גליון 1747 מתאריך 24 בפברואר 1971

הקלף הסודי שביד•
האמריקאים :
התחייבות של מ מ של ת
שדאל לסגת לגבול המנדט

מנתב וז/ו ר בו ע

עיניו שד האח הנצחי:
השופט המתחרט

מתיבת בווים מוצלחת
תלויה בשלושה ונוים
משקאות דבי
חברה טו ב ה
ומעל לכל

מ ו סי קהמ צוינ ת
בשני

הדברים הראשונים אנו סומכים
את המוסיקה השאר לנו לספק לך

עליך

כי מוסיקת היא עסקנו

מנגו

חנות תקליטים
מערכות סטריאו משוכללות ומוסיקה
בהשכרה

למסיבה, חתונה וכל אירוע
ככר מסריק 14

טל 221986 :

נהג, לבריאותך דאג י
לא חשובה שנת הייצור של מכוניתך —
חשוב על שנת הייצור שלך!
הגב, הצואר הידיים והרגליים —
כל הכאבים הראומטיים מורגשים יותר בחוץ.
אמבטיות של ״מלחי ערד״
לפני השינה יעזרו להצתה טובה שלך בבוקר.
תקום בריא יותר ובהרגשה טובה יותר.
,,מלחי ערד״ מלחים ומינרלים, המופקים מים המלח,
להשיג בתחנות הדלק, בשופרסל, סופרמרקט ובשק״ם.

ב״הנדון: אדוני השופט״ — הזכיר אורי אבנרי סיפור על שופט, אשר שלח
את עצמו למאסר. ובכן, אם עדיין לא הקדימו אותי, אוכל להשלים את הפרטים :
הסיפור הוא באמת של סטיפן צווייג. שמו :״עיניו של האח הנצחי״ .וזוהי
העלילה, בקיצור :
כשפרץ מרד נגד מלך ראיאפוטאס, ביקש המלך מויראטה האציל להנהיג את
צבאו. ויראטה זכה לניצחון גדול, אבל באותו לילה הרג (בלא לדעת זאת) את
אחיו הבכור בלאנגור. המלך רצה למנותו שר צבאו לכל ימי חייו ולתת לו
חרב יקרה, אך ויראטה סירב: הדבר, שהוא הרג את אחיו (ומאז לא יכול היה
לשכוח את עיניו הפקוחות המאשימות של אחיו המת) היה בעיניו סמל מאת
האל הגדול שיבה בעל אלף הצורות, שכל ההורג אדם אחר, כאילו הרג את אחיו.
אז ביקש ממנו המלך להיות שופט. מקודם, בהיותו שר צבא, קראו לו הכול
״ברק החרב״ .עכשיו שכחו את
שמו ההוא, וקראו לו ״מעין הצדק״
.מעולם לא חרץ דין מוות,
מעולם לא חרץ דין בו ביום. תמיד
שקל והרהר. כעבור 7שנים להיותו
שופט, הביאו לפניו צעיר, שרצח
11 איש מתוך אהבה נכזבת
לבת שבט רועים. הנאשם שתק ולא
התגונן. ויראטד, רצה לחרוץ
דין למחרת, אך האנשים שהביאו
את הנאשם, היו צריכים לשוב למקומם.
אז חרץ ויראטה 11 :
שנות מאסר 11 ,פעמים בשנה
צליפות שוט עד זוב דם. לפני שהוציאוהו,
הביט הנאשם בויראטד,
באותו מבט מוכר (של האח המת,
הנצחי) וקרא: הוי שופט, המודד
במידה שאיננו מכי ר ...בלילה ההוא
נדדה שנת ויראטה. למחרת ביקש
חודש חופש מן המלך ונעלם.
הוא ביקש משומר בית־האסורים (שהיה חצוב בסלע מתחת לקרקע) להובילו
לתא האסיר, להניחו שם. את מפתחות התא ימצא ליד דלתו בערב. אחרי כן
השביע את האסיר, שכעבור חודש יתן מגילה אחת למלך, גילח את שער ראשו
שלו, החליף בגדים עם האסיר, ושילח אותו.
הימים הראשונים עברו בשלוה נהדרת. עד שעלתה על דעתו המחשבה: ומה
אם יפר האסיר את נדרו, ולא ישוב כעבור חודש ז הוא החל לצעוק שהוא
ויראטה, שישחררוהו, אך איש לא הכירו. הוציאו לחצר, הצליפו בו עד זוב דם,
והחזירוהו. מפני שבתא היה לילה־תמיד לא ידע כמה זמן עבר. חשב, שכבר
עברו חודשים רבים, שהאסיר מעל בשבועה. אבל אחרי חודש בא המלך בעצמו ,
הוציאו מן המאסר, ואמר: עכשיו תהיה הטוב בשופטים, כי תוכל לשפוט
משפט אמת. אך ויראטה ביקש לשחררו ממשרה זו — האל הגדול שיבה בעל
אלף הצורות רמז לי רמז, אמר, שבכלל אסור לאדם אחד לשפוט את רעהו. אסור
לאדם לכוף את רצונו על הזולת.
המלך ביקש, שלפחות יהיה יועץ. אז לא יכפה את רצונו על איש. ויראטה
הסכים, ונשכח שמו ״מעין הצדק״ ,כי הכלל שקראו לו ״ניר העצה״ .עברו
שבע שנים• פעם שמע ויראטה, שבניו היכו את אחד העבדים שניסו לברוח. הוא
ציווה לשחרר את העבד המוכה (שהביט בו באותו מבט מוכר הבנים סרבו :
לפי תורתך, אמרו, אסור לך לכפות את רצונך עלינו. חוץ מזה, כל העבדים
יברחו, אם לא נעניש אותם, ומי יפרנס אותך ואותנו?
בלילה נדדה שנת ויראטה. למחרת ויתר על כל רכושו, ונעלם, הלך ליער,
להתנזר. עברו שבע שנים. פעם צייד גילה אותו, חי בסוכה, עם ציפורים ואיילות,
כמו קדוש. השמועה יצאה בארץ. הכול קראו לו ״כוכב הבדידות״ .רבים הלכו
בעיקבותיו ליער, להתנזר.
פעם, כשעבר ויראטה על־יד כפר, ראה שאשר, צעירה מביטה בו בשינאה.

ן שאל מדוע. אמרה לו: אתה רצחת את שני ילדי. וסיפרה, שבעלה שמע, שויראטד,
הגדול מתבודד ביער, הלך גם הוא להתבודד ביער, ומתו הילדים ברעבביקש ממנה וריאטה שתסלח לו. הבין שטעה. עזב את היער וחזר אל המלך.

1״מה אחה רוצה?״ שאל המלך .״לציית״ — ענה ויראטה. והמלך, כדי לנסותו,
שאל :״התרצה להיותשומר הכלבים בחצר ארמוני וויראטר, הסכים. ס מאז גר עם הכלבים בחצר האחורית. בניו התנכרו לו. אחרי כן בא מלך חדש, 1 אחד מת, כנראה, והושלך אל אחת
1שלא הכיר את ויראטה, והוא נשכח. ויום
מערימות האשפה, ורק הכלבים נבחו ויללו שלושה ימים, עדשגם הם שכחוהו.
1אלה קורותיו של ויראטה, אשר עמו פארו בארבעת שמות השבח, אולם אשר
1לא נכתב עליו בדברי ימי מלכי הראיאפוטאס, כי זכרו נשכח מלב אנוש
ומוסר השכל?
בזמנו, בהשומר הצעיר, סיפרתי סיפור זה לחניכי, ועשינו משפט על ויראטה
— איפה היתד, טעותו? מסקנתנו — המסטיה השומרית — היתה: שניסה לפתור
את בעיותיו במישור הפרט־ ולא במישור ,,קולקטיבי: ששאל תמיד: איך אני
צריך לחיות לפני האל הגדול בעל אלף הצורות בשביל להיות בסדר, ואף פעם
לא שאל: איך כולם צריכים לחיות׳ מה יש לשנות בחברה

פרופסור ראובן קו־יץ, לוס־אנג׳לס
מכתבים כיצד
מעודדים ילודה ץ
• העולם הז ה״ ,שבידיוהחדשורהימראלי .
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 סלשון .260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דשום משה שהם
בל״ם. תל־אביב. יח׳ פין • 6נ/׳ופות: גינקיגרסיה בססי בל״ס •
העורר הראשי: אירי אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בעיס.

בין יתר הצרות שהמציאה הגנטיקה, ישנה
תופעה הקרויה סוג דם — 1114ו־
.11?4 +אשד ,״שלילית״ הנשואה לגבר
(בעל סוג דם) ״חיובי״ צפוייה לסכנות בזמן
הלידה והילוד אף הוא.
בשנים האחרונות יצרו חיסון הניתן לאם
בזמן הלידה הראשונה לקראת השנייה ו

הלאה. לכאורה — מה טוב ומה יפה.
לצערי נולד בני הראשון לפני ההמצאה.
וכיום, עם הולדת השני, נאמר לי שאם ברצוני
לקבל את החיסון עלי לשלם עבורו
— 115.ל״י (וזוהי הנחה לחברי קופ״ח,
במקום — 190.פרטי) מכיון שמשרד־הבריאות
משלם רק את החיסון בלידר,
ראשונה.
מכאן, שכל משפחה המעוניינת להביא
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1747

ולכן היא דואגת שתמיד יהיה שוקולד בפק״ל.

שוקולד זה דבר רציני ומכיל אנרגיה לשעות
של צעידה ולאימונים מפרכים.
בהפסקת השק״ם, קנה לך טבלת שוקולד לפק״ל

־י 1 £ף ל 9ו 3ש ,3ל ך
מוגש במסגרת המבצע להחדרת תודעת השוקולד בישראל

כחתימה על כמה מי פ מ כי ם, ובלחיצת־יד קצרה,
נסתיימה בשבוע שעבר תקופה בחיי השבועון המסויים.
באותו רגע חדל שלום כהן מלהחזיק במניות בחברת
העולם הזה, ומלהשתייך למערכת ולמינהקת העיתון.
לא היה זה רגע שמח. אבל היה זה רגע של הקלה —
לטובת שנינו, ובוודאי לטובת העיתון. כי פרישה זו שמה
קץ, בדרכי שלום והסכמה, להידרדרות היחסים שהשפיעה
מזה כמה זמן על עבודת העיתון ומילוי תפקידיו.
כדאי לומר בהזדמנות זו כמה מילים, כדי לשתף אותר
בחווייה הקשה שעברה עלינו. שהרי מעולם לא התייחסנו
אליך כאל קורא בלבד, כאל צרכן של עיתון, אלא כאל
שותף למעשינו ולשאיפותינו.

כי צ כי ע ״ תהאח רו ני ם, כאשר נערך מחול־השדים
סביב שבועון זה, נמצאו כמד, ידידים טובים, והרבה־הרבה
מתחסדים וצבועים, שציירו תמונה רומאנטית סאכארינית
על היחסים בין שלום כהן וביני.
דיברו על דויד ויהונתן, על דון קישוט וסאנשו פאנסה,
על רובינזון קרוזו וששת. על שניים שבחייהם ובמותם
לא נפרדו. והנה בא הקץ על ידידות מופלאה זו, וכר, וכר.
המציאות היתד״ כמובן, פחות רומאנטית, ויותר מעשית.
היה בה הרבה אור, ביהוד בשנים הראשונות, והצללים שנוצרו
בשנה האחרונה אינם צריכים להשכיח זאת.
גם האור וגם הצל הם חלק מן ההיסטוריה של מיפעל
זה, חלק ממציאות שהיתר .,גם זורקי הבוץ וגם מטפטפי
הדבש המורעל אין בכוחם לשנות היסטוריה זאת.

הכרתיאת שלום כהן בימי מלחמת .1948 הפכנו
שותפים בהעולם הזה ב־ .1950 שותפות זו החזיקה מעמד
במשך 21 שנה בקירוב.
אין שותפויות רבות — על רקע עסקי, רעיוני או אנושי
— המחזיקות מעמד תקופה כה ארוכה. השאלה האמיתית
כיום איננה :״מדוע היא התפרקה,״ אלא — ״איך החזיקה
מעמד כל־כך הרבה זמן?״
נדמה לי שהתשובה אינה נעוצה בכך שאנחנו אנשים
דומים. אלאבכך שאנחנו אנשים הפוכים מכל הבחינות —
באופי, בכישורים, בנטיות. דבר זהאיפשר שיתוף־פעולה
פורה ומבורך במשך תקופה כה ארוכה.

ש לו ם כ הן משך את תשומת־ליבי בפעם הראשונה אחרי
כמה שבועות של שרות משותף בפלוגת שוננלי שמשון.
הייתי אז בן 24 והוא בן •22 דומני שקשה לתאר שני
צעירים שונים יותר זה מזה מכפי שהיינו אז.
אני הייתי פעיל בחיים הפוליטיים בארץ מאז הצטרפתי
לאצ״ל, בגיל .14 בגיל 17 התחלתי לפרסם מאמרים בעיתי־נים
(תחילה בה׳בוקר ובהמשקיף) .ב־ 1946 הקמתי את כתב־העת
במאבק, שהרעיש את הארץ במשך שנתיים, ושבו
התגבשה השקפת־העולם שנתפרסמה כתורת העולם הזה.
בסוף 1947 פירסמתי את החוברת מלחמה או שלום
במרחב השמי — בה טענתי כי יש לשלב יחד את התנועה
הלאומית העברית והתנועה הלאומית הערבית בתנועת־שיחדור
מרחבית משותפת. חוברת זו מצאה הד בכל
ארצות ערב. בראשית , 1948 כשהייתי כבר חייל בגדודי
ההגנה, הוצאתי את החוברת מהתגוננות למלחמה, בה
טענתי שתוך כדי המלחמה יש למצוא שותפות עם היסודות
הלאומניים ור,מהפכניים שבעם הערבי הפלסטיני, ולנהל
מלחמה ישראלית—ערבית נגד המישטרים הישנים במרחב.
ניסיתי לרמוז על רעיונות אלה גם בכתבות הקרביות,
שפירסמתי במשך כל ימי המלחמה, בהיותי טוראי רגיל
בחטיבת גבעתי, בעיתון־הערב של הארץ — הכתבות ששימשו
יסוד לספרי בשדות פלשת .1948
דרכו של שלום כהן עד אותו זמן היתד, שונה לגמרי.
שלום נולד בבגדאד, התחנך במצריים. זמן־מה לפני המלחמה
בא ארצה, עם גרעין של השומר הצעיר, שהצטרף
לקיבוץ נחשונים.
בשיחות הרבות שניהלנו, כחברים ביחידה אחת, נוצר
קשר בין ההלכה המדינית שגיבשתי אני ובין החוויות האישיות
שצבר הוא באלכסנדריה, שם ראה את הנוער ה־מציי
הלאומי בראשית צעדי מלחמת״השיחרור המצרית.
הכנה זו שימשה בסים לשותפות שנוצרה אחרי המלחמה.

א ח רי שנפצעתי, שוחררתי מצה״ל בתום המלחמה,
כשנה לפני שלום כהן. בשנה זו הוזמנתי על־ידי גרשום
שוקן להצטרף למערכת הארץ, וכתבתי בו מאמרים ראשיים.
אז הופיע גם הספר בשדות פלשת, שהפך לרב־מכר חסר־תקדים
בארץ — תוך כקך, חודשים נמכרו 30 אלף עותקים
בכריכה עבה• אותה שעד, כתבתי את הצד השני של המטבע,
שבחלקו השני גיבשתי את ביקורתי על המישטר החדש
שקם במדינה — בנושא השלום ובנושאים רבים אחרים.
פרק זה הפך, למעשה, מצע העולם הזה.
באפריל 1950 קניתי, יחד עם שלושה שותפים (אחד מהם
היה שלום כהן, האחרים פרשו כעבור זמן קצר, על רקע
עיסקי) את העולם הזה, שהיה שבועון קשיש וחסר־מגמה.
כמה אנשים, המתיימרים ״לרחם״ על שלום כהן, מתארים
אותו כיום כאיש מיסכן ו״דפוק״ .אני סבור שהם עושים
בכך עוול לשלום כהן. כדאי להזכיר את העובדות:
אני השקעתי באפריל 1950 סכום של 1500ל״י בעיתון.
אלף ל״י באו לי מהכנסות ספרי 500 ,ל״י קיבלתי בהלוואה
ממשרד־הביטחון, תמורת פציעתי.
שלום כהן השקיע באותו זמן בעיתון 1300ל״י. אלף
ל״י קיבל מאביו, ו־ 300ל״י קיבל בהלוואת־שיקום עם
שיחרורו מצה״ל 1500 .ל״י דאז שוות כיום 15 אלף.
בשבוע שעבר יצא שלום מן העיתון תמורת רכוש שהוא
עצמו העריכו ב־ 200 אלף לירות. נדמה לי שכמה וכמה

מקוראי העולם הזה היו מוכנים להיות ״דפוקים״ כך.
שאל אותי השבוע בתמיהה אחד האנשים שעסקו בפירוק
השותפות :״איך זה הסכמת בכלל אי־פעם לעשות שותפות
על בסיס כזה? מבחינה כספית, השקעתם שניכם את אותו
הסכום. לך היו אז מוניטין כעיתונאי וכסופר מצליח, בעוד
הוא היה צעיר מקיבוץ, שלא נגע בעיתונות. היכן ההגיון?״
אני סבור שהיה בכך הגיון. על־ידי יצירת שוויון מלאכותי
זה, נמנעו חיכוכים במשך 20 שנה. קיבלנו שנינו את
אותה המשכורת, ומעולם לא הוצאנו דיבידנדה כלשהי מן
החברה. זהו אחד הסודות לאריכות־הימים של השותפות.

ככלל ה שו ניהרג בינינו, גם נוצרה בינינו חלוקת־עבודה
כמעט אוטומטית, שהועילה לאריכות־ימים זו.
היה לי תפקיד כפול. בתור עורך ראשי, הייתי אחראי
לעיצוב דמותו העיתונאית השוטפת של העיתון ולקביעת
הקו שלו בכל עת. כעורך מדיני, כתבתי וערכתי את החלק
הפוליטי, במדורי ומחוץ למדורי.
גם לשלום כהן היה תפקיד כפול. כ״ראש המערכת״
(תואר שיצרתי במיוחד עבורו) היה אחראי לעבודת הצוות
במערכת. בתפקידו השני היה מעין כתב ראשי, ביחוד בשנים
הראשונות( .בשנים האחרונות זנח, לצערי, תפקיד
זה, ועבר לעסוק בעניינים כספיים).
שלום לא התיימר מעולם להיות הוגה־דעות. מעולם גם
לא ביקש מדור אישי משלו בעיתון (מלבד מדור זה לקורא
היקר, בו אגו רגילים לדווח לך על פעולות המערכת) .אבל
התפתח אצלו כישרון ניכר ככתב המדווח באופן בלתי־אמ־

כהן לשמש במשך 20 שנים רצופות בתפקיד השני־במעלר,
במערכת, תחת עורך כמוני, שאינו עושה מאמץ מיוחד
כדי להתחבב על הבריות.
כך או אחרת, במצב שנוצר — הפיתרון הנכון והמכובד
היד, לפרק את השותפות. שלום כהן פרש מעיתון זה בתנאים
הוגנים. אם יפתח עיתון חדש, בו יהיה חופשי
להוכיח סוף־סוף את כשרונותיו כעורך ראשי, אני מאחל
לו בכל ליבי הצלחה.
ברצוני גם להודות כאן לכל האנשים הטובים שעמלו
להשיג הסדר בדרכי שלום — וביניהם דוב איתן, מי שהיה
בשעתו חבר המערכת ומנהל העיתון, שנוכח לדעת כי זהו
תפקיד כפוי־טובה. הוא זכה בעבור מאמציו לגל השמצות.

ככל עז — יש מתוק.
במשך כמה שבועות נערך מחול־שדים סביב העולם הזה.
השתתפו בו בלב ונפש כל אויבינו, כל אבירי־,ד,סיפוח, הדמגוגים,
העסקנים המשומשים, נהני־השחיתות למיניהם,
שדרכנו על רגליהם במשך שנים. על אלה בוודאי אין לכעוס.
השתתפו בו גם כל אותם צבועים ותנים, המעמידים פני
ידידים בשאר ימות השנה, להקת זבובים המזדרזים לעוט
על כל פצע פתוח. על אלה מותר לכעוס, אך לא כדאי.
החיוב הגדול בפרשה זו הוא שהנה הוכח, בפרוס השנה
ד,־ 22 של השבועון המסויים, שהוא חשוב יותר מכל עיתון
אחר בארץ. שכל המתרחש בו מספק כותרות ראשיות.
גם אנשים המתנגדים לקו העולם הזה באופן טוטאלי,
כמו שמואל שניצר ממעריב, מצאו לנכון לציין עד כמר,

צעי על מה שהוא רואה. אם אתה קורא ותיק של שבועון
זה, אולי תזכור כתבות שלו כמו ״דופקים את השחורים״,
״הייתי ערבי במוסקבה״ ,״האפוס של טיראן״ וכו׳.
עם בחירתו לכנסת, ניסה לכתוב מדור אישי עיוני, אי־אחרי
כמה שבועות הפסיק אותו בעצמו. רק לאחרונה,
בעיצומו של המשא־והמתן לפרישתו, דרש לפתע לחדש
מדור זה. דומני שהיה זה שרות־דוב לעצמו.
(כשמחקתי קטע קטן ממדור זה, אשר התייחס לעניינים
הפנימיים של התנועה, שהתנועה החליטה שלא לתת להם
פירסום, יצא שלום כהן בהכרזה המפוצצת ״מת חופש העיתונות
בהעולס הזה.״ לעולם לא אבין מה דוחף אדם
לירוק לתוך באר ששתה ממנה זמן כה רב. הכרזה זו,
כמו הכרזות רבות אחרות בשבועות האחרונים, בעיצומי
של המשא־והמתן לפרישתו, מוטב לשבחן. כוונתי גם להכרזה
המוזרה שאני — בנדיבות שאינה יאה לי — הייתי
מוכן לשלם לו רבע מיליון ל״י כדי שהוא ימסור את
מקומו בכנסת למישהו אחר. כיום ברורים הדברים, ואין
טעם להרחיב עליהם את הדיבור).

איני רוצה להרבות מילים על ההידרדרות שחלה. גם
בימים המרים ביותר של המשבר, לא חשתי בפיתוי להשיב
בהשמצות על השמצות. הסתפקתי בתיקון העובדות.
בשנים הרבות של שיתוף־הפעולה שלי עם שלום כהן,
היו הרבה פרקים יפים — מאבקים משותפים, עמידה משותפת
מול התנכלות גופנית ופוליטית, הצלחות גדולות וגם
כשלונות מרים• השנה האחרונה, הקודרת, עם המועקה ת־גוברת
בליבי, לא תשכיח ממני את זכר השנים היפות ההן.
ההידרדרות התחילה, למעשה, ברגע ששלום כהן נכנס
לכנסת. איני יכול להאשים איש בכך, מפני שהשתמשתי
בכל השפעתי בתנועת העולם הזה — תנועה שקמה על פי
קריאת עיתון זה, על סמך הרעיונות שגיבשתי במשך 15
שנה מעל עמודי העולם הזה — כדי שיוטל על שלום כהן
לשרת בכנסת במחצית הראשונה של כהונתה, וכי רק אז
יבוא תורו של האיש שניצח במשך חמש השנים האחרונות
על עבודתה רבת־הפעלים של הסיעה.
איך משתנה אדם? מי יודע. קשה לי להכיר כיום בשלום
כהן את הצעיר בן ה־ ,22 בעל חוש־ההומור והביקורת־העצמית,
הצ׳יזבאתניק בעל החן מאלכסנדריה, שחיבבתיו
בימי שועלי שמשון. ברור לי כיום שלא קל היה לשלום

יהיה זה אסון למדינה אם ייפגע שבועון זה. דומני שהיה
דרוש דווקא משבר זה, והחשש (הבלתי־מבוסס) פן יב־א
לחיסול השבועון, שהבהיר לרבים, בכל המחנות, עד כמה
חשובה פעולת העיתון להיגיינה הציבורית ולדמוקרטיה.
הוא הדין לגבי תנועתנו. המשבר המקביל שאירע בה
זכה בעיתונות לסיקור כה סנסציוני, נרחב ורצוף, כאילו
לא היתד, זאת תנועה שזכתה באחוז וחצי של הקולות,
אלא בתנועה גדולה כמו מפ״ם, המפד״ל או הליברלים.
גם זוהי הודאה־בעל־כורחם מצד שונאי פעולתנו עד כמה
חשובה תנועה זו, עד כמה חיוני קיומה להגשמת האידאלים
הרשומים על דגלה, עד כמה עולה מישקלה הסגולי על
מישקלה המיספרי הנוכחי.

ומהרגע הזה -חזרה לעבודה.
דומני שכבר הרגשת ברוח החדשה הנושבת בשבועות
האחרונים בעיתון. עם התקרב המשבר לקיצו, חזרה ל־העולם
הזה הרוח הרעננה מימים ימימה.
עם היבחרי לכנסת, בסוף ,1965 לא זנחתי אמנם את
תפקידי בעיתון. שבוע העבודה שלי התארך לשבעה ימים
של 12 שעות. בכל זאת הרפיתי קצת מתפקידי המערכתיים,
בגלל הצורך להתמסר לתפקיד חדש ובלתי־ידוע. חלק מן
העומס המערכתי הזה נפל אז על שלום כהן.
לפני כמה שבועות חזרתי לעבודה מלאה בעיתון, נוסף
על עבודתי בכנסת. סידורי־עבודה חדשים, ועזרתו של הצוות
המערכתי בראשות אלי תבור, ראש־המערכת הנוכחי, מאפשרים
לי התמסרות זו.
אני מצפה לשינויים נרחבים בעיתון בחודשים הקרובים.
אני מקווה שאתה תעזור לי בכך, שתשלח לי את חוות-
דעתך על הטעון שיכלול וריענון.
אנחנו ערוכים עתה, מבחינה נפשית ומעשית, לקטע הבא
בדרכו של השבועון המסויים, כשסיסמתנו נחושה ותקיפה
כמו ביומה הראשון:
כ די מו ר א, כ לי מ שו א ־ פ ני ם.

תמרורים
מנהליםרומן. הבמאי הנודע
פדריקו פליני והכוכבת אניטה
אקברג, העומדת להתגרש מבעלה. השניים
שומרים על דבר קיום הרומן בסוד, ומבלים
עתה חופשה ברומא.
מונה * לראש הקתדרה לפיסיקה פרופסור עיונית,
צכי ליפקין מ־המחלקה
לפיסיקה
גרעינית של מכון ו״צ־
•בזן מודע. יליד ניו־יורק,
החל את עבודתו
המדעית בזמן
מלחמת העולם
השנייה במעבדה לקרינה
במכון ד,טכנולוגי
של מסצ׳ו־סטס,
קיבל תואר
דוקטור באוניברסיליפקין

פרינסטון עלה
לארץ ב־ 1950 והצ־טרף
אל הסגל של מכון וייצנון.
נבחר לנשיא הישראלי של איר־גון
השוטרים הבינלאומי, ניצב־מישנה

חידוט מהפכני!
לראשונה בישראל!
מסירת מודעות דעתו!׳
דרךהטל פון! י
שרוי !

איכצן

נוסף

ע ו .¥ד ו 3 1ון׳ לעיבור

תי*ת?
אתה רוצה לפרסם מודעה בלוח? מו דעת דרושים? מודע ה מ שפ ח

אריה איכצן,

מפקד מרחב הירקון של

משטרת תל־אביב.
עומדיםלהתגרש. אחרי
שבע־עשרה שנות נישואין ושלושה ילדים,
השחקן־במאי־מחזאי פי טריוסטינזב ורעייתו
הצרפתיה, השחקנית־לשעבר מוזן
קלו טיי ה. ליוסטינוב יש גם בת מנישואין
קודמים: תמרה בת ד,־.26
התגרשו בלונדון, אחרי שמונה
שנות נישואין, השחקן שמילא את תפקיד
ג׳ייסס בונד סוכן ,007שץל,וכרי,
ורעייתו ר איין סי ל נ טו, שהיא שחקנית
קולנוע וסופרת.

עשה זאת דרך הטלפון !

ד ע פו ן 252425
חייג ל״ידעפון״ ,252425 תל־אביב, מטור את מודעתך דרך הטלפון,
ואנו נדאג לפרסמה בתאריך ובעת וו הרצויים לך, ללא תוספת מחיר.

זכור! שרות ״ידעפוו״ פועל 24 שעות ביממה!

זכתה בפרס התפוז, הניתן על־ידי
עיתונאי הוליבוד לשחקנית המשתפת פעו־

סנודגרס
לה עם העיתונות, התגלית האחרונה של
הוליבוד -קארי סכודגרס, שגילמה
את התפקיד הקולנועי הראשון שלה בסרט
יונזנוז האינסימי של עקרת־בית.
נפטר * במוסקבה, בגיל ,73 חבר
נשיאות הסובייט העליון ומזכיר אגודת הסופרים
בברית־ו,-מועצות — ליאוניד

סוכולב.

נפטר * בתל־אביב, בגיל ,85 יו״ר
מועצת המנהלים של בנק קופת־עס ומי
שהיד, ממייסדי הבימה — יעקב כולך
שטיין. עלה לארץ ב־ 1925 והיה אחד
היבואנים הגדולים לחלקי מכונות ואופניים.
בנו, דניאל בוקשטיין, נספה בתאונת מטוס
נושא תחמושת לירושלים הנצורה, במלחמת
תש״ח.
העולם הזה 747ז

מכתבים
(המשך מעמוד )2
יותר משני ילדים לעולם, אינה מעניינת
יותר את מדינתנו הנאורה ! וכיצד זה
מתיישב עם ההכרזות על עידוד ילודה,
מענקים למשפחות מרובות ילדים, עזרת
לאמהות עובדות וכו׳ ז
האם אני צריכה לבחור בין 115 לירות
וילד נוסף?
גאווה גפן, נווה־מגן

שיר שלום
אני מקדיש את השיר המצורף
לכל אלה המאמינים כי השלום
בוא יבוא :
זה לא !סתם חלום /כן, בוא
יבוא השלום /אלינו יבוא הלום,
בוא יבוא כאור היום.
מתקרב ובא השלום /מרחף הוא
על ראשינו / ,יקום עוד החלום/,
סוכתו יפרוש עלינו.
יורד הוא אלינו ממרום /הביתה

1111־
(מהחרמון עד שארם א ש״ח)

! 1אגד
מתיתיהו

מלוך

הוכחות
קיימות שתי ריעות נפוצות שהייתי רוצה להתייחס אליהן השבוע. האחת היא זו האומרת כי
משום שאץ כל הוכחות לקיומו של אלוהים, הרי שהאמונה בקיומו בהכרח גוררת בעקבותיה
חוסר הגינות אינטלקטואלית. האחרת, דווקא מהעבר השני של המתרס, מכריזה, יזה עניין של
אמונה כאילו עובדה זו משחררת את המדבר מחובת ההוכחה הרציונאלית, כאילו יש בעצם
העובדה שהוא מאמין כדי להצדיק את האמונה בכללה. שתי דיעות אלו מאוחדות בנקודה אחת:
הן משוכנעות כי האמונה והמציאות העובדתית הם שני דברים שאין כל קשר ממשי ביניהם.
זוהי טעות טראגית.
אמונה של אמת איננה זו הדורשת להאמין בדברים שאני יודע (או חושש) שאינם נכונים.
אמונת אמת איננה מתעלמת מעובדות כלשהן. לא ולא. אמונת אמת הרי מכוונת אל אלוהי האמת,
ועל־כן היא חובקת אל תוכה את כל עובדות החיים, ובכל־זאת נותרת איתנה וחזקה כמקודם.
נכון שיש דברים מסויימים שהתנ״ך מדבר עליהם ושאי־אפשר להוכיח. אי־אפשר למשל לבחון
את כל העובדות, ליצור תנאים מעבדתיים מסויימים, לערבב חומר א עם חומר אחר ו—הופ! התוצאה:
יש אלוהים. אלוהי התנ״ך נשגב מדי בשביל. טיפול״ כזה, כך שנכון לומר שאין לנו
הוכחות — אבל עובדות? עובדות זה כבר עניין אחר, עובדות יש. אם נבחן עובדות אלו, הרי
שנמצא את עצמנו במקום שבו נוכל בהחלט להכריע איזו משתי האפשרויות (יש אלוהים או
אין אלוהים) מתקבלת ביותר על הדעת. הפעולה השכלית החשובה ביותר איננה ברוב המקרים
זו המבחינה בין הברור לאפשרי, אלא זו המזהה את האפשרי ביותר מבין מספר אפשרויות.
הוכחות מוחלטות שאין בהן ספק הן מעבר להשג ידינו בתחומים רבים מאוד בחיינו. אנחנו
מוגבלים ביכולת להבין את תופעות־החיים השונות — מה לעשות? אנחנו רק בני־אדם. תמיד
יש מקום לספק: כפי ששאל פסקל :״מי זה שהוכיח כי יש מחר או כי נמות כולנו?״
באם אנחנו מכירים במידת־ספק זו, הרי שהגענו למקום ממנו נוכל להשיג את אשר נמצא
באמת בטזזח השגתנו. בין אם השאלה שנדונה היא קיום האלוהים או היסודות האטומיים, איננו
חייבים לחדול מלהאמין רק משום שאנו חסרים את הבטחון המעבדתי המושלם. אנו פשוט
בוחרים באפשרות המתקבלת ביותר על העובדות, ועליה אנו בונים את מבנה־האמונה שלנו.
כל עוד אין סתירה בין המבנה שהקמנו לעובדות אחרות בחיים, אין לנו כל יסוד לחשוש
שטעינו. מאידך, אותה תבונה שהוליכה אותנו עד הנה גם לא תחייב אותנו להתכחש לכל עובדה
אחרת שתתגלה. להיפך, עובדות חדשות אלו תשמשנה כדי להצביע על כיוון ופירוש ברור
יותר למבנה שהקמנו ושאנו חוסים עתה בצילו.
הסכנה שבדרך האחרת היא שנדחה את הטוב האפשרי לנו משום הרצון בשלם. גם אם לא
נדע ונבין את כל המתרחש והקיים, יש לנו די עובדות עליהן נוכל לבסס אמונה חפשיה מצבי-
עות וישרה לפני אלוהים ואדם. הסכנה בטענה ש״אי אפשר להוכיח את אלוהים״ נמצאת בכך
שבעצם היא רוצה לומר שהאמונה עומדת בניגוד לשכל הישר ולהגיון, כאילו המאמין חייב
לוותר על היושר האינטלקטואלי שלו כדי להאמין. טענה זו למעשה איננה מאפשרת לאדם לבחור
בצורה רציונאלית בין שתי אמונות שונות, זה הופך ענין של רגש או של חינוך, או משהו
סובייקטיבי אחר — ובמקרה כזה אין לנו כל סיבה לכפור אפילו בתיאוריה הנאצית.
ספר משלי רואה תכלית נשגבה יותר מכל תכלית אחרת, והוא קורא לנו לכוון אליה את
מאמצינו השכליים — יראת ה׳ .לשם נוכל להגיע, אך לא מעבר לזה. הייתי אומר יותר מזה —
אפילו לשם לא נוכל להגיע עד שנלמד להכיר במגבלותינו האנושיות ולקרוא לאלוהים לגלות את
עצמו לפנינו למען נעבוד אותו בלב שלם.
מנתבים ייענו
ת.ד ,2234 .רמת־גן

ירובעל

ישיב חיילינו / ,זה יהיה חג חדש
ללאום / ,לא עוד נבכה חללינו.
יבוא חזון השלום לעמנו /יקום
דבר נביאנו / ,לא עוד ישאו חרב
בנינו /בנה יבנו ויפריחו ארצנו.
ציון מתיתיהו, רמת־גן

17 ספ 15ף
חוף ! המלח

בואו לבלות
את חופשת החורף
בקיץ של ים המלח
במחירי הנחה של
34ל״י ליחיד +ס/ס10
סוף שבוע
מיום ששי עד מוצ״ש
74.80ל״י,
עד יום ראשון
120ל״י

לזוג, כולל מסים.
הזמנת מקומות
במלון :
טל 057-96051 .
תל-אביב :
שד׳ רוטשילד 66
טל 625955 .

ג צ חון ע קו ב
מדס

הנני אחד מאוהדיה של קבוצת הפועל
בני נצרת.
ביום שבת 13.2.71 נסעתי עם הקבוצה
לטירת הכרמל, על מנת לחזות במפגש נגד
קבוצת הפועל המקומית.
מיד כשירדו השחקנים והאוהדים מן האוטובוס
החלו בני המקום לקלל ולאיים
עליהם. איומים אלה התאמתו מיד אחרי
התחלת המשחק: אוהדינו הוכו באכזריות
במהלך המשחק ואחר־כך הם הוצאו בכח
מתחומי המגרש כשהם זבים דם. המשטרה
שהיתר, נוכחה במקום לא התערבה ולא
הגנה כראוי על אנשי נצרת המותקפים.
מיד אחרי המשחק, כשהתוצאה היתד,
0:1לטובתנו, החלה ההתנפלות הגדולה
על אוהדינו (השחקנים יצאו מן המגרש בליווי
משטרתי) ,שרבים מהם נפצעו ונדקרו
בסכינים.
האם יכול להיות מצב כזה במדינת ישראל?
האם בגלל שהקבוצה ערבית, מותר
לרדוף אותה בצורה כזאת?
ס ל מן סו הי ל, נצרת
.קטע
בי ד ו רי
מי שלא שמע את דברי פינחס ספיר על
שביתת המורים, לא שמע קטע בידור מימיו.
אמר
השר בערך כך: למורים לא כדאי
כלל לשבות כי בלאו הכי ישאר להם מהתוספת
רק כרבע והשאר יופרש למיסים.
כלומר: מ־ 200 לירות שיעלו להם, ישארו
להם כ־ 50 לירות מסכנות.
וכאילו לא די בזה, זוממים רעיון מחוכם
מאוד, להעלות את המיסים, או במילים
אחרות להוריד למורים עוד מיסים
מה־ 50 לירות האלו.
ממש רעיון גאוני. לפי אותו רעיון אפשר
היה לתת להם תוספת של 500 ליהעולם
הזה 1747

רות, מזה להשאיר להם 125 לירות ואותם
להוריד במיסים נוספים וגמרנו את הפרשה,
עכשיו אני מבין למה הממשלה הסכימה
כל־כך מהר לתביעתם של המורים.
יעקב טימכרג, תל-אביב

הכנסת על מצוקת הדיור במדינה. מצוקת
הדיור שלי יכולה לשמש בדיאגנוזה ו־מירשם
למדיניות הבלתי מוסרית של הדיור
בארץ, כלומר, ההפליה הבלתי־הגיונית
והבלתי־צודקת של מדיניות הדיור.
יעקב לוין, הרצליה

81 פירסום
בטלוויזיה

בלי גג
החלפתי את מקום מגורי בארץ כ־17
פעם, מפני שאין בישראל דירות להשכרה
לזמן ממושך בלי דמי־מפתח. לשכיר אין
כל אפשרות לשלם דמי־מפתח או לקנות
דירה. נעשתי. יהודי נודד״ נצחי, דווקא
במולדת ! ואין ביטחון שלא איאלץ להחליף
דירות עד סוף חיי 1
הנני. כנר בלי גג״ במולדת! אינני מבין
במה עדיף עולה חדש, אשר עולה רק
עתה, על ״מעפיל״ אשר עלה בעליה ב׳
והיה בהסגר בקפריסין כשנתיים ז
במה חטאתי? עליתי יותר מדי מוקדם?
או שמא כדאי לי. לרדת״ ולחזור אחרי
חמש שנים כ״תושב חוזר״ 1
שוב אני צריך לעזוב את מקום מגורי,
כי חוזה השכירות (אחרי 10 חודשים נג־

לוין
מר) .קיבלתי הודעה לעזוב את הדירה עד
סוף אוגוסט .1970 בעל הבית ״ירד״ לגרמניה
ועומד לחזור ולהנות מכל הזכויות
אשר נשללו ממני, כלומר יקבל ״קורת
גג״ קבועה!
איפה הצדק האלמנטרי והשכל הישר?
בינתיים הזדקנתי והשנים היפות חלפו בנדידות
ובנגינה בכינור אפילו לא על גג,
אלא, בלי גג !
ברצוני להפנות את תשומת הלב של

בקשר לטלוויזיה המיסחרית, הרשו לי להעיר
כמה הערות על הטלוויזיה בפינלנד:
פירסום בטלוויזיה ; 01ק 61-1;131118 8ז\ן<^
מעצם מהותו אינו כלי אינפורמטיבי (לכן,
מינואר 1970 הגבילו את הפירסומת. אסרו
פירסומת לסיגריות וגם תכשירים רפואיים
מוגבלים ביותר).
ה״ספוט״ כשלעצמו הוא כלי פירסומת,
אך צירוף ה״ספוטס״ אחד לשני הוא במהותו
אידיאולוגיה — אידיאולוגיה מסחרית,
מטריאליסטית, השונה במהותה מזאת
שישראל — אפילו של ״דור האספרסו״ —
רגילה בה.
התוכניות המשודרות הן בעלות רמה
נמוכה — המכנה המשותף הנמוך ביותר —

כלו בל הקוצים!
כלו כל הקוצים
אילו היה הדורבן מתגלח
היה ודאי אומר — עם פיליפס
כלו כל הקוצים.
ואתה הגבר, המתגלח בוקר בוקר
הלא תעדיף גילוח רענן, נעים וחלק
עם מכונת גילוח של פיליפס.
הצטרף גם אתה לגברים המתקדמים
המעדיפים גילוח של פיליפס.

