גליון 1753 מתאריך 7 באפריל 1971

מספר 1753

שנה

י״ב ניסן תשל״א7.4.1971 ,

המחיר 1. 50ל״י

כשאתהח 1שבעל
נ 1ל11י1י 71מ עז ל ה
הרנוי 11ב ה היא

כמה מהסיפורים המתפרסמים בהעולם הזה, עלולים להיראות בעיני
הקורא המיקרי מוזרים ומתמיהים. כזה, למשל, היה הסיפור התרת הרצועה,
שפורסם במדור במדינה (העולם הזה ,) 1749 בתה־המדור השטחים.
אותו סיפור היה מורכב משני חלקים. חלקו הראשון התייחס לתוצאות
הנזיפה האדמיניסטרטיבית, שנתן הרמטכ״ל בשעתו לקצינים בכירים, על
שלא פיקחו פיקוח צמוד על מעשיהם של חיילי צה״ל ברצועת עזה, ושהתנהגותם
כלפי האוכלוסיה האזרחית
ברצועה עוררה סערת-
רוחות במדינה. קטע זה הסתיים
במשפטים הבאים :״קובעי המדיניות
יצאו נקיים. מבצעי המדיניות
נענשו. העונש היה
אומנם רק נזיפה, אבל לגבי
קצין בכיר, נזיפה היא עונש
משפיל ביותר.״
חלקו השני של הסיפור עסק
ביחסים בין שר־הביטחון, משה
דיין, לבין מי שהיה אז עוזרו
של שר־העבודה, אל״מ (מיל).
יצחק פונדק. אותו חלק הסתיים
בקטע הבא :״למרות כל מה
מפקדי רצועת־עזה פונדק
שאירע ביניהם, לא שכח משד,
דיין את פונדק. הידידות המחודשת
בין השניים עוררה פליאה רבה. שכן, במרוצת 15 השנים האחרונות,
קם דור חדש הרואה את עצמו זכאי לידידותו של דיין. מדוע זכה בה דווקא
אלוף־המישנה הקשיש, שהיה יותר מעשור מנותק מצד,״ל?״
יתכן שאפילו אותם מקוראי העולם הזה, שהבינו ס־ אותו סיפור נכתב
בלשון סגי נהור, לא ירדו לכוונת הדברים. מסיבות מובנות, לא ניתן היה
אז, לפני חודש ימים, להבהיר יותר את הידיעה, שהסתתרה מאחורי הסיפור.
קוראים שהוטרדו אז על־ידי התעלומה, יכלו ודאי למלא את החסר השבוע,
כאשר פורסם רשמית כי תת־אלוף יצחק פונדק (שהתגייס מחדש לצה״ל והועלה
בדרגה) נתמנה כמפקד רצועת עזה וצפון סיני׳ ,במקומו של תת־אלוף
מנחם (״מן״) אבירם, ששוחרר מתפקיד זה.
תת־אלוף
היה מפקד הרצועה בתקופה בה אירעו המעשים החריגים, שאבירם,
עוררו
את הסערה הציבורית,

ואכירם

שבגללה מינה הרמטכ״ל קצין־
חוקר.
מינויו של תת־אלוף פונדק כמושל הרצועה, אינו רק מינוי אישי. הוא
מהודה שינוי אירגוני יסודי ומהותי בצורת המימשל הישראלי ברצועה.
היינו העתון הראשון, שפירסם בשעתו את המתרחש ברצועה. סיעת
העולם הזה בכנסת היתד, הראשונה שהעלתה את הנושא לפורום ממלכתי,
דבר שאילץ את האחראים לנקוט צעדים מתאימים. היה זה רק טבעי שהיינו
גם הראשונים שבישרנו את תוצאות אותה יוזמה.

^ מדיניות שר הגד״ה
כדברי הפרידה שלו, אחרי שנטש את תפקידו, ניסה תת־אלוף אבירם
ליצור את הרושם, כאילו במשימה העיקרית שהוטלה עליו — דיכוי
אירגוני הפידאיון הפועלים ברצועה — נחל הצלחה. בעוד דבריו מהדהדים
בשופרות התיקשורת, באה המציאות וטפחה על פניו. מעשי הרצח בקרב
תושבי הרצועה נמשכו, ושני תושבי רפיח נמצאו הרוגים על מסילת־הברזל.
זריקת הרימונים בעזה חודשה, ובשבת נפצעו שם ארבעה מחיילי צר,״ל.
למרות שמינויו של חת־אלוף פונדק הוצג כנסיון למציאת פתרונות אזרחיים
לבעיות תושבי הרצועה, הרי למעשה יוטל על שכמו תפקיד מדיני,
אותו יזם שר־הביטחון משה דיין. יהיה עליו ,,לדלל את הרצועה״ ,לנסות
להעביר כ־ 150 אלף פליטים ממחנותיהם ברצועה, למחנות הפליטים שבגדה
המערבית, מתון הנחה שכך ניתן יהיה לפתור את בעיות התעסוקה ברצועה
ואת בעיות הפיקוח על הפליטים, מתוכם באים מרבית החבלנים. במילים
אחרות: מפקדה החדש של הרצועה יצטרך לבצע מדיניות של הגלייה.
נוכח כוונת ממשלת ישראל להחזיר בבוא היום את הגדה למישטרו של
חוסיין, אך להמשיך ולהחזיק ברצועת עזה, ברור שהכוונה המסתתרת מאחורי
מדיניות זו היא להשאיר, בבוא היום, כשתסופח הרצועה לישראל,
מינימום של פליטים במתנותיה.
מי שמאמין שמדיניות כזו עשויה לדכא את הטרור ברצועה, נוקט שוב
מדיניות של בת־יענה. במוקדם
מאוחר הוא ייאלץ שוב להכריז
קשה״ ברצועה. המאורעות
עלולים להישנות שוב.

הגליוו הקרוב

הג מי שוני ם

ר סו & סגור

שיופיע בחול המועד פסח, יוקדם לרגל החג. הגליון
יימצא למכירה ברחבי הארץ ביום השלישי.13.4.17 ,

מ ת אי מי ם
יו ת ר!

העולם הזה 753ו

פרסום א. טל סטודיו רם צלום איתמר

כאשר תרצי נ> שולחו החג יהיה ערוך ו מ קו שט ובני
המשפחההמסובים ״ הנו מארוחת ליל הסדרשה כנ ת,
זכרי :
השגה 4 -כו סו ת יין ״כרמל מזרח׳״ עביר 4סוג׳ יינות
שונים.

כיצד תציבי את הכוסות?

כוס ל״ן לבו -למנה הר א שונה, ב עי קרה לדגים
( ״ 1כרמל הוק לבן לגברי ם, ושטו ראשון לנשים)
כוס ל״ואדום ־ ל מנה העקר׳ ת, לב שר ולמ׳ני
הבצק (יין אדוםע תי ק או זכרו! ) 92
כוס ל״ו מ תו ק -לברכה ולקינוח הסעודה
(יין הנצחון או פרתום).
נוס לברנדי או ש מ פני ה -ל א חר ה א רו ח ה, לשמחה
ולמצב רוח ( ב רנ ד׳ סבוי, ספו מנ טי, א 1יין הנ שיא)

העולם הזה 1753

יינות ומשקאות חריפים ״כרמל מזרחי״ זבו בתואר המוצר הנבחר 1971

משווקים בבקבוק חד״פעמי המבטיח: נקיון, בריאות, כשרות.

ובכל זאת :
ב חירו ת ב־1971
בצמרת ועידת־העבודה שדרה הדעה, שאיש
לא ביטא אותה, שעוד השנה תיערכנה
כחירות לכנסת.
השיקול: גולדה תיאלץ להיכנע ללחץ האמריקאי, למרות
נאומיה הנוקשים. כשתצטרך לסגת, תבקש לקבל
אישור מראש בבחירות.

בל ראשי העבודה משוכנעים כי ככחירות
באלה, תחת דגל השלום, יעלה בוהה של
המפלגה, והיא תשיג את הרוב המוחלט
שאליו כמעט הגיעה ככחירות האחרונות.

מ שבר ממ שלתי —
כמעט ודאי
ההסתבכות סביב פרשת הממזרים היא אות לבאות.
הכוח הנסתר הפועל מאחורי הקלעים, ושמנע סידור
הפרשה על־ידי,!-רבנים ניסים וגורן בדרך של קנונייה
רבנית, הוא יצחק רפאל.

מנוי וגמור עם רפאל לפוצץ את הממשלה,
שאין לו חלק כה, לפני •טיתחזק כ־מפד״ל
מעמדם של •טלושת השירים של ה מפלגה.
רפאל
החליט זה מכבר שלא לפוצץ את הממשלה על
רקע מלחמה״ושלום, מפני שתומכיו כוללים יונים וניצים
כאחד. הוא גם יודע שאין מפלגתו קנאית בענייני סיפוח.
לעומת זאת, נוח לרפאל לפוצץ את הממשלה על רקע
דתי מובהק, כגון התערבות החילוניים בענייני ההלכה,
תכתיב ממשלתי לרבנים וכר.

כעניין זה מאוחדים כל תומכיו, ויש* קנאות
מספקת כמפלגה כדי להכריח את ה־שרים
לוותר על הכיסאות.

אחוז החסימה —
שוב על הפרק!

רבנות תוך ארבעה חודשים, כפי שהובטח, בטוחה בחירתו
של גורן, יחד עם המשך כהונתו של הרב ניסים
בן ה־.75

בדרישה לכמה מעובדי הטלוויזיה שלא ידליפו לעיתונות
על פרשה מסויימת שהתרחשה במחלקת החדשות.

המפד״ל אינה יבולה לסלק את הרב אוני
טרמן. לבן מוצע ליצור למענו מישרה חדשה
:״נשיא הרבנות הראשית״ .תהיה זו
מישירת-בבוד ריקה מתוכן, שיתאפשר לשלם
לאונטרמן משכורת נאה, ולהעמיד לרשותו
הטכות אחרות, בגון מכונית-שרד.

אייבי נתן — ראשון
ב תו ר לעבור בתעלה

חבר ״העבודה״ גרישה
פייגיו הוא בית״רי ותיק;
צעדו הראוותני של מזכיר מפלגת העבודה בתל־אביב,
דב מן־מאיר, שגרם לפירסום הצטרפותו של גרישד, פיי-
גין למפלגת העבודה, גרם להתמרמרות בצמרת המפלגה.

זאת לאחר שהתברר כי פייגין הוא
כית״רי ותיק ובי הוא סיכם למחרת בואו
ארצה, עם מנחם בגין, בי הוא מצטרף להרות.
אחר
חזר בו פייגין וטען כי שינה את דעתו בעיקבות
ועידת בריסל.
אגב, התברר שפייגין אינו מתכונן לעבוד במשרד התחבורה,
בנימוק שהוא לומד עברית.

קוציו בכיר הוצע
כמנב״ל חברת־הח שמל
שר־הפיתוח חיים גבתי, הציע לקצין בכיר בצה״ל, העומד
להשתחרר בקרוב, ליטול על עצמו את ניהול
חברת־החשמל.

גכתי מעוניין להוציא את המנכ״ל הנוכחי,
יעקב חושי כן ה־ ,68 לגימלאות.
חושי עצמו, שהוא אחיו של אבא חושי המנוח, מתנגד
לכך בתוקף, טוען כי המנכ״ל הקודם, יעקב פלד, יצא
לגימלאות בגיל .70

נזיפה למנב־-׳ל
רשות השידור

״טייס השלום״ אייכי נתן חזר השבוע
במפתיע לישראל, אחרי שהצהיר כי לא
יחזור לארץ אלא עם אוניית השלום שלו,
העוגנת בנמל ניו-יורק.
מה שהביא את אייבי לארץ היו הידיעות על המשא־ומתן
לפתיחת תעלת־סואץ. אייבי החליט כי אם תיפתח
התעלה לתנועת אוניות, תהיה האונייה שלו הראשונה
לעבור בה. לשם כך הגיע לארץ, כדי לחסל את שארית
עסקיו ולגייס כספים להכשרת האונייה להפלגה.

אחרי שיעבור עם ״אוניית השלום״ שלו
כתעלה, מתכנן אייכי להשיטה לאילת ולהפכה
•טםל״מועדון שלום״ בינלאומי צף.

פצועי צה״ל
ב שליחות ה מגבי ת
קצינים פצועי צה״ל שהחלימו מפצעיהם,
ייצאו כשליחות המגכית לאדצות־הכרית -
כדי להגביר את הכנסותיה.
המטרה: להגיע בשנה זו במיסגרת הכנסות המגבית
והבונדס, למיליארד לירות.

״מלר״ז״ נגד
״הינדס !7לאב״
המערכה סביב הדיסקוטק קינגיס?!לאב ברחוב יורדי
הסירה בתל־אביב, תתחדש ביוזמת המועצה למניעת רעש
וזיהום האוויר, מלר״ז.

מזכיר ״מלר״ז״ ,דויד סיוון, מתגורר מול
מועדון הלילה.

החמרה בטיפול בב עלי ם
שאינם משלמים מזונו ת

הממונה החדש על הטלוויזיה, שמואל אלמוג, המשמש
גם כמנכ״ל רשות השידור, קיבל נזיפה בישיבה האחרונה
של הוועד המנהל של הרשות.

הכרי הוועד נזפו כאלמוג על בי הודיע
ששידורי הטלוויזיה כערבית יזכו כחלקם
לתרגום עכרי -מכלי שקיכל על־כך אייטור
מהוועד המנהל.
אגב, אלמוג עושה מאמצים כדי למנוע פירסומים בעיתונות
על המתרחש בין כותלי הטלוויזיה. הוא פנה

מפקד משטרת מחוז תל־אכיב הורה לשוטרי
המחוז לטפל ככל פקודת־מעצר של
כית־המשפט לגכי כעלים שאינם משלמים
מזונות.
עד עתה לא תמיד הסכימו השוטרים לטפל בתלונות
מסוג זה והיו מתחמקים בתרוצים שונים.
ההוראה ניתנה בעיקבות תלונות חוזרות על היחס
של השוטרים לנשים המבקשות להפעיל פקודות־מעצר
נגד בעליהן.

מאחורי הקלעים נמשכים המאמצים של עסקני מפלגת
העבודה להעלות את אחוז־החסימה.

לא מכבר הציעו לפועלי־אגודת־ישראל
להסכים להעלאה, תמורת הכטהת שיני מקומות
משוריינים כרשימת המועמדים •טל
מפלגת העכורה.
העסקנים אומדים כגלוי כי המטרה העיקרית
יטל ההעלאה היא לסלק את סיעת
העולם הזה מהכנסת, לפי דרישת גולדה
מאיר.

הרב אונ טר מו —
״נשיא״ ה ר בנו ת
למעשה, כבר הוסכם סופית כי הרב שלמה גורן יהיה
הרב• הראשי האשכ-נזב הבא. אם תיערכנה״הבמירות ל
צער\
7ארבע בשגיב

פרסום ד

מי שרוצה להיות
בסדר לפסח
מביא מתנות !
קפה נמס עלית
בצנצנת נוי
שתעשיר את שולחן הסדר
ובונבוניירות מקסימות
של עלית
לשמחת לב האשה
הילדים והאורחים.
ן 118x11

העומד הזה 1753

מכתבים
מן העיר לקיגוץ לאור המצב נוצר אצלי הרושם שרוב
העירוניים, ירצו לעבור לגור בקיבוצים.
זאת בגלל הסיבה שהמזון בעיר עולה
ביוקר רב. קילו עגבניות רקובות, למשל,
עולה קרוב לארבע ל״י.
איך אפשר להתקיים עם משכורות של
פועל כשיש מחירים כאלה?

קורא,

תל־אביב

^ מותו
ש 7רובי
הכתבה ״מותו של
רובי״ (העולם הזה
) 1751 נגעה ל־ליבי
מאוד.
נידמה שחובה על השבועון מערכת
לפרסם בקרוב אודות
״סיום חקירת
המשטרה״ בתיק זה.

משה רפאדי,
קופנהגן, דנמרק

מה עם תשובת המשטרה לפרשת התאבדותו
או הירצחו של כתב העולם הזה
רוברט קופל?

עוזי ארד,

תל-אב-ב
תפילה קטנה
רצוף שיר פרי עטי :
ילדי וזינוק רק הוא /בעריסתו הקטנת
יושב הוא /וצחוקו בכל בית־ מתגלגל.
תפילה קטנה לי בלבבי /יצחק תמיד
עוללי מלאכי /ומכאוב לא ידע מהו.
לנער תמיר יהפוך ילדי /ונערות רבות
צור יכיר נערי /והן שינה מעיניו תדרנה.
תפילה קטנה לי בלבבי /ישא חן בעיניהן
נערי /והן לחיקו אהבה תשבנה.
יתבגר ויהיה לגבר נערי /לצבא יגוייס
נערי שלי /כומתה ומדי חאקי ילבש.
תפילה קטנה לי בלבבי /לקרב לא
יישלח נערי /ומלחמה לא ידע מהי.
מלכה צור, קריית־חיים

...עור יפה כמו שלי !
ךךב 1ב 1ן
הסבון ללא סבי!

מאז שנולדתי, אמא שלי תמיד שמרה
על עורי ורחצה אותי רק בדרמפון
ועד היום הזה אני ממשיכה

להתרחץ בדרמפון. ועכשיו, אני גם
את אירית שלי רוחצת רק בדרמפון,
רמפון.
*ו שלי
כי אני רוצה שיהיה לה עור יפה כמו

₪השטחים
והשלום

בזמן השערוריה האחרונה בכנסת יצאו
מנהיגי גח״ל והמרכז־החופשי בנאומים נזעמים
בכנסת לממשלה לשאול את פי העם.
לאלו ולצמרת המערך המטשטשת במכוון
את כוונותיה האמיתיות, יש לומר: אדרבא!
(א) קבוצתו של ישראל שייב־אלדד —
הקיצוני שבקיצוניים שקרא לעם במלוא
הפתוס לחזור אל מלכות־ישראל השלמה
מן הפרת ועד הנילוס — לא זכתה אפילו
בציר אחד לכנסת.
(ב) שמואל תמיר — הצנוע יותר שהסתפק
רק ב״שסח משוחרר לא יוחזר״ —
לאחר תעמולה רעשנית שכיסתה עמודים
בעיתונות איבד מחצית כוחו בכנסת.
(ג) גח״ל שגם הוא שטף את הציבור
דרך כל צינורות הפירסומת ברעיונות א״י
השלמה לא קיבל בכלל תוספת קולות.
(ד) למערך היה הפסד קולות ברור לגד
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1753

א 1שי ם

ראש עיריית תל־ אביב
יהושוע רבינובי ץ שותד ל דב ר עבירה
בשיחה עם עיתונאי בריטי
במיזנין הכנסת, הסביר עז ר
ויי צ מן את גישתו המדינית
באמצעות הבדיחה הבאה: אשד,
ראתה שבנה שוכב במיטה ואינו
יכול להירדם. כששאלה אותו
לסיבת אי־המנוחה, סיפר לה
שהוא חייב 5000ל״י לבנה של
השכנה. רצה האשה אל החלון,
קראה לשכנה וצעקה לה :״בני
חייב לבנך 5000ל״י. אז תדעי
לך שהוא לא ישלם את זה !״
אחר־כך פנתה לבנה ואמרה לו :
״אתה יכול לישון בשקט. עכשיו
בן־השכנה אינו יכול להירדם.״
מלחמתו
של אלוף פיקוד
המרכז, רחבעם (״מדי״)
ז א כי, בשיר השלום, נמשכת.
היה זה באחת ההצגות הראשונות
של ג׳אמבו, בה מופיעים
יוצאי הלהקות הצבאיות, ושאליה
הוזמנו חיילי פיקוד המרכז.
לפי דרישה מפורשת של
גנדי, שטען בזמנו שאסור ללהקה
צבאית לשיר את השיר
מפני שהוא עלול לפגוע במורל
החיילים אבל לא איכפת לו
שאזרחים יבצעו אותו, לא נשמע
שיר השלום באותה הופעה.
לא יאומן, אבל עובדה:
ראש עיריית תל־אביב י הו שו ע

מי יותר פופולרי ב־ארצות־הברית,
הנשיא רי
צ׳ארד ניכסון או הכוכבת
דודים דיי? בשבוע שעבר,
באותו יום ובאותה שעה הוקרנו
ברשתות הטלוויזיה בארצות-
הברית בפעם הראשונה ראיון־
חי עם הנשיא ניכסון, תיכנית
עם דוריס דיי וסרט. בניבסון
צפו חמישה מיליון צופים, ב־דורים
די ובסרט — 17 מיליון.
י חווייה לא נעימה עברה
על בנד, של הזמרת כרכה
צפירה, המלחין אריאל
זילבר המתגורר בשנים האחרונות
בצרפת. אריאל, בעל
השיער הארוך, שרגלו נקטעה
כשעלה על מוקש עת למד ב־בית־הספר
התיכון בהדסים, רכב
ברחוב פאריסאי על טילון׳ כשעצרה
אותו המשטרה לביקורות
רישיונות. כשראו השוטרים
שהרישיון הוא על שם שונה
משמו של אריאל, עצרו אותו.
רק אחרי לילה במשטרה
התברר כי הטילון שייך לחברתו
והוא שוחרר. אבל חוץ מרכיבה
על טילון ועניינים עם המשטרה׳
אריאל די מצליח במקצועו :
שיר שלו המושר על־ידי הזמרת
פרנסואז הארדי, הפך
לשלגר, ועתה הוא הגיע לארץ
כדי לכתוב את המוסיקה לסרט

בעלה של הנסיכה מרגרט מכין סוס״עץ לשימושם של
ילדי משפחות נזקקות, בחברת ג׳קלין רופוס אייזקס,
נכדתו של אייזק רופוס, הידוע יותר בכינויו ״לורד רדינג״ ,שהיה מישנה-למלך בהודו, יו״ר מועצת
המנהלים של חברת החשמל הארץ־ישראלית שהקים פינחס רוטנברג, ושעל שמו נקראת תחנת הכוח
״רדינג״ .בין ארמסטרונג, שהוא אב לשניים — דייוויד ( )11 ושרה 6וג׳קלין היו קיימים יחסי
חברות הדוקים, אך הם נפסקו ״כדי למנוע רכילות,״ כפי שהסבירה ג׳קלין, שיצאה לחופשה בשווייץ.

טוני אומסטווגג גגו1ס
החדש

כינצקי,

ץ מטיל לאחרונה את חיתתו על תושבי העיר עזה. הכוונה
| | 1אינה כמובן לאלוף דויד (״דדו״) אלעזר, סגן הרמטכ״ל,
אלא לכלב דני ענק הנקרא בשם זה והשייך לעיתונאית יואלה
הר־שפי (נראית לידו בתמונה) .יואלה, המרבה לאחרונה לסייר
בגפה ברחובות עזה ובמחנות הפליטים ברצועה, חשה בביטחון
מוחלט כשהיא מלווה על-ידי כלבה הענק. אמרה יואלה בגאווה
רבה :״אפילו אנשי מישמר״הגבול מפחדים קצת מהכלב הזה.״
רבינוכיץ, עבר בפומבי על
החוק. היה זה באחד מערבי
השבוע שעבר אחרי שראש העיר
חזר, בהצגת בוסתן ספרדי.
לאחר ההצגה הצטרף רבינוביץ
למפיק ההצגה יעקב אגמון
ולרעייתו גילה אלמגדר, לבילוי
משותף בפאב. בילוי זה
לא חרג מן ד,שיגרה של המקום•
רבינוביץ האזין למוסיקה
השקטה, שוחח עם האנשים
שבחברתם ישב ונהנה מן האווירה.
עובדה נוספת שלא חרגה
מן השיגרה הלילית בפאב,
התבטאה בביקורו של שוטר במקום.
לפאב, כמו לכמה מקומות
בילוי אופנתיים אחרים ב־תל־אביב,
אין עדיין רישיון למכירת
משקאות חריפים .״אנחנו
עושים מאמצים גדולים כדי
לזכות ברישיון הזד״״ סיפרה
בעלת המקום פרדריקה סגל.
״פנינו בעניין לה אפילו לראש
העיר והוא דווקא הבטיח שישתדל
מאוד להשיג לנו את
הרישיון.״ אבל בינתיים, עד
שתפעל השתדלותו של ראש
העיר, נמשך הסטאטוס הבלתי
חוקי, שהפך את רבינוביץ לשותף
לדבר עבירה על חוק שהוא
עצמו אישר.
העולם הזה 753ז

הבמאי

מנחם

סימיריקין.

אחר אשר מצליח בחוץ־
לארץ הוא הבמאי־תסריטאי האמריקאי
שגורש מארצות־הברית
בתקופת המקארתיזם בגלל דיעו־תיו
השמאליות( 7 5 ,התאונה,
המשרת) לוז׳י. בשבוע שעבר,
למשל, קנה לוז׳י ארמון באחד
מאיי בריטניה, אי השמש. את
חנוכת הבית מתכונן הבמאי לערוך
במשך שנה שלימה. כיאה
לקומוניסט, הוא הזמין רבים מחבריו
להתארח בביתו החדש.
בין המוזמנים ישנו גם ישראלי
אחד: הצייר הקיבוצניק עודד

ש מי ר שהתיידד עם לוז׳י כששהה
באירופה, והוזמן להתארח
בארמון באביב. לוז׳י הודיע
לשמיר כי הוא שומר עבורו
את האגף הצפוני של הארמון,
המואר רוב שעות היום.
8גם ליוצאי ר״דימר ש ער
אביבה פז, שוקי לוי
ודני נדיר, הולך קלף לא רע.
מייד עם הורדת ההצגה הם
הקימו שלישיית זמר בשם ת-בת
הנגינה. באחת מחזרות השלישייה
נבח גם הזמר אבי
עופרים שביקר באותו זמן
בארץ. אבי ראה, התרשם, לא
הביע דיעה על טיב ההופעה ו

1 1ח ,)41( 711 נתנה לצייר הניו־יורקי אהרון שיקלר להנציח בציור שמן אותה
ואת ילדיה: ג׳ון בן ה־ 10 וקארולין בת ה־ . 13 שיקלר, שהנציח את

משפחת הנשיא עוד כשתיתה בבית הלבן, כתב מאמר לשבועון אמריקאי תמורת 55 אלף דולר, העלה
על נס את ״היופי שכמעט אינו ניתן לתיאור ואת המתח הפנימי״ של אשת איל הספנות. את הבת
קארולין תיאר שיקלר כ״דוגמנית מלידה לציירים״ .גם בנו של הנשיא קנדי המנוח זכה למחמאות.

כעבור מספר ימים חזר לגרמניה.
אבל מברק שהגיע שבוע
אחרי שאבי עזב, הראה לשלישייה
כי הופעתה מצאה דווקא
חן בעיניו :״בואו מייד. מחכה
לכם חוזה הופעות חתום.״ למברק
מסוג זה אין מסרבים:
השלושה טסו לגרמניה.
עיתונאי הספורט של ישראל
נחלו לפני שבוע את אכזבת
חייהם. בשעתו יצר אלכסנדר
אלכסנדרוני, יו״ר
תא עיתונאי הספורט, קשר עם
הקונגרס העולמי של עיתונאי
הספורט. הוא הצליח לגייס את
תמיכת משרד החינוך ואגודת העיתונאים,
שמימנו שני שלישים
מהוצאות השתתפותו של עיתו־נאי־ספורט
ישראלי שנסע להשתתף
בקונגרס. בפעם הראשונה
נסע אלכסנדרוני בעצמו. לשני
הקונגרסים הבאים נסע נו ח
קליגר. השנה הוחלט לערוך
הגרלה בין עיתונאי הספורט הישראליים,
הרוצים להשתתף בקונגרס,
הנערך במינכן שבגרמניה.
חוץ משני הנוסעים הקבועים,
אלכסנדרוני וקליגר, נרשם
להגרלה רק עיתונאי אחד נוסף:
משה אדמץ. שאר העיתונאים
לא גילו התעניינות בקונגרס.
אבל רק אחרי שנסגרה
רשימת המועמדים, הסתבר שהשנה
מארח הקונגרס על חשבונו
את כל המשתתפים. הם
זוכים בטיסת־חינם, אירוח חינם
ועוד דמי כיס. עיתונאי הספורט
המאוכזבים, שלא נרשמו
להגרלה, יכלו רק לראות כיצד
עולים בגורל שני הנציגים המאושרים:
קליגר ואדמון.
איך הגיב אחד המפיקים
הגדולים בארץ, כשראה את
תמונתה של הזמרת ריכקה
זוהר בשערו של עיתון פ1פ?
״הייתי בוחר אותה למלכת עזה.
אחרי כן הייתי מכריז שאני
נגד סיפוח.״

מכתבים

...לעולם טו ח!לא נפרד
כי הונד ה ב

(המשך מעמוד )6

רות מבול ה״אנ׳ת׳ שדיכד את כל הקירות
והרצפות,
(ה) המפד״ל עם אותן הסיסמאות ואותן
התוצאות כבעבר.
(,ו) מי כן זכה בתוספת־קולות?
מעניין ! דווקא תנועת — הכח־החדש —
אשר להוציא את רק״ח המדברת מתוך גרון
— מוכקווד — ,העיזה היחידה להגיד לעם
— שומו שמיים נסיגת כמעט מוחלטת
תמורת שמם וביטחון.
מאז זרמו מים רבים בבואץ ובירדן וכל
משאלי־דעת־הקהל מוכיחים כי המגמה הזו
התקדמה ומתקדמת בצעדי־ענק.
לכן, באמת ובכל הרצינות יש לשאול
את כל המעוניינים האם יש בלב מישהוא
מהם ספק איזה־שהוא מה תהיר, תשובת-
העם כאשר יבואו לשא־ל אותו היום שוב1

הונד החזק !
הונד החס כוני! הונדה יעיל ויפה
הונד ה
ה טוב מכול

:יל ד;;י,

8שגיאות
__בטלוויזיה
שמחתי לשמוע שכללתם במרור מכתבים

הערות וביקורת על הטלוויזיה•
ברצוני להעיר שמידי פעם נשמעות שגיאות
לשוניות גם בפי עורכי החדשות.
למשל: לפני שבוע ביטא חיים יבין שגיאה
חמורה כשאמר שההכנסות גדלו פ י
שלוע במקום -י עזו או השבוע,
כשאמר עשריםוששת במקום עשרי
0ושישה. כל זאת למען ידעו עורבי
החדשות שגם ציבור הצופים עו־ב אחרי
שגיאותיהם הנשמעות מדי פעם גם ברדיו
וגם בטלוויזיה.
,ב *׳ ל ל ; תליאביב

גבעתיים

81 תזבו שתלאה ילה —
רק לא פי״ב
בהקשר למכתבו של המ רה מרדכי מילר
(הע,לט הזח ,) 1751 ברצוני להביע את

מה חושב לעצמו במאי הבכחאי אריה
זקס, שהוא המציא את אמריקה? בבר היו
!ברים מעולם.
למי שחזה בהצגת הו, כלכותה׳ בחו׳׳ל,
נראית הצגת הבכחאי, מלובשת מאוד.
כדוגמה אני מצרף תמונה משבוע ן גרנד

^ סמנסד !
הא ו פנ ו ע הנפוץ ביותר ב ^ ולם

סו כנו ת ראשית לגוש דן :
ס. ג .הב׳ להשקעות בע״מ, רח׳ השרון ,10 טל 35367 .
סוכנויותמשנה :״קל נע״ ,תל־אביב, רח׳ נחמני ,64 טל.
.612310י רמת־גן: דרך ז׳בוטינסקי ,48 טל • .727341 .חולון: בי״ס
נהיגה שמואל, רח׳ המעפילים , 102 טל • .843328 .חיפה והצפון: קפלן
משה, רח׳ הרצל ,74 טל ;64803 .״אופן״ ,ש. קרביץ, רח׳ הרצל ,82
טל.64885 .

כמו כן המקלט הנודע כבר באיכותו 51-9001
?א[ 8-108ש<5011

מ קל ט הטלויזיה הטוב ב עו ל ם!

הזדהותי עם מסקנותיו בעניין תלבושת־אחידה
בבתי־ספר תיכוניים.
אך ברצוני להעיר פה שתלבושת־אחידה
מקומה בכיתות ט׳ עד י״א, ואילו בכיתה
י״ב אין לה מקום. זאת בגלל שהפער החברתי
אינו מורגש בין תלמידי י״ב.
הקשר בין תלמידי השמיניות הוא הדוק
ביותר. הלימודים הקשים מונעים תחרויות,
ואיני מאמין שתלמידת שמינית תקדיש יותר
משתי דקות לבחירת הלבוש לבית־הספר.
לפיכך איני מאמין שישנו מקים לתלבושת
אחידה בכיתות י״ב.

מכירה של מקלטים חדישים
( לעתעתהבכ מו תמצומצמת ) כבר החלה,

4ע בו רעו לי

ח ד שי ם.

שרות מעולה בכל ר ח בי הארץ

סוכןבלע די בישראל :
/ /כנור * י / /ב ע , /מ /פרץ , 4ת ל ״ א בי ב
סניף: דרךהעצמאות , 104חיוה

ממילסגל, תלמיד שמינית, חולון
שלומיאליות כפודה

״ העולם הז ה• ,שבועוןהחושו ול 1־ ישר
המערכת והסיני,לה: תל־אביב, רחוב קרליבן־ , 12 סיפון .260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפויס • בית־דשום משה שתם
בע׳־ם, תל־אבית, רח׳ פין * 6ג׳/ום יח: צינקוגרפיה כספי בעים •
העורך הראשי: אור• אבנרי • המוציא־לאור: העולם הזה בע*פ.

א לי ל

פלנל ״ גרמניה

9לשם השתאה, ן זצינה מתוך הבבהאי
1מה1ך הו, כלכותה! — ראה תמונות.

רו צ ה

אני מתחייב בזאת לשלם סך של 10 לירות
ישראליות לכל מי שיסביר לי מד, בעצם
רוצה ח״כ מנחם בגין.
אני פשוט לא מאמין שיימצא אהד כזה,
מפני שבגין בעצמו לא יודע להסביר מה
הוא רוצה.

יעקב טימכלג,

בהעולם הזה 1751 הדפסתם כתבה על
סניף הליגה להגנה יהודית שנפתח בירושלים,
ושתי תמונות של חברי הסניף מתאמנים
בקאראטה.
שתי התמונות מוכיחות שהרמה של המתאמנים
היא מתחת לאפם, ואני ובודאי
רבים אחרים שמחים על כך.
דרך אגב, בתמונה התחתונה שבה מבצעים
הבחורים, בצורה שלומיאלית להפליא,
את בעיטת־הקאראטה הצדדית יוקר גרי, כתבתם
שהם באימוני ג׳ודו. משמע, שלומיאליות
קיימת גם בהעולם הזה.

אהד שמבין גקאלאטל,

ני, בה רואים איך הולך במאי אמיתי באמת
עד הסוף בשטח הלבוש או חוסר הלובש.

חיפה

תל-אביב

מכתבים
?מערכת
לא אנסה להיכנס לוויכוח — שבין מנהל
החשבונות דן בן־אמוץ לאורי אבנרי — על
רמתם ומוסריותם של הצהרונים, אבל הייתי
רוצה להתייחס לטענתו הנכונה של
אבנרי כי ״על בעלי הטורים בידיעות אחרונות
מוטלת צנזורה קיצונית, כתבות נפסלות
וקטעים נמחקים״ .נראה לי, שהצנזורה
ומחיקת הקטעים מופעלות רק על בע־העול
הזח 1753

לי דעות פוליטיות שונות משל בעלי העיתון
ועורכיו.
כמו כן התברר לי מנסיוני האישי׳ ש-
צנזורה חד־צדדית זו מוטלת גם על מכתבי
הקוראים לעיתון. לפני זמן מה כתבתי
מכתב למדור המכתבים בידיעות. נושא המכתב
היה ביקורת על כתב, שבכתבה מסו־יימת
לא בדק דברים ביסודיות מקרוב וכן
עשה הכללות אופייניות לאנשי הימין. המכתב
לא פורסם.
מתוך סקרנות החלטתי לשלוח מכתב
מפוברק בשם בדוי, בסיגנון אופיני לימין
הקיצוני ובנוסף לכך לשבח במכתב, את
אחד מאנשי העיתון ואדם אחר הידוע בדעותיו
הימניות קיצוניות.
המכתב התפרסם בידיעות מתאריך 22.3.71
וזו לשונו :״תוכנית הרדיו טיפול־שורש
היא דוגמה מאלפת להשתלטותם של משמיצי
ישראל על שידורי ישראל לשם שיוזי־משקל
אני מציע לשלב בתוכנית אנשים
כמו המבקר בן־עמי פינגולד או אליעזר
ליבנה הידועים בשנינותם, בחוש ההומור
שלהם ובחדות לשונם — אך לא באוסיותם
האנטי לאומית.׳׳
אני לא יודע מי הוא האוויל, שהחליט
לפרסם את מכתב הליקוק האידיוטי והמצחיק
הזה, אבל עובדה שמישהו מצא
לנכון שדווקא מכתב כזה מתאים לפירסום.
ע די 0ג ל ׳ ראשון־לציון
ע ג לו ת ג בי ם

__ ל, איכילוב ״

בהעולם הזה , 1751 פירסמתם כתבה קצרה
על מצוקת האישפוז בבית־החולים
איכילוב.
התופעה הינד, מדעית מאוד ואירגוננו עושה
כמיטב יכולתו כדי לסייע בתחומים
שידו משגת.
בשבוע האחרון, העברנו לבית־החולים
העירוני אינילוב שתי עגלות של נכים

בן־שחר
לשימוש בית־החולים ובדעתנו להעביר בעתיד
הקרוב עוד מספר עגלות נכים לבתיה
ולים אחרים בארץ.
משהכן ־ שחר, מזניר־כבוד,
האירגון למען נפגעי תאונות־דרכים
בישראל, תל־אביב

זנו ת

תוכלי ל הכין ב ק לו ת, תוך ד קו ת,
קניידלך מו צל חי ם, מל אי טע ם
ו מ סו ר ת, קניידלך ״ תלמה ״

דג-ימיאל׳

ב קו לנו ע

בהעולם הזה 1750 אתם מספרים באופן
משכנע על מלכת הכביש, על זונות בנווה־תרצה
ועל ממזרים המשרתים בצה״ל.
המעניין הוא שהזנות במציאות מוחרמת,
אבל להציג זנות בתיאטרון ובקולנוע נחשב
לכבוד גדול. עובדה היא שבכירי מדי־נת־ישראל
באו להקרנת הבכורה, ואפילו
דגל הלאום התנוסס, לא רואים בצילום אם
היו תלויות גם תמונות של הרצל ונשיא
המדינה. באמת חבל
אני מגדיר את המצב כך: מדינה שיש
בה כפייה דתית ודיכו הזנות איננה דמוקר״
טית אלא סמרטוטוקרטית ואזרחיה הם
מרטוטים.

תלמה

חנןגולדגרט, חולון

סוראי השולהי סכתגי*
מתגקשי לנצח אות בקצרה.
עדיפות תינתן למצרייס תסו־נות
לפוכתביהפ.
העולם הזח 753ו

תנז רווי ם
הוכתר * בטכס שנערך בבית הכנסת
תפארת צבי בתל־אביב, לרב איזור
הצפון בתל־אביב, הרב ישראל מאיר
לאו 33 דור 29 למשפחות רבנים בפולין׳
הגיע בג ל שמונה לארץ, לאחר שעבר
את זוועות מחנות הריכוז הנאציים,
וגדל בארץ.
נחוג * יום הנישואין ה־ 12 של הגרפיקאית
צילה מנוסי והפיזמונאי
מנוסי, אחר שבזמנו לא העריכו, אפילו

רירי

צילה ורידי מנוסי
האופטימיסטים שבין ידידי השניים, שנישואים
אלה יימשכו יותר מחצי שנה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 66 של אסיר־פראג,
מרדכי אורן. אורן, מפעיליה של
מפ״ם, היה בסיור שיגרתי בארצות שמעבר
למסך הברזל ואגב־כך ביקר גם בצ׳כוסלו־בקיר,
כאשר נעצר על־ידי שלטונות פראג
כעד־מפתח במשפטו של רודולף סלאנסקי
וחבריו. הוא הוגדר במשפט כ״אפאש בינלאומי״
,נידון לתקופת מעצר ממושכת ו-
חונן אחר־כך.
— יון וו! 1 1 1 * 11 וו ווו

״111

נבחר * למשך שנתיים החל משנת
הלימודים תשל״ב, לרקטור אוניברסיטת בר־אילן,
במקומו של פרופסור הראל פיש,
המסיים את הקאדנציה שלו, פרופסור מנחם
צכי קדרי 56 יליד הונגריה, למד
לשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים,
לימד בשנים 1965—1958 באוניברסיטה
העברית וב־ 1963 מונה למרצה בכיר וכראש
המחלקה ללשון עברית ולשונות
שמיות בבר־אילן. ב־ 1966 שימש כפרופסור
חבר אורח ללשון באוניברסיטת קליפורניה,
וב־ 1967 נתמנה כחבר יועץ לאקדמיה ללשון
עברית. ב־ 1970 שימש כדיקן הפקולטה
למדעי היהדות, הרוח והחברה.
אושפז בבית־חולים בממפיס, טנסי,
לאחר שהתפתח זיהום בעינו, הזמר

אלביס פרסלי.
מצפיםלתינוק. בחודש יולי,
ג׳יל אירלנד, רעייתו של השחקן צ׳רלם

ברונסון
כרונסץ. לג׳יל ולצ׳רלס חמישה ילדים
— שלושה שלה, שניים שלו — מנישואין
קודמים.
נפטר בבית־חולים בניו־יורק, בגיל
,72 היו״ר לשעבר של נשיאות מועצת
הרבנים של אמריקה, הרב אלכרט נ.
מנדלכאום, שנולד בירושלים והיה אחד
מעשרת ילדיהם של רבי שמחה ואסתר
מנדלבאום, שבנו את הבית שעל שמו נקרא
מעבר סנדלבאום בירושלים. ב־ 1916 הגיע
לארצות־הברית וקיבל שם כמה תוארים
אוניברסיטאיים.
נפטר בניו־יורק, בגיל ,74 אחד
מחלוצי התעופה בארצות־הברית,
מילס סיירצ׳יילד, שהחל את הקאריי-
רה שלו כצלם אווירי, פיתח מצלמות וטכניקות
לצילום אוויר, תיכנו וייצר מטוסים
שהותאמו במיוחד לצילום אוויר.

