוב, היא הרי לא ת לן להתאבד בגלל
פרט קטן כזה. כשהיא גילתה את עובדת
החיים, היא צילצלה לרופא שלה, קבעה
ת ארין לגרידה, אלא שהרופא עשה טעות,
וקבע איתה לתא רין שבו הוא תיכנן להיות
בחופ שה בטבריה.
אן גס את הבעייה הזו הם פתרו. הרופא
קבע לה תור בקליניק ה פרטית בטבריה,
הפסיק את חו פ ש תו לשעתיים, והכל בא
על תיקונו.

השיקו כוסית. לפוקה הירש

מלאו .63
ואיך מלאו. כמו שיאה והולם את ה־פלייבוי
הזקן ביותר של ישראל. ואם יש
באיזה מקום בישראל פלייבוי זקן יותר,
או זקן יותר שהוא פלייבוי, אני מבקשם
סליחה. בעיני, פוקר״ הרווק המיליונר, איש
העסקים השנון (סוכנות רולס רויס בארץ
_ לא, אין מקום לדאגה, פשיטת־הרגל לא
פגעה בו, תודה על הדאגה — ושאר ירקות)
ואזרח הדיסקוטקים הקבוע, שדרך
זרועותיו הלופתות ורגליו המרקדות חלפו
יותר נערות־זוהר מאשר כל זוג רגליים
וידיים אחר — פוקר, זה, בשבילי, היה,
התה, ויהיה תמיד ה פ ליי בוי בהא־הידיעה
שלנו.
את יום הולדתו האחרון חגג פוקד. כדרכו,
בצנעה, בסך־הכל פסטיבל קטן ותו
לא. אפריטיף קטן בדיסקוטקים, במוצאי-
שבת, ולמחרת, ביום ראשון בערב, קבלת־פנים
בדירתו המפוארת, שהיתר, מלאה לרגל
המאורע, בדיפלומטים, פרחים, עוגות, חתיכות,
ומה לא.
ומה חדש, פוקה, ביום חגך זהי ״או,
שום. דבר מיוחד,״ גילה מיספר 1את אוזני
.״בסילווסטר יצאתי קצת לסן־מוריץ,
ביליתי שם עם הנדי פורד, הנסיף
רופיני, הרוזנת דה־יריב, והשחקנית

ג׳ואן. קולינס.״

מה שפוקה לא סיפר, אבל מה שראו
עיני׳ זה׳ שהמארחת, במסיבת יום־ההולדת,
היתה, פשוט, סוכנת־הבית המבוגרת שלו.
היה זה, אני מוכרחה לציין, ניגוד דרמטי
למחזה לו אני רגילה זה שנים ארוכות,
שפוקד, איננו מופיע אף פעם, לשום מקום,־
בלי חתיכה מפוארת על זרועו.
הייתכן — איזו מחשבה מבעיתה — ש־
י —--י י ויו ו ווו _ גם אצל פוקד, מתחיל הגיל לדבר?

פומה הירש וחתיכה

סיעתנו זכתה בשבוע שעבר, בלי עין הרע, לפירסומת גדולה. תוך כדי כך: ימעט
נעלמה מעיני הציבור המחמאה הגדולה ביותר שניתנה אי־פעם לסיעתנו ולי אישית.
הדבר בא בשעה שגולדה מאיר ענתה לשורה של שאילתות שלנו. בין השאר ענתה
לשאילתה מס׳ 2002 שלי. אתן הדברים כלשונם :

חבר־הכנסת אורי אפנדי שאל את ראש־הממשלה :
בהופיע ה ביו ס 17 בדצמבר 1970ב בניין הקסטל בפני הנהלת וסיעת המפד״ל, הצהירה
רא ש־הממשלה, לפי ידיעות אחרונות של יום 18 בדצמבר, כלהלן :
״תמצא ל־ חוק כיצד להוציא את או רי. א בנ רי מן הכנסת, ואני א לן איתך על זה על
הבריקדות.״
אבקש לדעת :
האם אמרה ראש־הממ שלה דברים כנ״ל, או דברים אחרים כיוצא באלה?

