גליון 1759 מתאריך 19 במאי 1971

אייר תשל״־*,

המחיר 1. 50ל ״ י

לי שכנה, שאינה מסוגלת לזכור
שמות. היא אמנם קוראת עיתון כל יום,
אולם זה לא מני: אותה לשאול אותי, כאשר
נפגשנו השבוע במעלית :״תגיד לי — ספיר,
זה שכתבו עליו בקשר למיסים, זה לא שר
האוצר?״
ייתכן שגם אתה כזה. אח־ שלא מסוגל
לזכור שמות. במיקוח זה׳ ודאי אין השם
חני פרי אומר לך כלום.
למרות זאת — אני מודיע לך שאתה מכיר
אותה. בלי לדעת את שמה ראית אותה
בשנה האחרונה מאות פעמים. במודעות
פירסומת. חתיכה נהדרת, שיער גולש, פנים
יפות להפליא. לצערך, לא יכולת לראות,
במודעות, את הצבע הירוק המסחרר של
העיניים המקסימות.
אם אינך דומה לשכנה שלי, מוכר לך גם
השם. חני פרי התמקמה, בשנה האחרונה,
בצמרת עולם הדוגמנות של ישראל, הפכה
לאחת המבוקשות ביותר שם. לא עבר
שבוע, בשנה האחרונה, ששמה לא הוזכר
באחד העיתונים. לא היה אירוע חברתי
רציני, שחני לא היתד, בין המקשטות אותו
בנוכחותן.

י* אתמיד היה זה כך.
/עד ספמבר שנד, שעברה, היתד, חני
דוגמנית מתחילה, בתחילת דרכה, אלמונית
אחת מרבות — למרות שגם אז היתה לא
פחות יפהפייה מאשר כיום. פחות מלוטשת,
אולי, פחות מיקצועית — אבל הכל
היה שם, בדיוק כמו היום.
השינוי הגדול התרחש בספטמבר .1970
אז נבחרה חני פרי למלכת־המים , 1970והתגלתה
לציבור הרחב.

מלכת־מים חני פרי בעת ההכתרה — וכדוגמנית צמרת
חני היתד, רק האחרונה בשורה ארוכה.
הסיפור חוזר על עצמו מדי שנה. לפניה,
נישנה הסיפור עם שרית דמיר, נזלכת־חמיס
.1969 כאשר הגישה את מועמדותה לתחרות,
היתר, שרית יעוד צעירה אלמונית מ
תופעה
זו איננה מיקרית. שכן לתחרות
מלכת־המים מגיעות החתיכות המשובחות
ביותר של העונה. אין זו תחרות של יפהפיות
סתם. כאלה לא חסרות בישראל. כדי
לזכות בכתר מלכת־וזמים, או אף כדי לעבור

הו!!התירו אתדרכן נחהוות ונדנה המיס-
אהוי נהיחון הן הננו לדוגמניות הצמוח
התואר, שהציב אותה במקום הראשון,
לפני שורה ארוכה של יפהפיות אחרות,
חרת את שמה —־ ומה שיותר חשוב, את
גיזרתה ופניה — במוחו של כל פירסומאי
ומפרסם בארץ. היא הפכה, פשוטו כמשמעו,
אתגר לא רגיל בשטח הפירסום.

עכו. מקום מגוריה לא הפריע לה. נתוניה
הטבעיים זיכו אותה בכתר, כשיפהפיות אחרות,
רבות מהן זוהרות דיזנגופיות ותיקות,
נשארות מאחור. תוך זמן קצר, הפכה לדוגמנית
צמרת, מנהלת בוטיק פופולארי
בצפון תל־אביב, ונערת חברה מבוקשת.

את שלבי הסינון ולהגיע לשלב המועמדות
הסופיות — צריכה נערה לגלם בגיזרתה,
בפניה, בהתנהגותה, ברמתה ובתכונותיה,
את כל החיובי שבישראלית הצעירה —
יופי, אינטליגנציה, התנהגות חופשית ולא־סבונית.
צריכים להתגלם בה, במודע או

במרומז, כל הערכים שעליהם גדלים הצעירים
בארץ הזו.

• ץשאל — מה בעצם כל השימחה? מי
4 1צריך את זה בכלל? בימים טרופים
אלה, כשאנחנו עומדים אולי על סף חידוש
הלחימה — וגם אם לא, ודאי הוא שלא
נכונו לנו ימים קלים, בחודשים הקרובים —
האם רק תחרות מלכת־הנזיס חסרה לנו
עכשיו?
התשובה היא: בדיוק. אינני זוכר, מיום
שעמדתי על דעתי, מתי לא חיינו בארץ
הזאת במתח זה או אחר. מתי לא איים
עלינו מישהו במשהו. אולי בגלל זה, ואולי
בגלל שזו מעשייה שנמשכת כבר אלפיים
שנה — העובדה היא: שכחנו לשמוח( .ראה
יום העצמאות האחרון, ורוב אלה שהיו
לפניו).
משום כך, אני חושב שכל אירוע שנועד
להוסיף קצת צבע, יופי, ועליזות, ליום־יום
שלנו — הוא חיוני. לא פחות האפור מייבושכבישים וסלילת ביצות.

ף * שנהנכנסת תחרות מלכת־הנזיס ל׳
• שנתה ה־ .13 במדינה צעירה כשלנו,
זוהי כבר מסורת ארוכת ימים. בשנה שעברה
חזו — ישירות — כחמישים אלף
בנשפי בחירת הנסיכות,שהתקיימו צופים בשארם־אל־שייך, בטבריה ובנהריה, ובאירוע
המרכזי של בחירת המלכד, שנערך בה־כל־התרבות
בתל־אביב. על הזוכות הומטרו פרסים
יקרים. על המלכה — עוד פרסים, שבהם
— טיסה לאירופה, מתנת העיקרי חברת הוויסקי וייט־לייבל.
גם השנה תיערך התחרות במתכונת דומה,
תגיע לסיומה בנשף בחירת המלכה, בספטמבר,
יהיכל־התרבות.
אם את חושבת את עצמך למתאימה, קוראה
יקרה — אנא, צעד אחד לפנים, בבקשה.
בלי בושה. ואתה, קורא יקר —
אם יש לך חברה, אחות, דודה או אמא,
שאתה חושבן למתאימות — פעל. צלצלו,
רק לא בשבת, לטלפון ,231422 תל־אביב,
בין השעות ארבע לשש אחר־הצהריים —
וקבלו פרטים. החל בתחילת חודש יוני,
תתפרסמנה תמונותיהן של חלק מן המועמדות
בעיתון.
בהצלחה.

מלכת־מים שרית דמיר בעת ההכתרה — וכדוגמנית צמרת
העולם הזה 1759

6פעמים ריווירה,
בבקשה

בששה צירופי
טע מי נפלאים :

שוקו וניל
פונש בננה
תות לי מון
אגוז וניל
פיסטג׳ וניל
מוק ה וניל

^ ) רסחס
העולם הזה 759י

גלידו ת ושלגונים שטראוט זכו ב תואר המוצר הנבחר 1971

1 11 11 11— 3— 5

הגיע ה!7יץ
באופן רשמי מתחיל הקיץ ברגע שהשמש
נכנסת לתחומו של מזל סרטן. לסי הלוח
הגריגוריאני, מתרחש הנם הזה ב־ 12 ליוני,
בשעה חמש ועשרים וכמה דקות. אבל בעצם׳
מה איכפת לנו יום הולדתו הרשמי
של הקיץ? לגבינו הוא כבר התחיל
מזמן. ואנו רואים את סימניו
בכל מקום:
ארון הבגדים נתרוקן ממעילי־החורף;
אפשר כבר להתהלך יחף
בבית; אבק בדרכי עפר; שטיחי־זהב
של תבואה נעים מאופק עד
אופק; ריח חציר עולה מהשדות;
שריפה בהרים ועשן כחלחל; אספלט
רך בכבישים; מחנק באוטובוסים
וראשים שלוחים לעבר החלונות;
ממחטה בצווארון הנהגים;
עצי תאנים כבדים בצידי הכביש; כלב שוכב
בצל ושולח לשון מעלעלת וורודה החוצה;
רישרוש עלים יבשים במיקשות האבטיחים;

גפנים עמוסי אשכולות ענבים; דשאים; רגבים
מבריקים בשמש; סוכות שומרים בכרם
(מזרון על הארץ, ג׳ארה תלוייה ברוח, ענבי
לילה צוננים בדלי של מים).
מקלחת קרה, מעיין, בריכת־שחייה וים
חלק ורגוע הלוחש אהבה לחולות;
בגדי־ים רטובים, כסאות־נוח, שימ־שיות
— אדם קבור בחול ועלה
ירוק על אפו; סנדלים חוגיסטיים
מדשדשים על מדרכות; ילד עולה
במדרגות ובקבוק סודה גדול בידו;
תפוז קר מן המקרר; מיש־מיש
צהוב ומתולע; ונטילטור ענקי
מסתובב לאט־לאט ככנפיים של
טחנת־רוח; זבובים שטים בחלל
בשקט; ריח של פליט; ריצד,
לחה ומבריקה; תריסים מוגפים
ואפלולית נעימה; בתים רדומים בשעת צה־ריים:
זקנים מנמנמים בצל השדרה — קיץ
רובץ על העיר;

המישפט הבא, כך מוסרים לי, נשמע מפיו
של פקיד במחלקה לעזרה סוציאלית של
עיריית ירושלים.

״כל יום,״ אמר אותו פקיד לאזרח שנטפל
אליו ,״אני אומר לך: תבוא מחר. וכל
יום אתה בא היום.״

תלונתו של פקויד

המדינה משגשגת ופורחת
לפעמים, כשאני עובר בכבישי הארץ, כשאני
קורא מדורי הכלכלה בעיתונות היומית,
כשאני רואה את בתי־המלון ובתי־החרושת
הצצים יום־יום — אני ממש מלא התפעלות
משיגשוגה הכלכלי והחברתי של המדינה.
בעיקר, כשאני נזכר מה היה כאן לפני קום
המדינה.
קחו, למשל, את עניין בתי־הסוהר בארץ.
ב־ 1948 היה לנו בקושי בית־כלא וחצי וכמר,
עשרות סוהרים שמרו על כמה עשרות עבריינים
מיסכנים. שרות בתי־הסוהר היה אחד
ממוסדות־החינוך המפגרים והפרימיטיביים ביותר
במדינה, וכאשר אידיאליסטים אחדים
התנבאו אז שגם מוסד זה ישגשג ויפרח באחד
הימים — אמרנו עליהם: מטורפים,
חולמים חלומות־שווא, שום דבר לא ייצא מזה.
והנה תראו — הם בכל זאת צדקו. לפני
זמן מה הודיע נציב בתי־הסוהר, מר אריה
ניר, לסופר ״הארץ,״ שבישראל ובשטחים
כלואים היום 5330 אסירים, מהם 1900
ישראלים. נוסף לבתי־הכלא בשטחים יש לנו
היום בתי־כלא מודרניים משוכללים בבאר־שבע,
אשקלון, כפר־יונה, רמלה, שאטה, דא־מו,
מעשיהו, נווה־תירצה ואולי בעוד כמה

מקומות ששמם לא הגיע לאוזנינו.
וכל בתי־הכלא האלה מלאים עד אפס
מקום והגנבים, הרמאים, האנסים, המחבלים
והעצירים האדמיניסטרטיביים מייצרים רשתות
הסוואה, עובדים בגינה, לומדים עברית
ומלאכת־יד. בקיצור: העסק פורח.
כ־ 60 קבוצות של אסירים מתנדבים (מלווים
בסוהרים, כמובן) יצאו לפני זמן מה
לעבוד בקיבוצי הספר, ובכלא תל־מונד הוקמו
שש מחלקות גדנ״ע בני 20—12 נערים
כל אחת.
מי חלם על זה פעם? מי חשב שתוך 23
שנים יפרנס שרות בתי־הסוהר 1350 משפחות
של סוהרים עברים?! מי האמין שנגיע
להישגים בינלאומיים כאלה?
וישנם אנשים שגם היום אינם מסתפקים
במה שיש לנו. האידיאליסטים המטורפים
האלה אומרים שעוד ידינו נטוייה, שיום יגיע
ובכל ישוב, בכל עיירת־פיתוח, בכל כפר
ובכל קיבוץ יקומו בתי־כלא משוכללים,
בהם יתחנכו מיטב בנינו.
קשה להאמין. קשה להאמין שנגיע לכך
בעתיד הנראה לעין. אך כאמור: מי שאינו
מאמין בנסים בישראל, אינו ריאליסט.

סטאטיסטיקוה מעניינת
מי שרוצה לערוך השוואה בין משכורותיהם
של פועלים בארצות שונות, אינו יכול
להסתפק בהשוואת השכר לשעת עבודה. לא
גובה השכר חשוב כאן, אלא כוח הקנייה
של אותו שכר. במילים אחרות: כמה שעות
חייב לעבוד פועל בארצות שונות, כדי שיוכל
לרכוש לעצמו מיצרך מסויים?

מחקר כזה נערך לפני זמן מה, ולפיו
מסתבר שפועל אמריקאי צריך לעבוד 23
שעות כדי לרכוש לעצמו חליפה. פועל
רוסי חייב לעבוד 184 שעות כדי להשיג
אותה מטרה, ואילו עובד ישראלי (פועל-
נמל׳ עובד בחברת החשמל) הרוצה לרכוש
חליפה, חייב לשבות לפחות 48 שעות.

הטלוויזיה משחלות בלהתראייו
לפחות פעם בשבוע, כשמזדמן לי לראות
ראיון עם אחד משרי־הממשלה בטלוויזיה —
אני יוצא מכלי.
כשאני שומע את שאלותיו של המראיין,
המנוסחות בעברית מדוייקת אך בלתי־מדו־ברת,
ואת תשובותיו הערוכות של המרואיין
— אינני תופס לשם מה ההצגה המגוחכת
הזאת. הרי ברור לכל שהשאלות
הוכנו מראש, ואושרו על־ידי הנשאל, ואין
ספק שגם המרואיין ניסח לעצמו את הת־

שובות לשאלותיו ״הספונטאניות״ של הכתב.
(אינני מתכוזן לתוכניות מהסוג ״מוקד״,
אלא בעיקר לראיונות במסגרת ״מבט לחדשות״).

כן, מה הטעם בהעמדת הפנים הזאת?
למה שהשר לא ידבר ישר למצלמה, ויאמר
לנו את הדברים שיש לו לומר, מבלי
להזדקק לתיווכו של מראיין, המשמיע שאלות
כתקליט?
עורכי התוכניות חושבים, כפי הנראה,

שאינפורמציה הנמסרת תוך כדי שיחה בין
שני אנשים היא הרבה יותר אמינה ואפקטיבית
מאשר הרצאת דברים או הצהרה
ישירה לצופה ולמאזין. וזה נכון — בתנאי.
בתנאי שהמשתתפים בשיחה, הן השואל
והן הנשאל, מצליחים ליצור את הרושם שהשיחה
ביניהם היא חופשית, ספונטאנית,
בלתי־רשמית, בטון של ״בינינו־לבין־עצמנו״
ומעל לכל כנה
המשוחחים צריכים ליצור אצל הצופה
הרגשה שהוא, רק הוא, עד. במיקרה״ לשיחה•
ראיון טוב חייב לספק את יצר
ההצצה והציתית, התובע בקהל צרכני-
האינפורמציה. בעזרת מצלמת הטלוויזיה אנו
מצליחים לחמוק על פני כל השומרים, ומבעד
לחור המנעול שבמצלמה אנו מאזינים
ומציצים בשיחד בארבע עיניים, הנלחשת
בחדרי־חדרים. רק ראיון המצליח ליצור בנו
הרגשה כזו עדיף על פני הרצאה ישירה.
ראיון אם הגברת מאיר, אבא אבן, משה
דיין או ספיר באולפן הטלוויזיה מבטל אוטומטית
את יצירת האשלייה, שהשיחה עם
אנשים אלה היא אמיתית, חופשית וכנה.
ראיון המתכוזן ליצור רושם כזה חייב
קודם כל להערך עם האיש מחוץ לאולפן,
במקום עבודתו, במיסדרון הכנסת או בביתו
הפרטי. שהרי אנו מבקשים לשמוע את תגובתו
הספונטאנית של המרואיין למאורע
כלשהו, אנחנו מבקשים לתפוס אותו ״בלתי
מוכן״ ,ולמסור לציבור את דעתו בשאלה
כלשהי.
רק מטרה כזו יכולה להצדיק שאלות
של ״מה דעתך מה תגובתך?״ ו״האם
נכון ש...״
אם כבוד השר כבר מטריח את עצמו ובא
לאולפן כדי להגיב שם על מאורע פוליטי
כלשהו, אין כל סיבה להעמיד פנים כאילו
הוצאנו מפיו תשובות שהוא, כביכול, לא
התכונן להן. הגברת מאיר ומר דיין אינם
זקוקים לשאלותיהם של חיים יבין או אלי
ניסן, כדי למסור לקהל את עמדת הממשלה
בסוגייה מסו־ימת.
אך גם בלשכתו של השר עדיין לא מובטחת
לנו שיחה חופשית בין השואל לנשאל,
משום שגם שם השאלות מוכנות מראש, ויש
לשער שגם התשובות ערוכות מראש. הדרך
הפשוטה ביותר ליצירת אפקט של ספונטאניות
וכנות היא, כמובן, להיות ספונטאני
וכן באמת. אך לשם כך, השואלים
לפחות, חייבים להיות אנשים אינטליגנטיים,
חכמים, מהירי מחשבה, משוחררים מאימת
המרואיין (שימו לב לחיל ולרעדה, לנוקשות
וליראת־הכבוד הנוראה, האוחזים בנד
ראייני הטלוזיזיה שלנו כאשר נופלת בחלקם
הזכות ההיסטורית להציג שאלות לראש־הממשלה,
שר־החוץ או שר־הביטחון, והשראת
התנהגותם זו עם הדרך בה הם מראיינים
שרים ומנהיגים מן השורה השנייה)
ובעלי כושר הקשבה והתבטאות, אך כנראה

שתכונות אלה נדירות בין האנשים המועסקים
כמראייני אולפן הטלוויזיה שלנו.
המראיין הטוב ביותר שיש לטלוויזיה,
כתב אינטליגנטי המחונן בכל התכונות הנ״ל,
הוא מר דן רביב, המראיין אנשים מחוץ
לאולפן. הוא תמיד מצליח ליצור בי את
ההרגשה ששאלותיו ספונטאניות, שהוא מקשיב
לדברי המרואיין, ומכוון לפיהן את שאלותיו
הבאות, ושמעמדו של הנשאל אינו
מעורר בו חלחלה. אני משוכנע שמר רביב
יכול היה להיות מראיין מצויין גם באולפני
הטלוויזיה, לולא היה שטח זה תפוס על
ידי בעלי חזקות עם ותק.
נחזור רגע לשיטות הראיון. כדי ליצור
רושם של שיחה חופשית וספונטנית, לא די
בכל המעלות הנאות שמניתי לעיל. המרא-ין
האידיאלי חייב להיות גם טיפה־שחקן. ואותו
דבר אמור כמובן גם בייחס למרואיין. עליהם
לזכור שקהל לא רק מקשיב להם, אלא גם
רואה אותם, וכדי לתת לצופה את הרגשת
ה״מיידיות״ ,להרגשת הנוכחות בשיחה כנה,
חושפת וגלוייה, הנערכת לעיניו, עליהם
להתנהג באופן חופשי ככל האפשר.
פירושו של דבר שאפילו שאלה מתוכננת,
ותשובה שהוכנה מראש, חייבים להאמר ב־טיפת־היסום,
בגימגום־מה, אפילו תוך עריכת
פאוזות קצרצרות באמצע המשפט, תוך חיפוש
המילה המתאימה, גם כאשר המילה
ידועה לדובר, תוך שימוש חופשי בתנועת־יד
ובשרירי הפנים, בהבעות התואמות את
הדברים הנאמרים, ותוך שימוש בביטויים
דיבוריים יום־יומיים.
המשוחחים חייבים ליצור את הרושם שהם
מתייחסים בצורה כלשהי זה לזה. הרי לא
המצלמה או התקליט שואלים את השר
שאלות. אין שום טעם, איפוא, שהשר ישיב
למצלמה, במקום לענות לאיש ששואל אותו.
מותר למראיין להשמיע מדי פעם ״כן,״ או
״אני מבין,״ על רקע דברי המרואיין, כדי
ליצור את הרושם שהוא מקשיב לו לפחות,
וכמובן שהוא רשאי להיכנס לתוך דבריו או
לנסות להפסיק אותו בשאלה מוסגרת. זה
לא אסון אם מר אלי ניסן ייכנס פעם לתוך
דבריו של שר־החוץ או שר־הבטחון ב״רגע
אחד אבל מצד שני,״ גם אם השרים לא
יאפשרו לו לסיים את השאלה.
כאן, אגב, גדול כוחו של משה דיין כ־מתראיין.
הוא אינו חושש לדבר אל המראיין
ולהתייחס אליו כאל איש־שיחה. לעיתים קרובות
מאוד אנו שומעים אותו פותח משפט
שקול וזהיר ב״תשמע.״ הסוד הגדול ביותר
של הכאריזמה המפורסמת שלו הוא, לדעתי,
השימוש בעברית מדוברת וחיה, היוצרת
אצל המאזין את ההרגשה שדיין הוא ״אחד
משלנו,״ שהוא מדבר ״בשפת בני־אדם.״ אך
על כך בהזדמנות אחרת.

זה?!רה כבר פעם
המצרים לא תבעו אז את נסיגתה של
לא נדמה לכם לפעמים שמשהו המתרחש
ישראל למרחק של 40 או 60ק״מ מהתעלה.
לעיניכם כבר התרחש פעם?
הם גם לא עמדו על כך שנסיגה זו מהווה
זה מה שקורה לי בזמן האחרון, ביחס
שלב ראשון בנסיגה כללית לגבולות .1967
לתעלת סואץ. כשאני קורה בעיתונים על
הם גם לא העלו על דעהמשא־והמתן
המייגע בעניין
פתיחת התעלה, נדתם
לאיים שסרובנו לסגת
מהחעלד, יגרור אחריו את
מה לי כאילו זה כבר
חידוש האש. המצרים, ב־קרה
פעם.
סך־הכל, רצו לנקות את
נדמה לי שאחרי מלחמת
ששת־הימים עשו ההתעלה,
לפנות את האומצרים
את כל הסידורים
ניות הלכודות, ולחדש את
כדי לפתוח את התעלה.
השיט בתעלה, אבל אנחנו
התנגדנו לכך.
הם אפילו הביאו ספינות־גרר,
כדי לחלץ את האוניות הלכודות מהאני
יודע שזה לא מתקבל על הדעת.
אגם המר. הם רצו לנקות את התעלה, י־בהתחשב
עם הוויתורים שאנו מוכנים לעלפתוח
אותה!
שות היום (נסיגה עמוקה, מתן היתר־חצייה
אבל אנחנו אמרנו: סטופ! גם אנחנו פה!
לכוחות מצריים, ויתור על מעבר אוניות
אי־אפשר לעשות שום דבר בתעלה, בלי
ישראליות בתעלה, וכדומה) כדי שהמצרים
לקבל את ההסכמה שלנו. אנחנו מתנגדים
יואילו לפתוח את התעלה, קשה להאמין
לפנות את האוניות לכיוון דרום ועומדים
שוויתרנו, אי־פעם בעבר על הצעה זולה
יותר.
על כך שהם יפונו לצד צפון, או להיפך.
וחוץ מזה לא ייתכן לפתוח את התעלה
זה, כנראה, הדמיון הפרוע שלי. אני ודאי
מבלי שיתנו מעבר לאוניות ישראליות.
המצאתי את כל הסיפור הזה.

יהעולם הזה 1759

תמרורים
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של השר־בלי־תיק
ישראל גלילי (ברצ׳נקו) ,שעלה
לארץ מאוקראינה ב־ ,1914 היה פעיל בנוער
העובד, מפקד ההגנה, סגן שר־הביטחון הראשון
של מדינת־ישראל, התפוטר על־ידי
דויד בן־גוריון מכל תפקידיו הביטחוניים
בגלל סכנת הפוליטיזציה בצבא, משמש כ־ח״כ
מאז הכנסת הראשונה, להוציא את
הכנסת השנייה — אז פרש למשך ארבע
שנים מפעילות פרלמנטרית.
נחוג במסיבה שנערכה על־ידי
לישכת הנשיא וייצנון של בני־ברית בישראל,
יום־הולדתו ה־ 5־ של עו״ד ישעיהו פג*
לנר, ששימש כנשיא הליכשה ושהוא סגן

פבזנר
יו״ר האגודה הבינלאומית לזכויות האדם
שמושבה בפאריס ומייסד האגודה הישראלית
למען האומות המאוחדות.

מונה * לתפקיד יועץ שר־האוצר, דן
הלפרין, שכיהן בזמנו כדובר משרד־האו־צר
ובאחרונה כסגן מנהל מחלקת
יום ברדיו.

ענייני ה

ישאו הזמר־כוכב של להקה האבנים
ה מתגלגלו ת מיק ג׳אגר ו כי אנקה
די־מצ׳יאם, שרייתה בעבר ארוסתו של

ביאנקה די־מצ׳יאס וידיד
מייקל קיין ושביקרה בארץ כאורחת ה־וריאטי.

נהליםרומן ואף עומדים
להינשא, אלמנתו של מי שהיה שר־המשפ־טים
האמריקאי, בוב קנדי, שנירצח על־ידי
סירחאן סירחאן, אתל קנדי, והשחקן־זמר
אנדי ויליאמם, שנפרד לפני שבועיים
מרעייתו קלודין, שפנתה לעורכי־דינה כדי
שיפתחו בשמה בהליכי גירושין. אנדי היה
מקורב לבני הזוג קנדי עוד בחייו של בוב
והמשיך לשמור על קשר עם אתל, שהיא
אם ל־ 11 ילדים, גם אחרי הרצח.

ו 6י 5צ 5י *

בונד סטרי ט

1003
* 1000־ 81 1050 2001

* 1055
׳ ( י* 1080
נמו כן המקלט הנוד ע נבר באיכותו 51-9001

2א[זו 8-10טגאס @ 1 3 8

הגרביים טד לברכיים
בשלל הצבטים
הפסיבדליים

2.25ל ׳י בלבד

מקלט הטלויזיה הטוב בעולם

מכירה של מקלטים חדישים

(ל עת טתה בכמות מצ ומצמת ) כבר החלה.

ג ע בו ר עו ל • חדש• .

עומדיםלהתגרש. השחקן
רוברט ואגנר 41 שהגיש לבית״משפט
בלוס־אנג׳לס תביעת גירושין נגד רעייתו
מדיון מרשל 38 בטענה של ״אי־הת־אמה
בלתי ניתנת לגישור.״ הזוג נפרד כבר
לפני חצי שנה, ומאז מנהל ואגנר רומן עם
בתו הצעירה על פרנק סינטרה, טינה טי־נטרה,
אותה הוא עומד לשאת לאחר קבלת
הגט. אשתו הראשונה של ואגנר היתד,
נטאלי ודד.
נפטר בלונדון, בגיל ,89 העסקן
הציוני הנודע הארי סאקר, שהיה אחת
הדמויות המרכזיות בציונות הבריטית ומילא
תפקיד נכבד בצעדים שהביאו להצהרת
בלפור. היה מכותבי מאמרי המערכת של
העיתון מאנצ׳סטר גארדיין, שהביע תמיכה
בציונות ונחשב לידידו ועוזרו של חיים
וייצמן, אותו הציג בפני עורך המאנצ׳סטר
גארד״ן, פ .ס. סקוט, שסייע בהקמת הבית
הלאומי היהודי בארץ־ישראל.
העולם הזה 1759

מכתבים
חי כי ד
הגוער שמחתי מאוד שסוף־סוף התעוררתם נוכח
החינוך הלוקה בארץ (העולם הזה .) 1756
אני, בתור מדריך בתנועת בני־עקיבא בירושלים,
כבר ערכתי מישאל על ידיעות
הנוער על תקופת מלחמת השיחרור. התוצאות
היו מאכזבות לא פחות משלכם.
אם באמת דואגים אתם לחינוך הנוער,
התחילו בבקשה להקדיש בכל עיתון מאמר
או שניים על נושא הציונות או על 100
השנים האחרונות בתולדות עם ישראל ו־ארץ־ישראל.

ונהכץ, מעלה גלבוע

₪שעת השלום מעולם לא הייתי מינימליסט; אך המאורעות
שבזמן האחרון אנו עדים להם, מעוררים
בי יצרים אנטי־סיפוחיסטיים מוחלטים.
נדמה לי שפיטוריו של עלי סברי ומשפטם
של 17 קצינים מצריים שרצו בהמשך
המלחמה ומיעוט ההכרזות הלאומניות־שובי־ניסטיות,
חייבים להזיז משהו אצלנו.
שעת השלום בשער! הבה נתפסה בשתי
ידיים ובמהירות!

כני ציטרין,

תל־אביב

₪העיתונות וההיסטוריה אני כותב אליכם מכיוון שראיתי ב אר מון
השלום של מר ם. לוי ברוטרדם, דבר שלא
יאומן.
ראיתי שם את הקונסול הישראלי יחד
עם השגריר הערבי שרים את התקווה במסיבת
הפתיחה של א ר מון ה שלום ושל
מרכז העי תונו ת לשלום ברוטרדם.
כיצד יתכן הדבר שבמאורע היסטורי שכזה
לא נכח אף נציג עיתונות ישראלי? בעוד
כל העיתונות העולמית הפציצה אודות

מסיכת הפתיחה שד ״ארמון השלום״
ארמון השלום, העיתונים הישראלים דמותו
רק על חדשות שוטפות.
אני מצרף תמונה ממסיבת הפתיחה, בה
רואים למעלה מימין כשמכוון אליו חץ, את
שר העיר רוטרדם כשלימינו הקונסול הישראלי
(מוסתר על־ידי נערה הנושאת מגש)
ולשמאלו השגריר הערבי.
קורא, רוטרדם

^ קיום מדינת
ישראל -הכרח
אבקשכם לפרסם מכתב זה, המופנה למצפן:

ברצונכם להמשיך ולשלוח לי את
העולם הזח 1759

על שלאחר הנצחון בבחירות התכחש לציונות,
עבר לקיטרוג על תנועת העבודה בכללותה,
הרגיז את השומעים, שהיו רובם
ככולם אנשי תנועת העבודה.
מבלי להיכנס לפרטים שליוו את המריבה
מסביב לפילוג, יספיק לציין כי פרשת המחסן
שהועבר מהעיר העתיקה והעובדות
של המישפם, נתמשכו אחר־כך בתפיסת

תגובתו של מזכיר מועצת פועלי תל־אביב
—יפו, אורי אלפרט, על פרשת הפילוג
והוויכוח ביו המפקדים תהומי ואבידר

מה קרה בחגש בירושלים בשגת 1931
עם הופעת ספרו של האלוף יוסף
אבידר בדרך לצה״ל, המספר בין היתר גם
על פרשת הפילוג בהגנה בשנת , 1931 נתפרסמה
כתבה ארוכה בידיעו ת אח רונות בשם
״מפקד ההגנה בירושלים מאשים את
האלוף (מיל ).יוסף אבידר באי־דיוקים
היסטוריים.״ העולם הזה 1754 אף הוא
טיפל בנושא והוא מכתיר אותו :״נקמה
אחרי 40 שנה״ ותת־כותרת ״קטטה היסטורית
בין שני מפקדי הגנה ותיקים חושפת
פרשה עכורה.״
באותם הימים הייתי מפקד בהגנה בירושלים
ומראשוני גומריו של קורס הסגנים
בירושלים יחד עם האלוף (מיל ).יוסף אבי־דר
(רוכל) ומפקד ההגנה בירושלים אברהם
תהומי(זילברג) .בתור כזה השתתפתי בפעולות
ההגנ ה בירושלים בכל השלבים מנדב
עד לתואר של מ״פ וזמן מסויים חבר ה־ש״י
והש״ק (שירות קבלה) ומדריך קבוצות
וקורסים.
יס י 1
אין לגשת לפרשה עגומה זו של
הפילוג מבלי לתאר מבחינה אישית ולו
ביעף את המצב הבטחוני וההגנה בימים
ההם. הייתי אז מפקד נקודה בעיר העתיקה.
האוכלוסיה הערבית, שהיתר, משוסה ועו־יינת,
לא ראתה בעין יפה את נוכחותנו,
במיוחד את זו של הנזום קובים. הם ידעו
נכונה כי הבחורים והבחורות המסתובבים
בסביבה אינם נמנים על דרי בתיהם של
ה״יאהוד״ וכי הם באים מהחוץ, בימים קבועים
כמו נבי־מוסא או רמדאן ואף בימי
ששי רגילים בהם היתד, משתררת מתיחות
רצינית. טרם נעמדנו מול ההתפרצויות. היה
צורך דחוף להעביר במהירות בדרכים ובאמצעים
מיוחדים את ר,״כלים״ שהיו דרושים
להגנה ולהביאם ע״י חברות, לא פעם
ממש מתחת לעיניהם של השוטרים האנגלים
והערבים ולעתים נדירות גם יהודים
שעמדו במשמרות בפתחי הסימטאות. הנשק
היה מוסתר בהסוואה מתחת לירקות בסלים
כבדים למדי, שנישאו ע״י חברות כשהן
נושאות נשק גם על גופן. גם התושבים
היהודים בעיר העתיקה לא הורשו להביא
נשק לסביבה אלא סמוך למתיחות שהורגשה
כבר.
והנה פרצו מאורעות ,1929 מסביב להריסת
המחיצה בין הגברים לנשים, השמצת
ארון הקודש וקריעת ספרי התפילה ליד הכותל
ע״י השוטרים הבריטיים. במגרש הספורט
ליד סנהדריה נדקר בחור למוות. המתיחות
ורגשי המרירות גברו. הערבים
יצאו, באותו יום ששי מפורסם, בשני ראשים
מהמסגד. האחד בכיוון מאה שערים כשהם
מלווים נושאי שקים לשוד וביזה והטור
השני דרך שער יפו בכיוון לעיר החדשה.
הטור הראשון נעצר ע״י בחורי ההגנה
שהטילו לתוכם ״ביצים,״ פצצות מילם
ויריות מנשק קל, ומשתתפיו ברחו מיד במנוסה
מבוהלת והשאירו אחריהם נעליים,
כפיות ושקים. אנשי הטור השני הספיקו
לרצוח בדרכם יהודים בודדים שנתקלו מהם
והם נעצרו על־ידי כוחות המשטרה ליד בניין
הדואר דאז. הקרבות השתוללו אז במשך
שלושה ימים. נהדפו נסיונות חדירה לשכו
עיתונכם
חינם — לא אאבק נגד משלוח זה.
אדרבא, בחלקו, לפחות, יש בו עניין כלשהו,
כאשר אינו מרכסיסטי־לנינסטי־אורתודוקסי-
מאואיסטי והשד יודע מה עוד.
אך: הנני מתנגד לתמיכה בכם ואיני רוצה
לעשות זאת בכספי. סיבותי: אני לאומי
(עברי או ישראלי, כרצונכם) ,אני רואה בקיומה
של מדינת ישראל הכרח ותופעה
ריאלית, שאין ״לחסל״ אותה, עם כל חסרונותיה
(דווקא בשל כך) הכואבים לי מאוד
ושאני מנסה ללחום בהם במיסגרת תנועת
העולם הזה — כוח חדש.
אני בעד פרלמנט ונגד מהפכה במישטרים
הקרואים דמוקרטיים ״מערביים,״ אלא במיק־

נות העיר כתלפיות בדרום, בית־וגן במערב
וסנהדריה בצפון. הם הצליחו בכל זאת להצית
פה ושם בית בולט בשטח ואף גרמו
לקרבנות. בכל המקומות עמדה ההגנה בהקרבה
ובכבוד.

למגינת הלב התרחשו אז כמר, אי־רועים
נוספים מזעזעים. הרצח של משפחת
מקלף, השחיטה האיומה בחברון בה נרצחו
מבוגרים, זקנים, ילדים וטף ללא אבחנה.
יצאנו מהמאורעות מדוכדכים אולם מחוש־לים
ונחושי החלטה שרק התנגדות למתפר־עים
היא תציל אותנו.
העבודה בהגנה היתד, לנו יקרה מכל. ה־

אורי אלפרט
סודיות והפעולה במחתרת, רגש ההקרבה
והנכונות למאסר חישלו יחסי חברות ומסירות
עילאית. בקרב שורותינו שלטה הערכה
ללא ביקורת לנושא התפקיד ונוצרה הערצה
למפקד שמעליך ובמיוחד למפקד הראשי שרק
מעטים זכו להכירו ולפעול במחיצתו.
המפקדים לדרגותיהם היו נתונים ראשם
ורובם בעבודת ההגנה ולפי העקרונות ששררו
אז בשורות ההגנ ה הם התעלו תוך
כדי פעולתם מעל האווירה ששררה אז בישוב
שהיתר, חריפה ועזה, מצד אחד השמאל
בתוך ההסתדרות ולעומתו הימץ ה־רביזיונסטי.
הצטערנו כי מרוח זו ששררה
בחוץ לא נוקו העומדים בראש ההגנה בירושלים. 1י כיום,
עשרות שנים לאחר הפילוג,
תוך כדי ראיית הדברים במרחק הזמן, ניתן
לבדוק השתלשלות הדברים ולהבין לרחשי
ליבם. תוך כדי להט הפעולות לבטחון ולהגנה,
ובהיותם חדורי צער ומרירות על
הקרבנות שנפלו במאורעות והזעם שעורר
יחס השלטון המנדטורי, היו חברים טובים
שנתפסו להרגשה כי הארגון זקוק לרות
מלחמתית יותר בשורות וכי את הדרך המובילה
לכך יש לחפש בריכוז של הימין —
הרביזיוניסטים דאז.
הנאום שנשא המפקד בכנס המפקדים ב־עין־פארה
ובו הקיטרוג על הליבור באנגליה

רים יוצאי־דופן. אני בעד לאומיות פלסטינית
(ונגד שאיפות פאן־ערביות מעורפלות
המבצבצות אצלכם).

צבי בן־דב

קריית-חייס

הידיים
של טדי
חזיתי בפסטיבל הזמר הישראלי וברצוני
להפנות מספר מילים לראש עיריית ירושלים
טדי קולק:
מילא שעלייתך על הבמה הזכירה התנהגותו
של נער צעיר ושובב.