שרמן

העולם הזה 1752

1111־ : 11
ך* אנגלים אומרים ש״האהבה והפולי־
( | טיקה מכניסות שותפים מוזרים למיטה
אחת.״

כימים אלה יצרה הפוליטיקה
זוג מוזר.
ד״ר הרצל רוזנבלום הגיב השבוע על
הצהרתו האחרונה של דויד בן־גוריון במאמר
ראשי בו אמר :״תוכנית בן־גוריון״.
מושיבה את בעליך. בצידו של אורי אבנרי,
כשותפו להשפעה ולדרך.״
הקאריקטוריסט זאב חיפש, במיסגרת
מתיחה של ה־ 1באפריל, את שלושת האנשים
הרחוקים ביותר מבמת ארץ־ישראל
השלמה, וזימן יחד את ויליאם רוג׳רס,
דויד בן־גוריון ואותי.

כגיל 84 וחצי, מוצא אה עצמו
דויד כן־גוריון כהכרה מוזרה מאד.
בחברתי.

ה הכיא

את בן־גוריון לחברה כ־

זאת?

הקכיעה :״שלום גרוע הוא טוכ
יותר ממלחמה מוכה״ -סיסמה,
שכה פתחתי, לפני שנתיים, את
נאומי ככנסת, כו דרשתי לראשונה
לקכל את יוזמת־חשלום האמריקאית.

אחרי
שהיה בזה אחר זה ממייסדי תנו־עת־העבודה
בארץ, מזכיר ההסתדרות בימי
יצירת בסיס ההתיישבות, ראש הממשלה של
המדינה בדרך ויוצר צה״ל, הפך כראש־ממשלה
וכשר־הביטחון של המדינה החדשה,
לסמל הביטחוניזם: איש־המלחמה בה״א הידיעה.

איש כזה מכריז כיום שהיעד
המרכזי של המדינה צריך להיות
השגת השלום -אפילו ״שלום
רע״ ,אפילו שלום כמחיר החזרת

היא מעידה על קטנותם וקטנוניותם, לעומת
גדולתו של האיש.

אדם קטן זקוק לשנים, כדי להיווכח
שטעה -ואולי אינו מסוגל
להגיע לכך כלל. לכן־גוריון הספיקו
24 שעות.
למחרת מיבצע־סיני נ.וכח בן־גוריון לדעת
כי מיבצע זה, שהיה פרי הקנוניות של דיין
ופרס עם הצרפתים, היה מישגה היסטורי.
היתה זאת המלחמה־הלא־נכונה, בחברת ה־

הנוקשות היא תמיד -תמידי
סימן־ההיכר של אדם קטן,אדם שאין ביכולתו לחשוב מחדש, להע־ריר
מסקנות חדשות מנסיבות חדשות. האי
0הנוקשה גוזר ע /עצמו להיגרר אחרי
מעשי הזולת.

כך נגררת גולדה מ״לאו״ אל
״לאו״ ,והיא עלולה להכיא לאסון
שאין נורא ממנו: מלחמה שכה
לא יהיו מיטכ הכחורים כצה״ל
משוכנעים שהם צודקים.

ואתה עומד ומשתאה: מניין לו
לזקן זח העוז הרוחני ואומץ־הלכ
המוסרי לומר דכרים אלה, שהם
דכרי־כפירה כאוזני יורשיו?

ך קדשתי כמה שנים טובות וסוערות

ה עוכר בראשו של דויד בן־גוריון,
)2כשהוא יושב בוועידת מפלגתו־לשעבר,
כשהוא רואה את האנשים שגידל:

האם הוא חושכ לעצמו :״מה
לי ולגמדים האלה?״

| | של חיי למלחמה בראש־הממשלה דויד
בן־גוריון.
מלחמה זו היתד, נטושה על שתיים :

אולם גס כשיא המאכק לא שכחנו
כי אנו לוחמים כאדם כעל
שיעור־קומה היסטורי.

ששש תי תכונות גרמו לגדולתו ההים־
טורית של דויד בן־גוריון. שתיהן נדירות
למדי בחיים המדיניים.
הראשונה: טודח־הזמן של מחשבתו. בן־
גוריון מסוגל לחשוב במושגים של דור.
השנייה: ההבחנה בין עיקר וטפל. בן־
גוריון הצליח לקבוע מהו בכל עת ציר
המאמץ העיקרי (בהתאם לתפיסתו, כמובן).

מי שמשתדל כיום לשרטט את
הקווים הכלליים של דרכו, מאז
שחר נעוריו ועד התפטרותו, ימצא
כי פעילותו של דויד כן־גוריון
התרכזה ככל תקופה כמאמץ העיקרי
של העם, והשתנתה עימו.

הצעתי זאת אז ללוי אשכול, במיבתב
ששיגרתי לו. איני יודע אם בן־גוריון שיגר
מיכתב דומה.
אך לוי אשכול ז״ל היה אדם הרבה יותר
מדי קטן מכדי להבין את הסיכוי ההיסטורי.
הוא ראה רק נכסי־דלא־ניידי.

אשכול היה זקן, ולבו דבק בשיגרת האתמול
— עוד דונם, עוד עז, עוד קיבוץ,
עוד היאחזות, עוד שיכון. היה חבל לו
להחזיר אדמה טובה. בשנת 1967 פעל על
פי המושגים של . 1927 הוא לא היה בן־
גוריון.
אחרי מותו, באה גולדה. בן־גוריון אמר
עליה שעיקר כוחה בשינאה. אפשר להוסיף
על כך: עיקר מהותה בנוקשות.

אמר בן־גוריון :

אחד המרעים האלה, איסר הראל, מודה
בספרו (החתום בידי מיכאל בר־זוייס כי
הוא וחבריו ראו אז בשבועון זה את הסכנה
העיקרית להתקדמותם, וכי מלחמתנו
הצליחה במידה רבה.

העולם הערכי כולו חיכה אז למעשה
גדול זה. הלככות ההמומים
היו מוכנים לכך.

כהונתו כאותו תפקיד כאותו
רגע היתה טרגדיה היסטורית.

• ״אילו הייתי עדיין ראש־ממשלה, הייתי
מכריז כי אנחנו מוכנים להחזיר את נל
חשסחים שנכבשו במלחמת ששת הימים,
.מלבד ירושלים המיזרחית ורמת־הגולן —
את ירושלים מסיבה היסטורית, ואת הגולן
מסיבה בטחזנית.״
• ״סיני • 7ארס־אל־שיין 7עזה 7הגדה
המערבית 7יילכו להם ! השלום חשוב
הרבה יותר פנכסי־דלא־ניידי*.
• ״כדי להשיג (את השלוי) ,צלינו
לחזור לגבולות , 1967״
ס ״גבולות־בטחון צבאיייו, למרות שהם
רצויים, אינם יכולים בפני צצמס להבטיח
את נתידנו. שלום אמיתי עם שכנינו
הערביים — אמון הדדי וידידות — זהו
הבטחון האמיתי*.

על אי־נכונות ליזום מדיניות־שלום
פעילה, כשנים המכריעות
של קכיעת יחסי ישראל-ערכ,
ועל מסירת השלטון כמדינה כידי
חכר־מרעים, שניסו לכפות עליה
דפוסים אנטי־דמוקרטיים.

עשות את המעשה ההיסטורי הנדיר: פנייה
ישירה ודרמאתית אל העולם הערבי, כדי
להמיר את השטחים בשלום־אמת.

ה\2ארי\2בוגרה ע21־ ואב ב״הארץ
כל השטחים המוחזקים -הרי זה
מעיד על גדולתו, וגם על נעוריו
המופלאים של זקן זה.
שהרי זוהי אחת התכונות העיקריות של
הנעורים: היכולת לזרוק מושגים מיושנים,
להשתנות עם המציאות ,״לצעוד עם הזמן•״

** וכן שאיש כמו ד״ר הרצל רוזנבלום,
12 שדווקא תכונה זו חסרה לו באופן בולט,
אינו מסוגל להבין אותה. לכן הוא
מחפש סיבה אחרת לשינוי הגדול שחל ב־בן־גוריון.

כאותו
מאמר, כו הואיל כטוכו
להושיכ את כן־גוריון לידי, מצא
הסכר: כן־גוריון מקנא כיורשיו,
המחזיקים כשטחים הככושים מזה
כמעט ארכע שנים, כעוד שבן־
גוריון עצמו החזיר את כיכושי
מיכצע־קדש תוף כמה שכועות.
בכך מבטא רוזנבלום בפה מלא גירסה
שעברה עד כה בלחש בין משמיצי בך
גוריון — חזית רחבה העוברת מעזר וייצ־מן
ועד לאנשים שנאחזו בבחירות האחרונות
בשולי אדרתו של בן־גוריון, כדי להיכנס
לכנסת.

גירסה זו אינה פוגעת ככן־גור•
יון. היא פוגעת ככעליה.

שותפים הלא־נכונים, למען המטרה הלא־נכונה.
בן־גוריון
השקיף סביבו וראה כי העולם
פונה עורף לישראל, ששתי מעצמות־העל
מתאחדות נגדה. הוא הסיק את דמסקנה
הנכונה: שבנסיבות אלה המשך הכיבוש
לא יביא לשום תועלת, אלא רק יגרום לנזק
מצטבר.

לכן, כאומץ־לכ היסטורי נדיר,
מכלי להתחשכ כאיש, הכריז על
נכונותו לסגת ללא דיחוי.

*•3שםכך דרוש גבר. ואם כי אין טעם
/לשאול שאלות של ״אילו,״ יש משום
עניין בשאלה ההיפותטית: מה היד, קורה
אילו עמד ביג׳י בראש הממשלה ב־?1967

התשוכה הנכונה היא, כמוכן:
כמיקרה זה לא היתה המלחמה
פורצת כלל. גמאל עכד-אל-נאצר
היה נזהר כמאי 1967 מלעשות
את המעשים הפרוכוקטיכיים, שהפכו
מלכודת לו עצמו, אלמלא
האמין שממשלת אשכול היא חלושה
ועלוכה מכדי להגיכ.
אולם מותר לחשוב שאילו פרצה המלחמה
בכל זאת, היד, בן־גוריון משתמש
בפירות הנצחון למחרתהיום כדי ל
בשורה
הראשונה של מפלגה זו, אין אף
אדם אחד המסוגל לחשוב במושגים של
דורות, לראות את עיקר־העיקרים של תקופה
זו: השלום .
אין בה אף אדם אחד שאינו חושב במושגים
של שבועות וחודשים, שעולמו הפוליטי
אינו מצטמצם באילתורים של שעה,
בחאלטורות מדיניות. זהו עולמם של גמדים.

ענק מסוגל להשקיף אל מעכר
להרים רחוקים, ומבטו מפליג למרחקי
המרחב והזמן. גמד רואה
ערימת חול, ומדמה שזה העולם.

ף״ ן־גוריון אינו על־אנושי. כמו בכל
אדם, גם אדם גדול, דבקו בו שגיונוח
שונים, פרי נסיונות וחוויות אישיים.
דומני שגם עתה לא הגיע להבנת הלב
הערבי. על כן נראה שאינו מבין את הצורך
להציע לערבים מעמד לאומי בירושלים,
שיספק את כבודם וזכויותיהם. איני
בטוח שהוא מפריד די צורכו בין סידורי־בטחון
ברמת־הגולן, שהם הכרחיים, ובין השאיפה
לסיפוח אדמותיה. ובעני ן הפלסטיני,
נדמה שהוא שבוי בידי עברו כמו גולדה.
אולם אלה הם פרטים, אם כי חשובים.
העיקר הוא שבשעה היסטורית זו מהדהד
קולו של דויד בן־גוריון סביב העולם, והוא
רם וצלול.

אדריכל המדינה ויוצר צה״ל אומר
:״שלום גרוע הוא טוב יותר
ממלחמה טובה!״

ה שנונו ת׳׳.יי ״

הגד ת לנד או א ת גורן
השבוע נזדמנה לידי הגדה מצולמת ו־מאויירת,
בעריכתו של אלי לנדאו, כתבו
הצבאי של ״מעריב״.
נוסף לנוסח הרגיל של הגדת צה״ל׳ מגיש
לנו העורך פרושים והערות ״שימקורן ב־סדרי־הססח
המרכזיים של צה״ל, הנערכים
מאז קום המדינה בהדרכתו הרוחנית של
הרב הראשי לצה״ל.״
והרי מספר דוגמאות מפירושיו המעודכנים
של הרב גורן, אני מניח :
המצווה הראשונה * קדש ״ קשורה איכשהו
ל״מבצע קדש״׳ שהיה ״הראשון ב־מיבצעים
הגדולים כנגד מצריים בעת החדשה,
מאז ירדו עליהם עשר המכות.״
האפיקומן: יש דב*ה
צפנת
רים המוצנעים ומוסתרים, שגניבתם מותרת,״
אומר הפירוש (חבל שהאדונים גורן
את לנדאו לא מוסרים רשימה מפורטת של
הדברים המותרים בגניבה) ,ומציין שבימינו
״אפיקומן שכזה היה בפעולת הקומנדו
הנועזת מעבר למיפרץ סואץ, כאשר נילקח
המכ״ם של המצרים והועבר לכוחות ישראל.״
הפסוק
.״דם ואש ותמרות אשך מתכוון
להפצצת ערי התעלה ומיצבורי הנפט הענקיים
של מצריים.

אנשי־

״צפרדע״ — המכות שהנחיתו
הצפרדע על נמלי מצריים.
״ערוב״ — סימן למעורבות הסובייטית
באיזור.
״דבר״ — אות לחורבן ערי התעלה.
״ברד״ — מכות חיל־האוויר הישראלי.
״ארבה״ — מכות הארטילרייה של צה״ל,
״חושך״ — סימן לניתוק מקורות האור
של מצריים, בפשיטה לעמק הנילוס.
*מכת בכורות״ — מכת בכירי מצריים
ומנהיגיה.
וככה זה נמשך, לאורך כל ההגדה. כל
פסוק וכל מישפט מזכיר למפרשים מיבצ־עים,
חילות, חזיתות, קרבות, טנקים, מטוסים
ופשיטות — ממש לא ייאמן באיזו
מידה תואמת ההגדה של מר לנדאו את
מיבצעי צה״ל !
הגדה זו פותחת תקופה חדשה בתולדות
הפירושים האקטואליים להגדות פסח. צפה
בשנה הבאה להופעת פירושים חדשים בהגדות,
שיצאו לאור מסעם ההסתדרות,
קופת־חולים, בנק דיסקונט, אוסם, הלנה
רובינשטיין׳ נקה ,7ואגד• אני משוכנע שכל
מוסד ציבורי וחברה מיסחרית בארץ יכולים
לגרד פירושים משלהם שיתאמו את
תולדותיהם ומאזניהם השנתיים.

הזהרו מדייגי ם !
רק עכשיו, באיחור ניכר׳ ,הגיע אלי קטע־עיתון,
ובו ׳ידיעה על שני דייגים מטבריה,
שנידונו לשנתיים מאסר על אונס תיירת

מגרמניה.
הדייגים טענו להגנתם שהתיירת לא רק
הסכימה, אלא אף ״ביקשה עוד הפעם״.
התיירת לעומת זאת, טענה שהיכו אותה,
איימה להשליכה לכינרת׳ ושדייג אחד שמר
על חברתה בשעה שהשני ביצע בה את
זממו.
השופטים י. בהלול, י .מרגלית ות. אורי
דחו את טענות הנאשמים, אולם הקלו בעונשם
״משום ששתי התיירות גילו קלות־דעת,
כאשר הסכימו לעלות על הסירה עם

שני אנשים זרים לחלוטין, וגם משום׳ שבשעת
השיט עישנו חשיש וכיבדו את שני
הדייגים.״
נימוקי השופטים לקולת־העונש מעניינים
מאוד, ומתבקשות מהן שתי מסקנות מעשיות
( :א) משרד־התיירות חייב מייד לפרסם
בחוברות־ההסברה שלו, בכרזות ובפיר־סומי־העיתונות
הודעה על סכנת האונס,
הצפוייה לתיירות המסכימות לעלות לסירה
בטבריה( .ב) משרד־הבריאות, במלחמתו נגד
נגע החשיש והסמים, חייב לנצל את מסקנות
השופטים הנכבדים ולהודיע לבנות
ישראל ולתיירות על סכנת האונס הטמונות
בעישון חשיש.

בי קו ר ת הבי 17ורת
בעיית התגובה על ביקורת בלתי־הוגנת
העסיקה תמיד את המבוקרים ובכל זאת,
על אף הצער, הבושה ועגמודהנפש, נמנעים
על פי רוב הקורבנות להגיב על העוול
שנגרם להם בפומבי.
ההסבר היחיד — ואיש אינו מודה בו,
כמובן — לכניעה צייתנית
זו הוא בפחד מפני נקמנו־תם
של המבקרים. אחרי הכל,
הקורבן אינו יכול להגיב
על כל ביקורת קטלנית
שצפוייה לו בקאריירה
שלו, והוא יודע היטב שכל
נסיון לענות למבקר במטבעותיו
יעלה לו, בסופו
של דבר, ביוקר.
התגובה היחידה הנבונה
לביקורת בלתי־עניינית, אומרים
השחקנים, היא התעלמות
מוחלטת ממנה, שכן
כל תגובה בעיתון או
ברדיו תיחשד בחוסר אובייקטיביות,
ורק תעשה
פירסום מיותר למבקר. חוץ
מזה, הם ממהרים להוסיף,
מה איכפת לי מה שהמטומטם הזה כותב
עלי? מי קורא אותו בכלל י מי מתחשב
בו? מה מבין באמנות הבור ועם־הארץ
הזה י שיכתוב מה שהוא רוצה !
טיעון מסוג זה מעולם לא שיכנע אותי.
(א) הטלת הספק בכושר הבנתו של
המבקר, כאשר הוא קוטל הצגה׳ היתד,
יכולת להיות הרבה יותר משכנעת׳ אילו

111

הגיב כך השחקן או הבמאי גם כאשר הוא
זוכה לשבחיו של המבקר. הייתי רוצה
לראות פעם אחת מודעה או מכתב למערכת׳
בהם יכריז הבמאי, נניח, משהו מעין
זדי :״מר ח. גמזו טוען בביקורתו שהבימוי
שלי היה ללא דופי — ממש יצירת-
מופת, וזו הוכחה נוספת
לבורותו וחוסר־הבנחו של
מר גמזו בענייני תיאטרון.
האם לא שם לב המבקר הנכבד
למגרעות הבאות בעבודתי
וכאן צריכה
לבוא הלקאה עצמית שהי־תה
משכנעת אחת ולתמיד
את הקוראים עד כמה אין
לסמור על דעתו של המבקר.

) 3חוסר ההשכלה של
המבקר עדיין אינו פוסל
אותו מלהביע את דעתו על
כל עבודה הנתונה לשיפוט
הציבור. מבקר אינו חייב
להיות בעל תואר אקדמאי,
בדיוק כפי שפרשן פוליטי
אינו חייב ללמוד מדעי־המדינה.
זה לא יכול להזיק, כמובן, אך תואר
בלבד עדיין לא הופך כל מורה־לציור
למבקר אמנות. קודם כל נדרש ממנו כשרון
כתיבה, כדי שבעזרתו יוכל להעביר
לקורא את מה שיש לו לומר, אם יש לו
משהו לומר. המבקר בסו הכל, מביע את
דעתו, וזכות זו, תיאורטית לפחות, מוענקת
בדמוקרטיות לכל קורא, מאזין וצופה.

1 1 1

111

1 1 1

ווו

11 1

לדעת שקורבנותיו רשאים להוציא פסקי־דין
בלתי־מנומקים ולפרסמם בציבור בכל
דרך שאותה ימצאו לנחוץ.
במילים אחרות: ביקורת תרבותית ומנומקת
ראוייה לתגובה תרבותית ומנומקת,
ואילו ביקורת בלתי־עניינית, עלבונות
אישיים, מכות מתחת לחגורה, מצדיקים הטחת
עלבונות אישיים נגד המבקר. הצדק
הבסיסי של *עין־תחת־עין״ חייב להיות מופעל
גם לגבי המבקרים.
עד כאן פתיחה כללית ומעתה נעבור
למיקרה ספציפי :

(ג) הימנעות מתגובה על ביקורת בלתי־הוגנת
לא רק שאינה תורמת לשיפור מצב
הביקורת, אלא שהיא מחריפה אותו׳ שכן
השילטון הבלעדי משחית גם את המבקרים
הנבונים, וככל שהישורונצ׳יקים האלה משמינים
יותר, כך מתרבות ומתחזקות בעי-
טותיהם מתחת לחגורה.
ולסיכום: המבקר רשאי לכתוב כל מה
שעולה על רוחו, אך זכות זו אינה שמורה
לו בלבד. מחובתו של המבקר להוכיח
ולנמק את פסקי־הדין שלו, ובמידה שהוא
רוצה להיות משוחרר מחובת־ההוכחה, עליו

ה מבהרת ב על ת הקורחת
שפתיים מביעות, גוף מפרש ותחושות שרינה
שני מרגישה בכל גופה ונפשה.
לכל הרוחות, מה לכל
זה ולשירים ששמענו?
לו פירסמה
הגברת בושס את הצילום
של עצמה במדור
לייד פניה הנאים של
רינה שני, יתכן שתע-
לומת הביקורת הנבזית
הזו היתה נפתרת מאליה.
אני
בטוח שמקור
שינאתה לנשים נעוץ האישיות במיגרעותיו
של יצור עלוב ומיסכן
זה. איש אינו אוהב
אותה. רק הרדיו מוכן
לדבר אליה והטלוויזיה מוכנה להסתכל
עליה שעות על גבי שעות. ויברטור היה
עוזר לה להתגבר על תיסכולה הכרוני,
אבל אני משער שגם עליו היתד. הגברת
בושס משמיעה ביקורת אישית.
ברשימה על הופעתה של רבקה מיכאלי
ב״שלכם לשעה קלה״ ,כתבה הגברת, המבלה
את לילותיה ליד המקלט, שרבקה
לא הבינה את ״מונולוג יצאנית הצמרת״
אדם ברוך. תגובתההטלפונית של של רבקה מיכאלי להערה זו היתד הגברת
לבית בושס ודאי הבינה את המונולוג הזה
יותר טוב ממני.״
מה דעתכם על תגובה מעין זו לביקורת?
זה נשמע בלתי־הוגן, נכון? אני מסכים
איתכם, אך לצערי ישנן כלבתות שאי־אפשר
לחנך אותן, מבלי לתקוע את חוטמן
לתוך הביקורת המסריחה שהן מפרישות
על כולנו שלוש פעמים בשבוע.

הגברת הדה בושם אינה אוהבת נשים
יפות, ולפעמים אני חושד בה שאינה אוהבת
נשים בכלל. אני
מתאר לעצמי שיש לה
סיבות סוכות לכך. ראיתי
אותה פעם מקרוב,
בגודל חצי טבעי.
כשאין לה מה להגיד
על עבודתה של
זמרת או שחקנית, נטפלת
הגברת בושס בדרך
כלל להופעתה החיצונית
ומיגבלותיה הגופניות.
לפגי שבועות
מספר, למשל כתבה ה־אנטי־פמיניסטית
הזו על
דרורה חבקין, שעם
נתונים טבעיים כמו
שלה — אסור לה לקפץ ולכרכר לפני
המצלמה.
האם יהיה זה בלתי־הוגן לומר שעם נתונים
טבעיים כשל הדה בושס מוסב היה שלא
תראה את עצמה בהצגות־בכורה וכדי למנוע
פאניקות בין הילדים רצוי היה שבכלל
לא תצא לרחוב?
בשבוע שעבר, ברשימה על הופעתה של
המשוררת רינה שני בתוכנית הטלוויזיה
״ערב טוב״ לא התייחסה כלל הגברת בושם
לטיב קריאתה של רינה שני. היא לא
אמרה מילה על הדיקציה הטובה של המשוררת
(במיקרה ראיתי את התוכנית),
על פשטות הקריאה׳ על ההדגשות הנכונות
של מילים, האיזון בין המשפטים וקצב
השורות.
היא דיברה על: מבטים עורגים וכאובים,
מבטים שופעי התחננות׳ מבטי צניעות וענווה,
מבטים חודרים ורבי־משמעות, על

מקור הבחילות וההקאות
תושבי רמת־אביב התאוננו השבוע על
בחילות והקאות, כתוצאה מהעשן והצחנה
המגיעים אליהם מארובותיה המזדקרות של
תחנת־הכוח רדינג.

יש לי חדשות בשביל תושבי רמת־אביב.
לא רק אתם סובלים מבחילות והקאות ב־ערב.
זה קורה בכל הארץ, ואין לזה כל
קשר צם העשן של רדינג. זה מהטלוויזיה.

בירירני בית״ר
קבוצה של חברי בית״ר (תנועת הנוער
של. חרות״) פרצו לפני שבוע בכוח למשרדי
רק״ח בתל־אביב פצעו את אחת העובדות,
שברו חלונות׳ השתלטו על ה־טלפרינטר
ושידרו בו. שלח את עמי״׳ והשאירו
אחריהם צלבי־קרס מצויירים.
ממרכז ״חרות״ נודע לכתב. הארץ״ שהפגנות
דומות של הזדהות עם יהודי ברית־המועצות
נערכו באותו יום ב־ 30 מקומות
בארץ. משתתפי ההפגנה הסבירו לכתב העיתון׳
שבחרו במשרדי רק״ח משום שהם
רואים ברק״ח את הנציגות של רוסיה.
אינני נמנה על תומכי רק״ח, ובהזדמנויות
שונות תקפתי מפלגה קומוניסטית זו על
כניעתה האוטומטית לקרמלין, ועל חששותיה
למחות נגד מעשי עוול המבוצעים ברוסיה
(כולל יחם הממשלה ליהודים) ,ש
אפילו
אזרחי ברית־המועצות העזו להתקומם
ולמחות נגדם.
יחד עם זאת אני רואה במעשה הבריונות
של חברי בית״ר סימנים מחרידים של פא-
שיזם. אני מוחה ומתקומם נגד ההתפרצות
למשרדי רק״ח בדיוק, כפי שאתנגד להת־פרצותם
של חברי שי״ח, נאמר, למשרד
.חרות״ ,גם אם הם רואים במפלגה זו
נציגה של משטרים פאשיסטיים,
המפגינים נעצרו על־ידי המשטרה, ואני
מקווה שהם יבואו על עונשם לפני שאנשי
השמאל והימין במדינה הזו ייצאו לרחו־בות
ויתחילו בפעולות אלימות. הממשלה
חייבת להבהיר לשותפיה מאתמול שגם היא
יכולה לארגן הפגנות ספונטאניות, במידה
וכוחות המשטרה לא יצליחו להתגבר על
בריוני ״חרות״.

דן בן אמוץ
מנהל

חשבונות

הם זקוקים לחופשה
(וכי מי לא?)

פרסזם א. טל סם 1די 1רם צ לנ סגברא

מי שאינו חוסר לקראת החופשה אינו מגיע רחוק
(ראה תמונה)
מדוע לא תתחיל כעת י
שים כל חודש סכום כסף בצד
(כלומר בחשבונו בבנק לאומי),
ותחסוך לחופשה או לכל מטרה אחרת.

חופשה נעימה!

ב 1ק § ל או1עי
1לי שרץזלבעמ

ווייע לי על זוכה בכל המדליות
לא בגלל עיצוב הב קבו ק אלא
בגלל המשקה שבפנים.
משלוח חבילות שי לחג מכל סוגי המ שקאות
למוסדות וליחידים
ברכת חג שמח לכל בית ישראל מאחל מר ששון שבתאי,
מנהל חברת. יוש״ בע׳־מ.
״יוש ׳ ,יבוא ושיווק בע־־מ, דיזנגוף ,249 תל־אביב, טל. וו .4444

פרסום תמר

העולם הזה 1753

בעולם
ארהי־ב
כי טאח שמלי
ל מכיר ה
תיאורטית, ציפה לו הכיסא החשמלי.
שכן ברגע שסגן ויליאם קלי נמצא השבוע
אשם ברצח גברים, נשים וילדים בלתי
חמושים בכפר הויאט־נאמ מי־לאי( ,ראה
מסגרת) הוא היה צפוי לעונש המוות המגיע
על פשע זה.
אלא שעונש המוות נמצא כרגע בעצמו
בתהליך מיתה בארצות־הברית. סימלה זאת
השבוע מכירה כללית שערכה מדינת ויר־ג׳יניה
המערבית, בה הציעה למכירה לכל
המרבה במחיר שני פריטים: כסא חשמלי
ועמוד תלייה, שניהם במצב טוב.
ריפוי, לא צלייה. שתי מזכרות חביבות
אלו, מתקופת פריחתו של עונש המוות,
ניצבו זה שנים בכלא המרכזי של מאונד-
סויל כאתר תיירות• עתה החליט מושל המדינה
להיפטר מהם לגמרי. המטרה: להדגיש
את הגישה המודרנית לפשע ולענישה, המתרכזת
בשיקום וריפוי הפושע, במקום תלייתו
או צלייתו.

השערוריה שפרצה ברחבי ארה״ב בעקבות גזר-הדין במשפט טבח
מי-לאי, הבליטה מחדש את הדמיון לפרשת הטבח בכפר-קאסם.
** טח־האש האוטומאטי, אשר נפלם מ־לועי
המיקלעים והרובים — תסס את
הקורבנות במפתיע — בשני המקרים. גם
בכפר קאסם, ב־ , 1956 וגם בכפר הדרום־
ויאס־נאמי מי־לאי 12 ,שנה מאוחר יותר
— לא ציפו האזרחים הבלתי־חמושים לכך
שהחיילים יפתחו עליהם באש. גברים נשים
וילדים צנחו בזעקות כאב. בכפר קאסם נשארו
חלקם בחיים. במי־לאי, נהרגו כולם
— למעלה ממאה נפש. השבוע, הגיע פרק
נוסף בפרשת מי־לאי לסיומו, עם מתן גזר־הדין
במשפט של סגן ויליאם קלי.

רגע שנפתחה האש על האזרחים
.4השלחים, התפתחו שתי הטרגדיות בקווים
מקבילים.
למרות שאירעו בשתי פינותיה המרוחקות
זו מזו של אסיה, כשיותר מעשור שנים
מפריד ביניהן, אי אפשר אלא לתמוה נוכח
הדמיון המוחלט בהשתלשלויות הטבח בכפר
קאסם — וזה שבחיאט־נאם המרוחקת.
בשני המקרים ניסה הצבא לשמור על העניין
בשקט, נכשל בכך שלא באשמתו. טבח
מי־לאי התגלה כאשר חייל אמריקאי שמצפונו
נקף אותו גילה את הפרשה. בישראל,
היה זה העולם הזה שניסה לפרסם את עובדות
כפר קאסם, נחסם על־ידי הצנזורה,
איים לפרסם חוברת בלתי חוקית, שתוצא
לאור מבלי שתובא לאישור הצנזורה, תג־

הצבא לנתק את שרשרת הפיקוד, להסיר כל
אשמה מהדרגים הממונים.
תגובתה הנסערת של דעת הקהל, בשני
המקרים, היתד, גם היא דומה: גם בישראל,
בשעתו, וגם בארצות־הברית השבוע, קמת
זעקת אימים: דופקים את החיילים הפשוטים,
כדי לחפות על הגנרלים.

לא שפאן, הסתמן הבדל בין שני
המקרים: בארצות־הברית היתד, הזעקה
חמורה הרבה יותר. בישראל, אין, ולא
היו אז, חלקים בציבור שהתנגדו לצבא.
בארצות־הברית, אחת המטרות המותקסות
ביותר על־ידי חוגי השמאל, הוא המימסד
הצבאי. אלו יצאו השבוע בקול זעקה מרה
שמימסד זה הפך את הסגן המסכן לשעיר
לעזאזל — כדי לחפות על כל מפקדיו, כולל
גנרל ווסטמורלנד, כיום רמסכ״ל צבא
היבשה של ארצות־הברית, ובעת הטבח
ב־ — 1968 מפקד הכוחות האמריקאיים בויטנאם.
רבים מזועקי החמס לא שכחו גם
להזכיר שמפקדו העליון של חסטמורלנד הי־נו
לא אחר מאשר נשיא ארצות־הברית בכבודו
ובעצמו.

^ פקודתוהארטית של המפקד ה־עליון
הנשיא ריצ׳ארד ניכסון — הועבר
השבוע סגן קלי, מיד עם מתן גזר־דינו,
מבית המעצר בו היה נתון כל עת המשפט,

שעירים דו 11א1ל
לד, את כל הפרשה באורח בלתי חוקי. רק
אז נכנע המימסד, והפרשה נודעה בציבור.

יצאנית פיליפס
אחרי היצאניות —

** כפרשת כפר קאסם, גם בזו של
^ מי־לאי נסתיים המשפט בחוליות הראשונות
של שרשרת הפיקוד. סגן ויליאם
קלי היה מפקד המחלקה שביצעה את הטבח.
הוא היה הקצין האחראי במקום. הוא
זה שנמצא השבוע אשם, ודינו נגזר למאסר
עולם עם עבודת פרך, איבוד דרגתו וזכויות
הפנסיה שלו.
המ״ם שלו, סרן צ׳ארלס מדינה — שהעיד
במשפטו כי נתן לקלי הוראה מפורשת
שלא לירות בנשים וילדים — לא הועמד
עדיין לדין, אך שייתכן כי יועמד בעתיד.
ביחס למג״ד, כלל לא נשקלת האפשרות
הזו.

ך ישראל, נכלל עוד המגיד בין ה־
^ נאשמים. מפקדו, לעומת זאת, המח״ט
יששכר (איסקר ).שדמי, זכה לקנס של אגורה
אחת. הדרגים שמעליו — כולל הרמטי
כ״ל יצאו בכלל נקיים מכל אשמה.
זה בדיוק גם מה שקרה בפורט־בנינג,
ג׳ורג׳יה, במשפט הארוך ביותר בתולדות
צבא ארצות־הברית — שנסתיים השבוע.
בגזר־הדין החמור נגד קלי, ניסו שלטונת

פוליטיקאי שטראום
— הקריקטוריסטים —
גרמניה שלוש הזוגות
ו ה מיגי טטר
בניו־יורק הוא היה — לדבריו, לפחות
— קורבן להתקפה סכינאית נוראית מצד
שלוש פרוצות — אחת ספרדיה, אחת לבנה
(ראה תמונות) ואחת כושית — ששדדו אותו.
בשובו לארצו, היה שר־הביסחון הגרמני
לשעבר פרנץ יתף שטראוס קורבן
להתקפה לא פחות נוראית מצד כל ציירי
הקריקטורות והפיליטונאים בארץ זו. לא
היה אחד מהם שלא מצא את הסצינה
משעשעת: הגבר החסון וגדול הממדים, הנופל
קורבן לשלוש חתיכות, שמשקלן המשותף
עולה בקושי על משקל גופו שלו.

יצאנית גונזאלס
— והפיליטונאים
העולם הזה 1753

והגרוע מכל — רבים מהם סירבו להאמין
בסיפור, רמזו — באומר, בחרוז ובקו
— כי ההתקפה הזנותית היתה תגובה
על נוהגי מסחר לא הוגנים מצידו של
שטראום. כך או כך, אין ספק כי פרנץ
יוזף נפל קורבן למזל הביש הפוקד לאח
לדירתו,
שם יישאר עד גמר הליכי העיר־עור.
לאור הסערה בדעת הקהל, והקריאה
לזכותו המושמעת מחוגי הימין והשמאל,
מאגודת ג׳והן בייץ׳ ומהפנתרים השחורים
גם יחד — סביר להניח, שגם אם לא יזכה
קלי בעירעורים, יקבל חנינה מהנשיא.
אולם מה שמעניין לא פחות מגורלו האישי,
היא השאלה העקרונית המוסרית שעלתה
מחדש בעקבות המשפט — כמו בישראל
לפני 15 שנה, כן היום בארצות-
הברית: שאלת זכותו וחובתו של חייל לסרב
למלא פקודה בלתי חוקית.

— שאלהעלתה לראשונה בעת משפטי

( < נירנברג, כאשר הנאשמים טענו כי רק
מילאו פקודות, ואילו המאשימים טענו נגדם
כי היו חייבים לסרב למלא פקודות בלתי
חוקיות.
כבר אז היו רבים שטענו כי ההצדקה היחידה
למשפטי נירנברג היתד, העובדה כי
גרמניה הפסידה במלחמה. לוא היתד, מנצחת,
היו פשעיה נגד האנושות מכונים בשם
אמצעים הכרחיים לגיטימיים. כיום מזכירים
רבים בארצות־הברית את מקרהו של גנרל
יפאני שהוצא להורג בידי צבא ארצות־ד,ברית,
עם תום מלחמת העולם השנייה —
לא בגלל שהיה אחראי באופן ישיר ופעיל

רונה אישים מפורסמים ברחבי העולם —
החל מטדי קנדי שנפל עם מכוניתו ומד
כירתו לים, וכלד״ להבדיל, בתאונת הדרכים
של עזר וייצמן.
צרפת הילד חגורא
נשלח ל חופ שה
הוא זינק ככוכב־שביט בשמיה הפוליטיים
של צרפת. מרגע שז׳אן־ז׳אק סארבן־
שרייבר התפטר מתפקידו כעורך השבועון
הנפוץ ל׳אקספרס, על־מנת לעמוד לבחירות
לתפקיד ציר האסיפה הלאומית מאיזור נאנסי
— וזכה בהן — הוא ר,פך לעושה כותרות
לא רק בארצו, אלא גם בעיתונות
הבינלאומית. שבן במקומו זה בפרלמנט
הוא זכה לא כנציג מפלגתו, אלא כמועמד
עצמאי — תופעה חסרת תקדים בצרפת.
כאשר העמיד את עצמו לבחירות לראשות
עיריית בורדו — תוך שהוא ממשיך לספק
כותרות בדיעותיו העצמאיות וגלויות־הלב
— נראה היד, שהוא בדרך לצמרת.

סגן קלי
דגד שחור
לפשעי מלחמה שבוצעו בידי חייליו —
אלא על שלא שפעל מראש למניעתם .״על
בסים זד״״ טוענים הטוענים ,״חייב ווסט־מורלנד
לעמוד למשפט לצידו של סגן קלי.׳׳
כאן מסתמן הבדל נוסף בין ישראל לאר־צות־הברית
— והוא כולו לטובת ישראל:
בישראל
של היום, נראה כי עקרונית
נתקבל טיעון זה.
בעוד שבארצות־הברית נעשה עתה נסיון
ברור לחפות על הגנרלים, הרי שכאשר
ביצעו חיילים בעזה פקודות בלתי חוקיות
— הגיעה הצלפתו של הרמטכ״ל עד הקצינים
הבכירים ביותר שהיו אחראים לנושא.
וזה — למרות שקצינים אלו לא נתנו
את הפקודה הבלתי־חוקית, שהיתר,
יוזמתם של מפקדים זוטרים בשטח. אשמתם
היחידה של הקצינים הבכירים היתד,
שלא וידאו מראש שמפקדים זוטרים אלו
לא יתנו פקודות כאלו. וזה — למרות
שלא מדובר כלל ברצח אזרחים, אלא בהתנהגות
הרבה פחות חמורה.
עובדה נוספת: הרמטכ״ל פעל כפי שפעל
לא תחת לחץ של איום בגילוי, אלא
מיוזמתו שלו.

ל זד! סוב ויפה — אלא שעדיין אי־
^ גנו פותר את הבעייה. ור,בעילה היא :
כיצד יידע חייל לנהוג, בשעת קרב, כאשר
הוא מקבל פקודה בלתי חוקית? כיצד זהה
פקודה בלתי חוקית ז
יהי גזר־דינו הסופי של סגן קלי אשר
יהי — משפטו לא פתר את הבעייה החמורה.
יחד עם זאת, קשה שלא לראות את
קו האור בכל הפרשה האפילה — גם בכפר
קאסם, גם במי־לאי — קו האור העולה
בחשיבותו על כל האופל :
משפטים כאלו — ייתכנו רק אצל חברות
בריאות בנפשן ומוסריות ביסודן. רק
בקירבן יכול בית־המשפט לקום ולהצביע :
״מעל פקודה זו מתנופף דגל שחור.״
בעיטה בישכן. השבוע נשלח על־ידי
המפלגה הראדיקלית, שבראשה עמד, לחופשה
בלתי מוגבלת. שלא היתד, זו אלא צורה
מנומסת של בעיטה בישבן. הסיבות:
כשלונו בבורדו והעובדה שמפלגתו לא
שיפרה את מצבר, בהנהגתו. לאחר הבחירות
האחרונות, נשארה עם 14 מושבים
עגומים בפרלמנט (מתוך ,)487 בניגוד לנבואתו
האופטימית, כי תשפר את מעמדה
בכל רחבי צרפת. אותן תכונות שהעלוהו
— גילוי־ליבו ומקוריותו — גרמו עתה,
לדעת צמרת המפלגה, לכל הצרות שפקדו
אותה להרחקת הבוחרים .״בחופשתו,״ הסביר
דובר מפלגתי ,״לא ייאלץ סרבאן־
שרייבר להיות מוגבל על־ידי הזהירות וה־דיסקרטיות
הנדרשות ממנהיג מפלגה.״
פחות עדינים היה יריבו במפלגה, ג׳ורג׳
ברר, קלין, שכינה אותו ״קריקטורה חסרת
אחריות,״ ועורכו המדיני של לר, נזונד, שכינהו
״כוח מחריב״ .כינויים אלה, ובעקבותיהם
החופשה, מאונס, השבוע, הצביעו
על דעיכתו של כוכב השביט. הסביר דעיכה
זו אחד ממקורביו: הוא היד, חריג ב־מימסד
הפוליטי בצרפת — ולמרבית הצער
לא היתד, לו אפילו ההצדקה של ההצלחה.״

יוצאים לצעדה?
מהו ציוד החובה לכל צועד (מלבד נעליים נוחות) ?
שוקולדה־ !
שוקולד נותן מרץ וכוח, מפיג את העייפות ויוצר מצב רוח טוב.
שוקולד מקצר את הדרך ׳ומנעים אותה.
דרך צלחה וצעדה מתוקה עם שוקולדרך.

