גליון 1760 מתאריך 26 במאי 1971

ממשלתתוהביהשיחקה. בחי!
המשלתי שראל לאפצתהפה

נרצח אפרים אל־רום (הופשטטר)

יושם הרב בהנא בכית-הסוהר, אחרי הרשעות
כה רבות שהוא צובר מדי שבוע.

גולדה תעמוד
במצב קשה

מה יעשה רביו
כשר בממשלה?
מה התפקיד שיוטל על שגריר ישראל בארצות־הברית,
יצחק רבין, כאשר יסיים את תפקידו בעוד
חודשים מספר, יחזור לארץ ויתמנה כשר בממשלה?

עד במה שהדברים התגבשו בפיקודו האחרון
שיל רבץ בארץ, נראה בי יוטל עליו
תפקיד שלא היה קיים עד בה. הוא ימונה
בנראה לשר בלי תיק שתפקידו יהיה של
שר מתאם לטיפול בשכבות הנחשלות.
תפקיד זה הוא שלב מכין לקראת הריאורגניזציה
במבנה הממשלה, אותה מתסזנים לבצע אחרי הבחירות
הבאות. לפי תוכנית זו יאוחדו משרדי ממשלה כמו
משרד־הסעד, משרד־השיכון ומשרד־העבודה והמוסד לביטוח
לאומי למשרד ממשלתי אחד, שיקרא כפי הנראה
בשם המשרד לביטחון סוציאלי. בראש משרד זה,
שיהיה אחד ממשרדי הממשלה החשובים ביותר, מיועד
לעמוד בבוא הזמן שר־העבודה הנוכחי יוסף אלמוגי.

כשלב מכין לקראת הריאורגניזציה ולקראת
העמקת הט-פול כשכבות העוני ובנוער
השוליים, יושם הדגש על הגברת
התיאום כין משרדי הממשלה המטפלים
בבעיות הסעד השונות וזה יהיה תפקידו
של יצחק רבין.
כן נראה במעט כוודאי שיצחק רבין יצור!?
גם לוועדת השרים לענייני חוץ וביטחון.

מנסים להיפטר
מחיים צדוק
הידיעות שהודלפו השבוע ל״דבר״ כאילו
מיועד ח״כ חיים צדוק, העומד בראש
ועדת החוץ־והביטהון, למלא את מקומו
של יצחק רבץ כשגריר בוושינגטון -
ידיעות שהוכחשו מיד -מצביעות על מסע
המתנהל מאחורי הקלעים שמטרתו להיפטר
מצדוק כיושב ראש ועדת־החוץ־וה־ביטחון.
עמדותיו
היוניות המוצהרות של ח״ב צדוק הן
לצנינים בעיניהם של גולדה מאיר ושר־המשפטים יעקב
שמשון שפירא, והם מנסים דרך כדי להרחיק את צדוק
מעמדות השפעה.

תקוע תומר בליגה?
הליגה להגנה יהודית בארצות־הברית זוכה בחשאי
לתמיכה מישראל.
ישראלים, סטודנטים ואחרים, משתתפים באימוני
הליגה כמדריכים, ובתפקידים אחרים.

השתתפות בזו לא היתה יבולה להיות
בלעדי הסכמתה האילמת של השגרירות
כוואשינגטון וביחוד של הקונפוליה הכלי
לית בניו-יורק, שכה השפעתו של הנציג
הישראלי באו״מ יוסף תקוע, ניכרת מאד.
תקוע הוא אחד התומכים האילמים, וה־פעילים
מאחורי הקלעים, כליגה ובדאשיה.
המנגנון היהודי האמריקאי לעומת זאת, מטכס עתה
עצה מה לעשות כדי לחסל את הליגה ופעולותיה..
לפני עיברה ימים התקיפו אנשי הליגה את משרדי
אירגון הרבנים האמריקאי בניו־יורק, והשמידו אותו
כליל. התקפה זו היתד, הקש ששבר את גב הגמל.

״ מנהיגים יהודיים רבים מקווים בי כקרוב

במסעה הנוכחי בסקנדינביה תעמוד גולדה
מאיר במצב קשה -ויופעל עליה לחץ
מתמיד למיתון עמדותיה, דווקא מצד ידידי
ישראל.
סקנדינביה היא קיצונית יותר מכל שאר חלקי אירופה,
ביחס להבעת מישאלה שממשלת ישראל תוותר על סיפוחים
ותיענה ליוזמות שלום.
משום כך לא רצה שום שר אחר לקבל על עצמו
שליחות זו, וגולדה נאלצה לנסיע בעצמה, כדי לנסות
ולהצדיק את עמדתה הנוקשה לעמיתיה הסוציאל־דמוקרטיים
בצפון.

איש לא הוזמן
לוועידת בולוניה
רק״ח מכחישה כאילו יש ממש בשמועות על ועידה
שתיערך כביכול, בסוף השנה בבולוניה (איטליה),
בחסות ״תנועת •,שלום״ הקומוניסטית והמפלגה ה־נאצרית
המצרית.

לדברי מאיר רילנר, לא חרג עניין זה מגדר
•טל רעיון מופשט -וכל מי שטוען
־•טהוזמן לוועידה, פשוט משקר.
פירסום הדבר בישראל הרג, כנראה, גם את הגישושים
ד,הססניים שהיו בעניין זה.

יהורם גאוו יפיק סרט
של דובר משטרה
הזמר יהורם גאון, שפרטו ״אני ירושלמי״
מוצג עתה ברחבי הארץ, והעומד לצאת
כתוכנית יחיד כשבוע הבא, מתכוון להפי
ק פרט מתח בלשי, שתפריטו נכתב
בידי דובר משטרת תל־אביב, רכ-פקד
עמום אריבא.

אריכא, בנו של סופר וסופר בזכות עצמו, נטל
חיפשה ארוכה מתפקידו כדי לסיים את מלאכת כתיבת
התסריט, שהתקציב להפקתו כבר גויים.

הודעה לקוראים
עקב ההעל או ת הגדולו ת ב כל
הו צ או ת הייצור ו ב הו צ או ת
שרותי ה מ ערכ ת במ שך השנה
וחצי, מ אז נקבע ה מ חי ר הנו כ
חי של ״העולם הזה״ נ אל צת
ה מינ הלה לה עלות, החלמה שבוע,
אתמ חי ר הגליון ל־
. 80ו ל״י, ב דו מהל שבועונים
האח רי ם שהעלו אתמ חירי ה
ם מזמן.
אנו ב טו חי םשה קו ר אי ם
י תיי ח סו לעלייה זו ב הבנ ה.
מ חירי ה מינויי ם ששולמו מ ראש
— יי שארו ללא שינוי,
עד לגמר ת קו פתה מינויים.

מיזהרת ..העוד הזה״

מכוניות יפאניות
נוספות בישראל
למרות החרם הערבי, נכנעו שתי חברות הענק
היפאניות, טויוטה וניסאן (צאטסון) ,ללחץ של אירגונים
יהודיים בארצות־הברית, ועומדות להתחיל בשיוזק רכב
מתוצרתן בישראל.

תוף זמן קצר יוצף השוק הישראלי כעשרות
דגמים (פרטיים, מסחריים ומשאיות)
,כמהירים שיהיו נמוכים כ־ 20 עד
30 אחוז ממחיר דגמים אירופאיים מקבילים.
בינתיים
לוחצים יבואני הרכב על משרדי התחבורה,
המסחר והתעשייה להערים קשיים בפני יבוא זה. אך
פגישה שנערכה בשבוע שעבר בין שניים מהם לבין
אישיות בכירה במשרד התחבורה, נסתיימה ללא תוצאות.

הצפת
השוק במכוניות יפאניות זולות.
תגרום גם לירידת עיד ניכרת של מכוניות
משומשות.

מתקנים לזיהום
אוויר במכוניות
ההל מ־ 1.1.72 יותר לייבא לארץ רק מכוניות
כהן הותקנו מיתקנים למניעת זיהום
אוויר, כדומה לנדרש בארצות-הכרית.
מספר יבואנים, המייצגים יצרנים שאינם מייצאים ל־ארה״ב,
ועל כן אין ביכולתג לספק מיתקנים כאלה, מנסים
לדחות את ביצוע תקנה זו, או לפחות לא להחילה
על תוצרתם.
מסתמנת מגמה להענות לדרישה זו.

תביעות נגד
יבואני מכוניות
צפויות תביעות משפטיות נגד יבואני
מכוניות ״ב.מ.וו.״ לארץ, על מכירת דגמי
1970 בדגמי .1971
המדובר במכונית ב.מ.וו מדגם 1800 שמודל 1971
שלה הופיע באירופה בשינויים חיצוניים ניכרים (בין
השאר, חזית זהה לדגם ,)2000 בעוד שבארץ נמכרו דגמים
שנותרו בעודפי המיפעל באירופה משנת ,1970כ־דגמי
. 1971

00010\6 81017ו€1
סיפור אהבה

יש סיפורי אהבה המתחילים בשוקולד.
ובאמת, מה מתוק יותר מחפיסת שוקולד
שאוכלים בשניים?
שוקולד משמח את הלב ומקרב את האוהבים.
שוקולד עושה מצב רוח טוב. טוב באמת.
אם אתה אוהב אותה, או אם אתה רוצה
להתחיל סיפור אהבה ספר זאת בשוקולד.

זחז | #תו דעת השוקולד;

העולם הזה 1760

אופנת הגילויים פשטה בעתונות הישראלית. לגב• העת-,
נות היומית בישראל זוהי תופעה חדשה יחסית. כי למרות
שהגילוי — שהוא פרי חקירה עצמאית של עתונאי וחשיפה של
נושא שאינו עומד במרכז החדשות כדי להפכו לחדשה — הוא,
לדעתנו, הלק בלתי נפרד מתפקידה של עתונות חופשית, הרי
מסיבות שונות נזהרו העתונים היומיים במדינת־ישראל למלא גם
תפקיד זה.
אנו במערכת זו, שהחדירה למעשה את שיטת הגילויים העהונאיים
לעתונות הישראלית, יכולים רק לברך על תופעה זו של נקיטת
יוזמה עתונאית לשם מלחמה בשחיתות ובפשע.
אלא שהלהיטות הגדולה שדבקה לאחרונה בכמה עתונים ל״גילו־יים״
,מעבירה אותם על דעתם. וכך קורה, שכדי לזקוף לזכות
עצמם גילויים נוספים, נוטלים פירסומיב מעתונים אחרים ומציגים
אותם כגילוייב שלהם.

יא עניו שד זכויות

למעלה

מסד סניני ם
בערים, בדרנים
ב ת 1נים
! בי רי די ם

פך, למשל, הופיע בהארץ ( 16 במאי) מאמר מערכת המתיחם
לפגם האסתטי בעבודות, שמבצעים עובדי הטלוויזיה הישראלית
עבור גורמים פרטיים ומסחריים אותם הם מסקרים בטלוזיזיה.
זה שמאמר זה היה כמעט העתק מילולי מרשימה שהופיעה ב־העולם
הזה חמישה ימים קודם לכן (העולם הזה ,)1753 שנשאת
את הכותרת פרנסה מהצד והתיחסה לאותו עניין עצמי, יכול רק
לשמח את ליבנו. העובדה שעתינים אחרים מצטרפים למערכה
ציבורית שנולדה ביוזמתנו — תופעה שהיא נדירה מאוד בחיים
העתונאיים בישראל — ראויה ודאי לשבח.
אלא שאותו מאמר מערכת של הארץ התייחס לגילוי שפורסם
בהארץ כביכול. העובדה שגילוי זה פורסם כבר שבועיים קודם
לכן בהעולם הזה (מדור תשקיף, גליון ,)1757 נעלמה משום מה
מעורכי הארץ הנכבדים.
אין כאן עניין של רדיפת זכויות וכיבודים אלא של הגינות
עתונאית טבעית. העולם הזה מרבה לצטט עתונים אחרים, מגיב
על גילויים ומוסיף על פירסומים בעתונים אחרים. בכל המקרים
אנו טורחים להדגיש את המקור ממנו נלקחה הידיעה, כל עוד
מקור זה הוא בלעדי.
חבל שעתון כמו הארץ אינו מאמץ כלל זה.

אין

1113
וי מ פי

^ 1וצות שר זרם
דוגמא נוספת. השבוע פורסם כי זאב שמילוביץ, הידוע
יותר בשם זאב שמיר, נעצר ל־ 15 יום בפקודת בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. המשטרה, שעצרה את האיש, האשימה כי הוא ושותפו,
דן כהן, חשודים בכך שהחתימו במירמה על שטרות עשרות
אנשים שנרשמו לקורסים שערכו, כביכול, לקריינות. השניים,
טענה המשטרה, הבטיחו לאנשים כי הקורס קשור ברשות השידור,
דבר שלא היתד, לו כל אחיזה במציאות.
כאשר דיווח הצהרון ידיעות אחרונות על כרוניקה זו, הוא לא
שכח לציין בגוף הידיעה כי ״מעלליהם של זאב שמילוביץ (שמיר)
ושותפו דן כהן פורסמולראשונה (הדגשה של ה.ה).
בסידרה ״קורסים לאשליות״ שפורסמה בשבוע שעבר בידיעות

,חזק מאד

אחרונות״.

הכוונה היתד, לסידרת גילויים עתו נאיים מרשימה, שפירסמו
בידיעות אחרונות העתונאים אילן כהן וצבי עמית, ובד. התיחסו
לקורסים למיניהם שמקיימים רודפי בצע, בהם הם מתיימרים
למכור יידע שאין להם בדוגמנות, משחק או קריינות.
אבל לא אילן כהן ולא צבי עמית לא טרחו להזכיר אפילו
במילה אחת כי גילוייהם מבוססים על סיפור שפורסם בהעולם
הזה לפני חודש ימים (העולם הזה .) 1755 אלא שבהעולם הזה
לא הוצג סיפור זה, שנשא את הכותרת מכל מלמדי השכלתי,
כגילוי מרעיש, הופיע במדור במדינה, בליווי גלופת מודעת הקורס
עליו הכריזו האדונים שמילוביץ וכהן.
כאשר ראינו כי שני כתבי ידעות אחרונות נטלו על עצמם
להרחיב סיפור קצר, שפורסם בהעולם הזה ובו הוכרז הקורס
לקריינות בתרמית, לא היתד, עינינו צרה בהם. להיפך. אבל
כאשר ידיעות אחרונות מכריז בגאווה כי הסיפור על הקורם
לקריינות פורסם לראשונה מעל עמודיו, זהו שקר ונסיון לגנוב
דעת.
אין ספק שאופנת החקירות והגילויים היא חיובית לגבי רמתה
ותוכנה של העתונות היומית בישראל. כדאי היה רק, שבלהיטות
הגדולה הזו אחר הגילויים, לא תיוצר אופנה חדשה, זו של
התקשטות בנוצות זרים.

אוטומטי, עם תאריכון וכרונוגרף,
אטום למים,
לצלילה עד
100מ׳,
חזק מאד, אל־חלד,
מחוסן בפני כל זעזוע.

גו 169 -

־ 1 3 5 0 1־ 1
ס 91ר -צלילה

!!ורות בינל<ווגו בוחב העולם

העולם

הזה 1760

(פ תו ח)

1 6 1 . 1 ]3811618

( על שפתייך)

( סמר)

1 , 6 1 ,1 ( 3811618

38116]8ן 1 , 6 1,1

חדש, צעיר, גאה, פה .
ה לנ ה רו בינ ש טיין הפכהאתהשפ תון מתכ שי ר
קוסמטייו מי ומי חיוני ל א ביז ר יו פי מ הו ד ר, נשי
וי ק ר ערך ושמו 0£:ד 1? 51
1? 3710£:ש פ תון נ הד רבתר כו בתח די ש ה וע שי ר ת
ל חו ת, מ או זןבר כו תו ו מגן על השפ תיי ם.
££ £1? 5710£.תכ שי רמקסיםב הי דו רו ו ביו פיו. על
המכסהה מוז ה ב, חי תו ך מ קו רי המאפשרלר או ת

א ת הג לי לאשרמתחתיו בצבע ה כ חו ל של ליל ירח
רו מנ טי, עליו שזו רי םפר חי בר עדיני ם.
ל ה לי פ ס טי ק י תן לשפ תיי ך הרג ש ת רכו ת מ עו ררת
ומראה קו רן ומס עי ר, יקשטאת שפ תייך ב־ 24 גווני
או פנ ה ח די שי ם.
ל ה לי פ ס טי ק הו א ״ ה ״ ש פ תון ו מ שו ם כך י כו ל
הי ה ל היו ת מיו צררק על י די ה לנ ה רו בינ ש טיין.

1 ^ 6 1 6 1 1 3 . 11111311181:6111

1 ,1 ] (8 1 1 6 1 8

מכתבים
מב?ר*חמדיגה
והאומכזידסמן

מנ סי ף

הנני מחזק את ידו של אורי אבנרי בהחלטת שלא להצביע בעד קיום משרת ה־אומבודפמן
על־ידי מבקר המדינה יצחק
ארנסט נבנצאל.
מי כמו אבנרי יודע כי שתי המישרות
מייצגות בדיוק את אותה זרוע המקבלת
תכתיביה מראשי השילטון. את אותם הדברים
שלא יעז לגלות מבקר־המדינה, לא יעז
לגלות גם האומבודסמן.

סמואד וינטר,

בת־ים

₪טרמפ
לחייל ץ

7י 1

ןיים

החיי ם נר אים עליזים וצבעוניים יותר ע ם
לבני דו סקסה צב עוניי םוה מודפ סי ם מ הלנק ה

20 מינוס ־ לנערה האופנתית,
ת ח תוני ם ו חזיה בצבע ודוגמא זהים,
סוני ־ לגבר הספור סיבי,
ת ח תוני ם צבעוניים ו מוד פ סי ם.

בקשר למאבקכם בנושא הטרמפים לחיילים,
יש לי סיפור שקרה לי בל׳׳ג בעומר:
בדרכי מתל־אביב לכיוון רעננה, אספתי
שלושה חיילים (צנחנים, לפי צבע הכומתות).
בצומת
רעננה־כפר־סבא הם ירדו לאחר
שעשיתי עיקוף גדול דרך כביש גהה, כדי
להביאם לשם. אך המתנה שהושארה לי
במכונית (מודל )71 שאותה קניתי סוף־סוף
לאחר זמן רב, היתד, סידרה של חורים
בריפוד, שנעשו בסימטריות מופלאה ומדו־ייקת
על־ידי סיגריות.
אולי תעוצו לי אתם, האם כדאי לאסוף
עוד פעם טרמפיסטים חיילים?

שי שרץ,

רעננה

• בהחלט כן. אין להעניש את חיילי
צה״ל כולם על התנהגות פרועה של אחד
או שניים.