מחסנים על ידינו ,״המורדים״ ,בניגוד להוראות
מפורשות של המטה הארצי.

אין ספל! שהרוח ששררה אז בארגון,
הליכוד והחברות בין המפקדים לדרגותיהם,
ההערצה למפקד היא שהדריכה אותנו במעשה
ה״מרד״ שלנו. רובנו המכריע, חברי
הסתדרות נאמנים וחברי מפא״י מסורים,
התייצבנו מאחורי המפקד מתוך אמון ובטחון
שרוצים לפגוע בכלליותו של הארגון,
עקרון אשר היה בשבילנו מעל הכל.
ואמנם ניהלנו מסגרת נפרדת במשך זמן
ניכר, ותוך הזמן שמרנו על ד,״כלים״ ואף
קיימנו אימונים. אולם עובדה היא, וזוהי
האמת לאמיתה, כי נוכחנו לדעת שהעומרים
בראש, ביניהם המפקד תהומי ועוד בודדים
מבין המפקדים — אנשי ימין מובהקים —
התחילו לקיים קשרים ומשא־ומתן, שהעלימו
מאיתנו, לשם העברת המסגרת לכיוון של
ארגון ב׳ שהיה בשליטתו של הימין הרביזיוניסטי.
לכשנוכחנו בכך התייצבנו, המפקדים,
מחוץ לבודדים שהגדירו עצמם לימין,
ואיתנו מאות חברים, בפני המפקד דאז יעקב
פת והודענו לו כי אנו חוזרים לארגון
ההגנה, ממנו יצאנו. לא נתנו עצמנו להיסחב
לארגון ב׳.
מוזר לכן לקרוא בכתבות שפורסמו על
רצון ׳שליטה הסתדרותית בהגנה כביכול.
יש בו יותר מסימני זמננו מאשר המציאות
כפי שהיתר, לאמיתה אז, ואין מכך להסיק
על העבר. הלא משרדי הרמ״א (המטה הארצי)
והמטות המקומיים בערים כבמושכות
אוכסנו מטעמי מחתרת ועוד, בבית הוועד־הפועל
של ההסתדרות, במועצות הפועלים
ובמועדוני ההסתדרות. הלא רוב רובה של
הפעולה המחתרתית התנהלה במסווה של
פעולות ההסתדרות עם זה שבמטה הארצי
ובמטות המקומיים השתתפו חוגים אחרים
שלא מההסתדרות. 1 למה, אם כן, לדבר כיום על רצון
השתלטות של ההסתדרות. הוויכוח היה
לגיטימי למדי, האם יש לקיים ארגון כללי
העומד לרשות מוסדות הנבחרים של התנועה
הציונית והישוב, או ארגון בעל אופי
לוחם יותר, ולו רביזיוניסטי, כפי שהיה
ארגון ב׳ ובהמשך אצ״ל.
צר לי מאוד לקבוע, כי המפקד תהומי
(זילברג) שהערכתי לו שמורה בליבי עד
היום הזה, נתן ידו ומרצו להקמת ארגון
בי, אולם היה זה רצונו והשקפתו.
כיום, תוך מרחק הזמן והחיים במדינה
עצמאית וחופשית עם צבא הגנה מפואר
בנצחונות אשר נדבכיו הראשונים מושתתים
על ה שומר ועל ארגון ה הגנה, אמונתי
המלאה שמאמצינו וקרבנותינו למען החיים,
הנפש והרכוש, באותה תקופה היו נאמנים
לצו העליון של תקומת ישראל ובניין המדינה
צמודים בנאמנות ובמסירות.
אורי אלפרט, תל-אביב
• הקורא אורי אלפרט אינו מכחיש את
הפרטים שהופיעו בהעולם הזה ואינו מכחי ש
את העובדה שרוב פ עולו ת ההגנה בתקופ ה
ההיא היו ב חסו ת ההסתדרות. ל הי פן: הוא
רואה בכן דבר לגיטימי.

נסלח שנאומך לא הרשים במיוחד ובהכרח
נסלח גם שכלל מלל רצוף, חסר״
משמעות.
אך ריבון עולמים, מדוע הידיים בכיסים?

שמעון בדג,

תל-אביב

המזל של ברנד בחרדת קודש ובצער האזנתי לשידור המסעיר
בגלי־צה״ל על חייו של ברנד ורציחתו
בידי הברברים הערביים.
במשך כל זמן השידור לא יכולתי שלא
(המשך ב ע מו ד )8

מכתבים
(המשך מעמוד )7
להשוות את תל־אביב התרבותית שמלפני 50
שנה, עם העיר המנווזנת של היום: תל־אביב
של דיסקוטקים ובוטיקים, תל־אביב של ביב־שופכין,
חיריה, רחוב דיזנגוף, ופיזמוני
מישגל לועזיים על במות־הציבור, תחת
דגל התכלת־לבן, בימי חג־העצמאות.
הגעתי למסקנה המנחמת שהיה לברנר
מזל גדול שנרצח. אחרת היה גוסס מאכזבה
ומרירות במשך 50 שנה. ההיסטוריה היתד,
רחמנית כאשר מנעה ממנו את התענוג
הגדול לחיות עם הישראלים.
חנון יקינטון, חולון

׳ממזור הנועזים
נ מ י ם או תךק די מ ה
עונות ה־סססג
מספר חזר!

מדעני דוברת ־לווסוך העולמי ת
השלימו פ תו חסדרתת מרו קי ם
מהפכניי ם ונועזים

מערך של גולדה (בגימטריה .)708
לא רוצה שלום (בגימטויה .)708

אלי מזרחי,

קר ם פנים. סגוגי ם, ניי־קולוו.
ד אודורננו׳ם ועוד

פנמה

₪טעותה
של איזכל

תמרוקי ־מ ו סו ד יפנק! א ת גופן
ויעבירוך מ שנות ה־70
אל שנוח ה ע תי ד ל מו פ ל או ת

יש לי רושם שהכתבת האמנותית שלכם,
איזבל, לקחה על עצמה לכתוב על נושא
שהיא לא כל־כך בקיאה בו. הכוונה לכתבה
על האלמנה חסרת הכל מאנגליה, שעד לפני
זמן קצר עבדה כשוטפת רצפות בבית־ספר
לונדוני ושגילתה לפתע בגיל ,47 כי קיים
אצלה כשרון להוציא רעיונות מוסיקאליים
(העולם הזה )1745 לפועל.
איזבל סבורה שהדבר הוא בלתי־אפשרי,
מאחר ולאותה אשה אין השכלה מוסיקלית

ריגר
| סוז \ 8 1 1 2 2 /דיאודווגע-קנו״ .קריר ומרענן, מסל מי שלנים,
אחד מן התמרוקים הנועזים של •מו7ז11־

תווית שי מיוחדת מצורפת לנל מוצרי גווסו! .,
שלח 5תוויות שי אל ת־ד $5גו ירושלים, עד ל י.7.7יג,
ותיזכה ב־נ סבונים באריזת־שי.

פורמלית. אבל לדעתי אפשר בהחלט להאמין
שיש כאן עניין עם אשה מחוננת שנתגלה
אצלה, מסיבות לא ידועות, הכשרון
ליצור מוסיקה בשלב כל־כך מאוחר בחייה.
התכונה הזאת היתר. קיימת אצלה כמובן מלידה׳
אלא שזה בא אצלה לביטוי רק עתר,
— אולי מסיבות של תהליך נפשי מסמים.
העובדה שלאותה אשד, אין השכלה מוסיקלית׳
לא צריכה למנוע בעדה לחבר מוטי־סיקה
טובה. אזכיר שני מקרים מפורסמים
בעולם: צ׳רלי צ׳פלין, הגאון הקולנועי שלא
למד מעולם מוסיקה ואינו יודע אפילו תוזים,
מחבר, למרות זאת, את המוסיקה לכל
סרטיו. השני הוא המלחין היהודי האנגלי
לאיונל בארט, האיש שחיבר את המוסיקה
הניפלאה לסרט אוליבר — גם הוא אינו
שולט בתווים.
האם זה גורע מטיב יצירותיהם?
מקם ריגר ,,קר״ת־ים ב׳

מה ׳מפחיד

בזי נ ו די בו ה

את עזר?
עד כה לא פחד עזר וייצמן משום דבר.
אבל פתאום התמלא פחד.
מפגי מה?
מפני תחת.

ל ה טי ב

בחוויותה בזו כ רו ד־ו דג

יוינוי בתוגת —
מנוי חמבקש לשגות את כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח העתון למען החדש

במדים דא מוכרים סתם בגזי ם במדים תמצאו טיב ואסנה מקוריים
המקדימים
את כל
האחרים!

27 חנ/77/>07
ד ח׳ אלנ ב• 5 6ת״א

כן, התחת של טופול (התתגול) העביר
חלחלה בבשרו של אלוף גח״ל. הוא רץ
אל אורי זוהר (הארץ )23.4.71 ,ואמר לו,
״תראה זה אי־אפשר — זה הורם את האימא?׳
של החייל הישראלי.׳,
לחייל הישראלי אין תחת.
אבל לטוסול יש.
וגם לי.
ולעוד כמה חיילים ביחידה שלי.
ולעור?
לעזר יש דימוי צעיר ונמרץ. תאמינו או

ואולי כדאי לשלוח גם אותו, עם הדימוי
(המשך בעמוד )10
העול! הזה 1759

שיכון עובדי
במבצע מיוחד לפתרון בעית דיו ר של זוגות צעירים.
בונה חברת שיכון עובדים למעלה מ־סססג דירות בערים
וישובים בכל רחבי הארץ.
המבצע נערך בשיתוף עם מועצות הפועלים ו ב עידוד
עיריות.
במקומות בהם נערך מפעל שיכון ב עידוד העיריה. תהיה
ההרשמה בעיריה( .פרטים בדבר הרשמה בעיריות
בפרסומים נוספים).

לזונו ת
מי יוכל לה שתתף?
זוגות צעירים חברי ההסתדרות הכללית. אשר לא קבלו
פתרון במסגרת מ שרד השיכון. או זוגות צעירים אחרים.
יפנו אל מועצת הפועלים במקום מגוריהם או ל מ שרד
׳־שיכון עובדים ־ באיזור.
יכולים להרשם ל שיכון. זוגות נשואים שנישאו אחדי
1.1.67 וכן זוגות העומדים להנשא. אך אלה יהיו חייבים
להציג לפני מועד הכניסה לדירה תעודת רישום לנישואין.
ה מו ע מ די ם שי או ש רו יו כ לו לקבלבמש כנ תאב סך
18.000ל־׳י ־ עד 25.000 לי י (לפי איזורי הבניה) בריבית
נמוכה מן המקובל, לתקופה של 15 שנים ללא הצמדה.
מחירי הדירות צמודים ל מ דד יוקד הבניה מינואר . 1971

פרטי במועצות הפועלי
ובמשרדי שיכון עובדי בע״מ

שרד ש!! עובד
שיכון עו בדי

תל־אביב, רחוב ליאונרדו דה־וינצ״ .21 טל 250211 .י ירושלים. רחוב הלל ,8טל • 29771 חיפה, רחוב החלוץ .43 טל 60915 .
• באר־שבע, רחוב שניאזר .4טל • 3542 אשדוד, רחוב רוגוזין .12 טל.31890 .

מכתבים
(המ שך מעמוד )8

הצעיר והנמרץ שלו! לטיפול הורמונאלי ב־שווייץ?
לטובתו,
כמובן.
פרסום שמי עלול להזיק לי ביחידה שבה
אני משרת.
א. ם , .תל־אביב

מי ס

נפש

כשקראתי בשבועות האחרונים את כתבותיו
של דן בן־אמוץ על ״המבקרת״ הדה
בושם אמרתי לעצמי הוא מגזים.
אבל כשקראתי את ביקורתה של הגב׳
בושס על פסטיבל הזמר — הגיעו מים עד
נפש.
740/0אחוז ממלות הביקורת הנחצצות
הן ללא הסבר ופירוש ,״הפיזמונים הישרא
לים
הנבורים מצטיינים בכך שהם חסרי
תוית זיהוי״ או ״ 12 הפיזמונים הנבחרים
הן כמו מראות אטומות שדבר וחצי דבר
לא השתקף בהם,״ תסלח לי הגב׳ בושם
אבל משפטים אלו לא הובנו על־ידי. אולי
אינני מספיק אינטליגננטית כדי להבין את
ביקורותיה הנלבבות.
עוד משפט שלא ירדתי לעומקו הוא —
״הפיזמונים נשמעו כמו תרגום לא מדוייק
ואפילו מעוות״ לדעתי השירים הם כתובים
בעברית, אמנם לא נחצצת כפי שהגב׳ בושס
דורשת משירים ישראלים אלא בעברית פשוטה
הנוחר, להבנה לבני ענוך.
אני מבינה שגם זמרת הלבושה בהדר
מרגיזה את הגב׳ בושס כי זה ידוע שהיא
איננה יכולה לראות נשים יפות, זה פוגע
כנראה באגו שלה.
בסופו של דבר לא הבנתי ממה כל כך
לא מרוצה הגב׳ היקרה מהחיקויים העלובים

ואת מי מנסה לחקות הגב׳ בושס בעצמה?

דרורה אמיר*

ירושלים

₪צה״ד ובכי ות מעורב
משפחות

אין לשום בית־משפט בישראל זכות לשפוט
בן או בת ממשפחה מעורבת שאינם
רוצים לשרת בצה״ל וזאת מפני:
.1כאשר שלמה זלמן שרגאי, איש המימי
סד, כתב שבני משפחות מעורבות מרגלים
הם (לעצטע נייעס) ושיש להחרים את בני
המשפחות המעורבות, לא נמצא איש בישראל׳
לא רמטכ״ל לא שר, לא עסקן שעמד
להגן על בני המשפחות המעורבות.
.2היועץ המשפטי לממשלה לא מצא לנכון
להעמיד את שלמה זלמן שרגאי לדין
פלילי לפי החוק לשון הרע.

.3איש לא העמיד לדין יהודי כשר לדת
כמו תלמיד־ישיבה על שאינו רוצה לשרת
בצה״ל• .
.4בני משפחות מעורבות בישראל נרדפים
אם אינם מוכנים להתגייר.
.5בנות דתיות לא משרתות בצה״ל ובשום
מקום אחר.
.6כשנפל חלל בן למשפחה מעורבת,
אין לו מקום בבית־ד,קברות אלא מחוץ לס.:.

כיני צ קי,

חו לון

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתו למצרסים תמיכות
למכתכיחס.

ש ח סו
סבון אסכם ללא סבון
מקציף מרגיע ומרענן

אי מ פ רי א ל
דליל ה

בשפופרת גדולה
החידוש העולמי
בחפיפת השיער
השמפו הוות! חיים
חדשים לשיערך

בבקבוק

2.4-5

העולם הזה 1759

שבעה-עשר אלף ל״י
בשביל התענוג להשתין
! תגובה על דבריה של

ראש־הממשלה גולדה מאיר
— ״ויליאם רוג׳רם אינו אוהב
את המילה לחץ, ומעדיף להשתמש
במקומה במושג שיכנוע״
— היתד, למפקד גלי־צה״ל ועורך
-ב מ חנ ה יצחק ליכד :
״בסלנג האמריקאי משכנע פירושו
אקדח.״
| המקום השמור ביותר בבניין
החדש של חברת כור ב־
.־.ל־אביב, שהקמתו עלתה 10
מיליון ל״י, הוא לישכת המנהל
הכללי של החברה, אלוף (מיל).
מאיר עמית. הסיבה לסו

העיתונאי האמריקאי הנידע
סיירוס סולצברגר במנהיגי
אומות העולם, איתם נפגש בעת
עבודתו בניו־יורק הראלד
בין השאר גילה
טריב־ון.
סולצברגר את דעתו של דקי־טח
כרוצ׳שוב על ברלין:
״ברלין — זה שק־האשכים של
המערב• כל אימת שאני מושך
— מייללים
! גם את דעתו של נשיא
ארצות הברית לשעבר דון
קנדי, על הנשיא הנוכחי רי־צ׳ארד
ניכסון, מביא סולצ־ברגר
בזכרונותיו :״ניכסון הוא

טיטוציה (הזנאה) של דת ישראל
למען אינטרסים שלטוניים, אלה
העוסקים בזה הם סרסורים לדבר
עבירה. מפני שיש לספק
למדינת־ישראל,
בשר־תותחים
עושים את התורה פלסתר.״
! מזל טוב ליו״ר הכנסת
לשעבר קדיש לוז על הולדת
נכדתו לוזית פרקן.

אטור למכור אנשים
**יי הכפול 1בלוח 1בערב הראיונות שנערך
השבוע באולם דקל בתל־אביב,
ביקש המראיין שמואל שי
מהמציל הוותיק אהרונצ׳יק
בר״אל 68 שפרש לפני שנתיים
לפנסיה ושלפני חמישה
חודשים נולד לו בן, שיסביר
לקהל איך הוא נהיה בגילו לאב•
השיב אהרונצ׳יק, שבנו הבכור,
יואב כר־אל, הוא כבר בן
: 38״בן־אדם שעושה התעמלות
ומאמן איזה שהוא חלק בגופו,
אז אותו חלק ממשיך להיות בכושר.״
אהרונצ׳יק סירב לפרט
איזה חלק.
| באותו ערב השתתפו גם

מלכת היופי של השנה, אתי

לו המרואיינת רחל מגדולה,

יותר בתור דליה נפץ,

שכתבה חוברת על הזנות בישראל,
כי כ־ 200 יצאניות תל-
אביביות משרתות מדי חודש
40 אלף גברים, הגיב זוהר :״מעולם
לא היו רבים כל־כך חייבים
הרבה כל-בך למעטות כל־כך.״

מופיעה
על אריזות מוצרי
סם• רותי, הנשואה עתה לבעל
אמריקאי (שני) והגרה בארצות־הברית,
ראתה שם בסופרמרקט
מוצרים של אוסם. היא קנתה
כמה קופסאות, לא יכלה להתאפק
מלהגיד לקופאית :״את רואה,
זאת אני!״ השיבה הקופאית
האמריקאית בספקנות מוחלטת
:״בטח! בטח!״

! כמה שווה אדם? הבמאי
בועז דוידזון, שפרש מחברת
הגר, והשחקן אפי דיין, ניסו
לברר. השניים, הכותבים עתה
תסריט לסרט שיקרא חצי חצי,
אשר מספר על אדם המגיע
למצב כזה שהוא רוצה למכור
את עצמו — רצו למסור מודעה
ללוח הכפול, בה מציע אדם את
עצמו למכירה בתנאים טובים.
בלוח הכפול סירבו לקבל את
המודעה, בטענה שזו מודעה לא־חוקית.

בסימפוזיון על המעצרים
המינהליים, שנערך בפקולטה
למשפטים של אוניברסיטת תל־אביב,
בהשתתפות היועץ המשפטי
לממשלה מאיר שמגר,
דיקן הפקולטה פרופסור אמנון
רובינשטיין וח״כ אורי
אבנרי, ניסו כל הנואמים להפיג
את המתח בהלצות. שמגר,
שרצה להוכיח כי הצעותיהם של
רובינשטיין ואבנרי אינן מהוות

סופיה לוון

( )36 והאמא שלה רומילגת וילאני ל,)56
בלטו בעת מסע קניות ברומא בחצאיות
באופנת המידי, מגפיים ומשקפיים גדולים. רומילגה העירה על
הידיעה כי אביה של סופיה, ריקארדו שיקולונה, עומד לשאת
לאשה את הגרמניה קארולנה האק :״ריקארדו היה בעיני תמיד
אפס. מעולם לא חלמתי להינשא לו. אני מרגישה טוב כרווקה.״

דיות אינה מיסמכים סודיים או
ארכיטקטורה מיוחדת, אלא אביזר.
שהוא יחיד במינו בחברת
העובדים, ואפילו בלישכת שר־האוצר
אין כזה: מנכ״ל כור
הקים במשרדו ביודשימוש פרטי,
במחיר 17 אלף ל״י.
:כשנודע למזכיר ההסתדרות
יצחק כן־אהרון על המיתקן
המיוחד הזה, הוא רתח.
למרות שהנושא אינו בעל ריח
נעים, החליט המזכ״ל לבדוק
אותו.
י נושא יוקרה אחר הוא
מכוניותיהם של פקידים בכירים.
בזמנו המליצה ועדת הכספים
של הכנסת על תקן צנוע יחסית
למכוניות. לחשב הכללי הקודם
של האוצר, יורם רבץ, הוחלט
שמגיעה מכונית ב.מ.וו. או
הילמן• בינתיים עזב רבין את
מישרתו ובמקומו בא חיים
שטפל, שהחליט להנהיג ליברליזציה
וחופש־בחירה במשרדו.
כדוגמה־אישית, הוא לקח לעצמו,
בניגוד לתקן, קרייזלר אמריקאית
גדולה.
בקובץ זכרונותיו מטפל
העולם הזח 1759

ן על הליגה להגנה יהודית
אומר ליבוביץ :״זה עניין מסוכן
מאוד, מבחינת מה שעלול
לצמוח בקירבנו.״

בראיון לסילבי קשת,
הביע פרופסור ליבוביץ את דעתו
גם על נישואין אזרחיים:
״אני לא מקבל את המושג הזה.
אני מכיר נישואין לפי חוקי התורה.
לא איכפת לי מי שוכב
עם מי. המנגנון השילטוני יכול
לקבל כל חוק על יחסים בין
גבר לאשה. זה איננו מעניין
אותי כהוא־זה.״ על גיורי־בזק
של בית־דין־שדה :״זוהי פרוס־

1על פרשת שלום כהן
התלוצץ הצייר משה ינוקא :
״אף פעם לא כדאי לעשות
שותפות, ולראייה: אלוהים נשאר
לבד.״

המיליון של
שמיליק קראוס
״בעתונים שלי לא יהיה
מקום בשום פנים ואופן לסיפורים
הקטנים על האנשים הגדולים״
,כתב הסופר דוד שחם
בספרו היום האחרון ל ח״ ,ש־יצא־לאור
השבוע. אבל מי שרוצה
בכל זאת לקרוא סיפור
קטן על איש גדול, צריך לקרוא
את הסיפור הראשון בקובץ סיפורים
זה של שחם, הנושא את
השם צריך לדעת לקרוא עיתו נים.
אפשר למצוא בו משפטים
כמו :״עתונים מרגיזים אותי...
העיתונים מקצרים את ימי וממררים
אותם, מעכירים את רוחי,
מביאים עלי מרה שחורה...
צריך להשמיד את כל העיתונים.
צריך להעמיד לקיר את כל הכותבים
בהם. לירות בהם ...או,
לחילופין, כנאמר בכתבי האשמה,
לאסור על הכותבים את הכתיבה.
אני עצמי צריך לכתוב
את כל העיתונים.״ מי שרוצה
יכול למצוא אולי סמליות בכך,
שהסופר שכתב דברים אלה ביצירתו
הספרותית האחרונה, הוא
גם העורך של שבועונה החדש
של מפלגת העבודה אות, שהחל
להופיע לפני שבועות מספר. אם
לא ניתן לו לכתוב את כל העיתונים,
הוא כותב עתה לפחות
את עיתונה של מפלגת העבודה.

! המלחין־זמר שמואליק
קראום כמעט והסתבך השבוע

ברנש חביב מאוד באופן פרטי,
ואדם מוכשר מאוד. עבדתי איתו
זמן־מה בסינט, אבל יש לו,
כנראה, אישיות מפוצלת: הוא
רע מאוד בהופעות פומביות.״
מה דעתו של פרופסור
ישעיהו ליבוכיץ על ביקור
ויריאם רוג׳רם בישראל?
״התלות שלנו בגורם חיצון
מוחלטת עד כדי כך, ששום
עורמה לא תשנה מאומה. השבוע
היה פה הבוס ונתן את
ההוראות והפקודות.״

1 1י 1ן 1י הזמר האיטלקי המצליח, עומד להגיע בסוף
| 1 1 1 1 1החודש לארץ, ומתכונן להביא איתו, מלבד
את תזמורתו, גם את אופנוע המירוץ החדש שרכש — כדי לנסות
לארגן בארץ תחרות אופנועים. לטוני יש שש מכוניות־מירוץ.

אורגל, והמלכה מלפני שלוש
שנים, חוה לוי, שסיפרה כי
בתחרות מיס תבל שהתקיימה
במיאמי־ביץ, שאל אותה אחד
השופטים :״מה היית עושה אילו
היית רב־חובל והאונייה שלך
היתר, טובעת, ובין הנוסעים היו
נשיא המדינה שלך וישו. את
מי היית מצילה קודם? תשובתה
של חוה, בלי להסס שנייה :״אני
באמת לא יודעת.״ אותה שאלה
שאל הפעם אורי זוהר את
אתי אורגד :״אני חושבת שהייתי
מצילה קודם כל את עצמי,״
השיבה המלכה.

סי בקפה כסיוד, ביקש נדבה.
השיב דידי :״אבל אין לי כסף!״
התרעם הקבצן :״אז למה אתה
לא הולך לעבוד?״

) פאראפרזה על האימרה
המפורסמת של צ־רצ׳יל השמיע
אורי זוהר בתוכניתו פית־חון
פה בגלי צה״ל. כשסיפרה

ן | משהו מצחיק קרה לצעירה
הירושלמית רותי ויטנברג
— אחותה של העיתונאית
תמר מרוז — שהתפרסמה

שינוי יסודי, הזכיר את אימרתו
של ברנארד שו על השאלה מי
היה שקספיר :״שקספיר לא היה
שקספיר. זה היה בכלל אדם
אחר, בשם שקספיר.״ ואילו
רובינשטיין קצר מחיאות־כפיים
כאשר אמר :״אם לדעתך אין
הבדל, אולי תקבל את ההצעות
שלנו?״

1קבצן ניגש לדידי מנו
בתיגרה
נוספת. היה זה כאשר
נכנס באחד הלילות לדיסקוטק,
הבחין שם בטייס־השלום איי
בי נתן, החל לחרף ולגדף
אותו. לאייבי לי היה מושג מה
רוצה ממנו קראום. הוא יכול
היה לשייך את דבריו רק לזה
שיום קודם לכן הציע לו שמו־ליק
עיסקה של מיליון ל״י, ש־אייבי
דחה את הדיון בה לתאריך
מאוחר יותר. העדים להתקפתו
של קראום על אייבי היו
בטוחים כי עומדת להיפתח כאן
תיגרר .,אבל אייבי הוכיח כי
הוא ג׳נטלמן. בראותו את מצבו
של קראום הוא קם ממקומו,
ומבלי להוציא מילה או להגיב
עזב את המקום.
! יותר חמום־מוח היה ה
דוגמן
יפה־התואר אלי שר,
שבילה השבת עם נערתו על
חוף הים. אחד הסקרנים נעץ
עיניים בחזה השופע שהזדקף
מבעד לבגד־הים של הנערה. הדבר
הרגיז את אלי .״אתה כנראה
חובב אמנות,־׳ אמר לאיש.
כשהשיב הבחור בחיוב, הציע
לו אלי :״אז תתקרב ותראה
את זה מקרוב!״ הבחור הגברתן
נענה להזמנה, לא לקח בחשבון
את העובדה שאלי הוא גם בעל
חגורה־שחורה בקארטה. התוצאה
היתה: נגד אלי שר הוגשה
תלונה על תקיפה, ואילו הבחור
הסקרן נלקח מחוף הים לבית־חולים.

בעולם יפאן
לא דק השמש עילה
בארץ השמש העולה
הזעזועים הפיננסיים #פקדו בשבוע שעבר
את בורסות הכספים ברחבי העולם# ,ביינו
בעיקר בנקאים ועורכי־עיתונים. הבנקאים
הימרו — וכפי שהתברר השבוע, הרוויחו
והעורכים הקדישו למאורע סיקור נרחב.
למרות זאת, נשאר קורא העיתונים בישראל
כבבירות אחרות, אדיש למדי לכל
המהומה, אלא אם כן היו לו דולרים או
מארקים, ומשום כך נגע הובר לכיסו. אפילו
השערורייה שפרצה בין בנק ישראל לבנקים
המסחריים, לא גרמה לו להתרגשות.
מעצמה שלישית, אלא שהיה בפרשה
פרט אחד לפחות, שמן הראוי היה שיעניין
כל אדם בישראל — ובעולם: היתד. זו
התנהגותו של היא! היפאני.
הלחץ העצום על הדולר האמריקאי —
שהוא, למרות הכל, עדיין המטבע החזק ביותר
בעולם — לחץ שהתבטא בזרימת מיליארדי
דולרים לגרמניה המערבית — אילץ
את גרמניה, ובעקבותיה מדינות מערב אירופאיות
אחרות כשווייץ והולנד, לייסף את
המטבע שלהן, גם אם זמנית, כתוצאה, רעשו
אמות הטיפים ברחבי העולם.
מטבע אחת לא נרעשה, לא התרגשה: היא!
היפאני. אם כבר, יצאה היא! חזק יותר
מרעידת־האדמה — ולוא רק בגלל העובדה
שהוא היה מסוגל להתעלם ממנה.
היתד, זו תזכורת נוספת לכד, בשארץ
השמש העולה, לא רק השמש עולה: בהש־קט
ובקצב מתפתחת כלכלת יפאן — ותוך
עשרות שנים היא תשנה את כל
מערך הכוחות העולמי. לצד ארצות־הברית
ורוסיה, תצוץ לפתע מעצמה שלישית —
יפאן.
ספרד עצוב,
אבל מצחיק
למרות שהם משתדלים להסתיר זאת, מודאגים
גנרל פרנקו וממשלתו ממרד הבאס־קים
בארצם. המורדים הם לוחמים נועזים,
והם נעזרים בטופוגרפיה ההררית הקשה של
איזור מולדתם.
קשה לדכא מרד כזה. במסגרת המלחמה
במורדים, שללה ממשלת פראנקו, לפני כחצי
שנה, את כל זכויות האזרח במדינה.
הצטדקות מצחיקה. חצי השנה נסתיימה
עתה, אולם לא המרד. לוחמי הגרילה
הבאסקים ממשיכים לזרוע הרם וטרור ברחבי
המדינה. השבוע, הודיעה ממשלת ספרד
על הארכת שלילת־הזכויות לחודש נוסף.
אלא שגם במדינת־משטרה כספרד, נראה
שאין זה כיום צעד קל לביצוע. שר־הפנים
של פראנקו, שהודיע על ההארכה, מצא
לנכון לכלול בהודעתו הרשמית הצטדקות,
הרגיע את העולם הרחב, שלמעשה אין צעד
זה חמור כל כך :״ 90 אחוז מתושבי ספרד,״
הסביר ״לא יודעים בכלל ששללו מהם
את זכויות האזרח.״

ארה״ב
העיקרון — ל א
להיות באופנה
במשך עשרות שנים, אילץ צי ארצות-
הברית את מלחיו ללבוש את מכנסי־הפעמון
המסורתיים, שנראו די מגוחכים, למען ה-
אמת. והנה סוף טוף, לפני כמה שנים, פשטה
בעולם האזרחי אוסנת סאן־טרופז. בתחילה
רק לנשים, אחר גם לגברים. המכנסיים
ההולכים ומתרחבים כלפי מטה, הפכו
לשיא האופנה.
חנות מודרנית. השמועה הגיעה גם
לאוזניהם של אדמירלי צי ארצות־הברית.
השבוע, פורסם צו חדש: בגדי־העבודה בצי
יוחלפו מכנסי הפעמון — שסוף סוף נכנסו
לאופנה — יוצאו מהתקן.
״ודאי שיש בזה הגיון כלשהו, להיות
תמיד ל א באופנה,״ הגיב בסרקאזם קצין צי
זוטר במספנות מרילנד ,״חבל רק שאינני
מסוגל להבינו.״
נחמה נוספת: במכנסיים החושים, יותקן
בחנות רוכסן, במקום הכפתורים שהיו נהוגים
עד עתה.

העולם הזח 1759

־ ג6 1מ י8 5י י3 1־

למענם, לעורר את עניינם אך אל יתיימר
לייצג אותם!

קורא שאינו פנתר יכול לשאול כאן:
! 1איזו טובה יכולה לצמוח מן הפנתרים
בכלל, מדוע להגן עליהם? מה אפשר
לצפות מהם?
אשיב על כך בקצרה:
אני משוכנע שאכן יש בעייה עדתית
בארץ — בעייה שבה מתערבבים קיפוח
סוציאלי, דיעות קדומות גזעניות, מינהגים
דמוגראפיים, מסורת רוחנית, ועוד ועוד.

אני מאמין שיש רק גורם אחד
היבול -לעזור לבני עדות־המיזרח :
בני עדות־המיזרח עצמם.
שום ציבור אינו מקבל חרות ושוויון
על צלחת. הוא חייב להילחם להשגתם.

*ך הרגע הראשון, היתד, בלבי אהדה
}*/ספונטאנית לקבוצת הפנתרים השחורים.
השם אינו מקורי, ואפילו מטעה. כמה
מן הסיסמאות מופרזות. לא לכל דבר הנאמר
על־ידם אפשר וצריו להסכים.

אולם הרגשתי: הנה דבר אותנטי.
דבר שצמח מתוך פעייה
אמיתית, המשתדל למצוא -ולוא
גם במעורפל -פיתרון לבעייה זו.
שמחתי כאשר ראשי הפנתרים הביעו —
בדרך האסורה של מחיאות־כפיים ביציע־הכנסת
— את הסכמתם לדברים שאמרתי
מעל הדוכן על פעולתם. לא אמרתי אותם
כדי למצוא חן, או כדי לעשות הון פוליטי.
הבעייה שהצמיחה את תופעת הפנתרים
מטרידה את מנוחתי מזה זמן רב. אני
רואה בה סכנה נוראה — בטווח הארוך —
לבריאות החברה הישראלית.

אני סכור בי הפנתרים עשו
שרות רב לכולנו, בכך שהבריחו
את הציבור הישראלי לתת את
דעתו על בעייה זו כעוד מועד.
אני מעלה על דעתי שאולי דווקא בקבוצת
הפנתרים טמון רמז לפתרון היחיד האפשרי.

ועל

ף עד כן אני רואה בדאגה את הנסיונות
1הציניים הנעשים עתה לנצל את הקבוצה
הזאת למען מטרות שונות לגמרי.

כל מיני חיות -שועלים, קופים,
צבועים, תנים -מנסות לרכב על
נכו של הפנתר השחור.
ואם יצליחו בכך, יהיה זה חבל מאד.

ך * חייה הראשונה שהתלבשה על ה!
) פנחרים היא הצבוע הקרוי ״מצפן״.
השבוע נפל לידי גליון של מצפן, כשעל
שערו פנתר שחור גדול ואימתני. כל מי
שלקח לידיו גליון זה, מוכרח היה לקבל
את הרושם כי מצפן הוא בטאון הפנתרים
השחורים.

שיטת אנשי מצפן היא שקופה לגמרי,
כי היא העתק מדוייק של טקטיקה קומוניסטית
מדורי־דורות.

טקטיקה זו פועלת בך: אם יש
קבוצה חדשה כלשהי, ובראשה
אנשים טובים ותמימים, לך והתלבש
עליה. עזור לה, התנדב למענה,
הסתנן לתוכה, השתלט
עליה מבפנים.
אם תצליח, תוכל להפוך את הקבוצה
למכשיר עיוור בידיך, למה שנקרא ב־סלאנג
הקומוניסטי. חזית״ .בכל ״חזית״
כזאת עומדים האנשים התמימים בראש,
נושאים בתוארי־הכבוד, זוכים בפירסומת
— כשמאחוריהם עומדים המושכים בחוטים,
הנשארים אלמוניים, הפועלים על פי הוראות
המפלגה.

אנשי ״מצפן״ פועלים על פי שיטה
זו בלפי הפנתרים -אם בי
כחוסר-בישרון, בי אין להם סבלנות
להישאר כצל. הם שוויצרים,

והם רוצים להתבלט גם בעצמם.
אני מומחה לשיטה זו, כי לפני כמה
שנים בלבד ניסו אותם אנשי מצפן לעשות
זאת לתנועה שאני חבר בה. אולם אותנו
לא עשו באצבע, ותפסנו אותם בקלקלתם
בעוד מועד. הכרחנו אותם לעזוב אותנו,
ומאז הם שונאינו המושבעים ביותר למזלנו
הרב.

ך* שאים הפנתרים בהחלט להצטרף
( לקבוצת מצפן, או להזמין את אנשי
מצפן להצטרף אל חבורתם.
אנשי מצפן הם קבוצה חוקית, ואנחנו
נילחם על זכותה להתבטא ולפעול. ואם
הפנתרים רוצים בהם, בבקשה.

אולם הפנתרים חייבים לדעת בדיוק
מה רוצים מהם אנשי ״מצפן״
,ולאיזו מטרה הם רוצים לנצלם.
האידיאולוגיה
של מצפן והאידיאולוגיה
של הפידאיון (כל הפידאיון!) זהה בנקודה
אחת: שבני עדות־המזרח הם הגורם אשר
יהרוס את ״המדינה הציונית״ .הציונות,
שהיא בת־ברית האימפריאליזם־קולוניאליזם־
קפיטליזם, מדכאה את בני עדות־המיזרח.
לכן — בבוא היום, יקומו המוני בני
עדות״המיזרח, יהרסו את השילטון הציוני,
יתנו יד להמוני האומה הערבית, ויקימו
על הריסות ישראל מדינה פלסטינית״סו־ציאליסטית.
למצע
זה אין, כמובן, כל סיכוי להתגשם
במציאות. הוא חלום באספמיה. אבל הוא
מסוכן מאד.

אולם כרגע זה משתדלים בל
הבלנתרים שהם, במיקרה, בני
עדות-המיזרח לגנוב את עור ה פנתרים
ולהשתמש בו לכיסוי מערומיהם.
מאז
קמה קבוצת הפנתרים, אני מוצף
בכתבי־עת, עלונים, גלויי־דעת של קבוצות
שונות ומשונות, המתיימרים לייצג באופן
בלעדי את עניין עדות־המיזרח.
בדקתי כמה מן העלונים האלה. מצאתי
שמאחורי כולם עומדים עסקנים ספרדיים
שיצאו מכלל שימוש, גרוטאות פוליטיות,
כלנתרים משומשים.

