גליון 1758 מתאריך 12 במאי 1971

בשיחה ה מכרע תשל שר הבטחון ע קו

--כאשר יו ש ב אורי אבנרי בכנסת, הוא סובל מפיצול האישיות.
מצד אהד הוא יושב שם כחבר־כנסת, נציג של תנועה מסויימת,
שהוקמה ביוזמת השבועון המסויים, והלוחמת להגשמת רעיונותיו.
אבל אורי אבנרי יושב בכנסת גם כעיתונאי — ככתב הפרלמנטרי של
העולם הזה — העיתון היחיד לא רק בישראל, אלא בעולם כולו, שכתבו
הפרלמנטרי אינו יושב ביציע או בתא המיועד לעיתונאים — אלא בין
ספסלי הנבחרים.
ממילא מתעוררת השאלה: מי מן השניים מדווח לקוראי העולם הזה מן
הכנסת?

^ניא ב0א|1
?יד ל פני חו ד ש, כאשר הסתיים כנס־החורף של הכנסת, היתד, התשובה:
מדתה נציג התנועה. מדורו של אבנרי, שהתרכז בעיקר על פעולות
סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת, נשא את השם דו״ ח לבוחר, ומתחתיו
צויין במפורש כי הוא מוגש מטעם התנועה ולא מטעם העיתון.
מובן שזאת לא היתד, פעילותו היחידה של אבנרי בכנסת כעיתונאי. הימצאותו
הקבועה של אבנרי במישכן הכנסת בימי ישיבות המליאה, איפשרה
לו לעקוב מקרוב אחרי התפתחויות פוליטיות פנימיות, אחרי מהלכים מדי
הבדל
אמיתי
בין משחת גלוח
שט 106 81
ש ל ¥111.14 ¥ *4$
לבין כלמשחהא חר ת
משחתגל 1ח 10£ 8111 £
• 1תרעשירהבלנזלין
מותנת כ מו ת ג דו להשל
קצףרך וע שיר. המרכך
אתסי בי הזקןומע ני ק
ונעים.
גילוח קל
ל ב חי רתךמשחת גי לו ח
ק צי פ ה. קרם 01:40
ללאמברשתוקצףב מי כ ל
אירוסו ל >׳0י( 1ג1 1ח*ו<ח)1

*וי1 3 1 /וז1
- 4£1ן ד 1 4

תו 1113ה*ו
מיו צ ר בי שראלע־־יבל מון ב ע ־ ם. ה ם פי צי ם: ח ב׳ נו רי ת בע־ים

פ קו עי ב ל הז מרת של ״ א
אילנית פחז ראשון .־ רק הירח —
ומתוק האור בעינים — ששי קשת•
פחז שוי ; הדודאים פתו שרישי ; לא נדע הלילה —
ויתר שירי הפסטיבל בביצוע המקורי
תקליטארך־נגו

רשות השידור — הד ארצי

ניים בשלבי לידתם ואחרי חברי־הכנסת עצמם. פעילות עיתונאית זו, שלא
התייחסה ישירות לפעילות הסיעה, מצאה את ביטוייה בכל מדורי העיתון,
החל בסיפורים במדור אנשים, דרך ידיעות במדור תשקיף, וכלה בכתבות
וידיעות שלידתן בשיחות במיסדרונות או במיזנון הכנסת.
אולם מאז החל העולם הזה לפרסם את דו״ ח לבוחר, לא היינו שלמים עם
צורת דיוזח זו. היא אומנם העניקה לקוראים מידע על פעולות הסיעה —
אותו לא היו מוצאים בשום עיתון אחר — אך יחד עם זאת הטביעה על
העיתון חותם על ביטאון מפלגתי. העובדה שהעולם הז ה אינו עיתון שהוצא
לאור על־ידי מפלגה, אלא עיתון שהוליד תנועה, לא שינתה. כל מה שקשור
באסוציאציה מפלגתית נושא תדמית שלילית.
לכן הוחלט — על דעת המערכת ועל דעת התנועה — לסיים את פירסוס
הדו״ח לבוחר בצורתו זו. הדבר בא, בין השאר, כדי לשים מחדש דגש על
אי־תלותו המוחלטת של השבועון המסויים, שאינו ״ביטאון״ של שום גוף
פוליטי — גם לא של הגוף, שהוקם ביוזמתו ועל פי רעיונותיו.

^ קריעות בינ״ם
ההלמהשבוע מו פי ע על כן מדורו החדש של אורי אבנרי -מדור
של כתב פרלמנטרי, המספר בלשון עיתונאית על חוויותיו ומעשיו בבית-
המחוקקים. שם המדור :״קריעות ביניים״ וזאת אינה שגיאת דפוס.
בוודאי יעבור זמן עד שמדור מחודש זה ילבש את צורתו הסופית. בינתיים
נשמח אם תעיר את הערותיך, תביע את משאלותיך, ובכלל תדריך את
הכתב הפרלמנטרי שלנו במילוי תפקידו.
זהו חלק מן התכונה הכללית של המערכת: לרענן את מתכונת העיתון,
לחדש בו חידושים ולהכניס בו רוח חדשה — תכונה שהתחילה עם שיבת
אורי אבנרי לעבודה מלאה בעיתון, ושכבר מצאה ביטוי ראשון בעליית
התפוצה בחודשיים האחרונים.
התמונה המקשטת את ראש המדור מתארת גם היא את הכנסת מזווית־ראייה
בלתי־רגילה. ליתר דיוק: מזווית־ד,ראייה של דג או צפרדע, שנזדמנו
לאולם המליאה.
התצלום צולם בעדשה מיוחדת, הקרוייה ״עין הדג״ ,מפני שהיא רואה
את הדברים כפי שהיה רואה אותם דג שתום־עין. היא צולמו; מיציע־המכובדים
של הכנסת, מאחורי כפסלי המערך.

.העולם הז ה׳ ,שבועוןהחד?! ו 51הישראלי *
ממערכת והסינהלד :,תל־אביג, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,2$013
!זז: דו 5מען מברקי: עילמשרם. ביח־דפום משד. שחה
כע-בב תל־אביב, רח פין • 6ג׳-׳וסיח: צינקוגרסיד נ ט פי ב ד * •
העורך הראשי: אורי אכנרי. חמדציא־לאור: העולם חזה כע״ •8

העולם הזה 1758

•סקרי פ ק טו רגאה להציג בי שראל אההמראהה בינ ל או מי.
!ו סי מיו ח ד, מעודו, מקסיםומלא הו או הו תרבי ל ר או ת בעונה
ה ק רו ב ה. תכשירי מקספק טו ר י עניקו לן• אתהמראהה מיו ח ד הז ה
— המראהה בינ ל או מי

ענייך מ ק טי מו ת לערפל עדין של ל חו ת.

ד׳״ק חז 33־ — 0מי׳יק אפ ב תו ספתל חו ת, ה מ שווה לפנייך זו הר
וח 02ז €מכסה הי טבו אינו מתפורר. פעילותו חיוני ת לעור
משי,
— ב קו פסת
יבש בגלל תו ספתהל חו ת שהוא מכיל^ .נ<ק חז 63־ 0
קו מפקט שימו שית — מגן על עורך במשך כל שעות היו ם. ז הו מיי ק
אפ מו שלם — א ך תו כלי לה שתמ ש בו גס ל תי קוני ם.
){!ז? וזו — 0 6 3ה חייו ש הנפל א של מקטפק טו ר.

5ך 11א £8£ 0£א - 3גישה חדישה לאיפור
כ מו ת ק טנ טנ ה מ חו ללת גדולות5 .נו:ח 0 6 66 מיי ק־ אסב שפופרת
מעניק לך אתהמראה הטבעי ה מו של ם.
התאפ רי ב־ 8נו!ח 0 3־ 3 ^661ו ה עני קי לעורך יופי זך והגנה למשך הל
שעות היו ם. ולעצמך — אתהמראהה בינ ל או מי.

תכשיר מהפכני לאיפור צללית עינייך
מ ת אי ם ב מיו חד למזג ה אויר הישראלי
־03 £80107ך צבע מי ם מיו חדל איפו ר ה צללי ת. אינו נמחק אפילו
כא שר עורך ל ח ומזיע. עם ״ 3 £30101נ1ן ££תוכלי להשיג גוון ב היר או
כהה, א טו ס או שקוף — ,בהתאםלכ מו ת ה מי ם שתוסיפי.
־זסזס^ז 3סך< £יעניק לך את המראהה בינ ל או מי אפילו בי מו ת הקו ץ:
ה ח מי ם.

ה איי לייגר ה מ עני ק מ סג ר ת מו של מ ת לעייניך. נמרחבק לו ת ו אינו
מ תפו רר או מתגבש.

<* 00¥¥ 31101א 5
סו פטא קו ה, גולדן פ רו ס ט, קרם ביז ה חזי קי בר שותך ת מי ד
מבחר גוונים מ תו ך הק שתהמר הי ב ה של 0ד 3א\ 3€(0ו 6 31ע£
שני א ת גו מי ה איפור ׳שלך בהתאםל שעות היו ם ול אויר ה.

וצללית אשר תשווה לאיפור שלך
מראה מו שלם למשך שעות א רוכו ת
ץ 13ק ׳\וס 301ו* — 8משחק, הצל לי ם. זו הי צללית עדינה אשר תשפר א ת
הו פ ע תן בכל מצב. הי א כה טבעית עד שהיא הו פכת ממ שחלקמ מך

שפתונים שכ מו תםטרםר אי ת בי שראל
ה שפתון של ׳ מקספק טו ר — הפרי טהאח רון להשלמתהמראה
הבינל או מי. זהו שפתון י חיד במינו. תו כו ב היר יו תרו אילו הטבעת
הכההש מסביב יוצרת מ סג ר ת מודג שת ל שפתייך. הו א מוגש לך בגווני
האפרסק, דובדבן, מלון, ורוד, ביז׳ ועוד ועוד.

כיצד תשווי לעצמך אתהמראהה בינ ל או מי!
הכגסי לאחת הפ רפו מריו ת ה מו ב ח רו תוהת אי מי לעצמך מערכ ת איפור
מ תו ך ה קו ל ק צי ה הנ פל א ה של מקספק טו ר.
אתבהחלטר שאית ל ה עני ק לעצמך א ת התענוג.

ה מפי צי ם בי שר אל: חב ר ת נורי ת בע״מ
:יזוע?

41017א:44)0.

(*1971*1

1 11

תו 119

מי הדליף את
מיסמר בנבנישתי?
חקירה פנימית מאומצת נערכת בעיריית ירושלים, כדי
לגלות מי הדליף לכתב וזעריב, יהושע ביצור, את תוכן
מיסמן בנבנישתי, שהרעיש לפני שבוע את הארץ. כזכור,
הכיל מיסמך זה, שנכתב לפני שלוש שנים בידי
מירון בנבנישתי כתזכיר למישרד־החוץ, תוכנית להקמת
עיריה ערבית בריבונות ירדנית בחלק מירושלים המזרחית.
לאחר
השערורייה שפרצה בעיקבות פירסום המיסמך,
אמר ראש־העיר תדי קולק :״אנחנו נמצא את המדליף.
זה לקח כמעט שלוש שנים עד שמצאו את האיש הקשור
לפיצוץ במחנה־יהודה, אך מצאו גם אותו.״

כל המימצאים שנאספו עד כה בידי החוקרים
בפרשה, מצביעים על כך שהמדלי?
היה חברו לסיעה של בנבנישתי בעירית
ירושלים -צבי רוזן.

מועמדי נשיאות בארה״ב
מממנים פעולותיהם
בעזרת צייר ישראלי
שניים מהמתחרים העיקריים על המועמדות מטעם ה
מפלגה
הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ארצות־הברית
ב־ , 1972 מממנים את מסעות הבחירות שלהם בסיועו
של צייר ישראלי.
לנוכח המשבר הכלכלי בארצות־הברית, מתקשים המועמדים
שהודיעו כי ירוצו לתפקיד, לגייס תרומות למסעי
הבחירות שלהם, כיוון שתרומות אלה אינן פטורות
ממם הכנסה. לצורך זה מצאו יועציהם שיסה לעקוף
את החוק. מכיוזן שרכישת יצירות אמנות על־ידי מים־
עלים מוכרת כהוצאה הפטורה ברובה ממם, מוכרים המתחרים
הפוליטיים ציורים בסכומים גבוהים לתומכיהם.

שניים מהסנאטורים של המפלגה הדמוקרטי ת, אדמונד מאפקי וג׳ורג׳ מק־גוכרן,
הזמינו אלבומי ליטוגראפיות אצל הצייר
הישראלי יענקל גינזכורג, היושב ומצייר
מזה שנתיים בוושינגטון. גינזכורג הבין
לבל אחד מהם אלבום על נושאים אחרים.
אלבומים אלה נמכרים לתומכי הסנאטורים
במחיר של 15 אלך דולאר האלבום -הוצאה
הפטורה ממס.
אגב, הסנאטור מק־גוברן מתעתד לבקר הקיץ בישראל,
כפי שעשה לפני מספר חודשים יריבו אדמונד מאסקי.

הפנתרים יפלשו
לבתי עולים
השלב הבא במאבק הפנתרים השחורים :
פלישות מאורגנות לבתים המוקמים למען
עולים חדשים מארצות הרווחה.
הדבר נועד להפגין את דרישת הפנתרים, שיפתרו קודם
כל את בעיית המשפחות מרובות־הילדים, לפני קליטת
עלייה עם זכויות־יתר.

עוד מועמד:
שלום לוין
עוד מועמד לתפקיד מזב״ל מפלגת העבודה:
מזכיר הסתדרות המורים, שלום לוין.
לוין ידוע כאיש־אירגון היודע להשליט משמעת, והוא
מקובל על פינחס ספיר.

המשטרה חוקרת תלונה
נגד פרקליט
שרימה לקוחות
משטרת תל־אביב החלה בחקירת תלונה שהוגשה נגד
עורך־דין תל־אביבי, לפיה רימה אותו פרקליט את לקוחותיו.

המדובר
בעורך-דין שייצג צעירים מחו״ל
שהואשמו בהחזקת סמים משכרים. אחרי
שהוחלך בעורך־דין אחר, המשיך הפרקליט
לתבוע מהוריהם של אותם צעירים
בחו״ל, תשלומים שונים שלא הגיעו לו
בלל.
כמו כן נחקרת האפשרות שאנשים במוסדות מסויי־מים
סייעו לפרקליט ואף נהנו מהכספים שהצליח להוציא
במירמה.

שוטרים החשודים
בהתפרצות — לדיו
שני השוטרים החשודים בהתפרצות למסעדת
״צ׳יק-בר״ ברחוב דיזנגוך בתל•
אביב, יועמדו לדין. גם האזרח שנחשד יחד
עם שני דדטוטרים בכניסה למסעדה יועמד
לדין.
רב־השוטר אלי אלימלך יואשם קרוב ל ודאי
בגניבה. השוטר השני, סמל יהב,
יואשם רק בכך שיצא משטה פעולתו בזמן
תפקיד ויועמד לדין משמעתי בלבד.
ההמלצה להעמיד לדין את שני השוטרים ואת האזרח
באה מטעם קצין חוקר ממרחב ירקון שחקר את הפרשה.
שני השוטרים הושעו מעבודתם מייד עם תחילת החקירה.
זאת בניגוד להודעה שפירסם דובר משטרת
מחוז תל־אביב ארבעה ימים לאחר ההתפרצות, שהשניים
לא הושעו מעבודתם.

ישראל -כפי שלא ראית אותה מעול
תמונה נדירה זו, שפורסמה רק לאחרונה, אחרי שצולמה
מלוויין, מציגה מזווית בלתי״רגילה את מצריים והחלק
הדרומי של ישראל, נותנת מושג חדש לגבי האיזור המשמש
עתה כסלע המחלוקת לגבי הסדר חלקי בין ישראל למצריים.
בתמונה,
שצולמה בעת שהלוויין היה מעל אלכסנדריה,
נראה כל איזור הדלתה של הנילוס ככתם שחור, כשממזרח
לו משתרע מידבר סיני. ניתן להבחין בתמונה בבירור ב•
תעלת״סואץ, במיפרץ אילת, ובקצה הדרומי של ים־המלח.
התמונה ממחישה גם את קירבתה של קאהיר, בירת מצ ריים,
לתעלת-סואץ, דבר המסביר מדוע מעוניינים המצרים
להרחיק את כוחות צה״ל מאיזור זה.
המפה המשורטטת למטה, נועדה לאפשר להתמצא על־גבי
צילוס״האוויר שצולם מהלוויין.

89ז<5ו!׳. 8׳ 5

*ז&סיטונז

היה נחמד להחליט להינשא
ישבתם יחד על הכורסה בסלון
או אולי פסעתם לאיטכם כליל ערפל
במשעולי הגן.
היה מאוד רומנטי...
אבל עכשיו אתם רצים...
ההורים רצים...
כי כדי לארגן חתונה צריך לסדר המון
דברים ולהוציא הרבה כסף• וכדי לארגן הכל
צריך להתרוצץ ולהזיע ולקלל וזה כבר
אינו רומנטי...
דפי זהב יסייעו לכם להישאר רומנטים. וגם
לחסוך בכסף•
שבו (יחד) על הכורסה ליד הטלפון —
כשדפי זהב ביד ותוכלו לבדוק הכל.
לאיגן הכל. להזמין הכל מבלי לרוץ.

במידה ושכחנו נושא אחד או שניים
או בכלל אתם מעונינים לדעת במה דפי זהב
יכולים לסייע לכם חוץ מלהינשא.
פתחו את האלפון המופיע בתחילת המדריך
ושם תגלו שהכל. מאלף ועד תו בדפי זהב•
רשימת סיווגים לזוגות הנישאים—
לאיתור כתובות ומספרי טלפון:

אולם חתונות — ראו בסיווג אולמות
בדפי זהב.
בית מלון -ראו בסיווגי בתי מלון בדפי זהב•
בגדים לחתן — ראו בסיווג בגדי גברים
בדפי זהב.
בדרנים — ראו בסיווג בדרנים
(ובסיווג אמנים) בדפי זהב.
גז -ראו בסיווג גז חברות בדפי זהב.
הזמנות לחתונה -ראי בסיווג דפוס׳
הרי לפניכם רשימת סיווגים
בדפי זהב•
לזוגות נישאים אשר ישמשו אתכם לאיתור
דירה -ראו בסיווג דירות ועסקים
כתובות ומספרי טלפון.
בדפי זהב.
טבעות נישואין -ראו בסיווג זהב -
מוצרים.או. בסיווג צורפים בדפי זהב.
כלי מטבח -ראו בסיווג כלי מטבח
ובסיווג כלי בית בדפי זהב•
כלי מיטה -ראו בסיווג כלי מיטה
בדפי זהב•
לבנים -ראו בסיווג לבני נשים ולבני
גברים בדפי זהב•

מונית -ראו בסיווג מוניות בדפי זהב.
מכון ליופי -ראו בסיווג מכוני יופי
בדפי זהב.
מכוניות להשכרה -ראו בסיווג מכוניות -
השכרה בדפי זהב.
מכונות כביסה -ראו בסיווג מכונות כביסה
בדפי זהב.
מקרר -ראו בסיווג מקררים בדפי זהב.
צלם — ראו בסיווג צלמים בדפי זהב.
רב -ראו בסיווג רבנים בדפי זהב.
שמלת חופה -ראו בסיווג שמלות חופה ׳
בדפי זהב.
תזמורת -ראו בסיווג תזמורות בדפי זהב.

לכל מצב־ דפי זהב

ו 1ט 1

מכתבי ם

) העול וחה

0ראש־גשר
ברכותי
לגבי טפר וביאטריס קמנזיד שנישאו
בטקס פרטי בקיבוץ דליה

(העולם

הזה .) 1756

באומץ ליבם הם הקימו ראש־גשר, שממנו
אפשר להשתחרר במכה אחת מאזיקיהם של
כופי־הדת. הכפייה הדתית המעופשת לעולם
לא תגיע לקיצה מעצמה. צריך לשים לה
קץ. קיבוץ דליה יעשה היסטוריה אם יארגן
כנם ארצי של כל האתיאיסטים ושונאי הכפייה,
שיפעלו במגובש ובהתמדה. אני מציע
שכל מי שמוכן להתגבר על הפחד ולתת יד,
יכתוב מיד לקיבוץ.

חנן גן,

חו לון
0מי שמדבר...
אני אדם פשוט, ותמיד קורא כתבות על
אזרחים־נהנים שאינם אוספים חיילים. היות
שאני נהג משאית, הנע כימעט בכל דרכי
הארץ, אני נתקל בתופעה שכמעט איש אינו
נותן דעתו עליה: כלי רכב צבאיים רבים,
הנוסעים בכבישים אינם עוצרים לחיילים, ו־ביחוד
כאשר קצינים נוסעים בחברת חיילת.
בשבתות ובימי־חול אני רואה לעיתים
קרובות אנשי צבא־קבע, הנוסעים ברכב
צבאי עם משפחותיהם, בנסיעות טיול ארוכות.
ברכב יש עוד שני מקומות פנויים לפחות,
ולמרבה הצער הם עוברים על פני
מבקשי הטרמפים, כאילו לא היו קיימים.
מי שיעשה סקר קטן בנושא זה, יגלה להפתעתו
כי דווקא הנוהגים ברכב צבאי או
ממשלתי מתחמקים מהבעייה הכאובה של
את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1758״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)1ראש ממשלת סין העממית )6 .עיר
בסין העממית )12 .צעקה )14 ,מתקומם)15 .
שכונה ירושלמית )17 .לחץ )19 .מין עוף
מאכל )21 .הרמטכ״ל הראשון )22 .ביצה.
)24 עתיק )25 .תותח קדום שהטילו בו אבנים
)27 .מתרחק מאחרים, מתנתק )29 .כלי
להשקאת בהמות )30 .סם משכר )33 .הדרך
הקצרה בין שתי נקודות )34 ,איחול -טוב.
)36 כיסה )38 .רצועה )40 .ראש ממשלה
בישראל )41 .מפתח פאטנטי )42 .כינוי.
)43 תעלת שיופכין )44 .גדול בתורה)45 .
פזיז )47 .ראוי )49 .מוליך תורשה )50 .אחת
הדתות )52 .גבר נשוי )54 .פלג של נהר.
)57 מדינה אפריקאית )61 .בנו של נר)64 .
מרגל סובייטי מפורסם בארצות־הברית)65 ,
חיברו )67 .סירה קלה )69 .מין פרי)70 .
תקופה של התחדשות תרבותית )71 .מין
בד )73 .קול שמשמיעים בתום ארוחה משביעה
)74 .ציפור הבאה עם היורה )75 .פראות.

מאונך :

)1מין ימש החי-ביבשה ובמים )2 .אבן

יקרה ירוקה )3 .גיסתה של רות המואביה.
)4נפגע )5 .קריאה )7 .אשת האב )8 ,הינפש
)9 .צואר )10 .משעמם, בעל צבע אחד.
)11 שם לועזי )13 .נטל )16 .קרם )17 .מחזה
מוסיקלי המוצג בארץ )18 .צורה מוסיקאלית
לתזמורת ומקהלה )20 .עיסה, בצק.
)22 ביצע מילה )23 .תבעה רמה )25 .מלך
השערים בליגה הלאומית )26 .עמד בראש
״ברית בריונים״ )27 .כדורגלן ישראלי, הבקיע
את שער הזאבים )28 .מרכז)31 .
נוסע במים )32 .כוכב הכדורגל של מכבי
תל־אביב )33 .אמצעי חיבור )35 .מצפה לחתן
)37 .שמן )39 .רחץ בסבון )45 .עמוד
מים 46 .שלטון, אדנות )47 .מושלמת (בסמיכות)
)48 .מטוס ריגול אמריקאי)51 .
מבקר המדינה )53 .ירושה )55 .מעבד עורות
)56 .מדינה אפריקאית (כ״מ) )58 .סימן
בקלפים )59 .יחס הילד לאב )60 .עושה
להטים )62 .בתוכו )63 .עסיסי )65 .גליל
שמעביר נוזלים )66 .מילת שלילה )68 .חברת
תמרוקים ישראלית )70 .גאוה )72 .הר
של מים )73 .דר.

בנאומיו ובמאמריו משמיע ח״כ אורי אב־נרי
הצעות ודרכים לפתרון הבעייה הישר־ערבית
על־ידי כינון מדינה ערבית פלסטינית
בגדה ונטישתנו את אדמותנו ששוחררו
בדם בחורים קדושים. אך אדוני, האין זאת
מה שדורשים הלאומנים הערבים? ואם כן,
הרי מפלגתו של אדוני מפלגה ערבית לאומנית
היא — ואז מהי זכותו של אדוני
לשבת בכנסת ישראל בירושלים, אם מתנגד
הוא לזכותו של אחיו לשבת בחברון?
נראה בי לאדוני יש שתי אפשרויות לה

_ 1ר שה זץת !
כששה הכל —י

בכל הלמ^ש־ס -
מהתג זה נתקבל השבוע בדואר
המערכת.

למעעת
ה בגי ד ה

ה איגו ן
ל*חרור

אזרח

אני מתייחס לכתבה שלכם על מכירת
מלון הי ל טון בתל־אביב (העולם הזה .) 1755
ברצוני להבהיר כי לשר־התיירות או למש־רד־התיירות
אין, ולא היתה שום נגיעה למכירת
המלון הנ״ל.
מלון הי ל טון תל־אביב הוא בבעלותה של
חברת נכסים — מדינת ישראל, שאינה באחריות
שר התיירות או משרדו.
דובר

משרד

התיירות

ם אדיסטית

נין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

אברהם וקסלר,
0מפלגה ערבית
לאומנית

גבעתיים

איום

חיים קלין,

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לח.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״השבץ״ 1758״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .19.5.1971

צה״ל

באה אלי חברה, עולה חדשה מברית־המו־עצות,
שהיא כימאית למזון. בארץ עבדה כבר
ב־ 4מקומות, בכל מקום 3—4חודשים ו־פוטרה.
במקום אחד חוששים שמא תבקש
קביעות. בשני — לא נוח למנהל שבמיפעלו
תעבוד אשה, רק עולה חדשה, שתדע יותר
ממנו.
והברה זו שואלת :״מה לעשות, יש לי
30 כתובות של ידידים בברית־המועצות,
המחכים למיכתב ממני, אם להגיש בקשה
לעליה או לא. מה התשובה שבפיכם?״

הממשלה (לומדת> .הם דר שטוו׳
מולדת משוחררים .
על הממשלה לדעת

11״הילטין״
ושר־התיירות

0מי ישיב
לעולה מרוסיה

טפתב

יעקוב אלמליח,

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן המפרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

רוני,

״כנגיד־רז !

הסעת חיילים. מדוע יוצא הקצף על אזרחים
דווקא, שלא פעם רכבם ניזוק מהתנפלות
החיילים על רכבם?

חשבץ 7 5 $ו

טית? שיוכלו לטפח רגשי־עליונות של העומדים
מעל ביחס לשוכביסמתחת לשיש? אחת
לשנה, בתאריך ג׳ באייר, נקווית בקצה חלל
העין, זולגה על־פני לבנונית הלסת האכולה,
מחלסלת באדמה — דימעה של עלבון.

להלן כמה נקודות, שהזדקרו לעין וצרבו
את הלב ביום הזיכרון.
הקינות שבדיעבד: שירים שמטעם, ציטוטי
מכתבים אחרונים, נאומים משוכתבים בנוסח
״במותם ציוו לנו את חייהם.״
האומנם? האם היו מסכימים — אילן
נישאלו — לגווע רק כדי שאחיהם, שאינם
טובים מהם, יוכלו לשאת על קיברותיהם
מליצות בעלות יותר משמץ הנאה סאדיס־

שיב על שאלתי( :א) לשלול את זכותו של
אחיו לשבת בחברון( .ב) לטעון כי זכות יש,
אך אין לנו הכוח לפעול לשם כך. אם
יטען אדוני כי אין לנו זכות לשבת בחברון
— מהי זכותו לשבת בירושלים? אם
יטען כי התנאים, למרות זכותנו, אינם מאפשרים
זאת (כגון לחץ) — מהי תוכנית פעולתה
של מפלגתו לעמידה מול אתגרים ומכשולים
אלו?

אילן וילצ׳יק,
8אווירה של
טו ה ר וזכות

קריית־אתא

בזמן האחרון מנסה העולם הזה להגביה
יותר ויותר את בן־גוריון בשל דיעותיו על
השטחים. איני אומר שבן־גוריון אינו צודק,
אך הצורה בה נאמרים הדברים עליו משרה
אווירה של טוהר וזכות, שבן־גוריון היה
רחוק מהם.
אני מקווה שאבנרי לא שכח את ה״פר־שר״״
הש״ב, הסיאוב בשילטון והשינאה
שבלב, שהם מנת־חלקו של בי.ג׳י.

כני ציטרין,
0הוקוס פוקוס
וצ-יק צ-ק

תל-אביב

יש בארץ, תודה לאל, תמלילנים רבים
המסווגים כ״תמלילנים מקצועיים.״ על יסוד
(המשך ב עמוד )9

העולם הזה 1758

מה עשה אבא אבו
במועדון ״טיפאנ״ס״ ?
ראש הממשלה גולדה
מאיר זעמה השבוע על דויד
בן־גוריון, כאשר נמסר לה על
הפגישה בין ביג׳י לבין שר־

החוץ האמריקאי ויליאם רו*

ג ׳ ר ס במלון המל[ דויד בירושלים.
הפגישה בין השניים
היתד. בלתי צפויה ומתוכננת.
מקורביה של ראש הממשלה
לחשו לה כי ביג׳י עלה כנראה
במיוחד לירושלים והשתכן במלון
המלך דויד בדי לפגוש את
רוג׳רם ולהשמיע באוזניו את
דיעותיו ה״יוניות.״ האמת היא
שלא היתר, כאן שום תוכנית.
מי שגרם לפגישה בין ביג׳י ו־רוג׳רס
היה הזמר יהורם
גאון. גאון הזמין את ביג׳י ל־

א נ שי ם

אייכי נתן. אייבי, השוהה
עתה בישראל כדי להשלים את
הסידורים האחרונים להבאת או־נית
השידור שלו לארץ, פשוט
רצה ״לראות אנשים מחייכים
עם מצב־רוח,״ קנה על חשבונו
80 שושנים ושלח את שי לחלק
אותן בין אורחי נ סי ת.
! סוף סוף התגלה הסוד
שמאחורי הרומן הפוליטי ש־פירסם
לא מכבר איטר הראל,
הממונה לשעבר על שירותי־ה־בטחון,
בידיעו ת אחרונות. הרומן,
הקרוי בשם התרמית הגדולה,
נכתב מפי איסר בידי
סופר צללים. כל הניחושים שהועלו
בדבר שמו וזהותו של

| דוגמנית הצמרת, שהפכה ליצרנית אופנה,
נישאה לפני שבועיים בנורבגיה בנישואיו אזרחיים
לברנדי הנדסון. השבוע ערכו השניים (משמאל) מסיבה לכל
ידידיהם הישראליים במועדון ״טיפאני ס״ בתל-אביב, שברנדי הוא
אחד מבעליו. למעלה: הדוגמניות חניתה צנטנר וליאורה לפידות.

שוה אל

הצעת השבוע שייכת למנחה
מני פאר. באחד האירועים
אותם. הינחה הציע מני
למנות את הרב הראשי לצה״ל,
האלוף שלמה גורן, למפקד
מכבי־האש• לאלה שתמהו על
הצעתו המוזרה, הסביר מני:
״אולי הוא לא כל כך טוב בכיבוי
שריפות, אבל אפשר לסמוך
עליו בהחלט, שהוא יגיע
ראשון לכל מקום.״

ודני גרנות. אגב, גדי ימשיך,
במשך כל השנה הקרובה לפחות,
לערוך את המיצעד בגלי-
צה״ל.

:חוש ההומור של איצ׳ה
מ מ בו ש, יוצר הגובלנים מעין־
הוד, עוד יביא יום אחד צרה
על ראשו. לאחרונה נוהג איצ׳ה
להיכנס לסניף הבנק שלו, בנק
דיסקונט, שרוב פקידיו הם בני

היא דוגמנית במתכונת ״סינגאפו-
רית״ ,העומדת להתגייס, בימים הקרובים
לצה״ל. אין מה לחשוש. מובן, שעדיה היא ישראלית, בתו
של אלוף״מישנה בחיל־האוויר הישראלי, ששימש בשנתיים האחרונות
יועץ בחיל־האוויר הסינגאפורי. עדיה בת ה ,18-שהופיעה
כדוגמנית, חזרה בימים האחרונים לארץ, כדי להתגייס לצבא.

