גליון 1751 מתאריך 24 במרץ 1971

מספר 1751

שגה

כ״ז אדר תשלא 24.3.1971 ,

1. 50ל ״ י

ידיעה מרעישה פורסמה בעיתוני ישראל ביום השלישי
בשבוע שעבר. בדיווחיהם על ההתפתחויות בזירה המדינית, דיווחו
עיתוני ישראל בכותרותיהם הראשיות על הצעה חדשה, שהועלתה
לגבי אחד הנושאים השנויים במחלוקת לגבי הפיתרון במזרח
התיכון: עתידה של שארם אל־שייך.
בידיעה בלונדון נמסר כאילו היה זה שר־הצעה
אמריסאית חדשה :
החוץ, אבא אבן, שבשיחתו עם עמיתו הבריטי,
העלה את ההצעה לפתור את בעיית
שטחים ערביים
הנוכחות הישראלית ט&ארם א־שייך באמצעות
חכירת המקונ^יממצריים על־ידי ישריוחכרו.
לישראל!
אל. הידיעה הופצה על־ידי סוכנויות ה^
בחוגי משרד־החוץ האמריקאי הולכת ומתגבשת
1הצעה חדשה, שנועדה לפתור את הקסאון בשיחות ,
ידיעות הבינלאומיות בכל רחבי העולם,
יארינג. האמריקאים, המשוכנעים כי ישראל תחזור
זכתה בכל מקום להדים ולתגובות.
* חוך זמן קצר לשיחות, חושבים כבר 1עד אחד קדימה
לגבי פתרון חילוקי הדיעות בין ישראל לערבים
בקשר לנסיגה.
היחידים שרעיון החכרת שארם א־שייך
אחרי שראט-הממשלח גולדה מאיר, הכלא
נשמע חדש לגביהם, היו קוראי הד,ירה
בביקורה לאמ-יקאים ני ישראל אישבועון
המסויים. העולם הזה היה העיתון
נה סוכנה לדכי כלל עם יארינג על נסיגה
טוטאלית וכי יש שטחים, כפו שאדפ-אל•-
הראשון והיחידי בעולם, שפירסם את השייר
ורמת הגולן, שישראל לא תהיה מד
ידיעה במלואה, כולל מקור לידתה — מש״
גנה לסגת מהם, העלו האמריקאים הגעה
רד־החוץ של ארצות־הברית — במדור
חדשה, הנראית כמכט ראשון דמיונית כטעם.
תשקיף
עוד לפני חצי שנה (העולם הזה

.)1726

היה זה סקופ בינלאומי, ששום עיתון
אחר בעולם לא התייחס אליו ולא טרח
לצטטו, מפני שבאותם ימים נראתה הידיעה
כדמיונית מדי. עתה משמשת אותה
הצעה נושא לדיונים ממשיים בין הצדדים
הנוגעים בדבר.

הגמישונים

מתאימים יותר!

ץ תחזית לנאומו שו נינסון

האמריקאים מגיעים ני לנכי כמה שטחי
מחלוקת, כמו שארפ-אל-שייך, למשל, יוסכם
על הפיתרון >זבא: לכאורה תסכים
ישראל לסגת• ממקומות״ איה והריבונות
עליהם תוהזר לפגרים׳.דבר זה יסומל על•.
ירי הכנסת פקידים־ אזרהיים למקומות־אלה.
אולם יחד עם זאת תמשיך ישראל
להיות נוכחת באותם מקומות, על פי הפכם
הנידה מיוהר מינה לכין מצריים.
כך, מתארים לעצמם האמריקאים, תה,-
כיר פגריים לישראל את שארס-אל-ש״ך
—שנה, למשל.
30 שנה.
שנים, סר
מגויים של שנים.
--למשל 11
תמורת תשלום גבוה. הריבונות המצרית לא י

לא היה זה, כמוכן, הסקופ הבינלאומי
היחידי שלנו בחודשים האחרונים.
כי מקורות המידע של העולם הזה, אינם
מצטמצמים לתחומי ישראל בלבד. מהלכים רבים של האמריקאים
בתקופה האחרונה, שהפתיעו את ממשלת ישראל, למשל׳ פורסמו
בהבלטה בהעולס הזה תוך הסתמכות על
אותם מקורות־מידע בלעדיים.
לפני חמישה חודשים, באוקטובר , 1970
היה העולם הזה 1729 העיתון היחידי
אשר קבע כי חל שינוי בעמדת הנשיא
האומה הפלסטינית
ניכסון בקשר ליישות הפלסטינית. הודענו
קרום לוודאי שנשיא ארצות-הגרית, רי־כבר
אז במדור תשקיף, כי בנאום פומבי
ג׳אוד נינפון, יעני י י ״ ה =י״
פומנית של ארצות-הברית בזכויות האד
קרוב יעניק הנשיא ניכסון הכרה פומבית
מה הפלסטינית בנאום פומבי רשמי.
של ארצות־הברית בזכויות האומה הפלסדדוין
יו, שהימו כשביז י״״ייי ניני ״!יי; ?צ!
טינית. כארבעה חודשים אחרי פירסום אונ=ש״

תר, ידיעה, היא התאמתה. בהודעה לקונגרס
על מצב העולם, לפני שלושה שבועות,
הכיר ניכסון בפומבי בזכויות הפלסטינים
הידיעה בנליון 1729
בצורה שהביכה והרגיזה את ממשלת גולדה.
יתכן שממשלת ישראל היתד, נבוכה פחות, אילו התייחסה ביתר
אמון לידיעות הבלעדיות של העולם הזה.

הידיעה כ,,תשקיף״ כגליון 1726

״י אישור עקיף שר ונין
הכאתי שתי דוגמאות

אלה כדי להמחיש את חשיבותו

של מדור תשקיף.

בו־ינו די ט רז

להטיגב דזנויי ד ב

המיבחרות

.העולםה זה״ ,שבועוןהחדשורהישראלי •
המערכת והסינר,לה: תל־אביב, רחוב קרליבן־ , 12 טלפון?260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בע״מ, תל־אביב. רח׳ סין • 6גלופות: צינקוגרפיה בססי בעים •
העורך הראשי: אורי אבניי. המוציא־לאור: העולם הזה בע״ם.

העולם הזה אינו יכול, בשבועון חדשות, להתחרות בעיתונות
היומית בשטח שהוא מקדיש לידיעות חדשות. לשם כך הקצינו
בעיתון עמוד מיוחד, שהוא מעין עיתון חדשות שבועי נפרד, בו
מתפרסמות בקיצור ידיעות בלעדיות. עד כה הוכיח דף תשקיף
כי הוא עומד בהצלחה בהתחרות עם עיתוני החדשות היומיים.
דוגמה נוספת לכך יכולה לשמש ידיעה שפורסמה בעמוד זה
רק בשבוע שעבר (העולם הזה ,) 1750 בה נאמר כי הקלף המכריע,
שבו מקווה ממשלת ניכסון לשכנע ברגע האחרון את ישראל לקבל
את תוכנית רוג׳רס, עשוי להיות הצעה לברית צבאית רשמית בין
שתי המדינות, בד, תקבל וושינגטון על עצמה, רשמית׳ את ההגנה
על גבולות ישראל.
ידיעה זו עמדה בסתירה לידיעות שפורסמו בשאר עיתוני ישראל,
ששאבו את השראתן ממקורות משרד־החוץ, בהן דובר על ערבויות
של המעצמות ונפסלה האפשרות של ברית צבאית דו־צדדית.
והנה, ביום השישי השבוע, בראיון שהעניק שגריר ישראל בוושינגטון,
יצחק רבין, לכתב מעריב יובל אליצור, הוא התייחס׳
גם לנקודה זו. אמר רבין :״אומנם רוג׳רם ציין כי לעת עתה הם
אינם מוכנים להיכנס להסכם הגנה דו־צדדי עם ישראל,״ אך הוסיף
מייד :״אך נראה לי שזו אינה המילה הסופית.״
מכיוון שעד היום התאמתו הערכותיו ודיווחיו של
השגריר רבין יותר מאשר אלה של שר־החוץ אבא
אבן, היה בהתייחסותו זו לנושא שפורסם בשבוע
שעבר במדור דף תשקיף, מעין אישור עקיף לאותה
ידיעה.

העולם הזח 1751

חייייט לייעל זוכה בכל ה מדליו ת
לא בגלל עיצוב הבק בו ק אל א
בגלל המשקהשבפנים.

טסאו9וסד 966
1970׳ץ9חז 96ו 67

מ שלוח חבילות שי ל חג מכל סוגי המשק או ת
ל מוסדו ת ולידידים.
ברכת חג שסח לכל בי ת ישראל מ אחל מר ששוו שבתאי,
מנהל חבר ת ״יוש״ בע׳־מ.
״יוש׳ ,יבוא ושיווק בע־־מ, דיזנגוף ,269 תל־אביב, טל.446611 .
פרסום תמר

העולם הזה 1751

חוגים שפרשו מהמפלגה, כמו אנשי ״ברית
השמאל״ וכמה מאנשי שי״ח, לקראת החזרתם
האפשרית לשורות המפלגה.

שני ״האישים הבכירים״
יועמדו במצב כוננות
׳ * 1ג ! 11י ך
ביקורת על
מסעו של אבו
הביקורת שהושמעה בשעתו לפני נסיעתו של שר־החוץ
אבא אבן לארצות־הברית, התגברה בימים האחרונים׳
אחרי שאבן אינו פוסק מלדווח במיברקים ארוכים
על מסעו ופגישותיו, בהם הוא מעלה על נס את
הצלחותיו.

ראש הממשלה גולדה מאיר הציגה השבוע
בפני חבריה תיק עבה של מיברקים
ממסעו הנובחי של שר החוץ ואמרה :״מי
שרוצה לעיין בזה, זה יחסוך־ לנו את הדיווח
שלו כתום המסע.״

בשביל מה באים
רולרס וסיכלו?
ביקורם של שר-החוץ האמריקאי ויליאם
רוג׳רם ועוזרו ג׳וזף פיסקו בישראל, בסון!
נועד למנוע ביקור של גולהחודש
הבא
דה בוושינגטון.
השניים רוצים ללחוץ על גולדה לקבל את תוכנית רו־ג׳רס,
והגיעו למסקנה שאין תועלת בשיחה עם אבא
אבן.

מאידך, אין הם רוצים שגולדה תבקר בוושינגטון
ותיפגש שם עם הנשיא ניבסון,
דבר שיאפשר לה להפעיל לחץ הפוך כציבור
האמריקאי.

חוג ל״שלום וביטחוו״
יוקוס במפלגת העבודה
מול פעילותו של ״החוג לשלמות הארץ״
במפלגת העבודה, המרכז בתוכו את כל
אנשי ארץ־ישראל השלמה שפמפלגה ז ו,
עשוי להתייצב בקרוב חוג חדש ,״לשלום
וביטחון״ ,בו יתאגדו אותם מעסקני העבודה
התומכים בנסיגה מן השטחים תמורת
שלום אמת.
פעילותו של חוג זה נועדה לשמש כמישקל נגדי לחוג
לשלמות הארץ, הפועל כבר, באישור רשמי, זמן

מגעים לאיחוד מפ׳׳ם
עם מפלגת העבודה
מאחורי הקלעים כמערך כבר החלו כ
דיונים לקראת איחוד מלא בין מפלגת ה עבודה
לבין מפ״ם. המטרה היא להביא
לבך שבבחירות הכאות בבר יתייצבו שתי
המפלגות בפני הבוחר לא כמערך אלא כמפלגה
אהת, ששמה יופב כנראה ל״מפלגת
העבודה הישראלית המאוחדת״.
השושבין העיקרי לשידוך הוא מנהיג מפ״ם יעקב
חזן, המקבל תמיכה מלאה למגעים שהוא מנהל בעניין
זה עם גולדה מאיר ופינחס ספיר, הן ממאיר יערי והן
מאנשי האגף הימני של מפ״ם בראשותו של אליעזר
הכהן. נראה שהמיזוג בין שתי המפלגות לא ייעשה ב־בת־אחת,
ויימשך כנראה עוד כשנתיים.

בינתיים מנהלים אנשי מפ״ם מגעים עם

שני האישים הבכירים עליהם דובר לפני מספר שבועות
כי יפרשו ממשרותיהם הנוכחיות ויקבלו תפקידים
אחרים — האחד כשר בממשלה והשני כמנהל משרד־החוץ
— יקבלו כנראה ארכה של שנה נוספת לכהן
בתפקידיהם הנוכחיים.

אולם במיקרה שיסתבר למפלגת העבודה
בי אין מנום מעריכת כחירות מוקדמות,
יפרשו שני אישים אלה חודש לפני שיוחלט
על עריכת הבחירות מתפקידיהם, כדי
שיובלו להשתתף במערכת הבחירות.

נסות הספר יתחלקו שווה גשווה.
מרגלית עצמו סירב לאשר אם יש לו שותף לספר,
ומיהו.
זעמה של גולדה התעורר במיוחד בגלל שתי עובדות:
(א) קטע בספר בו מודה מרגלית לאותה ״אישיות ציבורית
בכירה,״ וץ ב) מסקנות הספר, שממשלת הליכוד הלאומי
הפסידה את מלחמת־ההתשה.

משה דיין הקודים
את יגאל אלון
ההזמנה לשכירת אולם וזבינזוז לעצרת לזיכרו של המשורר
נתן אלתרמן ז״ל, התקבלה בתיאטרון מטעם
משרד־הביטחון. להיטותו הפתאומית של משרד־הביטחון
לעסוק בעצרות תרבות ואזכרה למשוררים לאומיים, באה
בגלל תוכניותיו של מרכז ההסברה להנצחת שמו ופועלו
של אלתרמן.

מרכז ההסברה מסונף למשרד החינוך והתרבות
והשר יגאל אלון התבונן להשתתף
כעצרת הזיכרון. משה דיין הקדים אותו,
והשתתף בעצרת שנערכה כתל-אביב.

״הפנתרים השחורים״
עלולים לפלוש
לדירות עולים

..למרחב״ יסגר סופית

פעילות הפנתרים השחורים, שנרגעה ושככה מאז
הוחלט על הקצבת תקציבים מיוחדים לטיפול בדיירי
שכונות העוני, עשוייה להתחדש בזמן הקרוב בצורה
אקטיבית יותר מאשר בעבר.

נראה שצעד הראווה הבא של ״הפנתרים״
יהיה סיוע לכמה משפחות, מדיירי
שכונות העוני של ירושלים, לפלוש לדירות
הנבנות עבור עולים חדשים.

צעד זה יהיה מכוון להפגין את מחאתם של הפנתרים
על כך, שהממשלה אינה דואגת למשפחות ותיקות הנמצאות
במצוקה, בעוד שהיא מזרימה תקציבי ענק לקליטת
עולים חדשים ושיכונם.

מי חד7
להיות צעיר?

למרות נסיונו של היומון למרחב להוסיף ולהתקיים
באורח עצמאי, לא יהיה מנוס מסגירתו של העיתון בעוד
כמה שבועות.

עובדי העיתון קיבלו בבר רמזים על חוסר
יכולתו של הקיבוץ המאוחד להשקיע בספים
נוספים כפיתוח העיתון וביסוי גרעו־נותיו.

מחסור
בחומרי־בנייו
יגרום סערה ציבורית
סערה ציבורית עומדת לפרוץ לאחר שיתברר כי
משווקי חומרי־בניין מסויימיס יוצרים בכוונה מחסור
מלאכותי בחומרים אלה, על מנת ליצור שוק

ועדת הביקורת של מפלגת העבודה תצטרך
לדון בגבול
הנעורים.

טהור במחיריהם.
הקבלנים מתכוננים לצאת במאבק גלוי נגד תופעה זו.

חברי המישמרת הצעירה
של המפלגה מערערים
על זכותם של
שניים מחבריה — פר־צלינה
ואדר — לכהן במוסדות
המישמרת, מפני
שעברו את גיל — 35
שנקבע כגבול ההשתייכות
למישמרת הצעירה.

מי הוא
המדליף הסיטוני?
חקירה נמרצת מתנהלת
על־ידי גולדה מאיר
כדי לגלות את זהותו
של ״האיש הציבורי״ ה־מיסתורי
שהדליף בסיטונות
סודות ממשלתיים
לדן מרגלית, לסיפרו
שדר מהבית הלבן, שטרם
הופיע, ושכמעט
מחציתו נמחקה על־ידי
הצנזורה.

למעשה נכתב ה ספר
על-ידי מרגלית
ואותו איש
(שהוא כלי ספק
שר או פקיד בביר)
כשותפות, וגם הכי

חזראון \זג\דר. מזיורח״הוזימן

1 1 0א 0 ¥ 1 \1 4

שונ ה ג1ןהש עון שי שלך
ב 7-נ קו דו ת ה שו בו ת

! 3 0 8 0

( 8ן נ £ ,סןן
5 .י 1 9 1

- 7מ^ 7מ
•7 .4ה

— אי 1ת? 0

קהד /ד ג

!< 3ק 1 0י 0 1 6

0ר 0 6 !2

(ראה הסבר)
. 1צורה ה מוכ תבת
על ידי ה אנ טו מי ה.
10א*אץ ס **£0וס מו תאם בדיוק
אל פרק בף היד. הו א מקיף א ת
ה־ £א*1.ט £05 סוס1ץ ז?8006550$ 5
שהיא העצם בעלת ה בלי טו ת
הגורמת לשעון שיש לן עכשיו,
ל ה טל טל. נסה וראה.
. 2לו ח ספ רו ת עם ״אזורי זמן״.
* 1/השניה בלבד דרושה לן
כדי לקרו אאת השעה מעל
ה־<:ו״*א¥ס. גישה חדשה
ב תכלי ת של ״אזורי זמן״ עושה
זאת.
* יש אזורים לשעות ו אזורים
ל ד קו ת. בדגמים שונים של
ה־סואו/אדס יש להם גם צבעים
מיו ח די ם. ואתה שניות אתה
קורא כהרף עין על ידי מחוג
שניות בצבע מיו חד ; בצבע תפוז
למשל.

. 3אין בלי טו ת עבור רצועת השעון.
בשעונך הנוכ חי יש 4חיבורי ם
ה בול טי םממ סג ר ת השעון. ה ס
. 5ה״כתר״ שקוע ב מסגר ת.
א מנ ם מ חזי קי ם בשעון, אבל
ראה כיצד שקוע הכ ת ר (בורג
עשויים ל היו ת בלתי נו חי ם
הכינון) ב תוך ה מ סג ר ת
לפעמים. הכל בהתאם לצורה
המו שלמ ת בצורתה, של
ולגודל של פרק היד.
ה־ סו^אזום. הוא אינו מפריע
ל־ 0וא*אזו£<3* 0א 0אין כל
ומוגן הי טב.
בלי טו ת מיו ת רו ת הגורעות
.6לשם מה ה חו רי ם ברצועה !
ממרא הו המו שלם. ובכן, אין
יש סי ב ה מצויינת ל הי מ צ או ת
מתחברת הרצועה ל מסגר ת ז
ה חו רי ם ברצועה. ה ם מונעים
בצורה פ שוטה ביותר. ת ס כי ם
הצטברות זיעה ביו םחם.
עמנו לאחר שתראה א ת
ה 0אץ ס.
. 7ההב דלי ם ה בל תי נר אים לעין.
0וא*א׳ו 0 ^ 50* 0או טו מ טי
.4לשם מה הרצועה
פירושו שכדי לכונן א ת השעון
הר חבה ב מיו ח ד!
עליך ...לענוד או תו.
זוהי רצועה נו ח ה יותר, יעילה
התנועה הקלה ביותר של ידך
יותר. היא חו בקת הי טבאת
נאגרת לאנרגיה של זמן
פרק ידך. הי א עשויה
ה מ או ח סנ ת בתוך הקפיץ
שהוא חו מר הנר אה בדיוק
המרכזי של ה־ 0ו**אץ0
כמו עור אך דו ח ה מי ם כמו
נוצת אוז ומאריך י מי ם ממש
כשעון עצמו.

ה או טו מ טי. גם לאחר שתוריד
א ת השעון ת ס פי ק האנרגיה
שנאגרה להפעיל א ת השעון
עוד 48 שעות.
ס דר ת
מעמידה לרשותך מב חר גדול
הכולל דגמים
א טו מ טיי ם (לבחירה)
עם תאריכון או טו מ טי (גם
הוא לבחירה) ורצועות ב־14
צבעים שונים הני תני ם
ל ה חלפ ה ב קלו ת כדי להת אי ם
לצבע הלבוש או למצב הרו ח.

מכתבים

השאר לנו א ת הנהיגה

טוב, בריא וביקורתי אני סבור ששבועונכם טוב, ביקורתי
ובריא באופן יוצא מהכלל.

צבי ראדזייכסקי,

מינכן, גרמניה

₪שארה
רכהגא
יש לי שאלה לרב מאיר כהנא, מנהיג
הליגה להגנה יהודית :

אם אתה היית מארגן קונגרס למען יהודי
רוסיה, מסוגו של קונגרס בריסל, האם
היית מרשה אז לאנשי השמאל ה״בוגדים״
לומר את דבריהם?

בני ציטרין,

תל-אביב
ביקורת טלוויזיה
חן חן לכם על המקום שאתם מקציבים
לביקורות על תוכניות הטלוויזיה.
הרשו נא לי לתרום גם את חלקי :
בשבת שעברה, ה־ ,13.3.71 התחיל סרט
זילכר המתח בסידרה מחלקה סודית, ב־ 12 דקות
איחור.
זהו זילזול בקהל הצופים, מה עוד שהאיחור
נגרם בגלל שהאריכו את תוכנית החדשות
והוסיפו לה עוד 12 דקות משעממות.

ראובן זילבר,

לצעירים, שלום —

הינכם דרושים לנו לחלוקת £״הנידון״ של אורי אבנרי, ב ן
מרכזי נוער ובבתי־ספר.
שילחו לנו את כתובתכם ל־
>ת״ד ,136 תל־אביב, עבור חוג
ל הנוער של תנועת העולם הזה
י׳— כוח חדש.
הטניויויה מהוים הטלויויה
מקלט

בפתח ־ ת קוו ה

ן׳ביום ה׳ , 1.4.71 ,בשעה 9.30
דבערב, בבית אורה ישורון,
]ירח׳ כצנלסון ,32 פתח־תקווה,
,יתקיים

חוג בית
בהשתתפות
מרכז עדשות מגע
מ£־1־א 5 0£א 6ע

״גרוזובסקי -אישץ לנס״
תל־אביב, רח׳ שניאור ,5פנת רח׳
פינסקר ,20 טל .55029 .שעות
הקבלה 1^ - 1נשמח לש״
לוח חוברת הסברה לסי בקשר״

שמואל סגל

הכרים ואוהדים מוזמנים.

+בדי מונ ה
ביום ה ,,ה־ , 1.4.71 בשעה 8.00
בערב, אצל מיכאל בראנה רח׳
,1047/3דימונה, יתקיים

חוג בי ת

בהשתתפות

אלכם מסים

חברים ואוהדים מוזמנים.

גבעתיים
איזה דרך 7
האם לא הגיע הזמן להרהר פעם נוספת
אנא אנו הולכים?
האם הדרך היא רק לצעוק ״אולטימטום״,
״אקדח טעון״ ,״תותחים מכוונים״ ,״אין
ברירה״ ?
מתי טוף־סוף תבוא יוזמת השלום שלנו,
אם אנחנו לא מקבלים את יוזמת השלום
של האחר?

יוסף אלקלס,

ירושלים
מי גדסק 7
סיפורו של משה רוטמן ״לדפוק את
אמריקה״ (העולם הזה ) 1748 על קורותיו
באוה״ב, עלולים להבהיר לישראלים המבקרים
או מטיילים בארה״ב (בלי או עם כסף)
את הסיבה להתקלותם ברגשות אנטי-
ישראליים (להבדיל מאנטישמים) ,בעיקר בערים
הגדולות.
תחבולותיו של מר רוטמן אינן מיוחדות
לארה״ב, לצערי הן מנוצלות בשינויים קלים
גם באירופה וגורמות לתגובות דומות מצד
האוכלוסיה המקומית. רוטמן וחבריו
מנצלים את היותם בארץ זרה כדי למצוא
דרכי קיום שלא היו מעיזים ליישם בישראל
מחשש תגובת הסובבים אותם.
רצוי לזכור שכאשר זרים בישראל אוחזים
באמצעים ערמומיים דומים, התגובה
היא בדרך כלל נרגזת וביקורתית.
נראה לי שבטווח ארוך ישראלים מסוג
זה דופקים את עצמם ואת אלה המתכוננים
(המשך בעמוד )8

העולם הזה .1751

אנשים

ח״כ יוחנו באדר יחסים
הומו-סכסואליים — רה לא בסדום״
מה היתה התרשמותו
של ח״כ מנחם כנין מהסרט
מלכת הכביש, שבהצגת הבכורה
שלה היה אורח־כבוד? מסתבר
שהוא התרשם לרעה מ־סצינות־המין
והאלימות .״אהבה
היא דבר יפה,״ אמר בגין ב־מיזנון
הכנסת ,״אם יש בה עדנה
ויופי. אבל בצורה זו?״
| אהבה ועדנה חסרו באופן
בולט ביחסים בין נו לדה
מאיר לבין ח״כ המפד״ל ישראל
כן־מאיי. בשעת הוויכוח
על הצעות אי־האימון
בממשלה במליאת הכנסת, תמך
הח״כ האופוזיציוני שלמה
לורינץ (אגו״י) בעמדת הממשלה
בהתלהבות. זה הרגיז
את ד,ח״כ הקואליציוני בן־מאיר,
ששיסע את דברי לורינץ ב־קריאות־ביניים.
לפתע הסתובבה
אליו גולדה, קראה לעומתו
בזעם :״למה אתה מפריע לו?
מפני שהוא תומך בממשלה?
אתה שייך לקואליציה או לאופוזיציה
י אתה רוצה לחיות
בשני עולמות?״ בן־מאיר החוויר
כסיד, הצביע אחר־כך בעד
הממשלה, בניגוד להשקפתו.

אתה השופט״ ,בה מטלפנים המאזינים
ומעוררים בעיות, טיל-
פן גבר שלא הזדהה בשמו,
וסיפר כי הוא הומו־סכסואל.
אותו גבר תיאר את מצבם הקשה
של ההומואים בארץ. הוא
סיפר על הרדיפות והתקיפות
מהם סובלים הומואים במקומות־המיפגש
שלהם. מסקנתו של
אותו אלמוני: התוקפים הם
אנשים שאינם בטוחים בנטיות
שלהם, לכן הם רודפים את
ההומו־סכסואליים.
אימרת השבוע שייכת
ללא ספק לח״כ יוחנן באדר.
על האפשרות של שיתוף פעולה
מלא בין גח״ל לבין ה־מפד״ל
על רקע הצעות האי־אימון
לממשלה, אמר באדר :
״למערך יש הרבה מה להציע
באמתחתו למפד״ל תמורת הוויתור
על קברי־אבות
! מה מועיל ומה מזיק
לחולי־לב? לפרופסור שלמה
דוגל בן ד,־ ,45 מנהל היחידה
לטיפול אינטנסיבי בחולי־לב ב־בית־החולים
הדסה בירושלים,
יש תשובה 5״הבראנדי טוב בשביל
חולי־לב, טוב מאוד• מרחיב
את העורקים. בראנדי צרם־

חי זה טוב מאוד, אבל בראנ-
די ישראלי גרוע, מזיק, מביא
התרגזות, וההתרגזות מזיקה.״

אחת התעלומות המוזרות
של המדינה היא פרשת
זכרונו של שמואל רהנ־ווסר,
השומר ממטולה, שהוחזר
לישראל אחרי שהיה יותר
משנה בשבי של הפאתח. כשחזר
רוזנווסר לישראל, סרב להתראיין
על־ידי עיתונאים על פרשת
שביו, טען כי זכרונו לקוי
וכי אינו זוכר כמעט דבר מהתקופה
בה היה בשבי. והנה
ידיעות אחרונות פירסם בשבועות
האחרונים את סיפורו המלא
כולל פרטי פרטים על
תקופת שביו. מה החזיר ל־רוזנווסר
את כוח זכרונו? 6000
ל״י, ששילם לו עיתון הערב
תמורת הסיפור.

לענת נאמן,

בתו של

יוכל

הפרופסור (לפיסיקה)
נאמן, יש בעיות של ייחוסה.
כפי שהודתה השבוע בראיון
עם לוי יצחק הירושלמי
במעריב, מתכוונת ענת בת העז,
המשרתת בצד,״ל, ללמוד
בעתיד אמנות באוניברסיטה ב־

השבוע עמדה הכנסת לדון
בהצעת סיעת העולם הזה
— כוח חדש לבטל את
העונש של עשר שנות מאסר
עבור קיום יחסים הומו־סכסו־אליים.
יועץ הסיעה עורך־הדין
אמנון זכרוני, פגש במיז־נון
הכנסת את ח״כ גח״ל יוח נן
כאדר, שאל אותו איך
תצביע סיעת גח״ל. השיב באדר
:״לא דנו עדיין בכך, אבל
אני תומך בהצעת־החוק שלכם,
אך בסייג אחד: שלא ירשו לקיים
יחסים הומו־סכסואליים בסדום.״
כששמע ח״כ מפלגת
העבודה אברהם עופר, התומך
גם הוא בהצעה, את
תשובת באדר, העיר :״אין
דבר, ההומו־סכסואליים יוכלו
לנסוע לדימונה.״ גם שר־המש־טרה,
שלמה הילל, תומך
בהצעה. הסביר הילל השבוע :
״בגלל המצב, האנשים האלה
הם קורבנות של סחטנות. לכן
צריך לבטל את הסעיף.״

לתוכניתו של מולי
שפירא בגלי צה״ל ,״הייה

ך 1ייך *1 | 1 1על מדרגות קולנוע ״מוגרבי״ בתל־אביב,
# 1 ^ 1ולאחר הצגת הבכורה של הסרט ״התר11
נגול״
שבכיכובו. מימין: אביו של טופול, יעקב, משמאל: אשתו
גליה ואמו רלי, שהגיבה אחרי הסרט על קטע העירום בו מופיע
בנה :״אני מקווה שזה לא במציאות — רק על מסך הקולנוע.״
התנצלות על אותה רשימה, חזר
בו מהדיעות שהביע רק לפני
שבועיים. הסיבה: חפר שוכנע
כי האינפורמציה לפיה כתב את
רשימתו הראשונה, אותה קיבל
משר־המשטרה שלמה הילל,
היתד, מוטעית ומכשילה.
קוקה לפידות היא
מורה בבית־ספר עממי. חוץ מזה
היא אם לשניים וחוץ מזה היא
גם ציירת, בסיגנון הפופיארט.
השבוע אפילו היא ערכה תערוכה,
בביתם של עורכי־הדין צ בי
ונירה לידסקי. כיאה לתערוכה
הנערכת בבית עורכי־דין,
נראו בבית לידסקי השופטת המחוזית
חנה אכנאור, שופט
השלום הראשי בתל־אביב
אליעזר זליקסון והתובע הצבאי
הראשי סא״ל דויד יש
ראלי.

(מימיו)
,השתתף השבוע בתחרות זלילה שנערכה במסעדה התל־אביבית ״נאש״.
במקום הראשון,בתחרות זכה סלומון אדיר, מנהל איצטדיון ״בלומפילד״ (ליד
המאמן יצחק שניאור ובמקום השלישי — שייע.
שייע) ,שקיבל כפרס בקבוק ויסקי גדול. שני היה

שייע גלזו

ירושלים ולא באוניברסיטת תל-
אביב, בה מרצה אביה. הסיבה :
״כדי שלא יאמרו, אם אגיע
לציונים טובים׳ שזה בזכותו
ובגללו אני רוצה להיות
אני, ולא בזכות אבא.״ אולם
בנקודה אחרת, מסתבר שדיעו־תיה
מושפעות מדיעות אביה.
כאשר נשאלה ענת אם היא
אוהבת ערבים, השיבר אין
לי אהבה יתרה אליהם. אני לא
מאמינה להם. מילדות לימדו
אותנו לא לאהוב אותם
בעיקבות שני הסרטים
הישראלים, מלכת הכביש והתרנגול,
המכילים קטעי עירום
ומישגל רבים, הגיע דידי
מנוסי למסקנה על העקרונות
המנחים את הצנזורה הישראלית
בפסילת או אישור קטעים אירו־טיים
בסרטים ישראליים :״מיש־גל
כביקורת סוציאלית — מותר
! מישגל לשם הנאה בלבד
— אסור!״
1 *1 1 1 0 0 1 **1חברת ״ה חזית העממית לשיחרור פלסטין״ ,סיפרת את זכרמותיח מתקופת
11 1 1 /המעצר בלונדון: כדי לשמור על כושר, נהגה לרוץ מסביב לשולחן בחדרה,
לפני ארוחת״הצהריים היתה מתקלחת בדירת השרד של מפקד בית״הכלא, אחרי הארוחה — משחק
שחמת עם אחד הסוהרים, ואחר-כך קלפים ופינג־פונג. בתקופת מלחמת האזרחים בירדן דאגה לילה
חאלד לסבא שלה, איברהים (לידה בתמונה) ,ולא רוסה, אשר הכינוי המחתרתי שלו הוא באסם.
העולם הזה 1751

! המשורר חיים חפר, שלפני
שבועיים פירסם מאקמה
נגד הפנתרים השחורים בה קרא
להם לצאת לעבודה בבניין ובמוסכים,
פירסם השבוע מעין

| על מסיבת הקוקטייל רבת
המשתתפים שנערכה בשבוע שעבר
בניו־יורק, בהשתתפות
נציגים בכירים מישראל ושגריר
סוריה באו״ם, מדווחת נציגת העולם
הזה בחוג הסילון הבינלאומי,
הרוזנת כריסטינה
פאולוצי :״בעלי הואדד ואני
לקחנו את אסף דיין,
בנו של שר־הביטחון הישראלי
משה דיין, למסיבת קוק־טייל
שערכו ג׳ון ו א דן מיט־צ׳ל
בשדרה החמישית ,870
לכבוד אריק דה־רוטשילד.
שם הוא פגש את הנדבנים היפים
והעשירים למען ישראל.
אחר הלכנו לארוחת הערב שערכנו
לכבוד כתבת הניו־יורק
ט יימס אניד נמי. היו בארוחה
למעלה מ־סס! איש. ביניהם השגריר
הסורי נג׳ים ריפאי,
השגריר הישראלי יוסף תקוע
ועוד. ב־ 11.30 עזבנו את המסיבה
ונדדנו לכיוון הקופאקאבנה שברחוב
,60 להופעת חצות של
הפיתויים. משכבו האורות, נכנסה
לאולם רות דיין, שהגיעה
מהצגת חלום ליל קיץ בתיאטרון.
אחר חזרנו לביתי, לאחר
שעוד הספקנו להשתתף במסיבת
ריקודים ושוחחנו עד שש בבוקר. אסף חזר למלונו על מנת
לארוז, כיוון שהיה עליו לטוס
ללונדון בשעה 6בבוקר, כדי להספיק
להגיע למסיבת פורים
שעמד לערוך חיים מופול באותו
לילה.״ אוף, איזה חיים!

(המשך מעמוד )6

ללכת בדרכיהם יותר משהם דופקים את
אמריקה.
דבפרומן, סן פרנציסקו, קליפורניה

דן בדאמיץ
לראשות הממשלה
קראתי בעיון את דעתו של אורי אבנרי
ואת דעת עמיתו דן בן־אמוץ בקשר למעלותיהם
היחסיות של מעריב וידיעות אחרונות.
ברצוני להביע את התקווה׳ שבעתיד
נשמע עוד הרבה בנושא זה מעל דפי
עיתונכם.
תרשו לי בהזדמנות זו להביע את דעתי
בקשר למאמציכם המדיניים.
ובכן, לפי דעתי, מאמציכם צריכים להיות
מכוונים לקראת המלכתו של דן בן־אמוץ
לראש־הממשלה. לפי דעתי, כשרונו לאבחנה
דקה וזיקתו לניהול חשבונות עם דיוק
של אין ספור מקומות אחרי הפסיק, עלולים
לחלץ את המדיניות שלנו ממחלת הפה
והטלפיים.
אני מקווה שתראו את הצעתי בעין יפה.
(לא חשוב איזה עין)...

׳6141/1*10

ת ד 1 3ממאי, מנהל חשבונות
(רק לפעמים) ,תל־אביב

1״זורבה״

״פילוט*אינדסיט״

מכונת הכביסה שלך, הינה
מכונת כביסה אמינה ואוטומטית
לחלוטין המצויי־דת
בכל חידושי הטכניקה
לנוחיותך ולהנאתך.

בהעולם הזה ,1718 במדור ״רחל מרחלת
על כל העולם״ חגגתם תחת הכותרת :״ה־חרבון
המשמח שלזורבה,״ את מותו בטרם
עת של המחזמר חרבה בכיכובו של יוסי
ידיו•

אוקיר ואודה לך באם נאמנים לעקרונו-
תיכם תתקבל בקשתי לפרסם בצורה נאותה
ש״המת״ — חי 1
( )1מאז בכורת זורבה בווינה בכיכובו
של יוסי ידיו ( )28.1.71 מוצג הוא מדי
ערב בפני אולמות מלאים.
נכון שהביקורות הסתייגו מהמחזמר בכל

+החידושהאחרון, קוצב
זמן או טומ טי לתכניות ה־ 8 1 0
* בורר תבניות כביסה אוטומטי.
דרגות חום שונות עד ס.100
* תוף ענק מנירוסטה בלתי-
מחלידה, ל־ 5ק״ג כביסה יבשה.
* המכונה בוחרת באופן אוטומטי
את כמות המים לפי
תכנית הכביסה.
* 2נוריות בקרה נפרדות לכביסה
ולהשריית .8 1 0
* תכנית ס חי ט ה נפרדת לכביסה
עדינה.
* מסנן עם ניקוי אוטומטי.
* מידות נוחות — גובה 85
ס״מ, רוחב 64ס״מ, עומק
נ 5ס״מ.

שרות 7

בלבלת
מכתב גלוי
ליעקב חזז
בכל פינה ברחבי המדינה

השיטה לפתרון היא זו: במשבצות מצד שמאל יש ארבע מילים. האותיות של
המילים מופיעות מעל לכל משבצת בצורה מבולבלת — ויש לסדר את האותיות
בצורה הנכונה לתוך המשבצות. למשל: אם מעל למשבצת מופיעות האותיות
״דועהב״ ,הפיתרון יכול להיות ״עבודה״ .אם המילים מסודרות בצורה הנכונה בתוך
המשבצות, הרי האותיות במשבצות המסומנות בעיגולים יצטרפו לתשובה לשאלה
המופיעה מתחת לקאריקטורה. רשום אותה במשבצות המופיעות למטה.
הפתרון יפורסם בשבוע הבא.

להככל

לעזיא

רל אז

להז>ל

״לאן הוא שולח אותו?״

פתרון הבלבלת מגליון : 1749״נדוניה״ .המילים: הנדון, כדורי, סנדלר, עתירה

מכתב זה נשלח לשבועון הקי•
בוץ־הארצי השומר הצעיר (״השבוע״)
בתגובה למאמרו של ח״ב
יעקב חזן, בו הוא מצדיק את
הסתייגות אנשי מפ״מ בכנסת
מהפגנת חברי קיבוץ כרם־שלום
נגד ההתנחלות בפיתחת־רפיח. מז״
בירות הקיבוץ־הארצי החליטה
לאסור פירסומן של התגובות למאמר

ף * פגנתםשל חברי כרם־שלום נגד ה|
התנחלות בפיתחת־רפיח, הדיון בנושא
זה בכנסת ועמדת חברי הקיבוץ־הארצי ב־סיעת
המערך בנושא זה (כפי שנמסרה ע״י
־,שר גבתי בדיון) ,העלו מחדש את נושאי
המדיניות בשטחים
לדיון ברחבי הקי-
בוץ־הארצי.
דבריו של החבר
יעקב חזן (השבוע
941׳ )19.2.71 תרמו
תרומה חשובה לדיון,
בכך שהבהירו
בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים באיזה
מחנה ניצבת
הנהגת מפ״ם וה־קבה״א,
בוויכוח בין
שוללי הסיפוח ותומכיו.
אמנם
ב־ 31 למרס החליטה הוועדה המדינית
של מפ״ם ש״אין ליצור עובדות
קבע של התנחלויות, העלולות לשים מכשול
על דרך המו״מ לשלום, ולהחליש את
תביעתנו למו״מ ללא תנאים מוקדמים״ ,אך
באורח־פלא, ובעזרת לוגיקה המיוחדת לח׳
חזן, אין סתירה בין החלטה זו לבין התנחלויות
קבע ב״שטחים שלגביהם ברור שאנו
לא נוותר עליהם ועל הכללתם ב־

מנתבה/ן ו בו ע
הקשור בספר ובמוסיקה בהשוואה לסרט.
אך על משחקו של ידין כתבו בין השאר:
״ידין מחונן באישיות בימתית וכישרון שהוא
מתת־אלוה.״ שבועונים ועיתונים הקדישו
לו מאמרים ורפורטאג׳ות על הישגו
בתפקיד זורבה.
( )2החוזה של ידין, שנחתם בסוף שנת
,1969 נחתם עד לתחילת חודש מאי 71
יזאת, כבר אז, בגלל התחייבויותיו לתיאט־יון
הקאמרי. המחזמר, הזוכה להצלחה
רבה, יוצג עד לתאריך הנ״ל וכבר כיום
אין להשיג כרטיסים לשבועות מראש. עם
תום ההצגות במאי — יוסרט המחזמר

יוסי ידין
עבור הטלוויזיות בגרמניה, שוויץ ואוסטריה
להקרנה בשנת .1972 מכאן שמוקדם לדווח
בלשון־עבר על מותו טרם עת של
זורבה.