בימעט בולם הם אנשים אמידים,
ואך עשירים, החיים להם חיי•
מותרות באיזורי-וילות, הסועדים
את ליבם כמיסעדות יקרות.
אלה מתיימרים עתה לייצג את העניין
הצודק של המוני ארץ־ישראל השניה, החיים
בתנאי־דוחק נוראים בשכונות־עוני, ה־

מלחמה זו יש לה ערך משלה .
אפשר לומר: המאבק לשוויון חשוב
יותר מן השוויון עצמו.
כי במאבק זה מזדקפת הקומה, נרכש
הביטחון העצמי הקולקטיבי, הופך הנדכא
מהיום לשותף מלא בחברה הדמוקרטית
של מחר.
אם הפנתרים יעלו על דרך המלך, אם
ייאבקו למען המטרה שהציבו לעצמם, אם
לא יפלו במלכודות המוטמנות להם ברגע
זה — הם יכולים למלא תפקיד חשוב
מאד לטובת עדותיהם ולטובת החברה הישראלית
כולה.

יך לנהוג בהם? מה צריכה להיות
תגובת המדינה למאמציהם?
לדעתי יש תגובה פשוטה, תכליתית,
חינוכית:

ייפגש־נא שר־השיבון עם הפנתרים,
ויודיע להם: אחד מהם
יהיה אחראי לכל מערכת השיכון
למשפחות מרובות-ילדים, אחרי
הכשרה מתאימה.
יודיע שר־הסעד: אחד הפנתרים מוזמן

כי הוא נוטע כלב ערכים תמימים
את התקווה שמדינת ישראל
תתפורר ותתפרק בקרוב, ושעל בן
אין צורך לעשות עימה שלום.
בכל רחבי העולם מפיצים אנשי מצפן
כיום את הגירסה כי הפנתרים השחורים
מוכיחים שתקווה זו מציאותית. שניים מהם
עושים זאת ממש ברגע זה בברלין.
זכאים הפנתרים השחורים לתת יד לכך
— אם הם מאמינים בכך. אך לי נדמה
שהם כלל אינם חולמים על כך.

עליהם לדעת, על כן, שאם ייגררו
לדרך זו, הם יביאו נזק עצום
למאבק הצודק של בני עדות ה-
מיזרח כפרט, ולמדינת ישראל
ככלל.

ף מן הצבועים והתנים

-אל ה
קופים
והשועלים.

אני מתכוון לכלנתרים, המנסים
להתעטך כעור של פנתרים.
רחמים כלנתר המקורי, שזכה להדביק
את שמו לתופעה שלמה, היה סוחר ירושלמי
עשיר. הוא נבחר לעיריית ירושלים
ברשימת מפלגה מסויימת — וכשהגיע ל־מישרה
זו, בגד בשולחיו ועשה עסקים
פרטיים בשליחות שהופקדה בידיו.
לאחרונה נפוצה תופעה זו ברחבי הארץ,
במישורים שונים. כמה מן ה״כלנתרים״
היו אשכנזים, אחרים היו ספרדים־טהורים.
יש להיזהר מלהדביק על תופעה מכוערת
זו תווית ״עדתית״.

הפגנה שר הפנתרינו \זשוזגריפ בצפגן תר־אביב
משפחות מרובות־הילדים המתקיימות על
תשלומי־סעד שערורייתיים.

איזו בדיחה מיפלצתית!
אילו הייתי אני פנתר שחור, הייתי שואל
את כל האדונים הנכבדים האלה :״דחילק,
איפה היית עד היום? מדוע לא נכנסת
למכוניות־הפאר שלך עד כה, כדי לסייר
בשכונות שלנו?״
ואולי, אילו הייתי חצוף מאד־מאד, הייתי
אומר :״יא אחי, אתה חי בווילה של שתי
קומות, בצפיפות של נפש אחת לחדר. אולי
תכנים לביתך משפחה של שש נפשות, עד
לפתרון בעיית הדיור?״

אני בטוח שמאותו רגע, לא היה
הבלנתר הנכבד מראה את פרצופו
כאותה שבונה.
אדם עשיר מוכן לעזור לנדכאים, להפגין

עניין הסעד בעיירות־

לקבל לידיו את
הפיתוח.
בקיצור: תימסר־נא לפנתרים עצמם, אחרי
שיוכשרו לכך, האחריות הישירה לפתרון
הבעיות המועלות על ידם. במשרד־הביטחון,
במשרד־החינוך, במשרד־העבודה, בעיריות,
בכל אתר.
אין להם נסיון, אל דאגה! הם יצמחו
במהרה לתוך התפקידים, אם יתנו להם
לרכוש נסיון, להתמחות, להוכיח את עצמם.
ואז, במקום האפוטרופוסים למיניהם, המלומדים
והכסילים, הכנים והמתחסדים,
ילמדו צעירים אלה לדאוג בעצמם לשיפור
מצב עדותיהם — לא כעסקנים, לא כראשי־חמולות.

בבלנתרים חדשים, אלא ב-
אנשי-כיצוע בתפקידי-כיצוע.

??מיד

.1 1 1 1 1 1 6 1 1 :1 1 1 1 :

א 1 2 1נ! 1

ת י ! ונןיך
״מעריב״ מצניע
!?0ופ פוליטי
אחת הידיעות הפוליטיות המרעישות
ביותר של השנה, פורסמה לבסוף כצינעה,
אחרי שממשלת ישראל עשתה בל מה שביכולתה
בדי למנוע את הפצתה.
המדובר הוא בהחלטה, שנתקבלה על-
ידי מועצת ה-יטחון הלאומית של ארצות־הברית
שהתכנסה ב־ 27 בפברואר השנה,
בעיקכות תשוכתה השלילית של ממשלת־ישראל
לד״ר יארינג כעניין גבולות הנסיגה,
ושבה התקבלה החלטה להטיל מיד
את הסנקציות הבאות על ישראל: הודעת
גינוי פומבית בה תאשים ארצות-הברית
את ישראל שהיא מחבלת בשיחות השלום;
הטלת אמברגו או עיכוב משלוחי
ציוד צבאי לישראל; הצטרפות להודעת
גינוי משותפת של ארבע המעצמות על
הכלת ישראל בשיחות השלום.
ביצוע ההחלטה, המהווה את הלחץ האמריקאי הכבד
ביותר שהופעל עד כה על ישראל, עוכב בינתיים על־ידי
נשיא ארצות־הברית, אולם הוא לא ביטל אותה
כליל אלא הישהה את ביצועה. כל פעולות ממשלת־ישראל
בחודשים האחרונים מתנהלות בצילה המאיים
של אותה החלטה, שהממשלה ניסתה להסתירה.
גם בשפורסמה הידיעה לבסוף במעריב, היא הוצנעה
במאמר ארוך של אורי דן, מבלי שתקבל את
ההבלטה המגיעה לה.

נגד משרד־הבריאות ועיריית תל־אביב, בגלל אי־חידוש
הרשיון להפעלת המפעל.

דולאר בסרט, אותו הוא מכין להסרטה, אזזרי שממי
שלת־ישראל ניסתה בעקיפין להטיל צנזורה על התסריט
של הסרט.
המדובר הוא בסרט גנסיס ,48 הצריך לספר על
לידתה של מדינת־ישראל. פרמינג׳ר, שהגיע לארץ
אחרי שהשתתף בוועידת בריסל, ניהל משא־ומתן
על סיוע של ממשלת־ישראל להסרטת הסרט, המבוסס
על ספרו של העיתונאי דן קורצמן, כתב הוושינג־טון
פוסט, ששהה למטרה זו שלוש שנים בישראל.

המשקיעים טוענים בי במשך שנים היו
להם הפסדים כספיים ניכרים ועתה, באשר
המפעל עומד להיות רווחי -מנסים הגורמים
הממלכתיים והמוניציפליים, לסוגרו.

באשר נרמז לפרמינג׳ר פי ממשלת־ישראל
מעוניינת בתיקון במה קטעים בתסריט,
המבליטים את חלקו של האצ״ל, הוא הו־דיע
בי לא יתן רשות לצנזר את סרטו
ודחה בל סיוע ממשלתי ישראלי לסרט.

תסיסה בחרות
תסיסה פנימית תתעורר בתנועת החרות, בגלל
שיחות האיחוד הצפויות עם המפלגה הליברלית.

הגורם לבך הם רכים מפעילי הסניפים,
הטוענים בי בל מטרתה של המפלגה
הליברלית היא להחזיק מעמד במתכונת
הנוכחית עד הבחירות הבאות ומיד לאח־ריהן
לפרק את גח״ל ולהצטרף לממשלה.

חיים גורי
יצטרח ל״דבר״
למרות שעמד להצטרף לאחד הצהרונים, נענה ה״
משורר חיים גורי לבקשתה האישית של ראש־הממשלה
גולדה מאיר, להצטרף לדבר, יחד עם 17
מחברי מערכת למרחב לשעבר.

מאבק משפטי
נגד משרד־הבריאות
קבוצת משקיעים מדרום־אמריקה, שהקימה בזמנו
את מפעל הקומפוסט בחיריה, תפתח במאבק משפטי

איסור ממשלתי על
עישוו באסיפות רופאים

חוזר מיוחד שהופץ לאחרונה בין מוסדות הרפואה
בארץ, מטעם משרד־הבריאות, אוסר על הרופאים
לעשן בישיבות ובאסיפות רופאים. הנימוק לכך הוא
בעיקרו חינוכי.
גם ההסתדרות הרפואית בישראל המליצה כי ייאסר
עישון בישיבות אירגוניות ומדעיות בהן מתכנסים
רופאים.

כסקר שבוצע לפני שנה הסתבר בי
27/6מרופאי ישראל עדיין מעשנים, למרות
הסכנות הברוכות בכך.

שלושה עורכי-דיו
נתבעים בבית־הדיו המשמעתי פרשת גיגי פרס, הקבלן שהוא אחיו של שר־התחבו־רה,
שניסה לפני מספר חודשים לפנות בכוח ובעורמה
את הטייס לשעבר ליאון גארדנר מביתו, מתבררת עתה
בפני בית־הדין המשמעתי של הסתדרות עורכי־הדין.

נגד פרקליטיו של גיגי פרם, עורבי־הדין
זאב פילפל ואילן לפידות, ובן נגד ידידו של
פרס, עורך־הדין אליעזר פוגאטש, הוגשו
תלונות על חלקם כאותה פרשה ועל הת־נהגות
הנוגדת את כללי האתיקה המיק־צועית.
הדיונים
הנערכים בבית־הדין המשמעתי הם סודיים.

מלחמת הגיסים
הגיעה לשיאה
המתח כין שני הגיסים -שר-הביטחון
משה דיין ויושב־ראש הנהלת חרות, עזר
וייצמן — הגיע לשיאו השבוע, אחרי שעזר
וייצמן קרא כגלוי למשה דיין להתפטר
מתפקידו בשר־הביטחון.
במאמר שפירסם ביום השישי האחרון במעריב, האשים
עזר וייצמן את משה דיין, בפעם הראשונה בגלוי,
בכשלון ניהול מלחמת ההתשה נגד המצרים בשנים
.70—69 וייצמן קבע כי משה דיין ״הפגין חרדה,
הססנות וחוסר ביטחון הפעילה אותו מחשבה
ביטחונית הססנית, מקועקעת.״
בשיחות אישיות תוקף וייצמן את דיין ביתר חריפות.

למרות שדיין עצמו מתעלם מהתקפותיו
של עזר, נראה כי ייאלץ להגיב עליהם
כזמן הקרוב. יועציו טוענים כי האשמות
על מחדלים ביטחוניים כשהן כאות מפיו
של מי שהיה מפקד חיל־האויר, עלולות
לפגוע בתדמיתו באיש הביטחון מספר 1
כמדינה.

הממשלה ניסתה להטיל
צנזורה על סרט של פרמינדר הבמאי ההוליבודי היהודי הנודע, אוטו פרמינג׳ר,
דחה קבלת השקעה ישראלית בסכום של כ־ 2.5מיליון

ציור רוסי

קאריקטורה
זו, הנושאת
את הכותרת
״נשק
התוקפנות״,
הופיעה בחודש שעבר בכתב-העת הסאטירי הסובייטי
״קרוקודיל״
(״תנין״) .היא
מראה חייל
צה״ל המחזיק
תת-מיקלע,
המורכב על
קופת־ברזל
אמריקאית.

בפעם הרא שונה: ה עו ב דו ת
מזה כמה חודשים מלאים עיתוני ישראל האשמות
והשמצות, שמטיח שלום כהן בפני תנועת העולם הזה
— כוח חדש וראשיה.
כמה עיתונים עמדו על כך כי שבועון זה אינו מגיב
על השמצות אלה, ואף ניסו למצוא בכן פגם, כאילו
אנו מנסים להסתיר משהו או מתעלמים מחדשות חשו־

וחצי בלבד, את קולו תי הם לתנועת העולם הזה — כוח
חדש. אין כל דרך למסור להם מידע חיוני זה, אלא
באמצעות ״העולם הזה״ — שרובם המכריע נמנים עם
קוראיו. אין שום זכות לשלול מהם אינפורמציה חיונית
זו, ולהשאירם תלויים בניחושים ובקטעי״דברים.

לפיכך החליטה המערכת לפרסם את התזכיר, שנמסר
השבוע על-ידי המזכיר הכללי של התנועה, אמנון
זכרוני, לחברי המרכז. תזכיר זה בא כולו להגיב על
האשמות והשמצות שהוטחו על ידי שלום כהן, ולהזים
אותן בדרך של מסירת העובדות כהווייתן. המוסד ה עליון
של התנועה, המרכז, הטיל השבוע במפורש על
היו״ר והמזכ׳יל שלה לנקוט באמצעים הדרושים כדי
להפריך השמצות חסרות־תקדים אלה.

גייי•

האמת היא שמערכת ״העולם הזח״ השתדלה להימ נע
מלהיגרר לתוך העניין, מפאת אי״הרצון הקיצוני
לטפל באישיותו של מי שהיה במשך שנים רבות האדם
מס׳ 2במערכת.
אולם עתה הגיע מסע״ההשמצות, שמנהל שלום כהן,
לשיא, וכל שתיקה נוספת תתפרש שלא כהלכה. יתר
על כן, לאלפים רבים מקוראי ״העולם הזה״ יש עניין
מיוחד בנעשה בתוך התנועה שנולדה על ברכי שבועון
זה. יש להם הזכות לקבל על כך מידע מהימן, מדוייק
ומלא.
16,853 בוחרים נתנו בבחירות האחרונות, לפני שנה

בפרסמה תזכיר זה, מקבלת המערכת על עצמה את
האחריות המלאה לאמיתות ולמהימנות תוכנו.

מערכת ״העולם הזה״

אד: חבוי המרכז
מאת: המזכיר הכללי

בתנועה ולהתווכח בכל דרך שהיא — בתנאי שהדבר נעשה
בתוך התנועה עצמה.
יתד עם זה חלה על כל שליחי התנועה וחבריה החובה
לבצע את החלטות התנועה — אחרי שנתקבלו באורח
דימקראטי, בהצבעות של רוב, במוסד המוסמך.
שליחי התנועה במוסדות השונים כפופים להחלטות
ועידת התנועה, ושל המרכז (הממלא את מקום הוועידה,
בין ועידה לועידה).

קבוצה קטנטנה של חברים, שנשארה במיעוט בכל ההצבעות
בכל מוסדות התנועה, מנהלת עתה מערכת־השמצות
שיטתית ומתוכננת נגד התנועה, בעיתונות ובציבור.
מטרת מערכת זו היא כפולה:

שליח המסרב למלא אחרי החלטת המוסדות
הנבחרים האלה, והמתייחס אל שליחותו באל
רכוש פרטי, כדי להפיק ממנה תועלת פרטית
הריהו אשם כתופעה המבוערת שזכתהבארץ לבינוי ״כלנתריזם״.

לכפות בדרבי סחיטה על רוב התנועה להיכנע
לדרישות האינטרפנטיות של קבוצה
קטנה זו, או אם ייכשל נסיון זה -לשכור את
התנועה, כדי שחברי קבוצה קטנה זו יוכלו
להחזיק כמישרותיהם ובכספים השייכים ל תנועה.

אחת
התופעות המכוערות ביותר במערכה זו היא, שאין
לה כל רקע רעיוני או פוליטי, מאחר שחברי הקבוצה
לא ניסו בכלל להציג עמדות רעיוניות או פוליטיות כלשהן,
המלחמה היא בגלוי על עניינים אינטרסנטיים —
כסאות וכסף.

מקור הרעה הוא רצונו של שלום בהן להת חמק
ממילוי התחייבותו להתפטר מן הכנסת
כעוד 3חודשים.
אחרי שנוכח לדעת שהרוב הגדול בתנועה סבור שעליו
לקיים התחייבות זו, מטעמים פוליטיים ומוסריים כאחד,
מנסה עתה שלום כהן לגייס כמה בעלי־אינטרסים ונרגנים,
כוי להציג את מלחמתו הפרטית על כסאו כעניין ציבורי.
במהלך העניינים התעוררו הרבה נקודות, אשר ראשי
התנועה לא רצו עד כה להביאן לידיעת החברים, מתוך
אי־רצון לפגוע בתדמיתו של שלום כהן, כל עוד הוא משמש
כנציג התנועה בכנסת, וגם כדי להימנע מהחרפת פרשה
כאובה זו. כיום אין מנוס מהבאת הדברים במלואם לידיעת
חברי המרכז, שיוכלו לקבל הכרעות תוך ידיעת הדברים.
יצויין שבמהלך משבר זה, הנמשך כבר כמה חודשים,
גילו ראשי התנועה כלפי שלום כהן אורך־רוח קיצוני,
הסכימו לפשרות רבות שהופרו על־ידו, וויתרו פעמים
רבות על עניינים עקרוניים ומעשיים, ובלבד לשמור על
שלום־בית. למרבה הצער, לא הועילה סבלנות זו, אלא
להיפך, דירבנה את שלום כהן לפריקת־עול גוברת, עד
כדי מערכת־ההשמצות הנוכחית שלו.
לפיכך אני מוצא לנכון להביא עכשיו לידיעתכם את העובדות
הבאות.

א. הערה אישית
כדי למנוע מראש כל טענה, כאילו אני פועל מתוך
אינטרס אישי כלשהו, מכיוון שאני האיש שנקבע מראש

מה שמתרחש עתה בתנועה הוא גילוי של כלנתריזם
בצורה הממאירה ביותר, מצד קבוצה קטנה, שזכתה במיק־רה
בכמה מישרות מטעם התנועה (כפי שיוסבר להלן).
הדבר קורה אחרי שאנשים אלה העמידו את דרישותיהם
כמה פעמים להצבעה במוסדות התנועה, ונשארו במיעוט
מבוטל בכל ההצבעות — בוועידה, במרכז, בהנהלה המדינית
וכו׳.

המ1כ׳ל

אמנון זכרוני התנדב לפני שש שנים
לשמש כיועץ הסיעה בכנסת, זכה
בשל מעמדו לתואר ״הח״ב ה״ 121׳ .אשתקד קיבל גם
את תפקיד המזכ״ל. השבוע זכה להצבעת אמון פה־אחד.

כחבר־כנסת מטעם התנועה לשנתיים הבאות, העברתי ל-
יו״ר התנועה את ההודעה הבאה:

,,אם ימלא שלום כהן את התחייבותו לפרוש
מן הכנסת במועד שנקבע, לא אקבל על עצמי
להיכנס לכנסת השביעית, רף שהנציג
השני של התנועה יהיה החבר המופיע אחרי
כרשימה, פרום, ראובן קריץ.
כולנו יודעים כי ראובן קריץ — כמחנך, סופר ומרצה
— יוכל למלא תפקיד זה בכשרון — דבר שלצערי אין
לאמר אותו על חבר־הכנסת השני הנוכחי׳.

כ. כלנתר!

> .הרכב מוסדות התנועה
בנסיון מגוחך לטשטש את הכלנתריזם של פעולתו,
משתדל שלום כהן מזה כמה חודשים להציג את העניין
כסיכסוך אישי בינו לבין אורי אבנרי, בבחינת ״שני אנשים
רבים ביניהם.״
כל המצוי בנעשה בתנועתנו יודע שזהו שקר גס. ויש
להבהיר זאת גם לחברים האחרים.

כסיבסוד זה עומד שלום בהן, יחד עם שלו־שה־ארבעה
חברים אחרים, מול כל חברי כל
מוסדות התנועה.
אורי אבנרי, שמילא תפקיד מיוחד בהקמת התנועה ובגיבוש
עקרונותיה המדיניים, נבחר לתפקידיו בתנועה באורח
דימוקראטי. בכל ההצבעות האלה היו מועמדים
נגדיים.

כמרכז התנועה, בוועדה המרכזת וכהנהלה
המדינית, מייוצג מיגוון רחב מאוד של ריעות
וגישות.

על אף הנסיונות לבלבל את הציבור, ולהסיח את דעתו
בהשמצות פרועות, הרי הרקע הציבורי של הסיכסוך בתנועה
הוא פשוט ביותר:

הנסיון מלמד ששום החלטה אינה מתקבלת בתנועה אלא
אחרי ויכוחים ממושכים וערים.

בתנועתנו יש לכל חכר ולכל קבוצה חופש
מוחלט -הן לפי התקנון והן לפי הנוהל וה נוהג
עד כה -להאבק על דיעותיהם.

נסיונו של שלום כהן להציג את בל חברי
התנועה בעדר של ״משרתי אורי אכנרי״,
היא כשלעצמה השמצה זדונית וגסה, שיסודה

יש זכות מפורשת להקים סיעות בתנועה, לעשות נפשות

בשקר מוחלט — ודבר זה ידוע לשלום כהן היטב. אם

= נושת שלום כהו

(המשך מעמוד ) 15

שימש מישהו בתנועה כ״נושא כלים של אורי אבנרי,״ הרי
היה זה שלום כהן עצמו, כל עוד חשב שזה כדאי לו.

ד. ברשת גד עו״
התייצבנו בבחירות להסתדרות בסיסמא׳ הבאה:

״נעשה להם בהסתדרות מה שעשינו להם
בכנסת.״
זמן קצר אחרי ראשית פעולתנו בהסתדרות, נוכחנו
לדעת שנציגינו לא עמדו בהבטחה זו.

ונגד, וכמעט כולם מתחו ביקורת קטלנית על כשלונותיו
של גלעדי. גם גלעדי וגם שלום כהן דיברו כל אחד פעמיים
בוויכוח זה. אך אחד מהם לא עירער על

סמכותו של המרכז לקבל החלטה כנידון.
בתום הוויכוח נערכה הצבעה. רוב מכריע הצביע בעד
החלפת גלעדי. גלעדי וכהן הצביעו נגד. מייד לאחר מכן
נערכה הצבעה שנייה למינוי מחליפו, כשכהן וגלעדי תמכו
באריה ערן, שזכה ב־ 5קולות בלבד, בעוד שהרוב המכריע
הצביע בעד נועם בלום.

השתתפותם של בהן וגלערי בוויכוח ובהצ־כעות
מוכיחה בעליל בי לא עלה בלל על

לעומת פעולתה המוצלחת של סיעתנו בכנסת,
שזכתה במשך־ השנים להתפעלות כללית
מצד ידידים ואוייבים, נכשלה סיעתנו בהסתדרות
כשלון חרוץ,
ציבורית כלשהי, והיא לא הטביעה
ובציבור.
במוסדות התנועה פעמים רבות,
את סיבות הכשלון, ואף הוזכרו

לא נוצרה לה תדמית
את רישומה בהסתדרות
בעייה זו התעוררה
ונעשה נסיון כן לאתר
סיבות שונות.
מרבית החברים הגיעו בהדרגה למסקנה כי אחת הסיבות
העיקריות היא אישיותו של הנציג השני שלנו בוועד הפועל,
נעים גלעדי, וזאת מאחר שהנציג הראשון, שלום
בהן, לא מילא אלא תפקיד ייצוגי( .על אי-רצונו
של שלום כהן למלא את תפקידו בהסתדרות, ראה להלן).
מלכתחילה לא היו לחברים המרכזיים בתנועה אשליות
לגבי כישוריו הדלים של נעים גלעדי, ועל בן כלל לא

נעשה עשרות פעמים בכל שנה במוסדות שונים, ומי שנוהג
אחרת פוגע כמוסר הציבורי האלמנטרי,
והופך לכלנתר.

.1מדשתהכסד
אין זה סוד שהמטרה העיקרית של שלום
בהן בפרשת גלעדי קשורה גם כנסיון להשתלט
על מקורות הכסף של תנועת העולם הזה
כוח חדש.
תנועתנו מקבלת מדי חודש כ־ס 5,50ל״י מקופת ההסתדרות,
כחלקה במס המשולם על־ידי בוחרי התנועה, חברי.
ההסתדרות. סכום זה ממלא תפקיד חשוב במימון הפעולות
הפוליטיות של התנועה, שאין לה מיפעלים ושאינה עוסקת
בעסקים מיסחריים, כמפלגות המימסד.

בכפך זה ממומנות
התנועה, מיכצעיה,
הופעותיה כמוסדות
הן על רקע פוליטי
סוציאלי וכלכלי.

הפעולות הפוליטיות של
מודעותיה הפוליטיות,
השונים ושאר מאבקיה,
וביטחוני, והן על רקע

אי אפשר כלל להפריד בין נושאים אלה, מאחר שגם בכנסת,
גם ברחוב, גם בפירסומים ובעיתונות וגם בהסתדרות,
משמיעה התנועה את דברה על כל הנושאים. נציגיה בהסתדרות
מדברים על ענייני מלחמה ושלום, כשם שנציגינו
בכנסת ובהפגנות מדברים על שביתות, בעיות העוני והפער
הסוציאלי.

עלה על דעתם למנותו כחסר הוועד הפועל.

עיקר פעולותינו בעניינים סוציאליים עשינו
דווקא בכנסת (שביתת החזרים, שביתת המורים, שביתת

כראש רשימתנו בבחירות להסתדרות עמדו
שלום כהן (שנפסל, מפני שלא הוכר כחבר הסתדרות
לצורך הבחירות) ,פרופ׳ ראובן ר,ריץ, הבמאי פיטר
פריי, נעים גלעדי, וכן הלאה.

פועלי הנמל, שביתת האחיות וכו׳) ,בעוד שנציגינו בהסתדרות
לא הצליחו להפנות תשומת־לב הציבור לבעיות אלה.
משום כך אין אצלנו — ואין אצל שום מפלגה אחרת
— הפרדה בין ההוצאות לפעולות בנושאים סוציאליים
ובין ההוצאות לפעולה פוליטית אחרת.
אולם מזה זמן רב מנסה שלום כהן לשים את ידו על
כסף זה, בטענה כי הכסף המתקבל מחברי ההסתדרות צריך
להימסר לנציגי התנועה בהסתדרות.

כניסתו של גלעדי לוועד הפועל אירעה כלהלן:

הוחלט כי נושא־העול העיקרי של תנועתנו בהסתדרות
יהיה ראובן קריץ, וכך הוא הוצג בפני הציבור

בכל אסיפות הבחירות שלנו כהסתדרות, ובתוכנית
הטלוויזיה, שערכנו לקראת הבחירות.

71ודיוץףןךן אמנון זכרוני ושלום
ןןן 1 * 1תנועה. כהן פנה נגד
נסתבר לו שעליו לפנות למענו את
השבוע החליט אמנון זכרוני לוותר על

כהן בוועידת ה־זכרוני
רק כאשר
מקומו בכנסת.
מקומו ברשימה.

ביום 5.11.70 הקריא מיקי ברנד בשם שלום
כהן ונעים גלעדי בישיבת המרכז מכתב ש הדהים את חברי המרכז. במכתב זה דרשו
בהן־גלעדי שבל הכסף המגיע מההסתדרות
יועבר לחשבון מיוחד, שיעמוד לרשותם הבל עדית
-דבר שהיה הופך אותם לדיקטטורים
של התנועה.

אחרי הבחירות נקרא ראובן קריץ במפתיע למלא תפקיד
אקדמאי חשוב בארה״ב, ועל כן לא יכול היה לקבל על
עצמו את התפקיד. פיטר פריי, שהעמיד את יוקרתו האישית
לרשות מאבקנו בהסתדרות, לא היה מוכן לקבל על עצמו
עול זה. מכיוון שהתנועה היתר, עסוקה אז בבחירות לכנסת,
ולאחר מכן בהתארגנותה בכנסת השביעית, נכנס
גלעדי, למעשה באקראי, לוועד הפועל.
הספקות התעוררו תוך זמן קצר. אחרי ששקלנו את
החלפתו נפגשנו, ביוזמת שלום כהן, עם יצחק בן־אהרן,
מזכ״ל ההסתדרות. בפגישה זו נכחו אורי אבנרי, שלום כהן
ואני, ובה שאל שלום כהן את בן־אהרן במה יכולה תנועתנו
לתרום תרומה גדולה יותר לחיים הפנימיים בהסתדרות.
בן־אהרן השיב:

בו במקום מסר אורי אבנרי, כיו״ר התנועה, את המכתב
הזה לוזעדת־הביקורת, כדי שתקבע אם טענות כהן—גלעדי
צודקות. כהן החרים את ישיבות ה!זעדה, בעוד שגלעדי
נאות להופיע בפניה.
בהחלטתה ביום 3.12.70 קבעה ועדת־הביקורת פה אחד,
אחרי בדיקת העובדות :״לאור העובדות הנ״ל תמוהה עצם
כתיבת המכתב, ויש לנו ספקות חמורים לגבי
כנותם של כותבי המכתב.״ הוועדה קבעה שכל
כספי התנועה נכנסים בקופה אחת, למימון מכלול פעולותיה
הפוליטיות של התנועה, וזאת בהתאם לתקנון התנועה.
דו״ח זה הובא לישיבה הבאה של המרכז לצורך הסקת
מסקנות — ואז מיהרו כהן—גלעדי, במהלך הישיבה,

״קודם כל תחליפו את גלעדי, מפני שהוא
בדיחה.״ אחרי שיחה יו תבע שלום בהן ממני
להיכנס מייד להסתדרות, בדי שאוכל אני לבוא
כמקום גלעדי בוועד הפועל.
מאז היו כמה דיונים על נושא זה, ואין ספק כי החלפתו

של נעים גלעדי היתד, מתבצעת מזמן, לפי דרישת
שלום כהן, לולא התעוררה בינתיים פרשת הכלנתריזם

לבטל את המכתב ולחזור בהם מתוכנו.
מדהים על כן שהם התריס על אותן טענות
שככר נבדקו, נפסלו, ושהם עצמם חזרו בהם
מהן.

של שלום כהן עצמו.

עתה מנצל בהן את עניין גלעדי גם כדי
להעזר בו במלחמתו הפרטית, וגם כדי לטש ט ש את העקבות ולהציג את עניינו האישי
כמאבק ציבורי.
בצורה זו משתדל שלום בהן להסתיר שהוא
נלחם עבור בטאו ככנסת, ומעמיד פנים באילו
הוא נלחם עכור בטאו של נעים גלעדי -
בעוד שהוא היה ראשון המציעים להדיחו.

ה. איר ..הודח״ גל עדי
לפני חמישה חודשים, הטיל מרכז התנועה על חמישה חברים
מרכזיים לעשות נסיון אחרון להשיג פיוס ושלום־בית.
ההצעה הוצעה על־ידי פרץ עופר (המושמץ עכשיו על־ידי
שלום כהן) ,ושלום כהן תמך בה בהתלהבות.
חמשת החברים שנתמנו, קיימו שורה של פגישות
נפרדות עם אבנרי, כהן, זכרוני ואחרים, ולכסוך הוחלט

יש לציין שנוהג זה לגבי הקצבות ההסתדרות קיים בכל
7 |!8( 1119811 פרופסור ראובן קריץ, כנואם ראשי
באסיפת־בחירות להסתדרות, שהתנ8
/1 1 1 1 /1 1 1
הלה תחת הסיסמה :״מה שעשינו להם בכנסת —
נעשה להם בהסתדרות.״ ראובן קריץ נועד להיות
ראש הסיעה בהסתדרות, אך הדבר נבצר ממנו.

דעתם לשלול את סמכות המוסד העליון של
התנועה להכריע בעניין זה.
בעוד המרכז ממשיך בדיוניו על המצב המדיני, שיגרו כהן
וגלעדי מבחוץ שליח שהציע למרכז ״עיסקה״ :שגלעדי
יפקיד בידי ועדת־הביקורת כתב־התפטרות, שייכנס לתוקפו
בעוד שבועיים, תמורת תנאים שהוא העמיד. מובן שעיסקה
זו כלל לא הובאה לדיון.

הפרסונליים. לודעדר, זו סופחו שני חברי ועדת־הביקורת,
אשכול ועופר, כדי להגביר את הביקורת והפיקוח. הוו עדה

אין שמץ של ספק שהחלטת המרכז היתה
חוקית ודימוקראטית, הן כצורתה והן בתובנה.
וזאת אישר השבוע השופט המחוזי שלמה
לוונכרג, בגוף ההחלטה בה דחה את עתירות
גלעדי( .כהן־גלעדי ניסו להכי־יח את סוכנות עתי״ם לגנוז

המרכז דן בהמלצה זו בישיבה מיום ,24.4.71 על פי
סעיף שנכלל בסדר־היום שפורסם מראש. הוויכוח נמשך

ידיעה על־כך, ולאחר מכן פירסמו דיבה כאילו ״שיחתנו״
את כתב עתי״ם שמסר את הידיעה הנכונה. על כך יוגש
מישפט־דיבה.
יש לציין שהחלפת שליח על־ירי תנועה, ששלחה אותו,
היא דבר מקובל, והדבר קורה לעיתים בגלל סיבות שונות.

ארבע שעות תמימות, כשרוב חברי המרכז
הנוכחים הביעו באופן חופשי את דעתם בעד

מקובל ששליח כזה מתפטר מעצמו, כרגע
שמוסדות תנועתו החליטו על החלפתו. הדבר

למנות ״ועדה מרכזת״ ,שתטפל בכל העניינים
המרכזת המליצה לההליף את גלעדי בנציג
התנועה בוועד הפועל של ההסתדרות.

התנועות האחרות בארץ, הוא מעוגן בהחלטה מפורשת
של ההסתדרות, הקובעת בי הכספים מועברים
למרכזי המפלגות, ולא לסיעות בהסתדרות.

.1ניהול
כ ס פי ה ת1ו 11ה
טענותיו של שלום כהן לגבי ייעוד הכספים של התנועה

מופרכות שבעתיים לאור העובדה שהוא היה אחראי
לניהול כספי התנועה מאז הקמת התנועה
1965*3ועד .1.5.70 דהיינו; גם בשנה הראשונה של
קיום סיעתנו בהסתדרות. לכן היה הוא עצמו אחראי
להעברת כספי ההסתדרות לקופת התנועה,
ולנוהלי השימוש בו, בפי שהם קיימים עד
היום.
חלק נכבד מההקצבה ההסתדרותית משמש לכיסוי חובות
התנועה ממערכת הבחירות להסתדרות ולכנסת, ושלום

בהן הוא האחרון הרשאי להתמרמר על כך.
להלן כמה עובדות על הצורה בה ניהל שלום כהן את כספי
התנועה:
ביום ,17.4.70 כשהיחסים בצמרת התנועה עוד היו תקינים
ושלום כהן נחשב לידידי האישי, נאלצתי, כיו״ר ועדת
הביקורת (דאז) ,להגיש ליו״ר ההנהלה (דאז) ,אורי אבנרי,

בשם ועדת הביקורת כולה, דו״ח על ביקורת חשבונות
התנועה (בהנהלת שלום כהן) ובו הקטע הבא:

,,ישנם פגמים כניהול מערכת החשבונות:
אי ״ צי ץתא רי כי ם

שה על הביקורת).

בספרי החש בונות (דבר המק
אי־הקפדה
עד ניהול התשדומים כאמצ־

עותהשכונותבבנק. כספים לא הוכנסו לח שבון ה תנועה
בבנק, וה הוצאות לא הוצאו מח שבון הבנק של ה תנועה.
כרטיסיו ת הבנק אינן מ שקפות את מצב הקופה.
(ג) העדרספר ״ קופה, המעיד על מצב הקופה.
(ז) העדרמאזני כוחן ו /א ו סיכומי־בינייס, המאפשרים
בדיקת מצב החש בונות ב אופן כללי.

בין העובדות שנאלצנו להעיר עליהן היו העובדות הבאות:

( )1שלום כהן חייכ -ללא הצדקה -את
התנועה כתשלום מיפי ההסתדרות האישיים
שלו( .הערתו של ר. אשכול).
( )2אחיו של שלום כהן קיבל — 3,305.ל״י עבור הדבקי
1מודעות ערב הבחירות, מבלי ל ה גי שקכ לו ת
מ כי רו ת.
ביום 27.4.70 הגיש רפאל אשכול, כחבר בוועדת הביקורת׳
דו״ח ובו ציין בין השאר:
( ) 1הסיפור שהופץ על״ידי שלום כהן, שמצבת ה חובו ת
הגדולה של התנועה נובעת ממערכת הבחירות בלבד, אינו
מתאים. למציאות. לדעתי, כע שרת אלפים ל״י נו ספו לחוב
שהיה בסוף אוקטובר 1969 עד לסוף חודש זה.

כהן כיום. על רקע זה, גובלות טענות אלה
בחוצפה.

ח. סיעה ״^נמאית״
~ 1ב*זסו 1ד ר 1ת
וז — זוווו —וו יווו
בנסיונם להשתלט על כספי ההסתדרות, מעלים כ הי _גק-
עדי את הטענה המוזרה שסיעת תנועת העולם הזה — כוח
חדש בהסתדרות מהמה גוף נפרד, בלתי־תלוי ועצמאי, שאינו
כפוף למרות התנועה.
טענה זו היא בלתי-מוסרית בעליל, ואילו נתקבלה,

היתה גורמת למבול של כלנתריזם בחיי הצי-
בור הישראלי ולפריקת כל עול של אחריות ציבורית
בידי כנופיות של עסקנים.( .ראה את המתרחש לאחרונה
במועצת. פועלי דימונה) .אולם על רקע ההיסטוריה של
תנועת העולם הזה — כוח חדש, מופרכת טענה זו לא רק
מוסרית, אלא גם מעשית.
כאמור הלכנו לבחירות להסתדרות תחת הסיסמא :״נעשה
להם בהסתדרות את מה שעשינו להם בכנסת.״
מי עשה בכנסת? אורי אבנרי, כסיעת יחיד, שכיהנתי
כיועצה. כלומר: הלכנו להסתדרות בפירוש תחת

הח״ב החוש

תי סי כל בי קור ת מצידנו, גרם להצטברות של ה ת חייבויו ת
כספיות לחודש מאי — 1970 מעל ליכולתנו לגייס כספים.