עדיה צבעו1י

בכורה של סרטו, אני ירושלמי,
שנערכה ביום רביעי. בגלל השעה
המאוחרת בה הסתיימה ההקרנה,
נשאר ביג׳י ללון בירושלים.
וכך אירע שהזדמן לפגישה
עם רוג׳רם.
אורחי הדיסקוטק התל־אביבי
טיפאני׳ס לא האמינו למראה
עיניהם ביום השישי לפני
שבוע. האיש שנכנס למועדון והתבונן
בסקרנות ברוקדים לצלילי
המוסיקה הרעשנית ולאור האורות
הפסיכודליים, נראה בדיוק
כמו שר־החוץ אבא
אכן. מסתבר שהיה זה באמת
אבא אבן, שהיה אותו ערב
המלון דן, הביע את רצונו לראות
כיצד מבלה הנוער הישראלי,
קפץ לדיסקוטק הנמצא בקומה
הראשונה של המלון.
אורחי בית־הקפה התל־אביבי
כסית ביום השישי האחרון,
הופתעו מהשי המקורי
שהוגש להם. בשעות הצהריים
עבר ביניהם הנער שי אש׳
רוכ, מי שהיה כוכב הסרט
שלושח ׳,מים וילד, וחילק לכל
אורח שושנה אדומה. שי רק
שימש שליח לדבר מיצווה. את
השי העניק לאורחים דווקא מי
שהיה בעליה של מיזללה יריבה,
העולם הזה 1758

סופר זה החטיאו את המטרה.
מסתבר כי האיש שכתב לאיסר
את הרומן, עבורו קיבל מידיעו ת
אחרונות עשרת אלפים ל״י, הוא
יעקב שביט, סטודנט בן ,27
המשמש כדובר הרשימה הממלכתית.
עתה עומד הספר להופיע
גם כספר בהוצאת שיקמונה.
נראה שעסקי הכתיבה מוצאים
חן בעיני איסר. שכן לאחרונה
הוא הגיע לסכם עם הסופר
אהרון אמיר, לפיו יופיעו
שניהם כצמד המחברים הרשמיים
של סידרת מתח וריגול שתהיה
מבוססת על חוויותיו האישיות
של איסר הראל בתקופת כהונתו
כראש הש.ב.
׳ ח״כ המפד״ל אברהם
מלמד, המכונה בפי כל בשם
אברמ׳לה מלמד, נראה השבוע
כשהוא מטייל ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב כשבידו שגי ספרים
בעלי עטיפה פלאסטית. התברר
שהח״ב יצא מישיבה של ועדת־החוץ־וד,בטחון
של הכנסת, שם
חילקו לחברי הוועדה את ספרי
התפילה החדשים של צה״ל, שיצאו
בהוצאת הרבנות הראשית.
סיפר מלמד :״להפתעתי לקחו
כולם את הספרים, אפילו יעקב
חזן ממפ״ם. חבר אחד, שלא
יכול היה לבוא לישיבה ביקש
ממני שאביא לו את הספר.״

כוכב הצגת המחזמר ״שיער״ ,ואיש שלישיית
״ה שוקולדה״ לשעבר, אשר כבר
החל בונה לעצמו קאריירה של זמר ומלחין בזכות עצמו, התיידד
עם ריי דורסט, המלחין והסולן של להקת ״מונגו ג רי״ ,שביקרה
לא מכבר בארץ. דורסט וחבריו שמעו את שיריו של צביקה פיק,
התרשמו מהם — ולא מן הנמנע כי בעתיד הקרוב תשיר להקת
הפופ המפורסמת את שיריו ופיזמוניו של המלחין הישראלי הצעיר.

צביקה פיק

£5למשורר־עיתונאי יהונתן
גפן ולאשתו נורית נול
עדות
המזרח, כשהוא מכריז בקול
:״שלום רב לכם, פנתרים!״

שם הלקוח מהרומן של ש״י
עגנון — שירה. השניים מצ־

,ט אשת־החברה עמליה
ארבל יצאה סתם לחופשה ב

לפני שבוע בת, שזכתה ב
שוונה
מארש

מלכת״הנעורים לשעבר של
ישראל, המשרתת בצה״ל כ-
רכ״טית, היתה בעלת הדרגה
הנמוכה ביותר שהופיעה ה שבוע,
בהצגת. הבכורה של הסרט
״אני ירושלמי״ ,סרטו
של יהורם גאון, בקולנוע ״בן-
יהודה״ .נכחו רג־אלוף חיים
בר-לב, סגנו, האלוף דויד ]
(״דדו״) אלעזר, אלופי הפי-
קודים וקצינים בכירים אח1 -
רים. למרות זאת היתה זו
שרונה שהגישה ליהורם את
הפרחים בתום ההצגה. הסיבה:
מזה כמה שבועות ששמנה
היא חברתו של יהורם.

פים לעוד הרבה ילדים. יש להם
גם סיבה טובה לציפיה זו —
דודו של יהונתן, שר הבטחון
משה דיין, הביא כמתנת־לי־דה
לנורית פסלון של אילת־ה־פריון
מלפני 4000 שנה.
גדי ליבנה, עורך מיצי
עד הפיזמונים, העברי בגלי-
צה״ל, סיים השבוע את שירותו
הצבאי. למסיבת השיחרור שערך
עורך־המיצעד הגיע מיצעד של
כל חבריו הטובים. הסתבר שכמעט
כולם משתתפים במיצעד
הפיזמונים באופן קבוע. היו
ביניהם התמלילן יעקב רוט
בליט, הזמרת צילה דגן, והזמרים
אריק איינשטיין

בועז שרעבי, אושיק לוי

קפריסין, בערב פסח, לא חשבה
כלל לעשות עסקים — או היסטוריה.
אבל זה בדיוק מה שעשתה:
בסעודה אצל שגריר ישראל
בניקוסיה, אליה הוזמנה,
הועלתה באקראי העובדה המפתיעה
כי ב־ 23 שנות קיום המדינה,
לא נערכה בה עדיין תערוכת
ציורים מקפריסין. עמליה
נטלה על עצמה שתי תערוכות
מתמנית: של ציירים קפריסאים
בתל־אביב, ושל ישראלים — ב־ניקוסיה.

א^מרת
ה ש בו ע
איך קוראים לאשכנזי שהצטרף
לחבורת ״הפנתרים השחורים?״
״פנתרוביץ/״

פרסום אדיאל

גול ד סן-המ שקה ד עויין

העולם הזה 1758

מכתבים
(הנו שן מעמוד )6

איזו הכשרה מקצועית? אין בכל מדינת־ישראל
אף אדם אחד המסוגל לענות על
שאלה זו.
דומני שאקו״ם (אגודת קומפוזיטורים ומחברים)
אשמה בכך לא מעט. יכול זמר כאבי
טולדנו לשרבב כמה פיזמונים שלו,
המורכבים ממנגינה ותמליל, למיצעדי הפיז־מונים,
וכבר הוא תורם לממלכת אקו״ם את
המיכסה הדרושה להכתרתו כתמלילן (בלשון
אקו״ם — מחבר; גם אלתרמן ושלונסקי
מסווגים כנ״ל).
ובכן, הוקום פוקוס וצ׳יק צ׳ק, והוא הדין
לגבי האיפכא מסתברא. יכול כוכב מלל לכשכש
בלחנים כיד רוח השטות הטובה
עליו, להשמיעם בפני קהל מעריציו, ולהתקבל
לאקו״ם כמלחין, אם מילא את דרישות
ה״מיכסה.״
אני מציע שהעולם הזה יפתח מדור חדש
בשם ״מיצעד התמלילים״ — לפי דירוגם
וסיווגם של קוראי השבועון. אני משוכנע
כי שלושת תמלילי הצמרת של מיצעד התמלילים
השנתי (שנת תשל״א) לא יכללו
את תמלילי פסטיבל הזמר.

הרצד קינן,

תל־אביב

סיווג ב טיחו ת שנקבע ע •׳ מנהל אגף הספנות והנ מלים •הרסס -פגאסוס שנת הבניה •( 1930 גי)

הקץ לפצעי
בגרות!
תמונת השבוע
הריני שולח לתחרות תמונת השבוע את
צילום הכתובת שראיתי על אחורי מכונית
בתל־אביב. שימו בעיתון ונהנה.

מתי חליל,

משמר העמק

נמו כן המקלט הנודע כנר ׳באיכותו 51-9001
[11380^1(8-1011^2

מ קלט הטלויזיה הטוב ב עו ל ם!
8תיקוני טעויות

מכירה של מקלטים חדישים
( לעתעתהבכ מו ת מ צו מצמת) כבר ה חל ה.

בעיקבות כתבתכם המעניינת קלפים, נשים
וזיופים( ,העולם הזה , 1756 ,מדור במדינה),

ברצוני להודיע לכם כי:
#נהג המונית הוא מתל־אביב ולא מיפו.
שמו של הפטריארך הוא יגישה דר־דריאן.

#תיקוני הבנייה נעשו עבור הקבר הקדוש
בירושלים, ולא עבור כנסיית יפו.
#קיים חוסר־תאום בסכום הכסף ש־זוייף.

בו ר עולי חד שי .
שרות מ עולה בכל רחבי הארץ
סוכן בלעדי ניסואל :

״כנודי״ בע״מ,

־יד ,4תל-אניג
סניף: דרך העצמאות ,104חיפה

טפולי פנים

גאראכד לוסאראריאן,

עושב־ראש ועד העדה הארמנית בישראל

$£ניתן שוב להשיג
בכל בתי המרקחת
דשא פסטיבל הזמר תדי קולל,
חבל שראש עירית ירושלים מתמחה בגירוש
צעירים מעל הדשא: אבל להופיע על
מסך הטלוויזיה, מרופט, עם הידיים בכיסים
— זאת מומחיות. אף ראש־עיר אחד בעולם
לא היה מעז להופיע כך ולזלזל במעמדו.
אפשר להשיג היום חליפה טובה +עניבה
ב־ 180ל״י.

מ. קליבר,

העולם הזה 756ו

המשחה הבלתי נראית
לטיפול במגעי בגרות
ודלקת עור

אקנבס

אשדוד

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיהם.

הם מאושרים לאחר

אנו מצטערים על ההפסקה
באספקת תכשירנו הנ״ל
כתוצאה מהפרעה
באספקת שפופרות
מעבדות רפא בע״מ, ירושלים.

לגברים, נערים ונשים
ב מ חל קו ת נפרדות.
חיסול מוחלט
ב־ ^ 100א חריות
לפצעי בגרות
ובעיות עור
בשיטה מיוחד ת
ובלעדית למכון

״עור־חלק״
רח׳ ז׳גו טמס קי ,16 תל״אגיב
טלפון 242494
* מאות בחורי ם ו בחורו ת נרפאו
והם אסירי תודה ל מכון.

במולם שחייץ הזפופ
ששאג
*י** פקול המדינה האחרונה בעולם. שמישהו היה
מאמין כי תתמרד נגד הנהגתה של ארצות-
הברית, היא השכנה השקטה והמנומסת מדרום
— מקסיקו. השבוע, השמיע הזבוב
המקסיקאני שאגת־מחאה נגד שכנו הענק —
שהידהדה מסביב לכדור.
נאום מפתיע. צרות דחופות, אפילו
קטנות — משכיחות צרות גדולות יותר.
שאגת הזבוב הזכירה לעולם את אחת הבעיות
העיקריות שלו — שלא נפתרה עדיין:
זו של פירוק־הנשק. כל עוד לא באה על
פתרונה, ממשיכות מעצמות־העל בניסויים
גרעיניים תת־קרקעיים, מוסיפות למאזן־ה־אימה
האקולוגי. במקביל, ממשיכות הן בעיסוק
מקפיא־דם לא פחות — סיתוח אמי
צעי־לוחמה בקטריולוגיים. שיחות פירוז־ה־נשק
בג׳נבה נתונות כרגע, למעשה, בקיפאון,
לאחר ששתי המעצמות הקפיאו שני
נושאים מרכזיים אלה.
בנאום מפתיע, הציע נציג מקסיקו לשיחות,
ג׳ורג׳ קסטנאדה, שהמדינות הקטנות
המשתתפות בשיחות תתעלמנה מרצונן של
רוסיה ואמריקה, תעלינה הצעה משלהן: איסור
מוחלט של לוחמה ביולוגית וכימית,
ואיסור מוחלט של ניסויים גרעיניים תת־קרקעיים.״
מצם
מוזר. הביקורת החריפה שהשמיע
נציג מקסיקו הפתיעה רק בחריפותה. למעשה
ביטא הנציג את אי־שביעות רצונן של
המדינות הקטנות המשתתפות בשיחות —
•־שביעות רצון שגברה והלכה ככל שנראה
היה כי העניין אינו מתקדם. נציגת שוודיה
כבר רמזה, זמן מה לפני כן, כי הסיבה
האמיתית לכך ששתי המעצמות אינן מגיעות
להסכם, לפחות בנושא הניסויים התת־קרק־עיים
— היא, כי שתיהן מעוניינות בעצם בהמשכת
הניסויים, על־מנת להוסיף ולשכלל
את הטילים שלהן.
המצב דומה גם בנושא הלוחמה הכימית.
בעוד שמעצמות־העל מוכנות לדון בהגבלת
הלוחמה הביולוגית — הן מסרבות לעשות
כן גם בקשר ללוחמה הכימית. התירוץ:
ישנם חומרים כימיים המשמשים גם לצרכי
שלום, ואין אפשרות להגביל את הניסויים
בהם.
היה זה מצב מוזר: דווקא באחד המקרים
המעטים בהן שתי המעצמות מגלות זהות
אינטרסים — גורם שיתוף־הפעולה ביניהן
לדאגה בעולם.

ארה״ב
קרפ נוסף
ביו

הרפי לכושיס

הם אוהבים

צ סיי-ו
* #יין

£5זז £מ ץ > 6ו 0

0 $ 1 2 ;6א 1א

אחת התכונות המופלאות ביותר של רבני
ישראל, היא כישרם להשכין שלום. מבחינה
זו, נראה שהרבי מאיר כהנא, מנהיג הליגה
להגנה יהודית, לוקה קצת בחסר. ליקוי קטן
זה בא שוב לידי ביטוי השבוע, ב ב רו ק לין
וילאג׳ בניו־יורק; רק פתח הרב את פיו —
ומיד פרץ קרב סוער, שבו השתתפו כאלף
לוחמים, בין חסידיו לבץ סטודנטים כושיים
מקומיים.
הכושים נמחצו. התקרית אירעה כאשי
רבי כהנא, מלווה על־ידי כמאתיים מחסידיו,
הגיע לקפטריה של בניין הפקולטה
שהיה מלא בחלקו סטודנטים כושיים. הרבי
עלה על שולחן, החל נואם ומנצח על
השמעת סיסמא־ת במקהלה .״הסטודנטים הכושים
חשו שהם תיכף נמחצים,״ דיווח כתב
עיתון בית־הספר שנכח באירוע מבלי להסביר
את עצמו. מכל מקום, מילה פה מילה
שם — והמכות החלו.
שני הצדדים הזעיקו תגבורת, ומישהו הזעיק
משטרה. עד שזו הגיעה, התפשט כבר
הקרב החוצה, עד לרחובות הסמוכים. המשטרה
שנאלצה לטרוח רבות עד שהרגיעה את
( ה מ שן ב ע מו ד ) 12
* ניסויים
כבר אסורים.

פני

הקרקע

ובאוויר

העולם הזה 1758

האנשים המופשרים האלה, אין
להם מה לומד.

* ^ חדמחכ רי ־ הממשלה אמר לא
מכבר, בנאום בעיתונות :״הטלוויזיה הישראלית
היא עלבון למדינה.״
פסוק זה נחרת בזכרוני, מפני שהוא
קולע בדיוק למטרה.

הטלוויזיה אינה רק גרועה, ילי
דותית, חובבנית, באנאלית, חס
רת משמעות וחסרת ערד.
כל זאת אפשר היה לסלוח לה.

אבל היא עלבון למדינה, המתיימרת
לייצג את הגאון היהודי
מדורי־דורות. היא עלבון לציבור
שזהו הביטוי העיקרי שלו.
שהרי מסך הטלוויזיה אינו אלא ראי, בו
רואה הציבור ערב־ערב את עצמו. והנה נסתבר
כי שלושה מיליון ישראלים, המשוכנ־עים
שהם מעצמה עולמית מבחינה צבאית,
מדינית ותרבותית, אינם מסוגלים לקיים תח־נת־טלוויזיה
יחידה ברמה של עיר־שדה
אמריקאית.

איני מוכן גם לתלות את הקולר בחוסר-
כשרון. אנשים בלתי־מוכשרים יש בכל חברה,
בכל הזמנים, בכל השטחים. הם מהווים
תמיד את הרוב הגדול בקרב היוצרים. אין
להם כל חשיבות.
השאלה היא: מה קורה למוכשרים?
מה קורה למוכשרים שלנו?

מדוע ה ם אינם יוצרים דבר
בעל ערף?

ך ש לי י די ד (ידיד אמיתי, כי הוא שו־
1נא אותי שינאת־מוות) ,שאני חושב אותו
לאחד האנשים המוכשרים בארץ בשטח
מסויים.
מזה עשרים שנים מחכה אני, כמו כל

סלאבי, ושמשמעותה: לעשות משהו חסר־ערך,
לשם הפקת רווח קל.
דור שלם של יוצרים, וביניהם כמה בעלי-
כשרונות מובהקים, עוסק בחלטורות.

התרבות, הקולטורה, פינתה את
מקומה לחלטורה.
האנשים אצים־רצים מערב־ראיונות למחזמר,
מכתיבת פיליטון להופעה פוליטית חד-
פעמית, מתערוכה של מה־בכך לפסטיבל של
שירי־אפם, מחנוכת בניין פאר חסר־השראה
לעבר חלוקת פרסים־על־שום־דבר — פרפסו־אום
מובילה רעשני, פעלתני, המסתובב סביב
לא־כלום.

החלטורה השתלטה על חיינו,

י •י היתר, דרושה כדי להסב את תשומת־ליבנו
לשואה התרבותית, הכלכלית, שפקדה
אה המדינה מאז ראשית ימיה.

היכן הרומאן הגדול שנוצר בארץ
זו, כדור שלאחר עגנון?

הימן המחזה הישראלי, שמישהו
בחו״ל יהיה מעוניין להזכירו בעוד
עשר שנים בהרצאה על המחזאות
של המאה ה? 20-

* * רו ע 1־ מהי סיבת הכשלון הנורא הזה?
ישנן, כמובן, אמתלות לרוב.

אפשר לומר שאנחנו חיים כתקופת
מאכק ויצירה, וכל הגאון
הלאומי מושקע ביצירות כמו
צה״ל, או הקיבוץ.
תירוץ יפה, אך לא משכנע. חברות רבות
יצרו יצירות־מופת היסטוריות בימי מאבק.
המוזות אינן חייבות לשתוק כאשר התותחים
רועמים במשך עשרות שנים.
יש אומרים כי סיבת המחדל טבועה במהות
המישטר הקיים בארץ. איש אינו מגיע
לטלוויזיה, אם אינו כלבלב נאמן המקשיב
לקול אדונו, והאדון הוא עסקנצ׳יק בעל
אינטליגנציה של ציפור.
אבל גם יו אינה סיבה, אלא תוצאה, לא
חשוב מה עולל לנו מישטר זה.

חשוב מדוע אנחנו סובלים מיש
טר כזה, מדוע הוא יכול להתקיים.
כל עם זוכה לגולדה שהוא ראוי

כולם חיים את חיי הרגע, בתים־
כול גובר והולך, תוף שינאה הדדית
וקינאה הדדית, ואני מניח
שכל אחד שואל את עצמו, לפעמים,
בשעות הקטנות של הלילה :
מה קורה עימי?

הנה לפנינו דור שלם של פוליטיקאים
שגדלו בארץ, שהפכו
שרים ואף ״שרים כבירים״ ,שבל
פעולתם היא חלטורה.
במקום מצע רעיוני, יש להם
מסע ראיוני.

היכן הסיפור־הקצר — האחד הראוי
להיכנס לאנתולוגיה בינלאומית, כיצירה
בת־קי־מא?

אף לא יצרנו אן? יצירה אחת
שהיא למעלה מבינונית ובת־חלוף,
שהיא חשוכה, בת-קיימא, בעלת
ערף כלל-אנושי.

הארכיטקט, שהכל ניבאו לו עתיד מזהיר,
בונה שיכונים וגורף כסף מפני שאין לנגד
עיניו שום תפיסה תרבותית, שום בשורה
אנושית, העשוייה להוליד בדמיונו את הבניין
שימשוך תשומת־לב עולמית בעוד
חמישים שנה.
כולם חיים מן היד אל הפה, תרתי משמע.

** ק כהיסוס אני קופץ את הקפיצה מן
1התרבות אל המדיניות, מן האמנים אל
המדינאים. אני יודע שאלה הם שטחים שונים
לגמרי, ויש להם חוקי־יצירה שונים.
בכל זאת, איני יכול להתעלם מן הדמיון
המפתיע, למראית עין, בין הסופרים והשחקנים,
מצד אחד, ובין הפוליטיקאים המרכזיים,
מצד שני.

נדמה לנו שאנחנו עם הספר. ד
הנה אנחנו חדווה ושלומיק.

ך* שואה התרבותית של הטלוויזיה

היכן הסרט הישראלי האחד הראוי להיזכר
בנשימה אחת עם סרטי פלמי, אנמו-
ניוני, ברגמן?
לאן שנפנה — למוסיקה, לאופרה, לשירה,
לציור, ובעיקר לארכיטקטורה — נמצא את
אותה התמונה. אפסיות, המתרוממת פה ושם
לדרגה של בינוניות טובה, .

המחזאי המוכשר, המייצר שוב ושוב מחזות
מבריקים אך חסרי־ערך, עושה זאת מפני
שאין בליבו כל בשורה שהיא — לא חברתית,
לא מדינית, לא אנושית. לכן הוא
פונה לחלטורה, מספק מערכונים לאותה
תופעה של חלטורה ישראלית בה״א הידיעה,
הקרוייה ״להקה צבאית.״
הסופר המוכשר חוזר ברשימותיו עד אין
סוף על אשר כתב, ביתר כשרון, לפני עשרים
שנה — עוסק בחלטורות כדי לברוח
מן הרומאן הגדול, שאין לו מה להשקיע בו.

עם הגזפר גזפך רשגז שר זזתוה ושרון ןיגן
ידידיו (שגם אותם הוא שונא) ,לספר הגדול
שיכתוב.

אבל אין הוא כותב את הספר.
אין לו זמן. הוא כיתב מאמרים. פיליטונים.
שירים. מערכינים.
אין לו פנאי לכתיב דבר אהד שיש לו
ערך, שיחיה יותר משבוע.

בל חייו הם הלטורה.
וכך הוא חי לו בפעלתנות מתמדת, תמיד
במרכז של משהו, ומשחק את תפקיד ילד־הפלא
— כשהוא מנסה להשכיח עצמו ומאחרים
שהוא כבר נמצא במיטב גיל־העמידה,
גיל שבו כמה וכמה מגדולי היוצרים כבר
הלכו לעולמם.

כולנו מחכים עדיין ליצירתו -
אך בסתר לכנו בבר השלמנו עם
העובדה שהכישרון האמיתי הזה
יורד לטימיון, ולא ישאיר אחריו
אף דבר אחד שיש לו ערך, מלכד
במה פיליטונים קצרצרים.
כולם עוסקים בחלטורה -לא
בצד היצירה, אלא במקום היצירה.

הו סיפור טיפוסי. תוך שינויים קלים
1אפשר להתחילו על משוררים, סופרים,
צייי־ים, פסלים, ארכיטקטים ומלחינים לרוב.
מילה ניראה ,״חלטורה.״ דומני שמקורה

על הטלוויזיה, על הספרות, על
התיאטרון, על הכל.

ן* הלטורה מכניסה כסף. הרבה-הר-
1 1בה כסף. שחקן מוכשר, זמר, סופר,
המקדיש את חייו לחלטורה, יכול להשתכר
יותר ממנהל חכרת־ענק, מבלי שמס־הכנסה
יוכל לשים את ידו על הלק־הארי.

אבל אינני מאמין בי תאוות•
הבצע היא הגורמת לתרכות ה־הלטורה,
לאנטי-תרבות.
הפסיכולוגים אומרים לנו, כי שום יצאנית
אינה עוסקת במקצועה בגלל הכסף. הכסף
זורם דרך אצבעותיה, ונעלם כפי שבא. היצאנית
שנדמה לה שהיא עושה מה שהיא
עושה בגלל כסף, משתמשת רק כתירוץ
כדי להסתיר מעצמה את מניעיה האמיתיים,
המתחבאים בנבכי נפשה.
סבורני שאותה הדבר נכון לגבי החלטו־ריסטים.
נדמה להם שהם רודפים אחרי הכסף,
שהם עושים מה שהם עושים כדי לקנות
מכונית, דירה, וילה, כרטיסי־טיסה, בילויים.

משקרים לעצמם.
הם עוסקים בחלטורה מפני שאינם רוצים
לעסוק ביצירה אמיתית. והשאלה היא שוב:
מדוע?
איני מוצא תשובה אחרת מאשר זו:

הם אצים מראיון־טלוויזיה לראיון־רדיו,
מנסחים סיסמאות מפוצצות לכותרות של
מחר בצהריים, ממציאים עקרונות פוליטיים
הנשכחים שעה אחרי השידור.
לעיתים נדמה כאילו הממשלה כולה עוסקת
בחלטורה, חייה מן היד לפה, מנהלת
מדיניות לשבוע או לחודש, כאשר השנה
הבאה (,שנת בחירות בארצות־הברית, נא
לזכור!) היא הייעד ההיסטורי שיש להגיע
אליו, וכאילו אין כל טעם לחשוב על השנה
— 2001 שנה שבה רוב אזרחי ישראל ד־היום
עוד יהיו היים ופעילים.

די להשוות אדם כמו דויד כף
גוריון, כעל התפיסה המדינית
אידיא־ית-מוסרית המגובשת, עם
אנשים כמו משה דיין ויגאל אלון,
בדי לעמוד על ההבדל המהותי
בין יצירת־חיים לבין חלטורה.
השוואה זו דומה במידה מפתיעה להשוואה
שבין ש״י עגנון ו .--

י* חלטורה הורסת את כוח־היצירה
; ) שלנו בכל השטחים. היא רובצת עלינו
כקללה.
זה בטוח, ואין זה גילוי חדש או מקורי.

איני יודע מהי התרופה לכך, ואם
יש תרופה בכלל.
אולי יש תועלת בעצם הצגת המציאות
במלוא החריפות, והבאתה לתודעת הקורבנות,
כדי לגייס כוחות נגדיים.

אולי.

בעולם
הגיע משלוח נוסף ש*7

(המשך מעמוד ) 10

הרוחות, מחפשת עתה מועמדים להעמדה לדיו•

ם1וונ
1י 1ל דאף 250ב״ס
רוסיה מחיאות׳ הכפייס
עלו ביוקר

לוכ 1כגד

מ מ אי ס ב מיו חדלמש איו תלילנדסופרביבר, ס 1פ ר -הי פ.1

מחיאת־כפיים שלא במקומה, עלתה לעורכו
של עיתון סובייטי ולצוות עוזריו במקום
עבודתם. המגוחך בפרשה הוא שאזרחים
טובים אלה אפילו לא מחאו־־כפיים:
הם רק דיודחו על תשואות של אחרים.
ולמתים — הידד. כאשר מדווחים בעיתונות
הסובייטית על נאומיהם של אח״־
מים, חובה לציין לא רק את דברי הנואם,
אלא גם את מחיאות־הכפיים מצד הקהל.
בדווחו על נאומו של הנשיא ניקולאי פוד־גורני,
ביום הראשון של ועידת המפלגה
הקומוניסטית האחרונה, שיבץ העיתון, ב־תמליל
של הנאום 117 ,פעם את המילה מחיאות
כפיים. בדיקה שלאחר המוות הוכיחה,
כי המספר הנכון היה ,107 והעיתון שגה
בעשרה מקרים.
אלא שהקצף על עורכי העיתון יצא רק

0מיוצרים גםע בו ר
מנו עי דיז ל ¥
ע נ קי יצרני ה ציוד הכ בד
ל מ חב רי ם

עגורני בניו לרכב בו ל דוז רי ם ס פינו ת
משא בו ת ו עו ד

ו כני משהקרם1״
רזז דיבל 26 תל־אביב טל 41 .ג?ג

חמנ 1י

מי נו לטה
קיגלת חיזגמך,

•דע 10
אותו בחקדס,

להטיג ברזנויודג ד! בזוכרוד־ודג

שניים ממוך 7,000 העצורים שעצרו
כוחות הביטחון, נע ת הפגנת ההמונים
בוושינגטון בשבוע שעבר, מוגלים על-ידי
שני שוטרים. מול כוונת רבבות המפגינים
לשתק את עיר הבירה על־ידי חסימת
עורקי התנועה, נקטו משטרת העיר ומשטרת
המדינה, שנעזרו ביחידות חי״ר
ומארינס, בשיטת מעצרים המוניים. השיטה
הוכיחה עצמה, והמפגינים לא
הצליחו לשתק את העיר. יחד עם זאת,
היה ברור לכל הצדדים, בי זוהי רק
פעולה ראשונה מסוגה, מצד ה אי מוני ם
הלוחמים נגד המלחמה בויאט-נאם.

בגלל מקרה אחד מתוך העשרה: כאשר הזכיר
פודגורני בדברי־הפתיחה שלו את מותם
של מנהיגים קומוניסטים בחו״ל, ביניהם
מנהיג הגרילה הקובני ארנסטו (צ׳ה) גווארה,
ונשיא ויאט־נאם־הצפונית הו־צ׳י־מין. במקום
זה, הכניס העיתון את המילה, מחיאות
כפיים.׳
לדעת מומחים מערביים, לא היתד. זו
טעות דפוס או הזנחת מערכת, אלא מעשה־זדון
של אחד מפועלי הדפוס. את קוראי העיתון,
מכל מקום, הצחיקה הטעות מאוד.
את העורך ועוזריו, המחפשים כרגע עבודה
— פחות.
העולם הזה 1758

חשבונזת

על אמונתו התמימה בערכן המעשי של כתבותיו.
אם הוא חושב שהממשלה תקים
ועדת־חקירה שהמשטרה תפתח תיק לב־פיטוריו
הפתאומיים של עלי סאברי הפרו־סובייטי
מוסברים על־ידי פרשנים רבים כמחווה
של רצון טוב מצידה של מצריים,
וצעד ממשי לקראת התפייסות עם ארצות-
הברית.
ישראל, שודאי אינה רואה בעין יפה סימני
השתפרות אלה ביחסי מצריים־ארצות־הברית,
חייבת עכשיו לעשות מחווה דומה

של רצון טוב, כלפי ברית־המועצות כדי
לשמור על איזון הכוחות של המעצמות ב־מיזרח־התיכון.
הז׳סטה
היפה ביותר שגולדה מאיר יכולה
לעשות עכשיו כלפי ברית־המועצות היא לפטר
את אבא אבן. מה גם שצער זה היד,
מתפרש כמחווה של רצון טוב מצידה של
גולדה מאיר כלפי ישראל.

הקלאסיים לניהול משא־ומתן: גזר ושוט. הגזר
— פתיחת התעלה, נסיגתה של ישראל
מסיני, ניצחון מדיני, וכמובן תמיכה כלכלית
ושיקום הריסותיה של מצריים. השוט
— עקשנותה של ישראל.
בידיה של ברית־ד,מועצות, לעומת זאת,
מצוי רק הגזר. היא יכולה להציע למצריים
תמיכה צבאית ומדינית שעד כה, ארבע
שנים לאחר תבוסתה של מצריים, לא קידמו
את מצריים אפילו צעד אחד לקראת מטרתה
הגדולה. אין בידיה של ברית־המועצות שום
אמצעי־איום, שירתיעו את מצריים מעריכת
תרגילי התקרבות לארצות־הברית• השוט היחידי
שיש בידיה הוא: יהדות ברית־המוע־צות.
בהתירה
את עלייתם של יהודים מרוסיה
— רומזת מוסקבה לקאהיר שכל נסיון להשתחרר
מחיבוקו העז של הדוב הרוסי וחיזורים
אחר אמריקה, יחזק את ישראל
מבחינה מיספרית ואיכותית. וכדי שהרמז
לא יהיה שקוף מדי, מעמידה ברית־המו־צות
פנים כאילו אין בכוחה לעמוד נגד
התקוממותם הגלוייה של יהודי רוסיה ונגד
התעוררות דעת־הקהל העולמית. אם המצרים
לא יתפסו את הרמז הזה, יכול להיות
שברית־המועצות תיאלץ למכור לישראל
מטוסים וטילים, בטענה של כניעה ללחצים
בינלאומיים.
המסקנות המתבקשות מחיזוריהן של שתי
המעצמות הגדולות אחר מצריים הן מעניינות
ומסובכות מאוד: סירובה של ישראל לסגת
מהשטחים יגרום לכך שמצריים תתייאש
מאמריקה, ותחזור לתלות את תקוותיה
בברית־המועצות. התרחקות מאמריקה תביא
להפלתו של סאדאת( ,עקב כשלון מדיניותו)
לחיזוק המנהיגות הפרו־סובייטית, וממילא
להפסקת העלייה מברית־המועצות.
אם אנחנו מעוניינים איפוא, להגביר את
זרם העלייה מרוסיה, לשפר את יחסינו עם
מוסקבה ואולי אפילו לזכות בתמיכתה הכלכלית
והצבאית, עלינו לסגת מסיני ולחזק
על־ידי כך את השפעתה של אמריקה על
מצריים.
מסובך מאוד, נכון? אבל יש בזה משהו.

חיפה עיר הבילויים
את הדו״ח התמציתי ביותר על מצב ה־בידור
וחיי־הלילה של חיפה שמעתי השבוע
מפי בחור שנון, שחזר מביקור חטוף בפני-

נת הכרמל* .ביום הראשון,״ אמר הבחור,
״נחתי שם שבועיים, אבל למחרת זד, נמאס

..אות-הקוריעה״ לרו כסלו
אולי כבר הספקתם לשכוח, אבל לפני
חודשים מיספר ד,חייבתי במדור זה להעניק
מדי פעם בפעם את ״אות־הקריעה (,בצורת
חבנית־ביצים מיניאטורית) לכתב עיתון,
רדיו או טלוויזיה, שיגלה אמת בלתי־ידועה
לציבור ויצליח על־ידי כך לשנות במידה
כלשהי את המצב.
אם כן, את ״אות־ד,קריעה״ של אביב
1971 אני מעניק בזאת לכתב עיתון ״הארץ׳״
מר רן כסלו, אשר בסידדת מאמריו ״פשע
מאורגן בישראל״ הצליח לגלות לציבור

11 1

דיקת העובדות, אותן הביא לידיעת הציבור
— מגיע לו בהחלט העיטור של כנפי־טח־נת־רוח.

