גליון 1757 מתאריך 5 במאי 1971

מספר 1757

י׳ אייר תשל״א5.5.1971 ,

הגיעה שעת
ההכרעה

אחדממיבצ עי העולם הזה בעת האחרונה .,שעוררו הדים ותגובות
נרגשות, היה מישאל יום העצמאות בין ילדי ישראל, ש־פירסמנו
בגליון הקודם (העולם הזה .)1756
התגובה הראשונית, למיקרא תשובותיהם של הילדים על השאלות שנגעו
לתולדות הקמתה של מדינת ישראל, היתד, כמובן גיחוך וצחוק. מי שגדל
עם המדינה שבדרך והתבגר עם המדינה, אינו יכול לתפוס, שאי־אפשר לדעת
בדיוק מי היו יצחק שדה או שמעון אבידן. אבל אחרי הצחוק, באה התדהמה.
היתה
זו אותה תדהמה שהולידה גם את רעיון המישאל. זה התחיל
במיקרה. יום אחד שמעתי את שני ילדי, תלמידי כיתות ה׳ ויו׳ בבית־הספר
תל־נורדוי במרכז תל־אביב, מתווכחים על מחתרת ניל״י. מתוך האזנה בלבד
הזדעזעתי. מדברי שניהם ניכר שלא היה להם מושג על מה הם מתווכחים.
כך התחלתי לשאול אותם שאלות הקשורות להיסטוריה של מדינת ישראל
בזמן האחרון. לא האמנתי למישמע אוזני .־,יה להם מושג קלוש בדברים,
אך לרוב השאלות הם השיבו :״איני יודע! לא יודעת!״ יותר מאשר עליהם,
תמהתי על עצמי: איך לא גיליתי במשך שנים ארוכות כי ילדי בורים
בתולדות הקמת המדינה?
אני חושב שהתשובה לכך היא פשוטה: לגבינו כל כך טבעי לדעת מי
היו הרצל ובלפור, שפשוט איננו יכולים להעלות על הדעת שאי־אפשר לדעת
את זה. כשם שרק אבסורד הוא לחשוב שיש ילד במדינת ישראל שלא ידע
מי זה משה דיין. אבל המישאל שערכנו הוכיח, שלפחות ילד אחד מתוך
מאה במרכז תל־אביב, לא ידע מי זה משה דיין, לאחרים היו מושגים מסולפים
ביותר הקשורים עם השם.

ט לוויזי ה מ עו ל ה
ה ת שו ב ה הי א

ע נודות נמוו 6נווית

ר בי םמאלה שקראו את תוצאות המישאל, התייחסו אליו באי־אמון.
״זה לא יכול להיות! בחרתם במתכוון תלמידים מפגרים!״ אמרו לנו.
האמת היא, שלולא נכתבו חלק מהדברים שפורסמו, על־ידי המשיבים
עצמם, בשאלונים שניתנו להם, לא היינו מאמינים בעצמנו שזו המציאות.
אבל התשובות לא היו נבחרות. הן היו מייצגות.
מספר אריק לביא, שריכז את המישאל :״בחרנו את הילדים באופן מיקרי.
ניגשנו לילד הראשון שניקרה על דרכנו בשכונה או בחצר בית־ספר. ביקשנו

משתתפי מישאל ידם העצמאות ברמוו־הנשיא
ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל
המחלקה לחינוך
מרכז הקואופרציה

ביום ב:

למאי

1971

מסתיימת ההרשמהל כי תו תערב
ל ה כנ הלב חינו ת

.בגרות
ו מי ה ד תו ת
למועדים: אוגטובר 71 ואפריל 72
* מורים אקדמאיים מנוסים * סטיפנדיות *
אספקת ספרים ושעורי עזר במתמטיקה ובאנגלית
ללא תשלום נוסף * חלוקה למספר מועדים
ולימוד מקצועות בודדים.

שנת לימוד

לנכשל בבחינו ת

הצטרף גם אתה למצליחים !
למדב•

ציבורי

בי״סתיכונייםבפיקוח
התיעצות פדגוגית והרשמה :
ת״א, רחוב גורדו! ,53 פינת ריינס,
טל 248514 .בשעות 08.00—14.00
רחוב אנטוקולסקי ,4ליד ארלוזורוב
פינת אבן גבירול בשעות 17.00—20.00

ממנו להשיב על בין 20ל־ 30 שאלות, הקשורות בתולדות המדינה ובאזרחות.
רבים מהנשאלים לא ידעו כלל להשיב על רוב השאלות. לגבי שאלות אחדות
היו להם מושגים קלושים. אבל כל נשאל השיב לפחות על אחת השאלות
תשובה, שהוכיחה וזודעה מסולפת. כלומר, הוא לא ציין שאינו יודע את
התשובה. הוא השיב תשובה מגוחכת בהיותו משוכנע שזאת התשובה הנכונה.
אני
מוכרח להודות שאחרי שהביא אלי אריק את התשובות הראשונות
במישאל, נראה גם לי משהו מפוברק בכל העסק. יצאתי עימו לשכונת־התקוה.
בחצר בית־הספר הדתי עמיאל הייתי עד לכך כיצד ילד אחר ילד
משיב תשובה דמיונית אחרת על שאלות כמו ״מי היה הרצל?״ או ״מה זאת
הצהרת בלפורי״ המדהים ביותר היה, שהבורות היתה כמעט כללית. בין כ־
100 הילדים ששותפו במישאל, היו פחות מעשרה שתשובותיהם הוכיחו
בקיאות כלשהי.
אחרי הסיבוב הראשון של השאלות נאלצנו לפסול חלק מהשאלות בשאלונים
שהכנו למישאל. הסתבר כי לא היה כל טעם לשאול שאלות כמו ״כמד,
מחתרות היו בארץ לפני קום המדינה?״ או ״מי היד, רמטכ״ל צד,״ל במלחמת
העצמאות?״ מפני ששאלות אלה היו קשות מדי, ו־^ל 90 מהנשאלים השיבו
עליהם ב״לא יודע״.

^בירבור שר מושגים
אםי בו א מי שהו לנתח בצורה מדעית את המשתמע מתוצאות ד,מיש־אל,
הוא יגיע ודאי למסקנה כי הבילבול וחוסר השיטתיות בלמידה, הם בין
הגורמים העיקריים לבורות בכל הנוגע לתולדות הישוב והקמת המדינה.
אותו ילד שהשיב כי הרצל היה מפקד הפלמ״ח, לא אמר זאת כבדיחה.
הוא זכר שמפקד הפלמ״ח היה בעל זקן־מידות. הוא זכר גם את הרצל
בעיקר בשל זקנו. כך התקשר במוחו למפקד הפלמ״ח. הוא הדין בילד שזכר
את הנד, סגש כגיבורת ניל״י. הוא זכר כי לניל״י היתה גיבורה. השם הראשון
של גיבורה שנזכר בו היד, שמה של חנה סנש. כך החליף את חנה
סנש בשרה אהרונסון.
בבית־הספר העממי נלמדים נושאים אלה. אולם הלימוד צמוד תמיד לחג
או למאורע. בי״א באדר לומדים על טרומפלדור. לקראת כ׳ בתמוז לומדים
על הרצל, איך צריך ילד לזכור שהרצל קדס לטרומפלדור, אם קודם למד
על הגיבור מתל־חי? ספק אם קיים כיום ספר לימוד אחד שבאמצעותו יכול
ילד ישראלי ללמוד בצורה חיה על הקמת המדינה ועל מד, שקדם לה. יש
הרבה חומר על תולדות הציונות, בעיקר בגולה. אולם ספר לימוד רציני
על מה שאירע בארץ ב־ 50 השנים האחרונות, או בנושא האזרחות במדינת
ישראל, אינו קיים, עד כמד, שהצלחתי להיוודע.
התוצאה היא בילבול המושגים, השמות והתאריכים
בראשיהם. של בני הדור, שלגביהם כל הדברים האלה
אינם פרקים בחייהם, אלא היסטוריה, בדיוק כמו מלחמות
היהודים ביוונים וברומאים.

אבל איתה לא תרחיק לכת.
אתה זקוק למכונית של ממש
העולה כסף רב.
כיום אין בידר כסף זה. כיום
הרעיון כולו נראה בעיניך כחלום.
אר אין זה כך.
אלפים כמור חסכו והשיגו מטרה זו.
עשה כמותם. התחל לחסוך
בבנק לאומי .
למכונית או לכל מטרה אחרת.
ואת מכונית הצעצוע כזו שבתמונה
רכוש עבור ילדיך.

פרשם א. טל סטודיו רם צלום גברא
העולם הזה 1757

גסיעה טובה!
לאומי
לי שראל בע״ב׳ג

השד לשעבר ח״ב חיים לנדאו, השוהה בסיבוב
הרצאות בבריטניה, לקה בטרומכו
זה ואושפז בכית-הולים.
אשתו של ח״ב לנדאו אף הוזעקה לטוס ולבקרו בדחיפות
בבית־החולים. רק כעבור זמן התברר שהיתר, זו
אזעקת־שווא. ח״ב לנדאו בריא ושלם. הוא אושפז ב־בית־החולים
בגלל קילקיל קיבה.

תו גו נזי ף
מי יהלל
את הילל י
חינו של שלמה הילל סר כעיני גולדה.
זה כמה זמן חלה התקררות קיצונית ביחסה של ראש־הממשלה
לשר־המישטרה שלה. יש לכך שלושה גורמים:
ס התקרבותו של הילל למשה דיין, שבעמדותיו הוא
תומך באופן עיקבי בממשלה.

• המרד העדתי שאירגן הילל בוועידת
מפלגת־העכודה, שהכריח את המפלגה להרחיב
את המרכז שלה ולהוסיף לו כמאה
נציגים עדתיים.
• חשדה של גולדה שהילל מדליף מישיבות הממשלה,
כדי לקבל בתמורה פירסומת אישית בעיתונות.

״הצעירים־הקושישים״
קומים לתחייה
אחת מתוצאות התפטרותו של לובה אליאב מתפקיד
המזכ״ל של מפלגת העבודה, תהיה התארגנות
ליגאלית של קבוצה חדשה בתוך המפלגה.

קבוצה זו המורכבת מצעירי מפא״י לש־עכר,
הקוראים לעצמם ״דור הביניים״ ,ולמעשה
מהווים בבר את ״הדור הקשיש״
במפלגה, תפעל עתה ביתר תוקף מבעבר
לחילופי מישמרות במפלגה ולהשגת עמדות
שלטוניות.
מלבד לובה בולטים בקבוצה זו ח״ב אברהם עופר,
אשר ידלין ודויד שחם, עורכו של השבועון החדש
של מפלגת העבודה, אות, שבבר גליונו הראשין
עורר צחוק וזעם, אחרי שהסתבר שאינו שונה בהרבה
מהפועל הצעיר שקדם לו.

בני הזוג ארויו לא יופיעו
במשפט רוצחי ילדיהם
רוברט ופריטי ארויו, הוריהם של הילדים
אביגיל ודניאל, שנהרגו באשר הושלך רימון
למכוניתם שנסעה ליד העיר עזה בינואר
השנה, לא יופיעו בעדי התביעה במשפט
של רוצחי ילדיהם, המתנהל עתה בעזה.
ההורים ביקשו לשחרר אותם מחובה זו, כדי לא להתנסות
מחדש בסיוט שעבר עליהם. אגב, האם כבר החלימה
לחלוטין מפגיעתה באותה התנקשות, ולדברי הרופאים
היא מסוגלת ללדת ילדים.

התקורבות ביו
דייו וספיר
התקרבות רצינית תחול בעתיד הקרוב בין שר־הביט־חון
משה דיין, לבין שר־האוצר פינחס ספיר — אם
לא בתחום הפוליטי, לפחות מבחינה פיזית.

פינחס ספיר רבש לאחרונה דירה כבנין
שבונה חברת ״גד״ במיצפה אבו-תור כידו*
שלים, הצופה אל הר-ציון ואל ים המלח.
כאותו בנין רבש גם שר-הביטחון דירה.
בעתיד יהיו ספיר ודיין שכנים.

המשטרה החלה לחקוור
בפרשת מנטש
בעקבות סידרת הכתבות של העיתונאי רן כסליו ב־הארץ,
על הפשע המאורגן בישראל, בה הוצג יעקב
(״מנטש״) צרפתי ,״מלך הסלוניקאים״ של תל־אביב, כפטרון
של העולם התחתון בישראל, נקראה המשטרה
לחקור בפרשה.

חקירת המשטרה לא תתייחס לנושאי הכתבות,
אלא לתלונת אנשי ״הארץ״ ,בי
מאז הוחל כפירסום הסידרה, מקבלים
עורבי ״הארץ״ יבותב המאמרים איומים
טלפוניים בלתי פוסקים.
בינתיים הופסק פירסרם הסידרה במפתיע, ללא כל
הודעה או הסבר.

יוחל במכירת קורקועות
בשארם אל-שייר
בעתיד הקרוב יוחל במכירת קרקעות לאנשים פרטיים,
למטרות בנייה, בשארם אל־שייך.

מינהל מקרקעי ישראל מתכוון להציע לציבור
לרכוש חלקות כגודל של שלושת
רבעי דונם החלקה, בדי לבנות וילות ו־מעונות־חורף
ליד חוף הים של שארם.
החלקות יימכרו במחיר הפימלי של כאלף ל״י החלקה׳
אבל הרוכשים יצטרכו להתחייב כי יתחילו בבנייה
על קרקעות אלה תוך שנה מיום הרכישה.
השטח לבנייה הפרטית כבר הוקצה. עתה משלימים
את סידורי אספקת החשמל והמים לאיזור, על מנת שניתן
יהיה להתחיל בבנייה.

מפיקי סרטים דורשים
ביטוח נגד סיכוני מלחמה
קבוצה של מפיקי סרטים אמריקאיים מוכנה להשקיע
סכום כסף גדול בהפקת סרט בישראל, אם תמצא הממשלה
דרך לבטח את ההשקעה בסרט נגד סיכוני
מלחמה.
הוצאת זאבל־דיי בארצות־הברית, שהוציאה שם לאור
את ספרו של העיתונאי הישראלי יגאל לב, באלוהים,
אמא, אני שונא את המלחמה, הצליחה לעניין קבוצת
משקיעים בהפקת הרומן כסרט. אולם המשקיעים לא
הצליחו למצוא בחו״ל חברה שתסכים לבטח את הסרט
נגד סיכוני מלחמה.

עתה ינסו המשקיעים לפנות לממשלת
ישראל, באמצעות הממונה על הסרט הישראלי,
בדי שהממשלה עצמה תמצא דרך
לביטוח ההשקעות כסרטים נגד סיכוני מל-

ל ת שו מתלבה מי ש טר ה!

שערורייה סביב הסרטת
״כינוס הפועל״
שערורייה עשויה לפרוץ בקרוב סביב הפקת סרט
על אירועי הכינוס התשיעי של הפועל, שנערך השבוע.

מרכז
הפועל מסר את הפקת הסרט ל אהרון
להב, הכר מזכירות מרכז הפועל
ועורך מדור הספורט של ״דבר״ .ואילו
להב עצמו מסר את בימוי הסרט לדן שילון,
עורך מדור הספורט של הטלוויזיה,
״מבט ספורט״ .דן שילון אומנם קיבל,
לדברי להב, רשות מיוחדת מהטלוויזיה,
שהוא עובד קבוע שלה, לביים סרט בעבודה
פרטית -אבל העובדה שהוא יביים
סרט הקשור לתחום עיסוקיו בטלוויזיה
עומדת בניגוד לבל כללי האתיקה המקצועית.

יתכן,״ טוענים המתלוננים על צעדה של הטלוויזיה
,״שעורך מדור בטלוויזיה יקבל כסף מגוף
שהוא צריך לטפל בו כל השנה בטלוויזיה. זוהי שערורייה
חסרת תקדים המחייבת הוצאת מסקנות!״

בהלת שווא סביב מצב
בריאותו של ח״ב לנדאו
התרגשות רכה אחזה השבוע במנהיגי
תנועת החרות, באשר נמסר להם בי הכרם,

תמונה זו צולמה ביום שבת האחרון ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב, בעת שבדיונים התנפלו, לעיני עוברים-
ושבים ושוטרים, על אנשי שי׳ח שהשתתפו בתהלוכת
האחד במאי. התהלוכה נערכה ברשיון המשטרה.

למרות נוכחות השוטרים, הם לא התערבו כשהבר מנים
התנפלו על המפגינים, והיכו אותם. תמונה זו
עשוייה לסייע למשטרה לזהות את הבריונים ולהעמידם
לדין, כדי למנוע התפרעויות כאלה, בעתיד.

בסט ניבר גבר? -ב3ו טו...ב3וט... 1וב שעון טיסו
רכוש לך שעון גבר: טיסו 12־׳ 1י 6קגו 3
ה שעון טגבר ב מלו א סובן הסלט.
כל קונ ה שעון טי סו
מ שתתף במבצע הפרסים
הגדול מס־ 10
בל חודש טי ס ה לשוויע.
ב תו ם המבצע יוגרלו בין
משתתפיו סו פרסים יקרי
ערן• הפרס הראשון:
טיס ה סביב לעולם.

פר טים ב חנויות טי סו ה מוס מכות.

־ 1 5 3 0 1־ 1

טיסו סופר 12ד
עשוי מפלדה ט הור ה,
סופר צלילה עד 20ו מי.
לבחירתך:
299 .-ל״י | מראה תאריך! ;

-ח לד ל״( !רור^-וי י־י״י־יי ייייי׳

האם
את מאמינה
לכל מה
שאת ק 1ואת?

מכתבים
₪איך למסחר
את יום השואה?
למארגני העצרת שנתקיימה בקיבוץ תל־יצחק
יש נוסחה בדוקה למיסחור יום־
השואה.
ראשית, קוראים אל הבמה ח״כ מפורסם
(גדעון האוזנר) ,הנושא נאום בו הוא משווה
בצורה ״מבריקה״ את גרמניה הנאצית לרו
סיר, הסובייטית; כסמל ודגם לערבי המצוי
הוא מציין את המופתי הירושלמי, אותו הוא
מזווג עם רוסיה; ובאותה הזדמנות הוא אף
מוכר לנוכחים את מצע מפלגתו בדרך של
ניתוח ״מעמיק״ למצבנו המדיני.
אחריו עולה אל הבמה ״פליטה״ מבריה״מ
ומחזקת את דבריו. חלק זה בתכנית מובטח
לו שיהווה הצלחה שכן הוא ״הולך״ בכל
מאורע בארצנו...
לבסוף, מוצג ״חיזיון״ ,הנראה כמסכת
פאתטית ונמלצת ברמה של גנון.
חשתי רק כעס, בוז ושינאה לאנשים אלה,
ההופכים את הסבל והשואה האיומה לבמה
מתאימה למכירת השקפותיהם הפוליטיות.

יעקב טיגל,

תלמיד, פתת־תקוזוז

לבר כו ת למוזיאון
התרומתי־הלאומי
נחמד שבתל־אביב יש מוזיאון ענק, יש
בניין עיריה מפואר, בניין מחודש לוזבימה

הצעיר מעול השרות המטמטם הזה, הגוזל
שנים יפות כל־כך מחיי האדם.
יוסף רוזנפלד, ניו־יורק

מי פה
התגלגלה לידי תמונה זו מירחון אמריקאי
שמתחתיה כתוב: סיני וסוס (ראה משמאל).

אני שואל אתכם, מי פה הסוס ומי
הסיני?
משה כהן, רמת-גן
כלי לחצים
בהעולם הזה ( )1556 נתפרסמה כתבה בדבי
מעצרו ושיחרורו של שמואל קראוס,
שהואשם בהחזקת חשיש ובהחזקת רובה
ללא רשיון.
לכתבה נשתרבבו מיספר טעויות, והחשובה
שבהן היא כי הנאשם השתחרר ״כתוצאה
מהלחצים שהופעלו על התביעה הכללית
בירושלים.״
לא הופעלו כל לחצים על התביעה הכללית.
הובאו לתשומת לב התביעה אותן
עובדות שפורטו בכתבתכם, היינו, המעצר
הממושך בשל עבירות שעונשן קל יחסית,
ומצב בריאותו של הנאשם, שהשהייה בכלא
אינה תורמת לשיפורו.
נשאלתי על־ידי כתבתכם לסיבת השינוי ב־עמדת
התביעה, שבמשך ארבעה חודשים
התנגדה לשיחרור ולאחר מכן הסירה את
התנגדותה. הפניתי את הכתבת לפרקליטות
מחוז ירושלים לבירור שאלה זו, ואני מצטער
שלא ראתה לנכון לקבל את תגובת
הפרקליטות ובמקום זה מסרה על לחצים
שלא היו.
אוריאל גניהר, תל-אביב
• הקורא גניהר, פרקליטו של שמואל
קראוס, אינו מתייחס להתערבות שר־וזמשט־רה,
שהוזכרה בכתבה.

₪פניה
לעזרת הציבור
בונדאי שלא!
אבל, תאמיני או לא,
ישנן הרבה סיבות טובות
להשתמש בטמפוני טמפקס.
למשל:
טמפוני טמפקס הם
האמצעי ההיגייני המודרני
והנוח ...לשימוש פנימי,
יר א סיב 1ח
כך שלעולם לא
ללא תחבושות
ייווצר שום ריח
ללא חוווו ת
לו אויח
לוואי. ללא
חגורה, סיכות או תח בושות
עבות ואפשר
ללבוש כל בגד שמתחשק
לו ...ושום דבר לא
ייראה ...הטמפונים
והשפופרות. נשטפים בקלות
באסלת בית־השימוש,
ללא בעיות.
אבל אל תאמיני סתם כך
להכחותינו, או למיליוני
הנשים המשתמשות בהם.
החליטי בעצמך. נסי
את טמפוני ממפקס החודש.

חמה סניטרית לשימוש פנימי
להשינ כבתי מרקחת ובתסרוקיזת
מובחרות. המעודנות בקבלת דוגסאות
וחומר הסברתי ישלחו 54 אד בבולי
דואר אל היבואנים אישסט־אים פקס
בנדם. חל אניב, רחוב ירמיהו 38

כרלינר והגשר הגדול ביותר במדינה ועוד מעט גם
ריביירה.
אבל בתל־אביב יש גם חולים שמתים מחוסר
טיפול, חולים ששוכבים במסדרונות,
פושעים ונוער עבריין, פרברים ופנתרים;
יש מחסור לחולי־נפש, חוסר משווע בשוטרים,
ואמבולנסים של מ.ד.א. היוצאים ללא
רופא או אחות.
אפשר להקים תערוכה עם בית־ספר לאמנות
בשכונת התיקווה, בו יהיה לימוד חינם
ואיכסון ליום שלם לנערים החסרים שולחן
להכנת שיעורים. כנראה שקשה להגיע
עם חומרי הבניין עד שכונה זו.
במוזיאון הלאומי בירושלים לא מצאו
מקום לתמונות? משקיעים סכומי ענק ומפנים
תרומות להיכלי פארן
אגב, מי נושא בדמי הביטוח העצומים
לכל היצירות?
ש. כרלינר, אזרח פשוט, תל־אביב

אני מכין ספר אודות הצייר היהודי מארק
גרטלר. מקום המיצאן של רבות מתמונותיו,
כולל כמה מהחשובות שבהן, אינו ידוע כיום.
קיימת אפשרות שהן נרכשו על־ידי
חברים יהודיים.
אם מי מהקוראים יכולים לסייע במתן
אינפורמציה או זכרונות אודות הצייר, אשמח
לשמוע מהם.
1.ג, א £ 8 0ס 0 0אמסג
1 1131151033,ז18, 03 )10£3
6,־1131ך18103116 8 1
)1.ת £13מ 1,011)1011, 8 1, £

מבתב גלוי אל
ואליד פאהום
לפני זמן לא רב קראתי בהעולם הזה
(גליו! )1753 במדור במדינה, את האשמותיו,
טענותיו והשגותיו של ואליד פאהום, יו״ר
סגידה מסובנת
בלהיטותו של אורי אבנרי להופיע כפטרון
הצבא, בדאגתו האבהית לחיילים ובהדגשת
עברו הצבאי, יש משום סגידה מסוכנת לערכים
צבאיים, בהם הוא מתיימר להלחם.
לדעתי, במקום לבקש טובות הנאה לחייל
המשתחרר, רצוי יותר לפעול למען שיחרור

ואליד פאהוב

יש יתושים
₪יש ביצה,
המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה
דורשת לחסל את העוני במעשים ולא בדיבורים
(דבר .)26.4.71 ,הדרישה צדדקת, אבל
כל עוד נמשכת המלחמה, יהיה עוני —
והוא יפגע ום בשכבות שטרם טעמו טעם זה.
טעם זה.
מאיר כלומכרג, ראשון־לציון

₪מי צריף עוד
מדיגה מוסלמית?
הרינו מוצאים לנכון להגיב על מאמרו
של שלמה שמגר: מי צריך עוד מדינה מוסלמית
(ידיעות אחרונות).19.4.71 ,
נושא המאמר: המלחמה במזרח פאקיסטן.
מסקנותיו והמלצותיו:
אלפי נשים, גברים וילדים צריכים למות
כדי שלא תקום עוד מדינה שתצביע
נגדנו באו״ם.
לא כדאי לנו לבזבז את אהדתנו על
בני מזרח פאקיסטן הנטבחים, שכן הם אינם
ראויים לה, בתור מצביעים פוטנציאליים נגדנו
באו״ם.
<•.יש לקוות להמשך המלחמה, שהיא
השמדת־עם בדומה להשמדת העם היהודי
על ידי הנאצים, וזאת כדי שהעולם הלא-
מוסלמי יראה איזה ערך יש לסולידריות
האיסלמית.
כל מילה שתבקש לבטא את ההרגשה
לנוכח קריאת מאמר זה נראית חיוורת.
עליזה ויואל בהן, רמת-אביב

1ועוד תגובה
למאמרו של שמגר

9מאוגנדה - בחמשיר להלן חמשיר התואם את עניינכם:
חבר־מליאה רב תככים ומזימה,
זגל ותמך באחוז חסימה.
אך בפרוס יום־בחירת —
הוא היה בכי־רע,
כי מצא את עצמו מחוץ לרשימת.
משה הר*ם יני, קמפלה, אגנדה

שרוצים לשמוע אותנו, את בעיותינו וטענו־תינו
בכל האמצעים בהם ניתן להשתמש ב־מישטר
דמוקרטי.
וזאת אנו עושים הרבה שנים — ובהצלחה!
אתה הרסת ברגע אחד את כל מה שבנינו
במשך שנים. הלכת בדרך של דם
ואש שהביאה לכך שבני־עמנו הם עכשיו
פליטים, ונתונים לרחמיו של מלך חסר רחמים
— והגיון!
עתימאן נסארי, עראבה, ד.נ. אשרת

ועד הסטודנטים הערביים בירושלים, על פעילותם
הבלתי־ליגאלית של אנשי ר,ש.ב. באוניברסיטאות,
וביחוד בקרב הסטודנטים הערביים.
אלמלא
הייתי ערבי כמוך, ואליה אלא
סתם קורא מן הצד, הייתי מצדיק אותך,
ותומך בך נגד פעולות בלתי־דמוקרטיות
אלה. אולם דרכנו אנו, הצעירים הערביים,
צריכה להיות אחרת. עלינו להסביר לאנשים

אני חייב לשאול את מר שמגר שאלה
יסודית במוסר: כשאתה בא לעזור ללוחם
חופש משועבד, האם אתה חושב מה יצא
לך מזה? עצם ההרגשה שבזכות הבגד, המזון,
או החומרים הרפואיים, הצלת ילד
מזרח פאקיסטני, שווה את קול מערב־פא-
קיסטן באו״ם.
כותב שמגר :״אני מוכן להמר 100ל־1
שאם תקום מדינה מזרח־פאקיסטנית, יהיה
צעדה הראשון לאחר שתתקבל לאו״ם, לתגבר
את החזית האנטי־ישראלית
אז מה, מר שמגר? מדוע לא נעמיד מול
כיתת יורים אלפי ערבים שאולי ישרתו
בעוד שנים מספר בפת״ח? זהו אותו קו
מחשבה פאשיסטי ובזוי.
לשיא האדישות, טמטום החושים והשפלות
מגיע שמגר בכתבו :״יש לקוות שהמלחמה
הזאת ...תתארך ככל האפשר, כדי
שהעולם המוסלמי יהיה עסוק עם עצמו
מר שמגר הנכבד, הבז למלחמת ה־שיחרור
של בנגלה־דאש, אינו איש חופש
ודמוקרט, אלא צבוע, אני מקווה ששמגר
הינו בודד במערכה ושרוב תושבי־ישראל
סולדים מדרך ה״דמוקרסיה״ שלו.
בני ציטרין, תל-אביב

₪ארגון ד״ב -
שרות דב למדינה

זו בושה וחרפה למדינת־ישראל, לאירגון
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1757

^ 31133

עזר וייצמו לשמעון פרס :
״הרצחת וגם ירשת?׳׳
! נראה שסידרת המאמרים
של העיתונאי רן כסלו ב־הארץ,
בה הכתיר את יעקב
(״מגטש״) צרפתי כמלך העולם
התחתון הישראלי, לא
קילקלה את קשריו של מנטש
עם גדולי המדינה. השבוע, כשישב
מנטש במסעדת ג׳ק־ בתל-
אביב בחברת אלוף פיקוד המרכז,
האלוף רחבעם (״גאד־די״)
זאבי, ביקש איש הקול־רוע
דני שיק, שנכח במקום,
לצלמם בצוותא. גאנדי לא התנגד
להצטלם בחברת מנטש, הצהיר
בקול :״אם הוא ראש המאפיה,
אז אני מוכן להצטלם
עם מאפיה כזאת!״ ואילו האמרגן
יעקב (״יענקלה״) אניי
מון, שהוזמן אף הוא להצטרף
לתמונה, הצהיר כי אינו אוהב
להצטלם.

25 בינתיים השתרבב מנטש
גם למלחמת הגיסים. כשנשאל
עזי וייצמן כיצד זה ביקר
בביתו של מנטש, משיב
מנהיג חרות :״זה גיסי שהביא
אותי לשם.״ הגיס: משה דיין,
שמנטש אירגן את חתונות בנו
ובתו, במחיר סימלי של חמש
ל״י לנפש — הרבה מתחת למחיר
השוק.
אגב, לאחרונה העניק עזר
וייצמן מתנה לבנו שאול, שנפצע
בשעתו בראשו בתעלה וחזר
רק לפני שבועות מספר לשרות
סדיר. המתנה: מכונית
אלפא רומיאו פרטית. שאול
! ייצמן יהיה אחד הטוראים הבודדים
בצה״ל שיוכלו לנסוע
למקום שירותם הצבאי במכונית
כזו.

רבים מאנשי תנועת העבודה
במדינת ישראל יקבלו
הלם כאשר ייוזדע להם כי
הסופר־עיתונאי שלמה שבא,
מוותיקי העיתונאים בדבר, בר־סמכא
לתולדות הישוב העברי
בארץ ואחד מעמודי התוזך של
תנועת העבודה בבוהמה הישראלית
— הוא מעריץ נלהב
של קבוצת הכדורגל של בית״ר
תל־אביב. מצד שני, אין שלמה
שבא מעז אפילו לבטא את השם
בית״ר, וכשהוא מתייחם לקבוצה
שהוא אוהד, הוא מכנה
אותה בשם ״הקבוצה הזאת״.

,סרטו של יהורם גאון,
אני ירושלמי, יוקרן השבוע בשתי
הצגות בכורה חגיגיות, האחת
בירושלים והאחת בתל- שתיערך בהצגה
אביב.
בירושלים, יהיו נוכחים גם נשיא
המדינה זדמן שז״ר ודויד אחרי שניהם,
בך גוריון.
שקיבלו את ההזמנה לסרט ואישרו
את השתתפותם, ביקשו
שיהורם גאון בעצמו יבוא להזמינם
לסרטו, ויספר להם באותה
הזדמנות את סיפור הסרט.
! גם שרי ישראל הם בשר
ודם: למרות יחסיהם הלא־כל־כך
טובים, בירך משה דיין
בזמנו את יגאד אדון להיבח־רו
לתפקיד סגן ראש־הממשלה:
״ברכותי הלבביות למינוי. הארץ
גדולה מספיק והבעיות
רבות בכדי שיהיה מקום לשנינו,
למרות אלה המבקשים
לסכסך.״ ואילו כשאלון כותב
מכתב רשמי לדיין, הוא מבקש
מהכתבנית להשאיר מקום, כדי
להוסיף בכתב־יד פנייה בנוסח
״משה יקירי
.יחסי חברות אמיתיים
שררו בין ראש־הממשלה המנוח
ד וי אשכוד לבין שר־המשם־
טים יעקס־שמשון שפירא,
שהיה השר היחיד בממשלה שהוזמן
לחזות במוצאי־שבתות
יחד עם ידידים קרובים של אשכול,
בהקרנה פרטית של סרט בבית
לוי אשכול.
׳ יחסים מסוג שונה קיימים
בין שר־התחבורה הנוכחי
ש מ עון פרס לבין קודמו בתפקיד
עזר וייצמן. כשנפגשו השניים
בבית פרטי, הציע פרס
לוייצמן תפקיד כלשהו במשרד־התחבורה
•.השיב וייצמן :״רעיון
לא רע. אני כבר רואה את הכותרות
בעיתונים: רצחת וגם

( ,)10 שנולד ארבעה חודשים אח רי
מות אביו, קלרק גייבל(שמאל),
צולם השבוע לראשונה בהצגת בכורה של סרט בלוס־אנג׳לס, יחד
עם אמו קיי ספרקלס. רבים טענו כי הוא דומה מאוד לאביו.

העולם הזה 1757

אנשינו

איך בכל זאת הוא מעריץ קבוצה
שאינו נוקב בשמה? הסביר
שבא :״אני אוהד של יופלה
מירמוביץ׳ .כל קבוצה שהוא
מאמן, אני הופך לאוהד שלה.
אחרי שהתחיל לאמן את הקבוצה
הזאת, נאלצתי להפוך לאוהד
שלה.״

לשרי

! מתברר,
ישראל יש גם לכסיקון, בו הם
משתמשים רק בינם לבין עצמם:
את השר בלי־תיק ישראד
גדידי הם מכנים הבלונדי, החכם,
המתולתל; ישי״ש הוא
הכינוי שדבק בשר־המשפטים
יעקב־שמשון שפירא; את יגאל
אלון מכנים א יונגער מאן (איש
צעיר) ,הסגן; גברת ממלכות,
אחותנו הגדולה, היא גולדה
מאיר; הג׳נטלמן, האציל, הוא
מנחם כגין ; פנייה והשמן

גזון קלוס ג׳יבל

ף 1י ף ] ן ך -ןןן ( )28 עומדת להתגרש מבעלה פטריק קרטיס
11( /למעלה) ,אשר שיחק כתינוק בסרט ״חלף

עם הרוח״ .השניים התחתנו בפברואר , 1967 ופטריק ( )35 הכריז
אז :״נשבענו זה לזו נאמנות לנצח.״ כעבור ארבע שנים וחודשיים,
הודיע פטריק שנטש את הבית :״נישואינו הגיעו אל עברי פי
פחת.״ פטריק הכיר את רחל ב״ ,1965 כשהיתה גרושה של חייל
אמריקאי ששירת אותה עת בוויאט־נאם, ואם לשני ילדים קטנים.
הוא פינחס ספיר; וצ׳יפ־מיין
הוא הכינוי שהדביק פינחס
ספיר לראש עיריית תל־אביב
יהושע רכינוכיץ, בגלל כושר
עבודתו הרב.

לפני 23 שנים עזב מי
שהיה הנציב העליון האחרון ב־ארץ־ישראל,
אלאן גורדון
קאמנגהאם, את נמל חיפה
לכיודן בריטניה. השבוע העלה
סר אלאן בן ה־ ,84 המתגורר
בכפר קטן דרומית ללונדון, זב־יונות
מתקופת היותו הנציב העליון
:״מה עושה עכשיו דויד
בן־גוריון? הוא צריך להיות בן
גילי. הוא איש תקיף מאוד. פעם
עמד מולי, היכה בכף ידו על
חזהו וצעק, :אל תירו בהם. אם
אתם רוצים לירות — תירו בי.׳
אני לא זוכר באיזה הקשר זה
היה.״ גם את גולדה מאיר זוכר
סר אלאן :״גולדה מאירסון. אינני
יכול להתרגל לשם מאיר.
היא היתד, מופיעה אצלי במיוחד
כאשר התעוררו בעיות של העפלה
ועלייה. ובעיות כאלה היו
גם היו. לא רבנו אף פעם, אם
זכרוני אינו מטעני. גולדה היתה
טוענת בתקיפות אך בנימוס. לעיתים
היתה גם בוכה.״

אחד שסובל הוא שמירושלים
.״יש לי טלפון בית.
כל הזמן מטלפנים אלי אנשים
עין ט0ל, מתכנת במשטרת
שאני בכלל לא מכיר ואומרים
לי כמה שהם מעריצים את ההופעה
שלי. גם בחורות מטלס־נות
ומבקשות להיפגש איתי.
אני מקבל את השיחות באדישות
מפני שאני יודע שלא מתכוונים
אלי. אבל מה שמרגיז אותי זה
מכתבי המעריצים. אני לא יודע
מה לעשות איתם.״ לכן טילפן
שמעון טסל לאולפן הטלוויזיה
בירושלים, ביקש לדבר עם הקריין
שמעון טסלר, סיפר לו
על הבילבול של מאזיני הטלוויזיה
המטרידים אותו בגללו,
שאל מה לעשות עם המכתבים
שמגיעים אליו, ביקש עצה איך
להפסיק את הטרדות הטלפון?

במסיבה שנערכה השבוע
באחד ממועדוני הלילה של תל־אביב
לכבוד להקות הקצב האורחות
שוקיננבלו וסונגו ג׳רי,
נכח כל מי שקשור במיצעדי ה־פיזמונים
בארץ, והיא נוצלה לעריכת
תצוגת־אוסנה של בגדיים.
השמחה היתה רבה ומרוב
מהומה שכחה מארגנת המסיבה,
אשת יחסי־הציבור של הלהקות,
מירי זכרוני, להכין מנחה
לאותו ערב. לכן, כשנכנס למקום
מנחה תוכנית הטלוויזיה
במיקצב ה־סל, עמוס ארבל,
התנפלה עליו מירי ושיכנעה אותו
להנחות את הערב. השניים
חיברו על המקום טקסט קצר,
ועמום ניצח על הערב.
י איך להשיב לאנטי־שמיים?
חיים טוסול מצא תשובה מקורית.
בשעה ששהה בזאגרב,
יוגוסלביה, העירו כמה משותפיו
לשולחן הערות בעלות גזזן
אנטי־שמי. כעבור כמה דקות החל
טופול למשש את אפו ולהתלונן
:״הניתוח הזה לא הצליח!״
בני־שיחו התעניינו אם
ביצע ניתוח פלאסטי להקטנת
אפו. השיב טופול :״מה פתאום?
היה לי אף קטן וסולד. אז נורא
התביישתי, כי יכלו לחשוב אותי
לגוי. לכן ביצעתי ניתוח, כדי
שיהיה לי אף יהודי יפה.״
אגב, אל תתפלאו אם
תיפגשו בטופול והוא יתחיל לדבר
על ליאון טרוצקי,( ,ששמו
האמיתי הקודם היה לייב
ברונשטיין) .טופול עורך מחקר
יסודי על חייו של המהפכן היהודי,
בקשר עם שני תפקידים
שהוצעו לו, בשני סרטים שונים,
האחד על גלותו של טרוצקי ב־שווייץ,
לפני המהפכה, השני על
רציחתו במכסיקו.

