גליון 1752 מתאריך 31 במרץ 1971

בן 8הוברח סהארץ ו לברתייה
בד להא*ל את החיל!
עוידעו תאב! החרוב

שבעה בנים וב תאחת
שלמשפ חו תצמרת עז בו א ת
הבתים בדי להקים
״קומונה״ ב צ פון תל-אביב

...לעולם לא נפרד
כי הונד הבטוח !
הונדה חזק !
הונד החס כו ני !
הונדה
י עי ל וי פ ה
הונד ה
ה טו ב מ כו ל ם

המי צכה הי שרא לי תהי דו ל ה בארצות־הברית — אותו קיבוץ של
רבבות יורדים מישראל, ורבבות אחרים, השוהים שם לצרכי לימודים, שלי־חות
לאומית או עסקים — נוהגת לשמור על הקשר החי עם ישראל באמ־צעות
עיתונים המגיעים מן הארץ. בתחום זה ממלא העולם הזה תפקיד
מרכזי.
מלבד מנויי העולם הזה בארצותיהברית, המקבלים מדי שבוע את העיתון
בדלאר״אוויר, נמכר העולם הזה באמצעות מפיץ אמריקאי בדוכני־עיתונים
רבים בערים הראשיות של ארצות־הברית. לישראלים בארצות־הברית זהו
תענוג די יקר. הוא עולה להם בין דולר וחצי לשני דולר הגליון, בהתאם
למקום המכירה. זוהי אחת הסיבות לכך שגליון בודד של העולם הזה עשוי
לעבור ידיים רבות, להתגלגל דרך עשרות משפחות, או לשרת רובע שלם
המאוכלס בישראלים.
לא מכבר ניצלה הסוכנות היהודית את תפוצתו של העולם הזה בקרב
הישראלים בארצות־הברית. היא הצליחה לצרף, בדרך הידועה רק לאנשיה,
לגליונות העולם הזה המיועדים לאמריקה, גליונות הסברה לישראלים השוהים
שם, על מנת לשכנעם לחזור לארץ, תוך פירוט כל ההקלות המצפות להם.
משום כך לא היתד, זו הפתעה עבורנו, כשרשימה בודדת אחת, שפורסמה
בעיתון לפני חודש (העולם הזה ,) 1748 עוררה גל של תגובות מאנשי
המושבה הישראלית בארצות־הברית.

״וא צדיק אך רא ומות נאלחה!׳׳

^ ם ז\נ 0מ
האופנו ש הנפוץ ביו תרב׳ 1ו ל

סוכנות ראשית לגוש דן:
ס. ג .חב׳ להשקעות בע׳׳ט, רח׳ השרון ,10 טל 35367 .
סוכנויותמשנה :״קל נע״ ,תל־אביב, רח׳ נחמני ,64 טל.
• .612310 רמת־גן: דרך ז׳בוטינסקי ,48 טל • .727341 .חולון: בי״ס
נהיגה שמואל, רח׳ המעפילים , 102 טל * .840328 .חיפה והצפון: קפלן
משה, רח׳ הרצל ,74 טל ;64803 .״אופן״ ,ש. קרביץ, רח׳ הרצל ,82
טל.64885 .

לדפוק את אמריקה, שכתב משה רוטמן, יש״
ראלי־לשעבר המתגורר בלוס־אנג׳לס, בה פירט בלשון ציורית והומוריסטית
את האפשרויות הפתוחות בפני כל ישראלי באמריקה — וכמובן בפני כל
אזרח אמריקאי או יורד ממדינה אחרת — לחיות חיים קלים באמצעות
עקיפת החוק.
ישראלים רבים, שקראו את הרשימה, ראו את עצמם נפגעים. קיבלנו
ערימה של מכתבי־תגובה על אותה רשימה. אצטט כאן רק אחד מהם,
המאפיין את הנוסח והסיגנון של רובם. כותב המכתב הוא ישראלי הלומד
באוניברסיטת קליפורניה, המבקש להישאר עלום־שם:
״ברצוני להתייחם למאמרו של משה רוטמן, על הישראלים באמריקה.
אינני בא לבשר או להכחיש עובדות המובאות במאמר הנ״ל. יתכן כי המחבר
כותב מנסיונו האישי, או מנסיון חבריו. אולם כאשר הוא מתיימר לספר
על נסיונם של אלפי(!) ישראלים, או־אז הופך סיפורו להשמצה בה״א
הידיעה.
״המאמר אומנם דן, לכאורה, ביורדים בלבד, אולם מילה זו מוזכרת רק
פעם אחת, בכותרת המאמר. בגוף המאמר מדובר על ישראלים בכלל. אני
ישראלי, הנמצא בקליפורניה זו השנה השישית לצרכי לימודים והשתלמויות•
במשך תקופה זו הכרתי מקרוב כ־ 250 ישראלים ובני משפחותיהם.
חלקם כבר חזרו לארץ, חלקם נמצא עדיין כאן, וחלקם, קרוב לוודאי, לא
יחזור לארץ בעתיד הנראה לעין. חלקם הצליחו במשימתם, חלקם לא. חלקם
רכשו חברים ועשו שם טוב לעצמם ולישראל, חלקם לא.
״לכמה מהם היתה האפשרות הכספית לחיות ביד רחבה. רובם עבדו
ועובדים קשה למחייתם. הם לא מיסכנים - -אבל גם לא טפילים.
״לא אנסה לתאר את הישראלי הממוצע כמלאך. אולם בין צדיק תמים
לבין הדמות הנאלחת, המתוארת במאמר, משתרע שטח עצום של אנשים
חיים, בשר ודם, על כל מעלותיהם ומיגרעותיהם. כאדם המשתייך לקבוצה
זו, נפגעתי קשה, שלא לדבר על משפחתי בארץ, שעקב חוסר־הידיעה וחוסר־המגע
האישי הבלתי־אמצעי, נפגעה עוד יותר קשה ממני.״

מדוזות דמיוניתאין לי ספק שהקורא הזה, וכמוהו קוראים רבים אחרים של העולם
הזה בארצות־הברית, שהגיבו בדרך דומה, התייחסו לרשימתו של רוטמן
בקצת יותר מדי רצינות.
אם כתב רוטמן על שיטת הנשואין הפיקטיביים, כדרך לקבלת האזרחות
האמריקאית, אין פירוש הדבר כי כל ישראלי שני באמריקה משיג אזרחות
בדרך זו. אם הצביע על הדרך בה אפשר לאכול ארוחה בסופרמרקט בלי
לשלם, אין צורך להבין מכך שמרבית הישראלים חיים בדרך זו בארצות־הברית.
רוטמן נטל כמה שיטות נפוצות, התבונן עליהן דרך זכוכית מגדלת,
וריכז את כולן סביב דמות דמיונית אחת, לצורך הכתיבה, כמובן. הדמות
שהתקבלה, זו של ״הישראלי המכוער״ בארצות־הברית, היא, כמובן, דמיונית
והומוריסטית, ואין ללמוד ממנה על כלל הישראלים השוהים שם.
משה רוטמן עצמו הוא בעל חנות בגדים בלוס־אנג׳לס. כקוראים רבים
אחרים של העולם הזח בנכר, הוא רואה את עצמו לא רק כקורא העיתון,
אלא גם ככתב חופשי שלו. זהו סוג קוראים, שאין אולי אף לעיתון אחד
בעולם. הם רואים את עצמם ככתבים מתנדבים של העיתון, מציפים אותנו
ברשימות, ידיעות, קטעי־עיתונים ואינפורמציה אחרת, שהיו רוצים שתסייע
לנו. מבחינה זו אולי יש להעולם הזה רשת־הכתבים הגדולה ביותר בעולם.
השבוע, למשל, מצא אותו משה רוטמן לנכון לדווח לנו, בדרך מקורית,
על ההפשרה שחלה ביחסים בין ישראלים וערבים, גם בארצות״הברית.

רואים באמריקה
><|3נ 5 |1החחתנן המהפכני לשם 1ש חד־פעם•
• פנטסיה הוא התחתון שאת לובשת ומשליכה
• פנטסיה אידיאלי לשמוש ׳ום־יומי. נסיעות. חופשות ותקופה חדשית
• פנטסיה מיוצר מחמר מהפכני המורכב מ * 20 אקריליק ו *80
ויסקוז־ריון בעיבוד דנטל נפלא. ב שלל צבעים מקסימים
• פנטסיה הג״ני. רך ונעים למגע. ס 4£1זיעה וחמים בחורף.
פנטסיה לנשים בשתי מידות -בקיני ותחתון שלם.
פנטסיה לילדים.
פנטסיה לגברים -בקרוב.
נמכר בסט של 5יחידות.
להשיג בבתי מרקחת, סופרמרקטים. בתי בל־בו וצרכניות
רדקס תעשיות בע״מ תל־אביב. ת.ד ,8185 .טל__ 82 0059 .

כ ת 3רו ט מן :״נדמה לי שאני הישראלי היחידי העושה מילואים גם
בארצות־הברית. כשישראלים מבקרים אותי בחנות־הבגדים שלי, הם שואלים
אותי לפעמים, :איפה קובע־הפלדה שלך?׳
״מול חנותי נמצאת חנות של יינות של משפחה ערבית. יריות אין, אבל
האצבע האמצעית יורה. כל בוקר וערב היו משתוללים פה קרבות עזים.
האווירה בינינו שיקפה בדיוק את המתיחות בתעלה. כשהחבר׳ה הישראלים
היו מגיעים לכאן, היו הקללות והצעקות בינינו מושכות לכאן הרבה קונים.
״בזמן האחרון השתררה בינינו שביתת־נשק. המתח ירד גם כאן. לאט־לאט
אנחנו מחליפים דעות. הם קונים אצלי בגדים, ואני קונה אצלם יין. מובן
שאנחנו מתמקחים עם כל מכירה ומרגישים כמו בבית. לפעמים פונה אלי
;וא נעשה• /שלום.׳
בעל החנות הערבי, עבדאללה קוראים לו, ואומר, :סוסה, בוא
״כשאני מסתכל בו, זה מעודד אותי, ואני מרגיש
מצויין. אני יודע שזה באמת מה שהוא רוצה. עייפנו
כבר מלצעוק ומלקלל זה את זה. כשיש שלום, זה טוב
לשנינו. האווירה מצויינת, והעזרה ההדדית לא תאמן.
״אני רק מקווה שההתפתחות החברתית, שנוצרה כאן
בינינו, תשתקף גם בתעלת־סואץ עצמה.״

העולם הזה 1752

רזה ושמנה
געתנן חח עס התחית חיחקה

ל א רי ה

ה שו מ רי ם

מד ת ם

,אויובז בזו ובני ו דיוו חנו־נ
ג רי גבינה

טו ב ה

מ חיי 47 אג׳ י

געש! שמנה עס הש1ית ה3ח?1ח

ט אי ג

שו מ רי ם

ו או ה בי ם
ג בי נ ה

טו ב ה

מ חיר 54 אג׳

די אטה

קיבלו בשעתו טיפול כמה מהידועים שבאישי העולם שהגיעו
לגיל שיבה. בשעתו שהה באותו מכון גם נשיא
הקונגרס היהודי העולמי, הד״ר נחום גולדמן.
בעיקבות ביקורו של נשיא המדינה במכון זה, העניקו
לו שומרי ראשו כינוי חיבה, בו הם משתמשים רק
בינם לבין עצמם :״טרזן״.

תוג*1ן יף
צינור הנפט המצרי
עדיין בספק
למרות הידיעות שהתפרסמו השבוע על השלמת הקמת
חברת־הגג הבינלאומית להקמת צינור הנפט היבשתי
המצרי, בין סואץ לאלכסנדריה, ועל ההכנות לתחילת
העבודות בהנחת הצינור, יש להתייחס בספקנות רבה
לגבי סיכויי השלמתו של המפעל, שנועד להתחרות בצינור
הנפט הישראלי מאילת לאשקלון ולפצות את המצרים
על סגירת תעלת־סואץ.
מצריים הצליחה אומנם לגייס את ההון הדרוש להקמת
המיפעל, בהשתתפות חברות בריטיות, גרמניות, איטלקיות,
צרפתיות ואמריקאיות, אולם קשיים בלתי צפויים,
שלא שוערו מראש, עלולים לעכב את העבודות.

הסתבר, שבשעה שתוכנן תוואי הצינור,
לא נלקחה כחשבון העובדה, שבכל מיפרץ

המצרים שינו את?1
התעמולה שלהם בתעלה
שלטונות מצריים החליטו על שינוי קו התעמולה שלהם
בשידורים העבריים שהם משדרים ברמקולים ב־איזור
תעלת־סואץ לעבר חיילי צה״ל המוצבים במעוזים
בקו התעלה.

עד לפני תקופה קצרה היה סיגנון השידורים
סיגנון של איומים והפחדה. לאחרונה
החלו המצרים לטעון באוזני חיילי צה״ל
בתעלה בי כעוד שמצריים רוצה כשלום
ומובנה לשלום, הרי מנהיגי ישראל הם הדוחים
בל אפשרות לשלום ומונעים את
שיבת החיילים לבתיהם.

כהורדת כמה מהנוסעים, שנרדמו במטוס
אחרי שלקחו כדרך גלולות שינה וארגעה.

דרכו האחרונה
של גדעון רפאל
סיורו של מנב״ל משרד החוץ, גדעון
רפאל, ברחבי אסיה ואפריקה, הוא שירת־הברבור
שלו.
זה מכבר נוהגים במשרד־החוץ לסדר סיורים כאלה
כפרס־תנחומים, למי שעומד לסיים את תפקידו במשרד.
עדיין לא ברור מי יירש אותו.

המועמד שעליו דובר — אישיות ככירה
במנגנון הממשלתי -אינו מסיים את תפקידו
הנוכחי, וגם הובא כחשבון כשגריר
ישראל בוושינגטון, שם הוא בבר בנה ל־עצמו
קשרים נרחבים כפנטאגון ובמשרד־החוץ.
הוא גם נהנה מאמונה המלא של
גולדה.

רביו נשאר בתפקידו
או תאנט
שיחרר את השבוי
הסמל יאיר דורי, השבוי הפצוע, ששוחרר השבוע

בכל זאת ברור כי יצחק רבין יישאר בתפקידו.

רק כמיקרה שאישיות בבירה אחרת, הממשיכה
גם היא בתפקידה הנוכחי, תובא
כהשכון לכהונת שר (כמיקרה שתיערכנה
כחירות מוקדמות) ,יפסיק גם רבץ את

כ ך מתכונו הרב אורן ד ב תו ראת בעיית הממזרי
כדי לפתור את פרשת הממזרים, יוכרז הגר אברהם
ברקובסקי זמנית כגוי.
בניו של הגר אברהם ברקובסקי נפגשו בשבוע שעבר עם
הרב-האלוף שלמה גורן, והודיעו לו כי הם מסכימים לכל
הסדר, שיאפשר ביטול ממזרותם של חנוך ומרים לנגר,
ילדיה של חווה לנגר, שהיתה נשואה בזמנו לברקובסקי.
לאחר הפגישה עם הרב גורן, הודיעו בניו של ברקובסקי,
יצחק ויהודה, גם לרב הראשי יצחק רחמים ניסים, כי
אביהם מסכים לכל הסדר כזה.
הפיתרון שהציע הרב גורן: הגיור שנעשה בפולין, לפני
40 שנה לאברהם ברקובסקי, לא תופס. הנשואין של חווה
לבעלה השני, תופסים. מכאן, שחנוך ומרים אינם ממזרים.
סואץ אין אפילו מקום מעגן בשד אהד ל
מיבליות שתפוסתן מעל ל־ 150 טון. המד?,היבשתי של חופי מיפרץ סואץ -כלומר,
עומק קרקעית המים כקירבת החוף -
אינו מאפשר כלל עגינת מיכליות ענק. ללא
טימוש כמיבליות באלה, עלולה הובלת
הנפט דרך הצינור להתייקר בשיעור ש*
יהפוד אותו לבלתי רנטבילי. הכשרת מעגן
מתאים למיבליות הענק, עשוייה להימשך
שנים רכות ולהעלות את סכומי ההשקעה
כמיפעל כסכומים ניכרים.
על רקע זה יש לצפות להתפתחויות סנסציוניות בחברה
הבינלאומית, שנטלה על עצמה להקים את הצינור
המצרי.

טיפול לחידוש העלומים
ניתו לנשיא שז״ר
הסוד מאחורי שהייתו הארוכה של נשיא
המדינה, זלמן שז״ר, בשווייץ, בדרכו חזרה
לארץ מסיורו כארצות־הכרית, נתגלה רק
השבוע. בהודעות הרשמיות נמסר בשעתו
בי הנשיא מבקר בשווייץ ״לצורכי טיפול
רפואי.״ עתה מסתבר כי הטיפול הרפואי
שניתן לנשיא בן ה־ 82 הוא טיפול הורמו
נאלי ״לחידוש העלומים״ ,בו התמחה אחד
המכונים הרפואיים המפורסמים כשווייץ.
במכון זה, ששמו יצא לתהילה בכל רחבי העולם,

ברקובסקי, שחי כיהודי במשך 40 שנה וההופך לגוי בגלל
ההצעה, קיבל הבטחה מידי הרב גורן: תוך זמן קצר ביותר
הוא התחייב לגייר את אברהם ברקובסקי שוב, ולהחזירו
על־ידי כך למצב הקודם.
הרב ניסים עושה עתה מאמצים להרכיב בית-דין מיוחד,
שיקבל את חוות-דעתו של הרב גורן. הוא נתקל בקשיים
בגלל סירובם של רבנים־דיינים לפסוק בהצעתו של גורן.
למרות נסיון הטישטוש של גורן, מתכוננים כמה רבנים
לפנות לבג״ץ. הם טוענים כי גורן פוגע במעשהו ברגשות
האזרחים הדתיים. חוגים דתיים גם הקימו ועד ציבורי,
המתכונן להאשים את הרב גורן בכך שהוא משמיץ יהודי,
אשר התגייר לפי ההלכה.

תמורת קצין מצרי, הוחזר בעיקבות התערבותו של מזכיר
האו״ם או תאנט.

זהו רקע הפגישה של אבא אבן עם מזכיר
האו״ם בעת ביקורו האחרון כאמריקה.

פאניקה בטיסת ״אל-על״
מלוד לניו-יורק
תקלה קלה שאובחנה בעוד מועד כמטוס
״אל־על״ שהיה בטיסה מלוד לניו־יורק,
גרמה לפני שבוע להתרגשות ובהלה כקרב
נוסעי המטוס, שנאלץ לנחות נחיתת־חירום
ברומא.
הדבר אירע ביום השלישי בשבוע שעבר. בהיות המטוס
בדרכו מרומא ללונדון, חשד קברניט המטוס כי
משהו אינו כשורה בפעילות מנועיו. לדברי הנוסעים במטוס
הם שמעו התפוצצות שבעקבותיה החל המטוס
לאבד גובה בפתאומיות. הנוסעים, שחששו פן אירעה
חבלה במטוס, או נסיון חטיפה, פרצו בזעקות.
כפי שהסתבר אחר־כך, לא אירעה כל התפוצצות במטוס.
אחרי שהבחין הקברניט בתקלה, הוריק את מיטען
הדלק שלו וחזר לנחות ברומא.
את סיפורי הנוסעים, כאילו נפסקה אספקת החמצן
בתא־הנוסעים בשעת התקלה, הגדירו אנשי החברה כ־
״שטויות!״ .כאשר נחת המטוס ברומא, היו כמה מהנוסעים
במצב של הלם, סירבו להמשיך ולהמריא באותו
מטוס, כאשר תוקן כעבור מספר שעות.

כסופו של דבר הגיע המטוס לניו-יורק
באיחור של 15 שעות, שם היה צריך לעזור

כהונתו ויבוא ארצה, בדי להיכנס בשר לממשלה.
בין
השניים קיימת התחרות מסויימת, מה גם ששניהם
שייכים לאגף המתון, שבראשו עומד פינחס ספיר.

נציג ישראלי בכיר לשעבר
מתחרה בשיווק פרי הדר
נציגה הבכיר של המועצה לשיווק פרי הדר באירופה,
משה לוין, שפרש באחרונה מתפקידו בעיקבות סיכסוך
עם מנכ״ל המועצה רב־אלוף (,מיל ).מרדכי מקלף, חזר
למכור פרי הדר ישראלי לאחר שרכש סוכנות שיווק
גדולה.

כמקביל מייצג לוין את חכרת השיווק
האמריקאית של פרי ההדר ומייעץ למדינות
המשווקות פרי הדר והמתחרות בפרי
הישראלי.

סערה בהנהגת
הקיבוץ הארצי
עלון מחתרתי בשם עד העצם, המופץ בקרב חברי
הקיבוצים של השומר הצעיר, עורר סערה בהנהגת
הקיבוץ הארצי.

הסערה נגמרה לאחר שהתברר להנהגת
הקיבוץ הארצי כי הביקורת שנמתחה בעלון,
מצאה אוזן קשבת במשקים.

נ רנסיס סופר אום וססיים:

קורעת • 11 קזרע • 14 ?1קזרעוז 16
אשד כל אחד סהם יחיד נסיוחד.

יחיד בגודלו ובחידזשיז

מיוחד בעיצובו זבתכנונו

הקפאה עמוקה ס־**2000( -
מרפים חצויים ונעים הסמכה׳ לפי האורך.

• ג דלתות סנוסיות -הפשרה אוסוססית מלאה. י פתיחה שמאלית או מויח של דלחות המקרר.
• עיצ1ב דינמי חדיש ותכנון פונקציונלי.
פריור אלומיניום לחסכון בחשמל.

וכמובן שרות קורעו! הנאמן
סוכנויות ברחב• הארץ. כחובות: ידו 0 1ון מל$ .ג 1 $ 1 4
שיווק ותצוגה מתמדת* :מפיצים־ בע־ס. רת׳ אלנב• 95 סל 413713 .

111710־ 1111
חזך

נב טר תי מנשיותשעוותוהשהשיס הוזות לטמש
בתכטיר- הפלא הסזעי תוצרת הולנז:
מכתבים הפלייה בישראל אין עיתון בארץ שלא הקדיש וממשיך
להקדיש מאמרים על בעייתם של יהודי
ברית־המועצות. אין, כמעט, תוכנית של
יומן השבוע ברדיו שלא מדובר בה על
יהודי בריה׳־מ ועל האמצעים שנוקטת הממשלה
ושצריכה לנקום להצלתם ולעלייתם
ארצה.
אבל בנוגע ליהודי ארצות־ערב, דובר רק
במלאות שנתיים לתלייתם של יהודי עירק.

; ימי
המשיח
עקרי מאז לא נזכרו בשום עיתון ובשום תוכנית
רדיו, ושום אמצעים לא ננקטו להצלתם.
האם, נוכח עובדה זו, אין יוצאי עדות
המיזרח צודקים בטענתם כי קיימת הפלייה
בישראל ז
שמעון עקרי, אור־יהודה

ת פ שי ר ו פרו ספק טי םלהשיג ^ ן

לפרסם במלואו
מאיר לשבועון
ניתוח על חלק
תשובותיה ל-

לפי דעתי אתם צריכים
את הראיון שנתנה גולדה
האמריקאי ניוזוויק בתוספת
גדול מתשובותיה ובעיקר
בעייד, הפלסטינית.
המסקנה שתתקבל אחרי ניתוח זד : ,לגולדה
אין מקום בממשלה הטוענת שפניה
לשלום־אמת במרחב.
משה רפאדי, קופנהגן, דנמארק

בבלב תי הגורקחתבארץ,

\1£ו0ו\/ומ0א 8׳1£1¥1ו00ו,

.התלבושת
האחידה

...כיצד הושמד הצי האמריקני בפרל־הרבר?
ר..כיצד טבעה ה״טיטאניק״?
...הקרב על סטאלינגראד ;
...הזוג רוזנברג מוצא להורג;
כל אלה ועוד 25 מאורעות מסעירים ומזעזעים תמצאו בספרו החדש של א. פוירשטין, שעדי
ראיה, שנחנו בשעת מעשה, מספרים עליהם -

כאו עצר העולם נשימתו
הספר מלווה תצלומים
להשיג בחנויות ובהוצאה, תמורת צ׳ק על סך — 11.ל״י,
והספר יישלח לביתך,

הוצאת ספרים אחיאסף בע״מ, תל־אביב

#ני תן שוב להשיג
בכל בתי ה מרקח ת
המשחה הבלתי נראית
לטיפול בפצעי בגרו ת
ח־לקת עור
אקנכס אנו מצטערים על ההפסקה
באספקת תכשירנו הנ״ל
כתוצאה מהפרעה
באספקת שפופרות
מעבדות רפא בע״ס, ירושלים.

לי, כתלמיד תיכון, נראה עניין התלבושת
האחידה כעניין לא כל־כך חמור. צודק אותו
מורה, מרדכי מילר, שאומר כי תלבושת
אחידה תמנע פער סוציאלי (העולם הזה
.)1751
עלי רק להוסיף לכל אלה שטוענים שזה
לא נבון ובית־הספר לא ייהפך למסלול תצוגה:
מי מאתנו לא אוהב ללבוש את האופנה
האחרונה?
ואלה שיבואו לבית־הספר בתלבושת רגילה,
ודאי יסבלו מפיצול מסויים ויחושו שברצונם
גם כן להתהדר.
כני ציטרין, תל-אביב

י רעיונות 7חוך,
הכנסות לחוד

4810

דף מספר

סוף־סוף מצאתי סתירה בעיתונכם. כמר,
וכמה פעמים קראתי אצלכם על כך שהיחסים
בין ראש־הממשלר, גולדה מאיר וביו
שר־הביטחון משה דיין, לא כל כך
שפירים.
והנה באה התמונה בגיליונכם האחרון
הניתוח והמסקנה

לנ ש, ג ב רי ם וילד.ץ

רח׳ יוסף !הנשיא , 13ת.ד.

שטחים שנכבשו על ידינו במלחמת־ששת־הימים.
חבל
שאינכם טורחים לקרוא את יומנו
של הקולונל מינרצהאגן המזרח הקרוב
.1917—56 ביומנו זה חוזה הקולונל בריקנות
מפתיעה את המאורעות הפוליטיים-
מדיניים שקרו, קורים ויקרו באזורנו.
הקולונל טוען כי לדעתו חייב להיות הגבול
בין ישראל ומצריים ב קו רפיהה
עירסואץ. הגבול ירדן־ישראל חייב
להיות ממזרחלירדן. הגבול עם
לבנון — צפונהלליטני .
לדעתו חייבת ישראל לכבוש ולהחזיק
את כל השטחים שחיוניים לביטחונה. אם
היא לא תעשה כן יתפשטו הרוסים (בעזרת
הערבים, כמובן) על כל העולם. רוסיה
מנצלת את שינאת ישראל על־ידי הערבים
כדי להתפשט על כל העולם.
אסור להאמין לערבים כיוון ששאיפתם
היסודית היא להשמיד את ישראל, ולכן
על ישראל לבטוח רק בעצמה, ולא בשום
גורם אחר.
אמיר זדסמן, ירושלים

עיתון הנוער של תנועת העולם הזה
— כוח חדש, עומד לצאת בקרוב.

אתה מסוגל לחשוב -
הטה כבקשה את הפועל

הצעות לנושאים:

האם נחוצה צנזורה?
הקשר בין החשיש לתיאט־רון.
תלבושת
אחידה — טוב או

בקשר לקטע על ספרי, שדר מהבית
הלבן׳׳ (העולם הזה
: )1751 לא
נעים להודות, אבל
נכון שלא כל ההערכות
(אני מקווה:
הנכונות) בספרי הן
פרי רוחי. הרבה
מאחרים. שמעתי אבל אין בכוונתי
להתחלק בהכנסות
המגיעות לי מן הספר
עם איש.
רעיונות ודעות לחוד,
והכנסות למרגלית
חוד.

מרגלית, ירושלים

עד ישראל
לבטוח בעצמה
כידוע תומכת תנועת העולם הזה —
כוח חדש בשלום תמורת החזרת רוב ה
דיין
וגולדה
( )1751 ומראה כי הגיעו ימי המשיח: גולדה
ודיין מסתובבים באולם המליאה של
הכנסת, שלובי זרוע, כאילו שהם זוג
נאהבים.
מה יש לכם לומר על כך?

רוני בלקין,

רחובות

#העולם הזה מצטער לאכזב את הקורא
רוני בלקין: ימי המשיח לא הגיעו.
גולדה ודיין אינם הולכים שלובי זרוע.
דיין פשוט הולד מעט אחרי גולדה ומשו־חח
איחה. לכן נראה כאילו השניים הולכיס
שלובי זרוע. גולדה ודיין באולם המליאה
— ראה תמונה.
גיוון דוחגי
יש אנשים שבוכים על השחתת המראה
החיצוני של ירושלים. אני בבר לא נמנה
עליהם. אני אפילו כמעט צחקתי כשראיתי
השבוע מה שהיהודים הדתיים עשו לבית-
הכנסת הגדול בתל־אביב: לקחו בניין היסטורי
יפה ומעורר רגש והפכוהו לקוביה
גולמית ענקית ומכוערת הנראית כמו בית-
חרושת באיזור תעשיה.
ההשחתה החיצונית הזאת רק מעידה על
הניוון הרוחני הפנימי. אם לא מזמן הייתי
עדיין מזיל דמעה של צער על כך — הרי
היום אני פשוט מרחם על העם המוקיוני
הזה, המנפנף בספר התנ״ך בגאווה כזאת כ־
(המשן בעמוד )8
העולם הזה 1752

אנשים

פוקור ורמי מעידים
בבית־משפט השלום בתל-אביב
כאשר עורר ח״כ שלמה
לורנץ האגודאי בכנסת
את פרשת רכבל־השבת במצדה,
קם סגן־ראש הממשלה
יגאל אלץ להשיב. מדוע
דווקא הוא? — שאל אחד ה־ח״כים.
מפני שמצדה היא ״גן
לאומי״ ,ועל הגנים הלאומיים
אחראית ראש־הממשלה• ״אהה,״
השיב הח״כ ,״תמיד אמרו שגולדה
מאיר היא הגננת הלאומית.״

דעתו על משרד-
הפנים, גילה השבוע ראש עיריית
גבעתיים קוכה קרייז
מן :״בנושא הזה התגלה מש־מפגר
רד־הפנים
כמשרד
במחשבתו ובתנופת מעשיו, כי
שיקוליו אינם רק מוניציפליים.״

! מתי צריכים להיות גמישים?
לפי שר־הדתות זרח
ורהפטיג, כשיש פיקוח־נפש.
את דעתו זו הביע השבוע ורהם־
טיג בראיון למעריב :״אני
נמצא בין אלה הסוברים שמאחר
שלגבי יהודה ושומרון
יש לנו לא רק פרימאט ביטחוני
אלא גם פרימאט היסטורי, זה
מחייב אותנו לשאוף שיהודה
ושומרון ישארו בידינו, אבל
— לא בכל מחיר, אלא במידה
שהעמידה על הישארותם בידינו
לא תפגע בפיקוח־נ פ ש
המדינה. כשם שבפיקוח-
נפש של יחיד יש דברים שעליהם
אומרים, יעבור ולא ייהרג׳
,כך גם בפיקוח־נפש של
המדינה וביטחונה צריך להיות
גמישים,״ הכריז שר־הדתות.

1מה עושה גבר בודד כשהוא
נקלע לחברת 70 נשים י
העיתונאי הבאר־שבעי יצחק
שתיל, פשוט ברח. היה זה
בביתה של לילי שרון, אשתו
של האלוף אריק שרון,
שם נערכה הדגמת סידור פרחים
70 .נשים רכשו כרטיסים
במחירים גבוהים כדי לחזות בסידור
הפרחים. הכסף נועד כתרומה
לאירגון לעזרת ילדים
חרשים־אילמים סיחא. גם יצחק
שתיל הגיע למקום, כדי לכסות
את המאורע. הוא נכנס פנימה,
התיישב, הסתכל סביבו׳ לא
ראה גבר אחד לרפואה׳ קם,
התנצל — וברח על נפשו.
היו״ר לשעבר של ועדת
החוץ והביטחון של הכנסת,
דויד הכהן, החליט להזכיר
לעם היושב בציון את החלו־

גו בט
הנסיכה מו
אחות המלכה הבריטית,

בריג״ט באורו
(למעלה ולמטה) ,היא בעלת
ארון מלא פיאות, יצירות
ספרה האישי, ז׳אק דהסנג׳.

והשקה

מה שנקרא ״חיקוי
לאם הסבתא״ —
פיאה לפי סיג-
נון תקופת המלכה
ויקט,ריה

¥1ך 1ן ] 1 ך 1נשיא התאחדות בעלי התעשייה, ב״*
111111 1/חליפה כחולה תפורה לפי האופנה ה אחרונה,
בטכס ברית־המילה של נכדו עופר מאיר (במרכז) ,שנעיד
בבית־החולים ״ אסו ת א״ בהשתתפות כ־ 70 קרובי משפחה. מ-
ימין: האב־הבן דני מושביץ, מנהל שרותי הפירסום של ״עלית״,
״צ.ד.״ ו״ליבר״ ,במכנסי קורדורוי וחולצה ספורטיבית. משמאל :
אם התינוק, גבריאלה מושביץ. לזוג יש כבר בת בשם שרון.
ציות. במכתב למערכת דבר מתרעם
הכהן על רשימה שהופיעה
במדור שדות ישראל של
דבר, שדנה בביקורו של המיליונר
דייויד רוקפלר בקיבוץ
מעוז־חיים. כותב הכהן בין
השאר :״פרם אחד צרם לי
ברשימה: למה ומדוע חייב המדווח
— יש להניח איש קיבוץ
(המאוחד) — להגדיר את
דייויד רוקפלר כאורח דגול?
מאימתי יו״ר מועצת מנהלים של
בנק ושמו רוקפלר — וזו זכותו,
כמדומני, רק זו, נוסף לכך
שהוא מולטימיליונר — הופך
להיות, דגול׳ בעיני חלוצים
ופלמ״חניקים גאים כאורי יפה
ואורי ברגר ויתר חבריהם
בקיבוץ מעוז־חיים?״
האנטי־מימסדי הצייר אלק כרנשטיין־כרעם פתח
השבוע תערוכת ציורים בגלריה
ישראלים בתל־אביב• את נאום
הפתיחה של התערוכה, הנקראת
נון־קומפורמיזם ולחימה במים־

ע,5,ד
נית
הצמרת הגרמניה, בפי-
את פסים המ אימה לעור הנמר
של המיניכנס הצר שלה.

שוו שנוי מג
עם ובלי פיאה, חובש פיאות
בסרטי הג׳יימס בונד, אינו
מופיע במעט בשערו הטבעי.

סד, נשא דווקא איש ממוסד
מאוד: שגריר ישראל בצרפת לשעבר
ודטר איתן. זה לא מצא
כל־כך חן בעיניו של נמרוד,
בנו בן השנה וחצי של הצייר,
לכן הוא הפריע בצרחות ובכי
לנאומו של איתן.
! אל שורת הישראלים העושים
חיים והון בגרמניה, ביניהם
שמעון עדן בענף מועדוני
הלילה ורפי רוט בשטח
קבלנות הבניין, הצטרף לאחרונה
ישראלי נוסף: מיכאל
(״מישי״) פוס, תושב רמת־גן
לשעבר, רכש באחרונה חברה
גדולה להפצת סיגריות ומתכונן
לרכוש כמה חברות נוספות בשטח
זה, ושהבטיח השבוע לחזור
לארץ כ״איל סיגריות.״

ג׳ין מנדה ״״״

״השערות חשובות כמו זוג
שדיים יפים״ .היא חובשת
פיאות נוכריות באופן קבוע.

העולם הזה 1752

י כשקרא פקיד העזר ב־בית־משפט
השלום בתל־אביב
בשמם של עדי התביעה במש

שהתנהל בפני השופט ד 3
לוין, בו נאשמת קבוצת צעירים
בנסיון לפרוץ מכונית, פרץ
הקהל שנכח באולם בצחוק.
למה? מפני שמיד אחרי שקרא
בשמות העדים, יום(? ורחל
פוקר, העיר אחד
מעורכי־הדין שנכח במקום :
עכשיו רק חסר שההגנה תביא
כעדים את בני משפחת רמי.״
כתב ידיעות אחרונות
יחזקאל אדירם מאושר
מאוד בשבועיים האחרונים.
״אדם שקיבל את חייו במתנה,
חייב להביע את שביעות רצונו
במצב־רוח טוב,״ כפי שהסביר.
איך ניצלו חייו של
אדירם י מעשה שהיה כך היה:
ביום בו נרה למוות נגיב
טופיק עבדול־חי בבית-
המשפט, איחר אדירם, שהוא
כתב סלילי, להגיע לבית־המשפט.
הוא נכנם לאולם המשפטים
ואז התברר לו כי
המקום הקבוע בו הוא נוהג
לשבת, על ספסל עורכי־הדין,
תפוס כבר על־ידי הנאשם במשפט.
בלית־ברירה התישב על
ספסל סמוך. הכדורים שנורו
פגעו בדיוק במקום הקבוע של
אדירם .״מזל שאשתי לא הצליחה
להעיר אותי בזמן,״ סיפר
השבוע הכתב את סיבת
איחורו באותו יום גורלי.
למשפחות המזמרות עומדת
להצטרף משפחה נוספת :
משפחת ירקוני. האם, יפה
ירקוני, אומנם מפורסמת כבר
כזמרת, אבל שלוש בנותיה
עסקו עד כה בשטחים אחרים.
עכשיו מתכוננות האם והבנות
להוציא תקליט־פופ שהולחן על-
ידי הזמר צכיקה פיק וש־מילותיו
נכתבו על־ידי אהוד

מנור.

אחת מלהקות הקצב המפורסמות
בעולם, כחול מזעזע,
עומדת לבוא לשורת הופעות
בארץ ביום־העצמאות. את הלהקה,
שמנהלה הוא המלחין ר ד
כי ואן לאוון, מיליונר העומד
עתה לפני המיליון השני
שלו, מביא לארץ האמרגן
חיים סאבן .״זאת להקה שכבר
כמעט שנה ואינה מופיעה.
היא עוסקת בעיקר בהוצאת
תקליטים. היה קשה מאוד לשכנע
אותם לבוא ולהופיע בארץ.
אבל הצלחתי,״ סיפר סא־בן.
איך ז ״הבטחתי להם הופעה
בירושלים עיר הקודש. זה
שיכנע אותם.״

לאידופה־הפלגה
שכולה
חוויה
באלת הפאר
א.ק. ליע ־ ו

הגדולה ביותר הפו על ת בקו
שראל־איטליה 18 אלף טון.
קו דו־שבוע׳ מחיפה לאיטליה
ההפל גו תהב או ת11.4 ,23.4 ,9.5 :

אפ שרות סיור בגמל׳ הי התיכון
לימסול• פסגוסטה רודוס• כרתי פיראוס•
קודפודוברובויקברינדי! •,אנקונה•
* ב די כ ת שחיה
* אול מו ת בידור מדווחים
* קו לנו ע

* תז מו ר ת, ריקודים
* מטבח אירופאי וים תיכוני מ עו ל ה

מכתבים
(המשך מעמוד )6
אילו באמת הוא מתייחס לתוכנו בשמץ
של רצינות.
חנן גולדגרט, חולון

^ אותה הנכרת
בשינוי האדרת
במקום לשבת ולתכנן כיצד לייעל את
שירותי הדואר, ישבו
אלה שצריכים
היו לשבת, ותיכננו
איזה שם חדש לתת
למשרד הדואר.
משרד הדואר או
משרד התיקשורת,
זוהי אותה הגברת
בשינוי האדרת. כל
זמן שמכתב מתל־אביב
לתל־אביב, ילך
בדואר שבוע ימים,
לא איכפת לי אם
האחראי לביזיון זה
יהיה שר הדואר או
שר התיקשורת. השם במיקרה זה לא משנה.
יעקב טימברג, תל־אב־ב
משרד הסירסומת
על לוחות המודעות בחיפה הודבקו לפני
זמן קצר כרזות המודיעות על נאום שישא
השר שמעון פרס. בתחתית הכרזה, באותיות
קטנות, היה כתוב: כניסה למוזמנים בלבד.
נשאלת השאלה, אם הציבור לא מוזמן

לא מן הראוי שכתבים עם ״תסביר הגטו״
מייצגי ההומניזם ומגיני זכויות האדם
יעבדו עבוד אונסקו ויוניצף?!
אנשי הליגה להגנה יהודית הגיעו למסקנות,
אליהן הגיעו יהודים אחרי אלפי
שנות גלות בתקופת לח׳׳י, ושאליהן מגיעים
עתה אנשי המחתרות היהודיות ברוסיה —
וסוף־סוף הגיעו גם למוחם של יהודי אמריקה.
ואתם מלמדים עליהם קטגוריה.
למה לא תסעו לסין ורוסיה הסובייטית ז
אני בטוח ששם הכל יהיה לטעמכם.
גיורא דותן, יוסטון, טקסס

הצביעות ז
כאשר שומר בית־המשפס אמר בטלוויזיה
את המילה ״ערבים׳׳ תיקן אותו הכתב
״מיעוטים״ ,ואת בני הקטן בבית־ספר
מלמד להגיד ״אפריקאים״ במקום ״כושים״.
למה
הצביעות?
ערבי לא ייעלב כשיגידו לו ״ערבי״ ,אבל
אם יזכירו לו כל הזמן כי הוא במיעוט
פה במדינה הוא לא ירגיש טוב.
ולבני הקטן הסברתי שאפריקאי לא חייב
להיות כושי, גם ערבי מצפון־אפריקה ולבן
מדרום־אפריקה הם אפריקאים, וכושי
הוא כושי כמו שיהודי הוא יהודי וזאת
לא הדרך לחנך בבתי־ספר ובטלוויזיה.
ג. ש ,.טבריה

תה רות הצילומים התמונה המצורפת בגן החיות בתל־אביב.