נגד
העירום
רבותי, בואו נדבר קצת על עירום. עירום
בעיתונות, בסרטים, בתיאטרון, בחיים.
האם החברה המתירנית, המסירה יום־יום
את ההגבלות שהיו מקובלות לגבי גוף האדם,
עושה אותנו חכמים, רגישים ומאושרים
יותר? האם הצעד הזה, שצעדנו קדימה,
הוא באמת בכיוון הנכון?
יש לי ספיקות. ספיקות רציניים.
מיום ליום גוברת בי ההתנגדות לעירום.
ההתנגדות שלי איננה בתחום החוק או בתחום
המוסר. אני חושב שמותר לפרסם
צילומי־עירום בעיתונות, ומותר להראות
עירום בתיאטרון ובקולנוע ללא הגבלה של
איך, מה וכמה. אינני חושב שהעירום משחית
את נפשו של האדם.
ההתנגדות שלי לעירום היא על רקע אחר
לגמרי. אני רוצה להתריע על הסכנה ה־צפוייה
לכושר רגישותו האירוטית של האדם,
כתוצאה מחשיפתו לעירום.
פיקאסו, אם אינני טועה, אמר פעם שלכל
אדם יש מיכסה
של כושר־התרגשות
לגבי דברים שונים.
תבונה אנושית עמוקה
זו, שנתגלתה
לי במיקרה, ובאיחור,
לצערי, פיענחה
בבת אחת תעלומות
רבות בתוכי וסביבי.
את המיכסה הקצובה
הזו של כו־שר־התרגשות,
שניתנה
לנו כירושה או
כפיקדון, אנו יכולים
לבזבז בן רגע או
תוך לילה, אך אם
ננהג בתבונה, אם
לא נפריז במשיכות
מתוך החשבון הקצוב
שבידינו, עשו־ייה
איתר, מיכסה
עצמה להספיק לנו
לכל החיים, או לפחות
ליותר מאשר
ליל־הוללות אחד.
כושר ההתרגשות
שלנו, לפי הנחה זו,
לגבי כל דבר בחיים
— אהבה, מין, מזון,
כאב, יצירה, סבל,
צדק ועוול — אינו
מעיין בלתי־נדלה של
מים זכים, אלא כלי
בעל קיבולת מסויי־מת
מאוד. מימדי ה־רזרודאר
הזה שונים,
כמובן, אצל אנשים שונים ותלויים בתורשה,
חינוך ואלף דברים אחרים. זה יכול להיות
כד, חבית או בור. מכל מקום, לכולם יש
תחתית שאליה, בין אם נרצה או לא נרצה,
אנו מגיעים באחד הימים. לפעמים קורה נס
גדול, וכד השמן, אשר צריך היה להספיק
ליום אחד, מספיק לשיבעה ימים, אך אפילו
לניסים יש גבולות. אותו כד אינו יכול,
בשום פנים, להספיק לנצח.
קחו, למשל, את אחת מחודיות־היסוד המשותפת
לכל האנשים ללא הבדל דת, גזע,
לאום, סטאטוס חברתי או מצב כלכלי. כת״
נתי לכושר התרגשותו המינית של האדם.
העירום, ככל שזה לא יישמע אבסורד, הוא
אנטי־מיני, בכך שהוא אינו משאיר דבר לדמיון.
הוא התחנה האחרונה במסע שלנו
לעבר ההתרגשות, ומעבר לה מוטל מידבר
השיממון.
הציפייה שלנו להגיע לתחנה אחרונה זו,
מראות־השווא ותעלולי־הדמיון המזינים את
נפשנו לאורך הדרך, הם הכוח המניע, המקיים
בנו את המתח האירוטי. כמו בכל
יצירת אמנות גדולה — הבלתי־נודע (המיס־תורי,
הבלתי־מובן, החידה, המעורר מחשבה,
המגרה את הדמיון) חשוב לאין ערוך יו
תעלומת
העלייה מברית־המועצות
הרבה אנשים נאיביים, ביניהם שרי־ממש־לה
ופרשנים מדיניים, מאמינים שאת זרם
העליה היהודית מברית־המועצות יש לזקוף
לזכות עמידתם הגאה של יהודי רוסיה, התעוררות
דעת־הקהל העולמית, גל ההפגנות
נגד ברית־המועצות בכל רחבי תבל, ועוד
כל מיני לוקשים ממין זה. התמימים האלה
באמת חושבים שהקרמלין נבהל מהפגנות
היהודים.
רבותי, יש גבול לנאיביות! אילו ברית־המועצות
היתד, באמת רוצה, לא היה שום
יהודי מצליח להתקשר טלפונית עם העולם
החופשי, ובוודאי ששום קבוצה של יהודים
לא היתד, מצליחה לערוך שביתת־שבת ו־שביתת־רעב
במסדרונות משרד־הפנים הסובייטי,
בשביל עבירות הרבה יותר קלות מאלה
מאכלסים היום רבבות אזרחים סובייטיים
את בתי־הכלא, מחנות־העבודה ובתי־המשוגעים
שברחבי ברית־ד,מועצות. הרכבות
שהעבירו לסיביר עמים שלמים, מסוגלות
עוד להסיע לשם כמה מאות יהודים, המעיזים
להפגין במוסקבה.
אז מה מתרחש שם? מה פתאום התחילו
הרוסים להתיר את עלייתם של יהודים לישראל?
התשובה, נדמה לי, פשוטה מאוד.
ההתקרבות המצרית־אמריקאית החלה להדאיג
את הרוסים מאז עלייתו של סאדאת
לשלטון. מצריים הבינה שרק ארצות־הברית
מסוגלת להחזיר לה את כבודה ואת השטחים
שנכבשו על־ידי ישראל, מצריים מבינה גם
שאמריקה לא תהיה מוכנה לעשות בשבילה
את השרות הפעוט הזה חינם, והוויכוח המתנהל
זה חודשים בין וושינגטון לקהיר
הוא על גובה דמי־השרות.
אמריקה לא תפעיל שום לחצים על ישראל,
כל עוד נמשכת ההתמקחות על המחיר.
עקשנותה של ישראל היא קלף מיקוח נהדר
בידי אמריקה. ברגע שמצריים תקבל את
תנאיה של וושינגטון, ותעשה את כל הסידורים
שיבטיחו את תקפות חתימתה על
ההסכם (סילוק המנהיגים הפרו־סובייטיים
מעמדות־המפתח, וחיזוק עמדתו של סאדאת)
תקבל מצריים כל מה שהיא תבקש מישראל.
בידיה של אמריקה מצויים שני האביזרים

ווו

צרכנייד,אינפורמציה אמת שעד כר, היתד,
ידועה רק לפקידי עיריית תל־אביב, מר מרדנו
צרפתי (מנטש) ומקורביו, פקידי־ממשלה
בכירים ושרים, בעלי סטייקיות וסוחרי־יר־קות׳בשוק
הכרמל.
באומץ־לב, באובייקטיביות ובעבודה עיתונאית
מקצועית, הביא מר כסלו לפנינו ידיעות
מבוססות, מהימנות ומדאיגות ששום
עיתון, עד כה, לא טיפל בהן ועל כך מגיעה
לו התודה והברכה. נוסף ל״אות־ר,קריעה״
אני מעניק לו בזאת את ״סיכת־דון־קישוט,

תר מאשר הנודע (המובן, הפתור, המסוכם,
הסופי).
אין ספק שאשר, בשימלת מקסי, המרימה
את שובל שימלתה ומגלה טפח קרסול,
עשוייה לעורר בנו התרגשות אירוטית הרבה
יותר גדולה מאשר, בביקיני על שפת־הים,
או אשה המתהלכת עירומה בבית. נדמה
לי שניתן לקבוע כאן חוק אופטי מיוחד
במינו :״ככל שמתגלה לעינינו פחות — אנו
רואים יותר, וככל שמתגלה לעינינו יותר —
אנו רואים פחות.״
כאן, איפוא, טמון עיקר ההתנגדות שלי
לעירום בעיתונות, בתיאטרון, בקולנוע ובחיים.
העירום מקהה את חושינו, ומחסן
אותנו בפני התוגשות ממנו. שום אשה אינה
מסוגלת להיות מגרה במערומיה, כפי שהיא
מגרה אותנו כאשר אנו מפשיטים אותה בדמיוננו.
תהליך ההתערטלות, המאבק האינטלקטואלי,
רגשי ופיזי, הכרוכים בתהליך
זה, הם הרבה יותר חשובים, מגרים ומפרים
מהשגת המטרה.
אתם זוכרים את
השיר הקטן ״הדו־כסת״
של אדמונד
רוסטאן, בתרגומו של
ז׳בוטינסקי? ״ארוס,
ארוס, לי תתן נא /
אהבה לא א שימה/,
לא ארוונה, עבר הנה
לרקיע / ,כי חלום
נפשי חופשת /תם
חלום, תבל נהרסת
/ ,כה אוהב את
המכסה אל־תגיע.״
הדוכסת העירומה
בתיאטרון, בקולנוע,
בעיתונות ובמיטבח
היא בסך הכל מני־קן,
בובת חלון־רא־ווה,
אשר יחד עם
בגדיה השילה מעל
עצמה את כל ה־מיסתורין
המופלא,
המגרה והמפרה את
דמיוננו והמכלכל את
המתח האירוטי שבזכותו
אנו נמשכים
אליה, יי ומקווים להגיע
אליה, ויילוד עם
זאת לא להשיגה.
לתיאור* קשטחית
שלי על הסכנות ה־נפשיית
הצפויות לני
מן ה עימם י יץ: גם
השלכות מעשיות :
אם את רוצה לקיים
מתח אירוטי בחיי־האהבה שלך — עשי הכל
כדי שאהובך לא יראה צילומי־עירום, סרטים
פורנוגראפיים, אלבומים של תנוחות־אהבה,
ולעולם, לעולם את תיראי בפניו עירומה! אל
תראי לו בערב הראשון כל מה שיש לך,
וכל מה שאת יודעת לעשות. חני לו לרצות,
לשאוף, לחלום כמה שהוא רוצה, אבל אל
תתני לו להשיג. מיכסת כושר־ההתרגשות
של הגבר שלך נתונה בידייך.
את יכולה לרוקן את האוצר הזה בן־לילה,
לשרוף הכל בהילולה אחת גדולה (ואין בזה
שום רע, כמובן) ,אך אם את אשה חסכנית,
אם שאלת הזמן מעסיקה אותך, אם את
דואגת ל״אהבת־נצח״ ,אם את רוצה שגם בשנה
החמישית לנישואין שלכם יישאר משהו
מן המתח האירוטי שהיה קיים ביניכם בירח
הדבש — התגלי לפניו לאט־לאט, בזהירות,
לאחר מאבקים, וגם אז בקמצנות
רבה.
ככל שהוא יראה פחות, הוא ירצה לראות
יותר, וככל שהוא יכיר ויבין אותך פחות,
הוא יחזר אחריך יותר.
לבשי מקסי לא רק על גופך, אלא גם
על ראשך ונשמתך.
האמת העירומה — משעממת וממיתה.

נסיגה 30ס מהתעלה
ת 0₪ת 10 בו-לב • נונחות מצריה

חבטחת

שבוע ביצעה גולדה מאיר תרגיל גאוני.
1 1רק מתי־מספר ידעו עד כך. ואלה שידעו -שתקו.
לגבי האזרח הרגיל, היה ביקור רוג׳רם פססיבל אחד ממושך. העיתונות, הסובלת כעת
ממילא מבצורת טוטאלית של חדשות, התנפלה על הביקור כמוצאת שלל רב. כל חיוך, כל
שיהוק של שר־החוץ האמריקאי, עוזריו, נשותיהם, טייטיו ונהגיו, דווחו באריכות. צהרון
אחד הקדיש ביום אחד שישה עמודים שלמים לידיעות, סקירית, פרשנות, ניחושים, השערות
ודברי־נבואה על הביקור ותוצאותיו.
מול המלל המשתפך הזה, עמד האזרח חסר־אונים. הוא שמע הצהרות שרים ועורכים,

דייו מחנה

תצלום מרתק זה ניראה את שר־הביטחון בשעה שהמתין ל־בואו
של סיסקו, כשהוא חצי חבוי מאחורי שיח, ובזרועו השמאלית
התיק בו הכין את הרשימות לשיחה. החיוך הנצחי שלו נראה מאולץ מאד.

לא זו בלבד שנשאר נאמן לנכונותו לשלום, אלא גם ערך טיהור בצמרת
מישטרו וניפה את מתנגדי השלום עם ישראל. בשיחותיו עם רוג׳רס
גילה סאדאת גמישות, ורמז על נכונותו להתפשר לגבי פרטי ההסדר
החלקי.
ההצהרות הנוקשות של דוברים מצריים, שנופחו בשימחד, רבה על־ידי עיתוני ישראל,
נועדו לתיצרוכת פנימית בלבד.

גולדה הבינה שאינה יכולה לפטור את שר החוץ של ארצות־הכרית
בהצהרות ריקות, וכי הפעם אין מנוס מהתחייבות של ממש.
| * 1 11111111ח 1ליגאל אלון, שעה שרוג׳רש לוחץ את יד גולדה. כמשך כל
^ 1111111 11/1 /המישחק עמד אלון מן הצד, בכוונה ברורה לתת לדיין
להסתבן הפעם בהבטחות נסיגה. התמונה מראה: רוג׳רס מייצג, סיסקו פועל.

רוג׳רס לא יכול היה לחזור הביתה, כשבפיו הבשורה שמצריים גילתה גמישות, בעוד
שעם ממשלת ישראל אין טעם לדבר.
לגבי ההסדר הכולל לא היתה גולדה מוכנה לוותר במאומה. כי הוויתור האפשרי היחידי
הוא: הודעה על נכונות לחזור לגבול הבינלאומי בין מצריים וארץ־ישראל, במיסגרת חוזה־שלום.
לכן
היתה רק אפשרות אחת לוויתור משמעותי: הודעה על נכונות לנסיגת צה״ל מתעלת
סואץ.
גולדה פחדה לתת בעצמה התחייבות כזאת, שמא ינצל זאת מחר משה דיין, כדי להציגה
כשבר־כלי ולהעמיד את עצמו בראש מחנה הניצים.

אף אחד מן ההודעות והניחושים לא הכיל מידע של ממש על מה שהתרחש באמת באותם
ימים קדחתניים.

משום כך נקטה בתכסיס: היא הטילה על משה דיין לברר את פרטי
הנסיגה עם עוזר־שר־החוץ, ג׳וזך פיסקו.

שהתחרו ביניהם באי־אמירת דבר. הוא לא קיבל תשובה אף לא על אחת משאלותיו:

האם התקרב השלום? האם התרחק? האם השיג רוג׳רם משהו?
האם יצא בידיים ריקות? האם קטן המרחק בין עמדות גולדה ו•
סאדאת, או להיפך?

האו 01 שד ד״!
*י אמת היא זו: חלה התקדמות משמעותית לקראת ״הסדר חלקי״ ,הכולל נסיגה
1 1ניכרת של צה״ל מתעלת־טואץ.

התרגיל של גולדה היה טמון בכך שהתחייבות זו לנסיגה נרשמה על
שמו של משה דיין.
עוד לפני שהגיע רוג׳רס, כבר היה ברור לגולדה שהפעם היא תצטרך לוותר ויתור ממשי.
התקווה האחרונה למניעת צורך זה היתד, שנשיא מצריים ייסוג מהסכמתו לשלום.

אולם הדיווחים מקהיר היו מדכאים כיותר (לגבי גולדה) :סאדאת
דיין אפשר לכך קאים,

היה יכול לסרב, כמובן. אבל אז היה מציג את עצמו כלפי האמריקאים כאדם שאי־לעבוד
עימו, והיה מעורר על עצמו את זעם ממשלת ניכסון.
לא היה דיין מוכן. הוא עדיין מקוזה להיות לראש ממשלת־ישראל בהסכמת האמריובתמיכת
מערכת־הביטחון האמריקאית.

לכן בחר ברעה במיעוטה: לקבל על עצמו את ההתחייבות לנסיגה,
הן מבחינה מוסרית והן מבחינה מדינית, תוך נאמנות לגולדה מאיר.
לפגישה המכרעת, שנתקיימה בין דיין לבין סיסקו ביום ו׳ ,ושצבא־הצלמים לא טרח
להנציחה, בבולמוס הכללי של הביקור, נכח עוד אדם: שמחה דיניץ, איש־אמונה הפרטי של
גולדה מאיר.
״הוא מילא שם תפקיד של רשם־קול,״ התלוצץ אחד מראשי המישטר.

דיניץ היה דרוש לגולדה בעד, בדי שדיין לא יובל להתבהש, בבוא
העת, למה שאמר, במינהגו.

מה סוכם
*ץ ה סוכם בין דיין לבין סיסקו?
שום מיסמכים לא הוחלפו, אך הדברים נגעו לארבע נקודות עיקריות:

עומר! הנסיגה של צה״ל מהתעלה.
צורת התפיסה של השטח המתפנה.
צורת התחזוקה של מעוזי קו בר־לב.
התחייבות אמריקאית לחוש לעזרת ישראל, אם יתפסו המצרים
והסובייטים את השטח, בניגוד להסבם.

תוצאות השיחה:
#1האמריקאים הבהירו לדיין שאין מה לדבר על נסיגה ס-־מלית של כמה קילומטרים.

למעשה סובם על נסיגה של ב־ 30 קילומטרים.
לדעת האמריקאים, לא משבש הדבר את המערך העיקרי של צה״ל בסיני.
פרט סיקאנטי: נסיגה זו היא בערך לאותו קו, שבו רצה משה דיין להיעצר במלחמת
ששת־הימים. רק מעטים יודעים שדיין התנגד אז לתפיסת הגדה של תעלת־סואץ.

• לגבי תפיסת השטח -אסור לצבא המצרי לחצות את התעלה.
ישראל מסכימה לתפיסת השטח בידי פקידים וטכנאים מצריים. מצריים דורשת תפיסתו
על־ידי מישמר מצרי צבאי סימלי, לפחות. הסתמנה פשרה של תפיסה בידי שוטרים מצריים.
נגד פשרה זו התקומם למחרת היום עזר וייצמן, בהודעה מוזרה,
יחידות־צבא
מוסוות. הודעה זו עוררה רוגז עצום בירושלים. אולם כוונת וייצמן היתה ברורה: למעשה
אין הבדל בין שוטרים וחיילים.
לגבי תחזוקת מעוזי בר־לב, טוענת ישראל שזה רכוש גדול, שיש לשמור עליו.

ברור שטענה זו באה בדי להבטיח נוכחות ישראלית בלשהי, לפחות
בלבוש אזרחי, ובצורה של פועלי תחזוקה.
אם תתקבל
קידים רשמיים
י • הבעייה
לעזרת ישראל

פשרה זו, פירוש הדבר, למעשה, נוכחות כפולה, ישראלית־מצרית, עם תפמוגדרים,
דבר שאולי יתקרב לרעיון המקורי של משמרות מעורבים.
הגדולה ביותר התעוררה לגבי הנקודה הרביעית: התחייבות אמריקאית לחוש
במיקרה של הפרה, באמצעים מדיניים וצבאיים.

פיסקו יבול היה להבטיח הבטחות בלתי־רשמיות. אולם המצב הפנימי
בארצות־הברית הוא בזה שבמעט לא יתואר שממשלה אמריקאית
תעז למסור התחייבות רשמית בזאת, המחייבת תהליכים מדיניים
ופרלמנטריים מסובבים.
המילה ״התחייבות״ — זמטדתזזותך תסס — הפכה באמריקה למילת־גנאי, על רקע מלחמת
ויאט־נאם ופרשות אחרות. בציבור האמריקאי יש התנגדות קיצונית לקבלת התחייבויות נוספות,
וסיסקו נשאר מגמגם בנקודה זו.
לעומת זאת הבהירו האמריקאים ש״ההסדר החלקי״ הוא, בעיניהם, חלק מן המאמץ

ברגע שצולמה תמונה זו של רו־ג׳רס,
בדרכו לפגישה עם גולדה,
עדיין לא ידע אם עוזרו סיסקו הצליח להוציא מדיין את ההבטחה המבוקשת.

הגיו ס מחזיס את ואשו

להשגת ״הסדר כולל״ (בניגוד לעמדת ממשלת ישראל, שאינה רוצה להכריז שהנסיגה
החלקית היא חלק ראשון מנסיגה גדולה).

שני הצדדים התייחסו אל הסיכום שהושג באל צעד מכריע קדימה.
על בך מעידה תגובת האמריקאים והישראלים באחד.
כצד האמריקאי: סיסקו מיהר מייד לקהיר, במסע הפגנתי, הביא את התוצאות
לסאדאת ודיבר עימו במשך ארבע שעות על ההמשך.

לסאדאת יש עניין של חיים*או-מוות בהשגת הסדר בזה, כי לדעת
רכים נחרץ גורלו בזירה הפנימית, אם לא יושג הסדר.
כצד הישראלי: פינחס ספיר מיהר לגבות את המחיר. הוא תבע מן האמריקאים מייד
מענק של 200 מיליון דולר — ״על חשבון״ כיסוי ההשקעה הישראלית בקו בר־לב.
ישראל מעריכה השקעה זו רשמית במיליארד לירות ויותר.

זריזותו של ספיר השתלמה. רוג׳רס הבטיח שניכסון ישלם את
החשבון אם אבן יושג ההסדר החלקי.

נסיגה -עוד ר!ש!ה
** ה יהיו הצעדים הבאים?
אין לצפות למעשים דרמתיים מהירים.
מעתה, במשך כמה חודשים, ישתדלו שני. הצדדים — מצריים וישראל — להרוויח זמן,
לא לשם השגת שינוי מהותי, אלא מטעמי יוקרה. שום צד אינו מוכן׳ להציג את עצמו
כאילו ויתר מייד על הכל, רק משום ששר־החוץ האמריקא־ טרח לבקרו.

אף השבוע נראה שנבשל הנפיץ של גולדה לשמור על הסטטוס-קוו
עד לשנת הבחירות של ארצות-הכרית, ובי אבן יושג הסדר חלקי,
ותהיה נסיגה עוד השנה.
בשביל ניכסון זהו הישג חיוני לקראת הבחירות האמריקאיות, ומנוי וגמור עימו להשיגו.

יתכן שבשיחת דיין-ם יסקו דובר גם על לוח-זמנים מפורש, אחר-כף.

צווו״ לקראת וסיגה כ ד לי ת
**6אלה אחרת היא אם יישאר ההסדר החלקי מוגבל רק לחזית עם מצריים. בירושלים
חוששים שמייד עם השגתו, יבוא לחץ אמריקאי חזק כדי להשיג הסדר חלקי גם עם
ירדן. הסיבה: לא ייתכן שאמריקה תשיג הישגים למען מצריים, הקשורה עם ברית־המועצות,
ולא למען ירדן, הקשורה עם ארצות־הברית.

מבחינה זו צודקים הניצים, הטוענים בי בל נסיגה תביא לנסיגה
נופפת, ובי הדבר דומה לפריסת פרוסות של נקניק.
ך| 111ך ¥1ר ו |1| | 1כל שיטחה הנצחון של פינחס ספיר הצטיירה על פניו,
| , 0 1 £בצאתו מן הפגישה המכרעת אצל גולדה, בה דרש תמורה

מיידית עבור הבטחת דיין. ספיר ראה בהבטחה זו נצחין גדול לקו המדיני שלו.

האמריקאים רואים את ההסדר החלקי בסואץ כצעד ראשון, שנועד להכשיר את התנאים
הפוליטיים והנפשיים לצעד שני, וכן הלאה, עד לנכונות כל הצדדים להגיע להסדר הכולל
לפי תוכנית רוג׳רס — שהוא ההסדר היחידי האפשרי.

באשר סיבב את הדברים עם פיסקו, צעד משה דיין צעד גדול בדרף
זו -ביודעין או שלא ביודעין, מרצונו או בעל-כורחו.

י וו י ז

דויד מורחב
חשוד בגניבה

בן ,18 נראה צעיר מגילו. תחבושת על
המצח, פנס מתחת לעין שמאל .״קיבלתי
מכות מהבולשת,״ מספר הצעיר .״תפז ז אותי
בעיר. לא רציתי להיכנס למכונית. הרביצו
לי עם האקדחים על הראש• פתחו לי
את הראש. הביאו אותי לבית־חולים, תפרו
לי. בדיוק היום היו צריכים להוציא לי את
התפרים. ביקשתי בבוקר שיקחו אותי לרופא.
אמרו לי שאין רופא.״
רפ״ק סלומיאנסקי :״באיזה שעה ביקשת
לראות רופא?״
מורדוב :״בתשע וחצי, עשר.״
״נכון. אז כבר אין רופא.״

חגן חובב? שוטטות זקן אמנותי, כובע גבר, ללא חולצה. טוען
שהוא מוסיקאי. מדי פעם חוזר ומגיע לאבו־כביר
— כשבין ביקור לביקור ניתן לראותו
משוטט בדיזנגוף, לבוש ככל אזרח מהוגן.
על מה נעצר? מסרב לפרט. אחד השוטרים
מתנדב להסביר :״חסר לו בורג.״ הסבר
נפוץ, בבניין זה.
היחידים בבניין הענק המרגישים עצמם
כמו בבית הם עובדי הנקיון, שהם אסירים
שפוטים שהועברו לכאן, ורשאים משום כך
לקבל ביקורים, בגדים, ולבלות את זמנם
במשחקים העומדים לרשותם.

בן .20 האשמה: רצח, ברובה שהביא עימו
מצה״ל, את שכנו, סנדלר בשם יהודה יכין,
על רקע חשד בגניבה. משפטו החל מתברר
השבוע. בשעת הסיור, נראה לוי שליו. ימים
מספר לפני כן, ניסה להתאבד, חתך את
ורידיו. עתה, נראה כמי שנכנע לגורלו. פני
נער, חיוך מוזר. חבריו לתא מתייחסים
באדישות לסיפורו הטראגי, מסוגו הם שומעים
ללא הרף בבית הגדול. עניינם היחיד
של העצירים הוא בהטבת תנאיהם, כל
עוד הם בתוכו. הם מבלים את זמנם בשינה,
או בישיבה בטלה על המיטה, במשך
גלוי .״מובן שאם הנער כלל לא יצעק, אלא
יסכים להיכנס עם עציר אחר לשירותים, י שעות ארוכות, עיניהם בוהות בקיר ממול.
!כאשר בא מבקר, מבקשים כולם סיגריה.
לא נוכל גם להתערב. לא נדע בכלל מה
מתרחש.״

גו ע ד? 1

* • כשיו אתה יכול לראות במו ע-
ניך, שכאן לא גיהינום. העיתונות הש4
מיצה
אותנו כל השנים. הטעות שלנו היתול
שלא הרשינו לעיתונאים לבקר באבו־כביר,״
אמר השבוע רב־פקד משה סלומיאנסקי,
מפקד בית־המעצר של משטרת מחוז תל־אביב
באבו־כביר, לכתב העולם הזה — העיתונאי
הראשון שהורשה לסייר בכלא, מאז
הוקם לפני שבע שנים.
היו אלה שבע שנים, בהן חזרו ופרצו
החוצה, מהבניין מוקף־התיל שביציאה המן-
רחית מתל־אביב, סיפורי־זוועה חוזרים וניש־נים
— על מכות, התעללות ואונס של
אסירים בידי אסירים אחרים.
״מדוע אם כן לא הזמנתם עיתונאים עד
היום, כדי להוכיח שאבו־כביר איננו גיהינום?״
״איני
יודע מדוע,״ משיב סלומיאנסקי,
גבר כסוף־שיער המשרת זה 35 שנה במשטרה
.״לא אני הנותן את האישורים לכך.
היתה זו שטות שהדבר לא נעשה עד עתה.״
״הדבר המזעזע ביותר שאירע בין כותלי
בית־הכלא שלך — ויותר מפעם — היה
אינוס עצירים קטינים בידי מבוגרים. האם
ייתכן שמעשים אלה ישובו ויתרחשו?״

* תכן — אם השוטרים לא ישמעו את
! ׳ 4הצעקות של הנער,״ משיב סלומיאנסקי ב־

כל מלכד זה, הכל בסדר באבו־כביר,
לדעת הבוס. כל עציר מקבל ארבע סיגריות
ליום. כל בוקר יש רופא וחובש בין
שבע וחצי לתשע בבוקר. ומה, אגב, בשאר
שעות היממה? ״אינני לוקח על עצמי אחריות,״
מסביר הרפ״ק .״עציר מתלונן על
כאבים — שולחים אותו לבית־חולים. מזה
חודשיים שקיימת הוראה, כי עציר המתלונן
על כאבי־לב — לא יוכנס כלל לכלא, אלא
יישלח לבית־חולים.״
אבו־כביר איננו בית־סוהר בו יושבים
אסירים חודשים ושנים, ורואים במקום את
ביתם, לתקופת מאסרם. אבדכביר הוא תחנת
מעבר — והעצורים מכלים את כל זעמם
ותיסכולם בציוד ובריהוט, מתלונן מפקד
המקום .״כל חודש צריך להביא 200 מזרונים
ו־ 500 שמיכות חדשות. העצירים קורעים ומשמידים
הכל. כשהם משתחררים, הם משתינים
על המיטות.״
״האם אין זו מחמאה מצידם על הטיפול
במקום?״
״למה? מה כל כך רע פה?״ עונה מפקד
הכלא.
על כך, עונים אחדים מהפנסיונרים שלו,
אותם פגש הכתב בעת סיורו.

הידרה שואל
חשודה בגניבה מהורים

בת .16 חשודה בגניבת אלפיים ל״י מההורים
ובריחה לאילת, שם נתפסה והועברה
לבית הגדול. אביה רצה לחתום על ערבות
ולשחרר אותה, אך הילדה סירבה, העדיפה
להישאר עצורה. לא רוצה לחזור אל אמה
החורגת.
אחת מאלף. בדרך כלל, מוכנים עצורים,
שאינם פושעים ותיקים, לעשות הכל —
ובלבד לצאת החוצה. האווירה, הליכלוך, השכנים,
הצעקות הבלתי פוסקות 24 שעות
ביממה — מטריפות את דעתו של מי שאינו
רגיל בכל זאת. פושעים ותיקים ופרוצות
— מקבלים זאת יותר בשלווה, כחלק מקשיי
המקצוע.

אחסנו צ״ון
חשוד נרצח הסטודנטית

לאחר שהובא לאבו־כביר, החל משתולל, מטיח ראשו בקירות, ניפץ וקרע כל מד. שהיה,
בתאו. שוטרים נאלצו להתגבר עליו כדי להגן על חייו. כך זה נמשך במשך ארבעה ימים.
״איך מחזיקים אדם כזה במשך ארבעה ימים ללא טיפול רפואי?״
״הוא סירב לקבל את כדורי ההרגעה שהישגנו עבורו.״ רק לאחר ארבעה ימי השתוללות,
הועבר ציילן לבית־החולים בבת־ים.
גם ללא־מטורפים •אין התנאים באבו־כביר נעימים במיוחד. עצירים רבים מתלוננים על
האוכל העלוב .״אי־אפשר לאכול אותו,״ התלוננו רבים .״כל הזמן רק מרק איטריות

וקציצות מלאות לחם.״
תשובת הנהלת הכלא :״מי שרעב יכול לקבל מרק ללא הגבלה.״
לעצירים אין אפשרות להחליף בגדים. אלה היושבים שם שבועות — יושבים באותו
בגד בו נעצרו. גם ביקורים מבחוץ אסורים, מלבד באישי־ מיוחד.

אהה! אטיאס
ברח ממוסד לעבריינים

בן .12 ברח ממוסד לנערים עבריינים
מסילה שליד ירושלים, לאחר שקיבל שם
מכות. נתפס, הובא לאבו־כביר, ישב שם
מספר ימים. איש לא מבקר אותו, איש לא
מתעניין בו. עד שיוחזר למוסד, הוא רוכש
בינתיים השכלה מרוכזת משכניו. מה ההצדקה
להחזקת ילד כזה בין פושעים מבוגרים
וקשוחים? ואם כבר אין מקום אחר — כיצד
זה אפשר שלא לנטרלו מחברתם?
נקודת המוצא של התפיסה המקובלת י-
אבו־כביר היא, כי זוהי תחנת־מעבר זמנית
— עד שהעצירים משוחררים או נשלחים
לבית־סוהר. התוצאה: אין צורך להקדיש מחשבי׳
ומאמצים מיותרים לסידורי נוחיות והפר;
ה בין סוגי אסירים שונים. עקב תפיסו
זו, נגרמים נזקים המורים — ביחוד
לעצירים צעירים.

חנניה דויד
חשוד במעשה מגונה

בן .18״עצירים שהיו איתי בתא היכו
אותי, עם העקבים של הנעליים שלהם, בראש.
דרשו ממני סיגריות, מתים פה אחרי
סיגריות. ישבתי פה חודש ו־ 11 ימים.״
״מדוע לא התלוננת?״
״לא כדאי. איימו עלי שיגמרו אותי אם
אפתח את הפה, אז קיבלתי את המכות ושתקתי.״
תגובת
מפקד הכלא :״הוא מופרע.״
אולי. יחד עם זה, מסכימים הסוהרים, כי
האלימות בין העצירים הינה עניין של יום
יום. סיגריות, התנגדות למגע הומוסקסואלי,
מיטה טובה יותר, מזרון נקי יותר — כל
דבר יכול לשמש סיבה להתפרצות אלימה.

