גליון 1756 מתאריך 27 באפריל 1971

מספר 1756

פ׳ אייר תשל״א27.4.1971 ,

תי שאלהעצמ או ת
ש ל העולס דוה
חו שף את ש ערוריי ת
״ ה חינוך הי שראלי

הוצג

היה מ פ קד ה פל ת ה

הקים א ת פתח-תקווה״

היה גו רלבצבא האנגל

הונ ד ה
הונז ה
הונ ד ה
ה 1נדה

התמונההמתפרסמת בעמוד זה, אינה אולי תמונה מעולה
כל כך מבחינה טכנית. היא מטושטשת והשונה. למרות זאת היא
תמונה מצויינת. היא צולמה ביום הראשון לפני שבוע, במיגרש־הרוסים
בירושלים, בעת שקבוצה של ״פנתרים שחורים״ הפגינה שם
מול מטה המשטרה נגד מעצר חבריהם. היו שם 25 פנתרים. השאר
היו סקרנים.
.צלמים שהגיעו למקום, כשהשעה היתד, כבר שעת דימדומים, ניסו
להעביר את ההתקהלות למקום שיש בו יותר אור, כדי שיוכלו
לצלם. ההמון התחיל לזוז לעבר האור לבקשת הצלמים. כל אותו
זמן ניצבו בפתח תחנת המשטרה במקום כתריסר שוטרים רכובים,
כשאלות בידיהם, נכונים להגן על מיבצר המשטרה מכל התקפה.
כשראו את הקהל במקום נע לפתע לכיוון המשטרה, חששו אולי
שהם עומדים להסתער על הבניין. הם החלו לנוע על גבי סוסיהם
לעבר הקהל. כמה צעירים החלו ליידות אבנים לעבר השוטרים. אז
פתחו השוטרים בהתקפה חזיתית. הם דירבנו את סוסיהם, ובעזרת
האלות המתנופפות התפרצו אל הרמון כדי לפזר את מה שנראה
בעיניהם ״הפגנה אלימה״.
הקהל הופתע מהסתערות. הפרשים והתפזר. אז יצאו גם שוטרים

חז ק !
חסכוני!
יעיל ויפה
הטוב חכולם

להע1י 1בכל הנדל־ם

1ז 1 1 1־ 1־

האופנוע הנמכר ביותר בעולם
בו-כהן נשות*

סוכנות ראשית לגוש דן :
ס. ג .חב׳ להשקעות בע״מ, רה׳ השרון ,10 טל.35367 .
סוכנויותמשנה , :קל נע״ ,תל־אביב, רח׳ נחמני ,64 טל.
• 612310 רמת־גן: דרך ז׳בומינסקי ,48 טל • 727341 .חולון: בי״ם
נהיגה שמואל, רה׳ המעפילים , 102 טל • 840328 .חיפה והצפון:
קפלן משה, הרצל ,74 טל ;64803 .״אופן״ ,ש. קרביץ, הרצל ,82 טל.
• 64885 ירושלים: נתן איינבנדר, רה׳ העמק ,33 טל.28960 .

רגליים להתקפה. הם רדפו אחרי מפגינים בודדים והפליאו בהם את
מכותיהם. איימו גם על צלמים. היכו צלמת בפניה והוציאו את
הסרט ממצלמתה. צלמת אחרת, שניצבה בצד ולא הבחינו בה,
צילמה את התמונה הזאת. יתכן שתמונה זו, יותר מתיאור מילולי
ארוך, יכולה להמחיש מה אירע באותו יום במיגרש־הרוסים בירושלים:
תגובה אכזרית של המשטרה מול הפגנה של קהל חובבני
ובלתי אלים.
רק טבעי שהצילום, שכאשר פותח כבר לא היה בבחינת חדשות,
הובא למערכת העולם הזה. חלק ניכר מצילומי החדשות שאנו מפרסמים
מדי פעם הם צילומי חובבים, הנקלעים במיקרה למאורעות
הראויים לצילום, ומנציחים אותם במצלמותיהם.
אין זה חשוב, שהתמונה אינה מלוטשת ומבריקה, כפי שמוכיחה
התמונה הנ״ל. האוטנטיות והנוכחות חשובים יותר. הבאנו סיפור
זה כדוגמה. כתבי וצלמי העיתון אינם יכולים להיות נוכחים בכל
התרחשות מעניינת. קוראים הנקלעים למאורעות כאלה ומצליחים
לצלם צילומים מעניינים, יכולים לראות את עצמם כשליחים פוטנציאליים
של העיתון. תמונותיהם יתקבלו ברצון.

^ משה ר״ן קווץ העדה משומדת
״ תמונתושלמשה דיין, כשהיא קורצת לנערה מעורטלת
וחטובת־גו, הרכובה על אופנוע, מסבירה לך בקצרה שאם אתה
קשיש ברוחך, אין לך מה לרדת במדרגות ולהיכנס למועדון צעירי
המקום
במילים אלה נפתחת כתבה בשבועון איחוד הקבוצות והקיבוצים,
איגרת, מה־ 7באפריל, המדוזחת על דיסקוטק, שנפתח במיקלט במשק
נחיר-,איתן שבעמק בית־שאן.
לא היינו ממהרים להעתיק את הסקופ הזה מעיתון קיבוצי מפא״י
לולא פיסקה נוספת, שנכללה באותה כתבה, ויש בה אולי להצביע
על פער הדורות בין בני קיבוצי מפא״י הוותיקים לבין הוריהם, בכל
הקשור להעולנז הזה.
יוסי הבלונדי, אחד מהוגי רעיון הקמת הדיסקוטק, מספר, שצעירי
הקיבוץ רצו להיפגש עם חתיכות — חיילות מתנדבות, ולא היה
להם איפה. לכן הקימו מועדון לעצמם• שיהיה שונה מהמועדון של
שאר חברי המשק הבוגרים. במה הוא שונה?
מדוזחת הכתבה באיגרת, :העולם הזה נקרא בלהיטות. במועדון
החברים היה שבועון זה מוקצה מחמת מיאוס.׳׳
אולי זה משמעותי לגבי יום
העצמאות תשל״א: בקיבוץ־ספר
הופכים מיקלט לדיסקוטק, ובין
שאר הדברים שעושים בו צעירי
הקיבוץ, הם קוראים בו, כאילו
במחתרת, את העולם הזה.
העולם הזה 1756

.7׳הס 1ם 1ד־׳ א /ל ל • ידיבר י 7ל פ 0 7ס 77

העולס הזח 1756

דרישת החיילים
המשוחררים תועלה
בוועד הפועל
צעיר בן ,22 שהשתחרר זה עתה מאחת
היחידות המפורסמות הפועלות בקו התעלה,
עומד להצטרף* לוועד הפועל של ההסתדרות.

״תוכנית
השלום
של יצחק רביד
אחת הסיבות להזמנתו לארץ של שגריר ישראל ב־ארצות־הברית,
יצחק רבין, לפני ביקורו של שר־החוץ
האמריקאי, ויליאם רוג׳רס, בישראל, היא ההחלטה שהתקבלה
סוף־סוף לדון במה שנקרא ״תוכנית השלום
של יצחק רבץ״.

מסתבר שלרכין יש רעיונות משלו על ה דרכים
להשגת שלום. יש לו שורה של הצעות
להסדר-בינייפ, שלדעתו עשויות לזכות
כתמיכה אמריקאית, כניגוד לשאר התוכניות
הישראליות, הנדחות על־ידי המיכד
של בוושינגטון.
עד כה סירבה הממשלה לדון בהצעותיו ולהתייחס לתוכניותיו.
על רקע זה היו לרבין התנגשויות עם ראש־הממשלה
גולדה מאיר, בהן טען כי אין לפסול תוכניות
ורעיונות מראש, בלי לבדקם, רק משום שמתנגדים לאיש
המציע אותם.
עתה נענתה כנראה גולדה ללחציו של רבין לערוך
דיון בתוכניתו.

ארצות־הברית עשוייה
לפצות את ישראל על
ההשקעות ב״קו בר־לב״
נראה שבמהלך הדיונים עם ארצות־הברית, על התוכניות
השונות לפתיחת התעלה תוך נסיגה ישראלית מקו
המעוזים של התעלה, התעורר אצל האמריקאים החשש,
כי אחת הסיבות לאי־נכוניתה של ישראל לנסיגה מקו
התעלה, היא ההשקעות העצומות, בסך מאות מיליוני
ל״י, שהשקיעה ישראל בבניית המעוזים והביצורים בתעלה
בארבע השנים האחרונות.

נועם בלום, שהתפרסם לאחרונה כמקים אירגון של
חיילים משוחררים התובע להשזזת את מעמדם של המשוחררים
לזה של העולים החדשים בכל הנוגע למיסים
ולזכויות אחרות, נשלח לודעד הפועל מטעם סיעת העולם
הזה — כוח חדש, כדי שיוכל להעלות תביעות אלה שם.
בלום בא במקום הנציג הקודם, נעים גלעדי.

אהרון בקר פועל להחזרת
מבקר ההסתדרות
אהרון בקר, מזכיר ההסתדרות לשעבר, פועל עתה מאחורי
הקלעים להחזרתו לתפקידו של מבקר ההסתדרות
שהתפטר מתפקידו. פעילותו של בקר אינה נובעת מסיבה
אישית, בגלל אישיותו של המבקר, אלא מ
חששו
שעתה יבטלו את מוסד מבקר ה הסתדרות
ויחזרו לשיטה הקודמת של וע•
דת-כיקורת.
בקר רואה כאחד מהישגיו הגדולים, בתקופת היותו
מזכיר ההסתדרות, את הקמת מוסד מבקר ההסתדרות.
אישים בוועד הפועל של ההסתדרות סבורים כי פעילותו
זו של בקר נובעת מתיסכולו, אחרי שחשב לקבל מישרה
חשובה במשק העובדים אחרי פרישתו מתפקיד המזכיר,
ולא זכה בכך.

התנגשות בין משרד
החינרר ומשרד
המיסחר והתעשייה
צפוייה התנגשות בין משרד החינוך והתרבות לבין
משרד המיסחר והתעשייה. הרקע להתנגשות: תעשיית
הסרטים בישראל.

יועציו של שר החינוד, כן־ציון תומר
ויגאל אפרתי, מתכננים לעודד במאים
ותסריטאים צעירים להפקת סרטי עלילה
נושא שהוא בסמכותו •טל משרד המיסה ר והתעשיה.

אם אומנם יבצעו עוזרי שריר,חינוך את תוכניתם,
צפוי להם כישלון חרוץ: ועדה בין־משרדית בראשותו
של משד, זנדברג, פסקה ב־ 1969 כי מרכז הסרט הישראלי
יפעל במיסגרת משרד המיסחר והתעשייה
ויתאם פעולותיו עם שאר המשרדים הממשלתיים.
לעומת זאת יוכל משרד החינוך והתרבות לפלוש
אל תעשיית הסרטים מכיוון אחר: משרד המיסחר והתעשייה
יוזם הקמתו של בית־ספר לאמנות הקולנוע
ותביעתו של משרד החינוך להעביר נושא זה אליו,
תוכתר בהצלחה.

בו-אהרוו תומר בקביעת
אחוז החסימה בהסתדרות
צעדו היחיד של מזכיר ההסתדרות יצחק בן־אהרון,
העשוי לזכות בתמיכה כללית במפלגת העבודה, היא
תמיכתו בהצעה לקבוע אחוז־חסימה לבחירות הבאות להסתדרות
העובדים.

עסקני העבודה הולכים ומסכימיב יותר
ויותר להצעה לקבוע אחוז חסימה כשיעור
של - 4$ ,בדי למנוע את שיתופה של
רק״ח כנציגות במוסדות ההסתדרות וכדי
למנוע מהמפלגות הקטנות את חלקן במם
המפלגות.
אותה שעה נראה כי ההצעות בדבר בחירות אישיות
לראשי ערים, אינן זוכות עדיין לתמיכה מספקת. קרוב
לוודאי שגם בבחירות הבאות לא יהיו הבחירות המוניציפאליות
בחירות אישיות.

פקיד בביר מעורב
בפרשה בינלאומית
שמו של פקיד ישראלי בכיר כאהד המוסדות
הממלכתיים, ישתרכב לפרשה בינלאומית
הזוכה בימים אלה לפירסום נרחב
באירופה ובישראל.

היפיס ייקלטו בקיבוצים נסיון קליטה ראשון מסוגו בארץ נעשה בימים אלה
על־ידי הסוכנות היהודית:

קליטת קבוצת היפים מארצות־הברית,
בקיבוץ גזר.
אם הנסיון יעלה יפר״ ייקלטו בארץ קבוצות נוספות
של היפיס.

כתוצאה מכד נרמז לגורמים ישראליים,
כי אם תסכים ישראל לסגת מ״קו כר־לב״
לשב פתיחת התעלה, יהיו האמריקאים
מוכנים לפצות את ייטראל על הנזקים הכספיים
שייגרמו לה עם אובדן השקעותיה.
אם אומנם יושג הסדר ביניים וארצות־הברית תשלם
את הפיצוי המוצע, עשוי הדבר להוות תקדים מעניין
לגבי הנסיגה משאר השטחים המוחזקים: ישראל תוכל
אז לתבוע מארצות־הברית תשלום פיצויים על השקעותיה
בתחומים שונים.

״כינוס שלום״
מצרי— קומוניסטי
ביוזמת קאהיר, נעשות עתה הכנות ל
״כינוס שלום״ ,שייערך במדינה נייטראלית
בחסות ״ועד השלום הבינלאומי״ ,הכפוף
למוסקבה, ומפלגת-השלטון המצרית.
בכינוס זה, שנועד להבליט את הקו החדש של קאהיר,
ולתת תנופה למיתקפתה המדינית, תשתתף גם משלחת
מטעם אירגוני הפידאיון.

קאהיר עדיין לא קבעה את עמדתה הסופית
לגבי הזמנת ישראלים. אף קרוב לודאי
שתוזמן מישלחת של רק״ח.

יום וזנוצנואוו! וד 9ו

התחת!! המהפ כני ל ש מו שחד ־ פ ענ ד
• פנטסיה הוא התחתון שאת לובשת ומשליכה
• פנטסיה אידיאלי לשמוש יום־יומי. נסיעות. חופשות ותקופה חדשית
• פנטסיה מיוצר מחמר מהפכני המורכב מ 2095 אקריליק ו 8095
ויסקוז־ריון בעיבוד דנטל נפלא. ב שלל צבעים מקסימים
• פנטסיה הג״ני. רך ונעים למגע. סופו. זיעה וחמים בחורף.
פנטסיה לנשים בשתי מידות -בקיני ותחתון שלם.־
פנטסיה לילדים.
פנטסיה לגברים -בקרוב.
נמכר בסט

להשיג בבתי מרקחת. סופרמרקטים. בתי בל־בו וצרבניות.
.רדקס תעשיות בעי־מ תל־אביב. ת.ד .5185 .טל 820059 .

מכתבים
חו. העצמ או ת( ^ל מ דינ ת י שראל

חגיגות העצמאות המרכזיות אמפי הפארק הל או מי רמת־גן
לילהעצמ או ת 2 8 .4 .7 1
שח הצג וח 11*5 822
בהשתתפות הלהקות השולטות בעול ה?3מו1י

כחול מזעזע * 6 8111£א81100)1
דד פרצופיות1
איזה דו־פרצופיות וציניות מצד השליטים
בישראל:
לדרוש מהאנטישמים בברית־המועצות זכויות
אדם ליהודים שם ולשלול זכויות־אדם
מיהודים ולא יהודים בישראל.
מדוע לא אמרו לי שאין בשבילי מקום
בישראל, אם אשתי רוסיה?
ברוסיה ילדי היו יהודים — כאן גויים!
מדוע?
אנו לא דתיים ואיננו צריכים דת. מי
שרוצה להיות דתי שיהיה ומי שלא רוצה
אין להכריח אותו.
מדוע אין עבודה בשביל בני משפחות
מעורבות שלא מוכנות להתגייר?
אני מפחד לחתום, כמו ברוסיה!

שנבחרהללהקת השנה

קריסטי

):8111811£

*+תקליטי והב־ אות כבוד מבית המלבות האנגלי

60 ] £88¥א111ג

מונגו גירי *

הכובשת את מצעדי הפיומוני בעולם

אריק אינשטיין * הצ׳רצי׳לים
#1כחול מזעזע

עולה מכרית המועצות במאי אנטישמי
עד מתי ישבו בחיבוק ידיים למראה הצורה
בה מעמידים את המרוקאים? הכוונה
לסרט מלכת הכביש בו מגלמת השחקנית
הראשית תפקיד של זונה שבאה ממרוקו.
אם היו מסריטים סרט על אשכנזים, היו
מתעוררים כל הפרופסורים וזועקים. לכן

?ר״סיר 1׳

בית או לגירושין. מצב זה, הנמשך שנים,
גורם לכך, שיוולדו ״ממזרים״ רבים, לפי
ההלכה; וללא שום פיקפוק, יכולני להצהיר,
שעם ישראל, בייחוד בארץ־ישראל, מוצף
עתה במאות ואולי אלפי ״ממזרים״ עלפי
ה״הלכה.״

יצחק א׳ דגני

טבריה

ט כמו צפרדעים כביצה במאמרו
צועק אורי אבנרי* :הצילו את תל־אביב!״
זו בשבילי עוד הוכחה עד כמה האדם הזה
(אבנרי) אופטימי ללא־תקנה, כמו באמונתו
שייתכן שלום עם הערבים.
אבנרי, חביבי, חבל על דמעותיך. מאוחר
מדי להציל תל־אביב מתה ביום שהשמידו
את בית אחד־העם ואת בניין גימנסיה
הרצליה, כדי לבנות על חורבותיהם
שוק!
תושבי תל־אביב, שהרצה היה איכפת להם
כמו קליפת שום, אינם זקוקים וגם אינם
ראויים לנוף היפה של הים, הם מאושרים
בהחלט בחיק של דיזנגוף — כמו צפרדעים

בביצה.
רק פצצת מימן טריה תוכל להציל את
הים מפני פעילותם הגולמית של חלמאי
העיר העברית הראשונה.
הפנים אל הים (העולם הזה ) 1752

אדם טרף,

חולח

ט ראשים
כשרות השידור
בערב פסח אחה״צ האזנתי לתוכנית רדיו
שהוקדשה לחג. הושמעו מנגינות ודיקלומ״ם
שעוררו כבוד לדת. שקעתי באשלייה נעימה
ונהניתי. פתאום, כרעם ביום קיץ, הושמעה
הודעה מסחרית שהמליצה להשתמש בתרסיס
יוצא מהכלל המשמיד מקקים קיבלתי
הלם, כאילו שפכו על ראשי דלי עם מי־שופכין
קרים ומסריחים.
בבת אחת נכנסתי להלך מחשבות אנטישמי.
הרהרתי בליבי שאילו היו המכבים
חיים היום בקירבנו, הם היו כורתים כמה
ראשים בשרות השידור, כולל את ראשיהם
של יוסי בנאי ודליה גוטמן שהגישו את
התוכנית לכבוד פסח.

כרטיסים ״יישק!״ די ונוף 93ת־א.טל 323663 ובבד המשרדים בעיר ובסביבה

הררי
יש היום במדינת־ישראל שינאה בין האשכנזים
והספרדים.
הבמאי של מלכת הכביש אנטישמי, הוא
הוסיף על השינאה בין הספרדים והאשכנזים.

אשר הררי,
ט פנחס הפיר
;ראשות הממשלה

קריית-ביאליק

כישוריו של פינחס ספיר ופעולתו הברוכה
בעת האחרונה מעמידים אותו בראש
שורות המועמדים לראשות הממשלה.
יותר מזה — אינני חושב שכדאי לחכות
עד תום תקופת הכנסת הנוכחית, ואני
מציע להחליף מיידית את גולדה בספיר. הוא
עולה עליה לאין ערוך מכל הבחינות. כמעט
כל ההנחות המדיניות שדגל בהן — התאמתו.
חושו הבריא לראות את הריאליזם
הממשי, הוא הוא החשוב להנהגת ספינת
המדינה בימים אלה.

עמי ליכנה,

חנן גולדגרט,

חולו!

ט כרית־מילה
ל״רחל המרחלת״
למרות שמועות אחרות, אני עדיין מאמין
כי הגברת רחל המרחלת הינד, אשד, ולא
גבר. לכן, תמוה בעיני המשפט אשר הופיע
בידיעתה על חתונת בת השופט (העולם הזה
:0755״מאחר שלפני כן היא גרמה להם
לדפיקות־לב לא מעטות, כאשר ניהלה רומן

עין־חרוד מאוחד

** אזוף
הממזרים

מר אבנרי הנכבד, הרשני־נא להביע לך
הערכתי הכנה על הניתוח המעמיק והאותנטי
— גם על־פי ה״הלכהד של מעשהו של
״אלוף הממזרים״ — דמתקרי הרב גורן
(העולם הזה ,)1754

הרשני גם להיות לך ״תנא דמסייעא״
ולקבוע, בכל האחריות, שכל בית־דין רבני
בישראל, הוא ״אלוף־אלוף הממזרים.״ על־סמר
נסיוני בטיפול בענייני אישיות בבתי-
הדין ומחוצה להם, אני יכול להבטיחך נאמנה,
כי הצורה שבה פוסקים בתי־הדין,
היא, בדרך־כלל, בניגוד להלכה והם הופכים
משפט למשפח.
בפסקי־דין כאלו, גורמים בתי הדין לפירורים
בין בני־זוג, מבלי להביא לפתרון
בעייתם לכאן או לכאן, דהיינו?שלום־

ינאי
עם יוסי ינאי, אם אתם מבינים למה רומזות
מי ל י.״
גם אם יתברר כי הגברת רחל המדחלת
היא כן גבר, לא ברור לי מדוע היה צריך
למול אותה יותר מפעם אחת.

יוסי ינאי,

הרצליה

כ 8ף 3 ,ס ר

ועוד כסף
מי שתיכנן את הכסף הישראלי, תיכנן אותו
(המשך בעמוד )8

*עולם הזה 756ו

א 1ש ע1

האס נדרש לשלם את
שכר התליין שהרג את אחותו
מבקר המדינה יצחק
ארנסט נבנצאל, שמונה על-
ידי הכנסת להיות גם נציג תלונות
הציבור (אומבודסמן) ,החליט
להתחיל בתפקידו החדש רק
בתשרי תשל״ב. הסיבה: הוא
רואה סימבוליזם בעובדה ששילוב
שני תפקידיו, כנציג־תלונות
וכמבקר־המדינה, יחל בשנת
תשל״ב.
! הסופר

הגרמני

רט סליבן ואריך פון
שטורהיים.

שנפטר לפני כחצי שנה, אריך

מריה (במערב אין כל חדש)

י פולט המשיכה גם וסיפרה
על סיפרו המפורסם ביותר של
בעלה :״הנאצים שנאו את אריק
בגלל סיפרו במערב אין כל
חדש. ב־ ,1933 כשעלה אדולן?
היטלר לשלטון, התגורר אריק
בשוויץ. אזרחותו הגרמנית נשללה
ממנו, במערב אין כל חדש

במשפט שהתקיים השבוע
בבית־הדין הצבאי ברמאללה,
בראשות אב בית־הדין
רס״ן אליהד שרביט, סיפר
מי שהיה שופט בממלכה הירדנית,
עורך־הדין וואספי אל
מסרי, לתובע הצבאי דני
מור, סיפור בשיבחו של בית־דין
צבאי ישראלי אחר, שבראשו
ישב פרופסור מנחם אילץ
מהאוניברסיטה העברית, שמילא
שם אז תפקיד של שופט צבאי:
״אתה טוען לחומרה בעונש,״
אמר אל־מסרי ,״בוא אני אספר
לך איך נהג פרופסור אילון.
יום אחד הובאו בפניו שלושה
נאשמים שהודו בהאשמות חבלה
חמורות. למרות שהודו, ביטל
אילון את הודאתם, מינה להם
סניגורים, וציווה על התביעה
להוכיח את האשמות. זה מצא
כל־כך חן בעיני, שצילמתי את
הפרוטוקולים של המשפט והראוני
אותם לאנשי משפט בגדה
— כדי להוכיח להם עד כמה
יכול שופט להתעלות על עצמו
ולעשות הכל למען משפט צדק.״

העיתונאית זיוה יריב

ך 1ן \ ל 11ךןך ,)45 1 היח צריך להסתיר את
111^ 1 .1שערותיו הפראיות מתחת למס-
^ זיו 1

כת״גרב לצורך תפקידו בסרט ״ויליאן״ .בסרט זה משחק בעלה
של אליזבט טיילור כשודד דרכים. התלונן ריצ׳ארד ברטון :״בזמן
האחרון נותנים לי דווקא הופעות בלתי״סימפאטיות קיצוניות.״
נשרף במעמד ציבורי ושמו הוכנס
לרשימת המתים. מאוחר יו־תו
נאסרה אחת מאחיותיו ונידונה
למוות. ראשה נערף והנאצים
שלחו לו חשבון לתשלום ההוצאה
לפועל: מחיר הגרזן, ומשכורתו
של התליין. הוא שמר
על החשבון, וכעת הוא נמצא .
בידי.״
גם על הצורה בה הגיע
רמארק לאמריקה, סיפרה אלמנתו
:״לאחר הכרזת המלחמה ב־
, 1939 החליט אריך לעבור לאמריקה,
אבל לא היה לו פספורט.
נ׳וזף קנדי, אז שגריר
ארה״ב באנגליה, השיג עבורו
אשרת־כניסה. הוא עבר דרך האי
אלים יחד עם יתר הגולים.״
:כשהגיע אריך מריה רבד
ארק לארצות־הברית, הוא סיים
שם רומן על רדיפות הנאצים
בשם פלוטסם. המו״ל האמריקאי
שלו נתן לו צ׳יק כמקדמה,
הזמין אותו לסעוד בשבוע שלאחר
מכן, על־מנת לשוחח איתו
על הספר. כשנפגשו, חיוזה וד
מו״ל דעתו כי הספר חזק מדי
ויהיר, עליו להפוך אותו ליותר
פושר. אריך קרע את הצ׳יק,
מצא מו״ל אחר. חברת סרטים
העולם הזה 1756

רכשה את הזכויות על הספר
וב־ 1940 הוא הופק תחת השם
כך נגמר הלילה שלנו, בהשתתפות
פרדריק מרץ׳ ,מרג־

הנודע

רמארק, מינה בצוואתו את אש־תו,
השחקנית פולט גודאר.
גרושתו של צ׳ארלי צ׳אפי
לין, לאפוטרופסית של עזבונו,
השבוע עומדת פולט להעביר
את כתב־העט של סיפרו האחרון,
צלליס בגן־העדן, למו״לים
גרמניים במינכן, בטכס שיזכה
לכיסוי בינלאומי בטלוויזיה ו־ביומני
הקולנוע .״לא אלבש בטכס
בגדי אלמנות,״ אמרה פולט•
״אריך לא היה אוהב את

הלכה לבקר ידיד הגר ליד שפת־הים,
כאשר שמעה לפתע צע־קות־אימים.
היא הזעיקה את
הידיד וירדה יחד איתו במרוצה
לשפת־הים, מצאה שם נערה עירומה
למחצה במצב של הסיט־ריה.
הסתבר כי צעיר מקסטי־נח,
אותו הכירה הבחורה, תושבת
אשדוד, ברחוב, הזמין
אותה באמתלות־שווא, ניסה לאנוס
אותה באיומי אקדח. מזימתו
סוכלה כאשר הבחין הבחור
בזיוה ובידידה. השלושה מיהרו
למשטרה, מסרו דו״ח על נסיון
האונס.

(במרכז) ,היה אחד הנוסעים באוטובוס ״אגד״ בנסיעה שנכנסה להיסטוריה
.״ הי ה זה ב־ 30 לנובמבר , 1947״ סיפר ברגר ,״נסעתי באוטובוס
מנתניה ״לירושלים. נהג האוטובוס היה אריה הלר (משמאל) .כשהתקרבנו לכפר סירקין,
שמעתי יריות. צנחתי לריצפה ומשכתי איתי את שבני. בין הנוסעים היה גם אדון שטרן (מימין) .שישו•
אנשים אחרים נהרגו באותה התקפה. אז עוד לא ידעתי שההתקפה על האוטובוס היתה האות
להתחלת מלחמת השיחרור.״ עתה, לקראת יוס-העצמאות ה , 23-יצאו ברגר, הלר ושטרן למקום
בו אירעה ההתקפה, כדי לשחזר את המאורע. ה מיקרה ההיסטורי חרות היטב בזכרון השלושה.

דייו פריץ ברגר

לווה לו בזמנו ,״בימים אין־כסף
בישראל״ כסף ללא ריבית. מסתבר
שהומור מקאברי זה חביב
על אברמסקי. פעם נתן לדידי
מנוסי במתנה את הספר גדלי־של היצירות אוסף

חללי
מלחמת־העצמאות, כתב הקדשה
בשער הספר :״חבל שיצירותיו
אינן נכללות בספר
זה.״ פעם אחרת, אמר אברמסקי
על הסופר ש״י עגנץ :״הוא
הוזמן להשתתף באזכרה לזיכ־רו
של אחד הסופרים. נתנו לו
מקום בשורה השלישית, אז בגלל
זה התקלקל לו מצב־הרוח!״
לכבוד חג הפורים, הקליט
עמום אטינגר תוכנית
היתולית בשם שעה שכולה בד יה.
ברגע האחרון לא הצליחו
מנהלי קול-ישראל להכליל את
התוכנית בין שידורי פורים, והחליטו
לשדרה בראשון באפריל.
אלא שגם ביום זה לא שודרה
התוכנית. לבסוף מצאו לתוכנית
המבדחת מועד מתאים: מוצאי
יום־השואה.

מעפילים ושהחליט למתוח את
מהרשק.״
אותו אברהם יפה נכנס
השבוע למסעדה התל־אביבית
נאש, ביקש מנה של אוסובוקו.
״נגמר הרגע,״ השיב לו המלצר
והצביע על אחד השולחנות:
״האיש שאוכל שם קיבל את המנה
האחרונה.״ יפה קם ממקומו,
ניגש לשולחן עליו הצביע
המלצר ושלידו ישב מפכ״ל המשטרה
לשעבר, יחזקאל
סהר, ובלי לומר מילה, להפתעתו
של סהר, לקח מצלחתו
חצי ממנת האוסובוקו.

אילו היה החוק בישראל
תיר עריכת דו־קרב, אין ספק
שהדו־קרב הראשון היה נערך
בין מפיק הסרטים מיכאל
שוילי לבין מבקר הסרטים
שלמה שמגר. בהעדר אפשרות
כזאת, בחר מיכאל שוילי
בדו־קרב אחר. אחרי ששמגר
קטל את סרטו אריאנה, שלח
שוילי מכתב, בו הזמין אותו
להתמודד בדו־קרב בקיאות בקולנוע.
שוילי הציע לשמגר
להופיע יחד בטלוויזיה, במיבחן
ידע קולנועי, כדי שהקהל ישפוט
מי מהם בקיא יותר בקולנוע.
לדברי שוילי, לא נענה שמגר
להצעתו.

! ג׳ורג׳ איכרהים, הלא
הוא סאמי של סוסו מהטלוויזיה,
נעלב בגלל מה שקרה בתוכנית
האחרונה, שצולמה בראש הניק־רה.
סיפר במאי התוכנית א; ־
טואן סאלח :״כשגמרנו את
הצילומים, התנפלה עלינו קבוצת
ילדים תושבי המקום. ג׳ור־רג׳
היה בטוח שהילדים באו
בגללו — ונורא נפגע כשראה
שכל הילדים ניגשו לבובה סוסו
כדי לראות אותה.״
1לקראת יום־העצמאות ה
תוכנית
היתולית
ביום־השואה
י בתוכנית

ברוכים הבאים

האחרונה בטלוויזיה, אירח אורי
זוחר את הססרן הירושלמי
יעקב דויד אברמסקי, היודע
בזכות העברית העסיסית
הרהוטה שבפיו. אברמסקי סיפר
כי ביום מותו של הפיזמונאי
דירי מנוסי, הוא מתעתד לשאת
על קיברו הספד, להזכיר
לו חסד שעשה דידי עימו, כש־

קרב ובא נזכר השבוע חייס
חפר בספק סיפור אמיתי ספק
צ׳יזבט :״היה זה לפני קום המדינה.
הסוליטרוק של הפלמ״ח,
בני מהרשק, עזר אז להוריד
מעפילים בלתי־ליגליים. באחת
הפעמים, שמע פתאום צעקות
הצילו באידיש. הוא רץ מהר לתוך
המים והעלה את האיש שצעק,
על כתפיו והובילו לחוף.
כשהוריד את האיש, נתן לו האחרון
טפיחה על השכם, ואמר:
,אהלן וסהלן, תודה רבה.׳ ומי
זה היה אם לא מי שהיום הוא
אלוף (מיל ).אברהם יפה,
שהצטרף אז לאחת מאניות ה־

זמרת הפופ האנגליה מתנגדת בחריפות לגישה
של האמהו ת המודרניות, המעדיפות את הבקבוק
על ההנקה. בתה בת ארבעת החודשים, גרייס, מקבלת את
החלב ישר מהמקור. לסנדי יש גם שיטה להרגיע את הבת המתעוררת
בבכי בלילות :״תקליט של דביסי או של ג׳ורג׳ חריסון.״

סנד* שו

סוכנות בינלאומית להפקות (ישראל)
(^.£1ה )18 זו 0א £118 ^ 0£כ<ז 1ס 0מ? ^ 1א^.710 אמ 1£א1
1לבקשת מפיקים ויצרני סרטים בישראל ובחו״ל הננו מכינים אלבום
[ מועמדות ומועמדים בגיל 24—15 לתפקידים של — :

שחקנים זמרים רקדנים סטטיסטים וכדומה

לסרטים, סרטוני פרסומת, סרטי טלויזיה וסרטים קצרים ותעודתיים.
|כל אשר עליך לעעשות הוא למלא תלוש זה, לצרף את תמונתך, לשלחו אלינו
לפי הכתובת המצוינת לעיל, ותקבל/י פרטים נוספים ו/או תוזמן לראיון.

ג ז ור וש לח לכבוד סוכנות בינלאומית להפקות (ישראל),
ת. ד ,29565 .תל־אביב.
שם כתובת.

מעונין בתפקיד של ...

תונכם שהצליח לעורר בי שאט־נפש של
ממש• הכוונה למדורו של דן בן־אמוץ.
שום עיתון המכבד את עצמו לא היה
מרשה ליצמו להיגרר אחר מערכת השמצות
אישיות, הנובעות אולי מאי־יכולתו של
הכותב להתייצב כבן תחרות נאות לגברת
הדה בושט. עלה בידי לקרוא אי־אלו מאמרים
רציניים ותרבותיים מפרי־עטה המחונן,
ואף לזון עיני בחינה, הן כאשד, מושכת
ויפה, הן בנועם שיחתה.
דומה יותר ויותר שמר בן־אמוץ כתב
את מאמרו מתוך קינאה וצרות־עין, הנחשבות
לתכונות מכוערות בקרב אנשי־תרבות.

הדה ואורי

ד״ר ז׳אל, מ .קלאמנסו,
8ננד חשיפה עצמית
(נוסח דן בן יאמוץ)

?היצת

צבע עיניים..

אינני מסכים עם דיעותיו של דן בן־אמוץ,
אבל הצורה בה הוא נלחם למענן, מעוררת
בקרבי הערכה וסימפטיה! סתם רצון ללחוץ
את ידו ושמחה על שיש אנשים המוכנים
לוותר על פופולריות ומקובלות במאבק
למען הדברים שהם מאמינים בהם.
חזק ואמץ!
בברכת מתנגד אך מכבד,

מיכאל מרגולין,

* תלוש ללא תמונה לא יתרבל.

תל״אביב
סרחון מחכיר! !

^10־ 8

1003

1000־1
1050 2001
1055 1080

כמו כן המקלט הנודע כבר באימתו 519001

מ קלט הטלויזיה הטוב ב עול ם!

מכירה של מקלטים חדישים
( לעתעתהבכ מו תמצומצמת ) כבר החלה.

גם ע בו ר עו לי ם חד שי ם,

תל־אביב

דן בן־אמוץ פתח במכה אחת את מערכת
הביוב הכללית ומי השופכין המסריחים
מציפים ומחניקים את כולנו.
אני מבכרת לקרוא את רשימותיד, של
המבקרת הדה בושם, אפילו אם היא גיבנת
או צולעת, לעומת הבורות והשיעמום של
הזכר דן בן־אמוץ, אפילו אם ייבחר ברוב
קולות לגבר הקוסם לקטינות המבקשות
חרבות.
באותו נוסח שכתב על הדה בושם, אפשר
לכתוב על נביא הצדק, המוסר והשלום —
דן בן־אמוץ.
לפני זמן קצר תקף מר בן־אמוץ, במסכת
התחסדות טיפוסית, את טורי הרכילות של
העולם הזה. האם זאת בדיחה על חשבון
עצמו?!
הוא יכול לקחת ללא כל בעיית את מדור
רחל המרזזלת, שם אולי יזכה להצלחה אם
לא למשפט דיבה.
כדאי להזכיר למר בן־אמוץ שמסוכן מאוד
למי שיושב בבית־זכוכית ליידות אבנים.
נורית הראל, חיפה

כל אדם (ודן בן־אמוץ בכלל זה) ,מונחה
ע״י ריעות קדומות אלו או אחרות (גם
מצפון הוא דיעה קדומה!) כל אדם (חשיבה
עצמית או לא) ,מושפע מאלף דברים ואחד:
רשמים מוקדמים, חוויות־נפשיות, הזדהות
עם גיבורים ודמויות אמיתיים או פיקטיביים
ובו׳ וכו׳ ,אשר הם, בסיכומו של דבר,
מעצבים את אישיותו לטוב או לרע (או
לשניהם).
לפיכך, המשפט ״חשיבה עצמית״ (החביב
כל־כך על מר בן־אמוץ) ,בהקשרים בהם
ננטע, הוא הפשטה חסרת כל משמעות
רציונליזציה הניתנת תמיד לאימוץ בדי עבד•
איש
אינו יכול להאשים אנשים כמו
ניטשה, מרכס, שפנגלר או סארטר (אם
לנקוב בשמות מעטים מני רבים) בחוסר
יכולת ״חשיבה עצמית״ ,כלומר בחוסר
אינטלקט מקורי. ובכל זאת: המטקנות ה־פילוסופיות־חברתיות־מוטריות
אליהן הגיעו
האישים הנ״ל שונות זו מזו בתכלית.
במלים אחרות: אינטלקט, רם ועצמאי ככל
שיהיה, אינו יכול לשמש כערובה בלעדית
בלי מורא

יונח׳ )!ונגח נשים מכירת עודפי יצוא לאביב 1971
בתל־אביב, רח׳ יונה הנביא 40

מדורו של דן בן־אמוץ בהעולם הזה,
נפתח עם חששות בליבי שדן ילך כרגיל
בתלם הרעיוני המקובל על המערכת (דהיינו:
עוד מדור) .אבל כיום שמח אני לברך את
דן על ביקורתו העניינית המהווה את
המדור היחיד בעיתון עליו אפשר לומר:
״בלי מורא, בלי משוא פנים.״
יחד עם זאת כדאי שדן ימשיך להתמסר
לביקורת מעשית־קונסטרוקטיבית, מבלי להיטפל
למיגרעות אישיות זולות!
הביקורת על הדה בושם היתד, דבר במקומו.
טוב שסוף־סוף קם מבקר רציני
והעמידה במקומה.
אך יש לי הסתייגות: אמנם נכון שהדה
בושם נטפלת בדברי ביקורתה גם להופעתה
החיצונית של שחקנית זו או אחרת, אבל
אין זו סיבה לנהוג כמוה.

ג. דגני,

גבעתיים

שאט׳
נפש!
כישראלי, המתגורר בחו״ל והעושה את
חופשותיו בארץ, נקלע לידי מאמר בעי־

(המנסן מעמוד ) 6

״ ד, ןולם הז ה״ ,שבועוןד. חדשורהישראלי •
המערכת והמינהלה: חל־אביב, רחוב קרליבך , 12 סלמון .2*0134
וסרדואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • ביודדסוס משה שהם
נע״פ, תל־אביב, רח׳ פין • 6גג׳ופות: צינקוגרפיה כספי בע׳־מ •
העורך הראשי: אורי אבנרי • הפוציא־לאור: העולם הזה נע*מ

מבלי לחשוב כלל על הציבור :
א) משום מד, יש חוסר כרוני בשטרות
של חמש ל״י,
ב) חסר באופן טבעי שטר בן 20ל״י,
בדומה לשטרות של 20 דולר,
ג) מטבעות 25 אגורות, חצי לירה ולירה
הן גדולות וכבדות מדי.
צריכים לקחת דוגמה מהמרק הגרמני ל־

הדה בושם
לצדקתן האובייקטיבית החד פעמית של
המסקנות אליהן הוא מגיע. הד״ר ישראל
אלדד, או אליעזר ליבנה, דרך משל, אינם
לוקים בשטח ״החשיבה העצמית״ ,ועם זאת
הם חסידי הסיפוח, זוללי ערבים, ובכלל
מתנגדי דיעותיו הליברליות של בן־אמוץ,
אליהן הגיע בדרך הקשה של ״חשיבה
עצמית״.
מכאן, שחשיבה עצמית״ לכשעצמה אין
בה כדי להביא את הגאולה. נהפוך הוא:
האופן בו מפרש בן־אמוץ את המשפט
המאגי הזה, יש בו רק כדי להביא חורבן.
כי אם אמנם כל הטפה, תעמולה, הסברה
ושכנוע הם אנטי־תיזה ל״חשיבה עצמית״,
כלומר הם ״שטיפת מוח״ נפסדת א־פריורי,
ללא כל קשר עם מטרותיהם, הרי

משל, שהוא בגודל 10 אגורות. בכלל, רוב
הכסף הקטן באירופה, עשוי אלומיניום.