או /£ץוחס
0וחס במכוניתך
נ סי ע ה הלוך ושוב לאיטליה החלמ טח לכולל
כל המסיס.
כרטיסים אצל כל סוכני הנסיעו ת או אצל הסוכגים
הכלליים לישראל:

ויקינג. חברה •חית בעם.
דרך העצמ או ת ,104 טל 534535.
חי פ ה
תל״אביב יה׳ אלנב׳ ,113 טל 535864,625334.
ירושלים דה׳ אגרון , 28 טל 25771 .

תמונת השבוע

שנת הבניה . 1954 דרגת סיווג בטיחותית שניתנה ע״ ,אגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה -ב•־.

09887396

(והמוזמנים יקבלו הרי הזמנות בדואר),
מדוע מוציאים כסף להודיע לציבור על נאום
שלא נוגע לו.
ועל כך התשובה: שוב מוכיח שר-
התחבורה והתיקשורת שמשרד הפירסומת
העצמית הוא החשוב שבמשרדים שברשותו.
מיכאל שאודר, חיפה
8התלם נסתם
ארבעים אלף בנים מהמשמרת הצעירה
של מפלגת העבודה לא הולכים בתלם. הם
הכריזו שבארץ־ישראל ההיסטורית משני
עברי הירדן, יש מקום לשתי מדינות, יהודית
וערבית ובו׳ (ידיעות אחרונות .)21.3.71׳
ברצוני להודיע למזכיר המשמרת, החבר
יחיאל. לקט הצעיר, שלא רק המשמרת הצעירה
מאסה בתלם. גם לאזרחים זקנים
נמאס התלם עם כל אלו שצמודים אליו.
טוב צעיר אחד בעל הגיון ומחשבה,
מעשרה זקנים יושבי תלם.
מאיר כלומורג, ראשון־לציו!

ענייו
ש? טעם
לכותב המאמר ״פלוגות הסער באות לישראל״
(העולם הזה : )1746

ככותרת אני מציע: ע&׳יז 01מ 6זו6 10ד1א 1ג
(עשו אהבה, לא מלחמה).
אלי נאור, חיפה
• הקורא אלי נאור משדרות רוטשילד
61א׳ ,חיפה, זוכה בפרס המדור בסך

חיילי סדיר וקבע
לפני זמן מה הוזמנתי מטעם הצבא,
נח״ל, להצגה מיוחדת לחיילים בקולנוע
שביט בחיפה. על ההזמנה נכתב בפירוש :
מוזמנים בשרות סדיר תלבושת
חורף.
ואכן, כמעט כל אנשי הקבע באו בבגדים
אזרחיים בזמן שהסדירים באו במדים.
לדעתי
רצוי שבצה״ל הליברלי יפסיקו
להשפיל את החיילים בצורה כזו.
חייל, צה״ל

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנם ח אותם בקצרה.
עריסות תינתן למצרסיס תסד
נות למכתביהם.
העולס הזה 1752

אתה מתי? מעט

\3ן* ני־ך

אתה חש זאת

ה ״ אפטר שיי ב״ ה ק רי ר והרענן, המשחרר או ת ך מן המחנק של בקרחם. ה תז מעט
על פניך ו־ווווש, אתה נכנ ס ל ״ סלא לו ם ״ ,ב ס פי ד של ח מ שי ם לשעה ...אתהחש
צ מר מו ר ת, ה רעננו ת מ צי פ ה או תך ...אתהמ תיז מעט על פניך וז ה תופש או ת ך עד
קצהה בו הן ...אתה נעור, אתהקםלת חי ה, נכון לפגוש א ת היו םולהת מו דדא תו...
ז הו דבר עצום הי כו ללק רו ת רק לגבר ! תן לו ל ק רו ת אצלך, בכל יו ם, עם —

איי ס־גלו־ א קו ה־ולו ה.

אייס־בלר־ אקו ה־ולוה, מי הגי לו ח מ תו צרת וי לי אמס.

העולם הזה 1752

בעולם לאזס
סוף הבזיון —
ומה הל א ה?
ארבעים וארבעה יום לאחר שהחלה,
נסתיימה השבוע פלישת כוחות דרום־ויאט־נאם
ללאום. פירטי מנוסתם המבוהלת של
הדרום־ויאט־נאמים מפני התקפת־הנגד של
חיילי צפון־ויאט־נאם — שתנופתה נמשכה
אף מעבר לגבול לאוס — זכו לכיסוי מפורט
בכל אמצעי התיקשורת העולמיים. למרות
זאת, הכריז הנשיא ניכסון כי ״אי־אפשר
לומר על המיבצע כי נכשל.״
פחות מגוחך היה שר־ההגנה שלו, מלווין
ליירד. זה הודה כי הפלישה הופסקה. ,בין
היתר,״ בגלל התקפת־הנגד המוחצת־להדהים־
של הצפוניים. יחד עם זאת, הכריז ליירד,
התנהגותם של הדרומיים בעת הפלישה
השביעה בהחלט את רצונו. לדבריו, הם
עמדו במיבחן, ייאפשרו בכך את המשכתה
של הויאט־נאמיזציה — דהיינו, פינוי כוחות
ארצות־הברית מויאט־נאם והעברת נטל
הלחימה לידי הדרום־ויאט־נאמים עצמם.
זאת: סיגה זאת? קשה להאמין
שיימצאו אמריקאים רבים, אפילו מבין הרוב
השקט, שיקנו תיאוריה זו. כפי שעיתוני
ארצות־הברית הזדרזו להצביע, היה
זה הנשיא ניכסון עצמו שהכריז, בפרוץ
הפלישה, כי היא תימשך עד סוף אפריל
או תחילת מאי — שאז מתחילים גשמי
המונסון, המוציאים את נתיב הו־צי־מין
מכלל פעולה עד תום עונת המונסון. הכחשתו
של הנשיא, ביום השני שעבר בשידורו
לאומה בטלוויזיה — כי סיום הפלישה חודש
לפני המועד, אין פירושה נסיגה — לא
התקבלה על דעתו של איש. .הכחשה זו
הועילה רק לדבר אחד,״ כתב הניו־יורק
טיימס בתגובה .״להגדלת פער האמינות
בין הנשיא לציבור.״
נסיגה היא ניצחון. אלא ששאלת
פער האמינות, עם כל חשיבותה, היתר,
משנית. מרכזית הרבה יותר היתד, השאלה :
מה עכשיו? עתה, כשכוחות דרום ויאט־נאם
הוכיחו את עצמם כפי שהוכיחו — מה
יעשה ניכסון? הייכנע ללחץ דעת־הקהל
בארצו, ימשיך את תהליך פינוי הכוחות
האמריקאיים, בנסיון להציל לעצמו את הבחירות
הבאות — או יישאר בויאט־נאם,
בנסיון לחסום את התקדמות הקומוניזם,
וייאבד את סיכוייו להישאר בבית הלבן
אחרי נובמבר? 1972

שוודיה

סוסום ד*ר יעיזבסוך

י אר מג
נח טף וגרצח

פרשת מלכת האמבטיה במהדורה שוודית
מסעירה בימים אלה את דעת־הקהל בארץ
הצפון הרחוקה: מחזה שהעז לנגוע בציפור־נפש
לאומית — הוסר מעל קרשי התיאטרון.
היו רק שני הבדלים בין הפרשה הישראלית
לשודדית.
חיים או שליחות. הראשון היה הנושא:
ציפור־הנפש של השודדים איננה חללי
המלחמה ושאלת השלום — אלא מאמצי התיווך
והנייטראליות המקודשת של גונאר
יארינג.
כתב־היד של מחזאי שוודי בשם טורה
צטרהולם התקבל להצגה בתיאטרון של
הלסינבורג — אך מועצת התיאטרון הטילה
וטו על בחירת מנהל התיאטרון. הסיבה: המחזה
עוסק במתודך שודדי (יארינג, כמובן),
שנחטף במידבר בגבול ישראל ומדינה ערבית.
חוטפי המתודך השוודי אינם מגלים את
זהותם הלאומית עד לסיומו — רצח ה־מתודך.
ציר
העלילה: מהי דעתו האישית של
המתווך לגבי הסיכסוך? בהתאם לתשובתו,
יחליטו חוטפיו אם לשחררו או לרצחו. מאחר
ואינו יודע לאיזה צד שייכים החוטפים,
ניצב המתודך בפני דילמה: להציל את חייו
— או את שליחותו.
ידיך המטופחות. באחד הקטעים הדרמטיים
במחזה אומר אחד החוטפים ל־מתודך
:״מה זכותך לשפוט אותנו? מה הם
הכישורים שלך לשמש מתווך? אינך אלא
דיפלומאט הרגיל לטרקלינים. מה לך כאן
במידבר הזה? אתה האיש השבע והלבוש,
הבא מארץ רחוקה ועשירה, אשר ידיך המטופחות
מעולם לא החזיקו רובה או

(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1752

ישן, מלפני 60 שנה, שצו׳
לם בתל־אביב, בשדרות רוטשילד ליד
רחוב נחלת־בנימין. רואים בו את האוניות
העוברות בים.

ונהנתה מרוחותיו, עלתה פחות מאשר דירה
בג׳ונגל האספלט של רחוב בלוך שהשקיפה
על דירת השכן (שלושה חדרים והול מואר),
ושזרם האיזיר לא הגיע אליה אלא במחתרת.

עוד מעט לא תראה את הים גם
באשר תעמוד כרחוב הירקון.

הטיילת הפכה לפרבר מוזנח,
מקום־־ריכוז ליסודות חשודים.

ץ•* ל אותו זמן לא שימש הים אלא

הים יהיה רחוק ממך, כאילו עמדת בעיירה
יהודית בלב אוקראינה.

כי עתה מתבשלת מזימה לנתק
את העיר מן הים כליל וסופית.

ך* רעיון הוא להקים חומת־ענק בין הן
| עיר ובין הים.
חומה זו תהיה מורכבת משורת מלונות־ענק
וכבישים, שיחצצו בין העיר לבין הים.

רוחות-הים, המספקות לעיר את
מיזוג־האוויר הטבעי שלה, ייתקלו
בחומת הבטון וייעצרו.
הנוף הימי ייעלם מעיני בני־העיר. מחלונות
דירותיהם לא יראו עוד את המים
הכחולים. יפו העתיקה — האתר היפה היחידי
בנוף העיר כולה — תיעלם מן העין.

^ למטרה אחת: הרחצה.
בשנות השלושים נהרו לשפת־הים של
תל־אביב רבבות מכל קצות הארץ, וגם מן
הארצות השכנות. בשבת נמכרו שם עיתוני
קאהיר (לה בורס אז׳יפסיין) ,ובני־טובים מרמאללה
יכלו להזין את עיניהם במראות
שלא היו גלויים בעיר מולדתם.

העיר הזדרזה לזהם את הים,
כדי לשים קץ להילולה זו. המונים
הוסיפו לפקוד את שפת־הים בשבתות
הקיץ, אולם המתרחצים

חובבי גיאוגרפיה יאמרו, לעומת זאת,
כי הסיבה נעוצה בטופוגרפיה המיוחדת
של העיר. תל־אביב, בניגוד ליפו׳ ובניגוד
מובהק עוד יותר לחיפה, אינה שוכנת ב־מיפרץ,
והחוף שלה אינו עולה בהדרגה
מן הים. בחוף הים של תל־אביב מתנשא
צוק, שהוא גבוה יותר מרוב חלקי העיר.
אתה יורד מרחוב הירקון לרחוב דיזג־גוף.
גם לולא הבתים, לא יכולת לראות
את הים בעומדך בדיזנגוף־פרישמן.

ממילא לא ראו בני־עיר את הים
אלא אם כן הלכו לשפתו. מכאן
התודעה הבלתי־ימית שלהם.
(תודעה שמצאה את ביטוייה המפליא ביותר
בעובדה ש־ 990/0מבתי תל־אביב נבנו
ללא התחשבות כלשהי בכיווני הרוח, ה־מקררת
את העיר ברוב שעות היום והלילה.
הדירות דומות לחממות גם בשעה
שנושבת בריזה ימית נהדרת).

רה בחשיבות הסביבה, כגורם מרכזי המעצב
את אופי האדם והציבור.

זוהי העת למתוח קו מתחת לפרק
אחד בתולדות תל-אביב, ולפתוח
בפרק חדש -להפנות את
פני העיר אל הים, לטפח את
יופיה, לתקן את הניתן לתיקון.
תחת זאת קורה ההיפר.

קורה דבר המאשר את החששות
הקודרים כיותר של המאמינים
בכוח התאוצה של תהליכים
-אן? גם השליליים כיותר.
אם הפסיכולוגיה של עולי מיזרח־אירופה
התנכרה לים — באים והופכים התנכרות
זו לאידיאולוגיה.
אם צוק נמוך, מעשה ידי הטבע, הפריד
בין הים והעיר — באים עתה להקים צוק־בטון,
מעשה ידי אדם, שינתק את העיר כליל.

התוכנית כאילולוקחים כעלי זוג של מיספרי-ענק, חותכים את
העיר מן הנוף הטבעי שלה, ומעכירים
אותה לשפלה הפנימית, אישם
בין לוד ורמלה.

*כול מישהו לטעון שזה לאיהיה נורא
כל־כך, מפני שממילא לא היתר, תל־אביב
מעולם עיר ימית, עיר שפניה אל הים.
יש בזה מידה של אמת.
היסטוריון עירוני היה יכול לחבר מחקר
מרתק על הנושא: היחס בין העיר והים.
יחס שהיה תמיד דו־ערכי, שהתנדנד תמיד
בין התעלמות ואף התנכרות, ובין השלמה
בחצי־לב.

הסיבה נעוצה אולי בעובדה, ש
תל־אכיב לא נולדה ליד הים. כני
גוד
לרוב ערי-החון? בעולם, לא
קמה על החוף! ,ולא צמחה מנמל.
השכונות היהודיות הראשונות של יפו
קמו הרחק מן הים, מדרום לרחוב הרצל —
נווה־צדק ואחוזת־בית.

משם צמחה העיר כהדרגה לעבר
הים, אך לא מתוף הבחירה
החופשית, אלא מאונס. היא נכנסה
למסדרון שנקבע לה על־ידי
הנסיבות.
שכונת מנשיה היתה שכונת־עוני של דייגים
ערביים. היא קבעה את הגבול הדרומי
להתפתחות. ממיזרח היו האדמות בידי גרמנים
(שרונה) וערבים (סומייל, ג׳מוסין).
העיר צמחה לתוך המסדרון הצר שהתמשך
לאורך הים (אלנבי, פינסקר, בן־יהודה, די־זנגוף,
עד יהודה הלוי).

מכלי להפוך לעיר ימית.
איכשהו, פחדה העיר לטבול את רגליה
במים המלוחים. אני זוכר רק נסיון אחד
להיכנס לים ממש — הקזינו, שעמד על
עמודים במים, מול רחוב אלנבי. פעם, בילדותי,
לקחו אותי לשתות שם קפה.
במשך תקופה קצרה, בסוף שנות השלושים
וראשית שנות הארבעים, היה מעין
ירח־דבש בין העיר והים. הוקמה הטיילת,
ולאורכה בתי־קפה, שהיו אז צעירים ויפים.

אולם סטייה זו עברה במהרה.
במלחמת־העולם סולקו הגרמנים משרונה,
ובמלחמת־העצמאות סולקו משם הבריטים,
יחד עם הערבים מסומייל. המיזרח התפנה
— והעיר מיהרה להפנות את גבה אל הים
ולהתפתח אל דובנוב, בלוך — ורמת־אביב.
דירה ברחוב הירקון, שהשקיפה על הים,

נדדו צפונה ודרומה.
קשר אחר עם הים לא נוצר. מעולם לא
התפתח בתל־אביב ספורט ימי המוני. סירות
האגודות הקטנות (זבולון, הפועל־ים ו־צופי-ים)
יצאו מדי פעם מן הירקון (שעדיין
לא הסריח) אל הים הפתוח. בראשית שנות
הארבעים, אני זוכר (כנער בזבולון) ,שיכולנו
להפליג במיפרשית במשך שעות מול
תל־אביב, מבלי לפגוש בסירה שניה.
ב־ 1936 הכריחו הערבים את תל־אביב להקים
נמל משלה. גל של התלהבות הציף
את הנוער של אז (״תכלת מלמטה ותכלת
מעל /אנו בונים פה נמל, פה נמל!״)
אבל הנמל לא השתלב מעולם בחיי העיר.
בניגוד חותך לחיפה, לא הפכה תל־אביב
לעיר־נמל, ומלחים לא בלטו ברחובותיה.

באשר הועבר הנמל לאשדוד, ה עיר
באילו נשמה לרווחה.

ץ* הי הסיבה להתנכרות זו של העיר
לים, שהוא הגורם המרכזי בנוף ובאקלים
שלה?
חובבי פסיכולוגיה יאמרו שהסיבה נעוצה
בעובדה שהעיר נבנתה על־ידי יוצאי
מיזרח־אירופה׳ שגדלו הרחק מכל ים, וש־תרבותם
היתד, יבשתית מובהקת. פולין,
בין שתי מלחמות־העולם, היתד, מנותקת
מן הים. בני מוסקבה וקייב, מינסק ופינסק
לא ראו את המים הכחולים מעולם. ה־געפילטע
פיט בא מן הנהר, לא מן הים.
תל־אביב, אולי יותר מכל עיר אחרת,
משקפת את רוח בוניה, ללא השראה מדורות
עברו. הבונים באו אל הים רק במיקרה.

בך קמה עיר כצד הים, אך לא
מו ל הים.

חובבי התפיסה החמרנית יאמרו שהעיר
נבנתה ברוב התקופות על־ידי ספסרים וסוחרים,
שהיו זרים לעולם היופי וחדוות-
החיים. לא הוקצו שטחים לגנים ציבוריים
ולפארקים — וגם השטחים שהיו חוסלו
ונמכרו לספסרים( .היכן הם היום, הגנים
בהם עגבו זוגות בימים ההם — גן הדסה,
ו״גן האהבה״ של נצח־ישראל, ואחיהם י).

הבתים נבנו על*ידי קבלנים לשם
מבירת דירות, ללא אהבה, באובייקט
מיסחרי.
אחרי הבתים הנחמדים של הראשונים,
שרבים מהם מלבבים ביומרנותם התמימה
(רחוב נחלת־בנימין, אלנבי ליד הים, מאפו)
והנהרסים עתה, קמו קוביות הבטון המצופות
שפריץ.
במקום רשת רחובות רחבים, היוצאים
מן הים, כמו בערי־חוף רבים׳ קם סבך
הרחובות הצרים והעקומים, כמו בסיוט
של מתכנן־ערים מטורף.

יבול להיות ויכוח על הסיבות,
אך לא על התוצאה. תל־אביב
שלנו קמה תוך התעלמות מן האוצר
העיקרי שלה -עיר מבוערת,
חסרת-סיגנון, כלתי־מאווררת,
צפופה, רועשת, חסרת ירק, מזוהמת
על הקרקע, ועתה גם באוויר.

** ה שקורה עכשיו מנחית מכת־מודת
על כל תקווה להציל את העיר.
מותר היה לקוות כי מעתה והלאה ישתנו
הדברים לטובה. קם דור חדש, שגדל בעיר
משחר ילדותו. נפוצה בשכבות רבות ההב־

אם חישובים
כל שיקול של
עתה והופכים
התיירות לאליל
בת טובתם של

בך או כך

מיסחריים האפילו בעבר על
יופי וחדוות־חיים — באים
את השיקול המיסחרי של
טורף, שעל מיזבחו מוקרמאות־אלפי
תושבי גוש דן.

זה אסון.

תפרסמו הרבה שירטוטים יפים,
ן ) המראים את יופייה של תל־אביב, כפי
שתיראה מחר, עם שפת־הים החדשה.
על טעם וריח אין להתווכח. לא נתווכח,
על כן, על יופייו של מראה זה.
נציין רק זאת: בני תל־אביב לא יראו
מראה זה כלל.
כי כ ל השירטוטים היפים מראים את
העיר כפי שתיראה מן הים .

אולם מאות אלפי תושבי• תל-
אביב ובנותיה לא יראו את העיר
מחלון מטוס הבא מרומא,
ולא מעל סיפון של יאכטה המפליגה
כים.
הם יראו את המראה הזה מאחור .
הם יחיו, כאילו, בחצר־אחורית גדולה ומכוערת
של בית בעל חזית מרשימה.

יהיו אז שתי ערים: תל-אכיב
של התיירים, לאורך שפת-הים,
שתהיה כמעט מנותקת מן העיר
הפנימית. ותל-אביב שלנו, של ה
תל־אביבים -מנותקת מן הים.
אוטוסטראדה רחבה תפריד בין השתיים,
כמו חפיר של מיבצר ימי־ביניימי.
העיר שלנו תיחנק, פשוטו כמשמעו.

הצילו!

1ואת

^ 3 1יי

תשבץ העול היה

בעולם

1752
(האשך טעסוד ) 10

אומר מחבר הספר בן ה־ ,55 שנדד שבועות
בישראל ובארצות ערב :״קיים כאן
סיכסוך טראגי בו צודקים שני הצדדים. זהו
קרב אכזרי בין שני אחים תאומים, הרוצים
להרוג זה את זה.״
ההבדל הקטן. ההבדל השני בין הפרשה
הישראלית לשוודית: בניגוד לישראל,
גרם הוטו על ההצגה לסערת־רוחות רבתי
בשוודיה, שאילצה את מועצת התיאטרון
לסגת בה, לקבל את המחזה.
אנגליה סוף העולם מתוך שני הסקופים שהתפוצצו לאחרונה
בטייטס הלונדוני, המכובד בעיתוני העולם

חה למודעת ענק רצינית שהשתרעה על
פני שישה עמודים. אך לקוראי הטיימס,
היתד. זו נחמה פורתה.
״מה עושה בחורה טובה כמוך בחברה
כזאת?״ שאל הכותרת לפירסומת. על אותו
משקל, שאלו הקוראים הנכבדים :״מה עושה
בחורה כזאת בעיתון כזה?״
מין בתחתית. היתד, זו שאלה טובה.
הטייטס נותר אחד המיבצרים הלבושים מאחרונים
באנגליה. בניגוד לדיעה המקובלת,
הרי אנגליה או לפחות לונדון, אינה נופלת,
מבחינת היחס המתירני למין, מארצות־הברית
או דנמארק. סירטי האלימות והמין
הגלויים ביותר מוצגים שם ללא צנזור,
מלבד הגבלת גיל לבני 17 ומעלה. בחנויות
הפורנו אפשר למצוא את כתבי־העת הנועזים
ביותר, לצד עזרי־אימון מגוונים הנמכרים
בגלוי. מינהרות הרכבת התחתית בלונדון
מעוטרות תצלומי פירסומת לליבני־נשים
מן האירוטיים והנועזים בעולם.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1752״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)1מגדולי במאי הקולנוע האיטלקיים; )5
במאי קולנוע אמריקאי; )8סרט של אריק
איינשטיין; )13 קבוצת איים, ממדינות ארצות־הברית;
)14 רוח רפאים; )16 שפע, ברכה;
)17 מסרטיו של אורי זוהר; )19 אזור חוף
לנופש; )21 סרט ישראלי שהצנזורה קיצצה
בו; )22 שחקן קולנוע צרפתי; )24 דוב ספרותי
נודע; )25 יוסיף שנים; )27 חס וחלילה
(ר״ת); )28 ישנו במקום מסויים; )31
תרועת הידד; )33 אבק הנותר אחרי השריפה;
)34 נמצא הרחק; )37 שיר לאומי; )39
רודן דרום אמריקאי שהודח; )40 צוק ומיצר;
)42 ייעשה טוב )44 .זיווגו זיווגים;
)46 ספינת מידבר; )47 מאן; )49 מין נחש;
)50 רוצה מאוד; )52 משפחת שחקני קולנוע
אמריקאים; )54 רשיון, רשות; )56 מילת
זירוז; )57 מחול קלאסי; )59 תלמיד; )61
לא מהר; )62 נושאים אותם על הכתפיים
בחג הביכורים; )65 זמר כושי מפורסם; )67
החשיכו; )68 אי אקזוטי; )71 יועידו לתפקיד•
)72 כינוי חיבה ליעקב; )73 חפש ואסוף;
)74 בסוף.

מאונך :
)1כאן; )2שחקן בריטי מפורסם (ש״מ);

)3יתן אישור; )4בא לפנים (כ״מ); )5אדמיניסטרטיבי;
)7בן אחת ממדינות סקנדינביה!
)9איש אלים; )10 שחקנית קולנוע
איטלקיה; )11 שתי מילים: דרך ברומאית
+כלי מיכני כבד; )12 מסולם התווים; )15
שם נשואיה האחרון של מרילין מונרו; )18
זוג בלי ראש; )20 בתוכם; )21 הפסקת
הריון; )23 שמו הפרטי של כוכב בוני ו־קלייד;
)36 בדק; )29 שם אחד מסרטיו של
אלפרד היצ׳קוק; )30 מדינאי צרפתי אוהד
לישראל; )32 מיבצע צבאי לחיפוש אחר
חבלנים; )33 שמו הפרטי של כוכב הסרט
זורבה היווני; )35 כוכב קולנוע ישראלי מצליח!
)36 כליון, קצה; )37 יבש; )38 סרט
של מנחם גולן; )41 במאי קולנוע. בעלה
של שרון טייט; )43 פינה; )45 שם משפחה
יהודי. התפרסם בזכות רומן אמריקאי רב־מכר!
)47 בהמת עבודה; )48 שמח; )51 שחקן
הוליבודי. היה כוכב בשנות ה־)52 ;50
ניצול לפליטה; )53 שמו הפרטי של אבי
המשפחה הנזכרת ב־ 52 מאוזן; )55 אירעה
לעזר וייצמן; )58 אמר רבא (ר״ת); )60
מטוס ריגול אמריקאי; )63 כלל הצומח; )64
מטבע מימי המנדט; )66 מגן־דויד הוא כזה
לעם ישראל; )69 תן!; )70 מגש.

חשבץ 1752
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

תמונת־העירום הראשונה ב״טיימם״
סוד הקיום — בגוף הערום

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״חשבץ 1752״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספדים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .7.4.71
בין הפותרים נכונה יוגרל פרס כספי של 20ל׳יי ועוד 3פרסי ספרים.

— היה העיתון מוזתר ברצון על אחד. אלא
שלא היתד, לו ברירה.
הסקופ הראשון, ראיון המפות עם גולדה
מאיר, הידהד בכל העולם, זכה באנגליה
עצמה לתשומת־לב פושרת. חדשות פוליטיות
בינלאומיות אינן מעניינות במיוחד
את הקורא האנגלי.
הסקופ השני, מאידך, הידד,ד באנגליה כ־רעם־גונג
של סוף הימים: לראשונה בלמעלה
ממאה שנות קיומו, התפרסמה בעיתון תמונת
עירום. ולא סתם, אלא על פני עמוד
שלם.
מה הם עושים ש פז לקוראי הטייטס׳
— בני האצולה ואילי הממון, בכירי
המינהל, המשק והחברה — היה זה
סוף העולם. גם לרבבות אחרים היה זה
סופה של תקופה. הצעירה הערומה, דוגמנית
חמודה בשם ויויאן נייבס 24 הופיעה
במודעת־פירסומת של חברת פיסונס,
אחת הייצרניות הגדולות בעולם של כימיקלים
ורפואות. גודה החטוב היווה עמוד פתי־

כל זה משתקף כמובן גם בעיתונות, המוצפת
עירום בכל נושא, בכל קשר, ולעיתים
ללא כל קשר.
נגד נחשול אדיר זה ניצבו, עד היום, רק
שלושת הגדולים: הטייטס של לונדון, ה־גרדיין
והדייל׳ מלגראף.
עירום -או מוות. את הטייטס הכריעו
עובדות החיים הפשוטות: מאז נרכש
העיתון לפני שנים מספר על־ידי המיליונר
הקנדי לורד תומפסון, הפסיד כ־ 43 מיליון
ל״י. נסיונו, לשמור על המסורת השמרנית
תוך כוי הכנסת רוח חדשה — מודרנית,
אך מאופקת — הוכח כבלתי יעיל. תפוצתו
המשיכה לרדת, כשעיתונים אחרים נוגסים

הקש ששבר את גב הגמל היד, חיסולן*
של הסקץ׳ — עיתון עממי שניסה גם•
הוא לשמור על הצניעות. בעיקבות סגירתו,
הסיקו מנהלי הטייטס את המסקנות,
החליטו להפעיל את הנשק האחרון ב־מלחמת־הקיום
האכזרית.
העולם הזה 1752

הצעתו של דיין לסגת מהתעלה, כפי שכבר
נאמר בזמנו במדור זה, היתד, אחד
הרעיונות המבריקים ביותר שהעלינו מאז
מלחמת ששת הימים.
זו הפעם הראשונה שישראל נטלה בידה
את היוזמה והפכה, או יותר נכון יכולה
היתד, להפוך, את פתיחת התעלה לקלף
מיקוח בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. עם
קלף זה אפשר היה לבוא לרוסים ולשאול
כמה שווה להם פתיחת התעלה (בקילומטרים,
יהודים, רובלים ולחצים על מצריים),
ובעת ובעונה אחת לשאול את האמריקאים
כמה שווה להם המשך סגירתה של התעלה.
ההזדמנות ההיסטורית הזו בוזבזה. ממשלת
ישראל לא קיבלה את הצעתו של דיין,
משום שהאמריקאים, אשר שמעו את פר-
סיר, מפיו של מר גד יעקבי, לא התלהבו

ממנה, התנגדותם היתד, צפויה ומובנה מאליה.
למה
להם למסור לידיה של ישראל, את
קלף המיקוח שבו היא עצמה חשבה להשתמש
במישחק הסוקר העולמי המתנהל סביבנו

זו היתה ההנחה שלנו בשעה שדיין העלה
את הצעתו, והשבוע התאמתה ההנחה כאשר
הסטיים־דיפרטמנט הציע שישראל תיסוג
כ־ 40ק״מ מהתעלה. הסדר־ביניים זה,
אשר ישמש מחווה של רצון טוב מצידה
של ישראל עשוי, לדברי האמריקאים, לשמש
שלב לקידום השלום באיזור.
הרעיון הוא מצויין. עתה לא נשאר לאמריקאים
אלא לשכנע את ממשלת ישראל
שתקבל את הצעתו של דיין. וזה כבר
לא כל־כך פשוט.

עוד על חסינות הח׳׳כים
טענות משונות קראתי בעיתונות נגד
הצעתו של מר גדעון האוזנר להכניס תיקון
בחוק חסינות חברי״הכנסת בעניין עבירות
תנועה (חנייה).
מר נתן ילין־מור טוען בהארץ ששום
עוול אינו נגרם לציבור בשיחרור חברי-
הכנסת מתשלום קנסות״חנייה׳ משום שגם
אם הם ישלמו קנסות על עבי-
רות־תנועה, כמו כל אזרח אחר,
לא תיפתר בעיית פקקי־התנו־ער״
לא יובטחו חייהם של הול־כי־רגל,
לא יתווסף אפילו מקום־
חנייה מוסדר אחד, ולא יוסר
שום מיפגע ממיפגעי התחבורה.
בטענה
משונה זו ניתן לשחרר
את חברי־הכנסת מתשלום
מם־ההכנסה, מיסים עירוניים,
היטלי־ביטחון ועינוגים ושאר
המיסים, החלים על כל אזרח במדינה. שהרי
ברור שהגרעון בקופת המדינה לא יקטן
אם חברי־הכנסת ישלמו מיסים כמו כל
אזרח אחר. המיליונים המבוזבזים לא ייחסכו,
העיריות לא יצליחו לאזן את תקציביהן,
ושום עודל משמעותי לא ייגרם לציבור
אם 120 חברי־כנסת ישוחררו מתשלום מיפים.
העוול
הגדול, הנגרם לציבור, הוא בעצם
ההרגשה שחברי־הכנסת מעמידים את עצמם
מעל לחוק, שאותו הם מחוקקים עבורנו,
ובהגדלת המרחק הקיים בלאו הכי בין הנבחרים
לבוחריהם.
טיעון שני, עליו גם מבסס אורי אבנרי

את התנגדותו לשינויים בחוק-החסינות, מבוסס
על ההנחה שתביעות על עבירות-
תנועה נגד חברי־כנסת עלולות, בתנאים
מסויימים, לשלול את חרותם. מר ילין-
מור ומר אבנרי תארו מצבים היפותטיים,
בהם ניתן בעזרת המשטרה, למנוע את
השתתפותם של חברי־כנסת בהצבעה.
זה אפשרי. הכל אפשרי בתנאים
מסויימים. אך מי אומר
שתיקון חוק החסינות חייב לכלול
את זכות־המשטרה לעצור
או לעכב חברי־כנסת? סעיף
ראשון בחוק החסינות המתוקן
יכול לקבוע שבשום מיקרה
(כולל תאונה קטלנית) המשטרה
אינה רשאית לעצור או לעכב
חבר־כנסת, ובכך חיסלנו את
הסכנה לדמוקרטיה.
בסך הכל מדובר כאן בתשלום
קנסות על עבירות־תנועה קלות, שאינן
מחייבות התייצבות בבית־משפט. לכל היותר
יכולה מפלגת השילטון, בעזרת קנסות
אלה, לרושש את קופות סיעות האופוזיציה.
אך שום אסון לא ייגרם לדמוקרטיה,
אם מר אבנרי ישלם כמה עשרות לירות
לחודש על עבירות חנייה. להיפך: רק
טובה יכולה לצמוח לציבור מהחלת חוקי־התנועה
על חברי־כנסת, אשר הם, בסופו
של דבר, אזרחים כמוני וכמוך.
אולי תקדיש הכנסת תשומת־לב גדולה
יותר לבעיות התנועה והחנייה, ואולי תקטין
מעט את הפער הקיים בין הבוחרים
לנבחריהם.

סיכסור חדש בטלוויזיה
הממונה החדש על הטלוויזיה, מר שמואל
אלמוג, נסתכסך לאחרונה עם מר ש. אלמוג
מנהל רשות השידור, על רקע סמכויות
עבודתו של הראשון.
ד׳׳ר יחיל נפגש עם שניהם לשיחה בארבע
עיניים, וניסה ליישב את המחלוקת.
אולם הממונה על הטלוויזיה המשיך לטעון
שמנהל רשות השידור מצר את צעדיו,
מתנכל לו באופן אישי, מעביר הוראות
לעובדי־הטלוויזיה מבלי להתייעץ איתו, מעכב
חתימת הסכמים שהוא המליץ עליהם,
ובאופן כללי יוצר אווירה שבד. לא יתכן
שיתוף־פעולה כלשהו בין הממונה לבין המנהל.
מחוגי
הוועד המנהל נמסר לנו על פיטוריו
הקרובים של מר שמואל אלמוג מתפקיד
הממונה על הטלוויזיה. ד״ר יחיל,
כמוצא אחרון, עומד להציע שמנהל רשות
השידור מר ש. אלמוג יקבל על עצמו,
כהסדר ביניים, את הנהלת הטלוויזיד״ ואילו
מר שמואל אלמוג, הממונה על הטלוויזיה,
יקבל על עצמו את התפקיד האחראי וה
מחייב
מאוד של מנהל רשות השידור.
אם פשרה הגיונית זו לא תתקבל על הצדדים
הקשורים בסיכסוך, יש לשער שהוועד
המנהל ייאלץ שוב לפרסם מיכרז, אף
כי כבר עכשיו ברור שבץ כל המועמדים
סיכויו של שמואל אלמוג לזכות במיכרז
הם הטובים ביותר.
בהזדמנות זו, יורשה לי להביע את
התנצלותי הכנה על משפט בלתי־הוגן בעניין
מוצאו הסוציאלי של מר אלמוג, שנשתרבב
לאחת הכתבות שלי על הטלוויזיה.
אני מכיר את מר אלמוג מימי ״שלושה בסירה
אחת* ,והאוניברסיטה (שבה הוא
ביקר, לא אני) .הוא היה בחור נחמד, ואחד
מהחבר׳ה, אך מאז שהפך לפקיד
ממשלתי החל להתחמק מהחבר׳ה, ללבוש
חליפה קונסרבטיבית ומכופתרת, ולדבר
עברית של שבת שזורה ביטויים רעננים
כ״ממה נפשך״.
כנראה שמטאמורסוזיס זה היה לנגד עיני,
כאשר הגדרתי אותו כ״בן־עניים שעלה
לגדולה״ .מכל מקום, לאחר שאנשים נבו־

תשובה לאורי אבנרי
גם לו עמדו לרשותי 40 העמודים של
שבועון זה, לא הייתי מצליח לדחוס לתוכם
את כל מה שיש לי לומר על שטיפת-
המוח של אמצעי־התיקשורת הממלכתיים.
על העיתונות בכלל ו״מעריב״
ו״ידיעותי בפרט, על. העולם הזה*
ומר אורי אבנרי. על כל אחד
מהנושאים האלה אפשר לעשות
עבודת דוקטוראט.
דרכם של ויכוחים להסתעף ולהסתבך.
אתה אומר למישהו מילה
תמימה כמו ״חמור״ ,ולפני שאתה
תופס מד, קרה, אתה כבר נמצא
בסערת ויכוח והשמצות, שבה מעורבים
כל בני המשפחה שלך, כל
מעשיך המגונים מגיל שש׳ ואם
אינך עוצר בזמן, אתה עלול למצוא
את עצמך במלחמה של על־החיים
ועל־המוות, שבה מופעלים
כל הטילים ופצצות־האטום שברשותך.
כדי
להימנע, איפוא, ממלחמת-
עולם שלישית, ומוויכוח אינסופי
של ״אתה אמרת שאני אמרתי שאתה
אמרת״ ,אסתפק במספר הערות
קצרות, שעם כל רצוני הטוב, אינני
מוצא מיפלט מהם.
(א) קודם כל נחזור להתחלת הוויכוח.
אמרתי ש״מעריב״ הוא עיתון משעמם ו־מנופח
בימי שישי, ומר אבנרי לא ניסה
אשילו להוכיח את החישו.
(ב) מבחינת התוכן, אינני מתלהב מ-
שני העיתונים. הוויכוח התחיל כאשר השוויתי
את ה״איך״ ,לא את ה״מה״ של שניהם.
אני מבכר את ״ידיעות אחרונות״ על ״מעריב״
משום שנוסף על היותו כתוב יותר
טוב׳ וערוך בצורה יותר מעניינת, הוא גם
נותן את רשות־הדיבור לעיתונאים טובים,
שדעותיהם נוגדות את עמדת העיתון.
עיתון ״בלתי תלוי״ חייב לייצג קשת
רחבה ככל האפשר של דיעות המהלכות
בציבור. גם מבחינה זו עולה ״ידיעות״ על
״מעריב״ .אני•חושב, למשל, שתדמיתו של
״העולם הזה״ בשבועון בלתי תלוי ללא-
מורא, ללא משוא־פנים וללא וכד. היתה
מתחזקת לו איפשר מר אבנרי לפובליציסט
ימני מוכשר להביע בו את דעותיו.
(ג) שטיפת־מוח באמצעות כותרות ועריכת
ידיעות מבוצעת לא רק בשני העיתונים
הנ״ל. כל עיתון בארץ, כולל ״העולם
הזה״׳ מנסה להשפיע על קוראיו על-
ידי הדגשת הידיעות המשרתות את השקפותיו
הפוליטיות, והצנעת או אפילו העלמת
הידיעות המנוגדות להן. אפילו *הניו־יורק־סיימם״
מפרסם רק את הידיעות הראויות
(לדעתו) לפירסום.
הידיעה ״נשיא מצריים מוכן לשלום תמורת
נסיגה, מאיים במלחמה אם ישראל תסרב״׳
שהיתר, מופיעה בעיתוני־הערב שלנו
תחת הכותרת ״נשיא מצריים מאיים במלחמה״
היתר, זוכה ודאי ב״העולם הזה״ לכותרת
:״נשיא מצריים מוכן לשלום״ .זה
לגיטימי כימעם. קורא פרימיסיבי, המסתפק
בקריאת הכותרות, ראוי ללוקשים שהעיתונים
מאכילים אותו.
בשטח זה ״העולם הזה״ אינו נופל משום

עיתון אחר בארץ, ואינני מאשים אותו על
כך. בשטיפת־ד,מוחות הכללית, הנערכת יום
יום במדינה, שום עיתון אינו יכול להרשות
לעצמו את הלוקסוס של אובייקטיביות.
גם העורך הליברלי ביותר
מביא לעיתון שלו את מוסכמותיו
החברתיות והפוליטיות. רק עורך
מת יכול להיות עורך אובייקטיבי.
אני יכול להביא מאות דוגמאות
של כותרות מטעות או נכונות-
בחלקן שהופיעו ב״העולם הזה״
(אני אעשה זאת, אם הוויכוח הזה
יימשך) ,וזה בנוסף לאמצעי השטיפה
הסובטיליים בעזרת פירסום צילומים
סימפטיים ובלתי־סימפטיים,
בהם משתמש שבועון זה מדי שבוע.
נסיונו של מר אבנרי להוציא את
עצמו ושבועונו מתוך המכבסה האוטומטית,
בה נשטפים מדי יום
מוחותיהם הרופסים של הקוראים,
מחשיד אותו באי־יושר אינטלקטואלי.
איש לא מפקפק בזכותו להשתתף
בשטיפה הכללית. זו חובתו. כל
מה שהציבור רשאי לדרוש מהעור־כים
הוא מעט התחשבות בחולשותיו.
הקורא העצל׳ בחתמו על עיתון, בהאזינו
לרדיו ולטלוויזיה, רשאי להגיד ״אני מוסר
את מוחי. עשו בו מה שאתם רוצים. אבל
אני מבקש מכם — בעדינות, ברכות ובלי
מברשות גסות. קראו למלאכה שלכם, אינפורמציה׳,
,תיקשורת׳ או עוד יותר טוב :
,שאמפד. רק אל תחנו לי להרגיש שאתם
שוטפים את מוחי. חוסו על כבודי העצמי!
בנקודה זו מתחיל ההבדל בין מידת האובייקטיביות
של העיתונים השונים .״האיץ״
שוטף את מוחות קוראיו בצבעי־מים
עדינים, במיכחולים דקים, ומכסימום במכר־שת־שיניים.
ואילו גסי־הרוח, הממונים על
עריכת עיתונים כ״מעריב״ ו״ידיעות״ ,עובדים
עם מיברשות־סיוד, מטאטאי־כבישים ו־טוריות.