בערב־ראיונות

משותף

של אורי זוהר ושמואל
שי באולם דקל בתל־אביב, התחרו
ביניהם השניים גם בסיפור
בדיחות. התרומה של זוהר:

שלושה חיילים, בריטי, צרפתי
ויהודי, היו לבדם במידבר וביצעו
מעשה מגונה בכבש. הבריטי
והצרפתי נשפטו למאסר ורק היהודי
יצא בלי עונש. הוא הכריז
בפני המפקד ״נכון, שעשיתי,
אבל אני מוכן לשאת אותה
לאשר!,״ הבדיחה של שי: יצאנית
עמדה בכביש רמת־אביב,
וכל פעם שעברה ניידת של
המשטרה הרימה את שימלתה.
לבסוף שאל אותה שוטר לסיבת
מחווה משונה זו. הסבירה הצעירה
:״יש לי פרונקל. אז הרופא
אמר לי לעשות מנורה כחולה.״
בדיחת
השבוע שייכת ל־פזמונאי
דירי ממסי ׳ בגן-
החיות בתל־אביב החליטו שדרוש
לאוסף החיות בגן פיל
לבן. פיל לבן, הוא כידוע, חיה
נדירה ביותר. הוא מצוי רק בתאילנד.
ומתאילנד אי־אפשר להוציאו,
כיוון שממשלת תאילנד
הטילה איסור חמור על ציד וייצוא
פילים לבנים. למרות זאת
הגיע יהודי אחד להנהלת גן־
החיות, והודיע :״אני אשיג לכם
פיל לבן.״ נסע לתאילנד ופגש
שם יהודי שהסכים למכור לו
פיל לבן. את בעית היצוא פתר
בדרך הבאה: צבע את הפיל הלבן
בצבע אפור, השיג רשיון
ליצוא פיל אפור, וכך שלח את
הפיל לגן־החיות בתל־אביב. כשהגיע
הפיל לתל־אביב, רבתה
השמחה• מיהרו לרחוץ את הפיל,
הצבע האפור דחה במים
ומתחתיו הופיע הצבע הלבן.
רחצו עוד קצת, ואז נעלם הצבע
הלבן ומתחתיו הופיע הצבע
האפור.

מכתבים
(המשך מעמוד )6

הסטודנטים, לאוניברסיטה אשר במסגרתה
קיים ארגון ברברי, אלים, בלתי־דמוקרטי,
בלתי־חוקי, הפוגע פגיעה חמורה בחופש הפרט
והכלל, הקובע פסק־דין וגזר־דין על
דעת עצמו, מכנה אזרחים בוגדים. זהו מנגנון
נאצי של העבר ושל הרוסים כיום.
זה אסון שהמנהיגים הנותנים לו יד או
מתעלמים מקיומו — ישלמו ביוקר. תקום

בן־דוי
ועדת חקירה ותקבע מי בגד. שאלה זו היא
בסמכות בית־המשפט בלבד!
אתם הד״בים, מקומכם בכלובים ולא ברחובות!

שלום
כן־דוי,

ישיבה יוניברסיטי, ניו־יורק

>י איד כחסם הים ראוי להעיר בקשר למאמרו החשוב של
אורי אבנרי, הפנים אל הים (העולם הזה,
,)1752 כדלקמן:
בתיכנון רחוב אלנבי וכיכר הרברט סמו-
אל הועסק מהנדס אנגלי, שהעתיק לתל-
אביב סכמות של תיכנון ערי־חוף אנגליות.
באנגליה, המטרה היתד, להגן על העיר מפני
רוחות וכך, בתיכנונו הקלוקל, החניק המהנדס
את העיר.
חלמאי העיר דאז לא הסבירו לו את ההבדל
בין ברייטון לתל־אביב.
יעקב הרמגל, ניו־יורק
רופא משונעים
לח״כ אורי אבנרי, שלרוב דעותיו ופעולותיו
אני מסכים, תחביב אחד שאיני מוכן
לקבלו בשום אופן. זהו תחביבו להיות
רופא־משוגעים־חובב ולהגדיר אנשים כ״קצת
לא נורמלי,״ ״מופרע מסוכן,״ וכו׳,
אבקש מאורי אבנרי לענות, על־סמך מה
הוא מגדיר אנשים בצורה זו.
אדם קלר, תל-אביב

₪מי בחר
כהסץ

אוהב 1״

£מ( 1ז

8 1 ^ 0 5 !26

מי בחר בצירי הקונגרס הציוני העולמיי
מי בחר בצירי הקונגרס היהודי העולמי?
איש לא בחר. פעם, לפני הרבה שנים, בחרו
באמצעות שקלים, אבל מזה שנים אין זכר
לזה. כך שגם לנחום גולדמן, גם לאריה
פינקוס ולאחרים אין זכות לדבר בשם העם
או בשם הציונים. הסוכנות היהודית אינה
גוף נבחר ולכן גם אינה גוף חוקי.
מי נתן לד״ר גולדמן או לממשלת־ישראל
יפוי־כוח לקחת מגרמניה מיליארדים ששייכים
לקרובים הנשארים בחיים של קרב־נות
הנאצים? איש לא נתן יפוי־כוח כזה.
לממשלת־ישראל אין שום זכות לכסף מגרמניה.

משה
פיין,

חיפח

?וראיס השולחים מכתבים
סתכהשים לנסח אותם כקצרה-
עדיפות תינתי למצרפים תס״
כות למכתביהם.

ך* אחת מפגישותי עם מארטין בובר
1הסתבכתי בוויכוח עימו על שאלה יש•
נה־נושנה: האם יש טעם בפעולה פוליטית,
מבלי לשנות את אופי האדם?

באתי אליו כאותה הזדמנות פדי
להציע לו ליזום התארגנות פוליטית,
לשם שינוי דמות המדינה.
הפילוסוף הישיש השיב שאין כל טעם בהתארגנות
כזאת, כי לא תשנה דבר. הדבר
היחידי החשוב הוא לחנך מחדש את האדם.
הגבתי באי־סבלנות מסויימת וטענתי שאין
לנו זמן לחכות עד לשינוי האדם, ויש להשיג
תחילה יעדים חברתיים, שבהם תלויים
עצם חיינו. למשל: השגת השלום.

בוכר שאל באירוניה כלשהי איף
יכול גוף פוליטי לתקן את המוסר
הלאומי, אם הוא עצמו מורכב מאנשים
רגילים, בלתי־מתוקנים ז

** ני מרבה לחשוב על שיחה זו ב-

בל השאלות האלה, ורבות אחרות,
הן מוסריות כמהותן. אולם
הן יוכרעו על־ידי החלטות פוליטיות,
כמוסדות פוליטיים, על־ידי
התנגשויות בין כוחות פוליטיים.
הממשלה והכנסת הן הקובעות את המדיניות,
את המיסים, את החוקים, את תוכנית־הלימודים.
כלומר:
כוחות פוליטיים, המתמודדים על
השילטון, בבחירות ובדרכים אחרות, הם הקובעים
את מישטר חיינו.

פיתרון בל השאלות הגדולות, ובכללן
בל השאלות המוסריות הציבוריות,
תלוי במאבק על השיל

אנשים טובים יותר מאשר תנועה העוסקת
בדמגוגיה לאומנית פרועה, המטיפה לנישול
עם, לדיכוי ולשיעבוד.
בוזדאי.

אבל עצם העובדה שמפלגה פועלת
למען מטרות טובות -אינה
מחסנת אותה מפני חולשות אנושיות.
היא
עדייו נשארת מפלגה, החשופה לכל
המומים של חיים מפלגתיים.
^יי ־ז^ר
פלגה היא התאגדות של בני־אדם —
וממילא מתעוררות בה מאליהן שאלות
של סטאטוס, מעמד, דירוג, כבוד.
כל מי שהיתה לו אי־פעם דריסת־רגל ב־

או שמא דרושה לבך באמת מפלגה
של מלאכים, יצורים שבולם
טהורים ודגולים מרבבה?

תנועה זו נועדה לשרת את אותן
מטרות נעלות, לקבוע בחיי המדינה
סטנדרטים חדשים של טו
הר-המידות ואמות־מידה של צדק.

הזהירוני שאני נכנס לביב של שופכין.

ידעתי זאת.
יעצו לי להשאיר את הליכלוך לאנשים
מלוכלכים, ולהסתפק בביקורת, בפרשנות,
בגיבוש רעיונות ובהפצתם.
לא שעיתי לעצה. אבל הבינותי את הגיונה.

לא היו לי אשליות.

^ מדתי לעצמי אז, בערך, את ה־
\ 1דברים הבאים:

בל הבעיות המוסריות הגדולות
העומדות בפנינו, תלויות בהכרעות
פוליטיות.
האם תפרוץ מלחמה חדשה שתחריב בסופו
של דבר את כל עמי המרחב, ותביא
לאובדן רבבות בנים משני עברי החזית —
או שיושג שלום?
האם תתבצר בארץ אוליגרכיה מושחתת,
השוטפת את מוח ההמונים והופכת אותם
לעדר רובוטים אומרי הן.
האם יגדל במדינה הפער בין העדות והמעמדות,
עד שיהפוך לתהום של שינאה.
האם נשלים עם פירוודהבאושים של הכפייה
הדתית, עם כל הטרגדיות האישיות
והעיוזת המוסרי הכרוכים בה.
האם נגדל בארץ דור חדש שיהיה חדור
רגשות שינאה לכל זולתו, עם לבדו ישכון
וגבו אל העולם.

השאלה היא: איך מופעלת תאוות־שילטון

אם אדם מצליח לזהות את עצמו עם אידיאל
חיובי, להשקיע בו את אישיותו ד
מאוזייו, הרי הופכת תאוות־השילכון האישית
שלו לדלק למען קידום המטרה, לטובת החברה.
זוהי אמביציה חיובית, והיא ציינה
את גדולי המנהיגים, הנביאים, המהפכנים,
המדינאים בכל הדורות.

** ה היא המסקנה הנובעת מהירהורים
נוגים אלה?
שיש להתרחק מן הפוליטיקה, כל עוד
נפשנו בנו, ולהמתין לשיפור המין האנושי
אחרי מלחמת־עולם אחת או שתיים?

פני שש שנים קראתי להקמתה של
מפלגה פוליטית חדשה בארץ, הראשונה
שקמה בה מזה שני דורות.

ידעתי מה טיבם של החיים הפוליטיים,
מה טיבם של האנשים
הנמשכים אליהם, מה טיב היצרים
שהם מעוררים בלב אנוש.

הפוליטיקה היא המלחמה על ה•
שילטון. אדם הטהור מכל רכב של
תאוות-השילטון, לא יימשך לפוליטיקה,
ובוודאי לא יצליח בה.

אולם זהו דלק מסובן מטיבעו.
הוא יבול לדחוף את המנהיג הגדול
לדרך הפשע והזוועה, בפי
שקרה לסטאלין. הוא יבול לדחוף
את העסקן הקטן לשחיתות ה־כזוייה
של הבלאנתריזם, בפי שקורה
לאחרונה לראשי-חמולות כה
רבים אצלנו.

שבועות האחרונים.
האמנם ניתן להשיג יעדים מדיניים מוסריים
— כינון חברה צודקת יותר, חיסול
השחיתות, סילוק המלחמה, כינון מיסגרת
לשלום ולשיתוף־פעולה בין ישראל ושכנותיה
— באמצעות תנועה פוליטית המורכבת
מבשר־ודם?

אולם לא היירגי עוד נער בן־יומו, ולא
באתי ממיגדל־השן האגדתי.
כבר עברתי אז את גיל ה־ .40 שני שלישים
משנים אלה הקדשתי ללינזוד ההיסטוריה
המדינית, ולפעילות פוליטית שהתחילה
בעודי נער.

ונרקבו בגלל סיבות אלה, מכפי שהושחתו
בגלל עסקי־נשים. אף ששני הגורמים משתרבבים
לא פעם בטרגדיה אחת.

ין ספק שכמעט י כל אדם הנכנם ל-
זירה הפוליטית מופעל במידה כלשהי
על־ידי אמביציה אישית.

או להיפך: שיש לראות את המציאות,
ולהיאבק למען השלום
במציאות שישנה, כנסיבות שישנן,
עם האנשים שישנם, גם בש•
הליבלוך עלול לדבוק בך?

אב1רי בשיזזה צגו בובר. ,מזרר עבגרגזו בירגשריגז
טון. לפחות בטווח הקצר -שהוא
טווח חיינו.

קן^י ־׳^י
ם כן, המותר להסתלק מן המאבק?
המותר לעמוד מן הצד?

המותר לומר :״הפוליטיקה היא
עסק מלוכלך־ .כל שומר טוהר נפשו
ירחק ממנה?״
האם מותר לנו לנהוג כמו העצים במשל
יותם, שסלדו מן השילטון עד כדי כך שהפקירו
אותו בידי האטד המרושע והלא־יוצלח?

האם
מותר להפקיר את ההכרעה
העליונה על חיינו ועל חיי
הדור הבא כידי המושחתים ביותר,
השליליים ביותר -מפני ש*
הטהורים והחיוכייס רוצים לשמור
על טוהרם וחיוביותם?
זוהי שאלה מוסרית בפני עצמה, ואני
מציע לך להרהר בה.

ך* כעייה היתה הרבה יותר קלה, אילו
} /יכולנו לומר: רק אנשים טהורים מאד,
הגונים מאד, המחוסנים בפני פיתויי החיים,
ימשכו את התנועה הפוליטית המבקשת
להגשים מטרות מוסריות.
במלחמה של בני־אור ובני־חושך, כל בני־אור
הם יפים ואצילי־נפש, כל בני־חושך הם
אנשי זדון ורקב.

למרבה הצער, אץ זה כף.
יש להניח שתנועה הדוגלת במוסר, בשלום
ובצדק, תמשוך אליה, באופן כללי,

זירה פוליטית. יודע איך משפיע הדבר.

הוא ראה אנשים הגונים, הגיוניים
וטובים מאבדים לפתע צלם•
אנוש, הופכים חיות-טרף מסוכנות,
כמאבק על תואר הסר-ערד,
על מקום בוועדה משוללת-תכלית,
על סמל־מעמד עלוב ומגוחך.
(הביולוגים אומרים לנו שמאבק זה על
סטאטוס, על מעמד בתוך השבט, אופייני
לחיות רבות, מסוגים שונים ומשונים, ולובש
גם אצלם לא פעם אופי רצחני).
גם מפלגה קטנה זקוקה לאיזשהו מנגנון
לשם פעולה מסודרת. אם היא מצליחה במאבקה,
היא שולחת נציגים למוסדות שונים,
הנהנים שם מכבוד, שכר והטבות אחרות.
במפלגה יהיה תקציב כלשהו, שניתן
להשתמש בו כך או אחרת.

כל אלה מעוררים בלב אנשים
יצרים רדומים.
ולא רק בלב אדם מושחת, צבוע ומעמיד־פנים,
הנכנס לתנועה מלכתחילה כדי לבוז
בה ביזה. גם אדם הגון, הבא אל המפלגה
מתוך אידיאליזם, עלול לאבד לפתע את
שיווי־מישקלו הנפשי מול פני הפיתויים של
כיבודים וכיסאות, תוארים והטבות.

בא אליך אדם המניף את דגל
האידיאלים, ואתה מוצא אותו למחרת
היום מתחת לסמרטוט המלוכלך
של הבלאנתריזם, שבר־בלי
מעורר חמלה.
אני סבור שאנשים רבים ייתר התפוררו

ייייי *

(משום־מה אני חושב כאן על לוחמי גטו
ורשה, שנכנסו לביב־השופכין של העיר ולחמו
שם. הם היו הנקיים, ואויביהם היו
המיפלצות המצחינות.

ך* ידוע לך, התנסיתי לאחרונה בכמה
^ נסיונות מרים מאוד.
אנשים שכיבדתי ואהבתי אותם, התפוררו
לנגד עיני, שקעו בביצה של שחיתות עלובה,
ברגע שהפיתוי הראשון של שררה נזדמן
בדרכם.

הדבר משרה עלי עצבות עמוקה.
הוא מדיר לא פעם שינה מעיני
בלילות.
גם כשאין לך אשליות, גם כשאתה יודע
שדברים כאלה עלולים לקרות — כשהם קורים
לידך, לנגד עיניך, הם פוגעים במעמקי
נפשך.

אולם הדבר לא ישנה את דעתי,
בפי שהכעתיה באותה שיחה עם
מארטין בובר.
שהתנועה שקמה בעיקבות קריאתי אינה
מפלגה של מלאכים.
חבריה הם בשר־ודם, והם חשופים לכל
הפיתויים העומדים בפני בשר־ודם.
אחדים מהם כשלו. אחרים ייכשלו.

אולם זוהי התנועה הלוחמת למען
האידיאלים שאני רואה בהם
את ישועת המדינה והאנושות.
אין כארץ אחרת שתעשה זאת
כמקומה, כאותה דרך. ואילו קמה
אחרת, היתה נדבקת באותן בעיות.

כן נמשיך בדרך — בלי אשליות, בלי
להיות מלאכים.

* 11 די ־

* : 11מרי

בעולם פאקיססאן רצח
משכיח רצח
41 הרוגים ופצועים — זאת היווה, לדברי
ממשלת הודו, תוצאת הפלישה של טור
ממונע של צבא פאקיסטאן אל מעבר לגבול,
לתוך תחום הודו.
ממבט ראשון, נראתה הטענה מוזרה: לשם
מה יפלשו כוחות פאקיסטאניים, העסוקים
עד מעל לראשם במאבק בלוחמי החופש של

ו!ומ 9ו
אי מ ס רי א ל
ד לי ל ה

סבון אמבט ללא סבון
מקציף מרגיע ומרענן
בשפופרת גדולה

החידוש העולמי
בחפיפת השיער
השמפו הנותן חיים
חדשים לשיערך

כבקבוק

2 .4 5 ^ 95:

מעוניין לקנות
כרכי ״העולם הזה״

מהשנים האחרונות.

^ ניתן שוב להשיג
בכל בתי המרקחת
המשחה הבלתי נראית
לטיפול בפצעי בגרות
ודלקת עור
אקנבס בהצעות בצירוף מחיר ומספר
טלפון, נא לכתוב:
ת.ד ,26175 .תל־אביב.
תודה.

אנו מצטערים על ההפסקה
באספקת תכשירנו הנ״ל
כתוצאה מהפרעה
באספקת שפופרות
מעבדות רפא בע״מ, ירושלים.

איש השגרירות הסינית בפאריס נאגק
עם שוטר צרפתי, בנמל התעופה ״אורלי״
,בתקרית הסנסציונית שאירעה שם
השבוע, כאשר כמה דיפלומטים סיניים
ניסו להעלות את אחד הטכנאים שלהם,
כשהוא מסומם כולו, למטוס היוצא לפקינג.
התקרית הפנטסטית, לפי מיטב
המסורת של סרטי ג׳יימס בונד, פרצה
כאשר דיילת קרקע הבחינה כטכנאי ההמום,
הזעיקה את המשטרה. קביעת הרופא
כי לאיש הוזרקו סמים, ונסיונות
השגרירות הסינית לחלצו בכוח מידי
השוטרים הצרפתיים — הצביעו על ה עובדה
כי האיש ניסה כנראה להימלט,
נתפס על-ידי חבריו במטרה להחזירו
הביתה. השיטה הזאת של החזרה״בכוח
של דיפלומטים סוטים הביתה, לשם
עשיית חשבונות, היתה חביבה על ה־סינים
עוד מתקופת הקיסרות. מייסד
הרפובליקה הסינית החדשה, סון־יאט-
סון, נידון למוות בהיעדרו, נכלא בשג־רירות
הסינית בלונדון וניצל מהסגרה
רק תודות להתערבות דעת הקהל באנגליה.

באנגלה־דאש
— לתוך תחום הודו, יחפשו
לעצמם צרות נוטפות?
להסיח הדעת מהטבח. תשובת הדוברים
ההודיים נשמעה הגיונית: לטענתם,
מגסה פאקיסטאן לגרות את הודו לתגובה,
להוליד טיכסוך גבול, או אולי אף מלחמה
מקומית קטנה. המטרה: להסיח את דעת-
הקהל העולמית מהטבח הנערף באוכלוסיית
בנגל המזרחית.
אם נכונה טענה זו, זהו האות הראשון
לכך, שאכן מטרידה דעת־הקהל העולמית
את שלטונו של נשיא פאקיסטאן, יחיא חאן.
המסקנה: יש להגביר לחץ זה, להעלות
את הנושא בכל פורום אפשרי — בידיעה
שבכך עשויים להינצל חייהם של מאות ואלפי
גברים, נשים וילדים.
העולם הזה 1757

הא יכולה \ י שראל דק שור יחסי ע סין*

ין פיגג ל13 גג
מאת: יאש-הממשלה.
אל: גל שרי הממשלה.
הנדון: פמג-פונג.
האם מישהו מכם יודע לשחק פמג-
פונג 1האם יש במשרדיכם פקידים בכירים
היודעים לשחק מישחק זה 1
נא למסור באופן דחוף את המידע ה-
נ״ל למנכ״ל משרד ראש־הממשלה.

מאת: מנכ״ל משרד ראש־הממשלה.
אל: מנכ״ל משרד החינון והתרבות.
הנדון: פינג־פונג.
נא למסור לי באופן דחוף את המידע
הבא מטעם רשות הספורט :
(א) כמה שחקני פינג״פונג מעולים
יש בישראל ז מה רמתם ז נא לצרף
פירוט ההישנים.
(ב) מי הם ששת שחקני הפינג־פונג
המעולים ביותר שאפשר לסמוך עליהם
מבחינה פוליטית? (נא לברר עם שרות
הביטחון הכללי).
(ג) אילו הכנות דרושות לשיגור מש-
לחת פינג״פונג רמת־דרג לארץ מיזרחית
מסויימת?

תזכירים אלה ל א נשלחו השבוע, וגם אין
כל סיכוי שיישלחו. אך יתכן שהיה להם
מקום.
כי ״עידן הפינג־פונג,״ שנפתח עם המיש־חק
ההיסטורי בין שחקני ארצות־הברית ועמיתיהם
הסיניים, מעמיד את ישראל בפני
בעיות, סיכויים וסכנות שעדיין איש לא
חישב אותם עד הסוף.

דפר אחד כדור: יתכן שזוהי
התחלה של מהפכה כמעיד הכוחות
העולמיים, אשר תהיה לו
השפעה מכרעת על מצבה של
ישראל.

גזה רזצזז ניבנזזן
מדוע התחילו וושינגטון ופקינג לנהל
לפתע פלירט ביניהם, אחרי איבה טוטאלית
של למעלה מעשרים שנה?
הצד האמריקאי נראה כך:

הנשיא ניכסון זקוק כאופן דחוף
להישנים בינלאומיים, כדי להיכחד
מחדש בפוך .1972 כשם שהוא
זקוק להסדר-שלום במיזרח
התיכון, כן הוא זקוק לסיכוי של
שלום בויאט-נאם.
במיזרח התיכון די לו בשיתוף־פעולה עם
ברית־המועצות, המסתמן בתוכנית רוגירם.
במיזרח הרחוק הוא זקוק לשינוי היחסים
עם סין העממית.
ברית־המועצות כבר הוכיחה שאין בכוחה

עור הצארים החדשים
חוברת זו מחולקת בימים אלה במצריים
ובשאר ארצות המערב. היא
נושאת את הכותרת :״אזהרה רצינית
לעם הקהיליה הערבית המאוחדת.״ היא
הודפסה השנה בפקינג, בחתימת פרשן
סיני בשם צ׳ונג ין.
בראש החוברת מתנוססת, כמובן, מובאה
מדברי היו״ר מאו :״הרביזיוניזם
הסובייטי מבקש לנצל כל התעוררות
מהפכנית אמיתית בעולם לטובת תוכניותיו
הניאו״אימפריאליסטיות הרקובות
והזדוניות. ילמדו-נא עמי אסיה ואפריקה
מנסיוננו המר, ויענישו-נא את ה-
כנופייה הסובייטית הרביזיוניסטית הבוגדנית.״
החוברת
כולה באה לפרט רעיון זה
של היו״ר. היא קוראת לפועלים ולאיברים
של מצריים ״לפרוק מעליהם את
עול הצארים החדשים״ .היא מספרת על
פרשת הבגידה הסובייטית בסין, כאשר
החזירה מוסקבה הביתה, באופן פתאומי,
ביולי ,1960 את 1930 המומחים הסובייטיים
שפעלו במשק ובצבא הסיניים,
קרעה 343 חוזים לשיתוף־פעולה,
וביטלה 257 תוכניות כלכליות, מדעיות
ותרבותיות. כל זה מפני שסין סירבה
לקבל את תכתיב מוסקבה בעניינים צב־איים.
הרמז
הגלוי למצרים: כך זה יקרה

גם לכם, אם תסמכו על המומחים הסובייטיים.
ברגע המכריע הם יתקעו
לכם סכין בגב, אם לא תשתעבדו לחלוטין
לברית״המועצות.
הקורא הישראלי ימצא עניין היתולי
בקטע המגלה שראש-ממשלת ברית-חמו-
עצות (אז בולגאנין) אמר בשנת 1960
למשלחת סינית :״אנחנו קומוניסטים,
לנו לא חשוב היכן עובר הגבול. איזו
חשיבות יש לכמה קילומטרים של אדמה
צחיחה ז״ זה חיה בשיא המאבק בין סין
והודו על שטחי-גבול נרחבים.
מתרגש הכותב הסיני :״האמנם ז האיש
שאמר זאת, ויורשיו, הם אותם האופורטוניסטים
המלוכלכים, שגרמו ל-
שפיכת-דם בתקריות־גבול רבות עם סין,
בגלל, כמה קילומטרים של אדמה צחיחה.׳
אבל הם מוכנים לוותר מהר מאוד
על אדמה, כשזו שייכת לאחרים ! ״
פסוק זה דומה לנאומו הסטנדרטי של
יוסף תקוע באו״ם על השטחים.
לאחר מכן משתדלת החוברת להוכיח,
בצורה גזענית למדי, כי ברית-המועצות
כלל אינה מדינה אסיאתית, אלא מדינה
אירופית .״אמנם שני״שלישים של שטח
ברית־המועצות נמצאים באסיה, אך שלושה
רבעים מאוכלוסיית ברית-המועצות
חיים ב אירופ ה ...זוהי ארץ אירופאית
מסורתית לא חשוב מה עצומה הי-

לעזור לאמריקאים להשיג בוויאט־נאם, בלאוס
ובקאמבודיה שלום המתקבל על דעת
וושינגטון. רק סין יכולה לעזור בכך.

מכאן התחלת המישחק של ניכ־פון:
לרמוז לסין שארצות־הבריית
עשוייה לתמוך כקכלתה לאו״ם,
שייתכנו יחסי מיסחר, ואולי אפילו
תמיכה אמריקאית בפיתוח המשק
הסיני.

מצד ארצות-הברית, זוהי איפוא
רק הכרה בעוכדות-החיים הביני
לאומיות: שסין היא מעצמה אדירה,
ואין עוד כל טעם להתעלם
מקיומה.
יתר על כן, במציאות הנוכחית אין אר־צות־הברית
יכולה לנצל את המאבק בין
ברית־המועצות וסין. כיום אין לה ברירה
אלא לתמוך בברית־המועצות.
אולם כל מדינאי מומחה שואף להגיע ל־חופש־תימרון
— כלומר, ליכולת ״לשחק״
בין שני צדדים יריבים, כדי לסחוט משהו
משניהם. לשם כך צריכה ארצות־הברית ליצור
מגע עם סין, להוכיח למוסקבה שיתכן
ציר וושינגטון־פקינג כשם שיתכן ציר
וושינגטון־מוסקבה.

גזה רוצה גזאז

בשביל סין, זוהי הצעה מפתה מאוד. כי
הענק הסיני, הכולל את רבע האנושות, זקוק
לכסף, לתמיכה, למעמד בינלאומי.
סין עברה את משבר ״המשמרות האדומים.״
נראה שהגיעה ליציבות פנימית כלשהי,
והיא מוכנה עתה לשחק תפקיד בזירה
הבינלאומית.

גם היא מכינה, שכדאי לה ליצור
קשר עם ארצות-הכרית, כדי

אוז סז
1\\1זס ז1ק0זק
)811 טקא ^ 6סזזואט
אפנ סאטמס

5 ?8255פ\0׳ס 0א^ 1אסזפמסז0 1971א1א?£
תה ההתפשטות הסובייטית לתוך אסיה,
ולא חשוב כמה עמים אסיאתיים ממוצא
מוסלמי או אחר נבלעו על-ידי ברית-
המועצות. כל זה אינו הופך את ברית-
המועצות למדינה אסיאתית!״
שום פקיד של משרד״החוץ הישראלי,
בירושלים האסיאתית, לא היה מעז להעלות
על הנייר טענה זו.

לאנך את אוייכתה
ברית־המועצות.

העיקרית :

עדיין לא ברור אם סין העממית מסכימה
להיכנס לאו״ם, מבלי שמישטר צ׳יאנג קיי-
שק יגורש ממנו. עד כה לא הסכימה סין
שיהיו באו״ם, זו בצד זו, גם מדינת סין
(העממית) וגם מדינת טייוואן (פורמוזה).
יש גם שאלה של מעמד סין. להלכה,
מגיע לה מקום כאחד מחמשת הגדולים,
עם מקום קבוע במועצת־הבסחון וזכות־וטו.
קשה להאמין שארצות־הברית כבר מסכימה
לכך.

אף תהיינה התוצאות המיידיות
כאשר תהיינה -ברור שייתכן
הסדר-כיניים אמריקאי-סיני, לסיום
המלחמה כוויאט־נאם ולשי־
(המשך בעמוד )16

תמרורים
נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית
למדעים, פרופסור אהרון קציר (,)57
ראש מחלקת הפולימרים במכון וייצמן, שעלה
לארץ ב־ 1925 מפולין, מוסמך האוניברסיטה
העיבריה, ד״ר לפילוסופיה, היה תקופה
קצרה מפקד ירושלים במלחמה השיח•
רור, ממייסדי ומפקדי חיל המדע של *היל,
פרופסור לכימיה פיזיקאלית, נשיא האקדמיה
הישראלית למדעים, זכה בפרס וייצמן ובפרס
ישראל, הישראלי השני בן 117
עמיתיו הזרים באקדמיה האמריקאית. השני:
אחיו, אפרים קציר, שנבחר לפני חמש שנים.

אינך צריכה להיות עורכת דין
כדי ליהנות מן היתרונות הבלעדיים
שמעניק לך החוזה החדש של״פזגד

נבחר לנשיא אוסטריה, אחרי שזכה
ב־ 52.79 אחוז של הקולות, המועמד הסוציאליסטי
פראנץ יונאס, שגבר על המועמד
של המפלגה העממית קורט ואלדהיים
— שזכה ב־ 47.21 אחוז מהקולות.
נחוג יו־הולדתו ה־ 49 של מי שהיה
צעיר חברי הכנסת הראשונה (בפברואר
)1949 ושלא נטש מוסד זה — כמו 14

חברת ״פזגז״ ,החברה המתקדמת
בשיפור השירותים והתנאים לצרכן,
מציעה לך חוזה חדש המכיל יתחגות
בלעדיים לטובתך והמאושר
עד־ידי המועצה לחוזים אחידים.
#החוזה החדש של ״פזגז״ עם הצרכנים
הוא היחיד בישראל שבו מקבלת על
עצמה החברה להחליף ללא תמורה
ציוד מושאל שנמצא פגום.

מוגי
ח״כים אחרים — עד היום, ח״ב רק״ח ולשעבר
ח״כ מק״י, תופיק מוגי.

#החוזה החדש מעניק לצרכן חופש
בחירה מלא לבצע תיקונים ושינויים
בציוד השייך לו על״ידי שרברב
מוסמך או להעביר את ציודו שלא
באמצעות החברה.

נחוג יו־הולדתו ה־ 50 של סגן פרקליט
מחוז תל־אביב, עורך־הדין סכרין
רצח ושוד. יליד ברלין, עלה לארץ ב־,1944
(עוזי) שראטר, שהופיע בעשרות משפטי
היה קצין בכיר בשרות בתי־הסוהר ובמים-
גרת תפקידו זה היה ממונה על שמירתו

#החונה החדש אינו קושר את הצרכן
אלא לתקופה של שגה אחת.
#החוזה החדש מזכה את הצרכן בפיצוי
במקרה של דליפת גז שהוכחה.
(רבים משיפורים אלה הופעלו על־ידי
״פזגז״ למעשה כבר מזמן, אבל עכשיו
יהיו גם חלק מחוזה מחייב).
״פזגז׳׳ חצה שתהיי מרוצה -ועושה
לשם כך כל מה שהיא יכולה. אין זה
מקרה ש״פזגז״ הפכה לחברת הגז
הגדולה ביותר בישראל, המשרתת
קמב ל־0ס 3אלף צרכנים.

שראטר
של פושע המלחמה אדולף אייכמן בכלא
רמלה. שם צינזר את המכתבים בגרמנית
לאייבמן. בשנים ,1958—1954 בזמן שרותו
בשרות בתי־הסוהה למד משפטים וב־1965
הצטרף לפרקליטות תל־אביב.

.י י יי

נחוג יום־הולדתו ה־ 65 של האמרגן
הוותיק משה ואלין, שהיה מראשוני האמרגנים
בארץ, אחרי שניהל קודם במשך
שנים את תיאטרון לי־לה־לו, ושלזכותו
זוקפים את גילוייו של כמה כוכבות־זמר
ובראשן חנה אהרוני.
נתבע בנו של הזמר פרנק סינטרה

שאף הוא זמר, פרנק סינטרה הכן.
על-ידי קרול סו אדמונסטון 28הטוענת
כי סינטרה הבן הוא אבי התינוק
שנולד לה לפני שנה, דבר שסינטרה מכחיש.
בית־המשפט בפניו מתבררת התביעה, ציווה
לערוך בדיקת־דם כדי לבדוק את אמיתות הטענה.

העולם
הזה 1757

״שידור־חוזר״ הוא אחד הפאטנ־טים
היפים ביותר שהומצאו על־ידי
הרדיו והטלוויזיה, ואינני רואה
שום סיבה למה שגם העיתונות לא
תשתמש בו מדי פעם בפעם. לי,
כבעל־מדור, יכול הפאטנט הזד, לחסוך
הרבה מאמצים וכאבי־ראש ב־ימי־חג,
ימי־זכרון ומועדים, עליהם
כבר כ־זבתי והגבתי לא אחת.
ובכן: לבקשת קוראים רבים אני
מגיש בזאת ״כתבה חוזרת״ על
יום־העצמאות, שביצוע־הבכורה שלה
נערך בשנת 1953 במדור אנונימי
בשם ״מה נשמע״.
מה נגיד על יום־העצמאות ולא אמרנו?
״העם מעלה ביום זה על נס את עלילות
הגבורה, את אחרי־אלפיים־שנות־משהו, את
ריבונות ישראל, את חופש האזרח, וכדומה.״?
אנחנו
מסכימים לכל מה שנכתב בעיתו נות
על יום־העצמאות, ובכל זאת היינו
רוצים להגיד משהו חדש, ולגלות מיספר
נקודות שהאדם נוהג להשכיחו. אנו מאמינים
שזו היא גם כוונתם של עיתונאים
אחרים, וכמוהם, כנראה, ניכשל גם אנחנו.
אנו זוכרים בחור בשם יוסי, שחטף צרור
בחזה למען יום־העצמאות, ובגססו בשדה
לחש לרעהו :״קר ל י כסה אותי בהרבה
אדמה.״ אנחנו זוכרים נערה, שהיינו
נוהגים ללוותה לביתה שבגבול יפו, בימים
שבהם •לא יכלה נערה לחזור לביתה בלי
מלווה או שניים. כיום היא הולכת ליפו

בדרך כלל לבדה — על קביים.
אנחנו זוכרים טיולי ילדים בשדות, שהיו
מלווים פחד מפני רועים ערבים. אנחנו
זוכרים נסיעה לדרום ובחור בשם אלי, שאותו
רצינו לראות. אנחנו זוכרים את
פיסת הקרטון שנשאה את שמו על אחד
הקברים הטריים בחורשת העצים של גבולות.
אנחנו זוכרים מכוניות בוערות ב־שער־הגיא,
ובחורות עם סטנים מפורקים
על גופן.
לא שכחנו דבר. אנו זוכרים כל סלע,
שמאחוריו רבצו ג׳ימי ורעיו בגבעות באב־אל־ואד.
אנחנו זוכרים את תעלת־המים ליד
הקסטל, שבה היו מוטלים שלושה מידידינו.
לא שכחנו את האמהות הלבושות שחורים
ביום קיץ, ואת האבות מגודלי־הזקן.
לא שכחנו את הנערות בעלות הצלקת, ואת
האמיצים שצחקו בכל פה לפני שנעשו
נכים, לפני שמכרו סיגריות בקיוסק ולפני
שנעשו פקידים הכותבים בידם האחת
— השמאלית.
כולם, כל אלה ואלפי אחרים, יצרו את
יום־העצמאות בשבילנו. נחטא אם נאמר
שהם לא מתו — שהם חיים בליבנו. הם
מתו אחת ולתמיד — ואיתם מתנו גם אנו
קצת. את פרשת חייהם ומותם אנו זוכרים
רק בחקירות שתי־וערב של ימי־עצמאווש
כי אין תגמול למתים ולשכולים, חוץ, אולי,
מהאמונה שיותר שכולים לא יהיו עוד.
מי יתן ויהיו אלה אחרוני המתים בחיינו.
מי יתן ויתחילו אנשים לחיות למען
משהו, במקום למות למענו!

חשבון עובר ושב

קוליטת עולים 1971
מי אומר שקיימת בעייה של קליטת עולים
מארצות הרווחה? מי אומר שיהודים,
המגיעים אלינו מברית־המועצות, סובלים מקשיי
התאקלמות רציניים בבואם לארץ.
שטויות!
השבוע נכנסתי למעון עולים ביפו של
הסוכנות היהודית, ועל לוח־המודעות שבכניסה,
בין הודעות בעברית, אנגלית, צר־

פתית ורוסית, מצאתי בטור־הצעות־עבודה
מודעה שענתה לי על הרבה שאלות שהטרידו
אותי בשטח זה.
מתחת לכותרת ״דרושים עובדים!״ מצאתי
כתוב :״באם רצונך בתפקיד בטחוני
שיעניק לך יציבות בעבודה, שכר מתאים
ותנאים סוציאליים טובים — פנה לגיוס
לשרות בתי־הסוהר״.