הווי

ד״ר גדוט,

חיפה

ההיפים
מה ההתלהבות הזו מפסטיבל אכזיב (ה עולם
הזה? ) 1754 מה אתם מעמידים את

העולם הזה 1756

שלא נותר לברנש שפוי־דעת (דהיינו בעל
חשיבה עצמית א־לה בן־אמוץ) ,אלא לדחוף
הכל: טוב ורע, ישר ומעוות, ימין ושמאל,
נסיגה וטיפוח, תיאוקרטיה ודמוקרטיה —
ישר לתחת!
ואולי באמת זה המקום האידיאלי בו
כל הניגודים הללו יוכלו להתיישב בנחת
בכפיפה אחת, מבלי שיטרדו את ״חשיבתו
העצמית״ ,מלאת החשיבות העצמית הרבה
כל־כך, של מר בן־אמוץ.
ברם, לכל אלה שדעתם אינה נוחה מן
האופן הבלתי־דיאלקטי ו־או המקום הבלתי-
אסתטי בו נקברו מיטב ״דיעותיהם הקדו־

״פילוט אינדסיט״

בן־ א מו ץ

מות״ — אין ברירה כי אם לצדד בדרכו
העקרונית של אורי אבנרי, על כל המשתמע
מכך.
כדאי, אולי, להזכיר כי היה זה בן־אמוץ
אחר, ישעיה, שלא הודאג כאף הוא זה מן
העובדה שעל מנת לעצב חברה טובה
ומתוקנת יותר, ניטל עליו להזדקקק לטכניקות
פסולות של הטפה, שיכנוע ואפילו
״שטיפת״ מוח ורגש (שהיו מוקצות כבר
אז על ברנשי ״החשיבה העצמית״).
יו סן 5בן ־ ט ל, רמת-גן
א ת סי

מ ע ניין ז

קראתי את הוויכוחים בין דן בן־אמוץ
ובין אורי אבנרי. רצוני לשאול: את מי
זה מעניין איזה צהרון יותר טוב? תנו
לקוראיהם להחליט. חבל על המקום בהעולם
הזה לוויכוחים כאלה.
דומני שלח״כ אורי אבנרי יש עניינים
הרבה יותר חשובים, מאשר לנהל את הוויכוח
האבסורדי הזה.
ז ל מן

111

מכונת הכביסה שלן, הינה
מכונת כביסה אמינה ואוטומטית
לחלוטין המצויירת
בכל חידושי הטכניקה
לנוחיותך ולהנאתך.
* החידושהאחרון, קוצב
זמן אוטומטי לתכניות ה־ 8 1 0
* בורר תכניות כביסה אוטומטי.
* דרגות חום שונות עד ״.100
* תוף ענק מנירוסטה בלתי״
מחלידה, ל־ 5ק״ג כביסה יבשה.
* המכונה בוחרת באופן אוטומטי
את כמות המים לפי
תכנית הכביסה.
* 2נוריות בקרה נפרדות לכבי סה
ולהשריית .810
+תכנית ס חיטה נפרדת לכביסה
עדינה.
* מסנן עם ניקוי אוטומטי.
* מידות נוחות — גובה 85
ס״מ, רוחב 64ס״מ, עומק
נ 5ס״מ.

פורן, ירושלים

שרות

מו ו ו

ח לו ד

בכל פינה ברחבי המדינה
הוכתרה אלופת מירוץ קניידל 1971

תשובתו של אורי אבנרי לדן בן־אמוץ,
״חיזור, פיתוי, אונס ושטיפת־מוח״ ,היתד,
מאלפת, מסבירה ומרחיבה את הדעת.
בין יתר האסונות בארץ, אסוננו הוא
שחלק גדול מן היישוב הוא אנאלפבתי בתפיסתו,
ורוב המפלגות הן מפלגות טו-
טאליטריות. הן לא רק לא נותנות מקום
לדיעות של יריבים, אפילו לדיעות שונות
באותה מפלגה אין מקום. הקו המנחה
בכולן הוא השתלטות. ואם אנשים חיים
במשך שנים באווירה כזאת — מן ההכרה
שיגיעו לידי כך שמוחם יחדל לפעול ויעלה
חלודה.
לכן טוב עשה דן בן־אמוץ שכתב מה
שכתב — ואפילו שגה — מפני שהודות
לכך יכול היה אבנרי לענות חשובות
מרוממות את הרוח והדעת.
אברהם ויי, ם לר, גבעתיים

זה באור חיובי כל־כך? מה כאן יפה או
קונסטרוקטיבי?
הרי בבחורה הממושקפת שמו־־יעה אצלכם
בתמונה, אף אחד לא היה נוגע מרצונו
הטוב, אם לא היתד, מעמידה עצמה לרשות
הרבים. איזה עתיד אתם מנבאים לה?
כל ההווי הזה (אולי) יפה בגיל מסויים,
אבל תודו שזו לא מטרה בפני עצמה.
מרגוטצץ, חיפה

העולם הזה 1756

חד ש!
אפנתי!
נ טי סמאמ עז ת בג ר ם

ג רנוני םארוכים
למכנסיים קצרים
שקופים עד למתניים

81X1111 5 7 ¥ 1 £

ב צב עי ם
חדי שי ם
רק 5.30ל״י

כדוגמת מירוץ הלביבות המפורסם באנגליה, נערך בחוה״מ פסח באילת, במסגרת
אירוע הוודסטוק של הסטודנטים, מירוץ קניידל תלמה, הראשון מסוגו בישראל.
הדסה בירנצווייג, מקרית־ים א׳ ,זכתה בתואר ובפרס כספי של — 250.ל״י. רות
צוריאל מאילת הגיעה שניה וזכתה בסך — 150.ל״י. סבינה לוקס מקרית־ביאליק
הגיעה שלישית ( 75ל״י) .הקניידלך והפרסים הוכנו לתחרות על־ידי חברת ״תלמה״.

תמרורים
נולד למפיק־במאי של תוכנית הטלוויזיה
בנזיקצב ה־ ,70 יו סי צמח, ולרעייתו
נחמח, בן. יוסי, חבר להקת התרנגו לים
לשעבר, ביים
להקות צבאיות, במובן
החיובי של המושג,״
כפי שהוא
נוהג להסביר, למד
בימוי טלוויזיה ב-
חו״ל, עומד להפיק
ולביים בטלוויזיה את
פסטיבל הזמר ביום
העצמאות, יביים מעכשיו
את תוכניות
הבידור הגדולות של
הטלוויזיה, לאחר שי׳ צמח החוזה עם ראלף
עינבר לא חודש. גם
לנחמה יש עבר בימתי: היא היתד, חברה בלהקת
הנח״ל. לזוג בת בכורה: אירית.

(רמה בינלאומית)

נחוג בטכס לא־רשמי בחוג־משפח־תה,
יום־הולדתה ה 45-של אליזבתהש
נייה מלכת בריטניה. החגיגות הריש־מיות
של יום־ההולדת נערכות בחודש יוני
— מפני שאז מזג־האוויר נוח יותר לטכסים
המיוחדים הנערכים תחת כיפת השמיים. אלי-
זבת משמשת כמלכה מזה 20 שנה והשמועה
אומרת כי היא מתכוונת לוותר על כיסאה
לטובת בנה, יורש־העצר הנסיך צ׳ארלם בן
ה־.22

ברודחי

100

בשורה אחת עם הסיגריות
המפורסמות ביותר בעולם.
ס 1פר קינג סייז
תערובת אמריקאית
מיוצרת ע־י דובק
מעלי טבק עשיר ומעולה.

התפטר מתפקידו כראש־ממשלת
קאמבודיה, לאחר תקופת כהונה של יותר
משנה, גנרל לץ נול, שנימק את התפטרותו
מסיבות בריאות. לפני כמה חודשים לקה
בשטף־דם במוח, שגרם לו לשיתוק חלקי.
זכתה במשפט־דיבה נגד שבועון
צרפתי נפוץ, גיינ ׳ יטכארדו 36שהגישה
את התביעה מפני שהשבועון פירסם
ידיעה כי היא מנהלת
מאבק נואש נגד
גילה ונגד הקמטים
שהופיעו בפניה; וכי
עברה ניתוח פלסטי
למתיחת עור הפנים.
בריג׳ים הכחישה
את הידיעה ודרשה
פיצוי בסך
150 אלף ל׳׳י. בית־המשפט
שוכנע ב־צידקתה
ופסק לה
פיצויים בסך 7000
ליי. אגב, בריג׳יט
מנהלת עתה רומן
עם כריסטיאן קאלט,
מדריך סקי המתנשא
ל־ 190ם״מ.

נפטר. בהאיטי,
בגיל ,64 מי
שהיה רודן האיטי
במשך 14 שנה —
פראנסוא (״פאפא
דוק״) דיכאלייה .
כריג׳יט
את מקומו בתפקיד
ירש בנו, ז׳אן קלוד
( ,)21 שהוכרז כיורש רשמי לאביו כבר בחודש
ינואר שעבר.
נפטר בבית־החולים בידינסון, בגיל
,64 מי שהיה חבר הנהלת עיריית תל־אביב
וחבר המועצה שלה מזה 10 שנים — ד״ר
יצחק רי ד ד. יליד פולין, עלה לארץ ב־
, 1950 נבחר לפני 10 שנים למועצת העירייה
והיה חבר בוועד המנהל של שירותי
האישפוז העירוניים.

נפטר בירושלים, בגיל ,70 פרופסור
מ 3פ פרנקל, מוותיקי המורים באוניברסיטה
העברית ואחד מחוקרי הכימיה האורגנית
הידועים בישראל. יליד אוסטריה,
החל לעבוד באוניברסיטה העברית עם הקמתה,
בשנת .1925
נפטר בגיל ,92 מי שהיה מחלוצי
התעשייה בארץ נחום וילכוש (וילבוש־ביץ)
,שייסד ב־ 1903 את החברה לפיתוח
תעשיות בארץ־ישראל וב־ 1906 ייסד מיפעל
למיצוי שמן ותעשיות סבון בחיפה. אחר
הקים מיפעל למכונות ויציקת ברזל, שנחרב
במלחמת העולם הראשונה. ב־ 1919 היה ממייסדי
אגודת המהנדסים הראשונה בתל-
אביב והיה אחד ממקימי בית־החרושת שמן
ומנהלו במשך עשרות שנים.

העו*ם הזה 1756

ה 1ד11
נחם בגין צדק תמיד. גם כאשר לא דיבר עדיין על
גבולות־ביטחון, אלא על שתי־גדות־לירדן־זו־שלנו־זו־גם־

של האו״ם, לפי התוכנית שגובשה עוד באביב 1948ב־סטייט־דפארטמנט,
ושהובאה אז בפני האו״ם.
הנציב העליון מטעם האו״ם, הרוזן ברנאדוט, קיבל על
עצמו להכשיר את הארץ בהדרגה לעצמאות, תחת השלטון
הדמוקרטי של ה1וב (הערבי) .צבא־הירום של האו׳׳ם
החליף את הבריטים.

ידענו שזוהי בגידה במולדת, מכירת מכורתנו תמורת
נזיד־עדשים.

פעם בשנה נסעו בן־גוריון, גולדה ושרת
למרכז האו״ם, כדי לשטח בפני ועדת־־הנאמ־נות
את טענות הסוכנות הי הודי ת...

•ץ פשר להכתיר סיפור דמיוני זה בכותרת ההרצל־

לכן, כאשר הציע לנו האו״ם בנובמבר 1947
להקים מדינה יהודית קטנה בחלק קטנטן של
ארץ־ישראל המערבית -סירבנו, כמוכן.
הבוגדים, התבוסנים, יפי־־הנפש, השמאלנים
למיניהם, כולם טואטאו מעל הכמה הלאומית.

הוקמה הנהגה לאומית חדישה, בראשות מנחם בגין, ישראל
אלדד, אליעזר ליבנה (לא, הוא היה אז דפיטיסט),
אורי צבי גרינברג, עזר וייצמן הצעיר, ושאר גאוני הדור.

אמרנו לאו״ס, לאנגלים, לערבים: לא!

מפני שזה באמת יכול היהלקרות.

לא נקים מדינת־בובות זעירונת !

נמשיך במלחמת־הקודש, עד בי נשחרר את
מולדתנו השלמה!

\ ! אית :״אם לא תרצו, זוהי אגדה !״
יש בו מוסר־ההשכל, הרבה מעבר לאופייו ההיתולי.
כיום, אחרי 23 שנים, אנחנו
איפשרו את הקמת המדינה היו

יודעים כיהנסיבות ש־צירוף
נדיר של מיקרים.

כול

הסובייטים. בראשם עמד הארי תרומן הציוני.

בעבור זמן קצר מאד השתנה הכל.
י• הסובייטים עדיין חשבו שהעיקר הוא להוציא
את הבריטים
חשיבות הלאומנות
עדיין איזו השפעה
על נפש היהודים

מהמיזרח התיכון, ועוד לא תפסו את
הערבית העולה. סטאלין גם לא תפס
עצומה תהיה לעצם קיום מדינה יהודית
הסובייטים.

כעבור שנתיים השתנה הכל.
#הערכים היו מפוררים וכושלים יותר מאי־פעם.
ההתחרות בין השליטים הפיאודליים הרקובים היתד,
חזקה יותר מאשר התנגדותם המשותפת לציונות.

תוך זמן קצר השתנה הבל.
צירוף בל הנסיבות האלה -צירוף מיקרי
במו ליקוי־חמה -יצרה את ההזדמנות ההיסטורית.
הנהגה נכונה, בראשות דויד כן־גוריון,
ניצלה הזדמנות זו.
יש חשיבות עליונה, גורלית ממש, להבנת מוסר השכל

היה

ל ק רו ת א חר ת!
זה דווקא היום, ביום העצמאות ה־.23

עלי באריקדות ניפגש, ני־פ־גש !

חשוב לזכור: מה שקרה לא מוכרח היה
לקרות. זה יבול היה לקרות אחרת.
ואילו זה קרה אחרת, לא היינו יודעים לעולם
שזה היה אפשרי.

למות או לכבוש את ההר!

ך• המשך ידוע. המשכנו להילחם.
( !האנגלים ימח שמם, הביאו עוד מאה אלף חיילים.

הם נתנו נשק לערבים, ואלה לחמו כנו.

כמו תמיד, היו הבריות משלימות עם המציאות ואומרות
:״כמובן, אי־אפשר היה להקים מדינה יהודית. זה
היה חלום באפסמיה״.

סטאלין הצורר התחרט על ההצהרה הציונית ששם בפי
אנדרי גרומיקו. גרומיקו הודח, ומולוטוב הוצא להורג יחד
עם אשתו היהודיה. במקומם בא האנטי־שמי, מאלנקוב.

ההזדמנות הכבירה היתה אובדת, ואיש לא
היה מודה שאבן היתה קיימת בכלל.

^ ני מאמין שברגע -זה ישנה הזדמנות היסטורית

מאלנקוב הבריז כי היהודים הם עם בורגני־אימפריאליסטי-טרוצקיסטי-קאפיטליסטי,
והעמיד
את מחנה השלום־והסוציאליזם לימין העם
הפלסטיני הלוחם.

\ £דומה, בעלת משמעות גורלית דומה.
אני מאמין שברגע זה ישנה שעת־כושר חד־פעמית, שגם
היא באה בעיקבות צירוף של נסיבות בינלאומיות.

מול האתגר הסובייטי החדש, זנחה גם ארצות־הברית
את תמיכתה בהקמת המדינה.

שעת-הבושר לשלום.

הנשיא טרומן נמעך בין הפטיש והסדן.

כאשר הכריזו נשיאי מצריים — תחילה עבד־אל־נאצר
בחצי־פה, לאחר מכן סאדאת בפה מלא — כי הם מוכנים
סוף־סוף לכרות שלום רישמי עם ישראל, עם כל הכרוך
בכך מבחינה מעשית — הם יצרו מצב היסטורי חדש.

המימסד היהודי המאורגן תקף את ממשלת וושינגטון
על מזימתה הבוגדנית לחלק את ארץ־ישראל ולגזול את
חלק־הארי שלה מידי היהודים.

אותה שעה התייצבו חוגי הצבא, בהנהגת
האנטי-שמי המטורף ג׳יימס פורסטל, ובתמיכת
הסטייט-דפארטמנט ואילי-הנפט, לימין הערבים
ותבעו מטרומן לנקוט קו אנטי־יהודי.

* •0ך נמשך המאבק במשך כל שנת 1948ו־.1949
^ אמנם, היכינו בבריטים מכות נאמנות, שרוממו את
לב כולנו. גם הערבים הרגישו את נחת זרוענו.

אולם הזמן עבר, יהמצב השתנה בליל.
סטאלין לקה במחלת־רוה ממארת, המציא את עלילת
הרופאים וגירש מאות אלפי יהודים למחנות סיביר.
ארצות־הברית נכנסה לשלב המלחמה הקרה, ונדבקה
בטירוף האנטי־קומוניסטי של ג׳ו מק־קארתי.

האמריקאים והסובייטים התחרו ביניהם על
חסדי הערבים, האשימו אלה את אלה בבגידה
בעניין הלאומי הערכי, וסירבו להעניק עזרה
של ממש ליישוב היהודי.
העקורים היהודיים במחנה אירופה, שהיוד בשנת 1947
נשק כה יעיל בידי היישוב במאבקו על דעת־הקהל העולמית,
התפזרו בהדרגה ונקלטו בארצות רבות.

המחנות התרוקנו.

^ קראת מחצית שנת 1950 היה כבר ברור כי
/הוחמצה ההזדמנות להקים את המדינה.
מנחם בגין הודח, ובן־גוריון הוחזר לתפקיד יו״ר הסוכנות
היהודית, אחרי שהשלים את ספרו הנודע ״מדוע לא
קמה מדינת ישראל״.

עצרת האו״ם החליטה להפוך את הארץ לשטח־נאמנות

ובמו כל מצב היסטורי, זהו מצב חולף !

אדם דתי רשאי לומר, בפשטות: זה היה
נם מן השמיים.

אנשים חסרי חוש היסטורי (וחוששני שבניגוד לבן־
גוריון, רוב חברי ההנהגה הנוכחית של המדינה חסרים
חוש זר ).יאמרו: מה בוער?
אם הערבים מסכימים היום לשלום בגבול ד,־ 4ביוני,
הם יסכימו מחר לשלום בגבולות גולדה־דיין. צריכים רק
להמשיך להתעקש ,״להחזיק מעמד״ ,״לעמוד איתן״ ,ואולי
לערוך עוד מלחמה קטנה אחת או שתיים.

הצד שלנו לא היה בגדר נם. שגי דורות עמלו כדי ליצור
את גרעיני הכוח, שאיפשרו את הפיכת האומה העברית
החדשה לגוף ממלכתי ריבוני.
אולם לא די היה בכוחנו העצמי. היה צורך בצירוף
של נסיבות, שהיה חד־פעמי.

והאומרים כך אינם תופסים, בי ההיסטוריה
אינה דורכת כמקום. הגורמים שהביאו את
ממשלת מצריים, את הרוב בעם המצרי, וכנראה
גם את רוב העם הפלסטיני, להשלים
עם מצב של שלום עם ישראל -גורמים אלה
עלולים להתגלות בבני-חלוף.

היא לא היתד, קיימת לפני כן, היא חלפה לאחר מכן.
כל עוד היתה קיימת, ניתן היה להקים את המדינה.

ירח־הדבש וזאמריקאי־ו־,סובייטיי, שאיפשר את תוכנית־רוג׳רם,
יכול להסתיים לפתע. מצב־הרוח במצריים עלול
להשתנות, נוכח סירוב ממשלת גולדה, וגל חדש של הרפתקנות
מלחמתית עלולה להציף את העולם הערבי( .הודעת
הפדרציה המשולשת היא אות־אזהרה בכיוון זה).
התלקחות מלחמתית עלולה להביא להתערבות סובייטית
מאסיבית, שתשנה את המציאות מן הקצה אל הקצה.

היתה שעת-בושר היסטורית -וזו נמשכה
רק במה חודשים, ואולי שנה-שנתיים.
** ה הולידה שעת־כושר זו? מאילו נסיבות היא היתד,
מורכבת? איך נמצאו גיפי־ד,שמיים השונים בדיוק
במערך שאיפשר את הקמת המדינה?
הנה ארבעה הצדדים העיקריים :
י• הבריטים היו עייפים. בראשם עמדה ממשלה
של מפלגת־עבודה, שרצתה לחסל את האימפריה. בחוגי
הצבא שלטה אופנה מחשבתית חולפת, פרי כתיבתו של
לידל־הארט האגדתי, שאמרה: לא כדאי להחזיק במיזרח
התיכון. הוא קרוב מדי לטילים הסובייטיים. יש לבנות
מערך־הגנה במרכז אפריקה.

תוך שנים מעטות מאד השתנה הכל.

האמריקאים עדיין לא נכנסו לשלב החמור
ביותר של המלחמה הקרה, ועדיין רצו לשתף פעולה עם

שעת-הבושר ההיסטורית של 48־ 1947 נוצלה
עד תום, מפני שדויד בן־גוריון לא שעה
לנביאי ארץ־ישראל השלמה.
כך נמנעה בכייה לדורות.

שעת-הכושר ההיסטורית של 1971 עלולה
לאבד, מפני שיורשיו הגמדיים של בן־גוריון
מהופנטים על-ידי שטחים.
הלוואי והדורות הבאים לא יבכו על כך.

11₪13ו[81

ת שבץ

בעולם

העול הזה
הפיגג־פוגג
והייקו שט

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה, :תשבץ 1756״
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מ או זן :
)1בעל־חי ממשפחת המכרסמים; )5ישוב
דתי בארץ. סיפק שם ליצירה ספרותית.
)9לא יבש )10 .אלוף )12 .אסון )13 .חס
וחלילה (ר״ת) )14 .חלק מהמכתש)16 .
קרקע בתולה )18 .אף )19 .אופנאית פאריס־אית
שנפטרה לא מכבר )20 .וזיר )22 .שם
משפחתה של זמרת מפורסמת )24 .חדר קטן.
)25 מזכיר אגודת העיתונאים )27 .אבן גיר
קשה )28 .מדינה ערבית )29 .יגון, אנחה.
)31 שם עברי פרטי )32 .אחד משחמתאי
הארץ הידועים )34 .סטנדרד )35 .בהמת
עבודה )36 .נטילה בכוח ואיומים )37 .אלף
אלפים )40 .דרך סלולה )43 .יטה חסד,
ירחם )44 .מראשי הסתדרות העובדים)46 .
מחצית היממה )48 .אוהב להתבדח)49 .
כד )51 .מבושל למחצה )52 .קריאת־הידד.
)54 קליפת גרגרי התבואה )55 .פז)57 .
צלם, דוגמא, מופת )59 .גדול בתורה)60 .
שאב בדלי )61 .איש צעיר )63 .לא קשה.

)64 ברך, כנף המפתח )65 .ארוחה.
מ או נ ך :
)1שם משפחתו של סגן הרמטכ״ל)2 .
כבשה הרה )3 .פראי )4 .קש )5 .חברת
ספנות )6 .גלעד )7 .מנגינה )8 .שמה
הפרטי של גברת ישראלית חשובה)11 .
ליחה היוצאת מהגרון )12 .העוקץ שבקצה
הפרי )15 .משרי הממשלה )17 .בוץ)18 .
מהר )19 .ראש ממשלת צרפת )21 .זמר.
)23 רוק )24 .פנים )26 .נשיא של מעצמה.
)28 ראש אחת הערים הגדולות בעולם.
)30 ישר דרך )31 .אתר )33 .מעשה שלא
מדרך הטבע )34 .נגמר, הסתיים, התנדף.
)38 יחלק לשניים )39 .צריכה לבוא אחר
הגשם )41 .מדינה ים תיכונית )42 .שר
המשפטים (ש״מ) )44 .עסיס )45 .עץ שקד.
)47 מדינה )49 .יחל )50 .בכי, אנחה)53 .
ידיד )54 .הגה• מאמר )56 .איסוף תאנים.
עירבב )58 .התקוממות )60 .חיה מסורבלת.
)62 ידיעה, הבנה.

1כו בפרסי
פ ר סי תשבץ
ואלה הפותרים שפתרונותיהס זי נו אותם
בהגרלה בפרסים. הפרסים יישלחו לזוכים
בדואר.

תשבץ מס׳ 1749

פרסי

ספרים :

יגאל גלעד, קיבוץ איילון, הגליל המערבי;
דריה קסובסקי, ארלוזרוב ,21 רעננה; ברכה
שרף, שד׳ הרצל ,70 בית־הכרם, ירושלים.
תשבץ מ : 1751 ׳0פרסי ספרים :
אלי חזן, מבשרת ירושלים מם ,80 דואר-
נע, הרי יהודה.

תש3ץ מ11752 ׳0

פרסי

ספרים :

דב דנציגר, טרומפלדור ,4חולון; רס״ר
דויד טופז, דואר צבאי ,2122 צה״ל; עדנה
שרקה, הירדן ,55 רמת־גן.
תשבץ מ : 1753 ׳0פרסי ספרים :
שלומית ונקנר, רחוב צה״ל , 11 חיפה ;
שמואל גניזי, בניהו ,34 צהלה; יורם בר־שדה,
רחוב שבטי ישראל ,7קרית־חיים.
תשבץ מ : 1754 ׳0פרסי ספרים :
שאול גורן, איזנברג ,3רחובות; סמ״ר
יורם טל, דואר צבאי ,2774 צה״ל; חיה
הרשקוביץ, קרית יוספטל ,526/14 נהריה.

פ ר סי חשבץ
חשבץ מם׳ 20 : 1748ל״י -עמדי
לב, דואר צבאי , 1077 צה״ל.
דויד עבס, ההסתדרות ,124 חולון; מזל קובה׳
המסילה ,27 תל־אביב; דינה פרלמוטר,
דון יוסף הנשיא ,5/6בני־ברק.
חשכץ מס׳ 20 : 1751ל״י -יהושע
קולודני, תל־אביב. פרסי ספרים — :רב״ט
שלמה טינה, דואר צבאי ,2392 צה״ל;
יהושע קורן, פינלס ,7תל־אביב; יצחק הכיל,
כפר־מסריק, דואר־נע אושרת.
חשכץ ס ס׳ 20 : 1752ל״י -יוסי
ויינרט, קיבוץ חצור — אשדוד. פרסי ספ רים
— פנחס פאר, גולומב ,22 חולון.
רב״ט חיים מנטין, דואר צבאי ,2297 צה״ל!
גלינה ברקאי, דרך מצדה ,32/16 באר־

שבע•
חשבץ מם׳ 20 : 1753ל״י -שם
טוב בתי, שתולים ,57 שכונת התקוה. פרסי
ספרים — שושנה וינשמן, הרב הרצוג ,34
בת־ים; אבי טרטקובסקי, וינגייט ,21 קרית
אתא; צבי פריאל, סמטת נחל ,4גבעתיים.
פרסי ספירים:

חשבץ מם׳ 20 : 1754ל״י -פתץ

חיים — יהודה , 10/19 ערד.
— אביעד רחמים, רבי צדוק ,11 ירושלים;
רנה בל, לואי מרשל ,9תל־אביב; חנה
לוין, גוש חלב ,9תל־אביב.
פרסי ספרים

הם חשבו שהם חשבו על הכל, אותם
מיועציו של ניקסון שהעלו את הרעיון
ללכת לקראת החיוך הראשון של סין הקומוניסטית,
ולשגר נבחרת פינג־פונג אמריקאית
לסין. אולם לריקושט שהותז חזרה
מהמחבט הקטן והידהד על פרצופה של
אמריקה כולה, הם ודאי לא ציפו.
רוצה להשאר בסין .״אין ספק ש־מאו־טסה־טונג
הוא המנהיג האינטלקטואלי
והמוסרי הגדול ביותר בדורנו.״ הכרזה זו,
שבדרך כלל גורמת לחיוך מבטל, גרמה
הפעם תדהמה בארצות־הברית. כי השמיע
אותה לא אחר מאשר חבר הנבחרת האמריקאית,
ג׳ון סנהיל (.)19
לא היה זה הפגז הראשון שטנהיל הכנים
למולדתו. לאחר שהצהיר כי הוא מתעתד
לבקש ממארחיו הסיניים להאריך את שהותו
בסין — אולי אף לצמיתות — פירט
את הסיבה לכך בהצהרה בפני נציגי העיתונות
הבינלאומית:
זה שלוש שנים מאז שהוא התרשם בצורה
פנטסטית מארץ נהדרת זו, סין הקומוניסטית.
עתה, כאשר הגיע לשם, התרשם שבעתיים.
בין היתר גרמה להתפעלותו אחדותו
הנהדרת של העם הסיני .״כלפי חוץ הם
נראים כולם כגוש אחד ואחיד, אבל אני
בטוח שהם אינדיבידואליסטים. ארצית־הברית,
לעומת זאת, היא חברה קונפורמיסטית.״
מחניק בארה״ב. פנינים נוספות של
הסטודנט שנה שנייה לסוציולוגיה:
בסין אין מעמד מנצל. השלטון הוא בידי
העובדים — אין אפלייה מינית בסין. הנשים
עובדות לצד הגברים בבתי החרושת —
ארצות־הברית נעדרת כל אווירה המעודדת
יוזמה ומחקר. האווירה באוניברסיטאות מחניקה
— המשמעת בסין מרשימה. באר-
צות־הברית, משמעת פירושה להרביץ לילד.
״בסין, אני בטוח, לא מרביצים לילדים.״
מוגזם, לא הוגן. מא־היו הרחוקה,
הגיב אביו של טנהיל, עורכם של שני
עיתונים מקומיים על דברי בנו. הוא לא
אמר במילים מפורשות שבנו טראלאלה,
אולם לא היה רחוק מכך :״ג׳ון הוא
שחקן פינג־פונג מצויץ,״ הצהיר ,״אבל
אני לא בטוח שהוא הבין את מלוא משמעות
דבריו. הוא בחור צעיר, אינטיליגנטי,
הקורא המון, מחפש את דרכו, וקוקלט
רעיונות חדשים. אינני בטוח שהוא עיכל
כראוי את כל הרעיונות שקלט. נדמה לי
שהמשלחת האמריקאית שם היתה צריכה
לפקח קצת יותר על מה שחבריה אומרים
כשהם עומדים לנוכח עיני העולם כולו.
אינני חושב שזה הוגן מצד סוכנויות הידיעות
לקחת צעיר בלתי־מבוגר ולנצל את
דבריו בצורה כזו. אני יודע שהם מחפשים
תמיד סנסציות, אבל הפעם הם הגזימו.״
רעידת אדמה. המבוכה ואי־הנעימות
שגרם טנהיל הצעיר לאביו, ולעוד כמה
עשרות מליוני אמריקאים טובים, לא היה
בהן כדי לפגום בעובדה, שטנהיל וחבריו
עמדו במרכזו של אירוע עולמי, העשוי
לשנות את מהלך ההיסטוריה של המאה
העשרים. אם לא תיתקף סין התקפת שיגעון
נוספת, כדוגמת מהפיכת התרבות האחרונה,
ותהליך ההתקרבות לארצות־הברית, ובמובן
מסויים גם למשפחת האדם ימשיך ויפרח —
קשה פשוט לתאר את עוצמת השינויים שיחולו
במערך העולמי. כל התחזיות שהושמעו
בשבוע האחרון, פשוט אינן רציניות.
התהליך הוא כל־כך מסובך, עד שאין
כל אפשרות לצפותו מראש.
רק דבר אחד ברור: עוצמתו — לטוב
או לרע — תשנה את חייו של כל אדם
החי כיום על פני כדור הארץ.

ארצות־הברית
מסגן־הגשיא, באהבה:
חץ בעין
עד כמה אוהב סגן נשיא ארצות־הברית,
ספירו אגניו, את העיתונות והטלוויזיה, אין
צורך לפרט. הדברים ידועים. משמע, הוא
הרחיב לא פעם את הדיבור על אותם ״איסטניסים
מעודנים,״ שאינם מביעים כלל את
דעתו של הרוב השקט — שהוא, אגניו,

הוא כמובן נציגו הבלעדי והמתאים ביותר
עלי אדמות.
צעד נוסף להידוק היחסים הלבביים בינו
לבין העיתונות עשה אגניו בעת מסיבת עיתונאים
עם אנשי תחנת הטלוויזיה סי.בי.אס.
באותה הזדמנות גילה אגניו כי החליט לחדול
מן הספורט האהוב עליו גולף — ולעבור
לספורט אחר, קליעה למטרה בחץ
וקשת.
להדגמת כשרונותיו החדשים, נטל אגניו
חץ וקשת, כיוון אותם בריכוז ובמומחיות
גדולה קלע בול — ישר לתוך סימלה של
חברת סי.בי.אס — עין פקוחה לרווחה.
הרמז היה ברור. לא היה בלב הנוכחים
ספק בלב הנוכחים, שחץ זה רק הגביר את
אהבתם של אנשי הטלוויזיה לסגן הנשיא,
המבטא את אהבותיו ושנאותיו באורח כה
חד־משמעי.
אנגליה צנזורה
על שקספיר
אחרי שסיימה אנגליה כולה לשיר את
שירי־ההלל לצנזור הקודם שלה, לורד אני
טוני טרבליאן, שהתפטר ממשרתו שנמאסה
עליו — משרה בה גילה הבנה גדולה בהרבה
מן הצפוי אצל ״גזרני האמנות״ — נעשות
עתה הכנות לקבל פני צנזור חדש.
שמו סטיפן מורפי, לשעבר מפיק סרטים
תעודיים לטלוויזיה. הוא מעורר חשדות כבדים
בלב האנגלים .״המחזה האירוטי ביותר
בסרטיו,״ כותב הטייימס הלונדוני ,״היה
הצגת אנטנת-טלוויזיה זקופה״.
שן$ץגפק גי. אחד מחבריו למקצוע
לשעבר, מפיק־הטלוויזיה פיטר וילדבלוד, שהספיק
כבר להתנגש עם מורפי בעבר במסגרת
עבודתם המשותפת, הזהיר את כל
המעוניינים :״הוא תמיד מחפש משהו שאפשר
להוציא. אני זוכר, למשל, שורת
דיאלוג אחת שעוררה את חמתו של מורפי.
זה היה משהו בנוגע לכך ששתייה מופרזת
גורמת לשלושה דברים: שינה, אף אדום,
והרטבת לילה. מורפי טען שאין לומר דברים
מסוג זה בטלוויזיה. הוא רק שכח שזאת
בעצם ציטטה מתוך דבריו של השוער ב־מאקבת
של שקספיר.
״כדי להפחיד אותו באמת,״ המשיך ויל־בלוד
,״סיפרתי לו פעם שאני מתכונן לעשות
תוכנית טלוויזיה על נער בן 16
המאוהב בנערה בת ,14 ועל אומנת שמעירה
אותם באומרה שמחוג השעון הנפ-
קני ניצב על קוץ הצהרים. שערותיו של
האיש סמרו למישמע ניבול פה שכזה בטלוויזיה.
מה לעשות? כנראה שלא קרא מעולם
את רומיאו ויוליה.
אחרי קבלת־פנים עוקצנית זו, ממתינה
עתה אנגליה — שהפכה בימיו של הצנזור
הקודם למתירנית לא פחות מדנמרק, בשטחים
מסויימים — לפעולת תגמול של היורש.
אולם תהי פעולתו אשר תהי — ספק
אם יצליח להחזיר את הגלגל לאחור.

רוצה להת חכ ם?
תשלם
ג׳ורג׳ מיקש הוא הומוריסטן הונגרי שהשתרש
באנגליה, נחשב שם לאפרים קישון
המקומי. כאשר צריך היה שגריר פרם בלונדון
לנאום בפני מספר חברי פרלמנט,
פנה למיקש וביקש שיספק לו כמד, בדיחות
בריטיות טיפוסיות, כדי לשעשע את אורחיו
הכבודים.
מיקש הסכים, ביקר פעמיים בשגרירות,
כתב את מה שנדרש ממנו, וישב יום שלם
ליד הטלפון מוכן להסביר לשגריר פרטים
לא מובנים, במידה ויהיו כאלה.
תאריך הנאום עבר, ומיקש חיכה לצ׳ק
המיוחל. כאשר זה לא הגיע, פנה בדרישה
רשמית, דרך אגודת הסופרים :״השגריר,״
כך טען ,״התחכם על חשבוני. שישלם,
בבקשה.״
קצין העיתונות של השגרירות מיהר
להגיב .״השגריר החליט בסופו של דבר
כי הנאום שהכין עבורו מיקש אינו מתאים,
אבל אנחנו נשלם לו את כל מה שהוא
דורש.״
מה שבאמת מוכיח שלפרסים אין כנראה
חוש הומור.
העולם הזה 1756

חבלני ירם העצמאות !
במיקרה, לגמרי במיקרה, הגיעה אלי
הידיעה על התוכנית השטנית שאירגוני
החבלה זוממים לבצע בכל רחבי המדינה
ביום העצמאות.
הודעתי על פרטי התוכנית לשלטונות
הבטחון, צילצלתי לכמה קצינים בכירים
בצה״ל ובמשטרת ישראל, ובכל מקום נתקלתי
באי־אמון, באדישות, בזילזול ואפילו
בלעג מעליב.
אני בפאניקה. יום־העצמאות קרב והולך,
ואיש אינו מוכן לנקוף אצבע כדי למנוע
את האסון. אולי פירסום התכנית הזוועתית
מעל דפי העתון יגרום לכך שלפחות הקהל
הרחב יתייחס לדברי ברצינות, וינקוט בכל
אמצעי־הזהירות המתאימים.
ובכן: לכבוד יום־העצמאות הבריחו איר־גוני־החבלה
ארצה מישלוח של חצי מיליון
פטישי פלסטיק מתוצרת סין העממית. הפטישים,
אשר יימכרו בלירה בכל רחבי

המדינה, דומים בכל דבר לפטישים הנמכרים
אצלנו בשאר החגים. הם צבעוניים, והם
משמיעים נקישה כאשר מטיחים אותם
בראשו של אדם.
ההבדל היחידי הוא זה: בתוך הפטיש
הסיני קבועה מחט פלדה דקה ומורעלת,
החודרת לתוך הגולגולת ברגע שמכים בפטיש
על ראשו של אדם. המחט היא כל כך
דקה ( 0.25.000מ״מ) שהקורבן לא ירגיש
כלל בחדירתה, ואילו הרעל מתחיל לפעול
רק כעבור זמן קצוב: עשר עד שתים־עשרה
שעות.
שלטונות הבטחון חייבים לאסור מיד את
מכירתם של פטישי הפלסטיק ברחובות
לפני שיתרחש אסון! אני מציע לכל אזרח
לחבוש כובע פלדה ביום־העצמאות, ולהיזהר
מכל אדם המתקרב אליו כשפטיש
פלסטיק בידו.
ראו הזהרתיכם! אני את שלי עשיתי.