8פתרון זבעיית
הזיהום הסביבתי
ברצוני להעלות הצעה מקורית לפיתרון
בעיית הזיהום הסביבתי:
קיים במדינה פוטנציאל גדול של כוחות
עבודה צעירים. חלק גדול ממאגר כוחות העבודה
מופנה לאפיק פסול של לימוד מלאכת
המלחמה. אפשר היה להשתמש בכוחות
עבודה אלה, המופנים לאימונים טרום-
צור צבאיים וצבאיים, לביעור נגע הזיהום הסביבתי
על־ידי בניית חדרי טיהור במפעלים
הפולטים עשן רב כגון נשר בחיפה ורדינג
7׳ בתל־אביב, פינוי אשפה ופסולת מערוצי
נחלים ועוד דברים מסוג זה.

אדדיאן דור,

יוקנעם
אספסוף אתטררן טואזי

מי שניסה ליחס את שריפת הדגל האדום
בהפגנות שי״ח ביום ה־ 1במאי, לסוג מסו־יים
של פרחחים, טעה כמובן.
ראוי לציין את ״מיפעלו״ של הרב ד״ר
ישראל צבי כנר ה״ידוע״ ממכתביו הריקים
ונודפי הלאומנות למערכות הצהרונים.
ערב ה־ 1במאי תפס המורה כרוז שהפיץ
שי״ח בין תלמידי הכתות הבוגדת,
חקר את תלמידי הבתה על פשר החג וכאשר
פסל את כל התשובות (הנכונות והלא
נבונות) פתח המורה הנכבד (המקפיד
על פניה אליו בכל תאריו) בנאום זה:
״חג ה־ 1במאי הוא חגם של הזונות,
הגנבים והקבצנים•״ באן הוסיף מספר פרטים

^ תועי הלנקה מ׳זצד׳ם בלעדית נ׳שואל על יד׳ מפעלי הברלון בע־מ נרשיתה של חנות הנרל״ן. שה׳צריה.

(המשך בעמוד )8
העולם הזח 1760

בתחרויות העולמיות של מוצרים מובחרים לטפוח הבית, צבעים ולכות:
בריסל - 1969 רוטרדם ,1970 זכו מוצרינו בשלוש מדליות זהב ובמדלית כסף אחת,
פוליפלסט-הצבע הפלסטי לקירות 50-גוונים
דורוזין־אמאיל סינתטי לעץ ולמתכת 30-גוונים
פיינטגום-ציפוי חיצוני על בסיס גומי 0נ ת טי 12-גוונים
לכה 3־2־ - 1ברק גבוה לצביעה בעמידה ־ לבן

ביו־ ס־ו בו \2/־בד

העולם הזה 1760

נוי־י^ו־ צבעי אי כ 1ת

מכתבים
(המשן מעמוד )6

״ אגד״ ״ ד ך, תיו ר

טיולים עממיים
בחג השבועות
בי מי ם 30.5.71,29.5.71

מתל־אביב

על המלחמות של העבדים בפיאודלים (שימו
לב: מורה להיסטוריה!) תוך שהוסיף בדיחות
תפלות, קרא הדוקטור לתלמיד, העמידו
בדום, הטיל עליו לקפל בחגיגיות את
הכרוז, ואז בגפרוריו שלו חזר המורד, על
טקסים בעלי גזזן אינקוזיזיטורי־פאשיסטי
ישן ושרף את הכרוז, עם שהוא מנער את
האפר לפח משולחנו הקתדראלי.
ראוי לציין שמדי פעם חוזר המורה המופקד,
בתוקף היותו מורה להיסטוריה,
על הקניית ערכי הדמוקרטיה (לפחות) על
המשפט, :צריך להרוג אותם״ (את אנשי

איך אמר סמואל ג׳והנסון :״הפטריוטיזם
הוא מיפלטו האחרון של הנבל.״
סיני פתר, תל-אביב
1המזכה הדונמגית
תגידו לי, איפה בגיליון האחרון שלכם
נגמר הקורא יקר ואיפה מתחיל העיתון?
במר, דברים אמורים? בתמונותיו־ ,של מלכת
המים 1970 חני פרי, כמובן. לא גמרתי
לקרוא את הקורא יקר, וכבר צדד, עיני את

^ למצדה
— דרך ירושלים, הכביש החדש, עין פשחה, עין גדי, כולל ביקור
במצדה. היציאה בשעה .07.30

* להא חזויו ת נחייל בקעת הירדן
— נסיעה לאורך הכביש החדש בבקעה. היציאה בשעה .07.30

* סיני 3ימים —

בתאריך

28.5.71

במסלול — באר-שבע, אבו־רודס, א-טור, שרם א-שייח.
היציאה בשעה .06.30

סיורים עממיים מחיפה ומנתניה
* ירו שלים —

יום אחד ב־ 30.5.71

כולל ביקור בעיר העתיקה, קבר רחל, הר הצופים ועוד.
יציאה מחיפה בשעה ,07.00 רחוב נורדוי .4
יציאה מנתניה בשעה 8.00ס, רחוב החלוצים ״אגד״.

* מצדה

יום אחד דרך כביש עין פשחה, עין גדי (ירושלים).
היציאה מחיפה בשעה ,06.30 רחוב נורדוי .4
היציאה מנתניה בשעה ,07.30 רחוב החלוצים ״אגד״.
המטיילים מתבקשים להצטייד במזון, שתיה, וכובעים.
פרטים והרשמה במשרדי ״אגד״ תיור ,״אגד״ ״דן״ תיור ואצל סוכני
הנסיעות.
ביוד העמוד הבא, אותו פיארה תמונת פירסומת
של חני.
והמשך הגליון? כנ״ל עוד פעמיים.
אז אם אתם כותבים על מצלחתה של
מלכת־המים־שהפכה״דוגמנית, כדאי היה להפנות
את תשומת־לב הקורא למודעות המופיעות
בעיתונכם.

משה כרוך,

רעננה
8המזכירה המזקירה
בקשר לסידרה שלכם על המזכירות: יש
לכם טעות כתיב במשמעות המקצוע של
המזכירה.
האיות חייב להיות: מזקירה .
י. א ,.תל־אביב

כוקר ט 1כ אירופה לילה באדום/של חלום אפור /עיניים
בוהות /של ילד רעב/מקנא באחיו שכבר

שמים בוכים /בדמעות תנין /שדות שרופים
/גופות צוחקים /על אלה שעוד חיים
— זה חיים?
קיא של גועל /אירופה מתמתחת — /
בוקר טוב — /י,־ם יפה היום — /והחדשות
/כרגיל משעממות.

₪ספרדים
ואשכנזים

#ב ק ריי ת מו צקין

ברצוני להגיב על מכתבו של אשר הררי
מקריית־ביאליק בקשר לסרט מלכת הכביש
(העולם הזה .) 1756

ביום ף, ד,־ ,9.6.71 בשעה ,20.30
אצל א. אלינג, רחוב אילת ,21
קריית־מוצקין, תתקיים

אסיפת הכרים ואוהדים
ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
תמיד מעולה
״י 1ש׳/י1וא ושיחק בע׳נז
רח׳ דיזנגו ף 269ת׳א

.ט ל פון 446611 :

בהשתתפות

מר הררי סעד, בשני דברים:
א) הסרט הנ״ל לא גרם לשום שינוי במצב
היחסים בין ספרדים לאשכנזים.
ב) אנטישמי הוא לא שונא ספרדים, אלא
שונא יהודים באופן עקרוני, ולא כל אנטישמי
שונא ספרדים.

אמנון זוסמן,

נ. רז,

ירושלים

הבר ההנהלה המדינית
על סדר היום:
כרורנז בטלוויזיה

א. מסירת דו״חות מישיבות המרכז.
ב. ו־בין מול גולדה — מציאות או
אשליות.
ג. הפעילות בקריות.

אני מבקש מכם שתפנו את תשומת הלב
לבעייה כאובה שגורמת סבל ואכזבה לכל
חובבי הכדורגל הישראלי, שלכל הדעות הוא
ענף הספורט הפופולרי ביותר.
(המשך בעמוד ) 10
העולם הזה 1760

אנשים

״שיגקיו -דיבר שטויות,
דיזנגור אמר רק הבלים״
ויצאתם נגדנו• אנחנו הרוסים
אנשים פשוטים. איננו חריפים
ביותר, אבל כשפוגעים בנו,
אנחנו כמו דובים

מדוע נוצרה בעיית הפנתרים
השחורים? ראש החוג
להיסטוריה באוניברסיטת תל-
אביב, פרופסור צכי יעכץ,
טען השבוע כי הבעייה נוצרה
בגלל שהמנהיגות העילית של
הפנתרים נשארה בחוץ־לארץ.
״אני אפילו לא יודע איך לדבר
איתם,״ אמר יעבץ .״מה שחסר
ליהדות מרוקו, למשל, זאת המנהיגות
שלה, אותה אפשר למצוא
בסורבון בפאריז, אבל לא
בארץ• את מנהיגות יהדות טריפולי
אפשר למצוא בשוק הכספים
של רומא. פעם זה היה
אחרת: כשיהדות פולין עלתה
לארץ, בא איתר, גם מנהיגה
יצחק גרינבוים. לדעתי, כדי
לפתור את הבעייה, צריכה הממשלה
להביא את המנהיגית
ארצה.״

צה׳ל, סיפרו ידידיו של שי׳י

המיקריות השלטת במש-
רד־האוצר, ממש מדהימה. כמה
ימים לפני נסיעת טיסת הבכורה
של אל־על למונטריאול, החליטה

עגנץ המנוח, סיפור מתקופת
היותו מזכיר ועד חובבי־ציון.
על עגנון הוטל לכתוב פרוט-,
כול של אחת הישיבות. עמון,
שהיה ידוע בביקורתיותו הרבה,

0״כל־כך הרבה ( .1.0מנת
מישכל) בחדר אחד,״ אמר בהתפעלות
החייל שפתח את הדלת
באולפן גלי צוז״ל בו ראיין
יעקב (יענקלד ).אגמון את הפרופסורים
אפרים קצ׳לם־

קי, יגאל תלמי, יהושע
יורטנר, ארנסט דוד כר־גמן,
שניאור ליכפון ו-
עמירם רון. ואילו אגמ ן

פתח את השיח במילים :״בזה
אני פותח את ישיבת הממשלה
המדעית של ישראל

בתוכנית

אחרת

בגלי

||^ חייה החברתיים של שירח,
בתם בת השבועיים של
המשורר־עיתונאי יהונתן גפן
ואשתו נורית, נפתחו השבוע
במסיבת קוקטייל שנערכה לכבודה
בביתו של שר־הביטחון
משה דיין שהוא דודו של
יהונתן. אורחי המסיבה נחלקו
לשני מחבת: המחנה הבוהמי,
שכלל את חבריהם של ההורים,
והמחנה המשפחתי. בין שני המחנות
בלט בכושר ניידותו
עזר וייצמן, שפיטפט בעליזות
עם הגששים, ז׳רמן או*

ניקובסקי, צכיקה פיק,
אפי דיין, ומרדכי (פופיק)
ארנון. גם אשתו של שר־־בי־טחון,
רות דיין, הראתה פעילות
רבה: היא צילמה את הנוכחים
במצלמתה הפרטית.

הפרה
ה מ עופפת
בערב ראיונות שנערך
השבוע בתל־אביב׳ השתתף גם
הבמאי דוד גרינכרג שהציג
בפני הקהל את סירטו הקצר
של זיק קתמור, מסע, אותו
הפיק. אחרי הקרנת הסרט, ש׳
נשלח לייצג את ישראל בפסטיבל
הסרטים בברלין והבנוי
על ציוריו של הצייר יופל
ב ר גנ ר, כשברקע מוסיקת־פופ
— ערך אורי זוהר מישאל
בקהל ושאל מי הבין את הסרט.
התוצאה הראתה שחלק מהקהל
לא הבין. בעיקבות המישאל
סיפר שמואל שי :״קבוצה
מאורגנת באה לתערוכת ציורים
מודרניים. במהלך הסיור שאל
אחד המבקרים את המדריכה:
,למה לאשר, בציור יש אוזן ב

11 בעלה של מנדי, בא לנמל התעופה לוד
כדי לקבל את פניה של ידידתו אסתי זבקו
111111
שחזרה מסיור באנגליה. בין השניים נרקם רומן שנודע לאחרונה.
מצח?׳ השיבה לו המדריכה:
,כנראה שהצייר רואה כך את
האשה.׳ ולמה לפרה יש כנפ
זמר
חדש ערך את הופעת
הבכורה שלו במועדון הקינגס
בתל-אביב, שהפך לאחרונה למוקד
חיי הלילה של תל־אביב,
הזמר הוא אכי אכיכי, בנו
של קצין בכיר בצד,״ל, שעסק
בגראפיקה עד שהתגלה במחזמר
קפוץ, לשם בה להשתתף כזמר
מקהלה וקיבל את התפקיד הראשי,
זה של הבן המורד. אבי
הרכיב לעצמו תוכנית שירים
חדשה, כשהוא מלווה בשלישיית
נגני־קצב אריק, מייקוסמי.
בין האורחים הרבים שחוו
בהופעת הבכורה שלו, בלט הבמאי
ז׳ק קתמור, שהיה מלווה
בדוגמנית אן טוכמאייר
שחזרה לפני ימים מספר מאירופה
כדי להינשא לו.

אושיס וו

| בחברת השפן שקיבל מאחד ממעריציו, חייל
המשרת בביקעה, שקרא באחד העיתונים
כי נולדה לאושיק ילדה והחליט על מתנה מתאימה — שפן.

הנהלת האוצר כי ההקצבה של
125 דולר לנוסע בטיסות בכורה,
לא מספיקה והכפילה את
הסכום ל־ 250 דולר. במיקרה
השתתפו באותה טיסה פקידים
בכירים של משרד־האוצר כמו
משה זנדברג שהוא היועץ
הכלכלי של שר־האוצר, חיים
שפטל החשב הכללי וארנון
גפני הממונה על התקציבים במשרד.
התירוץ להעלאה היה כי
בעבר נתנה אל־על, מלבד הטיסה,
גם אירוח מלא, שנפסק
עכשיו. בכלל, מתברר שעכשיו
זה מושג גמיש: האירוח המלא
באל־על נפסק כבר לפני חמש
שנים.

הסופר־עיתונאי חנון*
גרטוב העלה השבוע רשמי
ביקור ביוגוסלביה והתעכב על
פגישה שהיתר, לו עם סגן שר־החוץ
הסובייטי לשעבר ניקו־לאי
פדורנקו, שהיה שגריר
ארצו באו״ם, עורך כתב־עת ספרותי
ופרופסור־חבר באקדמיה
הסובייטית למדעים. הפגישה
נערכה בוועידת הסופרים העולמית
פא״ן. פדורנקו הצטרף לשולחן
שלידו ישב ברטוב בחברת
ידידים. במהלך השיחה אמר
ברטוב לפדורנקו :״היו שעות
שמלאת תפקיד שאינו זכור לטובה
אצלנו.״ ״זה לא אני,״
השיב פדורנקו ,״זו ארצי. אני
מלאתי הוראות. בכלל, אנחנו
הבאנו להקמת המדינה שלכם.
אבל אתם הייתם כפויי טובה
העולם הזה 1760

רשם במקום פרוטוכול, את השגותיו
על הדברים שנאמרו ב־א
תה ישיבה :״שינקין — מה
שדיבר, כולו שטויות, דיזנגוף
אמר רק הבלים. כנ״ל לגבי כל
המשתתפים בישיבה.״
| מסתבר שלא רק בישראל
מושמעות טענות נגד גילם המופלג
של היושבים בצמרת ה־שילטון.
זה קורה גם בארצות־הברית,
אלא ששם נמצא לבעייה
פתרון: עד עתה היה רשום במדריך
הביאוגרפי של הקונגרס
האמריקאי תאריו לידתו של
נציג דרום קארולינה — ג׳והן
מק־מידן — כ־ 12 באפריל
.1898 הליברלים עשו חשבון
פשוט ומצאו שלמק־מילן מלאו
73 שנה, וטענו שהוא זקן מדי
לתפקידו. התוצאה: במדריך הקונגרס
החדש רשום תאריך לידתו
כ־ 5ראפריל.1902 ,
! גם כמה עסקני צמרת
ישראליים אינם פטורים משגגה
זו. מקורביו של השר פינחס
ספיר מכירים שתי שנות לידה
של האיש החזק במפלגת העבודה
1906 :ו .1909 אך עולה עליו
לאין־שיעור השר־לשעבר ישראל
י ש עי ה ו (שרעבי) .ישעיהו,
בן ה־ 60 פלוס, מנצל את
עובדת היותו יליד תימן, ארץ
שלא הצטיינה מעולם במירשם
תושבים תקין, נתן לפירסום במי
ומי בישראל 1971 תאריך
לידה משופץ 14 :באפריל .1920

יים?׳ שאל אחר, .כי הצייר ראה
אותה כך,׳ היתד, התשובה, .אז
תגידי לי,׳ קפץ אחד הנוכחים,
,אם הצייר לא רואה טוב, למה
הוא מצייר בכלל?׳״

הולך לו, לצייר מיכאל
ארגוב, המצייר עתה את עבודותיו
על אסבסט ושייצג את
ישראל בביאנלה האחרונה בונציה,
בה הציג עבודה מאסבסט
בגודל 7מטרים. אחרי שראו
את עבודתו בביאנלה, הוזמן
ארגוב על־ידי קבוצת ארכיטקטים
המקימים אוניברסיטה טכנית
בברלין, לתכנן את העיצוב
האמנותי של האוניברסיטה שתשתרע
על 10 דונם ושרוב מבניה
יהיו מאסבסט.
הדוגמנית, במעט ואיבדה את ה^
*7111
״ < 111 ^ 111 11 ^ 1״| מקרר שלה. היה זה אחרי שפקידי
ההוצאה לפועל עיקלו את המקרר מפני שציונה סרבה לשלם חוב
שחבה ל״בוטיק מגדה״ ,בו רוכשות נשות החברה התל־אביביות
את בגדיהן. ציונה החרימה במה שמלות השייכות לבוטיק אחרי
שהצטלמה, בהן, רכשה שמלות נוטפות אך לא פרעה את תמורתן.
כאשר מגדה קליין, בעלת הבוטיק תבעה ממנה לשלם, אמרה
לה :״אפילו תעמדי על הראש, לא תקבלי את הכסף.״ בסופו
של דבר, באיחור של שלוש שנים שילמה ציונה בעד השמלות
במחיר העולה פי שלושה על מחירן בעת שלקחה אותן לעצמה.