בתשובה לתגובה
תגובותיהם של קוראים מביאים אותי,
לפעמים, לכלל ייאוש.
קחו, למשל, את תגובתו הלמדנית וה־מתפרצת
לדלת פתוחה של יוסף בן־טל,
שפורסמה בשבוע שעבר במדור מכתבים.
הוא חושב שהוא מגלה לי את אמריקה,
כשהוא זורה בעיני את שמותיהם של
ניטשה, מרכס, שפנגלר, סארטר, ישראל
אלדד ואליעזר ליבנה, כדי להוכיח שחשי־בה־עצמית
אינה מולידה, בהכרח, מסקנות
זהות.
לכל הרוחות! האם טענתי באיזה שהוא
מקום את ההיפך מזה? האם אמרתי אי־פעם
שאובייקטיבית אני צודק יותר מד״ר ישראל
אלדד? מי בכלל דיבר על אמת אבסולוטית?
אין
לי ספק שתהליך החשיבה העצמית
אינו יכול לשמש ערובה נגד מסקנות מוטעות.
לשמות שמנה מר בן־טל מרמת־גו
אפשר להוסיף גם את שמותיהם
של אדולף היטלר, סטלין,
סאבונרולה, ג׳ינגיס־חאן ושאר
מיפלצות, כדי להוכיח שאין
כל קשר בץ חשיבה עצמית
(אם נניח שאיש לא שטף את
מוחותיהם) ובין צדק ואמת.
מעולם לא טענתי שהגאולה
תבוא לעולם כאשר כולם ילמדו לחשוב
חשיבה עצמית. בפרוש כיניתי גם את המטרות
למענן אני עצמי נלחם כ״שטיפת־מוח״
,כאשר המאמינים בהן חוזרים על
סיסמאותיה ן כעדר, מבלי להעמיד אותן ב־מיבחן
ביקורת התבונה.

אני יודע שהקדימו אותי. יואל מרקוס ב־
״הארץ״ וזיווה יריב ב״ידיעות אחרונות״
כבר ניצלו את זכותם להתכתב עם מבקר
המדינה, המשמש בשעות הפנאי כנציב
תלונות הציבור, אבל גם אני רוצה להביא
לידיעת הציבור כמה מכתבים
שנשלחו אליו, ובטעות
הגיעו לידי. ובכן:
אל: נציב התלונות.
מאת: אמנון פלדמן.
הנידון: תלונות.
לפני למעלה מחודשיים
שלחתי לך מכתב־תלונה על
הנוהג המשונה של משרדך
לא לענות על מכתבי־תלונות של אזרחים
המתאוננים על כך, ואף כי צרפתי מעטפה
מבויילת לא זכיתי עד היום לקבל ממך
תשובה לתלונתי.
מה היא הכתובת לתלונות נגד נציב
התלונות?
אל: נציב התלונות.
מאת: יעקב זיכמיר.
לפני חודשים מיספר קמה שערורייה בארץ
כאשר כתב ״קול ישראל״ גילה שהממשלה
ביזבזה עשרות מיליונים לירות
בשנה אחת, בגלל חוסר יעילות וכפילויות
ברכישת ציוד למשרדי הממשלה. ב־דו״ח
של מבקר־המדינה לא מצאתי השנה
כל זכר לשערורייה הזו. מה הולך כאן? האם
הוא לא מאזין לחדשות? כמדכן לא נגע
מבקר־המדינה בבעיית רכישת מכוניות־ה־הפאר
עבור שרי הממשלה והפקידים ה
בכירים.
איך אתה מסביר את זה?
אגב, איזה מכונית יש למבקר־המדינה?
אל: נציב התלונות.
מאת: ממשלת ישראל.
העם הזה נמאס עלינו. הוא בלתי־ממוש־מע,
חצוף, מתאונן, שתלטן,
חושב שהכל מגיע לו,
לא מפסיק להפגין נגד מדיניות
הממשלה, שובת ללא
רשות, אינו מתייחם בכבוד
לכנסת, נוסע מהר מדי בכבישים,
מתחמק מתשלום
מיסיס, מתאונן נגד זיהום
האוויר והים ובכלל — העם
הזה לא מוצא חן בעינינו.
האין אפשרות להחליף אותו בעם אחר?
אל: נציב התלונות.
מאת: י .אלקלעי.
זה שנה וחצי שאני יוצא עם חברה הצעירה
ממני בשש שנים. אני אמנם אוהב
אותה, אבל עדיין אינני מוכן להתחתן אי-
תה• אני חושב שנישואין זה צעד אחראי
מאוד, שאסור לעשות אותו מתוך חיפזון.
ההורים שלה חושבים שאני דוחה את
ענילן החתונה בגלל מוצאה הספרדי, אבל
זה לא נכון. האמת היא שהבדל הגילים
בינינו הוא המטריד אותי. האם אינך חושם
ששש שנים הוא הבדל גדול מדי בין
בעל ואשה? בפסח ימלאו לי 52 שנה,
ואני פשוט לא יודע מה להחליט.
מה דעתך? להגיד לה את האמת, או לבקש
מאמא שלי שתדבר איתה?

כל המטרות ״הנעלות״ ,הטוב והרע, הימין
והשמאל, נסיגה וסיפוח, תיאוקרטיה
ודמוקרטיה, באמת שתת לתחת, כל עוד
חסידיהן נלחמים למענן אוטומטית, מבלי
לחשוב, ומבלי לשאול את עצמם שאלות
מטרידות.
לא רק מורדים ונון־קונפורמיסטים ראויים
בעיני למדליית החשיבה העצמית. גם
החוזרים בתשובה ראויים לאות הצטיינות
נעלה זה. אפילו ההלכה השמרנית קבעה
שצדיקים גמורים (מאמינים, ממושמעים,
הולכים בתלם) אינם זכאים לעמוד במקום
בו עומדים בעלי־תשובה (ספקנים, מרדנים,
שואלי־שאלות).
חשיבה עצמית אינה מטרה בפני עצמה.
זו בסך־הכל מערכת־בקרה עצמית, המאפשרים
אדם לבחון אם המטרות, למענן הוא
נדרש למות, הן באמת מטרות שאיתן הוא
מזדהה. לתתר על השימוש במערכת־בקרה
זו, פירושו של דבר להיות
ושטוף־מוח.
אוטומט־מתוכנת
אני אינני מוכן בשום פנים
ואופן לפעות עם כל עדר־ה־מאמינים
״נעשה ונשמע״ ,אפילו
כשאלוהים עצמו הוא ה־מצתה.
קודם אני רוצה לשמוע,
אחר כך אני רוצה לחשוב, ורק
לאחר שאבחון ואסכים ל״תורה מסיני״,
אהיה מוכן גם לעשות.
מר בן־טל מוכן לקבל אוטומטית את תורתם
של ישעיהו הנביא ואורי אבנרי. אני
רוצי׳ לחשוב עליהם קצת. יכול להיות
שגם אני אקבל אותם, ויכול להיות שלא.

סכנה: מולושים
בהפסקה של תה, באחד הבקרים של השבוע שעבר, האזנתי בהיסח־הדעוז לקולה
המרגיע, ובפעם זו אף מלגלג־משתעשע, של החברה גברת זמר, בתוכניתה ״הפסקה
של תה״.
לא שמתי לב לתוכן דבריה, כאשר לפתע קלטתי גם מה היא אומרת. הגברת
דנה בנושא האקולוגיה והמלחמה האופנתית, לדבריה, שעורך ציבור עיתונאים,
אקולוגים ואסתטיקנים למען סילוק מיטרדיט כזיהום, כיעור, פסולת, עשן ורעש.
בדריכות גוברת חיכיתי לחוות״דעתה, וכאשר סיימה בדברים ״מי שמעוניין בסוף
המאה ה־ 20 בקידמה הטכנולוגית למינה, חייב בתשלומים הבלתי״נוחים של מיט־רדים
אלה, ובו׳ וכו׳> הצעקה בעולם עתה הלא אופנה היא, כשט שבאה כן תחלוף״.
קמה בי מייד רוח התנגדות בלתי״רגילה. נזכרתי במנהל החשבונות, הריני להעביר
דרכו חשבון זה.
איננו צריכים לשלם את מלוא המחיר של מיטרדי קידמה אלה, אם אנו רוצים
בנוחות של מעטינו, אלא מחיר אחר שונה לחלוטין. מחיר של תיכנון, הכוונה,
בידוד, וניטרול המזיקים המועילים.
זה עולה כסף. מוכרחים לשלם מחיר חינוך אקולוגי ומונע למחליטים למיניהם,
לפוליטיקאים, לעסקנים אשר על הממון וקובעי חלוקתו, למשפטנים ולמשרתי־הציבור
עצמם, ושאר כלל הציבור. מוכרחים לשלם שכר־לימוד לשוטפי־המוחות
באמצעי־התקשורת. זח המחיר שעלינו לשלם למעננו, ולמען הבאים. אחרינו, עבור
נוחות החיים כיום, פן לאחר נשלם יותר, ולא תמיד נתקן את המעוות בידינו אנו.
זה שבעולם החלח אופנת הסכנה האקולוגית יש בכך הפעם רק חיוב.
גבירתי, תליית שלטים של ״סכנת מוקשים״ אינה אופנה, הפעם: נהפוך הוא :
מחובתך הדבר.
שלד,

לוגם תה

שלח את עמי
ראיתי בטלוויזיה הופעה נוגעת־ללב של
עולה חדשה מברית־המועצות בשם רבקה
אלכטנדרוביץ.,
בעברית רהוטה סיפרה הגברת על בתה,
שנעצרה במוסקבה רק משום שהפגינה עם
קבוצת יהודים לפני משרד־הפנים הסובייטי,
והביעה בגלוי את רצונה לעלות ארצה.
הבת ביקשה מאמה שלא תחכה לשיחרורה,
ושתעלה ארצה כשהשלטונות יתירו זאת.
הגברת רבקה אלכסנדרובק׳ היתד, מזועזעת
מעצם הרעיון שבתה, החפה מפשע,
יושבת בבית־כלא, מבלי ששלטונות הביטחון
הסובייטיים יטרחו להאשים אותה ולהודיע
לה מד חטאה וכמה זמן יש בדעתם
להחזיקה במעצר. לדברי הגברת אלכסנ־דרויביץ׳
ברית־המועצות היא המדינה היחידה
בעולם הפוגעת היום בצורה נפשעת
כזו בחופש האזרח.

זה לא מדוייק, כמובן. יש עוד מדינות
בעולם בהן יושבים אזרחים בבתי־כלא,
מבלי ששלטונות־הביטחון יודיעו להם מה
פשעם, וכמה זמן יש בדעתם להחזיק אזרחים
אלה במעצר ללא משפט.
אזרח אחד כזד, הוא ואליד פאהום, יושב־ראש
ועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה
העברית, שנעצר לפני שבועיים כחשוד
בהשתייכות לאחד מאירגוני החבלה, ושנת־קר
ארוכות על פעילותו של ועד הסטודנטים
הערביים. ללא משפט, ללא כתב־אישום,
יושב ואליד פאהום בבית־כלא ישראלי
חודשים רבים, כאזרחים אחרים היושבים
שם ללא משפט.
אבל מובן שאי־אפשר להשוות את שני
המיקרים. שכן ברוסיה אוסרים שלטונות־הביטחון
יהודים, ואילו אצלנו אוסרים של־טונות־הביטחון
בסך הכל ערבים.

במדינה

לא־דופו־י־הפלג

שכולה חווה
ב או ת הפ אר
העם מוסטאפה
ובת הרב

א. ק .ליוד!

הגדולה ביו תר ה פו על ת בקו
•שראל־איטליה 18 אלף טון.
קו דו־ שבוע׳ מחיפה לאיטליה
ההפלגותהבאות 23.5 — 6.6 — 20.6 — 4.7 :

אפ שרו ת סיור בגמל׳ הים התיבון

שושנה בת ה־ ,21 היא צעירה יהודיה,
בתו של רב ושוחט מיוהנסבורג שבדרום־
אפריקה. בארץ האפרטהייד והאפלייה הגזעית
נוצרו בה מושגים מסולפים לגבי דמותו
של ערבי.
״כל ערבי נראה בעיני כאדם מטיל אימה,׳׳
סיפרה השבוע שושנה, בקול נרגש.
״דמות המבקשת לפגוע ביהודים. כשנפ־גשתי
לראשונה עם מוסטאפה פנים אל פנים,
לא ידעתי את זהותו הלאומית. כשנודע לי
שהוא ערבי, ממש הזדעזעתי. נדהמתי לראות
שגם ערבי הוא אדם ככל האדם. זה
שבר אותי. קשרתי את גורלי עם גורלו.״
כמו כדרום אפריקה. כך נולד סיפור
אחבר. מיוחד במינו. בת הרב מיוהנסבורג,
שהתאהבה במוסטאפה חמיד לילה
( ,)27 בן הכפר סכנין שבגליל, שעבד כמלצר
במסעדה חיפאית.
שושנה עברה לגור עם מוסטאפד. בכפרו,
שם היא שוהה מזה שנה. אולם הפרשה
התפוצצה רק השבוע, אחרי שאבי הנערה,
שלא ידע כל הזמן את מקום ד,ימצאה,
הגיע לארץ, גילה באמצעות המשטרה כי
בתו מתגוררת עם אהוב־ליבה הערבי ב
משוחרי־הכוח.
לא היו קרבות רציניים, והמשטרה,
שהסתכלה במחזה, לא עצרה איש.
שלושה דגלים אדומים. אולם לא
כל הדגלים האדומים נישאו באותו בוקר
בתל־אביב בתהלוכה אחת. היו שלוש.
הגדולה ביותר היתד, זו של רק״ח בה
השתתפו כ־ 1500 איש, רובם ערבים מן התאים
המאורגנים־היטב של המפלגה בכפרי
הגליל והמשולש. התהלוכה עברה בשקט,
כי מארגניה בחרו מראש במסלול צדדי. מבית
הבימה ליפו, דרך אזור שאין בו תנועה
רבה בשבת בבוקר.
ההתחרות האמיתית היתה בין הפגנת אנשי
שי״ח־ברית־השמאל לבין הפגנת מק״י.
בשתיהן השתתף מיספר שווה של אוהדים
— 300 בכל תהלוכה. אך היה הבדל גדול
מאוד בגיל: אוהדי שי״ח היו ברובם בני
30 ומטה, אנשי מק״י בני 50 ומעלה.
הגבעהפמק״י קדם לתהלוכות משא־ומתן
מייגע לאיחוד. הוא חשף שוב את
הבדלי־ד,גישות הקיימים כיום במק״י, כשאגף
אחד, בהנהגת משה סנה, מסתכל לעבר
המערך, אילו האגף השני, בהנגת אסתר
וילנסקה, מביט שמאלה.
מק״י לא השיבה בלאו לפניית שי״ח, אך
הציגה שורה של תנאים לגבי הסיסמאות שיינשאו
בתהלוכה. הסיסמאות שהוצעו על־ידה
נוסחו בבירור כך שלפחות אנשי ריפ־תין
לא יוכלו להסכים להן.
כך דרשה מק״י לגנות את ״איומי המל

מ סו ל• פמגוסטה • רו דו ס• כ ר תי פיראוס•
ב די ג דיוי אנ קו ג ה •
קו ד פו
* בריכתש חי ה
* אולמות בידו ד מ רוו חי
* קו לנו ע
* תזמורת, ריקודי
* מטבח אי רו פ אי וים תיכוני מעולה

א| 0 6 1 7 £

^ 7£ 0וח 0

במכוניתך
נסיעהה לו ך ו שו ב ל אי ט לי ההחלמ ־ ססחלי
כולל כל המם׳.
כרטיסים אצל כל סוכני הנסיעות או אצל הסוכנים
הכלליים לישראל:

ויקינגי חברה ימית בעמ.
דרך העצמאות 4ם ,1טל 534235 .
חי פ ה
ת ל ־ א ב ! ,יה׳ אלנב׳ , 113 טל 535364,625334 .
יד 1ש ל׳ דח׳ אגרון ,28 טל 35771 .
שנת הבניה . 1954 דרגת סיווג בטיחותית׳שניתנה ע־׳• אגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה ״ב״.

[8א₪ 1 ₪ !101811
8ו1[1ווווק

המנ>1
קיבלו*
חיוכונך,
פרע גא
אומו בהקדם.

פקידות כללית בירושלים:

כתיבה במכונה — הודש !
פנקסנות, קצרנות:

ביה׳׳ם ״הפקיד״,

בצלאל .18

.העולם הזה״ ,שבועוןההדשוגהי * ר 8ליי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון .260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרס • בית״דפום משד, שהם
צ?*ט, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״• 8
העורך הראשי: אורי אבגדי * הסוציא־לאור: העולם הזה מ ד .8

פורמן,

כפר ערבי. האב פרץ בבכי, אולם לא יכול
היה לשנות את החלטת בתו להינשא לבחיר
ליבה.
ברור מעל לכל ספק, ששושנד, ומוטטא־פה
לא יכולים לבנות את עתידם בדרום־
אפריקה, אפילו אם יתייהד הצעיר הערבי.
שכן, בארץ האפרטהייד לא תקבל אותם החברה
השלטת.
האם יש להם עתיד בישראלי האם ישראל
סובלנית יותר? האם יוכלו לבנות את
חייהם בארץ שהם רוצים לחיות בה?
התשובה יכל אלד. היא שלילית. שושנה
אינה רוצה להתאסלם. מוסטאפה אינו רוצה
להתייהד. הם רוצים פשוט לחיות יחד כגבר
ואשד, נשואים. לכן אמרו שניהם השבוע:
״החלטנו להגר. לא כאן ולא בדרום־אפרי־קד,
נמצא את השקט הדרוש. באוסטרליה
נוכל בקלות להינשא בנישואין אזרחיים.״
הפגנות דגל אדום
גישא במרום
בדרך כלל זהו יום של מכות. באחד במאי,
חג הסולידריות של ד,פרולטרים של כל
הארצות, פורצות בדרך כלל כל המחלוקות
בין הזרמים הסוציאליסטיים השונים.
גם השנה היו מכות — אבל לפחות בין
ימין ושמאל. כאשר צעדו 300 חברי שי״ח,
בני משקי השומר הצעיר, אנשי ברית־ה־שמאל
(של יעקוב ריפתין) וסתם צעירים
שמאליים ברחוב דיזנגוף, התנפלו עליהם
אנשי בית״ר והליגה להגנה יהודית, שרפו
דגל אדום והחלו בהתכתשויות.
בני הקיבוצים הוכיחו שהם חזקים יותר

מד, של מנהיגי ערב,״ אך לא את ״מדיניות
הסיפוח של ממשלת ישראל.״
אנשי שי״ח, שמצאו את עצמם באמצע,
בין סנה וריפתין, הציעו פשרות, לעומת
דרישת מק״י להכריז כי ״מלחמת ששת הימים
— מלחמת מגן צודקת,״ הציעו :״מלחמת
ששת הימים — לא למען כיבושים
וסיפוח.״
תגובת מק״י: הודעה רשמית שהצעה זו
נמוד, כדחייה. ההחלטה על כך נתקבלה ב־מק״י
ברוב זעום — כשמואל מיקוניס מצביע
נגד משה סנה, וכמה חברים נמנעים
מהצבעה.
כדי למנוע את הרחבת המחלוקת, נקבע
כי דווקא הנמנעים יהיו הנואמים בעצרת
מק״י.

הסברת
כיפות, כושים
אגרופים ושפעת
הטלוויזיה היא מכשיר פלאים. היא יכולה
להפוך זבוב לפיל, פיל לזבוב. זהו רק עניין
של עריכה.
ביום־העצמאות הראתה הטלוויזיה הישראלית
כמה פעמים את תהלוכת יום־העצנד
אות בניו־יורק. הרושם היה מרשים. אך איך
נראתה התהלוכה במציאות?

מדווח כתם ״העולם הזה״ ,שהיה
עד ראייה :

דויד מלך ישראל חי וקיים על הכביש הרחב
של השדרה החמישית בניו־יורק ביום
הראשון של שבוע העצמאות. עשרים אלף
ילדים וילדות יהודיים הוציאו את המלך מקיבת,
כדי לחוג יחד אתו את יום ההולדת
העולם הזה 1757

ה־ 23 למדינת ישראל העצמאית.
למיצעד הילדים, שההסתדרות הציונית ה־ניו־יורקית
התעקשה?קרוא לה ״הפגנת
המונים למען ישראל״ ,היו סיסמאות ושירים
זהים :״דויד מלך ישראל חי וקיים״
,״עם ישראל חי״ ושירי ״כנר על
הגג״ ,כשרוב המשתתפים חובשים כיפות.
היה טעם מיוחד לסיסמאות כמו ״מסורת״
ועשרות תצוגות מכוניות, שהראו עיירות
יהודית במזרח אירופה עם סיסמאות הקוראות,
ליהודים בוודאי, לחזור למסורת היהודית.
חיכה
לאג רו ף 24 .שעות אחרי
שמאתיים אלף אמריקאים צעירים ומבוגרים
הפגינו בוואשינגטון וכמיספר הזה בסן־פרנ־ציסקו,
נגד המלחמה בוויאט־נאם, תחת הסיסמה
״שלום—עכשיו,״ הפגינו הילדים והילדות
היהודיים של ניו־יורק, בסיסמה ״חופש
— עכשיו ליהודי ברית־המועצות.
בכל התהלוכה הילדותית לא היתד, אפילו
סיסמה אחת הקוראת לשלום במיזרח התימאורע
אחד — בלתי-צפוי לגמרי •—
שפך לפתע אור מסנוור על המצב בכון,
למרות שכמה ילדים נשאו על בגדיהם
מרחב.
את סמל תנועת־השלום האמריקאית.
נשיא מצריים, אנוואר סאדאת, הדיח
היתד, בתהלוכה גם קבוצה אחת של מבואת
שותפו־יריבו הוותיק, סגנו של עבד-
גרים, חברי הליגה להגנה יהודית של ניו־אל־נאצר
בימים ההם: עלי צברי.
יורק. אלא הלכו לכל אורך הדרך כשידם
צברי היה מנהיג האגף הפרו־סובייטי
הימנית מונפת למעלה, ואגרופם קמוץ. ליהודי
ניו־יורק יש זיכרון קצר או אין זב־של
הצמרת הנאצרית, כשם שזכריה מוחיי
רון כלל: הם קיבלו את הקבוצה התוקפנית
אל־דין היה מנהיג האגף הפרו־אמריקאי.
סאדאת היה באמצע.
בעלת סיגנון־ד,הופעה הפאשיסטי במחיאות־הדחת
צברי יש לה משמעות אחת :
כפיים סוערות. המגינים היהודיים צוזחו סיסהודעה
מפורשת, פומבית, חד־משמעית
מאות אנטי קומוניסטיות, וקבוצה גדולה, של
ישראליים, שעמדה ליד הבמה המרכזית, עולארצות־הברית:
אתם יכולים לחזור
ולהשיג מעמד חשוב במצריים, אם תבידדה
אותם בקריאות חיבה.
או את השלום ונסיגת צה״ל.
תזמורת כושית. בתהלוכה של הילדים
הציוניים היו גם תזמורות ילדים שרוב
מנגניה היו כושים צעירים, ותזמורת
אחת הופיעה כשבראשה דגלים ישראליים ודגלים
אדומים, שהוכנו כנראה למיצעד ההעיתוי
היה מושלם. הוא בא שעה
אחד במאי.
קלה לפני בואו של ויליאם רוג׳רס,
קבוצות בית״ר היו אף הן חלק בלתי־שר־החוץ
האמריקאי, למצריים.
נפרד מד,תר,לוכד״ עם סיסמאות ״רק כך״
האיש שבא לסעוד — על שולחנם
ומפות ענקיות של ר,מתרח התיכון, כששל
פייצל, חוסיין, סאדאת וגולדה —
הכתובת ״ישראל״ כתובה על כל האיזור
הוא חייכני, מתון, פשרן. אבל הוא בא
כולו, כדי שד,מבין יבין.
למלחב בשליחות מויימת מאד, בעלת
המשטרה היתד, ידידותית מאוד, השוטשני
יעדים שלובים :
רים האיצו באידיש (גיי שזן) במעט היהולהביא
לידי הסדר כלשהו, שיכדים
שהסתכלו בתהלוכה, וקבוצות פלסטינים
לול את נסיגת צה״ל מהתעלה,
הפגינו נגד יום־העצמאות בשדירת מדיסון
!•׳ לגבש שותפות מצרית־אמריקאית,
המקבילה.
שתחסום בפני ברית־המועצות את הדש
פעתלר כין. מזג־ר,אוויר היה אנטי
רך להתפשטות נוספת בעולם הערבי וישראלי
קיצוני. רוח קרה גירשה מהשדירה ! בים התיכון.
החמישית את מעט הסקרנים, והשגריר הסאדאת
הודיע לו, באמצעות הדחת
ישראלי יצחק רבין עמד על במה קטנה, צברי: מצידנו זה בסדר.
בפינת הפארק המרכזי של ניו־יורק, כשהוא
עכשיו תלוי הכל בממשלת ישראל.
מהרהר בוודאי בשפעת הבאה עליו, ערב
יום־העצמאות.
שתי מכוניות עם מטאטאי־ענק ושתיים עם
מזליסי־מים במימדים אמריקאיים, סיימה את
רוג׳רס יודע זאת. אין לו אשליות.
התהלוכה. אחרי ארבע שעות של עצמאות
ברור לו מהו המישחק שמשחקת ממי
ישראלית, עטופה בטונות של נייר, כרוזים,
שלת גולדה: לסחוב, לדחות, להשתמש
סיסמאות קרועות וסתם ליכלוך של יומיום,
בכל טכסיס כדי למנוע הכרעה כלשהי
התפזרו הילדים עם הכיפות לבתיהם ברחבי
עד לראשית השנה הבאה, כאשר ממניו־יורק,
כדי ללכת לבית־הספר האמריקאי
שלת ניכסון תהיה שוב עסוקה בבחיביום
השני ולחזור ביום א׳ שאחריו לביתרות.
ר,ספר
היהודי וללמוד בו כי ״דויד מלך ישאיך
חושב רוג׳רס להתגבר על מכשול
ראל חי וקיים.״
זה ז
ערב בואו אחז בטכסיס מקורי ומתוחכם.
הוא ביקש להיפגש עם ועדת
החוץ־והבטחון של הכנסת.
נץ קורא
היתה זאת תשובה למעשה דומה של
)יי*י
אבא אבן בוושינגטון. אבן נפגש עם
ל ש לו ם
חברי הסינאט מחברי שתי המפלגות,
הירצה בפניהם נגד תוכנית רוג׳רס.
״אני מאמין, שמתחוללת תמורה מהוהדבר
הרגיז אז את רוג׳רס, שהיה נא תית
במצריים. פקידים, דיפלומאטים ואחלץ
לכנס ישיבה כמעט חסרת־תקדים,
רים — אינם שרים אמנם התקווה ברחוכדי
להגן בפני אותם סנטורים על מדיניותו.
עכשיו פשוט גילגל את הכדור
של אבן לשער הנגדי.
לאור תקדים זה, קשה היה לממשלת

ן ו*׳רס

האיש שבא
ל ס עוד
ישראל לסרב לרוג׳רס. היא הסכימה להפגישו
עם הוועדה, שבראשה עומד
חיים צדוק, שהוא לפעמים־נץ ולפעמים־
יונה, אן בעיקר יונה.
בוועדה אין ייצוג לסיעות האופוזיציה
הקטנות, אך חברים בה מנחם בגין
ושות׳ .יהיה זה בוודאי מיפגש מעניין.
אבל הוא לא יקדם את שליחות רוג׳רס.

האם? איו * כ8נה 1
אם כן, מה יעשה רוג׳רסז
השאלה הגדולה היא: האם הוא
ילחץ זאיך הוא ילחץ וכמה הוא
ילחץ 1
אם יבוא רוג׳רס לישראל, כשבכיסו
הסכמה סופית של מצריים להסדר לפי
נוסח ארצות־הברית, יכול להיות שרו־

תוציאו
תהיה אתם
קיי.
אותנו

המלחמה בלתי־נמנעת.
רוצים להילחם בסובייטם
זה עניינכם שלכם. אולם
מן החשבון הזה.

!; 5 0111נ״0011111; 1

אנטי־גולדה
אולם לא ברור אם אמנם יהיה רו־ג׳רס
מוכן להשתמש כבר עתה בשפה
כה מפורשת.
אמנם, לאורך הדרך לארץ לא השאיר
כל ספק היכן הוא עומד. בראיון שנתן
בלונדון חזר בפירוש על עיקרי ׳תוכנית
רוג׳רס״ :ישראל צריכה להיסוג ; לא
לגבולות ה־ 4ביוני אלא לגבולות בטוחים;
תיקוני הגבול אינם יכולים להיות
פרי הכיבוש, אלא רק פרי השיקו
שני
יעדי

אבני 9תגד\ לות

דיעות

הנתיון
ג׳רס יהיה תקיף. בעיות של רכש, כסף
וסיוע עלולות להתעורר בצורה חריפה.
אך יתכן כי רוג׳רס ימסור לממשלת
גולדה בקיצור את הבשורה הבאה :
׳לפניכם הזדמנות חד־פעמית להשיג
שלום כולל, וגם הסדר״בינים.
׳סאדאת הוא רציני. הדחת צברי מוכיחה
שנאומי השלום שלו אינם די-
בורי״סרק. הוא מוכן לשלם מחיר, ואפילו
מחיר גבוה מאד מבחינת היוקרה.
״אם תדחו הזדמנות היסטורית זו,
תהיו אחראים לתוצאות.
״אחרי ויתורים כל־כך מרחיקי־לכת
מצד מצריים, נותרה רק שאלה של אז —
או. אם ישתכנעו המצרים שכל הוויתורים
שלהם לא הועילו, תבוא ריאקציה
חזקה. אנשי־השלום יטואטאו מן הזירה,
ובמקומם יבואו אנשי־מלחמה. במקום
ההתקרבות לארצות־הברית, תבוא
התמסרות סופית לברית״המועצות.

לים הבטחונים ; פירוש הדבר — שינויים
לא־מהותיים.
הוא גם חזר על העיקרון שכל הסדר-
ביניים לפתיחת תעלת־סואץ צריך להיות
צעד לקראת הסדר כללי, וחלק מן המאמצים
להשיגו.
שני העקרונות נוגדים לחלוטין את
קו ממשלת גולדה.

איד ה סי בו ב ד.ד 3יווי
בוודאי יעבור זמן עד שיתברר מה
בדיוק יתגבש בשיחות רוג׳רס —גולדה.
אולם דבר אחד ברור כבר עתה :
ביקור רוג׳רס עלול להירשם בהיסטוריה
כהזדמנות האחרונה.
אם יוזמה זו תיכשל, תתקרב ישראל
צעד ענק לקראת מלחמה חדשה —
הסיבוב הרביעי של .1971

שר החוץ הישזוה את הנטייה הזאת במצריים
לפרי, שעדיין אינו בשל לאכילה ולפיכך
צריך להמתין שיבשיל. אני חושש
שהוא לא יבשיל מעצמו, אם ישראל לא
תנקוט יוזמות לעודד את התפתחותו.״

פרופסור לקייר
בקאהיר — ״התקווה״ 1

בות קאהיר, והרצל לא נעשה אלילם —
אבל התפתחה אצלם מידה גדולה מאוד
של נכונות להגיע להסדר עם ישראל ולהשתחרר
מן הנטל המעיק הזה. אינני בטוח
אם ישראל מיצתה את כל האפשרויות לדבר
עם האנשים האלה. אינני בטוח כלל.
העולם הזה 1767

סיכוי לשלום. הסיפור אינו חדש,
אבל מפתיע היה לשמוע אותו השבוע מפיו
של נץ #ובהק, שעד לפני זמן לא רב התנגד
לכל נסיגה: הפרופסור (להיסטוריה
מודרנית) זאב לקייר, מאוניברסיטת תל־אביב,
הנחשב למומחה מדיני בעל שם עולמי,
נפגש בזמן האחרון עם דיפלומטים ערביים
בכירים ביותר. על־סמך פגישותיו אלו,
קבע הוא :״אני מאמין בסיכוי להוציא את
מצריים מחזית האויבים שלנו. זו היתד.
צריכה להיות המטרד, המרכזית של מדי-
ניות־החוץ הישראלית. בסיכוי הזה היינו

צריכים להשקיע את כל כוחנו ומירצנו ורצוננו,
בפעם הראשונה בתולדות הזמן החדש
נתקלתי בתפעה, שלא היתד, קיימת
עד : 1969 ערבים רבים — ביניהם דיפלו־מאטים
בכירים, שלדעתם יש מישקל ניכר
בארצותיהם — מוכנים להגיד במפורש, כי
הגיעה העת להכיר בקיומה של ישראל.״
״זה שאנשים אלה אינם אומרים זאת מעל
לבמות פומביות וגלויות — זה מפני שעדין
אינם יכולים לנהוג כך. אבל הנכונות
עצמה היא בעלת חשיבות מרובד״״
מלחמה, הנשק למדיניות. יואילו
מהצד השני, קובע לקייר :״אחת הבעיות הקשות
לפיתרון הוא חוסר האמונה שלנו,
הישראלים, שאפשר אכן לצאת מהסיכסוך
הזה בדרכי שלום. זה חדר אצלנו להכרה,
שאין אפשרות כזאת, שהמצרים לעולם לא
יתייחסו לזה ברצינות ובכנות, שכאילו ה־

סיכסוך הוא נצחי. אנחנו לפעמים לא ערים
מספיק לראות, כי הדברים משתנים והולכים
ונוצרות נסיבות חדשות.״
מסקנתו: המלחמה בין ישראל למצריים
תתחדש. מדוע? ״כי אין סיכוי קרוב שהמצרים
ישיגו הישגים מדיניים.״ בלית־ברירה,
יפנו לאלטרנטיבה האחרת.
תחבורה תשוקה ושמה
מוגית
בן״ציון שוקרי ( )31 הוא דור חמישי בארץ•
ילדיו הם בני הדור השישי. אולם ספק
אם נכדיו יוכלו להמשיך במסורת ולטעון
(המשך בעמוד ) 18

פ 1נ \

(המשך מעמוד ) 11

תוף סין כמשפחחרהעמים המואר־גנת.

1זרר \זה י(זטץ\־י
מצב זה טומן בחובו סכנה חמורה
לישראל.
מסכת היחסים בין ישראל וסין היא, כולה
סיפור של מחדל היסטורי, הגובל בשערו־ריה.
בשנים
הראשונות של סין העממית, כיהן
דויד הכהן כציר ישראל בבורמה. בעמרת־מוקד
זו, היטיב הכהן להבין את המתרחש
במיזרח אסיה. הוא היה אחד הראשונים שהבינו
כי סין העממית עומדת למלא תפקיד
עצום בעתיד היבשת.

הכהן יצר את היחסים הראשונים
עם פקינג, כתקל שם כיחס
אוהד, ודיווח לירושלים: אפשר
לכונן יחסים רשמיים כין שתי המדינות.
תהיה זאת השקעה מצד
יינת לגכי העתיד.
התשובה של שר־החוץ משה שרת היתה
חד־משמעית: לא.
מדוע?

שרת פחד מפני האמריקאים.
הוא חשש שהתקרבות לפקינג
תרגיז את וושינגטון עד כדי כך,
שהיא עלולה לשנות את יחסה לישראל.
דויד בן־גוריון, שגילה את
פין רק לאחר מכן, לא התנגד ל דעה

כיום ברור שהיה זה חשש־שווא, וכי ישראל
החמיצה הזדמנות היסטורית חד־פעמית.
כעבור זמן קצר גילו הסינים את התנועה
הלאומית הערבית, ומאז הם מנהלים מדיניות
פרו־ערבית קיצונית ועיקבית. הם איתרו את
הפידאיון הפלסטיניים, מושיטים להם עזרה,
ומעמידים לרשותם את התנועות הפרו־סי־ניות
בעולם המערבי. נסיונה להתקשר עם
מצריים הצליחו פחות, בגלל תלותה של
קאהיר בעזרה הסובייטית.

כאשר אין ח ד שו ת-יו צרת אותן ה עי תונו ת
שבא הקיץ וביכורי המלפפונים זו-
רמים לשוק, מתחילה גם עונת המלפפונים
בעיתונות הישראלית. מערב פסח עד
תום חגיגות העצמאות, שובתים כל החיים
במדינה וכל מייצרי החדשות יוצאים לחופשה
או חוגגים. זוהי התקופה בה מייצרת
העיתונות הישראלית עצמה את מיטב סיפורי
החדשות.
לרוע המזל, אין סיפורים אלה רואים
אור. הם קשורים במה שמתבשל במיטבחי
העיתונות והעיתונאים עצמם. ואלה, האוהבים
תמיד לרחרח במיטבחיהם של אחרים,

חסקוניס שדא
פורסמו בעיתונות
אינם מתלהבים שיתחבו אפים לם יריר,ם.כך
קרה, שבעוד קורא העיתונים הממוצע משתעמם
למקרא החומר בעמודי החדשות או
על מסך הטלוויזיה, התחוללו הסיפורים
המרתקים ביותר מאחורי הקלעים של העיתונות
הישראלית.

הקרב ע?
הרמטב״?

1פני שבועייס הגישה הטלוויזיה /הישראלית לצופים, במסגרת תוכנית
מוקד, מסיבת עיתונאים של הכתבים הצבאיים
של העיתונות הישראלית עם הרמם־
כ״ל רב־אלוף חיים בר־לב.
הצופים ראו על המסך את הכתבים

אם תחזור עתה סין לזירה ה בינלאומית
ותיכנס לאו״ם, עלול
הדבר לחזק עוד הרבה יותר את
המערך האנטי-ישראלי באו״ם וכעולם.

אפריים
\2י11 זון 2־\ 29 ינג

אולם יתכן ויש מקום להשגת
יעד צנוע יותר: קשירת יחפים
פורמליים, ופתיחת אפשרות של
דו-שיח עם סין.
תחת להמתין להתפתחות ירח־הדבש ר,אמ־ריקאי־סיני,
כדאי לישראל לבדוק בעצמה, באופן
עצמאי, אם יש מקום ליחסים ישירים
בינה ובין סין.

לצורך זה אין חובה דווקא, לשגר מיש־לחת
פינג־פונג, אם כי יש בישראל ספור־טאים
וחובבים (כמו אפריים קישון) שבוודאי
היו שמחים לנסוע לפקינג.

בבירות רכות בעולם שוכנים זו
בצד זו שגרירות ישראלית ושג*
דירות סינית, וניתן לערוך גישושים
בצורה דיסקרטית.