תשובת ראש-הממשלה:
לשאלה : 1הציטוט הנ״ל איננו מדוייק. הדברים, כפי שנאמרו על־ידי, בפגי שה סגורה
עם הנהלת המפד״ל, הם:
זה׳ ציטוט מ הפ רו טו קול :״אדוני, אתה ב מדינה בדיוק כמוני. יש חוקי ם ב מדינה הזאת.
אתה מוכן שנעלה את אחוז־החסימה? אני עוד לא שמעתי ממפד״ל שהם מוכנים. על־פ׳
חוק אתה יכול להוציא אותו (את חבר הכנסת אבנרי) מהכנסת?
״תמציא לי חוק, ואני אלך נגדו נבגד אבנרי) על הבריקדות!״

אני מסופק אם יש בעולם כולו תקדים לכך שראש־ממשלה מצהיר, מעל דוכן הפארלמנט,
שהוא רוצה בחקיקת חוק מיוחד חדש כדי להוציא מן הכנסת אדם מסויים שנבחר על־ידי
הציבור.
על כל פנים, זוהי הכרזת־מלחמה מפורשת, חד־משמעית. מחול השדים שנערך השבוע
סביב סיעתנו בעיתונים מסויימים, אפשר להבינו בנקל על רקע הכרזה זו.
המוזר הוא שהזקא השבוע קיבלה גולדה מאיר את עמדתנו בעניין מסויים, והפכה
אותי בעקיפין לדובר הרוב בממשלה.
העליתי לפני כמה שבועות בכנסת את החלטת רשות־השידור להנהיג שידורי־פירסומת
בטלוויזיה. הכנסת החליטה לפי הצעתי, לקיים דיון במילאה על נושא זה( .בעוד שהתנגדתי
לפירסומת בטלוויזיה, הצדיק אותה השר האחראי, יגאל אלון, מכל וכל).
עצם העובדה שהעליתי את ההצעה, הכריחה את הסיעות הגדולות לקבוע את עמדתן
לגבי הפירסומת בטלוויזיה. תוך כדי כך נתגלה שיש רוב נגדה גם בסיעת המערך.
ביום א׳ של השבוע שעבר נתקיים הדיון בממשלה. הרוב, ברשות גולדה מאיר ופינחס
ספיר, החליט שלא להנהיג פירסומת מעל למסך הקטן.
למחרת היום היה צריך להתקיים הדיון בכנסת. לפי הנוהל היה עלי לפתוח בדיון,
ועל יגאל אלון היה להביא את עמדת הממשלה. אולם בדרך פלא, ברגע האחרון ממש,
נדחה הדיון לשבוע ימים, לפי בקשת יגאל אלון. במקומו נתקיים דיון על הצעה
אחרת שנגעה ליגאל אלון — פרשת החינוך היהודי בגולה, עניין שעמד על סדר־היום
אחרי ההצעה שלי.
הגבתי על כך בפתחי נאומי על החינוך היהודי (ראה
עמוד :)39״איני מבין מה הטעם בשינוי זה בסדר־היום.
האם הסיבה נעוצה בכך שבדיון על הפירסומת בטלוויזיה
נשאר השר יגאל אלון במיעוט בממשלה, ונפל
דווקא בחלקי לייצג את דעת הרוב?״
קרא אלון ממקומו :״זה אפשרי בעולם של מיעוטים.״

ורואה בדמיונו את הבית שבו גדל, את
המשפחה שבה צמח, את בית־הכנסת שבו
ביקר עם אביו בחגים, דברים שהיו ואינם
עוד?
בודם׳ אשר מי יודע אם קיימים הם
עדיין, בתי־כנסת שוממים ואולי גם חרבים,
קברים שאיש אינו מניח עליהם פרחים,
משפחות שהתפזרו עם הרוח?
כי אנו בישראל, גם הצברים שבינינו,
הננו שרידים של קהילות שהיו ואינן עוד.
אלא שעברנו המשותף שונה•

רא תת תאי גאויגז
מה שעבר על בני המיזרח, בני ארצות־ערב,
אינו מה שעבר על בני אירופה. חמל-
ניצקי והיטלר הם שמות שאין להם דוגמה
בעולם הערבי. בארצות־ערב לא היינו, ולא
היו משפחותינו, קורבנות של שריפה ושל
תאי־גאזים.

קהילותינו התחסלו מתוף רצוננו
אנו לעלות לישראל.
על כן, גם כשאנו נתקלים בהתפרצויות־שינאה
ובמעשים ברבריים נגד שרידי אחינו
ומשפחותינו שם, גם כאשר דם נקיים זועק
אלינו, ואנקת אסירים מדירה שינה מעינינו,
גם אז איננו יכולים להשתחרר מזכרונות
של עבר מכובד, של שכנות טובה עם בני
העם הערבי, ואנו שואלים את עצמנו: מה
קורה שם, מה הזוועות הללו, האם הפכו
עמים שלמים לחיות? האם הערבים, שבתוכם
חיינו, איבדו צלם אנוש?