יליביס

ובעצם מהותן אינן כוללות תוכניות ביקורתיות.
ההסבר הוא פשוט: לדוגמא: כיצד
אפשר, למשל, למכור מכוניות או בנזין אם
התוכניות מבקרות את מצב התעבורה בדרכים,
הרעלת האוויר וכו׳ 1מסקנה — התוכניות
הופכות להיות חלק מאמצעי המיס־חור.
טלוויזיה
מסחרית מסוג זה, כתוצאד. מ־הנ״ל,
אינה מסוגלת מעצם מהותה לתת
תמונה אמיתית על העולם שבו אנו חיים.
התמונה היא ורודה.
כמובן שישנן תוכניות היוצאות מהכלל
גם בטלוויזיה המסחרית — אך הן מעטות,
ונעדות רק לשפר את דמותה של הטלוויזיה
המסחרית בעיני מבקריה.
ולבסוף — קל להתחיל בשידורים מסחריים
— אך קשה לסיים.
קורא, הלסינקי
הדתיים חוזרים כתשובה
ידידי מישראל שלחו לי מאמר מעניין
שהופיע בחוברת פנים אל פנים (של ה־
(הנושך בעמוד )8

מכתבים
(המשך מעמוד )7
דתיים) בשם חשבון נפש אמיתי, בחתימת
העורך הראשי הרב שמואל אבידור.
קשה להאמין מה קראתי באותו מאמר.
באיחור של שנים רבות (אבל בכל זאת
לא לגמרי מאוחר) מתחילים הדתיים לעכל
ולהאמין ולהטיף לרעיונות שאורי אבנרי
הטיף אותם יחידי במשך שנים רבות, מול
כעם ונידוי של כל המפלגות בארץ.

הרב אבידור אמנם אינו מגלה לקוראיו
את המקורות האמיתיים מהם שאב את הרעיונות
באותו מאמר, אך הוא מוקיע את
הצעירים של המפד״ל הרוצים בחברון, עזה,
סיני, הגולן וכו׳ ,וקורא לניהול שיחות
יארינג ונסיגה מהשטחים תמורת שלום,
ממש כאילו העתיק מילה במילה את רעיונות
העולם הזה.
ובכן, הנה גם האדוקים מתחילים סוף־
סוף להבין שהצדק עימנו וחבל רק ש־
״תשובתם״ באה באיחור בה רב.
.3אביכי, קולומבז, ציילון
77א הבד 7מין

תכנית הסי1רים ללח:

תאריכי היציאה

יום בפרס

18 לאפריל 1971
18 ליולי 1971
1לאוגוסט 1971
3לא1קט 1בר 1971

3ימים בפיליפינים
10 ימים ביפן
2ימים בטיאיזון
4ימים בהונגקזנג

המחיר החל •־ 5.840.ל״י•
(כולל מס נסיעות 560-1

4ימים בתאילנד

• לקבוצות של 2ו נוסעים ומעלה
•־ לבעלי הקצבה מיוחדת בלבד

יש לי הערה לכתבתה של דנה זוהר
(העולם הזה :)1745
אכן, דנה, עשית
מלאכה לא רעד, ב־מיסגרת
המאבק למען
שיחדור ההצגת
גבר
אשד.,
אחד כמסומטם; את
הגבר שהציע לך
נאום על לשאת ענייני ישראל—פלסטין
בפני חברות
האירגון לשיחרור
אשת. כרמי ברם, באם כל זה
אמת ולא בדיחה, הרי יש מקום להערה:
רעיון כזה יכול ללבלב רק במוחה של אי־שיות
רשמית, ואצלם אין הבדל של מין
— כולם על הסף.
מ. פ .כרמי, ראשון־לציון

3ימים בסינגפור
2ימים בנפאל
3ימים בהודו
1החשיש והאלימות

בדבר פרטיס נוספים פנה אל סוכן
הנסיעות שלך או .0א.ס
רח׳ בן־יהודה ,32 טל ,52233 .ת״א ,
רח׳ יפו ,25 טל , 23341 .ירושלים

הכתבה על שמואל קראום (העולם הזה
)1745 רק מוכיחה את מה שטוענים סוציולוגים
רבים: הסם מפתח את האלימות אצל
כל אדם ויש כאלה שאצלם הופך העניין
לאלימות לשמד״
ההידרדרות הנפשית היא גם כן תוצאה
של לקיחת סמים ושמואל קראוס יכול ל-
שמש דוגמא טובה לכל אלה הרואים בסם
רק תענוג רגעי. סופם יהיה כסופו. יציאה
ממעגל הנורמליות אל הטימטום, החזיון
והאלימות.
כני ציטרין, תלאביב
התרוממות רוח

0517״2מ₪ן

כלות במגפיים

במדים רא מוכרים סתם בגדים במדים תמצאו טיב ואמנה מקוריים
המקדימים
את כל
האחרים!

7 3חו 0 1ח ]17
רח אלוג 56ו/־א

בשבט הגמדים פיגמי אשר באמריקה
נחשבים משום מה מגפיים
גבוהים ומכופתרים לתלבושת היאה
לכלה בחופתה. אולם מגפיים כאלה
אינם מצויים שם כלל, לכן
נוהגות הכלות לצייר את המגפיים
על הרגליים כתחליף למגפיים האמיתיים.
את אל תסתפקי בשום תח־ליף,
כי לרשותך גרבונים מקוריים
של ״ מ ר סי״ — אותם הגרבונים
המבוקשים באירופה ובארצות־הב־רית.
הגרבונים של ״ מ ר סי׳׳ הם
צירוף של איכות גבוהה, מחיר
סביר ואריכות־ימים.

8 0 0 0 1 )35ס ס

47ו 10נ1301

0:1 80001135

£11911511

0 0 8 0 0 0 1 )35

? 1011011

8 0 0 0 1 )35ס ס

0010180

80001015ס ס

1101180

8 0 0 0 1 )35ס ס

158ח 8נן 5

8 0 0 0 1 )35ס ס

010610

80001015ס ס 650ס 0ק 8נ
8 0 0 0 1 )35ס ס

81155100

7118610

80001135

^ . 1 130010 1110 £851051 •^7 8 7 .
501.ז 6ק? 11005 11001 11.97.50

גועים מאמינות בנדב׳
.,ס 1 7

8ס 0 0א ^ ם

44 ?0188 71101^8 8 )3., 761^ 17111.
?8000 36247.

קראתי בהתרוממות־רוח ובאופטימות רבה
את ׳כתבתכם ״הר־צחת
וגם אנסתי״
(העולם הזה )1746
על משפט רצח ז׳א-
נץ ורדון באילת.
אני סבור שסיפור
מעין זד, עשוי לעודד
אנשים רבים.
הוא מוכיח כי גם
אחרי המתת לא נגמרים
החיים הטובים,
ותמיד יש סיכוי
שיימצאו נקרו־פילים
או אנשים
בעלי נטיות דומות,
שיבואו לבקר אותך ולהשתעשע בחברתך.

אריה ורד (ורסלבסקי) ,רחובות
לאמתח שבים כציבור מדי בוקר אני ניגש לדואר שברחוב
מיקתה־ישראל בתל־אביב. לכן אני נתקל

העולם הזה 1747

מדי בוקר בבעיות חנייה.
במקום מקום חנייה אני מוצא בכל בוקר
דוח־חנייה על הקטנוע שלי.
נשאלת השאלה: מדוע לא מתחשבים בציבור
הבא לקחת את מכתביו, ומקציבים לו
שטח קטן לחנייה?
ואם לא יכולים למצוא מקום לחנייה, אז
שיסגרו את הדואר. כמו שסגרו בזמנו, בגלל
חוסר מקום חנייה, את מגרש הכדורגל
של הפועל רמת־גן. זה עזר. אחרי כמה
זמן דאגו שם למיגרש חנייה.

דורון חן, רמת־;!
₪אזהרה
ידידותית

3י1ן י

טלוויזיות
׳אסקור־־ הצועד ברא ש תעשית הטלחיזיה בי שראל
מוסיף לכם צבע לחיים עם סקלט היזקרה אז £0ק . 5
במבחר 6צבעים. חיד 1ש נ 1סף א ז £ 0ק 5־״20
מתאים גט ל חד ר השינה.

אן ;,דד} .כה י

דיז׳ז

:מועצה
ש? קשישים
קראתי את הכתבה (העולם הזה )1745המתיימרת
להיות כתבה על המועצה לביקורת
סרטים ומחזות (צנזורה בלע״ז).
לצערי הגעתי לידי מסקנה שצדקו אותם
החברים שסרבו לשוחח עם כתבכם, וזה
מהטעמים הבאים :
א) כתבכם ביקש
ממני ראיון בעניין
ה״צנזורה״ ולא בעניין
ה״צנזורים״.
ב) אני בדעה שכל
מוסד ממשלתי או
ציבורי חשוף לביקורת.
יתר על כן,
אני מחייב קשר עם
הציבור בכל הדרכים
המקובלות. לכן
לא היססתי לתת שבו הסכמתי לראיון.
ג) שיחתי עם כתבכם נמשכה קרוב לשעה
והיא נסבה על נושא הביקורת, בארץ
ובחוץ־לארץ, חיובה או שלילתה, עקרונות
השיפוט, הנוהל וכו /אישיותם של חברי
המועצה (כישוריהם, גילם וכיו״ב) נדונה
רק בהקשר לנושא הכללי.
ד) לשם קביעת גילם של חברי המועצה
לא היה כל צורך בראיון. הדרך הכי פשוטה
היתר. לפנות ללישכת מירשם התושבים.
חבל שההזדמנות שניתנה לעיתונכם להציג
את הבעייה של הצנזורה באופן ביקורתי
בוזבזה לריק.
יי. שבו, תל־אביב
• מכיוון שהקזרא שבו אינו מנח־ש
סזדס פרט שהופיע בכתבה, ברור שרוגזו
מכוון רק למסקנה של הכתבה, והיא: שזוהי
מועצה של קשישים.

פ ר סז ם א. טלס טז דיז רםצר 1םנברא

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.
העולם הזה 1747

בעולם
קנדה!
ראש הממשלה —
אמר או לא אמר
״לן תזד
פאק־אוף* — האם השמיע ראש ממשלת
קנדה, פייר טרודו, קללה חד־משמעית זו
בבית־הנבחרים באוטבה — או שהיה זה
רק פרי דמיונם של מאזיניו?
לדברי אחדים מחברי האופוזיציה — השמיע
גם השמיע .״מר טרודו השתמש בביטוי
בן שני מילים, שהראשונה התחילה
בם והשנייה באו,״ הסביר באיסטניסטיות
אחד הצירים השמרניים. לדבריו, היה זה
כאשר ציר אופוזיציה אחר ניסה לשאול
שאילתה. יתרה מזו, התקרית, שגרמה לסערה
בין כותלי הבית, היתר, כבר, לדברי
הציר׳ השנייה בשבועיים האחרונים.
רק תנובות כת. בעוד שצופים ביציעים
יכלו רק להעיד, מהמרחק בו נמצאו, כי
ראש ממשלת קנדה הניע את שפתיו וידיו,
הרי שצירי אופוזיציה רבים טענו כי שמעו
גם את המילים המפורשות. ואילו ראש הממשלה
עצמו קבע :״הנעתי את שפתי וידי
בתנועת בוז וקוצר־רוח,״ אמר לעיתונאים
שששו על הששון. .אבל לא הוצאתי
הגה מסי. אם הבחורים האלו רוצים להתחיל
לעסוק בקריאת תנועות־פה, זו הבע־ייה
שלהם• לדעתי, הם רגישים מדי.״

ארצות־הברית
אגרפיה, פורנוגרפיה
והנשיא גיכטון
סגן נשיא ארצות־הברית, ספירו אגניו —
שהתפרסם בין היתר כאשר התקיף בשצף־
קצף את העיתונות האמריקאית המעזה לא
להסכים מדי פעם למדיניות הבית הלבן —
החליט לאחרונה להוציא לאור את נאומיו
השונים על נושאים שונים ומגוונים. כמו
הליברלים, האינדיאנים, מוסיקת־קצב, אנרכיה,
פורנוגרפיה — והנשיא ניכסון.
עד כאן, הכל טוב ויפה. מה שמשונה
בכל העניין, הוא בחירת ההוצאה־לאור, אשר
תפרסם את הנאומים. שם ההוצאה: אודו־בון
והיא שייכת לאדם בשם ראדלי מצגר.
למי שהשם אינו אומר הרבה: זהו אחד
מספקי הפורנוגרפיה העיקריים בארצות־הברית,
הן בכתב והן על בד הקולנוע. בין
יצירות המופת של מצגר: הסרט תרזה
ואיזבל.
מה המשותף בין מצגר ואגניו אין איש
יודע. אבל בינתיים הם כבר זכו בתואר
״הזוג המוזר של השנה.״

#בקריית־ביאליק
ביום א /ה־ ,28.2.71 בשעה
20.30 בבית משפחת יגול, רח׳
הגפן ,5קריית ביאליק, יתקיים

חוג בית
בהשתתפות

אלכם מסים
חברים ואוהדים מוזמנים

״ 1י < נ1ב< 1
זיסקי סקוטי

תמיד טוב,
תמיד מטו7ה
״י 1ש״,י 11א ושיחק בע׳נז
רח׳ דיזנ גו ף 269ת׳א
טלפון 446611 :

מינולטה

דינזוגויג ברונו>וד 7רז בוו ב דו תו דג

מקלט הטלויזיה

גם טרנזיסטורים, רשנזי-קזל
נמטרכות !-(1^1ס טויו
מטולים מיוצרים ט״׳
ח שוב ל עו לי ם חד שי ם:
הסכקהבמ הי רו ת
מירבית וללא מכ ס.

הסוכן הבלטדי:
כינורי בע״מ ת-א
רחוב פרץ 4
ט ל6 2 1984 -6 2 4 1 9 3 .

אנו ערבים לכו שכל התקונים
בת-א וסביבתה יבוצעו תוך
24 שעות לכל היותר ע•־׳
במעבדה שלנו ב ת -א
רח־ לילינבלום 25
טל 56343-1 57679

הקוף זבח

בתחרות הציורים
חבר השופטים שזיכו את ציוריו של
ג׳יימס אורנג בפרס הראשון בתערוכת הציורים
לילדים, שנערכה בהאצ׳יסון, קנזס,
נדהמו לשמוע שהזוכה לא היה אלא ג׳קר־טה
ג׳ים — קוף בן חמש. מגזע. אוראיג־אוטאן,
המתגורר בגן־החיות של טופקה.
הם גם לא יכלו לעשות הרבה בקשר לכף:
התחרות היתר, פתוחה לילדים בגילים
ארבע עד ,18 ומעולם לא נאמר כי המדובר
רק בילדי אנוש.
טועם את הצבע. הציורים שויכו את
הקוף בפרס היו רכבת מטוקיו וטורנאדו.
״ניתן לומר שג׳ים מצייר בסיגנון אימפרסיוניסטי
מודרני,״ הסביר מנהל גן־החיות
לעיתונאים ,״בלוויית גוון פרימיטיבי. הוא
נוהג, בדרך כלל, לצייר בידיו ורגליו, כשלפני
כן הוא טועם את הצבעים.״
מנהל גן־החיות התייחס לכל העניין ברצינות
גמורה .״ג׳ים מצייר מתוך דחף
ברור של יצירה אמנותית,״ קבע ללא חיוך.
״הוא מצייר ביוזמתו שלו, ואנו לא מפתים
אותו באוכל או דברים מושכים אחרים.״
עתה, מתכוון המנהל בעל היוזמה לנסות
למכור גם את ציוריו האחרים של ג׳ים.
המטרה: לאסוף 5,000 דולר׳ על־מנת לרכוש
לג׳ים בודזוג.
* ״לך תזד בעברית צחה.
העולם הזח 1747

ח״כ יצחקו רפאל ערר
חאראק!ה ברחוב בו־יהודה בתל־אביב
ח״כ מק״י משה סנה
לא נכח השבוע בכנסת. הסיבה:
סנה נפל וקרע לעצמו
שריר ברגל שהושמה בגבם.
האירוניה במצב היא שיום קודם
הזכיר סנה באחד מנאומיו
כי הוא הרופא היחיד בכנסת.
ואכן, סנה גמר את לימודיו בפולין
כרופא ניאורולוגי (רופא
עצבים) ואף עבד במיקצוע זה
בוורשה עד המלחמה העולמית
השנייה כשאז עוד קראו לו
משה קליינבוים. אגב, כיוון שהיה
ידוע כעוזרו של המנהיג
הציוני בפולין יצחק גריג־בוים,
היו שכינוהו אז קליין־
גרינבוים.
בסעודה עם קבוצת נכים
שביצעו מעשי־גבורה, סיפר שר־הביטחון
משה דיין כיצד הורד
פעמיים בדרגה: פעם על־ידי
יגאל ידין מדרגת סגן־
אלוף לרב־סרן, וכאשר שירת
בצבא הבריטי — הורד מדרגת
סרג׳נט (סמל) לטוראי. מה שלא
סיפר דיין באותד, ארוחה,
היתד, הפעם השלישית שכמעט
ירד בדרגה באשמת עצמו. היה
זה כשדיין שירת עדיין כ־רמטכ״ל
צה״ל. הוא העביר אז

לו רפאל :״אבל גם אתה נסעת
אחרי באור אדום.״ עשה אורי
אורן פראפרזה מהפסוק :
״אחרי רבים להטות״ ואמר לרב
יצחק רפאל :״הלכתי לפי הפסוק
, :אחרי רב להטות.׳״

עשרת אלפים
ממורת ספר שנגנז

:אחרי שאלופי המילוא־ם

מאיר

עמית

וישעיהו

ג בי ש, הנמנים שניהם על מנהלי
קונצרן כור, הפכו לפרשנים
המצוטטים ביותר, מהלכת
בעיר האימרה הבאה :״קונצרן
כור לקח בקבלנות את הפרשנות
במדינה.״

! מי מסוגל היום בארץ
לבזבז כסף סתם כך? ההסתדרות
כמובן. דוגמה לביזבוז י
בבקשה: לפני כשנתיים הזמין
מזכיר ההסתדרות דאז אהרון
בקר והוצאת עס עובד׳ את
הסופר־עיתונאי אורי מילש־טיין
שיכתוב ספר על ההסתדרות
בתקופת המדינה. משך למעלה
משנה אסף מילשטיין חו־מר
ואף קיבל גישה חופשית ל
הקיצוני,
אוייב מושבע של האמריקאים, פרנקו, הכנסייה הקאתו-
לית ושדים אחרים בגיהנום של השמאל הקיצוני, הוציא בשעתו
בצרפת את השבועון הסאטירי ״המרוגז״ שנסגר על-ידי המשטרה
אחרי 12 גיליונות, פירסם לאחרונה קאריקטורות על משה דיין.
ניגש אליו אחד מעובדי הכנסת
ואמר לו כי ח״כ מסרים
כועס עליו. גולן התפלא, שכן
מימיו לא כתב על אותו ח״כ.
רק לאחר מחשבה שנייה הבין
גולן כי ד,ח״כ כועס עליו דווקא
משום שלא כתב עליו.

מקום :״אהלן וסהלן מוחמד,
כיף חאלאק ז״
לא תמיד כדאי להצליח.
לצלם־זמר איתן הדר עלתה
ההצלחה 300ל״י. למר,י כי
איתן, ששני שירים שלו מושמעים
עתה במיצעד הפיזמונים
של שידורי־ישראל, צבר לעצמי
אוסף של מעריצות. ומה עשו
המעריצות י הן חרטו בעזרת
מסמרים את שמותיהן וציירו
לבבות על מכונית הקונטסה
שלו. צביעת המכונית מחדש
עלתה לאיתן 300ל״י.

; שם המשפחה של הבן־
אדם זה חשוב מאוד. זאת המסקנה
מהסיפור שסיפר השבוע
שמואל שי :״יועץ
ראש־ר,ממשלה לעניינים ערבים,
שמואל טדלדנו, ניגש אלי
ולחש לי באוזן , :אם הבן שלי
ישאל אותך אם אני קרוב
של אכי טולדנו, אז תעשה
לי טובה ותגיד לו שכן.״ ,והוסיף
שי :״מה זה בשביל
הבן יועץ לעניינים ערבים לעומת
זמר כטולדנו?״

(משמאל) מתפרנס מתיקון אופנועים.
תחביבו הוא ניגון מוסיקה קלאסית
על גיטרה כשהוא מלווה את המנגינה בשריקה. במשך שמונה
שנים התאמן בתחביבו, אותו הוא עומד להפוך עתה למיקצוע.
את הופעת הבכורה שלו כמיקצועי ערך רון השבוע בתערוכתו
של הצייר עודד שמיר, אשר נערכה בבית פרטי בתל־אביב.

אנוהם וון

פקודת־מטכ״ל האומרת כי רב־אלוף
הוא תואר זמני של ה־רמטכ״ל.
המטרה היתד, לאפשר
לו עצמו, בתום כהונתו, להמשיך
לשרת בשירות פעיל כאלוף
תחת פיקודו של רמטכ״ל
אחר. אולם כשסיים את תפקידו
לאחר מבצע סיני, התחרט דיין,
הפקודה בוטלה בשקט ודיין
נשאר רב־אלוף (מיל.).
ח״כ יצחק רפאל נהג
השבוע במכונית הפג׳ו שלו,
בעלת החלונות המכוסים בוילונות,
ברחוב בן־יהודה ב־תל־אביב.
לח״כ רפאל אצה כנראה
הדרך. שכן, באחת הצמתים
הוא לא הבחין ברמזור וחצה
את הצומת באור אדום. במיק־רה
נסע אחריו במכוניתו הסופר
והעיתונאי אורי אורן.
אורן החליט להפנות את תשו־מת־ליבו
של רפאל לכך שחצה
באור אדום והתחיל לרדוף
אחריו במכוניתו. רפאל חשש
כנראה שמישהו רוצה להטרידו
וניסה להתחמק. כך התפתחה
חאראקה בזעיר־אנפין ברחוב בן־
יהודה לאור היום• לבסוף הצליח
אורן להדביק את רפאל ואמר
לו :״אדוני הח׳׳ב — עברת
רמזור באור אדום !״ השיב
העולם הזה 1747

*11*1111

רוב תיקי ההסתדרות. את כתב
היד המוגמר הוא הגיש לראשי
ההסתדרות וקיבל למעלה
מעשרת אלפים ל״י כמיקדמד,
על חשבון שכר־סופרים. אך
בגלל האוביקטיביות שלו, נגנז
הספר. מילשטיין לא יכול
היה לשמור את מה שמצא בתיקי
ההסתדרות בסוד, ובספר
חדש, רזמח, שיצא לאור בשבוע
שעבר, על מקימי התעש״
ייה ההסתדרותית ועל גורלם
המר בעיקבות השתלטות אלופי
המילואים על חברת העובדים,
השתמש הסופר בחומר שאסף
לספר הקודם. במרכז הספר
החדש עומדת דמותו של
משה יוליש ז״ל, שנזרק נל
כזר בעיקבות מינויו של מאיר
עמית.
! אגב, אורי מילשטיין החל
כותב שירים. השבוע אפילו
התחיל המלחין מוני שני
כרג לחבר להם מנגינות. גם
שם יש כבר לשיריו של מילש־טיין:
שירי זעזוע. וגם זמרת :
מיכל גוי המתכוננת לזעזע
את הקהל בשירי הזעזוע.

:כתב הארץ בכנסת, מהי
גולן, הופתע השבוע כאשר

בשבוע שעבר חגגו בוגרי
הפקולטה למשפטים באוניברסיטת
תל־אביב את נשף הסיום
שלהם במועדון הלילה
כליף. מהנשף נעדרו רוב הסטודנטים
הדתיים, שסיימו את
שנת הלימודים. כשנשאל לפני

שי האחרון הציג אורי זוהר
את סרטו התרנגול, שכלל
את הקטעים עליהם רמז

לו הצנזור הראשי לוי גרי

כי מליאת הצנזורה עתידה לפסול.
בסמפוזיון שנערך לאחר
הסרט, נשאל זוהר מדוע לא
הזמין גם מישהו מהצנזורים
לאותה הקרנה ז הוא השיב :
״אתם חושבים שמישהו מהם
היה בא להקרנה פומבית שכזו?
הצנזורים יושבים במרתף
חשוך בירושלים ואיש אינו
יודע מה הם עושים שם כש־

מה עושים
הצנזורים במרתף?
הצייר

1תערוכתו של
שמואל כל, בגלריה של הדסה
קלצ׳ין בתל־אביב, נסתיימה
השבוע. עוד לפני הפתיחה
נמכרו רוב התמונות. אך משנודע
כי נשארו עוד כמה תמונות
בודדות למכירה, עמדו בערב
הפתיחה בתור לפני הגלריה
ואף הלכו מכות על הזכות
לקנות תמונה שמחירי
כמה מהן הגיע לרבבות ל״י.
בין אלה שהספיקו לקנות,
היו בני משפחת קרסו, אפ
רים
קישון ואמנון רוכיג־שטיין.

לתערוכה אחרת נהרו
רבים מהמבקרים יותר מאשר
בגלל הצייר — בגלל האיש שתלה
את התמונות. כי התמונות
בתערוכתו של משה ינוקא
בגלריה ישראלים, ניתלו
על־ידי יוסל ברגנר, שקבע
איזה תמונות על ינוקה להציג
ואת מיקומם. אמרו כמה מה־מבקרים
:״לפחות נראה תמונות
שיוסל ברגנר נגע בהן.״
! בתוכנית סיר הסירים
שנערכה בפני סטודנטים, נאלץ
צוות משיבים להשיב תשובות
מהירות לשאלות שהופנו כלפיהם
על־ידי הסטודנטים. אחד
השואלים שאל את דידי מנוסי
:״מה אמר העולה השלושה
מיליון לעולה הארבעה
מיליון?״ השיב דידי בו ב

1ך ה 1סגנית מלכת היופי של ישראל, הופיעה 1־
תצוגת״אופנה אשר נערכה במועדון הלילה

״קינגס קלאב״ .היא הדגימה בגדים של אופנת ה״שורט׳ס״,
בתוספת שעוני ״סיטיזן״ ,אותם אפשר לענוד על הירכיים.

שבועיים אחד מהם, משה כן-
ט1כ, אם הוא מתכונן לבוא
לנשף, הצהיר :״הייתי רוצה
לראות את הסטריפטיז של כליף,
אבל אני עשוי להיות ח״כ בעוד
כמה שנים ואז יטיחו נגדי
שבצעירותי חזיתי במופע עירום
בכליף...״
אגודת הסטודנטים של
אוניברסיטת תל־אביב מארגנת
הקרנת־חצות של סרטים שנפסלו
על־ידי הצנזורה. ביום חמי

חוזים

בקטעים

האירו־

כשנשאל אותו אורי זוהר
מה ישאר מהסרט אם ישמיט
את קטעי המשגל הרבים שמבצע
חיים טופול בסרט,
השיב :״האירוטיקד, היא ציר
העלילה. ציר העלילה צמוד
מאוד לטופול. ותאמינו לי,
יש לו ציר כאן נשמעה
קריאת־ביניים של אחת הסטודנטיות
:״לחתוך, לחתוך ! ״

בעולם
ארצות־הבדית

ת 1ע

7ן 7י

דובק

רויאל

מחבר
,הערומים והמתים״
נגד תנועת שיחרור הנשים
״זאת היתד, הרגשה סובה, להכניס פגז
לבחורה הזאת,״ הכריז השבוע בעליצות
גורמן (הערומים והמתים) מילר, הסופר
היהודי־אמריקאי רב־המכר. .ביחוד אחרי
רה שהיא עשתה לי.״
מה שהוא הכנים, היה הרבה יותר מפגז.
היתר, זו פצצת־ענק. סיסרותית אמנם, אך
קטלנית לא פחות. היא נחתה על מטה
התנועה לשיחרור הנשים בעוצמה של טון
ם.נ.ם, ניפצה לרסיסים דקים חלק גדול מתורתן
של המשוחררות, וגרמה לקסל מוחלט
לפחות במקרר, אחד — זה של קייס
מילט ,״הבחורה הזאת״ שחטפה את הפגז.
חזיר שזביניסט. המדובר בסיפרו החדש
של נורמן מילר שבוי בידי המין

סופר מילר
״חזיר־שוביניסטי־גבר׳ מס׳ ו

ר סו ס ד־ ר יעו,בסון

שבו הוא מפגיז בעוצמה נדירה את תנועת
שיחדור הנשים בכלל, ואת מילט׳ אחת מ־מנהיגותיה,
בפרט. מילר נחשב בעיני התנועה
לסמל הקלאסי והבזוי של הגבר האמריקאי
המשעבד, והוכתר מזמן כאוייב
מספר 1של התנועה .״החזיר השוביניסטי־גברי
הראשי של אמריקה,״ הכתירה אותו
קייט מילט בסיפרה פוליטיקה מינית.
עתה, בהפגזת־הנגד שלו, מחזיר לה מילר
באותה מטבע — רק קשה יותר ו־כישרונית
יותר .״אינני רוצה להתייחם למנהגיה
המיניים,״ אמר השבוע במסיבת
עיתונאים, כשהוא דווקא כן מתייחם למנהגיה
המיניים של המשחררת — דהיינו,
הצהרתה הפומבית כי היא בי־סקסואלית*.
״אבל הייתי רוצה להתייחם לדיעותיה. הן
חסרות ערך, שפלות וסתם מלוכלכות.״
מזעזע, מרתיח־דם. אלא שיש בספר
זד, הרבה יותר מריסוקה לגזרים של
הגברת מילט. כפי שניתן לצפות מאחד מגדולי
הסופרים האמריקאים בני־ימינו, ספר
מבריק ומעמיק זה יגרום לסערה, יזעזע,
ירתיח את הדם — ואולי גם יגרום הנאד,
— לכל מי שמעוניין במין .״תוך כדי
כחיבת הספר והתמודדות עם הבעיות, גיליתי
רבות אודות עצמי ואודות המין. כן,
כיום, בגיל ,48״ סיפר מילר .״המין איננו
סתם פעילות אנושית נוספת כמו אכילה.
כל אדם חייב להחליט לעצמו אם המין
עבורו הוא בעל־משמעות. אם כן —
עליו להבין מהי משמעות זו. כפי שאני
מבץ אותה כיום — המין שולט בנו
עד לשורשנו, והאדם הוא שבוי בידי המין.
העיקר -מי שוטף כלים ז יחד
עם כל עמקותו, נשארות שאלות שהספר
איננו עונה עליהן. כמו זו למשל שנשאל
מילר באותה מסיבת עיתונאים :״מי אם
כן צריך לשטוף את הכלים בבית?״ ״מה
זאת אומרת,״ השיב מילר מניה וביה .״אותו
בן־הזוג שעושה את העבודה הפחות
חשובה בין השניים.״ ״ואיך קובעים מי
עושה את העבודה הפחות חשובה ז״ ״כן,״
השיב מילר בלי להניד עפעף .״בנקודה זו,
אני והגבירות מתנועת השיחרור מתחילים
לצעוד בביתנים שוגים.״
מקיימת יחסי־מין עם גברים ועם נשים.

^ ג ע האמת הגיע -אך הממשלה
ן עמדה מולו מגמגמת ואובדת־עצות.

עובר מדרום לרפיח, במערב, אל מדרום לאילת,
במיזרח.

-ואין מי

גבול זה אינו זהה עם גבול
ה־ 4ביוני, כי אינו דורש נסיגה
מרצועת-עזה.

יש צורף להחליט
שיחליט.

אין מי שיחליט — כי איש אינו יודע
בבירור, בפשטות ובפירוש, מה הוא רוצה.

(רוג׳רס, וכנראה גם יארינג ואל־סאדאת,
מציעים שהרצועה תצורף לירדן או למדינה
פלסטינית).
נוסח הממשלה אינו מונע, איפוא, את קבלת
תוכנית רוגירס והגבול הבינלאומי.

שלוש שנים ושמונה חודשים של
העמדת-פנים, אחיזת-עיניים, ו־שטיפת־מוח-עצמית
נטלו מן הממשלה,
ומכל חבריה, את היכולת
הפשוטה לקבל החלטות.

משכר הפתאומי שחל לפתע, ה-

בך מצטמצמת תשובת הממשלה
לאפס. אין זו תשובה בלל. זוהי
חוסר-תשוכה, כאיצטדת תשובה.

מה זמן יכול להימשך מיזמוז מחושב

ז { מעמיד את ממשלת ישראל נגד כל העולם
— היה צפוי בהחלט.
הפלא הוא שבא כל־כך מאוחר.
כי מאז נומבר ,1967 כשנתקבלה החלטת
מועצת־הביטחון ,242 פעלו המדינות על
סמך ההנחה הבאה:
>• ,ישראל רוצה בחוזה־שלום. כל
השאר הוא לגביה בעל חשיבות משנית.
מצריים רוצה בהחזרת השטחים
הכבושים. כל השאר הוא לגביה בעל חשיבות
מדרגה שניה.
• ישראל רוצה שמצריים תתחייב
קודם כל לחוזה־שלום, שפירושו הכרה בישראל,
לפני שידובר על הגבולות.
מצריים רוצה שישראל תתחייב
קודם כל להיסוג לגבולותיה, לפני שידובר
על חוזה שלום.

^ זה? לא הרבה.

בי כעוד שבועיים מזדקר תאריך
חשוב: ה־ 7במארס, המועד
שנקבע על*ידי מצריים לתום הפ־סקת־האש.
לקראת תאריך זה
תתגבר הפעילות הבינלאומית.
ומעבר לזה מזדקרת העובדה הבינלאומית
שארצות־הברית לא תסבול תשובה שלילית
של ישראל. וושינגטון לא הסתירה שדיעו־תיה
על הסדר־השלום מזדהות עם הדיעות
שהתבטאו בשאלון־יארינג ובתשובת סאדאת.
האם מוכנה ישראל להתייצב נגד יארינג,
נגד ארצות־הברית, נגד ארבע־המעצמות, נגד
העולם כולו — כשהאלטרנטיבה היא מלחמה
עם הצבא המצרי־סובייטי?

האם תסבול זאת דעת־הקהל ב
ישראד, המתעוררת כהדרגה ל־הכנת
המצב האמיתי?

0והי, כסופו של דבר, הנקודה המכרעת

החלטת מועצת־הביטחון 242
היתה נסיון לחתוך קשר זה כמכה
אחת. היא שילכה יחד את השלום,
הנסיגה והגבולות.

} ברגע המכריע.
לא מה נגיד לאמריקה, מה נגיד ליארינג,
מה נגיד לכל העולם.
אלא: מה אנחנו רוצים בעצמנו?

מאז השתרר קיפאון גמור. השגריר גו־נאר
יארינג, בעידוד אמריקאי וסובייטי, חתך
עכשיו את אותו הקשר בפעם השניה.

הממשלה אינה פושעת כלפי
אמריקה או האו״ם. הממשלה פושעת
נגד מדינת ישראל.

כשורה של ״שאלות״ הציע לשני
הצדדים להסכים כו-זמנית
לכריתת חוזה-שלום ולנסיגה לגבול
הבינלאומי כין ישראל ומצריים
(שהוא גם הגבול הקכוע
כתוכנית-רוג׳רם).

אילו הציע גמאל עבד־אל־נאצר, ב־ 4ביוני
, 1967 את אשר מציע אנוזאר אל־סאדאת ב־ניוז־וויק,
היינו חושבים שהגיעו ימי־המשיח.

בחלומות הקיצוניים כיותר לא
העזנו לחלום על מהפכה בזאת!

כאשר הסכימה מצריים השבוע לתהליך
בו־זמני זה, ואמרה ״הן״ מפורש ובלתי־מסוייג
להצעות יארינג, הועמדה ממשלת
ישראל בפעם הראשונה בפני הצורך הברור
להשיב ב״הך או ״לאו״.

האם מובנה ישראל -תמורת
חוזה־שלום ישיר, מלא, רשמי -
לחזור לגבול הבינלאומי?

משך 44 חודשים ארוכים חזרה
^ ממשלה זו אלפי פעמים על הדוקטרינה
המקודשת, שכל מה שישראל רוצה הוא
חוזה־שלום רשמי.

דוקטרינה זו היתה מבוססת על
האמונה העיוורת והמוחלטת של
בל גאוני הממשלה ומשרד־החוץ,
שזהו הדבר האחד שהערבים לא
יובלו להסכים לו לעולם.
ממילא לא היה צורך לחשוב על שום
דבר אחר. די היה לצעוק ״שלום, שלום!״
כדי לסכם, בסיפוק של הקלה :״ואין שלום!״
אולם במשך כל הזמן הזה התקרבו המצרים,
ועימם כמעט כל שאר הערבים, בהתמדה
ובעיקביות להכרה שיש להכיר בישראל
ולכרות עימה שלום. בשבוע שעבר,
תחילה בראיון שנתן לשבועון האמריקאי
ניוז־וויק (נאומו של אבנרי, בכנסת, שניתח
,ראיון !ה — ראה מיסגרת) ולאחר מכן,
בתשובה לשאלון יארינג, הכריזה מצריים
רשמית וחגיגית שהיא מוכנה עתה לכריתת
חוזה־שלום רשמי.

כאותו רגע התמוטטה מדיניות
החוץ של ישראל כבניין קלפים.
והיה זה אופייני להידרדרות המוסרית והמדינית
של ממשלה אומללה זו, שהתגובה

הראשונה לשינוי היסטורי זה בגישת הערבים
לישראל היתה :״דפקו אותנו.״

** אמת הפשוטה היא שלפתע נסו
) תבר כי ממשלת ישראל פשוט אינה יודעת
מה היא רוצה.

עד אחת כמה וכמה אינה יודעת
מה לעשות.