שוקולד זה דבר רציני !
ח בז

מוגש במסנרת המבצע להחדרת תודע ת הש 1קולד בישראל

נזנו

תשובה דדן בן־אמוץ

חיזור. פיתו .,אונס
1שטיפת=מנווו
ידידי דן כך אמוץ מזכיר לי בימים
אלה שור שהוחזק זמן רב במיכלאה, ושוחרר
בפתח הזירה. בחדוות־חיים תוססת
הוא רץ אנה ואנה, נוגח בעליזות כל ה־ניקרה
על דרכו, ומבריח את המאטאדורים.
אני שמח שחופש־הביטוי המוחלט שהוא
נהנה ממנו בעיתון זה, אחרי טתימת־הפה
שהוא סבל ממנה בעיתונים אחרים (כולל
מעריב וידיעות אחרונות גם יחד) ,משפיע
עליו בצורה כל־כך מרעננת. אכן, החופש
הוא סם משכר.
בכל זאת, הייתי מציע לו לנהוג באבחנה
מסויימת כלפי האובייקטים שהוא מסתער
עליהם בחדוזה כה רבה. אפילו כשהאובייקט
הוא העולם הזה.
ככר שכחתי כימעט מה גרם לזזי-
כוח זה בינינו — מה גם שהיתר, זאת
סיבה חסרת־חשיבות כשלעצמה (מיהו יותר
טוב מבחינה טכנית, צהרון פלוני או צהרון
אלמוני?) .הייתי נותן לוויכוח זה לגווע בכבוד,
לולא עשה דן בן־אמוץ בגליון האחרון
מעשה מסוכן מאין כמוהו.
לאחרונה פשתה בארץ אופנה מוזרה של
הכאה על חטא על חזהו של הזולת, בנוסח
״כולנו מנוולים״ ,״כולנו מושחתים״,
״כולנו משוחדים״ ,״כולנו נכנעים״.
זוהי אופנה שמקורה בגיל הפיסי והנפשי
של בעליה. הם עברו, כנראה, את תקופת
הסער של נעוריהם המוקדמים והמאוחרים,
ונפשם עורגת אל המנוחה. ותחת לומר :״די
לי, אני נכנע, אני מוכן לתפוס פינה צנועה
במימסד,״ דבר המחייב מידה כלשהי של
חוסר־בושה גלוי־לב — אומרים :״ כולנו
נכנענו, כולנו מכרנו את עצמנו להנאות
חומריות, כולנו משתייכים למימסד.״
לכל אלה ברצוני לומר :״תודה רבה,
רבותי, אבל אנא, דברו בשם עצמכם .
אנחנו, בעיתון הזה, לא עייפנו, איננו מתכוונים
למכור את עצמנו, לא קיבלנו ולא
נקבל שוחד.״
במידה שיש כוח כלשהו לעיתון זה, ולמגמה
הפוליטית והחברתית שהוא מבטא,
הרי בא לו כוח זה מידי בני־אדם החושבים
כמונו, קוני־עיתון ובוחרים, על אפו
ועל חמתו של המימסד, וחרף התנגדותו
הפעילה. לא מיקרה הוא שגולדה מאיר מכריזה
מעל דוכן הכנסת שהיא מוכנה לעלות
על באריקדות כדי להוציא אותי מבית־הנבח־רים,
ולא מיקרה הוא שקלגסיה הפוליטיים
עמלים עתה יומם ולילה כדי להוציא מיש״
אלה זו לפועל.
מי שרוצה להיכנע, שייכנע. אבל בשם
עצמו. אל ייכנע בשם אחרים .

מושגים והגיונות, עד כי חובה היא לעשות
בהם קצת סדר מחשבתי. י אזכיר לקורא את הפסוקים הרלוזג־טיים
של דן בן־אמוץ:
״שטיפת־מוח באמצעות כותרות ועריכת
ידיעות מבוצעת לא רק בשני העיתונים ה־נ״ל.
כל עיתון בארץ, כולל העולם הזה,
מנטה להשפיע על קוראיו על־ידי הדגשת
הידיעות המשרתות את השקפותיו, והצנעת
או אפילו העלמת הידיעות המנוגדות להן,
בשטיפת־המוח הכללית, הנערכת
יום־יום במדינה, שום עיתון אינו יכול לי
הרשות לעצמו את הלוקסוס של אובייקטי
ביות. גם העורך הליברלי ביותר מביא ל
עיתון שלו את מוסכמותיו החברתיות והי
פוליטיות. רק עורך מת יכול להיות עורך
אובייקטיבי.
אני יכול להביא מאות דוגמאות של
כותרות מטעות או נכונות־בחלקן שהופיעו
בהעולס הזה (אני אעשה זאת, אם הזזיכוח
הזה יימשך).
נסיונו של מר אבנרי להוציא את
עצמו ושבועונו מתוך המכבסה האוטומטית,
בה נשטפים מדי יום מוחותיהם הרופסים
של הקוראים, מחשיד אותו באי-יושר אינטלקטואלי.
איש אינו מפקפק בזכותו להשתתף
בשטיפה הכללי ת...״
אני טוען כי עלה בידי דן בן־אמוץ לבשל

מה כל זה נוגע לדן בן־אמוץ?
בדבריו האחרונים, מלפני שבוע, יש משום
נסיון להרחיב את האופנה הזאת של
״כולנו אותו הדבר״ לשטח, שהוא חשוב
אף מן הכניעה למימסד — שטח שטיפת״
המוח.
אחרי שטענתי כי כמה מחבריו משמשים,
ביודעין או בלא־יודעין, כרשתות־הסוואה למנגנונים
של שטיפת־מוח, משיב דן בטענה
ניצחת: כולם שוטפים מוחות. אין הבדל בין
הצהרונים והעולט הזה, בין ימין ושמאל,
בין שוחרי־מלחמה ורודפי־שלום. אלה כמו
אלה שוטפים את המוח.
ומול המבול הנוראי הזה של שוטפי־מוח
מכל הסוגים, מתייצבים רק יחידי־הסגולה:
״בעלי־מדור כעמוס קי נן העוסקים) ב חינוך
הקהל לחשיבה עצמית.״ אלה יתגברו,
במרוצת הזמן, על שטיפת־המוח של
הימין והשמאל.
אני מנחש כי הניסוח העדין ״בעלי־מדוד
כעמוס קינן״ כולל לפחות עוד אדם אחד
מלבד עמוס, והוא ידידו ורעו דן בן־אמוץ.
כך יש לנו לפחות שני צדיקים בסדום, ובזכותם,
נקווה, ירחם עלינו השם.
טוב ויפה. אבל אין לכך שחר. התיאוריה
כולה מבוססת על בילבול כה פרוע של

דייסה זו רק על־ידי טישטוש שרירותי של
משמעות המושגים, עד כדי אובדן כל משמעות
שהיא.

הכה ננסה להגדיר כמה מושגים, בצורה
מאולתרת׳ מבלי להסתבך במינוח מדעי:
#אובייקטיביות, נ׳ — אידיאל
אפלטוני, שאינו מושג במציאות, אך שאדם
תרבותי מצווה לשאוף ולהתקרב אליו. אין
היא מחייבת כל עיקר ויתור על דעות —
אלא אבחנה ברורה בין הדעות לבין ה ־
עובדות. אדם אובייקטיבי מנתח את המציאות
מבלי לערבב בניתוח, עד כמה שאפשר,
את דעותיו הקדומות. לאחר מכן הוא
מעמיד את דעותיו במיבחן תוצאות הניתוח.
#ד עו ת, נ׳ — מערכת הערכים של
אדם או קבוצת־אנשים, כולל מערכת עיתון,
כפי שהיא מיושמת במציאות. מי שאין לו
דעות, הוא סמרטוט.
#1הסברה, נ׳ — מילה עדינה, המש משת
כיסוי למושג אחר. ר׳ תעמולח.
#תעמולה, נ׳ — מיבצע פירסומי
להפצתן ולהחדרתן של דעות, לשם השפעה
על דמות החברה ודרכה. כל תעמולה מבליטה
את העובדות המסייעות לה לרכוש

נפשות, אולם רק תעמולה בלתי־מוסרית
מסתירה במזיד עובדות שאינן נוחות לה.
מידת המוסריות של מערכת־תעמולה נקבעת
על־ידי מוסריות הדעה שהיא מפיצה,
מחד גיסא, ומוסריות שיטותיה, מאידך גיסא.
• שטיפת־מוח, נ׳ — ההיפך מתעמולה.
טכניקה שמטרתה לכפות על הקורבן
— יחיד או ציבור — תבנית מחשבתית
מסויימת, לא בדרכים של שיכנוע, אלא
בשיטות של כפייה פסיכולוגית, בדומה להיפנוזה.

שאינו רואה את ההבדלים -
אסור לו לשחק במושגים אלה, כי מישחק
זה כמוהו כמישחק באש.
ההבדל בין הסברה ו/או תעמולה לבין
שטיפת־מוח הוא כהבדל שבין חיזור לאונס.
מחזר יכול להיות אדם אוהב או ציניקן,
משכנע או מפתה. אבל רובצת תהום בינו
לבין האנס, שאינו מבקש לרכוש את לב
אהובתו, אלא לבצע בה את זממו בכוח.
אדם או עיתון, המטיפים לדעה מסויימת,
יכולים להשתמש בסיגנון גס או מתוחכם,
לצורך מטרה נשגבת (השלום, למשל) או
מתועבת (המלחמה, לדעתי) .אבל כל עוד
הוא מטיף, מסביר או אף מנהל תעמולה,
הוא פונה לפחות חלקית אל ההגיון, אל
המודע, אל שיכלו של הקורא או המאזין.
שוטף־המוח אינו עוסק באלה. הוא כופה
על הקורבן תבנית קבועה משלו. הוא
יוצר בנפשו תמונה מעוותת, בלי קשר אמיתי
למציאות. אחרי שהצליח בכך, הוא יכול
להיות בטוח שהקורבן פשוט אינו מסוגל
עוד לקלוט מידע שאינו תואם את התבנית,
ושאף ימציא לעצמו את המידע הדרוש להזנת
תבנית זו.
קורבן שטיפת־המוח הוא כנארקומן, הזקוק
לסם היומי. אין הוא עוד אדם בלתי־תלוי,
המעריך מידע עובדתי — בחוכמה או
בטיפשות, היינו הך. הוא זקוק למנה היומית
של המידע המעוות. הוא הולך ככלבלב
אחרי ספק המידע הזה.
המונח ״שטיפת־מוח״ בא לתאר את הטכניקה
הסינית, הנחשבת למשוכללת ביותר.
אולם אנחנו היינו עדים לדוגמה קרובה וי
מחרידה — זו של גרמניה הנאצית. ראינו
את תוצאותיה הנוראות. נוראות לא רק ליהודים,
אלא גם לגרמנים עצמם. העם הזה
נהרס נפשית, ונשאר הרוס עד היום.

השתמשתי, בתשובתי הקודמת, בדוגמה
הקלאסית של נאום עבד־אל־נאצר, בו
אמר שהוא מוכן להסדר־שלום מסויים עם
ישראל, ואם ישראל לא תסכים לכך — לא
יהיה מנוס ממלחמה עקובה מדם וכו׳.
אומר בן־אמוץ: הצהרון יטען ש״נאצר
מאיים במלחמה״ ,והעולם חזה יטען ש״נאצר
רוצה בשלום״ ,ושניהם שוטפים את המוח
במידה שיזה.
נחמד ומלבב — אבל לא נכון.
העולם הזה הצביע על החידוש ההיסטורי
הטמון בכך שאחרי שני דורות
קם מנהיג ערבי מרכזי ומבטא בפה מלא
שהוא מוכן לשלום עם ישראל. ל א העלנד
נו שהוא מתכוון לתנאי־שלום מסויימים.
ניתחנו אותם, והבענו את דעתנו (בפירוש:
דעתנו שלנו) ,שתנאים אלה יכולים לשמש
בסיס. למשא־ומתן.
הצהרון פטר את החלק העיקרי (העיקרי
מבחינה אובייקטיבית!) של הנאום בכמה
מילות־בוז בנוסח ״הרודן המצרי מנסה שוב
את עיני דעת־הקהל העולמית,״ ולאחז
תיאר
את הנאום כולו כאיום נתעב אך שיגרתי
להשמדת ישראל.
זה היה שקר. מבחינה אובייקטיב
ית. אבל הסכנה אינה בעצם הפצת השקר,
אלא בעובדה ששקר זה היה חלק
ממערכת שטיפת־מוח.
שטיפה הכופה מזה שנים רבות תבנית
נפשית קבועה :״הערבים״ (שימו לב להכללה
— כאילו מאה מיליון איש הם
כאיש אחד) זוממים להשמידנו, לעולם לא
יעשו שלום, לעולם לא יהיה שלום.
וממילא: אם מדברים הערבים על שלום,
ברור שהם משקרים, וזוהי מלכודת. מ׳
שמדבר אצלנו על שלום, הוא טיפש ו/או
אם ניאלץ לעשות ״שלום״ ,עלינו
בוגד.
להבטיח בו מראש נקודות־זינוק מתאימות
למלחמה הבאה. וכו׳ וכר.

זוהי מערכת טוטאלית, המבוצעת באמצ-
עים טוטאליים: כל כלי־התיקשורת ההמוניים׳
הטלוויזיה, הרדיו, שני הצהרונים רבי-
התפוצה, חלק ניכר מהעיתונים האחרים —
מערכת כבירה של אונס נפשי, השולטת
באופן בלעדי על כל מקורות המידע.
אי־אפשר לאדם נורמלי לעמוד בפניה, כי:
#היא באה מכל הכיוונים, דבר היוצר
רושם שזהו מידע מוסכם שאין עליו ויכוח,
•:היא באה וחוזרת על עצמה בלי הרף,
אין היא מתנגשת במידע נגדי, כי
כל מידע כזה מועלם או נפטר בנימת זילזול.
הדבר הנורא הוא שהאדם שטוף־המוח —
נבון ככל שיהיה — לעולם לא יידע שהוא
שטוף־מוח, והוא ידחה בתוקף ובזעם את
ההאשמה שמוחו נשטף.

ל ה שוו תאת העולם הזה למערכת זו
— הרי זו השוואה מיפלצתית.
נכון, יש לנו דעות, ואנו מתגאים בכך.
נכון, אנחנו לוחמים בעד דעות אלה, מתוך
אמונה עמוקה שזהו תפקידנו במאבק על
דמות המדינה והחברה. אמרנו :״בלי מורא,
בלי משוא־פנים״ ,אך לא ״בלי דעות ובלי
תחושת־אחריות״.
אך מה לכל זה ולמערכת שטיפת־מוח?
אין לנו שליטה על אספקת־המידע. המידע
היומיומי נמסר על־ידי העיתונות היומית,
בצורה המעוותת השיגרתית, ויש להניח
שכל קוראי העולם הזה קוראים לפחות
עיתון יומי אחד, לפני שהם נוטלים לידיהם
שבועון זה.
היתרון העצום שיש לנו הוא שבנינו
מכשיר העומד כולו מחוץ למימטד, שאיני
כפוף ללחציו הכלכליים (המימסד כבר
גרם לנו מזמן את כל הנזק שהיה מסוגל
לגרום לנו) ,ששום צנזורה אינה יכולה
לסתום את פיו, מלבד הצנזורה הפיסית המופעלת
על־ידי חוקי־חירום.
מבחינה זו אין כל השוואה בינינו ובין
בעלי־המדורים, ויהיו אף צדיקי־סדום מדופלמים׳
הפועלים בתוך מכשירי שטיפת־המוח.
הם מוחזקים שם מפני שמפעילי המכשירים
סבורים שזה מועיל להם. הם
כפופים לצנזורה בכל יום, ופיהם יכול להיסתם
כליל בכל רגע — הכל כרצון
שוטפי־המוח, שהם מעבידיהם.
כדי לחסוך לדן בן־אמוץ טירחה יתרה,
אני מוכן להודות מראש, בלי צורך בהוכחה,
שלא תמיד הבלטנו במידה שווה את
כל העובדות, שאנחנו משתדלים בפירוש
להבליט עובדות הסותרות את התבנית של
שטיפת־המוח הטוטאלית. אולם אני טוען
שאין עיתון במדינה הפונה בצורה כה שי-
טתית אל ההגיון של הקורא, המצייר
אותו בכלים לעמידה עצמאית מול. השטיפה
הגדולה, ספי שעושה השבועון המסויים.
לקרוא לזה שטיפת־מוח נגדית — הרי
אין זה רק עוזל (על כך אפשר למחול):
זהו עיוות מסוכן — ושרות בלתי־מודע
לאותה מכונה אדירה של שטיפת־מוח.
כשם שהקביעה ״כולנו שייכים למימסד״
היא בלתי־מוסרית מעיקרה, כן הקביעה
״כולם שוטפים את המוח״ היא הרסנית. היא
באה ליצור אווירה כללית של ציניות, של
התפרקות מאחריות, של ״כולם אותו הדבר״
.המסקנה המתבקשת: אם כולם מושחתים,
הבה נהיה מושחתים גם אנחנו, ונקבל
לפחות תמורה, עם פנסיה לעת זיקנה.

לאמבכר פורסם סקר דעת־קהל המראה
שהרוב הגדול של אזרחי ישראל
רוצה שגולדה, דיין, אלון ואבן יישארו בדיוק
במקומם, מבלי להתחלף אפילו ביניהם.
כל אחד אידיאלי בתפקידו, כשם שמדיניות
הממשלה היא בדיוק הנכונה.
אילו נשאל אותו דגם מייצג אם הוא
מרוצה מתופס־הכלבים ישראל יענקלביץ׳,
או היה מעדיף על פניו תופס אחר — היו
89.3משיבים שיענקלביץ׳ הוא בדיוק תו-
פם־הכלבים הנכון, בעוד ש־ 7.4״/0היו משיבים
בשלילה, ו־״ 3.30/היו שואלים מה זה
תופס־כלבים באידיש.
צחוק בצד — זהו מצב מחריד. אין חמור
כמוהו בשום מדינה דמוקרטית מתקדמת,
אף שבכל המדינות האלה יש ניצנים בולטים
של שטיפת־מוח. בארצות־הברית מתחלפת
מפלגת־השלטון כימעט כל שמונה שנים :
בבריטניה ובגרמניה הוחלפו ראשי־ממשלות
בלי עזרת מלאך־המוות. אנחנו הפכנו לעדר.
חבל שדן בן־אמוץ מתחמק מאחריותו (כ־בעל־מדור
המעורר לחשיבה עצמית, וכו׳),
ותחת להצביע על סכנה זו — הוא עוסק
בוזיכוח זה במשחקי מילים.

במדינה
העס
א ב סו ר ד
מול א ב סו ר ד
כשיסבו אזרחי ישראל השבוע אל שולחן
הסדר. ויספרו ביציאת מצריים מלפני אלפי
שנים, הם יוכלו לדעת רק מעט מאוד על
הסיכוי ליציאת מצריים חדשה — נסיגת
כוחות צה״ל מהשטחים המצריים בחצי־האי
סיני.
למרות שכותרות העיתונים סיפרו על המערכה
המתנהלת מאחורי הקלעים להסדר
ביניים, לפיו תיפתח תעלת סואץ מחדש
לתנועת אניות, היתד, מערכה זו רחוקה
מאוד מסיומה. זו מול זו: ניצבו שתי ההצעות
לפתיחת התעלה, המצרית והישראלית.
שתיהן היו אבסורדיות ממש באותה
מידה.
ההצעה המצרית היא אבסורדית, מכיוון
שהיא דורשת נסיגה ישראלית וחציית התעלה
על־ידי הצבא המצרי, במסגרת של
הפסקת־אש מוגבלת בלבד, מבלי לתת שום
תמורה לישראל.
ההצעה הישראלית היא אבסורדית לא
פחות, מכיוון שפירושה, למעשה, הפסקת
שליחות־יארינג לצמיתות, שביתת־נשק נצחית,
כתוצאה מכך הפסקת כל לחץ על
ישראל לסגת מכל מקום שהוא, מלבד כמה
קילומטרים בלתי־חשובים בסביבת איזור התעלה.
אולם
מאחורי הקלעים פועלים אינטרסים
חזקים כדי לשים קץ לעמדות בלת״־רצי־ניות
אלה, ולהגיע להסדר שיספק את האינטרס
של המעצמות :
#האינטרס הסובייטי בפתיחת התעלה,
הנחלת נצחון כלשהו לערבים מבלי להסתבך
בעימות.
•< האינטרס של מדינות מערב־אירופה
באספקת נפט בדרך הקצרה, בייחוד אחרי
הרחבת התעלה כדי לאפשר בה מעבר ל-
מיכליות־ענק.
נוסף על כך, האינטרס המצרי בחידוש
הכנסות התעלה במטבע־חוץ (מיליארד דור
לאר לשנה) ,והאינטרס הישראלי בהמשך
הפסקת־האש.
ברור שעל רקע זה יחודש הלחץ על
ישראל, מייד עם גמר הוועידה הקומוניסטית
במוסקבה. תוך זמן קצר תעמוד ממשלת
גולדה בפני הצורך להחליט, בפעם
הראשונה, על נסיגה ממשית של צה״ל
— וזאת שלא במיסגרת חוזה־שלום, שממשלת
גולדה אינה רוצה בו עכשיו, בניגוד
לדיבורים במשך ארבע שנים, מפני

בן־מאיר מתמוטט כוועידה*

:ולדה צועקת על כן־מאיר*
הוא נדם, החוויר, התחיל לרעוד

שהשלום היחידי האפשרי הוא לפי תוכנית
רוג׳רס.

מפלגחז
מו תו
של ע ס קן
פניו של ישראל שלמה בן־מאיר היו
חיוורות כסיד. פניה של גולדה מאיר היו
מעוותות משינאה.
זה היה בעת הצבעת־האמון האחרונה
בכנסת, לפני שלושה שבועות, על רקע
הראיון של גולדה בטייטס. שלמה לורנץ
האגודאי נאם והסביר מדוע הוא תומך
בממשלה, למרות היותו באופוזיציה. הוא
פתח בעקיצות על המפד״ל. הצדיק לאחר
מכן את החזרתם של שטחים מוחזקים לערבים.

בן־מאיר,
איש ארץ־ישראל השלמה, התרגז
למישמע דברי לורנץ. הוא התחיל לשסע
את דבריו באופן שיטתי, תבע ממנו להוכיח
שההלכה מרשה החזרת שטחים.
חיוור ורועד. גולדה הקשיבה בזעם
גובר והולך. לפתע התפרצה. היא פנתה
לעבר בן־מאיר וצעקה עליו :״מה אתה
עושה? אתה ׳ ,כאיש הקואליציה, מפריע
לאיש־האופוזיציה מפני שהוא תומך בממשלה?
תחליט לאן אתה שייך! אינך יכול
לחיות בשני עולמות ! ״
בן־מאיר, שלא תפס כלל עד אותו רגע,
שהוא מתגרה בגולדה, נדם, החוויר, התחיל
לרעוד.
גולדה קמה ממקומה, יצאה אל הפרוזדור
שליד אולם המליאה, כדי לשכך את זעמה
* תצלום זה צולם בדיוק ברגע בו אירעה
התקרית המתוארת בכתבה.

נער נא שם במע שה־אונם -ונ אנ ס בכלא על־ידי האסירים
מעשה סדום אינו סיבה
לשיחדוד!
עמד מזעזע אירע השבוע בבית-
המשפט המחוזי בתל־אביב.
בפני השופט המחוזי מכס צ׳רנובילטקי
התבררה בקשתו של נער בן , 16 המוחזק
להשתחרר
תל־מונד, בכלא כעציר
בערבות ממעצרו, בו הוא מוחזק זה כחודש
ימים.
פרקליטו של הנער׳ (קטין ששמו אינו
| ניתן לפרסום) עורך־דין משה אלוני׳ הסביר
| לשופט את סיבת בקשתו :״המצב בבית־המעצר
הוא בלחי נסבל. העצירים האחרים
המבוגרים יותר, מאלצים את הנער לקיים

י —18

עימם יחסים. אם הוא מסרב לקיים משכב־זכר
מאלצים אותו לכך בכוח ובאיומים. הוא
אינו מעז להתלונן, כי כאשר עשה זאת בעבר,
היכו אותו העצירים על תלונתו.
״הנער הוא מבית טוב,״ הסביר הפרקליט,
״המשך החזקתו במעצר בתנאים כאלה,
כשהוא קורבן ליצריהם של האסירים האחרים׳
עלולה להפוך אותו לפושע.״
הנער שביקש את בקשת השיחרור הוא
תלמיד תיכון. באחד הימים של חודש מארם
התלוננה עובדת אחת השגרירויות הזרות
בישראל, כי בטיילה על חוף ימה של הרצליה׳
התנפלו עליה שני נערים, שניהם
בגיל , 16 ואנסו אותה. בעקבות תלונתה
של עובדת השגרירות, נעצר אותו נער, יחד
עם חברו בן ה 15 וחצי, כחשוד בביצוע
האונס.
בשל חומרת הפשע המיוחם לו, הוא
מוחזק במעצר זה חודש ימים.
הדיון בבקשת השיחרור שלו, שהיתר,
האמצעי האחרון שלו להימלט מיחסים הומו־סכסואליים
הנכפים עליו בכלא, היה שקט
ואקדמי. אחרי ששמע את הפרטים המזעזעים
על ההתעללות בנער בבית־הכלא, דחה השופט
את הבקשה באמרו :״זה לא דבר
חדש!״ הוא המליץ בפני הפרקליט לפנות
לשירות בתי־הסוהר׳ כדי שהסוהרים יעשו
כל מה שביכולתם למנוע מעשי אונס נוספים
של הנער בבית־המעצר.
הפסוק האחד של השופט ״זה לא דבר
חדש!״ היה המזעזע יותר מכל. האומנם אין
בכוחה של מערכת המשפט לפעול להגנת
שלומם של קטינים הנשלחים על ידה
למעצר? בעבר כבר פורסמו פרטים מזעזעים

בעישון סיגריה. בן־מאיר קם ואץ בעיק־בותיה,
כדי לבקש סליחה.
אולם גולדה לא סלחה.
בעת ההצבעה, שהיתר, אישית, הצביע
בן־מאיר עם הממשלה, בניגוד לשלושת
חברי מפלגתו, זבולון המר, משה צבי נריה
ודניאל לוי, שהעזו להימנע. כמוהם, היה
באותו רגע אחוז התרגשות, חיוור, כמעט
ירקרק.
המלאך רפאל. השבוע בא בן־מאיר
להשתתף כאורח בוועידת מפלגתו, של גולדה.
שעה קלה לפני פתיחת הוועידה, לקה
בהתקף־לב וצנח. כעבור כמה דקות, בבית־החולים
הסמוך, מת.
לכאורה, היתד, זאת מכה לאגף הסיפו־חיסטי
של המפד״ל, והקלה לגולדה. אולם
למעשה לא עמד מאחורי בן־מאיר שום כוח
מפלגתי. הוא הקים קואליציה רופפת של
בלתי־מרוצים, תחת דגל ארץ־ישראל השלמה•
אך במאבק הממשי עם יצחק רפאל,
השולט במנגנון, הוא הפסיד.
כתוצאה מכך לא ירש את כסאו של משה
חיים שפירא, שר־הפנים המנוח, למרות שבן־
מאיר כיהן במשך שנים רבות כסגנו, וניהל
את המשרד למעשה. לממשלה נכנס מיכאל
חזני, שגם לו אין כוח במפלגה. רפאל
אומנם הניח לבן־מאיר לשחק תפקיד של
ראש האגף המכסימליסטי במפלגה, אבל
רק מפני שנוח לרפאל לעמוד באמצע, בין
שני אגפים.
מקומו של בן־מאיר בכנסת ייתפס על־ידי
בנו, הפסיכולוג יהודי רוזנברג, שגם הוא
איש ארץ־ישראל השלמה. אולם ך פאל שולט
עתה במפלגה יותר מאשר בכל עת אחרת.

יחסים מרחביים
השופט צ׳רנוכילסקי
על התעללות בעצירים קטינים בכלא
תל־מונד. שר־המשטרה הבטיח לפעול לתיקון
המצב. האם העובדה שפרשת מעשי
סדום בכלא תל־מונד אינה חדשה, מצדיקה
המשך ההתעללות בקטינים שם?
מאוחר יותר, בשיחה עם כתב העולם חזה,
הסביר השופט צ׳רנובילסקי כי באומרו
ש״זה לא דבר חדש״ ,התכוון שאין בעובדה
שהועלתה על־ידי פרקליט הנערים, עדות
חדשה שיש בה כדי לשחרר את הנער
ממעצר. אלא שהסבר זה אינו מפחית את
חומרת העובדה: איש אינו כופר בטענותיו
של הנער הזועק לעזרה מתוך בית־המעצר
— ״אונסים אותי! מתעללים בי ואיש,
כולל בית־המשפט, אינו יכול להושיעו.

רוח ר פ אי ס
חו זית
כמו רוח־רפאים, המתדפקת על הדלת ב־שעת־לילה
חשוכה, חזר רעיון המדינה הפלסטינית
והקיש השבוע שוב.
עוד סיבוב שיגרתי. בירדן ניצל המלך
חוסיין את תקופת־הרגיעה בעולם הערבי,
כדי להדק עוד יותר את טבעת־הכיתור
על אירגוני הפידאיון. בשורה של
קרבות היכר, הצבא הירדני, המורכב מבמאים,
בפלסטינים השנואים עליו.
איש בעולם הערבי לא התרגש ולא חש
* לידו הרופא הראשון שהוזעק: ח״כ
משה סנה, שהיה רופא־עצבים בוורשה עד
939ז.
העולם הזה 1753

לעזרת הפידאיון, המאימים על כל המישט־רים
הערביים הקיימים. כוי לצאת ידי חובה׳
עסקו השליטים באירגון ועידה כל־ערבית
— תחליף בדוק לפעולה של ממש.
שכם וחברון. אולם הפעם היה חידוש
אחד במהלך השיגרתי.
בשיא המערכה האשים מנגנון־התעמולה
של המלך את הפידאיון באישום סנסציוני:
שהם מתכוננים, על־ידי התקוממות מזויינת,
להקים מדינה פלסטינית בגדה המערבית.
כדי לחזק טענה זו, שידר הרדיו מיכ־תביס
שנשלחו, כביכול, לשליטי ערב על-
ידי אזרחים פלסטיניים מעבר־הירדן, התומכים
במלך. אזרחים אלה כללו את בני
משפחות טוקאן משכם וג׳עברי מחברון
— שתי משפחות הידועות כתומכות בהקמת
מדינה פלסטינית נפרדת.
מטרת התרגיל :
להחשיד את הפידאיון בשיתוף־פעו־לה
עם ישראל, מכיוון שמדינה פלסטינית
יכולה לקום רק בהסכמת ישראל, ותוך
כריתת שלום עימה.
להחשיד את המנהיגים הפלסטיניים
בגדר״ הידועים כתומכי המדינה הפלסטינית
בשיתוף־פעולה עם הפידאיון.
כוחו של רעיון אין ספק שהאישום
עצמו היה בדוי, כי מנהיגי הפידאיון עודם
מתנגדים בגלוי לרעיון המדינה הפלסטינית.
אולם גם בבדותה יש גרעין של אמת.
המלך יודע כי בקרב הפידאיון הולכת ומתחזקת
הידיעה שהקמת מדינה פלסטינית
היא הפתרון הסביר היחידי לבעיית הפלסטינים.
בפתחו
באש בפעם -ד,נוספת, ביקש המלך
להלום לא רק בפידאיון, המאיימים
על מישטרו בנשק. הוא ביקש להלום גם
בתוכנית המדינה הפלסטינית, המאיימת על
מישטרו בכוה יעיל הרבה יותר — כוחו
של רעיון.

דעות
על מ ה
מתעכב ה שלוס
״עולם המושגים המדיניים של שר־החוץ
שלנו, מנותק כל כך מן המציאות שאנו
חיים בה, שאולי אין פלא בכך, שהוא הראשון
בין מדינאי העולם שיצא ללמד זכות
על נוכחותם של כוחות רוסיים במצריים.״
על ידי מי נאמרו דברים אלה?
בישראל של , 1971 שמשאלי דעת הקהל
שלה מעידים כי רוב אזרחי המדינה מרוצים
משר־החוץ בדיוק כמו שהם מרוצים מראש־הממשלה
ומשר־הבטחון, יכלו דברים אלה
להיאמר רק על ידי מספר מצומצם של אנשים•
ביניהם נכלל, כמובן, גם אלוף המילואים
מתתיהו פלד. והדברים אומנם
נאמרו על ידו.
בדיסתערותו על ״הפרות הקדושות״ ש־במדיניות
הישראלית, הסתער האלוף פלד
השבוע, ברשימה שפירסם במעריב, על המושג
של ״גבולות בטוחים״ שהפך לאחד
מדגלי הממשלה.
קבע פלד :״לקחה של מלחמת ששודד,־
ימים הוא שגבולותינו אז היו בטוחים
ככל שגבולות יכולים להיות בטוחים. מתוך
גבולות אלה יצא צה״ל והיכה את הצבא
המצרי תוך 48 שעות, את צבא ירדן תוך
24 שעות ואח״ב את צבא סוריה תוך 12
שעות. במה הפריעו לנו הגבולות? איזה
גבולות אחרים היו מאפשרים הנחתת מהלומה
מוחצת יותר?
לאור זאת מסיק פלד :״המשבר שגרם
למלחמת ששת הימים לא בא בגלל הגבולות,
אלא בגלל המצב המדיני מכאן המסקנה
שאת השטחים המוחזקים יידינו
עלינו לנצל כקלף במיקוח, שתכליתו ליצור
תנאים שלא יאפשרו חזרה על ההתפתחות
של מאי—יוני . 1967 לדאבוני, עלי לציין שמדיניות
הממשלה הולכת בכיוון הפוך
לחלוטין. הממשלה זונחת את עיצוב התנאים
המדיניים באיזור ומתרכזת בעניין
שינוי גבולות. היא מזניחה את העיקר ועוסקת
בטפל.״
פירצה קוראת לגנב. פלד פוסל את
כל המפות שציירו המומחים השונים. קובע
הוא, בין השאר :״כל קו גבול שיעבור
בין התעלה לבין קו רפיח־אילת, יהיה ניתן
לשמירה, נוח להחדיר ויהיה פירצה הקוראת
לגנב ...הדיבורים על גבול בטוח הם דיבורי

שואל פלד :״אם כן, על מה מעכבים
אנו את שיחות השלום? על •יפוח מספר
העולם הזה 1753

זונ ת רחוב

זונה לעשירים
לכלא הביתה

צעיר פשוט
המעשן ס מי ם
בן־ טוגי ם
המעשן ס מי ם

לבלא

הביתה

סרסשווים בס* החוק -או יש
שווי יו תר!
נאשמת לאה מכנס
טיפול, לא עונש

*** ני פסקי־דין חריגים, ניתנו
¥ /השבוע על־ידי בית־המשפט הישראלי.
שניהם ראויים לתשומת־לב מירבית, כיון
שהם מבשרים ראשיתה של מהפכה בפירוש
החוק הפלילי על־ידי בית־המשפט ברוח
מתירנית וליברלית.
שני פסקי־הדין ניתנו בבית״המשפט המחוזי
בתל־אביב. האחד מהם ניתן על־ידי
השופט בנימין כהן, במשפטם של שתי
נשים וגבר אחד, שהואשמו בהחזקת וניהול
בית־בושת, שהיה מיועד לאנשי החברה
הגבוהה התל־אביבית, בצפון העיר.
לא היה זה בית־בושת רגיל. לפי חומר
הראיות שהוגש לשופט, הסתבר שהמוסד
פעל כמעט במתכונת פאריסאית. הלקוחות
התקבלו בטרקלין מפואר, שם יכלו לבחור
לעצמם בת זוג מתוך עובדות הבית שהיו
במקום. לפני שפנו אל אחד החדרים, היו
מוצגים בפניהם סרטים פורנוגרפים, שהיוו
מעין קורס מזורז לפני הבילוי עצמו.

קילומטרים וקן גבול שאינו ניתן להגנה?״
סידור בית ׳ 1רי ס
וצלבי הקרס
זו הדרך, הוא שמו של בטאון המפלגה
הקומונסטית הישראלית החדשה, רק״־ .השבוע
בחרה קבוצה של צעירי בית״ר, להציג
בפני חברי המערכת של זו הדרך,
דרך אחרת. הם עשו זאת בצורה ברוטאלית.
קבוצה של 20 צעירים מתחת לגיל גיוס,
חלקם לבושים במדי בית״ר, פרצו בשעות
הצהריים למשרדי המערכת של זו הדרך,
הנמצאים על גג הבית ברחוב מזא״ה .61
העובדת היחידה שהיתר במקום, רינה ברזילי,
ניסתה למנוע מהם את הכניסי, למשרדים,
אולם הם התגברו עליה בכוח ושברו
את ידה. אחרי זה החלו בריוני בית״ר
להשתולל במשרדים. הם ניפצו שמשה, הדליקו
אש על גג הבית..ניצבו שם כשבידם
שלטים ״שלח את עמי!״ שנועדו להוות
הפגנה ביום פתיחת הוועידה של המפלגה
הקומונסטית ברית־המועצות.
המשטרה שהוזעקה למקום, שלחה לשם
שלושה שוטרים שהגיעו באיחור רב. אולם
במקום לפנות את הבריונים שפלשו למשרדים,
ניסו השוטרים למנוע מאנשי מערכת
זו. חדרך שהגיעו גם הם למקום, לפנות
את הפולשים בכוח.
בנוכחות השוטרים הדליקו אנשי בית׳׳ר
אש במקום, ציירו צלבי קרם על קירות
המערכת. אחר כך הניחו השוטרים לחלק
מהבריונים, שהיו במשרדי זו הדרך להת
אחרי
שהרשיע את שתי הנשים והגבר
בהאשמות שהועלו נגדם, חרץ השופט בנימין
כהן את דינם 750 :ל״י קנם, לגבר ולאשר,
שניהלו את המוסד ו־ 100ל״י קנס לצעירה
שעבדה במקום.
נימק השופט כהן את העונש המפתיע
בקלותו :״קשה לי להבין מה רוצה החוק
הפלילי מאשר, בוגרת העושה מה שהיא
רוצה בגופה מרצונה החופשי ...לוא היה
הדבר תלוי בי הייתי מבטל את החוק נגד
הפצת חומר תועבה, בהתחשב במציאות
בה אנו חיים. אולם כיון שעלי לשפוט
בהתאם לחוק, אין לי ברירה אלא לקבוע
שהסרטים שהוצגו, אותם ראיתי בבית־המשפט,
הם אכן חומר תועבה ...מקום בית־הפגישות
אשר שימש חוגים שונים ורחבים
של החברה הגבוהה, לא היה מיטרד לשכנים
אפילו מבחינה מוסרית...״

הפיוזרון -.גויפגר רפואי
ך • אותו ש ב מן חרץ השופט המחוזי
• 4חיים דבורין את דינה של הרקדנית
הצעירה לאה מכנם 23 משחקניות המחזה
הבכחאי בתיאטרון הקאמרי, שנאשמה בהתפרצות
לבית־מרקחת וגניבת תרופות המשמשות
גם כסמים משכרים.
גם גזר־דין זה היה בבחינת תקדים חריג.
למרות שהודתה בהאשמות שהועלו נגדה,
שיחרר השופט את לאה ללא הרשעה, לא
הטיל עליה כל עונש ואף לא ציוה לשלחה
לטיפול פסיכיאטרי במוסד לחולי־נפש, כפי
שנהגו לעשות עד כה רבים משופטי ישראל.
השופט הוציא רק צו מיבחן, לפיו תופנה
לאה מכנס לטיפולו של רופא פרטי שיסייע

חמק, עצרו כעשרה מהם, סירבו למסור
את שמותיהם.
בעיטה בפרצוף. היתד, זו רק אחת
מסידרה של תופעות, שהעידו על התפשטות
הטירור בחיים הפוליטיים בישראל. המקור
לתופעות אלה היה אחד: אנשי הימין
הקיצוני בישראל, המאורגנים בבית״ר או
בסניפים השונים של הליגה להגנה יהודית,
שצצו כפטריות אחרי הגשם בכל רחבי הארץ.

אחד הסניפים שד הליגה,
שהוקם בחיפה, מדווח כתב ״העולם
הזה״: הבמה לפני
ימים אחדים, זכו אנשי הליגה
חיפאית למעט פירסומת, כאשר פורסם
אחד העיתונים כיצד היכו סטודנט עולה
צרפת, בעל דעות שמלניות, במעונות
סטודנטים ברוממה.
כדאי לסקור ביתר הרחבה את מה שאירע
מאחורי ידיעה תמימה זו. בין הסטודנט
השמאלני לבין איש הליגה התפתח ויכוח.
ג׳ורג׳ ,העולה מצרפת, קרא לאיש
הליגה ״סאשיסט״ .זה הגיב בבעיטת קארא־טה
בפרצופו של ג׳ורג׳ ,שגרמה כמעט לקריעת
אפו מעליו. ג׳ורג׳ נלקח לבית־החו־לים,
שם תפרו לו את החתך.
כשהוחזר למעונות הסטודנטים ברוממה והושכב
במיטתו, נכנסו לחדרו שלושה מחברי
הליגה, ביניהם אותו בחור שהיכוהו
ואיימו עליו שלא יספר לאיש מה קרה לו.
להמחשת האיום השליך עליו אחד מאנשי
הליגה כיסא. אחרי שהגיעו למסקנה כי הטיפול
שנתנו לו אינו מספיק, הם הודיעו
לו שיטפלו גם בחברה שלו, אם יודיע
על המיקרה למשטרה.
כאשר נודע על הפרשה למשטרה, הוזמן
ג׳ורג׳ לחקירה. הוא. סירב לתבוע את תוק

להשתחרר מהשימוש בסמים.
שני פסקי־הדין היו ראויים ללא ספק
להערכה, לולא העובדה שחריגותם נבעה
בין השאר מכך, שהנאשמים בהם לא היו
נאשמים רגילים. במשפט בית־הבושת עמדו
לדין תעשיין מוכר ומכובד ובעלת תואר
אקדמאי ששימשה כמנהלת בית־הזונות. לאה
מכנם, שנשפטה על הפריצה לבית־המרקחת,
היא בת לאחת המשפחות הותיקות והידועות
בארץ, שאביה נודע בזמנו כמיליונר עתיר
נכסים.
כתוצאה מכך נוצר הרושם שכל אזרחי
המדינה שוים בפני החוק, אבל יש אזרחים
ששוים יותר. אם שולחים את בת המיליונר
לטיפול רפואי פרסי, אחרי שנתפסה בפריצה
לשם גניבת סמים, מדוע לא ינהגו כך גם
כלפי עשרות ומאות המשתמשים האחרים
בסמים, הנעצרים ונזרקים לכלא כאשר הם
נתפסים עם כמה גרמים חשיש. החלטתו
של השופט, דבורין לגבי לאה מכנם, היא
ברוח מתקדמת וראויה לחיקוי, אך ספק אם
עוד מישהו במדינה שיובא לדין על שימוש
בסמים או בגניבתם יזכה לפסק־דין דומה.
הוא הדין בפרשת בית־הבושת. זכותו של
השופט לקבוע כי הסעיפים בחוק הפלילי
המתייחסים לעברות־מוסר אינם תואמים עוד
את המציאות, ולפטור לכן את הנאשמים
בעונש קל. אולם כל עוד ניהול בית־בושת
הוא עבירה סלילית לפי חוקי המדינה, יש
טעם לפגם בכך שמנהלי בית־זונות שנועד
לחברה הגבוהה יוצאים בעונשים קלים,
כששמם וזהותם נאסרת לפרסום על־ידי
בית־המשפט, כשכל זונת רחוב אומללה נזרקת
לכלא מבלי שאיש יאסור את פרסום
שמה או זהותה.