הדבר יגביר את מעמדה העצמאי של ישראל,
יהווה לחץ על ברית־המועצות לשם
שינוי עמדתה הקיצונית כלפי ישראל, וישמש
תזכורת לכל המעוניין שישראל אינה
סתם גרורה של ארצות־הברית, אלא מדינה
המנהלת מדיניות־חוץ עצמאית משלה.

שאין זה נאה למדינה, שכתב כמו רון
בן־ישי, שהוא בעל חזות פנים ילדותית,
יראיין את הרמטכ״ל בראיון כה חשוב ורציני.
דובר צה״ל נטל על עצמו את בחירת
המראיינים, והודיע לטלוויזיה כי נקבע
ששלושה מראיינים יראיינו את הרמטכ״ל :
הכתבים הצבאיים זאב שיף (הארץ) ,איתן
הבר (ידיעות אחרונות) ורון בן־ישי (הטלוויזיה).
עכשיו
הגיעה חורה של הנהלת הטלוויזיה
להתקומם. מה פתאום, אמרו אנשי
הטלוויזיה, יקבע לנו דובר צה״ל מי יראיין
אצלנו אח הרמטכ״ל י לא יקום ולא יהיה !
והטלוויזיה דחתה את ההצעה.
לא יאומן, אבל כמעט כל צמרת המדינה
עסקה אותם ימים בשאלה מי יראין את
הרמטכ״ל בטלוויזיה. הנושא עמד במרכז
ויכוחים אין קץ. עשרות שיחות טלפוניות,
איומים והצעות. כאן התחיל משחק של
״אם אתה מעליב את האיש שלי — אני
אעליב את האיש שלך״.
לבסוף, אחרי שהטלוויזיה הציעה צוות
משלה לראיון הרמטכ״ל (שמואל שגב, האלוף
(מיל ).חיים הרצוג ואלי ניסן) ,שנפסל אף

לנדס, כתבת הארץ, אוהד קריב, עורך ביטאון
צעירי העבודה רמזור, יחיאל לימור ממעריב,
ואחרים. בידיעות־אחרונות הוענק
הפרס לשלושה: שמעיה קידר, צבי רימון
ואילנה תורן, שאומנם אינה עיתונאית אבל
לעומת זאת היא מזכירתו הפרטית של
מזכיר מערכת ידיעות אחרונות, דב יודקוב־סקי,
תפקיד שבוודאי ראוי שיזכה אותה בפרס
מטעם מפלגת העבודה.
מאחר שצבי רימון, שהוא כתב נמל-
התעופה לוד של ידיעות, עמד לטוס ממילא
לקנדה, לא התירו לו בעיתון לטוס גם לגרמניה.
לכן החליט יורם פרי, דובר העבודה,
להעניק את הכרטיס למנחם מיכלסון, עורך
אחד מעמודי השבת של יריעות.
אבל המהומה פרצה, כאשר נודע לכתבי

הכתב הצבאי
של הטלוויזיה
מחרים את
הרמטכ״ל

בנסיבות אלה, יתכן שכדאי לישראל לעשות
נסיון חדש ליצור מגע עם סין.
אין לקוות שסין תפקיר את הערבים לשם
התקרבות לישראל. אין לישראל מישקל סגולי
המפצה את סין על יחסיה עם הערבים.

אין זה מן הנמנע שסין תהיה
מעוניינת בכינון יחסים פורמליים
כלשהם, בדי לאגף את ברית־ה-
מועצות גם בזירה זו, להגביר את
חופש התימרון שלה כמיזרח התיכון,
ולהוכיח לערכים ולמוסקבה
שגם לה יש אופציות שונות.

בת עיתונאים מצולמת, כמו זו שנערכה
עם שר-הבטחון, משה דיין, לפני מספר
שבועות, שהעיתונאים הנוכחים בה היו סטא־טיסטים
של הטלוויזיה, הצליחו בקושי להוציא
כמה מילים מפיותיהם.
אולם זכר אותה מסיבה, בה נשאלו שאלות
חסרות טעם והושבו תשובות קטועות
וחטופות, לא הלהיב את הרמסכ״ל. הוא
פסל אפשרות זו. אז הציעה הטלוויזיה כי
כתבה הצבאי, רון בן־ישי, הוא שיראיין את
הרמטכ״ל.
כמעט והוחלט על כך, לולא לחש מישהו

שלטון, הלוא היא מפלגת העבודה, מחלקת
נסיעות־חינם לעיתונאים לגרמניה. אין צורך
לשלם פרוטה. כל ההוצאות, כולל כרטיס הטיסה
וכולל השהייה בגרמניה, הם על חשבון
המארחים הגרמנים.
הסתבר שדובר מפלגת העבודה, יורם
פרי, הוא שקבע אילו עיתונאים יזכו בפרס.
הוא בחר בעצמו את תריסר העיתונאים,
שישותפו במשלחת שתצא לטיול החינם
בגרמניה.
מובן שהוא בחר בעיתונאים שמפלגת
העבודה חפצה ביקרם כמו למשל, דורית

רון בריש

הצבאיים
יושבים באולפן שורות שורות,
מסורקים וענובי עניבות, שואלים בנימוס
את הרמטכ״ל שאלות שאת התשובות עליהן
ידעו מראש. הרמטכ״ל, בטון השקס וה־אבהי
שלו, השיב תשובות חייכניות, שלא
חידשו דבר, כשהוא זוכה לחיוכים גם
מצד הפרשן הצבאי האלוף (מיל ).חיים
הרצוג, שישב לצידו ושימש כמתווך בינו
לבין הכתבים הצבאיים.
הכל התנהל כאילו על מי מנוחות. אבל
מאחורי הקלעים של תוכנית כמעט פאסטו־רלית
זו, התחוללה סערת רוחות שהרעישה
את צמרת המדינה. הסערה התחילה
עוד זמן רב לפני שהוחל בהסרסת התוכנית,
כי כיום הופעה בטלוויזיה אינה דבר
של מה בכך. כאשר ידוע כי כמחצית מתושבי
המדינה יחזו בתוכנית מסוימת, שוקלים
בה כל פרם ופרט.
כאשר החליטו בטלוויזיה לשדר לקראת
יום העצמאות ראיון עם הרמטכ״ל, הועלתה
ההצעה לערוך את הראיון בצורת מסי־

הוא, הצליח חבר הנהלת רשות־השידור
נתן שחם, לשכנע את הרמטכ״ל שיסכים
לראיון במסיבת עיתונאים עם הכתבים הצבאיים.
בר־לב נכנע.
אבל כשהוקמה לבסוף מסיבת העיתונאים
עם הרמטכ״ל, בלטו בה בהעדרם שלושה
כתבים צבאיים: זאב שיף, הכתב הצבאי
של הארץ, שסירב להשתתף בראיון ההמוני
בטענה שהשאלות נקבעו מראש ואין בו
מקום להתמודדות עם המרואיין; כמו־כן, רון
בן־ישי, הכתב הצבאי של הטלוויזיה, הנפגע
העיקרי בכל הפרשה, ששהה אותה שעה
בבניין אך סרב להשתתף בראיון ; והכתב
הצבאי של העולם הזה, שהטלוזיזיה הטילה
וטו על הזמנתו למסיבת הכתבים הצבאיים.

המתנות של
מפלגת העבודה
^ ין פסח לחג העצמאות, כשממילא
^ אין עבודה רבה, מתכננים עיתונאי ישראל
את חופשות הקיץ שלהם, כמובן על
חשבון חברות־התעופה, עיתוניהם, או משלם
המיסים.
וכך, בשחבורה נכבדה מעיתונאי ישראל
כבר ארזה את המזוודות לקראת הטיול
המאורגן עבורם על ידי אל־על, על חשבון
משלם המיסים, בקנדה ובארצות־הברית —
נפל דבר בין אלה מהעיתונאים שטרם הצליחו
לארגן לעצמם איזו נסיעת־חינם קטנה.
השמועה פשטה מפה לפה כי מפלגת ה״

החזסנ״ל
העיתון כי דם אילנה תורן, מזכירתו של
הבוס יודקובסקי, תיסע במשלחת כעיתונאית.
ועד העובדים התכנס מיד, הודיע לבעלי
העיתון די לא יתירו את יציאתה של
המזכירה במשלחת. אמר אורי פורת, יושב־ראש
ועד העובדים :״לא רצינו שמזכירה
שלנו תיסע במישלחת של עיתונאים. לא
איכפת לנו שתיסע בתור מזכירת המשלחת
או משהו אחר, אבל לא יכולנו להסכים
שפקידה בעיתון תייצג את העיתון במשלחת
רשמית כחברת המערכת״.
בעקבות זאת בוטלה נסיעתה של המזכירה.
אבל תוך כדי כך נחשפה השערוריה
הגדולה: כיצד יתכן שמפלגת השלטון מחלקת
נסיעות חינם לעיתונאים? האין בכך
משום שחיתות פוליטית?
ליורם פרי, דובר מפלגת העבודה, היה
הסבר משלו על כל הפרשה הזו. לדבריו,
אין בכלל קשר בין מפלגת העבודה לנסיעות
שחולקו לעיתונאים. סיפר יורם :״יהו־

הרי הפרשה הבאה עמדה במרכז המאורעות
השבוע.
יום ראשון השבוע היה ללא ספק יום
היסטורי בתולדות העיתונות הישראלית :
היה זה היום הראשון בו הקדישו שני ה־צהרונים
ידיעות האחד לשני, תוך שהם
נוקבים בשמו המלא של הצהרון המתחרה.
מעריב, שהזכיר את שם ידיעיות אחרונות,
רק כשבעליו נוח מוזס, נשלח למאסר אחרי
שהיה מעורב בתאונה קטלנית בה נדרסה
ילדה על ידי מכוניתו, שש לפרסם כי
״משטרת תל־אביב פתחה תיק חקירה פלילי
נגד העיתון ידיעות אחרונות, על פרסום
תמונת חשוד ברצח בניגוד לצו שופט״.
באותו יום עצמו שמחו עורכי ידיעות
אחרונות לפרסם כי ״מירון בנבנישתי, חבר
הנהלת עירית ירושלים, הגיש למועצת ה
אבל
לבסוף נמצא מוצא של פשרה, שאים־
שר לשני הצדדים להמשיך בעסקים.
באותו זמן הצליח ידיעות אחרונות להגביר
את הרכש שלו: סילבי קשת, בעלת
הטור המפורסם חץ מסילבי קשת בוזארץ,
הצטרפה אל לגיון הזרים של ידיעות -אחרונות
— כתבי עיתונים אחרים שעברו
לעבוד בעיתון זה.
אלא שבמיקרה זה לא היתד, עינם של
עורכי הארץ צרה בכך. בחודשים האחרונים
הסתכסכה טילבי קשת בצורה קשה
מאוד עם בעליו של הארץ, גרשום שוקן,
הפסיקה לפרסם את מדורה, ולבסוף אילצה
למעשה את שוקן לפטרה.
היה זה מוזר שהיא נקלטה שוב דווקא
בידיעות אחרונות. שכן, בשעתו, כשעזבה
סילבי את ידיעות ועברה להארץ, הוטל

התקפה חסרת־תקדים ע 1ד
״׳ד־עוו! אחרונות״ על עודר ״האד׳(״

דה הראל, שהוא מנהל המחלקה לחינוך חברתי
במחלקת החינוך של עירית תל־אביב,
קיבל הזמנה ממועדון העיתונאים הצעירים
בבון, לשגר מישלחת של עיתונאים צעירים,
עורכי עיתוני ילדים ועורכי מדורי חינוך ונוער
בעיתונות הישראלית, לסיור בגרמניה.״

הדובר פועל
לאיש פרטי
ף* ין ישראל לגרמניה יש הסכם על
חילופי משלחות. הוקמה קרן של 2
מיליון ל״י המממנת נסיעות של משלחות
בין שתי המדינות. הגרמנים הם התורמים
את רוב הכספים לקרן, כך שהם מממנים
גם נסיעות של משלחות מהארץ לגרמניה
וגם משלחות מגרמניה לכאן.
״יהודה הראל,״ המשיך פרי להסביר ,״שלא
יכול היה להתעסק בארגון המשלחת, מסר
את זה לארגון ידידי הנופש בישראל, אגודה
העוסקת בחילופי משלחות עם ארצות-
חוץ. כיון שלאנשי האגודה לא היה מושג
איזה עיתונאים להזמין למשלחת, הם פנו
אלי, ביקשו ממני שאעמוד בראש המשלחת
והטילו עלי לבחור את העיתונאים שישתתפו
במשלחת. אבל אין לזה שום קשר לעובדה
שאני דובר מפלגת העבודה״.
לרוע המזל שכח יורם פרי לספר עובדות
אלה למוזמנים להשתתף במשלחת. רובם
ככולם היו סבורים שהנסיעה מאורגנת
על ידי מפלגת העבודה, כיוון שקיבלו את
ההזמנה אישית מידי דובר המפלגה.
כמה מהעיתונאים אליהם פנו בעניין זה
אף דחו את ההזמנה, משום שראו בה נס־יון
לשוחד פוליטי. עוד יותר מזה: אחרי
שידיעות אחרונות הציע ליורם פרי שהכתבת
יואלה הר־שפי תצורף למשלחת במקומו
של צבי רימון, לא אישר פרי את
נסיעתה. רבים נזכרו כי רק לפני שבועות
מספר דיוזחה יואלה בצורה לא כל כך
חיובית על ועידת העבודה. לא היתה כל
סיבה לכך שדובר העבודה יתן לה פרס
בצורת נסיעת חינם לגרמניה.
המעניין בכל הפרשה הוא, שהיה זה דובר
העבודה שהזמין אישית את מזכירתו
של דב יודקובסקי, אילנה תורן, להצטרף
למשלחת כעיתונאית, למרות שאינה כזאת.
לולא עירנותם של אנשי הוועד בצהרון, עלול
היה דב יודקובסקי להישאר בשבועות הקרובים
ללא מזכירה.

ה״סקיפ׳,
הישן

ן * עוד ששתי הפרשות הקודמות
נשארו חסויות מעיני הציבור הרחב,

עיתונות קובלנה נגד העיתונאי יהושע ביצור
ממעריב .״התלונה, שהגיש בנבנישתי
נגד ביצור, טוענת כי ביצור עבר על כללי
האתיקה העיתונאית בפירסום, שהיה מכוון
נגד בנבנישתי.
ביום השלישי לפני שבוע פירסם ביצור
״סקופ״ מרעיש. בכותרת ראשית במעריב
טען כי מירון בנבנישתי, הממונה על מזרח
ירושלים מסעם עירית ירושלים, הגיש
למשרד־החוץ תזכיר מפורט וסודי, בו הציע
להקים עיריה ערבית נפרדת שתשלוט על
מזרח ירושלים ועל מרבית שטח העיר העתיקה.
לפי הצעה זו יהיה חלק אחד מה־עיריה
הערבית בתחום ישראל ואילו החלק
השני של העיריה — בתחום הנתון לריבונות
ירדנית.
הסקופ היה מרעיש באמת. אבל ביצור
שכח לציין שתי עובדות: כי התזכיר שתוכנו
הודלף לו, נכתב עוד בשנת ; 1968
וכי למחרת יום הפירסום עמדה להיערך
הצבעה במועצת העיריה, בה היו צריכים
להצביע על מועמדותו של מירון בנבנישתי
לסגנות ראש־העיר.
הידיעה שפורסמה במעריב העמידה את
העובדות בצורה כזו, שניתן היה להבין כי
התזכיר הוגש על ידי בנבנישתי, בן־טיפו־חיו
של תדי קולק, רק בזמן האחרון.
לא היה ספק שביצור שימש ככלי־שרת,
בידי מי שהיה מעונין שמירון בנבנישתילא
ייבחר לסגנו של תדי קולק. העובדה שלא
טרח לבדוק ולהודיע לקוראיו את תאריך
התצהיר, היא המחשידה אותו בעבירה על
כללי האתיקה העיתונאית.
אשר לעצם ההצעה שהעלה בנבנישתי בתצהירו
מלפני שלוש שנים, הרי אין בה
חידוש רב. היה זה תדי קולק עצמו שהעלה
בזמנו את הרעיון לצאת מהסבך של
בעיית ירושלים, על ידי סיפוח אזורים
קרובים לעיר לשלטון ישראל, הקמת עי־ריית־גג,
והקמת עירייה ערבית עצמאית
שתשלוט על מזרח העיר ועל שטחים בעיר
העתיקה, שיהיו בריבונות ירדנית.

מורעלת

עליה חרם כללי בידיעות אחרונות, ונאסר
להזכיר את שמה או לרמוז אפילו על קיומה.
סילבי
עברה למקום־עבודתה החדש יחד
עם שם מדורה. הפעם שלחה את חיציה
מהקשת של ידיעות אחרונות, אחת לשבוע,
ביום שישי. אולם בעוד שהממרים הראשונים
שלה היו צימחוניים, בהשוזאה לכתבות
שפירסמה בשעתו בהארץ, הרי ביום
השישי האחרון שילחה סילבי ממדורה לא
חץ, אלא אשפה מלאה חיצים מורעלים —
בצורת פצצת־זמן.
היתד, זו הרשימה שנשאה את הכותרת
הרוזנת דרקולה. במיטב המסורת של מדורה,
בו נהגה לתאר טיפוסים מוגדרים בצורה
אנונימית, ולהניח לכל המדינה לשחק
במישחק הניחושים וזיהוי הדמות, מבלי
להסתכן בהוצאת־דיבה, תיארה סילבי קשת
אשת חברה תל־אביבית מאוד־מאוד מסדי־מת,
שחוגי העיתונות הישראלית לא היו
צריכים להתאמץ כדי לזהותה עם אשתו של
הבום שלה לשעבר.
רשימה מסוג זה לא נכתבה עד כה מעולם
בעיתונות הישראלית. נראה היה ש־סילבי
גייסה את כל מלאי הרשעות והרעל
כדי לתאר את גיבורת רשימתה, אדית שלוס־ברג,
ולהפכה ללעג ולקלס.

הצגזוד
לא הרגיש
ף• ארק שתיארה את צורתה החיצונית
/בצורה מזעזעת, אלא לעגה לדרך דיבורה׳
לצורת לבושה, למינהגים האינטימיים
ולחיים הפרטיים שלה. היא הציגה אותה
כאשה שגרמה למות בעלה, שאף הוא מוצג
ברשימה כדמות מרושעת ומלאת חסרונות;
כמי שמוזמנת לכל מקום רק כאובייקם ל־התבדחות.
כשלעצמה,
מבלי לייחס אותה לאנשים
חיים, היתר, זו קלאסיקה מקאברית שהמחישה
כיצד אפשר לרצוח אנשים בתיאור אופי.
ואילו המחשבה שהרשימה נועדה לפגוע בדמויות
חיות, עוררה חלחלה.
לא חלף זמן רב מאז יצאו גליונות
ערב שבת של ידיעות אחרות לשוזקים,

^ ל הסיירות הללו, נראו בסערות
בצלוחיות של דיו, לעומת הסערה האמיתית,
שפרצה ביום השישי השבוע, המבשרת
אולי תחילתה של מלחמת אדירים,
בין שניים משלושת העיתונים הגדולים במדינה•
והכוונה אינה הפעם לידיעות אחרונות
ומעריב, אלא לידיעות אחרונות והא־

כתב ״מעריב״ נפל
בפח של
תככנים מפלגתיים
רץ, העומדים להיגרר למלחמה שאף אחד
מהם אינו חפץ בה.
שני העיתונים נמצאים בקשרים מיסחריים
הדוקים. מדור המודעות הקטנות שלהם,
הלוח הכפול, מתפרסם בשני העיתונים
תמורת תשלום יחיד. השותפות המיסחרית
הזאת אומנם עמדה להתפרק לפני שבועות
מיספר, כאשר בעלי ידיעות אחרונות תבעו
להגדיל את חלקם בהכנסה המשותפת,

•הושע בי צו ר ה €

גרשום שוקו 3כ ^
וכבר החלה הסערה הגדולה. בעבר, בעת
שסילבי שיגרה את חיציה מהארץ, ניסתה
כל הארץ לנחש למי היא מתכוונת, כשרק
אנשי הארץ יודעים את האמת. הפעם היה
המצב הפוך. כל עולם העיתונות הישראלי
ידע למי מתכוזנת סילבי, ורק בהארץ ניסו
לנחש למי הכוונה. לגרשום שוקן עצמו נודע
על פירסום כתבתה של סילבי רק כשחזר
לארץ במוצאי־שבת, מביקור שערך ב־ארצות־הברית.
ביום
הראשון השבוע, כבר החלו להגיע
תגובות ראשונות. בית־סוקולוב, בית העיתונאים
בתל־אביב, רגש כולו .״איך יתכן, שידיעות
אחרונות יתקוף בצורה כזו את עורך
הארץ?״ שאלו עיתונאים. אחד העיתונאים
שנפגע בעבר מחיציה של סילבי, הגן
עליה :״אין דבר, עכשיו ירגישו בהארץ
מה שעשו בעבר לאחרים״.
אפילו אחד מידידיה הקרובים של סילבי
קשת מצא לנכון לקטרג עליה :״זה כבר
לא שינאה ולא ארם. לעשות חשבון אישי
בצורה כזאת — זה דבר חסר תקדים!״
״זהו דבר שלא ייעשה,״ התמרמר אחד
העיתונאים ,״לא יתכן שעיתונאי יירק לבאר
ממנה שתה!״ ואילו אחרים טענו כי העובדה
שראשי התיבות של גיבור רשימתה,
גדעון שלוסברג, זהות לראשי התיבות של
עורך הארץ, גרשום שוקן, מסכנת אותה
בתביעת דיבה, למרות שהציגה את האיש
כבר־מינן.
סילבי עצמה ישבה במרכז המהומה ב־בית־סוקולוב,
כשהיא חוגגת את ניצחונה.
השאלה הגדולה היתר : ,האם ידעו עורכי
ידיעות־אחרונות נגד מי יצאה סילבי קשת
בהתקפתה על ״הרוזנת דרקולה״ ? אנשי
ידיעות אחרוונת, המכירים את מינהגו של
הצנזור הראשי של העיתון, דוב יודקובסקי,
לבדוק כל רשימה הנכנסת לעיתון, לא יכלו
להאמין כי הוא לא ידע למי הכוונה. יוד־קובסקי,
המשמיט קטעים ופוסל רשימות,
שיש בהן לדעתו לפגוע באינטרסים של בעלי
העיתון שהוא נמנה עליהם, טורח תמיד
לוודא אל מי מתכוונים ברשימות בהם
תוקפים אנשים בצורה אנונימית. האומנם
לא ידע הפעעם במי המדובר?
יש הטוענים כי יודקובטקי פשוט לא תפס
את כוונת רשימתה של סילבי. הוא לא
הבחין במלכודת שהניחה לו סילבי, כשפרעה
את החשבון עם מעבידה לשעבר, שפיטרה
מעבודתה, ועם אשתו. יתכן שסד-
נתה היתד, שרק החוג הצר של יודעי דבר
יבחין בנקמה, אבל תוך שעות מיספר הפכה
השערוריה לנחלת־הכלל.
עתה נותר לראות כיצד יקבל עורך הארץ
את ההתקפה עליו. האם יאמין שהכתבה
פורסמה ללא ידיעתם של עורכי ידיעות־אחרונות,
או שיסיק את המסקנות המתבקשות
מפירסום רשימת ההתקפה של סילבי?

במדינה
(המשך מעמוד )16

כי הם דור שביצי בארץ. כי בן־ציון שו־קרי,
נהג מונית שכיר באשדוד, חושב לרדת
עם משפחתו לקנדה .״במדינה הזאת,׳׳ אמר
השבוע ,״נותנים לעולים החדשים את כל
הזכויות והעדיפות. לילידי הארץ, כמוני,
אין שום זכות. אז בבקשה, שהעולים יעשו
פה את השירות הצבאי, לא אני!׳׳
בעת ששירת בן־ציון שוקרי בצה״ל, הוא
איבד את כושרו הגופני הגבוה. כתוצאה
מכך הוא עובד מזה שמונה שנים כנהג
מונית שכיר. לפני שבע שנים הגיש בקשה
לקבלת רשיון משלו, כדי שיוכל לפרנס
כראוי את אשתו ושני ילדיו. מאז החלה
עבורו דרך יסורים, שנמשכה ללא סוף וללא
רשיון. הוא כתב תזכירים ובקשות ללא
סוף, השתתף בעשרות פגישות ודיונים —
שום דבר לא עזר. רשיון למונית לא יצא
מזה. כל פעם, כשהיה על סף קבלת הרשיון
היה מתרחש משהו. על פי רוב היה זה
בואו של עולה חדש לאשדוד שביקש רשיון
למונית וזכה בו, לפניו.
דחייה כלי נימוקים. שוקרי ערך
רשימה שלימה של אנשים שזכו ברשיונות
למונית באשדוד ממשרד־התחבורה, למרות
שהגישו את בקשותיהם הרבה אחריו ולא
היו ראויים להם כמוהו.
חלק מהם היו עולים חדשים, שטענו כי
היו נהגי מוניות בחו״ל. הסתבר שההוכחות
שהביאו לכך לא אומתו דיין (עד כדי טענת
זיוף) ,ובכל זאת קיבלו רשיונות. אחרים
שזכו ברשיונות היו נהג אגד ונהג בשרות
משרד הדואר. לא רק זאת, בן־ציון שוקרי
טוען כי שניים מבין אלה, שקיבלו את הרשיונות
ממשרד־התחבורה, הם בעלי הרשעות
פליליות קודמות שבגללן אסור היה
למשרד־התחבורה להעניק להם רשיונות.
את כל טענותיו אלה הגיש שוקרי בצו־על־תנאי
שביקש מבית־המשפט העליון, נגד
שר־התחבורה, המפקח על התעבורה, וועדת
המוניות, באמצעות עורך־הדין יהודה בן-
זאב, שהיה בשעתו יועץ־משפטי במשרד־התחבורה.
בית־המשפט
העליון נענה לעתירה, הוציא
את הצו המבוקש וציווה על שר־התחבורה
ועוזריו לנמק מדוע לא תינתן גם לשוקרי
זכות ציבורית למונית באשדוד. הנימוקים
נמסרו בתצהירים.
בחודשיים שחלפו מאז אוקטובר , 1970 בו
ניתן הצו־על־תנאי, האמין שוקרי כי הטיעונים
וההוכחות שפרש בעתירתו, ישכנעו את
בית־המשפט העליון כי נגרם לו עוול משווע.
בעוד שאחרים, שלא היו זכאים לכך, קיבלו
רשיונות, נדחה הוא ללא סוף למרות שהיה

נעלי ־ימרה־ להשיג בחנויות הנעליים הנבחרות:

נהג מונית שוקיי
״שהעולים ״לב:־ לצפת!״

רמת־גן
ויוה

חיפה
דן־גבדיאל•
ירושלים אחים פרידמן

ראשל־צ
א. מ .או.

די1ננ1ף 122

גיאליק 46

הרצל 20/18

יפו 15

רוטשילד 52

מיקולינסק•

ח 1ל1ן
ליידי
חדרה אביב

פר״מן את ביין
פאד דיזננזף? 7

שוקר 52

הנשיא 49

בת־ים
טופז

נתניה

חל־אביב
גלח ־׳ ס
אלנבי 45
פזמדנץ אלנב׳ 33
דיונגוף 150

בלפ 1ר 41

הרצל ,24 ככר ציון

יפו 45

קומפורט
בן*-הודה 23

פתח־תקוה
דודינא
־־חובבי ציון 15
רחובות באום

באר-שבע
טרקלין

הרצל 70

הרצל 76

הרצל 14
ע ד סו ס ^.וי^-ו1ו3ויו-ו־דו־*,ד זנילוס: לוולה -הרסתי

מצוייד בהמלצה מראש־עירו, המהנדס צבי
צילקר, שתמך בבקשתו להעניק לו רשיון
למונית.
השבוע התאכזב שוקרי. בית־המשפט העליון׳
בשבתו כבית־דין גבוה לצדק, דחה את
עתירתו ולא הפך אותה לצו החלטי. הנימוקים
לדחייה יפורסמו במועד מאוחר יותר.
יתכן שאז כבד לא יהיה שוקרי בארץ.
רק תוצאה אחת היתד, למאבקו: אחרי ש־משרד־התחבורה
העניק רשיון למונית לזאב
ידידיה, למרות שהיתה לו שורה של הרשעות
פליליות, שוקל עתה המפקח על התעבורה
את האפשרות לשלילת רשיון זה.
העולם הזה 1757

מ דו עהלךא לי א ב?
ך תדהמה הראשונה שנגרמה על־ידי הודעתו של אריה
( | 1״לובה״) אליאב שלא ימשיך לכהן כמזכ״ל מפלגת העבודה
(העולם ר,זה ,)1755 התפזרה. במקומה באה, כרגיל, הסקרנות.

אר יונה, ואנשי רפ״י הם, ברובם, נצים או נצים־למחצה. הפלירט
מתנהל על רקע ביולוגי — בנושא חילופי־המישמרות במפלגה,
שהפכה לאחת מסיסמאות אנשי רפ״י.

טחנות המחקר, השמועות והרכילות החלו עובדות במלוא הקיטור•
אט־אט התבהרה התמונה — ונתקבל גם מידע מדוייק
יותר על המתרחש באמת בצמרת המפלגה החשובה ביותר במדינה.

כמיוחד
חלה התקרבות בין אליאב לבין גד יע-
קובי, נושא כליו לשעבר של משה דיין וסגנו של
שמעון פרם. היחסים בין השניים התהדקו -והדבר
לא נעלם מעיני ספיר, המשגיח בשבע עיניים על
מעשי אנשי דיין-פרם.

מרוע הולך לובה?
מי פיטר את אליאב?

התשובה המובנת־מאליה היא,

כמובן:

גולדה

מאחר שכל מהלך ומינוי כמפלגת העבודה מחושב
לגבי ההשלכות שיהיו לו על מאבק הירושה בעתיד,
אין ספיר יכול להכניס לממשלה מי שאין לו אמון
מלא לגביו בנאמנותו.

הפטיש: גולדה
ה סדן ס פיד
מאיר. היה זה אחרי שיחה עימה, כשאליאב הודיע
את הודעתו.
גם הסיבה ברורה בהחלט: אליאב הוא יונה קיצונית, יגם
אחד מראשי הדוברים בשם רעיון המדינה הפלסטינית. רעיון
זה הוא כצנינים בעיני גולדה, והדבר הפך אצלה כמעט ל
אמון
כזה יכול ספיר לתת ברבין וכאישיות הממלכתית הבכירה׳
אבל לא בלובה, המנהל פלירט גם עם אנשי דיין.
זוהי הסיבה שספיר לא נתן את הגיבוי המבוקש לדרישת לובה
וגולדה יכלה לעשות את הצעד שיסלקו.

אידיאה פיקס.

אחרי שבעזרת אליאב קיבלה המישמרת הצעירה של המפלגה
ברוב גדול מצע הקורא להקמת מדינה פלסטינית (שהוחלף ברגע
האחרון, תחת לחץ גולדה) ,היה ברור כי אליאב עלה על הכוונת
של גולדה. וזאת למרות שאליאב מיתן את עמדותיו הפומביות,
והשאיר בוועידת מפלגת־העבודה לאיש אחר — אברהם עופר —
לשאת את דגל היונים בנאום נועז.
אין זה סוד כי לובה לא ראה את תפקיד המזכ״ל מעולם
כייעוד בפני עצמו, אלא כקרש־קפיצה לתפקיד רם יותר, אליו הוא
נושא עיניים זמן רב — חברות בממשלה. כשהתברר ללובה כי

המועמד: ישעיהו
מי יבוא במקומו של אליאב?
ברור שהאיש צריך לבוא משורות מפא״י־לשעבר, וכי עליו
להיות נאמן לספיר. אבל מי?

המועמד הבולט הוא ישראל ישעיהו, שר־הדואר
לשעבר, הנקרא גם ״בן־גוריון של התימנים״.

לובה הולך

היחידי בוזעידת מפלגת העבודה שהעז לתקוף
בפה מלא את משה דיין ולהפריך את
טענותיו הפוליטיות.
י• ידלין עזר להנחיל לרפ״י תבוסה מוחצת
באיחוד הקבוצות והקיבוצים( .תחילה
עמדו לחלק את המנדטים של האיחוד בועידת
המפלגה תוך הסכם. מפא״י הציעה
לרפ״י ארבעה מנדאטים, רפ״י דרשה שמונה.
לא היה מנוס מבחירות — ושם זכתה
רפ״י רק למנדאט עלוב אחד).

המועמד הסביר ביותר הוא, על
בן, ישראל ישעיהו.

הבוס אמיתי: סניו

ישעיהו.

ידלין,

בצמרת העבודה נערכים דיונים על איוש שני המקומות הנוספים
לשרים המגיעים לעבודה במיסגרת יחסי הכוחות בממשלה, הוא
סבר שאחד משני תיקים אלה מגיע לו.
אומנם לא מדובר על איוש תיקים אלה לפני ינואר , 1972
במיקרה הטוב ביותר.
לובה תבע הבטחה כי בהגיע שעת איוש התיקים, יינתן לו
אחד מהם. תשובתה של גולדה היתה: לא באל״ף רבתי. תשובה
זו כמוה כהודעת פיטורין. לובה הסיק את המסקנות.

אכל גולדה לא היתה מעזה להשיב ״לא״ ללובה,
ללא תמיכתו של ספיר. לא די בהתנגדותה של
גולדה כדי לפטר מזכ״ל -כל עוד פינחס ספיר
תומף באותו מזכ״ל.
וכאן טמון סוד התעלומה. מדוע הסיר סיפר את תמיכתו מלוכה,
המקורב לו מבחינה פוליטית? מדוע לא נתן לו גיבוי
בתביעתו לצירופו לממשלה?
הסיבה לכך נעוצה בפלירט שמנהל אליאב עם אנשי רפ״י
לשעבר. אין זה פלירט על רקע אידיאולוגי, מכיוון שאל־אב נש־

העולם חזה 1757

עופר

ישעיהו איבד הרבי׳ מפופולריותו, עקב דבריו נגד חופש־העיתו־נות,
והצעותיו (כיו״ר ועדת־הכנסת) לשינוי תקנון בית־המחו־קקים.
אולם
הוא אדם הגיוני, מהיר־מחשבה וחריף־לשון, עסקן מנוסה
ביותר, אדם היודע לעבוד עם בני־אדם וליישב הדורים, איש
הרחוק מקנאות• מבחינה פוליטית, הוא יונה מושלמת. ספיר יכול
לסמוך עליו לחלוטין.

הצד המפסיד מכל העניין הוא, כמובן,
רפ״י־לשעבר.
לא לחינם משתדלים עתה אנשי רפ״י להפציר
באליאב שיישאר במקומו. כי הוא
היחידי, מכל אלה הבאים בחשבון, העשוי
לשמור על יחסים ידידותיים עימם.
הדבר הוא חשוב כיום הרבה יותר מכפי
שהיה עד כה, כי לאחר היזעידה מתבטל הסידור
״המשולש״ — מזכ״ל משורות מפא״י,
ושני מזכירי־מישנה מטעם אחדות־העבודה
ורפ״י. סידור זד, הבטיח לרפ״י השפעה כלשהי
במפלגה.

מועמד פחות ידוע• הוא דויד קלדרון, איש-מנגנון
המקובל על ספיר, שאין לו כל תדמית ציבורית.

להבא יהיה מזכ״ל יחידי, ומעליו
כוס בלתי־רשמי יחידי: פינחס
ספיר, אויבם המושבע של אנשי
רפ״י ככלל, ושל משה דיין כפרט.

אמנם הוזכר גם מועמד שלישי: סגן שר־החינוד־י
והתרבות, אהרון״ידלין, איש קיבוץ הצרים. אולם
ידלין, יותר משני• האחרים, מעורר התנגדות קיצון<
נית
כהוגי רס״י.

לקראת המלחמה על הירושה — העלולה
לפרוץ בכל רגע, אם תחול חלילה הרעה
במצב בריאותה הפנטסטית של גולדה מאיר,
או אם היא תתפטר בגלל הצורך לסגת מן
השטחים — יש לכך חשיבות רבה מאוד.

יש לכך שתי סיבות :
• ידלין, גם הוא יונה קיצונית, מקורב ביותר לאברהם
עופר, שאנשי רפ״י שונאים אותו לאחרונה במיוחד, מפני שהיה

סיכוייו של משה דיין לרשת את
גולדה, שהם קלושים גם בלאו־הכי,
פחתו עוד יותר.

״איפה כל
החתיכות >״ שאלו
השבוע חברי להקות
הצמרת שביקרו
באר? — ונאלצו
להסתפק במעט

חברי להקת המונגו ג׳רי — בלי חתיכות — בבילוי לילי
בטיפאניס. למטה: משמאל לימין — ג׳והן גוטפריי, קולין
לימין — ריי דורסט, ג׳ו, איש הצוות הטכני, ופול קינג.

גברים לבדם
אירל.

למעלה :

משמאל

זד. מפריע מאוד: אין כאן גרופיס.
גרופים — מלשון גרופ (להקה, באנגלית)
הוא כינוי המקובל בארה״ב ובאירופה, גם
בארצות שאינן דוברות אנגלית — לנערות
המזדנבות אחרי להקות־קצב.
נערות אלה הפכו כבר בעולם לתופעה
המושכת את תשומת־ליבם של סוציולוגים
ופסיכולוגים. הן מחכות לחברי להקות־הקצב
בכל מקום שאליו הם מגיעים, פולשים לחדרי
המלון שבו הם מתאכסנים, ומנסים ליצור
מגע עם אלילי־הקצב בכל דרך אפשרית.
המגע הפיסי הוא כמובן שיא השאיפות.
נערות אלה מתגאות במיספר חברי להקות
שאיתם הצליחו לשכב. המטרה בחיים: להגדיל
את אוסף הקשרים האישיים עם אליליהן.

קצבנית ישראלית, בתלבושת פופ, במסיבה
ו* 1ז • 1
להקת הצ׳רצ׳ילים לכבוד הלהקות האורחות.
| \1111

של הערב מצאה הקצבנית את אליל־הקצב התורני שלה, בדמותו של
מלהקת כחול מזעזע (על בירכיה) .יומיים לפני כן בילתה בחברת המתופף

* ה היה

תחוננות

פנינה ורחל, כפי ש נראו
מאחורי־הקלעים ב־בימת
הפארק הלאומי, בהופעת להקות־הקצב.

היוצא גן הנדל

* 1ן 23 האורגניסט בהיר־השיער של להקת
המונגו ג׳רי .״הכל מצא חן בעיני. האנשים.
הקהל. מזג־האוויר — והבחורות. רק
דבר אחד חסר כאן — ולי, באופן אישי,

קולין אירל, מן המונגו ג׳רי, היה היחיד שוכה לליווי
לילי תמידי. הסיבה: חברתו הלונדונית, קארול, הגיעה
לישראל במיוחד עבורו. קארול נוסעת אחרי קולין לכל מקום אשר בו הוא מופיע.

שנערכה על-יד׳
משמאל: בסופו
רובי ואן־דר־לבן,
מלהקת הכריסטי.