הקלות ניכרות יינתנו לאזרחים
ישראליים במדינה החדשה
שהוקמה באכזיב. על ההקלות
סיפרה השבוע רחל
אביכי, נערתו החדשה של
מקים המדינה אלי אביבי :
״מי שיבוא למדינתנו החדשה
עם פספורט ישראלי, לא יצטרך
ויזה.״

מכתבים
(המשך מעמוד )8

מדוע זה תקופה כל־כך ממושכת לא מקרינים
משחקי כדורגל של הליגה הלאומית
הישראלית בתוכנית מבט ספורט?
מדוע האנשים האחראים לכך מההתאחדות
לכדורגל, מהטלוויזיה הישראלית וגורמים
אחרים יושבים על כסאותיהם בשלווה
ולא מוצאים לנכון לעשות סוף לפרשה כאובה

מתי סופר, פתח־תקווה

83 מזחמת אזרחים
כגלל הטלוויזיה

הביקורת שמותח עיתונכם על הטלוויזיה,
היא לדעתי חמורה מדי — ועובדה שמחצית
אוכלוסיית ישראל רתוקה מדי ערב למכשיר

אתם שוכחים שהישראלי המצוי רגיל מיום
לידתו להסתפק במועט, לכן הוא מסתפק
במה שמגישה לו הטלוויזיה שלו ונהנה
מתוכניות שאילו היו מוצגות באירופה,
היו גורמות שם למלחמת אזרחים.

מיכאל שאודר,

חיפה

,הוורידים
של גור
אנו החתומים מטה, סטודנטים ישראליים
הלומדים במילנו, מוכנים לממן סוכריה על
מקל שתהווה לדעתנו פיצוי מוגזם לילד האחראי
על תשבצי העולם הזה, לאחר הרחקתו
בגלל חוסר התחשבות ואי־אמון באינטליגנציה
של הקוראים והפותרים.
לפי מיטב ידיעתנו וריד אינו מעורקי הדם
אלא מוזרידיו, והדבר נשמע לנו די הגיוני
לאחר מחשבה מעמיקה.

רחמים משולם, דני חכם,
ניקולאס מוטרוכיצ׳י, מילנו
• לשם דיוק בהגדרות הן נלקחות ממילון
גור. במילון גור ההגדרה ״וריד״ —
אחד מעורקי הזם לכן על הקוראים ממילנו
לפנות בתלונות למילון גור.

£3חיפה המשעממת חיפה היא עיר הנמל המשעממת ביותר
בעולם. בכל העיר הגדולה הזאת יש בסך

פסטיבל הזמר תשל״א
פרנז ר&טזגן: ר ק הירח —
ו מ תו ק ה אור בעינים —
פרפ טזני:
פרפ עזריטי.־ לא נדע הליל ה —
אילנית ששי קשת
הדודאים

--עבונד ס ט רי ט

ויתר שירי הפסטיבל בביצוע המקורי

תקליט ארן-נגן

רשות השידור — הד ארצי

ב שלל הצבעים

מוקמת להקה דרמטית

לשם העלאת הצגה

הגרביים עד לברכיים

הפסיכדליים

הררי

2.25ר יי בלבד

הכל ארבעה דיסקוטקים ואין איפה לבלות.
במקום לבנות ריביירה בח.ף הכרמל,
בונים מוזיאונים.
על ראש עיריית חיפה לדאוג שעבור ה־מיסים
שגובים מהציבור, יתנו לאותו ציבור
מקומות לבילוי.

ב מ סג רתס טו דיו

אשר הררי,

ב חו רי ם/ו ת מוכ שרים
יפנו בשעות 5—8בערב לרחוב ג׳ורג׳ אליוט ,6
רחוב שנקין) ,תל-אביב, טלפון 740326

דירה ( 3ליד *י־

? 5אגורות
הגדלת 9/13 באיכות
מצוינת במעבדה החדשה

צלם חובב, למד והשתלם בצילום. מעבדה והסרטה בהדרכת
מורים מקצועיים בהנהלתו של יעקב בורנשטיין (מחבר
הספר ״תצלום״) .פרטים והרשמה: מכון ״דיוקו״ ,רח׳ הירדן
,16 תל־אביב, בימים א— ה בשעות .17.30—20.00

והמשופרת לשחור־לבן של:

1ט 1ברנד
חי פהו חו ב !.וזגיוק 31
התחום החזותי
דן בן־אמוץ חיווה את דעתו שאין המבקרת
הדה בושם צריכה לגלוש לתחום
החזותי בביקורתה, ולהתרכז רק בתחום
הענייני.
דעתי שלי קוטבית. תרגום מילולי של
מימרה ערבית אומר :״האוכלת העין,״ ו־המדיום
הטלוויזיוני עיקרו מיועד לעין.
לכן, ביקורת טלוויזיה, כ ל ביקורת טלוויזיה,
הכרחי לד, שתעסוק גם באספקט זר,
של הנושא המבוקר.

יוסף ליובין,

תיפח

תל־אביב

העולם הזה 1760

השוואה
קרימיגלית

דמה דווקא ״שחור,״?

השתאה בין מאסר מינהלי עבור חשד
בהשתייכות לפתח ובין מאסר יהודי הרוצה
לעזוב את רוסיה — הוא קרימינלי.
בצמאונו להומניות מאבד דן בן־אמוץ, שעסק
בהשוואה זו (העולם הזה ,)1757 את
צלילות דעתו!

רוני גל,

מכתגי זה נזופנוז ל־כם
— למרות שאין
זזבר׳ה המכונים ההוא
״שחור״ .והרי
פנתרים השחורים:
יימצאו מבין יוצאי
ברגע שהחלטתם
אירופה רבים שבילקום,
נהייתם לכוח.
דיהם הסיבה לתמוך
אבל ברגע שהחלבכם
נגד המימסד.
טתם שפנתר חייב
לכן הנני קורא ללהיות
מוגבל
כם: זזדלו להיות
עו, הגבלתם
קורבן לתרגיל של אפשרויותיכם המימסד! הכריזו כי
בות כוח. הרי
פנתר אינו חייב לספת
המילה
היות בעל צבע עור
רים, בלעתם צפרדע
מוגדר. קבעו קביעה
שהמימסד האכיל בו
שאינכם פנתרים שאוודכם.
חורים,
כי אם פנת־כלום
ביו אלה
רים. זה יועיל לכל כרמי שאינם שחורים לא
הסבורים שיש ללכת
יימצא ולוא גם אחד
בצוותא. בלא הבדלי
שמבחינה כלכלית, נפש ית, מוסרית, אי־צבע,
מין, גיל. ושאר הדברים המעכבים
יצירת כוחילחץ מלוכד!
דיאולוגית ראוי ואנוס להזדהות אית־

אילת

^ למה שאבוטבוז
יהיה פייגין?
אני בהחלט מסכים שיש לעזור לפנתרים
השחורים, אך אינני יכול להסכים לקריאתם
השואלת: מתי אבוטבול יהיה פייגין
וכי למה אבוטבול היה פייגין־ פייגין למד
שנים רבות, הוציא כסף על לימודיו. האם
הוא, לאחר שלמד תשע שנים לתואר מהנדס,
היה מסכים שלאבוטבול יהיה מה שלו יש?
באחד הראיונות עם הפנתרים אמר מנהי
גם :״קיבלנו הצעות־עבודה טובות עם משכורות
טובות, אך לא לקחנו אותן, כי רוצים
אני מתחיל לחשושו הם מעוניינים סתם
כך רק לסתום לנו את הפה.״
לעשות רעש.

יעקב טימכרג,

תל־אביב

₪בלבול יוצרות חוששני כי תגובתו של דן בן־אמוץ
העולם הזה ) 1757 על תגובתי (העולם הזה
) 1756 אין בה משום עדות חותכת כי אכן

התפרצתי לדלת פתוחה. ועם כל אי־רצוני
להביא את מר בן־אמוץ לכלל יאוש נוסף,

מ. פ .כרמי,
אני רואה חובה לעצמי להגיב בפעם נוספת
ואחרונה, בנושא זה לפחות.
ובכן, לא באתי לגלות את אמריקה לאיש,
כשם שלא באתי להפגין ״למדנות״ (הנופלת,
משוכנעני, מזו של מר בן־אמוץ) ,כאשר
מניתי בשמותיהם של מספר הוגי־דעות לצורך
ביסוס טענותי. מטרתי היתד, צנועה
יותר. ניסיתי לטעון כי (א) חשיבה עצמית
לכשעצמה עשוייה להוליך אדם לכל מקום,
ו(ב) כי חינוך לערכים (בניגוד לשטיפת־מוח)
הוא הדרך האמפירית היחידה לעצם

טיסות קבוצתיות
מודרכות*
לפי הפירוט בפרוספקטים שלנו -להשיג
אצל כל סוכני הנסיעות או במשרדינו

סקנדינביה
22 ימים .־ 3,085.ל״י(כולל )$250.00
המראות1/8 ;18/7 ;4/7 :

סקנדינביה־לונדוו״אמסטרדס
29 ימים .״ 2,900.ל״י(כולל )$235.00
המראות.8/8 ;25/7 ;11/7 :

סקנדינביה־לונדוו־ציריד
45 ימים .״ 2,150.ל״י**$545.00+
המראות 25/7 ;18/7 :
טיול רגלי לחוגבי טגע בסקנדיגיה נ
29 ימים ־ 2,690.ל״י(כולל )$243.00
המראה4/7 :
״מינימום 15 משתתפים
•*לבעלי חשבון פמ״ז בלבד

חברה מתוקנת יותר, נאורה יותר.
בתשובה על תגובתי, כמו בוויכוח עם
אורי אבנרי, בילבל דן בן־אמוץ את כל
היוצרות. קראתי שוב ושוב את דברי, ובשום
מקום לא מצאתי כל המלצה ״לפעול
עם כל עדר המאמינים״ (מאמינים במה, מר
בן־אמוץ?) או לצווח ״נעשה ונשמע״ וכן
הלאה. רמזתי, ואם הדברים לא היו ברורים
כל צרכם, אחזור על כך בפה מלא: ישנן
״דעות קדומות״ חיוביות וישנן ״דעות קדומות״
שליליות. הראשונות מתגלמות ב״אה־

יוסף כן־טל,

רמת-גו

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

מטוס 8״סס יטיסן ישירות
טיסות קבוצתיות*
1,595.ל״י .$45.00+המחיר כולל ללא חגיה תל״אביב״קופגהגו.טיסה, מס נסיעות 10 ,לילות לינה __ בטוסכם אל/מ־ ארה״ב/קנדה
קופנהגו־לונדון־אמסטרדם באפשרותכם להתעכב לחניית
^ימים־המראות 11/7 ;4/7 ;27/6 :־ ביניים בארצות סקנדינביה
קופנהגן־לונדון
29 ימים־המראות.25/7;11/7 ;27/6 :תוספי* למחר הטסה .
__ 15/8

קופנהגן־אמסטרדם

סקנדינביה־לונדון(קב׳ נוער)
22 ימיט .״ 2,010.ל״י.$250.00+
המראות8/8 ;25/7 :

ראשון־לציון

בת לרעך כמוך,״ האחרונות — ב״לא
תחייה כל נשמה.״ יתכן מאוד כי מבחינה
לוגית טהורה קל מאוד להפריך את המצווה
הראשונה ולבסס את השנייה, אלא שאז התוצאות,
לפחות, תהיינה ״אבסולוטיות״ לגמרי.
ואם סוקרטס לא הצליח לשכנע אותנו
בכך, הצליח לעשות זאת פילוסוף מודרני
יותר: אדולף היטלר.
״לכן לא כל מורד ונון־קומפורמיסט,
מתוקף היותו כזה, ראוי בעיני ל״מדליית
החשיבה העצמית״ או לכל מדליה אחרת,
ראוי לכך ד ק אותו מורד אשר מרידתו
מעוגנת בהכרת הצדק, הכבוד והאחווה האנושיים.
ומורד מסוג זה (בין שיקבל מדל־ייה
ובין אם לאו) לעולם אינו יכול להיכלל
בקטיגוריה של ״אוטומטים מתוכנתים״ ,אפילו
אם לא יעמוד יום־יום למיבחן ביקורת
התבונה הטהורה של דן בן־אמוץ.
לסיכום: הדחף למרידה חיובית (או יוצרת,
בלשונו של אלבר ׳קאמי) ,הוא אנטי־אינרטי,
בודד, מיטאפיסי, אם תרצו. התבונה
מסוגלת לתרגם דחף זה לשורה של מעשים
חיוביים, כשם שהיא מסוגלת לתרגם כל
דחף אחר לכל מעשה אחר. אך כדי להניע
את התבונה לפנות לכיוון זה ולא אחר, יש
להמשיך ולחנך (מלאכה כפוית טובה בהחלט!)
את בני האדם בכל הטכניקות שעליהן
כבר דיברנו, בלי כל חשש שיקבלו אוטומטית
את תורתם של ישעיהו הנביא ואורי
אבנרי. חשש זה, למרבה הצער, אין לו כל
תימוכין.
בקו נסקנדישה
הנפלאה

36 ימים־המראות; 8/8 ;18/7 :
29 ימים־המראה 15/8 :

22 ימים 14,ימים (פנסיון
מלא) טיול בפיורדים, בולל ז
ימים במקום נופש בהרים ;
לינה בלבד* 2 ,ימים אוסלו (
3ימים שטוקהולם 3 ,ימים בדבר פרטים נוספים פנה אל
מוכן הנסיעות שלך או ס.א.ס
קופנהגן: המחיר החל
מ 249.00-דח׳ בך יהודה ,32 טל ,52233 .ודא
*מינימום 15 משתתפים

רח׳ יפו ,25 טל ,23341 .ירושלים
11 העולם הזה 1760

תמרורים
מונה למנהל לשכת נשיא המדמה,
צכי לו ק ר, מוותיקי משרד־החוץ שהיה
באחרונה שגריר ישראל במאלאגש ובמאו־ריציוס.

מצפים
לתינוק
בעלה של בריג׳ים בארדו, גינתו* זאקס,
ורעייתו הסקנדינבית מירז׳ה, שאיבדה תי

שהיה

נוק קודם בגלל פעילות ספורטיבית בתקופת
ההריון.

מנהליםרומן. הכוכבת ג׳ינה
לולובריג׳ידה, שקיבלה גט מבעלה מיל-

סטאק ולולוכריג׳ידה
קו סקוביץ, והמיליונר הטקטסי הרולד
סטאק.
מנהליםרומן. בתה הבכורה
של אינגריד ברגמן (מנישואיה בראשונה לרופא
שוודי) פיאה ליגדסטרום ורוברט
איטון, שהיה בעלה השישי של לנה טרנר
ושאינו אהוד בהוליבוד בגלל ספר שכתב
על חיי הנישואין שלו עם לנה טרנר, בו
גילה פרטים אינטימיים מחיי נישואיו.
נפרדו

השחקנית

ההוליבודית

שירלי מקליין, והעיתונאי סנדי וא
נוקור, איתו ניהלה רומן ממושך. סנדי
התגרש מאשתו כדי להיות חופשי עבור
שירלי, אך היא לעומת־זאת נשארה נשואה
לבעלה ססיב פרקר׳ למרות שחיו בנפרד.
נפצע במנ״ון, צרפת, כאשר הופל
על־ידי אופנוע, הגנרל הצרפתי שהודח בשל
התפקיד שמילא בפרשת ספינות שרבור,
לואי פונט 63 שהיה מזכיר ועדת הממשלה
הצרפתית לייצוא ציוד מלחמתי, כאשר
חמש ספמות־ד,טילים התחמקו מנמל
שרבור, למרות האמברגו הצרפתי. הגנרל
סובל מסדק הגולגולת ומצבו חמור מאוד.
אושפז בבית־חולים במונטריאול,
לאחר שלקה בהת־קף־לב,
השחקן הצרפתי
שהופיע בסרט
הישראלי פור־סונה,

פייר
כרא־

ס ר בן ה־ ,60 שיצא
לסיבוב הופעות בקנדה
עם ההצגה
צ׳או, התייגע מהמסע
ולקה בהתקף
הלב.

נפטרב־

כראסר
תל־אביב, בגיל ,73
מי שהיה סגן מושל
מחוז יהודי ראשון בימי המנדט הבריטי
בארץ־ישראל וממונה על מחוז תל־אביב
עד — 1963 יוסן ז קופרמן. יליד זכרון־
יעקב, למד אמנות בירושלים, התגייס למשטרה
בתחילת המנדט וב־ 1924 החל לעבוד
כקצין־מחוז, תחילה בחיפה, אחר בצפת
ולבסוף בתל־אביב.
נפטר בתל־אביב, בגיל ,70 שמעון
סגל, שהיה מהעסקנים הזזתיקים של הציונים
הכלליים וממייסדי איגוד העובדים הליברלים
ומנהל עיתון הבוקר במשך שנים
רבות. עלה לארץ מפולין ב־ 1932 ושימש
גם כמזכיר הכללי של התאחדות יוצאי
פולין.
נפטר בלוס־אנג׳לס, בגיל ,79 דו
גלד פרנקלין דאנקן, המיליונר שהמציא
את המדחנים ואר. משחק הילדים יו־יו
ב־ 1928 ורשם לזכותו ב־ 1935 את הזכויות
על המצאת המדחנים. בראשית שנות ה־50
מכר בין 20ל־ 30 מיליון כדורי יו־יו בשנה
והפך בזכותם למיליונר.

העולם הז ה 1760

סעד לסאדאת?

שר ישראל גלילי הגיב היום על המאורעות במצ־
| ן דיים ואמר ש סגן ראש־הממשלד. אמר
בנאומו כי נוכח המתרחש בקאהיר עלינו --ש ר ־
התחבורה־והתיקשורת מר שמעון סרס הכריז שההפיכה
המצרית נותנת לנו שר־הביטחון משה דיין
אמר בראיון בטלוויזיה שהצבא המצרי

חלטורה, חלטורה, חלטורה.
נדמה כי במבול חלטוריסטי זה, המציף את צמרת
המדינה מזר, שנים, אבדה כל טיפה של יכולת לחשוב
דברים עד הסוף, להציג אלטרנטיבות זו מול זו, לקבוע
1* 1* •*1 י מדיניות.
האם הממשלה בכלל יודעת עוד מה היא רוצה?

^ פני המדינה עומדות עתה ארבע אפשרויות עיק-
.*1ריות.

הכבוד מחייב נסיגה ישראלית מן השטחים הערביים. הצדק
מחייב פיתרון בעיית פלסטין על דעתם של הפלסטינים.

למרבה הצער, ברור שממשלת גולדה מאיר
אינה חולמת ללכת בדרך זו.

ך * אפשרות השלישית נראית רחוקה לא פחות, אך
( 1יש להעלותה לפחות כאפשרות תיאורטית.