כשהתחילה יוזמת־יארינג הנוכחית, היתה
התגובה הראשונה :״יארינג חרג מסמכותו״.
תגובה זו נחנקה באיבה, כשהשיב עליה
ג׳וזף פיסקו, האיש הקובע בעניין זה בוושינגטון,
בחריפות בלתי־רגילה (ראה מים־
גרת) ,וקבע כי יארינג פועל בהתאם לתנאים
שישראל הסכימה להם.
התגובה השניה היתד. להתעלם מתשובת
מצריים, ולתבוע תשובה מצרית לשאלות
קודמות של ישראל, שהפכו בינתיים לשלג
דאשתקד. גם טכסים זה מת באיבו.
אבל הממשלה לא יכלה ולא רצתה להשיב.

ובך
נתקבל נוסח ההחלטה של
ישיבת הממשלה כיום א : ,התחמקות
עלובה, מגומגמת וחסרת
בל תכלית.
היא יכולה רק להרתיח — או להפסיד
— כמה ימים יקרים, ולקרב את המרחב
לתאריך שנקבע לחידוש הקרבות.

והנה, כאשר בא המיפנה ההיסטורי, אשר
היישוב העברי בארץ ומדינת ישראל חלמו
עליו במשך שלושה דורות — אין הממשלה
קופצת על ההזדמנות, אין היא אפילו מברכת
עליה. היא מגיבה באי־רצון מגומגם.
כל אזרח בישראל חייב להבין זאת. לפנינו
הזדמנות היסטורית הבאה, אולי, פעם
אחת במאה שנה.
מה אומרת החלטה זו?
הממשלה הזכירה לחיוב את נכונות מצריים
לחתום על חוזה־שלום (אחרי שכל
דוברי הממשלה ניסו במשך כמה ימים
לשפוך עליה קיתונות של בוז וזילזול).
היא סירבה לקבוע מהו הגבול הישראלי-
המצרי שממשלה ישראל רוצה בו — וחזרה
על הנוסח הנדוש ״גבול מוכר, בטוח
ומוסכם״ ,שאינו אומר דבר.

היא קבעה שבשום פנים ואופן
לא תחזור ישראל לגבולה הקודם.
תשובה זו היא שערוריה בפני עצמה. כי
במשך שלוש שנים וחצי טוענת ממשלת
ישראל שהיא רוצה ב״משא־ומתן, בלי תנאים
מוקדמים״ .ואילו הערבים, בשלושת ה־לאתים
של חרטום, שללו זאת.
עכשיו, אחרי שמצריים ביטלה רישמית
את הלאתים של חרטום, באה ממשלת ישראל
וקבעה תנאי־מוקדם־בל־יעבור: שבשום
פנים ואופן לא תנהל משא־ומחן על גבולות
ה־ 4ביוני.

זהו ״דאו:׳׳ מוחדט שד חרטום
ישראלית.
אולם גם שערוריה זו אינה אלא בועת־סבון
לאחיזת־עיניים. כי למעשה השאירה
הממשלה לעצמה את הדלת הפתוחה להתכחש
גם לתנאי־בל־יעבור זה.
כי הצעת יארינג (ותוכנית רוג׳רס) מדברת
על ״הגבול הבינלאומי״ — הקו ה

7א 1נ

אם נניח להזדמנות זו לחלוף, לא
תסלח לנו ההיסטוריה העיברית.

** לינו להחליט מה אנחנו רוצים. מה
^ אנחנו רוצים באמת.

באשר יצאו אחינו כ 5-ביוני
1967 לקרב, להרוג וליהרג -מה
הם רצו?
חתיכת־אדמה, בית־מלון בשארם־אל־שייך?
שיכון בנבי־סמואל?

הם רצו דבר אחד, כביר כפשטותו:
ש ל ום .
שלושה דורות אנו יושבים בארץ זו,
וכל העמים סביבנו, ובכלל זה העם שישב
בארץ עצמה, סירבו להשלים עם קיומנו
הריבוני כאן.

בל אשר ביקשנו להשיג, במשך
שלושה דורות של דם ודמעות,
היה אך זה: שהם ישלימו עם
קיומנו, עם עצמאותנו, עם ריבו־נותנו.
זהו
הדבר ההיסטורי שנפל עכשיו. העולם
הערבי מוכן לספק את דרישתנו ההיסטורית.

ומול
מהפכה זו, עומדים 18 יהודים
נבובים, כהנהגת אשה שאינה
יודעת מה היא רוצה.

^| 1 1י

תשובה חיובית בירושה: נסיגה לג בול ה־ 4ביוני
תשובה שלילית פירושה: מלחמה גלויה ע ארה׳׳ ב

ף* משלת־ישראל פשטה ארג הרגל.
•יי היא עשתה זאת כצורה אומללה,
מדכאת ומעוררת רחמים.
אילו היתד. חברה פרטית פושטת את ־־
רגל מבחינה כלכלית, בדומה לפשיטת הרגל
המדינית של ממשלת־ישראל, קרוב
לוודאי שלא היו ׳מסתפקים במינוי כונס
נכסים כדי לחסל את עסקי החברה. מנהלי

אותה חברה היו צפויים לכליאה מאחורי
סורג ובריח, מכיוון שפשיטת הרגל שלהם
נעשתה במירמה.

למרכית המזל אין פקודת החוק
האזרחי חלה על פשיטת רגל מדינית.
אכל זאת היתה המשמעות
של המצכ אליו נקלעה הממשלה:
סכום ההתחייכויות שלה עלה על

סכום הנכסים שכירה; היא נדרשה
לפרוע חוכות שלא יכלה לפרעם.
מכיוון.שהיא הגיעה למצכ
זה כדרכי מידמה -כשהיא מג־כה?אחד
את עיני העולם ואזרחי
ישראל גם יחד ׳,שיעדה האמיתי
הוא השלום כעוד שמטרתה הסו
פית
היו השטחים -היתה זו
פשיטת רגל מהדרגה הפלילית.
ההודאה הפומבית בפשיטת־הרגל של
ממשלת־ישראל, היתה הודעת הממשלה, שפורסמה
בתום דיוניה ביום הראשון השבוע•
זו היתד. ההודעה, שגם תמורת הסכם
שלום אין ממשלת־ישראל מוכנה לשוב
אל קווי שביתת הנשק מה־ 4ביוני .1967
בניגוד להודאה הפומבית שכבר ניתנה,

7הנסיאות שד אל -סאדאת
בנאומו בכנסת ניתח אורי אבנרי את הראיון
שנתן הנשיא אנוואר אל־סאדאת כלהלן :
אורי אכנרי: מיפנה גדול אירע בשמונת הימים האחרונים.
העולם ממתין לתשובת ישראל על המהפכה שאירעה.

תהת זאת שמענו עכשיו נאום מגומגם. ואם
יש אדם המסוגל לגמגם כשטף מילולי, הרי זה
השר אכא אכן.
מתקרב סופה של תקופת שטיפת־המוח, ומתקרב רגע
האמת.

הציכור חייכ לדעת שמזדקרת כמלוא חריפותה
השאלה היסודית: האם אנו רוצים כשלום
כלי שטחים, או שטחים כלי שלום?

(ב) ״חלק מחוזה השלום,״ אומר הנשיא אל־סאדאת ,״יהיה
השלמות והעצמאות של כל מדינה במרחב, ובכלל זה
ישראל.״
עד כמה שידוע לי, זוהי הפעם הראשונה שממשלת מצריים
סוטה מהנוסחה ״כל מדינות המרחב״.

רק לפני שבוע עמדה ראש ממשלת־ישראל
על כמה זו והתלוננה, שכדכרה על עצמאות
וריבונות של כל מדינות המרחב משתמטת
ממשלת מצריים מלהזכיר את שם ישראל כמפורש.
והנה, זו הפעם הראשונה שנאמר כפירוש
:״וככלל זה ישראל.״
(ג) אומר הנשיא אל־סאדאת :״הסדר כולל לכל השטחים
שנכבשו בשנת .1967״
שימו לב: הוא לא אומר
״נסיגה כוללת״ ,אלא ״הסדר
כולל״.

כחידה זו כמילה
״הסדר״ כמקום ״נסיגה״
יש כה שינוי
מהותי חשוב כיותר.
לא כמיקרה כהר ה מדינאי
המצרי כמילה
זו -כפעם הראשונה,
עד כמה שידוע

השאלה אינה אם הגבולות יהיו מוסכמים, אדוני שר־החוץ.
השאלה היא: היכן יהיו הגבולות המוסכמים? האם מוכנה
ממשלת ישראל להסכים לגבולות שעל פיהם ייתכן כיום
שלום?

הציכור חייב לדעת שעל סמך הגכולות של
תוכנית רוג׳רם -ייתכן שלום מייד. הציכור
חיים להכריע אם הוא רוצה כשלום על פי
גכולות תוכנית רוג׳רם, או לא.

מצריים מוכנה ל״שלום־אמת״
הראיון של נשיא מצריים בשבועון ניוז־וזיק הוא היסטורי,
כי הוא מהווה נסיגה רשמית וטוטאלית מכל שלושת הלאווים
של חרטום.

כראיון זה יש שכע נסיגות מרחיקות-לכת
מן העמדה המצרית עד כה.
ואלה הם שכעת העקרונות החדשים של
מדיניות קאהיר, כפי שכוטאו כאותו ראיון:
(א) הנשיא אל־סאדאת אמר :״אם הם (הישראלים) רוצים
בשלום־אמת, גם אנו מוכנים לזה, ויותר מזה.״

עד כמה שידוע לי, זוהי הודעה מפורשת
ראשונה של ראש מדינה ערכית, שהוא מוכן
לשלופ-אמת.

(ד) בהתייחסו לאפשרות,
של שינויים בשאר הגבולות
— לא בגבול ישראל—מצריים,
אלא בשאר הגבולות,
אומר הנשיא אל־סאדאת :״על הארצות הנוגעות בדבר להחליט
על כך בעצמן.״
בפעם הראשונה יש כאן נסיגה מפורשת מן הניסוח הקלאסי
של הנשיא עבד־אל נאצר, שישראל חייבת לסגת מכל השטחים
שכבשה, גם לאורך גבולות ירדן וסוריה.

כפעם הראשונה ניתן כאן היתר מפורש ל־חוסיין
להשלים עם שינוי הגבולות שלו. זוהי
נסיגה מהותית חשוכה!

שייט בתעלה ובינאום שארם
(ה) כאשר שאל אותו המראיין אם השייט החופשי ב־תעלת־סואץ
כולל גם את אוניות ישראל, השיב הנשיא אל־סאדאת
:״הדבר נאמר בצורה ברורה ומפורשת.״

שימו לב: כצורה כרודה ומפורשת! הוא
אמר זאת שכוע אחרי שגולדה מאיר התלוננה
מעל דוכן זה שכל הצהרות מצריים על השייט
כפואץ משתמטות מלהזכיר את ישראל.
(ו) לגבי שארם־אל־שייך אמר אל־סאדאת :״כוח בינלאומי
של ארבע המעצמות או של אומות אחרות, שאפשר יהיה
להרחיקו משארס־אל־שייך רק אם ארבע המעצמות יסכימו
לכך פה אחד.״

דהיינו: כוח בינלאומי הכפוף לווטו אמריקאי.

בנימין
הלוי

אדוני.

:אבל לא כפוף לווטו ישראלי,

אורי אכנרי: אבל לווטו אמריקאי. אם אינך
סומך על אמריקה — לא נשאר לך עוד טל מלסמוך
היום בעולם.
בנימין הלוי: אנו ישראלים, לא אמריקאים.
מנחםי די ד: אנחנו צריפים לסמוך רק על
עצמנו.
אורי אבנרי: אולי.
שיהיה נא ברור: אינני טוען שיש לקבל ניסוח

מצרי או הצעות מצריות. אינני מופיע כאן כנציג
נשיא מצריים. אני אומר: יש כאן נסיגה מצרית מר!.חית־לכת
מן העמדה שנקבעה על־ידי עבד־אל־נאצר,
ותפקידנו הוא לנצל את הנסיגה הזאת, ולהשיב עליה
עכשיו ביוזמה שלנו, שתהיה מנוסחת על־ידנו, עלפי
האינטרסים שלנה
שמואל תמיר: בעיניך גם ההצעה המצרית הקודמת
היתה כשרה וטובה.
אורי אבנרי: אני אומר שגם בראיון המרחיקה
לכת ביותר שנתן טבד־אל־נאצר בפברואר , 1970לעיתונאי
אריק רולו, הוא לא הסכים לדבר כזה (כוח
!.בינלאומי לצמיתות בשארם־אל־שייך, שניתן להרחיקו
רק בהסכמת האמריקאים).

פיתרון הבעייה הפלסטינית
(ז) ולבסוף אומר נשיא מצריים, ואני מציע לכנסת
לשים לב לדבריו
יוחנן כאדר: מתי זה ייגמר?

בנימין הלוי: אתה שומע: נשיא מצריים
מדבר.
אורי אכנרי: בזמן האחרון מצטיין חבר־
|1הכנסת בדר בחוסר־סבלנות.
הנקודה הזאת מהודה, אולי, את הנסיגה מרחיקת־הלכת
ביותר בעמדת מצריים.
הוא נשאל — ואין ספק שהוסכם מראש על נוסח
שאלה זו :״האס אתה רואה כפיתרון לבעייה הפלסטינית
תשלום פיצויים לפליטים ועריכת מישאל־עם בגדה המערבית
ובעזה, כדי לברר אם רוצים הס במדינה נפרדת,
פלסטינית, הקשורה עם ירדן, או בחזרה לירדן?״
על כך אומר נשיא מצריים :״זה מצלצל כדרך סבירה
לפתור את הבעייה — פיצויים וסישאל־עס.״
לא ״שיחרור פלסטין״ ,לא חיסול מדינת־ישראל, אפילו
לא שיבת הפליטים.

לפי הניסוח הזה: פיצויים לפליטים, והחלטה
אם הם רוצים להקים כשטחים המוחזקים מדינה
פלסטינית או לא.
יזהר הררי: אין אתה מסביר את השינויים
11 האלה? למה אינך עונה?
אורי אבנרי: יש כאן יוזמה היסטורית, שינוי היסטורי
של העמדה הערבית.

אם הממשלה תתעלם מהמהפכה שחלה, אם
תגיב בהיסטריה נפחדת של אמירת ״לאו״,
עוד לפני הכנת הדברים -הרי כמקום פתיחת
יוזמה ישראלית חיובית היסטורית -
תכוא כפיית המעצמות. ייכפו עליה את הרב
רים, ואנו נלד לקראת שלום כפוי.

טרם נעשה ההליך המשפטי בפשיטת־רגל זו.
זה ייעשה תוך ימים מספר, כאשר תצטרך
ממשלת־ישראל לנסח את תשובותיה לשאלון,
שהגיש לה לאחרונה הד״ר גונאר
יארינג. בשאלון זה לא תוכל ישראל להתחמק
בהצהרה נגטיבית, לפיה אין היא
מוכנה לחזור לגבולות ה־ 4ביוני. היא
תצטרך להשיב תשובה פוזיטיבית, אם יש
בנכונותה ובדעתה לסגת, תמורת הסכם
שלום, עד לגבול המנדטורי?

שתי גרירות יעמדו אז גפני הממשלה

• להשיג גחיוב לשאלה ולקבל
על־ידי פך התחייבות לנסיגה, תוך
המשך התקווה הישנה, שהתגרתה
עד פה, שיהיו אלה הערבים
שיובילו לפיצוץ שיחות יארינג.
• להשיב על השאלה בשלילה,
להסתכן על ידי בך באחריות לפיצוץ
שיחות יארינג, לבידוד הח לטי
בזירה הבינלאומית, ובחידוש
המלחמה עם מצריים תוך עימות
עם הידידה היחידה שעוד נותרה
לישראל -ארצות־הברית.
כך או כך, זוהי פשיטת־רגל. במיקרה ה־

•יילד, ממשלת־ישראל לתוך הפח.

תוכנית רוג׳רס
בדלת האחורית

כה אומר סיסקו :
בהופיעו בתוכנית ״מול פני האומה״ של הטלוויזיה האמריקאית, ,ביום
, 16.2.71 הבליט עוזר שר״החוץ האמריקאי, האחראי לענייני המרחב, את
הנקודות הבאות :

^ 4רצות״הכרית נשארה נאמנה ל־
^ רושם, שהצליחה ליצור בעזרת תרגילים
דיפלומטיים אצל ממשלת־ישראל: שהיא
עצמה לא מפעילה לחצים ואינה תובעת
מישראל דבר.

״אנו סבורים שיש (ליארינג) מנדאט רחב, והוא פועל בדיוק בהתאם למנדאט זה.׳׳
״הוא חופשי לפתח יוזמה מעטה או רבה ככל שירצה.״
״כשנתקבלה היוזמה האמריקאית ביוני שעבר (על־ידי שני הצדדים) ,נקבע
בפירוש שהשגריר יארינג יחליט בעצמו לפי איזה נוהג ל פ עו ל ...שני הצדדים
מחוייבים להישמע לכל נוהל שהשגריר יארינג מחליט לנהוג על פיו.״

אבל מה שלא עשתה ארצות-
הברית עשה הד״ר גונאר יארינג,
שאימץ את תוכנית רוג׳רס בשאלון
ששלח לישראל ולמצריים.
היה ברור שידה של ארצות-ה-
כרית בטכסים שנקט יארינג, והיא
הציבה את תוכנית רוג׳רם
בפני ישראל בדלת האחורית. באשר
תפסו שרי ממשלת-ישראל,
כי למעשה היה זה תרגיל הונאה
מצד ארצות-הברית, במיסגרת האינטרסים
החיוניים שלה להגיע
להסדר שלום במזרח-התיכון, היה
ככר מאוחר.

#על שליחות יארינג

(וטענת ישראל שהרג משליחותו) :

שעת ההברעה
״השגריר יארינג מגיע עתה לשאלות הגורליות מאוד

חשוב״.
״השיחות מגיעות עתה אל כמה מן השאלות שהן גרעין הסיכסוך.״
״הגיעה השעה להחלטה.״

השיחות הגיעו לשלב

#על הפעייה הפלסטינית :
״אפילו בקרב תנועת הפידאין עצמה יש כעת סימנים צנועים מאוד לכך
שלפחות כמה פלסטינים חושבים על פתרון מדיני המבוסס על דו־קיום עם
ישראל.״

היה ברור לממשלה שנסיונה מלפני שבו־

על ערובות המעצמות:
״הסכמנו לפתוח בשיחות מוקדמות על שאלת הערובות המשלימות.״
״הערובות אינן יכולות להיות תחליף להסכם־שלום בין הצד די ם ...המרכיב
העיקרי של ביטחון שני הצדדים צריך להיות הסכם־שלום מחייב.״
״שאלת הערובות היא רק תוספת (להסכם שלום) ,והיא יכולה רק להוסיף
משהו שולי.״
״ערובות ארבע המעצמות אינן יכולות להיות תחליף לכן שהצדדים יסמכו קודם
כל על עצמם, אולם אם תושג הבנה בין הארבע על הערובות, זה יוסיף לפהות
סעד נפשי ומדיני חשוב להסכם בין הצדדים( ״.על כך הוסיף אחד המראיינים
באופן ציני :״ האם לא נכון יותר לדבר על, לחץ׳ במקום, סעד׳״ ז

#התערבות ארבע המעצמות
״לארבע המעצמות הגדולות יש אינטרס ישיר בעניין זה* ,׳
״אנו סבורים כי המיזרח התיכון הוא, אולי, האזור המסוכן ביותר בעולם״
(מבחינת האפשרות של עימוזנ גלובאלי בין המעצמות).
״יש כאן מעורבות סובייטית כבדה.״

־־ האינטרס הסובייטי בשלום :
״אנו סבורים שלנו ולסובייטים יש אינטרס משותף במניעת עימות (בינינו) באזור

״על הסובייטים לשקול את היתרון החד״צדדי, שהם יכולים להפיק מהמשך
אי־היציבות (במיזרח התיכון) ,כנגד הסיכון שמא המצב יישמט מן הידיים. זהו
הגורם המכריע.״

+הצורך בהחלטות:
״אנו סבורים שהצדדים חייבים לקבל על עצמם סיכונים למען השלום״.

שחיו לממשלת־ישראל עד לפני זמן קצר
לתמרן בעזרת יוזמות מדיניות משלה, נסתמו
כמעט לגמרי.
ההתייעצויות שנערכו בירושלים, מאז
נקטה מצריים בצעד המהפכני שהביך את
ממשלת־ישראל, נועדו לחפש מוצא מן הסבו•
אולם תחת זאת הם נסבו בעיקר סביב
חיפוש האשמים בהתמוטטות בניין הקלפים
המדיני של הממשלה.
האמת היא שכל שרי הממשלה היו אשמים
בכך במידה שווה, כשאת האחריות
הגדולה ביותר נושאים על כתפיהם גולדה

גולדה *״ואשת
ראשון תהיה זו התכחשות להחלטה שקיבלה
הממשלה רק השבוע, חוליה נוספת בשרשרת
ההתכתשויות שהפכו את כל ההחלטות
שקיבלה הממשלה עד כה בנושא
זה, לפיסות נייר שאינן שוות את הנייר
עליו נכתבו. במיקוד, השני תהיה פשיטת
הרגל נוראה עוד יותר. היא תוביל למלחמה
נוספת ללא תכלית באשמתה הישירה
של הממשלה.

תהיה אשר תהיה התשובה:
חיובית או שלילית -השבוע
סיימה ממשלת ישראל את ניהול
העסקים המדיניים שלה. הניהול
עובר לידי בונם הנכסים -אר
צות־הכרית.

בנין הקלפים
המדיני מתמוטט
ונס הנכסים של ממשלת״ישראל אי־נו
מאפשר לה עוד מרחב תימרון מדיני,
כפי שנתן לה עד כה. האפי״רויות

הברית, הציגו הערכת״מצב דומה. מאחר
שהממשלה היתד, משוכנעת כי מצריים ומדינית
ערב האחרות לא יוכלו לעולם להסכים
להסכם שלום שלא על בסיס גבולות
ה־ 4ביוני, היא ראתה את עצמה מובטחת
מפני המשך שיחות יארינג. עניין פיצוץ
השיחות בידי הערבים נראה לממשלה רק
בעייה של נושא וזמן.

היה איש אחד שהזהיר את ממי
שלחרישראל מפני אשליה מסובנת
זו: שגריר ישראל בארצות•
הברית יצחק רכין. בדיווחיו לממ־

תור ניתוק מוחלט מהמציאות בנתה
הממשלה בניו קולפים על אשליה :
שארה״ב נסוגה מתוכנית רוג׳רס
מאיר, אבא אבן, ישראל גלילי ומשה דיין.
תוך ניתוק כמעט מוחלט מהמציאות הפוליטית׳
הם התפתו להניח את הכל על קלף
אחד, כמו מהמר בבורסה, המתפתה להשקיע
את כספו בסוג אחד של מניות.

ביטחונה של ממשלת ישראל בהצלחת
מה שהיא בינתה כשם
מדיניות, נבע מהאמונה שארצות־הכרית
נסוגה מתוכנית רוג׳רס,
מתוך אמונה שהתוכנית אינה
קיימת עוד ובי ארצות-הכרית לא
תתבע עוד מישראל לחזור לגבולות
ה־ 4ביוני.
גולדה היתד, סבורה שקיבלה על כך
הסכמה מפורשת מהנשיא ניכסון. אבא אבן
ומשה דיין, שחזרו מביקורים בארצות־

שלה וכהערכותיו, עמד רבין על
פך שארצות-הברית לא נסוגה מעולם
מתוכנית רוג׳רס ומתביעתה
שההסדר יושג בדרך של הס^ם
שלום תמורת נסיגה לגבולות ה־4
ביוני, עם תיקונים קטנים. אבל
לשרי הממשלה היה נדמה שהם
יודעים ומכינים יותר טוב מרכין.
גם השבוע, כשנקרא יצחק רבין להתייעצויות
בארץ, לא יכול היה למסור לממשלה
דבר אחר ממה שמסר לה עד כה: ש־ארצות־הברית
סבורה שעל ישראל לסגת
לגבולות ה־ 4ביוני. גם הפעם, כמו קודם,
לא התקבלו הערכות־המצב שלו.
בשל מדיניות בודד,יענה אותה נקטה, נפ־

סיספו הפין
עות מספר לדגנים את שיחות יארינג למבוך
אינסופי של דיונים סביב ״מהות
השלום״ — נכשל. תחת זאת היא חייבת
להתייצב לדיונים, אותם רצתה לדחות י־למשוך
בכל מחיר, על שאלת הגבולות.
עוד לפני שלושה שבועות יכול היה
שגריר ישראל באו״ם, יוסף תקוע, להעז
ולהציע לד״ ר יארינג ״לקחת בחזרה״ את
המיסמך שלו, אותו ביקש להעביר למט־שלת־ישראל,
בדבר גבולות השלום כפי שהם
נראים בעיניו, בטענה שממשלת־ישראל
לא תסכים כלל לדון במיסמך כזה. ואילו
השבוע נאלצה ממשלת־ישראל בעל כורחה
לגלות את קלפיה בעניין הגבולות, להצהיר
קבל העולם כולו כי אינה מוכנה
לחזור לגבולות ר,־ 4ביוני.
הודעה זו של הממשלה, נעשתה לפי עצתו
של שר־הביטחון משה דיין. מאחוריה
מסתתרת הכוונה, להציב מייד את המיכשול
היחיד שיכולה עוד ישראל להציב כדי
למנוע את המשך השיחות, מתוך תקווה
שהמצרים הם שיסרבו להמשיך בשיחות
בתנאי זה.
(המשך בעמוד )18

במדינה
העם
מכשיר לשטיפת־מוח

<וייוו

בכל בית בישראל, בכל קרן רחוב, בכל
מיפגש חברתי היה הנושא המרכזי של
השיחות השבוע — מיתקפת השלום המצרית,
שהתבטאה בהצהרותיו של נשיא
מצריים אנוואר אל־סאדאת.
חילוקי הדיעות וניגודי ההערכות לגבי
״המהפיכה המצרית״ ,מצאו את ביטויים
גם בכנסת ישראל. משתי קצוות הכנסת
הועלו הצעות בקשר לעמדה שצריכה לנקוט
ישראל לגבי המשך שיחות יארינג,
שהפכו לחילופי דברים סוערים ביותר. על
ההצעות מימין ומשמאל, השיב שר־החוץ.
מה מכל זה מצא את ביטויו בחדשות
הטלוויזיה הישראלית, מכשיר התיקשורת
ההמוני של ישראל? שום דבר. מלבד קטע
קצר בו נראה אבא אבן כשהוא חוזר בפעם
המי־יודע־כמה על קלישאותיו המפורסמות,
שאין מאחוריהם כלום, לא הראתה הטלוויזיה
דבר. כאילו לא היה וינוח בכנסת.
כאילו לא נשמעו בה דברים אחרים
מאשר דבריו של שר־החוץ.
לא לחינם התבטא אחד משרי הממשלה
לאחרונה בחריפות, כשהגדיר את הטלוויזיה
כ״עלבון לישראל״ .היה זה יותר מעלבון.
היה זה נסיון גלוי נוסף להפוך את הטלוויזיה
למכשיר של שטיפת־מוח לעם.

המלחמה
משפחת האויבים

• העורף מתנהג בצורה מכוערת אל
החיילים בתעלה, התלונן השבוע קצין צעיר
המשרת בתעלה. בשיחה עם עורך עיתון
ידוע, תקף הקצין את האינטלקטואלים, המשלמים
רק מס־שפתיים ללוחמים, אך אינם
עושים דיים כדי שלוחמים אלו לא
יצטרכו להמשיך וללחום.
לא היה זה קצין צה״ל שהשמיע את התלונה.
היה זה קצין מצרי, והראיון עי־מו
פורסם בהרחבה בעיתוני מצריים.
0ר 1עלהמ שי ף ד מו ת ז האם עשתה
ישראל כל שביכולתה כדי למנוע את
חידוש האש י האם לא מוחמצת שעת־כושר
נדירה? שאלות אלו הועלו השבוע בצד
המזרחי של התעלה: בהרצאה שנישאה בפני
אנשי צה״ל בחדר־האוכל, בבסיס אישם
בגיזרה המרכזית של התעלה, השמיע
אותן חייל צעיר.
#אנשי הצבא המצריים אינם ששים
לחדש את האש, כתב השבוע השבועון הביירותי
אל־חואדת. אם יעשו זאת — יה־

התעלה כהפסקת־האש
רצון לחיים, לשלום

לחוגים, לחטיבות, לחגדים, לאוהדים —
ההנהלה המדינית החליטה לקיים בקרוב כינוסים מחוזיים לדיון בתוכנית המדינית של התנועה ותוכנית הפעולה
הפוליטית שלה, לאור השינויים הדינאמיים במצב באזור ובעולם.
כדי לקיים את הכינוסים המחוזיים בהצלחה, יש צורך בקיום חוגי־בית ופגישות חברים בכל חוג, סניף או
חטיבה.
חברי התנועה ואוהדיה מתבקשים לפנות מייד למזכירות, ת.ד ,136 .ת״א (לציין: עבור מזכירות התנועה) ,לקבוע
את מקום הפגישה המוצע, תאריכים אלטרנטיביים, שעה ופרטים על האופי המתוכנן לפגישה: חברים, אוהדים,
אקדמאים, פועלים, מקצועות חופשיים, סטודנטים, נוער וכר.

רמת־אביב ;
חברי התנועה ואוהדיה באמור רמת־אביב—אפקה—תל־ברוך—צהלה—מעוז־אביב, הרוצים להשתתף בחוג מדיני
שיתכנס בקביעות, מתבקשים לכתוב לת.ד( 136 .התנועה — רמת־אביב) בציון שם/כתובת/טלפון/מקצוע. הפגישה
הראשונה של החוג: בתחילת מרץ .1971

יה זה רק בלית־ברירה׳ בהיעדר תקווה
אחרונה לפיתרון מדיני.
• בצד הישראלי העלה חייל צה״ל הצעה
שהעיתונים יחדלו מפירסום תמונות הנופלים
.״זה שובר את מורל העם,״ טען.
#בשבועון המצרי סבאח אל־חיר התפרסם
מכתבו של תושב קהיר שאיבד קרוב-
משפחה בקרבות התעלה :״מדוע צריכים
אנשים להמשיך למות במלחמות? אומרים
— סבלנות. בקש נחמה אצל האל. אך הסבלנות
לא תחייה את המתים, את כל
היקרים שאבדו במוות הארור של המלחמה.
היה דמיון משונה בין מאוויהם ודיעו־תיהם
של הצעירים בני שני העמים האויבים,
כפי שהושמעו השבוע באקראי משני
צידי הגבול. דמיון משונה ביותר.
כאילו לא היו אויבים, אלא בני משפחה
אחת, עם אותו רצון לחיים, לשלום.
העולם הזה 1747

1 1 1 1 1

עוד נצחוו כזה ואבדנו
רק עכשיו נמסר לי על הכבוד הגדול שנפל
בחלקי, בהעדרי מהארץ. שר־הביטחון
התפרץ בכנסת, ללא כל קשר עם הדיון
אותה שעה, נגד שבועון מסויים, שאחד
מכתביו לא בטוח עדיין מי ניצח במלחמת
ששת הימים. והכוונה היתה אלי.
בקטע שפירסמתי במדור זה הצדקתי את
״בורותן״ של תלמידות ו׳ וז׳ ,שלא ידעו
שמלחמת ששת הימים היתד, המלחמה האחרונה
בארץ, ומי ניצח במלחמה זו.
אילו נערך סקר דומה בין סטודנטים ל-
מדעי־המדינה, טענתי, היה מתברר שאחוז
הרבה יותר גבוה מבין הנשאלים היה
מביע את ספקותיו ברוח זו.
אני לא מבין מה הרגיז את מר משה
דיין. האמנם נסתיימה המלחמה ב״?9.6.67
האם לא היתד, התקופה שלאחר מלחמת
ששת הימים המשך של אותה מלחמה?
האם לא חזרו ושיננו המנהיגים עובדה זו
באוזנינו מאז יוני 67׳? האם לא שימשה
קביעה זו הצדקה להידוק החגורה, להמשך
מרוץ־החימוש, להארכת תקופת השרות
הסדיר ושרות המילואים, למאות ההרוגים
ואלפי הפצועים? האמנם ניתן לקבוע בצורה
חד־משמעית שמלחמת ששת הימים היתר,
המלחמה האחרונה בארץ, ושמלחמה זו נסתיימה
בנצחונה של ישראל? מעניין אותי
מאוד לפי מה קובע שר־הביטחון הנחה
יפה זו.
איש אינו מטיל ספק בתוצאות הקרב
ו ת. לכולנו ברור שצה״ל ניצח את צבאות
ערב בקרבות האוויר, הים והיבשה, אך

יחד עם זאת ברור לנו שממשלת ישראל
הפסידה את המלחמה נגד ארצית־ערב.
איזה מין נצחון הוא זה, כאשר אנו
מוצאים את עצמנו היום במצב בו עמדנו
במאי?׳67 ואולי אף במצב גרוע מזה,
שכן ב־67׳ עמדנו לפני מטוסים וטנקים
מצריים, ואילו היום אנו עומדים בפני אותם
מטוסים וטנקים בכמויות יותר גדולות,
ובאיכות יותר טובה, פלוס טילים, פלוס
צוותות־קרקע ואוויר סובייטיים, ופלוס דעת־קהל
עולמית עויינת.
האם לבוץ המדיני, שבו אנו מתבוססים
בעיקבות ממשלה חסרת־אונים ואובדת־עצות
ניתן לקרוא ״נצחון״? על סמך מה, הייתי
רוצה לדעת. על סמך שטחים שכבשנו,
בתים שפוצצנו, בתי־כלא שאיכלסנו בערבים?
האם אלה הם סימניו של הנצחון?
היש בידי שר־הביטחן ערובות ש״פירות
הנצחון״ יישארו בידינו ביום בו ייחתם
הסדר שלום?
גרמניה, למשל, הפסידה את המלחמה,
נכנעה לכוחות בנות־הברית ללא תנאי, ובכל
זאת נסתיימה פרשה זו בתולדותיה ב־נצחון,
כי ללא שלום (אפילו תמורת שטחים
היסטוריים ומרחבי־מחייר ).אין ולא
יכול להיות נצחון.
אני חוזר, איפוא, וטוען שאותן תלמידות
ו׳ וז׳ ,אשר לא ידעו אם מלחמת ששת
הימים היתד. המלחמה האחרונה ומי ניצח
במלחמה זו, גילו תבונה פוליטית גדולה
יותר מזו שהתגלתה בהתפרצות הרגשית
של שר־הביטחון בכנסת.

מותר לירות במפגינים
בית־המשפט העליון קבע השבוע שהמשטרה
רשאית להשתמש בנשק חם לדיכוי
מהומות. פסק־דץ היסטורי זה, שאת תוצאותיו
עוד נראה בעיתונות היומית במיס־גרות
שחורות, ניתן בקשר לתביעה שהוגשה
נגד המשטרה בשל כך
שאדם נהרג תוך כדי יריות
שוטרים, שניסו לפזר הפגנה.
המדובר בהפגנה שערכו
מאות תושבי שפרעם,
אשר חסמו בוקר אחד ב־
1959 את הכביש לחיפה,
כמחאה על הקשיים בתחבורה
הציבורית.
המשטרה ניסתה לפנות את הכביש, והמפגינים
רגמו את השוטרים באבנים, ומיס־פר
שוטרים נפצעו. מפקד המשטרה פקד
לירות באוויר, וכתוצאה מכך נפצעו שני
אנשים ואדם שלישי נהרג.

בפסק־דין מקיף ומפורט דחה בית־המשפט
העליון את תביעת הפיצויים של אלמנת
ההרוג וילדיו וקבע, בין השאר, שההוראות
לשוטרים להשתמש בנשק חם היו סבירות
וניתנו כחוק, ואין לראות רשלנות בעובדה
שאיש אחד נהרג ושניים
נפצעו מיריות השוטרים.
המשטרה הצליחה להוכיח,
אני מתאר לעצמי, שההרוג
והפצועים קפצו באוויר מרוב
זעם נגד המחסור באוטובוסים,
ונקלעו באשמתם
לשדה־האש של המשטרה.
הרי אין להעלות על
הדעת שאחד השוטרים הפר את הפקודה
המפורשת ״לירות באוויר,״ ואם מישהי
בכל זאת נהרג, סימן שהוא קפץ באוויר,
ומכאן שהאחריות על ימותו אינה יכולה
לחול על השוטרים, שמילאו רק פקודה.

״מעריב״ הכריז השבוע על ״פרם העיתונאות״
ע״ש וולטר שווימר (בנאמנות ובניהול
״מעריב״) ,שיינתן לעיתונאים על
כתבות וראיונות שפורסמו בעיתונות היומית
בשנת .70/71
מאחר שהמודעה אינה מציינת את שמותיהם
של חברי ועד־השופטים, יש להניח
שהפרס ייקבע על־ידי עורכי ״מעריב״ .למה
לא לקרוא, איפוא, לפרס ״פרס מעריב״
וגמרנו? הרי אין להעלות על הדעת ש־
״מעריב״ יעניק את הפרס לחיים חפר,
עמוס קינן, זיווה יריב, ישעיהו בן־פורת,

רפאל בשן או מישהו אחר מבין כתביו המוכשרים
של ״ידיעות אחרונות״? מה
סיכויים של עמוס אילון, יאיר קוטלר, סיל־בי
קשת או ד״ר אמנון רובינשטיין לקבל
את ״פרס העיתונאות״?
״אני חושב שלד״ר הרצל דוזנבלום יש
סיכוי לקבל את הפרס הזה כמו שלמר
אריה דיסנצ׳יק יש סיכוי לקבל את ״כינור
דויד״ .אז אולי יפסיק ״מעריב״ את משחקי
הצביעות האלה, ופשוט יזכה את חשבונם
של אלי לנדאו או של שמואל שגב ב־
5000ל״י?