בעצם אץ לי טענות גם נגדם. בפחות
מסוריה הם לא יצליחו לחדור לתוך
ראשי־האבן של קוראיהם. האובייקט מכתיב
את אמצעי וסימון השטיפה. מי שיש
לו ראש ברזנט, אינו ראוי לכביסה עדינה.
חשיבותם של בעלי־מדור כעמוס קינן אינה
בהבעת דיעותיהם הפוליטיות בלבד (מבחינה
זו שווים בעיני כל המטיפים וכל
נושאי הדרשות) ,אלא בחינוך הקהל לחשיבה
עצמית. סימני השאלה שהם מציבים
ליד מוסכמות העיתון, ליגלוגם לכל דבר
מנופח, ודקירותיהם, אם לא שחיטתם, של
הפרות הקדושות הרועות בכרי־הדשא של
העיתון — תורמים רבות לפיתוח רגישותו
של הקורא, ולקביעת מערכת בקרה,
שבעזרתה יצליח לאט־לאט׳ ובמשך זזזמן,
לעמוד על המעשים המגונים המבוצעים
יום־יום במוחו, הן על־ידי עיתונות י הימין
והן על ץ י עיתונות השמאל.
תפקידו של פובליציסט טוב (כתפקידו
של מורה מחנך) הוא להביא את קוראיו
לידי חשיבה עצמית. זה הכל. וכאן טמונה
הסכנה הגדולה שבהעסקת אנשים כאלה על־ידי
עיתונים המבקשים להטיף, לשאת דרשות
ולשטוף מוחות.
(תשובתו של אורי אבנרי
תבוא בשבוע הבא).

זילזול בשר האוצר
אזרחוודכבוד של עיריית עכו הוענקה
השבוע למר פנחס ספיר.
מעולם לא העליתי על דעתי שאנשי עכו
יעזו לבקר את שר־האוצר על תאוות
האכילה שלו, ועל ארוחותיו המפורסמות
במסעדות מפוארות. אבל עובדה ! מידיעות
שנתפרסמו בעיתונות מסתבר ששר־האוצר
נתקבל בלחם ובמלח. ממזרים ממולחים!

מר ספיר לא תפס, כנראה, את הרמז
הדק, ובני לודייתו מכרו לו את הלוקש
שתשודר, צנועה זו מקורה במינה,ג עתיק־יומין.
שמעתי,
אגב, שמר פנחס ספיר הוא לא
כל־כך פופולארי אצל הסוחרים הערביים,
אף כי את אמא שלו הם מזכירים לעיתים
קרובות מאוד.

״לא רוצים ל שר ת

כצה״ל ־ -רוצי
לע שות חיי!׳׳
אונונר, בניה שד קציני 1בכירי
בצה״ל שנעצרו
הסיפור הגדול שמאחורי הכותרת הקטנה
עופר רותם

ך* והו ובוהו נוראי. בגדים, עיתונים
1 ושמיכות זרוקים בכל חור על פני
שלושה מארבעת חדרי הדירה. המיטבח מלא
ערימות כלים מלוכלכים. בן שיחי, בני,
חתיך יפה־תואר, מקבל את פני ליד שולחן
המיטבח המלא שיירי אוכל מתאריכים לא
מזוהים, אבל עתיקים למדי. שערו הפרוע

פר .״אנחנו רוצים לחיות את חיינו וליהנות
כל זמן שאנחנו צעירים ויכולים.
כל אחד מאיתנו עצמאי מבחינה כלכלית.
כמעט כל אחד עובד במקום קבוע ומרתיח.
ואלה שלא עובדים במקום קבוע — כשחסר
כסף, הם הולכים לעבוד בסבלות
בשוק.

נעצרו 8תלמידי תיכון
שהשתמשו בסמים בת״א

מאורת חשיש ול. ס .ד- .
או קומונה ש ד אהבה
משתלב ברקע הכללי.״ זה היה הרושם הראשון
אשר קלטה כתבת העולם הזה, ציפורה
כיסלו, כאשר חדרה השבוע לדירת הקומה
הרביעית ברחוב יהושע בן־נון 6ב־תל־אביב.
בדירה זו התגוררה קבוצת בני-
נוער, שעזבו את בתי הוריהם המרווחים בפרבריה
העשירים של תל־אביב — חיו בה
חיי קומונה — והשבוע, בשבת לפני הצהרים,
נעצרו לאחר שהמשטרה מצאה בדירה
חשיש, כלי עישון וגלולות ל.ס.די.
מרבית העצורים היו בני טובים במלוא
מובן המילה: עופר רותם, מרמת השרון,
בנו של אלוף־מישנה במילואים. איתן גידרון,
מצד,לה, בנו של סגן־אלוף במילואים. אלון
טרואב, מגני־יהודה הסמוכה לסביון. אריה
ספקטור, ממעוז־אביב. יוסי שילר, נורמן
רוט, תייר מאוסטרליה. רינה 16 המתגו
ררת
עם הצעירים בדירה *.ושתי צעירות נוספות
שהתארחו שם. צעיר נוסף המתגורר
בדירה, בני, לא היה במקום בשעת הפשיטה
וגילוי הסמים, משום־כך לא נעצר.

לא רוצים
לתרום לחברה
ה גילו השוטרים במקום המיקלט של
ששת הצעירים בני ה״ 18—17.5והצעירה
בת ה־ 716 האמנם מאורת סמים, בה היו
מתכנסים כדי לצאת למסעות־הזייה — או
קומונה של אהבה, נסיון צעירים לחרוג מ־המיסגרת
החברתית המקובלת, לנסות לעצב
* השם מוסווה כדי להגן על קטינה.

בית הוריו של אחד מחברי הקומונה, שנעצרו השבוע באשמת
שימוש בסמים משכרים. הבית המרווח, שוכן בשכונת הווילות
המפוארת גני־יהודה שליד סביון. בית זה אופייני גם למשפחותיהם של שאר צעירי הקומונה,
שעזבו כולם בתים עשירים. אופיינית לא פחות העובדה, שכולם עזבו — בהסכמת הוריהם.

בית טואוב

את חייהם כרצונם?

מספר כני :

אני אוהב לעשות כל דבר לבד. לא רוצה
עזרה. אני מעריך את העזרה שמושיטים לי
הורי, אבל אני בכל זאת רוצה לבטא את
האישיות שלי בדרך שלי.
למדתי בתיכון עד השישית. לא יכולתי
לסבול את האוטוריטה של המורים. בעיקר
הפריעה לי התלבושת האחידה. אצלנו לבשו
מדים בצבע תכלת, והקירות בבית־הספר היו
צבועים באפור. הכל היה אסור וכחול ואחיד.
לא יכולתי לסבול את זה. אני קצת
מצייר, וחושב להמשיך ללמוד לצייר, וזה
פגם בחוש האסתטי שלי.
התחלתי להופיע בלי מדים בבית־הספר.
הורי נקראו למנהל פעם, פעמיים, שלוש.
שום דבר לא עזר. פשוט לא סבלתי את
הצבע הכחול. עזבתי בשישית והתחלתי ללמוד
אקסטרני. עשיתי את המוקדמות ועכשיו
אני לומד לבגרות.
רוב החבר׳ה שגרים כאן לא רוצים להתגייס.
אנחנו מהווים גורם שלילי בחברה.
אנחנו לא רוצים לתרום לה כלום — והצבא
פירושו לתרום. אם הצבא יודע מה שטוב
בשבילו — אז לא יקחו אותנו, כי
אנחנו נד,וזה גורם דמורליזטורי.
אני אישית כן חושב להתגייס. אבל לא
בגלל פטריוטיזם — אלא מטעמים אנוכיים
בהחלט. אני מתכוננן להיכנס לעסקים של
אבי. לנהל את החברה שלו בחוץ־לארץ. אם
לא אשרת בצבא — זה יהיה כתם על
עברי. אולי אפילו לא יתנו לי לצאת ל-
חו״ל.
כל הדיבורים בקשר לשבע צבאות ערב
שעומדים לכלות אותנו ולזרוק אותנו לים
— אני בכלל לא מתייחם לזה. אני חי היום
פה, ומחר אני אתגורר במקום אחר.
אני לא יודע מה אני יכול לתרום לצבא
כשיגייסו אותי. את חיי בטח שאין לי
כוונה לתרום. אני בכלל לא חושב לשרת
בחיל קרבי.
ניתוק מהעולם
ץ* משיך כני ואומר :
אנחנו לא דורשים כלום מהחברה
ולא רוצים גם לתת לה כלום,״ הוא מס-

״אני למשל עובד כעוזר במה אצל פשנל
בתיאטרון העממי. עופר עובד כמתופף בלהקה.
החבר של רינה עובד בעיר הנפט
באבו־רודם.
״יש לנו חברות. אבל לא קבועות. אנחנו
לא רוצים שום דבר קבוע וזה אמור
גם לגבי המין. מלבד רינה והחבר שלה,
שגרים בחדר נפרד.״
ניתוקם של דיירי הקומונה מהעולם החיצון
שלם. בדירה אין טלוויזיה, לא מקלט
רדיו, לא טרנזיסטור .״גם עיתונים אנחנו
לא קוראים,״ אומר בני .״מה שאת
רואה כאן על הריצפה זה רק העיתונים מהשבוע,
בהם חיפשנו את הפירסומים עלינו.
לא איכפת לנו מהסובב אותנו ומהחברה.
כל אחד חי את חייו.
״אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני,

שלמה רותם, אביו
של עופר, בחדר הכניסה
של הבית המרווח בגני־יהודה, אותו
עזב בנו הצעיר עם הצטרפותו לקומונה.

אנא החס

ועזרנו מאוד זה לזה.״
העזרה ההדדית התבטאה גם בכסף,
כל אחד שילם מאה לירות, לקופה המשותפת
600 .לירות עלתה להם הדירה,
מאה לירות נשאר לאוכל .״כמעט אף אחד
מאיתנו לא אכל כאן,״ מספר בני .״לרוב
היינו אוכלים בחוץ. הרבה היינו אוכלים
אצל ההורים, שרצו שנבקר אצלם. הרבה.״

גם הבנה
היא אסון
הוריס במרבית המיקרים הסכימו לכף
( | שבניהם יעזבו את הבית. נכנעו, ליתר
דיוק :״קיבלתי את זה, למרות שזה לא
היה קל,״ מספר שלמה רותם, אביו של
עופר — גבר גבה קומה, בעל הופעה
גאה, שיער מכסיף ועיני תכלת .״בני
הוא בן 17 וחצי, אם הוא החליט לעזוב
את הבית — החלטתי שזו זכותו.
״קשה להבין את הנוער של היום. נכון
שתמיד היה פער דורות, והצעירים התמרדו
נגד הוריהם. אבל פעם זה היה למען מטרד•
מסויימת, אידיאל מוגדר. היום —
זה קודם כל לפרוק עול, ורק אחר־כך להחליט
מה לעשות. זאת הגישה שלהם. אבל
קיבלנו את זה. עופר מבקר בבית לעיתים
קרובות ביותר — והיחסים בינינו הם טובים.״
בני
מעיד על עצמו שגם יחסיו שלו עם
הוריו היו תקינים. בעצם — יותר מדי
תקינים .״עזבתי את הבית כי לא יכולתי
לסבול את יחם ההבנה המושלם עם הורי,״
אומר הוא .״הם הבינו את הכל. בעיקר
אבי, שהוא אדם מאוד חכם ומאוד אינטליגנטי,
ומנהל מספר חברות גדולות. אני
מאוד אוהב אותו וגם הוא אותי. אבל
היחסים היו יותר מדי פתוחים. הכל
מוכרחים לספר, הכל מוכרח להיות פתוח.
״כך יצא שהיתר, צנזורה אפילו על המחשבות
הכמוסות ביותר שלי. אבי ידע
כל מה שאני עושה ומה שאני עומד או
רוצה לעשות. הוא אף פעם לא אמר
שהוא לא מסכים עם משהו — אבל את
אי ההסכמה לא צריך לבטא במילים• לפי
מבט או פליטת־פר. או אינטונציה אפשר
להרגיש את זה. המצב נעשה כל כך מתוח
שהייתי נאלץ לעזוב.
״מבחינת כלכלית הייתי עצמאי אחרי
שהתחלתי לעבוד אצל פשה. תחילה לקחתי
דירה ברחוב אלנבי עם חבר. אחר כך
כשעוד חבר׳ה שלי החליטו לעזוב את הבית
— החלטנו לעבור לגור יחד.״

רום לצער ועוגמת נפש להורים.״
גם בני מבטל את השפעת החשיש :״אחרי
שלוקחים ל.ס.זי. אז לחשיש כבר כמעט
ואין השפעה. גם בל.ס.די. עזרנו האחד
לשני. אף אחד, אף פעם׳ לא לקח
ל.ס.די. כשהוא לבדו. למשל כשאני לקחתי,
אז הגעתי לפיצול האישיות. כמעט
אושפזתי. שבוע אחרי לקיחת הגלולה שוב
חזר לי הטריפ. זה היה נורא. החבר׳ה
מאוד עזרו לי.״
הנערים כולם טוענים שנעשה להם עוול
בתיאור המצב בו מצאו אותם השוטרים.
״סיפרו עלינו שמצאו אותנו ערומים, מסוממים,
והיינו לבושים. אני, למשל, הייתי בתחתונים.
זה היה ב־ 11 בבוקר, החבר׳ה
קמו מהשינה, אנחנו ישנים בתחתונים, וכך
מצאו אותנו.״
חבל שהוא מת
ך* נערה היחידה רינה, בקומונה, אינן
! נד, בת־טובים, לא נולדה בווילה עשירה.
היא ממוצא תימני־ספרדי, דור רביעי
בארץ, יפהפייה שחרחורת, בעלת עיני שקד
ענקיות ומקסימות.

מספרת רינה על דרכה אל הקומונה

עד לפני חודשיים גרתי בבית. למדתי
בתיכון, אבל המתיחות ביני ובין הורי
הלכה וגדלה עד שעזבתי את הלימודים
והלכתי ללמוד י.ב.נז ,.כדי שיהיה לי מיק-
צוע ואוכל להיות עצמאית. אבל אחרי שגמרתי
את הקורס היה לי קשה להשיג
עבודה. בכל מקום דרשו ניסיון של לפחות
שנתיים. מאיפה אקח ניסיון אם לא

בודוה ביו הזאבים

רינה בת ה־ 16 והכלבלב שלה בחדרה שבקומו־נה.
בניגוד לגברים שבקומונה, שקיבלו את הסכמת
הוריהם לצעזם, עזבה רינה את בית הוריה ללא רשות, צפוייה להחזרתה הביתה
בכוח, על־ידי אביה. היא הקפידה לגור עם החבר שלה בחדר לחוד, בנפרד מחברי הקומונה.

אחרי ל.ס,די,
חשיש זה כלום
ף• קומונה הקטגה חיו הצעירים ב־
*•־ חופש מוחלט. נערכו שם שיחות ממושכות
על בעיות החיים. בחשיש — אין
הם רואים כל דבר רע .״לדעתי חשיש
מזיק פחות מאלכוהול,״ אומר עופר רותם.
״האלכוהול מזיק לכבד. לחשיש אין השפעה
שלילית מסוג זה. יום אחרי השיחרור
מהמעצר, החלטנו להתאסף ולעשן חשיש.
הדבר לא יצא לפועל. התחרטנו. אני למשל
היגעתי למסקנה שזה עלול להזיק לי.
המשטרה עלולה לתפוס אותנו ושוב נג־

אגא גיורו!

אמו של איתן
גידרון, בפתח הוילה
הנאה של המשפחה בצהלה. כמו שאר
חבריו, שב גס הבן הביתה לאחר המעצר.

ףןן 4ן חדרם של רינה והחבר שלה. בניגוד לשאר חדרי הזירה, זהו
החדר היחידי המסודר, כשהמיטה הכפולה מוצעת, פחות או
41111
1 11111
יותר, ובפינה שולחן עם מפה לבנה. על הקירות תמונות צבעוניות של אלביס פרסלי ואלילים
אחרים. בתמונה — בני ( ל א החבר של רינה) שלא נעצר, נותר לבד בדירה הגדולה.
נותנים לי לעבוד? אז החלטתי לקבל כל
מישרה שהיא, והתחלתי לעבוד אצל עורך־
דין במשכורת של 400 לירות לחודש.
במשך כל הזמן נמשכו המריבות ביני
לבין הורי. בעיקר ביני לבין אבי• הסיב־סוכים
הגיעו לידי כך שאבי היה מכה אותי
באכזריות, והלכתי להתלונן במשטרה.
ישנם שם כמה תיקים על העניין.
בגלל זה התנכרתי לגמרי לבית. נהגתי
לצאת בבוקר לעבודה, אחר כך הלכתי ישר
לחברה שלי, ובשעה 11 בלילה הייתי מגיעה
הביתה, מתקלחת והולכת לישון —
ממש כמו אדם זר.
עד שיום אחד׳ לפני חודשיים׳ היכרתי
במקום שאני עובדת את דני *.דני סיפר
לי על ד,קדמונה שלהם. הוא הזמין אותי
לביקור. אחרי הביקור הראשון הרעיון הזה
של הקומונה כל־כך מצא־חן בעיני —
שהחלטתי לעבור לגור לשם.
לא עזבתי את הבית בהסכמה עם ההורים,
כמו כמה מהבחורים כאן. פשוט יום
אחד לקחתי את החפצים שלי מהבית והסתלקתי,
ובאתי לגור בקומונה, בחדר
נפרד עם דני.
בגלל שהיה מעט כסף לאוכל, אז היינו
קונים בדרך כלל רק דברים קלים, חלביים,
כי לא היה לנו כסף לבשר. אבל לעיתים
קרובות, ביום שישי, הייתי מביאה בשר
מהבית ועורכת שולחן עם מפה לבנה,
כדי לתת לחבר׳ה הרגשה ביתית.
* שמו המוסווה של אחד הנערים ש
נעצרו, שהוא החבר שלה.

עד שהגעתי לקומונה, בחיים שלי לא רק
שלא עישנתי, אפילו לא ראיתי לא
חשיש ולא ל.ס.די. גם אותם לא ראיתי
מעשנים — רק שמעתי אותם מדברים
על זה. אני ודני חיינו את החיים שלנו.
אני בכלל דגלתי בפרטיות. אמרתי להם
שאמנם אנחנו גרים בקומונה אבל מינימום
של פרטיות צריך שיהיה לכל אחד. בגלל
זה כמעט ולא ניכנסתי לחדרים שלהם והם
גם לא ניכנסו אלי לחדר.
הורי יודעים שאני גרה בקומונה אבל
הם לא יודעים את הכתובת. את זאת עשיתי
מפני שפחדתי שהם יבואו לקחת אותי.
כי כבר לפני זה קרה פעם שעזבתי את
הבית ואבי בא לקחת אותי בכוח הביתה.
עם החבר׳ד, כאן ההרגשה שלי היתה
מצויינת. עזבתי את הבית בשביל להיות
עם אנשים צעירים בגילי, שישמעו אותי
ויבינו אותי — וזאת מצאתי. אנחנו
עצמאיים וחיים כרצוננו. אני פשוט חיה
כפי שאני חושבת שאני צריכה לחיות.
זה היה יכול להיות נחמד מאוד, להמשיך
לחיות כך — אם רק היו נותנים
לנו. חבל מאוד שזה נגמר כך. בשבילי
זה היה זעזוע נורא כשהמשטרה עצרה
אותנו. אחרי המעצר, עכשיו, כולם חזרו
להורים שלהם, והקומונה מתפזרת. זה היה
רעיון יפה. חבל שהוא מת.

7| 1 | 4 1ך ן * ןןן • אחד מחדרי הקומונה. מיזרונים ושטיחים פזורים על ה־
1 1 1 1 1 \ 11 4 1 711 | /ריצפה שימשו במיטות, כשעיתונים, מגבות, מאפרות
ואלף ואחד חפצים נוספים מפוזרים בשטח. הבאלאגן הנוראי היה חלק מחיי החופש בהם
בחרו הצעירים — צורה נוספת להתקוממותם נגד ההורים, הבית המסודר והנקי והמימסד.

השקט שלטי הסערה
כל חייל קרבי מכיר את ההודיה הזאת — הרגע הגדול של השקט.
הטירונים
נהנים מן הרגיעה, מאושרים מן השקט. נדמה להם שהמלחמה
נגמרה.
הוותיקים, למודי הניסיון, מסתובבים בהבעה מודאגת. מפעם לפעם
הם כורעים ומצמידים את אוזניהם לקרקע. הם חשים שבצד השני
קורה משהו, שיש תנועה מוגברת.
הם יודעים כי זהו השקט שלפני הסערה — שעת הכוננות לקראת
התקפה.

בזה היה המצב השבוע במלחמה המדינית סביב
ישראל.
לאזרחי ישראל, קוראי העיתונים, היה נדמה שהכל בא על מקומו
בשלום. הלחץ האמריקאי פסק. המצרים משמיעים רק איומים שיג׳
רתיים. מוסקבה נחה. המתח עבר.

ורק מומחים הבינו כי זוהי שעה של בוננות כעולם,
שכל הצדדים מכינים את עצמם לרגע הקריטי _ וכי
הרגע הגדול של העימות הבינלאומי עלול להגיע
לפתע פתאום -ובקרוב.

דים לצד קו גולדה. התדרין־ של רוג׳רם בא אחרי
התדרין־ של אבן. למעשה נאמר בו: אבן לא אמר
לבם את האמת. הוא הציג בפניכם את עמדת ממשלת
ניבסון בצורה כוזבת.
מה רצה רוג׳רס להשיג? אין כל ספק שהוא רוצה ללכד את
שורות הקונגרס וכלי־התיקשורת האמריקאיים, כהכנה למיתקפה
מדינית גדולה על ישראל. זוהי האיסטראטגיה של ג׳וזף סיסקו —
ובסיבוב הראשון היא ניצחה השבוע.

מעתה יהיה קשה מאוד לאבן ולאנשיו לפתוח ב־מיתקפה
נגדית, להשמיט את הקרקע מתחת לרגלי
רוג, רם-ם ים קו.
כאשר חזר אבן השבוע לניו־יורק, נודע ש״לא נקבעו לו פגישות
עם מדינאים וסנטורים.״

הייכל: אס־או־אס
מדוע נחפז רוג׳רס? יש לכך שתי סיבות, שתיהן טובות מאוד.

•ארינג: הביתה

האיסטראטגיה של רוג׳רס-סיסקו נועדה להשיג
שני יעדים, אחד חיוכי ואחד שלילי.
החיובי ז לחזק את ידידי אמריקה במימשל המיצרי, להרחיק את

את המימד הדרמאטי סיפק האדם הפחות דרמאטי בעולם: גונאר
יארינג.
יארינג רצה להגיד משהו. אבל בדיפלומט מושלם, איש־סוד קנאי,
לא יכול היה להגיד.
הוא רצה להגיד: המצרים השיבו בחיוב. הישראלים השיבו למעשה
בשלילה. השליחות הגיעה לקיפאון גמור. אם העולם לא ילחץ על
ישראל להסכים לגבול הבינלאומי בדרום, אין טעם להמשיך במשא־ומתן.
ובלי משא־ומתן — תפרוץ מלחמה.

מצריים מברית־המועצות, לבצר מחדש את עמדות אמריקה במרחב
הערבי, על־ידי השגת היעד שמצריים רוצה בו: הוצאת ישראל מן
השטחים המוחזקים, תמורת שלום.
השלילי: למנוע בכל מחיר עימות צבאי עם הצבא הסובייטי
במרחב.

בדרכו, מצא דרך מקורית להגיד זאת -בלי לומר
מילה. הוא פשוט נטש את ניו-יורק, חזר למוסקבה,
שם הוא מבהן בשגריר שוודיה, דרך שטוקהולם.
הוא דאג לעשות זאת בצורה עדינה ביותר, באמתלה הכוזבת־בעליל
של הצורך להיות שם בפסחא. הכל הבינו כי נטש את מיש־מדתו
שבוע לפני הזמן.

היתה זו אזהרה ברורה. אזהרה לאמריקאים, שעליהם
ללחוץ על ישראל. אזהרה לישראל עצמה, שסבלנותו
של מלך-הם בלנות פגה שוב.

רו\׳רס: הבטחת העורך
אותה שעה עשה ויליאם רוג׳רס מעשה שלא עשה שר־חוץ אמריקאי
מזה 25 שנה: הוא הופיע בפני הסינאט והרצה על מדיניות
ממשלתו במיזרח התיכון.
התוצאות היו מדהימות לישראל: בגמר הפגישה, הכריזו כל הסנטורים,
פה אחד, כי דברי רוג׳רס סבירים ומשכנעים.

כין התומכים ברוג׳רם: בל אוהדי ישראל ונושאי
תעמולתה כאמריקה.
מה אמר רוג׳רם? הוא חזר על המליצות הרגילות: לא יכפו שלוש

לגבי שתי המטרות, באו השבוע קריאות אס־או•
אס מקאהיר. שתיהן במאמריו של אותו עיתונאי
פוליטיקאי, חסנין הייבל, עורך ״אל־אהראם״.
הייכל נחשב זה מכבר לסוכן אמריקאי. ליתר דיוק: לדובר הקבוצה
הפרו־אמריקאית בקאהיר, שבמרכזה עומד מי שהיה סגנו
של עבד־אל־נאצר, זכריה מוחיי־אל־דין.
עתה נפתחה על הייכל התקפה עצומה. הביטאון הרשמי של מפלגת
השלטון המצרית תקף אותו כתבוסתן, במילים בהן רגיל מנחם
בגין להשתמש כלפי שוחרי־השלום בישראל.״ ביטאון סובייטי דרש,
ברמז גלוי, לסלק מעיתוני ערב את ״תומכי אמריקה*.
רוג׳רס קיבל קריאות אס־או־אס. אם לא תזדרז אמריקה ללחוץ על
ישראל, תישמט הקרקע מתחת לרגלי אוהדיה בקאהיר, ההתקרבות
המצרית—אמריקאית תתבטל, ומוסקבה תשתלט סופית על העולם
הערבי.

אולם מאמרו של הייבל הכיל גם כשורה שנייה,
מדאיגה עוד יותר.
כמה פעמים הזכיר הייכל את האולטימאטום הסובייטי לישראל
משנת ,1956 כאשר איימה לשלוח ״מתנדבים״ וטילים כדי להוציא
את ישראל בכוח מן השטח שכבשה במיבצע־סיני.

הרמז היה ברור וגלוי: הייכל הזהיר את המערב
שהסובייטים עומדים להציג בקרוב אולטימטום צבאי
לישראל, שאם לא תבצע את החלטת מועצת הביטחון
,242 תראה כרית־המועצות את עצמה רשאית,
במו ב־ ,1957 לבצע כעצמה את ההחלטה על•
ידי פעולה צבאית.
נחום גולדמן הזהיר בפני אפשרות זו עוד לפני שנתיים.
כדי להדגיש נקודה זו, נודע כי ברית־המועצות החישה נשק כבד
למצריים בדרך האוויר — לחסוך בזמן הדרוש למישלוח בים.

לקראת הרגע
כל זה מקרב את ההתפוצצות — העלולה לבוא בקרוב.

פיסקו

אכן
מי שיקר?

על ישראל, אך רוצים ״לשכנע״ את ישראל לקבל את גבולות רו-
ג׳רם. דורשים נסיגה, אך רק במיסגרת שלום־אמת. זוהי, כמובן,
העמדה המוסכמת עתה גם עם ברית־המועצות ומצריים.
התגובה היתה כמעט מצחיקה. הנרי ג׳קסון, סנטור דמוקרטי־ימני
הפוזל (בלי סיכויים) לעבר כס הנשיאות, שהצטיין בהכרזות ניציות
לטובת קו גולדה, הכריז הכרזה חדשה. הוא הודה שלא הבין את
המצב, וכי רק בעיקבות דברי רוג׳רס הוא מבין עכשיו שממשלת
ניכסון אינה דורשת נסיגה ישראלית לפני השלום.
הסנטור לא הודה רק שהוא אידיוט (ורמתם של סנטורים רבים
בארצות־הברית אינה שונה מרמתם של כמה ח״כים בישראל) ,ושלא
טרח מעולם לקרוא את ההודעות הרשמיות של ממשלתו. הוא גם
רמז, בעקיפין, שהתועמלנים הישראליים שיקרו לו.

רמז זה היה מכוון כבירור נגד אבא אכן, שניהל
בימים האחרונים מערבה מאומצת למשיכת הפנטו-

יש רק דבר אחד היבול למנוע אותה: הגשת מפה
רשמית מטעם ממשלת ישראל לארצות-הכרית, לשם
העברתה ליארינג ולמצרים.
גולדה אינה רוצה בכך. היא חוששת שמפה זו (שתתבסס על
הראיון שלה בט״מס הלונדוני) תהפוך מייד למפת־מכסימום. זה נכון
בלי ספק. היא גם חוששת שהמפה — שתכלול סיפוחים כמו שארם־
אל־שייך, הרצף הטריטוריאלי וכר תבהיל את ידידי ישראל באמריקה,
אשר אבא אבן סיפר להם שישראל רוצה בשלום, לא בסיפוח
שטחים.

אולם בבל שעברו הימים, הצטיירה הברירה האכזרית:
מפה שתשמש בסים למיקוח, שיסתיים כתוכנית
רוג׳רם -או אולטימאטום צבאי סובייטי,
ללא תקווה לתמיכה אמריקאית.
* המצחיק במצב: בנאומו האחרון בכנסת, השתמש בנין במאמר
של הייכל כדי להוכיח שהערבים זוממים להשמיד את ישראל. תון
כדי כך עיוות בגין את אותו מאסר, שיריבי הייכל רואים בו תעמולת
לכניעה לישראל.

במדינה

הטם אין בי פ חד —
אבל מ ר חו ק !
אחת הקללות הרובצות על ישראל היא
מכת העצות הטובות, המומטרות עליה
מידי ידידים המבקשים ממנה להיות קשוחה,
אמיצה, בלתי־פשרנית ביחסיה עם
שכנותיה הערביות, ובלחצים המופעלים
עליה על־ידי המעצמות.
המכנה המשותף של כל הידידים האלה :
הם חיים במרחק רב מקו האש.
מודה לאלוהים. לעיתים רחוקות
מגיעה תופעה זו לידי גילוי כה חותך
כמו השבוע, במיכתב למערכות העיתונים
שנשא את חתימת סול א. דן.
חתימה זו ידועה היטב. כל כמה ימים
מוצפים העיתונים במיכתבים משוכפלים
בשפה האנגלית, המגיעים בחתימה זו, הקוראים
לישראל להתנגד למדיניות הממשלה
האמריקאית, ולא להיכנע בשום פנים ל־ויליאם
רוג׳רם.
השבוע התפרסם מיכתב נוסף של סול
א. דן. הוא מסתיים במילים :״אלה הם הזמנים
המעמידים את נפשותיהם של בני־אדם
במיבחן. החייל של ימי הקיץ, וה־פטריוט
של אור השמש, יירתעו במשבר
זה משרות למען ארצם. אך מי שעומד בכי
עתה, ראוי לאהבת גבר ואשה. את העריצות,
כמו את הגיהינום — לא על נקלה
מדבירים.
״אם יהיו צרות — שיהיו נא בזמני,
כדי שיהיה שלום לילדי. אני מודה לאלוהים
על שאין בי פחד.״
על החתום: סול א. דן, סן־דיאגו, קא־ליפורניה,
ארצות־הברית.
דיעות שלום גרוע — טוב
ממלחמה טוב ה
מה היו כיום פניה של מדינת ישראל,
אילו היה דויד בן־גוריון, ראש־הממשלה
הישראלי הראשון, ניצב גם כיום בראשות-
הממשלה י
את התשובה לשאלה זו נתן לאחרונה
דויד בן־גוריון עצמו, בראיון שהעניק לשבועון
האמריקאי החשוב סאטרדיי רביו,
העומד להתפרסם בשבוע הקרוב. אמר המנהיג
הישיש בן ה־ : 84״אילו הייתי עדיין
ראש־ממשלה, הייתי מכריז כי אנחנו מוכנים
להחזיר את כל השטחים שנכבשו
במלחמת ששת־הימים, מלבד ירושלים המזרחית
ורמת הגולן — את ירושלים
מסיבה היסטורית ואת הגולן מסיבה בט־חונית.״
ומה
באשר לשאר השטחים? נשאל ביג׳י
באותו ראיון .״סיני? שארם אל־שייך?
עזה? הגדה המערבית? שילכו להם .־
השלום חשוב הרבה יותר מנכסי דלא־ניידי!״
״שלום
שווה כד קורבן״ .אין זאת
הפעם הראשונה שהידיעות אותם מביע
דויד בן־גוריון זהות לחלוטין עם הרעיונות
בהם דוגל מחנה השלום הישראלי.
אך מעולם לא הביע ביג׳י את דעתו בצורה
כה מגובשת וחד־משמעית. אמר ביג׳י באותו
ראיון:
״שלום גרוע — הוא טוב יותר ממלחמה
טובה. הוא שודד. כל קורבן. כדי
להשיגו עלינו לחזור לגבולות ...1967באשר
לביטחון, גבולות ביטחון צבאיים, למרות
שהם רצויים, אינם יכולים בפני עצמם
להבטיח את עתידנו. שלום אמיתי עם
שכנינו הערבים — אמון הדדי וידידות —
זהו הביטחון האמיתי!*
הדברים אמם חדשים, כמובן. אבל כשהם
באים מפי האיש הנערץ עדיין על ידי
ניצי ישראל, והמסמל בעיני העולם יותר
מכל ישראלי בודד אחר את תקומת מדינת
ישראל, הם מקבלים משמעות מיוחדת במינה.

היתד. הסיבה, שגם כיום 8 ,שנים
אחרי פרישתו מראשות־הממשלה, צוטטו
דבריו של המנהיג הישיש בעיתונות העולם
בהדגשה ובהרחבה, כהוכחה לחידלונה של
המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל, הקיימת
היום.
העולם הזה 1752

החיליונו שנסת וסווס
שדה גודדמן,
אמו ש ד
המיליונר 13ה8-
שהבדיחה אותו
לגרמניה-טוענת:

בני בד
למציל את החידיונים1.״
ץ• מ ו כל ילדי ישראל, הולבש הארדי
^ גולדמן בן ד,־ 8בחג הפורים, לפני
שבועיים, בתחפושת. אמו הלבישה לו תלבושת
של שודד. אל מותניו הוצמדו שני
אקדחי צעצוע. שפם שחור נמרח מעל שפתיו.
אבל
תלבושת הפורים של הארדי גולדמן
לא נועדה כלל לנשף מסיכות או לחגיגת
פורים לילדים. הוא יצא בשעות הבוקר
עם אמו, שרה גולדמן, מדירתם שברחוב
ורמיזה 7בצפון תל־אביב ונסע ישר ל־

נמל־התעופה בלוד. שם, השתעשעו ודאי
אנשי ביקורת הדרכונים למראה הילדון החמוד
והמחופש. הם לא שמו לב ששמו
נכלל ברשימת האזרחים הישראלים נגדם
יציאהמהארץ.
הוצא צו־עיכוב
מספר כבר ישב הארדי
כעבור דקות
גולדמן עם אמו במטוס חברת התעופה הגרמנית
לופטהנזה, שהמריא בדרך לגרמניה.
כשיצא הארדי אותו בוקר מביתו, הואלא
ידע כלל כי הוא עומד לטוס למרחקים

ולא לחזור בתום חופשת הפורים לבית־הספר
העממי הר־נבו בו הוא לומד בכיתה
ב׳ .יתכן וגם לא יחזור כלל, בעתיד הנראה
לעין, לישראל.
כי הארדי בן ד,־ ,8אינו רק הילד העשיר
ביותר בישראל, אלא קרוב לוודאי הילד
העשיר ביותר בעולם. על שמו מופקדים,
בבנק בעיר פרנקפורט שבגרמניה, קרוב
ל־ 10 מיליון ל״י במזומנים. נוסף לכך שלרכוש הבלעדי והיחיד הבעלים נוסף שערכו נאמד במיליונים רבים נוס־

פים: בתי־מלון ומועדוני־לילה בפרנקפורט,
נכסי דלא־ניידי בארצות־הברית וישראל
ושותפות בעסקים רבים ומסועפים
שרק אנשים בודדים יודעים על כולם.
יחד עם היותו העשיר שבילדי העולם,
הוא אולי גם אחד האומללים שבהם. כי
במשך שלוש השנים האחרונות, מאז הפך
למולטי־מיליונר בטרם ידע עוד צורתה של
אות, הפך הארדי לסלע מריבה ומחלוקת,
כשעשרות גורמים ואנשים מתערבים בחייו,
מנסים לקבוע את גורלו ומונעים ממנו
על ידי כך את האושר הטבעי שאפילו בן
עניים מרודים זוכה לו בגילו.
גירושין לפני המוות
ולמו של הארדי הקטן חרב עליו,
) 2כאשר היה בן ארבע לערך. בחודשי
הקיץ של שנת ,1967 כשכל יהודי העולם
עדיין צהלו על נצחון צה״ל במלחמת ששת־הימים,
היו הוריו של הארדי טרודים בבעיות
אישיות ומכאיבות יותר.
אביו, בנימין גולדמן, יליד פולין וני-
צול השואה, השתקע בפרנקפורט מיד אחרי
מלחמת העולם השניה. הוא התחיל בלא
כלום, נכנס לעסקי הלילה המפוקפקים ש•
הפכו בזמנו את פרנקפורט לשם דבר ברחבי
העולם. היו אלה מועדוני־הלילה שנועדו
לחיילי צבאות הכיבוש בגרמניה,
ושסיפקו להם מלבד משקאות גם נשים בשפע.

האם
והבן

הארד׳ גולדמן בן ה־( 8טימ-ן) ,שהוא אולי
הילד העשיר ביותר בעולם כיום, אשר על
שמו רשומים מיליונים במזומן וברכוש — סועד בחברת אמו שרה,

שהבריחה אותו לפני שבועיים ימים מישראל לגרמניה, כדי למנוע
ניצול כספו על ידי אחרים. עשרות גורמים ואנשים זרים מתערבים
בחייו של הארדי הקטן מתוך תקווה ליהנות מרכושו ומכספו הרב.

תוך תקופה קצרה התעשר בנימין גול-
דמן. הוא רכש עוד ועוד מועדונים, הקים
בתי־מלון, הפך לאחד ממלכי חיי הלילה
של פרנקפורט, בהם תפסו יהודים ויורדים
מישראל חלק מכובד מאוד. באחד מביקוריו
בישראל, כתייר, הכיר בנימין גול-
דמן את שרה קרן־צבי. שרה, ילידת הארץ
ששירתה בצה״ל, עבדה אז כפקידה במיש־רד
הביטחון. אביה, צבי קרן־צבי, יהודי

(המשך מעמוד 17ז

דתי ושומר־מסורת, עסק אז בקידוחים ב־איזור
הרצליה.
סיפורה של שרה עצמה עשוי לשמש
נושא לרומן סוחט דמעות. היא היתה בת
ארבע, כאשר איבדה אמה את עצמה לדעת,
אחרי שחשדה כי בעלה שומר המצוות לוטש
עיניים אל אחותה הצעירה. אחרי מות האם,
שלח קרן־צבי את שלוש בנותיו לקיבוץ
ובעצמו נשא לאשה את אחותה של אשתו
המנוחה. אשתו החדשה׳ יפה, היתה אז בת
,18 כשהוא עצמו כבר היה בשנות השלושים
לחייו.
לפני שפגשה בגולדמן, היתד, שרה נשואה
במשך תקופה קצרה. אחרי שלושה חודשי
נישואין נפרדה מבעלה. ב־ , 1959 כשהיתה
בת ,25 נישאה שרה לבנימין (״בוליק״)
גולדמן, שהיה מבוגר ממנה ב־ 22 שנה,
והיה כבר אז עשיר מופלג. נישואיהם נערכו
בארץ, ואחרי תקופה קצרה הצטרפה
שרה אל בעלה בפרנקפורט.
במרוצת השנים היא ילדה לו שלושה
ילדים, שתי בנות ובן. הבת הבכורה נקראה

בלגיה. מגמת פניו היתד׳ מקום הנופש
קנוקה. המכונית היתד, עמוסה אנשים. מלבדו
היו בה שלושת ילדיו, האומנת שלהם
ועוד שני אנשים.
ליד העיר ליאז׳ ,התנגשה מכונית ה־מרצדס
שלו במשאית צרפתית. מכוניתו
של גולדמן התרסקה לחלוטין. כשהגיעו
השוטרים ונהגי האמבולנסים למקום׳ הם
מצאו את כל נוסעי המכונית מרוטשים.
כולם מתו, מלבד הארדי, שהיה מונח במרחק
כמה עשרות מטרים מהמכונית כשבטנו
מרוטשת. במצב נואש הוא הובהל
לבית־החולים, שם נתנו לו הרופאים סיכוי
של > 50/לד,שאר בחיים. בין ההרוגים היו
גם לידיד, בת ד,־ 7וריטה בת 14 החודש.