פיו לדין. לפני שבוע הוזמן שוב לתחנת
המשטרה. הוא לווה לשם על־ידי ארבעה מ
אנשי הליגה, וחזר שוב על סירובו להגיש
תלונה נגדם.

אקדחים, אגרופנים וסכינים. לא

היה זה המיקרה היחיד של הכאת סטודנטים
בידי חברי הליגה בחיפה. בגלל אווירת הפחד
והטירור השוררת במעונות הסטודנטים,
פוחדים האנשים לדבר.
ישנם סטודנטים רבים החוששים לרדת
לבד במעלית מעונות הסטודנטים ברוממה,
שמא יפגשו במיקרה באחד מאנשי הליגה,
כשאין לאן לברוח. לפני שבועיים היה אחד
הסטודנטים באוניברסיטת חיפה זקוק לליווי
שני חברים כדי לעבור מכיתה לכיתה, בתוך
כותלי האוניברסיטה, אחרי שאנשי הליגה
איימו להכותו.
כשסופר על אווירת הטירור לדיקן הסטודנטים
באוניברסיטת חיפה, הד״ר יהושע,
הוא טען, בלי לבדוק את העניין, כי הסיפורים
מוגזמים. מדיקן הסטודנטים בטכניון,
הפרופסור סילבר, שאליו פנה
ג׳ורג׳ ,לא באה כל תגובה.
חברי הליגה בחיפה מונים כשבעה אנשים,
כולם עולים חדשים מארצות־הברית. רובם
המכריע הגיע לארץ לאחר שבילו זמן מה
בכלא. מנהיגם, למשל, בחור בשם בובי,
ישב שנתיים בכלא בגלל דקירת אדם בסכין.
נגד שניים מהם מתנהלים כיום הליכי
הסגרה לארצות־הברית, אך הם אינם חוששים
שיוסגרו. לדבריהם, יש חברי־כנסת
ידועים הפועלים למניעת הסגרתם.
כמה מהסטודנטים מספרים כי ראו אצל
חברי הליגה אקדחים. על אגרופנים וסכינים
לא מדברים בכלל. לחברי הליגה ולתומכי׳
הם — מספר לא קטן יחסית של סטודנטים
המסתובבים עם סמל הליגה על דש בגדיהם
— יש קשר ישיר עם הרב מאיר כהנא.

במדינה

משפט
לקראת פרשת
הלן זיידמן נושפת
דוב זעירא עשה את צעדו המפתיע רק
על־מנת לשפר את עמדתו הטאקטית, במאבק
הגירושין שלו עם אשתו. הוא ידע,
כי צעדו זה עשוי להביא לידי התנגשות
חמורה בין שתי מערכות השיפוט הקיימות
במדינה ישראל: בית־המשפט הגבוה מחד,
ובית־הדין הרבני הגדול מאידך, עשויים

חיה פרידמן מצניעה ער שדה הנוגוום ועד ילדי־הדירס

ונובעת זעירא
התנגשות? —
כל אחד לפסוק אחרת באותו עניין, ליצור
מצב בלתי נסבל.
מי קובע איפה ומה 1במשפטי גירושין
היה נהוג עד היום כי כאשר מגיש
הבעל תביעת גירושין מאשתו, חופשית האשד,
לקבוע למי היא רוצה לפנות בבקשת־המזונות
שלד : ,לבית־המשפט האזרחי או
לבית־דין רבני. צעדו המפתיע של זעירא,
העתיד להכניס את המדינה לסבך שלא יפול
בחומרתו מפרשת הלן זיידמן: כאשר הגיש
לבית־הדין הרבני את בקשתו להתגרש מאשתו
— כרך בה גם את שאלת המזונות
הסיבה: לדעתו, לוא היתד, שאלת המזונות
מתבררת בפני בית־המשפט המחוזי, היה
זה מחייבו בסכום גבוה יותר מאשר הרבני.
המאהבת
מתגרשת. הפרשה התת־חילה
לפני שלוש שנים, כאשר רות פוד,
אחותה של תהילה זעירא, יצאה לחופשת
לידה ממקום עבודתה שבחנות התקליט, השייכת
לבני הזוג זעירא. במקומה הביאה
תהילה חברה בשם שרה בן־צבי.
לא עבר זמן רב ודוב זעירא ( )40 הציע
לאשתו לצאת לחופשה לחו״ל. תהילה שמחה,
יצאה לחמישה שבועות. כאשר חזרה,
פגה שמחתה. היא גילתה כי בעלה פיתח
רומן עם שרי, בן־צבי — שהיתר, נשואה
ואם לילדה.
היא דרשה מבעלה לפטר את שרה. זה
הסכים, אך תהילה גילתה שהרומן עם שרה
נמשך. חקירה העלתה גם ששרה הגישה
בקשה לגירושין מבעלה.
תביעה ברי תובעת. לא עבר זמן
רב וגם דוב זעירא הגיש בקשה לגט.
באותה בקשה היתר, ד,פיסקה המפורסמת
בקשר לכריכת בקשת הגירושין והמזונות.
תהילה מיהרה להגיש לבית־המשפט המחוזי
בחיפה, באמצעות עורך־הדין דניאל
גושן, בקשה למזונות מבעלה. במקביל,
הגישה בקשה לשלום־בית לבית־הדין הרבני
בחיפה.
התעוררה השאלה, האם יכול דוב זעי־רא
להכתיב לאשתו איזה בית־משפט ידון
בתביעת המזונות שלה.
לרגע נראה היה שהבעייה תיפתר: ביתי
(המשך בעמוד )21

סי 12 עושי
לינץ־ לזמנה
מעלה משלושים שנה חיתה חיה
/פרידמן, כאשכנזיה יחידה בסביבתה,
בביתה ברחוב התקווה 70 בשכונת התקווה.
עד שלפני שבועית מספר החליטו ילדי
הסביבה לסלק אותה משם. כחמישה מהם,
רובם בני , 12—11 אחדים בני שמונה, יצאו
למיבצע: הם העלו באש את המיבנים

שמסביב לביתה׳ עקרו את מירפסת דירתה,
ניפצו את החלונות.
בתמימותה, פנתה האלמנה המבוגרת ()56
לעזרת המשטרה.
היא גילתה, כי למשטרה ישנם דברים
חשובים יותר מהגנה על אזרחי שכונת 1 התקווה.
לאחר למעלה משבוע ימים, בו הזעיקה
שוב ושוב את המשטרה וזו לא באה
לעזרתה, הסיקה את המסקנה: היא נכנעה
בפני הכנופייה, עזבה את ביתה.

״כשהמשטרה הגיעה, התברר שהיו אלו
מיכלאות ריקות. ישנה גם בעייה אחרת,
שהאיזור היווה סכנה לילדים. הם מצאו
חוטי חשמל והיה צורך לנתקם. כל תלונה
של גברת פרידמן זוכה לטיפול.״
חיה פרידמן, ילידת פולין, עלתה ארצה
לפני יותר משלושים וכמה שנים. לאחר
נישואיה, רכשה עם בעלה, במקום בו ניצב

שרפן והר סו
שרפו והר סו
**ספרת חיה:
״אני עוד בהלם. חשבתי שהילדים
יהרגו אותי. גם השכנים אמרו לי שיותר
טוב שאני אברח מהבית. זה היה ממש
פוגרום. בהתחלה, היו זורקים עלי אבנים
כשהייתי עוברת ברחוב. אחר כך התחילו
לשרוף לי את הבניין של האורווה והמחסן
שלי, שנמצאים על המגרש שלי, על־יד
הבית. היו שורפים, והכבאים היו באים
ומכבים. רק היו הכבאים הולכים, היו
הילדים באים שוב פעם ושורפים את מה
שנשאר. בסוף שרפו הכל. את מה שלא
נשרף, שברו עם ברזלים. עד שלא נשארה
אבן על אבן.״
והמשטרה?
מספרת יפה לנדאו, בתה של חיה :״ב־17
למארס ניגשתי לנפה הדרומית של המשטרה.
זה היה אחרי שטילפנתי במשך כמה ימים
וביקשתי עזרה, ולחינם. עכשיו, כשניגשתי,
שלחו אותי מקצין לקצין: כולם היו אדיבים
— ולא עשו שום דבר. כשראיתי ככה,
הלכתי ולקחתי את אמא מהבית. חששתי
לחייה.״
הגיב רב־פקד עמוס אריכא, דובר משטרת
מחוז תל־אביב :״הוגשו על־ידי גברת
פרידמן תלונות. אחד האנשים שעבד אצה
\ 141ך 1ראש כנופיית המציתים זה־ לה, הותקף על־ידי פלוני. ב־ 19 למארס
#111
\ ן הורסים (למעלה משמאל: ש.ז ,.הוגשה תלונה נוספת על נערים הבמרכז,
בין חבריו) בתנוחה קרבית מאיימת. גורמים נזקים.

פספוס זה הוא בן
1^ 14117171
,6אן משתייך כבד
לחיל הקומנדו של כנופיית הילדים ההרסנית.

| 117111/11

״הנבלה האשכנזיה הזאת התע שרה מהסירחוו מהמיגרש שלה
ועכשיו היא תתע שר על ח שבוננו אמרו ב שכונת התלווה
הילדים המחבלים
והרסו את בי ת
האלמנה האשכוזיה
ביתה עד היום, מגרש מבעליו הערביים. עם
השנים הפך האיזור לשכונת התקווה, על
כל המשמעויות הנובעות מכך.

סי ר חון
בכל ה ס בי ב ה
ד* תוך סביבת העוני, בלטה הצלח״
תה היחסית של משפחת פרידמן, שהצליחו
לתת לשתי בנותיהם ובנם חינוך
אקדמי, ואף חיו ברווחה יחסית.
הם בלטו מעוד סיבה: את המיבנים שעל
המגרש שלהם, הסמוך לביתם, השכירו
לאורווה, ולמחסן לחמוצים, ולבית־מלאכה
לעיבוד עורות. שלושת המפעלים הפיצו

לא רק היא.

מדווח כתב ״העולם הזה״,
מרסל זוהר על פגישתו עם כנופיית
המחבלים הקטנים:
הכניסה לביתה של חיה פרידמן —
חסומה במחסום של חביות וקרשים ופחים.
מאחורי המחסום מצאתי את מטרתי: לאחר
שבדקו את תעודת העיתונאי שלי והשתכנעו
שאינני שוטר — הסכימו חברי הכנופייה
לדבר איתי.
מנהיגם, גברבר בן עשר וחצי, לבוש
סוודר ירוק ומכנסי קאובוי׳ מצץ סוכריה על
מקל. בידו השנייה אחז מוט ברזל .״כן,
אני ראש הקבוצה,״ אישר בפני.

״אחרי ששרפנו,
קראנולמ כבי ־אשיי

תם שרפתם את הבניינים של
האשה והרסתם את המירפסת ב
דירה?
״בטח.
אנחנו.״

״אנו רוצים מקום איפה לשחק. האש־כנזיר,
המסריחה הזאת, כל השנים עושה
לנו סירחון בשכונה. עכשיו היא מוכרת
את המיגרש לעירייה ועושה כסף על חשבוננו׳
ולנו לא יהיה מקום למשחקים. אצלנו
בשכונה אין מועדון, אין מגרש כדורגל.
רק המגרש הזה היה לנו. בשביל זה
גירשנו אותה. למה מגיע לה לקבל כסף
מהעירייה, ואנחנו כלום?״
הילדים ניאותים להצטלם ברצון. הם אינם
מתביישים במעשיהם, רואים עצמם כאילו

ביצעו זה עתה מעשה מופת אזרחי :״שלום•
הוא בסדר, מאה אחוז,״ העיד אחד מחברי
הכנופייה על מנהיגו .״כל פעם שהיינו
שורפים את הבתים שלה, היה הולך ומטלפן
למכבי־אש, שלא תהיה השריפה בכל השכונה.״

כאן, דיווחו הישיר של זוהר.

(המשך מעמוד )20

הדין הרבני דחה את תביעת הבעל לדון במזונות,
כיוון ״שאין בפני בית־הדין כל
תביעה למזונות (מצד האשה) — בהעדר
תביעה ותובעת, אין בית־הדין מוציא פסק־דיו•״
כשהוזמן
זעירא לבית־המשפט המחוזי
טען באמצעות עורך־הדין שמואל גילפז, כי
אין לבית־המשפט סמכות לדון בעניין, כיוון
שהבקשה נמצאת בטיפול בית־הדץ
הרבני. השופט זלמן יהודאי דחה. טענה
זו. הוא חייב את הבעל לשלם דמי מזונות
לאשתו.
לקראת ההתנגשות. הבעל הגיש ערעור
לבית־המשפט העליון בירושלים. במקביל
הגיש גם ערעור לבית־הדין הרבני
הגדול, שם נקבע כי התיק יובא בפני הרב
יוסף אלישיב.
כאן התפוצצה הפצצה. החלטת שני בתי־הדין
היתד, נוגדת: בית־המשפט העלית,
בראשות השופט משה לנדוי, קבע שהיה
זה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון
בבקשת האשה לדמי־מזונות. ואילו בית
הדין הרבני הגדול פסק שטעה בית־הדין
הרבני, וכי ״הסמכות לדון במזונות הוענקה
לבית הדין בגדר סמכות יהודית, בין
אם הוגשה התביעה על־ידי הבעל ובין שהוגשה
על ידי האשד.,״
כרגע, פסק בית המשפט המחוזי בשאלת
המזונות לילדים — אך עדיין לא פסק בי

מחר יז ד ק קו ל טנ קי ם
לדיכוי המרד
ך* גיבה ער דברי הילדים יפה, בתה
( ? של האלמנה המגורשת :״אני לא מאשימה
את הילדים. לפי דעתי ברור מאוד
שמישהו עמד מאחוריהם, מישהו הכנים להם
את הרעיונות האלו בראש, מישהו אפילו
עודד אותם.״
הגיב אחד השכנים, פועל צעיר בשם
ישראל בן־אביב :״בצפון תל־אביב יש גם
כן דבר כזה? אורווה ובית־חרושת לעורות
— בין בתי מגורים בטח שלא. רק בחתקווה.
העירייה לא איכפת לה איך אנחנו חיים.״
בן־אביב רואה בפוגרום הנוכחי התחלה
של תהליך מסוכן מאוד :״תדע לך שהמצב
חמור מאוד אצלנו בהתקוווז. אתה רואה את
הילדים האלה? היום הם עוד קטנים. מחר,
אל תתפלא אם המשטרה תצטרך להילחם
במורדי השכונה בטנקים. אל תתפלא.״
זה — מחר. בינתיים, היום — המשטרה
אינה נלחמת בהם אפילו בהבל פיה. ואזרחית
אחת קטנה במדינת־ישראל, בודדה
וחסרת הגנה, מגלה לפתע על בשרה את
מלוא אימתם של סיפורי קפקא.

השם בדוי להסוואת קטין.

^ ןץןןךו חיה פרידמן בביתה: שמשה
1.1 1מנופצת, ריצפה מלאה שברי
בלוקים וגרוטאות, פרי מעשיה של הכנופייה.

ברחבי הסביבה ריחות ניחוח, הוסיפו למו־רת־רוחם
של השכנים.
שני גורמים אלו גרמו ליצירת מישקע
עוינות כבד כלפי חיה פרידמן, גם אחרי
שהתאלמנה.

לה מגיע,
ולנו לא 7
התפוצצות התלקחה כאשר נודע
} 1שחיה מתכוונת למכור את המגרש
שלה לעיריית תל־אביב. המחשבה, שאחרי
כל השנים היא עוד תצליח להרוויח סכום
ניכר מהמיגרש הממאיר, שהיווה מיטרד כל
השנים, היתה יותר מדי לאנשים מסויימים.
כך, מכל מקום, מאמינה קורבן הפוגרום
עצמה.

במדינה

חיה פרידמן על רקע מיגרש המריבה. ערינות ההריסות היא ממשה ידיה
1^ 1 1 1 *1
של הכנופייה: זה כל מה ששרד מהמיבנים שהיו כאן. אחדים מהילדים ב*<
1 1 1 1
תמונה משתייכים לכנופייה שבה מדובר. החץ: כאן היתה מירפסת ביתה של האלמנה. לאחר
שהילדים הרסו את המירפסת, נותרו שני בלוני־הגז, שהיו בתוכה, תלויים על בלימה. בתמונה
למעלה מימין נראים על המיגרש סימוני הסיד שצבעו הילדים כדי לשחק שם כדורגל.

דב ותהילוה זעירא בחתונתם
— בין השופטים?

שאלת המזונות לתהילה עצמה. זאת, נ |
התאם לבקשת האחרונה. בית־הדין הרבנ|
עדיין לא סיים את ניסוח חוות־דעתו בעניי! י התביעה למזונות.
מהיהיה? מד, יקרה אם כל אחד _
בתייר,משפט יתן פסק־דין שונה? כיצד יצ
טרכו אנשי ההוצאו־,־לפועל לפעול ות
שאלה הנוקבת מכולן: איזה פסק־דין יהי|

בר־תוקף?
את תהילה זעירא בת ה־ 36 מעניינת
בעיית העקרונית מעט מאוד. טוענת היא|
״החוק עומד יותר לצד הידועה בציבין
אני, שעזרתי לבעלי להגיע למה שהגיע |-
עומדת כעת בסכנה שגם מזונות ראוין
לא אקבל. לעומת זאת הידועה בציבור ע|
בעלי נהנית — כפי שאני רואה את השת|
שלות הפרשה — מכל הזכויות.״
דוב זעירא ואהובתו עברו לגור בדית
משותפת, ברחוב אהוד בחיפה, עוד לש
ששרה התגרשה מבעלה, למרות שש!
— שאמה החורגת משמשת כקונסול ישר|
בפנמה, ואביה כנהג הקונסול — טע
בבית המשפט כי לא כן היא. לפני שלוע
שבועות נולד לזוג תינוק. בבית־החוק
נרשמו השניים כשרה ודוב זעירא. בנו|
זה היתד, גם המודעה שפורסמה לאחר
דת התינוק.
כביסה בכית הדין. בינתיים ממש[
הכביסה של הזוג זעירא המקורי להתם
בבית־הדין הרבני. הבעל טוען, באמצע
שני בלשים, יצחק בר ונתנאל סנה1 ,
בתאריכים שונים הם עקבו אחר תד,ילר|,
גילו אותה מקומות שונים, וכן בב 1
עם שני גברים. תהילה עצמה לא ד,כחי|
טענה שבדירתה שהתה אותר, שעה

חברה שלה.
שאלת המזונות מציקה מאוד לתד1,
בבקשתה לגירושין, פירטה צרכיה: ן
לירות מזון 150 ,לירות לעוזרת פעו[
בשבוע 200 ,לירות ביגוד 100 ,לירות
מטיקה 250 ,לירות שונות. ם ך־הכל 1
לירות. בעלה, שכיום יש לו שתי חנ|
תקליטים, האחת בתל־אביב והשנייה בד
מפעל לייצור תקליטים, וכן סוכנות
טוען שהוא חי רק מהמשכורת של .
שבבעלותו, ומשלם לשרה בן־צבי, מזג
בעבר וכיום מנהלת העסק ואם תי|
סכום של 750 לירות.

המפלגה הקומוניסטית הסובייטית
התכנסה לוועידתה במוסקבה. מפלגת
העבודה הישראלית התכנסה לוועידתה
בירושלים ובתל־אביב.
היה דמיון רב בין שני האירועים.
כי יש דמיון רב בין שתי המפלגות.
שתיהן חדלו מזמן לייצג את ״מעמד
הפועלים״ ,שבשמו הן מדברות.
בשתיהן אין זכר לדמוקרטיה פנימית,
אם כי שתיהן שומרות בקפדנות על ה פיקציה
כאילו הדמוקרטיה קיימת.
שתיהן מהוות אגודות מיקצועיות של
שליטים — גופים פיאודליים כבירים,
המאגדים בקירבם את כל בעלי־השררה
בשתי המדינות, מראשי־המדינה עד לראשי
הסתדרויות, ערים, כפרים, אוני ברסיטאות
וקולחוזים.
בשתיהן זורם השלטון מלמעלה למטה
— כשחלוקת הכוח האמיתית נקבעת
על־ידי מלחמת־כיתות חשאית בצמרת.

תיאטרון טריטי
משעמם

רבות מ ח שבו ת בלב אי ש: גן־גוריון

דם ואש ו אי מ רו ת עשן: אבן

בשתי הוועידות אינן נופלות שום הכ רעות
אמיתיות.
בשתיהן אין ויכוח של ממש על שום
דבר, מאחר שההתמו 1דויות מתקיימות
מאחורי הקלעים, רחוק מעין המסתכל
ומהכרעת הציבור.
בשתיהן מתנהל הכל על פי תמליל
קבוע מראש, כשבמרכז האירוע עומדות
הרצאות ארוכות ומשעממות של ראשי-
השלטון, לפי התור, על פי סדר חשיבו תם
בהיירארכיה המנגנונית.
בשתיהן יודעים הכל שאין כל אפש-

רות שהמפלגה תסולק מן השלטון, ואין
כל אפשרות להגיע לשלטון מחוץ לשורות
המפלגה.
בקיצור, שתיהן אינן אלא הצגות־רא-
ווה, בבחינת תיאטרון פוליטי — בהן
מציגות מפלגות טוטאליטריות מישחק
של דמוקרטיה, כחיקוי לוועידות של מפלגות
דמוקרטיות.

מיבטא הסי משותף הומוריסט יכול להוסיף לדמיון זה
כמה קווים אישיים :
בשתיהן מדברים רבים מן הנואמים
במיבטא רוסי מובהק, כשגם אנשי־ה־מיעוטים
(בעלי־השררה הקטנים מאוזב־קיסתאן
ומקריית־שמונה) מנסים לחקות
מיבטא זה.
בשתיהן נולדו רבים מבעלי־השררה ה מרכזיים
במקומות כמו מוסקבה, קיוב,
מינסק ופטרסבורג, בטרם הייתה ללנינ־

גראי•

יש בנר זאת הבור דמיון זה בין שתי הוועידות אינו
מושלם — מכיוון שהדמיון בין שתי
המדינות אינו מושלם.
בברית־המועצות אין זכר לדמוקרטיה.
בישראל יש.
בברית־המועצות אין מפלגת־השלטון
סובלת לידה שום מפלגה אחרת. בישראל
קיימות מפלגות רבות, ומפלגת
השלטון משחדת אותן במקום לחסלן.
נבחרי הפרלמנט הסובייטי, שהוא
חותמת־גומי, נבחרים על־פי רשימה מפלגתית
יחידה. נבחרי הכנסת הישראלית,
שהיא כמעט הותמת־גומי, נבחרים על־פי
רשימות מפלגתיות רבות, שמפלגת ה שלטון
משתדלת עתה לצמצם את מספרן
על־ידי העלאת אחוז־החסימה.

מפלגת שלטון בלעדית בברית־המועצות עדיין כרוכה השמעת
דעות אנטי־שלטוניות בסכנה מסויימת,
,ובעליהן עלולים למצוא את עצמם בבית־הסוהר
או בבית־החולים לחולי־נפש. בישראל
מותר להשמיע דעות אנטי־שלטו־ניות,
והשלטון עובר עליהן, לרוב, ל־סדר־היום.

,,הגננת
ה ל או מי ת ״ נ ר אי ת בנ או מהכ אילו היא נוזפת ב אלון, שפירא ואבן
הבדל זה אינו פורמלי ולמראית־עין
בלבד, כפי שנדמה.
זהו, בכל זאת, הבדל מהותי.
יש הבדל עצום בין מישטר דיקטטורי
מובהק, כמישטר הסובייטי, ובין מישטר
בעל סממנים דמוקרטיים, אפילו כשיש
בו מפלגת־שלטון בלעדית, כמו בישראל.

בישראל -
ווותו־ לישון
— כל זמן שהציבור עומד על משמרת
הדמוקרטיה, ואינו נותן למפלגת־השלטון
להגיע למעמד דיקטטורי.

אולם למרות ההבדלים, מצטיירת בשתי
הוועידות תמונה דומה מאוד, לפחות
מבחינה אחת :
תמונה של שי עמום .
בשתיהן נרדמו ראשי״המדינות — אם
כי בוועידה הסובייטית השתדלו, בהתאם
לאופי המישטר, להיראות ערים
ולישון בעיניים פקוחות. בוועידה הישראלית
ישנו בגלוי. כי בישראל יש חופש
— לפחות החופש להירדם.
בשתיהן באו הצירים כדי להירא
ו ת, ולהיראות חשובים — לא כדי
להשתתף בהכרעה כלשהי.
בשתיהן נשפך מלל אינסופי — מלל
שהיה, בשפת צה״ל, בבל״ת — בילבול־ביצית־ללא־תכלית.

בשתי
הוועידות שלטה, בצד השיעמום,
הרגשה של שביעות־רצון־עצמית כללית,
שמקורה בידיעה כי מפלגת־השלטון יושבת
לבטח, שום סכנה אינה מאיימת
עליה ועל אלפי בעלי־השררה, הגדולים
והקטנים, החוסי ם בצילה.
הדאגה היחידה
והדאגה היחידה של הצירים היתה :
איך לברר בהקדם האפשרי מי עומד להשתלט
על המפלגה בעתיד, כדי להתחנף
לו בעוד מועד ולעלות על עגלתו.

ניצה ש אול

לתסתכלו עליה שהיא כזאת קטנה
1מטפסת לגובה מטר שישים, שוקלת
(ברוטו 45 קילוגרמים, חוץ מזה, בת
עשרים בסך הכל. ניצה שאול, כוכבת ה־ג׳אמבו
והסרט השוטר אזולאי, הוא באמת
פיגורה קטנה, אבל כבר נאמר עליה :״זאת
הקטנה — גדולה תהיה !״
נאמרו עליה עוד כמה דברים. דני ליטאי,
למשל, הבמאי האישי שלה במשך השנתיים
הצבאיות האחרונות — ״היא ה״
כישרון המזהיר ביותר שניתקלתי בו במשך
כל זמן עבודתי עם להקות. כישרון מזהיר
וחד־פעמי. משהו שמופיע על הבמה אחת
לעשר שנים.״

3 3 1 3חדש [

הנערה 1710

מבקרי התיאטרון אמרו שיש לה עתיד
מימיקה נפלאה. שבעזרת שיפשוף קל יתווסף
כוכב לבמה העברית. שיש לה פני גומי
בעלי אלף פרצופים, שיש לה עוד כל
מיני דברים. בסך הכל, אף מבקר לא קילקל
את ההרמוניה של המקהלה המבשרת טובות.

טוויגי

היחידי שלא אמר בנידון שום דבר היה
המפיק אברהם (״פשנל״) דשא. אבל לעומת
זאת — הוא עשה. הוא עשה זאת בשיטת
״באתי, ראיתי, חתמתי״ מהירה ולעניין.
מייד לאחר שראה את הופעת הבכורה
של ניצה — בתכנית ליד הירדן של
להקת פיקוד מרכז — ניגש אליה והציע
לה את עצמו בתור אמרגן אישי. ניצה
מצידה העיפה מבט קצר ברשימת ה,כוכבים
טעוני טיפוח׳ שטופחו על ידו באופן אישי
(ראה: חיים טופול, הגששים, רבקה זוהר,
ועוד) ונתנה את ד״כן׳ המיוחל.

עכשיו — בתוקף מעמדה החדש ככוכבת־מטן
ידי־פשנל־הגדול היא מרגישה טוב, תודה ן
בלי שום תסביכים של הכוכבת הגדולה שבד(
בכלל לא רוצה לדבר על איך זה להיות £
מדברים עליה.
אצלה, עבודה זאת עבודה, חיים ׳ פרטיים
פרטיים, ואין לה שום כוונות לספר למישהו
היא יוצאת עם החבר שלה (שנתיים) ומה הי
לארוחת הבוקר( .״המון! אני אוכלת כל 1
משמינה בכלל! נורא, לא מה זה בכלק
עניין אותם?״ היא מתעניינת בפסיכולוגיה ל
המעריץ .״לפי מה שאני מבינה — הם צרי
רכז במה שהם רואים על הבמה.״
ומה שהם רואים שם, באמת שווה התה
אטורה מקסימה בצבע קקאו חיוור, בעלת
תמימים אבל ממזריים, היודעת לשיר בז
ג׳קי קוגן, להלך בצעדים כמו צ׳ארלי צ׳א
נועע כמו מיקי מאוס.
״יש לי כישרון לחקות כל אחד בע^

>(וזנן נונה 11־ 1להתהיה

קרה לי בימי חיי״ היא אומרת .״קראתי
לה מישפחה ב, בכלל — אני לא חושבת
שאגי יכולה להעביר במילים את כל הרגשות
שיש לי ביחס ללהקה. זה יותר מדי
עמוק. באופן כללי — זה היה נפלא.״
ולא רק לגבי הרגשות הפרטיים שלה —
אלא גם לגבי הקריירה. הפארודיות על
הסרטים — בהן היה לה תפקיד מרכזי
— הפכו ללהיט בצה״ל. יחד איתן, התחילה
ניצה שאול ,״החתיכונת המשגעת
מלהקת פיקוד מרכז״ לעבור במהירות את
מחסום המדים האחידים של הלהקה הצבאית
.״זה בא לי כהפתעה גמורה״ היא
אומרת .״בחיי שלא התכוננתי לכל הפיר־סום
הזה, וזה נורא לא מתאים לאופי שלי.״

או דו־• ה 9ב ! רן

דח בשמי הבידוד

׳חת־על־
]ל בחיי,
ך.״ היא
שכולם

אומרת

ניצה. אבל אף פעם היא לא העלתה על דעתה שכיש־רון
זה יעזור לה להתבסם בחיים .״אפילו לא הייתי
המצחיקה של הכיתה,״ היא אומרת.
ילידת תל־אביב, בת למשפחה נורמלית — האב
עוסק בביטוח והאם עובדת כמוכרת בחנות לבגדי ילדים
— למדה ניצה בבית־ספר המתמיד ולאחר מכן בתיכון
אוהל־שס, וחלמה על קריירה של הוראה. חייה
החברתיים התרכזו ב״צריף״ של הצופים, והיו לה
אפילו תוכניות מוגדרות מאוד להצטרף לגרעין נח״ל.
רק בסוף השמינית — כאשר נוכחה לדעת שאם היא
רוצה להקים גרעין — זה יהיה גרעין של איש אחד
בלבד — ויתרה על החלוציות.
היא התחילה לחפש אתגרים חדשים, מצאה אותם
בבחינות הכניסה ללהקות הצבאיות. כשבאה לבחינות
הכניסה ללהקת הנח״ל, אמרו לה :״ילדה, לכי הביתה.״
אז היא הלכה הביתה, אבל לא להרבה זמן. לאחר חצי
שנה נבחנה ללהקת פיקוד מרכז — והתקבלה.
״הלהקה הצבאית היתר, הדבר הנפלא ביותר ש
ובשביל
שידעו מה האופי שלה, היא מסבירה
שהיא בכלל לא הולכת לדיסקוטקים,
ושהיא ממש שונאת להתאפר, אוהבת ללבוש
הכי הרבה, סתם מיכנסיים וחולצה׳,
ושבכלל היא ניראית כמו ילדה בת 14
ו״לפעמים אפילו הרבה יותר גרוע.״ ייאוש,
עכשיו שברור לכולם מה היא לא רוצה,
אפשר לגלות מר, היא כן רוצה .״רק להיות
שחקנית״ אומרת הגברת הקטנה והמבטיחה.
בהתחשב
במה שהיא מסוגלת לעשות,
בעזרת כמה פיאות נוכריות (של ליידי ,)101
איפור (של הלנה רובינשטיין) וכשרון —
סביר לנבא שהיא תהיה.

דינו!!

במדינה
דתיים
כושי ליד ה כו תל

היהודי הכושי עזרא צפניה התפלל כש־טלית
ותפילין לגופו אצל הכותל, כשנדרש
לפתע להתרחק. צפניה המשיך להתפלל בשביל
הסמור לכותל. אך סדרני הכותל והמתפללים
לא הניחו לו גם שם. קבוצת
מתפללים והסדרן דויד אלבז פנו לשני שוטרים
שהיו במקום. רב־סמל שמעון שמעון ..״
ושוטר עיסה בשירה, התלוננו בפניהם כיל

הכושי מפריע במקום למתפללים.
השניים דרשו מצפניה לזוז ממקומו. צפניה
סירב, טען כי זכותו להתפלל במקום.
ל מי ם נגד כושי. השוטרים לא היססו
החלו גוררים אותו מהמקום. אחד ה־ *
צופים היה המדינאי האמריקאי יוג׳ין מקאר־

כלו כל הקוצים!

יהודי־כושי צפניה
התפלל — או קיבץ?
תי, שביקר שם, התבונן בהפתעה כיצד שני
שוטרים לבנים גוררים כושי. המראה הזה
היה מוכר לו.
טען דובר משטרת ירושלים, סגן־ניצב אברהם
פלייסיג :״התקבלה תלונה מצד סדרן
הכותל שיש הפרעה מצד קבצן מישיבת
התפוצות. השוטרים ביקשו ממנו לעזוב
את המקום. הוא סירב, אך בכל זאת הם
נהגו בהתאפקות, לקחו אותו מהמקום.
״האם היגשתם נגד האיש כתב־אישום על
קיבוץ נדבות?״
״לא, ראינו את התקרית כמחוסלת.״
לא כן צפניה, הטוען כי התפלל במקום
ותו לא, ממשיך לתבוע את עלבונו, מסרב
לשכוח את מה שעשו לו.

כלו כל ה קו צי ם
אילו היה הד־ורבן מתגלח
היה ודאי אומר — עם פיליפס
כלו כל הקוצים.
ואתה הגבר, המתגלח בוקר בוקר,
הלא תעדיף גילוח רענן, נעים וחלק
עם מכונת גילוח של פיליפס.
הצטרף גם אה לגברים המתקדמים
המעדיפים גילוח של פיליפט.

יליפם

עיריות בגי של מזכיר העירייה —
חשוד בקבלת שוחד

תעריפוו המנויים של

0 0 1 1 1 :1הוה
ל שנה
ב לי רו ת

לחצי שנ ה
ב לי רו ת

• דמי המנוי בארץ
9לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי ה מנוי לאר צו ת חוץ בד אר אוי ר
9לבל ארצות אירופה ואיראן

לארצות״הברית ולקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה, קניה, ציילון,
חוף השנהב, תאילנד
לדרונז-אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה
למק סי קו, פנמה
ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל
לאוסטרליה וניו-זילנד

120

140 150 160 176

הידיעה זכתה בצד,רוני ישראל לכותרות
נכבדות — אך ללא שם .״חקירה מתנהלת
בעיריית בני־ברק נגד פקיד רישוי*
הכריז ידיעות על פני ארבעה טורים .״פקח
בנייה בבני־ברק נחקר על קבלת שוחד,״
גילה מעריב על פני שלושה טורים. אף אחד
מהם לא טרח לציין את שם החשוד.
השם, איפוא, הוא בני פרל, פקח־בנייה
ופקיד במחלקה הטכנית של העירייה. הוא
בנו של מזכיר העירייה אלעזר פרל.
לאלהסתכםך. בני פרל הוזמן אל
ראש העירייה, ישראל גוטליב, ונחקר על
החשדות שהועלו נגדו. מהותן: במסגרת
תפקידו כפקח־בנייה, המפקח על עבודת
קבלני הבניין, נהג פרל הצעיר לשכנע,
לדברי ההאשמות. את הקבלנים, להתקין
בבנייניהם מיתקני גז של חכרה מסויימת.
נציגי אחת מחברות־הגז המתחרות, שהופתעו
לגלות שעסקיהם חלשים במפתיע ב־איזור
בני־ברק, יזמו חקירה שקטה, גילו
את הסיבה. כך התפוצצה השערורייה.
הגיב סגן ראש העירייה אלייקים פדרמן
על הפרשה :״אני רואה את מעשיו של בני
פרל בחומרה רבה. מיד אחרי ד,הגיס תסיים
העירייה את החקירה ותפרסם מסקנותיה.״
העולם הזה 1753

המונח(באמצע) נפי שאוחוה על־ידי צוות הש&ס וחד

חונח הוגונד ה

ך• וראיס לה רחל גולדפרב. היא בת
\ /עשרים, רב״טית, בוגרת סמינר הקיבוצים,
בעלת זוג עיניים ירוקות נהדרות,
שיער בלונדי אסוף, משרתת כרגע (עד
לשיחרור בעוד חודשיים) במדור השיחרורים
של בקו״ם.
ומיום שני האחרון — בעלת פרט אוטו־ביוגראפי
חשוב נוסף: מלכת הצעדה . 1971
תואר זה הפך, במשך שנות קיומו, לחלק
אינטגראלי מהווי צעדת שלושת הימים.
התנהגותם של עשרות החיילים והחיילות
המחכים לצועדים בחניונים ובנקודות המנוחה
השונים — מוכיחה זאת יפה.
כל חוליית כיסוי, הכוללת כתב וצלם,
מוקפת מייד בעזרה צבאית מלאת התלהבות.
נציגיו הבלתי רישמיים של צה״ל מתמקמים

0 7 1ן 11ך 1כ מלכת צעדת ,71 רב״ט־ת
1 1 .4 1 1 1 9 1 1רחל גולדפרב :״אני סתם
בחורה. לא שונה מהאחרות.״ חוליית הכיסוי
המיוחדת של העולם הזה חשבה אחרת.

לא מאופרת ופרועת שיער,
| ו י 1ן י ^
יכולה היתה השביעיסטית

יעל תמיר, בת ה־ , 17 לזכות בתואר הנכסף.
היא הסתפקה בתואר ״סגנית מלכת הצעדה.״

משני עברי המסלול, נותנים עצות׳ מגלים
חתיכות׳ פוסלים אותן, מצביעים על ליקויים
ומעלות במיבנה האנטומי של המועמדות,
מפרטים את דרישותיהם שלהם מהמלכה
המיועדת, ובעיקר — אינם מרפים עינם
מהתהלוכה הססגונית העוברת באלפיה.
גם השנה הצטרף צה״ל למיבצע החיפוש
של העולם הזה אחרי הצועדת המרשימה,
החתיכה והיפה ביותר. אבל השנה, שלא
כמו בכל שנה, הוא עשה זאת בלי התלהבות

היא חיה. היא היתה חסרת התלהבות, בלתי
מאופרת, בלי שיגעונות אופנתיים עליזים,
סתם אפורה כשק.
״הן נראות כאילו הן הולכות לקנות
משהו בשוק,״ הגיב חייל למראה שתי נשים
שצעדו תוך כדי סיפור רכילויות אחרונות.
לא היד, זה פלא שמיבצע בחירת מלכת
הצעדה היה השנה מעייף למדי. כך לאחר
שורה ארוכה מאוד של צועדות, נתגלה
המראה המלבב של יעל תמיר 17 בעלת

השביעיסטית היפהפייה פחדה ממנהל
הגימנסיה — הפסידה את הכתר

הס נ׳ת

באפרוריות השמיים מלמעלה
והצועדים מלמטה,
בלטה יעל תמיר, תלמידת גימנסיה אליאנס
בתל־אביב, כצועדת היפה ביותר, זנ תה ב־תואר
״סגנית מלכת הן ירודה לווזורו ודסי ״

יתרה. לא מפני שחסר לו רצון טוב. פשוט
— לא היה ממה להתלהב. צעדת שלושת
הימים , 1971 בת 22 אלף המשתתפים, זכתה
כבר לפני תחילתה בתואר הצעדה הגדולה
ביותר בעולם. אבל לפחות במשך היום
הראשון שלה — התגבש בקרב הצועדים שם
אחר: הצעדה האפורה.
ואם כל האפרוריות הזאת עדיין לא
הספיקה — בא הנוף הנשי, והוסיף נופך
אפור משלו. הצועדת הממוצעת של ,1971

יופי טבעי נדיר, תלמידת הכיתה השביעית
בתיכון אליאנס, שצעדה במיסגרת כיתת
צופים. היא היתד, ללא ספק הצועדת היפה
ביותר בצעדה. עובדה זו לא הפכה אותה
למלכת הצעדה — בעיקר בגלל שלא רצתה
בזאת.
״לא, לא,״ אמרה יעל לכתבי העולם הזח.
״אני לא רוצה לדבר. וגם לא להצטלם.״
״למהז״ מלבד סומק — אין תגובה. רמי,
החבר האישי שלה, הסביר במהומה :״פשוט

בית־הספר. ואם יעל תיבחר למלכת הצעדה,
הוא יגלה זאת. וחוץ מזה — הוא בכלל לא
בסדר שהוא לא הירשה לנו לצאת לצעדה.״
בגלל המנהל, או בגלל הביישנות הטבעית,
או בגלל שניהם כאחד — הפסידה תמיר
התמירה את התואר.
זכתה בו רב״טית רחל גולדפרב.
על רקע הנוף הנשי המדכא של הצעדה
היווה המאסף של הזז״ן משב־רוח מרענן.
החיילות היו חינניות, אסתטיות, ומוראל
מתקבל על הדעת. הבולטת מכולן היתה רחל
גולדפרב.
מלכת הצעדה 1971 יודעת שהיא חתיכה.
היא מקדמת את פני הצלמים בחיוכים, צועדת
בהכרת ערך עצמה, ומרגישה טוב מאוד
במרכז תשומת הלב. אבל היא איננה חתיכה
מן הסוג של אל־תיגע־בי מתחנן. חברותיה
ליחידה מחבבות אותה, יש לה מרץ להעביר
את זמן המנוחה בריצה על המקום (שלא
תוכננה עבור הצלמים) ,ואין לה שום עבר
או עתיד זוהר .״גמרתי גימנסיה, הלכתי
לצבא ועכשיו אני מתכוננת ללמוד גיאו־ידתיר.
ריוויו־י־חייוד־

״יי ״״יי

במדינה
שמאל ימין,
הכל, אותו דבר
היא ארוכת גיזרה, בעלת מבט שהוגדר
פעם כ״אינטלקטואלי־לירי,״ למי שמבין מה
שזה צריך להביע, וזכתה לפירסמה העולמי
לאחר ששרה את איש על האי והוא
חי — שני השירים המפורסמים מתון הסרט

פילאר תומאס, הזמרת הצ׳יליאנית בת ה־
,28 החיה ושרה בפאריס, היוותה השבוע,
עם בואה לישראל, מוקד התעניינות לכל

זמרת פילאר
כן ל־ 2

אלה שראו את הסרט — ושמעו על קשריה
עם המלחין היווני המפורסם.
מטרות אמנותיות .״כל הפעילות המוסיקאלית
שלי עד אז נשאה אופי של בילוי
לשעות הפנאי,״ מספרת פילאר. רק לאחר
שתיאודורקים בחר בה — מבין עשרות
מועמדות אחרות — להיות זמרת , 2
החלה שרה ברצינות.
תיאודורקים, שישב באותו זמן בכלא היווני,
התקשר עם פילאר באמצעות שלית.
מלבדה, הורשה רק לעוד זמרת אחת בעולם
— ננה מושקורי — לשיר את שני
השירים מתוך .2פילאר, כמו ג׳ון באייז,
ג׳נים ג׳ופלין המנוחה, מרים מקבה ומפורסמות
אחרות — הפכה בעיני העולם לזמרת
מחאה נוספת.
אבל לא בעיני עצמה. עם בואה לישראל׳
הצהירה בטון שאינו משתמע לשתי
פנים כי את פעילותה הווקאלית מכוונת
היא למטרות אמנותיות בלבד .״אני זמרת,
ולא פוליטיקאית,״ אמרה .״כאשר אני שרה
שיר מסויים — יש לזה משמעות אחת בלבד:
השיר הזה מצא חן בעיני. אם בחודש
הבא אתלהב מהמילים והמנגינה של שיר
בעל תוכן ימני קיצוני — אשיר אותו.
תיאודורקים הוא מלחין ומשורר ניפלא —
לכן אני שמחה לבצע את שיריו. אני חושבת
שגם ההחלטות האמנותיות שלו אינן מעורבות
בפוליטיקה. עובדה — הוא בחר בי,
מבלי להתעניין בכלל בנטיותי הפוליטיות.״

סטודנטים

הש.ב — .לא ר ק
ב אוני ב ר סי ט ת חי פ ה
בעצם, זה היה צפוי למדי. רק תמימים
יכלו להאמין, כי הש.ב. מתערב בחיים האקדמיים
באוניברסיטת חיפה, ואינו עושה
כן בשאר האוניברסיטאות בארץ. השבוע
נתגלו שתי הוכחות בקשר לפעילות השב.
באוניברסיטה העברית בירושלים.
שגי זרים כחדר. הם התגלו בעקבות
מכתב קצר שקיבל אלי קסים 23 תושב
כפר רמה וסטודנט השנה הרביעית בבית־הספר
לרפואה שליד האוניברסיטה העברית
בירושלים. במכתב, נתבקש קסים להיכנס
למשרדי המזכירות.
ביום ובשעה המיועדים, נכנם. המזכירה
הכניסה אותו לחדרו של מזכיר בית הספר
לרהואה. להפתעתו לא פגש אלי במזכיר,

אורחים

אלא בשני גברים זרים לו. היה ברור שהשניים
אינם אורחים מקריים בחדר. האחד
היה שרוע על אחת הכורסאות, השני עישן
בנחת כשהוא יושב על שולחנו של המזכיר.
אינפורמציה, בלי כל הקדמות רבות
הזמינו השניים את אלי לשבת, הציגו עצמם
בשמות פרטיים, כשהם מוסיפים שהם אנשי
בטחון. הגבר שישב על השולחן החל
משוחח עימו על כך שהרבה סטודנטים מקבלים
מילגות והלוואות. כן העלה את העובדה
כי אמו של אלי משמשת כמורה בבית־ספר
עממי באחד הכפרים הערביים.
אז שלפו השניים את בקשתם הצנועה. ש־קסיס
יספר להם על המתרחש בישיבות ועד
הסטודנטים הערביים בירושלים. לאלי היתה
אינפורמציה טובה מאוד על המתרחש בועד,
שכן שימש כחבר בועד.
בדדטאי. אלי סירב. בתגובה הזכירו לו
השניים שלא לכל הסטודנטים באוניברסיטה
יש מילגות, ולא לכולם צריכים להיות
הורים המשמשים כמורים בבתי ספר.
כעבור שבוע התקיימה ישיבת ועד הסטודנטים
הערביים בירושלים. לפני פתיחת הישיבה
הודיע אלי שיש לו עניין פרטי לספר,
אך השביע את הנוכחים לא לגלות
לאף אחד את דבריו.
ישיבת הועד, אותו יום, היתר סוערת כפי
שלא היתר, מעולם. חברים הטיחו באלי
האשמות על רצונו להשתיק את הפרשה.
חלק משבעת חברי הוועד תבעו לפוצץ את
העניין ברבים. אחרים דרשו שהפעולה תהיה
שקטה. לבסוף הוחלט על הצבעה, ארבעה
ביכרו פעולה שקטה.
נזיפה חמורה. הוחלט איפוא לפעול
בדרך שקטה. אלי שלח מכתב תלונה לרקטור
האוניברסיטה, פרופסור יעקב כץ,
ובו סיפור הפרשה. במכתב היתד, גם תביעה
להפסיק רדיפת הסטודנטים הערביים על־ידי
הש.ב ..תשובה לא זכה קסיס לקבל עד
היום.
כעבור מספר שבועות נערך בבניך קנדח
של האוניברסיטה העברית כנס מחאה נגד

ופנהגן, בירת דנמררן, הפכה כבר
מזמן לבירת העירום העולמי. אבל
כשמדברים על מין ועירום בקופנהגן׳ מתכוונים
בעיקר לפורנוגרפיה. רוב המין והעירום
המוצגים כאן לראווה הם ממוסחרים

א? .הבז. קו פנ הגן

סטודנט פאהום
לא לש.ב.

