גליון 1755 מתאריך 21 באפריל 1971

מספר 1755

כ״וגיסו תשל״א21.4.1971,

נצחו! הריגנל הנגדי
נזסתדת החתימה

אוולין בו־אג

שהת כוננ ה
אתי שראל
ודיה בדדל׳

״ הנהרם 1הנה הם!״ פרצה קריאה, שהפכה לשאגה המונית.
רעם המום הידהד בחלל. מרחוק הופיעו ע שרות נ קודות שחורות.
״רי בונו של עולם, הס גייסו את התובלה הצבאית!״ מילמל מי שהו. יתכן
שצדק. פקידי הנמלאוויר, ש התכוננו לבואם של מאות, היו חסרי־אונים כא
שי נ שתפכו מן האוויריות ה־אדירות רבבות צעירים וצעירות, בדיייקנו ת
שכמותה נראתה עד בה רק בסרטי היו מני ם שתיארו תמרוני־צבא ביניב שתייס.
תון פחות משעה התארגנה המהומה. העולים החדשים, כמעט כולם צעירים
וצעירות חסונים, הסתדרו ביחידות בנו ת 500 כל אחת. תחת שלם
עברי גדול שהביאו עימם תחי ישראל! תחי הציונות הע ממי ת!״ —
עמדה קבוצה של גברים ש שפעו אווירה של סמכות.
גבר כבן , 33 בעל סנטר בולט ופרופיל מוצק, ח שף את שיניו בחיוך
תקיף לעבר ועדת הקבלה .״אני איוואן איוואנוביץ׳ די מיט רוב,״ הציג את
עצמו בעברית בעלת מיבט רוסי מודגש .״הואילו לקרוא לי ב ש מי החדש:
יפתח דורון. אני המזכיר הכללי הרא שון של מועצת העולים מבריה״ם.״
בחומיבו הונ ד ה
הונ ד ה
הו נדה
הונ ד ה
הונ ד ה

ב מו ח !
חז ק !
חסכוני !
יעיל ויפה
הטוב מכולם

קטע זה, המתאר את היום בו החלו להגיע לישראל הגלים הראשונים של

להשיג בכל הגדלים

דק1־11־ 1ז
ה או פנו ע הנ מכר ביו תרב עו ל ם

בו-כהן ושות־

סוכנות ראשית לגוש דן :
ס. ג .חב׳ להשקעות בע״מ, רח׳ השרון ,10 טל.35367 .
סוכנויותמשנה :״קל נע״ ,תל־אביב, רח׳ נחמני ,64 טל.
. 612310 רמת־גן: דרך ז׳בוטינטקי ,48 טל . 727341 .חולון: בי״ס
נהיגה שמואל, רח׳ המעפילים ,102 טל . 840328 .חיפה והצפון:
קפלן משה, הרצל ,74 סל., :64803 .אופן״ ,ש. קרביץ, הרצל ,82 טל.
. 64885 ירושלים: נתן איינבנדר, רח׳ העמק ,33 טל.28960 .

בדיב *1 1בורז

״ ה עו לי ם כ אי םמרוסיה׳ /ציו רשלש מו א ל כל,

כ ״ ה עו לםהזה ״ כ־ 1955

העולים מברית־ר,מועצות, הוא קטע מאוטופיה. הוא נלקח מתוך סיפור
דמיוני, שהתפרסם בהעולם הזה לפני 16 שנים.
ב־ 1955 החל אורי אבנרי לפרסם סידרה של כתבות דמיוניות, ניחושים
היסטוריים מעוררי מחשבה, שניסו לתאר מה תהיה דמותה של ישראל כעביר
20 שנה. שם הסידרה היה זה קרה ב־ . 1975 הסרק הראשין בסידרה
זו נקרא בשם: איוואן איוואנוביץ׳ ,עולה חדש (העולם הזה .)914 באותה
שנה שררו יחסים ידידותיים למדי בין ממשלת־ישראל לזו של ברית־המוע־צות.
לעומת זאת, איש לא העז להתנבא אז, כי עשויה לבוא עלייה המונית
מברית־המועצות. אבנרי הסתכן אז וקבע :״ראש־ממשלת ישראל נאלם
מרוב תדהמה. אלפי פעמים הציג את הדרישה הגדולה קבל עם ועולם.
בחרדת קודש חזר עליה בכתב ובעל־פה בכל הזדמנות. כי בה התבטא־.
תיקוות הדורות, ציפור נפשה של האומה.
״והנה התקווה עמדה להתגשם! איש לא לקח אפשרות זו בחשבון. הדבר
עלול היה להפוך לאסון לאומי. תוהו ובוהו עמד להשתרר.״

* מזימה סומונינסית

די דזוגויג

בחנויות וז ב דוו פרד דיו ר ־נ

ביום א׳ ,ה־ ,25.4.71 בשעה ,19.30 תתקיים בקריית האוניברסיטה, באולם
לאוטרמן ב׳ ,אסיפת חברי התא הירושלמי ואוהדים.
עלסדר היו ם :
. 1הרצאת הכלכלן רפאל אשכול בנושא :״מדיניות כלכלית לקראת
שלום״;
.2הבחירות להסתדרות הסטודנטים:
.3תוכניות הבנייה לירושלים;
.4פעולות לעזרת נוער השכונות;
.5חוגי בית;
.6דו״ח מישיבת מרכז התנועה.

.העולםהז הי, שבועוןהחרשו זל ד. י זי ראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,360134
תורדואר • 136 מען מברקי: עולמסרם • בית־דפום משה שהם
בע״ם, תל־אביב, רח׳ סין • 6ג/יופוח: צינקוגרפיה כספי בד״ •
העורך הראשי: אורי אבנר׳ • המוציא־לאור: העולם הזה בזדם.

נבואתו של אכנרי הקדימה להתגשם, ארבע שנים לפני התאריך
שנקב. כיום, כשעולי ברית־המועצות מגיעים לארץ גלים גלים — מבלי
שלאיש יהיה הסבר הגיוני מדוע מניחה ברית־המועצות לפתע ליהודיה
לעזוב — מעניין לקרוא את אותה כתבה דמיונית.
לפי נבואתו של אבנרי, החלה עליית ההמונים מברית־המועצות להגיע,
כתוצאה ממזימה קומוניסטית לשנות את ההרכב הפוליטי של אזרחי ישראל.
כתוצאה ממנה הופסקה התמיכה האמריקאית בישראל. המגבית נעלמה
כלא היתה. פרץ משבר כלכלי שלווה בהפגנות המוניות של מובטלים. בבחירות
שנערכו זכתה החזית הציונית העממית, בהנהגתם של העולים
החדשים מרוסיה, ב־ 67 מקומות בכנסת התשיעית. למחרת פרצה המלחמה
עם מדינות ערב. המפלגות הקומוניסטיות ברחבי העולם האשימו את אר־צות־הברית
כי הסיתה את ממשלות ערב למלחמה בישראל,
אף אחד משלבים אלה לא התגשם.
ההתפתחות שהביאה לעלייתם של
עולי ברית־המועצות היתד, שונה בתכלית
מזו שלה ניבא אבנרי. אבל עובדה
היא שהמאורע, העשוי לשנות את פני
מדינת ישראל בשנים הקרובות, אומנם

הגליוו הקרוב

של הוווב 0

הו ה

יוקדם לרגל יום־העצמאות. הגליון יימצא למכירה ברחבי
הארץ ביום שלישי .27.4.71 ,בתל-אביב ניתן יהיה לרכוש
את הגליון כבר ביום השני ,26.4.71 ,בשעות הערב.

העולם הזה 1755

פנקי את גופך
תני לגופך להנות מהחויה הנפלאה המוענקת לו ע״י שלושת
מוצרי-האמבט של״הלן קרטיס״
ו! 9631ח11כ1כ- 631 וסיס רו! 63 אמבט הקצף הריחני המשחרר את
גופך ממתח, מרגיע את שריריך ומיפה את עורך.
לאחר הרחצה את חשה צעירה, רעננה ונחשקת.
!!ס - 631:11 וסיס ח! 83 שמן האמבטיה הריחני-מכיל שמנים מיוחדים
החודרים לעור ו מ עני קי ם א ^ לו חיות נפלאה. משחי בו את
^ 868א ו טפטפי ממנו לאמבט בשעת
גופך לאחר האמבט1 ,
יסבל מראה רך וקטיפתי.
הרחצה ועורך
׳וסי 8313
׳ 81ח 6ר631־61:1־1
להשלמת הפינוק העצמי בשמי את גופך

במי הא״ י
והמחזירים לעורך את קסם
^ 118^ 112)3־

פורום י ח סי צבור

אבי׳ אג צלוס ב 1ל ם

\1מ ¥0י\\,1\¥וז<10ח? £1*18,1,0

נ 7נרנ. נ 71כוע

מכתבים
?9חסמים והרופאים התופעות של תלות והתמכרות לחומרים
ולתכשירים מתרבות בקצב הולך וגובר, המטיל
ספק ביעילות פעולות המנע והמלחמה
של השלטונות.
מאידך, אין ספק שבין נוטלי הסמים קיים
מספר לא מבוטל של מתמכרים הרוצים בטיפול,
שאותו אין הם מקבלים מאחר והמוסדות
הנלחמים בסמים לא תיכננו דבר
עבור מתמכרים אלה, מלבד מאסר או
שהייה בבית־חולים לחולי־נפש.
יש להצטער על הגישה הרשמית הקיימת
ולקוות שהתנאים והזמן יביאו לשינוי.
חשוב כי מתמכר הרוצה בגמילה יידע,
שפנייה לרופא פסיכיאטר הינד, אפשרות
טיפולית נוספת העומדת לרשותו. טיפול
מסוג זה כרוך, לרוב, בהוצאות ניכרות
שאינן בתחום השגתם של רבים. כדאי שרופאים
יסייעו בבעייה זו כפי יכולתם,
עקב חשיבותה הרבה לפרט ולכלל.

תל־אביב

₪נוזדח והמציאות לעיתים קרובות קורה, שפיטפוטי הסרק
של גולדה מאיר בעניין היישוח הפלסטינית
מקבלים משמעות מגוחכת.
השבוע, בבניין האוניברסיטה בקופנהגן,
בכנס על הבעייה הפלסטינית,
הגעתי למסקנה
כי גולדה וחלק
גדול מהרובו־טים
שלה בממשלה,
ממלאים תפקיד של
בת־יענה.
בכנס, שבין נוא־מיו
בלט הסטודנט
הישראלי לשעבר חליל
טועמה, התגלתה
לעיני התעוררות
חלק גדול מן הנוער
הסקנדינבי לבעייה רפאלי הפלסטינית.
לעומת זאת, בלט בהעדרותו, נציג ישרא־לי,
שיכול היה לדווח לממשלת הזקנים ב
ירושלים על התעוררות הדור הצעיר כאן
בסקנדינביה בקשר למנייה, שיש לה משמעות
חשובה מאוד.
משה

רפאדי, קופנ הגן, דנמרק

טליביזיון
(השבוע)
ביום ב׳ !י8חרון נשארתי במיוחד בבית,
כדי לראות בטלוויזיה את הסרט על הנרי
מילר, אחרי שקראתי באותו בוקר בעיתונים
שישודר בשעה .9.05
בשעה הקבועה נדהמתי לשמוע שמשד־רים
אופרה (ריגולמס. לא אמרו אפילו מילה
של התנצלות.
אגב, מישהו צריך להעיר למר דן כנר
שהוא לא צריך לחייך בעונג כשהוא מספר
על מעשים מחרידים — אפילו כשזו רק
עלילה של אופרה.

אביבה גבתי,

ירושלים

לתשומת־לב הטלוויזיה: יש הבול בין
״הסגת גבול״ ובין ״השגת גבול״ (מה
זה?) ,כפי שנכתב פעמיים בתרגום הסרט
המלאך (יום ג׳)•

חיים ד 1ר,

רמת־גן

האם טעיתי, או ששמעתי את הקריין
מדבר על ״הנשיא ניכסוך, כשהראו על
המסך את הנשיא
ג׳ונסון, בסרט החובבני
על מלחמת
ויאט־נאם (יום ב׳)?
על הסרט עצמו:
מישהו פיטפט, ברוח
התעמולה האמריקאית,
בסיגנון
ובקול של מם־כף,
ובאותו זמן הראו
על המסך וברים אחרים,
שאיש לא טרח
להסביר אותם.
כרגיל. לייזרוביץ אמנון לייזרוביץ, תל-אביב
#העולם הזה מז מין נם את שאר הקוראים
להעיר במכתבי ם למערכת נול פגמי
הטלוויזיה.

תצוגת אופנה
דיכוי החופש
ככית-הספר

ת ל מי ד תי כ ון לשעבר (,כן, ה״דמו־קראטיה״
וה״מורים המתחשבים״ בבית־הספר
גרמו לי, משום־מה לרצות לעזוב!),
אנסה לסתור את דברי המורה מרדכי מילר
(העולם הזה ) 1751 על מערכת החינוך.
מילר טען כי לדן בן־אמוץ אין ראיות לכך
שבית־הספר ומוריו מדכאים את ח.׳פש־המחשבה,
ומחנכים לחשיבה שבלונית וסטנדרטית.
ובכן — הראיות:
׳ • לאנשים בעלי דיעות מסויימות לא
ניתנה הזכות להביע את דעתם או להציגה
לוויכוח בתחום רוב בתי־הספר.
• גורמים ״מרדניים״ בבית־הספר מדוכאים
ביד קשה, נדפקים גם בתחום הלימוד,
וסובלים מפרובוקציות והסתה נגדם.
על תלמידים בבתי-ספר רבים יש פיקוח
על כל מעשיהם באמצעות התיק האישי.
ידועים פניות של מנהלי בתי־ספר
לסוכנויות בלשים פרטיים, בדבר אינפור־מוציה
על תלמידים, מעשני חשיש וכר.
• שטיפת־המוח באמצעות חומר לימודי
בלתי־מהימן (בעיקר בהיסטוריה, ידיעת העם
ואזרחות) שהוא מסולף לעיתים.
• האיסור על גידול שיער, פיאות וזקנים,
וכן איפור לבנות.
• הקפדה על דברים כגון הכפתור הע
ליון בחולצה, והכנסת החולצה למכנסיים.
• הדיבורים הבלתי־פוסקים נגד השמאל,
אופוזיציה והחופש — לנוער בפרט — בזמן
שמועצת־התלמידים דינה פיקציה, ואינה
רשאית לקבוע את האמן־האורח בערב־תרבות(
.בגמנסיה רחביה בירושלים, למשל,
אסרה ההנהלה את הופעתו של יוסי בנאי,
כי הוא איש גם מדי

יין לראות כי בני־הטובים, שכסף לא חסר
להם, הם אותם ההולכים כל חייהם בזוג
מכנסי ג׳ינס וחולצה פשוטה, רצוי קרועה
ומשופשפת במקצת.
אני מסכים איתך, מרדכי מילר, כי האופנה
(לפחות זו הנראית ברחוב) היא די חד־גוונית.
ולא משובבת כל־כך את העין (כבתקופת
המיני).
אך יש הבדל בין החובה להיות כמו
כולם, לבין הרצון להיות כמו כולם.
ייתכן כי בשנות החמישים היתר, המגמה
בהנהגת התלבושת האחידה ״נימוקים סוציאליים
ורצון לחנך לערכים של שוויון (לא
לאחידות ובכן, האם בתי־ספר נפרדים ל־בני־עשירים
ואשכנזים (ברובם) ולבני־פוע־לים
וספרדים (ברובם) — הינם שוויון?
אם הינך רוצה. להרחיק את המירוץ המטופש
אחרי רמת־חיים ויוקרה מדומה״ —
עליך לאסור להביא לבית־הספר עטי פרקר,

! 8יזד מפגר שוב נולד לנו ילד מפגר. הכוונה לירחון
החרותי החדש ארץ־ישראל.
מדוע מפגר?
זהו עיתון מיוחד במינו. לא עובד בו
אף עיתונאי אחד.
המאמרים נכתבים על־ידי ח״כים (מנחם
בגין, יוחנן באדר, יורם ארידור); אלופי
מילואים (חיים לסקוב, עזר וייצמן) ודוקטורים
שונים (ד״ר בנימין הלוי, ד״ר מאיר
קהאן, פרופסור ראובן ירון, ד״ר זאב פון־
וייזל).

רהל אבנרי,
3מורה גגופיס
לצב ״א

תל־אביב

נכון, קשה לגלות את הרצף הלוגי במשפטיה
של הדה בושט (העולם הזה

אך לא
שלה, הקורא אפילו

.)1754 קשה,
עשה ההגיון
ליגנציה של
נסיעה חינם,
טוב שוק

בלתי־אפשרי. מה שלא
תעשה אולי האינטהמזיע
למען כרטיס
אם זה רק לרחובות.

הפ שפ שים

להיות אנטי־תיזה (בבימוי — לסרטונים
הדוקומנטריים האחרים המופקים בטלוויזית־נו)
.אמנם היה זה סרטון קצר (אך דחום
בכל אותם אלמנטים המנסים להביא ליצירת)
ההיפך הגמור ממה שעו שים כולם
לי (בניגוד לבמאי היומרני) נראתה
היצירה לא כמש הו יוצא דופן, אלא
בסרטון גרוע המחטיא את מטרתו.

ץ* להמערכת משרתת את אלה — ש־
^ לשמור על השילטון בידיהם ועל המי־שטר
הרקוב המשרת את האינטרסים שלהם
— נוח להם כי המחשבה לא תתפתח, לא
תבקר, תהיה סטנדרטית ושבלונית. הם
חוששים כי נתינת החופש, ולו בפרט הקטן
ביותר, תפתח את ראשו של התלמיד, ותגרום
לו לראות את הכל בצורה מפוכחת
יותר, כלומר לראות את העוול ואי־הצדק
— ואז הוא מבקר, מפגין, ומהווה סכנה
ליציבותו הניצחית של הסדר הקיים — הסדר
הלא־צודק.
מכאן שחופש־ההתבטאות שווה ביקורת,
ותלבושת אחידה שווה אי־החופש להתבטא,
לפחות מבחינת הלבוש.

ילד טוען שהמציאות מוכיחה שהמורים
0אינם משרתים את המערכת. מעניין שרבים
המורים שעזבו או פוטרו מעבודתם,
היו פשוט ליבראליים מדי, בעלי יחס אנושי
לתלמידיהם, וביקורתיים כלפי עצמם! אני
מכיר רבים כאלה.
יש למורה בהחלט החופש לבחור אם ללמד
את ידיעת העם מספר זה או אחר. אך
בכל הספרים לא מצויינים פרטים כפרשת
דיר־יאסין וכדו׳ .חבל שאותה ״מיסגרת הוראה,
המאפשרת התחרות על בעיות חברה
ומדינה״ היא כוח חד־סיטרי.
ההנחה כי ״תפיסת הלבוש וההופעה החיצונית,
כסמלים של יוקרה ושל השתייכות
חברתית, היא הדומיננטית בחברה וגם בקרב
בני הנוער היא כבר הגזמה. מענ
תוב
עליה. זה מציל את הצופה מסרטן
בטוח.
ואגב, לדברי דן בן־אמוץ: גם אילו היתה
למבקרת חזייה מס׳ ,88 או שלא היה לה
חזה בכלל, זה בלבד לא היה פוסל את
זכותה להגיד על גברת המופיעה בטלוויזיה
שאסור לה לקפץ לפני המצלמה, מסיבות
בולטות. כל זמן שאכן מה שהיא אומרת
— נכון הוא.

ד כ גד

תיקי ג׳יימס־בונד, נעלי יוקרה יקרות למיניהם,
תילבושת אחידה שאינה מכותנה, להגביל
את סוג הסיגריות (אותם מעשנים ב־בית־השימוש)
ולהתיר רק עישון חשיש, ולא
ל.ס.ד ,.כי ל.ס.ד. עולה יותר

י תיו הספר — הינו משרד־חינוך והינו
• 4ממשלת־ישראל כיוון שהמדיניות של
המישטר מתבצעת בו לפי הקו המנחה של
הממשלה ומשרד־החינוך. כלומר: דיכוי חופש
הביטוי, הפרט, והריעה, במגמה למנוע
דיעות מתקדמות, מתפתחות ומבקרות.
ואם מדברים על ״טיפוח ערכי השיוויון,״
אז הבה נתחיל מזה שמנהלי בתי־הספר —
ששם לומדים תלמידים מבתים שמצבם אינו
הכי שפיר (או בתי־ספר של זרם העובדים,
לשעבר) — יחדלו מלהופיע כל בוקר במכונית
וולוו מפוארת, ויחדלו מלהשתמש בחדר
בעל כורסאות־פאר, לספח ערכי שיוויון —
אין זה שתלמיד יידע ״שהוא בא לבית־הספר
בתלבושת אחידה, כדי שלא לנקר
את עיני חבריו,״ אלא שתלמיד, כדי לא לנקר
את עיני חברו — יופיע בהתאם !
ד 3ג ל ,״אחד שפרש,״ ירושלים
• הקורא דב גל עמד, ב מרכז הסיכסוך
בבית־הספר תיכון עירוני ג׳ בירו שלים
(העולם הזה ,)1738 בקשר עם מרד ׳התלמידים
בגלל התספורת.

החומר אינו אקטואלי ולא בידורי. מכל
מאמר נודף ריח: כבר קראנו (במעריב או
בידיעות

אחרונות).

הבדיחה היחידה שהופיעה בירחון זה,
היתר, תקוותו שיהפוך בקרוב לשבועון.

מיכאל שאודר,

חיפ ה

₪עוגן־חצלח
לצופי הטלוויזיה
יש רק דבר אחד המונע מצוסה־הטל־ויזיה
לשקוע בביצת בחילה וייאוש, בראותו
את התוכנית היומית הבאנאלית והעגומה:
הידיעה שגם הדה בושס רואה אותה, ותכ
(המטרה
— להציג תמונה אוטנטית של
שוק הפשפשים; החטאתה נבעה מכך
שהבמאי פשוט שכח מה היא בעצם המטרה׳
בנסיונותיו להיות מקורי).
(הסרטון הינו) דוג מא מצערת ו מגו חכ ת
(למקוריות בכל מחיר, שאינה מושגת בלאו
הכי) .איך מזהים (למעשה: איך לא מבדילים,
האחראים על תכניות הטלוויזיה שהתירו
הצגת הסרטון, בין חו סר אינטלי גנציה
וקר תנות יו מרני ת (של הבמאי)
עם (ר. ל .לבין) התחכמות נלוזה ולא
מתוחכמת (של הבמאי).״
אם זה לא זה, אז אני לא יודעת
מה זר, כן• אני אישית לא מסכימה עם
אף מילה של בושם, כי בכלל לא
ראיתי את הסרטון הפרובלמטי

פזית כיין,

חו לון

המכיעיב שד
דן בן־אמוץ
דומני כי בוזיכוח המתנהל זה שבועות
מעל גבי שבועונכם בעניין התקפתו של דן
בן־אמוץ על מעריב, מגלה אורי אבנרי תמי-
מות־מה לגבי המניעים האמיתיים של מר
בן־אמוץ שהביאוהו לכתיבת התקפתו הראשונה
על עיתון זה.
חברי ואני, ואני מניח שרבים אחרים מקוראי
מעריב, הבינו מייד עם קריאת דבריי
מה היה המניע האמיתי: רשימתו של
שלום רוזנפלד, שהופיעה כמה ימים לפני
כן בגליון ערב־שבת, שכותרתה :״על פני
תרים וצבועים״.
באותה רשימה גילה מר רוזנפלד הבנה
למניעיהם של הפנתרים וכתב בין היתר:
״מקום שם אתה מוצא בני עניים מקופחים,
שם אתה מוצא גם ילדי תפנוקים המבקשים
פורקן לשיממונם בשעשועים מהפכניים, ואשר
מזינים ומכלכלים את הזעם הטבעי
של הפנתרים במלל דמגוגי זול.״ בין אותם
ילדי תפנוקים הוא מונה בין היתר את
״כוכבי הסנובה הראדיקלית — בעלי השמות
התנ ״ כיים המצלצלים — המבקשים
להאדיר פירסומם מאסון זולתם
מהפכנים אלה לא גורל, הפנתרים
מעניין אותם, אלא הפנתריזם כקרקע
פורייה לטיפוח אידיאולוגיה, מהפכנית׳,
,אנטי מימסדית׳ ,למען מטרות ש־
(המשך ב עמוד )6

העולם הזה 1755

מעין אור זהוב, אור שופע, אור נוזל הנלכד בתוך בקבוק
111)1)111011ז ס 111) 1 ! 7ן)ד 11111111111^1110111 של הלנה רובינשטיין
יש אור מיו חדמ או ד בו אתנר אי ת יפ ה וזו הרת

נוצר להס תי רפג מי ם ק טני ם ב פניי ך ול שוו ת הצעה מיוחדת לאיפור עינייך

יותר. ח ל קו אור נרות, ח ל קו אור ירח ו חל קו

להם מראה עדין, חלק ומשיי.
3);103ג<3גז0יי]111<1ן< 11111131331103 1,1י ק רין על
זו הרמח מי אבכלמ קו ם ו בכל אור,
ובלילה.
הסג^והסס? 1113311331103 ? 1)13111 נו צ ר
פנייך. פניי ך הי פי ם ביו תר. ב או ר ה הול ם
ביו תר.

סת ם אור אהבה.
ה לנ ה רו בינ ש טיין לכדהו מיזג ה או רו תאלה
בבק בו ק מ הו ד ר 1קראה לו 1)1גן ן) 1ח ו31101ת1ומג 1111

מייק

נוז לי

חד ש

א שר

פניי ך
ביו ם

שני ת כ שי רי אי פו ר עיניי םבמ חי ר של
תכ שיראח 6 8113)10111 ? 316116 1ץ111031133)103 £
6גווני צ ל ליו ת ל עיניי ך
6 1,1361ץ .111031103) 100 ? 1)1111)1 £

עבור
או ת ם

ל איפו ר ו תי חו ם קו העין.
21.05ל״י במקום 34.45ל״י.
ל ת קופ ה מוג בלת בלבד.

1 1 0 1 111 1 1 1 1 1 ( 1 1 1 8 1 6 1 1 1־ 0 1 111) 1 ) 1 1 1 0 1 1 1י ! 111111111111111011 1 , 1 111) 1
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שדרות קק״ל ,94 תל־אביב, בימים ב׳ ו־ד׳ בין השעות 3.30—6.00 אחר־הצהרים,
וכן ניתן לקבל יעוץ טלפוני בכל יום שלישי בשבוע בין השעות 3.00—6.00 אזזה״צ, חייגי .)03(231641 שרות יופי־פון של הלנה רובינשטיין לרשותך.
העולם הזה 1755

מכתבים
(המשך מעמוד )4

אינן כלל עניין לשיפור חלקם של הדפוקים.״
ובכן,
כולנו הבנו את הרמז. כולנו יודעים
מיהו בעל השם התנ״כי שניסה להיות
דובר עיקרי של הפנתרים באותה הפגנה בבניין
עיריית ירושלים. כולנו ודעים מיהו
אותו איש בוהמה שאינו נעדר משום הפגנה
ודואג ״לגנוב״ את הכותרות. הבל שדן
בן־אמוץ מנסה עתה בצורה נואשת לעשות
רציונאליזציה לפליטת־קולמוס שמקורה האמיתי
לא היה אלא נקם.

ד:י מלאך,

חיפה

₪אז מי אתה
ככלל?
מצורף רישום שרשמתי בארץ רחוקה.

01^ 0 1 ¥

׳יידיי״-״י־ר

(רמה בינלאומית
ברודו וי 100
בשורה אחת עם הסיגריות
המפורסמות ביותר בעולם.
ס 1פר קינג ס״ז
תערובת אמריקאית
מיוצרת ע־י דובק
מעלי טבק עשיר ומשלה.
כה טובות -תיירים לוקחים אותן הביתה!

הוא :״למה לא אמרת לי
לפני שהזמנתי אותך לגלידה,
כי אתה גבר
הוא יכול להתאים גם לכמה חבריה בארץ.

דיקי

קנפנ הגן, דנמרק
8המלחמה בפקיסטן
התפלאתי מאוד, בשבועות האחרונים, שחוץ
מידיעה קטנה במדור תשקיף לא טרחתם
לדווח על המלחמה בפקיסטן, שבמהלכה
נהרגו עד עתה אלפי אנשים.
האם עלי להסיק מכך שהתקפתכם על
הממשלה בעניין אי־העזרה לביאפרה בזמנו,
היתה רק עניין של צביעות?

משה זילברשטיין,

תל-אביב
8קשה לסמוך
שמחתי לקרוא את אחד משירי מודפס ב־עיתונכם
(מדור אמנות, העולם הזה .) 1754
אך שיבוש קטן העיב
על שימחתי :
בילבול בשורות הבית
האחרון של השיר.
הצורה
הנכונה :

כהרב

אני עורך ר שי מו ת
כל יום כל שעה /
בניו־יורק ק שה לס מוך
על אנשים /
אני סו מך על עצמי
יו תר ויו תר /אני
יו שב גבוה.

מוטי כהרב,

מו שב חרות
• כ מו שאומר ה שיר :״ק שה לסמוך על
אנשים״ — ק שה לסמוך על המגיה.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תטד
נות למבתכיחם.

העולם הזה 1765

ך• אשר מפליג אבא אבן במרחבי הדיבור, כדאי מאד
^ להקשיב במיוחד למר, שאינו אומר.
כי אחד מכשרונותיו המפוארים של שר־חוצנו טמון
ביכולתו לכסות במלל רבגוני את הפרצות שבטיעונו
ההגיוני.

זה עתה נתן לנו דוגמה יפה לכף.

ר החוץ נשאל על צורות הלחץ האמריקאי, הקיים
¥ /או הצפוי, על ישראל.
בלי להניד עפעף, מנה אבן בו במקום את ארבע צורות־הלחץ
האפשריות.
הגה הן, לפי דרגת -החומרה, מן הכבד אל הקל :

תתערב בשום פנים במלחמה העלולה לפרוץ במיזרח
התיכון, כתוצאה מסירובה של ירושלים להסכים לעקרון
הנסיגה לגבול הבינלאומי תמורת שלום־אמת.
פורצת מלחמה חדשה בין ישראל ומצריים.

• כרית-חמועצות שולחת לישראל אולטימטום
לאמור: אם לא ייפסקו הקרבות תוך
24 שעות, וישראל לא תסכים לקבל את הצעת

בין הפטיש והסדן, נמחצה מדיניות בן־גוריון־גולדה־דיין־
פרס תוך 24 שעות.

^דנשים בעלי יומרה של ״ריאל־פוליטיק״ נוסח ירו־שלים,
ירימו כאן את האף ויגידו :״זה היה או.
היום זה לא יכול לקרות. כי זד, נוגד את האינטרס
האמריקאי׳׳.
לפני שנתיים היתד, לי בוושינגטון חוזייה מקפיאת־דם.

שוחחתי ארוכות עם מדינאי אמריקאי בכיר,
המקורב להנרי קיסינג׳ר -היועץ הכל־יכול
של הנשיא ניבסון -שאמר לי מפורשות :
״אני יודע שיש אנשים בישראל הסבורים שטוב יהיה
לישראל אם כל הערבים יעברו למחנה הסובייטי, וישראל
תישאר כבת־בריתנו היחידה במיזרח התיכון.
״הם חושבים שאז נצטרך לתמוך בישראל בכל מיקרה
ובכל מחיר.׳׳

(א) הפסקת הסיוע הכטחוני.
כלומר: הפסקת מישלוחי הנשק או החלפים, שבהם תלויים
עוצמת המגן וההתקף של צה״ל. לכך יש הדוגמה הממאירה
של האמבארגו הצרפתי — אפשרות שלא היתה עולה אף
בחלום־בלהות של שמעון פרס לפני עשר שנים.

״ובכן, הם לא יודעים מה הם שחים.״

(ב) הפסקת התמיכה הכלכלית.

״אם יקרה, חלילה, שנאבד את כל ידידינו בעולם הערבי,
ואת כל האינטרסים הכלכליים והמדיניים שיש לנו שם —
הרי נאבד את העניין במיזרח התיכון כולו.

כלומר (מן הקל אל הכבד) :הפסקת המענקים, ההלוואות
ותנאי־האשראי הנוחים: ביטול ניכוי התרומות למגבית־היהודית־המאוחדת
ממס־הכנסה. זהו חלום־הבלהות של ספיר.

״נמשיך בוודאי לעקוב אחרי קורותיכם
באהדה -אכל לא יהיה לנו עוד שום אינטרס
ביטחוני לעזור לבם בשעת צרה.״

(ג) כינוס מעמדים בינלאומיים.
כלומר: הסכמת משרד־החוץ האמריקאי לכינוס עצרת
האו־׳ם, או מועצת־הביטחון, או ועידה של ארבעת הגדולים.
כדי לפרש את החלטת מועצת־הביטחון, ולקבוע במפורש
את התנאים להסדר ישראלי־ערבי. תנאים אלה יהיו, כמובן,
ברוח תוכנית רוג׳רם, ויכתיבו נסיגה לגבולות יוני .1967

יש לי יסוד להאמין שאותם הדברים נאמרו, מפי אותם
חוגים, לנציגים מוסמכים יותר ממני של ממשלת ישראל.

ם תפרוץ מלחמה נוספת בין ישראל וארצות־ערב,
אין ספק כי במהלכה יתמוטטו כליל וסופית כל עמדות
ארצות־הברית במרחב.
במלחמה זו יעמדו הסובייטים לימין הערבים, והם יציגו
תנאי פשוט: סילוק האמריקאים. היסודות הפרו־אמריקאיים
בקאהיר ובבירות ערביות אחרות ייעלמו.

(ד) השפעה על דעת־הקהל האמריקאית.
כלומר: הפעלת מנגנון־התעמולה של ממשלת וושינגטון
כלפי הקונגרס, העתונות ושאר כלי־התקשורת, כדי להוכיח
להם שעמדת ממשלת ישראל היא תוקפנית, עקשנית, סכנה
לשלום הבינלאומי ומיטרד למישפחת העמים.

זוהי רשימה נכבדה. ומי שמיהר להמשיך

הלחץ החמישי
כקריאת דבריו של אכן, כוודאי לא שאל את
עצמו: האמנם זוהי הרשימה כולה?

ך* מכנה המשותף של ארבעת פריטי רשימת(
| הלחצים הוא שאין אבא אבן פוחד מהם במיוחד.
אמבארגו אמריקאי נראה רחוק, והוא הדין לגבי הפסקת
זרם־הכסף. אבן אינו חושש כל־כך מפני מעמדים בינלאומיים,
בהם הוא יוכל לשאת נאומים. ואשר לגבי השפעה
על דעת־הקהל האמריקאית — הרי מנגנון־ד,תעמולה היהודי
הוא כוח נגדי לא־מבוטל.
על כן כדאי לבחון מחדש את רשימת־הלחצים.

שמא חפר כה משהו?
אם כן, יש לסמוך על המוח ההגיוני של אבן שלא
החסיר פריט זה בטעות .

ומכאן רק קפיצה קטנה אל המסקנה: אם
חסר פריט כרשימה, זהו הפריט אשר אבא
אכן חושש מפניו.

ך<אכן, חסר פריט ברשימה. פריט שהעדרו זועק ממש
1לשמיים.
כיום אין ארצות־הברית מספקת לישראל רק נשק, כסף
וגיבוי בינלאומי. היא מספקת לה עוד משהו — משהו
שבלעדיו איננו יכולים להתקיים.

משהו ששמו: כוח

הרתעה.

משהו האומר לברית־המועצות: אם יזוז חיל־הים שלכם,
מוז גם חיל־הים שלנו. אם תאיימו בפצצות גרעיניות,
נאיים אנחנו בפצצות הגרעיניות שלנו. אם יתערב הצבא
הסובייטי באופן מאסיבי, לא תעמוד ארצות־הברית מנגד.

כמילים אחרות: התערבות מאסיכית סובייטית
נגד ישראל תגרום אוטומטית לעימות
צבאי עם ארצות־הכרית.
מעל לאפשרות זו מרחפת הרוח הנוראה של מלחמת-
העולם השלישית — זה הסיוט המשותף של וושינגטון
ומוסקבה.

לכן ישנו פריט חמישי כרשימת־הלחצים,
לחץ נורא ויעיל מכל: הסרת המיטריה של
ההרתעה האמריקאית מעל ישראל.

* תאר לנו את המצב ההיפותטי הבא :

• ארצות־הברית מודיעה לממשלת ישראל שלא

יארינג לנסיגה־תמורת-שלום, יתערב הצבא
הסובייטי כאופן מאסיכי, כדי לבצע כעצמו
את החלטת מועצת־הכטחון .242
#1מתחילה רכבת־אוזיר של יחידות סובייטיות וטילי-
התקפה סובייטיים, והצי הסובייטי מתרכז מול חופי סי3י
או ישראל.

+ישראל סונה לארצות־הכרית כקריאת
אם־או־אם.
#ארצות־הברית מזכירה לישראל את הודעתה הקודמת,
ואומרת לה :״אם אתם רוצים להילחם בסובייטים —
בבקשה. אתם מדינה חופשית. אבל אם אתם רוצים שנרתיע
את הסובייטים, עליכם לקבל את מדיניות־השלום שלנו,
הגלומה בתוכנית רוג׳רס.״

זהו הלחץ החמישי.

^ נשים בעלי זכרון קצר יגידו: זה לא יכול לקרות,
מפני שזה לא קרה אף פעם בעבר.
כדאי לרענן את זכרונם של אלה.

בכר

קרה.

הנפט הערכי ייעלם ממסת המשאבים של
המערב.
כל זה ברור לוושינגטון גם כיום. תוכנית רוג׳רס היא
תוצאת הראייה הזאת — נסיון להציל את העמדות האמריקאיות
בעולם הערבי, תוך שמירת ביטחונה של ישראל.

אם תסכל ישראל את התוכנית האמריקאית
ותביא בכך למלחמה שכה יעלו האינטרסים
האמריקאיים -איזה מניע יהיה
לארצות־הכרית לגרום לעימות עם הסובייטים
ולהסתבן כמלחמת־עולם?

פני כמה ימים פירסמה סוכנות סט״א (שאינח
/רצינית ביותר) ידיעה כלהלן :
״פקיד בכיר בנזשרד־החוץ האמריקאי הבהיר לקבוצת
אנשי־עסקיס שאם תצטרף ברית־המועצות למצריים בניסיון
לכבוש מחדש את חצי־האי סיני, תראה בכן ארצות־הבריח
הפרה חמורה של מאזן־הכוחות במיזרח התיכון. הפקיז
הבכיר לא אמר מה תעשה ארצות־הברית, אולם הוא הדגיש,
כי לארצות־הברית יש לפחות התחייבות מוסרית כלפי
ישראל, וכי ביטחונה של ישראל הוא גורם חשוב לדעת־הקהל
האמריקאי-.
משרד־החוץ הישראלי ניסה מייד לפרש את הדברים
כאזהרה למוסקבה. האמת היא שזוהי אזהרה לישראל.

בנובמבר .1957
יש המשווים כיום, ביהירות עילאית, את הנוקשות
הנהדרת של ממשלות אשכול־דיין וגולדה־דיין לכניעה
המבישה של ממשלת בן־גוריון בימים ההם.
אולם ממשלת בן־גוריון (שגולדה כיהנה בה כשרת־החוץ,
ודיין כרמטכ״ל ושר־בטחוך למעשה) לא נכנעה מתוך
רכות־לבב.

די להשוות את ההנחה למסקנה. ההנחה
הנוראה: פלישה סובייטית לסיני. המסקנה
התחייבות ״מוסרית״ ,וסירוב מפורש לומר
שארצות-הברית תתערב.

ראש ממשלת ברית־ד,מועצות, בולגאנין, שיגר אז אולטימטום
צבאי חד־משמעי, בו איים על ישראל בהפעלת טילי־הפצצה
ומשלוח מתנדבים סובייטיים.
הנשיא אייזנהואר לא הגיש אולטימטום נגדי, אלא תבע
מישראל במפגיע לפנות מייד את כל השטחים שכבשה,
ללא שום תמורה שהיא( .אייזנהואר הכריז אז כי כל תמורה
שהיא עבור פינוי השטחים, ואפילו ערובות־בטחון, מהווה
פרס לתוקפן ופוגע במוסר הבינלאומי).
כך הופעל אז הלחץ החמישי.

אולם כאשר יופעל הלחץ החמישי -הוא
יכריע. ישראל לא תלך למצדה שניה, בחלומם
הרומנטי של בגין ושות /היא תצטרך
לקבל את תוכנית רוג׳רם.

היא נכנעה מפני שלא היתה לה ברירה.

הוא דומה לעיקרון הפטיש והסדן.
האולטימטום הסובייטי היווה את הפטיש, שהלם על
ישראל.

סירוב האמריקאים להרתיע את הסובייטים,
היווה את הסדן שמנע התחמקות ישראל.

אין טעם לייחס חשיבות רבה לידיעה של סט״א על
הרצאת־תידרוך — אולם הדברים מצטרפים למערכת הגיונית.
איש אינו יכול להיות בטוח מתי יהלום הפטיש הסובייטי,
והיכן יעמוד אז הסדן האמריקאי. זה יכול לקרות מחר,
או מחרתיים, או לעולם לא.

ואולי כדאי שלא לחכות עד לאותו רגע — ולפתח כעת
יוזמת־שלום ישראלית.

בך לפחות נשיג שלום המבוסם על האינטרס
הישראלי תמורת השטחים שנצטרך
לוותר עליהם ממילא.

^ * ויי

ת מו וריס
מנהליםרומן גרושתו של השחקן
הצרפתי אלן דילון, נטאלי דילון,
ובנו הצעיר של השחקן הצרפתי פרנסואה
פרייר״ מרק פורל. השניים מבלים עתה
חופשה באיי בהמה, כדי ״לשכוח את פאריס,
הקולנוע והבעיות,״ כפי שהצהירה נטאלי.
נחוג יום־הולדתו ה־ 45 של חבר
קיבוץ חצרים בנגב, ממקימי איחוד הקבוצות
והקיבוצים, מורה לפי מיקצועו ו־ח״כ
לפי עיסוקו,
סגן שר החינוך והתרבות
מ־— 1964

אהרון ידלין.