הכסף שהפך
7ק77ה

^ יום כו קיבלה את בשורת האיוב
טסה שרה גולדמן לגרמניה. בפרנקפורט,
במשרדו של מי שהיה בעלה לפני
מספר חודשים, היא פגשה את אביה, ש־

גולדמן לבית־המשפט הגרמני בפרנקפורט.
בית־משפט זה קבע בפטק־דינו כי הארדי
הוא היורש היחיד של רכוש המיליונים.
הוא הכיר בשרה גולדמן כאפוטרופסתו הטבעית
היחידה, אולם בנוסף לה מינה גם
״פפלאגר״ (אפוטרופוס־אומן) ,שתפקידו היה
לנהל עבור הארדי הקטן, שהיה אז בן
ארבע וחצי שנים, את הנכסים שהורשו
לו, עד שיגיע לגיל בגרות.
לתפקיד ה״פפלאגר״ מונה עורך־הדין הגרמני
ד,נרי אורמונד, עורך־הדין של הקהילה
היהודית בפרנקפורט, הנשוי לאש־,
נוצריה. כמעט מהרגע הראשון התגלו חילוקי
דיעות בין האפוטרופוס, שמינה ביתד,משפט
הגרמני, לבין שרה גולדמן.
שרה חשבה לחסל את רכושו של בעלה
בגרמניה, לקחת את בנד, ולעבור לגור בישראל,
בתקוה שהרכוש שהותיר בעלה
יאפשר להם לנהל את אותה רמודחיים,
שהיו רגילים בה כשחיו יחד עם אבי המשפחה
שנהרג.
אולם לעורך־הדין הגרמני היו תוכניות
אחרות עבור הארדי. טענה שרה גולדמן :

שלמרות שהילד יתגורר עם אמו בישראל,
יישאר רכושו בגרמניה. מכספי העיזבון הוא
יקבל סכום של 4000 מארק לחודש (כיום
כ־ 4000ל״י) ובנוסף לכך יקנו לו דירה
מרווחת ומכונית ויספקו את כל צרכיו.
אלי רונן העביר את הילד לישראל ושרה
חזרה גם היא לארץ אחרי תקופה קצרה.
היא לא הספיקה להתאקלם מחדש בארץ
ולהתאושש מהמכה, שניחתה עליה במות
בנותיה, וכבר הושלכה לתוך קלחת משפטית
רותחת, שמאז ועד היום לא נרגעה.
לפתע הסתבר שהמון אנשים התחילו
לדאוג לגורלו של הארדי גולדמן הקטן.
בארץ נמצאים אלפי ילדים אומללים שהוריהם
נהרגו במלחמה או בתאונות והם מופקרים
לחסדי מוסדות יתומים או משרד־הסעד.
רבבות ילדים אחרים בישראל גדלים
במשפחות עניות או מופרעות, שתנאי חייהם
שם מסכלים מראש את סיכוייהם לחיים
תקינים — ולאיש לא איכפת• אבל ברגע
שנמצא ילד אחד, שנוסף לטרגדיה שעל
גבו הוא נושא גם רכוש של מיליונים,
נמצאו לו לפתע המון דואגים, שרצו לנהל,

האבוטרופס׳ 0 *0 0 7 1המגידיוניס ב תרו מו ת ונדבות
והאם צריבה להגי שקב לו תדבלד,״ המוצאת ליורש
בהתנדבות כמובן, את גורלו, לקבוע את
עתידו ומהלך חייו, ולהיות מעורבים גם
בניהול רכוש המיליונים שלו.
תוך שבועות מעטים מאז חזרה לארץ,
הסתבר לשרה כי לא תוכל לנהל חיים
שקטים ושלווים עם בנה ולקומם את ההריסות
הנפשיות של שניהם. בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב קבע מיד שני אפוטרופסים
שהיו מצווים לפקח על חיי בנה ורכושו.
האחת מהן היתד, עורכת־הדין ד״ר אליז־בט
ברנר־רובינשטיין, שהיתר, קשורה בעבר
במשפטי פיצויים מגרמניה עם עורך־
הדין הגרמני הנרי אורמונד. היא התמנתה
כאפוטרופסית של הארדי לפי דרישתו של
אורמונד ופועלת לפי הוראותיו. טענה
שרד, גולדמן נגד אפוטרופסית זו :״התנהגותה
מכוונת נגדי ונגד בני. רק האינטרסים
שלה, של עורך־הדין מגרמניה ושל
האדונים האחרים מגרמניה, עומדים לנגד
עיניה. עצם מינויה נעשה תוך לחץ ואיומים
עלי. היא הודיעה לי שאם לא אחתום
על הסכמתי למינויה כאפוטרופסית, מודיע
לי ארמונד כי בני לא יקבל בית וכל כספים
שהם.״
ד,אפוטרופסית השניה היתד, הד״ר רבקה
רוקנשטיין, שמונתה בהמלצת משרד־הסעד.
נימק השופט המחוזי יצחק שילה את
ריבוי האפוטרופסים :״אלה התמנו כתוצאה
מהטיעונים והראיות לגבי קווים מסויי״
מים באישיותה של האם, הגורעים מהיכולת
המצויד, כרגיל לשמש כאם. תשו־

בשם לידיד״ הצעירה בשם ריסה, והבן האמצעי
הארדי, ששמו בישראל הוא אברהם.
למרות העושר והשפע שטבעה בהם, לא
היתה שרה גולדמן מאושרת בנישואיה. היא
היתר, מוצפת אומנם פרוות ויהלומים, התגוררה
בדירת פאר, כשלרשותה צבא שלם
של אומנות ועוזרות, אולם נראה שהבדל
השנים בינה לבין בעלה עשר, את שלו.
מדי פעם פרצו סיכסוכים בין בנימין גולד־מן
ואשתו.
לדברי האב לא היתר, לשרה סבלנות לטיפול
בילדים. כאשר נולדה בתה השלישית,
רימה, היא מסרה אותה לגידול למשפחה
אומנת. סיפר האב :״שרה בתי אמרה לי,
שהיא מוכנה להתפייס עם בנימין בשני
תנאים: שירשום את חצי הרכוש על שמה
ושירשה לה לבוא במגע מיני עם מי שהיא
רוצה.״
בתחילת 1967 הגיעו היחסים בין שרה
לבעלה למצב בלתי נסבל. הם הגיעו לביקור
בארץ, כאן חשב בנימין גולדמן שיקל
לו לתת גט לאשתו. אחר כך חזרו לגרמניה.
דודה של שרה, יצחק קרן־צבי, מנהל
בית־אבות בהרצליה, הוזעק אז לגרמניה
כדי לנסות להשלים בין השניים. אבל בנימין
גולדמן רצה בגט בכל מחיר. הוא טען שתפס
אותה בבגידה. בסוף הם הגיעו להסכם
גירושין בפני בית־משפט גרמני.
בהסכם הגירושין נפסק ששלושת ילדי
הזוג יישארו אצל האב ולאם לא תהיה כל
זכות לראות אותם במשך חמש שנים.
תמורת הסכמתה לגט קיבלה שרה מבעלה
סכום של 160 אלף מארק( ,כ־ 150 אלף
ל״י באותה תקופה).

״עור ש 7דוב
ו7ב ש 7ברז!7״
**ן רה גולדמן חזרה אז לארץ• היא
14/היתה ממורמרת ושבורה. מצד אחד
הסתבר לה כי אינה יכולה לעמוד בתנאי
של חיים ללא ילדיה. מצד שני התברר לה,
לדבריה, כי דודה יצחק הוליך אותה שולל.
טענה שרה :״הדוד רימה אותי ! חתמתי
לו על יפוי־כוח כי הוא היה נאמן על
כספי הגירושין שקיבלתי מבעלי. הגירושין
נעשו תוך שבוע ימים כשהמשא ומתן מתנהל
בין דודי לבין בעלי בלי ידיעתי. לבסוף
הסתבר לי שהדוד מעל וגנב מכסף
זה ועשה בו כבתוך שלו.״
אמר אביה של שרה, צבי קרן־צבי, על
אחיו יצחק :״ילדיו שלו עומדים זה שנים
על סף גירושין והוא אינו מגרשם. רק את
בתי שלי גירש. יש לו עור של דוב ולב
של ברזל. הוא הרס את משפחתנו. הוא
מעל באמון ששרה נתנה בו. הוא לא טיפל
בשום דבר, רק לקח מהמוכן מהכספים
שגולדמן נתן לשרה. הוא הוציא כספים
מחשבונה בלי ידיעתה ובלי רצונה.״
כך מצאה שרה את עצמה בבואה לארץ
בלי משפחה, בלי ילדים וכמעט בלי פרוטה.
היא ניסתה להתאושש בבית אחותה
בצפת, קיבלה שם התמוטטות עצבים והיה
צורך לאשפזה במחלקה הפסיכיאטרית של
בית־החולים רמב״ם בחיפה.
רק החלימה שרה ממחלתה ובשורת איוב
נוספת ניחתה על ראשה.
בראשון לאוגוסט , 1967 יצא בנימין גול־מן
במכונית הסרצדס שלו מפרנקפורט ל־

הארדי גולדמן בהיותו בן ארבע, בחברת אחותו הבכירה
לידיה, באחד מחופי הנופש, אליהם הירבה
לנסוע מם הוריו. גם לפני שנפצע בתאונה. היה הארדי ילד חולני הנזקק לטיפול רפואי

המיליונר הצעיר

הוזעק מניו־יורק, שם שהה בביקור אצל
אחותה של שרה, נעמי. היא התנפלה עליו
בצווחות ובמכות, אחרי שראתה בו את האחראי
לגירושיה.
משם יצאה לליאז׳ שבבלגיה, ישבה ליד
מיטת בנה הארדי יום ולילה עד שיצא
מכלל סכנה. במשך שבועות ארוכים היא
נישארה עימו בבית־החולים. כשהתאושש
לקחה אותו חזרה לפרנקפורט׳ להבריא בדירה
שהיתה שייכת לבעלה. יתכן שבנקודה
זו היתד, הטרגדיה המשפחתית מסתיימת.
שרה ובנה היו מנסים לשכוח את העבר
ולבנות לעצמם חיים חדשים. אלא שלרוע
מזלם רבצה עליהם קללה, שהפכה את חייהם
לסיוט וגיהנום עד עצם היום הזה :
כספו של האב בנימין גולדמן•
ביום בו התגרש מאשתו, רשם בנימין
גולדמן צוואה חדשה בפני עורך־הדין הגרמני
הלמוט שרדר. בצוואה נאמר בפירוש
כי אחרי מותו יהיו כל כספו ורכושו שייכים
לשלושת ילדיו. משלושת הילדים נותר
רק הארדי. הוא היה היורש היחיד של
מיליוני המארקים שהיו מופקדים על שם
אביו בבנקים שונים בגרמניה, שוויץ ו־ארצות־הברית.
כמנהל
עזבונו, מינה גולדמן בצוואתו,
את גרהרד יעקובי, פקיד בכיר (לא יהודי)
בבנק הפועלים הגרמני בפרנקפורט. כדי
לקבל תוקף חוקי, הוגשה צוזאתו של

״אורמונד הצהיר כי הוא רואה כחלק חשוב
מתפקידו להוציא את הילד משליטת אמו.
הוא השמיץ אותי ורצה לשלוח את הארדי
למוסד.״

פיתוי עצום
7בני המשפחה

ם היו מרחיקים את הארדי משליטתה
\ ג של אמו, היה אפוטרופסו זכאי לנהל
את רכוש המיליונים כראות עיניו, מבלי שאחרים
יתערבו בכך. אבל שרה התנגדה
לכך. בנימין גולדמן ושתי בנותיה הועברו
לקבורה בהרצליה. היא רצתה לחזור ולחיות
בישראל עם בנה. אבל מכיוון ש-
הארדי נולד כאזרח גרמני וגדל בגרמניה,
התנגד בית־המשפט הגרמני להוצאתו לישראל.
בנקודה
זו נכנם לתמונה אלי רונן, שהוא
בעל מסעדה בתל־אביב, ידידם של שמעון
פרס ואשר בן־נתן, מי שהיה באותה
תקופה שגריר ישראל בגרמניה. רונן הציע
את עזרתו לשרה. היא העמידה לרשותו
סכום של 10 אלפים מארק והוא יצא לגרמניה
כדי לסייע לה לקבל את בנה.
בשלב מסויים של הפרשה הופעל השגריר
בן־נתן עצמו. כתוצאה מכך השתכנעו
כל הגורמים, שהפכו למעוניינים בפרשה,
להתיר לשרה גולדמן לקחת את בנה לישראל.
סוכם אז בהחלטת בית־המשפט,

לפני התאונה 5ר״יז3

לפני גירושיה של שרה מבעלת ולפני התאונה
בה נהרגו שתי בנותיה. כאן: שרה
עם בנותיה לידיה וריטה ועם בנה הארדי.

מת־לב בית־המשפט הועמדה בפני הפיתוי
העצום שבפניו עומדים בני המשפחה המגדלים
ילד, כשאותו ילד הוא בעל הון רב.״

״הסבא רוצה להתעשר
על חשבון הנכד!״
ף יתן היה להבין את רצונם של גור־
^ מים אובייקטיביים להגן על האינטרסים
של הקטין, אילו היתד, אימו מופרעת, או
שהתנהגותה עלולה לסכן אותו ואת רכושו.
נסיון ליצור תדמית כזאת לגבי שרד,
גולדמן נעשה דווקא מצד אביה, שטען :
״יש לשמור על הילד ואת שרה יש לרפא !
היא חולת־נפש ! היא אמרה לי עוד בבלגיה
כשהילד שכב בבית־החולים שאם
הארדי ימות היא תהיה היורשת היחידה!״
האשימה שרה גולדמן את אביה :״בית־המשפט
נתן בזמנו הוראות לשתף את אבי
בחינוך הילד ללא ידיעתי. אבי בא אלי
עם הסכם זה בטענה שאם לא אחתום עליו
ואתן לו את הסכמתי, לא יקבל בני כסף
ובית. הסיבה היחידה להתענינותו של אבי
בנכדו, היא רצונו להתעשר על חשבונו
ולקנות הנאות חומריות על חשבונו במשך
שנים רבות !
כדי לפסול את הטענות, שהוטחו נגדה,
כאילו אין היא זכאית להיות אמו של האר־די,
עברה שרה גולדמן שורה של בדיקות
פסיכיאטריות. אף אחד מארבעת הרופאים
שבדקו אותה לא טען שאין היא ראויה לגדל
את הארדי. פסיכיאטרים כמו הד״ר
מיכאל בר, הד״ר כצנלסון והד״ר ירמולו-
ביץ קבעו כי היא ״אם נורמלית, שעבר
עליה מתח גדול ואין לה שום סטיות
פסיכוטיות.״
צריכה להיות סיבה יצינית כדי להוציא
ילד מרשות אמו, וסיבה כזו לא נמצאה.
הדו״ח השלילי היחיד שהוגש על שרה
אמר :״היא בעלת אינטיליגנציה בינונית
טובה ואישיות אגוצנטרית אימפולסיבית.
שטחית בקשר האפקטיבי לזולת. שואפת
לחיים טובים וקלים. שמה דגש על הופעה
חיצונית של עושר ועמדה חברתית. היא
תלותית ובלתי בשלה מבחינה אמוציונאלית.

האשימה שרה גולדמן :״הנרי אורמונד
וגברת ברנר־רובינשטיין חותרים תחתי ועושים
כל מאמץ אפשרי כדי להוציא את
בני מרשותי. אורמונד רוצה להכניסו למוסד
בפרנקפורט. משתמשים בכספי הקטין
כדי למנות עורכי־דין ולממן את כל הפעולות
נגדי. לי עצמי מסרבים לאפשר לקבל
ייצוג משפטי, במאבקי על עניינו של בני.״
האשימה האופטרופסית מטעם משרד־הסעד,
הד״ר רוקנשטיין :״שלחו לארץ
סכומים גדולים מכספי הקטין ולא הודיעו
לנו לאיזה בנקים שלחו אותם, איזה סכומים
ולאיזה מ ט רו ת ...הסתכלו עלי כעל
באת־כוח היועץ המשפטי הרוצה לקחת את

אחרי שבית־המשפט שיחרר את ד״ר
רוקנשטיין מתפקידה כאפוטרופסית, מינה
השופט שילד, בעצמו, את עורך־הדין אליעזר
אלחנני כאפוטרופוס נוסף. כעבור תקופה
קצרה האשים אלחנני את האפוטרופ־סים
האחרים, במכתב ששלח לעורך־דין
אלכסנדר טל, המייצג את בנק הפועלים הגרמני
בארץ :״מרשיך הקשיחו את עמדתם
והביעו דרישה כי הכספים הנשלחים לארץ
יוחזקו בבנק על חשבון גברת רובינשטיין
ואלחנני ללא שיתוף שרה גולדמן, דבר
הנוגד את הוראות החוק הישראלי. מנוי
וגמור עמי לשמור על חוקי המדינה ולציית
להוראות בתי־המשפט כאן. אם לא אקבל
סך 50 אלף ל״י לכיסוי ההוצאות השוטפות,
אפנה לבית־המשפט כדי להשיג השלטת חוק
וסדר בענייני האפוטרופסות.״
חילופי האשמות אלה מצביעים רק על
אפם קצה אי־הסדרים, שהתחוללו בניהול
ענייניו של הארדי גולדמן בידי האפוטרו־פסים•
כשהוא נושא בתואר של ״העשיר
בילדי העולם״ ,הפכו חייו של הארדי עם
אמו לגיד,נום, בשל השתלטות האפוטרום־
סים על ענייניהם. כמה דוגמאות לכך :
כמה פעמים הגישה שרה גולדמן

בקשות לצאת עם בנה לחו״ל לצרכי ריהאפוטרופסים
התנגדו לכך ובית-
פוי.
המשפט הוציא צו־עיכוב נגד נסיעה זו.
!• כדי לנסוע לחופשות לאילת ולטבריה,
צריכה שרה גולדמן להגיש בקשה היתה לאפוטרופסים. אלה היו מקיימים ישיבה
ומחליטים בה כמד, להקציב לה לצורכי
החופשות. עבור כל הוצאה, שהוציאה שרה
מכספי הקיצבה החודשית שניתנה לה, הי־תה
צריכה להמציא קבלות. מסכום 4000
המארק לחודש, שפסק לה בית־המשפט.

ך ^ ג 0 ״1שרה גולדמן־ברנט, אמו של ״הילד העשיר ביותר בעולם״ ,כפ-
0 ^ 11
1שצולמה בתקופה האחרונה בישראל, לפני שנטלה את בנה וברחה
עימו לגרמניה כדי לנסות לנהל שם חיים עצמאיים, מבלי שהאפוטרופסים ירדו לחייה.
אחרים. לצורך הדיונים המשפטיים המתקיימים
ללא הפסק, טסים מנהלי העיזבון מגרמניה
לישראל — על חשבון הילד כמובן.
כדמי הוצאותיהם בישראל רשמו סכום
של 10 אלפים מארק — שוב על חשבון
הילד. נוסף לזה הם תורמים מכספו ביד
נדיבה לכל מיני מוסדות צדקה.
זעקה שרה גולדמן :״מכספי העיזבון

״גס מיליונר צעיר ופא
ליהנות מכספו!״

יום ההולדת האחרון

שחגגה לידיה, במלאת לה שבע שנים, חודשים
מספר לפני התאונה. לידה נראה אביה,
בנימין גולדנזן, שנהרג עינוה באותה תאונה.
שני אנשים מבוגרים ממנה בהרבה ועשירים,
מסמלים חיפוש אחר דמות אבהית ושאיפה
לחיי רווחה.״
אם מישהו מנסה על סמך דו״ח כזה
לשלול משרה גולדמן את זכותה על בנה,
יהיה אפשרי ליטול מעוד כמה רבבות
באותן תכונות,

קיבלה לידיה תחילה רק 3000 מארק. מדי
חודש הלך סכום זה והצטמק. בראשון לאפריל
1970 החליטו האפוטרופסים לשלם
לה רק 2500ל״י ובנוסף לכך להקציב עוד
סכום עבור ביגוד לילד ״שישולם במישרין
לחנות בגדי־הילדים׳ שתמציא את הקבלות.״
פסקו שני האופטרופסים, רובינשטיין ו־אלחנני
באותה ישיבה :״זהו תקציב ליבראלי,
ואפילו מופרז. אם האם לא תשתף
איתנו פעולה, נשאיר את ההחלטי, לבית־המשפט
ונחווה דיעה כי ניתן לצמצם את
התקציב במידה ממשית.״
!• במשך שנתיים נאלצה שרה להתגורר
עם בנה בחדר צר בדירת אביה. הדירה שקנו
האפוטרופסים עבור הילד ברחוב חני
קין עמדה במשך שנתיים סגורה.
רק אחרי שנתנה את הסכמתה כי ירכשו
מכספי הילד דירה גם עבור הסב, בשכנות
לדירתם כדי שיפקח עליהם, נקנו
על שם הילד שתי דירות ברחוב ורמייזה
בסכום של כ־ 190 אלף ל״י.

״מישטר של
טירור!״

** ענה שרה גולדמן נגד האפוטרופסית
הד״ר רובינשטיין :״היא הוציאה לעז
והשמצות עלי מאחורי גבי וניהלה מישטר
של טרור. כל דבר שפניתי אליה, בקשר
לסידור הדירה, נענה בלאו מוחלט. היא
טיפלה רק בדירתו של הסבא מכספו של
הנכד. הייתי צריכה לפנות לבית־המשפט,
כדי שיאשרו לי לקנות עבור הילד תנור־ארון־בגדים,
מיטת־שינה ומזגני-
פעם שאני באה אליה לבקש
מוצאת משם בכוח על ידי
הוא כאל מקבץ נד־

נתרמו תרומות ענק לטובת ישראל ולטובת
מוסדות יהודיים. כשמחיתי על התרומות הגדולות
והכספים המרובים, שהאדונים בגרמניה
מבזבזים, ענו לי שאין זה מעסקי.
זה אבסורד לתת מענקים וצדקות ביד נדיבה
מכספי העיזבון, ואילו כאשר מדובר ב־הארדי
עצמו נוהגים כלפי בשיטת הקבלות
ודרכים מכבידות אחרות
הביזבוז ניכר גם במאזן נכסיו של האר־די.
מסתבר שהם הולכים וקטנים משנה
לשנה. ב־ 1968 למשל עלו הוצאות העיזבון
ב־ 140 אלף מארק על ההכנסות. יש לזכור׳
שרק הריבית על הון בסכום של מיליוני
מארקים, מסתכמת בסכומי ענק.

דו״ח מעקב: אם מסורה
ודואגת!״
ך וסן? לסיוטים ולמאבק המשפטי ה־
4בלתי פוסק עם האפוטרופסים, נאלצה
שרה גולדמן להילחם גם באביה. האב דרש
שהארדי ילך לבית־ספר דתי, שלח אותו
לבית הספר בית־יעקב. הארדי לא הסתגל
שם ופיגר בלימודים. רק אחרי שאמו
הכניסה אותו לבית־הספר הר־נבו׳ גילה
השתפרות מפליאה. כתבה דורה גורדון,
עובדת לשכת הסעד של עיריית תל־אביב
בדו״ח מעקב :״הילד תלמיד חרוץ ולומד
מצויין. הוא נקי, מסודר ומקובל על הילדים•
גברת גולדמן עסוקה בהליכים משפטיים
ונתונה במתח נפשי רב, אבל העובדות
מעידות על מסירותה לבנה ודאגתה.
היחסים עם הוריה הורעו לאחרונה וקירבת
מגוריהם מוסיפה על המתח.״
טען אביה של שרה :״אנחנו לא רוצים
שהילד יהד, בן־לוזיה שלה. לא רוצים שידע
בתי־קפה ומלונות. לא רוצים שיהיה ילד
רחוב. רוצים שיהיה אצלנו ! ״
בשנים האחרונות נישאה שרה גולדמן
פעמיים, בנסיון לשקם את עתידה ולתת ל־

הארדי אב, אפילו יהיה זד. אב חורג. ב-
1968 נישאה לנהג מונית בשם דוד צוקה
ממנו התגרשה אחרי שלושה חודשים. בינואר
השנה נישאה למייק ברנט, יבואן בגיל
העמידה. אבל הצרות לא הסתיימו.
במצב זה החליטה שרה שהדרך היחידה
שנותרה בפניה היא להימלט עם בנה מהארץ
.״הארדי אינו בן של פועל,״ אמרה,
״הוא הבן היחיד שנותר לי. אלחם עבורו
עד הרגע האחרון.״ היא שאבה אולי עידוד
מהצהרתו של היועץ־המשפטי של משרד־הסעד,
עורך־הדין עמרם בלום, שטען באחד
ההליכים המשפטיים :״מדוע לא נותנים
לילד ליהנות מהכספים שיש לוי״
היא החליטה לנסוע לגרמניה, לבקש שם
צדק מבית־המשפט הגרמני, אחרי שלדעתה
לא זכתה בצדק בבית־המשפט הישראלי. בגרמניה
היא תהיה משוחררת לפחות מה־אפוטרופסים
הישראליים, שירדו לחייה. היא
לא יכלה לעזוב את הארץ בגלל צו־עיכוב
היציאה, התלוי ועומד נגד בנה. לשם כך
ניצלה את חג הפורים ויצאה מהארץ ב־עוקפה
את הצו.
בית־המשפט הגרמני, אליו פנתה, כבר
הוציא צו מחדש׳ לפיו מכירים בה כאפוטרופסית
הטבעית היחידה של הארדי. עתה
היא תנסה להילחם על זכויותיו של בנה,
על כספו, ועל זכויותיה להיות אם המסוגלת
לגדל את בנה בשקט ולפי רצונה,
זכות המוקנית לכל אם נורמלית אחרת
בדרך הטבע.
האפוטרופסים הישראליים, שלמעשה לא
נותר להם עתה כל תפקיד, רתחו מזעם,
כאשר נודע להם ששרה גולדמן הצליחה
להערים עליהם. טען עורך־הדין אליעזר
אלחנני, בנסותו לבקש מבית־המשפט הישראלי
שיורה להחזיר את הילד לישראל :
״האפוטרופסים בארץ ובגרמניה סבורים כי
שרה אינה מסוגלת למלא כראוי את תפקידה
כאם. בשעתו הוצא ממון רב על
השתקעותו של הילד בישראל. אין כל
הצדקה להעמיס עליו הוצאות מיותרות של
נסיעות לחו״ל ושהייה בבתי־מלון.״
אולם הארדי גולדמן הוא אזרח גרמני.
הוא זכאי להישאר בגרמניה אם אמו רוצה
בכך. האקט האחרון שיכלו האפוטרו־פסים
הישראליים לעשות היה, להוציא צו־פינוי
נגד בעלה של שרה מהדירה השייכת
לבנה. ביום השישי האחרון באה המשטרה
לדירה, ובפקודת השופט יצחק שילה הוציאה
את אביו החורג החדש של הארדי
מהבית.
יתכן ובדרך זו איבדה מדינת ישראל את
הסיכוי כי הארדי גולדמן יהיה אי־פעם
מיליונר ישראלי וישקיע את המיליונים שלו
במדינה זו דוזקא — אם יישאר לו עוד
משהו מכל רכושו, שכל כך הרבה אפוט־רופסים
התלבשו עליו.

הבכחאיות זורקות מעליהן את הגלימה
הנזירית השחורה, כורעות במעגל סביב
אלילן החדש, כשהן נושאות אליו את פניהן וגופן העירוס. דיוני־סוס,
המוכר כיום כאל היין, התחיל בעצם את הקריירה שלו כאל

שדיים ראל

האכסטאזה, שיכרון החושים וחדוות־החייס הבלתי־מרוסנת. בתמונה
המרכזית בעמוד: הבכחאיות הערומות מחוללות סביב דיוניסוס (כורע
ברך, ראש לריצפה, במרכז) .השתיים במרכז: ננסי פרייס (ימנית)
ולאה מכנס. לשמאלה של לאה נראית הבכחאית נורית אסיר.
* ורית אמיר היא בדרך כלל נערה
^ שלווה וחייכנית. השבוע, קשה היה לגלות
בה שמץ שלווה או חיוך :״איך הם
יכלו לפגוע בנו בצורה כזאת?״ התפרצה
הצעירה ( )23 השחרחורת והחמודה בהיסטריה
.״כאילו עשינו משהו נורא. כאילו
אנחנו גועל נפש או חלאה. קצת עדינות !
אחרי הכל, אנחנו בחורות. הוצאנו את הנשמה
בעבודה על ההצגה. איך אפשר לבטל
את כל המאמצים שלנו בכמה הערות מעליבות
על מראנו החיצוני? ואפילו אם היינו
שיא הכיעור — אז מה ן זה בכלל לא
העיקר בהצגה.״
על המוקד

דיוניסוס, הלא הוא ליאור ״ני, מתקדם לעבר הבכחאיות
הערומות, לאחר סצינת העירום במחזה, כשהוא נושא
גלימות עבורן. לידו, בגלימה שחורה, המלכה אגווה (עליזה רוזן) המפקחת על הפולחן.
הבכחאיות כורעות על ברכיהן וניצבות מתוחות כבמיסדר לפני האל דיוניסוס־ליאור־ייני.

מלביש ערומות

^ וא היה הבמזאי מועלה על בימת
/הקאמרי, כפי שהוא מועלה כיום׳ לפני
חמש מאות שנה, היו תושבי תל־אביב
מתאספים בשבת האחרונה בכיכר הרברט
סמואל, כדי לחזות בנורית אמיר ותשע
חברותיה כשהן מועלות על המוקד. לפני
מאה שנה, היו הסורגות ההורגות של העיר
העברית הראשונה מתאספות לצפות
בראשיהן המותזים מהגיליוטינה.
כיום, לצערם של מבקרי התיאטרון, שי־

״פולחן וי]1י0ו 1 0ו/וד
סות אלו אינן מקובלות יותר, משום מה,
אף לגבי חטאים קרדינליים. בלית־ברירה,
צלבו המבקרים את עשר השחקניות המתפשטות
עירום בהצגת הבכחאי — מעל
טורי הביקורת שלהם בלבד. לא שהיתר,
זו צליבה פחות יעילה. כתב אחד המבקרים
— מהעדינים שבהם :
״קבוצת נערות הגונות וטובות העושות
כל מיני תנועות גסות — עלמות תל-
אביביות המדגדגות בידיהן העדינות את גופו
של מר רובין׳ בהתרגשות ובהתלהבות
שאינן עזות בהרבה מאלה
התקנת קצפת

שכי,

לאחר סצינת העירום, מלביש
דיוניסוס את הבכחאיות
הניצבות בשורה. מימין לשמאל: רות דורון, נורית אמיר, דיאן
גרפילד, ננסי פרייס, קני סומו, שרית ישי, רוחמה רגב, לאה מכנס.

!(יסדו הבכחאיות

המתח והלחץ כתוצאה מהביקורת, ניכרות
בתמונה משמאל: סצינת לידת דיוניסי!
לחזית) ,הנולד מחדש מבי[
הקטע בו משמיעות

מ /¥ד7

הוא דם אמיתי, לא דיו אדומה, כפי שהאמינו כמה מבקרים רכי־לב.
בתצלום זה, מתוך הסרט המוקרן בהצגה, נראית אחת הבנות כשהיא
מורחת עצמה בדמו של פר שחוט, תוך הפגנת טירוף־חושים ואכסטאזה, הנראים אמיתיים.

דם הפו

צונית שלנו׳ מעידה לא רק על גסוודרוח,
אלא גם על בורות,״ מצליפה אחת השחקניות,
רות דורון. כהוכחה, היא שולפת את
ספר הטרגדיות היווניות, קוראת את הוראות
הבימוי של אוריפידם עצמו :״הנה,
כאן כותב אוירפידם ש,היו שם בתולות ונשים
זקנות׳,״ היא מצטטת .״פולחן דיוני-
סוס היה מיועד לנשים בנות כל הגילים —
וכל הצורות. לא חיפשו מועמדות לצילומים
עבור הפליי־בוי.״

גועל,
בחילה

*** כנות האחרות, הפחות אמיצות,
ן 1מודות כי הפגישה עם הביקורות השליליות
והקהל המזועזע — הותירה בהן
מישקעים מרירים, גרמה לירידה במוראל.
״אי אפשר לא לקחת ללב,״ אומרת נורית
אמיר הרגישה .״בזמן שמציגים את
הסרט, אנחנו עוברות לשבת בתוך הקהל

ומקשיבות לתגובות *.בעוד שביחס להצגה
כולה, אפשר לומר שהתגובות הן מעורבות,
הרי שבקשר לסרט אין ויכוח: כולם
מסכימים שהוא רע. חלק מגחכים, וחלק
טוענים להרגשת גועל או בחילה. בשבילנו
— לאחר שהתייחסנו כל כך ברצינות אל
מה שעשינו בזמן ההסרטה — זה איום,
לשבת ולהקשיב לתגובות האלה זה
מוציא את החשק להוסיף ולהופיע בהצגה.״
לא רק המבקרים שברו את הבנות :״אני
חושבת שהקהל הישראלי הוא פשוט קהל
גרוע.״ אומרת משתתפת אחרת, לאה מכנס.
״מה שהוא מחפש בתיאטרון זה רק בידור.
הוא רוצה לראות קומדיות ולצאת מהתיאטרון
בהרגשה טובה. כשמציגים בפניו
הצגה כמו הבכחאי — הוא מתרגז. יש לו
הרגשה שרימו אותו.״
״לא כל־כך איכפת לי שהקהל אינו מקבל
(המשך בעמוד )22
* בתוך ההצגה מוצג סרט, בו נראות
הבנות שוחטות שור ומורחות גופן בדמו.

:ורה, דא רוזועוזדות ד3,ר״בו ״
מוד על תכונותיו האסתטיות של העירום
שהפגינו.

לזקנות ומכוערות
* * השבעצם לא היה כל כך מדוייק.
שכן מבין עשר הצעירות המשתתפות
בבכחאי, לפחות שלוש הן יפהפיות אמיתיות.
גילגי רוטפילד ( )26 היא דוגמנית
אנגליה שחורת שיער, בעלת גוף משגע
וחזה קלאסי. ננסי פריים, בעלת שיער
בלונדיני גולש ופני אשה־ילדה מקסימים,
ניראית כנסיכה אנגליה מהאגדות. ודיאן*
גרפילד היא בעלת פנים מושלמים ונדירים
ביופיים. גם שאר המשתתפות בהצגה אינן
ניראות כנערות הסובלות בגלל צורתן ה1
חיצונית.
״ההתייחסות
של המבקרים לצורה החי*
מתחרז עם דיין.

ך * ךןן ^ ןךן בסצינה זו מתון הסרט המוקרן
11 בהצגה, מלטפת דיאן גרפילד (יו״
שבת) את גו 3ה העירום של שרית ישי (שוכבת) ,בתחילתו של יום חדש המוקדש לפולחן
אל היין היווני דיוניסוס קטע זה היה אחד מאותם קטעים שהרגיזו מאוד את המבקרים.

בנחאית מלטפת בכחא׳ת

הבכחאיות

במדינה

״אנחנו לא סתם בחורות
שקיבלו תפקיד בהצגה בגלל שהיו מוכנות להתפשט״
(הנזשך מעמוד )21
את ההצגה,״ אומרת נורית .״אחרי הכל,
זו זכותו. מה שמרתיח אותי, זו הצורה
בה הצופים מתבטאים. הם מתפרצים בצעקות,
מפריעים להצגה, מקללים אותנו.״
תנועות מטורפות

עמוק :״היתד, שם אווירה שלא מהעולם
הזה,״ היא מספרת .״זה היה כאילו דיו־ניסום
עצמו הסתובב בשטח.
״תחבנו את ידינו לתוך הקרביים של
השור, והתמרחנו בדמו,״ מספרת רות
דורון .״הדם אגב, היה אמיתי — ולא,
כפי שחשב גמזו, דיו אדומה. אחר כך
הרגשתי כאילו אני נימצאת במקום הכי
עמוק בתוך האדמה. לרגע היתד, לי תחו־

ך* בכחאיות המקוריות, שחיו לפני
| 1יותר משלושת אלפים שנים ביוון העתיקה,
היו נשים שהשתתפו בפולחן הקדום
של דיוניסוס — אל האקסטאזה ושיכרון
החושים. פעמיים בשנה נהגו נשים
אלה לעזוב את ביתן, לצאת אל ההרים,
ולבצע שם לאור לפידים את תנועותיו המטורפות
של הריקוד הפולחני.
•אריה זקס שוחח איתנו המון אליהן,״
אומרת שרית ישי. שרית, שעברה התיאטרלי
כולל תפקידים של סטטיסטית, והשתתפות
בכמה סרטים ישראלים, ביניהם מלכת
הכביש, בו מילאה תפקיד של זונה —
אינה מתרגשת מפעילותן הסקסואלית של
הבכחאיות .״אלו נשים פשוטות, המאמינות
בדיוניסוס״ היא אומרת.
גם הבכחאיות של הקאמרי הן מאמינות
פשוטות. אלא שבמקום בדיוניסוס, הן
מאמינות באריה זקס.
אריה זקס הוא פרופסור לסיפרות באוניברסיטה
העברית בירושלים, המפורסם

שחיברה את
לאט לאט את
״אצלי לא
אומרת שרית
חינוך שטיפת ה מו ח
מ ת חי ל ה בגן־ היל די ם

הכוריאוגרפיה) הוציאו לנו
הבושה.״
היו בעיות בקשר לעירום,״
ישי .״בעניין זה אני משוחר
רות
דורון כהצגה ובחיים
זוחלות, מאוננות —
רת• אבל יש בהצגה דברים אחרים ש-
ניכנסים לי לנשמה. זאת הרגשה די משוני•
לעבוד במעגל ולראות רק שדיים מסביב•
גם כשהסריטו את הסרט, ודיאן
ליטפה לי את החזה, הרגשתי לא בנוח —
למרות שדיאן היא בחורה מאוד עדינה.
בכלל, בדרך כלל אני רגילה לבלות אחרי
הצגות שאני משתתפת בהן. אחרי ערב ב־הבכחאי,
אני כל כך סחוטה מבחינה פיזית
ונפשית, שאני נופלת ישר למיטה.״

שרית ישי בחיים ובהצגה
— ממזמזות ושוחטות
בעיקר בגלל אחוז החתיכות הגבוה המבקר
בהרצאותיו. אבל מלבד זאת, יש לו
גם דברים אחרים בראש. כגון: השקפותיו
יוצאות־הדופן על התיאטרון.