נושא בפני עצמו, שעוד אשוב אליו במשך
הזמן, מן הסתם. נחזור רגע להערותיו
של מר ד. ניב.
בארבעת העלונים הראשונים של ״כתיקו־נם״
,מצאתי הערות שרירותיות המעידות,
לא אחת, על חוסר רגישותו של מר ניב
לשפה העברית. בידענותו אינני מטיל
ספיקות.
משפט כגון ״צריך לדאוג לעניין האתיקה
גם של חברי־הכנסת״ יש להפוך, לדעתו
של מר ניב, ל״צריך לדאוג גם לעניין
האתיקה של חברי הכנסת.״ האמנם? האם
מר ניב אינו שומע את ההבדל היסודי בין
שני המשפטים? הח״כ הנזוף רצה להגיד
שאפילו חברי הכנסת (ולא רק סתם אנשים)

ישראל מודאגת, ובמידה רבה של צדק,
מבעיית חופש־המעבר במיצרי טיראן, העלולה
להתעורר, אם וכאשר, תיסוג ישראל
משארם־אל־שייך. מעבר זה חשוב לבטחונה
של המדינה במידה כזו, עד שמר משה דיין
מבכר את שארם ללא שלום על שלום ללא
שארם.
רבים טוענים, ושוב במידה רבה של צדק,
שאי־אפשר לסמוך על הבטחות וערוכות של
המעצמות, ושרק נוכחותנו במקום תמנע
ממצריים חזרה על תרגיל סילוק כוחות
האו״ם וסגירת המיצר, שגרם למלחמת
ששת־הימים.
למען הבטחת השלום תובעת, איפוא, ישראל
ששארם־אל־שייך תסופח למדינה בעזרת
רצועה של רצף טריטוריאלי לאורך
מיפרץ שלמה. ההצעות האחרות, שהועלו
להבטחת השיט לאילת (ערבויות בינלאומיות
נוכחות כוחות או״ם כולל חיילים רוסיים,
אמריקאיים וישראליים, החכרת האי טיראן
לישראל לתקופה של 25 שנה, וכד׳)
לא התקבלו על דעתה של ישראל. השבוע
שמעתי הצעה גאונית, שאיש לא העלה

שיפוץ חברי־הכנסת
עורך ״דברי הכנסת״ מר ד. ניב, החל
לאחרונה מעיר לחברי־הכנסת הערות בענייני
לשון, סיגנון ומינוח מעל דף דו־שבועי,
הנושא את השם ״כתיקונם״ .הדבר
בא לפי הוראת יו״ר הכנסת וביוזמת אורי
אבנרי.
אף כי התלמידים מקבלים שיעורי־עברית
אלה באהבה, נדמה לי שיש טעם לפגם בעצם
הרעיון של תיקון, שיפוץ ועריכת
לפני שהם מונצחים
דברי חבר־הכנסת
בפרוטוקול, ולפני שהם מגיעים לידיעת
הציבור.
השפה, נוסף להיותה אמצעי־תקשורת,
משקפת את השכלתו, חינוכו ורמתו התרבותית
של המשתמש בה. בדרך כלל אנו
מקבלים מושג די ברור על השכלתו, חינוכו
ואפילו השתייכותו החברתית של הדובר,
לשמע המשפטים הראשונים היוצאים מפיו.
אך טבעי הוא ששפתו של עסקן פועלים
ותיק, חניך בית־ספר ״תרבות״ בפולניה
(״אינני חפץ״ ,״חי־נפשי״ ,״ממה־נפשך״)
תהייה שונה משפתו של יליד הארץ (״עזוב
אותי״ ,״בחיי איך שלא יהיה״).
אותו דבר אמור ביחס להבדלים הניכרים
וההבדלים הדקים הקיימים בין שפתם של
פרופסורים, נהגי־מוניות, עורכי־דין, מורים
לעברית, סבלים סלוניקאים, רופאים יוצאי־גרמניה,
מלצרים הונגריים, שוטרים, עתו־נאים,
קציני צה״ל וכו.,
הבדלים אלה קיימים לא רק בארץ שבה
(יטענו ודאי קנאי־השפה־העברית) נלחמת
עדיין שפת הארץ על קיומה. הבדלים אלה
קיימים בכל השפות. אין צורך בפרופסור
היגינס כדי לזהות את מוצאו של אדם לפי

אוצר־המילים שלו, ביטוייו, מיבטאו, וכדומה.
אדם אינו צריך להגיד לנו מי הם
ידידיו, כדי שנדע מי הוא. מספיק שיוציא
מפי שניים־שלושה משפטים.
טירתתו של מר ד. ניב להנהיג שוויון
לשוני מנסת, לתקן שיבושים, לשפץ מיש-
פטים, להשמיט (את) המיותר בעיניו, ולסגנן
את הלוקה מבחינה סיגנונית — נראית
בעיני פסולה, ואפילו מזיקה 120 .חברי
הכנסת שונים זה מזה, ואין כל סיבה
והצדקה שכולם ידברו בשפה אחידה, או־ניפורמית,
מתוקנת וצחה, כאילו בולם איש
אחד.
מי שרוצה לדבר ״עברית־של־שבת״ ,של
״קול־ישראל״ ,ילך לאולפן, יתגרש מאשתו,
יחליף את מקום מגוריו, יבחר לו חברים
חדשים, ישכח את כל מה ששמע וקרא,
יתחיל לקרוא ספרים ועיתונים אחרים, ויהפוך
את עורו — אם הוא יכול. כל נסיון
כזה, גם אם נניח שהוא ניתן לביצוע,
הוא מעשה רמייה והסוואה, שממילא יתגלה
על־ידי המאזין הרגיש.
תפקיד ״משפץ השפה״ שהכנסת הטילה
על מר ד. ניב, דומה בעיני לתפקידם של
מתכנני האופנה ואדריכלי־הפנים. רק אדם
חסר־אישות, חסר־טעם וצבוע יסכים למסור
את אמצעי היום־יום לביטוי אישיותו (לבוש,
ריהוט, שפה) לידי מישהו אחר.
העובדה שרוב האנשים מוסרים את עצמם
לידי ״מעצבי־אופי״ (ארכיטקטים, מעצבי־אופנה,
קוסמטיקאים, משפצי־לשון, ומומחים
ליחסי־ציבור הדואגים, תמורת תשלום, לשפר
את הופעתם החיצונית, ולהסחיאת אישיות
לקוחותיהם) אינה נחמה רבה. אך זהו

11 1

״מזכיר הסתדרות הפועלים היהודים בארץ
ישראל״?
במקום ״צריך לעזור לא רק למשקיע״,
תובע מר ניב שייאמר ״צריך לא רק לעזור
למשקיע״ .נו באמת! חבר־הכנסת רצה לאמר
שלא למשקיע בלבד יש להגיש עזרה,
אלא גם ;אחרים (למועצה המקומית, במיקרה
זה) .ואילו מר ניב אומר שלא די בעזרה
למשקיע — יש לעשות בשבילו, כנראה,
עוד משהו. באיזו זכות משנה מר ניב את
משמעות דבריו של חבר הכנסת?
בנקודה אחת אני מסכים בלב שלם
עם מר ד. ניב. במקום ״אדוני היושב־הראש״
מציע מר ניב להגיד ״אדוני היו״
שב־ראש״ .כאן נגע מר ניב בבעייה
חמורה מאד: מקומה של הא־הידיעה במילות
סמיכות. אין לי ספק שבמשך הזמן

הבטחת השייט במיצרי טיראן
אותה עדיין בציבור.
הרעיון הוא פשוט מאד: ישראל תפנה את
שארם יאל־שייך, וממילא תוותר על רעיון
הרצף הטריטוריאלי המעורר בעיות־הגנה
חמורות, וארצות־הברית תמכור או תשכיר
לישראל לתקופה של 25 שנה נושאת־מטו־סים,
שתעגון במיצרי טיראן, ותבטיח בעצם
נוכחותה, ובעזרת מטוסי הפאנטום שעל
סיפונה, את חופש־המעבר לצי הסוחר הישראלי.
אני
בטוח שההצעה הזו זולה ויעילה
הרבה יותר מאשר החזקת כוחות רציניים
בשארם־אל־שייך, והקמת היאחזויות שיבטיחו
את הרצועה לאורך הים. מה גם
שנושאת־מטוסים אמריקאית היא מספיק
גדולה כדי להקים על סיפונה שתיים־שלוש
היאחזויות נח״ל.
יש לי אפילו שם בשביל נושאת המטוסים
:״ניידת־ארץ־ישראל־השלמה״.
אני רוצה לשמוע נימוקים נגד הרעיון
הגאוני הזה. מעניין אותי מה יגידו רוג׳רם
ודיין על ההצעה.
אני מחכה לטלפון.

חייבים לדאוג לענייני אתיקה, ואילו מר
ניב מציע להגיד שלא די לדאוג לשאר
ענייניהם של חברי הכנסת — יש לדאוג גם
לענייני האתיקה שלהם. על־ידי העברת ה־
״גם״ שינה מר ניב את משמעותו של
המישפט.
במקום ״התמרמרויות ברשויות המקומיות״
מציע מר ניב להגיד ״התמרמרות
ברשויות המקומיות״ .ואולי התכוון הדובר
להתמרמרויות שונות בנושאים שונים, ולא
להתמרמרות אחת מסויימת, בנושא אחד
מסויים?
לחבר־כנסת שאמר ״מישרד הקליטה״ מתקן
מר ניב ״המשרד לקליטת העלייה״ .מי קבע
שחייבים לציין את שמו המלא של המשרד?
האם קיימים בממשלה משרדי־קליטה אחרים׳
ומר ניב חושש מבילבול? אולי יתבע
מר ניב שבמקום ,׳מזכיר ההסתדרות״ יאמר

יתבטל המקף המחבר בשמות המורכבים
משתי מילים (כמו במילים: כדורגל וזרקור)׳
כדי שגם דוברי העברית הצחה
יוכלו ללא נקיפות־מצפון להגיד: הביתספר,
המעילגשם, הביתכסא, וכדומה. כשהנושא
שלי הוא המעיל, ולא הגשם, אני רוצה
שתהיה לי אפשרות להדגיש במשפט ״לבשתי
את מעיל הגשם השחור״ את צבע המעיל
ולא את צבע הגשם. אך האמנם מוכן
מר ניב ללכת בתיקון הגיוני זה עד הסוף?
לסכום: דפי ה״כתיקונם״ אינם שוזים,
לדעתי, את הנייר המשובח עליו הם מודפסים•
יניח מר ניב לחברי־הכנסת להתבטא
כרצונם וכיכולתם. ציבור הבוחרים זכאי
לקבל תמונה מהימנה על רמת השכלתם של
נבחרי־האומה ללא שיפוצים, טיוחים וקאמו־פלאז׳ים
של מורים לעברית, המשבשים
ברמונטים שלהם לא רק את המציאות
אלא גם את משמעות דבריהם של חבר-
הכנסת.

יזון! —

תשובה למכתבים
מדי פעם בפעם מגיעים אלי מכתבים
של קוראים ממורמרים, שאינם מבינים למה
אינני משיב על מכתבים, ולמה אינני מפרסם
את מכתביהם במדור שלי. התשובה פשוטה:

אני קורא בעיון רב את כל המכתבים
המגיעים על שמי.
ב) במידה והם נראים בעיני כראויים
לפירסום, אני מעביר אותם ל״מדור המכתבים״
של השבועון, ועורכו מחליט
איזה מהם לפרסם, בהתחשב עם המקום
המצומצם העומד לרשותו.
ג) אינני משיב על מכתבים, משום שאין
לי פנאי להתכתבויות, וגם אין לי חשק.
פשוט מאד. תפקידי בעתון מצטמצם בכתיבת
מדור שבועי. כאשר עורך העתון
יעמיד לרשותי מזכירה, אדאג לכך שהיא
תשיב על כל המכתבים שלדעתה יהיו
ראויים לתשובה.
ד) לפעמים, כאשר קורא מעורר בעייה
הראוייה לטיפול, אני משתדל להתייחס
אליה במסגרת המדור.
הקורא דני מלאך, למשל ,״גילה״ בשבוע
שעבר שההתקפה שלי נגד ״מעריב״
נבעה ממניעים אישיים( .א) מעולם לא
טענתי שאינני מנהל חשבונות אישיים,
ושם המדור מכריז על זה מדי שבוע.
(ב) כל המלחמות שאני מנהל מעל דפי
העתונות, נובעות אך ורק ממניעים אישיים.
כשאני
נלחם נגד מעצרים אדמיניסט־ראטיביים,
אני בעצם דואג לכך שלא יעצרו
אותי בצורה שרירותית. כשאני מטיף
לשלום תמורת שטחים, זה רק משום
שאני לא רוצה לעלות על מוקש, או להיהרג
בהפצצה. כשאני יוצא נגד ביזבוז

מיליונים מכספי הציבור, אני מביע בזה את
התנגדותי לביזבוז חלקי בהכנסות המדינה.
וכך הלאה וכך הלאה.
אני מתייחס בחשדנות רבה למלחמות
שללוחמיהם אין בהם עניין אישי. אני
מסופק אם בכלל קיים דבר כזה.
למניעים האישיים שלי אין כל חשיבות
לגבי מידת חשיבותה ותפוקתה של המלחמה
אותה אני מנהל. נניח שאדם תרם
מיליון דולאר להקמת בית־חולים, משום
שהוא התאהב באחות ראשית, או משום
שהוא רוצה לראות את שמו על לוח־נחושת,
או משום שהוא מקנא ביריבו, שתרם
חצי מיליון להקמת בית־הולים אחר.
מה זה משנה? האם מניעיו האישיים מורידים
מערך תרומתו לשיפור מצב האישפוז
בארץ?
נניח שמר רוזנפלד הרגיז אותי, וגרם לכך
שאביע את דעתי על עתונו. השאלה הצריכה
להעסיק את הקורא דני מלאך איננה
למה אמרתי ש״מעריב״ משעמם, אלא
האם העיתון הזה באמת משעמם.
נניח שתקפתי את הגברת הדה בושם
משום שהיא כתבה עלי דברים בלתי־נעי־מים,
בהזדמנויות שונות. האם זה פוסל
את דברי, בהם אני מנסה להוכיח את בורותה
ושטחיותה?
האם חייל שהציל תוך הקרבה עצמית
חיי מחלקה שלמד. פסול לצל״ש, רק
משום שהיו לו מניעים אישיים למעשה
הגבורה שלו? מה זה משנה אם הוא בסך
הכל רצה להוכיח לחתיכה שלו שהוא לא
פחדן, כפי שהיא טענה?
מי יודע איזה מניעים אישיים מסתתרים
מאחורי ביקורתו הקטלנית של מבקר־המדי־נה
ומה זה חשוב? התוצאה חשובה, ולא
מניעיה.

במדינה העם מתנת
יוס־ההולדת
הימים האחרונים של השנה ד,־ 23 למדינת
ישראל עמדו בסימן של אותות מבשרי רע,
לגבי שנתה ה־ 24 של המדינה:
!• 1הד״ר גונאר יארינג, שליח האו״ם למזרח
התיכון, שהיה צריך להיות מלאך השלום,
קיפל את כנפיו, פרש כמעט רשמית
משליחותו. האפשרות למציאת הסדר שיוביל
לשלום בין ארצות־ערב לישראל, ירדה כמעט
כליל מהפרק, ובמקומה דובר רק על הסדרי־ביניים,
פשרות שנועדו להנציח את יחסי
האיבה ואי־האמון ההדדיים.
#הסיכוי להסדר ביניים כזה, שיבטיח
לפחות שקט באיזור לתקופה קצרה, נראה
גם הוא קלוש ביותר. עמדותיהם הבלתי־מתפשרות
של שני הצדדים בסיכסוך, ההצהרות
המלחמתיות שנשמעו מפי החוגים הקיצוניים
בשני המחנות, העידו כי גם הסדר
הביניים עלה על שירטון. ביקורו הקרוב של

לתופעה פאתולוגית, לא יכלה לשאת, שהמזכיר
הכללי של מפלגתד, יהיה בעל דימוי
יוני וישמיע דעות המנוגדות לדעתה. תככן
החצר של גולדה, ישראל גלילי, היה אחד
הפעילים ביצירת המצב שהביא לכך, ש־ליובד,
אליאב לא יהיה עוד מזכיר מפלגת
השלטון.
היתד, זו המתנה האומללה ביותר שמפלגת
העבודה יכלה להגיש לעם ליום העצמאות
ה־.23

ה מיו עדדא צעד אך * 0
ה שנה עומד צ ה ״ ל ב מרב ץ
המדינה ביו העצמ או ת

יחסים מרחביים
ס אד את — הראשון
המסוגל להגיע לשלום
״נשיא מצריים הנוכחי, אנוואר סאדאת,
הוא השינוי המשמעותי הראשון שאירע
במזרח התיכון מאז מלחמת .1948 משום
כך, קיים כרגע סיכוי ברור למציאת פית־רון
לסיכסוך בין ישראל למדינות ערב.
בתנאי אחד: שישראל תגלה גמישות רבה
יותר מאשר עד כה.״
התקפה מצרית עד נאצר. כל ישראלי
חושב, שאינו מוכן לטמון את ראשו
בחול ההודעות הממשלתיות, מוכן לשמוע
גם מה דעת הגויים עלינו — לא יכול
היה השבוע להתעלם מהקול הנוסף שהושמע
— זה של אחד הכתבים האמריקאיים
הנודעים, ג׳וזף קראפט, בעל טור קבוע ב־נידיורק
הרלד טריביון, שסיכם את רשמי
סיורו האחרון בקאהיר.

המשיך קראפט וקבע:

מזב״ל־מתפופזר אליאב
צנינים בעיני הצמרת

שר החוץ האמריקאי, ויליאם רוג׳רס, ב־איזור,
נועד למציאת דרך כדי לאלץ את הצדדים
להגיע לפחות להסדר כלשהו בשאלת
פתיחת תעלת סואץ.
#היחסים עם ארצות־הברית, ידידתה היחידה
והאחרונה של ישראל, הלכו והתערערו,
ככל שהאמריקאים נעשו קצרי רוח
יותר לגבי עמדותיה הקשוחות של ישראל.
עוד יונה נפדה. היה זה סמלי, שדווקא
בתקופה כזאת, כשאנשי ארץ־ישראל
.השלמה הרימו ראש ונתנו את הטון בקולה
הרשמי של ישראל, צנחה ונפלה עוד יונת
שלום ישראלית אחת.
הידיעה כי ליובה אליאב, מזכיר מפלגת
העבודה, הודיע על התפטרותו מתפקידו זה
ואי חידוש מועמדותו לתקופה נוספת, היוותה
מהלומה למחנה היונים בתוך מפלגת
השלטון.
לא היה זה סוד כי עמדותיו ודעותיו של
ליובה אליאב, בשאלת השלום והיישות הפלסטינית,
היו כצנינים בעיני הצמרת ה־ניצית
של מפלגתו. מאז החל בכהונתו, ניסו
לדכא את דעותיו העצמאיות, צינזרו אותם
כשהופיעו בכתב ובעל־פה. לולא זכה ליובה
בגיבויו של פינחס ספיר, ראש מחנה היונים
בעבודה, ספק אם היה מחזיק מעמד
בתפקיד.
לכהונתו של ליובה בתפקיד מזכ״ל העבודה
היתד, חשיבות עצומה לא רק לגבי
דעת־הקהל העולמית והפנימית, אלא גם לגבי
ההתרחשויות הפנים־מפלגתיות בתוך
מפלגת העבודה. די להזכיר את המאבק שניהלה
המשמרת הצעירה של העבודה עם
ראש־הממשלה גולדה מאיר, בשאלת ההכרה
בזכויות הפלסטינים, מאבק בו שאבו הצעירים
את השראתם העיקרית מליובה אליאב.
ראש־הממשלה נוטרת האיבה, שאי הנכונות
להכרה באומה הפלסטינית הפכה אצלה

ההבדל בין סאדאת וקודמיו: סאדאת הוא
הראשון מבין שליטי מצריים שהוא מצרי
קודם־כל — כלל־ערבי לאחר מכן. סימן
יסודי לכך — התקפתו החמורה של לואים
אודד, העורך הספרותי של אל-אוזרם, על
הקיפאון שחל בחיסול הבערות במצריים,
בתקופת שלטונו של נאצר — ובמיוחד
על הכיוון שאליו נטה אותו מעט חינוך
שהיה: כירדן כלל־ערבי — שהמעיט את
דמותה של מצריים בעיני ילדי מצריים עצמם.
פיספום
— אסור. נקודת המבט ה־שונה
של סאדאת נובעת מעובדת אי־הש־תתפותו
במלחמת 48׳ .כתוצאה מכך, לא
הושפע סאדאת מהטראומה של המפלה, ו־הוא
מסוגל להתייחס לישראל במונחים
ריאליים, אינו חייב להוכיח לשכניו כי הוא
גדול המהפכנים באיזור. הפדרציה עם סוריה
ולוב איננה אלא צעד שנועד לעזור למנהיגי
שתי ארצות אלה בבעיותיהם הפנימיות.
אולם דווקא בגלל היותו מצרי־קודם־כל
— ישנו דבר אחד שסאדאת איננו מסוגל
להסכים לו: ויתור על שטחים מצריים
לאורך זמן. אם יסכים לכך, יהפוך את לאומנותי
לבדיחה, יסמל בכך את פשיטת־הרגל
של מדיניותו, יפתח את הדלת בפני שובם
של נאצריסטים מובהקים כאנשי האיחוד
הערבי הסוציאליסטי, שרק ממתינים לפיס־פוס
כזה מצידו על מנת לדחקו הצידה.
מסוגל לעשות שלום. המסקנה: קיימים
תנאים מסויימים, שבהם לא יוכל סא־דאת
לעמוד בשום פנים, ייאלץ אפילו לצאת
למלחמה בגללם — אפילו כשיידע שיפסיד
מראש. מבחינתו, מוטב לו להפסיד סיבוב
נוסף, מאשר את כיסאו.
יחד עם זה, קיימים נתונים מסויימים אחרים
— שבהם הוא מסוגל לעמוד. החשוב
שבהם — האפשרות לצעוד בהדרגה, מהסכם
להסכם, משלב לשלב — לקראת שלום. דבר
זה, לא היה איש מקודמיו מסוגל לעשות.
משפט תקרית מוזרה
בבית־ המשפט
זה התחיל כדיון שיגרתי, אחד ממאות.
זה התפתח למשהו מאוד לא שיגרתי. משהו
העשוי להכות גלים סוערים — גם אם
הרחק מעין הציבור.
שעתיים לאחר שנשדד סניף בנק־הפועלים
בפרדס־כץ, ביום ב׳ בשבוע שעבר כבר עצרה
המשטרה שלושה חשודים ראשונים. למחרת,
בפני שופט השלום התל־אביבי יהודה
טרייביש, הציבה המשטרה ארבעה חשודים:
משה נחום, ראובן ניסים, יצחק מוצפי ו־פאריד
ג׳מג׳י, כולם בני 19 עד .22
הנהג שכר האליבי. חלקו האחד של
הדיון בביר,״מ התנהל על מי־מנוחות. התובע,
(המשך בעמוד )17

צה״ל לא יצעד השנה ברחובות.
המיצעד המרכזי, המלווה במנגינות-
לכת מסעירות, רעשים צבאיים והמולה
לאומנית — לא יצעד.
רק מטס של ״פאנטומים״ בשמיים
יזכיר למדינה כי יום־השנה להקמתה
הוא, באופן מסורתי, היום שבמרכזו
עומד הצבא.
ההגיון יכול להתקומם נגד מסורת זו.
מדוע דווקא הצבא, והצבא לבדו ז מדוע
לא הקיבוצים, החלוציות, היצירה הרוחנית
והחומרית, קיבוץ גלויות!
אבל הרגש פונה לצה״ל, ולא בכדי.
מדינה זו קמה במלחמה, וחיה במלחמה.
רבים מאיתנו, בני דור תש״ח, שמעו
על עצם הקמתה בבסיסים קרביים,
תוך כדי מהלך הקרבות.
(כל אחד יכול להעביר רגעים אלה
לעיני רוחו. אני, למשל, רואה חדר־אוכל
בקבוצת חולדה, יחידה עמוסת ציוד
קרבי מסתדרת בחוץ למיפקד״יציאה,
מפקדים רכונים על פקודת־מיבצע לכיבוש
הכפר אל־קובאב בכביש רמלה—
לטרון, בשעה שדברי מגילת־העצמאות
בוקעים ממקלט־רדיו עתיק, מבלי שאיש
ישים לה לב במיוחד
יום־העצמאות הוא קודם כל יום-
צה״ל. היום שבו נותנים א ת הדעת על
גוף זה, הלובש צורה ופושט צורה מזה
23 שנה, כמו המדינה עצמה.

המיצעד אינו צועד, השנה.
וטוב שאינו צועד.
נסתיים בתולדות צה״ל הפרק של השוויץ
והרושם, התקופה שבה שימש
צה״ל בין השאר סמל־יוקרה למימסד,
צעצוע של מיצעדים יקרים, להנאתם של
ראשי-ממשלה ושרי״ביטחון, שעמדו על
במות והצטלמו כמצביאים.
האיש ששם קץ לנוהג זה הוא ה־רמטכ״ל
השמיני( .מיספר זה ראוי לציון
מיוחד. שמונה רמטכ״לים תוך 23
שנים — תחלופה שאין דומה לה בשום
חלק של המימסד הישראלי).
הרמטכ״ל השמיני אינו דומה לשום
רמטכ״ל שקדם לו — וספק אם תראה
המדינה רמטכ״ל כמוהו בעתיד.
קשה להדביק לאדם כלשהו שם־תואר
יחידי. חיים בר״לב הוא, אולי, האדם
הראשון מאז יצחק שדה, שאפשר להת
פתות
להדביק
״מושלם״.

שם־התואר

שיבעת הרמטכ״לים הקודמים של
צה״ל היו קבוצה מגוונת מאוד. אין בה
שניים הדומים זה לזה.
יעקוב דורי, הראשון, איש מנגנון ההגנה,
אדם אפור, היה חולה ברוב ימי
כהונתו. הוא הטביע על צה״ל חותם
פחות חזק מכל רמטכ״ל אחר. אנו, שהיינו
פקודיו, כמעט ולא הרגשנו באישיותו.
יגאל
ידיו, השני, היה ונשאר גבר
מבריק, אינטלקטואל, קצין־מטה. הוא
היה רמטכ״ל עקשן, בוטח בעצמו, מוכן
להתקומם נגד שר־הביטחון, ולהסיק
מסקנות אישיות.
מרדכי מקלף, השלישי, היה אולי השקט
ביותר מכולם, אף שבא מחטיבה
לוחמת, צבר, בעל זכרונות־ילדות טראגיים
ממוצא, מתון, שוחר־שלום, ענייני,
מיקצועי.
משה דיין, הרביעי, פתח בתקופת ה־
״זבנג וגמרנו״ ,תקופת פעולות־התגמול
המוחצות ,101 ,הכמיהה למלחמה ,״אחרי
התקופה שבה גדלו אנשים כמו
אריק שרון. הוא הפר את פקודות הממשלה,
ביצע פעולות ללא אישור או באישור
שהושג תוך הטעייה. הוא היה,
באותה תקופה, מם־פא בלבוש רמטכ״ל,
סרן־חיל־הפרשים במדי רב־אלוף.
חיים לסקוב, החמישי, היה ההיפך הגמור
ממנו. חייל קרבי כמוהו, אך קפדן
ואיש־הסדר בה״א הידיעה, איש השיטה
והתיכנון.
צבי צור, השישי ,״צ׳רה״ של תש״ח,
הפך לאיש המינהל. צירה היה גמיש וחייכני
במקום שלסקוב היה חמור ונוקשה.
אך כמוהו, היה איש השיטה
והסדר. אף שהיה מסוכסך עם דיין גם
בימי תש״ח (כששניהם היו קשורים לפעולת
כרטיה הכושלת בגבול הנגב) וגם
בפיקוד הדרום (כשדיין היה אלוף, וצירה
ראש־המטה) ,הפך לאחר מכן איש״
המינהל האידאלי בצד שר־הביטחון דיין,
שאינו מתעניין לחלוטין בצד הכלכלי וה־מינהלי
של הממלכה הבולעת את מח צית
תקציב המדינה.
יצחק רביו, השביעי, הצטיין במתינות,
בתחושת־אחריות מופלגת, שגברה עליו
לא פעם. איש־מצפון, בעל מחשבה עצ־

מאית, קצין־מטה מובהק, אדם המעורר
אוטומטית אמון והערכה.
חיים בר־לב, השמיני, הוא, כאילו,
מאחד בקירבו כמעט את כל התכונות
של כל קודמיו גם יחד. הוא קצין-
מטה ומפקד קרבי גם יחד, איש הסדר
ואיש הדהירה קדימה, אדם שיטתי, מבלי
להיות נוקשה, גבר המעורר כמעט
אוטומטית לא רק אמון והערכה, אלא
גם אהבה. יש בו משהו אבהי, מרגיע,
משרה ביטחון.
אם אפשר לדבר בכלל על רמטכ״ל
אידאלי, הרי הוא זה.

זהו האיש שהפסיק את מסורת מיצי

יש מזל למדינה שאדם כזה עומד
בראש צה״ל בתקופה שבה אורבים לו
כל הסכנות המוסריות הכרוכות במעמד
של צבא־כיבוש. יש מזל שהכוח הצבאי
נמצא בידיים כאלה בתקופה שבה שוב
גוברת הדמגוגיה הלאומנית. יש מזל
שאיש כזה ממנה קצינים־חוקרים וחושף
״מעשים חריגים״ .בשעה שברחוב
נשמעת היללה הצורמנית של ״מדכאי-
בוגדים״ למיניהם ציידי־מכשפות שריח
הגטו עוד נודף מהם.

נשק, שטרם נתנסינו בהם, שאיננו חולמים
עליהם.
אל נשגה בשגיאה הקלאסית של כל
העמים: לחשוב על המלחמה שעברה,
בשעה שמדברים על המלחמה הבאה.
המלחמה הבאה עלולה להיות אכזרית.
כל אדם השש לקראתה, תחת למצות
כל אפשרות סבירה למניעתה —
אין מקומו ליד הגה המנהיגות של
מדינה שהוקמה בזכות הדם והזיעה של
אנשים כה רבים וטובים.

כפי שהסביר הרמטכ״ל, בצדק, ישנה
אפשרות חזקה מאוד שהמלחמה קרובה
ביום־העצמאות ה־ 23 כשם שהיתה קרו־

אני חושש מפני המלחמה הבאה —
יותר מאשר מפני כל מלחמה שהיתה

חוקרי עולם־החיות מוכיחים לנו כי
זוהי עובדה ביולוגית, אחד המרכיבים
היסודיים של עולם החי, אינסטינקט
הקיים בקרב מיני דגים וציפורים ויונקים,
שנולדו מאות מיליוני שנים לפני
המין האנושי.
בעל־החיים המגן על שטחו, חזק פי
כמה מבן־מינו הפולש, בלי כל קשר ל־יחסי־הכוחות
האמתיים. בעל־החיים הפולש
לשטח רעהו, מאבד א ת ביטחונו
העצמי, את אומץ־ליבו, את כוחו הגופני.
תולדות
מדינת־ישראל מוכיחות את
אמיתות המסקנה הביולוגית הזאת בצורה
חותכת ביותר. אנחנו כולנו היינו,
מבחינה זו, שפני־הנסיון במעבדה. נזכור

שמונה רמטכיידים היו דצה״ד 25-3שגים -
ואין שני מה הדומי זה לזה

דורי
לסקוב עדי יום־העצמאות. ודווקא בשעה שבה
גברו בישראל, יותר מאשר בכל תקופה
קודמת, מלבד ימי מיבצע־סיני, סימנים
של מיליטריזם מצחצח־חרבות.
השבוע ראוהו אזרחי ישראל מדבר בטלוויזיה.
זוהי
העונה שבה מדבר כל רמטכ״ל
על כוחו של צה״ל, על עוצמתו הגוברת,
על נכונותו להלום בכל אוייב, ללמד
לקח כל תוקפן, וכר וכר.
כל קודמיו, ללא יוצא מן הכלל, התפתו
בהזדמנות זו לחזור על המליצות
הנדושות של רוח־הגטו־בלבוש״ממלכתי :
״האוייב הזומם לכלותנו,״ ״בכל דור
ודור״ ,וכיוצא באלה.
בר־לב אמר מה שצריך רמטכ״ל לומר:
שעל הצבא להיות תמיד מוכן למלחמה,
שהשלום אינו מובטח גם בשנה
הבאה, שיש להגביר את הכוננות. 0 אבל לא היה עוד רמטכ״ל שאמר זאת
בסימון כה מתון, בלתי״מרגיז, חסר החדווה
של ציחצוח״חרבות• הוא דיבר
אל העם כאדם מבוגר אל אנשים מבוגרים,
שירטט תמונה מציאותית של המצב,
הצביע על הגורמים הפועלים למען
השלום, וגם על המיכשולים העומדים
בדרך.
אפשר הי ה להקשיב לדבריו מבלי להרגיש
כמו טירון העומד בפני מם־כף
מוגבל, הסבור שאנשיו מפגרים בשיכלם.

בה ביום־העצמאות ה־.19
רמטכ״ל אינו קובע מדיניות.
מבצע אותה. עימו אין ויכוח.
אולם מעצבי־המדיניות; המדברים בקלילות
כה רבה על המלחמה העדיפה,
על רצועת־אדמה זו או אחרת — עימם
יש ויכוח.
הוא

יש לומר להם: במשך שתי מלחמות
וחצי, היה צה״ל לא רק יעיל, אלא גם
בר־מזל.
במיבצע־סיני, במלחמת ששת־הימים
ובמלחמת־ההתשה, היו הקורבנות מכאיבים׳
אך מעטים־יחסית. רבבת הקברים׳
שתוכננו למלחמת ששת־הימים, נשארו
ריקים, למרבה המזל. מכאן האשליה
האוטומטית, שכל מלחמה־בעתיד
תהיה קצרצרה וזולה.
אשליה מסוכנת.
דווקא ביום־העצמאות, חובה היא לזכור
את המלחמה הראשונה, זו שבה
קמה המדינה. היא לא היתה קצרה,
והיא לא היתה זולה. היא תבעה כ-
6000 הרוגים.
6000 מתוך 600 אלף בני היישוב העברי
דאז. באופן יחסי, מקביל מיספר
זה ל־ 26 אלף הרוגים במלחמה ש־היתה
פורצת היום.
קשה להאמין כי מלחמה עתידה תהיה
ממושכת. אבל היא עלולה להיות
יקרה. עלולים להיות מופעלים בה סוגי

— לא רק מפני שתהיה יקרה בדם
ובדמעות.
אני רואה באופק סכנה, שלא ידענו
כמותה בכל ימות קיום צה״ל.
(אני דואג לצה״ל לא רק מפני שאני
אחד מאותם רבבות שיש להם מניית-
יסוד במיפעל זה, בצורת מיספר אישי
שהוא פחות מ־ .50,000 אני דואג לצה״ל
מפני שאני משוכנע כי י הי ה דרוש, בימי
מלחמה ובימי שלום, עוד למשך זמן

אני רואה סכנה לצה״ל שהיא חמורה
מכל אוייב חיצוני. הסכנה מבפנים. סכנה
שאי-אפשר לירות בה, מפני שהיא
רוחנית.
בכל מלחמות המדינה עד כה, היו כל
חיילי צה״ל משוכנעים שאין ברירה, שזוהי
מלחמת־מגן מובהקת.
כל שבט אנושי, וגם הרבה־הרבה
שבטי־חיות, מגלים בתוכם כוחות גנוזים
אדירים, כאשר הם חוששים שאוייב חיצוני
חודר לשטחם. בלשון צבאית, עולה
כוח המיגננה פי כמה וכמה על כוח
המיתקפה. בלשון היסטורית, נכשלו מעצמות
כבירות כאשר ניסו לפלוש לשטחם
של עמים קטנים.
בדורנו, ראינו את תבוסת הרוסים בפינלנד,
ומייד לאחר מכן את תבוסת
הצבא הנאצי אדיר־היכולת, שפלש לרוסיה.
ההיסטוריה מעניקה לנו דוגמות
ללא־ספור.

את ,1948 נזכור את ימי־החרדה של
מאי .1967
ידענו שאנו מגינים על מדינתנו —
וגילינו לאפתעתנו שאנחנו כוח אדיר.

הסכנה היא שנאבד כוח זה אם נצא
למלחמה שלא תהיה חסרת־ברירה.
מי שאומר :״אני מעדיף את שארם־
אל־שייך (או כל מקום אחר שכבשנו)
על השלום״ — מנחית מהלומה נוראה
על הבסיס הרוחני והמוסרי של צה״ל.
מדיניות הפועלת על פי תפיסה זו,
שאינה מסתפקת בשלום סביר ובביטחון
סביר, מפני שהיא רוצה גם בסיפוח
שטחים — מוכרחה לשנות את עצם
מהותו של צה״ל, של החייל הישראלי.
יהיה זה צבא אחר, חייל אחר.
לא הצבא שהקימונו, לא הצבא שעוצב
בסדנת ההגנה והפלמ״ח, לא הצבא
שלחם וניצח בשלוש מלחמות.
זהו מזון למחשבה ביום־העצמאות ה־
— 23 היום שבו לא נחזה במיצעד
ונהיה פנויים לחשבון־נפש.

אנו מגיעים לגרופית כ ל ום

1אנ 1מגיעים
ן לכל מ 1!7ס! בבל מצב! בכל זנ! 11
| אנו דורשים מחירים מציאותיים
מוגש ע/אגד״ המחלקה ליחסי ציבור

במדינה

על התוכנית הסופית להסדר-ביניים :

(המשך מעמוד ) 15

יצחק תליו, איש המדור המרכזי, טען שג׳מ־ג׳י
אומנם לא השתתף אישית בשוד, אולם
הוא האחראי לתיכנונו .״לא מבצעים שוד באמור
פרדם־כץ, בלי שג׳מג׳י יאשר זאת
קודם,״ הצהיר תליו. התובע גם טען כי
האליבי של ג׳מג׳י, לשעת השוד, נשבר לאחר
ששני עדים מסרו עדות בנידון. לכתב
העולם הזה נודע כי אחד העדים האלו היה
לא אחר מאשר נהגו הפרטי של ג׳מג׳י.
בתשובה, טען גימג׳י בפני השופט כי נעצר
רק כנקמה. הוא עמד להתחתן, והשוטרים
נוקמים על שהוא מסרב לשתף עימם פעולה.
לאחר ששמע את שני הצדדים, נעתר השופט
לבקשת התובע, הוציא נגד ג׳מג׳י
פקודת מעצר ל״ 15 יום.
הכל על ׳המאמץ. הסערה, שרק נראתה
כי שקטה, התחוללה בחלקו האחר של
הדיון, בדיון בבקשתו של תליו להאריך
את מעצרו של משה נחום ב־ 15 יום.
תליו קם, ביקש הארכת מעצר, נימק:
כדי לתת למשטרה אפשרות לסיים את החקירה
ולגלות את 40 אלף הל״י שנעלמו.
לאחר שהתובע התיישב, קם סניגורו של
נחום, עורך־הדין אוטו גיבס, התכונן לשאת
דבריו, לנמק את התנגדותו לבקשה.
הוא החל מדבר, והשופט החל רושם. לנוכחים
באולם, נדמה היה שהשופט רושם בפרוטוקול
את דברי הסניגור.
לפתע, שיסע השופט את הסניגור באמצע

אם מתכוונת

ממשלת ישראל למשוך את ארצות־הברית

9 1באף?
ואם כן — האם היא מצליחה בכך?

שאלה זו אינה נשאלת כיום רק כירושלים. היא
נשאלת בכל משרדי־החוץ בעולם.
וקודם כל בבירת ארצות־הברית.

שלו או סחבת?
אשר הציע נשיא מצריים, אנוואר אל־סאדאת, בפעם הראשון
נה הסדר־ביניים לפתיחת התעלה, היתר תגובתה של גולדה
מאיר מהירה ושלילית.
לפתע, כעבור כמה ימים בלבד, השתנתה עמדתה. היא אימצה לעצמה
את רעיון הסדר־הביניים, בהתלהבות גוברת והולכת.
מדוע?

האם מפני שראתה ככד באמת מוצא מן הק־פאון
שחל כמאמצי-השלום?
או מפני שראתה כרף מכשיר מצויין כדי להביא
לסחבת, למשוך את העניין, להרוויח זמן, ובכך
להשיג יעד מרכזי: למנוע את הפעלת תוכנית
רוג׳רם עד להתחלת מערבת הבחירות כארצות

נשארת פתוחה איך בדיוק יובטח לחלוטין שהמצרים ו/או הסובייטים
לא יתבססו מבחינה צבאית באיזור שיפונה ממיזרח לתעלה.
(גם בהחלטה מועצת־הבטחון 242 מנובמבר 1967 מופיעות שתי
הסוגיות באותו הסעיף).
#ויתור על הצהרה מצרית להפסקת הלוחמה, והסתפקות בהודעה
על הפסקת הלוחמה, מוגבלת או בלתי־מוגבלת במפורש.

• הסכמה לאקט מצרי סמלי של חציית התעלה
למשל, יחידות־סיור שישתתפו כפיטרול משותף.נראה שאין האמריקאים חפצים במיקרה זה להציב כוח אמריקאי,
או לתת ערובה אמריקאית — מתוך שיקול שכל עוד לא הושג
הסדר כללי, כל העניין עלול להתפוצץ באחד הימים.
אך לא מן הנמנע הוא שגם בעייה זו תיפתר, למשל אם יושג
הסכם סודי בין וושינגטון ומוסקבה, שישכנע את האמריקאים כי
הסובייטים לא יפרו הפעם את ההסדר. במיקרה כזה, אולי יאותו
האמריקאים לתת לישראל ערובה נגד פלישה סובייטית — כלומר,
להבטיח לישראל שארצות־הברית תחוש לעזרתה במיקרה שכוח
סובייטי יופיע ממיזרח לתעלה.