שלטון שלהם, והעינויים ד,ם שיטתם. עם
תליינים לא נשלים לעולם, לא אנו ולא העמים
שעליהם הם שולטים.

אמ\\ז יהודי בזדג־ירז
לפני שנר, התייחדה הכנסת עם זכרם של
עולי הגרדום בעיראק. הוקענו את מישטר
התליינים בבגדאד, והעולם כולו נידה אותם.
שימשנו מגביר־קול לאנקת אחינו האסורים
שם, והעולם לא יכול היה לאטום
את אוזניו. עד שגם מישטר מתועב זה היד,
נאלץ להרפות, ולו גם חלקית, את הלחץ ו־האימה,
והוא מתיר עכשיו ליהודים לצאת
את עיראק.
היוק אנו עומדים מול הידיעות על מצבם
של יהודי סוריה. יהדות מפוארת, תרבותית
וחרוצה, שמנתה רבבות, והיום רק כמה
אלפים — יהדות זו חיה במצוקה. המישטר
הסורי רואה ביהודים בני־ערובה, או אפילו
גרוע מזה — שעיר לעזאזל, מטרה בה קל
להתנקם על החרפה הצבאית של מלחמת
ששת הימים.

מה שאין ה״כעת״ הסורי מסוגל
לעשות למדינת ישראל, הוא
מעולל׳ ליהודים חסרי-מגן.
אבל המישטר הסורי היה מאז ומתמיד
יוצא דופן בחוסר יציבותו, במעשי הטירוף
שלו׳ בדחפים הפנימיים הדוחפים אותו לא
רק לפגוע באחרים, אלא גם להרוס את
עצמו מבפנים; מישטר שסיבך לא רק את
ארצ׳ו ואת ישראל בתקריות גבול ובמעשי
טרור ותגמול, אלא דחף את העולם ה־

קל לשפוד את חמתנו על הגויים.
קל לדרוש נקם ולהוקיע. אכל
גם כשעת באב חייבים אנו
שלא לעשות שקר בנפשנו, וגם
לא לשכוח בי מעבר למחשכי ה*
,מלחמה והאיבה עוד נכונו לנו

יי גבשעתהכאב
לא נחשוב עד נקי׳
להלן נאומו של ח ׳כ שלום
כהן בוויכוח הכללי על מצב היהודים
בארצות ערב.
שלום בהן: אני מדבר היום, בהיותי
עדיין תחת השפעתו של שידור טלוויזיה
מירושלים, שידור שהראה את יהודי סוריה,
את השניים שהצליחו להימלט ולספר על
עינויים, והאחרים היושבים עדיין בגיטו
של דמשק.

גולדה על הכ 1ע1י

שמעתי גם את סיפורי העינויים, וגם את
תפילת החזן בבית־הכנסת הגדול של דמשק.
ודווקא צילומי הילדים היהודיים הלומדים
בשלווה בבית־הספר, ושל ראש הקהילה
המשבח את המישטר, הם שצבטו
את ליבי והחרידו אותי לגורלם של יהודי
סוריה.
חברי כנסת נכבדים, מי מאיתנו שנולד
בחוץ־לארץ אינו עוצם לפעמים את עיניו

חכר-הבנסת אורי אכנרי שאד את ראש־הממשדח ל
מעריב של יום 18 בדצמבר 1970 מדווח על הופעתה של ו א שי
הממ שלה בפני הנהלת וסיעת המפד״ל.
לפי מעריב, נשאלה ראש הממ שלה :״ מ דו ע שולטים הכנענים על
אמצעי הקו מוניקצי ה (הממלכתיים),״ וראש הממ שלה ה שיבה :״אולי
אתה יכול ללמד אותי מה לע שות,״ ו״גס אני לא מאו שרת מן המצב
בר שות ה שידור.״
אבקש לדעת:
( ) 1האס הפירסו ם הנ״ל מ שקף את חי לו פי הדברים שאירעו בפגישה
הנ״ל.
( )2אם כן — האס שולטים ״כנעני ם״ כלשהם על אמצעי ה קו מוניקציה
הממלכתיים?
( )3אם כן — מי הם ״כנענים״ אלה?