״תחבנו ידינו
לקרבי השור״
דעתו, מי שמחפש חוויות שכלתניות
או ריגשיות בלבד, יכול לקרוא ספר.
התיאטרון הטרקליני, שעיקרו במונולוג ודיאלוגים,
אינו מתאים למחצית השנייה של
המאה העשרים. במקומו הוא מציע את
התיאטרון הטטאלי — שאינו מסתפק בפנייה
אל השכל והרגש, אלא משתף בחוויה
גם את העין׳ האוזן ואפילו את תת־ההכרה.
הוא
הצליח לשכנע בדיעותיו את כל הבנות•
רוחמה רגב, המתארת את עצמה
כ׳שחקנית רצינית׳ ,שלמדה תיאטרון, מרגישה
עצמה שותפה ליצירתו של הבמאי :
״אריה הסביר לנו בפירוט את בל התיאוריה
שלו,״ אומרת היא .״הוא אפילו נתן
לנו ספרים לקריאה בבית.״
כאשר הגיעה ההצגה לשלבי החזרות
האחרונים, היו הבכחאיות משוכנעות כי
הן משתתפות במשהו הרבה יותר מסתם
הצגה.
״זו אינה הצגה רגילה,״ מסבירה שרית
ישי .״כדי לעשות אותה טוב, צריך להיות
,111 בפנים.הטכניקה לבדה אינה מספיקה.
זוהי הצגה שצריך לחיות אותה.״
ורובן של הבכחאיות חיו אותה עד הסוף.
במיוחד במשך היומיים שבהם נערכו צילומי
הסרט המשולהב בהצגה. שרית, הבזה
למוסכמות, והרגילה לעבור חוויות יוצאות-
דופן — אמנותיות (בימים אלה היא משתת־פת
בצילומי סרט אוואנגארדי הכולל גם
קטעי עירום מלא) או אחרות — מודה כי
צילומי הבכחא־ גרמו אפילו לה לזעזוע

שה של טירוף אמיתי. אני זוכרת ששאלתי
את אחת הבנות אם היא חושבת שאשאר
משוגעת לתמיד מכל העניין.״
גם לשאר הבכחאיות חוויית ההשתתפות
בהצגה היתד, עזה במיוחד .״אריה זקס
רצה שנגיע להזדהות אמיתית עם התפקיד,״
אומרת נורית אמיר, שהיא בתו של אריק
מחקה החיות. נורית שיחקה בעבר בתיאטרון
העירוני של חיפה (ידידי הרוו־) ,והגיעה
אל הבכחאי ״מתוך סקרנות״.
דחפים מיסטיים
וחמה רגב טוענת, כי שחקן טוב
| ישחק גם בתפקידים שאינם מתאימים
לאופיו. אבל במיקרה של הבכחאי, היא
מודה כי ״זה לא היה רק מישחק״ .״ההצגה
עשתה לי משהו,״ היא אומרת .״למדתי
להתגבר על דברים.״
לאה מכנם 23 הסתבכה עם החוק לפני
מספר שבועות, כאשר פרצה לבית־מרקחת
באישון לילה. לדבריה, קיבלה באופן
אישי מאוד את מוסר הר,שכל של
ההצגה. מוסר השכל זה טוען כי אמנם
אי־אפשר להדחיק את כל הדחפים הבלתי־רציונאליים,
הייצריים והמיסטיים של האדם
— אבל שיחרורם חייב להיעשות בצורר,
מאורגנת ומוכרת על־ידי החברה. לאה אינה
שחקנית. בעבר רקדה בלהקת כרמון.
״ההצגה עזרה לי להבין את עצמי,״ אומרת
היא .״למדתי שצריך לדעת להסתדר בחיים
בצורה נכונה — בלי להתפרע, בלי
לעבור על החוק.״
״אנחנו לא סתם בחורות שקיבלו את התפקיד
בהצגה הזו בגלל שהיו מוכנות
להתפשט בקלות,״ אומרת נורית אמיר .״כמעט
לכל אחת מאיתנו היו בעיות בעניין
זה. אבל אריה וגבי (אשתו של אריה זקם,

הסינים מפעילים את השיטה כבר מזמן.
גם הרוסים. עתה נראה, כאילו גם בישראל
גילו לפתע את הסוד הגדול: שטיפת המוח
מתחילה בגן הילדים. מפלגה המעוד
יינת לעשות לה נפשות, צריכה להתחיל
בהסברה כבר לאזרחי המחר שנולדו רק
אתמול.
מומלצת מאוד. במשך שנים רבות,
עמד בארץ לרשותם של תלמידי כיתות
א׳ וב׳ ,עיתון ילדים יחיד — אצבעוני.
לאחרונה, החליט מי שהחליט שעיתון אחד
אינו מספיק לגילאי שבע־שמונה, הוציא
עיתון נוסף, ילדת .,כאצבעוני, גם זה דו־שבועון,
המודפס על נייר משובח יותר ו־ציבעוני
יותר.
לא עברו אלא שבועות מעטים — ושם
שלישי התווסף בדוכנים: צבריקו. צבריקו,
כפי שהוא מעיד על עצמו, היינו ״חוברת
מומלצת.״ לא ברור מי המליץ עליה, ומה
היתר, ההמלצה, אבל לא משנה.
איומים, לחצים. משנה יותר החומר
המתפרסם בעיתוני הפספוסים. במוסף של
אצבעוני, הנקרא חדשות אצבעוני, ניתן למצוא
את הקטע ״בחוף המזרחי של סיני
יקום ישוב חדש, שמונים ק״מ דרומית לאילת.
כל ישוב חדש כזה מבטיח את שלומנו
ואת שלמות הארץ,״ או כותרות ״המצרים
לא האריכו את הפסקת האש,״ תחתיה
נאמר :״במשך כל החודש האחרון איימו
עלינו המצרים שאם לא ניסוג מסיני,
הם לא יחדשו את הפסקת האש. גם הרוסים
איימו עלינו, וידידינו האמריקאים ניסו להשפיע
עלינו שניסוג רק לגבולות בטוחים —
גם זה רק לאחר שיהיה שלום ! ״
החוברת ילדוני עוסקת בסיפורים על רקע
צבאי, חלקם משוכתבים מתוך סיפורים אמיתיים
שהתרחשו בעת האחרונה. בצבריקו,

פודי
מאוננות בעזרת מקל

*!* ת 5ל זאת — את ההשקעה הריגשית
והפיזית — את ההזדהות העמוקה —
את הנסיון לתפיסה חדשה של סיפור קלא-
סי — את חדוות היצירה של עשר בנות
שהפיקו את המקסימום מתוך עצמן —
את כל זה, לא ראו המבקרים ולא שמעו.
כל מה שהם ראו, בא לידי ביטוי בטויי
של אחד מהם :״(השחקניות) קורעות
מעליהן את הגלימה הנזירית השחורה,
מניעות בפראות את שדיהן החשופים, זוחלות
על הריצפה בתנועות אנטי־אסטתיות,
מאוננות בעזרתו של מקל תירסוס ענקי,
משמיעות אנקות־תאווה בהמיות, מלטפות
וממזמזות אחת את השנייה, שוחטות בהנאה
סאדיסטית שור ענקי, ולאחר מכן
מושחות עצמן בדמו — מצמידות בכוח
גדי אמיתי, חי ונושם, אל שדיהן — מניעות
עיניהן מצד אל צד כאחוזות תזזית,
ומזיזות באקסטאזה את אגן ירכיהן, בהתאמה
חייתית מלאה עם הריתמוס הקדום
והמונוטוני של המישגל.״

שלושת עיתוני הילדים
תנו להס עוד קצת לחיווז
ף ארן, קשה להימנע מההרגשה — גם
| אצל מבקרים שלא אמרו זאת ברורות
— שז ה מה שהטריד את מנוחתם. ש-
התקפתם, אפילו כשהתייחסה פורמלית לגופי
של עניין — דהיינו, לרמת ההצגה —
התכוונה, בין השורות, לצורת ההצגה ה-
חד־משמעית, התוקפנית, המהממת, הגסה
בלי מרכאות — של הנושא המיני על הבמה•
הפעם, לא היה זה העירום התמים
יחסית, והמין המרומז, של שיער. ב־הבנחאי,
העז הקאמרי, לראשונה בארץ,
להראות עירום פעיל ומין גלוי לב.
ככל הנראה, לפחות חלק מהקהל הישראלי
אינו מסוגל לעמוד בפני חווייה כוו.
המבקרים, רובם ככולם — בפירוש אינם
מסוגלים.
סיכמה זאת בקצרה רות דורון :״זאת
לא היתד, ביקורת על תיאטרון, בי אם ביקורת
על מוסר. בחורי ישיבה צעקו לנו :
,זימה !׳ המבקרים הנכבדים אינם שונים
מהם.״

עוסקים פחות בפוליטיקה, מדגישים יותר
את הצד הגרפי והצילומי, מאפשרים לילדים
עבודה עצמית.
דחילק, רחמים. הגיבה השבוע פסיכולוגית
על שפע עיתוני הילדים — ועל
תוכנם :״אני חושבת, שריבוי חוברות הוא
דווקא רצוי. אין כאן חשש מירידת הרמה,
שכן לגבי חומר קריאה לילדים בגיל זה,
ככל שהולכים לקראת הילד — יותר משכנעים
אותו לקריאה, וזה רצוי. רק נדמה
לי שלילדי כיתות א־ב, החומר קשה מדי.
אינני חושבת שהילדים בגיל זה כבר יבולים
לקרוא חומר זה.״
פסיכולוג שני הביע ויעה חריפה יותר:
״אני חושב שמאוד לא רצוי להלעיט ילדים,
כבר בגיל זה, בנושאים צבאיים
ייתכן שזה רצוי, לצדדים מעוניינים,
את דעת הילדים בכיוון מסויים.
עודל לילדים. הנו להם לחיות

אמנות תיאטרון גרגד מציג א ת
הד תיי םכמגסט רי ס
אין כמו שערורייה קטנה לעורר סקרנות
גדולה: כשהביטה דחתה את הצגת נועבר
לגבולי! של יוסף חיים ברנד, עד להודעה
חדשה, הקים הבמאי, יוסף מונדי, קול צעקה,
וכל הדבורים העיתונאיות עטו על
הטרף. במשך שבוע לא ירד מונדי והבימה
מן הבימה.
עכשיו, משהחלו ההצגות הראשונות, ו־.
מונדי הציע לכמה עיתונאים בכירים לבקר
בהן, כדי להקדים כמד, מילות הסבר למחזה,
שהוא פרובלמטי מאוד ומורכב מאוד
— הסתבר כי האטריות כבר התקררו. עכשיו,
זד, כבר לא מעניין.
זוהי המציאות הקרתנית של ישראל. ולמרבה
הפלא, אפשר, לדעת מונדי, למצוא
לכך סימוכין אפילו במחזה של ברנר, שהוא
אקטואלי היום כמו בתחילת המאה.
מספר מונדי :״בא אלי מישהוא, בן־דורו
של ברנר, ושאל אותי: אתה חושב שהדור
הצעיר יבין את הטיפוסים הגלותיים האלה י
עניתי לו: לדעתי הדור הצעיר לא השתחרר
עדיין מכל תחלואי הגלות. יש בו עוד אותו
בילבול־מושגים גלותי של גאווה מופרזת
מחד, והתבטלות מוחלטת מאידך. למשל•.
כל מה שנוצר כאן שווה אפס, כל מה ש־מייובא
מבחוץ — לא נורמלי.
כיום כיפור. מבחינה פוליטית — ה־דימיון
בין המחזה למציאות מדהים עוד
יותר. הנה, יש במחזה רק ציוני אחד. הוא
נואם ומטיף ללכת לפלשתינה ובסוף —
נוסע לאמריקה. ישנם סוציאליסטים שעורכים
ארוחה בפרהסיה ביום הכיפורים והדתיים,
העוסקים בפוליטיקה, מארגנים גנגסטרים
אנגליים נגד אותם סוציאליסטים (בעצם
יום הכיפורים) ,וזאת אומרת שהם
בעצמם מוצגים כגנגסטרים.״
בהעלאת המחזה הזה דווקא, רואה מונדי
חשיבות גדולה, בעיקר משום שלדעתו
צריך לעודד במאים הבוחרים בדרכים מקוריות.
ולהיות במאי מקורי, פירושו של
דבר, לקחת מחזה לא פופולארי ולנסות
להתמודד איתו. לפי תחושתו ברנר היה
לו כחומר ביד היוצר. כי במחזה יש אמת
כואבת מאוד של טיפוסים מתפוררים נוכח
בעיות קונקרטיות, אמת המתפרצת למרות
השפה המליצית שהאוזן נדהמת לשמעה
בהתחלה, אמת מהפכנית, אם כי הבימוי
הוא לא בדיוק מהפכני.
אבל לניתוחים באלה — יש מקום רק
לאחר הצגת הבכורה.

מיברקים
כל מיני
הריונו ת
• 99 פסטיבל הזמר

של יום העצמאות
הקרוב יעלה מחדרי־בטן, שכן כבר
ידוע וגלוי ששתיים מתוך הזמרות ש
פלג
בציוני ב,,מעבר לגבולין״
העולם הזה 1752

בתוכנית-היחיד החדשה שלה נראית
חווה אלברשטייו כמלכת הסקס
היא נראית כמירשם מדוייק לאנטי־כוב־בת:
קטנת־קומה, גיזרתה רגילה בהחלט.
פניה חסרים איפור. עיניה ממוסגרות במשקפיים.
משקפיים סתם. מצחה מכוסה
בקצוות שיער. תנועתה הטיפוסית — משיכת
אותה קוזצת־שיער מרדנית על מצחה,
בלי הרף כמעט. היא לבושה ברישול. רישול
סתם. אין בה שום דבר שימשוך אותך
להבים בה שוב.
והדבר המצחיק ביותר (מצחיק אפילו או־

01510

אלא שלאותה נערה אפרורית, בעלת תדמית
קבועה של ״זמרת רצינית,״ יש הומר־נפץ
שהיא מסתירה מזה שש שנים. ואותו
חומר־נפץ הוא זה שהופך אותה מנערה
אפרורית על המידרכה, לאשר, קורנת על
.הבימה, מסתם זמרת בררנית לאישיות מרתקת,
אשר בהחלט כדאי להביט בה שוב.
ובעיקר — לשמוע אותה שוב.
״אני חושב שיש בה משהוא נורא פטאלי
״,מסביר צדוק־צדי צרפתי (מי שמביים

חווה אלברשטיין כתוכנית

״לא הייתי מרשה לי זאת קודם
תה בעצמה) הוא שבתוכנית־היחיד החדשה
שלה נראית חוה אלברשטיין כמלכת־הסקם.
לא, אין זו בדיחה, וגם לא תעלול פיר־סומת.
אין זו הערה עוקצנית. זו פשוט
ההפתעה הגדולה שמכינה חוד,׳לה לכל מי
שנדמה היה לו. שהכיר אותה עד היום :
זמרת מפורסמת, אנינת טעם צנועה בהופעתה
ורחוקה מטורי־הרכילות.

בפעם הראשונה בחייו בכלל, ובפעם הראשונה
בארץ, כשהמדובר בהופעת־יחיד
מסוג זה) מה מסתתר מאחורי חוה, שכולם
מכירים, ושאף אחד אינו מכיר, לדעתו.
״למען
האמת, כשהכרתי אותה לא יכולתי
לסבול אותה. זה היה כשהופענו יחד
בשירי־רחל. היא כל־כך הרגיזה אותי, ש
יטלו
בו חלק הן מאוד בהריון: שולה חן
(רעייתו של התמלילן אבי קורן) ורנמר
רוזנפלד, זמרת שזו לה הופעתה הראשונה
בפומבי ו • הריון מסובן־ יש
לתוכנית־היחיד העתידה של יהורם גאון.
הבמאי ז׳ק קאנטי ביטל (או התבוטל)
את ביקורו בארץ, ולא יביים את גאון,
ובמקומו יבוא גאון יותר קטן בשטח הבימוי,
אבל מפורסם ובדוק בשטח האמרגנות
— ברונו קוקטריס, מנהל אולימפית,
כדי לתת מה שמכונה ״קוסמטיקה,״
שעד, שאת העבודה עצמה יעשה פרפר־תיאטרון
מיקצועי — ליאונרד שף (פרפרים
הם חופשיים) 99• .כל מי שלא
יהיה לו מה לעשות ביום העצמאות —
יוכל לעשות זאת ביריד המזרח בתל־אביב,
שם ייערך מופע ״פופ״ ענקי, בהשתתפות
להקות כחול מזעזע• ,מוננו ג׳רי,
הכריסטי, הרבסם, לוס פאראגואיוס, האריות,
עוזי והסננונות, הקוקטייל, המזלות,
ומשה טימור שיינחה את הערב במקצב
יוצר. גם מתקני. היריד יקומו לתחיה, ו
ביניהם
לונה פארק, רכבל ומסכים (עליהם
יוקרנו סרטים במשך הערב) 9 9 1 9 .השלי־שיה
המצחיקה ביותר בארץ, שלישית
הגשש החיוור תיפרד מאוהדיה בתוכנית
אחרונה אותה יביים יוסי בנאי, שרעיונותיו
הרעננים בשטח הבמה הקלה זכורים
מתוכניתו של גדי יגיל, חיי כלב • 99
להקת כת־דור תהיה שגרירת תרבות
של ישראל בכמה אירועים חשובים באיטליה:
היא תופיע בתיאטרון וולה, אולם ידוע
במרכז רומא, ובמגיו פיותטתו, האירוע
המוסיקלי החשוב ביותר באיטליה9 9 .
על חשיבותה של המוסיקה הקלה באיטליה
אפשר ללמוד מפי הניספח התרבותי של
ישראל שם, דוקטור מאיר מגרם, אשר
מספר כי כמה ימים לפני פסטיבל סן־רמו
הזהיר עורך אחד היומונים החשובים של
רומא, מפני קרע צפוי בממשלה, במילים :
לא מספיק צרות יש לנו כבר ! אורייטה
כרטי (זמרת מפורסמת באיטליה) הודיעה
שלא תשתתף בפסטיבל סן־רמו, ולכם יש
זמן לחשוב עכשיו על אשבר •פשלתי 1

טו ב

התחלתי לתת לה עצות איך להתאפר ואיך
להתלבש. ופתאום גיליתי שלפעשם אץ
לה התנגדות לכל הדברים האלה.״
״להיפך — היד, בה צימאון עצו• לצל
הפרטים הקטנים, אותם פרטים קטנים וחשובים
שזמרים בחוץ־לארץ אפילו לא
חושבים עליהם, כי יש להם אמרגנים־אי־שיים
החושבים בשבילם. הם שמכתיבים
להם את צבע הנעליים, ואת מיספר השי־הוקים
שעליהם להפליט במסיבות העיתונאים.״
ועוד
גיליתי — שחור, למעשה מסדרת
את כולם. היא אומנם מופיעה בפשטות,
ככה עם גיטרה, כמו שרגילים לראות אותה,
אבל היא מגניבה לקהל את כל מה
שהיא אוהבת. ואז הקהל מקבל הכל. וחוד!
,התברר לי, רצתה למעשה ללכת עד
הסוף, רק לא העזה, או אפילו לא ידעה
איו•
״וכך קרה שהיא ביקשה את עזרתי ואני,
אפשר לומר עלי הכל — שאינני במאי
טוב, שאינני שחקן טוב, אבל דבר אחו
ברור לי — יש לי טעם. ועובדה, שחור,
קיבלה את הטעם שלי מהרגע שהחלטנו
ללכת יחד.״
״מאז התחלתי לגלות לחוד״ קוד• כל,
את חוה, שהיא נשית, שהיא יטה, שיש לד,
פנים כל־כך חושניים שאיני יודע להחלי•
אם היא שחקנית או אם היא זמרת. שהיא
קצת אולד־פיישן, לפי שנות הארבעים. ולפי
החוה הזאת בנינו את התוכנית ואת הבמה,
ואת התלבושת ואת האיפור.״
״וכדי לא להדהים את המאזינים עד כדי
התנגדות, בנינו את החלק הראשון מכל
מיני שירים, ואילו את החלק השני, כמו
סטריפטיז רוחני של חוה, וזאת אומרת :
אשר, שמדברת על עצמה במילים פשוטות.״
אבל האמת היא שההפתעה הצפוייה בתוכניתה
החדשה של חוה היא לא רק לגבי
תדמיתה החדשה של הזמרת כי אם לגבי
תדמיתם של הזמרים בארץ בכלל, וכמו שהיא
מסבירה בעצמה, בין המכנסיים של הבוקר,
לשמלה הסגולה הארוכה של הבמה
האדומה בערב :״בארץ אוהבים להדביק
לזמרים תוויות. הם צריכים להיות כאלה
חברה׳מנים, מפחדים להתלבש, מפחדים להתנועע.
מזלזלים בצד החיצוני. בעיני,
לעלות על הבמה בלבוש יפה, כשכל מבט
מתוכנן וכל תנועה מסוגננת ומתוכננת
— זה כבוד לקהל. תמיד חשבתי כך, אבל
לא היה לי האומץ.״
״צדי, שהיה דווקא־ מן הקהל שלא אהב
אותי, דחף אותי לעשות דברים שלא הייתי
מרשה לעצמי לעשות קודם. ויש לי הרגשה
שישנם גם זמרים אחרים שמרגישים כמוני
— ומפחדים. ומשום כך נוצר בארץ מצב
שכל הזמרים שרים לילדים, ואין בעצם
זמר ששר למבוגרים.״
״אני הייתי רוצה שהערב שלי יהיה מספיק
רענן לצעירים, ומספיק בטע• טוב
למבוגרים.״
הדריך תיאטרון
פ ר ״ גינ ט (הביאה, האול הגדול) —
גיבורו של איבסן מקבל מן הבמאי, יו•״
יזרעאלי, פרשנות וחדשנות: תיאור הידרדרותו
של אדם, דרך עולמו הפנימי, שיג-
יונותיו והזיותיו. תפאורה מדהימה, תיאטרון
ראוותני, המגיים שפע של פעלולים ואמצעים
טכניים, אבל לא מצליח לזעזע מבחינה
ריגשית, והמישחק מתקפח כאילו
היה גורם מישני.
השושנה המקועקעת (הבימה, האולם
הקטן) — הבמאי, מייקל מיצ׳ם, מציג
את מחזהו של טנסי ויליאמם באיטיות,
בדרמטיות רבה — אך מצליח לעניין דח־קא
בחלקה האחרון של ההצגה כששני השחקנים
הראשיים (מרים זוהר ואלי כהן)
נעזרים בהומור רב וממחישים את הליג־לוג
של המחבר לטבע האנושי, וזו כוונתו
האמיתית של ויליאמס במחזה זה.

1יוחן!סיוטיה

סינטיה פול נישאה לג׳והן לנון לאחר שהכניס אותה להריון.
היו אלה נישואין אומללים מרגע ראשון. למרות זאת,
היתה זו סינמיה שהיחתה את הכוח המלכד והמדרבן שקידם את הלהקה להישגיה הנשגבים.

וינגו ומוריו

מוריו הכירה לראשונה את רינגו סטאר כאשר באה לקבל ממנו
אוסוגראף. היא היתה אז בת . 16 שנתיים לאחר מכן, נישאו.
נישואיהם של בני וחוג סמאר הצליחו, בגלל העובדה ששניהם היו בני־ענ״ם במוצאם.

סיפור הנשי שמאחור החיפושיות

הו בנו אותם-
והו הרסו אותם!
ף! אי ב ה אינה אוהבת ללדת כשהיא
\ £לא נשואה. במיוחד לא כשהיא בת
למשפחה טובה, המתגוררת על שפת הנהר

מאפי, בשכונת־הפאר האריסטוקרטית של
העיר ליברפול. ארבעה שבועות הסתובבה
הצעירה בהריון, כשהיא אינה יודעת אם

תתחתן או תצטרך לעשות השלה. יחד
איתר, הסתובב נבוך הצעיר שעשה לה את
זה, כשהוא אינו מסוגל להחלים.
לבסוף, אזר אומץ, סחב את הצעירה בפני
שופט שלום. לאחר רישום הנישואים
האזרחיים, יצא הזוג אל מעבר לכביש, חגג
את נישואיו בקפטריה שממול בחצי תרנגולת
בגריל לנפש.
כך, ביום ה־ 23 לאוגוסט ,1962 איבד
הראשון מבץ החיפושיות את רווקותו :
ג׳והן לנון התחתן עם סינסיה סול.

ך* ינטיה, והנשים האחרות שמאחרי
החיפושיות, הפכו לכוח המדרבן שדחף
את הלהקה למרומי התהילה ולחקיקת שמם
לנצח בהיסטוריה של המאה העשרים.

למרות זאת, כבר אז, היה המועדון מלא
עד אפס מקום. החיפושיות החליטו לשמור
על נישואיו של ג׳והן בסוד, כדי לא לאבד
את הקליאנטורה. סינטיה הורדה למחתרת.
גם כשנולד הבן ויליאן, כעבור שבעה חודשים,
נשמר הדבר בסוד כמוס.
שנה תמימה חייתה כך סינטיה. רק בינואר
, 1964 כשההצלחה כבר האירה לחיפו־שיות
פנים, נטל אותה ג׳והן עימו לפא-
ריס, הציג אותה בפני עיתונאית באישתו.
כאשר נשאל בתדהמה ימה פתאום התחתן,
השיב. :למה, לכל הרוחות? מה, זה פשעי״

** בחינות רבות, היה זה אומנם
פשע.
ג׳והן הכיר את סינטיה ב־ ,1958 בבית-

אופנת השיער המגודל שהנהיגו ה״חיפושיות״
בעולם כולו נבעה מנסיונו של דורג,
להסתיר את אוזניו הבולטות

פול מקארמני פגש את אשתו הנוכחית, לינדה איסטמן, המבוגרת
סמנו, כאשר היה בדרכו לחגיגת ׳ום־הולדת לידידתו דאז,
ג׳יין אשר. בניגוד לסינטיה, שהיתה גורם מלכד, התגלתה האשה החדשה כגורם מפורר.

פול ולינדה

מאוחר יותר היו הנשים גם הכוח שהרס
את האגדה הגדולה, ניפץ את היצירה הנדירה
לארבעה רסיסים נפרדים, כפי שמתגלה
עתה, לאחר הפיצוץ הגדול.
אלא שזה היה מאוחר יותר. כרגע, מיד
אחרי נישואיו, הרגיש לנון משונה במצבו
החדש. .נדמה לי שאני מסתובב לבוש גרביים
בצבעים שונים, או עם חנות פתוחה,״
היה רוטן בפני ידידיו. גם לסינטיה
היו תגליות . :למדתי מהר מאוד כי להיות
נשואה לחיפושית שונה קצת מלהיות נשואה
לסתם בן־אדם נורמלי.

ף• אותה תקופה, לא זכו עדיין ה־חיפושיות
לתהילת עולמים. הם היו להקה
שהופיעה במועדון ר,קברנה בליברפול,
השתכרו שם עשרים ל״י לערב לנפש.

הספר לאמנות הדרמה בעיר מולדתם ליברפול.
כל הכיתה ידעה שהשניים לא סובלים
אחד את השני. הדבר המשותף היחידי
שהיה להם: שניהם היו קיצרי־ראייה. ל־ג׳והן,
בן מעמד העניים, היתה אמביציה
בוערת: להשכיב את סינטיה, בת הטובים
העשירה. סינטיה, מצידה, לא התביישה גם
היא לספר, לאחר זמן, כי נישאה לו רק
בגלל שהכניס אותר, להריון, .אף פעם לא
סבלתי אותו בכיתה.״
היחס השתנה לאחר הנישואים. סינטיה
נטלה על עצמה את התפקיד להיות אימה
של כל החבורה. ג׳והן, פול, ג׳ורג׳ ורינגו
הודו לא אחת, בפרהסיה, כי לולא היא
— לא היו החיפושיות מגיעים לאן שהגיעו.
היא היתד, זאת שדירבנה אותם בשעותיהם
הקשות. היא היתר, שדאגה למזונם

גיווג, ונם׳

פט׳ בויד היפהפיה לא התלהבה מעולם מהמוסיקה של החיפושיות,
התאהבה בג׳ורג׳ האריסון כשנשלחה נסטטיסטית לסרט
יה־יה־יה. בנשותיהם של החיפושיות האחרות, הסתגלה גם היא לשגעונותיו של בעלה.

העיקרי — כריכים ותה. היא היתד. זאת
שהפעילה על נשותיהם וידידותיהם, עודדה
אותן לעודד את הגברים שלהן.
ב־ , 1958 כשנשבר להם והם רצו להפסיק
להופיע, היא היתה זאת שהכריזה בדרמטיות
ובהחלטיות• :שלא תעיזו. אתם עוד
תגיעו רחוק רחוק. אני נשבעת לכם —
אתם תצליחו. רק אל תפסיקו להתאמץ.״
גם שנתיים אחר כך, כשלנון הפסיק להופיע
וחיפש עבודה במודעות בעיתונים
— ולא מצא, כי לא היה מוכן לעבודה
פיזית — היתד. זו סינטיה שלבסוף שכנעה
אותו לחזור לעבוד עם פול.

דית. שניהם היו בני עניים. הם הכירו ב־
,1963 כשתביטלם עוד הופיעו במועדון
טוורנה בליברפול. מורץ היתד, אז בת ,16
למדד. להיות ספרית.
ריננו היד, אז כבר חצי שנה עם החיפושיות,
ומעריצות כבר רדפו אחריו
לקבל חתימה. ביניהן, ערב אחד, היתה
גם מורץ. כך הכירה אותו לראשונה. ההיכרות
נמשכה באקראי, ורק שנה לאחר
מכן הזמין ריצ׳י — כינויו של רינגו —
את מורץ לטיול על ספינתו ימים שנחזיס.

טל וג־יין

גייין אשר, ג׳ינג׳ית מקסימה, היתה כבר שחקנית ידועה בגיל 7ו,
כאשר פגשה לראשונה בפול מקארטני, הפכה לידידתו. היא היתה
היחידה מבין נל נשותיהם של החיפושיות, שלא נישאה לגבר שלה בנישואין חוקיים.
כשחזרו, הפכה למזכירתו האישית. ב־11
לפברואר , 1965 נישאו.

ך* ניגוד רלנונים, היו נישואיהם של
רינגו ומורין מאושרים — ועדיין מאושרים.
הם קנו לעצמם ארמון דומה לשל
הלנונים, בסמוך אליהם, כינו אותו גבעת
השמש. מאחר שרינגו אוהב לחזות בטלווי
זיז־״ מילאו את כל החדרים במקלטי טלוויזיה.
אפילו את המקלחת. בחדר־המישחקים
הכניסו ארבעה מכשירים. כדי שרינגו יוכל

ך* תמורה, זכתה סינטיה לחיים קשים.
^ הוריה הנכבדים נדהמו לגלות, לאחר
הנישואים, כי בעלה לא רק ביטניק ובטלן,
אלא גם שהוא מתעלל בכתם, ואף מכה
אותה לעיתים.
כל זה השתנה ב־ .1965 בקיץ אותה שנה
הוצג הסרט הצילו. באוקטובר קיבלו החיפושיות
מידי המלכה אליזבט, בטקס ממלכתי
בארמון באקינגהאם את אות אבירי ה־מיסדר
הבריטי. משפחת לנון עברה להתגורר
בטירה קטנה שעלתה קרוב לשמונה
מיליון ל״י.
למרות זאת, נותרו עדיין צללים רבים
בחייהם. שכניהם החדשים, בני מעמד ה־

גיורג, נשרף פעם
באבר־מינו, בגלל
מ7ול־7וטורת בכיסו
אצולה, התעלמו מהם. סינסיה נתקפה תים־
כול על שלא הגשימה את שאיפתה להיות
מורה. כאחת מנשות החיפושיות, היה תפקידה
בחיים, עתה, לשמור עליהם, לדחוף
אותם, לעודד אותם — ולשתוק: לא להאמין
לשום סיפור, לא למסור שום מידע.
ינטיה עצמה נאלצה גם לסבול את
^ כל שגעונותיו של ג׳והן. כמו את
הרזלס רויס שקנה ב־ 60 אלף ל״י — ואחר
נטש אותר, בסימטר, צדדית, כי נמאסה
עליו. או כמו את ״חדר ההתאוששות״
שבנה בביתם — חדר בו הריהוט היה
הפוך: השטיחים והכיסאות והשולחנות
צמודים לתיקרה, התאורה בריצפה. תענוגו
הגדול של לנון היד. להתבונן כאשר אחד
מאורחיו היה מתעורר משיכרונו בחדר הזה.
מגלה שהוא בעולם הפוך.

כדי להימלט מהצרות, נהגה סינטיה לק־פוץ
לביקורים תכופים אצל שכנתה 1ה 17111 1התמונה שהתפרסנזר ברחבי העולם של ג׳והן לנון ואשתו השנייה,
1י | 1י 11/1האמנית היפנית יוקו אונו, אותה נשא אחרי גירושיו מסינטיה. רב־ם
מורץ, אשתו של רינגו סטאר.
בין מורץ ורינגו לא שררה איבה מעט־ התקשו להבין מה מצא ביפנית הקטנה והמבוגרת 36 שאף אינה חתיכית במיוחד.

לחזות בתוכניות מכל פינה — כשהוא
משחק טינס־שולחן, ביליארד, מרוצי־מכו־ניות־צעצוע,
רולטה ומכונות־מזל.
רק בחדר המוסיקה אץ טלוויזיה. שם,
על במה בגובה של שני מטרים, ניצב ציוד
התיפוף של רינגו, ושם הוא מתאמן.
כסינטיה, כן גם מורץ, פיתחה לעצמה את
תחביב הציור, מרבה לצייר על קירות
הבית, תוך שהיא צופה בטלוויזיה, מנהג
אותו קלטה מבעלה. למרות שגם לרינגו
שגעונות משלו — כמו למשל חדר האמבטיה
המלא פעלולים, אותו בנה בעצמו,
ואשר מורץ חששה להיכנס לתוכו חודשים
ארוכים — הרי שהאווירה שם בבית
שונה לחלוטין מזו ששררה אצל ג׳והן ו־סינטיה.
השניים שמחים בחלקם ואוהבים
איש את אשתו. בהשפעת סינטיה, לא הת־קשתה
מורין להשפיע על רינגו להתמיד
בעבודתו.
גם את רינגו ומורין הטריד הצל שמפריע
לכל החיפושיות: למרות המיליונים
שלהם, לא הסכימה סביבתם הסנובית לקבל
אותם. בני האצילים שבקירבתם לא
שכחו כי רינגו הוא בסך־הכל בן־עניים שסיים
חמש כיתות עממי בלבד, אינו מסוגל
לכתוב מכתב בלי עזרה. אולם מורין
ורינגו ציפצפו. חלומם הגדול הוא, בבוא

ג׳והן התחתן עם
סינטיה רה בגלל
האמביציה להשכיב
את בודהעשירים
היום, לפתוח מספרה מפוארת, כשמורין
מפקחת על צוות הספריות ורינגו סטאר,
בחלוק לבן, מקבל את פני הלקוחות. עד
אז, הם מסתפקים במה שיש: למשל, חדר
התבודדות במרומי עץ גבוה בחצר ארמונם,
לשם הם מטפסים כדי לתפוס קצת שלווה,
או לעסוק בציד: ברובה אוויר, הם יורים
במשפך פח ישן התלוי על חבל כביסה.
ך* טי כ1יד היתד, בת 10 כשהתחיל
פסטיבל הביטלס .״לי היתר, כל ההיסטוריה
הזאת לא מובנת״ היא נזכרת.
״לא התלהבתי מהמוסיקה של שאגות הסריסים
שלהם, וגם לא מארבעת הטיפוסים
עצמם. היו לי חברות שסיפרו לי שב־קונצרט
של הביטלס הגיעו לאודגאזם.״
ברור, שלבחורות אלה היה זה בלתי מובן
שדווקא פטי היא זאת שהגיעה לנישואין עם
חיפושית.
זה קרה כשהסוכנות, בה עבדה פטי כ־דוגמנית־צילום,
השכירה אותה כסטסטיס־טית
לסרט של הביטלס, יה־יודיה, :כל מה
(המשך בעמוד )26

1ה חי פו שיו ת1
(המשך מעמוד )26

הקו הבטוח
בין שתי
נקודות

שהיה איכפת לי — זה קצת הכסף,״ נזכרת
פטי. על הביטלס עצמם הייתי מוותרת
בתענוג רב. אחרי גמר הצילומים לא
הייתי מוכנה להישאר דקה נוספת.״
עם הזמן פגה התנגדותה. וג׳ורג׳ התחיל
לעשות עליה רושם .״הוא היה כל כך
שקט ולא מתבלט. הדבר משך אותי להכיר
אותה**
טי הי פ ה פיי ה היקנתה לג׳ורג׳ ביט־
^ חון עצמי וטעם טוב. ג׳ורג -סבל מאוזניים
בולטות, ומהעובדה שלא היה פופולרי
כמו שלושת ד׳ביטלס האחרים. אוזניו
הבולטות היו הסיבה לכך שהביטלס
גידלו שערם מעל לאוזניהם, יצרו אופנה
חדשה בעולם.
סטי היתד, הראשונה שהקדישה לו תשו־מת־לב
כלשהי. עד אז אף אחד לא הקדיש
לו תשומת־לב. אביו היד׳ יורד־ים, ואחר
כרטיסן באוטובוס. אמו עבדה בחנות יר־

פול הופתע כשגילה כי
ג-ייו היתה בתולה
קות. ג׳ורג׳ עצמו גדל בסימטאות ליברפול.
בתחילת
1966 אמר ג׳ורג׳ לפטי :״נמאס
לי כבר להיות לא נשוי. בגיל 22
מתחתן כבר כל זקן מושתן. לי עוד מעט
ימלאו . 23״
ב־ 21 לינואר נישאו השניים.

ועדון \7יראן
ה ר צלי ה־ פ תו ח
גא לארח בערב הג׳אז השבועי א ת

סדנת הג׳אז

זיסקי ס קו טי

תמיד טוב,
תמיד מטו7ה
^ויו״,יבוא ושיווק בע׳מ

רח׳ דיזנגוף 269ת׳א
^ טלפון 1 446611 :

אל בר ט פי א מנ ט ה — סקסופ ון וקל רינ ט
א הרן ק מי נ ס קי — תו פי ם
דכי גוטפריד — פ סנ ת ר
הרי שיימן — באס

הערב, ובכל יום חמישי, ערג ג׳אז עם טובי המבצעים
מועדון טיראן, הרצליה״פתוח, טל.930650 .

* יום הני שו אין ניזכרת פטי בחל־
* 1חלה. בעלה הגיע לחופה במעיל עור
כבש מונגולי, נראה כרועה כבשים .״הי־כרתי
את התעניינותו והתלהבותו למינהגי
המזרח הרחוק,״ היא אומרת ,״אבל התחפושת
הזאת, דווקא ביום הכלולות ! ומשפחתי
המסכנה ! ״
אהדתו של ג׳ורג -למינהגי המזרח הרחוק
גרמו לא מעט צרות לכלה הצעירה. כל
היום דלקו בבית נרות קטורת מכיוון ש־ג׳ורג׳
נהג להיסחב עם מקלות קטורת
גם בכותונת. הוא נכווה פעם כהוגן באבר
המין שלו.
פטי היתד, היחידה מבין נשות החיפושיות
שלא נישאה בגלל הריון. עדיין אין
לה ילדים. בהשפעת סינטיה, הקפידה גם
היא לעודד את ג׳ורג׳ בשעות משבר, תרמה
לשמירת החיפושיות כגוף.

* ם פ טי גילתה שהיא אינה יכולה להיות
סתם אשד, נשואה ועקרת־בית .״ניסיתי
כמה פעמים להביא בעצמי דברים
מהסופרמרקט. אבל זה נתגלה כמסוכן מדי.
ברגע שהכירו אותי ברחוב, התגודדו סביבי
צעירות כדי לתקוף אותי ולהציק לי. הן
שנאו אותי מפני שגזלתי להן את ג׳ורג׳
שלהן. נאלצתי להסתגר בבית.
״קל להסתדר עם ג׳ורג -קובעת פטי.
״הוא אסיר תודה כאשר מקשיבים לו. אין
צורך אפילו להסכים איתו. רק לעיתים רחוקות
הוא יוצא מכליו.״
מרכז עדשות מגע

< 5א7407 1£א00
321718

* 7 1 1 0 ]1 1 011111; 2 1 0 1 1 1 1 0 1 1 0 8 * 1 0 1
א 0 ¥ 3140421318 1מ 7א 7 4 0 8 310א 4 7 3 ¥ 8001,0118

״גרוזוגסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רח׳ שניאור ,5סנת רח׳
•ינסאר ,30 סל .55039 .ש עו ת
הקבלה — .0 —17 נשמח לש־13
1(6-331103306
לוח חוברת הסברה לסי בקשר-

חמנ >1 קיבלת חשבונך,
ברע סו
או תו בהקדם.

11 1:

315681 0£ 1 8 8 4 8 0
( ממק)1 8 8 4 8 0 111 1(1
X^(131116)1.תס 11160163ן11׳0ן 8 1 8 0 8 6 ,16761311011 31111 0311161
?381, ]1103631 311)1 £3131:6 0£ 1 8 8 4 8 0 ] 1 1 1 1 1 6
311116.
! א 356 : 11057 10 1176 33 )1 631. 7 0 0 1 ¥ 8 0 0ק 4 11631111 0
.־<536811038 33)1 338576168׳1131}1׳801 1116 03 1(33 1 8 8 4 8 0 03 8
.־011161• 1316168113^ 31110163
נ71118 1.381035 3£103 8 8 8 ? 8631 6)1 57111 313532136 63311£31
!\ ¥א 03 57111 160*15• 11 * 1 0ע 10 10 38 7 0 1 >4 ¥ 33 )1מ 0 8

א 7 3 8 31081*7 2 1 0 0 8 7 8 8 ? 8 8
ג? . 0 . 80568
.18811840831, 1 8 8 4 8 0

* ׳יין אשר, הרביעית בנשות החיפוי
שיות המקוריות, לא הגיעה לדרגת אשה
נשואה. כג׳ינג׳ית בת , 17 נפגשה לראשונה
בפול. היא נשלחה ככתבת לקונצרט פופ
בו השתתפו גם הביסלס.
במהלך הראיון התאהבה דווקא בג׳ורג׳ 1
אבל ג׳ורג׳ היה ביישן מדי, ופול מקארטני
צד אותה. ג׳יין :״הדבר שהפתיע את פול
ביותר, כשהיכרנו היתד, העובדה שהייתי
עדיין בתולה. הוא לא היה מסוגל להבין
זאת.״ פול :״הבחורות במעמד הפועלים
לא מצטנעות כל כך.״
מי כמוהו היה צריך לדעת את זה. לפי
עדותו שלו רוף אחרי בחורות כבר בגיל
.13 עבורו, שאביו עבד בליברפול כפועל
ניקיון שלא הרתיח מעולם די פרנסת המשפחה,
היתד. ג׳יין, בתו של רופא נודע,
כנערה מכוכב אחר.
ג׳יין היתד, כבר אז בעצם הרבה יותר
מזה, רכשה לעצמה בלונדון שם כשחקנית
מוכשרת. את תפקיד הכתבת נטלה על עצמה
לשם לימוד, כדי להכיר אנשים בני
שכבות אוכלוסיה שונות.
למרות האהבה, למרות היותה יפהפיה,
אינטליגנטית, מלאת קסם נשי ובחורה נהדרת,
היתד. חברותה עם סול פרשה אומללה.
פול בילה את רוב זמנו בקומה השנייה
של ביתו, שם היתד. ממלכתו הפרטית.
כאן הוא כתב יצירות כמו יסטרדיי,
העולם הזה 1752

כאן היה מסתגר עם ידידיו .״חבריו היו
לו חשובים יותר ממני,״ התלוננה ג׳יין.
זו היתד. מעמסה קשה עליה. תקופה
ממושכת היה פול במסעות. מסעות אל.אם-.
די. כאשר חזר באחד הבקרים ממסע כזה,
לא מצא את ג׳יין. היא חזרה לבית הוריה.
כך נסתיים רשמית הרומן בין פול מקאר־טני
וג׳יין אשר.
זאת היתד, גם סוף תקופת ההרמונית
של הביטלם — ארבעת המוסקטרים שפעלו
תמיד כאיש אחד. קשר הנשים שהידק את
פול, ג׳ורג׳ ורינגו — ניתק, לאחר שגם
ג׳והן התרחק, כבר חודשים לפני כן מסיג־טיה
ומבנו הקטן ג׳וליאן. ברגע שנפסקה
השגחתה של סינטיה, החלה ההתפוררות.
פול פגש את אשת חלומותיו לראשונה
ב־ 1באפריל .1967 צילמה אותו במסיבת
עיתונאים צלמת בשם לינדה איסטמן,
,29 בתו של עורך־דין ניו־יורקי, וגרושתו
של גינקולוג. לאחר שנתיים של ידידות,
נישאו פול ולינדה. חמישה חודשים אחרי
נישואיהם, נולדה בתם מרי אלים.