מעצרים אדמיניסטרטיביים. הפרופסור כץ,
נשאל בהזדמנות זו ע התלונה שהוגשה
על־ידי קסים.
מספר ואליד פאהום, המשמש יו״ר ועד
הסטודנטים בירושלים :״הרקטור של האוניברסיטה
טען שאיננו יכול לצאת נגד
פעולות הש.ב ,.אך אלו שאיפשרו את פעולתם
בתחום מזכירות ביודהספר לרפואה
ננזפו. הם קיבלו ממני נזיפה חמורה,״ אמר.
שיורטה נסיונוה. ואליד פאהום ()28
יליד נצרת, סיים לפני שנתיים את לימודי
הפילוסופיה והפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
בתום לימודיו, פנה ואליד בעל
הקומה הבינונית והמצח הגבוה, למספר
מקומות, הגיש את מועמדותו לעבודה.
ביניהם: עיריית נצרת, בה ביקש להתקבל
למחלקה העוסקת בטיפול מונע של לישכת
הסעד (המשרה ממומנת מחציתה על ידי
משרד הסעד ומחציתה על ידי העירייה
עצמה).
כן פנה למשרד הבריאות במחוז הצפון,
ביקש להתקבל לעבודה כעוזר לאמרכל.
לאחרונה, פנה, בהתאם למודעה שהתפרס־
(המשך בעמוד )32

ומיועדים בעיקר לתיירים. משום כך, שמעתי
לפני מספר חודשים כי קיימת בקופנהגן
גם אגודה של נודיסטים, שעירומם אינו
מיועד לתצוגה בפני תיירים ושאין הם
רואים בו מכשיר לגריפת רווחים, התחלתי
להתעניין בהם.
נאמר לי כי אין זו אגודה סגורה. כל
מי שרוצה, אפילו אינו נודיסט ואינו נושא
עמו תעודת־חבר באגודה, רשאי להכנם
לבריכה תמורת דמי כניסה של 5כתר (כ־2
ל״י בערך) .התנאי הוא כמובן שהוא חייב
לנהוג כמו שאר הנוכחים במקום. כלומר,
לבלות בבריכה בעירום.
מכיון שבריכת־השחיה היא המקום היחיד,
חוץ מאשר חוף הים, שם ההבדל בין אדם
לבוש ועירום הוא בפיסה אחת של בד, החלטתי
להתנסות בחוויה.
לאחר חמש דקות של מבוכה, הפך הצורך
בבגד־הים מיותר לגמרי. בחדר ההלבשה
היו עמי כמה עשרות מתרחצים,
שהתפשטו ונטלו עמם רק מגבת בלכתם אל
בריכת־השחיה.
באולם בריכת־השחיה היו אותה שעה
כ־ 150 מתרחצים. חברי האגודה בקופנהגן
מונים כ־ 3000 איש, אולם בכל מיפגש
משתתפים רק כ־ 10 אחוז מהם. כל חבר
מגיע לבריכה בממוצע פעם בארבעה או
שישה שבועות. יש כמובן גם כאלה הבאים
כל שבוע.

בבריכה עצמה נערכו משחקי מים בכדור.
אלו נתנו כמובן לצעירים אפשרות למגע
אלה עם אלו, כאשר הם מתנפלים על
הכדור, מטביעים האחד את השני במים
ותופסים בשיטת ״תפוס כפי יכולתך.״ משחקי
המים עבורם הם תחליף לריקודים אצל
האנשים הלבושים, מעין אמתלה להוצאת
מרץ ולהתקרבות הדוקה יותר.
למרות הרגשת החירות המוחלטת׳ אין
חברי האגודה מחבבים צלמים ומצלמות
במועדונם. כבר בפגישה הראשונה נאמר

אררגיה
ר צי ד מזינז
ך>* יו ש ם משפחות שלמות ובודדים, מכל
| | הגילים׳ החל בילדים בני חמש׳ נערות
בגיל ההתבגרות אשר זה עתה החלו שערן
ושדיהן לצמוח, וכלה בגברים ונשים בשנות

וינוח עם השופט״״״

ענות. קבוצה של שחייניות צעירות מתווכחת

קרניים צבריו ת
ע ליזו תמד בי ק
חדיסט ישראלי
למתחרה גרמניה
לי כי לאנשים אלה יש ״אלרגיה״ לצילומים.
מאחר והייתי רק אורח באותו מועדון,
לא ניסיתי להתווכח עם מארחי. החלטתי
לחכות להזדמנות בה אוכל לצלם את חברי
האג&וה־ הנודיסטית. ההזדמנות באה בראשית
ינואר, כאשר על לוח המודעות של הבריכה
בקופנהגן נמסר, כי ב־ 21 בחודש מרץ השנה
ייערך בברלין מיפגש שחיה בין חברי האגודה׳
של קופנהגן לבין חברי האגודות של
ברלין, האנובר ובראונשוויג. דמי ההשתתפות
במאורע המלהיב הזה, בו וניערכנה גם
תחרויות שחיה בין חברי האגודות השונות:
120ל״י, הכוללים גם אירוח של יומיים
במלון בברלין. מובן שלא יכולתי להחמיץ
מיפגש ספורטאי כזה.
*,סע ברכבת מדנמרק אל מערב ברלין
כולל גם מעבר הכרחי דרך שטחה של גרמניה
המיזרחית. הרכבת הבינלאומית, המיועדת
לזרים בלבד, עוברת דרך שטחי גר־

החום מגיעה עד ל־95
קופצים ישר לבריכת־השחיה. לרשות חברי
המועדון עומדים כסאות מרגוע, חדר טלוויזיה
ומזנון קטן לאכילה חטופה. המאכל
הביתי: דג מטיאם, מרק גולש וכוס בירה.
בין האורחים הדנים לבין המארחים הגרמנים
מתפתחים מייד יחסי ידידות ואחווה.
בלי הבגדים, רואים עד מהרה שאין כל
הבדל.
חבר הוועד של האגודה הברלינאית מסביר
לי כי בברלין המערבית קיימים עוד
חמישה מועדונים מעין זה. בכל רחבי
גרמניה רשומים כיום כבר כ־ 100 אלף
ראשי משפחות באגודה, כשמספרם הכולל
של החברים מתקרב לחצי מיליון. במרבית
הערים יש לאגודה בריכת־שחיה שהיא רכוש
האגודה, המהווה גם את המועדון. המיגבלה
היחידה הקיימת לגבי התקבלות כחבר באגודה
היא שנרשמים בה רק משפחות שלמות,
או רווקים ורווקות שטרם נישאו. אין מקבלים
חבר נשוי שאינו מביא עמו למועדון
את אשתו וילדיו. אחרי הכל, יש לשמור על
נורמות של מוסר.
נודיסטים׳ נודיסטים׳ אבל זה לא צודק
שתסתכל באשת חברך בעוד שאת אשתך
אתה שומר בבית לעצמך בלבד.
גםןז שו בו ר

מחרת היום, כא
המיפגש הבינארצי בי

היום הגדול של
הנודיסטים של

הימן לזינוק !

שופט לבוש בבגד־אימון מזניק אל המים קבוצה של נערות
צעירות, נודיסטיות מקופנהגן וברלין, שהתמודדו ביניהן
בבריכה האולימפית בברלין. ביציע ושבים
צופים לבושים, חברי מועדון הנודיסטים

דנמרק לבין הנודיסטים של ברלין. אחרי
ארוחת צהריים משותפת בבית העיריה של
רובע שיינברג, אנו נוסעים אל המיפגש. הוא
נערך בבריכת־השחיה האולימפית של הרו־

הנכבד. סוף סוף, לא כל יום מזדמן לן
להיות נוכח באולימפיאדה של נודיסטים,
בתום הפגישה בה ארבע השעות, אחרי
שהגרמנים שבעו מלהתבונן בדנים והדנים
וחוטונים נסק זמן

בשעת ההפסקה בין תחרויות השחייה שנערכו בברלין, מסתובבים המתחרים
בעירום בחופשיות באולם המפואר, מתעמלים או מתעטפים
במעילי־רחצה. שום מתח מיני לא היה בין המתחרים. המתת היחיד היתה רוח הספורט.

בע, שהפכה למשך 4שעות למעין אולימפיאדה
זוטא של נודיסטים.
חלק מהנוכחים משתתפים במישחים וב־תחרויות
השונות הנערכות במים. אחרים
יושבים וצופים בנעשה מהיציע, גם הם
בעירום כמובן, והאחרים יושבים ושותים
קפה במזנון. זה היה בדיוק כמו כל תחרות
ספורט פרובינציאלית אחרת. ברגעים
של מתח בתחרות, נשכחה אפילו העובדה
שהמתחרים הם ערומים.
מכיון שהגרמנים הם ליברלים יותר בכל
הקשור לצילום נודיסטי מאשר הדנים (אצלם
אין עדיין תעשיית פורנו מפותחת כמו
בקופנהגן) ,יכולתי הפעם להנציח את המעמד

בגרמנים, לוחצים ידיים. מאחלים זה לזו
להיפגש במחנות הקיץ. יוצאים אל תחנת
הרכבת במיזרחה של ברלין. הרכבת לקופנהגן
היוצאת מהמיזרח. בנקודת המשמר של
רחוב פרידריך, הגבול בין שני חלקי העיר,
מפשיט אותי שוטר ובוחן כל פיסת נייר
שבחפצי. הבטחתי שאין לי כל כוונה לצלם
במיזרח וכל מה שרציתי לצלם צולם כבר
במערב.״
הוא מניח לי לעבור. אני יוצא אל הרחוב
הריק ממכוניות. צעירה ממיזרח ברלין, המלווה
אותנו, רואה שאני מחפש מכונית.
היא אומרת לי :״אצלנו אין צורך במכוניות
שיטנפו את האזזיר הצח!״

מניה המיזרחית, כאשר התושבים המקומיים
אינם רשאים לעלות אליה.
בתחנות הרבות בהן עוצרת הרכבת,
עומדים התושבים ולוטשים עיניים אל הזרים,
הבאים כאילו מעולם אחר.
צ רי ך

ר ה בי א

כר הגזשם םגז
ך״ תחנתהרכבת של ברלין המיזרחית
סובבים את הרכבת שומרים עם כלבי-
ציד, כדי למנוע התגנבות של תושבים.
חיילים מזויינים ניצבים ליד כל דלת, כדי; ן,
למנוע כניסה או יציאה. חמש דקות ש ל|
נסיעה ואנו כבר בליבה של ברלין האחרת!,

ליד גן־החיות. איש אינו בודק דרכונים.
אנו, הנודיסטים של קופנהגן׳ יוצאים*
ונבלעים בהמון האדם. מכוניות פ ר טיו תי
של חברי האגודה הנאטוריסטית בברלין^ ,
מסיעות את כל הקבוצה הדנית לבית־קפה-,
בקומה ה־ 16 של בנין רב־קומות. אני. י
וידידי הישראלי, המייצגים גם את הנודיסטינזייי
של ישראל במיפגש בינלאומי זה, מחליפים ^
בעברית דיעות והערכות על סגולותיהן ה־ 3כ
גופניות של מארחותינו הגרמניות. אנחנוי*
מגיעים למסקנה משותפת: המיות נראות 5 3

טובות יותר, טעימות יותר.
מיד אחרי שאנחנו מסיימים את כיבודי״
הקפה בעוגות הקצפת, אנו מוזמנים להת־^ך
ארח למשתה בסאונה נאטוראליסטית.
לוקחים אותנו למרתף של בית מגורים
רגיל, שהפך למועדון האגודה. יש שם
בריכת שחיה אינטימית, בגודל של * —
12 מטר. לידם ארבעה חדרי סאונה של עץ המים לבן. לבחירה יש סאונה לחה ויבשה. מידת

כשהגברים ניצבים מאחור, ך1 מתכוננות הנשים לזנק אל
של נאטוריסטים מושבעים, אזרחי

התחרות בעירום
במיפגש

בינלאומ

דנמרק וגרמניה, נטלו חלק גם שני ישראלים, שהצטרפו אל המשלחת
הדנית. בוויכוח הנוקב שניטש בין הצופים על הופעתן של
הנערות־השחייניות — זכו הבנות הדניות בבכורה ללא כל עוררין.

* אורחי
מ ח לו תי ה
ה די פלו מ טיו ת של א מי
את היומיים הראשונים לשיבת־ציון (הזמנית)
של אסתר עופרים, בילתה הזמרת

בגלי־צה״ל. אלא שלמחרת היא חלתה עבור
גלי־צה״ל, וכל מי שמאמין שאף על פי כן
ולמרות הכל היא הזמרת הטובה ביותר
שיש לישראל בגרמניה, מאחל לה הצלחה.

פ 1פ
ונוט
מ הולנד
ונוס אינו אלא הלהיט המפורסם של
להקת כחול מזעזע, שצעד כימעט בכל מיצ־עדי
הפזמונים בעולם, ובדרך כלל בראשם.
ונוס, הוא גם השם היאה לפולנית היפהפיה
של הלהקה, מריסקה מרם, בת ה־ 19 שמאז
הצטרפה לכחול מזעזע הפכה הלהקה לאטרקציה
בינלאומית.
חוץ ממריסקה,הזמרת, ישנם בלהקה:
רובי ואן לאון (גיטרה סולו) קלאם ואן־דר־וואל
(גיטרה בס) וקורנליוס ואן־דר־ביק
(מתופף).
רובי הוא הכותב את הלהיטים ללהקה,
והוא גם האחראי לצליל המייוחד המאפיין

אותה.
להקת כחול מזעזע נחשבת למי שפתחה
את הדלת לצליל ההולנדי במיצעדי ר,פיזמו־נים
בעולם, ובעיקבותיה נתפרסמו גם ה־טי־סנז
וגלוריה. הלהקה באה לארץ, כידוע,
להשתתף באירועי הפופ, ביום העצמאות.

ת ד רי!
תי א ט רון

זמרת אתי עופרים
העיקר הבריאות

בבריתות דיפלומטיות מעיתונאים, שעטו עליה
בשאלות בעיקר ביחס ל: איך היא מרגישה
מאז נפרדו היא ובעלה אבי.
היא חלתה בצהריים׳ כשנקבע לה ראיון
עם שידורי ישראל, והבריאה בערב, לראיון

הכסאות (האולס הקטן, הבימה) :הצגה
שאסור להחמיצה: ליא קניג ושלמה בר״
שביט, כשני זקנים העושים חשבון־נפש, כל
אחד לעצמו וכל אחד עם העולם, במחזהו
של יונסקו, סמל לתיאטרון האבסורד.
מנדרמלה (התיאטרון העירוני, חיפה):
מקיאוולי מתגלה שנון ואקטואלי גם היום,
בסאטירה ׳חברתית נוקבת. הישג גדול לבמאי,
מייק אלפרדס, שהשיג מן הצוות
כולו מישחק מסוגנן.
פרפרים הם חופשיים (גודיק) :בו־עת־סבון,
אבל עשוייה במקצועיות, מבו־יימת
בקצב (ליאונרד שך) ומשוחקת בחן
(תיקי דיין, רחל מרכוס, מוטי ברקן).

השושנה זזמקועקעת

(הבימה, ה
אולם
הקטן) :מחזהו של טנסי ויליאמם, על
הפרחת מוסכמות ואמונות טפלות, מאבד

מריסקה מרם מה״פחול מזעזע״
.. .הונננם -טל ונוס

מן העוקץ בגלל תפיסה מיוחדת של הבמאי.
מרים זוהר ואלי כהן, משכנעים רק לקראת
סוף ההצגה, כשהם מרשים לעצמם להשתולל
ולהיראות מגוחכים.
בידוד בוסתן ספרדי (בימות) :הווי ירושלמי,
מוצג בהומור ובצבעוניות בהצגה שזורה
בשירי לאדינו, מאת יצחק נבון, בהשתתפות
אתי גרוטס (כמו נולדה כאן) ורבקה רז
(שהסתגלה לכאן).
אירמה לה־דום (דקל) :החן והפילפל

כ שיבוא מלאר המוות, אגיד לו :
״חכה, אני צריכה לשחק את צ׳כוב !״
לשוחח עם גילה־האשה על אלמגור־}
השחקנית, זה כמו לחזות בהצגה מקורית,
המורכבת מחלקיקי מחזות שכבר ראיתי,
שברירי קולות שכבר שמעתי, ניצנוצי עי־

ניים שכבר הביטו בי מן הבד — אלא שכל
חלקיק שייך למחזה אחר, וכל מבט לסרט
אחר. וכולם יחד — מעין ״פשט־וורק,״
פסיפס מרצד ומלא חיוניות: גילה אלמגור.
״מטומטמים, איפה בעולם נותנים הזדמנות
להיות קודם זונה, ואחר כך קדושה
מעונה תשובת גילאית אופיינית לכל
החכמנים, המציגים לפניה את מה שנראה
בעיניהם כשאלת 64 אלף הדולר ,״גביה
אלמגור, כיצד זר, את עוברת ממלכת
הכביש לבתולה מאורליאן ד
גברת אלמגור, שכבר קיצצה את שערה
כנער, שולחת מבט ענקי כל־כך, גלוי כל־כך
ובלתי־מאופר כל־כך, שזאת היא בדיוק
התשובה השלמה ביותר, לאיך צריכה להיראות
ז׳אן ד׳ארק המפורסמת, שהצהירה
מפי שחקניות רבות כל־כך :״הקולות שלי
אמרו לי !׳׳

גילה כתסרוקת ז׳אן דארק
אחרי הזונה, קדושה

האמת היא שהמשימה הקשה באימת היא
למחות מזכרון הקהל את הקדושה המעונה,
הגונחת על ברכיה שלובת־ידיים והשולחת
מבט מתייסר על השמיים. קדושה עשתה
ממנה ההיסטוריה. ולשחק אותה כקדושה,
זה לכל היותר ייראה כמשוגעת.
בנשיכת שפתיים, בזהירות רבה, פן תיגרר
להגדרות לא מדוייקות, מסבירה גילה את
ז׳אן שלה, הנמצאת עדיין בשלבי חיפושים :
״היא היתה ילדה עדיין. בת 19 או , 17
היא לא ידעה בדיוק. היא היתד, איכרה
פשוטה, ארצית, אם כי לא רועה בורה.
היה בה משהו זעיר־בורגני מן הבית. היה
בה משהו מיוחד, ששיכנע את כולם. היא
היתר, כזאת מין כספית, צצה בכל מקום.

הופ — היא פה, ד,ופ — היא איננה, פתאום
עזבה לעולמות אחרים.״
עם הברק בעיניים, כאילו נגעה גילה
אותו משהו מיוחד שהיה בז׳אן. אותו משהו
המזכיר ייצורים תמהוניים, בעלי אישיות
מהפנטת, הסוחפת אחריה את כל סביבתה,
עוד טרם בדק מישהו אם היא שפוייה בדעתה,
במובן המקובל.
ככל שגילה מתקרבת לפרטים, היא מודה
בפחד הכמוס שיש בה, מיום בו חתמה
על החוזה. הסיבה :״אני צריכה לעלות
אליה, אל ז׳אן. איני מדברת על פרטים
טכניים. פשוט מאוד. ג׳ורג׳ ברנרד שאו
היה כל־כך חכם, שלא השאיר שום מקום
לחיטוטים פסיכולוגיים. כל מה שאני צריכה׳
קיים בתוך המחזה. הכל. הרעיונות,
הביטויים, אבל כשאני צריכה לענות, מתברר
שאני שרויה בתוך מונולוג.״

מבט אחד אל הקיר בביתה של גילה,
מחזיר אותה 15 שנים לאחור: קריקטורה
של זאב על גילה ב״שחור על לבן,״ קומדיה
שרק מי שעבר בחינות־בגרות בתולדות
תיאטרון הבימה, מסוגל לזכור אותה.
״גברת אלמגור,״ וזוהי שאלה נוספת שיג־רתית
ומתבקשת מאליה, אבל לצערי, אי־אפשר
לוזתר עליה ,״איך זה קרה שחזרת
להבימה אחרי 13 שנה? הצהרת שתחזרי
כמו מלכה, ורק לפי התנאים שלך. האומנם?״
תשובתה
של אלמגור :״זו לא הפעם הראשוני,
שהבימה באה אלי במשך 13השנים
הללו. ובכל פעם שבאו, שאלתי :
ומה עכשיו? שאלו אותי: מה, למשל,

הצרפתי נעלמו, החצים של בילי ויילדר,
שהיו בסרט, אינם נמצאים בעיבוד זה, אבל
הוא מדבר אל הקהל הישראלי דווקא משום
שאומץ ליפו ולסלאנג השגור בסימטאותיה.
גדי יגיל מבריק כרגיל. ברקע מבריקים גם
עיבודיו של דויד קריבושיי.
נ׳אמבו (דקל) :חבורת יוצאי להקות
צבאיות (בהדרכת דני ליטאי ויאיר רוזג־בלום)
,במיבחר קטעים מן הרפרטואר המוכר.
מי שאוהב קטעים אלה, יאהב גם את
הג׳אמבו. תגלית חמודה — ניצה שאול
(ראה עמודים )24—25 ורקדנית מרשימה
בשם יוכי.

היית רוצה? אמרתי: ז׳אן ד׳ארק. אמרו :
טוב, אבל עם מי? אמרתי: מייקל מיצ׳ם.״
על הבמאי מייקל מיצ׳ם :״מרגע שהתחלתי
לעבוד איתו, ידעתי: אינני יודעת מה
ייצא מזה. אבל אני יודעת שיש לי במאי
שהכל מונח אצלו בראש. הוא יודע בדיוק
מה הוא רוצה, ואי־אפשר לרמות אותו.
זה קשי, לפעמים, לשחקן, כי צריך לתת
רק אמת, אבל עבודה קשה אינה מפחידה
אותי. אני מין סוס־עבודה. זאת התכונה
הדומיננטית אצלי, אולי יותר מכישרון.״ י מבט נוסף על הקיר בחדרה של גילה :
הבלה וצייד הפרפרים מונצחים על־ידי יוסל
ברגנר :״לגילה, באהבה.״ יפה להפליא.
היא מזכירה את ההצגה כחינגה :״להיות
חלומית ופיוטית בחלק אחד, ופרועה ועצבנית
בחלק שני, זה האתגר. ובמיוחד
כשאת מופיעה גם בתיאטרון וגם בקולנוע.
את צריכה להיזהר לא להופיע יותר מדי.
צריך שיאמרו בקהל: מה, זאת היא? לא
יכול להיות! וזאת הסיבה שאחרי אלדורדו,
כשבאו אלי עם כל מיני, מרגום׳ ,בחרתי
דווקא את בת־שבע, עם המשקפיים, בסאלח
שבתי. ואת בת־שבע מחקתי ביסיבצע קהיר.
היו לי חישובים מצחיקים: חשבתי, אחרי
הצ׳אפצ׳ולה הזאת, יש לי הזדמנות להיות
בשמלות של ג׳רי מליץ.
״גם בתיאטרון, כשהציעו לי את אופליה,
אחרי מגי באחרי הנפילה, סירבתי. הלכתי
להיות לא־נשית — פיטר פן אחרי זה באו
פרפרים ורכבת תחתית, ואחרי זה ציד המכשפות.
ובכל פעם, אני אומרת לעצמי :
אז מה יש, אם אכשל? העיקר היה לי
צ׳אנס להיות אחרת...״
״דבר אחד אני יודעת — אם יבוא מלאו־המוות
ויקרא לי — אז לא לפני שאשחק
את צ׳כוב ! ״

הדוקטור והדוקטורית

כשסיפרתי לכם לפני חודש (הנשיא בן
^ 6והישראלית בת ה־ ,36 העולם הזה

| 0ג )1על הרומן המפתיע בין שני הדוקטו־
>ץ יס — ד״ר (אבל לא רופא) וי לי א ם
וכסלר, הנשיא העולמי של בני־ברית,
ויו״ר מועדון הנשיאים היהודיים בארצות-
הברית׳ להלן צד א׳ — וד״ראוסנת
,אידלסון, רופאה במחלקה הגינקולוגית ב־תל־השומר,
להלן צד ב׳ — סליחה. אז כש־סיפרתי
לכם עליהם, לא יכולתי לצרף תמונה
משותפת של הזוג. משום שהד״ר צד
א׳ היה בארץ, כשהוא מעורר סערות בקשר
לוועידת בריסל, והד״ר צד ב׳ היתה ב־עווייץ,
כשהיא מסעירה את השלג במחלקיצסקי שלה.

השבוע אני מתקנת את העוול. על חתונה
אני לא יכולה עדיין לדווח השבוע לצערי,
אבל מלבד זה — אם לשפוט לפי איך
שד״ר צד א׳ לא סר מצידה של צד ב׳,
ואופף אותה כל הזמן בדארלינג פה ו־ן
ארלינג שם — אז אוכל לעשות זאת
בשמחה רבה, בעתיד הקרוב ביותר.

פחר

כשאומרים על חתיכה שהיא עושה עיניים,
מתכוונים אתם יודעים למה. אבל לא אצל
קרני וודק, ידידתו מזה שנתיים וחצי
של מני פאר. קרני עושה עיניים של
ממש. זאת אומרת, לא של ממש, אלא של
פלסטיק. לאביה יש בית־חרושת מיוחד
לעיניים תותבות — כן, יש גם עיניים תותבות,
לא רק שיניים, למה זה מצחיק? —

דוקטורים ויליאם ובסדר ואוסנת אידלסון

חתונת הסיר והמיכסה
״אין לי זמן• אין לי זמן. את מוכרחו;
לסלוח לי. אין לי זמן. כל היום רצתי׳
להשיג מקומות בבתי־מלזן לאיזה עשרים
אורחים שבאו מחו״ל. בלילה אני צריך
לשחק בדרבי הפועל־מכבי בחצי הגמר על
גביע המדינה. ומחר אני מוכרח להתחתן.
אין לי זמן:) ,חייך.״
כך התחיל והסתיים הראיון שלי, ביום
שני השבוע, עם טל ג ח די, כוכב הכדורסל
החתיך, הגבוה, והאמריקאי, ששובלים
של חתיכות השתרכו אחריו מאז עלה ארצה.

נכשלו — בקליעה לסל של אלוף הקליעות.
איך היא עשתה את זה? נורא פשוט, מה
זאת אומרת :״כל סיר צריך שיהיה לו את
המיכסה שלו,״ היא מסבירהלי .״הוא
בחור כזה מתוק, שאי אפשר שלא לתפוס
אותו. פשוט התאהבנו.״ נורא פשוט.
הם הכירו לפני שלוש שנים, דרך חבר
של רונית, והמשיכו את הרומן בקורס־כדי
פודנציה,
כשטל חזר לארצות־הברית
למלא שם את שירותו הצבאי. כשהקורס־פודנציה
לא הספיקה, קמה רונית, מיד

באנחה כבדה נאלצתי לוותר לאיש העסוק,
ולתפוס את זאת שמחר הוא היה מוכרח
ללכת להתחתן איתה.
רונית לוין׳ 21 וחצי, בתו השחרחורת
והמקסימה של סוחר טקסטיל תל־אביבי,
הצליחה במקום שעשרות חתיכות אחרות

אחרי שהשתחררה מצה״ל, וקפצה אליו
לאמריקה לביקור, ועכשיו יש לנו חתונה.
ויש לה עוד עובדה היסטורית קטנה
שהיא רוצה להעמיד על דיוקה:
״הוא היה חוזר לארץ גם בלעדי. הוא
פשוט אוהב את הארץ.״ נו, מי לא?

חנו רה וק שמש, אהבה וארצנו הקט 01 ונת

ר. ג רו ש ה

הייתם באירמוז לה־דוס? לא האוריגינלית. זאת של פשנל, בקולנוע דקל. יופי. זוכרים
את השוטר ההונגרי שם? לא זוכרים? לא חשוב. גם כן יופי. אז זהו בעלה המיועד של
גדיה ארקץ -מרטין גילת. לידיעתכם.
״תמיד יצא לי לעמוד בפני הברירה, לבחור בין אהבה וכסף — ותמיד בחרתי באהבה.
גם הפעם ככה.״ זאת, במו אוזני, שמעתי מפיה של גליה. שכה אחיה. הברירה שלה הפעם,
מסתבר, היתה בין דני הסידוק בנו של אחד מבעלי בנק דיסקונט (הצד של הכסף) לבין
מרטין (הצד של האהבה) .״בחרתי בשני,״ אומרת גליה.
זה שמרטין איננו כסף, זה מעל לכל ויכוח. אף אחד לא חשד בו מעולם בכך. זה שהוא
האהבה הגדולה — נראה להיות היום גם מעל לכל ויכוח. אהבה בוערת, אפילו. הוא בן
( 24 גליה ,)30 יפה־תואר, כזה אחד עם עור שזוף ועיניים תכלת, אם אתם יכולים לתאר
לכם את התוצאה .״ברגע שאקבל את הגט — נתחתן,״ אומרת גליה.
הגט, אם שכחתם, הוא מבעלה הצרפתי .״מתנהלים עוד משפטים,״ מספרת גליה, העובדת
כיום כאחראית לתלבושות בהצגות של פשנל .״הבן כבר אצלי, אבל הבת עוד לא.״
היא הכירה את מרטין כשהיתה עם יהורם גאון — זוכרים שהיא היתד, חברה שלו? —
בהסרטת הפריצה הגדולה. מרטין שיחק שם בתפקיד השבוי הבריון. הרומן הגדול עם
יהורם נגמר, וכשהיא חזרה לפני שלושה חודשים מצרפת, ההל הרומן הגדול עם מרטין.
״כל מה שאני רוצה — זה אהבה, ושמש, ואת הארץ.״
אני יודעת שלא תאמינו, אבל היא אמרה לי את זה. שכה אחיה.

טיול שמח או מנוסה עצובה?
רותי
בקרמן היתה אחת החתיכות
הנאות בארץ. למה אני אומרת היתה י
למה מיום רביעי השבוע היא כבר לא
בארץ. היא יצאה לטיול קטן בעולם,
וכנראה תלן לגור קצת אצל אחיה, בברזיל.
לכאורה,
אין בזה כלום. למה לאל
יש לה אבא עשיר, קבלן וסוחר קרקעות
ידוע, והיא בהחלט יכולה להרשות לעצמה
לטייל. הצרה היא, שלרותי יש
עכשיו חשק לטייל כמו שלי יש חשק
לרקוד. מה שרותי עשתה, זה בעצם
להימלט. מעצמה, מאהבתה, ומכל הטרגדיה.
הצרה
התחילה לפני חודשיים, כשיאיר
קולטון השתחרר מבית״הסוהר.
מאחר שהוא ישב שנתיים ב״מעשיהו״,
סביר להניח שאולי כבר אינכם זוכרים
בדיוק מיהו ומהו. אז — יאיר היה
אחד מנערי השעשועים הידועים של תל-
אביב. ובנוסף, גם החבר של רותי. וכבר
דובר ביניהם על חתונה, וכל שאר הדברים
מסוג זה.
זה היה לפני שנתיים וחצי. ואז, בעקבות
הלשנה, יאיר נעצר. תפסו אותו, לא
עלינו, עם 18 וחצי קילו חשיש. ולפני
שנתיים וחצי, תאמינו לי, זה היה הרבה.
הרבה חשיש והרבה כסף. הוא
קיבל חמש שנים (ברוטו) ,ועכשיו השתחרר,
כמו שאמרתי. וכשדיברתי איתו
השבוע, אני מוכרחה לציין שמצאתי לפני
נפש הרבה יותר מבוגרת.
״הפשע לא משתלם,״ הוא סיפר לי
בטון של אחד שגילה אמת חדשה .״שם,
בבית-הסוהר, לומדים להעריך את זה.
התענוג עלה לי 150 אלף ל״י בעורכי-דין,
הפסד סחורה, ואובדן המכונית שלי.
אבל זה כלום. אפילו בשביל להרוויח
350 אלף ל״י במכה אחת — לא כדאי
לעשות את זה. הרסתי לי את השם מבחינה
חברתית. זה היה התיק הראשון
שלי — ואני מקווה שזה יהיה גם האחרון.״

שהישיבה היתה רק עצב ושחור.
היו גם צדדים עליזים לחיים ב״מע-
שיהו״ .כמו, למשל, כשמס-הכנסה שלח
לו לשם שומה על 30 אלף ל״י לכל

מני פאר וקרני וודק
ולעדשות מגע, ושם היא עושה מה שהיא
עושה. קרני ומני נפגשו לראשונה בהצגת
הבכורה של שברו את הכלים. היא עשתה
לו שם עיניים — הפעם לא מפלסטיק, אלא
אתם יודעים למה אני מתכוונת — וככה
זה התחיל.
ומשם זה נמשך בכך שהם עברו, לפני
שנה, לדירה משותפת. אבל חתונה עוד לא
לא בגלל חוסר רצון, אלא
רואים מזה.
אפשרות. מני כהן וקרני
בגלל חוסר
גרושה.
אז אמנם אפשר לחיות גס ככה עד מאה
שמני רוצה בכל
ועשרים, אבל כנראה
זאת סטאטוס פורמלי .״טוב שהוזילו לאחרונה
את מחירי הנסיעה לקפריסין,״ אמר
לי השבוע.
חוש ועשה, בני.

מת מצחוק.
היו העניינים פחות
היתה רותי באה כל
למרות שיצאה כמואחרים.
ברגע שיצא,

שנה. יאיר במעט
אחרי השיחרור,
מצחיקים. כשישב,
הזמן לבקר אותו,
בן עם כל מיני
חזרה אליו.
מה שלא מצא כל-כך חן בעיני ההורים.
בשעתו, כשיאיר נעצר והדבר התפרסם,
עשתה אמה של רותי ״אוי״
גדול — ונפלה מתעלפת. זה היה כלום
לעומת מה שהיא עשתה עכשיו, כשהיא
שמעת שרותי חזרה ליאיר.
וכך, אתם מבינים, נוצרה כאן דילמה
קטנה. ובין האהבה מכאן והלחץ משם,
הקטנה החלה נשחקת, והחליטה לברוח
קצת.
אלא שבריחה, לצערנו, כמעט אף פעם
לא פותרת בעיות מסוג זה.

במדינה
(הנזשן מעמוד )28

מה בעיתונים, לבית הספר האורתודוכסי,
ביקש להתקבל שם כמנהל אדמיניסטרטיבי.
קרוב רחוק. במקום מכתבי תשובה,
הופיע יום אחד בביתו, שליד המיסגד של
נצרת, קרוב־משפחה שוואליד לא היה מיודד
איתו במיוחד, ואשר לא הרבה לערוך אצלו
ביקורים. להפתעתו של ואליד שאל אותו
קרובו האם מצא כבר עבודה. בעקבות תשובתו
השלילית של ואליו, הציע לו הקרוב

להיפגש עם הממונה על המחוז.
ואליד סירב .״תראה, אין לך מה להפסיד,״
טען הקרוב .״יש לי מר, להפסיד,״
השיב ואליה ״כרצונך,״ החזיר הקרוב ב׳
קרירות,
והשניים נפרדו.
לא רוצה שיפירו אורני. עד מהרה
החלו להגיע מכתבי תשובה. עיריית נצרת
הודיעה שאין לה לפתע תקציב עבור י׳־
מישרה. מנהל בית הספר האורתודוכסי בחיפה
הודיע שבקשתו של פאהום נמצאת
בעיון פעיל. היא עדיין בעיון פעיל.
מישרד הבריאות כלל לא הטריח לצמו
לענות.
ואליד עצמו החליט שאין טעם לבקש
עבודה נוספת. הוא נרשם שוב לאוניבקסי-
טה העברית בירושלים — הפעם למשפטים.
המטרה: להיות עורך־דין עצמאי, שאז
יוכל להתפרנס בכוחות עצמו .״הם קיוו
שבשביל עבודה אני אסכים להיפגש איתם,״
אמר השבוע .״הם טעו. אני לא מעוניין
להכיר אותם, ולא שהם יכירו אותי.״
הוא לא טרח להוסיף מי הם אלה שבי
היכרותם אינו חפץ.

ספורט
ח יא
עולה בסף

...וכולם יחד

לאחר ייצוא מוצלח לחרל
טל מגיש לך עתה
גם בי שראל ! 7וקטייל
ראשון ב סוגו מיוחד בטעמו.

מיץ עגבניות, פלפל ירוק,
גמבה, גזר, סלרי, ויטמין 0ותבלינים.
להשיג ב 2-אריזות:
600 גר׳ ו 1350-גר׳ (אריזה משפחתית)
להשיג בסופרמרקטים, בשופרסל, בשק״ם
וחנויות מזון מובחרות

ב!וכוכו״ב*

כ1כ>
ירקות בתוספת ויטמין 0
פשעים חשיש בבי ת —
לא ת מיד הו בחה בפשע

• ש ד נו! השדה

מיוצר ע׳י מילוז בע׳מ סולם צור• מס׳ 1במוצרי עגבניות בישראל

דף מספר 6

#ב קייי ת ־ חיי ס

עיתון הנוצר ׳#ל תנועת הגולם הזה — כוח חדש, עומד לצאת
בקרוב.

ביו ג׳ ,ד,־ ,20.4.71 בשעה ,20.30 בבית משפחת פלשטיין, רחוב
נ״א (האורנים ,)*0קרייודחיים מערבית, תתקיים

אם אתה מסוגל לחשוב -ה6וה בבקשה את
הפועל ״כתב״.

פגישת חברים ואוהדים עם
ח״כ שלום כהן

הצעותלנושאים: האם נחוצה צנזורה הקשר בין
תלבושת אחידה — טוב או רע?