( )3באוקטובר 1970 סוכם ביני לבין
מנהלו של התיאטרון הקאמרי, מר ישעיהו
ויינברג, על מועד שובו של יוסי ידין ארצה
לחזרות בקאמרי. זו גם הסיבה מדוע
נאלץ לדחות הצעה לככב בזורבה בהפקה
בתיאטרון הממלכתי במינכן בספטמבר
. 1971 מכאן איני חושב שהקאמרי מזדרז
למצוא ליוסי ידין הצגה מתאימה.
יורםהראל * עכשיו בווינה

מדינת־ישראל המו׳־מ צריך, איפוא,
להיות ללא תנאים מוקדמים, בתנאי שאלה
תנאים של הצד השני. לישראל, כפי הנראה,
הזכות להתנות תנאים מוקדמים ככל
שיעלה הרצון מלפני ממשלתה.
אותה מידה של הגיון ניתן למצוא גם
בטיעוניו ה״ביסחוניים׳׳ של הח׳ חזן .״הפקרת
הרמה היא הפקרת הגליל העליון המזרחי
על כל ישוביו״ ,טוען הח׳ חזן, אך
באותה מידה של הגיון ניתן לטעון כבר
היום שהשארת סוריה בידי הסורים היא
הפקרת ישובי הגולן.

ן* ויכוח בקבה״א אינו בין מחייבי
1ן החזרת הרמה לאלתר לבין תובעי סיפוח
הרמה. הוויכוח הוא בין תובעי הסיפוח
לאלתר לבין אלה המחייבים החזרת הרמה
לידי בעליה, לאחר שיושג הסכם־שלום, שאחד
מסעיפיו יהיה הפירוז המוחלט של הרמה.
לשיא
של ניתוח ־הגיוני׳׳ מגיע הח׳ חזן
בטפלו בבעיות רצועת־עזה. הרצועה, לפי
הת׳ חזן, היא חץ מורעל, וכידוע אין דרך
טובה ובדוקה יותר ברעל מאשר לבלוע
אותו. קל מאד לדבר על סיפוח ״שטחים״,
אי־החזרת ״שטחים״׳ ועוד ועוד ״שטחים״,
אך מה לעשות, הח׳ חזן, ובשטחים אלה
חיים בני־אדם, שאינם מרגישים את עצמם
״משוחררים״ אלא להיפך, ואינם מגלים שמץ
התלהבות לקבל אזרחות ישראלית, כהצעת
חברו של חזן למערך, משה דיין.
ובאילו אמצעים תציע, החבר חזן,
להשתמש נגד אותם תושבים, שיביעו התנגדותם
לסיפוחם לישראל י קתות רובים?
מקלות־חיזרן ז ואולי כיתות־ירי?
ואולי המושג שהמציא ,״עם פלסטיני־ירדני״
,מרמז על הפיתרון העולה בדעתי,
פשוט להעביר את המיטדד הזה על עבר־הירדן
המזרחי?

ף< כואו להצדיק את ההתנחלות ב־
*4פיתחת־רפיח, ולשלול את טיעונם של
חברי כרם־שלום, שהתנחלות זו היא נישול
הפליטים, נתפס הח׳ חזן במילת הקסם
״מורכבות״ .מי שטוען, כטענת אנשי כרם,
אינו מבין עד כמה ״חמורה ומורכבת היא
בעייה זו״ (בעיית הפליטים) ,שאין למצוא
לה פיתרון חקלאי, אלא תעשייתי בלבד —
אליבא דחזן, מכאן שצריך לנצל את מעט
רזרבות הקרקע שעדיין קיימות ברצועה ד

תשובה לדו בו־אמוץ

תצוגת״אוננה בבית־הספו
ני משתדל מאד שלא להגיב ב־סימון
פרובוקטיבי לרשימתו של דן
בן־אמוץ ״המורים המפגרים״ (העולם ח זה
.)1746 אני נמנע מכך הפעם בעיקר משני
טעמים:
א) מתקבל הרושם שבל הטחת נגד יותר
משהיא משכנעת בנימוקיה מעוררת ספקות
בקשר לטיב הטענות הכלולות בה, ומעידה
במידת מה על חולשת המטיח אותה.
ואין בדעתי להתנצל על היות עמיתי ואנוכי
מורים בישראל.
ב) דומני כי הבעייה שדן הצביע עליה
דורשת יותר מתגובה מחוכמת.

ך* אשית הרשה לי דן להודות לך

| על המחמאות הכלולות ברשימתך שבגיליון
הנדון ובתגובה למכתבי הקודם ל־מדורך,
אלה המתייחסות אלי אישית. צר
לי, אך עם כל הכבוד ובמלוא הצניעות,
קשה לומר שהן מחניפות מאוד באותו הקשר
שנאמרו. הניסיון להציג מישהו כיוצא
מן הכלל המאשר את הכלל (מורה
״נבון״ המאשר היות כלל המורים ״מפגרים״)
יש בו, למצער, חוסר הגינות אינטלקטואלית:
האם מוכיחות הראיות שבידך
(אלה שהצגת ואלה שעדיין לא הצגת) כי
המורה השכיח הוא כזה המדכא חופש
מחשבה וקנאי לחשיבה שבלונית וסטנדרטית?
האם באמת אתה יכול להצביע
על קיומה של מעין מערכת מיכנית שבסיסה
(הרחב מאד) הוא ציבור המורים
הפועלת כמכבש מעל התלמיד כדי לעצב
אותו בצורה סטנדרטית? הצבעת על תופעה,
האם משוכנע אתה כי קנאותם של
מחנכים מסויימים לאחידות ההופעה והתלבושת
של תלמידים היא סימפטום של
אותה מערכת?

^ כל הבעייה, כמובן, רחוקה מלהיות
\ נ תיאורטית. שהרי היא קשורה בסילוקם
של שלושים תלמידים מבית־הספר ע״ש
קלעי בגבעתיים ומן הסתם בחיכוכים ממשיים
מאוד שלא הגיעו לידי אותו שלב ב־בתי־ספר
אחרים.
התקנה של לבוש אחיד בבית־הספר מחייבם
אמצעי כפייה של ה״מימסד״ — קרי:
ההנהלה, המזכירות והמורים. ולכאורה
מטיל מצב זה את התלמידים מחד־גיסא והמורים
מאידך־גיסא לשני קצוותיו של מחנה,
ומאמת כאילו את גירסתך כי המורים,
ברצונם או שלא ברצונם, אינם אלא כלי
שרת בידי משרד־החינוך,( .שהוא, ברוח הטענות
שהצגת, מעין משרד ליצור המוני
אזרחי מחר ממושמעים בפיקוח המכון לתקנים
לאומיים, שהרכבו נקבע על־פי מפתח
מפלגתי בהשגחת הרבנות הראשית והמועצה
לביקורת סרטים המחזות).
המציאותי, נדמה לי, שונה מאד.
החופש של מורה לפעול במיסגרת הבנתו,
הכרתו ואמונתו הוא מעל ומעבר למה
שניתן לעיתונאי, מהנדם־תוכניות, אב או
חבר־כנסת של אחת הסיעות הגדולות.
אך עם כל זאת יש לומר שעולמו ה־רוחני
של המורד, הוא עולמו הרוחני של
העיתונאי של המהנדס ושל ד,ח״כ הנכבד.
וממילא תתבטאנה כל המגמות הקונפורמי־סטיות
שבחברה בדרך עבודתם של מספר
את מעט מקורות המים להתישבות יהודית
דווקא. מצטער, ניסיתי להבין הגיון מורכב
זה, ולא הצלחתי.
גולת הכותרת של דברי חזן היא כמובן
ה״פינלה״ ,הקריאה הפאתטית ל״אחדות לוחמת׳׳
של הקבה״א, שבלעדיה ״אין טעם
ועניין בקיום מיסגרתו המשותפת״.
הרשה נא לי, הח׳ חזן, להציג לך מספר
שאלות בהקשר זה :
(א) ל״אחדות לוחמת״ שתלחם על מה,
אתה קורא? על סיפוח והתנחלות?
(ב) מה היא אחדותו הלוחמת של ה־קבה״א?
מתי לחם לאחרונה מלחמה פוליטית?
האם בסיסמאות נבובות שאין להן
כיסוי תרצה לאחז את עינינו?
(ג) האם בדבריך על חוסר הטעם בקיום
המיסגרת המשותפת — בתנאים מסויימים
— אתה רומז על כוונה לחזור על תרגילים
שכבר ביצעת פעם? האמנם תחשוב
שכרם־שלום ב־ 1971 היא כקיבוץ הראל ב־
? 1953

אריק ברונשטיין,

מורים ומחנכים (זאת בתנאי שמיסגרת הוראתם
מאפשרת התייחסות אל בעיות חברה
ומדינה) .שינוי מצב זה בבית־הספר
יתאפשר במידה שיהיה פונקציה של שינוי
חברתי מקביל. מכל מקום דומני שגם לו
היו מורי ישראל כולם נונקונפורמיסטים
למהדרין לא די היה בכך כדי להלחם במגמות
מסויימות של החברה הישראלית
דהיום. אבל נחזור לעניין התלבושת האחידה
הנוראה.
אין להתעלם, דן, מן העובדה הנחרצת
כי תפיסת הלבוש וההופעה החיצונית כסמלים
של יוקרה ושל השתייכות חברתית,
היא־היא הדומיננטית בחברה וגם בקרב בני
הנוער.
אם התלבושת האחידה של בית־הספר
היא, לפי תפיסתך, ביטוי לקונפורמיזם ו־ל״עדריות״
נכון הדבר שבעתיים לגבי התופעות
הקשורות במושג ״אופנה״ .היא
דוגמה אופיינית יותר להגיון ולמוסר של
עדר מאשר אותה החוקיות לפיה מתמלאים
רחובות ערינו בבגדי מיני־מידי־מקסי ואחרים(
,לרוב בחוסר טעםאישי מזעזע)
חליפות ולסרוגין? אינני יודע איזה ביטוי
לחשיבה עצמית יש להוצאת מאות לירות
(רובה של משכורת נערה עובדת, למשל)
עבור בגד ־אופנתי״ ,שהצדקת קנייתו היא
העובדה ״שכולם היום מתלבשים כך וזה
במודה״ .הביטוי העליון של קונפורמיזם
וחוסר חשיבה, לדעתי, הוא הרצון להיות
־כמו כולם״ ,זוהי התבטאות מדעת, או אם
תרצה איבוד ה״אני״ לדעת.
ך* אמצע שנות החמישים, דומני, כא־
^ שר הוחלט על הנהגת התלבושת האחידה
בבתי־הספר התיכוניים, לא היה
רצון להפוך את עניין התלבושת לאמצעי
של השלטת סדר. ההחלטה, עד כמה שידיעתי
מגעת, נבעה מנימוקים סוציאליים, מרצון
לחנך לערכים של שוויון (לא אחידות
!) גם באמצעות התלבושת הזאת. ויפה
כוחו של נימוק זה גם היום, כאשר
הפער בין אלה המצויים מתחת ל״קו העוני״
בישראל לבין אלה המצויים למעלה
ממנו הולך, גדל ומעמיק.
אני רוצה להרחיק את המרוץ המטופש
אחר רמת־חיים ויוקרה־מדומה מגבולות
בית־הספר, תוך ידיעה ברורה שחוקיו של
מירוץ זה חזקים ממני. למטרה זאת, ולא
עוד, משמשת התלבושת האחידה. ההזדקקות
לאמצעי כפייה היא מצערת אבל הכרחית
— שוב: למטרה זאת.
אבל, נניח לרגע שננהג כפי רצונך ונבטל
את ״ההוראות האוויליות בענייני לבוש
והופעה חיצונית״ ,מה יקרה? ובכן הנערה
ז׳קלין סמוכה או פרחיה לוי או
ויויאן מזרחי (השמות בדויים, הנערות קיימות)
אינה מופיעה ללימודים זה השבוע
השני. בסופו של זה באה האם הבוכיה
גוררת שלושה צאצאים אל מנהל בית־הספר
:״אדון מנהל, בת שלי לא תבוא
לבית־ספר, אין כסף למספרה, אין כסף ל־גרבי
ניילון, אין כסף לשמלה, הילדה לא
רוצה.״ חד וחלק. מהי תלבושת ״סבירה״ ?
מי יקבע סבירותה של תלבושת כאשר לא
תהיה מיגבלה בעניין זה? (ואנא שים לב,

₪שטויות
במיץ עגבניות
מכיוון שהעולם הזה מגיע לידי גם בחו
ל, ברצוני לומר למר אבנרי הנכבד שכל
הדיבורים שלו על שלום על־ידי ויתורים
הינם שטויות במיץ עגבניות.

גדעון דראל,

ניו־יורק
דיר גבר
קשה לי ממש להתאפק מלהביע הנאתי
למקרא רעיונו הפורה של אורי אבנרי,
היינו, שמדיניות ארה״ב—ישראל אינה אלא
אונם.
הרעיון שילהב את דמיוני: בקו הזה,
הרי מה שמנסה ישראל כרגע לעשות הוא
לתפוס את ה של ההוא וללחוץ בחזקה,
ואז זה מתגלה כקנהרצוץ (טריק

גם ״המורה הקרח״ המתוסכל שלך עם כל
חוסר כשרונו וחוסר חוש המידה שלו איננו
מסוגל ליצור עיוות כזד.),
ייי
• משיך אס כן. התלבושת בטלה מן
4העולם. אבל, דן, אני מבטיח לך שללא
כל קושי תוכל להבחין בין תלמידי בית־ספר
תיכון עיוני לבין תלמידות בית־ספר
לפקידות או תלמידים של בית־ספר מקצועי
לחניכות וזאת על־פי הלבוש. במדינת־

תלמיד־תיכון בתלבושת אחידה
ישראל דהיום מונצחים הפערים החברתיים
גם על־ידי העובדה שחינוך תיכוני עיוני
הופך יותר ויותר עניינה של קבוצה כמעט
אקסלוסיבית בציבור במקום להיות שווה
לכל נפש. עובדה היא שילד חמישי הנולד
היום בבית־שאן, בקטמון ט׳ ,בשכונת-
התקווה למשפחה ־ברוכת ילדים״ סכוייו
להגיע אל בית־ספר תיכון עיוני שווה כמעט
לסיכוי שלי להיות אסטרונאוט.
יבוא מי שיטען: האם על־ידי קיום תקנת
הלבוש בבית־הספר נפתרות בעיות?
האם על־ידי־כך שמרחיקים את הסימנים החיצוניים
של קיפוח חברתי מתחומי בית-
הספר מתגברים על בעיית העוני? או למצער
מן התיסכול העמוק של תלמידים
עניים? האין כאן התעלמות מבעיות במקום
התמודדות עימן? י ובכן, בית־הספר איננו ממשלת־ישראל ו!
אפילו לא משרד־החינוך. התלבושת האחידה
איננה ערך שכנגד ואיננה ערך בכלל.
היא אמצעי. אין זה בשום פנים ואופן
אמצעי כפייה (למרות שכופים אותו בפירוש)
אין התלבושת האחידה מכשיר להשלטת
סדר (נכון, דן, אין קשר בין תלבושת
ורמת הלימודים של התלמיד) ,אלא
אמצעי שעל־ידי הכוונה והסברה יוכל להועיל
בטיפוח ערכי שוויון. כאשר יודע
תלמיד שהוא בא לבית־הספר בתלבושת
אחידה כדי שלא לנקר עיני חברו, וכאשר
יודעת הנערה מעוטת האמצעים שבבית־הספר
לא תהיה נבדלת בלבושה — הרי
אלה דברים השקולים כנגד כל השאר.

מרדכי מירר,

פתח־תקוה

פשוט וידוע) .ממשלת־ישראל מנסה ללח
וץ בחזרה את הלחץ האמריקאי בב
סיסו, כדי שיתרפה עם גבר זה
הולך, ואנחנו יכולים רק לקוות שגם
במדיניות זה ילך אגב, אורי אבנרי לא
יכחיש שבדרך לחיצה זו כבר חלבנו מהם
משהו !
אגב, עדיין בקו הזה: אפשר היה גם להשוות
את מדיניות ארה״ב לנסיון של מעצמה
כבדה, גדולה ו...ז קנ ה, להלביש את
עצמה על ישראליק הקטנצ׳יק (או ע ל
הקטנצ׳יק של ישראליק?) :גם כן אונס,
אבל בכיוון ההפוך. וגם שם ההנאה — לארד,״ב

מתמחה באנטומיה, תל-אביב

קוראים השולחים מכתבים
1מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמו־
1נות למכתביהם.

מגן

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־ 39 של מאמן

הנבחרת הלאומית בכדורסל, שמעון שלח.

לשלח, הידוע יותר בכינויו צ״נגלה, קאריי־רה
עשירה בכדורסל, שראשיתה בהפועל תל־אביב,
אחר־כך בהפועל מעיין־ברוך ולאחר
מכן בחמישיה הראשונה של נבחרת ישראל
באולימפיאדת הלסינקי ובאליפות אירופה ב מוסקבה.
עד לפני זמן קצר גם היה מאמן
הפועל תל־אביב, קבוצת נעוריו.
רומן השחקנית מנהלים כרכרה סטרייפנד, שהרומן שלה עם
ראש־ממשלת קנדה פייר טרודו הסתיים לפני
כחודשיים, והשחקן המועמד לאוסקר על
הופעתו בסרט סיפור אחבה ריאן אוניל,
הנשוי לשחקנית לי טיילור יאנג, כוכבת
ההרפתקנים.
עומדיםלהינשא. ג׳יימס
בונד, סוכן חשאי ,007 שון קונרי, שנפרד
לפני שלושה שבועות מרעייתו דיאנה סילג־טו
ומחכה עתה לגט, והשחקנית האנגליה
נימויגא צרפתי אדריאן קורי שהיא גרושה
בת .37
נישאו * באנטוורפן, הכדורסלן ה

שאל המוצר
הנבחר 1971
ש וב ה סי ג רי ה
הנבחרת ביותר

בלגי קמיל דירקם והרמת-גנית ישרא־לה
(ראלי) מלחי. השניים הכירו בשנה
שעברה, כאשר דירקם שיחק כדורסל
דירקס במדי מכבי רמת־גן וישראלה שיחקה כדורסל
וכדוריד. קמיל חזר לבלגיה, שם הוא
משחק בקבוצת רויאל ,4וישראלה נסעה
אחריו.
מונה לשגריר גרמניה המערבית בישראל,
במקומו של קארל הרמן קנוקה, שיועבר
לכהן כשגריר גרמניה בברזיל —
קאסקו פץ פוטקומאר, שכיהן עד
כה כעורך הראשי של ביטאון המפלגה ה־סוציאל־דמוקרטית
פורוורטס.
נפטרה אחרי מחלה קשה, הזכר
רת אולי שוקן, בגיל .39 הופיעה בהצלחה
בתפקידים ראשיים באופרה הישראלית
ואף השתתפה בזמנו במחזמר משחקי ה־פיג׳אמה.
הניחה בעל, שחקן הבימה יהודה
אפרוני, בן ובת.
נפטר בבית־החולים תל־השומר, מ־שטף־דם
במוח, זקן אמני השחמת של ישראל,
משה כלס. הוא ייצג את פולין באולימפיאדה
ואחר־כך עלה לארץ, בשנות
השלושים, באורח בלתי־חוקי, ותפס עד מהרה
מקום בצמרת האמנים הישראלית. נטל
חלק כמעט בכל התחרויות החשובות של
ישראל ותל־אביב ואף זכה אשתקד, בגיל
,74 באליפות מועדון רשבסקי התל־אביבי.
נפטר בפלורידה, בגיל ,68 מי שניכשל
פעמיים במירוץ לנשיאות ארצות-
הברית בשנות ה־ ,40 ושנודע במלחמתו ה־עיקבית
בפשע המאורגן בארצות־הברית,
תומם דיואי, שהיה בזמנו מושל מדינת
גיו־יורק.

ז־זייי־ .,ך יד־י־ף־ין

נפטר בבית־חולים אוניברסיטאי ב־ארצות־הברית,
בגיל ,79 הנס כהן שהיה
מגדולי ההיסטוריונים והוגי הדיעות של
הדור שעמד במיוחד על אופי המשטר ה־טוטאלילארי
וקבע שהלאומיות היא הכוח
המרכזי של התקופה, הביא כדוגמה בולטת
לכך את השינאה של הפועלים הישראליים
בארץ־ישראל לפועלים הערביים. שימש
פרופסור בכמה אוניברסיטאות אמריקאיות.
העולם הזה 1751

ארמן אחרי הצהריים עמדה להיערך בכנסת
<4ההצבעה הגורלית על ההצעה להביע אי־אמון בממשלה.
בתוצאות ההצבעה הזאת היה תלוי הרבה — קיום הממשלה,
מדיניותה, אולי עניין של חיים ומוות לרבבות
צעירים.

הכל ידעו שהצבעה זו תוכרע על חודם של
שנייס-שלושה קולות.
בשעה שלוש, דהרו הח״כים במכוניותיהם מן השפלה
לעבר ירושלים. אולם בדרך המתינה להם אפתעה.
בצומת לטרון הוצבה נקודת־ביקורת של המשטרה. היא
ערכה בדיקה מדוקדקת.

לרום הח״כים הותר להמשיך בנסיעתם, אחרי
עיכוב קצר. אולם שלושה ח״כים -כולם
אנשי האופוזיציה, במיקרה -נעצרו כמקום.
אחד עוכב מפני שבלמי מכוניתו לא היו, לדעת השוטרים,
תקינים.
השני עוכב מפני שתוקף רשיון־הנהיגה שלו לא חודש
בעוד מועד.
השלישי עוכב מפני שאחד משני אורות־הבלימה שלו
לא נדלק.
שלושת הח״כים נאלצו להמתין למונית בעלת מקומות
ריקים. הם הגיעו לכנסת רבע שעה אחרי תום ההצבעה.
הממשלה זכתה בהצבעת־האמון ברוב של שני קולות,
והמשיכה בכהונתו? בימים המכריעים.

הסעיף קובע את הנוהל של חיפוש כזה — בצורה המאפשרת
לכל איש ש״ב מאומן לצלם כל מיסמך המצוי
בידי ד,ה״כ, או לעמוד על תוכנו בצורה אחרת — באמתלה
של בדיקה אם המיסמך הוא המחאה או נייר־ערך.

אולם מצבם של אנשי האופוזיציה שונה לגמרי. וככל
שהם תקיפים יותר במאבקם לשינוי פני הדברים, ככל שהם
מעוררים על עצמם את זעם בעלי־השררה, כן הם זקוקים
יותר להגנת החוק.

עד כה, זוהי הפירצה היחידה בחוק, המקנה
לח״כ חסינות מוחלטת.

הדבר הוכח בארצות רבות, מארגנטינה עד
איטליה, בהן הושלכו ח״כים לכלא בימי הכרעה.

ש^ני
מתרגז כאשר אני שומע שעובדי חברת־החשמל
משלמים מחיר אפסי תמורת החשמל בדירותיהם, בשעה
שאני צריך לשלם מדי חודש חשבון שמן מאוד.
אני מתרגז על כרטיסי־החינם שמקבלים עיתונאים להרבה
מופיעים יקרים, למרות שאין הם ממלאים בעיתוניהם
תפקידים הקשורים באותם מופעים.
אני מתרגז על נסיעות־החינם של שוטרים וסוהרים באוטובוסים.
גם לצרכים פרטיים בהחלט, בשעה שחיילים
מיסכנים עומדים על הכביש בגשם וברוח ומחכים עד־בוש
לטרמפ.

לבן אני מבין היטב לרוחם של אזרחים טו־

שני שוטרים בלטרון שינו את תולדות המדינה.

אבותינו
ואחינו באו מארצות שלא ידעו דמוקרטיה
מעולם — רוסיה הצארית והקומוניסטית, פולין של ני-
קולאי ושל פילסודסקי, ארצות העריצות הפיאודלית או
הצבאיות הערבית. אם הם ותיקים, הם באו לארץ, שבה
שלטה השרירות הקולוניאלית הבריטית.
האם נסמוך על התחושה הדמוקרטית המוחלטת של שר
פלוני, שנולד בארץ תחת שלטון הקאמייקאם התורכי,
ושגדל תחת שלטון הנציב העליון הבריטי?

לעיתים נדמה לי שהדמוקרטיה הישראלית
(עם בל מיגבלותיה המעשיות) היא נם מן השמיים
-אחת היצירות המופלאות של דורנו,
לא פחות מהקיבוץ או מצה״ל.

בים רכים -ביניהם עובדי חברת-החשמל,
עיתונאים ושוטרים -המתרגזים על השיחרור
שניתן לחברי-בנסת מתשלום קנסות עבור
דו״חות חניה.
זהו רוגז מובן בהחלט. אין דברים רבים בעולם המרגיזים
יותר מדו״חות־חניה — התוצרת העיקרית של משטרת
ישראל — שהפכו בארץ למסחטה של מס נוסף. השלטונות
פשוט דואגים לכך שלא יהיו מקומות־חניה בערים,
גוזלים את המקומות הנותרים בעזרת מדחנים —
והכסף זורם לקופתם, כמעיין המתגבר.

** ל המיקרים האלה לא היו ולא נבראו _ עדיין,
מדוע צריך אזרח רגיל לסבול ממצם מחפיר
^ מיקרה א׳ ומיקרה כ׳ אינם יבולים לקרות,
ביום. בי לחברי־הבנסת יש חסינות מוחלטת זה, ואילו חכרייהכנסת -שאולי יבלו לתקן
את המצב, איל! היה מכאיב להם די-צורבו -
בפני בל מיקרה בזה.
משוחררים מכך?
אין שוטר יכול לעכב חבר־כנסת, בטענה של עבירת־אפילו
יצג, ר בל אהד מ 120-הח״בים 365
תנועה. חבר־כנסת מציג לשוטר את תעודת־הח״ב השחורה
דו״חות־חניה כשנה -יהיה שיחרורו מ־שלו,
ובכך מסתיים העניין.
חבר־הכנסת אינו חייב גם בתשלום קנסות על עבירות־ 43,800 הקנסות כאין ובאפס לעומת הסכנה
חניה. ממילא אינו צפוי למאסר על כך.
הנוראה הברוכה בפגיעה הקטנה שבקטנות כ־לעומת
זאת יכול לקרות גם עתה שח״כ החוזר מסיור
בחו״ל, כשבידיו מיסמכים מדיניים סודיים, ייעצר בנטל־ חוק־החסינות.

התעופה לוד.
ך* וק״החסינות הוא מיבצר הדמוקרטיה הפרלמנטרית
חסינות
ב״חוק הקיימת היחידה הפירצה זוהי
| } והוא מכשיר חיוני להגנה על אנשי האופוזיציה.
תשי״א-־
וחובותיהם, זכויותיהם חכרי-הבנסת,
אנשי הרוב אינם זקוקים אך פעם להגנה 1951 סעיף 2 ״.של חוק זה קובע שחבר־הכנסת יהיה חסין בפ מיוחדת. שום איש בשלטון אינו מעוניין לדרוך
ני חיפוש בדירתו, בגופו ובחפציו ,״חוץ מן החיפוש ב אותם, לעצרם, להאשימם בפלילים, להפעיל
עליהם לחץ, להטיח בפניהם איומים.
מקום שנועד לבדיקה מטעם שלטונות המכס.״

ייי

ייי 1 ! ₪י 1

הישראלי הוא בין ה־

בי אין בעולם ארץ בעלת מישטר דמוקרטי
בה מובהק, שבה יש לדמוקרטיה שורשים בה
רופפים, במו מדינתנו.

הארבעה התייחסו לעניין בחיוך.
״בסדר, מהו סכום הקנס?״ שאל הראשון.
״חמש־עשרה לירות, אדוני,״ השיב השוטר, בארשת־פנים
חמורה.
״טוב, אז קח את הכסף,״ השיב הח״כ.
״מצטער, אדוני, איני מוסמך לגבות כספים,״ אמר השוטר
באדיבות .״אתה צריך להילוות אלי לתחנה.״
״אני ממהר להצבעה,״ התחנן הח״כ .״בוא, אקח אותך
לקופת בית־המשפט, אשלם את הקנס ואמשיך בדרכי.״
״בלתי־אפשרי, מצטער,״ אמר השוטר, באותה אדיבות,

קיצונים ביותר בעולם.
אם כן הדבר, יש לכך סיבה טובה מאד־מאד.

שעתיים לפני ההצבעה הופיעו שוטרים בבתיהם
של ארבעה חכרי־כנסת, והצינו בפניהם
פקודות-מעצר בעוון אי־תשלום קנסות על
עכירות־חניה.

אולם הכנסת אינה מבטלת בנקל את החסינות
-מפני שלא רק אנשי האופוזיציה, אלא
גם הטובים שכאנשי הקואליציה, ערים לחומרת
כל פירצה כחוק החסינות -שהיתה,
במובן, משמשת תקדים לפריצת פרצות נוספות.
ומרים
שחוק־החסינות

בינתיים נסתיימה ההצבעה בנצחון הממשלה.
נקבע שאדם אשר רב מוסמך הכריז עליו
בעל ממזר, לא יובל לשאת אשה בישראל, אלא
אם בן גם היא ממזרה כשרה.

כל הגנה כזאת היא, כמובן, מצומצמת מטבעה. לפי
חוק־החסינות, יכולה הכנסת לבטל את חסינותו של כל
ח״כ על כל עבירה — וגם עבירת־חניד — ,אם היועץ
המשפטי לממשלה דורש זאת. תקנה זו הופעלה לא פעם
— לגבי ח״כים שהיו מעורבים בתאונות־דרכים חמורות,
לגבי טגן־שר שנחשד בעבירת־שוחד, לגבי ח״כ שהואשם
בעבירת־מטבע.

א היתה זאת הפעם הראשונה שבה הוכרעו דברים
חשובים בעזרת שוטרי־תנועה.
זכורה ההצבעה החשובה על פרשת ״מיהו ממזר,״ שגם
בה היתר. צפוייה הכרעה על חודו של קול.

״הקופה כבר סגורה. תוכל לשלם רק מחר. בינתיים תצטרך
ללוות אותי לתחנה״.
כל הארבעה בילו שלוש שעות בתחנה, עד שהקצין
התורן מצא מוצא ושיחרר אותם.

לכן דרושה הגנה טוטאלית מפני כל מעשר,־נקם שרירותי
— אפילו אם הגנה זו מונעת גם פעולות שלטוניות
המוצדקות כשלעצמן.

ן ף 0ך

היא קיימת, אבל שרשיר, חלושים. עלינו להבין זאת.
ועל כן עלינו לטפח שתיל עדין וחדש זה, ולמנוע כל
פגיעה בו.
חוק חסינות חברי־הכנסת הוא אחת הגדרות היעילות
— גדר העלולה להיות חיונית באחד הימים, אולי בימי
כנסת אחרת, שאיש מאיתנו לא יישב בה.

האם נפגע כה ביום, בגלל רוגזם של במה
אזרחים טובים?

יכולתי בנקל להצביע בעד הצעת־החוק ד,דמגוגית של
7הח״כ הקואליציוני גדעון האוזנר שנדונה השבוע, אשר
נועדה לבטל את החסינות לגבי עבירות־תנועה. בכך הייתי
זוכה בפופולריות קלה.
הייתי יכול להימנע מהצבעה ולשתוק.

אולם הודעתי כפירוש שאני מתנגד להצעה.
ולא רק מפני שלא שמעתי מפיו הצער, שהיתר, מונעת
מעו״ד גדעון האוזנר לעסוק במשפטים בעודו יושב בכנסת
— כדרישתם של עורכי־דין אחרים, הטוענים שחבר־כנם
ת־עורך־דץ זוכה לעסקים משפטיים שמנים מידי לקוחות,
המאמינים כי מעמדו מקנה לו פרוטקציה בחוגי האוצר
ובמוסדות הכספיים של הכנסת.

גם אם מתעשר ה״ב פלוני, וח״ב אלמוני
נהנה בצורה אחרת ממעמדו -תמשיך המדינה
להתקיים. אולם אם תובקע חומת הדמועלולים
לפרוץ פנימה
קרטיה הפרלמנטרית
רוחות של עריצות, שיפילו את הבניין בולו.

*1X 1

2ייי 1י 8י י ״ |8ף יי
*0168

*/ 737011ו*~7

^ 41 כן צץ הרעיון שהממשלה תדרוש הצבעה ״ אי׳
1ך שית״ ,כמד דרישת גח״ל להצבעה ״חשאית״.
ליד שולחן הממשלה במליאת הכנ ס ת: י״ש

שפירא ומשה דיין, כששניהם מעיינים בתקנון הכנסת.
ך* טלוויזיה כילכלה את הדברים, וכך
ן \ עשו רוב העיתונים. בסופה של המהומה,
לא הבין האזרח על מה היה כל.
הרעש. הנה העובדות, מפי כתב העולם
הזה במליאת הכנסת :
מייד אחרי שדוברי גח״ל והמרכז החופשי
— נינזקו את הצעות אי־האכזן
שלהם, על רקע הדברים שאמרה גולדה
לעיתון טיימס הלונדוני (מתוכם השתמעה

משה דיין מתלהב לרעיון של יעקנ״שמשון

שפירא. בעוד ששפירא יצא להתייעץ, חזרה
גולדה ותפסה את מקומה, דיין קם ממקומו

והתיישב לידה, כדי ״למכור״ לה את רעיון ההצבעה האישית.

גולדה שלפה גם היא את ספר תקנון
הכנסת, והשניים — גולדה ודיין —
מעיינים בעמוד 23 של התקנון, בו
מופיע הסעיף 60 המדבר על צורת ההצבעה.

המעבר קובע שאם חברי־ממשלה, או סיעה
המשתתפת בממשלה, מצביעים נגד הממשלה,
או נמנעים מהצבעה, בהצבעת אי־אמון,
מפוטרים השרים. הוראה זו מחייבת
בעליל הצבעה גלוייה.
כשגח״ל לא ידעה עדיין על טכסיסו של
שפירא, נודע הדבר לאמנון זכרוני. הוא
הפנה את תשומת לבו של אורי אבנרי לסעיף
זה של חוק המעבר. אבנרי מיהר
מהותה נכונות לתוכנית רוג׳רס) — עלה אצל
גח״ל רעיון טכסיסי.
גח״ל והמרכז החופשי יכלו לגייס בסך
הכל מיעוט זעום של 28 קולות מתוך
26( 120 גח״ל 2 ,מ״ח) .אנשי ע״מ (,3
מכיוון שאיסר הראל חולה) החליטו להימנע׳
מפני שלא יכלו להסכים ביניהם על
עמדה משותפת.
אולם בגין ידע כי במפד״ל יש כמה
ח״כים התומכים ברעיון א״י השלמה, והוא
הדין במערך. הוא קיווה שבהצבעה חשאית
יצטרפו אלה אליו.
לכן הגיש ליו״ר בקשה בכתב׳ בחתימת
20ח״כים, לערוך הצבעה חשאית. היא
הסתמכה על סעיף (60ב) של התקנון, האומר

״על פי דרישת 20 חברי־כנסח) לפחות,
או על פי דרישת הממשלה, תיערך הצבעה
אישית או הצבעה חשאית בכתב.״

ותה שעה ישבו ליד שולחן הממשי
* לה באולם הכנסת שר־המשפטים יעקב־שמשון
שפירא ומשה דיין. לא הרחק, בפתח
האולם, עמדה גולדה מאיר, ועישנה
סיגריה, כדרכה,
שפירא עיין בתקנון׳ מצא מייד עוקץ :
הסעיף כורך יחד את שתי צורות ההצבעה,
שהן דבר והיפוכו. כי בעוד שההצבעה ה־
״חשאית״ נועדה לשמור על סודיות המצביעים,
הרי ההצבעה ה״אישית״ נועדה
דוזקא לאפשר לכל ח״כ להצביע בגלוי.
בהצבעה חשאית נקרא כל ח״כ, לפי סדר
הא״ב, אל קלפי וזורק לתוכה פתק. בהצבעה
אישית קורא כל ח״כ ממקומו,
אחרי שנקרא שמו לפי סדר הא״ב ,״בעד״
או ״נגד״.
אחרי התייעצות (ראה תמונות) ,שלח
שפירא פתק ליו״ר מרדכי ביבי, הודיע כי
הממשלה דורשת הצבעה אישית. כך עמדו
זו מול זו שתי דרישות, שהסתמכו שתיהן
על אותו סעיף עצמי.
לכך אין תקדים. הסעיף עצמו, המנוסח
ברשלנות, אינו אומר מה צריך לקרות ב־מיקרה
כזה.
הדבר כולו הוא, כמובן, אבסורד, חוק

לשגר פתק ליו״ר, דרש להשמיע הצעה־לסדר
ברוח זו (ראה דו״ח לבוחר).
היה זה המוצא המכובד: להפסיק את
הישיבה, להעמיד בוועדת־הכנסת את החוק
מול הסעיף בתקנון, ולאפשר לוועדה לקבוע
כי סעיף ההצבעה החשאית אינו יכול לחול
על הצבעת אי־אמון.
אולם שפירא התאהב בינתיים בהתחכמות
שלו — דבר הקורה לו לעיתים תכופות.
הוא התעקש על הדרישה להצבעה אישית7
ובכך גרם למהומה.
יו״ר אחר היד, מפסיק את הישיבה לשם
דיון בעניין. אך ביבי, מהעסקנים עולי־עיראק
של אחדות־העבודה, סירב לפנות את
מקומו ליו״ר התורני הבא אחריו, צבי
צימרמן מגח״ל, שזמנו הגיע — הכריז
שעל מליאת הכנסת להחליט, בהצבעה, אם
לערוך הצבעה אישית או חשאית.
נגד החלטה זו התקוממה גח״ל. היא טענה
לא בלי צדק, שבדרך זו יכול הרוב,
כלומר הממשלה, למנוע בכל מיקרה הצב־,
עה חשאית — אחת הזכויות החשובות של
המיעוט. אחרי הסערה יצאו אנשיה מהאולם.

* התחכמות של שפירא, והנוקשות
ן ן של ביבי, הביאו לממשלה בזיון.
אילו נערכה הצבעה רגילה, היתר, מתקבלת
התוצאה הבאה: בעד אי־האמון 28
(גח״ל והמ״ח) ,נגד ( 62 הקואליציה, העולם
הזה ומק״י׳ פחות 3אנשי מפד״ל) ,נמנעים
( 15 אגו״י, פא״י, רק״ח, ע״מ 3 ,אנשי
מפד״ל והיו״ר ביבי) ,נעדרים ( 15 חולים
ושוהים בחו״ל, כמעט כולם מהקואליציה).
אילו נערפה הצבעה חשאית, היו, במיק־רה
הגרוע ביותר 3 ,קולות נמנעי המפד״ל
(ואולי גם 1או 2מהמערך) מצטרפים ל־מצביעי
אי־האמון, דבר שלא היה משנה
את הרושם הכללי שיש רוב מכריע למדיניות
של ויתורים.
אך מכיוון שגח״ל׳ המ״ח וע״מ עזבו את
האולם, נתקבלה התוצאה 62 :נגד אי־האמון
12 ,נמנעים. הנעדרים צורפו אוטומטית
לאופוזיציה הימנית, ונתקבל הרושם
— המוטעה לחלוטין — כי יש למדיניות
המתונה רק רוב של 62 מתוך , 120 מהם
2אנשי העולם הזה ואיש מק״י.