נחוג. יום-
הולדתו ה־ 51 של
הדיפלומט הישראלי
המקורב לראש־הממ־שלה
גולדה מאיר,
יוחנן מרוז (מר-
קוזה).

ידלין
נחוג • יום-
הולדתו ה־ 65 של
עורכו הוותיק של היומון בשפת האידיש,
לעצטע נאייעם,

ישעיהו מרדכי צאנין,

שעסק בעיתונות עוד בארץ הולדתו, פולין.
נחוג באותו שבוע, יום־הולדתם
של שני אמני שחמת: אלוף ישראל ש מ עון
כגן ( )29 ואלוף העבר יצחק אדו

התארסו בהוליבוד, אוליכיה
האפי 19 כוכבת רונזיאו ויוליה, ודינו
מרטין 19 בנו של הזמר־שחקן דין
מרטין. השניים ניהלו בשנה האחרונה רומן,
נפרדו מספר פעמים וניהלו רומנים נפרדים:
הוא עם פאטי דיוק וקנדיס ברגן; היא עם
כריסטופר ג׳ונס. לפני כחודש חזרו זה לזו,
התארסו, ובשבוע הבא עומדים להתחתן.
מצפהלתינוק. ומוזתרת לכן
על הקאריירה הקולנועית שלה, השחקנית

חד ש!
אפנתי!
0 *0 1סאסעותבנדם

הם כניון-מכון טכנולוגי לישראל
מודיע על

הרשמת מועמדים לסמסטר א׳ תשל״ב למחלקה

מתימטיקה שימושית
לקראת התואר ״מוסמך למדעים״

ג ר בוני םארוכים
למכנסיים קצרים
שקופים עד למחניים

בצב עי ם
חדי שי ם
רק 5.30ל״י

בוגרי תיכון במגמות הריאליות והביולוגיות אשר השיגו ממוצע 7ומעלה
בבחינות הבגרות, פטורים מבחינות המיון. פרטים על המחלקה ומסלול הלימודים
אפשר לקבל במזכירות המחלקה למתימטיקה שימושית, בקרית הטכניון
חיפה, בבנין הפקולטה להנדסת חשמל.
לקבלת טפסי רישום, וההרשמה במזכירות ללימודי ההסמכה במדור לרישום
מועמדים, חדר 417 בבנין אולמן קרית הטכניון, חיפה.
שעות ההרשמה בימים א׳— ד בשבוע בשעות .08.00—13.00 פניה לקבלת טפסי
הרשמה בדואר — תענה.
כמו כן נמשכת ההרשמה לסמסטר א׳ תשל״ב לכל הפקולטות והמחלקות ההנדסיות,
המדעיות ולרפואה.

מארי-פראנס כואייה
הצרפתיה הבלונדית, שנתגלתה בסרט
שר והתפרסמה בסרט הזרה

פראנם כואייה.

האו

מארי־ז

תפטר מתפקידו כמנכ״ל חברת
פזגז, על רקע חילוקי דעות בינו לבין
מועצת המנהלים על חלוקת הסמכויות בחברה,
תת־אלוף (מל ).אשר לוי (.)45
יליד הארץ, היה מפקד פלוגה במלחמת ה־שיחרור
ואחר סמג״ד בחטיבת אלכסנדרוני,
נפצע בלטרון, מונה למג״ד בגבעתי, היה
מפקד קורס מ״פים, מפקד המשמר הקדמי
של חטיבה תשע בכיבוש שארם־אל־שייך
במיבצע־סיני, סגן נספח צה״ל באנגליה,
ראש מטה פיקוד דרום ממלחמת ששת־ה־ימים
ועד שיחרורו מצה״ל ב־ ,1970 עת עבר
לנהל את פזגז.
נפטר במוסקבה .,בגל ,75 אחד
מאבות פצצת המימן הסובייטית, איגור
יבגנייכיץ טאם, שזכה ב־ , 1958 יחד
עם שני מדענים סובייטיים, בפרס נובל,
בזכות עבודתו שסייעה להבהיר את תהליך
צרנקוב בשדה הפיסיקה הגרעינית.
העולס הזה 1755

מי נתו את ההוראה
להוריד את יהושוע פרץ?
:ברכת ״יישר כוח״ לשמעון
פרס נשלחה מעל
עמודי הדו־שבועון הפנימי של
אשדוד, חדשות אשדוד. היה זד,
אחרי שפרס, בחברת הרמטכ״ל
רב־אלוף חיים כר־לכ, ביקרו
על אוניית הקירור החדשה של
החברה הימית להובלת פרי, שבבעלות
יעקב מרידוד :״את
הממשלה ייצג בביקור זה שרד,תחבורה
הפופולרי שמעון פרס,
בעיצומו של הביקור חש
פרס ברע והוא נתמך בידיו של
מנהל הביטחון הימי שמואל
שכח, שהובילו למכונית השרד.״
אך לא היה פלא בכך.
ממשיך חדשות אשדוד ומסביר:
״לאחר שבועות מאומצים ומייגעים
היה הדבר צריך לקרות
שמעון, יישר כוח
גם מזכ״ל ההסתדרות
יצחיק כן־אהרון ביקר בנמל
אשדוד, שם סיפר לו מזכיר
ועד התיפעול, יהושוע
פרץ, כי הוא טיפס עד שלבו
האחרון של מנוף החוף הענק
שבנמל. שאל בן־אהרון :״מי
נתן את ההוראה להוריד אותך
משם?״
; בעוד הרב מנחם ה כהן
מוסיף לקרוא לעצמו
״רבה של ההסתדרות״ ,הצהיר
מזכיר ההסתדרות יצחק בן׳
אהרון, בתשובה לשאילתה :״אין
דבר כזה כמו רב ההסתדרות.
ההסתדרות אינה אירגון דתי.
יש רק מנהל המחלקה הדתית.״
למרות ההצהרה הוסיף הרב מנחם
הכהן למסור הצהרות בתואר
״רב ההסתדרות״.
! רק אנשים מעטים שמו
לב לעובדה, כי במרכז החדש
של מפלגת העבודה, שנבחר בועידה
האחרונה, נבחרה כחברה
גם מרים אשכול, אשתו של

ראש־הממשלה המנוח לוי אשכול,
המגיעה בפעם הראשונה

לצמרת המפלגה בזכות עצמה.

לאחר שרואיין בשבוע
שעבר עבור הטלוויזיה, הרים
ח״כ מנחם בגין כוסית עם
מראייניו, וסיפר להם סיפור ששמע
מפי חבר שבא מברית־ה־מועצות
:״יהודי הגיש בקשה
לעלות לישראל. שאלו אותו פרטים
משפחתיים, .יש לי אח בוארשה,׳
ענה הבחור. מה הוא
עושה שם? ,בונה את הסוציאליזם,׳
היתד, התשובה, .יש לי
גם אח נוסף — בבודפסט.׳
מה הוא עושה שם? ,בונה
את הסוציאליזם,׳ השיב הבחור,
.יש לי גם אחד בירושלים.׳
גם הוא בונה את הסוציאליזם?
שאלו אותו, .בבית? מה
פתאום?׳ ״
האס החרדה
1רק השבוע התגלה כי
אלוף (מיל ).אכרהם יפה,
מנהל רשות שמורות הטבע, ואחד
המפקדים הידועים בצד,״ל,
לחם במלחמת העצמאות בפיקוחה
של אמו, מרים יפה. אברהם
היה אז מפקד גדוד 13בחטיבת
גולני. באחד הימים,
התייצב בפניו שלישו ואמר לו:
״אשר, אחת, לא צעירה, רוצה
לראות אותך.״ השיב לו יפה:
״עכשיו אין לי זמן.״ אמר השליש
:״האשד, אומרת שהיא
האמא שלך.״ מרים נכנסה אל
לישכת בנה, הודיעה לו כי לא
תעזוב את הגדוד. ואומנם, היא
נשארה בגדוד וליוותה אותו בכל
דרכי המלחמה כטבחית. היא
היתד, אז בת .60
! אגב, במיפגש שערך ד:,

משפחת ׳וקן]׳

הצטרפה למשפחות המוסיקליות והיא עומדת להוציא תקליט משותף.
בתמונה: המשפחה בשעת ההקלטה, כשמשמאל האם, יפה ירקוני, ל*
ידה (משמאל לימין) הבנות תמי, אורית ורותי. מימין: הזמר-מלחין צביקה פיק, שכתב ועיבד את
המנגינה לשיר ״נלך נעיקבותיו ׳ ,אותה מקליטה המשפחה. יפה משרה מנסיונה על בני־משפחתה.

עיתונאי לוי יצחק הירושלמי,
בין אברהם יפה, אמו
ובתו רוני יפה, הסתבר כי
אמו של אחד מראשי התנועה
למען אר׳ן־ישראל השלמה, אינה
מזדהה כל־כך עם דעות בנה.
אמרה מרים יפה, חברת קיבוץ
יקום :״אני יותר מדי אמא ויותר
מדי חרדה. משום כך לא
איכפת לי, למשל, שהשקט יימשך
בלי סוף ושכל הילדים
׳״:,יו בריאים עכשיו אנחנו
לא צריכים לזוז. אבל אם יהיה
שלום — אסכים לתזוזה. כי
אני אמא ורוצה בשלומם של
כל הילדים שלנו ואילו
רוני יפה הצהירה כי הדמות
הפוליטית שמוצאת־חן בעיניה
ביותר הוא הד״ר משה סנה.
! יושב ראש הנהלת חרות,

אלוף (מיל ).עזר וייצמן,
יצא נגד שיטות הפחדת עם ישראל,
אמר עזר :״בטלוויזיה שמעתי
שמטוסי ענק הובילו ארגזי
ענק למצריים. היה חסר רק
שיוסיפו כי המטוסים באים מארץ
הענק, במהירות מדהימה
וברעש נוראי, מוטסים בידי
טייסים כבירים. מה זה פה?״

האכזבה
שב ספיד

הנסיך ציאולס

( ,)22 יורש העצר הבריטי, עורר
,ביקורת על כי לא הידק את מיב־נסיו
במהדקים, ברכבו על אופניים בקולג׳ האימונים של חיל־האוויר
הבריטי, בו הוא משרת כסגן. אמר על הפרשה יועץ הבטיחות
הבריטי,, :מסובן מאוד. מינהג שיש להצטער עליו. אם הוא
יטיס מטוס בשם שהוא רוכב על אופניים, יביא לו הדבר צרות
מרובות!״ אגב, הנסיך יוצא להמראות רק במזג״אוויר טוב, ובעת
הטיסה, חל איסור טיסה על שאר המטוסים, למנוע התנגשות.

העולם הזה 1755

! האם יש קשר בין הפו־ליטקה
וה,ביזנס? לדעתו של
אליהו ם?ן דון, האיש החזק
מאור־יהודה, יש .״הפוליטיקה
הולכת אצלי יחד עם ביזנס,״
אמר סעדון .״פוליטיקה בשביל
ביזנס — וביזנס בשביל פוליטיקה.
בתור איש־מפלגה — יש
לי קשרים טובים שעוזרים בעסקים.
בתור איש־עסקים —
אני מצליח בפוליטיקה, מפני שאף
פעם לא הייתי תלוי מבחינה
כלכלית.״
| ££בהצגת הבכורה של להקת
הבלט בת־דור, שנערכה השבוע
בנוכחות שר־האוצר פנחס
ספיר, ראש עיריית תל־אביב
יהושוע רכינוביץ ו־הרמטכ״ל
חיים בר־לב, נגרמה
לספיר אכזבה. היה זה בתום
ההצגה, כשר,שחקנית הראשית
ז׳נט אורדמן ירדה מהבמה
ופנתה לעבר השורה בה ישב

ספיר, כשבידה זר פרחים גדול.
ספיר קם ממקומו כדי לקבל
את הזר, אך להפתעתו הגישה
ז׳נט את הפרחים לבעלת הלהקה,
הברונית כת-שכע דה־רוטשילד,
שישבה ליד השר.
אחר שהתאכזב באותו

ערב, היה הארכיטקט יורם
נתן, שטיפל בצד הארכיטקטוני
של בניין הלהקה. אמר יורם:
״אף אחד לא רואה שהסגול של
הכסאות הוא בשני גוונים. כדי
שישימו לב לזה, צריך להוציא
את כל הקהל החוצה.״

0גם לתכשיטאית רחל
גרא נגרמה השבוע אכזבה.
כשהיא הגיעה להצגת הבכורה
של הקונסול, עדוייה במיטב
תכשיטיה וכתר מעשה ידיה, קם
הקהל ממקומו ומחא כף. רחל
היתד, בטוחה שהתשואות מיועדות
לתכשיטיה, אך משהפכה
ראשה לאחור, נוכחה לדעת כי
מחיאות הכפיים היו מיועדות
לראש הממשלה גולדה מאיר
שהתיישבה באותו רגע בשורה
הראשונה של היציע.
אחת מהשתיים: או שמשכורתו
של ראש העיר תל־אביב,
יהושוע רבינוביץ׳ ,אינה
מספיקה לו, או שקופת העירייה
ריקה והיא זקוקה באופן
דחוף לתמיכה ממיפעל הפיס.
אחרת אין להבין את להיטותה
הרבה של גאולה רבינו•
ביץ׳ ,אשת ראש־העיר, לקניית
כרטיסי פיס. הדבר הראשון שהיא
עושה כל יום שישי בבוקר
הוא רכישת כרטיס הגרלה של
הפיס.

) אחד אחר הקשור בסיפ־על
הפיס, הוא עורך
גדעון סאמט, שהגיש בשבוע
שעבר את תוכניתו הראשונה,
מספר חזק, הדנה בהגרלות ובסיכויי
זכייה, לאחר התוכנית
רכש סאמט, לראשונה בחייו,
כרטיס הגרלה של מיפעל הפיס,
וזכה ב־ 100ל״י.
גלי־צה״ל,

חובבי הכדורגל בחיפה
התעלמו בשבת האחרונה מן הגשמים
והציפו את האיצטדיון
העירוני. הם ליוו בהערות קולעות
ובגיחוכים קולניים את

מיפגן הכדורגלניות שהתמודדו
באותו איצטדיון: נערות קבוצת
מקסים מחיפה, המונהגות על׳-
ידי ציפי רום, אשתו של
כדורגלן העבר דניאל (שמילו)
רום, ונערות קבוצת מילן מ־|
חולון, שגברו על יריבותיהן ב־ן
תוצאה ,3:2למרות שהשופט׳
היה מאמן החיפאיות נתן
הירש. את ההצגה באותו משחק
גנבה שרה כחכוט ממיל!׳
שכבשה שני שערים וזכתה
לכינוי מוטלה שפיגלר של
הנשים.
קומדיה של טעויות קשורה
בתוכנית הטלוזיזיה מרב
טוב, ששודרה בשבוע שעבר בהשתתפות
דני ורפי גרנות.
בגלל טעות ביחידת ההגשה של
הטלודיזיה, שבראשותו של צבי
(צבה) גדר, פורסם בעיתונים
כאילו ביים את התוכנית אילן
אלדד. הגדיל לעשות מבקר
הטלריזיה של ידיעות אחרונות,
כן־ענזי פיינגולד, שקט?
את התוכנית ואת הבימוי הגרוע
של אלדד. כעבור מספד
ימים התנצל פיינגולד, והודיע
לקוראיו כי שמו של במאי
ערב טוב הוא אלי גרא ול<
אילן אלדד. אך גם התנצלותו
של פיינגולד היתד, טעות: או
התוכנית ביים צבי (ציצי

גרא.

; 1משחק הקלפים היה ב׳
עיצומו. מסביב לשולחן העגו?
הסבו 14 גברים הדורים, בהב
כמה אנשים ידועים. ההימורים
עלו לסכומים גבוהים ביותר,
היה זה במועדון צמרת מפואו
למשחקי האזארד בתל־אביב. לי
פתע נפרצה הדלת. משטרה! ה׳
קלפנים לא הספיקו אפילו ל׳
הסתיר את ההוכחות לפשע
ערימות הז׳יטונים והקופה נשי
ארו על השולחן .״הם מזיעע
עכשיו כהוגן,״ לחש פקד יונד
סירקיס, ראש מיחלק סמים ו
מוסר במחוז תל־אביב לעיתונא
מעריב מנחם תלמי. ומו
עשה סירקיס אחרי שגילה כ
נערכים במקום מישחקי־מזל, ה
אסורים על־פי החוק? הוא ל:
עצר את משחקי הקלפים. ה!
נתבקשו רק להזדהות, והשוט
רים התעלמו. מחובת החוק
כדי להמשיך סיור־לילר, עברו
העיתונאי והצלם.

הן עלולות להביא — התפתחות חדשה
לגמרי, הרת־סכנות ואולי הרת־אסון, בזירה
המדינית של ישראל.

״תקיעת !3011 בגב,,
די להיזכר בדוגמה היסטורית מחרידה
אחת, כדי לעמוד על סכנה זו.
הקורא את כרוזי. די כוי בוגדים״ ואת
סיסמות ״הועד להגנה יהודית״ ,אינו יכול
להיפטר מן ההרגשה שכבר שמע פעם
סיסמות אלה.

ואבן -הן מועתקות מילה
במילה מתעמולת-הארס של הנאצים
הגרמניים.
קודם כל, עצם השימוש במילה ״בוגדים״.
עד כה השתמשו אבירי־הסיפוח בהשמצות
מתונות יותר, כגון ״תבוסתנים״ .עם
תבוסתן אפשר להתווכח. אי־אפשר להתווכח
עם בוגד. בוגד הוא אוייב, שיש לחסלו.
בכרוז הראשון של דיכוי בוגדים, נאמר
על שומרי הנשק הטהור של צה״ל, שהתריעו
נגד המעשים ה״חריגים״ בעזה :״לבל
ימשיכו במסע השמצותיהם את צה״ל ומיש־מר
הגבול, סן יבולע להם.״
זהו חלק ממערכה, המשתדלת להעמיד
פנים כאילו שוחרי־השלום בישראל הורסים
את העורף של צה״ל, וקבוצות־השוליים
החדשות מתייצבות להגן על עורפו של
צה״ל.

מבאן רק צעד קטן נ*8ד אל
הסיסמה העיקרית של התעמולה
הנאצית :״תקיעת-הסבין בגב״
האגדה באילו הבוגדים, אנשיהשמאל הגרמני, נעצו כמלחמת•
העולם הראשונה סכין כגב הצבא
הגרמני המנצח, גרמו בכך לאובדן
הנצחון ולהתמוטטות הרייך.
אין כאן חיקוי מודע. התכונות האישיות
הפאשיסטיות שוות בכל ארץ. זוהי מופרעות
נפשית בינלאומית, היוצרת בכל מקום
את אותן הסיסמות, והמגיעה בהכרח לאותן
השיטות.

אחרי הטרור המילולי מוכרח
לבוא הטרור הפיסי.

״קבוצות השוד״ס״
מעטים זוכרים כיום איך נולד מכשיר-
הטרור הנורא ביותר בדורנו — פלוגות־הסער
הנאציות, האס־אה והאס־אס.
כאשר חושבים כיום על האס־אה, רואים
שורות ארוכות־ארוכות של גברים חסונים
בחולצות חומות, חגורות־כתף ומגפיים, הערוכים
למיסדר בפני הפירר.

אין חושבים על ההתחלה. אכל
דווקא היא חשוכה.

3דו\ות הסעד
באות לישראל
סכנה חדשה לגמרי מאיימת על
המדינה.
סכנה חמורה לא פחות — ואולי יותר —
מסכנת המלחמה בקווי הפסקת־האש.

הסכנה של טרור

פנימי.

סכנת עלייתן של קבוצות אלימות, המורכבות
מצעירים מופרעים ומוסתים, העלולות
לגרום להתמוטטות החיים הדמוקרטיים
במדינה.
כחצי תריסר קבוצות כאלה קמו בארץ
בחודשים האחרונים. הן מתאמנות בגלוי
במעשי־אלימות, מאיימות בגלוי להשתמש
בכוח נגד בעלי דיעות אחרות בחברה הישראלית.

דוגלות כולן בסיסמות זהותג
ארץ־ישראל השלמה ,״אף שעל׳/
דיכוי ה״בוגדים״ הרוצים כשלום.
הם כבר ביצעו שורה של מעשי־אלימות

שפלים — שרק אחד או שניים מהם זכו
לפירסום, ואילו יתרן הוסתרו בגלל פחד
הקורבנות.
הסכנה קיימת.

אם לא תחוסל כאיכה, היא
תתפשט ותשנה את דמות המדינה.

ידעה המדינה טרור פנימי. מאז רצח
קסטנר והפצצות שהוטמנו במשרדי העולם
הזה, לא היו מעשי־אלימות חמורים. שרידי
הטרור, שעברו למדינה מן התקופה הטרום־
מדינתית, חוסלו או התחסלו. גם במשך
ארבע שנות הוויכוח החריף על שלום או
סיפוח, מאז מלחמת ששת הימים, לא היו
שום מעשי־אלימות (מלבד ההתנקשות שביצע
אדם מופרע בודד בחבר־הכנסת מאיר
וילנר מרק״ח).
אם כן, מדוע להתרגש עכשיו, נוכח
הרעש שמשמיעות כמה קבוצות קטנטנות?

הרי מדובר אך ורק כל,כוצות
קטנטנות, עלובות מבחינה אירגו־נית
ואנושית. מה יכולות הן לעו

שרוצה להרגיע את עצמו
כשאלה בזאת, משחק בסכנה.
אמנם, הקבוצות החדשות אינן
חשוכות, לפי שעה, מבחינה כמותית.
אכל הן מהוות מהות
חדשה.

71 שחק באש
למראית־עין,
זמת.

נראית אזהרה

כמוג

אחרי
ככלות הכל, במשך שנים רבות

בתום מלחמת־העולם הראשונה, כאשר
נסוג הצבא הגרמני מאזורי־הכיבוש והתפזר,
צצו בכל רחבי המדינה קבוצות־טרור
זעירות, שקראו לעצמן בשמות שונים ומשונים
:״גייסות חופשיים״ (על שם תופעה
בהיסטוריה הגרמנית בימי המלחמה בנפוליון)
,״פלוגות פרטיות״ וכו׳ .רבות מהן
נשאו פשוט את שם מפקדיהן, בדרך־כלל
קצינים־בדימום שלא התחשק להם לחזור
לחיים אזרחיים אלמוניים.

הקבוצות האלה עסקו כפעולות
טרור, רצח אנשים פוליטיים
שהסכימו לחוזה־השלום (ביניהם
המדינאי היהודי ואלטר ראטנאו),
איסוף נשק כסליקים חשאיים.
אותה שעה ניהלו מלחמו,־זעירה נגד הקומוניסטים
בארצות הבאלטיות, ונגד הפולנים
בגבול הגרמני.
כאשר שוחרר אדולף היטלר מבית־החולים
הצבאי (בו שכב בגלל עיוורון היסטרי)
נשלח על־ידי המודיעין הצבאי להתחקות
(מתוך אהדה) אחרי מעשי קבוצות אלה.
הוא הצטרף למפלגה זעירה, שהפכה לאחר
מכן למפלגה הנאצית. כעבור זמן־מה הקים
״פלוגודסער״ ,כדי להתחרות בקבוצות־הטרור
האחרות.

רק כמאמץ של שנים עלה כידי
היטלר לחסל את שאר הקבוצות,
שהצטרפו כולן לסלוגת־הסער
שלו.
גם זו היתר, אז עדיין אירגון קטן מאד,
שעסק בטרור לעת מצוא. רק במרוצת
השנים הפכה לאירגון של מיליונים, והצמיחה
מתוכה את בנה־יריבד,־יורשה: האס־אס,
שעסק ברצח המוני שיטתי.

השנים המכריעות היו דווקא
הראשונות, בהן נולד וגדל הסרטן

במעי ההגרה הגרמנית: קבוצות־השוליים
הטרוריסטיות, סיגנון
הטרור ושיטות-הטרור.
דעודהקהל התייחסה אליהן בזילזול. השופטים
והשוטרים, שהיו כולם אנשי הימין,
חיפו עליהן, הבטיחו להן למעשה חסינות
מעונש.
כשהתעוררה החברה הגרמנית למראה
המחלה המכרסמת במעיה, כבר היה זה
מאוחר מוי.

דכאו ואושוויץ נולדו בימי הראשית,
בבתי־המרזח ובחדרי-החד־רים
של ״קכוצות־השוליים״.

קו־קדוסס-כהן
התופעה המרימה עתה את ראשה בישראל
לא באה, כמובן מגרמניה, היא באה מ־ארצות־הברית.
זוהי תופעה אמריקאית
מובהקת.

נביא הטרור החדש הוא הרב
מאיר כהנא, אדם מופרע־קשה,
שנחל הצלחה מסחררת על רקע
מחלת־הרוח הכללית יותר הפושטת
כארצות־הכרית.
ישראלי תמים יתקשה להבין איך עלה
בידי אדם כזה, הדוחה בכל הופעתו, והנטול
כל כשרון שהוא, להפוך דמות חשובה
בארצות־הברית, לזכות בפירסום עצום בכלי־התקשורת
האמריקאיים, לאיים אף על ממשלת
ניכסון ולהלך אימים במדינה.

התשובה היא: בהנא הוא רק
אחד מיני רכים -חיקוי יהודי
לפאשיסטים מכל הסוגים, כני בל
העדות והגזעים, ההופכים כיום
את ארצות־הכרית לגיהינום של
אלימות ופשע.
איך זה קרה?
החברה האמריקאית היתד. תמיד אלימה.
רצח־העם שבוצע באינדיאנים הטביע את.
חותמו על האופי האמריקאי מראשיתו. זוועות
העבדות השחורה ופולחן המערב הפרוע
עוד חיזקו את התסביך של אלימות, שמצא
את ביטוייו במישפטי־לינץ׳ ,במלחמות ה־גאנגסטרים,
וכדומה.

בעשור האחרון חדרה תופעה זו
למרכז החיים האמריקאיים.
יש הסבורים כי האומה האמריקאית
מתפרקת מבחינה נפשית וחברתית, וכי
האחדות הלאומית מפנה את מקומה למל-
חמת־אחים כללית — לבנים נגד שחורים,
עדה נגד עדה, הורים נגד בנים. על רקע
זה קמו קבוצות־השוליים הבלתי־ספורות,
שכולן עוסקות באלימות, במהומות, בפשע,
בטרור ואף ברצח.
יש המקווים שמחלה זו תחלוף, שאמריקה
תתגבר עליה, כפי שהתגברה על מחלות
קודמות.

אף עובדה היא שכיום שוקעת
ארצות־הכרית בתהום של אלימות,
ריב־אחים ופשע.
הליגה להגנה יהודית היא, מצד אחד,
תגובה על האלימות האנטי־שמית, ומצד
שני חיקוי יהודי של שאר הגזענים. בהדרגה
נעלם היסוד ההגנתי (מחתרת מול מחתרת,
כנופייה מול כנופייה, אלימות מול אלימות,
גזענות מול גזענות) ,והליגה הופכת ל־

קבוצות

ני או ־נ א ציו ת

ערב צאת הכנסת לפגרת״הפסח, ניצל אורי אבנרי ויכוח
על חוק האומבודסמן כדי לעורר את בעיית קבוצות־הטרור
בישראל.
יום לפני כן העיר את תשומת־לב שר-המשפטים לקיומן
של קבוצות ״ניאו-נאציות או פרוטו-נאציות״ בישראל, והתלונן
על מחדל שלשונות המשטרה והתביעה הכללית בעניין
זה, בייחוד אחרי ההתפרצות למשרד רק״ח, בה נשברה ידה
של עובדת.
להלן חילופי״הדברים בכנסת :
אורי אבנרי מתא רגנ ת קבוצה, המכריזה על כוונתה
לבצע מעשי-אלימות, לא רק כלפי אנשי רק״ח, שמשרדם
הותקף, אלא גם נגדי, נגד חברי-כנסת מהמערך, נגד כל מי
שמוכן ״לוותר על שעל אחד מאדמת המולדת.״
מאיימים עלינו במעשי-אלימות, אולי אף ברצח...
חיים לנדאו (חרות) :אף אחד אינו חושב על רצח!
אורי אבצרי: האם אתה, חבר-הכנסת לנדאו, יכול להתחייב
בשמם שהכוונה היא רק לאלימות סתם, ולא לרצח ז
אם כן, אצטרך לשאול אותך: מניין לך המידע הזה !
חיים לנדאו: זח לא רציני!
אורי אבנרי: זה פותח פתח למחשבה. איך אתה יודע
אם הם רציניים או לא ן
קריאה: כמה פעמים רצחו אותך בגלל דיעותיך ן
אורי אבנרי: חבר־הכנסת לנדאו, אציג לך אתגר ישיר
בעניין זה. יש בארץ, כרגע, ארבע״חמש קבוצות שונות, המאיימות
בפירוש במעשי-אלימות, המצטלמות בשעת אימונים
למעשי-אלימות נגד יהודים.
חיים לנדאו: מנין אתה יודע!
אורי אבנרי: אני יודע, מפני שקיבלתי תצלומים כאלה.
בדקתי ומצאתי שהם צולמו במועדון בית״ר בירושלים, לא
פחות ולא יותר.
ובכן, יש חמש קבוצות כאלה :״דיכוי בוגדים״ ,״ועד
להגנה יהודית״ ,״אריאל״ ,ועוד.
אחת מן השתיים: או שאתה מסוגל ומוכן לקבל על
עצמך את האחריות לכך שהם לא יבצעו מעשי-אלימות, ואז
תהיה אחראי למה שאתה אומר. זוהי אחריות כבדה מאד.
וזוהי גם הודאה בכך שאתה יודע מה הם רוצים לבצע. או

חיים לנדאו: זה סתם מן האוויר. אתה מדבר מה שאתה
רוצה לדבר. אתה יכול להמשיך כך.
היו״ר צבי צימרמן (גח״ל) :לא, הוא לא יכול להמשיך
כך, כי זמנו עבר.
אורי אבנרי: חבר״הכנסת לנדאו, אני מתבסס על
עובדות. קיבלתי מיכתב-איום חתום על־ידי אנשים, הקוראים
לעצמם ״דיכוי בוגדים״ .זהותם של אנשים אלה ידועה לך
וידועה לי. אנו יודעים מי האנשים האלה. אני מוכן להמציא
לך רשימה, אם אתה מעוניין.
היתה פעם ״ברית הבריונים״ בארץ, שהסיתה נגד חיים
ארלוזורוב...
בן־ציון קשת (חרות) :איפה היית, חבר״הכנסת אבנרי,
כאשר השתוללו אנשי שי״ח ומצפן ז
אורי אבנרי: מה זאת אומרת ״השתוללו״ ז התפרצו
למשרדים שלכם ז היכו אתכם ז שברו לכם את הידיים ן
התאמנו נגדכם ב״קאראטה״!
קריאה: התפרצו לבית ראש-הממשלח.
אורי אבנרי: הפריצה לחצר בית ראש״חממשלח —
כולנו, כולל רבים מאנשי שי״ח עצמם, הסתייגנו ממנה.
אני מוכן להצדיק פעולה בלתי-אלימה. אין אני מוכן להצדיק
פעולה אלימה. בעניין זה היתה עמדתי חד״משמעית.
כאן אני מתריע נגד גופים שאינם מכריזים רק בפח מלא
על כוונתם לבצע פעולה אלימה, אלא המתאמנים — וחמת-
פאריס בכך שהם מתאמנים — לפעולה אלימה, לטרור נגד
יהודים.

אירגון־טרור התקפתי, המוכן להיאחז בכל
תירוץ (כגון עניין יהודי ברית־המועצות)
כדי להתפרסם, לעשות נפשות, להפעיל שיטות
טרור.

כצד במה צעירים יהודיים טובים,
הרואים צויד בהגנה-עצמית
יהודית מול קכוצות־טרור שחורות,
סורטו־ריקאיות ופאשיסטיות,
נמשכים אל הליגה ערב-רב של
מופרעים מבל הסוגים, סאדים טים,
שוחרי אלימות-לשמה, ויסודות
פליליים פשוטים.

מבחינה זו, דומה הליגה לכל גוף דומה
של עדה אחרת.
לפני כמה ימים ניתנה לאזרחים הישראליים
ההזדמנות לראות בטלוויזיה כיצד יורדת
הליגה להגנה יהודית על עיירה בניו״
ג׳דסי, למורת רוחם של היהודים המקומיים,
כדי ״להגן״ עליהם, כביכול, בפני הקו־קלוכס־קלאן
האנטי־ שמי. על המסך נראו
פניהם של חברי שני האירגונים — וקשה
היה לקבוע׳מי מהם היה דוחה יותר. שני
הצדדים דיברו באותו סיגנון.

ואין זה פלא, בי שני האירגו־נים
השייכים לאותה מהות.

העקומים: אנשי פלוגה נאצית בגרמניה
בפעולה אלימה נגד חנויות של יהודים
טבעי הוא שהליגה מושכת בעיקר טיפוסים
של יהודי־גטו, ולא את הטיפוס החדש,
הזקוף, של צעיר יהודי־אמריקאי. גם בכך
אין כל חדש. פלוגת־הסער הנאציות לא
היתה מורכבת, בשנות המאבק, מגרמנים
אריים תמירים, כחולי-עיניים ובלונדיים, כפי
שזה נראה בפלאקאטים נאציים (כמו ז ה
המתפרסם בענות )10 ובסרטי הוליווד. היא
משכה בעיקר אנשים מופרעים לא־יוצלחים,
אכולי תסביך־נחיתות, עקומים מבחינה גופנית
ונפשית, שהחברה הקיאה אותם, כמו
הפורע האנטי־שמי הנתעב יוליום שטרייכר.

זהו הטיפוס השיגרתי של קבו־צת-שוליים
טרוריסטית.

אימבודס שר ו>חד1ת-דוח
אילו נשארה הליגה רתוקה לזירה האמריקאית,
אפשר היה להסתפק בצער, ובתקווה
שיהדות אמריקה תתגבר בבוא היום גם
על מחלה זו.
אולם הליגה באה לישראל — וזהו פתח
הרעה.

שטרייכר לגבלט,, :אתה רואה, הם
בכל זאת למדו מאיתנו משהו...״

חשוב להבין זאת: אין זו תופעה
ישראלית אוטנתית, רעה
בבל שתהיה. זהו אימפורט של
מחלת-רוח אמריקאית -סרטן
שצמח על הגוף האמריקאי, וש
עתה
מבקשים להשתיל אותו על
גופנו הלאומי הבריא.

איך זה קורה ז
תחילה באו לארץ כמה מאנשי הליגה,
מהם שהיו צריכים לברוח מאמריקה בעוון
ביצוע פשעים — לא מעשים ״פטריוטיים״,
אלא מעשים אלימים שפלים. הם מצאו
מחסה בישראל.
אחר־כך בא הרב כהנא עצמו( .אין זו
הפעם הראשונה. הוא כבר שהה בעבר
בארץ, בילה בישיבה, הסתלק בנסיבות מסתוריות,
שקרוביו בישראל אינם ששים לדבר
עליהן).

בהנא, שהפן• בינתיים דמגוג
מדופלם וזריז, הבין מייד שיש
חלל ריק כישראל. יש באן ימין
המדבר כסיגנון לאומני, נוסח
בגין, אכל אין באן תנועה פא־שיסטית
ממש.

אולי מתוך חשש שהעונה באמריקה עומדת
להסתיים, הוא החליט לעבור לישראל.
עצם ההודעה על בואו גרם כאן תגובות״
שרשרת בחוגי־השוליים הימניים. פחדו מפני
ההתחרות החדשה, והחליטו לקדם את פני
הרעה על־ידי הקמת קבוצות־טרור מקומיות.
על רקע זה קם דיכוי־בוגדים, קבוצה זעירה
של צעירים ישראליים, המדברים בנוסח פא־
(המשך בעמוד )32

בעולם פאקיסטאן ביאפדה —
הצגה שגייה

ו 0ץ ט 01
91055
6 88£ *10א1£* 104׳5 1£401א 4

עוד לא חלפו ימי דור מאז נסתיים טבח*
העם בביאפרה — וכבר צופה העולם בהצגה
שנייה, הפעם, בפאקיססאן המזרחית,
הלא היא בנגל.
כמו בהצגה הראשונה, גם הפעם מפגין
העולם, הנקרא מסיבה בלתי־מובנת, הנאור,
את אדישותו הנאורה לנוכח רצח של המוני
נשים ילדים וגברים לא חמושים, בידי לוחמים
הנעזרים בטנקים ומיטב הציוד והחימוש
המודרניים — אמריקאיים בעיקרם.
המוכים לא ניצחו. יחיא חאן, נשיא
פאקיטטאן, עשה טעות והירשה עריכת בחירות
בחבל המזרחי, כאשר בחר רוב התושבים
— שאין להם כל קשר, משום סוג שהוא,
לפאקיסטאן המערבית — במפלגה הבדלנית,
הקוראת לניתוק משליטתו של החבל
המערבי, החליט גנרל יחיא שלא משחקים,
שוברים את הכלים, ושטף את בנגל
המזרחית בצבאו.
למרות זאת, לא זכה בנצחון. המורדים,
חמושים בחיצים וקשתות, לא הוכחדו. לם־
האחידה שאינה
שו קע ת

מורדים בנגדיים מזויינים
הדיפלומטים משחקים והילדים נרצחים

^9|)5רע
.מג׳יק־פול״ זהו ההישג המדעי הגדול המקל
עליך את מריחת הלכה, תודות לאחידותם
המתמדת של פתיתי ה־ 1מ*1ק.
״מג־יק־פרל־ מעניק לך ברק קריססלי נהדר, בשלל גוונים.
כשהציפורן מכוסה כולה בשכבה אחת ואחידה.
היי זוהרת ואופנתית עם ״מג־יק־פרל־
״דורה־גלוס״

רות הטבח הנורא, לא יוכל יחיא לשחוט
30 מיליון תושבים. מה גם, שהם נעזרים
על־ידי כוחות מבחוץ.
עזרת איה״כ. תושבי בנגל קשורים
בקשרים הדוקים לתושבי בנגל המערבית
— השייכת להודו. התוצאה: הודו מצדדת
בניתוק בנגל המזרחית מעל פאקיסטאן,
עומדת לימין הבנגלים מבחינה מוסרית,
תעמוד לימינם במקודם או במאוחר גם בצורה
מוחשית יותר. גם ארצות־הברית עשו־ייה
לנתק את אספקת הציוד והעזרה שלה
לפאקיסטאן המערבית, שכן לא זו היתד.
המטרה שלשמה סיפקה נשק ליחיא חאן.

הסינים מפחידים את כולם. אלא
שגם עמדתה של סין היא דו־משמעית —
בדיוק כשל ארצות־הברית. השיקול הנגדי:
רבים ממורדי המזרחית הם מאואיסטים.
גורם נוסף שמגלה עניין רב בפרשה
הם כמובן הרוסים. אלו שקיימו את השלום
באיזור, מאז פרשת טשקנט — ומעוניינים
להמשיך ולקיימו, בעיקר על־מנת שלא לתת
לסינים הזדמנות לנצל את הסיכסוך ולתפוס
אחיזה באיזור.
משחק מסוכך. כך, מצאו עצמם הרוסים
והאמריקאים באותו צד של המיתרם,
כשהאינטרס המשותף שלהם: להפסיק את
הטבח. יחד עם זאת, אין ביכולתם לעשות
הרבה בנידון — מחשש שלחץ כבד מדי
על יחיא חאן עלול לדחוף אותו לידי הסינים.
ובעוד שתי מעצמות־העל מגששות
בעדינות להשגת מטרתן, ומנהלות את המשחק
הדיפלומטי המסובך של לחץ ואינטרסים
— ממשיכים הטנקים של פאקיסטאן
המערבית בהשמדת־עם בפקיסטאן המזרחית.
העולם הזה 1755

ט לוויזיו ת
״אמקור״ הצועד בראש תעשית הטלוויזיה בישראל מוסיף
לכם צבע לחיים עם מקלט היוקרה ״ ^י 5 0 1״ במבחר
של 8צבעים. חידושים נוספים — ״5? £ 0 7 11/1״ ״,20
מתאים גם לחדרי שינה ודגם 8003 עם המסך האופטימלי.

יתרון חשוב — שרות אמפא.

-מי 71ר 1נ 1ת טלווידית ן / 7 /ק ! 7־

מנענעים אוטומטיים ולסובב צריך ללחוץ אינך כפתורים. כוון פעם אחת את בלחיצת המגע. מעתה, לחצן אצבע קלה תקבל את הקליטה
מראש.
הטובה ביו תר שבחרת

המפיצים: אמפא

העולם הזה 1755

לחצני מגע

בכל אחד מ־ 6תאי המנענעים
נמצא לחצן מגע. כל אחד מהם
אפשר לכוון מראש לכל אפיק

וסוחרים מורשים

עין אלקטרונית
מראה לך על איזה מנענע
לחצת. ממש כ מו ב מח שב האלקטרוני.