ך* אשד! ה א & רי ק אי ת עשתה מהפין
; כה. היא הפכה ללובשת המיכנסיים במשפחה.
פול אהב מאז ומתמיד את מערי־צותיו.
לינדה הרחיקה אותו לאחר נישואיו.
היא הרחיקה גם את החיפושיות אחת
מהשנייה. בניגוד לסינטיה, שהיתה גורם
מלכד — היתד. לינדה גורם מפורר. היא
שיכנעה את פול שאביה הוא היורש המתאים
ביותר לבראיין אפשטיין, המנהל המסחרי
של הלהקה שנפטר ושאחיה הוא עורך-
הדין המתאים ביותר עבורם. ג׳והן, רינגו
וג׳ורג׳ ,היו בדיעה שונה.
גם מבחינה חברתית גרמה לינדה לפירוד.
מאז נישואיה עם פול כמעט ולא ראו יותר
את פול בקבנדיש אבניו. הבית, שהמה בני
אדם, ואשר בו היו הביטלס נפגשים לפני
שיצאו לעבודתם ב 11 סטודיו — שומם
עתה. מתגורר בו רק אביו של פול, ג׳ים

ירקו רדוהו — כמר
שתי אנטנות,
מקארטני. החור, המבודדת באנלפילן שיל,
סקוטנלד, שבה בילה פול בעבר רק ימים
ספורים בשנה, הפכה למושבו העיקרי.

ך* דידתה של סינטיה פגעה חמורות
^ בליכוד של החיפושיות. לינדה הרחיבה
את הקרע. יוקו אונו סיימה את התהליך.
יוקו אונו היא היפנית שירשה את מקומה
של סינטיה. ג׳והן לנון הכיר את ה־אמנית
הרב־צדדית באביב , 1968 גילה בה
חברה להשקפת־חיים.
יוקו התפרסמה בסרט שיצרה, בו ניתן
היה לראות 365 ישבנים — ותו לא.
ישבנים אלו, והשקפת העולם שמאחוריהם
— כן, מסתבר שגם השקפת עולם היתל,
בעסק — קירבו את ג׳והן ליוקו.
״או, לא,״ היתה תגובת הביטלס ונשותיהם,
כאשר ג׳והן הביא בפעם הראשונה
את יוקו אונו .״כמעט ונפלנו מהכיסא,״
אמרה פטי מורין.
יוקו היא אשד, קטנה, בת ,36 לא יפה.
ועוד אומרת יוקו :״אני מרגישה כמו
אנטנה — וכך מרגיש גם ג׳והן, מכיוון
שאנו משדרים וקולטים על אותו הגל,
קיים הקשר ביננו. אנו חיים לבד לגמרי
בעולמנו. אין אנו זקוקים למישהו אחר
מלבדנו.״
מצהיר ג׳והן :״אף פעם לא הייתי מאושר
כל כך. יוקו אופר, את הלחם שאנו
אוכלים, והכל טוב. יכולתי לוותר על הכל
בעולם, רק לא על יוקו.״
בין השאר, הסתבר שהיה מוכן לוותר
גם על קיום החיפושיות.
יוקו עוררה את התנגדותן של הנשים
האחרות. לינדה, שהפכה המנהיגה אחרי
שג׳והן נפרד מסינטיה ונהה אחרי יוקו,
תיעבה את יוקו ממבט ראשון. הסתייגות
זו היתד, משותפת גם למורין ופטי.
יוקו מצידה, לא גילתה גם היא אהבה
יתרה לנשים אחרות — או לבעליהן. כשם
שלינדה יצרה קרע כאשר הסיתה את פול
למנות את אביה למנהל להקה בניגוד
לרצון האחרים, הסיתה עתה יוקו את ג׳והן
לצרף אותה ללהקה בחיפושית חמישית.
היה זה המסמר האחרון בארון־המתים
של הלהקה, והפירוד הפך לעובדה. כמו
שבתחילת דרכה המפוארת בנו הנשים את
החיפושיות — כן עתה, בסופה הרסו הנשים
את האגדה המציאותית הנפלאה.
העולם הזה 1752
במדינה ישראל השנייה
הליל ה בו
ה שתלטו ה״פנ תרי ס׳,
על ה אוני ב ר סי ט ה
״אנחנו המרוקאים לא פחות מוכשרים
מהאשכנזים בכל זאת רואים אותנו ממלאים
את בתי־הסוהר. מי יגיד לי למה יש רק
זונות מרוקאיות? במרוקו לא היתד. לנו
אף זונה יהודיה ! הנה החברים שלי שעלו
עשר שנים לפני, כולם עבריינים. אני,
עליתי עכשיו, אני סטודנט. אני לא הייתי
יותר חכם מהם. אני גרתי דלת על יד דלת,
על ידם. אני בדיוק כמו כל המרוקאים שנהיו
היום פנתרים. אני לומד באוניברסיטה
רק בגלל שנשארתי במרוקו עוד עשר
שנים, והמשכתי ללמוד בבית־ספר מרוקאי

אין עבודה, אין כסף. יש שיעמום ברחובות.
יש פשע שמושך את הצעיר להשיג את כל
הדברים שרוכשים העשירים בכסף — בדרך
היחידה שנשארה לפניו. העבריינות.״
רק פעם אחת במשך הערב הופרעה השלווה.
היה זה כשמשפחה מתושבי שכונת
קסמון ט׳ עלתה על הבמה. אב, אם ותשעה
ילדים ,״כשאחד נוסף בדרך.״ ראש המשפחה,
פועל ניקיון בעיריית ירושלים, סיפר
על תלאותיו ומאמציו למצוא מקום מגורים
הולם למשפחתו הגדולה. בנו הצעיר, שסיים
בית־ספר עממי, הקריא את התכתבויות האב
עם המוסדות השונים. בעוד הילד מקריא
את המיכתבים, קפץ אל הבמה גבר ממושקף,
גילה לקהל כי הילד היד, תלמידו בביתר,ספר,
היה מחונן ביותר, אלא שמפאת
חוסר־ד,אמצעים של האב נאלץ לצאת
לשוק העבודה.
תקחוג לו לו ת. בעוד הקהל דומם, נרגש,
מדברי המורה על הילד, שהוגדר בפיו

פנתר שחור אכרזיל נואם -
״עכשיו הס אומרים לנו —
בב ברחוב, הסוף שלו שהוא מגיע לפשע.
נתפס פעם אחת וסוגרים לו את החיים.
שולחים אותו למוסדות לתיקון עבריינים.
שם מתקנים לו הפושעים הוותיקים את השגיאות
שבגללן נתפס. עושים אותו פושע
מושלם. זה לא בתי־ספר לתיקון עבריינים,
זה אוניברסיטאות לתורת הפשע.״
צעירים גשר על פגי
הי ם ה תיכון
פנתרים וסטודנטים מקשיבים
— לקחת גלולה?״
— ולא ״נהניתי״ מהחינוך המיוחד של המרוקאים
בישראל.״
מחיאות הכפיים הסוערות קטעו את דברי
הנואם, סטודנט ירושלמי המשתייך לעודד
— אירגון הסטודנטים יוצאי מרוקו בישראל.
על אף שזכה להישג הנדיר בין בני
עדתו — ללמוד באוניברסיטה — הבהירו
דבריו יפה את יחסו לנושא הערב.
מערת רוחות. נושא הערב היה הפנתרים
השחורים. ליתר דיוק — הבעייה
שהולידה אותם. הכנס, שנערך השבוע באולם
ו״ז שבאוניברסיטה העברית בירושלים,
משך קהל המונים. מזה שנים לא
ראו באוניברסיטה אסיפה כזו. שעה לפני
תחילת הכנס כבר הצטופפו בחוץ עשרות
שלא הצליחו להיכנס. בעשר וחצי בערב,
כאשר נסתיים הדיון (שהחל בשש) נשאר
עדיין ליד קפה מע מון קהל שמנה כמאתיים
איש, המשיך את הוויכוחים עד שתיים בבוקר.
ללא ספק, הכנס, בו ניתנה לפנתרים
השחורים ההזדמנות לשאת דבריהם בפני
צעירים מהעבר השני של המיתרס — סטודנטים
באוניברסיטה, לא מקופחים, לא רעבים,
לא חסרי השכלה — גרם לסערת רוחות.
פיטור
מהחיים .״טדי קולק, לא נרד
מהדשא. אנחנו רוב שהוא מיעוט,״ קראה
אחת הכרזות באולם .״לצד,״ל כן — דיור
נאות לא ד״ שאלה אחרת. כרזות נוספות :
״מתי אבוטבול יהיה פייגין? די מקיפוח.
די מאפלייה. הפנתרים.״ על הבמה, אמר
סעדיה מרציאנו, מראשי הפנתרים באירוניה
מרה, לתשע־מאות היושבים באולם :
״אני שמח בשביל החברים שלי שיכולים
להגיד היום: סוף כל סוף אנחנו באוניברסיטה.״
אנחנו חיים במעגל. בית הספר שאינו
בית־ספר, בית שאינו בית, ומשם מובילה
הדרך לרחוב חד־סיטרי — לכיוון
בית־הסוהר. כך מתנהלים החיים שלנו הלוך
וחזור, פנימה והחוצה. זה מעגל שמי שנכנס
אליו לא יוצא.
״אותנו לא לוהחים לצבא, גם את אלה
שרוצים ללכת ולשרת,״ המשיך פנתר שחור
דויד לוי .״לנו נותנים פנקס פטור. הנה
פנקסים כאלה,״ זעק וזרק על שולחן הנואמים
ערימת פנקסי פטור משרות צבאי .״זה
לא פטור מהצבא. זה פטור מהחיים. עם
פנקס כזה אין לבן־אדם צ׳אנס לקבל עבודה.

כגאון צעיר — נשמעה ׳פתע קריאת לעג
מהקהל :״לא שמעתם על הגלולות?״ מתוך
הקהל זינקה קבוצת צעירים מחוגי הפנתרים,
נחפזה אל משמיע הקריאה לכלות בו
את חמתם. סדרני האירגון השקיטו את
סערת הרוחות, שהתפשטה בזעקת הכאב
שזעק אחד מהתוקפים :״עכשיו הם אומרים
לנו דברים כאלה? אחרי שעשרים שנה
משגעים את ההורים שלנו , :תעשו עוד
ילדים, זה מצווה. זה החובה של האזרחים׳.
אחרי שראש הממשלה בן־גוריון היד, נותן
פרסים לכל מי שהיה עובר את העשיריה י
האשכנזים האלה חושבים שיעשו צחוק
מאיתנו?״
חינוך נחות. דוברי הפנתרים תיארו
את הבעייה בפני קהל הסטודנטים השבע
במילים פשוטות :״לנו אין צ׳אנס ולילדים
שלנו אין צ׳אנס. אנחנו אנשים דפוקים לעולם,״
הסביר ראובן אברג׳יל, מראשי ה־אירגון
.״העיקר זה החינוך, הבית־ספר.
אצלנו הבית־ספר זה לא בית־ספר, המורים
לא־מורים בשכונות העוני אינם מוסמכים,
ואינם יודעים מה זה חינוך. כולם מזלזלים
בחינוך. בני השכונות הנחשלות רואים בנו
מראש מועמדים להיות נחותים. עולה על
כולם משרד החינוך. כבר שבוע שחסרה
מורה בבית־ספר במוסררה, ואין לה מחליף.
מי שמע על דבר כזה? ברחביה או בבית־הכרם,
כבר מזמן היו ההורים מפגינים. פה
מנצלים את הפרימיטיביות של ההורים,
וקובעים בשביל הילדים שגם הם יהיו
פרימיטיביים. לאיפה יגיע ילד לאחר שסיים
בית־ספר כזד? ,אליכם לאוניברסיטה הוא
לא יגיע. אולי רק לאוניברסיטה של הפשע
בתל־מונד.״
הפושעים מתקנים .״אנחנו חיים במשפחות
של שמונה, תשע ואפילו למעלה
מעשר נפשות, בדירות שהן יותר כוכים
מדירות,״ סיפר צ׳ארלי ביטון .״הילדים
גומרים את בית־הספר, חוזרים לבית כזה
ובורחים לרחוב. אם הם לא יוצאים לרחוב,
האבא שלהם מגרש אותם לשם. האבא בא
הביתה אחרי העבודה, רוצה לנוח. אין לו
עצבים לשמוע השתוללות של עשרה ילדים
בחדר היחיד של המשפחה. זאת התחלת הסיפור
של כל ילד מהשכונה שהידרדר לעבריינות.
זה גם הסיפור שלי. זד, שמסתו־

בוקר — נולד וכותרתו מלחמה,
צהריים — סגרירי מונה מתיו,
ערב — ליבות נוספים הפכו כפור,
לילה — לכל הרוחות המלחמה.

זהו אחד מ־ 49 שירים של המשורר הישראלי
הצעיר יבי, שראו השבוע אור בצרפת.
שיריו של יבי, הנושאים אופי של
כמיהה לשלום ולהבנה עם העם הערני,
פורסמו עד כד, רק בעברית, בשבעה ספרים
שראו אור בארץ ובפירסומים שבועיים בעיתון
הארץ.
הסיפרון הכחול שיצא עתה לאור, נדפס
על־ידי הוצאה צרפתית מכובדת שבראשה

משורר יכי

לכל הרוחות המלחמה
עומד הסופר הנודע לואי אראגון. לספר
שתורגם לצרפתית על־ידי אילן הלוי, צורף
מבוא של העיתונאי עמוס קינן.
הצנועה — התנפחה .״שלחתי להוצאה
מספר שירים בתקווה שיוציאו לי
חוברת צנועה,״ סיפר יבי, שחרחר, משופם,
ובריא בשר .״לאחר עיון בשירים, החליטה
הוועדה האמנותית של ההוצאה לבקש ממני
שירים נוספים, כדי שזה יופיע במסגרת
של ספר.״
יבי מילא את בקשת ההוצאה, שלח מישראל
שירים נוספים מתורגמים לצרפתית.
לאחר משא־ומתן של קרוב לשנה, ראה הספר
אור, באותה הוצאה שפרסמה כבר
דברי שירה של אראגון עצמו, פאבלו נארי־דה,
מאיקובסקי, פול אלואר, נאזים חיכמת,
ושאר משוררים מפורסמ־ם מכל רחבי העולם.

קולנוע
הזוללים א ת
גוף האלוהים•

ניצוצות
ה ח קי רו ת
ב או פנ ה

הציד המלכותי אחרי השמש
(פריס, תל־אביבן ארצות״

ההצלחה המיסחרית והאמנותית של הסרנו
חקירתו •ל אזרח העומד מעל לכל
חסד של אליו סטרי׳ היכתה גלים נרחבים
בעולם הסרטים האיטלקי. אם מישפטים וצדק
מסוקפק מלהיבים קהל וצנזורה, אז
הבד. נתעסק במישפט ובצדק.
הבמאי מאורו (ליל האמיצים) בולוניני
מכין חקירת רצח, כאשר התפקיד הראשי
מופקד בידי מאסימו ראניארי, דמות מוכרת
מאד באיטליה — כזמר.
בין התוכניות האחרות באותו כיוון :
סרט של ג׳וליאנו מונטאדלו, על המאפיה
בשנות העשרים באמריקה, וסרט הנושא
את השם המרשים המדינוז נגד האסיר
לאורה. בקיצור, צ׳ינה־צ׳יסה אחזה במאזני
הצדק, ומצפה עתה בקוצר רוח ששתי הכפות
יתמלאו זהב.

הברית) — במקור, זחו מחזה-
ראווה מרתק (הוצג בתיאטרון החיפאי) על כיבוש פרו
בידי הספרדים, בפיקודו של פרנצ׳סקו פיזארו. תוך כדי
כך, הציג המחזאי פיטר שאפר התמודדות בין אמונה באלילים
לנצרות, התמודדות שבה ידה של הנצרות לא
היתח דווקא על העליונה.
זה היה במחזה. אולם כאשר בא הבמאי אירווינג לרנר
ועיבד אותו לסרט, התלבט בין שתי אפשרויות: להפיק
סרט-ראווה צבעוני ופעלתני, או סרט רציני, מלא דיאלוגים
כבדים. מרוב התלבטות, התקבלה תוצאה שאינה בשרית
ואינה חלבית: אין בה די קרבות, תפאורות ותלבושות כדי
לספק את דרישותיו של סרט-ראווה, ולעומת זאת, חסר בו
העומק שעשוי היה להפוך אותו לחווייה אמנותית.
אלא שכל זח בא במיסגרת של סיפור ריאליסטי מאוד,
שאיבד את כל מימדי המשל של המקור. ובמיסגרת כזאת,
קשה לתהות על השפה המשותפת שיש לכובש הספרדי יה־אינקה,
על התמימות והשטחיות הפסיכולוגית של הדמו יות,
או על חוסר־הישע המוחלט של האינקה. ואפילו שח קנים
מנוסים כרוברט שאו (פיזארו) או קריסטופר פלאמר

הבמאי היווני קוסטא־גבראם ביקר לאחרונה
בספרד, שם נסע כדי לעזור בפירטום
סרטו ההודאה, שהוצג במאדריד.
לדבריו, הוא טרח לבקר בבירתו של
הגנרל פראנקו, כדי להבטיח ששופרות
הפירסום לא יציגו את סרטו כתעודה נגד
הקומוניזם (קוסטא־גבראס רואה עצמו קומוניסט
נאמן) אלא כסרט אנטי־טטאליניסטי.
כאשר נשאל לגורל סירסו הראשון ״ 2״
בספרד, השיב כי הסרט נאסר להצגה.
מאחר ו״ 2״ עסק במישטר הקולונלים
והצבא ביוון, אין פלא שמישטר הגנרל והצבא
בספרד סירבו להראות אותו לקהל.
הבמאי ניסח זאת בצורה מנומסת יותר :
״מי שאויר •ר• מסוייי, מוכיח שהוא
מפחד מן המוצג באותו י רי.״ והמבין
יבין.

מג\ה הארי
מזמרת

הגניב אינו רוצה
ל ר או ת קו לונ לי ם

תדריך
תל־אכיב
המעגל האדום (פאר, צרפת)
— סרט־פשע עשוי למופת על־ידי
ז׳אן פיאר מלביל, עם השלכות המזכירות
את הטרגדיות היווניות. מישחק (איוו מוג־טאן,
אלן דלון, בורביל, ז׳אן מאריה וולד
טה) משובח. מומלץ.

כילי החמודה (סינרמח,
תל-אביב ן ארצות־הברית) — סרט
משונה מאוד, הפוזל לאלף כיוונים
שונים, ואינו מעז לפנות ממש אף לאחד מחם.
בעצם, זהו סרט מוסיקלי, בכיכובה של כוכבת מוסיקלית
אופיינית, ג׳ולי אנדריוז. אבל זהו גם סרט ריגול, על
כוכבת מיוזיק״הול, לילי סמית, המרגלת לטובת הגרמנים,
במלחמת״חעולם השנייה. וזהו גם סיפור״אחבה מלודרמתי
בין המרגלת המזמרת לטייס יפהפה (רוק האדסון).
וזה עוד לא הכל .״לילי החמודה״ הוא גם פארודיה על
סרטי ריגול, עם שוטרים מצחיקים ומטומטמים, וסרנדות
של תזמורות צוענים בחצות הלילה. ואם כל זה לא מספיק
עדיין, הרי זה גם הסרט הראשון שבו אין שומרים טינה
למרגלים, אין מענישים אותם, ובסך הכל, קשה להבין
מדוע לא קראו לכל הסיפור :״כל אחד אוהב מרגלת״.
מה שמצער בכל הסיפור המסורבל חזה, הוא שהבמאי,
בלייק (״הפנתר הוורוד״) אדוארדס הוא מן המלוטשים,
האלגנטיים והפיקחים שבבמאי הוליבוד. יתכן ואילו העז
אדוארדס לשים ללעג ולקלס את כל דמויותיו כפי שהוא
עשה עם כמה מהן כאן, היה הסרט הופך להצלחה של
ממש. אבל תקנון הוליבוד אוסר כנראה ללעוג ל״פרות

שדמשחת (בן־יהודה, צרפת)
— עוד סרט־פשע, עשוי לפי מיטב
מסורת קלוו ללוש, עם הרבה צילומים
יפים, הרבה המצאות מיסחריות והפתעות
להנאת הקהל. ז׳אן־לואי טרינטיניאן בתפקיד
ראשי.

* * אני אוהב את אשתי (אמני,
ארצות־הברית) — רופא מצליח מנסה
להשלים חוויות מיניות שהחמיץ לפני הנישואין,
לצערה הרב של אשתו. קומדיה
הנשענת בעיקר (בהצלחה) על כשרונו של
אליוט גולד.
* * התרנגול (מוגרבי, ישראל) —
עוד קומדיה הנשענת בהצלחה על אישיותו
של שחקן ראשי, הפעם חיים טופול, העורך
מחקר על מינהגי המיטה של נערות
ישראל, במסע מן התעלה צפונה.
* * מלכת הכביש (הוד, ישראל)
— נסיון של מנחם גולן וגילה אלמגור (שהיא
שותפה גם בתסריט) לעמוד על גורלה
של יצאנית ישראלית, עולה על כמה שר-
טונים בגלל הגזמות בבימוי.

* * הלילה כו זרחה השמש
(זמיר, ארצות־הברית) — בעיותיו של לבן
ד,הופר בלילה לכושי, בסאטירה המציגה
את הצד השחור במלחמת־הגזעים האמריקאית.

יומנה האינטימי של אשה
נשואה (ירון, ארצוח־חברית) — הבורגנות
הניו־יורקית על כל ריקנותה ואוויליו־תה,
בסרט ציני ואכזרי. הופעה מרשימה
של קארי סנודגרס, בתפקיד אשד, נשואה שאינה
מוצאת אהבה.

בראנזר (רנזננרה ),וטזאו: ארירים
(המלך) אינם מצליחים להפיח רוח פילוסופית בסיפור.
באחד התפקידים המישניים, מופיע כאן הישראלי שמואל
קראוס, העצור עתה באשמת סמים, אלא שהתפקיד
קטן מכדי שאפשר לבסס עליו הערכות כלשהן.

אנח־ים ; הי אוהב נזרגרת?
קדושות״ כמו אנדריוז והאדסון (וחבל, משום שהם טובים
בסצינות קומיות).
לא פלא שעם תקנון כזה, הולכת הוליבוד מדחי אל דחי.

לבן, שחור,
א דו ם וכר
משפחת מקמס טרס (חן,
תל־אביב ; ארצות־הברית) — חייל
כושי (ברוק פיטרס) ששירת בצבא
הצפון, חוזר לעיירת מולדתו הדרומית בסוף מלחמת
הצפון נגד הדרום בארצות-הברית. מדיו מעוררים כעס
גדול בין גזעני המקום, וכאשר מסתבר שאדונו לשעבר,
ניל מקמסטרס (בורל אייבס) ,החליט להפוך אותו לשותף
מלא בחווה שלו, הופך הכעס לאלימות.
בני הכפר מתעללים בכושי, בשותפו הלבן, ובחווה שלהם.
איש אינו מוכן לעבוד עבורם, פרט לכמה אינדיאנים
רעבים, גונבי בהמות, אסירי־תודה על כך שהחייל המשוחרר
הציל אותם מלינץ׳.
מתוך כל זה קל לנחש שהמדובר בסרט המטיף לאחוות
גזעים, אבל מוכיח שאחווה זו בלתי־אפשרית כל עוד יראה
כל צד רק את טענותיו הוא, ולא ינסה להבין את האח רים•
באור המפוקפק ביותר מוצגים, כמובן הלבנים, אבל
גם הכושי הרכושני אינו טלית שכולה תכלת.
בסך הכל, זה יכול היה לשמש בסיס למערבון בעל
השלכות אקטואליות מעניינות, אלא שהדיאלוג המגוחך
(״אני רוצה שתאהבי אותי בגלל הנשמה שלי,״ אומר ח-

ירושלים
חם יורי גם בסוסים
(אורנע, ארצות־הברית) — הבמאי סידני
פולאק מציג את כל הפסול בעיניו באורח-
החיים האמריקאי, בסיפור המתאר תחרות־ריקוד
מאראתונית בשנות השלושים,

פיבורם והרבנים.־ מרם עזננאים
כושי לאשח האינדיאנית, שהובאה לו כמתנה) .המישחק
המוגזם של כל המשתתפים, מברוק פיטרס ועד לג׳ק
פאלאגס, המגלם את הגבל הראשי, מקלקל את השורה

חיפה
דר, אתמול נולדה (בית
רוטשילד, ארצות־הברית) — קומדיה ישנה
המבריקה של ג׳ורג׳ קיוקור, שזיכתה את
השחקנית הראשונה, ג׳ודי הולידיי המנוחה,
בפרס האוסקר.

התהילה (מאי,

ארצות־הברית) — 14 שנות ציפיה במחסנים
לא הקהו את עוצמתו הדרמאטית של
סרט אנטי־מלחמתי זה, המציג את האיוולת
והתרמית היכולים להסתתר מאחורי המנגנון
הצבאי. הבמאי סטאנלי (ד״ר סטריינג׳־
לאב) קובריק.
הפולט הזה 1752

תמרורים
יצאה את בית־החולים בו היתה
מאושפזת מאז התקפת הרימונים הרצחנית
בעזה בה נהרגו בנה ובתה — פריטי
ארויו, המחלימה עתה באחד הקיבוצים.
נחוג ביום הבלופים האחד באפריל,
יום־הולדתם של העיתונאים עופרה
אליגץ, חברת מערבת
מעריב שהיתר!
ידידה קרובה
של ראש־הממשלה
המנוח לוי אשכול
והטוענת בהלצה, כשהיא
נשאלת על
גילה, כי היא ״בת
28 וחצי״ — ושל

ישעיהו אכיעם,

לו מלאו 49 שנים
ושהיה אחרי מלח-
מת־השיחרור כתב
צבאי, השתתף ב-
מיסגרת תפקידו בכמה
מהמיבצעים הצבאיים המפורסמים של
צה״ל, סייר לאחרונה במפקדות של צבאות
בחוץ־לארץ ומשמש כיום ככתב לענייני
עבודה של מעריב.
נהחרה מתוך שמונה המועמדות
שעלו לשלב הגמר, לבת הנעורים של ישראל
ל ,1971-עידית וולוצקי 17 תלמידת
שביעית בבית־ספר תיכון עירוני א׳
בתל־אביב, שתצא עוד שלושה חודשים לליסבון,
כדי לייצג שם את ישראל בתחרות
על התואר בת הנעורים הבינלאומית.
מונה לרמטכ״ל הצבא הצרפתי,

חתנו של הגנרל שארל דה־גול, גנרל אלאן
דה־כוסאייה 57 שנשא לאשה את בתו
של דה־גול, אליזבס, ב־•1946
נישאו בחשאי, בטכס אזרחי צנוע
שנערך בניו־יורק, לאחר ארבע שנים שחיו
יחד ללא נישואין, השחקן וארן כימי והשחקנית
ג׳ולי כריסטי הנמצאת בהריון.

תגרשו לאחר שש שנות נישואין׳
הכוכבת אניטה אקכרג ( )37 ובעלה
ריק ואן נוטר 44 השניים ממשיכים
לנהל מאבק על חלוקת רכושם בבית־המשפט.
ואן נוטר טוען כי מחצית הרכוש
המשותף שייכת לו ואילו אקברג טוענת

צעיר,בגיל 25 ומעלה,בעל־השכלה תימנית
ועל־תיכונית, מוכשר ובעל יומרה להיות עצמאי
פתוחה לפניך הדרך למשק הביטוח,
הזקוק לכוחות חדשים מלאי מרץ.

אנ תנ1
״הסנה״חברת־הביטיח הגדילה בישראל,
העיטקת בבל ענפי הביטיה,

מוכנה להצעידך בדרך ההצלחה בחיים
ולהכשירך להיות סוכן ביטוח

עשהאתהאתהא עד הרא שון
אנו נ א עיד או ת ך ! 7דימה
פנה למנהל ההדרכה של״הסנה״

ת.ד 805 .תל אביב
ת.ד 2914 .ירושלים
ת.ד 4995 .חיפה
והמצא לנו קיצור קורות חייך.

הראשונה בי שר אל

בג&דלה, געהיגזנותה !תבניותיה

אניטה אקברג

כדי נו ריבו דע

כי היא פירנסה את שניהם משך כל שנות
נישואיהם, ולכן לא מגיע לבעלה־לשעבר
חלק ברכוש. בעיתוני רומא נרמז לאחרונה
כאילו מנהלת אניטה רומן עם הבמאי
פדריקו פליני, שנתן לה בזמנו את התפקיד
המרכזי בסרטו דולציה ויטה.
נפצע בתאונת״דרכים בכביש החוף
ליד נתניה, עת חצה את הכביש ומכונית
עוברת פגעה בו, מיכאל מנר,
ששימש בזמנו כמזכיר הליגה למניעת כפייה
דתית בתל־אביב, ושהיה שותף להקמתם
ופירוקם של כמה גופים פוליטיים זוטרים.
נפטר בחיפה, בגיל ,53 מי שהית
מנהל המחלקה האורולוגית של בית־החולים
רוטשילד בחיפה, ד״ר יעקב זינגר. יליד
רוסיה, הוסמך כרופא באוניברסיטת מוסקבה,
עלה לארץ ב־ 1946 והשתקע בירושלים.
ב־ 1948 עבר לחיפה ועזר בהקמת המחלקה
החירורגית בבית־החולים רמב״ס,
העולם הזה 1752

במדים לא מ1כרים סתם בגדים במדים תמצאו טיב ואסנה מקוריים
המקדימים
את כל
האחרים!

דיםן

)1 0 1 1 7 1

דח־ אלוב• 56ת״א

להטיג בנרזנויודנ ד!בזו 3ד 1דו חנ:
.העולם הז ה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,360134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס • בית־דפום פשה שהם
בע״ם, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ם •
העורך הראשי: אורי אבגרי • הפוציא־לאור: העולם הזד, נע״נב

במדינה הזיו לילי מדנ מר ק
ע ו שה בו שות
לליגדה מ חי ס ה
הקונפרנס־ה הציג את זוג השחקנים ה עירומים,
בטרם התחילו במשחקם — האשה
לילי והכלב יאנס :״הם מאוד מיודדים
ואוהבים, אתם תראו,״ אמר.
אנחנו רואים. בעיקר רואים אנחנו ני
לילי אוהבת את יאנס. אוהבת זאת לא
מילה. היא יוצאת סנליה בהבעת אהבתה.
הכלב שומר איכשהו על פאסון גברי. זה
שלילי מלטפת אותו הרי זה טוב ויפה.
הוא מוכן להחזיר לה לקיקה, אבל מעבר
אינו מוכן. על כל פנים — לא כאן לזה ולא הפעם. צר לו מאוד, אבל לא הלילה...
לילי נבוכה מעט. לא נעים .״מה זה היה
לן, יאנס?״ היא מרצה אותו על אוזנו הגדולה.
יאנם מתרצה לרגע. משתדל להש ביע
רצון. אחרי הכל יודע הוא כי עליו
להשתכר איכשהו את לחמו. אף חייב הוא
בכבודה של גבירתו. אבל דעתו מוסחת
משום מה. בפירוש מוסחת. הנה, נדמה כי
הוא מצליח להתגבר על נלביותו ולהוכיח

עטיפת ״בצהרי לילה״
נמשכו מלילי ללינדה
גברותו, אבל הוא חוזר לסורו ולעצלותו.
לילי נוטלת את יאנס, ושניהם עוברים
בינינו עירומים כביום היוולדם. הקהל פו־ר׳ן
בצחוק. צחוק עצום ורב. לפתע פתאום
מתחוור לכולנו ני היצור האנושי היחידי
— האחד והיחידי בספינת השוטים
הזאת — הוא הכלב.

לבוש ישראלי לעירום דני ז בין
היתר, עורר קטע רומנטי זה, מתוך סיפרו
בצהרי לילה, של העיתונאי אורי אורן
אודות סיורו בדנמרק, את חמתה של לינדה
אברהם, יצרנית־אופנה חיפאית. לינדה לא
באה בטענות על הרפתקאותיה של לילי, או
של הליילות האחרות שבספר. את האופנ-
אית החיפאית הטרידה דווקא עטיפת הספר.
על העטיפה, מסתבר, מופיעה תמונתה
של צעירה בלונדינית כורעת ברך. לדברי
לינדה, החתיכה, והבגד בו היא לבושה,
אינם אלא תצלום שהופיע באיזראל פאשן,
מגאזין היוצא לאור על־ידי מכון־היצוא הישראלי,
כאשר הדוגמנית הנ״ל דיגמנה את
הבגד הנ״ל של לינדה הנ׳׳ל בשבוע האופנה
הישראלי בלונדון.
לעג וגם קלס. עובדה זו, טענה לינדה,
בבקשה שהיפנתה השבוע לבית־המשפט המחוזי
באמצעות עורך־הדין איתן בנימין,
עלולה לעשותה ללעג ולקלס. וכל כך למה?
באשר ״לקוחותיה, שהינם בני מעמד מכובד,
עלולים לקושרה אישית ומיקצועית כמתכננת
לסוג הנשים המופיע בספר.״ ואז,
אליבא דלינדה, עלולים הקליינטים, חם וחלילה,
לחדול לקנות אצלה. משום כך
מגיעים לה, לדעתה 15 ,אלף ל״י פיצויים.
וכמובן הפסקת המשך הפצתו של הספר.
בית־המשפט לא מצא את טענתה למצחי-
קה כלל וכלל, ניאות להוציא צו־מניעה זמני
נגד המו״ל, האוסר עליו להמשיך את
הפצת הספר לפחות עד סוף החודש, שאז
ידונו הצדדים בגופו של עניין, יחליטו איזה
נזק עלול להיגרם ללינדה בגלל הבושות
של לילי.

העולם הזה 1752

טלוויזיה
טל־ביזיון
המפקח מגרה
חו ק ר
אילו היה המפקח מגרה חוקר מה קורה
בטלוויזיה הישראלית, ספק רב אם היה
מוצא את פשר התעלומה: מדוע לא הוצג
ביום השישי האחרון הסרט של מגרה י
מדוע אירעו תקלות בסרט הרדיפה שהוצג
במקומו י
בתשובה לשאלה ענה איש הטלוויזיה בצורה
לאקונית :״החורים בשולי הפילם
של מגרה לא היו תואמים למכונות ההקרנה
של הטלוויזיה הישראלית. זה נתברר
רק ערב השידור. הדבר נתגלה מאוחר
מדי*.
נשאלת׳השאלה: מדוע לא נבדק הדבר
קודם לכן׳ כדי שאפשר יהיה להודיע לצופים
על ביטול הסרט? איזה מין תחנה
היא זו, המשאירה בדיקה שיגרתית כזאת
לרגע האחרון?
על השינוי הודיעו דקה לפני השידור.
איש לא מצא לנכון להודיע על כך לציבור,
באמצעות העיתונות והרדיו, באותו בוקר.
מי שרצה לראות את מגרה ונשאר לשם כך
בבית — התאכזב. מי שרצה לראות את
הרדיפה, לא ידע על כך מראש.
אצבע אלוהים. הרדיפה הוא סרט
טוב — מהדורה מוסרטת של ספר דתי-
קאתולי של גראהם גרץ, העוצמה והתהילה.
הוא מתאר את עינוייו של כומר קאתולי
בימי המהפכה האנטי־דתית במכסיקו. הסרט
הוא אלגוריה גלוייה על חיי ישו הנוצרי
ויחסיו עם מרים המיגדלית, היצאנית
שהפכה תלמידתו.
היה משום הומור בהצגת סרט דתי מרגש
זה בליל־שבת דווקא. אך כך לפחות
הובטח שהדתיים לא יחזו בו — ולא
יקימו סערה.
אולם אצבע אלוהים התערבה גם בהצגה
זו. כמה פעמים נפסק הקול. פעם נקרע
הסרט, בן 24 השנה, ובמשך כמה דקות
שודרה מוסיקה.
פעם אחת התבלבלו גם הצופים. באמצע
סצנה המתרחשת בבית־חולים אמריקאי על
הגבול, נפתח לפתע הקיר, ונכנס השוטר
המכסיקאי האכזרי. מה קרה, שאלו את
עצמם הצופים בתדהמה.
הסיבה הפשוטה: זה יכול לקרות רק
בטלוויזיה הישראלית. פשוט התבלבלו שני
גלילים של הסרט.
תוכניות הגז
שנגוז

יש גבול
לכל דבר
על גבולות ביטחון מינימליים מכינים
עתה מישדר מיוחד — אלי ניסן ורון בן־
ישי. המישדר יוקרן בסמוך למועד הצגת
המפות של ממשלת־ישראל, אם מישהו בכלל
יודע מתי זה יקרה. אולם ניסן ובן-
ישי קבעו לעצמם גבול: הם יעסקו, קודם
כל, בנתונים ביטחוניים אוביקטיביים כגון
— טווח טיסה וטווחי ארטילריה — ובלי
כל התייחסות לצדדים הפוליטיים של השאלה.
פרשנים
צבאיים, אלופים במילואים, מן הסתם׳
שאינם מזוהים בגלוי עם קו פוליטי
זה או אחר ינסו לשרטט מפת ביטחון מינימלית
אי־שם בין גבולות הארבעה ביוני
לבין גבולות הפסקת־האש. ורק לאחר מכן
תוצגנה מפות דיין, אלון, רוג׳רס וכל השאר,
ויתקיים דיון באולפן, שיכלול גם את
השאלות הביטחוניות וגם את השאלות הפוליטיות
הקשורות בנושא.
אולם שאלה היא עד איזה גבול יכולים
להגיע בטלוויזיה הממלכתית בכיוון לאוביק־טיביות
מוחלטת?

יש לי
שכן ערבי
איך מרגישים ערבים ויהודים הגרים בשכנות
זה ליד זה? הבמאי יצחק גורן
והמפיק יעקב למדן החליטו להעמיד שאלה
זו לדיון גלוי באחת התוכניות הקרובות
של זו בעייתך (בומרנג בערבית) שתשודר
בשתי השפות גם יחד.
בהזדמנות זו כדאי להזכיר, כי בעיקבוח
לחץ הקהל, מינה מנכ״ל רשות השידור
שמואל אלמוג ועדה המורכבת מסאלים
פאתל מנהל התוכניות בערבית, יצחק שמעוני
מנהל התוכניות בעברית ודב שנער מג־

אחד מהם בכעס .״יכולתי לשלוח את הילדים
לבית־הספר וללכת לעבודה.״
הוא לא היה היחיד שיצא מן הכלים.
אנשי צוות הטלוויזיה שהתבטלו מאונם ישבו
על קוצים. לבמאי ולצלם היה ברור,
שאפילו אם הבלון יגיע, בסופו של דבר,
לא יד,יה כל ערך לצילומים של סדר פסח
כהילכתו בהשתתפות אנשים מעוצבנים. ההוראה
שבאה מלמעלה, לבטל את הצילומים
ולשלוח את האנשים הביתה היתר, כמו
בשורה משמים.
השאלה היא: כמה זה עלה למשלם ה־מיסים?
ומי יתן את הדין על כך? !