כולם מתנפלים על שר־השיכון ועל תיב־גונה
החפוז של ירושלים. גדולי האסתטיקנים
שלנו הזדעזעו מהרעיון של הקמת
שיכונים בנבי־סמואל. ארמון הנציב ושאר

פנינות החמדה, העוטרות את צווארה של
ירושלים.
עמוס אילון, יהודה האזרחי, עמוס קינן
ורבים אחרים טוענים שמשרד־השיכון פוגע

פרסים על ראשנו

בעד שר השיכון

ווו

ו ו 11 1

בנופה של ירושלים, הורם את אופייה ומכער
את עיר־הקודש.
לא קראתי כתב ייגנה אינטליגנטי אחד,
שינסה להצדיק את הנעשה בשטח תיכנון
איזור ירושלים, והרי לא ייתכן שלא יימצא
סניגור לנאשם• מישהו מוכרח לצאת להגנתו
של מר שרף, ולשים קץ להיסטריה
ולאווירת הלינץ׳ שנוצרה בעניין זה.
אם אין מתנדבים אחרים, אני מוכן לקחת
על עצמי את המשימה הקשה הזו ולהצביע
על מיספר נקודות חיוביות
שיצדיקו, אני מקווה,
את ביצוע תוכניות
משרד־השיכון.
(א) פני הארכיטקטורה
(והאמנות בכלל) כפני
הדור. לא האנגלים,
האיטלקים או האמריקאים
מתכננים את ירושלים,
כי אם אנחנו. ואנחנו,
זה שיכונים
סטנדרטיים והול ׳מואר
וקירות בצבע קרם ובטון
דמוי אבן וגינות
מוזנחות בחזית הבית,
וחלונות אחידים וריהוט
מקובל וחדר מדרגות
מזוהם.
בבואת החברה וערכיה האסתטיים והתרבותיים
משתקפים בנאמנות בראי הארכיטקטורה•
הארכיטקטורה הממוצעת מבטאת את
האזרח הממוצע, והממוצע אצלנו הוא הרוב,
אט לדון לפי תוצאות הבחירות לכנסת.
דעותיהם של גדולי הארכיטקטים בעולם,
אשר תקפו את תוכנית־האב של ירושלים,
שווה בעיני כקליפת השום. גם אילו הסכימו
לתכנן עבורנו חינם את ירושלים,
הייתי מתנגד לזה. בדיוק כפי שלא אסכים
למסור את כתיבת הספרים שלנו לידי
מיטב סופרי העולם, את הציור שלנו לידי
גדולי הציירים בעולם, ואת המוסיקה שלנו
לידי גדולי המלחינים.
לא הארכיטקטים יחיו בירושלים, כי אם
אנחנו, ואנחנו זה ייצור קיבוצי סטנדרטי
ואוניפורמי, שמגיע לו לגור בכיעור שבו
הוא גר.
כל נסיון לבנות כאן יצירות־פאר ארכיטקטוניות
יהיה בו צביעות והעמדת־פנים.
בדיוק כמו שפקיד לא יסכים להתהלך יחף
וללבוש בגדי ״היפים״ ,גם אם הוועדה הממשלתית
לתיכנון בגדי פקידים תחליט על
כך — כך אי־אפשר לשכן אותו פקיד בבית
של נימאייר או מיס ואן־דר־רואה.
כדי להגיע למצב שבו נרגיש את עצמנו
נוח ב״הביטאט״ של צפדי, עלינו לעבור
מהפכה תרבותית שתביא לשינוי־ערכים אסתטי
בקירבנו. וזה לוקח זמן. ועד שהמהפכה
הזו תגיע, אין לנו ברירה אלא להיות
כנים עם עצמנו ולגור בשיכונים סטאנדר־טיים,
התואמים להפליא את החשיבה וההנאות
הסטאנדרטיות שלנו.
(ב) אופייה המיוחד של ירושלים, שכל
האסתטיקנים נחרדו לו לפתע, הוא תערובת
של סיגנונות בנייה, המבטאים שלל תרבויות
שעברו באיזור והשאירו אחריהן עדות
בחומרי בנייה שעמדו לרשותם. ימין־משה,

על גגות הרעפים שלה, היתד, פגיעה חמורי•
באופייה הארכיטקטוני של ירושלים (מה
פתאום גגות רעפים משופעים, ואיך יתכן
לבנות חדרים ללא כיפות?) ובכל זאת אנו
רואים היום בימין־משה חלק אינטגרלי מאופייה
הארכיטקטוני של ירושלים.
לא יתכן לקבוע בהיסטוריה את נוכחותנו
בירודלים מבלי להקים בה שיכונים המהווים
את תרומתנו הארכיטקטונית לארץ זו.
הברברים קבעו את נוכחותם באירופה על-
ידי השחתת יצירות האמנות
שמצאו שם, ואנחנו
נקבע את נוכחותנו
כאן על־ידי יישור
הגבעות בבולדוזרים, והקמת
שיכוני־בטון מכוערים.
ומוטב כך מלעסוק
בשיחזורים ארכיטקטוניים
ובבנייה אנכרוניסטית
באבן.
הבולדוזר ומערבל־ה־בטון,
ולא איזמל הסתתים
הם הכלים המעצבים
את הסיגנון הארכיטקטוני
שלנו. זו
היא עובדה ששום אסתטיקן
לא יצליח לשנות
אותה. כשנגיע לשימוש
יעיל בחומרי־בנייה מפלסטיק, יתחילו
יפי־הנפש הרומנטיים שלנו להתגעגע
למערבל־הבטון.
לא רק שאינני מתנגד להקמת שיכונים
בנבי־סמואל, שיכונים סטאנדרטיים עם יער
של אנטנות טלוויזיה ודודי מים — אני
אפילו תומך בהקמת בנייני בטון בתוך העיר
העתיקה )1( :משום שגם מבטון אפשר
לבנות יצירה גדולה 2משום שב־1967
כבשנו את העיר העתיקה, וההיסטוריונים
של העתיד יחפשו בה את נוכחותנו הארכיטקטונית
.״מגדל שלום״ ברובע היהודי ישמש
הכרזה פוליטית לכל הדורות: הישראלים
היו כאן בשנות השבעים של המאה
העשרים. ולא איכפת לי אם הבניין הנורא
הזה ישנה את קו הרקיע של העיר העתיקה
ויגמד את חומות ירושלים, את מיסגד
אל־אקצה, את הכותל המערבי ואת הר־הבית.
בניין כזה בעיר העתיקה יהיה ביטוי
הרבה יותר נאמן לערכים התרבותיים שלנו
מאשר בית־כנסת האר״י המשוחזר.
(ג) אני יכול להמשיך את כתב־ההגנה
שלי, ולמלא בו ספר שלם (אני מוכן גם
לעשות את זה, אם משרד השיכון יממן
את העבודה ויבנה לי וילה רמת־גנית ב־שועפת)
.אך יורשה לי במיסגרת מצומצמת
זו לציין עוד נקודת־אור המצדיקה הקמת
שיכונים בנבי־סמואל.
פתאום עלה בדעתי שאולי התוכנית השטנית
הזו נרקמה כדי לשבור את רוח ה־אוייב.
אם נישאר בנבי־סמואל לנצח — מה
טוב. השיכונים יתפוררו במשך הזמן, ייהרסו,
ובמקומם יקומו בניינים שיבטאו את
ישראל של שנת .2000 אך אם נאלץ להחזיר
את נבי־סמואל, יכנסו הערבים לגור
בשיכונים שלנו ואז, תוך שנים מספר, הם
יהפכו לזעיר־בורגנים מסריחים כמונו, וזה
יהיה סופם.

נרשם מפיו של ד. מסטול :״רציתי למרוח
משהו על הלחם, אבל שכחתי מה.
כשנזכרתי מה רציתי למרוח, שכחתי על מה

רציתי למרוח את זה. וכשסוף סוף נזכרתי
מה רציתי למרוח על הלחם ועל מה —
שכחתי בשביל מה.״

שיא השיכחה
בדיח קוולינארי
יהודי אחד הזמין סרטן במיסעדה. הביאו
לו סרטן בעל זרוע אחת.
אומר היהודי למלצר:
״תסלח לי, אבל נדמה לי שלסרטן צריכים
להיות שתי זרועות״.

אומר לו המלצר:
״אולי הוא איבד זרוע בקרב עם סרטן
אחר.״
אומר היהודי שלנו למלצר:
״אז אולי תביא לי את המנצח?״

הראש לא עובד
משהו לא בסדר עם הזכרון שלי בזמן האחרון. מה רציתי להגיד?

משה דיין ממתיו לראות לאו נושבת
יקבע: להשאר או לפרוש !
לפיה

הרוח

—טיי״*י

מסר יצחק רכץ גם השכוע, שממשלת
ארצות-הכרית תתייצכ
מאחוריה כעיקרון של אי החזרה
לגכולות ה 4-ביוני. על שאלה זו,
סכורה הממשלה, היא לא תגיע
לעימות עם ארצות־הכרית.
וזוהי הגדולה שכטעויות.

דיין ממתיו
(המשך מעמוד )15
אבל בעוד שאחדים מחברי הממשלה סמכו
על הצעתו של דיין מתוך הנחה שבניסוח
זה ניתן למצוא הסכמה של ישראל
לנסיגה לגבולות המנדטוריים, אין דיין
עצמו רואה את הניסוח באור כזה. נאמן
ל״תורה שבעל־פה״ שלו, מאפשר לו ניסוח
זה לטעון כי גבול הנסיגה שלו אינו
כולל את שארם־א־שייך וחלקים אחרים מסיני,
מעבר לגבול המנדטורי.

אלא שההחלטה, כמו ההחלטות
הקודמות של הממשלה, מבוססת
על טעות כהערכה וכשיקול־דעת.
ממשלת־ישראל עדיין מתפתה להאמין,
וזאת כניגוד לדיווחים ש־

בניגוד לכל התחזיות וההערכות האופטימיות,
כאילו אין ארצות־הברית מפעילה
על מדינת ישראל לחצים כלשהם, הן
בתחום הכלכלי והן בתחום אספקת הציוד
הצבאי, ברור גם לממשלת ישראל כי עתה,
כשהיא עומדת לנסח את תשובתה לשאלון
של יארינג, מתחילים הלחצים האמריקאים.
ארצות־הברית לוחצת על ישראל (ואין זה
חייב להיות לחץ פיזי מלידה בשדרים ואיומים)
שתשובתה ליארינג תהיה שונה
מהתשובה שהשיבה השבוע בפומבי לממשלת
מצריים.

לא לחינם היה האיש היחיד
במעט כממשלה שהתייצם לצידו
של יצחק רכין, שר-האוצר פנחס
ספיר, שחזר רק השבת ממסעו
לארצות־הכרית. ספיר מיטיכ להכין
מכל שר אחר כממשלה מאין
בא הכס?,ומאין כא הנשק
ושלחץ אינו חייב להתכטא כהודעה
אולטימטיבית, אלא די כעיכוב
דיונים בבקשות מסויימות.
אם לא תיפוג ממשלת ישראל
מההצהרה החגיגית שנתנה השבוע,
לפיה אין חזרה לגכולות ה־
4ביוני, פירוש הדבר שישראל
הולכת לקראת שתי מלחמות: חי
דוש
המלחמה עם המצרים, ופתיחת
מלחמת התשה עם ארה״ב.
בשתי המלחמות התוצאות ידועית מראש.

תקופת ההמתנה
של משה דיין
• הו הרקע הנותן את המשמעות לן
מהלך האומלל שנקטה ממשלת־ישראל
השבוע: מסירת עוד התחייבות שאין היא
יכולה לפרוע אותה — דבר שכמוהו כ-
פשיטת־רגל מדינית.
לאור מצב זה, יש עניין לא רק בהתפתחויות
במישור הבינלאומי, אלא גם במה
שצפוי במאבק המדיני הפנימי.
השבוע עוד יכלה הממשלה לקבל החלטה
מוסכמת, כמעט פה אחד, שכן היתר,
זו החלטה נוספת של חוסר־החלטה, במיטב
המסורת של החבורה הזאת. המאבקים הפנימיים
יתחילו ברגע שממשלת־ישראל
תיאלץ לקבל החלטה של ממש. יש רק
אדם אחד המסוגל לשבור את האידיליה
הזאת של ציפיה לשלום הכפוי והאנוס מבחוץ
— בדומה לזו השוררת אצל ישישים
במוסד מלב״ן, הממתינים לחריצת גורלם:
זהו משה דיין.

בשלב זה מתיישרת הממשלה
כולה לפי הימין של משה דיין,
מתיר רצון להפגין ליכוד ואחדות
דיעות, מה גם שהצעות הניסוח
של משה דיין אינן מחייכות דבר.
אולם כיום בו תיאלץ הממשלה
לסגת מהחלטתה, שלא לסגת לגבולות
ה־ 4ביוני ,1967 יהיו בל
העיניים נשואות למשה דיין. הוא
במדינה שדרות
ליל

השמשות המנופצות
מה היתד, הסיבה האמיתית להתפרצות
הברברית של קבוצת הבריונים בשדרות,
שבמסע לילי עליז ניפצו את חלונות־הראווה
בכל המרכז המסחרי בעיירה, גרמו נזקים
של רבבות ל״י, תקפו שוטרים, וגרמו לזעזוע
שחרג הרבה מעבר לגבולות העיירה
— זעזוע של כל בן־תרבות נוכח ואנדאליות
חסרת־טעם?
הסיפור, כאילו היו החמישה שיכורים,
היה נכון רק בחלקו. לא האלכוהול הוא

קורבן השתוללות וקנין -
הכנופיות שולטות ברחוב —

(המשך בעמוד )26
בגין הסב
ל׳נסיגה!
אחד הסודות הכמוסים ביותר
של המאבק המדיני על השלום
והשטחים, המתנהל מאז מלחמת
ששת הימים, היא החלטה
סודית של ממשלת-ישראל, שנמסרה
בשעתו לממשלת אר-
צות־הברית בידי שר-החוץ
אבא אבן. בהחלטה זו מביעה
ממשלת ישראל את נכונותה
לסגת מכל השטחים שנכבשו
בידי צה״ל במלחמת ששת-ה-
ימים, עד לגבול המנדטורי.
המיוחד שבהחלטה זו־ היא
התקבלה על ידי ממשלת הלי-
כוד-הלאומי, בה ישבו עדיין
שרי גח״ל, בראשותו של לוי
אשכול המנוח. ההחלטה התקבלה
ביום ה 19-ביוני ,1967 או
בסמוך לו, כלומר -קצת יותר
משבוע אחרי שהסתיימה המלחמה.
באותם ימים חששה ממשלת
ישראל מלחצים בינלאומיים
ובמיוחד מלחץ אמריקאי,
בדומה ללחצים שהופעלו על
ישראל אחרי מיבצע ״קדש״ ב-
,1956 שיכפו עליה נסיגה מיידית
מכל השטחים שנכבשו. ב-

-וזגוגיות חנותו המנופצות

— והעבריינים שולטים בכנופיות

אותם ימים טרם גובשו התיאוריות
על ״גבולות ביטחון״,
ובפני ממשלת־ישראל ניצבה
מטרה אחת ויחידה: השגת
שלום עם מדינות ערב אפילו
במחיר ויתור על מרבית השטחים
שנכבשו.
כתוצאה מכך התקבלה ההחלטה,
בה הביעה ישראל את
נכונותה לסגת עד לגבול המנדטורי
תמורת הסכמת הערבים
להסכם שלום עם ישראל. להחלטה
זו היה שותף כמובן גם
מנהיג גח״ל מנחם בגין. רק כעבור
שבועות מיספר החלו לצוף
תביעות ישראליות נוספות,
כמו הדרישה למשא ומתן ישיר
עם הערבים.
במשך שלוש וחצי שנים הי-
תה החלטה זו, שמעולם לא ניתן
לה פירסום, מונחת כאבן
שאין לה הופכין, כיוון שהער
בים
לא הביעו כל נכונות להסכם
שלום עם ישראל. עתה,
לאחר הצהרת אל-סאדאת בדבר
נכונות מצריים להסכם
שלום עם ישראל, תחזור אותה
החלטה, השמורה בידי משרד-
החוץ האמריקאי, למשחק הפוליטי.
מצד
אחד היא תשמש בידי
האמריקאים קלף, בלחציהם על
ישראל להסכים לנסיגה לגבול
המנדטורי, לאור ההתחייבות
מיוני .1967 מצד שני תשמש
החלטה זו נשק גם במאבק הפנימי.
אם וכאשר תחליט ממי
שלת־ישראל על נסיגה -דבר
שיעורר כמובן התנגשויות חריפות
עם גח״ל -ינופפו בהחלטה,
לה היו שותפים שרי
גח״ל בממשלת הליכוד-הלאו-
מי, כדי ליטול את העוקץ מ־ביקורתם.

שגרם
להרס ולהשתוללות. האלכוהול, לכל
היותר׳ רק דירבן אותם.
הסיבה האמיתית: החלטתם של החמישה
— ביום הקודם, בראש צלול — לעשות
את המעשה במטרה מפורשת להפעיל לחץ
על ראש המועצה המקומית, ח״כ יהונתן
יפרח, כדי שיסדר להם עבודה.
השכנים נהנים. הכל התחיל ביצחק
אדרי.
באחת ושלושים אחר חצות, בליל ר,־11
לחודש, התפרץ אדרי, תושב שדרות ותיק
המכיר את שיטות השיכנוע המקומיות, לדירתו
של יפרח, כשבידו בקבוק בירה
שבור. בפיו היתה בקשה צנועה, לגיטימית
למדי מצד תושב לראש־העיר שלו: שיפרח
יסדר לו פרנסה. כדי להדגיש את
רצינות בקשתו, ניפץ אדרי את דלת הבית.
שכניו של הח״כ יצאו ממיטותיהם, צפו
בחזיון האור־קולי בהנאה בלתי מוסווית.
רק כאשר היה ברור כי לא יהיה המשך,
הזעיק אחד השכנים את המשטרה.
אדרי נעצר, הובא עוד באותו בוקר בפני
שופט־השלום באשקלון, זכה בצו מעצר
לעשרה ימים.
אחרי האיום — איום. ארבעה ימים
לאחר מכן נפגשו קרוביו של אדרי עם
(המשך בעמוד )22
העולם הזה 1747

משה סנה לכנסת, חזר שמואל מיקונים לפעילות ערה
במפלגתו, מק״י.

מיקוניס החולק על סנה הרוצה בהשתל בות
כלשהיא כמעיד עבודה־מפ״ם, צידד
כישיבת הוועד המרכזי האחרונה של מק״י
כ״הסדרי-ביניים״ ,״שלבי ביניים״ או ״פתרונות
חלקיים״ לסיכסיד הישראלי-מצרי.
סנה, כידוע, מצדד אף ורק ב״פתרון נכון
יחיד למשבר המזרח־תיכוגי: חוזה-שלום
בין מדינות-ערב וישראל״ ,וכף הוא גם ניסח
את הצעת ההחלטה הפרו־ממשלתית
שלו כדיון על הודעת גולדה מאיר בכנסת
כתשובה לנאום הנשיא אל־סאדאת.

למרות ההכרזות —
מגעים בחשאי
לכינון מדינה פלסטינית
אל תתייחס ברצינות להכרזה החוזרת של צמרת
אירגוני הפידאיון על דחיית המדינה הפלסטינית כ־פיתרון.

הודעת
ג׳וזן? פיסקו, בה נרמז שהפידאיון
מסכימים עכשיו לפיתרון זה (ראה עמו!
)15 מהימנה יותר, כי היא באה בעיקבות
מגעים סודיים.
אחרי שהעניין התפרסם, חוששים עראפאת ואנשיו
לאשר את הדבר — בגלל ההתחרות בין אירגוני ה־פידאיון
בינם לבין עצמם.

הדבר יעלה מחדש כאשר ייפתח המו״ט
בין ישראל וירדן לניסוח סופי של הסכם
השלום ביניהם.

אנשי אחדות־העבודה
לשעבר משתלטים על
אמצעי התיקשורת
אנשי מפא״י ורפ״י לשעבר מודאגים מאוד מהשתל־טותם
המוחלטת של אנשי אחדות־העבודה לשעבר על
אמצעי התיקשורת הממלכתיים וההסתדרותיים.

יגאל אלון, האחראי בפני הממשלה על
רשות השידור ומרבז־ההסברה, משבץ בהם
את כתבי וסופרי ״למרחב״ ואחדות•
העבודה כזה אחר זה: העיתונאי אליהו
חסין מ״למרחב״ ,מונה למקשר כין אלון
לרשות השידור. הסופר כן־ציון תומר מאחדות
העבודה מונה לתפקיד קומיסר ה תיאטרון
והאמנות. אמנון דרור, כתב
״למרחב״ לשעבר וראש לשכת התיקשורת
של מנב״ל ההסתדרות מנסה להקים טל וויזיה
הסתדרותית.

אלון מחפש כבר מועמד ממפלגתו לתפקיד מנהל
כללי של רשות השידור אחרי ששמואל אלמוג ״ית־פוטר״
קרוב לוודאי בזמן הקרוב.

הדחת ארידרר -
פגיעה בבגיו
הדחת ח״ב יורם ארידור מתפקידו כמנהל
ההסברה של חרות, על-ידי יו״ר ההנהלה
עזר וייצמן, היא ראשית המיכצע של קבוצת
מרידור-קרמרמן בחרות להשליט את
וייצמן על התנועה.
ארידור הוא מנאמניו המובהקים של בגין — וההדחה
פוגעת בעקיפין בבגין עצמו.
מיקוונים חולקו על סנה
אחרי שתיקה ארוכה, שהחלה עם בחירתו של ד״ד

התקפה אחרת של מיקוניס, נערכה בכיוון של ארצות־הברית
:״האימפריאליזם האמריקאי מגלה את ציפורניו
ולא רק במיתקפה האכזרית והרצחנית בויאט־נאם,
קמבודיה ולאום, אלא גם במשבר המזרח־תיבוני. זהו
לקח בלתי מיותר לאותם החברים השוכחים לפעמים
את קיומו ואת האינטרסים החמסניים — ולכן גם ה־אנטי־ישראליים
— של האימפריאליזם האמריקאי, בלהט
הוויכוח עם ברית־המועצות והערבים,״ כך אמר בשבוע
שעבר מקיוניס בישיבת
הוזעד המרכזי של
מפלגתו את שלא אמר כל
השנים בהן ייצג לבדו את
מק״י בכנסת.

הקצבת המטבע הזר של האוצר לסרטים
מעודדת הכרחת מטבע זר לחו״ל ומעניקה
פרסיב למבריחים.

לחץ על יהורם גאון
להוציא קוטע
המהווה
שר־הדתות, ד״ר זרח ורהפטיג, הזמין אליו את
השחקן יהורם גאון וניסה להשפיע עליו להוציא מן
הסרט אני ירושלים, שגאון ביים והפיק, את הקטע
על המיקווה.

מפיקי הסרט חושדים כקרוב משפחתו
של שר לשעבר בממשלת-ישראל, כי הד
לין? לחוגים הדתיים על תוכנו ועל קטע

משרד־החוץ מפיק סרטים
משרד־החוץ כירושלים
החליט לנסות
את מזלו בהפקת
סרטים, אחרי שהתייאש
בנראה מהצלחותיו
בתחומים השייכים
למדיניות־החוץ.
השבוע,
הביא המשרד
לישראל את הבמאי האמריקאי
ג׳ון יוסטון וניסה
_להחביא אותו מפני הממי 5 *4
קים והבמאים המקומיים. אנשי מיקצוע ישראליים שפנו
למשרד המיסחר והתעשייה בשאלות בנושא זה, נענו כי

״יוסטון מבקר כארץ בעילום שם ובסוד
מוחלט. בל פירסום יזיק למדינת־ישראל״.
במאי אמריקאי אחר שביקר בארץ וגורמים ממשלתיים
חסמו את הדרך אליו בפני מפיקים מקומיים:
אוטו (אכסודוס) פרמינג׳ר, שקנה את הזכויות לספר
בראש־ת ,48 ספר־ענק של דן קורצמן, המתאר את
מלחמת־העצמאות, ורוצה להפיקו כאן, אם הממשלה
הישראלית תיתן לו 2.5מיליון דולאר למטרה זו.

מפיצי סרטים מוחים:
מבריחים מטבע זר להו״ל
והאוצר שות!7קבוצה של מפיצי סרטים, מהוותיקים כענן?
זה כארץ, עומדת לפתוח במערכה
ציבורית נגד האוצר, על שפקידיו פותחים
פתח להברחת הון ומטבע זר לחו״ל.
לפי תקנות האוצר אין מתירים, אלא במיקרים מיוחדים,
למפיצי הסרטים בארץ לשלם עבור סרטים מיובאים
סכום הגדול מ־ 3500 דולאר לסרט, וגם זאת בתנאי
תשלום קשים ומכבידים. בקשות מיוחדות של
מספר מפיצים שביקשו מהאוצר מטבע זר לייבוא
סרטי קולנוע יקרים יותר, נדחו בשלילה. והנה, להפתעתם
של אותם מפיצים, הובאו הסרטים, אותם ביקשו
לרכוש, על־ידי מפיצים אחרים. חקירות שנערכו בחו״ל
העלו, כי האוצר לא נתן למייבאי סרטים אלה הקצבות
מעל 3500 דולאר לסרט, ואילו הם שילמו לבעלי
הסרטים בחו״ל סכומים גבוהים בהרבה במטבע זר
מוברח או מופקד בפיקדונות בחו״ל.

המפיצים הנפגעים טוענים כי מדיניות

המיקווה שבסרט. אותו קרוב, שחזה בהקרנה
מוקדמת של הסרט, קשור בענן?
הסרטים.
אגב, משרד־הדתות שיתף פעולה בהכנת הסרט.
שערורייה במפעלי בשר
עומדת לפרוץ שערורייה בענף הבשר הטחון.

התברר בי במה מפעלי כשר טחון משתמשים
בניגוד לחוק, לצורף יצור הכשר,
בפסולת של כשר כמקום בחלקים שלמים.

קורס דוגמניות
ראשון בדרום
קורם דוגמניות ראשון כדרום הארץ, יפתח
כתחילת חודש מרץ במלון ״נאות•
מדבר״ בבאר-שכע.
במיסגרת הקורם ילמדו דוגמנות־מסלול, דוגמנות־צילום,
נימוסין, טיפוח חן ויופי, תנועה, איפור, יחסי-
ציבור ותיקשורת.
כמדריכים ישמשו בין היתר: חנה בבלי, הצלם יוסף
דוידוביץ, המאפרת עדה ליזרוביץ (שני האחרונים מהטלוויזיה
הישראלית) ,הדוגמנית שרה אלי והכוריאוגרף
שמעון לוי, שינהל את הקורס.

הסקס חדו ושבוע האוטו! -רא

|י 1של ה״הילטון״ סוקרים צמד
קניינים את המערכת (אוב־רול־שורטם
בהיר ומגפיים לבנים) העוטפת
את גופה של הדוגמנית מאיה וייס.
באוויר — לא. באווירה — דווקא כן. גם
בתצוגות — וגם מאחורי הקלעים. לא
היה ספק: יצואני ישראל גילו השנה את
האמת הישנה — בלי מין אינך יכול למכור
היום שום דבר בעולם. מין מסווג,
מוצנע, דיסקרטי — אבל מין. סקס ב־לע״ז.

1 1111ל 111ך 1ך 1דוגמנית אריאלה רוס במגפיים מעל הביך, שורטס
} | סמליים ורעמה נהדרת, באולם־הקבלה של ה״היל-
1111111 111
טון״ ,בחברתו של דניאל בודול, קניין מפאריס .״זוהי רק שיחה ידידותית ׳,התחיין
האורח הפאריסאי, הדומה יותר לכומר מאשר לאופנאי ,״בפאריס יש לי אשה נהדרת.״
הדוגמניות החינניות שסבבו ב״הילטון״ בנו אווירה ידידותית בקרב הקניינים האורחים.

שים.״

סקס ״ ס פו ר ט לעזרת האקס־פורט!״
״בעזרת המין — נפתח שווקים חד
״דוגמנית
— תני חיוך. זה שווה דולרים.

הושיטי רגל למען מאזן התשלומים.״
לא, סיסמאות אלו לא התנופפו באוויר,
בשבוע־האופנה הישראלי שהסתיים השבוע
במלון הילטון בתל־אביב.

קניין מארצות־הברית סוקר בעין מיקצועית את המערכת
יי( | 1 1 11 מכנסי מיני ועליהם מעיל מידי סרוג) שלובשת אחת

הדוגמניות של שבוע האופנה — חני פרי, מלכת־המים של — 1970 בעוברה באחד
ממיסדרונות ה״הילמון״ התל־אביב׳ ,בו נערך האירוע. בתמונה משמאל: דוגמנית אחרת
של שבוע האופנה, מאיה וייס, מציגה ליד הבר של ״הילטון״ זוג רגליים חשופות
וישבן מהודק בשורטס, לעיניהם המעריצות של שניים מאורחי הסלון המפואר.

ם ניצלו לשם כך, ביעילות מקסימי
לית, את אופנת השורטס, המכנסיים

על המסלול, אלה 01 מאחוריו

-הכל לטובת הייצוא

ל ₪ן וו ₪מ

ליד המעדיח

| ח 1ה 111 לא הופעה במועדון־לילה. רקד־
11111^ 11 נית מיקצועית מציגה בריקוד
— התכשיטים שעל צווארה, במיסגרת שבוע־האופנה,
צבוע במלון הילטון בתל־אביב לקניינים מרחבי העולם.

וחדו ההלושה:ד;״

חווה לוי, מדוגמניות האירוע, לבושה ב־אוברול־שורטס
לבן, מגפיים וגרבי־־מיננס
האירוע. ממארגני שחורים, עם אחד

מיקצועית הדוגמניות רותי שליט, בתלבושת
שהיתה מעוררת את קינאתת של כל
יפהפייה בגן־ילדים, והקניין דייויד פריים.

הקצרצרים, שבאה במקום ומתחת למידי
ולמקסי. כך ניתן היה לראות קניינים מאנגליה׳
צרפת, ארצות־הברית ושאר ארצות
— מפנים ראשיהם אחרי השורטס
בצבע העור הצמודים בחירוף נפש לאחו־ויד,
של מלבת־היופי של ישראל דאשתקד,
הווה לוי. רק נעלמה זו מתחום־הראייה
של שוכני הלובי, ומייד, כמו במשחק טניס,
נסבו כל הראשים לכיוון השני. שם מופיעה
דוגמנית אחרת. מאיה וייס — שהיא בעצם
מזכירה בדרך כלל ודוגמנית רק לעת מצוא
(״מי יכול להסתדר עם משכורת של מזכירה?
אני מדגמנת כאן כדי לקנות לעצמי
מלתחה חדשה״) ,משלבת אח הקומבינציה
המקסימה של שיער שחור כפיח ועיני
תכלת צלולות. במעיל ארוך פתוח לרווחה,
שמתחתיו חולצה. שחורה ומכנסיים קצרים

אדומים — אם אפשר לכנות יצירה מיניאטורית
זו בשם מכנסיים — היא ללא
ספק מראה משובב־נפש .״זאת היא הפעם
הראשונה שאני נהנה לראות איך האופנה
חוזרת על עצמה,״ נאנח בפירוש בהנאה,
קניין מאנגליה, יהודי וישראלי לשעבר, שהיגר
ללונדון בתום מלחמת־השיחרור .״אני
זוכר כשהצעירות בארץ היו הולכות במכנסיים
כאלו בשנות השלושים. ככה קצרות
נורא והדוקות לטוסיק. באמת תענוג
לראות.״ ניכר היה בו שאהבת הארץ לא
פגה בו עם השנים.

* 9ה קו מו ת השלישית, הרביעית
^ חמישית של ההילטון, בהן נערכו
תצוגות, שררה אווירה בלתי פורמלית,
(המשך בעמוד

וה־הש־

הדו*מ1ית

דולי

סיסו, מדוגמניית
שבוע האופנה, באוב־רול
שורס שחור ומגפיים, עומדת בתנוחה
הממתינה.
האשה של הקלאסית

קבוצת דוגמניות תופסת שלווה, כשמסביבה
נאספים קניינים (גב למצלמה)
טלה. לעיתים הובילו השיחות הבטלות לתוצאות לגמרי לא בטלות.

ים ודוגמניות

הקניינים גילו נכונות לסקור את הדוגמניות גם שלא על המסלול, גם כשלא
היה להן מאומה להציג, מלבד את עצמן. בתמונה משמאל: דוגמניות רולי
סיסו (מימין) ומונה זילברשטיין בזמן ההפסקה, זכו מייד בחברה גברית.

במדינה

נפתח קו חדש

(המשך מעמוד )18
יפרח, הסבירו לו שאו — או.
יפרח השתכנע. וכי מה לא יעשה ראש
מועצה למען צאן מרעיתו י על טופס של
הכנסת כתב מכתב לשופם־השלום באשקלון,
עם העתק לקצין תחנת משטרת אשקלון,
ביקש להתחשב במצבו הקשה של אדרי,
לשחררו בערבות עד משפטו. כן ביקש
מבית־המשפט להקל בעונשו.
מרכז סמים וזנות. כבר למחרת,
למרות שלא תמו עשרת ימי מעצרו, הובא
אדרי בפני השופט. התובע עצמו ביקש
שלא להחמיר בעונשו, והשופט דן אותו
למאה ל״י קנם ולמאסר על תנאי.
אדרי ומשפחתו חגגו את נצחונם. פחות
חוגגים היו רבים מתושבי העיירה. מבחינתם׳
היה הלקח שהסיקו מפרשת אדרי —
עגום: בשדרות משכנע רק הכוח.
היה זה לקח ישן, שרק חזר עתה ו־נתאשר
שוב — האווירה בעיירה האומללה
מזה שנים. העיירה זכתה לתדמית של המערב
הפרוע. גן החמישה העירוני הפך
למרכז לעישון סמים וזנות• חיילי צה״ל
המשרתים באיזור והיורדים לעיירה לבילוי,
יודעים לספר על ריקודי־עירום בבתי־קפה
מסויימים, בהשפעת חשיש, על סרטים פורנוגרפיים
בבתים מסויימים אחרים. הכנופיות
שולטות ברחוב ומשפיעות על הנוער.
בעקבות ליל השמשות המנופצות הגיעה
אווירת־הטירור בעיירה לשיאה. תלמידים
לא הלכו לבית־הספר, בעלי החנויות שסבלו
את הנזקים התכנסו, שקלו להפעיל
כוח נגדי, הצביעו על מקרהו המרתיח־דם
של חיים וקנין, בעל חנות חדשה לדגים,
בה השקיע כ־ 30 אלף ל״י — ואשר כל
חלונותיה נופצו בטרם פתח אותה כלל.

ניצוץ כתוך עדימה של קש.

על רקע אווירה זו, נפלה פרשת אדרי כמו
ניצוץ בתוך ערימה של קש. לא היה זה סוד
בעיירה כי יפרח נוהג להתפאר בכוחו
להשפיע על מוסדות השלטון הממלכתיים
שבאיזור. ביום שיחרורו של אדרי ממעצרו,
בשעות אחר הצהריים, ש־משה הפרשה כנושא
המרכזי במספרתו של בן־עזרא. בין
המחכים לתורם לתספורת היה גם מיון
פדידה (.)31
לדברי ארבעה עדים* ,אמר פדידה :״אם
יפרח באמת יכול ככה לשחרר את מי שהוא
רוצה, וסידר לאדרי ג׳וב בפקחות בגלל
מה שהוא עשה לו, אז גם אני הולך
לקבל עבודה בצורה כזאת.״
זה היה ביום הרביעי, בארבע אחרי ה־צהריים.
באותו לילה, נופצו שמשותיהם
של 27 חנויות במרכז העיירה.
אחד החשודים שנעצרו על־ידי המשטרה,
היה מיון פדידה.

עיריות
לא רוצים
לזהיית סטאטיטטיס

אוטובוס וצוו כל בוקר בשעה ע< 8ט אל ת
ובשעה 140-0משארס-א-שייח לאילת

״נעלה על הבריקדות,״ החליטו בימים
אלו נציגי גח״ל במועצת עיריית גבעתיים.
יותר ספציפי היה חבר המועצה מטעם
גח״ל יעקב פיינר, אחד הלוחמים החריפים
והעקביים בראש העירייה קובה קרייזמן :
״קיימות עובדות מסויימות על ראש העירייה,
אנחנו נדע איך לספר אותן לציבור.״
להעיר, לראות, לצמצם. מה עורר
עד כדי כך את חמתה של האופוזיציה, בעירייה
השלווה בדרך כלל י ״לא נרשה
שראש העיר יתייחס אלינו במו אל סטאטי-
סטים,״ קבעו הסטאטיסטים.
בין הגורמים הדרמטיים להתפרצות:
#קרייזמן רוצה למסור את תפקידי
מזכיר העיר, מנהל לישכת ראש העיר, ודובר
העיר — לידי שלושה מקבלי משכורות.
נציגי גח״ל טוענים שמספיק לכך
אדם אחד, כפי שנהוג היה עד כה.
#נציגי גח״ל מתנגדים לקניית רכב
חדש לעירייה לפני שקיבלו לידיהם את ה־דו״ח
על מצב הרכב הקיים.
#לדבריהם, אין מאפשרים להם להוסיף
את הערותיהם לתוך תקציב הפיתוח של
העיר, המסתכם ב־ססס 1,681,ל״י.
האשמות כעל־פה. לאחר שכל דרישותיהם
לא נתמלאו, יצאו נציגי גח״ל ב־כרוז־קורא
לתושבים, שטחו בו את טענותיהם,
תבעו הקמת מוסד אומבודסמן.
״סתם השמצות,״ הגיב ראש העירייה
על תוכן הכרוז, ועל האשמותיהם בעל־פה
(המשך בענווד )26
* ששמותיהם שמורים במערכת

העולם הזה 1747

בר״בוג שונה רבבות
בהשגת פיצויים עבור קורבנות הנאצים.
הוא ביקש את ידה של איילין יומיים לאחר
שהכירו. היא אמרה את ההן המיוחל
כעבור כמה שבועות.

ך* עיתונאים, בכירדהדין הרבני, לא
/היססה האלמנה שובת־הלבבות לגלות
— שאין היא אוהבת עיתונאים. שאחת הסיבות
בגללן באה ארצה, היה הרצון להימלט
מהם. בצער, סיפרה כיצד מאז הניתוח
המפורסם, הוטרד בעלה על ידי העיתונות
באופן מתמיד, סבל רבות בגלל

הלב הנמהר

איילין בליי־ברג
בממתינה
לתורה בבית־הדין הרבני בחיפה. הלב
הנמהר היה ליבו של הרברנו בלום, בעלה
הישראלי המינעד, אשר התאהב בה ממבט
ראשנן, נהציע לה נישנאים לאחר יומייס.

אייליו בלייברג
הקשיבה להלם הלב
השתול של בעלה —
השבוע האזינה
לדבר הרבנים
ך * אשהב גי להע מי ד ה, הלבושה
ז | חליפה בת שני חלקים וחולצה פירחו-
נית, שנכנסה בצעד מדוד לבית־הדין הרבני האחרון השלישי ביום בחיפה,
לא עוררה כל תשומת־לב אצל העיתונאים
שחיכו אותה שעה בקוצר־רוח ל
בואה של אחת האלמנות המפורסמות בב־עולם

— איילין בלייברג, אשתו של רופא-
השיניים היהודי הדרום־אפריקאי, אשר בחזהו
פעם לב שתול יותר מאשר אצל כל אדם
אחר. איש מהעיתונאים לא זיהה את האלמנה,
באותה אשה שקטה שנכנסה זה
עתה. רק כאשר צלם־עיתונות, בדרכו למזנון
בית־הדץ, עבר לידה והבחין כי היא
נחפזה לכסות פניה — רק אז זיהה אותה.
איילין בלייברג הגיעה לבית־הדין הרבני
בלווית שני עדים. היה זה ביקורה השני,
לאחר שקודם סרבו הדיינים לאפשר לה
להינשא. הסיבה: לא היתד, ברשותה תעו-
דת־פטירה של בעלה המפורסם, המוכיחה
שאומנם נפטר. כל טענותיה, כי כל העולם
יודע שבעלה נפטר ומכיר אותה כאלמנתו,
לא עזרו לה. היא נאלצה להביא עדים, שאומנם
היא זו היא, וכי לא נישאה בינתיים
מחדש.
עתה, הגיעה עם העדים. האחד היה דוב
פרידמן, בעל מלון הוד הכרמל בחיפה.
השני היה קרוב של פרידמן, שסירב להזדהות
בפני העיתונאים. בתחילת המיפגש
היתר, האלמנה המפורסמת מסוייגת, סירבה
להצטלם ולשוחח עם איש. רק עם התמשך
ההמתנה לתורה, הפשירה, התגלתה כיצור
ידידותי וחביב. לא קשה היה לראות כיצד
נישבה לבבו המפורסם של בלייברג אח־ריד״
ועתה לב נוסף — זה של בעלה
המיועד.