דננזסד דלז ו־ו גח ^_

בעולם
ארה״ב שוטרות השחקים
ארבע נשים ראשונות הוסמכו השבוע לתפקידן
כשוטרות־שחקים — קצינות ביטחון
שנועדו להילחם בחוטפי־מטוסים. יחד
עם 77 גברים, הן סיימו קורס בן ארבעה
שבועות, שנערך על־יוי משרד־האוצר של
ארצות־הברית, במסגרת הכוח הפדרלי המיוחד
שהקים הנשיא ניקסון למסרה זו.
אלמוניות. במסיבת העיתונאים שנערכה
לרגל סיום הקורם, סירבו ארבע החתיכות
הצעירות לפתוח את הפה, ,כדי שלא
לפגוע ביעילותן כשוטרות חרש,״ כפי שהסביר
דובר המשרד. כל שנאותו לגלות
לכתבים, זה שאחת מהן היתד, מזכירה, אחת
בוגרת אוניברסיטה, ושלישית ״עבדה בשביל
הממשלה בתחום טכני מסויים.״ הרביעית
סיפרה כי לא ססה מעולם לפני כן.
קשה -או קרסול נקוע. בעוד ששוטרי
השחקים נאלצים למלא תמיד רק
תפקיד של נוסעים, יכולות השוטרות להתחפש
גם לדיילות, להגדיל בכך את אחוזי
אי־הוזדאות של חוטפים פוטנציאליים, להקשות
עליהם את תיכנון החטיפה .״למעשה
אנו מכפילים את מספר האנשים שמהם חייב
החוטף לחשוש,״ קבע מפקד הקורם* .עד
עתה, חששו החוטפים רק מהגברים במטוס.
מעתה, גם הנשים תהוונה איום לגביהם. אותה
דיילת שהגישה לו זה עתה תה או קפה,
יכולה בן־רגע להגיש לו קרסול נקוע, בעזרת
תרגיל ג׳ודו מהיר.״

שלוש חתיכות עולות
על ראש ה־אף,בי.אי.
אם הן תבצענה את איומן, הן תזכינה
— לפחות לתשומת ליבה של האומה. לינדה
גנסה ( )21 וכריסטין הומס ( )18 מאיימות

מפוטרת ננסה
שלום — איננו פוליטיקה

להב• האופנה המלהיבה כל גבר ואשה
1^ 010. 01ז3וח3)^6־ז69.1ז 0 .
({ 011ז 781011^ 0ת1

לתבוע לדין את ראש הפ.ב.אי, אדגאר הובר,
לדין. הסיבה: הוא שלל מהן את זכותן החוקית,
כאשר סוטרו מעבודתן כפקידות ב־אף.בי.אי
,.בגלל שחילקו חומר הסברה של
גוף הקרוי הקואליציה הלאומית לפעולה למען
השלום* .עליכן לוותר על עבודתכן כאן —
או על פעילותכן שם,״ הציג בפניהן מנהל
המחלקה שלהן את הברירה.
הפגנה אחרי ההפגנה. הבנות נתגלו
כנמרות, הגישו את מכתבי ההתפטרות שלהן
— מה־אף.בי.אי .״העבודה למען הקואליציה
איננה פעילות פוליטית,״ טענו .״כן פוליטית
— ולפיכך אסורה לעובדי המחלקה,״ קבע
הבום שלהן.
הקואליציה היא גוף שהוקם על־ידי חוגים
שונים למלחמה במלחמת ויאט־נאם. כרגע,
מתכננת הקואליציה הפגנת המונים נגד המלחמה
בעוד כשבועיים. אם אכן תשגנה
שתי הבנות את תביעתן נגד הובר, תהיה
לקואליציה סיבה טובה להפגנה נוספת.
העולם הז ה 17*5

תפורק ממשלת הליכוד!
השבוע הייתי עד לשיחה שהבהירה לי
לפתע את פשר עקשנותה של ישראל בשאלת
הנסיגה.
בחור צעיר, שישב בשולחן סמוך לשולחני׳
בבית־קפה קטן, אמר לפתע לאיש־שיחו
:״אל תבלבל את המוח! בטח שהממשלה
לא רוצה שלום. היא לא מוכנה להחזיר
אף שעל. היא מעדיפה מלחמה על נסיגה
משארם־אל־שייך, ולא איכפת לה שניהרג

על שטחים שאותם לא התכוונו בכלל לכבוש.
אני אומר לך שלא יהיה כאן שלום
עד שלא תפורק ממשלת הליכוד!״
איש־שיחו הסתכל בבחור הצעיר בתמהון,
ואמר לבסוף :״איפר, אתה חי? לא שמעת
שממשלת הליכוד הלאומי פורקה כבר לפני
שנה?״
״באמת?״ אמר הבחור הצעיר .״לא הרגשתי
בזה עד עכשיו.״

ה מבקרת הזולה והמזייפת
סרטו של ז׳אק מוריי. קתמור ״שלוש פעמים
עכשיו״ ,אשר עסק בעבודותיהם ומקורות
השראתם של שלושה אמנים ישראליים
(יגאל תומרקין, יאיר גרבוז ועמי שביט),
היה לדעתי אחת היצירות הרציניות, הרגישות
והתרבותיות ביתר שהוקרנו בטלוויזיה,
מאז הקמתה.
למחרת השידור, כאשר פגשתי במיקוד,
את מר קתמור, בירכתי אותו על עבודתו
המצויינת, והופתעתי מאוד לשמוע מפיו שמר
תומרקין כועס על שכללו אותו בחבילה
אחת עם שני אמנים ״בלתי רציניים״ ,אם
לבכר לשון מאופקת על לשונו האנאלית
של הפסל.
לעומת זאת, לא הופתעתי כאשר מצאתי,

כעבור ימים מיספר, הד
לטענתו של הנרקיס פון
תומרקין בביקורתה השטחית
של הגברת הדה בושם
על אותו סרט. כל
מבקר רשאי לינוק את
דעותיו ממקורות הנפתחים
לפניו.
לאחר ניפוי הקש והמוץ
מתוך פטפטנותה ה־גרפומאניה
של מבקרת ה־כל־בו,
נותרו בידי טענותיה
הבאות של הגברת
בושם:
(א) אסור לכרוך שלושה
אמנים בסרט קצר
אחד, אם אין כוונה לעשות אנלוגיה ביניהם,
או אם השלושה אינם שייכים לאסכולה
אחת.
(ב) כל אחד מהאמנים ראוי לתוכנית משלו.

ז׳אק מוריי קתמור כופה את סיגנונו
על כל סרטיו. הטריקים שלו (״מעברים
מהירים ועריכה ומצלמה מאוד זריזות״)
אינם יוצרים דינמיקה וקצב של סרט. הם
מתאימים לסרטי פירסומת, אך טעות להשתמש
בסיגנון זה לסרט ״המתכוון להציג
יצירות־אמנות בפני קהל־צופים רחב.״
(ד) הבמאי העמים סמלים בנאליים וזולים
(רחובות סואנים, אורות מבליחים, פני נערות,
מודעוודפירסומת וצילומי־מלחמד ).על
יצירות אמנות שהן ״אפקטיביות ומשמעותיות
בזכות עצמן, ואין להן כל צורך בקצב
ובמשמעות שמעניקים להם אנשי טלוויזיה
בינוניים.״
פיטפוטים של בורה ועם־ארצית כזאת
עושים, כנראה, רושם על מר שוקן, אחרת
אינני מבין למה הוא מעמיד לרשותה בעיתון
מקום, שיכול היה לנצל ביתר יעילות
ורווחיות, אילו הקדיש אותו למודעה נוספת
של ״פנטסיה״ (תחת עם פרח, המוכר לנשים
את ״התחתון הרך, חמים, נעים למגע,
סופג זיעה שאת לובשת ומשליכה״ ).רמתו
של ״הארץ״ היתד, משתפרת אילו הקדיש
מר שוקן חודש ימים לעיון קפדני בקיש־קושים
הפסאודו־אינטלקטואליים שהגברת
בושם מפרסמת בעיתונו בשבוע אחד.
נחזור לטענותיה של הגברת:
(א) מותר לכרוך שלושה אמנים בסרט
אחד, גם אם אין כוונה לעשות אנלוגיה
ביניהם( .ודאי שאין צורך לקבל, לצורך בך,
את הסכמתה של הגברת בושס ).אני יכול
לראות טעם, למשל, בסרט אשר יעסוק ביצירותיהם
של עגנון, עמום עוז, וא. ב.
יהושע, אף כי הם אינם שייכים לאסכולה
אחת. לא כל שכן מותר לכרוך יחד את

תומרקין, גרבוז ושביט, כאשר הבמאי בפירוש
רואה בהם משהו משותף (ומכאן שם
הסרט :״שלוש פעמים עכשיו״) .שלושת ה־אמנים
האלה עוסקים, כל אחד בדרכו הוא,
בתגובות על המתרחש סביבם עכשיו .
>ב) אין ספק שכל אחד מהם ראוי לתוכנית
משלו. אני משוכנע שהגברת בושם
היתד, מאושרת לו הקדישו למר תומרקין,
למשל, תוכנית של ארבע שעות.
(ג) כל יוצר כופה את סיגנונו על יצירותיו.
אפילו הגברת בושס כופה את מה
שנראה לה ודאי כ״סיגנון״ משלה על פיט־פוטיה
בענייני תיאטרון־רדיו־טלוויזיה־ספרות.
למר ז׳אק קתמור שפה משלו, ואיש אינו
רשאי לתבוע ממנו שידבר בשפה של מישהו
אחר כלשהו.
המשפט ״מעברים מהירים
ועריכה ומצלמה מאד
זריזות״ מגלה את עומק
בורותה של הדה בושם
בענייני קולנוע. כל צופה־קולנוע,
גם אם הוא לא
קרא חוברת ״הסרטה למתחילים״
,יודע שאין דבר
כזה כמו ״מצלמה
זריזה״ .הזריזות תלוייה
בעריכה. מעברים מהירים
ועריכה זריזה הם ודינור,ך.
ר,״טריקים״ האלה, כפי
שהאנאלפאפילמית הזו
מכנה את העריכה המהירה,
בפירוש יוצרים דינמיקה וקצב של
סרט. זהו ממש אל״ף־בי״ת של אמנות הקולנוע.
עריכה
מהירה אינה מתאימה לסרטי־פיר־סומת
בלבד. דרך העריכה של סרטי־פירסו־על
במאים רבים בני זמננו
מתהשפיעה
(כל סרטי דיק לסטר ואפילו ״נקודת זב־רינסקי״
של אנטוניוני) .הקצביות ,״העצבנות״
והמעברים המהירים של סרטי־פירסומת תרמו
רבות ליצירת שפת קולנוע יותר תמציתית,
שפה חסכנית המביאה בחשבון את
האינטליגנציה של הצופה והמנסה להדביק
את מהירות האסוציאציות שלו. עריכה כזו
היא ״זרם התודעה* בשפת הקולנוע הבינלאומית.

מי סיפר לגברת בושם שהסרט התכוון
להציג יצירות אמנות בפני קהל צופים
רחב? מי שרוצה לראות יצירות שהן ״אפקטיביות
ומשמעותיות בזכות עצמן״ ,ללא
״קצב ומשמעות שמעניקים להם אנשי טלוויזיה
בינוניים״ ,יכול לבקר בתערוכותיו של
האמן. איש לא יפריע לו להסתכל ארבע
שעות בפסליו המשמעותיים של מר תומר־קין,
למשל.
סרטו של מר קתמור מציג לפנינו לא רק
את יצירותיהם של האמנים ואת דבריהם על
דרך עבודתם, אלא — וכאן העיקר — את
מקורות ההשראה שלהם ואת האסוציאציות
החזותיות שיצירותיהם מעוררות אצל * 71
מספר, המנחה והבמאי.
צילומי־מלחמה, רחובות סואנים, אורות
מבליחים, מודעת־פירסומת ופני נערות אינם
סמלים בנאליים וזולים כשלעצמם. אלא
אם כן מתכוונת הגברת בושס להגיד שמלחמה,
מוות, טכנולוגיה מודרנית, אהבה
ותרבות־צרכנית הם נושאים בנאליים, שאין
טעם לעסוק בהם. מר קתמור לא עירבב
את מקורות ההשראה של האמנים, כפי שהגברת
בושם עשתה זאת בערבוביית הסמלים
ששפכה לרגלינו. האסוציאציות החזו
תיות
שהוא ייחס למר תומרקין היו מראות
המלחמה וכלי־ד,משחית שלה, הפירסומת.
הרחוב, החברה, מעסיקים את יאיר גרבוז
ואילו עמי שביט מושפע, ומשקף לפי דרכו,
את הטכנולוגיה המודרנית ואת השפעת
הגומלין במאה שלנו, בין מדע ואמנות.

לסיכום: סרטו ״שלוש פעמים עכשיו״ של
ז׳אק מוריי קתמור היה סרט רגיש, אינטליגנטי
תרבותי, נאמן מאוד לרוח עבודותיהם
של תומרקין, גרבוז ושביט, ומבוזבז
לחלוטין על אנשים חסרי־אינטליגנציה ובורים,
מסוגה של הגברת הדה בושם.

ביקורת על מצה
רק עכשיו, בתום חג־הפסח, ולאחר סקר־
׳דעת־קהל יסודי שערכתי בקרב אוכלי־מצה,
יכול אני לדווח על התלונות הרבות שהושמעו
נגד טעמה ומגרעותיד, הסטרוקטורא-
ליות של המצה.
אניני־חיך רבים מתאוננים נגד טעמה התפל
של המצה. למה, הם שואלים, אי־אפשר
להוסיף מעט מלח־כשר־לפסח לבצק
ממנו עושים את המצות? למה שלא יוציאו
לשוק מצות בטעם קארי, כורכום וזנגוויל?
למה שלא ייצרו מצות בטעם שוקולד, תות־שדר,
ותפוזים?
טענות הרבה יותר קשות שמעתי נגד
מיבנה המצה. למה, שואלים, אי־אפשר לחלק
מצה בדיוק לחצי? תמיד חצי אחד קצת
יותר גדול מהשני, וזה גורם למריבות בין

הילדים ולכריכים בלתי־מסודרים. בדקתי את
הבעייה, וזה נכון. בכל מצה יש 18 חריצים.
אילו היו עושים בה 19 חריצים, אפשר
היה לחלק אותה לשני חלקים שווים.
אני מבין שח״י חריצים הם בעלי משמעות
סימלית מיוחדת ביהדות, אבל למה,
אם כך, יש בכל חריץ 34 חרירים? למה
לא הוסיפו עוד שני חרירים, כדי שגם ל־למ״ד־ו״ו
החרירים תהיה משמעות סימלית?
וחוץ מזה, למה לא תיכננו ממציאי המצד,
חריץ אחד גם לרוחבה, כדי שאפשר יהיה
לחלק את המצה לארבעה חלקים שווים?
רעיון פשוט כזה היה פוטר אותנו אחת
ולתמיד מכל אותם שברים ופירורים מיותרים.
הרבנות
הראשית: נא ל־דיעוזך!

חשבון עובר ושב

החופש להיות ווולה
אני רוצח לעשות דבר מגוחך:
להרים קול זעקה למען חופש האזרח הקטן. כן, היה פעם דבר בזה.
אני רוצה להודות בדבר מגוחך:
שהזדעזעתי, בתוכנית ״נומראנג״ השבוע, על חוק ביטוח הבריאות המתוכנן —
נובח האדישות, שבה עברו בל המשתתפים לסדר היום, על מה שבעיני נראה בפג עה
נוראה בחופש הפרט.
אחדים ממתנגדי החוק אמנם הזכירו, אגב אורחא ובחצי פה, שיש משום
כפייה בחיק, המבריח אזרח ישראלי להצטרף לקופת״חולים שהאיגוד המקצועי שלו
יבחר בה — נגד רצונו של אותו אזרח קטן בודד.
(אגב — ד״ר דורון, המנהל הרפואי של קופ״ח ההסתדרותית, שלחם בחיריק־שיניים
להצדקת החוק, עשה מעשה שהוא פשוט שערורייה: לבל אורן הדיון, הוא
ניסה להתעלם ממה שנאמר בהצעת־החוק, טען בל מיני טיעונים שנועדו להרגיע את
מתנגדיו ואת הצופים — אלא שבל קשר בין דבריו לבין מה שייכפה מחר על
האזרח, בכוח החוק המוצע — היה מיקרי בהחלט.
תהליך התחמקות זח הגיע לשיא מזעזע באשר ניסה דורון לטעון, כי בחוק
לא בלול בלל צו״הרחבה, לפיו רשאית הממשלה לכפות על אזרח להצטרף לקופת־חולים
מסויימת בניגוד לרצונו; כאשר הוכיח לו ד״ר ישראל סום, אחד ממתנגדיו,

בי הוא דובר הבל, אם להשתמש במילה עדינה, וכי צו-ההרחבה בן כל׳ל
טרח דורון להשיב, והמנחה, אמנון רובינשטיין, לא טרח לאלץ אותו להשיב).
שבחוק המוצע, על
הפיות נסתמו מייד נובח הטענה — לה הסיבמו בולם
אף בל מיגרעותיו, יש משום שיפור לגבי המצב הקיים, בכן שהוא מרחיב את
שירותי הבריאות לגבי חלקים נוספים של האובלוסיה.
רבותי, תסלחו לי — אבל אתם מאוד לא אוריגינליים. בטענה העצובה הזו
של טובת הבלל, משעבדים שליטים שונים, מימין ומשמאל ומהאמצע, למעלה
ממחצית האנושות לעבדות, בבר למעלה מיובל שנים.
אני, אישית, מוותר לבם על טובת חבלל הפרטית שלי. אם הברירה היא בין
זכות הבחירה הצנועה שלי לאיזון קופת״חולים ללכת —־ לבין קבלת שירותי
בריאות משופרים יותר — אני מלפצף על״ השירותים.
אני מוכן להיות חולה, אבל חופשי.

עוזי הד

בעניין תאונתו של עזר וייצמו
המשטרה תבעה שעקב התאונה, בה נהרג
הולך רגל, יישלל ממר עזר וייצמן רשיון־
הנהיגה שלו. .
השופט, קפניו הובאה תביעה זו, מצא ל.נכון
להתעלם מהמלצת המשטרה, בהתחשב
עם תיקו של מר וייצמן, הנקי לחלוטין
מהרשעות קודמות.
משונה. משונה מאוד. אחרי הכל,
מר עזר וייצמן היה במשך למעלה
מעשרים שנה קצין בכיר בצה״ל, ו־אחר־כך
שימש בממשלת הליכוד הלאומי
כשר־ד,תחבורה. איך זה ייתכן
בכלל שלא היו לו בעבר הרשעות קודמות
כלשהן?
זה קצת לא מתקבל על הדעת. האמנם
נהגו בו שוטרי התנועה לפנים משורת הדין?
קשה להאמין!
דבר שני׳ שלא מתקבל על דעתי, הוא
תיאוריה משונה שהשמיע בקשר לתאונה זו
אחד ממומחי־התחבורה מטעם גח״ל. לפי
תיאוריה זו, חצה הולך־הרגל את הכביש,

וכאשר ראה שהמכונית בה נהג מר וייצמן
נוסעת באיטיות ובזהירות, זה כל־כך הרגיז
אוחו, שהוא הכניס ראסייה לתוך חלון המכונית.
הראסייה היתר, כל־כך חזקה, שכתוצאה
ממנה נשברה השמשה, והמכונית
נעצרה בו במקום.
אני לא מומחה לענייני תחבורה,
אבל התיאוריה הזו לא מתקבלת על
דעת׳׳ .אני מצטער מאד, אבל אני
.חושב שאי־אפשר לעצור מכונית ב־ראסייה.
קשה להאמין, בכל אופן.
אגב, וללא כל קשר עם התאונה
הזו, מסתמן לפתע סיכוי לפתור את בעיות
הקאריירה של מר עזר וייצמן. לפני כמה
ימים הודיעו כל העיתונים שאחמד איבן
עלי אל תאני, מושל נסיכות כתאר שבמים-
רץ הפרסי, מחפש מפקד לחיל־ו־,אווירי, אותו
הוא מבקש להרכיב ממתנדבים. מינויו של
עזר וייצמן לתפקיד זה יפתור לא רק את
בעיות נסיכות כתאר. הוא גם יפתור כמה
בעיות, שיתעוררו בבחירות הבאות לכנסת.

זהירות

חנם

חתימת
]!וא מסמנות מאוד יהיר, התחלק תורג׳מן בין הטיפות,
בשיחתו עם כתב העולם הזה. לשאלה המרכזית
בפרשה — ״האם קיבלתם מידע
מוקדם על ביקורה של החולייה בישראל?״
— השיב בלאו. כך גם על יתר השאלות:
״מיהו רב־סמל ממשטרת הגבולות שגילה
את חברות החולייה?״
״שמו אינו ניתן לפירסום.״
״האם אפשר לראות את העצירות?״

מפקדת החולייה אוולין בראג 26ח תיכה צר־
11 *19111ד? ! 11ידה
פתייה טיפו סית, בעלת פרצוף ילדותי תמים ו1
1 . 1 1 1 1 1 1 1 1 1 11 1 1 1
מקסים, אוולין הינה מחבלת בעלת ותק מיבצעי רב, ה שתתפה, בין היתר, בנ סיון חטיפת
מטוס אל־על על־ידי ליילה חאלד, ופוצצה אי שית מי תקן־זיקוק בהולנד. ב ת מונ ה: מצביעה,
לאחר מעצרה בישראל, על מי טען חומרי־הנפץ והחבלה שלה: חומר־נפץ ספוג ב חזיי ה וב־צמר־גפן
ההיגייני שבקופסת הקרטון (בחזית) ,נפצים בעקבי הנעליים, ב קופ ס או ת הגפרורים
וב שפופר ת קרם־הידיים. צורת הסתרת חומרי־הנפץ מעידה על מו מ חיו ת רבה ב ש טח זה.

ך* סיפור שהתפרסם, היה מרתק.
ן | אך הסיפור שלא התפרסם — היה
מרתק שבעתיים.
הסיפור שהתפרסם, התפוצץ בכל העיתונים
בארץ בתחילת השבוע, סיפר אודות
לכידתם של חמשת חברי חוליית חבלה

של החזית הע מ מית ל שיחרור
שלוש החתיכות שבחולייה נתפסו מייד עם
נחיתתן בלוד. שני החברים האחרים, בני
הזוג הקשיש אדית ופייר בורגהאלטר —
48 שעות לאחר הגיעם לארץ.
אך הסיפור שהתפרסם, עם כל העניין
שבו, היה רק קצהו של קרחון עצום.
רובו של הקרחון, נשאר לא מפורסם.
רמז לסיפור הנסתר, ניתן בגילוי הפתעתה
של החתיכה מספר 1ברשת, אוולין
בראג׳ ,כאשר נעצרה עם רידתה מהמטוס
בלוד :״כל־כך מהר נתפסנו?״ התמוטטה מיד.
פלסטין.

^ כיצר הוכנה
ההרבגדגז?

המפציצה וציווה

טרילין ברדלי, ב ת המיליונר המרוקאי,
קה ב שע שועי הרפתקאות, מצביעה על
בהם הוסתרו חומרי־הנפץ והחבלה: חולצה וחצאית ספוגו ת אבקת חומר־נפץ,
טון (לבנה) עס צמר־גפן היגייני, אשר בו הוסתרו נפצים שנועדו להפעיל את

שנפשה חש פריטי
הציוד
קופסת קרחומר־הנפץ.

הן עדיין בחקירה.״
״היכן?״
״בכמה מקומות?״
לפחות לגבי נקודה אחת חרג תורג׳מן
משלוותו הסטואית. הסיפור בעיתונות נראה
גם בעיניו קצת מוגזם יותר מדי .״הידיעה

** אן טמון היה הסיפור הגדול.
^ כיצד נתפסה החולייה — כה מהר?
התירוץ שהושמע בסיפורים שהתפרסמו
בעיתונות, היה סתם מגוחך: דהיינו, שאיש
משטרת הגבולות, שבדק את דרכוניהן של
שתיים מחברות החולייה, הבחין משהו ה־

הצלחה של הדי\ול הנ\ד בחו״ל
מגעה השבוע פעולות טרור בארץ
שוד בדרכוניהן. מיד עצר אותן. חיפוש
מדוקדק נערך במזוודותיהן, ונתגלו חומרי
הנפץ וציוד החבלה.

בת המיריתו 3223:

דכת, מלאה, לאחר מעצרה בישראל, על עקב
הסנדל ההולנדי החלול, בו הוסתרו נפצים.

— יי 1 6

רב־פקד אברהם תורג׳מן, ראש הענף המשטרה במטה
לתפקידים מיוחדים
ודובר המחוז הדרומי, שבאופן רשמי היה
תפקידו בפרשה מוגבל לחקירת החולייה
מרגע שנתפסה בארץ, סירב, בדיפלומטיות
אן בהחלטיות ברורה, להרחיב את הדיבור
על הנושא. או אפילו להמעיט. מאוד פיקח,

בעיתונים באילו גילה השוטר במבט ראשון
בפניהן של המתבלות בי דרכוניהן
מזוייפים, איננה נכונה,״ אומר הוא ,״זה
סיפור דמיוני. השוטר בנקודת ביקורת-
הגבולות קרא בפניהן של העצורות פחד,
מבוכה, התרגשות. כל שוטר מנוסה יכול
לגלות זאת. זו הסיבה שנעצרו.״

אלא שגם כך, היד. הסיפור עדיין מרתק
למדי.
רשמית, הוא התחיל בלוד, עם מעצרן,
ב־ 11 באפריל, של שתי האחיות נדיר)26( ,
ומרילין ( )21 ברדלי, בנותיו של מיליונר
מוסלמי מארוקני הנשוי לצרפתייה נוצריה.
כאמור, הגיעו השתיים בדרכונים מזוייפים.
בכל״הן נמצאו חומר־נפץ בצורת אבקה ונוזל
מיובש, שנספג בלבניהן, וכן נפצים
וציוד חבלה שהוסוו בחבילות מאמפקס.
היתד, זו התחלה עגומה לקריירה החבל־נית
של השתיים. בבנותיו של מיליונר,
התפרסמו השתיים בקזבלנקה כבנות־טובים
מבקרות־דיסקוטקים. מאוחר יותר עברו לציפת׳
בחיפושיהן שם אחרי חוויות מעניינות׳
נתפסו לעניין החזית, גילו פעילות בשורותיה
מזר, שלוש שנים.
בואן לישראל, בחביות חנ״ם מהלכות על
שתיים, היה פעילותן המיבצעית הראשונה.
וככל הנראה לעין, גם האחרונה, לפרק זמן
די ממושך. שכן מטרת בואן, יחד עם
שלושת החברים האחרים כחולייה, היתד,
פיצוץ והצתת שריפות בימי הפסח במרכזית
הומים מהמון, כמו בתי־מלון גדולים
ומקומות דומים — פעולה שנועדה להכניס
את הארץ לתוהו־ובוהו. אם תימצאנה אש־מות׳
לא תחזורנה בקרוב לפעילות בחזית.

ך ואן של נדיר, ומרילין היה שלב מספר
2במיבצע. שלב מספר 1הושלם יי•
מיים קודם לכן, עם הגיעם לארץ של בני
הזוג בורגה,אלסר — שני תיירים מצרפת,
בני 69ו״ ,60 שתמורת אלפיים דולר קיבלו
על עצמם להכניס לארץ ציוד חבלה נוסף,
למוסרו לידי שתי האחיות וחברתן.
בעקבות מעצרן של השתיים, נמסר רשמית׳
נעצרו גם זוג הקשישים.

החזית, לארגן רשת נרחבת של צעירים,
צרפתיים ואחרים — על אדמת צרפת —
ולשלוח — מאדמת צרפת — חמישה מביניהם
לפעילות מיבצעית נגד ישראל —
מבלי ששירותי־הביון של צרפת יגלו זאתי
שאלה לא נעימה זו נשארה בינתיים ללא
מענה בצרפת. גם אמצעי התיקשורת בצרפת
לא מצאו לנכון להעלות את הנושא העדין,
מלבד ציטוט סוכנויות הידיעות.
יחד עם זאת, הצביעו רבים בצרפת על
הריאורגניזציה המקשת העוברת עתה על
זרועות הביטחון בצרפת, עם מינויו שם
של ממונה חדש, אלסנדר דה־מאראנש, הידוע
כפרו־מערבי. תוך זמן קצר מאז מינויו׳
החלו ראשי מחלקות רבים, הידועים
באהדתם לשמאל החדש ולעניין הערבי, עוזבים
את השירות.
למרבה המזל, לא נזקקו שירותי הביטחון
של מדינת ישראל להסתמך על עזר־

שניות החוב

זה של ה
פתייה
ב ת , 60 גוייסה למיבצע
חזי ת הע מ מי ת, ת מורת סכום של אלף דולר.

שלב מספר 3של המיבצע הושלם למחרת
בואן ארצה של בנות־הטובים. אז הגיעה
ללוד המחבלת החתיכית שבכולן, צרפתייה
ילידת גרמניה בשם אוולין בראג (.)26
היא היתר, מפקדת החולייה, בעלת ותק ב־מיבצעי
החזית, שנטלה בעבר חלק בנסיון
חטיפת מטוס אל־על על״ידי ליילד, חאלד,
בספטמבר אשתקד — והשתתפה אישית לאחרונה
בפיצוץ מיתקן־זיקוק ענק בעיר
הנמל ההולנדית רוטרדאם, גרמה בכך נזק
של למעלה ממיליון ל״י,

פצצה
ב כ2־ ה פ\ ־ 2־ פ
* * 7ן צ! ץשל שלוש החתיכות המפוצ־
צות, שפעלו מתוך אמונה במטרות החזית,
ושני הזקנים, שפעלו מתוך בצע־כסף,
חיסל את המיבצע כולו. מיבצע שלא
היה מוגבל רק לישראל: בד בבד עם שורת
הפיצוצים, התבעתת ומעשי ההרג בגברים,
נשים וילדים, שהיתר, פורצת ברחבי ישראל׳
תיכננה מחלקת המיבצעים של ג׳ורג׳
חבש בו־זמנית, גם שורת חבלות וחטיפות
מטוסים ברחבי העולם, שהיתר. גורמת לזעזוע
בעולם כולו. בהקשר לכך הושמעה
גם, מטעם חוגי זרועות הביטחון בישראל,
ביקורת חמורה על מחדלי הביטחון של
מדינות אירופאיות שונות, שאיפשרו לחמישה
לעלות למטוסים כשהם עמוסים, ביניהם,
בלמעלה מעשרה ק״ג חומרי־נפץ.

__בויאטגא
בשירותי הביבחחן
*** א לו ת ח מו רו ת במיוחד הופנו ל־כיוון
צרפת, שבעיקר בה התרכזה והתגבשה
רשת נרחבת של צעירים, אוהדי
השמאל החדש, שסוכני החזית השכילו ל־רותמם
למטרותיהם לא רק נגד ישראל,
אלא גם נגד מדינות שונות באירופה. כמו,
לדוגמה, במיקוד, של מיתקן־הזיקוק ברוטו״
דאם. רק לאחר מעצר החמישה בישראל,
נעצרו בצרפת חלק מאנשי הרשת שם, ונתגלה
סליק עם 25ק״ג חומרי־נפץ, שסופקו
מבסיס של החזית בסמוך לפאריס.
כיצד הצליחה קבוצת סוכנים ערביים של

פייר 69 שהצטרף אליה,
כ ש שניהם מעבירים ארצה,

תחת מסווה הופעתם התמימה, חומרי־נפץ וחבלה
בכ מו ת גדולה. תפקידם היה רק העברת
הציוד ו מסיר תו בארץ למחבלות. תפקידן
של אלו היה — ביצוע החבלות עצמן.

11 11.41

תם של השירותים הצרפתיים, או אחרים.
רב־פקד תורג׳מן היה מוכן רק לקבוע כי
היד, זה ״מיבצע מוצלח של זרועות הביטחון.״
ביחוד, בהתחשב בעובדה כי היתר.
זו הפעם הראשונה שהחזית העממית השתמשה
בחולייה מורכבת בשלמותה ממחבלים
לא־ערביים, אלא שכירי־חרב זרים —
רודפי־בצע או אידיאליסטים — שאיתורם
קשה, כמובן, פי כמה•

אך למרות כל מה שלא אמר, לא היה
ספק בכך, שהצלחתם של השירותים הללו
היתר, מפליאה.
ושהצילה חיים רבים בישראל.

במדינה הע מצב משוגע מזג־האויר השתגע. סופות חורפיות חסרות
תקדים לגבי עונה זו, הרסו את חג
הפסח של טיולים ובילויים בחיק הטבע.
האויב גם הוא השתגע. מצריים, סוריה
ולוב הכריזו לפתע על הקמת איחוד פדר־סיבי.
סאדאת המתון נכנע ללחציו של קא-
דאפי, שליטה הבלתי מאוזן והקיצוני של
לוב. נדמה היה שהסיכויים המעטים לשלום
מתנדפים אף הם.
מנהיגי ישראל המשיכו בשגעונם. בסידרת
הצהרות בלתי פוסקות, בהן התבלט דווקא
שר ר,בטחון דיין, היה כמעט ברור שמנהיגי
ישראל מצפים למלחמה חדשה.
גידור אי נפנ טי ל י. כדי להימלט מבית
המשוגעים הזה, לא נותרה לאזרח הישראלי
הברירה, בסוף השבוע הארוך שנפל בחלקו,
אלא להכלא לביתו, להיצמד לבידור היחיד
שעוד נותר לו: הטלוויזיה.
וזה היה העונש הנורא ביותר. קשה לתאר
סיוט טלוויזיוני נורא יותר מזה, שהכינו
מנהלי הטלוויזיה הישראלית לאזרח
הכלוא בביתו בימי הפסח. בזה אחר זה
היה נאלץ לחזות במחזה טלוויזיה אינפאנ־טילי
(טובי) מתוצרת זרה, במערכון כושל
ומשעמם עד מוות (הפרק הראשון של הסיד־רה
חדוה ואני) ובסרט ארוך נוסף, אינפנטילי
דבילי עוד יותר מקודמיו.
״זהו קשר ממשלתי!״ זעק צופה טלוויזיה,
שלא יכול היה לשאת את מה שניסו להל־עיטו
,״הם החליטו להמאיס עלינו את החיים
בשעמום, עד שנחליט שהמלחמה היא
הפתרון הטוב ביותר!*

שהפיצה את הידיעה בעולם — על מנת
לסחוט עוד נשק מארצות־הברית.
וכל מד, שנותר לאותו אזרח ישראלי ביש־מזל
הנוהג לקרוא את כל העיתונים, זה
להטיל מטבע, על־מנת להחליט למי מהפרשנים
המוסמכים וכבדי־הסבר, עליו להאמין.
מפלגות איציה־מאיר
גרו יאיר
זקנו הארוך של איצ׳ה־מאיר לוין, מנהיג
אגודת־ישראל, מתנופף כדגל מעל ליהדות
התורה. הוא מתנופף גם על כמה וכמה
עיסקות מוזרות״
אחת מאלו הושלמה לאחרונה. במרכזה
עומד שבועון, שתפקידו, למרבה הפלא, הוא
לקלוט עולים.
ראש המגיירים. זה מכבר מוכיחה
אגודת־ישראל למפלגת העבודה שהיא ילדה
טובה מאוד. בכנסת, היא מצביעה לעיתים
קרובות בעד הממשלה, תומכת ברוב הצעותיה.
לעיתים נדמה שסיעה אופוזיציונית זו
קרובה לממשלה יותר מן המפד׳׳ל הקואליציונית,
שם בוחש בקדרה המלאך יצחק
רפאל.
למשל: כאשר התפוצצה שערוריית הגיור
בווינה, שמו רק מעטים לב לעובדה המפתי־
עיחוחת תדע

למי להאמין
היה זד, ביום א׳ שעבר, כשהניו־יורק טייטס
פירסם דו״ח מוושינגטון, בו נאמר כי ברית־המועצות
העבירה למצרים, בדרך האויר,
מטוסי־קרב סילוניים משוכללים, מדגם מיג
23 אשר ביצועם עולה על זה של כל שאר
מטוסי הקרב בעולם. בידיעה נאמר כי המידע
בא מ״פקידי המימשל.״
בידיעות אחרונות כתב על כך גרשון
יעקובסון מניו־יורק :״הפעם לא היתד, ישראל
מקור המידע הסודי. הפעם נתגלו ה־מישלוחים
הסובייטיים לעולם כולו דווקא
על־ידי גורמים אמריקניים.״ המטרה הדיפלומאטית
של גילויים אמריקניים אלה היתד,
ברורה, לדברי הכותב. לאחר פירסום הידיעה,
רמזו פקידים אמריקאיים, כי אם לא
תלך ישראל לקראת ויתורים, קיימת סכנה
חמורה של מלחמה חדשה, בה עלולים הרוסים
לקחת חלק פעיל.
הסלמה פסיכולוגית. אלא שבאותו
גליון עצמו, כותב ישעיהו בן־פורת :״לא
מקורות־ביון אמריקאיים, ובוודאי של ישראליים,
גילו הפעם ברבים את דבר קיום
הרכבת האווירית מברית־המועצות למצריים,
ואת טיבה. סימנים שונים מצביעים לדעת
מומחים על העבודה, שהרוסים עצמם ישמשו
מקור להדלפה.
למה גילה כן־פורת? העובדה, שהסובייטים
בעצמם עומדים מאחורי הגילוי
המרעיש, מוכיחה כי מטרתו, הגברת ההס־
.למה הפסיכולוגית. השיטה ידועה ובדוקה,
ושליטי מוסקבה השתמשו בה לא פעם בשנים
האחרונות: גילוי זרימת נשק למצריים,
שכמוהו מעולם לא הוצא אל מעבר לגבולות
ברית־המועצות ולא סופק אפילו לפולין,
נועד לזעזע את המערב.
ואילו למשה ז״ק במעריב, מאותו יום,
היתד, דיעה נוספת :״מטוסי מיג 23 סופקו
למצריים לא השבוע ולא לפני שבועיים: הם
נמצאים שם מכבר. כל המצוי בענייני המזרח
התיכון יודע, שאף טייסים רוסיים
לעשרות ישנם במצריים. אך לפתע עומדים
אנחנו עדים לקארניבל שלם של הודעות
וידיעות, :הנד, הרוסים באים׳, ,הנה משלוחי
הנשק העצומים, הנה המטוסים, התותחים
החדשים, וכל שאר אותות האזהרה על בניינו
של מערך סובייטי חדש ומבוצר יותר
במצרים,׳״ מסקנתו של ז״ק: ישראל היא זו

איצ׳ה־מאיר לוין
זול א רי ם במ אבק על הירו שה

עה שראש המגיירים היה הרב גרינפלד —
שהוא, במיקרה, יו״ר אגודת־ישראל בווינה.
כל זה הכשיר את הקרקע לבקשה צנועה.
אגו״י ביקשה מהממשלה 350 אלף ל״י.
הו דעהל ״ המודיע׳ /לממשלה יש
הרבה כסף, והיא נותנת אותו בצורות
רבות. גם הפעם נמצא סידור מתאים. שלחו
את אגו״י לסוכנות, וזו התחייבה להעניק
סכום של מאה אלף דולאר, בתשלומים רבע־שנתיים,
במשך שנתיים.
מכיוון שהסכנות היא הנותנת, נתונה גם
המטרה: קליטת עולים.
לשם מה היה צורך בכסף?
לאגו״י יש עיתון יומי בשם המודיע. ל־איצ׳ה־מאיר
יש בן בשם לייב לוין, שהוא
עורך המודיע. לוין־הבן החליט שעליו להשתלט
על המודיע, כדי שיוכל, בבוא העת, להשתתף
במלחמה על הירושה, נגד מועמדים
מסוגם של מנחם פרוש ושלמה לורנץ.
איך? הלך לוין אל מנהלי המודיע, הודיע
להם שיש באמתחתו 350 אלף ל״י, שקיבל
מן הממשלה. בכסף זה הציע להקים שבועון
שיצורף להמודיע, אבל שינוהל כעסק
עצמאי. המנהל המיועד: לייב לוין.
פרקרא שון. אנשי המודיע וראשי המפלגה
הבינו את התחבולה, התנגדו בחריפות.
אבל זה לא הרתיע את הבן הנאמן:
הוא פשוט הוציא את השבועון על דעת
עצמו, כבטאון בלתי־תלוי בשם הפלס. כאשר
הופיע הגליון הראשון, הכיל חומר
מעניין: את הפרק הראשון של תולדות
חייו של איצ׳ה־מאיר.
כל זה ברור. רק דבר אחד לוטה בערפל:
במה יקדם השבועון את קליטת־העליה, שלמענה
הוקצב הכסף.

העיסקה שעשתה הממשלה ע יוסדה בוכמן

!מדגיי
1^ 11 זד1יוי!1ט שש1ר.
#4מ3לן ד ה
110 1
ץ ה יקרה כתחילת החודש הבא. ה}
משא־ומתן החשאי, שהתנהל בחודשים האחרונים
בין ממשלת־ישראל לבין קבוצת
משקיעים יהודים מפרקפורט, יגיעו לסיומו.
קופת האוצר של המדינה תקבל כמה מיליוני
דולארים ושר־התיירות, בכבודו ובעצמו
כנראה, יעניק את מפתחות מלון הילטון ב־תל־אביב
לבעליו החדשים.
בכך תגיע לסיומה הרפתקה כלכלית כושלת
של ממשלת־ישראל, שבמשך 10 השנים
האחרונות השקיעה במה שנועד להיות מלון
היוקרה של ישראל, קרוב ל־ 60 מיליון ל״י,
מכספי משלם המיסים כמובן.
תמורת חלקה בחברת מלונות בינלאומיים
בישראל (כ-־׳ל ,)90 שהיא הבעלים של מלון
הילטון בתל-אביב, תקבל ממשלת ישראל
כ־ 6מיליון דולאר במזומן ועוד כ־ 6מיליון
דולאר בתשלומים לטווח ארוך (עד 20 שנה
כפי הנראה) .מבלי להיכנס לפרטים המסוב־כים
והמייגעים של הקלקולציה, תקבל ממש־לת־ישראל
בסופו של דבר כ־ 10 מיליון ל״י
פחות מהסכומים שהשקיעה במלון, אבל בכך
תיפטר ממשלת ישראל סופית מהמונומנט
האדיר התלוי על צוואר האוצר כאבן כבדה•
זהו צידה האחד של הפרשה, הלאומי־כלכלי.
צידה השני, המרתק אולי יותר,
קשור בבעליו החדשים של המלון, הדמות
המסתתרת מאחורי מה שתואר עד כת בעי״
תוניס כ״קבוצת משקיעים מפרנקפורט•״ יי־איש
הבורח מפירסומת
והשונא להצטלם, יתייצב
בתחילת החודש הבא
מול אורות הזרקורים
כבעליו החדש של
המלון היקר ביותר בישראל,
ואנשים רבים

בארץ ובעולם ישפשפו עיניהם בתימהון
יהיה זה יוסלה בוכמן ,״מלך חיי הלילה״
של פרנקפורט.