במדינה העם שהמנהיגיס ראשונים יילכו
—1יי —יי——יייי—יי

שעה שהמימשל של נשיא ארצות־הברית,
ריצ׳ארד ניכסון, להוט כל כר לסיים את המלחמה
במזרח־התיכון, כשראשיו בטוחים
שיש בידם כל הפתרונות וכל התשובות
לכל הבעיות, אין הם יודעים עדיין כיצד
לסיים את המלחמה שלהם — זו המתנהלת
בווייט־נאם.
השבוע העלה מדינאי אמריקאי הצעה גאונית
לסיום מלחמת וייט־נאם. היה זה ה־סינאטור
הדמוקרטי מדרום דאקוטה, ג׳ורג׳
מק־גוברן, הרץ למינוי מטעם מפלגתו כמועמד
לבחירות לנשיאות ארצות־הברית. מק־גוברן,
מראשי מחנה היונים בארצות־הברית,
הצהיר באסיפת סטודנטים כי אם לא תבטל
ממשלת ארצות־הברית את חוק גיוס החובה,
יציע בסינאט הצעת תיקון לחוק.
לפי הצעה זו, אמר מק־גוברן, יחוייבו
כל מנהיגי ארצות־הברית להשתתף בפועל

שרים הקשיבו בנימוס ובאורן־־רוח לדו״ח
של רוג׳רם על שיחותיו עם מנהיגי מצריים.
והנה לפתע, כאשר הגיע רוג׳רס לבעיית
סיום הלוחמה תמורת הנסיגה הישראלית,
הוא אמר כי ״מנהיגי מצריים אינם יכולים
להסכים לכך.״ הדברים שנאמרו בטון של
הזדהות והכרה בצידקתם של המצרים הרתיחו
את גולדה. היא הגיבה בצורה קולנית
שנשמעה באוזני רבים כצעקת נזיפה, כאילו
היתה גננת הנוזפת באחד מילדי הגן שלה.
שרי ממשלת ישראל, הרגילים ליחס זה
מצד ראש־הממשלה, הרגישו שלא בנוח.
היה זה דווקא רוג׳רם שהתגבר על התקרית
הבלתי נעימה כשהמשיך בדבריו כאילו כלום
לא קרה.
הסבתא הקשוחה תתרכן־ .אולם
דווקא בימים האחרונים, בשעת ביקור רו־ג׳רס
ולאחריו, חלה מעין טרנספורמציה ב־ראש־הממשלה.
למשקיפים בירושלים נראה
היה כי קשיחותה נשברה. עובדה: בשיחות
שקדמו לביקור, היא נכנעה ללחצים שהופעלו
עליה על ידי יצחק רבין, פנחס ספיר
ואבא אבן, שתבעו לא להתקשח מול האמריקאים.
היא אמרה :״אני לא אהיה למיכשול,״
ומשפט זה הפך למעין מתן היתר פעולה
למחנה היונים בממשלה.
עובדה נוספת: בשבועות הקרובים עומדת
גולדה לנטוע לוועידת המפלגות הסוציאליסטיות
המתכנסת בפינלנד. אף אחד משרי
הממשלה לא רצה לנסוע הוועידה זו, כיוון
שברור לכל כי מי שיסע יצטרך להתייצב
מול ביקורת נוקבת של ראשי המפלגות ה־סוציאליסטיות
על מדיניותה של ישראל.
בלית ברירה כמעט, הוטל התפקיד על
גולדה. נראה שהפעם תנסה גולדה לכבוש
מחדש את אהדת המפלגות הסוציאליסטיות
בעולם המערבי. היא תנסה לשבור את התדמית
של הסבתא הקשוחה ותגלם דמות
של אשד, רחבת־לב הפתיחה לכל הצעת
שלום.
דיעות הכסף יענה את הכל — גס
את סיכסוך ישראל—ערב

במלחמה בה נלחמים חיילי ארצות־הברית.
החל בנשיא, וכלה בראשי המטות, יחוייבו
כולם להשתתף במלחמה בחזית עצמה ולא
בעורף•
מק־גוברן אמר כי הוא מכיר אומנם במגבלות
הגיל והכושר הגופני הלקוי של המנהיגים,
אבל ״ישנם דברים מסויימים שהמבוגרים
יכולים עוד לעשות בחזית —
כמו, למשל, לנוע בראש היחידות בשדות־המוקשים!״
זוהי
הצעה הטובה לא רק לארצות־הברית.
לוא היו חוקים דומים מתקבלים גם במצריים
ובישראל, היו מנהיגי שני הצדדים מנפנפים
פחות בחרבות ומגלים יותר גמישות
משהם מגלים עתה כדי לקרב את השלום.

רא ש־הממ שלה
הטרנספורמציה
של גולדה פעם החוץ כמעט אותה היה גולדה

אחת, לכל אורך ביקורו של שר־האמריקאי
ויליאם רוג׳רס בישראל,
ונגרמה תקרית דיפלומטית. חוללה
דווקא ראש־הממשלה, גולדה מאיר.
זה בפגישה הראשונה של רוג׳רס עם
ושרי הממשלה הבכירים. גולדה וה־*

ה שטחים

המוצעים

לפירוז, מקמקוו־ם.

ציור מפות־שלום, שנועדו להביא לפית־רון
סיכסוך ישראל—ערב, הולך והופך לתחביב
כלל־עלמי. מלבד ישראל, עוסקים
בזאת הכל.
המפה האחרונה — הנמצאת ברגע בעיון
על שולחנו של ראש ממשלת קנדה, פייר
אליוט טרודו, צויירה על־ידי אחד מאזרחיו,
ג׳רי פ. אלברטה גאלאגר, מנהל חברת־נפט
ענקית בקלגרי שבמדינת אלברטה בקנדה.
גאלאגר בילה בזמנו שנים רבות בארצות
ערב, בעסקי הנפט. עתה, במכתב גלוי לראש
ממשלתו, הציע איל־הנפט את הפיתרון
הבא — במיטב המסורת הקאפיטליסטית,
לפיה הכסף יכול לקנות הבל — גם את
השלום.
המדבר יקום לתחייה. איל־הנפט הקנדי
הציע החזרת חצי סיני המערבי למצריים,
פירוז חלקו המזרחי שיל המדבר,
וכן הגדה המערבית ורמת הגולן, הפיכתם
לאיזורים בינלאומים. בשטח הבינלאומי שבסיני,
יוקם איזור־סחר בינלאומי, חופשי
ממיסים ומכל הגבלות מסחר, יבוא ויצוא
— משהו הדומה לנמל חופשי.
הסרת ההגבלות תזרים לאיזור פעילות
מסחרית בינלאומית, וזו מצידה תמריץ
גם את הפעילות הכלכלית של עמי האיזור.
הגוף שיפקח על האיזור — האו״ם׳ ל״
דוגמה, בשיתוף עם ארצות־הברית ומדינות
אירופה המערבית — ישקיע במקום שני
מיליארד דולר, לבניית שתי תחנות־כוח גרעיניות,
רשת מפעלי המתקת־מים, שדות תעו־פה,
דרכים, וצינור נפט. תחנות־הכוח והמתקת
המים יספקו מספיק מים וכוח לה
קמת תעשייה וחקלאות שיספיקו ליישוב
הפליטים שיבחרו לעבור לשם.
חיסול בשתי •מילים. אשר לרמת־הגולן
והגדה המערבית, הציע גאלאגר כי
ישראל תיקנה אותן מסוריה וירדן — ב־מחיר
העולה בהרבה על ערכם הממשי של
האדמות בשטחים אלה.
במכתבו, שהתפרסם בעיתוני קנדה וזכה
שם דווקא להד חיובי, הוסיף גאלאגר ומנה
את כל היתרונות של תוכניתו. לפי חישובו,
לא נותרה אף בעייה אחת שאינה באה על
פיתרונה, בעקבות מפת־השלום שלו.
היתה זו, ללא ספק, תוכנית מושלמת —
מלבד הפגם היחידי, שלא ענתה על השאלה:
(המשך בעמוד )23

גרישה פייגין
יף נראית

הצגת חשפנות בברית

המועצות?
מעלים על הבמה טרקטור, ומפרקים אותו
לחלקים.
שלושה חודשים אחרי שעלה לישראל,
ממשיך העולה המפורסם ביותר שעלה ל
קוראות
״מתי יהיה אבוטבול פייגין?״ ,ממשיך
להיות סמל המאבק לעליית יהודי
ברית־המועצות, גם ובעיקר בעיני עצמו.
כל נסיון להסיר מעליו את עטיפות הסיסמאות,
התעמולה והאידיאולוגיה, ולגלות
מתחתן את האדם — את האיש שזכה אחרי

״הפנתרים השחורים״(שמאל) הפכו אותו לסמל
ההעדפה של המימסד — כיצד רואה הוא אותם
אחרונה מברית־המועצות, גרישה פייגין,
להיות הטרקטור שבבריחה המצוטטת לעיל.
העולה מריגה, ששמו הפך למושג המייצג
את העלייה הרוסית החדשה, כמו בעיני
הפנתרים ה שחורים, שהציגו את שמו מול
השם ״אבוטבול״ בכרזות בהפגנותיהם ה
מאבקים
קשים ונואשים להגשים את חלום
חייו ולחיות בארץ שהכיר אותה רק בדמיונו
— נתקל בחומה של נוקשות.
שאלה: גרישה, מה הדבר שנתקלת בו
בארץ, השונה בתכלית מהתדמית שהיתה לך
לגביו?
תשובה :״אני בקי בתולדות העם העברי
והציונות. הכרתי גם שם את החיים הפוליטיים
בארץ. מה שזיעזע אותי מאז עליתי
לארץ, זה כשראיתי את הקיבוצים. נדהמתי.
מעולם לא חשבתי שהרמה התרבותית
שלהם כל כך גבוהה. לכל קיבוצניק
יש בספריה הפרטית שלו יותר ספרים מאשר
יש למלומד רוסי ממוצע. גם ירושלים
הפתיעה אותי לטובה. כשביקרתי בה, ראיתי
שהיא הרבה מעבר למה שחשבתי.״
או, למשל:
שאלה :״מה הדבר הראשון שקנית בכספך
הפרטי, כאשר עמדת מול האפשרות
לקנות בחנות כל מוצר־מותרות שתרצה?״
תשובה :״קניתי תליון עם מגן־דויד
אחר־כך קניתי גם ספרון קטן על הכותל המערבי.״

הפסטיבל
נטשו

רועס 1 | 1גר שה פגן
וטד־הפועל של
שס חתם על הסכם, לפיו יערוך מסע הרצאות
בקיבוצים וב מוסדות, ב שפה הרוסית.

סטיבל פייגין, שהחל עם עלייתו
^ של גרישה לארץ, עדיין בעיצומו .״ברוסיה,״
אומר גרישה עצמו ,״הכניסו אותי
בכוח לבית־משוגעים. כאן העם ישגע אותי.
אני מפחד שאכנס בסוף כאן לבית־משוגעים.
כל ישראל אוהבים אותי. אני לא יכול ללכת
ברחוב או להיכנס לבית־קפה. כל אחד רוצה
שאשתה עימו כוסית קוניאק. כולם מכבדים
ומנשקים אותי. ברוסיה לא שתיתי בכלל
אלכוהול. כאן אני צריך לשתות קוניאק
כל היום.״
גרישה, לבוש עדיין בחליפות שהביא עימו
מברית־המועצות, מתגורר כיום בחדר שהעמידו
לרשותו במעון העולים ביפו (עם
טלפון) .לכאורה הוא נמצא במעמד של תלמיד
באולפן לעברית. למעשה הוא כבר יושב
על תקן של עסקן. עיסוקיו הציבוריים הרבים
מונעים ממנו את האפשרות ללימודי
עברית סדירים.
בשלושת החודשים שהוא בארץ ביקר
פעמים ספורות בלבד באולפן. באחד הביקורים
הודיע :״אני לא יכול ללמוד עברית
בצורה כזאת, עם עוד כל כך הרבה אנשים
בשיעור.״ הוא ניסה לשכנע את מורתו באולפן,
לאה פארי, שתלמד אותו עברית ב־

שיעורים פרטיים. מחוסר זמן, או סיבות
אחרות, לא יצא הדבר לפועל. אבל גרישר,
התיידד עימה. היא מלוזה אותו כמעט לכל
המקומות בהם הוא מופיע, עד שהחלו לרנן
אחריו כי הוא מתכוון לשאתה לאשה.
אומר גרישה על כך. :נשים לא מעניינות
אותי ונישואין לא באים בחשבון. הנה, סיפרו
לידיד שלי שאני דרשתי דירת פאר במרכז
תל־אביב. צחקתי בקול רם כששמעתי
על כך. אני מופתע שיש בארץ אנשים ש־מפריחים
עלי את אותן השמועות הזהות
עם הפירסומים המשמיצים עלי בעיתונות
הסובייטית. סוכנות הידיעות הרוסית נו־בוססי
פירסמה שקנו לי מכונית־פאר ב־30
אלף דולאר. החברים שלי בארץ שמעו את

הם רוצים שאבוטבול יהיה כמו פייגין, מה,
הם רוצים שתהיה לו דירהכמו לפייגין?
הנה, הציעו לי דירה של שלושה חדרים. לא
הסכמתי. ביקשתי שיתנו לי רק דירה של
חדר וחצי. לא חשוב איפוה. ביקשו ממני
שאלך לבחור ולראות את הדירה שנותנים
לי. אמרתי להם שלא אלך לראות אותה.
אקח דירה בכל מקום. אפילו בבית ישן.״
אבל במחשבה שניה מודה פייגין שבכל
זאת ישנה כאן בעיה, אותה הוא מוכן להסביר
כך. :הבעיה מוכרת לי. אבל צריך להבין
שמי שבא עכשיו מברית־המועצות הם
אנשים בעלי השכלה גבוהה, אקדמאים, שעזבו
שם דירות שהתגוררו בהן שנים רבות.
הם השאירו הכל ובאו לכאן. הם שילמו

במפלגה הציונית סוציאליסטית. בבית שלנו
בלטביה היו תלויות תמונות של חיים נחמן
ביאליק, תיאודור הרצל, חיים וייצמן ודויד
בן־גוריון. תמונה של ז׳בוטינסקי לא היתר.,
כל השמועות כאילו הייתי בלטביה חבר
בית״ר אינן נכונות. לא הייתי יכול להיות
חבר בית״ר. הייתי בן 10 כשאסרו בלטביה
כל פעילות ציונית.
״למפלגת העבודה הצטרפתי מפני שאני
סבור שהיא קרובה להשקפותי הפוליטיות.
אני רוצה לקחת חלק פעיל בבניין הארץ
ולכן אני רוצה להיות שייך למחנה העבודה.
אבל לא צריך להבין מכך שנכנסתי לעבודה
כדי להיאבק באחרים. אני אוהב גם את
מפ״ם וחרות. כולם הם בני עמי.״

מדוע בכל זאת היה צריך למהר כל כך
בקביעת השתייכותו הפוליטית? ״רציתי להזדהות
עם העבודה. היתד, סיטואציה כזאת
שמכל מיני מפלגות חשבו שאני שייך להם.
רציתי להיפטר מכל המיטרדים ולכן הצטרפתי
לעבודה. אני רוצה להיות אזרח רגיל.
אחרי שאסיים את האולפן אלך לעבוד במש־רד־ה,תחבורה
אצל שמעון פרס. הבטיחו לי
שאקבל עבודה במקצוע שלי: קשר־תעופה.״
עד שיהפוך לאזרח רגיל ממשיך פייגין
להיות סמל, וקשה לומר שאינו ״ולנה מכך.
הנה, בראשון ליוני הקרוב, יצא גרישה לפאריס.
הוא הוזמן לשם באורח רשמי על-
ידי השגריר אשר בן־נתן. הביקור ימומן על
ידי משפחת רוטשילד שתארח אותו בתקופת
שהותו בפאריס. בחמישי ביוני, יום השנה

מה?!ורה עם העולה המפורסם ביותר מברית-המועצות שלושה חודשים אחרי עלייתו?

מתי יהיהסייגיו־סייגיו י
למלחמת־ששת־הימים, יופיע גרישה יחד עם
השגריר בן־נתן בעצרת של יהדות צרפת
באחד האולמות הגדולים בפאריס.
לא צריך לשכוח שמאז עלה לארץ הספיק
גרישה כבר להשתתף בועידת היהודים העולמית
בבריסל למען יהודי ברית־ד,מועצות,
ולנאום בכיכר טרפלגר, באותו נושא.

הרצאות ברוסית
^ ת ליר״הסדר אמור היה גרישה לב־
\ £לות עם חברי קיבוץ ברעם בגליל, שהם
פטרוניו מהתקופה בה נכלא בבית־ד,משוגעים
בריגה על מאבקו לעלייה. בקיבוץ נערכו
הכנות מיוחדות לרגל הסדר בהשתתפותו
של גרישה. אבל ברגע האחרון נאלץ גרישה
לבטל את ההזמנה. הוא העדיף להיענות
להזמנתו של סגן ראש־ד,ממשלה, יגאל אלון,
להסב עימו יחד בקיבוץ גינוסר. חברי ברעם
המאוכזבים לא שמרו לו טינה. הם הזמינו
את פייגין לבלות את חופשת הקיץ
שלו בקיבוצם.
בין חג לחג הוא עורך סיבוב הופעות.
״יש לי הופעות מטעם ההסתדרות. מזמינים
אותי להרצאות ראשי ערים, מזכירי מועצות
פועלים ובקיבוצים. אני מרצה ברוסית ומתרגמים
את דברי לעברית. הנושא שלי
בכל ההרצאות האלה היא הפילוסופיה של
האנטישמיות בברית־המועצות ומאבק היהודים
שם לעלייה. עבור כמה מההוצאות
משלמים לי, ובשביל אחרות לא. יש מקומות
שאני בעצמי מסרב לקבל תשלום. בכמה
בתי־ספר למשל, הופעתי בפני התלמידים,
ביקשתי בעצמי שיעבירו את התשלום למוסדות
צדקה.״
השמועה הזאת, עוד לפני שהתפרסמה בעיתונות
הסובייטית.״
סדר יומו של העולה החדש גרישה פיי־גין
הוא עמום וגדוש. הוא משכים קום בבוקר,
מתקלח במיקלחת קרה — הרגל שקנה
לעצמו עוד בברית־ד,מועצות — מתעמל
התעמלות בוקר (״בישראל שמנתי.
האוכל כאן הוא יותר מדי טוב״) ,ויוצא
לבית־קפה קטן שליד מעון העולים כדי
לסעוד ארוחת־בוקר. את הארוחה הוא משלם
מכיסו.
בהיותו בעל מעמד של עסקן ציוני, מקבל
גרישה פייגין סובסידיה מיוחדת ממשרד
הקליטה — 500ל״י לחודש.
אחר־כך הוא אמור ללכת ללימודי האולפן.
אלא שהחגים התכופים, נסיעותיו לחו״ל,
מסעות הרצאותיו ופעילותו בקרב העולים
החדשים מברית־ד,מועצות — מונעים ממנו
לעשות זאת.
חלק ניכר מזמנו שוהה גרישה בבית־סוקולוב,
בית אגודת העיתונאים בתל־אביב, ך* שוגה יפת ומשכנעת. אכל מדוע
כשהוא מוקף עיתונאים וידידים, מעניק רא־ 1 1לא היה מוכן להמתין גם לפני שהוא
יונות ומשמיע הצהרות. לא נעלם ממנו כי קובע את דעתו הפוליטית ומיהר להצטרף
למפלגת העבודה בטכס רשמי?
שמו נישא לגנאי בפי הפנתרים השחורים כגם
על כך יש לגרישה פייגין מה לומר:
סמל לעולה בעל הזכויות המועדפות. מה יש
״את החיים הפוליטיים בישראל אני לא
לו להגיד על כך?
גרישה :״אין לי שום דבר נגדם. ברצון מכיר מהיום. הכרתי אותם עוד ברוסיה.
רב הייתי נפגש עם הפנתרים ומשוחח איתם, כעת אני רק משלים את ידיעותי בנושא
לוא ביקשו זאת ממני. אני לא מבין מדוע זה. תמיד הייתי אוהד מפא״י. אבי היה חבר

תשלום גבוה בעד הזכות לבוא ארצה. אבל
כשהם באים לכאן הם אינם רוצים טובות.
הם לא זקוקים לפילנטרופיה. כל מה שהם
רוצים שיתנו להם זה דירות ועבודה —
מה שמגיע להם.״
איך משפיע על אדם במיטב שנותיו, המעבר
החד מחברה פוריטאנית וסגורה כמו
זו בברית־המועצות, לחיים בחברה מתירנית,
עם סצינות מישגל בסרטים ותמונות עירום
בקיוסקים לעיתונים?
גרישה פייגין אינו יכול להחליט עדיין.
״אינני רוצה להביע דיעה בעניין זה. אני
עדיין לא מספיק זמן כאן כדי להביע דיעה.
אני רוצה עוד לחיות ולראות כאן לפני
שאוכל להשיב על כך.״

.רוצה למות את הארץ י־

התלמיד גוישה

גרישה ב מ עון העולים ביפו, עם המורה לעברית
שלו, לאה פארי, המנסה להקנות לו מו שגים ראשו־ניס
ב שפה החדשה. עד כה מרס הצליח פייגין ללמוד הרבה, ביקר ב אולפן בו הוא ר שום
רק פעמים ספורות. בין עי סו קיו הרבים, נו תן גרישה גם הרצאות ברוסית ברחבי הארץ.

דוגמניות־הצמות נאספו לתחרות ״בעלת השפתיים היפות ביותו״

ה שופט מנשק את ב חי ר תו: אבי בהט, מנחה ובדרן, שהיה אחד מאר בעת
ה שופטים בתחרות, מעניק לאחר התחרות נשיקה לחני פרי —
בחירתו לפרס הראשון. ה שופט השני — אבי אברמוביץ, דייל ראשי ב״אל־על״ ,בחר להעניק
את הפרס הרא שון ללני אורן. ה שופט השלישי, צלם־העיתונות ויליאם סעד, בחר בדניאלה
טולידאנו. ה שופט הרביעי, הפירסומאי משה דיין, בחר ברות ירון, שבאה לתחרות עם בנה.

-ומעשים

11 ופ תיי ם
ייעוק!

קארי! דוגסקי

זיוה שומרת

רות רון
דוג מניו ת הצמרת באולם ההרצאות של חברת .,הלנה רובינשטיין״
,מ אזינו ת להרצאה לפני פתיחת תחרות ״בעלת ה שפתיים
היפות ביותר״ .ב שורה רא שונה, מי מין: שרה קיר שמן, לשעבר א שתו של
נער־הזוהר עמי זי ס מן; לני אורן, אס לילד וא שתו של ה מו״ ל ז׳אק אורן; קארין־
דונסקי, נשואה לתע שיין בגדים; שרה גורן, לשעבר סגנית מלכת המיס, רווקה.

דיבורים ־

״העולם הזה״ וחברת ״הלנה רובינשטיין״
,הציגו פיות בכל תנוחה והבעה
אפשריות.
בדרך בלל, חייבת דוגמנית לעמול
קשה לקראת יום צילומים, לדאוג לאיפור
מדוייק וכדומה. הפעם — הן
נתבקשו לעשות בדיוק את ההיפך :
להביא את האביזר המרכזי — שפתיהן
— נקי מכל איפור .״הלנה רובינשטיין״
,שהשתתפה במיבצע כדי לפתוח
במסע־פירסום למערכת שיפתונים חדשה.
עד באן, היה הבל טוב ויפה. הבעיות
החלו כאשר החלה ההתחרות על התואר
״בעלת השפתיים היפות ביותר״.

מוקד הבעייה: העובדה שחבר השופטים
היה מורכב מגברים. הם התגלו
לפתע כמבינים גדולים בשפתיים.
ההתייעצויות המיקצועיות התפתחו
במהירות לוויכוחים סוערים, כשכל שופט
מנסה לשכנע את עמיתיי בשיפתונית
שלו. היה זה ויכוח עקר. אף אחד מהם
לא הצליח לשכנע. באשר נעשה ברור
שבעלות השפתיים עלולות לגווע ברעב,
לפני שתיפול ההכרעה — הובאה בפני
חבר השופטים המלומדים הצעת פשרה,
שנתקבלה על כל שפה: בל שופט יבחר
במועמדת שלו. במקום פרס ראשון אחד
— חולקו ארבעה. רעיון מצויין.

חני פדי

חווה לוי

?דניאלה טולידאנו

שרה 11 ורן

קאדין דונסקי

רוח ירוו

דורית \ר•

סמדר דרור

!יורי שומרת

( פ תו ח)

^ 81101ק 1 ^ 1.1

( עלשפ תיי ך)

(סגור)

ב 1 .6 1

1 .1 1.1 811018

חדש, צ עי ר, גאה, פה .
הלנה רובינשטיין הפכה את השפתון מתכשיר
קוסמטי יומיומי חיוני לאביזר יופי מהודר, נשי
ויקר ערך ושמו £כ<1יד.1£ 0 ?$
שפתון נהדר בתרכובת חדישה ועשירת
1?5710£ע
לחות, מאוזן ברכותו ומגן על השפתיים.
110£־ 1^ 1,1?5תכשיר מקסים בהידורו וביופיו. על
המכסה המוזהב, חיתוך מקורי המאפשר לראות

את הגליל אשר מתחתיו בצבע הכחול של ליל ירח
רומנטי, עליו שזורים פרחי בר עדינים.
לה ליפסטיק יתן לשפתייך הרגשת רכות מעוררת
ומראה קורן ומסעיר, יקשט את שפתייך ב־ 24 גווני
אופנה חדישים.
לה ליפסטיק הוא ״ה״ שפתון ומשום כך יכול
היה להיות מיוצר רק על ידי הלנה רובינשטיין.

1 11111( 111810111ז1,1 811018 111 11

במדינה

קנת השופט: ועדת־הביקורת רשאית לדון
בכך, אך בהרכב אחר.
בשביל גלעדי וכהן היתר, זו מפלה מוחצת.
אבל הם לא נואשו. הם פתחו במערכה
של השמצות, שנועדה להשחיר את פני התנועה
שבה הם נשארו במיעוט מבוטל.

(המשך מעמוד ) 18

כיצד משכנעים את הנוגעים בדבר להסכים
לה. את דעת הערבים על התוכנית השמיע
האני פאריס, סלסטינאי צעיר המשמש כמרצה
למדעי־המדינה באוניברסיטת קלגרי:
״בלתי־ריאלית וחובבנית.׳׳
ביזיון בחצות
קיבוצים הפגנה
בלי מפגיגיס
בואו לישראל השבוע של יסקו פון־פוט־קאמר,
שגריר גרמניה השלישי במספר, לא
הניא אפילו ישראלי אחד לצאת ללוד להפגנה•
יותר מאלף נאומים, הצביעה אדישות
זו על מצב היחסים בין שתי המדינות —
לטוב או לרע.
אלא שאירוע אחר, שהתרחש השבוע הרחק
מלוד, גילה כי לא כל הישראלים שכחו
— גם אם לא טרחו לצאת ולהפגין.
קיבוצניקים לחו״ל. הרעיון, שהועלה
לראשונה לפני חודשים רבים, נראה מעניין:
הקמת להקת־זמר של חברי קיבוצים, שתצא
לסיבוב הופעות בחו״ל דווקא, תסביר את
הקיבוץ לגויים במחול ושיר.
לאחר עבודה ממושכת, הגיעה הלהקה לרמה
משביעת־רצון. אמרגניה קבעו לה את
פרטי סיבוב ההופעות באירופה, והקיבוצניקים
הנרגשים התכוננו לצאת לשליחות.
התקר אירע כאשר התקבלו פרטי סיבוב
ההופעות בקיבוץ ה שומר הצעיר געתון, שבגליל
המערבי: חברי הקיבוץ גילו כי הלהקה
אמורה להופיעה גם בגרמניה המערבית.
פוצץ.
לגעתון היו בלהקה חמישה חברים.
העניין הובא בדחיפות לאסיפת חברים,
ולאחר דיונים ממושכים, ובחלקם חריפים,
נפלה ההכרעה: חברי המשק לא יופיע בפני
גרמנים, על אדמת גרמניה.
נסיונות של הרגע האחרון מצד האמרגנים,
להחליף את חמשת חברי געתון באחרים,
נכשלו, מאחר שהחמישה היו למעשה כוכבי
הלהקה. נסיונות לשנות את מסלול ההופעה
בחו׳׳ל, לוותר על גרמניה, נכשלו גם הם.
התוצאה: השבוע הוחלט לבטל לחלוטין
את הסיבוב.
לאותם ישראלים שעוד איכפת להם, היתד,
זו הפגנה, במקום ההפגנה שלא היתה.
מפלגות האיש שלא
רצה להתפטר
נעים גלעדי נכנס לוועד הפועל של ההסתדרות
כימעט במיקרה. ברשימת המועמדים
של תנועת העולם הזה — כוח חדש להם-

מודח גלעדי
״בדיחה״
תדרות, עמד רק במקום הרביעי. כאשר זכתה
התנועה בבחירות בשני מקומות בוועד
הפועל, נתמנה גלעדי רק כסגן. השליחות
עצמה הוטלה על שלום כהן ופרופסור ראובן
קריץ, הסופר־המחנך הנודע, שכתב סידרת
רומאנים על חיי־הקיבוץ.
אולם למחרת הבחירות נקרא קריץ ל־ארצות־הברית,
כפרופסור־אורח. המועמד ההעולם
הזה 1758

חשודים כסחיטה פיין ויופה במדי הליגה
אלימות לאורך כל ה ד רן

שלישי ברשימה, הבמאי פיטר פריי, לא קיבל
על עצמו את העול. גלעדי נכנס לתעד
הפועל.
״הגיבור הכלהי־נשבח״ .כימעט
מייד פשטו ספקות חמורים אם גלעדי הוא
האיש המתאים לייצג את התנועה, שקיבלה
על עצמה זה עתה התחייבות לפתוח ב־מאבק־איתנים
לשינוי פני הדברים בהסתדרות.
מה גם שהמועמד הראשון — שלום
כהן — נבחר בינתיים לכנסת, הכריז בגלוי,
בתעידת התנועה, שהוא רואה בכניסתו להסתדרות
״טכסים בחירות״ גרידא, לא תפקיד
רציני.
יצחק בן־אהרון, הידוע בגלל כשרונו לבטא
את אשר על לבו בצורה בוטה, הכריז
על גלעדי כעל ״בדיחה.״
הדבר לא היה משפיע בתנועה, לולא עורר
גלעדי את זעם חברי מרכז התנועה בשורה
של פרשות. בין השאר:
#הכריז באוזני כתב על המי שמר שהוא
״מארכסיסט־לניניסם,״ נוסח השמור ל-
רק״ח ולמצפן.
#הוציא גליון ערבי שהדפיס על דעת
עצמו, לשם עשיית רווחים, ובו תמונת־ענק
של גמאל עבד־אל־נאצר, עם הכותרת :״הגיבור
הבלתי־נשכח,״ לשם תלייה על הקירות.
#1גילה
חוסר כל מעש בענייני ההסתדרות.
#הסתבך
בכמה פרשות על רקע אחר.
עזו־ת ה״כדיחה״ .הדברים היו כד,
בולטים, ששלום כהן הציע, לפני שנה, להחליף
את גלעדי, ואף הירצה בפני מוסדות
התנועה על הדרך הנכונה לעשות זאת. כהן
חזר והסכים לכך לפני כמה חודשים, כאשר
הוקמה ועדה פנימית בתנועה, כדי לדון
מחדש בציוות התפקידים בתנועה.
אולם בינתיים הסתבך שלום כהן עצמו
בסיכסוך עם רוב חברי התנועה, על רקע
סירובו למלא את התחייבותו להתחלף בכנסת
בתום שתי שנות כהונה. הוא היה
זקוק לכל תמיכה שיכול היה להשיג. לפתע
הפך למגינו־שותפו של גלעדי, שהוא עצמו
הגדירו, בעיקבות בן־אהרון, כ״בדיחה.״
אחרי שורה ארוכה של דיונים במוסדות
שונים, שנמשכו כחצי שנה, הגיע העניין
לפני שבועיים להכרעה בפני מרכז התנועה
— המוסד העליון שלה.
הוויכוח בישיבה היד, ממושך, אך חסר
התרגשות. בזה אחר זה הביעו חברי המרכז
את דעתם כארבע שעות. הרוב הגדול תמך
בהחלפת גלעדי. הנימוק שהועלה על־ידי

כולם: חוסר־כשרון גמור של גלעדי, חוסר
רמה מתאימה לתפקיד כה חשוב. המרכז
סירב להיכנס לנימוקים נוספים, בעלי אופי
אישי יותר.
בהצבעה המכרעת השתתפו גם גלעדי ושלום
כהן. אולם ברוב מכריע — 16 נגד
— 8הוחלט להחליף את גלעדי. מייד לאחר
מכן נערכה ההצבעה על מינוי מחליפו, כששני
מועמדים מתחרים על התפקיד. הזוכה
ברוב של 18 נגד :5נועם בלום, צעיר נמרץ
ששוחרר עתה מצה״ל, שהצטיין בפעילות
למען זכויות החיילים המשוחררים.
גם בהצבעה זו השתתפו גלעדי וכהן. הם
הצביעו בעד המועמד שהפסיד. היתר, זו
חוליה נוספת בשרשרת אחרונה של תבוסות
בכל מוסדות התנועה.
מי זה כלנתר? עד כאן התנהל הכל
באורח דמוקראטי — תוך בירור, ויכוח, והכרעה
של רוב. מה שקרה לאחר מכן היה
חסר־תקדים.
גלעדי וכהן פנו למזכ״ל ההסתדרות, הודיעו
שאינם מקבלים את מרות המרכז, הגדירו
את החלטת הרוב בביטויי־השמצה
חריפים.
כאשר התכנסה ועדת־ר,ביקורת של התנועה
כדי לדון בהפרת מרות הרוב על־ידי
גלעדי, פנה זה לבית־המשפט, ביקש צו־מניעה.
הדיון
המישפטי לא היה נעדר הומור. כי
גלעדי בחר לו כפרקליט דווקא את שלמה
כהן־צידון, שעשה בכנסת השישית תרגיל
דומה: נבחר על־ידי מפלגה אחת (גח״ל),
פרש בלי כל סיבה רעיונית, הקים לעצמו
סיעה פרסית, ובשעה שחילקו את הכסף
למימון הבחירות, הצטרף ברגע האחרון למרכז
החופשי, כדי לקבל הקצבה.
כאשר הזכיר אורי אבנרי בדיון המשפטי
את המילה ״כלנתריזם,״ שאלה בתו של
כהן־צידון, מרגלית, שהופיעה כפרקליטה :
״מה זה כלנתריזם?״ השיב אבנרי :״איני
חושב שאני צריך להסביר זאת דווקא למשפחת
כהן־צידון.״
החלטה בדין. השופט המחוזי שלמה
לוונברג שמע את העדויות, קבע באופן חד־משמעי:
סדרי הדיון וההחלטה במרכז התנועה
היו כדין, וההחלטה להדיח את גלעדי
היא בעלת־תוקף.
ביחס לדיון בוועדת־ד,ביקורת של התנועה
על הפרת־המרות של גלעדי, קבע השופט
שגם דבר זה הוא כדין, אך המליץ שלא
לשתף בכך שני חברים של ועדת־ד,ביקורת,
שהשתתפו בדיונים על החלפת גלעדי. מס

נעים לנחול מפלה. עוד פחות לא נעים
לקרוא עליה בעיתונות. זאת סברו גם שלום
כהן ופרקליטו, שלמה כהן־צידון, אחרי
שבן־חסותם נעים גלעדי הפסיד בביתיר,משפט
(ראה לעיל).
הדיווח על הדיון היה שיגרתי. במקום
נוכח כתב מטעם סוכנות עתי״ס, יחזקאל
אדירם, עיתונאי ותיק, שרשם את הדברים
בו במקום. הוא המציא את החומר לסוכנות,
וזו העבירה אותו, כדרכה, לכל מערכות
היומונים.
צילצול כלילה. לפתע, שעה קלה לפני
חצות, צילצל הטלפון אצל עורך הסוכנות.
על הקו: ח״כ שלום כהן ועורך־הדין שלמה
כהן־צידון. הם התנפלו על העורך באיומים,
האשימוהו בבזיון בית־המשפט, תבעו את
גניזת הסיפור.
העורך נבהל. לא היה לפניו נוסח פסק-
הדין. סיגנונם המאיים של השניים עשה עליו
רושם. הוא העביר ידיעה בהולה לכל המערכות:
לגנוז את הידיעה המקורית.
בכמה מערכות אצו העורכים אל העמודים,
הוציאו את הידיעה. רק דבר התעלם מן
האיום. גם שני הצהרונים, שכתביהם נכחו
במקום, הדפיסו דיווח מקיף.
אולם ברוב היומונים לא הופיעה ידיעה
על הדיון המשפטי למחרת היום.
צילצול כיום. בבוקר נקט עורך עתי״ם,
חיים בלצן, גם הוא עיתונאי ותיק ועור!״
דין, בשני צעדים. הוא השיג העתק של
החלטת השופט, וטילפן אל השופט שלמה
לוונברג עצמו. הוא קרא באוזניו את הידיעה
מאתמול, שאלו אם היא מהווה דיווח
הוגן על מהלך הדיון.
השיב השופט: כן. הוא אף טרח לשנות
את הסימון בכמה מקומות, מבלי לשנות
את התוכן.
כאשר פשטה הידיעה על הפרשה בחוגי
העיתונים, היא גרמה לתמיהה כללית. לא
היה לה תקדים•

חקירות

החשודים בסחיטה —

נתגלו באנשי הליגה
הידיעה בעיתונות היתד, סתמית קצת.
היא דיברה על שלושה צעירים מחו״ל שנעצרו
באשמת סחיטת כספים מסטודנטים
ישראלים באוניברסיטת בר-אילן. החשודים
בסחיטה — רוברט פיין ( )25 יהושוע יופר,
( )21 מארצות־הברית, וסימור לקר ( )23מקנדה,
הואשמו כי סחטו 1,200 דולר, במשך
למעלה מחודש, תוך איום על חיי הנסחטים.
מה שהעיתונים שכחו לציין, משום מה,
היתד, העובדה כי לפחות שניים משלושת
החשודים — פיין ויופה — הם חברי ה׳
ליגה להגנה יהודית, שהגיעו מניו־יורק בשליחות
עלומה.
אגרופנים ואבנים. הופעת מבכורה
של שליחי הליגה התקיימה בישראל לפני
שלושה חודשים, בעת ההפגנות מול הכנסת
נגד התנהגות אנשי משמר־הגבול בעזה.
״דבר מסוכן התרחש השבוע,״ קבעה אז
כתבת העולם הוה (מכות מול הכנסת, העולם
הזה .)1744 כי באותה הפגנה, הפעילו
שני נציגי הליגה הללו — ולראשונה מאז
קום המדינה — אלימות בעת הפגנה פוליטית.
היתד, זו נימה חדשה — ומעוררת
דאגה.
קו עקבי. כפי שהסתבר, הגבילו שני
השליחים מארצות־הברית את השימוש באלימות
רק למטרות פוליטיות. זמן קצר
לאחר אותה הפגנה, נעצרו פיין ולקר בחיפה
באשמת תקיפה חבלנית. לדברי התובע,
בעת מעצרם, התפאר אחד מהם כי
בארצות־הברית ירה בשוטר.
בעוד שניים אלה משוחררים בערבות על
העניין בחיפה, נעצרו עתה פיין ויופה על
העניין החדש בבר־אילן. הפעם, סירב ביתד,משפט
לשחררם בערבות, עד משפטם, לאחר
ששוכנע כי התנהגותם מעוררת חשש.
קשה היה שלא לראות את הקו העקבי,
שהוליך מאותה הפגנה אלימה בכנסת, אל
הפרשד, הנוכחית — ומי יודע אל כמה פרשות
דומות בעתיד.