תשובת ראש-הממשלה גולדה מאיר:

על כן, אל לנו להיתפס לסיסמות העיוורון
ולומר כי כל הערבים הם שונאי יהודים,
כי כל הערבים צמאים לדם אחינו. חשבוננו
איננו עם עמי ערב. חשבוננו אף איננו
עם כל המישטרים הערביים. חשבוננו הוא
עם אותם מישטרים, שהגרדום הוא כלי ה־

השורט ברשות הש״דר:

לפעמים יש בכנסת חילופי דברים די משעשעים. למשל, בשאילתה
הבאה:

לשאלה : 1לא.
לשאלות 2ו־ : 3אינן תופשות.

ימי שלום, ימי איחוי, ימי דו־קיום
וכבוד הדדי.

היו״ר מ. ביבי: שאלה נוספת לחבר־הכנסת אבנרי.
אורי אבנרי: כבוד רא ש־הממשלה, אולי את יכולה להגיד מה
כן נאמר, אם הדינוח ב עי תונו ת אינו נכון?
ראש־הממשלה גולדה מאיר: לא. אינני מ תכוננ ת להגיד
מעל ב מת הכנסת תוכן הניירות שנמסרו. ועדת החוץ ו ה בי ט חון יודעת
כל פרם ופרט.
אורי אבנרי: כבוד היו שב־ראש, נדמה לי שיש פה אייהבנה.
נדמה לי שראש־הממשלה ענתה בטעו ת לשאלה לא נכונה. זו אי־הבנה.
היו׳׳ר
מ. ביבי: חבר־הכנסת אבנרי, זו איננה הפרוצדורה •!11
קיימת בכנסת. יש אפ שרות לשאול רק שאלה נוספ ת אחת, ושאלת
אותה.
אורי אבנרי: אני רק מעיר את ת שומת־לב היושב־ראש.
ראש־הממשלה גולדה מאיד: חבר־הכנסת אבנרי צודק
במיקרהזה.
היו ת ויש לו הרבה שאילתות, ח שב תי שהוא מתייחס לשאלה
אחרת.
בהנהלת המפד״ל דיברתי בכלל על מיעוט הה שפעה, שהיא כמעט
אפסית, שיש לממ שלה סל הנע שה ברדיו ובטלוויזיה. זה הכל.

התליות בבגדאד -לפני שנתיים
ערבי כולו אל התבוסה הגדולה של מלחמת
ששת הימים.

המטורפים בדמשק, המסרבים
גב ביום להגיע להסדר מדיני עם
ישראל, מסבנים כראש וראשונה
את עצמם.
הם גם מסכנים את השלום במרחב, את
שלומם של עמי ערב כולם. והם מאיימים
על שלום בני הערובה היהודים, החיים עדיין
בתחום שלטונם•
את הסכנות המדיניות והצבאיות נוע
לסכל. אני אומר זאת לא ברוח של איומים
לכבוש את דמשק, אלא מתוך אמונה שכוחנו
עימנו לעמוד בכל מערכה, עד שיבוא
יום ובסוריה יתבסס שלטון שפוי ויציב,
שגם עימו נבוא לידי יחסי שכנות טובה.
אבל את הסכנה ליהודים חסרי״הישע
עלינו לסכל במעשים להפעיל את נשקנו המוסרי
וההומאני, להזעיק אח בעלי המצפון
בעולם כולו, לגייס אנשים ומדינות, כדי שדמשק
תדע כי גם בעיתות מלחמה לא תיתכן
אחיזה לחוקי הג׳ונגל.

ידצעה מר.ם כ1־ת דאירגון היחס־ס
ב ! המדינה 1וד העול :
להלן נאומו של ח״כ אורי אבנרי בוויכוח
הכללי על החינוך היהודי בגולה.