הברזזוו! ושו \2שגזור
ך* סיפור, כיצד הגיע יוסלה בוכמן,
ן \ ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, תוך
25 שנים, ממעמד של פליט חסר משפחה
וחסר בית למעמד של אחד האנשים העשירים
באירופה, הוא אגדה מודרנית. רכישת
מלון הילטון בתל־אביב, היא ללא ספק גולת
הכותרת של אגדה זו.
יוסלה בוכמן, בנם של לייזר וחיה־שרה
בוכמן מהעיר לודז׳ שבפולץ, היה נער בן
13 כשנשלח עם משפחתו למחנה ההשמדה

אושוויץ. כל משפחתו הושמדה שם בתאי
הגזים, מלבד אחותו. הוא עצמו, נער גבה
קומה וחסון, גילה כושר הסתגלות בלתי
רגיל, החזיק מעמד במשך כשלוש שנים בתנאי
המעצר באושוויץ עד ליום השחרור.
הוא היה בן 18 כאשר הסתיימה המלחמה.
יחד עם זרם הפליטים הגדול שנהר מפולין
מערבה, הגיע גם הוא לגרמניה. אולם בעוד
שהמבוגרים מבין הפליטים ברחו מכל מה
שהזכיר להם את השואה, היגרו לארצות־הברית
וארץ־ישראל, היה יוסלה בין אלה
שבחרו להשאר בגרמניה, לנצל את התנאים
ששררו אז במדינה המובסת, שהיתה תחת
כיבוש.
יהודים רבים שהגיעו באותה תקופה לגרמניה,
ניצלו את קשריהם עם אנשי צבאות

הכיבוש ועסקו בעסקי שוק שחור, בעיקר
במכירת מזון וסיגריות. יוסלה, שהיה בריון
בעל שרירים, נמנה על קבוצה כזו של יהודים,
שניהלה עסקי שוק שחור. אלה שהכירו
אוחו באותה תקופה נהנים לספר על התכסיסים
שנקט בתנאי התחרות, ששררו אז
בין סוחרי השוק השחור. הוא וחברו היו
מתחפשים כאנשי משטרה־צבאית אמריקאית,
שמים מארבים למכוניות של מבריחים
ועוצרים אותם. אז היו מניחים למבריחים
להמלט, בעוד שהם עצמם היו משתלטים
על הסחורה ומזרימים אותה לשוק השחור.
תוך זמן קצר צבר יוסלה בוכמן מספיק
כסף כדי להתיישב בפרנקפורט ולרכוש לעצמו
את אחת המכוניות המפוארות ביותר
שנראו אז בעיר. היתה זו מכונית קייזר
פרייזר אמריקאית, שנשאה מספר ניו־יורקי.
במכונית זו היה יוסלה מסתובב בעיר, מפקח
על רשת שלימה של סוחרים בדולארים
שחורים.
לא עבר זמן רב והוא הסתבך עם החוק.
באחד הימים של שנת , 1949 נדקר בפרנקפורט
יהודי שהיה גזבר של רשת מבריחי
הדולארים. המשטרה המקומית גילתה כי היהודי
נדקר אחרי שניסה לברוח כשבידו
חיק שהכיל כמה רבבות מארקים שהיו
שייכים לרשת. יוסלה בוכמן נעצר אז כחשוד
בדקירה, אולם הוא שוחרר כעבור
זמן קצר, אחרי שיהודי אחר הופיע במשרדו,
ונטל על עצמו את
אשמת הדקירה. אותי
יהודי נידון לשתי שנות
מאסר. כשיצא מהכלא,

הפך למנהל הכללי של
עסקי יוסלה בוכמן.
מעסקי השוק השחור

הענפים והמכניסים שלו — עבר יוסלה
בוכמן הנמרץ לעסקי בשרים. באותה תקופה,
תחילת שנות ה־ ,50 חנו באיזור פרנקפורט
רבבות חיילים של צבא ארצות־הברית, שחיפשו
אחר בידור, בילויים ומין. זאת היתר,
הסיבה, שדווקא אזור זה, מכל אזורי גרמניה,
הפך למרכז הבילויים והזנות של גרמניה.

הנקודה
היהוריה

**י עיירות הקטנות סביב פרנקפורט. צצו
*״ כפטריות אחר הגשם אלפי בארים קטנים׳ שסיפקו לחיילי הכיבוש האמריקאים
משקאות חריפים ונערות. מרביתם של בארים
אלה היו בהנהלת יהודים. חלקו של
יוסלה בוכמן לא נפקד מהם. תחילה הוא
הקים באר קטן בעיר קטנה בשם קייזרסל־אוטרן.
תוך
זמן קצר התפרסמה דווקא עיירה
זו מכל העיירות שמסביב לפרנקפורט, כמרכז
של הברחות, סמים וזנות. עיתון החיילים
האמריקאים בגרמניה הגדיר עיר זו
כ״עיר הפשע של גרמניה״ .אולם כשניסה
אותו עיתון לרמוז על חלקו של יוסלה
בוכמן בעסקים אלה, לא ישב בוכמן בשקט.
הוא שכר אז את אחד הפרקליטים
הטובים והנודעים ביותר בגרמניה, שמידט־לייכנר,
תבע את עיתון הצבא האמריקאי
אוברסיז וויקלי לדין באשמת הוצאת־דיבה.
כאשר ניסו צלמי עיתונות לצלם את יוסלה
ובחוריו בבואם לישיבת בית־המשפט, התנפלו
עליהם בחוריו של יוסלה והיכום.
בסופו של דבר לא רק שהעיתון האמריקאי
נאלץ לשלם פיצויים ליוסלה בוכמן על
הכתמת שמו, אלא שגם צלם העיתונות,
שהוכה בידי בחוריו של יוסלה, הועמד

ל אותן שנים, בהן עשה את כספו
^ בגרמניה, שמר יוסלה בוכמן על הקשר
שלו עם ישראל, כאן חיים שרידי משפחתו.
כאן גרה אחותו וכאן נמצאים דודניו. מספר
פעמים בשנה מגיע בוכמן לביקור בישראל.
בזמנו תרם חדר ניתוחים לבית נוגן דויד־אדום
ברמת־גן על שם הוריו שניספו בשואה•
במלחמת ששת־הימים, תרם לישראל
סכום אגדתי.
למרות עושרו הרב הוא עדיין רגיש לגבי
הנקודה היהודית שבו. הוא מתעקש עד
היום להיקרא בשם ״יוסלה״ ,כשהוא אומר:
״יוסלר, הייתי בקאצט (מחנה הריכוז) ויום־
לה אשאר תמיד.״ באותה מידה הוא מקפיד
לנהל את חיי האהבה הפרטיים שלו רק עם
בחורות יהודיות, רצוי ישראליות.
למרות היותו יתום וחסר משפחה, הוא
נשאר עדיין רווק, מסרב להתחתן ולהקים
לעצמו דור של יורשים. קשה לדעת מה
מניע אותו בנקודה זו: לשם מה הוא מקים
אימפריה אדירה כזו וצובר לעצמו רכוש
כה רב, אם אם אין לו למי להורישם? ל־יוסלה
בוכמן, ניצול השואה, פתרונים לשאלה

עד כה כמעט ולא השקיע בעסקים בישראל.
בעבר התעניין באפשרות לרכוש
את שטח נמל תל־אביב כדי להפכו לאזור
שעשועים. לאחרונה, כאשר הסתבר כי הממשלה
מוכנה למכור את חלקה בהילטון,

אדירה של עסקים, המשתרעת עד לארצות-
הברית, קנדה וארצות דרום אמריקה. אומרים
כי הוא שותף בבנק בשוייץ, וכי כל
בנק גרמני ילוד, לו ברצון כל סכום שרק
ירצה.

מוקד חיי הזוהר בת״א: מלון ״הילטון״ שולט על הנוף
במרוצת השנים התפרסמה פרנקפורט מכל
ערי גרמניה בשל ייחודם של מוסדותיה
אלה, שרובם ככולם היו בהנהלת יהודים,
חלקם יורדים מישראל. אך יוסלה היה
הגדול שבכולם. תוך שנים מספר היו ברשותו
לא פחות מ־ 30 מועדונים כאלה. זו
היתד, תעשיה של ממש שהזרימה אל כיסיו
מדי ערב עשרות אלפי מארקים. יוסלה

מקמו משרדיו של יוסלה בוכמן ועוזריו,
ושאר קומותיו היו לבית־מלון, בו התאכסנו
בעיקר עשרות ומאות הנערות שגוייסו מכל
רחבי גרמניה על מנת להפיע כחשפניות
וכמארחות במועדוניו של יוסלה.
לאט לאט החל יוסלה בוכמן להתרחק
מהתדמית של בריון ונער שעשועים, שדבקה
בו בראשית דרכו. הוא הפך לאיש

היתוס מלודד, דאוד אושוויץ, שהתעשר קמלר חי הדירה של סדא קעירט,
כיכר תנאים פנססט״ם כדי לרכוש

היקר

בכת המלון

כישראל

ההתחלה: לוי אשבול עם הילטון הבו בחנוכת המיי!
לדין והורשע על שצילם את בוכמן ללא
רשותו.
רק ב־ 1956 העתיק יוסלה בוכמן את עסקי
השעשועים שלו לעיר הגדולה — פרנקפורט•
מביחנה זו הוא היה חלוץ. כי הוא
היה בין הראשונים שהעבירו לעיר הגדולה
את תעשיית הבידור והמין, שנועדה עד אז
רק לחיילי הכיבוש האמריקאי.
יוסלה בוכמן, שבקושי ידע קרוא וכתוב,
ושכל הנר,לת־ר,חשבונות שלו היתר, מרוכזת
בכיסיו, היה בעל חוש נדיר לעסקים. הוא
הריח את האפשרויות הפתוחות בפניו. גרמניה
ד,משוקמת היתד, על סף פריחתה הכלכלית
החדשה. רמת־החיים בה עלתה משנה
לשנה. ערי גרמניה החלו להיות מוצפות
תיירים והדרישה לבידור המוני גברה.
תחילה הקים יוסלה בוכמן בפרנקפורט
את הניו־יורק סיטי באר, מוסד שהפך לציון
דרך בחיי־הלילה של העיר. המוסד המפואר,
שלא היה גדול ביותר, שכן במוסלשטראסה,
ליד׳ תחנת הרכבת הראשית של פרנקפורט.
הופיעו בו לא פחות מ־ 40 יפהפיות, שנבחרו
בקפידה רבה בידי יוסלה ובחוריו.
40 הצעירות היו עורכות תצוגת חשפנות
המונית על הבמה, ואחר מצטרפות אל האורחים
כמארחות, עושות כמיטב יכולתן
כדי להריק את כיסיהם של האורחים.

בוכמן הצעיר ויפר,־ר,תואר, הלבוש תמיד בקפידה
ומדבר אידיש במבטא פולני, הפך
למלך הבלתי מוכתר של חיי הלילה של

פרנקפורט, למלך ה״דויטשה ויטה.״

וזגררי שזזקייגז בפרב \2פורנו
תחילת שנות ה־ ,60 כאשר הפכה
פרנקפורט למרכז כלל אירופאי של
העולם התחתון, החל יוסלה בוכמן להרחיב
את עסקיו. הוא הפך לשותף בעשרות בארים
ומועדוני־לילה שהוקמו בערי גרמניה
האחרות. הוא לא הסתפק רק בכך. את רכוש
המיליונים שכבר הספיק לצבור בעסקי השעשועים,
החל להשקיע בעסקים אחרים.
יחד עם ידידו ושותפו, יהודי בשם יש־ראלוביץ׳
,נכנס יוסלה לעסקי הקרקעות.
הוא רכש קרקעות בעיקר בפרנקפורט
וסביבתה ועל חלק מהם החל לבנות בנייני
מידות.
הוא בנה את שני מגרדי השחקים הראשונים
של פרנקפורט, אחד בן 14 קומות והשני
בן 20 קומות. הבניין השני, שהוקם
בדיוק מול הניו־יו ר ק סי טי באר, הפך למרכז
האימפריה שהחל יוסלה בוכמן להקים לעצמו.
בקומת הקרקע שלו הוקמו מועדוני-
לילה מפוארים. בקומותיו הראשונית הת־

הסוף: שר התיירות משה קול בטכס הנחת אבן־הפינה
לאגף החדש של מלון ״הילטון׳ /ערב ההעברה לבופמן
עסקים מכובד הנזהר שלא לעבור על החוק
ולא להיתפס בשום מעשר, אסור. הוא קשר
קשרים מצויינים עם חוגי הצמרת במימשל
הגרמני, שרבים מהם היו אורחים באחד
ממועדוניו. האימרה המפורסמת כי ״לכסף
אין ריח״ התאמתה בפעם נוספת. לאיש לא
היה חשוב יותר איך הרוויח יוסלה בוכמן
את כספו. העובדה שהוא הפך לאחד מעשירי
גרמניה דיברה בעד עצמה.
לימים הסתבר כי השקעותיו של בוכמן
בעסקי הקרקעות הצדיקו את עצמן. כאשר
החלה אופנת הבנייה בפרנקפורט ד,אמירו
מחירי המגרשים בשיעורים ניכרים. יוסלה
בוכמן יכול היה למכור מגרשים במחיר
הגדול פי עשרה מהמחיר שקנה אותם. יחד
עם זאת הוסיף לבנות. הוא בנה שוב את
מגרד השחקים הגדול ביותר בפרנקפורט,
השכיר אותו כבית משרדים לחברת הנפט
של, ששילמה לו מראש את דמי השכירות
ל־ 45 שנה.
כיום, יוסלה בוכמן הוא שם דבר בגרמניה
כולה. עסקיו מסתעפים על פני
׳העולם כולו. ממקום מושבו בפרנקפורט,
מנהל המיליונר היהודי בן ד,־ ,43 אימפריה

קפץ יוסלה בוכמן על עיסקה זו, ויחד עם
כמה משותפיו ניהל את המשא ומתן על
רכישת המלון. העיסקה כבר נחתמה בראשי
תיבות והיא תסתיים בתחילת החודש הבא.
יתכן שלא רק הצד העיסקי הוא שהביא
את יוסלה בוכמן לרכוש את ההילטון. היה
ברכישה זו משום סמל, משום הפגנה כלפי
העולם :״תראו לאן מסוגל להגיע ילד יהודי
מלודז׳ ,שעבר את אושוויץ׳ וניצול מתאי
הגזים!״

נזופה טזר הרפו\21ה

—ו!!ו יו! יורי 1ווו וסו וווו י.

ך* ילטון׳ /גם כשיעבור לידי בוב־
1 מן, ימשיך להיות הילטון. כי חברת
המלונות הנושאת שם זה, אינה חברה
בעלת בתי־מלון, אלא חברה המנהלת בתי
מלון. את הילטון הישראלי, שהוקם כהרפתקה
בכספי הממשלה, מנהלת חברת היל־טון
הבינלאומית תמורת סכום של 125 אלף
דולאר לשנה ועוד 330/0מהרווח התפעולי
של המלון.
(המשך ב עמוד )25

ואהדת ההמונים הערביים מתחילה לעבור, יחד עם
פעילים רבים, לשורות החזית.
החזית הקימה לפני חצי שנה מפלגה פוליטית (״מפלגת
הפועלים הסוציאליסטית הערבית״) ,כדי לתת
גיבוי מדיני לאירגון הלוחם, במקום ״תנועת הלאומיים
הערביים״ ,שמתוכה קמה החזית בשעתו. המפלגה, המטיפה
לפאן־ערביות ולמארכסיזם־לניניזם, רוכשת את
ליבם של היסודות הקיצוניים, המואסים בקו הפשרני
של מצריים, והחושדים כי אל־פתח קיבל למעשה קו

״החזית״ מכריזה עמה כגלוי פי עיקר
השראתה לא כאה לה מנסיון צ׳ה גכארה,
הפל״ן האלג׳ירי והוויאט־קונג, אלא מנס
יון מלחמת המחתרת העכרית ככריטים.
היא מתפארת ככף שלמדה את תולדות
המחתרת על בוריין.

?;שיי זיכרון
לדויד בדגוריוו
דוד בן־גוריון סוכל לאחרונה לעיתים
קרוכות יותר ויותר מליקויי זכרון. ליקויים
אלה מופיעים כצורת האפלות פתאומיות
כזכרון, שרק כעכור זמן מתאושש ביג׳י
מהם.
זוהי הסיבה לידיעות התכופות על ״הצטננויותיו״ של
ביג׳י, בהן מנסים להסביר את העדרותו ממאורעות
פומביים להם הבטיח את נוכחותו.

זוהי גם הסיכה שביג׳י לא נאם בוועידת
העבודה למרות שנאומו הוכטח לצירים
כמה פעמים.

יפעלו נגד נסיוו
להקוים ״טרויקוה״ בעבודה
גסיונו של השר גלילי להקים ״טרויקה״ חדשה בהנהגת
המדינה, שתהיה מורכבת מראש־הממשלה גולדה
מאיר, משר־הביטחון משה דיין וממנו עצמו, עשוי
להיתקל בהתנגדות חריפה.

גלילי, החולם שהנהגה ניצית תכריע ככל
העניינים החיוניים, מנסה יותר ויותר
לנטרל את השרים האחרים השייכים
לצמרת. על רקע המאבק כנסיונו זה יש
לראות את הדלפת המיסמך השודי של
פינחס ספיר, השם ללעג את כל ״התורה
שבעל־פה״ של המערך. מיסמד זה, שהוא
מכתב הכתוב על־ידי גלילי עצמו לראש־הממשלה,
קובע מפורשות שאף אחד מש•
עיפי התורה שבעל־פה של המערך, שהיא
תורת הניצים, אינו סעיף אולטימטיבי,
ושעל כולם ניתן להתמקח.

שר־הדתות נגד
בנו של מנב״ל משרדו
שר הדתות זרח ורהפטיג הורה למנכ״ל
משרדו, עו״ד יעקב ינון, לרבן את כנו,
עו״ד מיכה ינון, המכהן במנהל מחלקת
הדור הצעיר של המפד״ל.
ינון הצעיר הגיש למזכירות המישמרת הצעירה של
המפלגה הצעה לחייב נישואין אזרחיים לגבי מיקרים
פרובלמטיים שההלכה אינה יכולה להתירם.
מנהיג המישמרת, ח״כ זבולון המר, תמך בהצעה —
למורת רוחם של ראשי המפד״ל.

עולה כוחו
של דורג, חנש
מידע מוסמך ממחנה הפידאיון מעיד על
עלייה חשוכה יכבוה ״החזית העממית
לשיחרור פלסטין״.
בחודשים האחרונים פשט רפיון בשורות

אל־פתח,
צפויים מיבצעי ראווה
של ״החזית העממית״
כמעט ודאי הוא ש״החזית העממית
לשחרור פלסטין״ תבצע בעתיד הקרוב
כמה מיכצעים שמטרתם תהיה להשיג כני־

ברה בחוגים שמאליים וליברלים בחו״ל.

אחרי שהתכרר למנהל מחלקת־ההסכרה
החדש של המשרד, אלון? הר־אכן (שמו
הפרטי אלוף, לא דרגתו) ,כי מרצי משרד
החוץ נוחלים כישלונות כקרב הציכור
החושם כארצות־הכרית ואירופה המער*
כית, החליט לממן מפעי השכרה של חכרי
״התנועה לשלום וביטחון״ ואף חוגים קיצוניים
יותר.
אנשי משרד החוץ בחו״ל מנסים לטרפד תוכנית
זו, ומסרבים לשתף פעולה עם המרצים הלא־מקובלים
המגיעים אליהם.
כדי לעקוף חבלי• פנימית זו, מפעיל משרד החוץ
אירגונים שונים, בשמם נוסעים השליחים החדשים.

ההסתדרות מנסה
להשתלב בטלוויזיה הכללית מתברר כי רעיון הטלוויזיה ההסתדרותית נועד כדי
לאפשר להסתדרות לחדור לשורות הטלוויזיה הכללית•
המזכיר הכללי של ההסתדרות, יצחק בן־אהרון,
ידע כי לא יקבל רשיון לשם הפעלת תחנת טלוויזיה
נפרדת, אפילו תהיה קשורה למכשיריהם של חברי

חוס״ן
ודיין הס היינו

ירזת זו מופצת עתח מטעם
״החזית העממית לשיחרור פלס־טין״
,שפתחה השבוע מחדש ב־מיבצעי
טרור, שסוכלו על־ידי הריגול
הנגדי הישראלי: נסיון לח טיף
ברומא מטוס שהיה בדרכו
מישראל, ושיגור חוליית הטרור
לישראל.
בכרזה נראית גולגולת, החבושה
בכובע המורכב מן הדגל האמריקאי,
כשמגיני-דויד מחליפים
את הכוכבים המחומשים. מחור
העין מבצבץ המלך חוסיין, מקושט
ברטייה של משה דיין.

ערוכה החשוכים לישראל.
נסיון העבר הוכיח כי ״בכל מיקרה שישראל תפסה
והחזיקה באנשי ״החזית״ ,ביצעה ״החזית״ מיבצעים
שנועדו ללחוץ על ישראל לשחרר את האסירים שבידה.
יש להניח לכן בוודאות, ש״החזית״ תנסה לחטוף
מטוסים, או לתפוס בצורה אחרת בני־ערובה, כדי לשחרר
את שלוש ה״צרפתיות״ שנעצרו השבוע בלוד.

מסבירים מחוץ למימסד
לפעולות הסברה בחו״ל
משדד החוץ הישראלי עושה מאמצים לגיוס מרצים
ומסבירים מחוץ למימסד. המטרה: ניהול פעולות הס־

ההסתדרות בלבד. למרות זאת, הפעיל לחץ ואף זכה
לתוצאות:

בעוד שבמסדרונות הוועד הפועל הדגימו
השבוע כמעגל סגור את הטלוויזיה ההסתדרותית,
ניהלו ראשי הטלוויזיה הכללית
משא-ומתן עם חכרת ״היסתפילם״ ההסתדרותית
להפקת תוכניות טלוויזיה ברוח
ההסתדרות.
אם יושלם המשא־ומתן בהצלחה, יועבר מרבית תקציב
ההפקה המיועד למפיקים עצמאיים, בסכום של
2,300,000ל״י, לחברה שבבעלות שלוש התנועות הקיבוציות
— איחוד הקיבוצים, הקיבוץ המאוחד והקיבוץ
הארצי — תנועת המושבים ו ח בר ת העובדים.
חברות ההפקה העצמאיות לא יעברו על־כך בשתיקה,
והן מתכננות מאבק קיצוני בתוכניות החדשות.

במדינה
מיען סים
קודס — דיבר;
עכשיו — עצור
ואליד פאהום היה אחד הסטודנטים הבולטים
ביותר במיפגש היהודי־ערבי שנערך
לפני כחודש במלון הגליל בנצרת. הוא לא
היסס להביע בגלוי את דעתו — בין היתר
אמונתו שהציונות היא שורש־הרע בשאלת
היחסים בין יהודים לערבים.
לכתב העולם הזה סיפר פאהום (העולס
הזה ) 1753 כיצד לא הצליח להשיג עבודה
כאשר סיים את לימודי הפסיכולוגיה והפילוסופיה,
מאחר שנדרש לשתף פעולה עם
הש.ב ,.וזאת סירב לעשות. כתוצאה, החליט
להמשיך ללמוד — הפעם משפטים — נבחר
כיו״ר ועד הסטודנטים הערביים בירושלים.
מעצר ררא אישום. עתה, שלושה
שבועות לאחר הכנס — נעצר ואליד, יחד

שוטרי נתפסו בגניבה בשעת סיור!

! נ״דזז
** מי שנולד וחי כל ימיו בכפר ערבי צנוע, הסכין כבר סעיד
אבו־מוך בן ה־ , 12 השוהה לאחרונה בביקור בתל־אביב, עם
העובדה שהעיר הגדולה טומנת בחובה ניסים ונפלאות חדשים לבקרים.
אבל המחזה שנתגלה לו ביום הרביעי האחרון בלילה, היה
כבר באמת קצת מוגזם, לדעתו: לנגד עיניו הנדהמות, עצרה ניידת
ליד מסעדת צ׳יק־בר, שברחוב דיזנגוף. השוטרים שירדו ממנה
נכנסו בעד דלת המטבח של המסעדה, שהיתר, פתוחה בגלל עבודות
הנקיון שעדיין התנהלו במקום, התעלמו בקור־רוח מנוכחותו של
הילד, בזזו בזריזות את המקרר הענק. אחר חזרו לניידת עמוסי
עופות ובקבוקי יין, הפליגו לדרכם שמחים וטובי־לב.
הסצינה הלילית נראתה מוזרה לסעיד הקטן. נדמה היה לו שגם
שוטרים צריכים לשלם עבור קניותיהם, אפילו בשעות הלילה. הוא
לא שמע שהבוס מחלק מיצרכים חינם לסיירי הניידות של תל־אביב.
הוא הזעיק את דודו, עבדאללה אבו־מוך 22 פועל־נקיון במסעדה.

״גנבו ממך ארבעה עופות, אז קח לך ארבעה עופות בחזרה.״ הוא
אמר לי שיחזירו לי גם את היין. גנבו ממני יין־פנינים ורוד שהיה
במקרר. אבל עוד לא החזירו לי את היין.

— יתנקמו
אם נתלונו

ממשיך רפי ומספר:
אמרו לי שהשוטר שבשבילו גנבו את העופות הוא אבא להרבה
ילדים. אני לא התלוננתי במשטרה על מה שהיה. לא, אף אחד לא
אמר לי לא להתלונן. פשוט חבל לי, שוטר עם הרבה ילדים. אבל
אני לא מבין למה הוא לא בא אלי. אם היה בא אלי, הוא היה
מקבל יותר מזה — ובדרך היפה.
לא, אני לא חושב שאתלונן במשטרה. כבר קיבלתי בחזרה כמעט
כל מה שגנבו ממני. אני חושב שיחזירו לי גם את היין. אז למה
להתלונן? עד כאן — דברי רפי.
את הסיבה האמיתית שבגללה לא יתלונן רפי ניצחון במשטרה,
גילה קרוב משפחה שנמצא אותה עת במסעדה :
״אנחנו צריכים שיתנקמו בנו? כל אוטו שיחנה כאן יגררו אותו

ראיתי שוטרים, ופחדתי
ספר סעיד :

עצור פאהום
האשמה: חבלה — או דיבור

עם שלושה אחרים, נחשדו על־ידי זרועות
הביטחון בכך שהקימו תא אקדמאיים
של החזית הע מ מית ל שיחרור פלסטיין. החשוד
באירגון הרשת כולה, סעדי גע׳טר
מבית־לחם, נמלט ימים מספר קודם המעצר.
הארבעה נעצרו ל־ 15 יום, לאחר שלפני
כן היו עצורים ימים מספר תוך איסור

באתי לבקר אצל הדוד שלי, וחיכיתי שיגמור את העבודה.
היה כבר שתיים בלילה. הדוד שלי היה עובד ומנקה את המסעדה,
והדלת של המטבח היתד, פתוחה. הדוד שלי עלה למעלה, לקומה
שנייה, ואני נשארתי למטה.
איך שאני עומד, אני רואה שוטרים יורדים מניידת, ומתקרבים
למסעדה. איתם בא בחור אחד בשם אבי, שעובד ממול, במילק־באר
מונטאנה. השוטרים נכנסו למסעדה, אפילו לא הסתכלו עלי, וניגשו
ולקחו ישר ארבעה עופות. שוטר אחד פתח את הפריג׳ידר והוציא
משם ארבעה בקבוקי יין. אחרי זה קראתי לדוד שלי.

מספר הדוד, עבדאללד! :

עליתי למעלה, לראות בקשר לניקיון. לא הרבה זמן, אולי חמש
דקות. פתאום קרר, לי הבן־אח שלי, סעיד, מלמטה. הוא סיפר
שראה איך שוטרים נכנסו ולקחו עופות ויין. שאלתי אותו למה לא
קראת לי מייד? אז הוא אמר לי, ראיתי שוטרים אז פחדתי.
ניסיתי מייד לצלצל לבעל־הבית, אבל הטלפון לא ענה. אז
צילצלתי למשטרה, וסיפרתי איך שבאו שוטרים ולקחו עופות.
עד כאן, סיפורו של עבדאללה.

הקצין החזיר את הגניבה

ן ן>>-הוז8ז ^!•1
* ה היה בערב החג השני. מיד לאחר החג, ביום הראשון
| השבוע, התברר שיש הבדל בכל זאת בין גניבה על־ידי סתם
גנב, לבין גניבה על־ידי סתם שוטר: כששוטר גונב, דואגת
המשטרה להחזיר את הגניבה. במשטרה, אחרי הכל, אין הפקרות :
בשלב ראשון, הוחזר החלק הבשרי של הגניבה. בשלב שני, מקווים
הכל, יוחזר גם השאר.

מספר דפי ניצחון 33 בעל ה״צ׳ילך באר״ ,שפתח
את המסעדה לפני שלושה שבועות בלבד:

ביום רביעי בלילה הודיע פועל הנקיון שלי על מה
ביום ראשון בבוקר היו אצלי כמה קציני משטרה. הם
לי את השמות שלהם, רק חקרו מה שהיד״ ודיברו עם
בערך בעשר בבוקר בא קצין משטרה עם שני כוכבים,
ארבעה עופות, עוד עם חותמת של מועצודהלול. הוא

מתלונן אלגרכלי
בעיטה בא שכים

פירסום שמותיהם. לואליד, אין מרשים, גם
עתה, להיפגש עם עורך־דינו. הסטודנטים הערביים
בירושלים, וכן סטודנטים יהודיים,
מתכוננים לפתוח בשורת פעולות, אם הארבעה
ימשיכו להיות עצורים — ללא
הגשת כתב־אישום נגדם.
משטרה ושוב — מכות במשטרה.
הפעם — לנער בן 16
המראה שניגלה לעיניו של יעקב בזרגנוב,
בעוברו בשדרות ירושלים ביפו, פינת רחוב
יהודה הימית, ביום החמישי בצהריים, היה
מחריד. מספר בזרנגוב :״שוטר דחף נער
והפיל אותו על המדרכה. כשראיתי זאת,
העולם הז ה 1755

ירדתי מהרכב שלי ופניתי לעבר השניים
בנסיון להפריד ביניהם. השוטר עמד מעל
לבחור והרג אותו במכות. הוא הרביץ לו
על האשכים ועל הרגליים כל הזמן. הבחור
החל להתגונן. הוא נעמד מול השוטר והיכה
אותו בחזרה. ניגשתי והרמתי את הבחור מהשוטר.
אז השוטר קם, הוציא את האלה
מכיסו והתחיל להכות את הבחור על הידיים
ועל הראש ועל כל הגוף•
באה ניידת, ואז הכניסו אותו ולקחו אותו
למשטרה. באותו רגע לא ידעתי מה עשה
הבחור. הייתי בטוח שזה איזה פושע.
פשע נורא, אלא שפישעו הנורא של
הנער היה — חציית כביש באור אדום.
מספר הנער, יורם אלגרבלי, בן 16 וחצי:
עברתי עם חבר באור אדום. כשהגענו
אמר :״אנחנו כבר שנה וחצי מחפשים אותך.
לצד השני קרא לנו השוטר. לי הוא מיד
סוף סוף מצאנו אותך.״ התעצבנתי. אמרתי
לו :״איך אתה מדבר? אין לי עבר ושום
עניין עם המשטרה.״
הוא ביקש תעודת־זהות. החבר שלי נתן

שהתרחש.
לא אמרו
העובדים.
והביא לי
אמר לי:

מלצר אברגיל

עד אבדמוך
עופות ויין

מיד. כעת, אנו יכולים לשים את האוטו על יד הכניסה. אם נתלונן,
על כל דבר קטן יעשה לנו דו״ח. אנחנו לא רוצים צרות.״

גניבה — או שוחד?
** וד אחד שכנראה לא רצה צרות היה אבי אברגיל, המלצר
> מנדתטאנה שהוזכר בעדותו של סעיד. בתקיפות בלתי רגילה
סירב אבי לדבר על מה שהתרחש באותו ליל רביעי מוזר. ההצהרה
היחידה שניאות להעניק לעיתונות :״אוי ואבוי לכם, העיתונאים,
ולבעל הצ׳יק־בר, אם תיכנסו למה שהיה שם. זה לא כדאי לכם״.
מה שעדיין לא עונה כל כך על השאלות המתעוררות נוכח
הפרשה המוזרה: כיצד ידעו השוטרים שימצאו דלת פתוחה דווקא
בצ׳יק־בר, ודוזקא בשתיים אחר חצות? מה הקשר של נוכחותו
במקום של אבי אברגיל, אם נכונה עדותו של סעיד י כיצד זה
שעטו השוטרים פנימה בראש מורם וזרוע נטוייה, ללא חשש
מנוכחותו של סעיד הקטן?
תגובתו של דובר משטרת מחוז תל־אביב, רב־פקד עמוס אריכא,
לא הסבירה זאת :״שוטר ואזרח נכנסו לחנות צ׳יק־בר,״ הודיע ,״בנוכחותם
ולא בידיעתם של שני העובדים, אחד מהם נער צעיר והשני
מבוגר, והוציאו משם ארבעה עופות וחמישה בקבוקי יין. השוטר,
ושוטר שני שנשאר ממתין בניידת, וכן האזרח — לא נעצרו.
קצין־חוקר נתמנה לחקור בפרשה.״
בניגוד לשלוות־הנפש בה קיבל את כל העניין קורבן הפשע,
רפי ניצחון, הגיב אחד ממקורביו בהתמרמרות רבה :״זה כבר
יותר מדי. אף אחד לא מחכה מהשוטרים שיעשו את מלאכתם
ויתפסו שודדים — אבל דחילק, לפחות שלא ישדדו בעצמם״.
״אל תשמיץ״ ,הגיב אחד הנוכחים .״אתה חושב באמת ששוטרים
ילכו לשדוד כמה תרנגולות? הם סתם נכנסו לקחת שוחד״.

לו. לי אין. אמרתי לו שאני בן 16 וחצי,
ועוד אין לי תעודת־זהות. השוטר החל דוחף
אותי ואמר לי לבוא איתו לנפה. אמרתי לו
לא לדחוף אותי, שיש לי כסף. ניקח מונית ואסע
איתר לנפה. אמרתי לו שאני מתבייש
שיראו אותי ברחוב עם שוטר.
בתגובה, עם השפיץ של הנעל, השוטר
נתן לי בעיטה באשכים. אחר כך הכניס
אותי לחנות של אתא. בינתיים התאספו מסביב
אנשים שראו מה הולך, והתחילו לקרוא
לשוטר, נאצי׳ .כי גם בתוך החנות
השוטר המשיך להרביץ לי. השוטר הוציא
אותי החוצה, והמשיך להרביץ לי. הוא הפיל
אותי על מכונית, ואחר מכן הרים אותי,
ושוב זרק אותי על שמשה של מכונית
אחרת. אז באה הניידת.
בנפה ביקשתי מים. אז במקום מים הוא
נתן לי עוד סטירות. שוטר אחר הפסיק
אותו. ביקשתי שיקחו אותי לבית־החולים.
לקחו אותי לדונרלו ב׳ ,שם עשו לי שלושה
תפרים. השוטר שלי שמר עלי כל הזמן.
עד כאן סיפורו של יורם.
טלפון לשר המשטרה. בינתיים,

הגיע יעקב בזרגנוב לביתו, סיגר לאשתו
קרולינה את אשר התרחש. קרולינה התקשרה
עם ידידה, שר המשטרה שלמה הילל.
סיפרה לו על המקרה .״שר המשטרה ביקש
ממני שנלך לתחנת יפו כדי לתת עדות,״
מספרת קרולינה .״כשבאתי לתחנה, אמרתי
לשוטרים שאני באתי בפקודתו של שר־המשטרה
ואני צריכה לתת עדות. אני ושר
המשטרה, שנינו באנו מאותה העיר.״
נוכח עדויות מזעזעות אלו, הגיב דובר
משטרת מחוז תל־אביב :״אנחנו חוקרים
את העניין משני הצדדים. גם את תלונתו
של הנער, וגם את נסיון הבריחה שלו מהשוטר,
ותקיפת שוטר. אחרי המקרה נזקק
השוטר לטיפול. יש לנו תעודות על כך.״

״פנתרים שחורים״
בשורות המשטרה?
סמל, המשטרה חיים כהן עמד עם אנשיו
וחסם בגדרות משטרתיים את השטח שבו
(המשך ב ע מון )25

וויי

לכל חת>כה מתפ שטת
>ש אלף ס>ב 1ת טובו ת
117117 יצר החיקוי: כפי שיודע בל אופנאי
מתחיל, לא חסרות צעירות המוכנות
לחקות ב ל אופנה. גם
אופנת לגוש, גם אופנת עירום. בך היה
כשהתחיל הכליקיני, בך הווה כשה-
גליקיני המשיך להשתלשל למטה. בש־הסרטים,
העיתונים ומודעות הפירסומת
מלאים חתיכות ערומות — קל יותר
לצעירות, הנוטות לכך, לחקות את ה דוגמה,
ואחרי רכים להטות. דהיינו,
להתפשט.

מרסל אלון. ישראלית. כיום בארצות־הברית, לאחר שהכירה בארץ צעיר אמ ריקאי
והתחתנה איתו. בת למשפחה דתית, שהרעישה עולמות לאחר שהתפרסמו
צילומי־העירום הראשונים שלה. היתה בתחילה מארחת במועדון צברה התל־אביבי,
כשגופה המקסים וחיוכה ה ביישני
הופכים אותה להצלחה פנטסטית.
עם השמועות הראשונות בדבר
גל־העירום המתפשט באירופה —
התעורר בה יצר החיקוי, תרתי־מש־מע:
כאן היא מחקה את היצירה ה מפורסמת
מאיה הערומה, כחלק מתוך
סידרה של תמונות־עירום מפורסמות.

!11111111111111

יתכן, שזוהי ההזדמנות האחרונה לשאול
שאלה זו. בחכרה המתירנית של ימינו -
אשר גליה שוטפים גם את ישראל -העירום
הולך ונעשה לתופעה מקובלת. אס
יימשך התהליד, לא יזכור איש מחר לתמוה
על העירום. כמו שאיש לא שואל נערה
היום למה היא אוכלת. יסודות אחרונים
של המוסר הישן -עדיין קיימים.
לפחות בישראל, הנערה המתפשטת והמצ־טלמת
בעירום היא עדיין תופעה חריגה.
למה היא עושה זאת? כפי שיעיד כל
פסיכולוג מתחיל, כל צעירה העושה זאת,

פיאה ג׳נקארו .״אשה החיה כל כולה
למען והמצלמה.״ כך כונתה שחקנית
איטלקיה עולה וו, שכל המבקרים מת פעלים
מהפוטוגניות הפנטסטית שלה.
תמונה זו פירסמה אותה לראשונה ברחבי
איטליה, כשהצלם שעשה זאת
(לידה בתמונה) הוא אנג׳לו פרונטוני,
מגדולי הצלמים של איטליה, שפירסס
זה עתה אלבום מקסים, בו כלולות גם
תגליותיו הראשונות — כמו פיאה.

יצר הראווה: האקסהיביציוניזם
— התענוג הנגרם לאדם מגילוי-
עריות — הינו חלק מהדחף המיני
הכולל. לרוב, מצטמצם דחף זה למצג
אינטימי עם גן-הזוג. גמיקרים אח רים,
נהנית הצעירה באשר היא מגלה
גמיקרים
את מערומיה כפני רכים.
מסויימים, יצר־הראווה הוא גם תחליף
לפחד מפני יחסי־מין, מאפשר סיפוק
חלקי ללא הסתכנות.

כניעה ללחץ: צעירות רגות מת־פשטות
ככניעה ללחץ המופעל
עליהן — למשל, מצד צלם. אלה
הן לרוב כעלות אופי חלש ונגרות ועצמאות
לא מפותחות, שמעולם לא תעז-
נה להתפשט ביוזמתן שלהן. לעומת זאת,
חן אינן מעזות כלל להתקומם נגדה.

קוקסינל. חשפנית פאריסאית זו —
הנראית בתצלום זה בעת הופעתה ב ישראל
— היתה לפני כן גבר כשר
למהדרין, סבלה, כפי שזוכרים אלה
שהכיתה כאן, מיצר־תאוו!ה חריף במיוחד:
גם בהופעתה על הבמה, גם
בהתנהגותה במיטה, עסקה קוקסינל
ללא הרף בהבלטת עצמה, בחשיפה
לעיני כל. אפילו כשהיתה לבושה,
והדהים פאר־תלבושתה כל עין, אילץ
את כל הסובבים אותה להתבונן בה.

מופעלת על-ידי כל הגורמים המ>
בכתבה זו, שסוכמו כמחקר מקיף:
שבועון גרמני נפוץ. יחד עם זא
להתעלם מכך שיש הבדל בין חתי
הצטלמה בעירום פעם יחידה בחיי
חשפנית מיקצועית. בבל מתפשטת
במיכלול הגורמים המפשיטים, גור
ראשי. הוא המכתיב, לא רק את
אלא גם את האיך והבמה.
כל התמונות בכתבה זו הן נ
״העולם הזה״ ,פרט לתמונה הם נ>
שמעבר לדף.

•רטים
שעיר
; אין

:ה ש,לביו
שולט, 1אחד הלמה,

חלומות
על קריירה: קריירה של
זוהר הוא חלומן הנכסף של
אינסוף נערות, ללא הגדל מוצא
וחינוך. זוהר לשמו — לא חשוב מאיזה
סוג, נאיזה תחום. מה שחסר להן להגשמת
החלום: מישהו שיגלה אותן.
כמו צלם, למשל, שיגאלו מאלמוניות!,
יכניס את תמונתו לשער, לא חשוב
איזה. מובן שהעירום מגדיל את סיכוייהן
פי כמה, מנגד לאותו צלם.

]*רפיון
ביונית

עדה אברמוביץ. נתנייתית אדירת חזה
זו רדפה מאז ומתמיד אחרי הזוהר:
מפיקים, שחקנים, אמרגנים — כולם
הכירוה. היא רצה אחריהם במרץ בל תי
נידלה. לבסוף הגיעה למסקנה ש מה
שיש לה, לא יועיל לה אם יישאר
חבוי, סיפרה בבית בוקר אחד שהיא
הולכת למרר משהו — והלכה לסדר
משהו: הצטלמה בעירום עבור סידרת
מודעות הומוריסטיות, שפירממו את
תפוזי ישראל לייצוא. במיקרה שלה,
גם העירום, גם הנתונים השופעים,
לא עזרו. אל הזוהר הנכסף היא לא
הגיעה — חזרה אל תהום האלמוניות.