•באנגליה — אפשר עוד להבין אותך —
אומר ג׳והן גוטפריי .״חברי הלהקות הם
מפורסמים, ולהגיע למיטתם — זה עניין לגאווה.
כמו להגיע למיטתה של כל אישיות
מפורסמת. אבל בארה״ב — זוהי תופעה
חולנית. לגרופיס האמריקאיות לא איכפת אם
בן זוגם למיטה הוא מפורסם או יפה —
העיקר שיהיה חבר בלהקה.״
בארץ — למרות תודעת הפופ המתפתחת
עדיין אין גרופיס — קצבניות, יעני —
ראויות לשמן.
•אחרי ההופעה — כל הקצב נעלם,״ מתאונן
אירל קינג מהמונגו ג׳רי .״הישראלים
מתלהבים בזמן ההופעה. אחרי כן הם הולכים
הביתה, ושוכחים מהעניין. אף אחד
לא הטריד אותנו כשהלכנו לים, וגם לבית
המלון שלנו לא הגיעו מעריצות.״
אפילו חולות הקצב הנואשות — אינן
מגיעות יותר רחוק מן הבמה. שתיים מהן,
פנינה 17 תלמידה בקורס לספרות, ורחל
( )17 פועלת במיפעל גדול, הצליחו, לאחר
מאבקים קשים, להגיע אל מאחורי הקלעים
של בימת הפארק הלאומי. לא היה איכפת
להן — עבור הזכות לראות את גביהם של
אלילהן בפעולה — לחטוף מהלומות וחיבוקים
מן הסדרנים. אבל על היכרות אישית
— הן אפילו לא חשבו• .אנחנו הולכות
לשמוע להקות שלוש פעמים כל שבוע״ אמרה
פנינה• .אנחנו מחפשות קצב.״
אבל לא יותר מזה• .הבחורות הישראליות
יפות מאוד,״ אמר ג׳ון גוטפריי — אבל
זה היה בערך כל מה שהוא ידע עליהן.
בטיפאני׳ס הגיעה הישועה רק לאחד —
ריי דורסט, מחבר המוסיקה והזמר הסולן
של המונגו ג׳רי. וגם היא לא היתה מלאה:

רותי, חובבת־קצב אמריקאית
המנהלת רומן
עס סולן להקת המונגו ג׳רי, ריי דורסט, במסיבה
עם חבר להקת כחול מזעזע והזמר צביקה פיק.

האמריקאית

;ישראלית

קצבנית ישראלית מפגינה
את האופנה האחרונה
אחורי הקלעים של בימות להקות הקצב.
ישראליות נגרפו בהדרגה אל תוך ההילולה.

המעריצות

שתי קצבניות מחכות ל-
אליליהן המופיעים על הבמה.
המבטים מלאי התרגשות — בכך מסתכמים היחסים
בין הקצבניות הישראליות, לבין האלילים.

צבניות
״פגשתי את ריימונד בטיפאניס והתאהבתי
בו,״ מצהירה הישועה, העונה לשם רותי,
והמחזיקה באזרחות אמריקאית. מלבד להושיע,
היא גם לומדת עברית ומשחקת בתיאטרון.
יק בגלל התיאטרון היא התקרבה
לריי .״היה לנו עניין משותף,״ היא
מסבירה.
אבל העניין הזה הוא בכלל לא מה שאתם
חושבים :״כל היום אנחנו ביחד, מתנשקים
כל הזמן מרוב אהבה,״ אומרת רותי.
״אבל בלילה אני חוזרת הביתה וישנה לבד.״
מזעזע ממש.
שוחרי הפופ הצעירים, שהגיעו בעשרו־תיהם
לשדה התעופה בלוד, קיבלו את המראה
המזעזע של אליליהם בצריחות התל
מאריסקה
וודן, הנוכבת המפורסמת של להקת
כחול מזעזע, בפיאה דרמטית, במסיבה במועדון
טיפאניס שערכו חברי להקת הצ׳רצ׳ילים ללהקות־האורחות מחו״ל. מימינה: עמוס ארבל,
מנחה התוכנית במיקצב 70 בטלוויזיה, שהגיע למסיבה כאורח סתם, גוייס באורח חירום
לשמש כמנחה הערב, כאשר המנחה המיועד התפנציר ולא הצליח עד אז להגיע למקום.

מאריסקה המזעזעת

הבות שגרמו לזעזוע נוסף — בקרב הקהל
הבוגר והלא־מבין שנכח במקום.
האמרגנים שהביאו את להקת השוקינג
בלו לסמע הופעות בארץ — דווקא כן תיארו
לעצמם את מידת תודעת ד,פופ הישראלית.
בגלל זה — הם לא הסתפקו בייבוא
להקת־צמרת אחת לקהל החוגגים של יום
העצמאות, הביאו לארץ שלוש להקות קצב
בעלות מוניטין בינלאומי — הסונגו ג׳רי,
השוקינג בלו והכריסטי. שלוש להקות אלה

בעזרת עשרות להקות מקומיות, ניסו לספק
את תאוות־הקצב של הישראלי החוגג את
עצמאותו, בקצב של ארבע הופעות לערב.
מובן שהם לא הצליחו: הישראלים הגיבו
כפי שהם נוהגים להגיב תמיד בעת אטרקציה
המונית: הצטופפו, התנפלו על אליליהם
והפריעו להצגה להימשך. מאות בעלי כרטיסים,
שבאו להופעות בפארק וביריד המזרח,
נאלצו לחזור הביתה בגלל הצפיפות.
ועוד אומרים שלא מבינים מוסיקה בארץ.

ךןךןןן אס אין לד נערות. פול קינג, חבר המונג•
ןדןןןךןן 3ןןן
1 1 .1 ) 11/91111/11 ברי, ניצל את התאורה הרומנטית במסי
בה לכבודו, לצרכים אינטלקטואליים. משמאל: קצבנית במיכנסי מיניכנס.

משולש אוריגינלי של אשה
ושני גיסיה — הסתיים
בנסיוו התאבדות קולקוטיבית ברחוב

לטיפה־יפה בהן

הממשלתי לחולי־נפש בבת־ים.
לאחר שסיימו חוקרי המשטרה את העברת
יפה ואברהם חסרי ההכרה לבילינסון, נתקלו
בהפתעה לא נעימה נוספת. בדירתה של יפה,
בתוך מיטה לא מוצעת, בחדר חשוך —
שהלם את המצב החיצוני של הבית בעל הקירות
הקלופים והדלתות הלא ניתנות לסגירה
— ישנו שלוש ילדות. הקטנה, רבקה
בת השש, עם רגליה על חזה של זהבה
בת התשע, ורותי בת השמונה בקצה.

פואד היה יושן עם אמא. כשהיה בא אברהם,
אז הדוד פואד היה יושן עם אברהם,
ואמא לבד.״
ימים לא רבים לאחר שבאו יפה כהן ובנותיה
לגור בפרדס־כץ, אירעה תאונה. הבת
הקטנה יבקר, נפצעה בצורה אנושה על־ידי
הטנדר של פואד: היא שיחקה על המדרכה,
ליד הטנדר החונה ואילו יפה ישבה
בקבינה של הטנדר ופטפטה עם הגיס. כאשר
ירדה יפה מהטנדר, החל פואד נוסע,

>* גבר המחליט יום אחד שהוא מעדיף
^ את אחות אשתו, זונח את אשתו למענה,
איננו אומנם עניין של יום יום — אך
בהחלט מסוג הדברים שקורים.
הסיפור הופך נדיר יותר, כאשר שני גיסים
מתאהבים ביחד באותה אשה.
וכאשר מחליט משולש אוריגינלי כזה כי
אין להם מוצא מסבך אהבתם, אלא בהתאבדות
משותפת — הופך הסיפור לקלאסי.
השבוע, התרחש סיפור זה בפרדם־כץ.

** יפר פואד קצב, המאהב מספר

הכל בגלל שאני אהבתי אותה יותר מדי.
פחדתי עליה יותר מדי. אהבתי אותה עד כדי
כך שכאשר הייתי הולך לעבוד בבניין, הייתי
לוקח אותה איתי. היא אפילו היתר, עוזרת
לי. אם למשל אני הורדתי רעפים מהגג,
אז היא היתד, לוקחת אותם ממני ושמה אותם
על הרצפה. כל כך הייתי מפחד עליה,
שכאשר הייתי נוסע אלי הביתה לקריית־אונו,
הייתי לוקח אותה איתי ומחביא אותה
בטנדר והולך לחצי שעה לראות את אשתי
ואת הילדים שלי. אני יש לי 12 ילדים.
כל הצרות התחילו כאשר אברהם בא,
לפני ארבעה חודשים. אז היא התחילה אומרת
לי, :תעזוב אותי ותלך בחזרה לבית
שלך.׳
אי אפשר היה בכלל להבין מה היה בינינו
קודם. אפילו למכולת היינו הולכים ביחד.
אולי אהבתי אותה יותר מדי.
אני ניסיתי להוציא את אברהם מהבית,
אבל היא לא היתר, מסכימה. אז היה לי
חשד שמשהו הולך ביניהם. איך היא אהבה
אותי שאברהם בא. כשהייתי מתרגז למשל,
היינו צועקים אחד על השני, יפה ואני —
ר ח 1ך ך | כך נתגלה זוג הנאהבים המעולפים עם

^ | 1י 1 ^ 111 0שחר; ,מצויירים בתמונה) לאחר נמיון
ההתאבדות שלהם — שכמעט עלה בידיהם. החץ מראה את דירת

כן־הגיס שאול
אבל אף פעם יא היו תיגרות בינינו. הייתי
מתרגז, הייתי הולך לשעה, שעה וחצי ו־אחר־כך
חוזר.
עד כאן, סיפורו של פואד.

ך• אהבה הנדירה בין פואד, אברהם
י < ויפה, באה לסיום דרמטי עם שחר, ביום
השני שעבר.

כדרכו מדי בוקר, יצא עזרא לנדיאנו בשעה
חמש לבית־החרושת ארגמן. הוא לא
הספיק ללכת הרבה, כאשר נתקל באשה שוכבת
על כביש. בחוץ כבר הפציע השחר,
ולנדיאנו זיהה את שכנתו, לטיפה־יפה כהן.
בצד השני של הכביש שכב גבר על החול.
מצבו של הצעיר דמה לזה של האשה.
ליד הצעיר, מונח היה הסוודר של האשה.
לנדיאנו מיהר להזעיק את המשטרה ואמבולנס.
שכנים
החלו יוצאים החוצה, מחליפים
חוות־דעת. הם זיהו את הצעיר המעולף כאברהם,
שהתגורר לאחרונה יחד עם האשה.
מספר יחזקאל גיור ( )42 אופה במקצועו,
המתגורר בשכנות לביתה של יפה כהן, ברחוב
עמק יזרעאל 11 בפרדס־כץ :״אברהם
היה גר כאן יחד עם יפה והילדים והגיס
פואד. כל הבית הזה היה תמיד בריב כל
היום וכל הלילה.״
יפה ואברהם נלקחו על־ידי המשטרה ל-
בית־החולים בילינסון, לחדר מיקרי־אסון.
לאחר שהתברר כי השניים נטלו כמות
רצינית של כדורי שינה פרונוקטל, עשו
להם שטיפת־קיבה. לאחר מכן, נזקקו השניים
במשך שלושה ימים לטיפול הכרוך
בקבלת חמצן.
לאחר שהתאוששו, הועברו לבית־החולים

מגוריה של יפה. האם התאבדו השניים באמת ברחוב, או אולי
בדירה — וחשו בכוחותיהם האחרונים החוצה, שם איבדו את
הכרתם? בינתים, למרות כל המאמצים, אין לשאלה זו פיתרון.

לרגע, חששו השוטרים שגם הילדות סו-
ממו ושותפו בנסיון ההתאבדות. אחד הקצינים
ניסה להעיר אותן. הן התעוררו בקלות.
מתוך
שיחה עם הבת הגדולה, זהבה, הלומדת
בכיתה ג בבית־הספר של אגודת־ישראל
וחקירת כל המעורבים בפרשה, נגולה
התמונה הבאה:
יפה כהן עברה לגור בפרדס־כץ לפני כחצי
שנה. לפני כן גרה עם בעלה בשכונת־התקוה.
בדירתה החדשה בעלת שני חדרים
— ששום דבר אינו מפריד בינה לבין דירת
השכנים — היו תנאים עגומים: הקירות
משמשים כלוח מודעות, פנקס טלפונים,
בלוק ציור ומגבת לניגוב ידיים. בשני חדריה
העלובים איכסנה הדירה שש נפשות.
לפעמים, כאשר גם שני הבנים חזרו מחופשה
— שמונה נפשות.
מיטות לא מוצעות. חשמל — אין באחד
החדרים, במיטה אחת, ישנו שלוש בנותיה
של יפה. בחדר הקדמי ישנו יפה — ופואד
קצב 37 הבעל של אחותה של יפה.

ספרת הילדה זהבה, שלמרות גילה
הצעיר הבינה את כל המתרחש :״הדוד

והילדה נמחצה בין הכביש למדרכה.
ך* יה זה זמן מה לאחר התאונה, כאשר
( | בביתה של יפה הופיע גבר נוסף —
אברהם.
שמו המלא של אברהם הוא אלברט ביטון,
והוא בן .17 גם הוא היה קרוב של יפה
— אחיו של גיס נוסף שלה.
בתה בת התשע של יפה, שניחנה בפיק־חות
בלתי רגילה לגבי גילה ובאינטליגנציה
מפליאה, סיפרה:
.הדוד פואד היה יושן עם אמא. אברהם
אף פעם לא היה יושן עם אמא. גם לא
כשהדוד פואד לא היה בבית.״
למרות זאת, ברור שבין יפה לאברהם
התפתחו קשרי ידידות בלתי רגילים. לא
אחת היה הצעיר לוזה כספים משכנים, כדי
שיפה והילדים לא יהיו רעבים. בדרך כלל
היה׳ פואד מפרנס את המשפחה. אך לאחרונה
התקלקל הטנדר שבו ביצע משימות שונות.
לא פעם הלכו הילדים לבית־הספר
רעבים.
ף• שלב זה, היתזז, איפוא, התמונה, ב־
4״ דירת העוני בפרדס־כץ, כבר מסובכת

,כשבאנו הביתה מצאנו את הדוד פואד
יושן. אמא שאלה אותו מדוע הוא לא בא,
אז הוא לא השיב לה. היא שאלה אותו עוד
הפעם אבל הוא לא ענה. אז בא שאול שעקב
אחריו כל הזמן, והיו צעקות, ואז הדוד
פואד הלך הביתה• אברהם אמר לשאול
שיפסיק לצעוק ושיילך הביתה, והוא באמת
הלך.״
לאחר שהסתלקו פואד ובנו שאול, השכיבה
יפה את הילדות לישון — והיא ואברהם
ניסו לשים קץ לחייהם. לו לא היה
עזרא לנדיאנו מגלה אותם, עם שחר, על
הכביש ליד ביתם — ייתכן שהיו מצליחים
בכך.

הגיס פואד

דוע הפכים גם אברהם להצטרף ל־
)* 4נסיון ההתאבדות? האם באמת ניסה
גם הוא להתאבד — או שאירע שם משהו
׳>חר? האם החליט להתאבד לאחר שראיל.
כי יפה התאבדה? ומדוע לא הצטרף להתאבדות
הקולקטיבית גם פואד — היזם?

סיפר פואד:
באו ואמרו שאני הייתי יחד עם יפה ועם
הילדים ברח׳ 60 לקנות סמים. אני אפילו לא
יודע איפה זה רחוב .60 בכלל גם לעשן
אני לא ידעתי, והתחלתי רק לפני כשנה.
יפה לימדה אותי לעשן. תאר לך, בגיל .36
בהתחלה, כשהייתי דורש שאברהם יפסיק
להיות איתנו, אז יפה היתד, אומרת
שהיא צריכה את אברהם כדי שישמור עליה.
״אני פוחדת להישאר בלילה לבד כשאתה
הולך למשפחה שלך,״ היתד, אומרת.
בקשר להתאבדות, אני בכלל לא ידעתי
על הכוונה שלהם. אם הייתי יודע, לא הייתי
עוזב אותם. הייתי נשאר איתם.
יצאנו אחרי הצר,דיים כדי לנסוע ליפו לראות
סרט בקולנוע אביב. אבל בסוף לא
הלכנו. יפה אמרה לי ללכת לילדים שלי,
לראות מה נשמע בבית, והיא הלכה לילדים
שלה, במוסד ביד־אליהו. נדברנו להיפגש בשעה
11 בסטקייה של פרדם־כץ.
אני באתי לשם, וד,ם לא היו, אז הלכתי
ונכנסתי למיטה כדי לישון, ויפה באה ו־

נ שוי ר 1מי א1

דייה: גרושה, ידיד מספר ,1ידיד מספר 2
— ושלוש ילדות קטנות שרואות ושומעות
הכל.
התמונה הסתבכה עוד יותר, כאשר נכנס
לתוכה בנו בן ה־ 18 של פואד — שאול.
שאול לא יכול היה לסבול את העובדה
שכבוד המשפחה הולך ונרמס. הוא החל
מאיים על אביו ועל יפה שיפסיקו את קשריהם.
כאשר דרישותיו לא נענו, החל עוקב
אחר אביו, שנהג לבלות את רוב זמנו אצל היה קבע בדרך יפה. דודה עוקב אחרי האב, מתחבא מאחורי החלון
חסר הזכוכית בדירתה של יפה. לא אחת
התפרץ פנימה. באחת הפעמים, לדברי עדים,
הופיע עם פגיון, רצה להתנפל על יפה, שהיתר,
על המרפסת. פואד לא היה אותו זמן
בבית, ואברהם, הכנים במהירות את יפה
פנימה, וסגר את הדלת.
סבך היחסים הלא־נורמלי החל נותן אותותיו.
יפה החלה פוחדת. היא לחצה על
פואד שיעזוב אותה ויחזור לאשתו. הוא
סירב, טען שהוא אוהב רק אותה :״אני
מוכן בכל רגע להתגרש מאשתי ולעבור
לכאן ולהתחתן איתך. מה אני אעשה?״
באחת ההזדמנויות נעתר להפצרותיה, הודיע
שהוא חוזר לאשתו — בתנאי שה־
15,000ל״י המגיעות לילדה כפיצויי התאונה,
תועברנה לידיו, יפה הסכימה והשניים
ערכו הסכם על כך.
פואד עזב את הבית, השאיר הודעות
פרידה דרמטיות על הקיר. אך לא עברו
שעות, והוא חזר והודיע ליפה שאיננו יכול
לחיות בלעדיה.

מפיהם של אברהם ויפה לא ניתן היה עדיין
השבוע להציל דבר. ואילו סיפורו של פואד
השאיר שאלות רבות ומורכבות, ללא מענה
של ממש.

אחר כך ב־ 12 בלילה, היא העירה אותי אמרה
לי שהיא חושבת שהבן שלי, שאול, עומד
בחוץ, יצאתי, אבל אף אחד לא היה.
חזרתי ואמרתי לה ששאול איננו. אז היא

ביום שימחה
שמחה

נ ו הס גרים

שתיים מבנותיה של יפה במיטתן. העוני המזעזע זועק מכל
פינות הדירה. ליד מיטת הילדות, שולחן מטבח עם שרידי
מזון. על שולחן זה מכינים את הארוחות. כל שלוש הילדות ישנות באותה מיטה עצמה.

משפחתית,

מסורקת,

לבושה

נאה.

אמרה לי, ,כדאי לך ללכת הביתה בכל זאת.׳
אז הלכתי הביתה.
זה היה בשעה .12.30 בבוקר, ב־ ,7.30 באה
המשטרה להעיר אותי. הייתי בטוח שזה
עניין של הוצאה־לפועל, למה שיש לי הרבה
חובות. אני צריך לפרנס שתי משפחות:
המשפחה שלי מקבלת מלישכת־הסעד ב־קריית־אונו
450 לירות לחודש. אני בעצמי
לא יכול לעבוד. הבטיחו לי עסק ולא נתנו.
יפה יש לה 340 לירות לחודש ממשרד־הסעד
וגם מזונות מהבעל שלה. לפני ש־היכרנו,
היא היתה עובדת במשק־בית. מאז
שהיכרנו, היא כבר לא עובדת.
כשהשוטרים אמרו לי שיפה התאבדה, לא
ידעתי מה איתי, לא תיארתי לעצמי שזה
יכול להיות• אני כל כך אהבתי אהבתי
אותה.

אלה היו היחסים והמתחים העצומים
בין ארבע הנפשות הפועלות ביום הראשון
שעבר — היום שלפני ליל ההתאבדות.
ביום
הראשון הגיע שאול שוב, איים על
אביו ועל יפה. פואד כנראה נשבר הודיע
ליפה שיתאבד.
יפה נבהלה. היא היתד, בטוחה שאם פואד
יתאבד, יאשימו אותה במותו — וירצחו
אותה• היא הודיעה לפואד שהיא גם כן
תתאבד.
בארבע אחר הצהריים יצאו יפה, פואד,
אברהם, והילדות ליפו לרח׳ — 60 על־מנת
לקנות סמים. הילדות ידעו על מטרת הטיול.
מספרת זהבה:
״הם רבו שם עם האיש. הדוד פואד רצה
שישה כדורים ב־ 45ל״י, והאיש המוכר
רצה לתת רק חמישה. הם רבו הרבה. אחרי־זה
נסענו לתחנה מרכזית, ומשם נסענו למוסד
שבו לומדים שני האחים שלי. היינו
שם לא הרבה זמן. אמא נתנה להם נשיקות
ונפרדנו. משם עוד פעם נסענו לתחנה מרכזית.
אמא אמרה לפואד שעליה לנסוע הביתה,
והם קבעו להיפגש בגן ברמת־גן, בשעה
10 בלילה.
״באנו לגן ב־ 10 בלילה, אבל חיכינו וחיכינו
עד 11 והדוד פואד לא בא. אז הלכנו
כולנו ברגל הביתה מרמת־גן עד לדירה
שלנו בפרדס־כץ.״
* (זאת הסיבה שבגללה ישנו הילדות כל־כד
מאוחר למחרת בבוקר והיה חשש ש־סוממו).

— ^ 11?. *8דז1

כתובת על הקיר :״הלבבות נפצעו
| ןךד 0 1
1 1 . 1 1 1 1 1 1 1 1נפסעו) ,פואר יפה, שתי הלבבות הם
ביחד, שתי הלבבות נפרדו אחרי שנתיים. פואד.״ והכל בתוך מסגרת.

בתמונה זו ומימין, הודעות שהשאיר פואד על
הקיר :״פואד אמר שלום מכל ליבו והלך. ליפה, 11111 לבנים ולבנות — להתראות.״ זו לשון הודעתו האחרונה של פואד.

^ בשעת הרצח — תרם החשוד
דם בבית־חולים ״הדסה״
^ באותו בוקר, נתגלה
במקום חשוד אחר— סוטה־מיו
^ למרות זאת, זוהה החשוד
ברצח הסטודנטית על־ידי עד־ראייה
מקום הרצח — בבית־החולים הדסח שב*
רחוב בלפור בתל־אביב. הוא הגיע לשם —
כדי לתרום דם. בספר הרישומים של המחלק
ה מופיעים שמו ופרטיו המדוייקים. אנשי
המחלקה זוכרים אותו, העידו על כך בפני
כתב העולם הזה.

נזבוורף־

החשוד
** רים אייזנכרג נרצחה ונאנסה ב־יום
החמישי, ה־ 22 לאפריל, בסביבות
השעה תשע בבוקר.
הרוצח והאנס לא ידע זאת — אך בקיר-
בת מקום היה עד־ראייה, שראה אותו בשעת
ביצוע הפשע.
ארבעה ימים לאחר מבן, עצרה המשטרה
חשוד: שווייצרי צעיר בשם ארנסט ציילן.

111
ך* רי קהמדוייקת של זמני שני האי־
*4רועים עשוייה לגלות כי לחשוד לא הי־תה
כל אפשרות להיות בשני המקומות בזמנים
כד, סמוכים.
מובן שבדיקה זו עצמה יכולה גם להעלות,
שהחשוד יכול היה להיות במקום
הפשע בשעת הפשע — ומייד משם לדהור
להדסה לתרום דם.

טרה, דיווח שמטורף־מין מסתובב חופשי
בסביבה.
השוטר שקיבל את השיחה התייחס להודעה
בביטול. כאשר התעקש האיש, השיב
השוטר בקוצר־רוח :״שהכלב יתלונן, אז
נטפל במקרה.״
האזרח סירב לחכות עד שהכלב יתלונן,
הרים טלפון למכר שלו, קצין בכיר בצה״ל.
רק אז הגיעו שוטרים, גבו עדויות.
שעתיים מאוחר יותר, רצח ואנס אלמוני
— שלא יכול להיות ספק בכך שהוא מטו־רף־מין
— את מרים אייזנברג.
אך כאשר הראו לע.מ. את תמונתו של
החשוד ברצח, ארנסט ציילן — קבעה זו
בהחלטיות שלא זה האיש עם הכלב.
המסקנה: בבוקר הרצח, הסתובב במקום
חולה־מין — שלא היה החשוד.
האם היה הו א מצחה של מרים אייזד
ברגז

הקורבן ״
היה זה אחיו של בנימין, ציון, טרקטו־ריסט
בן 22 מהרצליה, העובד בחברת חריש,
שהביא את בנימין למקום, כדי לעזור לו
בעבודתו על הטרקטור. במסגרת עבודות הפיתוח
במקום, נאלץ הטרקטור של ציון לחצות
מדי פעם את הכביש הסמוך. תפקידו
של בנימין: לאותת בדגל אדום לנהגים,
כדי להזהירם כאשר הטרקטור עומד לעלות
על הכביש. תמורת זה, השתכר הנער 30
ל״י ליום.
דקות ספורות לאחר שנטש את מישמרתו,
חזר בנימין אל הטרקטור, סיפר לאחיו שראה
גבר גוהר על אשה, באחד המכתשים
הקטנים בשדה.
ציון הורה לאחיו להניח לבני הזוג הרומנטי,
לא להטריד אותם.

קי צו רהדרך
א ד הנע וות

במיסדר־זיהוי ראשון, זיהה העד את החשוד.

היתד,
זו פעולה זריזה מצד המשטרה.
הרצח והאונס האכזריים, בליבה של שכונת
המגורים השלווה רמת־אביב שבצפון תל־אביב,
גרמו לזעזוע בין אלפי תושבי האי־זור.
בהצליחה לעצור את החשוד במהירות,
הביאה המשטרה להרגעת הרוחות.
אלא שגילויים חדשים שהעלתה חקירת
העולם הזה בימים האחרונים, מעלים את
השאלה המדאיגה: האם באמת האיש העצור
הוא הרוצח? האם באמת אין הרוצח האמיתי
מסתובב עדיין חופשי?

עובדה מספר : 1
בבוקר הרצח, סמוך לשעה שבה בוצע
הרצח, היה החשוד במרחק קילומטרים מ־

עובדה מספר : 2
בבוקר הרצח, בסביבות שעה שבע, יצאה
ע.מ ,.עקרת־בית תושבת רמת־אביב, אל מרפסת
ביתה שבקומה השלישית שבבית הקיצוני
בשיכון, הפונה אל השדה הפתוח.
המחזה שנגלה לעיניה הנדהמות גרם לד,
הלם: בין השיחים, עמד גבר צעיר, מכנסיו
מופשלים, וביצע את זממו בכלבה שהחזיק
בשתי ידיו.
האשה הנדהמת מיהרה להזעיק שכנה, וזו
הזעיקה את בעלה. הבעל הרים טלסון למש־

בנימין כוכבי אינו סבור כן.

ךשעה הי תד! תשע בבוקר בקירוב,
ן | כאשר בנימין כוכבי ( )16 עזב את מקום
עבודתו, בשדה שליד בניין הטלוויזיה הלימודית
ברמת־אביב, וסר לעשות את צרכיו
בפינה מרוחקת, בסמוך לשביל החוצה את
השדה.

הצעיר המסוקרן התעלם מדברי אחיו, חזר
לחזות במתרחש. הוא שב לטרקטור שנית
כעבור דקות ספורות. הפעם, היתד, הבעת
אימה על פניו .״הבחור שם, שהיה שוכב
על הבחורה, מכסה אותה עכשיו בפחים,״
גימגם לאחיו המבוגר.
ציון מיהר בעקבות אחיו. בתחילה, לא
גילו השניים דבר.
אחר, ליד שבר של צינור בטון, גילו רגל

ש לו ש ה עדי

אומרת רוזה, עובדת
המטבח במלון
מונופול בתל־אביב, כשהיא בוחנת את
תמונתו של החשוד במעשה הרצח והאונס.

.לא זונות־

.הוא ניסח לחזות אוחי

מעיד הרי מינץ, בעל מלון מגדל־דויד,
בו התגורר החשוד. היה זה
לאחר שמינ׳ן גרם למעצרו של החשוד, קודם לכן, כאשר זה סירב לשלם את החשבון
— בטענה שהוא ישנ הנוצרי, ולכן משוחרר הוא כנראה ממיסים, לפי דעתו.

מונופול
״הוא היה פה!
ופקיד־הקבלה
מושקף) ,בעל מלון
דויד, על הרישום בספר האורחים, בו נרשם.

של אשה. הם החלו מסירים את ערימת הפחים,
הדיקטים והאבנים, חשפו את גופת
האשד, שמתחתם.

מדווח כתב ״העולם הזה״ אשר
כיקר כמקום:

ירדתי למקום הרצח בעקבות ציון כוכבי.
השביל צר מאוד, מלא אבנים ואבק, מתפתל
לכיוזן פסי־תרכבת. אם אתה מתיישב על
הקרקע, בנקודה בה נרצחה מרים אייזנברג,
אינך רואה אלא את השמיים. אתה נמצא ב־קפל־קרקע
המסתירך מעין כל. לעומת זאת,
כאשר אתה מזדקף, נראים על קו האופק
בתי השיכונים של רמת־אביב. כן נראה,
מצד אחד, השביל החוצה את השדה. מצד
שני ישנו קיר עפר סמוך. היוצר את קפל
הקרקע, ומסתיר את הכביש. באותו ביתן,
במרחק כשלושים מטר עובדים הטרקטורים,
והרעש שהם מקימים החריש כנראה את צעקותיה
של הנרצחת.
יחד עם זאת, הרושם הוא שהרצח בוצע
בידי אדם לא שקול, שאינו מסוגל לחשב
את מהלכיו — כי בכל רגע יכול היה מישהו
לחלוף לתומו בשביל הסמוך, לגלות אותו.

״גזיי ת-י
בז בגרבר ״

ספר ציון כוככי :
״בהתחלה גילינו רק את הגוף של ה־אשה.
הראש שלה היה מכוסה גם כן באבנים
וחתיכות בטון. בסוף גילינו את הראש.
מראשה ירד דם, שהבתים את האבנים. חצאיתה
היתד, מופשלת למעלה, ורגל אחת
היתה ללא גרב.״
המומים, נשארו שני האחים על עומדם.
״נשארתי לעמוד מבולבל,״ אומר ציון .״במרחק
מאתיים, מאתיים וחמישים מטר, ראיתי
גבר מתרחק מאיתנו, בשדה, לא בשביל,

כההוא גירה אוחה

בה גילה את גופתה של מרים אייזנברג (מצויירת) .הבלוקים, ה פחים
והדיקטיס מימין שימשו לרוצח כדי לכסות את הגופה, לאחר

הרצח. ציון גילה את הגופה ממש שניות לאחר הרצח והאונס,
ראה עדיין גבר מתרחק מהמקום — כנראה הרוצח — אולם היה
המום מדי מכדי לתפוס אותו או לאחוז באמצעים כלשהם.
כאשר התאושש והזעיק את המשטרה — כבר נעלם האלמוני.

סביבות הרצליה. הניידת שהגיעה למקום,
הצליחה לעצור את האיש• היה זה ציילן.
שעות ספורות לאחר שנעצר, הגיעו החוקרים
למסקנה שהעצור שבידיהם דומה לחשוד
ברצח מרים אייזנברג, כפי שצוייר על-
ידי קלסתרון המשטרה, שחובר על־סמך תיאורו
של בנימין כוכבי הצעיר.
יחד עם זאת, סירבה בינתיים המשטרה
למסור את הקלסתרון לפירסום .״עדיין לא
סיימנו את מיסדר־הזיהוי של החשוד,״ הסביר
רב־פקד יגאל מרקוס, ממלא־מקומו של
דובר משטרת חל־אביב. רב־פקד מרקוס גם
גילה כי שיחזור הרצח, שעמד להיערך מיד
לאחר מעצרו של החשוד, לא יצא לפועל.
הסיבה :״האיש לא נורמלי,״ אמר מרקוס.
המשטרה, בינתיים, גם לא הצליחה למצוא
(המשך בעמוד )26

הגופה ליד השביל הגורלי״

צור דרך לתושבי הסביבה, בדרכם מהשיכונים לאוניברסיטה. הדרן
בשביל זה אורכת חמש דקות. לוא היו מוותרים על השימוש
בשביל, היו התושבים נאלצים לנסוע בשני אוטובוסים, העוקפים
את כל השיכון. לנרצחת היה זה, הפעם, קיצור־דרך גורלי, שהוביל

לכיוון פסי־הרכבת. אבל ראינו אותו מהגב,
ואחי לא ידע אם זה הרוצח.״
״מדוע לא ניסית לעצור אותו ולזהות
אותו?״
״הייתי מבולבל. לא ידעתי מה לעשות.״
שני האחים רצו לבניין הטלוויזיה הלימודית
הסמוך, צילצלו למשטרה .״השוטרים
באו אחרי רבע שעה,״ מספר ציון .״עם כלב
גישוש.״
הכלב החל מגשש, אלא שליד פסי־הרכבת,
איבד את עקבותיו של הרוצח.
המשטרה זיהתה את הנרצחת כמרים אייזד
ברג ,24 ,תושבת רחוב מיבצע־קדש 2ב־מעוז־אביב,
סטודנטית לסוציולוגיה באוניבר־סיטה,
שעבדה במכון כ״ץ לחקר הספרות.
בעלה של הנרצחת, יואב, סטודנט לכלכלה
וסטטיסטיקה, זיהה אותה ביום ו׳ לאחר
שנעדרה כל הלילה הקודם מהבית, ולאחר

בשביל, תקף אותה כנראה הרוצח, וכשנמלטה,
למוות. בעוברה
השיג אותה במקום המסומן בחץ. שם, בקפל הקרקע, רצח ואנס
אותה — למרות שהיה צפוי לגילוי על־ידי כל עובר־אורח מיקרי
שצולם ימים ספורים לאחר הרצח, נראות שתי
בשביל. בתצלום,
שמאז מיקרה הרצח עוברות בשביל רק בזוגות.
תושבות המקום,
הפחד שתקף את תושבי השכונה נמוג כאשר נעצר החשוד ברצח.

שקרא בעיתונים על מקרה הרצח — בשביל
שבו נהגה אשתו, כרבים מתושבי השכונה,
לעבור מדי יום.

רא נודגזרי״
** ריס וי1־אכ, לשעבר חברי כפר גלע-
די, הגיעו לתל־אביב לפני שלוש שנים,
נרשמו לאוניברסיטה. הם היו זוג סימפטי
ושקט, אהודים על שכניהם, יואב, להשלמת
ההכנסה, נהג לחלק לחמניות מדי בוקר לדירות
שכניו. לאחר הרצח נסע לכפר גלעדי׳
לשם הובאה אשתו למנוחות ושם הוא
יושב שבעת.
לאחר הרצח, נתקפו תושבי הסביבה פחד.
אמהות אסרו על ילדיהן לצאת לשחק מחוץ

לחצרות הבתים. נשים החלו חולפות בשביל,
שנחשב עד אז לדרך המלך, רק בזוגות.
חמישה ימים לאחר מכן, ביום השלישי
ה־ 27 לאפריל, הביאה המשטרה בפני בית־המשפט
חשוד ברצח — ארנסט ציילן.
לבוש מכנסי וחולצה חקי, כשכומתה
שחורה מקופלת בתוך כתפיית החולצה, נראה
ציילן הגבוה והצנום, בעל השיער השטי־ני
הקצר, העיניים הבהירות והידיים הארוכות,
שליו ביותר. הוא ניאות להצטלם ברצון,
לא התנגד לבקשת המעצר של המשטרה
— למרות שלא הודה באשמה — וחייך
מדי פעם.
כיצד נעצר ציילן?
מסתבר, שיום לפני שהובא לבית־המשפט,
הגיעה למשטרה הודעה על אלמוני המסתובב
בנסיבות חשודות ליד מחנה צה״ל ב
העד
והאבן

את הפשע בעת ביצועו — מצביע על
אבן גדולה. המוכתמת בדמה של הנרצחת;

קיצור דו־ר
(המשך מעמוד )25
את ארנקה של הנרצחת, שלא נמצא ליד
גופתה. פרט נוסף, חשוב הרבה יותר: המשטרה
לא ידעה על תרומת־הדם של החשוד.

נזבזבע זר
ושנזזן־זרב
י * חשודהגיע לארץ ביום הרביעי ה!
| 21 לאפריל — יום לפני הרצח — והשתכן
במלון מונופול, ליד הטיילת.
״ציילן הגיע אלינו בלילה שבין ה־ 21 והצב
לחודש,״ מספר בעל המלון, זאב בורשטיין
.״היה לו כסף ישראלי, בסביבות
אלף ל״י, מטבע זר, משקפת ושעון־זהב.״
לשעת הרצח, אין בעל המלון מסוגל לס־

0 1 *1 1 1 1 1 1ציוך משחזר כיצד חשף
11 # 1 1 1 1את הגופה המנוסה בשברי
בלוקים, בצינורות ובלוחות דיקט.

פק לחשוד אליבי. לעומת זאת, מעיד פקיד־הקבלה,
דויד, כי כשעתיים אחרי הרצח, בשעות
11 או 12 לפני הצהריים, שהה ציילן
במלון. גם עובדת המטבח, רוזה, המגישה
לאורחים את ארוחת־הבוקר שלהם, לא היתה
מסוגלת להיזכר אם הגישה באותו בוקר
ארוחה לחשוד.
רזזנ תז אג גזייי

44,000ל״י (מיייד 88,000ל״י) פרטי כטף
כבר חולקו על־ידי קו ק ה־ קו כ ה
בהגרל תהפר סי ם ה שני ה שנערכה ב״ 25ב אפ ריל ע״י קו ק ה ־ קו ל ה בנו כ חו ת ע תונ אי ם,
אנ שי החברה בארץ ו ב חו״ל, ונציגי ה קוני ם, חו ל קו 22,000ל״י. לזוכי ם, ש שמם הו על ה
ב הג רל ה מ תו ך רבבות ה ת שו בו ת שהגיעו למטההמ בצ ע חו ל קו 1011פ ר סי ם ב אג רו ת חוב
של ״ מ לוו ה ־ ע מ מי ״ .יחד עם ה הג רלההרא שונ ה חו ל קו עד כהפר סי םבסך של 44,000

תערכנה עוד 2הגרלו ת, ב־ 9ב מ אי וב־ 30ב מ אי ובס ״ ה י חו ל קו 88,000ל״י ב אגרו ת חוב.
כ מו כן מ חו ל קי ם במבצע חינ ם 25,000כ רזו ת צבעוניות, שהוכנו ב מיו חדלקראת המבצע.