העולם הזה 1747

ךךךןדויף * 1ן -העניקנ דייני בית־הדין הרבני
בחיפה (מימין לשמאל: ברוך

4י 11 / 1
רקובר ויעקב רוזנטל) לאיילין בלייברג, לאחר הישיבה בה הוכיחה
בפניהם, בהתאם לנוהל, א) כי היא אכן האלמנה המפורסמת של
שתול־הלב המפורסם (בעזרת מכתב מהפדרציה היהודית של דרום־
כאשר פנה אחד העיתונאים לאלמנה בעברית,
נרתעה איילין בלייברג :״אני לא
יודעת כל כך טוב עברית, אני רק לומדת
באולפן/״ השיבה בהיסוס חביב. למדה, ליתר
דיוק. באולפן עקיבא בנתניה. אלא שלאחר
שנודע דבר נישואיה הקרובים, החלו
עשרות עיתונאים מהארץ ומחוץ לארץ,
מסתערים עליה. הגיעו הדברים לידי כך,
שכאשר היו מבקשים בטלפון של האולפן
את אלמנת בלייברג היו המשיבים לשיחה
טורקים את השפופרת.
איילין נאלצה לעזוב. תקופה מסויימת
התגוררה אצל פרידמן, במלון שלו, מאוחר
יותר עקרה גם משם.
יורשו של רופא־ד,שיניים המפורסם הוא
הרברט בלום ( )65 מגן השומרון שבפרדס־חנה,
העובד בחברה ממשלתית שמטפלת

אפריקה) ו־ב) כי לא נישאה מאז מחדש (בעזרת שני העדים שהביאה
עימה) .בהופיעה בפני הרבנים לבושת כובע כבד־ראש, לא הזכירה
איילין אף בשמץ את הדמות המפורסמת שהתפרסמה על פני עמודים
שלמים בכל עיתוני העולם, עת ליחתה את מאבקו הממושך של
בעלה (בתמונה למעלה) לחיים עם הלב שהושתל בתוך חזהו.

נציגי הממלכה השביעית. היא סיפרה שכאשר
העולם כולו עלז למראה תמונת
בעלה השוחד. בבריכה עם ליבו החדש —
היה בעלה עייף למוות. הסיבה: העיתונאים
ממש אילצו אותו לשחות, בניגוד לרצונו.
כאשר
נקראה איילין להיכנס לאולם ביתד,דין,
מיהרו העיתונאים להידחק פנימה בעקבותיה.
שלא כמקובל, לא מנעו הפעם
הרבנים את כניסתם. להיפך. הרב יעקב
רוזנטל ניצל את ההזדמנות, הביע את מורת
רוחו מהפרסומים בעיתונות, לפיהם כאילו
לא אישר בית הדין הרבני את נישואיה
של האלמנה דנן• הרב הסביר כי הוא
באופן אישי מאמין לאלמנה שאומנם היא
באמת מי שהיא אומרת שהיא, אך אמונה
זו שלו צריכה להשתקף גם בתיק, למען
הדורות הבאים .״לכן דרשתי שיביאו עדים.״

מכתב מטעם הפדרציה היהודית בדרום־
אפריקה אישר בפני כבוד הרב שאכן איי־לין
הינה אלמנתו של בלייברג, ושני הישראלים
העידו שמאז התאלמנותה לא התחתנה,
ההליך הפורמלי בא לקיצו כשהרב
רוזנטל מאחל לאלמנה :״אני רוצה
לצרף ברכות מזל־טוב, אריכות ימים —
ולב חזק לך ולבעלך החדש.״
האלמנה יצאה מהאולם באותה שלווה בה
נכנסה, לבשה את כפפותיה הלבנות, נטלה
את מזודתה הקטנה, ופנתה לצאת עם
בני־לוויתה בשתי מוניות. צלם־עיתונות שהוזמן
לצלם את האירוע המרתק עבור עיתון
גרמני רב־תפוצה, ניסה לעקוב אחריה,
אך נכשל.
הוא איבד את עקבותיה. עד הפעם הבאה
שהאלמנה שובת־ד,לבבות תבכר לחזור
ולהתגלות מרצונה שלה.

חשק למען המשק
(המשן מעמוד )21

נועדה ליצור מלאי של רצון טוב אצל הקניינים.
מלצרי המלון הקפידו על כיבוד
בלתי פוסק בוקר וערב. האווירה הכללית
היתד. של חגיגה עליזה, לא עסק מסחרי
רציני להבהיל. יצואנים ישראלים, קניינים
מחו״ל, ודוגמניות בתלבושת הפופולארית
של האירוע — שורטס חושפי ישבן ו־חולצות־קשר
חושפות בטן ומותניים —
סבו בניחותא בכורסאות נוחות, מצ׳זבטים
ומתלוצצים — ופה ושם גם גומרים עיס-
קודיצוא מוצלחת, שתקל על חייו של
פנחס ספיר בעוד כהא זה.
כך ניתן היה לראות למשל׳ ליד אחד

כך יצאתי איתו לארוחודערב. הוא רכש
כמה דגמים אצלנו׳ ,ובכלל אנחנו נשארנו
בידידות.״
סיפור שונה היה לדוגמנית אחרת :״ביום
השני של שבוע האופנה ניגש אלי
קניין משוויצריה, גבר נמוך׳ ככה בשנות
הארבעים המאוחרות. הוא נהג לבוא לכל
תצוגה שלנו, ואחר כך גם היה נשאר
ומתבונן בי סתם.
״בשעות הצהריים הייתי צריכה לצאת
לסדר משהו. ואז בלובי הוא ניגש אלי
ואמר לי , :אני מוכן לקחת אותך איתי,
כמו שאת, לאוסטרליה׳.
״שאלתי אותו מה פתאום לאוסטרליה,

.יצאניות בשררת יצואנים״ -זה בבי*
הונהג באמריקה ובאירופה — זה ערד
לא בא אלינו— אבל הסקס חדר לאופנה
ט> 7וו7 -ז>דרל 7זופר-צל>לוז
השילוב המהפכני של
פלדה ופיברגלס
* מתאים במיוחד לאקלים הישראלי: אינו
מתפשט בחום ואינו מתכווץ בקור. חזק
מאד, בלתי שביר, מחוסן בפני כל זעזוע,
אל-חלד, דוחה מים.
* טיסו־סידרל — יצירת הפאר החדישה של
טיסו-אוטומטי, עם תאריכון נגד מים
(לצלילה עד 100מ׳)
* ״שעון צעיר״ לצעירים של ימינו, במחיר...
לצעירים 169 :ל״י.

קנה שעון־והשתתף במבצע הפרסים חענק שלנויסו

השולחנות הקטנים בלובי, את אריאלה רום,
דוגמנית תמירה, נהדרת גיזרה, בעלת שיער
בצבע דבש הגולש על כתפיה, ודניאל דו־דול,
מפאריס, קניין עבור אחד הבוטיקים
הידועים המפורסמים שם, בשיחה עירה.
״אה אה,״ נחפז דודול להזהיר בהומור את
צוות העולם הזח שקרב אליהם .״זאת סתם
שיחה ידידותית. שם בפאריס מחכים לי
אשה נהדרת וילד מקסים. בבקשה לא להתרגש.״

פנטסיה הוא התחתון שאת לובשת ומשליכה
י פנטסיה אידיאלי לשמוש יום־יוס׳ .נסיעות. חופשות ותקופה חדשית
• פנטסיה מיוצר מחמר מהפכני המורכב ס * 20 אקריליק ז *80
ויסקוז־ריון בעיבוד דנטל נפלא. ב שלל צבעים מקסימים
י פנטסיה הג״ני, רך ונעים למנע. סופ! זיעה וחסים בחורף.
פנטסיה לנשים בשתי סירות ־ בקיני ותחתון שלם.
פנטסיה לילדים.
פנטסיה לנברים -בקרוב.
נמכר בסט של 5יחידות.
להשיג בבתי מרקחת, סופרמרקטים. בתי בל־בו וצרכניות.
רדקס תעשיות בע״מ תל אביב, ת.ד .6185 .טל 820059 .

סי 8כתצוגות עצמן נשמרה האווירה
^ החביבה. מה כבר יכול,־ למשל, להיות
סקסי בתצוגה — יהלומים? אוהו, ועוד
איך יכול. כשמדגימות את התכשיטים שלוש
דוגמניות במעין־בגדים הדוקים, המעוררים
את הדמיון יותר מכל עירום, ודוגמנית
רביעית הלובשת אומנם שימלת־ערב ארוכה
עד הריצפה — אך פתוחה באמצע מהחזה
ועד הסוף — יכולים היהלומים להיראות
קורצים מאוד. מאוד מאוד•
והיה גם סקס נוסף באירוע — זה שמאחורי
הקלעים. זה השלב שבו ניסו חלק
מהקניינים להגיע לעומקו של עניין. אלא
שבשלב זה שלטה שלטון מוחלט היוזמה
הפרטית. כאשר פנה נציג של חברה מפורסמת
באנגליה לאחת ממארגנות השבוע, ביקש
להכיר את ״הדוגמנית האקזוטית השחרחורת
ההיא, שהדגימה את הפרוות ההן״
— הוא התכוון למתי שליט — נענה
בחיוך מנומס ובתשובה מלאת הצער, שהמארגנים
אינם נוהגים לעשות היכרות בין
הקניינים לדוגמניות. אם יכיר אותה באופן
פרטי והיא תסכים לצאת איתו — אז
בבקשה.

התחתון הסהפכני לשם 1ש חד־פעמי

ותו רן ניין מסויים לא העיז להתקדם
בכוחות עצמו .״אף קניין לא הזמין
אותי לצאת איתו,״ סיפרה רותי לכתב
העולם הזה. אלא שגם רותי וגם הקניין
לא ייצגו את הכלל׳ מבחינה זו. רבים מהקניינים
ג לו יוזמה אישית, קשרו היכרויות
עם דוגמניות השבוע, יצאו איתן לבילוי.

היה בכך, מבחינתם, משהו חריג.
באירועים מסוג זה ברחבי העולם, נהוג
הפיתוי המיני בצורה חד־משמעית: לרשות
האורחים עומד מלאי בלתי־מוגבל של יצאניות,
לרוב רמות־מעלה, העומדות לשירותם
בכל — מסיור במוזיאון העירוני עד המיטה.
מבחינה זו, ללא ספק, נתגלו דווקא המארגנים
הישראלים כמפגרים אחרי האופנה.
בחו״ל — נחשב הדבר כחלק מתפקידם הרשמי,
לספק אירוח כזה לאורחים.

הרי הוא משוויצריה.
״אז הוא אמר שהוא עומד לנסוע עכשיו
לאוסטרליה למשך חודש. אם אני מסכימה,
הוא יקח אותי. צחקתי. הוא הזמין אותי
לארוחת־ערב. בהתחלה סירבתי, אבל הוא
הפציר בי. החלטתי לנסות.
״בערב הוא באמת לקח אותי למסעדה
פונטנבלו, ונתן לי איזה צמיד שלא שווה
יותר מחמישים לירות. אחר־כך הלכנו לדיסקוטק,
ואחר־כך חזרנו למלון שלו. ביליתי
איתו את הלילה ובבוקר חזרתי לעבודה.
״למחרת
חיכיתי שיבוא, אבל שעות ה־

!יי• ישראל, באמור -עדיין לא. ה־תוצאות,
משום כך, נבעו בלעדית מיוזמתם
האישית של הצדדים. סיפרה אחת
הדוגמניות :״אני אגיד לך את האמת. אם
איזה קניין מזמין אותי לשתות איתו קפה
בלובי או דרינק בבאר, אני לא יודעת
למה שלא אעשה את זה. למשל רק אתמול
הזמין אותי קניין צעיר ונחמד מ־ארצות־הברית.
שתינו קפה בלובי, ואחר

ן ע 1דךןן בעוד שמחו׳ן למסלולי־הופיעו
הדוגהתצוגה

מניות לרוב בשורטס, שהם הלהיט האחרון
כיום, הרי שעל המסלול שלטו הדגמים הסבירים
יותר לקונות ברחבי אירופה ואמריקה.
בתמונה: דוגמנית נעמי בן־יוסף, באחת
מיצירות היצוא, שימלת מקסי לבנה
רחבת שרוול, בשיחה עם אחד היצואנים.
בוקר עברו, והוא לא הופיע. רק בצהריים
ראיתי אותו — אבל אצל פירמה אחרת.
ראיתי שהוא מסתכל על הדוגמנית שלהם
בדיוק כמו שהסתכל עלי. אחר־כך ראיתי
אותו ואותה שותים קפה בלובי. ניגשתי
אליה ושאלתי אותה מה הוא רוצה ממנה.
היא סיפרה לי שהוא אמר לה שיקח אותה
לאוסטרליה ובינתיים הזמין אותה לארוחת-
ערב•
״סיפרתי לה על המיקרה שהיה לי איתו.
אמרתי לה שאם היא רוצה אותו דבר, אז
בבקשה, שתצא איתו ושיהיה לה לבריאות.
אותי, בכל אופן, הוא סידר משהו לא
נורמלי.״
העולם הזח 1747

אמנות

מטוס טוב

הגאון הספרדי יבוא אל
גאון הספרדי

תיאטרון
שש גפשות
מחפשות מחבר
עלשפת־הים

0ויוווו ויי1

מי שנכנס לים (הצגת־בכורה בתיאטרון
הצעיר) צריך להיות שוטה, כי רק
שוטה מוכן להירטב לחינם. ויורם מטמור,
מחבר המחזה, אינו שוטה. הוא מעדיף
לעמוד מן הצד, להתבונן בנכנסים לים,
ללוות אותם בהערות־שוליים, אבל לא לנקוט,
חס וחלילה, עמדה משלו.
לכן תיכנן את המחזה שלו כמחזה בתוך
מחזה (משהו נוסח שש נפשות מחפשות
מחבר) ,כשגיבורו הוא סופר ישראלי הכותב
בעצמו מחזה על מה שקרה לו :
הוצע לו לערוך שבועון חדש, שיחשוף בגיליונו
הראשון שערוריה ציבורית מלוכלכת׳
בה היה מעורב מפקדו לשעבר בצבא,
וכל הפרשה הושתקה בעוד מועד.
מה שנוגע למיבנה ההצגה, ובעיקר לבימוי
(ניקו ניתאי) יש רעיונות ויש עניין.
השימוש בפועל־במה כתיזכורת לכך שזו
הצגה בתוך הצגה, כשהוא נושא על גבו
שלטים ומשתלב בהזזת סולמות ובזריקת
הערות, כאילו מאולתרות, משעשע למדי.

מי שראה פעם הצגת־שאנסון של איב
מונטאן׳ יודע עד כמה מתוכנן, מתוחכם,
מסוגנן ומהוקצע כל זיע וכל ניע שעל
הבימה.
אין ספק שמונטאן הוא גם בעל קול
וגם בעל הופעה, אבל את הרעיונות, עד

עצות לאחרים
ישנן גם הברקות רגעיות כמו הפארודיה
על ״המזכירה בעלת ההשפעה״ (נינט דינר)
המלמדת את הגברים הבאים לביתה ריקודי-
עם׳ או על קבלת קהל במשרד ממשלתי.
ישנה גם תגלית מישחקית: דן רונן, שעבר
את טבילת־האש בנערים בחבורה, משתלט
על כמות מפחידה של מלל בטבעיות
מפתיעה.
אבל דווקא משום שזה מחזה שחייב היה

רחוב בתי־האופנה המרוכזים ביותר בעולם,
פובור סנט־אונורה, אמר קאנטי הגדול,
לא רק :״כן, אבוא ברצון,״ והתנאים הם
כך וכך׳ כי אם פשוט מאד :״בטח שאני
אבוא, סוף־סוף הוא יהודי ספרדי, ואני
יהודי ספרדי.״
ומה הם באמת התנאים 1בסך הכל,
כרטיסי־נסיעה ואירוח לו ולבתו, שהיא
עוזרת־במאי שלו׳ ועוד פרט מיקצועי קטן :
קאנטי ביקש לקבל את כל השירים (חיים
חפר — דובי זלצר) מתורגמים ומוקלטים,
כדי שיוכל לחשוב בנחת בפריס ולבוא לכאן
כשכל ההצגה עומדת בדימיונו.
כמו שנאמר: כל ישראל גיסים.

היהלום הנסתר
של הבוהימה
—— 0 1וו׳<111 גאון גאון

להיכתב, על בעיות שהן כל־כך אקטואליות
בהווי הישראלי, כמו חדירת קצינים בכירים
לעמדות־מפתח אזרחיות, הרי מה שנוגע
לשליחות, מי שנכנס ליס משאיר את הצופה
יבש למדי.
כי מטמור אינו רוצה להתחייב בנפשו
בשום דבר. גיבורו, המשמש גם כדוברו
האישי, הוא דגם ציני ובעל לשון חלקלקה,
דגם לאיש־הרוח שמאחורי עטיפתו המבריקה
אינו אלא עוד אחת מן המקטרגים ה־

הסיפור עם קאנטי לא הסתיים וההמשך,
ואני באמת מקווה שיהיה לו המשך כפי
שהבטיח, עשוי להקפיץ מעורם את שוחרי
התרבות הצרפתית: בכוונתו של קאנטי
להביא ארצה כמה זמרים (ביניהם מולודג׳י
וארבעת־המזוקנים) ,העורכים מזה כמה שנים
ערב של שירי בורים ויאן, שהכנסתם קודש
לאלמנתו, אורסולה קאבלר.
למי שלא מוצא בזיכרונו את ויאן: היה
זה ן1ופר, במאי, שחקן, מחזאי, מלחין, נגן
ג׳ז׳ פזמונאי, צייר־תפאורות — בקיצור
איש שמרד בחברה, כשדילאן וחבריו טרם
נולדו, וכשכולם עוד התפלשו בזוהר של
גבורות מלחמת־העולס השנייה :
״אדוני הנשיא / :לזאת לא אסכים/ ,
לא באתי לעולם /להרוג מסכנים,״ כתב
ויאן בשיר העריק, שהיה ללהיט כעשר
שנים אחרי מותו .״זהו טאנגו לחיילים
עליזים / ,מהירושימה, בוכנוואלד ואישם
/ .זהו טאנגו של הקברנים /המתים
לראות קצת דם תיאר ויאן את כל
שירי־הלכת בשיר אחד שלו, הקברנים העליזים,
והקדים בשנים רבות את השמאל
החדש, הכורכים גס היום את כל פשעי ה
ניצחיים,
היודעים לתת עצות לאחרים, אבל
חוששים להסתבך בעצמם.
תקליטים תנו לו
הזדמנות *חלום
היה היה פעם בחור צעיר שרצה להיות
קריין. התגייס לצה״ל, ביקש שיתנו לו

רגלה של המצחיקתת בגבס

שאולי(למעלה) ואדוני ומטאטאים
חבטה קלת

מלחמה, ולא חשוב על איזה צד אתה נמנה,
בחבילה אחת.
בחייו היה דמות ציורית, מוכרת היטב
בגדה השמאלית של פריס, כתב מחזות
רבים וחשובים בתיאטרון האבסורד, והיח
בבחינת יהלום נסתר של הבוהימת. את
התקפת־הלב שגרמה למותו, כן מספרת האגדה,
קיבל כאשר ראה מה עשו בקולנוע
מסיפורו אלך לירוק על קבריהם. זה היה
בשנת , 1960 מיאן היה רק בן .40
השנים האחרונות הפכו את ויאן לאחת

אחד, סיפק לו איש בשם ז׳אק קאנטי,
במאי ידוע ומפיק סידרת־התקליטים המפוארת
ביותר של שירה צרפתית שהוצאה לאור
אי־פעם (פיליפס ריאליטא).
אין פלא, איפוא׳ שכאשר שאל המפיק
פשאנל (התיאטרון העממי) את יהורם גאון
במי היה רוצה כבמאי לתוכנית־היחיד שלו,
לא הספיק לסיים את השאלה וכבר ענה
לו הגאון: את ז׳אק קאנטי.
מי שמכיר את גאון יודע שהוא גם
בררן וגם עקשן (תכונה לא רעה לגבי
מישהו שתר אחרי השלמות בעולמנו) ,ומי
שמכיר את פשאנל יודע שלגביו אין דבר
בלתי־אפשרי. ובכן, עם בוקר יצאה לעיר
האורות שליחת מצווה, הלא היא יחסנית־הציבור
של התיאטרון העממי, העלמה הצעירה
עופרה קפלן, כדי לשכנע את קאד
טי הגדול לבוא לארץ לעבוד עם ״הזמר
מספר 1של ישראל״.
וראה זד, פלא, בדירה המפוארת שב
רונן
ודינר (ב״מי שנכנס״)

צוחק מי שצוחק אחרון: ציפי שביט,
הורידה המון קילוגרמים ממישקלה כדי
להיות קלה וגמישה, בפארודיה על ״ מצ•
חיקונת״ המחליקה על סקטים, והיא
היתה כל־כך קלה עד שהתעופפה, נפלה
על רגלה ושברה אותה.
וזה בכלל לא מצחיק לשבב עם רגל
בגבס, כשעשרים וששה חבריה להצגת
״ג׳אקבו״ ,המתוכננת לסוף חודש מרס
באולם ״דקל״ (״קטעים שאהבנו בלהקות
צבאיות״) ממשיכים בחזרות עליזות
מן הרגיל: כי הבמאי דני ליטאי,
מעניק אומנם מימד מיקצועי וחדשני לקטעים
ידועים (במו ״שיר השלום״ או
״ישראלים בטולון״ ,בכוונה להפוך את
״ג׳אמבו״ למוצר ייצוגי של ישראל ב-
חו״ל) ,אבל למעשה ישנן הזדמנויות לשחקנים
הצעירים להיות קצת במאים,
בשכל אחד מהם, מלמד את האחרים
קטע המוכר לו מן הלהקה בה שירת.
כך, למשל, ניצה שאולי (מלהקת פיקוד
המרכז) ניסתה ללמד את הבנות
איך נשענים על מטאט א בלי ליפול. התוצאה:
תאונת-עבודח נוספת — מירי
אלוני נשענה על המ ט אטא ונפלה, אבל
זו היתה חבטה קלה בלבד.

שכיט על הסקטים
ויאן עריק
הדמויות המקובלות של ספרות צרפת אחרי
המלחמה. מחזותיו מועלים בלי הרף
על בימות פריס, שיריו מושמעים בערבים
מיוחדים על־ידי טובי הזמרים הצרפתיים,
וסידרה של תקליטים נפלאים מיצירותיו
יצאו לאור, ובהם שירים שהוקלטו לראשונה.
להכירו
בארץ זו תהיה באמת הרפתקה
אמנותית.

אמרו לו ההזדמנות יורם ארהמבודדים,
הקצר

הזדמנות
בגלי צה״ל, אבל שם
שהוא לא מתאים. זו היתד,
הראשונה וגם האחרונה שהחמיץ
בל בעולם הקטן שבין הקירות
המכונה אולפן הקלטה, ובמרחק
מן המיקרופון אל הגרמופון.
היום הוא מחלק גלויות למעריצותיו. הוא
גם קריין (מגיש את המטמון) ,גם עורך
(רדיו־טק) ,נחשב כמומחה לסיסמות פרסומת,
וגם לוחש אותם בקולו העמוק (בעיקר
כשצריך קול של לילה־טוב) ומנהל
יחד עם דויד קריבושי חברת־הפקה של
פיזמוני פירסומת עבור הרדיו הקרויה בשם
אפרסמון.
על גבי תקליטים, נסיונו מצומצם יותר.
בסך הכל הוא הקליט עד כה שני שירים:
אני אצבע את השלכת ותני לי הזדמנות,
ולרגע נדמה היה שארבל זנח את תוכניות
ההקלטה של עצמו לטובת הגשת אותם האהובים
עליו, ברובם זמרי קצב וג׳ז, הנבחרים
על־ידו במלקחיים ממש, מדי מוצאי
שבת.
אחת מהן שוכנת כבוד בראשו מזה זמן
רב כל-כך, עד שהולידה פיזמון שלם, וב־שבוע
זה גם הפכה לצידו האחד של תקליט
חדש. זוהי שירלי באסי, הזמרת שחו־מודה,עור
ממנה הוא מבקש: שירי לי
שירלי.
הצד השני של התקליט אני חולם מל
שוקולי מעיד על הטעם המתוק שהשאירה
הצלחת אני חולם טל נעמי, שהופק על־ידי
אפרסמון (ביפאן נמכר התקליט בלמעלה
ממאה אלף עותקים) .אם אפשר לחלום על
נעמי, אז למה אי־אפשר לחלום על שוקולי,
מה עוד שנעמי נולדה כפזמון פרסומת ל־שוקולדה
של עלית.
בעזרתו האדיבה של דויד קריבושי, שהכין
את העיבודים׳ בין עבודה על אירמה
לה־זוס ונסיעה לפסטיבל בארגנטינה, ובעזרתה
של גלי עטרי (אחות ליונה ושושנה)
,יצא להיט חדש לדרך: אני חולם
על ש וקולי.

רגל שבורה

ו1טגץ

פשיטת הרגל

העול

1747

(המשך

במדינה

מעמוד ) 18

יכול לגרום למשבר ממשלתי. הוא
יכול לאיים בהתפטרות, כפי שעשה
לפני חודשים מיספר, כעת
שאילץ את הממשלה לפרוש משיחות
יארינג כגלל פרשת הטילים.
הוא יבול להתייצב כראיט
מחנה המתנגדים לנסיגה.
האם יעשה זאת משה דיין?
בשלב הנוכחי נמצא דיין בתקופת ההמתנה
שלו. הוא ממתין לראות לאן ינשבו
הרוחות. אויביו של דיין, ועליהם נמנים
כמה מחסידיו הגדולים בעבר הלא רחוק,
סבורים כי גם כיום מעניין אותו כיסא
ראש־הממשלד, יותר מאשר השטחים. אם
יראה שנוצרת קונסטלציה מתאימה, הוא
עשוי להחליט לקבל עליו את הדין אפילו
במיקרה של נסיגה לגבולות ה־ 4ביוני.

קונסטלציה זו עלולה להיווצר
עם פרישתה של גולדה מאיר מ
ראשות־הממשלה. שבן ביום ברור
לחלוטין שגולדה לא תסכים להירשם
כהיסטוריה במי שעמדה בראש
ממשלת נסיגה, תפרוש לפני
שיגיע האקט המכריע. במיקרה

(המשך מעמוד )22

של הקוליגות .״אין מה להתייחס להן. כל
מה שנעשה בעירייה — נעשה בהתאם לתקנון
ולהחלטות, שגח״ל היה שותף להן.״
אמני הצנחן שהחליף
רובהיייי במכחול

״זאת פנינה ! ממש פנינה *1התפעל בקול
אחד המפורסמים שבציירי ישראל. הוא
ניצב שעה ארוכה מול ציור קטן, שהיה
תלוי בגלריה ישראל״ס בתל־אביב, ולא הפסיק
להביע בפני המבקרים את התפעלותו.
מכיון שהציור לא היה פרי מכחולו,
היתד, בכך משום הפתעה. ציירים אינם
נדיבים כל כך בחלוקת שבחים ליצירות
חבריהם. אולם אפילו המחמירים שבמבקרי
האמנות לא יכלו שלא להתרשם, במידה
גדולה או פחותה של התפעלות, מתערוכת
ציוריו של משה ינוקא, שנפתחה השבוע.
מנהל מסעדה. איש לא הכיר את
משה ינוקא, רב־סרן צנחנים לשעבר, כצייר.
איש גם לא לקח אותו ואת מה
שעשה עד היום ברצינות. הוא היה מוכר

את שיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה ״תשבץ
1747״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

בכוונה .74 .קשקוש.

.1אחד השבטים .5 .פרי .9 .מכונת
אריגה 10 .שכבה .12 .עיר בצפון הארץ.
.13 מידת משקל .15 .אמתחת .16 .אלמנה
מפורסמת שנישאה שנית .19 .מילת זרוז.
.20 כינוי לאמריקאי .21 .החביאה את מרגלי
יהושוע .22 .מינהל .23 .שדה מרעה.
.24 משקה תמרים .27 .מהוה .29 .מנעול.
.30 יין שולחני לבן .32 .ראש חצר חסידים
.33 .שעור, מוסר השכל .34 .שתה די
דרכו .35 .צמח בר בעל עלים גדולים.37 .
גורל .38 .מריש, קורה .39 .בו נמצא לראשונה
נפט בארץ .40 .קרש, טבלה של
עץ .43 .״המן ה . .או מין היקב?״.45 .
שקיק תפור לבגד .46 .תנובת העץ.47 .
נידוי .49 .אבן קשה .51 .חיה לילית,52 .
עשיר שנספה יחד עם עדתו במדבר.54 .
התקוממות •56 .פט דק .57 .כינוי ליהודים
גרמנים .58 .תבלין .60 .מטונף .61 .בתוכו.
.62 צורר ישראל אוקראיני (גזרות ת״י—
ת״ט) .67 .מילת ברירה .68 .כינוי ליון.
סד. בוז, קלם .71 .יעלה על גדותיו.72 .
אשתו הפכה לנציב מלח .73 .״צניחה״ שלא

מאונך :
.1ריקוד מודרני .3 .בא לפני הרעם.4 .
כלי מיתרים .5 .התרופף .6 .חומר חיטוי
רפואי .7 .מונח בחשמל .8 .שליח האפיפיור
.9 .נעיצת שיניים .11 .בית צאן.12 .
חלק מהרגל .14 .סיפור קצר ומרוכז.16 .
משבעת המינים .17 .מחילות צה״ל.18 .
אגם •25 .טעם חריף ולא נעים .26 .מגפה
קשה .27 .הפציר .28 .רטוב .31 .אגוז
הודו .34 .רוכסן .36 .אבר הצמח המשמש
להפריה .37 .נחל קטון •40 .מנשיאי אר־צות־הברית
.41 .נמלט .42 .מטע ענבים.
.44 מונח באיגרוף .45 .רישום אותיות.46 .
בהמת גסה .48 .פנית כבוד לגבר.50 .
אבטומט העושה פעולות ״אנושיות״.52 .
״אם אין ואין תורה״ .53 .נהר ברוסיה
.55 .שתיקה, דומיה .58 .מכסה את
החרמון .59 .מטוס בידי המצרים.63 .
פטפוט .64 .מעין מגריפה .65 .ציון לשבת
(ר״ת) .66 .לולאה .69 .מפתן .72 .מספר
הצדיקים.

חשב? 1747
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוקי יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

צייר ינוקא בתערוכת ציוריו
מאיפה הוא ינק?

בזה, אפילו לא יהיו סיכוייו שד
משה דיין להגיע לראשות-המט-
שלה, אלא להיות היורש לראש
הממשלה הבא -ויהיה זה מי
שיהיה חוץ מיגאל אלון -הוא
ישתלב בתמונה הכללית וימתין.
רמז להתנהגות אפשרית כזאת מצד דיין
ניתן השבוע, כאשר ביקר בקסבה — לא
זו של שכם, אלא במסעדה התל־אביבית
המפוארת הנושאת שם זה. דיין הסב שם
לארוחה בחברת כמה מהמפורסמים שבין
הצל״שים של צד,״ל בכל הזמנים ובחברת
גדוד של צלמים וכתבים שרשמו את כל
מוצא פיו. כאשר התמרמר אחד הצל״שים
על המצב אליו הכניסה הממשלה את העם
ועל חלקו של דיין בכך, השיב לו דיין,
תוך חיוך מלבב, כמובן :״לא מוצא־חן בעיניך,
אז תחפש לך שר־ביטחון אחר!״
חסידיו של משה דיין עדיין מאמינים ש־
״גבולות הביטחון״ חשובים לו יותר מאשר
ראשות־הממשלה. אלה צופים שדיין לא ישלים
עם כל החלטה שפירושה נסיגה.

כמיקרה בזה עתיד דיין להתפטר
מהממשלה, לנסות ללכד גוש
של מתנגדי הנסיגה, שיורכב מ-
גח״ל, המפד״ל, ע״מ ותומכיו כעבודה,
ולהיאבק בממשלה מחוץ
לממשלה.

את התשובות יש לשלוח טל־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין פל־גבי חגלוייה:
״חשבץ 1747״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפ תרון — .3.3.1971

בין הסותרים נבונת יוגרל סרס כססי יול 20ל׳׳י ואוד 1סרשי ש*רי.

האפשרות שהכרעה סופית לא תושג
אלא אחרי שייערכו בחירות חדשות —
אפשרות שגולדה מאיר רמזה עליה כשהופיעה
לפני זמן קצר בפני ועדת העורכים
של העיתונות — עשויה לקרוץ לדיין
לצאת שוב להרפתקה פוליטית. נכון ש־נסיונו
בעבר בהרפתקות פוליטיות מסוג
זה לימדו את הלקח שלא להתנסות בהן
שוב, אולם תומכיו המאמינים בו אמונה
עיוורת, ואלד. התמעטו מאוד בשנים האחרונות,
עשויים לדחוף אותו לכך.

כליצן החברה הדיזנגופית, בארמן לעת
מצוא, בעל דיסקוטק ומנהל מסעדה.
מדי פעם, יותר לשם הספורט שבדבר,
פרץ ינוקא, בן למשפחה ירושלמית ממוצא
קאווקאזי, לתחומים אחרים. הוא כתב ספר
על חוויותיו כקצין בתקופת פעולות התגמול
עד מבצע קדש. הוא הוציא תקליט
שירים בשם ינוקא שר ומזייף. ולפני כשנה
אף הציג תערוכת ציורים במזללת
קליפורניה, לפני שנסגרה גם היא.
אבל כשידידיו קיבלו את ציוריו כעוד
מעשה לצון שחמד ינוקא כדי להפתיע,
הוא לקח את העניין ברצינות. האיש שהיה
פעם ציפור־לילה ידועה, נסגר בביתו,
התמסר כולו במשך חודשים רבים ושעות
ארוכות לבד ולצבעים.
רצף ואחידות. כשהופיעו מכריו של
ינוקא לתערוכתו הם נדהמו למראה עיניהם.
״מי צייר לך את הציורים? שאל קצין
בכיר בצד,״ל׳ בתגובה שהיתה אופיינית לכל
מיודעיו של ינוקא.
לא לחינם היו הנדהמים ביותר דווקא
הציירים המקצועיים. הם, שהתנסו בכך על
בשרם, יודעים כמה עמל, לימוד ושנות
נסיון צריך צייר כשרוני להקדיש, כדי
להגיע להישג שהשיג ינוקא תוך פרק זמן
קצר ביותר.
צייר כמו יוסל ברגנר נתן את חסותו לתערוכה,
בחר בקפידה את התמונות ותיכנו
את הצגתן. צייר ותיק ובעל שם כמו
משה גת לא פסק להתלהב :״יש כאן
תמונות שאף צייר פרופסיונאלי לא היה
מתבייש לחתום עליהן יש בציורים
אוירה סוריאליסטית נפלאה, אני לא יודע
מאיפוה הוא לקח את ז ה יש לו רצף
כזה בציורים, אחידות בסגנון וטכניקה כאילו
הוא מצייר הרבה שנים כנראה שהכשרון
היה חבוי בו כל הזמן• מכל מה
שעשה עד היום הציור הוא המדיום שלו.
סוף סוף הוא מצא דרך לבטא את עצמו.״
העולם הזה 1747

השו־״ה מ שקרת
ודמרות זאת
היא מקימה
בית הקרות
מור עיני הנכים
** ה עשוי להיות הבידור המשעשע ב־יותר
בשביל נכי צה״ל — משותקים
וקטועי גפיים, שרוסקו ונשרפו במלחמות
ישראל, גברים שידו של המוות כבר אחזה
בהם, אך הם ניצלו ממנה י

הנכים אינם רועים
דר או תאת המתים

1דד —י

— —זוז 1זו 1י

ללא ספק: בית־קברות נאה וחדיש, הפועל
במלוא הקיטור, ואשר בשעריו באים
כל שעות היום אטובוסים של חברה קדישא,
וקול ילל־אבלים נישא באוויר.
כך, מן הסתם, חשב ראש עיריית תל-
אביב יהושע רבינוביץ, כאשר אישר תרומת
עשרים דונם קרקע עירונית בשכונת
אפקה, למען הקמתו של בית הלוחם של
אירגון נכי מלחמת השיחרור וצה״ל —
במרחק עשרות מטרים ספורים מבית

—זרו

— 11ווומ 1 1

ר,קברות החדש העומד לקום שם.

** יריית תל-אכיב לא מרחה להודיע
י ג לנציגי הנכים על השילוב הפקחי. בית
הלוחם נמצא כבר בשלבי בנייה מתקדמים,
כאשר השמועה הגיעה, לפני כחודשיים, לאוזניו
של שלמה לדרמן, יו״ר האירגון.
לדרמן נדהם. בית הלוחם נועד להיות
מרכז ספורט, שיקום וחברה עבור הנכים.
כ־ 300 מביניהם עתידים לבוא מדי יום ב

11ז ! 11111111 >1 1ו1ומו 1* 1111

מו התנגד אישית לתוכנית.
כאשר סירב לדרמן להסתפק בדיבורים
בעלמא, לחץ לתשובה יותר ממשית, הבטיח
לו אברהם עופר, מנהל חברת שיכון עובדים,
שהשתתף גם הוא בפגישה, כי חברת
שיכון תקים, בין בית הלוחם לבית הקברות,
שורת בנייני׳מגורים בני שש קומות
ויותר, על־ידי כך יימנע מהנכים המחזה
המלבב.
השבוע ניסתה עיריית תל־אביב, בצורה

— ו 11ח 1—1וווו 1111111

ךיין ^ ו ״ ו ך ! שטח זה שבקידמת התמונה היה, לפי התיכנון, בית קברות. המיבנה ה־ו
1411 1 1מסומן בדוץ — ״בית הלוחם״ ,שבהקמתו החלו — מבלי שהעירייה גילתה
לאחראים על תוכנית בית הקברות. לדברי נציגי הנכים, הבטיח להם ראש עיריית תל־אביב
לפתור את הבעייה על־ידי הקמת רבי־קומות בין ״בית הלוחם״ לגדר של בית הקברות.

חיים בן־פורת (שמאל) ,מזכיר
קרן נכי צה״ל, מצביע
על המקום בו יוקם בית הקברות. מימינו:
שלמה לדרמן, יו״ר אירגון נכי צה״ל.

הנכים

שעריו. האם זה הנוף שצריך לעמוד נגד
עיניהם — דווקא בשעות המנוחה שלהם?
הלוויות ומתים?

דרמן נחפז להיפגש עם ראש עי/ריית
תל־אביב• בפגישה, בא השתתף
גם חיים בן־פורת, מזכיר קרן נכי צה״ל,
לא היה בפי ראש העירייה מה לומר,
מלבד זאת כי אכן התוכנית להקמת בית
הקברות מתחת לאפם של הנכים אכן קיימת,
ו״נשתדל למצוא פיתרון.״ כנחמה, סיפר
לשני נציגי הנכים הזועפים כי הוא עזד

אלגנטית ביותר,

להכחיש

ולבטל

את כל הנושא. בתשובה לשאלת לכתב העולם
הזה, הכחיש דובר העירייה, בשם

ראש העירייה, כי קיימת תוכנית להקמת
בית קברות חדש בסמוך לבית הלוחם באפקה
:״אין, ולא היתה, כל תוכנית כזאת,״
קבע•
וזאת — למרות שראש העירייה עצמו
אישר קיום התוכנית, באותה פגישה עם
נציגי אירגון הנכים. שלא להזכיר כי גם
שר הפנים, בפגישה שנערכה בינו לבין
נציגי האירגון, באותו נושא, אישר זאת.

—ומי

את הקמתו של בית הלוחם — ספק אם
ניתן להפסיק עתה, אחרי כל הכספים שכבר
הושקעו שם. את תוכנית בית הקברות
— ספק אם תסכים, או תוכל, העירייה
להעתיק למקום אחר. כל מה שנותר
לנכים, זו התקווה כי אכן יוקם חייץ
בינם לבין בית הקברות. למרות שספק
גדול הוא, אם יימצאו אזרחים שימהרו
לקנות דירות, בשכונת מגורים כה יקרה
באפקה — בדיוק ליד גדר בית קברות.