החשיש לתיאטרון

ארסי פריחה היא כדורסלנית ותיקה ב־הפועל
אשדוד. על כושר הקליעה שלה לסל
יש כמה דעות — אבל לא על כושר הדיבור
שלה, שהוא כביר. על זה אין ויכוח.
היא הוכיחה זאת שוב, השבוע, כשקבו־צתה
שיחקה נגד הפועל קריית־גת. התוצאות
עבור הפועל אשדוד היו עגומות8:41 .
לטובת קריית־גת. התוצאה הרגיזה את
פריהה .״השופט חרא,״ היא התחילה להשתולל
ולצעוק, לא היה בזה חידוש. כי פריחה
נוהגת כך מימים ימימה, וכבר יש לה
הרשעה קודמת על העלבת שופט.
גם הפעם, למודת נסיון, היא התייצבה
מייד בפני ועדת־המשמעת של ההתאחדות לספורט.
שני עורכי־הדין שישבו בדין, עמום
פקטור ומשה אלוני, החליטו להרחיק אותה
למשך חודשיים מכל פעילות ספורטיבית.
״החרא בארץ הזאת מתחיל לעלות ביוקר,״
הגיבה ידידה של פריחה.

על סדרהיום :
א. התפתחויות מדיניות ועמדות נציגי התנועה בכנסת;
ב. המצע הכלכלי של התנועה.

הפעמון צילצל בדירות של אורי אלמליך
בדרום תל־אביב. כשפתח, ראה את אנשי המדור
למלחמה בסמים. אנשי המדור ערכו
את החיפוש הצפוי, מצאו על הריצפה במיטבה
פירורי חשיש. אלמליר וחברו, שנמצא
איתו בדירה, רוני דיין, נעצרו במקום.
מייד נערכה לשניהם בדיקה, ואכן, השוטרים
מצאו סימני חשיש על אצבעותיהם.
אולם כשהוגש כתב האישום, התברר שהדברים
לא כל־כך פשוטים. עורכת־הדין
נירה לידסקי, שייצגה את אלמליך, טענה
שהחשיש אינו שייך למרשה, ואין הוא יודע
כיצד הגיע לדירה. גם בעבר, טענה, ערכו
אצלו חיפוש בבית בעת שאלמליך כלל לא
היה בדירה — ומצאו שם את חבריו
מעשנים. גם הפעם, כשמצאו אנשי המשטרה
את פירורי החשיש, התפלא אלמליך, נטל
את הפירורים ביד כדי למששם — מה שמסביר
את עקבות החשיש על אצבעותיו.
לחיזוק טענתה העלתה לידסקי אל הדוכן
את רוני דיין, שהודה כי אכן החשיש שייך
לו, והזא זה שעישר אותו, לפני שאלמליך
בא הביתה.
שופט בית־משפט השלום בתל־אביב, יעקב
סגל, השתכנע, זיכה את אלמליך מחמת הספק.
חברו רוני דיין, שהיתר, זו עבירתו הראשונה,
קיבל שלושה חודשים על־תנאי.
הווול ה הז ה ז 7 ז

במדינה
אירמנים
זי בו טמט קי
ראש
״הליגה״
״הליגה להגנה יהודית,״ בראשה עומד
הרב מאיר כהנא, התיימרה להיות, מאז ה־קמתה,
אירגון יהודי בלתי תלוי. ראשי ד<־
ליגה הביעו אומנם לא פעם עמדות ימניות
קיצוניות, זכו גם בתמיכת האגפים הימניים
שבתנועה הציונית ובמדינה, אולם מעולם
ל 2הביעו הזדהות עם גוף מפלגתי כלשהו.
גם, מקורות הכספים המשמשים למימון הפעולות
העניפות של הליגה לא התגלו עד

השבוע יצא המרצע מן השק. היה זה הרב
מאיר כהנא עצמו שקבע את מיקומה של
הליגה שלו בנוף המפלגתי היהודי. בראיון
להעניק כהנא למעוז, ביטאון בית״ר בישראל,
נשאל כהנא בין השאר מהו הקשר
של הליגה שלו לבית״ר. השיב כהנא :״שאלה
טובה, באמת. לבית״ר בארצות־הברית ו־לליגה
להגנה יהודית יש קשרי שיתוף פעולה
הדוקים מאוד. הבית״רים מסייעים לנו
בהפגנות ובעצרות מחאה. כמו כן, לנו יש
מצע רעיוני הזהה לזה של בית״ר, דבר המעמיד
את פעולותינו ופעולות בית״ר על
בסים רעיוני משותף. ככלות הכל, ז׳בוטיד
סקי היה ונשאר הפילוסוף הראשי של תנועתנו.
ועוד: ראש בית״ר, ז׳בוטינסקי, במאמריו,
תורתו ודיעותיו ציווה לנו את
הדרך בה אנו הולכים היום״.
״קשה להימנע מאלימות!״ .מהי
הדרך בה הולכת כיום הליגה להמר. יהודית?
מי שחשב כי פעולותיה מצטמצמות
למלחמה בברית־המועצות ובכנופיות המת־נכלות
ליהודים בארצות־הברית, טעה, סיפר
הרב כהנא באותו ראיון על פעולות הליגה
:״הליגה להגנה יהודית עוסקת גם בהסברה
ישראלית בקרב סטודנטיס וצעירים
יהודיים. כמו כן אנו מנהלים מאבק רצוף
נגד גופים אנטישמיים, קבוצות של ״הפנתרים
השחורים״ ואנשי ״השמאל החדש.״
המאבק נגד אותם גופים נושא אופי הסברתי
מובהק. ברור שקשה להימנע מאלימות ! ״
לאור גילוייו של הרב כהנא, המצביעים
על הקשר בין תנועתו לבין בית״ר ועל
מדיניות הפעולה האלימה נגד גופים שמאליים,
נעשים ברורים יותר הקשרים בין
חירות, לבין הפעילות האלימה בישראל של
גופים הנושאים את שם הליגה.

הגדלת

הפר סי ם
הג דו ל ה

תתקיים ביום שלישי ;

בשעה 8בערב ב״בית סוקולוב״ .רח׳ קפלן 4
תל־אביב

פרס ראשון: מגכונית ״פיאט״
850 ספורט קופה (לא כולל מיסיס)

כרס שני:

3טיסות לשוויץ
בסילוני אל־על בטיסה קבוצתית

פרס שריש 2 :,קטנוע• ״למברטה״

— (כולל מיסיס)

פרס ו ב עי 10 :שעוני מעודדים סוו־צה
^ תוצרת שוויץ, מהמעולים בעולם

קש שעון ״טישו״ והשתחו בחגורת
פרטים בחנויות ״טיסו״ ה מו ס מכו ת
קח קיי מ ת
לפלס טין
אין דבר המטריד יותר את הלאומנים הערבים
מאשר גילויי האחדות והזהות בין
יהודי העולם לבין ישראל. יותר -.אשר הם
חרדים מהתנועה הציונית כאירגון אידיאולוגי,
מקנאים הערבים — כפי שהדבר בא
לידי ביטוי במאמרים ובספרים אודות ישראל
והציונות — ביעילות האירגון הציוני,
אותו הם מנפחים למימדים מוגזמים, מעל
ומעבר לכוחו האמיתי.
זוהי הסיבה אולי שהפעילות הפלסטינית
ברחבי העולם מנסה בשנים האחרונות לחקות
את דרכי הפעולה של התנועה הציונית,
כדי לקשור את הפלסטינים הפזורים
ברחבי העולם כולו למאבק הפלסטיני.
במיסגרת זו, כך מסתבר, הקימו האיר־גונים
הפלסטיניים, גוף שנועד להוות חיקוי
לקרן הקיימת לישראל, או למגבית היהודית
המאוחדת ברחבי העולם. הגוף, הנקרא
בשם קע״ל (״קרן ערבית לפלסטין״) ,נוסד
בארצות הברית עוד בשנת , 1969 מכנס מדי
שנה ועידה שנתית בארצות־הברית, ועוסק
בעיקר בגיוס כספים לאירגונים הפלסטיניים
השונים.
רק סיסמת הקרן הקיימת הערבית שונה
מזו של היהודית. כדי להבהיר שהכספים
הנאספים אינם מיועדים לגאולת אדמה, נקבעה
בוועידה האחרונה גם סיסמת הקרן :
״נילחם באוייב בכל מקום שהוא נמצא!״
העולם הזה 1753

לכל הזדמנות״.

הפתעה נעימה
עם אריזת שי
של תמרוקי מוסון
מבחר אריזו ת שי מיו חדו ת, קרמים, סבוני ם, מי קולון דיאודורגטים וכו׳״ לה שיג בפ רפו מ ריו ת

.ויגיאו

ועוין ו4
מצין ג1 :

• יצחק שילה
• אריה אליאם

לכבוד

ס טובה פרדו
• אבי טולדנו

הפסח

• גבי עמתי
• דסי הדרי
עם אברה ם רונ אי

סר6

בקולנוע ״קרן״ באר־שבע

שבוע

החל במוצאי-שבת • 10.4.1971 ,בעת ובעונה אחת • ב־ 8בתי קולנוע

״אופיר״
ת ל־ א ביב

״עדך

ירו שלים

״א רי א נה
״תפארת״
״שלום״

פתח ־ ת קו ה

הרצליה

הכינו כר טיסים מראש

״אשדוד״
אשדוד

״חרמון״

ק רי ת שמונה

״כרכב,׳
א פ קי ם

הזמנות ו הנ חו ת בטלות

״כרמל מזרחי״ לקראת המיליון השני
ייצוא היינות של אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב הגיע
ב־ 1970ל־ 1.4מיליון דולר — גידול של 250 אלף דולר לעומת שנת . 1969
2>/4מיליון בקבוקי יין ״כרמל מזרחי״ משוזקים ל־ 5יבשות, אמריקה (צפון ודרום) ,אירופה,
אפריקה, אסיה ואוסטרליה.
לדברי מנהלי האגודה הבעיה העיקרית בייצוא יין, נובעת מן ההסכמים בין ארצות השוק האירופי
המשותף המכוונים ע״י האינטרסים של ארצות יין מובהקות באיטליה וצרפת. הסכמים אלו
מערימים לאחרונה קשיים על ייצוא יינות מתוצרת ישראל, אפילו יינות מתוקים, לארצות השוק.
למרות זאת ניכרת לאחרונה באירופה עליה בביקוש ליינות שולחן כאדום עתיק וכרמל הוק,
ואילו בדרום אפריקה ובארה״ב עלה הביקוש למיץ ענבים מוסקט ואדום.
יינות השולחן הזניים של ״כרמל מזרחי״ — סמיון, סוביניון, קברנה, קרינין וגרנג׳ רוזה,
המהווים את גולת הכותרת של יינות השולחן מתוצרת ״כרמל מזרחי״ ועליהם גאודת החברה,
מתחרים עתה ביינות שולחן אירופיים מובחרים.
תחזיות הייצוא של ״כרמל מזרחי״ ל־ 3השנים הבאות הן לעבור את הסכום של 2מיליון דולר.
גם בשוק המקומי עלו מכירות האגודה והגיעו ב־ 0ד 1969/ל־ 42 מליון ל״י! עליה של 6מיליון
ל״י לעומת 36( 1968/9מליון ל״י).
לחברי האגודה שייכים כ־ 35,000 דונם מכלל 45,000 דונם כרמי היין במדינה והיא קולטת בשני
יקביה בראשון לציון ובזכרון יעקב למעלה נה< 750/מתוך יבול ענבי היין השנתי.

התחתון הסהפכני ל שם 1ש חד־פעם•
• פנטסיה הוא התחתזן שאת לובשת זנושליכה
• פנטסיה אידיאלי לשמוש ׳ום־יום׳ .נסיעות. חופשות זתקזפה חדשית
• פנטסיה מיוצר מחמר מהפכני המורכב מ 2096 אקריליק 8** 1
ויסקוז־ריון בעיבוד דנטל נפלא. ב שלל צבעים מקסימים
י פנטסיה הג״ני. רך ונעים למגע. ס1נן ן זיעה וחמים בחורף.
פנטסיה לנשים בשתי מידות -בקיני ותחתון שלם.
פנטסיה לילדים.
פנטסיה לגברים -בקרוב.
נמכר בסם של 5יחידות.
להשיג בבתי מרקחת, סופרמרקטים. בתי בל־בו זצרבניווג
רדקס תעשיות בע־מ תל־אביב. ת.ד .4145 .טל 820059 .

קולנוע
כוכבים
ה מ תו סכל

ג * 9ל מ

פני המלאך
,פניה צחורים, תמימים ויפים כפני מלאך,״
כתבו המבקרים אחרי שראו לראשונה
את הנערה בת ה־ 17 בסרט איטלקי בשם
מחר יהיה מאוחר מדי. שם הנערה היה
אנה מאריה פיאראנג׳לי׳ והוליבוד התנפלה
מיד על המציאה החדשה וחבקה איתר,
בעוז^בין זרועותיה.
היא הועברה בבהלה אל מעבר לאוקיאנוס,
שמה קוצר לפיאר אנג׳לי, היא הוחת־מה
על חוזה שמן, ומייד ניתן לה תפל יד
בכרן׳ בשם טרדה, שזכה לביקורות טובות.
ואז החלו הצרות. הנערה התאהבה ב־ג׳ייבם
דין, אהבה אומללה שהסתיימה במותו
בתאונת־דרכים ; נישאה לזמר ויק דיי־

רסיסי חיים (סטודיו, תל-
אגיב; ארצות-הברית) — לכאן-
4רה, זהו מסע נוסף על פני ים•
הנפשות הצחיח בארצות״הברית. למעשה, זהו תיאור של
תופעה מוגדרת הרנה יותר: התיסכול של משבילי ארצות-
הברית, שאינם מוצאים את מקומם הנכון בחברה המודר-
נית. רוברט, גיבור הסרט, הוא בן למשפחה היכולה לסמל
את התרבות: כולם מוסיקאים, כולם אנשי ספר ומחשבה,
החיים בבדידות מזהרת, בטירה טובלת בירק, הרחק מהמולת
החיים של המאה. הוא עצמו נחשב לפסנתרן מבטיח,
עד אשר הוא קם ביום אחד, נוטש את הבית ומנתק את
קשריו עם המשפחה.
אלא שבל זה אינו מועיל במאומה: הוא נשאר בעל־בורחו
המשכיל המפונק, שגדל על ברכי בטהונן ובאך,
טעמה המוסיקלי של ידידתו מעורר בו, בחילה, ההשפלות
הברוכות בפרנסה היומית מכעיסות אותו, ומה שחמור
מכל: הוא סובל מן המחלה האופיינית לכל משכילי התקופה:
הפחד הנורא מפני התחייבות רגשית כלשהי.
פחד זה מגביר עוד יותר את בדידותו בעולם שהוא
אינו שייך אליו ממילא. וכך נשאר האיש תלוי אי־שם
בחלל, בין העולם האבסטרקטי, המנותק והיומרני של
אנשי התרבות — עולם שהוא שונא, לבין עולמם של
פשוטי״העם, אנשים מזיעים, המשלימים עם העובדה שאינם
אלא ברגים קטנים וחסרי״אישיות — עולם שאינו
יכול להתבולל כתובו.

גי\2גלגזון וב2־א •.\2וושכיר \־\זרצריג7
הסרט בולו סובב על רגשותיו של רוברט, ונהנה בעיקר
מהופעתו המשכנעת מאוד של ג׳ק ניקולסון (הפרקליט השיכור
נ״אדם בעקבות גורלו״) ומסיגנון הבימוי הבלתי-
אמצעי של בוב רפאלסון (שותף גם לתסריט) ,המתרחק מן
הליטוש האופייני להוליבוד, ומנסה לצלם סצינות כאילו
תפס אותן מתרחשות באקראי.
בסך הבל, זוהי אחת התרומות המקוריות ביותר של
הקולנוע האמריקאי בשנים האחרונות.

גם ה*לד>ם
רוצים אונס
הזאבים תוקפים בעורף

פיאר אנג׳לי כבת 17
.מוטב היה

(אופיר, תל־אביב; ארצות־הברית)
— אם יש לסרט זה מעלה כלשהי,
הרי זו דווקא מעלה בדרך השלילה: זהו אחד מ-
סיפורי־המלחמה הנדירים מאוד בקולנוע, המעוררים באמת
ובתמים בחילה. כל סרט טוב, העוסק במלחמה, צריך
היה לעשות זאת, אלא שבדרך כלל חש הצופה התפעלות
והתעלות-הרוח נוכח מיבצעים מרהיבי״עין. הפעם, לשם
שינוי, המלחמה באמת דוחה, אכזרית וללא גיבורים.
אולם פרט לנקודה זו, שהיא ללא ספק חשובה, קשה
למצוא סיבות נוספות כלשהן להתפעל מסרטו של פיל
קארלסון, המכונה במקור ״קן הצרעות״ .המישחק של כל
הנוגעים בדבר, החל ברוק האדסון (הצנחן) ,סרג׳יו פאנ־טוני
(הקצין הנאצי) וסילבה קושינה (רופאה גרמניה, המטפלת
בצנחן בעל״בורחה) ,ובלה באחרון התפקידים ה-
מישניים, הוא מוגזם ובלתי״משכנע.
כל הצדדים המעורבים בפרשה: הצבא הגרמני, האס-
אס, הפרטיזנים, הצנחן, ואפילו (או אולי בעיקר) הילדים,
כולם שופכים דם באותה יעילות, מנסים אפילו את כוחם
שלא עומד להם עדיין, באונס, כך שבסופו של דבר הם
מעוררים, בשלבים שונים של הסרט, סלידה שווה אצל
הצופה.
אילו היה בבל העניין הזה לקח כלשהו, או חווייה

מון, והפסיקה כמעט לעבוד ! התגרשה מן
הזמר והתחתנה עם מלחין איטלקי, ארמנדו
טרובאיולי, שוב ללא הצלחה מרובה ! וכאשר
שילטונות־המם האיטלקיים רודפים
אחריה (כי בינתיים שבד, למולדתה) ,היא
ניסתה שוב להתקבל לעבודה באולפנים.
אלא שפני־המלאך בני ד,־ 17 הפכו לפני
אשד, בת ,38 התפקידים שהוצעו לה לא
הקסימו במיוחד (כל ממזר מלך היה אחד
ההזדמנויות היותר טובות שלה בשנים האחרונות)
ולאחרונה היא עשתה את הצעד
ההורס לחלוטין את תדמית התום והטוהר,
שליווה אותה במשך שנים: היא החלה
מסירה בגדיה בהפקות סוג ד, תמורת שכר
זעום.
ביתה מעוקל, חייה אינם מעניינים אפילו
את הרכילאים המחפשים טרף צעיר יותר,
ופרשת האהבה שלה עם בנו של שגריר
ברזיל ברומא כמעט ואינה זוכה להדים. מה
הפלא שברגע של משבר התוודתה בפני
עיתונאי :״לפעמים אני חושבת שמוטב
היה לולא נולדתי כלל.״

ה א רנגון והשיגה :

אנושית משכנעת, היה זה מצדיק את הסרט כולו. בהעדרם,
לא נותר אלא להסיק בי פיל קארלסון יודע עד כמה
מחרידה המלחמה, והשתמש בה כרקע, כאשר הוא שוכח
כי העיקר בסרט הוא בבל זאת הנושא הראשי.

חיים אשל, הישראלי שהיה לאיש חשוב
במערך ההפצה העולמי של מ.ג.מ. ממלא
תפקיד מארח. נציגי מ.ג.מ. בארץ רוחשים
סביבו. נערה צעירה, עם רגלים ארוכות
וחשופות׳ המוצגת כאשת יחסי־ציבור,
מברכת את כולם לשלום ועונה לטלפונים.
חיים טופול יושב על הספר, מחייך בנחת.
וכל זה, משום שהחל מהשבוע הבא יוצג
בקולנוע צפון סרטו של דויד לין בתו של
ריאן, ולכבוד זה בא לארץ השחקן טרוור
אורחים כולנ ו
או ה בי ם נפלי ס
פיאר אנג׳לי כיום
לולא נולדתי בכלל!׳׳
העולם הזה 1753

בחדר בקומה ה־ 13 של מלון הילסון
בתל־אביב, מסתובבים אנשים בלי הרף.

צ מן\ ו עוו ר ת

שחקן הווארד
איש אינו אוהב קדוש

הווארדל׳ הממלא בסרט תפקיד של כומר
אירי. הווארד הוא באמצע שנות החמישים
שלו, שיבה מתחילה לזרוק בשערותיו האדמוניות,
הוא מחליף הלצות עם טופול,
מקבל את אורחין בלבביות, אבל נראה עייף
למדי.
ומה הפלא ז יום שלם דיבר עם עיתונאים.
בבוקר היתה מסיבת עיתונאים (והוא
נדהם לראות עד כמה ל א שואלים אותו
שאלות) ,ואחר כך התייצבו נציגי כל העיתונים
בשורה כל אחד לחוד. כל אחד
אוהב כוכב.
פגישה מיקרית. מזה 26 שנים לפחות
מופיע הווארד בסרטים, והוא הצליח
לזכות למעמד מיוחד במינו. אף כי אינו
יפה, למרות שהוא מיטיב לשחק, ואם כי
אינו מספק חומר עסיסי במיוחד לטורי
הרכילות, הוא בכל זאת הצליח לזכות למעמד
של כוכב.
אלא שהדבר אינו משגע אותו. הוותק
מעורר בו רק מחשבות נוגות .״פעם עבדנו
מתוך חדוות־יצירה,״ הוא אומר ,״החיים
והעבודה היו עבורנו היינו הך.״
והיום? ״היום נראה לי כל העסק כמי־רוץ
עכברים מטורף, ומהנה הרבה פחות.״
אבל בכל זאת, הקולנוע התפתח, הלא כן ז
״כן, יש עכשיו סיגנונות רבים, כיור ה־מיטבח,
ועוד כיוצא בזה. אבל אני חושב
כי אני יודע מה עושה האדם בחדר ה־
(המשך בעמוד )42

ב בז ה

בנווה

ז רז 1

המצרר
לח ( 117 וק־נ)
אטריות (וק׳ג)
תפוזי שמוטי ( 1ד,נ<

וק׳גבשר

נעלים חצאיות לגבו(מ117 מי1ת)
1ע7י אשה(מקומיות)
§ נוס גזוז
חולצת כותנה לגבר

סתון(לשדש)
שיחת טלפון(מקומיתלממי)

19 60
0.29

האץ? !
ח המחיל

הי ו ם ־ ?י
(מרו״נעיבל׳י)

97 0ו
0.70

ה גי דו ל ^

141.3

0.68
0.20
6.22

1.93
0.70

141.9

138

0.07

0.20

3 0 6 .2

4.72

0.22

0.09

1 8 3 .8
250

1 85 .7
3 3 7 .5
217.7
1 4 4 .4

ובתחבורההציבורית?־ ־

ה7ן1
1—0--0—1ת״א־ ירושלים
׳_)י ת״א -באר שבע

--״ 1—0ת״א-אילת״— :
—11ס
^ ^ 3ת״א-אשדוד
[ ״ ס אשקלון פנימי

ה מחיר בלי
19 71
19 6 0
3.20
1.50
3.80
1.90

11.30

1.65

0.25

7 8 .5

0.85
0.14

הגידנל*־/״

׳60 113 100

* זנו ־ 1־ 1ד ־ נשיבדבדח ־ י ו ־ י ם בו ־ו בי> 1ווד 1יי ם ־!

• 7 מוגש ע׳>אגד
המחלקה ליחס ציבור

במדינה רפואה הרופא ה מ צלי ח —
ב מ קו םשא חדי ם גכ שליס

מצבו של אלוף־מישנד, דני פלש היד,
חמור: עקב שינויים ספונדיליטיים* בעמוד
השידרה, ירד הפרופיל הרפואי שלו מ־97
— ל־ .50 הקצין הקרבי נאלץ לעזוב את
תפקידו, לעבור לעבודה משרדית. עתה, עמד
בפני ניתוח מסובך ביותר, שמטרתו ניקוי
הסיד שהצטבר ברווחים שבין החוליות. כאשר׳
הסחוס שבין החוליות נפגע, מתמלא
החלל שנוצר בסיד..הסיד לוחץ על העצבים,
גורם לכאבי תופת.
מה תפסיד)־ הניתוח המיועד 11א
היה׳דבר של מה בכך. אולם טובי המומחים
אישרו בפני הקצין כי אין להימנע
ממנו — וכי זו הדרך היחידה.
זמן מה לפני מועד הניתוח הציע מישהו
לדני לבקר אצל רופא נוסף :״ד״ר מכסי־

אל ד״ר צייכנר הביאוהו ארבעה משכניו,
שנשאו אותו כמו חבילה. לאחר כמה
טיפולים, הורה צייכנר לפשארה להיכנס
למשאיתו ולהתחיל לנהוג. פשארה סירב
לשמוע לו. כאשר העיז, לבסוף, נדהם לגלות
שהוא מסוגל לשבת ליד ההגה. הוא
החלים לגמרי, חזר לעבודתו.
הקלה, לא רפואה. בישראל, הדיסקוס
היא אחת המחלות חשוכות המרפא.
הדיסקוס הוא שם כולל לכל חולי חוט
ד,שידרה, בעיקר לתזוזה במצב החוליות,
כתוצאה מהיפגמות הסחוס שביניהן. אלפי,
ישראלים מתענים במשך שנים מיסורים
— ללא מרפא. כאשר תנועה מקרית או
סיבה אחרת יוצרים לחץ על עצב בסביבית
החוליות — הם סובלים יסורי תופת, לעיתים
בלי אפשרות לזוז ימים ושבועות,
עד שזה עובר. במקרים חמורים, זה לא
עובר. טיפולים שיגרתיים במרפאות קופות־החולים
ובמחלקות האורטופדיות של בתי
החולים, מסוגלים — לא תמיד — רק
להקל, לעיתים על־ידי ניתוחים מסובכים.

י1שבץ

העול הוו:

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1753״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)1מי שזכאי לסעוד בסעודת ליל הסדר.
)6שתיים ממכות מצריים ) 12 .מסולם ה־גוונים
) 14 .מטוס צרפתי ) 15 .כלי־עזר לתצפית
)17 .מטבע קדום הנזכר בהגדה)19 .
המעיל שלי )21 .יועבר בטיסה )22 .חומר
נוזלי לחיסון )24 .הסכת! )25 שאלת הפסח.
)27 חיוני בשולחן הסדר )29 .פעולת היריד
)30 .,חברת ביטוח בריטית מפורסמת.
)33 מכיוון )34 .מין פרח )36 .ליטוש)38 .
מערב )40 .רכוש )41 .שם מקוצר לסדרי
ד,מישנה )42 .עוף טורף )43 .מם ך מבדיל,
)44 כדי שלא )45 .מאיזורי הארץ )47 .זעף.
)49 בכי, נהי )50 .בית מלאכה )52 .מושמד
לפני הפסח )54 .הובילו )57 .לחם הניתן
בכמות קטנה )61 .בעל ותק)64 .
בשורה חדשה )65 .הר בישראל (כ״ח))67 .
נרוץ אחריהם )69 .זוהר, יפער( ,כ״ח))70 .
שם דולפין מפורסם מהטלוויזיה )71 .מין
ירק חריף. מרבים י לאכלו בפסח )73 .בקיא
במישנה )74 .מותר בגניבה בפסח)75 .
כופתאות של פסח בפי יהודי המערב.

ד״ר צייבנר מכצע כדוקדה

מאונך :
)1גפן סבוכה על גדר הכרם )2 .תואר

אקדמאי )3 .צמח מאכל על שולחן ליל הסדר
)4 .אבר נשי )5 .מצבת זכרון)7 .
לחם המידבר )8 .אי־אכילה )9 .בגללו, בין
השאר, חוגגים את הפסח )10 .קיצוני)11 .
מהרבנים הנזכרים בהגדה )13 .מוכן לפסח
) 16 .מחזאי אנגלי מפורסם בדור הקודם
) 17 .רעל מתכתי )18 .סירות עץ
הזית )20 .פעולת מגלגל הבצק )22 .משקה
מקובל )23 .ילוד זכר )25 .תואר שניתן
לאיש השרירים בישראל )26 .בעל התכונה
לעורר הזיות )27 .כמוהו מצויים שניים
במכנסיים )28 .נהר באפריקה )31 .יחידת
חשמל )32 .משירי ההגדה המפורסמים)33 .
יחידה בחיל־אוזיר )35 .פלצור )37 .שרו.
)39 לחם פסח )45 .מצויה בפה )46 .חי)47
פיסה )48 .כינוי רומז לגוף
ננית,
נוכח )51 .הולכים ממנו ואליו כשמידר־דרים
)53 .בגידה, גניבת פיקדון )55 .רבן,
נזכר בהגדה )56 .החתול של ההגדה)58 .
בין החיים )59.כמו 49 מאוזן)60 . מצוי כלי לעיבוד בצק )62 .מחפש, מתבונן)63 .
גם לקדוש־ברוך־הוא יש כאלה )65 .מים
קפואים מקור )66 .פעמיים בשתי מילים
(ר״ת) )68 .מדינה דרום אמריקאית )70 .מטבע
בריטי )72 .מארבעת הבנים )73 .הב!

מסין העתיקה, דרך רוסיה — לישראל

מיליאן צייכנר, עולה חדש מרוסיה .״גש,
מה אתה יכול כבר להפסיד״,
דני ניגש. הוא לא הפסיד מאומה — רק
את הניתוח. .אני יכול להחזיר אותך לכושר
הקודם — בלי ניחוח,״ הודיע לו
צייכנר בפשטות לאחר שבדק אותו.
זריקות כין החוליות. עבור פלש,
היתד, זו החלטה קשה. מצד אחד — טובי
המומחים טוענים שרק ניתוח יעזור לו.
מצד שני — רופא אלמוני, עולה חדש.
הוא החליט לנסות בלי ניתוח. צייכנר
קבע, בעזרת צילום רנטגן, מהן החוליות
בהן הצטבר הסיד, צייר על גבו של פלש
ארבעים משבצות משני עברי חוט השיד־רה,
והזריק לתוך המשבצות המתאימות
שורת זריקות עם תרכיב, שפירק את הסיד.
תוך ימים מספר, חזר פלש לאיתנו.
ארבעה סוחכים אחד. גם פשארה
פשארה, נהג משאית מכפר טירה, היה במצב
דומה. מצבו היה כי• חמור, עד שלא
יכול היה להזיז אבר. כל תנועה היתר,
משלחת זירמי כאב משתקים מעצבי חוט־השידוד.
הלחוצים אל המוח. מיטב הרופאים
לא הצליחו להקל על מצבו, אמרו
לו בפשטות שמצב חוליותיו כל כך הרוס,
שאין לו תרופה.
* שינויים במצב החוליות.

פשוט, אבל מסוכך. יוצאים מהכלל
החולים שהגיעו לידיו של צייכנר .״סבלתי
כאבים איומים,״ מספר אבא שמואלי, תושב
פתח־תקוזה .״שום דבר לא עזר. בסוף
הגעתי לד״ר צייכנר. אחרי שהוא טיפל בי,
נגמרו הכאבים. רק פעם בשנה אני נוסע
לים המלח. זה היה ב־ . 1964 עד היום אין
לי כאבים״.
״ד״ר צייכנר הציל אותי,״ מספר נתן
יעקובוביץ 68 מלבסי גם הוא .״הוא
קיבל אותי לטיפולו כשהייתי בלי הכרה
בבית־ר,חולים. זמן רב לפני כן כבר הייתי
במצב חמור בל כך, שהכנתי את הצוואה
שלי. אחרי הטיפול שלו, נולדתי מחדש.
אני בן־אדם אחר.״
לשיטתו, קרא ד״ר צייכנר בשם בלוקדה
— מיתקפה כללית. מטרתה: לפרק את
הסיד שבחוליות.
לכאורה זהו טיפול פשוט. למעשה, הוא
דורש ידע ודייקנות רבים. זריקה למקום
הלא נכון עלולה לחדור, במקום למיצבור
סיד, לתוך חוליה או מרכז עצבים, לגרום
לאסון.
יש שיטה ויש שיטה. האם זוהי
הסיבה שרופאים אחרים אינם מוכנים להסתכן
בשיטה זו ז ד״ר צייכנר עצמו אינו
מוכן לדבר בשמם. ואילו ד״ר חיים וייג־
(המשך בעמוד )40

חשב׳ו ג 7 5ו
זוהי חידד, חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״חשבץ 1753״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון 14.4.1971

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס כספי של 20ל׳יי ועוד 3פרסי ספרים.

העולם הזה 1753

י ד1״ה מ1הד ן 5ק

מי ריב א ת רי בו?

הרגעים האחרונים של כנס״החורף של הכנסת עמדו בסימן המאבק בן
חמש וחצי השנים של סיעתנו. יו׳יר הכנסת אמר בנאום־הסיכום הקצר שלו :
ראובן 3רל) ת צר לי, חברי־הכנסת, וגם לא קל לי, כי בדברי הסיום אינני יכול
שלא להזכיר את עניין העדרותם של חברי־הכנסת מישיבות המליאה.
אינני פטור מלדבר, בנוכחותה של ראש־הממשלה, גם על שולחן הממשלה, שהוא לעיתים
קרובות מאוד נמצא ריק, והוא מעורר מורת־רוח וגס תמיהה לא מעטה.
אני •יודע שבדברי אלה אני גורם צער ואי־נחת לחברי״כנסת שונים, ועם זאת אין לי מנוס
אלא לציין כי מבחינה זו הגענו למצב שבו עלינו לחפש, בצורה דחופה, פיתרון לבעייה
המעיקה הזאת.
אכן בעיית ההעדרות אינה ישראלית במיוחד. אולם כאן, בישראל, שבה הדמוקרטיה עוז
צעירה וחייבת להכות שורשים עמוקים, שבה הכנסת יושבת בתון העם, והעם בא אל
הכנסת בהמוניז, יש לבעייה הזאת משמעות ציבורית, מדינית וחינוכית גדולה.

דהאיש מפה ליאדינג !
ההזדמנות האחרונה לפני הפגרא לדבר
על עניינים מדיניים היתה בעת
קבלת חוק מילווה הביטחון.
אורי אבנרי ניצל הזדמנות זו כדי
לומר, בין השאר :
אורי אבנרי: סגן שר האוצר הצביע
על העובדה, המדהימה כשלעצמה, שהוצאות־הביטחון
גדלו פי ארבעה ויותר.

יגאל הורוביץ: הצבעת רק לפני כמה
ימים בעד הממשלה.
אורי אבניי: אגיע גם לזה.

ו ה ״ ל

נעו ועורו!
בקריאה הסופית של החוק לתיקון
מס -ההכנסה, נימק שלום כהן את ה סתייגות
סיעתנו כלהלן :
ש לו םכהן: הצעתנו נוגעת לחיילים
משוחררים. אנחנו מציעים :״כל חייל
משוחרר יהא זנאי לכל פטור מתשלום מס,
לו זכאי עולה לפי פקודת מס חכנן זהי
ולאותו זמן שזכאי לו העולה.
הצענו את ההצעה הזאת עוד לפני שפרצה
החוצה האופנה של השוואת תנאי
העולים׳ הישנים, הפנתרים השחורים ואבותיהם׳
לתנאי העולים החדשים, המגיעים
ארצה היום.
זהו מכלול מסמים של טענות, של רגש
קיפוח, בעיקר עדתי — ואינני רוצה להיכנס
אליו. אני רוצה להתייחס לנקודה זו
של קליטת עלייה, קליטת עולים מול קליטת
לוחמים.
אין עינינו צרה במה שהמדינה נותנת
לעולים החדשים. אדרבה, ככל שיעזרו להם
— ייקלטו מהר יותר ויהפכו לגורם פרודו קטיבי
ומועיל לחברה. אבל כל הנימוקים
האלה, כולם אחד לאחד, כל הנימוקים להצדקת
ההקלות הניתנות וברוכים בעבודתם
— כל אותם נימוקים טובים, לפחות באו

. .פי ארבעה ויותר מאז אנחנו יושבים
במה שמכונה ״גבולות־הביטחון האידיאליים״
.שילמנו עבור הביטחון 1.2
מיליארד לירות בתקציב האחרון לפני המלחמה,
במדינה הקטנה בגבולותיה ה״בלתי־ביטחוניים״
,ובתקציב זה הוקם צה״ל שהביס
את שלושת צבאות־ערב תוך שעות.
אנחנו יושבים מזה ארבע שנים ב״גבולות־הביטחון
האידיאליים״ ,והנה אנו משלמים
פי ארבעה ויותר כדי לקיים את ביטחוננו
השוטף !
חוששני מאד, כבוד סגן שר האוצר, שגם
זה אינו הסוף, ואף לא הסוף לשנה זו.
אם תתאמתנה הידיעות על רכבת־אוויר של
נשק כבד לצבא המצרי, בעיקבות פרישתו
הזמנית של השגריר יארינג משליחות השלום
שלו, הרי אנו עומדים בפני סכנה
מוחשית של הסלמה צבאית חדשה, ש-
תערער את יסודות תקציב הביטחון מבחינה
כספית, תטיל עלינו עומס גדול וחדש,
שלא לדבר על קרבנות הדם והדמעות.
אני רוצה להביע את מחאתי על מדיניות
הממשלה. לפני שבועיים בלבד הצבעתי
נגד הצעת האי־אימון לממשלה שהוגשה בעקבות
הראיון בעיתון ״סיימם״ .אני שואל׳
מה מונע בעד ממשלת ישראל להגיש
ליארינג לפחות את המפה של טייטס, המפה
שאיני מסכים לה.
יוחנן כדר: מה יש ליארינג ולמילווה
הביטחון?
אורי אבנרי אם אתה מתקשה להבין
מה הקשר בין מילווה הביטחון לבין
בעיית הביטחון, קשה לי להסביר זאת.
יוחנן כדר :,מה תעשה אם יארינג
יקבל נזלת ויתפטר ז
אורי אכנרי: אני משוכנע שיימצא
פיתרון לבעייה מדיצינית כזו.
כבוד היושב־ראש, אנחנו נצביע נגד ההצעה
הזאת, כדי להביע בכך את מורת-
רוחנו כלפי מדיניות הממשלה מאז ההצבעה
האחרונה.

תה מידה, גם לגבי החיילים המשוחררים.
כי כשם שהעולה החדש בא אלינו להתחיל
חיים חדשים בארץ, כך גם החייל פושט
את מדיו כדי להתחיל בחיים חדשים
במדינה כאזרח, ויש לתת לו את הדחיפה
היסודית, הראשונית, כדי שתחילת חיים
זו לא תהיה גם תחילת שיעבוד והשתעבדות
לדברים חיוניים להתחלת החיים׳ אם
זה שיכון, אם זד. סידור כללי בחיים ואם
זה מקצוע. צריך לתת לו את השנסה הזאת,
הראשונה, בתחילת דרכו.
הוועדה מציעה כאן — אני מבין מה
דחף את הוועדה לעשות מחווה זו — פטור
של 150 לירות לחייל משוחרר. עם כל
הכבוד, אני חושב שהוועדה היתר. מיטיבה
לעשות אילו נמנעה מלהציע זאת. יש מתנות
שהן עלבון. לדעתי, לבוא לחיילים אלה
ולומר להם: זה מה שהמדינה חושבת
שאתם ראויים לו — מוטב אילו נמנעו
מלעשות זאת.
אני רוצה להזכיר את הוועד הציבורי
של חיילים משוחררים, שהוקם אתמול
בתל־אביב, ושדרישותיו הולכות בכיוון
זה. זה מוכיח שהצעה זו עונה על צורך
ריאלי, שלא רק אנו, היושבים בבית הזה,
חייבים להרגיש אותו, אלא שמרגישים בו
אותם חיילים שבהם מדובר.

לפני כן נערכה ההצבעה הסופית על התיקון לחוק מבקר המדינה, שהוסיף ל מבקר
גם את תפקיד האוטבודסמן. הכנסת הצביעה בעדו פה אחד — כימעט.
סיעתנו לגדה לא הצביעה עם הרוב.

מדוע?
כאשר הגיעה הצעת החוק לקריאה שנייה באותו בוקר, היו מצורפות אליה ה הסתייגויות
של סיעתנו — ההסתייגויות העקרוניות היחידות.
נימקתי אותן בשורה של נאומים, שפתחתי אותם במילים הבאות :
אורי אבנרי: הסתייגויותינו מצטרפות לגישה עקרונית אלטרנטיבית.
נדמה לי שהן מייצגות את הגישה העקרונית המקורית, שעמדה לנגד עיני יוזמי הצעת־החוק,
גישה שלצערי ננטשה על־ידם במרוצת הדרך.
מותר לי להתנבא שבמרוצת השנים תחזור הכנסת לגישה העקרונית הזאת. כי הדרך
י־ המוצעת היום על־ידי הוועדה מחטיאה את הכוונה המונחת ביסוד רעיון האומבודסמן.
אנחנו מתנגדים להצמדת התפקיד החדש לתפקידו של מבקר־המדינה. אנחנו סבורים שר,צ־מדה
זו מוטעית מיסודה.
המוסד של מבקר־המדינה, שאני רוחש לו כבוד רב, קיים מזה שנים. יש לו בסים מסוידם,
הגדרה חוקית מסויימת, גם גישה מסויימת, והייתי אפילו אומר מנטאליות מסויימת, המצטרפים
יחד למיקשה אחת. זהו גוף לביקורת מינהלית על פעולות הרשות המבצעת.
המבקר אינו מופקד על זכויות הפרט, המבקר אינו מייצג פרטים. המבקר מייצג את
הכנסת בביקורת על הרשות המבצעת, והוא מופקד על הדאגה לסדר הציבורי התקין> .א
פחות מזה, אבל גם לא יותר מזה.
פה מדובר על דבר אחר לגמרי. על מוסד שבראשו צריך לעמוד אדם שיראה את עצמו
כנציג של הפרט, כמופקד על זכויות הפרט, כמייצג את הפרט הרואה את עצמו מקופח,
הנפגע בצורה כלשהי, במיסגרת החוק או מחוץ למיסגרת החוק. זה דבר אחר לגמרי. זה
מחייב גישה אחרת, וזה מחייב גם כלים אחרים.
פה לא מדובר על הפרת חוק. פה מדובר על שמירת הצדק. החוק והצדק אינם אותו דבר.
יש מנטאליות של המוסד לביקורת המדינה. זהו מוסד המטפל במינהל, המפקח על
המינהל. פקידי המבקר מתמחים במשרדים מסויימים, כך שפקידים מסויימים של המבקר
מלוזים פקידים מסויימים של הממשלה במשך שנים רבות. ממילא נוצרים ביניהם יחסים
אישיים, נוצר דו־שיח ידידותי. זה טבעי ואנושי — כל עוד מדובר בביקורת מינהלית.
אבל אין זה היחס הנכון לגבי פקידי האומבודסמן. כאן צריך לבוא אדם שיריב את
ריבו של האזרח, של הקורבן, של המקופח. כאן דרושים יחסים אחרים וגישה אחרת.
לכן אנחנו מציעים שיקום מוסד חדש ונפרד, עם מנגנון חדש ונפרד.
לכאורה, היה זה ויכוח מופשט. אולם לוויכוח זה תהיה מחר השפעה על חיי היתחה שסיעתנו חלת
מיקרהז שסיעתנו

אין זזו
כל אזרח, שירצה להתלונן על הביורוקרטיה השלטת ן
היחידה שדרשה הק מ ת מוסד אמיתי של אומבודס-
מן, כשם שאין זה מיקרה שרק ח״כים מעטים הצטרפו
אלינו בהצבעה (ע״מ, רק״ח, המרכז החופשי).
בהצבעה הסופית היתח סיעתנו היחידה שלא
הצביעה בעד הצעת־החוק, המרוקנת במידה רבה
את רעיון האומבודסמן מתוכן ממשי.