המסך הקטן
המגי שים
מתחת למגש

שוב ירדו לטמיון כספים רבים בטלוויזיה
בגלל בטלנות מטופשת. הכל בגלל בלון
קטן. בתיכנון נקבע, כי סדר פסח בנוסח
כשנשאל חיי ביכין מדוע נתעכב סרטו
ספרדי יצולם במצלמה היושבת על דולי
על זוגות צעירים, השיב :״אני מחכה
(ג׳ק על עגלה שבאמצעותו מסיעים, מרימים לתוצאות של שיכון לזוגות צעירים.״ אולם
ומורידים את המצלמה) .הנימוק היה, שצריך
האמת היא, הודה
ליצור תנועה מלאכותית, מכיוון שבסדר
חיים יבין, שפשוט
פסח יושבים המשתתפים במסובין, ועל הקשה
לו להתחלק
מסך זה עלול להיראות סטאטי מדי ומשעמם.
בין השבוע — יומן
ביום הראשון לפני שבוע, בתום השלב
אירועים לבין הסהראשון
של הצילומים, שלא היה חסר
רט על הזוגות התקלות.
נתברר כי בלון הגז, שבאמצעותו
צעירים. זוהי הסימפעילים
את הדולי — התרוקן. הבמאי
בה מדוע יטהב
דניאל שיליט והצלם יעקב אייזנמן הודיעו
א חי ־ מ אי ר החעל
כך במקום, בכתב ובעל־פה, למפיק
ליף אותו פעם אחת
התוכנית בנימין צביאלי. אולם צביאלי,
בזמן האחרון, אם
האחראי לעניין, לא טרח להשיג בלון מלא
כי הוא לא נמנה
עד יום ג 23/3שנקבע להמשך הצילועל
אלו ה״מתים״
מים. רק לאחר שהמשתתפים כ־ 25 במספר :
להופיע על המסך.
אנשים, עובדים וילדים — עלו במיוחד מתל־
״אילו היו
אביב לירושלים׳ החלה התרוצצות בכל העיר
שולחים אותי לארצות־הברית על חשבון
כדי להשיג בלון מתאים. החיפושים עלו
רשות השידור להשתלם בהנדסה אלקטרונית,
בתוהו. האמת היא שהיה ידוע מראש, כי הייתי מוותר על ההגשה ועל ר,במאות גם
אין בירושלים בלון מתאים• ברם, צביאלי יחד.״ מי שהצהיר זאת במזנון הטלוויזיה
ירד בשקט גמור להרצליה להפקה אחרת.
היה לו פחות ולא יותר מאשר א רי ה
הוא הבטיח, כמובן, לשלוח אקספרס מתל־או
רגד, ששרת בזמנו כטכנאי בגלי־צה״ל
אביב בלון גז.
ועד היום, לא פעם, הוא מחלץ את טכנאי
מחכים לאליהו הנביא. האנשים הטלוויזיה מצרה בשעת שידור. האם זוהי
הסיבה מדוע נותנים לו לביים כמעט אך
חיכו לבלון הזה כמו שמחכים לאליהו
ורק חדשות? ! זוהי כבר שאלה אחרת.
הנביא. מהבוקר עד שעה שתיים אחר-
הצהרים ישבו האורחים במיזנון באפס 1בחוסר סבלנות מצפה דן כנ ר
מעשה, מלאים מרירות ועם עצבים מרוטים. לב. א .שלו. הוא כבר לומד למעלה משנה
״זוהי שערו-ריה ממדרגה ראשונה,״ הטיח לקראת התואר השני מ. א .אבל עדיין חסהעולם
הזה 1752

הל מחלקת סרטים קנויים, שתחליט לאיזו
תוכניות יש להוסיף תרגום ערבי־עברי.
מאלים פאתל הודיע על כך במסיבה, שנערכה
בבית הטלוויזיה, לכבוד תוכנית ה־
100 של סס׳ וסוסו וכל הנוכחים הרימו
כוס לברכה. אגב — לתוכנית ידידות של
סמי וסוסו, שתשודר לקראת יום־העצמאות,
הוזמנו 100 ילדים ערבים ויהודים משועפאת
ומבית־הכרם כדי לשיר בצוותא שיר של
ידידות בניצוחו של צבי בן־פורת ובעזרתה
האדיבה של לביבה דאריני (היא סוסו),
שתרגמה את דבריו לערבית. התרגשה במיוחד
המפיקה אסתר סופר נוכח העובדה,
שילדים מסוגלים להתעלם לחלוטין מרגשות
איבה ותיטכול האופיינים כל־כך למבוגרים
ערבים ויהודים בגלוי ובסתר.
בטלוויזיה שלוש פעמים עכשיו הוא שם התוכנית
הראשונה של ז׳אק מורי קטמור ודידי
גולדשטיין (חברת גל־כחול) שתוקדש לאמנות
ואשר תוקרן בטלוויזיה בראשית
אפריל 7/4משתתפים: יגאל תומרקין,
עמי שבים ויאיר גרבוז. בתוכנית השנייה
תוצג אמנות סוריאליסטית עם האמנים שמואל
בק, יוסל ברגנר ובתיה אפולו. סרטי
מחתרת של הבמאים יהודה נאמן, אברהם
הפנר וקטמור. ומה מתרחש בתיאטרונים
הקטנים כמו תיאטרון המרתף, נוכל לראות
בסידרה אחרת, שמכין לטלוויזיה יגאל בורשטיין
^סרמי שבם).
אלו הן פנינים בודדות שאפשר לדלות
מתכנון המעבר של הטלוויזיה, שיחלו בו ברביעי
לאפריל. אבל — אל דאגה —
חלטורני הבוהימה ימשיכו לחזור על עצמם
ועל החאלטורות שלהם בתוכניות הבידור
המפוקפקות המלוות אותנו מיום הקמת
הטלוויזיה ועד היום הזה.
רה לו תוצאה של עבודה סמינריונית, שהסיבה:
היה
חייב בה במיסגרת ד,ב.א.
מרוב פעילות ברדיו ובטלוויזיה, הוא משך
את העבודה זמן רב מדי, ואילו עכשיו
הפרופסורים מושכים אותו — באף.
לדליה מזור יש מזל לא־נורמלי. לפי
דיווח מיוחד באחד השבועונים נתגלה לקהל
מעריציה פרט חשוב
ביותר מחייה. בוטיק הירושלמי אדלר
פתח בפניה את שעריו.
פעמיים בשבוע
היא נכנסת לבוטיק
ובוחרת לעצמה בגד
בהשאלה בו תופיע
לכל היותר פעמיים
על המסך הקטן. גם

סטיד
גדודיה ארט בוחרת לה

דגמים באותו בומזור
טיק.
שרי רז לעומת
זאת בחרה
את דגמיה בבוטיק מאד. אז מי נהנה יותר:
הקהל, השדרניות או הבוטיק י 6בעל
השפם המגיש את זרקור (ערבית) בכל יום
ראשון וחמישי אינו בוחר את בגדיו בבוטיק.
המדובר הוא בצעיר מחברון, העונד,
לשם אחמד אכו־זיינה. העובדה
שאחמד בא מחברון מוסיפה כנראה ליוקרתה
של הטלוויזיה. אגב — אותו בחור
שסיפרנו אודותיו היה מפיק־עורך בי תן,
שנתקבל לאחרונה לטלוויזיה הישראלית —
אז לפני כמה ימים הוא הביא לטלוויזיה
חבר מהטלוויזיה הירדנית שהגיע לביקור
קרובים. מה שנתברר הוא, כי האורח די
מעוניין ללכת בעיקבות ידידו ולעבור אל
הטלוויזיה שלנו זה לא שייך למגישים.
אולם שינויים פרסונאליים הרי־חשיבות
צפויים בקרוב בטלוויזיה. הרבה
עדיין נשמר בסוד, אבל גורמים מעוניינים,
כבר מלחשים מפה לאוזן, כי שניים מעובדיה
הבכירים של הטלוויזיה יסולקו בקרוב
מתפקידיהם. השניים הם: יצחק שמעוני
ויורם רונן מנהלי התוכניות והחדשות בעברית.
את מקומם יתפשו, לפי, השמועה,
יעקב בן הרצל מפיק מסך וצבי גיל דובר
רשות השידור. אולם יתכן שמנכ״ל רשות
השידור, שמואל אלמוג, ירתע ברגע האחרון
משינויים פרסונאליים בבית הטלוויזיה
כדי שלא להסעיר את הרוחות וכדי שלא
לפגוע במעמדו שלו.

תדריך
• בראנדי לכומר (יום ד׳,31/3 ,
— )20.20 סרט השבוע: קומדיה על זוג
צעיר המטייל בים ומסתבך בהברחת ויסקי.
• מוקד (יום ה 20.35 , 1/4ועידת
המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שנפתחה
ב־ .30/3לפני הדיון יוקרן סרט
קצר על הנושא וראיון עם שמואל מיקונים
(ח״ב מאיר וילנר שיצא לוועידה סירב להתראיין
עבור הטלוויזיה) .משתתפים בדיון :
ח״כ משה סנה, ד״ר גליה גולן, ד״ר גור
עופר מהאוניברסיטה העברית והעיתונאי
יהושע א. גלבוע. מנחה — יעקב אחי־מאיר.
מפיק — אלי ניסן.
• רשות הבידור (יום ה׳ , 1/4
— )21.15 ערב עם ארטה קית, סטן קנטון
וג׳יין קרופה.
• ערב טוב (יום ו 21.10 ,2/4
עם האחים דני ורפי גרנות. במאי — אילן
אלדד. מפיק — יצחק קול (אולפני הרצליה).

• דדקרב לאור השמש (יום ו׳
— )21.50 ,2/4מערבון — נערה אינדיאנית

אכא רטנר רוחץ את תינוקו
למחצה מתאהבת בשני בניו של בוקר
עשיר. משתתפים: גרגורי פק, ג׳וזף קוטן,
ג׳ניפר ג׳וגס וליונל בארימור.

• מכט־מוקד

ניום א׳ )20.00 ,4/4

— שידור חי בחלקו מישיבת הפתיחה של
מפלגת העבודה, שתתקיים בבנימי האומה

בירושלים. השידור יובא כהמשך ישיר למהדורת
מבט. במיסגרת מורחבת מיוחדת
זו יכללו: נאום הפתיחה של ראש־ד,ממשלה
גולדה מאיר, דיון באולפן של פרשנים, שאונם
אנשי מפלגה וראיונות עם אישי
מפלגה שיוקלטו בהפסקה.

• לאפי

(יום

) 18.00 ,5/4

סידרה חדשה לילדים ולנוער המבוססת בקווים
כלליים על הסיפור המקורי.
• רמה את הרמאי (יום ב׳ ,5/4
— )19.30 מו־,סידרוי, המיצויינת מעשה שהיה.

• משפחות מרובות ילדים ניום
ב 20.20 ,5/4סרטו הדוקומנטרי די־מצויין
של יוסי גודארד על שלוש משפ־חות
מרובות ילדים. הסרט אינו עוסק בשאלות
הסוציאליות, אלא בטיפוסים האוהבים
הרבה ילדים: משפחת ד״ר קטן מירושלים
מגדלת שלושה ילדים מאומצים
בנוסף ל־ 11 ילדיהם. למשפחת יעקבי מקיבוץ
גונן שישר, ילדים ותוכניות לילדים
נוספים בעתיד, למרות העובדה שבקיבוץ
גונן גדלים הילדים אצל ההורים ולא ב־בית
הילדים. ומשפחת רטנר מחיפה: זוג
צעיר 4-חמישה ילדים. האם סטודנטית
לאמנות. האב ארכיטקט עצמאי שתיכנן לעצם
.,בית מיוחד לגידול ילדים. מומלץ.
]ן ך ס ך (יום ב 21705 ,5/4יר־רחון
לענייני קולנוע. במאי — פנחס הר־
(הב.מפיק — יעקב בן־הרצל.

• כמו חופש (יום

— <1800 ,6/4

סרטו של עמק פרי
ודיון על עבריינות בהשתתפות נוער
נציב שרות בתי־הסוהר
אריה ניר.
במאי: חגי מאוטנר.
מפיקה: אסתר סופר.

• המלאך (יום
ג׳ )21.10 , 6/4סיי־

מור

מון סמפלר מחלץ
מצרה נערה אמריקאית
ברומא. משתתפים:
רוג׳ר מור ואלכסנדר
נוקם.

במדינה
נוער
מ תנ ת
ה מיליונר
מי, בענף העיתונות בישראל, לא הספיק
כבר להרביץ בדיחות על המיליונר הישראלי
האמריקאי הילל קוק, שהבטיח בתופים
ובמצילתיים להוציא צהרון חדש —
ומלבד מודעות־פירסומת לא יצא מהעסק
כלום? עתה, יכולים כל המלגלגים להיחנק
בליגלוגם: קוק הוציא גם הוציא. אמנם לא
צהרון, אלא בינתיים רק ירחון — אבל
כל ההתחלות צנועות.
רק מדכי ומשלם. זהו עיתון נוער
בשם למה לא, שעורך אותו, אד הוק, שבי־עיסט
בגימנסיה הרצליה בתל־אביב, בשם
משה בדש 17 המערכת שוכנת בדיוק בכתובת
בו אמורה היתר, לשכון המערכת של
חדשות הערב, העיתון־שלא־יצא־של־קוק, וב־גליון
הראשון השקיע קוק 1,600ל״י טבין
ותקילין.

(מהחרמון עד שארם א שיירו)

ע ס אג ד

מקלט הט *3וי*1ה

מספר בדש הממושקף והשחר חר
על הולדת העיתון החדש:
הייתי פעיל קודם לכן בעיתון הגימנסיה.

עורך כדש
כולם מוזמנים לדוש

היינו קבוצה של צעירים שרצינו להוציא
עיתון אחר. מישהו היפגיש אותי עם הילל
קוק. הוא אמר :״אם אתה רוצה להוציא
עיתון, תוציא. אני אממן אותו, אתה תכתוב
אותו יחד עם החבר׳ה שלך.״
הוא בכלל לא מתערב בעבודה שלנו. הוא
עורך איתנו שיחות, אבל לא יותר. הוא
עצמו לא כותב שום דבר. כשאנחנו צריכים
דבר מה, אז הוא נותן לנו צ׳ק או מבקש
שישלחו אליו חשבון.
המערכת הנוכחית היא קבוצה מיקרית ש
התכנסה יחד. המערכת הזו תגדל או תתקפל
— בהתאם להתייחסות הקוראים. כל
אחד יכול להיות חבר מערכת.
עד כאן, דבריו של בדש.
למה שדה־קרב? בדש וחבריו ניצלו
את מתנת המיליונר כדי לאוורר את מה
שמטריד אותם. ומה שמטריד אותם, מסתבר,
זה כמעט כל דבר בעולם.

חלק מהבעיות העלה העורך עצמו,
תחת הכותרת ״החוג למח שבה
עצמית״:
המנגי קיגלת
חיובונך,
•רע >0
אומו נתקדם.

אם ברצונכם להתבטא בחופשיות, לצעוק!
אם טוב לכם ואתם רוצים למחוא כף, ולקרוא
הידד! אם אתם לא מוצאים את עצמכם
בשום ראי! ואם אתם עדיין קיימים כנוער
— בואו אלינו. אל במת הנוער החופשית
מכל דעות קדומות, של צבע, מין, דת והשקפה.
בואו
ונחשוב ביחד. יגאל אלון עוסק בחינוך,
בתרבות, ברדיו ובטלוויזיה. כן מוטל
עליו העומס של סגנות ראש הממשלה.
מדוע שר החינוך, האדם המופקד על המדיום
המחנך — הוא אישיות מפלמוית?
למה לא יהיה שר החינוך מומחה י שמח
זה (זה אמור גם כלפי שאר השרים) ,במקום
העולם הזה 1762

¥311

* ז יס־ז!.יי״ן גגזלז?

הי*ז5£*-זנ 1־־ £30 יג״־וז־סוי; ינ־<>6־
,״ 4ז׳ *3י ו ה ^זאמ* 6זגיסיר

״*׳סה ^*ס־־־ז זי * 6681>4יגיז£?.י>ז׳? 1
06:ז38£׳. 51 ימ? 0?;3 #י *1801:, 3

יס׳ויע י ז\ו> י*״ 8־*11 11י*יד׳01

.ז 41פ* #י1י> 4זי 6״ע. ע,י-נ״

ז(8* 0ן ץנ!.ז** (4ץ\ *וזוסוא? זס״סז •
<£י׳;?#ו 80 וג 4 £004־4> 0 8110י00

* *־ס*?־ז ז**ז גיא. ז־סנזי״׳

?- .לימ*ז6ע\לזזט?.לי0ש( 949ז\־•לו*־

אנשים רבים מדי מתערבים
בחייך הפרטיים.
הגיע הזמן שתהיה
לך גם דעה משלך.
עד מתי תמשיך
להיות ילדותי? הרי
לכל דבר יש גבול. דע
לנצל שינויים אלה ולהשתמש
בהם לטובתך.
סע למקום בודד
לסוף שבוע לבדך. אל תתפתה לקחת
אותה איתך. אל תחזור על שגיאותיך.

־ז?3ל41 \5 6*490 מי־ ז* \י( 209
־*3גן 3ז?08ח ־ז א 3ג? ^יזיז

?£0931 יר מ*3ש*0ג1(11£8!4
ו־?0כ-ז £>0ז40ז !048,ז498י6זי\ ה:״״
ימית.אזו׳(־ז*1־?1^ 8יז.ת0ה?>ס35,.-ימי 1^ 4*6ן*־8זטז<4\£11י<2*;1

^:זזז\*1לגיי 0 4 140.1 21^1׳7־
מ£ \.י0־גוסי־14י־נ£ב: * 18 .מזיזים*״

1זי* 41 ז*ריט״ *.ילון

גס 0 011* 4303 0414ע 11ז
1יי־ .י־-־מז 4־ 1.81־ 3־ 56100 תסיוס״־״

־י £0ילי 180^ 6 0ז * ד! ז•י 1יג
21*1גזי* 5>\0?1ג ^ י*יזיז״<״ ו
י -מ ^ג מי ייי: ג 0עזי !ז. #יי-־ע
יו 0* 0־ אי״י״י-ג ד־־ י *>ילגי:יל

310 0זז *10ג

,4ג 8ז 4* 1 81׳ 5י 1.1־£60* 8

־.יע־י0 לסיג ין ג 1ג =ז 5ל,־״1ייי־1

לבני מזל שור — צפוי
שבוע פורה ביותר. הבום
יציע לכם הצעה
מעניינת מאוד, אל תדחו
אותה. קבלו אותה
והשתדלו למלא את דרישותיו
על הצד הטוב
ביותר. זה ישתלם לכס
בסופו של דבר, עם סיכוי
רציני לעלות בדרגה.
לן, בת שור, ייגרם השבוע מפח־נפש
קל מצד אדם הקרוב אלייך קירבה חברתית.

שמעון לוי(כחזית) כעיתון הוינ די *-
צנחו ישראלי —

עסקן מפלגתי? בשאר הארצות המתקדמות,
השרים בעלי תוארים בלבד, בעוד שהניהול
האמיתי מצוי בידי אנשי מיקצוע קבועים.
למה צריך להיות החינוך שדה־קרב של
המפלגות?

ממשיך כדש ודש:
#התבונן בכרטיס הקולנוע שבידיך.
אתה משלם בעל כורחך לקרן הקיימת. מה
פתאום? מדוע דוזקא לקרן הקיימת ולא לאיל
ן ולאקי״ס? האם רק בגלל שלאנשי הקרן
הקיימת קשרים במשרדים הנכונים?
ואם זה מם — אז ידוע שצריך לשלם מיסיס
רק למדינה•:כפייה
דתית, נישואין, גיור, ממזרים,

וכטלוויזיה ההולנדית— יכול לעשות שלום?

גיוס בני ישיבות. זה רק פסיק קטן שעיקרו:
הפרדה בין דת למדינה.
>• אם הערבים הם ישראלים שודי־זכויוח
— למה קוראים להם מיעוטים? למה מדינת־ישראל
מנסה להגביר אצלם את הזיקה לאומד,
הערבית על-ידי לימוד ספרים ערביים
עד כיתה ד׳? למה אמרו לערבים, :לכו להזדהות
עם האומה הערבית,׳ במות נאצר?
מעניין אם אנחנו מרמים אותם או הם
אותנו
• הנולד בחודש פברואר, יתגייס חצי
שנה לאחר סיום לימודיו התיכוניים. זאת
אומרת, לכשישתחרר לאחר השרות, יפסיד
עוד הצי שנה, כך שבסך־הכל יפסיד שנה.
יש כאן מקום לגמישות ללא פגיעה במחזורי
הגיוס. האם זו התודה? שלוש שנים
לא מספיק?
#אתה מוזמן לכתוב בעד ונגד: שיטות
לימוד; שיטות חינוך; צנזורה; סיפוח או
החזרת שטחים; גולדה ללא דופי וללא אופי;
צה״ל — פרה קדושה; האם ״העולם כולו
נגדנו״; למה יש צורך בשלום; עברים, כנענים,
יהודים — עם אחד; לאן נעלמה השירה
העברית; דיסקוטק — צורת בילוי;
דיכוי השחור בידי הגזע הלבן — בישראל;
• הנותרת; ״קפח השלום של לוי הפך
סוף־סוף למציאות.״
העולם הזה 1752

ויטמין פ — .הכרח המציאות? !
אל תחששו משחיטת פרות קדושות.

ישראלי בחו׳׳ל
שמעון לוי
מתחרה ביאריגג
על פרס גובל
זה נשמע אולי מוזר קצת — אך מועמדה
של העיר ההולנדית רוטרדם לקבלת פרם
נובל לשלום לשנה הקרובה — הוא שמעון
לוי, ישראלי המתגורר ברוטרדם זה מספר
שנים, התחתן שם עם נערה הולנדית, והוליד
שני הולנדים קטנים.
לוי בן ה־ ,32 מלח לשעבר וכיום ספק
מזון לאוניית, הינו יליד חיפה. בילדותו
היתה עדיין בחיפה אוכלוסיה ערבית, והוא
התיידד עם רבים מהם, זכה לכינוי שמעון
הערבי. בצה״ל שירת בצנחנים, נפצע בפעולה.
עם שיחרורו, יצא לים. באחד ממסעותיו
הגיע לרוטרדם, החליט שבבוא היום יקפוץ
לשם לחופשה קצת ממושכת. חופשה זו
נמשכת כבר מספר שנים.
שכת אחים יחד. לפני חודשים מספר
החליט לוי להירתם לפעולה למען השלום:
הקמת מועדון השלום, שיהיה ביתם של ערבים
וישראלים הנמצאים ברוטרדם. הוא גייס
את 100 אלף הגולדנים הראשונים, הקים
אגודה שתקנותיה קובעות כי כל רווחי המועדון
יהיו קודש למטרה אחת: השלום.
״לא איכפת לי שיבואו גם צפון ודרום
ויאט־נאמים,״ הכריז .״העיקר שאלו אנשים
שהשלום דרוש להם כאוויר לנשימה. במועדון
הם יאזינו למוסיקה ערבית וישראלית,
ישתו בירה ויגלו שהצד השני איננו נורא

כל־כך.״
השלב הבא בתוכניתו: הזמנת אמנים מישראל
ומארצות־ערב, להופיע במועדון. בנוסף,
החל שמעון אוסף חתימות של ישראלים
וערבים, המצהירים שהם רוצים את
השלום.
צנחן כעל פרם נוכל. שמעון הופיע
בטלוזיזיה ההולנדית. גם עיתוני רוטרדם התייחסו
אליו במלוא הרצינות. אחד החשובים
בהם פירסם עליו כתבה ענקית על פני
עמוד שלם. אחר, רוטרדם ניוסבלאד, פירסם
תמונה של לוי בחברת שני ישראלים בכובעי
טמבל וערבי עם כפייה. קוראי הכתבה
יכולים להתרשם שהשלום בין ישראל
לערבים הוא ממש על הסף — הכל הודות
ללוי. העיתון גם פירסם את עובדת מינויו
של שמעון כמועמד מטעם העיר רוטרדם לקבלת
פרס נובל לשלום, הפיכתו בזאת למתחרהו
של יארינג על אותה מטרה נכספת.
הפירסומת הנרחבת לה זכה שמעון והיחס
האוהד ליוזמתו הטריד ואת הערבים
המקומיים. לאחר שהתפרסמה התוכנית, החל
לוי מקבל מכתבי איום, ואף נאלץ לעזוב
את הבית. שגריר כוויית ברוטרדם, נאג׳
חוסייני, טרח אף ויצא בהתקפה חריפה על
לוי :״כיצד אפשר להאמין כי מי שהיד,
צנחן ישראלי ונלחם בנו — הוא בעד שלום
בינינו לבין הישראלים?״

המשך בדרך בה התחלת
לפני שבוע. אל
תהיה כפוי״טובה, ואל
תהיה ספקן. מחכים
לן ברוב השטחים
הצלחה ועניין.
אדם זר, ממנו לא ציפית
לשום דבר, ישמח
21ב מ אי ־*
20נ י 1גי
אותן ויעזור לך בשטח
החברתי. צעדי
לאט ובטוח. מוטב שתקפיא השבוע את
התחום העסקי. זהירות תמנע הסתבכות.

1ואוחי]1

שבוע מלא פעילות מצפה לן, בן מאזניים,
בשטחים רבים. חלק מ שאיפותין בעבר יתגשמו
סוף־סוף. עיסקה גדולה, אותה אתה
מתכתנן כבר הרבה זמן,
תצא לפועל. בחיי המש פחה
— רגיעה. לך, בת
מאזניים, מצפה הפתעה
מצד אדם קרוב ביותר.
טיול, שאותו תיכננת
זה ז מן רב, ייצא אל
הפועל. הוא יקנה לן
מה שביקשת. אם אתה
ג 2בספ׳ילזבד *
22ב או ק טו ב ר
רווק ואיש עסקים —
אל תהסס השבוע לפעול
בכיוון שתיכננת בעבר. היסוסים לא
יביאו לן הצלחה. להיפן, העזה משתלמת.

מאזניים

בריאותן הלקוייה תלך ותשתפר. אבל
אל תאמץ את עצמן טרם זמן. צפויים
לך ימים קשים, חוסר
סיפוק ועבודה קשה.
אולם אל תתייאש, הזמן
עושה את שלו.
בשטח האינטימי אתה
חוזר לרומן ישן.
הראה לה יחס חם,
ולבבי, ועזור לה. זה
ישתלם בסופו של ד22ב
או ק טו ב ר ־
11 בנובמבר
בר. בת עקרב — לבשי
כחול ולבן. אם יש
לך רכב כלשהו, הקפד והיזהר השבוע
יותר מכל — כי הסכנה אורבת לפתחן.

עקת

השבוע צפוייה לן, בן קשת, פגישה ש תהפוך
את עתידן למזהיר ביותר, אם תדע
לנצלה כראוי. את, בת
קשת, תשתתפי השבוע
במאורע שייחרת עמוק
עמוק בלי בן וישפיע באורח
ניכר על עתידן.
נצלי את בן־זוגן לטוב
תן, הוא לא ירגיש בכן.
בני קשת משני הסינים:
הרבו בטיולים
( ; 1 2נובמבר -
20 בדצמבר
אל מחוץ לעיר, בעיקר
בחיק הטבע, ובמסעות
ברגל. הוא אוהב אותן, אן אין בו העוז
להודות בכן. קחי את היוזמה לידייך שלן.

ן ןשח

אתה מגזים בהוללות־יתר.
התמכרות מופרזת
תביא אותך לידי חוסר
הגיון בדבריך. אתה שוב
פוזל ללא־הרף לצדדים.
התתרכז באובייקט אחד.
השבוע תקרא ספר מרשים
שיעורר או תן ל־נסיונות
חדשים. היכרות
עם אדם חשוב, תביא
או תן לפגישה עם אנשים רציניים; אדם
קרוב לן במשפחה חושב מלין מעבר ליס.

התחשבי בריגשותיו !
אל תהיי קטנונית.
ותרי לו.כסף לא רב,
עאגל
חשובמאוד
ברו, יגיע אלין. בזבז
אותו. קנה בו מתנות
אבל לא רק לעצמן•
שתף בחוויותין
את האנשים הקרובים
אלין. לא בריא לשמיר
הכל בפנים. צא מתון הקליפה. זה
ישתלם לן וגם לאלה הסובבים אותן.

איכזבת בשעתו ידיד הקרוב
לן, הוא לא יסלח
לן על כן אלא אם כן השבוע אותו. תפצי תהיה לן הזדמנות לזאת.
אם אנשים הקרו,
בים
אלין מרגישים הס.ת״גו
ת כלפייך, אל תופ7
7ב אז גו ס ט -
22בספטמבר
תעי, אם אינן נותנת
׳לאנשים להתקרב אליך.
בחיים הרומנטיים מצפה לן הצלחה, אולם
אין לן מה להשתחץ, היא זמנית לחלוטין.

נחונה

היחס הקריר, אותו גילית כלפי בת-
זוגתן רק יזיק לן. פנק אותה ותן לה
את כל מבוקשה. זה
ישתלם לן בסופו של
דבר ויחזיר את ליבה לה הפצוע אלין. עזור כה
בעבודה, אף על פי י ן
נראה כ\ -
שלכאורה זה: ראה
עיסוק לא
משתלם ו? -
׳תלם
לעיתים אף מטריד.
לכן, בנות מזל גדי :
71 בז צמרר •
10ב״נואר
השבוע נראה כשיגרתי
אבל אל
ומשעמם.
ייאוש — עוד החיים לפניכם ומצפות
לכם חוויות מסעירות ומחנות למכביר.

השבוע כל תוכניו תין תתגשמנה. אנשים
שוב יתנו בן אמון מלא. אמצע השבוע
הוא הזמן המתאים לפעילות
והישגים. חתום
על החוזים וההסכמים
עליהם היססת לחתום בשבוע
שעבר. היזהר מ?

אדם המתחזה כידיד טוב
והרוצה להילמת אלין
לכל מקום. תחת הרומן
המשעמם שניהלת, תבוא
20 בינ 1א ר -
18 בפברואר.

סערת אהבים, שתשנה
את שיגרת חיין לפחות
בעתיד הקרוב. השבוע כדאי לכס להמר, בעיקר
על סכומים קטנים ובלתי מחייבים.

לבני דגים צפוי שבוע
קל ביותר. בשטח הרומנטי,
הצלחות מסחררות.
אם אתה
מצייר, הגיע הזמן ש-
תקח את המכחול לידיים.
זה שבוע בו
תיהנה מהליכה ל19
בפברואר ד
20במרס
תיאטרון, קריאת ספרים
ושמיעת מוסיקה.
בשטח הפיננסי צפוייה לן הצלחה, אן
היה זהיר וחשב את צעדין היטב• כי
לא כל מה שנראה ברור ובטוח ממבט
ראשון — אכן הוא כזה. לעומת זאת
— אין לן מה לדאוג מיריבן המבוגר.

[־ניס

נ 3י^-

לממד ()58

דד״ ה

הסטיות של האחוט
פעולתנו בישיבה הסוערת מהשבוע שעבר, כאשר הצבענו נגד אי־האמון לממשלה וקבענו
שהצבעה חשאית בעניין זה נוגדת את החוק — הוסיפה במשך השבוע לשאת פירות שונים.
מעל במת הכנסת עצמה התנהל, בעיקבותיה ,״רומאן בהמשכים״ שנמשך כל השבוע.
תחילה מסרתי ״הודעה אישית״ ,בה השבתי לטענה האבסורדית של יו״ר הישיבה, מרדכי
ביבי, כאילו הסתמכתי על סעיף בחוק שאינו
קיים. למחרת מסר ביבי עצמו הודעה אישית,
בה ניסה לסתור את דברי. כעבור יום
מסרתי עוד הודעה אישית, בה סתרתי את
דברי ביבי. הדבר הפך להלצה בכנסת, והכל
המתינו שביבי ימסור עוד הודעה. אבל
הוא נמנע מכך.

בשבוע זה עמדו לרשותנו 27 דקות בדיוק,
כדי לנמק כמה מאות הסתייגויות שהכין
אמנון זכרוני למשרדי־הממשלה השונים.
כתוצאה מכך נאמנו שבעה נאומים,
נוסף על שתי ההודעות האישיות:
#שלום כהן ואני נימקנו הסתייגויות
על תקציב משרד־הביטחון (ראה מיסגרות);
#נימקתי הסתייגויות על תקציב מש־רד־התחבורה,
ותוך כדי כך עמדתי גם על
התאונה שבה היה מעורב עזר וייצמן, השר
הקודם.
#נימקתי הסתייגויות לתקציב משרד הדתות
(ראה נזיסגרת).
>• שלום כהן דיבר על שביתת עובדי-
הרנטגן, והציע להעביר עניין זה לודעדה.
• :נאמתי על המצב המחפיר בטלוויזיה,
ובין השאר דרשתי חופש לכל אדם להקים
תחנת רדיו או טלוויזיה, כמו בארצות־ה־ברית.
נושא
זה איפשר לי קצת להשתעשע. היה
זה אחרי שח״ב ניסים אליעד מל״ע טען בהתרגשות
נגד ה״מתירנות״ של הטלוויזיה״
המעלה על נס כל מיני סטיות נוראיות:
ציל ה מנו סי כ ״ לו חהכ פו ל׳
או רי א בנ רי חבר־הננסת אליעד
יצא פה בקינה רבתי על המתירנות של הטלוויזיה, המריחה בני־ישראל ממסורת ישראל וכו׳
וכו׳ ,והמפנה את תשומת־לב הקהל לסטיות ולעוד דברים נוראים כאלר״ רחמנא ליצלן.
האם מותר לטלוויזיה, חבר־הכנסת אליעד, לשדר מחזה על אדם הרוצח את אשתו בטירוף
של קינאה — כמו אותלו? זה בוודאי מחזה של סטיות!
האם מותר לטלוויזיה לשדר מחזה על אדם האוהב את אמו והרוצח את אביו החורג —
כמו האמלט?
האם מותר לטלוויזיה לשדר מחזה על אשתו של גבר הומוסכסואלי שטוף זימה וסטיות,
כמו המחזה של טנסי ויליאמס חתול על גג פח לוהט? האם מותר
ד 3מיל מן: גס בתנ״ך יש
או רי אבנ רי: בדיוק לזה רציתי להגיע. האם מותר, לדעת חבר־הכנסת אליעד, לשדר
מחזה על אח הרוצה לקיים יחסים מיניים עם אחותו, כמו פרשת אמנון ותמר?
ני טי ם אלי ע ד: על זה נאמר :״מה לתבן את הבר?״ דבר תרבותי הוא תרבותי, וסטייה
היא סטייה.
אורי אכנ רי 5טול את מה שאתה קורא ״סטיות״ סן הספרות העולמית, ולא נשאר
הרבה משקספיר ומדוסטוייבסקי, ואפילו מן התנ״ך ייעלמו כמה מן הפרקים החשובים
ביותר.

חוץ מזה הגשתי הצעה דחופה לסדר־היום בעניין ני תו קתל ״ א כי ב מ הי ם (ראה
הנדון) ,והתפלמסתי עם שר־ד,משטרה בקשר עם גורלם של א סי רי ם חולי םככתי ־
ה סו ה ר, חקירת צעירים על דעותיהם הפוליטיות, וכו׳.
סיעתנו הצביעה נגד התיקונים לפקודת התעבורה,
המחמירה עונשים והמאפשרת לקצין־משטרה לקחת מנהג
את ר שיון־ הנ היג ה ללא מישפט. נמנענו מהצבעה
על תיקון המחמיר את העונשים של המשתמשים בסמים
— מפני שאיננו סבורים כי אמצעים משטרתיים נגד
מ ע שני־ ח שי ש יפתרו בעייה חברתית זו.

מה רוצה ד ״ ן *
בנמקו את הסתייגויות סיעתנו
לתקציב משרד-הביטחון, אמר
שלום בהן:
שלום כ הן: יש ארצות שקיים בהן
מיניסטריון מלחמה, והאיש העומד בראשו
נקרא שר המלחמה.
אצלנו הוחלט, עם קום המדינה, כי בישראל
לא יהיה מיניסטריון מלחמה ולא
שר מלחמה, כי אם משרד ביטחון ושר־ביטחון.
זו החלטה שהתקיימה תוך כדי מלחמה.

לא רק עניין סמאנטי, זה לא רק
עניין של קריאת שם. יש תהום עקרונות
עמוקה מאוד בין שתי התפיסות. אני גא על
כך ואני חושב שכל תושבי ישראל חייבים
להיות גאים על כך, שישראל בחרה דווקא
בשם של ביטחון ולא מלחמה.
אלא שהשר דיין, המופקד על משרד ה־

ביטחון, הוא שר המלחמה. אחרת, איך יכול
היה לומר כי שארם־אל־שייך בלי שלום
עדיפה בעיניו על שלום בלי שארם־אל־שייו?
כך, בצורה גלויה, מוחלטת, בלי הסתייגות,
בלי מחשבה על אפשרות שנייה, ולא חשוב
איזה שלום. פשוט מאחז אסטרטגי עדיף בעיניו
אפילו על שלום־אמת עם יחסים דיפלומטיים
וכלכליים.
זלמן שובל: האס דובר על שלום־
אמת? אתה בטוח שדובר על שלוסז
שלו ם כ הל: הוא אסר שלום. נקודה.
חיים קורסו: כי החיים חשובים משלום.
שלום
כהן: הוא דיבר על שארם־אל־שייך
ולא על חיים.
חיים ל,ורפו: זה החיים.
מנחם ידיד: זו הבטחה לחיים.
שלום כהן: הוא דיבר על שארם־אל־

היפיס, פופ ואלוהים

אלא דווקא למאורע חלוצי מאוד —
פסטיבל ״המידבר המתעורר״ בערד).
אבנרי הסביר את המושג בפרוטרוט.
ההמשך בא כשנאם ח״כ אגו׳י שלמה
לורנץ על תקציב משרד־התיירות :
של מ ה לו רנ ץ למשרד־התיירות
חלק חשוב באותו בוץ אליו נכנסנו לפני
מיספר חודשים. הציבור זוכר עדיין את
מרוץ־המכוניות באשקלון.
טרם שכחנו צרה ראשונה, וכבר מכין לנו
משרד־התיירות, לאמצע יולי שנה זו, משהו
חדש — ״ודדסטוק בינלאומי״.
חיי ם קורס* :הוא לא ייערך בשבת.
של מ ה לו רנ ץ: אנו מתנגדים לדברים
התקרית המשעשעת ביותר של השבוע, אלה, בין אם הם נערכים בשבת ובין אס
שהלהיבה את דמיונם של עיתונאים ו* הם נערכים בימי חול.
קאריקטוריסטים, התחילה כאשר עמד
אני לא ידעתי מה זה ״וזדסטוק״ .ולא
אורי אבנרי במסדרון הכנסת. משלחת
ידעתי לאן לפנות, כדי לברר מה זה. הייתי
נכבדה מטעם אגודת ישראל ניגשה אליו, מסופק אם שר־החקלאות או חבר־הכנסת
ביקשה ממנו הסברה על המושג ״ווד -קרגמן יוכלו להסביר לי מהו ״ודדסטוק״.
סטוק״ :מת זה, איך מבטאים את זה,
חשבתי שיש כתובת אחת בכנסת, אליה
מה זה מסמל ז
אני יכול לפנות: חבר־הכנסת אורי אבנרי.
מסתבר שאנשי אגו״י קראו נאום של
פניתי אליו, והוא סיפר לי על ה״ודדסטוק״
שר״התיירות, משה קול, בו דיבר על שהתקיים בארצות־הברית, בעיר ששמה ווד־
״וודסטוק ישראלי״( .קול לא התכוון לסטוק,
בו הופיעו להקות של שירי־קצב, דו־פסטיבל
הפופ השנתי של ״העולם הזה״,
כני סמים באופן חופשי, חיי מין בצורה
מופקרת ביותר, כפי שזה מתאים לאידיאור
לוגיה של ה״פום״ וה״היפים״.
ני סי ם אלי ^ד: לא ידעתי שאתה מקשייך,
על מאחז טחון, שזה יותר חשוב
בל ברצינות את דבריו.
משלום, עם כל מה שמשתמע מהמילה הזאת,
כולל יחסים דיפלומטיים, כלכליים, גבושל
מ ה לורנ ץ: אני מקבל את העובלות
בטוחים וסעברי־יס פתוחים, כפי שאפדות
כפי שהן.
שר להבין מהמילה שלום.
כעבור יומיים התלונן ח״כ המפד״ל
אין צל של ספק כי למדינת ישראל אינשימחה
פרידמן על הפעלת הרכבל ב-
טרס חיוני בשארם־אל־שייו. זה נכון. ישראל
רוצה להבטיח גישה חופשית לאילת.
אני משוכנע שנוכל להבטיח את האינטרס
הזה גם בלי שיישבו גדודים של צה״ל ב־שארם־אל־שייך.
מכאן
למדיניותנו בשטחים. מה אנחנו
מציעים לפלסטינים?
מצד אחד קבעה ראש־הממשלה: אין
יישות פלסטינית. היא אפילו החרימה ישיבת
מרכז המישמרת הצעירה של מפלגתה,
כיוון ששם הועלתה הצעה להכיר ביישות
הפלסטינית, ולצדד בזכותה להקים מדינה
עצמאית.
מצד שני ישנו שר־הביטחון. קראתי בעיתון
ביירותי בשם אל־חוודס מה־ 5בפברואר
האחרון על פגישה שזימן שר־הביט־חון
בשכם, עם 15 נכבדים בשכם. זה היה
בשיא מלחמת־האזרחים בירדן, בחודש ספטמבר,
ואמר להם: הגענו למבוי סתום, כל
פיתרון שלא יסכימו לו הפלסטינים הוא
פיתרון פסול, ואין סיכוי להצלחתו.
הוא הציע להם אז להזיז את הגלגלים או
ליצור את המגע שיאפשר הקמת מדינה
פלסטינית. הוא אמר שלא איכפת לו מה
לור; ץוא כנ רי
יהיה גורל המלך חוסיין. הוא מוכן להכיר
(זאב ב״מעריב״)
במדינה פלסטינית משני הצדדים של הירדן,
בתנאי שהנשיא שלה לא יהיה סולימן נבול־סי
או ג׳ורג׳ חבש.
מצדה בשבתות. כאן אירעו חילופי״הדב-
ראש־הממשלה, כאשר היא מדברת עם ה־רים
הבאים :
סיימם הלונדוני, מוכנה להחזיר את יהודה
שי מחהפרידמן: זה מזכיר לא בושומרון
למלך חוסיין. מה שאני רוצה
מעט את פרשת המרוץ. גם אז עמדנו אחרי
להצביע עליו הוא, שלגבי הגדה המערבית
עובדות קיימות
יש מדיניות ישראלית מוצהרת וברורה: שאו
רי אבנ רי: כמה אתם מוכנים להיא
לא תסופח. היא תוחזר. אם זה למלך
שלם כדי להפסיק את הרכבל בשבת?
חוסיין או למדינה פלסטינית! על כך יש
שי מחהפ רי ד מן: יש לעיתים נושא,
ויכוח. אבל זה יוחזר. זה לא יסופח. השמחמת
רמתו אי־אפשר בצורה זו להתווכח,
פלחים לא יגורשו מאדמותיהם.
חבר־הכנסת אבנרי.
זה מסביר אולי מדוע בגדה המערבית יש
שקט כמעט מוחלט. לעומת זאת, בעזה יש
אורי אכנרי: אם כן, למה אתה משמלחמה
מתמדת, רימונים, התנקשויות, טרור
ווה אותו למרוץ?
ושיטור אכזרי כנגד הטרור. כל זה לא
אולם בצורה רצינית יותר נדון יחסנו
מפני ששם יש מצב כלכלי גרוע, או חוסר
לענייני הדת כאשר קם אורי אבנרי לעבודה,
או דוחק במחנות פליטים — אלא
נמק את הסתייגויות סיעתנו לתקציב
מפני שלגבי עזה ההצהרות הישראליות המשרד-חדתות.
הפעם פנה אל שיכלם של
רשמיות אומרות סיפוח. כאן מוכחת המשהעסקנים
הדתיים :
וואה הזאת, הפשוטה, האלמנטרית, שסיפוח
או רי אבנרי: ברצוני לומר כמה דבפירושו
מלחמה. זו גם משוואה שצריכה
רים פרו־דתיים מובהקים. אני עומד להצדיק
ללמד אותנו באיזה כירדן מונח השלום, מה
את חבר־הכנסת לורנץ, לאורך כל החזית.
יכול להוביל אותנו לקראת שלום, וזה בחבר־הכנסת
לורנץ אומר: מוזר שחברי־ודאי
לא סיפוח.