במדינה

עית 111ת
יש טעויות
שאסור לעשות

מאירופה
לא שה
ש אי כפתלה
14011011 הספרי האינמימיהמיוחדהמשחרר
אותך מריחות ורג שו תבל תי נעימים .
£11א 7 1 0מבית , 8 * 0גדול
ין ירני הדיאודורנסים המובחרים באירופה.

די;10 ונטופון
אוםברצונךדי רז דנ דן ו גו ד ב 1נ ם
בנדןדיבדדןוגנו דיאז רד רבונ 1ורנ רתו״נבנוד־דז
רז ״ ב 1־ 1ר> או ביב 5 4 5 7 2
׳ דו עו דיי ם 532650
חיפה 521285
דיסקונטו 0ון -עודודב רדד־ע* עו ד1

ו כו דן־

ד ־ ימדזונט

חיים ספיקובסקי ( )43 עולה חדש מברית־המועצות,
שנבחר להיות אחד ממדליקי המשואות
בהר־הרצל, בחגיגות יום העצמאות
האחרון, ענה ברצון לשאלותיו של
הכתב שראיין אותו אחרי הטקס. כאשר
התעניין הכתב על מעשיו של הכלכלן נמוך
הקומה ובעל הזקן הדק — הלומד כרגע
עברית באולפן במרכז הקליטה בקריית-
אליעזר בחיפה — ביום העצמאות שעבר,
סיפר טפיקובסקי כיצד בילה, יחד עם עוד
200 יהודים, באחד היערות בפאתי מוסקווה.
כיצד שרו שירים על ישראל, רקדו, והניפו
את דגל ישראל ,״שעשינו במו ידינו.״
לא גיאוגרפית. סיפר השבוע טפיקוב־סקי
:״אני עוד לא יכול לקרוא עברית.
אבל כשהקריאו לי את הראיון איתי בעיתון
— חשכו עיני. זה הוכיח לי כמה
שכאן בארץ לא מכירים את ענייני ברית־המועצות.
כל מה שסיפרתי לעיתונאי —
שהוא אגב, חבר טוב שלי — היה בסדר
ונכון. מלבד דבר אחד. הוא כתב בטעות
שזה היה בחארקוב — בעוד שאני סיפרתי
לו שזה התרחש במוסקווה.
״זאת לא טעות גיאוגרפית בלבד. זאת
טעות חמורה. מי שחי בברית־המועצות,
יקרא את המאמר — יצחק, ויגיד שהעיתון
המציא את זה — או שאני שקרן. במום-
קווה, שהיא עיר הבירה ושם מתרכזים כל
העיתונאים הזרים, אפשר היה באמת לחגוג
את יום־העצמאות בצורה כזו. אבל בחאר־קוב?
אם מישהו היד׳ מנסר, לחגוג ביער
את יום־העצמאות, היה מושלו תיכף לכלא.
לא רק שאי אפשר היה לחגוג את יום•
העצמאות — אלא זה ש־ 200 איש — ובייחוד
יהודים — היו מתכנסים ביער, זד,
כבר לבד היה גורם לכך שיעצרו אותם.״
המצ או ת. סיכם העולה הנרגש :״כשאתם
כותבים משהו שקשור בברית־המועצות —
כיתבו בזהירות. תדעו שיש מישהו שם
שקורא כל מילה. והוא עלול לחשוב שגם
כאן ממציאים העיתונים דברים מהאוויר. וזאת
טעות שאנחנו לא יכולים להרשות
לעצמנו לעשות.״
דת בזיון למוסלמים — מנוצרים היה זה בערב פסח — יום קדוש ליהודים׳
נוצרים ומוסלמים כאחד — כאשר בין
המוני התיירים והעולים לרגל, בני שלוש
הדתות, בלט, ליד שער הורדוס, זוג צעירים
מוזר. האשד — ,בבירור אמריקאית או אירופית
— היתר, חנוטה במכנסי־ג׳ינם הדוקים
עד כדי גיחוך, בצבע כתום מזעזע.
מעליהם לבשה חולצת ג׳רסי הדוקה, בעלת
מחשוף ענק וללא שרוולים. מעל כל זה,
היתד, עטופה בבן־לווייתה, שחיבק אותה
כאילו היתד, הקש האחרון בים חייו הסוער.
לבושו שלו לא היה דרמטי פחות.
שני לצים. לאנשים בני תרבות המערב,
היתד, זו סצינה מגוחכת, אך סבירה בהחלט•
למוסלמים במקום, היה זה מזעזע: הזרועות
החשופות, השדיים הבולטים, והחיבוק
הסוער, גרמו לנהג מונית ערבי לעצור
את מוניתו לפני בני־הזוג, לצאת החוצה,
ובערבית עסיסית, מלווה תנועות־יד עסי-
סיות לא פחות, הסביר להם את דעתו על
התנהגותם. התקרית נסתיימה.
נהמה פורתה. כמעט. אחת מעדות הראייה׳
תיירת אמריקאית נוצריה בשם מרי־אן
הודג׳ס, לא היתר׳ מסוגלת לעבור על כך
בשתיקה, כתבה מיכתב למערכת הניו־יורק
הראלד סריביון, סיפרה למיליוני קוראי העיתון
על המיקרה, סיכמה :״חבל. בעיני המזרח׳
הפסיד המערב נקודה נוספת. ייתכן
שישנם אנשים המעדיפים בכוונה תחילה להתעלם
ממנהגיהם הדתיים של מארחיהם.
אבל יש גם הרבה העושים זאת מבורות
סתם — ואלו היו שמחים, לוא היו זוכים
בהדרכה כלשהי בהגיעם למקום חדש.״
ואילו אותם ישראלים, המעוניינים דווקא
למצוא נחמה בכל צרה, יכלו לעשות זאת
גם הפעם: סוף סוף, פגעו פעם נוצרים ברגשות
המוסלמים בעיר העתיקה — ולא
כרגיל, יהודים.

**ן ני הנוכדים נכנסו לפעולה ברגע ש־
^ הגיעו לעיר. תוך זמן קצר, כוסו לוחות
המודעות של ארקנסאו, החור הפרובינציא־

האם ו פל ה ירושלים בודה בפח שטמן דה מחזאי צעיר *
אצל מרק טוויין, הלך העסק גם בלי
אוואנגארד. המטומטמים של ארקנסאו פעלו
בדיוק בהתאם לציפיותיו: הם שילמו במיטב
כספם עבור, ההצגה הגדולה.׳
כאשר היא התחילה — הסתבר שהמלך
ערום. הדופין המדומה — בתפקיד המלך
הטראגי, החליט להשתמש באמצעי טראמטי
בלתי קונבנציונאלי — אז: גופו הערום. את
גופו זה, שהיה צבוע ב״כל מיני צבעים נהדרים
כמו הקשת בענן,״ כפי שתיארם הקל־ברי
פין, הציג לראווה בפני הקהל הפרוביג־ציאלי
המרומה, סחט ממנו — בנוסף לדמי-
הכניסה — נם רעמי צחוק.
הקהל צחק וצחק — אבל ידע בדיוק מי
יצחק אחרון — אם יוודע לשאר התושבים
מה בדיוק קרה על קרשי הבימה. התוצאה:
במטרה לשמור על כבודם — החליטו הצופים
שההצגה חייבת להימשך, לא גילו לאחריו
מה מתרחש על הבמה. כך, המשיכו
גם שאר התושבים ליפול בפח — וגם אלה
לא הזהירו את האחרים מפני הצפוי להם.

מראה כללי

לי הקטן בלב הדרום החשוך והמפגר, ב־מודעות־ענק
שבישרו :״שחקני התיאטרון
בעלי השם העולמי, דייויד נאריק הבן ו־אדמונד
קינג האב, מגדולי תיאטראות לונדון
ואירופה, בטרגדיה המזהירה: אין כ מו הו בארמון.״
בתחתית המודעות, באותיות־ענק,
זעק משפט המפתח, :לנשים ולילדים הכניסה
אסורה.׳
״אם המטומטמים האלה בארקנסאו לא
יפלו ב&ח של המשפט הזה,״ גיחך אחד השותפים
לרעו ,״אז באמת כנראה ששכחתי
איך לעבוד.״
סצינה משעשעת זו, מהקלברי פין — כיצד
טימטמו שני הנוכלים עיירה שלמה —
חזרה בשבוע שעבר על׳עצמה, בעיירה אחרת
— ירועף לים, בירת ישראל.
האם ייתכן — בישראל, ב־ — 1971 לקחת
שחקנית, להעמיד אותה על הבמה במשך
חצי שעה, להורות לה להשמיע כמה גיבובי
משפטים בעלי משמעות עמוקה להפליא —

מירי פביאן, גיבורת הערב,
מדקלמת טקסט מהפכני באוזני
הקהל. חלק גופה התח תון היה מכוסה בבגד־גוף — למרות
ההבטחות של עירום מלא. מי שהתאמץ, גילה כי מירי שיחקה בתפקיד
יהודית. היא נמצאה בגן־עדן, ניסתה לפתו ת את ה שחקנים
הגברים שנמצאו בגיהינום. קשה היה מאוד לעקוב אחרי הספקי

נציג הגיהנום = -
יינית, המוכרת לכולם מ ת חפו שות פורים.
בהצגת הבכורה הצליח השד הזה להפחיד
לפחות ילדה קטנה אחת, כשביק ש ממנה:
״הכניסיני תחת כנ פ ך ומשך ב שמלתה.

כל־כך, עמוקה, למען האמת, שלא ניתן
להבין אותה — לוותר על הצורך במישחק;
בעלילה, במשהו — להסתפק רק כשחקנית
הבודדה הזו, המסתובבת באפס מעשה,
כשהיא מציגה לראווה את שדיה החשופים,
המזכירים, בצבעי־המלחמה העזים שלהן,
את צ״ף סיטינג־בול היוצא לקרב נגד גרי
קופד — האם ייתכן לעשות כל זאת — ולפתות
את הישראלי המחושב, לקנות כרטיס
במיטב כספו כדי לראות זאת.
ייתכן בהחלט, כפי שהוכיח זאת ביום
השלישי שעבר יוסף מונדי, בביתן האמנות
על־שם בילי רוז, במוזיאון ירושלים. כל
מה שצריך — זה להדביק למופע את המילים
אוואנגרד, הפנינג — והעסק הולך.

וובינא

־11711

הקהל שהגיע להצגת הבכורה של מ חז הו החדש של מונדי היה
צפוף מאוד, כלל את רוב האנ שים הח שובים של הבוהמה הירו
שלמית והתל־אביבית. אף אחד מהם לא היה מוכן להחמיץ אירוע א מנו תי שבו מש תתפת
נערה עירומה. ברקע: קירות אולם ה מוזי און — מצויירים בידי הציירת מרים בת־יוסף.
קירות אלה היו חלק מן ההצגה־התרח שות־תערוכה, פרי רוחו של מונדי המקורי.

חזה במ0ום מחנה

הנה

היתה אחת מן
האורחות שהגיעו
להצגה ב מיו חד מתל־אביב .״ היכן כאן
ההצגה?״ שאלה את השחקנית. זו לא נעלבה
ואולי לא הבינה, הניעה בידה כלפי האולם.

עלילה, בגלל הרעש והצפיפות. עובדת זו לא הפריעה לאיש ליהנות
מן החווייה האוואנגרדית. לזאת דאגה מירי פביאן עצמה, שעלתה
על כן גבוה והסתובב ה לאיטה על מקו מה, תוך כדי פנייה ב טון
פרו בוק טיבי אל הצופים, ב שאלה :״כולם ראו?״ לאחר שכולם ראו
את האוואנגרד של מירי, נחפזו לקרוא למחרת בבי קורו ת העיתוני ם
את המש מעות הפילו סופית־חברתי ת העמוקה של שדיה הח שופים.

יוסף (זה מסתובב) מונדי, המחזאי והבמאי
הטוען לכתר האוונגארדיות התמידית
חיבר, ביים והציג יצירה מתקדמת נוספת
מפרי אוואנגדיותו: ספק הפנינג, ספק תערוכה,
ספק הצגה. היו בה, ביצירה, חלקים
מצויירים (קירות, כלי נגינה, קולבים ),בידי
הציירת מרים בת־יוסף, שהגיעה אלינו, לאחר
שפעם עזבה אותנו, מיפאן ומפארים
— וחלקים דראמטיים (״אני לשטן — אני
פקיד ממשלתי״) שנישמעו (בחלקם הקטן)
מפיהם של שלושה לובשי טייטס עם קרניים.
חלקה העיקרי של היצירה — אס לשפוט
לפי ריכוז הקהל — נמצא כמובן בגופה של
השחקנית הראשית, מירי פאביאן• חציו העליון
החשוף של גוף זה, שאותו כיסתה

מרים בת־יוסף בשלל צבעים, משך אליו
את רוב המבטים. תפקידה של השחקנית:
להציג את צבעיה, ולדקלם משהו. נקודה.
הקהל של מרק טווין, היה מספיק חכם
כדי להבין שסידרו אותו, הקהל הישראל
— המשיך להתלהב. ולא רק בתחומי המוזיאון,
נוכח שדיה של מירי המסתובבת,
אלא גם אחר כך. וזה כולל את המבקרים.
כתב אחד מהם :״נכנסים, מקבלים הלם. לא
שואלים למה. מפליטים, הא׳ שהוא תערובת
של מבוכה ותדהמה. באדישות — אי אפשר
לעבור. כל אהד והאמת שלו.״
והקוראים קראו וקנו את האמת שמכרו
להם. כי בארקנסאו ובירושלים, כנראה אפשר
למכור הכל.

בעיית חמורה, שתתעורר
אצל אדם קרוב
אליך תטריד או תן
מאוד, אך לקראת סוף
השבוע תיפתר הבע־ייה
על הצד הטוב ביותר.
אל תדרוש מבן
זוגן יותר ממה שהוא
מסוגל לתת, והתאזר
בסבלנות. אם לא תטפס
עליו, הוא יתרכך ממילא. אל תבזבזי
את כספך היקר על שטויות סתם.

כדאי שתבדוק שוב אם
ה שמועה שהגיעה לאוזניך
אמנם נכונה. עד
שתהיה ב טו חבנ ננו ת ה
— אל תעשה כלום. היחסים
הטובים עם אדם
קרוב א לין יי מ שכו ותזכה
לשלווה לה חיכית.
בת דלי — אל תפחדי
לבזבז כסף, ואל תניחי
לי די דו תין להפריע בחיי האהבה שלן. למרות
זאת — יש ביני הן אחת הנאמנה לן.

אם תוכלי לשמור על
מיסגרת חיים דומה
לזו בה היית עד כה,
בתנאים החדשים, ת-
קלי במיקצת על ה בעיות.
אם לא — מוטב
שתסמכי על איש
עם שיקול נבון. העיקר :
לא לבוא לידי ריב.
אל תזניחי אותו, בת־תאומים,
טפלי בו במסירות. זה ישתלם
לן — בעתיד הלא רחוק, לאושרך חרב.

חאוחיס

* שהעצמי הבי
ט חון
רכשת יסייע לן בעבודה.
להתחנף קצת לבוס זו
לא פ חי תו ת כבוד, אם
אתה ב טו ח שהתוצאה
תהיה העלאה במ שכורת.
היחסים עם אדם קרוב
א לין י שתפרו מאוד, ו יביאו
הצלחה חברתית.
נסיעה קצרה של אדם
קרוב א לין תגרום ל מבוכ ת מה, דבר אשר
י שפיע במידה קטנה על ע תי דן ׳הכלכלי.

אל תקנא בחברך בשל
הצלחתו הפתאומית.
הוא הגיע למה שהגיע
בזכות עבודה קשה
וסבלנות של ברזל•
אם תשמח יחד
עימו, הוא יעזור לן
לשפר באופן רציני את
מעמדך בעבודה. מריבה
בלתי חשובה עם
אדם קרוב אליך תתפתח לריב ממושך.
בדוק היטב את הוצאות חסכונותין.

נסיעה קצרה תביא עימה
תוצאות טו בו ת — בתנאי
שתח שוב היטב על
מה שאתה עו שה. אל
תגרום צער לאנשים הקרובים
א לין — והקדש
להם הרבה ת שומת־לב.
תפסיק לדאוג להתקדמו־
21באזגזסס -
. 2בסססמבר
תן בעבודה — הכל יסתדר.
שבוע לא מתאים
להת ק שרויות רו מנטיו ת חד שות. הצלחה גדולה
ב מסיבה תרים לן את המוראל הירוד.

במדינה

אם ח שבת לרגע שזהו זה — תתאכזב. בימי
סוף ה שבוע את צפוי יה לזעזוע שיתן
ב ן את או תו תיו. זו השעה ל ע רון את חש־בון
הנפש. מעות בענייני
עבודה צפויי ה לך
ביום שישי הקרוב, ש סי
כ סון אחריה תביא
עם ה ממוני ם עליך. ב אין
הרו
מנטי
מי שור
שינוי, ידיד י שן ממ שיך
ל ה תחזו ת כמאהב; אל
תאמיני לו. לכן הזהרי
23בספסמבד -
22באוקטובר
מלהיענות לפיתויו. המלב

בדיאטה. שיכי בגדים כהים. סוף שבוע ז ה אינו מתאים
לבילויים. הקדש או תו למנוחה ולחשיבה.
שערוריות נהג האמבולנס סירב —
החולה מ ת

מאזניים

זהו שבוע אידיאלי. אמנם תתקוף אותך
עייפות גדולה, אולם היא בת-חלוף.
אתה מלא סיפוק עצמי
במישור העיסקי.
אתה עומד להגיע ל־פיסגת
ההצלחות. אל
תאבד את הראש ואל
תתבלבל. כסף בא וכסף
הולך, אל תנהג
בחסכנות. בת־עקרב,
הרבה מנוחה באוויר
22באוקסונ .
22ביובמנר
הצח — תביא לך את
אותו אושר נכסף, שעליו
את חולמת מזה זמן רב. מאמצים
פיזיים לא יועילו — כי הגורל אכזר.

עקת

למה אתה מפחד להגיד מה שאתה חו שב?
אם תתאפק יותר מדי ז מן, יהיה מאוחר מדי
לומר מה שמעיק ע לין
ולנסות לתקן את היחסים.
הייה כנה עם אנשים
קרובים א לין ותראה
איזה אידיליה תש תרר.
בת־ק שת — עשי
ההופע ה
ל מען
מ שהו
שלן. הקייץ מתקרב ו־ה
מיותרי ם
הקילוגרמים
23 בנ ובמבר -
20בדצמבר
שצברת בחורף יערערו
העצמי.
בי ט חונן

אם אתה נו הג להמר, יש לך סיכוי לחצי
ליח ה שבוע אם ת שתמ ש בצבע השחור.

היזהר מבחורות השבוע, בן־גדי. זה מסוכן
לבריאות שלן. שב קצת בבית ונוח
י? מפעילותן הרבה. מח כה
לן מיבחן רציני.
אל דאגה, אתה תעבור
אותו. בת-גדי —
זהו שבוע טוב לקניות.
המשיכי לשמור על השקרים
הקודמים שלך
— זה ישתלם לן ב;
סופו של דבר. שינוי
ז 2בדצמבר
9ו בי נוא ר
5במראה החיצוני שלן
5יעזור לן בעתיד הק רוב
ביותר. השתדל לצאת לטיולים בחזק
הטבע בסוף השבוע. הפתעה באופק.

אם אתה שואף לחידו שים ב או רח חיין מן
המתאים ל כן הוא ה שבוע, הייה תקיף ו־עמוד
על זכויו תיך. ע לין
לפעול ב הגיון. בקרוב
יגיע מכתב לו ציפית
ז מן רב. אל ת שהה את
מ תן ת שובתך, ענה מייד
ל טו ב תן ולטובת בניאס

שפ ח תן. אפילו רוחך ירוד ואת
מצב ן עייפה עד מוות, אל דאגה,
החופש ה מיוחד יה —* 1:־וו 11ה ! 7ן
יה ב ש בוע הבא. שחייה,
הרבה שמש ובילוי עם בנות ה מין היפה.
שים עין על העו שות לך עיניים בדרכן.

הקצב המהיר של עס-
קין יתגבר, ותיאלץ
לעמוד בלחץ. שמור
על כוחותיך ואל תגזים,
פן תישבר. אל
תהס ס לדחות עיס-
קות, אפילו אם הן
9ו בפברואר 1טובות ועשה קודם כל
0׳ .במרס
את הדברים אליהם
התחייבת. בני משפחתן
יעמדו לצידן ויבינו את המצב, כל
זמן שתקדיש להם תשומת לב, ובעיקר
לעצות הרבות שהם נוהגים להמטיר
עלין. כל בנות הדגים העצמאיות והרווקות
תזכינה השבוע להצלחה חומרית.

ג׳וליה בכר היתד, טרודה בעבודות הבית,
כאשר צילצל פעמון הדלת. היא פתחה
והגבר החיוור שעמד בפתח ביקש בקול
רועד כוס מים. ניכר היה כי הוא חש ברע.
ג׳וליה מיהרה להכניס את האלמוני לביתה׳
הישקתה אותו. באשר התאושש קמעה,
עזרה לו לקום על רגליו, תמכה בו במורד
המדרגות, הובילה אותו לכיוון מגרש הכדורגל
על־שם בלומפילד, הסמוך. שם, ידעה׳
חונה בעת משחק אמבולנס מגן־דויד.
החולה מת. ואכן, האמבולנס היה שם.
היה זה אמבולנס מספר י״א. אלא שהוא
לא הועיל הרבה לאיש שחש ברע. לא ברור
אם בגלל שהתחשק לו להישאר במקום, או
בגלל סיבה אחרת — מכל מקום, נהג האמבולנס
סירב להסיע את החולה לבית־חולים.
במקום זאת, הזעיק באלחוט אמבולנס אחר.
כאשר הגיע האמבולנס השני, לאחר חמישים
דקות, היה כבר האיש מת.
ככר לא צריך צופר. סיפר דויד לוי
( ,)20 שהיה עד־ראיה למקרה:
״הנהג אמר שהוא לוקח רק אנשים מהמגרש.
הוא הודיע שיביאו אמבולנס אחר,
ולא נסע. הוא אמר שלא יסע עד שלא יבוא
האמבולנס השני. יותר מארבעים דקות חיכינו
עד שבא האמבולנס השני. כשבא האמבולנס
השני, כבר היה האיש מת. הנהג
של האמבולנס השני כבר לא הפעיל את
הסירנה, כשלקח אותו.״
הנהג מחליט. הגיב •טנהל מגן־דויד ב־תל־אביב
:״הנהג החליט לחכות עד שיגיע
האמבולנס השני, אבל אז האיש כבר היה
אקס. אבל פרט זה איננו רלוונטי. נהג אמבולנס
איננו מוסמך להחלים על מוות של
אדם. לפי התקנות וההוראות, נהג האמבולנס
צריך לקחת מיד כל פצוע. אבל הוא
רשאי להחליט בעצמו אם המקרה דחוף או
לא דחוף. יתכן שהנהג הגיע למסקנה שהמקרה
לא דחוף. או אולי ראה שהאיש מת.
מכל מקום, הנהלת מגן־דויד מתכנסת השבוע
לדיון, ואז יוחלט עם להשעות את הנהג.׳׳
דת החזן שבא להתבדר
בימי האבל
נירה רבינוביץ׳ ושלמה ניצן חזרו מבלגיה
ישר לקונצרט ערב מפירוד העדמר שהתקיים
בהיכל ה תרבות בחמישי למאי.
נירה ושלמה׳לה אינם חדשים על בימת
היכל־התרבות, ולא היה זה הערב הראשון
בו התעתדו לשיר שירים חסידיים.
אלא שהפעם, בלילה הראשון להופעתם בארץ׳
ציפתה להם קבלת פנים מיוחדת במינה.
בו ש ה. אחרי כמה שירים, קם ממקומו
באולם יהודי כבוד־פנים, שזוהה כחזן הקבוע
בבית־הכנסת שברחוב פרישמן בתל-
אביב, החזן קליין־לרר. בעקבותיו זינק קדימה
החזן מאיר שושן, ושניהם זעקו לעבר
הבימה :״תחבוש כיפה, זו בושה, חילול-
קודש. חבוש מייד כיפר״״
וירעשו אמות הספים. כהרף־עין הפך
היכל־התרבות לזירת היאבקות מילולית כ־שהוויכוח
ניטש קודם כל בין הזמר שעל
הבימה למזמרים־החזנים שבקהל :״מר קליין
לרר,׳׳ פנה ניצן אל החזן ,״זה שהתיר לך
לבוא הנה בימי ספירת־העומר — הוא שהתיר
לי לא לחבוש כפיה. זהו קונצרט ובידור
— ובתור שכזה, אין לך זכות להיות
כאן. מופע זה אינו יכול להיחשב למופע
דתי, כי הוא נערך בימי ספירת־העומר״ (שכידוע,
נוהגים בם מנהגי אבלות).
הדתיים — החוצה. מחיאות־כפיים
סוערות השיבו לניצן, אבל ההופעה הופסקה.
תוך כמה דקות המו אחורי־הקלעים
ממצדדים אשר באו לחזק את ידי ניצן לבל
יחבוש כיפה. זעק הצייר משד, ברנשטיין
מן השורה הראשונה :״שלא תעיז לחבוש
כיפה, שלא תעיז!״
קליין־לרר לבש בתגובה רוח־מנהיגות,
קם ממקומו וקרא :״אם לא יסכים לחבוש
כיפה — אז כל הדתיים יקומו ויעזבו את
המקום.׳׳
אף אחד לא קם. בינתיים, ניסה הצמד
רבינוביץ׳־ניצן לשוב אל הבימה ולחדש את
ההופעה. ניצן ביקש את עזרתם של סגן ראש
העיר עו״ד נחום בסוק ושל השופט משה

חריש, הסביר להם את עמדתו :״אני אדם
המכבד את הדת, ומופיע בכל מקום שהנוהג
והטעם הטוב מחייבים זאת, כשכיפה
לראשי. אהיה האדם האחרון שיצטרכו לומר
לו לחבוש כיפה — כשצריך. אבל בתרעומת
הזאת אני רואה צביעות. כאן מתקיים קונצרט
ולא מופע בידורי, ולא מופע דתי.״
צריך ניצוץ. באמצע המהומה, נזכר
גם האמרגן מנחם אדיב בעניינו שלו. הסביר
לניצן כי סירובו לחבוש כיפה יעלה לו
בהפסד של כמה עשרות אלפי לירות. ניצן
נכנע ללחץ זה, עלה על הבמה חבוש כיפה,
כשהוא מצהיר :״חבשתי כיפה רק מאחר
ואמרגני הודיע לי שעלול להיגרם לי הפסד
של ממון רב. אבל אתם שדרשתם זאת —
אם אתם כנים עם עצמכם ובעלי מצפון,
אז מחובתכם לקום ולעזוב.״
כמובן שכולם נשארו במקומם. ואז זכו
לשמוע את המשל הבא מפי ניצן:
״יהודי אחד בא לנפח וביקש אותו שילמדו
את כל תורת הנפחות על רגל אחת. לימד
הנפח אותו, עד לפרטי הפרטים.
״הלך היהודי לביתו ועשה כל מה שהנפח

נאשם אל,סל
הגיוון הוכנס בתום המעצר

הורה לו לעשות. ואף על פי כן, לא הצליח
להעלות אש במפוח. מדוע? הסתבר שהנפח
שכח לומר לו את העיקר: שצריך לשים
ניצוץ בתנור.״
ניצן לא היסס, הסביר גם את הנמשל:
״מי שאין לו אותו הניצוץ האמיתי, לעולם

מ שטרה
גס המשטרה חייבת
לכבד את החוק
לדברי התובע המשטרתי, גנב משה אקסל
מכונית פרטית, השתמש בה במשך 19 יום.
מאחר שלא היתד, זו הפעם הראשונה שאק־סל
עושה דבר כזה, טען התובע בפני השופט
טרייביש, מתבקש כבוד השופט לעצור
את החשוד, על־מנת לאפשר המשך החקירה.
איש המשטרה התחייב לסיים את החקירה
תוך ימים ספירים, הדגיש כי החשוד משתף
פעולה עם המשטרה.
השופט נענה, הורה לעצור את אקסל לחמישה
ימים.
אין זמן. עד כאן, היתד, הפרשה שיגר-
תית למדי. הגיוון הוכנס לסיפור בתום חמשת
ימי המעצר.
אז, הופיעו השניים — אקסל והתובע שלו
— שנית בפני בית המשפט — הפעם, בפני
השופט יוסף קירטוני — ונציג המשטרה
ביקש לחזור ולהאריך את מעצרו של אק-
סל. הסברו גלוי־הלב, אך המפתיע של התובע:
המשטרה היתה עסוקה מאוד, בימים
האחרונים, לרגל חגיגות יום־העצמאות,
ומשום כך לא התקדמה חקירתו של אקסל.
למרות שהעריך את גילוי־הלב סירב השופט
לקבל את ההסבר, הזכיר לתובע כי
התחייב לסיים את החקירה בחמשת הימים
שהועמדו לרשותו .״גם המשטרה חייבת לכבד
את חוקי המדינה, ככל אזרח,״ קבע,
שיחרר את החשוד בערבות.
העולם הזה : 758

אמנות תיאטרון
הצגת *ו קרה שגמקרדה אין מצב מביך יותר לכתב־תיאטרון מאשר
לשמוע הצהרות נבונות מפי שחקן,
לפני שזה מתכונן לתפקיד מסויים, ואחר
כך לראות אותו על הבימה, ולחפש לשווא
את מימוש התורה שבעל־פה.
אלא שלמרבה הצער, מתורגלים כתבי־ה-
תיאטרון בחוויות שכאלה, ולכן לא היתר,
ז׳ אן ד׳ארק, בתיאטרון הבימה, משום הפתעה
מרעישה לרבים מהם. אומנם, כולם
התכוננו להצגת־יוקרה חשובה, וגילה אלמי
גור דיברה על דמות הנערה הכפרית הפשוטה
שנתפסה ל״אידיאה פיקס,׳׳ אותה התכוננה
לגלם בתפקיד הראשי, אבל מעט מאוד
מכל זה זכה להגיע לקהל.
המחזה של ג׳ורג׳ במרד שאו, הנחשב
על־ידי רבים לטוב שכתב אי־פעם, ניסה
להוכיח כי העולם אינו מסוגל ואינו מוכן,
אף־פעם, לקלוט פרט החורג מן המסגרות
המקובלות, אפילו אם יש בפרט זה משום
ברכה לחברה כולה. ועם כל החשיבות שבדמותה
של ז׳אן ד׳ארק, העיקר במחזה \
הוא דווקא התגובות שהיא מעוררת סביבה.
אלא שהבמאי מייקל מיצ׳ם העדיף להציג
את הטרגדיה האישית של -הנערה חדורת-
האמונה המיסטית, שאיש אינו מבין לרוחה,
כשהדגש על הטרגדיה. ואילו הרוח המיסטית
פרחה לה ואיננה.
ועוד: ג׳ורג׳ ברנרד שאו נודע כאיש שנון
מאין כמותו, ואפילו אלה המפקפקים בערכו
האידיאולוגי, או בכוחו כמחזאי, מוכרחים
להודות בכשרונו לכתוב דיאלוגים חריפים,
אבל קשה לנחש תכונות אלה לפי ההצגה
בהבימה, מאחר והשחקנים מצליחים לקבור

מי שרוצה להיות זמר מיהצועי
בארץ — מזוכיסט או משוגע
אם אתה רוצה להיות זמר, בארץ, סימן
שאתה מזוכיסט, סתם טיפוס המחפש לו
צרות.
זה נבון שבצבא תעשה חיים, יחסית.
תהיה ה״מיספר״ של להקת פיקוד־האגם־
התיכון. אם תצליח להידחק אל פסטיבל הזמר,
יתכן אפילו שתעלה על תקליט לא־בכוונה.
אם תהיה
די תוסס ורענן,
יכניס אותך אמרגן
זריז ומאורגן לתוך
איזו עיסקת־חבילה
שמנה בהיכל-התר־בות,
שם תזכה, בין
מערכון לבדיחון, גם
לשיר עוד־הפעם את
השלאגר שלך• הרי
הוא כבר שמונה
שבועות בראש
מיצעד־הפיזמונים ואתה
תהיה שער
צבעוני בלהי טון.
אחרי שמונה חלטורות בסינרמה ביום־
העצמאות, מקום 3יחד עם הילדה פנינה׳לה
בפסטיבל־הפעוטים, שיר על שמגר בן־ענת
וגיהוק אחד לבני״הנעורים בטלוויזיה _
תהיה לך מכונית־ספורט צהובה עם נקודות
סגולות, ופנטהאוז בשיכון בבלי.
בשעה שתחכה בתור לדוקטור אף־אוזן-
גרון, כדי שיתקן לך את היבלת שתצמח
לך על מיתרי־הקול, כתוצאה ממאמץ־יתר
ומשימוש לא־נכון בכלי־הנגינה שלך (הרי
אף אחד לא ידריך אותך איר להשתמש בו,
לטובתך) תשמע מפי הילדים בני ה־6_ ! 0׳
חולי הנזלת־הכרונית שבחדר־ד,המתנה, שיש
להם כבר אלוהים חדש וחתיך, שקפץ ישר
מן המקום ה־( 78 במיצעד, בשבוע שעבר)
למקום מס׳ .1
המלך מת — יחי המלך!
ברגע זה יתחוור לך שהברירה בידך: או
לקבץ נדבות במדרגות הנעות של כיכר
מגן־דויד, או לרוץ לאוניברסיטה ללמוד
משפטים. עורך־דין זה מקצוע שתמיד אפשר
לעשות אתו משהו.