היא אומרת: לעשות את הבל בדי להתקרב

מי שחושב כך, מוברח להגיע למסקנות הבאות לגבי מאורעות
קאהיר:
הפיכת אנוואר אל־סאדאת היא הזדמנות של זהב, שאין
להחמיצה.

יש לעודד את אל-סאדאת, לעזור לו להישאר
בשלטון, לעשות את הבל כדי להגיע עימו
להסדר בולל במהירות הרבה ביותר.

ך* הפיכה כקאהיר, כמו לכל מאורע מכריע כזה, יש
/פנים רבות. אולם דיוקנה הכללי כבר התבהר.

ראשית: זוהי הפיכה ימנית במהותה, אך
בי משתתפים כה גם כמה אישים שמאלניים.

ך * אפשרות הראשונה היא זו המבוטאת בגלוי על־
) 1ידי עזר וייצמן ושות׳ ,והנלחשת בסתר על־ידי כמה
וכמה אישים בממשלה וסביבה.

מאחורי אל־סאדאת התאחדו, לפי שעה, היסודות השמרניים,
האחים המוסלמיים, הגרעינים הימניים בצבא ובשרותי־הביטחון,
בעלי־הרכוש המבקשים למנוע הלאמות נוספות
של האחוזות החקלאיות.
במישור הבינלאומי, זהו מחנה המבקש להתרחק מברית־המועצות,
עד כמה שאפשר — ולהתקרב לארצות־הברית.
אין ספק כי לסוכנות־הביון האמריקאית היתה יד במישחק.
במישור המרחבי, זהו מחנה הקרוב, יחסית, למגמה של
בדלנות מצרית, לשאיפה להגיע אל השלום ואל המנוחה.

היא אומרת: לא צריך שלום. שלום זה לא
טוב. בדאי יותר להחזיק כשטחים.
או, בלשון הגיס השני, משה דיין: אין טעם להשיג שלום,
כי המחיר הדרוש הוא יקר מדי.
כך או כך — לא יהיה שלום. במוקדם או במאוחר
תהיה מלחמה חדשה. בינתיים כדאי לדחות, להשהות, להטעות,
לנצל כל הזדמנות כדי להרוויח זמן.

הנצחון שהשיג מחנה זה אינו יציב ואינו
מכריע. הוא זקוק להצלחות מהירות -בכיוון
של השגת שלום.

מי שחושב בך, יבול להתייחם כאדישות גמורה
לכל הקורה כקאהיר. כסופו של דבר, לא
חשוב איזה ערכי יושב שם, ומה מעשיו.

בל מה שיצא מציון בימים האחרונים, תואם

קו זה

ך * אפשרות השנייה נמצאת בקצה השני של מיגוון
1 1הדעות. אין זה סוד שחברי ואני דוגלים בה בכל
ליבנו.

אפשרות זו אומרת: לא לחכות לאמריקאים,
לא לחכות לסובייטים, לא לרקוד לפי חלילים
זרים, אלא לפתח מייד יוזמת־שלום נועזת
וישירה כלפי הערכים עצמם.
אילו ערבים? המצרים בדרום, הפלסטינים במיזרח.

כלומר: שתי יוזמות-שלום משולבות, בוזמנית
ובה-תבליתית.
להציע למצרים: אנו מוכנים לסגת לגבול הבינלאומי,
תמורת חוזה־שלום סביר וערובות־ביטחון משוריינות.
להציע לפלסטינים: נעזור לכם להקים מדינה לאומית
עצמאית משלכם בגדר, המערבית וברצועת־עזה (ואולי
גם בעבר־הירדן) ,תמורת השמירה על שלמות ירושלים (כבירת
שתי המדינות) ,כינון גבול פתוח בינינו, והסדר הבעיות
הביטחוניות והכלכליות הנובעות מדו־קיום של שתי
מדינות לאומיות בארץ אחת.
על סמך המידע המצוי בידי, אין לי שמץ של ספק שישנה
כיום אפשרות להגיע לשלום משולב כזה. הנכונות לכך
קיימת בקאהיר, והיא מתפתחת במהירות במחנה הפלסטיני.

מי שחושב כך, צריך להתייחם כחיוב להפיכת
אל־סאדאת. י
כי הנשיא המצרי מסמל את העייפות המצרית מן המלחמה
ואת הנכונות לשלום — בתנאי ששלום זה יהיה מושתת
על כבוד וצדק (לפי מושגי המצרים).

ישראל תלוייה כיום בארצות־הברית הרבה יותר מכפי שעולה
אף על דעת רוב אזרחי המדינה. כושר־המגן שלה תלוי
באספקה אמריקאית. כלכלתה אינה יכולה להתקיים אף שנה
אחת ללא תמיכה אמריקאית רצופה ומאסיבית. עמידתה בפני
האיום הסובייטי מותנית כל־כולה בכוח־ההרתעה הגרעיני
והמדיני של ארצות״הברית.
ומעבר לזה: כל מערך היחסים הבינלאומיים של ישראל,
בחמש יבשות, משולב כיום במערך הגלובאלי של ארצות-
הברית — מאביג׳אן עד טהראן, מטוקיו עד טורונטו.

לכן, כמציאות של ממשלת גולדה מאיר, יש
למעשה רק שתי אפשרויות: ויתור מוחלט על
השלום או בינון שלום אמריקאי.

הראשונה: לוותר על שלום, כדי להחזיק
בשטחים.
השנייה: לפתח יוזמה עצמאית כלפי
הערבים, כדי להגיע עימם במישרין להידברות
ולשלום, כלי תיווך המעצמות.
השלישית: להתקרב אל ברית־המוע
צות, כדי להגיע להסדר-שלום באמצעותה.
הרביעית:
להגיע להסדר-שלום באמצעות
האמריקאים.

במיקרה הטוב ביותר, תעזור לנו ההפיכה למזמז את
עניין ד,סדר־ד,ביניים עוד כמה שבועות, להעלות על נס
את אי־היציבות בעולם הערבי, לדרוש ערובות עוד יותר
מופלגות ועוד פחות אפשריות.

עם הערכים באמצעות האמריקאים, על פי המדיניות
האמריקאית והאינטרסים האמריקאיים.

אנוואר
אר־נזאראת ; גזיה אנו רוצים?
מחדש אל ברית־המועצות, להגיע עימה לידי
הבנה כלשהי.
הדבר אינו בלתי־אפשרי. כבר עשינו פעם תרגיל כזה, בשנים
,1947—48 בשיא שלטונו המגואל־בדם של יוסף סטא־לין,
אחרי שהוא ערך טבח בקרב ״הוועד היהודי האנטי־פאשיסטי״,

המטרה
היתה, במיקרה זה, להגיע ל״טאש
קנט מיזרח-תיכוני״ -הסדר משולש, ישרא־לי-סוכייטי-ערכי,
שיכלול שלום, נסיגה, פירוק
הנשק ועלייה.
אין כל ביטחון שנסיון כזה יצליח — אבל אין הוא חסר־סיכוי,
ואפשר היה להעמיד את הדבר במיבחן.

מי שחושב בך, נאלץ להתייחס אל מאורעות
קאהיר כרגשות מעורבים.
מצד אחד, נחלש האגף הפרו־סובייטי במצריים, ועימו ההשפעה
הסובייטית שם.
מצד שני, עשוי דווקא דבר זה לרכך את העמדה הסובייטית.
כיום יש למוסקבה פחות קלפים במישחק המרחבי, וגס
קלפים אלה נתונים בסכנה. אולי זהו הרגע ליוזמה ישראלית
כלפי ברית־המועצות — אילו רצתה בכך הממשלה.

ברור, במובן, שממשלתנו רחוקה מכל מחשכה
בזאת.

ף שארת האפשרות הרביעית. היא היחידהה-
תואמת את אופייה של ממשלת גולדה מאיר, אם בכלל
רוצה היא בשלום.

אפשרות זו אומרת: להגיע לידי הסדר-שלום

אם ייכשל בכך, הוא עלול להתמוטט, ויחד עימו תמות
במצריים האמונה שניתן לפתור את בעיות מצריים בדרך של
שלום.
אם יפול מישטר אל־סאדאת, מוכרחה לבוא במקומו המגמה
ההפוכה — זו האומרת שהשלום אינו אפשרי, שישראל
ו/או האמריקאים אינם רוצים כלל בשלום של כבוד וצדק,
וכי הדרך היחידה שנותרה היא זו המובילה למלחמה, להסלמה,
להבאת הצבא הסובייטי למצריים.

בך או בך -תלוי עתיד המאבק כקאהיר
במידה רבה, ואולי מכרעת, במעשי ישראל.

ם כן, הבה נשתיק את מלל החלטורות, את הצהך ות
גלילי והכרזות פרם וראיונות דיין, ונחשוף את שתי
האפשרויות המעשיות העומדות בפני ממשלת גולדה:

אם אין היא רוצה בשלום סביר (כלומר:
כשלום שהוא עתה כגדר האפשרות):
כי אז עליה לגלות עמדה נוקשה, להוכיח לעם המצרי שדברי
אל־סאדאת על השלום הם הבל־הבלים, להכריז בקולי־קולות
שאין מדי לדבר על הגבול הבינלאומי או על פיתרון
כלשהו לבעייה הפלסטינית.
אז נקצור את הפרי המיוחל: מלחמה גדולה, בו יעמוד
צה״ל מול צבא מצרי—סובייטי. ובינתיים — אחיזה ישראלית
בכל השטחים המוחזקים. ונצח שארם־אל־שייך לא ישקר.

אם, לעומת זאת, רוצה הממשלה בשלום
סביר:
כי אז עליה לשים קץ לכל ההכרזות הפרובוקטיביות, להצהיר
כי היא מוכנה להחזיר לערבים את השטחים הכבושים
תמורת שלום אמיתי וסידורי־ביטחון שיניחו את דעתנו,
לקבוע כי יש עתה סיכוי מעשי לשלום של כבוד וצדק.

ולא רק להצהיר זאת כמילים שיגיעו אל
שכלו וליבו של הצד השני, אלא גם לעשות
מייד שורה של מעשים שיוכיחו נבונות זו.
זוהי הברירה. מישהו מוכרח להחליט.

ולמען השם, לשים קץ לחלטורה !

^88-100

״ * 1003
* 81-1000

7 3 /4

בזינו ריבו ה
1050 2001
1055 1080

נמו כן המקלט הנזרע כבר באיכותו 819001

מקלט הטלויזיה הטוב בעולם•

מכירה של מקלטים חדישים

רי דז עויג ב דונו רב ד ! בזונ = דו דו דנ:

( לעתעתהבכ מו תמצומצמת ) כבר החלה.

ב עבור עו לי חד שי

שרות מעולה בכל רחבי הארץ
סוכן בלעדי בי שראל:

,/כ ל 1ד י ,/בע,/מ, פרץ , 4תל־אביב
סני ף: דרך העעמאות ,104חיפה

סינוי כתובת —
מנוי המבקש לשנות תת כתובתו מתבקש
להודיע על כך שבועיים מראש, על־מנת
למנוע עיכוב במשלוח חעתון למען החדש

העולם הז ה 1760

האיש שלנו בפסטיבאל?!או
השבועון הזה ישגע אותי!
כשהתחלתי לעבוד ב״העולם הזה״ ,חשבתי
להקדיש יום אחד בשבוע לכתיבת המדור,
ובזה לגמור את ההתחייבויות שלי לעיתון.
לא העליתי על דעתי שחלק מתפקידי הוא
גם לנסוע לחוץ־לארץ.
בינואר הכריחו אותי לבלות כמה שבועות
בלונדון, כדי לכתוב כמה רשימות שאותן
יכולתי לכתוב גם בארץ.
ניסיתי להתנגד, אבל
העורך הסביר לי שבעניין
הנסיעות לחו״ל קיימת תורנות
בין כתבי השבועון,
ואני לא יכול להתחמק מלמלא
את חלקי. הרי לא
ייתכן שכולם ייאלצו לנסוע
לחוץ־לארץ לפחות פעם בשנה,
ורק אני אסרב.
טוב. בפעם הראשונה נכנעתי.
אמרתי לעצמי: אין
טעם לריב על שטויות. אני
אגמור את התורנות שלי,
יאני ארע שיש לי שקט
במשך שנה שלמה. ארזתי
את המזוודות, קיבלתי את
ברטים הטיסה והדולארים,
ושלושה שבועות סבלתי בבתקווה
שבזה סיימתי את עבודות לונדון החוץ שלי.
לפני שבועיים, כשאורי אבנרי קרא לי
למשרד והודיע לי שעלי לנסוע לפסטיבל
הסרטים בקאן — הדם עלה לי לראש. לכל
דבר יש גבול, צעקתי. אני את שלי כבר
השנה. שמישהו אחר ייסע! למה עשיתי דווקא אני? מה נטפלת אלין מספיק שנסעתי
ללונדון! מה פתאום קאן? מה פתאום
פסטיבל סרטים? זה לא השטח שלי, ותעזוב
אותי במנוחה!

אבל כל הצעקות שלי היו לשווא. זה לא
עזר. העורך הסביר לי שהמצב בעיתון
קשה, שכל הכתבים עסוקים, אחד יצא למילואים,
כתבת הקולנוע לא יכולה להתפנות
מביקוית שוטפת של סרטים. ואין
בו׳ירה — אני מוכרח לנסוע. הוא יודע
שכבר עשיתי את התורנות שלי השנה, והוא
יודע כמה אני שונא נסיעות, נשפים עד
אור הבוקר, פגישות עם
בובבי־קולנוע, אבל פשוט,
אין ברירה: תעשה לי טובה
אישית, הוא אמר. רק הפסטיבל
הזה, ויותר לא תסע
השנה — אני מבטיח לך.
סירבתי להקשיב. הדבר
כמעט הגיע למשבר. אמרתי
להתפטר מהעיתון, כשלפתע
עלה רעיון גאוני בראשי.
למה שלא אשלח את האיש
שלי לקאן במקומי?
יש לי איש לענייני קולנוע,
משוגע צעיר שלא
מפסיד אף סרט בארץ. למה
שלא ייסע במקומי?
אחרי ויכוח ארוך ומייגע,
אחרי שיכנועים רבים, העורך
נכנע. בבקשה, הוא
אמר, תעשה מה שאתה רוצה. הנה כרטיסי-
הטיסה, הנה ההזמנה לפסטיבל, והנה ה־דולארים.
תשלח את מי שאתה רוצה, בתנאי
שנקבל דיווח מלא על הפסטיבל. אתה אחראי
לעניין.
ובכן רבותי. האיש שלי נסע לקאן, והשבוע
הגיעו הרשימות הראשונות שלו בכתב
יד צפוף, ועל פני עשרות פיתקאות,
הזמנות, כרטיסים ומפיות־נייר של מסעדות.
אני מוסר אותן כלשונן, בתקוזה שאתם
תבינו יותר ממה שהבנתי אני.

אין לי בוח לכתוב מאמרים. אני חצי
שיכור מהנשפים וקבלות־הפנים. הראש מסתובב
לי מהסרטים שאני רואה. אני שולח
לך את הפיתקאות שעליהם רשמתי ראשי
פרקים, הערות ורשימות. תעשה איתם מה
שאתה רוצה. אתה יכול להסתמך עליהם,
ולכתוב בעצמך את המאמרים. או שתחכה
עד שאחזור ארצה, ואז אני אכתוב אותם,
עכשיו לא בא בחשבון שום דבר יסודי.

אני רושם כל מה שבא לראש, כדי שלא
לשכוח את הדברים. זה לא אסון אם
המאמרים על הפסטיבאל יופיעו חודש אחרי
הפסטיבל. לא עוסק בידיעות. לא יכול
להתחרות עם העיתונאים הישראליים כאן,
שמבריקים את החומר שלהם ארצה. תחליש
בעצמך מה לעשות עם הפיתקאות האלה.
שלא תעיז להדפיס אותן כפי שהן, האם
זה ברור?

בדיר:
עד ג׳נבה טס במחלקה ראשונה של ״או־לימפיק״
,לגמרי במיקרה. מייד אחרי ההמראה
הולך לשרותים. הכל תפוס במחלקת
התיירים. הולך למחלקה ראשונה. מתרחץ
בסבון ריחני. שם חצי בקבוק בושם על
כל הגוף. משתמש בחמש מגבות, וממלא
את הכיסים במפיות נייר.
יוצא החוצה —איש אחד בגיל 40 וכמה,
מקסימום ,8עם שפם טרזני גזור אומר לי
שלום, אהלן, מה אתה עושה פה, מה נשמע
וכך הלאה. אומר לו טוב, בסדר, פסטיבאל
הסרטים, ושובר לי את הראש מאיפה אני
מכיר אותו. מזמין אותי לשבת על ידו.
אומר לו אני מחלקה שלישית. אומר לי
אין דבר, זה בסדר, סמוך עלי, שב.
רק מתיישב על ידו, מתחילות הדיילות
להגיש לנו ויסקי, שקדים, שמפנייה וק־תיאר.
אתה ׳־ואה שזה בסדר, אומר האיש.
תשתה, לחיים, חביבי. שותים ושותים וכל
הזמן הדיילות לא עוזבות אותנו. סיגריות
אולי? והכל בחיוכים מתוקים, כאילו שאנחנו
מי יודע מי.
מגיע לאתונה די שתוי, ורק בנמל־התעו־פה
מתברר לי ששמו של המארח שלי

קים, והוא מנהל ״אולימפיק״ בארץ. אדם
נחמד, בחיי.
לא זוכר שום דבר מאתונה לג׳נבה,
חוץ מהשמפנייה והתיסקי ודיילת אחת, שאמרתי
עליה משהו שלא הייתי אומר על
אמא שלי. התכופפה להרים משהו, וכשראיתי
את האנפאס שלה מאחור אמרתי
לבחור שישב על ידי שברצון רב הייתי
מרים לה את מה שנפל לה, או משהו
דומה לזה. כימעט שחטפתי סטירה. מדברת
עברית, הדיילת היוזניה הזאת.
מג׳נבה לניצה ב״אייר פראנס״ .בנחיתה
התנפלו איזה מאה צלמים על מדרגות
המחלקה הראשונה. הייתי בטוח שהגיעה
איזה כוכבנית קטנה ולא נשארתי לראות
את מי באו לצלם. רק מאוחר יותר, כשהגעתי
לקאן, התברר לי שבאתי במטוס
אחד עם צ׳רלי צ׳פלין.
יכול לכתוב שישבתי על ידו במטוס. יכול
לכתוב שדיברתי איתו, שהוא בכה כששמע
שאני מישראל, שסיפר לי את תולדות
חייו, שהודה שהוא יהודי ושבצעי־רותו
היה מאוהב בגולדה. מי יבדוק, מי
ילך לברר אם זה אמת?

מספרים:
להשתגע. להשתגע מהפסטיבאל הזה, ב־חיי!