יעקב שמשון שפירא חזר לאולם אחרי שהתייעץ. אחרי החלפת כמה

מילים, קמים השלושה — גולדה (באמצע) ,יעקב שמשון שפירא (משמאל)

ומשה דיין (ימין) ,ממקומותיהם ליד שולחן הממשלה, ויוצאים בין

הספסלים אל הפרוזדור שמאחורי אולם־המליאה, מקום שם ניתן לעשן סיגריות
ולהתייעץ בשקט. בהתייעצות זו הוחלט סופית על הטכסיס המחוכם.

השערוריה הגדולה: מרדכי ביבי יושב על כס היו״ר, מתווכח בלהט עם
מנחם בגין, המנופף לעומתו בזרועו. מאחורי בגין עומד הנס קלינגהופר
הליברלי, המומחה למשפטים, הצועק אף הוא, תוך ניפנוף בזרוע. זהו
אחד מרגעי השיא, בעת דרישת גח״ל שהיו״ר לא יעמיד להצבעה ולהכרעת הרוב,
אם לקיים הצעה חשאית או אישית על אי״האמון. הסערה משתקפת בעמוד זה.

במדינה העם צעידיס
מול ז קני ם
המאורע החשוב ביותר לא אירע בוושינגטון,
ולא בשיחות רמי־דרג.
הוא קרה בארץ׳ במוסד שאינו חשוב
ביותר: המישמרת הצעירה של מפלגת־העבודה.
הוא
הבליט את אחת מעובדות־היסוד המכריעות
של ישראל: הפער הגובר והולך
בין צעירים לזקנים לגבי שאלת־החיים של
המדינה: השלום.
יישות פלסטינית 300 .צירי הוועידה
של המישמרת נבחרו כולם באורח
דמוקרטי, בערים, בקיבוצים, במושבים. לא
היו מינויים ל״מקומות שמודים״.
על שולחן הוועידה הונח מיסמך שנוסח
על־ידי שני מומחים צעירים: מיכה חריש,
מנהל קשרי־החוץ של המפלגה, ושמואל
בהט, מנהל המחלקה המדינית של ההסתדרות.
עיקרו:
הכרה ביישות הפלסטינית, ודרישה
להקמת מדינה פלסטינית, כחלק ממדיניות
שלום.
גו לדה מזו ״זעת. כשהגיעו הדברים
לאוזני גולדה מאיר, היא היתד, מזו־זעת.
לגולדה שינאה בלתי־רציונלית לעצם המושג
״פלסטינים״ .כשהוא בא מקרב מפלג־תה,
הוא נראה לה כתקיעת סכין בציפור
נפשה.
תגובתה: ביטול הופעתה המתוכננת בועידת
צעירי מפלגתה, והפעלת לחץ עצום
לביטול הסעיף.
משד, דיין לא הבטיח כלל לבוא. הוא
ידע כי אין לדיעותיו תמיכה בין_הצעירים.
זהות לאומית. הלחץ של״גולדה נשא
רק פרי חלקי.
בהחלטת הסופית אמנם נאמר, בנוסח האהוב
על גולדה, ש״בארץ־ישראל ההיסטורית
יש מקום רק לשתי מדינות״ .אך נוסף על
כך נאמר בו כי ״תושבי ירדן, יהודה ושומרון״
יגדירו בעצמם את ״זהותם הלאומית״.
הכוונה
הברורה: לקבוע כי הפלסטינים
יוכלו להגדיר את עצמם כפלסטינים• נובע
מכך ממילא שיוכלו לקיים יישות פלסטינית
ומדינה פלסטינית.
נוסח הפשרה. חשובים מן הנוסח
היו יחסי־הכוחות.
אילו הועמד לדיון הנוסח המקורי׳ היה
מתקבל לכל הדיעות ברוב של ס/״ 60בקירוב.
נוסח
הפשרה נתקבל כמעט פה אחד. רק
שלושה חברים הצביעו נגד, מתוך התנגדות
להכרה בפלסטינים.
בין כל 300 הצירים ועשרות הנואמים,
לא היה אף אחד שתמך בקו ארץ־ישראל
השלמה. הקיצוניים ביותר תמכו בגישת
תוכנית אלון.
השכל הישר. כך אישרה הוועדה דבר
שהוכח זה מכבר על־ידי מישאלי דעת־הקהל:

אנשי ה״ליגה״ מתאמנים לקרבות־רחוב כמועדון בית״ר
״אין כובשים את ראש ההר

שיש עכשיו בדור הישראלי הצעיר תמיכה
מכרעת ברעיון המדיני־ד,מוסרי של הכרה
בזכויות הפלסטינים.
גולדה מאיר ובני־דורה עומדים מול
השקפת־העולם של דור חדש, שגדל בארץ,
ושהשכל הישר שלו מכתיב לו גישה אחרת
לגמרי.
אירגונים הליגה שגולדה, ממה —
ובכל זאת חי ה מ או ד
הסיפור כולו יכול היה להיות משעשע,
לולא היה עגום כל־כך. הוא התחיל בידיעה
מרעישה שהתפרסמה בידיעות אחרונות
ביום החמישי שעבר, בדבר הקמת סניף

ירושלמי של הליגה להגנה יהודית. הוא
נמשך בתחילת השבוע בגילוי בהארץ,
לפיו הסיפור הראשון — לא היה ולא
נברא.
אלא שבניגוד לפרשיות דומות, בהן מתפרסם
לראשונה הברודז העיתונאי, ואחר כך
הגילוי שלא היה זה אלא בלוף —
התהפך הפעם הסדר: דווקא הסיפור הראשון
היה הנכון ביסודו, ואילו הכחשתו
לאחר מכן — לא. על־מנת לסבו את הדברים
עוד יותר, היו בשני הסיפורים
אלמנטים נכונים ולא נבונים גם יחד.
האמת: הגוף הירושלמי הימני אמנם
הוקם, והוא חי וקיים ופעיל מאוד. אלא
שאין לו כל קשר לליגה להגנה יהודית.
מנהל ההיכל הפעיל. הידיעה הראשונה,
בידיעות שזכתה לכותרת על־פני
שלושה טורים, סיפרה על הקמת סניף של

הליגה, שמטרתו מלחמה נגד החזרת שטחים
ומאבק בקבוצות שמאלניות הנכונות
לוותר על שטחים. כן דובר בידיעה על
הקשר בין הקבוצה החדשה לבין הליגה
וראשה, הרב מאיר כהנא.
העביר את הידיעה לעיתון צעיר ( )25בשם
פנחס בן־אור, פעיל של תנועת החירות
בירושלים, בזמנו סטודנט למשפטים והמזכיר
הטכני של התנועה, וכיום מנהל
היכל הגבורה — חדר ההנצחה שהקימה
התנועה בבית־הסוהר המרכזי של השילטון
הבריטי במגרש הרוסים. מספר איש ידיעות
גדעון רייכר, שקיבל מבן־אור את הסיפור :
.כשביקשתי ממנו להוכיח את הידיעה, הראה
לי מספר תמונות של צעירים מתאמנים,
כיוון שידעתי שהוא פעיל של חירות
בירושלים, יצאתי מהנחה שהסיפור נכון.״
קודם כל — פירסומת. הסיפור היה
נכון — מלבד השם. בן־אור אכן אירגן
קבוצת צעירים, שמטרותיה הוגדרו נכונה
בידיעה. בין היתר, החלו הצעירים מתאמנים
בקראטה וניהול קרבות־רחוב במועדון חירות
בירושלים*.
הבעייה הראשונה של בן־אור היתה —
כיצד זוכים בקצת פירסומת. מלחמת הקיום
בין הקבוצות הימניות השונות בארץ —
כפי שהדבר נכון לגבי קבוצות קיצוניות,
מימין ומשמאל גם יחד, בכל מקום בעולם
— היא חריפה. גורי הזאבים, אריאל, ד״ב
— דיכוי בוגדים — כולם זכו בפירסום.
כצעיר מודרני, הכיר בן־אור במיגרעת האלמוניות.
יימי
המחתרת נגמרו. הרעיון, להדביק
לעצמם את שמה המפורסם של הליגה
להגנה יהודית האמריקאית, התבקש מאליו.
בן־אור ראה במו עיניו כיצד זכתה לאחרונה
קבוצה אחרת לפירסום מדהים ברגע
שהשתמשה בשם אמריקאי — הפנתרים ה שחורים.
ברגע שהיה לו שם, מיהר בך
אור לידיעות כדי להפיץ את שמו ברבים.
הנהלת חירות הזדעזעה, עלתה על בן־
אור כמו טיל. ראשית, אופי פעילותה ה־חצי־מחתרתי
של הלינה מנוגד לתמדיתה
כיום של חירות, עלול לפגוע בה. ימי
המחתרת נגמרו, וחירות פועלת כיום באמצעים
ציבוריים, לא אלימים.
חשוב לא פחות — בעיני חירות, הליגה
היא מתחרה מדאיגה שקיצוניותה החמורה
עלולה לסחוף לצידה רבים מאוהדי חירות,
אם תחל לפעול גם בישראל.
בלוף כלוף, אכל מאחר שהצעירים
בכל זאת קיימים׳ ובכל זאת מתאמנים
בבית חירות, ובעצמם הינם אוהדי
חירות — מה עושים?
בן־אור, שלא חלם אף להתנגד ללחץ
שהופעל עליו מטעם מפלגתו, מיהר להרים
טלפון לכתב הארץ עוזי בנזימן, סיפר לו
כי כל הסיפור לא היה ולא נברא. אמנם
כמה שעות לפני כן סיפר לבנזימן בדיוק
ההיפך׳ אישר אז מחדש את כל הסיפור
שסיפר לידיעות — אולם עתה ניסה לשכ״
נע את הכתב שהוא הוטעה. בנזימן, שתהה
לפשר התפנית הפתאומית, שאל את בן־
אור אם מישהו הורה לו לחזור מסיפורו
הראשון. בן־אור הכחיש, הסתבך במסכת
סתירות ושקרים אומללה.
הכחשתו היתד, אופיינית לפרשה כולה
— חצייה אמת וחצייה שקר: הסיפור שקבוצתו
היתד, סניף של הליגה — היה באמת
בלוף אחד גדול. אך העובדה שהצעירים
הללו קיימים, מתאמנים בצל חירות,
ומתכוננים לפעולה נגד מתנגדי ארץ־ישראל
השלמה — זו אמת.
אמת מדאיגה.

כלכל ה
מ ס ! שיעור
0ך\ סו
שיעור מם ההכנסה בישראל, שהוא הגבוה
ביותר בעולם, מגיע יחד עם מילוות
החובה השונים ל־ 810/0על הכנסת יחיד,
מעבר לסכום מסויים וקבוע.
למרות זאת זקוקים אנשי האוצר להכנסות
נוספות ממיסים. לוא יכלו, היו ודאי
מעלים את שיעור מס ההכנסה. בהיעדר
אפשרות כזאת, הם מחפשים דרכים להכנסות
נוספות ממיסים. אחת ההמצאות האחרונות
של מומחי האוצר היא הגדלת
שיעור המס המוטל על חברות.
תיקון בפקודת המם לגבי חברות, ה־

אנשי ה״ליגה״ באימוני ג׳ודו
אם אין קבר במורד!״

* כפי שמוכיחות התמונות. מעל הדלת
ניתן לראות את תחילת הסיסמה הבית״רית:
״אין כובשים את ראש ההר אם אין קבר במורד.״
העולם
הזה 1751

ףהגאוטוכוס אגד עצר את רכבו בחריקת בלמים.
4תוך כדי נסיעה על גבי הכביש העובר ליד הקבר
הרומאי, הניצב על גבעה קטנה המשקיפה אל חוף אשקלון,
הבחין בדמות השרועה על החול ליד הכביש. תנוחת הגוף
של האיש היתר, בלתי רגילה. נהג האוטובוס ירד, התקרב
אל המקום בו הבחין בדמות. השעה היתר, תשע בקירוב,
ביום השישי האחרון.
על גבי החול שכב פרקדן גבר בעל שיער מכסיף. לידו
היה זרוק אקדח. ברקתו היה פעור חור מכוסה בשיכבת
פיח דקה. שלולית של דם נקוותה במקום.
שוטרי משטרת אשקלון שהוזעקו למקום, לא היו צריכים
לטרוח הרבה כדי לזהות את ההרוג. לכמה מהם הוא
היה דמות מוכרת. האחרים למדו על זהותו לפי התעודות
שנמצאו בכיסו. היה זה רוברט (״רובי״) קופל ,52 ,כתב
העולם הזה בבאר־שבע.
הצלם המשטרתי והקצינים, שהגיעו למקום, בדקו את הסביבה
בקפדנות. הצורה בה נמצאה הגופה היתה אופיינית
למצב של התאבדות. אולם בכיס המיקטורן של ההרוג נמצא
מיסמך, שעורר מייד את השוטרים לבדוק גם אפשרות של
רצח. היתה זו גלוייה בכתב־יד, שנכתבה לפי מענו של
קופל. היא נכתבה בידי צעיר, שקופל ראיינו לצורך כתבה,
שהופיעה באחד הגלימות האחרונים של העולם הזה. נוסח
הגלויה היה נוסח של מיכתב־איום. נאמר בה, שאם יעז
קופל לפרסם את הנושא בו טיפל, יגמור אותו צעיר ״את
החשבון״ עימו.

רוברט סופד (בכופתה שחורה

כחופש קרבי בחטיבה פס8 ,

נציג הדרום
* ום אחד לפני שנמצא הרוג, ביום החמישי האחרון,
הציג רובי את גלוית האיום בפני חבריו במערכת העולם
הזה .״תראו מה שהוא כותב לי,״ אמר בליגלוג ,״אולי כדאי
שנפרסם זאת במדור מנתבים?״
בקאריירה הקצרה שלו כעיתונאי, קיבל רוברט קופל
מכתבי־איום לא מעטים. הוא למד להתייחס אליהם בביטול,
אחרי שהתנסה בכך שכותבי מכתבים כאלה אינם מתסזנים

נ17

לצבא הבריטי, היה בין החיילים הבריטיים שפונו בזמנו ב־מיבצע
דנקירק.
בתום המלחמה נשאר בבריטניה במשך שנתיים נוספות
ולמד אמנות. כאשר חזר לארץ ב־ , 1947 התגייס רובי ללח״י,
היה פעיל במחתרת ואף נעצר מספר פעמים בידי המשטרה
הבריטית.
במלחמת העצמאות התגייס רובי לחטיבה 8ושרת תחת
פיקודו של האלוף יצחק שדה בתור חובש קרבי. במלחמה
הכיר את אשתו לעתיד, חנה, שהיתה אז אחות מוסמכת
בבית־החולים תל־השומר. ימים מספר לפני תום המלחמה הם
נישאו.
קופל נשאר בצה״ל שנה נוספת, שימש כמדריך בקורס
חובשים. אחרי שיחרורו הצטרף לקבוצת שילר, שם נולדו

איש מבין אלה שפגשו בו אותו יום, לא היה מעלה
בדעתו שזה אדם המתכיזן להתאבד בטרם יחלפו 24 שעות,
מבחינה מסויימת היה רובי יוצא־דופן בין חברי המערכת
של העולם הזה. הוא היה מבוגר בשנים משכבת
הגיל הממוצעת במערכת — בן .52 כיליד וינה שבאוסטריה,
משם עלה לפני 34 שנה, היה רובי הממושקף ובעל השיער
המכסיף, ספוג כולו בחותם המינהגים והנימוסים האירופיים.
הוא היה מאופק, שקט מטבעו, ידידותי, גלוי־לב. למרות

חיוה בלתי־גנועשח
ץץהקרה לרוברט קופל, מאז נטש את המערכת ביום
/החמישי האחרון ועד שנתגלתה גווייתו בבוקר יום המחרת?
ברור
שביום חמישי בערב עדיין שהה בתל־אביב, שם

תוו *ו ל

כלל להגשים את איומיהם. אחר־כך טמן רובי את הגלויה
בכיס מיקטורנו והשתתף בישיבת המערכת.
אחת לשבוע, בדרך כלל בימי חמישי, היה רובי קופל
נוהג לעלות מבאר־שבע לתל־אביב, כדי להשתתף בישיבת
המערכת. הוא לא היה חייב לעשות זאת. למעשה היה
מעמדו בעיתון ככתב במישרה חלקית. חובתו לגבי העיתון
היתד, לדאוג לכיסוי מאורעות מיוחדים המתרחשים בדרום
הארץ, בנגב, בחלק האזרחי של רצועת עזה וצפון סיני.
אבל יותר משראה את עצמו כנציג העולם הזה בדרום, ראה
רובי קופל את ייעודו כנציג הדרום בתעולס הזה. אילו
היה העיתון מפרסם את כל הכתבות והסיפורים, אותם כתב
מדי שבוע, היה מתקבל הרושם, שרוב מה שקורה בארץ
מתרחש בחלק הדרומי שלה.
רובי היה נוהג ״לחרוש״ את כל ישובי הדרום, את המושבים,
הקיבוצים, עיירות־הפיתוח ושבטי הבדואים, כדי
לחפש אחר סיפורים. לישיבות המערכת היה נוהג להגיע,
בדרך כלל, כדי לשכנע את המערכת בחשיבותם של סיפורים
אלה ובתועלת שפירסומם עשוי להביא לתושבי הדרום.
גם בתקופה בה לא העזו אזרחים ישראליים לבקר בעזה,
היה רובי חוגר את האקדח הפרטי שלו, יוצא לשוטט ברחובות
עזה או בישובי הרצועה האחרים, ללא כל ליודי,
כשהוא בטוח בעצמו שבשעת הצורך יוכל להגן על חייו.

שנותיו הרבות בארץ, עדיין נותר בדיבורו המיבטא הייקי
המובהק.
אביו של רובי, יוליוס קופל, היה בווינה אימפרסריו ובעל
חברת סרטים. רובי נטש את בית־הוריו ועלה לארץ כאידי־אליסט
ציוני, הצטרף לקיבוץ אלונים, בו היה חבר עד פרוץ
מלחמת העולם השנייה. מייד עם פרוץ המלחמה התגייס

*הצבא הבריטי לוח״
ץ כך היה גם ביום החמישי האחרון. רובי הגיע למערכת
( אחרי ביקור ברצועה, כשהוא נושא עימו את אקדחו. הוא
הביא עימו ערימה של כתבות וצילומים, אותם צילם במו־ידיו,
לפירסום. לא היה שום דבר מוזר או יוצא־דופן בהתנהגותו.
בהומור הייקי שלו התבדח עם חברי המערכת, קיבל
על עצמו בישיבה תפקידים נוספים לביצוע לגליון הבא של
העיתון, נשאר במערכת עד שעות אחרי־הצהריים, כדי לסייע
בגרמנית השגורה בפיו בתרגום חומר שהגיע למערכת בגרמנית.

מ1צע
על־ידי האוצר, עשוי להגדיל את
שיעור המס המוטל על חברה פרטית ובעלי
מניותיה עד ל־ 88.57 מהכנסה החייבת
במם.
חישוב שעשת השבוע רואה החשבון הצעיר
ירון ליואי, הוכיח כי בצורת חישוב
מסויימת, עשוי התיקון החדש בחוק להביא
את סך כל המיסים שיוטלו על חברה פרטית
ל.1017
במאמר שפירסם בהארץ, הדגים ליואי

הסוכנות להדריך נוער עולה בעיר. הוא עבר להתגורר ברחובות
וב־ 1957 הקים את מרכז הנוער הראשון בארץ,
בקרית־גת. הוא היה בין הראשונים שהגו את רעיון מרכזי
הנוער, שעשרות מסוגם צצו במשך השנים ברחבי הארץ.
לפני כעשר שנים עבר קופל להתגורר בבאר־שבע, שם
שימש כמנהל בית־וזפקיד. בשלב זה החל מיקצוע העיתונות
לקסום לו. הוא החל להתעסק בעיתונות ככתב כלכלי ב־באר־שבע
של עיתונים כלכליים. לפני שלוש שנים הצטרף
למערכת העולם הזה.
לגבי עיתונאי שהחל את הקאריירה שלו בשלב מאוחר
בחייו, הגיע קופל להישגים עיתונאיים לא מבוטלים. קפדן
וחרוץ, הוא יצר רושם של עיתונאי ותיק העוסק במיקצועו
זה עשרות שנים.

ו פד (שונאר) 11 כך גוריון

את דרך החישוב של המס אחרי התיקון
שיוכנס בו :
,־ 387 מההכנסות הנקיות של החברה נלקחות
כמס חברות רגיל.
מ־> 627 הנותרים לדיבידנד יהיו בעלי המניות
חייבים בתשלום מס של ־ 817 שהוא
507,מהרווח הכללי.
לאלה יש להוסיף 9 7ששילמה החברה
כמלווה חיסכון חובה, ועוד 77מ־ 627
כמלווה ביטחון, שהם 47 מהרווח הכללי.
סיכום האחוזים מראה את שיעור המס

רו בי
מתגוררת בתו הסטודנטית בחדר שכור. אחד מחברי המערכת
פגשו בכיכר מלכי־ישראל. עורך־דין מידידיו סיפר כי
בשעות הערב טילפן קופל אליו, הזמין אותו ואת משפחתו
לבוא להתארח אצלו בשבת. בגלל עיסוקיו של אותו פרקליט
נדחה הביקור המתוכנן לשבת הבאה.
לא היה גם דבר אחד בהתנהגותו או בדבריו של רוברס
קופל שהיה עשוי להצביע על כוונתו להתאבד. היו לו אומנם
בעיות כספיות, כמו להרבה אזרחים אחרים, אך לא בסדר-
גודל כזה, העלול להניע אדם להתאבדות.
משום כך, היווה מותו של קופל תעלומה לידידיו ולחוקרי
המשטרה גם יחד.
העובדה שליד גופתו לא נמצאו כל עקבות שהם, לא
סימני התכתשות ולא מימצאים אחרים, שהיו עשויים להעיד
על מציאת אדם אחר בקירבתו ברגעיו האחרונים, הובילה
למסקנה הראשונית כי היה כאן מיקרה של התאבדות.
גם למימצאי המעבדה המשטרתית, צורת היריד, ברקה והעובדה
שהוא נורה באקדחו הפרטי, העידו על התאבדות.
לעומת זאת חסרו כמה פרטים שיכלו להשלים את הקביעה
הסופית של התאבדות.
לא היה כל מניע נראה לעין שעלול היה להוביל להתאבדות.
לא היה גם שמץ בהתנהגותו או בדבריו, שהעיד
על סדנתו להתאבד. רובי גם לא השאיר אחריו כל מכתב־הסבר
— דבר נדיר לגבי מתאבדים, המשאירים אחריהם
כמעט תמיד מכתב, בו הם מסבירים את הנימוקים שהביאו
אותם ליטול את חייהם במו־ידיהם.
אמרה אשתו חנה, העובדת כאחות בתחנת טיפת־חלב ב־באר־שבע
:״קשה לתאר איזה חיים טובים היו לנו ואיזו
התאמה היתד, בינינו. אהבנו זה את זו אחרי 22 שנות
נישואין כמו שאהבנו בשנה הראשונה.״
מותו של רובי קופל נשאר אפוף חידה ומיסתורין. הרמז
היחיד למתת הצפוי נמצא רק באחד הסיפורים, שהשאיר
במערכת ור,מתפרסמים בגליון זה (עמוד :)24 הסיפור חיי
אדם אינם שווים חיי זבוב. בלוח התיכנון של הגליין
הנוכחי נרשם סיפור זה במילים הנידון למוות, מבלי לדעת
שגורל זה המתין לכותב הסיפור עצמו.

עליו חולם שר האוצר פנחס ספיר —
. 1017

ב ת ־סוהר
מדוע גי ס ה הנ עי
לה תאבד בכלא 7
השעה היתד 12.35 ,בצהרי יום החמישי,
ה־ 11 למרץ, כאשר לחדר העזרה־ד,ראשונה

בבית־החולים תל־השומר נכנסו שני סוהרים
חסונים, נושאים בידיהם נער חיודר,
חסר הכרה. היה זה יוסף בריחי *,אסיר
בן 14 מכלא תל־מונד, שניסה להתאבד,
נתגלה והוחש לתל־השומר.
לחקור, וכאמת. לאחר שטיפת־קיבה
מהירה, קבעו הרופאים כי ניצל הנער. ה־
(המשך בעמוד )22
* השם מוסתה להגנת קטין.

תשובה דדן בו אמוץ :

איך פו ערת
ש טי פתה מו חי
ב׳צגוע שעבר פירסם יו כן-
אמוץ קטע בשם ״תשוגוז לאורי
אבנרי״ .להלן תשובתו של אב-
נרי לתשובה :
כסיכוג השני של חילופי־דברים אלה
התגלגל הוזיכוח מעניין לעניין. וזה טוב.

הסיכוג הראשון עמד בסימן השאלה:
מיהו עיתון יותר טוב, או יותר רע —
מעריב או ידיעווז אחרונות?
אני מודה ששאלה זו מעניינת אותי אך
במעט. אני נייטרלי בהחלט במלהמה הפרטית
שבין שני צהרוני ארץ־ישראל השלמה
והמשתלמת.
כל ביקורתי על דבריו של דן בן־אמוץ
בשאלה זו באו להצביע על חוסר־אובייקטי־ביות
מסויים מצידו. לצערי, לא הפריך דן
את ביקורתי זו. די להצביע על פסוק אחד
בתשובתו לתשובתי (העולם הזה : )1750
אם קיימים הבדלים (בין שני הצהרונים),
הר׳ הם כולם לטובת ידיעות אחרונות, שכן
הוא לפחות נותן דריסת־רגל (אם כי
לא חופש־ביטוי מלא) לפובליציסטים ליברליים
ושמאלניים ...ואילו בגן החיות הדורסניות
של מעריב אינן שומע ציוץ וחצי
של ציפור השלום.
אני דוזקא שומע מדי פעם בגן־החיות של
מעריב קול שהוא הרבה יותר חשוב מציוץ:
קולו של מתי פלד. ייתכן מאד שמעריב
לא היה מפרסם את דבריו לולא יכול היה
להוסיף לשמו את מילות־הקסם ״אלוף
(מיל אך עובדה היא שאחד מהוגי-
הדיעות החשובים ביותר של עניין השלום-
והביטחון והיישות הפלסטינית נמצא דווקא
ב״גן־חיות״ זה.
מותר לדן להעלות על נם את ידידו עמוס
קינן. מותר לי להעלות על נם את מתי
פלד, שלא פגשתיו מימי, ולחשוב שהציבור
מתייחס אליו ברצינות רבה יותר לאין
שיעור, ושמישקל דבריו שקול כנגד כמה
וכמה מטובי־העט בערוגת־הבושם היריבה.
אולם, כאמור, איני מתכוון להכניס את
ראשי למלחמת־היוקרה שבין שני הצהרונים.
אם דן בן־אמוץ מתלהב כל־כך מאחד מהם,
מן הראוי היה לו הלך להתווכח עם מי
שמתלהב באותה מידה מהשני. ואילו אני
רואה בשני הצהרונים גם יחד תופעה לאומית
ממדרגה ראשונה — מדאיגה יותר ממצב
הכנסת ממדיניות הממשלה, ומהקונ־פורמיזם
של מערכת־החינוך.

טוטאלי של מהות כלי־התיקשורת, של דרך
השפעתם, ושל הסכנות הנוראות הטמונות
בהם בחברה המודרנית.

נעים לחשוב שהאזרח המודרני, בצפון
תל־אביב ובשכונת־התקווה, בקריית־יובל
ובקריית־שמונה, קורא את המאמרים
הראשיים של הצהרונים, עובר בעיון ובשקידה
על כל הטורים של הוגי־הדיעות,
פורש לקרן־זווית, שוקל את הדברים ב-
כובד־ראש, מגבש לעצמו דיעה עצמאית,
ולאחר מכן ניגש לבחור לנו כנסת ולהרכיב
לנו ממשלה.
נעים לחשוב. אבל זה לא כך.
השפעת הצהרונים — שהם העיתונים הנקראים
ביותר בארץ — מופעלת ב־ס/ס90
באמצעות עמודיהידיעות .
שטיפת־המוח היומיומית האדירה אינה
מבוצעת על־ידי המאמרים הראשיים של
אריה דיסנצ׳יק וד״ר הרצל רוזנבלום, עם
כל הכבוד לשני אבירים ותיקים אלה של
ארץ־ישראל־השלמה־משתי־גדות־הירדן.
היא מבוצעת יום־יום באמצעות שיכתוב
עשרות ידיעות, המופיעות כידיעות, הנקראות
כידיעות, המשפיעות כידיעות — ושאינן
ידיעות כלל, אלא דברי־תעמולה משוב־תבים.
אתן
דוגמה:
נשיא מצריים נואם ואומר שהוא ״מוכן
לשלום־אמת בתנאי שישראל תיסוג מה־

שקראו באותו שבוע, לאלף שקראו באותו
חודש, לרבבה שקראו בשנה — הרי נוצרת
אצלם תבנית נפשית הפוסלת כל דיעה
או סברה מנוגדת. זהו תהליך של שטיפת־מוח
עצומה, שרק מיעוט קטן מאד׳ רציונלי
במיוחד, ביקורתי במיוחד, עצמאי במיוחד,
יכול לעמוד בפניו.
בא דן בן־אמוץ ואומר: יש שם דריסת־רגל
לציפורי־שלום• ואני אומר: ציוץ זה
של ציפורי־השלום בכלוב ארץ־ישראל השלמה
לא זו בלבד שאינו שקול כנגד שאגת
האריות וייללת הצבועים סביב, אלא
שהוא נועד לעזור להם, כדברי בידור ו־

רוזנבלום

קינן
נ ע בו ר, ע ל כן לוויכוח העומד עתה
במרכז הסיבוב השני של חילופי־הדברים.
דן בן־אמוץ מגדיר אותו כך :
השאלה המוסרית שאורי אבנר׳ מעורר,
ביחס לעצם נכונותו של ״איש שוחר־שלום
ורודף־צדק להשאיל את שמו, תמורת תשלום
נאות, כדי לעזור בהפצתו של עיתון
השוטף את מוח הציבור לטובת המלחמה
ואי־הצדק״ ,נראית בעיני בלתי־ישירה וחסרת
תבונה פוליטית. לדעתי, זו לא רק
זכותו של איש־שמאל להשתתף בעיתון
ימני־קיצוני — זו חובתו המוסרית, החברתית
והפוליטית. ברצון הייתי כותב מדור
פוליטי (חינם !) בהצופה.
מר אבנרי רשאי לראות באדם כזה ״צי-
פור־שלום המצייצת מתון כלוב־הזהב של
ארץ־ישראל השלמה״ ,ואחרים רשאים לראות
בו מחסום בפני סחף הימין ושומר־גחלת
במאורה של פריצים
דברים הגיוניים, למראית־עין. הנה אנשים
נועזים שמים את נפשם בכפם, חודרים למאורת
הפריצים. איך לא נשתאה למראה
אומץ־ליבם י איך לא נכיר להם טובה על
כי התגברו על הפיתוי לכתוב על עניין
השלום בעיתוני השלום, ותחת זאת הם
מוכנים לסכן את נפשם בגוב־האריות?
אלא שהדברים מעידים על חוסר־הבנה

שטחים שכבשה. אולם מכיוון שממשלת
ישראל אינה מוכנה לכך, ברור שאין מנוס
ממלחמת־שיחרור, שבה יצטרכו עמי־ערב
לעבור נחלים של דם.״
כל בר־דעת יבין כי הכותרת הנכונה היא
ברוח :״נשיא מצריים מוכן לשלום תמורת
נסיגה, מאיים במלחמה אם ישראל תסרב.״
אולם בשני הצהרונים תופיע ידיעה
זו אוטומטית תחת כותרת ברוח: נשיא
מצריים מאיים שוב: מלחמת־שיחרור היא
בלתי־נמנעת, נעבור נחלים של דם.״
קוראים נורמליים, סבירים והגיוניים —
99,999 מתוך 100,000 קוראים, שאין להם
ההכשרה המקצועיתהמיוחדת הדרושה לניתוח
ידיעה כזאת — יקדישו לקריאת הידיעה
כמה שניות׳ בתור לאוטובוס, וה־מישקע
שיישאר בליבם הוא ברוח הכותרת.
הידיעה אומרת להם: המצרים אינם
רוצים בשלום, הדיבורים על השלום הם
פטפוטי־סרק, בגין (או דיין) צודק.
הדבר מתקבל על־ידם כעובדה, שאין
צורך לחשוב עליה, ולא כהבעת דעתו
של מישהו, שיש לו אינטרס בכך.
קוראים נורמליים קוראים בכשאותם

ריסר ידיעותנוספות באואותו
יום
תה רוח, המצטרפות למאה ידיעות קודמות

הצחקה לקינוח — בדומה לתמונות־העירום
בשבועון זה.
במיקרה הטוב ביותר, הוא נועד לשמש
אליבי לאותן חיות־טרף. במיקרה הרע ב־יותר
הוא נועד לתת דחף נוסף להפצת העיתון,
שבו הם מופיעים.
הרי ברור גם לדן בן־אמוץ כי לא מתוך
טוב־לב וליברליזם מופלג משלמים אותם
אבירי שתי־גדות־הירדן משכורות בריאות
לבעלי־טורים, המבטאים דיעות שהן לזרא
להם. הם עושים זאת מתוך אמונה שמורים
אלה עוזרים להפיץ את העיתון. כוונתם
היא מיסחרית ופוליטית כאחת.
יש כאן, על כן׳ תהליך כזה ( :א) שוחרי־השלום
בעלי־הטורים עוזרים להפיץ את
העיתון, בעזרת הדימום הנלהב של דן בן־
אמוץ( ,ב) העיתון עורך את שטיפת־המוח
היומיומית, הנוראה, הקטלנית, המחרידה,
היוצרת את דעת־הקהל( ,ג) הפוליטיקאים,
כולל חברי־הממשלה, מושפעים מדעת־הקהל
זו, אינן נאלצים לנהל מדיניות־שלום, אלא
נדחפים לקראת עמדות קיצוניות עוד יותר.
זהו ההגיון של כלי־התיקשורת — ואין
הוא תואם את התמונה המלבבת, בת המאה
ה־ , 19 המשתקפת באידיליה שמצייר
לנו דן בן־אמוץ.

ישנן כמה נקודות המחמירות את התפקיד
הזה של ציפורי־השלום בכלוב־הזהב.
ראשית: כפי שדן מודה בעצמו, כולם
כפופים לצנזורה חמורה של אנשי ארץ-
ישראל השלמה. אותה צנזורה שז ן בן-
אמוץ, שטורו מופיע בשבועון שהוא קרוב
מאד לדיעותיו הפוליטיות, מסרב בהחלט
לקבל אותה.
מהו הטוהר המוסרי של שוחר־שלום ליב־רלי־שמאלי־מתקדם
המשרת את תפוצתו של
עיתון במלחמת בני־חושך בבני־אור, והמשלים
עם מחיקת מאמרים שלמים, וקטעים
במאמרים אחרים׳ המעוררים את התנגדות
עורכיו י
שנית: אין כל סכנה שקולן של אותן
ציפורי־שלום ייאלם, חלילה, אם יסרבו לשרת
את צהרוני־הסיפוח. טוריהם הם, ברוך

השם, עדיין סחורה מבוקשת בשוק — אם
כי ייתכן שעיתוני ארץ־ישראל הבלתי־שלמה
והבלתי־משתלמת אינם יכולים לקיים
אותה רמה של משכורות, כמו ביטאו־ני
השלמות והשלמונים.
(לא מכבר אמר לי עיתונאי נכבד, שאני
מחבב אותו מאד, שהוא עובד בצהרון
מסויים אך ורק בגלל הפנסיה הצפוייה לו).
ואל ינסה דן בן־אמוץ לכרוך כאן את
כולנו בצרור אחד, ולומר: כולנו עובדים
בשביל כסף, ומכאן (כפי שעלול להשתמע
מדבריו) כולנו מושחתים׳ כולנו אנשי ה־מימסד,
כולנו רובצים באותו בוץ.
כדי להילחם על דיעותיו, כדי לקיים כלי
אחד המסוגל להילחם בשטיפת־המוח, הקריבה
מערכת העולם הזה ב־ 21 שנות קיומה
מיליוני לירות — ויתור על הזמנות
ממשלתיות, החרמה במחנות צה״ל, אובדן
מודעות של אילי המשק הממשלתי־הסתד־רותי־מפא״י.
דבר המתבטא, בין השאר, גם
בכך שאיננו יכולים להרשות לעצמנו משכורות
ברמת ידיעות אחרונות.
איני מתמרמר על כך. בחרנו בשעתו בעיניים
פקוחות כפי שבחרנו — ואיננו
מצטערים על כך.
קיומו של השבועון המסויים הוא נכס
לאומי, שמלוא ערכו מתגלה בימים אלה
ביתר בירור. אנו לוחמים בשטיפת״המוח,
לא רק במאמרים׳ אלא על־ידי מסירת המידע
הנכון, פירסום הידיעות כפי שהן,
שבירת התבנית הנוצרת על״ידי הידיעות
המשוכתבות של שופטי־המוח, ויצירת תבנית
נכונה, המבוססת על מידע אמיתי.
זהו עיקר תפקידנו — ואני, שגם אני
הנני בעל־טור, יודע שזה חשוב יותר מכל
הטורים.

ולאחרונה, כרצוני להגיב על הערה
עוקצנית אחת של דן בן־אמוץ. לא מפני
שהיא מכוונת כלפי אישית, אלא מפני שהיא
מכוונת כלפי ליבה של הדמוקרטיה
הישראלית
דן משווה את תפקידי בכנסת, שבה יש
(לדבריו, המבוססים על טעות) רוב של
אנשי א״י השלמה, לתפקיד אותם שוחרי־שלום
בעיתוני א״י השלמה. לאמור: היינו
הך. כולנו מצייצים בכלוב.
זוהי טענה מופרכת מיסודה, ומסוכנת
במהותה.
הכנסת אינה שייכת לאנשי א״י השלמה.
היא שייכת׳•לאזרחי ישראל• כל עוד יש
בארץ בחירות חופשיות, כל עוד לא הונהג
בה אחוז־חסימה קטלני, סמוי (,״בחירות
אזוריות״) או גלוי (העלאת האחוז) ,אפשר
להילחם על הכנסת ובכנסת, לעשות נפשות
לעניין השלום, להשפיע לא פעם על הרכב
הממשלה ומהלכיה, ואף לגבש בקונסטלציה
מיוחדת רוב למדיניות של שלום.
האם ישנה אפשרות — אפילו בתיאוריה
הדמיונית ביותר — לכבוש את ידיעות
אחרונות לעניין השלום?
תפקידנו בכנסת אינו קל, ואין 5נו אשליות
לגביו. אבל זהו תפקיד חשוב, העשוי
להיות מכריע ברגעי־גורל. אנחנו עצמאיים
בכנסת לחלוטין׳ איננו כפופים לרצונו של
איש, ובשבילנו אין זו חלטורה.
(אוסיף בסוגריים שהשקענו במילוי תפקיד
זה הרבה־הרבה אלפי לירות מכיסנו).
איני יודע איזו מטרה מבקש לשרת דן
בן־אמוץ כאשר הוא מטיף לזילזול בכנסת,
בהזדמנות זו ובהזדמנויות אחרות. אני ער
— אולי יותר מכל אדם אחר במדינה —
למיגבלות הכנסת, למיגרעותיה, לחולשותיה,
לשגיאותיה. אבל זוהי הכנסת היחידה שיש
לנו.
מי שמתייאש משינוי דמות המדינה והכנסת
בדרך של בחירות ופעולה פרלמנטרית
— מוכרח להגיע לרעיון של מהפכה
מזויינת. פשוט אין ברירה אחרת, ומוטב
לראות זו בבירור.
אבל נושא זה השתרבב בוויכוח רק דרך
אגב, אם כי הוא חשוב ביותר. נשארת
השאלה שאני הופך והופך בה, ואיני מוצא
לה מענה: מהי התלהבותו של דן
ידידנו (אני ל א אקרא לו ״מר בן־אמוץ״)
למכשיר של שטיפת־מוח לאומנית׳ העלול
להוביל את כולנו, ובכלל זה את בעלי
טוריו הליברליים, אל מרומיה של מצדה
חדשה ז

תשובתו של דן בן-אמוץ תבוא
בשבוע הבא.