אלמגור בז׳אן דארק
לפני זה, לא אחרי

כל הברקה בדיבור חד־גוני, במישחק כבד
ובחום ר־דמיון בולט.
התפאורה והתלבושות (רובין פידקוק) אמנם
נאות ומרשימות, אבל מה שנוגע להצגה,
נדמה כאילו הוכנה בחופזה. זאת אפשר
להסיק מן העובדה שהשחקנים, תחת
לבנות דמויות של ממש, חוזרים ונוברים
בזכרונות העבר שלהם ודולים מהם דפוסים
ישנים.
גילה אלמגור קרובה הרבה יותר לפיטר
פן מאשר לז׳אן ד׳ארק, ואילו נסים עזיקרי
מתרוצץ בלא הרף כאילו יש לו ״יתוש בראש,״
במקום תפקיד של שאו.
לשאר השחקנים יפה השתיקה.

תיאטרון ערבי בא
בתיאטרון לאומ י
ביום ו׳ הקרוב יזכה האולם הקטן של
הבימה באירוע אמנותי מיוחד־במינו. מי
יתן וייאמר על כך בעתיד: מאורע שעשה
היסטוריה.
התיאטרון הלאומי יארח כאן, בפעם הראשונה,
תיאטרון ערבי — התיאטרון העולה
מחיפה, שיציג את הסערה, מחזה מאת
מחמוד דיאב.
דיאב הוא סופר מצרי בן־זמננו, וגם ה־העולם
הזה 1758

נבואת חורבן זו אינה מקורית. היא שחוקה
מרוב מציאות. היא באה להדגיש עד
כמה צריך להעריך טיפוסים משוגעים כמו
חווה אלברשטיין, הרוצים להיות דווקא זמרים•
דווקא מקצועיים. דווקא בארץ.
המיוחד בחווה הוא שהיא לא רק עקשנית,
אלא גם חוצפנית, כהוכחה לכך — תוכניתה
החדשה, תוכנית־יחיד בתיאטרון בי מות. וכי
מי, בלי חוצפה, היתד, מעזה להגיש תוכנית,
מורכבת רק משירים, בלי בדיחות־קישור,
בלי מונולוגים חכמניים, בלי שמץ של חל־טורה,
בלי המצאות גאוניות, שנאפות בו־במקום
ובו־ברגע.
והנורא מכל: היא תיכננה את תוכניתה
עד לפרט האחרון, והאזינה לבמאי (צדי

01810 טוב
התנועה
מם׳ ,5 בתאורן הבושה

צרפתי) ,שהכתיב לה אפילו את
הספונטאנית בשורה 4של שיר
נעזרה במנהל מוסיקלי (אלכם וייס)
מיקצועי ובארבעה נגנים, שלמרבה
אפילו עשו איתר, חזרות.
לכן, גם אם התוכנית איננה כליל־ר,שלימות,
גם אם ישנם פה שום מחווים שלא

צמחו מאופייה ומטבעה של הזמרת, מעברים
קטנים לא־חלקים או מאומצים — למרות
שהיא לא הסקס הקטיפתי של ג׳ולייט
גרקו, או הסקס החתולי של ארתה קיט,
הרי היא בהחלט זמרת עם ראש, עם טעם,
ועם שאיפה בלתי־פוסקת למיקצועיות.
ועל כך אפשר אצלנו גם להוציא־להורג.

...ומי שרוצה להוציא תקליט
בארץ -קבצו ועקשו
. ..משום כך אפשר להעניק לאושיק לוי
ציון לשבח על אומץ־לב ודבקות במטרה.
היעד שהוא כבש זהו — תקליט מאריך״
נגן. נשמע קל ופשוט. האומנם?
מי שנתן פעם את דעתו על מצבו הנפשי
והכלכלי של שוק התקליטים הישראלי היה שלעשות מסכים
תקליט עברי־מקורי,
פירושו ללכת עם
הראש בקיר. ממש
כמו מלחמת ששת־הימים.

שמצחיק יותר
מכל הוא שאוייבך
האמיתיים יהיו המרוויחים
העיקריים
בעניין, בעלי חברות
התקליטים.
אלא שהם מרוויאושיק
חים
רק להלכה. ו־מדוע
רק להלכה?
כי שוק־ד,תקליטים הישראלי הוא מטורף,
כמו המצב הביטחוני. לעולם, גם אם תהיה
מומחה־מכירות של מכון התקנים, או מצעיד
פיזמונים מדופלם ברדיו, לא תדע מה יימכר
ומה יישאר על המדפים כבתולה זקנה.
אפילו מיצעד־הפיזמונים משפיע אולי על
החלטורות, אבל אינו מוכר תקליטים. וכי
למה יקנה הילד תקליט, אם מנגנים לו אותו
ברדיו מן הבוקר עד הערב?
הטלוויזיה? בכל העולם היא מעודדת את
תודעת התקליטים, כאן היא הורידה אותה
שאולה.
למה, אם כן, ייסתכנו מגהלי חברות־התק־לימים,
שרובם אינם חס־וחלילה מבינים
במוסיקה דווקא, להסתכן בהפקות שאינו
רווחיות?
מה עוד שלהפיץ תקליטים בדרך הולמת,
אינם יודעים. זהו מיקצוע.

שגם המעטפה תהיה אנושית, ושהצבעים לא
יהיו מטושטשים.
יוצא שהזמר, אם הוא עקשן ורוצה להגשים
דבר מוזר כזה כמו תקליט, צריך גם
לחזור על פתחי המחברים (ומי שטוב בהם
הוא באופנה, ומי שבאופנה לא כותב למען
האמנות בלבד) ,גם לממן בעצמו את העיבודים,
גם לתכנן את המעטפה, ואחר־כך
גם לעשות לעצמו מסעות־פרסום דרך חברים
בעיתונים וברדיו. ישנם מעטים כאלה, העושים
טובות חינם. ואילו סוכנים־אישיים
(פרסונל־מנג׳ר) אין בארץ, ומחברות התקליטים
אין לצפות ל״מטעות הרצה״ כדוגמת
ארצות אחרות.

מכל הטעמים האלה, אין אלא לראות את
קצת שקט, תקליטו החדש של אושיק לוי,
כתוצר אמיץ של ״עשה זאת בעצמך,״ שגזל
שנה טובה של חיפושים, ריצות, תחנונים
ובקשות מבעליו. ואם אחרי הכל, יש
בו כמה פיזמונים טובים, כמו ״אין מלים,״
או שני שירים יפים של שלום חנוך, הרי
״שתי אחיות״ ״קצת שקט״ ״חוזה לך ברח,״
גם אלה לא הגיעו בקלות.
״חוזה לך ברח״ (רוטבליט—חנוך) הוא
דוגמה טיפוסית לחוסר הבנתם של מנהלים
מיסחריים בחברות־ההקלטה. רק מעטים זוכרים
כי אף אחד לא רצה להקליט את השיר
הזה, שהיה גם שקט, גם מקורי וגם יפה.
אחרי המלחמה הוכיח אושיק שהקהל אוהב
לפעמים גם שירים כאלה. ואילו את שני
השירים של שלום חנוך סחט ממנו ממש,
בלילה האחרון לפני שחנוך נסע ללונדון.
כי כששלום חנוך הבטיח לאושיק שירים,
עוד לא היה כל־כך עסוק. ופתאום התברר
שכולם רודפים אחריו, וכבר לא היה לו
זמן בשביל אושיק.
העיקר, תקליט כבר יש, עכשיו צריך
לשבור את הראש איך לשלם את החובות.

בא לו זמר משוגע כמו אושיק (,אחיו
של לוליק, וחבר התאומי ם לשעבר) ,ורוצה
לבחור שירים( ,ובעד זה צריך לשלם) להזמין
עיבודים (צריך לשלם) דורש יותר משלושה
נגנים (צריך לשלם) ,רוצה הקלטה
טובה (צריך לשלם) ,ועוד רוצה הפירחח

*•9X9
מחזה מתרחש בימינו, לא הרחק מקהיר.
בכפר קטן מצפים לבואו של מי שהיה
בעל-נכטים ובעל־שם, חסין אבו־שמא, שנאסר
בעוון רצח לפני עשרים שנה. מאז שדדו
אנשי הכפר את רכושו, התנכלו לילדיו, וחיפו
על הרוצח האמיתי.
השמועה כי אבו־שמא צריך לחזור הופכת
את הכפר על־פיו. מצפון ומוסר־כליות של
שכנים, אוייבים וידידים מתעורר.
מזכיר את ביקור הגברת הזקנה? אין זו
אלא הוכחה לכך שהבעייה המרכזית, מצפון
מול נקמה, אינה בעייה של מקום וזמן.
גם לא בעייה של עם ומדינה, לאום ושפה.
מה שבא להוכיח כי לפני הגבולות והמיג־בלות
שייצרו לעצמם האנשים, היה קיים
טבע האדם .־אין זה אלא סימלי, שעם התגברות
המחשבה על שלום אפשרי במרחב,
בא להבימה תיאטרון ערבי, בהדרכתם המשותפת
של שני במאים, יהודי וערבי. הערבי
— אדיב ג׳השאן, הוא תלמידו לשעבר
של הישראלי, גיורא מנור, היום שותפו
לבימוי ההצגה.
אומר מנור :״על רקע המאורעות המזעזעים
במרחב גרמה לי העבודה להרגשת־מה
של עשייה חיובית ביחסי שני העמים,

הדרים בארץ זו. שיתוף־פעולה זה הוא,
כמובן, רק צעד קטן ביותר. אבל זהו, ל דעתי,
צעד בכיוון הנכון.״
תדריך תיא טרון
ביוגרפיה (הקאמרי) :לאוהבי הצגות
שיש בהן ברק טכני. תמליל מחוכם (מקם
פריש) ,בימוי מחוכם (ליאופולד לינדברג),
עיצוב במה (ארנון אדר) ,ומישחק טוב של
יהודה פוקס ועודד תאומי. כולם באים לשחל!
באפשרות של: מה היית עושה אילו
חיית את חייך מחדש.
הכסאות (הבימה) :שני זקנים מסכמים
את חייהם בפני 45 כסאות ריקים על הבמה.
ההצגה, לפי יונפקו, עד הפרט האחרון.
מישחק מצויין.
פרגינט (הבימה) :הצגה יותר מעניינת
משהיא טובה, בגלל תפיסה חדשה של הבמאי
(יוסי יזרעאלי) ועיצוב הבמה (דויד
שריר).

השושנה המל,ועלובת (הבימה) :טנ־סי
ויליאמס המלגלג, הופך לטנסי ויליאמם
המשעמם, חוץ מכמה רגעים קומיים טובים
של מרים זוהר ואלי כהן.
מנדרגולה ( התיא טרון העירוני חיפה):

ההצגה המרעננת של השנה, בזכות עבודת
צוות ובמאי (מייק אלפרדס).
נ״זעבר לגבולין (הבימה) :י.ח. ברנר
אקטואלי במשמעות הפילוסופית שלו, אבל
עדיין קשה לעיכול. ההצגה מעניינת, ואפילו
מעניינת מאוד בחלקה השני( .בימוי יוסף
מונדי).

פרפרים הם חופשיים

נגודיק) :

הצגה מבדרת ומצחיקה, בזכות הסיפור ה־לנתוב
כפינג־פונג של בדיחות, והמבצעים:
רחל מרכוס, תיקי דיין ומוטי ברקן.
בוניישב ^ (להקת המחול) :תוכנית חדשה,
ובה כוריאוגרפייה חדשנית וגם ישרא־לית־מקורית
(מירה׳לה שרון) ,מוגשת במיק־צועיות
עם כמה סולנים מבריקים (רינה
שינפלד, נורית שטרן, אהוד בן־דויד ורחמים
רון).

קולנוע
פזמונס־תורס
ב>רושל>ם
ישראל נאה דורש —
אבל מי מקיים ך

ך יו 1111— 1111 1ז ׳ 1 11 1יו

כל מי שמאזין לאנשי־הקולנוע הצעירים
בארץ, לתיאוריות שהם מפתחים ולטענות
שהם משמיעים, יכול לחשוב באמת ובתמים
שלפניו עדת־אמנים נשגבת, הראוייה לכל
הכבוד וההערכה, והמסוגלת להתמודד בהצלחה
עם מוצרי הקולנוע מכל מקום אחר
בעולם — אילו ניתנה להם האפשרות.
ואומנם, אין ספק שכל עוד נשארת. אנד
נותם בתחום הדיבור, היא מרשימה בהחלט.
מה קורה כשצריך להפוך הלכה למעשה?
זאת התברר בשבוע שעבר, כאשר המו׳
עצה לתרבות ולאמנות, יחד עם משרד המסחר
והתעשיה (שהוא בעצם הממונה הישיר
על הקולנוע הישראלי) חלקו את פר־סיהם
לסרטים הקצרים של השנה שעברה.
כאשר קרא בנימין תמוז, יושב־ראש ועדת
השופטים, את הטעמים עלה הריר על השפתיים
מרוב סקרנות. ואז, חשכו אורות
אולם קולנוע גת, ועימם גם עיני הצופים.
מחתית במטולה. זה התחיל עם סרטון
של ז׳אק מורי־קתמור על ציורי יוסל
ברגנר, שלא הוסיף מאומה להערכה שכבר
קיימת לצייר, לא הקנה לו כל מימד נוסף,
ואפילו לא הציג השקפה מיוחדת של הבמאי
על כל העניין כולו, פרט לרעיון, המעייף
ללוזת את הסרט במוסיקת מחתרת.
זה נמשך עם סרט שדוף, שהתיימר להיות
מאוד־סוריאליסטי, על מטולה, סרט שכמוהו
מותר אולי לעשות במיסגרת לימודי־קולנוע,
אך לא להציגו בפני קהל.
אחר־כך בא סיפור על נהג מונית, שאינו
יודע כיצד להיפטר מנוסע פצוע, בשעת
לילה מאוחרת, סיפור ש״עוקצו״ היה ברור
מראש. והדרך לעוקץ זה היתה ארוכה, לא־מעניינת
ומשוחקת בצורה מפוקפקת.
הסרט היחידי שהראה תקווה כלשהי לגבי
העתיד, הוא סרט בשם לנשום עמוק של יורם
פורת. אומנם ארוך מדי, לעיתים יומרני ומתנשא
מדי, עם הרבה ליקויים טכניים, אבל
בכל זאת נסיון להביע משהו מוגדר באמצעים
קולנועיים. לזכותו יכול יורם לפחות
לומר כי זהו סרטו הראשון (להבדיל מאתרים,
הרואים את עצמם מנוסים ומתורגלים
די הצורך).
אין ספק שצריך לתמוך ביוצרים הצעירים
בקולנוע, לעודד ולכסות חלק מהוצאותיהם.
השאלה המתעוררת, לאחר הסרטים הקצרים
הללו היא: כיצד אפשר להביא גם כמה
אנשים בעלי־כשרון שיעסקו בשטח זה?

אני ירושלמי (״בן־יהודה״,
תל־אגיב; ישראל) — טיול מאורגן
כירושלים השלמה, עם
צילומים משוכללים מאד של אדם גרינברג, תמליל המבטא
את הסימפטיה הכנה של בחור ירושלמי טוב לעיר מולדתו,
וסידרה של פיזמונים (חפר וזלצר) שיאריכו, בוודאי, ימים
במיצעד הפיזמונים, אם טרם עברו בדרך זו — ויבטיחו
לסרט משיכה קופתית מסויימת. וזה בעצם הכל.
כי כל נסיון להתבונן קצת יותר ב״אני ירושלמי״ ,עשוי
רק לקלקל את הרושם. מדוע, למשל, מצא יהורם גאון
צורך כקשט את הסרט ברחל צימרמן, המתהלכת בחיוך
סתום על פניה, כמונה ליזה ישראלית, שלא החליטה כלל
מה היא רוצה להביע ן אחד הצופים העיר בסוף ההצגה כי
אפשר היה לוותר עליה ולהשתמש בפלאקט באותה מידה
של הצלחה.
הקשר בין התמליל והתמונות אינו תמיד מן ההדוקים
ביותר, איכות הצליל משתנה מדי פעם, וכל מי שמנסה
למצוא — ולו גם סימן למצב הפוליטי-האנושי של עיר זו
היום — יחפש זאת לשווא.
אבל מדוע יש בכלל צורך להתעמק ז אם חפצה נפשכם
בצרור תמונות של עיר הבירה, מתובלות בזכרונות־ילדות
בשכר הטורף (״ארמון-דויד״ ,תל״
אביב ; צרפת) — ברפובליקה מר-
כז-אמריקאית כלשהי, מתבשל
מרד. המהפכנים מתכוננים לרצוח את נשיא המדינה ב־שעת
ביקורו אצל פילגשו, באחוזת כפר. אלא שהם אינם
מוצאים במולדתם איש די מוכשר לביצוע המשימה, ומשום
כך מוזמן למקום מומחה מן החוץ.
אבל בזה לא מסתיימת הפרשה, מסתבר כי המומחה
אמנם ירצח, אבל את האשמה יטול נכדו של מי שהיה
פעם נשיא־המדינה, יהפוך בכך לגיבור המהפכה החדשה.
ככל שמתקדמת העלילה מסתבר כי במאי הסרט אינו
מאמין במהפכות — אותן הוא מציג כרצח המוני, שבסופי
משתנים השמות בשילטון, אבל לא השילטון עצמו.
״הטורף״ הוא יותר סרט מעניין מאשר סרט טוב. בסך
הכל, מצליח הסרט להעביר את הבשורה שלו בצורה
משכנעת, וחוזה ג׳יובאני, סופר שהפך לבמאי, עשוי, כנראה
לקומם נגדו את כל מהפכני הטרקלין למיניהם.
לינו ונטורה, בדמות הרוצח, מזכיר את כל גיבורי המערב,
הקשוחים, העקשנים, הבלתי-מנוצחים, שהם על אף

(סטודיו, ארצות־

פאטון

(תל־אביב, ארצות־הבריוז)

—ביוגרפיה אינטליגנטית של גנרל, אשר
נחשב ל״ילד הנורא״ של הצבא האמריקאי
חמת־העולם. ישן, מוכר, אבל עדיין טוב.

האדם השלישי(פריס, אנ
גליה)
— מותחן על רקע וינה שלאחר מל־חמת־העולם.
ישן, מוכר, אבל עדיין טוב.

* * כתו של ריאן

(צפון, ארצות־

הברית) — אד,בון באירלנד של תחילת המאה,
בה בוחשת רוח המרד נגד אנגליה.
ארוך מדי, יומרני מדי, אבל מכיל כמה סצינות
מרשימות שלא תישכחנה במהרה, כמו
דליית ארגזי נשק מים סוער בחשכת הלילה.

המעגל האדום

(מקסים, צר

— מאחורי שוד יהלומים מחוכם, מציג
הבמאי ז׳אן־פייר מלוזיל את תורת החיים
הפטליסטית שלו, בסיגנון קולנועי מהוקצע.
מישחק מרהיב של איב מונטאן, אלן דלון,
ג׳אן מריה וולונטה ואנדרה בורביל.

* * מרבבות האלים

מלאכתם, מוסריים מאוד, לפי קנה־המידה הפרטי שלהם,
ומוסיף לא מעט לאווירה הדחוסה של הסרט עצמו.

הופ...עברנו דירה (״פאר״,
תל-אביב ,-ארצות־הברית) — קודם
כל, זה סרט־קופה. אליוט
גולד מתלבש ומתפשט כל-כך הרבה פעמים, שאף נערה
ראוייה־לשמה לא תרצה להחמיץ את ההצגה. ואילו הגברים
מקבלים פיצוי נאות, כאשר הגברות פרנטיס, וייט
ועוד כמה כוכבניות ידועות־פחות, אבל בעלות נתונים
מתקבלים בהחלט על הדעת, מתחרות מדי פעם עם
גולד, מי מתפשט מהר יותר.
כל זה נעשה באווירה מבדרת של בדיחה גסה מן הסוג
הבא: גולד צופה במלכת־יופי־לשעבר, המניקה את תינוקה
והחזה החשוף שלה מעורר בו מייד את הדמיון הפורה.
כשהוא מתבונן בה שוב, הנה צמח לה — שד שלישי.
בעצם, כל הסיפור כאן הוא חסר-חשיבות, העיקר שיש
בו הרבה בדיחות להרבה כיוונים, על שוטרים מטומטמים
ועל אזרחים הגונים, הקונים רובים על כל צרה שלא תבוא,
על גברים המתחפשים לנשים ועל הורים המפליטים אט
רות־שפר מיסטיות — בקיצור, כל מה שאפשר לדחוס
לתוך סרט אחד, ולעזאזל ההגיון או הסיפור.
מה שנוגע למישחק, אליוט גולד הוא אליוט גולד, והרי
זה סוד הצלחתו. פולה פרנטיס היא קומיקאית מוכשרת,
הראוייה לתפקידים שמנים יותר, ואילו ג׳נבייב (״ג׳ואנה״)

גגרר גהכרבה •.ידירגז אלזית־ית
וייט משתדלת לחקות את מרילין מונרו, ומשיגה כמה
תוצאות מצחיקות בהחלט.
בסיכום: אוסף בדיחות מתחת לחגורה, חלקן מוצלחות
יותר, חלקן פחות, והבל בתוספת ישבנו החשוף של
אליוט גולד. לזה קוראים הצלחת-קופה.

(תכלת, גרמנ

— תעודון המנסה להוכיח, בשפה יבשה
ובטיעונים שאינם תמיד משכנעים, כי ייתכנו
חיים מחוץ לכדור־הארץ, אשר השפעתם
ניכרת בתרבות ימינו.

ירושלים
* * טורה טורה טורה

הבגגרף וגבוגרגז: רגצוז גזמזרי
השמרכלב הפורנוגרף

תל־אביב
רסיסי חיי 8

משעשעים לעיתים, זהו הסרט בשבילכם. אינכם צריכים
אפילו לדאוג אם אחרתם. אפשר לבוא באמצע, ולתפוס
את ההתחלה בפעם אחרת. סדר הסצינות אינו מחייב.

גוהפבן
תדריך הברית) — מסעותיו של אמריקאי משכיל
שאינו מוצא את מקומו בין בני־מינו, ואינו
יכול להשלים עם חיים בין פשוטי־העם. סרט
מעניין ויוצא־דופן, עם מישחק מעולה של
ג׳ק ניקולסון.

גאון וצעזמזן -.גזוגה ריוגז

( או רי ח,

ארצווז־הברית) — שיחזורון (בסימון תעודי)
של המאורעות אשר הביאו להתקפת היפאנים
בנמל־הפנינים עד להתקפה עצמה. הצד
הפוליטי שטחי במקצת, לעומת זאת התכסיסים
הקולנועיים בהתקפה עצמה ממש מדהימים.

* הנועזים בעורף האוייב

(הבי

ארצות־הברית) — מלחמון שמטרתו
לבדר. אם אפשר להתעלם מן האבסורד שעצם
הריגת אנשים יכולה לשעשע, יש כאן
לא מעט בידור, בזכותם האדיבה של שחקנים
כמו דונלד סאתרלנד וטלי סאבאלס.

חיפה
סלח לי, אבל אתה נושך

את צווארי ( שביט, אנגליה) — רומן פו־לנסקי
מציג פארודיה על סרטי ערפדים,
משוחקת היטב. לבעלי חוש־הומור מאקאברי.
העולם הזח 1758

ן ן*§ן^

א מי די ס

! נ? ? סיזוי ת :

אגד מוביל בכל הדרכים
א בי בי
מו ש ב בג לי ל העליון. בצדהכ בי ש
מ צו מ ת חירם אל מ צו דתישע.
72ן״מ מ קי בו ץ יר או!!.ו מד ב־ 958ו

אגד מגי;! לאביבי כל יום

תהיה יהודיה יותר
מהיהודים !״
נזף הבוס שלה
בגלוריה סטיוארט.
תגובת הכוכבת :
וביקש מפורשות ממארגן הביקור, לאפשר
לו להיפגש עם הכוכבת היפה.
בקשתו של האורח לא נתמלאה בשעת
ביקורו, כאשר חזר וביקש לפגוש את גליה,
נענה כי הכוכבת איננה בבניין.
נ י\ \7־ \2יזזס־יט

גחוזרט — עגן \זבוס
ך* שייך היה מנומס מדי מכדי לשאול
| | לסיבה. גם לוא היה שואל, ספק אם
היה זוכה לתשובה מדוייקת.

..אתפטר מן הטלוויזיה ־
מתעללים ביר
״אין מי שיחליף אותך.״
״אבל הלא אבו־ז׳אן מחליף אותי,״ השיבה
גלוריה הנדהמת.
״אבו־ז׳אן הוא קריין חדש, ואיננו יכול
לבוא במקומך,״ ענה בר־אל.
שש פעמים נוספות צילצל הטלפון באותו
אחר־צהריים בביתה של גליה, כשכל המצלצלים
לוחצים להופעת־ .לאחר הטלפון השישי,
פרצה גליה החייכנית והשקטה בחיים
כמו על המסך, בבכי היסטרי, טרקה את השפופרת,
הודיעה לבעלה שהיא מתפטרת.
אדי לא ניסה להניא־ .,הוא הסכים איתה,
תיכנן מיד צעדים מעשיים.
למרות זאת, כשנרגעה, החליטה גליה
לנסות להחזיק עדיין מעמד.
מייד למחרת החג שלחה מכתב תלונה
חריף למנכ״ל הטלוויזיה, שמואל אלמוג,
התלוננה כבר באותה הזדמנות על היחס
אליה מצד אנשים מסויימים במחלקת החדשות
בערבית. היא שלחה העתק מהמכתב
למנהל המחלקה, בריאל.

השייך \זן ןטיץ
א 0גג! אתה אחד מאותם רבבות ישן
! ראלים, הטוענים כי גליה סופר
הינד, כוכבת הטלוויזיה מספר , 1נהנים לראותה
— אפילו כשאינם מבינים מילה
ערבית?
אם כן, אל תתפלא אם באחד הימ-ם הקרובים
תחדל לראותה על המסך הקטן.
וזה — למרות שעמדה להתחיל לקריין
בקרוב גם בעברית.
שכן השבוע היא עמדה להתפטר. נשבר
לה מהצרות שעושים לה בטלוויזיה.

רעטגך ער טשגזר
זזגי יעגראר
קידים אפורים, שמקנאים בה בג-
לל הפופולאריות שלה, מציקים לה ומטרידים
אותה בכוונה,״ טען השבוע אחד
מידידיה הערביים בטלוויזיה .״הפקידים האלה
לא יכולים להתאפק, נוכח הגירוי שיש
ביכולתם לטפס על כוכבת מפורסמת כזו.
בעצם, זוהי התנהגות רגילה של פקידים
קטנים. הצרה היא רק, שבגלל זה תפסיד
הטלוויזיה את אחת הכוכבות הבודדות שיש

הקש ששבר את גבה של הכוכבת, נתגלה
בערב פסח האחרון.
כאשר עזבה את דתה ועמה, התגיירה והלכה
אחרי בעלה היהודי, לפני כשבעה
חודשים, היתנתה גליה סופר עם הנהלת
הטלוויזיה כי לא ישבצו אותה לעבודה
בערבי שבתות וחגים. כאשר התגיירה, התחייבה
לשמור על מועדי ישראל — והתכוונה
לעמוד במילתה.
ב־ 15 לאפריל, יום ערב פסח, נשארה
גליה בבית, ביקשה מבעלה אדי, העובד
גם הוא במחלקת החדשות בערבית של הטלוויזיה
שיבדוק בלוח שיבוץ העבודה למתי
היא משובצת לאחר החג.
אדי הגיע בצהרי היום לבניין הטלוויזיה,
גילה להפתעתו שאשתו משובצת לקריין באותו
ערב — ערב פסח.
הוא צילצל לאשתו. גלוריה צילצלה ל־טלוויזיה,
התחילו בירורים פה, בירורים שם.
בשעה 3הוד־ע לה עמיתה לעבודה, הקריין
סעיד קאסם, כי הכל בסדר, וקריין אחר,
אחמד אבו־ז׳אן, יחליף אותה.
גליה רק הניחה את שפופרת הטלפון,
כשהיא נושמת לרווחה — כשהמכשיר ציל־צל
מחדש. היה זה הבוס שלה, יוסף בר־אל,
מנהל מחלקת החדשות בערבית :״את
חייבת להופיע לעבודה הערב,״ הודיע לה.

אגז ה ט ־ כבוז
ף* תשובה ענה בר־אל לגליה :״סידור
^ עבודתך לחודש אפריל נעשה בשיתוף
עם סעיד קאסם, הודפס — והעתק נמסר גם
לך. איך זה שהסכמת לתוכנית בשעתו,
ובערב פסח התנגדת לה?״
בתגובה, טענה גליה שאין כל קשר בין
טענתו של בר־אל לבין העובדות. היא לא
קיבלה כל העתק של תוכנית העבודה.
טענה אחרת של בר־אל: במרץ, היתה
גליה חולה, ומעיד קאסם הסכים להופיע
במקומה. כתוצאה, הסכימה גליה להחליף
את קאסם.
גם על טענה זו הגיבה גליה בלהד״ם.
לא היתד, כל עיסקה כזו בינה ובין קאסם.
היא מגישה תוכניות פעמיים בשבוע על בסיס
הסכם מיוחד, אינה מקבלת כל שכר
עבור אותם ימים שבהם אינה יכולה להופיע
מסיבות מחלה או אחרות.
תקרית קטנה זו לא היתד, האחרונה בשורת
האירועים המוזרים.
בזיון נוסף:
ב־ 21 לאפריל ביקר בבנייני הטלוויזיה
ראש עיריית חברון, השייך מוחמד עלי אל־ג׳עברי.
יום לפני הביקור חזר גיעברי

יוסף בר־אל, מנהל מחלקת
ןןןוןן
החד שות בערבית של הטל־
1^ 1 , 1 1 1
ויזיה, אשר אינו מ עוניין. ש ה כו כבת הגיור ת
היפהפייה תהיה יהודיה יותר מהיהודים.