ההתחרות: אחת הסיבות המר-
( ^ 4כזיות להתערטלות בחברה המתירנית
של ימינו. כשהעירוט אינו
עוד משהו להתבייש בו, בחברה ההולכת
ומשתחררת ממעצוריה, ברור שיש יתרון
למי שמשתחררת מהר יותר, הרבה יותר,
חשוף יותר. פעם, התחרו בנות״טו-
בים בעושרן, בנימוסיהן, בבעליהן המצליחים.
כיום, עברה ההתחרות לתחום
החדש. צעירה לא אחת מוכנה להתפשט
רק בגלל ידיעתה, שאף אחת מחברותיה
לא תעז לעשות זאת — ובכן היא תצליח
לבלוט מההמון האלמוני.

אן טוכמאייר. ניסתה למצוא
את הקריירה שלה בדוגמנות
לבוש וצילום, גילתה
במהרה כי ההתחרות בשטח
חריפה מדי, החליטה להת לבש
על גל ההתפשטות,
שהחל אז, תפסה אותו ברגע
הנכון! ,הפכה לדוגמנית ה עירום
מספר 1של ישראל,
הגיעה משם גם לסרטים.

| רוצה להתפ שט בפומבי? מיכלול סי בו ת מ צויי מ ת לר שותך |

גילה מרום. הגיעה לתל־אביב
ממושבה קטנה, החלה
מסתובבת בדיסקוטקים,
נדבקת לנערי זוהר, שחק נים
ובעלי שמות נוצצים,
כשהיא מתלבשת בתלבו שות
יקרות ומנסה להידמות
לנערות הצמרת הזוהרות,
החליטה לבסוף להתקדם
אל מטרתה בעזרת העירום.

חלום הדוגמה הנכספת: לכל
צעירה שאפתנית יש דמות נכספת
שאליה היא רוצה להידמות, שבה
היא מקנאה, שבמקומה היא היתה
רוצה להיות. בת שכונת-העוני היתה
רוצה להיות גילה אלמגור. השמיניסטית
מצפון העיר היתה רוצה להיות דיילת.
כשהדמות הנכספת היא בתחום הקולנוע
או הדוגמנות, תהיה הצעירה מוכנה
להרבה כדי להשיג את מטרתה — בין
היתר, להצטלם בעירום. מה גם, שצילום
העירום עצמו הופך אותה לכוכבת —
ולוא גם לאותו רגע בלבד.

צעד הראוי להכרה: חתיכות ר-
/ /בות מתפשטות רק נמיסגרת מיקצועית,
כחלק מעבודתן. כך מק בל
העירום שלהן משמעות רצינית יותר,
בעל מטרה חשובה יותר מהתפשטות

סתם. אחרי הכל, חברות רציניות, בעלות
שמות בינלאומיים, נדרשות לשירותיהן
של דוגמניות העירום. כך אפשר לסבר
אפילו את אוזניה של אמא ואבא ואפילו
את חוג המחזרים הפרטי.

תמי אלקיים. עלתה לישראל כילדה
לתוך מושב־עולים עלוב ליד עפולה.
כדי להיחלץ מחיי הניוון והעוני, נטלה
בהחלטיות נחושה את הנכס היחידי
שלה — גופה המפואר — יצאה איתו
לתל־אביב, נהייתה לחשפנית הישרא לית
הראשונה מאז שנות אלפיים, הפ כה
את החשפנות למיקצוע חייה, השתלמה
בחו״ל, זכתה להכרה גם בהתחרות
עם חשפניות העולם הגדול,
התעשרה — ואף שיקמה את הוריה.

מריה ונסאנט. זמרת וחשפנית
צרפתיה, שביקרה מספר פע מים
בארץ, שיגעה פה את כל
הגברים. אלה שזכו לכך, גילו
שמריה ונסאנט, במשך 24ש עות
ביממה, מתעניינת רק בנושא
אחד: במריה ונסאנט.
היתה נשואה חמש פעמים, ו־אפופה
גברים ללא הרף.

נרקיסיזם: רבים אוהבים את עצ-
מם עד כדי כך שהם מכסים את
קירות חדרם בתמונותיהם שלהם•
ביחוד בין נערות עסקי״הבידור יש
רבות, שאינן מסוגלות לחדול להתפעל
מגופן הנהדר. דחף זה נכון גם במיקרים
פחות קיצוניים. כל פקידה אלמונית
אינה יכולה להתאפק אף שנייה מלראות
את תמונתה בעיתון, ברגע שנודע
לה שהופיעה שם. צעירות אלו נוהגות,
גם אם במידה קיצונית פחות,
כמו נרקיס, אותו נער יווני יפהפה, שגילה
באחד הימים את דמותו בראי מי־המעיין,
התאהב בעצמו עד שלא יכול
היה להיפרד ממנה, הפך לפרח.

מרינה דויטש. סטודנטית גר מניה,
בעת ביצוע אקט פולי טי:
מוחה בחירוף־נפש וזזשי־פת־שד
בהפגנת סטודנטים, כ ששני
שוטרים קמים נגד ה התקוממות
השדית. בארץ עדיין
לא זכינו לכך. לא לשווא מת לוננים
תמיד שהסטודנטים ה ישראליים
מצטיינים באדישותם.

מחאה: לארץ זה עוד לא הגיע,
אבל בחו״ל כבר השתמשו בזה
צעירות לא פעם: התפשטות לצורך
מחאה פוליטית. במיקרים אלו, משמש
העכוז לפעולה מדינית. האמזונות
של השמאל החדש מפעילות את שדיהן
למען המהפיכה — כשהמטרה היא להביך
את המימסד, לזעזע את ביטחונו
העצמי בסדר המקובל. גם כדי להפגין
את ההינתקות מהאווירה הבורגנית בבית,
או להדהים שופטים כבדי־סבר —
אין טוב מהתערטלות קלה.

^21 עבודה לשונאות עבודה: ל1
11 מעטות הצעירות שנולדו עיי
י פות, וחיות על מנת לנוח
למרבה הצער, לעיתים הן נאלצות להת
פרנס למחייתן. לא תמיד הן מוכנות לע
שות זאת בצורה הקלאסית. העירום
הוא הפיתרון עגורן: אם לשבועון גברים,
אם לסרט פורנו — צילומי־העירום
הוא אחד הג׳ובים הנוחים שאפשר לח לום
עליו. הוא גם משתלם יפה, גם
עשוי להוביל לקריירה. בקיצור — יש
כאן, בעירום זח, ניצול טוטלאי של ה-
הסקס, מצד יתרונותיו בלבד, ללא הסתכנות
בכל מיגרעות שהן.

גרדה לוק. הגיעה לישראל מ גרמניה,
התגלתה כאן כפרפ־דית
האוהבת את החיים היפים
והקלים — אך לא כל־כך את
המאמץ הדרוש כדי להשיגם.
עבדה כמארחת בכליף, הסכימה
גם להצטלם בעירום, במסגרת
מסע פירסוס לתוכנית המועדון.

דוי טשה וי טה 1
(המשך נזעסוד )19
הרעיון לצרף גם את ישראל למסת המדינות,
שמלונות הנושאים את השם ה־לטון
מתנוססים בהם, נולד במוחו של פקיד
במשרד המסחר־והתעשיה עוד בשנת . 1956
היה זה עמנואל סלע, סלמ״חניק ומפקד
משמר החופים לשעבר, שהיה ממונה על
אזורי הפיתוח במשרד המסחר והתעשייה.
הוא הצליח לשכנע את הממונים עליו,
כי הקמת מלון כה־לסון בארץ יהיה בה
לתרום לפיתוח התיירות, לפורר את החרם
הערבי ולתת דמות החדשה לכלכלת ישראל.
אבל רק בשנת 1960 הסכים קונראד היל־טון
הזקן, העומד בראש רשת המלונות
המפורסמת בעולם, לשבור את החרם הערבי
ולחת את שמו למלון בישראל. עתה היה
צריך רק לגייס את הכסף להקמת המלון.
לפי התוכנית הראשונה היתה הקמת המלון
צריכה לעלות 10 מיליון דולאר בלבד,
30 מיליון ל״י באותם ימים. לצורך זה פרש
עמנואל סלע ממישרתו הממשלתית, הקים את
חברת אמיבק, שהפיצה איגרות חוב בערבות
ממשלת-ישראל, כדי לגייס את ההון הדרוש
להקמת המלון.
היו אלה איגרות חוב בתנאים ללא תקדים:
ממשלת־ישראל היתר, ערבה לתשלום
הריבית עליהם, בשיעור של 6.50/0לשנה,
במשך 12 שנים, ולהחזרת סכום ההלוואה
בשנת .1980 תמורת רכישת איגרות החוב
היו מחזיקי האיגרות וחברת אמיבק הופכים
גם לבעליהם של מלון הילטון.
אולם לאם לאס הסתבר כי מחיר הקמת
המלון גדול ממה שתוכנן מראש. במקום
30 מיליון ל״י עלתה הקמתו 50 מיליון. רק
חלק מזה בא מקוני איגרות החוב בחו״ל.

במדינה
(המשך מעמוד )21
צריכות היו להיערך חגיגות המימונה בירושלים.
לקראת החגיגות, הכינה המשטרה
כוח מוגבר של שוטרים על־מנת להשלים
סדר במקום.
לפתע התקרב למקום ראש ענף־תנועה,
פקד מרדכי ליכטמן( ,יליד רומניה) ולדברי
עדים החל צועק לעבר כהן (יליד מרוקו):
,תסתלק מכאן, אתה והגדרות שלך והפנת-
רים השחורים שלך׳.
הערתו זו של ליכטמן נשמעה גם על־ידי
שוטרים שיחד עם כהן הציבו את הגדרות,
וגם על־יהי עשרות סקרנים שהיו בסביבה.
גידורים, ללא פנתרים. בשיחה עם
כתב העולם הזה, טען ליכטמן כי לא היו
דברים מעולם, .שקר וכזב. אני לא יודע איך
מסוגלים להאמין שאמרתי דבר כזה. ראיתי
איך שהסמל מסדר את הגדרות בניגוד להוראות
שנתתי, אז אמרתי לו, :תסתלק עם
ד. גידורים שלך.׳ בכלל, איך היי י מעליב
אדם שאני המפקד שלו, בכינוי פנתר
שחורד אם הוא פנתר שחור, אז אני פנתר
אדום.
״האם הוגשה נגדך תלונה או דו״חז״
,לא. לא הוגשה נגדי כל תלונה או דו״ח.
אם היו מגישים תלונה ודאי היו מודיעים
לי על כך.״
לעומת זאת, קובעים מקורות יודעי דבר
במשטרת ירושלים, כי סמל כהן כן הגיש
תלונה נגד ליכטמן, למפקד ירושלים ניצב
דניאל בראלי.
ואילו דובר משטרת ירושלים, מרדכי
ונטורה, הודיע שאין המשטרה נוהגת לפרסם

בעלת חזה הזהב (ימין) ושוטרת ככיודהמשפט
שדי־זהב נגד נלב־ציד אלקטרוני
ממשלת ישראל עצמה נאלצה להשקיע כספים
בהקמת המלון, בד,לוותה כ־ 10 מיליון
דולאר להקמת המלון, נוסף לכך היתה הממשלה
עצמה צריכה לשלם את הריבית לקוני
איגרות החוב, בתקופה בה הוקם
המלון.
נזי יפס ־י ר? גזי י ר\ ץ יזז?
בסוף, אחרי שהיא ראתה שהיא
/מסתבכת בעיסקד, של דלי ללא תחתית,
החלה הממשלה לרכוש את איגרות החוב,
הפכה לבעלת המניות העיקרית בחברת מלונות
בינלאומיים בישראל. עד כה, לפי סיכום
רשמי הגיע סכום השקעותיה של הממשלה
במלון ובתשלום הריבית לבעלי איגרות
החוב של אמיבק, ל־ 16 מיליון דולאר.
מלון הילטון שתה סכום זה. השנה, בפעם
הראשונה בה הפך לרתחי מבחינה תפעולית,
הוא הרתיח למעלה ממיליון ל״י. אולם
רוב רתחים אלה נאכלו כפרעון חובות
נוספים בגובה של ארבעה מליון דולאר,
שלקחה בשנים האחרונות חברות מלונות
בינלאומיים, כדי להפעיל את המלון כשורה.
בוכמן יקבל את ההילטון ב־ 4מיליון דו-
לאר פחות משתיו האמיתי. בעיסקה שיחתום
עם ממשלת ישראל ירתיח כ־ 14 מיליון ל״י.
אבל מאחר שאין הרבה אנשי עסקים
בעולם, שהיו קופצים על עיסקה זו עם
הממשלה, עשתה גם הממשלה, בסופו של
חשבון, עסק טוב. היא תפסייק להפסיד• אם
יצליח בוכמן להפוך את ההילטון לריתחי
בשיטותיו שלו, יהיה זה הרתח הנקי שלו.

אם הוגשו תלונות נגד אנשי משטרה — על־ידי
אנשי משטרה.
פשעי האשה בעלת
שדי הזהב
הנוסעת שירדה מהמטוס בלוד, בליל ה־17
לאפריל, לא נראתה שונה מכל נוסעת רגילה
אחרת. מלבד אולי, בנתונים השופעים שבהם
חנן אתה בורא עולם: גם מתחת למעיל
הגשם, שירד על מגפיה הלבנים, ניתן היה
להבחין בזוג שדיה הענקיים, המזדקרים.
שדיים יקרים. איש המכס, שקיבל את
פניה של הנוסעת, היה כנראה חובב שדיים,
ואולי היה סתם חשדן, מטבע מקצועו. ואולי
הוזעקה תשומת־ליבו על־יז־י מכשירי הגילוי
האלקטרוניים, שהצביעו על הימצאות
מתכת בקירבת הגברת. כך או כך, נציג המכס
ביקש מהצעירה לסור לחדר סמוך.
שם, גילה חיפוש קצר שאכן שתים שדיה
של האשד, זהב — גם אם לא היו מעשה
ידיו של בורא עולם. בחזייתה של הצעירה,
נתגלו מטילי־זהב במשקל 25 קילו — אוצר
השתה 150 אלף ל״י. שדי־זהב נעצרה בו
במקום בפני שופט, שהסכים לבקשת נציגי
המכס שלא לפרסם את שמה — לפחות עד
השלמת החקירה, שנועדה לגלות את חובבי
השדיים האלמוניים.

במדינה
מ שטרה האזרח כשוטר
כשעת־דחק
האזרח התמים יכול היה להאמין, שתפקידה
של מחלקת רמאויות במשטרת ישראל
הוא לקבל תלונות מאזרחים — ולחקור
אותן. לא כך סבור כנראה ראש
המחלקה באיזור תל־אביב, מפקח ז׳ק
גרינברג.
התלונה שהגיעה לגרינברג היתד. פעוטה
למדי. מעשה בשליח של חברת
נסיעות, שביקש מלקוח שש לירות תמורת
מסירת חבילה, ונתן קבלה על שתיים
וחצי בלבד. כאשר התעניין הלקוח בחברה
למה, נענה כי החברה כלל לא
ידעה במה העניין — ולמען האמת גם
לא רצתה לדעת :״אנחנו לא אחראים
למה שעשה השליח שלנו,״ היתה התשובה.

לא ביקורת תיאטרון, משני שמה
שראיתי לפני ימים מספר באולם ״דקל״
בתל־אביב, אינו תיאטרון, בעצם, משום
שאף אחד לא התפשט שם, התאורה לא
היתה פסיכודלית והרמקולים לא קרעו
את עור־התוף. האנשים על הבמה היו
אומנם צעירים, אבל בכל זאת לא ניבלו
את הפה, לא עסקו בפוליטיקה ועזבו
את חיי־המין במנוחה.
מה שכן היה שם, זהו בידוי _ ולא
סתם בידור המתחנף לאופנה המשתוללת
היום .״גימבו״ ב״תיאטרון העממי״ ,זהו
״דליקאטס״ אמיתי לעיניים ולאוזניים.
זהו בידור ישראלי, עם הרבה תנועה,
צבעים וצלילים, והעיקר — אסתטיים.
מנהל התיאטרון הכניס לתנור את רוב
הקטעים המוצלחים מתוך רוב התוכניות
האחרונות של הלהקות הצבאיות — ומה
שיצא הוא ״טשולנט״ מוצלח, אפוי
כהלכה ומעורר תיאבון.
נטלתי לעצמי את הזכות להתבטא בנושא
זה, משום שלדעתי מגיע ל״תיאט־רון
העממי״ טפיחה על השכם. הסיכון
שלקח על עצמו היה רב, שכן
ב״טשולנט״ לעולם אין לדעת: הוא
עלול לצאת מן התנור גם מימי ותפל...
מה שראיתי על הבמה היה כל הטוב
•המקורי שיש בלהקות הצבאיות —
אבל, הפעם לא קיבלנו את כל המנות
על־גבי שולחן־שדה, ומתוך ״מסטינג״.
לאותו מזון עצמו טעם משופר בהרבה,׳
מסתבר, כאשר הוא מוגש כמו במסעדה
:ברודוויי, בצלחות פורצלאן ועם סכו״ם
מוכסף.
במשך קרוב לשעתיים לא השתעממתי
אף לרגע. שירתה של מירי אלוני ו־קיסמה־האישי
של ניצה שאול, היו בש־כילי
נצחון החן והיופי על החילגאריות
זפראית, שכבשה את הבידור המו־י־ד!אלי
מעז ״שיער״ ו״קפוץ״ .במקום
,מלכת האמבטיה״ ,הביא לנו התיאטרון
וקלחת־קייצית נקיה ומרעננת, והוכיח
:י אפשר היום להצליח גם בלי אורגיות
מתוחכמות של זיהום־אוזיר ונשמה.
25 משתתפי התוכנית, יוצאי להקות
:באיות, החזירו לי את האמונה בעתיד
:בידור הקל והפיזמונאות בארץ. ואפילו
שיר השלום״ של להקת הנח״ל, שהר־יז
בזמנו את אלופי ארץ־ישראל־הש־
׳ימה, נראה ונשמע יפה להפליא ב־ג׳מבו״.

אורי
פורת

אחרי שנויים יסודיים
במעבדה שלנו לשחור־לבן:
הגדלות בגודל גלויה 9/12ב35
אגורות — באיכות מצויינת!
פתוח צבעוני ע״י המעבדות
הגדולות ביותר בארץ !

החלונן נ 31ר
נ*1חיכטה,ו חו1בבר

היא עמדה שם בודדה, על הבמה הענקית
של ״היכל־התרבות״ בתל־אביב,
דמעות התרגשות גולשות מעיניה, וים
של פרחים מושלן עליה על ידי המערי צים
הנלהבים. דמות זעירה, שהזכירה
לרבים את אדית פיאף האגדית — ולא
רק בקומתה. הסדרנים חזרו וכיבו את
האורות, והקהל עמד עדיין על רגליו,
מוחא כפיים ומסרב לעזוב. לראשונה
מאז עזבה את הארץ, ניתנה ההזדמנות
לקהל הישראלי לראות את אסתר
עופרים — הזמרת ללא סיגנון מ•
סויים, ללא להיט מסויים, ללא יחסי-
ציבור מסויימים — שזכתה להצלחה
סנסאציונית באירופה. גם — אחרי
פרידתה מבעלה וניפוץ נוסחת־ההצלחה
של ״צמד־העופרים״.

הסיבה להצלחתה — פשוטה להפליא
:״היא אלוהית,״ הגיבה הזמרת
טליה שפירא, בתום הקונצרט של אסתר
עופרים ב״היכל התרבות״ ,והמנצח
שמעון כהן אמר :״זה היה קונצרט
אלוהי. רק פעם בחיים שומעים דבר
כזה.״ אבי קורן :״שלמות בכבודה ובעצמה
״.דודו דותן :״זה היה משהו
קדוש.״ צילה דגן בכתה לאחר הקונצרט.
אלא
שבראיון גלוי-לב עם כתבת ״העולם
הזה״ ,גילתה אסתר, כאשה אל
אשה, את הסוד, החוזר ונשנה על
עצמו שוב ושוב: ההצלחה והעושר —
אינם סימן לאושר. למרות שכבר הגיעה
לפיסגה, ממשיכה אסתר עדיין בחיפושיה:
אחרי האושר. השלווה. והבית.

יצרים עקרוניים. הלקוח החליט
להיות עקשן, פנה למחלקת רמאויות במשטרה,
ביקש להתלונן נגד השליח על הוצאת
כספים בטענות־שווא. גרינברג הקשיב
בשקט לסיפור, ושאל, להפתעת המתלונן:
״מר, היה במעטפה?״ לאחר שהתברר לו
תוכנה של המעטפה, המשיך והתעניין :״מה
עשה השליח בכסף?״ ״לא ידוע לי,״ ענה
המתלונן.
כאן, הביע המפקח פליאה רבה. כיצד זה
לא ידע המתלונן מה עשה השליח עם הכסף?
״בגלל זה בדיוק אני כאן,״ השיב
המתלונן.
השעה היתד, עשרה לשש — עשר דקות
לפני שעת סיום העבודה. מפקח גרינברג
התקשר טלפונית עם חברת הנסיעות, ולאחר
סיום השיחה הגיע לידי החלטה:
״אתה תרך לחברה,״ הודיע למתלונן ,״ותודיע
לי לאן נכנס הכסף ששילמת לשליח.״
״אבל הרי זה תפקידכם,״ התגונן המתלונן
מפני השליחות המשטרתית שהוטלה
עליו .״לא,״ השיב המפקח .״תרשום אם כן
את התלונה, ותודיע לי שאינך מוכן לטפל
בד״״ התעקש האזרח .״לא,״ פסק המפקח,
״המשטרה איננה מכשיר בידי אנשים בעלי
יצרים עקרוניים.״
רפואה מנוחה יקרה עזרא מזרחי סבל מכאבים בחזהו• פנה
איפוא לסניף קופת החולים ההסתדרותית בחולון,
מקום מגוריו. לאחר בדיקה, נשלח
לבית החולים דונו לו ביפו. בבדיקה שנערכה
שם, על־ידי ד״ר יצחק רידר נקבע שלמזרחי
אוטם בשריר־הלב. בשפה פשוטה הסבירו
למסגר בן ה־ ,33 שהיה רגיל לעבודה פיזית
קשה, שהוא סובל ממחלת־לב ושאסור לו
לעשות כל מאמץ גופני.
לא חולה — בריא. כתוצאה מכך לא
עבד מזרחי למעלה משנה, כשהוא בטוח שימיו
בחלד ספורים. כעבור שנה, בה סבל
מדיכאון חמור, הופנה הצעיר השחרחר, בעל
העיניים היוקדות, על־ידי רופאים פרטיים
לבית־ד,חולים ב־לינסון. שם קבעו הד״ר מורים
איגן ומנתח, כי מעולם לא סבל מאוטם
שריר הלב. כן קבעו כי אין צורך להטיל
עליו כל מיגבלות פיזיות.
עם התוצאות הללו פנה מזרחי לקופת-
חולים בתביעה שיפצו אותו על הפסד הכנסה
במשך השנה בה לא עבד. תגובת
קופת חולים: הקביעה נעשתה על־ידי בית־החולים
דונולו, לא על־ידי רופאי קופתה
ולים.
מנוחה בריאה מאוד. דונולו לעומת
זאת טען, כי לא קבע כלל שמזרחי סובל
מאוטם שריר־הלב. באמצעות עורכת־הדין
מרגלית כהן־צידון תבע מזרחי את ד״ר
יצחק רידר, קופת חולים ובית־החולים
דונולו, ביקש לפצותו ב־ססס׳סז ל״י.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי שני הרופאים
וקופת־חולים טענו אלו שלא הת־
(המעזן ב עמוד )32

אסתרגעופריגו :
לימגדות הה^דווה -

ודי זה מצחיק. אבל לפני שבאתי
לישראל, שאלתי בקפה, ובקלפים, ובספר
א־צ׳ינג. זהו ספר־חוכמר, סיני עתיק,
משהו דומה לספר הזוהר. ספר פילוסופיה
בן 5000 שנה. יש לי ידידים שמתעסקים
בזה. יש שיטה עתיקה, שלפיה משליכים
קוביות, ולפי חישוב מסויים מחליטים אל
איזה פסוק בספר להתייחס.
התוצאה הראתה שאין לי מה לחשוש.

לבוא הביתה. לקח לי הרבה זמן להחליט
על זה.
ך* ן, א ני יו דעת, זה מוכיח על
חוסר ביטחון. זה נכון. מרגע שבאתי
לארץ עד שעליתי לבמה, לקונצרט בהיכל
התרבות — הייתי חסרת־ביטחון.
התחבאתי כל הזמן. בשבילי ללכת לפאב —
היה עינוי. עד הרגע שממש עליתי, לא

__ מאת

אסתר עופרי
שאני יכולה לבוא לארץ. שאני חייבת,
יותר נכון.
רק אז נרגעתי. כי בשבילי, לבוא בחזרה
לישראל היה המיבחן השני הגורלי שלי.
הראשון היה — שבירת המחסום ב־חו״ל,
וההצלחה שם. ההופעה עכשיו
בארץ היתד, לי מיבחן לא פחות מבהיל.
עבדתי בכל העולם כבר. הופעתי
בפני מלכים, שליטים, ראשי־ממשלות. שום
דבר לא היה בעיני רציני כל־כך, כמו

ידעתי מה אגיד לקהל. הרגשתי שלא מכירים
אותי. לא ידעתי איך לדבר אליהם.
היתר, לי הרגשה מפחידה שאני צריכה
לקפוץ למים זרים, לא מוכרים — ואו
שאשחה, או שאטבע.
כי בשבילי זו לא היתר, הופעה מסחרית.
זה היד, עניין אישי לגמרי. שיבה
הביתה. וכשהרגשתי, בשיר השני שלי, שהקהל
מתחמם, מתחיל להגיב, ליצור קשר,
הייתי מאושרת. אני בדרך כלל טיפוס שלא

בוכה. לא בחיים הפרטיים, ודאי שלא על
הבמה. אבל בסוף ההופעה, כשהקהל עמד
על רגליו והשליך עלי פרחים, הרגשתי
פתאום שעומדות לי דמעות.

חרי הקונצרט, התאספו המון אג־ז
שים
מסביבי. אבל בעצם, הייתי לבד.

נשארתי רק עם עצמי. כשאת בפיסגה, את
איך שהוא תמיד לבד. ולפעמים, דווקא
ברגעים באלה, אני מרגישה כמו בת מאה.
למעשה, הייתי צריכה להיות מאושרת.
כביכול אין לי על מה להתלונן. אבל אני
כן מתלוננת. אני נורא ביקורתית וקפדנית.
אפשר לקרוא לי מיליונרית צעירה — אבל
זה לא מוסיף לי שמץ ביטחון. לפעמים
אני מתמלאה געגועים לדברים שאני לא
מכירה. כמו להיות אמא. לפעמים, לדברים
שאני כן מכירה. לגבר משלי. לבית
משלי. כל הדברים היפים, שאין לי.
9 9ט
ך• ל שנה אני באה לביקור אצל אמי,
^ בחיפה. וכל שנה אני מרגישה שאני
צריכה להתאמץ להשיג את הארץ. היא
משתנה מהר כל־כך, שאני צריכה להזדרז.
יש מתח. סלנג חדש כל פעם. טמפו מהיר
נורא.
וזה — למרות שראיתי כבר את כל העולם׳
הייתי בכל המקומות, ולמדתי לא
מעט מהחיים. ולא תמיד את הדברים
היפים.
דבר אחד חשוב למדתי אחרי שנפרדתי
מאברה׳מלה: לא לעשות יותר אף פעם
מה שלא מתחשק לי. לא להכריח את עצמי.
משום כך, אינני מופיעה בפני צלמים.
אינני עושה יחסי־ציבור. כי לא מתחשק לי.
לא עושה חלטורות. בחו״ל, אני מופיעה
רק בקונצרטים ובטלוויזיה. ובמחירים גבוהים•
עד 25 אלף ל״י להופעה. המחיר
הוא אצלי שאלה של פרינציפ. לא רוצה
יותר לאנוס את עצמי לכל מיני דברים
שמנוגדים לרוחי.

אני מיליונרית צעירה -אבל
אץ לי בית משל ,־ אין ל ,
גבר משלי -אי? לי ילד משלי
בלי יחם. ובעתיד הקרוב, לצערי, יש לי
הרגשה שלא אתאהב.
1 5 9
1פני שנפרדתי מאבי, ריחמו עלי
הרבה. מסכנה, אמרו אנשים. אחרי
שנפרדנו, הפסיקו לרחם. היתה המון סינד
פטיה.
כשנפרדנו, וגם לפני זה, שמעתי לא פעם

את הסיפורים כאילו אברה׳מלה הוא הדינמו
שדוחף אותי, שמניע אותי לשיר. שבלעדיו
— לא היה הכישרון שלי בא לידי ביטוי.
שבלעדיו לא הייתי מגיעה לכלום.
זה לא נכון. אין דבר כזה. כישרון שלא
יכול לבוא לידי ביטוי — איננו כישרון.
כשיש בך כישרון — יש בך אש פנימית
שבוערת ודוחפת אותך להתבטא. האש הזו
מוכרחה לצאת החוצה. עם דינמו, בלי די

* צ בי ״ ה רו ה הם דבר השוב אצלי.
בחיים הפרטיים, הם י באים אצלי לביטוי
בבגדים. אני יכולה ללבוש שבועות, לפעמים,
שמלות ערביות, סנדלים, ופרחים בשיער.
ולפעמים יש לי מצב־רוח שונה,
להיות אלגנטית. ואז אני שיא ההידור.
בחיים הפרטיים, אני אוהבת נורא להיות
לבד, או מכסימום עם אדם אחד. זה לא
שאני שונאת אנשים, אני פשוט לא אוהבת
חברה גדולה.
כשאני לבד, אני אוהבת אורכידיאות,
אמבטיות ארוכות, מנוחה ממושכת. אני
מסוגלת לבלות ימים שלמים בקריאה והאזנה
למוזיקה. משונה, אבל דווקא אז אני
לא מרגישה בודדה. כי הרגשת הבדידות
היא לא כל־כך פיזית, כמו עניין
של יצירת קשר.
311 8 . 6 !:

• 1א צריך להבין מכך שאני מצטערת
/על חיי עד היום. לוא הייתי צריכה
לחיות מחדש, הייתי חוזרת על כל מה שעשיתי•
למדתי הרבה. גם מהכאבים, גם
מהשמחות. בית־הספר הזה, ששמו החיים,
העניק לי המון. מכל הסוגים.
הרווחתי כבר הרבה כסף בחיי. גם הפ7

סדתי הרבה. השקעתי הרבה במניות
או. אס, שהיו כל־כך פופולאריות באירופה,
והפסדתי הון. למדתי להתייחס לזה בשל-
תה. הכסף לא מסוגל לקנות הרבה. בוודאי
לא אהבה. והאהבה, לדעתי, היא העיקר.
היו לי רומנים, מאז שנפרדתי מאבי,
אבל לא משהו שהייתי רוצה שיימשך ויימשך•
בכלל, אני לא מסוגלת לתנות אהבים

נמו• כשאני עומדת, לבדי, על הבמה ושרה
— שום דינמו לא יכול לעשות את זה
במקומי.
מאברה׳מלה נפרדתי כי פשוט לא יכולתי
להמשיך יותר. חייתי כבר זמן רב
לפני זה בתוך מערבולת לא נוחה, לא
רצוייה. אבל אצלי כל דבר לוקח הרבה
זמן לבצע. גם זה.
כמובן שאני לא שונאת אותו. למרות
שגם לא אוהבת. מי אני שאגיד לו שהוא
הולך לאיבוד? אולי לפי דעתו הוא עושה
את הדברים הנכונים.
אבי אהב יחסי־ציבור. בכל מקום שהלכנו
חיכו לנו צלמים. אפילו היום, אחרי
הפירוד, כשאנחנו צריכים להיפגש, הוא
דואג לצלמים. אני שונאת את זה. מאז שנפרדנו,
לא צילמו אותי אפילו פעם אחת
עם גבר. זה אחד הדברים שאיננו משתנה
אצלי, לא חשוב באיזה מצב־רוח אני
נמצאת.

אסתר ואבי, בעת ביקורם האחרון כארץ, לפני הפירוד

חדהדב רי ם האהובים עלי הם מכי
תבי המעריצים. שולחים לי המון. גם
מתנות. סמליות, אבל נוגעות ללב. יש לי
אוסף שלם. אני נורא מעריכה מתוות. הנה,
הטבעת הזו עם היהלום הענק, שאני עונדת,
זו מתנה שקיבלתי בזמנו מאברה׳מלהי
ואחד הדברים שהכי חסרים לי, זה בית
— לשים בו את כל המתנות האלה. כי
למרות כל הצלחתי, אין לי עדיין בית
בחיים. בכל ארץ שאני באה, אני גרה
אצל חברים. אני גם אוהבת מאוד את בית־ההורים
בחיפה. אני נורא קשורה גם לצפת,
שבה נולדתי.
אני אוהבת גם את האוכל הספרדי של
אמא. אבל כל זה — עדיין לא תחליף.
ההצלחה והמקום בצמרת, לא סינוורו אותי.
אני יודעת מה שחסר לי עדיין.
בית משלי. גבר משלי. ילד משלי.

אמנות
התיאטרון הק א מרי מציג:
תיאטרזן צער בעלי חייס נגד צער הבעליס החיים

1הו

״רק חס וחלילה שאפתח לא ייהרג לפניכם!
אתם פ שוט לא תוכלו לי שון כל הלילה!
איז ה אנ שים רגי שים אתם? ז ה ממש
לא יאומן, אתם יודעים? אתם פ שוט אנשים
נדירים! אתם רגישים רגי שים לאפרוחים!
ז ה ממש נדיר! אני לא נדיר! נ י לי
ח שו ב האדם יותר מכל האפרוחים בעולם!״

מ* הסנדזיו
קומדיה מו סי קלי ת
מאתסמי גדונמו
* במוי: שמואל בונים
#תנועה: קרנדיל דיל
#ע ב רי ת: נתן אלתרמן

אריח נבון
#תפאורה :
#נחול מוסיקלי: אריה לבנון
אלכסנדרארגוב
#מו סי ק ה:

משתתפים:
אילי גורליצקי, יונה עטרי, רחל אטס, אלישבע מיכאלי,
משה הורגל, אלברט כהן, שמעון שיאני, דוד זינדר, צדוק
צרפתי ולהקה גדולה של שחקנים, זמרים, רקדנים
ומנגנים.

החלה מכירת הכרטיסים
תל־אביב

ירושלים

חיפה

אולם הקאמרי

בניני האומה

אולם ״שביט׳

9.5—1.5

15.5-11.5

26.5-24.5

הצעה ללא תקדים
כל הרוכש זוג כרטיסים באחד משלושת המחירים
הגבוהים יוכל לרכוש

תקליט ארוך־נגן שב שירי ההצגה בבצוע
הלהקה המקורית

במחיר 5.50ל״י בלבד (במקום 19-ל״י)|
הצעה זו בתוקף לגבי הצגות חודש מאי בלבד.

זה האפילוג בו מסיים סמי שמואל את
הצגת־היחיד שלו ב תי א ט רון הפרימיטיבי, שאומץ
על־ ידי תיאטרון מרתף. שם ההצגה
המלט, והיא נכתבה פעם על־ידי שייקספיר.
אבל מאז, הפו התיאטרון, אליבא דסמי
שמואל, לשיכבת צואה מצופה בשוקולד.
לכן בא הצורר שלו, כאדם, להוריד את
שיכבת השוקולד, ואת הבגדים באותה הזדמנות,
לעמוד עירום וערייה חשוף ובלתי־ממוסד,
ולהוכיח לכל העולם שהאדם לא רק
גרוע מכלב, לא רק שהוא רוצח כלבים ו־בני־אדמים,
אלא שהוא מרחם על אפרוח
ואיננו מרחם על אדם.
קוטלר :,נחש וכלב. איך מוכיח זאת
המלט־שמואל? הוא מסביר שהתיאטרון הישראלי
נדון לטיפול פסיכיאטרי מעמיק.
הוא מפרט מהי בעייתו של כל איש בתיאטרון,
והדרך לפתרונה (דוגמה: עודד קוטלר
— ״תערובת של כלב פוזל עם נחש נחמד
ולא ארסי.״ אורי זוהר — ״נמר מתחפש
לליצן.״ חיים טופול — ״כלב נאמן בעל
חוש לעסקים.״
אחרי שהוא עושר, את חשבונותיו עם כל
המי ומי בחברה הישראלית ובתיאטרון הישראלי,
הוא מסיים את חשבונו עם הקהל
הישראלי בזד, שהוא רוצח את האפרוח.
רצח האפרוח. וכאן התפתחה פרשת
הימורים האמיתית של המלט־שמואל. לא די
שהצנזורה לא מרשה לו לומר שישראל היא
בית־כלא, מזהירה אותו מפגיעות באנשים
פרטיים, ואוסרת עליו להתפשט, עלתה עליו
גם האגודה הנוראה, צער בעלי חיים.
שמואל אינו מוכן להכחיש במשטרה שהוא
הורג אפרוח. להיפך, הוא מודה בפה
מלא שזוהי, לדעתו, הדרך היחידה לזעזע
את הקהל, ולעורר בו את רגשי אנושיותו.
ולא זו בלבד, אלא שהוא מתכוון להמשיך
להתפשט, לומר דברים פרובוקטיביים, ולהרוג
אפרוחים.

פ 1פ
דופקיס את הקטגיס
מרקוס,בלקין

פסטיבל סן־רמו נפתח השנה בשערוריה,
ועד הרגע האחרון לא ברור היה מי, מ ת /

מועדון סיראן
הרצליה־פתוח
גאה לארח בערב הג׳אז השבועי א ת

סדנת הג׳אז
#אלברט פיאמנטה — סקסופון וקלרינט
#אהרן קמינסקי — תופים
#דני גוטפריד — פסנתר
בכל יוס חמישי, ערב ג׳אז ע סוב* המבצעים בארץ.

מועדון טיראן,

הרצליח־פיתוח, טל.930650 .