סדר־יום :
קם בשבע וחצי. שותה קפה, בולע סהרון
ורץ להצגה ראשונה בשמונה( .את הסרטים
של הפסטיבל הרשמי —רואה רק
בבוקר. בערב מוכרחים ללבוש חליפה ועניבה׳
ואין לי כוח לשטויות האלה ).בעשר
לוקח את הדואר שלי במחלקת העיתונות(
.צילומים, עיתונים, הזמנות, איגרות
של יחסי־ציבור וכו׳).

בשעה 11 סרט שני, בארמון הפסטיבאל,
ואחר כך ריצות בין בתי־הקולנוע ב״שוק.״
10 דקות פה, חצי שעה שם, סנדוויץ׳ ,קפה
ושוב סרטים, סרטים.
בערב קבלת־פנים, נשף קזינו ולישון בשעה
שתיים אחר חצות.
למחרת — אותו הדבר• אפשר למות מה־שיגרה
הזאת!

שיר הדפיהות :
סרט של מילוש פורמן, במאי צ׳כי (״נשף
מכבי־האש״) ,סרט שעשה באמריקה.
בעברית אפשר לקרוא לסרט ״הזרוקים״
עוסק בצעירות הבורחות מהבית, בעישון
חשיש ומסעות אל.אם.די. בעיית פער בדורות,
חוסר שפה משותפת בין ההורים והילדים.
מסופר על־ידי קורבנות ״מהפכת
הצעירים״ — ההורים.
קומדיה עצובה וטובה מאוד על זוג הורים,
המחפשים את בתם הבורחת, וכדי
להבין אותה, מגיעים לעישון חשיש ואורגיות.
במיבחן
לכישרונות צעירים, המזכיר תמונה
דומה ב״חור בלבנה,״ מופיעה זמרת

צעירה, המלווה את עצמה בגיטארה, בסיגנון
אליזבטי, ינסאנסי, ובקול מתוק ומעורר
מחיאות־כפיים נלהבות. לא רשמתי את המילים
אבל תרגום התוכן הוא בערך כך:
״דפוק את כל העולם. דפוק את הכסף
והסטאטוס. דפוק את המלחמה והעסקים.
דפוק את הרוסים והסינים. דפוק את האמריקאים
והאנגלים. דפוק את הגרמנים וגם
את היהודים, דפוק את העולם כולו• דפוק
את כולם. אבל לפני שאתה דופק אותם —
דפוק אותי, אהובי היקר.
המילה באנגלית היא ״פאק״ .תרגומה הישיר
הוא ״זיין״ ,אבל לדעתי ,״דפוק״ נאמן
יותר למובנה הדו־משמעי של המילה
האנגלית.

מישפט גדול:

הערה לעורר

הבמאים 10 .בשבוע הביקורת, והשאר בתריסר
בתי קולנוע ב״שוק הסרטים״.
לך תראה את כולם! בקושי מספיק לראות
,6מקסימום 8סרטים ביום, וגם אז, לא
את כולם, עד הסוף. צריך ראש מאבן ותחת
של ברזל כדי לראות כל כך הרבה

סרטים. סרט שלא תופס אותך בחמש הדקות
הראשונות — אין לו סיכוי.
יש כאן בקאן למעלה מאלף עיתונאים מכל
העולם, עשרות כוכבים ומאות חתיכות
המקוות להתגלות. גיליתי כמה, אבל אני לא
יודע מה ייצא להן מזה.

ווו

300 סרטים במשך שבועיים 30 .בתחרות
הרשמית על דקל הזהב 54 .בפסטיבאל

8 1 1

לצ׳פלין מלאו השנה 82 שנה. עיתונאי
אחד ביקש לשמוע את דעתו על גיל.
״מה זה גיל?״ אמר צ׳פלין .״אני מכיר

אנשים בני שמונים, שיש להם יותר מרץ
וחיוניות מאשר לאנשים צעירים יותר, שאינם
כבר בחיים.״

נשר הפתיחה :
אולם מלא חליפות־ערב שחורות, סמוקינ־גים,
שמלות מפוארות ותכשיטים, שאפשר
היד, לקנות תמורתם את חצי־האי סיני. חי
פסטיבאל מחלק עיטורים לגדר
לי הבמאים בעולם לכבוד יובל
ה־ 25 של הפסטיבאל בקאן.
בחיים שלי לא ראיתי טקס
עלוב, מטופש ומגוחך יותר.
במה ריקה, ללא קישוט חגיגי
כלשהו. בלי תזמורת, בלי תופים
ובלי חצוצרות. צרפת צריכה
לשלוח את מנהל הפסטי־באל
פאבר־לברא ארצה, כדי שהוא
ילמד לארגן טקס חגיגי
מהאמרגן הכי קטן שלנו. בושה.
מקבלי הפרם: רוברט ברסון, רנה קל־מנט,
ויליאם וזילר, לינדסי אנדרסון, מיכאל־אנג׳לו
אנטוניוני, פרידריקו פליני, לואיס
בונואל, וזטשק יאסני, ומאסאקי קובאישי,
קאנו נים אחד אחד.
מציגים קטע קצר מאחד הסרטים של כל
אחד מהם, וז׳אן־פייר קאסל מזמין אותם
לבמה, מיה פארו מגישה להם את העיטור,

מצלמים ומורידים אותם מהבמה. הקהל א-
דיש, ובצדק. זה נראה עלוב, שיגרתי ומיס-

ימם מחרי,
אפשר היה להשמיע מנגינה ידועה
וזיר הסרטים שלהם בזמן שהם
מצטלמים, אפשר היה להשמיע
תרועת הצוצרות — משהו, לכל
הרוחות.
בסוף עולה שר־החינוך־והתר־בות
של צרפת, ז׳אק דוהמל,
ימחלק את אות לגיון הכבוד
לצ׳רלי צ׳פלין אחרי ספיטש של
רבע שעה, שבו הוא מנכה לאמץ
את צ׳פלין לצרפת.
צ׳פלין מתרגש מאוד ובין
השאר אומר :״הסתובבתי חצי
יום בג׳נבה כדי לקנות עניבה מתאימה לנשף
הזה. בסוף מצאתי עניבה שחורה, והנה
מסתירים לי אותה בסרט אדום.״
הקהל מוחא כף בעמידה. צ׳פלין לוקח
את המקל של שר החינוך והתרבות, וצועד
כמה צעדים קטנים בנעלים מופנות לצדדים,
כשהוא מסובב את המקל באוויר.
הקהל משתולל. סוף הטקס.

אחד הסרטים הגדולים של הפסטיבאל
הוא סרט הונגארי בשם ״אהבה.״ מבוסס על
שני סיפורים של טיבור דארי. בימוי של
קארולי מאך. שחור לבן.
הסרט מתרחש ב־ .1953 אשה זקנה מאוד
שוכבת על ערש דווי, ומחכה לבנה שישוב

מאמריקה. הבן, מסתבר, יושב בבית־סוהר,
ואשתו, המטפלת בזקנה , ,כותבת לה מכתבים
מבנה בניו־יורק.
הבן ״כותב כמה הוא מצליח שם כסופר״
והזקנה ״רואה נשפים שהאימפריה האום־

סרט גדול:

(המשך בעמוד )28

דן בן אמוץ
מנהל

חשבונות

1 11

*** ישה ימים אחרי שנחטף מדיר
העוו!
ס הו ח

מאשי

ישראל

ותורכיה

ממשלות

את ממשלת תורכיה —

<8על פי משיקולי ייקרה פנימיים, התעלמה מאזהרת אנשי אירגין הטריד
התורכי ״צבא השיסריר של העס התירכי״ ,כי ייציאי להירג את הקינסיל הישראלי
באיסטנבול, סירגה לשחרר תמורת שיחרירי מידי החיטפיס את סבריהם האסירים.
$על כי בקלות-דעת ראייה לגינוי חריף ביותר, נקטה בשורה של פעילות שהב-
הירי לחוטפי אלריס כי אם ייתפסו, גם כשאלרים חי, אחת דתם — לנוות.
#על כי נהגה בחוסר שיקיל-דעת כשהטילה עוצר באיסטנבול במטרה לסגור על

^ תו, שבמרכז איסטנבול, נמצאה גופתו
של קונסול ישראל באיסטנבול, אפרים אלמם
(הופשטסר) ,מוטלת על ספד. בדירת
פאר, במרחק של כ־ 500 מטר מבניין ה־הקונסוליה
הישראלית בו נחטף. ידיו של
אלרום בן ה־ 58 היו כפותות מאחור. שלושה
חורים נפערו ברקתו, מקום שם נורה מקרוב
בשלושה כדורי אקדח.
כך, באופן בלתי צפוי לחלוטין, הסתיימה
הדראמה הגדולה שריתקה וזיעזעה השבוע
את אזרחי ישראל. בלתי צפוי — משום
שלמרות הכותרות הראשיות וזרם הדיווחים
הבלתי פוסק מפי כתבים מיוחדים,

שעלתה לשלטון במטרה מוצהרת להשליט
חוק וסדר אחרי שאנשי אותו ארגון טרור
שמאלני חטפו ארבעה מאנשי חיל־האוויר
האמריקאי, החליטה להפוך את המאבק על
חיי הקונסול הישראלי שנחטף, למאבק יוקרה
בינה לבין האופוזיציה השמאלנית.
דובריה הצהירו מיד שלא יכנעו לדרישות
החוטפים, לא ייכנסו עמם לשום משא־ומתן.
לא רק זאת: הם דחו בתוקף כעלבון, הצעות
פשרה שהגיעו אליהם מגורמים שונים,
לפיהם יתירו לחוטפי הקונסול מעבר חופשי
אל מחוץ לגבולות המדינה, אם ישחררו
אותו. במשחק היוקרה שלהם יכלו הגנרלים
התורכים, ובראשם הגנרל פאיק טורון,

החוטפים. אילצה אותם בנך להוציא להורג את החטיף שגידם, גד י שייללי להימלט
מו הטבעת הנסגרת עליהם.

את ממשלת ישראל —
8על כי לא הפעילה את אמצעי הלחץ הלגיטימיים הנמצאים בידה בנגד ממ-
שלת תורכיה, בדי לשכנע אותה לייתר על יוקרתה נדי להציל את חייו של אלרום.
> על כי חיזקה את ידי ממשלת תורכיה בעמדתה הבלתי אחראית והבלתי
אנושית, בייעצה לה, מסיבות בלתי ברורות, של א להינגע לסחטנות החוטפים.
8על שהתירה לפירסים עולמי את התפקיד שמילא הקונסול אלרום בפרשת
אייבמן, דבר שהפך אותו, לפחות בעיני חוטפיו, מאישיות צדדית יבלתי־חשובה
לדמות שמחירה עלה בשוק ה ס חי ט ה.

מי אחראי?

סגן ראש הממשלה יגאל אלון ווזנספח הצבאי של שגרירות
תורכיה בישראל, מתבוננים לעבר ארונו של אפרים אלרוס ה׳
מורד אלי קבר. מי מהס מייצג ממשלה האחראית יותר לשערורייה שהובילה לרציחתו?

שוכנעו אזרחי ישראל להאמין שהם חוזים
במסע צייד מסעיר, הנערך בין שלטונה הצבאי
של תורכיה לבין קבוצת מחתרת
שמאלנית קטנה, ורק עניין של זמן הוא
המפריד עד ללכידתם של החוטפים המרושעים
של הקונסול הישראלי.
הדיווחים המרתוניים על הטבעת ההולכת
ומתהדקת מסביב לחוטפים, על זרם ידיעות
המודיעין המגיע לידי השלטונות הצבאיים
באיסטנבול העוקבים כמעט מקרוב אחרי
חוטפי אלרום — כל אלה השכיחו מרבים

מפקדה הצבאי של איסטנבול, להיות גיבורים
על חשבון חיי אחרים•
צעד זה כלשעצמו הוא שערוריה מדינית
חסרת תקדים. התורכים יכולים להיות גיבורים
אם מדובר בגנרל תורכי שנחטף.
במקרה כזה הם יכולים לשחק בחתול ועכבר
עם האופוזיציה שלהם. אבל כאשר מדובר
בדיפלומט זר, בקונסול ישראלי הנמצא
על אדמתם במעמד של אורח, והם אחראים
לשלומו ובריאותו — היה זה צעד של חוצפה
תהומית לזלזל בחייו ולהפקירו לחס־

מולשלוו ׳שראר הפקירה דמעעוה
דיפדומט שדה-בתוך ריב תורם׳ פנימי
כי במרכז הדראמה לא עומד גורלם של
החוטפים אלא גורלו של החטוף.
כאשר חלף מועד האולטימטום ולא רק
שלא באה כל ידיעה על הריגתו של אלרום,
כי אם הגיעו ידיעות מעודדות על הימצאו
בחיים — נשמו רבים לרווחה .״אם הם לא
הגשימו את איומם ולא הוציאו אותו להורג,״
אמרו בישראל ,״סימן כי היה זה איום
שווא. הם לא יעזו...״
כל עוד היתד, זאת תגובת הציבור הישראלי
בלבד, שהותוותה על ידי מכשירי
התיקשורת למיניהם, אי אפשר היה להאשים
איש. אולם כאשר הסתבר, כי למעשה זאת
היתד, גם תגובתה והתנהגותה של ממשלת־ישראל,
הופכת הפרשה לשערוריה אנושית
מדרגה ראשונה.
גיבורים בחיי א ח רי ם

אלוה אלרוס, אלמנתו של אפרים אלרום, הקונסול היש־

ראלי באיסטנבול, שאיבדה תוך שנתיים את בנה יחידה

ואת בעלה, בעת הלוויית בעלה, אשר נקבר בחלקה הצבאית בבית־הקברות בקריית־שאול.

ך • ונפול ישראל באיסטנבול לא
עשה רעד, לאף אחד. רק מתוך איוולת

נקטעו חייו,״ אמרה ראש־הממשלה, גולדה
מאיר, כאשר היתר, על כבש המטוס שעמד
לד,ויילד, למסע בסקנדינביה והידיעה על
גילוי גופתו של אלרום הגיעה אליה.
גולדה התכוונה ודאי לאיוולת של רוצחי
אלרום. אולם באותה מידה כמעט נקטעו
חייו של הקונסול אלרום בגלל האיוולת של
ממשלות ישראל ותורכיה.
איוולתה של ממשלת תורכיה נחשפה כמעט
מהרגע הראשון. ממשלת גנרלים זו,

דיר,ם של חוטפים אלמונים, תוך הצהרות
ארגעה מזוויעות בנוסח :״לעם התורכי יש
מסורת של הכנסת אורחים, הרוב הגדול רואה
בחטיפת דיפלומט זר מעשה חמור ביותר.
החוטפים לא יעזו לגעת בו לרעה!״
מדינות חזקות וגדולות יותר מאשר ת רביד,
מחלו על כבודן כאשר נחטפו דיפלומטים
זרים על אדמתם, מילאו אחרי תנאי
החוטפים כאשר נשקפה סכנה לחייהם של
החטופים. אבל התורכים ד,ירשו לעצם לשחק
״רולטה רוסית״ בחייו של קונסול ישראל.

אז ל ת־י ד
חרי שדחו את תנאי החוטפים
לשחרורו של אלרום בהצהרות רברב־ניות,
הוסיפו הגנרלים חטא על פשע. הם
נקטו בשורה של צעדים שאי אפשר לפרש
אותם אחרת מאשר דחיפה מכוונת של החוטפים
להגשים את איומם.
תחילה יצאו דוברי ממשלת תורכיה במסע
של איומים, בהם בישרו לחוטפים כי
לא רק שלא יכנעו לדרישתם ולא ישחררו
את חבריהם הכלואים, אלא שיחוקקו חוק
שיחיל עונש מוות רטרואקטיבית על מבצעי
פעולות־טרור שנתפסו. היתד, זו אזר,רד, ל־חוטפים
בלשון :״לא חשוב לנו אם תהרגו
את אלרום או לא — כשנתפוס אתכם,
תעלו אצלנו לגרדום.״ רק יומיים מאוחר
יותר, כנראה בלחץ ציר ישראל באנקרה,

חזרו בהם התורכים מאיום אווילי זה,
הודיעו בצינורות התיקשורת כי אם ישחררו
החוטפים את אלרום, לא יוחל עליהם עונש
המוות. שימו לב איזו נדיבות: הם לא הבטיחו
להם מעבר לארץ זרה, כשם שעשו
שלטונות קנדה לחוטפי הנספח המסחרי הבריטי
בקויבק; הם לא הבטיחו חנינה. בסך
הכל הבטיחו להם חנינה ממוות. רק תמימים
או תורכים מסוגלים להאמין שהבטחה מעין
זו תשכנע קנאים לשחרר את האיש שחטפו.
ואז, כשלמרות כל הסיפורים בעיתונות
הישראלית על כוחה ותקיפותה של המשטרה
התורכית, שלא לדבר על גבורתו של הצבא,
הוכיחו השלטונות התורכיים אזלת־יד כללית
בנסיונות לגלות את מקום המצאו של אל-
רום — הם עשו את הצעד המכריע שחרץ
למעשה את גורלו של אלרום למוות. הם
הכריזו על עוצר כללי באיסטנבול לשם
עריכת חיפושים מרובע לרובע, מבית לבית.
קשה לנחש מה חשבו לעצמם הגנרלים התורכים
שיזמו צעד זה. האם קיוו שהחוט־פים
ישחקו קלפים עם אלרום וימתינו לרגע
בו ייכנסו השוטרים למקום מחבואם?
או שהאמינו שצעד זה יפחיד את החוטפים
והם ימהרו לרוץ לתחנת המשטרה הקרובה
יחד עם אלרום החי?
למעשה אילצו שלטונות אנקרה את חוטפי

אלרום לרצוח אותו, שכן שום חוטף לא
היה רוצה להילכד כשהחטוף החי בידו, כשם
ששום פושע, אפילו ברור לו שייתפס
במוקדם או במאוחר, אינו רוצה להיתפס
במקום הפשע עם נושא הפשע בידיו.
ממשלת תורכיה שיחקה משחק ציני ומטופש
בחייו של קונסול ישראל. חייו לא
היו שוזים בעיניה ולא כלום לעומת יוקרת
הגנרלים התורכים עטורי המדליות.
איש לא אמר עד כה דברים אלה לממשלת
תורכיה. אבל הדברים חייבים להאמר, אפילו
אם הם בניגוד לעמדתה של ממשלת ישראל.

״ישראל
*לא״התערבה״

האשס, הקורבן והאלמנה

מאחור מבכה אותו אלמנתו. הכתובת בתורכית על הזד משמאל נושאת את שמו של הגנרל
פאיק סורון, האיש החזק של המישנור הצבאי בתורכיה, שמדיניותו ונוקשותו הובילו לרצח.