סוד חוצפתה של ישראל
אני שובר לעצמי את הראש ומנסה להבין
מה מסתתר מאחורי הכרזותיה התקיפות
של ממשלת ישראל בעניין הנסיגה,
ואינני תופס מאיזה מעיין שואבים אבותינו
את עוז־הרוח והחוצפה להגיד שוב ושוב
״לא להצעותיה של אמריקה.
השכל הישר, והתבונה המדינית, אומרים
שבסופו של דבר לא נוכל לעמוד בלחצים
המדיניים והכלכליים של ארצות־הברית, וניאלץ
להיכנע ולפנות את כל השטחים ש־ניכסון
יחליט להחזיר לערבים. הרי אין
להעלות על הדעת שנמשיך להתעקש גם
כאשר ייפסקו משלוחי הפנאטומים, חלקי־החילוף
והדולארים. אם כן, מה מסתתר
מאחורי חוצפתה של ישראל?
קיימות מיספר אפשרויות.
(א) אולי מצוייר, ברשותנו פצצת אומגה-
מינוס, משהו הרבה יותר קטלני מפצצת
אטום או מימן. מי יודע איזו המצאה שטנית
מסוגל הגניוס היהודי להמציא במפעלי
הטקסטיל החשאיים שלו? אולי יודעות המעצמות
הגדולות על פוטנציאל ההרס הגלובאלי
המצוי במחסנים שלנו וזו הסיבה
שאין הם מעזים לדחוף אותנו לקיר ולהפעיל
עלינו לחצים שיערערו את שיחיי־ה־מישקל
הנפשי שלנו? אולי הצענו לאמריקה
את האומגה־מינוס שלנו, בתנאי שתעמוד
לצידנו במאבק עם ארצות ערב י
(ב) אולי כבר מזמן החלטנו על נסיגה
מלאה וכל ההתמקחות, הסירובים, העקשנות,
והדחיות אינם אלא תרגילי־הטעייה
במישחק־פוקר מדיני, שמטרתו לקבל עבור
הנסיגה את המחיר הגבוה ביותר שאפשר
לסחות מאמריקה י אם המטרה האמיתית
שלנו היא לזכות בברית צבאית עם ארצות־

הברית, פלוס מענקים מכסימאליים וזרם
בלתי־פוסק. של כלי־נשק מתוחכמים, כי אז
כל הכרזותיה הסרבניות של ישראל, המפות
המצויירות ואפילו הכרזתו של דיין בענין
עדיפותה של שארם-אל־שייך על השלום, מתחילים
לקבל איזה שהוא הגיון.
ואולי לא זה ולא זה. אולי הממשלה

פשוט יצאה מדעתה, והיא חושית שתוכל
לעמוד נגד הלחצים של אמריקה ולהילחם
נגד העולם כולו.
זה מזכיר לי סיפור יפה על ביקורו של
אשכול בתעלה, מייד לאחר מלחמת ששת־הימים.
שאלתו הראשונה, בעמדו על שפת
ד,סואץ, היתר, למה הבחורים שלנו לא מתחפרים.
האלופים שהקיפו אותו החליפו חיוך
ביניהם, ולפי אותו סיפור אמר אחד מהם
לבסוף :״בשביל מה להתחפר? ערי מצריים
מונחות לנו על כף היד. אם הם יפתחו
בהפגזה, נחריב להם את סואץ, איס־מעילייה,
פורט־סעיד ופורט־תאופיק. הם לא
יעזו להתחיל איתנו עכשיו.״
ואז חייך אשכול ואמר לאלופים :״אתם
צודקים אם המצרים הם נורמאליים. אבל מה
יקרה אם הם לא נורמאליים?״
אותה שאלה נבונה ניתן, אולי, לשאול
עכשיו עלינו. אם יש לממשלה שלנו שמץ
של שכל ישר, היא תיאלץ להיכנע לאמריקה,
אבל אולי נכנם בנו איזה טירוף, ואולי
אנחנו מאיימים על אמריקה וברית־ד,מועצות
בטירוף הזה י אולי הגיש שזר לניכסון
תנ״ך מהודר במתנה, כאשר המשפט ״תמות
נפשי עם פלישתים״ מודגש בקו עבה?
אחרת אני לא מבין מה מתרחש כאן. אני
באמת לא מבין.

להשתלב בהברה,״ הוא אמר בצער,
כאשר נשאל על־ידי אחדים מבין המאזינים
מה הוא הקריב, אמר הבחור :״הקרבתי
את העין שלי.״
למראה התמהון שהכרזה דרמאטית זו
עוררה אצל הקהל, הוסיף הבחור :
״העין במיבטא שלי.״

בענייו תלבושת אחידה
במדור המכתבים של גליון זה נתפנה
סוף־סוף די מקום למכתבו הארוך והחשוב,
לדעתי, של מורה בשם מרדכי מילר.
אני ממליץ לתלמידי השביעיות והשמיניות
לקרוא בעיון מכתב אינטליגנטי זה, מאחר
והוא עוסק בבעייה המעסיקה ודאי
רבים מהם והיא: תלבושת אחידה.
אני משוכנע שהשבועון ימצא
עניין בתגובות התלמידים
למכתב זה, וידאג לפירסומם.
על הנושא של קונפורמיזם
חברתי, שנתעורר עם בעיית התלבושת
האחידה, ניתן היה לכתוב
רבות (ואני בטוח שעוד
נחזור לעסוק בענין) .אך יורשה
לי, בינתיים להעיר הערות
מספר.
(א) מסכים עם מר מולר שהמורה, כקונ־פורמיסט,
אינו שונה משאר בעלי המקצועות,
ושלא יתכן שינוי במצב זה מבלי שהדבר
יהיה פונקציה של שינוי חברתי. אני
מצפה ודורש ממורה יותר מאשר ממהנדס,
חבר־כנסת ועורך־דין, משום שהמורה, בחנכו
את תלמידיו, יכול לחולל את השינוי
החברתי. הוא מופקד על המעיין ממנו תשאב
החברה בעתיד את ערכיה.
(ב) מסכים בהחלט שהעדריות, הכרוכה
ברדיפה אחר ,,אופנה״ ,קשה שבעתיים מזו
הקשורה בתלבושת אחידה. לא אחת

נזדמן לי לכתוב ולדבר נגד מכבש הקונפורמיזם
הזה. נדמה לי שבשטח זה חל
שיפור, לאחרונה, והעולם צועד לביטול
חשיבותה של האופנה, ולתמיכה בביטוי״
עצמי.
(ג) אינני מוכן לקבל את הטענה שיש
חיוב מסויים בתלבושת
אחידה, משום שהיא מס־וזה
את הפער הסוציאלי והכלכלי
בין התלמידים. יחד עם ברל
כצנלסון אני רוצה לדבר בזכות
המבוכה ובגנות הטיח. מוטב
שהפער הסוציאלי יבוא לידי ביטוי
גם בבגדים מאשר להעלים
את האמת הזו. אילו ראינו תלמידים
לבושי־קרעים, יתכן והיינו
מקדישים יותר תשומת־לב
לבעיות העוני. מה גם שפטנט התלבושת
האחידה אינו מצליח לסגור את הפער הקיים
בין עניים ועשירים. את הבדל המעמדות
ניתן לראות גם לפי הכריכים ודמי־הכיס.
(ד) אני עדיין עומד על דעתי שיש לאפשר
לתלמידים להביע את אישיותם גם בעזרת
לבוש ותספורת. בין השאר, תפקידו של
המורה הוא להצביע על העדריות המטומטמת
שבאופנה כל שהיא, ולעודד ביטוי
עצמי. מכנסים מצבע כלשהוא, וחולצה לפי
בחירתו של התלמיד, אינם עולים בהכרח
יותר מתלבושת אחידה.

חברי הכנסת מעל לחוק
כל אזרח שווה בפני החוק, אומרת אחת
האגדות היפות, חוץ מאשר אזרחים ששווים
יותר. כמו חברי־הכנסת, למשל. הם שווים

חברי־הכנסת יכולים להחליט, למשל, ברוב
קולות שחוק מס־ההכנסה אינו חל עליהם,
משום שעצם נכונותם לשבת באולם
המליאה, שלוש פעמים בשבוע, היא תרומה
מספקת למדינה. תיאורטית הדבר אפשרי לא
פחות מאשר קיומו של חוק חסינות
חברי־הכנסת, המשחרר
אותם בלבד
מתשלום קנסות
על עבירות תנועה.
ואם, לאחר 23
שנים של ניצול החוק
הזה לרעה, קם
משפטן נודע כמי
מר גדעון האוזנר
ומציע להכניס תיקון
בחוק כדי שגם
חבר־כנסת המחנה
את מכוניתו
על מדרכה או בכל
מקום בו מוצב תמרור ״אין חניה״ ישלם
קנס כמו כל אזרח אחר — מיד מתלכדת
כל הכנסת, מהימין עד לשמאל, ומבטלת ברוב
קולות את ההצעה הקטלנית.
ההצדקה היחידה לחוק החסינות שחברי־הכנסת
חוקקו לעצמם, נעוצה ברעיון שנב־חרי־העם
חייבים להיות מוגנים מתביעות
על עניינים הקשורים בהבעת דעתם, אופן
הצבעתם ומילוי תפקידם. במה אפשר להסביר
את שיחרורם מתשלום קנסות על
עבירות חנייה?
אם חבר־כנסת יכול לטעון שהוא מחנה
את רכבו במקום אטור כדי להקל עליו את
מילוי חובותיו כלפי הציבור, הרי גם שופטים,
רופאים, עורכי־דין, שרברבים, חשמל

11 1

אים, ועובדי־תברואה זכאים להיות משוח-
רררים מתשלום קנסות חנייה. אינני מבין
בשום פנים ואופן במה טובים חברי־הכנסת
מעיתונאים, למשל, המשרתים אף הם את
הציבור.
אבל אין מה לעשות, אתם אומרים.
ככה זה. אין ברירה.
זה מה שהחוק אומר,
ואם החוק לא
מוצא חן בעיניך,
תבחר בממשלה אחרת
בבחירות הבאות.
אבל רבותי,
בעניין הספציפי הזה
אין כל הבדל
איזו ממשלה תנהיג
את העם. כשהדבר
נוגע לכיסם של
חברי־הכנסת מתגברות
כל המפלגות
על ההבדלים האידיאולוגיים שביניהן.
ובכל זאת, אני חושב שמשהו ניתן לעשות.
הכנסת תוכל תמיד לעמוד נגד אוייב
יחידי כמו מר גדעון האוזנר, אבל היא לא
תוכל לעמוד זמן רב נגד דעת־קהל עויינת.
והגיע הזמן להבין שדעת־קהל אינה נקבעת
על־ידי הרצאות, מאמרים ומכתבים למערכת
בלבד. חברי־הכנסת התרגלו לשמוע ולקרוא
השמצות נגדם. גם בעניין זה הם שריינו
את עצמם בחסינות.
אנחנו יכולים לתקן את החוק הבלתי־דמוקראטי
הזה אם כל אחד מאיתנו יסרב
לשלם קנס על עבירת־חנייה, עד שעונש זה
יחול על כולם, כולל חברי־הכנסת. זה באמת
פשוט מאד.

בריונות יהודית

קורבו ההתבוללות
בשיחת־היכרות, שנערכה באוניברסיטת
תל־אביב בין ״הפנתרים השחורים״ וקבוצה
של סטודנטים חברי שי״ח, סיפר סטודנט
אחד ממוצא ספרדי על הקשיים הרבים שעברו
עליו עד שעלה בידו להקלט בחברה
הישראלית.
״אתם לא יודעים מה שאני הקרבתי כדי

ווו

יותר בעיני החוק, לא משום שהם באמת
שוזים יותר מכל אזרח במדינה, אלא משום
שהם מחוקקים את החוק.

לפני שבוע נתבשרנו על־ידי העיתונות שבירושלים
נפתח סניף של ״הליגה להגנה
יהודית״ ,מיסודו ובהנהגתו של הרב מאיר
כד,נא. חברי הסניף הירושלמי, נאמר בכתבה,
יעסקו באימונים של קרבות־רחוב, הגנה
עצמית ותרגילי קארטה.
רגע אחד. יש לי שאלה קטנה. קרבות־רחוב
— עם מי? הגנה עצמית — בפני
מי? האם מישהו תוקף יהודים בחוצות
ירושלים? האם הגויים שורפים כאן בתי-
כנסת, או פוגעים ברכוש יהודי? איזה
קרבות רחוב נערכו כאן לאחרונה, המצדיקות
הקמת סניף של ״הליגה להגנה יהודית״
במדינת ישראל?
האם המשטרה שלנו כבר לא מסוגלת
להגן על חיי היהודים ורכושם?
מה קרה כאן?
או אולי ״הליגה להגנה יהודית״ אינה
אלא סניף של ארגון ד״ב (דיכוי בוגדים),
אשר הוקם לאחרונה בירושלים? אולי ה־כוונה
לרדוף ולהשתמש באמצעי־אלימות נגד
אזרחים שהשקפותיהם הפוליטיות שונות?

האם גם ״הליגה להגנה יהודית״ תכריז, כמו
הפאשיסטים האלה מד״ב ,״לא נסבול שיהודים
שונאי ישראל ייהנו ממלוא הזכויות
שהדמוקראטיה שלנו נותנת, וינצלו אותן
כדי להשמיץ את צה״ל ואת המדינה?״
אני מתנגד לאלימות מכל צורה שהיא,
אבל גם המשטרה לא תוכל להגן על חופש־הבעת
הדעה בפומבי, ועל האזרחים שישתמשו
בזכות דמוקראטית זו, יתכן וגם אנשי
השמאל במדינה הזו ייאלצו להקים ״ליגה
להגנת הדמוקראטיה״ ,שחבריה יתאמנו
בקרבות־רחוב, הגנה עצמי ותרגילי קאראטה.
אני משוכנע שגם חברי הממשלה, אשר
לאחרונה ניתן להגדירם כ״בוגדים ברעיון
שלמות הארץ״ ,יצטרפו לליגה החדשה. ומי
יודע? אולי אפילו הרמטכ״ל בעצמו, אשר
העז למנות ועדת־חקירה בעניין השמועות
על התעללות חיילי צה״ל בתושבי עזה,
יוכרז על־ידי ד״ב כ״בוגד״ ?
אני בטוח שבשטח ״ההגנה העצמית״ נוכל
ללמוד ממנו יותר ממה שהרב כהנא מסוגל
להציע לחסידיו.

סקור מדעי
משרד־הבריאות, כך מודיעה לנו העיתונות,
קבע לפני שבוע שהזנות היא רק
גורם מישני בארץ בהפצת מחלות־מין. לפי
סקר שנערך, רק 10 עד 20 אחוז מהגברים
החולים נדבקו במחלות־מין באמצעות יצאניות.

אז אני שואל אתכם: אפשר״לסמוך
על הסקרים של משרד־הבריאות? מה הם
מתארים לעצמם, הגאונים האלה? הם חושבים
שפקיד ממשלתי, נניח, או סתם אדם
צעיר ונאה, יודה בפני הרופא שהוא נזקק
לזונות? האם קצין צר,״ל, חבר קיבוץ, איש־עסקים
או כל אדם נשוי, הנתון ללחצים
החברתיים המקובלים, המשתתף במישחקי
הצביעות המוסריים, יהיה מוכן להודות לפני
הרופא, שהוא ירד לשפל המדרגה הסקסואלית
ונאלץ להזדקק לשרותיה המקצועיים
של זונה?
קצת הגיון, רבותי ! הפעלה מינימלית של
כלי־החשיבה ושימוש־מה בהגיון פשוט היו

משכנעים את עורכי הסקר ה״מדעי״ להתייחס
בספקנות להצהרות החולים. הרי לא
צריך להיות רופא ופסיכולוג, כדי להבין
שאדם אשר חלה במחלת־מין תמיד יבכר להטיל
את האשמה על אשה הגונה. בעיקר
שאיש אינו מכריח אותו לגלות את שמה
של מפיצת המחלה.
(א) כבודו העצמי והצלחתו הגברית לא
נפגעים על־ידי שקר קטן זה.( .ב) על־ידי
הטלת האשמה באנשים ״הגוונים״ כמוהו,
הוא מקל על רגש־האשמה הפרטי שלו,
ומכניס את עצמו בחברה טובה.
קשה לי להבין את הנאיביות של משרד-
הבריאות, אלא אם כן מסתתרת מאחורי
פירסום סקר זה איזו מדיניות מוסרית וחינוכית
חדשה. אולי משרד־ד,בריאות, בציינו
את הסכנה הטמונה בקיום יחסי־מין עם
נשים הגונות, מבקש להמליץ בפני הציבור
על הזדקקות לזונות?
מה קורה פר, י

צמו בבה בידר בבית משבי \דרט, בערב
לפגוע בו והמשיך לנסוע הלאה. הזקן עצמו
ניסה להתחמק מפגיעת המכונית לכיוון
השני של הכביש. שם פגעה בו מכונית ה־אלפא
רומיאו.״

אותה שעה היה עורך־הדין ד״ר מיכאל
גלרט, המתגורר ברחוב החצב בנווה־רסקו,
במכוניתו, בדרכו הביתה מביקור אצל ידידים
בנווה־מגן .״בדרך הביתה,״ סיפר מיכאל
,״ראיתי התקהלות של אנשים על הכביש
הראשי סביב גופה. אמרתי לאשתי, :בואי
נרוץ מהר הביתה.׳ חששתי שאולי קרה משהו
לאחד משלושת הילדים. הגענו הביתה,
אבל הילדים היו שם. לעומת זאת ראיתי
שאבי, בנימין גלרט, איננו בבית. ידעתי שהוא
הלך לבית־הכנסת הנמצא מעברו השני
של הכביש. אבל לפי החשבון שלי הוא
היה צריך להיות בבית כבר לפני חצי שעה.
הסתכלתי על אשתי והיא הסתכלה עלי, .את
חוששת ממה שאני חוששי׳ אמרתי לה.
היא עזבה את הבית בריצה. נכנסתי למכונית
ונסעתי אחריה.״
כשהגיעו ד״ר מיכאל גלרט ואשתו למקום
ההתקהלות ברחוב, לא הרחק מביתם,
הסתבר להם כי חששותיהם התאמתו. הגופה
שהיתר, מונחת על הכביש בתוך שלולית
דם, היתה גופתו של ד״ר בנימין
גלרט, בן ה־ ,81 אביו של מיכאל.
ד״ר בנימין גלרט היה בן למשפחת רבנים
בבודפסט, בירת הונגריה. אחרי שסיים
את לימודי המשפטים שלו והפך לפרק־

השובו

ד״ר בנימין גלרט, בן ה־ ,81 מנהל בית־החרושת פישינגר, שמצא את
מותו בתאונת־דרכים השבוע, כפי שצולם לפני כחמש שנים בחברת אש־תו
גיזלה וגיסתו. עוד בחייו רכש ההרוג חלקת קבר ליד קיברה של אשתו בבית־הקברות.

חוות בדור
חבית הנוסח

שעה היתד!

שבע בערב בקירוב.

( \ אלוף (מיל ).עזר וייצמן, לשעבר שר ה
תחבורה,
וכיום יו״ר הנהלת תנועת החרות,
נהג במכונית האלפא רומיאו השכורה, שהעמידה
לרשותו החברה הימית להובלת פרי,
בה הוא מועסק כאחד המנהלים. לידו ישבה
בתו מיכל, בת ה־.15
עזר נהג לכיוון ביתו, שבשיכון צבא הקבע
בנווה־מגן. בכביש תל־אביב—רמת־הש־רון
הוא פנה ימינה לעבר נח־ה־מגן. מימין
לדרך הראשונים בה נסע, היבהבו האורות
של הווילות בנווה־רסקו. ממול הופיעה מכונית
אמריקאית גדולה, שנסעה באורות מסג־ודרים,
ביצעה לפתע תפנית חדה -על צד הכביש.
ואז אירעה התאונה.
״זה היה מחזה נו ר א ...הכביש היה מלא
דם והגופה שכבה במרחק כמה מטרים מן
המכונית,״ סיפרה סוניה רולניצקי, דיירת
הבית מספר 86 בדרך הראשונים בנווה־רסקו,
שיצאה לפתח ביתה שעה שאירעה
התאונה .״עזר וייצמן ישב במכוניתו, שנעצרה
קרוב למדרכה. הוא היה המום לגמרי.״
עד־ראיה
אחר לתאונה, שאירעה בשעת
חשיכה, היה עובד קופת־חולים במקום.
״ראיתי זקן חוצה את הכביש מכיוון צפון
לדרום,״ סיפר .״לפתע הופיעה מכיוון נווה־מגן
מכונית עם אורות מסנוורים. כנראה
שנהגה הבחין בזקן, החוצה את הכביש
במאוחר, לכן עקף אותו מימין כדי לא

י ליט,
נבחר בזמנו כיושב־ראש התאחדות
עורכי־הדין בהונגריה.
בזכות מעמדו זה ניצל בתקופת הנאצים.
יחד עם אשתו הוחבא בבתים, עליהם פרשו
שלטונות שוזייץ את חסותם ושהגרמנים לא
העזו לחפש בהם יהודים. בנו מיכאל, נלקח
למחנה ריכוז.
ב־ 1950 עלה בנימין גלרט לארץ. הוא היה
אז בן ,60 גיל קשה לקליטה, עבר את דרך
היסורים הקשה עד שנקלט. תחילה התגורר
עם משפחתו בחדר אחד בדיר עיזים בשייך
מונים. אחר־כך עבר לדירה בת שני חדרים
ביהוד. רק כעבור שנים זכה לדירה בת
שלושה חדרים בתל־אביב.

שופע מרץ
ובריאות
ך • כלל קשיי השפה לא הצליח למצוא תע־
^ סוקר, כעורך־דין. הוא מצא עבודה כפקיד
זוטר בבית־החרושת לוופלים פישינגר. למרות
גילו גילה מרץ ויכולת רבים ועלה בדרגה•
כאשר מת בעל המיפעל, מונה בנימין
כמנהל האדמיניסטרטיבי, נטל את כל האחריות
של ניהול בית־החרושת על שכמו,
והצליח.
הצלחתו איפשרה לבנו לסיים את לימודי
המשפטים שלו. כשנפטרה אשתו של בנימין
גלרט, הוא עבר להתגורר בדירת בנו ב־נוזה־רסקו.

נורא שהוא מת ככה דודקא עכשיו,״
סיפר בנו מיכאל .״למרות גילו הוא היה
שופע מרץ ובריאות. לפני 18 שנים צמח
לו גידול בגודל של תפוח בגרון. הוא הפסיד
ממישקלו אך המשיך לעבוד. הלכנו
איתו לרופאים אבל הם אמרו שבגלל גילו
אין טעם לעשות לו ניתוח. רק אחרי שאמי
מתה, אמר אבי, :ממילא אני זקן. אשתי
מתה. אין לי מה להפסיד.׳ הוא הלך
לניתוח. הוציאו לו את הגידול ומאז התחיל

עזר ו״צמן, שדרס את בנימין גלרט למוות. עזר הוכה כהלם אחרי התאונה,

ישב במשך שעות בביתה של משפחת ההרוג — ובכה. חבריו הקרוב-ס של

עזר מציינים כי הוא זועזע מן התאונה בצורה קשה ביותר, ולא הצליח להתאושש.

בו דרס למוות א ת אבי המ שבחה בן ה־61
להרגיש טוב, הוסיף במישקל ושפע בריאות.
״כל בוקר היינו יוצאים יחד לעבודה. הוא
היה מכין לי ארוחת בוקר. בערב הוא היה
נוהג להכין במו־ידיו ארוחת־ערב לשלושת
נכדיו.״
בנימין גלרט היה אום מסורתי, שנהג
ללכת בשבתות לבית־הכנסת. מאחר שבנווה־רסקו
לא קיים בית־כנסת, והדרך לבית־הכנ־סת
בנודה־מגן, שכונה סמוכה, היתה ארוכה
ומייגעת עבור הזקן, הקימו לפני שלושה
חודשים, עבורו ועבור עוד קבוצת ישישים
בשכונה, בית־כנסת במועדון המקומי .״עשינו
את זה בעיקר כדי שהזקנים לא יצטרכו
לעבור את הכביש הראשי המסוכן,״ אמר
השבוע הבן מיכאל גלרט.

ביום הראשון השבוע חל יום האזכרה לאחיו
של ד״ר בנימין גלרם. מאחר שבית־הכנסת
בנווה־רסקו סגור בימי חול. ד,־א
כיתת את רגליו לבית־הכנסת בגזה־מגן.
״אני אתפלל בשבילכם,״ אמר למשפהתו
לפני שיצא.
הוא מצא את מותו אחרי התפילה.
טלפון לידידים
** כו רמשפחת גלרט היה האסון טרא־י
ג גדיה. עבור עזר וייצמן הוא היה מהלומה
כבדה.

כל נהג עלול למצוא את עצמו יום אחד
מעורב בתאונה, באשמתו או שלא באשמתו,
ולהתייצב מול העובדה שגרם, שלא במתכוון,
למותו של אדם. אבל עזר וייצמן אינו
סתם נהג. מפקד חיל־ד,אוויר לשעבר, כיהן
עד לפני כשמונה חודשים כשר־התחבורה
במשך למעלה מחצי שנה בממשלת ישראל.
בתפקיד זה הוא ראה כאחת ממשימותיו העיקריות
להילחם בתופעת הקטל בכבישים.
זכורות עדיין הופעותיו הנמרצות מעל
בימת הכנסת ובפורומים אחרים, בהם נשא
דברים כדורבנות נגד נהגי ישראל, אותם
כינה כ״נהגים הגרועים שבעולם.״ היה זה
בתקופתו של עזר וייצמן כשר־התחבורה,
שהוצע להקים משטרת־עזר מיוחדת למלחמה

ך ן 1ךןןטןךו עזר וייצמן (משמאל)
^ # 1 1 1 1 1 1 1מביע את תנחומיו לד״ר
מיכאל גלרט, בנו של ההרוג, בעת שהשתתף
בהלווייתו של האב, כשהוא מוקף בעוזריו.

בתאונות. היה זה עזר וייצמן שהחליט על
הקמת בתי־דין מהירים של שדה, לשפיטת
עברייני־תנועה.
משום כך, היה זה כמעט לעג הגורל, שדווקא
הוא יהיה קשור בתאונה בה נגרם
מותו של הולך־רגל.
ולא רק זאת. עזר וייצמן נמצא עתה בעיצומו
של תהליך שנועד להפכו בבוא היום
למנהיג חרות ולאחד מראשי האופוזיציה
במדינה. הוא הופך לדמות ציבורית ממדרגה
ראשונה, שכל מעשיה מוארים באור הזרקורים
ושכל מילה שלה מוצאת את דרכה לכותרות
העיתונים. עבור אישיות כזאת, גרימת
מוות בתאונה — אפילו ימצא בית־המשפט
כי אינו אשם בכך — אינה מסייעת
ליצירת תדמית ציבורית חיובית.
לא היה זה פלא, שעובדות אלה, בנוסף
לעובדה שראה אדם גוסס מול עיניו, אחרי
שנפגע ממכוניתו, גרמו לו לזעזוע ולהלם.
מייד אחרי שהתאושש מן ההלם הראשוני,
נכנם עזר וייצמן לבית משפחת רולניצקי,
הסמוך למקום התאונה, כדי להזעיק אמבולנס.
הוא לא הסתפק בטלפון זה, הזעיק
מייד למקום את כל חבריו הקרובים.
אי־אפשר היה שלא להשוות תאונה זו
לתאונה שאירעה בשעתו לטדי קנדי, אחיהם
הצעיר של ג׳ון ורוברט שנרצחו. אדוארד
קנדי, לו ניבאו ריצה לנשיאות ארצות-
הברית, נהג במכונית שנפלה לתוך אגם.
הוא הצליח להחלץ מהמכונית, אך בת־לוזייתו
נשארה בה וטבעה.

ציור זה נעשה על נכי צילום שצולם במקום התאונה,
בדיד הראשונים המובילה לנווה־מגן, מול נווה־רסקו.
כציור ניתן לראות את בנימין גלרט בשהוא
מנסה לחצות את הכביש הסואן. מימין, מכיוון נווה־מגן,
הופיעה אותה שעה מכונית אמריקאית גדולה,
שנסעה באורות מסנוורים וכמהירות. כדי לא לפגוע

דם השובו

בזקן, סטתה המכונית לצד הכביש, עקפה אותו,
ונעלמה לכיוון תל־אביב. הזקן עצמו קפץ למרכז
הכביש, כדי להימנע מפגיעה אפשרית. שם פגעה
בו מכוניתו של עזר וייצמן, שבא מכיוון מערב, מן
הכביש תל־אביכ-רמת־השרון. גלרט הועף אל מכסה
המכונית, ניפץ את השמשה והועף שלושה מטרים.

על הכביש, ברחוב דרך הראשונים, נותרו כתמי דמו של בנימין
גלרט, גם למחרת התאונה. הכתם מוקף־ בעיגול לבן שסומן על־ידי
חוקרי המשטרה. למקום זה הועף גלרט אחרי שנפגע על־ידי מכוניתו של עזר וייצמן.

גופה על הכביש
שלושת רבעי שעה
ץםמעשהו הראשון של טדי קנדי היה
^ לרוץ לבית הקרוב ולהזעיק למקום את
ידידיו, כדי שייעצו לו כיצד לנהוג.
(המשך בעמוד )26

משקפי הקוובן

משקפיו של ההרוג בנימין גלדט, התגוללו בצד הר־״-
למחרת התאונה. הס הועפו מפניו בשעת החבטה בו :.ו
נית ובגלל החשיכה לא נמצאו באותו לילה. המשקפיים גם הם היו מוכתמים בדם ההרוג.

דליה אזולאי הפכה לדוגמנית דליה הראל
ועתה היא מתפרסמת בעולם כדליההאלר

אגינוח אקבוג
הישראלית! י

ץ מונות עירום אינן כבר דבר. שבו
1חידוש, אפילו בשמרנים שבעיתוני
אירופה. שבועונים מכובדים ורבי־תפוצה,
המיועדים לכל המשפחה׳ מתחרים זה בזה
בפירסום שערי עירום נועזים יותר ובהחדרת
תמונות עירום של שחקניות
מפורסמות כמעט לכל מדור בעמודיהם.
משום כך היה זה מוזר, שכמה מהגדולים
בשבועוני אירופה פירסמו בשבועות האחרונים
תמונה של צעירה בלתי ידועה,
שלא עשתה למעשה עד כה שום דבר חשוב,
ולא עמדה במרכז כל חדשה. אבל היתה,
לאותם עיתונים, סיבה טובה לכלול גם אותה
במיצעד העירום שלהם: הם יכלו להציג
אותה בתור חיילת צה״ל לשעבר.
וכך כתב גדול שבועוני אירופה, השבועון
הגרמני שטרן, כשפירסם את תמונת העירום
של דליה :״דליה האלר, בת ,22 לשעבר
חיילת בצה״ל, לא מצאה אחרי שירותה
עיסוק מתאים במולדתה. לכן החליטה לחסל
את משבר הקולנוע הבינלאומי ולטוס לרומא.
ואכן, מפיקי סרטים טובי־לב צילמו
אותה מכף רגל עד ראש ואף קבעו לה
תואר ״אניטה אקברג השניה.״ אולם תפקידים
הם לא נתנו לבלונדית.״
מי היא אותה דליה האלר, שזכתה בזכות
תמונת העירום שלה לפירסום בינלאומי, שהרבה
כוכבניות היו חולמות עליו, למרות
הליגלוג המבצבץ בין השורות י
המיליונרים סייעו בהוצאות
** ליה היפה צנחה אל החברה התל!
אביבית הזוהרת לפני כשלוש שנים, כ־שהיתה
בת — 22 גיל בו נשארה, לפי ה־פירסומים,
עד היום. היא לא הגיעה דווקא
מצה״ל, אלא מבריטניה, שם בילתה כשנתיים
ושם הצטיידה באנגלית רהוטה, פספורט
בריטי ומלתחת פיאות בלונדיות משגעות,
שעוררו את קינאת נשות החברה בתל־אביב.
היא הציגה את עצמה כדליה הראל, שם
צברי מובהק, שנועד להסתיר את שמה האמיתי
— דליה אזולאי. כיצד התגלגלה
דליה אזולאי ללונדון ז על כך אין תשובה
מוסמכת. דליה עצמה סיפרה בהזדמנויות
שונות גירסות שונות. לפי אחת מהן, נסעה
לאנגליה כדי ללמוד אנגלית. לפי סיפור
שני היא עסקה שם בדוגמנות, אחרי
שיצרן אופנה בריטי גילה אותה בארץ. סיפור
אחר, שלא בא מפיה, סיפר כאילו
נישאה דליה בזמנו לאזרח בריטי, חזרה
לארץ אחרי גירושיה.
אחרי הופעות הבכורה שלה בדיסקוטקים
של החברה התל־אביבית, הצליחה דליה ליצור
לעצמה חוג לא מבוטל של מעריצים
ומחזרים. היו בה תכונות, שלא כל נערת־זוהר
ישראלית יכולה להתברך בהם. למרות
שבמבט ראשון יצרה את הרושם של ה־בלונדית־הפתיה,
היא היתה מתגלית כאשת
שיחה מרתקת, המסוגלת לשוחח כמעט על
כל נושא בעולם במידה רבה כישרון. היא
היתד, נעימת הליכות, בעלת נימוסים, ותכונה
נוספת שכל מחזריה מעלים אותה
על נם — טוב־לב. נדיר.

נעות שעשועים
של חל־ אביב

הבלונדית בעלתיהפיא

11ה 1 | 1ח 1 ^ 1 | 1כן נראתה דליה הראל בתקופה בה הגיעה לארץ מלונדון. ה-א נרא-ת
כאן בחברתו של העיתונאי יואל מרכוס, שהיה ידידה במשך תקופה

קצרה .״מלבד טוב־ליבה,״ אמר עליה אחד מידי דיה ,״היא גם פטריוטית גדולה של מדינת ישראל.״

תוך זמן קצר מצאה לעצמה דליה תעסוקה
בתור דוגמנית־בית בחברת אופנה קטנה,
זאקס מודל שברחוב לילנבלום בתל־אביב,
הצליחה גם בתור דוגמנית צילום לאופנה.
אולם רמת החיים שניהלה היתר. מעל
ומעבר למה שאפילו דוגמנית מצליחה יכולה
להרשות לעצמה.
היא התגוררה בדירה שכורה יפה בשדרות
חן בתל־אביב, מצויירת בטלפון ובריהוט
מהודר. היו אלה כמה מידידיה הטובים
שסייעו לה להחזיק דירה זו ולכסות
את הוצאותיה. ביניהם אפשר היה למצוא
את המיליונר היהודי־בריטי צ׳ארלס קלור,
את המיליונר השוזיצי וזמר שטראוב המשקיע
העיקרי של מועדון טיפאני׳ס, ועוד
שורה ארוכה של אנשי עסקים ישראליים.

דולצ׳ה ויטה
ברומא

ין מ

פני ידידים טובים התוודתה דליה ש־אין
לה תוכניות להינשא :״בחור ישראלי
צעיר יכול בקושי לפרנס משפחה, ואילו
המבוגרים והעשירים כבר תפוסים.״
וכך, יום אחד לפני כשנה, אחרי שהפכה
כבר חלק מנוף נערות הצמרת של תל־אביב,
נעלמה דליה כשם שהופיעה. היעל
מה בא בעיקבות ביקורו בארץ של המולטי־מיליונר,
היהודי ברני קורנפלד, שעמד בראש
הקונצרן של אי,או.אס( .״קרן הקרנות״) .באותם
ימים היה עדיין ברני בשיא גדולתו,
הגיע לארץ במטוס פרסי, הוקף מיד בקבוצה
של נערות־זוהר, שמתוכן בחר בדליה,
לקחתה עמולחו״ל.
אבל הרומן עם ברני קורנפלד לא האריך
ימים. כעבור מספר שבועות באה התמוטטותו
הפתאומית, שבעיקבותיה הודח מנשיאות
חברת המניות הענקית שלו והתרושש.
אלא שדליה כבר לא חזרה לארץ. היא
נסעה לרומא, שם הובטח לה בזמנו ע״י
צוות טלוויזיה איטלקי שביקר בארץ, חוזה
לסרט איטלקי.
היא שכרה לעצמה דירה בויה מצה, החלה
למלא תוך זמן קצר בבירה האיטלקית
את התפקיד שמילאה בתל־אביב. היא הפכה
לנערת השעשועים של החברה הרומאית,
נראתה מבלה בחברת עשירי העיר ואנשי
תעשיית הסרטים שלה, כשהיא נעזרת בחדירה
זו בידידתה הישראלית אלה גפטר
(בעלת הבוטיק שנישאה לאיש העסקים הישראלי
אלכם הכהן, העוסק בעסקי סרטים).
גם ברומא מצאה לעצמה דליה, חטובת
הגו, תעסוקה כדוגמנית. בעצם ימים אלה
היא עורכת מסע תצוגות המקיף את פלור־נץ,
ציריך ולונדון. לפני חודשים מספר אף
ערכה ביקור בארץ, כנפסחת לפמליה של
ויטוריו דה־סיקה, שהגיע לארץ לרגל הצגת
הבכורה של סירטו.
למרות תכונותיה הבולטות, יש צורך בדמיון
עשיר כדי להשוזת את דליה אזולאי:
הראל לאניטה אקברג. אבל לפחות יש משהו
משותף לשתיהן — הדולצ׳ה ויטה ב־

אזולאי־דליה רוקדת הראל,
בדיסקוטק
תל־אביבי בתקופת הזוהר שלח.

דולציה ויטה

רומא. ואם אניטה השבדית עשתה זאת רק
בסרט, עשתה זו דליה במציאות. לפי סיפורים
אחרונים שהגיעו מרומא, נעשתה גם
הבירה האיטלקית קטנה עליה והיא עומדת
בקרוב להעתיק את מושבה לניו־יורק.
רק סוד אחד של דליה לא פוענח עד
כה י— מה היא מסתירה מתחת לפיאות
הבלונדיות, אותן אין היא מסירה מראשה,
אפילו כשהיא נכנסת למיטה?

ת־ שאיש רא^ואה מעורם את שערותיה

דליה רוקדת בחברת המיליונר השוייצי וורנר שטראוב, שהגיע לארץ
העיקר באותה
כדי להקים את מועדון טיפאניס במלון דן. ידידה
תקנפה, המיליננר היהודי־בריטי צ׳ארלס קלור, היה נוהג לערוך: לה סציננת קינאה בפומבי׳

עם המיליונר

זוהי הכוכבת השבדית אניטה אקברג, שהיתה בשנות ה־ ,50 פצצת המין
של עולם הקולנוע. אניטה התפרסמה ביחוד אחרי הופעתה בסרטו של
פליני ״לה דולצ׳ה ויטה.״ כיוס מבנים סוכני הסרטים את דליה :״אניטה אקברג השניה.״

הדוגמה

במדינה
(המשך מעמוד )15

מתאבד הצעיר סירב לשתף פעולה עם הרופאים,
שביקשו לדעת אילו כדורים בלע.
הסוהרים לא יכלו גם הם לעזור, ידעו רק
לספר כי הנער הובהל לביודהחולים מאיר,
ומשם לתל־השומר. על סיבות הנסיון להתאבדות
סירבו לומר מילה.
שבעים דקות לאחר שהובא למקום, נסתיים
הטיפול בבדיחי. הרופאים קבעו אמנם
כי עליו להישאר בחדר־הבידוד, אולם לסוהרים
לא היה זמן לשטויות כאלו. הם
נטלו איתם את הנער, חזרו לתל־מתד.
יחד איתם נטלו גם את הסוד: מדוע
ינסה נער צעיר, בתחילת חייו, לנסות
להתאבד?
שאלה שלא תיענה, אם לא תוקם ועדת־חקירה
שתפשפש בעניין. ועדת־חקירה —
שלא תהיה מורכבת מקציני שירות בתי־

הסוהר.