מחזאי־שחקן שסואל
מוות

לאפרוחים

חנה׳לה חוזרת
ל״מדיאה״ :סיפור
אכזרי של נתמה
השאלה העיקרית שתעסיק את הקהל,
כאשר יחלו בשבוע הבא החזרות
ל״מדיאה״ של סנקה ב״תיאטרון הקא מרי״
,תהיה: אין מסתדרת חנה מרון
עם הבמה אחרי האסון של מינכן.
זה לא נוגע להצגה ן אולי. אבל זה
בהחלט נוגע לקהל.
״על שאלה זו אינני יכול לענות״,

במאי יזרעאלי
ח תונ ה ונקמה

אומר יוסי יזרעאלי, המביים את ״מ-
דיאח״ ,״כל מה שאני יכול לומר עכשיו,
ואני יכול לומר מעט מאד, כי
עוד לא התחלנו בחזרות ממש, הוא,
שהתפקיד הזה כל-כך מאמץ ומפרך,
עד שהוא סוחט בל שחקנית. נדמה לי
שההתמודדות הנפשית עם הדמות עולה
לאין שיעור, על ההתמודדות הפיסית,
וקשה פי אלף״.
! ! 101צ!
יוסי יזרעאלי הוא, בידוע, רוח צעירה,
הנושבת על בימות הארץ. הוא
נאבק לשנות מושגים מיושנים ומוסכמות
עייפות.
סיסמתו :״בתיאטרון צריך תמיד לחדש״
.זו הנחתה אותו ב״פר־גינט״,
ולפני כן גם ב״איש חסיד היה״ וב-
״מחכים למדו״ .ואם כי הביקורת לא
קיבלה בבל מיקרה את אשר חידש, הרי
ומדוע, ישתתפו בפסטיבל. והוא גם הותיר
אחריו כמה שערוריות טובות.
אחת מהן, והבולטת ביותר, היא העובדה
שחברות התקליטים הגדולות החליטו לחנוק
את מתחרותיהן הקטנות.
כיצד? הם מצאו חוק מיושן, מימי הפא־שיטטים
באיטליה, שלא הופעל שנים רבות,
המאפשר למו״ל להגביל את ההוצאה־לאור
של שיריו במשך שישר, חודשים. ומאחר והחברות
הגדולות רכשו את זכויות השירים,
תמורת ממון רב, עוד לפני הפסטיבל, ול־שירים
אלה לא יהיה עוד שום ערך בעוד
מחצית השנה — נמצאו כל היצרנים הקטנים,
אשר התכוונו לצאת בביצועים משלהם
לשירי סן־רמו, מפסידים לכל אורך החזית.
כין הסדינים. שערוריד, אחרת נגרמה
על־ידי הזמר ובעל חברת התקליטים, אד־ריאנו
צ׳לנטאנו.
צ׳לנטאנו, מאלילי הזמר הבולטים של איטליה,
שר פיזמון בשם בין הסדינים, שלא
זכה כלל לפרס, אבל נמכר כבר בשבוע הראשון
להופעתו בשלוש־מאות אלף עותקים,
יותר מכל המשתתפים האחרים. הזמר, שזכה
לפני שנה בפרס הראשון, כבר הוכיח
לא פעם בעבר כי פסטיבל סן־רמו וטעם
הקהל האיטלקי אינם בדיוק זהים, ולפני
כמד, שנים הצליח אחד מפיזמוניו, הנער מרחוב
גלוק, אשר לא התקבל כלל לתחרות־הגמר
בסן־רמו, למכור יותר תקליטים מכל
שירי הפסטיבל כולם.
עתה טוען צ׳לנטאנו כי הפסטיבל ממשיך
ה עו ל ם הז ה 1755

מקום טוב
קולנוע פרסים

איש לא התכחש לעובדה שבעצם החידושים,
ההמצאות והניסיון לרענן ולהפרות
את הדימיון האנושי, יש הרנה
מן הברכה.
״המחזה של סנקה,״ מסביר יזרעאל׳
,״שונה בתכלית השוני מ״מדיאה״
של אויריפידס, שהוצג בשעתו בארץ.
אצל סנקה הרומי אין כל נבירה במניעים
הפסיכולוגיים של מדיאה. זהו סיפור
אכזרי של נקמה,.׳
״לגבי, יש כאן בראש וראשונה התנגשות
בין שתי תרבויות. האחת, היוונית,
שהגיעה לסופיסטיקציה קיצונית,
שהיא אולי שלב אחד לפני הניוון. השניה,
הפראית, אותה מייצגת מדיאה
עצמה. ההתנגשות בין שתי התרבויות
ממיטה, בסופו של דבר אסון על שתיהן
גם יחד. כי רצח ילדיה של מדיאה,
מסמל את הכרתת הגזע, כלומר קץ
השתיים גם יחד.
״דבר אחד, שהעסיק אותי במיוחד
אצל סנקה, הוא תיאור הנקמה האנו-
שית בשיאה, תאוות-נקמה ללא מצרים,
מתוכננת ועיקבית, אולי מסמרת-
שיער, אבל אנושית ואפילו נסתרת באיזשהו
מקום, בכל אחד מאיתנו. תא ווה
זו מתפרצת ברגע הראשון של המח זת,
במלוא העוצמה, וסנקה אינו מרפה
את המתח אף לרגע. ההכנות לחתונתו
של יאסון, המתנהלות במקביל לתיכנון
הנקמה של מדיאה, באות בדי להדגיש
עוד יותר את הזוועה העומדת להתרחש
מול עינינו.״

כיצד מעלים דבר בזה, שבולו קרשצ׳נדו
איין אחד, על הבמה ג בפריס, השתמשו
במקהלת גברים מדהימה, שכללה
את בל גווני הקולות האפשריים, למן
הגבוה והדקיק ביותר עד לנמוך והעמוק
שבסולמות, מקהלה שייצרה בעצם
צילצולה אווירה של אימה מתמדת.
התפאורות היו כולן בשחור־לבן.
מה מצפה לנו בקאמרי ! מאין יקח
יזרעאלי את בל המרכיבים הללוי
״שחקנים יש לי: חנה׳לה, היחידה המסוגלת
לקחת על עצמה מעמסה כזאת.
זהרירה חריפאי, בתפקיד האומנת של
מדיאה, זאב רווח ביאסון ויוסף גרבר
כקריאון. את התפאורה מבין יגאל תו-
מרקין. מקהלה הצלחתי דווקא לגבש,
כשהתחלנו בפעם שעברה את החזרות
שנפסקו בגלל התאונה של חנה׳לה. עכשיו
אנחנו מחפשים הרכב חדש.״
הוליבוד פורעת חשבוגות
האקדמיה לאמנות הקולנוע, הממונה על
חלוקת פרסי האוסקר בהוליווד, לא הצטיינה
תמיד בטעם משובח, או בשיקולים
אמנותיים טהורים. לא פעם חילקה את
פרטיה כדי לפצות מישהו על קיפוח קודם
(זה קרה לוויליאם הולדן בסטלג ,)17 או
כדי להביע את אהדתה לאישיות פופולרית
בצרי (אליזבט טיילור, שחלתה לפני גלוריה).
לעומת זאת, היא לא מצאה לנכון להעניק
פרם לצ׳ארלי צ׳אפלין, בשנים שיצר רבים
מן היסודות של כל אמנות הקולנוע, י־

תרריך
הכס או ת

(וזאולס

הקטן,

הבימה) —

הצגה שאסור להחמיצה: ליא קניג ושלמה
בר־שביט, כשני זקנים העושים חשבון־נפש,
כל אחד לעצמו וכל אחד עם העולם, במחיריו
של יונפקו, סמל לתיאטרון האבסורד.
מנרגולה (התיאטרון העירוני, חיפה) —

מקיאוולי מתגלה שנון ואקטואלי גם היום,
בסאטירה חברתית נוקבת. הישג גדול לבמאי׳
מייק אלפרדס, שהשיג מן הצוות
כולו מישחק מסוגנן.
בוסותן ט&רז״י (בימות) — הווי ירושלמי׳
מוצג בהומור ובצבעוניות בהצגה שזורה
בשירי לאדינו, מאת יצחק נבון, בהשתתפות
אתי גרוטם (במו נולדה כאן) ורבקה
רז (שהסתגלה לכאן).
העולם הזה 1755

האירוע

המרכזי ו 97ו

להקות ה צגו תוגבל חסוד ליום העצגאות בישראל

£ס0-81א1צ00מ$
כחול מזעזע
הולנד — נבחרה ללהקת השנה
18887ס&אעמ
מונגו ג׳רי
אנגליה — בראש מצעדי הפזמונים בעולם
1£ז818מ0 הכריסטי אנגליה — להקת הצמרת הבריטית בעלת 4תקליטי זהב הרבסט אנגליה — 8משתתפים סטייל שיקגו
לוס פארגוויום 8¥05ס80מ105 ?8

דרום אמריקה

* עוזי והסגנונות
האריות
* המזלות
* הקוקטייל
מנחה האירוע משה טימור
סרטים מיוחדים יוקרנו כל הערב באמפי היריד
רכבל דחף, קרטיגג, לונה פארק. לשרות הקהל כל מזנוני היריד

גני התערוכה יריד המזרח
או ר סון ול סבתפקיד קיין 1941
מסית לאומני —

28,4/71 משעה 930 בערב
תחבורה הלון וחזור קו 47 מהתחנה המרכזית (מאחורי קו )4תחנה : 2
כביש חיפה פינת ארלוזורוב ; תחנה : 3כביש חיפה פינת יהודה המכבי ;
תחנה : 4שד׳ רוקח. אוטובוס מס׳ 48 מארמון דוד (מול מוסך דן) ;
תחנה 2מול בית חולים איכילוב.
כרטיסים במשרד רוקוקו, טל ,223633 .ובכל משרדי הכרטיסים.
הנחות למוסדות במשרד רוקוקו, רח׳ דב הוז ,11ת״א, טלפון .248824

מספר הכרטיסים מוגבל — הכן כרטיסך מראש.

א. ברמן מציג־ברזה
של קיין כסרט

להיות מוסד מפוקפק, והוא מצרף לרשימה
גם את שרות השידור האיטלקי, אשר דירג
את שירו במקום הרביעי בלבד.
״אני מוכר יותר מכל אלה המקדימים
אותי במיצעד,״ טוען הזמר ,״ואין לדבר
שום ביטוי במיצעד.״
כתגובה על כך, הוא העז לעשות מעשה
חסר־תקדים: הוא דרש מעורכי מיצעד־הפיז־מונים
שיחדלו להשמיע את שירו, מאחר
ואינם משקפים את דעת הקהל.
כמה זמרים בארץ היו מעזים לעשות דבר
כזה?

תג העצמאות ה*

למדינת ישראל

ומחרחר

מלח מו ת

שכחה גם להביע את הערכתה לנער־הפלא
שבא לשם לפני שלושים שנה, בהיותו בן
24 בלבד, ושעשה סרט אשר הפך את כל
מוסכמות עיר־הסרטים.
האיש: אורסון ולס, וסרטו האזרח קיין*.
כדי לתקן את המעוות, ולהראות שגם
לבורות יש קץ, החליטה השנה האקדמיה
להעניק לוולם פרס.
ולס אינו זקוק עוד לפסלון הקטן בדי
לאשר את כשרונותיו. אין ספר על תולדות
הקולנוע אשר לא יקדיש לו פרק נכבד.
לעומת זאת, מוכיחה החלטת האקדמיה פעם
נוספת את אמיתות דעתם של האומרים כי
הוליווד פסקה מזמן לצעוד בראש תעשיית
הסרטים. אלא שהיום אפשר גם לקבוע בדיוק
בכמה שנים היא מפגרת! בדיוק 30 שגה
— התקופה המפרידה בין הצגת הבכורה
של האזרח קיין ( 9באפריל )1941 ובין
הענקת פרם האוסקר.
גיצוצות המעגל שברח
מן הארץ

הבינלאומי

* ק!ם מים * פלאים * להטוטים
* מתח * ליצנים * חיות ועוד
הפלא ופלא בקרקס הפלאים הבידלאומי
במגרש כדורגל הכח מכבי רמת-גן
ע״י בריכת ״גלי-גיל״*
שתי הצגות מדי יום 4.30ו־8.30
כמוצ״ש כ־ 1.30ו־9.45

על הפקת המעגל הרא שון לפי סולז׳ניצין,
בארץ, דובר בזמנו. הכל ידעו לספר כי יש
כבר שחקנים המיועדים לתפקידים הראשיים,
ושהבמאי הפולגי אלכסנדר פורה אשר עלה
לארץ, החליט שכאן המקום המתאים לעשיית
(המשך בעמוד )30
* הסרט מספר את חייו של איל־העיתונות
הצהובה האמריקאית, ראנדולף הירסט (המכונה
בסרט קיין) ,מסית ל אומני ומחרחר
מלחמות, שנכשל בנ סיונו להגיע לנ שיאות.

מכירת כרטיסים ב״רוקוקו״ טל ,245719 ,223663 .בקופות הקרקס טל.
727694 וביתר המשרדים. למוסדות :״רוקוקו״ דב ד,וז 11 טל,248824 .
__תל־אביב__
הבאים ברכב פרטי מצפון תל־אביב, לקרקס, נוסעים מרחוב פנקס בת״א
למגרש הכח מכבי רמת־גן ומדרום תל־אביב נוסעים בדרך פתח־תקוה עד
״עלית״ ופונים שמאלה לרחוב אבא הלל ר״ג.
לפרטים לפנות לידעפון טל — 252425 .שירות
ידיעות טלפוני חינם לציבור בכל השפות.

קולנוע

שושלת
הנ עזבו ת

(המשך מעמוד )29

הסרט. ובכן דיבורים לחוד, ומעשים לחוד.
שורד נמצא עכשו בדנמרק, מתכונן להתחיל
בהסרטה בימים הקרובים, כשחברה
דנית־גרמנית, ולא ישראלית, היא המממנת
את ההפקה. מעניין לציין ששורד עומד לצלם
חלק מן הסרט במרתפי ארמון אלסינור,
שהוא כידוע משכנו המפורסם של ריאמלט.

י שראל
אס אין אגי לי, שווילי לכל מטבע יש שני צדדים, ואם מבקרי
הקולנוע בארץ התחרו השבוע בהשמצותיהם
לסרט אריאנה, להווה ידוע להם כי דעתו
של מפיק הסרט, מיכאל שתילי, עליהם,
אינה טובה יותר.
״המבקרים אינם מבינים שום דבר, ואוי
לקהל שילך לקולנוע לפי ההמלצות שלהם!
אני מבטיח לך שאם תשאל את האנשים היוצאים
מן הסרט, לא תמצא אשילו עשרה
שיגידו לך כי אינו טוב•
״חוץ מזה, בכל הביקורות המלומדות
הללו, לא כתבו מילה אחת על הסרט עצמו.
התחכמו, אמרו שצריך להביא סדינים כדי
לנגב את הדמעות מהרצפה, התייחסו אלי
ואל הבמאי אבל שום ובר על הסרט עצמו
או על השחקנים. זאת ביקורת?״
״חוץ מזה, אני יכול להגיד בפה מלא,
ואני ככלל לא מפחד ממס־הכנסה, שבשבוע
הראשון של ההצגות (רק בבאר־שבע הוצג
שבועיים נוספים!) היו הכנסות הקופה כ־
180 אלף־לירות. אם זה סרט רע, אז שיבואו
ויגידו לי מה זה סרט טוב! האנשים
סתם משלמים כסף בעד כרטיסים?״
״בסך הכל אני חושב שאריאנה זה
סרט טוב, הקהל אוהב את זה, וזה מה
שמעניין אותי. אני לא עושה סרטים בשביל
מבקרים, שיבואו וישתעממו ו״ירדמו בהם.״
המבקרים יהיו פטאטיסטיס. ולמי
שאינו מאמין בכל זאת, וחושב כי מיכאל
שתילי מנסה אולי, לחפות על משהו, באה
הוכחה מעשית מאוד לכך כי הוא מאמין
בעבודתו.
ביום ראשון הבא, הוא מתכונן להתחיל
בצילומי סרטו הבא פי שקה, סרט על חסיד
צעיר המגוייס בטעות לצה׳׳ל, מצטיין באימונים,
יוצא עם יחידה לפעולה מעבר לגבול,
ומביא משם מנהיג של תנועת מחבלים,
זוכה לשבחי מפקדו ובסיום הסרט הופך
בעצמו למפקד יחידה של צעירים חסידים
כמוהו.
התפקיד הראשי בסרט מיועד למייק בורשטיין.
נוסף עליו ישתתפו עוד אברהם רו־נאי,
גבי עמרני (שניהם מופיעים גם ב־אריאנה)
,רפי נתן, חיים ויעקב בנאי ועוד.
את הסצינות המתרחשות מעבר לגבול
יביים ג׳ורג׳ עובדיה (במאי אריאנה) ,ואילו
את הסצינות בארץ יביים מיכאל שתילי
בעצמו, בעזרתו של במאי אמריקאי בשם
פול סמית.
וגם הסרט שאחרי זה כבר מתוכנן. שמו
נערות הטלפון.

האם ישנה משהו מגישתו הקולנועית,
עקב נסיונו באריאנה .״אני לא זז ממה ש

ריאנה (אופיר, ונל־אביב ;
ישראל) — סוף כל סוף סרט,
הקובע מעל לכל צל של ספק את
מקומנו הגיאוגרפי בתעשיית הקולנוע הבינלאומית. והמקום:
אי־שם בין יוון, לפרס ולתורכיה.
אלא שמאחר וישראל עדיין מדינה צעירה, והעתיד ׳עוד
לפניה, חסר עדיין הברק הטכני והשלמות הרעיונית,
המאפיינים את המוצרים הקולנועיים של המדינות הנ״ל.
לכן ,״אריאנה״ אינו יכול להתחרות עם מיטב סרטי
תורכיה או פרס. אבל יש להניח שאם ישתדלו עושיו
מאד, יגיעו בעוד מיספר שנים לרמה משביעת רצון.
זהו סיפור על נערה ממוצא מיזרחי, ההרה בתמימותה
לפרקליט אשכנזי חסר״מצפון (יצחק שילה) ,ויולדת בת
העוברת כמעט את אותו התהלין (דסי הדרי) .לא כדאי
לפרטו יתר על המידה, כיי לא לקלקל את ההנאה
הצפויה מן ההפתעות הרבות שבמהלך העלילה.
רק דבר אחד תמוה במקצת: כל הסצינות העצובות
עוררו באולם גלי צחוק, וככל שרבו הדמעות, כך גברה
העליצות.
בעצם, אולי לא הבינה הביקורת בארץ את הסרט.
זאת אינה דרמה — זאת קומדיה. הכל נעשה כדי
להצחיק, ולכן הבימוי הוא חובבני בכוונה, המישחק

שירה והדרי -.וזפרקוריבו וגזנזן ב\־\ז
מזוייף, בכוונה תחילה, והסיפור מגוחך בכוונה תחילה.
אם כך — יש לבקש סליחה מן המפיק, מיכאל שווילי,
והבמאי ג׳ורג׳ עובדיה. ככל האנשים הגדולים — אין
איש מבין אותם במולדתם. אולי ישלחו את הסרט
לוונציה ן
המלך הוא עירום
הנשיקה העירומה (ארמון-
דויד, תל־אביב; ארצות־הברית)
— הבמאי סמואל פולר נחשב,
בארצות רבות באירופה, לאחת הדמויות החשובות של
הקולנוע בעשרים השנים האחרונות, ויש הסוברים כי אינו
נופל מאורסון וולס או אליה קאזאן. למראה ״הנשיקה
העירומה״ ,קצת קשה להבין הערצה זו.
זהו סיפור על יצאנית המחליטה לשנות את דרכיה,
עוברת מעיר אחת לשניה, הופכת לאחות המטפלת בילדים
מוכי־גורל, ומעוררת את הערצת כל המכירים אותה. אלא
שמן העבר אי־אפשר להימלט, והדבר מאפשר לפולר,
שהוא גם התסריטאי והמפיק של הסרט, לגלוש למישורים
המרוחים והשיגרתיים ביותר של סחיטת דמעות, המקובלים
בתעשיית הקולנוע.
אמנם, המשוגעים לקולנוע יוכלו לטעון שיש כאן אחדות
רעיונית מסויימת (הגיבורה, נכה נפשית, עוסקת בריפוי
נכים גופניים, ונקלעת לפרשת״אהבה מעוותת) ,או שליחות
(הרצון לברוח למישור הדמיוני אינו פותר בעיות מציאותיות)
.אפשר גם למצוא ציטטות מבודלר או גתה, ברוח
הבמאים הצרפתיים הצעירים (אבל שמותיהם של המשוררים
משום מה מסורסים לחלוטין) ,ומוסיקה של בטהובן
מתנגנת ברקע.
אלא שכל זה אינו משנה מאומה מן העובדה שה סיפור
הוא סכריני, איטי וחסר עניין ברוב שלביו, מיושן

עשיתי עד עכשיו. זה מה שהקהל אוהב.״
ומד, תגיד על כך הביקורת? ״אם אין להם
מה לעשות, אני מוכן להעסיק אותם כניצבים
אצלי. אולי בזה יהיו טובים יותר.״

בואוארבו ותבור.־ הוגגה וגזוזשבורגז
למדי (הסרט נעשה לפני שבע שנים) ,וכל מה שאפשר
לומר לזכותו הוא כי הצילומים — שחור לבן — של
סטאנלי קורטז הם מקצועיים מאד, וקונסטאנס טאוארס
בתפקיד הראשי עושה רושם חיובי.
אולם מה שנוגע לאגדת פולר, שסרטיו כמעט ולא הוצגו
בארץ, נצטרך להמתין לסרט הבא כדי להיווכח באמיתותה.

תדריך

עול ( 8פריס, ארצות־וזברית) — קטעים
נבחרים מסרטיו המוקדמים של צ׳פלין, ערוכים
תיד נסיון להצביע על התפתחותו ה-

תל־אביב

המעגל האדום

אמנותית.
(פאר, צר

— סרט־פשע מהוקצע להפליא, דרכו
מביע הבמאי זאן־פייר מלתיל את דעתו על
החוק ושומריו, ועל אנשים שאינם יכולים
להימלט מן הגורל שנועד להם. איוו מוג־טאן,
אנדרה בורביל, ג׳יאן־מריה תלונטה
ואלן דלון משחקים היטב.

ר סי סי

חיים (סטודיו, אר־

צות־הברית) — אינטלקטואל אמריקאי שאינו
יכול לחיות עם בני־מינו, המנותקים
מן המציאות, וגם אינו יכול להשלים עם
פני המציאות עצמה. סרט מעניין, עם מיש־חק
יוצא מן הכלל של ג׳ק ניקולסון בתפקיד
הראשי.

משחת (בן־יהודה, צרפת)

סרט־פשע מלווה בכל התעלולים הטכניים
של קלוד ללוש, מבדר ומפתיע לא פעם.
בלתי־חינוכי באופן יוצא מן הכלל.

איש מושחת היה

מפיק שווילי
סדינים לניגו ב הד מעות

(אסתר,

ארצות־הברית) — סאטירה צינית על החוק
ועל בתי־הסוהר בארצות־הברית, מלאה רעיונות
קומיים משעשעים ושחקני־מישנה מבריקים,
פרט לפוגדה ודאגלס, בתפקידים הראשיים.
במאי ג׳ו (קלאופטרה) מנקייביץ.

האיש המצחיק כיותר ב־

שלמים

סרטים

עדיפים

תמיד על קטעים, אפשר גם כאן להיווכח
שצ׳אפלין הוא תופעה חד־פעמית.

ירושלים
¥¥בתו של ריאן

(צפון, ארצות־

הברית) — סרט במימדי־ענק, עם סיפור
במימדי־ננם. אולם הנוף האירי, הצילומים
מרהיבי־העין ורגעים נבחרים מתוך הסרט
ראויים בהחלט לשבח. הצילומים ושחקן־
המישנה ג׳ון מילס זכו ה שבוע בפרס ה־אוסקאר.

¥ ¥בלדה לאיש המערב

(אורנע,

ארצות־הברית) — סרט נוסטלגי הומוריסטי
על סוף תקופת המערב הפרוע. ג׳ייסון רו־בארוס
הוא כובש המערב, המתמוטט יחד
עם בוא המכונית, המגרשת את הסוסים.

חיפה
¥¥הפגיעה כול

(גל-אור, ארצות־

הברית) — סרס־מתח משונה במיקצת, המנסה
להחיות את אווירת האמפרי בוגארט,
בטכניקה, צילום ועריכה של שנו ת השישים.
הרבה רגעים מעניינים, ודמות ראשית
משכנעת (לי מארווין).
העולם הזה 1755

^/3 /לן רי 0ק׳1ן 3-6ירו ח( 7

במסגרת מפעל״שבוע הספר העברי״ תטל׳א
בסימן הסיסמה ״מרבה ספרים — מרבה חוכמה״
ייפתח ב 10-בחודש מאי ״שבוע הספר העברי״ בחסות
סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות, מר יגאל אלון,
ויוקמו במקומות מרכזיים בערים ובישובים בארץ
שווקים ציבוריים למכירת ספרים עבריים.
לקראת ״שבוע הספר העברי״ יהנו הקונים מהנחות
ניכרות על מחירי הספרים.
כאות ידידות והוקרה כלפי לקוחותיו, וכבטוי להערכת
המפעל החינוכי והתרבותי של ״שבוע הספר העברי״,
מכריז בנק דיסקונט על ״מבצע פרס־ספר״ ,בו מוזמנים
להשתתף כל לקוחות הבנק.
כל לקוח של בנק דיסקונט בעל חשבון מסוג כלשהו,
יוכל למלא טופס השתתפות ב״מבצע פרס־ספר״ ולמסרו
לאחד מסניפי הבנק או לשלחו באמצעות הדואר לפי
הכתובת :״מבצע פרס-ספר״ ,בנק דיסקונט לישראל
בע״מ, תל־אביב. לנוחות הלקוחות ניתן להשיג טופס
השתתפות במבצע גם בכל אחד מסניפינו בארץ. הלקוח
יוכל למלאו ולמסרו בסניף בו במקום.
המועד האחרון בו חייבים טופסי השתתפות ב״מבצע
פרס-ספר״ להגיע לידי הבנק הוא 28 :באפריל .1971
בין כל המשתתפים במבצע יועלו בגורל על ידי הבנק
פרסים בסכומים מ* 5ועד — 500.ל״י, אשר יזכו את
הזוכים במשן תקופת ״שבוע הספר העברי״ ברכישת
ספרים תמורת סכום זכייתם.
להלן רשימת 2018 הפרסים שיוענקו לזוכים לשם
רכישת ספרים:

הפרס הגדול — בסכום של — 500.כ״י
של — 250
של — 100
של —50.
של —10.
של —5.

פרסים 2 פרסים 5 פרסים 10 1000 פרסים
1000 פרסים

ל״י כ״א
ל״י כ״א
ל״י כ״א
ל״י כ״א
ל״י כ״א

בנק דיסקונט ישלח לכל הזוכים בעוד מועד תלושי רכישה
בשווי זכייתם. הסכום הנקוב בתלושי הרכישה יאפשר
לזוכים לשלם את מחיר הנטו עבור הספרים שירכשו,
כלומר, לאחר ההנחות שתינתנה לקונים בתקופת ״שבוע
הספר העברי״ .רוכש ספרים תמורת תלוש רכישה חייב
להשתמש גו בשלמותו לתשלום הספרים שירכוש, ולא
יהיה זכאי לקבל עודף או כל סכום כסף במזומן כנגד
תלוש הרכישה.
הזוכים ישתמשו בתלושי הרכישה אך ורק לקניית ספרים
בשווקים הציבוריים שיוקמו בתקופת ״שבוע הספר
העברי״ תשל״א בערים ובישובים ברחבי הארץ.
לתשומת לב המשתתפים:
.1אם למשתתף במבצע חשבונות שונים בבנק דיסקונט,
יש לציין על גבי טופס ההשתתפות אחד מהחשבונות
בלבד אשר בו מחזיק בעל החשבון יתרה כלשהי.
.2משתתף השולח יותר מטופס השתתפות אחד, תפסל
זכותו להשתתף בהגרלת הפרסים.
.3בתלושי הרכישה שישלחו לזוכים לאחר הגרלת הפרסים,
ניתן יהיה להשתמש אך ורק בתקופת ״שבוע
הספר העברי״ תשל״א לשם רכישת ספרים בשווקים
הציבוריים בלבד.
.4שווי תלושי הרכישה אשר הזוכים לא השתמשו בהם
מסיבה כלשהי בתקופת ״שבוע הספר העברי״ כאמור
לעיל, ישמש להשלמת תרומה בספרים שיתרום בנק
דיסקונט לחיילי צ.ה.ל. לפי בחירת החיילים.
.5תוצאות הגרלת הפרסים תהיינה סופיות ולא תינתנה
לערעור.
.6עובדי בנק דיסקונט ובני משפחותיהם אינם רשאים
להשתתף במבצע.

טופס השתתפות ב״מבצע פרס ־ספר של בנק דיסקונט
במסגרתתפעל ״שבועהספדהעברי ׳ תש ל ״ א

(שם משפחה)

(שס פרטי)

(רחוב)

(מספר)

(שבונה)

(עיר)

השלם את המשפט :״אני אוהב לעבוד עם בנק דיסקונט,
כי בנק דיסקונט הוא לא רק בנק,

משתתף במבצע רשאי לשלוח טופס השתתפות אחד בלבד

העולס הזה **17

בנק דיסקתט לישראל בו!,

0 0אז הרה ^ 0
(המשך מעמוד )11
שיסטי מובהק ואופייני. קדמה לה קבוצה
זעירה אחרת, גורי זאבים. בקאמפוס הירושלמי•
(משום מה יש לפאשיסטים בכל
העולם נטייה לחיות־טרף רצחניות, המעוררות
חלחלה בזכרון האנושי).

הדבר מעמיד את כית״ר של
תנועת חרות במצב קשה. האיר
גון צריף להתחרות, בי יש דליפה
של חבריו אל אירגונים קיצוניים.
משום כך שותק מנחם בגין. בעבר
התפאר לא פעם כי לעולם אינו מכנה יהודי
בשם ״אוייב״ ,אלא רק בשם. יריב״ .הוא
התגאה, בצדק, בכך שמנע מעשי־אלימות
נגד יהודים כראש־המחתרת, גם בימי הטמון.

עכשיו ממלא בגין את פיו מים,
למרות שהוא יודע שהתופעה
החדשה עלולה לנפץ לרסיסים את
התדמית החדשה שכנה לעצמו
ולמפלגתו כימי שבתו כממשלה.
תדמית זו חיונית לכל התקדמות של
תנועת־החרות בחברה הישראלית. אולם בגין
חושש, כנראה, להתייצב מול הקיצוניות
החדשה שפשטה בשורות הנוער שלו. אולי
הוא מתגעגע לתדמיתו הקודמת, מימי הפי
גנת־השילומים ומטעי־האופנועים, שכימעט
סתמו את הגולל על הקאריירה הפוליטית
שלו. ואולי הוא חושש שהופעה מתונה
שלו עלולה להעלות לגדולה את עזר וייצמן,
אדם שטיגנונו האישי הבלתי־מרוסן מתאים
הרבה יותר לקבוצות־השוליים האלימות.

בך או אחרת -יש כעת סח!?
בשורות חרות ובית״ר. קבוצות*
השוליים הופכות לגורם מסוכן,
למרות מימדיהן הזעירים.

במדינה
(המשך מעמוד )26

רשלו כלל בקביעת האבחנה, וכי פעלו על
סמך קביעות רופאי בית החולים דונזלו.
דונולו, מצידו טען כי קיימות סיבות רפואיות
אחרות, בנוסף לאוטם בשריר־הלב,
המצריכות אישסוזו של חולה, וכי במיקרה
של חשד למחלה מסוג זה, המנוחה היא
תנאי להבטחת בריאות שלומו של החולה.
המסקנה: מנוחתו הממושכת של מזרחי
— רק הועילה לבריאותו.

*תל־אביב המורד הואשם גשוחד
בכתב־האישום שהוגש נגדו, הואשם אברהם
גינדיל ( )45 פקח בעיריית תל־אביב,
בקבלת שוחד בחמישה מקרים, בין היתר
על־ידי קבלת ירקות מרוכלים בשוק מבלי
לשלם, וכן בהעסקת רוכלים בבניית חדר
נוסף בביתו — שוב מבלי לשלם.
מספר על כך הבום של פקחי תל־אביב,
יעקב קנר :״הגיעו אלי תלונות על גינדיל.
העברתי אותם למשטרה, והיא פעלה.״
הבוס נפגע. מספר את גירסתו שלו,
גינדיל:
לפני שמונה חודשים נערכה בענף אצלנו
שביתה של מפקחים. כחבר הוועדה היוזמת,
נבחרתי אני. מתפקידי היה לבוא במו״מ עם

האזרח הישראלי רואה את הסיסמות,
המלכלכות את קירות הבתים, בתי־הכנסת
ואולמי־התרבות :״חברון עברית ! התעלה
— קו בטחון ! כל נסיגה אסון ! ״
בקאמפוסים נפוצו סיפורים הרבה יותר
חמורים. סיפור אחד מספר על סטודנט
שמאלני בחיפה שהוכה באכזריות, ולא העז
להתלונן במישטרה — למרות שהכיר את
מתקיפיו, פושעים־נמלטים של הליגה מאר־צות־הברית.
אנשי הליגה אף ליווהו למשטרה,
כדי שיכריז שם שאין לו תלונה.

זוהי אווירת הפחד
חדשה כישראל.

-תופעה

סיפור אחר, אף הוא חיפאי, מספר על
״מסיבת יום הולדת״ של אחד הפושעים־
הנמלטים. האמריקאיים — בה חרתו חברי־הקבוצה
בסכין את ראשי־התיבות של מנהיגם
על ביטנה של סטודנטית, והראו אותה
לאורחיהם. הסטודנטית פחדה להגיש תלונה.

זה לא פורסם. לעומת זאת פורסמה
ה״הפגנה״ האלימה שערכו
אנשי כית״ר במשרד רק״ח, ש*
היתה מלווה בהתפרצות, שבירת
ידה של עובדת והדלקת אש.
(גם מזה נודף ריח מוכר. קבוצות־טרור
כאלה מתנפלות תמיד לראשונה על הגוף
הבלתי־פופולרי ביותר. זה מתחיל ב״מלחמה
בבולשביקים״ ,ומסתיים בשריפת־הכנסת).

יתכן כי התופעה המדאיגה
או חופר־ביותר
היא תגובתה
תגובתה -של המישטרה.
מיכתבי־האיום שנשלחו לאישים, ושעליהם
הוגשו קובלנות רשמיות, נשארו ללא טיפול.
השולחים ידועים, אך איש לא נעצר.
המתפרצים למשרד רק״ח שוחררו מייד,
והמישטרה סירבה אפילו לפרסם את שמותיהם
(בניגוד לקטינים, שהשתתפו בהפגנה
בלתי־אלימה של ש־״ח לפני מלון הילטזן,
ששמותיהם פורסמו, למען יראו וייראו).

כאן חוזרת כצורה מבהילה ממש
תופעה גרמנית מן הימים ההם:
שתיקת המישטרה, מוסדות־המש
פט והתביעה הכללית, מול התופעות
הראשונות של הטרור, המעניקה
לטרוריסטים עצמם את
ההרגשה כי ״השלטון עימנו״.
תופעה זו חוזרת גם בארה״ב.
התוצאה הבלתי־נמנעת היא כמובן, שה־קורבנות־המיועדים
יתארגנו גם הם להגנה
עצמית, יצטיידו במכשירים המתאימים, ויגיבו
בצורה הדרושה. כך ייפתח מעגל של
טרור וטרור־נגדי, שיהרוס את החברה הישראלית.

קרה בגרמניה. זה קורה כ•
ארה״ב. זה עלול לקרות בישראל.
זוהי א זה רהחמורה .

מפקח גינדיל
ירקות וחדרים

הנהלת העירייה בקשר לתביעות של הפקחים.
ביום
השני של השביתה הגיע למטה השובתים
יעקב קנר, לשעבר מפקד משטרת
מחוז תל־אביב. הוא ניסה לשכנע אותנו
לחזור לעבודה. העובדים באמצעותי סירבו
לנהל איתו מו״מ, דרשו לנהל את המו״מ
עם אחד מחברי הנהלת העירייה. קנר נפגע
מחוסר הסכמתי לנהל את המו׳־מ איתו. מאז
הוא לא דיבר איתי אף פעם. אפילו שלום
הוא לא היה אומר לי.
עד כאן, סיפורו של גינדיל.
הבנייה הפכה לשוחד. לאחר חודשים
מספר, ממשיך גינדיל ומספר, פנה ליעקב
משיח ולמורים חזון, שני רוכלים בשוק
שכונת־התקווה, ביקש מהם לבנות
בשבילו חדר נוסף בביתו. בטרם נסתיימה
העבודה, הגיעו שוטרים לביתו — ועצרו
אותו ואת שני הפועלים .״לא ידעתי מה
זה יכול להיות,״ אומר גינדיל .״אומנם לא
היה לי רשיון לבניית החדר הנוסף, אבל
בעניינים כאלו מטפלים תמיד פקחים של
עיריית תל־אביב, לא שוטרים. הביאו אותי
למשטרה — ושם האשימו אותי בקבלת
שוחד.
״לא הסכמתי לשתף איתם פעולה. .הודעתי
שכל מה שיש לי לומר, אומר בבית־המשפט.
רק ביקשתי לדבר עם עורך־הדין
שלי, חיים קאזיס.״
מרד. טוען גינדיל :״זה הכל נקמה של
קנר. הכל זה כדי לנקום בי על מה שהיה
בזמן השביתה.״
מגיב קנר :״זה נכון שפניתי למטה השובתים
וניסיתי לשכנע אותם לחזור לעבודה.
הסברתי להם שכדי לשבות הם צריכים
לפנות לועד עובדי עיריית תל־אביב.
את המו״מ צריך היה לנהל לא גינדיל —
כי אם הוועד הקבוע של המחלקה. הם
פשוט התמרדו.״
העולם הזה 1755

טלוויזיה

נאלה כי ר :

לקראת שידור

במאי -ויקשור קמר

צ — 77
אחיי* ״דקי״
״חלמתי שדופקים בדלת. פתאום אני רואה
את אמנון עם החבר שלו מהצוללת. שניהם
עומדים בפתח עם חגורות־הצלה על מתני-
הם. חלמתי את הצבע של החגורות. אף פעם
לא ראיתי אותן מקודם. הצבע היה כתום.
אמרתי לאמנון מה אתם עושים פה? הרי
אתם בדקר. התעוררתי.׳׳
רות פז, אמו של סמל אלקטרוניקה אמנון
פז בן ה־ ,20 שנעלם עם הצוללת דקר, חיה
מאז בעולם מסובך של חלומות, דמיונות
הכוונות. אבל החיים עושים את שלהם. האב,
גדי פז, גם הוא איש חיל־הים ולאחר
האסון התנדב לשרת במילואים בצוללת.
חזרה לחיים. משפחה אחרת מתוך 69
משפחות דקר בסרטו של חיים גיל צ77
א ח״׳ דקר שיוקרן בטלוויזיה ביום הזכרון,
היא בת־שבע טל עם שלושת ילדיה. אנו
רואים את משפחת טל במסיבת־פורים ב־פלש־בק.
אנו רואים את אנשי דקר ומשפחותיהם
במסיבת־פורים שנערכה אז, בלונדון,
בתקופת האימונים. זה מול זה מוצגים בסרט
קטעי פילם של אנשי דקר ומשפחותיהם
שצולמו אז באנגליה והיום בארץ. אפילו
אלה שמשחקים פוקר ביום הזכרון לא יוכלו
להישאר אדישים נוכח ההשוואה המזעזעת.
אנשים מתים חוזרים לחיים, ואתה
יודע שזוהי פאטה־מורגנוז של המסך הק טן
ואשליית שתא. רק משפחות מועטות ממשפחות
דקר עדיין מאמינות כי הבחורים חיים
אי־שם, אולי ברוסיה אולי במקום אחר.
גרכת הדרך. הסרט שצולם על־ידי
שרגא מרחב ונערך על־ידי יאיר אחי-אילן
יראה מחדש את מיסדר הנפת הדגל. הקולות

אמנון פז ז״ל ב״דקר״
זכ רונו ת

האוטנטיים שנשמע ברקע בסינכרוניזציה
מצויינת, נלקחו מתוך כתבות רדיו שנעשו
לפני ההפלגה על־ידי שמעון טסלר שהיה אז
איש הב׳.בי.סי. בלונדון ועל־ידי ערן שורר
כתב קול־ישראל.
מכאיב ביותר הוא טקס השקת הצוללת.
הרב נושא את ברכת הדרך. כל מה שהוא
ביקש שלא יקרה אכן קרה. הצוללת מתרחקת.
הצתת שר. שברים. חיפושים. ברקע
שומעים את נאומו של השר משה דיין בכנסת•
לאט לאט נשארות המשפחות לבד
לבד. רק הצוללת דולפין עוד עוברת לאורך
החופים ומצדיעה הצדעה אילמת למשפחות
השכולות. הזמן עשה את שלו.
רכילחיזיה הבכי של סופד עומדים להינשא: כתב החדשות שלמדו
ארד ומזכירתו היפה של יורם רונן
הל החדשות בעברית בטלוויזיה רחל אד־בלי
שום קשר לחתונה החליץ.
ליט
יאיר אלוני להסיר אחת ולתמיד את מנ הסאה
הנוכרית ולגדל מחדש שפם. הוא
פשוט לא יכול לסבול את הגוף הזר על
ראשו. בלית־ברירה נצטרך לחזור ולהתרגל
מחדש למראה הישן של אלוני
נצטרך להתרגל גם לעובדה שנקדימון
רוגל הממונה לשעבר על הטלתיזיה יהיה
אחד המגישים של בחצי היום ברדיו•
ממונה אחר לשעבר חגי פינסקר נכנם
השבוע ביוזמתו לבדיקות שיגרתיות בבית־החולים
לקראת יציאתו לכמה שנות לימודים
באנגליה. לא סתם אומרים שבחו׳׳ל עולים
הרופאים ביוקר רב לחו״ל אחר לא
העולם הזת 1755

רך ארוכה עבר הבמאי הערבי־נוצרי
\ ויקטור קמר עד שהגיע לטלוויזיה. הוא נולד
ב־ 1942 בחמישי לחמישי בשעה חמש (לידיעת
האסטרולוגים) .את ילדותו בילה בין
450 בנות בבית־הספר של הנזירות בנצרת.
אם המינזר הסכימה באופן יוצא מן הכלל,
שבנו של נהג האוטובוס ילמד יחד עם ה־ילדות.
בכל אופן הוא יצא משם גבר. בתום
לימודיו בתיכון למד חשמלאות רדיו והלך
לעבוד בקיבוץ השומר הצעיר דליה.
״כרתתי ברית אחים עם חבר המשק יונה
וייס. הוא קרא לאמי אמא ואני קראתי לאמו
אמא. נעשיתי מפ״מניק. בערבים שיחקתי
בתיאטרון הערבי של ההסתדרות בנצרת.״
הוא הופיע בתפקיד אשה במחזה של מולייר.
אנטואן סלאח (סמי וסוסו) ,חברו של ויק־טור,
מטרה־סנטה קולג׳ ,חזר באותו זמן
מהסורבון בפאריס, שם השתלם בדראמה.
״יחד הקמנו את התיאטרון המורדני. שחקתי,
בניתי תפאורה ומכרתי כרטיסים.״ משחק
למד ויקטור בבית־הגפן בחיפה יחד עם
יוסוף פארח (מפיק ד״ש) .יונה וייס השפיע
על ויקטור ללמוד בסטודיו לאמנות הקולנוע
של שלמה סוריאנו בתל־אביב. על קשיי
הדרך בתקופת המימשל־הצבאי התגבר ויק־טור
בעזרת כיפה על הראש.

ד,תחרד, על התואר אלוף הארץ לנוער בהאבקות.
סאלב הרגיש שמשהו אינו בסדר
אצל ויקשור. הוא לקח אותו הביתה .,כש־ויקטור
נשבר וסיפר מה הוא הולך לעשות,
פרצה אמו של החבר בבכי וסיפרה על מר
גורלו של אחד מבניה שנתנסה בחתיה דומה.

2־ך תביא אה האבא עזרך

?־אהבה אין גבומת
ף יקטור הצעיר החליט, כי הגיע ה!
זמן להקים משפחה. הוא היה עובר
את הגבול כל חג־מולד כדי להיפגש עם
ארוסתו מבית ג׳אלה (לפני מלחמת ששת־הימים)
,אבל השלטונות סרבו לאשר את
בואה של הכלה המיועדת לישראל. המלצותיו
של הבישוף חכים לא עזרו לרומיאו
ויוליד, שמשני עברי הקו הירוק. הורי הבחורה
החליטו להשיא אותה לאיש אחר.
כשנודע הדבר החליט החלטה גורלית: הוא
נסע לבית־צפפה במטרה לחצות את הגבול.
פתאום פגש אותו חבר טוב טאלב, עימו

ויקטור שוכנע וחזר הביתה. ההורים סידרו
לו פגישה עם הנערה בקפריסין.
לפי תסריט משנות השלושים היו צריכים
עכשיו בני הזוג להינשא ולחיות באושר
עד קץ הימים. אבל בשיחה בארבע עיניים
נתברר לשניהם כי הלחצים מצד השלטונות,
החברה והבית חיסלו את הסיכויים שלהם
להינשא. אחרי זמן מה קיבל ויקטור הזמנה
לחתונתה של בחירת ליבו עם אחר.
ויקטור, אשר עבד כעוזר צלם אצל מנחם
גולן, קיבל מקום עבודה בטלוויזיה מייד
עם הקמתה. הוא היה חרוץ ובעל תושיה.