ףחלקהשלממשלת ־ישראל נופ־לת
אחריות קטנה לא פחות לרציחתו
של אפרים אלרום, מזו של ממשלת תורכיה.
שכן, מול משחק היוקרה הציני של הגנרלים
התורכים, מול חוסר האחריות המשווע
של הצעדים שנקטו, ניצבה ממשלת־ישראל
אדישה, חסרת־אונים, ממלאת פיה מים.
ממשלח־ישראל היא ששלחה את אפרים
אלרום כנציגה לאיסטנבול. על עצם ההגיון
שבמינוי זה אפשר לומר דברים רבים. שכן
(המשך בעמוד )20

נוי שפדאתדמי?

במדינח העם המקל והגזר המשל העממי מספר כי את החמור אפשר
להכריח לצעוד, כשהוא מתעקש דווקא לעמוד,
או בעזרת חבטת המקל מאחור׳ או
בעזרת פיתוי הגזר מלפנים.
השבוע החליטו מנהיגי ישראל שמה שטוב
לחמורים, טוב גם בשביל הפנתרים. הם
ניסו את שתי השיטות — זו של מקל
החובלים וזו של הגזר המתוק. כדי להחזיר
את אלה הקרואים בשם ״פנתרים שחורים״
לכלוביהם בשכונות העוני של ירושלים ותל־אביב.
מעל
פני השטח נראה היה כי שיטת המקל
והגזר הועילה. ההתפרצות העדתית
האלימה החמורה ביותר מאז ההתפרצות
בואדי סאליב בחיפה בשנת , 1959 דוכאה
והושתקה. אולם היה זה רק למראית עין.
שכן הבעיות שהולידו את התפרצות הפנתרים
השחורים לא חוסלו. כל נסיון להעלים
מהן עין בדרך זו או אחרת, אינו אלא
מדיניות של בת־יענה.
השוטרים חיכו להזדמנות. מהומות
הפנתרים בירושלים לא היו מתוכננות.
הן נגרמו בשל רצונם של הפנתרים
להסב את שמה של הכיכר המרכזית בעיר
ל״כיכר יהדות הדממה האמיתית.״ יתכן ואילו
היו מתירים לפנתרים לשנות את השלט
בכיכר למשך שבוע ימים, היה הכל
עובר בשלום. אבל המשטרה סרבה להתיר
להם להפגין בכיכר ציון, התירה להם לעומת
זאת לערוך הפגנה בכיכר הדוידקה.
שם התאספו כמה עשרות בודדות של
פנתרים להפגנה שקטה. מתוסכלים אולי בשק
אי ההיענות לקריאתם להפגין, החליטו
בכל זאת לצעוד לכיכר ציון.
נראה שמפקדי משטרת ירושלים רק המת,נו
להזדמנות כזו של הפגנה בלתי חוקי
ת. אחרי שנתנו לפנתרים שהות של שתי
דקות להתפזר, ניתן האות. מהרחובות הצדדיים
הגיחו מאות שוכרים, מצויידים במגינים,
קסדות ואלות, הסתערו על המפגינים
והפליאו בהם מכותיהם.
כך החל הקרב בין השוטרים לפנתרים
שנמשך עד לשעות המאוחרות של הלילה,
כשהפנתרים מיידים בשוטרים ובחלונות ה־ראווה
אבנים ובקבוקים. כשהסתיימה ההפגנה
בקציר של למעלה ממאה עצורים,
ביניהם רבים עוברי אורח מקריים וכ־20
פצועים, פרעו אלמונים את החשבון עם
המשטרה בצורת הטלת שלושה בקבוקי מד
לוטוב על מחסני המשטרה, שרק בנם לא
גרמו לנזקים ופגיעות רציניות.
השוטרים חבטו כצעירה. אין
ספק, שמה שהצית את התבערה היתד׳ התנהגותה
הברוטאלית של משטרת ירושלים.
נכון שהמשטרה אחראית אינה יכולה להניח
למפגינים לחסום כיכר מרכזית בעיר, והיא
צריכה להשתמש אף בכוח כדי לשמור על
הסדר. אולם עובדה היא, שכאשר חסמו הפנתרים
לפני שבועות מספר את רחוב
דיזנגוף בתל־אביב, נהגה בהם משטרת תל־אביב
בהתאפקות וסובלנות ומנעה התנגשות
אלימה.
בירושלים החליט מי שהחליט כי עליו
להראות לפנתרים את נחת זרועו של החוק.
כתוצאה מכך התפתחו המהומות.
למרות הנסיונות לחפות על התנהגותם
של השוטרים, העידו עדי ראיה כי הם נהגו
בפיזור ההפגנה ואחריה בברוטאליות
האופיינית להם בפיזור הפגנות קודמות בבירה.
סיפר רמי דמארי, סטודנט בפקולטה
למשפטים ונכה מלחמת ששת־הימים :״עמדתי
בכיכר ציון והסתכלתי בהפגנה. לפתע
הותקפתי על ידי מספר שוטרים. הם דחפו
אותי לתוך הניידת תוך קללות ומכות.
״חברי דני ארזי ניגש לחלון הניידת ואמר
:״יהיה בסדר, אל תדאג!״ בו במקום
עצרו גם אותו. בניידת הוא הסביר כי הוא
מצודת הטלוויזיה והצליח להשתחרר. גם בתחנת
המשטרה המשיכו השוטרים במכות
וקללות. רק כשזיהו אותי והבינו כי עלולה
לצמוח להם אי־נעימות ממעצרי ניסו
לשחררני בדלת אחורית. לא הסכמתי ללכת
עד שהגשתי תלונה רשמית.״
סיפר הסטודנט נתן כץ, הלומד שנה חמישית
פיסיקה :״עברתי במקום וראיתי את
התנהגות השוטרים. אני ׳ לא פנתר אבל
אוהד את מטרות הארגון. לכן הרמתי ידי
מעל ראשי יצעקתי לשוטרים ״עצרו גם אותי!״
כשהעלו אותי לניידת העלו לשם צעי

שלא ידעתי את שמה. השוטרים חבטו
בה ללא רחם. ניסיתי לגונן עליה, אבל זאת
היתה רק הפתיחה. במגרש הרוסים גררו
אותנו השוטרים החוצה כשהם חובטים בנו
בכל הבא ליד.
עדויות אחרות מסרו כי גם בחדרי המעצר
הוסיפו השוטרים להכות עצירים שחשדו
בהם כי הם שייכים לפנתרים השחורים.
עד כאן הופעלה שיטת המקל לאחריה
הגיע תור הגזר.

מי עושה
הון פולי טי 7
יומיים אחרי מהומות הפנתרים נדמה היה
כי הפנתרים עברו מהעולם.
בעיתונות פורסם כי הפנתרים החליטו
להצטרף לברית־יוצאי־מרוקו, ארגון מפא״יי
בראשו עומד עסקן העבודה שאול בן־
שמחון, ושמקורות המימון שלו מיסתזריים.
על מה שהביא לפירסום ההסכם כביכול,
מספר סעדיה מרציאנו, מראשי הפנתרים
השחורים בירושלים:
״אותי הביא למשטרה הבלש יהודה תור־ג׳מן.
הוא מעיד עד היום כי הביא אותי
בריא ושלם. מיד כשהוכנסתי לתחנת המשטרה
החלו מכים אותי. הובילו אותי לפינה
צרה ושם החלו לבעוט בי ללא אבחנה. אחד

פרשי המשטרה מסתערים כככר־ ציון
אחרי המכות — סנדוויצ׳ים ומשקאות

קרב בין שוטר למפגין
״עוד תקבל נדור־בראש!״

בעט בי מעל העין. הדם כיסה את כל
הפנים. אבל הם לא הפסיקו להכות.
״היה שם גם קצין הבילוש מושיץ שאמר
לי, :אתה עוד תקבל פעם כדור בראש!׳
שכבתי שם שעתיים על המדרגות בלי לזוז.
אחר כך הביאו רופא לבדוק אותי והוא
ציווה לקחת אותי לבית־חולים. בבית־החולים
תפרו לי את הקרע וחבשו אותי. כשהחזירו
אותי למעצר שמו אותי בצינוק. כך שכבתי
כל הלילה ובמשך היום שלמחרת.״
גולדה נתנה סמכות לשחרר .״בלילה
השני,״ ממשיך סעדיה מרציאנו בסיפורו
״הוציאו אותי לפתע למחלקת החקירות.
הופתעתי לראות שם את שאול בן־
שמחון ועוד חברים שלו עומדים שם ליד
שולחנות עמוסים בסנדתיצ׳ים ומשקאות
חריפים וקלים.
״כולם היו חייכניים. בן־שמחון התנהג כאילו
היד, החבר הכי טוב שלי בעולם. היו
שם גם דויד לוי וראובן אברג׳יל מהפנתרים.
בן־שמחון אמר שהוא בא ישר מישיבה עם
גולדה. הוא סיפר שיש לו סמכות ממנה לשחרר
אותנו אם נצטרף לברית־יוצאי־מרוקו
ונודיע על פירוק הארגון כגוף עצמאי. אני
לא הסכמתי לחתום, אבל בגלל שראובן
אברג׳יל חתם על ההסכם בראשי פרקים,
הסכימו לשחרר את כולנו.
״עכשיו אני יושב ושומע ברדיו את שר־המשטרה
אומר בקול של צדיק, שזה עצוב
מאוד שאנשים מסויימים וגופים פוליטיים
מנסים לעשות הון פוליטי על חשבוננו.
ומה ניסה לעשות בן־שמחון, איש מפלגתו
של שר־המשטרה, אם לא הון פוליטי?״
״שיתנו בדור כראש!״ .המשיך
מרציאנו ואמר :״אני לא מתכוון לחתום

על שום הסכם. כי אני חושב שהבעייה היא
של כל תושבי שכונות העוני ולא רק של
המרוקאים. אותי לא יצליחו לשבור לא במכות
ולא בהשמצות. אנחנו נכריח אותם
לפתור את הבעיות שלנו. לא באלימות ולא
בבקבוקי מולוטוב. אנחנו נתארגן. נעשה
פחות הפגנות ויותר פעולות הסברה.
״אנחנו נקים את כל העולם על רגליו. לא
נימנע מלהעיר את יהדות אמריקה, למה שעושים
כאן בכסף שלהם ובעיקר למד. שלא
עושים בכסף. אנחנו נפרסם צילומים של
תנאי חיינו, שיהיו עדות מרשיעה נגד מעשי
המדינה, במשך עשרים השנים האחרונות.
״הדרך היחידה לעצור אותי ואת חברי
משליחותנו היא, כפי שאמר הקצין מושיץ:
שיתנו לנו כדור בראש. אני לא אתפלא אם
יעשו בסוף גם את זה!״

דעת הקהל
כך תי ראהה כנ סתהש מינית
( אילו נב חר המחר)
אילו נערכו מחר בחירות לכנסת השמינית,
מה היה הרכבה?
חברה ישראלית אחת —ישראפול ערכה
סקר של מידגם מייצג של 1200 ישראלים
בוגרים. התוצאות מעוררות מחשבה.
רק שש מפלגות 24 מן הנשאלים
נמנעו בכלל — אחוז הקרוב למדי לאחוז
הרגיל של הימנעות בבחירות בישראל. חלוקת
האחוזים האחרים:
המערך — ,46 גח״ל — ,20 רימפד״ל —

,6ל״י — ,2פא״י — ,1העולם הזה —
.0.67
שאר המפלגות ירדו בכלל מן המפה הפוליטית.
מק״י ורק״ח לא קיבלו אף קול
אחד מבין 1200 הנשאלים, המרכז החופשי
קיבל פחות מ־ס /ס ,0.1ע״מ ואגו״י — פחות

אילו היתר, הכנסת מתחלקת לפי בחירה
זו, אחרי ניכוי הנמנעים מן החשבון, היה
הרכב הכנסת כלהלן: המערך — 73 מנדא־טים,
גח״ל — ,32 המפד״ל — ,9ל״ע —
,3פא״י — ,2העולם הזה — .1
כל שאר המפלגות היו נמחקות ממפת הכנסת.
חשבון
זד. אינו מציאותי לגמרי, מכיוון
שאין ספק שאוהדי רק״ח ואגו״י מרוכזים
במקומות מסויימים (נצרת, בני־ברק, וכו׳).
שאינם משתקפים כראוי בדגם המייצג. אולם
לפי מישאל זה, אין עוד שום סיכוי לע״מ,
המרכז החופשי ומק״י להיכנס לכנסת.
מי הםהאישים? לא פחות מעניינות
התשובות לשאלה: מי מתאים ביותר לנהל
שיחות־שלום עם מנהיגי ערב? זהו במידה
רבה מישאל של פופולריות ואמון.
כל נשאל יכול היה להשיב כמה תשובות,
ועל כן קשה לסווגן לפי אחוזים. למשל:
מנחם בגין ועזר וייצמן קיבלו את
אותו אחוז הקולות 217 וברור שאותם
הנשאלים הצביעו בעד שניהם.
הוא הדין לגבי ראשי מע״י: דיין 61
אחוז, גולדה ,48 אבא אבן ,47 יגאל אלון

16 מבין 1200 הישראלים )1.3570 סבורים
שאורי אבנרי הוא האיש המתאים —
תוצאה מעניינת ביותר, במישאל שנערך בשיא
מערכת־ההשמצה נגדו ונגד תנועתו.
התוצאה מקבילה בדיוק לאחוז הקולות
שקיבלה תנועת העולם הזה — כוח חדש
בבחירות האחרונות, ונראה כי המערכה לא
פגעה במעמדה. אבנרי זכה כמעט פי שניים
יותר קולות מאשר המנהיג המפ״מי הותיק,
יעקב חזן.
תו כי םיט טו פי -טו ח. פחות מעניינות
התשובות לשאלות. הן מוכיחות שוב את
כוחה העצום של שטיפת־המוח, המופעלות
באמצעות הטלוויזיה, הרדיו ושאר אמצעי־התקשורת
של המימסד.
כי בכל עניין מהותי — הרוב המכריע
של הקהל חוזר כתוכי על קו התעמולה
הרשמי.
7270 רוצים שגולדה תמשיך בתפקידה.
כלומר: גם כל האנשים הסבורים שמשה
דיין מתאים ביותר לנהל שיחות עם הערבים!
ומה בייחס לתוכנית המשקפת, פחות או
יותר, את מדיניות ממשלת גולדה: סיפוח
ירושלים, הגולן, שארם־אל־שייך ועזה, פירוז
סיני והחזרת הגדה?
707,מן הבוחרים מוכנים לקבל תוכנית
זו. בין ־ 187 המתנגדים 47 , ,סבורים שסיפוח
זה מוגזם מדי 147 ,סבורים שאין בהם
די. ברור, איפוא, שרבים מבוחרי גח״ל
ותומכי בגין־וייצמן מוכנים להסתפק בתורת
המערך.
ואילו לגבי עריכת הבחירות — 6870
מוכנים בהחלט לוותר עליהם.
(המשך בעמוד )20
העולם

הזה 760ז

מחקו מדעי מוניח: הקורא ;1ממוצע ש!ל ״העולם ה 1ה״
הוא1משביל1 ,וגוסס { ,נבו או עולה רנני קום המדינה

אתה

מי אתחן
באיזו חברה אתה נמצא, כשאתה קורא שבועון זה ן
מי הם שאר הקוראים של ״העולם הזה״ ?
בוודאי שאלת את עצמן לא פעם. בוודאי יש לנגד
עיניך תמונה דמיונית כלשהי של הקורא ה״ממוצע״
של השבועון המסויים.
אם כן — ייתכן שצפוייה לך אפתעה.

חי 20 וגערה -נו1די0
החודש פורטם מחקר מאלף ביותר, הכולל נתונים
מדעיים מדוייקים על קוראי ״העולם הזה״.
ערך את המחקר המוסד הרציני ביותר בשטח זה
בישראל — ״המכון למחקר חברתי שימושי״ בירושלים
(הנהנה משם עולמי) ,בשיתוף המכון לקומוניקציה
של האוניברסיטה העברית.
הוא נערך למען גוף שיש לו עניין חיוני בידיעת
נתונים מסוג זה :״איגוד המפרסמים בישראל״.
המחקר נערך, לפני חצי שנה, בדצמבר ( 1970 לפני
השינויים האחרונים שחלו ב״העולם הזה״ ,עם שיבת
אורי אבנרי לתפקיד העורך המעשי של העיתון. מאז
סוף פברואר ניכרת עלייה חשובה בתפוצת העיתון וב־תגובת
הקוראים).
בסקר נכללת האוכלוסיה העירונית בלבד, ובקרב זו :
גילאי 20 ומעלה בלבד. דבר זה מקפח במידה מסויימת
את ״העולם הזה״ ,שיש לו מיקבץ חשוב של קוראים
בין אוכלוסיית השביעיסטים, השמיניסטים והצבא.

שריש: ג עי דגיו 40
אם כן, מי הם קוראי ״העולם הזה״ י
האפתעה הראשונה היא בגיל.
מקובל להניח כי ״העולם הזה״ הוא רק עיתון של
צעירים. משתבר שזוהי טעות.
כאמור, אין הסקר כולל את הגילאים שמתחת ל״20
— ציבור חשוב ביותר בשבילנו. אבל לגבי הגילאים
שמעל לגיל זה יש כאן אפתעה.
4070 מקוראי ״העולם הזה״ (שמעל לגיל )20
הם בני 20 עד .29
2570 מהם הם בגיל 30 עד .39
אבל 357,מהם הם מעל לגיל — 39 כלומר, בגיל
40 עד .54
רק מעל לגיל זה נעלמת הצמידות לשבועון המסויים.
אין לשבועון זה קוראים מעל לגיל .55 גולדה אינה
יוצאת מן הכלל. הקשישים ברוחם אינם אוהבים את
״העולם הזה״.

הציבור הגשניר ביותר בישראל
לאויבי ״העולם הזה״ יבוא הנתון הבא — נתון ה השכלה
— כזעזוע ממש.
ובכן — קוראי ״העולם הזה״ הם השיכבה המשכילה
ביותר בישראל!
ואלה הם הנתונים היבשים :
־( 647 שישים וארבעה אחוזים של קוראי ״העולם
הזה״ הם בעלי השכלה של 12 כיתות ומעלה.
שניים מבין כל שלושת קוראי ״העולם הזה״ שהם
מעל לגיל 20 הם, אם כן, אקדמאים, סטודנטים או
לפחות בעלי תעודת־בגרות.
־ 187 למדו 9עד 11 שנים. רק ־ 187 למדו 8כיתות
פחות( .מיעוט קטן זה כולל, אגב, את אורי אבנרי עצמו,
שאין לו השכלה פורמלית).
מבחינת ההשכלה, עולה ״העולם הזה״ בהרבה על
כל שבועון ישראלי אחר, וכמובן על שני הצהרונים.
מבין קוראי ״מעריב 447 הם בעלי השכלה של 12
כיתות ומעלה, לעומת ־ 237 מבין קוראי ״ידיעות אח רונות״
.רמת ההשכלה של קוראי ״הארץ״ דומה לזו
של קוראי ״העולם הזה״.