א - 1או
ם אמנם תתגבר סופית הצעה אמריקאית כזאת, ואם זו תזכה
לאישור מצרי וסובייטי, תעמוד ישראל בפני ברירה פשוטה.

צהייד יסו \ -א ד
המצרים לא עבדו!
הברית, בראשית? 1972
עד היום לא היה ברור מהי התשובה הנכונה. אולם מתקרב ה*
יום
שבו יתברר הדבר.
יהיה זה ביום שבו תציע ארצות״הברית לישראל ולמצריים תוב־נית
מגובשת, מפורטת וסופית להסדר״ביניים.

״אבסורד מול אבסורד״
111

אם היא התכוונה ברצינות להסכם להסדר, היא תקבל את ההצעה.

הדבר עשוי להביא להפסקת-אש מעשית למשך
זמן רב כדרום, מכיוון שעצם מעבר אוניות העמים
כתעלת־סואץ יבטיח הרגעה ממשית לצמיתות.
הדבר לא יפסיק את הלחץ למען הסדר כולל, ברוח תוכנית

זו כבר מתבררים בימים אלה.

ן • יקריה של תוכנית
צ בסבלנות רכה, ניסה משרד־החוץ האמריקאי למצוי
1את המשותף האפשרי להצעות שני הצדדים
מצריים וישראל -ש>,העולם הזה״ הגדירן״אבסורד מול אבסורד״.
• האבסורד המצרי היה טמון בדרישה שהצבא המצרי
יתפוס את הגדה המזרחית של התעלה, אחרי שצה״ל ייסוג משם.

עצור ג׳מג׳י
חבל על הדיבורים

דבריו :״חבל על המאמץ שלך,״ אמר ל־גיבס
.״כתבתי את ההחלטה.״
כתוב. לא אכתוב. גיבס השתתק כ־המום־רעם.
לא פחות ממנו הופתעו שאר
הנוכחים באולם. מאוחר יותר, גילה גיבס
כי דבר כזה אירע לו לראשונה בחייו.
בפנים סמוקות וקול רועד מהתרגשות,
השיב לשופט :״אני עומד פד. לפניך וטועו

— ואתה אפילו לא אומר לי שאינך שומע
אותי בכלל? אבקש להכניס זאת לפרוטוקול.״

אכתוב זאת בפרוטוקול,״ השיב השופט.
גיבם
חזר וביקש להכניס לפרוטוקול את
העובדה, כי השופט כתב את החלטתו לפני
שההגנה סיימה את דבריה. השופט חזר וסירב.

קרה אסון. יחד עם זאת, כאילו לאחר
שיקול נוסף, פנה לגיבס, בקול הרבה יותר
מתון, הסביר לסניגור כי המעצר הוא רק
צעד לקראת בירור הפרשה עצמה, ואף אחד
מהחשודים עדיין לא נקבע כאשם .״הנה,
לפני זמן מה אישרתי את בקשת המשטרה
לגבי מעצרם של שישים חשודים,״ הוסיף
השופט בנימה הומוריסטית ,״ולמחר שוחררו
58 מהם. לא קרה שום אסון.״
הסניגור סירב לראות מה מצחיק כל כך
בכל העניין, עזב את האולם בהבעה חמורה
ביותר.
לאחר צאתו, פנה השופט אל העיתונאים
שישבו באולם, אמר :״אני מקווה שלא
תעבירו גם את חילופי הדברים שלי עם
עורך־הדין גיבם.״
עיתונאי אחד — זה של העולם הזה —
לא מצא לנכון להיעתר לבקשה.
העולם הזה 1756

כלומר: שישראל תסכים למסור למצריים, כלי
שום תמורה ממשית, שטח בעל חשיבות טאקטית
רכה, בו עוכר ביום הקו הקידמי המבוצר של צה״ל.
י• האבסורד הישראלי היה טמון בדרישה שצה״ל לא
יאפשר את פתיחת התעלה, אלא אחרי שמצריים תחסל רישמית
את מצב־הלוחמה שבינה לבין ישראל.

בלומר: שתמורת נסיגה ישראלית של במה קילו־
:וטרים, תסכים מצריים להשלים למעשה ;ים הכיבוש
הישראלי של כל שאר השטחים המוחזקים, ותוותר
על בל אפשרות ללחוץ יעל ישראל כדי להשיג
נסיגה של ממש.
חוץ מזה דרשה ישראל שאוניות ישראליות יעברו בתעלה מייד,
וכי נסיגת צה״ל לא תהיה ממשית.

למראית עין: שתי הצעות כה מנוגדות, ובה כלתי־מציאותיות,
עד שכל הסדר־כיניים נראה כחלום.

מה רוצי האסריסאים
ולס המשא־והמתן הסבלני של משרד־החוץ האמריקאי
׳ ה שיג, או מתכוון להשיג, עמדות הרבה יותר מציאותיות.
מן הצד המצרי רוצים האמריקאים להשיג:

0ויתור על חציית התעלה, והסכמה לפירוז השטח
שיפונה ממיזרח לתעלה.
הסכמה להפסקת־אש ארוכה, אב כי מוגבלת בזמן. למשל:
שנתיים.

+ויתור על הדרישה המצרית שישראל תכריז
בפירוש ובפה מלא בי הנסיגה היא רק השלב הראשון
של נסיגה טוטאלית מכל השטחים המוחזקים.
האמריקאים יודעים שאין כל אפשרות לדרוש מן המצרים להפסיק
את מצב הלוחמה רישמית לצמיתות — כי פירוש הדבר בעיני
הערבים, בצדק, השלמה עם המשך הכיבוש הישראלי לצמיתות.
מן הצד הישראלי רוצים האמריקאים להשיג:

• הסכמה שהתעלה לא תיפתח לשייט ישראלי,
אלא אחרי שיושג הסדר בולל של כל הבעיות -
כלומר, אחרי חתימת חוזה-השלום.
(הערבים רגילים לקשור, משום־מה, שני דברים זה בזה: שייט
ישראלי בתעלה, ופתרון בעיית הפליטים. הדבר נובע מכך שהחלטות
האו״ם בשני עניינים אלה — נתקבלו בתאריכים סמוכים.

רוג׳רס. אך הוא יגרום לכך שהמשא־והמתן יתנהל באווירה הרבה
יותר רגועה, שאולי תביא לפשרה ולשלום.
אולם אם תסרב ממשלת ישראל לקבל את ההצעה, יהיה ברור
שהיא לא התכוונה מעולם להסכים להסדר־ביניים.

בלומר: שבל העניין לא בא אלא בדי להרוויח
זמן ולהסוות את הנוקשות כמעטה של גמישות.
זוהי גישתם של כל האומרים :״יהיה זה אבסורד להפקיר את
קו בר־לב, שבו הושקעו מיליארד לירות, ושהוא כמעט אידיאלי
מבחינה צבאית־טאקטית. ברגע המכריע, צריכים להגיד: לא!״
עזר וייצמן אינו היחידי במדינה הסבור כך. ברגע המכריע עלול
להתגלות כי זוהי, בעצם, דעת רוב השרים הקובעים במדינה.

אז, תעמוד ישראל בפני אלטרנטיבה פשוטה:
חידוש המלחמה על-ידי המצרים, בעזרת הסובייטים
-תוך מצב של רוגז בין ירושלים וושינגטון.

חיילים לארץ( ״.בני גולדשטיין, 10 ,
תלמיד כיתה ד׳ בבית־ספר הנשיא בחולון).

#״הוא היה נשיא המדינה במשך
20 שנה מאז קום המדינה״.
(בנימין ירגן , 13 ,תלמיד כיתה ו׳ בבית־ה־ספר
הדתי עמיאל בשכונת־התקוה).

#״הרצל היה משלנו. לא יודעת
בדיוק מה עשה אבל יודעת
שהיה לו זקן( ״.אתי ללנה ,9 ,תלמידת
כיתה ג׳ בבית־ספר רמב״ם ברחוב סלמה).

*וממ

• ״הרצל נתן את התנועה להקמת
ישראל השלמה( ״.ארז ניידיץ׳
, 10 תלמיד כיתה ד׳ בבית־ספר גרץ, בצפון
תל־אביב).

• ״הרצל פעל למען הישוב ה•
עברי בארץ בתקופת התורכים.
הוא דיבר עם השולטן התורכי והגיא
לישוב כסף מהכרון רוט־

יעקב ללזר

בראילובסקי

שילד( ״.שלמה כהן 14,וחצי, תלמיד כ תה
ח׳ בבית־הספר גו ר מן בחולון).

זוהי ״אינו־ג״נח !חישהגדז/יי -ד>ר שואל מונו
לראשונה נאירח ומשוחות! בתום מדסוגת העצמאות-
מה יודעים על כך הילדים שלו? התשובה היא:

7־ 7171 ששכח
אתתש״ ח
״הרצל היה מפקד הפלמ״ח״ — תשובה זו מפי ילד ישראלי בן ,12 בשנתה הגג
של המדינה, אינה בדיחה או התחכמות. זהו סימפטום של מחלה — מחלתו
של החינוך הישראלי. כמו תשובה זו, כך גם שאר התשובות המתפרסמות בעמודים
אלה, המצביעות על ידיעותיהם של בני הנוער בישראל, אלה שנולדו אחרי קום
המדינה, והנמצאים עתה בגיל בית־הספר העממי או התיכון. אלה אינן התחכמויות,
כפי שיעלה הקורא בדעתו. אלה הן תשובות רציניות בנושאים הקשורים בתולדותיה
ועצמאותה של מדינת ישראל.

מי היה בנימין זאב הרצל/־
• ״הרצל היה מפקד הפלמ״ח
וראש אירגון השומרים( ״.יעקב לל
זר ,13 ,תלמיד כיתה ז׳ בבית־הספר הירדן
בשכונת־התקוה. יליר פרס 7 .שנים בארץ).

• ״הרצל היה ראש הגדודים
העבריים כמלחמת העולם הראשונה(
״.אלכס רייגר , 16 ,תלמיד הכיתה ה

״הוא היה רופא שעזר הרבה
ליהודים. הוא הסתובב בקונגרסים
ירצה להקים שם את המדינה(
״.אליהו קטסן 10 ,וחצי, תלמיד
כיתה ה׳ בבית־הספר תל־גורדוי).

#״הרצל עשה חוזה עם כל
המדינות בעולם בזמן מלחמת ה•
שיחדור כדי שיקימו את מדינת
ישראל. לכן קראו לו,חוזה המדינה
לידיה וולפלד 17 ,וחצי, טייסת בחמה
הסוסים גורדון בתל־אביב).

מה זאת ״הצהרת בלפיד״ 7
• ״זוהי הצהרה אותה הצהיר
הלורד האנגלי בלפור על הקמת

אמנון לקש

בוכסנבוים

המדינה 1אריה בראילובסקי 13 ,וחצי,
תלמיד כיתה ח׳ בבית־הספר יהודה הלוי ב־תל־אביב).

״בלפור היה יהודי, שאמר
לעם שיתחילו לבנות את הארץ
ולהקים ישובים. אני חושב שהוא
היה מיליונר צרפתי( ״.יעקב ללזר,
, 13 תלמיד כיתה ז׳ בבית־הספר הירדן).

• ״בלפור היה פרופסור באנגליה
שהמציא דבר המפזר גז מדמיע.
הוא הוציא את האנגלים מן
הארץ( ״.אמנון לקש ,15 ,תלמיד הכיתה

תשובות אלה לא באו מפיותיהם של ילדים מפגרים או טעוני טיפוח. הן לא
הושמעו בעיירות פיתוח נידחות. זהו לקט ממישאל שערכו כתני ״העולם הזה״ בין
תלמידים באזור תל־אביב, בצפון העיר ובדרומה, במרכזה ובפרבריה.
העובדה המדהימה, שהתגלתה בסקר בלתי־מדעי זה היתה, שאין כמעט כל הבדל
בין תלמיד טוב או גרוע, בין תלמיד בית״ספר בצפון העיר או בשכונת־התקוה, בין
תלמיד כיתה ד׳ לבין תלמיד שמינית — כולם נגועים במידה פחותה או מירבית
בבורות מדהימה בכל הנוגע לנושאים הקשורים בעצמאותה של מדינת-ישראל. למעשה,
אחוז ניכר בקרב הנוער הישראלי אינו יודע כלל לשם מה הוא חוגג מדי שנה

את יום־העצמאות.

,17 תלמיד הכיתה השישית בבית־ספר אורם
באבו־כביר).

א ל נעמי וייסגלס , 11 ,תלמידת כיתה
בבית־ספר תל־נורדוי).

זו אינה אשמתם. אם יש כתב״אישום בתשובות המפורטות להלן, הרי הוא מכוון
נגד מערכת החינוך המפגרת והלקויה, המצמיחה דור שיהיה בקי אולי במה שהתרחש
בבריאת ה׳עולם או בגלות ספרד, אך לא י הי ה לו מושג איך הוקמה המדינה
בה הוא חי, ומי חיו הדמויות המרכזיות שהשתתפו בהקמתה של מדינה זו.

• ״הרצל היה יהודי שרצה
לעזור להקים את המדינה. הוא
עשה הפגנות, כתב ספרים, והביא

• ״בלפור היה צרפתי שהציע
ליהודים שיקנו את פתח־תקוה.
הוא כעצמו השקיע שם הרבה

שביעית בבית־הספר ערב קוגל בחולון. יליד
הארץ).

• ״הרצל היה הנשיא הראשון
של מדינת ישראל( ״.יורם בוכסנבוים,

החמישית בבית־ספר אורם בחולון).

• ״הצהרה שהצהיר אנגלי אחד
בשם בלפור כזמן מלחמת העצמאות
על הקמת מדינת ישרה׳

כסף ז והקים שם ישוב
מזרחי , 13 ,תלמיד כיתה
הירדן, בשכונת־התקוה).

יהודי.״ ניואל
ח׳ בבית־הספר

• ״בלפור היה רוסי, חוזה
מדינת ישראל( ״.יגאל הורוביץ, 10 ,
תלמיד כיתה ד׳ בבית־ספר תל־נורדוי).

מה זאת
״דרך בור מ ה״/

נאלצו לעזוב את הארץ ואז היהודים
הכריזו על הקמת מדינת ישראל
״.יעקב גנדי ,20 ,יליד הארץ, סיים

• ״זאת הדרך שנסללה מ־בורמה
לפין״ (מרדכי דקלו 10 ,וחצי,

בית־ספר עממי).

תלמיד כתה ה׳ בבית־הספר יהודה הלוי).

$״זוהי הדיר שנבנתה אחרי
המלחמה כין תל-אביב ליפו״

מה זה
ניל״י 7

(מתי,

מיד כיתה ח׳ בבית־ספר יהודה הלוי).

וולפדד 5־ ־ רוני והב
לידיה

10 וחצי, תלמיד כיתה ה׳ בבית־הספר יהודה
הלוי).

החליט להקים את
כשל המאמצים שהיהודית,
משה שואבא
הלל סילבר.
לתת מיקלט לפלי
(ויקטור
נגרי , 12 ,תלמיד כתה
ספר גורדון בחולון).

ו׳ בבית-

@ ״דיר שמשמשת להעברת
נשק בין שני ישובים״ (משה דבש,
אתי לדנה

ד׳ בבית־ספר גרץ).

• ״זאת אגודה שעוזרת ל
משותקים, ליתומים ולנכים( ״.רות

• ״העצמאות הושגה מהתור•
בים על ידי הצהרת כלפור( ״.דליה
סמירה 17 ,וחצי, בית־הספר למינהל ומסחר
בחולון).

#״זאת היי ד כגבול הודו-
סין, שיש שם כעת מלחמות כין
צפון קוריאה לבין דרום וייטנאם״

יגאל הורוביץ

• ״זה אירגון שעושה הפגנות
ושם פצצות כשגרירויות הרו־פיות(
״.שמואל ובר 9 ,וחצי, תלמיד כיתה

תלמיד כיתה ח׳ בבית־הספר החי״ל ביד-
אליהו).

• ״אוניה שעוגנת בנמל חיפה(
״.ארז ניידיץ 10 ,והצי, תלמיד כיתה ד׳
• ״זה היה אירגון שנלחם נגד ;
השלטון הבריטי שהיה בארץ. הם

בבית־ספר עמיאל).

• ״העצמאות ניתנה לישראל
כפרם, לאות זיכרון על שהיהודים
ניצחו כמלחמה( ״.רוני והב 15 ,וחצי,

• ,,זה האירגון של נילי אה־רונסון(
״.ארית בראילובסקי 13 ,וחצי, תל־

בבית־ספר גרץ).

• ״הבריטים באו וכבשו את
הארץ מהרומאים. אחר כף באה
ישראל וכבשה את הארץ מהבריטים(
״.בנימין ירגן , 13 ,תלמיד כיתה ו׳

מה זאת
הסוכנות היהודית/־

, 17 תלמיד
הגבעה).

הכתה

השביעית

בבית־הספר

• ״האו״ם
מדינת ישראל
עשו הסוכנות
רת, אבא אכן
המטרה היתה
טי השואה( ״.דויד

יעקובסון , 16 ,תלמיד
הכיתה השמינית בתיכון עירוני א׳).

• ״צורת המישטר כארץ לא
היתה טובה. האנגלים שלטו בארץ
ולא שפטו בצדק כין היהו•

רות שלום
שלום ,14 ,תלמידת
חלץ בחולון).

דורון דכורין
כיתה

בבית־הספר

מי היה
דויד בן־גוייון 7
• ״הוא היה שר בממשלה
אחרי מלחמת העצמאות. אחר־כן־

שמו מוקשים, פיצצו רבבות ומיט•
עניס ועשו להם צרות( ״.אהרון כהן,
4ו, תלמיד כיתה ח׳ בבית־ספר הירדן ב־שכונת־התקוה).

״זאת היתה מהתרת בתקופה
הפלמ״ח נגד האנגלים( ״.יורם
בוכסנבויס , 17 ,תלמיד הכיתה השישית ב׳
בית־הספר אורט באבו־כביר).

• ״זאת מחתרת מזמן האנגלים
שניסתה להעלות יהודים שלא
נתנו להם לעלות ארצה. חנה סנש
היתה אחת הגיבורות של המחת־רת
הזאת( ״.ירדן בן־שחר 11 ,וחצי,
תלמיד כיתה ו׳ בבית־ספר לדוגמא ע״ש הג־רייטה
סולד. יליד הארץ),

מה זה
אירגון ״השומר״ 7
$״אירגון שמירה מפני פי•
דאיון בתקופת האנגלים( ״.מאיר או
חנה , 16 ,תלמיד הכיתה השישית בבית־ספר
אורט בבת־יס. יליד הארץ).

• ״זה אירגון השייף לשומר
הצעיר. הם רצו לבנות חברה משלהם,
כמו היפים( ״.ארז ניידיץ, 10 ,
תלמיד כיתה ד׳ בבית־ספר גרץ).

• ״זה אירגון שתפקידו היה
להגן על עם ישראל מפני מעשי

במראות תעדח: חיסחפושים שהוקם נסיונית בצהייל
מצסלם צילומי־דאווה באימונים במאסמיה הבועות
איך הושגה העצמאות
שק מדיגת ישראל/־

דים והערבים. הערכים הציקו ליהודים
ושדדו אותם. אז פרצה
מלחמה ולקחנו עצמאות( ״.אליה!

הוא מת( ״.יוסף אפריגן 12 ,וחצי, תל-
מיד כיתה ו, בבית־ספר ברושים בד:לת אב

• ״המנדט הבריטי נתן לנו
את העצמאות בי יבשנו ביצות״.

מסן 11 ,וחצי, תלמיד כיתה ה׳ בבית־הספר
יהודה הלוי).

• ״הוא היה ציוני שפעל הרבה
למען הקרן הקיימת צבי לב
(אברהם
שריקי , 16 ,תלמיד הכיתה השישית
בבית־ספר אורט בבת־ים, יליד הארץ).

יוסי אפריגן

ירון כן-שחר

שוד ורצח( ״.גדעון בב-וף , 12 ,תלמיד
כיתה ו׳ בבית־ספר תל־נורדוי).

• ״זאת היתה תנועת שמירה
בשנת 1947 מנחם כהן, תלמיד הכיתה
.השביעית, בבית־הספר למכונאות מטוסים בי
בת־יס).

• ״קבוצה בעלת דעות פוליטיות
משלה, בזמן המחתרות שמרדו
באנגלים ״.גיוון בן־שחר 11 .ו חצי,
תלמיד בית־הספר לדוגמה).

• ״היהודים היו כבל הארצות.
בל ארץ לא הסכימה שיגורו אצלה
יהודים. היהודים החליטו אז
שיתנו להם מדינה והאנגלים נתנו
להם את ישראל( ״.ניסים פרגו, 16 ,

• ״היהודים סבלו הרבה מאוד
בגולה עד לפני 22 שנים. אז הם
החליטו להילחם וכבשו את הארץ

תלמיד הכיתה השביעית בבית־ספר אורט ב־אבו־כביר.
יליד הארץ).

• ״קודם היו באן הבריטים.
הם כבשו את הארץ מישראל ושלטו
כאן עשר שנים. הרצל הוציא
אותם מהארץ וגירש אותם
מבאן( ״.בנימין סולימאני , 12 ,תלמיד כי־תה
ו׳ בבית־הספר עמיאל בשכונת־התקוה).

• ״היהודים נלחמו באנגלים
והשיגו את העצמאות. אחרי הקרבות
שהיו בירושלים האנגלים

ני ,11 ,תלמיד כיתה ה׳ בבית־ספר אוסישקין
בצפון תל־אביב. יליד גרמניה).

• ״הוא היה הנשיא אחרי
הקמת המדינה. לפני זה הוא היה
מפקד כצבא ופיקד על חיל־ה־אוויר.
לפני שהיה נשיא הוא היה
גם שגריר ישראל( ״.אסתר גטניו, 12 ,
בית־ספר הערבה, חולון).

דודיעקובסון

אליהו ממן

• ״כן־גוריון היה פעם ראש
הממשלה. הוא היה סולל כבישים
ודרכים( ״.בנימין ירגן , 13 ,תלמיד כיתה
ו׳ בבית־הספר הדתי עמיאל בשכונת־התקוה).

שהיתה חלק מאנגליה. תוך שבועיים
ניצחנו גם את האנגלים וגם
את הערבים( ״.יוסי אפריגן 12 ,וחצי,

• ״שמעתי שהיה איש בזה,
אבל עוד לא הגענו ככית־הספר
ללמוד מה הוא עשה( ״.דורון דבורין,

תלמיד כיתה ו׳ בבית־ספר ברושים ברמת-
אביב).

, 12 תלמיד כיתה ו׳ בבית־ספר גורדון. ב חולון,
יליד הארץ).

־ייג

ונהיה עיוור. אז שמי לו בעין דבר
שחור ועשו אותו לרמטכ״ל.״ (בנ ימין
סולימני , 12 ,יליד הארץ, תלמיד כיתה
ו׳ בבית־הספר הדתי עמיאל בשכונת־התקוה).
0״ארכיאולוג.״ (ספי
תלמיד כיתה ד׳ בבית־ספר גרץ).
• ״לא יודע!״ (שמיר נקש 11 ,תל מיד
כיתה ה׳ בבית הספר יהודה הלוי).
מור,

מה זה ״הספר הלבן״ 7

• מספר אלים
כבשו

״מלחמת העצמאות נמשכה
שבועות בסך הכל. הישרניצחו
את המצרים מהר ומהם
את סיני.״ (יעקב גנדי,

,20 יליד הארץ, סיים 8כיתות של בית־ספר
עממי, לומד טבחות, תושב שכונת־התקוה).

״ספר שכתב תיאודור הרצל
ובו חוקי המדינה.״ (אריה ברנע,
#״זה ספר החוקים של ברי־

הארץ, תלמיד הכיתה החמישית בבית־הספר
אורט בחולון).

דליה סמירה

נעמי ויסגלס

מ ני ה אריה בראילובסקי 13 ,וחצי, תל מיד
כיתה ח׳ בבית־הספר יהודה הלוי בתל-
אביב).

• ״שנתיים וחצי.״ (אורלי פייב,
,13 תלמידת כיתה ז׳ בבית־הספר גרץ בצפון
תל־אביב).

• ״מלחמת העצמאות נמשכה
שישה ימים!״ (אמנון לקש , 15 ,יליד

, 19 תושב גבעתיים).

״לפני 23 שני ירד הדג׳
הגנרל פלפוד נתן לר
#״מלחמת העצמאות התחילה
בשנת 1955 ונמשכה אולי

• ״זה ספר חוקים שהיו בארץ
ישראל לפני קום המדינה, בו היה
כתוב מה שהיהודים יעשו. אלה
היו חוקים לרעת היהודים. אסרו
עליהם להתפלל בבתי-כנסת, והכריחו
אותם לנסוע בשבת ולחלל
את השבת.״ (חנה עובדיה 13 ,וחצי,
תלמידת כיתה ח׳ בבית־הספר גורדון, חולון).

• ״ספר שכתב סופר אנגלי
על ארץ״ישראל.״ (ויקטור נגר, 12 ,

מוקי קם

יונתן פוגל

שלוש שנים.״ (יזאל מזרחי , 13 ,תלמיד
כיתה ח׳ בבית־הספר הירדן בשכונת־התקווה,
יליד הארץ).
• ״ חצישנה רוני והב, בן 15
וחצי, תלמיד בית־הספר החי״ל ביד־אליהו).

״לא הרכה זמן. בקושי חודש.״
(אברהם יעקב , 19 ,יליד הארץ, תו־שב
שכונת־התקוה, עומד להתגייס לצה״ל).

אברהם יעקב

מי זה משה דיין 7
#מיטה דיין היה הרמטכ״ל
במלחמת העצמאות( .שלמה אלתר,
15 וחצי, יליד ארצות־הברית, עלה לארץ ב׳
, 1965 תלמיד כיתה ח׳ בבית־ספר גורדון
בחולון).

• ״משה דיין היה קצין אנגלי,
שנלחם נגד הערבים וחברי
יואל
מזרחי

תלמיד כיתה ו׳ בבית־הספר גו ר מן בחולון,
יליד הארץ).

• ״מלחמת העצמאות התחילה
כ 1914-ונמשכה עד קום המדינה
בשנת .1947״ (דליה סמירה 17 ,וחצי,

• ״זה ספר שמספר על תולדות
מדינת ישראל.״ (נעמי וייסגלס.

ילידת הארץ, תלמידת הכיתה השביעית ב־בית־הספר
למינהל ומיסחר בחולון).

, 11 תלמידת כיתה ה׳ בבית־ספר תל־נורדוי
בצפון תל־אביב).

מי היה שמעון אבידן 7

• ״זה הספר האנגלי שעליו
מכוססיס החוקים הישראליים. לא
זוכר מי כתב את זה.״ (אברהם שרי

״מפקד פיקוד הדרום. נהרג

ק ,6 /תלמיד הכיתה השישית בבית־הספר
אררט בבת־ים, יליד הארץ).

• ״זה קובץ החוקים של הי
ממשלה המנדטורית, שאסרו התיישבות
יהודים על הקרקע כארץ־
ישראל.״ (יונתן פוגל , 17 ,תלמיד הכיתה
השביעית בגימנסיה הרצליה).

שדמה אלתר

שמיר נקש

טיס. הוא היה הרמטכ״ל במלח מת
העצמאות וגייס את האנגלים
שיעזרו לנו להילחם נגד הערבים.״

• ״הספר שבו הוכרז על הקמתה
של מדינת ישראל״ >זאב בינ-
פלד , 16 ,תלמיד הכיתה השישית בבית־הספר
תע״ד בתל־אביב).

הדרי , 17 ,תלמיד הכיתה השמינית בבית-
הספר התיכון ערב קוגל בחולון).

• ״משה דיין היה שר־החקל
אות במלחמת העצמאות עוזי הד •
״משה דיין התפרסם כזכות
זה שנלחם בגרמנים. אין לו עין
כי ערכי אחד ירה בו.״ (מזל דנן9 ,
וחצי, תלמידת כיתה ד׳ בבית־ספר חב״ד ב׳
בת־ים).

• ״משה דיין היה רמטכ״ל.
הוא נפצע בסיני כאשר נפל לבור

בתאונת מטוס ז ״ (אלדד לוי ,17 ,תל מיד
הכיתה השביעית בגימנסיה
תושב רמת־גן).

הרצליה,

״הוא היה טייס כצה״ל שהמצרים
הפילו אותו כאשר תק!ז
במטוסו את תעלת סואץ. הוא
נפל כשבי ושבר את הרגל.״ (עוזי

(בנימין ירגן , 13 ,יליד הארץ, תלמיד כיתה
ו׳ בבית־הספר הדתי עמיאל בשכוות־התקוה).

יי , 17 ,תלמיד כיתת י״ב בבית־ספר ערב
קוגל, בחולון).

אורלי פייב

עמוסשמואלכיץ

• ״הוא היה מפקד, שועלי
אלדד לוי

ספי מור

כמה זמן נמשכה
מלחמת העצמאות?
#״ שנתיים נעמי וייסגלס, ו ו,
תלמידת כיתה ה׳ בבית־ספר תל־נורדוי ב צפון
תל־אבנב).

וחת עד חוזה המדינה,
ובגין מקיבוץ פלמ״ח פוצ

שמשון /שהיו חיילים שפעלו בלילות
נגד הבריטים ״.אמנון כהן,14 ,
תלמיד כיתה ח׳
אביב).

בבית־ספר

דובנוב בתל־

#״זה שהדליק את הלפידים
בזנבות של שועלי שמשון, שהציתו
את שדות התבואה של הפליטים
ברצועת עזה( ״.ספי מור, בן , 10
תלמיד כיתת ד׳ בבית־הספר גרץ בצפון תל־אביב).

״הוא היה מפקד, ההגנה ,
לפני מלחמת העצמאות( ״.מיקי קם,
, 17 תלמיד כיתה י״א בבית־הספר אורט־סינגלובסקי,
יליד הארץ).

התורכי בנמל אשדוד,
דצל אח הספד הלבן

שמואלביץ 12 ,
חולון).

מבית־הספר

וחצי,

גורדון,

• ״הוא נתן הצעה לגבולות
של המלחמה כין ישראל למצריים(
״.אמנון כהן , 14 ,בית־ספר דובנוב,

מדינה״ (ויקטור נגרי , 12 ,כתה ר, בית־ספר
גורדון, חולון).

• ״גדוד בישראל״

(אלון ממן, ו1

כיתה ח׳).

• ״הוא היה צייר צרפתי, שעזר
לישראל בזמן מלחמת העצמאות(
״.ויקטור נגרי , 12 ,כיתה ו /בית־ספר
גורדון, חולון).

• ״תרם לישראל כס!? בזמן
המלחמה לעצמאות״.

(אורלי פייב,13 ,

כיתה ד, בית־ספר גרץ).

כמה יהודים יש בעולם?
9״ 10 מיליון( ״.אמנון כהן, 14 ,
כיתה ח׳ ,בית־ספר דובנוב, תל־אביב).

• ״ 26 מיליון״.

(יעקב

לתר, 13 ,

אסתר גטניו

גרשון כרוקס

וחצי, כתה ה /יהודה הלוי, תל־אביב).

• ״לחמו בלוד ורמלה נגד הערכים״
(יואל מזרחי , 13 ,כתה ח׳ ,ש כונת
התקוה).

• ״קבוצת נוער, שהיו מפציצים
בל מיני בנינים של הבריטים״
(בנימין ירגן , 13 ,כתה ו׳ ,בית־ספר

עמיאל,

שכונת־התקוה).

״זה היה קיבוץ, שנלחמו ל־שחרר
את הארץ״ (יעקב טלזר, 13 ,
כתה ד, בית־ספר ירדן, תל־אביב).

במה עזרה ארצות־הברית
לישראל במלחמת מש״ח 7
• ״ארצות-הברית לא עזרה
לנו, אבל קצין אמריקאי כשם
אורד וינגייט הגיע לארץ ביוזמתו
הפרטית, אחרי שהצדיק את המלחמה
והקים את הפלמ״ח( ״.יונתן

• ״ארגון מסוען? להגנה. הזרוע
הצבאית של ההגנה( ״.אלדד
אילן סטיקלר

אביבית פלקדן

כיתה ז׳ ,בית־ספר הירדן, שכונת־התקוה).
9״ 8מיליון( ״.דבורה
י״א תיכון ע רוני ט׳ ,יד־אליהו).

שמיר, 17 ,

£״ 14 מיליון( ״.יעקב גרונגלר, 11 ,
כיתה ה׳ ,בית־ספר יהודה הלוי, תל־אביב).
#״ 7מיליון( ״.דרורית סידני 16 ,
וחצי, י״א מינהל ומיסחר, תל אביב).

לוי, 17 ,
רמת־גן).

כתה

גימנס ה

הרצליה,

• הפלמ״ח היו ערבים״ (עמוס
שמואלביץ 12 ,וחצי, כתה ו׳ ,בית־הספר
גורדון, חולון).

מי היה יצחק שדה 7
• ״המפקד הראשון של צה״ל״
(עוזי הדרי 17 ,בית־ספר קוגל ערב, חולון).

#״ 3 7מיליון( ״.מרדכי דקלו 10 ,
וחצי, כיתה ה׳ ,בית־ספר יהודה הלוי).
• ״ 20 מיליון( ״.אביבית פלקון, 13 ,
תלמידת כיתה ד בחטיבת הביניים בגימנסיה
הרצליה).

מרדכי דיקלו

משה דבש

פוגל , 17 ,יליד הארץ, תלמיד הכיתה השבי עית
בגימנסיה הרצליה בתל־אביב).

• ״ארצות-הברית שלחה במלחמת
העצמאות חיילים להילחם
כשביל ישראל וגם הרבה נשק.
היו בארץ אז אלפי חיילים אמריקאיים,
אולי 5000 חנה עובדיה 13 ,

מיליון״.

(אילן סטיקלר, 11 ,

כיתה ה׳ ,בית־ספר הנשיא, בת־ים).

מה היה ״מיבצע קדש?,,
• ״זה היה במלחמת השח-

שדה ״ (מרדכי דקלו 10 ,וחצי, כתה ה/
בית־ספר יהודה הלוי, תל־אביב).

• ״האמיץ הראשון, שיצא למלחמת
העצמאות״ (רוני יהב 15 ,
וחצי, בית־ספר החיל, יד־אליהו).

#״מפקד הצבא הבריטי כזמן
ויקטור נגרי

א. קסטוריאנו

רור ״ (גרשון ברוקס , 16 ,יליד
עובד בסולל בונה, תושב חולון).

הארץ,

• ״נמשו־ שלוש שנים לפני
מלחמת השחרור. זאת המלחמה
של הצנח ני ם אסתר גטניו 12 כתה
ו׳ ,בית־ספר הערבה, חולון, ילידת הארץ).

• ״לא שמעתי. אני לומדת
בבית-ספר דתי( ״.אילנה קסטוריאנו,
, 10 כתה ד׳ ,בית־ספר התחיה, רמת־יוסף).

זאב כידנפלד

עוזי הדרי

הארץ, תלמיד הכיתה השישית בבית־הספר
אורט באבו־כביר).

• ״מלחמת סיני -לפני קום
המדינה לא היה מספיק מקום להתקיים
ולא היו חלקות אדמה,
לבן לחמו בדי להשתחרר מהאג-
גלים( ״.יעקב להר , 13 ,כתה ז׳ בית־ספר
הירדן, יליד פרס 7 ,שנים בארץ).

מי היה הרוזן ברגדוט 7
• ״היה מאנגליה. היה לטובת
היהודים כזמן המלחמה( ״.עמוס

ואו נלחמה רד״ ,כערכים
ץבתי כעזרת האנאלי״

• ״רמטב״ל״ (אמנון כהן , 14 ,כתה
ח׳ ,בית־ספר דובנוב, תל־אביב).

#״על שמו הוקם רחוב יצחק

וחצי, תלמידת כיתה ח׳ בבית־הספר גורדון
בחולון, ילידת הארץ).

• ״כהתחלה, כשהגרמנים הרגו
יהודים, ארצות-הכרית לא עזרה.
אבל בשקמה המדינה, עזרו
האמריקאים הרכה למדינת ישראל
במלחמה ״.מיסיס פרגו ,16 ,יליד

אמנון כהן

חנה עובדיה

• ״היהודים לחמו נגד הערכים.
רצו שחרור. היהודים ניצחו״.
(אברהם כהן, 14 ,

הירדן,

שכונת־התקוה).

• ״הערכים אמרו שילחמו עד
החייל האחרון. הם ירו על ירו־שלים״
(ארז ניידיף , 10 ,כתה ד׳ ,ביתי
ספר גרץ, תל־אביב).

מה היה הפלמ״ח 7
• ״פלוגות לוחמות כ־״1947
(אברהם שריקי , 16 ,כתה י׳ ,אורט בת־יס).

• ״ארגון ערכים כזמן קום ה
שבבשנו
את הארץ״ (חנה עובדיה,
13 וחצי, כתה ח׳ בית־ספר גורדון, חולון,
ילידת הארץ).

• ״ראש האצ״ל בזמן מלחמת־העצמאות״
(אמנון לקש 15 ,וחצי, כתה
ם׳ בית־ספר אורט, חולון).

#״זה מפקד ההגנה ב.1948-
בזמן המחתרת היה מפקד גדול
נלחם בבריטים״ (אברהם יעקב,19 ,
שכונת־התקוה).

במברג שלוה, ניסה שמואל !?,קראוס
להפשיט את מכנסיו של ארי? איינשטייו,
האיר מחדש את השערורייה הציבורית של
הגשת עזרה רפואית לעצורים הזלוולוים לה
שזמן ההקלטה שלנו נגמר כבר בין כה,
לקחנו את החפצים והסתלקנו.
אחרי הדודאים, אמור היה להיות תורו
של אריק איינשטיין להקליט. היה זה אז
שאירעה הסצינה בין שמואליק ואריק.
בינתיים, הגיעו שש ניידות שהוזעקו על־ידי
מנהל האולפן. השוטרים הופתעו לראות
את שמואליק. הם לא ידעו כלל שהוא שוחרר
ממעצרו, האמינו שהוא עדיין בכלא.
שמואליק עלה על הניידת ללא התנגדות,
השאיר מאחוריו את ג׳וזי, רסיסי תמונה,
וחברים מזועזעים.

* עזו?ןםשל ידידיו של שמואליק, ש!
הדי הסיפור הגיעו אליהם במהירות, נבע
מעובדה אחת ויחידה: העובדה, ששמואליק
שוחרר לרחוב סתם כך, ללא כל ניסיון
לעזור לו במצוקתו. שהשלטונות, שמצאו
לנכון לכלוא אותו, לא מצאו לנכון להגיש
לו, לא בעת מעצרו ולא לאחר מכן, את
העזרה שהוא כה זקוק לה, הותירו אותו
להיאבק עם בעיותיו לבדו.
שכן שני הצדדים — גם מעריציו, וגם
אלה ששונאים אותו — מסכימים כי
שמואליק הוא כישרון גדול, ושלא להגיש
לו׳עורה, במצבו הנוכחי — זה ממש פשע.
כאשר ישב שמואליק במעצר, היה מצלצל
מדי פעם לידידיו. מאורי זוהר ביקש שישמור
עבורו על בתו הקטנה. לאחרים היה
מצלצל כדי לקלל אותם, להשמיץ, להקניט.