דגל סיעתנו ככנסת, ודרשנו אמון הבוחרים
בהסתדרות לתנועה המייוצגת על-ידי סיעה זו.
מטה הבחירות להסתדרות נוהל ע״י אורי
אבנרי. שלום כהן לא לקח שום חלק בעבודתו היומיומית.

שלום בהן, זורח מאושר,
בביתו, מקבל מידי שני
גדנ״עיס את התעודה על בחירתו לפנסת השביעית.
מאותו רגע חל במפתיע השינוי הקיצוני ביחסו.

בטלוויזיה הופיעו אבנרי, כהן וקריץ. בהופעות המשפטיות,
שמילאו תפקיד מרכזי במערכת התעמולה בבחירות להסתדרות,
הופעתי אני.

מכירת מכונית שהיתה ככעלות התנועה לאחיו
של שלום כהן.

מצע הבחירות להסתדרות נוסח על־ידי אורי
אבנרי, והובא על ידו לאישור המרכז. לא שלום
כהן, וכמובן לא נעים גלעדי, השתתפו בניסוח
מצע זה. גם המכתבים שנשאו את חתימת שלום

הוא הודיע ברבות הימים לעיתונאים ששינה בינתיים את
דעתו, ואין הוא מתכוון למלא את התחייבותו. למעשה
הבהיר כהן מייד עם בחירתו לכנסת שאין הוא מתכוון
לקיים את הרוטציה, וזהו פשר מאבקו ההולך ומחריד

( )2ניהול כלתי־תקין של ענייני הכספים ו-
באותו מיסמך מצא רפאל אשכול לנכון להעיר על

כתוצאה מכך סוכם בינינו, מבלי לפרסם את הנימוקים

לכך, להעביר את ניהול ענייני הכספים מידי
שלום כהן לידיים שלי ושל רפאל אשכול,
כחברי ועדת־הביקורת דאז. מאז יש מערכת חשבונות מבוקרת
וסדירה, על פי תקציב מאושר.
למען העמדת הדברים על דיוקם אני חייב לציין, שאף
מתחתי ביקורת על ועדת־הביק׳ו־רת, שלא מצאה עוד קודם
לנכון לבדוק את ספרי החשבונות של התנועה באופן
יסודי, ולהתוות נוהלים תקינים.
כן הוספתי לבקשתו של כהן כי לעיתים נאלץ — בהעדר
כספים — לממן את פעולות התנועה בהלוואות פרטיות.
לפני העברת ניהול כספי התנועה מידו לידינו, הודיע
שלום כהן באחת מישיבות ההנהלה, בהתאם לפרוטוקול,
שההפרש בין התחייבויות וזכויות התנועה מסתכם ב־גרעץ
של — 9,000.ל״י. כאשר בדקנו את הדבר,
אחרי שקיבלנו לידינו את הניהול, גילינו לתדהמתנו כי

ביום ההעכרה

הגיעו חוסות

התנועה ל־

— 45,000.ל״י. בינתיים כיסינו חלק ניכר מחוב זה,
תוך שימוש בכספים שקיבלנו מן ההסתדרות.
אני חוזר ומציין שתיאור זה של ניהול כושל מסרנו,
אשכול ואני, בזמן שלא היו שום חיכוכים בצמרת
התנועה, ולמרות יחסינו הידידותיים עם שלום כהן.
יתר על כן, לפי כקשת אורי אבנרי הסתפקנו
בהכאת הדברים לידיעתו האישית ובתיקון המצב,
כדי למנוע החשדת שלום כהן, בהאמיננו כי אין פה
שחיתות אישית, כי אם ניהול כושל קיצוני.
ידיעת עובדות אלה חשובה בהערכת טענותיו של שלום

כהן, נוסחו על־ידי אורי אבנרי.
ברור לכל בר־דעת שציבור הבוחרים לא בחר בנעים
גלעדי, וגם לא בעד המועמדים האחרים, שהופיעו ברשימת
המועמדים. זו הורכבה ברגע האחרון בחיפזון, בשעות המעטות
שנותרו בין ההחלטה להשתתף בבחירות ובין הגשת
הרשימה.

אלפי הבוחרים בהסתדרות נתנו את אמונם
בתנועת העולם הזה -כוח חדש, ובמנהיגיה
המוכרים לציבור.

ס. שדוס כהן בהסתד רו ת

יחסו של שלום כהן למילוי תפקידו בהסתדרות הוא פרק
בפני עצמו.
בוועידת התנועה בה נלחם כהן על שמירת מקומו בכנסת,
אמר לצירים, כפי שנרשם בפרוטוקול:
״אתם יודעים שאני חבר הוועד הפועל, וגם חבר הכנסת
השביעית. נבחרתי לוועד הפועל בתור תכסיס

בחירות. וודאי שאינני יכול לקיים את שני
התפקידים, בפי שהייתי רוצה, ובפי שאתם
הייתם רוצים.״
לפני• הוועידה הנ״ל הוצע לכהן — כנציגנו בהסתדרות —
לפתוח במעידה הארצית של התנועה את הדיון בנושא הסוציאלי,
ולמסור אגב כך דו״ח על ענייני ההסתדרות.

כהן פסל הצעה זו, ואף! ראה ככד פגיעה
בכבודו.

כהן לא גילה כל רצון לנסח בעצמו את נאומיו בוועד
הפועל של הסתדרות העובדים. נאומיו הראשונים, וכן גם
השאילתות שהגיש וההצעות שהועלו מטעם הסיעה — נוסחן
על־ידי, מתוך כוונה להניעו ליתר פעילות בהסתדרות העובדים.
היוזמה להצעתו האחרונה לסדר היום :״בעיות ה־עוני
בישראל,״ הוגשה על־ידו לאחר שהצעתי לו להגישה.
(אינני מציין דברים אלה משום שאני רוצה להצביע על
חריצותי; אני סבור כי יש לאומרם, נוכח מחדליו של כהן
בפעילותו ההסתדרותית).

על רקע זה מגוחך ממש לראות את שלום
בהן כדמות הלוחם בשליחות התנועה בהסתדרות,
ואין לכך הסבר אלא מלחמתו על כסאו בכנסת.

י. הרוטציה בכנסת

עם הרכבת רשימת המועמדים לכנסת השביעית, היו
הדעות חלוקות לגבי מועמדותו של שלום כהן.
אורי אבנרי הציע את מועמדות כהן (בעוד שמתנגדיה
הגדירו את כהן כנושא־כלים של אבנרי).
כפשרה, סוכם שאם נקבל שני מנדאטים, יכהן כהן שנ־תיים,
ואז יבוא במקומו המועמד הבא. בעת האישור הסופי
במרכז התעקשו כמה חברים להעלות שאלה זו בפירוש,

ה 1י ד * 11ה

גחו״ל, החליט
בחוזרו, הצליח
לאחר מכן טען

שלום בהן קורע את תעודת-הזהות
שלו מעל דוכן הפנסוז. בהעדר אבנרי
כהן לשרוף את תעודתו מעל הדוכן.
אבנרי לשכנעו להטתפק בקריעתה.
כהן, כי מעשה הקריעה ״נכפה״ עליו.

ושלום כהן הצהיר בפני חברי המרכז שיתפטר
כעבור שנתיים.

על סמך הצהרה זו אישר המרכז את

רשימת המועמדים.

אף שכהן לא הכחיש מעולם התחייבות זו,

כבל שמתקרב התאריך שנקבע לרוטציה.
אין ספק שכולנו היינו מוותרים ברצון על
הרוטציה, אילו נתגלה שלום בהן כחבר כנסת
מוכשר או חרוץ, לפי הסטנדרט שקבענו במשך
שש שנים. למרבה הצער נתגלה כהן
בחבר כנסת גרוע ועצלן, דבר הפוגע קשה
בתדמיתנו ככנסת ובעיתונות, ובחוגים יודעי
דבר.

מן הראוי לציין שמרבית עבודתו של כהן בכנסת, עד
לשבועות האחרונים, במידה שנעשתה בכלל, התבססה על
הנאומים . ,החומר, השאילתות וההצעות־לסדר־היום שאני הכנתי
עבורו. במידה שנאם נאום שלא הכנתי עבורו, היה
זה לרוב חזרה כמעט מילולית על נאומים קודמים של
אורי אבנרי, שפורסמו בספר ״ 1מול 119״.

בחודשים האחרונים ירדה נוכחותו של בהן
בכנסת בצורה מחפירה, דבר שמיעתנו רגישה
לו במיוחד. הסיעה ניהלה רישום של נוכחותו, המראה
על העדרות שיטתית מהצבעות חשובות ומדיונים במליאה,
העדרות בשעת מתן תשובות לשאילתות שלו, ואי־ניצול הזכות
לשאול שאלות נוספות.

א. הסתה !׳ועני ת
111111— 111118^ 1
אחד הפרקים המחפירים ביותר כפרשה זו
הוא נסיונם של כהן-גלעדי לתת למלחמתם
אופי עדתי. התחיל בזה שלום כהן באחת הישיבות, כאשר
טען כי בדורשנו ממנו להתמחות בענייני עוני וסעד,

אנו הופכים אותו ל״פרנק מיקצועי״.
בדיון על פרשת גלעדי טען לפתע שכל ה־סיבה
להדחת גלעדי היא מוצאו העיראקי.
טענה זו גרמה מייד לתגובה נזעמת גם מצד
במה מתומכיו. גלעדי עצמו חזר על טענה זו,
והיא הופכת עכשיו לדגל הבלנתריזם של הקבוצה
כולה.

׳ .3שרום כ הו ושבועון
.ה עולם הוד.״־
השבוע טען כהן, בשטף השמצותיו, כי פרש מהשבועון
העולם הזה, בו כיהן 20 שנה כסגנו של אבנרי, מפני שנשלל
ממנו חופש הביטוי.
הייתי עד־ראייה למתרחש, ואין ספק בליבי כי כהן עורר
שורה של שערוריות בהעולס הזה (ובכלל זה פרשה מגוחכת
של מדור גרוע, שהתעקש לפתע לכתוב ושגם פורסם),

בדי לאלץ את העיתון לשלם לו הון־עתק עכור
פרישתו.
כהן יצא מן העולם הזה מסיבה אחת ויחידה: מפני
שקיבל את בל רכוש ״העולם הזה״ כשווי שהוא
עצמו העריך אותו ב 200-אלך לירות

= נרשת שדוס נ הו
(המשך מעמוד ) 17

(משוחרר ממס) וכן מכוגית שקיבל תמורת
מחיר סימלי.

פרשת ודק ב דו ד
כפצצה במהלך ההשמצות, זרק שלום כהן את הסנסציה
של התפטרות יושב־ראש המרכז — מיקי ברנד.
מיקי ברנד הצטרף לתנועה רק ערב הבחירות האחרונות,
לאחר שעזרנו לו ברשימתו המקומית :״שים ז׳ למען דימונה״
(שנחלה כשלון).
כאשר החריף הסכסוך בין שלום כהן וחברים מרכזיים
בתנועה, וכאשר נבחר אורי אבנרי ליו״ר ההנהלה המדינית
חרף התנגדותם הקיצונית של כהן—גלעדי, הציע מישהו
שנבחר בברנד כיו״ר המרכז כמחווה של פיוס בלפי
שלום בהן. לפיכך הציע אותו אבנרי עצמו, ואני

תמכתי בהצעה זו.
למרבה הצער ראה את עצמו ברנד בתפקיד החדש כשליחו
וסוכנו של כהן, וגילה משוא־פנים קיצוני בניהול ישיבות
המרכז (כולל קריאת המכתב הנ״ל של כהן־גלעדי,
מעשה שבגללו מתחה עליו ועדת־הביקורת ביקורת במסי

קנותיה).
מתוך אי־רצונם של חברי המרכז להדיח בעל־תפקיד, לא

מכתבי השמצה, בהן טען שפוגעים בריבונות ה מרכז.
במכתב
התפטרותו השבוע (האחרון כשורה)
מעלה ברנד דווקא את הטענה ההפוכה: שהחלטת
רוב המרכז אינה תופסת, וכי אין למרכז
סמכות לפסוק לגבי שליחי התנועה.

לא מסיבת עיתונאים היא הדרך לכינוס ועידה. לכך נקבעה

יד. ת צ היר 3113
בימים האחרונים, בהם נעדר שלום כהן מהכנסת וחדל
למעשה למלא את תפקידו בה, הוא מתרוצץ ברחבי הארץ
ומשתדל להשיג חתימות לתצהיר שחיבר, בו מכריזים
כביכול נציגי התנועה בוועידת ההסתדרות שאין הם כפופים
למרות התנועה, ושהם מתנגדים להדחת גלעדי על־ידי
המרכז.
לגבי טיבן של חתימות אלה די בתצהירו של חבר אחד,
שהתקשר עימי מייד אחרי פגישתו עם שלום כהן. וביוזמתו
שלו, הצהיר בפני בשבועה את ההצהרה ה
באה.
בזה
בכ תב כלהלן:
. 1ביו ם ה־ 4ב מאי הופיע אצלי שלום כהן, אורה בר־גורי
ומיכאל בראנד, וביק שו ממני לחתום על תצהיר
שהיה מו כן בידם. אחרי שמסרו לי מידע על השתל שלות
העניינים ב תנו ע ת העולם הזה — כוח חדש,
בק שר להחלפת נעים גלעדי, חתמ תי על התצהיר
שהוגש לי, ושלא קיבלתי ממנו העתק.
? .חתמ תי על תצהיר ז ח כהעדר מידע אחר, ו.3

בינתיים

חח תי

חברים

אחרים

התנומה,

והוברר לי שעל החלפת נעים גלעדי החליט
מרכז התנועה באופן דימוקרטי, אחרי
ויכוח ממושך של במה שעות, ובהכרעת
הרוב. מו בן שלא הייתי נוכ ח באות ה י שיבה, מאחר
שאינני פעיל ב תנוע ה מזה ז מן רב, ולמע שה פר שתי

ממנה.
למרות שאינני חבר התנועה, כיום, מצאתי לנ כון
להגיד את הדברים האלה, מכיוון שבהיותי ציר ל־וועידת
ההסתדרות פעלתי בשם התנועה ו

קיפלתי את מרות מוסדותיה המרכזיים,
ועקרון זה חל על שאר צירי הוועידה.

.8אי לכך אני מבטל את חתימתי על ה•
מיסמך שהוגש לי לחתימה על-ידי שלום
בהן.״
תצהיר זר, מעיד באילו שיטות הושגו חתימות אלה, אס

כהן בעד אבנרי

הודח מיקי ברנד, וכמקום זה כהר המרכז נשיאות
של 5הכרים שבה היה לכרנד רק קול אחד.
בחצי השנה האחרונה החליט המרכז כמעט בכל הישיבות

שלא מיקי ברנד ינהל את הישיבה, אלא חברים
אחרים של הנשיאות. על רקע זה הציע ברנד
את התפטרותו כבר בפעמים קודמות, וחזר בו, וגם כתב

בתקנון שיטה סבירה: החלטה של שני שלישים של
חברי המרכז, או עצומה של שליש מכל חברי
התנועה. בהציגו את התביעה במסיבת עיתונאים, ולא

״אני הח״מ, לאחר שהוז הר תי שעלי להצהיר את האמת
ושאם לא כן אהיה צפוי לעונ שים הקבועים ב חוק, מצהיר

למרות היסוסי, מ ת ון א מון ב שלום כהן.

עת״המוגע של אורי אבנרי, בוועידה השניה. בתקופת
ההיא לא דיבר שלום בהן עדיין על ״פולחן האישיות״.

תנועה פוליטית, הנכשל בהצבעה כמוסדות ה מוסמכים
של התנועה, לדרוש בי מוסדות התנועה
יתפזרו והתנועה בולה תוטל לתוך
מערבולת של מערבת בחירות, בדי לתת לפל־גנים
את מירב ההזדמנות להמשיך במסע
פומבי של השמצות והסתה.

הושגו, מידי חברים שאינם חברי המרכז, שלא השתתפו
בישיבה כה הוחל(? גלעדי, ושלא פנו אלינו בדי
לקבל מידע מוסמך, ועל כן האמינו, אולי בתום־לב,
לאינפורמציה שנמסרה להם.

.10 ועידה חד ש ה
לשיא הגיחוך הסקנדליסטי הגיע שלום כהן בשבוע שעבר,
בדרישתו שתתכנס ועידה חדשה של התנועה, כדי לדון
בתעלוליו.

לפי שיטה זו, יכול בל מיעוט מבוטל ככל

רון 2ן ישוט וגונשו פנווז (ואב 0965 ,
במרכז או בתנועה, מודה שלום בהן כי אין לו בל
סיכוי למצוא תמיכה כלשהי לתעלוליו בתנועה
עצמה.

טו. חיסוד המשבר
תנועתנו הצעירה כבר עברה כמה משברים.

קבוצת ״מצפן״ הוצאה מן התנועה מפני שניסתה
לנצלה למטרותיה הפוליטיות. המשבר
הנוכחי נובע מקבוצה קטנטנה אחרת, הרוצה
לנצל את התנועה למטרות פרטיות.
אנחנו נעבור משכר זה כשם שעברנו מח לות
ילדות אחרות. היה זה בלתי־נמנע שתנועה חדשה
לגמרי — הראשונה שקמה בארץ מזה שני דורות — תקלוט
גם אנשים מפוקפקים, שאופיים האמיתי מתגלה רק במשך
הזמן. אנחנו נחסל משבר זה כדרך תנועתית

סדירה, כשיטה דימוקרטית שד הכרעת הרוב.
תקוותי היא שנעשה זאת בצורה המזורזת ביותר, כדי
שנשים אחת ולתמיד קץ למחול־השדים, שכבר גרם נזק
בל־ישוער לענייננו, ונפנה למאבקנו למען מטרותינו: השלום
והדימוקרטיה.

אין תהליך לתנועתנו, וכל המנין? יד עליה
מבצע פשע בלפי עניין השלום והדימוקרטיה.
באשר נעשה הדבר על-ידי מי שמתיימרים
להיות חברי-התנועה, הרי פשע זה מחפיר
שבעתיים.

הו דעתהמרב! ע ד ישיבתו מיו 15 במאי 1971
הנסיון להחרים את ישיבת מרכז תנועת העולם הזה — כוח
חדש נחל כישלון חרוץ.
הישיבה, שהתכנסה בשבת בבוקר, הצטיינה בנוכחות מן הגבוהות
ביותר מזה זמן רב. מ תון 48 חברי המרכז 31 ,נבחו בישיבה,
5הודיעו על כי הם תומכים בסמכות המרכז וביקשו סליחה על
בי נאלצו להעדר מסיבות אישיות 2 ,נמצאים בחו״ל 5 ,נעדרו
מסיבות אחרות.
רק 6מתוך 48 חברי המרכז, לבל היותר, החרימו את הישיבה
לפי דרישת שלום כהן, שהושמעה בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות.
המרכז ישב במשך שבע שעות רצופות, ורוב החברים השתתפו
בוויכוח.
המרכז בחר פה אחד (עם 5נמנעים) בשני חברים חדשים
לוועדת הביקורת — את הד״ר א. נפתלי וא. שגיב. חברים אלה
לא נבחו בישיבה הקודמת של המרכז, ועם תחילת הישיבה התפטרו
מן המרכז ויצאו מאולם הישיבות.
בכך נענה המרכז לבקשת השופט, שבעניין נעים גלעדי לא ידונו

חברי ועדת-הביקורת שנכחו בישיבה בה הודח גלעדי. ועדת-
הביקורת החדשה מונח שלושה חברים, ומלבד שני החברים
החדשים חבר בה גם ד״ר א. גרונמן. שני החברים הקודמים התפטרו
מוועדת-הביקורת בראשית הישיבה, והמרכז הביע להם
אמון אישי בהצבעת-תודה.
ברוב גדול ( 25 בעד 2 ,נגד ו 2-נמנעים) הביע המרכז אמון ביו״ר
התנועה, אורי אבנרי. במעט באותו רוב הביע המרכז אי-אמון
בשלום בהן, תוך גינוי חריף של פעולתו להשמצת התנועה וסירובו
לקבל את החלטות המרכז ( 21 בעד 3 ,נגד 5 ,נמנעים).
פה אחד, עם שני נמנעים, הביע המרכז אמון במזב״ל התנועה,
אמנון זכרוני.
המרכז בחר בהנהלה חדשה לסיעת התנועה בהסתדרות, בהרכב

אמנון זכרוני, נועם בלום ואברהם וכסלר.
ביו״ר החדש של המרכז נבחר מרדכי מילן.

במדינה
העם
אל מול פג הטעיה ביולי 1952 התחוללה המהפיכה הגדולה
בשלטון של שכנתה הגדולה של ישראל.
קבוצת הקצינים החופשיים, בראשותו של
הגנרל מוחמד נג׳יב, הדיחה את המלך פא־רוק
מכס שלטונו במצריים, ופתחה תקופה
חדשה בתולדות המרחב כולו.
אותה תקופה עמד דויד בן־גוריון בראש
ממשלת־ישראל. כמדינאי, היה ברור לו שמה
שמתרחש במצרים, יש לו השלכות גורליות
לגבי ישראל. הוא יצא אז בקריאה ההיסטורית
לפתוח דף חדש ביחסי ישראל ומצרים,
קריאה שלא היה לה הד משום שלא לוותה
בכל תוכן מעשי.
השבוע התחוללה במצרים המהפיכה החשובה
השניה. אנוואר א־סאדאת, הכפרי ממצריים
העילית שירש את נאצר במקרה,
הדיח את כל צמרת השלטון המנגנונית של
מצריים מימי נאצר, בנסיון להשתחרר מהמכונה
המנגנונית, שהפכה מאמצעי שלטוני
לכוח בפני עצמו.
אין זה משנה מה הניע את סאדאת לכך,

בכתב, בעל־פה ובטלפון לעזרה׳ וטובות והלוואות•
כשלא נענה, זכה באיומים. לכן
לא הסכים לדבר עם העיתונאים.
חלום כאוויר. לדבר אחר כן הסכים
מכה־הגורל: מאות אנשים החלו עולים לרגל
לחנותו, בדרך העצמאות ,29 מבקשים שיעזור
להם במילוי טפסי הטוטו, הלוטו, ושאר
הירקות.
הפרשה כולה יצאה לאוויר העולם בעקבות
ידיעה שהתפרסמה במעריב. רוזנבליט עצמו
סירב לאשר או להכחיש את נכונותה, השאיר
את הסיפור תלוי באוויר. אלא שלעם
ישראל, הנוהר לפיתחו לעבודת־הקודש, אין
זה משנה. רוזנבליט הגשים חלומם של
מליונים, ואיש מהם אינו מעוניין להתאכזב.

אחרונים באשקלון
במגרש על יד העיריה

יום ד # 19.5 /יו ם ה׳ 20.5
יום יום 2הצגות ב־8.30—4.30
מדיניות מוכנית חדשה בטלוויזיה:
דיין בהמשביס
משה דיין כבש השבוע את הטלוויזיה.
הוא הסך אותה למכשיר פרטי כדי להילחם
באמצעותה את מלחמותיו הפנימיות.
לצופים, שרובם עקבו ודאי אחרי פרצופו
של דיין יותר מאשר אחרי דבריו, לא היה

באר-שבע

במגרש רסקו ע״י קולנוע ״קרן״

ימים

בלבד

ממוצאי־שבת 22.5עד יום ה׳ .5ד 2כולל

חדרה

במגרש על יד העיריה

ימים

בלבד

ממוצאי חג השבועות 30.5עד יום ה׳ 3.6

ירושלים

על יד תחנת הרכבת

ימים

בלבד

ממוצאי־שבת 5.6עד יום ה׳ 10.6

נפתח !
מכה־גורל רוזנכליט
חצי

מי ליון ל״יבש לו ש ה. חוד שים

ובאיזו מידה יצליח נסיונו זה. מה שלא
יתרחש בעתיד, שוב לא תהיה מצריים כשם
שהיתר, עד כה. ברור שאם לא בטווח הקרוב,
הרי לאורך זמן, יש למתחולל במצריים
השלכה חשובה גם לגבי ישראל.
מה עשתה ישראל לנוכח התמורות הקיצוניות
המתחוללות על גבולה?
שום דבר. גולדה, שאמורה היתד, לשאת
נאום מדיני בכנסת, דחתה אותו מחשש פן
תצטרך לומר משהו מחייב בעוד הדברים
משתנים במצריים. שום הצהרה ישראלית,
שום צעד שמקורו במחשבה, לא נעשו.
ממשלת ישראל, כך דווח, נשמה רק לרווחה,
שהדיונים על ההסדר החלקי נדחו
בינתיים• היא הרוויחה בינתיים עוד כמה
שבועות בהם לא ידובר על נסיגה.

אליל המיליונים
האיש, ששימש בעשרת הימים האחרונים
נושא לקינאות של כל עם ישראל, היה
בתחילת השבוע הזה יהודי עצבני מאוד,
המשליך מבטים חרדים לכל עבר, פוחד לדבר
עם עיתונאים, וכללית נראה אומלל
מאוד. העובדה, שזכה בחצי מליון ל״י
בשלושה חודשים, השפיעה עליו רע מאוד.
טיפוס של לא מהמר. נוח רוזנבליט,
תושב חיפה בן ,55 נראה בדיוק כמה שהוא
באמת: אזרח סולידי, סוחר מוצרי חשמל
מכובד. כלל לא הטיפוס של המהמר הנועז.
וכך, בלי להיות בכלל הטיפוס לכך, זכה
רוזנבליט לפני שלושה חודשים במאה אלף
בפיס, אחר ב־ 180 אלף בטוטו, כשניחש,
יחידי, את כל 13 התוצאות הנכונות. לפני
שלושה שבועות — זכה ב־ 150 אלף נוספים
בלוטו. בשבוע שעבר ניחש שוב 13
נכונים בטוטו, אבל נאלץ להתחלק עם שלושה
אחרים, זכה רק ב־ 45 אלף מסכנות.
מאיימים עלי. כאשר פורסם מזלו ה־לא־יאומן,
העומד בניגוד לכל חוקי הסטא-
מיסטיקה, של אליל המליונים, הפך רוזנבליט
לאדם נרדף. הוא הוצף ביקורים ובקשות
העולם הזה 1759

ברור אולי למה מכוונים דבריו. אבל המטרה
הושגה, כמו שאמר השבוע יריבו של דיין,
סגן ראש־הממשלה יגאל אלון, בהקשר אחר:
״הסכנה שבדמות כאריזמטית היא, שהעם
אינו רואה את האישיות כמו שהיא, על
חולשותיה ומשוגותיה, אלא שנדמה לו שהוא
רואה בה מה שהיה רוצה לראות.״
״על תל,ן של תיש :״ הופעתו הראשונה
של דיין, בערב שבת, נועדה למחוק
את התדמית שנוצרה לו בשבוע האחרון,
בעקבות ביקורו של ויליאם רוג׳רם בישראל,
כאיש הליברלי והמתון ביותר בממשלת-
ישראל בשאלת הנסיגה.
כדי למחוק תדמית זו, הזמין דיין ראיון
טלוויזיוני, בו הכחיש מה שיוחס לו, חייך
והקסים, חזר להיות המנהיג התקיף, כדברי
אחד מיריביו הוא חזר לתקן של תיש!״
אבל בסיום ראיון זה שוב מעד דיין. בהגיבו
על דברי מנחם בגין, כי דיבורים על
נסיגה, העומדים בניגוד לקווי־היסוד של
הממשלה, הם בלתי חוקיים, הודה דיין כי
אינו מומחה לקונסטיטוציה, הצהיר כי אפשר
ללכת לבחירות על בעיה זו.
מכשיר של שלטון. הצהרה זו הביכה
את הממשלה וגולדה בראשה, שאין לה שום
כוונות כרגע לעריכת בחירות. היתה בכך
מעין הודאה בצידקתו של בגין. יותר מזאת:
דיין, הרגיש לביקורת, הוצג כמי שמערער
את האחדות המפלגתית נגד האויב
החיצוני — גח״ל.
היה עליו להכחיש את הכחשתו הטלוויז־יונית
הקודמת. הוא הזמין ראיון נוסף, בו
הקריא את חוות דעתו המשפטית של היועץ־
המשפטי לממשלה בסוגית המחלוקת בינו
לבין בגין. היועץ־המשפטי תמך, כצפוי, בממשלה
ולא באופוזיציה.
השאלה היתר, רק, מדוע היה דיין עצמו
צריך להקריא חוות־דעת זאת בטלוויזיה? כל
קריין יכול היה לעשות זאת. היה זה סממן
נוסף בתהליך הפיכתה של הטלוויזיה מגוף
עצמאי למכשיר תעמולתי של השלטון.
דיסקוטק מוטל חוף הדקל
על שפת הים
נ ה רי ה

ערב ערב ריקודים
עד כלות הנשימה
ל צלילי

להיטים משגעים

קפה * בר * מסעדה

לשוחרי הקיט ג
לאחר שיכלולים וחידושים נפתח מוטל חוף הדקל

חופשה בלתי נשכחת
בבונגלוס על שפת הים
70 חדרים עם כל הנוחיות.

מחירים טרום עונתיים

מוטל חוף הדקל
עכשיו בהנהלה החדשה
נהריה, טלפון 923222

עוקבים אחריך!
מאת:

א. ש .שירלי

הם רוצים שתדע שעוקיב אחריך. אבל זאת
כמובן בתנאי אחד — אם אתה בעל מקרר
קו רעת הסיפור הוא פשוט. אנשי חברת
״מפיצים״ ,משווקי קורעת, החליטו להשתמש
בשיטות מתוחכמות ביותר על מנת להבטיח
שרות יעיל, תקין ומהיר לבעלי מקררים מתוצרתם.
לשם כך הוכנו כרטיסי־מעקב מיוחדים
המוזנים למחשב אלקטרוני כל אימת שבעל המקרר
מבקש שרות או תקון כל שהוא. הפועל
היוצא מכך הוא ששעה שבעל מקרר מבקש
שרות חוזר, או החלפת חלק, מוצא מייד כרטיס
המעקב האלקטרוני ו״תולדותחיי״ המקרר
פירושים כהרף עין לעיני הטכנאי. אין צורך
להרבות במלים עד כמה רבה יעילותו של כרטיס
מעקב זה. אגב, החברה ממשיכה במעקב
השגרתי גם אם החליף המקרר בעלים. צעד המבטיח
שרות יעיל גם לאחר רכישת מקרר

קורעוז משומש.

אבל אנו מקדימים סוף להתחלה. יצרני קורעת
עברו דרך קצרה וארוכה גם יחד עד שהגיעו
לכרטיסי המעקב המתוחכמים שלהם.
מקררי קו רעת הנם צברים במלוא מובן
המילה. שעה שיצרני מקררים אחרים בישראל
החלו להרכיב מתוצרת חוץ או מקררים שהיו
למעשה שעטנז — מרבית הלקים היו מיובאים
— החליטוי יצרני קורעת ליצור מקרר ישראלי
מבראשית. מקרר שייוצר מלכתחילה כמקדר
ישראלי, מותאם לתנאי האקלים המקומיים ובעל
מלאי בלתי מוגבל של חלפים.
החליטו ועשו.
בשנת 1962 יוצרו 1500 מקררים מדגם אחד
בלבד. היום מייצר המפעל לשוק הישראלי
6000 מקררים בשנה.

.העולם הז ה״ ,שבועוןהחדשוההי * רולי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון 2*0:34
הא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דפום משה שהם
בד״פ, תל־אביב, רח׳ סין 6י גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ס *
העורך הראשי: אורי אבגרי • הפוציא־לאור: העולם הזה בע״ם.

י• כבן, זהו זה.
| מנדי רייס־דייוזיס, נערת השעשועים ה־אנגליה
שזכתה לפירסום עולמי, ורפי
שאולי, נער השעשועים הישראלי, מתגרשים.
לאחר חמש שנות נישואין, עומד אחד הזוגות
המפורסמים ביותר בצמרת החברה
הישראלית, להיפרד.
ולכל אחד מהם — יש כבר בן־זוג חדש.
אהבתו החדשה של רפי: הדוגמנית־רקד־נית־נערת־זוהר
אסתר זבקו.
אהבתה החדשה של מנדי: איש־העסקים
השוויצרי ורנר שטראוב.

במקום לישראל —
לספרד
יי פני שלושה חודשים, נשרף מועדון/דיסקוטק־מסעדת
מנדים, בצפון ת״א.
מכבי־האש לא הצליחו להציל ממנו הרבה.

מנדי רייס־דייווים־שאולי

יומיים אחר כך, עזבה מנדי את הארץ,
כשהיא לוקחת עימד, איתר, את בתה בת
השנתיים. מגמת פניה: בית הוריה בויילס.
המטרה: להציג בפניהם את נכדתם החדשה,
אותה לא ראו עדיין. לנוח קצת מהצרות.
ולחשוב על עתידה.
היא ביצעה את כל שלושת הדברים. התוצאה:
מאנגליה, היא לא חזרה לישראל,
אלא המשיכה לספרד.
שם היא יושבת היום בקוסטה בראבו,
בוילה המפוארת של ורנר שטראוב.
ורנר שטראוב, שוויצרי נוצרי, בן ,30
הוא אחד מבעלי טיפאניט תל־אביב. כמו כן
בבעלותו גם מועדון טיפאניס בגרמניה,
ושניים נוספים בספרד. נוסף לכך הוא
קשור גם בעסקי טקסטיל בשודייץ, אותם
ירש מאביו.
איך הגיעה מנדי לוילה של ורנר בספרד?

כאשר
נפתח מועדון טיפאניס בתל־אביב
היה מועדון מנדים הנפגע העיקרי. מרבית
הלקוחות עברו לטיפאניס. קשה לומר ששררה
אז ידידות מיוחדת בין בעלי שני
המועדונים המתחרים.
מאוחר יותר, התברר שהיה זה בעיקר
החידוש שבטיפאניס, שמשך את הלקוחות.
רבים חזרו בהם אחר כך, ושני המועדונים
גילו שיש פרנסה מספקת לשניהם.
גם מנדי וגם שטראוב, המבודדים כרגע
בוילה שלהם בקוסטה בראבו, סירבו השבוע
לגלות פרטים על התחלת ההיכרות
ביניהם.
אלא שדבר אחד ברור: כאשר הגיעה
מנדי לספרד, לפני כחודשיים, היא לא נפלה
על ורנר מהשמיים.
בישראל, הקפידו מנדי וורנר שלא להיראות
יחד — בניגוד לרומן הפומבי שניהל
בעלה של מנדי עם אהובתו. בחו״ל, לעומת

זאת היו מנדי וורנר גלויי־לב יותר. לפני כחצי שנו
מנדי לארצות־הברית, כאשר חזרה משם, קפצה בדרכה
שם, נפגשה עם ורנר. ידיד נוסף שבילה בחברתם: איש
פוקד, הירש.

השותפים ית
עם השוו
ץ ץ אז שמנדי באה אליו לספרד, לא עזב ורנד את
רק בשבוע שעבר קפץ לארץ, לחתונתם של הדוגמני
העסקים שרה אלי, עם איש־העסקים ברני הנסון. נ
יודעי הסוד, היתה זו בדיחה פאנטסטית. כי ברני ד,נ
שותפו של ורנר בטיפאניס, גם בארץ וגם בחו״ל.
שרה אלי, מצידה, היא השותפת של מנדי בבית־לבגדים
שהקימו שתי הדוגמניות לפני כשנה .״שני 1
יתחתנו עם שתי השותפות,״ סבבה הבדיחה מפה לאוזן
היחיד ששתק היה הגיבור עצמי, ורנר, שנתן לזוג הטו
נהדרת — במשותף עם מנדי — וסירב לדבר מילה.
במקומו, קבע ברורות אורח אחר בחתונה, איש חבו

גבו אחד, שתי 1שיס

רפי שאולי ו א הוב תו אסמי ז ב קו ( שניהס גב למצלמה)1 ,
אינטימית, על המידרכה שבחזית נופה קליפורניה ז״ל. ב׳
מימין: רפי וא שתו מנדי ב ת מונ ה מ שפחתית, ב חדר־ ה מיטו ת בדירתם. איש לא הא מין שרפי, דון ז׳ו אן
חתיכות, ינהל רו מן ל או רן ארבע שנים. ב ת מונ ה למעלה מי מין: ורנר שטראוב, אהובה העכשווי של

הסקופים החברתיים הגדולים של השנה:
את העובדה שמנדי המפורסמת עמדה להתגרש
מבעלה, נסעה לווילה מבודדת בספרד
— אל אהובה החדש.
הרומן הגדול
^ ידידיה, שבאו להיפרד ממנה, ערב
/צאתה לאנגליה, נתנה מנדי להבין ב
פירוש שנשבר לה.
היא לא טרחה לפרט מה נשבר לה• אולם׳

בעודו גשו׳ עם מגוי
ניתרוניוו^ו ממושך
עם אסתר זנקו
אלד. שהיו בסוד העניינים, ידעו שהיא
מתכוונת לשריפת המסעדה.
הם ידעו שהיא גם לא מתכוונת לעשרות,
אם לא יותר, הרומנים הקטנים שניהל
בעלה, במשך חמש שנות נישואיהם. מנדי
היתד, מספיק חכמה כדי לדעת להתעלם
כשצריך.
הם ידעו שהיא מתכוונת לדבר אחר:
לרומן האחד הגדול של רפי.
הרומן שהחל שנר, בלבד אחרי שהתחתן
ארבע שנים,
עם מנדי — ונמשך מאז
ללא הפסקה.
הרומן של רפי עם אסתי זבקו.
ואיש סודה המקורב של מנדי:
״זהו זה. מנדי החליטה כבר. היא מתגרשת
מרפי ומתחתנת עם ורנד.״
אשה אחרת
הרומן הסודי ביותר
פחות מבחינה

אחת, היד, זד. יומן

מיוחד במינו:

ך• אמת היא, שכשמנדי עזבה את
! 1הארץ, בדרכה לאנגליה, היא לא ידעה בעצמה
אם זהו אכן הצעד שלקראתו היא
הולכת. עזיבתה את הארץ היתד, פתאומית,
לא מתוכננת.
יחד עם זה. לא עוררה העזיבה המפתיעה
תשומת־לב מיוחדת, בתחילה, בין
מכריה של מנדי. גם לפני שנשרף נזנדיס,
לא הירבתד. מנדי עצמה להופיע שם, בתקופה
האחרונה. נערת־הזוהר, המבלה את
ערביה בחינגא אינסופית אחת, נעלמה מזמן.
הצעירה קלת־הדעת שכבשה את כותרות
עיתוני כל העולם לפני שמונה שנים,
מתה. במקומה, בשנתה ד,־ ,27 היתר, היום
מנדי אשד, אחרת.
אחרי שנשרף המועדון, ודאי וודאי שהיעדרו,
לא עורר כל תשומת־לב.