קשקשת
כל ציור מראה משחו מזווית כלתי־רגילה.
למשל: קטע של דבר, או דבר
במצב בלתי״רגיל. הסתכל היטב, חשוב,
מצא את התשובה ושלח אותה על גבי
גלוייה למערכת, ת.ד ,136 .תל־אביב.
בין הזוכים ב״קשקשת״ יוגרל ספר.

^ חרי מלון מונופול, עבר התייר השודיי־צרי
למלון מגדל דויד הסמוך. כאן,
התגלה באורח בעייתי :״נאלצתי להזמין
פעמיים את המשטרה,״ מספר בעל המלון,
הרי מינץ .״באמצע הלילה הראשון שהוא
היה אצלנו, הוא יצא החוצה, וחזר רטוב
עד הברכיים, כנראה שנכנס לים. כשביקשתי
ממנו את התשלום, הוא ענה לי שהוא היה
פה אצלנו כבר לפני אלפיים שנה, .אני ישו
הנוצרי,׳ הוא ענה לי, .אתה רואה את הסימנים
של המסמרים בכפות הידיים שלין,
הזמנתי את המשטרה.״
הוא נעצר ודרכונו הוחרם. בלילה צילצל
שוטר מבית־המעצר באבו־כביר, התעניין אצל
בעל המלון לדרכונו של העצור. מינץ הסביר
שהדרכון נלקח על־ידי השוטרים שעצרו
את האורח. כל זה אירע ביום השבת —
יומיים לאחר הרצח.
ביום הראשון בבוקר הופיע ציילן שוב
במלון מגדל דויד, התנפל על מינץ וניסה
לחנוק אותו. מכניס האורחים הצליח להימלט,
הזעיק את המשטרה שנית. בינתיים, אירגן
לעצמו האורח המשתולל מוט ברזל, עשה
שמות בריהוט לפני שהגיעה המשטרה ועצרה
אותו — בפעם השנייה מאז הגיע לארץ.

ממעצרו זה שוחרר ציילן. למחרת,
ביום שני, נעצר בשלישית — ליד בסיס
צה״ל בשרון.
הפעם, כבר לא שוחרר. הוא דמה יותר
מדי לרוצח.
והשאלה היא רק — האם הוא באמת
הרוצח?
העולם הזה 1757

הפנתרים
באי ם1
לדיז 1גוף
כרםהתימנים ומאור־יהודה, מחסן־
בק וממנשיה, מירושלים, משכונת־ד-,
תקווה ומבני־ברק — הם הגיעו. הפנתרים,
ואלו המזדהים איתם. ביום השני אחרי ה־צהריים,
כיכר מלכי ישראל בתל־אביב, חלקם׳
כמו הפנתרים של אור־יהודה וירושלים•
הגיעו במאורגן. הירושלמים התלוננו
שכאשר הגיעו לרמלה, עצרה אותם המשטרה
והעבירה אותם להפסקה בכלא רמלה.
רפי מרציאנו, ממנהיגי הפנתרים בירושלים,
הצביע על סימני מכות שהוכה, לדבריו,
בידי השוטרים.
אחרים הגיעו בכוחות עצמם — אך לכולם
היה מה לומר.
כיצד הם אמרו זאת — מראות התמונות
בעמוד זה.

כיבוש אוטובוס של ״דן״ שנסע ברחוב דיזנגוף, היווה את
שיא ההפגנה שערכו הפנתרים. בשעה ,16.00 משך יותר מחצי
שעה, שיתקה ההפגנה את התנועה ברחובות פרישמן ודיזנגוף.
סעדיה מרציאנו, ממנהיגי הפנתרים בירושלים, עלה על גג

מנהיגי הפנתרים בתל״אביב: האגרוף מורם כסמל מסחרי לזעם. זעם נגד המשטרה,
העירייה, עמידר, משרד החינוך — והעולים החדשים. בין הסיסמות שנישאו
בהפגנה: די מהקיפוח והאפליה — הצטרפו למאבק. ההזנחה שלכם מוליכה
אותנו לכלא. מנת חלקנו — אבק, בוץ, עכברים, חרקים, ליכלוך והזנחה. שוטר —
החוק בידם, אל תהיה הכלי. הקץ להבטחות שלא מתקיימות. גולדה — למדי
אותנו אידיש. מתי אבוטבול י היה פייגין ו לא תמיד הופנה זעמם של הפנתרים
נגד מוסדות ביורוקרטיים. לעיתים — כמו הפעם — היה חלקו מופנה פנימה.

האוטובוס, נשא דברו לקהל שמנה כ־ 500 איש, כשלוש מאות
מהם סקרנים שהגיעו למקום בעקבות המהומה. לאחר
כיבוש האוטובוס, פנה סגן־ניצב אריה איבצן, מפקד הנפה
הצפונית, לקהל המפגינים, והכריז על ההפגנה כבלתי״חוקית.

פנתרית שחורה מקורית מניו״יורק, ויקי פריי 20 סטודנטית מירושלים, ייצגה
בהפגנה את הפנתרים השחורים האוריגינליים. בכלל נטלו הנשם חלק פעיל ביותר
בהפגנה זו. שתיים מהן, אילנה טנצר מירושלים ומזל סעיל, הצטיינו בכשרון נאום
בעת ההפגנה יותר מאשר הגברים. כוחה הריטורי של מזל, למרות אוצר המילים
הדל שגפיה, הפתיע את הנוכחים. כתבות״חוץ אצו אחריה במרץ רב. חילוקי דעות
לגבי אופי ההפגנה וצורתה נתגלעו בין קבוצות המפגינים השונות, כאשר פרצו ביניהן
סיכסוכים לגבי הדרך הנאותה בה יש לקיים א ת ההפגנה, ובאילו אמצעים לאחוז.

״על הכביש, לא לזוז״ ,זעקה קבוצות גורי״פנתרים בצומת דיזנגוף־פרישמן. המרוצים
רגע כיבוש האוטובוס שבר את ההרמוניה בין המפגינים למשטרה. עד אותו רגע,
ביותר מההפגנה, נוסף לפנתרים עצמם, היו יושבי בתי־הקפה של דיזנגוף. רק
היה שיתוף פעולה בין השוטרות לבין הפנתרים. כמה מהמפגינים אף כיוונו את
מעטים מהם הטריחו עצמם לכיכר מלכי־ישראל, שם נערכה עצרת. היתר חיכו למפהתנועה,
להפתעתן של השוטרות. הנהגים והולכי הרגל נשמעו להוראות שניתנו
גינים עד שהגיעו לרחוב דיזנגוף, הצטרפו רק אז לשורות הדחוסות של הסקרנים.
על־ידי המפגינים. התנהגותם של השוטרים, בעת ההפגנה, היתה ממש למופת.

אמנות בידור ערבי הדאיוגות
קמו לתחייה
כל מי שמצא לנחוץ להספיד את המוסד
הישראלי המקובל והפופולרי שהכניס בזמנו
הון־תועפות לכל מיני אמרגנים, עיתונאים
ואישי־ציבור למיניהם — המוסד הקרוי
״ערבי־ראיונות״ — אינו צריך לדאוג. ערבי-
הראיונות לא הלכו כלל לעולמם. הם חיים
ומרגישים סוב מאוד בקולנוע דקל שבשיכון
בבלי, בתל־אביב.
המתכונת אומנם שונתה במיקצת. אל
שמואל שי, אשר הגיע לשם ממלון שרתון,
הצטרף גם אורי זוהר, המשתמש בכשרונותיו
המגוונים כליצן, מנחה, בדחן, במאי־קולנוע
ומראיין. האורחים המופיעים על הבימה
ממשיכים להיות מכל הסוגים (בייחוד
המין שאין לו סיכוי להביע דיעותיו בטלוויזיה)
אולם הנימה הרצינית צומצמה למינימום,
ואילו הדגש הושם במפורש על
הבידור.
ומי שלוקח בחשבון את השממון הצחיח,
המאפיין את חיי הבידור של תל־אביב ביום
שישי בערב, אינו יכול לקבל מופע שכזה
אלא בברכה.
כיתת יורים. הדבר לבש צורה מקצועית
לגמרי. שמואל שי ראיין, למשל, חבר־כנסת,
ואילו אורי זוהר הוכיח שוב כי להשתלט
על קהל — גם זה מקצוע. כאשר גברת
עצבנית אחת מן הקהל צעקה לעבר המרואיין
:״זהו אוייב מיספר אחד של המדינה,״
בא אורי זוהר והציע לה שתביא כיתת-

זוהר

מ?!ו 0טו ב

אתה מעקם את האה —
אבל זהו מה שמגיע לד!
ובכן, זהו זה.
אם טרם ידוע לכם, ואם לא טיילתם ב־דיזנגוף
ואיש עוד לא אמר לכם. ,אני שמחה
לבשר לכל עם ישראל כי פסטיבל הזמר
תשל״א היה הגרוע ביותר מכל הפסטיבלים
שהיו עד עתה.
למען האמת, כך נאמר לי גם אשתקד,
וגם בשנה שלפני כן, וכן הלאה, אבל מי
יעז להמרות את פי הגאונים, הקובעים מחדש
בכל שנה כי פסטיבל הזמר הוא קטסטרופה
לאומית?
כל הצרה היא שאותם גאונים שוכחים,
כנראה, להאזין לרדיו במשך השנה. ואינם
יודעים כי פסטיבל הזמר אינו שונה בהרבה
מכל מיצעדי־הפיזמונים, המטרטרים מוי
שבוע על גלי האתר.
ואפילו כל הגאונים גאונים, וחכמים, ויודעים
את התורה, אין כל ספק שעל אף
עיקום אפם העדין, יפזמו — כמובן מתוך
הסתייגות מוסרת — תוך שבועיים ימים
אגדות על ״הירח הזורח״ וסיפורים על ימים
״כאשר אהיה זקן.״
ומי שבא בטענות אל רשות־השידור, מוטב
ירחם על מארגני הפסטיבל. תארו לכם כי
הם נאלצו לשמוע לא רק את שניים־עשו
הנבחרים, אלא גם את כל שבע מאות (ואפילו
יותר) המועמדים, שלא הגיעו לגמר!
לזה קוראים עבודה שחורה.
אבל אם להסיק מסקנות מן הפסטיבל,
הרי זה לאוו דווקא בקשר לרמת השירים
— שהיא בדיוק הרמה המגיעה לאותם המתלהבים
מפיזמונים ישראליים בכלל. הלקחים
טמונים דווקא בכיוון אחר.

למשל — ההצלחה בפסטיבל תלויה קצת
והרבה בזמר. מי שלא האמין כך עד עכשיו׳
נאלץ להודות בכך. לפי תקנון הפסטיבל
רשאי כל מלחין לבקש מבצע מסויים
לשירו, אולם כדי למנוע כפילות, עליו להציג
גם כמה אפשרויות אחרות, במידה ואותו
מבצע נחשק ויחשוק דווקא בשיר אחר.
מה שקרה השנה הוא דבר פשוט מאוד:
כמעט כל המלחינים ביקשו את אילנית. היא
בחרה את המוצלח (לדעתה) מבין השירים
שהוצעו לה. מאחר והיא, ללא ספק, הזמרת
המקצועית, המלוטשת ובעלת ההופעה הנעימה
ביותר, מבין כל המופיעים בפסטיבל,
זכתה במקום הראשון. ואיש, כמעט, מבין
המקורבים לעניין, לא הופתע.
ואם מדברים כבר על מנצחים בפסטיבל,
הרי הרשימה אינה מצטמצמת רק באילנית,
דן עמיהוד ושמרית אור (מחברי רק הירח).

להרוג את כולם!
יורים, אשר תוציא להורג מייד את האוייב
המסוכן. ועוד הציע לגברת הנכבדה להמשיך
ולחסל את שאר האוייבים הפוטנציאליים
שבאולם, וכך יישארו במקום רק מעטים —
אבל טובים,
להרפיית המתח אירגן ש.ש. מישחק זוגות
מן הסוג שנהג להגיש ברדיו, שאינו מחטיא
לעולם את המטרה — הקהל רעם בגלי
צחוק. אורי זוהר ענה לו בשני סרטים ק צ/
רים, שהדגימו את מלוא ההומור המקאברי
שלו, האחד ״המורה להתעמלות״ שהולך קד, ביותר בארץ, וטרם קמו להם יורשים.
ומתמוטט תוך כדי הטפה לכושר־גופני (כל
גאוני? לאו דווקא. אבל מתאים בהחלט להתמליל
וכל הכבוד לניסים אלוני) השני בילוי ערב בלתי־מחייב. מה עוד שיום שי״מלך
היופי״ המציג את אורי, הגששים וכל שי בדרך כלל הוא גם בלתי־מחייב וגם
שאר חבורת זוהר־דשא בזוויות הצילום ה פנוי. אלא ששאלה אחת עדיין נשארה: אם
פחות מחמיאות שאפשר לתאר.
כבר מצליחים שני מקצוענים לרתק קהל —
למה לא? לבסוף באו שלושת הגששים
בצחוק, ולגרום לו לחשוב ברצינות — מדוע
והזכירו לכל שהם עדיין השלישייה המצחי־זה
לא יאזרו אומץ ויקיימו את אשר הבטיחו

ישנם עוד כמה שחגגו, מאחורי הקלעים,
בצדק.
למשל: שלמה צח, הלא הוא אילן, אמנם
הוא התגרש מאילנית, אבל הוא ממשיך לטפל
בענייניה העסקיים, כאשר בזמנו הפנוי
הוא מטפח זמר צעיר בשם — ששי קשת.
כלומר, פרס ראשון ושני של הערב, הגיעו
בעקיפין לשלמה צח.
שמחת נצחון אחרת: זאת של אלכם וייס,
המעבד המבוקש ביותר של הערב — שלושה
עיבודים, ביניהם גם המקום הראשון.
סוף כל סוף, הכתרה למי שנחשב למעבד
המוצלח, ובעל הדימיון התזמורתי הרב ביותר,
בארץ.
ולבסוף: נצחון נוסף למי שכבר חידש
נעוריו פעמים רבות מספור. בני אמדורסקי,

אילנית (עם שלמה צח)
היכן אלתרמן?
חצי צמד הדודאים, שליש גשר-הירקון ו־השלושרים,
מי שמזמר כבר כעשרים שנה
על בימות הארץ, היה, למרות גילו, אחד
הזמרים המבוקשים ביותר על־ידי מלחיני
הפסטיבל, והיחידי שזכה להופיע פעמיים
במשך הערב על הבימה.
111י 1
השיר שהאיר ביותר את עיני (וזה היה
דווקא בחושך, ובאותו חלק של התוכנית
שלא הוקרן בטלוויזיה) היה — שיר העמק

מזמן — קאבארט סאטירי אמיתי?
מיברקים למי איכפת?
למי שבאמת איכפת למה התפרקה שלישית
לא איכפת לחם, הרי הצהרתו של מתי

התוהו ונציג באורם 218 שר בית הגשנס
המערבון שהעלה תיאטרון ״המרתף״,
לפי בקשת המשטרה, בבוקר יום ראשיו׳
השבוע, באולם הקטן מט׳ , 218 של
בית־המשפט, הבטיח להיות המשך סיד-
רת״המתח ״המשטרה בעקבות המרתף״.
ברגע האחרון ממש, הוא הפך להיות
שפייזר :׳.אמ --״
קומדיה עם טוף המבטיח להיות טוב,
השופט: העד לא יענה לשאלה זו. זואן
ורק משום שכבוד השופט אורן הח ליט
לשנות את התמליל, ולהוכיח ש הי אחת השאלות המביכות ביותר שאפשר
להציג לאיש־תרבות. זה כאילו שאלתם מה
למרות שדרוש רשיון בדי לנהל תיאטהיה
קורה אילו מיכאל אנג׳לו לא היה גונב
רון, מוטב לשכנע את הטוענים שאמנות
יקרה לליבם — גם לעשות משהו למענה. את השיש לאחד מהפסלים הנהדרים ביותר
השופט אורן, שכבר הטיל בעבר את שעשה. זה נכון שאם לא היה גונב את החתיתו
על אנשי ״המרתף״ ,שינה את ה שיש, לא היתד, האמנות זוכה בנכס יקר, אך
דיאלוג בעקבות הופעתו של עד ההגנה רבותי, אני יושב פה רק לשם מטרה אחת:
האלגנטי, אליהו שפיזר, הממונה על האם בזה שגנב את השיש שמר על החוק?
אנשי תרבות בעירית תל־אביב. ואולי,
לבדוק אם בוצעה עבירה או לא. למה אין
הוא שחקן טוב שרצה להביך את ה למרתף רשיון? אולי הרשות שמעניקה רשמשתתפים
האחרים בהצגה: הנאשם, יונות לא אוהבת תיאטרון, אלא באלט?
מוני יקים (אחד ממנהלי ״המרתף״) ,ועו-
עורך־הדין מנסח את השאלה מחדש. שפיי־רך״הדין
שלו, ליאון פיין.
זר משיב שלא ראה את תוכנית־הטלוויזיה,
המסך עולה. שפייזר עולה על הדוכן. מודה שהמאזן התרבותי של המרתף חיובי.

הנאשם יושב נרגש. עורך־הדין שלו נרעש.
ע ו ״ ד ( :אל העד שפייור) :בתוכנית טלוויזיה
נאמר שבתיאטרון המרתף הולך וצומח
התיאטרון הטוב ביותר בארץ. האם אתה
מסכים שחבל לסגור מקום כזה?

מאת אלתרמן וסמבורסקי — שהוקרן על
המסך של אפי נצר, והושר בהתלהבות רבה
על־ידי כל הציבור.
מה מד, ללה מליל
דממה ביזרעאל —
נומה עמק ארץ תפארת
אנו לך משמרת.
משחק מילים כל־כך פשוט, כל־כך אמיתי
ובלי לכופף את אותיות הא׳־ב׳ המיסכנות,
כפי שעושים זאת פייטנים וחרזני־פירסומת.
חבל רק שפשטות היא עיקרון שאבד עליו
הכלח בעולמם של משוררים ושירים בשנת

( 1 1 1
אל תקוננו ואל תבכו. זה לא נורא כל־כך.
עליכם רק לזכור שהפסטיבל משקף את ה

שו פ ט: שמעתי שהם מציגים את עג־נון
אותו מכירים אפילו בשוודיה.
שפייזר: אני חושב שהמרתף ראוי לתמיכה.
אני חושב שהוא מהווה נכס לעיר.
ה שו פ ט: אז מה אנחנו מבזבזים כאן
זמן! אולי תדפוק על הדלתות הנכונות?
?ן ו״ד פיין: הוא עושה רבות.
ה שו פ ט: אדוני, זה לא חג־היובל שלו,
שצריך לתת לו קומפלימנטים. בואו נתחיל
מהסוף. תכלים כמה זמן צריך, חודש
חודשיים ...אם זה באמת ענגנון, אז אין
ברירה. תהפכו עליונים ותחתונים ותמצאו
מקום ...כתבו עליהם שהם עושים דברים
בעוני, מתוך דבקות במטרה? ! יש מוסד
אחד בארץ שהוא מצופה כולו ברונזה. ואנחנו
עדיין יושבים ומחכים שהברונוה
תעשר, משהוא ...אני זוכר את התיאטרון
של סטאניסלבסקי. הם לא התחילו עם ברונז
ה ...ואני לא מוכן להיחתם בחותם של
מכרית נכסי תיאטרון ...אז אני נותן צו־סגירה
שיידחה בשלושה חודשים

טעם שלכם, ולא להיפך. ומי שאינו סבור
כך, יתבונן נא במיצעדים בעוד חודש־חוד־שיים.
אני מבטיחה לו חגיגית שלפחות חצי
הפסטיבל ישכון שם לבטח — לפי בקשת
הקהל.

(אליעזר בן־יהודה) כספי :״אני רוצה להתרכז
בהלחנה, ולעבור גם לעיבודים• הסיג־נון
שלי השתנה, ואינו מתאים יותר למסגרת
של השלישייה.״ איך אמר השיר שלהם
בפסטיבל הזמר :״יש לו ציפורים בראש, הן
יפות, הן יפות 1לצורך הצגת שירי
החומש בעברית, הצמיחו כנפיים דובי גל
(שהופיע בפר גינט ובנפוליאון) ,דני עמיהוד
(רק הירח) וראובן שנער (מעיר הגברים).
הם שלושת המלאכים החדשים. להצגה זו
יהיה מעוף מיוחד במינו — לא רק שהאי״
דיש עוברת לעברית, אלא גם בע׳ וח׳ המתנגנות
לפי קולות הרוב: שושנה דמארי,
חדש וטרי:
אריה אליאס ועדנה לב.
לפי הבטחה חדשה של תיאטרון אורות הבמה
יבוא לארץ בסוף
החודש הזמר
טוני הקטן (הלב המשוגע)
.בשנה שעברה
לא היה לו
חשק רב להופיע מחוץ
לתל־אביב, אבל
כפי הנראה הפסקת-
האש טובה ג? לשאלילים.
לוש
תערוכות יוצאות
דופן מציגות
שלושה סיגנונות וטוני
הקטן
אנשים בולטים באמנות
הפלסטית הקיימת בארץ: עמי שביט,
״אור־נע־מטרים,״ בגלריה גורדון (אחרי שייצג
את ישראל בבינאלה בוונציה, בקיץ
האחרון, ובהרבה הצלחה) ,הפסל עשת (באותה
גלריה) ,וציונק׳ה שמשי, בגלריה בינט.
העולם הזה 1757

ח $ני*יז!

*ינו ען ייס

אגד מגיע למרגליות כל י 1ם
מו שב נ 1ס ד 0ו 95ו. בג לי ל ה עליון
3 0ק״מ מ מנ ר ה 8 0 1ק ״ מ מקרית־שמונה.
עלשס חיים מ רג ליו ת-
קלב רי ס קי, מ מני ח י הי סו ד לי שו ב
ה ח קל אי בגליל. ליד ה כפ ר הנ טו ש
הוניו, שבת חו מו שרידי ה מ צו ד ה
הצל בני תקסט רו ם נו בו ם.

אזרח מטבריה יוצא
להסתערות על טחנות הצדק!
כדי להגו על קטינה בת 16
שנתפסה בגלגלי החו?ו— ונכשל
של השופט, בבואו לגזור את דינה. אולם
מסיבות לא ברורות, לא הגיע כנראה המכתב
לידי השופט.
כתב דגני בשם הצעירה, שאינה יודעת
לכתוב בעצמה בגיל 16 וחצי:
בפני אדוני מתברר התיק הנדון — בו
אני מואשמת יחד עם אחותי בגניבה. הריני
מבקשת לציין כי החוקר ורדי, אשר חקר
אותי בעניין זה, הוציא ממני הודעה והח־תימני
על מיסמכים באמצעי לחץ, איומים
ואלימות.
מבלי להיכנס לפרטים הקשורים באישומים
המתבררים בפני אדוני השופט, הריני מודה
ומתוזדה, שעשיתי שגיאות רבות בחיי. אבל
דברים אלה קרו, מפני שאף פעם לא היתד,
יד אבהית שהמחתה אותי להורותני הדרך
הנכונה, בצורה נעימה ולא בדברי ביקורת,
בריטון ואלימות.

לא עסקתי
בזנות

דינה מנד בת ה־16
טבעת — ונידונה על
אזרח פשזט, הנזהג להיחלץ לעזרת נזקקים, יצא להילחם
הכלא — .שם, מסכימים כל הנוגעים בדבר, תידרדר

העציוה הקטינה

וחצי, שנמצאה אשמה בגניבת
כך לארבעה חודשי מעצר בפועל.
את מלחמתה, לנסות לשחררה מן
הנערה סופית אל דרך הפשע.

אלא שהטברייני בעל הכתפיים האדירות והמבט
הקשוח, הלבוש תמיד בקפידה בחליפה
ועניבה, מוכר יותר לתושבי העיר כ־אידיאליסט
רודף צדק — אחד המעטים המוכנים
לא רלן לדבר, אלא גם לעשות למען
אחרים. הוא בעל השכלה משפטית —
שאותה הוא מעמיד לרשות אלו שאינם
יכולים לשכור לעצמם עורכי־דין. לא אחת
המליצו שופטים בפני נאשמים חסרי־יכולת
— לפנות לדגני, הידוע בכך שהוציא מכיסו
כבר אלפי ל״י, במשך השנים, במלחמותיו
למען הצדק.
במקרה של דינה, יצא דגני להסתערותו
במישנה מרץ. הוא ראה לנגד ענניו נערה
היכולה, באותו רגע, ליפול — והחליט
לנסות לעזור לה לקום.
למחרת המשפט, פנה דגני בבקשה לבג״ץ,
ביקש צו־ביניים מיידי לשיחרורה של הצעירה
מהכלא — כשהוא מדגיש את הנזק העלול
להיגרם לה אף מישיבה קצרה בכלא.
היה זה מאבק דון־קישוטי. טחנות־הצדק
התעלמו מהסתערותו, המשיכו לטחון, לאט

* אמר לי, הדגישה דינה במכתבה, שקצין
המיבחן הגיש נגדי דו״ח לרעתי, בו
טען שכאילו אני עוסקת בזנות. אני מבקשת
לציין שאם לא שיתפתי פעולה עם אנשים,
וביניהם קצין־המיבחן, עד כה, הרי זה מפני
שהם אף פעם לא דיברו אל ליבי ולא שיב־נעוני
שהם אמנם רוצים בטובתי.
אף פעם לא עסקתי בזנות. ייתכן שגברים
שונים ניצלו אותי מפני שהייתי נאיבית,
אך אף פעם לא חייתי חיים מיניים מלאים
עם גבר ...ואני סבורה שעדיין אני בתולה.
ידוע לי שלפני כשנה, בעקבות מקרה שאדם
רדף אחרי והתעלפתי ולא ידעתי מה
הוא עשה עמי, נבדקתי י׳׳י רופא ונמצאתי
בתולה. מאז, כאמור, לא חי עימי גבר חיי־מין
מלאים.
אני מבקשת לדחות משפטי זה לתאריך
מתאים, כך שבינתיים תינתן לי הגנה מתאימה.

דון
קי שו ט
וו 7ה טי]71
ך* ינה מנד* היתד, בצרה צרורה, כאשר
1פנתה אל יצחק דגני כאל מיפלט אחרון.
היא לא הכירה אותו, אולם מישהו
הציע לה לבקש את עזרתו. היא נפגשה אי-
תו, שטחה בפניו את סיפורה.

הסיפור היה פשוט: הנערה הנאה, בת ה־
16 וחצי, בעלת הגוף המפותח והעיניים הענקיות,
הואשמה בגניבת טבעת, יחד עם
אחותה, ממתנדב עימו נפגשו השתיים. תוך
ימים מספר עמד משפטה להתקיים — ולא
היה ביכולתה לשכור עורך־דץ.
כאשר שמע דגני את תולדות חייה של
הצעירה, אחת מתריסר ילדים שעד היום
אינה יודעת קרוא וכתוב — התנדב לעמוד
לימינה.
ימים ספורים לאחר מכן, ב־ 18 למרץ, עמדה
דינה בפני שופט הנוער בצפת, אהרון
* השם מוסווה כדי להגן על קטינה.

—י —יי

מלמד, חטפה ארבעה חודשי מאסר בפועל.

דחיפה אחרונה

רבעה חודשי מאסר בפועל על גני-
\ £בת טבעת, לצעירה בגיל כזה, הינם
עונש חמור. גם צעירה זכה ותמה, המושלכת
בגיל רגיש כזה לכלא, עלולה לצאת
משם עם צלקת שאינה ניתנת לאיחוי. לנערי׳
הניצבת על סף ההידרדרות לעולם התחתון,
עלולה חווייה כזו להוות את הדחיפה
האחרונה. כשהיא תצא מהכלא, היא תהפוך
לפרוצה, פורצת, או בעלת עיסוק נכבד
דומה.
לקראת משפטה, צייד דגני את דינה במכתב
בקשה שכתב בשמה אל השופט. אץ
ספק שמכתב זה היה משפיע על שיקול דעתו

מר דגני הבטיח לי, שאם אדוני השופט
יסכים לכך, הוא מוכן להגן עלי במשפט
הזה ללא כל תשלום מצידי — ומכל מקום,
אבקש בהתאם לסעיף 13 של חוק סדר הדין
הפלילי, שכבודו יורה כי תינתן לי הגנה
מטעם בית־המשפט. אני מבקשת שלא יינקטו
נגדי באמצעים, אשר רק יהרסו את חיי
לחלוטין ויזרקוני בין בני אדם אשר יהפכו־ני
לפושעת.

אין מי
שיושיט יד
**•אחר שהמכתכ ל א הגיע לידיו של
השופט, לא נואש דגני, המשיך ב\
מאבקו.
דגני,
בן 50 הנראה צעיר מגילו, הוא במקצועו
מורה ומדריך־תיירים באגר־תיזר.

^ 1 1 1יצחק דגני, מורה ומדריך-תיירים
י י 1#1י | (עם תואר) ,משפטן ופסיכולוג
(בלי תואר) — שיצא להגן בהתנדבות על
הקטינה שאינה מסוגלת גם לחתום את שמח.
אבל בטוח. בית הדין העליון סירב להיענות
לבקשתו.
למרות כישלונו, סירב דגני להיכנע, מתכנן
להמשיך להיאבק .״לנגד עיני עומד רק
דבר אחד,״ אמר השבוע .״גורלה של נערה
צעירה, שאולי נדחפת ברגע זה לעולם הפשע
— ובכל הארץ הזאת אין מי שיושיט
לה יד ולהצילה.״

טלוויזיה תוכניות חונקים את
היוזמה

ה תנג דו ת דצנוודה ע ד
״הפנתרים השחור״
מצוברחיס למדי היו בשבוע שעבר אנשי

סטירת לחי מצלצלת הונחתה לאחרונה על
המפיקים־במאים של התוכניות דגש, ישראל
,80 בומרנג ומדע ודעת בטלוויזיה הישראלית.
הם היו צריכים לקרוא בעיתונים
על כך, שתוכניותיהם בוטלו והוצאו מלוח
התוכניות.
סיבת הביטול היתה המגמה לשחרר מפיקים
ובמאים לעבודה על התכנון החדש,
שיכנס לתוקפו בנובמבר. אבל עד היום לא
הוטל על מפיקים־במאים האלה, שום תפקיד
רציני לקראת התכנון החדש. העגלה פשוט
הקדימה את הסוסים. אמנם פרופסור אמנון
רובינשטיין ואביטל מוסנזון ביקשו עוד לפני
זמן רב להוציא את בומרנג מן המשחק,
אבל לחצו עליהם להמשיך עד יוני. הוסכם
בין השאר לארגן במיסגרת התוכנית ויכוח
פתוח בשאלה השובה ועקרונית כמו דת ומדינה,
ומישדר מיוחד לסיום התוכנית שיימשך
שלוש שעות. אולם ידיעה קצרה בעיתון
בישרה לבעלי בומרנג על ביטולה
של הסידרה.

לא נותנים לעוכדי הטלוויזיה לערוד.
הנהלת הטלוויזיה עשתה שגיאה גורלית
בכך, שביטלה את בומרנג ואת רוב
ההפקות של הסרטים התיעודיים. ביטול זה
עלול להנציח שיטות עבודה המתאימות אולי
למצב הקיים, אבל לא לאורך ימים. יותר
מזה, ביטול זה מונע מצוות העובדים בטלוויזיה
ובעיקר מבמאי ומצלמי הפילם ואנשי
הקול והתאורה את האתגר הגדול
— אספקה בלתי פוסקת של יצירות תיעד
דיות בעלות ערך, שיש בהן מקום לביטוי
אישי ולהתפתחות.
למשל, המישדרים של ביעף. שום במאי
רציני לא היה מוכן לעסוק בהם. כולם ראו
בתוכנית מעין ״פקק״ לסתימת חורים בין
השידורים. באו צלמי הפילם והציעו לעשות
את ביעף בכוחות עצמם, אפילו על חשבון
זמנם הפרטי. אבל מנכ״ל רשות השידור,
שמואל אלמוג — אותו אדם שאמר, כי צלמי
הפילם של הטלוויזיה הם מן הטובים בארץ
בתחום זה — אותו אדם מיאן להפקיד
את ביעף בידי הצלמים.
השמועה שהילכה בבניין הטלוויזיה היתה,
שהבמאים טירפדו את הצעת הצלמים. בטלוויזיה
דואגים האינטרסנטים השונים למיניהם
להבטיח, שהכל ישק על פי ר,מיכ־רזים
ומי שעבר מיכרז כצלם ישרא צלם.
דוגמה: אחד הצלמים בא בדברים עם מפיקת
תוכניות הרפואה, דליה הורוביץ, והציע לה
להכין עבורה מספר תוכניות בכוחות עצמו.
במקרה זה רצתה הפרה להניק יותר מאשר
העגל רוצה לינוק. המפיקה התלהבה מן הרעיון,
אבל ההנהלה התנגדה. לבסוף הוסכם
על פשרה: הצלם יצלם את התוכנית, אבל
יקראו לזה בשם כתבה ולא בשם תוכנית.
מצחיק. לא? אבל הצלמים רוצים לבכות.
חלמאות. לא מה שמוצא־חן בעיניהם׳
של הצלמים עומד כאן לדיון. היחס המזלזל
של הצלמים והכתבים למבט לחדשות ראוי
לגינוי חריף ביותר, כי מן התוצאות סובל
בעיקר הקהל. אין שום הצדקה לביזיון הזה
שקוראים לו חדשות הטלוויזיה הישראלית.
אבל יחד עם זאת, יוקרתה של תחנת טלוויזיה
היא בשטח התיעודי וביצירה עצמית
של ממש. מגמת השינויים של אלמוג היא
לרפא את הטלוויזיה החולה. אבל לפי התגובות
בבניין, הרי העובדים מרגישים שמחבקים
אותם חיבוק דוב.
המרגיז ככל הפרשה הוא, שדווקא התוכניות
המבוטלות הן התוכניות הנחשבות
כטובות ביותר של הטלוויזיה. ומה עושה
הטלוויזיה? במקום להכפיל ולשלש תוכניות
אלו, הולכים ומבטלים את המיטב. אילו היו
הופכים את הקערה על פיה ועושים את ה-
היפך, היתד, הטלוויזיה משנה את תדמיתה
מן הקצה אל הקצה. אבל זה דבר שעסקני־רשות
השידור כנראה אינם מסוגלים להבין.
תקלות התקלה
שלא אירעה
התקלות בטלוויזיה הישראלית הפכו כבר
לסימן ההיכר שלה. היה זה רק סמלי ששידורי
החדשות במוצאי יום העצמאות, ב־העולם
הזה 1757

החדשות בטלוויזיה. סרטו של שמעון
יקותיאל על הפנתרים השחורים, שעורר
בזמן הפקתו שערורייה ציבורית גדולה והאשמות
שווא בדבר קיום קטעים, תשלומים
לפנתרים ועידוד לדבר עבירה, צונזר
בצורה רצינית ביותר על ידי היועץ המש־פטי
של רשות־השידור, נתן כה ן. וזאת
לאחר שיקותיאל נוקה מכל אשמה. אנשי
החדשות היו מוכנים כבר לפוצץ את הפרשה
המתחדשת בעיתונים. הטענה, שהקטעים
הפסולים אינם מכוסים די הצורך
מבחינת החוק, נתקבלה באי־אמון גמור. בסופו
של דבר נכנעה הנהלת הרשות כמעט
לאורך כל הקו ורוב הקטעים שנפסלו הוחזרו
אל הסרט. הסרט, המכונה בשם דרך
ללא מוצא, יוקרן כנראה במיסגרת השעה
השלישית. בכל זאת, על כל מיקרה שמשהו
עוד ישתבש בזרך, מכינים אנשי השעה השלישית
לשידור גם את הסרט חוות החיות,
על פי ספרו של ג׳ורג׳ אורוול.

הכלכלי מפטרים צוותים רבים במרכז
הטלוויזיה ״והעובדים נמצאים בדפרסיה
לפחות כמו העובדים בטלוויזיה שלנו,״
מספר פול ,״אגל הסיבות הן אחרות.״
פול, שהחליט, לאור הנסיבות, להשתקע
בארץ, התפטר מהטלוויזיה הישראלית
מסיבות כלכליות. כרגע הוא לומד עברית
באולפן ומביים את שירי נחום

אין מציאעט בלוגדון
בטיסה מלונדון חזר במאי הטלוויזיה
פול סלינג׳ר, לאחר שנתברר לו, כי
אין מציאעס בבז.בי.סי : .בגלל המצב

שחקן ז׳אק כהן
הקיר נשבר
נרדי אצל דידי גולדשטיין. בקרוב
יביים פול סידרה טלוויזיונית חדשה לילדים,
אולם על תוכניות בלתי חתומות
עדיין אין הוא מוכן לדבר.

דן רביב טס ב״אל־על״

כמאי סלינג׳ר
חזרה לארץ

הם דווח על אירועי יום העצמאות, הפכו
לבדיחה בשל שרשרת התקלות הבלתי פוסקת.
מלבד
התקלות המתרחשות לעיני רבבות
הצופים, יש גם כאלה המתחוללות מאחורי
הקלעים. אלה מערערות את יחסי העבודה
הפנימיים בטלוויזיה לחלוטין. כך, למשל,
אירע בשבוע שעבר. זמן קצר לפני שידור
מהדורת החדשות של השעה 10 בלילה,
המתינו הטכנאים בחדר סמוך לאולפן לתחילת
שידור החדשות.
בשל עיתוי לקוי, היה צורך להקדים את
שידור החדשות. הטכנאים לא היו בחדר.
אפשר אומנם היה לקרוא להם, אבל השדרנים
חיים יבין ואריה אורגד לא עשו
זאת. אלי ניסן נטל את האוזניות ומילא
תפקיד של מנהל אולפן. לפיטר מיליק, מנהל
האולפן הקבוע, לא נאמר דבר על כך.
למחרת, בדין־וחשבון ששלחו למנכ״ל
רשות השידור, שמואל אלמוג, הבהיר חיים
יבין בצורה חריפה ביותר כי בשעת הצורך
יכולים אנשי החדשות להסתדר גם בלי
הטכנאים ולהפעיל את שידורי החדשות בעצמם.
מייד
הוציא אלמוג הוראה חדשה, לפיה
יהיו הטכנאים חייבים להתייצב באולפן רבע
שעה לפני השידור.
הטכנאים הנרגזים שוקלים עתה פעולת
תגמול נגד אנשי החדשות. הם אומרים: אם

מי שתפס נס־עה באל־על, הוא דן רכיכ,
כתב התעופה של הטלוויזיה, שיצא לסיאטל
בארצות״הברית כדי לערוך סידרת כתבות
במפעלי בואינג לקראת הפעלת מטוס ה־ג׳אמבו
הענק בחברת אל־על. לפני יציאתו
השתפשף דן בקורס לשיפוץ הז׳רגון העיתונאי
באנגלית, שאורגן ביוזמתו במערכת
תל־אביב. המורה, עיתונאית עולה חדשה
בשם סוניה ריטה דייטס, מתרגלת את
המשתתפים בראיונות מאולתרים. התלמידים
הס: ראש המערכת טוכיה סער, הצלם
באמת אתם מסוגלים להסתדר בלעדינו, נראה
אתכם מסתדרים בלעדינו גם בשידורים
מסובכים יותר.
שני הצדדים גם יחד, הנלחמים מלחמות
פרטיות ביניהם, מצפצפים על רגישות הצופים
בכל מה שנוגע לביטוי שמקבלות
מלחמות אלה בתקלות בשידורי הטלוויזיה.