וניתנו שר גבויס ונשי
ייתכן שחשבת כי ״העולם הזה״ הוא בראש ובראשונה
עיתון של גברים.

העולם הזה 1760

מסתבר שלא כל-כך.
־ 597 של קוראי ״העולם הזה״ ,מעל לגיל , 20 הם
גברים,4 .״ 41 הם נשים.
כלומר, החלוקה לפי המינים היא כימעט שווה-
בשווה — דבר שלא קיים בשום שבועון ישראלי אחר.

עיתון שר צנויס
לא פחות מעניינים הנתונים לגבי ארץ המוצא.
חשבת ש״העולם הזה״ הוא בעיקר עיתון של צברים י
ובכן, צדקת.
למעלה ממחצית קוראי ״העולם הזה״ הם ילידי-
הארץ. אם נוסיף לכך את הגילאים שמתחת ל״ ,20שאינם
כלולים בסקר, יסתבר כי הרוב העצום של
קוראי שבועון זה הם צברים.
כמעט כל שאר הקוראים שמעל לגיל 20 הם יוצאי
אירופה ואמריקה.
למרבה הצער, הצלחנו פחות בקרב עולי אסיה ו-
צפון־אפריקה. אחוז קוראי ״העולם הזה״ ביניהם הוא
אפסי.
מבין ילידי חו״ל, שני שלישים באו לארץ לפני מל-
חמת-השיחרור, ורק שליש לאחר מכן.

נערי ההכנסה הגבוהה ביותו
המפרסמים מתעניינים, כמובן, בעיקר ברמת ההכנסה.
לאחדים
מהם יבוא הסקר כאפתעה.
כי זהו המצב :
מבין קוראי ״העולם הזה״ שמעל לגיל , 20כ־־757

הם בעלי הכנסה חודשית של למעלה מאלף לירות.
רק רבע הוא בעל הכנסה של 600 עד 1000ל״י לחודש.
אין לנו בכלל קוראים אחרי גיל הצבא, שהכנסתם
היא פחות מ 600-ל״י.

משפתות צעירות
ביחס למצב המשפחתי, נדמה שקוראי ״העולם הזה״
אינם דוגמה טובה לעידוד הילודה.
מחצית מבין קוראי העיתון מעל לגיל , 20 הם
נשואים ללא ילדים.
רבע נמצא עדיין במצב של רווקות. הרבע הרביעי
מהם נשואים עם ילד אחד עד שלושה ילדים.

גושרש. גשניר. גבוסס
הנה, אם כן, תמונה אופיינית של קורא ״העולם
הזה״ שמעל לגיל :20
הוא יליד הארץ, או שבא לארץ בגיל צעיר, לפני
מלחמת־השיחרור.
הוא בעל השכלה אקדמאית או לפחות בעל תעודה״
בגרות.
הכנסתו החודשית עולה על 1000ל״י.
הוא נשוי, בדרך לבניית משפחה — אך עדיין בלי
ילדים או בעל ילד אחד.
תמונה זו כוללת רק את הקוראים את ״העולם
הזה״ בלבד — כלומר, שאינם קוראים שום שבועון
אחר, ישראלי או זר.
בעלי המחקר עצמם מצאו לנכון לציין כי תמונה זו

עשוייה להשתנות, אם יקחו בחשבון את קוראי ״העולם
הזה״ הקוראים גם שבועון נוסף — למשל,
״טייס״ .ברור כי הוספה זו (יחד עם הוספת הגילאים
שמתחת לגיל )20 היתה מגדילה לא רק באופן מכריע
את אחוז קוראי ״העולם הזה״ באוכלוסיה הכללית,
אלא גם מחזקת עוד יותר את התכונות שנקבעו במחקר,
לגבי ההכנסה החודשית, ההשכלה וכו׳.

החוואים והמצביעים -אותה שיכבה
פרט מעניין, שלא היה ידוע לעורכי המחקר, נעוץ
בזהות הרבה, מבחינה דמוגראפית וגיאוגראפית, בין
קוראי ״העולם הזה״ ובין מצביעי תנועת העולם הזה
— כוח חדש בבחירות לכנסת.
הניתוח המפורט של תוצאות הבחירות מראה בדיוק
את אותה התוצאה כמו המחקר של קוראי העיתון:
אחוז אפסי בריכוזי העולים החדשים, ריכוז גדול בקרב
האינטליגנציה הצעירה בצפון תל־אביב, הר-הכרמל
ואזורים דומים.
זוהי ״ארץ״ישראל החושבת.״
בחברה דמוקראטית, ברור שכל הקולות שווים. אך
מבחינת המישקל הסגולי, יש הבדל בין קולותיהם של
אנשים שגדלו בארץ, שהתרגלו לחשוב מחשבה עצמית
ובין קולותיהם של אנשים שזה מקרוב באו אלינו,
שהתמצאותם בארץ עודנה רופפת, ושרמת השכלתם
נמוכה.

*׳שקל סגור׳ סיוב׳
לפני כמה ימים התלונן עורך אחד העיתונים החשובים
בארץ, בהגיבו על כמה שורות שהופיעו ב-
״העולם הזה״ ושגרמו לוויכוח חריף במערכת שלו:
״מדוע זה כל העיתונאים קוראים את ״העולם הזה״!
נראה שזה עיתון הנקרא ביותר בחוגי העיתונות
לאור המחקר המדעי המעודכן, אפשר להרחיב אימ-
רה זו :״העולם הזה״ הוא העיתון הנקרא ביותר בחוגי
האינטליגנציה הצעירה והפחות״צעירה (מבחינת הגיל)
המושרשת בארץ.
בכך טמון הפיתרון לתעלומה שרבים ניסו לפענח
אותה: מדוע יש ל״העולם הזה״ ,שתפוצתו רחוקה מזו
של הצהרונים, למשל — השפעה כה רבה על עיצוב
דיעות הציבור וחיי החברה בישראל!
(למשל: מדוע חשב הממונה על שרותי־הביטחו
לפני תריסר שנים, כפי שגילה לאחרונה בספר שהכתיב,
כי התקפת ״העולם הזה״ על המישטר הבן-גוריוני דאז
הפחיד אותו יותר מכל תופעה אחרת בארץ, עד כי
מצא אז לנכון להפעיל את מלוא כוחם של שרותי
הביטחון נגדנו!)
הסיבה היא פשוטה :״העולם הזה״ מגיע לציבור
המעצב את דעת־הקהל, שמישקלו הסגולי עולה לאיו-
ערוך על כוחו המיספרי.
זהו הצד הציבורי. מבחינה כלכלית, יש לקח דומה
למפרסמים :״העולם הזה״ מגיע אל ציבור״הקונים
המבוסס והמבחין ביותר.
אולי זה מסביר את עליית שטח-המודעות בשבועות
האחרונים, המאפשרת את הגדלת מיספר העמודים.

מישסו את דמו?

סאייל קרא ולי

מיי ק? הודי
מזכיר שני בשגרירות ארה׳יב
בגואטמלה, היה ראשון הדיפלומטים
החטופים. נחטף ב״6
במרץ .1970 הוחזר תמורת
שיחדור 4עצירים פוליטיים.

דונלד קראולי, נספח צבאי
אווירי בשגרירות ארה״ב בסאך
דומינגו, נחטף ב״ 24 במרץ 1970
ושוחרר על־ידי חוטפיו תמורת
שיחדור 24 מחבריהם האסורים.

ולד מ אר סנ שז
קונסול פאראגואי בארגנטינה,
נחטף באותו יום בו נחטף
קראולי, ב־ 24 למרץ .1970
שוחרר ללא בל וגמורה רשמית
מצד ממשלת ארגנטינה.

ק רל פון שפרטי

פון הולבן

שגריר גרמניה בגואטמלה, נח טף
מביתו ב״ 31 במרץ .1970
ממשלת גואטמלה סרבה להיכנע
לחוטפים ואלה רצחו אותו
ב 5-באפריל אותה שנה.

שגריר גרמניה בברזיל, נחטף
ב״ 11 ביוני ,1970 בידי אנשי
מחתרת ברזילאים. הוא שוחרר
תמורת 40 אסירים פוליטיים,
אשר הוטסו לאלג׳יריה.

אלוזיו די אז

דן מי ט ריונ ה

גייימס ק רו ט

גייובאני בוכר

אויגן בייק

קונסול ברזיל באורוגואי. נחטף
ב־ 31 ביולי 1970 ומאז
נעלמו עקבותיו.

סוכן ה-אף.בי.איי. האמריקאי
באורוגואי. נחטף ב 31-ביולי
.1970 הוצא להורג על-ידי
חוטפיו, אנשי המחתרת, עשרה
ימים אחרי חטיפתו.

הנספח המסחרי הבריטי ב-
קויבק שבקנדה. נחטף ב 5-באוקטובר
במונטריאול ושוחרר
ב 3-בדצמבר, אחרי שחוטפיו
הורשו לצאת לקובה

שגריר שווייץ בברזיל, נחטף
ב־ 7בדצמבר 1970 והוחלף
תמורת שיחדור 70 אסירים
פוליטיים שאירגון ברזילאי מהפכני
דרש את שיחרורם.

קונסול גרמניה המערבית בסאן
סבסטיאן שבצרפת. נחטף ב־1
בדצמבר 1970 בידי אנשי מח תרת
באסקיים, שוחרר לאחר
שנידונים באסקיים נחונו.

ע שרה דיפלומטי שנחטפו -מה היה \ודלם *
(המשיך מעמוד ) 17

אפרים אלרום קיבל את המינוי הדיפלומטי
זמן קצר אחרי מות בנו־יחידו בתאונת־אוויר
טראגית לפני שנתיים. התפקיד הדיפלומטי
ניתן לו כדי להרחיקו מהסביבה שתזכיר לו
את מות בנו, וכדי לאפשר לו להתאושש
מהטרגדיה שפקדה אותו ואת אשתו.
והנה, לאן שולחים אותו? לעיר מזרח־תיכונית,
הידועה כבירת האינטריגות, הריגול
והשחיתות. ספק אם זה המקום המתאים
לאדם המחפש מרגוע ורפואה לנפשו
הפצועה• אסור גם לשכוח בהקשר זה
את עברו של אלרום. את מי שלחו לאיסטנבול?
את קצין המשטרה אפרים ר,ופ־שטטר,
אחד מראשי הבולשת הישראלית, שהתפרסם
בשל חלקו בפרשת אייכמן. כיצד
אפשר להבין מינוי כזה, אם לא כנסיון
לשלוח דמות ישראלית בכירה כדי שתמלא
תפקיד מרכזי בקלחת התככים באיסטנבול?
אין זה מקרה שחוטפיו של אלרום בחרו
הזקא בו. למרות שלמעשה היה מינויו ענק
אישי יותר מאשר ממלכתי, הם ראו בו
דמות חשובה שבעזרתה יוכלו לנקוב מחיר
סחיטה גבוה.
אולם כל אלה הם פרטים שוליים ובלתי
חשובים נוכח מחדליה הגדולים של ממשלת
ישראל, אחרי חטיפתו של אלרום. בבר מהשעות
הראשונות אחרי החטיפה פורסם בפומבי
כי ״ישראל לא הציעה לממשלת תורכיה
להסכים לשחרור עצורי המחתרת התורכית,
כפי שדורשים החוטפים. ישראל
לא התערבה בצעדיה של ממשלת תורכיה
ולא העלתה לפניה כל הצעות שהן מאחר
שישראל מכירה בעובדה ששלט־נות תורכיה
עושים כמיטב יכולתם לשיחרור הקונסול.״

לא ציי ד
לדר1ן ! ״
ך• א היה זה דיווח סתמי. האות כי זו
/עמדתה הרשמית של הממשלה מצוי
במאמר ראשי של דבר, שנכתב למחרת החטיפה
:״היעילות שגילו כוחות הבטחון התורכיים
לפני חודשים מספר, כשהביאו לשחרור
ארבעה טייסים אמריקאים חטופים
2 0 6191

מוכיחה כי הם מסוגלים לפעול כהלכה.
אנחנו בטוחים, כי אין צורך לדרבן אותם
למצוא את מלוא תושייתם לגילוי עקבות
החוטפים והחטוף.״
הבטחון הזה. השאננות הזו. הזילזול
הזה בחיי נציג רשמי, שממשלת־ישראל חייבת
לצאת להגנתו לא פחות מהמדינה המארחת
אותו — כל אלה הם שערוריה הזועקת
לשמיים.
אין זה סוד כי שתיקתה של ממשלת־ישראל
היתד, מכוונת. פרשנים כתבו כי
ישראל רמזה, שלא להכנע לדרישות החוטפים
מתוך גישתה העקרונית שאין להכנע
לסחטנות. ברור שבנקודה זו הינחו את מט־

שלת־ישראל, מלבד שיקולים של יחסים עדינים
על המשטר הצבאי בתורכיה, גם חששות
שדרישה למלא אחר תביעת החוטפים עלולה
להיות חרב פיפיות בעתיד נגד ישראל.
אלא שממשלת־ישראל שכחה שבעבר היא
נהגה בדיוק ההיפך, מכפי שיעצה לממשלת
תורכיה לנהוג. בכל פרשות החטיפות שהיו
עד כה נכנעה ממשלת ישראל לחוטפים.
היא נכנעה לחוטפי מטוס אל־על באלג׳יר,
כששחררה תמורת שחרור המטוס ונוסעיו
מספר חבלנים ערביים, כביכול כמחווה כלפי
המדינה המתווכת, איטליה. היא נכנעה בפרשת
חטופי דמשק, כשהסכימה לשחרר
תמורת שחרורם את הטייסים הסוריים ש
נחתו
בטעות בישראל. וממשלת ישראל נכנעה
גם, למרות שלא נעים לה להודות
בכך, גם בפרשת שמואל רוזנוואסר, כשי
שיחררה תמורת שחרורו משבי הפתח את
ראשון המחבלים שנתפסו, מחמוד חיג׳אזי.
על כניעותיה אלה של ממשלת ישראל
יש רק לברך. שכן, כשמדובר בחיי אדם,
רק טפשים משחקים משחקי יוקרה• צריך
רק לנסות ולתאר מה היה קורה אילו היה
נחטף בישראל איזה דיפלומט תורכי? האם
היה עולה על דעת מישהו לסכן את חייו
ולשחק משחקי יוקרה ולא להיענות לדרישות
חוטפיו?

ה תנ הגו תהממ של ה —
עלבון וה שפלה

ייל כן, עצת ישראל לתורכיה, שלא ל^
היכנע לסחטנות החוטפים, היא עצת
אחיתופל.
ממשלה עם כבוד לאומי, היתה משליכה
הצידה את כל האינטרסים המדיניים שיש לה
עם המדינה המארחת בד, נחטף הקונסול, ומודיעה
לה :״אין זה מענייננו להכנס למלחמות
הפנימיות הפרטיות שלכם. אנחנו
רוצים שתבטיחו את חיי האיש שלנו בכל
מחיר. אפילו במחיר הכבוד של הגנרלים
שלכם!״
בדיוק בדרך זו נהגה ממשלת גרמניה
המערבית, כאשר כמעט וניתקה את יחסיה
עם גואטמלה, כאשר ממשלת מדינה זו סירבה
לשחרר אסירים פוליטיים בתמורה לשגריר
הגרמני קרל פון־שפרטי שנחטף, וגרמה
בכך לרציחתו.
ממשלת ישראל לא נהגה כך• היא ביזתה
את עצמה גם אחרי רציחתו של אלרום, כאשר
ראש־ממשלתה ושר־החוץ שלה עוד
חילקו מחמאות לממשלת תורכיה, שרגשות
הכבוד של הגנרלים שלה היו עדיפים מחייו
של אפרים אלרום.
אל הכאב העגום על הטראגדיה האנושית
של משפחת אלרום, נוסף כאב צורב של
שר־החוץ אבא אבן, סגן ראש הממשלה יגאל אלון ומפכ״ל המשטרה
עלבון והשפלה נוכח התנהגותה חסרת־ה־פינחס
קופל (משמאל) ואלמנתו של אפרים אלרוס הנתמכת בידי קצין
אונים, האומללה והמבישה של ממשלת־יש
חיל־האוויר (מימין) ניצבים ליד הבור הכרוי, אליו הורדה גופתו של הקונסול שנרצח.
ראל בפרשה זו.

סוד הדור

במדינה
(המשך מעמוד ) 18

קשה לתאר ציבור צייתני יותר. הוא מאמין
בגיבורים המופיעים בטלוזיזיה, רוצה
שכל בעל־תפקיד יישאר בדיוק בתפקיד שבו
הוא נושא כיום (על גבי המסך הקטן),
ושהקו הממשלתי יישאר בדיוק כמו שהוא.