כי התשובה המדוייקת היתה: איש לא
טרח להודיע לגליה כי האורח מבקש להיפגש
עימה.
תגובת הנהלת רשות השידור :״ראש עיריית
חברון לא ביקש לפגוש את גליה בזמן
ביקורו.״
ועוד פרשה:
בשיחה בין אדי סופר לבין הבוס שלו,
בר־אל, שאל אדי דוגרי מה פשר יחסו
של בריאל לגליה. השיב בר־אל, דוגרי לא
פחות:
״אני רוצה שגליה לא תהיה לי יהודייה
יותר מהיהודים.״
הגיב בר־אל :״אמרתי מה שאמרתי ברוח
טובה. התכוונתי לשאול האם היא יותר
יהודיה ממני. גליה לא הצהירה מעולם שהיא
דתית.״
בעקבות תקריות אלה ונוספות, אותן אין
גליה מוכנה לפרט, בשלב זה, החליטה ה־
(המשך ב ע מו ד )35

טלוו־זיה

עובדי הטלוויזיה עושים חלטורות אצל
גופים ומוסדות שהם צריכים לדווח עליהם
במאים האיש מאחורי
ה״קלעים״
ברכבת למחנה־הריכוז ילומיצה־קאלארש,
הצליח אנדרי קאלארשו לד,שאר בחיים׳ למרות
היותו פצוע מכדור ברגל. הנאצים דחסו
את המגורשים במאות לקרונות אטומים.
הוריו נעלמו מעיניו ברכבת, ורק אחרי המלחמה
נודע לו שהם נהרגו. הוא נקרא אז
ברנרד גופר. אבל לאחר שסיים את הפאקול־טה
לקולנוע ולדרמה, וכיהן כפרופסור מן
המניין ובמאי תיאטרון וקולנוע בבוקרשט,
הציעו לו בועדת הרפרטואר של התיאטרון
הצבאי, שיטשטש את זהותו היהודית.
בחיבה הציעו לו את השם הרוסי אנדרי.
את שם המשפחה קאלארשו הוא קבע לזכר
מחנה־הריכוז ילומיצה קאלארש. אחרי שקא־לארשו
זכה בפרסים בינלאומיים, ושמו יצא
לתהילה בכל רומניה, שוב לא היה טעם
לשנות את השם. בפסטיבל הסרטים בקאן
ב־ , 1957 זכה בפרס על סרטו, הלו, טעיתי
במספר. בפסטיבל הסרטים ביפאן ב־1958
זכה בפרס על סרטו נשר — 101 קומדיה
ג׳יימם בונדית מזרח־אירופית, בה לקחו
תפקיד נכבד מיגים וקא טיו שו ת מברית־ה־מועצות.
כמה
מסרטיו העלילתיים הוקרנו בקולנוע
מתמיד בתל־אביב, עוד לפני עלייתו ארצה
ועזריה רפופורט זיכה אותו אז בבקורות
נלהבות ביותר.
מלחמה וכיבושי. בשנת ,1958 לאחר ששיבץ
בסרטו את ליקה גרגין, בתו של גי־אורגיו־דז׳
,שהיה אז מזכיר המפלגה הקומוניסטית
הרומנית, עזרה לו הנערה להשיג
היתר־יציאה. העולה החדש ביים, מייד עם
בואו ארצה, בבית־צבי ברמת־גן, את המ שרתות
לז׳אן זאנה ואת העולם בו אנו חיים
לקארל צ׳אפק. בתיאטרון אהל ביים את ר
קמס למולייר. עד היום הוא מביים תסכיתים
ב שידורי־י שראל ובגלי־צה״ל.
בטלוזיזיה ביים את ד״ש בערבית, על ספל
קפה, בידור ערבי־עברי, את קלעים וערב טוב
בהפקתו של מבקרו לשעבר, עזריה, רפו־פורט.
אחר כך באה תקופת המיכרזים הקשה.
קאלארשו, שקיבל הצעות מפתות ביותר
מגורמים זרים לחזור למעמדו הקודם
ברומניה, השיב ריקם את הפונים אליו. הוא
נלחם על מקומו בטלוויזיה הישראלית וכבש
אותו. הרווח היה כולו של הטלוויזיה
הישראלית. תוכנית קלעים המחודשת של
רבקה פרידמן, נחשבת כיום לאחת התוכניות
המוצלחות ביותר של הטלוויזיה ולא
מעט בזכותו של אנדרי קאלארשו.

מנעו!
סליחה —
תקלה
״המצב הוא בלתי ניסבל. ההנדסה מחלקת
הוראות למפיקים ובמאים. חוסר המשמעת
מחריד. הטכנאים אינם באים בזמן לעבודה.
במקום לשרת הם מחכים שישרתו אותם.
לא אחזור לעבודה עד שרם לא יבינו, כי

ני רנ ס ה

חיים יבין
פקיד מס הכנסה —

״מה ההתרגשות?! מה רוצים מדן
שילון ! הוא עושה מה שעושים כולם ! ״
תגובה זו באה השבוע מפי ידידיו של
עורך הספורט בטלוויזיה הישראלית, על
הפירסום ב״העולם הזה״ בשבוע שעבר,
בו נמסר בי שילון, שהגיש בטלוויזיה
הם צריכים לעמוד לרשות האמנות ולא האמנות
לרשותם.״
לא היה זה במאי ישראלי, שהתלונן בדברים
אלה. היה זה הבמאי המצרי המפורסם
כמאל יאס, והראיון עמו התפרסם בירחון
הקהירי במה .״תראו איזה דמיון משונה״
העיר במאי התוכניות למ שפחה, ויקטור
קמר. הוא לא היה הבמאי היחיד, שעמד
על הדמיון המופלא בין מה שמתרחש בטלוויזיה
המצרית לבין מה שמתרחש בטלוויזיה
הישראלית. את התוצאות רואה
הציבור על גבי המסך הקטן. קוראים להן
בשם: תקלות טכניות.
הטכנאים עצמם מונים את הסיבות לתקלות:
טכנאים מסויימים אינם מיומנים. על
מנת להכשיר את כולם בכל התפקידים, מעבירים
אנשים מתפקיד לתפקיד במהירות
הסילון. רוב האנשים הם טכנאי אלקטרוניקה,
שידעו קודם לתקן מכשיר רדיו ביתי.
מכאן ועד שידור טלוויזיה המרחק הוא גדול.
לא ניתנה להם שום הכשרה טלוויזיונית
ספציפית.
שני טכנאים נשלחו לחו״ל לשבועיים:
שמואל שוורץ ודויד גולדברג. הראשון חזר•
השני נשאר בחופשה ללא תשלום. כבר בימים
הראשונים נרכש ציוד לא מתאים.

מ הצד
את התוכנית היומית על כינוס הפועל,
קיבל רשת מהטלוויזיה לביים גם סרט
פרטי על הכינוס, תמורת תשלום,
ואומנם, דן שילון אינו יחיד ואינו
יוצא־דופן. חיים יבין מופיע כקריין ומנחה
במופע של מלכות־היופי, שמחלקת
החדשות בטלוויזיה, שיש לו איזו קירבה
אליה, מדווחת עליו באריכות. הוא
גם מייעץ ומקריין בחגיגת האחד במאי,
שגם עליה מדווחת הטלוויזיה, ומקבל
תמורת זה סכום של חמש ספרות.
הוא הדין בעובדים אחרים ב״רשות-
השידור״ ,ברדיו ובטלוויזיה. כמעט כל
מי מעובדי הרשות שיבקש זאת, יקבל
רשות להופיע, תמורת תשלום, במופעים
מיסחריים פרטיים.
״הם לא עוברים על החוק,״ טוענים
מגיניהם ,״כולם עושים זאת אחרי שהם
מקבלים רשות בכתב מ׳רשות-השי-
דור׳.״ הרשות עצמה אינה מסרבת לבקשות
המופנות אליה. מצבם החומרי
הקשה של עובדיה ידוע. לכן לא נורא
אם הם עושים גם חלטורות ומרוויחים
לפרנסתם מהצד.
לאיש ב״רשות־השידור״ לא נראה שמצב
זה גובל בשחיתות. שכן, מדוע
מותר לעובדי המדינה ברשות״השידור מה
שאסור לעובדי המדינה במיקצועות אחרים
! כשם שאין להעלות על הדעת שפקיד
מס-הכנסה יעבוד בשעות הפנאי
שלו כרואה־חשבון במיפעל שהוא נישום
אצלו ; או שפקיד בכיר במשרד־החוץ

תדריך

* הוליווד והכוכבים

בידור יהודי־ערבי

העולם הזה 1758

יעבוד בשעות הלילה בשוער בשגרירות
התורכית, למשל, כדי להגדיל את משכורתו
— כך גס בלתי גסבל הוא המצב,
שעורכים בכירים ברדיו ובטלוויזיה יקבלו
כספים מגופים ומוסדות, כשבידם
לקבוע אם לדווח עליהם או לא ובאיזו
צורה לדווח.
טיעון זה לא בא לפגוע בדן שילון,
חיים יבין או אחרים. איש אינו טוען
בי העובדח שדן שילון מקבל כסף כדי
להפיק סרט פרטי על כינוס הפועל, הי*
שקבעה גם שמדי יום תשדר הטלוויזיה
20 דקות על כינוס זה. ממילא, לא היה
הדבר בסמכותו הבלעדית של שילון. אבל
לא יתכן מצב שבו אפשר יהיה לחשוד
באנשי הטלוויזיה, שהם מדווחים על
מאורעות משום שהם אינטרסנטים ישירים
ומקבלים טובות הנאה מכך.
אם ב״רשות־השידור״ מכירים שמשכורתם
של העובדים הבכירים אינה מספיקה
— שיעלו להם את המשכורת, וישאירו
את החלטורות לאחרים.

החזקת המכשירים היא מתחת לכל בקורת.
הממונים אינם מתאימים. המהנדס יהודה
סווירי שהושאל מהרדיו ״עושה טובה.״ ממונה
אחר העונה לשם גרינגלאס הוא תל-
אביבי שאינו נמצא כל הזמן בירושלים.
האשמות הדדיות. אנשי ההפקה זוכרים
לטכנאים את העובדה שבעת ראיון באולפן
עם ח״כ מנחם בגין, הם יצאו להפסקת
תה .״מה יש? כל היום באים אלינו
שרים וחבר־כנסת״ הגיב אז אחד הטכנאים
בלי לחוש אפילו בחוצפה שבדבריו. הפסקת
התה בין חמש לחמש וחצי היא חובה.
אחר כך מתכוננים לשידור ומשדרים ואין
זמן להפסקות.
להגנתם, טוענים הטכנאים עוד: החדרים
סגורים, התאורה מלאכותית, אין מיזוג־אויר,
כל העובדים מתוסכלים ועד למטה, כי את
ההפקות הגדולות עושים בהרצליה ובירוש־לים
עוסקים רק בהפקות שיגרתיות .״המפי־קים
והבמאים מטילים עלינו את כל החרבו־נות
שלהם, כי אנחנו אחרונים בשורה.״
תירוצים אינם חסרים. אבל את הצופים
בבית כל זה אינו מעניין. התקלות פשוט
יצאו כבר מן האף• וזה כבר לא שייך לטלוויזיה
המצרית.

* זו בעייתך (יום ד׳)18.30 , 12/5 ,
הידברות — יחסי שכנות בין ערבים ליהודים
בחיפה, בעכו ובאילת. תרגום עברי
בגוף הסרט. מפיק — יעקב למדן. במאי —
יצחק (ג׳קי) גורן.
* ישראל ( 80 יום ד׳)19.30 , 12/5 ,
המורה והעזר כנגדו — על המהפכה בבית-
הספר של המחר ואמצעי־עזר להוראה, שיהיו
נפוצים בשנות ה־ .80 משתתפים: ד״ר
גבריאל סלומון מן האוניברסיטה העברית ואריה
שובל, מנהל הטלוויזיה הלימודית. עורך:
יצחק טישלר. הפקה ובימוי: רם לוי.
ה לו ח ם (יום ד׳ )20,35 , 12/5 ,סרט
השבוע: מתאגרף מקסיקני צעיר תורם את
הכנסותיו למימון המהפכה המקסיקנית ב•1910
משתתפים: ריצ׳ארד קונטה, ונסה
בראיין ולי ג׳י קוב.

הצמד דיאן ודויד

דן שילון
— העובד אצל הני שום

(יום ה׳, 13/5 ,

)18.30 סיפורה של קים נובאק.
* רשות הבידור (יום ה׳, 13/5 ,
)20.20 מיתיקול עם לנה הורן.
* אינטרמצו (יום י<21.40 , 14/5 ,
סרט עלילתי: כנר מפורסם מתאהב במורה
למוסיקה של בתו. משתתפים: אינגריד ברג־

שחקן פיטר וינגארד
המזזת הכפול

מן, לסלי האווארד, עדנה בסט ואן טוד.

* מוסיקה ושירה

(מוצ״ ש,

, 15/5

) 18.30 בידור בהשתתפות אמנים יהודים וערבים:
אנריקו מאסיאס, שושנה דמארי,
הצמד דיאן ודויד, נגן העוד צדקי שוקרי,
צמד הרקדנים מטיאנה ורוברטו אגליסיאס.

מחלקה סודית

(מוצ״ ש,

, 15/5

)20.30 פרק נוסף בסידרת המתח. פיטר
וינגארד, ג׳ואל סביאני ורוזמרי ניקולס יוצאים
הפעם ליוון כדי לפענח שם את תעלומת
הרצח של אדם, שכבר מת בעצם
שלוש שנים קודם לכן.

* כרוכים הבאים

(יום ב׳,

, 17/5

)20.20 אורי זוהר מארח כייס מן הקירקס,
שידגים טכניקות של כיוס; את הזמר אריק
איינשטיין; את העיתונאי ברוך נאדל; מרים
משקולות מכינוס הפועל, שינסה לשבור את
שיאו לעיני המצלמות; עשר מלכות־יופי ואת
מקהלת בית־הכנסת הרפורמי בירושלים.

אושפז

בבית־החולים

בילינ סון,

כדי לעבור בדיקות, נשיא המדינה, שניאור
זלמן שז״ר, שחש ברע ביום נעילת כינוס
הפועל.

נחוג * יום־הולדתה ה־ 73 של ראש־הממשלה
הרביעי של ישראל, גולדה מאיר
(מאירסון) ,שנולדה בשם מבוביץ, ברוסיה
הלבנה, היגרה בתור ילדה למילווקי, ארצות־הברית,
נישאה למוסיקאי, מאיר מאירסון.
מגיל צעיר נסחפה בחיים הפוליטיים של התנועה
הציונית, היתד, חברת הנהלת הסוכנות,
ייצגה פעמים רבות את המדינה־ב־דרך
בפני מוסדות בינלאומיים. עם הקמת
המדינה נבחרה להיות שגרירה ראשונה של
ישראל בברית־המועצות. עם היבחרה לחב״

מאיר
רת הכנסת הראשונה, התפטרה מתפקידה ונתמנתה
לשרת־העבודה והביטוח הלאומי.
תפקידה המיניסטרייאלי הבא היה שרת־ה־חוץ,
עד אשר החליפה אותו בתפקיד מזכירת
מפא״י. אחרי תקופה קצרה בה היתד,
נטולת תפקיד ציבורי, מלבד היותה חברת־כנסת,
נתמנתה, לא מעט במפתיע, לתפקיד
ראש הממשלה, עם פטירתו של ראש הממשלה
לוי אשכול ז״ל.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 61 של שר ה
עבודה
בממשלת ישראל, יוסף אלמוגי
(קרלינבוים) שהיה בראשית דרכו הציבורית
חבר בפלוגת כיבוש־ר,עבודה בכפר־סבא,
איש־הגנה, עבר לחיפה, התבצר בהדרגה במועצת
פועלי חיפה, דיכא ביד קשה את
שביתת הימאים המפורסמת. לאתר שנים,
פרצה בהשראתו שביתת עובדי בית־ד,חרושת
אחא. נבחר לכנסת השלישית ולאחר
זמן מה נתמנה להיות מזכיר מפא״י בתקופת
הסערה הציבורית של פרשת־לבון. אחר־כך
צורף לממשלה, בה כיהן בתפקידים
שונים.
נחוג. יום־ד,ולדתו של רקטור אוני
ברסיטת
חיפה, הפרופסור בנימין אקצין,
בעל השקפות לאומניות קיצוניות, שבאו
לידי ביטוי בדרישתו השרירותית לא לאפשר
למרצים הערביים להופיע בפני הסטודנטים,
אלא אם כן יאושרו על-ידי שירותי־הביטחון.
אקצין היה בזמנו פרשן מדיני בצר,רון
ידיעות אחרונות.

נחוג יום־הולדתו ה־ 62 של מזכיר
מועצת תל־אביב—יפו, אורי אלפרט.

מגיקו<רל והו ההי שג המד עי הגדולהמקל
עלין א ת נוויזזת הלרה, הו דו תלאחידותם
הנזתמזת של פתיתי וז
גוו׳יק הו ל נועניק ל[ ו 1ק קו יסק לי נ; 1ז ו, ב שלל גוונים,
כ שהאיו׳וון חגוסה גול ה 1שגר.וז אחחוא חי ד ה.
היי זוו אוי ו או פנ תי תעס כוג־יקהול
1וו ה ג לו ס

נחוג יום־ד,ולדתו ד,־ 63 של חבר
הכנסת שניאור זלמן אברמוב, משפטן
מסיעת הליברלים בגח״ל, שוויתר על השתתפות
במירוץ המועמדים לכנסת השביעית,
אבל זכה לאחר מכן לאמון חברי ועדת המינויים
של מפלגתו ונבחר.
נהוג יום־ד,ולדתו ה־ 75 של המזרחן
הוותיק ומי שהיה עורך היומן דבר מיכאל
אסף שכיהן גם כיושב־ראש אגודת העיתונאים,
והמשיך גם היום לתרום מפרי־עטו
לעיתונו, למרות שכבר יצא לגימלאות.

נימולו. יאיר ושחר הלוי,
בניו של חי הלוי ונכדיו של ח״כ ד״ר
בנימין ד,לוי, מסיעת חרות בגח״ל, בנוכחות
קהל רב של מוזמנים. הסנדקים היו
נשיא בית־הדין העליון, ד״ר שמעון אגרנט,
וד״ר יצחק קיסטר, שכיהנו בבית־הדין העליון
עם הסב עד שהתפטר מתפקידו.
התפטר יושב־ראש ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת, ח״כ אברהם כץ,
שקיים הבטחה אישית לעמיתו לסיעה, ח״כ
ד״ר אלימלך רימלט, כאשר האחרון התפטר
מן הממשלה עם פרישת גח״ל.

העולם הזה 1758

כמה מליונים לידות שוות ארבע תמונות אלה*
סתכל היטב בארבע התמונות העלן
| יונות בעמוד זה. כרגע, הם התצלומים
היקרים ביותר בעולם.
הם שווים בין שישה ל־ 23 מיליון ל״י.
הסכום המדוייק ייקבע לאחר ששמאיס
יסיימו להעריך את שווי רכושו של המליו־

נר הבריטי הצעיר, קלייב רפאל 30 עד
אז, ההערכות בדבר גודלו של רכושו נעות
בין שני סכומים אלה.
קלייב, אחד הצעירים בין עשירי בריטניה,
שעשה את המליונים שלו תוך שנים ספורות
בעיסקות קרקעות מדהימות בשנינותן,

קלייב רפאל, המיליונר הבריטי בן השלושים, בתצלום

מ שפחתי עם רעייתו פנלופ 20 אותה נשא לאשה כ141
( 1111
אשר ה־תה בת . 16 הצוואה המוזרה שנתגלתה לאחר שנהרג בתאונ ת מטוס — צוואה בה
נישל את אשתו הדוגמנית מצוואתו בגלל תצלומים מיקצועיים שלה שצולמו בעבר — עוררה
שורת שאלות וח שדות, המ סעירות עתה את בריטניה נו ל ה, ואף עי תוני אירופה דיווחו עליה.

נהרג כאשר מטוסו, ביגל דו־מנועי, התרסק
בסופת־שלג ליד מדינת־הננם אנדורה, בגבול
ספרד־צרפת. יחד עימו נהרגו גם הנוסעים
האחרים: ידידתו סופי רוברטסון ( )26 והוריו.
כשהודיעו על התאונה לאלמנתו פני (,)20
פרצה בבכי :״אני אומנם היורשת היחידה
של כל המליונים שלו,״ יבבה ,״אבל לא
איכפת לי אם הירושה היא פני או מליון
ליש״ט. רק על קלייב איכפת לי.״
ניבאה האשה, ולא ידעה מה ניבאה.
אחרי ההלווייה, הזמינה האלמנה הטרייה
את עורך־דינה, ומסגר — כדי לפרוץ את
הכספת של בעלה בחדר־המיטות שלהט.
כשנפרצה הכספת, ועורך־הדין קרא את תוכן
המיסמכים שנתגלו בה, נפלה מתעלפת.
שכן, בצוואה החדשה שנתגלתה בכספת,
הוריש המליונר את כל המזומנים שלו להוריו,
את כל שאר רכושו — לעורך־דינו
וחברו רונלד שולמן — ״ולאשתי פני אני
מוריש שילינג אחד, ואת ארבעת צילומי־העירום
שלה.״
ארבעת הצילומים, שהיו גם הם בכספת,
היו הצילומים המופיעים בעמוד זה — והם
עלו לפני במחיר כל המליונים של בעלה.

** וכן שהיתר! זו רק התחלת הסיפור.
האלמנה •הטראגית, ששעות ספורות קודם
לכן הכריזה בדרמטיות שלא מעניינת
אותה הירושה, פתחה במאבק נחוש כדי
לבטל את הצוואה המשונה.
הצוואה, התברר, נכתבה רק יומיים לפני
התאונה. היא נכתבה בכתב־ידו של המליז־

נר, על גבי מעטפה. מייד לאחר שהתעוררה
מעלפונה, החלה פני מפעילה גדוד עורכי־דין,
בטענה שהצוואה מזוייפת — ולפיכך
תופסת הצוואה הקודמת, בה הוריש לה
בעלה את כל רכושו.
בפני בית־הדין ששמע את עירעורה, העיד
מומחה מטעם הסקונולאנז־-יארד כי קיימת
אפשרות שאכן מזוייפת הצוואה. בעקבות
כך, עיכב בית־המשפט את מימושה, העביר
למומחי משרד־הפנים להחליט אם אמיתית
הצוואה או לא.
פני, ששמה המלא הוא פנלופ קאתרין
בראמם — נולדה להיות דוגמנית. בגיל
עשרה חודשים כבר דיגמנה עבור מזון לתינוקות.
בגיל 15 השתתפה בסרט לצידו של
דין מרטין. מאוחר יותר, זכתה לכותרות-
ענק כאשר הכריזה שהיא צאצא של בראמס
הגדול. בגיל , 16 נישאה לצעיר חסר כל
בשם קלייב רפאל,
פני ועורכי־הדין שלה העלו מספר שאלות:
י @ ,קלייב ידע כי אשתו דוגמנית. מדוע,
אם כן, נתפס פתאום לארבע מתמונותיה?
׳ 6האם היה זה רק מקרה, שיומיים לאחר
שכתב את הצוואה החדשה — אם אומנם
הוא זה שכתב אותה — נהרג בהתרסקות
מטוס ואם לא היה זה מקרה — האם לא
ברור שהיה זה רצח?
• אט אכן הוא זה שכתב באמת את הצוואה
החדשה — מדוע כתב אותה בכתביה
על גבי מעטפה? הייתכן שהיה מסומם?
דבר אחד ברור: לבית־המשפט הבריטי
צפוי כאב־ראש לא קטן.

טלווידות
״אמקור־׳ הצועד בראש תעשית הטלוויזיה בישראל
מוסיף לכם צבע לחיים עס מקלט היוקרה
במבחר 8צבעים. חידושים נוספים ־ 20 078ק 5״
מתאים גם לחדר השינה. ודגם 8003 עם המסך האופטימלי

יתרון ח שוב ־ שרות

נ1ימר 1נ 1ת טלנוידית 7/ק 7 1־

ייי *

מנענעים אוטומטיים
אינך צריך ללחוץ ולסובב
כפתורים. כוון פעם אחת
את לחצן המגע. מעתה,
בלחיצת אצבע קלה תקבל
את הקליטה הטובה ביותר
שבחרת מראש.

6לחצני מגע
בכל אחד מששה תאי
המנענעים נמצא לחצן מגע.
כל אחד מהם אפשר לכוון
מראש לכל אפיק בכל תחומי

עין אלקטרונית
מראה לך על איזה מנענע
לחצת. ממש כמו במחשב
האלקטרוני.

המפתח הבלעדי
נועל את המקלט
בפני ילדים וזרים

המפיצים:

וסוחרים מורשים

לי תמכורתלן

היחידה של הרומן הפורנוגרפי, על פני כל
178 עמודיו — ועשתה זאת בכל התנוחות
המתקבלות על הדעת. אביה הרוחני נאלץ
לגייס מצידו צוות מוגדל של יועצים משפטיים׳
כדי לעמוד בזרם של תביעות משפטיות
על רקע של השחתת מוסר,
אחרי שהגיע עניינו לערכאות זכה לשמוע
בדצמבר 1969 את נשיא בית המשפט של
דארמשטאט מכריז בקול :״לא אשם!״
בעקבות ברברה, באו עתה צבע של דבש
וסיפורים פריזאיים שמילאו את חנויות ה־

(המשך מעמוד )31

כוכבת — לאחר שהסכימה להקפיא בינתיים
את התפטרותה — להחרים את הבוס
שלה< יוסף בר־אל. כאשר רצה בר־אל
לשוחח איתה, בעקבות התקרית האחרונה,
ביקש מסגנו, ויקטור נחמיאם, לסור לחדרה
ולבקש ממנה להיכנס אליו .״אין לי מה לדבר
איתו,״ השיבה גליה בתקיפות נדירה.
״שיכתוב לי. האדון הזה איננו ברמה שלי.״
הסגן הנבוך העביר את התשובה המלכותית
אל הבוס. זה חזר ושלח את ויק־טור
לגליה. זו חזרה וסירבה.
בלית ברירה, הרים בר־אל טלפון בעצמו,
ביקש לדבר עם גליה.
גליה ביקשה משכנה לשולחן לענות כי
יצאה מהחדר. לאחר מכן שלחה היא שליח
לבר־אל, הודיעה לו שאם יפנה אליה פעם
נוספת, תזמין את המשטרה ותתלונן כי
הוא מטריד אותה.
נראה שבשלב זה הבין בר־אל כי גליה
איננה מעוניינת לשוחח איתו. הוא חדל
מנסיונותיו להזמין אותה לשיחה.
יחסי עובדים מעורערים אינם דבר חדש
בטלוויזיה. גם כשאין שביתות, פורצים שם
מדי פעם סיכסוכים — בין עובדים לעובדים,
עובדים למנהלים, מנהלים לעמיתיהם, כולם
מוצאים דרכם לעיתונות.
אלא שטיכסוך אחרון זה איננו סתם עוד
אחד מהסיכסוכים הרגילים המעניינים את הצופים
כשלג דאשתקד — מחוץ לשמץ הפיקנטיות
הכרוך בכל רכילות. אך סיכסוך
שבעקבותיו עלולה להיעלם מהמסך גליה
סופר — שאני: בשביל הבוסים שלה, גליה
היא אולי סתם קריינית נוספת, אחת מרבות.
לרבבות הצופים, היא כוכבת. לוא היו עובדי
הטלוויזיה נאלצים להתחשב בצופים, היו
גם הם מבחינים בעובדה זו. מאחר שהצופים
הם האלמנט האחרון בטלווזיה, שיש להתחשב
בו — הם יכולים להתעלם מכך.

־ ומצטלם בנתח אחוזחו

סם סימרו

המיסחו

ספרים עד לעייפה. את מסע ההישגים לא
שינתה גם קריאתו הנואשת של אותו אלמוני׳
שזעק :״כאלה יצירות, יש להן רק
תקנה אחת: שריפה.״
היתר, זו דעת יחיד. שאר הגרמנים —
ללא הבדל מין, גיל ומעמד — ממשיכים בהסתערות
הנלהבת על תוצרתו של תעשיין
הפון־נוגרפיה, הממשיך ומציף את השוק בזרם
בלתי פוסק של חומר פורנוגרפי —
זרם שהפך אותו, תוך שנתיים קצרות, למלך.
היתד, זו דוגמה מעניינת כיצד, העירום
עשה מלך, ולא להיפך.

וייזג ל
ב או רגז
ך זוהי, אולי, אחת הסיבות העיקריות לי
מחלות הילדות האינסופיות של הטלוויזיה
הישראלית — העושות רושם שתימשכנה
גם הרבה מעבר לגיל הילדות. הידיעה הברורה
של כל העוסקים במלאכה — שהמשכורת
מובטחת, הג׳וב הוא לנצח, שאין
כל צורך לעמוד בדרישות השוק, לתת לקונה
תמורה בעד כספו.
הטכנאי המרשה לעצמו להקרין תרגום
המופיע עשר שניות לפני הסרט — האחראי
לתוכנית המרשה לעצמו להחליף בשנייה
האחרונה סרט עלילתי, מבלי להודיע
על כך מראש לרבבות הצופים, שאולי נשארו
במיוחד בבתיהם כדי לראות את הסרט
שלא הוקרן — הבום המרשה לעצמו להתייחס
לכוכב פופולארי כאל פקיד סתם,
בידיעה שאם הכוכב יתפטר, לא תהיה לאכזבתם
ולרוגזם של מיליוני הצופים שום
השפעה על פרנסתו — כל אלה היו מתייחסים
למלאכתם אחרת, לוא היו יודעים
שעליהם לספק למשלם המיסים, המשלם את
משכורותיהם, סחורה נאותה תמורת כספו.
אלא שמה שנכון לגבי בעל מכולת ויצרן
סבונים, איננו נכון לגבי יצרני הבידור הגדולים
ביותר במדינה. אלו — רשאים להתעלם
מן הקונה.

ארנזוג ״שינזשיבו
להתגושש ביניהם״
ך* תעלמות זו איפיינה, לפחות עד סוף
ן | השבוע את המנכ״ל שמואל אלמוג. למרות
שידע על הפרשה — שלא התחילה אתמול
— לא מצא לנכון, דווקא במקרה זה,
להתערב, השאיר לשני הצדדים להתגושש
בצורה חופשית.
למרות דברי הנהלת הרשות, כי אלמוג קיבל
את תלונתה של גליה ובודק את העניין.
אלא שגליה סופר לא היתה מעוניינת
להתגושש. כרגע, היא שוקלת עדיין את
התפטרותה, עלולה, להגיש אותה כל רגע,
לא חסרות לה הצעות אחרות, מפתות לא
פחות מהטלוויזיה.
״היא לא מוכנה שיתעללו בה, והיא מוכנה
בהחלט לפנות את מקומה, לאפשר
לכמה מהפקידים החרוצים להופיע במקומה,
אם הם רוצים,״ אמר עמיתה למחלקה.
ואם הבוס של הטלוויזיה לא יתערב ב־סיכסוך
— ומהר — זה כנראה מה שיקרה.
העולם הזה 1758

ך* איש נמוך הקומה בעל זקן התיש,
( | הלבוש בחליפת־שבת ירוקה, עזב את
טירתו המפוארת בטאונוס שלו. תוך דקות
ספורות הגיע למשרדו בשווינדשטראסה מם׳
,3עלה בזריזות לקומה השישית, התיישב
ליד שולחן הכתיבה המרשים — וכבר החלו
שומעים את קולו זועק בחמת זעם :״איזה
צוות מחורבן עובד פה!״
יורג שרודר ,32 ,יצרן הפורנו הנודע ביותר
באירופה — ואגב גם המו״ל של ספרות
שמאלנית בעולם — שוב ערך מהומות
בעסק שלו. מאז מרץ ,1969 התפשטה הממלכה
שלו והתרחבה עד לאין־הכר. קשה
להאמין, אבל רק לפני שנתיים שכן משרדו
במרתף שכוח־אל בפרנקופרט. כיום, הוא
רושם לזכותו בסיפוק מחזור שנתי של
מיליון מרקים.
תושבי העיר מזכירים בחיוך איך נרדף
שרודר ע״י תובעים כלליים, פקידי בית ה־

מלו הפורנוגרפיה של
גרמניה תציג את סחורתו-
משפט — וביחוד אנשי ההוצאה־לפועל,
שניסו להתלבש על הדפוס החשאי שלו. היום
מוזכר שמו ביראת־כבוד .״המלך הבלתי
מוכתר של הפורנו.״
שרודר נולד בברלין — בנו של היועץ
המכובד יורג ולטר פאול שרודר. הפוליטיקה
משכה אותו כבר מגיל צעיר. בן 15 היה בליגת
הצעירים של הצ.ד.או( .הדמוקרטים הנוצרים)
,דבר שלא הפריע לו לעוף מבית-
הספר בשל עצלנות. הוא ניסה את מזלו
בדיסלדורף, אבל עד מהרה פסק ברורות:
״הלימודים נמאסו לי כמו צנון.״
שרודר החליט כי מצא את יעודו בחיים.
הוא התקשר עם מורים ז׳ירודיה, האיש שהביא
לאירופאים את הספרים המפולפלים ו־ירקרקים
של חברת אולימפית הפאריסאית.
אבל הדבר אשר הוציא לאולימפית הגרמנית
את המוניטין הכל-אירופאי שלו,
היה ספר צנוע בשם ברברה .״תמיד חשבנו
כי אם נצליח לפוצץ את השוק — ישמעו
את ההדים עד מוסקוור״״ אמר הנביא החדש.
ברברה, הנערה בת ד,־ ,12 היתד, השכבנית

השעון לצעירים

אוטומטי, עם תאריכון וכרונוגרף, אטום למים. לצלילה עד ססו מ׳ .מתאים במיוחד
לאקלים הישראלי: חזק מאד, בלתי שביר, אל־חלד, מחוסן בפגי כל זעזוע.
כל הקונה שעו! טיסו, מ שתתף במבצע הפרסים ה ענק מס׳ 10

כל חודש־ טיסה לשוויץ
הפרס הראשון: טיסה סביב לעולם
בתום המבצע יוגרלו בי! כל מ שת תפיו סו פרסים יקרי -ערף.