עסקים 1
רימן גים ו״שדגסיי
ל הגנ ת הליר ה

מה אומרות ידיד?

1ז3ק31ץ80

לאחרונה סווגה ישראל על־ידי הנהלת חברת
האבטחה העולמית ברינלוס כאיזור מסוכן
ממדרגה ראשונה. בעיקבות זאת, הוחל
לייבא ארצה ציוד חדיש עבור סניף החברה
בישראל. לפני ימים מספר הגיעו ארצה׳
וכבר נכנסו לשימוש, ארבע מכוניות
משוריינות מדגם חדיש. הן משוריינות היקפית
— דהיינו, מכל הצדדים, כולל מלמטה•
כאשר מכונית כזו עולה על מוקש,
אוי ואבוי למוקש: הנזק היחידי העלול

ידיך אומרות יופי ואצילות עם
31 86311ץ ס 0

הלכה החדשה של ״הלן קרטיסד.
8 0 * 31 86311 הלכה המשלה
ב־ 10 גוונים אופנתיים מקסימים;
31<±ז 6ו ח , £חוז <!3ח ^3ן 86 *18338100 ,
86196 ,ח !0ו8106 1^ 0 0 0 , 8331
6 6 1 710161,״\ 8 0 8 6 ,5ץ ו ^ 131, 51ץ 6ח 8 0

116ו \ 71 ץ ז 1\/6ו 1*, 8חו 05 *¥ 8ז 8

איש ״ברינקס״ וה״שדגם״ החדש
הנשק הבא: רימוני גאז

יופי
בו רו

ל ד עם יהלן

קרטיס•

•חס• 1133

ייעוץ

יופי

חינם

ב״בית הלן־קרטיס״ דרן פתח-תקוה 154 תל-אביג
בימים א׳ ו-ג׳ בין השעות 4—7אחה״צ — ייעוץ וטיפול קוסמטי חינם.
בימים ב׳ ו־ה׳ בין השעות 4—7אחה״צ. ייעוץ וטיפול בשיער ע״י מומחה.

א חרי שנויים י סודיי ם

מסעדה בין לאומית
באווירת חוץ לארץ
נאש, בן־יהודה ( ,77 פסז׳ קולנוע

״בן־יהודה״)

טלפון 260000

במעבדה שלנו לשחור־לבן :
הגדלות בגודל גלויה 9/12נ•
35 אגורות — באיכות ניצויינת •
פתוח צבעוני ע״י המעבדות
הגדולות ביותר בארץ !!

13ט 1בדנד
חיונה ו חו בהחלוק 51

להיגרם לה הוא תקר. לאנשים שבפנים, לא
ייגרם כל נזק.
מסביב למכונית אשנבי יריה. תא הנהג
מבודד, וניתן לפתוח אותו רק מבפנים.
אנשי הצוות לא יוכלו לשבת יותר במכוניות
אלו יחד עם הנהג בתאו, אלא רק
מאחור. דלתות המכונית, מיתגי ההפתעלה,
והמנוע — מופעלים כולם באמצעות פיקוח
אלקטרוני. אנשי הצוות יכולים, על־ידי
לחיצה על כפתור׳ לשתק את המנוע,
כדי לסכל חטיפה.
רימונים -זה כבר לא. יחד עם
המכוניות הניעו ונכנסו לשימוש תת־מיקלעים
חדשים הנקראים שדגם׳ המשלבים
את תכונותיהם של רובה סער ורובה צייד.
נשק זה מקובל כיום במשטרות בארצות־הברית.
הם נוחים להפעלה, ומישקלם קטן
משל העוזי הישראלי. ברינקס ישראל עומדת
להשקיע סכום לא מבוטל של מאה אלף
ל״י, ברכישת מאה תת־מקלעים מסוג זה, ש
ישמשו את אנשי ברינקס בנוסף לאקדח ה
אישי.
מנהל ברינקס בישראל, בנימין אליאב ()48
כסוף השיער, שהיה לפני מלחמת השיח־רור
אחד ממפקדי לח׳׳י, מקווה לקבל ריש־יון
גם עבור רימוני גאז. לפני זמן לא רב
הביא ארצה רימוני רסק — אך הם לא
הותרו על־ידי המשטרה.
אם תקבל ברינקס את הרשיון להפעלת
רימוני הגאז, יהפכו חייהם של שודדי הכספים
למעוננים ביותר.
העולם הזה 1751

״שם היינו יהודים מלוכלכים —
כאו אנחנו __ מלוכלכים!״
** דיע לא הזהירו אותנו, בשגרירות
1 2 0ישראל בארץ המוצא, שאנחנו צריכים
להתגייר לפני שנעלה ארצה — אם אנחנו
רוצים באמת לחיות בישראל? מדוע לא
סיפרו לנו את האמת על המצב הנורא והסבל
כאן בארץ של משפחה שהבעל יהודי
אף אחד
והאשה נוצריה? שם
לא אמר לי שאני צריך להיות נוצרי. עכשיו
שבאנו לארץ — איך אני יכול להגיד
לאשתי שהיא צריכה להיות יהודיה?״
יוליאן ליבר, גבה קומה ובעל הופעה
מרשימה, נזעם כולו. הוא עולה חדש —
מסוג חדש. סוג עולים שיזעזע, בשנים הקרובות׳
את המדינה, עלול לגרום למלחמת-
דת: המשפחות המעורבות.

מהר, מהר,
להתגייר, להתגייר
*** שעשרה משפחות כאלו שוהות
\4/כרגע במרכז הקליטה בטבריה. משרד
הקליטה החלים לרכז יחד את כל המשפ.
חות
המעורבות שהגיעו לאחרונה
תושבי טבריה יודעים כולם את הרכילות
הפיקנטית, שבמלון ׳אלון יושבים עולים
שהנשים שלהם נוצריות. זרם בלתי פוסק
של רבנים מבקר אותם, מנסה לשכנע אותם
להתגייר. ובקרב העולים הנדהמים, גובר
הזעם מדי יום. האווירה עכורה, מדוכאה•
מספר אחד מהקבוצה שמעון זיפו (,)30
טכנאי אלקטרוניקה במקצועו:

,אשתי עדינה באה וסיפרה לי שאם־
הבית, חולדה אלוני, אמרה לה שלא יקבלו
את התינוק שלנו, אריאל, שהוא בן שנה
ושמונה חודשים, למעון־הילדים — אם לא
יעשו לו ברית־מילה.״ אלוני מכחישה כי
אמרה זאת. הבדיחה הגדולה היא, שעדי־נה
כלל איננה נוצריה. גם היא וגם בעלה
יהודים כשרים. הם לא עשו לתינוק ברית־מילה
בחו״ל, כי לא סמכו על רמתם של
המוהלים הספורים שעדיין נותרו בעירם.
רק לאחר שהביאו עדים והוכחות, הצליחו
בני הזוג זיסו להוכיח את כשרותם.

מה עם
העולים מרוסיה?
מכי-
ך יוקידי משרד הפנים
רים את המצב יותר טוב מאיתני,״
מספר יוליאן ליבה ״אשתי הנוצריה, מרי-
רגיל בתוקף לאטה,
קיבלה דרכון
שנה. אני עצמי קיבלתי דרכון מיוחד של
חסר אזרחות. הדרכון לתושב בלי אשתי
נועד לאפשר לה לחזור
בעיות, אם היא תתייאש כאן בארץ. אלו
שנתנו לה את הדרכון, ידעו יפה מאוד
מה נעשה פה בישראל.״
יוליאן ליבר אינו מסוגל לתפוס כיצד
ייתכן מצב כזה :״אם הייתי רק חושד,
,שפה בארץ יצביעו על אשתי
ברחוב ויגידו עליה שהיא גוייה — לא
הייתי נוסע לישראל, אלא לארץ אחרת.

״למה לא
,תחזרי למולדחו!
אמרו לנו
שאנחנו צריכים להתגייר *״

״,תחזרי למולדתן, מי אמר לך לבוא לכאן?׳
ככה צעק עלי נציג ההסתדרות,״ טונת מהנדסת
הטקסטיל הנוצריה סילביה רוסו (בתמונה, עם בנה אלפרד ,)7.5 ,שעלתה לישראל
עס בעלה היהודי, נדהמה לגלות שנפלה מסוג רדיפה אחד למישנהו — קטלני לא פחות.
עיקר טענתם של העולים מהמשפחות המעורבות :״מדוע לא הוזהרנו מראש על המצפה לנו?״

מה איתכם איך זה אפשרי? מה תעשו
כשיבואו לארץ מאות אלפי משפחות מרוסיה
שיותר מחצי מהם נשואים לנשים
נוצריות? מה תעשו אז?״
מריאטה ליבר, ספורטאית מצטיינת בקלילתואר
אמן,
עה למטרה, שזכתה
לוקחת את העניין בשלווה :״אני לא נוצריה
דתית, אבל אינני מבינה מדוע אני
צריכה להתגייר מייד. מה זה כל כך דחוף,
לפני שהסתדרנו עוד בכלל אם אצטרך
להתגייר כדי שלא יהיו בעיות לילדים שלי,

״זה לא יעזור. לך -,את לא מבינה בכלל
את המצב,״ מתערב בשיחה עולה אחר.
״תמיד ירוצו אחרי הילדים שלך ברחוב ויצעקו
להם שאמא שלהם היתד, גוייה.
תמיד. שם היינו יהודים מלוכלכים — כאן
מלוכלכים.״
נהיה תמיד

פשיסטים —
תחזרו לחו״ל

טכנאי האלקטרוניקה שמעון דימו
50 נדהם לשמוע מאשתו
ני נאמר לה שתינוקס, שעדיין לא מלאו לו שנתיים ימים, לא
יתקבל למעון־ילדיס — בגלל שלא עשו לו עד היום ברית־מילה.

בלי ברית גילה

יי יוליאן ליבר עלה לישראל
עם אשתו הנוצריה
מריאטה ובתם, נדחס לגלות מה צפוי בישראל למשפחות מסוגו:
״אילו ידעתי בחוץ־לארץ שצריכים להתגייר, לא הייתי בא לארץ.״

,אילו יועתי שס...

* * דירות דו מ ה ניכרת גם בשאר חברי
12 הקבוצה. הרב וילהלם מהסוכנות היהודית
ביקר אצלם כאשר הגיעו למקום,
הסביר להם את המצב. עם הנשים הנוצריות
עצמן שוחחה הרבנית רחל קוק.
בעיקבות השיחות, החלו העולים מתעניינים
בבעייה׳ שנראתה עד אז שולית בעיניהם,
הבינו את מלוא משמעותה: אם
הנשים לא תתגיירנה, הם צפויים לאפלייה
חברתית לקשיים בעבודה, לסבל לילדיהם.
שמץ מהיחס הזה הספיקו להרגיש עוד
בטרם יצאו לחייהם החדשים בישראל. סיל-
ביד, רוסו היא נוצריה, בעלה בבה יהודי.
שניהם מהנדסי טקסטיל. לזוג בן, אלפרד,
בן שבע וחצי• ״בתשיעי לפברואר קרה לי
דבר מאוד לא נעים,״ מספרת סילביה .״היתד,
לנו מסיבה כאן, ושלחו אלינו, כנציג
(המשך בעמוד )26

במדינה
פירס 1ם !
דדושה דוג מני ת
רק בהריון
הבעייה של חתיכה רגילה לא
החולמת על דוגמנות, היא׳ שאינה
גיזרה במידה מספקת. הבעייה של
אידלמן — 48 קילו על 0 169״מ —
הפוכה: היא היתד, דקת־גיזרה יותר

אחת,
דקת־חנה
היתד.
מדי.

לפחות
— לטעמו, במיקרה זה, של ה־פירסומאי
של חברת פילוס. שכן הפעם
חיפש הפירסומאי דוגמנית בהריון׳ ובולט
אפילו: משימתו היתה להחדיר לשוק
מכונת כביסה חדשה, והוא החליט לפרסמה
באמצעות תצלום של אשה בהריון. הרעיון:
זוהי בדיוק התקופה בה מתחילה
עקרת־בית הצעירה לחשוב ברצינות על
רכישת מכונת כביסה.
הריון אמיתי — לא טוב. עד כאן
היה הכל טוב ויפה. הבעיות החלו כאשר

סיפוריו האחרונים של רוברט קופל :
עזה*
חיי, אדם אינ ם
שווים חיי זבוב
אבו־נעים־יוסוף׳ תושב חאן־יונס, חי ברגע
על־תנאי. שליטיה הבלתי מוכתרים,
אך האמיתיים עד מאוד של הרצועה —
גזרו עליו גזר־דין־מוות־על־תנאי. ללא משפט,
ללא הוכחות׳ ללא מחן־אפשרות לנאשם
להוכיח את צידקתו — החליטו אותם
אלמונים כי אבו־יוסוף משתף פעולה
עם שלטונות ישראל. הוא הוזהר לחדול
מכך, או ש —.
האשה כמקדם הגבר .״חמישה נציגים
ישנם ברצועה לחזית העממית,״ סיפר
אבו־יוסוף לכתב העולם הזה .״הם מהווים
את המטכ״ל של ג׳ורג׳ חבש ברצועה. הם
המאשימים, השופטים, המצבעים את פס־קי־הדין.
הם אינם אחראים לאף אחד, אינם
מוגבלים על־ידי תהליכים משפטיים, וכך
מדווחים, אחרי הביצוע, למטהו הראשי של
חבש.״
בארבע בבוקר, לפני שבועות מספר,
התדפקו אלמונים על דלת ביתו של אבו-
יוסוף. אבו־יוסוף נשאר שוכב בחשאי במיטתו׳
שלח את אשתו לענות במקומו.
כאשר אמרו האלמונים לאשה כי הם מחפשים
את בעלה, ענתה כי הוא לן הלילה
אצל קרובים. האלמונים הסתלקו.
רימונים ואקדח. לא לזמן רב, כעבור
יומיים הצליחו לשים ידם על אבו-
יוסוף עצמו, מסרו לו את אזהרתם: לחדול
משיתוף־ר,פעולה עם היהודים. כאשר
שאל אבו־יוסוף הנפחד מי הם, הרים אחד
מהם את האפודה העבה מעל חגורתו. התשובה
היתד, ברורה. הרימונים והאקדח
הסבירו הכל.
מאותו יום חי אבו־יוסוף בחרדה בלתי-
פוסקת. הוא היה לכוד כציפור בכלוב, ללא
אפשרות לפנות לאף אחד לעזרה. אנשי
החזית אינם מוכנים לשמוע הסברים.
לשלטונות ישראל ודאי שאין הוא יכול
לפנות: אם ייענו לו ויעניקו לו הגנה או
יציירוהו בנשק אישי — תהיה זו ההוכחה
לאנשי החזית שאכן הוא באמת משתף
פעולה. ואז לא יציל אותו שום אקדח.
או למות -או דמות. כך, בפחד
מתמיד, ללא כל זכויות והגנה׳ חי כיום
אבו־יוסוף בעיר הולדתו .״חיי אדם הם הפקר
בימים אלו,״ אומר הוא .״הם אינם
שווים אפילו חיי זבוב. וולא, לכלב פה
יותר טוב ברצועה פי אלף, מאשר לבן-
אדם. מה אתה יכול לעשות אם יום אחד
אתה מוצא פתק מתחת לדלת שלך, שתפסיק
לעבוד אצל ישראלים מעבר לקו
הירוק. מה תעשה? תפסיק לעבוד — תמות
מרעב. תמשיך — תמות מכדור. מה תעשה?״

ת ראש עיריית עזה —
קוב עי ם ה מצרי ם
ברגע שראש עיריית עזה האחרון, אל-
עלמי, פוטר מתפקידו על־ידי המימשל הצבאי,
פשטה ברצועה השמועה כי כיסאו
הפך לכיסא המסוכן ביותר באיזור, וכל
מי שיעז לשבת בו — יוצא להורג.
אחד שלא ניבהל מהאיומים הוא חאג׳
ראשיד זאיד אל שאתה, ראש אחת המשפחות
הנכבדות ברצועה והמיועד כרגע לראשות
העיר .״לא קיבלתי שום אזהרה מהחזית
העממית לשיחרור פלסטין או מכל
גוף אחר,״ הכריז אל שאתה בפני כתב
העולם חזה .״וגם לוא הייתי מקבל —
הייתי שוקל היטב מהי, ומי חתום עליה.
השם בדוי,

בשום מיקרה לא היה איום כזה משפיע
על החלטתי, לכאן או לכאן.״
כיסא מסוכן. לאחר הפנייה אליו מצד
שלטונות המימשל׳ מחד, וחתימת עצומה
עליה חתמו 8,000 תושבים, כולל תריסר
מוכתרים, מאידך — נעתר אל שאתה לשקול
את ההצעה. למרות שעדיין לא נתן את
תשובתו החיובית מאמינים בעזה כי יתננה.
אם יתננה — אכן יתיישב על כיסא מסוכן
מאוד. שכן מאז סילוקו של אל־עלמי
על־ידי המימשל, מוכתם כל מועמד חדש
לתפקיד, אוטומאטית׳ כמשתף פעולה עם
הישראלים. שאם לא היה מוכן לשתף פעולה
— מדוע יסכימו הללו לתת לו את
התפקיד?
עינויים למוות. אל שאתה לא נבהל.
— למרות תיזכורת עגומה ביותר: אחיו
חשבי היה ראש עיריית עזה במשך שנים
רבות בימי השילטון המצרי, הודח על
ידו לבסוף עקב סיכסוך. לאחר מיבצע סיני,
חזר ונתמנה לתפקיד זה על־ידי המימי
של הישראלי. כאשר עזב צר,״ל את הרצועה,
הושלך חשבי לחצי שנה לצינוק בבית-
הסוהר הצבאי באבו־זאבל, עונה שם ללא
הרף. הוא יצא משם בתור אדם שבור ורצוץ,
נפטר שנים מספר לאחר מכן מבלי
שהחלים מעולם.
שיתוף פעולה -לא נדרש. למרות
תיזכורת אימתנית זו, סבורים הכל
בעזה כי אל שאתה לא יירתע — ביחוד

ראש עיר מיועד אל שאווה
רוצה לחשוב — ומה מלבד זה?

עקב תמיכתם הנלהבת במועמדותו של
תושבי העיר. תושבי עזה אינם מעוניינים
בהחזרת המימשל המצרי. הם היו מעדיפים
שהאו״ם ישלוט ברצועה. קירבת משפחתו
של אל שאתה למלך חוסיין נראית להם
מרגיעה בהקשר זה.
״אין זה נכון שאל־עלמי פוטר בגלל שלא
שיתף פעולה עם המימשל הישראלי,״
אומר אל שאתה .״הסיבה היתד, שהוא לא
דאג לענייני העיר ותושביה. אינני רוצה
לחזור על שגיאותיו. אם אחליט לקבל עלי
את התפקיד — ארצה לפעול למען הקידום
של התושבים. כרגע, אני מהרהר בשאלה
אם אכן אוכל להצליח בכך, בתנאים הנתונים.״
נוסעים
אל הרבי. היתד, זו תשובה
הגיונית. יחד עם זאת, הצביעו יודעי־דבר
על נסיעתו הקרובה של אל שאתה לקפריסין.
רשמית, היתד, זו נסיעת עסקים. לאל
שאתה, פרדסן מיליונר ומעשירי הרצועה
הגדולים — שהיה אגב הראשון שהעז
להקים בית־אריזה בעזרה ישראלית ב־1968
— עסקים רבים בחו״ל. אולם בעוד ש
הפירסומאי
החליט להשתמש דווקא בדוגמנית
חנה אידלמן, המחליטה בעצמה מה
היא רוצה לדגמן. חנה ילידת פולין בת
,24 הנשואה מזה ארבע שנים ליהלומן אריק
אידלמן ואמא לשני בנים, בגילים חמש
ושנתיים וחצי, מדגמנת רק לעיתים רחוקות,
למרות שבעלה מעודד אותה לכיוון
זה. גם לאחר ששוכנעה עקרונית במקרה
זה, היססה עדיין כיצד תיראה בתצלומים,
עם 48 הקילוגרמים שלה, כאשד, בהריון.
הפירסואי התעקש. הקהל הרחב, ד,רואו;

לפניו במודעה דוגמנית חייכנית שמנסה
למכור לו משהו, אינו יודע אילו שיקולים
מורכבים כרוכים בהתאמתה של דוגמנית
מסויימת למוצר מסויים• הפירסומאי ניסה
תחילה את מזלו עם דוגמניות אמיתיות
בהריון אמיתי, לא היה שבע רצון מהתוצאה.
אחר ניסה כמה עקרות־בית אמי־

אל שאודה עצמו סירב לאשר או להכחיש
טענו מקורבים לנושא כי אחת מתחנותיו
תהיה מצריים, שם יסביר את מצב העניינים.
אם יאשרו המצרים את המינוי, ייעתר
אל שאתה לקבל את התפקיד. אם יתנגדו,
ספק אם אפילו הוא יעז להמרות
את פיהם.

חינו ך

״זהו גטו,
לא גימנסיה״
הידיעה שהתפרסמה בעיתונים היתה שיגר־תית
למדי: נגד הגימנסיה הפרטית דביר
ברמת־גן הוגשה תביעה משפטית על חוב
של 3,500ל״י. הנושים ביקשו את סגירת
המוסד׳ ומנהלו האדמיניסטרטיבי, שלום
הלוי, הגיב בחומרה על בקשה זו, טען
כי אין מפעילים סנקציות כאלו בגלל חוב
קטן יחסית כזה, נגד מוסד חינוכי.
אין משכורות. אלא שזוהי בדיוק
היתד, טענתם של קבוצת תלמידים: שהמוסד
החינוכי כלל וכלל איננו חינוכי לאחרונה:
מתחת קצה הקרחון שצץ לא-
תיר העולם באותה תביעתי משפטית, מסתתרים
סיפורים הרבה יותר מדאיגים.
״סגל המורים מצויין,״ קובעים התלמידים
פה אחד .״בעבר נחשבה הגימנסיה לאחת
הטובות ברמת־גן. גם היום יכול
עדיין הסגל שלנו להחזיר את הרמה לקדמותה.
הצרה היא בהנהלה. המורים אינם
מוכנים ללמד בלי שמשלמים להם את
משכורתם.
המוסר נמחלן .״לא רק המורים כביאה׳״
מדווח כתב העולם הזה ״בעת
סיורי בגימנסיה, התקיימה שביתת העובדים
והמזכירות שלא קיבלו גם הם את
משכורותיהם. בין שביתות העובדים לשביתות
הסגל, נראה שהתלמידים זוכים
לחופשים ארוכים במיוחד.״
״מוסר הלימודים נמחק אצלנו כבר מ־יטו׳״
סיפר אחד התלמידים .״בגלל שההנהלה
הסתבכה בקשיים כספיים ואינה משלמת
לעובדים ולמורים, נוצרה בקירבנו אנרכיה•
אנחנו באים כל יום בתקווה שנוכל
תיכף בבוקר להסתלק.״
לצידו של המנהל האדמיניסטרטיבי עוזרת
סגנית המנהל, שושנה אורנס — שהיא במקרה
בתו. לעומת הקשיים הפיננסיים שלתוכם
נקלעו, התגלו הלוי ובתו כמטילי-
משמעת יעילים: עובדי בית־הספר, ל מ רו ת
ששבתו׳ פחדו לפתוח את פיהם :״יפטרו
אותנו בלי פיצויים,״ טענו.
גדר תיל. התלמידים לא פחדו .״זהו
גטו, לא בית־ספר,״ קבעו בהתרגשות. המוסד׳
הנמצא ברחוב הקשת ,38 מעל הכביש׳
שימש בעבר כבית־חולים. ל־680
התלמידים שבו אין כל מיתקני ספורט סבירים•
את ההפסקות מבלים הם בחוץ, על
המידרכה, ולעיתים על הכביש. כדי למנוע
קפיצת התלמידים מעל השער החוצה, נעלה
ההנהלה בשעתו את השער במנעול וחיזקה
אותו בגדר תיל. היא נסוגל בה
מההחלטה האסטתית רק לאחר מאבק נמרץ
של מועצת התלמידים, והכינוי בית־סוהר
שפשה בין תושבי הסביבה.
מגוחכים. הדפוקים ביותר, כיום, הם
השביעיססים וד,שמיניסטים, המרגישים כיצד
הם הולכים להידפק בבחינות הבגרות
— ואין בידם להושיע .״איך הידרדרה הגימנסיה
שלנו, שהיתר, על רמה כזאת בעבר
י פשוט אינני מבין,״ טען בזעם שמיניסט
בלונדי גבר,־קומה וארוך־שיער.
״בגלל תנאי העבודה,״ קובע אחד העובדים
הוותיקים .״לא רק שלא משלמים
משכורות בזמן, אלא שמתנהגים בצורה
מגוחכת. חוסכים למשל עד כדי כך, שב־בית־שימוש
לא שמים נייר־טואלט. כל השנים
הגימנסיה היתד, עסק מיסחרי׳ שלא
הפסיד כסף. מה קרה פתאום עכשיו?
איפה הכסף? מה יש — התלמידים התחילו
אולי ללמוד בחינם? איפה משרד החינוך,
למה הוא ישן?״

דוגמנית אידלמן במודעה
ההריון חשוב מאד

דוגמנית אידלמן בחיים
אבל

הפרצוף

חשוב

יותר

תיות בהריון אמיתי. גם זה לא היה זה.
הוא סרק׳את אלבומיהם של צלמים רבים,
מבלי למצוא את מבוקשו. עד שנתקל ב־תצלומה
של הבלונדית היפהפייה אצל
הצלם גברא מנדיל — ״אודריקה,״ קרא
בהתלהבות. בקלסתר החייכני שניכחו, מצא
את כל אותם מרכיבים שחיפש.
זה הריץ זה ׳£כפי שחשש, דווקא עתה
לא היתד, הגברת בהריון. לא שזה הדאיג
אותו במיוחד. אותו עניין בעיקר הפרצוף.
חר שגבר על היסוסיה, מיהר להעמידה
נוכח המצלמה. תצלומה, שהתפרסם השבוע
בעיתונים לצידה של מכונת הכביסה
החדשה, היד, כל־כך אוטנטי, שאיש לא
היה מאמין שההריון היה מורכב בסך־הכל
משני כרים קטנים.

משפם
מ ה שווה
חוז ה עם ״עמידר?״
לאחר שנות עבודה רבות, הצליח בנימין
גלמידי 41 פועל מאשדוד, למסוך דיו
העולם הזה 1751

ב ר קו בסק׳ -
זהו
; צד הו^ 1בפרשתה״ממזר ,

האס יהיה
הוא הקורבן?
ידוע כרב קיצוני. אז בגלל זה — אבא
שלי חייב לסבול?״ —

הבעל הראש התג״רתי כדין ויי
ף• חדר הישרה דיכאון. קירות שחון
| רים. איצבטאות מלאות חפצים ישנים,
מאובקים. כיסאות שאינם אלא גרוטאות
עלובות. באחד מהם יושב גבר זקן, נמוך
קומה אן רחב כתפיים. עיניו הכחולות
משפילות מבטן אל הריצפה, על ראשו
קסקט פשוט. זהו אברהם ברקובסקי —
בעלה הראשון של חווה לנגר, אם ״הממזרים״
.האיש העלול להיעשות לקירבן
בפרשה המבישה — אם יוכרז גיורו, מלפני
חמישים שנה, כפסול — ועל־ידי כן
יתאפשר ביטול ״ממזרותם״ של חנוך ומרים,
ילדיה של חווה, שנולדו לה מבעלה
השני — לפני שהתגרשה מאברהם( .העולם
הזה .)1750

במקרה זה, יחזור אברהם ויהפוך לגוי.
יהיה זה מוזר לפרשת חייו של אדם׳ שנולד
כפולני קתולי, הסכים להתגייר על־מנת
שיוכל להינשא לבת השכנים היהודיה
בה התאהב — הלא היא חווה — עלה
אחריה לארץ־ישראל, חיי בה כל חייו כיהודי
בין יהודים.

לי שתוך שבוע ימים תבוא הפרשה לסיומה
— בלי לפגוע באבא.״

י* אםלא ייקיימו?״ אני ממשיך ו!
שואל .״ואם יחליטו בכל זאת להפוך
את אביך לקורבן?״
״אותי אפשר לרמות רק פעם אחת,״
משיב יצחק.
״מה דעתך שלך? יקיימו את ההבטחה,
או לא?״
הוא מחייך בעוגמה :״יש לי ברירה?״
הוא מושך בכתפיו .״הייתי מוכרח להסתפק
כרגע בהבטחתם. אם יתגלה שרימו
אותי, אצא להילחם על כבודו של אבא.

ך* כן השני, יהודה ( )35 לא צריך להון
) סיף מילה על־מנת שיהיה ברור שאחיו
מדבר גם בשבילו. כנ״ל גם לגבי
אשתו, של אברהם׳ אותה נשא ב־, 1953
שנים לאחר שאשתו הראשונה, חווה נפרדה
ממנו. אברהם עצמו מרים ראשו לרגע
מהריצפה, וקובע קצרות, בטון שאין אחריו
עירעור :״החגיירתי כהלכה. אני יהודי.״
בניו
אינם מסוגלים להבין כיצד אפשר
כלל לחשוב עליו אחרת. הם מבינים את
צעדם של הרבנים, במידה שיבריזו על
גיורו של אביהם כפסול — כדי שאז יהיו
נישואיו הראשונים, לחווה, בטלים — ועל-
ידי כך יהיו נישואיה השניים ברי־תוקף —
ועל־ידי בך יהיה הילדים שנולדו לה מנישואין
אלו, מרים וחנוך, יהודים כשרים*.
את כל זאת הם מבינים — אולם לא על
חשבון אביהם :״שנינו עשינו ברית־מילה
כשנולדנו,״ מספר יצחק .״אבא נתן לוי
חינוך דתי. בליל שבת היה אבא לוקח
אותי תמיד לבית כנסת. כך זה נמשך עד

השני — אביהם של מרים וחנוך — איבד
אברהם את חדוות־החיים. הוא החל זונח
את בית־החרושת הגדול לנעליים שהקים ופיתח
עם עלותו ארצה, קנה חנות נעליים
קטנה — שהוחלפה עם השנים, בסנדלריה
עגומה בשוק הכרמל.
״כשחזרתי ארצה מהמלחמה,״ מספר יצחק׳״
הזמינה אותי אמא אליה, וסיפרה לי
שנפרדה מאבא כי לא יכלה להשתוות איתי•
היא מעולם לא אמרה לי מילה אחת
על זה שהוא גוי.״
אברהם ברקובסקי עצמו נראה בעיני, כאדם
שסיים כבר את מלחמותיו מזמן. בגלל
אשתו? בגלל גילו? אינני יודע. בניו,
מכל מקום, עומדים נכונים להילחם למענו:
לאחר שפנו לרב גורן, שטחו בפניו את
טענותיהם, הם מתכוננים גם לפנות לרשימה
ארוכה של אישי ציבור, שיעזרו

׳,הבטיחו לי פתרון תור שבוע — בלי
לפגוע באבא״ — אומר בן האשה השניה

ד וו חכתה העולם הזה על פגישתו
עם ברקובסקי ומשפחתו :

״מה יקרה אם הרב גורן יביא הוכחות
כי גיורו לא היה כשר — ולפיכך אינך
יהודי ־״ היפניתי את שאלת הפתיחה לאברהם.
אברהם
אינו נושא מבטו מהריצפה. במקומו
עונה לי בנו הבכור — מאשתו
השנייה, הנוכחית — יצחק 46
״לא ייתכן דבר כזה. יש לי הוכחות שזה
בלתי אפשרי.״ הוא קם ממקומו׳ סר
לאחת האיצטבאות בסנדלריה החשופה וה־מדכאה,
חוזר כשבידו שלוש מעטפות דחוסות
מיסמכים .״הנה ההוכחות,״ הוא אומר
לי בשקט• ׳׳אראה אותן, רק אם יהיה
צורך. ברגע האחרון.״

״ביקשו ממני לשמור על השקט, הבטיחו

לצורך קניית דירה, פנה לחברת עמידר.
עמידר הציעה לו את דירתו, המרווחת
יחסית, של רופא השיניים יוסף מרזוק.
גם הוא מאשדוד. גלמודי הסכים, וב־21.4.69
שילם לעמידר 972ל״י על חשבון הדירה
— שצריכה היתד, לעלות 8,072ל״י. באותו
מעמד נחתם בין הצדדים חוזה. פקידי
עמידר לא מסרו לגלמידי העתק ממנו.
חוזה יוה. לא עברה חצי שנה׳ ו־

העולם הזה 1751

לא אהיה מוכן שיצביעו עליו ברחוב, שייקבר
מחוץ לקהל ישראל. אני נלחמתי במחתרת,
אבא תרם את חלקו להקמת מדינת
ישראל — למה שתגיע לנו בושה כזאת י
אבא יהודי, ולא אתן שיבריזו עליו כעל
גוי.״
״מה יהיה אם כך על גורלם של אחיך
ואחותך, הממזרים׳ י איך ישתחררו מ־
,ממזרותם׳ ?״

,1944 שאז התגייסתי לבריגדה. אם אבא
לא יהודי — מי כן?״

פי סיפורם של הילדים, נלאה ש/אהבת
הילדות הבוערת של אברהם לחווה
לא פגה עם השנים. כאשר, ב־,1944
עזבה האמא את הבית עם הגבר האחר בו
התאהבה׳ ואשר לאחר מכן הפך לבעלה

חווה לנגד

*•< צית סיגריה בסיגריה, נושא מבטו
לעבר אימו, היושבת ממול, מחזיקה
בשני הכלבים הקטנים .״אני מבין אותם,״
הוא נאנח מעומק הלב .״הם גם כן מאוד
אומללים, רצים להתחתן כבר שנים ולא
יכולים בגלל שעשו אותם, ממזרים׳ ,הרב
שהכריז עליהם כ,ממזרים׳ ,שלמה קרליץ

* בעוד שאם אברהם התגייר כהלכה,
הרי שנישואיו הראשונים לחווה תופסים,
ואז, כאשר נישאה חווה לבעלה השני והולידה
את מרים וחנוך מבלי לטרוח להתגרש
תחילה מאברהם — נחשבים הילדים
כילדיו של ״גבר זר״ של אשה נשואה
ולפיכך ממזרים.

להם למנוע את הפיכת אביהם, שחי לדבריהם
כל ימיו כיהודי מושלם, לנוכרי
בארצו.
ואם יתברר שההבטחה שניתנה להם על־ידי
הרבנים הופרה, ואביהם יוכרז כגוי —
הם ישלפו את המיסמכים הסודיים. בכל
האמצעים שלרשותם, הם מתכוננים למנוע
את הפיכת אביהם לקורבן חף מפשע, בפרשה
שלא היתד, צריכה כלל להיוולד מעולם.

עמידר
הודיעה לגלמידי שהיא נאלצת לבלט
את החוזה, שכן רופא השיניים שהתגורר
בדירה החליט להמשיך לגור בה.
גלמידי שלח מיכתב לעמיזר, ביקש לקבל
את העתק החוזה שלו. למרבה הפתעתו,
קיבל מיכתב תשובה בו הודיעה לו עמידר
כי אין כל חוזה חתום בין החברה לבינו.
גלמידי פנה לעורכת־הדין מרגלית כהן־
צידון, וזו פנתה לעמידר. היא נענתה

שהחברה מוכנה לפצות את גלמידי
בדירה אחרת. כהן־צידון לא הסכימה׳ החלה
חוקרת בפרשה, גילתה את העניין :
מסתבר שבעל הדירה, מרזוק, גילה לפתע
את ערך רכושו. הוא קנה מעמידר את
דירתו, בה גר עד אז בשכירות׳ ב־7201
ל״י — ומכר אותה לאחד בשם שלמה
צרליטה ב־ 22 אלף ל״י.
לא גלמוד גלמידי. מרזוק הגיש ב־

בפני השופט המחוזי שלמה ה. לבנברג תצהיר,
לפיו הגיש לעמידר את בקשתו לקנות
את הדירה במרץ — 1970 כמעט שנה
לאחר שגלמידי שילם לעמידר את דמי
הקדימה עבור רכישת אותה דירה עצמה.
לאור זאת, נעתר השופט לבקשת פרקליטתו
של גלמידי, הוציא נגד עמידר צו על־תנאי
בו אסר עליה להעביר את הדירה, שנמכרה
פעמיים.

1למהדאאמ רו

״זה סוב די הרבה ותר מ א שר
פ צי ע ת ני ש אול די רהתעלה! ״
(המשך מעמוד ) 19

יתכן שידידיו של עזר איחרו להגיע,
לכן לא ניתנו לו העצות המתאימות בזמן.
עובדה היא שכל אותה שעה, בה טילפן לידידיו,
שכב בנימין גלרט הישיש והפצוע
על הכביש, קרוב לשלושת רבעי שעה.
״הזקן שכב על הכביש וחירחר במשך
כ־ 15 דקות,״ סיפר עד־ראיה .״המשטרה
הגיעה למקום רק אחרי חצי שעה. אמבולנס
הגיע רק אחרי 45 דקות. יתכן שאם
היו לוקחים אותו בזמן, אפשר היה עוד
לעשות משהו בשבילו.״
״כשהגענו למקום התאונה וזיהינו כי הנפגע
הוא חמי,״ סיפרה ורד, גלרט, אשתו

עד כאן סיפור התאונה. עזר היד, מוערב
בד, באורח מיקרי — כשם שכל נהג
אחר יכול היה להיות מעורב בתאונה זו או
דומה לד, במקומו. יתכן שדוזקא נסיון מר
ואכזרי זה, לימד את עזר כי טיעוניי ב־עבר,
כאילו מרבית התאונות הקטלניות נגרמות
באשמת הגורם האנושי, לא היו מבוי
טסים כל כך. מתנגדיו של עזר בוויכוחים
על גורמי התאונות טענו בזמנו, כי כל
תאונה קטלנית היא צירוף של נסיבות מיק־ריות,
בהן נוטלים חלק המכוניות, מצב הכביש
והגורם האנושי — כשדווקא גורם
זד, הוא האחרון ברשימה.
אולם ברגע בו נודע דבר התאונה, החל

לבדוק את מקור הידיעות, שפורסמו בכל
העיתונות ושטרחו לציין כי עזר וייצמן נהג
במכוניתו במהירות שלא עלתה על 30
קמ״ש.

המהירות נקבעה
שניה אחרי התאונה
** קור הידיעות היתה אותה שכנה, ה־מתגוררת
בדרך הראשונים ,86 שמול
ביתה אירעה התאונה. סיפרה סוניה רולניצ־קי
לכתבת העולם הזה :״עזר לא אשם. הוא
באמת נסע במהירות קטנה. אולי 40 קלו-
מטר לשעה לכל היותר. גלרט, שברח מהמכונית
שבאה מולו, ממש עלה עליו. עזר
בלם את המכונית אבל מן המכה של הבלימה
התהפך גלרט, רגליו פגעו בשמשה הקדמית
של המכונית וניפצו אותה. אחר־כך
הוא הועף למרחק של שלושה מטרים על
הכביש. מן החבטה נפתח ראשו.״
בעדות יפה זו יש רק פגם אחד. כי בתחילת
דבריה אמרה סוניה רולניצקי כי
״יצאתי מהבית שניה אחרי התאונה וראיתי
מר, שקרה.״ אפלו אשה חדת־מבט עלולה
להתקשות בניחוש מהירות נסיעה של מכונית׳
כשהיא רואה אותה שנייה אחרי שהיא
נעצרת.
אין לשכוח שכל התאונה התרחשה בחשיבה.
אפילו אדם מנוסה בהערכת מהירות
נסיעה של מכוניות יתקשה להעריך מהירות
בחשיכה.
עוד יותר מזאת: העובדה שבנימין גלרט,
אחרי שנפגע על־ידי מכוניתו של עזר, הוטח
אל שמשת המכונית ומשם הושלך קדימה
אל הכביש למרחק של שלושה מטרים ממקום
עצירת המכונית, שוללת את האפשרות
שהוא פגע במכונית בצידה. אין אפשרות
לפגיעה כשם שאירעה, אלא בחבטה
חזיתית וכשמוזירות המכונית הפוגעת גדולה
מ־ 30 קמ״ש.
עובדות אלה אין בהן להצביע כמלוא
נימה על מידת אחריותו של עזר וייצמן לתאונה,
אבל הן פוסלות מראש את כל ה־נסיונות
שנעשו לזכותו בדין, לפני שנערך
דיון יסודי וממצה בתאונה בפני שופט.