אדרי אכנרי: הוויכוח הזה סובל מליקוי יסודי, ו הו א
שבהכרח כל הגדרו תיו ־מטו שט שו ת ו שנויו ת־במ חלוקת.
עצב המלים ״ חינו ך יהודי״ — בין 120 חברי כנסת
מ סופ קני אם יש שניים המייחסים ל מונה זה מ ש מעו ת שיזה.
הנה, אחרי הצהריים נעדרת־ מי שיבת הכנסה, מ פני שהלכתי
ל הפגנו ת שה תקיי מו היום בירו שלים: הפגנ ה של
סטודנטים של ה תנוע ה ל בי ט חון ושלום, תנוע ת העולם
הזה — כוח חדש ואחרים נלד ה תנ הגו ת של כמה מ חיילינו
בעזה, והפגנה נגדית של חסידי הליגה להגנה יהודי ת שהפגינו
נגד ההפגנה הרא שונה.
על רקע הדיון הזה אני שואל את עצמי: מי בעצם ה יהודים
האמיתיים כאן — אלה או אלה?

אותם המאמינים במצווה ״צדק צדק תרדוף״
,גם כשהצדק הוא לא זה שאנחנו מבק שים
מאחרים, בי הצדק שאחרים מבקשים
מאתנו; או אותם הקמים עליהם כאנרופנים
ובקפיצי-פלדה המובאים מארצות-הכרית -
אימפורט חדש למדינת ישראל!
דב מילמן (גח״ל) :אימפריאליסטים אמריקאיים,

פלדה מארצות־הברית.
אורי אבנרי: אוי מוכרח לבטא כאן ח שש,
העלול להיות נבואי. אחרי הנ סיון של היום, אני
חושש בפני הסלמת של שיטות המאבק הפנימי,
שיביאו אלינו פאשיסנוים אמריקאיים — אמר־קאיס
יהודים, אבל אמריקאים — ויביאו לארץ ש טות
שעד היום לא ראינו אותן.
עד היום לא ראיתי בארץ אנשים הבאים להפגנה
כ שבכיסיהם אגרופניס וקפיצי־פלדה. זהו אימפירט.
אני מקווה שדווקא אתם, היו שבים ע לי ספסל ־
חרות, שאולי יש יכםה שפעה עליהם, ת שת מ שו
רהשפעה זו כדי להבהיר להם שכאן זה לא ברוק־לין
ולא הארלם, שבארץ הזאת לא נסבול שיטות
כאלה, ואם יהיו מכות — הם יקבלו את המכות.
מרדכי סורקים: אני הייתי שם, נאמתי שם,
שלחתי אותם לגור בעזה.

ואני שואל: האם היהדות
של מחר
דב מידמן (ג-
אני מייעץ

לך לא להתביי ש ב מוסר
היהודי!

אורי אכנרי;
אני הרי אוסר בדיוק
את ההיפך. אם
ת שמע בסבלנות מה
שאני אומר, אולי
אפילו תסכים לדעתי
במיקרה וה.

אני אומר: המוסר היהודי
פושט צורה ולובש צורה,
ומשתנה במרוצת הדורות.
אנשי גזריגגז ב\2בוגגח
הוא מתאים את עצמו, בכושר
הסתגלות מפליא, למושגי המוסר המשתנים של כל
אני מאמין
האנושות.

ולא תמיד אנחנו בשורה האחרונה. לעיתים
קרובות היהודים היו בשורה הראשונה של
שוחרי המוסר. רף זה היה ברוב התקופות.
דב מילמן ז או ל הי פן, שהאנו שו ת מסתגלת

ל מו שגי המוסר היהודי.
אורי אבנרי * אנח 5ו הרי מסכימים. אז למה
להתווכח?

צם גזפגיני הטזרמז *

•טהיהדות, המוסר היהודי וה•
ערכים היהודיים, שעליהם התחנכנו, לא זה
בלבד שלא יאבדו מן העולם, כי אם להיפף,
ימשיכו לצעוד כראש המיצעד האנושי.
אני מאמין שכל אותם אנשים שחבר־הכנסת ידלין,
כנראה, רואה בהם סוטים מהדרך היהודית, כאילו הם
מביאים לאובדנו של העם היהודי — אני מאמין שהם
העם היהודי של מחר.

וזה יהיה עם יהודי לגמרי לא רע!

אני רוצה לשאול: האם המוסר היהודי — ואני שם את
הדגש ״היהודי״ — הולך אחורה, בכיוון שחושב עליו
חבר־הכנסת קלמן כד,נא, אחורה, או שהוא הולך קדימה?

ההסתדרות הציונית — אנאכרוניזם

:השאלה היא: מה זה קרי
כבוד
היושב־ראש, אני רוצה לסיים בהצעה מעשית.

טובה סנהדראי

1 ,מה ומה ז ה אחורה.