פרסי ם בחנויות סי סו המוסמכות.

העולם הזה 1758

אביב חוש לאביב
כשהתחתן אלי אביבי

לאחרונה,

אלי ורחל
הוא הודיע שאלו נישואיו האחרונים.
כעת, לאחר שביקרתי אצלו שוב ב אכזיב,
יש לי ספקות בנידון.
את הספקות האלה יצרה אצלי

מערכה ראשונה :
אולמי גילטון בתל־אביב, לפני אר

שנים. החתן: אבי אברמוביץ.
הכלה: מלכה גורדון. שניהם בני
משפחות עשירות. משפחת אברמוביץ
הידועה מראשון־לציון, וזו של הקבלן

מלוזמת

רחל. היא בת ,19 והגיעה לאכזיב
לראשונה לפני ש1־
תיים, נשארה שם,
מאז, בהפסקות.
תחילה היא באה בתפקיד לאכזיב
של מדריכה במוזי און
של אלי. מאו חר
יותר התפשטו
נושאי השיחה בי ניהם
מעבר לענ ייני
המוזיאון, התפשטו
מאוד.
כאשר אירעו שי חות
אלו, נראתה
רינה, אשתו של
אלי, עוזבת את
אכזיב ונוסעת ל חיפה.

נשאר אלי
חלק מהזמן עם
רחל, חלק מהזמן
עם רינה. הצרות
מתחילות כאשר ה שתיים
נפגשות. אז
רע מאוד — בעי קר
לאלי.
אומר הוא :״רי נה
היא אשתי. אני
לא מחליף אותה.
נורא צר לי שאני
מכאיב לה. רחל היא ילדה צעירה —
אבל מה אני יכול לעשות? אני קשור
גם אליה — וזהו זה.״ נאום הגבר.
אהה,

שהוציא מהווילה שלו באפקה ציורים.
למה? כי אשתו השיגה צו מבית־ה־משפט,
שאסור לאף אחד מבני־הזוג
לנגוע ברכוש המשותף עד שיתבררו
העניינים ביניהם. אבי, שלדבריו לא
הספיק לקבל את הצו, לקח חלק מן
האוסף שלו, הכולל תמונות של אגם,

טשואי

השחרור

שר שר ת

של גליה

לא חשבתי שזה אפשרי — אבל נחום
שליט עשה זאת שוב. ובכך, נדמה לי, הוא
הולך להיות אלוף הנשואים בארץ.
המאושרת הפעם היא הזמרת הבלונדית
מירי אדו ,*:כוכבת הגיאמבו, שתיכנם ל־היסטוריה
כזו ששרה את הפיזמון החוזר
מתוך האפופיאה הטלוויזיונית חדווה ושלו־מיק.
זו שקראו לה חדווה ואני, לפני שאהרון
מגד כמעט קיבל התקפת־לב בגללה.
מירי
תהיה האחרונה בשורה ארוכה מאוד
מאוד של מאושרות. אשתו הראשונה של
נחום, המופיעה כרגע באופרה בגרוש בתאטרון
החיפאי, היתה העיתונאית תחיה
הדר, הנמצאת כיום בטכסאס, וכפי הנראה
התחתנה שם.
השנייה — זיוית, הנשיאה כיום למתניה
אגרמסץ. השלישית — הרקדנית
ובעלת הגלריה כדוריה אביעזר.
הרביעית — כלומר, כמעט הרביעית —
היתה מיקי, שהיא כיום אשתו של כני
אמדורסקי. רק ברגע האחרון לא יצאה
חתונה (עם נחום, אני מתכוונת) .ועכשיו —
מירי.
וממש מגרד לי בקצה הלשון להגיד
משהו — אבל אני לא מעיזה.

הרומן של
הל>ת
קממור

הנודע עקיבא גורדון. חתונת־ענק
מפוארת, אלף אורחים, מתנות יקרות,
קריסטלים, חפצי־כסף, ירח־דבש ב־חו״ל.
הכל כמו שכתוב.
אחרי ירח־הדבש חוזר אבי לעבודתו
כדייל באל־על, והזוג נכנם לאורח־חיים
נורמלי של בני החוג הנוצץ.
מערכה שנייה:
לפני חודשיים וחצי. אבי עוזב את
הבית, ובתל־אביב הקטנה מתחיל טוטו
— מתגרש־לא־מתגרש.
מערכה שלישית:
יום שני אחר הצהרים, השבוע. אבי
מובא למשטרת רמת־גן, נעצר לאחר

מערכה רביעית:
בשבוע הבא, ביום רביעי, בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. שם תטען
מלכה שבעלה רוצה לחטוף את היל דה,
ולכן — געוואלד. מלבד זה היא
תבקש דמי־מזונות בסכום המדוייקשל
2508ל״י לחודש.
למה דווקא עם שמונה בסוף? לא
יודעת. ככה יצא לה החשבון.

גליה ארקין
גרש ממנה, למרות שקיבל דיווחים
מדוייקיס על הקורות אותה בישראל,
וביחוד על כך שהיא החליטה סופית
להישאר בארץ — בלעדיו. ורק לאח רונה
הבין כנראה הבעל שהעסק
אבוד, ולכן יש סיכויים שהוא יוותר
על גליה לטובת הבא אחריו.
זהו מרטין גילת, זה שמשחק את
השוטר ההונגרי באירמה לה־דום של

פשנל.
הוא בן ,24 חתיך לאללה, ומאוהב
בגליה עד מעל הראש. ומאחר שגם
היא בו, אתם יכולים לתאר לכס איך
שהיא נלחמת שם, בצרפת, על חירותה
מבעלה.

מהחופה למשטרה
כארבע מערכות
רבינוביץ, גוטליב, לטיף ורוזנטל —
ונעצר.
ידידו, רפי שאולי. נחפז למשטרה,
משחרר אותו בערבות. בחוץ הם
רואים את הורי הכלה יושבים במכונית
האודי שלהם, עוקבים בעניין אח רי
ההתרחשויות.

ביום שני שעבר קפצ,ה גליה אר־קין
שוב לצרפת, לרגל ישיבה נוספת
של משפט הגירושין שלה, שעמדה
להתקיים ביום חמישי. גליה מקווה
שזוהי הישיבה האחרונה, ושהיא תח זור
ארצה עם הגט המיוחל.
גליה נאבקה כבר חודשים ארוכים
עם בעלה הצרפתי, שלא מוכן להת־

הלית קתמור
יתכן שאני מזדקנת! מאבדת את הכושר
ז את חוש הראייה! השמיעה י מתחת
לאפי ממש, מתנהל זה חצי שנה
רומן מסעיר — ואני לא ידעתי מזה
בכלל.
אני מתכוונת לרומן בין דוגמנית הצמרת
הליוג קתמור, אחת הבנות היפות,
החכמות והקוקטיות בעיר הגדולה
— לבין שייע יריב, אחד הבנים

הרציניים, העשירים והתרבותיים באותה
עיר.
זה גם אולי התירוץ שאני יכולה להעלות,
על שלא גיליתי את הרומן קודם:
שייע — צייר, בעל גלריית ״גורדון״ ב־תל-אביב,
גרוש ואב לילד, בן למשפחת
ריבלין הידועה, שבנתה את קריית
ריבלין — לא נוהג להסתובב במקומות
שאנשים נוהגים להסתובב שם. משום
כך הצליח הרומן להתחמק מעיני.
אם יסתיים הרומן בחתונה, תהפוך
הלית, נוסף לכל תואריה, גם לאחת הנשים
העשירות בעיר: שייע ושתי אחיי״
תיו — שאחת מהן היא ליאורה, אשתו
של עודד קוטלר — ירשו, אחרי
מות אביהם, ירושה של מיליונים.
אם זה יקרה — זה לא יכול היה
לקרות למישהי מתאימה יותר.

הנאמנים של מנחם בגין, שכבר גרם לכמה וכמה 0קאנ־דאליט
בתקופת כהונתו הקצרה, עמד על שלו. גם אחרי
ששמואל תמיר ואני הסברנו, מעל הדוכן, מה גרם להעד־רוהנו
הקצרה, לא נעתר.
לא נותר לנו אלא לנטוש את האולם באופן הפגנתי.
קראתי לעבר היו״ר :״אתם הופכים גם דיון חשוב זה ל־קירקס!״
צעק לעברי קשת בקול מאיים :״תחשוב על מה
שאתת מדבר!״
ובכן: חשבתי, ואני חוזר על כך — זה היהיקירקס, חרפה
.לכנסת וחרפה למפלגתו של קשת, המדקלמת השכם־והערב
על־ הצלת יהודים.
לכל. הנוכחים, וגם לכל העיתונאים, היה ברור לגמרי שלא

הכנטת ראובן ארזי.
(זוהי דרך שיגרתית של שר, הרוצה להתחמק מת שובת.
הוא מניח, בצדק, שחבר־הכנסונ השואל אינו יכול לזכור
מה אמר השר לפני שנה. מו בן שדיין לא ענה לארזי לפני
שנה כמה בנו ת ה שתחררו ב שנה האחרונה, אחרי ש הנזיר.
לאותה שאילתה),

לשאלה מם 2שרותים לאומיים אחרים — אם אמנם
מתבצעים כאלה — חינם בתחומי משרדים אוזרים, ולא
משרד־הכיטחון.
(דייף יודע, ב מובן, שאף בת אוזס אינה מגוייס ת לשוס
שירות לאומי, בניגוד מוחלט לחוק הקובע שירות אלטת־מירי
כזה).
אירי אבנרי (שאלה נוספת) :כבוד השר, האם נערך

במשרז־הביטהון מחקר כדי לקבוע בכמה זמן אפשר היה
לקצר את תקופת השירות של הבנות, אילו גוייסו כל הבנות
החייבות גיוס?
משה דיי־ :לא נערך מחקר כזה.
התנינים הירוקים
5-3במאי 1971 ,

ך 3החף

שבוע ראשון — סקאנדאל ראשון. ככה זה.
חשבנו שכנס־הקיץ יתחיל הפעם על מי־מנוחות. הממשלה
לא מסרה הודעה מדינית, כמקובל, כי חיכתה לבואו של
רוג׳רס. והרי ראש־הממשלה לא רצתה לנאום נאום של
לא־לא־לא ערב בואו של האורח. מוטב לעשות זאת אחרי
הסתלקותו.
לכן הופיעו על סדר־היום רק כמה דברים ״משעממים״,
מוסכמים על הרוב: הצעת־חוק לשמירה על הנחלים (אלה
שעדיין לא זוהמו ללא תקנה) והצעת־חוק להענקת אזרחות
ליהודים הנתונים בצרה.
איך יכול להיות סקאנדאל על זהי ועוד איך! בכנסת
הכל. אפשרי. בייחוד כשרוצים לדפוק אותנו.
אז כך:
ביום הרביעי בבוקר נכנסתי לאולם המליאה, כרגיל, כמה
דקות לפני הפתיחה. כשדפק היושב־ראש התורן, בן־ציון

גזנורוז כוזב ייהארץ יי
היה זה אלא מעשה־נקם זול. חברי סיעתו של קשת, הבולטים
בהעדרם מן המליאה, מרוגזים עלי מזמן על כי
אני מציין זאת מדי פעם. והנה באה להם הזדמנות מן
השמיים להתנקם: סוף־סוף, פעם בשש שנים, מצאו שאני
נעדר מן המליאה בשעה שהגיע (באופן בלתי־צפוי לגמרי)
תורי לנאום (שים לב להערת כתב הארץ, בגלופה).
מילא, יבושם להם. אם זה חשוב להם יותר מיהודי
רוסיה.
אשר לנאום עצמו: בניגוד למינהגי, הכינותי אותו מראש
בכתב, מפאת חשיבות הנושא ורצוני לדייק בניסוח עמדתי.
לכן אתה יכול לקרוא אותו, יחד עם חברי־הכנסת הנכבדים,
בעמוד הבא.

היה שלום.
מיסטר רוג׳רם
לבוא, ונקבעה לו פגישה עם ועדת״החוץ־

.בן־ציון \2ט 1ת (ליד אבנרי),
קשת, בפטיש ופתח את הישיבה — נכחו באולם רק שלושה
( )3ח״כים: גולדשמידט (מפד״ל) ,ניסים (גח״ל) ואני.
תוך כמה דקות הופיעו עוד כמה ח״כים נכבדים. הוויכוח
על חוק־האזרחות התנהל כשקט מופתי.
באמצע הישיבה הכניסו לי פתק: רפי אונגר, כתב שידורי
ישראל, ביקש שאצא אליו לרגע ואמסור לו ראיון קצר,
לשידור מיידי, על פרשת רוג׳רס (על כן להלן).
הסתכלתי ברשימת הנואמים. לפני היו רשומים עוד שלושה
נואמים. נותר עוד למעלה מחצי שעה עד שיגיע תורי
לנואם. יצאתי.
עליתי לפינה המיסכנה שבה נפגשים חברי־הכנסת עם הקהל
(פעם היו שלושה חדרי־מיפגש מהודרים, אבל הם נתפסו
על־ידי כל־מיני משרדים) .מכשיר־ההקלטה של שידורי
ישראל המתין לי. ישבנו כמה דקות, ביררנו את הבעייה.
חזרתי למליאה.
מסתבר ששם קרה בינתיים משהו בלתי־צפוי. הנואמים
ויתרו על זכותם לנאום. במפתיע הגיע תורי. מכיוון שנעדרתי,
נקרא הבא אחרי — שמואל תמיר, איש המרכז
החופשי. גם הוא נעדר. נקרא משה סנה ממק״י. גם הוא
נעדר. היו״ר קרא לנואם האחרון, הנס קלינגהופר.
דברים כאלה עלולים לקרות. כל יו״ר בעל הגיון מבין
כי במיקרה כזה, כשנעדר ח״כ לשעה קלה ממקומו שלא
באשמתו, והשתבש סדר הנואמים הרשום, אין עומדים על
קוצו של יו״ד ונותנים לאיש לדבר. לכך יש תקדימיס ללא־ספור.
מה גם שהפעם נוגע העניין לדבריהן של שלוש
סיעות, על נושא כל־כך חשוב כמו הצלת יהודים.
אבל הגיון לחוד ובן־ציון קשת לחוד. קשת, מנאמני־

היוזמה לכך באה, כפי שמסר לי מקור מוסמך,
דווקא מטעם ממשלת ישראל. הכוונה של גולדה ושות׳
היתה ברורה: להוכיח לרוג׳רס שיש בארץ אנשים עוד
הרבה יותר קיצוניים מגולדה +דיין+גלילי. ושיש כביכול,
לחץ שיפוחיסטי על הממשלה.
מי יושב בוועדת־החוץ־והביטחון מלבד אנשי המעי
״1ז רק אנשי גח״ל, המפד״ל ואיש ל״ע, שהוא סיפו-
חיסט נוקשה. אין בה זכר למחנה-השלום. יתר על כי
הרכב זה של הוועדה בא כולו בכוונה תחילה, כדי
למנוע ממחנה־השלום ייצוג בוועדה זו, שהיא חותמת
גומי בידי הממשלה.
איך יכולנו להפגין בפני האורחים כי ישנו מחנה-
שלום בישראל, וכי לא יתרשם יתר על המידה מה ״ ה
מנחם בגין ויצחק רפאל י
פשוט מאוד: פניתי ליו״ר הוועדה, ח״כ חיים צדוק,
ותבעתי שישתפו את סיעתי, ואת כל הסיעות הקטנות,
בישיבה מיוחדת זו של הוועדה. העברתי הודעה על כך
לדוג רס עצמו, באמצעות השגרירות האמריקאית. אמנון
זכרוני דאג שפנייה זו תקבל את ההד הרחב ביותר.
מייד לאחר שהדבר נודע במסדרונות הכנסת, קרה
מה שקורה תמיד כשיש לנו רעיון: כל שאר הסיעות
טיהרו לאמץ אותו לעצמן, והעלו דרישה דומה.
התוצאה ן הוועדה סירבה לשתף אותנו, כמובן.
רוג׳רס לא יכול היה להזמין אותנו, כמובן( .הזמנה
כזאת היתה מתפרשת, בצדק, כסטירת־לחי לגולדה).
אבל הבאנו לתשומת־הלב של האורחים, ושל דעת-
הקהל הישראלית, שיש מחנה־שלום, ושיש לו ייצוג
בכנסת.

המשתמטות של
משה דיין
שאילתה מס׳ .2439
חבר־הכנסת אורי אבנרי שאל את שר־הביטחון:
( )1מה הוא השיעור השנתי, בכל אחת מחמש השנים האחרונות,
של הבנות שהשתחררו משירות צבאי מטעמי
דת, לעומת כלל המגוייסות?
( )2איזה אחוז מהבנות הנ״ל, המשתחררות מטעמי דת,
מילא או ממלא שירות לאומי כלשהו, כאלטרנטיבה לשירותן
הצבאי?

תשובת שר־הפיטחון משה דיין:
לשאלה מס׳ : 1ראה תשובתי לשאילתה 1261 של חבר־

הנושא: הצעת־חוק המנסה למנוע את המשך
זיהום הנחלים והאגמים כמדינה. מובן שכל ה נואמים
הפליגו כמקהלה במליצות על הצורך
לשמור על הסביבה. וכי מי יתנגד ז החלטתי
לקלקל הארמוניה זו בכמה מילים חריפות :
כבוד היושבת־ראש, כנסת נכבדה.
גם על חוק זה ייאמר: מאוחר מדי, מעט מדי.
מולנו סכנה נוראה: השחתת הארץ ללא תקנה, גזילתה מן
הדורות הבאים, הרעלת המים, זיהום האוויר, השחתת הנוף,
הריגת החי, השמדת הצומח, הפיכת ארץ זבת חלב ודבש
למידבר אקולוגי.
ומה מגישים לנו?
חוק המטפל במיגזר קטן אחד — המים; חוק־מיסגרת שביצועו
תלוי כל כולו ביוזמתם של פקידים, העמוסים תפקידים
אחרים, שעניין הסביבה הוא בשבילם רק עניין שולי.
והרי ראינו מה קרר, לחוק־בנוביץ, ולחוק למניעת שפיכת
שמנים לים.
איזה סיכוי יש לחוק זה להתבצע?
מולו, בצד השני של המיתרס, עומדים אינטרסים אדירים:
תעשייה כבדה ועשירה, חברת החשמל, קבוצוח־לחץ
אינטרסנטיות עצומות, שהזיהום חוסך להם כסף.
ומצד זה של המיתרס — מי ניצב? הציבור .״הציבור״
הוא מושג מופשט. אין לו פה וידיים, אלא בבית הזה.
הדגים? הדגים אינם יכולים לצעוק.
הסרטנים? הס ימותו ללא קול צווחה.
כל בעייה אחרת, יש מי שלוחם לפיתרונה. יש בעיית
הקיפוח העדתי — באר, תנועת הפנתרים ה שחורים וגורמת
לזעזוע. אולי דרושה תנועה של תנינים ירוקים, כדי לזעזע
את הציבור ולהטיל פחד על גורמי הזיהום וההשחתה.
אילו קם היום נביא חדש וראה מה עשינו בשנים מעטות
לארץ זו, היה מחבר מגילת איכה חדשה — ״איכה
נהרסה ארץ כלילת יופי
היכן הימים בהם יכול היה המשורר לכתוב :״ויאהב אש־בנחל
שורק היום הנחל הפך לביב שופכין.
והמכה הנוראה שהיכה אלוהים את מצריים :״ונילאו מצריים
לשתות מים מן היאור״ — היום היא מתקיימת בנו.
מד, מביא לנו שר־החקלאות?
דוגמאות מארצות־הברית; ארץ הקפיטליזם הפרוע, שהשחית
יער ונהל וים.
שם זה ארך דורות. פ ה זה אורך שנים, ולעתים חודשים!

ש ם ארץ רחבת ידיים. יכול אתה גם היום לנסוע בארצות־הברית
שעות על גבי שעות דרך יערות ונוף פראי נהדר.
ואילו פ ה אתה מגיע מנוף מושחת אחד לשני תוך דקות.
קבוצות של עסקנים לא יועילו כאן. כאן דרוש גוף,
שיש לו פה וזרועות ושיניים, שיוכל לכפות את רצונו על
קבוצות־הלחץ, וגם על מוסוות הממשלה ועל הרשויות המקומיות.
אנו
הצענו מזמן, ואני מציע כאן שוב — להפקיע את
המלחמה להצלת הארץ מידי חצי־תריסר משרדי־ממשלה ה*

ספר
שופטים, על ש מ שון.

מטפלים בה, כביכול, כל אהד במיגזר הקטן האהד שלו, זה
,באוויר. זה במים, זה בחי, וזד, בצומח (והרי הם עצמם
לא פעם האינסרסנטים העיקריים של הזיהום, ההרעלה וההשחתה!)
אנו
מציעים להקים רשות מרכזית אחת להצלת הסביבה,
בראשות אישיות ציבורית לוחמת.
אנו מציעים לתת לרשות זו סמכות־הירום למנוע כל
פעולה, ולנקוט כל צעד, כדי להציל מים ואוויר ונוף וחי
וצומח; גוף עם זכות־וטו אבסולוטית, שיעמוד מעל לכל
משרד ממשלתי ובוודאי מעל,לכל רשות מקומית, בעניין׳ זה.
אנו מציעים להקים ברשות זו חיל מיוחד — ״משטרה
ירוקה״ — בעלת סמכויות לפיקוח ולביצוע.
אני יודע, כבוד היושב־ראש, שהממשלה, ואולי גם הבית
הזה, עדיין אינם בשלים להגשמת רעיון מתקדם כזה בימים
אלה. אינטרסים כלכליים אדירים, שהתבצרו בתוך המישטר,
מעוניינים באי־הפעלת אמצעי־הגנה אקולוגיים מרחיקי־לכת.
אולם אין לי כל ספק שיבוא יום, והצעתנו זו תתקבל
במדינה. הלוואי שזה לא יהיה מאוחר מדי!

אחרי שכמה שאילתות שלי לא הועילו, פניתי בעניין זה
במיכתב לפינחס ספיר. הוא השיב לי באדיבות שיבדוק
עניין זה מחדש.
השבוע ענה דיין לשאילתה נוספת שלי על נושא זה.
הוא השיב שהשכר נבדק לאחרונה בספטמבר , 1970 ושכל
התייקרות בסל המזונות משפיעה על השכר.
אדרי אב; רי נ נבוז השר, פניתי אל שר־האוצר בעניין
זה, ונמסר לי שיש לו יחס חיובי לעליית שכרם של חיילי־חובה.
האם לאור זה מוכן כבוד השר לבדוק את העניין
מחדש?
משה דיין: את ה״אור״ הזה אני מוכרח לבדוק עם
שר־האוצר.

שכר הוגו
לחיילי חובה
כשאני פוגש בהורה של חייל, אני רגיל לשאול אותו,
חצי בצחוק :״תגיד לי, כמה זה עולה לך להחזיק את בנך
בצבא?״
אני רגיל לשאול שאלות דומות גם את החיילים־הטרנד
פיסטים המזדמנים לדרכי.
מסתבר שכמעט כל חייל וחיילת בחובה לוקחים מן ההורים
כ־ 150ל״י לחודש — מס כבד נוסף המוטל על
הורי החיילים.

טזובתי־הרנוב ברי2־\ז מוגר

רעבים
על הדשא
רוב חברי״הכנסת פבר התרגלו לראות מפגינים על
גבעת הדשא שמול הבניין. ליבם גס למראה זה. הם
הולפים על פני המפגינים, מבלי להעיף מבט עליהם
ועל השלטים שבידיהם.
יחס זה נראה לי תמיד מוזר. צריך להיות כואב
למישהו מאוד־מאוד, כדי שיבוא לשבות מול הכנסת.
ודומני שהמינימום הנדרש מח״כ הוא לפחות להתעניין
מה כואב לאזרחים שובתים.
ביום השלישי, בצאתי מן הכנסת, ראיתי נערים ונערות
בחולצות״התכלת של בית־ספר תיכון רובצים על
הדשא, ליד שלטים שהתקשיתי להבין את פשרם,
עצרתי, עליתי על הגבעה. שמעתי שני דברים מדהימים
( :א) שצעירים אלה הם שמיניסטים השובתים
רעב מפני שבית־ספרם נסגר ערב בחינות־הבגרות ו־

צאתם לצבא, ו;ב) שאני חבר-הכנסת הראשון שטרח
בכלל לגשת אליהם.
התלמידים היו של בית־הספר ״אשכולות״ ביפו/ ,
שנסגר בגלל שביתה צודקת של מוריהם.
וידאתי שמשלחת של שובתי-הרעב אמנם תתקבל
על־ידי יו״ר ועדת החינוך, והלכתי לעיסוקי. אולם
אחרי חצות נקף אותי מצפוני. חזרתי למקום וראיתי
שהצעירים נמצאים עדיין במקום, רעבים ומדוכאים.
ביליתי קצת בחברתם, וכימעט התפתיתי להישאר שם
על הדשא.
למחרת היום עוד נמצאו שם, מתחת לשמש השרבית.
כתבתי עבורם פנייה ליגאל אלון, ושמחתי שכעבור
כמה שעות הם קיבלו הבטחות שסיפקו אותם,
לפי שעה.
נשארה בליבי השאלה: איך זה יכולים עשרות-עש-
רות חברי-כנסת להישאר אדישים למראה בני 17השובתים,
ערב צאתם לצבא, בעניין כה צודק ן

הנאום
שד א
מאם:
הנושא: חוק האזרחית — הצעת־תיקון ממשלתית שבאה להסמיך
את שר־הפנים להעניק אזרחות ישראלית על פי חוק-השבית, גם
ליהודי שלא הגיע ארצה( .עד כה הפך יהודי אוטומטית לאזרח ברגע
הגיעו, אלא אם כן ויתר על כך בפירוש).
כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
מדינה זו הוקמה על־ידי פליטים ובני־פליטים. האם יעלה על הדעת שחתנכר לפליטים?
מדינה זו הצילה את חיינו וחיי הורינו. האם יעלה על הדעת שלא תעשה את הכל כדי
להציל את הנתונים בסכנה?
איננו רוצים שמבחינה זו תהיה מדינתנו ככל המדינות. תהיה מדינתנו מדינת מיקלט,
מדינת הצלה לנרדפים, קרן־אור המאירה מרחוק לכל הנתון בצרה על לא עוול בכפו.

על כן: בל חוק הבא להציל, כל חוק העשוי לעזור -נתנזוך כו כלב
ונפש.
אם הענקת אזרחות מראש, מרחוק, יכולה לעזור במיקרים מיוחדים — נתמוך בכך, גם
אם עדיין אין לכך תקדים בעולם.

סעיף 14 אומר :״כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מיקלט מרדיפות.״
סעיף !5אומר :״כל אדם זכאי לאזרחות. לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות, ולא
תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו.״
הכרזה זו היא נר לרגלינו. מי שרוצה להגר מברית־המועצות לישראל — חייבת הממשלה
הסובייטית לפתוח בפניו את שעריה, ושערינו יהיו פתוחים לפניו.

כל מי שרוצה ב אזרחו ת ישראלית באמת וכתמים, מתוף הזדהות עם
המדינה -ניתן לו אזרחות זו.
החלפת אזרחות — מה פירושה? אין זה רק אקט פורמלי. מי שרוצה להיתר על אזרחות
אחת, ולקבל אזרחות אחרת — הריהו מבצע אקט של החלפת הזדהות, החלפת נאמנות.
בעולם של ימינו, פירוש הדבר לרוב פרישה מלאום אחד, והצטרפות ללאום אחר.

זוהי זכות אנו שית יסודית.
וכשם שאנחנו דורשים שתכובד זכות זו בחלקה הראשון — הזכות לפרוש מן האזרחות
הסובייטית ומן הלאומים הסובייטיים — כן אנחנו חייבים לכבד בעצמנו זכות זו בחלקה
השני — הזכות להצטרף לאזרחות הישראלית וללאום הישראלי, מבלי לקבוע מיבחנים דתיים,
לאומניים או גזעניים. די בהכרזה בתום־לב של הצטרפות ונאמנות.

לא הרבנים יקבעו!
אולם, כבוד היושב־ראש, האם הצעת־חוק זו, המונחת לפנינו, באמת תואמת מגמה זו?

מסופקני.

היא מסמיכה את שר־הפניב להעניק אזרחות למי שלא בא לארץ, בתנאי שהוא יהודי לפי
חוק־השבות המתוקן — כלומר, יהודי לפי ההלכה הדתית האורתודוכסית, או בן משפחתו
של יהודי כזה.
אין החוק אומר :״אדם נרדף.״
אין הוא אומר אפילו :״יהודי נרדף.״

זוהי הסמבה כללית, והיא חלה במידה שווה על מיליונר יהודי ב־ברוקלין
ועל נרדף יהודי בעיראק. היא מאפ שרת ניצול לרעה בממדים
רחבים, וגם יוצרת קיפוח ואפלייה.
על מי אין היא חלה? מי ל א נכלל בחוק זה?
ל א נכלל בחוק זה חסיד־אומות־העולם, שסיכן את חייו למען הצלת יהודים. לפי חוק זה,
אין סמכות לשר־הפנים, אפילו ירצה בכך, להעניק יאיש כזה אזרחות.

ל א נכלל בחוק זה יהודי, החושב א ת עצמו ליהודי, הנרדף כיהודי,
המזדהה עם גורל מדינת־ישראל -אף שאינו מוכר כיהודי על־ידי
הרבנו ת האורתודוכסית, ואינו כן משפחה שי יהודי המוכר על־ידי
הרבנו ת האורתודוכסית.
ל א נכלל בחוק זה כל נרדף אחר, לוחם־שיחרור או לוחם־צדק, הנרדף אי־שם בעולם,
הרוצה להיות לישראלי, המוכן לקשור את גורלו לגורל מדינת ישראל, אך שאינו יהודי.
כך משתבשת מגמת החוק על־ידי קנאות אידיאולוגית ונוחיות קואליציונית.

אנו מציעים לשנות חוק זה ולקבוע בפירוש: שר־הפניש רשאי להעניק
אזרחות לאדם נרדף, המזדהה עם מדינת ישראל ורוצה להשתקע
כה, והדבר נמנע ממנו ככוח.
כך אנו מעלים את מגמת החוק מתפיסה לאומנית צרה, והופכים אותו לביטוי של עקרון
מוסרי־מדיני אוניברסלי.

מיבם! דת, ודאוו^}
בוויכוח זה הוזכרה לא פעם ההכרזה העולמית על זכויות־האדם, שנתקבלה על־ידי משפחת
העמים והפכה חלק מן המישפט הבינלאומי. חבל שעדיין לא הפכה חלק מהמישפט
הלאומי של מדינת ישראל.
סעיף 13 אומר :״כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה. כל אדם זכאי
לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו, ולחזור אל ארצו.״

עס-אומה־מדיגה
חובתנו בהזדמנות זו להבהיר בבירור את עמדתנו הרעיונית לגבי המושגים של מדינה,
לאום ועם — עמדה שסולפה לא פעם מעל דוכן זה על־ידי נואמים שונים. היהודים בכל
העולם הם עם — יחידה אתנית־תרבותית, בעלת היסטוריה משותפת ומסורת משותפת.

בל היהודים כעולם קשורים זה בזה ביחסים של סולידריות, שעמדה
כמיכחן הזמנים והרדיפות, עד עצם ימינו שלנו.
לכך התכוון תיאודור הרצל, כאשר אמר :״ויר זינד איין פולק״ — אנחנו עם.
בתוך העם הזה, ומכוחו, נולד בדורות האחרונים הלאום שהקים את מדינת ישראל, החי
ופועל ומתפתה כאן, שיצר כאן ריבונות לאומית ומיסגרת מדינית. קרא לו ״לאום עברי״
או ״לאום ישראלי״ — השם אינו קובע.
לאום זה אינו פורש מן העם היהודי. זוהי פירכת התורה ה״כנענית״ .הוא חי וקיים
בתוך העם היהודי, והוא קשור עם שאר חלקי העם היהודי קשר־גומלין.

אף ורק מי שבא הנה, מי שמצטרף אלינו, מי שקושר א ת גורלו עם
גורלנו, מי שמ שרת בצבאנו ומשלם א ת מיסינו -שייף ללאום זה.
להשתייכות זו אין מיבחן דתי, כי אין זו השתייכות דתית. המיבחן הוא לאומי — מעשה
של הזדהות והתקשרות.
האידיאולוגיה הציונית, שהיתר, ביטוי לתקופת־מעבר, בטרם קום המדינה, ואף בטרם
התגבש הגוף המדיני החדש, לא עמדה על אבחנות אלה, ואולי גם לא יכלה לעמוד. ואילו
אגו, בזמננו ובמקומנו, יכולים ומצווים לעשות זאת.

׳הודי־עבוי-ישואר
מ י אני? מ ה אני?

יהודיאנוכי: באשר אני בן לעם היהודי. התרבות היהודית והמסורת היהודית
עיצבו במידה רבה את עולמי הרוחני.
עבריאנוכי: באשר אני שייך ללאום שקם כארץ הזאת, שבנה כאן יסודות
לקיום לאומי עצמאי, שלחם למען עצמאות והמקיים את הריבונות. גורלי האישי קשור,
.לחיים או למוות, בגורלו של לאום זה.
י יש ראליאנוכי: באשר אני אזרח במדינת ישראל, נאמן לחוקיה, הייל בצבאה,
משלם את מיסיה ושותף לעיצוב דמותה.
כישראלי, כעברי, כיהודי — אני בעד חוק של מיקלט, המבטא את הסולידריות היהודית
והאנושית, את דבקותנו בזכויות האדם באשר הוא.

הצעת־החוק שלפנינו, כפי שהיא מנוסח ת, אינה תו אמת השקפה
זו. אנו מציעים לתקנה.

ביותרשי ישראל

11י בו 3נ !! 1ורוו־ עוני

העוו!סםר