**ץ כן עיריית תל-אביב לא היתה ה־
היחידה שלקתה במחלת השיכחה, כאשר
היה צורך להודיע על בית הקברות
המיועד. בצורה דומה נהג גם בנק טפחות.
כאשר פתח את ההרשמה לרכישת הדירות
האמורות, וכן 70 וילות סמוכות, לא הודיע
הבנק לקונים כי הם ישקיפו׳ בעתיד,
לתוך נוף מיוחד במינו :״לא מסרתי לאף
אחד פרטים על בית הקברות,״ הודה משה
צור, האחראי מטעם הבנק על מיבצע ההרשמה
,״מפני שלי עצמי לא היה ידוע
דבר אודות כך.״
הבנק אינו חושב להתעלם מאחריותו.
אותם הקונים שיבקשו להתחרט, בעיקבות
הגילוי אודות בית הקברות — יקבלו את
כספם בחזרה, בתוספת ארבעה אחוז ריבית.
אומנם׳ לוא היו מלווים כספים אלו
בשוק החופשי, היו הקונים הללו יכולים
לקבל עבור כספם בין 15ל־ 25 אחוז, ולא
ארבעה. אך בזאת באמת אין להאשים את
בנק טפחות.

ך* ינתיים נפוצה השמועה בין תושבי
^ אפקה המתגוררים בסמוך לבית החייל,
ומפולת מחירים החלה. רבים מהם
אינם מתכוונים להישאר לגור בשכונה ה־אקסלוסיבית
והיקרה בשום מחיר .״אני
לא מוכנה לגדל את הילדים שלי על־יד
בית קברות, שיראו לוויות כל יום,״ התבטאה
עקרת־בית במקום .״כשבאנו לגור לכאן,
ידענו שאנחנו באים לגור באיזור
יקר, כשהשטת הגובל הוא אדמה חקלאית.
״מי הירשה להפוך את האדמה החקלאית
הזאת לבית קברות? איך זה עשו את זה
בלי לשאול אותנו — ובלי להודיע לנו
אחר מעשה 1הרי זו שערורייה שאין כמוה.״
אם, למרות השערורייה ובריחתם של
בעלי הוילות בסביבה, יימצאו בכל זאת
אזרחים שיסכימו לקנות דירות בבתי־הקומות
שליד בית הקברות — יוקמו אכן הבניינים,
ואז תימנע מהנכים עוגמת־הנפש הצפוייה
להם, בביתם. אז, לא ייאלצו לראות את
בית הקברות מחצר הבית וחלונותיו. הם
רק ייאלצו לנסוע, בדרכם לבית מנוחתם,
בדרך המשותפת עם ההלוויות שתגענה למקום.
אבל
בהתחשב בחוכמת אבות העיר שעזרו
להם בהקמת ביתם — זה עוד בחסד.

^ המאבק על המיכרז

כולם רוצים לנהל את הטלוויזיה

ף* שבוע שעבר הוצא מיכרז על משרת הממונה על הטלוויזיה לאחר התפטרותו
,*£של נקדימון רוגל. אולם שום מועמד בקליבר רציני אינו מוכן להכניס את עצמו
למיטת סדום של הטלוויזיה בתנאים שהיו לממונה הקודם. יצחק לבני מפקד גלי־צהי׳ל
והעורך הראשי של במחנה, סירב להכחיש או לאשר אם הוא ניגש למיכרז זה. לבני,
שהתמודד בזמנו עם רוגל על אותה מישרה, זכה אז למספר קולות ניכר. לבני השאפתן
זקוק למשרה זו כדי להאדיר את התדמית שלו ככוכב עולה בצבוריות הישראלית. אולם

שמעוני

גיל

כאדם העומד על דעתו. הוא לא הסכים, למשל, לחתום את שמו על התכנית מדף, שבהפקתו
— כיוזן שכפו עליו את הקונצפציה מלמעלה. השאלה היא: אם זה יתרון או חסרון?
״רק ביום האחרון אחליט אם לגשת למיכרז״ ,אמר בתשובה לשאלה, יצחק שמעוני מנהל
מחלקת־התכניות־בעברית בטלוזיזיה. נוכח יחסו המזלזל של אלמוג כלפיו, תלויים סיכוייו
על בלימה. לעמיתו סאלים פאתל, מנהל מחלקת־התוכניות בערבית, דווקא עושים שטיפת
מוח כדי שיגיש את מועמדותו. לוחצים עליו חברים, עובדים בכירים הן בבית הטלוויזיה

פאתל

זוהי בדיוק הנקודה שבגללה מנכ׳׳ל רשות השידור שמואל אלמוג יכשיל אותו. מצד שני
נהנה לבני מתמיכתו של השר ישראל גלילי.
מי שעדיין לא החליט אם לגשת למיכרז הוא צבי גיל, שרכש את אמונתו של אלמוג
בתקופה הקצרה בה הוא מכהן כדובר רשות־השידור. לגיל יתרונות נוספים: הוא ותיק.
הוא איש־חדשות מובהק. הוא היה סגן מנהל מחלקת־החדשות בטלוויזיה. העובדים מחבבים
אותו. אבל אין לו את המוניטין הדרוש למנהל טלוויזיה, והוא אינו נחשב לאיש המצוי
בעניני תוכניות אמנותיות.
סיכויים שווים פחות או יותר יש גם ליעקב בן־הרצל, שהודיע במפורש על השתתפותו
במיכרז. בן־הרצל המכהן כמפיק בכיר בטלוויזיה (מסן) וכעורך ראשי של יומן גבע, ידוע

בן־הרצל

ל מי

והן, למרבית הפלא, בבית טפחות. אולם פאתל, המצליח בניהול המחלקה שלו, אינו נמנה
על אומרי הן מקצועיים. הוא עלול לסכן במאבקיו את שלוותם של עסקני רשות השידור.
בין שאר המועמדים מזכירים גם שמות נוספים: מרדכי קירשנבוים, עורך בכיר בחדשות
(רימון בעזה) הודיע לחבריו במחלקה שהוא יגש למכרז. חברו לעבודה, חיים גיל, אמר
כנראה דברים דומים — בצחוק. מדברים גם על יעקב אגמון מנהל בימות, על שאול
ביבר ועל קציני צבא לשעבר נוספים. המיכרז בסופו של דבר פתוח לכל אחד. בועד
המנהל יודעים היטב כי אם גם הפעם ייבחר אדם שיברח כעבור חצי שנה, יעלה הדבר
בראשם ולא בראשו. אולם ספק הוא אם הם יהיו מסוגלים להתגבר על קטנוניות ויצרים
אישיים ברגע שיגשו למלאכה.

תדריך

טלוויזיה

חזבניזח

דשות הבידור

)21.15 תכנית־בידור ספרדית: ההיסטוריה
סיטואציה קאפקאית
התוכנית על פראנץ קאפקא, שהוצגה בטלוויזיה
השבוע, היתה בעיקרה נסיון להסביר
מבחינה ויזואלית, על פי סיפורי קאם־
קא, מה פירושה של סיטואציה קאפקאית :
הליכה בתוך חלל בלי להיפגש, בלי לדעת,
תוך הרגשת מחנק ופחד.
אולם כדי להדגים סיטואציה קאפקאית
מהי, לא היה צורך בסרט טלוויזיה, שעצם
הפקתו היא נסיון ראוי לברכה• די היה
לחשוף מה מתרחש מאחורי הקלעים של
הטלוויזיה הישראלית. התוצאה היתה מציגה
הדגמה מוחשית ואקטואלית עוד יותר של
סיטואציה קאפקאית.
את תוכנית ברוכים הבאים הבאה, שתוצג
בעוד חודש יוזמן לארח יוסי בנאי, במקומה
של דרורה חבקין. חיים יבין יהיה סגן
מנהל מחלקת החדשות בעברית בטלוויזיה.
אמנם טרם הוצא מיכרז לתפקיד זה, אך! בביתר,טלוויזיה
מהלכת שמועה עקשנית כי
בקרוב יוצא לתפקיד רכז המערכת, שהוא
למעשה הסגן /וכבר מנחשים כי המיכרז
נתפר על מידותיו של יבין.
לקראת פורים התקשתה הטלוויזיה לשחרר
את עובדיה, העוסקים בהפקת התוכניות
הקבועות, להכנת מישדרים מיוחדים לחג.
אבל החומר שהציעו המפיקים הפרטיים היה
דל, עלוב וחסר מעוף. התוצאה המידית
היא שבמרכז תוכניות הבידור לפורים תעמוד,
מלבד תוכניתו של ראלף עינבר טל־פור,
תוכנית קנויה מספרד המציגה, ללא
מילים, פארודיה על ועידת השלום העולמית.
א־פרופו עינבר — מתנגדיו מפיצים
עכשיו שמועה כי הטלוויזיה לא תחדש
עמו בעתיד את החוזה השמן ( 2500ל״י
עבור תוכנית אחת) כי הדבר גורם לדמורליזציה
בקרב הבמאים האחרים.

סרט השבוע

(יום ד׳ )20.20 ,24/2

מה טוב להיות צעיר — קומדיה בריטית
בהשתתפות ג׳ון מילם.
(יום

,25/2

דה־לה טריבולידד.

ערג טוב

(יום ו׳ )20.10 ,26/2

חנה ואילנה רובינא שרות ומעלות זכרו-
נות משותפים. במאי — אילן אלדד. מפיק
— יצחק קול• יועץ — דן אלמגור.
* סרט טלוויזיה ארוך (יום ו׳
26/2׳ )21.30 הנער עם השערות הארוכות,

בהשתתפות פט אובריאן ודין סטוקוול.

* הפרק האחרון כסידרת ה אסיר
(מוצ״ש )20.30 ,27/2התפכחות _
מספר שש יוצא זכאי במשפט והוא רשאי
שוב להיות אדם מן הישוב ולא מספר
סתמי גרידא. אבל, עדיין עומדת השאלה •
מי הוא מספר אחד? כדאי לראות.

אילי גורליצקי כ״המשפט״ לקאפקא
הרגשת מחנק ופחד

סינסקי לחו״ל. זה עוד לא דגל. חגי
פינסקר עומד לנסוע לחו״ל׳ וזאת הסיבה
שבגללה הוא יצא מהמירוץ למשרת הממונה
על הטלוויזיה. תכנון החורף יוארך
בשלושה חודשים, כדי לאפשר לממונה
החדש שיבחר, להיות שותף בהחלטות לגבי
תוכניות הקיץ. בתקופת הביניים תוחלפ־נר,
רק כמה סדרות זרות. אולם האמת היא
שהתיכנון החדש הוקפא, כי אין עם מי לדבר
בבית הטלוויזיה.
אלמוג מנהל את הטלוויזיה בתקופת הביניים
להלכה ולא למעשה. נקדימון רוגל
שהסכים להמשיך בתפקידו עד שימצא לו
מחליף מסתובב בבנין כרוח רפאים. העובדים
ביקשו ממנו להישאר בתפקיד כדי למנוע
דריסת רגל של אלמוג בבניין.
בינתיים נאבקים העובדים בינם לבין
עצמם. פיטר מיליק, מנהל במה וחבר ועד

לשעבר, עמד בראש קבוצה שהדיחה את
ועד עובדי ההפקה, בהאשמה שהם הפריזו
בתמיכה ברוגל במקום לדאוג לענייני
העובדים. תומכיו של מיליק הם עובדי הדירוג
האחיד (צלמי אולפן, עוזרי הפקה,
טכנאים וכו׳) המעוניינים בועד חדש שיפעל
בגיבוי ההסתדרות. אביטל מוסנזון
ודודו הירשפלד, ראש הצלמים, שהיוו רוב
בועד המודח, עובדים לפי הדירוג העיתונאי.
דווקא הם דאגו בעבר לעובדי הדירוג
האחיד יותר מאשר לחבריהם עובדי הדירוג
העיתונאי. כרגע שוקלים העיתונאים
בטלוויזיה הקמת ועד נפרד שיפעל בגיבוי
אגודת העיתונאים.
אז בשביל מה צריך את קאפקא ז הנה
בטלוויזיה עצמה יש כל מה שיש בסיפוריו
— הליכה בחלל, חוסר התמצאות והרגשת
מחנק ופחד.

* בומרנג (יום א׳ )20.20 ,28/2וי־כוח
פתוח על צעירים ופוליטיקה. מנחה
— פרופסור אמנון רובינשטיין. מפיק־במאי:
אביטל מוסנזון.
* סמים מסוכנים (יום
)20.20 במסגרת השעה השלישית יוקרן הסרט
העלילתי המלא: האיש בעל זרוע
הזהב עם פראנק סינטרה. עלילתו נוגעת

לנרקומן המבקש להגמל מהתמכרות לסמים.
לאחר הסרט יתקיים דיון בנידון בין מומחים•
במהלך הויכוח ישולב כנראה גם סרט
אוטנטי של הטלוויזיה הישראלית בו ינתן
ביטוי למעשני סמים בארץ. מנחה — ישעי-
הו בן־פורת. מפיקים — דב שנער ואביטל
מוסנזון המשמש גם כבמאי התוכנית. מומ

לילה
בדי מקלט

ניום ג׳ ,2/3

)20.20 תוכנית בידור בהשתתפות: יהורם
גאון, אברהם מור, צילה דגן, יאיר קלינגר,
עזרא דגן, להקת־פיקוד־צפון ואחרים. במאי
— עמום אטינגר• הפקה — אולפני רול.
העולם הזה 1747

אם מעיקים עליך ספקות
וחששות בקשר
לעבודתך, או ליחסים
עם הבוס שלך, טוב
תעשה עם תבדוק מחדש
את הבעיות. בל
הסיכויים הם שתיווכח
בי היו אלו חששות
ללא יסוד. מצב
הענינים אינו פשוט
במו שחשבת, אולי כתוצאה ישירה
מאי הבנה עם אנשים מסויימים.

מחווה בלתי צפוי מצד
אדם שמעולם לא נחשב
בעיניך כדורש טובתן,
עשוי להבהיר כמה עג־ינים
סתומים, ולשים
קץ למקור בעיותן. אותו
אדם יעשה למענן
עוד יותר מזה, ואם תז
*ק:ום£5* 11
איר לו פנים בסוף השבוע,
הוא עשוי לפבתחום
התוח
ב פנין אפשרויות קוסמות
חברתי. זכור, כי הרבה תלוי הדבר בן.

יחיה זה שבוע, שחיי
החברה יעמדו בו במרכז
עניניך ויגרמו
לך סיפוק רב. ידידים

ותיקים יבואו לבקרן,
ואנשים שלא התר-
אית איתם זה שנים
יצוצו במפתיע ויקיפו
ז 2ב מ אי -
20 ביו ני
אותך בחיבה יבאה-
דה. ייתכן כי למרות
המסיבות והבילויים תרגיש לעיתים
קרובות הרגשת צער ובדידות בלבן.

תאוחיס

באמצע השבוע תהיה
לן הזדמנות להרהר בדרכן
בחיים, בהשפעתה
של שיחה אינטימית עם
אדם שאתה רוחש לו
אימון. הוא יצליח לשכנע
אותך, כי אתה
מסוגל להשיג הרבה יו־
21 ביוני -
20 בי ו
תר מכפי שהשגת עד

כה, אם רק תהיה פחות
עצל ותפתח את כשרונות היצירה שבך.
לקבל החלטות נמהרות.
אל תזדרז כעת

10 1 0

אדם המקורב אלין
מאוד יגרום לך השבוע
דאגה רבה, אם
בגלל החמרה במצב
בריאותו, ואם בגלל
החלטה שיגיע אליה
ברגע של קלות דעת.
בך או כך, יהיה עליך
להשקיע הרבה עבודה
וסבלנות בדי לדבר על
ליבו ולחזק את ידיו, ויעברו עוד שבועות
אחדים עד שמקור הדאגה יחוסל.

אדם מסוים, שעד היום
לא היה לן יחס רגשי
כלפיו, ירצה לנצל את
מצבן הנפשי. כדי לבקש
את קירבתך. הוא
ינסה לשכנע או תן כי

ביכולתו לשפר את מצ
בן בכמה שטחים ח*
72באזגזסט -
22בספטמבר
שובים. התעלם ממנו
ודתה את הצעותיו, כי
הוא עושה זאת משיקולים אנוכיים. אל
לן הפסד.
השבוע — צפוי
תהמר

מווו 11

השבוע עומד בסימן חיי המשפחה. קיימת
השפעה מבורכת על חיי המשפחה, אן
לא מן הנמנע שתחול־נה
התפתחויות בלתי
צפויות אשר תדחקנה
או תן מהבית לתקופת
מח, ושחגרומנה לן געגועים
עזים לאדם קרוב
או לילדים. השבוע אתה
עדיין נהנה מהמצב בו
23בספטמבר ־
כל מה שאתה עושה
;12ב או ק טו ב ר
מצליח להפליא. נצל את
המצב בכל יכולתן, כהוא
לא יימ שן עוד זמן רב. נסיעה רחו קה
ומייגעת, אבל מהנה, קורצת באופק.

11 אזנ״[1

דברים בפי שחיית רוצח
אתה רואה
שייראו, ולא בפי שהם באמת. בדרך זו
רק תחמיר את הבעיות
העומדות בפניך,
ולא תשפר את מעמדך
בשום שטח. כדאי
שתשוחח מלב אל
לב עם אדם קרוב ונאמן,
ושתשמע לעצו-
תיו, כי כוח השיפוט
שלך אינו עובד כתיקונו
בימים אלה. עק-
רבית — את מבלה
יותר מדי זמן בבית. צאי לבלות,
אפילו אם אין לן כרגע עם מי.

עסו!

למכשול בדרן
אל תניח לביישנות לעמוד
מהווה רק פתיחה
התקדמותך. חודש זח
להתקדמות רבה ביותר.
מאחר ומצפה לן
עבודה רבה וקשה, כדאי
לן לנסות להשתלט
על מצבי רוחן. עלין
להבהיר לעצמך מהן שאיפותיך,
ומה אתה רוצה
להשיג. אם בשבועות
האחרונים חידשת
היכרות ישנה, או הכרת
׳־ו ה1־11־>1
מישהו חדש, אל תצטער
אס היחסים לא יתפתחו כמקומה. בת
יתגשמו חלומותיך.
קשת השבוע

הממונים עליך יגלו אהדה רבה כלפיך,
ויתחילו להתענין במעשיך, במיוחד בתחילת
השבוע. י הי ה
זה לטובתך אם תנהג
בטקט, ואם לא תנצל
את ההזדמנות לאזן
חשבון ישן עם
חבר לעבודה. רעיון
מצוין שיעלה ב מו חן
יביא רווח כספי ניכר.
בת גדי — השלימי
עם המציאות,
ואל תלחמי בבלתי
נמנע. חסכי לן כאב לב מיותר, וחפשי
מישהו אחר, אחרי הבל יש עוד רבים.

השבוע צופן עבורן אפשרויות בידור רבות,
ורק בך תלוי עד כמה תיטיב לנצל אותן.
אס אינך מעיז, משום
עצמן,
מה, לבטא את
ולכן אתה נסחף בזרם,
גלה את אומץ־הלב הדרוש,
והתחל להתבלט.
בת דלי — המעשה המכוער
שעשית למכר
ותיק יתגלה השבוע, ויגרום
למתיחות מזיקה
20 בינו א ר -
8ובפב רו א ר החשוב מאוד בשטח
לן. התנצלי ונסי לתקן
את המעוות. את החלק השני של השבוע
נצלי בצורה שתניח את דעתם של הבוסים.

הענינים בעבודה לא
יתנחלו בצורה חלקה
ביותר, משום שמישהו
יתעקש לעשות דברים
בדרכו שלו, וה דבר
יקשה על תכניואין
צורן לדתיך.
אוג,
בי למרות שח לה
יעמוד על שלו, בכל
זאת יסתבר לך למביא
לך תועלת. בת
בסוף, שהשינוי
דגים — ההעזה שלן אינה לרוחו.
נסי לכבוש א ת יצרך, ואל תהיי אף
פעם יותר מודרנית ונועזת ממנו, הדבר
הדבר גורם לו לתיסכול ולרגשי נחיתות.

תעלת סואץ פתוחה
בירושה מניעת הדוחמה
הצעת נשיא מצריים בעניין פתיחת תעלת־סואץ הינה
הצעה ראשונה מפי מנהיג ערבי, שיש בה משום פתיחת
פתח כלשהו למניעת חידוש המלחמה ולהורדה הדרגתית
של המתח בסיכסוך הישראלי־הערבי.
הצעה זו, שהיא למעשה חלק מתוכניתו של משה דיין,
נתקבלה באהדה ברחבי העולם.
ההצעה יכולה לשמש בסים לממשלת ישראל להיאחז בו,
להיאבק על הרחבתו, איזונו והתאמתו, ככל הניתן, לאינטרסים
הבטחוניים והמדיניים שלנו.
דחייתה הנחפזת, הבוטה והנרגשת של ההצעה על ידי
ראש הממשלה בהופעתה בטלוויזיה האמריקאית, השאירה
רושם מוזר ודוחה בישראל ובעולם. רושם זה הופג במידה
כלשהי על ידי ניסוחים זהירים ומתונים יותר בהודעת
הממשלה בכנסת. עם זאת חייבות הצעות-הנגד הישראליות
להרחיב את הבסיס האפשרי להסכמה, ולא להיות מכוונות
לכך, שתשמשנה אליבי מדיני להנצחת המצב הטריטוריאלי
הנוכחי.
הצעת נשיא מצרים, כל כמה שהיא חד-צדדית, טומנת
בחובה אפשרות של עצירת ההתפתחות, המובילה עתה
במהירות לחידוש המלחמה בקנה-מידה רחב, ובעקבותיו
לכפיית פתרון על הצדדים היריבים מטעם המעצמות. תגובת
ישראל חייבת לתרום למניעת התפתחות זאת.
עדיין לא איחרנו את המועד. תגיב ישראל על ההצעה
המצרית החדשה באורח ענייני וחיובי.
בל נהפוך את תביעתנו המוצדקת לשלום מלא וסופי כלי
לנגח בו כל אפשרות של הסדר חלקי, העשוי להוביל,
בהמשך המגעים, לשלום.
ת.ד 29244 .ת״א

מזכירות התנועה
לשלום ולבטחוו

במדינה

אלן דלה
עם שפם

מה מצדיק
הכאת נכה?
במלחמת ששת הימים נפצע יעקב עובד
( )26 בראשו. בעקבות סיכסוך עם משרד־הביטחון
על שיקומו, הציב לאחרונה מי־

אחד ה סר טי ם המעניינים ביותר, שיעלו בקרוב על בדי הארץ, הוא סר ט צרפתי
של במאי ממוצא יהודי, הקוצר היו ם הצלחה קו פ תי ת ו או מנו תי ת כבירה בפריס.
שם הסר ט הוא ״המעגל ה אדום״ ויוצרו, ז׳אן־פיאר מלוויל, הוא דמו ת בל תי
רגילה, ב מ אי המתעק ש מזה 25 שנים לעשות ס ר טי ם בדרך מייו חד ת משלו. אול ר
רק עתה זכה ל הכרה במלוא מובן ה מיל ה.

כים בהן הוא משתמש, מעוררות לא פעם
ספק בלב הצופה — האומנם מותר החוק
מן הפשע?
״איש אינו חף מפשע,״ מכריז איש משרד
המשפטים בסרט, ומניח את חוק־היסוד
המנחה את המשטרה .״יש אולי מי שנולד
כך, אבל אין זה נמשך זמן רב.״
במילים אלה נשלח המפקח לחקירתו. ומהו
צעדו הראשון, אס לא חיפוש מלשינים?
״ללא מלשינים, אין משטרה,״ הוא מסביר
לאחד מפקודיו, שעה שהממונים עליו

** המותר ומה אסור לאדם לעשות?
/ 3מד, זה ״טוב״ ומה זה ״רע״?
ככל אדם המתיימר לעסוק בענייני מוסר,
לא יכול היה ז׳אן פיאר גרימבאך,
יהודי בן 56 מצרפת, שלא לחוות דעתו
בנושא.
ולגרימבאך, הידוע יותר תחת כינויו
ז׳אן־פיאר מלוויל, יש תשובה משלו: אין
זה משנה כלל מה מותר ומה אסור, מה
״טוב״ ומה ״רע״.
לאדם אין מנוס מן הגורל שהוכתב לו,

נכה־שוכת עובד
הראש בקיר

טה ושלט בפתח אגף השיקום שבקרייה,
פתח בשביתת־רעב.
על מה שקרה לו שם, סיפר השבוע:
״פקידה בכירה פנתה אלי וביקשה ממני
להפסיק את השביתה, ואז יטפלו בי. הסכמתי׳
ונכנסתי פנימה. אז תפס אותי הנוטר
שעל־יד השער, דפק לי את הראש
בקיר וזרק אותי החוצה.״
נכנסתי לדיכאון. היה זה, אם להסתמך
על יעקב, נוהג אצל הנוטר .״עוד
באותו יום, יותר מאוחר,״ סיפר עובד,
״פנה אלי שוב פעם פקיד אחר, הזמין
אותי לשיחה בפנים. אך שוב הנוטר פגע
בי וזרק אותי החוצה.״
טרונייתו של יעקב נגד משרד הביטחון
החלי• לאחר שמאס בעבודה שסידר לו
אגף השיקום .״שלחו אותי לעבוד במוטז־רול
ה, בתור מבקר טכני,״ מספר הוא, .׳אך
נכנסתי לדיכאון ולא יכולתי להתרכז יותר•״
במקום זה, ביקש מאגף השיקום דוכן
בשוק הכרמל.
״לא מגיעה לו המלצה לרשיון כזה,״
הגיב דובר משרד הביטחון, נפתלי לביא.
״יש לו דרגת נכות נמוכה.״ ומה בקשר
לנוטר? ״יעקב כנראה ניסה להידחק למקום
שהכניסה אסורה, ודחף — אז הוא
נדחף. מכל מקום, זה איננו מיקרה רציני
שיש לצאת מהכלים בגללו.״
ודאי שלא. השאלה היא רק, אם יש
מקום ליחס כזה לנכה. אפילו אם הוא
ניסה להידחק.

עסקים

מבחן אופי
לדוודים

התיקשורנים הניידים של משרד־התיקשו־רת
— הלא הם המורים — נאלצים בשבועות
האחרונים לעמוד בפני פיתויים.
בערימות המכתבים שנושאים המורים על
גבם לחלוקה בתיבות, נמצאות בין השאר
גם גלוייות־דואר של נערות חשופות. דוור
עלול לחשוב פעמיים לפני שהוא משלשל
חתיכה עירומה לתיבת־דואר, מה עוד שהוא
עשוי להיות דוור דתי ושומר מסורת.
חשפניות ונערות פין־אפ. גלויות
העירום נכנסו למחזור ביזמתו של צלם
עיתונות תל־אביבי זריז. נחום גוטמן, שבארכיונו
הצטברו רבבות תמונות, החליט
למצוא להן שימוש. הוא מיין אותם לנושאים,
בחד את המובחרות שבהן והדפיס
אותם בצורת גלויות־דואר בכריכות הכול־

דלון (משופם) ,וומנטח ואיו מונטאן
האסיר המשוחרר, הפושע הנמלט והשוטר לשעבר

במאי מלוויל
המותר החוק מן הפשע?

שחקנים המסוגלים להתאים את עצמם לצרכים
אלד״
״עם אלן דלון יש לי שפה משותפת,
אנחנו מבינים זה את זה מייד, ואין צורך
להרבות בדיבורים,״ מסביר מלוויל בהנאה
גלוייה, כי אכן, הוא מפורסם בכך שב-
סרטיו כמעט ואין דיאלוגים.
בהמעגל האדום הוא עיטר את פניו של
דלון בשפם, הוסיף כמה שנים לגילו, ונתן
מישקל חדש לדמותו .״האיפור אינו רק
למען המצלמה, אלא גם למען השחקן. כאשר
הוא רואה את עצמו בראי, הוא חודר
קל יותר לדמות שלו.״

^9צד דלון הוא הציב את ג׳יאן־מריה
/וולונטה (החוקר מהחקירה על אזרח)..,
ואת איו מונטאן, שנבנו כאילו במיוחד לסרט
זה, ומולם, את אנדרה בורביל, קומיקאי
אשר איש לא הבין את פשר עבודתו
עם מלוויל.
״הראיתי לו את בדם קר, והצבעתי שם
על החוקר. אמרתי לו שאני רוצה כי יעשה
דמות דומה,״ מספר מלוויל .״הוא נדהם
וטען שאותו חוקר אמריקאי הוא יפה־תואר,
ואילו הו א...״

ויהיו מעשיו כאשר יהיו, סופו להגיע למקום
שנועד לו מראש.

** רגדיה יוונית? נכון. אלא שמאז
יוון העתיקה, מעטים הם הדוגלים בתורה
זו. אלא שלמר גרימבאך — סליחה,
מלוויל — אין זה איכפת כלל. כשלראשו
כובע בוקרים רחב שוליים, ועיניו, הבולטות
במיקצת, מוסתרות על־ידי משקפי־שמש,
הוא ממשיך מזה עשרים וחמש שנים
להפיץ את תורתו המוסרית בעזרת סרטים.
״אני עושה תמיד את אותו הסרט, אבל
בכל פעם אני משתדל לעשות אותו בצורה
משוכללת יותר,״ הוא אומר, כאשר טוענים
נגדו כי יש קירבה יתירה בין 12הסרטים
שעשה עד היום.
רטיו מתרחשים כמעט כולם ב־אותר,
מיסגרת חברתית, מיסגרת הנמצאת
על הגבול בין המותר והאסור, בין
אם מדובר במחתרת בימי המלחמה, או
בעולם התחתון בימי שלום. ובכולם חוזר
ונשנה אותו דמיון מופלא בין הצייד וה־ניצוד,
בין הפושע והשוטר, הנלחמים זה
בזה לא בגלל שינאה אישית, אלא משום
שכך נגזר עליהם.
ואין דוגמה טובה יותר לכך מן המעגל
האדום, אשר יוצג בקרוב בארץ. הסרט,
הצלחתו הקופתית הגדולו׳ ביותר של מל־וויל
(הוא שובר שיאים בפרים) ,הוא, לדעת
רבים, גם הצלחתו האמנותית הגדולה.
העלילה פשוטה למדי. שלושה אנשים
הנמצאים מחוץ לחוק, אסיר משוחרר,
פושע נמלט מידי החוק, ושוטר לשעבר,
נפגשים יחד לביצוע שוד יהלומים נועז.
האיש הרביעי במעגל הוא מפקח המשטרה,
הדומה להפליא במינהגיו לשלושת
האחרים, אבל נמצא מן הצד השני של ה־מיתרס;
עליו ללכוד את העבריינים, והדר־לות אחת בין
חיילי

תמונות
סביב נושא מסרים, שכל
מהן ניתנת לתלישה ולמשלוח נפרד.
הסדרות הכוללות גם תמונות של
צה׳׳ל, נופים ונשים, נכללת גם סיד
בורכיל
דוולונטה
איש החוק והפושע הנמלט

מעיינים בתיקו האישי, כדי להוכיח שאין
אדם חף־מפשע ואין איש ״מעל לכל חדש.״
מה להל זה ולמציאות הבוערת? מלוויל
משיב מייד ובחדות רבה :״אינני עוסק
בסרטים תיעודיים, ואיני מעוניין בסיפורים
אקטואליים. אני מנסה להעלות על הבד
סיפורי־מוסר דמיוניים.״
ואמנם, יש לא מעט מן הדמיון בסיפור.
מלוויל הספוג השפעת סרטי־פשע אמריקאיים
של שנות ה־ 30 וד,־ ,40 מאוהב בדמויות
האגדיות של אז. הוא מלביש את
שחקניו באותם מעילי־גשם וכובעים, אשר
איפיינו בזמנו את בוגארט או ג׳ורג׳
ראפט, הוא יוצר טיפוסים הבנויים מחטיבה
אחת, טיפוסים שאינם מתלבטים או מתחבטים
אלא ממשיכים בדרכם, מתוך הכרה
פנימית שאין להם ברירה. והוא בוחר

רה של תמונות אירוטיות, של חשפניות
ונערות פין־אפ, תמיד ימצא מישהו שיבחר
לכתוב כמה משפטים על גבה של חתיכה
חשופה או להדביק בול על עכוזה.

מלוויל הרגיע אותו, הכין עבורו פיאה,
חליפות גזורות היטב ויצר בעזרתו את
אחת הדמויות המרשימות של הבד הצרפתי
בשנים האחרונות, מצבה נאותה לאחד מן
השחקנים הטובים של הבד הצרפתי.
ובכל זאת, טוענים מתנגדיו של מלוויל,
היכן בכל הסרט הזה, האקטואליות הבוערת?
על כך באה תשובתו של מבקר צרפתי,
אשר כתב כי בה בשעה שסרטיו של
גודאר ייראו סתומים ומוזרים למי שיחזה
בהם בעוד 50 שנה, יהיה המעגל האדום
אקטואלי ומעניין כמו היום. כי המאבק בין
הטוב והרע, בין המותר והאסור, הגבול
הדק המפריד ביניהם, והדמיון בין האנשים
הניצבים משני צידי הגבול, הוא עניין אקטואלי
היום, כפי שהיד, לפני מאה שנים
ויהיה אקטואלי בעוד מאה שנים.
החשש היחיד היה שמשרד־התקשורת יסרב
להעביר את גלויות־העירום לתעודתם,
למרות שבישראל אין חוק כמו זה המקו־
(המשן בעמוד )32
העולם הזה 1747

קו לנו ע
חיה לחיה -
אדם!

בארץ
מה עושה
שאייפסקי
ן-פאדי
—יו ווווווי
בארצנו הקטנטונת?
אינקוגניטו, וביעף, ביקר בארץ השבוע
תסריטאי רם־מעלה — פאדי שאייפסקי, האיש
שעשה היסטוריה באמריקה כאשר כתב
את התסריט למארסי, והביא בכר את ה־ניו־ריאליזם
לצד השני של האוקיאנוס.
שאייפסקי בחר להתגורר בירושלים המזרחית,
ושמר את כל צעדיו בסוד, סירב
להעניק ראיונות לעיתונאים ולגלות מה
בדיוק יש בדעתו לעשות בישראל. ואף על
פי כן, חמקו השמועות כי בתוכניתו לעשות
סרט על בעיות הסמים, כשיחזור ארצה
בקיץ הקרוב.
בין האנשים המעטים שראה בארץ: המפיק
יעקב אגמון (האם יש כאן שידוך
לעתיד?) .ובין הסרטים המעטים שראה
בארץ: מצור, אותו הקרין בפניו במיוחד
המפיק הישראלי.

שני אגגליס מחפשים
שלושים ישראלים
שני אנגלים צעירים מדדו בשבוע החולף
את מדרכות דיזנגוף, ובעיקר את החתיכות
השחורות והנאוות שטופפו עליהן, והציעו
להן להצטרף אליהם לארבעה ימים בערד.
את אלה מביניהן שנבוכו נוכח ההצעה
המגונה הזאת, וניסו לגייס את עזרתם של
השוטרים, הרגיעו שני הצעירים שכל כוונתם
היא לאסוף שלושים נערות חמודות ו־שחרחרות,
כדי להסריט בעזרתן סרט־פירסו־מת
לסיגריות חדשות מטבק קובאי.
ואכן, כדי לשוות לנערות האלה מראה
קובאי אמיתי, הביאו אתם השניים שלושים
פיאות נוכריות שחורות, גזורות מגולגלות
וזהות זו לזו בדיוק.
טוב שיודעים כבר בחוץ־לארץ שיש לישראל
ענפי ייצוא חדשים, ולא רק גמלים.
פשאנל רוצה לביים
מי שמכיר את ״פשא״ (אברהם דשא) יודע
שהוא איש עם הרבה רעיונות, ואפילו
הברקות. אלא שברוב המיקרים הוא אינו
חותם עליהם׳ כי אם לוחש אותם באוזני
הגששים, או אורי זוהר או חיים טופול.
אז למה שלא ישתמש בהם בעצמו, חשב
לו ״פשא״ ,והחליט, בשלב הראשון, לכתוב
תסריט עם סלילה בן־זכאי, לפי סיפורו
של מגד מוסייב ובנו.
זהו סיפור על השושלת האצילה המפורסמת
מירושלים, שאחד מבניה (גדי יגיל)
מתמרד ורוצה ללכת לקיבוץ, והאב (יוסי
בנאי) עושה סקנדלים.
אבל תיאבונו האמיתי של ״פשא״ הוא
לביים ממש. ואם תהיה לו דקה של פנאי,
אחרי שש הפרמיירות הרצופות שיפגיזו
את אולם דקל, ייקח את הגששים שלו ואת
אורי זוהר, כשחקן שתפקידו יהיה למכור
לוקשים (יש להניח שלא יתקשה במיוחד
במשימה זו) וייעשה סרט.
הנושא: רמאי המרמה את כל העולם.

תדריך
תל־אביב
נשים אוהבות

(סטודיו,

אנגליה) — עיבוד נאמן ומעניין לספר של
ד׳ ה׳ לורנס, המחפש את מהות החווייה
האנושית בחיי המין. מבויים (קן ראסל)
מצולם (דאגלם סלוקומב) ומשוחק (גלנדה
ג׳קסון) להפליא.
בלדה לאיש המערב (אסתר,
ארצות־הברית) — קומדיה נוסטלגית
על שקיעת המערב הפרוע׳ בבימויו של
סם (חבורת הפראים) פקינפה, ובהשתתפותם
המשעשעת של ג׳ייסון רובארדס, סטלה
סטיבנס ודויד וארנר.

חוות החיות (פריס, תל-
אביב, אנגליה) — סר ט מצוייר
זה, ה מ בו ס ס על הספר ב או תו
שם של ג׳ורג 1984׳) אורוול, הוא ס א טי ר ה חריפה על
הקו מוניז ם המצוי, לעומת ה קו מוניז ם הרצוי.
הסיפור כ תוב בצורת משל, בו מ ת קו מ מו ת ה חיו ת ב חוו תו
של מר ג׳ונס נגד אדונ ם העריץ, מגרשות או תו ו מ קי מו ת
רפובליקת־חיו ת קו מוני ס טי ת. על קיר הרפת, בחצר, רוש מים
א ת עשרת הדיברות של ה מ הפכ ה החד שה (״כל
ה חיו ת שוות״ ,״ארבע רגליים טוב, שתי רגליים רע״ ,ו עוד)
וכל ה חיו ת מריעות בהתלה בו ת ל מנהיגים החד שים
של ה חוו ה, צמד החזירי ם ״נפוליאון״ ו׳כדור שלג״ .אל א
ששיתוף־פעולה אינו יכול להא רין זמן, כשמדובר בחזירי ם,
ואחד מהם מגרש א ת השני בעזרת עדת כלבי-צייד, שגי דל
ב מיו חד בעליית־הגג.
עשרת הדברות על קיר הרפת משנות פניהן (למשל:
״כל ה חיו ת שוות, אבל יש שוות יותר״) ,ואפילו בן הגזע
השנוא, ה אד ם, זוכה לדריסת-רגל מחוד שת ב חוו ה, כ סו ח ר
ועוזר לחזירי םלבסס שלטונם.
מבחינה טכנית, שיין עדיין הסר טלת קו פ ת דיסניי, בו
משתדלים הציורים ל היד מו ת ככל האפשר למציאות, ואין

יחפים בניו-יורק (חן, תל-
אביב, ארצות־הברית) — קו מדי ה
זריזה על קורו ת זוג א מריק אי
ממוצע, הצייד לעבור מעיר-שדה לכרך ה סו אן, ומגלה ש אפילו
העליה ב תפקיד ובמשכורת, הכרוכה בשינוי ה מ קו ם
(והעליה הזו היא הרי תמצית ה חלו םהא מרי ק אי) ,אינ ה
שווה א ת השלווה וה שקט, שעזבו מ א חו רי ה ם בעיר ה ק טנ ה.
וא מנ ם, התס רי ט אי ניל (״יחפים בפ ארק״) סי מון מעביר
א ת הזוג שלו דרך כל התק ריו ת האפ שריות: מ טו ס המט־תיו
באוויר שעות ארוכות ל קב ל ת רשות נ חי ת ה בניו־יורק,
ונו ח ת לבסוף בבוס טון, שביתת רכבת ת ח תי ת, מעשה וני״
או ת ושוד ברחוב, בריונות בגנים ציבוריים ואדי שותו של
תושב ה כרן הממוצע. בקיצור, כל ה מכו ת היכולו ת לרדת
על מישהו בעיר ניו-יורק, שוטפות א ת זוג הפרובינציאלית
כבר בערב הראשון ל שהותם שם.
עיקר הסרט הוא בדיאלוגים ובסיטוא איו ת שממציא סימון
עבור שני כוכביו, אול ם יש גם כמ ה סצינות המושכות
את העין, כ מו תלי הזבל שעל רחוב ניו־יורקי גשום —
תוצאה של שביתת מחלקתה תברוא ה בעיריה.
ג׳ק למון וסנדי דניס נראים מיוא שים ומבולבלים ב מידה
הנכונה, והם מצליחים ל ה קנו ת לד מויו תי ה ם גם כמ ה

תי גז ו רגזון:

תכונות אופייניות לזוג ה א מרי ק אי (למשל ההיפוכונדריה
של הבעל) ,ואם בסופו של דבר צו ח קי ם ל מר אההסרט,
זה משול למי שצוחק ל מר א ה אד םהמח לי ק על בננה.