יצא שליח מיוחד של הטלוויזיה, אלא יהיה
זה דבעצ מון, איש ידיעו ת אחרונות, ש־יסקור
בטוקיו את משחקי אסיה לנוער עבור
הטלוויזיה הישראלית בסיוע טכני של הטלוויזיה
היפאנית ו • ואילו דן שידץ
עסוק בתכנון מבצעי־שידור מיוחדים מכינוס
הפועל. בתוכניתו לשדר בטלוויזיה יומן יומי
לאחר מהדורת מבט במשך תקופת הכינוס.
#ו מעשה ספורטיבי אחר עושה הטלתי־זיה
בכך שהיא מקדישה את מסיבת העי
תונאים
המאולתרת הבאה למזכיר ההסתדרות
יצחק כן־אהרון שונא הטלוויזיה
הכללית. מועד השידור הוא יום א׳ השני
בגל־במאי
יום לאחר חג הפועלים.
גולו של ניגון פונה השחקנית־זמרת כלוי
פוזין בתפילה אל האלוהים שיעזור לפיטר.
לפני שבועיים נתגשמה תפילתה: בעלה
פיטר פדיישטט חזר לטלוויזיה כדי לביים
שלוש תוכניות שש התוכנית הראשונה,
על ילדים עולים מרוסיה ( )13/4היתרי

הלוהל משלם
את המחיר
ד,עיון, דיבר על שיפור התדמית מבית ומחוץ.
אחרים דיברו על עניינים מהותיים
הנוגעים לרדיו ולטלוזיזיה. משה חובב, הממונה
על הרדיו, דיבר על היחס בץ שני
המדיומים. אין ספק — זוהי התחרות לא
בין שווים.
היועץ המשפטי נתן כהן ואנשי החדשות
מרדכי קירשנבוים ואלימלך רם דיברו על
מישדרי תעודה, כנראה בעיקבות פרשת הפנתרים
בה הואשמה הטלוויזיה ב״ביום״.
מצידנו נשאלת רק שאלה אחת — האם
ברור למשתתפי יום העיון פעם אחת ולתמיד,
כי המישורים ורק המישורים קובעים
את דיוקן רשות השידור ואת תדמיתה
ולא הרצאות, הסברים ותירוצים?

מדוע נכנם לשידור ביום ב 12/4ריגו־לסו
במקום האודיסיאה של ד,נרי מילר?
כשדובר על כסף, תבע המפיץ את הסכום
האסטרונומי של שמונת אלפים דולאר עבור
הסרט. רק ברגע האחרון הוא הוריד את
המחיר לאלף וחמש מאות דולאר•
אבל האיש הקובע בטלוויזיה החלים שאלף
דולאר זד, המקסימום שאפשר לתת עבור
הסרט ד,מצויץ על הנרי מילר. זאת אומרת
שבגלל 500 דולאר שונה לוח השידורים בצורה
קיצונית ביותר.
ברם, מוזר לשמוע כי שיקולים כספיים בסכומים
כאלה משפיעים כל־כך על לוח ה־מישדרים
שעה שלפחות מיליון צופים צורכים
את המסך הקטן מדי ערב ויש להם
גם תוכניות אחרות שהם רוצים לתכנן מראש
בהתאם ללוח המישדרים.

ספיישל לדבקה מיפאלי

שף ניקולאי הכין ארוחת־צהרים מיוחדת
במינה למשתתפי יום־העיון שנערך במלון
תדמור למרצים מטעם רשות־השידור, שיצאו
לקיבוצים ולמקומות אחרים כדי להסביר
עד כמה מסובך מה שקרה בטלוויזיה.
צבי גיל, דובר רשות־ר,שידור והממונה
על היחידה לקשרי־ציבור שאירגן את יוס
קצת
פחות כואב לעובדי הטלוויזיה בדחס
לתוכניות בידור אחרות. שש תוכניות
מופקות עתה בסרטי רול במתכונת תוכניות
הרדיו שלכם לשעה קלה. שתי הראשונות
תוקדשנה, האחת למוטי גלעדי והשנייה לרבקה
מיכאלי. תוכנית בידור עם אמנים
מהקיבוץ מכינה לטלוויזיה החברה ההסתדרותית
המתיימרת להתחרות עם הטלוויזיה
בעתיד. ואילו חברת הנר עוסקת בהכנות
לקראת לול מספר שלוש.

רשות השידוד מנטה לשפד
את תדמיתה

בכוח הוא נידחף לקורס לתסריטאים בטלוויזיה
:״התחלנו 20 וסיימתי יחידי.״ התוצאה
היתד, שסאלים פאתל, מנהל התוכניות
בערבית, נתן לו להפיק ולביים חידון בערבית.
ויקטור התקדם במהירות הסילון ותוך
זמן קצר נתנו לו לעשות גם תוכניות
למשפחה וד״ש. גולת הכותרת היתה הסרט
ח לו מו תי ה של טמירה עם ג׳אק כהן ולילית
נגר, שהופק ובויים בשותפות עם רבקה
פרידמן (קלעים).
התגובות המצויינות ברחוב הערבי הביאו
ללידתה של התוכנית הטלוויזיונית בערבית
הפופולארית ביותר בישראל, בשטחים המוחזקים
וברבת־עמון: עדל וסמירה.

*י* גורל רצה שויקטור יפגוש את בחי!
| רת־ליבו בירושלים המזרחית. הוא
פשוט ראה אותה ברחוב והתעניין אודותיה
אצל מוכר העוגיות בפינה. ויקטור המודרני
הלך בלי בושה אל חנות המזכרות של אבי
הנערה וביקש את ידה. תשובת האב היתה:
״אינני מדבר עם ילדים. לך תביא את האבא
שלך.״ מסורת היא מסורת.
נתנו לנערה לראות אותו פעם אחת וזהו.
״היתד, אהבה ממבט ראשון,״ מסביר ויקטור
בהתנצלות מסויימת ,״אחרת לא הייתי מתעניין
אצל מוכר העוגיות.״ הזוג הצעיר בא
בברית הנישואין והשתכן במזרח העיר
״אבל השכנים התייחסו אלי בחשדנות. דברו
איתי עברית, חשבו שאני איש בטחון.״ לקח
זמן עד שהתרגלו אליו בשכונה. ויקטוד
מתרחק מפוליטיקה .״אם יש לי מטרה הרי
זה לקדם את הערבי בישראל וזאת המטרה
שלי בעדל וסמירה.״ אם יש דבר שמפריע
לו ביחס למהות הפלסטינית, הוא זה, שכל
המדינות באזור עושות הון־פוליטי וניבנות
על חשבון הפלסטינים. אבל ויקטור מעדיף
לשוחח על העבודה בטלוזיזיה.

כל־כך מרגשת ומוצלחת עד שמגיע לו חווה
תארו
עם הטלוויזיה לאורך ימים.
לעצמכם שאפילו אסתר סופר, מפקית התוכנית
ויוזמת הרעיון, שהכירה את הטקסט
מראש, מחתה דמעה בסתר בשעת הצילומים.
תדריך גיטו וורשה (יום ד )20.30 ,21/4 ,ב־סרט
של הבי.בי.סי. יוצגו צילומים מתקופת
השואה שנמצאו אצל אנשי גסטאפו, אנשי
אס. אס, אנשי צבא גרמניים ובאלבום הפרטי
של היינריך מילר.
חסידי אומות העולם (יום ד׳ ,21/4
— )21.20 סיפוריהם של מצילי יהודים בתקופת
מלחמת העולם השנייה בסרט ישראלי
שצולם במיוחד ביוון, איטליה, צרפת,
הולנד ודנמרק. במאי: זאב רב־נוף, מפיק:
דוד גולדשטיין.
חדווה ואגי (יוס ו 20.30 ,23/
שלומיק גפן מנסה למכור ספגטי קרקובר
ומגלה שכולם מנסים למכור לו ״לוקשים״.
בהשתתפות יעל אביב ומנחם זילברמן. במאי
— שלמה אימברמן, הפקה — סרטי רול.

סרט טלוויזיה ארוך

(יום ו׳, 23/4 ,

— )21.40 המצחייה, מסידרת חקירותיו של
המפקח מגרה.

המשחרים (שבס— )18.36 ,24/4 ,
להקת־זמר אוסטרלית שהתפסרמה בעולם
כולו.
השעה השלישית (יום ב׳ ,24/4
— )20.20 תדמיתה של ישראל בעיני הגויים.
בעקבות הסרט הדוקומנטרי הצרפתי
ישראל 70 ושני ראיונות, האחד — עם
שאול למברוסקיני, במאי הסרט והשני עם
רולנד קרים, עורך חדשות החוץ של
השבועון ט״ ם, יתקיים דיון בנושא באולפן
בהנחייתו של העיתונאי ישעיהו בן פורת.
מפיקים — אביטל מוסנזון ודב שנער.

צ - 77 אחי דקר (יום ג׳ ,27/4
— )20.20 מישדר מיוחד ליום הזכרון.
חשוב לראות.

זול יותר* נוח יותר* מהר יותר
בימים אלה הגיש ״.אגד״ לממשלה תביעה להעלאת תעריפי הנסיעה בשיעור 44.4אחוזים. תביעה זו אולי
גבוהה במבט ראשון, אן היא מושתתת על תחשיב כלכלי בדוק ומאושר ושיעורה הכרחי לקיום תחבורה
סדירה ברמה הנאותה ש״אגד״ מקיים. יתר על כן — בדיון בנושא זה אסור לשכוח את העובדות הבאות:

תעריפי הנסיעה ב״אגד״ הם מן הזולים בעולם. תושבי מדינות אחרות משלמים
הרבה יותר בעד נסיעות באוטובוסים או ברכבת התחתית.

גם לאחר העלאת התעריפים בשעור שנתבע על ידינו לא יעלו תעריפי
הנסיעה ב״אגד״ על הסטנדרד הכלכלי המקובל בעולם !
ולשם דוגמה :
נסיעה מפרברי הערים למרכזיהן, מרחק של 10ק״מ, עולה בעולם:
נסיעה מקבילה בישראל עולה כיום :
בחו״ל :
מבת-ים ומחולון לתל-אביב — 35 אג׳
למרכז לונדון
1.05ל״י

מהרצליה ושכונותיה לת״א — 55״
מילאנו

— 84 אג׳

קריות חיפה
ניו־יורק

1.05ל׳׳י

מבשרת ירושלים — ירושלים — 35״
פאריס

1.00ל״י

רמת־אביב — תל־אביב
גם לאחר העלאת התעריפים אנו זולים יותר.

האוטובוסים של ״אגד״ נוחים יותר וצפופים פחות מן האוטובוסים
המקובלים ברוב שירותי התחבורה בעולם.
״אגד״ מתופעל בשיטות יעילות ומזרים רכב נוסף לשירות בשעות הלחץ
ועל פי מספר הנוסעים בקוים.
אין אצלנו מקומות עמידה ברוב הקוים הבינעירוניים!
אנו מקיימים קשר סדיר ורצוף לכל נקודה על מפת הארץ !
איננו גורסים החלפת אוטובוסים ואנו משתדלים במידת האפשר,
לקיים קשר ישיר מכל נקודה למרכזי הישוב הגדולים !
הנוחיות שווה הרבה; אנו מבקשים בעדה רק מעט!

מהר יותר
אנו חו טי ם

שיטת העבודה של הקואופרטיב מבטיחה קשר מהיר יותר ואפשרות
טובה יותר להגיע ליעד. לנוסעים שלנו אין בעיות חניה. התחנות שלנו
סמוכות למרכזים ונהגינו מנוסים ואמונים להוביל את נוסעיהם
בבטחון ובאחריות.

מחירים מצי וחיים

על כל זאת איננו מבקשים פרס. אנו מבקשים מן הממשלה
שתכבד א ת הבטחותיה, תפצה אותנו על גרעונות העבר ותאפשר
לנו לפעול בהווה ובעתיד על בסיס תעריפים ריאליים, כפי
שמחייבות הוצאות השירות.

״אגד״ מקיים שירות למופת —
תכבד הממשלה את התחייבויותיה כלפיו!

מוגש ע״י ״אגד״ המח׳ ליחסי צבור

במדינה חינזך סיוט חוגה לפי כל הסימנים, השערורייה שהתחוללה
בפרשת בית־הספר התיכון דניה בשכונת
קטמון בירושלים, הינד, התחלה בלבד.
טענת ההורים שהקימו קול זעקה: לבית־הספר
נרשמו תלמידים מיוחסים מאזורים
אחרים, כך שבכוונה תחילה לא נשאר מקום
לילדי האזור עצמו — בני העניים. לדבריהם,
רואים התיכוניים את יוקרתם בכך, שמספר
המצליחים בבחינות־הבגרות אצלם יהיה
גבוה, ולכן הם נוקטים שיטה פשוטה ביותר:
סלקטיביות. כיום, קיים חינוך חובה
כבר בכיתות ט׳ (פרט לתל־אביב ולפתח־תקווה)
,ועל־פי החוק אסור לערוך סלקציה.
על מנת לעקוף את החוק, עורכת הגימנסיה
הרשמה מוקדמת, ממעטת בפירסומים אודות
מועד ההרשמה — ואחר כך קובעת: כל
הקודם זוכה. רק הזדעקותם של ההורים,
טענו המזדעקים, הצילה את ילדים מגורל
דומה השגה.
הסכמים פרטיים. למען האמת, אין
זו הסיבה היחידה לסלקציה. מורים רבים

מכרז מם׳ 1/71

נותרו מספר
מקומות מצומצם
לקורס

קר ינ ות רדיו וטלווידה
(מחזור ד׳)
המעוניג־ם להתקבל ים־
גו בהקדם בצרוף תול דות
חיים בכתב יד
לת. ד 7136 .תל־אביב.
המועמדים יעברו
מבחני קול ־
אין השתתפות במבחן
מקנה מקום בקורס

מודעת ההזמנה
סי מכיר — את האיש שבמודעה
חוזים כבר היום בסיוט את מה שיקרה כאשי
יוגשם חינוך חובה בכל הכיתות. אי
אפשר יהיה לזרוק תלמיד מהכיתה. מפרי־עים,
מופרעים, או סתם חסרי״מוטיבציה ללימודים
— אי־אפשר יהיה לעשות להם דבר.
מספיק תלמיד אחד כזה בכיתה, כדי לפוצץ
את כל השיעורים. בשיטות הנקוטות בידי-
הם, המורים אינם מסוגלים כיום להתמודד
עם תלמידים כאלה. כיום, שולט הפחד בחדר
המורים. כבר כיום ישנם בתי־ספר, בהם
קיימים הסכמים פרטיים בין המורים לתלמידים
הבעייתיים. ההסכמים האלה אינם כתובים
בשום חוזה — לא צריך אפילו לבטא
אותם במילים. שני הצדדים מסכימים להם
בלי להגיד אפילו מילה אחת: אני לא אפריע
לך, אתה אל תפריע לי.
משרדכן .70 עתה, עלתה ההתנגשות
העדתית על פני השטח במלוא חריפותה
— גם בתחום החינוך. ימי החרדה של
מלחמת ההתשה נעלמו. טענת הביטחון,
כתשובה לכל בעייה, נסתתמה. מה גם שתמיד
הכירו הכל, כי חינוך אינו חשוב
פחות מביטחון.
יגאל אלון הכיר בחשיבות הנושא, כאשר
הביע את רצונו להיות שר־החינוך. כי משרד
החינוך הוא בן .70 בראשו עומדים בני
.70 הם יהיו מסוגלים לנהל מדיניות חינוך
חדשהז קשה להאמין.
בעל כורחך אתה לומד גם אם שוכחים
לרגע את הבעייה העדתית, כי נשארת עדיין
הבעייה של חינוך חובה בבית־הספר העל־יסודי.
גס בני־הטובים נרשמים לתיכון תחת
לחץ. לחץ ההורים. כמד שיש מכונית ויש
טלפון בבית — חייב הילד ללכת לתיכון.
האצילות מחייבת. מה יקרה לכל הנערים
חעולס ומת 17*3

הלחוצים הללו, כאשר יישבו בעל כורחם
בתיכון?
מה ניתן לעשות כדי למנוע את ההתפוצצות
הצפויה?
יש רק פתרון אחד: המורים חייבים ללמוד
מקצוע חדש — איך להקנות מוטיבציה בלימודים.
בתי־הספר העל־יסודיים חייבים
ליהפך לבתי־ספר מקיפים, בעלי הרבה מגמות.
שיטות ההוראה חייבות להשתנות, להתבסס
על אינדוידואליזציה: המורה ייתן
שיעור אחד — ולאחר מכן ילמדו התלמידים
בצוותים כאשר המורה מדריך ומכוון אותם.
תלמידים ירבו בעריכת מחקרים וכתיבת
עבודות. תלמידים ישותפו בהוראה ובהנהלה.
וגם כל זה — איננו התשובה המלאה.
בנוסף לכך, יש צורך בשינוי נוסף: חינוך
חינם, ולא חינוך חובה.
או אז, ילמד רק מי שירצה ללמוד. אבל
מי שירצה ללמוד — יוכל ללמוד.
עסקים מכל מלמדי השכלתי במבט שטחי, דמה סיגנון המודעה לסיגנון
מודעות רשמיות של משרדי ממשלה. גם
המילים בראשה, ,מכרז מם1/71 הגבירו
רושם זר״
הקורא השטחי, עלול בקלות היה שלא
להבחין כלל כי בראש המודעה לא מופיע
שמו של כל גוף ממשלתי. או אף לא־ממשלתי,
למען האמת.
עובדה נוספת, שנתגלתה למעוניינים במכתב
התשובה שקיבלו לפנייתם: מחיר ה־מיבחן
— ש״אינו מקנה מקום בקורם״ —
35ל׳׳י.
על המכתב שבראשו התנוססו המילים
,המחלקה לקריינות, הקרייה׳ ,היה חתום
זאב שמיר. עתה הפך הסיפור לסיפור־מתח.
זאם הו אזאבדוא דן. לאחר שורה
של התחמקויות ממושכות, התגלה זאב
שמיר כאיש שלא היה. במקומו, התגלה
שם אחר — זאב פורמן. לבסוף, כשהתגלה
פורמן אישית — התברר שהוא דני כהן.
דני כהן, למרות גילו הצעיר ( )32 מפורסם
למדי כחלוץ קורסים שונים, שהוצעו לציבור
בשנים האחרונות. אחד הראשונים — קורם
לדוגמניות, אחריו — מוסד שנקרא סוכנות
דוגמניות. וכן קורסים לזימרה ולמשחק.
דני פתח כמו־כן גם סוכנות דוגמניות בשם
בסרפליי, ממנה הגיעו למשטרה כל מיני
תלונות. כאשר החלה המשטרה חוקרת, פרצה
מלחמת ששת הימים, ונחקק חוק החנינה.
התיק נסגר. גם הסוכנות.
ל עז רתהעם. עתה, החליט דני לפתוח
קורס נוסף — לקריינות רדיו וטלוויזיה.
גם בערבית, כמובן. הוא הבין שחסרים
קריינים. דני החליט לחוש לעזרת
רשות השידור. בהתלהבות שכח לשאול את
הרשות אם היא זקוקה לעזרתו.
דני החל מפרסם מודעות, והעניינים החלו
מתגלגלים.
לאמשתלם. למה קורא דני כהן לעצמו
זאב פורמן? ״הבטיחו לי ירושה גדולה,״
מגלה דני* .קרוב שלי. הוא גם נתן
לי את המרצדס שעליה אני נוסע. התנאי
שלו היה שאשנה את שמי לזאב פורמן, שזה
שמו.״
״אני בסך־הכל שותף של זאב שמיר,״
טען בשיחה עם כתב העולם הזה .״אפשר
לומר — מנהל אדמיניסטרטיבי. מסיבות השמורות
עימו, אין הוא מעוניין להפגיש
את שמיר עם העיתונות. אבל שמיר קיים.
על בטוח.״
ומה הידע המקצועי של שמיר זה, המנהל
את הקורם? ״הוא היה פעם קריין של קול־ישראל.
לפני הרבה שנים.״ למותר לציין
גם שלרשות השידור אין כל קשר עם הקורם,
ושכל אדם שסיים קורם במסגרת
פרטית, ייאלץ לעבור אותו מחדש — באולפני
שידורי ישראל, אם ירצה בעבודה.
בינתיים, אין דני מתחיל את הקורס :״באו
רק 15 איש. כשמחיר הקורס, שצריך להמשך
שנתיים הוא 430 לירות — אז מוכרחים
להיות 20 תלמידים מינימום. אם אין
20 זה לא משתלם. בגלל זה הצעתי ל־15
שבאו לעבור לקורס אחר.״
מה ילמדו בקורם האחר, אין דני כהן
יודע. את זה יודעים האנשים שיורו שם —
שאת שמותיהם אין הוא מוכן לגלות.
מסכם דני :״בני ישראל אוהבים ללמוד
בקורסים. אז מדוע לא לתת להם את התענוג
הזהז״

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ .*1755
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן!:
) 1קדם )4 .האי השומר על פיתחת מיפרץ
אילת )8 .דמות שקספירית )12 .רימה ותו-
לעה )14 .ענין, עסק )16 .יתכופף )17 .מדינה
הנתונה במלחמת אזרחים )20 .שמה של
מדינה חדשה באסיה )23 .רמש ארסי)25 .
זרמו )26 .רקטה )27 .כינוי למדינה אירופית.
)30 תענוג )33 .אלם )36 .שיני האריה)40 .
שלא על מנת לקבל פרס (ר״ת) )43 .יונק
ימי גדול )44 .חי על חשבון אחר )45 .שם
זכתה מכבי תל־אביב בגביע אסיה לאלופות.
)48 מתכונות המנהיג )51 .הדר )53 .עלה
מעץ מחט )55 .מושלה החדש של רצועת
עזה )57 .תכשיט לאף )59 .מדינה מזרח
אסיאתית הנתונה במלחמה )61 .לא נשוי.
)64 מרפאה בלע״ז )67 .נאהבים )69 .סימן
קל )70 .טס )72 .מקום מרעם )73 .ולד חי
שאינו דומה למולידיו )74 .תוצרת חקלאית.
)75 חרק יפהפה.

מאמך:
)1דרוש כדי להידחף )2 .טהר )3 .קבו
צות
של ארבעה )5 .נם )6 .מים לרויה, מרבית
אגלי הטל )7 .על ידי, באמצעות)9 ,
בעזרתם מוציאים נפט )10 .עץ זקוף וגבוה.
על שמו נקרא עמק המסמל גלות )11 .אשת
הטפש ) 13 .גשם )15 .טיפה )18 .רגום)19 .
כינוי לאב )21 .חפור תעלות לביוב)22 .
מנגינה )24 .אמיתי )28 .יצור דמיוני)29 .
ישן )31 .אויב, שונא )32 .צורה הנדסית.
)34 מחלת מעיים קשה )35 .שני עמודים.
)37 לב בארמית )38 .גאוה, יוהרה)39 .
נרתיק )40 .מוצא הנהר לים• )41 גליל ברזל
שכותשים בו במכתש )42 .שם גלריה תל-
אביבית לאמנות )45 .עוף טורף )46 .אי-
אמונה כללית בהתחייבויות הדדיות, מוסריות,
חברתיות וחוקיות )47 .בוטח בעצמו, אדיש.
)49 מדינה אפריקאית )50 .בת קול)51 .
נהר באיטליה )52 .בוא למטה )54 .פה)55 .
דבר שנחתך וניגזר )56 .היתקשה מקור.
)57 מעון )58 .שונא אמת )70 .יחי בצרפתית
)62 .אש )63 .בהמת עבודה )65 .האות
ה־ )66 .12 רשע ידוע )67 .נשיבה קלה.
)68 ללא נעליים )71 .גב.

ח שב? 1755
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלויה:
״תשבץ 1755״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד חאחרון למישלוח
הפיתרון — 28.4.1971
בין הפותרים נכונח יוגרל פרס כספי סל 20ל״י ועוד 3פרסי •סריס.

השערוריה
המזעזעת

איטליה

ד בני

ש ב עי ם
מודרני, היה לפרופסור אדמו פיאמברטי
משהו חשוב לעשות. לא בתור פסיכיאטר.
בתור גבר.
ך* שלושת הצידצודים שלו, פתחה
/הגברת ג׳וליאנה מלוגני את הדלת,
בירכה אותו לשלום. היא הכניסה אותו
לסלון אלגנטי, שם הוא התיישב, הצית לעצמו
סיגריה והמתין.
למה הוא המתין סיפרה לאורה ניגרו.
בפרוטוקול המשטרה, אמרה לאורה, שהיתה
בעת מתן העדות בת : 14
״זה היה זמן קצר לפני חג־המולד. גברת
מלוגני אמרה לי, שהיא מצאה עבורי לקוח

העדה הואשיוו

לאורה ניגרו מובאת לבית־המשפט /להמשך עדותה. הקטינה
בת ה־ 14 שימשה עדת התביעה הראשית במשפט
המסעיר את כל איטליה, בו מואשמים 22 מעשירי העיר ורסר* בת 100 אלף התושבים,
בקיום מגע מיני עם קטינות, בבית־הזזנזת שהתמחה בסוג זה של סחורה, לסוג זח של
לקוחות. לאורה הייתה נתונה למישסר משטרת• כל זמן המשפט; כדי להגן עליה מפני
הלחצים הכבירים שהפעילו משפחות הנאשמים על עדות התביעה הצעירות והתמימות.

** די יום שישי בשעות הצהריים נוהג
^ ) היה פרופסור אדמו פיאמברטי בן הסד
לחלוף במכונית שלו ברחוב ויה קסולה,
הרחוב הראשי של העיר הצפון־איסלקית
ורסה. הוא היה מחנה את המכונית ליד
המספרה הקבועה שלו, מתיישב על הכיסא,
ומקבל תספורת ומניקור.
כולם בורסה ראו זאת לכבוד להחליף
מילה עם הפרופסור. הוא היה אחת הדמויות
המכובדות בעיר — פסיכיאטר נודע.
אחרי שגמר להסתפר, היה משאיר את

המאדאם וידידה;^

בעלת בית־הקטינות, ומאהבה־שותפה לעסק,
ורו פיורה, שלא בחל להתענג עם העובדות.

הלסוח הג מד
כמעט־גמד, אשר מצא בקטינות את סיפוקו.

אנוס פסרה, תעשיין
עשיר, שלפי
עדותה של לאורה היה הלקוח הראשון שלה
— וגם הגבר הראשון שבא איתה במגע.

אנוס האנס

מכוניתו במקום, ועושה טיול קצר ברגל ב־ויה
קסולה, כשהוא מברך לשלום אנשים
על ימין ועל שמאל. כל אחד הכיר אותו.
אחר כך היה פונה לויה מילנו. משם,
פנה לרחוב צדדי, אחר כך יצא לויה ואינו־לדי.

בקומה השישית של בית מגורים

חשוב מאוד. קצת מבוגר, אבל נחמד. והוא
בטח ישלם לי בעין יפה.״
״בשבילי זה בא בדיוק בזמן• בדיוק רציתי
לקנות לאחי הקטן מתנה יפה לחג, וגם
לעצמי ולאימי לקנות כמה דברים יפים.
״כשראיתי את האיש הזקן הייתי קצת
נדהמת. הוא בטח היה כבר יותר מגיל ,70
נמוך מאוד, והיתד, לו כרס גדולה ושערות
לבנות. הוא ישב על כיסא בחדר־האורחים
של גברת ג׳וליאנה .״את באמת יפה מאוד,״
הוא אמר. הוא הסתכל עלי דרך משקפיו
העבות ותפס את ידי. היו לו שקיות גדולות
מתחת לעיניים.
״הוא כיבה את הסיגריה שלו והתחיל
להפשיט אותי. הוא מישש אותי בכל מקום,
ותוך כדי מישוש אמר, :כמה את יפה ומוצקה׳.
״כשהייתי
כבר ערומה, הוא ניגש לגברת
מלוגני ועשה לה אותו דבר. הוא פתח
לה את כפתורי החולצה והרים לה את החצאית.
אחר כך הפשיט את אדלינה, עוד
ילדה שהיתר, בחדר.״

יפרה לאורה בהמשך עדותה:
0״אחרי שכולנו כבר היינו ערומות, התפשט
גם האדון הפרופסור, ואחר־כך הלכנו

לחדר־המיטות. נשכבנו על המיטה הכפולה
הגדולה כפי שהפרופסור הסביר לנו, כך
שד,אברים שלנו יהיו בתנוחה כזאת שכל
אחת מאיתנו תוכל לבוא ביחסי־מין בכל
הצורות. הוא הסביר זאת כשהוא עומד
ערום לפנינו. עד שהסתדרנו לשביעות רצונו,
זה לקח די הרבה זמן, כשלבסוף הצלחנו,
הוא התחיל לנשק אותנו בכל המקומות האפשריים.
״זאת
היתד, הפעם הראשונה שהלכתי למיטה
עם גבר שאיתו לא קרה שום דבר.

״הפרופסור השכיב את
כולנו כר שנהיה
בתנוחה כזו שכל אחת
תוכל לבוא ביחסי-מיו
בכל הצורות״
זה נראה לי נורא מצחיק, כיצד יכול גבר
בשביל דבר כזה לשלם כסף.
״גברת מלוגני הסבירה לי מאוחר יותר
שבריאותו של הפרופסור לא מרשה לו כבר
לבוא ביחסי מיז, שזה עלול להזיק לו אם
יתרגש יותר מדי. כשהפרופסור עזב אתנו,
הוא איחל לי חג שמח ונתן לי 5000 לירטות
(כשלושים ל״ק. זה היה מעט מאוד.
אבל מצד שני הוא לא דרש הרבה בפעמים
הבאות הוא נתן לי סכום כפול.״
לאחר עדותה של לאורה, התאבד פרופסור
פיאמברטי. התאבדותו רק הוסיפה לסערת־הרוחות
הנוראה שזיעזער, את ורסה — ואת
כל איטליה — בעקבות גילוי בלט־ד,וזרדים
החדש, בו שירתו קטינות לקוחות מנכבדי
העיר — ומזקניה. על ספסל העדים, בביתר,משפט
של ורסה, נאלצו כמה מראשי החברה
הגבוהה באיזור לענות על שאלות
עדינות ביותר.
העיקרית -ג׳וליאנה
*נאשמת | 1מלוגני — בעלת בית־הזונות לקטינות
ומאהבה, סוכן המכוניות ורו פיורה

״הוא החל להפשיטני
ומישש בכל מקום״
46 נותרו, בתום העדויות, במצב חסר־תקווה.
הוכח כי פיורה אנס, בדירתה של
מאהבתו, את לאורה ניגרו, שהיתר, אז בת
הוא וג׳וליאנד, מלוגני ניצלו
12 בלבד.
את לאורה, בת השכן, למשחקי־מין, אחרי
זה הם הכניסו את הילדה למעגל קסמים,
שבעקבותיו היא התמסרה לגברים עבור מתנות
קטנוודערו• הסכומים הגדולים הלכו
לכיסם של שני ספקי רשת הלוליטות האיטלקית.
נאשם
אחר היה בעל־בית חרושת למשקאות,
רמו מלינטי, בו .50 רמו לא היה
בדיוק חלומן של נשים. לפי גובהו, היו לו
סיכויים טובים להתקבל לקירקס בתור ליצן.
בלית־ברירה, נאלץ הכמעט־גמד לשלם סכו־

מים גבוהים עבור אהבה. בית־החרושת שלו
איפשר לו לעמוד בהוצאות האלה.
בדירתה האלגנטית של הגברת מלו-גני הרגיש
רמו את עצמו כגבר כשבמיטתו ילדה
בת .12 מובן מאליו שלפני כן הוא בא כבר
ביחסי־מין עם בעלת־הבית הנאה. אבל גברת
מלוגני, בעלת החזה המלא, היתה בכל זאת
גדולה מדי בשבילו. הוא שכב גם עם החד־

״הוא ניש?ו אותנו
בבל המקומות״
רנית של הגברת מלוגני, מריוצ׳ה, אבל
גם היא לא היתה הטיפוס שלו.
הטיפוס שלו היא לאורה ניגרו, שהיתר,
אז בת .12
סיפרה בעדותה :״אל רמו מלינטי היתה
לי חולשה, למרות שהוא היה מעל לגיל
.50 הייתי עם רמו יחד הרבה פעמים. בדירתה
של הגברת מלוגני, וגם בוילה של
החבר שלו, וגם במכונית שלו.״

ללכת הביתה. אימי חשבה שכל אותו זמן
אני נמצאת אצל השכנה, הגברת מלוגני.״
הגברת מלוגני היתד, תמיד מציינת בפני
הוריה של לאורה שהילדה נחמדה ואיך
שהיא מסתדרת כל כך יפה עם בניה התאומים.

הזמן התחילה לאורה להשתנות. היא
התחילה להתאפר, קודם מעט, אחר כך יותר
ויותר. התחילה ללבוש שמלות מודרניות,
גרבי משי, לעשן, ולבקר במועדוני־לילה.
למרות כל זאת, נשארה בעיני הוריה וקרובי
משפחתה תלמידת בית־ספר, שהפכה להיות
קצת מודרנית.
שהילדה הזו כבר שכבה עם יותר גברים
מכל אשה אחרת בורסה — זאת לא חלם
איש.

ך* טינה אחרת שעבדה בשביל ג׳ולי־
אנה מלוגני, גרושה ואם לזוג תאומים,
היתד, מריוצ׳ה דוגי, בת .13
היא זו שהכניסה את לאורד, לבית־הזו־

ך* מו מלינטי הודה לילדה על התמם־
1רותה לא רק בכסף ובמתנות קטנות.
הוא גם דאג לה. היה לה ידיד טוב.
״לצאת איתו,״ סיפרה לאורה ,״היה תמיד

הלוליטה
מט׳ 1
לאורה נין
בת ה 4ו
רופאי שיניים, שני סיטונאים,
שני תעשיינים,
תשעה סוכנים, שלושה
בעלי חנויות, מנהל חשבונות
ובעל־בית אחד.
נגדם העידו חמש לוליטות:
לאורה ניגרו
מריוצ־ה דוגי ,׳ אנה קרדומו,
נדיה צרויני ו־ג׳יובנה
סרה.
ג׳יובנה, שהגיעה כבר לגיל ,18 כאשר
נפתח המשפט, עומדת כעדה ונאשמת בעת
ובעונה אחת. שכן היא זאת אשר פיתתה
שתיים מהאחרות לזנות. לא שהיא היתה
היחידה, סיפרה לאורה ניגרו :״ג׳וליאנה

מריוציה דוגי, לוליטה
ך ן 1ן
נוספ ת ב שר שרת, רק בת

, 15 נראית מבוגרת כאן בגלל מט־שלעיניה.
והמ
שקפיים
פחת־הראש

זונה בת 14׳״״

העידה על קיום יחסי־מין
קבוצת גברים מבוגרים.

וורו פיורה איימו עלי, כשלא רציתי להביא
את אנה קרדוסו לבית. אז הבאתי אותה.״

,נדיה צרויני,
| , 15 אחת מנערותיה
של מאדאם מלגוני :״אהבתי
ביחוד לה שתתף בסקס בקבוצות,״
העידה בשלווה בבית־המ שפט.

זונח בת 115

חג עבורי. נהגנו לנסוע במכונית שלו לאיזה
מקום, ואחר כך הלכנו לאכול, ואחרי
זה הוא היה לוקח אותי לבלות בכל מיני
מקומות. הייתי מואד מרוצה איתו.״
וזאת, למרות — ואולי בגלל — שרמו
נהג להפגיש את לאורה עם גברים עשירים
אחרים.
סיפרה לאורה :״רמו הכיר לי גבר אחד,
בן ,30 שהיה לו גם כן בית־חרושת. הוא
גר בוילה נהדרת בורסה. נהגתי לבקר אצלו
פעמים רבות. גברת מלוגני שמחה מאוד
על הקשר החדש. היא גם כן הלכה איתו
פעם למיטה, אבל זה לא מצא־חן בעיניו.
הוא העדיף אותי.
״תוך כדי היחסים שלי עם רמו, היכרתי
גם את ברונו, שגם לו יש וילה בורסה.
היה שם מאוד רומנטי. היינו נפגשים שם
שלושתנו. פעם היו שם שלושה גברים.
לעיניהם, לפני האח, הייתי צריכה לעשות
סטריפטיז. אחרי שהייתי ערומה, הייתי צריכה
להתלבש ושוב פעם להתפשט. אחרי זה
שכבו איתי שלושתם כשהם ערומים. אחרי
שכולם הלכו רצה רמו עוד פעם לשכב
איתי, אבל היה כבר מאוחר והייתי צריכה

זונה בת 13
נוספת. כמו האחרות, לא רק היתה
פעילה כזונה, אלא גם גייסה חברות.

נות. נזכרה לאורה, בעדותה, כיצד התחיל
הדבר:
״עליתי לדירה, וגברת ג׳וליאנה היתד,
לבושה בבייבי דול. היא הובילה אותי ל־חדר־ר,מיטות.
מתחת לסדינים שכב גבר. שמו
היה אנוס פסרה. ידעתי מה שהוא רוצה
ממני, אבל לא רציתי לתת לו. בסוף הוא
פתח את רגלי עם שתי הידיים שלו וגמר
אותי.
״הוא הבטיח לי אחרי זה זוג נעליים.
אני מחכה להם עד היום.״
מלקוחות נוספים לא נאלצה לאורה להמתין
לתשלום .״האדונים שילמו 50 עד 150
אלף לירטות״ העידה .״אני לא קיבלתי מזה
כלום. הנוהג היה שהסיניורה קיבלה את
הכסף.״
בין הנאשמים במשפט, היד בין היתר
מלך המשקאות הקלים רמו מלינטי. שני

ץ *.ינחני המין של עשירי ורסה נתגלו
(* /כשנדיה צרויני בת ה־ 15 ניכנסד, להריון•
לאמה היא סיפרה :״הייתי עם מריוצ׳ה
אצל סניורה ג׳וליאנה. שם הרדים אותי גבר
אחד ואנס אותי.״
נגד הקטינות הופעלו, בעקבות גילוי הפרשה,
לחצים כבירים: חודשיים אחרי עדותה
הראשונה, הכחישה נדיר, את דבריה:
״את הדירה בויה ראינולדי, של סניורה
ג׳וליאנה, אני מכירה רק מהסיפורים של
שתי חברותי, לאורה ומריוצ׳ד״״ העידה.
״את התינוק לא עשו לי בדירה הזאת,
אלא בתוך היער. ולא עבור כסף, אלא בגלל
אהבה.״
גם לוליטה מספר 3אנה קרדוסו, סתרה
את עדותה :״כל מה שאמרתי עד עכשיו
היו שקרים,״ העידה בהמשך המשפט .״אף
אחד לא פיתה אותי.״
על שאלת השופט, כיצד יכלה לספר את
כל הפרטים שגילתה קודם בבית־המשפט,
ענתה :״לאורה גילתה לי. היא אמרה לי
שאם אספר את כל הדברים האלה במשטרה,
יפרסמו את התמונה שלי בעיתונים ואהיה
עשירה ומפורסמת.״
גם הצהרתה של לוליטה מספר ,2מריו־צ׳ה
דוגי, הפכה לחסרת־ערך. הבהיר דו״ח
פסיכיאטרי :״הילדה נימצאת במצב אינפנטילי
ולא נורמלי מבחינה רוחנית, העדות
שלה חסרת ערך.״

אך למרות העדויות שנסתרו, למרות ה־דו״חות
הפסיכיאטריים, למרות הלחצים הכבירים
שהופעלו על־ידי אצולת הממון והדם
של ורסה — שלא חסכו כספים ואיומים
כדי לסתום את פיהן של הקטינות — נשארו
עדיין מספיק עדויות לא סתורות.
כתוצאה מהן עלולים 22 הנאשמים, משמנה
ומלתה של העיר, למצוא את עצמם, בתום
המשפט, נידונים לשנים רבות מאחורי
הסורגים. אלו מהם שיחפצו בכך, יוכלו
למצוא נחמה בעובדה כי הם יהיו בחברה
טובה: בחברתה של ג׳וליאנה מלוגני, המאדאם
שאירגנה עבורם את כל הקטינות
הללו.

מתבגרים

השבוע חוא שבוע
שלן, בת טלה. נצלי
כל וגע בו. אפילו שהוא
לא התייחס אלייך
יפה — הוא אוהב
אותך והשבוע הוא
ישנה התנהגותו. סכום
בסף, אותו את שומרת,
יעיק על כיסך.
חתחלקי בו עם אדם
הקרוב לך ביותר הזקוק לו מאוד בימים
אלח. אל תתפתי לחמר בכסף חזה.

לפי כל הסינונינז, השבוע,
הוא ה שבוע שלן.
כו כ בו מראה הרבה אושר.
הפסקת לזרוק חי־מכאיבים,
ואתה צים שוב מסביר פנים לבת־כולו. ולעולם זוגן
במי
שור המיקיצועי יהיה
עליך לקבל החלטות רבות
וק שות. שקול את
ענייניך בז הי רו ת
ל טו ב תן,
בלתי־רגילה.
אל תהיה נ כון יותר לוויתורים כלשהם.

ן ואוחי!

מאזנ״ם

העבודה שהתחלת בה הולכת ומסתיימת.
העזרה להציפית מבת־זוגן מתגשמת.
בחיים הרומנטיים
— הצלחה. אן
אין לן מה לחשתחץ
— היא זמנית. צעד
מכריע וגורלי בחייך.
צעד אותו. עבודה של
שנים מתחילה להראות
תוצאות. אתה
זובח להערכה מחוד?
2כ או ק סז ב• .
ובגינו־שת
של הסובבים אותן.
גם במצב בריאותן
חל שיפור ניכר. שים־לב: השחרחורת
הקטנה אינה מעמידה פנים כלל.