ה 1 1*14111ל עזר וייצמן (מימין) מגיע להלווייתו של קורבן התאונה בנימין גלרט,
| | כשהוא מרכיב משקפי טייס כהים וחובש לראשו כומתה כחולה. לידו

נראים עוזריו, שבאו עימו להלווייה. התמונה צולמה דקות מספר אחרי ההספד לגלרט.

של מיכאל ,״שאלתי מדוע לא עושים שום
דבר? איפר, האמבולנס? אמרו לי שכבר
טילפנו למגן־דויד־אדום ולמשטרה. בינתיים
עצרו משאית שעברה במקום וניסו להעמיס
עליה את אבא. אז התברר שיש למשאית
תקר בגלגל. הורדנו אותו מהמשאית ורק
אז בא האמבולנס.״
עזר וייצמן מסר עדות לשוטרים שהגיעו
למקום, נעצר כחוק ושוחרר במקום בערבות.
אחרי שהוסע לביתו, שלח את אחד משכניו
לבית משפחת גלרט, לשאול אם יוכל להשתתף
בהלווייתו של הזקן שנהרג, שעמדה
להיערך למחרת היום. כשנענה בחיוב, יצא
לבית המשפחה בנודה־רסקו .״מייד כשהגיע
אלינו הוא התיישב והתחיל לבכות כמו
ילד,״ סיפר בנו של מיכאל גלרט .״הוא
ישב ככה במשך שעות ארוכות ולא הוציא
מילה. כשראיתי שהשעה 11 בלילה, אמרתי
לו, :די, מספיק. אולי תלך כבר הביתה,.
אז הוא קם והלך.״

גסיון טיהור
לפני משפט
בהלווייתו של בד
נ לבית־העלמין במכונית
נהוגה בידי עוזריו במפלגה, כשהוא
חובש כיפה כחולה. הוא לחץ בחוזקה
את ידי הבן, מיכאל, והביע בפניו את תג־חומיו.
סיפר נהגו האישי לשעבר של עזר:
״התקשרתי אליו כדי להציע לו עזרה. הוא
לא היד. זקוק לה. אבל הוא אמר לי, :תאמץ
לי שזה כואב לי יותר משכאב לי כשנפצע
בני שאול בתעלה.״

סיפור אחר, עגום ומכוער יותר, שנועד
להמעיט מערך התאונה ולנקות את עזר
וייצמן מכל אשמה, עוד בטרם סיימה המשטרה
את חקירתה בפרשה.
אם אשם עזר וייצמן במידה פחותה או
רבה יותר בדריסת אדם — זאת יקבע ביתד,משפט,
בפניו יישפט עזר וייצמן. הנסיו־נות
לנקותו ולטהרו הוסיפו יותר משגרעו
מחומרת התאונה.
תחילה באה הידיעה בשידורי ישראל, בה
נמסר כי אדם נדרם למוות בתאונה בה
היתה ״מעורבת מכונית בה נהג עזר וייצ־מן.״
עצם הניסוח העיד על סזנות החיפוי
של המנסחים: כאילו היתד. זו המכונית האשמה
בדריסה, ורק במיקרה נהג בה אדם
ששמו עזר וייצמן.
אחר־כך באו הידיעות בעיתוני יום שני
השבוע. כמעט כל הכותרות היו זהות. נמסר
בהן באותיות גדולות כי ״ישיש נדרם
למוות״ ורק בכותרת־מישנה קטנה נאמר כי
הדורס היה עזר וייצמן. הצהרונים בכלל
הצניעו את הידיעה בעמודיהם הפנימיים,
כאילו אין בה כל חשיבות ציבורית.
חמור יותר מאשר צורת הפירסום היה
סימון הפירסום. כל העיתונים מצאו לנכון
להדגיש כי עזר וייצמן ״נסע לאט, בצד הימני
של הכביש, ובלם במלוא העוצמה כאשר
ראה את העלול לקרות.״ איש אינו
בא לטעון כי עזר אשם בדריסה. עובדות
מעין אלד, יכול לקבוע רק בית־המשפט.
אולם התיאורים בעיתונות ניסו לטהר את
עזר מכל אשמה עוד לפני שנערך המשפט.
מאחר שאיש ממפרסמי הידיעות לא היה
נוכח במקום בשעה שהתאונה קרתה, כדאי

(המשך מעמוד )23

ההסתדרות, אחד בשט פרג, מנהל סניף
מיבטחים כאן באבריה.
״באמצע המסיבה התחיל ויכוח בין שתי
קבוצות בינינו. אחת רצתה לפתוח את
הטלוויזיה באולם, לראות משחק כדורגל,
והאחרים התנגדו. הויכוח הפריע למסיבה,
ואז התעצבן פרנס וצעק לנו , :פשיסטים.׳
,תחזרי לארץ שבאת משם,׳ הוא צעק עלי.
,מה את מחפשת פה בארץ?׳ לא עניתי
לו מילה, אבל זה כאב לי.״
צבי פרנס מסר את גירסתו שלו על התקרית
:״סילביה רוסו אמרה לי שלא מעניין
אותה החגים שלנו. הרגשתי שאני מקבל
התקפת־לב, אך לא אמרתי לה מה שהיא
טוענת שאני אמרתי.״

נלך א?
הערבים
^ ברהם ו:רונשטיין, מהנדס בניין
בן 45 הנשוי גם הוא לנוצריה, כבר
עזב את מרכז הקליטה לפני זמן מה. מה
שיש לו לספר, אינו אלא טבעי, וניתן היה
לצפייה מראש :״כמרים מנצלים את הדיכאון
שלנו,״ מספר הוא. התקשרו אלינו,
וניהלו איתנו כמה שיחות. אשתי סיפרה
לכמה חברות שלה, שנשארו במרכז הקליטה.
אחת מהן הלכה לשגרירות
בתל־אביב וביקשה לחזור. מובן שהסכימו.
בין זוגות אחרים נוצרו סיכסוכים קשים
בגלל הדברים האלה.״
בין הרבנים מבפנים והכמרים מבחוץ,
נשחקים עצביהם של העולים החדשים .״אני
סובלת מאוד מזה שבעלי לא יכול למצוא
עבודה בגללי,״ מספרת מרגרטה מונטיאנו,
אקדמאית ירוקת־עיניים ועדינת מראה .״אבל
אני לא מתכוונת להתגייר. אני לא דתייה,
אבל אני לא מבינה מה בוער. למה דוחפים
אותי? אני גם לא מוכנה לשכנע את הבן
שלי שיתגייר כשיהיה בן — 12 שיחליט
בעצמו. שמעתי שלא יקבלו אותו לבית־ספר
אם לא יעשו לו ברית־מילה. אז שלא
יקבלו. אני לא אאנוס אותו. שילך ללמוד
עם ילדים ערביים.״
למרות התקיפות שהיתה בדבריה, ניכר
במרגריטה כי היא נרגשת ביותר :״בשבילי
הרב הוא בן־אדם מכובד לא פחות
מכומר. אז למה דורשים ממני שאני אלך
לשקר אותו, להגיד לו שאני מאמינה בדת
היהודית — כשזה לא נכון?״
״יש לי רושם שנפלנו מהפח אל הפחת,
כשבאנו לישראל,״ מוסיף בעלה יוסף, טכנאי
אלקטרוניקה .״אני לא יכול לבקש מאשתי
שתתגייר. זה עניץ של מצפון. מלבד
זה אני לא רואה בגיורה פיתרון למצב.
תמיד יזכירו לבן שלי שאימו נוצריה.״
יוסף מונטיאנו מריר במיוחד :״הלכתי
לחפש עבודה,״ מספר הוא .״הייתי בחברת
האלקטרוניקה אל־רון בחיפה. הפקיד שאל
אותי כמה שאלות — וגם על הדת של
אשתי. אמרתי לו נוצריה, בלי לחשוב על
זה בכלל. הוא פתח זוג עיניים נדהמתו.
״בזה נגמר העניין. עברו יותר משלושה
שבועות, ולא קיבלתי שום תשובה. הלכתי
למקום נוסף, מילאתי גם שם המון טפסים.
שאלות, שאלות בלי סוף. יותר גרוע מ׳
זוהי הדמוקרטיה בישראל, שאליה
באנו — שאי־אפשר לקבל כאן עבודה
בגלל שאשתי נוצריה?״
לקראת התפוצצות

ד ר 71111 *1עזר וייצמן ניצב בין
| | בני משפחתו וידידיו של
1/11,4
המנוח גלרט, בשעת ההלווייה. עזר ביקש
רשות ממשפחת ההרוג לקחת חלק בהלווייה.

^ ש עשרה המשפחות הנמצאות כ-
\4/רגע בטבריה חייבות להדליק אות־אזהרה
אדום: שכן מתבשלת כאן פגיעה
חמורה ביותר במאמצי העלייה, כפי שעמד
על כך מנכ״ל משרד הקליטה, הילל
אשכנזי. הבעייה לא ניתנת לפיתרון ב•
מיסגרת הסמאטוס־קוו הקואליציוני הנוכחי.
סיבה אחת לכך היא, שמוצדקת מאוד הטענה
כי גם אם תתגיירנה הנשים הנוצריות,
לא תשכח להן הסביבה את מקורן, והן
לעולם לא ייקלטו בשלמות.
סיבה שנייה, וחשובה יותר, היא כי אנשים
אלו לא עלו לארץ על־מנת להשתעבד
לתכתיבים המנוגדים להכרתם. גם אלו מבין
הנשים שאינן דתיות, אינן מוכנות שידחפו
אותן אל היהדות בכוח• בעליהן,
במרבית המקרים, תומכים בנשותיהם, אינם
מבינים את בעיית מקור כוחה של הקואליציה
בישראל. התוצאה: מכל 16המשפחות
המעורבות, לא הסכימה עד עתה
אפילו אחת לשידולי הרבנים להתגייר.
לעומת זאת, חושבות כבר אחדות על
הגירה לארץ אחרת, קצת פחות קדושה.
העולם הזה 1751

אמנות
מחזל
מ תנו ת של
גירוס רוביגס
אהוד בן־דויד, הרקדן הראשי של להקת
בת־שבע, חזר בעיקבות להקתו מסיור־הניצחון
בארצות־הברית, באיחור של חודש
וחצי. את הזמן הזד. הקדיש לריקוד על
שתי חתונות — עם להקת הבלט המודרני
הממלכתי של הולנד, ועם אשתו הרקדנית,
לינדה הודם, שהיא האחראית על הרפרטואר
בלהקה זו.
חודשיים של חוץ־לארץ. ביקורות נלהבות•
הבטחות של זהב. רעיונות חדשים.
כל מה שאמן יחפוץ בו .״אחרי שקלייב
ברנם, המבקר הידוע בגמיזותיו, כתב עלי
שאני אחד הרקדנים הטובים בעולם במחיל
מודרני, הסתכל עלי ג׳רום רובינם
קצת אחרת.״ מספר אהוד בחיוך, כיצד
שיכנע את רובינס היקרן לבוא לארץ, אחיי
שבמשך כמה שנים לא שיכנעו אותו
כל הפצרותיה של הברונית.
״חוזה לימון נתן לי במתנה את אותלו
שלו, יצירה אדירה, ואף הבטיח לבוא ולהעמיד
אותה עם הלקה. גלן טטלי, שזיעוע
את הולנד במחול מודרני מופשט למעשה
(ואני מקבל אותו בהחלט, אם כי כל הרמזים
הפרטיים ההומו־סכסואליים של טט־לי
לא מצאו חן בעיני) הבטיח לבוא.
״ואשר לי, גם לי תוכנית חדשה לכוריאוגרפיה
משלי. למעשה, אני כבר נושא
אותה בתוכי כמה שנים, אבל רק הנסיעה
הזאת לחוץ לארץ נתנה לי את הדחיפה
האמיתית. אולי, את האומץ האמיתי. אני
רוצה לשלב סרט קולנוע בריקוד שנושאו
הצטייר במוחי דווקא כרעיון לתסריט, ואחר
כך עבר את גלגולו לריקוד בלווי
סרט.״
המפתח החוצה .״אני רואה לפני
בן-אדם שגזר על עצמו כלא מרצון,״ מספר
אהוד .״ביום בהיר אחד נעל את עצמו
בחדר, וזרק את המפתח מבעד לחלון• הוא
צרך לעצמו סדר-יום קבוע׳ והחליט לנצל
כל רגע בצורה היעילה ביותר. אבל, פתאום
התברר לו שבמקום להקפיד על פדר-
יומו, הוא שולח מבטים עורגים החוצה.
הוא מציץ בחלון, עוקב אחרי העוברים
ושבים, ובכל פעם שצעדים מתקרבים להדרו,
הוא קופץ ממקומו ומגלה שהוא בע-
;צם מחכה שרק יבוא מישהו ויפתח לו
:את הדלת.
׳,החיים חולפים לפניו בחוץ׳ ומגרים אותו.
כשלבסוף הוא פורץ את הדלת בכוח,
•מתברר לו שהיא היתד, פתוחה כל הזמן.
״נדמה לי שאני, אישית, אולי משום
שנשתניתי או התבגרתי, הגעתי למסקנה
שהאיש בסיפור הזה, הגיע אליה: עליך
לעשות את הצעד הראשון קדימה, כדי
שמישהו יכול לבוא לקראתך.״
תקליטים פול מ ק אי טני בא בפעם ה־ 13 חילקה אמריקה את האוסקר
שלה להקלטות. אלה הם 43 פרסי גראנוי,

רקדן כן־דויד

הדלת היתה פתוחה
העולם הזה 1751

ווון ו ט טו ב
ידיים של מתאגרף וקוולו
של פיטואף
שהקימו שם מין ישוב־קואופרטיבי יהודי,
מישהו אמר לי פעם שעם שחקנים וזמרים
אסור לדבר על תפקידיהם. הם, פשוט, בלב ישוב גוי שלא ראה יהודי מאז ומעולם.
טפשים(
.כמובן שהם לא צריכים להיפגע
״בית־הספר היסודי עבר בשלום. אבל
מזה, כי, עובדה׳ אני ממשיכה להציק להם
כשהלכתי לגימנסיה, התחילו הבעיות. היו
בשאלות).
שם אנטישמיים נוראיים. אני הייתי בן , 13
אבל לדבר עם יהושע הכט, שהוא גם
גדול ומפותח כמו היום, והייתי מרביץ
זמר וגם שחקן, ויותר מכל, הוא ״מבצע״
בכל יום לנער אחר. במשך ארבע שנים
(לפי הגדרתו, המילה ״אמן״ היא מטבע-
הייתי צריך להיות בוקסר, ואסור היה לי
לשון פסולה, וצריך לומר תחת זאת ״מבלהפסיד.
הפכתי לאגדה. אם הייתי חולה
צע״) ,המבצע את תפקיד המתראיין באותה
התלהבות מדבקת שהיא נחלת אותם — כל היהודים לא הלכו לבית־הספר.
״אחר־כך הייתי בוקסר מיקצועי. אלא
מתי־מעט העוסקים באמנות ונשארים יל־שמישהו
הסביר לי שאני עלול לקבל מכה
דים־נפעמים כל חייהם.
רצינית בראש. אז הלכתי ללמוד באוניבראותם
מעטים, שחבל להם על כל שעה
סיטה, ובגיל 23 הייתי מורה לאנגלית.
שהם ישנים במיטתם, אותם מעטים בני־
״התגייסתי לצבא, ולפי כל כללי ההגיון
הצבאי שלחו אותי לחיל־הרפואה. אבל גם
שם לא השתעממתי. היה לי סידור קבוע
עם גוי אחד: אני שמרתי בחג־המולד, והוא
שמר ביום הכיפורים. ופעם אחת,
בחג־המולד בין משמרת למשמרת (שארכה
ארבע שעות) ניגשתי לקנטינה. היה שם
שמח• החיילים ישבו ושרו. הצטרפתי אליהם,
כי סוף כל סוף׳ מאחורי אבא שלי
היו חמש מאות שנות שירה ושארי־בשר
חזנים, ולאמי היו שלושה תיאטראות ב־וורשא.
שמע אותי המנצח על התזמורת
הצבאית, והחליט שאני בדיוק הקול המתאים

* ״וכך קרה שבמיקרה, כן, שוב במיקרה,
י שמעד. אותי זמרת הסופרן הנודעת רוזה
.פנסל, והחליטה שאני נולדתי להיות זמר
אופרה.
״מאז, אני שחקן־זמר באופרה, בתיאטרון
גרידא, במחזמר, במטרופולין אופרה או
בנאפולי או ברומא — למעשה הייתי צריך
להיות איש למנשה בתיאטרון בנידג׳רסי,
!וויתרתי בגלל ההזדמנות להיות ג׳ון סורל
* בקונסול (כבר עשיתי את התפקיד באמריקה
עם מנוטי) .והסיבה היחידה לכך שאשאר
כאן רק חודשיים היא שאני חוזר
זמר הכט
לארצות־הברית להשתתף בקנדיד של ליאו־מכות
לגויים
נרד ברנשטיין.
״בישראל אני רק שבוע, ואיני יכול
מזל, שחיוכו של תינוק ממיס את ליבם . ,להיפטר מן ההרגשה הנפלאה המעירה או־אותם
מעטים שכאשר הם עולים על ה !תי בכל בוקר, כאילו בעצם נולדתי כאן.
בימה, הם מוציאים את נשמתם אל הקהל.
ימה שנראה בעיני מוזר ביותר הוא שלשמוע
את יהושע הכט, שבא לבצע את
הלכתי בחזרה לבית־המלון, באמצע הלילה,
התפקיד הראשי באופרה הקונסול שיביים * ופתאום הרגשתי שאני הולך עם הידיים
מחברה, ג׳אן קרלו מנוטי, בחודש הבא
בתוך הכיסים.
באנסמבל הקאמרי, מספר על עצמו — זד.
״בניו־יורק, לעומת זאת, אני תמיד דו-
כמו לשמוע קצין יחסי־ציבור מתוחכם׳ ה־ :אג להחזיק את אגרופי במצב של היכון.
מנסה למכור לך תסריט שכולו ניסים, שרק שם, הקאריירה של בוקסר לשעבר, באמת
פתי יאמין בהם :
יכולה לעזור לי
״בעצם,״ מספר הכט בקול עמוק של
סשה פיטואף, זקן של רב רפורמי, מבט
של כוכב־קולנוע וקומה של ספורטאי ,״חיי
הם שורה של תקריות מאושרות.
״משפחתי באה מרוסיה לארצות־הברית.
יותר נכון לומר, ברחה. כי אבא שלי
אין ספק, בעיניו של צלם הפקות־השתתף
במהפכה הרוסית, בצד הלא נכון.
!התיאטרון מס׳ 1של ישראל, יעקוב
הורי באו לניו־יורק, ואחר כך נמשכו אחאגור,
היא לא רק יפה אלא גם מיור
ו בנג׳מין בדאון לניו־ג׳רסי 150 .משפחות

חדת ומצלמתו נמשכה אליה שוב ושוב.
כל מי שנכח בחזרות על מופע ״ג׳אמ-
בו״ ,שבכורתו ב״תיאטרון העממי״ של
פשנל־דשא באולם ״דקל״ (או, כמו שאומרים
— ״הדשא הצמיח דקל״),
בטוח שזוהי תגלית הערב.
אפרים קישון, הבמאי שלה בשעות

תגלית שאול
בובה ליהודים
היום, כשהיא מצטלמת בסרטו החדש
״השוטר אזולאי״ ,הגדיר אותה, בתוקף
תפקידה אצלו, כ״זונה קטינה ומקסימה״
.אבל, מי שראה את השחרחורת
הקטנטנה של להקת פיקוד״מרכז לשעבר
על מסך הטלוויזיה, בסרטי שירי
הלהקות הצבאיות, או בפארודיה על
סרטים משנות השלושים, רשם בזכרונו
את ניצה שאול.
אבל, למען האמ ת ההיסטורית, כשהלכה
להיבחן ללהקת הנח״ל, עוד הי־תה
בצופים. אמרו לה :״ילדה, לבי
הביתה.״ היא הלבה הביתה וחזרה ללהקת
פיקוד-מרכז. שם גילו שהיא אמנם
1.45 מטר, אבל כישרון של כמה
טון.
ב״ג׳אמבו״ יש לה הכבוד להיות מיקי־מאוס,
סוסו (של סמי) ולהבדיל —
בשימלה אדומה ושתי צמות, ילדה קטנה,
חביבה ותמה — במו שאומר השיר
בו היא מופיעה :״ממש בובה״.

?!טינה ומקסימה

המוענקים על־ידי האקדמיה למוסיקה אמנות
והקלטות למוסיקאים, למבצעים ולשירים
המוצלחים של השנה.
בפעם הראשונה הועבר הטכס במלואר
בטלוויזיה (וזאת אומרת שסוף־סוף הוענק;
לגראמי מעמד חוקי כמו לאוסקר) באירוחר
של אנדי ויליאמס, וכשגולת הכותרת הבידור
?הזדמף

להתקל חז

האמרגן־הפסיכולוג דני דגן חשב וחשב
— למה בעצם מתוסכל התל־האביבי הצעיר
ברוחו?
תיאטראות — יש לו. בתי־קפה — יש לן,
דיסקוטקים — יש לו. אבל, מקום כזה
קטן, לשיחה אינטימית קטנה, בו אפשר
ללגום כוסית וגם לשוחח מבלי שיתופפו
על עור־התוף שלו, מקום בו אפשר גם
מפתיעה: פול מקארטני בא עם אשתר ליק־לאכול
ולשלוח מבט לבמה, שם מתרחש
בל את הפרס (על פס־הקול המוצלת של
משהו תרבותי כמו איזה מחזר, נסיוני או
השנה, לט איט בי) שהוענק לחיפושיות,
מהדורת־כיס של קברט סאטירי ; מין נקוזו
הפעם הראשונה שהם מקבלים את הדה
לילית עם אווירה מיוחדת, פעם ג׳ז,
פרם
דווקא ברשימת פסי־הקול ולא הלהי
פעם פולקלור והעיקר, שיהיה קרוב לבוה־טים
הבודדים.
מה, כמו דיזנגוף של צהרי־יום שבין שולטן
הפרם הגדול ניתן הפעם לצמד סימון
לעץ (שאחרי כסית) .ועוד יותר מזה: מקום
וגרפונקל (הבוגר) על גשר מעל מיס עכו שגם
לאמנים הרוצים עוד כוסית קטנה
רים׳ גם בתור השיר הטוב של השנה, גם.
אחרי עבודת־לילה לשם פרנסה. בקיצור,
בתקליט ״סינגל״ וגם באלבום ארוך־הנגן־
האיש החליט שבדיוק מקום כזה חסר ב־הטוב
ביותר של השנה.
תל־אביב.
נטל את מועדונו ז״ל של ינוקא, ניפץ
להקת ה״קארפנטרס״ התקבלה כלהקה;׳
ושיפץ והקים קולחה. ו״להתקלחז״׳ זאת
החדשה הטובה ביותר. ריי סטיבנם (הכל
אומרת: אם אתה מזמר או מפייט פיוטים׳
נפלא) הזמר הטוב ביותר׳ ודיאן וורוויאק.
תוכל לערוך את ניסיונותיך מול הקהל
(לעולם לא אתאהב שוב) כזמרת הנבחרת..

בקולחוז. ואם אתה סתם בן־אדם, תוכל
לאכול ארוחת־ערב ולשלם שש לירות דמי
כניסה (כולל את המשקה, אך לא את
ארוחת־הערב).
ישנה כבר פינת־מתיחה למשה טימור,
ופינת התחכמויות לדורי בן־זאב. אריק
איינשטיין העביר לשם את בית הציור לנשמת
פיזמוני האומה, ולפי צו־השעה של
הבוהמה־המתוחכמת, צריך גם קצת סקס־אפיל
פוליטי. לשם כך, מתכוננים לערוך
שם את הקלטות התוכנית הסאטירית של
שידורי־ישראל, טיפול שורש.
תדריך השושנה חמל,ועד,עת (הבימה, האולם
קטן) :בימוי שהחטיא את המטרה,
נותן למחזהו של טנסי ויליאמם משמעות
מלורדטית על חשבון לעג וביקורת חברתיים.
אלי כהן ומרים זוהר חיים לרגעים,
דווקא לקראת הסוף, אבל באולם מרחף
צילה של אנה מאניאני.
הככחאי (קאמרי) :שומר נפשו, ובעיקר
שומר כספו — ירחק 1
מנדר גו ל ה (התיאטרון העירוני חיפה) :
בימוי מחוכם ומלא הומור של מייק אל־פרדס,
שהצליח להפוך אוסף של כישורים
בינוניים ללהקה מגובשת ולחוויה תיאטרונית.

טלוויזיה
ח1כני 1ת

על ה מו ק ד

למילה ״מוקד״ קיימות בעברית שתי
משמעויות. האחת היא מרכז והשנייה היא
״להבה״ או ״מדורת־אש״.
יוצרי התוכנית מוקד בטלוויזיה, ודאי
מיחסים לה את המובן הראשון. שכן, כוונת
התוכנית היא להציג ולהתווכח עם אישיות
הנמצאת במרכז החדשות. אבל השבוע,
כאשר הוזמן יו״ר הנהלת חרות, אלוף
(מיל ).עזר וייצמן להופיע במוקד, הוא
הפך את משמעות שם התוכנית. עזר פשוט
העלה על המוקד את שלושת המראיינים שלו
באותה תוכנית: המנחה אלי ניסן (איש
דבר) חגי אשד (דבר) ומרק גפן (על המשמר).

עזר
הופיע בתוכנית כדי להגן על עמדת
הימין הישראלי נגד נסיגה, נגד ויתורים.
ונגד הסכמי שלום. הופעתו היתר, בוטחת,
נמרצת ועיקשת. הוא הצליח לשטות במרא-
ייניו, אילץ אותם לומר במו פיהם את מה
שהוא רצה לומר, ויצא כשידו על העליונה
בהתמודדות המילולית והחזותית.
אבל לא היה זה מפני שהוא משכנע או
שטיעוניו והנמקותיו היו בלתי ניתנות ל!
עירעור. עזר קצר את נצחונו בזכות ר,
חבורה העלובה, ההססנית והפטפטנית שהעמידה
הטלוויזיה נגדו.
במקום להעמיד מול עזר וייצמן אנשים
שיש להם מה לומר והיודעים כיצד לומר
זאת, נבחרו לוויכוח עימו שלושה שלומיאלים
כבדי־פה ומחשבה, שזכותם היחידה היא
שייכותם לעיתוני המערך. דווקא בחירה זו
שירתה את הממשלה שירות דוב. היתד, זו
תקיעת סכין בגבה של הממשלה המנסה
לשכנע את העם כי הגיעה העת לוויתורים
למען השלום.

הפקות
מ צו קהו שמה
אי שפוז
הסערה הציבורית, שהתעוררה בשבועות
האחרונים סביב שערורית האישפוז במדינה,
בעיקבות פירסומי העיתונות על כן, הניעה
את ג׳ודי לוץ, במאית ומפיקת הסידרה
ישראל ,80 להקדיש סרט תעודתי של 30
דקות במיסגרת הסידרה, למצוקת האישפוז.
ג׳ודי עצמה לא
היתד, מימיה בבית־חולים.
היא לא ידעה
מה הבעיות המטרידות
את החולים
והרופאים גם
יחד. נטלה ג׳ודי כעזר
כנגדה את הדבורה עיתונאית נמיר,
שזה 15 שנה
היא ״בת־בית״ בכל
בתי־ר,חולים בארץ,
הטילה עליה נמיר לכתוב את התסריט
מקרה־אסון
ואת קטעי הקישור.
מה שהתרחש בש! הסרטת הסרט, שיוקר!
ביום הרביעי השבוע, עשוי היה להיות
סרט בפני עצמו.
מוות כפרוזדור. בסיור המכין הראשון
שערכה ג׳ודי לוץ בבית־החולים ביילינ סון,
היא כמעט התעלפה, נרגעה רק אחרי יו
מיים. יום ההסרטה הראשון נקבע בחדר
מקרי־האסון באיכילוב. דבורה נמיר הגיעה
למקום במונית, כדי לעקוב אחרי הצילומים.
בצאתה מהמונית, נתפסה ידה בדלת. כשירי׳
שותתת דם היא הועברה לחדר מקרי־האסון.
על בשרה טעמה את מה שמצפה
לנקלעים למקום זה: זריקת טטאנוס קיבלה
בעמידה, ובאותו מצב גם תפרו וחבשו
את האצבע. זאת, משום שכל הכיסאות במקום
היו תפוסים ע״י חולים עם התקפי׳
לב, שישבו שם מהלילה, והמיטות היו
תפוסות בנפגעי תאונות.
הצילומים שנעשו במחלקות הפנימיות של
הדסה ואיכילוב, שיקפו בנאמנות את תנאי
הצפיפות השוררים שם. אחד הקטעים המזעזעים
בסרט ממחיש את המצב. אחות
חדר מקרי־אסון מדוזחת למחלקה הפנימית,
שעליהם לקבל אשד, במצב קשה .״אין מיטה,״
באה התשובה. ואז אומרת האחות
מחדר מקרי־אסון :״אז תשכיבי אותה בחדר
הגברים.״
חולה שאושפז אחרי התקף־לב והושכב
בפרוזדור, בין המטבח ובית־ר,שימוש, סיפר
את סבלו. בשעת עריכת הסרט, שבוע
לפני הקרנתו, התקשר פרופסור דרייפוס

ה*פאג> עגל הטלוויזיה הבנות בטלוויזיה משתגעות אתריו. ב־מזנוך
תמיד יושבות מסביבו ארבע חמש
בנות לפחות. הוא טיפוס אקזוטי, מיסתורי,
יפאני בעל עיניים מלוכסנות, עוסק ב הנפשה
(אנימציה בלע״ז) ,שפירושה: סרטים
מצויירים) .ובכן, סו איל ליי הוא אזרח
קוריאני ולא יפאני, אבל הוא נולד באוסקה
שביפאן. בקוריאה הוא ביקר רק כתייר טל
חשבון הוריו, המהגרים מקוריאה, שהקימו
בית־חרושת לבגדי ספורט באוסקה. סו איל
ליי גם אינו נימנה על איזו כת מיסתורית
מן המזרח הרחוק, הוא פשוט נוצרי שהגיע
לראשונה כדי לבקר במקומות הקדושים לנצרות.
בתום
לימודיו בבית־הספר התיכון באוסקה,
נשלח סו אל קרובים באמריקה ולמד
שנתיים בקולג׳ במדינת יוטה בארצות־הברית.
אבל פתאום תקף אותו יצר נדודים
ומאז הוא מסתובב בעולם .״אני אדם סקרן״
מגדיר סו את עצמו ״הייתי צלם עיתוי
ליה, שרכשו לאחרונה מכונת אנימציה תשוב־שלטי
פירסומת, גרפיקאי ונווד מיקצועי.
באנימציה התמחתי בהולנד, בספרד, ביפאן
ובהוליווד. עד היום מחכה לי עבודה בהוליווד.״
בישראל
עבד סו בקיבוץ שער־חעמקיס.

עם ג׳ודי לוץ, ביקש ממנה להוציא קטע
זה. הסיבה: חולה הלב שצולם ורואיין, נפטר
בינתיים בפרוזדור.
אגב, כל הסרט כמעט נעשה בידיים נשיות.
מלבד נמיר ולוץ השתתפה ביצירתו
גם העורכת אסתר דר. תחילה חשבו למסור
גם את הקריינות לאשר — ,מרים אלון.
אך מישהו טען כי קול נשי אינו מספיק
דרמטי. ברגע האחרון הוטל התפקיד על
אריה אורגד.

מ ה שבטוח
לא ב טו ח
אלפי לירות ירדו לטמיון בטלוויזיה, בגלל
קמצנות על סכום של כ־ 60 לירות ובגלל
נוהלים ביורוקרטים מטופשים, הנובעים מן
המבנה הכבד והמגוחך של רשות־השידור.
ביום רביעי לפני שבועיים היה צוות, בראשותו
של הבמאי ויקטור קמר צריך לצאת
לבית־לחם כדי לצלם בבית קולנוע סצינה
לצורך הסרט עדל וסמירה. כל ההכנות
הקדם־הפקתיות נעשו בהתאם לנוהל. הקולנוע
נשכר במיוחד למטרה זו. בחוסר
סבלנות ציפו ג׳אק כהן, לילית נגר ועשרות

סו איל ליי ליד שולחן עבודתו
השידוך: עולה חדשה מיוגוסלביה
חודשיים אחרי שחזר ליפאן פרצה מלחמת
ששת־הימים. סו נשלח חזרה לישראל כצלם־
כתב של עיתון יפאני מפורסם. בתום המלחמה
הפליג סו לאירופה והמשיך ללוות
מירוצי מכוניות. יום אחד מצא הזדמנות
וקפץ לבקר חברים בישראל. אלה פיתו אותו
להשתתף בחפירות ארכיאולוגיות בתל-
גזר. בתום החפירות אזל כספו.
סו, הנווד המקצועי, נאלץ להשכיר את
עצמו לטלוויזיה הישראליתת. אולפני הרצליה,
שרכשו לאחרונה מכונת אנימציה משוללת,
חתמו איתו על חוזה מיוחד, מכיוון

שהוא מומחה לנושא זה. בינתיים פתח סו
גם סטודיו משלו .״אני אוהב להיות פה,
אינני אוהב את הנדחפים בתור לאוטובוס
ואת ההתנהגות בקולנוע, אבל אני נהנה
להיות פה. אינני יודע למה,״ מודה סו
בחיוך מיסתורי. לאחרונה הכיר סו צעירה
יהודיה, עולה חדשה מיוגוסלביה, העונה לשם
דיאנה. הס חיים יחד בירושלים. זה לא
מפריע לבנות אחרות לסובב אותו. רק העובדה,
שעושים בטלוויזיה אנימציה פשוטה
ופרימיטיבית מרגיזה אותו, ויצר הנדודים
עדיין מרצד בזויות עיניו המלוכסנות.

ניצבים, שעלו ממון רב, להתחלת הצילומים.
בשעה 13.00 הודיע החשמלאי, ציון אדווי,
שהוא אינו יכול לצאת לעבודה ללא ביטוח־חיים־ותאונות־מיוחד
לשטחים שמעבר לקו
הירוק. מיד הוחל בפעולה מהירה כדי
להסדיר לחשמלאי ביטוח מתאים, דבר שמבחינה
טכנית אפשר היה להסדיר על המקום
ובסכום של כ־ 60 לירות. אולם כל
הניסיונות לסדר לו את הביטוח נתקלו בקיר,
אטום.
רק השיחות הטלפוניות שנערכו בעניין
זה עלו אולי יותר מ־ 60ל״י. את מי לא
הפעילו י הגיעו אפילו עד הסמנכ״ל ועד
עוזריו הראשיים בבית טפחות. אולם ה־חשמלאים־הטכנאים
של הטלוויזיה אינם כפופים
למנהל הטלוויזיה, אלא לשלמה גל,
המהנדס הראשי של רשות־השידור, היושב
בבית טפחות. את המהנדס גל לא הצליחו
אנשי הטלוזיזיה להשיג. מאחר שרק מספר
מועט של אנשים בטלוויזיה בוטח ביטוח
מיוחד לעבודה מעבר לקו הירוק, וזאת לאחר
תקופה ארוכה בה סירבו צוותים לצאת
מעבר לקו הירוק בלי ביטוח, נוכח פציעות
של עובדים בתקופת מלחמת ההתשה,
לא היה לדודו הירשפלד, ראש הצלמים, את
מי לשלוח במקום אחזי. רק בחמש אתה״צ

נאמר לצוות כי הביטוח הוסדר (אחר כך
נתברר שזאת לא היתה אמת) .אבל השעה
היתר, כבר מאוחרת והמשתתפים התפזרו.
ההפקה בוטלה. כ־ 3000 לירות ירדו לטמיון,
שלא לדבר על המשכורות ועל הזמן
ועל העצבים המרוטים של כל המשתתפים.
כזיון כמהדורה שניה. ביום החמישי
השבוע חזר אותו סיפור. הפעם נקבע
מראש חשמלאי מבוטח, אולם בבוקר הודיע
הבחור שהוא חולה. באותה שעה לא היה
פנוי שום חשמלאי מבוטח אחר. שוב החלו
שיחות טלפוניות. שוב אי אפשר היה להשיג
את המהנדס שלמה גל. שוב סירב
נציגו בטלוויזיה, המהנדס סוזיר, לפעול על
׳דעת עצמו. ושוב, רק בשעות אחר־הצהרים
המאוחרות הוסדר העניין.
אולם הניצבים התפזרו והיה צורך לנסוע
העירה כדי לחפש מתנדבים חדשים. אנשי
הצוות היו אחוזי תזזית מרוב עצבנות. הפעם
היתד, סכנה שלא יצליחו להכין את
התוכנית עד מועד השידור, כפי שנקבע
מראש בלוח המישדרים. בלית ברירה יצאו
לערוך את הצילומים בשעה מאוחרת.
הדבר החמור ביותר בפרשת בזיונות זו
הוא, שמחדל מעין זה אינו חד־פעמי בטלוויזיה,
ולאף אחד בדרגים הגבוהים של
רשות־השידור לא איכפת הדבר.

תדריך

הטריקים של
דו שילוו
אחרי השערוריה סביב רכישת הסרט המתאר
את קרב האיגרוף בין קאסיוס קליי
לג׳ו פראזייר, הגיע הסרט לבית הטלוויזיה
בירושלים בלי פס קול. מה עשה דן שילון,
עורן הספורט בטלוויזיה? הוא ישב באולפן
בזמן השידור והקיש על גונג כל אימת
שנסתיים סיבוב. תרועות הקהל הושמעו מ־על
סרט טייפ, הנמצא באולפן באופן קבוע
עבור מקרים מסוג זה. דברי הפרשנות של
נסים קוויתי, נוספו בלונדון לאחר שהוא
ראה את הסרט, ועל פי הסרט, כאילו היה
נוכח אישית בתחרות.
כל האילתורים היו נמנעים אילו לא היו
מזלזלים מראש מרעיון לרכוש את הסרט
ואם היו טורחים מראש להזמין עותק מאחת
התחנות באירופה, שהעבירו את מהלך ה•
קרב
בשידור ישיר באמצעות לווין.

לאן געלס
ע מק פרי?

עמק פרי עמד בדיבורו, והפסיק להגיש
בטלוויזיה. במקום זאת מביים עמק פרי
כמה סרטים תעודתיים מיוחדים במינם
ובטעמם עבור שש — השבועון הטלוויזיוני
לבני הנעורים.

ס ישיא?

פרי סיים כבר את הסרטים הבאים :
מחשבים — מלחמת הקומפיוטורים בין המזרח
למערב והמאבק בין האדם (השחקן
דורי בן־זאב) ,לבין המחשב. האדם מבקש
שהמחשב, כשדכן, ימצא עבורו אשה, והוא
מקבל את בריג׳יט בארדו. ולבסוף מתכנת
המחשב את האדם מעל גבי המסך.
מין וסמים הס נושאי השיחה בין ארבעה
תלמידי תיכון לבין ח״כ אברהם כ״ץ
(גח״ל) בסרט: פורטרט של מחוקק 23/3
שתואר כחבר כנסת צעיר (בשנות ה־.)40
להבדיל, מתאר פרי בסרט אחר, בחור בן
19 היוצא מכלא תל־מונד ומנסה להשתלב
מחדש בחברה מסתייגת וחשדנית. הסרט
ישודר בחודש הבא ( )6/4ובעיקבותיו תיערך
שיחה בין תלמידים לבין נציב בתי-
הסגהר.
בסרטו הרביעי, ממרומי מגדל הפיקוח,
מעמיד פרי זה מול זה בצורה פסאודו־פיוטית
זוהר ומציאות בנמל־התעופה לוד, בלי להתייחס
כלל למחדלי הבטיחות בנמל.
הצרה היא, שכל הסרטים האלו מוצגים
בתוכנית המשודרת בשעה שש בערב (בימי
ג׳) .זוהי שעה סבירה בהחלט לפעוטות
ולילדי הגן. השאלה היא רק: מדוע
משדרים שבועון לבני־הנעורים בשעה כה
מוקדמת, ואילו את הסידרה האינפנטילית
משפחה שכזאת עם באפי וג׳ודי משדרים
בשעה שבע וחצי?