צדק מול צדק
בהצבעה הסופית על תיקון חוק הג-
נת-הדייר, הצבענו נגד. נימק זאת שלום
בהן בנאום, בו אמר בין השאר :
הבעייה היא שכאן עומד צדק מול צדק.
יש טענות חזקות לשני הצדדים.
אבל אי־אפשר לפתור עוול חלקי, שנגרם
לחלק של בעלי־הבתים, על-ידי גרימת עוול
לציבור הדיירים כולו.
יש מקרים של בעלי־בתים, שהרוויחו
סכומים ניכרים בכך שהדיירים בבתיהם
התחלפו מיספר רב של פעמים, והם גבו
את חלקם בדמי־המפתח. אם בעלי־בתים
אלה רכשו את בתיהם לאחר שחוקי הגנת
הדייר נכנסו לתוקפם, כי אז שילמו מחיר
זול בעד בתיהם.
מה שאין כן לגבי בעלי־בתים שרכשו
את נכסיהם בשנות ה־30׳ בסכומים שנחשבו
אז לסכומים ניכרים, ואילו כעבור שנים
אחדות בלבד, בראשית שנות ה־40׳ ,הופקע
רכושם למעשה עלזידי חוקי הגנת הדייר.
אחרים התעשרו בהשקעת סכומים דומים
בענפים אחרים, ואילו אותם בעלי־בתים
התרוששו. בעיקבות התרוששות זאת הוזנחו
הבתים, ונתכערו רחובות מרכזיים בכל
ישובי ישראל הוותיקה.
לעומת זה מצויים מקרים הפוכים: דיירים
ששילמו דמי־מפתח, או המחזיקים
שנים בדירות הישנות, מפני שידם אינה
משגת להחליף דירות אלה. לא מדובר כאן
בעולים חדשים דווקא, אלא גם — ואולי
בעיקר — בתושבים ותיקים.
אלה ייאלצו עתה, בהגיעם לגיל הפנסיה,
להגדיל את תשלומי שכר־הדירה, בצורה
אשר תפגע בתקציבם השוטף.
לגבי דיירים אלה מדובר על שינוי המצב
הקיים. לגבי דיירים אלה מדובר במידה
רבה על מהפכה. כך שמבחינת המאזן ייפגע
כלל ציבור־הדיירים מהשינוי שיחול,
ואילו לעומת זה השארת הסטטוס־קוו לא

היתד, מביאה לשינוי נוסף לרעה במצבם
של כלל בעלי־הבתים.
כך שבהכרעה זו, כשמתייצב צדק מול
צדק, הצדק של בעלי־הבתים מול הצדק של
הדיירים — אין מנוס מלהכריע לטובת
הדיירים.
מה, בעצם, צריך להיות הפיתרון? אפשר,
למשל, להצמיד את שכר הדירה למדד יוקר
המחייה. אפשר היה לקבוע בחוק הנחיות
להקטנה, ככל האפשר, של הפגיעה ב־בעלי־הבתים
או בדיירים. לכן הצענו להוסיף
לסעיף 11 של החוק המקורי פיסקה
האומרת, כי התקנות שיקבעו את שכר
הדירה צריכות להבחין בץ בעלי־בתים אשר
רכשו את בתיהם החל בשנת , 1950 ובעלי-
בתים אחרים. מי שרכש בית לאחר שחוקי
הגנת הדייר נכנסו לתוקפם, אין דינו כדין
בעל־בית שבנה את ביתו בשנת . 1939הראשון
כבר היה כפוף לחוקי הגנת הדייר,
והוא שילם פחות ממה שהשקיע השני
בבניית ביתו• דין שני בעלי־הבתים אינו
צריך להיות דומה.
החוק אינו מתחשב במצב הסוציאלי של
הדייר. חוק הגנת הדייר אינו חוק רגיל.
כאן אני חייב להתייחם לדבריו של חבר
הכנסת בן־מאיר, שהביא את החוק לקריאת
שניה, אשר אמר, כי החוק דן בדירות ולא
בדיירים. זהו אופטימיזם. זה אינו נכון, מביתן
שבדירה חיים דיירים . ,וחוק המשפיע
על דירות בוודאי שמשפיע גם על דיירים.
אם כן, חוק זה אינו חוק רגיל. גם בית
הדין לשכירות אינו בית־דין רגיל. לפיכך
אפשר היה להטיל על בית־הדין להביא
בחשבון את ההבדל הניכר בין בעל הכנסה
גבוהה, המנצל את החוק כדי לפטור עצמו
מתשלום שכר־דירה ריאלי, לבין אלפי דיירים,
שהם מיקרים סוציאליים. לכן הצענו
להעניק הנחה לדיירים המחזיקים בדירות
קטנות.

״חוק מועצת הרבנות הראשית״ בא להאריך
בארבעה חודשים את כהונת הרבנות הנוכחית
אחרי שכבר פגה — מפני ששותפי הקואליציה
לא הגיעו בינם לבין עצמם לידי השכם על
בחירת רבנות חדשה.
בוויכוח הגדול, היתה סיעתנו היחידה שנקטה
עמדה עקרונית. כמה עיתונים הכתירו את
הדו״ח שלהם על ויכוח זה גקריאת־ביניים,
שזרק אורי אבנרי בעת נאום של נציג ל״ע :
״כולם נואמים נגד, וכולם יצביעו בעד ! ״
אבנרי עצמו נאם בהזדמנות זו נאום עקרוני
על מעמד הרבנות. הוא אמר :
אורי אכנרי: איני מתכוון לשמש שופט בין עמדות
!ותחסדות וטענות צבועות.

אינני יודע מ י צבוע יותר ומה צבוע יותר :
מי שקם ומוסר כידי רבנים את השלטון הבלעדי,
לשבט ולחסד, על מיליוני בני-אדם כישראל,
ובני־אדם הרוצים לבוא לישראל, והמבנה
את אותם רבנים עצמם בנוקשים וככל־תי־אנושיים

או מי שדורש שהמוסדות החילוניים ימנו
את הרבנים וישלמו את משכורתם, אבל מת
בגד לפף שאותם מוסדות יתערבו בפעולות
הרבנים.
על ויכוח כזה, אדוני היושב־ראש, אפשר לומר רק מה
שאמר משורר יהודי גדול, היינריך היינה, על ויכוח דומה,
.והדברים אינם בסיגנון פרלמנטרי*.

הצביעות של עסקני הדת
נדבר קודם כל על עמדת הדתיים.
שר־הדתות אמר שהוא רוצה ב״רבנות ראשית ממלכתית
בלתי־תלוייה במוסדות המדינה, או שלא תהיה רבנות ממלכתית
בכלל.״

השבות, על העלייה, על קודש הקודשים שלכם, על העלייה
לישראל.

אתם מחבלים בעלייה !
בגלל החוקים שאתם העברתם בכנסת, אין ביכילתם של
רבבות יהודים, החושבים את עצמם ליהודים, לבוא לארץ,
כי אינם •יהודים״ לפי חוק־השבות שאתם קיבלתם. ואחרים,
בני זוגם של יהודים לפי ההלכה, יצטרכו לעבור תה־ליכי־גיור
בעל כורחם — אם רבנים אלה ירצו בכלל לגייר
אותם.

הקובע את ההלכה, ההלכה היא הלכה של כל הרבנים. זהו
פלוראליזם במובן החיובי ביותר.
ן (כמה ח״נים דתיים התנגדו
! ! דברים אלה),

בקריאות־ביניים ל
אני
מוכן לקבל ברצון כל הדרכה בעניין זה. אמרתי שאני
בור בנושא זה. אם אני חושב שמשהו טוב בדת היהודית,

״ממזר״ הוא תואר כבוד !
אבל נחזור־נא לעסקנים ד,״חילוניים״:
סתם מסרתם את המונופול על הנישואין והגירושין בידי
הרבנים. אתם דנים חיילים קרביים של צה״ל לממזרות.

התיתבן צביעות גדולה יותר מזו שלבם כפרשה

אתם יצרתם את החוק המונע מצעירים אלה להתחתן,
ועכשיו אתם באים אל הדוכן הזה ואומרים• :אוי ואבוי,
רבנים, מה אתם עושים? אנא, רבנים טובים, תפסקו
בניגוד להלכה!״

מה יותר צבוע מזה?
רבנים אלה יכולים לדון כל אדם לממזרות, לפי ההלכה
שלהם. בעיני ממזרות זו אינה בושה, זה לא מבייש אף
אחד. במצב זה — אות־כבוד הוא להיות ממזר.

אני מבריז מעל דוכן זה: כולנו ממזרים. כולנו
מזדהים עם גורלם של שניים אלה, שהוכרזו
על-ידי הרבנים בממזרים.
כנימי] הלוי: אולי בעולם הבא, לא בעולם

הזח.
מ. פרוש: להיקרא ממזר נקרא תואריכבוד?
אורי אבנרי: להיקרא ע ל ־ ידך ממזר —
זה תואר־כבוד!

כבוד היושב־ראש, מהו המוצא מן הסבך הזה של הצביעות,
ששני הצדדים הסתבכו בו?

אור אבנר׳ מכרי! מעל דוכן הכנסת•

טזר־החזמז ורהפבגיג
ואתם טוענים לעומתי שהדבר אינו נכון, אני יכול רק
להצטער.
אני שואל: הנה מתרגשת עלינו צרה גדולה, של מלחמת
עדות במדינה. אני חושש ממנה, אני מזהיר מפניה; אני
חושב שאנו רואים את סימניה הראשונים. בבוא השלום נעמוד
בפני בעייה זו בצורה החמורה ביותר.
מדוע דוזקא הדת היהודית הולכת בראש ונושאת את דגל
הפילוג?

״ מ תו חמ1דיס״־
כבוד השר, עצם המושג ״רבנות ממלכתית
בלתי־תלוייה״ הוא אבסורד שבאכסורד.
אם הרבנות היא ממלכתית במדינה דמוקרטית, הרי שהיא
כפופה לרצון הרוב. אם הרוב רוצה לבטל את ההלכה, או
לפרש את ההלכה, או לשנות את ההלכה — זו זכותו.
אם הרבנות רוצה להיות בלתי־תלוייה ברצון הרוב במדינה
הדמוקרטית, כדי לשמור אמונים להלכה הדתית — כי אז
היא חייבת לחדול ולהיות ממלכתית.

יש רק מוצא אחד, ישר, נקי וטהור, הן לטובת
הדת, הן לטובת המדינה: הפרדת הדת
מן המדינה.

ואתיקן ופילוג עדתי
החוק המובא לפנינו רוצה להחיות את הרבנות, שברגע
זה כבר איננה קיימת. אם רוצים לכפות עלינו את החוקים
האלה, הרי שמותר לנו, כאנשים חילוניים, לשאול שאלות.

אי-אפשר לאחוז את החבל בשני הקצוות:
לרצות לכפות את סמכות הרבנים על הכלל,
על כולנו, על כל הכופרים כסמכות הרבנית -
ובאותו זמן לשלול את זכותו של הרוב לכפות
את רצונו על הרבנים. עליכם לבחור.

מותר לשאול, למשל: אם יש רבנות ראשית,
למה היא קיימת רק לזרם אחד ביהדות? למה
רק לזרם האורתודוכסי? למה לא לזרמים אח רים,
שמיליוני יהודים משתייכים אליהם -
במו הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי?

אנו אומרים לעסקני הדת: אם אתם רוצים במינוי רבנים
מטעם הכנסת, תהיה לכם ״רבנות מטעם״.
הכנסת היא מוסד חילוני, רוב חבריה אינם דתיים. אם
כנסת זו ממנה רבנות, הרי זה מינוי חילוני, שיביא במוקדם
או במאוחר לחילוניזציה של הדת ושל ערכי־הדת.

עד כמה שידוע לי — ואני בור ועם־הארץ בעניינים אלה

ההיסטוריה תגדיר אתכם, עסקני הדת, בר בות
הימים, בקברני הדת בישראל.

הצביעות של ״החילוניים״
מול צביעות זו של העסקנים הדתיים עומדת הצביעות
של עסקני המפלגות החילוניות.
אין לכם דם, אין לכם אומץ־הלב, לשחרר את הציבור
הישראלי מעול הכפייה הדתית, על־ידי הפרדת הדת מן המדינה.
במיסגרת
של מקח־ומימכר, סחר־מכר, אתם מספסרים ב חרות
האדם החילוני, ומוסרים בידי ההלכה והרבנים ה אורתודוכסים
את השלטון על הרוב החילוני במדינה.

האינכם מרגישים שאתם מגוחכים, כאשר
אתם עולים על הדוכן הזה ודורשים מן הרבנים
לאנוס את מצפונם ולפסוק כניגוד להלכה, כדי
לחלץ אתכם מצרתכם?
לאותם הרבנים מסרתם את הסמכות הבלעדית על חוק *
בשיר מפורסם מתאר היינרין היינה ויכוח פומבי ביך
רב יהודי וכומר נוצרי בחצר מלך ספרד בימי־הביניים. ב תוט
הוויכוח, אוסרת המלכה :״כי הכומר והרב, מסריחים שניהם
יחדיו.״

מסעם״ ואין להתעיב בשיקולי בית
הדין.

אכנרי מצי; א ת עצמו
ח״כ אבנרי הציג את עצסו פ־ממזר,
בור ועם הארץ, ולא איכפת
; לו שפישהו לפי תורה שלו קבע
| שאח ואחות מסויימים ממזרים הם. ןןי
י אבל היא קובע שלמעשה זו ״רבנית
] מטעם׳•׳ ומכוח הכנסת. הוא תבע
הם1דת הדת מהמדינה.
ברוח זי דיבר גם ד״ר משה סנה

כך תואר נאום ו\ז ב״הצופה,1

— לא היה בדת היהודית ואתיקן, לא היה אפיפיור, לא
היה רב ראשי.
השם הוא אחד, אבל הרבנים הם רבים.
מדוע כופה עלינו החוק הזה רבנות ראשית אחת, אורתודוכסית,
גם על אותם שאינם אורתודוכסים, הכופרים ב־אורתודוכסיות?

ואם
בכר רבנות אחת, מדוע ש ני רבנים
אחד ספרדי ואחד אשכנזי? ראשיים ומה עם עדות רבות אחרות?
אחד הדברים שהם טובים ויפים בדת היהודית, זה ה־פלוראליזם
שלה. בדת היהודית — כך נדמה לי, ואם אני
טועה, תקנו אותי — כל רב הוא אוטונומי; אין אפיפיור

כל המושגים של ״אשכנזים״ ו״ספרדים״ -
מקורם במינהגי הדת היהודית.
היכן הם קיימים בכלל, אם לא בחיי הדת היהודית, במיג־הגים
הדתיים?

אתם, המדברים השכם והערב על אחדות העם,
האם אינכם צריכים להיות הראשונים
לביטול אפליות אלה?

הרב גיסים צריך לפרוש !
איני רוצה להרחיב את הדיבור על בעיית הגיל. דורשים
מאיתנו להאריך את כהונת הרב נימים כדיין, למרות שעבר
את גיל הפרישה.
איני רוצה לפגוע בשום אדם, גם לא ברב הראשי. אך
מדוע אנשים פורשים לגימלה?
יש בכך הגיון מסויים.

נסיון־החיים מלמד שבגיל מסויים אדם נעשה
יותר נוקשה, יותר שמרני, ובמיקריס קיצוניים
-אן! סנילי.
לגבי כל התפקידים במדינה נקבע גיל־פרישה. והנה אתם
אומדים שדוזקא בשטח זה גיל־הפרישה שנקבע אינו צריך
לחול. מדוע? מפני שלעסקנים הדתיים, הקובעים את המינויים
על פי קריטריונים חילוניים (כי המפלגה הדתית לאומית,
כמפלגה, היא גוף חילוני) ,זה נוח.

זלמן שובל (ע״מ) :גם בממשלה אין פורשים
1לגימלה לפי גיל הפרישה שנקבע, אבל אינני מתווכח
1)1על כך.

אורי אכנרי: אינני רואה שום הצדקה להארכת כהונתו
של רב, שמלאו לו השבוע 75 שנה, ואני מאחל לו
אריכות ימים עד מאה ועשרים.

הוא הגיע לגיל .75 אני מתנגד להארכת
כהונתו.

עוד באותו ערב הובאה הצעת־החוק לוועדת־הפנים,
שאורי אבנרי חבר בה. אבנרי הגיש בועדה
שתי הסתייגויות. והן( :א) להאריך את
כהונת הרבנות בשישה שבועות בלבד( ,ב) למנוע
את המשך כהונתו של הרב ניסים כנשיא בית־המשפט
הרבני, אחרי שהגיע לגיל פרישה( .לפי
החוק, יכהן במיקרה כזה כנשיא הוותיק שבדיינים).
למחרת
היום הובאה הצעת״החוק לקריאה
שנייה ושלישית. שלום כהן נימק את ההסתייגות
הראשונה, ואורי אבנרי את השנייה.

מוג ש ע״י תנועת העולם הזה -כוח חד*

במדינה

(המשך מעמוד )37

ברג, מבית־החולים הדסה בירושלים, המשמש
כיו״ר איגוד הרופאים האורטופדיים בארץ,
אומר :״כן, שמעתי על שיטת הבלוקדה
של ר״ר צייכנר. אינני יודע מדוע
לא משתמשים בארץ בשיטת הטיפול הזו.
ישנם כמה רופאים שכן משתמשים. כל
רופא משתמש בשיטה שהוא מאמין בה.״
רופא הבולשת. ד״ר צייכנר למד את
השיטה שלו במוסקבה, אצל פרופסור אנדרי
וישיניאוסקי. הוא למד אצלו גם שיטות
נוספות, שמקורן בשיטות הסיניות העתיקות
של טיפול בדקירות סיכות במרכזי
העצבים. תקופת מה שימש צייכנר כולפא
הנ.ק.וו.ד. למרות זאת, קיבל, הודות לקשריו
עם בכירי הצמרת במוסקבה, רשות
לעלות לישראל, כאשר ביקש זאת.
לארץ הוא עלה ב־ . 1960״לא היתד׳ •אז
עבודה לרופאים,״ מספר הרופא בעל הקלסתר
הסלאבי הטיפוסי .״אני עברתי בתור
רופא בקיבוצים שונים, ואשתי נשארה
בקיבוץ גת. יום אחד אמרו לד, שקבעו
לה תורנות לעבוד במטבח, אשתי
בכתה. בערב היא רצתה שנחזור לברית־המועצות.
בסוף נרגעה והתחרטה, כדי שלא
ישתמשו בנו לתעמולה נגד הארץ. רק
אחרי שנה וחצי קיברה עבודה כרופאה.״
רופא -צריך לרפא .״אנחנו צריכים
ללמוד הרבה מהרופאים בארצות י.
קומוניסטיות ״,טוען צייכנר, שהוא למעשה
מומחה למחלות לב פנימיות .״אצלנו בארץ
הרופאים דים דיספצרים* .בא חולה עם
כאבים, אז הרופא לא מנסה לברר מה כואב
לו, אלא שולח אותו למומחה. ב־ברית־דימועצות
אין דבר כזה. בא חולה
לרופא — אז הרופא צריך לרפא אותו.״

׳ריסון אוטומט״
האייליינר החדיש והבטוח
משטרה אייליינר אוטומטי, עם מ ב חול פ טנ טי, המבטיח במ שיחה־אחת, ללא
טבילה חוזרת -קו־ריסים אופנתי, דקיק, ישר, א חיד וצמוד בדייקנות
לבסיס־הריסים.
המכחול ה מ תנ רג של הריסוו־האוטומטי־ רך ומלטף,
9 0ועם זאת חד ומהוקצה. הוא מושח־מעצמו־ את
קו הריסים המושלם.
׳ 8 9התרכובת הנוזלית החד שה של הר׳סוך ה אוטו מטי׳
מחליקה מעצמה אל ביו שורשי הריסים ומתייצבת
בקו־קטיפת׳ זוהר ודקיק. אינה ניגרת, אינה נמרחת,

9ואינה מתקלפת. מהירת־יבוש, מ שתמרת לשעות
1ארוכות | אך קל להסירה) ועמידה בפני מים.

||| מיכל הגליל־הקומפקטי של ״הריסורהאוטומטי־ .עם י 9המכחול המתברג. בטוח מנזילה. נוח לשימוש, נאה

! ^ 111*118111 1 9 1

מאד וקל לנ שי אה בארנק

•הריסוו־האוטומטי״ לאשה האופנתית, מוצע בגוונים
המסורתיים: שחור, שחור־חום. ואפור־עדיו; וכן
שזיף ירוק הדשא,
בגוונים אופנתיים חדשים
וכחול־ים־הדגן.

להשיג בב תי הכל־גו ובסרפומריו ת ה מור שו ת ל מכיר ת תכ שירי ־רבלוו
הקץ לפצעי בגרו ת
לגברים ונערים
לאחר טיפ ל במכון
הבלעדי לגברים,
בשיטה יחידה ובלעדית

ל־־י! ״עור־חלק״
חיסול

מוחלט

באחריות מלאה.
תוצאות מפתיעות
לאחר טיפול ראשון.

״עור חלק״

תל־אביב, רחוב ז׳בוטינסקי ,16

טלפון 242494

עופות מוזרי ם
בגי ת־ המ שפט

בקשתו של התובע המשטרתי בפני
שופט השלום מנחם אילן היתד, פרוזאית
למדי: להרשיע את משה יעקב 28 קצב
חולוני, בגניבת 14 עופות ששוויים 91
ל״י. ארא שבמהלך התביעה הושלך אור
מוזר על צורת עבודתה של המשטרה.
מארד כחצות. אשר פייביש, בעל
חנות עופות בשוק ג׳סי־כרין בחולון, חש,
זה מספר חודשים, כי עופותיו נמוגים
מלולידים, לאט אבל בטוח. הלך אצל ידירו
יום־טוב סלחי, ביקשו לעזור לו להציב
מארב כדי לנסות ללכוד את הגנב.
לילה אחד, סמוך לחצות, באו שני האורבים
על סיפוקם. טנדר עמוס עופות
נכנם לחצר בה היו לולי העופות. נהג
את הטנדר משה יעקב — שכנו של פייביש
למחסן, שגם לוליו שלו היו באותה חצר.
משלי — לשלו. על מה שאירע מכאן
מספר כל צד גירסה אחרת. פייביש :״ראיתי
אותו נכנס לחצר עם שני לולים, מדליק
את האורות מסתובב ליד הלולים שלי
ומתחיל להוציא עוף מכל לול. לכל אחד
משנינו יש לולים בצבע שונה. אצלי הלולים
בצבע צהוב ושחור, אצל יעקב הלולים
בצבע אדום צהוב. ראיתי שהוא
מוציא מהלולים שלי. אז יצאנו ותפסנו
אותו.״
מספר יעקב :״באתי עם הטנדר שלי,
שבו דייו 14 לולים מלאים עופות שקניתי
אותם מתנובה באותו יום. הכנסתי את הלולים
שלי למחסן וגם לתוך שני לולים
ריקים, בגלל הצפיפות. אותו זמן נכנם
פייביש לחצר, ובלי להגיד מילה הכנים
לי מקל בגב. הוא צעק לי גנב. ביקשתי
שנלך למשטרה, במשטרה ביקשתי מדים
שישקלו ויספרו את העופות שלי.״
לקח או שם צ לחיזוק דבריו, ציין
יעקב את מספר הקבלה 3644 לפיד,
קנה את העופות בתנובה, ואשר בדי נרשמו
מספר העופות שקנה ומשקלם. קם סניגורו׳
עורך־הדין חיים קאזים, ושאל את התובע
שאלה יחידה: האם שקלה המשטרה
את העופות או ספרדי אותם, כבקשת יעקב
— על מנת לוודא אם נטל עופות
א ל הטנדר או הוריד עופות מהטנדר?
בתשובה, הודה התובע המשטרתי במבוכה׳
שאכן המשטרה ייא בדקה אפילו דבר
כל כך אלמנטרי, לפני שהגישה תביעה על
גניבה נגד אזרח.
השופט לא יכול דייה להימנע מהבעת
פליאתו נוכח תשובת התובע, דחה את
פסק־דינו למועד מאוחר יותר.
• .משגרים.

העולם הזה 1753

את יודעת מה את
רוצה, אבל את רוצה
יותר מדי. התמורות
לטובה שחלו בשבוע
הקודס לא השפיעו
עלייך אף כהוא זה.
לא יפה, בת טלה. ה שבוע
המצב יישאר
סטאטי. שלא תחשבי
שהכוכבים ישתקו לן
כל החיים. אז תחשבי פעמיים כי, לידיעתך,
אה חיה רק פעט אחת, ו,״״ל.
,זה פשוט לא מתאים לך,
בן־שור. קשה להבין
כיצד הרשית לעצמן להידרדר
עד כדי כך ש־לא
תבחין בין שונא לשתעשה רצוי אוהב.
תשבון־נפש
מחודש —
בטח תגיע למסקנה ש־צלילות
הדעת חשובה,
אך אין כמ; הרגש ל־יו^
אז נא לא להגזים בהפעלת הראש, כי
הוא פועל אצלך בלאו הכי ללא כל מאמץ.

שור

ה!±תיד שלך צפון ב שור
! אין כל טיבה
שתפגיני צניעות שלא
במקומה. היי ישירה
וחביבה כלביו ונסי
לעורר בו את הרגשווג.
השבוע יש סיכוי ש•
סוף־סוף תצליחי. יש
לו טמפרמנט לא נורמלי
אם רק יודעים
על איזה כפתור ללחוץ. ואתה, התאום,
אל לך להתייחס לשקשוקיה של בת דלי.

חוווסיס

הגיע מגמד
גדול ובו!
ציוד ספורט

רצוי שתתחילי לחסוך ברצינות, בת מאזניים.
קשת להאמין איך את, המתכננת כל צעד
בדייקנות (מוגזמת) ,מרשה
לעצמך לבזבז כספים
דווקא כעת. הרי
את יודעת היטב שיהיו
נחוצים לך מאוד בעתיד
הלא רחוק. בן מאזניים
— התבלבלת כהוגן. אין
1 1 עדיין סיבה מספקת ל23ב
ספטמבר -
היכנס לדפרסיה, אם תח2׳;
ב או ק טו ב ר
זור לחושיך בהקדם האפשרי.
אס לא תחזור
— הדפרסיה מוצדקת בהחלט. סכומי כסף
קטנים יפלו לידך באקראי בסוף השבוע.

זאזנ״ן

מצבך טעון שיפור. אתה הולך ושוקע ב־בעיותיך
ומגדיל את חשיבותן מעבר לכל
פרופורציה. דבר רא שון
— הפסק לשתות
לשכרה. מצא לך תח ליפים
כמו הליכה מ רובה
ברגל, שחייה
ואכילת אשכוליות. ה גיע
הזמן שתבין שאתה
לא שום גיבור
באפוס היסטורי בן
שלושה כרכים. כשה מקום
צר יותר, החוו יות
נפלאות יותר. בת עקרב, שמרי על
״פאטיו״ ,ביחוד כלפי השתלטן הגבוה.

האינטליגנציה שלך אינה מיטלת בספק. זו
דווקא הסיבה שקשה להבין מדוע אתה מתקוטט
איתה כל שני וחמישי.
כדאי לך להקדיש
השבוע זמן רב למחשבה,
ת כנון העתיד
והסקת מסקנות, מה ש יהפוך
אותך לאדם מאו זן
יותר. כדאי שתפסיק
לצפות כל ערב בטל23
בנו במבר -
וויזיה ותצא פעם בשב ע
20בדצמבר
לאוויר צח. בת קשת, כל
העתיד לפנייך. אם החץ עדיין חסר, הרי
זה רק משום שאת לא רצינית בחיפושים.

ימי ותת• מימי

ני ח רו ד

3י / 1חתח 2ו 7<77׳/ל /ע׳ ון א/€ר /00

* סנפירים * רובי ים
* רובי לחץ אויר
* מ סכו ת שנורקליטוכו׳
דרוש נימרוד • הציוד המעולה במחיר הסביר״
להשיג בכל חנויות הספורט המובחרות

האולפן ללימודי הטלווי1יה
נפתחהה הר שמהל קו ר סי ם
4גרפיקה ו אני מ צי ה ב טלוויזי ה
הפקה * בי מיי 4הגשה
צלום * כ תי ב ה 4אפור
ב טלוויזי ה

מתקבלים תלמידים בעלי השכלה תיכונית לפחות. במסגרת הקורסים יערכו
התלמידים הפקות לטלוויזיה, עם מערבת מצלמות אלקטרוניות (מעגל סגור).

הבריחה אולי נעימה ל רגעים,
אבל בחיים לא
תגיע באמצעותה לפית־רון
כלשהו. ובבקשה
ממך, אל תתחיל לטעון
שוב שאתה לא מעוניין
בפיתרונות ; מה יהיה,
לדעתך, סופם של כש־
21 ביוני -
20 ביולי
רונותיך האמנותייס (בעיקר
בתחום הכתיבה)?
אתה הולך ומתרחק מהאולימפוס, אבל האו לימפוס
קורא לך! אז אל תהיה אגואיסט.

אס את לא עומדת
בפני מסע או טיול או
משהו כזה, אז הכוכ בים
עושים טעות פא־טאלית.
אבל הם דוו קא
לא מתבלבלים,
לביאה. נא לארוז את
הפקלאות ולגמור את
כל החשבונות. רצוי
שלא תסתבכי בהרפת-
ק את האהבים הנוכחית. אל תתפתי, הי-
כן ההגיון שלך 2השבוע טוב לעסקים !

אתת אגוז קשה לפיצוח
ואתה יודע שזה ה־
״שארם״ שלך. השתדל
לא להגיע למצב שבו
תהיה בלתי ניתן לפיצוח
כלל. העוקץ של
בנות עקרב הוא אמנם
רב־עוצמה, אבל השיניים
22 באוגוסט -
22בספטמבר
שלהן חלשות, והרי בתוככי
ליבך אתה שואף
בעצם להתפצח. כשרונותיך בשטח הציור
אינם מתפתחים בזמן האחרון משום מה.

נתווה

לבבי ה אולפן ללימודי מ ק צו עו ת ה טלוויזי ה •

מה זה, בן גדי ז היום זו, מחר אחרת י
מוטב שתשחק ברידג׳ במקום להתפרפר.
כמו כן, הגיע הזמן
שתמצא לך עבודה
מכניסה ותשתחרר מן
התלות בגורמים חי צוניים.
זה יעזור לך
ללא צל של ספק. גד יה
— את חביבה ו סימפטית,
אבל איפה
הפילפלן פעם היית
אחרת ; אבל אל יאוש
— הכוכבים צופנים
עבורך עתיד לא רע בתחום המיקצועי ועתיד
מצויין ובטוח בתחום האישי.

יש לך קסם אישי אך
לעיתים את משתמשת
בו לרעה. רצוי שתח שבי
פעמיים לפני שאת
פורשת א ת סנפי-
רייך לראווה. ואתה,
בן דג, עם כל הצלחתך
בעבודה ובלימו דים,
קשה לומר שה-
פלירטים שלך הם מה
שאתה באמת רוצה בחיים. אתה מנסה
לשכנע את עצמך שאינך אוהב אותה.
למעשה, אתה מת עליה ,-רצוי שתכיר
בעובדה חשובה זו. אל תצא מהבית ביום
רביעי — זה עלול להזיק לבריאות.

תיס

נא שלחו לי פרוספקט מפורט אודות קורסי הטלוויזיה.
אני מעוניו/ת במקצועות י שמי
כתובתי
משך הלימודים 6 :חודשים, פעמיים בשבוע, בשעות . 18.00—22.00
ההרשמה: בימים א׳—ה׳ ,בשעות ,20.00—17.00 בבנין גימנסיה
הרצליה, רחוב ז׳בוטינסקי , 106 פינת רמז, תל־אביב.
מספר המקומות מוגבל.

פעם דלי, תמיד דלי. אבל, למזלך, זה לא
המזל הגרוע ביותר. להיפך, מיום ליום נוטים
הכוכבים את חסדם
יותר ויותר כלפיך. כל
התוכניות שלך נכונות
ואל תשנה אותן למרות
הלחץ שיופעל עליך מכיוונים
שאינם דווקא אילו טובתך. דורשי היית נשמע קצת יותר
לקולו של אדם לא סימ20
ביגו א ר -
18בפב רו אר
פטי אבל ריאליסטי —
היית יוצא מן הבוץ ש אליו
נקלעת — ובאשמתך. לעומת זאת,
הימורים על סכומים קטנים יצליחו בידיך.

בנין גימנסיה הרצליה, רחוב ז׳בוטינסקי

,106

פינת רמז, תל־אביב.

חדש!
אפנתי!
נטיםחא חי גנ ת ונבהס•

גרבונים קצרים
ל מ כנ סיי םקצרים
שקופים עד למחניים

7¥1£צ 1א8181
בצבעים חדי שים
רק 5.30ל״י

קולנוע
(תחשך מעמוד )35

אמבטיה ובחדר המיטות, ואיני צריך את
הקולנוע כדי להסביר לי זאת.״
לפני 25 שנה השתתף הווארד בסרט בשם
פגישה מיקרית, סרט שפירסם אותו כשחקן,
ועוד יותר פירסם את הבמאי דויד לין,
שהיה מאז אחד השמות הבולטים בקולנוע
הבריטי. עתה, סיים סרט חדש, בתו של
ראיין, תחת הדרכתו של לין. ובינתיים,
הוא עבר את האדם השלישי, את בנים
ואוהבים, המרד על הבאועוי, ועוד תפקידים
רבים אחרים, שעה שלין רכש לעצמו -שם
עולם בלורנס איש ערב, הגשר על הנהר
קוואי ודוקטור ז׳יוואגו. כיצד אפשר להשוות
את העבודה על שני הסרטים, ביניהם מפרי.

תקופה של 25 שנה י
רק חולי מי* .״אינני רוצה להישמע
ביקורתי, אבל לפני שנים, היתד. ללין
מסגרת של 60 יום׳ בה צריך היה לסיים
את הסרט, היום הוא מוכן לבזבז על כך
ארבע שנים. ואם מעירים את אוזניו על
כך הוא משיב כי הוא מבזבז את הכסף
של דוקטור ז׳יואגו, ויחזיר אותו לחידה
בעוד חמש שנים.
״באשר לעבודתו עם שחקנים, אני מוכרח
לומר שהוא השתפר. פעם, הוא נהג לחזור
על אותה סצינה עשרים או שלושים פעם,
כדי להשיג את התוצאה הרצוייה לו. היום,
הוא כבר למד שכל עוד הוא עוסק בשחקנים
מקצועיים, אין שום טעם לכך. אם ה־נסיון
הראשון אינו עולה יפה, מוטב להזניח
את כל העניין ולנסות להמציא סצינה
אחרת, שתתאים יותר לשחקנים.״
מאחר ולא נחשב אף פעם לאחד המאהבים
היפהפים של הבד, זכה הווארד לתפקידי
גיבורים ונבלים באותה המידה. מה
הוא מעדיף י ״כמובן שאת הנבלים. כולנו
אוהבים נבלים, איש אינו אוהב את הקדושים.״
וכדי להמחיש זאת הוא מסביר :
״מאז הופעתי ככומר בבתו.של ריאן, מציעים
לי רק תפקידים של חולי־מין. הנה,
למשל, בשבוע הבא אצטרך להתאהב ב־ג׳ורג׳
סי. סקוט.
״בסך הכל, אני מוכרח לומר שאיני מצטער
על שום דבר שעשיתי עד היום, בתיאטרון
או בקולנוע.״ הוא מסכם את הקאריי-
רה שלו .״העיקר הוא, לדעתי, לתכנן את
דרכך מראש.״ תשובה בריטית טיפוסית,
להזכירכם כי טרבור הווארד הוא נתין
נאמן של הוד מלכותה, המלכה אליזבט
השנייה.

סרטים; פולגו רוצחים
הסרט השובר לראשונה את שיאי הקופה
בפרים הוא מלודרמה רומנטית בשם למות
מאהבה, ואחת הסיבות העיקריות להצלחתו
היא עצם העובדה שהוא מבוסם על סיפור
אמיתי, סיפור אהבתה של מורה בשם גאב־ריאל
רוסיה, לתלמיד הצעיר ממנה ב־דז
שנה.
הפרשה זכתה לכיסוי נרחב בעיתונות
הצרפתית לפני כשנה, כאשר המורה, אשר
סולקה מעבודתה והורשעה בדין על פיתוי
קטין, איבדה את עצמה לדעת.
איש מתקדם -עד ש אנדרה
קאיאט, הפרקליט שהפך לבמאי קולנוע וניסה
להציג את החוק היבש באור ביקורתי
ככל האפשר בסרטים כמו כולנו רוצח׳
0ומשפט צדק, חוזר שוב להעמיד את
הנושא האהוב עליו מתחת לזכוכית מגולת:
האם צדקו השופטים שהרשיעו את
המורד״ והאם צדקה החברה שהצטרפה באותו
זמן בעליצות רבה להרשעה זוך
הדבר מקבל תוקף נוסף, כאשר מתאר
קאיאט את כל הרקע לפרשה. גאבריאל
רוסיה היתד, מורה בת ( 33 במותה) ,שנראתה
צעירה בעשר שנים מכפי גילה. נושא
אהבתה האומללה היה צעיר בן ,16
שנראה הרבה יותר מבוגר, היה פעיל מאד
במהומות הסטודנטים של קיץ 68׳ בצרפת,
בעירו מארסי. אביו של הנער, מרצה באוניברסיטה
בעל נטיות שמאליות ברורות,
עמד באותה תקופה לימין המורדים הצעי-
רים, ונחשב לבעל דיעות מארכסיסיטיות
מובהקות.
היחסים בין המורה לתלמידה מתוארים
למעשה באור נורמלי בהחלט, ואין להתפלא
על כך. היא לא היתד, פצצת־מין, הוא
לא נראה כאליל־נוער, והקשר ביניהם, היה

העולם הדה 1/53

מושתת, לדעת קאיאט, על רגש עמוק ואמיתי׳.
אלא
שהמשבר הגיע עם היוודע הדבר להורי
הנער• הם ניסו להפריד בין בני־הזוג,
שלחו את הצעיר לטיול במרחבי אירופה
והעבירו אותו לבית־ספר מרוחק. שום דבר
לא עזר, המורה המאוהבת נסעה בעיקבו־תיו
בכל אשר נשלח. בסופו של דבר פנה
האב לערכאות ודרש לנתק בכוח את הקשר
בין השניים.
ימין ושמאל. וכאן, ניצל קאיאט את
ההזדמנות כדי להראות עד כמה היצוני
הלך־הרוחות המהפכני של האינטלקטואל הצרפתי.
המרצה המארכסיסקטי, שתמך ברוח
החדשה של חרות מוחלטת הנושבת בנו ער,
הורגלה בחייו הפרטיים כזעיר־בורגני
אופייני, החושב כשמאלני ומתנהג כימני.
הוא לא שקט עד אשר הורשעה המורה
בדין, הוטל עליה מאסר על תנאי וקנס,
דבר ששם, כמובן, קץ גם לקאריירה שלה
כמורה. היא נשלחה לבית־חולים כדי לטפל
בהפרעותיה הנפשיות, וכאשר שוחררה, חזרה
לחדרה, פתחה את הגאז בחדר, ושמה
קץ לחייה.
למראה הסרט, קמו כל אותם צרפתים
צדקנים, שהצדיקו בזמנו את האב, והקימו
נגדו *עקה .״כיצד אפשר להיות מ! ושע

טלון־דו!
מפיקים

אחר אי 7

המורה והתלמיד בסרט
לא פצצת מין —

המורה והתלמיד בהייס
— לא אליל נוער
עד כדי כך ולהרוס אדם, רק משום שהעז
לאהוב בגלוי?״
הרומנטיקה מקסימה תמיד כשאינה מסוכנת
ואינה נוגעת לך אישית. לנוכח ההתקפות
המוחצות של העיתונות, יצא האב
בהצהרת־נגד :״ומה הייתם אתם עושים
במקומי?״
על כך, לא נשמעה תשובה. והוא מוסיף
:״באשר לבני, הוא נשבר עד כדי כך,
שיומיים אחרי מותה הלך לחזות בהצגת
שיער.״
מוסר השכל? אין. פרט, אולי, לעובדה
שהסרט של קאיאס, עם אני ג׳ירארדו וצעיר
בשם ברונו פראדאל בתפקידים הראשיים,
מוכיח שהעולם ׳השתנה פחות
מכפי שהיו רוצים לחשוב.

תדריך
תל־אביב

המעגל האדום (פאר, צו
פת) :דוגמה מאלפת להצלחה קופתית 1־
אמנותית כאחד: הבמאי ז׳אן־פייר מלוויל,
מגיש סיפור־מתח בצורה קולנועית מופתית.
עוזריו הנאמנים הם צלמו המצויין
(הנרי דקא) ושחקניו: מלביל המנוח, ז׳אן־
אריה וולונטה ואיב מונסאן•
שדמשחת (בן־יהודה, צרפת)
:השד הוא ז׳אן־לואי טריטיניאן, אשר
לשם שינוי הופך את עורו ממאהב סנטימנטאלי
לגנגסטר חמוד, מלא הברקות ערמומיות
וחלקלק עד כדי בידור. שינוי הוא
לטובת קלוד ללוש, הבמאי־צלם מוכשר
המצליח להגיש סיפור לא־מוסרי מובהק,
ואף על פי כן לא להרגיז אף אחד.

* * מלכת הכביש (הזד, ישראל) :

סרטו של מנחם
יצאנית, הנאבקת
שמסביבה. כמד,
ומישחק משכנע
של הבמאי.
העולם הזה 1753

גולן עם גילה אלמגור כ־עם
גורלה ועם החברה
מעמדים טובים של גילה
של יהודה ברקן, הגזמות

* * התרנגול (מוגרבי, ישראל) :חיי־המין
המשגשגים של הישראלי המצוי כעטיפה
של הומור צברי אופייני: טופול
מחייך — בנות ישראל שוכבות. סרט מבדר
— לא יותר.

יומנה האינטימי של אשה

נשיאה (ירון, ארצות־הברית) :חייה של
עקרת־בית אמריקאית נחמדה שאינה מוצאת
אהבה לא אצל בעלה לא אצל ילדיה
ואפילו לא אצל מאהבה. תסריט ציני, בימוי
אכזרי (פרנק פקי) ומישחק מרשים (קארי
סנודגרס).