בעל דיסקוטק מנדיס, פגש את אסתי זבקו
לראשונה כשנה לאחר נישואיו למנדי, כ־שאסתי
באד, לדיסקוטק.

פרצוף מלא
שריטות
אור אדום
פ חו ת, ל א בתחילה. כאשר פשטת
/השמועה בחוגי החברה כי מנדי טסה
לאנגליה עם בתר״ ראו בכך רבים צעד
טבעי. היא הירבתה בנסיעות גם קודם
לכן. גם אלה שניסו לקשר את נסיעתה
עם שריפת המועדון, ראו בנסיעתה רק
רצון לתפוס קצת שלווה, אחרי המהומה
של השריפה.
רק לאט לאט החלו שמועות חדשות
פושטות :״מנדי ברחה מהארץ. היא עברה
לגור עם בתה אצל הוריה, ואינה מתכוונת
לחזור יותר. עזבה את בעלה. נסעה ללונדון
להסדיר את עניין הגירושין. למה
דווקא בלונדון? כי שם היא נישאה לרפי
בנישואין אזרחיים, ולכן שם המקום הנוח
ביותר להסדיר גם את הגירושין.״
השמועות הגיעו מיד גם לאוזניהם של
כתבי־החוץ השוהים בישראל. לגבי אלה,
השם מנדי רייס־דייוויס ממשיך להדליק אור
אדום אוטומטי. הללו החלו מרחרחים בעניין
רב, ככלבי־צייד שעלו על עקבות.
היו אלה עקבות קרים. כתבי־החוץ כמו
הישראלים, נכשלו הפעם כישלון חרוץ. למרות
קצה החוט שהיה בידם הם לא הצליחו
לעקוב אחריו עד סופו, לגלות את אחד

מנדי כעולה חדשה מאנגליה, ביום הרא שון ל|

בואה ארצה, נו שאת גיטרה והבעה תמימה, בן

י | 1 ) 311\ 111 1^ 1
תצלום היסטורי. לאחר ני שואיה לרפי, נמחק פרק זה מחייה ומתדמיתה. ב ת מונ ה למעלה:
האשה האחרת ב חייו של רפי, אסתי זבקו, בסצינה אופיינית. העולה החדשה מרוסיה, בעלת
הגיזרה הדקה וה ת מידה, היא רקדנית מצויינת, אוהבת להיסחף בפעילו ת מעין זו.

למרות שכל תל־אביב ידעה עליו, במשך
שנים — לא פורסמה עליו מעולם מילר,
מעל דפי העיתונות.
משום כך, חישלו את עצמם רבים וטובים
שגם מנדי עצמה לא ידעה עליו.
היתד, זו שטות. מנדי ידעה על הרומן
הזה זמן קצר לאחר שפרח — כמו שידעה
כמעט על כל רומן אחר של בעלה.
ידעה — ושתקה. כאשה חכמה, החליטה
להתעלם, קיוותה כי גם רומן זה ייגמר. כי
היא אהבה את רפי — ורצתה לשמור עליו.
כך היא חיה ארבע מחמש שנות נישואיה
— בתקווה שרפי ייגמל מהשם אסתי ובקו.

אין להבין מכך חם וחלילה שמנדי חיתד.
את שנות נישואיה כקדושה מעונה. בחמש
השנים האחרונות היא הפכה לאשת־חברה
מבריקה, שחקנית קולנוע ותיאטרון, אשת־עסקים
— ואם. היא חיתה חיים מלאים
ומספקים — בכל השטחים. יחד עם זאת,
היה בחייה הצל ששמו אסתי זבקו.
כאשר הגיעה למסקנה שאסתי איננה סתם
עוד רומן חולף של בעלה, החליטה לגמור.
מובן שהעובדה שברקע התנשא שמו
של ורנר• שטדאוב — עזרה להחלטתה.
רפי שאולי, אחד מנערי־הזוהר של
תל־אביב, לשעבר דייל אל־ננל ולאחר מכן

>•* וא מת עליה ממבט ראשון,״ קובע
ה | ן אחד מידידיו הקרובים.
בתחילה, ניסה רפי לשמור על הרומן
טלו עם אסתי בסוד מפגי מנדי. כשהיה
ושב עם אסתי בכסית ומנדי היתד, מתקרבת
־,יתד, אסתי מסתלקת מהמקום בשקט.
אלא שעם הזמן, הפך הסוד לגלוי. רפי
זחל מופיע עם אסתי במסיבות חברתיות,
:הצגות בכורה, בכל מקום.
במקביל, החלה מנדי, ביחוד לאחרונה,
מופיעה בחברה פחות ופחות. בשבע בבוקר
,יתד, רצה לבית־ד,חרושת שלה. בלילההיתד, מופיעה בתיאטרון האנגלי. בין לבין
היתד, גם אמא. היא נראתה פחות ופחות.
כאשר גילתה מנדי לראשונה את הרומן
:ין רפי לאסתי, לא נטתה לייחס לו חשיבות
מיוחדת. כאשר הבינה שזה יותר מרומן,
החלו עפות בבית משפחת שאולי שערו־ייות
וצלחות. פעמים מספר הופיע רפי
בעיר כשכל פרצופו שרוט — מעשה ציפורניה
להתפאר של מנדי.

עוד עולה
חדשה מרוסיה
ך• שראתה שזה לא עוזר, החליטה
^ מנדי להתאזר בסבלנות, לחכות שאסתי
תימאס על בעלה•
אלא שבמשך ארבע שנים, לא נראה היה
שהיחסים בין רפי לאסתי מתקררים. הוא
המשיך להיות להוט אחרי הרקדנית דקת״
ר,גיורה כמו ביום הראשון. המשיך להרחיק
ממנה כל מחזר מקרי — לפעמים בשיטות
(המשך

ב ע מו ד )22

ך* כוקר היום השלישי, לפני שבוע
ו! טיפסו אנשי מחלקת־החקירות של משטרת
חיפה, במדרגות בית־הממשלה ברחוב
חסן שוקרי בחיפה. ספק אם הופעתם במקום
עוררה תשומת לב מצד מישהו. קציני מחלקת
החקירות של המשטרה הם אורחים
קבועים במקום. הם עומדים במגע הדוק עם
אנשי פרקליטות המחוז של משרד־המשפ־טיס,
שמשרדיהם שוכנים באותו בניין.
יחד מכינים הפרקליטים ואנשי מחלקת־החקירות
את תיקי החקירות נגד פושעים
ועבריינים. יחד הם דנים באיסוף חומר הראיות
נגד חשודים שונים.
אלא שהפעם היתה מטרת ביקורם של
קציני החקירות שונה לגמרי. אחרי שערכו
ביקור נימוסין אצל פרקליט מחוז חיפה
והצפון, יצחק גרבלי, דפקו אנשי המשטרה
על דלת לשכתו של סגן הפרקליט, עורך־
דין יצחק קרפ. כשנפתחה הדלת, קיבל אותם
הפרקליט הממושקף והמקריח בחיוך אדיב,
במיטב המסורת הייקית שלו.
החיוך לא נשאר על פניו זמן רב .״מצטערים,
עלינו לעצור אותך!״ הודיעו לו השוטרים.
חיוור ורועד מהתרגשות נילווה
סגן הפרקליט אל הקצינים למטה המשטרה
ברחוב יפו.
שם הודיע לו ראש לשכת־החקירות במשטרת
חיפה, רב־פקד חיים פרנקל, על מה

כחשוד בקשירת קשר לשם ביצוע פשע.
היתר, זו טרגדיה נוראית עבור אדם, שכל
חייו כמעט היה רתוק אל ספרי החוק.
כי גם אם בסופו של דבר יוכח, כי אין
שמץ של אמת בחשדות שחושדים בו, יהיה
זה קץ הקאריירה שלו כתובע מטעם המדינה.
תחילתה של הפרשה, שהסעירה את הרוחות
השבוע, היתד, גם היא בלשכתו של התובע
יצחק קרפ. אז שהתה עמו בלשכה
פאהימד, יצחק, אם לשני ילדים, בעלת מסעדה
מזרחית בשכונת־התקוה בתל־אביב.
לפאהימה היו בעיות. ב־ 12 בפברואר השנה,
נעצר בעלה, נעים יצחק ( )39 יחד עם
שלושה צעירים, כחשוד בנסיון שוד מקו•
פאי של תנובה בחדרה בעזרת שימוש בנשק
חם. הארבעה התנפלו על הקופאי,
אחרי שארבו לו, ניסו לחטוף מידו תיק
שהכיל כ־ 30 אלף ל״י במזומן. סגן מנהל
סניף תנובה בחדרה, ניסן רשף, שליוזה
את הקופאי בדרכו להפקיד את הכסף בבנק,
התנפל על חוטף הארנק, ולמרות שזה
ירה בו ברגליו ופצעו, הצליח להוציא את
התיק מידיו.
חבריו של חוטף הארנק, וביניהם נעים
יצחק, נעצרו אחרי שילד שניצב בקירבת
מקום זיהה אותם. פאהימה ידעה כי אין
מה לעשות — את הבעל היא לא תוכל
לשחרר. אבל היא ניסתה לפחות לשחרר את

צעירה, שקרפ כל כך התעניין בה. נראה
שאותה ארוסה לא הבינה לשם מה היא
באה לפגישה עם הפרקליט. רק אחרי שהסתבר
לה, שהפרקליט אינו מעוניין לדון
עמה בבעיות המשפטיות של בעלה, אלא
בבעיות אינטימיות, היא נטשה את לשכתו
בכעס.
פאהימה, שהמתינה בחוץ, חששה פן תזיק
תקרית זו לבעלה, שלא לדבר על שחרור
המכונית. היא מיהרה להרגיע את קרפ, הציעה
לו לסדר לו פגישה עם צעירה אחרת
״יפה יותר מזו.״
על מה שקרה אז סיפרה פאהימה השבוע,
לכתב העולם הזה, בדירתה שבשכונת התק־

וה :״כשהתובע רמז לי שהוא מעוניין בבחורות,
לא חשבתי לקבל ממנו טובות•
פחדתי שאם לא אמלא את רצונו, הוא יעשה
צרות לבעלי ולי.
״חשבתי את מי להביא לו ונזכרתי בנעמי.
היא בת אחי. היו לי הרבה צרות
איתה. לפני שש שנים היא נעלמה מהבית
של הוריה ומצאו׳ אותה רק אחרי כמה חודשים
כשהסתבכה עם בחור אחד.
״לקחתי אותה הביתה שלי וחשבתי כי
היא תחזור למוטב. בזמן שהיא היתד, אצלנו
לקחתי אותה כמה פעמים לבית־הסוהר כדי
לבקר את חרבי ג׳ומעה, מחדרה, שהוא אחד
מקרובי המשפחה שלנו. הוא ישב בבית־

תצלומים בלעדיים של וי|וין 1י׳17ד1

מר ש ת ״שוחד האה 3ה.״~
שד המ שפטן הדורזואו
נעצר :״אנחנו חושדים בך שקיבלת שוחד
— לא בצורת כסף אלא בצורת אשה למטרת
מגע מיני!״

הבעל והמכונית
נעצרו
1פ ר רו לי טו ת־־ ה מדינ ה במדינת־ישראל, /שהיא התביעה הכללית, המייצגת את
המדינה במשפטים נגד העבריינים למיניהם,
אין מזל. רק לפני תשע שנים הוכתם שמה
של הפרקליטות בשערוריה רבתי, כאשר
הסתבר כי פרקליט מחוז תל־אביב, יעקב
בר־אור, מי שייצג את המדינה במאות משפטים
חשובים, היה בעצם רמאי ולא היה
לו כלל רשיון של עורך־דין.
הפרשה שהתפוצצה השבוע, אחרי שנעשו
נסיונות לנהלה בסודיות ולהעלימד, מעיני
הציבור, הטילה כתם נוסף על הפרקליטות.
כאשר הובא יצחק קרם ( )57 ביום החמישי
שעבר לבית־המשפט השלום בחיפה, השוכן
ליד בית־ר,ממשלה בו נמצאת לשכתו, הוא
לא עשה את הדרך כשם שעשה אותה ב־
20 השנים האחרונות — כתובע מטעם המדינה.
הוא נלקח אל שופט ללא גלימה,

מכונית הפג׳ו שלהם שנעצרה יחד עם בעלה,
אחרי שהמשטרה חשדה כי במכונית
זו השתמשו השודדים לשם ביצוע השוד.
מאחר שפאר,ימה היתד, צריכה להמשיך
ולפרנס את ילדיה, היא נזקקה למכונית.
פרקליטה, עורך־דין אליהו קידר, כתב בקשות
לפרקליטות מחוז חיפה, ביקש לשחרר
את המכונית. הבקשות לא נענו. פאהימה
נסעה לחיפה, גילתה כי תיק החקירות נגד
בעלה נמצא בידי סגן הפרקליט יצחק קרפ.
היא נכנסה ללשכתו כדי לבקש ממנו לשחרר
את המכונית.

רק פעס
אחת
** ל מה שאירע באותה פגישה נח-
> לקות הדיעות. לדברי חוקרי המשטרה,
רמז קרפ לפאר,ימה באותה פגישה, כי הוא
מעוניין להכיר מקרוב את ארוסתו של אחד
העצורים, אותה פגש בבית־המשפט, כשבאה
לראות את ארוסה בעת שהוצאה נגדו פקד
דת־מעצר.
פאהימה הבינה את הרמז. היא עזבה את
הלשכה, חזרה כעבור זמן כשהיא מלוזה ב
התחלת
של ויקוו

סידרת ת מונו ת זו, בה נראה יצחק קרפ, סגן פרקליט
מחוז חיפה, צולמה לפני שש שנים, בנ שף סיל־בסטר.
שם הכיר מורה ירו של מית ב שם שו שנה ליפשיץ, נראה ב ת מונ ה למעלה בחברתה.

״מאז נעמי הולכת בדרכים לא טובות.
אפשר למצוא אותה בטיילת, על שפת־הים.
אפשר להשיג אותה בשביל 20 לירות. חשבתי
שאני לא אגיד שום דבר לתובע, אשלם
לה 200 לירות ואביא אותה אליו. היא הסכימה.
נתתי לה 100 לירות על־החשבון מפני
שיותר לא היה לי, וסידרתי לה פגישה
עם התובע בבית של מישהו מהמשפחה
שלנו בטבעון. היא היתד, איתו שם רק
פעם אחת ואני מצטערת על מה שקרה לו.
בעצם, כל גבר עושה דברים כאלה. .

״שקד
אחד גדול״
> 1נעמי ג׳ומעה עצמה יש גירסד,
/שונה מסיפורה של פאהימה. נעמי,
צעירה בריאה בת ,23 בעלת קומה בינונית
ושיער שחור, המתגוררת עם בנה בן השנתיים
בבית ישן בדרום העיר, אינה נראית
נרגשת מכל המהומה שהתעוררה בגלל הבילוי
היחיד שבילתה עם הפרקליט יצחק
קרפ.
״כל מה שכתוב בעיתונים,׳׳ אמרה נעמי
לכתב העולם הזה ,״כאילו שכבתי איתו
בשביל כסף, זה שקר אחד גדול. הייתי
איתו רק פעם בדירה של הקרובה שלנו
בטבעון, ולא קיבלתי מפאר,ימה שום כסף
בשביל זה, כמו שהיא אומרת. לא איכפת
לי מה כתבו העיתונים. מסרתי את העדות
שלי למשטרה והם הבטיחו לי שלא יפרסמו
את שמי.״
גידטת המשטרה
בורי העלילה: ני שואיו של חרבי ג׳ו מע ה עם נעמי, כ שמאחוריהם דודתה של נעמי, פאהימה
יצחק. נעמי, שהתגר שה מחרבי, היא ששכבה עם התובע, כשהדודה פאהימה מתווכת בעיסקה.

סוהר בגלל איזה עניין וכשהיא ראתה אותו
שם, הם התאהבו.
״פעם, כשהוא קיבל שלושה ימים חופש,
הוא בא אלינו והם התחתנו. אחר־כך הוא

חזר לבית־סוהר לעוד שנתיים. כשיצא מ־בית־הסוהר
התגלה לו שנעמי לא היתד, כל
כך בסדר. היא בגדה בו עם גבר נשוי מהשכונה.
כשגילה את זה הם התגרשו.

ששמעה פאהימה את דברי נעמי, פר־
^ צה בצחוק :״היא לא שכבה איתו בשביל
כסף? אז מדוע היא שכבה איתוי בגלל שהוא
צעיר ויפה? או אולי בגלל זה שהיא
התאהבה בו? שטויות! היא עשתה את זה
בשביל הכסף ובשביל הנקמה!״

כך ה שבוע בתחנה המרכזית בתל־אביב. לדבריה
לא שכבה עם התובע ת מור ת כסף.

איזו נקמה?
כדי להבין זאת צריך לדלג קצת קדימה
ולהבין כיצד נודע למשטרה כי יצחק קרפ,
סגן פרקליט מחוז חיפה, בילה ליל אהבים
בחיקה של גרושתו של אחד החשודים בתיק
שהוא מטפל בו, בתיווכה של אשת
חשוד אחר מאותו תיק.
המשטרה דאגה להפיץ את גירסתה שלה:
יום אחד הופיעה נעמי ג׳ומעה בתחנת המשטרה
בתל־אביב והתלוננה כי אביה ואחיה
היכו אותה מכות רצח• כשהוזמן האח
(המשך ב ע מו ד )26

-סגן נוקליט מחוז חינה, צחק קוב, בנשף־חשק שהתקיים למי שש שנים

מצי, גוצי

בהמ שך הריקוד, מגיע מגן הפרקליט לידידות קרובה יותר עם המורח
היפה, צובט בסנטרה (למעלה) .מאוחר יותר נמ שכה הידידות
גס בי שיבה, כשהוא מגפף את הנערה (תמונה משמאל) .קרפ הודה אז שזו מסיבתו הראשונה.

יי 8 3

במדינה דת מפרנסת את עצמה ואת אמה. יש לר, טעם
נהדר בלבוש, חוש הומור מפותח, ואישיות
מעניינת.

שגי רווקים
בווילה

זהשותנות

מנדי וחברתה, הדוגמנית
שרה אלי (ב־מטפחת־ראש)
,ליד שולחן־העבודה בבית־הח־רושת
לבגדים אשר ה שתיים פ ת חו ב שו תפו ת.

(המשך

ילופי הנכרי של מנדי ורפי נראים
| | להיות משביעי־רצון לכל הצדדים. היחידה
שמביעה התנגדות לסידור החדש׳
היא אמה של אסתי, שאינה מרוצה מרפי.
אלא שאסתי היא כבר ילדה גדולה, וספק
אם להתנגדות זו יש משמעות.
דבר אחד ברור: לגבי רפי, אסתי איננה
סתם עוד חתיכה. רפי היה מאז ומתמיד
אפוף חתיכות מעולות. גם בתקופת היותו
דייל, גם בתקופת היותו בעל מועדון.
בשביל אחד כמוהו, להישאר צמוד לאותה
חתיכה במשך ארבע שנים — זו תופעה
נדירה.
עד השבוע ישב רפי בוילה השכורה
המפוארת שלו ושל מנדי בסביון, כרווק־

גם לאחר שנודע למנוי על הרומן של
רפי עם אסתי, המשיכה לשמור על ידידות
—לפחות כלפי חוץ — עם יריבתה. כולם
ידעו שאין לטעות ולהאמין שהיא באמת
רחשה לה ידידות יתרה. הסצינה הצפוייה
— של מנוי ובעלה מצד אחד, ורפי ואסתי
מצד שני, כשליריבות בין שתי הנשים
מתווספת התחרות המיסחרית — היא מקסימה
ממש.
בנייה הדדית
*** בן צריד לזכור, שחייהם הפרטיים
]£ /של רפי ומנדי היו קשורים תמיד
קשר הדוק לקריירת־העסקים שלהם. מש־מיציה
את מנדי טוענים שרפי הוא זה
שבנה אותה מחדש, בישראל. משמיציו של
רפי טוענים ששמה המפורסם — בנה אותו.
האמת, כרגיל, היא באמצע: שניהם בנו
אחד את השני: הצלחתו של המועדון נז־

מעמוד )21

חד־משמעיות. הוא אפילו הביא אותה לחיפה,
הציג אותה בפני אימו.
לא יכול היה להיות כל ספק: למרות
כל הרומנים הצדדיים שלו, אפתי זבקו היתר,
האידיאה פיקס שלו. כמו שעון, אחרי סגירת
המועדון בארבע בבוקר, היה רפי קופץ
אליה. למנדי סיפר שהוא הולך לשחות.
מנדי מצידה, נתנה לו להאמין שהיא מאמינה

אהבתו הגדולה של רפי שאולי היא חתיכה
שחרחורת, בעלת פנים יפים, עיניים
גדולות וגוף מצויץ. ילידת ביאליטטוק,
רוסיה, היגרה עם אמה (האב נפטר) לאוסטרליה.
שם פתחה האם מסעדה למאכלים
יהודיים. באוסטרליה התפרסמה אסתי
קודם כרקדנית מצויינת. אחר כדוגמנית
מצויינת לא פחות.
לפני כארבע שנים החליטו האם ובתה
לעלות לישראל. פה, נפל עול הפרנסה
על אסתי לבדה. בעבודתה כדוגמנית, היא
מנדי ב שימלת־ערב מפוארת, ב מועדונ ה המהודר, בסצי־נה
אופייני ת לתדמיתה החדשה בי שראל: מלכת החברה

\ן\ ^11
הגבוהה, שדיפלומטיס, פוליטיקאים, אילי־הון מקומיים וזרים, ש מחו ל שהות בחברתה.

קש למהדרין. אשתו היתד, בספרד עם אהובה,
אהובתו היתר, בלונדון, עסוקה בעבוד־דת
דיגמון.
לא שהחיים בווילה היו משעממים כלבך.
ידידו הטוב של רפי, דייל אל־על אבי
אברמוביץ, הצטרף אליו לשם — אחרי שגם
הוא עזב את אשתו.
כך, מלאה כרגע הדירה בשני רווקי־קש
לא עצובים במיוחד, הכלב של אבי, החתולים
של רפי, התמונות של מנדי ושל
אבי, אותן העביר מביתו.
לגבי רפי ואבי יש בתקופה זו משום
נוסטלגיה מעניינת: השניים היו ידידים עוד
בימי רווקותם, התחתנו באותו זמן, הולידו
בנות שניהם באותו זמן, נפרדו מנשותיהם
באותו זמן. שלא לדבר כבר על העובדה
שהם שותפים כיום (במועדון מנדיס).

זיקיקיו
די־נור

הדוגמה,

שרה אלי, ה שווזפת. של•
מנדי, במ סיב ת ח תונ ת ה
בטיפאני׳ס, עט בעלה, ברני הנסוך — שהוא
ה שותף של ורנר שטראוב — שהוא אהובה
של מנדי. שרה אלי מ שמ ש ת דוגמה למנדי.

ן* רנד שטראוב, בביקורו בארץ ב!
שבוע שעבר, סירב לדבר. ממנדי בספרד
הרחוקה אי־אפשר היה לקבל תגובה.
בארץ, גילה השבוע רפי כי הרומן של
אשתו עם המתחרה שלו הוא הפתעה בשבילו
.״לא ידעתי על זר״״ אמר .״אבל אם
מנדי מצאה את האושר — אני מאחל לה
את זה בכל ליבי. היא פשוט נהדרת וזה
מגיע לד.,״
יחד עם זה, קשה שלא לחזות מראש
את הזיקוקין די־נור שיעופו, כאשר תחזור
מנדי לארץ לא סתם כגברת ורנר שט־ראוב,
אלא כאשתו של בעל מועדון סיפא־ניס
— כשבעלה לשעבר הוא בעל המועדון
המתחרה.

קפת ישירות לשמה הבינלאומי המפורסם
של מנדי. לא היה תייר אירופאי או אמריקאי,
שלא שש לבקר במועדון, לראות במו
עיניו את מנדי המפורסמת. היה זה שמה
שהפך את המועדון למה שהוא.

מלאת מיטמודין
ופיקחית כשד
כמו פיאודלים
״הרי אתה אישי,״ אמרה ׳ תמי לדני בנו-
כחית שני עדים ומזכיר קיבוץ עין־דור.
״הרי את אשתי,״ השיב דני לתמי. בזה
הסתיים הטקס הרישמי של נישואיהם של
השניים.
כעבור זמן מה פנתה תמי למירשם התושבים,
ביקשה לשנות את שם משפחתה
לשיפוני .״למה שיפוני דווקא?״ ,תמה פקיד
המירשם .״מוצא־חן בעיני,״ השיבה תמי.
כעבור מספר שבועות, קיבלה תמי בדואר
הודעה ששמה שונה כבקשתה בתעודת הזהות
שלה. פקידי משרד הפנים לא ידעו,
שתמי שינתה את שמה כדי לשאת את שם
בעלה, לו נישאה בנישואין פרטיים.
כולם מסרבים. כעבור שלוש שנים,
ב־ 1967 קידש אילן רוגוזינסקי בצורה דומה
את יעל צחורי, בקיבוץ עברון, בנוכחות
שני יעדים, מזכיר המשק, ואותן המילים
ממש.
אולם כשפנתה יעל צחורי למירשם התושבים,
ביקשה לשנות את שמה מצחורי
לרוגוזינסקי, סירב פקיד משרד הפנים לעשות
זאת. הפעם, היה כבר בעל ניסיון.
עד שנת 1970 לא עשו שני הזוגות כל
ניסיון נוסף על מנת שנישואיהם יהפכו
לרשמיים בעיני החוק. אלא שבינתיים נולדו
לזוג שיפוני ילד, ולזוג רוגוזינסקי שני
ילדים. שני הזוגות החליטו לעשות ניסיון
חדש, פנו לעורך־הדץ שמואל מינצר.
מינצר פנה לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
ביקש פסק־דין הצהרתי שיכיר בתוקף
נישואיהם של שולחיו. בית־המשפם סירב,
קבע :״שני כני הזוג יהודים, והסמכות להשיא
אותם ניתנה לבית־הדין הרבני.״
מינצר עירער, פנה לבית־המשפט העליון,
בראשות השופט יואל זוסמן, טען שעקרון
חופש־המצפון מחייב כי אזרחים אתיאסטים
כדוגמת שולחיו לא ייחשבו כיהודים ומאמינים
בדת היהודית — ולכן אין לחייב
אותם להיזקק לחוק שיפוט בתי־הדין הרבניים.
חמשת
השופטים לא קיבלו טענה זו,
למרות שעדיין לא פירסמו את נימוקי פסק־הדין.
טוען
מינצר :״בזמן הפיאודלים, עבד
היה חייב להשתייך לפיאודל מסויים ואין
המלך מתערב — רק כאשר יש סיכסוך
בין שני אדונים על עבד אחד. בצורה
זו, עקרון חופש המצפון ותודעת הפרט —
אינם בעלי ערך עוד.״
החי איפה
החופש 7
כאשר הכריז אלי אביבי על תוכניתו
להקים מדינה עצמאית באיזור מגוריו, חוף
אכזיב, לא היו רבים שלקחו אותו ברצינות.
אחד המעטים שכן לקח, היה אלי אזולאי,
מעצב תכשיטים צעיר ( )25 המתגורר ב־

* חד עם זאת, היה זה רפי שבנה את
1תדמיתה החדשה של מנדי — מנערת־שע־רוריות
לאשת־חברר, מכובדת, רעייה ואם
מסורה. לאחר שהפעיל אמצעי־שיכנוע יעילים
ביותר על כמה עיתונאים ועיתונים,
שכתבותיהם על מנדי לא נראו בעיניו,
פסקו הכתבות לדון בעברה, התרכזו יותר
בהווה.
כך, תוך זמן קצר, הפכה מנדי לדמות
מבוקשת בחברה הישראלית• שגרירים ודיפלומטים,
אילי־הון ופוליטיקאים, התחרו
על התענוג להיראות בחברתה.
לא שהיה זה מאמץ גדול מוי: להיות
בחברתה של מנדי היה באמת תענוג. היא
אשת־שיחה מבריקה, פקחית כשד, טבחית
מצויינת — ואשד, מלאת מיסתורין. לאחר
חמש שנות נישואין לצידה, טוען רפי עו
היום. שהוא אינו בטוח שהוא מכיר אותר,
באמת. אלופי חברה כפוקה הירש היו מעריציה
הנלהבים ביותר.
כך, הפכה מנדי לכוכבת החברה הגבוהה
בישראל — והמועדון שלה לסנסאציה.
כל זה — ישתנה מעתה. כיצד ישפיע
הגבר החדש, על הפרק החדש, בקריירה
המרתקת של מנדי — נותר לחכות ולראות.

אזולאי
וידידה מעשנים
אסור

ל הא מין

באדם

העולם הזה 1759

ה 1א צפזי לגיו־זש מהארץ -הי א אומרת:

עיצרו! הזא אבי בג
ך* ס בולטים כמו צנון׳ כשהם עומדים
1 1ליד החומר האנושי הרגיל, המתגודד
מדי יום ליד גדרות בית־המעצר של אבד
כביר, מחליף דרישות־שלום בצעקות עם ה־דיירים
בפנים. היא -יפהפייה, בעלת קומה
בינונית וגוף נהדר, המובלט. על־ידי מכג-
סיים הדוקים. פנים נאות, שיער שחור
פזור, עיניים שחורות רושפות, ואיפור
עדין אך מיקצועי, המבליט את יופיין
עוד יותר. הוא — ילד בלונדי מקסים,
בעל תסרוקת חיפושיות, חיוך מלאכי ובגדי
נסיך־אגדות. אין עובר־ושב שאינו
עוצר להתבונן בהם.
דינה אשרף בת ה־ 25 ובנה בן השנה וארבעה
חודשים, מגיעים כל יום במונית
לגדר־התיל של אבו־כביר. ברגע שהם יורדים
מהמונית, מכריזים העומדים האחרים ליד
הגדר, המכירים אותם כבר, בזעקת־אימים:
״תקראו להאנם. לקרוא להאנס.״
קוראים להאנם. הוא קרב לחלון, וצועק
את שאלותיו לדינה. היא עונה את תשובותיה,
מספרת לו מה שלום הילד, ונפרדת
— עד למחרת.

ך* אנם הקשטטר > )26 הוא אזרח
| | אוסטרי שהגיע לישראל ב־ , 1967 יחד
עם אשתו כריסטין. הצעיר גבה־הקומה ו־יפה־התואר,
הלבוש תמיד אלגנטית, השתקע
בארץ כאזרח ארעי, מצא עבודה, כפקיד־טכני
במשרד המטפל בפיצויים מגרמניה.
גם אשתו מצאה עבודה באותו משרד.
ב־ 25 לאפריל, נעצר האנס על־ידי משטרת
תל־אביב. בפני שופט השלום יהודה טריי־ביש
ביקשה המשטרה הארכת מעצרו, גילתה
כי נתקבלה מהאינטרפול בקשה לעוצרו,
כהקדמה לבקשת־הסגרה מממשלת אוסטריה.
הסיבה: האנס חשוד בגניבת מכשירי חשמל,
ב־ ,1962 בשווי של 400 אלף שילינג
אוסטריים מהחברה בה עבד בחור פקיד
טכני.
השופט נעתר לבקשה, מעצרו של האנס
הוארך, ונראה היה כי ברגע שיגיעו מיס־מכי
בקשת ההסגרה, יגורש הקשטטר לאוסטריה.

לא שכאן

נכנסה לתמונה דינה אש־

דינה ( )25 עלתה עם משפחתה ארצה
מצפון אפריקה לפני תשע שנים. זמן מה
היתה בקיבוץ, החליטה שזה לא בשבילה,
עברה לתל־אביב, מצאה מאז את פרנסתה
כמגישה בבארים ובמועדוני לילה, מסעדות
ובתי־קפה שונים.
השבוע, התייצבה בפני בית־המשפס, תבעה
לעכב את הליכי הסגרתו של האנס:
״הוא האבא של הילד שלי,״ הצהירה .״אינני
מוכנה שהוא יעזוב את הארץ — מבלי
לדאוג לי.״
מבחינה משפטית, היה זה צעד מבריק
— לפחות מבחינתו של האנס. אם יחליט
השופט להיענות לבקשתה של דינה, לא
למרות

אכזיב,
חיפה.
בהסתמך על הצהרתו של אביבי, האמין
אזולאי המזוקן, המנהל אורח חיים היפי,
כי במדינה החדשה שורר חופש הפרט,
מעל ומעבר למה ששרר במדינת ישראל.
וחופש הפרט, כידוע, כולל גם את חופש
עישון הסמים.
סכין כגב. השבוע, נחל אזולאי אכזבה
עמוקה. בפלישה חסרת תקדים בין מדינות
ידידותיות, התלבשו כוחות המשטרה של
מדינת ישראל, מלוזים בכלבים מאומנים,
על אזרחיה החופשיים של מדינת אכזיב,
הפכו את מגוריהם, גילו את כל החשיש
שהוחבא במדיגה־שלא־קמה.
אזולאי, וכן כמה צעירים וצעירות היפים,
תיירים כולם, נעצרו. לאחר שעות ספורות,
שוחררו כל הזרים — ורק אזולאי, הישראלי
הובא בפני שופט, שם הוארך מעצרו
בעשרה ימים כחשוד בהחזקת מאה גרם
חשיש.
וכאילו לא די צער וכלימה היו לו במעצר
זה, הוסיף ראש מדינתו החדש, אביבי,
חטא על פשע, נעץ סכין בגבו, כאשר
העולם הזה 1759

החשוד

האנס הק שטטר 26הח
שוד בגני ב ת סחורה ב־
400 אלף שילינג אוסטריים, שאת הסגרתו
ביקשה ממ שלת אוסטריה. בישראל, עבד הק־שמטר
כפקיד, נסע במוסטאנג ובילה בבארים
עס ידידים, שה שאירו מאות ל״י ללילה.

שכתובתו

הקבועה

היא

האשה והילד

דינה אשרף, מגי שת־בארים ב ת , 25 הטוענת כי העצור הוא
אבי בנה דו רון (לידה ב תמונ ה) ,תובעת שלא להסגיר אותו
לאוסטריה, עד שלא יבטיח קיום נאות לבנו .״לוא היתה ב שע תו לסובלן דינה שכזו,״ הגיב
ה שבוע מ שפ טן תל־אביבי מפורסם ,״לא היה האיש מוסגר לידי של טונו ת ארצות־הברית.״

תוכל ממשלת ישראל להסגיר את האנס.
בקפה רוול התל־אביבי, סיפרה השבוע
דינה לכתב העולם הזה את סיפורה*
את האנס היכרתי לפני שנתיים בערך,
במועדון לילה ששם עבדתי. הוא היה בא
לבלות שם כל לילה עם חברים שלו. הם
היו משאירים על השולחן 600—500 לירות
כל פעם.
התיידדנו, והתחלנו לצאת. כשגיליתי שאני
בהריון, ביקשתי ממנו כסף לעשות הפלה.
האנס לא רצה לשמוע על זה. הוא אמר
שהוא רוצה את הילד שלו. אמרתי לו
שאני לא יכולה ללדת את הילד בלי להתחתן
איתו. המשפחה שלי לא תראה את
זה יפה. אז הוא שיכנע אותי שהוא יילך
לקבל גט מאשתו, ויתחתן איתי.
אבל הוא דחה את זה כל פעם, עד שנהיה
מאוחר מדי לעשות הפלה.

ך יום שילדתי את דורון, האנס נעלם.
^ נשארתי לבד, לא היה לי למי לפנות
לעזרה. החזקתי את התינוק כמה חודשים
בויצו ירושלים, עד שהייתי מוכרחה לקחת
* מאחר שהיא אורחת קבועה של קפה
זה, ובעבר נהגה לבלות שם הרבה גם עם
האנס, הז מינה דינה אחדים מהמלצרים,
שיעידו בפני הכתב. אותם מלצרים שהזמינה,
אישרו בפני הכתב כי אכן נהג האנס
להודות בג לוי שהילד הוא בנו שלו.

הכריז בפומבי :״אני לא מרשה שיעשנו
אצלי חשיש.״
חינוך המנהל הפליק לשמיניסטים חוגגים

אחת לשנה, בשליש השלישי,
בגימנסיה הרצליה בתל־אביב את
מנטל. החוגגים הם תלמידי השמיניות, שבעוד
שבועות מעטים מסיימים את לימודיהם,
מתחילים לדגור לקראת בחינות הבגרות
הקרבות והולכות.
יום בלו־

ביום בלומנטל מאפשרים לשמיניסטים שרובם
ככולם בילו את ארבע השנים האחרונות
בין כותלי המוסד, להשתלט עליו, לנהל

אותו במיטב כשרונם.
רק כלי מים. בשבוע שעבר, הגיעו
השמיניסטים לגימנסיה ביום בלו מנטל בתלבושות
ססגוניות מטורפות, כולל פיז׳מות
ופיאות נוכריות.

אותו משם, כי אמרו לי שרוצים למסור
אותו לאימוץ. החזרתי אותו אלי לדירה,
לקחתי מטפלת, במחיר של 600ל״י לחודש.
אני
לא מתלוננת על הכסף. אני מרוויחה
טוב, והצלחתי במשך השנים לשים
כמה אלפים בצד. רק מה? הייתי לבד.
האנס נעלם. ידעתי איך למצוא אותו, אבל
לא רציתי לרדוף אחריו בכוח.
עד שבמקרה, יום אחד אני יושבת עם
הילד ברוול — ופתאום נכנס האנס. הוא
ניגש אלי והסתכל על הילד. ככה חזר
אלי, וחזרנו להיות יחד. הוא היה מתגאה
בפני כולם שדורון הוא הילד שלו.