הוא צפוי למאסר של תקופת זמן דומה.״
מלבד העילה המשפטית הטובה, הופעל
גם לחץ. ידיד אישי של שמואליק קראום,
שמע מג׳וזי כי שמואליק ששהה כמעט כל
תקופת מעצרו בכלא רמלה, סופג מכות־רצח
מן הסוהרים. בתגובה על כך, שכר
אותו ידיד את עורך־הדין מיהר.
מעשהו הראשון של גניהר היה להתקשר
לכלא רמלה, לבקש לראות את לקוחו החדש.
פנייתו זד, שהוגשה ביום השישי, ערב
ליל הסדר, נענתה בשלילה. גניהר הנזעם
לא היסס, סנה עוד באותו ערב, לחבר־כנסת
מסויים, ביקשו להתערב בעניין. אותו
ח״כ קם משולחן הסדר, פנה לשר המשטרה
שלמה הילל, הקים גם אותו משולחן הסדר.
לאחר דקות מספר, הודיע השר לח״כ כי
שוחח עם כלא רמלה, ומשם מסרו לו שקראום
מרגיש טוב, משתתף בסדר יחד עם
כל שאר האסירים.
^ יום ראשון, כאשר הצליח מיהר סוף
^ סוף להיפגש בפעם הראשונה עם לקוחו,
גילה שידו של שמואליק נתונה בגבם.
כתוצאה מהלחצים שהופעלו על התביעה
הכללית בירושלים, הסכימה זו לא להתנגד
לשיחרורו של שמואליק בערבות. כך יים
לאחר שהוגשה הבקשה לשיחרור ובערבותה
(על סכום של 4,500ל״י) של המשוררת
מרים ילן־שטקליס, שוחרר שמואליק מכילאו.
זד, היה ביום השני בבוקר. יומיים בלבד

,רוצים להקליט!״

שמואליק קראום וג׳חי כץ (במכנסיים לבנים) חול?
סערה בבוהמה הישראלית, כאשר הגיעו ביום הרב

עי האחרון לאולפני ההקלטה קולינור בתל־אביב, שם תבע שמואליק לאפשר לו להקליו
כאשר הסביר מנהל האולפן לשמואליק כי איננו יכול למלא את בקשתו, מאחר שזמני הה?
לטות משוריינים כבר לחודש מראש, התרגז שמואליק, הבריח משם את צמד הדודאים -
כשהם עדיין לבושים — ואת אריק איינשטיין — בלי נעליים, וכמעט בלי מכנסיינ

ה קרב

המכנס״
ן* כו לתלחתור בסכין, את המתח, עד
כדי כך הוא היה דבר מוחשי. הסצינה
באולם־ההקלטות של אולפני קולינור, ברחוב
בר־כוכבא בת״א, ביום השלישי האחרון ב־צהריים,
היתה אימתנית — וטראגית:
שמואליק קראום, אחד הזמרים והמלחינים
המוכשרים ביותר בארץ, עמד מתוח מול
אריק איינשטיין, אחד הזמרים המוכשרים באר?
— ואיים עליו במברג שלוף :״תוריד
את המגפיים,״ אמר לאיינשטיין _ יד ידו ושותפי׳
אשר יחד איתו עבר כבר חוויות
סוערות לא מעט .״אלה המגפיים שלי.״
צבי שיסל, אמרגנו של אריק, יעץ לו בשקט
להישמע לשמואליק. אריק הוריד את
המגפיים .״ועכשיו — את המכנסיים,״ הורה
שמואליק.
בשלב זד, התעורר אריק מקיפאונו, תפס
זינוק־אימים, ונמלט לרחוב כל עוד נפשו
בו — יחף, אך לפחות לא בלי מכנסיים.
התקרית החלה למעשה יום קודם לכן,
כאשר שמואליק קראום, ששוחרר רק יומיים

חסותן

אריק איינשטיין חיכה לתורו. להקליט, נאשר שמואליק קראום הנרגז
התייצב מולו עם מברג ביד, דרש ממנו להסיר את מגפיו. כאשר נשאר
אריק יחף, הורה לו שמואליק להוריד את המכנסיים. אריק נמלט לרחוב כל עוד מכנסיו
עליו, שמואליק הוכנס לניידת שהוזעקה למקום, ואשר שוטריה לא ידעו כלל כי שמואליק
שוחרר לא מכבר ממעצרו בכלא רמלה, שם ישב כארבעה חודשים על הכאות והתפרעות.

לפני כן ממעצרו הממושך — כארבעה
חודשים — הגיע לאולפן, ביקש לשריין לו
זמן להקלטות למחר. בעל האולפן, אמנון
דוברמן, הסביר לו שזמני ההקלטות כבר
תפוסים לחודש מראש. למרות זאת, הופיע
למחרת שמואליק באולפן, בלווית אשתו, הרקדנית
היפה והמחוננת ג׳וזי כץ.

ץ* ספי גני אמדורפקי,

מצמד ה־

דודאים, שעסק במקום בהקלטה, כאשר
שמואליק נכנס:
״לא ראיתי דבר כזה בחיי. שמואליק
התפרץ לאולפן כמו רוח סערה. קילל את
כולנו באבי־אבינו, שיצא עשן. הוא תפס
תמונה מהקיר, ניפץ אותה לריצפה. ג׳וזי
התחילה לאסוף בשקט את השברים. זה
היה מחזה מאוד עצוב, לראות את שניהם.

״שמואליק דרש מאיתנו להסתלק משם.
הוא אמר שהוא רוצה להקליט עכשיו. מאחר

כולם כאחד קיבלו כל זאת באהבה, דאגו
רק לדבר אחד: באיזו צורה אפשר לעזור
לחברם. כששוחרר, בפתאומיות, וגרם לסצינה
באולפן, הרגישו רבים שהיתה זו לא
במעט אשמת אלה שהזניחו והתעלמו ממצבו.

•ץ פור שיחרויו של שמואליק היה
פרשה בפני עצמה. הסביר עורך־דינו
אוריאל גניהר:
״היתה עילה מישפטית לשחרורו. אם נתעלם
מהפסקה קצרה, ישב שמואליק בבית-
הסוהר למעלה מארבעה חודשים. הוא מחכה
למשפט על שתי עבירות: החזקת חשיש,
והחזקת רובה ללא רישיון *.העונש המקסימלי
על שתי עבירות אלו הוא שנת מאסר.
הנוהג הוא שנותנים חצי מן העונש המקסימלי.
הוא צפוי אם כן לעונש של שישה
חודשי מאסר. זה אבסורד לעצור אדם בכלא
לתקופה של למעלה מארבעה חודשים, כאשר
* הוא נתפס כשברשותו, לדברי המשטרה,
החשיש והרובה. בכפר הערבי נבי סטואל.

לאחר מכן — נעצר שוב, בעקבות פרשת
המכנסיים.
סיפורו של שמואליק — איננו רק סיפורו
האישי. בגלל היותו של קראום דמות ציבורית
מעניינת, זכה סיפורו לתשומת־לב
מירבית, אלא שזהו גם סיפורם של ישראלים
רבים אחרים — שסיפוריהם אינם זוכים לסיקור
בעיתונות. מאות ואלפי אזרחים, הנמצאים
במצבו של שמואליק, נזקקים לעזרת
רופא באופן דחוף — ולא לבית־כלא.
אלא שרופא הם אינם מקבלים. להושיב
אנשים כאלה בכלא — הרבה יותר זול.
טיפול רפואי רציני עולה יותר מדי.
הנסיון להגיש עזרה רפואית לנזקקים ב-
מיסגרת בתי־הכלא — הינו לא רק צחוק
עלוב, אלא שערוריה מזעזעת. האגף הפסיכיאטרי
בכלא רמלה למשל — הכלא בו
ישב שמואליק — הוא מאורת נחשים נוראה,
איומה לא פחות מזו שתוארה בסרט בשם
זה. נרקומנים משתוללים ושואגים, מטורפים
מתפרצים 24 שעות ביממה — כזהו המקום
שנועד להחזיר לאדם מעורער את בריאותו
הנפשית.

במדינה מיעוטי
קלפיס, גשיס וזיופים -
בין כותלי הכנסייה
בשלב ראשון, האשימו אותו אנשיו בכך
שהוא מבלה עם נשים ומשחק קלפים. הם
ידעו אף לציין כי יש לו ידידיה בשם ל. א,.
אשתו של נהג מונית יפואי.
לגבי סתם אדם מן הישוב, היתה זו האשמה
משעשעת. לגבי הבוס הגדול של העדה
הארמנית בישראל, הפאטריארך בארדי־אן,
היתה זו האשמה חמורה.
המאשימים הם קבוצה גדולה מבין אנשי
העדה הארמנית בישראל, שמזה שנה וחצי
מנהלים מלחמת תורמה נגד אביהם הרוחני,
הפאטריארך, וסגנו, הבישוף אגמיאן. לטענתם,
מתכנן אבי הכנסייה למכור את רכושה
של העדה בישראל — רכוש הכולל בין

בגלל שיר זה
התפטרו שני עורכי
תוכנית הרדיו
״טיפול שורש״ :

חשבון 233 לפני הזיוף -
חצי מיליון

עוזי נרקיס (שמא^ בתמונה ההיסטורית משער האריות
״עלייה זה עסק עם עתיד״

משורר אלמגור
במקום נרקיס — נרקיסים

היה די ה נרקיס קטן אחד
אלוף בצה״ל, נרקיסון נחמד
נשכח מלב ובמרכז עמד
כשחמרכז היה עוד קצת בצד
אך במלחמת ששת הימים
יצא לקרב מוקף בצלמים
ובעוד האחרונים פוקדים על אש
דאג הוא גם לפילמים ולפלש
וכל העם הביט בו כחולם
כי הוא ידע איפה להצטלם
ושוב ושוב ללא כל שהיות
נכנס בשער בין האריות.
היה היה נרקיס קטן אחד
אויה, עברו אותם ימים
ותמו התמונות באלבומים
ואז חיפשו לגבר ג׳וב הולם
חיפשו חיפשו בסוף מצאו שיטה
המציאו את מחלקת הקליטה.
היה היה נרקיס קטן אחד
אך הוא תוך שעתיים בלי תנאים
ערך שש מסיבות עיתונאים
הצלמים חייכו ״קליינט לא רע

הדגמת צורת הזיוף
פיקוח גם על עסקי שמיים

היתר מיבנים ופריטים בעלי ערך היסטורי
שאין לו תחליף.
השבוע, יצא ועד־הפעולה של הלוחמים
בהאשמה הרבה יותר חמורה: שמישהו מסו־יים,
שאת שמו לא היססו המאשימים לציין,
מזייף מזה שנים מיסמכים של הכנסייה,
מגיש קבלות על הוצאות לא נכונות, גורף
בדרך זו מיליוני ל״י.
העולם הזה 1755

חצי מליון במכה אחת. להוכחת
אשמתם, הציגו הלוחמים שלושה מיסמכים
מעניינים: הראשון היה חשבון שהוגש לכנסייה
הארמנית, עבור תיקונים בבניין הכנסייה
ביפו, על סך 131,465 :דינרים ירדניים.
השני היה אותו חשבון עצמו — מספר
— 233 כשהוא מסתכם הפעם, במפתיע, ב־
671,320 דינרים ירדניים —תוספת של למעלה
מחצי מיליון דינרים •.לדברי גרביד לוס־ראריאן,
יושב־ראש ועד הפעולה, חשבון
מוגדל זה הוא מזוייף.
לוסראריאן היה גם מוכן להצביע כיצד
בוצע הזיוף, הציג לשם כך מיסמך שלישי,
בו נראה כיצד נחתכו הכותרת והחלק ה•
כחמישה נזיליוך ל״י.

כמעט כמעט כמו שר-חתחבורה.״
והוא החל למכור אז הצהרות
וכל ציוץ זכה לכותרות
מסר ס ט טי ס טי ק ה של ציפייה
חזה גלים גלים של עלייה
צפה מאתיים אלף תוך שנה
וטס לחו״ל במחלקה הראשונה
ואז, כשטס, גילה הוא סוד עצום
שיש דבר מה נעים גם לצילום.
היה היה נרקיס קטן אחד
ואז הוא ט ס וטס כל הימים
והוא קלט בשפע ...רשמים
ולפעמים חוזר ליום שלם
למסור עוד הצהרה ולהצטלם
אם העולים חשים קצת אי-נוחות
סליחה, הבוס בלונדון בשליחות
אולי בלונדון אין שום בעיות
אך יש ב״מרקס־אנד-ספנסר״ חזיות
היה היה נרקיס קטן אחד
ומה עושים כשיש פתאום צרות ז
במקום אלפי עולים רק עשרות
אז כל תייר וכל סטודנט שהוא
רושמים בתור עולה שרק ירבו
ועוד מוסרים מייד בדיווחים
מצב קשה, זקוקים לעוד שליחים
אולי יש ידידים מן הפלוגה
שלא ראי בברודוויי הצגה
אז מי אמר שלא קולטים אחים ז
תחתון של החשבון המקורי, והודבקו על
גבי חשבון ישן, שהיה באמת על־סך
671,230 דינרים. לאחר מכן צולם המיסמך
המודבק. בתהליך הצילום, נעלמו קווי ההדבקה.
התוצאה היתד, תצלום שנראה כשל
חשבון מם 233 אלא שעל־סך 671,230
דינרים.
צליל צורם מוכר. לדברי המאשימים,
הגישו המזייפים את החשבון המתוקן לגופים
המממנים את הכנסייה באירופה ובאמריקה.
ולא רק אותו. לפי חשבונם, הסתכמו
כל הזיופים, עד היום, במיליונים רבים
נוספים — עליהם הם ובונים להגיש
פירוט מדוייק.
כן יש בידיהם, לדבריהם, הוכחות המצביעות
על מכונת־הכתיבה שבה בוצעו הזיו
קולטים,
קולטים, כל יום המון שליחים וזה מה שאמרו לנו תמיד
״עלייה זח עסק עם עתיד.״
היה היה נרקיס קטן א חי

התוכנית הסאטירית טיפול שורש היתד,
כצמח פורח במידבר הצחיח של תוכניות
שידורי ישראל. היתה — מפני שהתוכנית
עומדת להיגנז.
בגלל הצנזורה שהטילו מנהלי שידורי יש ראל
על קטע שאמור היה להיות משודר
בשבת האחרונה, החליטו עורכי התוכנית,
תרצה זנדברג ומאיר הרניק, להתפטר מתפקידם.
הקטע
שצונזר, שירו של דן אלמגור עוזי
מלך הביצה, הוקלט בשבוע שעבר באולפן
קול־ישראל בתל־אביב. עוזי לוי הקריא והמלחין
יוסי מר־חיים ליחה אותו.
הקטע הועבר לירושלים, שודר בפני הבוטים
של רשות השידור ונפסל על־ידם בטענה
המגוחכת שיש בו הוצאת דיבה.
הודיעו על הפסילה לדן אלמגור. דן היה
מוכן להתפשר, כתב גירסה מתוקנת, יותר
כוללת, על נרקיסים רבים בביצה. גם ה־גירסה
השנייה נפסלה — באותו נימוק.
זה היה הקש ששבר את גבם של זנדברג
והרניק, להם הובטח חופש פעולה בתוכניתם.
הם ראו בפסילה פגיעה בחופש הסאטירה,
הגישו את התפטרותם.
פים, מקומה, מי קנה אותה, ופרטים נוספים.
למעשה, אין הפרשה כולד, אלא ריב פנימי
של אחת מעדות המיעוטים בישראל. אלא
שאם נכונות ההאשמות, יכול האזרח הישראלי
ללמוד מכך — בפעם המי יודע כמה —
מה קורה לגוף ציבורי הפועל ללא פיקוח
מספיק. אפילו כשגוף זד, עוסק בעסקי
שמיים.
היה גם צלל נוסף בפרשה. צליל מוכר
לישראלי למוד הביורוקרטיה המתנשאת. כשנתבקש
הפאטריארך בארדיאן, האחראי על כל
פעולות הכנסייה, להגיב על ההאשמות, ענה
מאוד לגופו של עניין:
״אין לנו מה לומר. אתם יכולים לכתוב
מה שאתם רוצים, ואנחנו לא נקדיש לזה
אפילו את תשומת־הלב המינימלית.״

* 16388658

— ויייווי : 1
במדינה משטרה
״ 18 אלף ל״י נע^מו
אחדי חיפוש המשטרה״

סניף: תל־אביב, רחוב בן־יהודה ,73 טלפון .238450

״בלשים של המדור המרכזי התפרצו לדירה,
אחד שלף אקדח, איים עלי, וצעק על
הבחורה שהיתה איתי בחדר, :זונה, הסתלקי
החוצה.׳ אותי הוא שאל אם פתחתי ביוד
זונות בבית.״
כך מתאר חננאל קערור, מדרך ההגנה 40
בשכונת־התקווה, את החיפוש שנערך בדירת
אחיותיו, שם שהה.
איפה דוכסף ץ אלא שלא על הסימון
מתלונן קערור, החשוד בהחזקת ובמכירת
רכוש גנוב. גם לא על כך, שלפי דבריו ערכו
הבלשים את אותו חיפוש ללא צו־חיפוש
— וללא הסכמתן של שתי האחיות, בעלות
הדירה. ואפילו גם לא על כך שהבלשים
סירבו לערוך רשימת החפצים שהוציאו מהדירה,
כפי שהם חייבים על פי החוק.
תלונות הרבה יותר רציניות :״גיליתי ש־כספת
שהיתר, בדירה של אחותי — נעלמה
אחרי החיפוש. היו שם 8,000ל״י במזומן,
ותכשיטים עתיקים בעשרת אלפים ל״י.
״עוד לא שמעתי על מקרה של התנהגות
כזאת בשעת חיפוש — בצפון תל־אביב,״
אומר קערור .״ככה, מרשים השוטרים לעצמם
להתנהג רק בשכונת־התקווה.״
סניגורו, שתבע ממשטרת תל־אביב להקים
ועדת־חקירה בשאלת הכספת שנעלמה, נענה
שעליו להשיג עדים, לשלוח אותם אל המדור
המרכזי — שאת אנשיו מאשים קערור.
הסניגור סירב לסגת, מתכוון לנסות להשיג
את ועדת־החקירה בכל הדרכים החוקיות
והציבוריות הפתוחות בפניו.

דרכי אדם

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

לצעירים, שלום -
נאננת במדים דא מוכרים סתם בגדים במדים תמצאו טיב
ואסנר. מקוריים המקדימים
את כל
האחרים!

״101321
ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
ת מיד מעולה

דח׳ אלנב• 56ת״א

״יוש״,יבוא ושיווק בע׳נן
רח׳ דיזנגוף 269ת׳א
ט 7פון 446 6 1 1 :

שינוי כתובת —
מנוי המבקש לשנות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

זזטיפ\ז,

זלמן גשאר
בלי מכנסיים

הינכם דרושים לגו לחלוקת
״הנידון״ של אורי אבנרי, במרכזי
נוער ובבתי־ספר.
שילחו לנו את כתובתכם ל־ת״ד
, 136 תל־אביב, עבור חוג
הנוער של תנועת העולם הזה
— כוח חדש.

ך ירחרד מכית־המשפט באמצע ה־משפט
שלי. המשטרה מחפשת אחרי.
אני מואשם באונס,״ גילה הצעיר המתולתל
והרזה, בעל הקומה הבינונית, לכתב העולם
הזה, אליו הופנה לאחר שהופיע ביום הרביעי
השבוע במערכת, ביקש לדבר עם אחד
ייכתב •0,
תוך דקות, פלט האיש, משה כהן (.)22
תושב נווה־שלום, סיפור מזעזע — אשז
דמה לרומן מתח בלשי. בהתרגשות, כשהוא
מעשן בשרשרת, סיפר כיצד נעצר
כחשוד באונס, באוקטובר שנה שעברה —
כיצד ישב בבית־הסוהר — ללא משפט —
חמישה חודשים, עד שהצליח להשיג שיחרור
בערבות — כיצד נמלט השבוע, תוך כדי
מהלך המשפט המתנהל נגדו, לאחר שנמצא
אשם, אך בטרם ניתן גזר־דינו — כיצד נסע,
לאחר שנמלט, אל הקורבן, שהאשימה אותו
— כיצד זו הודתה מיד שאכן האשימה אותו
לשווא, למרות שידעה בבירור כי לא הוא
זה שאנס אותה — כיצד הסכימה ללכת
למשטרה, להודות גם שם על האמת — כיצד
סירבו השוטרים לקבל את עדותה.
אנשים הטוענים כי הם חפים מפשע, אינם
נדירים במערכת העולם הזה. אולם נאשמים
שברחו תוך כדי משפטם כדי לחפש לעצמם
צדק — אינם תופעה של יום־יום. מה עוד,
שבפיהם טענה כה חותכת — שהמאשימה
עצמה חזרה בה מעדותה. אנשים אינם נוהגים
לפברק סיפורים כאלה. הם יודעים
עד כמה קל לגלות את האמת.
זה בדיוק מה שכתב העולם הזה עשה:
הוא יצא אל ביתה של קורבן נסיון האונס,
שושנה אילוז.
שם ציפתה לו הפתעה: המאשימה אישרה
את סיפורו של הנאשם, הודתה — בנוכחות
קרובי משפחתה — כי שיקרה, מסרה
את עדותה זו גם בכתב־ידה.

לחתיך
כך בכאשר
ביותר,

מרסל
זלמן חשב את עצמו תמיד
לא נורמלי. לדעת חבריו — לא כל
צדק. משום כך, התפלאו החברים
הציג לפניהם יום אחד חתיכה נאד,
תיירת אמריקאית בשם מורין דל.
קסם מוזר. זלמן, שחרחר וגוץ, בעל
פנים מלאי חטטים, המתנשא לגובה 172
ס״מ, יכול להיחשב, במיקרה הטוב ביותר,
ללא־מכוער־מאוד. מורין, שחרחורת וקטנת־קומה,
אבל בעלת גיזרה נהדרת ופנים מושכות,
לא יכולה שלא להיחשב ליפהפייה.
למרות זאת, נראה היה שהיא נמשכת אחרי
קסמיו של מלטש היהלומים בן ה־.26
לידידיו, גילה זלמן כיצד תפס את התיירת
בבוקר חורפי אחד בבריכת השחייה
נורדון בתל־אביב. הבריכה היתד, כמעט
ריקה מאדם אותה שעה, והיה זה רק
טבעי ששני השחיינים הבודדים יפתחו בשיחה.
זלמן פתח, תפש לעצמו תיירת.
טיול לאיה״כ. ולא סתם תיירת. גם
עשירה, כפי שהתגלה. מורץ, הנראית צעירה
יותר מ־ 37 שנותיה, לא התביישה לממן
את בילוייהם המשותפים בדיסקוטקים, בתי־קפה
וסיורים ברחבי הארץ.
לאחר חודש של חיים משוגעים בארץ,
סיפרה מורץ לזלמן כי קיבלה מיברק מ־עורך־הדץ
שלה, שעליה לחזור מיד ללוס־אנג׳לס,
בקשר למשפט בענייני עסקים שבו
היתה מעורבת .״אבל לא אסע בלעדיך.״
אץ בעיות. זלמן לקח חופש, הגיע ללוס־אנג׳לס.
הווילה המפוארת של ידידתו הגרושה
רק הוכיחה עד כמד, היא באמת עשירה.
יצא המרצע מאגך־השמן. אלא שאז
אירעה תקלה קלה. מורץ נתקעה בפרשת
המשפט, לא יכלה לחזור לישראל לפחות
עוד חודשיים .״אתה יודע מה?״ אמרה
הידידה האוהבת למרסל ,״מה תשתעמם פה
בעיר כשאני עסוקה במשפטי קח את ה־פונטיאק
שלי וסע לטיול לקנדה.״
עם כוכבים בעיניו ועיניו בכוכבים, יצא
מרסל צפונה, נוהג בפונטיאק הכחולה והמפוארת,
ומברך את ריבון־עולם על מזלו.
הוא הפסיק לברך, התחיל מקלל, בגבול.
חוליית שוטרים לבושי אזרחית, שכנראה
ידעו מה הם מחפשים, ביקשוהו
לסור עימם למוסך סמוך, החלו מפרקים את
הפונטיאק לחתיכות קטנות, הוציאו לבסוף
מאגן־השמן שבתחתית המנוע חבילה אטומה,
שהכילה חמישה ק לו הרואץ. נסיונו־תיו
לשכנע את השוטרים כי ידו לא היתה
במעל נתקלו בקשיים מסויימים, כאשר התגלה
שמורץ דל, שעל שמה היה רשום ה־פונטיאק
ושכורה החילה, הוא שם מזוייף.

ראו־נט

משפט, הצטייר מעשהו של
^ משה כהן, הנאשם, בפי שפד
רט ככתם האישום, כדלהלן:
״בתאריך 25.10.1970 בחצות, ברחוב המסגר
מול דיסקוטק האריות, הזמינו הנאשם

לנסוע איתר, במכונית.
המתלוננת הצטרפה לנאשם ולחבריו לאחר
שהם הבטיחו לה כי יסיעו אותה לביתה
ברחוב ינוש קורצ׳ק 15 ביפו.
הנאשם הורד, לנהג המונית אורי שלום

הסוסליט ״יי ^״יג
הנאשם שנמלט בשבוע שעבר באמצע מש פטו,
מנסה כרגע לשכנע את לקנחנ להסגיר
את עצמו, לשנב להתייצב בבית־המשפט.

לנסוע לשכונת־התקווה, במקום לכיוון ביתה
של המתלוננת, וזאת חרף התנגדותה. הנאשם
ואחרים הסיעו את המתלוננת נגד רצונה
במונית אשר היתה נהוגה בידי אורי שלום

הוא
ברח באמצע המשפט
על מנת להביא הוכחות
לחפותו מכל פשע —

הצביעה עליו והודתה:
״האשמתי אותו לשווא !״

נאש משד. כהן
והובילו אותה לכפר שלם. שם הוריד אותה
הנאשם בכוח מהמונית וגרר אותה בניגוד
לרצונה למגרש סמוך, כדי לקיים איתר יחסים
מיניים בלתי חוקיים. הנאשם הפשיט
בכוח את מכנסי המתלוננת ואת תחתוניה,
וניסה על אף התנגדותה לבעול אותה.
אגב כן שיפשף את אבר מינו באבר מינה
של המתלוננת. הנאשם ניסה בכוח, ועל אף
התנגדותה של המתלוננת, להחדיר את אבר

ששני גברים אנסו אותה *.השוטרים הביאו
אותה למקום בו הייתי שוכב, ואז סוכם
שאני חשוד בנסיון לאונס, מפני שאת האשמים
האמיתיים לא מצאה המשטרה.
ישבתי בכלא עד 16 במרס — כמעט חמישה
חודשים. שוחררתי רק לאחר שעורך-
הדין שלי, חיים מישגב, הוציא אותי בערבות
של 10,000ל״י. אבי הביא 3,000
ל״י במזומן, ועל היתר חתם התחייבות.

עדה שו שנ האילו !
הלכתי הביתה. סוכם שלמחרת אני אחזור
לבית־המשפט, להמשך המשפט.

כר אזח־דנזה?־אנוסי

ך ידעתי שאם אחזור, אני אבודל״ימ־
^ צאו אותי אשם. החלטתי לא לחזור,
לגלות קודם את האמת• מה קרה באמת

באותו לילה ב־ 25 באוקטובר, כשהתחילו
כל הצרות.
ביקשתי קרובה שלי ללכת איתי לבית
של שושנה אילוז. באנו יחד אל שושנה בבית.
האמא שלה והדודה שלה היו שם.
אמרתי להן מדוע באתי.
זה היה להן כמו מכה מהשמיים. הן
לא ידעו בכלל ששושנה התלוננה במשטרה
על נסיון לאונס.
שושנה סיפרה לי שנאלצה לתת עדות

לא אנס אות•!־
,,השוטרים הציעו לי להאשים אותו -אף על פי שהם ידעו שהוא בכלל לא אשם.״
מינו בפי־הטבעת של המתלוננת.
הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:
חטיפה לקיום יחסים מיניים בלתי חוקיים,
נסיון לאינוס, מעשה מגונה בכוח, ונסיון
לבצע מעשה סדום.
״ הייוני

שי מ ר

נרמזתי כתרים•״
ך מערכת ״העולם הזה,״ לאחר
שנמלט מבית־המשפט, סיפר
משה כהן את גירסתו שלו :
אני לא נגעתי בה. אני לא ניסיתי לאנוס
את שושנה אילה. הייתי אז שיכור, גם
לקחתי כמה כדורים שטישטשו אותי לגמרי.
שכבתי על האדמה כשהשוטרים עצרו אותי.
יצאתי מדיסקוטק האריות עם שני צעירים
ועם שושנה. לא היכרתי עד אז את הבחורים
האלה, גם לא את שושנה. נסענו במכונית
עד שהמכונית נעצרה.
אני נסעתי על־יד הנהג. כשהורידו אותי מהמונית
נפלתי, קמתי, נדמה לי פעם, ושוב
פעם נפלתי.
לאחר שמצאו אותי שם השוטרים הביאו
אותי לתחנת המשטרה, והמשכתי לשכב בלי
לדעת מה קורה לי.
מאוחר יותר באה שושנה אילוז להתלונן

ביום ראשון שעבר היה המשך המשפט
שלי. השופט שאל אותי מדוע אני לא רוצה
לגלות את השמות של שני הבחורים שהיו
איתי כשנאנסה שושנה. הוא כעס עלי שאני
מסרב עד הרגע האחרון להודות שאני
ניסיתי לאנוס את שושנה.
ראיתי שככה, אמרתי לעורך־הדין שלי
שאינני מרגיש טוב, ובהסכמתו של השופט

לא נכונה במשטרה. היא גילתה שלא אני
ניסיתי לאנוס אותה, אלה שני הבחורים
האחרים שהיו איתנו במונית. כל אחד מהם
ניסה לאנוס אותה בתורו, ולאחר שלא
הצליחו, אחד מהם לקח אותה לשכונת־התקווה,
לחדר שבו היו כמה גברים נוספים.
משם היא הצליחה לברוח, ובאה למשטרה
איפה שסיפרה על מה שקרה לה.

* נהג המונית, לאחר שהוריד את שלו שת
הצעירים והצעירה ליד המגרש הריק
בכפר־שלס, הבין מה הולך להתרחש שס,
מיהר לתחנת המשטרה הקרובה. השוטרים
שחשו למקום בעקבות סיפורו, מצאו שם
רק אדם אחד: את משה בהן, שרוע, מטוש טש
מטמיס כפי הנראה, על האדמה. כי
בינתיים, לאחר שניסו לאנוס את שושנה
וניכשלו בכך, לקחו אותה איתם שני ה צעירים
לדירה לא הרחק •משם.
השוטרים אספו את כהן, הובילוהו למעצר.
בינתיים, הצליחה שושנה להימלט, מיהרה
למשטרה להתלונן. לאחר שסיפרה את סי פורה
והראתה לשוטרים את המגרש בו
ניסו שני הצעירים לאונסה, הובילוה ה שוטרים
לתא־מעצרו של כהן, הצביעו עליו
ושאלו אותה אם זה אחד הגברים שנסע
עימה במונית. גם לדברי כהן וגם לדברי
שושנה, לא ערכו השוטרים מיסדר־זיהוי,
כנדרש בחוק.

שאלתי אותה מדוע היא הצביעה עלי
דווקא. ענתה לי: הייתי בהלם. לא ידעתי
מה קורה איתי. השוטרים לקחו אותי למגרש
ששם התנפלו עלי השניים שניסו לאנוס
אותי. אחרי זה נסענו לחפש את החדר,
אך לא הצלחתי למצוא אותו!
אחד השוטרים שאל אותה אם היא מכירה
את השניים האחרים, והיא ענתה שלא.
אז הוא הציע לה להגיד שוד, אני, והיא
קיבלה את ההצעה.
אחרי זה, שושנה הסכימה לבקשתי ללכת
למשטרה ולמסור עדות מחדש. היא הלכה
למשטרה ביפו, והודיעה שרוצה להצהיר
שאני לא ניסיתי לאנוס אותה, וכי האשימה
אותי אז, בליל 25 באוקטובר, לאחר שאחד
השוטרים הציע לה לבחור בדרך זו וכי לא
אני הוא זה שאנס אותה.
השוטרים ביפו אמרו לה שהיא מבולבלת,

עימות ברוווב נ,״^;

בשיחה עם שושנה אילוז. בשיחה זו, ובמה לכה
מאוחר יותר, אישרה שושנה את גירסת
הנאשם, כי האשימה אותו על לא עוול בכפו.

(המשך בעמוד )28

אמנות תיאסרזן המישחק משתגה —
אך לא התוצאות
ביוגרפיה (התיאטרון הקאמרי) — זה
בסך הכל מישחק: ביום אחד, בא ״מנהל
המישחק״ לפרופסור האנס קירמן, מרצה־למדעי
ההתנהגות, ומציע לו לשחק ב״אילו
יכולתי לכתוב את קורות־חיי מחדש.״
הכללים: מותר לו להתחיל מכל תקופה
שהיא בעברו. הוא יכול לשנות כל מה שהוא
רוצה. כל החלטותיו נתונות לשיפוטו
מחדש. הבחירה החופשית בידו. אבל — כל
זה מתייחס רק אליו. על האנשים האחרים,
הבאים איתו במגע, אין לו כל שליטה.
פרופסור קירמן מתפתה לרעיון (ומי לא
היה?) ומסכים לשחק. הוא נובר בנבכי-
חייו, החל בילדותו וכלה ביום־המישחק,
ומגיע, בסופו של דבר, יחד עם הצופה באולם,
למסקנה: הבחירה החופשית של האדם
אינה אלא אשלייה. גם אם יישחק
אחרים השפיעו יותר על חייו.
פוליטיקה היא קאריירה. ברם,
תוך כדי מישחק מתגלים דברים נוספים על
פרופסור קירמן, למשל, שהחלטותיו לא היו
אלא חלק פעוט מן הגורמים שבאמת הכריעו
בגורלו, שייתכן אפילו והחלטותיהם של
אחרים שהשפיעו יותר על חייו.
שהפרופסור הנכבד, נציג אופייני מאין־
כמותו למשכיל המודרני המצוי, הוא איש
אנוכי עד כדי אימה. שהוא מנותק לגמרי
מהעולם, אותו נועד לחנך בתוקף תפקידו.
מנותק עד כדי כך, שהוא חסר אפילו כל
עמדה פוליטית שהיא. פוליטיקה, עבורו,
הוא משהו שיכול, לכל היותר, להשפיע על

015111 טוב
האס צריכים לסגור תיאטרון נחוץ
מפני שמסתובבים שם מגודלי שיער
מחזה־המתח המרתק ביותר, שהוצג עד
עתה על־ידי תיאטרון המרתף שבצפון תל־אביב,
נקרא :״מתי תבוא שוב המישטרה
לסגור אותנו?״
ככל מחזה אוונגארדי, שולט בו חוסר־ההגיון
המוחלט. הדמויות
מדברות, אבל
אינן אומרות
מאומה. וכדי שלא
יהיה זה מחזה רגיל,
הוא אינו נמשך
שעתיים, ואפילו
לא יומיים. זד. התחיל
לפני חודשים,
ואת הסוף עוד לא
רואים באופק.
בעצם, מדוע רוצה
המשטרה לסגור את
המרתף? יש לכך
סיבות שונות ומשונות,
וכולן כתובות בתקנון .״הספסלים
אינם מחוברים לריצפה, מימדי הדלת אינם
מתאימים לתקנות לשעת־חירום, צריך לדאוג
לאולמות־המתנה רחבי־ידיים.״
כל אלה, בתיאטרון המשרת בערבים ה־יותר־מוצלחים
שלו כעשרים וחמישה או
שלושים איש, מופיע לא פעם לפני עשרה
צופים בלבד, והמבטל מיספר הצגות בשבוע,
כשאפילו חמישה צופים אינם מגיעים
למקום.
אבל מה זה איכפת למשטרה? לה יש
תקנון, וזהו.

לקבל בהפסקה, הוא כוס קפה.״ ואת זה
שותים אפילו השכנים עדיני־הנפש.
אז איך זה שלא סגרו עדיין את המרתף?
קודם כל, מפני שמוני עקשן, אינו מוותר,
רץ לעורך־דין (שאינו מקבל שכר, כי אין
ממה לשלם) ומשיג מדי פעם בפעם דחיות.
הדחיה הלפני־אחרונה נגמרה בשבוע שעבר.
דובר המשטרה הסכים כבר לדחות את הקץ
בחודש נוסף, אלא ששופט חסר־סבלנות
הודיע כי לא יסכים ליותר משבועיים. כלומר
— המערכה הבאה בתחילת מאי.

מוני יקים משנס מותניו וקורא לעזרה.
לעיריה הוא פנה כבר פעמים אין־ספור,
משרד־החינוך וכל שאר המשרדים הנוגעים
בדבר מכירים אותו היטב. ואילו הוא, מכיר
היטב את החשובות שלהם.
״מה לעשות, חביבי, אתה אוונגארד, ו־אוונגארד
מוכרח לסבול בכל מקום.״
״אם ניתן לך, נצטרך לתת גם לאחרים.״
״בעיריה יש דתיים, והם אינם רוצים
לעזור משום שאתה מציג בערבי שבת.״
משהו בכל זאת קיבל. תמיכה קטנה ממשרד
החינוך והתרבות, שהספיקה לכסות
את חשבונות הטלפון המנותק, ועוד כמה
חובות שלא סבלו דיחוי. אבל אין זו אלא
טיסה בים.
דווקא הבטחות מגיעות אליו מכל מקום.

חוץ מזה, השכנים מתלוננים.
״קצת משונה,״ טוען מוני יקים, מנהל
המקום ,״שדווקא השכנים מן הקומות הגבוהות
מתלוננים, ואלה שהם ממש מעלינו
אין להם כל טענות. ועוד יותר משונה —
לא החלו מיד עם פעולת התיאטרון, אלא
לאחר שהסרתף פעל כבר לא מעט זמן.״
אחת השכנות במקום מעקמת את אפה

ומציינת:
״מדי בוקר מתגודדים כאן כל מיני טיפוסים
משונים, עם שערות ארוכות.״ מתוך
נימת קולה משתמע מיד שטיפוסים משונים
עם שערות שכאלה חייבים להיות חשישני־קים,
פושעים או לפחות מופרעים, ואין מה
לדבר שיש לסלק אותם מכל סביבה מהוגנת,
אנטי־סוציאליים שכאלה.
מוני :״אולי הם רוצים להעמיד אותנו
אל הקיר ולירות בנו, כדי לפתור את כל
הבעיה. אבל אני חושב שבדיוק כפי שיש
להם זכות לקרוא לנו אנטי־סוציאליים, יכולים
אנו לקרוא להם כך, בדיוק באותה
מידה של צדק.״
ועוד :״אצלי לא מעשנים חשיש, לא
מוכרים סיגריות, והמשקה היחידי שאפשר

בערב פומבי במועדון צוותא הבטיח ראש־העיר
למצוא פתרון מהיר לבעית המרתף.
זה היה לפני זמן רב. מאז אין מוני מצליח
להשיג אפילו ראיון אצלו. אבל כאשר
נשאל אותו ראש־עיר, באותן הנסיבות, מדוע
חיי־הלילה גוססים בתל־אביב, בערבי

מחול

מכליהם ומוחאים כפיים. להוכיח שאמנות
טובה אינה זקוקה למילונים ולפרשנים.

פביאן ואדויו ב״זה מסתובב״
— ובטח גס חשישניקים

שבת, הוא הצביע בגאווה על מקומות
תרבות פתוחים, כמו — תיאטרון המרתף.
הממונה על תרבות נוער וספורט, בעיריה,
אליהו שפייזר, הבטיח כבר מזמן לעזור• עד
עכשיו, לא חרג מגדר ההבטחות. הצעתו
האחרונה :״הקימו ועדה ציבורית למען התיאטרון,
ואז נתמוך.״
בעצם, אף אחו אינו משיב ב״לאו״ מוחלט•
תיאטרון המרתף הוכיח שיש לו מקום,
ואפילו חיוני בנוף הישראלי. לא זד בלבד
ששתיים מהצגותיו, זה מסתובב וסיפורי עג־נון
זכו לביקורות חיוביות, הישג שתיאט־ראות
מכובדים מאוד אינם יכולים להתגאות
בו, אלא שהסתבר כי יש צורך בבימה קטנה,
צנועה ובלתי־יומרנית, בה יוכלו גם
ישראלים וחסרי מרפקים ומהלכים גבוהים,
להציג את יצירותיהם בפני הקהל הרחב.
אבל אי אמירת ״לאו״ אין פירושה ״הן.״
וכשחרב תלויה לו מעל הצוואר, קרא מוני
לכל העיתונאים דאנשי־הרוח שביקרו במקום׳
הזמין אותם למסיבת־עיתונאים.
אלא שכל המשכילים יפי־הנפש, יושבי
שולטן וכסית, השופכים אש וגופרית על
שונאיהם האישיים מעל דפי עיתוניהם, לא
מצאו לנכון להטריח את עצמם. דווקא המבקרת
השנואה והמושמצת ביותר, הלא
היא הדה בושס, צילצלה והבטיחה לעשות
כמיטב יכולתה (היא כבר הקימה נגדה את
זעם המישטרה בכתבה קודמת על המרתף).
בעצם, המצב די נואש, אבל מוני ממשיך
לחלום. הוא ינסה להקים ועד ציבורי, אולי
זה יעזור. והוא ימשיך לבקש תמיכות ולקוות
שיינתנו לו, ולא כפי שעשו עד עכשיו.
״פעם רצו לסתום לי את הפה ולהיפטר
מן הנודניק, אז הציעו לי מקום חדש. הראו
לי מחסן במיגרשי התערוכה, שאפשר היה,
בהשקעה של כמה עשרות אלפי לירות, להפוך
אותו למקום נסבל. שאלתי מאין אקח
את הכסף, ואז השיבו לי בתמיהה: מה,
אין לך כסף?
דבר אחד קשה להבין: אם אפשר למצוא
14 מיליון דולר למוזיאון־מריבה, ועוד כמה
מיליוני לירות לכיסוי גרעונות של תיאטרון
עירוני הנקטל ללא־הרף, מבחוץ ומבפנים
— איך זד, שלא הצליחו למצוא עדיין
את כמה עשרות אלפי הלירות הדרושות
למקום צנוע כזה?״
או שמא התמיכה תלוייה בחוסר שערות?

שינפדד ורון ב״תמורה״
יש תמורה לכספי הבארונית
לרקדנים אין חלטורות!