תדריך

סרטי מחתרת (יום ד׳,5/5 ,
09.30 דיון ביצירותיהם של שלושה במאים
ישראליים צעירים, העושים סרטים בשולי
התעשייה: ז׳אק מורי קטמור, יהודה (ג׳אד)
נאמן ואברהם הפנר. במאי — יגאל בורשטיין.

הבה נרקודה (יום ד׳)2.20,5/5 ,
סרט השבוע: קומדיה מוסיקלית של אמן ורקדנית
בלט, הנאלצים להתחזות כזוג נשוי.
משתתפים: פרד אסטייר וג׳ינג׳ר רוג׳רם. מוסיקה
— ג׳ורג׳ גרשוזין. שנת ייצור.1937 :
^.נ מבט ספורט (יוס ד׳<22.15,5/5 ,
מהדורה מיוחדת לסיקור הכינוס התשיעי
של הפועל, עורך ומגיש — דן שילון.
* רשות הבידור (יום ה׳,6/5 ,
)20.35 פסטיבל סן רמו.
* משהק השבוע (יום ה׳6/5 ,
)21.15 ממשחקי נבחרת הנוער של ישראל
במשחקי טוקיו על גביע אסיה לנוער, ו
יחיאל
כהן, איש מסך יעקב כן״
הרצל ואשתו יהודית אוריין, וכן
אלימלך ר ,0היוצא בקרוב לשליחות ב־

חו״ל.

טדיות חדשות מהרי?
מהשוק הבינלאומי בקאן חזר יצחק
(״צחי״) שמעוני, עם הצעות לסדרות
חדשות של ״פעולה והרפתקה״ ,תוכניות
לילדים, סרטים דוקומנטריים ובידור.
הוא התפעל בעיקר מן הטלוויזיה בקסטות
המיועדות לוידאו״טייפ טלוויזיה
ביתי. אבל בקושי היה לו זמן להתעניין
בנושא זה באופן פרטי, כי רוב הזמן
התרוצצו צחי, וחברו למסע אשר ריב-
לין, חבר הוועד-המנהל, מצפייה לצפייה
בסרטים ובתוכניות.
1500 קניינים ואנשי טלוויזיה מכל
רחבי העולם התרוצצו במשך שמונה
שעות ביום בארמון הפסטיבלים בקאן,
במקום בו גערכים גם הפסטיבלים המפורסמים
לסרטי קולנוע, בינות 14 חדרי
הקרנה בהם הוק-,נו במקביל וברציפות
14 תוכניות טלוויזיה שונות. צחי
מציין כי נציגי מדינות ערב רכשו מכל
הבא ליד. נציגי מזרח אירופה הגדילו
את רכישותיהם. רוב החומר המוצג היה
בצבע. משום כך אין ישראל יכולה לייצא
תוכניות לשוק העולמי. גם אפשרות הרכישה
של ישראל היא די מוגבלת. ה מציגים
הביאו בעיקר סדרות חדשות,
שמחירן יקר. את הסדרות הישנות והזולות
הם השאירו בבית. רבים מהם הזמינו
את נציגי הטלוויזיה הישראלית לארצותיהם
כדי לצפות בסבלנות בסדרות
מבוקשות. היו שהזמינו לבוא על חשבונם.
בפרספקטיבה
נכונה של הדברים הרי
נסיעות מעין אלו עשויות למנוע בחירת
חומר עלוב, דל ורופס, הנעשית כתוצאה
מבחירת חומר על פי קטלוגים בלבד או
לאחר צפייה בדוגמה אחת או שתים
מסידרה.

הכאבים של זיאק כהן
זה התחיל בהסרטת שיגרתית ביותר. אבל
הסוף היה מאוד לא נעים. עאדל וסטירה
(למשפחה בערבית) החליטו לעבור דירה.
סמירה רצתה להזמין קבלן לשיפוץ הבית
החדש. עאדל סירב. הוא היה רוצה לעשות
הכל במו ידיו. עבור ז׳אק כהן, כוכב
התוכנית ,־היתה זו חווייה אישית, כי לפני
זמן לא רב הוא עבר דירה על באמת.
אבל בשעת הצילומים החליק פתאום הסולם,
הקיד נשבר וז׳אק כהן, שמלבד היותו שחקן
מוכשר הוא גם מפיץ עיתונים בירושלים,
נפל וכמעט שבר יד. מאז הוא סובל כאבים.
זה כנראה מה שקורה לבעל שאינו שומע
בקול אשתו בחיים ועל בימת המשחקים
גס יחד.
דיווח מאירועי כינוס הפועל.
* חדווה ואני (יום ו׳<20.30 ,7/5 ,
חדווה הכוכבת החדשה הופכת לכישלון, ו־שלומיק,
האדם המצליח, נכנע והופך להיות
פקיד במשרד ממשלתי. המריבה הגדולה
פורצת. משתתפים: יעל אביב, מנחם זילברמן
ואביטל מוסינזון, מפקי־במאי בומרנג
והשעה השלישית — בתפקיד מפיק טלוויזיה.

השבוע -יומן אירועים (יום
ו׳ )21.00 ,7/5 ,ראיון עם שר החוץ האמריקני
ויליאם רוגירס בעת ביקורו בארץ,
שהמשכו ישודר ביום א׳ במיסגרת מוקד.
פרשת פרדין גיוס ו׳<21.40,7/5 ,
סרטם של דייוויד סלזניק ואלפרד היצ׳קוק
על אשר, יפה ומושכת, בעלת עבר מפוקפק,
הנישאת לאציל אנגלי עשיר. כאשר
הוא נרצח באורח מיסתורי, מוטלת האשמה
על אשתו. עורך־הדין, היוצא להגנתה, מתאהב
בה. משתתפים: גרגורי פק, אן טוד,
צ׳ארלם לוהטון, אתל בארימור, לואי ז׳ורדן.
* עאדל חושד (יום ג׳)18.30,0/5 ,
במיסגרת התוכנית הערבית למשפחה, יוקרן
הפעם מישדר מיוחד בסידרת עאדל וסמירה,
בהשתתפות לילית נגר וז׳אק כהן. מפיקה:
שלומית בן שלום. במאי: ויקטור קמר.
* הנדונים לכלייה (יום ג׳, 0 /5 ,
)20.20 סרט תיעודי על עם המאייה, תרבותו
והכחדתו.

במדינה
דרכי אדם
העגלון השולט
ב־ וו שפות
הוא כנראה העגלון היחידי בארץ, ואולי
בעולם כולו, השולט ב־ 11 שפות. מדי בוקר
הוא יוצא מצריפו המט ליפול במעברת סל־מה,
רותם את טוסו לעגלה, ויוצא לעבודת
יומו כסוחר אלטע־זאכן. מדי ערב, הוא מסיר
את החולצה והמכנסיים הבלויים, לובש חליפה,
ויוצא לתת שיעורים פרטיים לתלמידי
תיכון ואוניברסיטה, באנגלית, צרפתית, או
אחת השפות הרבות האחרות שהוא יודע.
עינויים והצלה. צבי גרוס היה סטודנט
שנה שלישית למשפטים באוניברסיטת
בוקרשט, כאשר פלשו הנאצים לרומניה.
יחידת הס.ס. שפשטה על בנייני האוניברסיטה,
מצאה את גרוס בקומה השלישית. כאשר
ניסה להתנגד למעצר, תפסוהו בפשטות
והשליכוהו לאורך שלוש קומות של
מדרגות.
הם שברו לו מספר חוליות בעמוד השד־

פעם. עכשיו הוא שווה הרבה כסף, המגרש.״
התוצאה — מדי פעם מוציאים נגדו צווי
פינוי, עוצרים אותו על שאינו נענה להם,
הרסו לו את מיבנה בית־השימוש, ולדבריו
החלו גם מפיצים נגדו שמועה שהוא מטורף.
בעקבות תביעה משפטית שהגיש, נאלצה
לישכת־הסעד של עיריית תל־אביב להתנצל
בפניו.
אולם עובדה זו לא גרמה להרפיית. הלחץ
המופעל עליו לעזוב את המקום. עמידר
עדיין רוצה את צריפו — ואת המיגרש
שמתחתיו.
את אלה הלוחצים, לא מעניינת כנראה
השאלה — לאן יילך האיש.
פשעים הפיטפוט הגורלי היה זה בחודש ינואר ,1968 כאשר נתגלתה
גופתו של ישי חממי בבאר־זיתים
בכפר קאסם. החוקרים קבעו כי חממי נהרג

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1757״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאונך :

מאוזן :
)1מדינאי צרפתי יהודי במאה ה־ . 19 היה
שר המשפטים בממשלת צרפת. ממיסוי אליאנס
)5התחיבות בעלת תוכן דתי )7 .יחידת
מטבע בהודו )12 .בירה אירופית)15 .
עיקרי )16 .מקצוע חשיפת העבר <19 .מלא
רוגז וכעס, זעף )21 .אד )22 .נודד)23 .
מילת שלילה )24 .חוד, קצה חד של דבר.
)26 סוג )28 ,אמיץ )29 .החלק הקטן)31 .
איש ריב ומדון )32 .יורה רקטות. בזוקה.
)34 תפס )36 .לא רך )37 .גבוה )38 .תקוה,
תוחלת )39 .משוח בשמן )40 .כינוי למדינאי
שואף מלחמה )41 .כותל )44 .בור, שוחה
)46 .רכך, השקט )48 .התחלה )50 .ללא
הכרעה )52 .פי החיה )54 .משפט )56 .יופי,
נועם )57 .שמן, דשן )58 .אזור שתול בעצים•
)60 מגרעת, חסרון )62 .כינוי רומז
לגוף נוכח )64 .מדינה הנמצאת שנים רבות
במלחמה )66 .ענק )68 .עיר בספרו)70 .
יחידת מטבע בשבדיה )71 .יחידת מטוסים
בחיל־אויר )72 .יחידת מטבע ביוון.

)1אוסף )2 .מים לרוויה )3 .מעין בארמית.
)4גאוה (כ׳׳ח) )6 .נחיל דבורים )8 .מכלי
הדם )9 .קצה סוף )10 .תכונת הקיים)11 .
איפה? )13 מטבע מנדטורי )14 .מטבע מנדטורי
)17 .שיפוע לעלות בו )18 .ולד החיה.
)20 עושה רע )23 .מטבע בכמה מדינות
דרום־אמריקה )25 .מכשיר לטויה )26 .עכב,
עצור בעד )27 .מין צמח ריחני )28 .התעטף,
התכסה )29 .מדינה אוייבת לישראל.
)30 תחבולה )32 .תמונה, ציור, מראה)33 .
שם משפחתו של הרמח״ל )35 .מגיפה איומה
)36 .החור במחט )41 .עצם לסגולה.
)42 תואר הפועל לריבוי )43 .בן לנכד)45 .
אחד החושים 47 .מחל )49 .אחד האידיאלים
של המהפכה הצרפתית (כ״מ) )51 .אביו
של אחד משופטי ישראל 53 .הפליגו בים.
)55 נהר ברוסיה )58 .שמה הפרטי של אשתו
הגיורת של ארתור מילר )59 .עבודה.
)60 גשם )61 .דיבור, אמירה )63 .עשה לא
חד )64 .נוזל לכתיבה )65 .השליט במונרכיה
)67 .בהמת הרבעה )69 .אף.

ח שבץ

1757

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

1 =4 9 3ס ״

נמש -מ ש
את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״תשבץ 1757״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון 12.5.1971
בין הפותרים נבונה יוגרל פרס רספי של 20ל׳יי ועוד 3פרסי ספרים.

עגלון גרום דיד שרידי האפס־אפס שדו
חוס־השדרה נשבר, רוח־וזלחימה — לא

רה, אך לא את רוחו. במהלך העינויים,
הצליח להימלט, מצא מחבוא אצל חבר
גוי. השניים ירדו למחתרת, פעלו רבות נגד
הנאצים כל תקופת הכיבוש.
בתום המלחמה, לא נשכח פועלם, והשניים
זכו למעמד, כבוד ורכוש רב. למרות
כל אלה, החליט צבי, ב־ , 1950 לעלות
לישראל.
עו־רבי־דין במו זבל. ידידיו, בצמרת
השלטון, הסתכלו עליו כעל מטורף, ניסו
להניאו. צבי התעקש, ויתר על מרבית רכושו,
בא לישראל בודד וחסר כל, שוכן
בבית־העולים בעין־שמר, מאוחר יותר, קנו
עבורו קרוביו בארצות־הברית, באמצעות
ה ג׳ו -נ ט, צריף־מגורים בשכונת מלמה.
כיום, עשרים שנה לאחר שנטש את עולמו
הקודם ובא לארץ המובטחת — מתקיים
עדיין גרוס ממסחר בחפצים ישנים. מייד
לאחר הגיעו לארץ, חלם עדיין לשקם את
חייו, ביקש לסיים את לימודי המשפטים.
״מהי בגיל כזה אתה חושב עוד להיות
עורך־דין? יש לנו כאן עורכי־דין כמו זבל,״
ענו לו בסוכנות, סירבו לעזור לו. בלית־ברירה,
כסף ואמצעים, הפך לעגלון, כשסוסו
מתגורר יחד עימו בצריף.
עם השנים, למדו שכניו שתמיד אפשר
עזרה — שיכתוב עבורם מכתב, יגיש בקשה
לפנות לעגלון הצנוע והקשיש ( )57 בבקשת
לשלטונות, יהיה להם לפה בהזדמנויות שונות.
גם אנשי מיפלג־הנוער של משטרת
תל־אביב למדה להכירו, לאחר שלא פעם
גילו כי הוא זה שהשיב למוטב נער זה או
אחר, או הניא כנופיית בריונים אלימה ממעשה
פשע.
התנצלות. שאר תושבי מעברת סלמה
זכו כבר מזמן לעבור לשיכונים. רק גרוס
נשאר עדיין באותו מקום. למרות זאת, לא
התלונן מעולם על גורלו — עד שעמידר
פתחה לאחרונה בשורת פעולות שנועדו ל־לסלק
אותו גם מן החור העלוב בו מצא
מיקלט.
״רוצים להרוויח את המגרש שלי,״ טוען
גרום .״לא מספיק להם שפעם כבר מכרו
אותו, כשהג׳וינט שילם בשבילו — הם רוצים
עכשיו לסלק אותי ולמכור אותו עוד

בדקירות סכין. יותר מזה, לא הצליחו לקבוע.
מאז,
במשך יותר משלוש שנים, נשאר
הרצח המיסתורי לא פתור, כשהרוצחים
מסתובבים חופשי. רק בימים אלה הביאה
המשטרה לדין שני חשודים — את שני
בני־הדודים מוסטפה ואיסמעיל סרסור, תושבי
כפר קאסם.
המלשין שמע. השניים נעצרו בעקבות
פיטפוט מסויים שהגיע לאוזניו של מלשין
משטרתי, עת ישב באחד מבתי־הקפה בכפר
ולגם כוס קהווה חריף. באותו פיטפוט, סיפר
המפטפט את כל פרטיו של רצח מסויים,
שבוצע לפני שלוש שנים.
כבר למחרת עצרה המשטרה את שני הסרסורים,
וכן סרסור שלישי בשם מחמוד.
כן עצרה חשוד רביעי בשם עבדול רפאר.
הארבעה ישבו עצורים זמן ממושך — עד
שלבסוף שוחררו שניים מהם, שהפכו לעדי־המלך
נגד מוסטפה ואיסמעיל.
סכין נגד אקדח. לטענת המשטרה,
הגיע חממי לאותו מטע־זיתים בו מצא את
מותו, כדי להיפגש עם שני הנאשמים. המטרה:
קניית חשיש מהם. שני בני־הדודים
הגיעו לפגישה כשהם מלוווים ברפאר וב־סרסור
מספר שלוש.
לדברי המשטרה צעד מוסטפה סרסור ()31
בראש, כשבידיו חבילה עטופה בנייר ובה
שני קילו חשיש. כשלושים מטר מאחריו
צעדו האחרים.
כאשר הגיעו למקום בו המתין להם ישי
חממי, שלף זה אקדח. מוסטפה זינק עליו,
הצליח להוציא מידיו את הנשק.
איסמעיל ( )39 שלף סכין, דקר לדברי התביעה
את חממי מספר פעמים. לאחר מכן
הושלכה הגופה לתוך באר סמוכה.
בשלוש השנים שחלפו מאז, הגיעו הרוצחים
למסקנה שאין להם מה לחשוש יותר,
וכי סודם לא יתגלה לעולם. אלא שאם
יימצאו עתה הנאשמים, עליהם מגן עורך-
הדין חיים קאזים, אשמים בדין — יוכלו רק
להצטער על הפרת הכלל העתיק, שתיקה
שווה זהב.׳
העולם הזה 1757

מלכת השכונה
מפתח־תקווה
נתגלתה
ב״מלכת הכביש״
יא כדורגדנית בשעות הפנאי, דוגי
{ מנית בשעות העבודה, שחקנית קולנוע
כאשר נותנים לה — ובין לבין, סתם התיכה
לא רעה. פנינה רוזנבלום הוא השם.
אם עדיין לא שמעתם את השם — למרות
ההספק הזוהר של הגברת הצעירה — סימן
שאתם לא ממלכם. כי שם, כל אחד מכיר
אותה. אחרי הכל, היא נולדה שם, מסתובבת
שם מאז שהתחילה להסתובב.
העניין האקסטראודגנטי התחיל אצלה בגיל
צעיר מאוד .״תמיד היה לי כישרון להתאפר
כמו דוגמנית ולהתלבש כמו שחקנית
קולנוע,״ מספרת פנינה .״אנשים שהיו פוגשים
אותי — בכלל לא היו מאמינים שגדלתי
בפתח־תקווה — בדיוק מול העיניים.
פנינה היא בת־תערבות מקסימה. אמה

השחקנית

ראשון — כאם הצעירה המניקה את תינוקה,
בסרטו של מנחם
גולן מלכת הכביש. למרות
המשמעות של טוהר
הנלווית למחלקת היולדות — גרם השד
הבודד של פנינה להדים שליליים. התוצאה:
בעתיד היא אינה מתכוונת לחשוף יותר מן
הנראה בתמונה למטה. לגביה החשיפה היא
רק אמצעי במישחק, ולא מטרה בפני עצמה.

1#הכדותרניח

מיל״ן, מופיעה למישחקים ולאימונים באיפור
מלא, כולל ריסים מלאכותיים, מושכת את
תשומת־ליבם של כל צלמי העיתונות במקום.

פנינה בתמונת־זוהר
אופיינית.
הצמה המלאכותית מסביב לראש היא הסמל
המיסחרי שלה .״המראה האינדיאני״ מושלם
בעזרת לבוש עשוי עור שתוכנן במו ידיה.
פנעח ב11 פר
יוצאת עירק, אביר. הוא יקה אמיתי.
את אביה לא זכתה להכיר. הוא עזב את
אמה כאשר פנינה היתד, בת 11 חודש, ומאז
נעלמו עיקבותיו .״בטח שיהיה לי מעניין
להיפגש איתו,״ אומרת פנינה .״אבל אני לא
חולמת על זה בלילות.״
יש לה חלומות הרבה יותר שיגרתיים.
היא חלמה אותם כאשר עזרה לאמה, קוסמטיקאית
במקצועה לנקות את הבית. בזמן
שלמדה פקידות (שנה) בזמן שלמדה לבורנטית
(גם כן שנה) .היא חלמה אותם במשך
השעות הארוכות לפני הראי כשהיא
עורכת השוואות בינה לבין אלילות הבד והמסלול.
וההבדל
היחיד בין פנינה לבין אלפי הנערות
האחרות החולמות חלומות כאלה: היא
הצליחה — קצת, לפחות — להפוך את החלום
למציאות.
״כשאני רוצה משהו — אני לא מתביישת
לעשות הכל כדי להשיג אותו,״ אומרת
פנינה .״הלכתי לכל צלמי האופנה, הצעתי

את עצמי לכל אחת שיכול היה לעזור לי
בשטח הקולנוע והדוגמנות.״
אחד מהם קנה את הרעיון, הרים את הפנינה
מהעפר: מנחם גולן, אשר שיתף אותה
בסצינת עירום בסירטו מלכת הכביש.
״זאת היתד, שגיאה,״ קובעת פנינה על
הופעת־הבכורה שלה בקור־רוח .״אני לא
חשבתי שמישהו יתייחס למה שעשיתי שם
כמו לדבר גס. אחרי הכל, אני מניע־ ,שם
תינוק — וזהו הדבר הטהור ביותר בעולם.
אני לא מצטערת על מה שעשיתי,
אבל ניסיון זה הספיק לי להחליט שבארץ
לא צריך להצטלם בעירום.״
וחוץ מזה, היא גם יודעת כבר כמה אמיתות
נוספות. כמו למשל ש״יש המון ליב־לוך
בעולם הדוגמנות.״ וש״החברה מהבוה־מה
— הכוכבים הגדולים הם בכלל לא מה
שחשבתי שהם.״
והעיקר: ש״זה לא נכון שהדרך לעולם
הזוהר עוברת תמיד דרך המיטה — אבל
לפעמים היא בכל זאת כן עוברת דרך שם.״

עיתונאי ישראלי, קבוע שהוא אורח

בשגרירות ישראל
בדנמרק, הוא גם
דוגמו של חוברות
פורנוגרפיות

0 3110א 1,1א 0א ( ג

(±£י81 0-1 0£ 5סא ) 0£34

0 01131*1 3מ ^.8£

אכרגיל, בן למשפחה מרובת
* ,ילדים, החל את דרכו כנער פרברים
משכונת מוצררה בירושלים. בזכות מרצו הרב
התקדם בחיים. כיום, משמש הוא חבר
מוכר באגודת עיתונאי החוץ בדנמרק. נושא
בכיסו תעודת עיתונאי (אשר בהתאם לחוק

הדני, דורשת מאת המחזיק בה השכלה אקדמאית
של שלוש שנים בבית־ספר לעיתונאות)
של עיתון ישראלי ידוע. בנוסף, הוא
משמש גם כדוגמן בחוברות פורנוגרפיות!,
כאשר הגיע צ׳רלי לפני פחות משלוש!
שמו של צ׳ארלס אבר־שנים
לדנמרק, החל את דרכו בשטיפת כלים!
גיל מופיע תחת חכות־במטבח,
עבודה המיועדת לזרים. עד מהרה! רת ״ישראל״ ,ברשימת כתבי־החוץ המואס־ניס
אצל משרד־החוץ הדני לשנת . 1971
פרש ממלאכה זו, נתמנה לעוזר־מלצר ראשי

המיסמו

ה ך 1 1תמונת הפתיחה של סידרת התצלומים הפורנוגרפית:
1111 ) 1 1 1 1 1 / 1 1 2 1 1 1צ׳ארלי אברגיל, כתב העיתון הישראלי בדנמארק (עומד),
בחברתה של גברת מסויימת וצעיר כושי בשלב זה התמונה עדיין תמימה ומהוגנת למדי.

המשך הסיטו

תמונת־חהמשך של הסידרה כבר מראה יותר פעילות;
צ׳ארלי נהנה מחמוקיה של עלמת החן, ואילו הכושי
משיק עימה לשון בלשון — וכל זה כהקדמה לתמונות שתבאנה בהמשך הפורנוגרפי.

של מלון פאלאס, הנמצאת בצמרת המלונאות
הסקנדינאבית. חודשים לאחר מכן, כבר
רכש לעצמו את מסעדת בית־המלון הצף
סט. לורנס — ספינה שזכתה לפירסום עולמי
עם הפיכתה למעון לפליטי פולין. כאשר
שוחררה הספינה מפליטים אלו, הפכוה
בעליה הנורווגים למלון צף, וצ׳רלי חכר
את מסעדת מלון זה.

סור הסינוו

צ׳ארלי והכושי עוטפים את ידידתם המשותפת בחיבוק ג׳ודו
נאמן. בתמונה זו מתחיל החלק הפורנוגרפי של הסידרה — ה מוסתר
על־ידי הפס השחור במקומות המתאימים. מכאן ואילן מופיעות התמונות העסי סיות
באמת שבסידרה זו — אשר אותן אי־אפשר לפרסם אפילו עם פס שחור ועבה.

אולם כאיש צעיר הנושא עיניו לא רק
לרווחים כספיים, אלא גם לעתיד בחיים, חיפש
צ׳רלי — וגם מצא, בזכות קשריו עם
אנשי מערכת אותו עיתון ישראלי — משרה
מכובדת יותר.
לאחר מו״מ קצר עם מזכיר מערכת העיתון׳
נתמנה צ׳רלי אברגיל לסופר העיתון
בדנמרק והסביבה. מומחיותו המיוחדת של
צ׳רלי — עסקי העולם התחתון, הברחת
חשיש מישראל, פעילות חבלנית ערבית.
מאחר ולא שלט היטב בעברית העביר
צ׳רלי אברגיל את ידיעותיו היומיומית לישראל
באמצעות הטלפון.

בסוף 1970 התפטר צ׳רלי מעסקי המסעדה
בספינה סט. לורנס. משטרת דנמרק האשימה
את בעלי הספינה במכירת משקאות חריפים
שהוברחו ללא תשלום בלו. בעלי הספינה
הטילו את האשמה על חוכר המסעדה, צ׳ר־לי.
הפרשה טרם הגיעה לידי בירור משפטי.
צ׳רלי רכש לעצמו שתי מוניות הקשורות
המשיך וקפץ למסיבות עיתונאים עם חברי
לאזור הזנות של קופנהאגן כל אותו זמן,
ממשלה, שופטים ואישי צבור. הוא הוזמן
לכל מסיבה בשגרירות ישראל, כיאה לעיתונאי
המייצג עיתון ישראלי. נפגש, בין היתר,
עם השרים ספיר ושרף.
בזכות קשריו עם עולם הזנות, התוודע
צ׳רלי אברגיל גם אל יצרני תוצרת הפורנוגרפיה
הדנית, החליט להיכנס לעסק נוסף.
השבוע, יכלו קוני סחורה זו לראות את
כתב העיתון הישראלי בתפקיד גיבור ראשי
בתצוגת פורנוגרפיה, בה הפגין צ׳רלי כמה
פריטים מעניינים, בכמה תנוחות מעניינות.
דבר אחד ברור לגמרי, למראה התמונות:
הבחור לא מלקק דבש.

קולנוע אהבה מכניס ה
ניצוצות מלחמת הביוגרפיות הזמרת הכושית בילי הולידיי נחשבה בזמנו
למלכת הבלוז ומותה בטרם־עת מעודפי
סמים׳ היה לטרגדיה גדולה בעולם הג׳אז
האמריקאי. לכן, אין להתפלא על כך שבימים
אלה, כאשר התודעה הקולנועית של
הכושים באמריקה היא בעליה מתמדת. חשבו
כמה גורמים על הכנת ביוגרפיה קולנועית
של זמרת זו.
והנה, מסתבר ששתי חברות נפרדות, אחת
בניו־יורק ואחת בדטרויט, מתכוננות להסריט
ביוגרפיה זו, כל אחת עם כוכבתו שלו.
בדטרויט הודיע ברי גורדי, בעל חברת
התקליטים תמלח מוטאון המפאיסמת בזמריה
הכושיים, על כוונתו להעמיד את דיאנה רום,
הסולנית לשעבר של להקת הסופרימס (אותה
הוא גילה ),בדמות בילי הולידיי, בסרט
שיהיה ההפקה הראשונה של מפיק־התקלי־טים
הכושי המליונר.
לעומתו, הודיע השחקן־במאי אוסי (הבלשים
באים לתארלם) דייוויס על התחלת הצילומים
של אותה ביוגרפיה עצמה, בניו־יורק,
עם שחקנית־התיאטרון־והקולנוע הכושית
הידועה דיאנה (צימוק בשמש) סנדס
בתפקיד הראשי.
על כך אומרים הציניקאים שבשתי הפקות
יהיה צורך בכפילות. דיאנה רום תזדקק
לכפילה כדי לשחק, ואילו דיאנה סנדם תצטרך
לכפילה כדי לשיר. ואולי פשוט יעזרו
זו לזו.

סוף־טוף.׳ ריחוגוע לפני למעלה מעשר שנים ערכו כמה מפי־צי־סרטים
אמריקאיים נסיון מעניין: הם הוציאו
לאור סרטים מריחים, כלומר, הפיצו
באולם ההקרנה ריחות, בהתאם לתמונות המוצגות
על הבד. הסרט המפורסם ביותר
מסוג זה, היה סרט דוקומנטרי על סין,
מאחורי החוסה הגדולה, שהוצג בארץ, אבל
בלא ריחות.
הנסיון דאז נכשל מאחר והקהל לא התלהב,
ואילו המערכת להפצת ריחות היתד,
יקרה מדי. היום אנו מתבשרים על חידוש
השיטה. זאת, מאחר ונמצאה דרך זולה מאד
להפיץ ריחות (קוראים לזה המדע בשרות
האמנות) ,ונמצאו גם בעלי אולמות קולנוע
המוכנים לעשות הכל כדי להחזיר את
הצופים שאיבדו לטלוויזיה.
הסרט הראשון שעומדת החברה החדשה,
הקוראת לעצמה ארומה־רמה, להפיץ, הוא
סרט בשם פוקוס על צעיר המנסה להשתחרר
מן הנשים השולטות בו. דבר אחד
שכחו פירסומאי הסרט לציין: באלו ריחות
נדיוק הם מתכוונים ללוות עלילה אינכי־מית
מעין זאת 1
על כל צרה שלא תבוא, כדאי להצטייד
בבושם מוכן מן הבית.

תדריך
תל־אביב
פאטון (תל־אביב, ארצות־הברית)

— למי שלא ראה עדיין, ביוגרפיה אינטליגנטית
ומעניינת של הגנרל האמריקאי המפורסם.
הסרט זכה כידוע במרבית האוסקרים
של השנה.

* * כתו שד ראיין

(צפון, ארצות־

הברית) — אהבון על רקע אירלנד המתקוממת
בתחילת המאה. ארוך מדי, אבל יש בו
צילומים נפלאים (פרס אוסקר).

ירושלים
* * נא להכיר את מיסטר סלון
(ארנון, אנגליה) — הסאטירה המאקאברית
של ג׳ו אורטון, בביצוע קולנועי מבריק של
רביעיית שחקנים מעולה — בריל ריד, הארי
אנדריוז, אלן ווב ופיטר מקאנרי. לאוהבי
תיאטרון מוסרט.

חיפה

כנופיה נפרדת

(בית
רוט שילד,
צרפת) — מישחקי־רצח של שלושה
צעירים הופכים למציאות עגומה, בסרט
מתוסבך ומלא שגעונות, לפי מיטב המסורת
של ז׳אן־לוק גודאר.
העולם הזה 1757

סיפור אהבה (חן, תל־אביב,
ארצות״הברית) — לולא ההצלחה
הקופתית המדהימה שלסרט
זה, אפשר היה להתייחס אליו בשוויון נפש, באל מלודרמה
צנועה ונחמדה, קצת למעלה מבינונית, אבל בהחלט
לא אבן־דרך בתולדות הקולנוע.
אלא שכאשר צילצול הקופות מחריש אוזניים בבל העולם׳
בקצב שלא היה דוגמתו זה זמן רב, צריך, כמובן,
להסתכל פעם שנייה בקנקן ולראות מה בעצם סוד ההצלחה
של ״סיפור אהבה״ ,שנכתב מלכתחילה בתסריט.
העלילה ן בסופו של דבר, אינה שונה בהרבה מן המיר*
שם המלודרמטי היסודי, המשמש את הוליבוד מאז הי-
ווסדה. סטודנט צעיר ועשיר נושא סטודנטית צעירה ועניה,
למרות רצון אביו. אולם כדי שזה לא י הי ה לגמרי ורוד,
במקום בגן־עדן בורגני עם עשרה ילדים, נגמר הסיפור בטרגדיה,
לקראתה מבינים את הצופה מן הרגע הראשון.
הדיאלוגים ן הם בעצם נועזים למדי, אם קנה״המידה
הוא סרטי וולט דיסני. ואם יש בסרט די פילפל בדי
לעשות רושם פיקנטי על עקרות״הבית, אין בו שמץ של
דבר המסוגל בעצם להוציא אותן משלוותן.
ה שחקנים! רייאן או׳ניל ואלי מק-גרו הם צמד נחמד
וטבעי, מעורר אהדה והזדהות, אולם קשה לומר שהם
עצמם, או הסיפור שסביבם, משקף, ולוא ברמז, את כל
הבעיות הקיימות היום בנוער האמריקאי ובאוניברסיטאות.
הבימוי ! ארתור הילר הוא איש מיקצוע, לא מבריק

אויניר ונז\2־גרו.־ ה2ן ופה נזצרצרו!
ולא גאוני. אין באן שום דבר יוצא דופן, או מעניין במיוחד•
סצינות האהבה זעירות בדיוק כמו הדיאלוגים.
ובכל זאת, מדוע זאת הצלחה ז כנראה, משום שיש כאן
תרכובת מושלמת של בל האביזרים הנחוצים לקופה —
לא נועז מדי ולא פושר מדי, לא מעמיק מדי ולא רגיש
יתר על המידה, בקיצור — סוג הסיפור שבו יבול הצופה
לברוח בהנאה מן המציאות.

שני ם עשר
ה אנ סי־נו עזי ם
כיתת האלימים (אלנבי,
תל־אביב, ארצות-הברית) — הבמאי
רוברט אולדריץ׳ הוא אחד
מאותם אנשי-מיקצוע מעולים בהוליבוד, אשר הירבו לעשות
סרטי מלחמה חדורים באמונה שהנצחון מעל לבל.
מה היא מהות הקרב, זה אף פעם לא היה מעניינו של
הבמאי, וגם הצופה עצמו לא התחשב בדבר, באשר חזה
בהתפעלות במיבצעים הווירטואוזיים של אולדריץ׳ ושחקניו
בסרטים במו ״שנים־עשר הנועזים״.
אלא שהזמן חולף, המלחמה מפסיקה להיות פופולרית,
ואולדריץ׳ נאלץ, כאיש הנאמן לטעם צופיו, לעקוב אחרי
רוח הזמן. הוא הוכיח שהתאקלם במחנה האנטי-מלחמתי.
זהו סיפור על קצין אמריקאי, אשר נשלח במלחמת ה עולם
השנייה להצטרף ליחידה בריטית באחד מאיי האוקיאנוס
השקט, כדי להבין פעולת״חבלה נגד הכוח ה יפאני
ששהה באותו אי. הסרט בולו מוקדש לפעולה עצמה,
המעבר דרך הג׳ונגל עד לבסיס היפאני והחזרה משם.
עד באן, בסיס איתן לסרט״מלחמה מן הסוג הישן, על
גיבורים שיוצאים להביס את האוייב, עם אפשרות של בוגד
אחד או שניים, המחוסלים במהלך הדרך. אלא שזהו
אולדריץ׳ חדש, ולכן גיבוריו הם בדרך כלל שונאי-קרבות.
מזמן לזמן מציצה, אומנם, ידו של במאי ותיק ומנוסה,

רוברבוגזון ו\2יין: הנזרוזנזה ננזאנוו!
אבל זהו בסך הבל סרט מתוסכל על חיילים שאינם
יודעים מדוע הם נלחמים, שנעשה בידי איש אשר אינו
מאמין בנראה יותר במה שהוא עושה. ונוכחותם של
קליף רוברטסון, מייקל קיין, דנהולם אליוט או הארי
אנדריוז (בתפקיד קטן) אינה משפרת במיוחד את המצב.

מעל ל חוק
ה ה תיי שנו ת
האדם השלישי (פריס, תל-
אביב, אנגליה) — מן הסרטים
הטובים ביותר שראו אור בשנות
הארבעים. סיפור-מתח על אמריקאי, המת חק ה על עיקבות
ידידו ש״נהרג׳ בנסיבות חשודות ביותר, כשהרקע לעלילה
היא וינה הכבושה, הנתונה תחת פיקוח משטרה של ארבע
המעצמות, בעת ובעונה אחת, בתום מלחמת העולם.
השתתפותו של אורסון ולס בתפקיד קטן, אבל חשוב,
בסוף הסרט, הביאה לבך שלשונות רעים הפיצו שמועות
באילו היה לו חלק פעיל גם בבימוי, ואין ספק שיש בסי פור
זה סממנים אופייניים לוולס — סיפור החושף בהדרגה
דמותו של אדם מתוך חוות־דעת של זרים עליו.
אולם י היה חלקו של ולס במאלבה של קארול ריד,
הבמאי הרשמי של הסרט, כאשר יהיה, עובדה היא ש-
״האדם השלישי״ ממשיך לעניין ולרתק היום, כמעט כמו
לפני עשרים ושלוש שנים. ואין זה רק בזכות הבימוי,
שהוא בהחלט מבריק ומלא רעיונות, אלא גם בגלל התסריט
של הסופר הבריטי המפורסם גראהם גרין, המצעיד
אמנם ללא הרף את הסיפור קדימה, אבל יחד עם זאת
מדגיש את בל הפרטים הקטנים שברקע.
השחקנים (טרבור הוארד, ג׳וזף קוטן, אלידה ואלי
ו־ולס עצמו) ,הצילומים היוצאים מן הכלל של רוברט

אינוי* י*נזוי2ץ
אורנוון ורם־.־ הגיר

קראסקר (הרדיפה במינהרות הביוב של וינה היא סצינה
קלאסית) והמוסיקה הבלתי־יגילה ביופיה של אנטון קא ראט,
כל אלה מצטרפים יחדיו בדי להרשים במו בעבר.
אמנם, מאז ״האדם השלישי״ נעשו בקולנוע סיפורי-מתח
מתוחכמים יותר, מפחידים יותר ועם קצב רצחני יותר,
אבל מעטים הם המצליחים לעמוד בפני הגיל, בסרט זה.

בגלל א דישו ילד מתרחק
ממך בן זוגן. כבר
עמה הוא נמצא בשלב
של חיפושים אחרי
מישהו אחר. אם לא
תשני את יחסך אליו
בצורה דרסטית —
11 נו 11
יברח, ואת תצטערי
ו 2במרס -
20באפ רי ל
על כך יותר ממה ש נדמה
לך. הצבה ה באך
היא לא
עסקים היא דבר חשוב
הכל בחיים, למרות שכרגע נדמה לך.