וביקשתי שיקחו אותי אל האנס. ידעתי
איפה יש לו חדר.
הביאו אותי לשם, והוא היה באמת בבית.
אבל לא לבד. היתד, לו שם בחורה אחרת.
הוא היה שיכור וגירש אותי החוצה באיום
באקדח.
יי 1
ץ* מה ימיה אחרי זה הוא הופיע אצלי,
^ והתנצל. הוא אמר שריה שיכור, ושהוא
מתחרט, ושהוא רוצה אותי ואת הילד. הוא

מ רו תזאת, הוא עזב אותי שוב
/פעם. שוב פעם נשארתי לבד.
אחרי כמה זמן, פגשתי בחור אחר, גם
אוסטרי, שעבד בתור מלצר במסעדה הסינית
של מנדי. נהיינו חברים, והוא הבטיח לי
להתחתן איתי ולקחת אותי איחו בחזרה
לבית שלו באוסטריה.
הוא ביקש ממני כסף להכין את הנסיעה,
ואני נתתי לו 9,000ל״י. הכסף נעלם, וגם
הבחור.
היגשתי נגדו תלונה למשטרה, אבל את
הכסף לא קיבלתי בחזרה. הייתי מיואשת.
יום אחד ישבתי בקפה, וחברים הכניסו לי
ל.ם.די. לקפה. לא ידעתי מה איתי, בכיתי
הם פתחו את היום בחלוקת ציונים למורים.
הפרס הגבוה ביותר ניתן לעימנואל
ברנשטיין מורה לביולוגיה, שנבחר למורה
הפופולארי. כן הקריאו מערכונים עוקצניים
למדי לכבוד המורים שלא פסחו גם על
מנהל הגימנסיה, ד״ר כרמי יוגב.
לקראת יום בלו מנ טל, הוסכם שהשנה,
שלא כמו בשנים קודמות, לא ישתמשו הש־מיניסטם
במים. בהמשך תוכניות היום, כיי
בדו השמיניסטים את ההסכם. אך בתום
הטקס, החלו דווקא השביעיסטים להשתמש
בדליי מים, על מנת לרענן את הנרדמים.
אז הצטרפו גם השמינסטים העליזים ל־חינגא
הרטובה.
חידה פסיבודלית. לאחר דקות מס-
פר של פעילות רטובה, הופיע הד״ר יוגב,
ניפץ את השמחה בדרישה מהתלמידים להת־כנס
לכתות. דרישתו של ד״ר יוגב נגדה
את תוכניותיהם של השמיניסטים לגבי
יום בלומנטל. לפתע, הופיע בזירה שמיניסט
בשם יוסי חזאי, כשבידו דלי מים. לפני
שהספיק להבחין במנהל, הבחין הלה בו•
ד״ר יוגב הזעיק אליו את חזאי, הפליק
כמה מכות ידידותיות על עורפו. חברו של

הפרקליט

עו רן־ ה דין אהרון בנימין,
פרקליטה של
דינה אשרף, טו ען שעל בי ת־ה מ שפט הישראלי
לדאוג לאינטרסים של הילד הישראלי
דו רון — לפני האינטרסים של• אוסטריה.

קבע איתי פגישה ל־ 28 לאפריל, שנלך ל־משרד־הפנים
ונרשום את דורון בתור הבן
שלו.
שלושה ימיט לפני שהיה צריך לבוא,
עצרה אותו המשטרה.
יוסי, אלי הוכברג, הרים קולו, קרא לש־מיניסטים
הזועמים :״הבה נצעד לחדר המנהל.״
״בוא
הנה תלמיד,״ .קרא לעברו ד״ר יוגב.
אלי נגש אליו בצייתנות. המנהל הסתער,
תפסו בעורפו, טילטל אותו במרץ, חבט
בו בחיבה. עד כדי כך בחיבה, שעל גופו
של אלי נותרו סימנים פסיכודליים.
השעייה. ברגע זה נסתיים
טל. התלמידים ניכנסו לכיתות, קיימו סימפוזיונים
סוערים בשאלה :״האם מותר למנהל
להרים יד על תלמיד?״ תוצאת הסימפוזיונים
היתד, מפתיעה — ומיידית. אלי
הוכברג ויוסי חזאי הוזמנו להדר המזכירות,
שם נמסר להם שהושעו מבית־הספר.
רק לאחר שוועד השמיניות פנה למנהל,
הוחזרו השניים ללימודים.
יום בלומנ־

הגיב על כל הפרשה המיימית ד״ר יוגב:
״אינני מוכן להגיב. את ההתדיינות שלי עם
התלמידים אני עורך בתחומי בית־הספר
בלבד.״
כן. השאלה היא רק — איך?

עירום מתהת לגלי מ ה
המשך מעמוד )23

׳הופיע במשטרה, סיפר כי היכה את אחותו
גפני ששכבה עם התובע( .כאילו שתובע
ה לא כבוד בשביל המשפחה).

השוטרים הנדהמים העבירו את עדותו ל-
ושטרת חיפה. שם הורה רב־פקד חיים פרגול
לעצור את נעמי ואת פאהימה, שקיבלה
:ינתיים חזרה את מכונית הפג׳ו שלה.

עד כאן הסיפור שהופץ על ידי המשטרה.
וולם לפאהימה יש גירסה קצת שונה. היא
עצרה בצהרי היום בשבוע שעבר, כאשר
זני ילדיה (ילדה בת 6וילד בן )14 מסתו־בים
ברחוב. השוטרים לא הניחו לה, לדדיה,
להכניס את הילדים הביתה, לקזזו אווה
למשטרת הנפה הצפונית. משם נלקחה
משטרת חיפה, שם נחקרה בשעות הערב
די רב־פקד פרנקל עצמו. סיפרה פא-
,ימה :״רציתי לחזור הביתה. דאגתי לילדים
זלי. ידעתי שהם ברחוב ואף אחד לא דואג
הם. זה היה נורא. לכן נכנעתי ללחצים
1ל החוקרים ואמרתי כן גם על דברים
ולא היו. רציתי לחזור לילדים שלי. האמת
יא שנעמי והתובע היו רק פעם אחת

האם אומנם דרש הפרקליט, או רמז, כי
תמורת אספקת נערות למגעים מיניים, יבצע
שירותים לנאשמים שהוא מטפל בתיקם? או
שמא נפל קורבן לאי הבנה? על כך יוכל
לפסוק רק בית־משפט בפניו יובא לדין.
מכריו של קרפ סבורים כי נפל קורבן
לחולשתו הנשית .״הוא חלש אופי בענייני
נשים ומין,״ אמר אחד ממכריו ,״הוא אפילו
נאיבי קצת בעניינים אלה. אבל מצד שני
הוא אדם ישר. איני יכול להעלות בדעתי
שהוא עשה מעשה בלתי חוקי כדי לספק
את חולשתו.״
חולשה טבעית
י* ולשתו של סגן סרקליט־המחוז
ן | לנשים, אינה גילוי חדש. חבריו בפרקליטות
לעגו לו, כשתמיד השתדל לקבל לידיו
את הטיפול בתיקים הנוגעים לפשעי־מין.
במסדרונות בית־המשפט בחיפה זוכרים
כי במקרים מסויימים, העירו לו שופטים
במדינה עדות
הפיה רשמית
לפגתריס השחורים
חגיגות המימונה, שנערכו בירושלים בחודש
שעבר, כבר נשכחו מכל לב — מלבד
ליבה של משטרת ירושלים. זו, העלתה
בשבוע שעבר את השמחה מחדש, כאשר
הגישה לבית־המשפט כתב־אישום נגד חמישה
ממנהיגי הפנתרים השחורים בירושלים
על חלקם בהתפרעויות שהיו בעת החגיגות.
הזמרת סרחה. כתב־האישום היה ה־מיסמך
הרשמי הראשון בו הוכרו הפנודרים
כגוף. בעוד שלפני שבועות ספורים בלבד,
ניסתה המשטרה להתעלם מקיומו של גוף
זה, וקציני המשטרה התעקשו לדבר רק
על ״קבוצת עבריינים צעירים,״ או לכל
היותר על ״נוער שוליים,״ הרי שעתה, ב־כתב־האישום
נגד האחים רפי ( )20 וסעדיה
( )21 מרציאנו, ראובן אברגיל 28 חיים
תורגמן ( )23 ודניאל סעיל ( )40 טענה המשטרה:

18 לאפריל, בשעה ,13.30 הנאשמים,
עם אנשים אחרים המשייכים עצמם לפנתרים
שחורים, החלו מתנהגים באופן פרוע —
צעקו, הפריעו לחוגגים בחגיגות המימונה
שנערכו בגן־סקר בירושלים, עלו בכוח על
במה שעליה היה מופע בידור, דחפו ותקפו
שוטרים וסדרנים, זרקו מעל הבמה כיסאות
שפגעו בחוגגים ובשוטרים, וזמרת שהופיעה
אותה עת על הבמה נאלצה לברוח.״
התפר עויו ת.
מתאר:

זו הי מכונית הפג׳ו ה שייכת
יצחק, בה ה שת מ שו שודדי
רה. ה מכונית הוחרמה אחרי מעצר הח שודים בביצוע השוד. הקשר בין
ן הפרקליט החיפאי נוצר אחרי שניסתה לשחרר מההחרמה את ה מכונית

מנית ושמה חששה

!ל •הגיסה בטבעון ולא כמו שהכריחו
תי להגיד, שהם היו כמה פעמים.״

* ר סיפ הפאהימה וגילתה :״כל הסי)
פורים בעיתונים כאילו מישהו הרביץ
עמי ואז היא התלוננה במשטרה אינו נכון.
א הלכה לבד וסיפרה את כל הסיפור כדי
שות נקמה בחרבי ג׳ומעה.
״אחרי שג׳ומעה גירש אותה, כשתפס
תה בוגדת, הוא התחתן עם אשה אחרת.
שה השניה שלו היא בחורה יפה מאוד
:מי לא יכלה לסבול את זה שהוא התיז
איתה. בגלל זה התפוצץ כל העסק.
בי נמצא עכשיו במעצר יחד עם בעלי,
יוד בשוד. הם לא אשמים. אשתו של
בי היא עכשיו בהריון. אז נעמי ניצלה
ההזדמנות כדי לנקום בהם. היא הלכה
שטרה וסיפרה את כל הסיפור.״
:אשר לעצם קיום היחסים בין יצחק קרפ
ץ נעמי ג׳ומעה אין כל מחלוקת. קרפ
מו אמר לשופט בפניו הובא עם מעצרו:
1הכחשתי ואינני מכחיש שקיימתי יחסים
אשה מסויימת, שפרטיה מופיעים בעדו־אבל
אני מכחיש בכל תוקף שהדבר
!זה בתמורה לשירות כלשהוא, או שטחתי
מ שהו ...הכריחו אותי להודות
9קשר בין קיום היחסים לבין מילוי
קידי — ואז אוכל להשתחרר מהמעצר
!ירסום. מאחר שחששתי שהפירסום יביא
ז על משפחתי, נאלצתי למסור הודאה
סח שיניח את דעתו של החוקר.״

י — 26

לפאוזינזה ולנעינז
סניף תנובה בפאהימה
(מימין)
בה היא נוהגת.

שלא ייכנס לפרטים, כאשר הירבה לחקור
עדים במשפטי אונם. קרם, הנשוי לאשה
המכהנת כקצינת־מבחן, ואב לשני ילדים
שנולדו לו בשנים המאוחרות, הוא עורך־
דין ותיק המשרת בפרקליטות מאז קום המדינה.
בעבודתו
המשפטית לא היה רבב. אולם
נראה שמבחינה אישית היה מתוסכל. כאשר
צולם לפני שש שנים בעת שבילה במסיבת
חשק שנערכה בחיפה, כשהוא רוקד בחברת
צעירה, גרם פירסום התמונות לסערה בחיפה•
איש לא יכול היה לתאר לעצמו שהפרקליט
הייקה המהוגן יתהולל כנער צעיר
בחברת הבוהמה.
כאשר היה נפגש עם נערות, וביחוד צעירות,
קשה היה לו להסתיר את להיטותו.
כתוצאה מכך כמעט והסתבך פעם בפרשה
דומה לזו שהתפוצצה השבוע.
הוא בילה במקום מסויים בתל־אביב, שבעליו
חשב שקרפ יוכל לסייע לו בעניין
מסויים. בעל המקום כיבד אותו במזון ומשקה,
ואף שלח אליו צעירה אשר החלה
לפלרטט עימו.
כאשר נודע לקרפ מאוחר יותר כי אותה
צעירה לא היתד, אלא יצאנית, סרב להאמין.
הוא היה משוכנע כי הנערה באמת הוקסמה
מאישיותו. אולם הוא ניתק את קשריו עם
בעל אותו מקום וסרב לענות לו כשהוא
טילפן אליו.
חולשה מעין זו עדיין אינה פשע או עבירה.
היא אנושית אפילו אם היא #תגלית
בבעל משרה כזו של קרס. גם מתחת לגלימת
התובע הוא נשאר בשר ודם.
השאלה היא רק, האם ניצל הפרקליט את
כוחו וסמכותו כדי לספק את יצריו: ואם
נתן שירותים, מחוץ לשורת־הדין, בשל חולשתו
האנושית הטבעית?

ממ שיך כתב־האישום ו
לאחר
שהורדו הנאשמים, עם אחרים שהיו
עימם על הבמה, המשיכו בצעקות ובשריקות,
נתאספו יחד על הכביש בשדרות בן־
צבי שבקירבת גן־סקר, מי בעמידה ומי בישיבה,
ובתור עוברי־דרך התנהגו באופן שהפריעו
את תנועת כלי־הרכב.
מכאן פנו הנאשמים, יחד עם אחרים,
שוב פעם אל מקום החגיגות בגן־סקר, הפעם
— עם כרזות וסיסמאות. הם התקהלו שם
כדי להוציא לפועל מטרה משותפת —
דהיינו, להפגין, להתפרע, לצעוק, ולהם וך
את הסדר הציבורי. התנהגותם זו נתנה
לאנשים בסביבה יסוד מתקבל על הדעת
לחשוש, שהנאשמים יפרו את השלום. ואכן,
תוך כדי כניסתם לגן, החלו התפרעויות וקטטות
בין הקהל מצד אחד לבין הנאשמים
מצד שני, יהשלום הופר — מבלי כל עילה
מספקת• שעה קלה לאחר מכן נאספו שוב
כל הנאשמים, ביחד עם אחרים — פרט
לדניאל סעיל, שנעצר על־ידי המשטרה כבר
קודם — עברו מהגן לכביש, והמתינו לבואה
של ראש הממשלה. כשנודע להם שהיא
לא תגיע, רצו בצורה פרועה, בצעקות
איומות, לכיוון סככת הנכבדים. הפילו גדרות,
הפרו את הסדר הציבורי, ואף ניסו
להתפרץ פנימה לתוך שטח שנועד לנכבדים.
שוטרים וחיילים מנעו זאת בעדם.
בעיטות לא חוקיות. בכך לא נסתיימו
עלילות הפנתרים. בכתב־אישום שני,
הוסיף וטען פקד יצחק פרגי:
״באותו יום, לאחר שהצליחה המשטרה
לעצור כמה מהמפגינים, וביניהם סעדיה
מרציאנו, ראובן אברגיל, ודניאל סעיל —
הופיעו בשעה 19.30 רפי מרציאנו וחיים
תורגמן, יחד עם שלושים אנשים, במשטרת
ירושלים במגרש הרוסים, ודרשו את שיחדור
העצירים. סעדיה מרציאנו וראובן אבר-
גיל, עם אחרים, ידו אבנים לעבר השוטרים
דאוד פואד, אהרון אוחנה ומרדכי ברקת,
שמילאו אותה שעה את תפקידם. כשנעצרו
הנאשמים על־ידי השוטרים, תקפו את השוטרים
בסריטות, מכות ובעיטות שלא כחוק.״

בוטיק לקרמיקה !£.
שייך לשני בחורים צעירים 25 אריה רצין
וגדי פינקל שטיין, המציעים למכירה יצירות
של 15 אמנים. אין להם כל הכנה מיסחרית
או א מנו תי ת מוקדמת, אבל הם החליטו לפ תוח
את הבוטיק מכיוון שהתפעלו מן הגוון
המודרני י ה מיו חד ב מינו של המיני־סטור.

ך* עם, כשיהודי רצה לפתוח חנות^
! מכולת או בגדי־גברים, הוא היה פותח
חנות־מכולת או בגדי־גברים וזהו זה. קליינטים
היו נכנסים, קונים, ושלום על ישראל.
לא עוד. השתנו הזמנים. ראשית — היום
לא פותחים יותר חנות מכולת או בגדים.
היום פותחים בוטיקים, ושנית, עושים את
זה בעזרת אנשי יחסי־ציבור ומערכת פיר־

תזכיר

גיולות הדיון
לחיילות

בבסיס נזסויים של צה״ל ני תנות לחיילות
ב אופן חופ שי גלולו ת נגד ה ריון, ללא פי קו ח
רפואי — כך. גילה לרא שונה העולם הזה
(.) 1742

אחרי פירשום זה, הגיש ח״כ מרדכי
עופר (המעדן) שאילתה לשר-חביטחון.
בשבוע שעבר הכחיש דיין כתשובתו, מעל
דוכן הכנסת, את הידיעה, וטען כי ה חיילות
יכולות רק להתייעץ עם קציני-
רפואה.
הידיעה המקורית של ״העולם הזה״
היתה בדוקה ונכונה.

בוטיק רכלות

עירית לביא לבו שו תבש מלו ת חופה, לקראת
התצוגה החגיגית שהיתה צריכה להתקייט
בערב הפתיחה. ה דוג מניו ת הצליחו להגיע
עד רחבת ההופע ה של דייב קארול, אבל
בגלל הדוחק לא התקיימה התצוג ה עצמה.

נהג ש הפ ך למיליונר פותח ״בוטיקים למען הציתיזם״

גנסדווו הבוטיקים
סטור.

מראה כללי של מרכז הק
ניות
החרש: הלונדון מיני־

לא רק השם והכסף, אלא גם ה מתכונ ת הארכיטקטונית מיו
באים
מן החוץ: עשרים ו שמונ ה בוטיקים המרוכזים, א חז לייד השני,
בשני מיסדרונות ארוכים וצרים. מיני־סטור נוסף בן 5ו בוטיקים,
ייפתח באחד ה מ קו מו ת המרכזיים בתל־אביב בעוד כחצי שנה.

סטור, הכניס רווחים כבר בערב הפתיחה.
מנהלו -ד! ראלי ישראלי — הוא גם מנהלם
של חמי שה בוטיקי ם אחרים הנו שאים רווחים.

גרמניה, כסוף השיער .״חוץ מזה הייתי
גם בצבא, משנת 51 עד .53 אבל זה לא
מצא חן בעיני. המיקצוע — זאת אומרת.
אז נסעתי לאנגליה. את לונדון כבר חיברתי,
כי גרתי בה במשך עשר שנים — משנת
39 עד .49״
לאחר שחזר ללונדון שנית, בהצלחה, הוא
החליט לחזור לישראל שנית. אבל זו לא
ההצלחה הכספית שמעניינת אותו .״זה בשביל
הציוניזם,׳׳ הוא אומר .״הבוטיקים האלה
מושכרים במחיר אפסי 300 .עד 400
ל״י לחודש. אני לא מצפה לרווחים מדמי־השכירות
האלה. הייתי מרוויח יותר אילו
הייתי שם את סכום ההשקעה בבנק.״

כים והמשקאות, חיסלו במהירות את ההבדלים
בין בעלי כרטיס ההזמנה ובין כאלה
שדווקא לא היה להם כרטיס כזה.
תצוגת האופנה התבטלה גם היא, לאחר ש־דוגמניות־הצמרת
הישראליות, לבושות בשמי
לות־חופה של אחד הבוטיקים, הושמו במצור
מעריץ של מאות סקרנים. שאר בעלי
הבוטיקים פחדו לסכן את דגמיהם, העדיפו
לדחות את התצוגה לתאריך מאוחר יותר.
האירוע המאורגן ביותר בערב הפתיחה
של המיניסטר, היה בזאר האמנות. כעשרים
ציירים ואמנים אחרים, שאורגנו ע״י הציירת
שרה אסף, הציגו את יצירותיהם ברחבה
סגורה סמוכה. אבל נטיותיהם האמנותיות
של תושבי תל־אביב, כנראה אינן מפותחות
כל־כך כמו נטיותיהם החברתיות. התוצאה:
הבאזר, שהוקם על פני שטח גדול ומרווח,
נשאר כימעט ריק מאדם, ומקונים במשך
כל ערב הפתיחה.
לא זכה אף למחצית ההצלחה לה זכו
דוכני הסנדוויצים והמשקאות.

סום, הופכים את זה לאירוע חברתי נוצץ.
כך עשתה קבוצת משקיעים, שבראשם
יהודים טובים מבריטניה, שפתחו השבוע
שורת חנויות — אלפי סליחות, בוטיקים
— בבניין־המגורים והעסקים הענק נווה־אביב,
שברחוב איבן־גבירול בתל־אביב. למי
שלא מבין בעניינים, נדמה היה שבסך־הכל
פתחו שם כמה חנויות בגדים, גלריה, חנות
גבינות, סלון־יופי, חנות ציוד ספורט, וכדומה.
אבל מי שמבין, ידע שמדובר באירוע
חברתי חשוב ביותר. לאירוע כזה, מי
לא יבוא?

בוטיק ציווים

ך* רור שבאווירה אינטר־נציונאלית
*4דחוסה כל־כך, קשה היה לערוך תצוגת־אופנה,
או קבלת פנים למוזמנים, כפי שתוכנן.
ההמונים הרעבים התנפלו על הכרי

* מהדכ רי ם, באותו אירוע — לא היו:
^ לא היתר, תצוגת אופנה, לא היה כיבוד
קל, ולא היתד, אפשרות לראות כלום. מכל
התוכניות הגדולות נשארו רק יהושוע רבי-
נוביץ, ראש העירייה ובוב קארול מהסינג־סינג
.״הערכנו את מיספר הסקרנים בכמה
מאות״ ,הסביר את התקלות איש יחסיר,ציבור
יורם יצחקי :״לא ציפינו להתנפלות
המונית של אלפי איש.״
אי־אפשר היה להאשים אותו. וכי מי יכול
לתאר לעצמו את התפתחותה העצומה של
האינטר־נציונאליות בקרב התל־אביבים?
ההמונים האינטר־נאציונאליים, שנדחסו באלפיהם
לתוך שני המעברים הצרים של הקומפלקס
החדש, שזכה בכינוי המרשים
,מיני־סטור — לא הגיעו לשם מתוך סקרנות
ותאוות חגיגות סתמית. הם הבינו תיכף ומייד
שבמיני־סטור הם ימצאו אווירה, אינטר־נאצ־יונאלית
ובין־לאומית, החסרה להם כל כך
בארץ.
והם צדקו. הגוון האינטרנציונאלי של ה־מיני־סטור
התחיל כבר מהשם. לא היתד, זו
,רשת חנויות,׳ ואפילו לא, מרכז בוטיקים׳
— אלא מיני־סטור. לא פשוט.

י * רושם האנגלו־ם קם י של העניין
( | התחזק לאחר פגישה עם אחד משני

בוטיק לבגדים ב ״

של דייב מסלון לתסרוקו ת דייב, בפתח ה בוטיק
בלאו־אפ, השייך לה ולבעלה. מחירי
הבגדים בבוטיקי ם של המיני־סטור גבוהים
אפילו יותר מאלו של הבוטיקים בדיזנגוף.

המשקיעים העיקריים במיני־סטור — אדולף
גרייסון. אדולף, שהינו בעל רשת של 2000
בוטיקים ברחבי אנגליה, ואשר השקיע ב־מיני־סטור
למעלה ממיליון דולאר( ,מתוך
ההשקעה הכוללת, הנעה בין שניים וחצי לשלושה
מיליון) הגיע לערב הפתיחה ישר
מלונדון.
ללונדון עצמה הוא הגיע בסוף שנות החמישים,
לאחר שהכנסותיו מעבודתו — כ־מסגר
וכנהג־מונית — בישראל, לא השביעו
את רצונו.
״הייתי -בעלגולע״ אומר המיליונר יליד

הנקרא גביניה, מלא בג בינו ת הולנדיות וצרפתיות אמיתיות.
הגברת דחודה, בכובע הולנדי מסורתי, ובעלה, ה שקיעו את
יותר מזה לא היה דרוש, היו ת ודמי ה שכירות של בוטיק אחד הם נ מוכי ם להפליא.

בוטיק גבינות

קולנוע

בחינה לקהל :
תיאטרון חי
או?ולנוע מכאני ז

אזרחים

״לפניכם שיר אימתני על המוות, על מלך
ועל ליצן שנפגשו בארמון אסקוריאל במדריד
...שיר על מישחק שהוא פולחן,
פולחן המבקש להתמודד עם המתת, לדחות
אותו, להתעלם ממנו. שיר על פולחן ומתת.״
הסברים אלה המתנוססים בראשו של דף
משוכפל תחת הכותרת :״ אגו ד ת הסטודנטים

תל־אביב

ב אוניבר סיטת

תיא טרון

האוניברסיטה,״ מבהירים מעל לכל ספק שההצגה
עליה מדובר, אסקוריאל של מישל
דה־גלדרודה, אינה מייועדת לבידור ולהעלאת
מצב־הרוח של הקהל. למרות זאת,
היו בכל זאת לא מעט צעירים שבאו בליל־שבת
לאולם התיאטרון שבבניין מקסיקו,
באוניברסיטת תל־אביב, כדי לחזות בניסיון
יוצא דופן.
על הבימה הקטנה — כמה מיפלסים, שני
טורי מדרגות קטנים, כיסא אחד, ושלושה
שחקנים עוטים שחור וזהו.
אין מוסיקה, אין אפקטים המושמעים מ־רמי־קול,
אין מישחקי־אור, אין תפאורה
צבעונית. את מקום כל אלה יצטרכו למלא

נסיון של תיאטרון האוניברסיטה, תלוי במידה
רבה בנכונות הקהל לראות נסיונות.
בין נד, וכה, כל הקושרים גורלם במוסד
הטרי, מתכוונים בבל הרצינות להתמיד בדרכם.
ומי יודע, אולי מכאן תצמח התקווה
הגדולה הבאה של הבימה הישראלית וד
שרוייה בערפל.

הדודאים
לא מתאמצים
כשהופיעו הדודאים, מאוחדים שוב, על
בימת פסטיבל־הזמר, ושרו ״לא נדע הלילה,״
היה ברור לכולם: אולי לא נדע
הלילה פיזמון טוב, מהו, אבל בטח נוכל
לדעת מי הוא מבצע טוב. כזה שאפשר
לומר עליו בשקט שהוא לא מתאבן, כשהוא
עולה על הבימה, שאינו מקבל הת־כווצות־מיתרים
בגרון או התכווצות־שרירים
בגיטרה. בזה שמרגיש על הבימה יותר
טוב מאשר באמבטיה.
להביט בישראל גוריון ובני אמדורסקי,
ולצחוק. שני הוותיקים ביותר, ה״זקנים״

קלצ׳קין, כדלדווסר וירדני
חדסטדי, לבית המ שוגעים הקרוב

השחקנים, בתנועות הגוף, בעזרת מישחקי
קול, או הבעות פנים.

השלושה אינם ידועים, עדיין, אבל מראים
סימנים מבטיחים בהחלט. אלכם קלצי־קין
(אחיינו של רפאל) ,הספיק להופיע ב־תיאטרון־חיפה
ולהתפטר, גילם את לישנסקי
בעקידת יוסף בהבימה וגם משם התפטר,
ועתה עורך נסיון במסגרת שאינה מסגרת.
רפי גולדוואסר קופץ מתפקיד לתפקיד בהביטה
(בין היתר היה גם הוא בעקידת
יוסף) ואילו דודו ירדני מאיים להפוך למין
נער־שעשועים של התיאטרון הלאומי, שיאפשר
לו לשחק בשש נפ שו ת מ חפ שות
מחבר ובראן ד׳ארק, והסכים אפילו לשחרר
אותו לחבורה שכזאת.
שלושתם טעמו את פרי המימסד, ונפשם
קצה בטעמו .״זה לא מה שאנחנו מחפשים׳״
החליטו שלושתם יחדיו, ומאחר ו־למדו
יחד באוניברסיטה, החליטו לטכס
יחד עצה, פנו לחבר רביעי, יעקב רז, וזה
הביא עמו מחזה מוזר, בתירגום פרטי
משלו, ורעיונוודבימוי משלו, שבכל תיאטרון
רגיל היו מזכים אותו בכרטיס־נסיעה
לכיזזן אחד, לבית־המשוגעים הקרוב.
״אפקטים גדולים, צבעים טבעיים, זיקוקי-
די־נור, כל זה מתאים לקולנוע, ואין התיאטרון
יכול להתחרות בו,״ מסבירים הארבעה,
אליהם הצטרף בינתיים עוד אחו
— צעיר בעל ארשת פנים של מרצה למוסיקה,
בעל מיבטא אמריקאי ושם אמרי־קאי
לא פחות, ריצ׳ארד פארבר. הוא הד־ריך
את השחקנים בשימוש בקול, והצליח
להפיק מהם לא פעם כמעט צליל של מוסיקה
קונקרטית.
״תיאטרון חייב להיות חי, הוא חייב להקנות
הרגשה אוטנטית לצופה,״ הם מסבירים•
״לכן השחקנים צריכים למלא את
כל התפקידים בעזרת גופם, קולם ותווי
פניהם. המאמץ המוטל עליהם הוא עצום,
אבל אם הם מצליחים, הרי התמורה גדולה
הצלחת־קופה שהיא.״
באיזו מידה יצליח, בסופו של דבר, ה־

ביותר (סליחה) מדלגים על הבימה כבני־צאן
שכל אונם במותניהם. גוריון, בעל
פני הילד הנצחיים, על אף כל הנסיונות
הרציניים שלו והעצמאיים שלו, כשחקן
בתיאטרון הפ תו ח כחלק מג שר־היר קון, כסולן
בהצגת שירי ז׳אק ברל; ואמדורסקי
— מאחוריו גם ג שר־הירקון וגם השלוש־ריס,
גם הפקות־תקליטים ומחזמרים פה ושם.
מביטים בשניים — ונדמה כאילו מאז
תפוח־חינני וכיבוי־אורות, לא חלפו אלא
כמה ימים.
והקהל? האם זה לא מפחיד לחשוב שהוא
כן השתנה? בגילו ובטעמו. לכאורה,
כבר אינו צריך דודאים. הוא מבקש לו
להקות־מחתרת, או איזה תרנגול־פופ צעיר.
האם זד לא מפחיד את הזוג? הוד הם מתאחדים
שוב אחרי אלפיים שנות גלות. בלי
פיאות נוכריות ובלי מכונת־צלילים אלקטרונית
צמודה.
ובכן מסתבר שהקהל לא מפחיד את הדודאים.
בכלל לא. הם הוציאו לאור תקליט
חדש אריך־נגן, דודאימי בהחלט, ובו שירים
לא מהפכנים ולא משונים. אפילו קצת —
לא. הם מתכוננים להופיע שוב, מייד בשובם
מירח־דבש קצר עם שתי הופעות
בצרפת, ולמעשה אפילו לא צריכים להתאונן.
זה בא מן השרוול.
לא מאמינים? ובכן, כדאי לספר את סיפורו
של בני אמדורסקי ,״איך להופיע בפסטיבל
בלי להתאמץ.״ מספר בני:
״בערב יום־העצמאות היו לישראל ולי
שמונה הופעות. בבוקר אני קם, רוצה לומר
,בוקר טוב ׳,ולא יוצא שום דבר. פשוט
נעלם הקול ואיננו עוד.
״מה עושים? קראתי לבתי ולחשתי לה:
את רוצה לשמור על אבא? אז תסגרי את
הדלת, ואל תעבירי אלי טלפונים. אני הולך
לישון. ישנתי כל היום. קמתי בערב ישר
לבנייני־האומת. וזה הלך״.

הצעירים היפים בירושלים שניהם צעירים, שניהם נחמדים, שניהם
מוכשרים, שניהם הגיעו לארץ כדי להשתתף
באחת ההפקות הרציניות ביותר של הקולנוע
האמריקאי בישראל.
היא — דריה הלפרין, סטודנטית יהודיה
מקליפורניה, שבילתה כבר כמה חופשות־קיץ
בקיבוץ עין־השופט, עוד לפני מלחמת
ששת־הימים. הבמאי האיטלקי מיקלאנג׳לו
אנטוניוני הוציא אותה מאלמוניותה ומבית־הספר
למחול, והפקיד בידיה את התפקיד
הראשי בנקודת זאבריסקי, סרטו האישי
מאוד, המראה את אמריקה בעיניו של משכיל
אירופי בגיל העמידה.
הוא — ברום דזויסון, בן .24 שערותיו
הבהירות מעידות על דם סקנדינבי הזורם
בעורקיו. הוא היה אחד מארבעת הצעירים
בקיץ שחלף, אחר־כך השתתף בסרט בעל
נימה פוליטית חד־משמעית בשם הצהרת
התותיס, אשר עורר תגובות סוערות באמריקה,
ובקרוב יראה אור סרט נוסף בהשתתפותו,
בשם וילארד.
שני צעירים כמלון. לירושלים הגיעו
כדי להופיע בסרט בשם ירו שליס ירושלים,
אותו יפיק בחור ישראלי צעיר בשם רם
בן־אפרים, עיתונאי ואיש שידורי ישראל
לשעבר.
את הסרט יביים ג׳ון פלינט, מי שעשה
בזמנו את הסרג׳נט עם רוד שטייגר, ובין
המשתתפים האחרים שיגיעו השבוע לארץ
— ניקול ויליאמסון, משחקני הבמה הגדולים
בעולם. זה מכבר סיים את הסרטת
המלט בבימויו של טוני ריצ׳רדסון ודונלד
פלזנס, שחקן האופי הבריטי הנשוי למי־שהיתר,
ציפי באיי לייק מייק, מאירה שור.
בבית־מלון ירושלמי, יושבים להם שני
הצעירים מחליפים חזזיות על ישראל, ומתכוננים
בניחותא לתחילת הצילומים. דריה
תגלם סטודנטית ישראלית צעירה, הלומדת
באוניברסיטה בירושלים והמתאהבת בסטודנט
אמריקאי צעיר — ברוס. ויליאמסון,
יהווה את הצלע השלישית במשולש.
600 עככרים. כיצד אפשר שלא לשאול
סטודנטית אמריקאית מה דעתה על
הסטודנטית הישראלית, מה עוד שתצטרך
לגלם אחת כזאת?
דריה מעשית מאד :״אני חושבת שהנערות
כאן ניחנו במידה ניכרת של ריאליזם, וזה
יוצר אצלן שכבה חיצונית נוקשה יותר
מאשר אצלנו. ברור שכאן יש לנערות פחות
זמן או רצון להתעסק עם אידיאלים ורע־

היתה בהחלט בלתי־שיגרתית. ברום הציג
בפניה את 600 העכברים אשר התחלקו
עימו בתפקיד הראשי שם, מאחר וזהו סי־
״ור על ידידות בין אדם לעכברים .״אותי
זה לא שיכנע,״ מודה דריה, ללא בושה.
ברום ממשיך לשבת, ומספר על תוכניותיו.
בעתיד היה רוצה לביים, סרטים קטנים
וצנועים ואישיים. כשחקן, הוא חולם על
תפקיד שיאפשר לו ליצור דמות הדומה
בנצחיותה לזו של ז׳אן לואי בארו בילדי
גן עדן.

הוא אינו מאמין בפוליטיזציה מוגזמת של
הסרטים, אף כי זו נמצאת עתה באופנה.
לעומת זאת, הוא מודה בגלוי שלא שירת
בצבא האמריקאי .״המצב אינו דומה לזה
שלכם, ולי אין כל חשק להילחם במלחמה
שאינה שלי ואינה נוגעת לי,״ הוא מסביר.
ואיך מסתדרים כדי לא לשרת? ״טוענים
לאי־שפיות הדעת, ובמיקרה שלי זה אולי
נכון אפילו,״ הוא מחייך.
ג׳ון ויין מת. ברוס דודיסון רוצה לחיות

דדיה הלפרין
מתנדבת

בעין־ה שופט

כרום דוויסון (שמאל) עם רם בן־אפרים
מ שתמט בארצות־הברית

יונות אבסטרקטיים, משום שעל הפרק, אצלן׳
בעיות הרבה יותר בוערות.״
מה דמותו האמיתית של הסטודנט באמריקה?
האם זה משהו קרוב לטיפוס שהיא
גילמה בנקודת זאבריסק׳ ,החולם בסוף
הסרט על התפוצצות החברה הממוסחרת
הנוכחית, או שמא הוא דומה יותר לנוער
המחוסר אידיאולוגיה פוליטית בכלל כמו
בהקיץ שחלף? ״באמריקה הכל נכון,״ משיבים
השניים במקהלה .״שם אפשר למצוא
נוער מכל הסוגים.״
דריה הכירה לראשונה את ברום על בימת
הצילומים של וילארד. ההיכרות ביניהם

בשקט, ובארצו .״אני אוהב את אמריקה,
זאת המדינה היחידה בעולם בה מותר לכל
אחד להביע את דעתו, וזאת המדינה היחידה
המרשה לעצמה להעביר ביקורת על כל
מעשיה. הלוואי וזה יוכל להימשך כך.״
העיקר, הוא רוצה להתקדם .״אינני רוצה
למצוא את עצמי ביום מן הימים כמו ג׳ון
ודיין, איש המאמין בדיעות שאבד עליהם הכלח׳
ומכריז עדיין שהאינדיאנים היו צריכים
לוותר על אדמותיהם יותר מהר, כדי
למנוע צרות מן הלבנים. לגבי, אדם כזה
נחשב כמת. אין לו כבר שום חשיבות
בהתפתחות החברה שסביבו.״
העולם הזה 1759

:111ארינגוך .

ינויד,

88*888985888?-

*י *וון *:יו

11י*!

§ 4י * 1111י י # 1

י§§ 1יייי :-
י § 1111י י §

אגדמ 1בילבכלהדר בי גדות קיבוץ. נו סדב .1949
בגליל העליון. בצד הכבי ש
מרא ש-פינה אל גשר בנו תיעקב
9קיזנו מרא ש-פינה. ה שם על
קרב תו לג ד ת הירד! העמוד.