תעמולה
לא בדיוק
ח בלוף —

היו אלו מעטפות משונות, שעשרות אזרחים
קיבלו בשבועיים האחרונים באמצעות
הדואר. לצד הבול הרגיל של 18 אגורות,
מודבק היה בול נוסף. צבעיו — כחול־צהוב,
והמילה ישראל מופיע בעברית, ערבית ואנגלית.
לכאורה — בול ככל הבולים. רק
פרט אחד, שאינו נטול־חשיבות, חסר בו:
הערך הנקוב.
רושם מסויים. לא היתר, זו טעות. שכן
לוא היו המדפיסים האלמוניים מוסיפים

עקת

לכם בני־ק שת מ שני המינים! ,מצפה משבר
בחיי האהבה שלכם. ה שתדלו לוותר לבני-
חגכ ם, אולי זה יתחיל
לגרום ל כן שהמ שבר
שיתחיל — יעבור הלאה.
חרבו בקניית מבי
לוי
תנות ב הצעו ת
מפתות. מ חוץ לבית יש
סיכוי ש תוצאו תיו של
המשבר יפחתו. בצעו
את הצעד או תו אתם
( 1בנובמבר ־
20 ברגב,יו
דוחים כבר ז מן רב
מדי. ה שבוע הזה רע
מאוד להימורים. אל תסכן מאומה. הסיסמה
המת אימה לן במיקרים אלה: שב ואל תעשה.

ן ןשו1

תקופת הרגיעה חלפה־עברה•
עתה מ חכו תלן
הס תבכויו ת ברוב השטחים
המעניינים או תן.
היזהר בכל !מעש ין. גם
לן, בת־סרטן לא מחכה
שבוע נעים ביותר.
ו 2ביוני -
מצוקת.
ל שעת
חסכי
;^0ביולי
מי יודע מה ילד יום.
את מצווה להתגבר על
רג שות הזעם שתוקפים או תן על המעשים
׳שעושה בן־זוגן. ע לין להבין אותו.

0111ו

חברך לעבודה מנסה
להתנכל לך. הוא רוצה
לרשת את מקומך.
הילחם בו! הכה אפילו
מתחת לחגורה.
גם הוא לא בוחל באמצעים
במלחמתו בך.
את, לביאה, עומדת
השבוע בפני פרשת-
דרכים. חישבי היטב
לפני שתבחרי את הדרך בה את חושבת
ללכת. אם תבחרי נבון, תהיי מאושרת.

חגגת סניטרית לשימוש פנימי

אתה עומד על סף
התמוטטות. הכל באשמתך.
מי אמר שאתה
צריך לעבוד כל•
בך קשה ז האם מישהו
מעריך את עבואתה האם דתך

מרוויח יותר ן לא וו

20 בי וני

לא. לכן, מתן מעט
את עצמך. הקדש יותר
תשומת-לב לבני משפחתך ולאנשים
הסובבים אותך. חם יביאו לך אושר.

זה חדש. זה מלהיב.
זה עלול להיות גם
קצת מסובך. אולם,
הקשיבי. החיים יכולים
להיות קלים יותר
בשבילך. סמפוני
סמפקס ־ ההגנה
ההיגיינית המודרנית
לשימוש פנימי -
מסלקים ומשביחיס
.ימים קשים*.
יתכן שאינך יודעת
זאת. אולם סמפזני
טמפקס פותחו עיי
רופא, למען נערות
כמותך לפניס^שנה
ומעלה. אינך יכולה אף
להרגיש בהם כאשר
הם מונחים במקומם
כראוי.
אולם. הקוב ביותר
בהם הוא,
אולי, כ׳ דבר
אינו מפריע
לד בפעילותך
השיגרת׳ת. את
ממשיכה לעשות
כלמה שברצונך-
ללא כל הגבלות.
את מרגישה תמיד
בטוחה וחפשיה.
זכרי, הן הטמפון
טמפקס והן שפופרת
ההחדרה, ניתנים
לסילוק בשטיפה. אין
פשוט מזה.
נסי כעת טמפוני
טמפקס. ניתן להשיגם
בשתי דרגות ספיגה,
דגיולר וסופר.

להשיג בבתי סרקחוז ובתמרוקיות
סובחרות. הסשויוות בקבלת דונסאות
וחוסר הסברתי ישלחו 45 אג* בבולי
דואר אל היבואנים איגווסם־איספקס
נגדם, חל אביב, רחוב •רסיהו 38

ה שבוע מתחיל ב סי מן אלים. אל תריב
עם הסובבים או תן. אתה מצווה להתגבר
על רג שות הזעם שתוקפים או תן. אתה
יכול לגרום לנזק חמור
לזוג תן. ע לין לה ול
היו ת
אותה, בין נוח כלפיה. אל ת שקיע
כספים בעסקים חד שים
בז מן הקרוב. הרבה בוביציאו
ת מן נסיבות הבית. לן, ב ת מאזניים, שתפסיקי הגיע הז מן
עם הפלירטים האלה.
את שוברת את לי בו,
והוא יזנח או תן סופית, מ תון מרירות. לעו
מ ת זאת, מצפה ל ן עתיד פיננסי בטוח.

מד י גר!

שבוע רע ל שתיית מש קאות
אלכוהוליים. תם
י שפיעו ע ליו לרעה. גם
העי שון מזיק לן. הש תדל
להתאפק ! תוכנית,
עליה אתה חו שב ז מן
רב, הולכת ומתג שמת.
ה מ שין לעבוד קשה. זה
22ב או גו ס ט -
22בספטמבר
ישתלם לך ב סו פו של
ח שבון. לן, ב תולה, מצפה
הפתעה לא־נורמאלית. אבל כ שתקבלי
אותה אל תראי סימני התפעלות. היי טבעית.

שמו

תפסק להעמיד אותה בניסיון ! לכל דבר
יש גבול! היא לא נוגדת בך, ואפילו
לא חולמת על בך.
אתה סתם ממרר לח
את חייה. ואם תמשיך,
זה יימאס עליה
בסופו של דבר והיא
תברח ממן. אל תח שוב
שבקלות תובל
למצוא אחרת במקומה.
לן, בת-גדי, מצ21
בד צמבר -
9ו בינו אר ו, פה בשבוע זה הפת-
01ע ח כספית גדולה.
דבר מה הקשור במים ומלח יביא לך
השבוע אושר רב, ואולי גם משהו כספי.

נו־1

ה שבוע תזדקק לכל חו ש הביקורת ש לן,
כדי שתדע לסנן את הידיעות המסעירות
שתגענה א לין, על־מנת
להגיע לגרעין האמיתי.
צפוי הלן הצלחה גדולה
ב ע בו דוג שתגדל בעתיד
עו ד יותר, אם תלן
ב כי סן הנכון. ידיד
קרוב יאכזב או תן !מרה,
אן הצלח תן החברתית לן בעתיד — תשמש
פיצוי. לן, נערת־דלי,
מלוא ה חו פן הרפתק אות.
היי נו עז ת ומסעירה ואל ת תח מקי מיד־הגורל.
לב שי צבעים בהירים בצא תן למסע.

מצפה לן שבוע נפלא.
היחסים המתוחים בעבודה
יירגעו, ובמקומם
תבוא אווירה
נעימה ושקטה, שתאפשר
לן להקדיש
את מלוא תשומת״ה-
לב לעבודה יוצרת.
9ו בפברואר -
20ו־מרט
נערה, שנדמה לן שאינה
מעוניינת בן,
תניא עימה הפתעה נעימה, ויחסי ה ידידות
ביניכם יתעמקו — ואולי, במשך
הזמן, אף יהפכו לאהבה גדולה. אם
אתה נשוי ואדום שיער — היזהר השבוע
מהחלטות נחפזות במישור העסקי.

ן ני 11

הכול האנונימי
חסר ע רן — למי?

את ערך הבול, היו הופכים לעבריינים פליליים־
שכן הבול ל א הוצא על־ידי דואר
ישראל.
הבול מראה את מפת ארץ־ישראל כולל
השטחים המוחזקים — בלי ציון הקו הירוק.
מוטבעת
בו חותמת הדומה להפליא לחותמת
הקבועה של דואר ישראל — ובה התאריך
.5.6—1967
המדפים האלמוני של היצירה החדשה בחר
שלא להזדהות. למרות זאת ברורה מטרתו
— תעמולה שקופה למען רעיון ארץ־ישראל השלמה ואולי אף, ליצור את הרושם, כאילו דואר
ישראל הוא זה שהוציא את הבול. דהינו
— גם שממשלת ישראל, סומכת ידה על
פירסום מפה של ישראל +השטחים —
כאילו היתד, כולה ישראל.

מ שטרה
ושוב: מכות במשטרה
רחמים מזרחי ( )18 יצא עם חבריו, בערב־פורים,
מביתו בשיכון תקומה שבכפר סבא,
תל־אביבה, לבילוי חג. דקות ספורות לאחר
שהגיע לתחנה המרכזית בתל־אביב, החל
בילוי החג שלו — בצורה שונה לגמרי
מששיער לעצמו. בעיטות בבטן, מכות וסטירות
מידי שוטרים, מעצר לארבעה ימים —
אלה היו מנת חלקו, לדבריו.
תעסה אותו. מספר רחמים, תלמיד
מכונאות בבית ספר מיקצועי :
עמדתי לעבור את הכביש בתחנה המרכזית.
שוטרת חיב׳׳ה עמדה ליד המדרכה וכיוונה
את התנועה. בחורים עם פטישים
העולם הזח 1756

מפלסטיק, הציקו לה, דפקו לה כל הזמן
על הראש. היא ביקשה מהם לזוז, אבל הם
לא זזו. היא התעצבנה והתחילה לרוץ אחרי
אחד. הם ברחו, ואז היא תפסה אותי, וקראה
לשוטר.
בא שומר וסובב לי את היד לאחור. הוא
סחב אותי בכוח לתחנת המשטרה. בכלל
בלי לדבר אלי מילה.
אני לא התנגדתי, אבל כשראיתי שהוא לא
משחרר אותי תפסתי עמוד ביד השניה שהיתר.
חופשיה. אז הוא התחיל לחנוק אותי
מאחור. כשעזבתי את העמוד, המשיך לגרור
אותי לתחנת המשטרה שבתחנה המרכזית.
בעיטה ככטן. הוא פתח את החדר של
העצורים וזרק אותי בכוח פנימה והתחיל

כפל
(לבחות)
עצור מזרהי
אחרי פטי ש על הראש — בעיטה ב ב טן

להכות אותי. בכל מיני מקומות. בעיטות
וסטירות. אחר כך הוא יצא, ונכנסו שני
שוטרים. הם האשימו אותי בהיטפלות לחיילת
.״אתה גיבור נגד חיילת י בוא נגדנו,״
אמרו לי. הייתי יושב על הרצפה. אז
אחד מהם צעק לי :״כשאני מדבר, תקום!״
כשקמתי השוטר הכניס לי בעיטה בבטן.
עד כאן, סיפורו של רחמים.
תלונה לשר־־המשטרה. רחמים הובא
בפני שופט, הואשם בתקיפת שוטרת.
הוצאה נגדו פקודת מעצר לארבעה ימים.
רק יצא את אבו־כביר — פנה למשטרת
יפו, שהיא האחראית על נקודת המשטרה בתחנה
המרכזית בתל־אביב ביקש להגיש
תלונה נגד הסמל 20371 ברוך רוקח. אך
שם, לדבריו בתרוצים שונים דחו את תלונתו.
בלית ברירה, שלח רחמים מכתב
תלונה חריפה לשר המשטרה שלמה הלל.
רק אז, כעבור כמה ימים, הוזמן למשטרת
יפו, שם הסכימו לקבל את תלונתו.

אני חוסכת בתכנלת ״מטמון
200״ של בנק הפועלים.
בסוף תקופת החסכון אקבל
הכנסה כפולה לפחות.
החסכון כולו צמוד ויש לי
נם בי סו ח -חיי ם ללא
תשלום נוסף, שלא לדבר
כבר על הפסור ממס הכנסה.
אני יודעת מה סוב -לכן
הצטרפתי לתכנית

מטמון 20

החי שחיטה חינוכית לילדים הפרידה היתד, מרה. הילדים נשקו לגדי,
אותו גידלו באהבה וברוך בחודשים
האחרונים בחצר ביתם, האכילו אותו מידיהם,
והשתעשעו איתו כעם כלבלב.
השוחט לקח מידיהם את הגדי, החל במלאכה.
הוא קשר את הגדי ברגליו כשראשו
למטה, לענף עץ, שחט אותו בזריזות.
פעייתו של הגדי נפסקה, זרם דם אדיר
קילח מצווארו.
הילדים עמדו מסביב, המומים ומזועזעים,
מתבוננים בשוחט המפשיט עתה את עורו
של בעל החי האהוב.
רק הערביס שדהטיס. ביומיים שלפני
חג הפסח, נשחטו בשכונת גני־סביון
— כדוגמה יחידה — כחמישים גדיים.
״נכון שהאנשים ששוחטים את הגדיים הם
ערבים?״ שאל ארז ליליאנטל בן השמונה.
הילד סירב להשלים עם הרעיון שיהודים
מסוגלים למעשה כזה.
מי אחראי לנוהג ברברי, אטום־לב וחסר
רגשות זר — ,שחיטת בעלי חיים, לעיתים
אף כאלה שגודלו על־ידיהם — לנגד עיניהם
של ילדים קטנים ז
מאגודת צער בעלי חיים נמסר, כי פנו
לרבנות בבקשה שתפסיק את הנוהג האכזר,
תורה לכל השוחטים לבצע את מלאכתם רק
בבתי־מסבחיים.
אלא שהרבנים, מסתבר, לא גילו נכונות
לעשות זאת. עד שישנו דעתם, תימשך ההצגה
החינוכית.
העולם הזה 1755

כמו כן המקלט הנודע כבר באיכותו 31-9001

? א[וו ש 8 -עווו ! 3 0ה ^ ז

נזקלט הטלויזיה הטוב בעול ם!

מכירה של מקלטים חדישים
( לעתטתה בכ מותמצומצמת ) כבר הח ל ה .

גם עבורעוליחדשים .

עורות מעול ה בכל ר ח בי הארץ

סו כן בלעדי בי שראל :

,,כנודי ,,ב ע,/מ,פרץ ,4תל־אביג
ס ני ף :

ד רן העצמ או ת 04ג ׳ חיפ

וגרמ שלישי: הנשים המגלגלות את המיליונים

ף* קרבאותם המכירים רק את שמו.
נחשב הקבלן הירושלמי המצליח לקבלן
מצליח.
בקרב אלה המכירים אותו אישית, הפך
הקבלן המצליח כבר מזמן לבדיחה.

לאחר שהיתר. לפילגשו, הפך אותה גם
למזכירתו הפרטית. ואז התחיל העסק.
לאט, אבל בצורה עקבית, התחילה האלמנה
הטרייה למדי, והפילגש הטרייה למדי,
והמזכירה הטרייה למדי — להשתלט.

רחל המדחדת

כי אלה המכירים אותו אישית, יודעים את
הסוד — שמאות לקוחותיו אינם יודעים
אותו :
שהקבלן המצליח כבר מזמן איננו הבוס
של עסקיו.

קודם, רק על המשרד. העובדים ידעו כמובן
על יחסיה עם הבוס י— שהתגאה בנעוריו
המתחדשים — ולא חלמו להסתכם ך
איתה. מה גם, שהיתר, זו השתלטות טבעית :
היא נתגלתה כאשת־עסקים מצויינת, מבינת־

החלום של הבוס: המז־פילגש המושלמת
את העסקים מנהלת מזכירתו המוכשרת.
היא המצביעה על אתרי־בנייה חדשים, היא
הסוחרת במיגרשים, היא המקימה את הבניינים.
היא
שולחת את הקבלן המצליח לסוג
הפעילות היחיד שנותר בידיו: מכירת הדירות
לקונים.
0 9 0
ך * רו מן הלוהט -שהיום כבר איננו
| | לוהט כלל — התחיל לפני חמש שנים.

עניין, והעובדים נטו לקבל את סמכותה ללא
התנגדות.

ף לפני שמישהו הספיק לראות מד,
| הולך שם, היא כבר שלטה גם על הבום
עצמו: לפתע, היתר, זו היא שניהלה
מו״מ עם ספקים, עם קבלני־מישנה, עם
ארכיטקטים. בצורה טבעית, בלי זעזועים,
הלך העסק והתרכז בידיה, כשהבוס

הקבלן הידוע שימש רק חזית —
למעשה, ניהלה פילגשו את העסק
מזכירתו של הקבלן היתר, אז אלמנתו
הטרייה של קבלן ירושלמי אחר, שנפטר
זמן קצר לפני כן. הקבלן המצליח, מתוך
רחמים על האלמנה, שבעלה השאיר אחריו
יותר חובות מאשר רכוש, נתן לה ג׳וב
בתור פקידה קטנה במשרדו הסואן.
היא לא היתה צעירה במיוחד 34
לא יפה במיוחד — לא שום דבר במיוחד.
למרות זאת — אולי בגלל זאת — התאהב
בה הקבלן המצליח.

נותן לה יותר ויותר חופש־פעולה. במגירתה,
היא מחזיקה תמיד פנקס צ׳קים ריקים
חתומים על־ידי הבוס, שולטת באמצעותו
בתקציב המיליונים הענק של העסק
המכנים.
גם על חייו הפרטיים של הבוס היא
השתלטה.
למרות שכיום 5 ,שנים לאחר בואה, קובעים
כולם שהרומן ביניהם התקרר. ועסקי־המיטה
שלהם, אם בכלל, תופסים מקום

קלוש ביחסיהם. הבוס והפילגש הפכו לשני
שותפים עסקיים.

^ ת חו ם ה מי משד הממלכתי, הציבורי
- 4והמפלגתי, מדבר הכוח. העוצמה להע-
ביר החלטות, להרחיק או לקרב אנשים,
לשחק את תפקיד האל הכל־יכול.
משום כך, זהו התחום בו יכולה להת־גדר
מזכירתו־פילגשו של הפקיד הבכיר
בכוה שבידה, הנובע מכוח הבום־המאהב1 .
בעולם העסקים, קיים מימד אחר ל כו ח/:
הכסף. כאן באה המזכירה־הפילגש על סיפוקה,
כאשר היא הופכת לשוות־מעמד עם
הבוס, נוטלת חלק, לצידו, במישחק־העס־קים
המשכר: מחזיקה בארנק הזהב, מגלגלת
מיליונים, מתגלה לעיתים כשנונה לא
פחות מהבוס.
אנשי עסקים רבים מאפשרים למזכירותי־הם־פילגשיהם
יד חופשית למדי בתחומים
מסויימים של ניהול עסקיהם. איש כמעט
אינו יודע אם מכתב חתום בידי המז־כירה
הוא פרי יוזמתה או יוזמת הבום.
כדי להגיע לעמדה זו, זקוקה המזכירה
לשניים: לאמון מלא מצד הבוס — אמון
אינטימי, טוטאלי, הנובע, בדרך הטבע, גם
מקירבה מינית — ולהוכחת כישרונד, כ. -
אשת״עסקים מוצלחת. שום איש־עסקים יש״
ראלי. אפילו יהיה מטורף אחרי מזכירתו
במיסה, לא יהיה די מטורף להרשות לה
לגרום לו להפסדים. גם לטירוף יש גבול

ך משרדו שד מנהל מיפעל המתכת
•1הגדול, בצפון הארץ, התמונה איננה
ברורה כל־כך כמו במשרדו של הקבלי

הנודע.
גם שם, אין זד, בלל סוד שהמזכירה
הפרטית היא גם פילגשו של הבום. בקרב
הקיבוצניקים פשוטי־ההליכות, המאיישים את
המישרות במשרד המרכזי של המיפעל, בעל
הסניפים ברחבי הארץ, בולטת הצעירה
היפהפייה, העירונית, המלוקקת והמטופחת,
בזרותר. על הרקע הכללי. היא והבוס גם
אינם מנסים להסתיר את יחסיהם, מופיעים
בחופשיות יחד בכל מקום. אשתו שי1
הבוס יודעת על כך — ומשלימה.
מה שלא רבים יודעים, זו מידת שלי-
טתדי של המזכירה — צעירה בוגרת-
גימנסיה בלבד, בת - 25 בניהול עסק
שמחזורו השנתי מסתכם בכ־ 50 מיליון ל״י.
הם אינם יכולים לדעת, כי ההחלטה!
לפני כחצי שנה, לוחות את תאריך ההתחלה
של קו־הייצור החדש — נתקבלה
בעצם על־ידי המזכירה. היא שיכנעה בכך
את הבום. הוא שיכנע את מועצת־המנה־לים.

יי• /דיתג7ה שיפוטה כנכון. בהד
לסר, אחרת למשל, גרמה נזק עצום למפע׳
יה זה כאשד החלימה, על דעת
י 1עצמה, להכניס את איחוריהם של העובדים
כמדד לקידום בשכרם. המכתב שהוציאה
בנידון לא גרם אמנם לשביתה
של ממש, אולם שיבש את יחסי־העבודה
במיפעל למשך שבועות ארוכים.
_ עובדי המשרד הראשי גם לא יכולים
לדעת, כי היתה זו ידה שבחשה בקדירה,
גרמה להחלטת המנכ״ל להקים את המיפעל
החדש של הקונצרן בשותפות של 50
אחוז עם הון פרטי, במקום עם חברה
השייכת להסתדרות. הבוס אמנם נימק זאת,
והצליח לשכנע, בטיעונים של התחרות
ויעילות.
האינטרס של המזכירה: כאשר תצליח,
בבוא היום, לשכנע את מאהבה להתגרש
מאשתו, ולעזוב את המשק שבו הוא חבר,
ימצא לעצמו כסא של מנהל מן המוכן
במשק הפרטי.

יום, עמקי היהלומים בישראל רדו־מים
למדי. אולם עד לפני שנה, היה זה

אחו הענפים הסוערים ביותר בארץ.
היהלומן העשיר היד, בן ,52 לפני שלוש
שנים, כאשר החליט לאמץ לחיקו את המזכירה
בת ו;־ .24 מובן שתוך שבועיים ידעה
כל הבורסה שהשובב הפך את מזכירתו
לפילגשו. לא היה בזה חידוש, כי כזר,
היה מינהגו עם כל מזכירותיה מובן שהוא

רבקה גורן
לא נהג להסתיר את יחסיו, אלא להיפך
— התפאר ביפהפיות שכספו מסוגל למשוך
אליו.
אלא שמזכירה זו התגלתה כשונה. את
האחרות עניינו הבילויים, הטיסות התכופות
לבלגיה ולבירות אחרות, החופשות
בטבריה, המשכורת השמנה.
את זו — עיניינו פתאום העסקים. תוך
שנה למדה את יסודות המקצוע, כשהיא
מבלה שעות ארוכות במלטשד, של הבוס.
בפעם הראשונה כשביקשה מהבום רשות
למכור לבדד, כמות יהלומים, חשב זה שהיא
מתלוצצת.
הוא הופתע לגלות שלא. אם לצטט את
דיווחו בפני עמיתיו :״הנבלה הקטנה הזאת
לא רצתה לתת לי, עד שאני לא
אסכים.״
היה זה נשק יעיל. הוא הסכים.
והופתע לטובה. הנבלה הקטנה התגלתה
כבעלת עין חדה, חוש זימון מצויין, והבנה
פסיכולוגית עמוקה לנפש היריב. בקיצור
— סוחרת יהלומים שנונה. בשנת
,1969 היא ביצעה בעצמה ארבעים אחוז
ממחזור המכירות של הבוס, כפי שהודה
בעצמו.
לאשלפע מי ם מאבדת המזכירה־הפי־לגש,
אשר טעמה את טעם העוצמה, כל
חוש־מידה. היא משתכרת, הופכת לרודפת־בצע׳
ומגלה את המחשבה המפתה: למה לא
להתרחב הלאה — בלי הבוס — או אף
נגדו? למה לא להיכנס לתחומים אחרים?
היא מכירה את הבוס שלה, יודעת שלא
יסכים לדברים מסויימים לעולם. היא מחליטה
לצפצף, ליצור התקשרות חדשה.
לפעמים מתחת לאפו.
שבע שנים תמימות היתר, רבקה גורן סתם
מזכירה אלמונית. ואז, יום אחד, היא פרצה
מאלמוניותה לכותרות העיתונים.
שלא ברצונה. לגמרי שלא ברצונה.
היה זה כאשר התפוצצה שערוריית זיוף
חצי מליון ל״י, עליה נשפט לשבע שנות
מאסר, איש־העסקים מאיר סימון, ושבעק־

בותיה התאבד בקפיצה מהגג היהלומן
הנודע מרדכי טייג. ושבעקבותיה התפרסם
שמה של רבקה גורן.
רבקה — בת ,23 שחרחורת נאת־מראה,
בעלת גמרה טובה, והופעה חברמנית —
היתד, מזכירתו הפרטית של דויד שלם, מנהל
האשראי של בנק לייצוא, כאשר נתגלתה
הפרשה.
דויד שלם היה אחד הבוסים הגדולים
של הבנק. מעליו היו רק שניים: מנהל

חות הטובים ביותר של הבום שלה, סיפרה
רבקה זמן קצר לאחר גילוי הזיוף :
״סימון היה אדם נפלא. תמיד הערצתי
אותו, ותמיד אעריץ אותו. עכשיו כולם
מספרים שהייתי הפילגש שלו, אחת הזונות
שלו. אשתו אומדת שהוא רק השתמש
בי, ועכשיו זרק אותי. אבל זד, לא
נכון. הוא פשוט מצא בי ידידה. הוא היד,
בן־בית אצלי בבית, ומכיר גם את בעלי.
״לסימון היה יחס מיוחד בבנק. הוא

מז־פילגש בת 25 מתערבת
בניהול עסק של 50 מיליון ל׳׳י
הבנק, והמנהל הכללי — הלא הוא המיליונר
מרדכי מאיר, הבוס של מזכירה
מפורסמת אחרת, אורה בהרב (ראה הפרק
הסידרה,

הרא שון של

העולם

הזה .) 1753

ץ מזכירות צמרת אחרות, גם אצל
* /רבקה לא הוגבלו יחסיה עם הבוס
למישור הפורמלי הצר: היא ושלם היו
ידידים טובים.
יחסי אמון וידידות אלה באו גם לביטוי
בהיקף השפעתה בבנק :״כל סודות הבנק
היו ידועים לי,״ גילתה.
מאיר סימון, איש־עסקים תל־אביבי, היה
אחד מלקוחות הבנק הטובים ביותר — עד
שהואשם, בוקר אחד, בזיוף מכתב־ערבות
של הבנק בשווי של חצי מיליון ל״י.
בעקבות חקירת המשטרה, התגלו כמה
פרטים מעניינים.
הראשון: מכונת הכתיבה שבאמצעותה
בוצע הזיוף היתר, זו שעליה נכתב מכתב
—מכונתהכתיהערבות
עצמו. דהיינו
בה הנמצאת ברגיל במשרדו של שלם —
ואשר בה משתמשת, כרגיל — מזכירתו
הפרטית הקבועה, רבקה גורן.
אלא שרבקה גורן לא היתה אותה עת
במשרד. במיקרה, נטלה לעצמה חופשה של
שלושה חודשים — בדיוק שבוע לפני
שבוצע הזיוף.

• וכדה שניי־ :ידידותה של המזכירה
הפרטית עם הבוס שלה, יכלה להתחרות
דק בידידותה עס הלקוח הוותיק, ידעה עצמה רבקה סימון. מאיר שרבים מחבריה משוכנעים שהיחסים בינה
לבין סימון הינם חד־משמעיים.
עובדה שלישית :
זמן קצר לפני הזיוף המדהים, החליפה
רבקה את דירתה הצנועה, בת שני החדרים,
ברחוב מודיעין ברמת־גן, לדירת־פאר
בת ארבעה חדרים.
עובדה רביעית: משכורותיהם של רבקה,
במזכירה בבנק, ושל בעלה במנהל־חשבונות,
לא יכלו להסתכם ביחד ביותר מ־1,300
ל״י לחודש.
על פרשת יחסיה עם סימון, אחד הלקו־

היה לקוח נכבד מאוד. הבנק הרוויח עליו
הון־תועפות. הוא גילגל מיליונים.״
די לרכוש את דירתה ד,חדשה, הס־
^ בירה רבקה, היא ובעלה נכנסו לחובות
של 42 אלף ל״י. חובות עצומים
— לזוג החי ממשכורת צנועה. האם ציפו
להחזיר אותם מהמשכורת?
סיפרה רבקה :״עוד כשהיינו גרים בדירה
הישנה, היה סימון אומר לנו כל
פעם :׳איך אתם חיים בצפיפות כזאת׳ ?
הוא רצה לעזור לנו לעבור לדירה. אבל
אני לא רציתי לקבל ממנו עזרה.״
לאחר התפוצצות הזיוף, אמרה :״אחרי
כל מה שקרה, אין לי מושג איך נעמוד
עכשיו בכל החובות שלנו. ייתכן וניאלץ
למכור את הדירה החדשה. היא לא
פירטה למה התכוונה ׳עכשיו׳ .ומה הקשר
בין מעצרו של סימון — להתחייבויותיה
הכספיות.
דבר אחד ברור מעל לכל ספק: דויד
שלם לא ידע את מלוא היקף פעילותה של
מזכירתו
ך * וגמה נוספת, בה לא ברור באיזו
| מידה יודע הבוס על התרחבות תחומי
התעניינותה של מזכירתו בתחום העסקים,
היא פרשת רחל גור.
רחל גור, המכונה ״רלי״ (מתחרז עם
״רע לי״) ,יפהפיה, שחורת שיער וחטובת
גיזרה — נעצרה בשדר,־ד,תעופה של ניו־יורק,
כאשר הגיעה מישראל, כשבתיקד,
יהלומים מוברחים בסך חצי מיליון ל״י.
מיד עם הגיע הידיעה לתל־אביב, התגבשה
בין היהלומנים דיעה ברורה אחת :
לא ייתכן שרלי עשתה זאת על דעת
עצמה.
אולם על דעת מי כן עשתה זאת —
הסתפקו בהשערות. מובן שאיש מהם לא
היה מובן להשמיע בקול את חשדותיו.
עד חצי שנה לפני כן, היתד, רלי ()27
המקסימה מזכירתו, במשך שנתיים, של
בצלאל דייגי, יהלומן תל־אביב כבן חמישים•
היחסים בין דייגי למזכירתו חרגו

מהתחום הצר של יחסי בוס־מזכירה, היו
ידידותיים ביותר. דייגי רחש לרלי את
מלוא האמון, הכיר בכישוריה המעולים כבעלת
מוח מבריק, בין היתר. כחצי־שנה לפני
שנעצרה בניו־יורק, חדלה רלי להיות מזכירתו
של דייגי. היא נישאה לצעיר בשם
יורם גור, שהתנגד להמשך עבודתה. גם
בכלל, וגם בפרט: הוא לא חיבב את
דייגי.
רלי התפטרה׳ אך היחסים בינה לבין
הבוס לשעבר לא הורעו בגלל זה.
קשרי העבודה בין השניים לא נותקו,
למעשה. רלי אמנם לא היתד, עוד מזכירתו,
אך דייגי נעזר בה כל אימת שנזקק
לביצוע משימה שדרשה נסיון, חוש עסקים
— ובעיקר אמון.
רלי — כפי שטענו גם היא, גם בעלה,

פה ממושכת. החקירה היתד, רחוקה מלהיות
עדינה. למרות זאת, לא פצתה פיה, לא
ענתה על השאלה שחזרה ונישנתר, במשך
חודשי החקירה: מי שלח אותך?
החוקרים לא הצליחו להוציא מפיה אה
מקור היהלומים. היא נשפטה לתשעה חד
דשי־מעצר, הוחזרה לישראל.
בישראל, צללה במפתיע לתהום הנשייה.
כאשר חזרה לארץ, זכתה כמובן לקבלת-
פנים משטרתית. היא נחקרה — לא נעצרה,
לא הועמדה לדין.
בבית־הסוהר בניו־יורק, זכתה המזכירה־הפרטית־לשעבר
להערכה כללית על שלא
נשברה בחקירה — מר שמפנה את תשומת-
הלב לשאלה המרכזית :
בכלא נווה תירצה, יושבות לא מעט צעירות
שנתפסו בהברחה. כולן, ללא יוצא

מי עמד מאחורי המזכירה•
לשעבר, כאשר הבריחה
יהלומים בחצי מיליון ל״י?
וגם דייגי — נענתה לבקשותיו רק כטובה
אישית, לא על בסיס עסקי.
אלה היו היחסים בין הבוס למזכירתו־לשעבר
— כאשר עלתה על המטום לניו־יורק,
ונעצרה.
דלי עצמה היתה מופתעת ביותר כאשר
נערך אצלה החיפוש. היא ידעה, א מנם,
כי קשריה עם יהלומנים שונים אינם
בגדר סוד. לא היתד, זו נסיעתה הראשונה
לניו־יורק, אבל היא היתד, בטוחה
שלא ימצאו מאומה.

״אילו היית בוס הגון, איציק, היית
דואג להכניס ספה למשרד שלך!״

** י נתן לדלי את היהלומים להברחה?
1 * 1בצלאל דייגי הכחיש כמובן כל קשר
לסחורה המוברחת.
יורם, בעלה של רלי, הצהיר כי מעצרה
היה תוצאת הלשנה. לדבריו, היתד,
אשתו קורבן חף־מפשע.
רלי נחקרה על־ידי משטרת ניו־יורק תקר

מהכלל, צייצו ברגע שנתפסו, גילו את
מקור הסחורה.
רלי, לעומת זאת, גילתה תכונות שונות
לגמרי: עקשנות, נאמנות, אומץ־לב. בעיקר
— אומץ־לב. החוקרים לא יבלו שלא לתמוה,
מאין לצעירה בודדה, רחוקה מארצה,
מבודדת מכל אדם — החוסן הנפשי
לעמוד בחקירות הקשות — ולשתוק.
״רק שתי סיבות יכולות לבוא בחשבון״,
קבע אחד החוקרים המנוסים .״או שהיא
שותפה לעסק, ומגינה, בשתיקתה, על
מנגנון שבעזרתו הרוויחה סכומים עצומים
— או שהיא מחפה על מישהו אהוב״.
״או שתיהן יחד״ ,הוסיף אחר.

בשבוע הבא: הנשים
המנהלות את מנהיגי
המפלגות.

העולס הזה 1755

מ שפחה
ד מוקר טית
שכזאת
העיקר הנשמר הנעירה ישראל

עד היום החזיק ב שיא הצייר
פרנקל בן ה־ , 79 שה ת ח תן עם עלמת־חן
בשם אילנה, בת , 24 בלי עין הרע, וגם
עיבר אותה ב שעה טובה, ועתה יש לזוג
הצעיר בת ב ת שנתיים, הלוואי על כל
ישראל.
עכ שיו, מסתבר, קם מתחרה לכתר, הלא
הוא הצייר — לא יודעת למה דווקא ציירים,
אל תשאלו אותי — מירון סימה, שזכה
השנה בפרס הרא שון בביאנלה בפירנצה בחי
תוכי עץ. ועכ שיו, מסתבר, הוא הולך
לזכות בפרס נוסף, אם אתם רוצים דווקא
לנסח זאת כך.
מירון, יליד ירושלים, הוא בן ,65 ועד
היום הצליח לשמור על רווקותו, למרות
שהתפרסם ברו מני ם הסוערים שלו. אלא ש עם
הגיל בא השכל, ואולי להיפך, מי יודע
— והנה גס הוא עומד להתחתן. המאו שרת
היא דרורה גרנית, מזכיר תו של אב
רהםהרמן, נשיא האוניברסיטה העברית
— ב ת , 35 חתיכה, ברונטי ת וגרו שה.
לפי ת קנון התחרות, אם מי רון יעשה לה
שני ילדים, הוא לוקח את הכתר מפרנקל.
אז קדימה, חביבי.

ששלה

בשעתו, סיפרתי לכס על חוויותיה המסעירות של א בי ב ה
פז ב״שיער״ ,וכיצד נסתיימה הפרשה כאשר נסתייס ״שיער״,
ואביבה חזרה לשכו! בצל בעלה, משהאפר תי, שחזר
משורת הופעות בארצות־הברית, ולטפל בתינוק החדש שלה.
אז עכשיו אני שומעת שהקשרים הישנים מתחדשים. אבי בה
ושני חבר׳ה מ״״שיער״ ז״ל, שו קי לוי — כן כן, שוקי
לוי — ו דני נ די ר — הקימו להקה בשם ״תיבת־נגינה״,
ויצאו לגרמניה לפי הזמנתו של א בי עופרים. כך שעכשיו
החליפה אביבה תפקידים עם בעלה, והוא נשאר בארץ, ויטפל
בתינוק, בעוד היא יוצאת לחו״ל — למטרת עבודה.
זאת נקראת משפחה דמוקראטית.

חלום אמריקאי
בביצוע ישראלי
בחלום, זה קורה לחרבה ישראליות :
באמצע העבודה, כאשר הבוס ניראה
כמו מיפלצת, השעות מסרבות לעבור,
והחיים באופן כללי ניראים די גועליים,
מופיע פיתאום תייר אמריקאי
עשיר וחתיך — ומזמין אותך לבילוי
קצר ואקסקלוסיבי בהרי האלפים.
לאילה לסמן זה קרה במציאות.
אילה, חתיכה תל־אביבית שחתמה לפני
כמה שנים קבע על גיל , 24 התרגלה

יוחסין
אם זאת לא תזכה בתואר חתונת-
השנה — אני מוכנה לאכול את הכובע
שלי. תשמעו רק מה הולך שם ומי
יתחתן במי, בחתונה שתיערך בעוד חודשיים.
הכלה
תהיה רעיה מני, בתו של
השופט העליון אליהו מני. האמא
של הכלה היא אחותו של ד״ר חיים
גמזו, זה שעל שמו המציאו פועל חדש
בשפה העברית. הדוד של הכלה —
שופט מחוזי. האחות של הכלה —
עורכת־דין, שנשואה לרופא. נו, אני
שואלת אתכם 1
עכשיו החתן. אל תחשבו שגם הוא
הולך ברגל. זהו אלוף־מישנה ישראל

טילו, י
ותואר יחיד וקטן זה, אומרים
לי יודעי סוד, שווה את כל התוארים
שמביאה הכלה למשפחה.
הזוג הצעיר ( 27ו״8ג< ,הכיר לפני

כבר במשך הזמן להפתעות. אבל המחזר,
אמריקאי שהגיע יום אחד ל״דוג־שופ״,
בית החרושת לכלבים שם היא עובדת,
הצליח להפתיע אפילו אותה.
אותו מחזר פגש את אילה ערב קודם,
והציע לה להתלוות אליו לחופשה
בשוויץ. אילה קיבלה את ההזמנה בחיוך,
אבל כמובן שלא עלה בדעתה
שהוא מתכוון ברצינות. ומובן שהיא
גם לא טרחה להביא עימה דרכון לעבודה
— כפי שביקש.
התייר לא התייאש, לקח את אילה
לביתה מהעבודה, קיבל ממנה את הדרכון,
ואירגן לה במהירות את כל
הסידורים הדרושים לנסיעה.
למחרת כבר נימצאו בני הזוג במלון
בצוותא מכל הדברים שמהם אפשר ליהנות
במלון מפואר בעיירת סקי שוויצרית.

וזה
יכול היה להיות סופו הקלאסי
של חלום אמריקאי שהתגשם, כאשר
לפתע ניכנסו לתמונה גם כוחות ישראלים.
לאחר
יומיים חלומיים, החליטה אילה
חסרת־המנוחה לקפוץ לביקור קטן
ונוסטאלגי אצל חבר ישראלי שלה
שיושב בגרמניה. אחרי הכל, איך אפשר
להיות בשווייץ ולא לבקר חבר בגרמניה
1לחבר קוראים חני בייטנר.
אבל גם חני השאיר אותה חסרת-מנוחה,
והיא קפצה לספרד — לחבר ישראלי
נוסף. אחרי הכל, מה זה כבר לקפוץ
מגרמניה לספרד 1
אבל למרות כל ההרפתקאות, גילתה
אילה נאמנות ראוייה לציון וחזרה לארץ
יחד עם התייר האמריקאי שלה.
כפי שהסבירה :״נסענו בטיסת צ׳אר-
טר, אז היינו מוכרחים לחזור ביחד״.

לא ניתקת השרשרת
אילה לסמן

חצי שנה, ורעיה — חתיכה לא רעה,
בלונדית גבוהה העובדת כעובדת סוציאלית
במשרד הקליטה — גרמה נחת
לא מעט עתה להוריה, בבחירתה זו.
מאחר שלפני כן היא גרמה להם לדפי-
קות־לב לא מעטות, כאשר ניהלה רומן
עם יוסי ינאי, אם אתם מבינים למה
רומזות מילי.

דוסלין ז׳וסייה, הז מרת הצרפת״ ה,
שהכניסה לארץ בז מנו את אופנת הלסביות
זכתה בימים אלה לפרי מ״ר ה מוצלחת מאוד
בניו־יורק, אם ל הא מין למה שכותבים עליה
המבקרים.
מה שהמבקרים לא כתבו, מכל מקום, ז ח
על חלק מהמבקרים — בפרימיירה. אני מתכוונת
בעיקר לחלק הישראלי.
בין אורחו ת הכבוד בהצגת הבכורה, בל טה
לא אחרת מאשר ישראלית טוב ה ונא־מנה
— הלא היא רוזי נתן, ג רו שתו של
איי 3י נתן, שנישאה לא מז מן לניו־יו רק׳
עשיר. את הניו־יורקי העשיר, שמעתי, לא
ראו לצידה של רוזי בפרימיירה. לעומת זאת,
ראו אותה לצידה של קתרין דונאם, רקד

ת ידועה. ופה מתחיל הסיפור להיות מענ יין,
גם אם מסובך קצת, כ מו תמיד במ ש פחות
טו בו ת. אז זה ככה.
קאתרין דונאס היא לא אחרת מאשר ה־אמא
של כריסצינה — המולאטית היפהפייה
שהיתה ידידתה של רוזי בישראל.
כריסטינה עצמה הגיעה גם היא לניו־יורק
לפרימיירה — עם ידידתה החד שה, הזמרת
נינהסימץ. ואם לשחזר א ת ההיסטוריה,
אז זח הלך ככה: בתחילה, היתת ר ה׳
ידידתה של ז׳ו ס לין ז׳ו סיי ה, כ שזו ביקרה
בארץ. אחר כך היתה ידידתה של כריס״
טינה. ועכ שיו היא ידידתה של האמא של
כדיסטינה.
נו, לא נוגע ללב?