את רואת שזה משתלם
לסבול קצת כזי להיות
יותר יפה? תמשיכי לטפל
בעצמך ואל תאבדי
את המרץ. השתדלי לצאת
בחברת גברים המבוגרים
ממך בלא יותר
מעשר שנים. בן שור ן־-
תפסיק לחשוב כל הזמן
סל בעיות כספיות. הכל
יסתדר עלהצד הטוב ביותר — למרות
הימנע מעיסקות.
ש 3ש 3ל עלול להימשך.

לכם בני תאומים מח כה
שבוע נעים ביותר.
צאו מתוך הקליפה,
והפסיקו לשמור הכל
כפרים. השבוע ייפתרו
בעיות רבות. ביהוד
בשטח הכלכלי. אלת
האהבה מחזרת אח ריך,
סוף־סוף תמצאי
את בו״זוגך. אל תהססי.
קבלי אותו כמו שהוא. שתפי או תו
בכל חוויותייך. אל תרבה ביציאות.

תאוחיס

אל תאשים !.נחרים בצרות שהבאת על עצמך,
ותעשה מה מצריך נדי לצאת מהן. הגיע
הזמן שיתתקגרי, בת־מאזניים — היופי זה
לא הכיל, וולמקום לדאוג
להוטעתך החיצונית— .
כדאי שוזקראי פעס ספר.
ידיז ותיק שייכנס לחייך
שוב ן— יביא עימו
תויפור במעמדך החברתי.
אל תחני להצלחה
הצפויה לסובב לך את
( 2בספטמבר -
הראש. קצת מוסיקה
22ב או ק טו ב ר
קלאסית תועיל לך .״החוג
הנוצץ״ שלך תינו
מזויף ויגרום לך אכזבה. את עלולה לגלות
את פרצופיהם האמיתיים של נמה מידיד״ך.

מאזניים

מחכה לך שבוע מוצלח בצורה בלתי
רגילה לפרשיות רומנטיות. נצל את הרגע,
והפק מהצלחתך
את כל ההנאה. אל
תגזים בהתחשבות ברגשות
הזולת. תן להם
לדאוג לעצמם ועשה
חיים. הנח לה
לקנא קצת, ולהיזכר
איזו מציאה אתה.
בתיעקרב — ידידות
ישנה תתפתח השבוע
לאהבה, שתהיה בתחילתה
חד צדדית, אמנם, אך אל
יאוש — בסופו של דבר לבטח תצליחי.
טבוע טוב לאהבה. אבל אל תגזימי. הרגי
טורקי ונוחי, כדברי הפיתגם, במישור המש פחתי:
שבוע שיגרתי. בעבודה:
הצלחה כרגיל.
חתנהגי בטוב לב אל
אחד מקרובייך, זה ישתלם
לך בעתיד. אל תנסה
לנפות על עצמך מ־אמצי־יתר
ואל תעשה
שטויות. זהו שבוע של
רגיעה. הקפידי היטב על
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
מראך החיצוני, את עלולה
להיקלע למצבים ש בהם
יש חשיבות לרושם הראשוני. השתדלי
לשמור על קור רוח ושלוות בלפי חוץ.

[1ש11

כ מו כן המקלט הנו ד ע כבר ב אי מ תו

519001

2א£א <\08-10א 50ם־^ז!?

מקלט הטלויזיה הטוב ב עו ל ם!

מכירה של מקלטים חדישים
(לעת עתה בכמות מצומצמת) כבר החלה.
גם עבורעוליחדשים .
*רות מעולה בכל רחבי הארץ

סוכן גלעדי גי שד א ל :

האשמת למריבות המש פחתיות
האחרונות נעו צה
רק בך. נסה לא לש כוח
שאינך האדם הי חידי
בעולם, ולגלות יו תר
הבנה לזולתך. אר
תתיחס ברצינות להתק־
21 ביוני -
פרת הזעם של הקרוביג*
20 ביו לי
אליך׳ אלא הקשב היטב,
למה שיש להם לומר
כשהם שקטים ושולטים בעצמם. בת־מרטן —
אל תתחבי את אפך לעסקיה של חברתך,

,/כנודי״בע,,מ/פרו ,4תל-אגיג

סני ף: דרך העעמ אות , 104חיפ

בז נו ריבו ה

אם אתה יכול, התיי-
חס לשבוע זה כאל
תקופה של רגיעה ובת״אריה

חופשה.
פגישה עם אדם הנר-
איי לך, ממבט ראשון,
כחשוד במיקצת, תג-
ביר את המתח. ב-
שנוע הבא זה יעבור.
אל תקחי ללב ואל
תדאגי. אם חשבת לנסוע ביום ה׳ ,יתכן
שתתאכזב. נסה לא להיות עיקש הפעם.

חשבונות הנפש
אתה שקוע לא יעזרו
לך לשפר את מעמדך
בחברה ובעבודה. הקדש
לידידיך תשומת־לב והתייחס
אליהם בחב

בות, ואז יחזירו לך יחס־
22באוגוסט -
דומה. אל תיקח את עצ22ב
ספטמבר
מך יותר מדי ברצינות,,
ותן לומן לעשות את
שלו אל תשמיץ את חבריך מאחורי גבם,,
כי דבריך יגיעו בסופו של דבר לאוזניהם,
בהנד

נתור 11

לחטיג בדונוודג1זבזו3ד1דור1

סבלנות. אל תיתן ליחסים המתוחים עם
אדם קרוכ אליך לדכא אותך — או־טו-
טו — הכל יסתדר.
היפרות חדשה בשטח
הקרוב לעבודתך תסייע
לך להתקדם. למרות
זאת אל תזלזל
בידידים ישנים, ובמיוחד
לא בידידות ישנות.
שים לב לאופי
ולא להופעה החיצו21ב
דצמבר ־
19 בינו א ר
נית. בשטח הרומנטי,
רק אחרי יום העצמאות.
עליך להיזהר מצעדים נחפזים בשטח
זה, כי גורלך תלוי בשיקול־הדעת.

הזמן בו אתה יכול ליפול בפח,
עכשיו
אם לא תשמור על הקשרים החברתיים והשלן
ולא תשעסקיים
,קול
אלף פעמים כל ה׳
צעח הנופלת בידיך. יום
א׳ הוא יום התנגשויות
,ובעיות כספיות. היה ווזיר
ביום זה. פגישה
מקרית שלן, בת־דלי —
הופכת לרומן של קבע.
אל תכתבי מכתבים ח20
בי נו א ר -

שובים ביום ה, הבא,
18בפב רו א ר
הסתגרי בביתך למספר
ימים והימנעי מכל פגישות עם ידידים, זה
יגרום להתעניינות מחודשת מצידם במעשייך.

פזיזות אינה מעלה,
אך הססנות״יתר אינה
טובה ממנה. אם נגזר
עליך להחליט, עשה
זאת, אחרת תישאר
קרח משני הצדדים.
ברגע שהחלטת,
הקדש א ת כל תשו-
19בפב רו א ר -
20במרס
מת-ליבך ואת יכולתך
כדי להוציא את
החלטתך לפועל. חוסר בטחונך יקטן השבוע,
בעקבות יחס וחם ולבבי ממקור
בלתי צפוי. אל תעוררי את קינאתו ה שבוע,
כי אינך מסוגלת לצפות מראש
;מה הם הצעדים שהוא עלול לנקוט.

עבודת צוות

כל מיפעל רציני שואף להגיע לרמה גבוהה
של עבודת צוות בין עובדיו. מבחינה זו,
הגיע העיתון הנפוץ כפי הנראה להישגים
משביעי־רצון לחלוטין.
עשרות פירמות של מומחי־ייעול עושות .
עסקים נפלאים — בייעוץ ונסיון לפתור י
את השאלה: איך לקחת קבוצת בני־אנוש
שכל אחד מהם הוא אינדיוזידואל בפני עצמו
— ולהפוך אותם לצוות הפועל תוך
שיתוף פעולה מלא. כאיש אחד — מה ש־ק״־יו•

לפעמים,
עולים מאמצים אלה על גדותיהם.
מה שנקרא: יותר מדי טוב. שיתוף-
פעולה, שיתוף־פעולה — אבל גם לזה צריך
להיות גבול.
במיקרה שעליו אני מספרת לכם, פרץ השיתוף
כל גבול, שטף ועבר גם מעבר לגבול
— פשוט מעבר לגבולותיה של הארץ.
תשאלו,
מה בדיוק הקשר המקצועי, ה״צ־ריך
עבודת צוות בין הכתב הצעיר
והפופולארי של העיתון, לבין כעדת
מתר, שהיא גם קרובת משפחה של אחד
מנותני הטון באחד ממוסדות ההסתדרות?
אז חלק אומרים לי שבאמת אין שום קשר
מקצועי. וחלק אחר מסבירים לי שהקשר
דווקא קיים — אז איך אני יכולה לדעת
לבטח?
מכל מקום, השורה התחתונה מכל המעשייה
היא, שהקשר המקצועי התפשט עכשיו
לארץ ים־חיכונית. הוא והיא לקחו חופשה
מהעבודה, מהגברת שלו ומהאדון שלה, ו־נסעו
לתפוס שם קצת שמש, אוויר, ים ושלווה
בחיים.
וכך — אני יכולה לראות בעיני דמיוני
הפרוע לשימצה — איך הם שוכבים להם שם
על החוף החמים, תוקעים מבטים מרוכזים
בשמיים הכחולים, ומאמצים, מאמצים, מאמצים
את מוחם למצוא נושא מתאים, שיצדיק
את שהותם שם. חופש חופש, אבל צריך

לעשות גם משהו בשביל להצדיק את הקיום.
אני
לא יכולה לחכות לראות כבר את
הכתבה שעבודת הצוות הזו תוליד.
מרוב סוסים
לץ ו הוזים

מרוב זה שעשו אותה הזמיר מארץ
הכפור, הזמרת הבמעט״לאומית, בת-
יהדות הדממה שהשמיעה קול, וסמל
לאומי כמעט כמו ״התקווה״ — נטו
בני־אדם לשכוח שנחמה ליפ שי ץ היא
גם סתם בן־אדנז. ואפילו יותר מזה —
אשה.
השבוע, מסתבר, נזכר בזה מישהו.
זה הגיע לאוזני בצורת שמועה שהזמרת
עומדת להינשא לרופא אמריקאי.
שמועה שמועה — צריך לבדוק. הרמתי
טלפון לנחמצ׳ה, ושאלתי מה הולך.
״לא גבר, לא רופא — ובטח לא אמריקאי׳
/השיבה הזמיר.
״זה כבר עשר שנים שאין בחיי אה בה.
האחרון שהתיימר להתחזות כבעלי,
לא היה אף פעם כזה במציאות,
ובאמת נעלם ברגע שקיבל כסף. צריך
לזכור שאני כבר לא ילדה. אני סבתא.
האושר הגדול ביותר בחיי כיום, זה
שהורי הצליחו לעלות לארץ, הבית שלי
כאן, והנכד. מה שעוד הייתי רוצה —
זה להעלות גם את אחותי מרוסיה. רק
הנוקר באמת שוחחתי איתה. היא גרה
בקובנה״.

נחמה ליפשיץ
— מה פתאום ז מה לי ולאמריקה?
הרי ידוע בארץ באיזה מצב חזרתי מא מריקה.
אני מקווה אולי להיות עוד
מאוהבת בחיים — אבל עם אמריקאי !
הסיפור הזה הוא סתם שטות״.
טוב, רק שאלתי.

ק טנ ה, אבדג דו ל ה
בשביל מיליונר אלהים־יודנדכפול־כמה, נר־אח
השבוע סר אייזיק וולפסון בן ה,74
שהגיע לביקור בארץ, חמוץ־פנים ביותר.
מה שהדאיג מאוד את נחיל המתרימים
שעט עליך, כמו כל פעם כשהוא בא לכאן.
אלא שחמיצות פניו של המיליונר לא השפיעה
לרעה על זרם התרומות שלו, שזרם
כמו תמיד. הכסף באמת עניין אותו הפעם
פחות מכל.
מה שהטריד אותו, היה בנו יחידו ל י׳

אונרד (לני).

שמה — לא חשוב. התיאור: אשתו של
ציים אל־נול, בשנות הארבעים הבשלות
שלה, מוכרת בציבור בעיסוקיה האמנותיים
— אם אפשר לקרוא להם כך — ובעברית
הבימבסטית שלה, אותה היא מפעילה באותם
עיסוקים.
פחות מוכרת בציבור ההתפתחות הסוציולוגית
המעניינת שחלה לאחרונה בגברת.
שנים אחדות, נהגה הנאווה להתעסק עם
מאהבים סבירים, בני גילה, פחות או יותר.
בקיצור — גילתה גישה רצינית לנושא, כיאות
לאשה במעמדה•
והנה, מזה שנה בערך, החלה הגברת מפתחת
נטייה למאהבים יותר ויותר צעירים.

לא, גחמה ל>פש>ק
לאמתח תנ ת

הפסקתי אותה רגע כדי לשאוף אוויר,
היא המשיכה :
״כך שבשבילי זה מספיק. אני לא
מחפשת יותר בחיים. ובכלל. אני מבינה,
למצוא גבר. מילא, נניח. אבל אמריקאי

לני, מסתבר, הוא חובב גדול של סוסים
ומירוצים, ומקדיש המון זמן לנושא. עד
כדי כך, שהוא בקושי נראה אי־פעם בביתו.
אם בגלל זה או לא — קשה לדעת. אבל
העובדה ההיסטורית היא, שבחמש הפעמים
האחרונות שאשתו ילדה — היו אלה בנות.
ובעוד שלוי ואשתו אינם רואים בזה כל רע,
הרי הסבא מסתובב עתה, אחרי הבת ה חמישית,
שפוף ונכה־רוח ורוטן לכל עבר:
״אוי אוי אוי. מה שלא הייתי נותן בשביל
נכד. מה שלא הייתי נותן בשביל דור המשך.״

תתייאש, גבר. בנות — סימן לבנים.
הרבה בנות — הרבה סימנים.

בהתחשב בזד, שהיא בקושי רק בת ,16
ואולי גם זה לא, קשה שלא לפקוח עין נד־רמת
נוכח מעלליה. ברכה,׳לה (ביאטרים)
שוורץ, נערת הדיסקוטקים הבלונדית היפהפייה,
עושה רושם שהיא פשוט נולדה
עם כישרון טבעי לייעול.
רוצים ראייה? בבקשה: כשא בי עופרים
ביקר בארץ, הפכה ביאטריס לבת־לודיתו.
אבי התפעל ממנה כל כך, עד שהשיל מעל
בנות־לוויתו ד,אוריגינליות את פרוות־הכב־שים
שלהן, עטף בהן את ברכה׳לה וחברתה,
יותר מזה: מאחר שלאבי יש עין טבעית
לכשרונות טבעיים. הוא השאיר לברכה גם
כרטיס טיסה לגרמניה, כדי שתבוא אליו,
והם יראו מה אפשר לעשות שם עם הקטנה.
זאת
היתד, תוכניתו של אבי. אבל אני
יכולה להבטיח לכם, שהוא מעולם לא חלם
שהקטנה תשתמש בכרטיס הטיסה שלו כדי
לערוך בדרך גם ביקור נוסף — אצל אליל
נוסף. אי אפשר היה פשוט לחשוב, שמאחרי
החזית הזוהרת, מסתתר מוח יעיל כל־כך.

מה שקרה, זה שביאטריס לא יכלה לנצל
מיד את הכרטיסים של אבי, כי הוריה סירבו
להרשות לה להוציא דרכון. הילדה לא
אמרה נואש, המשיכה לנסות לשכנע את הזקנים.
באותו
זמן, לא הניחה ידיה גם מחיי העולם
הזה. אבי אומנם היה בגרמניה, אך
למרבה המזל הגיע ארצה, בשניה, מייל,
בראנט. מייק סירב בהתחלה להיפגש עם
ביאטריס, כי עדיין כעם עליה בגלל שאחרי
הביקור הראשון לו בארץ, סיכמה הקטנה
את חוויותיה עימו במשפט המתומצת :״מייק
עוד צריך לאכול הרבה לחם עד שיגיע לרמה
של אבי עופרים.״
השוואה זו נראתה למייק קצת לא מחניפה.
אלא שכעסו נמוג חיש קל. הוא החליט
שחתיכות כמו ברכה לא מוצאים הרבה ב־תל־אביב,
יאת היומיים האחרונים לשהותו בארץ
בילה בחברתה, לחם או לא לחם.
אחריו הציל את המצב הזמר דואיג׳י,
שהגיע ארצה, והיה בן־לווייה לילדה. מן־
הון־להון, הצליחה בינתיים הבלונדית להסדיר
את עניין נסיעתה למינכן — אבל
לא בצורה שאבי חשב עליה: כי בדרך, היא
אירגנה לעצמה חניית־ביניים בפאריס, כדי
שבאותו כרטיס תוכל לערוך גם ביקור
חוזר אצל מייק בראנט.
יש מכוניות כאלה, ויש חתיכות כאלהז
קטנות, אבל גדולות.

שיים. הגברת זנחה את הגישה האינדיוזידו־אליסטית,
עברה לפעילות קולקטיבית, איר־גנה
כבר לפחות שלוש מסיבות עליזות —

חזרה
לעריסה
וההשמצה האחרונה טוענת שהיא ירדה כבר
מתחת לגיל גיוס חובה. אם היא תמשיך
כך, אומרים לי — היא תחזור לעריסה בקרוב.
ההתפתחות
האחרונה החלה לפני חוד־

כשהבעל נמצא בשחקים, כמובן — בהן
השתתפו כמה גברים צעירים וצעירים מאוד
— ואשד, אחת: בעלת־הבית.
וכשאני אומרת, מסיבה,׳ הפעם — אתם
יודעים וודאי בדיוק למה אני מתכוונת.

כרכה שוורץ

פדק חמישי:

איר מת״הסות הנשים

לפילגשים־המזכירות ־ וגם

ך ץ מימים, היי אולי מזדעזעים מתגו־
1 1בתה של רות הרשקוביץ, אשתו של
איש צמרת המפד״ל אברהם הרשקוביץ (מז-
כ׳׳לנית הנזזכ״ל, העולם הזה ,)1756 כאשר
גילתה שבעלה התאהב כמזכירתו.
כי רות קיבלה לחיקה את הפילגש הצעי־

נאמנות עד שיחלים, מבלי שיעלה בדעתה
לנטוש אותו בגלל זה. על־מנת לא להקשות
על בעלה — עד שיחלים — הציעה לו אפילו
לקבל את הפילגש הביתה.
לזה לא הסכים הרשקוביץ, מחשש להשפעה
שלילית על הילדים. אולם הוא הסכים

.מאת

רחל המדחלת
רה. כתוצאה מזה יכלו מכריו ויריביו של
הבוס המפלגתי לחזות במחזה פיקנטי למדי,
כשהמשולש הדתי — הרשקוביץ 60 אשתו
( )51 והפילגש, רחל קוגל 29 יוצאים
יחד לבלות בתיאטרון או באירועים חברתיים
אחרים .״היא יפה מאוד ומושכת,״ חיוותה
האשד, בגילוי־לב את דעתה על יריבתה הצעירה
.״לא פלא שהוא משתגע אחריה.״
יי 11
ףץגובתהשל רות לא היתר, יוצאת!
1דופן. בנסיבות המקרה, היתר, זו תגובה
רציונלית ביותר. שכן בעלה התייצב בפניה
בגילוי־לב — ,גם אם באיחור של שנה וחצי
— הודה בפשטות שהוא נטרף אחרי
מזכירתו, ביקש להתגרש, כדי שיוכל לשאת
את אהובתו.
אשתו של הרשקוביץ סירבה להיעתר לבקשתו
:״אינני מסכימה לתת לו גט, לא
מפני שאני רוצה להפריע לו,״ סיפרה ״אלא
מפני שאני כבורה שנכנסה בו רוח שטות
והוא אינו אחראי למעשיו. אני בטוח שיבוא
יום ויתחרט.״
היא החליטה להמתין לאותו יום — ממש
כאילו היה זה מקרה נוסף בו נתקף בעלה
במחלה קשה, והיא ממתינה באורך־רוח וב־

לוואריאציה על הנושא — ליציאה משותפת
לבילויים.
ף שותיהם של בוסים רבים — רבים
,.1יותר ממה שסבורים בציבור — מגיבות
באותה צורה בדיוק.
במקרה שהבעל מתאהב במזכירה בלב ונפש,
כמו במקרהו של הרשקוביץ — מסוגלת
האשה להבין זאת, מאמינה רק שזו
התקפה חולפת. כפי שהסבירה רות הרשקו־ביץ
:״העובדה שצעירה יפה השיבה אהבה
לחיקו, מחניפה לו מאוד.״ במקרים רבים,
מחליטה האשד, כי אין טעם לפוצץ את חיי
הנישואין, וכדאי לגלות סבלנות.
היא מגיבה כך גם במיקרה השני — כאשר
היא מגלה שבעלה מנהל סתם רומן
עם מזכירתו כמו עם כל מזכירותיו בעבר,
וכנראה גם בעתיד.
גם כאן, היא מגיעה במקרים רבים למסקנה
שאין טעם להילחם, מאחר שבמלחמה
כזו — היא רק תפסיד. היא משלימה, לומדת
לחיות עם זה.

ך ך כדיוק הגיבה בת־העשירים, הנשו־אה
לאיש־עסקים צעיר בענף המחשבים.

אותו בחור הגיע אל בת־העשירים ״רק
עם התחתונים,״ כמו שאומרים. בת־ד,עשירים׳
שהיא כבר אשת־עסקים בזכות עצמה,
החליטה להפוך את בעלה הצעיר וחסר־הנס־יון
לאיש־עסקים עצמאי, כדי שלא יגידו
עליה שהיא מפרנסת אותו, ושבזכות זה הוא
חי עימה.
מה היא לא עשתה בשבילו? קנתה לו
חליפה עם עניבה. תיק של ג׳ימס בונד. מכו-
נית קטנה. אפילו משרד. היא ריהטה עבורו
במו ידיה את המשרד. וכדי להשלים את
החסר למעמדו, כדי שכולם יאמרו שהיא
נשואה לאיש־עסקים מצליח באמת, החליטה
להשיג לו גם מזכירה.
מאחר שגם בעניין זה היא סמכה על טעמיי
יותר מאשר על טעמו, היתד, זו היא
עצמה שבחרה את המזכירה הפרטית שלו
מבין המועמדות.
לא חלף זמן רב מאז החל האיש לנהל את
העסקים, ולאוזני אשתו גונבה השמועה כי
מזכירתו הפרטית של בעלה, הצעירה ממנה
ב־ 15 שנים טובות, מספקת לבוס שלה עוד
כמה שירותים.
לא רק שהמזכירה הפכה לפילגשו, אלא
שהוא אף החל מופיע עימה במקומות פומביים
בגלוי. הוא היה מעז אפילו לקחת עי-
מו את המזכירה כשהיה יוצא לבלות בחברת
כמה מידידיה הטובים של אשתו — שאף
הם כמוהו, נשואים ומצויידים במאהבות.

עובדי חברת החשמל מאורגנים, גם בחיי
החברה שהם מנהלים, בקבוצות סגורות
יחסית, מרבים להתראות גם בחברה, לצאת
יחד. כתוצאה מזה, משוחחים הרבה בבית
על העבודה, ובעבודה על הבית,
משום כך, היתד, אשתו של המנהל החשוב
באמור הצפון, בטוחה שהיא יודעת בדיוק
כל מה שנעשה במשרדו של בעלה. משום
שאפילו בעלה לא יספר לה משהו, היא תשמע
על כך ברכילות באיזה ערב שישי קרוב.
ואכן, מאחר שגם בעלה ידע שכך הם פני

פשר היה כמובן לחשוב, שברגע ש־נודע
לבת־העשירים כי בעלה בוגד בה
עם מזכירתו, שבחרה היא למענו — היא
תשתולל מזעם, תזרוק אותו לכל הרוחות
יחד עם המזכירה, ואולי גם תיקח בחזרה
את המכונית והחליפה שנתנה לו.
לא• האשה נתגלתה מבוגרת מספיק כדי
לא לנהוג בפזיזות. היא ידעה שבעלה לא
מאוהב במזכירה, והוא עושה מה שהוא עושה
עימד — ,רק משום שהמעמד מחייב. והיא
הרי רצתה שיהיה לו מעמד.
וכך, ביודעה כי ממילא תדבר כל העיר *
על בעלה ומזכירתו, הקדימה האשה תרופה
למכה. בכל מיפגש חברתי, היתה צוהלת בקול•
לפני שמישהו יתחיל להתלחש מאחרי
גבה :״מה אתם אומרים? המזכירה הפרטית
של בעלי היא גם הפילגש שלו. שיהיה לו
לבריאות. כל זמן שהוא מספק גם אותי,
אין לי טענות. בסופו של דבר, הוא תמיד
יחזור אלי הביתה!״
לא מאי? לא כל הנשים הן ליבו
ליות כל כך. יש אחדות, שמקשות 1

להיפר

ההתחלה
הסוף הדברים, החליט שזה יוסיף רק לבריאות העניינים,
אם לא ישמור ממנה בסוד שקיבל
מזכירה חדשה, לאחר שד,קודמת יצאה ל־חופשת־הריון,
הודיעה מראש שלא תחזור
אחרי הלידה.
הבעל גם הודה — למרות שבלב כבד —
כי המזכירה החדשה צעירה ונאה. האמת הייתה
.,שהוא באמת לא היה אשם בכך: הוא
פשוט קיבל אותה ממחלקת המנגנון, בלי

״שמעתם? המזכירה של בעלי
נהייתה גם הפילגש שלו.
שיהיה לו לבריאות.׳׳

,,אני מקווה שאשתי לא תגלה לעולם
איזו מזכירה חתיכה יש לי!״

אמת את חיי בעליהן — ומזכירתו. אין להם
פשוט כל התחשבות שהיא בצורך של הגבר
המצליח, לנופף בסמל המעמד שלו.
קשה לקבוע סיודג לנשים אלה. זה לא תלוי
בגיל, במעמד, בארץ מוצא, בשנת־ייצור של
המזכירה• זה פשוט אינדיבידואלי. לאשתו
של הרשקוביץ, בת ה־ 51 וילידת פולין, ולאשתו
של איש־העסקים הצעיר, בת 40וילידת
הארץ, היתר, אותה נקודת הסתכלות
— והסתגלות. לאחרות — יש הסתכלות
בדיוק הפוכה.
כמו, למשל, לנשותיהם של שני המנהלים
החשובים בחברת החשמל.

שום התערבות מצידו.
לאחר ימים מכפר הגיעה האשה לסיור־ביקורת
במשרדו של בעלה — ונהיה לה
חושך בעיניים,
המזכירה היתד, גם חתיכה רצינית. יותר
מדי רצינית. בלי להיכנס לפרטים — האשד,
הודיעה לבעלה בלשון שאינה משתמעת לשתי
פנים שמזכירה זו לא נשארת אצלו:
״אני לא חושבת שזה הוגן שתעמוד, שמונה
שעות ביום, בפני פיתוי כזר״״ הסבירה לו
באופן פסיכולוגי.
הבעל לא האמין למישמע אוזניו.

הוא נים־ להסביר לה עד כמה הוא ייראה
אידיוטי בעיני הקוליגות ממחלקת המנגנון,
אם יבקש להחליף לו את המזכירה בלי סי-
בה .״תפסיק עם ההצגות,״ סיימה אשתו את
הדיון, שוב באופן פסיכולוגי.

מחרת, הזדמן לאיש הטוב שלנו
/לתנות את מר־גורלו בפני אחד מעמיתיו.
״תראה בדיחה,״ אמר לאותו עמית ,״אתה
מתעסק עם המזכירה שלך כבר יותר משנה
— ואשתך לא אומרת מילה. ואני לא שמתי
יד אפילו על המזכירה שלי — ואשתי רוצה
כבר שאני אסלק אותה. מה דעתך על הצחוק
הזה?״
אלא שהעמית לא צחק בכלל. להיפך. לפ־וזע,
הוא נראה מהורהר מאוד. ואז, הסתמן
חיוך ממזרי על השפם הדון־ז׳ואני שלו.
״יש לי בשבילו את רעיון השנה,״ לחש
בדרמטיות לידידו המקטר .״רעיון גאוני
ממש. בוא נחליף מזכירות.״
״מה זה?״ תהה האיש הטוב שלנו.
״זה ככה,״ הסביר העמית .״זה לא בדיוק
כמו שאתה חושב, עם אשתי. היא יודעת
מה שהולך ביני ובין דרורה. מה אתה חושב׳
שעשו אותה מאצבע? היא הריחה מהיום
הראשון. אבל יש לה מספיק שכל לשתוק
היא יודעת שאם היא תטפס עלי, אני
אכחיש הכל. אז מה היא יכולה לעשות?
״אבל מה? בכל זאת לא נעים. אתה יודע,
יש מתח. ביחוד כשהיא באה למשרד, המתח
הגבוה הופך שם למתח עליון. אתה צריך
לראות את המבטים שהיא תוקעת בדרורה,
מאחורי החיוכים. אני כבר מזמן הייתי מת־פחם
ממבטים כאלה.״
^ אי שהטוב שלנו לקח 24 שעות
/להחליט בחיוב על הצעת העמית. כך —
גם נפטר מהלחץ של אשתו — גם נפטר
מהחשש שיעשה מעצמו אידיוט בפני החב-
ר׳ה ממחלקת המנגנון, שהיו בסופו של דבר
שומעים את הסיבה האמיתית לבקשתו, והיו
צוחקים ממנו עד סוף ימיו — וגם עשה
טובה לקוליגה. שלוש ציפורים באבן אחת.
שמח וטוב־לב, בישר לאשתו שהחליף מזכירה,
כבקשתה.
סיור הביקורת של האשה השביע את רצונה.
דרורה היתה כבת ,35 חתיכה מלאה
ונאה — אבל בהחלט לא הטיפוס של בעלה.
האשד, היתה מרוצה.
גם העמית היה מרוצה• דרורה שלו המשיכה
להיות חלום־חייו התורן, למרות המזכירה
החדשה והחתיכה שישבה במשרדו.
גם דברים כאלה קורים בחיים.
וגם אשתו היתד, מרוצה. תוך מספר
ביקורים במשרד, הגיעה למסקנה המדוייקת
שבין בעלה לבין המזכירה החדשה — אין
שום רומן.
ולא עלה על דעתה אף לרגע, לחשוד, שבעלה
מסוגל להמשיך את הרומן עם דרורה.
אבל חכו, זה עוד לא הסוף.
לאחר שאשתו הכניסה לראשו את הרעיון,
החליט האיש הטוב שלנו, שמזכירתו, אותה
שלח לשדות אחרים, היא באמת חתיכה לא
רעה. הוא החל נפגש עימד — ,יחד עם עמיתו
ודרורה. תוך זמן קצר, הפכה לפילגשו.
כך, מבלים עתה הארבעה ביחד, כשכל
אחד מפלגש את מזכירת רעהו, וכולם שב־עי־רצון
מהסידור החדש.
ץ א כן, ר כו ת הנשים שאינן יודעות לנ-
! הוג לפי הכלל, :איזוהי חכמה — הממתינה
בסבלנות.׳ לא רק זאת, אלא שלעיתים
הן מתפרצות בדלת פתוחה, כמו אשתו של
האיש הטוב שלנו — וגורמות נזקים.
לעיתים קרובות, הסיבה לכך הן נסיבות
וקשרים הנראים כאילו הם לא כשרים —

— האיש המייצג את הממשלה בפני רוזוב.
בנסיבות העניין, ברור כי מיקרה וה שונה
משאר המיקרים עליהים סיפרתי. שכן,
כאן לא התרחשו היחסים הקלאסיים בין
בוס למזכירתו.
כפי שהתגלה, קנו רוזוב והמזכירה שטח
בבניין המרכז המסחרי החדש ברחוב הילל
בירושלים, שם תיכננה המזכירה לפתוח סוכנות
ראשית למכירת מוצריו של רוזוב,
כאשר התפרסם העסק, החליטו השניים לוותר
על הרעיון .״ביני ובין רוזוב היו יחסים
ידידותיים בלבד,״ הסבירה שולמית. לדבריה,
נרתע רוזוב מהעניין, מאחר שה־פירסומים
בנידון גרמו לו אי־נעימות.
רעייה קלת־דעת היתה ממהרת להסיק מסקנות
לא נכונות מפרשה זו. בעוד שהאמת
היא — שרוזוב הוא פשוט יהודי הנוטה
להתיידד בקלות עם הבאים עימו במגע — ללא
כל משמעויות נוספות. הוכחה מצויינת
לכך: גם עם מנהלה הקודם של מחלקת הטקסטיל
במשרד המסחר והתעשייה התיידד
רוזוב. זמן קצר לאחר שאותו מנהל סיים
את המו״מ עם התעשיין, הוא התפטר מתפקידו
בממשלה, עבר להיות עורך־דינו של
רוזוב.

פעמים, צריך האדם להיות אקרובט
/ממש, כדי להמשיך ולהלך עם החבל
הדק, שבין הצגת המז־פילגש בפני העולם,
כיאה למעמדו — לבין שמירת הסוד מפני
האשה.
במקרהו של העסקן במפלגת האופוזיציה

האשה הסכימה לקבל את

העיקר שבעלה לא יתגרש ממנה.

עניין. משום כך, הוציאה ערב אחד את ה״
בעייה לאוויר העולם, תבעה מבעלה הבהרה.
הבעל הכחיש מכל וכל, האשים את אויביו.
מאחר שהיה איש האופוזיציה במפלגתו׳
ואחד מבכירי אישי האופוזיציה. מנסים
יריביו להשחיר את פניו, הסביר לאשה.

*• פי שציפה, התקבל ההסבר על דעת
^ אשתו ככה ככה. חצי האמינה, חצי לא.
העסקן המסור דיווח על התקרית למזכיר
שני
הבוסים בחברת החשמל
התחלפו במזכירותיהם־
פילגשיהם כדי לבלבל את הנשים
הקשר היחידי בין הסיפור למציאות, היתד,
העובדה שדורה נהגה להיפגש — עם
בנו של אותו עסקן.
גם כאן, לא היה זה רומן של ממש, בקושי,
אולי, תחילתו של רומן. גם בן העסקן
אישר גירסה זו ,״באתי לדיסקוטק,״
סיפר ,״ומישהו הכיר לי את דורה. ליוויתי
אותה הביתה. אחר כך היינו ממשיכים להיפגש
שם. אני לא יודע איך כל העניין הגיע
לאנשים פוליטיים. אבי הוא איש ציבור מכובד.
אף פעם לא היו לו עניינים כאלה.
חבל שדווקא אני הכנסתי אותו לבוץ.״

ך * יתה 11 האשמה מיותרת מצד הבן. לא
) 1הוא זה שהכניס את אביו לבוץ וזה לא
היה בוץ. בכלל, לאבא היתר, הישועה. אבל

לזה נגיע תיכף.
הפרט המוזר בפרשה היה: כיצד זה השתרבב
בסיפור שם האבא — כאשר ברור
היה שהקשר הוא בין דורה והבן? היתד,
פשוט מסוג הטעויות שלא ברור כיצד הן
הידועה, העלתה את רעיון הישועה דווקא התיתכננה.
מזכירה.
ואכן,
היא לא תיתכן. זו לא היתד,
דורה גבירץ *,נערת דיסקוטקים ודוגמנית־טעות.
עירום
חובבת, היתד, מוכרת יותר למבקרי
מה שהבן ואמו לא ידעו, זה שהאבא,
הדיסקוטקים של צפון תל־אביב, מאשר להעסקן
הבכיר, מנהל רומן, גלוי לכל הפוליטיקאים
ועסקני מפלגות. למרות זאת, אחרים, עם מזכירתו. יחד עם זאת, הגיעו
השמועות גם לאוזני האשה, והיא החלה
* השם מוסווה.
חושדת. היא לא היתד, מסוג הנשים המכינות

המזכירה־הפילגש לביתה —

בעוד שלאמיתו של דבר הם כשרים למהדרין.
דוגמה קלאסית למצב העלול להיראות
שונה ממה שהוא באמת, הוא הסיפור שהתגלה
השבוע, בדבר השותפות המסחרית
בין התעשיין הידוע, איל הטקסטיל, גרשון
רוזוב, מבעלי המיפעלים גיבור וסברינה —
לבין שולמית אביטל — מזכירתו של מנהל
חטיבת הטקסטיל במשרד המסחר והתעשייה

הפכה לפתע תוך זמן קצר, לדמות מרכזית
בשיחות הרכילות של עסקני המפלגות.
הסיבה: השמועה שפשטה בעיר, כי היא
מנהלת רומן עם אחד מעסקניה הבכירים
של אותה מפלגה.
השמועה החלה להכות גלים, הגיעה לאן
שצריך, וגם לאן שלא צריך.
אך כמו שמועות רבות מסוג זה, גם זו
היתד, בלוף.
אלא שהפעם — לא בלוף מקרי. בכלל לא.
כי כאשר התגלתה האמת, התברר פרט מוזר.

תו, ושניהם הסכימו שהם עלולים לעמוד
בפני בעייה, אם לא יוסרו חשדות האשה.
ואז גילתה המזכירה לילה אחד את התשובה
לבעייה. היא היתד, עם בעלה בדיסקוטק׳
ראתה שם את הבן של הבוס שלה —
על דורה.
ההמשך היה פשוט. בעזרת ידידה נאמנה,
התחילה המזכירה מפיצה בעיר את השמועה
— שראו את הבוס שלה בדיסקוטק, עם
כוכבנית־העירום היפהפייה. השמועה ציינה
את שם המשפחה של הגבר — אך שכחה
לציין שהיה זה הבן. כל השומעים התייחסו
מייד לאב המפורסם, לא חשבו כלל על בנו.
תוך שבוע הגיע השמועה, לא כל כך במקרה,
גם לאוזניה של האשה.
זו, נפעמת ובמצפון נוקף, הייתצבה בעצמה
בפני בעלה, גילתה לו :״תראה איזה
שמועות שר,מלוכלכים האלה מפיצים בעיר.
לא תאמין מה שהגיע אלי. אתה זוכר שדני*
סיפר לנו שהוא הכיר את השחקנית הזאת,
דורה גבירץ? אז עכשיו מספרים בעיר שזה
אתה שנפגש איתה.״
פור על המזכירה הוא שקר אחד גדול.
לא היה לה ספק, מאותו רגע, שגם הסי־בעלה,
בתגובה, רק חייך בשקט, ללא אומר,
בפרצוף של קדוש מעונה, כשהוא מהרהר
איזה גאונית המזכירה שלו, שבישלה
את כל הדייסה הזאת פל־כך בהצלחה.

* השם של הבן בדוי.

5.5.1971

#הפד 1757

ה מ וז י ו* 0

עול הסטודנטית

מחם אייזנבוג

ה ^ו ס

ותפס דיד מחל

חשוד ארנפט ציילן1