( 80 יום ד׳ )19.30 ,24/3

מה יהיה ביחס לבעיית האישפוז בבתי החולים
בשנות ה־ 80 אם המציאות כיום כבר
גובלת בשערוריה ממדרגה ראשונה? הפקה
ובימוי — ג׳ודי לוץ.

• ז ׳אן העלמה מפארים

(יום ד׳

)20.20 , 24/3סרט השבוע: סיפורה של
ז׳אן דארק בגירסה של ימי הכיבוש הנאצי
בצרפת. משתתפים: מישל מורגן, פול הנרי
ותומס מיטשל.

0האלילות

(יום ה)18.30 ,25/3 ,

הוליווד והכוכבים. הפעם יוקרנו קטעי סרטים
עם כוכבות מפורסמות כמרי פיקפורד,
גרטה גרבו, ג׳ין הארלו, מאי ווסט, לנה
טרנר, מרלין מונרו וריטה הייוורט.

פימפרנל המתחמק

(יום

) 18.30 ,25/3סיר פרסי (אנטוני רוג׳רס)
ממשיך בתעלוליו של רקע התקופה של
המהפכה הצרפתית.

0רשות הכידור

(יום

,25/3

)21.15 מיוזיקול.

מגרה חוזר

(יום ו׳ <21.30 ,26/3

עוד סרט בסידרה עם ז׳אן רישאר בתפקיד
המפקח מגרהמרלין
מונרו ( יוםב)20.20 , 29/3 ,
תוכנית השעה השלישית תוקדש הפעם ל

כוכבים מפורסמים. לאחר שיוקרן סרט
דוקומנטרי על חייה ומותה של מרלין מוג־רו,
יספרו חיים טופול, חנה מרון ויגאל
מוסנזון (שהכיר אישית את מרלין מונרו) :
איך בונים כוכב, איך מחזקים אותו ומה גורלו
לאחר הנפילה. מנחה: ישעיהו בן־פורת.
העולם הזה 1751

שבץ 05111:1

1751

אחרים מבטיחים
אד אנו כ* ו£1י51ו111012ו1
מתאימים את הפיאה
לפי מידת ראשך
ואחראים לאיכותה
וגמישותה לכל אורד חייה.
תוכל לשחות בה
כאוות נפשך
את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1751״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

\ . 0. \ 110.י ׳101

מאונך:

)1עולה מפורסם מברית־המועצות)5 .
מחברת, קובץ )9 .משבטי ישראל ) 10 .תל
חורבות )12 .תמים )13 .מילת שייכות.
)14 רעל )16 .תוספת )17 .מחצית )19 רש.
)20 נמצא בתוך העצם )21 .האשה הראשונה
במדינה )24 .רימן מוסיקלי )25 .זרע.
)26 שמה הקדום של יוון )27 .כלי זין.
)29 נופל מצמרת העץ )33 .תואר למלכי
מצריים )35 .סימן הנצחון )36 .ראוי)38 .
ספן )40 .בין יבשה ליבשה )41 .יורשו של
נאצר )42 .מילת שייכות )43 .בסים האילן.
)44 רחבה עגולה >כ״ח) )45 .חג חוגה.
)47 רוח צפונית )50 .הושרה במלח)52 .
רשע ידוע )54 .שדה בור שלא נחרש)56 .
מראשי הסתדרות העובדים )57 .בן לאותו
אב )59 .ישראל רוצה להיאחז שם בכל
מחיר )62 .נד המתנפץ אל החוף )63 .שקט !
)64ח״כ צעירי המפד״ל )65 .מין נחש)66 .
נפטר )67 .פרוסה )69 .מצוי רק בה לנדית.
)70 מתת )71 .נוסף על )73 ...מלאכת המסגר
)74 .ספורט פופולארי.

)1מין בושם )2 .מצבר״ )3נושא תורשה.
)4סגור על בריח )5 .בור, גומה )6 .רסיסי
לילה )8 .דג טורף גדול בים )11 .יקפץ,
ינתר על רגל אחת )12 .עוף טורף מקראי.
)15 צריך להיות בראש )16 .מלך הבשן.
)18 משקה חריף )19 .אמונה )21 .מכינויי
השכוי )22 .שוק )23 .גץ )25 .בית הנשיא
ומשפחתו )28 .ישוב ליד חיפה )30 .אנקול.
)31 כלי למדידת נוזלים )32 .משלח־יד)34 .
לאום )36 .שמה המקראי של אתיופיה)37 .
עליון )38 .וילון להפרדה )39 .תא )42 .סוג
אדמה מדברית )46 .ערימה )47 .בטאונה
של ממשלת מצריים )48 .בהרת קיץ)49 .
גדוש )50 .ריבית )51 .חתול קטן )53 .יפה.
)54 קונסרבטיבי )55 .פתח בשער )56 .כופר.
)58 ריחם )60 .ערימת סגרים (יחזקאל ל״ב,
ה׳) )61 .כלי ברזל להוצאת כלים מהתנור.
)62 כמו 71 מאוזן )67 .נגמר תוקפו)68 .
טייר )71 .גב )72 .טעמו כלענה.

חשבץ !175
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

הכנס אלינו ותווכח בע צ מו!

ויין!

רחוב לניני ט! ,8תל־ א בי ב, טלפיו 621679

חדיש! אינטימי! נועז!
״ארוס פילם״ מציג:

36 תנוחותאחנה
להקרנה עצמית בבי תר!!!
הזמן ותקבל

מרהיבות
36 שחומת
להקרנה עצמית בביתך
• הממחישות בתמונה חדה ואסטטית הבל אודות
תנוחת האהבה המודרנית והשלכותיה על חיי
המין שלך.
• 36 מצבים אינטימיים נועזים מחגגים בעירום מלא.
• השקופיות באריזה מיוחדת • חוברת הסברים
והדרכה

• חינם!!! מיני־מקרן (1נ)000 ££
36 שקופיות בסך 24ל״י בלבד
ההזמנות תשלחנה רק לבוגרים נגעל גיל 18

לכבוד ש.צ.מ. כע״ט, רחוב החשמונאים ,53ת״א, טלפון :223592
נא לשלוח לי 36 שקופיות בסך 24ל״י בלבד. לוטה בזה 24ל״י

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״חשבץ 1751״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .31.3.71
כין הפותרים נכונה יוגרל פרש כשפי של 20ל׳ י ועוד 3פרשי •גרי*.
הע 1לם הזה 1751

במזומן --

גיל-
כתובת חתיפה״

בפעם הראשונה האמת
וכל האמתעל מה שקרה
בפדל הדבור

בו ! רחה
השמש
גנדפריי קמברידג׳ ־ אסט 7פרסתס

כוו ר ה !.

טו ר ר, 1.

כוורת!

הסרט המרשים ביותר של זמננו
בקולנוע..תל אביב׳ ,ת״ א 9־5י 6

בקולנוע אמפיתיאטרון, חיפה
ב־6.15—9.00

הצגת בכ1רה ארצית
ב>1!7נ 1ע א 1פי ר ת״א

העולם הזה ,1751

קולנוע
נמרים עליך,
שמשוו

ניצוצות
ה קד 3על ה״אוסקד ״
לפגי ה ח לו ק ה
ג׳ורג׳ סי. סקוט הוא שחקן אמריקאי
מפורסם, המסרב בעקשנות לצעוד בתלם.
אם כי אינו יכול להחשב עוד למורד צעיר,
הוא מצפצף על המימסד ההוליוודי כמעט
כמו אנשי המחתרת בניו־יורק. כך למשל,
כאשר הוחלט להעניק לו את פרס האוסקר
כשחקן־המישנד, של השנה ב־ , 1962 עבור
הופעתו באדי פלפון, הודיע סקוט שלא יופיע
לקבל את הפרס, ולא זו בלבד, אלא
שהיה מעדיף כי יינתן לאחר, משום שהא
וסקי אינו מהודה לגביו כל קנה־מידה.
נשיא האקדמיה לאמנות הקולנוע (מחלקת
הפרסים) ,השיב לו אז, כי הוא רשאי לא
לקחת את הפרס, אבל הוא יישאר רכושו,
מאחר ו״זהו ביטוי להערכת חבריך למקצוע,
בין אם תרצה בכך או לאו.״
השנה, חוזרת הפרשה על עצמה. סקוט
הוא אחת מחמשת המועמדים לפרס השחקן
הטוב ביותר עבור פאטוך, אולם כשאך פורסמה
הרשימה, הודיע כי הוא מוציא את
עצמו מן התחרות, וביקש שיעמידו מישהו
אחר במקומו .״אין בפרט זה כדי להביא
לי כל כבוד נוטף,״ הוא טען.
דניאל טראדאש, תסריטאי מפורסם (מעתה
ועד עולם) ,המשמש עתה סנשיא האקדמיה,
השיב לו :״אנו לא נסיר מועמדותך, משום
שיהיה בכך עלבון לכל שאר חבריך למקצוע׳
ולכל שאר המועמדים.״ לעיתונאים
הסביר טראדאש, שאם סקוט אינו רוצה
להיות מעורב בכל הפרשה, כפי שהוא טוען׳
הרי גם לא יעורב בכך .״הופעתו בסרט
פאטון היא הקובעת, והוא ימשיך להיות
מועמד.״ והסוף יהיה שסקוט עוד יזכה בפרס,
למרות רצונו.

קוגיי חיזר
ל היו ת בוגד
אומנם, הוא טען בזמנו כי התפקיד משעמם
אותו עד מוות, ולא יסכים לגלם אותו
עוד, אבל עתה מסתבר כי שון קונרי בכל
זאת יופיע בסרט ההרפתקאות הבא של
ג׳יימס בונד, יהלומים הם לנצח.
הסיבה: המפיקים הבטיחו לו 12,5אחוז
מהכנסות הסרט, עם מקדמה קטנה של מיליון
דולר על כך. אם לשפוט לפי הכנסות
סרטיו הקודמים בתפקיד זה (שהצליחו הר
בה יותר מבשרות הוד מלכותה, בו לא
השתתף) תהיה הכנסתו הכוללת כשני מיליון
דולר.
אלא שקונרי הוא איש המאמין בעקרונות•
על החוזה הוא חתם משום שהוא
מבטיח לו אפשרות לביים כמד, סרטים בעצמו׳
ואילו את הכנסות הסרט הוא מקדיש׳
כולן, לקרן־חינוך סקוטית מיוחדת.

תדריך
תל־אביב

המעגל האדום (פאר,

צרפת) — מעשיית שוד משמשת אמתלה
לבמאי ז׳אן־פייר מלוויל להדגים את דעתו
על עולם הפשע, שוטרים מול גנבים. לדעתו
אלה אינם אלא שני צדדים של אותה
מטבע — המשטרה נוקטת בשיטות שפלות
בדיוק כמו הפושעים, ומי שנגזר עליו למות
בסוף הדרך יפגוש את גורלו. זה גם
תרגיל קולנועי למופת בצילום, במישחק ו־בתיכנון
כל תנועה,

* * קנאה איטלקית

(סטודיו, א
טליה)
— המשולש הנצחי — הפעם מוכרת-
פרחים׳ אופה ובנאי — עם הרבה תבלינים
איטלקיים ומישחק מבדר של מוניקה ויטי,
ואנושי של מארצ׳לו מאסטרויאני.

* התרנגול

(מוגרבי,

ישראל)

מסע מישגלים מן התעלה לחיפה ובחזרה׳
בקומדית־מין מבדרת ברוב חלקיה (לגבי
אלה האוהבים ״הומור צברי״) עם סו־פול
בדמות ה״תרנגול״ קוטל הנשים,
* מלכת הכביש (הוד, ישראל) -
נסיון של מנחם גולן וגילה אלמגור (שהיא
שותפה גם בתסריט) לעמוד על גורלה של
יצאנית ישראלית, עולה על כמה שרטונים
בגלל הגזמות בבימוי.

ירושלים
הם יורים גם בסוסים
העולם הזה 1751

טורה טורה טורה (תל־אביג,
תל־אביב; ארצות-הברית)
— סרט זה, אשר נקרא בתרגום
מיפאנית ״נמר, נמר, נמר״ (קריאה שהודיעה על הצלחת
ההתקפה היפאנית על נמל־הפנינים) מהווה תמצית של כל
המעלות והחסרונות האופייניים היום להוליווד.
מצד אחד, זהו סרט רחב־מימדים, המשחזר בשיטתיות
רבה את כל המאורעות אשר קדמו להצטרפות ארצות־הב-
רית למלחמת״העולם השנייה, האמצעים הטכניים בו מר־היבי־עין,
וחצי השעה האחרונה, בה מתוארת התקפת
האוויר היפאנית על נמל״הפנינים, שייכת בוודאי לסידרת
הסצינות המלחמתיות המרשימות ביותר שצולמו אי״פעם.
מצד שני, כמו בכל מיקרה בו מנסים, במיסגרת עלילתית
מצומצמת, להביא פרשה פוליטית מסובכת, שהתגוללח
במשך זמן ארוך למדי, יש כאן הרבה השמטות, הרבה
דברים החולפים במהירות רבה מדי (למשל, אותה חוות־דעת,
הטוענת כי רוזבלט רצה בהתקפה היפאנית כדי שתהיה
לו אמתלה נוחה להצטרף למלחמה נגד היטלר)
והרבה מאוד דמויות שיטחיות, המדברות במשפטים בומ־בסטיים
ונראות כמלאות״הכרה בתפקיד ההיסטורי שלהן.
כדי להמתיק את הגלולה האמריקאית, שמים המפיקים
בפי היפאנים (אשר הפיקו את הצד שלחם בסיפור, ושיל־

הי־פאניב: כבן בביזחז בתימן
בו אותו בצורה משכנעת מאוד, בצד הצד האמריקאי) כמה
מחמאות לענק הנרדם, אמריקה, ועל הסכנה שביקיצתו.
לכל מי שמתעניין בתולדות מלחמת״העולם השנייה, ולכל
אוהבי סרטי״מלחמה.

אזך לא

ל ש מם א סי רי ם
איש מושחת היה (אסתר,
תל-אכיב ; ארצות־הברית) — ספק
קומדיה, ספק מערבון, ספק
סרט-פעולה* ,זהו סרט סאטירי מפוכח, שנעשה על״ידי
אחד הבמאים המוכשרים ביותר של הוליווד, היהודי ג׳ו
מאנקיביץ׳.
שני הגיבורים בסרט הם בן-בליעל מקסים (קירק דאגלס)
השודד חצי מיליון דולר, נתפס בבית-בושת ונשלח לכלא,
ושריף בעל דעות מתקדמות (הנרי פונדה) ,המתמנה למפקד
הכלא, והמנסה לשקם את האסירים בדרכים מודרניות.
שני אלה חייבים, כמובן, להתנגש בין כותלי הכלא, ותוצאות
התנגשות זו מראות על יתרון ברור לטובת הנבל :
שעה שהשריף אינו מצליח לשכנע איש מן האסירים בכנות
כוונותיו, מוביל בן״הבליעל החייכן את חבריו במלאכת
בניית חדר-האוכל, ממריץ אותם לצייר לפי מיצוות ה מפקד,
ומצליח אפילו להכניס אותם לתוך המים, כדי שירחצו
את גופם. כל זאת, כמובן, כשמחשבת הבריחה מן
הכלא היא תמיד המטרה הסופית.
הסרט כולו הוא מבדר, קליל וסרקסטי, אולם יש בו,
מאחורי החיצוניות המשעשעת, גם מוסר־השכל. כי את
כשלונו של השריף המתקדם, שאינו מגיע אף פעם לידי

פתרה וז־אגרס־.־ אפירו רתתרבץ
שפה משותפת עם אסיריו, אפשר, לפי דעתו של מאנקיביץ׳
להסביר רק בדרך אחת: כל עוד מתנהלים בתי״הכלא לפי
עקרונות ודפוסים נוקשים, לא יוכל להושיע אפילו האיש
המתקדם ביותר. א ת זאת גילו כבר גם בישראל.

כמה ג\וב
להיות שחור
הבילה בו זרחה השמש
(אופיר, תל־אביב ; ארצות־הברית)
— מה קורה לאדם ההולך לישון
לבן והמתעורר בבוקר כושי 1מצב זה, שהוא בעצם עצוב
מאוד, משמש נושא לקומדיה חדשה הממשיכה, במסורת
״הבלשים מגיעים להארלם״ ,לתאר את בעיית חהפלייה
הגזעית, כפי שהכושים רואים אותה.
הבמאי מלווין ואן־פבלס משתמש בסימון סארקסטי, כדי
להראות כיצד אדם לבן ובלתי-נסבל באופיו, הוא טיפוס
רצוי ולגיטימי בהחלט בחברה שעה שאותו אדם, כאשר
עורו משחים, אבל התנהגותו משתפרת לאין ערוך, הופך
לבלתי־רצוי, סכנה לשם הטוב של הסביבה בה הוא חי,
חשוד נצחי בעיני המשטרה, וברנש מפוקפק בעיני אנשים
לבנים וכושים גם יחד. הוא נעזב על״ידי אשתו, בעלת
הדעות המתקדמות (״אבל עד גבול מסויים״ ,היא מציינת)
וילדיו, ונותר לבדו בהכרה ש״היופי מעמיק כצבע העור.״
אם רעיון שינוי הצבע אינו מקורי לגמרי, הוא יכול
לספק חומר נרחב לסאטירה. אולם רוב התופעות עליהן
מתעכב ואן־פבלס הן שטחיות למדי, ובסופו של דבר הוא
אינו מוצא סיום נאות לסיפורו, מסתפק במסקנה הישנה :
״השלם עם העובדות״.

נאוריון, ארצות ־הברית) — סיפור תחרות
ריקוד מאראתונית בשנות השלושים, מכיל
בתוכו את כל מה שנראה בעיני הבמאי
סידני פולאק פגום באורח החיים האמריקאי,
אז והיום. מישחק מרשים של ג׳יין פונדה,

\2אבברירגי.־ בי אבר עזיהוא רבן?
אם, בסך הכל, הסרט הוא מעל לממוצע, הרי זח הודות
לנושא האקטואלי, ולמישחקו המבריק של גודפרי קאמ-
ברידג׳ ,אחד משחקני הקולנוע המוכשרים ביותר של אמ ריקה,
מכל צבע שהוא.

גיג יאנג, סוזנה יורק ורד באטונס.

חיפה
המפעדה של אריס (מאי

ארצות־הברית) — עולמם של ה״היפים״
ודרך חייהם, תוארו בשיר, והנושא את שם
הסרט, על־ידי ארלו גאתרי באהדה רבה, אולם
זוכים במבט ביקורתי יותר דרך משקפיו
המבוגרים של הבמאי ארתור פן.

ה*וו־דמאחד זורקות־רימונים
מרמאללה -עסמב רי חו ת ח שי ש
מעבר ־ לים ־ תא כלא. נווה תי רצה•
אחרי שצברה כמה ראות לירות שטרלינג,
החליטה מרגרט, בלונדית יפהפיה, לטייל
בעולם, עזבה את האקדמיה והתחברה
עם הבוהמה הבריטית. אחר נסעה לספרד
ומשם לצרפת ומרוקו. לבסוף: לאילת.
ישראל.
עם הסמים נפגשה מרגרט עוד בבריטניה.
הם ליוו אותה גם בהמשך הדרך, והם גם
שהביאו אותה לנווה תרצה.
הסמים והשלום

מה דעתה על בית־הסוהר הישראלי י
״החיים כאן הם באמת לא כל־כך רעים.
האוכל טוב והתנאים האובייקטיביים הם
בסדר גמור. אני מתכוונת ליחס הסוהרות.
אבל אני סגורה ורחוקה מהבית וזה נורא.״
השהייה בבית־הסוהר נחרתה עמוק בליבה
של דנים .״זו הפעם הראשונה בחיי שנתקלתי
בזונות. הבחורות האלה יש להן לב
זהב, אבל הן בעלות מזג סוער. אני אוהבת
את החיוניות שלהן. כל החיים שלי אני
אזכור אותן.״
מיס עומדת להשתחרר בעד כחדשיים.
מה תוכניותיה? ״לטוס חזרה לקנדה.״ ומה

•יי• יה זה יומיים לפני שעמדה לעזוב את
ן | הארץ ולחזור לבית הוריה בקנדה כדי
להמשיך בלימודיה. מרגרט הכירה שני תיירים
שהציעו לה להעביר חשיש לקנדה —
תמורת 1000 דולר. היא הסכימה, מפני שלא
ראתה בחשיש דבר פסול. להיפך :״אם הישראלים
היו מעשנים סמים כמו הערבים,
אז היה השלום מגיע,״ נהגה לומר לפני
מעצרה .״ובכלל, אם כולם היו מעשנים
חשיש, היה העולם יותר טוב והאנשים לא
היו שאפתנים כל־כך, היו מסתפקים במועט
ולא היו סיבות למלחמות.״
לפני שעלתה למטוס, התגלה החשיש בחפציה.
היא נעצרה והובאה למשפט בבית-
המשפט המחוזי בתל־אביב. אביה הפרקליט
הגיע מקנדה כדי לעמוד לצידה. הוא לא
עזר הרבה — דניס נידונה לשנת מאסר.
בין כותלי בית־הסוהר פגשה דניס מר־גרט
אובריין בחברות־לצרה, תיירות שנאסרו
באותה אשמה: נסיון להבריח חשיש.

אחיות הספטויה״״;

בכלא הנשים נוזה תירצה משמש עתה 27 אסירות מתון .45 שאר
ה־ 18 הן ערביות האוכלות באגף נפרד. בחדר האוכל ובמיטבח
מקיימות האסירות תורנות הגשה ועזרה בבישול. בתמונה: האסירות בארוחת הצהריים
כשמימין נראות הקנדיות סיגני דואר ודו־ס אובריין, שנאסרו על נסיון של הברחת חשיש.

חדו האוכל

שיר, מטמינות הפצצה בקפטריה של האוניברסיטה,
ממלאות מים להשקות את הגינה.

היא מתכוננת לעשות בקנדה? ״אני רקדנית
ואמשיך בכיוון זה.״

אל-בתח
נים מרגרט אובריין נולדה לפני 19
| שנים בקנדה. אביה עורך־דין מצליח,
סבה הוא סגן הפרקליט הכללי של קנדה.
בוגרת תיכון, הצטיינה בכישרון ריקוד, זכתה
במילגה לשנת לימודים באקדמיה הבריטית
לבלט. מלבד הלימודים: הופעות ריקוד
ושכר גבוה בצידן.

! ך | ןךן היושבת בתאה היא אנגרטה
1מלברט, בלונדית בעלת עיני
תכלת, בתו של חסיד אומות העולם, שנתפסה
בלוד בהברחה ונידונה ל־ 8חודשי־מאסר.

ראדה נבולסי, ערביה בת ,19 בתו של
אחד מנכבדי שכם, כלואה באגף המיעוטים.
בביתה נתגלה מכשיר־אלחוט. כשביקשה
כתבת העולם הזה לדבר איתה,
הפסיקה ראדה עבודתה בגינה וניגשה אליה.

מדווחת כתבת ״העולם הזה״ :

בעיות

הפלסטינים

עומדות ליד הסורגים במיסה לתאים, סיגני
דואר מאיסלנד (מימין) ,אמו אנטודור״נס מקנדה
(במרכז) ודנים מרגרט אובריין מקנדה (משמאל) .שלושתן נאסרו על נסיון להבריח
חשיש. בתמונה מימין: אטו אנטודוריינס, העובדת במיטבח בית־הסוהר, ליד מגש האוכל.

החשישניקיות ה1וות

ך * ב חו ר ה שניגשה אלי, דוברת אנגלית
• 1טובה, מתנהגת בנימוס ובאיפוק .״כן,
אני מאמינה בשלום. אבל תלוי איזה שלום.
הישראלים צריכים להבין גם את הדרישות
שלנו. הבעייה העיקרית היא בעיית הפליטים.
אם יוחזרו הפליטים לבתיהם, או יקבלו
פיצויים עבור הרכוש שניגזל מהם, אפשר
יהיה לדבר על שלום.״
״כשאמרו אותי, למדתי בתיכון. הפסקתי
את לימודי. אבל כאן, בבית־הסוהר, איפ־שרו
לי לגמור את תעודת הבגרות.״
עד כאן סיפורה של ראדה נבולסי. מרים
שחשיר היתר, פחות ידידותית .״לשם מה
לדבר, במילא כל מה שאני אגיד יסובבו
את זה בעיתונות ולא יהיה זכר למה שרציתי
להביע. בכל זאת אגיד רק דבר
אחד: לא יכול להיות שלום בין הישראלים
לבין הערבים, עד שהפלסטינים יא יקבלו
את זכויותיהם. לנו הפלסטינים הזכות לארץ
הזאת והיא גיגזלה מאיתנו. יש רק
צורה אחת של שלום ואתם יודעים לאיזה
צורה אני מתכוונת.״
מרים, שהיא כיום בת ,20 סיימה את
בחינות הבגרות שלה בבית־הסוהר. אין לה
תוכניות לעתיד .״ראשית, כל עוד אני אסי־

רה, אין לי שום עתיד חוץ מקירות הכלא.
אם אשוחרר, אחשוב על העתיד שלי רק
כשפלסטין תהיה משוחררת״.
גם אידה סעוד בת ה־ 18 היתה תלמידת־תיכון
כאשר נאסרה. לפני מאסרה —
הצטרפה לחזית לשיחרור פלסטין, שם הוטל
עליה תפקיד מיבצעי: ציידו אותה בשני
רימונים ושלחו אותה לזרוק אותם על כלי

הרו1רגת!סודגח!;;י־״י

מונים מעזה, שגרמה למותם של שני חיילים,
סורגת אפודה חומה. משמאל: דניס מר־גרם
אובריין, רקדנית לשעבר בבלם המלכותי
הבריטי, שנכלאה בעוון הברחת חשיש.

רכב ישראליים בעזה .״עדיף כלי רכב צבאיים,״
הורו לה. היא זרקה את הרימונים
על טנדר מלא חיילים. התוצאה: שני חיילים
הרוגים. אידה נמלטה מהמקום, אך
נתפסה כעבור זמן קצר. בבית־הסוהר היא
נחשבה לאסירה שקטה ונחמדה. את זמנה
הפנוי מבלה בסריגה, הספיקה כבר לסרוג
אפודות לכל בני משפחתה.
רוצים להיות בחוץ
נגרמהמלברט הגיעה בעיקבות
\ * השמש מדנמרק לאילת. סיפורה דומה
לזר, של דניס אובריין: היא הכירה תיירים
מארה״ב, ששיכנעו אותה להבריח חשיש.
היא ניסתה, נתפסה ונאסרה ל־ 8חודשים.
דעתה על בית־הסוהר י ״הדבר היחידי שאני
חושבת עליו, זה איך לצאת מכאן.״
סיפור דומה יש לאטו אנטודוריינם וסיגני
חשיש גורר מאחורי השוגים: הרקדנית; שנתפסה בחבוחת

הישראלי ואגף בנות המיעוטים. לא תמיח
היו שני אגפים. רק אחרי ההצתה במיסגד
אל־אקצה הופרדו היהודיות והערכיות. פרצי

סיכסוכים חמורים בין שני המחנות.

אבל גם קודם היו כמה תקריות על רקע

פצצה ב״ציון־

בות בנווה תירצה היא פטמה ברנאווי, אחות
במיקצועה, שהניחה את הפצצה בקולנוע
ציון בירושלים. בחזרה של פטמה בכלא
.תלויות שתי תמונות זו ליד זו: באחת שתי
!בנותיה המאומצות ובשנייה מיסגד אל־אקצה.

דואר. באו בתיירות, התחברו עם הבוהמה
הישראלית והזרה, ניסו להבריח חשיש, נתפסו
ונכלאו בנווה תרצה.
איך הן מסתדרות? ״בהתחלה היה קשה
מאוד,״ אומרת אטו ,״אחר התרגלנו קצת.
אבל בלילות, לפני שהולכים לישון, זה
חוזר. רוצים להיות בחוץ.״
נווה תירצה מחולק לשני אגפים: האגף

לאומי. במסיבת חנוכה, למשל, ניסו האסירות
הערביות להפריע למסיבה.
בראש המפריעות עמדה אז לוטפי אל-
האווירי, ד,מרעילה מחברון, אשר ניכלאה לאחר
ששלחה ויסקי ועוגיות מורעלות ל
כמה
מנכבדי שכם שהיו חשודים בשיתוף-
פעולה עם הישראלים.
החיים באגפים שונים במיקצת. הדלתות
באגף הישראליות לדוגמה, נעולות במשך
שעות היום .״בגלל הגניבות הרבות אחת
מהשנייה,״ כפי שהסבירה אחת הסוהרות
הוותיקות בבית־הסוהר. לעומת־זאת, התאים
באגף הערביות, פתוחים כל היום .״זאת
רמה אחרת לגמרי. אלה הן בנות השמנה
והסלתה של החברה הערבית,״ מסבירה
מנהלת בית־הסוהר רעיה אפשטיין .״אלו
הן בנות שלמדו בתיכון וגניבה בכלל לא
תיתכן אצלן.״
בכלל, מסקנתם של עובדי בית הסוהר
היא כי מבחינה אנושית עומדות האסירות
הערביות, למרות המעשים שבעוונם ניכלאו,
על רמה גבוהה.
על כך מעיד סיפורה של רינה ע ,.יהודיה
שנאסרה בגלל שהתפרעה בלישכת הסעד.
רינה, שהיתר, בחודשי הריונה האחרונים
כשנכלאה, ילדה בכלא. אחרי הלידה ביקשה
שיעבירו אותה ואת התינוקת לאגף הערביות
.״הן עדינות, לא רועשות ומתנהגות
כל־כך יפה,״ אמרה.
הנהלת בית־הסוהר הסכימה, ואז התברר
כי חברות אל־פתח, החזית העממית לשיח־דור
פלסטין ושאר אירגוני הפידאין, מתנהגות
בתוככי הכלא באימהות .״איך שהן
טיפלו בי,״ סיפרה רינה ,״אפילו אמא שלי

לא התייחסה אלי כל־כך יפה.״

למהר
הואו שהוציא א ת
גו לדה מאיד מ כ לי ה:
להלן נאומו של אורי אבנרי כוויכוח הגדול על הצעת גח״ל והמרכז החופשי
להביע אי־אמון לממשלה, בגלל תוכן הראיון שנתנה גולדה מאיר לסגן עורך
העיתון הלונדוני ״ טיי מ ס ״:
אורי אבנרי: אילו היתר, עומדת על סדר־היום הצעת אמון בממשלה, היינו נתונים
במצב קשה.

כי לאיזו ממשלה להביע אמון?
הקירקם הפרלמנטרי שערכה גח״ל סביב הצעת אי־האמון שלה — הסערה־בכום־מים בעניין
ההצבעה החשאית — הסיחה את הדעת מן התוכן האמיתי של הישיבה.
גם הוא מצא את ביטויו בפרשה שנראתה כבדיחה. אך לבדיחה זו היתד. משמעות פוליטית
מרחיקה־לכת.
גולדה מאיר עמדה על הבמה וכמעט התחננה שאביע לה אי־אמון. על אפה ועל חמתה
הצביעה סיעתנו נגד הצעת אי־האמון. כתוצאה מכך נדחה אי־האמון ב־ 62 קולות — שני
קולות יותר ממחצית חברי־הכנסת.

ש ני הקולות שלנו.

זו של טיימס או זו של ניוזוויק?
זו של ראש־ד,ממשלה גולדה מאיר, או זו של חבר־הכנסת יצחק רפאל?
זו שבה המפד״ל דבקה בעקרונות, או זו שבר, המפד״ל דבקה בכיסאות?
זו של הראיון אתמול, או זו של הדיבור היום?
זו של הנוסח שרשם עיתונאי אחראי, מנוסה, בעל שם בינלאומי, או זו של הנוסח
המתוקן במיקצת, שהובא היום על־ידי ראש־הממשלה?
זו של ראש־ר,ממשלה אשר העזה להתקרב אל השלום, או זו של ראש־הממשלה המנסה
היום — אם לא להתכחש לדברים שאמרה, לפחות לטשטש אותם?

האמת של בגין: מלחמה

הפרשה כולה הוכיחה עד כמה צדקנו בשיקולינו, כאשר החלטנו להצביע כך.
התלבטנו קשה בקשר להצבעה זו. איש לא הציע שנצביע יחד עם גח״ל. אך היתד הצעה
שנימנע מהצבעה, כפי שעשתה רק״ח. הנימוק: המפה ששירטטה גולדה בטייטס אינה מספקת,
ואולי גם אינה כנה. היא עצמה ניסתה לאחר מכן לטשטש את הדברים החיוביים שהיו בו.
סיעתנו (והוועדה המרכזת של תנועתנו) החליטו, אחרי דיון ממושך, לנקוט בקו הפוך:
להצביע נגד אי־האמון, ובכך לצרף את ידולותינו לקולות הקואליציה בהצבעה זו.
מדוע? כדי להדגיש את הנקודה העיקרית של פרשת הראיון: שגולדה מאיר התקדמה מאוד
לעבר תוכנית־רוג׳רס, שהסכימה לשרטט מסה, שהיא הולכת בעל־כורחה בדרך שקבענו לה.
הסברתי זאת בנאומי (ראה מיסגרת) — וראיתי שגולדה מקשיבה לי ברוגז גובר והולך.
נוסף על השינאה האישית שהיא רוחשת לי בגלוי, היתר, לה סיבה טובה להתרגז. כי בכל
אותו ויכוח השתדלה לטשטש את מעשיה, להעמיד פנים כאילו לא התקדמה לעבר רוג׳רם,

^1 1 אבל מלאכתנו קלה היום יותר. על סדר־היום עומדת הצעת אי־אמון של סיעות גח ל
והמרכז החופשי. על כך קל לנו להצביע.

נצביע נ גד .
כי מהי האלטרנטיבה המוצעת על־ידי שתי סיעות הימין?
הגענו לקיפאון בשיחות־השלום. הקיפאון, אם יימשך, מוכרח להביא לחידוש המלחמה.

אני מתריע על פך שאין לחכר־הכנסת כנין אומץ־הלב לקום ולומד
מעל הדוכן הזה את האמת, האמת שהוא חושב עליה, ושאין הוא
מבטא אותה בגלוי. האמת היא שדרכו מובילה לחידוש המלחמה.
לשום אדם בכנסת אין אומץ־הלב לקום ולהציע למדינה לחדש את המלחמה, כוי להשיג
את המטרות שהוא דוגל בהן. אנשי ארץ־ישראל השלמה מנסים להעמיד פנים, כאילו אפשר
להשיג את מטרותיהם באיזו שהיא דרך מלבד המלחמה.
מנחםי די ד (חרות) :לא כדאי להתווכח איתך ו

אורי אבנרי: אם חבר־הכנסת בגין רוצה להתווכח, שיישב כאן ויתייחס ברצינות
לוויכוח שהוא יזם אותו.
אני חושב שיש מידה מסויינזת של — איני יודע איך לקרוא לזה — בהתנהגותו
של אדם היוזם דיון בכנסת, הקורא לכנסת לישיבה מיוחדת, ושאינו נוכח בעת הדיון
שהוא עצמו יזם*.

שני צעדים קדימה, חצי צעד אחורה
לאיזו מלחמה הוא קורא?
למלחמה בברית־המועצות, למלחמה בלי האמריקאים.

אולם הדרף אל השלום אינה נסיגה, והדרף אל תהום המלחמה אינה
התקדמות.
חבר־הכנסת בגין שיכנע אותנו לחלוטין שיש להצביע נגד הצעת אי־האמון. חבל שראש-
הממשלה כמעט הצליחה לשכנע אותנו שצריך להביע אי־אמון.

גורדה מאיר :

אדרבא!

אורי אבנרי: לא נעשה לן את הדבר הזה! (צחוק באולם).

על מה נדרשים אנחנו, על־ידי המציעים, להצביע אי־אמון?
אנו נדרשים להביע אי־אמון מפני שראש־ר,ממשלה שירטטה מפה.

הישיבה בעיני ואב

והרי קראנו לממשלה, לממשלת אשכול ולממשלת גולדה מאיר, לשרטט
מפת־שלום, המפה האמיתית של השלום -שהיא מפה כלי סיפוח י
(קטע מקאריקטורה ב״הארץ׳׳)

אנו נדרשים להביע אי־אמון מפני שראש־ד,ממשלה קיבלה בעקיפין את עיקרי תוכנית-
רוג׳רס.

שלא נכנעה לאמריקאים כפי שניבאנו לה מראש. ואילו אנחנו דאגנו לחשוף את המשמעות
האמיתית של דבריה.

והרי אנחנו תבענו, ואנו תובעים גם היום, להצהיר בפירוש שישראל
מקבלת את תוכנית רוג׳רם כבסים לדיוני־שלום.

אמצעי־התיקשורת שמו לב יותר לתפקיד שמילאנו בחלק הפחות־חשוב של הישיבה —
הוזיכוח על חשאיות ההצבעה.
חוש־הריח המאומן שלנו ניבא לנו עוד בראשית הוויכוח שמתבשל משהו. כעבור זמן־מה
גילינו מהו הדבר: דרישה של גח״ל לקיים הצבעה חשאית.
התקוממנו מייד נגד הצעה זו. הסדנה היתד, לתת לחברי סיעה קואליציונית — ואולי גם
לשרים ולסגני־שרים — את האפשרות להביע אי־אמון לממשלה שהם עצמם כופים אותה על
העם. וזאת — מבלי להסיק שום מסקנה אישית, להישאר ליד קערת־השלל, ליהנות מכל
פירות השלטון.
המוח המשפטי הפורה של אמנון זכרוני מצא מייד את נקודת־התורפה. בפתק שהעביר לי
מתא־ד,יועצים, הצביע על הסתירה שבין דרישה זו ובין חוק־המעבר, הקובע ששר נחשב
למפוטר אם הצביע אי־אמון, או אם נמנע מהצבעה כזאת. הוראות דומות קיימות לגבי חברי־כנסת
מסיעה המשתתפת בממשלה.
שיגרתי פתק ליו״ר, מרדכי ביבי, וביקשתי להעלות הצעה לסדר. כשקרא לי היו״ר לדוכן,
רץ בגין בקריאות־מחאה, כי גם הוא ביקש (אחרי) להשמיע הצעה לסדר.
במלים קצרות, הוכחתי שקיום הצבעה חשאית על הצעת אי־אמון הוא בלתי־חוקי, ונוסף
על היותה בלתי־מוסרית ובלתי־מכובדת. ציטטתי את הסעיפים היבשים של החוק, המוכיחים
שהדבר הוא בלתי־חוקי בעליל.
אז קרה משהו מוזר מאוד: היו״ר, ביבי, טען כי הסעיפים שהסתמכתי עליהם בוטלו מזמן.
היתר, זאת טענה חסרת־שחר, שאין להסבירה אלא בהתרגשותו של היו״ר, שאיבד את
השליטה על הישיבה. המשך הדברים, לפי הפרוטוקול:
אורי אבגרי נ לכן, אדוני היושב־ראש, דעתי היא שהצעה זו היא בלתי־חוקית, נוסף
על היותה בלתי־מכובדת, מכיוון שמטרתה היא לתת לחברי סיעות ממשלתיות אפשרות
להצביע בחשאי נגד הממשלה של עצמם.
היו״ר מ. כיכי: חבר־הכנסת בגין.
מנחם בגין: אדוני היושב־ראש, רציתי לומר ראשית לחבר־הכנסת אבנרי: עם כל
הכבוד, אתה זמן קצר מאוד בכנסת, ומושגין בתקנון הס קלושים מאוד.
יטקבחזן: אבל הוא צודק במאה־אחוז.
מנחםכנין: מי אומר זאת? חבר־הכנסת חזן? חבר־הכנסת חזן, אתה יושב זמן רב
בכנסת.
יעקב חזן: ההצעה לתת לחברי־הממשלה להצביע נגד הממשלה היא --
קריאה: אתם חוששים מהצבעה גלוייה!
קריאות ל א נקלטו).
מנחם כנין: לא תוכלו למנוע ממני את מה שאני רוצה לומר. אני מחבב קריאות-
ביניים, אבל אני אומר את מה שאני רוצה לומר. זאת זכותי. חוק־המעבר אין לו כל קשר
עם ההוראה הזאת. זוהי הוראת־תקנון מוחלטת!

אם הגברת ראש־ד,ממשלה התקרבה לנקודה הזאת (ומיד אוכיח שהתקרבה מאוד) ,אנחנו
יכולים רק לעודד אותה.