קזגובה ע*>ף
מהפז מונים
השולט בנשים (תל-אביב,
תל-אביב, אנגליה) — ז הו בעצם
סרט על אמרגן שמאס בעבודתו,
אינו מסת דר עם אשתו ו מ תנ ח ם בזרועות נשים.
אבל זה עוד לא הכל. ז הו גם סר ט על תמלילן, הממציא
בדיחו ת יו מ ם ולילה, ומעביר א ת חייו בהלצות, על-מנת
ל הס תיר א ת העובדה שאין לו בעצם מה לומר.
זאת ועוד. אפשר לראו ת כאן גם סיפור על אליל-זמר,
מפונק, טיפש ו ח סר -א ח ריו ת, ועל כל פמליית המ שרתים
או תו (כולל האמרגן והת מלילן) .איש אינו או הב או תו,
אבל כול םמק בלי םבא הב האת מעשיו, ומטשטשים א ת
נבלותיו, משום שהם הרי מ תפרנ סי ם מהצלחותיו.
אלא שבסופו של דבר, ז הו סרטה מנ ס ח לומר יותר
מדי דברים ואינו אומר מ או מ ה. הוא מדלג מנושא א חד
למשנהו, מתפלש מזמן לזמן במלודרמה, מבזיק מזמן לזמן
איזו הלצה, ושוקע חזרה ברגשנות.
רוד טיילור, ב תפקיד הראשי של האמרגן ח״שולט בנשים״
,ר חוק מלהת אי ם ל תפקיד שנועד לו. הוא א מנ ם
סימפטי, אבל ד מו תו נראית מ הי מנ ה ומיושבת בדעתה
יתר על המידה בשביל איש ״פופ״ בעל נ טיות של קזנובה.

נשים אוהבות, אם כי הביצוע משביע רצון.

(גורדו!,

אנגליה) — עוד ספר של לורנס הנ״ל, על
המאבק לשיחרור ממוסכמות מיושנות. אלא
שגם הסיפור וגם הסרט חשובים פחות מ־העולם
הזה 1747

רג צי ם

ה בי תהי

הבר-ת) — ארבעה צעירים בשלבי התבגרות
אחרונים עוברים יחד חופשת־קיץ על
חוף הים׳ בסרט רגיש של פראנק (דויד

* * הבתולה

למצוא בו א ת הרעיונות החד שניים שהדהימו מ או ח ר יותר
בסר ט בריטי מצוייר אחר ,״צוללת צהובה״ .אבל. לא
חדשנות הציורים היא העיקר, אלא הנושא, ו הו א משכנע.

חלום אמר>7ן א>
נמס בג ש ם

ירושלים
הקיץ שהלף (ארנון, ארצות
והצועני

תז־י

ג פו רי און

צג עד

רשרב תן

טיירר וויי בו :

אבל קשה להניח שאפילו שחקן
להציל אתהסרט מכל פגעיו.

וליזה) פרי. משחק כן ומשכנע של כל
ארבעת המשתתפים.

המסעדה של אלים

ארצזתיהבוית)
כפי שהונצחו
גתרי) ואומצו
קודם (ארתור

אטרגןואשת גזי רי ר

(רון,

— חייהם של ילדי־הפרחים,
בבלדה של אחד מהם (ארלו
אל הבד על־ידי בן הדור הפן)
.מעניין ויוצא דופן.

הול ם יותר יכול הי ה

חיפה
הם יורים גם בסוסים

ארצות־הברית) — תחרות מאראטונית
בריקוד מסמלת בעיני הבמאי סידני סולאק
את כל הפסול בערכי־החיים האמריקאיים.
משחק (ג׳יין פונדה, ג׳יג יאנג) מרשים.

סטודנט בפקולטה לרפואה. כי היא בטוחה
שרק אתן תמצא שפה משותפת. אז
מה טעם להמשין

שחור כפחם
3 5 /7 1הוא בן ,26 ומשך כל מבחר
שנותיו הוא מחפש בלי הרף בחורה בעלת
שאר רוח, משכילה, שמסוגלת להרגיש ושיש
ביכולתה להעניק רגשות.
אז בכה׳ אחרי שב? הבחזרים־היפים וה־בחורות־היפות
הפסיקו לשלוח אל׳ תמו נות
של עצמם, הם התחילי לשלוח אלי
תמונות של זולתם.
זה בהחלט לא איכפת לי, ני אני נורא
אוהבת להסתכל על תמונות. אבל, אולי״
לכם זה יהיה נורא איכפת, אם אני את!
זכות קדימה למכתבים המלווים עם ת 0נ־נות
כותביהם.

היעד

זה באמת לא הוא ששלח ארג התמונה,
אבל זה בכלל לא גורע.
כי אם מישהי מכן מעוניינת לכתוב אליו,

״בחורה בעלת תכונות של קוקת קולה וקרח
ולימון מבקשת בחור בעל תכונות
של ויסקי. אבקש את הנ״ל לשלוח תמונה,
ולזכור כי אני ( )3 0 /7 1בת ׳! 17׳/2
טוב, יערב לכם 1

לצאת מהשיגרה

הכותבת אל 3 1 /7 1חייבת בהכרח לה יות
רצינית בכוונותיה — להבדיל מרצי-
נית באופיר — ,כשהכוונה היא מוחלטת
ומוגדרת כך :״אני מעוניין לקיים יחסים
אינטימיים עם אשה מבוגרת, או לא מבוגרת
כל־כך, אפילו אולי נערה צעירה.״
מאחרי כוונות, רציניות־אלה׳ מסתתר עלם
צעיר, רק בן ,21 שלדבריו :״נחשב לנאה,
ואולי גם קצת יותר מזה.״
ואם תאמינו לו׳ או לא, הוא רק רוצה
לצאת מהשגרה.

קליטת עליה, או,

מילים כדרבנות, ממלמל : 3 2 /7 1״לאחר
מספר שנות חיפושים וגישושים בשטח׳
הגעתי למסקנה המעציבה כי יתכן
ובעתיד שוב לא אוכל להשמע לסיסמה
׳קנה כחול לבן׳ בכל הנוגע לנערות. לא
שאני, סנוב במיוחד, אלא שנוכחתי כי קשה
מאד למצוא ב,תוצרת הארץ׳ את התכונות
של רצינות ועדינות שאני שואף לראות
בנערה.
״כנסיון אחרון לפני קבלת החלטה סופית
ומסכמת בנידון החלטתי לפנות אלין
ואולי כתוצאה מעזרתך אתבדה ואחזור בי
מכפירתי. במקרה הגרוע ביותר, ואצליח
למצוא (בסיוען) את מבוקשי רק מיבוא
מתחרה — שיהיה. ככלות הכל צרין גם
לדאוג לקליטת עליה, לא 1״
אני לא מתערבת 11 1

״טבעונית״

2 9 /7 1

אם חסר לך באוסף חבר קבוץ צעיר
ונחמד מדוע לא תכתבי אל 7 3 3 /7 1הוא
ממש מת־על־טיולים, משוגע־לשיטוטים־בחיק־הטבע
ואוהב־את־יופיו־הדומם. חוץ מזה אם
את יושבת אי שם בגלות — אז בכלל לא
יהיה קץ לשמחתו של הבחור.
ומי את כי תמנעי שמחה מלבו של
ישראלי היושב בקיבוץ ז

היא בהחלט יכולה. ואני אומרת זאת, רק
בגלל ש־ 2 9 /7 1ששלחה את התמונה נורא
מקווה שהוא סוף סוף ימצא את יעודו,
או נכון יותר — יעוותו.
אז הדאיגה לה !

שפת הרפואח

אתם מוכרחים פשוט לשמוע את זה ;

אני מוכרחה להזהיר אותן מראש :
3 4 /7 1בת ה־/2י 20 רוצה אותן אן ורק

קוקטייל

במדינה
(המשך מעמוד )30
בל בהרבה מדינות בארצות־הברית האוסר
להעביר בדואר דברי פיגול מעין אלה.
בשבוע שעבר נעשה נסיון להעמיד את
הדואר והדוורים במבחן. מספר רב של
גלויות־עירום נשלח לכתובות שונות. בי־

בקשר, אליו, הוא לא בטוח שזה כל כך
משנה אבל, יש לו עיניים שחורות כפחם,
הוא חוטא בכתיבה ואוהב תיאטרון.

באמת מה זה משנה כשגובהו הוא 178
ס־מ י

איפח

״הס אומרים שהתחילה שנה חדשה, ואילו
אצלי הכל ממשין, ושום דבר לא התחיל.
אצלי מתחילה השנה החדשה כשאני
מרגיש שעלי להפון את הדף ולהתחיל דף
נקי וחדש. ואני רוצה להרגיש, אבל בין
רצון לבין רגש (למרות שהרצון הוא סוג
של רגש) רב המרחק, ובכלל איפה
הנערות כולן — שאהבנו 1באמת, איפת
את ז
״אני כזח, בן , 24 צרין לסיים השנה
את ליסודי באוניברסיטה, וחוץ מזה, אני
לא יודע לתאר את עצמי ו
כן, זהו בשבילכן 3 6 /7 1 ,שזורחת לו
השמש בירושלים העיר.
נדיר עמוד דום !
״סכום הספרות של גילי הוא — ,3״
כותב, אולי אליך , 3 7 /7 1 ,״אני עומד
לסיים בקרוב את שרותי בצה״ל ומצטרף
לציבור האקדמאים בדרך (שלאחר שלוש
שנים הופכים לאקדמאים ללא דרך).״
על כל פנים, מה שמנסה הלז לעשות
עתה, הוא לרצות נערה חכמה ויפה (מוצר
נדיר לכל הדעות).
את לא מוכרחה לכתוב אליו, את יוד

עוד חייל נערות, והפעם חייל האוהב
לפסל בחמר, וכן ליצור פסלים מברזל. ואס
תזכנה אותו בנקודות עבור אהבת מוזיקת
הקצב והפופ ואפילו הנגינה על בס,
הרי תגענה ישר אל ,3 8 /7 1שמ>זתפק
בזאת לבינתיים.
גס אנחנו, מחוסר ברירה, כמובן.
גלוייודעירום בול על העכוז

קורת הוכיחה שכולן הגיעו לתעודתם, בלי
יוצא־מהכלל. דוורי ישראל אינם נמנים כנראה
על אוספי תמונות־עירום.

יחסי עבודה
ניצול ילדים —
בבניין מועדון ההסתדרות
ילדים קטנים, בני 12ו־ 14׳ עמלים תשע
ועשר שעות ליום בבית־חרושת אפלולי,
כשהם נושמים כל הזמן חומרים רעילים.

7א: ורמזי

לא יכולתי להציל הרבה מעטו של
. 3 9 /7 1כל מה שנתן לי להבין הוא שהנו
בן 18 שנה, גר בתל־אביב ואפילו חתיך
לא נורמלי. בקשר אליך הוא לא אמר מילה.
באמת אני׳לא יודעת

המיו׳סיות ש7י

מה בדיוק ייצא מהדור הזה, שאליו מש־תיין
גם בכורי אריק — אינני מעיזה לחשוב.
לא משהו טוב, אני חוששת.
למרות כל התיאוריות המודרניות, אני
מרשה לעצמי להתנהג לפעמים כמו אמא
מהדור הישן. למשל, לא נעים לספר, אבל
מדי פעם אני עושה סדר בילקוט של הצאצאים.
השבוע
עבדתי על הילקוט של אריק ו־

• ״כאשר אנו נושמים אוויר דרן האף,
אז אנו גם נושמים ושואפים אוויר אחר
נמצא באוויר, ודרן הפה אי־אפשר אשר לנשוף דרך האף את האוויר הנמצא בחוץ.״

להגיד את האמת, הרבה לא הבת׳
מכל זה. אבל צרין לזכור שתמיד הייתי
חלשה בטבע וביולוגיה.

קיו מו אותה ברכילות בדתי שנ ח ת
דיפדפתי קצת במחברות שלו. ואם לזה
קוראים המורים תלמיד טוב — אינני יודעת
כבר מה זה תלמיד רע. במחברת טבע
שלו למשל מצאתי את הפנינים הבאות :

• ״נשימה דרן הפה גורמת חנק קצר.״
• ״אם תתפוצץ ריאה אחת, אז כל האוויר
שבא אליה נאבד בתון הגוף. אבל
כאשר יש הרבה שלפוחיות, אז לא אסון,
כי אם מתפוצץ שלפוח אחד, אז יש שלפו חיות
אחרות שמקבלות את האוויר שהוא
היה צרין לקבל.״

במחברת החיבור שלו, לעומת זאת, הבנתי
קצת יותר. למשל :
• ״שערה הצהבהב היה מסובב מעל
ראשה בצמה ומשם יצא קוקו׳.
• ״למחרת באה מורה צעירה חשודה
בהריון.״
• ״כן חזרנו הביתה בהרגשה לא טובה
שקשרינו הטובים איתה אולי יתגסרו
לחלוטין ביום ראשון, ובאוטובוס קיללנו
אותה בשקט ברכלנות בלתי מופרזת.״

וגם אני הייתי רוצה לקלל מישהו ברכל־

נות בלתי מופרזת. בכלל בלתי מופרזת.
רק שאינני יודעת את מי.

מוסטפא, עדנן ועלי בעבודה
בושות מתחת לאף

תמונה קלאסית של ימי המהפכה התעשייתית•
אלא שבמקרה זה, לקוחה התמונה
מהמציאות הישראלית .1971 ,היא מתרחשת
בכפר הערבי בקע אל־גרבייה, במפעל מחא
המקומי המייצר חומרי חיטוי.
עבירה מתחת לאף. במדינת־ישראל
נחקק אמנם חוק האוסר העסקת ילדים למטה
מגיל , 14 או העסקת ילדים מעל
ג ל 14 למעלה משבע שעות ליום, או להעסקתם
בסביבה רעלה. אך החוק לחוד
וביצועו לחוד. מוסספה בן ה־ ,14 עדנן בן
ה־ 13 וחצי, עלי בן ה־ 12 וחצי, ינערים
אחרים מבקע — עובדים במפעל בניגוד
לחוק, משתכרים תמורת זאת כ־ 300ל״י
לחודש ברוסו.
המפעל בו עובדים הילדים שוכן בבניין
גדול, בו נמצא גם מוסד אחר: מועדון
ההסתדרות המקומי. ההסתדרות הגיעה לבקע
אמנם כדי להגן על פועלי הכפר ולשמור
על האינטרסים שלהם. אלא שאת
הפועלים הקטנים שמתחת לאפם, לא ראו
משום מה פעילי ההסתדרות.
העולם הזה 1747

רק מריקוד. היא מסוגלת להתלהב באותה
מידה גם מקריאת ספרים. מסטייבסקי, למשל,
או טולסטוי .״אני נורא סקרנית,״
היא אומרת ,״אני קוראת כל סוג של ספרים,
במיוחד מחזות• אבל כשעצוב לי באמת
ואני נורא עצובה, אני לוקחת ליד
את האידיוט של דוסטייבסקי ואז נעשה לי
טוב על הנשמה. זה מרגיע אותי.״
מספיק היה לדורית לרקוד כמה שבועות
כנערת גו־גו כדי שכל הזאבים של
תל־אביב יתחילו לרחרח סביבה. אפילו
פוקה הירש, הרווק הנצחי ונער השעשועים

דורית דורית פלוצקי, תלמי־דת־תיכוו,
רוקדת גו־גו בהשראה ספרותית.

,ךיןץןןןך אחד הצופים בהופעתה
11 1 1 1 1 ^ ,של דורית מצטרף אליה׳
?לריקוד. במקום עבודתה נאסר עליה להת־דחבר
אל המחזרים והיא נתונה כל הזמן
תזחת שמירה קפדנית מצד ״המשגיחים״.

־העליז והקשיש של תל־אביב, בא במיוחד
כמה פעמים בשבוע כדי לקבל השראה מ־פיתולי
גופה. הציעו לה גם לרקוד ב־טיפאניס,
לצידם של נערות גו־גו מיובאות.
:אבל דורית העדיפה לרקוד יחידה בקינגס.
:בעלי המקום שומרים עליה כעל בבודעינם.
לכל אחד מותר להסתכל בה, אבל ברגע ש־מנסים
להתקרב ולהתרועע עמה, חשים
•שומרי־הראש מיד למקום.
מה שמותר זה לחלק לה מחמאות .״ואת
;המחמאה היפה ביותר קיבלתי מכושי אחד.
:אחרי שראה אותי רוקדת הוא אמר לי;
,.את בטח לא לבנה. מישהו במשפחה שלך
:היה שחור. רואים בריקוד שלך שיש לך
;נשמה שחורה.׳״

נעות הגש

הישראלית שהריקוד משמש לה כמקור פרנסה, היא דורית:
סליצקי בת ה־ 17 וחצי המופיעה עתה במועדון קינגס קלאב-

ה ככר אפשר לדרוש מנערת גו־גו?
כל מה שהיא צריכה לעשות הוא
לעמוד על במה קטנה בדיסקוטק, להתפתל
ולהתעוות בריקוד תוך נסיון להלהיב גם
את שאר הרוקדים להסחף באקסטזה של הריקוד.
מה כבר יכול להיות חיובי בוה?
כך גם חשבה דורית פלוצקי, תלמידת
תיכון בבית־ספר קוגל בחולון, שעלתה עם
הוריה מפולין כשהיתה בת שלוש ורקדה
תמיד בהתלהבות, אבל עם בני־זוג. הי־תה
לי דיעה שלילית על נערות גו־גו,״
אומרת דורית ,״חשבתי שזה מושג זול.״
כיום דורית היא בעצמה נערת גו־גו מקצועית,
אולי הנערה הישראלית הראשונה העובדת
ומשתכרת ברקודי־קצב לראוה. היא
נטשה את בית־הספר התיכון, ממשיכה לל

ר 1 דון

דוו 1 1 | 1| 1ז דורית בשעת ר קו ד
\ 11 1 1 4 1 1 1בנערת נ דגו במועהקינגס
בתל־אביב. היא הגיעה לתפקיד
אחרי שאחד מבעלי טיפאניס ראה אורוקדת
והציע לה לרקוד על הבמה.

מוד לקראת בחינות הבגרות בלימודים;
חיצוניים, ומדי ערב היא עולה על הבמה
הקטנה שהותקנה למענה בקינגס׳ קלאב:
בתל־אביב כדי להתנועע ולהתפתל בקצב
השייקים והרוקנ׳רול.
״זה עניין של הרגשה!״ אומרת דורית
בת ה־ 17 וחצי, בת לבעל בית־מסחר ל־קונפקציה,
איש משכיל ובוגר אוניברסיטת
ואחות לסטודנטית לתיאטרון באוניברסיטה..
״זה גורם לי סיפוק. אני רוקדת עד שאני
מרגישה עייפות מהנה. לפעמים אני•
בוכה מרוב התלהבות. אבל אני יודעת שאני
רוקדת לא רק בשבילי אלא גם בשביל
הקהל שמסתכל עלי. אני מרגישה כל הזמן
שאסור לי לאכזב אותו.״
אבל אל תראו אותה כזאת שמתלהבח״

ןץן * ן ך 1*1 1ח | ף ן פוקה הירש (שמאל) אחד המחזרים הס יקצועיים והוותי־
1 1411 0 | /קים של תליאביב נמנה על המחזרים העיקביים ביותר
;,של דורית, הנראית בתמונה בחברתו של מנהל מועדון הקינגם קלאב, מרקו תורג׳מן.

!11181

11011 מדעי

ע״ 3דו .8מהן מדגימים 1וי ומונ אויד!10ן

מ מי גי
ע״י ז־״ר דייוי ד רו גן

׳.׳*נטי ז*א מ ״ז ר׳ ג

ונ דדה

נ,ו*וו*וו ם
מו ש ל מי ם

זד* 1013 עליר וסל בל נז* 1דוו

מבול של ספרי הדרכה מינית מצ ף את מדינת י שראל

יי בלכתך אל האשה
\ש לחנות סבר׳!״
ץגר כגיל העמידה, לבוש בקפידה,
^ נכנם לחנות ספריית הפועלים ברחוב
אלנבי 73 בתל־אביב. הוא ביקש להמליץ
בפניו על ספר מתאים כמתנה לבר־מיצווה,
שילם, ונטל את הספר הארוז תחת בית־שחיו•
בדרכו החוצה נעצר, הצביע כבדרך-
אגב על ססר־הדרכה מינית שיצא זה עתה
לאור, ביקש מהמוכרת לקנות גם אותו.
״יש הרבה קונים כאלה,״ מספרת מנה

החנות, אשה בעלת שיער מאפיר החוששת
לגלות את שמה .״קונים ספר־מין,
ומיד הופכים אותו, שלא יראו. אפילו ספר
רציני. לרוב מבקשים גם עוד ספר או
שניים אחרים, כדי שלא יחשבו שבאו לקנות
רק את הספר ההוא. בניגוד לספרים
אחרים, לא שואלים בכלל על המחיר. קונים
מיד.״
שתי גימנזיסטיות בתלבושת אחידה נכנ

הם אומדים-*71/
״גישואיג מושלמים
עד היכן גירוי כזה שכיח גם אצל נשים, אין בידי לומר. מפי
נשים מאוננות שמעתי, עם זאת, בבחינת קובלנה נגד עצמן, כי
בהשפעתו של מסע נאלצות הן שלא בטובתן להזדקק לאותו מעשה,
אשר ברגיל נפשן סולדת ממנו; לעומתן מסרו לי כמה נשים
אחרות נורמאליות, כי מעולם לא נתנסו בגירוי מיני בעטיו של מסע.

״האשד; החושגית
הפעלה מיכאנית: אם לא ידעת אביונה מעולם, או אם
את מתקשה מאוד להגיע לכלל אורגאזמה — ה״ויבראטור״ יחולל
אצלך, לבטח, פלאי פלאים בנושא זה. יש סוגי מכשירים שונים
המוצעים למכירה בציבור. הכלי המקובל ביותר לפעולת אוננות
הוא זה המופעל על ידי סוללה (אין חשש להסתבך בחוטי־חשמל
מתמשכים ובעיות שקע־ותקע) — כוזנתי ל״ויבראטור״ הבנוי בצורת
פין גברי. כלים אלה אינם יקרים, תם מוצגים לראוה על דלפקיהם
של מרבית בתי־המרקחת. זהו אמצעי יעיל לגירוי הדגדגן ויכול
כמו כן להיות מוכנס לתוך צמור־הפות פנימה. מאחר שהפרסומים
המסחריים מציגים ״ויבראטור״ זה כאמצעי לעיסוי שרירי־הפנים —
את יכולה לקנותו ללא מבוכה או אי־נעימות.
הינך שרועה על מיטתך בניחותא. כווני את הרהוריך למישהו
המעורר אותך מבחינה המינית. גבר כלשהו המגרה את תאזזתך.
ציירי אותו בדמיונך מתבונן בך בהיותך שרועה כך, עירומה,
על המיטה, כשגופך פתוח ורעב לקראתו. חשבי עליו, הניחי ל־
״ויבראטור״ שלך למלא את מקום הפין שלו, אל תיחפזי.
אם אתה מתקשר, להעלות בדמיונך מחזה מגרה כלשהו, בחרי לי
ספר חושני וקראי מחדש את הפרק המלהיב ביותר שמצאת בו,
ואגב כך אל תחדלי מהפעלת ה״ויבראטור״ .עודדי את דמיונך
ואת כוח האמצאה שלך לשלהב את חושיך. יש נשים הנסערות
במיוחד כשהן מדמות את עצמן נחטפות ונאנסות, או נקרעות
לגזרים על ידי ימר טורף, משתגלות בבת אחת עם מספר גברים,
מקיימות יחסי־מין עם נש י ם, ועוד ועוד.
בסיועו של ״ויבראטור״ תוכלי להגיע, אל נכון, כעבור שבועות
מספר לכלל אביונה תוך דקה אחת מתחילת המגע הראשון.
הפעלה ביד: לאחר שתתמחי בשימוש ב״ויבראטור״ ,את
עושה צעד נוסף קדימה ומשתמשת בידיך. עליך להרגיל מעתה
את תגובת המוקדים הרגשיים שלך לגירוי פחות מתוחכם: מגע
האצבעות שלך. באמצעות ידיך תגלי בגופך גוני־גירוי וסערות־ריגוש
שלא חשדת כלל בקיומם כשהסתפקת בפרפורי־״ויבראטור״ בלבד.
כל אשד, מפתחת לעצמה את סיגנון־האוננות המיוחד לה, אבל יש

מאת ג׳י.

סות לחנות־הספרים של פנחס רבי ( )38ברחוב
איבן־גבירול בתל־אביב .״אני רוצה
לראות את הספר מדריך תנוחות,״ ביקשה
אחת מהן בקול צלול ובהיר. קונה קשישה,
לצידה, נשאה ראשה בבהלה. כאילו
עקצה אותה דבורה. הגימנזיסטית אפילו
לא שמה לב אליה.
בעל־החנות ניפנה לאיצטבא אחורית, הוציא
משם את הספר המבוקש. סיפרי״מין

1נ נ 1ת
כמה צורות התנהגות אחידות לכל הנשים. מעטות ונדירות הן
אלה המחככות ישירות את ראש הדגדגן, מאחר שהמגע בחלק
זה של מוקד הגירוי עלול להיות עז מדי, עד כדי כך שהאבר
לוקה כולו ברגישות־יתר מכאיבה־למגע. תחת זאת מתרכזות הנשים׳
לרוב, בצדו הימני של גוף־הדגדגן, אם הן מעדיפות את
יד ימין, או בצדו השמאלי אם הן איטרות־יד־ימין ומעדיפות את
השמאלית. יש שהן מגרות את גבעת־הערוה בכלל על ידי תנועות
הקפה כעין מעגלים־בתוך־מעגלים, לחיצות חוזרות ונישנות בקצב
רצוף מלמעלה למטה.
התנועות והקצב שאת נוקטת בהם, וכן גם סוג התנועה ומהותה,
נקבעים על פי רמת־התענוג הגבוהה ביותר. גירוי איזור
הערוד, בכללו מביא עמו התפרקות־אורגאזמה מאוחרת־יחסית,
אולם היא מספקת לא פחות מחיכוך ישיר של הדגדגן.
ככל שתמשיכי באוננות־יד יתחוור לך שמפעם לפעם את מקצרת
את הזמן הנדרש לך על מנת להגיע לאורגאזמה, ובינתים תהיה
לך שהות לגלות, כיצד תוכלי להוסיף ולהמשיך בהנאת־הגירוי
על מנת להשיג שורה רצופה של שיאי־אביונה. קבעי לך מספר
שעות לשבוע המיועדות במפורש לאוננות בלבד. זכרי, את מאמנת
את גופך עד שיהיה מכשיר־אהבה משובח. לעולם לא תביאי את
עצמך לכך על ידי אימונים מקריים ובלתי קבועים, כשם שלא תוכלי
ללמוד נגינה בפסנתר אם תתאמני רק פעמים מספר במשך השנה.
אם את מאוננת רק פעם־פעמיים בחודש אינך יכולה לצפות שגופך
ילמד לאצור ולהפיק הישגים של ממש. אחרי שתתרגלי לכר, הקדישי

והדרכה מינית אינם מוצגים בחלון־הראווה
של רבים, שכן מרבית לקוחותיו תלמידים.
״אבל אל תחשוב שהם לא מבקשים לראות
את הספרים האלו,״ אומר הוא. לאחר
עיון מדוקדק בספר והתייעצות עניינית עם
חברתה, החליטו שתי הגימנזיסטיות לקנות
את הספר במשותף.

^ ך יהיו הם צעירים או מבוגרים, גב־
\ 4רים או נשים, ביישנים או גלויי־לב —
לכולם אותה מטרה. ספרי־הדרכה מינית
הפכו לאחרונה ללהיט בישראל, הצילו את
ענף הספרים ממוות, לאחר המכה האנושה
שהנחיתה עליו הטלוויזיה.
בישר את המבול, לפני כחצי שנה, סיפרו
המצויין של הפסיכיאטר האמריקאי ד״ר
דייויד רובן, כל מה שתמיד רצית לדעת
על המין, ולא העזת לשאול — ספר־הדרכה
מיני ממדרגה ראשונה. הצלחתו הפנטסטית
בארץ נתנה אור ירוק לשאר המו״לים.

מינאיתג׳ י
קצפת על ה

1ונגע 11/בעיע: אמבט־המערבולת הקרוי ״יאקוצי״ הוא משהו
שמימי. עליך להשתרע להנאתך באמבט־קצף ולכוון את זרם המים
כלפי הדגדגן שלך — ולהתענג, להתענג

״ 101 תשובות?בעיות מין המטרידות אותר״585

אני ממליץ על שימוש במכשיר במקרים מסוימים ואני זוכה
לתגובות מעודדות. בעזרת המכשיר נשים משתחררות מקרירות
מינית, משום שהמכשיר משלח גרויים דרך מערכת העצבים למוח.
כאשר הגרוי הראשון מושג, מלאכתו של הגבר קלה יותר וניתן
לקוות כי אורגאזם יושג.
מפליא הדבר עד כמה גישות רגשניות מונעות השגת טיפול
נכון ומועיל. אנו משתמשים במכשירים חשמליים ומכאניים בטיפולים
רפואיים רבים. מדוע לא נשתמש במכשירים חשמליים כדי
לשפר או לתקן לקויים מיניים?

מאת ד״ר לימון קלארק.

״מעולם לא קנו אצלי ספר בכמות כה
גדולה,״ אומרת רבקה קושניר, אשתו הממושקפת
של בעל חנות־ספרים קטנה ברחוב
איבן־גבירול 60 בתל־אביב.
מי הקונים? ״הרוב — אנשים מבוגרים.
צעירים כמעט שלא. הם כבר יודעים את
הדברים האלו מהנסיון,״ קובע אליעזר לוי,
בעל חנות ספרים ברחוב המלך ג׳ורג׳ .31
״לא צריכים הדרכה. לפעמים גם חיילים
קונים׳ אבל בעיקר עם תמונות. בטח בשביל
לקשט את החדרים שלהם בצבא.״
שונה כנראה קהל הקונים בחנות הספרים
כנסת, ברחוב אלנבי .97״רוב הקונים
של ספרי־הדרכת הם צעירים,״ אומרת הגברת
הקשישה וגבוהת הקומה, בעלת שיער
השלג .״בזמן האחרון באמת קונים
הרבה מהספרים האלו• לרוב הקונים אינם

מתביישים. הם יודעים מה שהם רוצים,׳

ך* סו כין הקונים, גם בין המוכרים יש
^ כאלו המעדיפים צינעה .״ספרי מין י
אצלי אין דבר כזה,״ השיב אברהם פומר־נץ,
גבר שמנמן וממושקף, בעליה של חנות
ספרים ברחוב דיזנגוף .109״אצלי זו חנות
של ספרים מכובדים בלבד.״ לאחר הירהור
נוסף, הוסיף :״בעצם, יש לי גם ספרים
כאלו, אבל רק ספרי־הדרכה מכובדים.״

עיקבות רובן בא המבול. סיפרו היה
- 4פורץ הזכרים — סליחה, פורץ הסכרים
— שבעקבותיו שטפו שאר המו״לים
בארץ, נחפזו להוציא גם הם ספרי־הדרכה
מינית (ראה נזיסגרות).
לעיתים, היתר, זו הדרכה בסימן שאלה.

מינאי רוכן
ויבראטור ב

״אם זה ספר־הדרכה מינית, אז מה זה כבר
פורנוגרפיה?״ הגיב בעל דוכן למימכר־ספרים
בתחנה־המרכזית בתל־אביב, המתמחה
במכירת חומר פורנוגרפי, בהצביעו על
ספר שיצא לאחרונה.
ספר הדרכה מיוחד במינו הוציא, זמן

יות מן השיגרוז

מה הם אומרים ע ל-
״כדבר ע 7מין״*:

בלתי זהיר באיזור ז ה מעורר בנפשו גישה שלילית לגביך כ־שותפת־לעתיד
במיטתו. מאידך, אם נלאית מהברנש ואת רוצה
להיפטר ממנו — זוהי דרך מובהקת לסכל אחת ולתמיד התקרבויות
נוספות מצידו כלפיך.
לקיקת־השמנת: אם את כרוכה אחר מיני־מתיקה, ז ה
הוא התרגיל שלך. קחי לך קצת קצפת, הוסיפי לה קמצוץ שנף
(ואניל) וכפית־סוכר או שתיים. מרחי את הכל כמו משחה על
הפין עד שיהיה מכוסה כולו בשכבת־קצפת־מתוקה בעובי חצי
סנטימטר. כקישוט אחרון פזרי קצת תגוזי־קוקוס טחון או אבקת
שוקולדה. ואז — לקקי הכל עד הקמצוץ האחרון בלשונך יב־שפתיך.
הגבר שלך יתפתל מהנאה, ואת תזכי בתענוג משעשע בצירוף
מנודקצפת טעימה. אם יש לך בעיות־משקל, השתמשי באחד
מסוגי הקצפת־המלאכותית הנמכרים בשוק לשומרי־משקל (מצרכים
אלה ארוזים בקופסאות אטומות, במיכלים פלאסטיים או בקנקני־ריסוס)
ואז מוטב לך לוותר על הקוקוס וד,שוקולדה.

אשר לליטוף אבר הזכרות בלשונה, בשפתיה ובמציצה פיה —
מינהג הנפוץ בין הגויים בשם פלאציו — דומה שמוטב לעבור
עליו בשתוקה ומטעמי שוב־טעם ״מוקצה מחמת מ או ס ...ושומר
נפשו ירחק ממנו״; לכן עליה ועליו להסתייג מעניין זה, פרם
להכרת האמת האוניברסלית כי מה שנעשה בחדר המיטות — ומה
שכל אחד מבני הזוג תורם למשחק האהבה — הינו עניינם האישי
של כל זוג, ותו לא.

״האשד; החושנית״:
״ מג עהמ שי ״ :זה הוא תרגיל חושני באמת. ב״מגע-
המשי״ את מקיפה את הפין בלקיקות לשון סביב־סביב בכיוון
מחוגי השעון, ובכיוון ההפוך, בעוד הפין כולו נכנס ויוצא בין
שפתיך לתוך פיך. אולי תתקשי בתחילה לתאם את שתי הפעולות
השונות הללו — ״מגע־המשי״ של הלשון והחלקת הפין פנים־
ואחור בתוך חלל הפה, שתיהן בעת ובעונה אחת, אולם כדאי לך
לאמן את עצמך בתרגיל. כשתבחיני בהשפעתו על הגבר, תסכימי
אתי שהמאמץ משתלם בהחלט.
היניקה: גברים מסויימים כרוכים מאד אחר ה״יניקה״ ,בעיקר
בשלב שלא הגיעו עדיין לזיקפה מלאה. בתנוחה זו את מכווצת את
שפתיך כעין שואב־אבק קטן, וכך את ״יונקת״ את הפין לתוך
פיך עד כדי מחצית אורכו: ואז, בעוד שפתיך ופיך ממשיכים בפעולות
היניקה־השאיבה, את מחלצת לאט־לאט את הפין מתוך
פיך החוצה, וחוזר חלילה. לחץ כפול זה של המציצה והמשיכה
החוצה כפי שהוא מופעל על האבר הגברי מעניק גירוי עצום.
הנגיסה: לפעמים את נתקלת בגבר האוהב לחוש את שיניך
נוגסות ו״לועסות״ את הפין שלו, אולם בבואך לערוך ניסויים
בתרגיל זה הקפידי להיזהר עד מאד — מאחר שנגיסה מוגזמת
אחת תוציא את אהובך מכלל פעולה למשך שבועות מספר. מגע

101 תשובות:
״ א דוני ה רו פ א: איני יודע איך לומר זאת, הדבר בוודאי
יישמע איום וכנראה שהוא באמת כזה. אנסה כמיטב יכולת להסביר
את דברי. אני נשוי מזה 15 שנים ולי ארבעה בנים. אני מאוהב
באשתי וחיינו המשפחתיים מתנהלים בצורה הטובה ביותר. לפני
כארבע שנים, בשעת שעשועי אהבה, בטרם המגע עצמו, אשתי
מתוך סיבות שהיא עצמה אינה יכולה להסבירן, נטלה את אבר־מיני
אל תוך פיה.
״מעשה זה גירני בצורה חריפה ביותר והרגשתי דחף שלא
יכולתי לעמוד בפניו ללקק את שפתי נרתיקה. מאז אותו לילה אנו
נוהגים לעשות זאת עד כדי הגעה לאורגזם ותמיד הגענו לשיאנו
בדרך הרגילה. האם צורה זו של יחסים בין בעל ואשתו היא
אסורה, היש בה משהו לא נורמאלי? האם עלי להפסיק זאתי״
מגעי פה—פות באים בדרך כלל כביטוי לקשר הנפשי והגופני
העמוק בין בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.

בעריכת צלפנרוק ודגני.

קצר לאחר רובן, הח״כ לשעבר* אידוב
כהן 65 היה זה ספר הדרכה לדתיים,
בשם שבעת שערי האושר, שנכתב בידי
בכנסת הראשונה, מטעם הצ״כ.

מה הם אומרים ע ל-

יהודי אמריקאי שעלה ארצה, רבי ד״ר דוני
לד לוס שפרבר (העולם הזה .)1733 מיבצע
אחר של הח״כ לשעבר, בו השכיל לנצל
את הגל הגואה: בשותפות עם הוצאת
ברונפמן ואזזיאסף הוציא מחדש את הספר

נישואים מושלמים, מאת הרופא ההולנדי
המפורסם, המינאי הבר־מינן ד״ר תיאודור
ון דה־ולדה. למרות שנכתב לפני למעלה
משישים שנה׳ וזכה כבר ל 77-מהדורות,
(המשך בעמוד )39

מה הם אומרים ע ל-

אורגאזם סימולטאני

התאפקות במישגל

״נישואים מושזמים״:

״גדכר עד מין״ :

במישגל נורמאלי ,״בריא״ ,מן הדין שהאורגאסם המשותף יתרחש גם תוך הדדיות
בזמן: לאמור, שעל־הרוב תקדם זרייתו של הבעל תחילה, ומיד לאחר־מכן ומניה־וביה
התפרקות תחושת־ההנאה אצל רעייתו — ומיד, במקרה זה, הוא פחות משנייה אחת.

מן הסתם רצוי לו לגבר להגיע בהתאפקות־מה ולאט למומנט של השילהוב כדי לתאם
את מקצבו לזה של בת־זוגו. גברים רבים נוקטים צעדים שונים לשם כיבוש והאטת
הילוכי הריגוש לקראת השלהוב. עד שהאשה מגיעה לשלהובה, אפשר להעסיק את המוח
בחזיונות בלתי־מיניים כגון הזיות בהקיץ על נסיעה, טיול, משחק, ספורט, עסקים וכו׳.
קינסי ושותפיו למחקר המליצו על תירגול ריסון אחר: הידוק מחושב וחזק של השרירים
הסוגרים ער פי״הטבעת (הרקטום) והתרכזות המכודנת להשארתו סגור יפה.
נוסף לנ״ל אפשר להפעיל כמה תנועות גופניות: צביטת אחת הזרועות, עיקום אצבע וכו׳.