אגד מגיע דגדנת כד י01

קולנוע סרטים מדינה נולדת
גיצח־עס

כל הפרשה מתחילה בטבח: חיילים אמריקאיים׳
במדיהם הכחולים, נתקלים במארב
של אינדיאנים. בקרב נהרגים כל האמריקאים,
לבד מאחד.
הפרשה מסתיימת בטבח: גדוד שלם של
חיילים בכחול מתנפל על כפר אינדיאני,
הורג גברים נשים וטף, בוזז, אונס ושורף
כל מה שנקלע בדרכו, ואחר כף מניף בגא-
וה את דגל הנצחון, כשהמפקד מכריז כי
״אכן נעשה צעד גדול נוסף למען התרבות
והקידמה, ולביעור הפורענות והברבריות...״
זה מה שקורה בסרט אמריקאי בשם חייל
בכחול, אשר היכר, בתדהמה את הצופים
בכל מקום בו הוצג. ואם לכאורה זהו סרט
על השמדת אינדיאנים באמריקה, סרט המזכיר
כי הגזע הנרדף ביותר מעבר לאוקיאנוס
אינו דוזקא הכושי, הרי למעשה זהו
סרט אנטי־מלחמתי מכל הבחינות, משום שהיא
מראה כי בסופו של דבר כל מלחמה
היא מעשה רצח, אפילו אם היא נושאת נם
של תרבות בראשה.
של צלי האדמות. בין טבח לטבח -
חייל בכחול הוא סיפור אהבה — סיפור
אהבה בין חייל שניצל מן הסבה הראשון,

שטראום התנועה ל מען —

...עד לקצות אצבעותיך, עם
<113910 0 1 *63111 של 5 5ס 0 1 -9 1ץ!011
הלכה שאינה ש 1קעת הנמרחת על הצסזרן בשכבה אחת ואחידה
לשימושך עד לטיסה האחהנה. ו״ 3זנ< 0י 3 9״ז הלכה החדישה
אשר תסתיע אותך בגוונים נסלאים ואוסנת״ ובי1פי המתחדש
שלצסורנ״ך ר1ז 1713910 0 3החידוש האחרון של 0 5 3יפ 3־€1111

לאשה לבנה אשר בילתה שנתיים בשבי אינדיאני,
כאשתו של מנהיג שבט שאיאן.
השניים נודדים יחד על פני המידבריות,
כאשר האשה, אשר למדה לחיות עם הטבע,
מלמדת את החייל הצעיר פרק בתורת החיים
במדבר, ואילו הוא מדקלם בפניה את
כל הדעות הקדומות ששיננו לו בצבא.
״אנו צריכים להשמיד את פראי־האדם,
התוקפים את אדמותינו והורגים אותנו,״
הוא מכריז בחגיגיות, ואילו היא, שהכירה
אותם מקרוב, משיבה:
״איזה אדמות שלנו? מי אמר שהם תוקפים
אותנו, ולא אנחנו תוקפים אותם? וחוץ
מזה, האם ראית פעם כיצד נראה כפר אינדיאני
אחרי שעבר בו הצבא הלבן הנאור?״
אבל שיחות רציניות מסוג זה הם רק
פרק קטן במסגרת המאמץ הכללי של הזוג
להישאר בחיים ולהגיע למקום־ישוב לבן.
הם נמלטים מן האינדיאנים הרודפים אותם,
מצליחים להשתחרר משביו של סוחר־נשק
לבן־עור (הנושא עמו משלוח של נשק,
אותו ימכור בספסרות לאדומים) ,מבלים
שעות רבות יחד בהתנצחויות זעירות, ואילולא
תמונת־הזוועה של הקרב הראשון
נדמה היה כאילו זהו סיפור אידילי, די
משעשע ודי נוגע ללב, על אשד, למודת״
נסיון בחיק הטבע, המחנכת לה טירון, שלא
השכיל ללמוד מאומד, בתורת החיים, פרט
לתרגילי הסדר על מיגרש המסדרים.
מי רצח יותר ץ אלא שבסופו של
העולם הזה 1759

דבר, מגיעים השניים אל גדוד אמריקאי,
בדיוק בזמן כדי להיות עדים להתקפת־המ-
חץ של גדוד זה על השבט שבחיקו בילתה
האשד, את שבייה• ואם הטבח הראשון, שעשו
האינדיאנים בלבנים, הקפיא את הדם,
הרי הוא אינו אלא מישחק־ילדים בהשוואה
לטבח שהלבנים עושים באינדיאנים. זה מתחיל
בהפגזת תותחים על דגל לבן שהונף
בכפר, זה נמשך ברצח הלוחמים, אונם והריגת
נשים, שריפה ומעשי אכזריות אין־
ספור. ואף על פי שבארץ קצצו כמה מן הדקות
המזוויעות יותר של התנפלות זו,
(כאן, אסור להוציא כנראה את הקהל מן
השלווה שלו) ,נותר עדיין מספיק בשביל
לזעזע כהוגן.
בעצם אפשר לומר: הרי זו מלחמה. האינדיאנים
התקיפו את הלבנים כדי לשדוד כסף,
שיספיק לרכישת רובים מן הסוחר־הספסר.
הלבנים התקיפו את האינדיאנים כדי לנקום
בהם על השפטים שעשו בחבריהם. אבל
מה פירוש הדבר, למעשה: אברים כרותים,
ראשי ילדים מנופצים על הסלעים, נשים מתבוססות
בדמן, הרג כללי.
ושעה שמסתכלים בסרט, עולות בזכרון
פרשות מיי-ליי ועוד פרשות רבות אחרות,
עד פרשת אייכמן, משווים את ה״פראיים״
ואת ״בני התרבות,״ ונדמה שאין בתוארים
אלה ולא כלום, ושהעולם במקומו עומד, ודבר
לא יזיז אותו. מי יודע, אולי צודקים
אותם פסיכולוגים הטוענים שהאדם אינו אלא
חיית־טרף צמאת־דם, והדבר הראשון הדחוף
ביותר שצריך לעשות, הוא ליטול ממנה את

קאס יו ס 7ן ל>>
לפני 2דורו ת
התקווה הלבנה (תל-אביב,
תל-אביב, ארצות־חבריוז) — ה סרט׳
ה מבוסס על מחזה מצליח
באותו שם, מעלה קורותיו של המתאגרף חבושי הראשון
אשר זכה, בתואר אלוף־חעולם במישקל כבד.
זה קרה בימים אשר קדמו למלחמת״העולם הראשונה,
באשר נצחונו של צבעוני על לבן נחשב לעלבון לבל
״הספורט האציל״ .ואם לא די בכך, הוסיף האלוף
הכושי חטא על פשע, כאשר בחר לחיות עם אשה לבנה,
ולהזניח את זוגתו הכושית החוקית.
ג׳ק ג׳פרסון, האלוף, הוא טיפוס המזכיר להפליא א ת
ק אסיוס קליי: שחצן, שנוא על הלבנים ועל-ידי רבים
מבני״ גזעו, מתאגרף מושלם הנופל קרבן לעולם בו צבע-
העור חשוב יותר מן המסתתר מתחת לעור.
מעלתו העיקרית והחשובה ביותר של הסרט היא
הופעתו של השחקן ג׳יימס ארל ג׳ונס, בתפקיד ג׳פרסון.
ג׳ונס, שגילם דמות זו גם בברודווי, מעורר אימון מלא
בכל פרט באישיותו של האלוף, וזה הרבה יותר ממה
שאפשר לומר לזכותו של הבמאי, מרטין ריט.
ריט גולש בסרט זה לבל הדפוסים המשומשים של
הוליווד. קבלת־הפנים של המתאגרף לאחר זכייתו בכתר
האליפות, ברובע מגוריו, דומה יותר למחזמר מאשר
לשמחה ספונטנית של המוני־העם, כאשר רקדנים וזמרים
מקצועיים מתנועעים בסדר מופתי, המשרה זיוף על כל
המחזה כולו. סצינת המריבה בינו לבין פילגשו הלבנה
מבויימת תוך התחשבות מלאה ביצרני מטפחות לנשים.

גץ נג\ :שנגא ער מרם
קרב האיגרוף האחד שאפשר לראות בסרט הוא פרימיטיבי
בהחלט, ואילו הצגת העיתונות כאויב הפרט
נעשית בדרן בלתי־מקורית. ומה שנוגע לבעית הגזע,
שנועדה בעצם להצדיק את כל קיומו המוסרי של הסרט,
אין כאן בל מימד חדש לנושא זה, שהוא עמוס אינפורמציה
ממילא.
אם בבל זאת יש לראות את ״התקווה הלבנה״ ,הרי
זה רק בגלל ג׳יימס ארל ג׳ונס, אחד השחקנים הכושים
המרשימים ביותר, שנתגלו בתקופה האחרונה.

ה שו ט ר
ש הי ה לתליין
ברגן אמריקה ה שלמה

כלי־הנשק שלה, אחרת היא תביא שואה כללית
על העולם כולו.
צבא הגנה לאמריקה. אבל אין אלה
ההירהורים היחידים העולים בלב בשעת הסרט.
כיצד אפשר, למשל, שלא לחשוב על
כך כי ארצות־הברית היא המדינה היחידה
המרשה להציג את תולדותיה באור מוקיע
שכזה? מי היה מרשה במדינה אחרת, ובכלל
זה ישראל, להציג את הצבא כאוסף של
חיות צמאות־דם? מי היה מרשה לתאר שהאומה
נוצרה כתוצאה מרצח־עם שיטתי
והרג העם שישב על האדמה? אולי זה טוב,
ואולי לא, אבל אלה הם סממנים של ך מו־קרטיה
אמיתית.
מה יאמרו על חייל בכו חל מבקרי־הקול־נוע?
זוהי נקודה חשובה פחות. יש להניח
שקאנדים ברגן, בתפקיד הטוב ביותר שהיה
לד, עד עתה, והצעיר פיטר שטראום, יזכו
למחמאות רבות. אבל אפילו אם יהיה מי
שיתלונן על מיבנה העלילה, על חוסר־הגיון
בפרטים מסויימים, על מיבנה דיאלוגים או
מי יודע על מה, הרי אין לדבר כל משמעות,
כשהמדובר בסרט מעין זה.
כי אם יש לאמנות, ולקולנוע בכלל זה,
תפקיד חברתי כלשהו, הרי זה להציג לאדם
את המעשים שהוא עושה בזכוכית מגדלת,
ולעזור לו בצורה זאת להבין את עצמו
טוב יותר. וחייל בכחול מכה את הצופה בהלם
כזה, שהוא חייב להרהר, ביציאה מן
העולם חזח 1759

יומנו של שוטר (אלנבי,
תל־אביב, צרפת) — אחד הס רטים
הנוקשים והאלימים ביו תר
שהוצגו בארץ בשנים האחרונות. זהו סיפור על מפקח
משטרה היוצא לנקום את מות חברו למקצוע, אשר נהרג
בחילופי יריות עם אנשי העולם התחתון.
על הנושא השגור — של ידידות בין גברים ונקמה-
אישית, מעלה הבמאי איוו בו אסח בעייה אקטואלית
בהחלט בכל העולם: אלימות המשטרה והרשות שהיא
נוטלת על עצמה להיות לובדת״הפושעים, השופטת שלהם
ומוציאתם להורג.
כדי להבליט את הדבר עוד יותר, מעמיד בואסה את
השוטר הנקמני מול איש העולם־התחתון, הנקמני גם
הוא, ומוצא שאין הבדל מהותי בין השניים, פרט לעובדה
אחת: השוטר יבול להרשות לעצמו לנקום, להרוג ולהכות,
כשהחוק שמאחוריו מספק לו הגנה. ואילו איש העולם
התחתון, כאשר הוא נוקם בכנופיות יריבות, צריך לק ח ת
בחשבון לא רק את הבריונים שממול, אלא גם את
השוטרים האורבים לו מעבר לפינה.
אילו היה בואסה מס תפק רק בזאת, אין ספק שהיה
מזכה את הקולנוע בסרט חשוב. אלא שכנראה מתוך
קנאה ל״חקירתו של אזרח הוא הכניס גם לכאן
את גורם השלטון המושחת המגן על פושעים, באשר אלה
תומכים בו, ומובן להתעלם מפשעים שנעשו בשמו, בדי
לא לקלקל לעצמו א ת התדמית.
אבל, באשר מדובר באידיאולוגיה, הטיפול של בו אס ה

הקולנוע, במה שראה, ולחזור ולהרהר בכך
אחרי־כך. ואין סרט שיכול לזקוף לעצמו
הישג נכבד יותר.

צולע למדי. המניעים לדמותו של גיבור הסרט מבולבלים,
ונדמה באילו רצו להקנות בכוח לכל הסיפור גוון אינטלק טואלי,
שלא היה חסר לו בלל.
מן הדין לציין שחלק נכבד מהצלחת הסרט יש א קו ף
לזכות מישל גו ק ה, המגלם להפליא את דמות השוטר
העושה דין לעצמו, ולצידו אוסף של כמה שחקנים מיש״
ניים, משכנעים לא פחות, כמו מישל קונסטנטין, ברנר
פרסון ופרנסואז פביאן.
רק אזהרה אחת: נפשות עדינות הסולדות משפיכת-
דמים או מהלומות ריאליסטיות, מוטב שידלגו על סרט
זה. האלימות באן אמינה בהחלט.

יין, משוחק ומצולם להפליא, עם אורסון
ולס, ג׳וזף קוטן וטרבור הווארד.

* * כתו של ראיין

(צפון, ארצות־

הברית) — אהבה על רקע מלחמת־השיחרור
של אירלנד. ארוך מדי, מעייף לעתים, אבל
יש בו צילומים מעולים וכמה סצינות בנו
תדריך

יות
היטב.

תל־ אביב
* * הטורף

בו\2גז גזזשוד: שופבו עריון

** ¥אירמה לה*תס
(ארמון דויד, צרפת) —

רוצח שכיר מלמד צעיר אידיאליסטי פרק
בתורת המהפכנות. על אף מחדלים וחסרונות,
זהו סרט מעניין, המעודד למחשבה
שניה.

* * סיפור אהבה

(חן, ארצות־הברית)

— אגדה מתוקה־חמוצה על אהבת צעירים
באוניברסיטה אמריקאית. אידיאלי לנשים
האוהבות להזיל דמעות בקולנוע.

האדם השלישי

(פריס, אנ
גליה)
— מותחן על רקע וינה ההרוסה,
של אמצע שנות ה־ .40 ישן אבל עדיין מענ
(שדרות,

צות־הברית) — הבמאי בילי ויילדר מציג
את הסיפור המפורסם באור ציני, מלגלג
לגיבוריו ולנבליו גם יחד. לאוהבי סאטירות.
* * הקיץשחלף (רמת־אביב, ארצות־

חברית) — חופשתם של ארבעה צעירים על
שפת־הים, חופשה בה הם הופכים מילדים
למבוגרים. סרט רגיש ומעניין של פרנק
פרי.

ירושלים
המעגל האדום (חן צרפת;

— מותחן עם השלכות פילוסופיות, מבויים
באמנות רבה על־ידי ז׳אן פייר מאלוזיל, עם
אוסף שחקנים ממדרגה ראשונה (מונטן,
דלון, וזלונטה, בורזזיל).
* * אני אוהב את אשתי (עדן,
ארצות־הברית) — קומדיה על חיי המשפחה
של רופא אמריקאי המטופל באשה, ילדים
וכמה מאהבות בעת ובעונה אחת. הצגת־ראווה
של אליוט גולד.

יום הדין

(סמדר, ארצות־הברית)

— משפט עלילת־הדם של מנדל בייליס, ברוסיה
הצארית, הופך בידי הבמאי ג׳ון
פרנקנהיימר לקריאה נגד אי־סובלנות על
כל צורותיה. מישחק משכנע של אלן בייטס.

חיפה
* * יוליסס

(בית

רוט שילד,

אנגליה)

— עיבוד רחוק מאוד מן הספר של ג׳יימם
ג׳וים. אם יש בו כדי לשלוח ולו קורא אחד
למקור, הרי שהצדיק את קיומו.

סיירים. אין בית־קפה שבו ניתן לגלות שלט
בנידון. צריך להיעזר במלצר. אלא שהוא לרוב
עסוק מדי — אתה מחליט לצאת ל־דרך
לסיור, למצוא את המקום הדחוף בכוחות
עצמך.
אתה מתחיל להסתובב. מגיע לכל מקום
— למחסן המשקאות, ליציאה אל החצר,
למטבח — רק לא לאן שאתה צריך. ב־יאושך
אתה פונה לבסוף למלצר.
הוא מפנה אותך לכיוון המטבח. אתה חוזר
ומסביר לו שברצונך למצוא בית־שימוש,
לא מטבח. הוא חוזר ומסביר לך שזה בסדר.
הדרך לשירותים — כמעט תמיד, משום
מה — היא דרך המטבח.
אתה עובר את המטבח ונתקל סוף סוף
בגאולתך.
בתום החווייה אל תופתע אם יציעו לך
לרחוץ את הידיים בכיור של המטבח, מעל
הסירים — מינזפי בדיזנגוף 49 למשל. זהירות:
רק תפתח את הברז — וזרם מים
חמים יכווה את ידיך.
כמגבת, תקבל, במוסד זה סמרטוט מטבח
עתיק יומין ומדיף ריח ניחוח.

ך! אחרונה, פירסמו אנשי משרד ה/תיירות
אזהרה חמורה, כי הישראלים
כורתים את הענף שעליו הם יושבים —
ענף התיירות, שהפך לאחד ממזרימי הדולרים
העיקריים בשנים האחרונות. אם לא
ייפסק הזילזול בתייר, הזהירו האחראים,

בתי־הקפה והמסעדו ת
סווגו, מבחינ ת רמת
השירותים, לחמי שה
סוגים, החל מכוכב
אחד ( שירותים ללא
דופי) ,ועד ח מי ש ה
כוכבי ם(קטס טרופלי).

חתד! כ די חוו 1על אמן ידוע, מיושבי
נ סי ת הקבועים, אומרת שכאשר הוא
ניגש להשתין בבית־השימוש של נ סי ת, הוא
לא נאלץ להתכופף בכניסה•
לכל מי שעבר אי־פעם את החווייה המרתקת
של ביקור באפס־אפם של קפה האכד
נים המפורסם ביותר במדינה, ברור שהכוונה
לקומתו הנמוכה של אותו אמן. שכן
אדם ממוצע־קומה, שלא לדבר על למעלה
מזה, חייב להרכין ראשו בכניסה למוסד
אם אינו רוצה לחבוט גולגלתו בתקרה הנמוכה.
אלה
שכבר שכחו את הזבנג הראשון שחטפו
שם, מסוגלים ליהנות מהבדיחה. פחות
מצחיק נראה הדבר לכל אותם מאות ואלפים
מבקרים מקריים, שסרו במשך השנים
לכסיח — ישראלים מד,פרובינציה ומערים
אחרות שבאו לשבת שעה קלה ליד אמנים
ידועים, תיירים שמארחיהם הישראלים הביאו
אותם לנקודת המשיכה הזו, סתם אזרח שחשקה
נפשו במנה קניידלאך י־ באו, נכנסו
— וסיימו את הביקור בראש מצלצל.
שלא לדבר כבר על דרך היסורים עד המוסד
הנכבד: דרך כל החצר, תוך צעדה,
בחורף, ברוח ובגשם. בקצה החצר, אתה
יורד מספר מדרגות, אחר כך עולה מבער
לדלת מסורגת — והגעת. כך שמור על
הראש.
ושלא לדבר על הריח: באמת אין מה
לדבר — צריך להריח• .
ושלא לדבר על נייר־טואלט: אפילו ותיקי
הבוהמה של תל־אביב אינם זוכרים שמצאו
מיצרך כזה אי פעם.
*י כלל, איחור מיקומו של האפס־אפם,
בכל בית־קפה תל־אביבי המכבד את עצמו,
יכול היה לשמש תרגיל סיום בקורם

״עירוני״ :עגום

הוא פשוט יחדל לבוא לישראל.
לא צריך להיות בעל דמיון מפותח, כדי
לנבא איך ידווח תייר אמריקאי על ישראל
אביזה אלרון אנגל אנקרה אקסודוס בונופטיט
בתיה
ג׳קי גרטר דיאמנט דיצה דליה האחים הירדן
ה מוזג

המ שתנה הציבורית היחידה בכ ל צ פון תל־אביב מ מו קמת
במרתף פסג׳ הוד, שם שכן בז מנו מועדון לילה. למרות
ה שיפוצים שנערכו לאחרונה, ממשיך המקום להיות מסריח. עובד הנ קיון המוצב שם מטעם
עיריית תל־אביב עוסק, בין כל שאר עיסוקיו, גם בקבלת ״טיפי ם״ מן האורחים־הלקוחות.
המוזג המוזג הרלי וימפי ורד טיפניס בחול בסית
לב אביב
לה פרגול
מרכז הגריל מרסנד מרתף הבירה נגה ניו־יורק ניצה סביון סולטן עירוני פאב פארק
פונדק ויטמן פינגוין צפיחית בדבש
צ׳יק-בר קיטון קינגס קלאב קפרי רוול
רוול חדש שטרן שכטר

כיכר צינה 11
ארלוזורוב 53
ארלוזורוב 186
עקיבא 13
ז׳בוטינסקי 108 מנדלי דיזנגוף 197
שדרות ח״ן 54
אלנבי 136
שינקין 4
פרישמן 39
הירקון 220
יצחק שדה 34
בן־יהודה 130
בן־י הו ד ה 21א׳

דיזנגוף 128
קרליבך 13
יהודה הלוי 114
דיזנגוף 11
דיזנגוף 171
מלון ״דן״ ,הירקון 99
אלנבי 119
דיזנגוף 117
דיזנגוף 107
מנדלי
בן־יהודה 2
פרישמן פינת בן־יהודה
אלנבי 46
פינסקר 4
דיזנגוף 164
אלנבי 40
דיזנגוף 93
דיזנגוף 105
פסז׳ ״הוד״
פרישמן 1
דיזנגוף 131
בן־יהודה 122
ביכר דיזנגוף
פרישמן 7
דיזנגוף 162
דיזנגוף 145
יורדי הסירה 2
מלכי ישראל 2
דיזנגוף 111
איבן־גבירול 68
דיזנגוף 189
בן־יהודה פינת מנדלי

לחבריו בבית, לאחר שביקר בבית־קפה מקומי
— והחליט למרבה הצער, שהוא צריך
להשתין.
הסקר שערכה חוליית־כיסוי של העולם
הזה, בחדרי האפסים של רבים מבתי־הקפד,
בתל־אביב — חלקם מהידועים והיקרים ביותר
— גילתה בדיוק מה ידווח אותו תייר.

ניגוד לתייר, המצפה למצוא שירו}*
,תים נקיים תמורת הלירה שהוא משלם
בשביל הקפה שלו, הרי שהישראלי נראה
להיות אדיש לחלוטין לרמה הלבנטינית של
הצד האחורי של הנוף הציבורי הזה. כשם
שכסית אופייני, מבחינה זו, למרבית בתי
הקפה, בשטח רגיש זה — מאפיינת גם
תגובתם של יושביו את תגובת הישראלי
המשתין המצוי: הוא אינו מתקומם ומחרים
את בית־הקפה — אלא משלים. או
— פונה אל שירותיו של מוסד סמוך,
כמו יושבי כסית: כאשר אלו נזקקים לבית-
שימוש — הם הולכים לזה של הקפה השכן,
רוול הישן.
פיתרון זה הוא לשביעות רצונם של כל
הנוגעים בדבר — כולל רוול. או, נכון יותר,
האשד המנהלת את בית־השימוש של
רוול. מובן שהיא איננה נותנת את שירותיה
סתם מתוך חיבה ללקוחותיו של חצקל
איש־כסית, אלא בגלל עשר האגורות שהיא
גובה בנאמנות ובהתמדה מכל מבקר
במוסד שבהנהלתה. אלא שלמרות התרומה

למדות התרומה,
פדי להגיע לאפס־אפס,
עליך לעבור דדך המטבח,
ואח ר׳ כך,
לרחוץ ידיך מעל הכיריים.
הזו לקרן השוטפת, קשה לומר שהאפסיים
של רוול בוהקים מנקיון. או אפילו סתם
נקיים. נכון שהם יותר נקיים מאלו של
כסיוו, אבל זו לא חוכמה.

אפסיאפס של רטל יש נייר טואלט,
אך את הידיים לא ניתן לנגב. עד לפני

תקווה
כחודשיים היה שם מגבות קטנות ומלוכלכות
— גם הן תמורת עשר אגורות האחת•
מגבות אלה ניראו כאילו לא ראו
כביסה. מדי פעם היו אומנם מוציאים אותן
להתרענן על חבל. אבל אקט זה היה סימלי
בלבד.
יום אחד החליט מי שהחליט שהמגבות
הללו אינן מודרניות דיין. הלכו והביאו
במקומן מיתקן מסובך, שאמור היה לייבש
את הידיים באמצעות אוויר חם. אלא שבמקום
לפלוט אוויר חם, הסתפק המכשיר
בהקמת רעש אימים. לעומת זאת, אי אפשר
להכחיש שלמכשיר ערך היסטורי רב; הרושם
הוא, שזהו המיתקן הראשון מסוגו
שיוצר בעולם. בעומדך ניכחו, ידיך דולפות
ואתה מקווה לאוויר החם שלא הגיע, הוא
מעורר בך ,:חשבות נוגות על חוסר התודעה
ההיסטורית אצל בעלי המקום: מקומה
של יצירה כזו — במוזיאון.

ךןך ון

>י 1 1 1 1
מיוחדת ל שירותים, ת מורת
לגולגולת. למרות זא ת —

ן קפה רוזל הי שן אשת מעסק
עשר אגורות
הרמה בינוני ת.

וץמיד לרוול שוכן לב־אביב. בית־הקפה
עצמו הביב ונחמד, אך שוב: כאשר
אתה מגיע לבית־השימוש — הסמוך ממש
למטבח — אתה מבחין בחוסר הפרופורציה
שבין הריהוט האלגנטי של הקפה עצמו, לבין
זה של בית־השימוש. טפסי טו טו לרוב
פזורים על ד,ריצפה — כשהשימוש בהם
ברור היטב.
לא הרחק מלב־אביב — קפה סביון. ב־

קומה העליונה השירותים — המצויירים
ילמרבית ההפתעה בבל: סבון, נייר טואלט,
מגבות. רק היזהר: הריצפה מלאה מים ובמס
על מדרגות חלקות, בידוע, מסוכנים
מאוד לקודקוד.
בביבר ריזנגוף ניתן למצוא מסעדה בשם
3י1יגויז. גם השרותים של מסעדה זו שוכנים
׳למעלה. ושוב — הם בהחלט ראויים לציון,
לדזסית לשאר בתי־הקפה בסביבה. ושוב
זדזירדס :.הזווית של המדרגות מסוכנות,
*פילו לאמן טרפז.

ר חו באלנכי ישנה מסעדה בשם מר־
:חף הבירה. הביקור באפס־אפס של מוסד

מתחיל לגשש באפלה, משום מה, אין תאורה
באף אחד משני המקומות הללו. אולי
בגלל החושך אי אפשר למצוא את נייר הטואלט,

ברחוב
דיזג־בחצר.
הדבר
לבין השניים
המרצפות ה

פכקפה שטרן המהודר,
^ גוף, ממוקם בית־השימוש
היחיד המבדיל בין מוסד זה
הקודמים הינה הריצפה בעלת
אדומות.
במסעדה אנקרה, ברחוב בן־יהודה, ניתן
להגיע לבית־השימוש לאחר שאתה מסיט
וילון, ועורך עימות בין שריריך לבין דלת
הגקראת זזה, אך מסרבת לזוז. תוך כדי
מאבק, שלא להריח את ריח נעליהם של ה־

דו״ח מיוחד של
על רמת השירותים של
בווי־הקפה והמסעדות בתל־אביב

אם לא ה שתנת מעולם בכסי ת — היז ה ר:
בכניסה, עליך להתכופף. אם לא — תחבוט!
מיצחך בתיקרה. חו ס ר התח שבות אלמנטרית זו אופייני ת למרבית בתי־הקפה בתל־אביב.

..נסית״ :מנה בראש

זה היא ,.חוויה מיוחדת במינה. צריך לעבור
דרך שלומה אולמות, להגיע לחצר, לעבור
את המנומס לרדת במדרגות, אחר־כך לעלות
במדרגות — ואז הגעת לבית־ד,שימוש.
את הדלת, אי־אפשר לסגור. וכך, אתה עומד
על במה !מוגבהת, עושה את צרכיך בנוסחות
כל מי שחפץ להיות נוכח.
במסעדה ברחוב דיזנגוף, מבקשים ממך,
אם אתה לקוח מוכר, להיכנס למטבח. משם
אתה מגיע לשרותים בחצר, לאחר שאתה
:מטפס בשלוש מדרגות. אם אתה לקוח פחות
מיוחם, מבקשים ממך לצאת מהמסעדה לרחוב
להיכנס לחצר, לעבור ליד פחי הזבל
ולהגיע לבית השימוש.
בקפה שכטר ברחוב בן־יהודה, עבקפרי שבכיכר
£לכי ישראל, עליך לבקש את המפתח
לשירותים מהמלצר. זה — ממה אותך
לברמן• עם המפתח ביד, אתה, נכנס לחצר,

מלצרים המאוכסנות שם.
לבית השימוש של המוזג ברחוב דיזנגוף
אין אפילו דלת.
במסעדת האחיט, ברחוב יצחק שדה ,32
בית־השימוש אינו בכלל בשימוש, בגלל
ארגזי משקאות המוצבים בפיתחו ובעלי
המסעדה שולחים אותך לבית־השימוש
הכללי של הבניין. עליו מוטב לא לדבר
כלל.
בדיסקוטק קינגסקלאב *,ברחוב יורדי־הסירה,
יש בית־שימוש, שלוא היה היום
מלך בישראל, והיה מבקר בו, היה כורת מן
הסתם את ראשו של מישהו; המקום שטוף
מים או שתן, חסר נייר טואלט וללא אפשרויות
לנגב את הידיים. הריח — ברמה
מלכותית מקבילה.

* טו עזון המלכים

את מיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1759״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

מאונך :

)1דחוק )3 .עוזר שר החוץ האמריקאי
לענייני המזרח התיכון )9 .ריבוי, התעצמות,
גודל )11 .מין בושם עתיק <13 .עזרה, תמיכה
)14 .קנה האוכל )15 .מידת לח עתיקה.
)18 נסיעה בים )19 .התלהבות, רוח־חיים.
)20 הכנעה וחנופה בפני אחרים )24 .אילו.
)26 מק )28 .עיר איטלקית (כ״ה) )30 .חודש
חגים מוסלמי )33 .אבי האלים מהמיתולוגיה.
)35 זמן, הכי )36 .זוז, סור מהמקום)38 .
פגם )39 .עיר מצרית עתיקה )40 .משחית.
)41 זועף )42 .מוצא הנהר לים )45 .הקרן
של התנועה הציונית )47 .נחל אכזב)49 .
משקה חריף )51 .מיבנה גבוה (כ״מ))53 .
מידת חשמל )54 .מדינה בארצות־הברית)58 .
כלי מאור )59 .בן הנכד )61 .איל אוניות
מפורסם )62 .מידה עתיקה לתבואה וללח.
)65 תתעצם )67 .קונטרס נייר לכתיבה.
69א׳) מונח משפטי המציין מקום בו חייב
להיערך משפט, בהתאם לחוק )70 .מדינה
מזרח אירופית )73 .ראש שרותי המודיעין
המצרי שהודח )74 .ראשון ה״מטוהרים״ על־ידי
סאדאת.

)1מסתגף )2 .חבל תעשייתי בגרמניה המערבית
)4 .נהר באפריקה )5 .רצועת בד.
)6פיסקה מפרק )7 .גל זכרון )8 .בית,
מעון )9 .ערכו פשיטה )10 .צף )12 .מבעלי
המישרות החשובות בעולם )14 .על שמו
נקראת תוכנית לפיתרון הסיכסוך הישראלי—
ערבי )16 .נפטרו )17 .עצם )19 .שר־חוץ
של מדינה עויינת לישראל )20 .בינה, שכל.
)21 שר )22 .שן, עוקץ )23 .דבר שנעשה.
)25 עיר על גדת תעלת סואץ )27 .מזון הנפלט
מהגרון )29 .לעצמי )31 .מאותיות ה־אל״ף־בי״ת
)32 .מכונית אירופית הכובשת
את אמריקה )34 .אנקול )36 .ג׳וק )37 .מטבע
עברי עתיק )43 .פה בסמיכות )44 .מתת.
)46 מבני נוח )48 .שד )50 .זעיר )52 .מטבע
סיני )54 .סימן )55 .עוף ליל )56 .בעזרת.
)57 מילת גוף לנקבה )60 .יחוס )63 .דרוש
לנשימה )64 .אמן הרכיבה )66 .קטן ושמן.
)67 היטל )60 .בתוכי )69 .חדר זעיר)70 .
מאותיות האל״ף־בי״ת האנגלי )71 .מרכז
החיים )72 .נרו יאיר.

חשב? 1759
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

נ 8 - 1 2 0

וד 3ד 1יד־רזנ ךוטעמך
ב ז ־ דיי בר ו סונ 1111ם
ע * 11 ברי • פיה .

£ 0 1 0

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״תשבץ 1759״ ,הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלות
הפיתרון — .26.5.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

העולם הזה 759ז

במדינה
עיתהות

שיח שופטיס

עיתים, תוך שהוא מדווח על החדשות
— מגלה העיתונאי שהוא גם יוצר אותן.
כך קרה ליגאל לב, מחבר הרומן על חיי
השופטים בישראל, ערום מתחת לגלימה.
רומן זה, החושף את דרך עבודתם של
השופטים, אה יחסי הגומלין בין חייהם הפרטיים
ובין שיקוליהם, שעה שהם ניגשים
לחרוץ אה הדין — זכה לכך שהוקדשו לו
כמה דיונים מעמיקים בקרב השופטים.
משפטעצ מי. הדבר התחיל בשיחות
מקריות בין שופטים, זה בלישכתו של זה,
כאשר הם מנסים לזהות את גיבורי הרומן.
פגישה מיוחדת של שופטים לדיון בשאלה
המרכזית שמעלה הרומן :״היש זכות לאדם
לשבת על כס המשפט ולדון בגורלם של
אחרים, כשאין בו עוז לשפוט את עצמו?״
בעייה נוספת שהועלתה בספר, ונידונה
באותו שיח־שופטים: השחיקה הגומרת והו־
הצעה מיו חדת

סופר לב

יז<63ז 0**/ 0וזי׳

טוטו שופטים
לכת במעמדו המוסרי והחברתי של שופט
בישראלי. מעמד השופט בימי המנדט הבריטי
ובימי ראשית הקמת המדינה היה גבוה פי
כמה בעיני הציבור, מאשר כיום. הביקורת
הנמתחת כיום על דרך עבודת השופטים,
פסקי דין מסויימים, היא חריפה יותר. הציבור
שוב איננו מקבל כמובן מאליו את
הסמכות המוסרית של השופטים.

פשעים

לנשים ולנערות אשר טרם •דש את

11 דקירות סכין
אחת־עשרה פעם נעץ אליהו כהן את הסכין
בגופה של אשתו. הוא הפסיק רק כאשר
הסכין נתקעה בעצם, לא נשלפה יותר.
אותה עצם מבורכת הצילה את אשתו של
כהן ממוות, ואת כהן עצמו ממאסר עולם.
דווקא אותו ערב, בו לדברי התביעה, דקר
אליהו כהן 37,ירקן הגר ברחוב רבי
עקיבא 12 בחולון, את אשתו רחל — היה
שקט מיתר הערבים בבית משפחת כהן.
אליהו הציע לרעייתו שתשכב איתו. הרעייה
סירבה, הודיעה שמתחשק לה לצאת
שנית מהבית, לשאוף קצת אוויר צח. בין
השניים התפתח ריב — על רקע ישן למדי:
הבגידות של רחל.
מתחבקת בגן. השניים נישאו לפני
שמונה שנים, נולדו להם חמישה ילדים• כל
השנים נערכו מריבות ביניהם על רקע חשדותיו
של אליהו. פעם אף עברו לדירה אחרת,
לאהר שאליהו גילה שאשתו בוגדת בו
עם שכן. בהזדמנות אחרת רכב אליהו על
אופניו ליד הגן הציבורי בחולון, ראה את
אשתו בגן, חבוקה בזרועות צעיר ערבי
שהיה חברו של אליהו.
לאחר שרבו הסיכסוכים, פתחה רחל בהליכי
גרושין, החלה יוצאת עם אחרים בגלוי,
סירבה לשכב עם בעלה, טענה שהיא
מסתפקת באחרים.
זה היה הרקע למריבה ולתקיעת הסכין.
אחר המעשה לקח אליהו מונית, התייצב
במשטרת חולון, הודיע שרצח את אשתו.
הוא טעה. גם הפעם הוא פיספס. רחל
נותרה בחיים, ובית המשפט המחוזי, בראשות
השופט מקם קנת גזר עליו שלוש
שנות מאסר.
העולם הזה 1759

81011
מערכתתכ שי רי סי פו חוהוספתלחותל עו ר צעיר, עדיו וי ב ש
באריזה

מיוחד ת

במחיר

עוד עכשיו, בצעירותך, הנך זקוקה ל־ז\\ 6ס .81011
שקין דיו הוא הטיפוח היחידי לעור יבש, אשר
אינו מסתפק בהוספת לחות בלבד, העשוי בנוסחה
מיוחדת הכוללת תרביזי חלב. סקין דיו שומר
על האיזון החומצתי החיוני ועל תכולת לחות
אידיאלית. הטיפוח בסקין דיו מחליק, מזין ומגן
על העור בפני שמש, חום, רוח, אבק ופגעי הזמן.
בעזרת סקין דיו עורך נגלה בכל זוהרו ושקיפותו,
רעננותו ומראהו הצעיר.
814111 המוצעת לך כוללת ארבעה מערכת תכשירים בסיסיים לטיפוח עור פניך :
• £010111601; 016311861ע\ — 814111 !>6תכשיר

ש ל 14.65

( במקום ) 21. 5 0

עשיר בלחות, לניקוי פניך.
31 £01100נ 1161-1זו\ 6ס — 814111 טוניק לרענון
וייצוב העור לשימוש לאחר ניקוי ובמשך היום
לרענון.
01-6310 עד 6ס — 814111 קרם מזין המורכב
מתרכיזי חלב ומכיל תמציות עשירות במזון
ולחות. מונע היווצרות קמטים ומגן על רכות
ולחות עורך.
7 £10013100ע — 81410 1(6תכשיר אידיאלי
להוספת לחות המשמש כבסיס לאיפור למראה
קורן ורענן. מאזן, מגן ומוסיף לחות חיונית
הדרושה לעורך.