למעשה הלכה ראש־הממשלה שני צעדים קדימה. היום היא חזרה
חצי צעד אחורה. אבל ההתקדמות נשארה בעינה, והיא הקובעת לגבינו.
חשוב שהציבור יבין מה נאמר במפת־השלום ששורטטה על־ידי ראש־הממשלה בשיחה עם
העיתון טיימס. חשוב גם שהעולם הערבי יידע זאת( .אני שואל את עצמי: איזה שרות
משרתת רק״ח את עניין השלום, כאשר היא מנסה לטשטש ולצמצם את משמעות הדברים
הכלולים בראיון ראש־ר,ממשלה?).

מפת-השלום של גולדה
אני רואה חובה לעצמי, בלפי הציבור בישראל וגם כלפי העולם ה.בגין,
בניגוד לגולדה, לא טרח להישאר באולם בעת הסיכוח. הדבר היה? פני שפרצה
הסערה, שבגללה נטש בגין את האולם באופן הפגנתי.

המסקנה ההגיונית היתד״ כמובן, להפסיק את הישיבה ולהניח לוזעדת־הכנסת להכריע לגבי
נקודה זו: מהו הדין כאשר יש סתירה בין חוק ובין סעיף בתקנון הכנסת. כשקם שר״
משפטים, יעקב שמשון שפירא, להשיב לבגין, ציפו רבים שידרוש זאת.
אולם שפירא שונא אותי כמעט כמו גולדה (מאז טענתי שעשה קנוניה עם שר־הפנים
המנוח בשאלה ״מיהו יהודי לכן התעלם כליל מהצעתי, למרות שחזר על עמדתי העקרונית
לגבי החשאיות. תחת זאת דרש לקיים הצבעה ״אישית״ גלוייה.
ההמשך ידוע. לגבינו היה המשך נוסף: למחרת היום ניגשו אלינו מיטב המשפטנים
שבכנסת, וכמה חברי־כנסת מרכזיים אחרים, והודו בפה מלא שצדקנו. אחד אף התוודה:
״פשוט לא תפסתי את משמעות הדברים, בהתרגשות הרגע.״ על עמדתנו חזר גם הפרופסור
למשפטים אמנון רובינשטיין, כאשר ניתח את הפרשה במאמרו בהארץ.

מובן מאליו שלא ניתן יד לנסיון לרוקן מתוכנו את הסעיף המאפשר הצבעה חשאית בכל
עניין שאינו הצבעת־אמון.
עוד באותו יום מסרה סיעתנו, בהודעה לעיתונות, שניטול
יוזמה ונדרוש את תיקון הסעיף הנדון, במגמה
לחזק את הזכות להצבעה חשאית, ולשים קץ למצב הנוכחי,
המאפשר לממשלה, על־ידי תחבולה, למנוע הצבעה
כזאת.

ערכי, לשים את הדגש על ההתקדמות המרחיקה־לפת של ראש־המנד
שלהי לקראת תוכנית רוג׳רם, שכאה לידי ביטוי כראיון זה.
הפירוש הסביר של הדברים, הפירוש שיתקבל על־ידי כל אדם סביר שיקרא את
בארץ ובעולם, הוא זה:

• ראש־־הממשלה מסכימה לפינוי סיני תוף פירוז
• היא מסכימה לפינוי הגדה, תוף תיקוני גסול לא־מהותיים
מרדכי סורקים: פרשן חדש לראש־הממשלה!
אורי אכנרי: נמשיך:
• בראיון אין זכר למילים ״רצף טריטוריאלי לשארס-אל-שייף״
ואל תבוא עכשיו ראש־הממשלה ותכנים במאוחר מה שאין במקור, במקור כתובה המילה
״גישה״ — אותה מילה שראש־הממשלה השתמשה בה לגבי גישת הערבים לחיפה.

|| זלמן שובל :
אורי אבנרי :
• ראש־הממשלה אמרה ״לא נרד מן הרמה.״ אני שמח שלא אמרה
״נספח״ את הרמה.
אני מקווה שראש־המנושלה תתקן את הטעות שלך היום.

והלאה:

היא לא אמרה ״נספח את כ ל הרמה.״ היא אמרה רק :״לא נרד.״ לכך יכולות להיות
משמעויות רבות ושונות.

• ראש־הממשלה אמרה ש״משהו״ יישאר ליד הירדן.
״משהו״ יכול להתפרש בכיוונים רבים ושונים .״משהו״ אינו סיפוח, ואינו תוכנית אלון.
!• ראש־הממשלה אמרה :״עזה לא תחזור למצריים.״ לא אמרה שעזה תסופח לישראל.

מהו, אם כן, הפער שנותר סין העמדות האלה לסין תוכנית רוג׳רסז
אני רוצה לקוות שלא קרה לראש־הממשלה, כפי שטוענים יריביה — ש״התחלקה״ לה
הלשון. אני מקווה שניסוחים אלה, כפי שהם מופיעים בראיון, הם מחושבים ומדודים ושקולים,
ואם הם מחושבים ומדודים ושקולים, כי אז חשובים הפירושים האפשריים, האפשרויות
השונות הטמונות בהם.

ייאת תצטרכי
ל קבל את תוכנית דו\ירף׳
ובכן, מה נותר סין זה לכין תוכנית רוג׳רס?
• נשארה בעיית הנוכחות בשארם־אל־שייך, וכבר שמענו ששר־החוץ מדבר על ״חכירה״.
נשארה בעיית ירושלים, שבה יש לתת לערבים מעמד המספק את הזכות הערבית
והכבוד הערבי.
>• נשארה בעיית ההגדרה העצמית הפלסטינית שלגביה, ולגביה בלבד, נשארה ראש
הממשלה בעמדה עקשנית, עמדה שהיא בעיני, על כל פנים, פחות ופחות מובנת.

את תלכי בדרכנו !
איננו נכהליס ממה של א אמרה ראש־הממשלה, מפני שאת הדסרים
שראש־הממשלה לא אמרה -היא עוד תאמר.
כפי שאת, ראש־הממשלה, אמרת שלעולם לא ניכנס למו״מ לא־ישיר — ונכנסת.
אמרת שלא נדבר על נסיגה — והנה את מדברת על נסיגה.
אמרת שלא נקבל את יוזמת רוג׳רס — וקיבלת את יוזמת רוג׳רם.
אמרת שלא נשוב לשיחות־יארינג כל עוד לא הוזזו הטילים — ושבת לשיחות יארינג.
אמרת שלא נשרטט מפות — והנה את משרטטת מפות.
אמרת שלא נדבר על ערובות בינלאומיות — והנה, בראיון זה, את אומרת ש״ישראל
מציעה כוח מעורב.״

כשם שאת הלכת בדרד הזאת, כשם שקיבלת את הדברים שאנחנו
הצענו אותם, לא מפני שאנחנו הצענו אותם, אלא מפני שההגיון חיים
ללכת בדרך זו כך תלכי(ואני אומר זאת לחיוב) כדיר המובילה אל
השלום. מפני שההגיון הבינלאומי, ההגיון של יחסי־הכוחות וההגיון
של השלום, יביאו לדרך הזאת.
הגעת עד כאן, גבירתי ראש־הממשלה, ואני מתפלל שיהיה לך אומץ־הלב ללכת עד הסוף
— עד השלום.
מפה זו ששירטטת היא מפת מכסימום. צדקו דוברי הימין: זוהי מפה לפתיהת המשא־והמתן,
מפת מכסימום, מפת רוג׳רס־פלוס. במשא־והמתן תימצא המפה הדרושה לשלום.

צריך לומר בפה מלא לעם: מפה שתביא לשלום -היא מפה טובה.
כי השלום הוא הביטחון. ריקמת החיים החדשים, שתיווצר בשלום — היא הביטחון. כוחו
של צה״ל, וסדרי־הביטחון הדו־צדדיים והבינלאומיים — בהם השלום והביטחון, יותר מאשר
בגבעות של חול וברצועות של מים.

ח״ל״ם, נשים, הוטואים
הישיבה הסוערת על הצעת אי־האמון האפילה
על הכל. אך בשבילנו היה זה רק
חלק מעבודתנו במשך שבוע גדוש, בו פעלה
סיעתנו במישורים רבים. בין השאר:

בי טו חאבטלה

בנאומו על הצעת־החוק של הממשלה
לביטוח אבטלה, חייב שלום כהן את ההצעה
והזכיר כי סיעתנו תבעה ביטוח־אבטלה
עוד בראשית הכנסת הקודמת, כאשר אנשי
מפא״י התנגדו לכך בחריפות.

תיווך חו ב ה?

בנאום על יחסי־העבודה במדינה, הגן

שלום כהן על זכות השביתה, ותוך כדי
כך העלה רעיון של תיווך־חובה.
שלום כהן גם נאם בישיבת הוועד־הפועל
של ההסתדרות, בדיון על המלחמה בעוני,
שסיעתנו בהסתדרות השתתפה בייזומו.

חיילי ם מ שוחררי ם
ונשים עובדות

בדברו על הצעת הממשלה לשנות כמה
פרטים במס־ההכנסה, חזר אורי אבנרי עד
דרישת סיעתנו להשוות את מעמדם של
חיילים משוחררים למעמד העולים החדשים,
ולתת להם את אותו הפטור ממס־הכנסה.

אחינו נפלו למען השלום. אחינו לא נפלו למען שטחים.
חבר־הכנסת בגין ציטט היום מה שנאמר ערב הבחירות לכנסת. אבל חשוב לאין־ערוך
יותר מה שנאמר ערב המלחמה. ואם הוא הזכיר דברים שאמר משה דיין אחרי המלחמה*,
אזכיר את הדברים שאמר שר־הביטחון ברגע שחיילינו יצאו לקרב: אנו יוצאים כדי להגן
על מדינתנו, ואין פנינו לכיבושים.
אל ילמד אותנו חבר־הכנסת בגין על מה נשפך דם אחינו.

האדמה ספגה את דמם, אכל לא למען שטחי־אדמה נשפך הדם הזה.
דם זה נשפך למען השלום, ואל השלום אנו רוצים להגיע.

״בואו נלך אל עמנו!״
כבוד היושב־ראש, חבר־הכנסת בגין אמר :״בואו נלך אל עמנו.״ אני, מצידי, עונה לו:
״אדרבא, בוא נלך אל עמנו! מחכה לך שם הפתעה גדולה מאוד.״
גם היום אין פני העם הזה לכיבושים ולסיפוחים. פניו אל מטרה אחת ויחידה: השלום.

גולדה מאיר, שהקשיבה לנאום ברוגז בולט, גובר והולך,
חזרה בתום הוויכוח לדוכן הנואמים, ונשאה נאום קצר,
שהיה מוקדש כולו לדברי אורי אבנרי :

גולדה מאיר ז אבקש סליחה על עוד רגע אחד מזמנכם.
לא הייתי עושה זאת, ואינני קמה להתווכח עט אלה שהבטיחו להצביע בעד אי־האמון.
ברצוני לשכנע מישהו, אשר הודיע שיצביע נגד הצעת אי־האמון, כדי שלא יישאר כל
מקום למעות.
גם אילו ידעתי שקיום או אי־קיוס הממשלה תלוי בקול אחד, בקול זה, הייתי קמה להגיד
אותו דבר. אינני רוצה שהממשלה תזכה בקול שאיננו מגיע לה.
כל מה שנאמר פח על־ידי חבר־הכנסת אבנרי, שהוא יצביע נגד אי־האמון לממשלה, באשר
מה שאמרתי דומה או מתקרב או כבר התקרב לתוכנית רוג׳רס — אין לזה שחר.
גס הממשלה וגם אני אישית דחינו ודוחים את תוכנית רוג׳רס. בזה לא חל כל שינוי.
חבר־הכנסת אבנרי יכול, אולי, להסביר את עמדתו הוא. בכל אופן, הוא אינו מוסמך
להסביר לא את עמדת הממשלה ולא את עמדתי אני.
רציתי רק לנסות לשכנע אותו שהוא טועה כאשר הוא רוצה להצביע נגד הצעת אי־האמון.
אורי אכנרי ז לצערי לא הצלחת, גברתי ראש־הממשלה.
שמואלתמיר: זוהי אהבה בעל כורחה.

נאומו של זיין על ״נחלת אבותינו,״ וכו׳.

הצעת־חוק של סיעתנו, אותה העלינו לפני
שנה, הוסרה אז מסדר־היום לפי דרישת
הממשלה. עתה קיבלה הממשלה את העיקרון
שהצענו לה — אך ורק בצורה חלקית
ביותר( .באותו שבוע גם הגשנו לשר־הביטחון
שאילתה על השכר היירוד של
חיילים בשרות־חובה).
באותו נאום דרש אבנרי להגדיל בהרבה
את הפטור ממס של אשד, עובדת, כדי
שיהיה כדאי לאשה לקחת עוזרת־בית וללכת
לעבוד.

ז כו ת ה הפגנ ה

הנחנו על שולחן הכנסת את הצעת־החוק,
שנוסחה על־ידי אמנון זכרוני, שבאה להבטיח
את זכות־ההפגנה — בתנאי שתהיה
בלתי־אלימה וללא הפרעת הסדר הציבורי.

אז ר חו ת לי הודי
ב רי ת־ ה מו ע צו ת

סיעתנו הצביעה בעד הצעת־חוק פרטית
של ח״כ בנימץ הלוי, שנועדה לאפשר לממשלה
להעניק אזרחות ישראלית ליהודים
הרוצים לעלות לישראל, ושוויתרו על אזרחותם
הקודמת — אם נמנעת מהם בכוח
האפשרות להגיע לארץ. הכוונה היא ליהודי
ברית־המועצות וארצות־ערב.
עשינו זאת למרות התנגדותנו העקרונית
לאופי חוק־השבות, המבדיל באופן רשמי
בין אנשים שהרבנות מגדירה אותם כ־
״יהודים״ ,לבין אנשים אחרים. רצינו להביע
הזדהות עם נרדפים, ותמיכה בזכות
כל אדם לעלות לארץ ולהצטרף לאומה שהוא
בוחר בה.

מוגש ע״י תנו ע ת העולם הזה

-כוח חדש

סוף״סוף עומדים תק-
וותיך להתגשם. השבוע
יש אפילו סיכוי
שתרבשי את מה שאת
חולמת עליו מזה מספר
שבועות. תתפלאי,
אבל רכישתן תגרום
אושר גם לבן־זוגן, ש-
אגב, עדיין ממ שין לאהוב
או תן למרות
התנהגותך החזירית. אתה, טלה, עומד
השבוע בפני החלטה גורלית וקשה ביותר.

הוזות לטמוט
בתבטיד- הטלא המדעי
תוצרת

הולנד:

אתה עובד יתר על המידה,
ולוקח על עצמן
עבודות שהממונים עלין
אינם מטילים עליך. אתה
בסך הבל בורג קטן במנגנון,
ואף אחד לא
מעריך זאת. לכן מוטב
כי תפנה את מירצך לאפיקים
אחרים, אשר
יביאו לך יותר סיפוק
והנאה. במישור הרומנטי, תן לרגש לשלוט
בן. קשיחות וביישנות לא יקדמו אותן.

כן, הוא בן בוגד בך.
הוא מעוצבן עד שג-
עון, לכן אל תוותרי
השבוע, אחרת י היה
החודש הבא ממש גיהינום.
עוד לא החמצת
את ההזדמנות
האחרונה, זח רק עניין
של סבלנות. אל
תיראי מדוכאת ואל
תתנהגי בהססנות. שמרי על עצמן. חוא
עוד יחזור על הברכיים ויתחנן לפנייך.

לנ שי ם, גבר ו״לדים^.
תפשיר ופרוספקטים להשיגן

בבל בת המרקחת בארץ.

הם כניו!-מכון סמורוג׳ רישואר
מודיע בי

נמשכת הרשמת מועמדים לסמסטר א׳ תשל״ב לפקולטות:

מתמ טי ק ה
פי סי ק ה
בי מי ה

בעייה אישית שהציקה
לך בזמן האחרון הולכת
ובאה על פיתרונה.
אומנם אתה נמצא עדיין
במתח, אולם הוא הולך
ונמוג. אל תיקח את החיים
יותר מדי ברצינות
ואל תראה כל זבוב כמו
פיל. בת מזל סרטן, השבוע
בן מזל דגים יאיר
לך פנים. קבלי אותו ברון ובאהבה — זה
ישתלם לך. אל תזניחי את עצמן השבוע.

לקראת התואר ״מוסמך למדעים״
כן נמשכת הרשמת מועמדים לסמסטר א׳ תשל״ב בפקולטה
להנדסת תעשיה וניהול

ב מג מ ה לבלבל ה
לקראת התואר

״ מו סמךל מד עי ם בבלבל ה וניהול״
בוגרי תיכון במגמות הריאלית והביולוגיה אשר השיגו ממוצע ציונים 7ומעלה
בבחינות הבגרות, פטורים מבחינות המיון. פרטים על הפקולטות ומגמות הלימוד
אפשר לקבל במזכירות הפקולטות.
ההרשמה במזכירות לימודי הסמכה, במדור לרישום מועמדים, חדר ,417 בנין
אולמן, קרית הטכניון, חיפה.
שעות ההרשמה בימים א׳—ו׳ בשבוע, בשעות .13.00—8.00
פניה לקבלת טפסי הרשמה בדואר — תענה.
כמו כן נמשכת ההרשמה לסמסטר א׳ תשל״ב לכל הפקולטות והמחלקות ההנדסיות
ולרפואה.

המשך בדרן בה התחלת
לפני מספר שבועות•
בני מ שפחתן
מרוצים מ מן. דאג להם
וגלה כלפיהם
תשומת-לב. הם מעריכים
את זח, אף־על-
פי שחם לא מביעים
זאת כלפי חוץ. בת-
לביאת, לן נכונה הפתעה
יוצאת מן הכלל מכיוון שלגמרי לא
ציפית כי יבוא. חיטפי אותה — ומהר.

כל המזלות השבוע מראים
חודש אידיאלי. אתה
יודע לצחוק וליהנות
מהחיים. המשך בדרן
בה התחלת. העזרה לה
ציפית מבת־זוגן מתגשמת.
בחיים הרומנטיים
— הצלחה. היחס הקריר
אותו קיבלת מבת־זוגך
הולך ומתחמם. הקפא
את תוכניותין העסקיות לחודש הקרוב, אפילו
אם נדמה לן שזה הזמן להגשים אותן.

אתה עומד בפני צעד מכריע בחייך. בשבוע
זה תחול תזוזה קלה ביחס לגורלך ועתידך.
אחרי השלב הזה, יבואו שלבים נוספים.
עבור אותם בלא להיחפז,
אחד אחד. אל תזרז
את גורלך. אתה עוד
תגיע לאושר המקווה.
את, בת מאזניים, תמשיכי
לעשות חיים. בלי
היטב, צאי בחברה והקפידי
על מראך החיצוני.
כולם אוהבים, מכבדים
ומעריכים אותן — ורוצים
אן ורק בטובתך,
את צועדת בצעדים בטוחים לקראת האושר
הנכסף, אן הסינוור לא יועיל לן.

זהירות עוד לא הזיקה לאיש, ולן ודאי
שלא תזיק. אפילו בדברים בחם נהגת
בפזיזות, בדאי לן להתחיל
להיזהר. אה בה
ישנה תשוב ותפרח
אבל היא רק זמנית.
עסק, אותו החלטת
לפתוח, עשוי לשאת
רווחים. לן, עקרב,
בדאי לרכוש השבוע
דירה או איזה נכס
קבוע אחר. ההצלחה
עומדת מאחורי חדלת.
חרבו במסעות, אולם יש להשגיח על
הרכוש. כדאי להמר השבוע על האדום.

בת קשת, זה שבוע של הרבה אירועים. את
נמצאת במתח, אולם המצב רק זמני. אל
תיכנסי לוויכוח סוער
שיעורר בבן־זונן תרעומת
— ותרי לו. קבלי
את החיים כסו שהם.
סכום גדול יבוא לן בקלות.
חזהרי שלא יהפוך
אותן לפזרנית. אדם
חדש אותו תכירי תוך
כדי קשרי עבודה יגלה
בן התעניינות מרובה.
— קשת מזל

אם אתה אדמוני וצעיר — השבוע הוא השבוע
שלן: כל מה שתעשה —ז יצליח.

זהו שבוע מסוכן לחולי־לב ולנוטים למחלות
פנימיות. אל ת ס מון על ידידים.
עשה הכל במו-ידין.
כסף בא ואתה מפסיד
אותו שוב, בגלל שגיאתו
חסרת־הזדון של
ידידן הקרוב ביותר.
אל תטיל בו אשם.
התקשר טלפונית אל
אדם שאתה מכיר ושאינן
מייחס לו חשיבות.
זה יביא לן תועלת
רבה. סיכסוכים
אישיים, במישור הכלכלי, האישי והאינטימי
צפויים בשבוע זה, ללא תוחלת.

אתה יודע לצחוק גם על חשבון עצמן? ה־שבוע
תהיה לן ההזדמנות לכן: תיתקל למצב
מבין שיש בו הרבה
מן ההומור. מלבד
זאת, שבוע מצויין: הכסף.
ההצלחה והאהבה
— כל אלה מחזרים אחיין,
בן־דלי, וביחוד אחרייך.
אולם היזהרו שזה
לא ״סובב את ראשכם,
כי הסכנות אורבות
לכם. הרבי ביציאות מהבית
בסוף השבוע ואל
תאזיני לעצותיהם של אנשים זקנים. הביל
׳ 1הסוער לא יביא לן כל נזק שהוא.

השבוע רבת עם ידידה
טובה דורשת טובתן.
לא היתה לה כל כוונה
לפגוע בן. אל תיתן
לרגשות הזעם שלן
להתפרץ על לא דבר.
גלח יותר סובלנות לאנשים
הסובבים אותן.
הטח אוזן לעצות טובות
שישיא לן בן מזל
גדי. צפוייה לן פגישה סנטימנטלית עם
אשה המבוגרת מ מן בשנים מספר. אל
תחמיץ את ההזדמנות. גלה יותר ערנות
אפילו אם היא מושכת או תן מטעמים
אחרים. המ שן בדיאטה אותה התחלת.

למה רצו
הדתיים
רק ח$ני

הסיפור שדא תראו
בטלוויזיה בשבוע הבא
( או: איך ה פן יגאל מו סינזון א ת מרילין מוגרו לכוכב ת גדולה)
בשבוע הבא יציגו בטלוויזיה, במסגרת
השעה השלישית,

סרט עם מרילין מונרו.

ויהיו שם בתוכנית כל החבריה החשובים,

מחנה׳לה מרון ועד חיים טופול,

שאחרי הסרט ידברו עליו. ומפיק התוכנית,
אכיטל מוסינזון, הזמין אפילו את האבא
שלו, יגאל מופינזץ, להשתתף.
לא רק בגלל שאומרים שהוא מבין משהו
במחזאות, אלא גם שבשעתו יגאל הכיר
את מרילין נ&ונרו היכרות הדוקה מגוף
ראשון. אז אביטל ניסה לקבל אצל אביו
פרוטקציה, שיגאל יספר בתוכנית משהו
אינטימי יותר על ההיכרות הזאת. אבל
מוסינזון האבא אמר למוסינזון הבן לא
י באות גדולה, וזהו זה. את הסיפורים האינטימיים
אני משאיר לעצמי, בן, אתה
מבין?
אז בואו אני אספר לכם קצת על מה
שלא תשמעו מיגאל בטלוויזיה.
הוא הכיר את מרילין מונרו ב־, 1955
כשהוא בא לארצות־הברית בפעם הראשונה,
הוא היה אז בישראל בשיא פירסומו.
קזבלן שלו רץ בקאמרי אלדורדו באוהד,
ובערבות הנגב הישן והטוב בהבימה. לא
פלא שבניו־יורק הוא יכול היה להרשות
לעצמו לגור בשדרה החמישית המפוארת,
ליד מלון־היוקרה פלאזה.
בוקר אחד הוא קופץ לביקור אל בית
היא
אומרת ליגאל בשקט :״מותר לי לרקרוסרו
זה לוחש בהתלהבות ליגאל :״תר־שום
לך את שמי המלא?״
אה תראה מי עומדת שם. מרילין מונרו.״
כלאחר יד, יעני, מוציא יגאל מכיס־ פנקס־יגאל
שולח מבט, ורואה שאכן אמת דיבר
כתובות, ואומר לה לכתוב שם את השם
האיש. יגאל היה אז ב־ 16 שנה צעיר יותר
שלה באות המתאימה. מרילין כותבת, ומהיום,
ומרילין מונרו היתד, אז לא רק
חיה ונושמת, אלא גם בשיא זוהרה ותהיל־ יגאל, באדישות יעני, בלי להעיף מבט
תה. אז הוא ניגש אליה, ושואל אותה :
בפינקס, מכניס אותו בחזרה לכיס, ממשיך
לשוחח עם פטרישיה•
.מה שמך?״ ככה בדיוק כאילו היתד, חתיגמרו
לשתות את הקפה, קמו השלושה
כה חדשה שבאה להכשרת הפלמ״ח.
״מרילין,״ עונה הבלונדית .״יופי, מרי־ לדרכם, כשיגאל נפרד ממרילין בנימוס —
ועדיין ממשיך לעשות את עצמו אהבל.
לין. אז אחרי ההצגה אני לוקח אותך
רק לאחר כמה ימים׳ כאשר חזר ופגש
לשתות קפה.״
אותה, גילה לה איך עבד עליה. מרילין
מרילין מונרו פוקחת עליו זוג עיניים
מתה מצחוק, וכך נהיו לידידים טובים.
כחולות, מהסוג שדווקא לא ראו כל־כך
הרבה בהכשרות הפלמ״ח :״ומי אתה?״
במשך חצי השנה הבאה הם התראו הרהיא
שואלת ממרומי תהילתה.
בה. הדירה של מרילין היתר, אפופה וילו״אני
דרמטוג מישראל, ותסמכי עלי,
נות ־וכרים בצבע בורדו, כשהריצפה מכואני
עוד אעשה ממך כוכבת גדולה.״ וכמו
סה מקיר־אל־קיר בשטיח צמרי לבן. הקירות
היו מלאים צילומי־ענק שלה מ־סרטיה,
אחת מג׳ונגל האספלט, בו היא
נראתה יושבת כמו פרייארית מוזנחת ופרועה
על הכביש. אבל בחיים, היא הקפידה
תמיד על הידור שקט.
יגאל למד להכיר אותה כיצור טוב־לב.
היא לא היתה מסוגלת להגיד לא למישהו,
ומה שיותר נדיר בג׳ונגל הצלולויד — לא
היתה מסוגלת לומר מילה רעה על מישהו.
הוא גילה שעור פניה גרוע, כנראה, מהאיפור
המתמיד, ושהיא קיצרת־רואי.
למרות שנחשבה לפצצת־המין הגדולה
בעולם, החליט יגאל שהוא מכיר ישראליות
לא מעטות היכולות להתחרות בה. נראה
שהתכונה המושכת שלה היתה התמימות
הילדותית שהקרינה ללא הרף. זאת היתד, מופיגזון תכונה אמיתית, לא מזוייפת. יגאל למד
להכיר את מרילין כבחורה טובה ואומללה,
שאתם רואים — הוא מכניס לה, להדגשה,
ילדה נפחדת וחסרת ביטחון עצמי לגמרי,
זבנג פלמ״חי מנומס על הגב.
שברגעים אינטימיים היתד, בוכה ללא הרף.
כדי להתגבר על פחדיה, היתד, מסתובבת
מרילין מונרו הגדולה החליטה שהמשו־תמיד
עם כוס ויסקי גדולה. לא אחת דיבנד,
הזה מוצא־חן בעיניה. כשהם יצאו,
הסתכלו כולם מי זה האלמוני שיוצא עם רה על הבריחה מכל זה — על רצונה
מרילין מונרו. היא היתד, אז בדיוק אחרי לגמור עם הכל.
גירושיה מג׳ו דימאגיו, אליל הבייזבול
מאחר שזה היה לפני שהיא עדיין התאב-
האמריקאי, ובתחילת היכרותה עם מי שעמד
להיות לאחר מכן בעלה השני, אר

תור מילר.

מוגרו

האולפנא של די שטרסכרג הגדול.
אותה תקופה הסתובבו שם סטודנטים
מרלון כרנדו ו קי ם נוכאק, והיה
מעניין. מוסינזון הכיר את שטרבסרג
ארץ, כשזה בא אלינו לביים את בית

בכ־שם ב ברנרדו

אלבה.

כמו שיגאל עומד ומסתכל בהצגה ה־נסיונית
שנערכה שם אותו רגע, נכנסת ונעמדת
לא רחוק ממנו חתיכה צעירה. לימינו
של יגאל עומד במאי בשם ג׳ורג׳
ל[רופדו, שהצגה שלו, כובע מלא גשם,
זכתה באותה עת להצלחה גדולה בברודווי.

בחוץ, ניגש אליהם נער, ביקש ממנה
חתימה. מרילין חתמה, ופנתה ליגאל :״אתה
לא מנחש מי אני?״ יגאל המשיך לעשות
את עצמו טמבל :״בשבילי מספיק מרילין׳״
השיב באבירות, ולשיווי משקל, עוד טפיחה
ידידותית על הכתף.
הם נכנסים לקפה שליד האולפן, משהו
מעין נסית, ושם יושבת פטרישיה גיל,
ששיחקה עם ג רי קו פ ד במעיין המתגבר.
יגאל, שידע שפטרישיד, מכירה את פיטר
פריי, הצטרף אליה עם מרילין, והתחיל
לקשקש על פיטר ועל ישראל, כשהכוכבת
המפורסמת ביותר בעולם יושבת בשקט
מחוץ לשיחה.
המצב המשונה הזה נראה מן הסתם ל־מרילין
מונרו מבדח ביותר, כי לאחר זמן

; אז מה בכל זאת עס מאבדי?

לא נעים לספר — אבל בינתיים עוד שום דבר.
מאז שהיא נטשה אותנו, מאנדי שאילי, אחרי השריפה הגדולה, ונסעה לביר-
מינגהאם לנוח קצת אצל הוריה, אין כל קול ואין כל קשב.
השבוע קפץ אליה לביקור אבי אברמוביץ, ידידו הטוב ושותפו של בעלה —
ונוסף לזה גם דייל ב״אל״על״ ,ומשום כך היה באנגליה בין כה. אבל חדשות
ובשורות וישועות הוא לא הביא לי משם. לכל שאלותי — מה מאנדי אומרת ן מתי
היא חוזרת ןהאם היא חוזרת בכללן — התשובה היתה דממה. מאנדי שותקת,
אבי שותק, ומה שמדאיג אותי יותר מכל — גם בעלה של מאנדי, רפי שאילי,
שותק.
אם תשאלו אותי, זוהי מסוג השתיקות שאינני אוהבת.

י1ן^ו>8ע1ודו^ ^ 81

בדרך כלל כשנותנים לדתיים משהו, הם
מנסים לקחת משהו וחצי. הפעם קרה להם
בדיוק ההיפן: נתנו להם משהו, אפילו,
משהו ארוך — והם הסכימו לקחת רק
חצי.
זה קרה ביום חמישי בשבוע שעבר, בישיבה
של ועדת השמות של עיריית תל־אביב.
הוועדה החליטה לקרוא לדרך חיפה,
בקטע מפינת ארלוזורוב ועד הקנטרי קלאב,
על שמו של שר־הפנים לשעבר חיים
משה שפירא ז״ל. והנה, להפתעת הכל,
דחו הדתיים את ההצעה, הסכימו לקבל רק
את הקטע מארלוזורוב ועד גשר הירקון.
משם והלאה — לא רצו. למה? לא רצו
להגיד.
ויסלח לי אלוהים על מחשבותי המלוכלכות
— אבל האם זה לא יכול להיות
במקרה בגלל התנועה הסואנת בסחר הבשרים
המתנהלת 24 שעות ביממה — בדיוק
בקטע שאותו דחו הדתיים? תאמינו
לי, לא היית חושבת על זה בעצמי, אם לא
היו מספרים לי שאחד מחברי הוועדה הדתיים,
מאילו שדחו את ההצעה, נשמע
רוטן לחבר שלו :״בשביל הקטע מהגשר
עד הקאנטרי קלאב יש לי מועמד אחר,
שגם כן יגיע אצלנו יום אחד לצמרת.״
למי לכל הרוחות הוא היה מסוגל להתכוון?

באמת, הרי כמו כל האחרים, גם יגאל
לא לקח אותה ברצינות. יחד עם זאת,
למרות שהוא חיבב אותה מאוד ונהנה מחברתה,
היא בפירוש לא היתה הטיפוס

י״לי-

אמת לא יכולה שלא לכעוס על יגאל.

איפה הרוכונלייליה ב״מלכת הכביש״ ?
מנחם גילן אילי יעשה מיליון
״מלכת הכביש״ שלו, ויזכה בפרסים
תהילות, ויונצח בהיסטוריה כראשון
הוציא את הסרט הישראלי אל דרך
מלך — אבל דבר
אחד אי אפשר
יהיה לומר עליו :
שהוא עבד בשיטה
הקלאסית של גדולי
הבמאים בעולם.
אלו,
כפי שוודאי
ידוע לכם, נוקטים
בשיטה הפרסונא לית:
כדי ליצור
קונטאקט עם ה כוכבית
— הם יוצרים
איתן קונטאקט
(ראה רו-
ז׳ה ואדים ואחרים)
.גסי-רוח יגידו
לכם שזה אמ נם
סתם עסקי-
מיטה, אבל האמת
היא שזה הכל למען
טיב היצירה.
במאי שלא מכניס
את כוכבותיו למיטה — פשוט מונע
מהן שאר־רוח. ביחיד בסרט כמו ״מלכת
הכביש״ ,עם סצינות-מין נועזות שרואים

אז לאחר חקירות יסודיות, אני נאלס

לדאבוני לדווח לכם שמנחם גולן
איננו קלאסי. הוא לא ניהל שום רומן
עם שום כוכבת, וה תייחס לכל העסק
כאילו זה סתם עסק. אמנם אשתו רחל

רחל ומנחם גולן
היתה במשך רוב הזמן במקום הצילומים,
שם עבדה כמאפרת — אבל הבדי-

חסוד
11111

מנו

בשורות מהפכניות באופנה
האינטימית של ישראל

תלבושת תחתונה כזו
היא גם מחממת, גם
סקסי ת, גם שומרת על הקווים הטבעיים
של הגוף וגם — צנועה למראה.

בגו גוו

ס ן? ךןי אפשר להיות סק סי ת גם עם
חגורת-בטן. ההוכחה מודגמת
על־ידי הדוגמנית האינטימית אבה קייזר.

ושומרות על ציבען גם בלי תוספת כחול.
בכלל — יש מי שדואג למה שנמצא מתחת
לבגדים של האשד, הישראלית. יוסף
(״קראי לי יוסי״) רידר ( )26 למשל, עושה
זאת באופן קבוע, וטוען כי השדיים הישראליות
מעולם לא נימצאו בידיים יותר
טובות משלו.
״אני משחרר את האשה מן המיסגרת של
הספוג הנוקשה,״ הוא אומר. תהליך דר
שיחרור התחיל כבר לפני ארבע שנים, כ־

* כ ץ שז ה נורא מודרני ונורא סקסי
^ ללבוש חולצת־פופ מטריקו על החזה
הטבעי והמשוחרר מלחצים מיושנים כמו
חזיות — אבל מי לעזאזל, יבולה להרשות
לעצמה את הלוקסוס הזקוף והמגרה
הזה?
״בדרך כלל החזה ק!ל הנשים הישראליות
ן נופל בגיל ,15״ מסכם את המצב הירוד,
\ אליעזר פפו, מנהל המכירות של דיווח,

חגורת־מתניים מיוחדת זו, מתאימה לאופנת החגורות
הרחבות שפשתה לאחרונה. לא כל־כך אסתטי,
לתדמית ״מראה הצירעה״ לדל מי שמעוניינת בו.
חטובות מת1״ם
אולי, אבל עוזר מאוד

בית־החרושת שייצר את חזיות הביפלקס.
״ליהודיות — כמו לאיטלקיות — יש
חזה גדול. חוקי הכובד של כדור־הארץ
מתחילים לפעול עליו בגיל צעיר מאוד,״
ממשיך פפו .״המצב של השדיים הישרא־

התקפה חזיתית של יצרני החזיות בארץ.
ע ם, כ א׳ ט ל היו בארץ רק חלוצים
וחלוצות, היתד, לחלוצה הרומנטית
בעלת הכוונות האסטטיות, הרבו־ ,עבודה

חו קי הכובד של כדור הארץ
פועלים על הי שראליות בגיל צעיר

התרחשה בשבוע שעבר
במלון ״שרתוף׳ בתל-א-
ביב, שם נערכה תצוגת-אופנה אינטימית.

מהפכה

ליות כיום, הוא אפילו גרוע יותר מתמיד.
רוב הנערות בארץ מתחילות להשתמש בגלולות
הריון כבר בגיל צעיר מאוד, ועובדה
זו מגדילה עוד יותר את היקף החזה
שלהן.״
אבל אין צורך להיכנס לפאניקה. את פני
חוקי התורשה והפיזיקה המחמירים, מקדמת

לפני הפגישה הלילית בגורן. היא היתר,
צריכה להדליק את הפרימוס, להרתיח מים,
לשים בתוכם כחול (נדי שהכותנה תישאר
לבנה ),ולחכות חצי יום לפחות עד שהחזייה
תתייבש.
היום יש חזיות מבדים סינטטים כמו ניילון
ודיאולן שמתייבשות תוך חצי שעה

חזה משוחרר
הטבעי״ ,יפה גם לבעלות חזה לא״מושלם.

ץ 1ך החזיות מדגם ״ביפלקט״ עשויות מחוטרים סיג־
1111111 טטיים, פרי מחקר מדעי, והן אינן מאבדות את
צורתן היפה — ואף שומרות על צבען המקורי לזמן רב.
אשר הקים את בית־החרושת הנרי השמיני.
״הנרי השמיני היה מלך אכזרי שרצח את
כל הנשים שלו. ראיתי את הסרט עליו,״

1 1 *11 אין צורך לשים בחול בתוך מים רותחים בדי להשיג
י 1את האפקט הבוהק והנקי. הבד הסינטטי שומר
על זוהרו של הצבע הלבן גם לאחר מספר רב של כביסות.

מסביר יוסי באדיבות לכל איגנורנטית הרוצה
להיות מהפכנית ומשוחררת. אבל איד
שום חשש לקשר בין הנשים הנירצחות ל
נשים
הלובשות את החזיות והתחתונים
של יוסי .״זאת פשוט המצאה שלי,״ הוא
אומו׳ בענווה.

^ עי לו ת * האינטימית של יוסי התנהלה
עד עכשיו בין כתליו של בית־החרו״
שת. אבל בזמן האחרון נוכח שהאשה הישראלית
היא מהפכנית מספיק כדי להשתחרר
גם בפומבי, וערך תצוגת אופנה
אינטימית במלון שרתון בתל־אביב.

הא שה הי שראלית
מ הפכני תמס פי ק
כדי להשת חרר בפומבי

״למהפכה החדשה יש ארבעה עקרונות־יסוד,״
מסביר יוסי:
״א) השלכת הספוג, ב) בו רשת, ג) בד
שקוף, ד) צבע חדש בשם: קלמנטיין (פשוט
,קלמנטינה׳ לכל אלה שעדיין לא השתחררו).״
תוצאותיה
החשובות של המהפכה, ש־ניראו
היטב (מבעד לרשת, לקלמנטינה י־לצבע
השקוף) ,לאור הזרקורים שכוונו על
הדוגמניות, שיכנעו אפילו כמה גברים במעלותיה
של האשד, המהפכנית והמשוח־ררת.

אתרואים

האיזורים

הקריטיים

גכף

היד1 .

הךו 1הם פריט חיוני ביותר מן ״המראה הרומנטי״ חובב
ח 111 *111
האנטיקות. פריט חיוני אחר — בעיקר אצל אותן 11111111 נשים שיש להן נטייה טבעית להשמנה — הוא המחוך האלסטי (מימין).

מספר 1751

שנה

כ״ז אדר תשלא 24.3.1971 ,

הסח

דליה הראל
נער ת ה שע שועי ם
מתל -א בי ב

מ תפרסמ ת
בעירו
ב עו ל

!§113111