״כ? מה שתמיד רצית 7דעת על המין״:״5-
״האש חייבים הגבר והאשה להגיע אל שיא האביונה בעת אחת?״
סוגיה זו תלויה בספרים שאתם קוראים. רוב פפרי־ההדרכה בנושא זה עומדים על
אורגאסמה הדדית באותו־רגע־עצמו. אולם ההזדוזגות איננה משחק־כדורגל: לפעמים
מתערבים במשימה יסודות אחרים. הגם שאין להכחיש שאביונה בו־זמנית של שני בני הזוג
היא חוויה נעימה, יש, מאידך, מה לומר גם בזכות האורגאסמה הנפרדת, בזה אחר זה.
מאחר ששיא האביונה גורר עמו רגע של טשטוש החושים וההכרה — אף אחד מבני
הזוג אינו מסוגל, איפוא, להשתתף בתודעה בהנאת זולתו באותו רגע. אם מגיע הגבר,
לפרקים, לאביונה לפני האשד — ,היא יכולה להספיר ולחוש בפעימות הפין בין כתלי
צינור־הפות שלה ואולי ליהנות גם מתחושת הזירמה הניתזת אל איזור צודאר־הרחם ודפנות
הפות. באותה מידה — אם באה האשד, על סיפוקה לפני הגבר, עשוי הוא להרגיש
בעוזיתות־ההתכווצות של שרירי־הפות התופשים חליפות את הפין שביניהם. הוא יכול,
אגב כך, לתמרן את הפין לתנועה או לתנוחה מסויימת המביאה את האשה למירב הריגוש
ברגע האביונה שלה.

איך עושים את זה
״ 101 תשובות״:
אדוני הרופא: אני בן .21 רווק. ברצוני לדעת איך חודרים אל תוך האשה בשעת
קיום מגע מיני. ניסיתי מספר פעמים לחדור אל נשים אולם הדבר נמשך זמן כה רב עד
שהגעתי אל שיאי בטרם עלה בידי למצוא את פתח הכניסה.
אני יודע כי לאשר, פתח בעדו חייב הגבר לחדור, אולם לצערי לא הצלחתי לגלות
היכן הוא אותו פתח. אשמח אם תאמר לי, בשפה פשוטה ולא במילים מליציות, היכן
הוא, כדי שאוכל סוף־סוף לקיים יחסי־מין שיגרמו לי אושר וסיפוק.

״שכעת מדורי האושר״:
חרף כל חשיבותן של תנוחות וחילופי תנוחות, עדיין נודעת החשיבות העליונה
לא להן, אלא לתנועות של איב־הגבר על־פני ובתוך הערווה, ולתנועות אגן־הירכיים
של האשה ושל שרירי הנרתיק.
אחת המגרעות המשותפות לנשים רבות כנראה היא זו — שהן אינן יודעות כיצד
לאחוז ולהחזיק באיבר בשעה שהוא עושה את תנועת־השאיבה שלו — כשהוא עולה
אשד, מאומנת אינה נרתעת אחורה ברגע שאיבר בעלה עולה — אלא נמשכת אחריו
ו״אוחזת״ בו אגב תנועה צבתית, הנעשית בעזרת שרירי הנרתיק: ואשר, שהיא ממש
אמנית בחיי־המין לומדת אף ״לחלוב״ את האיבר בתנועה איטית מכוונת, תנועת־חליבה
ששכר־הנאה שלו הוא עצום.

מאת ד״ר דייויד רובן.

״כל מה שתמיד רצית לדעת על המין״
גברים אחרים משתדלים להשהות את האביונה על ידי ״הרהורים בנושאים אחרים״
בשעת ההזדווגות. טכניקה זו זכתה להמלצותיהם של כמה ״מומחים״ בשדה הייעוץ
בענייני״נישואין — ,דווקא אלה שהיו צריכים לדעת עד כמה מיטעית הגישה מעילרה.
צעיר שהתנסה בתמרונים הללו מספר:
״אני בן עשרים וארבע כיום, אבל הרגשתי את עצמי כמו אחד שמלאו לו שבעים
וארבע. לא חשוב מה ואיך עשיתי — ,באתי׳ מוקדם מדי. לא מצאתי בחורה שתהיה
מוכנה לצאת ולבלות אתי פעם שניה לאחר הפעם הראשונה. פניתי אל היועץ הזה.
הוא הציע לי שברגע הכנסת הפין לתוך הפות — ארכז אח. מחשבתי על העבודה שלי,
ולא אחשוב אודות המין. התחלתי, איפוא, לחשוב על הלקוחות שלי, בזמן התחלת
המישגל. במיוחד חשבתי על החתיכות שבין הלקוחות שלי. יש לי אחת, קונה
קבועה, מחוטבת ממש. ובכן, ברגע שנזכרתי ב ה — גמרתי חת־שתיים, אפילו יותר
מהר מתמיד. חזרתי אל היועץ והוא אמר לי לנסות ולחשב חשבונות, במקום לחשיב
על לקוחות. ניסיתי לפתור תרגילי חשבון, על״פה. אינני מהיר ביותר בלוח הכפל,
והתעכבתי על, שלוש־עשרה כפול אחת־עשרה חזרתי על המספרים ביני לבין עצמי,
שוב ושוב, והבחורה ששכבתי איתר, שמעה אותי ממלמל. היא כעסה — והסתלקה.״

ענבים לפני הנשוא !,
״שבעת שערי האושר״58:
אם את מאמינה בצניעות, הכיצד תסכימי להרשות ל״חבר״ שלך לשחק עם שדייך,
להתחכך על־פני ערוותך, לגפף ולנשק את כל גופך.
איזה מין צניעות היא זאת? כיצד תסבירי אותה לחבר? מה יחשוב על רצינותך
ועל איכות עקרונותיך? איזו סוג של ״בתולה״ נשארת בעיניו?

״היגון* מיני לגוער״ :5;: :
״בשביל מה מתמזמזים כשלא מתכווניש לבוא במגע מיני?״
מתמזמזים כי נעים להתמזמז. משחק־אהבה נותן סיפוק ומעמיק את הקשר בינו לבינה.
בחיים משפחתיים המיזמוז הוא השלב הראשון של המגע, אך בגיל־ההתבגרות אפשר
להנות ״ממנה ראשונה״ ללא כל צורך במנות נוספות.
* מאת רב״י ד״ר דונלד לוס שפרבר.
** מאת ד״ר עימנואל חיגר.

13 הצס״ו משה ו״ן החודש בסיווה המצויירת שעשוות
גירי!] ,אזרחים אמריקאי קוואים אותה יומיום באדיקות

אבנר הקטר

(ל יל אבנר)

הוא א חד ה יי
שמות
ה מפו רס מי ם ב-
ארצות־הברית. הוא גי בורה
של סידר ת סי פורים
מצויירים ב ה משכים
אינ סופיי ם, ה יום

תפרסמת מדי
ה א מריקב
עי תונו ת
אית, והמתארתאת
הה תרח שויו ת שבכות-
רות כפי שהן מצטיי רות
בעיני ה א מריק אי
ה ק טן. בפרק הא חרון
מפגישה הסיד-
רה אתה קו ר אי ם עם
אחד ה שמות הפופולריים
באמ רי ק ה —
משה דיין.
אבנר ה ק טן
מגיע לישראל
כדי ל מלא א ת
ה מ טורפ ת
מי שאלתו
של בנו הקטן: כריך-
חזיר — עשוי דוו ק א
בידי משה דיין, מ לן
היהודי ם הכשרים. בשורת
הציורים העליו נה
מגיע אבנר לליש•
כ תו של השר, נפגש
עם מזכירתו, בדרגת
אלוף־מישנה, המצויי רת
כאם הי הודיה ה ק
ל א סי ת — מכוערת
אך חביבה, וככל דמויו
ת הנ שים בסידר ח,
בעלת חז ה ורגליים
אדירים, מתפעל מ חו סר
הפורמליו ת המ פו
רס ם של צה״ל.
בשורת הציו רים
הב א ה מב קשת
הקצינה
מסמלתח תיכי ת ללוות
א ת אבנר למשרדו
של דיין, ו מנ ס ה,
ככל אםי הודיי ה, לע שות
שידוך ק טן. ו ה
חייל ת, ככל אילו צעירה יהודייה כשרה,
חתן,
מנ ס ה למצוא
מ ת אכזב ת לשמוע ש אבנר
איננו רווק, מ ת עניינת
א ם אין לו

בשורה השלישית
והרביעית,
כשאבנר מבקש מדיין
א ת הכריך שגרם לכל
ה מ הו מ ה — ואף
מקבל או תו — מנוצלת
הס צינה לבדיחו ת
ה מאודו
ת הר טייה
דיין, של פור סמת
צה׳״ל, צבא שלם של
ילדים עקשנים, הער בי
ם, המקב לי ם עווית
למראיה בלבד של ה ס
מלת הנמרצת במיני,
ודיין עצמו, ה מ מל א
ל מופ ת
בחבר׳מניות
א ת הבק שה — ומגלה
איזה שובב הוא,
כשהכין א ת כריך ה חזיר
— מדג סלו מון.

מייק בראנס כועס מפאריס
הטלפון שהגיע השבוע מפ אריס הי ה
מיוחד מ או ד: אליל הזמר מייק
בראנט צילצל במיוחד כדי להחליף א ת
ה מנ ח ה במופע שלו, שייערך נ תל -א ביב
בפורים, ושבו ישתתף גם אריק אייב־

נה, הוא בילה כאן עם ח תיכה אחת,
לא חשוב השם כרגע. בין היתר, ה ם בי לו
גם בצוותא עם דודו טופז. ואחרי
שמייק חזר לפאריס, שמר דודו טופז
אתהח תיכ ה לעצמו.
ובגלל זה, טוענים הלשונות, בא ה טלפון
מפ אריס.

שטיין.

״אני לא רוצה שדודו טופז יהי ה ה מנ
חה !״ ציווה האליל מעבר לים. במ־

0 }00

טופז
חתונת האחות
הנן סנה

קו מו, הוא רוצה א ת?*ודו דותן.
טוב, אז תשאלו מאיפ ה הס מ חיו ת
הגדולה הז א ת של מייק ב א מני ם ישראלים
ז ו מאיפ ההא הב ה הגדולה הז א ת
לדודו דותן דווקא ז מס ת בר א ם כך ש לא
כל־כך מ א הב ת מרדכי, כמו מ שינאת
המן. הסיפור הנלחש בראש חוצות הוא,
שכאשר מייק היה בארץ בפעם הא חרו-

דותן

בשלל אופנות אצל הנשים לפחות, מקצוות
המיני ועד שובלי המקסי.
האורחת שבלטה בהיעדרות היתה חברתו
של אחי הבלה, עליזה עזיקרי. אלא ש־היתה
זו היעדרות שמחה, הפעם: עליזה
היתר, עסוקה בפסטיבל־הזמר בצ׳ילי, שם
זכתה במקום הרביעי מבין 29 מתחרים,
ומשם עמדה לדהור ישר לאוסטרליה.

ואילו החצי שלה שנשאר בארץ, ששון,
לא יכול היה לבשר לי מתי יחזור הוא
אישית על התרגיל שביצעה אחותו הקטנה
:״אין חדשות אצלנו,״ הגיב כששאלתי
אותו נו מד, בקשר? ואת התשובה הזאת
אני שומעת ממנו כבר שנתיים, מאז שהוא
ועליזה נהיו חברים.
אבל אין דבר. יש לי סבלנות.

זוכרים שסיפרתי לכם לפני שבועיים על

מסיבת יום־ההולדת של פוקה הירש,
נער־השעשועים מספר 1של ישראל?
אל תשאלו מה שהסיפור הזה עשה לי.
שלא נדע. מאותו יום עובד אצלי הטלפון
על טורים גבוהים. חצי מחתיכות תל־אביב,
ושליש מהפרפריות, מצלצלות אלי להגיד
לי פנייה ולהתייצב לימינו של פוקד: ,
״תדעי לך שהוא גבר סוג א׳ ,ואני מכריזה
את זה על־סמך נסיוני האישי.״ זאת, בשינויי
סגנון וטמפרמנט, היתה רוח ההודעות.
אוקיי,
אוקיי, לא צריך לצעוק. לכל הנעלבות
— אתן מתפרצות בדלת פתוחה.

מלכת ממיס מתחתנת
אין מה לעשות נגד זה, השבוע היה

את ששון רנ׳ואן כולכם מכירים. זה,
החבר של עליזה עזיקרי. אז השבוע
היתה חתונה במשפחה — אבל דווקא ע>£י־זה
לא היתה שם.
החתונה היתה של האחות הקטנה של
ששון, ליליאן רג׳ואן, מזכירה בת .20
והיא התחתנה עם עמי שטארק (,)29
שהוא דוקטור בן דוקטור. הוא דוקטור
בעצמו׳ בגלל שהוא רופא כללי, שיושב
עכשיו בווינה ומשתלם בניתוחים גינקולוגיים.
ואביו, ד״ר לזר שטארק, הוא גם
כן דוקטור, בגלל שהוא גינקולוג כבר מזמן.
כל כך מזמן, שהוא היה בעצם המיילד
של ששון ודויד רג׳ואן, האחים של
ליליאן.
ומאז חיות שתי המשפחות בידידות, וזה
מה שגרם עכשיו לחתונה החדשה: זה
התחיל בחתונה של האח של עמי, לפני
כמה שבועות. משפחת רג׳ואן הוזמנה כמובן
לחתונה, ושם הכירה ליליאן את עמי.
הם התחילו לצאת יחד תקופה מסויימת —
חמישה ימים, ליתר דיוק — והחליטו להתחתן.
עמי
חזר לווינה לשם לימודים, חזר בחזרה
מווינה יומיים לפני החתונה, והופ
לאולם העצמאות בשרתון.
זאת היתר, חתונת־הפתעה מכל הבחינות.
ליליאן לא חלמה להתחתן כל־כך מוקדם.
״אף פעם לא יצאתי עוד ברצינות. אני
עקשנית נורא, ואף אחד לא רצה עד
עכשיו להתחתן איתי.״ עד שבא הדוקטור,
זאת אומרת. הפזיזות שלה עלתה לה מאה
לירות.
זה הוא הסכום שהאחים והאחיות לבית
רג׳ואן התערבו עליו, שמי שמתחתן ראשון
— משלם.
וזאת היתה גם חתונה ענקית. הכלה בשמלת
לבן וכסף היתה יפהפייה, שחורה
ותמירה 700 .האורחים והאורחות הופיעו

פולוה

שבוע של חתונות. עוד אחת שלבשה שייבה

היתד, טלי פרידמן, מלכת־המים של
.1968 הלביש לה את זה א כי קרי ש,
ובזה ברוך השם, בא על סיומו רומן שנמשך
כבר שש שנים. מצחיק אולי, אבל
עובדה. השניים האלה יצאו יחד מאז ש־טלי
היתר, בת 15 וחצי.
לטלי היה אז חבר אחר, קיבוצניק אחד.
ויום אחד הוא שלח לד, מכתב עם חבר
שלו — ומי זה היה אם לא אבי? הוא
בא, ראה את החברה של החבר שלו, מסר
את המכתב ונשאר שש שנים.
לפני שנתיים, כשטלי התייצבה לתחרות
מלכת־המים, ניגש אבי, שהוא טכנאי־ייצור

במקצועו, לפתור את הבעייה באורח ייצורי:
הוא מילא את חצי היכל התרבות בחברים
שלו, מספרים החבר׳ה, והם הם
שהנחילו לטלי את הנצחון בהצבעה, לאחר
מעולם לא הטלתי חשד בתכונותיו הניששמספר
2זכתה בשני קולות פחות ממנה.
אות מעם של פוקח. יחד עם זאת, נעים
בתום הערב, נהרו כל אנשי קויש לבמה,
לדעת שד,תפוקה עדיין כתמיד.
נשאו את טלי על כפיים והביאוה אל העד
.120
גבר• השבוע, בחתונה, חזר המיבצע על
עצמו, כשהכנופייר, העליזה נושאת את ה -ם
כלה על כפיה.
מלבד כפיהם של החבר׳ה, נעזרו ה־לוב
ד״ר דויד קויש, מנהלי ובעלי מפעקוישים
הטריים בכפיים נוספות. ממשכור לי הארגז ואמקור — שאבא של קויש הוא
תם של אבי כטכנאי, וטלי העובדת כמנהלת
פקיד בכיר שם — הנציג הדיפלומטי של
יוגוסלביה בישראל, ראש עיריית כפר־סבא,
בית־נוער ומסיימת לימודי הוראה, קשה
קצת לבסס בית בישראל. אז ההורים שמו
נציב־המים זאב קנטור, שני מפקדי טייסות
בחיל־אוויר, ואפילו מפקד כלא .6
יד, ונתנו דירה וכל זה.
לא נעים לספר, אבל גם הוא קרוב
מצד ההורים הגיעו לחתונה גם כל השמות
המפוצצים. מנהל בית חולים איכי-
משפחה.

פוקה

מנדי שברה אה ההרמוניה
טלי ואבי

כל הזמן הם היו כמו שני זוגות תאומים. שני הבעלים היו ידידים משנים. כשהאחד
התחתן, היה לו השני שושבין. וכשהשני התחתן, היה לו הראשון שושבין. אחרי החתונה
נולדה לאשה הראשונה בת, וגם לאשה השנייה נולדה בת. וכן הלאה וכן הלאה. תמיד
אותו דבר.
אני מתכוונת לשני הידידים רפי שאולי, בעלה של מנדי, בעלת הדיסקוטק שהלך
לעולמו בלהבות, ודייל אל־על אבי אברמוביץ, בעלה של מלכה (פה אחד ההבדלים
בין, שני הזוגות. למלכה אין דיסקוטק. דק אבא יש לה, הקבלן ן ןקיבא *ורדון. אבל
דירה הם בכל זאת לא קיבלו לחתונה, אבי ומלכה. אבל לא חשוב).
אבי ורפי היו עוד חברים לפני שהתחתנו. עם נשותיהם, זאת אומרת. כשני רווקים, הם
הקימו בשותפות את הדיסקוטק הראשון בארץ, ויסקי א־גוגו. והיום הם שוב פעם שותפים,
אחרי שאבי השקיע לא מזמן במנדי׳ס. ומשום כך יש לו עכשיו הכבוד לעמול יחד עם רפי
בשיקום ההריסות.
ומי שקילקל את כל ההרמוניה הזאת היתה מנדי, שקמה ונסעה לה ללונדון (העולם הזד,
.)1746 בעוד שמלכה נשארה סתם בבית, באפקה.

.דד ״ ה

לסחדו^רד

רצח של
63031 בשעה שחברי תנועתנו בירושלים השתתפו בהפגנה בפני
לישכת ראש־העיר נגד השחתת ירושלים, ולפני שנודע על
כניעתו של טדי קולק, התעורר העניין בכנסת.
חבר־הכנסת אברהם עופר (המערך) ,מנהל חברת׳השיכון
ההסתדרותית, הגיש הצעה שנועדה לזר? את בניית השיכונים
בירושלים. שר־השיכון זאב שרף תמך כהצעה בהתלהבות.
בנאומו, הזכיר שרף כי היה זה אורי אבניי שפתח לפני
שנה במלחמה נגד הקמת השיכונים בלי ירושלים, ושהמציא
את המונח ״שיכוניזציה״ .שרף תקף את אבנרי בחריפות על
כך, העלה על נס את חשיבות השיכונים.
אכנרי נטל את רשות״הדיבור כדי להציע את הסרת
ההצעהזה כל כולה מסדר״היום — מעשה הפגנתי חסר־תיקווה, שנועד ל
הרים שוב קול־מחאה נגד הפשע המחפיר :
אורי אבנרי: אני מציע להסיר הצעה זו מסדר־־יום, ולשלול
אותה לחלוטין.

למען ירושלים לא נחשה!
המציע הנכבד הזכיר שיר של ראבינדראנאט תגורי. אשיב לו ב
עיר

הכנסת
לורנץ. אני מתכוון לירושלים של מטה, זו שישנה, שהיא
חיה וקיימת, והיא צירוף של כל התקופות ושל כל הבניינים, של
כל השכונות ושל כל מי שחי בה. כל זה יחד — זוהי ירושלים!
אומר חבר־הכנסת עופר :״האופי הוא בתושבים, ולא בבניינים.״
איזו מין קביעה היא זו? איזו מין ראייה של עיר היא. זו?
האם האופי של רומא הוא ברומאים? האופי של רומא הוא בבניינים
של רומא, בהיסטוריה של רומא, בערכים הרוחניים של
רומא, ובתושבים של רומא. האופי של ירושלים הוא בכל אלה
גם יחד: הנוף של ירושלים, ההיסטוריה שלה, הדתות של ירושלים,
האנשים של ירושלים.

אומר: בשכיל התושכים -
ואם אתה
יחד !
הכל, ואת כל השאר -נשיכה, אתה רוצה את ירו־שלים.
אינני
ננד שיכונים. אני מכין שבהכרה מודרנית
יש לשכן בני־אדם. אני מכיר כהוכת המדינה לשכן
כני־אדם, ואני יודע שיאם אתה משכן המונים, אינך
יבול לכנות כמו שכונה ארכיטקט ארמון לעצמו.
חבר־הכנסת עופר, ושר־השיכון זאב שרף, דיברו על ״השיכו־ניזציה״
.נבון, אני יצרתי מילה זו, מילת גידוף, מילת קללה.
אבל אינך יכול לשכן, ואסור לך לשכן, על־ידי רציחת עיר. גם
לא עיר כמו תל־אביב, שכבר מזמן נרצחה, ולא נשאר בר, דבר
שאינו מעליב את העין.

אנו עומדים בכנסת במלחמה קבועה: המלחמה
בין סדר־היום הרשמי של הכנסת,
ובין הנושאים שאנו רואים חובה לעצמנו
להעלותם, דווקא מפני שהממשלה ורוב הכנסת
רוצים למנוע את העלאתם.
בשבוע שעבר היו ארבעה נושאים כאלה:
המיפנה המהפכני שחל בעמדת מצריים; תוצאות
החקירה של הרמטכ״ל בעניין עזה;
פרשת הגיור בווינה; והחנקת ירושלים בשיכונים
מכוערים.
לגבי הצהרות אל־סאדאת ושיחות יארינג
ניצלנו הצעות של גחל וע״מ (שביקשו
דווקא לחסל את יוזמת יארינג) כדי להשמיע
את דברינו( .נאום -בנושא זה מתפרסם
במקום אחר בגליון זה )
זזת פרשת הגיור העלה שלום כהן במים־
גרת הוויכוח הכללי על משרד קליטת־ה־עלייה
(ראה להלן).
לשם העלאת מחאתנו הנמרצת נגד השחתת
ירושלים ניצלנו שוב הצעה הפוכה:
זו של ח״ב שביקש דווקא להחיש את
מלאכודהכיעור (ראה להלן).
נותרה פרשת עזה. העלינו אותה לראשונה
בכנסת. בשל כך זכיתי למטר של גידופים
מפי חברי־הכנסת, ולנחשול של מיכת־בי־איום
אישיים. אך השבוע נחלנו ניצחון
עגום: משד, דיין השיב לשאילתות, ואישר
האשמות שהעלינו בשבועון זה ובכנסת.
תוך כדי כך ניהלנו דו־שיח קצר, אך
חשוב.

י*להתרחק מן הלב!

מהי האלטרנטיבה לדבר הנורא הנעשה עכשיו?
לסגור את ירושלים? — לא!
אבל ירושלים — הרי זה אזור גדול ונרחב.

שיר — אחד היפים בשירי העולם, שירו של אוסקר ויילד :
״ 63011 111311 111118 1116 111111£5 116 101168 01

״כי כל אדם רוצח את הדברים שהוא אוהב.״

מה שאנחנו עושים עכשיו לירושלים, זהו רצה
של עיר, זהו ,,פוליסייד״ -מרום אהכה.
אמר חבר־הכנסת עופר, שאנו ,״יפי־הנפש״ ,מהופנטים מירושלים.
נכן, אנחנו מהופנטים מירושלים!
ירושלים איננה עוד עיר. ירושלים איננה עוד עיר יפה, ואפילו
לא עוד עיר יפה מאוד• ירושלים היא עיר יחידה במינה.
שלמה לורנץ: אתה הורס את הייחוד הזה. הרבה יותר מאשר
הבניינים!
אורי אכנרי: אין אני מתכוון לירושלים של מעלה, חבר־

אני רוצה לשימור על הלם של ירושלים, והלב של
ירושלים הוא גדול. נכי־פמואל וארמון־הנצים -
גם הם הלם של ירושלים, גם העיר העתיקה וכל
מה שמסכים לה.
אכרהם עו פ ר 1אס כן, אתה צריך להיות בעד התיישבות בחברון.
זה הפרבר של ירושלים.
אוירי אכנרי: אם גבולות ירושלים אינם מספיקים לכם, הרחיבו
אותם מעבר לקריית־יובל. יש די מקום בהרי ירושלים ליל
השיכונים שאתם רוצים. וכמו שבתל־אביב גרים היום במרחק של
חצי שעה ממרכז העיר, גם בירושלים מותר לגור במרחק של
חצי שעד, מלב העיר.

אך באשר אתם רוצים לכנות דווקא כתוך העיד,
הרי אני חושש מאוד שהשיקולים שלכם אינם לאומיים,
ואינם אסתטיים, כי אם עסקיים.

מזימה נגד הגיור
בוויכוח על המטרד לקליטת 18 1וזעליה דיבר שלום בהן על בעיית
ן ן| גיור העולים החדשים בווינה:
שלום כהן: בשנה האחרונה עלו ארצה
כאלף יהודים מברית־המועצות, ואנו
מקווים שמספרם ילך ויגבר.
הבית הזד, היה כולו מאוחד בהבעת הז־דעזעותו
לגורל יהודי רוסיה אבל האם
פירוש הדבר שכולנו מאוחדים בזה, שכולנו
מאמינים וסבורים שיש לעשות הכל
למען קליטתם ועלייתם של יהודים אלה?
לצערי אני חייב להסתייג. לא כולנו.
יש מיעוט, מיעוט קולני, צרחני, שבפירוש
חושב אחרת, מיעוט החי עדיין במושגים
של ימי־הביניים, מיעוט שהקנאות
וצרות־המוח הגיעו אצלו לממדים של גזענות
חשוכה.
יצחק רפאל :׳אתה סתם מדבר דברי
הבל ושטות והסתה. כמה מיקרים של
יהודי רוסיה היו שם, אולי אתה יודע?
שלום כהן: אולי אתה יודע יותר
ממני. אבל אפילו מיקרה אחד מספיק, הבר־הכנסת
רפאל.

אני מתכוון לאותם חוגים דתיים
החולקים על תהליכי הגיור בווינה.
יצחק
רפאל: דברי השמצה זולים.

שלום כהן: וינה היא התחנה שבה
מגיירים את יהודי רוסיה.
יצחק רפאל: זו הסתה שפלה, דבר־הסתה
שפלים.
שלום כהן: החשבונות שלך עם יהו־דים
אחרים, עם תנועות אחרות, עם הקיצונים
הדתיים, אינם צריכים לבוא על
חשבון היהזדים האלה.
יצחק רפאל: דברי הסתה שפלים.
משמיץ מיקצועי.
שלו ם פ הן: אינני רוצה לומר מה ה־מיקצוע
שלן. חבר־הכנסת רפאל, ביום מן
הימים אומר גם מה ה־מיקצוע שלן.
יצחק רפאל: ימי־הביניים, הוא אומר.
אתה חשוך מימי־הביניים!
שלום כהן: בווינה הגיור נעשה בידי
רב אורתודוכסי.
יצחק רפאל: הוא מבין בעניינים
אלה!
שלום כהן: אני מבין בעניינים של
רבנים אורתודוכסיים, חבר־הכנסת רפאל.
השותפים הדתיים בקואליציה, יחד עם
חבר־הכנסת רפאל, הסכימו ברוב חסדיהם
להשאיר פתח תקווה לאותם יהודים מחוץ־
לארץ, שיתגיירו לאו דווקא על פי כל החומרות
של הרבנות בישראל. הם הסכימו
כי הגיור הנעשה בחוץ־לארץ, בידי רב
מוסמך, יוכר בישראל. הם אפילו הסכימו

מוגש על־ידי תנועת העולם הזה -כוח חדש

שגיור זד, יוכר, גם אם הרב הוא רפורמי.
הם השאירו את הפתח, ועכשיו ברור לנו
שהם מחפשים דרך להתחרט על הסכמתם.
יש להם חשבון והתחרות עם דתיים קיצוניים
עוד יותר מהם. האמת היא שהם
בכלל לא דתיים קיצוניים, אבל כשיש בזירה
דתיים קיצוניים באמת, אז המפד״ל
חייבת גם כן להיות דתית.

יש להם התחרות עם קנאים,

את תשובתו העיקרית השיב דיין דווקא
לשאילתה של אחד ממעריציו, ח״ב זלמן
שובל (ע״מ) .לאחר מכן ענה לשאילתה
שלי, בנוסח הידוע :״אין לי מד, להוסיף
לנאמר בתשובה לשאילתה מס
כאן התחיל הדו־שיח, במיסגרת שאלד,
נוספת:
אורי אכנרי: כבוד השר, עם כל ההערכה
והברכה לפעולתו הראויה־לשבזז
של הרסטכ״ל בפרשה זו, הייתי רוצה
לשאול: מדוע עבר זמן כה רב מהרגע
שבו התחילו להגיע הידיעות על הנעשה
בעזה, ובין פתיחת החקירה בנדון?
אני מתייחס במיוחד למה שקרה כאן בכנסת.
כאשר עוררנו את הדברים בכנסת,
לא היתה תגובה. רק כאשר פנו ארבעה
חיילי הנזז״ל לרמטכ״ל, נפתחה חקירה.
מדוע עבר זמן בה רב עד שהתחילה ה״
חקירה?
משה דיין: לפי דעתי לא עבר זמן
רב מזמן שהגיעו תלונות לרמטכ״ל ועד
שהוא •מינה את הקצין הבודק.

שלא הסתגלו עדיין למחשבה כי
מדינת ישראל איננה גיטו כמזרח
אירופה.
לכן מראה הזוגות העוברים את תהליך
הגיור בווינה ומגיעים ארצה, העביר קנאים
אלה על דעתם.
אני כשלעצמי סבור שעולים אלה ראויים
לכל זכויות האזרח בישראל.

יהודים •טהעזו להתיצב מול ה־קג״ב,
שהעזו לסכן את רכושם
ואת חייהם, כרגע שביקשו לעלות
לישראל, יהודים אלה הם בעיני
כשדים להתקבל ולהיקלט
כקרב האומה הזאת.

סזז־סירם־ ב פני עורים

חז׳כ רפאל

תרשו לי להזכיר שבאותו דיון עגום, בו
קבעו מי הוא יהודי, הזהרתי— ו היו אחרים
שהשמיעו אותה אזהרה — שעל״ידי קביעה
זו אתם הולכים לפלג את העם, הולכים
לקבוע נומרוס־קלאוזוס בפני אותם יהודים
שבאים מארצות מסויימות אלו, ובעיקר מרוסיה.

יועילו כאן התחכמויות.
אם אני מעלה נושא זה היום, הרי זה
מפני שרב אורתודוכסי — שאינו שותף
בדיוק לתפיסה מסויימת של ניהול חיי הדת

388 ^ 1הדרכה מיגית 111111111ן!
אין שום דרך •אחרת נכונה — אולי בכלל,
אבל ודאי במיסגרת צבאית — לברר
תלונות, מאשר לנהוג לפי ההליכים המש פטיים:
קצין בודק, שלאור המלצותיו רואים
אם יש צורך בבדיקה נוספת. כפי שהיה
במיקרה זה, של עוד קצין בודק; אחר־כך
המלצות הפרקליט, ואחר־כך מסקנות ה־רמטכ״ל.
ובמיקרה שיש משפטים — להעמיד
אנשים לדין.
כבר ציינתי בדברי שחלק מהמיקרים הובאו
לדין, ויצאו פסקי־דין• .אחרים עוד
נמצאים בתהליך של משפט. באותם ׳מיקרים
שצריך היה, בהתאם להמלצת הפרקליט,
להביע בהם נזיפות אדמיניסטרטיביות
— הן ניתנו ונעשו.
אינני חושב שעבר זמן רב או ז מן מיותר,
ושהיה מקום או שהיתה אפשרות להחיש
את ההליך הזה ברצועת עזה.
על ההליכים בכנסת — אינני יודע.

(המשך מעמוד )35

הלך הספר גם הפעם, למרות גישתו ה־מיני־מאליסטית
למין.
להוצאת אחרת, אחיאסף, היה ספר בשם
האדם, מערכות הגוף והנפש, שלא הלך
כל־כך טוב .״זה היה ספר טוב, ולא ידענו
למה לא הלך,״ מספר מתן אחיאסף, מבעלי
ההוצאה .״יום אחד, אספנו את הספרים
מהחנויות, שינינו את העטיפה, נתנו לו
שם גוף האדם — ועכשיו הוא נמכר מצו־יין.״
לא פלא. על העטיפה החדשה מצולם
זוג בתנוחה אינטימית.

עו ל

נפי

כלתך

ך״• יו אלו רק דוגמאות מעטות מהים הי
| כללי, המכניס רווחים לכיסי המוכרים
והמו״לים, וממלא את בתי הישראלים בחומי
שהוא לעיתים הדרכה מינית ממדרגה

השאילתה הבאר, שלי התייחסה לעדות
שפורסמה בשבועון זה ב־ 20 בינואר. היתר,
זאת עדותם של שלושה עיתונאים זרים
מהימנים, שדיווחו על שורת מיקרים שהם
ראו אותם במו עיניהם.
דיין התעלם לגמרי מן העובדות שצי•
טסתי באריכות בשאילתה, והשיב שוב:
״אין לי מה להוסיף לשאילתה מס
ושוב אירעו חילופי־דברים:
אורי אבנלי: כבוד השר, נדמה ל־שאין
כל קשר בין שאילתה זו ובין ור
ש-אילתה ההיא.

פח מדובר על פעולות מישמר־הגבול, ו־על
העדויות של עיתונאים, שדיווחו על
פעולות מישמר־הגבול. הס העידו, למשל,
שאנשי מישמר־הגבול בעזה החזיקו בידיהם
שוטים, והשתמשז בהם.
מכיוון שמישמר־הגבול כפוף בעזה למפקד
צח״ל, אני שואל: מי נתן את ההוראה
שמותר למישמר־הגבול להחזיק בשוטים?
משה
דיין: כל מה שאמרתי, חל גם
על מישמר־הגבול, שפעולתו ברצועת־עזה
היא במיסגרת כוחות צה״ל. כל מה שיש:
לי לומר — ולא כיסיתי ולא הסתרתי
דבר — נאמר במימצאיס של הקצין הבודק,
ושל המשפטים. וזה חל גם על
מישמר־הגבול.

היתד, זאת התחמקות, כי הקצין הבודק
בדק רק מיקרה אחד שנגע ליחידה מסו׳
יימת של צד,״ל, והמשפטים נפתחו רק ב־מיקרים
שבהם היתר, תלונה רשמית. העדויות
של העיתונאים הזרים לא נגבו ולא
נבדקו כלל — ודיין לא התייחס בשים
מקום לעובדה שאנשי מישמר־הגבול החזיקו
בשוטים — דבר שאושר על־ידי מפקד
כוחות־צה״ל ברצועה (שאמר כי ניתנה הוראה
להחזיק את השוטים).

עכשיו הזמן לרכוש את התערבת הסלונית
מו׳־פית קושניר
״שיא של מכירה״

אות?
ש לו ם
התוצאות.

הזדמנות ח ד -פ ע מי ת !
נל החנש את מעונת ״רגדזור 220״ בחתש זה.לא ישלם ריבית על התשמהים

רהיט
מו״ס פומרנץ

בסוף דבריו עמד שלום בהן
על הצייד להעביר א ת ענייני ה עלייה
מידי ה סוכנו ת הי הודי ת
לידי המדינה, וכן על הצורך לתת
ל חיילי ם משוחררים א ת או תן
הזכויו ת כמו לעולים חדשים.
ברוח זו נו סחה הצעת״הסיבום
של הסי ע ה, שרק חברי סיעתנו
הצביעו בעדה.

תמיד

דעתי־ אין כמו אפרת

מכובדים״

מה חדש אצל פוטו ברנרי
+מכשירי הקרנה, במחירים
נמוכים ובלעדיים.
פלשים, במיבחר גדול ובמחירים
נמוכים ובלעדיים.
^ מקריני ראינוע, במחירים
נמוכים ובלעדיים.
מעבדה לשחור־לבן חדשה ובעלת־איכות
גבוהה. צילומי פספורט
ברגע.

כהן: אני רוצה להזהיר מפני

אני רוצה להזהיר א,ת הממשלה
את הרום החילוני בממשלה -שיזהירו את השותפים הדתיים
שלהם, את המפד״ל, שלא יתחרו
עם השוליים המטורפים של המהנה
הדתי.

א סר ת

רח׳ הנגב (, 4התחנה המרכזית) טל 1411 30335 .

:אולי תחכה לתוצ
יצחק
רפאל: אתה יודע שזה שקר.
תגיד את שם הרב.
שלוםכהן: כדי שתפטר אותו מעבודתן?
זה מה שאתה מחפש. נקמה אישית
במי שמגלה דברים? אנחנו נחכה ונראה.

גנון ע תי ק, עי בו ד מודרני י

בתשלומים נוחי !

המסיר 1100.-ל

בישראל אמר לי כי בשיחה עם הרבנים
היושבים בווינה נאמר לו בצורה כמעט
ודאית — ואני חושב שהעתיד הקרוב יוכיח
זאת — שא, תה וע, ר,־בודקת שיצאה לווינו־״
גמרה אומר לפסול את הגיורים שנעשו
בווינה.

טוכה פנהדדאי

״דנדזור 220״

מו״ם לוי
״הצעירים — יודעים בלי ספרים״

13ט-1ברנד
חיכהד חי ב ד.חנ!וגן ו נ

ראשונה — כמו למשל סיפרו המצויין של
רופא־הילדים הישראלי, יליד ירושלים, ד״ר
עימנואל חיגר, חינוך מיני לנוער, שיצא
אמנם זה עתה, אך ללא כל קשר לגל הספרים
האחרים — ולעיתים משהו אחר.
האם זה טוב ליהודים? ״ספרים על הסברה
מינית הם חיוביים בהחלט,״ סבור ד״ר
מרדכי זיידמן, הרופא הישראלי הראשון
אשר כתב ספר הדרכה מיני• בארץ.
״אפילו כאשר הם אינם נכתבים על־ידי
מומחים. הקוראים חייבים רק להימנע מלהוציא
מסקנות רפואיות ממה שהם קוראים,
מבלי שהם מתייעצים עם רופא.
להימנע מאוד. שכן דברי־מינות בענייני
מין, עלולים להיות מסוכנים לבריאות, אם
לוקחים אותם ברצינות.

שינוי
מרכז עדשות מגע
7£0א5 0£א! 1£ס^־באסס

״גרוזוכפקי -אישון לנם״
תל־אביב, רח׳ שניאור ,5פנת רח•
פינסקר ,20 טל .55029 .ש עו ת
הקבלה — .9 —17 נשמח לשלוח
חוברת הסברה לפי בקשה.

כתובת —
מנוי המבק ש לשנות אתכ תוב תו מתבק ש
להודיע על כ ן שבועיים מראש, על-מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

• בעיות ולבטים בחיי המין.