ידושליב
מ.א.ש( .אוריון, ארצות־וזב־רית)
:קומדיה שחורה על רופאים בבית־חולים־שדה,
על רקע מלחמת קוריאה, שלמעשה
הינד, הסוואה למלחמת ויאטנאם.
מישחק משכנע וטבעי בתסריט שכאילו נכ תב,
בדיחות אכזריות ומלחמה שאינה נשמעת
— הכל מראה עד כמה אבסורדית
המלחמה, כל מלחמה.

הם יורים גם בסוסים

(אורנע, ארצוודוזברית) :אשליית האושר
והעושר של ארץ החופש מתנפצת בתיאור
אכזרי של מרוץ המרתון משנות המצוקה,
הבא לסמל את המרוץ המטורף אחרי הממון
בשנות השבעים. מישחק, בימוי, צילום,
הכל למופת.

היפה
הקיץ שחלף (אורלי) :ארבעה
צעירים מתבגרים בחופשודקיץ, ומסתבר
שלהיות צעיר, זאת לא אומרת להיות
טוב טהור וכן. סרט שמצטיין בתיאור
אווירה ורגשות (פנרק ואלינור פרי).
כ׳׳דך ומרי (ירושלים, וזר־צות־הברית)
:דאססין הופמן ומיא פארו
בקומדיה רומנטית על שני יצורים בודדים
והמיכשולים העומדים בדרכם אל האושר.

התמרמרות שוררת בין מפיקים בטלוויזיה
בגלל כתבה, שפורסמה בהעולם הזה (,)1752
בה הואשם המפיק בכך, שצילומים נדחו,
כי לא דאגו מראש לבלון גז קטן. הנחת
העולם הזה היתה, שמפיק אחראי לתכניתו
מאלף ועד תו. אולם שלושה מבכירי המפיקים
בטלוויזיה — גבר אחד ושתי נשים
ניסו לתלות את האשם בשרותים הטכניים
ובבמאי, שלא היה מוכן לאלתר משהו,
כדי למנוע דחייה.
הם טוענים, כי המפיק בטלוויזיה אחראי
לתוכניתו רק לכאורה, למעשה, הכפיפויות
השונות במוסד גורמות לאנדרלמוסיה כזו,
עד שאי־אפשר למצוא מישהו שיהיה אחראי
למשהו בטלוויזיה. המפיקים כפופים לשרו-
תי ההפקה. מפיק אינו יכול לבחור לעצמו
במאי או עוזר הפקה ולהיפך — במאי
אינו יכול לבחור לעצמו מפיק. שרותי
האמנות כפופים לעדה המאירית, המספחת
תפאורנים ואנשי אביזרים אל כל תוב־נית׳
אבל היא ממשיכה לתת פקודות לאנשיה׳
או שהם נתלים בה, למרות העוב־דה,
שהמפיק והבמאי ממונים עליהם באותה
תוכנית.
שינוי לטובה. אפשר לכתוב ספר על
התוצאות הנוראות ועל הביזבוז הנובע מקונפליקט
זה. אבל לעוזרת הפקה אחת,
שהגישה תלונה אחת ויחידה על איש
אביזרים, אמרו :״עוד נראה לך.״ מאז הם
מראים לה. ויש גם טענות וטענות נגד
על מפיקים־במאים מסויימים, שאינם מסוגלים
להחליט עד הרגע האחרון מה בעצם
הם רוצים.
כל האנשים האלה כסופים לממונה על
הטלוויזיה. לעומת זאת הטכנאים כפופים
למהנדס רשות־השידור ואנשי המינהל ל־סמנכ״ל
הרשות. בזכות זו מרשים לעצמם
כמה מהם לצפצף ציפצוף ארוך על מפיקים־
במאים, שאותם הם צריכים לשרת. הצעקות
בפני ההנהלה לא שינו את המצב עד היום.
עכשיו הדברים עשויים להשתנות לטובה,
כי מנכ״ל הרשות, שמואל אלמוג׳ מכהן
גם כממונה הישיר על הטלוויזיה.
״אבל,״ אמרה אחת המפיקות ,״אותי
מרגיזה העובדה שרוב זמני מוקדש לעניינים
נוהליים׳ לקופה קטנה ולמריבות טפ־שיות
עם השרותים ועם אנשי התחבורה,
במקום שזמני יוקדש לרעיונות ולתיכנון.״
הציבור כבר יודע שבטלוויזיה פותרים
בעיות רבות על ידי פניה ישירה למנהל
הכללי. אולם הטלוויזיה חייבת להחליט פעם
אחת ולתמיד, אפילו בצורה שרירותית, כי
המפיק (או מישהו אחר) הוא האחראי הבלעדי
לתוכניתו, יש להעניק לאותו אדם
סמכות להכריע לטוב או לרע, בלי שיצטרך
לרוץ אל 20 אנשים לפחות, כדי להזיז
משהו ביחס לתוכניתו, ואחרי הכל עוד
לפנות למנהל.

זה תרם לאווירה. בכל זאת אמרה אחת
המפיקות לאחר המסיבה, כי השמחה היתד.
גרוטסקית למדי, שמחה מעין זו שמגלה
אדם כאשר הוא נוכח לדעת שגם אחרים
שקועים באותה ביצה יחד עמו.
אבל חיים יבין, שמעון טסלר, חיים גיל,
ורדינה ארז ורינה הררית עלצו בלי הרהורים
פילוסופיים מיותרים. ועוד צימוק
קטן: במסיבה בלטו בהעדרם כמה מאנשי
הטלוויזיה, שנכוו על ידי נקדי במרוצת הזמן.
אבל למה להזכיר שמות ולהחמיץ
פנים במסיבת פרידה?

תדריך
* שלוש פעמים עבשיו (יום ד׳
) 19.30 ,7/4ז׳אק מורי קטמור מביים את
הביטוי האמנותי של הפסלים. יגאל תומר־קין,
עמי שביט ויאיר גרבוז על רקע המציאות,
הטכנולוגיה ואמצעי התקשורת
ההמונית. מפיק — דוד גולדשטיין.
* המגדל הלבן (יום ד׳)20.20 ,7/4 ,
סרט השבוע: ששה אנשים מסכנים את חייהם,
בטיפוס על האלפים, בהשתתפות גלן
פורד.
* משחי! השבוע (יום ה׳ , 8/4
)21.155 העתקת משחק השבוע מיום ג׳
ליום ה׳ מאפשרת הקרנה של משחקי השבת
האחרונה באנגליה, שעה שקודם היו
מקרינים משחקים מלפני שבועיים.

* רשות
)21.15
סינטרה.

אנדי

הבידור (יום ה׳ ,8/4
ויליאמס מארח את פרנק

* היום בו נעצר הזמן

(יום א׳
עובדים רמילוויזיה

מי אמר שלא יודעים לעשות שמח בטלוויזיה?
עובדי הטלוויזיה הם ממש מומחים
למסיבות פרידה למומנים עליהם, שהלכי•
קחו למשל את המסיבה שנערכה ב־ליל־שבת
בביתו של אביטל (בומרנג) מוסנ־זון
לרגל הליכתו של נגדימון רוגל, הממוני׳
הפורש. מוטי (רימון בעזה) קירשנ־בוים
אירגן שירה בציבור וכולם שרו לכבוד
פסח את השיר: אחד מי יודע. אחד מי
יודע הוא הממונה הראשון, פרופסור אליהו
כ״ץ. שניים מי יודע הוא המהנדס סטן
גרנדייזי, הממונה הזמני לשעבר. שלושה
מי יודע הוא חגי פינסקר וכן הלאה. אפילו
אשתו של שמואל אלמוג, המנכ״ל שהיא
גם הממונה העכשווי על הטלוויזיה,
הצטרפה למזמרים בנענוע שפתים.
אלמוג עצמו נראה צוהל, במיוחד כאשר
אחד העובדים עשה את עצמו שתוי והעז
לברך אותו בברכת: בקרוב אצלך. היתד,
זו הזדמנות נדירה להפגיש במחיצה
אחת את כל מנהלי המחלקות כשהם מחייכים
זה לזה: יצחק שמעוני, יורם רונן,
סאלים פאתל, יוסף בראל וראובן מורגן.
היתד. זו ממש אידיליה. מארגני הנשף דאגו
למשקאות בכניסה כדי להפיג את המתח
מיד. רבים הביאו את נשותיהם יגם

גליה ישי כ״כמיקצב ה־70״
פוס לצעירים
)21.05 , 11/4מן הסידרה מירוץ
פול בראיין חוזר משוויץ לאחר
סקי וששה חודשי שכחה, ומנסה
את מעשיו מהלילה בו עזב את
עד התאונה.

לחיים. תאונת לשחזר
ארוסתו

* ביטוח בריאות ממלכתי (יום
ב׳ )20.20 , 12/4בומרנג בה שתתפות ח״ב
חייקד, גרוסמן, ד׳׳ר חיים דורון, פרופסור
ראובן ירום, ד״ר ישראל סום וד״ר נח
קפלינסקי. עורך ומנחה: פרופסור אמנון
רובינשטיין. מפיק־במאי: אביטל מוסנזון.

* האודיסיאה של הנרי מילר
(יום ב׳ )21.05 , 12/4מישדר חודשי מיוחד
על הסופר האמריקאי־יהודי, שספריו נחשבים
ברחוב לפורנוגראפיה מובהקת. הנרי
מילר עצמו הולך בעיקבות ילדותו ברחובותיה
של ברוקלין. עוקב אחרי מאבקיו
כסופר בפריז, ונפגש עם ידידים.
* במיקצב ה*ט( 7יום נ׳ , 13/4
)20.20 תוכנית פופ לצעירים. מגישים: גליה
ישי ועמום ארבל. מפיק־במאי: יוסי צמח.

ב 7ההס
חנ ש בי סעל

ל חבר ת שיכון גדולה כ״שיכון עובדים״ חשוב מאד לדעת מ ה דעתם
של המש תכנים ו קוני הדירו ת על הדיור שרכשו ועל מיד ת שביעות
הרצון מן ה טפול בכללו .״שיכון עובדים״ עורכת מדי פעם ס ק רי ם
ומחק רי ם על נו שאים אלה בין קוצי הדירות. הסק רי ם כוללי ם שאלות
שונות, למן שביעות רצון כללי ת מן הדירה, מן הבנין, מן ה ס בי ב ה
ומן ה טיפול של החברהבמש תכניה ועד ל שאלות ספ ציפיו ת -טכניו ת
כגון: מי קו םהמרפסת או סידורי תליית הכביסה.
הסקר שבוצע לאחרונה ע״י החברה לשרות
סוציולוגי בע״מ, נערך על מדגם מייצג של
משתכנים בערים שונות ובסוגי דירות שונים.
מהשאלות שהוצגו, הצטיירה דמותה של
החברה בעיני משתכניה ואנו שמחים שהצלחנו
לכוזן לטעמם ולדעתם של קוני־הדירות
ומשתדלים לתקן את הטעון תיקון.

והרי במה מן השאלות והתשובות
שנתקבלו.
לשאלה :״אנחנו יודעים שלבל דירה
יש מעלות ומגרעות רבות. לפני
שנכנס לפרטים אלה: מה
דעתך על הדירה כאופן בללי?״
נתקבלה התוצאה : דעה דעה דעה דעה

חיובית מאד חיובית נייטרלית
שלילית

16.17
/0״68.3
־11.67
3.87

דעה שלילית מאד

לשאלה :״האם לדעתך הדירה
מתוכננת היטב?״
ענו — 69.40/0 :כן
— 17.70/0ככה־ככה

ורק — 4.470 ענו — לא.
ליתר אין דעה.

לשאלה נ ״האם קבלת תמורה הוגנת
לכספך כהשוואה לטיב וסטנדרט
הבניה?״
ענו — 77.27 :כן
־ — 11.67 ככה־ככה
> — 8.87 לא
־ — 2.27 אין תשובה

לשאלה :״האם מסירת הדירה
בוצעה במו שצריך?״
ענו 72.77 כן
— 11.67 ככה־ככה
— 13.370 לא

לשאלה :״האם קבלתם את הדירה
בזמן שהובטח?״
ענו 63.37 כן
— 33.370 לא

לשאלה :״מהו, לדעתך, יהס החכרה,
כאשר פונים אליה כבעיות
שונות הקשורות לבנין ולדירה?״
ענו 27.77 טוב
— 21.17,תלוי

־ — 31.67 תלוי
— 12.770 לא
— 8.87 אין תשובה

לשאלה :״לו היתה בידך הברירה,
האם היית קונה גם עכשיו אותה
דידה לאחר שאתה מכיר את מגרעותיה
ומעלותיה?״

84.490 הביעו דעה חיו בי ת עד
חיובי ת ביותר, על הדירה שרכשו
ב״שיכון עובדים״ .רק ל. -
^ 3.89מ הנ ש אלים דעה שלילית
ו היתר בעלי דעה נייטרלית.

עני 66.17 הייתי קונה
— 2.77 אני חושב שהייתי קונה
— 6.17 מחוסר ברירה, הייתי קונה
— 2.77 אני חושב שלא הייתי קונה
— 20.57 לא הייתי קונה דירה זו
— 1.67 אין חומר
מכלל השאלות והתשובות שנתקבלו ניתן
להסיק שהחלק הגדול מקוני הדירות מרוצה
ורואה שהחיוב מרובה על השלילה, אולם
היו מקרים שהצביעו על ליקויים, שחלקם
הגדול ניתן לתיקון ואנו עושים מאמצים
שיתוקנו בעתיד.
חברת ׳׳שיכון עובדים״ מעונינת בדעת המשתכנים
ומשקיעה מרץ• ואמצעים כדי לשפר
ולטפל.
דבר אחד ברור, כשאתה קונה דירה ב״שיכון
עובדים״ ,יש לך עם מי לדבר ויש רצון
לבוא לקראתך ולתת לך את מירב התועלת
בעבור כספך.

כ״> 759$מ קוני דירות ״שיכון
עובדים״ או מ רי ם שאילו עמדו
מחדש לפני קני ת דירה, היו
קוני םאת או ת ה הדירה וב־
״שיכון עובדים״.

ב׳ שיכון עובדים״ משתדלים להתאים את
הבית אל הסביבה והנוף.
בתמונה: הבנינים החדשים ברמת״אשכול
בירושלים.

לפי דעתם של ־ 72.77 מן הנשאלים יניטרה הדירה כפי שצריך .־ 137 טענו ההיפך
מזה והיתר נייטרלים.
־ — 12.27 לא
— 0.57 אין תשובה

לשאלה :״מהם הליקויים?״
ענו 68.87 אין ליקויים
והיתר התפלגו לפי הפירוט— :
— 4.47,מרפסות קטנות
־ — 2.27 אמבטיה קטנה
— 2.27 מטבח קטן
— 2.77 חדרים קטנים, פנת אוכל
קטנה וכד׳.

ליטאלה :״האם קבלת תמורה הוגנת
עכור כספך כהשוואה להכרות
אחרות?״
ענו — 78.87 :כן
— 8.87 ככר,־ככה

— 26.17 לא יודע ; לא ניסינו
־ — 23.37 גרוע
— 1.67 אין תשובה

לשאלה :״האם הדברים שהחברה
מבטיחה לסדר מסתדרים כזמן? ,
עני — 18.87 :
— 32.27,
־— 39.47
־— 9.47

מסתדרים בזמן
פחות או יותר
״נסחבים״ יותר מדי
אין תשובה

לשאלה :״האם החכרה מקיימת
את הבטחותיה למשתכנים?״
עני — 3.87 :גם מעבר לתקופת
ההתחייבות
־ — 42.77 תמיד, אך במסגרת תקופת
ההתחייבות

68.87 מהנשאלים אמרו כי אין כל ליקויים בדירה שקנו. היתר התיחסו לליקויים
בחלוקת שטח ותכנון ולא לליקויים בבניה.

העולנז הז ה 1753

המזבירה=הפרטיתשהיא\ם=פיד\ש
הפכה כיו לסמל המעמד
של איש׳ הצמרת כמדינה

אס יש את נפשך לדעת אם הבוס שלך, או השכן שלף, או
חאוייב שלך, או המתחרה שלך, נחשבים לגברים מצליחים -
כל מה שעליך לברר זה: האם המזכירה שלהם היא גם הפילגש
שלהט.
אם בן -לפניך גבר של ממש, התופס עמדה של ממש, בחכרה
של ישראל .1971 אך כאם לאיש שלך מזכירה שהיא רק מזכירה
-דע לך: לפניך נמושה סתם.
קיימת כמוכן אפשרות נופפת -שהאיש נאמן לאשתו. גב כן
סתם.
אבל לא כדאי לך לסמוך על ז ה יותר מדי.
ואיך תדע אם מזכירתו של מאן דהוא היא גם פילגשו? אץ
לך פשוט מזה: כסמל־המעמד, חייב הישראלי המצליח לנפנך

ך* פני כחצי שנד, התפרסם ב העולס הזה
( , 1724 רחל הנורחלת: אקטים חינוכיי ם
במשרד ממשלתי) ,סיפור קטן על פקיד

ממשלתי גדול שנתפס באקראי בשעת לילה,
במשרדו, כשהוא וגברת מסויימת
עובדים לא ליד שולחן־הכתיבה, אלא על
רהיט אחר. אותה גברת היתד, מנהלת ליש־כתו
של אותו גבר, והתגלית הקטנה עשתה
לה כנפיים ברחבי המשרד. לא כל-כך בגלל
החגיגה הצנועה כשלעצמה, כמו בגלל העובדה
ששני בני הזוג היו נשואים. כל
אחד למישהו אחר.
זמן מה לאחר פירסום הסיפור, היתד,
לעורך העולם הזח פגישה במזנון הכנסת
עם הבום של אותו פקיד. לאחר שדנו בנושא
ששימש מטרה לפגישה, העיר הפקיד
הממשלתי בבדיחות הדעת :״קראתי את
הסיפור שלכם על הפקיד שלי. באמת, לא
הייתי מאמין שאתם עוד מתרגשים מדברים
כאלה. אחרי הכל, הרי זאת המזכירה שלו.״

ן *-יוג ה זו הערר, מאלפת ביותר, מבחין
| נד, פסיכולוגית, למרות שנאמרה בתמימות.
בעצם — בגלל שנאמרה בתמימות.
באותה תמימות שבה המשיך בן־שיחו
של העורך וסיפר על ארבעה זוגות שחזרו
באותו שבוע מעשרה ימים במלון־יוקרה
ליד ים־המלח. היו אלה זוגות רגילים, כמו
כל האחרים במלון. הגברים — בעלי הופעה
מלאת ביטחון, כאנשים הרגילים לשלוט בעולמם.
הנשים — שלוש מהן היו בשנות
השלושים שלהן, לא משהו מיוחד. הרביעית
היתד, צעירה יותר ויפה. המלון המה זוגות
רבים דומים להם.
מד, שאיש מהאורחים האחרים לא ידע,
היתד, העובדה, שארבע הנשים לא היו נשותיהם
של הגברים — אלא מזכירותיהם.
הצעירה ואחת נוספת היו נשואות — לבעלים
אחרים, לא לבוסים שלהן. שתי האחרות
היו גרושות.
שלושה מהגברים היו מנהלי מחלקות
במשרד ממשלתי בכיר, שמרבית משרדיו
שוכנים בתל־אביב. הגבר הרביעי — הבום
של החתיכה הצעירה — היה בעל מפעל

חיפאי המרבה לעשות עסקים עם משרד זה.
עובדה נוספת שהאורחים האחרים לא
יכלו לדעת: שלושת הפקידים הממשלתיים
שהו במקום לרגל סימפוזיון מקצועי —

כמזבירתו-פילגשו, להציגה לראווה, לסעוד איתה כמסעדת־פאר,
לטוס עימה לחו״ל, לצאת עימה לשבוע נופש כטבריה או שארם.
כמו המכונית האמריקאית המפוארת, וחשבון ההוצאות הפתוח,
משמשת גם המזכירה הפרטית מאוד סימן לכנקאי שלו, שאין
צורך לדאוג בקשר לאשראי שסיפק לו.
העוקץ שככדיחה הוא• ,טכמו המכונית האמריקאית, וכמו הארוחות
כמסעדות־הפאר -גם הוצאות המזבירה-הפילגש מוג־
•טות למס ההכנסה. בין אם זה איל־עסקים או איל־הסתדרות,
פקיד ממשלתי או אישיות מפלגתית -את החשבון משלם,
תמיד, הברון.
בשפתם של מנהלי חשבונות, יש לזה אפילו שם :
הוצאה לצורך הכנסה.

איש־שיחו של העורך דיבר בחופשיות
לא בגלל עודף תמימות. היו לו שתי סיבות
טובות לכך. האחת: מבחינת פירסום, לא
חשש כלל. העולם הזה לא יכול היה לפרסם

כי כיום, בצמרת החברה הישראלית, יח־סי־מין
בין גבר למזכירתו הם הדבר הטבעי
ביותר בעולם. פקיד ממשלתי בכיר, תעשיין
מצליח או איש־כספים בעל עמדה, איש־

פ ארודי ה על הנושא. הנושא איננואב טי חי ם.
וכמובן שהוצאות שהותם מומנו על־ידי
המשרד. בעל המפעל ירד לים־המלח כדי
לנצל את ההזדמנות, להרחיב את קשריו
העסקיים עם שאר משתתפי הסימפוזיון.

את שמות גיבורי הסיפורים, בלי להסתבן
בתביעת דיבה. הסיבה השנייה: מבחינה
אישית, לא הרגיש האיש את עצמו כלל כמי
שמשמיץ את חבריו לעבודה ולמעמד.

ציבור בעל קליבר — אישי צמרת כאלה
נחשבים בעיני עמיתיהם כאילו אין להם,
חס וחלילה, מכונית אמריקאית גדולה א־
( ה מ שן בעמוד )46

הח^ניוה
(המשך מעמוד )45
חשבון הוצאות פתוח. תופעת הפילגש־המזכירה,
כסמל למעמדו של הגבר המצליח,
הפכה כיום לעובדה גם בישראל.
אין זה אומר כמובן שלא היו דברים
מעולם. גם לפני היום היתר, זו תופעה
נפוצה, לפיה ניצלו גברים את שירותי מזכירותיהן
גם בצורה מאוזנת. ההבדל הגדול:
כיום, יצאה התופעה לאוויר העולם,
הפכה לא רק למוכרת בגלוי, אלא אף לסמל
סטאטוס.

ת השינוי אתה יכול לראות עתה,
מדי יום בצהריים, במסעדות הפאר בערים
הגדולות — בעיקר בתל־אביב וירושלים.
בעבר, היו ארוחות העסקים מוגבלות
לגברים בעיקר. כיום, רב מספר המשתתפות
בארוחות אלו. אם אתה מבקר

לשיקולי האשראי שהאיש זכאי לו. אצלנו,
בפקידות הציבורית, וגם בממשלתית — הפילגש
מצביעה על כך שהגבר יושב בעמדת
כוח. פקיד שיש לו איזו ילדה טיפשה בתור
מזכירה, לא שווה הרבה. מובן שאחד בלי
מזכירה, בכלל חשוב כמת.״

כין אלפי המזכירות בישראל — הס
מפורסמת ביותר היא זו של איש
העסקים המיליונר, מרדכי מאיר. שמח אורה
בהרב. היא בת ,35 נשואה לפיזיותראפיסט
של קבוצת הכדורגל מכבי תל־אביב, אורי
בהרב, ואם לשני ילדים.
היא החלה עובדת כמזכירה פשוטה, לפני
17 שנה, בבנק לייצוא, התבלטה במהירה,
הפכה למזכירה האישית של בעל הבנק,
מרדכי מאיר, שהבנק הוא רק אחד —
ולא הגדול ביותר — מבין עסקיו. ואם יש

מעטות מנשות עשירי ישראל יכולות להרשות
לעצמן לקפוץ, כל פעם שמתחשק להן,
לסופשבוע בלונדון או בבירה אירופית
אחרת.
או בכלל ברמת־החיים שלה. דירת הזוג
בהרב היא חלומית. רהיטי קטיפה. ים של
קריסטלים יקרים, פיסלוני שן־פיל, אורגי־נלים
יקרים. לאחרונה, החליפה את טבעת
הנישואין שלה בחדשה, מעוטרת בארבעה
טורי יהלומים, שהוכנה עבורה על־ידי ה
אחת
מפעילות נזיח״א, נתנה אורד, גם היא
יד, הפכה מתרימה פעילה למען מיח-׳א. הבן,
שאול-וייצמן, נשמע מתלוצץ באחת ההזדמנויות
שהוא מכיר כבר בעל־פה את קולה
בטלפון, כל כך הירבתר, לצלצל לבית ה־וייצמנים.
מאליו
מובן מד, השפעתם של יחסים כאלו
על תדמיתה של המזכירה כמסמלת
הסטאטוס של הבום שלה. כאשר המזכירה
איננה איזו פקידה מושתנת, אלא אשת חב־

ה מזכיר ההפר טי תבתפ קי ד א שת חבר ה

ה מזכיר ה ה פר טי ת ה מו שלמת: או ר ה בהרב ב בי ת ה
במקרה במסעדה כזו, ומזהה את אחד מאילי
העסקים או הפקידים הבכירים שם — אל
תתפלא לגלות שהצעירה שלידו איננה אשתו.
ודאי שלא. זוהי מזכירתו, שבלעדיה איננו
יבול לנהל את שיחת־העסקים שלו.
בעבר, הוגבלו יחסיו עם המזכירה־הפי־לגש
למשרד ולמיטה. כיום, הוא מנפנף בה
בפני חבריו. אחרי הכל, איזה ערך יש
לסמל חברתי — אם מחביאים אותו מתחת
למיטה? או ליתר דיוק — במיטה? במסעדות
פאר מודרניות מסויימות, הדואגות
לנוחיות הלקוחות והערות לתמורות העיתים,
קיימים חדרים פרטיים, בהם אפשר לסעוד
בניחותה ובפרטיות מוחלטת. אחרי הסעודה,
אפשר גם להינפש קצת, וכדומה. הבדיחה
הפנטסטית היא, שבל העסק יורד ממס־הכנסה.
בוסים
רבים מוצאים הסדר זה נוח להפליא,
שכן בערב, כאשר הם חוזרים ה־

בארץ מזכירה המתאימה לשמש חזית ושלט
למיליונר אמיתי, בקנה־מידה בינלאומי,
להוות סמל למעמדו וכוחו — זוהי אורה
בהרב.
שבן ב־ 17 השנים שהיא משמשת יד ימינו
של איש־עסקים, הפכה אורה מפקידה
קטנה ואלמונית לאחד מנשות החברה הידועות
בישראל. מבחינה זו, היא יחידה
במינה: נשות האצולה הישראלית הן, ללא
יוצא מהכלל, נשותיהם של אילי תעשייה ו משק,
מומחים ידועי־שם במיקצועם, פקידי
ממשלה בכירים, אישי ציבור מפורסמים,
או קצינים בכירים בצה״ל.

ף״ תוך קהל נוצץ זה, מסתובבת גם ה־
^ מזכירה אורה בהרב• ולא סתם מסתובבת
— אלא משמשת נושא לקינאתן של

המזכירה הקטנה
הפכה לאשת־חברה מפורסמת
ביתה הם פנויים להיות עם המשפחה, לא
צריכים לפברק תירוצים כדי להסתלק.

ך * ספירפקיד בכיר מאוד במוסד
! 1ציבורי ידוע :״המזכירה־הפילגש — זו
שאפשר להופיע איתה גם בחברה — הפכה
ליותר מסמל מעמד. בעולם העסקים, יודע
הבנקאי אם ללקוח שלו יש פילגש כזו,
בדיוק כמו שהוא יודע איזו מכונית יש לו,
וכמה עלתה החתונה שהוא ערך לבתו או
בר־המצווה שהוא עשה לבנו. הכל נלקח

לא מעטות מבנות החוג הנוצץ: כבעלת
טעם נהדר בלבוש, נעזרת אורה במיטב
האופנאים בארץ. החייט הפרטי שלה הוא
גדעון אוברזון. מאחורי גבה, יכולות ידידותיה
ויריבותיה ללגלג על הרישול, המלאכותי
בעיניהן, שבו היא מפליטה מדי פעם :
״אני פשוט לא יודעת איך הייתי עד ש־היכרתי
את גדעון.״ אבל הצחוק הוא די
מריר. הצוחקות עצמן אינן מסוגלות להתחרות
במזכירה.
כמו שאינן יכולות להתחרות למשל באוסף
היהלומים שלה, הנחשב לאחד הגדולים
בארץ. או במספר נסיעותיה לחו״ל.

יהלומן המיליונר אברהם גולדמן, ושעל־תה
כ־ 12 אלף ל״י.
מיותר להוסיף כמובן שיש לה מכונית
(קאפרי בצבע כסף)• .בנוסף למכונית של
בעלה, כמובן. את כל זה, הצליחה לרכוש,
במשך שנות עבודתה, ממשכורתה כמזכירתו
של מאיר ומשכורת בעלה כפיזיותראפיסט.

רה מפורסמת, המסוגלת להתייצב נוכח אנשי
צמרת כשווה בין שווים מבחינת עושרה, מעמדה
החברתי, תכונותיה כמארחת למופת
(בעזרת שירותיהם המקצועיים של ספקי
קיטרינג, אבל לא חשוב) וכאשת־שיחה מבריקה
— בתנאים אלו, ברור שקרנו של הבוס
מרקיעה שחקים.

ךםיאהספיקה לרכוש גם הרבה יותר
! 1מזה. מזכירתו של מוטקד, מאיר מכירה
אישית כמעט כל שם במי־ומי הישראלי.
תל־אביב הסנובית זועפת כאשר ״המזכירה

ו כן שאורה בהרב אינה יבולה להי-
/0חשב לסתם מזכירה. בניגוד למזכירה
הרגילה, המסוגלת להציע לבום שלה רק את
המיטה, יש לאורה — ילידת הארץ, בלוד

המזכירה־הפילגש הפכה
סמל להצלחה ולכוח
בסך־הכל״ מופיעה בנשף וארייטי בשימלת
אוברזון שעלתה הון ואוסף יהלומים ששווה
דירה (באחד מביקוריה בלונדון, לפני זמן
מה, נגנבו ממנה יהלומים ב־ 40 אלף ל״י)
— אבל היא מתפוצצת לחלוטין, כשהמזכירה
בסך־הכל מתגלה כידידתם של מוטי הוד,
עזר וייצמן, המיליונר הבריטי אייזיק וולפ־סון,
ושמות דומים.
צבירת שמות נוצצים לחוג מכרייך הוא
תחביב היוקרה של הסנובה הישראלית, כמו
של כל כל סנובה אחרת בעולם — אף יותר
מצבירת יהלומים. מזכירתו של מוטקה מאיר
מצליחה בתחרות יותר מהרבה אחרות. עוד
בתחילת דרכה, כבר היו באמתחתה שני
יהלומנים מפורסמים ושר לשעבר. כל אישיות
הנמצאת בכותרות — אורה מגיעה
אליה. כיום, במוקדם או במאוחר.

^ וגמה קלאסית היא עזר וייצמן. כי
אשר הועמד, לפני כחצי שנה, באור
זרקורי החדשות, החליטה אורה שהגיע הזמן
לצרף אותו לאוסף השמות. כדרכה,
לא חיכתה לניסים משמיים, אלא לקחה יוזמה׳
הרימה טלפון, והזמינה את הגברת והאדון
וייצמן לארוחת ערב בבית הגברת והאדון
בהרב. היא הפכה לידידתה של ראו־מה,
אשתו של עזר. מאחר שראומה היא

דית נמוכה, בעלת עיני תכלת, הבכורה מבין
שתי בנות — מיכלול מגוון של כיש־רונות,
שההופעה המושכת והפיקחית הם רק
חלק מהם. ממשרדה הענקי (שני חדרים
הדורים, הדומים יותר לאולמות, מרוהטים
בכורסאות עור, שטיח מקיר אל קיר, וילונות
כבדים, ומזכירה פרטית משלה) הנמצאת
במרומי מגדל שלום, היא שולטת ביד רמה
בממלכתה, משמשת לבוס שלה הרבה יותר
ממזכירה. היא בפירוש יד ימינו. לנאמנותה
אליו אין גבול :״היחסים בינינו הם לא
כמו בין עובד למעביד,״ אומרת היא .״הוא
יודע שהוא יכול לסמוך עלי בכל, שאני
מוכנה לשמוע כל בעייה. אצלי אין דבר
כזה כמו שעות עבודה. כשצריך, אני עובדת
עמוק לתוך הלילה. תמיד כשהבוס צריך
אותי — אני נמצאת. אם הוא יצלצל אלי
באמצע הלילה ויגיד שיש לו עבודה בשבילי
— אני אבוא. בעלי מבין את זה. הוא
מקבל שאני אשה עובדת עם התחייבויות,
ועוזר לי הרבה.״
בתמורה, היא זוכה באמונו הבלתי מוגבל
של הבוס, בנסיעות איתו לחו״ל עשרות
פעמים בשנה — נוסף לנסיעותיה הפרטיות
ועם בעלה — ולמשכורת והטבות שונות
שאיפשרו לה להגיע, במשך השנים, לרמת-
מחייה מעוררת קנאה. הצל היחיד בקריירה
שלה הן הלשונות הרעות, המסרבות להאמין
שיחסיה עם הבום לא גלשו מעולם

לפסים הקלאסיים. אורה מושכת כתף. שלא
יאמינו.
ף* חות מפורסמת מזכירתו של הבוס
של החברה ההסתדרותית המפורסמת.
כולכם מכירים אותו. מדי שבועות מספר,
הוא זוכה לכותרות בעיתונות בזכות דיעו־תיו
העצמאיות, אותן הוא אינו מהסס להשמיע
ברבים. גם תצלומו, המתפרסם בעיתונים,
מראה קלסתר סימפטי, חתיכי למדי,
כלל לא יוצמחי.
ומד, שכל העיתונאים יודעים — אך אינם

תוניד( ,פירחוניים, בדרך כלל, ועם ציורי
מיק־ מאח ודונאלד הברווז, מוכנים רבים
להישבע).
^ יום אין לראות יותר את התחתונים.
*4היא היחידה בכל רב־ד,קומות הענק ה־מעיזה
להופיע לעבודה במיניכנס. אין מי
שיעיז להגיד לה מילה. ותיקי ההסתדרות,
הבאים למשרד לרגל עסקיהם, מתפוצצים —
אבל אינם יכולים לעשות כלום.
כמו שאינם יכולים לעשות כלום נגד גילויי
האהבה שהיא מעתידה על הבום — ב־

הבוס אינו חושש
להתמזמז עם מזכירתו במשרד
מספרים לקוראיהם — היא העובדה כי גם
בהתנהגותו האישית מגלה הגבר אותה עצמאות
וגילוי־לב, וציפצוף אחד ארוך על
מה ויגידו. הוא היה אחד הראשונים שהעז,
כבר לפני שנים, להודות בעובדה שכשהוא
בוחר במזכירה, מעניינות אוחו תכונותיה
האופקיות, לא פחות מהמאוזנות. הוא
נהג״ תמיד לתת למועמדת המיועדת להבין
זאת בעת שראיין אותה. כדי שתדע מ מצפה
לה. לא הייתם מאמינים איך שזה היה
משפיע על המועמדות. רק בגלל זה הן היו
מוכנות לקבל את הג׳וב. בכל מחיר.

!י* שנתיים האחרונות החל הגיל נו-
תן אותותיו בנמר שלנו. בעוד שבעבר
היה מחליף מזכירה אחת לכמה חודשים,
הרי שמזכירתו הנוכחית, שולה, נמצא׳ית אי־תו
כבר מנובמבר . 1969 יש אומרים שהאהבה
פורחת. אם כן — הריהי חד־צדדית.
לכל המכיר את הזוג העליז, ברור שהגבר
מת על הגברת, ואילו זו מסובבת אותו
סביב אצבעה הקטנה.
שולה כיום בת ( 23 הוא בן ,52 ומשמי־

משרד, לעיני כולם. היא יכולה ללטף את
ראשו באמצע ישיבה רבת משתתפים —
כמו שהוא יכול לטפוח על ישבנה. כשהיא
באה ליד כיסאו ומתכופפת אליו כדי להראות
לו מיסמך כלשהוא, היא אינה מנטה
להסתיר כלל את העובדה שהיא מחככת את
שדיה בגופו, ומגלה, באותה הזדמנות, את
כל אוצרה לעיני המבקר היושב ממול.
התופעה של בוס המתמזמז עם מזכירתו
במשרד איננה חדשה. אלא כרגיל כשזה
קורה, ומישהו נכנס למשרד באקראי, התגובה
המקובלת היא בדרך כלל שזוג הנאהבים
ניתקים מתפיסת הג׳ודו שלהם. לא
אצל שני ידידינו. אלה ממשיכים בשלהם,
והפקיד הדיסקרטי מואיל לחזור ולצאת, עד
יעבור זעם.
£3 9ש
** יותר לציין ששולה היא הבוס ב־משרד.
כל טובה שמישהו רוצה להוציא
מהבוס הגדול — יודע שדרך שולה זד, ילך
פי שניים מהר יותר. בניגוד לפקידים בכירים
אחרים, דירי הבוס של שולה איננו
מאמין בעודף פורמליות, ודלתו פתוחה

ה מזכיר ההמ עו פפת: טי סו ת ל חו״ל עם ה בו ס

מטרת הבוס — בידרה
מטרת המזכירה — טבעות,
צים טוענים )58 עם פרצוף ככה ככה —
אבל גוף שכמוהו רואים רק בסרטים, זוג
שדיים ענקיים, מותניים צרות להפליא, י־רגליים
ארוכות ללא דופי. והיא אוהבת גם
להראות את מה שיש לה. לא רק לבום.
המחשופים שלה מסוגלים לגרום, לגבר הנכנס
למשרד ללא הכנה מוקדמת, י1הלם.
בתקופת המיני יכולת לראות, אם ישבת
על הכורסה שממול שולחנה, את צבע תח־

תמיד בפני הכל. משום כך, לא הפכה שולה
למחסום שבלעדיה אין להגיע אליו. כתוצאה
מכך, לא רכשה לד, שונאים רבים. בגלל
שמטבעה היא גם בחורה טובת־לב הנכונה
תמיד לעזור, הרי שבאמת אין כמעט
לשונות רעות מקשקשות נגדה. ומאחר שיחסיה
האינטימיים עם הבוס גם הם עניין
שבגלוי — הרי בכלל אין בעיות. אפיייו
הויקנדים המשותפים שלהם, סעודותיהם ב־

מסעדות יקרות, ונסיעתם, בשנה שעברה, ל-
חו״ל מתקבלים כעניין של יום יום במשרד
כולו.
עכר, ל א היה ספק שהבום של שולה
- 1מעוניין במזכירותיו רק לשם בידור.
בקשר לשולה המצב לא ברור. איש לא
יופתע אם הרומן ביניהם יסתיים בגירושיו
מאשתו. הוא עצמו אינו נותן רמז. מה
שיותר מפתיע — גם שולה לא.
וזה מפתיע, כי בדרך כלל המזכירה-
הפילגש להוטה מאוד להתחתן עם הבוס
שלה ולרמוז על כך לכל עבר.
לא כולן, נכון. אחדות מעוניינות בפירוש
רק בבילוי, בעמדת הכוח והעליונות
שהן רוכשות לעצמן במשרד, במתנות,
בחשבון ההוצאות המורחב, במסעדות היקרות,
במבטי הקינאה.
אבל אלו משתייכות למיעוט. הרוב, מעו
רות
ההערצה בחברתנו: מרץ, יוזמה, כיש~
רון, חריצות, תקיפות. היא רואה ומבינה
את מלוא כוחו והשפעתו כפי שהם באים
לידי ביטוי באלף ואחד דברים קטנים, שאיש
מלבדה אינו רואה. היא רואה כיצד
הוא משפיע על תוכניות ייצור, הקמת שיכונים,
ייצור מיצרכים, קידום קריירות של
אנשים.
ף* יא היתד! צריכה להיות עשוייה מי
1אבן כדי לא להשתכר מהרגשת העוצמה
והכוח הקרובים לה כל כך. מה גם
— שמדי פעם נופלת בידה ההזדמנות
להשתתף במשחק המשכר, להשפיע _ במילה,
בחיוך, בהבעת דיעה — על החלטה
חשובה. המחשבה, שכאשה נשואה תצליח
לעשות זאת עוד יותר — היא משהו סוחף.
לכל זה, נוספת ההכרה שהיא היחידה ש־מעריכה
אותו, שמכירה אוחו, שמבינה או־

המזבירה־הפילגש הופכת
שותפת להכרעות הנוס
ניינות לא כל כך בהטבות השוליות —
כמו בבום עצמו.
כן אין אפשרות להשוות את יחסי-
המין בין מזכירה לבוס שלה( ,כשהמדובר
בבום נשוי — שזהו המצב ב־101
מתוך מאה מקרים) ליחסים בין סתם גבר
נשוי לפילגשו.
המשולש הנצחי — הגבר, פילגשו, ואשתו
— מקבל כאן משמעות מיוחדת משלה.
המזכירה רואה את הבום שלה מאותו
צד של חייו ששום אשה אחרת — לא
אשתו, ולא פילגשו הרגילה — מכירה.
לפחות לא כמוה.
היא רואה אותו כשהוא מפעיל את מלוא
כוחו וגבריותו, בתרבות המעריצה את ההתחרות
ומכבדת את המצליחים במירוץ.
היא רואה את הבוס שלה מגלה ומפעיל,
יום יום שעה שעה, את כל התכונות מעור־

תו. לא כמו ההיא, אשתו, שלא מתעניינת
בבעיותיו, לא מסוגלת להבין אפילו איזה
איש יקר יש לנו כאן, ורק מציקה לו.
מאיפה היא יודעת? מה זאת אומדת.
מפי הגבורה בעצמה. הבוס עצמו גילה לה
— בין באומר, בין ברמז, בין באנחה
דיסקרטית, כאשר מדובר באשתו.
על רקע זה, כל מה שדרוש לה, עתה,
זה רק שלא תהיה לה דחייה פיזית לבוס.
אם הוא לא מכוער, מתועב, זקן במיוחד —
מביאה אותה ההבנה הגדולה למיטתו. ולפעמים,
גם אם הוא כן.
מכאן ואילך, יש לה מטרה אחת בחיים :
לסלק את אשתו של הבוס, לרשת את
מקומה.

המשך ה סי דדה בשבוע ה־בא:
ה מזכי רו תהפר טיו ת
שה שתלטו על אנשי הצ מר ת

י״ב ניסן תשל״א7.4.1971 ,

דחס המדחלת
מגלה
* המזכירה-הנילגט
טל איל-ההסתדחת
* עלבונה המסחררת טל
מזכירת המיליונר
* התקרית הניקאנסית בליטנתר
טל הפקיד הבכיר

הפרטית
׳ ח״ הענווה והאהבה
שר הנשים השולטות
בגברים השולטים