שלמה יעקב גרום ז השאלה היא: לאן מגי־עיס
אם צועדים קדימה, מה התוצאות.
אורי אכנרי: שתי ה שאלות טו בו ת, אשתדל
|| לענות עליהן.

לא אכנס עכשיו לוויכוח על הציונות. אני
חושב שההסתדרות הציונית כגוף וכמכשיר
אבד עליה הכלח. היא אנכרוניזם, אין לה
אחיזה לא כישראל ולא בפזורה היהודית.

כשאני אומר קדימה, אני מתכוון לתרומה יהודית מיוחדת
לפתרון בעיות כלל־עולמיות: למען זכויות העמים, למען

אין לה אחיזה באלמנטים הטובים בעולם היהודי. היא
הופעה שולית בעולם היהודי.

ן ןן

ש ר ולענ״ו הוד
אורי אבנרי־ :כל ז מן שאתה צועק.

18מ שתמ שים באגרופניס, אני מוכן לסבול את זה.

ולא

שוויון הגזעים. למען כינון מישטר סוציאלי צודק, למען
השלום, למען הרבה מטרות אחרות שהנוער הטוב בעולם
נאבק להגשמתן.

אבל כבוד היושב־ראש, אני אומר את הדברים בקשר
לנושא שדנים בו. מהו החינוך היהודי, מהי היהדות?

יהודים רבים נמצאים כראש המאבק הזה.

מי נושא את המוסר היהודי: אותם האומרים
״צדק צדק תרדוף״ ,או אותם האומרים :
״אנחנו ואפסנו עוד״ ?

אתם, או כמה מכם, אומרים שהיהודים האלה הם בוגדים
ביהדות, מכיח־ן שלא הצטרפו לליגה להגנה יהודית. להיפך,
הם צועדים בראש מחנה,־השלום בארצות־הברית, בראש
הלוחמים לצדק סוציאלי בכל ארצות המערב, ואני חושב
שגם בארצות הקומוניזם.

גם אלה וגם אלה טוענים בשם היהדות. וברור לגמרי
שהחינוך המטפח את אלה שונה מהחינוך היוצר את ההם.
אלה הן שתי מערכות־ערכים שונות, שני אידיאלים חינוכיים
שונים, שני סוגי־נוער שונים.

לא לרצוח

-את מי?

הנואם שקדם לי, חבר הכנסת הרב קלמן כהנא (.פא״י),
אומר שהוא כופר ביהדות חילונית. אבל זוהי היהדות
שישנה. זה הרוב המכריע של היהדות, בכל רחבי הפזורה
היהודית. ובלי להתווכח על דעותיו של הרב קלמן כהנא,
עובדה היא שהרב קלמן כד,נא נמצא כיום במיעוט קטן
מאד בעולם היהודי.

ובכן היהדות מהי? האם היהדות זהו פולחן
של שבט, עם מיצוות מלפני שלושת אלפים
•טנה, שנבעו מהמציאות שלפני שלושת אלפים
שנה ומהמוסר שלפני שלושת אלפים שנה, או

יגאל אלץ: המצחה ״לא תרצח״ היא עתיקת
יו מין, והיא בכל זאת יפה מאד.
אורי אכנרי אינו פוסל את המיצזוה ״לא
תרצח״ ,כבוד שר החינוך, בתנאי שה״לא תרצח״
מכוון כלפי הכל, שהיא מיצווה כלל־אנו שית ואוניברסלית,
ולא מיצווה שאומרת רק לרצוח יהודים.
ויש ויכו ח גדול מאד בין המדענים, מה היתה מש מעות
המיצוזה כשהיא נולדה, לאור המיצווה להרוג
את כל יו שבי כנען, נשים זקנים וטף.

והמוסר היהודי התפתח מאז. המוסר
לא שקט על שמריו. כמשך שלושת
שנה, התפתחה היהדות, פשטה צורה
צורה; המיצוות שינו את תוכנן. על
ספרות גדולה מאד.
היהודי אלפים
ולבשה
כך יש