קידום הקאריירה או על חייו הפרטיים. ושהדבר
הקרוב ביותר לליבו של האדון האם
יש מוסד אחד בארץ הזאת, אשר
משכיל הנאור הוא, בסך הכל: חיי־הנישואין
רשאי לקרוא לעצמו ״תרבותי״ במלוא מובן
שלו.
המילה, הרי זו להקת הבלט בת שבע.
צן! צון ןי ם. המחזאי מאקס(אנדורה) פריש
בלא התופים והחצוצרות והמיליונים של
מעביר מישחק זה כמישחק בצעצועים ממש.
הבימה, מבלי לגרש את שנברג, כמו הפילהצעצועים
שלו הם השפה השנונה והדיאולו־הרמונית,
הצליחה להקה זד להגיע לרמה
גים החריפים. הוא משתמש בתרגילי־במה
וביקורות נלהבות, על אף העובדה שהיא
מבריקים, כשאותן סצינות חוזרות שוב וצומחת
בעצם בארץ שאין בה תרבות־ריקוד,
שוב בשינויים קלים בלבד, ומשמשות שיאמנותית
שזיכתה אותה בפירסום בינלאומי
עור בכתיבת מחזה.
הבמאי, לאופולד לינדטברג, בשיתוף פעו ובלט נחשב לאמנות אבסטרקטית המיועדת
לה מיקצועי ונבון של המעצב החזותי, אר ,רק למשוגעים לדבר.
הדבר הראשון והבולט ביותר כאשר רונין
אדר, מבליטים את הסרקזם של פריש,
כשאנשים וחפצים משנים את מקומם, וה אים את תוכניתה החדשה של בת שבע (וזה
היה בעצם גם הדבר הבולט ביותר בתוכנית
תאורה היא צעצוע נוסף לשחק בו.
עודד תאומי משחק בטבעיות, ובלי מאמץ הקודמת) ,הוא היסודיות שבה הכינו את התוכנית.
הרחק מאווירת החלטורה, המאפכמעט,
את תפקיד הפרופסור קירמן. יהודה
יינת את התיאטרון הישראלי (איזה מזל
פוקס הוא ״מנהל מישחק״ חלקלק ופיקח
להפליא. איצקו רחמימוב משרטט תפקיד קטן שלרקדנים אין חלטורות!) ,מורגש היטב
כי הכל תוכנן ועובד עד הפרם האחרון.
של רופא בהצלחה כה גדולה, עד שהוא
מזכיר רופא מוליירי טיפוסי.
הנושא הוא תמיד אותו הנושא: היחסים
חולשת הערב היא במין החלש: יונה
בינו לבינה. הביטוי — התנועה. וכאשר
אליאן (כאשת הפרופסור) מגושמת, חסרת
רינה שינפלד ורחמים רון מבצעים את
כל סיגנון דיבור, ואינה מזכירה כלל אשת
״תמורה״ של הכוריאוגרפית הישראלית
חברה מבריקה ומקסימה לפי כללי המישחק.
מירלה שרון, אפילו בורים בדבר יוצאים

תקליטים חדש, שתה,
ואפילו מהנה
מי שרוצה לצאת קצת מן ד,שיגרה של
הריבה, הנמרחת בשיכבה עבה על הפיזמון
הישראלי המצוי, עם מיטב החיקויים של סן־
רמו כתוספת נופך, ינסה נא להאזין לתקליט
חדש של שלושה בחורים צעירים שהתעקשו
לעשות בו בדיוק מה שהם רוצים.
השלושה הם שובבי ציון, המוכרים כבר
די הצורך מן המיצעדים למיניהם.
קובי רכט, קובי אשרת וחנן יובל החלו
מקליטים לפני כמה חודשים, עמלו למצוא
שירים, עמלו עוד יותר למצוא תקציב כדי
להקליט אותם, ואחר כך, כדי למצוא מישהו
שיוציא את התקליט. אבל בסופו של דבר
זה יצא.
לא הכל מושלם. יש רעיונות מקוריים בעיבודים,
ד,מתבזבזים במנגינות מונוטוניות.
מזמן לזמן נדמה לך כאילו שובבי ציון לא
רק הושפעו מסיגנונות זרים, אלא פשוט
חיקו אותם (סיומים נוסח היי ג׳וד) .אבל
לזכותם יש לומר שזה שונה, ולעיתים אפילו
מהנה מאוד.
איש גדול הוא מן הלהיטים היותר מוצלחים
של התקופה האחרונה, איש מזג-הא-

ויר הוא אחד הזכרונות היותר טובים של
המחזמר קרחת ז״ל, ואם יש מי שפיקפק
עדיין בכשרונו של שלום חנוך לכתוב שירים׳
יאזין נא לשומרים ובעיקר לנוגה —
שהוא אולי השיר היפה ביותר שנכתב בשפה
העברית בשנה האחרונה.

ציפי שביט כ״ג׳אמבו״
רגל שבורה בסלט פירות

העולם הזה 1756

קולנוע
ישראל

הוי, איזן
מלחמה נח מד ה

עוד לא אבדה תקוותם
של קו מו עי ס טי ם
לכל המקווה והמאמין עדיין כי יש סיכוי
שיקום בארץ מועדון אשר יציג סרטים טובים׳
שיחזור ויקרין יצירות אשר חלפו מהר
מדי בצינורות המיסחריים, או שיביא סרטים
שאין הצינורות המסחריים רוצים בייקרם,
לכל אלה הסתבר, לאחרונה, שעוד לא פסה
התקווה.
מועדון פרספקטיבה, שהוא בעצם מיבצע
פרטיזיני של כמה צעירים אוהבי־קולנוע,
החל מציג סרטים בעלי עניין מיוחד בהצגות
חצות, בקולנוע מקסים.
בצורה זו זכו רבים לראות שוב כמה
מסרטיו המשובחים ביותר של אינגמר ברג־מן,
וכמה מסרטיו של היצ׳קוק, שאיש
עדיין אינו מעריך אותם נכונה בארץ.
בשבוע הבא יוקדשו כל חמשת הערבים
לסרטיו של רומן פולונסקי. אמנם חמשת
הסרטים שיוצגו במסגרת זו, סכין במים
רתיעה,

מבוי סתום,

תינוקה

רוזמרי

וסלח לי, אתה נושך את צווארי, הוצגו
כולם, במידה רבה של הצלחה בארץ, אבל
אין ספק שיהיו רבים אשר ירצו לראותם
שוב.
בעתיד הרחוק יותר, מתארגנת סידרת-
הקרנות של סרטי ז׳אן־לוק גודאר (שמונה
סרטים) .האיש אינו חביב במיוחד על הקהל
הישראלי כגלל דעותיו הפוליטיות, אבל אין
שום ספק כי לסרטיו יש חשיבות רבה,
וחובה היא על מי שמתעניין באמנות השביעית,
לראות אותם בתשומת לב.
בסוף שבוע זה יוקרנו שני סרטים יוצאי־דופן:
אוניבבה של קנטו שינדו (יום ו׳
,) 14.30 חשד של אלפרד היצ׳קוק (מוצאי־שבת,
חצות).

ת דייו

תל־אביב

המעגל האדום

(פאר, צר

— מותחן משובח, עם השלכות אמיתיות
על אנשים שאינם יכולים להימלט מגורלם.
אלן דלון, איב מונטאן, בורביל וג׳אן מריה
וולונטה משחקים להפליא.

רסיסי חיים

(סטודיו, אר־

צהדהברית) — משכיל אמריקאי מתוסכל
אינו מוצא את מקומו בין בני־מינו המש־

אלה היו הימים (ירון, תל-
אביב, הפקה פרטית של ז׳יל דא־טן
ואירווין שאו) — לכאורה, זו
נועדה להיות הסנונית הראשוגה שתבשר לעולם על מצבה
של ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. אלא שיוצרי ה סרט׳
במאי הסרטים ז׳יל דאסן והסופר אירווין שאו,
שניהם יהודים טובים, לא הספיקו כנראה לתאם את תוכניותיהם
עם המטכ״ל הישראלי, ועד אשר הגיעו לארץ
והתחילו לצלם, כבר הגיעה המלחמה לקיצה.
השניים הסתפקו בצילום חומר־רקע, ראיונות עם מנהיגי
המדינה, וכל מה שאדם העורך תוכנית טלוויזיה תעו-
דית על ישראל יכול להעלות על הדעת. אחר־כן ערכו את
החומר במשך כשישה חודשים, וכאשר ראה הסרט אור,
בתחילת ,1968 היווה תעודה מאוחרת להתלהבותם והתרגשותם
של שני יהודים אשר חזו בהצלת בני-עמם.
מאוחרת, משום שבינתיים הספיקו יומני החדשות, סוכנויות
הידיעות וכמה סרטים תעודיים חפוזים אחרים,
לכסות פחות או יותר את אותו השטח. ואילו הזמן שחלף
בין גמר הצילומים ופירסום הסרט, הני א עובדות חדשות,
שהפכו את ראיונותיהם של דאסן ושאו למיושנים.
אם ב־ 1968 אחרה הסנונית את המועד, הרי שב״1971
היא יכולה להיכנס ישר למוזיאון. אומנם, מבחינה טכ נית,
עולה סרט זה עדיין על כל הנסיונות האחרים שנעשו
בכיוון זה. התמליל המלווה אותו הוא מלוטש ו־מיקצועי,
ויש בו אפילו קמצוץ של הומור קישוני (״אנו

על סרטי־אימים, עם ערפדים מוצצי־דם, צילומים
ובימוי מבריקים, ומישחק יוצא מן
הכלל של צוות־שחקנים המופיע בדרך כלל
בתפקידי מישנה.

איפה הם הימים הישנים והטובים, כאשר
העולם היה תמים והאמין שחוק הוא חוק,
שחובה לשמור עליו ואין לסטות ממנו, שהאיש
שהוא דובר החוק, שומרו הבלעדי,
נציגו המושלם והבלתי־משוחד הוא: השוטר.
היו פעם ימים כאלה, אלא שהם נעלמו

אל יתהלל שוטר כמרצח

משחת (בך יהודה, צרפת)

— מותחן מלא וגדוש בצילומים מבריקים
ובתכסיסים קולנועיים מכל הסוגים, כיד
הדמיון הטובה על קלוד ללוש. מבדר ו־בלתי־חינוכי.

ירושלים

סלח לי, אכל אתה נושף
את צווארי (סמדר, אנגליה) — פארודיה
העולם הזה 1766

מצטערים שלא הנחנו להם להשמיד אותנו״) ,ורמת הצילומים
היא משביעת רצון.
אלא שהיום נראה הסרט ככרוז תעמולתי אופייני, חד־צדדי
מכדי לשכנע א ת אותם שאין להם עדיין דעה מגובשת
בנידון. ואם יש לשבח את ז׳יל דאסן, אשר תרם
את כל ההכנסות לקרן נכי צה׳ל, קשה שלא להסתייג מן
השם העברי שניתן לסרט .״אלה היו הימים״ הוא שם
הרומז לגעגועים אל אותה תקופה. אין זה הולם רוח של
עם המעיד על עצמו כי הוא רודף שלום.

חיפה
* * אני אוהב את
ארצות־הברית)

אשתי ( א ר מון,

— אליוט גולד מבריק ב
תפקיד
רופא
להשלים את
אחרי שהוא
בעיקר בחלק

שהתחתן בגיל צעיר, ומנסה
הנסיונות הרומנטיים שהחמיץ,
מגיע לרווחה כלכלית. מצחיק
הראשון.

השוטר הוא ה פו ש ע

השוטר (פוקח) מענה עציר ב״יומנו של שוטר״
כילים, אבל גם בין פשוטי־העם אינו יכול
להתאקלם. סרט יוצא דופן ומעניין.

אוכרה רזדררים.־ געגועיגן ר&ירזזנדח

ואינם עוד. אומנם שוטרים קיימים עדיין,
אבל נדמה כאילו איש אינו מאמין עוד במהימנותם
המלאה. באמריקה קוראים להם
״חזירים,״ וכל מי שחזה בכנס המפלגה הדמוקרטית
בשיקאגו, מוכן להישבע כי מאותו
יום והלאה, הצדיקים במישחק ״שוטרים
וגנבים״ הם אך ורק הגנבים.
אלא שלשוטרים האמריקאיים אין מונופול
בעניין. בהולנד טוענים הפרובום כי שוטרים
מכים אותם בגלל אורך שערותיהם. באיטליה,
מכים בגלל הסיסמאות שנושאים על
נס. בצרפת, מכים כל מי שנראה כסטודנט.
כך טוענים, בכל אופן הצעירים. וכשקולם

נישא ברמה, החלה דמותו של השוטר משתנה
מן הקצה אל הקצה.
גנבים קטנים וגדולים. הקולנוע צועד
בסך עם הצעירים. בחקירתו של אזרח
העומד מעל לכל חשד סופר על שוטר המבצע
רצח בכוונה תחילה ומוכיח, אחר כך,
שאיש אינו מעז לנגוע בו, רק משום שהוא
מייצג את המשטרה ואת המימסד שמאחוריה.
במעגל
האדום מסביר ראש־המשטרה לאחד
ממפקחיו ש״אין אנשים חפים מפשע. אולי
התינוקות נולדים כך, אבל זה לא נמשך
זמן רב.״ ואילו המפקח עצמו טוען ש״אין
משטרה בלי מלשינים,״ וכל הדרכים כשרות
כדי לשכנע חשודים להלשין.
סרט חדש, שיצא לאחרונה בצרפת, והזוכה
להצלחה רבה, מאקס וסוחרי הגרוט אות׳
מספר על איש־משטרה שאינו מצליח
אף־פעם לתפוס ״דג״ רציני ולזכות בעלייה
בדרגה. כדי לתקן את המעוות, הוא מוצא
כנופייה של פושעים קטנים, מלמד אותם
כיצד לבצע שוד נועז, ואחר־כך דואג ללכוד
אותם תוך־כדי המעשה ולזכות בתהילה הכרוכה
בדבר.
אולם הסרט, שעורר סביבו יותר רעש
מכל אחד אחר בסוגו האומר כל מה שיש
לו להגיד בשפה בוטה שאינה משתמעת לשתי
פנים, נקרא יומנו של שוטר (הבמאי איו
בואסה) הסרט מיועד לכל מי שחשב כי
חקירח על אזרח היה אבסטרקטי ויונד
רני מדי. כאן, אין כבר שום דבר שאפשר
להטיל בו ספק: הדם ניגר כמים, והמשטרה
שופכת אותו בחדווה ובלא יסורי־מצפון,
בדיוק כמו הפושעים עצמם.
בעצם, יומנו של שוטר הוא סרט על העולם
התחתון בצרפת, ועל המהלכים הגבוהים
שיש לו בין פוליטיקאים ומפקדי־משטרה.
הסרט מתחיל בכך שבעל מועדון־
לילה מוכה באכזריות ובריאליזם מדהים על־ידי
כנופית־בריונים, משום שאינו מסכים
לסחור בסמים במועדון שלו. זמן קצר לאחר־מכן
הוא נרצח. אחותו באה למלא את
מקומו.
אחד מידידיו נשבע לנקום. גלגלי־הונדטה
מתחילים לפעול במלוא הקיטור. שוטר הגון
רוצה לחקור בפרשה, לאסור את הבריונים
ואת מי ששלח אותם. הממונה עליו מזהיר
אותו :״אתה אבא לשני ילדים. אתה רוצה
לעשות קאריירה במשטרה? אז תעשה רק

מה שאומרים לך, ואל תדחוף את אפך לעניינים
לא שלך.
התחלה זו אינה אלא מישחק־ילדים בהשוואה
למה שקורה בהמשך, כאשר שוטר
(מישל בוקר ),יוצא לנקום את מות חברו־למקצוע
(ברנאר פרסון) שנהרג בשגגה בחי־לופי־יריות
על גג־בית. מה לא עושה השוטר
תאו־הנקם? הוא רוצח בדם קר, מסלק עובדות
ויוצר עקבות שלא היו, משקר, מכה
באכזריות גבר חשוד מול עיניו של ילדו
הקטן, מענה חשוד בעליית־גג דחוסה. ולבסוף,
מגלה את הרוצח, ומאחר ואינו יכול
להוכיח את אשמתו, הוא יורה בו, פשוטו
כמשמעו• השוטר אינו עוד השומר על החוק.
הוא גם יוצר אותו, משמש כשופט,
כחבר־מושבעים וכמוציא־להורג בעת ובעונה

אחת.
מכות בכלא. ומה אומרים על כך הממונים
עליו? קודם כל, הם סוגרים את העיניים
.״אני מתעלם מדבריך, משום שנאמרו
מתוך ריתחה,״ מגיב הממונה על הגילויים
הראשונים של מעשי פיקודו. אחר כך,
כאשר מוגשות לו הוכחות בכתב, הוא מוכן
להשמיד את הכל, בלי להניד עפעף :״כדי
לא להטיל דופי במוסד כולו.״ וכאשר אין
לו כבר מנוס מן העובדות המתגלות מאליהן,
הוא מודיע בקור־רוח ש״אין לו כלל
מושג על כל הפרשה, ואם אומנם יש אמת
בכך שהתנהגותו של שוטר היתה פחות
ממושלמת, הוא ידאג להחזיר את הסדר על
כנו.״
בינתיים, אנשים נרצחו, הוכו בכלא לעיני
סוהרים, נשים התאלמנו, דם רב נשפך
בכל הכיוונים. אבל המשטרה אינה מתרגשת,
אינה משתנה. היא פשוט עוברת לסעיף
הבא בסדר־היום, בו תטפל כמו בסעיף
הקודם.
אם יומנו של שוטר זכה להצלחה קופתית
עצומה בצרפת, הרי היה זה לא מעט בגלל
סיפורי־הזוועות שסיפרו הסטודנטים, אשר
נעצרו שם מאז .1968 הצרפתים לא אהבו
אף פעם שוטרים, והיום הם אוהבים אותם
עוד פחות. אבל, לזכות המשטרה הצרפתית
ייאמר כי הרשתה שסרט כזד, יוצג.
מעניין מה היה קורה אילו היו עושים
סרט כזה בישראל. אין לאמר: זה לא יתכן
כאן. די לעיין בגליונות האחרונים של
העולם הזה כדי להיווכח שבארץ אין מפגרים
אחרי שאר הארצות המתקדמות בעולם.

ן הוא ל א אג ס

ירושה של 25 מיליון דולאר
זיעועה השבוע את הבוהימה

א בי טו לרא1ו
6ה, לכד הרוחות, כבר באמת היה יו}
תר מדי. עשרות אזרחים טובים, המאכלסים
דרך קבע את מושבי הבוהמה בתל־

עניין?״ התפלא אחיו הצעיר .״הוא קיבל
את הכסף. אז מה? מה זה 25 מיליון דו־לאר?״
הירושה המדוייקת (ובכך אישר את
הגירסה שהשמיעו בולם) אבל לא ידע מתי
קיבל אבי את הכסף, למה בחר הדוד דווקא
בו, איזה דוד זה בדיוק — ובאיזה נסיבות
ניפטר.
״שאבי יספר בעצמו איך כל זה קרה
לו,״ אמרה אמו.

שוחח בטלפון בענייני עסקים עם מיקי גולדנברג,
בנו של השחקן אליהו (אנשים קטנים)
גולדנברג. מיקי, שההמולה במשרד
הגיעה לאוזניו מבעד לשפופרת, שאל את
טולדאנו :״מה כל הרעש הזה שם אצלך?״
השיב טולדאנו בבדיחות־הדעת :״החבר׳ה
חוגגים. זכיתי הרגע בירושה 25 מיליון
דולר.״ ״מה?״ נזעק מיקי, שלקח אותו ברצינות.
ברגע זה נסחף אבי למשחק, ענה
לו ברצינות, והכדור החל מתגלגל.

ף אבי טולדאנו סיפר. אבל הוא סיפר
| — איך הכל לא קרה לו:
״גם אני שמעתי את כל השמועות האלה״
אמר .״מהבוקר מצלצלים אלי אנשים,
אומרים לי מזל טוב. כל העניין מפוברק.
הלוואי והייתי זוכה בסכום כזה.״
חבריו, שבילו יחד אתו את הויק־אנד
ועם חברתו החדשה — שמנה מארש —
טענו שהוא מכחיש את העניין מפחד מס־ההכנסה.
״בטח
שהוא זכה״ אמרו .״הנה — אפילו

ף* אותו יום נעלם אבי ליומיים. מיקי
! * החל מגלגל, בתמימות כמובן, את הסיפור
בעיר. העלמו של אבי הוסיף לאמינותו.
כאשר הופיע אבי לאחר יומיים במערכת
להיטון, עם בקבוק שמפניה שעליו כתוב:
״נפתח לרגל הזכייה הגדולה של 25 מיליון״
— היו כבר הכל משוכנעים באמיתות
הצ׳יזבאט.
בקבוק השמפניה, אגב, היה רעיון של
ידידו של אבי, שלמה קרבינסקי, לשעבר
בעל מודעון־לילה בנתניה — שם נהג גם

(המשך מעמוד )25
וסירבו לקבל את הצהרתה.
עד כאן, סיפורו של משה כהן.

__ אחד
הפשיבו אותי
1אחר ששמע כי המשטרה מסרבת
/לקבל משושנה את עדותה המתוקנת,
פנה משה. כהן למערכת העולם הזה, כדי
לפוצץ את הפרשה.
בעקבות סיפורו זה, יצא כתב העולם
הזה לראיין את שושנה. זו עדותה, כפי

שמסרה לכתב בעד־פה וכבתם :

המיקרה הזה, הנסיון לאונס, היה ב־
25.10.70 בערב. היו שם בטקסי איתי שלושה
גברים. אחד מהם שמו היה משה כהן.
הוא ישב על יד הנהג, ושניים אחרים ישבו
על־ידי מאחרונית. הם הרביצו לי וניסו לגעת
בי. משה כהן היה שתוי, ונתן לי שתי
סטירות.
כשירדנו כולנו מהטקסי, משה היה שתוי
ובלי הכרה, ונפל ונרדם. השניים האחרים
סחבו אותי והרביצו לי. אחד מחם הפשיט
אותי וגייסה לאנוס אותי ולא הצליח. גם השני
ניסה לאנוס אותי וגם לא הצליח.
אחר כך הם לקחו אותי לחדר שכור. שם
היו ביחד ארבעה גברים, השניים שהיו איתי
בשדה, ושני גברים אחרים. הצלחתי לברוח
משם וברחתי למשטרה, וסיפרתי את המקרה.
המשטרה לא הצליחה למצוא את השניים האחרים.
הצליחו למצוא רק את משה כהן
בשדה.
איג חי ח

ג שיכגו ט־יחז אביב ובמרכזים אחרים, עמדו לקבל שבץ.
יש גבול כבר לדברים הטובים שיכולים ליפול
בחלקו של אדם אחד. מה גם, שהוא
זמר מצליח ואליל נוער.
כאילו לא היה לאבי טולדאנו מספיק בחיים,
נפלו לאחרונה בחיקו שתי ברכות:
גילה אלמגור הפכה להיות אמרגניתו —
ושרונה מארש, בת־הנעורים היפהפייה, הפכה
להיות חברתו. השבוע באה הבשורה
השלישית — הנוראה מכולן: אבי זכה בירושה
של 25 מיליון דולר, מדוד שנפטר
בארצות־הברית. פלא שאנשים הסתובבו ב־דיזנגוף
כאבלים?

שרונה מראש — בת הנעורים הבינלאומית
יוצאת איתו עכשיו.״
״הם סתם צוחקים,״ אמר איי .״לא זכיתי
בשום דבר.״
ומדוע הביא בקבוק שמפניה למערכת
להיטון? ומדוע אורי אלוני, עורכו של ש
אבי
לשיר בזמנו — שפשט את הרגל. היה
זה שלמה — שידע מפי אבי על ד,בלוף —
שהציע לאבי להשקיע בבלוף עשרים ל״י,
לפתוח בקבוק שמפניה.
רצה הגורל, והאיש שהוליד את כל הסיפור
— הוא גם שגילה את הבלוף. ימים
ספורים לאחר מכן, נתקל מיקי גולדנברג
ברחוב בבן־דודו של אבי .״מגיע לכם מזל
טוב, מה?״ בירך את הבן־דוד .״על מה?״
שאל הקרוב המופתע .״על הירושה של

י • שמועה הפנטסטית התפשטה במן
ן הירות בכל מרכזי הבוהמה: לשמועה
— בלתי מתקבלת על הדעת ככל שתהיה —
צורפו הוכחות משכנעות ביותר:
#מיקי פלד ואמרגנים אחרים קיבלו מאבי
הודעה פתאומית על ביטול כל הופעותיו.
#ביום
חמישי שעבר בבוקר הגיע אבי
למשרדי מערכת שבועון־הקצב להיטון, המשמשים
גם את חברת האמרגנות מטה ה־אלזנים
— בישר לכל הנמצאים במקום את
החדשה המרעישה, פתח אפילו בקבוק שמפניה
לכבוד המאורע. כל מי שביקר במערכת
השבועון להיטון באותו יום, יכול
היה לראותו.

יספר עיתונאים שניסו להתקשר
^ עם אבי עצמו — כדי לברר את אמיתות
הסיפור — ניתקלו בתגובות שהגבירו את
מהימנותו:
״אבי מאוד נירגש מכל מה שקרה — הוא
לא יוכל לדבר עם שום עיתונאי •,במשך שבוע
לפחות,״ אמרה מזכירת מערכת לוויטון,
שהיא גם אשתו של אחד מבעלי העיתון,
ובעל חברת האמרגנות מטה האמנים —
אברהם אלון.

** ישפחתו של אבי טולדאני לא א־ש־רה
בפה מלא את השמועה — אבל
נתנה יסוד להאמין שהיא אמיתית .״אני
לא רוצה לדבר במקומו,״ אמרה אחותו הצעירה
מרסל טולידנו .״גם אני לא אומרת
כלום,״ אמרה אמו, מירי .״זה העסק שלו.
אני לא אומרת כן, ולא אומרת לא.״
״למה עושים כל כך הרבה רעש מכל ה־

ך • המשך סיפורה, תיארה שושנה
! * א ת סצינת זיהויו •טל משה
כהן, והמשיכה:
אחד מהשוטרים שאל אותי אם אני מכירה
את השניים האחרים. אמרתי שלא. אז הוא
הציע לי, בגלל שלא מצאנו אותם, להאשים
את משה כהן, בגלל שהוא היה איתם בהתחלה
בטקסי. עשיתי כדבריו. הייתי בהלם
אחרי כל מה שעבר עלי, ולכן הסכמתי
להצעה שלו.
עד כאן, עדותה של שושנה.
לאחר שמסרה את עדותה לכתב העולס
הזה, פנתה שושנה שנית, הפעם בלווית
דודתה, למטה המשטרה ביפו, חזרה על נם-
יונה הקודם למסור את עדותה המתוקנת.
גם הפעם סירבו השוטרים לקבל את הצהרתה,
ולדבריה, גם העליבו אותה, האשימו
אותה שקיבלה כסף כדי לשנות את עדותה,
איימו עליה שאם יקבלו את הצהרתה השנייה,
היא תהיה צפוייה למאסר באשמת
עדות שקר, על עדותה המקורית שמסרה
בבית־המשפט. כן ניסו לשכנע אותה שבין
כה לא ניתן כבר בשלב זה של המשפט
להציל את משה כהן.
הגיב על כך עורך־הדץ סברין שכטר,
סגן פרקליט מחוז תל־אביב, התובע במשפט
:״החוק אומר שהמשטרה היתה חייבת
לקבל את תיקון העדות של שושנה אילוז.״

ך ו\ 2י רגז

החושה
עם החבור
אותה הגדירו חבריו הקרובים כ״חברתו

אבי טולידנו (ם שמאל) בחברתה של בת הנעורים
הבינלאומית לשעבר, שרון מארש —
הנוכחית לאחר שזנה בירושה הגבוהה״.

בועון־הקצב להיטון, אומר שאכן שמע
מפיו על הזכייה? ולמה הוריו אינם מכחישים
את הידיעה, ואחיו אפילו מאשר אותה
בחצי פה?
לכל השאלות האלה, השיב אבי בגימגום
ובהתחמקות :״מי? אני? מה פתאום? לא
הייתי, לא ראיתי, לא עשיתי, לא דיברתי.״
בקיצור — הוא לא בעסק.

אבי.״ בסופה של שיחה, הבין מיקי כי
נפל קורבן .״חביבי,״ הבטיח לו הבן־דוד,
״אם היתה ירושה כזאת, הייתי הראשון שהייתי
יודע עליה.״
זאת היתה התחלת הסוף. מביני־דבר החלו
מנחשים את האמת. מישהו גם גילה
כיצד עלה בידו של אבי לבטל את כל
הופעותיו — העובדה המכרעת שסיפקה
אמינות לצ׳יזבאט: יעקב אגמון החתים אותו
על הופעת־יחיד בתיאטרון בימות. תבע מאבי,
בגלל זה, לבטל את כל החלטורות
שלו בשבועיים שלפני ההופעה. אבי ניצל
את ההזדמנות — על הצד הטוב ביותר.
סוף הסוף אירע בבוקר יום השישי האחרון׳
כאשר טולדאנו בכבודו ובעצמו הרים
טלפון לעורך להיטון, הודה על כל העסק:
״הכל בלוף,״ בישר לאורי אלוני הלא־מופתע
ביותר .״חלס. שיתנו לי מנוחה.
הכל היה מתיחה. אני מודה, מודה, מודה.
רק שיירדו ממני.״

ל א שדווקא התחמקויותיו המגומגמות,
אשר יצרו את הרושם כאילו הן
בלוף — כלומר — כאילו הוא מנסה להסתיר
את הסיפור בדבר הזכייה — דווקא
התחמקויות אלו היו בעצמן אמת. הוא
באמת לא זכה בכלום, וכל העסק באמת
היה בלוף אחד גדול.
בלוף — שאבי המציא.
כיצד נולד הבלוף, הוא סיפור נהדר בפני
עצמו. אבי ישב במשרד הומה מאדם, ו

פו דין !
** ורך״דינו של כהן, חיים מישגב, סיי
ג רב להתייחס לצדדים המהותיים המזעזעים
שנתגלו בפרשה, נאלץ להגביל את עצמו
לתגובה הבאה :״כבר בבית־המשפט ברור
היה שעדותה של שושנה אילה מלאה סתירות•
גם בית־המשפט הזהיר אותה על כך.
הצעירה טענה שהיתר מבולבלת.
״אולם מה שחשוב כרגע יותר, הם מאמצי
לשכנע את משה כהן שיסגיר את עצמו
ויופיע מיד בפני בית־המשפט. עד שלא
יעשה זאת, אין ערך לכל היתר.״
ולאחר שיעשה זאת, ואם אכן ימצא בית-
המשפט את גירסותיהם של כהן ושל שושנה
נכונות, יהיה צורך לערוך חקירה יסודית
— ומהר — בכל הפרשה המזעזעת,
אשר בעטייה ישב אדם חף־מפשע — אם
אכן יימצא חף מפשע — חמישה חודשים
במעצר, בעוד הפושעים האמיתיים
מסתובבים חופשיים — בגלל התנהגותם המזעזעת
של השוטרים.
העולם הזה 1756

במדינה

המרל רצה לפרסם ספר מסופרת

שלא ראה מעולם —
בלתי־ידועה

הזכות שכא לשקר
יש לה גוף של דוגמנית ופרצוף של
מלאך, זוג ציניים לוהטות, אף סולד מקסים,
והופעה כללית של שיקסה קלאסית. לא
קשה להבין כיצד גבי טפר, קיבוצניק
ג׳ינג׳י גבוה ובעל זוג כתפיים אימתניות,
התאהב בה.
ספרית כקיבוץ. הבעיות התחילו
כאשר היא התאהבה בו בחזרה. האהבה
ההדדית בין הקיבוצניק בן ד,־ 28 מקיבוץ
דליה, לבין ביאטריס קאמנזינד )26( ,המתנדבת
השוייצרית, שבאה למשק ביוני
,1968 הביאה לנישואיהם. מאחר שביאטריס,
ספרית במקצועה, נולדה לדת הקתולית,
נישאו השניים בטקס פרטי במשק.
לפני הטקס נסעה בחזרה לשווייץ כדי
לבקר את הוריה, להודיע להם שמצאה בך
זוג בישראל. אביה, בעל מסעדה בבאזל,
הזמין את גבי לבקר בשווייץ. גבי —
יליד פאריס, שאמו ירדה מהארץ, הכירה
בצרפת פליט מרוסיה, והזוג נשאר בצרפת
עד — 1949 ניאות.
ב־ 4באוגוסט 1970 נישאו השניים. את
הטקס ניהלה מזכירת הקיבוץ, במסיבה

אתאיסטית קאמנזינד
לא אשקר, לא אתגייר

גדולה בה השתתפו עשרות אנשים. שני
הצעירים חתמו על מגילת קלף. הזוג קיבל
חדר משותף, החלו חיים כבעל ואשה.
לא רוצה לשקר. השבוע הופיעו
ביאטרים וגבי, עם עורך־דין שמואל מינצר,
בפני בית־המשפט המחוזי בחיפה, ביקשו
להכיר בנישואין הפרטיים שלהם.
״סירבתי להתגייר״ ,סיפרה ביאטריס לכתב
העולם הזה ,״מפני שאיני מאמינה
באלוהים. אם הייתי מבקשת להתגייר כדי
לפתוח דרך קלה לנישואין שלי עם גבי,
הייתי משקרת לעצמי, מפני שאני אתאיסטית^
גם גבי לא רצה בהצגה הזאת. שוחחתי
עם הקונסול של שווייץ בישראל על הבעייה.
הוא הזהיר אותי שלזוגות מעורבים יש
קשיים גדולים בישראל. אך אני אוהבת
את גבי, ולא איכפת לי.״
קתולית, לא עלינו. הישיבה בבית
המשפט היתד, סוערת. נציג פרקליטות המחוז,
ד״ר צבי טגליכט, ביקש בפתיחה,
לדחות את המשפט למועד מאוחר, אך
השופט אריה סלוצקי, דחה את הבקשה.
השופט לא מיהר להוציא פסק־דין. לטענת
עורך־הדין מינצר, אשר ביקש שלא לדחות
את המשפט, השיב :״מה בוער להם?״ בית־המשפט
קבע כי יש לשמוע את חוות־הדעת
של מומחה ישלאלי על החוק השווייצרי, כדי
לבדוק אם חוק זה אינו פוסל את נישואיה
של ביאטריס.
בהלה ועקשנות. לאחר גמר הישיבה,
נראתה ביאטרים מבוהלת ונבוכה. בדמעות
בעיניה אמרה :״אינני מבינה מה מתרחש
פה. אני פוחדת שלא יזרקו אותי ואת
גבי מהארץ.״
בעלה לא נראה מבוהל כלל .״נילחם עד
הסוף,״ אמר בשלווה .״לא נפסיק את המאבק.
יכולנו לנסוע לקפריסין ולהתחתן
העולם הזה : 756

ו לבסוף התאהב בה דרך מכתבים

אברהם ירון
הצעה סיקרית

בת לצייר. עלתה עם הוריה מרוסיה כש־היתד,
בת .9עבדה בעיתון נשים. כשנפטר
אייה יצאה לעולם, ישבה באי ביוון וכתבה
ספר. אחר כך המשיכה לנדוד על פני
העולם. לומדת אנגלית קלאסית בניו־יורק.
עובדת קשה כמלצרית כדי להתקיים. מציע

גבר ואשה. אלה ברקת מסכימה לתנאיו
של ירון. יום אחד היא מגיעה ארצה כדי
לחתום על חוזה ולקבל את שכר־ד,סופרים
שלה.
במשרדו של ירון הם נפגשים לראשונה.
היא חותמת על החוזה• ירון מזמין אותה

סיפור אהבה

דור ציני, חומרני, הסולד מכל
תופעה של רגשנות, מתרחשים גם
סיפורים כאלה, הלקוחים כאילו מרומן
זעיר בהמשכים משנות ד,־.30
אברהם ירון 43 צלם עתונות ישראלי,
אחד הידועים בארץ, מעולם לא עסק בספרות
או במו״לות. לכל היותר צייר. יום אחד
מתקשר איתו אלמוני, ישראלי שחזר מאר־צות־הברית
וקיבל את כתובתו מאחותו,
דיילת אל־על, שירון בילה עימד, ערב או
שניים. לאותו ישראלי יש הצעה: הוא הביא
עמו כתב־יד של רומן מארצות־הברית. אולי
ירון מוכן להוציאו לאור?
הצעד. מיזרה. ירון לא חשב מעולם להוציא
ספרים לאור. אבל הוא לא יודע איך
לצאת מהעניין .״תביא, נקרא ונראה,״ הוא
אומר. הישראלי מביא לו את כתב־היד.
מסתבר שזה בכלל לא שלו. סטודנטית
ישראלית הלומדת בארצות־הברית נתנה לו
את זה, שינסה למצוא מו״ל בארץ. היא
כתבה את זה ביוון לפני שנים.
ירון מרגיש שהסתבך .״טוב,״ הוא אומר,
״תשאיר ונקרא.״ בהזדמנות הראשונה הוא
מתחיל לקרוא את כתב״היד. סיפור רגשני.
רומנטי. רומן בין נערה עירונית ובן קי-
בוץ. שם הספר :״אל שום מקום.״ מעניין.
הוא אינו מניח את הספר מידו עד שהוא
מסיימו. לבחור שמתקשר אליו הוא אומר:
״מוכן לשלם 1000 דולאר, בשביל כל הז־כויות
של הספר.״ הסביר ירון מאוחר
יותר :״אני לא מו״ל, אבל אני מהמר. נראה
לי שכדאי להמר על זה.״
הישראלי מבטיח להביא חשובה. הוא
חוזר לארצות־הברית. כעבור כמה שבועות
מגיעה התשובה: שלילית. הסכום קטן מדי
כדי לספק את הסופרת ואת המתווך גם
יחד.
ירון מעביר קו. העניו נשכח• הוא לא
יודע אפילו מי כתבה את הספר שקרא.

נישואין אזרחיים בדגמרק
^ ינואר השלה מפרסם אורי קיסרי
ב במעריב, רשימה על נערה ישראלית
החיה בארצות־הברית ומחפשת להוציא שם
לאור רומן שכתבה. זוהי אלד, ברקת (.)30
שם, אך אנו לא בדיעה, שהמדינה צריכה
לאלץ את בניה לחפש צדק במדינית זרות.״
עסקי אין להצליח בעסקים —
עס הפסדים
מאז ומתמיד היתד, לזלמן פחותי* תשוקה
אחת בחיים: להוציא לאור ספרים. אנשים
אחרים אוהבים לקרוא ספרים. יש
כאלה שאוהבים אפילו לכתוב ספרים —
אך לא זלמן: הוא — רק מו״ל רצה
להיות. לא הרתיעה אותו גם העובדה, שה־מו״לים
בישראל, מלבד בודדים, מתפרנסים
די בדוחק, מאחר שעם־הספר לא אוהב כל-
כך לקנות ספרים.
בשלב ראשון, הקים זלמן חברה בע״מ.
בשמה, שכר משרד, שילם עבור דמי־ד,שכירות
בשטרות — בחתימת החברה. אחר,
החל מגייס מתרגמים, עורכים, מגיהים ו*
השם מוסווה.

סופרת אלה ברקת
הצעה מעל גבי העיתון

אורי קיסרי בכתבה: חזרי לישראל. רק כאן
יש סיכוי שיוציאו את הספר.
קרא ירון את הכתבה, התקשר לקיסרי
וסיפר לו :״כתב־היד שלה היה בידי לפני
כמה חודשים. הצעתי לה להוציאו לאור.
סרבה. לא עוברים ימים רבים ואמה של
אלה ברקת מתקשרת עם ירון .״האם אתה
עוד מוכן להוציא את הספר?״ ״ודאי!״ הוא
משיב. נותנת לו את כתובת בתה בארצות־הברית.
ירון כותב לה אישית, בפעם הראשונה,
חוזר על הצעתו לשלם לה 3500
ל״י שכר־סופרים תמורת כל הזכויות על
ספרה.
הם מתכתבים כך כמה שבועות. שני מכתבים
לשבוע. כינויי החיבה במכתבים מתרבים.
גם ירון הוא יליד רוסיה. עלה
לארץ עם ילדי טהרן. מחליטים להפריד בין
העניינים בין מו״ל לסופרת, והעניינים שבין

לחגוג בארוחת־ערב. מאותו ערב הם לא
נפרדים. נוסעים יחד לבלות באילת. חוזרים,
עורכים מסיבה ומודיעים לידידים כי החליטו
להינשא. הוא בפעם השלישית. היא לראשונה.
היא
חוזרת לארצות־הברית לחסל את ענייניה
שם. הוא נוסע לגרמניה, שם נערכת
תערוכת צילומים שלו בחסות השגריר הישראלי.
הם ייפגשו באירופה. יתחתנו בדנמרק.
חתונה אזרחית. לאלה יש נדוניה
— שכר־ר,סופרים שלה. כשיחזרו יצא הספר
לאור. הבעל יהיה המו״ל.
הוא יצטרך להתכונן להוציא ספר נוסף,
אותו משלימה אלה בימים אלה: הסיפור
הבנאלי, הרגשני אבל האמיתי, על זוג אנשים
מבוגרים, מו״ל מקרי וסופרת, המוצאים
זה את זו בדרך הרומן שהם מדפיסים
ביחד.