״אפשר דהוריד 2000ר״ מהמים שד כ ד משפחה!״
להלן נאומו של אורי אבנרי בוויכוח המסכם
על תקציב המדינה בסך 13,423,000,000ל״י,
שנתקבל השבוע:
התקציב העצום, המתקבל היום סופית, משקף את מדיניות
הממשלה. מדיניות שאין לה יעד ברור, הנגררת אחרי
המאורעות, באינרציה של המצב הקיים, ללא יוזמה, ללא
החלטה, ללא קו.

אץ זה תקציב של מלחמה, ואץ זה תקציב
של שלום,
הוא מבוסס על האשליה שאפשר — וכדאי — להמשיך
לאורך ימים, ולפחות למשך שנה שלמה, במצב של לא-
מלחמה ולא־שלום.

או שלום -או מלחמה

שגרירות מצריים בירושלים — עדאז יוסיף תקציב הביטחון
לתפוס מקום נכבד.
אולם האחוז שלו בתוצר הלאומי יירד באופן ניכר, ובמקומו
נצטרך להקדיש את משאבינו לריפוי הבעיות המאיימות
לאורך ימים על קיומנו הלאומי: בעיית הסער החברתי
והעדתי, חיסול העוני, כינון חברת־רוזחה שהכל שותפים

בינתיים דובר כה הרבה על אבטלה סמוייה במנגנון הממשלתי,
על כפילויות וביזבוזים, עד כי שום בר־דעת שוב
אינו יכול להכחיש את האפשרות בחיסכון מכריע. הדבר
אושר על־ידי שר־האוצר עצמו.
אין ויכוח על האפשרות, ואין ויכוח על היכולת. מה
שחסר הוא אומץ־הלב.

חסר הכוח לעמוד מול קבוצות־הלחץ למיניהן,
ובעיקר מול הפיאודלים של האחוזות ה מפלגתיות,
שחילקו ביניהם את מנגנון השלטון.

יהיה איש שיאמר :״מה לנו חלק בדויד
ולא נחלה כבן ישי.״
שמא ייפתח מאבק בין אחים ביום בו תיתם המלחמה
בין אויבים.

וזה כשעה שתגיע אלינו העליה ההמונית
מברית־המועצות, שתהיה אחד מפירות השלום.

ללכת
אל העם

כפני האשלייה הזאת אנו מזהירים.
אם לא יקום השלום, תתחדש המלחמה במלוא עוצמתה.
מולנו לא יעמוד הצבא המצרי החלוש. מולנו תעמוד העוצמה
הסובייטית.
תהיה זאת מלחמה לחיים ולמודת.

לכל זה
־פנים אל
״פנים אל
אם יכון

היכן הנכונות למלחמה הזאת בתקציב שלפנינו?

משך
השנה, בשינוי יסודי של תקציב זה, ואין לי ספק ששינוי
כזה יובא בפני הכנסת — הכנסת הנוכחית או הכנסת
הבאה, אם נחליט ללכת אל העם ולשאול את פיו
לגבי השאלה הגורלית ביותר של דורנו:

אין זכר בתקציב שלפנינו. אין זה תקציב של
השלום״ ,כדברי שר־האוצר, וגם לא תקציב של
המלחמה״.
השלום או תתחדש המלחמה — יהיה צורך, ב
לכך
אין המישטר הנוכחי מסוגל. לא מפני שהוא דמו־קראטי
מדי, אלא מפני שאינו דמוקראטי די צורכו.

ואני שואל: אם לא עכשיו, אימתי?
היום יש מחסור עצום בידיים עובדות במשק. אם לא
נחסל את האבטלה הסמוייה עכשיו — אימתי?
היום המשק פעיל, יש עדיין המתח של ימי־המלחמה.
אם לא נחסל את הגידולים הממאירים במנגנון הציבורי
עכשיו — אימתי?

נגד חותמת-גומי !
שאר הסתייגויותינו נוגעות לטיפול הכנסת עצמה בתקציב.

הן באות לשפר, ולוא רק במיקצת, את המצב
הנוכחי, שבו הפכה הכנסת לחותמת
גומי, מכונה כמעט אוטומטית להחתמת ה תקציב
בגושפנקה פרלמנטרית פורמלית.

אמנם, תקציב הביטחון בולע את חלק־הארי של פרי עמלנו,
אחוז עצום של התוצר הלאומי. אבל התקציב בכללו
אינו תקציב של מלחמה טוטאלית, ואין בו אף זכר לקורבנות
העצומים שיידרשו מכל אזרח ישראלי אם אכן
תפרוץ מלחמה של ממש.

הדרך היחידה למניעת מלחמה זו, היא כינון
שלום -השלום שהוא אפשרי כיום, שניתן
להשיגו כמחיר ויתור על סיפוח שטחים, ללא
ויתור על ביטחון המדינה.
היכן הנכונות לשלום הזה בתקציב שלפנינו?
אם ייכון השלום, יצטרך סולם־העדיפויות הלאומי להשתנות
מעיקרו.
בל תהיה לאיש האשליה כי במצב של שלום נוכל לח־תר
על עוצמת־המגן שלנו. היא — ובעיקר היא — תהיה
הערובה היעילה לקיום השלום ולהגשמת תנאיו. במשך כמה
שנים, ע ד שתיווצר בהדרגה ריקמת השלום, ע ד שהשלום
יעבור מעל גבי הנייר אל לבבות העמים, עד שהאויבים
מאתמול ומהיום יתחילו לשתף פעולה מחר במישורים השונים
של החיים, עד שהדגל הכחול־לבן יתנופף מעל לשגרירות
ישראל בקאהיר והדגל השחור־לבן־אדום מעל ל
כנסת
רוצים לתת לרבנים הוראות בענייני
גיור, ממזרות ובו׳.
אני אומר כי הוא צודק, ויש בכך חוצפה
עמוקה. אבל, חבר־הכנסת לורנץ, מדוע
זה קורה?

זה קורה משום שהחוק בופה
על הרוב החילוני כמדינה את סמבות
הרבנים, את סמכותה של
ההלכה.
איננו יכולים לסבול מצב המונע מיהודי
ברית־המועצות לבוא לישראל, מצב שבו מכרתים
על מיטב חברינו כעל ממזרים, שאינם
יכולים לשאת אשה. לכן קורה, שראש־הממשלה
ושר־המשפטים נותנים הוראות לרבנים
לפסוק בענייני הלכה בניגוד למצפונם
של הרבנים.
זהו מצב מחפיר שהדעת אינה סובלת
אותו.
לכן מקים הרב גורן בתי־דין־שדה לעניינים
דתיים, האונסים את ההלכה. לכן קמים
חברי־כנסת, ומנסים לשנות את ההלכה.

אני רוצה לשכנע את עמיתינו
הדתיים, שהם לא פחות מאיתנו
ואולי יותר מאיתנו -צריכים לדרוש הפרדה מוחלטת בין הדת
והמדינה.
יפסקו־נא הרבנים לפי מצפונם על ענייני
ההלכה, למען אנשים המקבלים על עצמם
מרצון את עול ההלכה. אולם אל יוטל עול
ההלכה על איש שאינו רוצה בכך, ואל
תוטל ההלכה על־ידי הכנסת על ציבור שאינו
מאמין באלוהים.
אין מקום בחוק, המבחין בין מי ש
האם
אתה מעדיף שלום על שטחים, או שטחים
על שלום?
האם אתה רוצה בחיים חדשים כתוך הגבולות
הישנים, או במלחמה הישנה לאורך הקווים
החדשים?
העם יחליט. אני מאמין כי החלטה זו תיפול עוד בשנת־תקציב

מול הפיאודלים המפלגתיים
בהסתייגות לסעיף 1ביקשנו להוריד מתק־ציכ-ענק
זה קרוב למיליארד ורבע לירות -
פחות מעשרה אחוזים, אלפיים ל״י לכל משפחה
בישראל.

לפני שש שנים עמדתי לפני הכנסת, והצעתי להוריד
מיליארד ל״י מן התקציב של אז — תקציב שלא הגיע אף
למחצית התקציב הנוכחי. אז צחקו ממני וקראו: זה לא
רציני!

מוכרז על־ידי הרבנים כ״יהודי״ ,לבין אדם
אחר.
חוק כזה קובע מחר את עלייתם של
רבבות יהודי ברית־המועצות. לא רק אותם
שנשאו נשים לא־יהודיות, אלא גם אותם החושבים
את עצמם ליהודים, אבל אינם מוגדרים
כיהודים על־ידי ההלכה.
תושב ישראל צריך שתהיה לו האפשרות
לחיות את חייו מבלי שההלכה תתערב בחייו,
אם הוא אינו מקבל את ההלכה. ולכן
אין מקום לשום חוק הרושם בפריט ״לאום״,
כביכול, את המעמד האישי של אדם על פי
הלכה.
לכן — אין לכך מקום בחוק מירשם־
התושבים, ולא כל שכן בתעודת־הזהות,
ולא בכל חוק שהוא.

אני רוצה לשכנע את חברינו הדתיים
שהם היו צריכים לדרוש
בעצמם את הפרדתה של הדת מן
המדינה.
אמרתי כקריאת־כיניים לחכר-ה-
כנסת לורנץ :״אתם יוצרים מצב
שיביא לבך שבבוא היום תשנה
הכנסת את ההלכה!״
ואכן, אתם מביאים את ההלכה לכנסת,
הכנסת תשנה את ההלכה. היום יש בכנסת
נישואי־נוחיות בין הרוב החילוני לבין הרוב
הדתי, ועל פי פשרה זו, כביכול, פועל
שר הדתות כפי שהוא פועל. אבל יבוא יום
שבו נישואי־הנוחיות האלה יסתיימו בגם.
אז יהיה פה רוב חילוני ומיעוט דתי. והרוב
החילוני יכפה עליכם דברים שימרידו
אתכם, על פי החוקים שאתם הבאתם לכנסת,
ועל פי התקדימים שאתם יצרתם
בכנסת.

מבחינה היסטורית, קם הפרלמנט על רקע דרישת משלמי־המיטים
לשלוט על הוצאת הכסף. העם התקומם נגד המלך,
ודרש1 18 1 1 0 1 1 :ן (!-6 8 6ן 1 8 x 8 1 1 0 0 5*01110111 1 6ס א.
הדיון על התקציבים היה נשמת הפרלמנט, זכות־קיומו העיקרית.

לכל
זה אין זכר אצלנו.
אנחנו דורשים שייפסק המצב הבלתי־נסבל, שהסיעות ה־קטנות־במיספר,
המייצגות רבע מציבור הבוחרים — ודווקא
הבלתי־תלויים והבלתי־כפויים ביותר — אינן שותפות ל־ועדת־הכספים,
ואין להן חלק של ממש בעיצוב התקציב.

אנו מציעים, איפוא, כי לכל סיעה תינתן
הזכות להשתתף בדיוני ועדת-הכספים, לפחות
בזכות דעה מייעצת.
אנו מציעים למנוע מודעדת־הכספים הקיימת, שאין בה זכר
לאופוזיציה של ממש (ואין לכנות את גח״ל כאופוזיציה,
אלא כלחק מתוסכל של הקואליציה) ,את הזכות לשנות את
התקציב. אנו מציעים שכל שינוי מהותי בתקציב יבוא בפני
מליאת הכנסת, לדיון ולהכרעה.
נגד !
אנו נצביע נגד תקציב זה — נגד המדיניות שהוא מבטא
אותה, נגד הביזבוז הכרוך בה, ונגד כל הטיפול בו.
• כמה קריאות־ביניים מספסלי הנזטרן קבעו כי באותו
רגע לא נכח באולם אף אחד מח״כי גח״ל.

טרמ פי ם
לחיילי !
בנמקו את הסתייגויות סיעתנו
לתקציב משרד־הביטחון, אמר
אורי אבנרי :
או רי אכנ רי כאשר מגייסים חיילי
מילואים, השייכים לחטיבות קרביות, לצורך
אימונים, זהו דבר דרוש וחשוב. זה
מהווה חלק מעוצמתו של צה״ל.
אבל כאשר מגייסים מדי חודש אלפים
רבים של אנשים מכל שדרות המשק, החל
במנהלים, מנהלי־עבודה ומהנדסים בכירים,
וכלה בעובדים מיקצועיים, לצורך תפקידי
נוטרות ושמירה בלבד — הרי זה מגוחך.
הדבר מפריע למשק על ענפיו השונים, הייצור
והמיסחר. זוהי הפרעה מתמדת למשק,
העולה למדינה ביוקר, וזהו גם ביזבוז של
כוח־אדם.
ז ל מן שו ב ל: יש לכך אספקט חברתי,
כאשר מגייסים רק חלק מהמשרתים במילואים,
והחלק השני יוצא פטור.
או רי אכנ רי: אני רוצה להשיב על

אינני מתכוון רק למנהלים. אמנם, מגוחך
לקחת מנהל אחראי, החולש על עבודתם של
עובדים רבים, במיפעל חשוב המבוסס על
עבודתו, אדם המשתכר 2,000—1,500 לירות
בחודש ויותר, והמדינה משלמת משכורת
זו כדי להעמיד אותו ברחוב למלא תפקידים
של הג״א. אבל אני מתכוון גם לפועלים
פשוטים. הגיע הזמן להקים בארץ חיל
נוטרות מיקצועי לתפקידי השמירה. אנשים

רבים ישמחו לקבל משכורת עבור מילוי
תפקיד זה.
בהזדמנות זו אני רוצה להעלות שוב
בעיה, שאותה אני מעלה מדי שנה בדיון זה,
וגם בהזדמנויות אחרות.
יש בעיה של הסעת חיילים. בעייה זו לא
באה על פיתרונה, ומזה שש שנים אני עומד
על דוכן זה ומתריע על כך. כשהעליתי אותה
לראשונה בכנסת, ביקשה מפלגת העבודה
להסיר אותה מסדר־היום. ערב הבחירות
היא התעוררה לפתע. העניין הועבר לוזעדת־הכספים,
ונמצא תיקון קטן, על־ידי כך שניתנה
לחיילים הזכות לנסוע חינם ברכבת.
אולם הפיתרון הגדול לבעייה — הסעת
חיילים חינם בכל כלי־התובלה הציבוריים —
לא התקבל.
חיים קורפו (חרות) :הם לא משתמשים
בכך, גם כאשר נותנים להם אפשרות
לעשות זאת.
אורי אבנרי: זה לא כל כך פשוט.
במחקר נמצא שחלק מן החיילים מעדיפים
טרמפים, כי לא בכל הקווים יש אוטובוסים.
חיים קורפו: רוצים רדיו, רוצים נוחיות.
אורי
אבנרי: לא בכל הדרכים יש
תנועת אוטובוסים סבירה, ויש קווים שבהם
יותר מהר וקל לנסוע בטרמפים. ויש קווים
בהם המצב אולי הפוך.
אותם חיילים המעדיפים לנסוע בטרמפים
ימשיכו לנסוע בטרמפים, גם אם יימצא ה־פיתרון.
הפיתרון הנכון הוא שאותם הרוצים
לנסוע באוטובוסים, יכולו לעשות זאת. אין
אני מציע שהמדינה תשלם לאגד עבור חיי׳
לים שאינם נוסעים באוטובוסים, אלא עבור
החיילים שאכן נוסעים.
אני חושב שהגיע הזמן לקבוע את הזכות
האלמנטרית הזאת: שלובשי מדי צה״ל יוכלו
לנסוע חינם באוטובוסים בכל הקווים.

האם
את מאמינה
לבל מה
שאת קנראת?

...כן, זו היתר. הנוסחה שלו לגביך.
כל זאת, למה? כי פשוט, בגלל חוסר
מקום, הושמטה התמונה שלו ועכשיו, אני
כבר מוכרחה לתקן את העוול הנורא הזה
שנעשה לך, נערה. עתה תוכלי לדווא: האם
הוא משתלב בחלומותייך?

רגע, רגע, מה פתאום התמונה שלמעלה
מתיימרת להיות תמונתי ן ומי
זו בבלל רוח׳לה-כהן־מזכירת-התיאטרוד
״הקאמרי״-לשעבר, שלדעתך, זו עשוייה
להיות תמונתה ן
כן, בהחלט הנ״ל היא תמונתי, ובלי
עלילות, בבקשה ממך, מ.ב״נ. מהרצליה 1

בשגות העשרה
בגלל שהוא כל־כך בן ,18 מבק ש 5 1 / 7 1
להשתבץ כל־כך בין מיספרים.
חוץ מז ה הו א גם יודע לספר שעדיין
איננו חייל, ועדיין הינו תלמיד.
ומה בק שר אלייך, בת־הכל־כך־עשרה-
ע דיין?

את +הוא

מה פתאום?

ז.ק ,.את כתבת ל״אלמוני בעל המספר״
,אבל מאחר ובאן כולם אלמונים,
כולם בעלי מספרים וכולם מקבלי מכתבים,
לא הצלחתי בשום פנים ואופן לנחש
מי הוא ״הנבחר״ שלך.
אני רק אספר לך שלדעתך הנ״ל ואת
= ״חזקים ובעלי אומץ על גבי הנייר,
אך במציאות ובמעמד של ארבע
עיניים אנחנו חלשים.״
אם עדיין לא זיהית את עצמך, אוסיף
שאת מד.צ 2223 .בצה״ל, וכל שעלייך
לעשות, הוא להודיע לי איזה הוא המספר
שהעלית בגורל. או-קי, יפואית ן

אולי ז ה כבר קצת מאוחר ב שבילכם,
ואולי לא. אם כ ן או כן 5 2 / 7 1 ,רוצת
להודיע לכל החיפאים ו היפ איו ת שביניכם

כל מה שמבק ש גבר נאה כ מו
הוא :

טמפוני טמפקס הם
האמצעי ההיגייני המודרני
והנוח ..,לשימוש פנימי,
וו א סיב 1ח
כך שלעולם לא
לרא תחבו שו ת ריח ייווצר שום
ללא חגורות
לוא ו זו
לוואי. ללא
חגורה, סיכות או תח בושות
עבות ואפשר
ללבוש כל בגד שמתחשק
לך ...ושום דבר לא
ייראה ...הטמפונים
והשפופרות. נשטפים בקלות
באסלת בית־השימוש,
ללא בעיות.
אבל אל תאמיני סתם כך
להכרזותינו, או למיליוני
הנשים המשתמשות בהם.
החליטי בעצמך. נסי
את טמפוני טמפקס החודש.

הגנה סניטריו* לשימוש פנימי
להשיג נבוזי מרקחת ובתם רוקיות
מובחרות. המעתימת בקבלת דוגמאות
וחוסר הסברתי ישלחו 54 אל בבולי
דואר אל היבואנים איוווסט איספקס
בנלם, תד אביב, רחוב ירמיהו 38

4 9 /7 1

״מישהי שנועלת נעל גדולה: מס׳ 41—40
אולי 42 לא משנה לי מה גילה, מה
עברה,״ וזה תוך התחשבות שהברנש הוא
בן ,36 ואם תשאלו אותי, הרי יש לו

והעיקר, הוא מבטיח, שההיכרות היא
״למטרת ידידות וחברות חזקה ועם
סיומת כמו :״אנא הזדרזי, לא טוב להיות
לבד בירושלים הקרה ! ״
הרי לא תוכלי להישאר, צוננת ואדישה,
האין זאת, בודחווד? ,

בער גוסהה

״ אינני יפה, אבל, מאוד ח סו ד ה: עם
שתי עיני תכלת ב הירו ת,״ כו תב ת 5 0 / 7 1
בת ה־ 6ו .״בי חס לתבונה — הכל בסדר,״ תלמידתו היא כבר
היא מו סיפ ה, שהרי
שביעית־ריאלית־בתיכון.
לי שיג עון מוזר: אני
״ הו, כן, יש
אוהב ת להכיר בני־אדם מעניינים ו /א ו מוז רים,״
ולכן לא איכפ ת לה ל שלח מכתבה
על פני המים, ועוד איזה מים, הו 1הו 1
דרך צלחהו

אתם זוכרים א ת 4 0 / 7 1מה שבו ע שעבר?
זה שרצה כל־כך לדבר עד שאמר :״ החוקרים
והסטטיסטיקאי ם אומרים עלייך ש את
צעירה, שאת מ שכילה ומת קד מתב-
דיעותייך. הם מוסיפי ם ואומרים שאת נ שית
וגאה בנ שיו ת שלך. ז ה מה שיכלו לו מר
עליך. אם את רווקה או נ שואה ומה הוא
,יחסך׳ אל החיים, הם אינם יודעים, ג ם
אני — לא. אבל אני יודע דבר אחד :
איכפ ת לך מה שקורה סביבך, ו ב מיו ח ד
בחברתך הקרובה

ה שבוע הגיע גס תורה של רוני לע שות
מסיבה בבית. ח שב תי שהספקתי להתרגל
כבר מהמ סיבו ת של אריק בכו רי, אבל
איפה. תמיד יש ל ן הפ תעו ת בחיים.
״אמא,״ בי שרוזני מ שו ש-עיני ב תחיל ת ה שבוע
שעבר .״ביו ם שי שי אני עו שה מסיבה
לכיתה. את ואבא תמצאו לכם מ שהו
לע שות אצל חברים או מ שהו. אס אתם

מכולת, וה חזר תי את ה פ טי פון מה תי קון,
וקפצתי לחנו ת התקליטים ל שכור ר שימת
התקליטים שהיא רצתה למסיבה — ר שימה
שהיא הכינה כ מו בן בעצ מה, בלי עזרתי —
וביו ם שי שי אחר הצהריים סילקתי מהחדו
את ה שטיח, הורדתי את הווילונות, הסעת
את הטלוויזיה לחדר־השינה׳ וביק שתי מה
שכנים מכל הצדדים לקנות צמר־גפן לאוז

4 0 /7 1

שביום רביעי (איזה?) בשעה תשע בערב
תוכלו לפגוש זו בזה ואולי ל היפן בדיסקוטק
כרמלטון שברח׳ הנמקה .25
אבל מה פתאום הוא מספר את זה דווקא
לי, לעזאזל 1

הכר במדד

י סבה ־ בא
לא רוצים, אתם יכולים לשבת בחדר־השינה.
אבל תדעי לן שזה יימשך אולי שלוש
שעות, אם לא יותר. ושלא תבואו לסלון
להציץ כל רגע. אני לא צריכה שתעמדו
לי בצד כמו טיפשים ותגידו כל הזמן אוי.
כשאנחנו היינו קטני• • 8 .יווו עתז״

בי ח שאגי שומנת. ייו אפשר לא לש מוע
1רוני התעקשה להכין את הססיבה
לבדח, בלי עזרה. הסכמתי בחפץ לב.
במ שך כל ה שבוע היא אירגנה את העסק,
ואני ב סן־ הכל, לבק שתה, קני תי כיבוד, ו שילמתי
ב שבילו, וסחבתי את הסלים מוו־

נייס או לנטו ש את בתיהם, אבל ב שו ם
פנים ו אופן לא להיבהל, זאת סתם מסיבה,
ו מי סבה — 1בא.

אני לא יודע ת אם האמא׳ שלו נבר מרשה
לו, אבל ז ה מה שהוא רוצה :
*להכיר נערה־בוזורה־אשה מבוגרת,״ לא
ח שוב מה, העיקר :״ למט רו ת קיום יחסים
מיניים״ ומה שהכי ח שוב ,״ז ה שהיא תהיה
מאיזור תל־אביב,״ כי ב מ טו ת א מכם, ל־
, 5 3 / 4 1מלאו כבר ח״י שנים, וזה מסביר
את כל העניין, נ כון 1

אני ובעלי החלטנו שמוותרים על התענוג
ל חיו ת נצורינו בחדר־המיטות, ויצאנו

לחברי*.
כ שחזרנו ב חצות, המסיבה כבר נסתיימה.
דוני הית העסוקה בה חזר ת הקירות למקושה
החלטנו

לפי כ סו ת ההריסות,
מ סיב ה היתה מוצלחת•
זה בערד גס מה שדיווחה הגברת בעצענת

מה .״ אי ן היה?״ שאלנו .״ פגז,״

ם כד הרצינות

קר 7יז י!י

בוודאי שלא!
אבל, תאמיני או לא,
ישנן הרבה סיבות טובות
להשתמש בטמפוני טמפקס.
למשל:

יחסים מיניים

במיוחד עבורך, נועדו מילות מיכתבו של

״אני משרת בצבא וסובל קשה מן האווירה
הנוקשה, ומחפש יד אוהבת. ובאמת,
אני מקווה שתוכלי לעזור לי.
״אני מחפש בחורה בת 16—18 אשר
אינה מאמינה כי איפור, לבוש מגונדר ודברים
חיצוניים נחוצים לה. ואשר מוכנה
לתת את עצמה כמו שהיא.
״בחורה שהיא יפה ונחמדה ושקטה, שיש
לה השכלה ואופקים רחבים, ומתעניינת
בבעיות העולם.
״דרשתי יותר מדיי
״ייתכן ! אך זאת יש לדעת: גם בתכונות
אלה לבד, אין די. כי בין כל אלה
שחושבות שהן ממלאות אחר דרישותי, יש
רק אחת שאותה אוהב.״
באשר אליו, הוא מעיד על עצמו כי
״אני בעל דיעות מתקדמות ושמאלניות, בוגר
תיכון ואוהב לשוחח על נושאים שונים.״
ומה
שהכי חשוב בכל העסק הזה, זו
ההבטחה שלו :
״אני מבטיח לכותבת, שלא תראה דיסקוטק
כל עוד נהיה ביחד ! ״

עצבות
ב ת קופ ת הילולת פורים האחרונה 5 5 / 7 1
ישבה בוזזת ועצובה בבית. כ שכולכם היק־שתם
על הפטי שים על הראשים, היא כבשה
את ראשה בכר. עד שבוקר אחד היא
נעורה והחליטה שזי נ שפי יום־העצמ־אות
כבר לא יפסחו עליה.
ולכן היא רוצה להכיר אותך, בא שר חינך
ובא שר אתה. כל זאת בתנאי, ש אינן
מלנכולי כ מותה.

נאום הגבר
כה אמר : 5 6 / 7 1״ אני חייל שעומד לפני
שיח רו רו, ו מ עוניין להכיר בנו ת צעי רו ת
ונח מדו ת,״ ולא יסף.

רוני .״פו לי לאללה.״ פרטים נוספים לא
סיפקה, אבל דנה ידעה ללחוש לי למחרת
בבוקר :״אמא, הם רקדו סלאו.״
רחמנא ליצלן.

ירח־ד ס

אם אתה נוסע בקרוב לארצות־הברית,
ומתגעגע לחברה טובה — במיוחד לחברה
ישראלית טובה — אני בטוחה ש

ראיתי
כבר צורות הרבה של בילוי ירח־

דבש, אבל ההתחלה של הירח של אירית
לכיא — נסיכת ים־כינרת, מיס־אלגנס,

יורק הגדולה הן הצליחו לחזור ולמצוא
אחת את השנייה, התפייסו, ופתחו יחד
מוסד סוציאלי, שהפך תון זמן קצר
ללהיט.
ה״ ספציאלי טה׳ של המוסד הוא אירוע
מסויים, בו נדרשת השתתפותן הפעילה
של שלוש נפשות, שכלל וכלל אינן

הלסביות הפכו
את ה תחביב לעסק

ושבה השתתפו 600 איש, לפאריס — אבל
כל אחד לבד. יורם במטוס
בבוקר, ואירית במטוס של
הצהרים.
הסיבה: אירית ניצלה את כרטיס הטיסה
שזכתה בו באחת התחרויות הרבות שלה,
ושאותו היא שמרה בדיוק לאירוע מסוג

אני רק מקווה שהם ימצאו אחד את השני
בפאריס. לא שזו תהיה בעייה. הם בסך־
הכל צריכים להסתכל מעל לכתפי ההמון.
עם ה־ 174 מטר של אירית, ושני המטר
של יורם — ,כן, ברור, הוא שיחק כדורסל
— קשר, ללכת לאיבוד.
השניים הכירו לראשונה על שפת־הים.
אירית היתד, אז בין תחרות מלכת היופי
לתחרות נערת ישראל, ויורם היה מה שהוא
כל הזמן — מנהל בית־חרושת לשקיות
פלאסטיק. זה אולי נשמע פרוזאי
קצת, לצד כל כתרי המלכות של אירית —
של אייר פראנס
אולי מפיק אחרי־

המוסד ששתי י שראליות פתחו בניו-
יורק יעורר בך עניין.
כל באי דיזנגוף הכירו בשעתו את
שתי הישראליות: שתי ידידות לסביות,
שהיו מעורבות בשערוריות אין ספור, ואשר
נסתיימו לבסוף כאשר פרץ ריב גם
בינן לבין עצמן. הן נפרדו — ובכעסן כי
רב נטשו את הארץ. כל אחת לחוד.
ברחו לאמריקה הגדולה, למצוא שם
קצת שקט מהארץ.
החדשות שהגיעו מהן השבוע: בניו־

ג*רוש*ן
מביאי מזל

אירית לביא

בדרך כלל גי רו שין הס עניין עגום. במיקרה
של עליזה ואריה יצהקי, נראה

נערת־ישראל, סגנית מלכת־היופי שלנו וסגנית
מיס עולם — ובעלה יורם אורן —
היתד, באמת מקורית. הזוג הצייר טס אמנם,
למחרת החופה שהתקיימה ביום שני

מה שט 1ב
לגטוז, טוב
לדליה לביא
למרות שדליה לביא זו הרת תמיד, הרי
שבאופן מיוחד היא זו הרת כאשר היא גומרת
רומן. לא כל־כן בגלל הרו מן שנגמר,
כמו בגלל הרו מן החדש שמתחיל אז.
כך גם בי מי ם אלו. לאחר שהיא נפרדה
בו סופית מידידה האחרון, הצייר מנחם
גפן, היא נראית בי מי ם אלו מאו שרת מאין
כמוה. ה רו מן החדש שלה עם אמרגנה הצעיר
והיפהפה מגרמניה מ שפיע עליה, ללא
ספק לטובה.
ולא רק הרומן. גם ההצלחה פורחת אצלה.
לפני חוד שיים היא זכ ת ה בפ 1ץזאר גון
מפיצי התקליטים, ככוכבת הזמר מספר
1ל שנת 70׳ בארץ זו, לפי הח שבון שהיא
מכרה בגר מני ה בלבד כחצי מיליון תקליטים,
ו שאמרגנה הזריז דאג לסדר לה חוז ה
נהדר לפיו היא מקבלת כלירה עבור כל
תקליט — אתם יכולים לע שו ת בעצמכם
את הסיכום. ה שילוב הזה של שותף אחד
לענייני הלב והכספים גם יחד, הוא כנראה
יעיל ביותר.
בק שר לשאלה העדינה, איך היא מרגישה
לשיר בפני הגרמנים, טוענת דליה ב הגיון
רב, שקוני התקליטים שלה הם בני־נוער,
שנולדו בכלל אחרי תקופת הנאצים. ובק שר
לשאלה איך היא מרגי שה לשיר ב שפה הגרמנית,
היא טוענת ב או תו הגיון רב, שהגרמנית
היתה גס שפתם של שילר וגטה.
ואם היא היתה טובה בשבילם, היא טוב ה
גם ב שבילה.
או קי׳ או קי׳ — אני לא אמרתי כלום.

מחפשות מחבר. שתיים מהן הן הישראליות
שלנו, השלישי הוא הלקוח. שכמו
תמיד, צודק גם הפעם: אין בקשה
שלו שהשתיים אינן ממלאות.
מאליו מובן שהמילה לקוח כוללת גם
לקוחה. הישראליות שלנו אינן מפלות
נשים לרעה. אדרבה. ומובן שאם בא
כבר גם זוג לקוחות — וגר ואשה, גבר
וגבר, אשה ואשה — אז גם הם מתקבלים
בזרועות פתוחות.
פתוחות מאוד.

יורם אורן
אבל זה בדיוק מה שאירית חיפשה. סתם
בן־אדם מן היושב.
לא כמו החבר הקודם שלה, אורי גלד,
שכל הזמן ידע לא רק מה היא אומרת,
אלא אפילו מה היא חושבת. הבן־אדם רוצה
גם קצת פרטיות בחיים. אצל יורם,
יהיה לה.

.עליזה יצהקי

העבודה היא

מזל.

שהם הביאו לשניים דווקא
למה?
כל ז מן שהם היו נשואים, זכו שניהם
רק בתפקידים קטנים כסטאטיסטים. עד ש יום
אחד סיפר אריה לאשתו שהוא נוסע
לטיול לסיני ל שלו שה ימים. אבל במקום
לנסוע, הוא נשאר בעיר, ה שובב, חזר ה ביתה
אחרי כמה שעות — ומצא את אש־תו
עם יוסי גרכר. הוא סירב לראות זאת
ב רו ח הידידות והסולידאריות, והלך להתגרש.
אחרי
הגירו שין, ה שתנה מזלם של ה גרושים.
עליזה זוכ ה להצלחה רבתי בחדירה
של גיורא גודילן, ואריה מצליח לא פחות
במנדרגולה בתיאטרון החיפאי. בעי קבו ת
ההצלחה, שכחו ה שניים את המתח שנוצר
בע ת הגירו שין, ו חזרו להיו ת ידידים טובים.
מה גם שהידידות בין עליזה ליוסי —
נסתיימה. אז גם אתם חו שבי ם שזה יהיה
מצחיק מאוד, אם הם יחזרו איש לחיק

גרושתו

הזמינו אותי לניו־יורק, אבל זה לא אומר שיש לי כסף מיותר
לבזבז. חבר שיש לו בוטיק בווילג׳ ,פנה אלי והציע לי לעבוד
אצלו מעשר בבוקר עד שתיים בצהרים תמורת מאה דולר ל
ח>>נו
-לפעמים
גם בשבילנו
זה אולי נשמע מוזר, אבל יש עוד אנשים שלא מתביישים
בעבודה. גם בימינו.
כמו א הו ד מנור, למשל. בארץ הוא כוכב גדול, מגיש ידוע
ב״שידורי ישראל״ ,אחד ממחברי הפיזמונים הפופולריים, ועוד
נשוי בנוסף לזאת לזמרת עופרה פו ק ס. בקיצור — איש
חשוב מאוד.
חשוב, חשוב — אבל כשהיה בניו־יורק, הוא לא התבייש
ללכת לעבוד שם בתור מוכר בבוטיק.
מספר לי אהוד :״לי אין אבא מיליונר לקחת ממנו כסף.
״בזמנו, כשלמדתי בניו-יורק ארבע שנים, עבדתי גם כן בסופרמרקט
בווילג׳ בתור קופאי. כך הצלחתי להסתדר בלי
שעופרה תצטרך לעבוד. הפעם, מפיקי, שיער׳ האמריקאיים

אהוד מזור ועופרה פוקס
שבוע. ובתוספת, גם לקבל שם בגדים בחצי המחיר. אז למה
לא ז״

מישהו אמר שלא ז

״בע 1ד שגה,
נשגה את הארץ״

״]ימאס סיגנון
הכר8ייח. אנו
נביא ראוץ זוהו אמיתי״.

קארין דונסקי מדגימה
מערכת שורטס מג׳ינס,
תוצרת פאריס, ה מיועדת ל שעות הבוקר, כ־שבן־זוג
ה מדג מן חליפ ת בוקר בצבע בהיר.

היא והוא

זיעה רגעו זוהו

כדי להציג זוג מגפיים זה, את אוברול־וזפסים שברקע,
ואת שאר דגמי הזוהר שלהם, הזיעו שני היזמים הצעירים
בפרך מרגע שהתעוררו באחת בצהרים ועד חצו ת הליל, ב מ שך שבועיים תמימים.
בסופם, הראו לקהל קוני הכרטיסים שבא לטיפאנים מה זו אופנ ת זו הרא מי תי ת, לא סתם.

1שורטס ליום

חני פרי מציגה
מערכת מיניכנס
פירחוני ל שעות היום, לראשה שערה הטבעי,
לרגליה מ שהו הנקרא :״סנדלי גיבורים*.

טרגדיה. בשלב ראשון, החליטו להראות
לנו — רק כהדגמה, לא לשם רווח — מה
זאת תצוגת אופנה. אמיתית, לא סתם.
עם נעליים, תסרוקות, איפור. ככתוב. עברו
בבוטיקים התל־אביביים, שלפו משם את הפנינים
והראו את התרגיל המוגמר לכל מי

,מיי

1עק׳ וחוצ׳ו ע .
19 #וחצי שניהם, מדגימים גם אי שית זוהר,
1אמיתי, אתם מבינים, מכף רגל ועד ראש.

ץ• פי שחוצ׳ו ועקי רואים זאת, הציר־
^ נות עוד לא אבדה מהארץ. היא רק
החליפה מקום, מתגשמת כיום במועדון
טיפאניס על שפת־ימה של תל־אביב• אבל
חוץ מזה, נסיך יקר, הכל בסדר.
הציונות שלהם מתבטאת בדאגתם לבניין
הארץ. לרמת הזוהר שלה, ליתר דיוק. כפי
שמסביר חוצ׳ו :
״הזוהר כאן בארץ מאוד חלש. אין פה
מה שנקרא היי לייף.״ נראה בו שהדבר
מעציב אותו מאוד.
״החתיכות כאן לא סחורה. בדיזנגוף הן
מסתובבות עם שורטס ועושות דרווינים עם
כל האיפורים האלה. אבל כשאני ניזכר מאיפה
הן באו, ובכמה אוטובוסים הן נסעו
עד שהגיעו לרחל — נעשה לי חושך בלב.
בחוץ לארץ יש חתיכות עם קלאס. טוויגי.
הנסיכה אן. כאן אין בשביל מי להתאמץ.״

*** ני הצעירים החליטו להביא את
^ הבשורה לעם ישראל, לתקן את ה־

חני פרי מדגמנת
שורטס
וחולצה תואמת, בצבע כהה, תוצרת מכוני
האופנה של פאריס, להופעה ב שעות הערב.

שורטס ללילה

שמוכן היה לקנות כרטיס בטיפאניסד
תשאלו, כיצד בא להם כל הידע הזה
בזוהר? אוהו, אל תשאלו .״תמיד אהבנו
את כל הזוהר הזה,״ נזכר חוצ׳ו. עוד כשהיו
בגימנסיה — חוצ׳ו ב תי כון עירוני ה׳
,ועקי ב״כל מיני בתי־ספר״ — התחילו
להתקדם למטרה הנכספת. היו תקליטנים
ב מיני -מנדיס, ישבו הרבה ברחל, גידלו את
השיער, והתמחו במקצוע .״אין ספק, למדנו
הרבה,״ מאשר עקי•

*ץ שאלו, למה שזה בעצם יהיה כל־כך
4 1איכפת להם־ המצב הנורא בארץ?

זוהר בקהל
תוצרת־חוץ, בפני

הקהל

חני פרי, בפיאת צ מו ת מבהילה, מדגימה
מערכת מכנסיים וסוודר ספורטיביים,
שבא לחזות בתצוגה. על הזו הר בקהל

לא היו עוררין: כל האנ שים הזוהרים היו שם — דיילים, מלצרים,
תקליטנים, ספרים, מוכרי בוטיקים, ואפילו סתם נערות־זוהר. ב ל טו
בקהל גם כמה מבינים אמיתיים, כ מו פוקה הירש, שזהר כרגיל.

מה זאת אומרת למה? ״זאת המדינה
שלנו,״ מסביר עקי, הלא הוא עקיבא בוב־ברג
.״אין מה לדבר. נקשרים אליה,״ מוסיף
חוצ׳ו, הלא הוא יגאל לנגנס. אכן,
אין מה לדבר. וישנה עוד סיבה:
61• 811 אין כאן אף אחד שיכול
היה לעשות זאת במקומנו,״ אומר
עקי .״כמה זמן אפשר עוד להיות בסימון
הפלמ״ח? ואם יש כבר מישהו שמנסה
להביא קצת חוץ לארץ לכאן — אז הוא
לוקח את זה בתור מיקצוע. רפי שאולי
למשל. דווקא בחור טוב. יש לו כוונות
טובות בשטח הזוהר. אבל זאת הפרנסה
שלו. זה לא סטייל. את פוקד, הירש, לעומת
זאת, אני לוקח בתור מבין אמיתי בזוהר.
אבל הוא לא יכול להתגבר-לבד על המצב.״

בראש מכוסה

רול־שורטס מבד סינטטי מבריק, תוצרת הארץ.
כ שיורד גשם, אפשר לכסות את הראש
ב ק אפו שון הצמוד. יעיל מאוד. מי מין; ק ארין
במערכת שורטס ובטלדרס מתוצרת הארץ.

חני פרי (שמאל) בפיאה חסידי ת ומידי רומנטי, ולני או רן
באוברול־ שורטס במראה הרטוב. חו צ׳ו ועקי הקפידו
על יחסים נכונים עם הדוג מניו ת, שמרו על העיקרון הח שוב: לא •להחניף ל הן.ולא לפנקן.

הרטוב והדומזטי

כדי לתת כתף, יצאו השניים למשימה,
אירגנו, כתרגיל פתיחה, את תצוגת האופנה.
שהיתר, רק, כך מסתבר, השלב הראשון.
״אנחנו מתכוונים לשנות לגמרי את כל האווירה
האופנתית בארץ,״ מסביר חוצ׳ו.
הבחור הזה, הצניעות עוד תהרוג אותו
יום אחד .״יש לנו המון תוכניות אחרות,״
אומר עקי .״בשלב זה, לא הייתי רוצה
לדבר עליהן. אני לא רוצה שמישהו יגנוב
לי את הרעיונות. אבל אני בטוח שבעוד
שנה, הארץ הזאת תיראה אחרת.״
ברררררררר.