0 0 1 0 1 1 ^ 1 1 1 1 1 (1 1 1 8 1 0 1 1 1

חו 1ת ד
על י*
הנופש!
הייוז עלולה לעשות כן, אילו
הרשית למחזור החודשי י שלך
לעכב אותן את לוח הזמנים שלך
אינך יכולה לשנות.
אח יכולה לשנות
אמצעי ההגנה הה
ביי נתז טלו, הפטו
מוזתהבוטוח המג
ש מוזז והמרגיזות
התחילי להשתמש בטמפוני נ־מפקס
הנוזזיח.
עמסו ד טססקס הס לשימוט
פנימי, כלומר, אין ריח לוואי, אין
תוסר נוחות, איז דאגה היכן לשאת
מדאי (הס נכנסים בקלות לכיס או

לחיק).
לסמסוני ממפקס עוד שפע יתרונות
גומפיס, כמו האפשרות לשחות מתי
שאת רוצח.

חשפנות היא מידה
שובה, פשהיא לא מוגזמת.
אל תמנ> מבן-
זוגן דברים • הו א רו צה
בהם, למרות יוב-
עיניך הם נראים כביז-
בוז סתם. פגישה מיק-
רית תביא עימה הז דמנויות
בלתי-צפויות
מבחינה חברתית, ו-
סוף־סוף תוכל להגשים את שאיפתך ה ישנה.
בת-טלה — ה תרחקי מן הבוס.

הפסק לגשש באפלה ולפחד
לשאול את האנשים
הקרובים אליך שאלות.
שוס רבד לא ייפ תר
אם לא תקח את היוזמה
לידיים. אף אהד
לא יע שה זאתב שבילך.
נסה לגלות הבנה לבעיותיה
של ב ת זוג ך ו תיווכח
שהכל יסתדר על
הצד הטו ב ביותר. בת שור — אל תהיי
נאיבית ואל תאמיני לכל מה שאומרים לך.

היה להאמין ב ע תי ד?
יאה רואה שכדאי
סוף סוף יתחיל ללכת לן באהבה. מספיק יפנקו סבלת. הפעם יאהבו אותך על באמת,
אותך ויפצו או תן. מכתב
שיגיע מ חו״ל יביא
עימו ב שורה לא כ ל־כן
נעימה. מה לע שות? אי־אפשר
להצליח גם באה בה
וגם בעסקים ב או תו
שבוע. כן בפירו ש או מרים
הכוכבים. ב ת מאז }
2בספטמבר -
ניים, אל תקנאיו אפילו
;12ב או ק טו ב ר
אם הוא בוגד ב ן קצת
— הוא י חזור א לין ו־יאהב
או ת ך עוד יותר. כדאי לשמור על הבריאות
במזג־אהיר בוגדני ומתחלף כזה.

1מן]״!1

* השבוע ביטחון

השבוע תסיים בהצלחה
תפקיר בו לק ח ת
חלק בעבר. אתה חוזר
שוב לעבודתך ה קבועה.
היזהר מ ה תנגשויות
בינך לבין ח•
חבריך לעבודה. האנ[

שים שמקנאים בך
21ב מ אי ־*
20 ביו ני
מחכים שתעשה מיש-
נים ברי להשתמש ב הם
נגדך. עם קצת ערנות תוכל להת גבר
על כל חמיכשולים שיעמדו בפניך.

1ואומי!

עבורה

לבשי כל סוג של
בגדים שאת בוחרת,
מ ל מת. לשחות, להפליג.
לחץ. לרכב. לרקוד .,,תמיד, שימי
חבילה של ממפוני טמפקס במזוודה.
זה כמו לקחת חופשה מהמח״
זוו חחדשי שלך.

1010

אחרי הסערה יש לך
רגיעה. בקרוב יחול
בך, לביאה, שינוי לטובה.
זה יעזור לך
בעתיד. כמו בשבועות
האחרונים, חבעייה ה מרכזית
שלך היא חוסר
בסף. אך אל דא גה,
הכנסה קטנה מ מקור
בלתי-צפוי תעזורלך
להתגבר על הבעיות. בשבועות
הקרובים יימצא פיתרון לבעיית ילדיך.

חמת שציסויוג לשיניוש סצימי
להשיג צנו/י מרקחת ובתסרוקיות
1)1בחרות. הסעונינות כקבלת חנסאות
10101 הסברתי ישלחו 54 או• בבולי
רואד אל היבתעין אישסט־איספקם
מדם, תדאביב, רחוב ירייהו •3

הצעה מפתה תבוא לך
ממקור בלתי־צפוי, בן
בתולה. קבל אותה. ל א
תצטער. לעומת הזכ ר,
לו מצפה שבוס לא רע
יחסית, היזהרי את מ פני
זרים, הנראים לך ממבט
רא שון כתמי מים: תוכם
אינו כברם. הם ערמו־מים,
רעים וחור ש י־מזי־מות.
כמו שנאמר: אל תסתכל ב קנ קן אלא
במה שיש בו. הטיול שתיכננ ת ס — יתבטל.

דרכי אדם
״לא רוצה לצהייל —
זאת לא מדינתי״
ויקטור לדומן הגיע לישראל מפולין. משום
כך, הוא מבין גדול בדמוקרטיה, ויכול
לטעון בביטחון מוחץ :״זוהי דמוקרטיה
אצלכם כאן בישראל? זאת בדיחה ולא
דמוקרטיה.״
הסיבה לקביעתו המדעית: צו־הגיום ל־צד,״ל,
שהצעיר ( )25,כחול העיניים קיבל בימים
אלה. ויקטור לא רוצה לשרת בצה״ל.
הוא רוצה להגר — ולדעתו זו סיבה מספקת
שלא לגייס אותו בעל כורחו.
?ארץ החופש האמיתית. מספר
העולה החדש:
עליתי ארצה לפני פחות משלוש שנים.
את פולין עזבתי אחרי מאורעות מרץ 68׳.
הייתי סטודנט שנה שלישית בפקולטה לכימיה.
היות והייתי בקשרי ידידות עם
אלה שאירגנו את ההפגנות, מיהרתי לעזוב.
הם אפילו לא דרשו ממני לשרת בצבא. רק
שלחתי מכתב לשלטונות שברצוני לעזוב

רנו ש אותה. את ה מכוני ת, כמובן. אל תהסס.
בעוד שבוע יש נ ל הסיכויים שהמחיר
יעלה. בכלל, שבוע ז ה
נועד לקניות. יחסית לר
עתיד
— המחירים זולים.
לקראת סוף הש בו
ע מצפה לך יוס די
קשה. לא נורא — הוא
יסבור. בת טלה, לן
מראים הכוכבי ם דברים
מעורפלים: דבר לא ברור
לגבייך השבוע. אך
י* סימנים די ברורים
כי בעתיד היותר רחוק, בכל אופן, בע תיד
הבינוני, צ פויו ת לן ה תנ ש מויו ת טל חלום.

1ש11

סבלנות. אל תקפוץ ואל
תנסה לה שיג הכל בבת־אחת.
עבוד ב שקט וע שת
את המוטל עליך ותיוו כח
ש שיטה זו תביא בעקבותיה
את ה תו צ או ת
עליהן אתה חולם. הפסק
21 ביוני
להאמין לכל מה שנזספ־ביו>נ
~ י 20 דים לך, ו ב חן היסב את ה אינפורמציה
המג-עה אליך
לפני שאתה פועל לפיה. ב ת סרט! — תפ גשי
ארם שיעזור לך לצאת ממקרה. לא נעים.

תנחל תבוסה, כתוצאה מעורף ה העצמי
המופרז שגילית. אן אין
דבר, הירגע, מפני שבסופו
של דבר אתה
עשוי להפיק תועלת
מבל העניין. כדאי ש תפסיק
להתרוצץ ו תשב
קצת לחשוב על
הבעיות אשר מטרי דות
אותך באמת, ולא
על אלת שנרמה לן.
הקרש את מלוא ה מרץ
להתקדמות בותיווכח
שזה משתלם. בת עקרב
תבזבזי את כל בספן על בגדים.

במדינה

הישמר מאכילה מופרזת, ואל תזלזל ב-
חוקי הבטיחות בדרכים. סיכסוך שכנים
עלול לגרום לך אי-
נעימות, אם תתפתה
לחיות מעורב בו יתר
על המידה. אל תסמוך
על בעלי המלאכה ה מטפלים
בחפציך, ו ברוק
היטב את עבודתם,
בת גדי: תפסי קי
להיות ביישנית,
21בדצמבר
ואל תשאלי אותו כל
19 בינו א ר
הזמן אם הוא באמת
אוהב או תן. מכתב או מי ס מן העומד
להגיע אלין ישפיע רבות על עתידן.

לטובת בני־ סשפה תן, גלה כלפיהם ת שומת־לב.
הם יעריכו את זה. אף על פי שהם
לא יביעו זאת כלפי
חוץ. בת־דלי, נכונה ל ן
הפתעת יוצאת מן הכלל
מכיוון שלגמרי לא ציפית
כי תבוא. ה שבוע,
אס תדעי לנצל את נו־ה
ו תין לדברים מועילים
ולא לדברי הבל — ת-
0בי נו א ר -
בוא לן הי שועה. ליב שי
$ובפב רו א ר
ירוק בהיר לבילוי החברתי
ש תוז מני אליו. יש
לן, אדוני הדלי, כל הסיכויים לקדם את
מעמ דן בקרב או תו ציבור שאתה חבר בו.

המשך להתנהג בדיוק
כמו שהתחלת, ותזכה
להערכה לח אתה מצפה•
זכור שיש בעולם
מקום ליותר מארם
מוצלח אחד ושהצלח-
תם של אחרים אינה
9ובפב רו א ר -
מזיקה לן כפי שאתה
20במרס
חושב• במישור הרו מנטי
— תן לה לרוץ
אחריך קצת, ואל תתן לה לרכב עליך.
א ם היא ממשיכה לאחר לפגישות — אל
תחכה לה יותר מעשר רקות. זה יעזור
ויגביר את אהבתה אלין, והיא אף תתחיל
לרכוש כלפיך י חס של כבוד והערצה.

ן ני8

עודה דדרמן
רוצה אשה, לא צה׳׳ל

— והאישור על שחרורי הגיע אלי בדואר.
מובן שנאלצתי להפסיק את לימודי בגלל זה.
היו לי שתי אפשרויות, כמו לכל המהגרים
הפולניים: לנסוע לארצות־הברית — או
לישראל. בחרתי באפשרות השנייה. ראשית,
בגלל החברים הרבים שלי שנסעו לארץ, ושנית,
בגלל שהייתי סבור שישראל היא
מדינה חופשית יותר ודמוקרטית יותר מ־ארצוודהברית.
בפולין
השארתי את החברה שלי, אלידיה
פלדמוס. היא בגילי, ולמדה רפואה. היינו
מאוד קרובים האחד לשניה.
בתחילת 69׳ התייצבתי, כמו כל אזרח
בפני הוועדה הרפואית בלישכת הגיוס בירושלים.
נמצאתי כשר לשרות צבאי, אך
בגלל לימודי דחו את התייצבותי.
ניתוחוהחונה. בסוף 69׳ עזבה החברה
שלי את פולין ונסעה לדנמרק. שם
היא מצאה מקלט מדיני. כעבור מספר חודשים
היא באה אלי לישראל. זה היה באותו
זמן שאני הפסקתי את לימודי. מבחינה
נפשית הייתי עייף להתחיל ללמוד מקצוע
חדש. בגלל מצב פיננסי קשה — בינתיים
הגיעו הורי ארצה — התחלתי לעבוד בעבודה
פיסית. מצב בריאותי נהיה רע, ו*
נאלצתי לעבור ניתוח. חברתי חזרה לדנמרק,
באה לביקור נוסף, ואז התחתנו.
האשה דורשת. בחודש פברואר פניתי
ללשכת־הגיום בבקשת היתר״הגירה, על־מנת
לעבור אל אשתי. במקום זה, נתנו לי צו־גיוס.
היגשתי ערר, וטענתי את כל הטענות
שבגללם אני רוצה להגר: חוסר התאקלמות
וזברתית ונפשית, קשיי שפה, חוסר הרגשה
שזאת מדינתי והעובדה שאשתי גרה בדנמרק.
קיבלתי שוב תשובה שלילית.
וכך אני רוצה להגר: חוסר התאקלמות
אותי הנפשי והגופני נעשה גרוע סיום ליום,
אין לי מקצוע. אשתי שואלת מדוע
אינני מצטרף אליה — ואני נדרש ללכת
לשלוש שנים לצבא. האם זוהי הדמוקרטיה
המפורסמת של ישראל? מצד אחד אתם דורשים
יציאה חופשית ליהודי ברית־המועצות
— ומצד שני אינכם מרשים זאת למישהו
שבא לכאן — ורוצה לצאת.
העולם הזה 1759

את האישיות הציבורית כולפם
מכירים. מי שלא רואה אותה לפחית
אחת לשבוע בטלוויזיה, שומע אותה ב-
רדיו. מי שמפספס את הרדיו, קורא

איך ל ת בו ס מ שלא
מביא מ תנ הלח תונ ה
מי שרק מכיר את אבי בהט, יודע שהוא
תמיד טיפוס עליז. והנה, בימים האח
שיעור
פר 17י מ אד

מסוגל למחוק את החיוך מפרצופו של אחד
כמוהו — שכל הזמן צוחק?

אבי בהט
רונים׳ הוא נראה רציני מאוד. תשאלו, מה
קרה?
כמובן. הוא הולך להתחתן. וכי מה עוד

בגיל ( 26 נטו, לדבריו) ,הספיק כבר הבד־רן־חקיין
להקים שלושה מועדוני־לילה מצליחים,
ולבדר אלפי שוחרי בידור ישראלי

יוסי ידו חוזר
איך שדברים מתגלגלים ב ח״ ס. בז מנו, נ־כ
שהתיא טרון הקאמרי עמד להעלות את
משחקי סטרינדברג, של זי רנ מאט — הוא

לא הסכים שאורנה פורת מ שחק ב מ חז ה
לצידו של יוסי ידי] .יוסי, אביר מלידה,
ביטל גם את השת תפו תו שלו, כמחווה לאורנה,
נסע ב מקו םזה לוינה להופיע שם
בזורבה היווני. הקאמרי התחרט, נכנע —

זמן האחרון באולפן לריקוד ידוע, השיבן
במרתף לא הרחק מכיכר דיזנגוף ב־תל־אביב,
והשייך לשחקן -ולרקדן
ידוע.
הבעל קצת התפלא כשאשתו בישרה
לו, לפני שלושה חודשים, שהיא החלי טה
להתחיל ללמוד ריקוד מודרני. היא
אמנם נראית הרבה יותר צעירה מגילה,

עליה בעיתון. פשוט אי-אפשר שלא לש ובהחלט
נחשבת עדיין לחתיכה, למרות
מוע ולראות אותה.
שבשלה — אבל הוא, הבעל, יודע הרי
את אשתו של האישיות הזו, מכירים
את גילה האמיתי.
קצת פחות בציבוריות העממית. היא לא
אלא מ אי! אם בא לה לרקוד, אז
מופיעה בטלוויזיה, לא ברדיו, לא ב שיהיה
לה לבריאות. למה לא ן
עיתון.
וכך, פעם בשבוע, ביום שלישי אחר
לעומת זאת, היא מופיעה הרבה ב הצהריים,
עוצרת מכונית ״וליאנט 70״,
בצבע כחול-כהה, במרחק רחוב או שניים
מה אולפן, ואשה בלונדית, לבושה הדר,יוצאת ממנת. אם יתחשק לכם לעקוב
מקורי כחיקויים מקוריים של עירקים, ייקים,
אחריה, תראו אותה הולכת לכיוון ה רומנים,
מרוקאים וכמובן גם בולגרים. כולם
אולפן לריקוד, נכנסת בעד הדלת, ויו מקוריים.
צאת
כעבור שעתיים שלוש. ואם תתבוננו
בה מקרוב, כאשר היא יוצאת, תראו
על עצמו, מעיד אבי :״אני בתול. נולדתי
שהיא באמת ס חוטה ויגעה, כמו אחרי
במזל בתולה.״ הא הא. עוד פרטים אוטומאמץ
גופני רציני, כגון ריקוד או משהו
ביוגרפיים :״יש לי תואר ביואיי. בוגר בית־כזה.
ספר
אממי. בצבא הייתי בחיל-אוויר• בתור
ואם תתבוננו, במיקרה, בשלט שעל
מאדאם באטרפליי: הייתי עף מבסיס לבסיס.
דלת האולפן, ששם כתובות השעות שחוץ
מזה היה גם תפקיד של קמב״צ: קם
בהן האולפן פתוח, תגלו דבר מוזר :
בצהריים.״ אני מקווה שאין לכם סדק בשביום
שלישי אחר־הצהריים — האולפן
שפתיים, מרוב צחוק.
סגור, ולא מתנהלים שם שום שיעורי-
שמה של המאושרת, שתזכה לשמוע את
ריקוד.
כל הבדיחית האלה בלי כסף, הוא יפית
ואם תמתינו שם כמה דקות נוספות,
דורה, והיא היתה החברה של אבי בארבע
אחרי שהגברת הסתלקה, תוכלו לראות
השנים האחרונות. חגיגת החתונה תיערך
את דלת האולפן נפתחת — וממנה
בבר של מלון רמת־אב־ב, בהשתתפותם של
יוצא בעל האולפן, הרקדן הנודע. וגם
כל חברי להקות־הקצב המנגנים במועדונים
עליו תוכלו לראות, אם תתבוננו מקרוב,
של אבי, ותוסרט על־ידי צלם שהובא לשם
שהוא סחוט ויגע — ממש כאילו גם
במיוחד לשם כך.
הוא אחרי מאמץ פיזי.
תשאלו למה? ״כדי ללכוד את כל אלה
כמו ריקוד, למשל.
שלא יביאו מתנות,״ מסביר האיש המצחיק.
או משהו דומה.

הוה נושם 33 ני שגייפינסקר אחר

העט של עיתון הארץ. מיהרתי להת עניין
אצל היעודה, וזכיתי בתשובה
המאכזבת הבאה :
״תראי, אני גוססת מכל העבודה

אבל מאוחר. עכ שיו, יו שב הקאמרי וממ תין
ליוסי שי חזור לארץ — כדי להופיע ב מ
ש חקי סטרינדברג.
מה שמעכב כרגע את יוסי בוינה, ומפ ריע
לו לחזור ארצה ולהתחיל בחז רו ת, אלה
סידורים טכניים מסויי מיס שהוא צריך להש לים.
כאשר הוא יגיע לארץ, בעוד מספר
שבועות, אוכל לספר לכם קצת יותר עליהם.

וז סי מ ס

אצל סאברשביצייס
כפי שסיפרתי לכם בשבוע שעבר, נפרד אבי אברמוביץ, דייל אל־על
ושותפו של רפי שאולי במנדי׳ס, מאשתו מלכה, ארז כמה פקלאות, ועבר
לגור בדירתו של רפי, שגם הוא אלמן־קש פחות או יותר, כפי שתוכלו לקרוא
בסיפור חילופי גברי במנדי, המתפרסם בגליון זה.
מאז, חלף בקושי שבוע, אך העניינים בין השניים כבר החמירו. הסיסמה
״עשו אהבה, לא מלחמה״ מצלצלת אמנם יפה, אבל כנראה שיותר קל לצלצל
בה מאשר לקיים אותה. אבי, לאחר ישיבה של מספר ימים בביתו של רפי,
תוך כדי הירהורים כבדים בגורלו, הגיע למסקנה שהוא רוצה אכן להתגרש —
ובאופן סופי מאוד.
מלכה, מצידה, היתה מוכנה דווקא יותר לעשות שלום, מאשר מלחמה —
אולם נוכח החלטתו האחרונה של אבי, לא נותרה לה ברירה: היא ביקשה
מבית־המשפט להוציא צו־עיקול על הקרקעות, שאבי קיבל בירושה מאביו,
שנפטר לפני כחצי שנה — כדי להבטיח לעצמה ולבתה בת השנתיים מזונות.
לא כל־כך בשימחה, אני צופה בשבועות הקרובים להסלמה ניכרת במלחמות
האברמוביצ׳ים.

חגי מינסק ר

הדה בושם
השמועה הפנטסטית דיברה על רו מן
חדש בין חגי פינסקר, מנהלה
לשעבר של הטלוויזיה, והדה בושם,
המבקרת ואמנות, ספרים, טלוויזיה,
קולנוע, בישול, רדיו, אסטרונומיה,
סידור־פרחים חאן־בודהיזם) שנונת־

שיש לי,״ הסבירה הדה .״חגי יצא רק
עכשיו מבית־חולים, לאחר שהחלים
מהתקפת־לב.
אז איפה יש לנו זמן או כוח ל עניינים
רומנטיים?״
ועל זה, אינני יכולה אלא להצטער,
מוחי הזדוני יכול רק לדמיין לעצמו,
מה היה קורה לוא ליבו של חגי היה
תקין והדה היתה פנויה — איזו
תכנית היתה נולדת בשיתוף הפעולה
בין איש־הטלוויזיה ומבקרת הטל וויזיה.

טלוויזיה
מאחורי הקלעים חופשה מתוך בעם

נ סי עהנ עי מ ה !

כשעמדה על הפרק, נסיעתו לארצות־הברית
של הכתב התל־אביבי דן רביב, דרש
טוביה סער, ראש מערכת תל־אביב של
הטלוויזיה הישראלית שישלחו אליו כתב
מחליף. יורם רונן, שהיה עדיין מנהל מח־לקת־החדשות
הציע, בגלל המחסור בכח
אדם, שסער ייצא בכבודו ובעצמו אל השטח,
כדי להביא כתבות. סער עמד על כך
שישלחו מחליף לרביב. שני הניצים פנו
למשפט שלמה, אל שמואל אלמוג, מנכ״ל
רשות השידור.
מכאן ואילי מספרים שתי גירסאות: האחת
בשם רונן, האומרת, כי ניתן לו אור
ירוק להעמיד את סער במבחן ולהטיל
עליו עבודות־שדה, והשנייה, בשם סער, הטוענת
את ההיפך. באחד השלבים הועלה
שמו של יאיר אלוני כמחליף זמני של
רביב. אז התעורר ויכוחאחר בין שני
המנהלים, הירושלמי והתל־אביבי: לאלוני
אותה דרגה כמו לסער. שניהם כתבים־
עורכים אחראיים. על מי, איפוא, תיפול
האחריות? מי יהיה ממונה ע 7מי? סער
נקט בקרב זה נסיגה טקטית ויצא לחופשה
מתוך כעם.

6311-1.011

עםל בני

מדוע התפטר
יורם רונן 7

לבני רו סקס

בן־לוו, קלילים. נעימים. מתכב סי ם ב קלו תומ תיב שי ם במהירות.

ה ם מי ו ע די םלגב רי םהנוסעים לחו־ל, היודעיםל הגו ת מ טיו ל ונופש ומערי כי ם לבוש משובח .
חדשוס רי גתרשת אורירית באריזה נצבעהטבק. ס ריג ת ריבד | בפסים 1באריזה הירוקה.

רוו /נ /ס ת מיד קרוב אליך
• חוסי בוילו! מיוצרים בישראל בלעדית עד ירי ממעלי הנרלון בעיט ברשותה של חברת יוסף בנקתפט זבניה אוה*ב.

?סקונטופוו
*י־זכז ובד ־ צונ ך דירזרזנדך נשו־ ע ם
בנדןדיסקונטר^^י־זרדר־ נצעותהעבודה
דזיייב ר ג די^ -ו ביו כ 5 4 5 7 2
* 1־ ועו די־ צ ז 5 3 2 6 5 0
ר די ק דז 521285

חוגים לברור רעיוני
ולפעולה ברחבי הארץ

הקש ששבר את גב הגמל, לא היה דווקא
הוויכוח עם טוביה סער. העולם חוה
( ) 1752 היה הראשון שכתב, כי התפטרותו
של רונן צפויה במוקדם או במאוחר. השאלה
היא: מדוע זה קרה דווקא עכשיו?
שלוש פגישות נערכו לאחרונה בין אנשי
החדשות לבין אלמוג. בשלושתן העלו העובדים
טענות קשות כלפי ההנהלה. בפגישה
האחרונה הגדישו העובדים את הסאה.
כתוצאה מכך הזמין אלמוג אליו את רונן
והציע לו להגיש את התפטרותו. הנימוק
היה, שטענות העובדים הוטחו כלפיו ולא
כלפי ההנהלה כולה ואלמוג בראשה. רונן
טען את ההיפך. הוזמנו עדים. אחד מהם
היה מרדכי קירשנבאום, שאישר את גירסת
רונן. מה היה בדיוק הקש ששבר את גב
הגמל עדיין לא ברור. תקופת המיכרז של
רונן ממילא היתד, מסתיימת ביולי. במקרה
זה העדיף רונן כנראה לקבל הצעה אחרת.
הוא יהיה מעתה עוזר מיוחד של אלמוג
,לתפקידים מיוחדים, מעין סיירת מנכ׳׳ל
לעניני היום וחדשות.

נמצא מחליף
לראובן מורגן

ראובן מורגן, במאי ר,תסכיתים, התפטר
מראשות שרות ההפקה בטלוויזיה בגלל הצרת
סמכויותיו וצרות אחרות. בין השאר

יוזם־גרעין

אופוזיציה הומניטאריוז
ת. ד ,20355 .ירושלים.
מצע מפורט ישלח למתעניניש

־די ם ק !נ טו 0ון• ו&ד־וו־נ ר דז־ עו ושד6

33 דץ ו־״יסדן־ננס

פ ס סי ב ל הז מר ת של״א אילנית פרסי ראשון• רק הירח —
ומתוק האור בעינים — ששי קשת
פרפ שני•. הדודאים פרפ שרישי• ׳ לא נדע הלילה —

ויסקי ס קו טי

ת מי ד טוב,
ת מי ד מ עו 7ה

ויתר שירי הפסטיבל בביצוע המקורי

ת ק לי ט ארך-נגן

רשות השידור — הד ארצי

״יוש״ ,יבוא ושיווק בע׳מ

רח׳ ד יז וג ו ף 2 6 9ת ׳ א
טלפון ^4 4 6 6 1 1 :
העולם הזח 1759

כורם רוצים
מחלקת החושות

לנהר את
שד הטלוויזיה

״זוהי עלילה שפלה שהעלילו עלי מתנגדים׳
כדי לטרפד את סיכויי במיכרז״ —
כ־ הגיב חיים יבין על הידיעה, שהוא איים
בהתפטרות אם לא יקבל את ניהול מחלקת-
החדשות בטלוויזיה. בשבוע שעבר הוצא
המיכרז על ניהול מחלקת החדשות בטל־ודיזיה,
לאחר התפטרותו של יורם רונן.
בטוטו הפנימי עומד כרגע יבין במקום
הראשון. אותם חברים, בסימן שאלה, שהזכיר,
כבר מתענינים לדעת, אם הוא
ימשיך להגיש חדשות בתור מנהל, שכן
קיימת הוראה האוסרת על מנהלי מחלקות
להשתתף בהגשה, ואילו גדולתו של יבין
| התגלתה דווקא בהגשה.
סיכויים שווים פחות או יותר יש גם
לדן שילון, שהודיע במפורש על השתתפותו
במיכרז. שילון שהקים את ממלכת
הספורט בטלוויזיה ידוע כאיש ניהול, תכנון
ואירגון ממדרגה ראשונה. מים שקטים חודרים
עמוק, אומרים עליו, הוא אינו מעורב
בתככים שמאחורי־הקלעים, ואהוד על חבריו.
אבל כמה מהם אינם רואים אותו דווקא
כאיש חדשות מובהק.
הכתב המדיני אלי ניסן נחשב לאדם מיק־צועי.
הוא העיתונאי בהא הידיעה של הטלוויזיה,
שהצליח באירגון הפקות קטנות
וגדולות. אולם פעילותו הרבה מאחורי־הקלעים
ובמיוחד כחבר ועד, היתד, לא אחת
לצנינים בעיני הנהלת רשות־השידור.
למרדכי קירשנבאום, המכהן ככתב־עורך
אחראי, אורב אותו מיכשול של פעילות
יתירה מדי מאהורי־הקלעים. עדיין זוכרים
לו את מאבקו בחגי פינסקר בתקופת המיכ־רזים
הגדולים. קירשנבאום שהוכיח את עצמו
בעיקר בסרטי חדשות זיוקומנטאריים,
שומר על שתיקה מוחלטת ביחס למיכרז
הנוכחי, אולם כנראה שהוא לא יחמיץ את
ההזדמנות ויצרף גם הוא את מועמדותו
לתפקיד.
האדם השקט, יעקב אחי־מאיר, נחשב
לאיש מיקצוע לא פחות מחבריו. הוא נם־

הוחלט להוציא ממחלקתו את הבמאים, את
צלמי הפילם ואת עוזרי ההפקה ולפזרם בין
המחלקות השונות. אולם עדיין יש למחלקת
שרותי־ההפקה חשיבות ממדרגה ראשונה
והיא כוללת בתוכה את שרותי האמנות,
הגרפיקה, האביזרים, התפאורה, העריכה
ועוד ועיד (דרגת ראש המחלקה עולה על
דרגותיהם של ראשי מחלקות אחרים).
אולם מאז הודיע מורגן על התפטרותו,
התרופפה המשמעת בשרותי ההפקה. הצורך
במחליף נעשה דחוף ביותר. מורגן
עצמו נראה במסיבת הטלוויזיה בחברתה
של עוזרת הפקה מסוימת שהתגרשה לא
מזמן. הוא מיועד — כך דיווחנו — לרכז

נע במתכוון מכל תכונות. לדעתו, והוא
חוזר עליה בכל הזדמנות, מחלקת החדשות
חייבת לשרת את הציבור בדיוק כמו שמו-
סדות ממלכתיים אחרים חייבים לשרת את
הציבור ולא את עצמם, ובאמת אין כמוהו
מבחינת יחס רציני לעבודה. טוענים שהוא
נימנה על אנשי המנכ״ל שמואל אלמוג
וזה כמובן מגדיל את סיכוייו, אבל רגישותו
היתירה עלולה לעמוד לו לרועץ.
שניים שעדיין שוקלים אם להציג את
מועמדותם, הם אנשי הבי. בי. סי. לשעבר,
שמעון טסלר ויאיר אלוני. השני בכיר יותר
ומכהן בתפקיד כתב־עורך ואחראי. את
אהדת הציבור והנהלת הטלוויזיה רכש
אלוני בכתבותיו המרגשות ממשחקי באנג־קוק.
אומרים עליו שהוא פקק שנוסה
בהצלחה כמעט בכל התפקידים, החל בטיפול
בחדשות־חוץ, ענינים מדיניים וספורט
וכלה בהגשה, וככתב צבאי, ובמילוי מקום
ראש מערכת תליאביב.

\זאיש ש2־א
ניג ש

מתפטר יורם רונן
את קורס במאי הטלוויזיה שיפתח בקרוב
במרכז ההדרכה. אולם כמה מן המועמדים
לקורס תובעים בכל תוקף שראלף עינבר
ידריך אותם ולא מורגן.
במקומו שיי מורגן בשרותי ההפקה, יבוא
יוסי לנדאו, מי שכיהן לפני המיכרזים
כראש שרותי ההפקה ואחר כך עבר לאולפני
הרצליה. לאחר הפצרות רבות נאות
לנדאו המוכשר לקבל עליו את התפקיד
בתנאים מסוימים. לנדאו הנחשב בין עובדי
הטלוויזיה לאיש המתאים ביותר במקום
המתאים, ינסה להצליח במקום שאחרים נכשלו
ומעתה ואילך יקשה על אנשי ההפקה
להטיל את האשם בשרותי ההפקה, בכל
מקרה של מחדל או כשלון.
ממלאת המקום. מה שכנראה אינו
דהוף להנהלת הטלוזיזיה הוא למצוא מחליף
למתפטר דב שנער, ראש מחלקת סרטים
קנויים, שיצא לחופשת מילואים. בינתיים
ממלאת את מקומו, עוזרתו הראשית, רות
דונר, מי שהתפרסמה בזמנו כמזכירתו של
חגי פינסקר.

תוכניות

״המלאך״
שייך לישראל

גילדה דורן
מי הפסיד?
ה#ולם הזה 1759

זוכרים את גילדה? לא את הסרט, אלא
את הבלונדית, שהחליקה על הקרח בזי
רהטרון לפני מי יודע כמה זמן, והתאהבה
בעמיחי סולל והתגרשה ונסעה וחזרה וכולי
וכולי. לפני וזרבה שנים היתה גילדה דורן
אשתו של אחד בשם רוג׳ר מור, שהפך
לאחרונה אחד מאלילי ישראל אחרי שהוא
מופיע בסידרה הטלוויזיונית המלאך, בתפקיד
המלאך.
הצעיר הבלונדי גבה־הקומה ונעים הסבר,
בן למשפחת יורדי־ים ותיקים, היה שחקן
קטן ובעל תפקידים קטנים, כאשר הוא
וגילדה חיו יחד. תפקידו כסיימון טמפלר,
המלאך, היקנה לו פירסום כלל עולמי,
וגילדה רק יכלה להצטער על שלא המשיכה
לחיות עמו.

ב ר2־

לא ניגש למיכרזים דווקא המועמד הריאלי
ביותר: צבי גיל, דובר רשות־השידור. גיל
היה סגן מנהל מחלקת־החדשות. בזמנו
הוא התחרה ביורם רונן על מישרת המנהל.
העובדים תמכו בו בצורה נמרצת ביותר.
אומרים שהסתמן אז רוב בעדו בוועד המנהל
של רשות השידור, אולם רונן נבחר משיקולים
לאו דווקא מיקצועיים. לא תהיה זו
הפתעה גדולה אם כל המועמדים האחרים
יפלו, ואילו צבי גיל עשוי לזכות בתפקיד
בתוקף מינוי, דבר שהוא די מקובל ברשות
השידור ורק לאחרונה נבחר יצחק רועה
לתפקיד נכבד ברדיו בתוקף מינוי ולא

לא רק בזכות גילדה והטלוויזיה קשור
המלאך בישראל. שמו נבחר בכוונה תחילה,
טמפלר, על שם מיסדר הטמפלרים הצלבני,
שהגן על הצליינים הנוצרים בארץ ישראל
במאה ה־ .12 ספרי המלאך של לסלי שרטריז
היו נפוצים בארץ ובעולם כולו החל מ־
. 1928
הנוסחה דיא פשוטה ביותר: טמפלר הוא
רובין הוד גלבוש מודרני, השודד את העשירים
למען העניים, ומנכה לעצמו 10
אחוזים עמלה. תמיד הוא מסדר את המשטרה,
אבל התוצאה היא חיובית. הוא
אביר והוא שודד־ים והוא סך הכל של
כל גיבורי ספרי ההרפתקה והמתח מתקופת
הילדות.
זה שהוא מתוק כמו רחת־לוקום מפריע
רק לאניני טעם. לצופה הישראלי זה
דווקא פלוס.

חדריך

מועמד צבי גיל
בחירה

ב תוקף

מינוי

במיכרז, כפי שדורש הנוהג המקובל.
מידה רבה של חלמאות, גילתה רשות־השידור
בכך, שהוציאה במקביל למיכרז
על ניהול מחלקת־החדשות מיכרז נוסף על
מישרת רכז המערכת, שהוא למעשה סגן
מנהל המחלקה. צריך היה לאפשר למנהל,
שייבחר להיות שותף בבחירת סגנו, אולם
כנראה שיציעו לכמה מן המועמדים הנ״ל
להציע את עצמם לתפקיד רכז המערכת, כי
בינתיים אף אחד לא הגיש את מועמדותו
למישרה השניה. כולם רוצים לדעת קודם
כל מי יהיה המנהל, ורק אחר כך לבדוק
את האפשרות השניה.
בדיחה שרבים מתייחסים אליה ברצינות
גמורה ביותר, היא האפשרות שימונה רק
סגן למחלקת החדשות ואילו את תפקיד
מנהל המחלקה יקבל עליו באופן זמני
שמואל אלמוג, מנכ״ל רשות השידור המכהן
גם בתפקיד הממונה הזמני על הטל-
וויזיד .,זאת בדיחה, אבל בטלוויזד. הישראלית
אפילו בדיחות עשויות להתממש.

ואחרים וכן הקטעים מתוך הסרטים הזוכים:
פאטון, נמל־תעופה, סיפור אהבה ועוד.

* הצל הסיני

(יום ו׳<21.40 , 21/5 ,

מסידרת חקירותיו של המפקח מגרה.
* הפנתרים היטחורים (יום ב׳,
)20.20 , 24.4במסגרת השעה השעה הש לישית
יוקרן סרטו של שמעון יקותיאל,
זרך ללא מוצא, בו מופיעים הפנתרים השחורים,
אשר עורר בזמן הפקתו שערוריה

ללא תקדים והאשמות שוא כנגד הטלוויזיה
ורשות השידור. לאחר הסרט יתקיים דיון
בנידון בין מומחים ואנשי מקצוע. מומלץ.
* תעודה (יום ג )20.20 , 25/5 /מסע
בעקבות חוקרי אפריקה סטנלי וליוזינגסטון.

המלאך

(יום

,25/5

<21.05

סיימון טמפלר עורך מסע בחברת נערה
יפה ומפונקת גדי ללמדה לקח, לפני שהיא
נישאת לידידו הוזתיק.

* ?}ודם מופלא (יום ל׳ )18.00,19/5
סידרת מישדרי טבע וגיאוגרפיה לילדים
ולנוער. הפעם — תאילנד (חלק א׳) מומלץ.

* מדע ודעת

(יום ד׳) 19.30 ,9/5 ,

כיצד נית ן האתר נהגים קטלניים על ידי
מיקוד הקשב! הדברה ביולוגית וכיצד מגלים
הרשות בעוד מועד. מפיק־במאי: עודד
קפליוק.

* סרט היטבוע

(יום 7׳ )20.35 , 19.5

וילה בורגז ה — סרטו של ויטוריו דה סיקר,
על פארה של רומא.

* גאווה ודעה קדומה (יו ה׳,
) 19.30 , 20/5סידרה חדשה על פי סיפרה
בן ה־ 100 של ג׳ין אוסטין האנגליה. בפרק
הראשון — שכנים — מגיע רווק צעיר
ועשיר, לשכונה בה מתגוררת הגברת בנט
עם ארבע בנותיה הזקוקות לחתנים.

+טקם חלוקת

האוסקר (יום הי,
רשות ה ביזו ר יוצגו:

)20.20 , 20/5במיסגרת
הטקס והכוכבים סטיב מקווין, ז׳אן מורו,
אווה מרי סנט, הארי בלפונטה, ברט לנקסטר

במאי שמעון יקותיאל
הפנתרים באים