שאר בעלי מיקצוע. את אלו, מצא בשפע,
ביחוד בין עיתונאים צעירים, שהיו מעודי־נים
בפירסום שמם על גבי עטיפות ספרים,
לא פחות מאשר בפרנסה הנוספת. אלד,
החלו מתרגמים עבורו לעברית ספרים בנושאים
שונים — מין, בלשים, רומנים וכדומה.
כאשר
הגיעה פעילותו של היזם הנמרץ
לשלב הדפסת הספרים, נתקל בקשיים
מסויימים. בעלי בתי־הדפוס בישראל הם
אנשי עסקים מנוסים, אינם נוטים לקבל
עבודות תמורת שטר בחתימת חברה אלמונית,
תובעים כיסוי יותר ממשי.
צריך בסף -תפאדל. לא פחותי
הוא הגבר שפרט קטן כזה ירתיע אותו.
הוא פנה לעזרת המודעה הקטנה והגדולה,
פירסם מודעות המזמינות כל מי שהפרוטה
מצוייר, בכיסו, לנצל את ההזדמנות
ולהופכה במהירות לפרוטותיים. העובדה, שאכן
הצליח לגייס משקיעים, שהיו מוכנים
להכניס מכספם בשותפות עימו — מוכיחה
רק על כושר השיכנוע הנדיר שלו.
המציאות המרה. כך התגבר על אבן־

הנגף העיקרית. ברגע שהחל במכירת הספרים
— התחילו להיכנס לכיסו המזומנים
הראשונים. לא היה בהם כדי לכסות
אפילו את הוצאות הייצור, שלא לדבר על
רוזח — אך זה היה פרט שמעולם לא
הדאיג את איש העסקים הנלהב. כי הוא
מעולם לא חלב לשלם את השטרות שחילק.
בעלי השטרות החלו לוחצים, פנו לבסוף
לעזרת ההוצאה־לפועל. זו, לאתר חודשים
ממושכים, בישרה להם שלחברה בע״מ, החתומה
על השטרות, אין כל רכוש תחת
השמש, ואין מה לעקל אצלה. פחותי, מ־צידו,
כבר הספיק בכלל לשכוח מהחברה
דנן. כי בינתיים הקים מזמן חברה חדשה,
חזר באמצעותה על התרגיל — במשרד
חדש, עם עובדים חדשים, עם בית־דפום
חדש, כשהוא ממשיך ומוציא בלהט ספרים
חדשים — ומשאיר מאחוריו שורה ארוכה
של עובדים, ספקים ושותפים דפוקים, ה״
מגלים, לתדהמתם, שיד החוק קצרה מלהו־שיעם.
אלא
שהם מגלים זאת, שוב ושוב, מאוחר
מדי.

מיבצע מיוחד של 09*11:1מיה

גואה

מה סודה ואשה המסתובבת בודדה נעיו
חוטנויס סצינת הפתיחה (בתמונה למעלח) :מיכל,
בודדה, מתיישבת בלובי של מלון
״הילטון״ התל-אביבי, כשהיא לבושה בכוונה
תחילה בתלבושת סולידית, לא-
מושכת״עין, לא״מגרה. תיאורטית, ניתן
היה להאמין שבמלון המפואר, הספוג
אווירת סופיסטיקציה בינלאומית, תוכל
צעירה יחידה ובודדה להישאר בודדה.
איפה ! לא עברה עת ארוכה, ומיכל
מצאה את עצמה בחברה (תמונה מימין)
.גבר התיישב לצידה, אדיש ולא-
מבחין בה כלל. לא עברה עת ארוכה
נוספת, וכושר ההבחנה שלו השתפר.
עד כדי כך, שדקות ספורות לאחר שפתח
עימה בשיחה (למטה) ,כבר קיבלה
מיכל מהשכן לכורסה הזמנה לנשף
מפואר. בחצי שעה של ישיבה בלובי של
ה״הילטין״ ,קיבלה מיכל הצעות משישה
גברים שונים, כולם מכובדים, כמובן.

היתה זו שעת-צהריים לגיטימית בהחלט, כשמיכל נכנסה למסעדה לא־זולה, בצפון
תל״אביב, לבושה סולידי, מאופקת״הבעה ומבטה תקוע בשולחן שלפניה, המתינה למלצר
שיקבל את הזמנתה. שום דבר לא הועיל. העובדה שהופיעה לבד, הפכה אותה
למרכז המבטים — מסוקרנים, בוחנים, תמהים, כמו מבטו של הסועד בתמונה זו.
ך• שהיא צריבה לצאת לעבודד - ,ה־
^ אשה הישראלית היא שוות־זכויות לגבר
הישראלי. מותר לה להתחרות בו,
לתפוס עמדות חשובות במשק, במדעים,
בכל תחומי החיים. היא יכולה להיות אחראית
על תקציבי מיליונים או על חיי אדם.
אבל רק שתעז לצאת לבדד, לרחוב — לא
בחצות הלילה, לא ברחוב חשוך — אלא
בצהרי־היום, ברחוב מואר, בבית־קפה, במסעדה,
במלון־פאר — מייד מתגלה העובדה

הרפתקה בטיילת. בשעות הלילה, יצא כבר שימעה של הטיילת של תל־אביב למרחקים.
אך גם בצהרי־יום אין היא מקום שקט ביותר. בתמונה ראשונה מימין, מתיישבת
מיכל על ספסל. אין כל סיג ה שלא לשער שהיא איננה פקידה באחד המשרדים

הגיאוגרפית, שישראל נמצאית ביבשת אסיה.
מותר לישראלית לעבוד — אבל אסור
לה לשתות ספל אספרסו באמצע העבודה.
הפקידר, הקטנה היוצאת להפסקת צהריים
— חייבת לעשות זאת עם חברה. היא אינה
יכולה להיכנס סתם למיסעדה, להזמין ארו־חת־צהריים,
ולהיות רק עם עצמה או עם
העיתון שלה. האוכלוסיה הגברית של המקום
— אינה מתחשבת בצרכיה הבסיסיים.
בעיניה יש משום מה קשר הדוק בין הרגלי

הסמוכים, שבאה לבלות את הפסקת״הצהרים נוכח גלי הים. לא כך סבור הצעיר
החולף על פניה, שולח מבט חקרו לאחור .״ א ת לבדן״ שואל צעיר אחר (תמונה
אמצעית) .בתמונה משמאל מציע כבר המחזר סיגריה, וחושב כגר מי יודע על מה.

סיפור אהבה בשלוש תמונות: בסצינת הפתיחה מתיישבת מיבל בדד בקפה דיזנגופי.
זוג ניפנה ותוהה, צעיר המחבק את חברתו שולח מבט לאחור. בתמונה עליונה

משמאל החתיבה בבר לא לבד. צעיר משופם ורציני בנר מארח לה לחברה בחיוך
סוער. לאחר שהוא מתייאש, מנסה צעיר אחר את מזלו בתנועות־יד (תמונה משמאל).

אחד הדברים הרבים שצעירה בודדה לא תובל לעשות מגלי שתופרע — היא המתנה
למונית. בתמונה מימין, עומדת מיבל ליד תחנת־מוניות, בלבוש הבי״לא״מגרה האפש־

רי. שום דבר לא עוזר. הצעיר במעיל״הרוח (ימני, בתמונה מימין) נראה הולך לדרבו,
אך בתמונה משמאל הוא בבר לא הולך. ניגש אל מיבל ומנסה לפנות אליה נדברים.

האכילה והמוסר של הגברת הבודדה.
לא עולה כלל על דעתו של הגבר הישראלי
שהאשה — בדיוק כמוהו — עשוייה
לרצות בתמים לשבת לבד בשעת ארוחת-
הצהריים, או שהיא באמת זקוקה באופן
דחוף לספל אספרסו. בעיניו — הופעה
נשיית ללא ליווי במקומות ציבוריים — ובמיוחד
במקומות בידור — זאת הזמנה.
הוא מגיב בהתאם לכך — ונטפל. מחלק
מחמאות, שואל שאלות אישיות, פונה בהצעות,
סוקר את הסחורה ומטריד בכל דרך
אפשרית ובלתי־אפשרית.
התוצאה: אשד, אינה יכולה להיכנס לבדה
לקולנוע. הנורמות החברתיות אינן כוללות
את הסעיף עצמאות בחייה הפרטיים. משום
כך היא אינה יכולה להתבודד עם השקיעה
על שפת־הים, ללגום אפריטיף בבאר, או
לחכות בלובי של מלון לקרובים מחו׳׳ל.
אם היא בכל זאת מגיעה לבדה למקום
ציבורי — בגלל שהיא רעבה, משום שהיא
מחכה לקרובים מאמריקה, או בגלל שהיא
מצפצפת — היא צריכה לשאת בתוצאות.

ת התוצאות — שניתן להגדירן כ־
\י!| אקטיביות גברית גדולה במיוחד —
מדגימה בכתבה זו הזמרת־השחקנית מיכל
נוי.
מיכל, שבתוקף עבודתה עומדת לעיתים
קרובות במצבים לא נוחים כאלה — התנדבה
לשמש כדוגמנית־חרש. היא ניכנסה
לבדה למיסעדה בדרום תל־אביב, חיכתה
למונית ברחוב בצפון העיר, לגמה משקה
קר בדיזנגוף, ושתתה קפה ברוול. במשך כל
המיבצע הקפידה להופיע בבגדי יום־יום,
לשמור על הופעה סולידית, לא יוצאת־דופן,
את מיכל — ואת הגברים שהביטו בה
בחשדנות, ניגשו אליה בתואנות שונות,
הציעו לה סוכריות, סיגריות, מסיבה ״של
כמה סוויטות בהילטון,״ ואת עצמם — ליווה
בחשאי צלם המערכת.

צפון תל־אביב, דרום תל־אגיב, ותיקים, עולים חדשים, יוצאי
מערב מיזרח — בולם אותו דבר. במסעדה מיזרחית בדרום
תל-אביב הפבה מיבל למרכז ההתעניינות. בדעתו של אף אחד

לא עלתה המחשבה שהיא באה לעשות דבר פשוט — לאבול.
בניגוד למה שקרה בנסיונותיה האחרים, לא נטפל איש אל
מיבל במסעדה זו, והנובחים הסתפקו רק במבטים מלאי־עניין.

המכ בי ד ה

ךיל הצרות התחילו, כשהמזכירה ה־פרטית
של המזכיר האיזווי — שהוא
בוס חשוב מאוד במפלגתו — החליטה פתאום
שהיא עייפה, וצריכה לצאת לחופשה.
אנחנו עומדים אומנם בעיצומו של סתיו,
וזו ודאי אינה עונה מעייפת במיוחד, אבל
אצל המזכיר האיזורי, כשהמזכירה הפרטית

3ד 3ר בי ע :,ה מז כי רו ת שמאחור
ש לי טי ה מנגנוד סשדהמפל גו ת

בשלום, לולא הידיד שצילצל והאשה שעשתה
תאונה.
הידיד שצילצל היה ידיד ותיק, שחיפש
לפתע את המזכיר הנופש באופן בהול. הפקיד
בלישכתו של המזכיר, שהכיר את הידיד
הוותיק, לא היסס למסור לו את שם
המלון שבו התאכסנו הבוס ופילגשו. ה

קשר
לביטוח והאשה גילתה שאיננה יודעת
איפה הטמין בעלה את הפוליסה.
מאחר שאי־אפשר היה להמשיך בטיפול,
החלה האשה מחפשת את בעלה, באופן
בהול, כדי לגלות היכן התעודה. מובן שגם
במשרדו הממשלתי וגם במשרדו המפלגתי
ענו לה בשיא האדיבות שהם נורא מצטערים
אבל הם לא יודעים איפה בעלה. הוא מסייר
בכל הארץ כל הזמן, ואין כתובת.
האשד, החליטה לנסות אצל ידידים. הידיד
שאליו צילצלה היה אותו ידיד טוב ותמים
של בעלה — ומובן שהוא ידע. באילת,
במלון זה וזה, ענה לה.
האשד, אמרה תודה, הורידה את השפור־פרת,
הרימה שנית, חייגה למלון — וביקשה
את מר ^
״אני נורא מצטערת, גברתי,״ ענתה מרכזנית
המלון .״מר Xאיננו כרגע. הוא
יצא ויחזור רק בצהריים. אבל אולי את רוצה
לדבר עם אשתו?״
ך* רגע ,׳הפרשה גועשת -אבל ב״
• סתר. על האשה שאיננה מבינה אורחות
עולם, ורוצה לפוצץ בזעמה את השערורייה
בכל העיתונים, מופעל לחץ רציני לא לעשוי
1זאת• אין מנגנון מפלגה בארץ, כיום,
שאיננו ער לאפשרות שייתכנו בחירות ב-
עתיד הקרוב, מסביב לשאלת הנסיגה מהשטחים.
גם מפלגתו של המזכיר. שערורייה
כזו לא רצוייה ביותר בשנת בחירות .״באמת׳
דווקא עכשיו התחשק לה לנסוע לאילת׳״
רטן בכעס מנהיג המפלגה, כשסיפרו
לו על המקרה.
אלא שבזאת, פחות או יותר, הסתכמה
תגובתו. הוא ביקש רק ממזכירו לוודא שהסיפור
לא יגיע לעיתונים, ועבר על כך

במנגנון הממשלתי, היד הנשית של האשד,
שמתחת — מורגשת קצת יותר מאשר
בעולם העסקים, אך עדיין לא הרבה
יותר. פקידי הממשלה, גם הבכירים שלהם,
מוגבלים במידת־מה על־ידי תקנונים וחוקים
ועדות תקציבים —ויריבים. בנושאים לגופו
של עניין, הם חייבים לפעול, פחות או יותר
במסגרת הנתונה. עיקר כוחם מתבטא בשליטתם
בכוח האדם — ואכן שם בא לידי
ביטוי כוח הבחישה של המזכירה־הפילגש.
אולם במישור המפלגתי בא כוח זה לידי

אברהם הר שקוביץ, איש צנן-
0 1 ״171
1 1 1 ^ 11 רת ה מ פז״ל, ש הרו מן שלו עם
מזכירתו התפרסם בעי תונו ת, למרות מאמצי
הנ הג ת המפלגה לה שתיק את הפרשה.

מלוא ביטויו. וזה, בגלל שתי סיבות:
#יחסית לעולם העסקים ושירות המדינה׳
המפלגות וגופי־ציבור הינם שדה פרוץ
לכל רוח. איש הישר בעיניו יעשה, וכל

שני נושאים מפלגתיים שלעולם
אינם מתפרסמים ברבים :
עסקי ממוו ומזכירות־פילגשים
צביה דושינסקי מדגמנת סצנה: העסקן מכתיב את המצע
מחליטה משהו — זהו זה. המזכיר — שהוא
גם אישיות חשובה מאוד במנגנון המדינה
— בישר לאשתו שהוא מוכרח, ממש מוכרח,
מה אפשר לעשות — לצאת לסיור מטעם
המשרד בפקודת השר. ארז מזוודה,
וירד עם המזכירה לאילת, למלון היפה ה־

ידיד הוותיק צילצל למלון, דיבר עם המזכיר,
הסדיר את עניינו, ושכח מהעסק.
ך* אסון נבע רק מזה, שאיש לא טרח
| 1לגלות את אוזנו של הידיד, כי גם ה
כאשר
ניסו ראשי המפד״ל ללחוץ
על חברם שיוותר על מזכירתו־פילגשו,
איים לגלות את שלהם
הוא, על שפת המים, אתם יודעיס•

9 9 9
ף) א שהיה בכך משהו מיוחד. עובדי
/לישכתו הנאמנים, גם בממשלה וגם
במפלגה, ידעו לאן הוא נוסע — ועם
מי. אחרי הכל, זה לא היה סוד או משהו.
במלון, הכירו כבר פקידי־הקבלה את זוג
האורחים מביקורים קודמים. מאחר שהשניים
נרשמו גם הפעם, כמו בביקוריהם הקודמים,
בשם־משפחה משותף, ולקחו חדר משותף,
היה ברור לעובדים שהם זוג נשוי.
וגם הביקור הזה באילת יכול היה לעבור

מזכירה נמצאת במלון. לא בגלל שמישהו
ניסה להסתיר זאת ממנו — זה פשוט לא
יצא במהלך השיחות: לא עם פקיד־לישכתו
של הבום, ולא בשיחה עם הבוס עצמו.
וגם זה, בעצם, לא היה אסון גדול כל
כך — לולא התאונה של אשתו של המזכיר.
זד, היה כשבוע לאחר שהמזכיר יצא ל-
סיורו. האשה, הנוהגת במכונית המשפחה,
התנגשה כמו שצריך. לא היו נפגעים, אבל
מהמכונית המפוארת לא נשאר הרבה.
שרידי המכונית נגררו למוסך, והניידת,
הרגילה במיקרים כאלה, החלה זורמת. במהלך
הזרימה, התגלתה בעייה מסויימת ב־

לסדר־היום. אחרי הכל, איש לא היה אשם
בתקלה הטכנית שאירעה, שבעטייה נודע ל-
אשה הסוד. קורה. גם במפלגות הטובות
ביותר.

ף עוד איך. קשה לדעת מדוע, אבל איו
שי־ציבור, ובייחוד נכבדי מפלגות, פגיעים
במיוחד.
לא, לא לרומן עם מזכירותיהם, לזה פגיע
כל בום במידה שווה, בסקטור הפרטי והציבורי
כאחד. עסקני־מפלגות פגיעים במיוחד
להשתלטותה של המז־פילגש עליהם גם בתחומי
העבודה.
לדעת עסקנים, המשתכשכים בפעילות המפלגתית
מדי יום ביומו, נובע הדבר מאופי
העבודה. בעולם העסקים, מגיע למעמד של
בום גבוה רק גבר בעל תכונות הולמות —
או איש אירגון רציני, או סוחר ממולח.
התופעה של מז־פילגש, היכולה לעמוד איתו
בתחרות גם מחוץ למיטה, לנהל לפחות
מישורים מסויימים של העסק — נדירה.
מספר המזכירות־הפילגשים שממש שולטות
בבום שלהן — קטן (המחזיקות בזהב,
הנשים המגלגלות את המליונים, הטולם הזה
.)1755

רובן משתלטות, בתוקף האמון האינטימי
שרוכש להן הבוס, ובמסגרת תחומי כישרו־נן,
על מישור מסויים בעסק. והאחרות מסתפקות
בבחישה בקלחת הכללית, בכל הזדמנות,
בעיקר בצורת הבעות דיעה על עובדים,
בנוסח, זה מצויין׳ ו,זאת מכשפה, לא
הייתי סומכת עליה במקומך, איציק מותק.׳

התקנות והתקנונים וגופי־הביקורת נועדו רק
לביצוע עבודות סיוד. כוחו של העסקן, בתחומו
הוא, בלתי־מוגבל.
• מהעסקן הפוליטי המפלגתי, אין נדרשות
תכונות מיוחדות במינן. התכונות שבעטיין
זכה בכיסאו הן נאמנות לבום, ולא
כושר האינטריגה. כישרונות מופלגים אלה
יכולה לפתח גם מז־פילגשו. לרוב, היא גם
כישרונית יותר ממנו, מאחר שבאשה, היא
ברוב המיקרים מצויידת בערמומיות ובאינסטינקטים
מפותחים יותר מהגבר שעליה.
לעסקן לא לוקח זמן רב להבחין שפילגשו
מצויירת טוב ממנו למלחמת־הקיום — המרה
מאוד לעיתים, מאחורי החיוכים הידידותיים
עם הקוליגות. הוא מתחיל להתייעץ בה לפני
כל צעד, מקבל באהבה את השתלטותה,
ף* יגות אלו נראות נכונות. אחרת, אין
להסביר את העובדה, שהתופעה של
המזכירה־הפילגש, שהפכה לשלטת האמיתית
במשרד, הפכה לתופעה מוכרת יפה כימעט
בכל המפלגות.
יחד עם זאת, גם בשעת מלחמות־האחים
המרות ביותר, אין, בדרך כלל, היריבים
מפעילים איש נגד רעהו נשק זה, אינם מדליפים
לעיתונות חומר על רקע זה. הסיבה:
המדליף פגיע בעצמו בדיוק באותה מידה.
משום כך, המזכירות־הפילגשים — בדיוק
כמו העסקים הפיננסיים — נשארים תמיד
סוד משפחתי.
רק לעיתים רחוקות זה פורץ בכל זאת

החוצה — כמו, למשל, בפרשת אברהם
הרשקוביץ אחד הבוסים של המפד״ל ומז־כירתו,
שלמרות נסיונותיה הנואשים של
צמרת המפד״ל, הגיעה לעיתונות.
ך * רשקוכיץ 00 בעבר הרחוק מזי
) ביר הקיבוץ הדתי בארות־יצחק, הגיע
במשך שנות עסקנותו הארוכות לעמדה בכירה
ביותר במנגנון המפד״ל, שימש בין היתר
בתפקידים הנכבדים של ראש מחלקת־המם
של הסתדרות הפועל־וזמזרחי, היה כמובן
גם חבר הוועד־הפועל של המפלגה.
הצלחתו בחיים התבטאה לא רק במעמדו
המפלגתי. גם במישור החברתי התקדם, ולא
עברו השנים והקיבוצניק לשעבר כבר התגורר
בווילה נאה באיזורמגורים אריסטוקרי־טי,
באחד מפרברי תל־אביב רבתי.
כל אותן שנים, ליוותה אותו בנאמנות
אשתו רות 51 מורה במקצועה, שנישאה
לו בעודם קיבוצניקים, נשארה לצידו גם בתקופות
לא נעימות כל־כך, מסיבות אישיות.
לאחר 27 שנות נישואין, התייצב העסקן
הדתי המכובד ערב אחד בפני אשתו, גילה
לה כי הוא לא יכול יותר להמשיך בחיים
הכפולים. הוא מאוהב. כמזכירתו, איתה
הוא מנהל רומן מזה שנה וחצי.

ך * יתה זו רחל קוגל 29 בת למשפחה
1 1דתית, בוגרת מוסד חינוכי של צעירות
מזרחי. הרשקוביץ הקשיש הוקסם על-ידה
ממבט ראשון, למרות שהיתה בגילו של בנו
הבכור. תוך זמן קצר היה זה סוד גלוי
בין עובדי בניין הקסטל -מרכז המפד״ל בצפון
תל־אביב, כי המזכירה־החתיכה הפכה
לפילגשו של הרשקוביץ.
שנה וחצי לאחר זאת, גילה הרשקוביץ
את הדבר גם לאשתו, ביקש גט.
רות הרשקוביץ סירבה. היא האמינה כי
בעלה נתקף ברוח עיוועים, שתחלוף. היא

דת לעשות צעד זה, הגיב באדישות :״כרצונך.
זה לא יעזור לך. הם לא יכולים לעשות
לי כלום.״
רות לא ידעה מה הסיבה לבטחונו העצמי
הגדול — אולם נכחה שצדק. ראשי המפלגה
האזינו לה ברוב קשב, העמידו פנים כאילו
גילתה להם סוד גדול — למרות שידעו

סתם נאמן לאשתו, כל השנים. אך אוהדיו
טוענים שהוא דווקא בסדר, אבל זהיר, השובב.

מה שהחסיר הוא, השלים, לעומת
זאת, קרוב־משפחה שלו. אותו קרוב, למרות
שהוא רשמית קבלן־בניין מצליח הרי
שלא־רשמית הוא קרוב מאוד גם לעסקים

אחרי שקיבל טיפול וכסות בתחנת מגן-
דויד־אדום, חזר רומיאו לביתו, סיפר לאשתו
הנאמנה כי נחבל בתאונה.
ך • מחרת !היום: צילצול בדלת. אשתו
/של רומיאו פותחת את הדלת — וב-

בת ,15 הפר הבוס את מזכירתו—
לפילגשג בת ,18 השיאה לגבר
אחר, והמשיך להחזיקה כפילגש
פנתה לפסיכיאטר, וגם לרב ידוע, המקובל
על בעלה, ביקשה שיתווך ביניהם. אלא שגם
התערבותו של הרב לא הועילה .״הוא מתנהג
כאחוז דיבוק, כשמדובר ברחל׳ה,״ העידו
עליו עמיתיו לעבודה .״היא שולטת בו
שליטה מוחלטת לא רק בעניין הזה. בבל.״
״הוא מתנהג כאדם שיצא מדעתו,״ אמרה
רות הרשקוביץ. על בעלה .״שום נימוק הגיוני
לא משפיע עליו.״
בלית ברירה, החליטה האשד, הנואשת —
שהיתר, מוכנה לשכוח לבעלה את כל ההרפתקה,
אם רק יחזור אליה — לנסות את
המוצא האחרון. היא פנתה לבוסים של בעלה
— ראשי המפד״ל.

ף* אן נכונה לה ההפתעה השנייה ב־
^ פרשה. כשהודיעה לבעלה כי היא עונד

על הרומן של הרשקוביץ כבר מיומו הראשון
— והבטיחו לנסות לעזור לה.
אולם כאשר ניסו ללחוץ על הרשקוביץ,
ענה להם זה במילים ברורות :״אני לא מפחד
מכם. אתם יודעים היטב שגם אני יכול להוציא
החוצה את הכביסה המלוכלכת שלכם.״
הבוסים של הבום נכנעו, הירפו ממנו.
היה ברור להם שהוא לא יהסס להגשים
את איומו. לא היה זה סוד, שהרשקוביץ
לא היה הבוס היחידי בקסטל שיש לו פילגש,
והוא יודע כמה וכמה סיפורים עסיסיים,
שעוד ידובר בהם.

״מאז שבילו יחד חופשה באילת, הם התרגלו לז ה
^ חד היוצאים מהכלל, הוא בוס
באחת המפלגות הגדולות ביותר. בניגוד
לרבים מחבריו, משמיצים אותו כל יריביו
שמעולם לא היתד, לו מזכירה־פילגש. הוא

״אה, זו את, החברה ב לו מ ה

המפלגתיים של הבוס המפלגתי.
הקבלן המצליח, אחת הדמויות המפורסמות
של תל־אביב, אוהב במיוחד מכל החדרים
והבניינים שהוא בונה, את חדרי־המיטות.
מאז ימיו הראשונים התמחה במד
פילגשים, אלא שעד שהפך לקבלן, היד, תחביבו
מזכירותיהם של אחרים, עד שאחד ה־מיקרים
לפחות עלה לו ביוקר.
יום אחד, נמצא הגבר בשלב של חיזורים
מתקדמים אחרי מזכירתו הפרטית של מי
שהיה פעם אחד מאילי־ד,טכסטיל של המדינה.
תוך שהשניים בילו בנעימים, נשתכחה
מהם המציאות — דהיינו, בעלה של אותה
גברת (שלא לדבר על האשד, והילדים של
הקבלן) .אלא ששיכחת הבעל, כפי שהסתבר,
היתה גורלית, שכן, לרוע המזל, היד,
הבעל חוקר פרטי במקצועו. ודווקא אותו
ערב, החליט הבעל־החוקר להשתמש בידע
המקצועי שלו גם בזמנו הפרטי.
וכך הוא חוזר במפתיע לביתו — ואת
1מי הוא מוצא במיטתו, אם לא את אשת־חיקו
האהובה, בחברת אותה דמות נלבבת?
הטאקט והאדיבות לא היו מתכונותיו הבולטות
של הבעל הנבגד. במקום לבקש
סליחה על ההפרעה, כאדם תרבותי ,׳הוא
איבד את עצביו, התחיל להשתולל, התלבש
על הגבר וזרק אותו מהבית מוכה — ומה
שיותר חמור, גם ללא בגדים.

פתח מתנשא למולה צעיר גברתן, כשבידו
זר־פרחים יקר. כן, כן — היה זה הבעל
המרומה — שבא לביקור־חולים אצל המאהב
המוכה.
אחרי שהגיש את הפרחים לקבלן החבול,
הגיש לו החוקר גם דרישה קטנה נוספת:
סכום של עשרת אלפים ל״י. לקבלן היתה
כמובן הברירה לא לשלם — אלא שאז
הוא מסתכן, כפי שהסביר החוקר, בגילוי
סוד ליל־אתמול לאשתו. הקבלן שלנו בפוטנציה,
הוא אולי איש אמיץ מאוד, הטוען
תמיד כי הוא מצפצף על כל העולם, ולא
איכפת לו מה אומרים ומה כותבים עליו.
אבל שאשתו תדע על בגידותיו? זה לא.
נו, במקום הוא חותם על שטרות בסך
10 אלפים ל״י, בתשלומים של אלף ל״י לחודש,
כתשלום פיצויים לבעל שנפגע, כדמי
עלבון, בושת וכיוצא בזה. היה זה ללא ספק
הרומן היקר ביותר של אותו דון ז׳ואן
עליז. ואכן, מאז הוא למד את הלקח. במקום
להתעסק עם מזכירותיהם של אחרים, החליט
להשיג מזכירה פרטית משלו.

ף* משך כשנה ניסה סידרה של מוע־מדות,
עד שמצא את האידיאלית.
הוא מצא אותה בדמותה של נערה בת
(המשך בעמוד )38

טלוויז־ר.
שדינים
חת>כה חדשה
במסך הערבי
רבים מצופי הטלוויזיה העבריים, נוהגים
להתבונן גם בשידורים בערבית. בין שאר
הסיבות, יש להם סיבה טובה לכך: השעה
היומית בערבית מגישה לצופים יותר חתיכות
מאשר השידור העברי.
לעומת המגישה היחידה בתוכנית העברית,
דליה מזור, שהיא חייכנית אך חסרת הבעה,
היו ער כה למחלקה הערבית שתי

חדש!
תינוק חדש נולד לנו — :
ב * 1י* *1 \ 7אבקת חכביסח שלא היתה עוד
כמותח: מיוחדת לכביסת חיתולים
ובגדי תינוקות עדינים.

ב י 1־*117

מנקה, מלבינה וגם מחט אה
והכל בקלות מפתיעה !
תוכלי לכבס בה ביד וגם במכונה
והתוצאה — :
חיתולים נקיים, חיתולים לבנים,
ממש — כמו חדש ! נסי ותיווכחי !

קריינית מסוואדי

1 * 3־ *1 \ 7ידידת התינוק.

בית־הספר נקרא ״ציון״

מוצר מצויין־של״ > 17ב 1ן״כמובן!
י׳ינ־ז

— ביגג>-יגי>#

השיטה לפתרון היא זו: במשבצות מצד שמאל יש ארבע מילים. האותיות של
המילים מופיעות מעל לכל משבצת בצורה מבולבלת — ויש לסדר את האותיות
בצורה הנכונה לתוך המשבצות. למשל: אם מעל למשבצת מופיעות האותיות
״דועהב״ ,הפיתרון יבול להיות ״עבודה״ .אם המילים מסודרות בצורה הנכונה ב תון
המשבצות, הרי האותיות במשבצות המסומנות בעיגולים יצטרפו לתשובה לשאלת
המופיעה מתחת לקאריקטורה. רשום אותה במשבצות המופיעות למשה.
הפתרון יפורסם בשבוע הבא.

היול א

אבני ה

לקראת שידור

ועי שממ

מה אמר הדג יחגרו ז

תשיי ח
לפקודת הפלמ״ח

1 5 9
פי תרץהגלגלתה קו דמת :

אוטוגראף.

המילים:

אסונות,

טרומי,

מגישות, שהן גם קרייניות חדשות: גליה
סופר (גלוריה סטיוארט) ולוריס ניקולא
באבול, ערביה נוצריה מבית־לחם.
אפילו צופים שאינם מבינים ־מילה ערבית
אחת, יכולים לצפות ולהגות מהופעתן של
שתי אלה על המסך הקטן. הן קורנות אישיות•
הן נשיות. קולן רך, ונעים לאוזן.
הן מסוגלות ליצור אשליה כאילו הן מדברות
באופן אישי אל כל צופה וצופה.
השבוע הצטרפה אל שתי אלה, מגישה
שלישית — המוסלמית הראשונה בשידורים
הערבים של הטלוויזיה הישראלית. זוהי סו־הד
מסוואדי ,)23( ,רווקה מוסלמית נאת־מראה,
שנולדה ביפו, גודלה במזרח ירושלים
בבית אביה, שהוא עורך־דין ערבי ידוע.
סוהד היא נערה משכילה, בוגרת בית
ספר התיכון ציון, של המיסיון הנוצרי
בירושלים המזרחית. כאשר שמעה כי מחפשים
קרייניות לתחנה הערבית, אזרה אומץ
לגשת לבחינות. אבל כמובן שהיא לא
הלכה לבד, אלא בלווית אמה. כאשר הקריין
יפה־התואר, ויקטור נאסיב, בישר להן כי
הוחלט לנסות את סוד,ד על המסך, היו
שתיהן מאושרות עד הגג.
״אני מקווה למצוא־חן בעיני הצופים,״
אמרה הצעירה הבלתי מנוסה בשמץ של
ביישנות ,״אבל אני מבטיחה לענות על
המכתבים שיגיעו אלי.״ לחלום היא כבר
יודעת. ליתר בטחון היא לומדת עברית.

סניגור,

השעה .2.35 אור אדום. הפלמ״חניקים
נערכים לפשיטה: סגן־אלוף (מיל ).שאול
ביבר, המשורר־התמלילן חיים חפר וקריין
התנ״ך עמיקם גורוביץ. כל היתר הם קרו־

אלוף.
העולם הזה 1756

בים, ידידים ובני משפחה קבועים של עו בדי
האולפן בהרצליה, וסתם הרצליאנים
מוחאי־כפיים. המטרה: תכנית שירי תש״ח
ליום העצמאות. אורי זוהר (נחלאי) מחלטר
צ׳יזבאטים. נכנס חיים לבקוב מוותיקי ה־פלמ״ח.
הוא שואל בתמימות: מתי מתחיל
הקומזיץ? הוא לא ידע שמצלמים. אבל
זוהי הזדמנות טובה ככל הזדמנות.
חיים לבקוב תופש את אריק לביא ומו כר
לו צ׳יזבאט על האיכר פיין, אביו של
מוטי הוד, מפקד חיל־האוויר. אריק לביא
היה פעם בפלוגה ה׳ ,אבל זרקו אותו כי
הוא היה שמוצ׳ניק (איש השומר־הצעיר),
אוהלה הלוי, אשתו לשעבר של שייקה או פיר
והנציגה היחידה של הצ׳יזבטרון, שהצ ליחו
עורכי התכנית להשיג, מתאמנת ליד
הפסנתר בבהן אפשר. ברקע רואים ג׳יפ
ומשוריין, שהביא התפאורן זאב ליכטר,
איש הגדוד הרביעי. הבמאי צבי (ציצי) גרא,
איש הגדוד הששי, הסכים שעל המשוריין
יכתבו את השם של הגדוד הרביעי: הפורצים.
אבל שני אנשי גבעתי שהגיעו לאול פן,
כנראה בטעות, מביעים מורת רוח.
עוד שלושה פלמ״חניקים לרפואה מגיעים :
מה נשמע, איך הולך, אהלן
דופקים את הקהל. המתח עולה.
הקהל מתבקש להריע. מתחילות כל מיני
הופעות: דודו, אורי, הי דרומה, בדרן
צפונה. לא רואים דבר. שושנה דמארי ויפה
ירקוני צולמו לפני יומיים. אריק לביא צו לם
בבוקר. זמרי אפי נצר, שהיו פעם חבו רת
בית רוטשילד, מניעים את שפתותיהם.

הבעיה האמיתית של הטלוויזיה הישראלית :
זה יכול היה להישמע כבדיחה או כ־פארודיה
מוצלחת, לוליא היה העניין כל
כך עצוב.
ובכן, סוף סוף התברר מדוע הטלוויזיה

הצילו

החמישית לראשונה או להיפן, משתמשים
אנשי הטלוויזיה במכשיר שנועד לכך: ה מעלית.
אלא שמזה כשנה משובשת פעולתה
של המעלית. היא מתקלקלת השכם והערב.
לא פעם נתקעו אנשי החדשות במעלית
כשעמוד׳ החדשות בידם וכמעט שהחדשות
לא הובאו לשידור.
לא אחת קרה גם שידיעות או שיקופיות
התאחרו להגיע לאולפן, בגלל המעלית, או
ספני שהעובדים נאלצו לרדת חמש קומות

ברוממה. גס אנחנו סבורים כמוך, שלעוב דים
אסור להתערב בתכנון הארכיטקטוני
של בניין הטלוויזיה. אולם איננו מוכנים
לקבל את מצבה הנוכחי של המעלית כמצי אות
שאין לשנותה.
״אי לכן מודיעים העובדים החתומים מטה
כי יסרבו, החל מיום ראשון ה־ 2במאי,
לעלות לעבודה שלא באמצעות מעלית. צר
לנו שעלינו לנקוט באמצעי כת חריף. אולם
אנו סבורים ני זוהי בעיה המתמשכת נבר

הטלוויזיה !צריכה מעלית !
הישראלית היא כל כך גרועה וכל כך משע ממת
והפעלתה רצופה בכל כן הרבה תק לות.
כמו בשיר המפורסם בו נוחל צבא
שלם תבוסה בגלל מסמר קטן שנשמט מ־פרסתו
של סוס אביר, כן גם מתחילות כל
הצרות בטלוויזיה, לדעת עובדיה, בגלל ה מעלית
בבניין הטלוויזיה ברוממה שבירו שלים.
בבניין
יש חמש קומות! .מחלקות החדשות
נמצאות בקומה החמישית. אולפן השידור
נמצא בקומה הראשונה. כדי להגיע מהקומה

במדרגות. מישהו יכול אולי לחשוב שעובדי
הטלוויזיה מפונקים מדי. אבל זה מה שחשב
גם אותו לוחם כשמסמר קטן נשמט מפרסת
סוסו.
השבוע הגיעו מים עד נפש. עובדי ה טלוויזיה
החליטו לפנות למנכ״ל שמואל אל מוג
במכתב אולטימטיבי שזה נוסחו :״אדוני
המנכ״ל, המעלית הפכה מנושא לבדיחות ל שערורייה
גדולה. כאן אין בעיה של מיבנה
רשות השידור, לא של המליאה ולא של
הוועד המנהל. זוהי בעיה של מיבנה הבניין

ההקלטות ממילא היו מוכנות מראש. ה קהל
הנבוך מוחא כפיים בהתלהבות. כולם
מחייכים. כולם שרים את האמיני יום יבוא.
כולם מאמינים כי בא היום בו מצלמים
אך ורק אותם ובקלוז אפ. פרצופים. פר צופים.
אורי
זוהר נוטל את הפיקוד. סיפור רודף
סיפור :״אחד ממפקדי הפלי״ם (הפלוגות
הימיות) כיום פקיד בכיר בממשלה, היה
נוהג בבואו הביתה לחופשה, להקיש בדלת
במקל של סוריה ולרוץ במהירות אל ה דלת
האחורית. תמיד היה יוצא משם גבר
זר, כדי שיוכל לחבוט בו.״

יותר משנה. ואיננו מוכנים לקבל תירוצים
לאי פתרונה.״
על מנתב זה חתמו עד כה כ־ 60 מעובדי
הטלוויזיה. רק מי שמתמצא בעבודה הקדחת נית
המתנהלת בטלוויזיה בזמן השידור, ב־התרגשותם
של העובדים ובהתרוצצות ה נוראה
מקומה לקומה, יוכל אולי להבין
שמכתב זה אינו פליטון.
ובכן, זה הסוד. לא מנהל דרוש כדי ל־הבר
א את הטלוויזיה. דרושה מעלית!

הפרק השלישי: שלומיק מנפה להסתייע בח ברים.
,ואילו חדור, כמעט נעשית כוכב
טלוויזיה. משתתפים: יעל אביב ומנחם זיל ברמן.