ברית עם כוחות השחור
את מי הם מייצגים?
נסים אדיעד
על זה בדיוק הוויכוח: האם
אורי אבנרי
אלה מייצגים את היהדות, את המוסר היהודי ואת
״צדק צדק תרדוף״ או האם הם בוגדים בעם היהודי?
האם
היהודים האמיתיים הם אותם הנותני ם יד
ליסודות הריאקציה ה שחורה בארצות־הברית, כפי
שעושה הליגה להגנה יהודית, שהם בני ברית
הכוחות ה שחורים ביותר, ודרך אגב גם האנטישמיים,
בארצות־הברית? האם אלה או אלה מייצגים
את המוסר היהודי?
נפים אליעד: האם יש רק או זה או וה? ה־רוב
איננו באמצע?
אורי אבנרי: יש גוונים וגווני־גווניס לאין
ספור. אן ברצוני לומר שמי שמעמיד את הברירה —
ולא אני מעמיד אותה. אתם, החברים הדתיים בבית
הזה, מעמידים את הברירה הזאת — אתם טוענים
שאנשים כ מו נועם חו מ ס קי והנרי מרקוזה * ,אנשים
הנערצים על־ידי מחנה הקידמה וה שלום בעולם —
כאילו בוגדים על־ידי כ ן ביהדו ת ובמוסר היהודי.
ואנחנו אומרים: לא, הם היהודים האמיתיים והם
הממ שיכים של המוסר היהודי. ו חינוך יהודי שית עלם
מ כן יביא לאובדן ערכים יהודיים.

יהודי
11 1בעד אופטימיזם

כבוד היושב־ראש, בניגוד לחבר־הכנסת אהרון ילדין,
שדיבר בשם הפסימיזם היהודי, אני דוזקא מדבר בשם האופטימיזם
היהודי.
* נועם חו מס קי, פילולוג בעל שם עולמי, חבר־קיבוץ
לשעבר, כיום פרופסור ב בו ס טון. הנרי מרקוזה, יליד גרמניה,
כיום פילוסוף אמריקאי.

איני שותף לדיעותיו של דויד בן־גוריון על הציונות
כלל ועיקר. אבל כאשר הוא אמר שההסתדרות הציונית
היתד, פיגום להקמת המדינה, ועם הקמת המדינה היו
צריכים לפרקה, אני מסכים אתו.

יצחק רפאד: הוא כבר איננו אומר זאת.
אודי אבירי: הוא אינו אומר ה הי פן. אני
מרשה לעצמי לח שוב שהוא אמר א ז דבר נכון.

סולידריות יהודית
למען

מהו הפתרון המעשי לשאלה?
קודם כל, נגדיר את השאלה. אנו חיים במדינת ישראל,
וכולנו, או כמעט כולנו, מכירים בסולידריות היהודית.
כולנו, או כמעט כולנו, מכירים בכך שיש למדינת ישראל
חובות מסויימים, ושיש לה משימות מיוחדות, ביחסים
שלה עם הפזורה היהודית.
השאלה היא, מי יבצע משימות אלו?
ואני אומר: משימות אלו אין להשאירן בידי ההסתדרות
הציונית, שהיא גוף פיקטיבי. היא ממלאת פונקציות של
המדינה, בכסף של המדינה. ואין זה חשוב אם הכסף בא
מארצות־הברית. הוא בא בשביל מדינת ישראל.

מזמן דריטתי שיהיה כמדינה שר לענייני
המזרח התיכון. ואני סבור שצריך להיות שר
לענייני הפזורה היהודית.
צריך להיות משרד לענייני הפזורה היהודית, שירכז בידיו
את כל התפקידים של המדינה כלפי הפזורה היהודית, כולל
הנושא שאנו דנים בו היום.
צריך להיות שר בממשלה, שיהיה אחראי לייחסינו עם
הפזורה, ולתפקידינו בפזורה. בשגרירויות ישראל צריכים
להיות נספחים לפזורה היהודית, שיהיו כפופים לשר זה.

את כל התפקידים האלה יש להוציא מידי
ההסתדרות הציונית, שאינה אחראית כפני
איש, שאינה כפופה לשום ביקורת דמוקרטית.
צריך להעבירם לידי שר כמדינת ישראל, שיהיה
כפוף לביקורת הדמוקרטית של אזרחי
ישראל וכנסת ישראל. אז מדי אינה בפני

תהיה כתובת לקול בכי התחנונים שאנו שומעים
פעם, לשאלה החוזרת מדוע הפעולה שלנו בפזורה
יעילה. יהיה את מי להאשים בכך, יהיה מי שיעמוד
ביקורת, יהיה מי שיתן את הדין.
האיש ה מנ ה ב שונ ב מחזיק ביזו אבן.

מוגש על-ידי תנועת העולם הזה -כוח חדש