סרט

אמא
יקרה (יום ו׳ )21.40 ,30/4
עלילתי על קליטת מהגרים בארצות

אבו ליש היה משורר. פעם אחת דיווח
למפקדיו בג׳נין* :ההר נראה שקט כמו
נוצה.״ היו עוד שני משוררים בפלמ״ח :
חיים גורי וחיים חפר. ההבדל ביניהם הוא
במו ההבדל בין שידורי־ישראל וגלי צה״ל.
היו שני משוררים, אבל רק אב אחד: יצחק
שדה. אמהות היו הרבה .״אחת — כל ה־פלמ״ח
ינק מזיז שדיה.״ חיים חפר מסכים
שיספרו קטע זה גם בשידור. אבל בשעת
ההקלטה נזהר זוהר, שלא לחזור על הבדי חה.
במקום זאת הוא מספר על האקונו מית
מהגליל, שבשעת המצור תלתה מודעה
בחדר האוכל :״היום בצהרים יוצאים לר עות
באחו.״

אריק לביא בתוכנית ״שירי תש״ח׳׳
האם

שהניקה

הפלמ״ח
הטלוויזיה הכללית
נגד הטלוויזיה הלימודית
לא. זה לא מה שאתם חושבים. לא מדו בר
בעוד סיכסוך שפרץ בטלוויזיה. הפעם
מדובר בסן הכל בתחרות כדורעף שתיערך
בעתיד הקרוב בין נבחרות שתי התחנות.
באמצעות החבטות בכדור יוכלו עובדי כל
אחת מהתחנות להיפטר מכל התיסכולים ש יש
להם בגלל התחנה השניה.
בנבחרת הטלוויזיה הכללית יופיעו כוכבים
כמו חיים יבין, דן שילון, רון בן־ישי, מר דכי.
קירשנבאוס, אלי קובו, אורי. פירסט,
הסמנכ״ל ארנון צוקרמן ומהנדס הרשות
שלמה גל. מסתבר שכל יום שלישי, אחרי
מהדורת החדשות של השעה 10 בלילה,
עורכים עובדי הטלוויזיה אימונים בכדורעף
במגרש האוניברסיטה בירושלים.
דן שילון עוד לא החליט אם משחק הבכו;
רה יצולם וישודר במסגרת מבט ספורט, אבל
הוא כבר מתכנן משחק שני, נגד גלי צה״ל.
מרדכי קירשנבאוס מבקש בזאת להזמין ק בוצות
יריבות נוספות להתמודדות עם נבחרת
הטלוויזיה. אז לכל מי שיש טענות

לטלוויזיה — הנה ההזדמנות להשיב להם
כגמולם !

הפתעה נפלה בחלקו של סאלים פא-
תל, מנהל התוכניות בערבית, כאשר שני
קיבוצניקים פנו אליו אחרי הרצאה בקיבוץ
אייל וביקשו ממנו שיסייע להם
להגיע לטלוויזיה בתור צלמים. שני החובבים
— עובד הפלחה נחום ברק,
ואיש המוסך של הקיבוץ אלי חזקי,
הופנו אל דודו הירשפלד .,ראש צלמי
הפילם בטלוויזיה. מסתבר שהלה רעב
לסטרנג׳רים (צלמים חופשיים) באיזו-
רים מסויימים בארץ. הוא גילה נכונות
מיידית להעסיק את שני הפלאחים
כצלמים בטלוויזיה באיזור המשולש ה קטן
והגדה המערבית, בתנאי שיעמדו
במיבחן כצלמים.
עכשיו מחפשת הטלוויזיה פלאחים נוספים
בנגב ובדרום או בגליל העליון.
ההשתייכות לקיבוץ אינה חובה. העיקר
שידעו לצלם.

בסך הכל יראו הצופים בבית (יום
)20.20 תוכנית נעימה, שתדבר במיוחד
ותיקי תש״ח והפלמ״ח. השירים יפים,
גים, ערבים לאוזן, והמראות נעימים

נו ל

תדדיך שירי
תש״ח (יום ד׳ ) 20.20 ,28/4
משתתפים: יפה ירקוני, שושנה דמארי,
אריק לביא וזמרי אפי נצר. מנחה: אורי
זוהר. במאי: צבי (ציצי) גרא. הפקה :
יצחק קול (הרצליה).

(יום
כותל כירושלים

)20.45 28/4סרטו של פרידריק רוסיף. קר יינות
— ג׳וסף קסל.
• כולם גבורים (יום ה׳ ,29/4
)20.05 מישדר דוקומנטארי על 12 גיבורי
ישראל. קריינות — לאה פורת. הפקה וב־מוי
— טוביה סער ואפרים סטן.

<• פסטיבל הזמר והפיזמון (יום
ה׳ ) 21.00 ,29/4שידור חי. בין השאר
משתתפים: אילנית, מירי אלוני, צילה דגן,
רבקה זוהר, שולה חן, הדודאים, שלישית
לא איכפת להם, שובבי ציון, יהורם גאון
ולהקות פיקוד צפון ודרום. מנחה — יצחק
שמעוני. בימוי לטלוויזיה — יוסי צמח.
• ספורט (יום ה׳ )22.15 ,29/4ב הפסקה
של פסטיבל הזמר ישודר מיפגן
הפתיחה של כינוס הפועל, לאחר שהחומר
יוטס במיוחד ממגרש הספורט ברמת־גן לירושלים.

חדווה ואני

(יום ו׳ )20.30 ,30/4

יעל אביב כ״חדוה ואני״
הקיבוצניקית הופכת

הברית.
דל־גרס.

משתתפים :

• מבט
) 21.20 , 1/5
כינוס הפועל.

איירין
ספורט תוכנית

כוכב

דאן

וברברה

מורחב (שבת

מורחבת

אירועי

0מוקד (יום א׳ )20.20 ,2/5מסיבת
עיתונאים מאולתרת עם מזכ״ל ההסתדרות
יצחק בן אהרון.

יומן כינוס הפועל

(יום א׳ ,2/5

) 22.00 דיווח ממגרש הספורט.
י 0התעמלות (יום ב׳ )20.20 ,3/5
מפגן ההתעמלות הבינלאומי בנעמן בשידור

• מוטי גלעדי מארח (יום ג׳,4/5 ,
)20.20 משתתפים: רבקה מיכאלי, חדור,
ודוד וקבוצת רקדניות. במאי התוכנית —
אילן אלדד.

למרות הרגשתן הרעה,
מצפה לך שבוע
של הצלחה ושיגשוג.
לן, בת-טלה, תיגרם
הפתעה מצד בן־מזל
דגים — ממנו לא
ציפית לדבר. שבוע טוב
להימורים. הרבו במסעות
אל מחוץ לעיר
וקנו סוף-סוף את שחשקה
נפשכם. במקום העבודה שלך,
טלה, תזכה לשבחים מצידו של מעבידך.

שר־נך פלקס רשח חדיש^זקליל
בצבעים
בז סמל !.טורקיז,
ו י אח
חאהבי-תאהבי
את עצמך
בסדרת מוצר

תניח לבעיותין ה א
שיות להפריע לך ב עבודה,
פן תגדיש את
הסאה. במקום לחשוב
היום על הבעיות שלך,
צא לבלות, היפגש עם
ידידים וחדר אחרי נע רות.
ידיד ותיק שלא
פגשת שנים יביא עימו
! דיזז ד ס
מאוד. נעימה הפתעה
היזהר מאשתו של אדם קרוב אליך, שתג־סה
להכשילך. בת־שור: שבוע נפלא לפניך.

משפחתיים ביקורים
בהם תהיה מעורב,
יביאו עימם טירדה,
אן לטווח ארוך ישתלמו
לן. נהג בסבל״
גות והקשב היטב ל[

מבוגרים מ מן. אל תנסי
לעמוד על שלן ו21
במאי •
20 ביוני
להתנות לו תנאים.
אם תניחי לו להמ שין
לרכב עלין, תגרמי לן סבל. אל תפחדי
להיות תקיפה — הוא לא יברח מ מן.

השבוע אתה מתחיל סוף־סוף לצאת מהמתי חות
שהיתה לן. אתה שוב מרוצה מהעבודה
ומהבוסים. קח את עצמן בידיים. זה לא
שבוע מתאים להוצאות
כספיות מיותרות. הסכם
לתוכניתו של בן־דוגן;
גורלן בלאו־הכי קשור
בגורלו. נסיעה קצרה
מעבר לים, שלן או של
מישהו קרוב לן, תביא
לן בסופו של דבר או (
2בספטמבר -
ובלתי־צפוי.

22 באוקטובר
שמור על בריאותך בימים
אלה, כי אתה ר־בעונה
זו ועלול להצטנן. אחד מאלה גיש הקרובים אלין זומם משהו מכוער מאוד.

מאזניים

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתן,
ובלתי־קשורה במעשייך, קל מאוד לתפוס
או תן במלכודת
או לחייב או תן לעשות
מה שאינן רוצה.
אם אתה כימאי או
עובד מעבדה — היזהר
מחומצות, חומרים
מסוכנים או אף מהתפוצצויות?
.קראת
סוף השבוע מצפה לן,
22 באוקטובר •
22 בנובמבר
__ בת עקרב, הרפתקה
רומנטית סוערת מאד.
אן לא יחיה בה משום סימן לבאות.
היא תהיה אפיזודה חולפת, ותו לא.

עקע

אחת מתוכניותיך לשבוע המתקרב תתקלקל,
אן לא נורא, מפני שבמקומה תבוא אחרת,
יותר. הכאב מוצלחת בצוואר שתקף אותן ה שבוע
יעבור בשבוע ה בא
כלא היה ואתה תר גיש
עצמן שוב בריא
ומאושר. אתה מרבה ל דבר
על נישואין בזמן
האחרון. אל תהסס, ע שה
את הצעד הגורלי
ו ם £ 9 £פ 6
עוד בקיץ זה. חברתן
הנוכחית היא המתאימה לד ביותר. הש־חמש
באינסטינקטים שלן, שלא יכזיבו.

העצלנות ששקעת בה לא
תביא אותן לשום מקום.
השבוע הוא זמן מצויין
להתחיל בפעילות חד שה,
ולסדר סוף־סוף את

כל העניינים שהזנחת.
יחסין הטובים עם ב ך
21 ביוני ־
ז ו גן יימשכו, ויעזרו לן
20 ביולי
לפעול. אל תיטול על
עצמן משימות שהן ל מעלה
מכוחן. הישמר השבוע מנסיעות ל מרחקים
ארוכים וציית להוראות הממונים.

סתוו

צ־רום: מולה ־ הרמת־

.3ן-י

המזלות דווקא לא
חיוניים עבורן השבוע,
אנ ל כוחותין ה אישיים
גדולים ולכן
תצליח להתגבר על ה משברים
אשר יפקדו
או תן השבוע. לן, לבי אה,
מצפים השבוע
הפתעות בחייך המשפחתיים.
כנראה תקבלי
מתנה מאדם שטערין או תן. כסף
ייכנס בקלות, אן תבזבזי אותו בקלות.

למרות שעסקין נרא־ם
השבוע בשפל המדרגה,
אל תדאג. בשבוע הבא
ישתפר המצב. כדאי לן
לחדש את היחסים עם
ידידה לשעבר, ולהשא־ר
אותם על מישור ידידו ־
27 באוגוסט -
תי. מצפה לן נסיעה ק 22
בספטמבר
צרה שתביא בעקבותיה
תוצאות טובות. השבוע
אינו מתאים לצעדים דראסטיים. התתין ש־היכרת
עתה, במקום הציבורי, לא בשבילן.

1נ תונן!

אינן מקדיש מספיק תשומת־לב לילדין
ולמשפחתן. משהו אוכל או תן מבפנים
והופן או תן לאדם
חסר סבלנות. טיולים
באוויר הצח ומנוחה
יועילו לעסקין יותר
מדאיגה. בת-גדי —
העצות אשר ידיד תן
נתנה לן בענייני לבוש
הן טובות, ורעיונותיה
21 בדצמבר
נכונים. שמעי בקולה
19 בינואר
והפסיקי להיות כל-
כן שמרנית. במישור
הרומנטי נכונה לן הפתעה נעימה ביותר.
הגבר בו חשקת יגלה לן אהבתו.

התנגשויות, המתחיל ב חודש
חזקומלא
שבוע אלים. אל תריב: אתה כול לגרום
מ ע רן שאתה לאדם
נזק חמור ביותר. רוסן
סוער מצפה לן, בת*
דלי, אם רק יהיו לן
העיניים לראות את ה איש
הנראה לן כבלתי-
נכון. אל תרבו בנסיעות
בשבוע זה. במשן החו דש
הקרוב אל תלווה
20 בינואר -
18 בפברואר
כסף לאנשים הקרובים
לן ו לא תמיד קירבה
נפשית היא סימן למהימנות. אם אתה מה —
היזהר השבוע מהשחור.
מרבקביעות

סוף־סוף מותר לן להתאהב,
אך תיזהר
לא לאבד את הראש.
אל תחליט החלטית
גורליות בעניינים כספיים,
ואל תיכנס לויכוחים
מיותרים עם
9ו בפברואר -
חבריו לעבודה. בת-
20 במרס
דגים, אם לא הספקת
לבזבז את כל הכסף
שלן במכירות סוף־העונה — עשי זאת
עכשיו. לא תיכשלי בקניו תין — הכוכבים
בשבוע זה הם בעדן. השבוע יש
להיזהר ממאכלים כבדים — כאבי״בטן
ושילשולים חריפים עלולים לתקוף או תן.

זני ס

01108311

צמוקסי שורואחרת

״בהתחלה כולם צחקו ממני,״ צחק השבוע
אהתנצ׳יק 3ר*אל, המציל התל־אביבי
הוותיק — שכבר לפני שנתיים ימים, כש־

יצא לפנסיה לאחר שירות כמציל במשך 44
שנה, היה בן — 66״כולם צחקו כשהתחתנתי
עם אשד, צעירה, שהיתר, מבוגרת רק

בשנה וחצי מהבן הבכור שלי.״
״אבל הם צחקו פחות כשהכנסתי אותה
להריון. היום, כשבגיל 68 אני מחזיק בידי
את ארבעה הקילו של האוצר שלי, כולם
מתפוצצים מקינאה. עכשיו הם רואים מה זה
משומש, אבל במצב סוב, האי״
וולא במצב טוב. להוליד תינוק חדש כשהבן
הבכור הוא כבר בן ( 38י 1אכ כר״
א ל, צייר ומבקר אמנות, שגרושתו, אגב,
נשואה לאמנון מפקין, בנו של נמר זקן
אחר) ,וכשד,בת הצעירה היא בת — 31 זהו
מיבצע הדורש באמת מצב טוב.
בעקבות ביצועו האחרון, מצטרף אהרוג־צ׳יק
רשמית לתחרות האבות־הסבים, המולידים
בנים־נכדים, יצטרך עתה להתחרות
בקוליגות כמו הצייר ישראל פרנקל בן
ה־ ,79 הנשוי לאשר, בת ,24 שממנה יש לו
בן בן שנתיים, והצייר מירון סימה בן
ה־ ,65 שעוד אין לו בן מדורה גרנית בת
ה־ — 35 אבל זה רק בגלל שהם לא נישאו
(הנשמה הצעירה, העולם הזה .)1755
אהרונצ׳יק עצמו מייחס את כושרו, כפי
שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לעבודתו:
״אין כמו הרוח והים,״ הסביר בטון מקצועי.
מאחר ששם, על שפת־הים, בין הרוח
מכאן והים משם, הוא גם הכיר לראשונה
את אשתו הנוכחית, יהודית — אני יכולה
בהחלט להבין למה הוא מתכוון.

הנוודים
במוסיקולוגים הפיזמונאית אלונה מוראל נחשבה,
מספרים לי מבינים גדולים ממני מזוסיקה,
מאז ומתמיד למוסיקאית רצינית. עד כמה
רצינית, גיליתי רק לאחרונה נאשר הובא
לתשומת־לבי מחקר יסודי בשטח המוסיקה
שהיא עורכת בימים אלה. מחקר, שלוא אותי
הייתם שואלים, היה צריך לזנות אותה
בתואר דוקטור לפחות. דוקטור למוסיקולו־גיס•
המוסיקאי
הראשון שאותו היא חקרה, היה
נגן הבס שמדליק ארוך. אחר־כך היא
עברה לסקסופון וחליל >ממלו, מד,בר נשים
של פיאמנטה).משם עברה לחקר מס־תרי
הפסנתר >מישה סגל) ,ולאחרונה
— תיראו רק מה זה דבקות במחקר— .
היא חוקרת מתופפי להקת הנח״ל.
נן. והשאלה היא רק, מה יהיה כשהיא
תגמור את כל התזמורת?

נקמה- פורתא עכשיו זה נראה אולי מצחיק, אבל
ביום ראשון בבוקר זה עדיין היה מאוד
מאוד לא מצחיק. באותו יום בצהריים
היתה הקוס מטיק אי ת העגלגלה ליזיקה
צריכה להתחתן. באותו בוקר בשמונה
היא צילצלה בעצבנות לחברות, הודיעה
בדרמטיות שהיא ל א מתחתנת. לא ודי.
שלוש שעות מאוחר יותר, כשהיא
השתכנעה כן להתחתן — נזכר פתאום
המיועד, עמי שבז — שהוא לא רוצה
להתחתן. כשהגיעו השניים לרבנות,
בצהרי יום, ליזיקה בשמלה צהובה וציפורן
צהובה בשערה, עמי סתם חגיגי
— נשמו הכל לרווחה.
הטוטו הזה נמשך בעצם לא רק ב-

החד שי ם
חזרו

אין שההצלחה מסוגלת לפעמים ל א לסח רר
את הראש — ממש מפתיע.
ח ני פרי, אחת החתיכות המפוארות ב ארץ,
אחת הדוגמניות המבוקשות והיקרות
ביותר כיוס — ל א התפתתה לקסמיהם של

אזרח רגיל, יצרן בגדים צעיר 28 שבש מיני
ליולי הולך להעמיד את מלכת־המים
1970 מתחת לחופה וקידושין, להוציא ב כן
זוהרת מפוארת נוספת מהמחזור.
׳״זה הכל?״ ניסתה חברה, שהתפוצצה מ־

מנ דו ד ם
ליזיקדז ועמי שפז

הרא שון
למי שזה נורא חשוב לדעת — ביום
השי-שי האחרון חזרו דני קאפיו, חצי
״צמד הנוודים״ לשעבר, ואשתו החדשה,
נשיפת ים־סוף ליליאן טריקה, מירח-
הדבש שלהם בקפריסין.
לא רק ירח־דבש. גם החתונה נערכה
בקפריסין. הדבר היחידי שנערך בארץ.
היתה ההיכרות בין הזוג הצעיר. השניים
הכירו בתחרות בה נבחרה ליליאן כנסיכה
.״צמד הנוודים״ המקורי, דני קאפו!
ואשתו זהבה, הופיעו שם. זהבה
התיידדה עם ליליאן, הציגה אותה לבעלה,
השניים התאהבו, ודני התגרש
מזהבה.
בערב פסח ערכו הוריה של ליליאן
קבלת-פנים מפוארת בווילה שלהם באפקה,
ואחרי זה נסעו השניים לקפריסין,
התחתנו, עשו ירח-דבש, וחזרו עכשיו
לחיי עמל ויצירה.

— 1— 11111 יי י ^ ח 1ר — ויו וזוז י י * ו י > ו

מיליונרים זקנים ונערי־זוהר צעירים, שא פפו
ואופפים אותה כדבש את הדבורים, או
להיפן. היא לא התפתתה לטיולים בחו״ל ב חברת
מחזרים עשירים — הצליחה, איך
שהוא, לעמוד נגד כל שאר פיתויי עולם ה זוהר,
והתמידה בהחלטתה להפוך לעקרת־בית
מן המניין — הכל למען האהבה.
לאהבה קוראים יגאל רחגברג. סתם

קינאה לשמע הבשורה, להוציא את הרוח
ממיפרשיה של תני :״זה מה שייצא ממן?
אין לן אמביציות יותר גדולות בחיים, רק
להתחתן איתו?״
התשובה הקלאסית של המלכה ן— שימו
לב :״זוהי אמביציה נהדרת־ ,להתחתן עם
יגאל.״
תשובה של גבר, בחיי.

בוקר החתונה, אלא כבר למעלה מחמישה
חודשים — מאז שגיליתי לכם לראשונה
שהשניים זוממים דבר כזה. כל הזמן
זה הלך כן״לא־כן-לא. פעם אין תמונות,
פעם אין בגדים, פעם אין זמן — ,בקיצור,
כשבסוף נשלחו ההזמנות, לא היה
איש מהמוזמנים בטוח שכדאי באמת
ללכת לקנות מתנה.
א־פרופו מוזמנים: בלטו בהעדרם —
מאוד בלטו — הוריו של החתן, שהחרימו
את הטכס. בכך הם הביעו את מו-
רת־רוחם, אם להתבטא בלשון המעטה,
מנישואיו של בנם לאשה שהיא בחמש
שנים מבוגרת ממנו, ויש לה גם בן בן
12 מנישואין קודמים.
מאחר שמשפחתו של עמי היא היא
משפחת בעלי ההון הידועה שבז — שבון
היתר שייכת להם גם מסעדת היוקר
-,התל-אביבית ״קסה-דל-סול״ — נראה
שהם סבורים שמגיע לבן שלהם
משהו יותר טוב מסתם אשה שהוא
אוהב.
נקמת הזוג הצעיר: הם ערכו את
מסיבת החתונה, לאחר החופה, אצל
הקונקורנציה, במסעדת ״נאש״.
מה שקורין נקמה פורתא.

>יי- 37

קשר לחוג ידידי השמש בחיפה.
ולא בכדי, נאמר: הידד! הידד!

(המשן מעמוד )33

שביפות

עד כמה שאני מכירה אתכן, אתן משתגעות
אחר סוג כזה של מכתבים:
״אני צוער שמוחי ועוני נשטפו בהווי צבאי.
מחפש צעירה יפי׳ ונחמדה שתשטפני בהווי
האזרחי״.
אז, על כמה מתערבים ש־ 7 1/71 יקבל
המון מכתבים?

הי! ״גור הספורט״ של השבוע שעבר!
מה בדבר כתובת? האם לא תרצה להתפאר
בדבר מעין זה? כן, כן שכחת לציין את
כתובתך בגוף המכתב, וחבל.
לכן, מוטב עשה זאת עוד היום — במכתב
חוזר. חן, חן !

רב״ט י. ב־ח. מד.צ. א ,2083/מה פתאום
אתה מבקש סמני את כתובתיתן של שתי
יעלות־חן־מסוספרות־במדורי?
אם עדיין אינך יודע, אין זה ממנהגי להעביר
אלין, הקורא־המבקש־להתכתב, את כתובתן,
אלא — מעבירה אני את מכתבך אלי הן.
אי-לכן, כתוב להן, ולא לי במטותא

68/11

זה באמת לא כל־כן חשוב, אבל
מעוניין נורא להתכתב עם גימנזיסטית מסביבות
רמת־גן העיר. אם עובדת היותו חייל
תעלה. את ערן מניותיו בעיניך, אד — הוא
באמת חייל.
ועוד אלחש לן, יפתי (כן, זה חשוב!):
זו לא חייבת להיות התכתבות לשמה.
נו, באמת!

כעדת השבוע
הפעם, נקרא לה, לעלמה־הנאה־הזאת,
.6 8 /7 1ובגילוי־לב שבל־כך אופייני לי,

כת־כרית

והיא מתכוונת, באמת, לכל אותם הבחורים
שהגיעו לבין הגילים 40—60 שנים.

מטרות אינטימיות

היעד ברור: נשים או נערות, עד גיל ,30
מאיזור ת״א, בעלות גוף יפה — בכן, ואך
ורק בכן, מעוניין . 7 3 /7 1למותר לציין
שהעסק הוא ״למטרות אינטימיות בלבד.״
פרט חשוב :״אני ברנש בן ! 19״ ואם גם
זה חשוב :״גבוה — 181ס״מ!״ והכי חשוב
:״לי שיער שאטני!״
. ..חזק מאוד !!

6 8 /7 1

אני מוכרחה לצעוק: ההפסד כולו שלכם
כשאינכם רואים אותה בצבעים טבעיים !!
והאמינו לי, היא באמת ראוגה לכך.
עוד פרטים? אז כמו שאמרתי, התשובה
טמונה ב־ 6 8 /7 1בגודל הטבעי ! !

בעל לב
67/71 תשמח מאוד לקבל מכתבים מאדם
נחמד־ונעים־ובעל־לב ,״אם ישנם, בכלל׳
כאלה, בין הבחורים, כי אני טרם פגשתי..

להודיע לכן שהוא בן
גם מעוניין בבנות נחמוהסביבה.
שיש
לו עוד שטחי הת
74/71
עדיין בחזקת תלמיד, מה שלא
מונע ממנו לרצות להכיר בת־זוג נחמדה
לצרכי בילויים וטיולים בחיק הטבע —
״אני אוהב מאוד לטייל, וזה כתוצאה מחינוך
טוב שקבלתי,״ הוא כותב, ומוסיף
עוד :״אני, שרוף׳ לספורט, כתוצאה מס־פורמאים
שמשתייכים למשגחה.״
באשר לכל היתר :״אס אני חתין, ועוד
מושגים דומים אני משאיר לנערה החמודה
שתכתוב אלי, לקבוע.״
אז כתבי אליו ואמרי לו שאת יפה.

לנסות כמעט שזה קרה לו, ל־ .6 6 /7 1כן, הוא
כמעט התאהב. אבל חוסר הבטחון הטפש־עשרי
הזה באמת, הוא מוברח לנסות
נערה נוספת בטרם יחליט! (תחליט מה
נערי?).
האם תעני, ירושלמית?

מעוניין

ביזויים וטיורים

״אני רק אחת, אבל אולי אחד מכם ימצא
בי עניין,״ כותבת , 6 5 /7 1ולי אין
ספק בעניין כלל וכלל. עם כ״ב שנים ומטען
כבד של סמינר למורות, ואפילו שרות
צבאי מאחור — עומדת לה זכות גדולה.
״אינני מלכת יופי,״ היא מדגישה ,״סתם
נאה (באחריות!) ,ובעניין הטמטום, נו

ואם באמת תרצה שותפת לאהבת התיאטרון,
הקולנוע, הטיולים וכל מה שמוסיף
למצב הרוח, הרי מצאת לך בת־ברית נאמנה.
כן ,״באחריות !!״

72/71 מעוניין
.18 חזץ מזה ־הדא
דות ויפות מת״א
אני רק מקווה,
עניינות.

החונים הטבעייב
המבין יבין :״השתתפו בחוגים הטבעיים!
הלאה הצביעות של בגדי הים החושפ ם יותר
משהם מכסים מילות הגבר
70/71 המבקש, בכל ישותו ומאודו ,־הה־

הו־צ׳י־מין

״אני משונה, מעניין, חמוד, והעיקר —
מעוטר זקנקן בנוסח הו־צ׳י־מין. ואם כמוני
אוהבת את, נעלמים, חידושים, הכרויות, ובמיוחד
את הכנות — הרי נכון לך _ אני:
חייל גבוה 189 רזה, אך לא כחוש, העונה
על מכתבים במהירות.״
נאום הגבר . 7 5 /7 1

חשק עז

כותב 1 7 6 /7 1״אני לא יודע אם אני
בן־אדם מוזר, אבל אני מעוניין להכיר בחו רה
מוזרה וחמודה.״
מצידו, היא גם יכולה להיות נערה משו־עממת,
העיקר שתכתוב. כי לחייל 7 6/71
המשרת בסביבות אשקלון באמת יש חשק
עז לכתוב מכתבים.

רחס ^ צוחש7יי
יהודים טובים עושים את חשבון הנפש
שלהם ביום כיפור. אצלנו, החלטנו שיום־
העצמאות מתאים יותר. בשבוע שלקראת
החג תפסנו ערב סיכום, והדור הצעיר העלה
נקודות, כסו שאומרים.
״זאת היתה בשבילי שנה טובה,״ הקריאה
הקטנה בחבורה, דנה, מדף נייר ענק שהביאה
איתה לישיבה- .חשבתי שאני מתה. לא

היה צריך לעשות לי ניתוח
רופא־שיניים
וזה באמת כאב, הרבה
בחניך בגלל זה.
יותר ממה שבכיתי.״
״ודברים טובים היו לי השנה שעליתי
לכיתה ב׳ ,ובכלל.״

בגיל כמעט ,13 נראתה השנה בעיני רוני
בצורה קצת שונה:

ני תו ח ב חניך, חונ> המרגל ובל ה שאר
ידעתי שהיא הכינה מאזן בכתב .״גם היו
לי דברים טובים, וגם דברים רעים, אבל
אני לא זוכרת מה. רק שני דברים לא טו בים
אני זוכרת. כשפרנץ׳ עזב את הילדים
והלן לפתוח לו חנות, הייתי נורא עצובה
ובניתי* ונורא שמחתי כשהוא חזר, בגלל
שהוא אהב אותם.
״ועוד דבר לא טוב קרה לי כשנפלתי
בבית־ספר ונכנס לי מסמר בחניכיים, וה־

* לכל חסרי התרבות והמרים, שאינם
אמונים על ציוויליזציית המסך הקטן, ואינם
נצמדים מהופנטים כל ערב לאורים־ותומים:
פרנץ׳ הוא המשרת המזוקן, המשמש כאומנת
לילדים בסידרד, האינסופית מדי יום
ג׳ בערב בטלוויזיד״ משפחה שכזאת׳

״נורא הרגיז אותי כשהמורה העליבה
אותי בכיתה, כשכתבתי בטעות, חוני ה מרגל•׳
היא זימרה שאם הייתי מסתכלת פ חות
על אני מרגל בטלוויזיה, הייתי יודעת
קצת יותר על חוני המעגל. והיא בכלל
לא צדקה. זאת היתה לי סתם פליטת־כתב.
״ועוד דבר עצוב שהיה לי השנה זה
שקראתי בעיתון שהשחקן שמשחק את דוד
ביל במשפחה שכזאת — אסא, מה שמו?
נכון, בריאן קית — עזב את אשתו בחיים
ואת הילדים שלהם, וברת עם חתיכה צ מ רה.
מאז אני לא סובלת אותו בטלוויזיה.
״ויש לי גם דבר לגלות לכם. אמא, אני
מקווה שבאמת את ואבא לא תכעסו, אבל
כבר הרבה ומן אני מבינה מה שאתם מדב רים
באנגלית, כשאתם רוצים שאני לא אבין.
״אז הנה הודיתי, ואס לא נאה לכם, אתם

יכולים מצידי לעבור לצרפתית. בין כה זה
לא הכי מעניין, הסודות שלכם.״
ועל זה כבר אמרה דנה, בליל הסדר, כשניסתה
לשאול את הקושיות בעל־פה, מבלי
להסתכל בהגדה :״הלילה הזה כולו מרור.״

, 15 בתו של אחד מפועלי הבניין שעבדו
אצלו. הנערה — בחורה תמימה ויפה, יוצאת
אחת מארצות צפון־אפריקה — השתדלה
כמיטב יכולתה לעשות את העבודות המשרדיות
ולמלא אחר רצונו של הבום האימתני
שכולם חוששים מפניו. היא לא הבחינה,
בהתחלה בזוג העיניים החמדניות של הבוס.
חבריו של הקבלן, שהבחינו היטב במבטים
אלה, הזהירו אותו לבל יעז להתעסק
עם הנערה. והיו להם ׳שלוש סיבות טובות
לכך( :א) היא קטינה,( .ב) היא בתו של
אחד מפועליו( .ג) יש לה חצי תריסר אחים,
הידועים בדמם החם.
לכל אחד אחר, יכלה גם סיבה אחת
להספיק. אבל לא לקבלן שלנו. לא חלפו
ימים רבים, והמזכירה בת ה־ 15 הפכה
לפילגשו של הבוס — שהיה אז בסוף שנות
ה־ 30 שלו. מובן שבולם ידעו על כך (חוץ,
כמובן, מאשתו של הקבלן — ואביה של
המזכירה) .אחרי הכל, לא כל אחד יכול
להתפאר באוצר שכזה.

ץ ץ אז חלפו שמונה שנים. הקטינה גדלה
1*4והפכה לאשה. היא נשואה כיום ואם
לשני ילדים. האם שכחה את אהבת נעוריה,
והפכה ממזכירתו של הקבלן העשיר לעקרת־בית
אפורה ונוטה להשמנה, המטפלת כל
היום בילדים ובכלים?
חם וחלילה! היא נותרה על משמרתה
עד היום. בשמונה השנים שחלפו היו לקבלן
הרפתקאות רבות — אבל הוא נשאר נאמן
למזכירתו־פילגשו בדיוק כמו לאשתו, חזר
אליהן תמיד שוב.
כשהגיעה הנערה לפירקה, היה עליה
כמובן להתגייס לצה׳׳ל. אבל הקבלן לא גילה
שום נכונות לוותר עליה לטובת המדינה.
הם הגיעו למסקנה כי כדי שתוכל להמשיך
לעמוד לשירותו — עליה להינשא. לא לו,
כמובן. לא צריך להגזים.
הלכה הנערה וחיפשה חתן. לא עברו
ימים רבים והיא מצאה אחד. באה והציגה
אותו בפני הקבלן .״לא, הוא לא מוצא־חן
בעיני!״ פסק הבום.
מכיוון שהוא הבוס, והוא זה שעמד לשלם
למזכירתו את הנדוניה שלה, ברור ששמר
לעצמו את הזכות לבחור את הגבר עימו
ייאלץ לחלוק את מיטתה.
לבסוף מצאה המזכירה הקטנה גבר כלבבו.
היתד, רק בעיה אחת: החתן המיועד, מיוצאי
עדות־המזרח, ייחם משום מה משמעות מופרזת
לעניין הבתולין.
וכך, נאלץ הקבלן, נוסף לנדוניה השמנה,
שכללה גם דירה לזוג הצעיר, לממן בכספו
עוד משהו ערב ליל כלולותיה.

מזכירה לא נשארה כפויית־טובה
{ | היא לא שכחה לקבלן את העובדה
שהוא זה שסידר אותה בחיים, והעניק לה
גם בעל. לכן, פרט לחופשות קצרות לצורך
לידת הילדים לבעלה, היא המשיכה לשמש
כמזכירתו הפרטית.
מובן שכיום כבר אינו נזקק לחדר־המיטות
שלה. ברוך השם, הוא עשיר דיו, כדי שיוכל
להרשות לעצמו להחזיק דירה נוספת, באותו
בניין בו נמצא משרדו, שם, יכולים הוא
והמזכירה לבלות במנוחה ובשקט את שעות
מנוחת הצהריים. בערב, חוזרים שניהם, הוא
לאשתו והיא לבעלה.
כל השנים הארוכות האלה, לא הרגישה
אשתו של הקבלן במאומה• מובן שהיא
מכירה את המזכירה, מעריכה את מסירותה
ונאמנותה לבעלה ואפילו מחבבת אותה.
כשהקבלן ואשתו יוצאים לחו״ל, מעדיפה
אשת הקבלן עצמה שהמזכירה תשמור על
דירת־הפאר שלהם ותטפל בילדיהם.
אחרי הכל, מה יכול להיות יותר טבעי
מזה?

ך* עוונותינו הרכים, אין התופעה
*1מוגבלת רק למעמד הקפיטליסטים. גם
במפלגות שפרנסתן להגן על מעמד הפועלים,
מתברר שבצמרת המנגנונים יושבים רק
בשר־ודם. מאוד בשר־ודם.
הבשר־ודם שאני מתכוזנת אליו במיקרה
זה הוא אישיות בכירה במרכז אחת המפלגות
האלה. לא כדאי שאציין אפילו את
העולם הזה 1756

האיש שהפך את וודושקה
לדוגמנית היקרה בעולם,
החליף או ת ה עתה ביורשת
חדשה ושרייה, צעירה יותר

פרנקו ומארדנה
איטלקי פרנקו רוברטאלי — האיש שהפך
לפני שש שנים את אהובתו, הרוזנת ה־גרמניה
לבית, לנדורף, ורה גריפין, ל,וורד
שקה׳ המפורסמת — דוגמנית־הצילום היקרה
והמפורסמת ביותר בעולם.
רוברטאלי החליט להחליף את וורושקה,
בשני תפקידיה, לאחר מבט ראשון במארלנה.
בת העיר מינכן, שמעה שצלם־הצמרת המפורסם
יהיה נוכח במסיבת־דוגמניות ברומא,
לא היססה, תפסה מטוס, התייצבה בפניו
במסיבה, נשמה עמוק, הבליטה אתי׳
החזה, ושאלה :״אולי היית רוצה לצלם

אותי?״
הוא רצה. תוך זמן קצר הפכה מארלנה

זוחשחה
ךיא, התמונה גלויית הלב משמאל אי/ננה
תעתוע אופטי. זו אמת לאמיתה.
היקף החזה של מארלנה אפלט 92ם״מ.
לא הרבה אולי בשביל מרים־משקולות, אבל
בשביל ר.־ 170ס״מ של מארלנה, זה די
והותר.
כך, מכל מקום, התרשם צלם־הצמרת ה־

תוארו הרשמי, כי זה מייד יסגיר את
זהותו. בכל אופן, גם למגיני המעמד יש
צורך במזכירות. וגם לבוס שלנו כנ״ל.
מזכירתו של הבוס, במיקרה דנן, איננה
מה שאפשר לקרוא מלכת־יופי. אומנם הבום
שלנו עצמו הוא לא כליל השלמות, ואת
יום־ההולדת השישים שלו כבר מזמן
הספיק לשכוח, אבל זאת באמת לא סיבה.
כמה מהבוסים המכוערים ביותר מסתובבים
בארץ הזאת עם מזכירות־פילגשים צעירות
ויפהפיות. אחרי הכל, הכסף אולי לא יענה
הכל, אבל די הרבה.

* מזכירה של הבום היא בת ,48
11 מכוערת בעצמה כמו בת שטן, ונמצאת
במעמד זה — הכפול — למעלה מעז
שנה.
ואיזה מעמד. מאחר שהבוס איננו כל כך,
העולם הזה 1756
וורושקה ביחוד בשנים האחרונות, בקו הבריאות, וממעט
להיפגש עם אנשים, הפכה המזכירה
לשופרו. הצרה היא רק, שרבים בצמרת
המנגנון טוענים, שבמרבית ענייני היום־יום,
היא השופר של עצמה, חותכת עניינים
מבלי להביאם כלל בפני הבום.
גם יריביו של הנמר הזקן בתוך המפלגה
מסכימים עם אוהדיו, שבעצם אין בזה
כל נזק, לגופו של עניין. המזכירה היא
אשד, כנה, בעלת מצפון, מסורה בכל־לב
לעניין המפלגה, בעלת שיקול נבון וראש
פתוח, והעיקר — נקייה מכל שמץ תאוזת
שילסון. כל מה שמעניין אותה, זו השמירה
על האינטרסים ועמדות־הכוח של הגבר
שהיא אוהבת — כדי לשמור עליו עצמו.

לא שהיריגים טוענים, שהנושא
הוא עקרוני: לא ייתכן שאגף שלם ב
ליורשתה
של וורושקה המפורסמת, גם כדוגמנית
הבלעדית של פרנקו — וגם כאהובתו
.״פניה פוטוגניים בצורה נהדרת,״
הכריז האמן הגדול .״גיזרתה מושלמת( .ראה
תמונה בגד־ים).
אשר לחכונותיה האחרות של מארלנה:
״היא נחמדה מאוד. יש לד, כל מה שיש
תנועה, ואספקטים חיוניים נוספים אחרים
— ינוהלו על־ידי מזכירה — שלא נבחרה
על־ידי חברי התנועה. הם גם אינם מהססים
להעלות בהקשר זה, את הפשע הנורא שלה
— עובדת היותה פילגשו של איש נשוי.
בנורמות החברתיות המקובלות על וחיקי
תנועה זו, היותה של אשה פילגש — יש
בו משום פגם מוסרי. מובן שפגם כזה
איננו קיים באיש המחזיק פילגש. או, לא,
לגבר מותר.
ב־ 15 השנים האחרונות, עליהם בינתיים
להסתפק ברימונים. אין סיכוי שיצליחו לשנות
את מצב העניינים. הבוס יושב חזק
מדי בכיסאו, יודע יותר מדי פרטים על כל
עמיתיו, מכדי שמישהו יוכל לעשות לו
משהו.
וכך, הוא ממשיך להגיע מדי בוקר למשרד,
יחד עם המזכירה, מהדירה שבה הם
חיים יחד, כשהיא נוהגת במכונית, וחוזרים
בתום יום העבודה לאותה כתוכת .״מעולם

לוורושקה. ההבדל היחידי: היא קסנה ב־
14ס״מ ויש לה יותר חזה. הוא הוסיף
שהיורשת ( )21 גם צעירה בעשר שנים מוו־רושקה.

וורושקה עצמה, אמר באבירות :״האהבה
שלנו נגמרה. היום אנחנו רק חברים
טובים.״
לא הצלחתי להבין את הקשר הזה,״ גילה
אחד מחבריו לעבודה ולדרכו בארץ .״אשתו,
כיום בגיל ,56 עדיין יותר יפה, עדינה, משכילה
ונבונה מהמזכירה. מדוע הוא נדבק
למזכירה הזאת — אינני מסוגל להתחיל
להבין.״
לא רק הוא. כנראה שגם האשד, החוקית
לא. אחרת, איך להבין את העובדה שהיא
יודעת על המז־פילגש, יודעת על שני
תפקידיה — ומשלימה עם העובדה, חיה
כך לצד בעלה זה 15 שנה?

בשבוע הבא; אין מס־תדרות
הפילגשים־המז־בירות
עס גשות הבוסים
— ולהיפך__ .

המחיר 1. 50ל ״ י

אויה אינשט״ן
האמנותית
של השבוע
מיליוג החלאו;״

מ דו ע
נים ה
חברן
לג ר שו
לר חוב

סנוס״ס