ה שם צ 1ת
השגריר —
סו 3ן ציוני
בישראל, לא חלם עדיין איש על כך. ב־ניו־יורק,
לעומת זאת, כבר חלמו, חשבו, ואף
החליטו: שגריר ישראל באו״ם, יוסף
תקוע, יועבר מתפקידו. במקומו יבוא אר-
תור גולדברג — יהודי אזרח ארצות־הב־רית,
לשעבר שגריר ארצות־הברית לאו״ם,
ולפני כן אחד המבריקים שבשופטי בית־ה־משפט
העליון של ארצות־הברית.
על חילופי־הגברי החליטו עורכיו של
0X101 פעולה) ,אחד מעיתוני השמאל
החדש היוצאים־לאור בניו־יורק, הכתבה ידעה
לספר כי ״מקור מוסמך בתל־אביב וירושלים
גילה לכתבנו, כי בשיחות שנערכו
לאחרונה בממשלת־ישראל, צידדה גולדה מאיר
ברעיון, בעיקר בגלל קשריו המצויינים של
גולדברג באו״ם ובמימשל האמריקאי. אבא
אבן התנגד, ביודעו שלא יוכל להשתלט על
גולדברג, ומשום כך תישמט למעשה עמדת־כוח
זו מידיו״.
פרטק טן. אומנם, גולדברג איננו אפילי
אזרח ישראלי, ולוא רק בגלל סיבה
זו בלבד איננו יכול למלא את התפקיד
האמור — אך פרט זה לא הפריע לפעילי
הפעולה הפעלתנים והפרו־ערביים. במאמציהם
להשמיץ כל מה שקשור בישראל ו/או
בציונות, החליטו שגולדברג, שלא הסתיר
מעולם את זיקתו לציונות, והנחשב כיום
לאחד הפעילים העיקריים באמריקה למען
ישראל והציונות, יהווה מטרה מצויינת: כל
קורא שיקרא את הכתבה, שניבנתה בפיק-
חות לא כמטר קללות והשמצ;ת גסות, אלא
כידיעה תמימה — לא יוכל שלא להעלות
הירהור לא־נוח: למי בעצם שייכת נאמנותו
של האזרח האמריקאי המכובד ארתור גולדברג
— למדינתו או למדינה זרה?
כדי למנוע ספק בקשר לתשובה, הכניסו
משמיצי הפעילה את הקטע הבא בכתבה,
תוך כדי תיאור הביוגרפיה של גולדברג:
״בארמון הזכוכית של האו״ם,״ כתבו ב-
סיגנון של ידיעה, הקובעת עובדה יבשה,
״שירת השגריר גולדברג את האינטרסים של
ארצות־הברית ושל ישראל באותה מידה.
לדעתו, לא היה ניגוד בין השניים.״
פליטים פליט בא
לביקור ביפו
עבדאללה שריף היה בן , 12 כאשר נמלט
עם משפחתו, בתחילת מלחמת העצמאות,
מביתו שברחוב חסן־בק, הסמור למיטגד ב־מנשיה.
לאחרונה, חזר הפליט הקטן — כיום
איש־מינהל מצליח בחברה בינלאומית בבא-
חרין — לביקור בבית־הוריו.
היה זה ביקור קצר, אך סמלי.
שני בעדים כבית אהד. ביקורו של
עבדאללה התאפשר בגלל שלאשתו יש משפחה
ברמאללה. היא קיבלה, יחד עם בעלה
וילדיה, רשות לחצות את גשר אלנבי, לבוא
לבקר את משפחתה. לאחר מכן, השיגו
האורחים רשות לבקר גם ביפו.
יפו השתנתה מאז עזב אותה עבדאללה,
אולם הוא איתר בקלות את הבית בו נולד,
נכנס בשער הברזל הכבד, החורק, טיפס
במדרגות, וצילצל בדלת, שהיתר כה מוכרת

לעקרת־הבית שפתחה, הסביר עבדאללה
בערבית, כי הוא מבקש רשות להראות לאשתו
ולילדיו את הבית בו נולד. בעלת־הבית
הנוכחית — ילידת ביירות — ענתה לו בשפתו,
קיבלה את האורחים באדיבות.
לאחר שהגישה קפה, לעבדאללה ואשתו
מיץ לילדים, נסבה השיחה על זמנים עברו.
היהודיה הזכירה את יחסי השכנות המצויי-
נים שהיו לה בעיר מולדתה עם שכניה המוסלמים.
עבדאללה, מצידו, סיפר כיצד גול,
לאחר שנמלט מהבית, באוהלים דולפים במחנות
פליטים, וכיצד הצליח, הוא ואחיו,
בעמל וחריצות, להתקדם, לצאת מהל־חנוח,
לסיים את לימודיהם באוניברסיטה, לבנות
לעצמם בתים חדשים וחיים חדשים.
העולם הזה 1760

סיבו את ד״ן
מה מאניטי סודו של דיין ישבו ה־שבוע,
והחליטו החלטה חשובה: יש
לערוך מייד כמה הצגות־ראווה לגיבורם, כי
מניותיו התחילו לרדת.

שמחה דיניץ, המודיע של גולדה מאיר —
האיש שדאג מייד להפיץ שגולדה כועסת,
מפני שדיין הבטיח יותר מדי.
נכח גם עד נוסף — דומם. היה זה מב־שיר־הקלטה,
שהנציח את השיחה — מבלי
שהאורח הנכבד ידע זאת.

ואכן, אך עלתה גולדה מאיר בכבש המטוס,
אץ דיין לעזה, ערך שם מסיבת־עיתונאים
״ספונטאנית״ מאורגנת, על רקע
פוטוגני, והצהיר הצהרות מדיניות על השלום
הרחוק־רחוק.

והנה, בדי להוכיח מה אמר, גי לה
דיין לפתע את נוכחות מכשיר

מדוע ירדו (זמנית) המניות
של שר הבטחי; משה ד״ן*
בנראה לא הבחין כלל, באותו
רגע, שסיפקו הביא אותו להבעת
הסכמה לנסיגה של 30ק״מ.
^ אשר נפוץ הסיפור בחדרי ירושלים,
זה לא הוסיף ליוקרתו הדיפלומטית
של שר־הבטחון. עוד לפני כן בא סיפור
שני, לא פחות פוגע.
בחוזרו מביקורו החטוף אצל רוג׳רם ב־ארצות־הברית,
סיפר יגאל אלון שלפי דברי
שר־החוץ האמריקאי, הבטיח לו דיין הרבה
יותר מכפי שדיווח דיין לממשלת ישראל.
גולדה חקרה ומצאה שאכן זה נכון.

הפעם לא התרגזה רק על דיין
כלבד, אלא גם על אישיות ככירה
מסויימת, שנכחה כאותה שיהה,
במפקח על דיין. מסתכר שגם אותו
איש לא המציא דו״ח מלא -
ומאז סר חינו בעיני גולדה.

שמחח דיניץ מספר לאלון וגריל־וזוהי
רי, ההתחלה. דיין צריף
לנוע, והוא ינוע.

ההקלטה -דבר שעורר זעם קיצוני
אצל פיסקו וחבריו.

** ה הוריד את מניותיו?
^ /קודם כל, פרשת שיחתו עם סיסקו.
כאשר הסתלק סיסקו עם רוג׳רס, החלו
נפוצות הידיעות המדהימות: דיין ויתר על
הכל. על קו בר־לב, על 30 קילומטרים.
גולדה היתד מזועזעת.

דיין, במוכן, הכחיש. ובאשר זה
לא עזר לו, עשה מעשה שלא
ייעשה -דבר הגובל בשערורייה
בינלאומית.
בשיחה שבין דיין וסיסקו, לא נכח רק
הגלגל לא יחזור. האווירה הלבבית
נמוגה כאשר ביקש בנו הקטן של עבד-
אללה לצאת לשירותים. המארחת הציעה לקחת
אותו לשם; אבל עבדאללה קם ממקומו
בזריזות :״לא צריך,״ השיב באדיבות.
״אני אקח אותו• אני זוכר את הדרך. ב־מיסדרון
עד הסוף ושמאלה, נכון?״
סצינה קטנה זו זיעזעה את בעלת הדירה,
החדירה למוחה את משמעות המיפגש: שמולה
יושב האיש, אשר את ביתו היא קיבלה.
לראשונה, החלה חשה שלא בנוח, הביאה
את הביקור לסיום.
כאשר העיר עבדאללה, בתום הביקור, כי
חבל לו לראות את השינויים בבניין במשך
השנים, השיבה האשה היהודיה בפיתגם
ערבי :״אי אפשר להחזיר את הגלגל. ידידים
שהפכו אוייבים, לא יחזרו להיות ידידים
לעולם.״
שמי נגד שמי. סיפור זה, שהתפרסם
(החוליה המקלאחרונה

שרת) ,ביטאון אגודת הכנסיות האמריקאית
למען המזרח התיכון, נסתיים בהצגתה, בפני
־,קוראים האמריקאיים, של המסקנה:

ץ *,ה אמר מכשיר־ההקלטה? הוא אמר
() שסיסקו סיבן את דיין.
השיחה היתד, כך: סיסקו שאל את דיין
בתמימות מה המרחק בין תעלת סואץ ובין
המיתלה. דיין השיב את התשובה הנכונה
(כ־ 30ק״מ) .אז שאל טיסקו מה המרחק
בין התעלה ובין עוד כמה נקודות
— כולן, במיקוד* באותו המרחק מהתעלה.
לאחר מכן שאל סיסקו את דיין מדוע
לא תיתכן היערכות הכוחות הישראליים ליד
המיתלד, ושאר הנקודות. דיין אמר שבנסיבות
המתאימות זד, אפשרי.

״עוצמת הרגשות שמעורר הסיכסוך ה־מזרח־תיכוני,
נוטה לגרום אוטומאטית להזדהות
של המשקיף עם צד זה או אחר. יחד
עם זאת, מצליחים משקיפים רבים להבחין,
כי הפלסטינאים והישראלים — שניהם אנושיים
באותה מידה, ושניהם קורבנות, באותה
מידה, של נסיבות שגרמו להם להתייצב
איש נגד אחיו, שמי נגד שמי, בצורה כה
אומללה.״
מיעוטים העציר המיגה>לי:
בן־ אדס — או חיה?
למרות שהוא ערבי, ולמרות שהוחזק
תקופה ממושכת במעצר מינה,לי — דהיינו,
ללא העלאת אישום נגדו, ללא הבאתו בפני
שופט — לא טענה מדינת ישראל, עד היום,
כי האזרח הישראלי פאוזי אל־אסמר, תושב
לוו הוא חיה, לא בן־אדם. השבוע, חלה
התקדמות גם בכיוון זה.

המינוי הבכיר שכבר היה מונח בכיסו —
הועמד בספק.
על כל פנים — ברור שמצבו של דיין
ברגע זה אינו הכי טוב. לכן הוא הפך שוב
לנץ זמני, מגלה עמדה נוקשה ביותר גם
בשיחות פרטיות פנים אל פנים — וחושב
איך לתקן את התדמית.

באשר הודה כפני מאות אלפי
צופי הטלוויזיה ש״אני לא מכין
בלום בחוק קונסטיטוציוני,״ זה
לא הום ין 8לתדמית הנ״ל.
כי מי שרוצה להיות ראש ממשלה —
מוטב שיבין קצת בעניין כה מהותי לקיום
המישטר הדמוקרטי.

מושגים ביולוגיים. גם לאחר ששוחרר
ממעצרו המינהלי, עדיין לא הוחזרו
לאל-אסמר זכויות האזרח שלו: בפקודת
אלוף פיקוד המרכז, שהוא המושל הצבאי
של איזור מגוריו, רותק אל־אסמר ללוד,
נאסר עליו לעזוב את תחומה. למרות שב־תעודת־הזהות
שלו מצויין כי מקום מגוריו
הוא תל־אביב. פאוזי הגיש בקשה לבג״ץ,
ביקש לשנות לפחות את איזור הריתוק ל־תל־אביב.
תשובת
המושל הצבאי: פאוזי חייב לשבת
בלוד, מאחר שזו ״הסביבה הטבעית
שלו.״
היתד, זו תשובה תמימה למדי, גם אם
סתומה משהו — עד שפאוזי הציג השבוע
בפני בית־הדין הגבוה לצדק את תצהירו
של ד״ר תיאודור שנין, בשעתו ד״ר לסוציולוגיה
באוניברסיטאות ברמינגהם ו שפלה
וכיום מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה
באוניברסיטת חיפה.
בחוות־הדעת, קבע ד״ר שנין בין היתר:
מוצא המושג ״סביבה טבעית״ הוא במד־
(המשך

בעמוד )24

ך פנתרים השחורים עשויים לזכות
( ! בקרוב בתיגבורת רצינית.
בחופי הרחצה של ישראל מכשירים עבורם
עכשיו אוגדות שלימות של צעירים
וצעירות, שתוך זמן קצר ייראו כהים יותר
אפילו מהשחור שבפנתרים. מישהו מצא
פאטנט לטיגון מהיר של גוף האדם בעזרת
קרני השמש, ובקרוב זה יהיה אביזר חיוני
לשפת־הים, כמו בגד־הים עצמו.
מישהו יכול לשאול בשביל מה צריך
מכשיר לשיזוף מהיר אם השמש עצמה
עושה זאת בייעלות לא מבוטלת? או, אז
כאן מתחילות הבעיות. מי ששזוף יכול ל

1 1 1 1 *1 7 1 7 1 1*1 1 1 *1 1 4 / 1 \ 1 4/1כשהכוונה היא, כמובן, לקרני השמש, הן שת
71X71 פרגיות בבריכת תל־אביב. משתזפת רצינית יותר

(תמונה למטה משמאל) נוטלת עמה את ראי הקסם עמה, כשהיא טובלת בין הגלים.

הרשות לעצמו להציג את עורו השחום כפני
השמש והסקרנים. אבל מה עושים ה״סנו־בים״
,אלה שאי־אפשר להבדיל בין צבע
עורם לצבע לבניהם?
בשביל אלה המציאו מין מחבת פאנטס־טית
המאפשרת להם להגיע לים שזופים.
מחבת טיגון זו אינה אלא פיסת קרטון
מקופלת לשלוש, שעל צידה האחד מרוח

ה 1 | 1ך מסייע ראי הקסם גם לקשישים,
ך יי!
לתנות ממנה מרוכזת של שמש.

שיש בה כדי לחמם מעט את העצמות היבשות.
האמצאה החדשה מצטיינת גם בצביונה הדמוקראטי.

1נעוו 11 שות לעצמו להצטייד בשתי מראות, יכול
ש ווו
לטגן את עצמו בתכשיר אחד, כמו זוג זה הניצלה בתענוג על שפת־הים,

1י 111_1וו_ווו — ו_ ר־

די ש1ו -3
נייר כסף. כשמציבים את נייר הכסף בזוזית
מתאימה בין השמש לגוף, הוא מרכז את
הקרניים ישר למקום שמכוזנים אותם. הרעיון
נלקח מבימות ההסרטה, שם מאירים
באור היום את זירת הצילומים בחוץ
בעזרת מראות ענק עשויות מנייר כסף.
השנה הגיעה אופנה זו גם לישראל.
הנסיון מוכיח כי בעזרת מראת הפלאים
הזו ניתן לקצר את תהליך השיזוף לשליש
מהזמן שהיה דרוש לכך קודם. יש
רק להזהר שלא להגזים ולא לנסות להיטגן
בבת־אחת. חשיפה ממושכת יתר על
המידה לקרניים הנקלטות במראת הקרטון,
עשויה להסתיים בצלי־אדם חרוך.
למעשה יעילה מראת הפלא לשיזור שלא
על חוף הים. מומלץ לשאת אות־ ,לכל
מקום ולנצל כל שניה פנויה, בהמתנה
ליד מעבר חציה או בהמתנה לרמזור בתוך
מכונית, כדי להקרין מנה מרוכזת של
קרני שמש אל הפנים וחלקי הגוף החשופים.
בצורה כזאת ניתן להגיע אל הים שזיפים.
ולהשאיר לשמש לעשות את השאר.

פנים חדשות במראה: ג

דוגמניות צעירות, המדגימות את השימוש במחבת־השיזוף. בתמו

למעלה נראות השתיים כשהן מכוונות בעזרת ראי־הקסם את 1
קרני השמש אל פניהן. בתמונה התחתונה באמצע, אלה הן שוב
השתים. הפעם הן שוטפות את גופותיהן באמבטיה של קרניים.

מייק בורשטיין אינו צריך
| 1 1 ^ 111 ללכת לים כדי לתשתוף.
הוא יכול לעשות זאת על המדרכה ליד
״כסית״ בעזרתו האדיבה של ראי־הקסם.

בוס מסנוור =

האור הבהירה שעל פני המשתזפת ממחישה את
ריכוז קרני השמש בעזרת ראי־הקסס. יש להיזהר
מחשיפת־יתר לקרניים המרוכזות, שכן חשיפה כזו לאורך זמן עשויה להסתיים בצליה.

השחקן י־ג:

הירח זורח — גם
של יוסי גרבר* ,
שחקן הקאמרי, מסנוורת במוקד ראי־הקסם( .

במדינה
(המשך מעמוד )21
עי הביולוגיה. הוא מבטא מסגרת אקולוגית
המאופיינת במוגבלות ספציפית של בעלי
חיים, בכושר הסתגלותם לסביבה מסויימת
ותנועתם .״אין למושג זה, במובנו המדוייק,
מקום בדיון באדם ובחברה האנושית בימינו•
בניגוד לעולם החיות, מדגישה ומראה
החברה האנושית יכולת להתעלות מעל ל-
״סביבה הטבעית,״ ולהתקיים גם בסביבות
ה״לא טבעיות״ של תרבות מודרנית.
את ״הסביבה הטבעית״ ,כמטבע לשוני של
שפת יום־יום (עליה לא הייתי ממליץ בדיון
שיטתי בנושאים רציניים) יש להגדיר על־ידי
התפקידים המרכזיים של האדם בחברה
ובמסגרותיה האירגוניות. לפיכך תאופיין
״הסביבה הטבעית״ של האדם המודרני בעיקר
בתחומים של עבודה, חיי אישות,
חיי חברה ומקום מגורים. בהתאם לתפקידים
אלה, תכלולנה מסגרותיה האירגוניות:
מקום עבודה, משפחה גרעינית (אשר, וילדים
לגבי גבר בוגר) מקומות מיפגש חברתיים
ומקום דיור.
אם אכן נכונות העובדות שנמסרו לי,
לפיהן מר אסמר הוא עיתונאי ומשורר, כי
הוא רווק, כי רוב ידידיו מתגוררים מחוץ
ללוד, וכי המגורים בלוד הוכתבו לו —

הרי שהגדרת העיר לוד כ״סביבתו הטבעית״
אין בה ממש.
בטיעון על ״סביבה טבעית״ במיסמך הנדון
׳,השתרבב בצורה מוזרה גם טיעון
לגבי נוחיות הפיקוח המשטרתי, היות והאיש
״מוכר״ בלוד. הגדרת ״סביבה טבעית״
בתור סביבה שבה מתאפשר בקלות פיקוח
משטרתי על האזרחים, מעלה תדמית מוזרה
לגבי ״טבעיות״ הסביבה — תדמית אשר
לא תתקבל על דעת הציבור ומוסדותיו.
כאשר הוגשה חוזת דעתו המיקצועית של
הסוציולוג בפני בית־המשפט, השבוע, ביקש
כבוד השופט אלפרד ויתקון מהמשיבים לדעת,
מדוע זנכן השתמשו בביטוי צורם כזה.
נציג המושל הצבאי נסוג, טען שכוונתו לא
הובנה — ושהתכוזן רק לומר כי בלוד יהיה
למשטרה קל יותר להשגיח על אסמר.
אלא שגם את זה הוא כבר אמר פעם, וגם
בפעם הקודמת זה נשמע די עגום.

פ שעים
הפשע ה מו של ם
השעה היתר, תשע וחמישים בבוקר, כאשר

מרותק אל־אסמר

* תשובת המושל הצבאי לבקשת הבג״ץ.

כמו חיות?

חוגצוים נלחמים נעיואקים -בטלוויזיה הישראלית

\לודיה תה\ד

ך* שכון{ ,התקדמה הטלוויזיה היש שמחה. מבולגנת. מלחמות היהודים שם
! \ ראלית צעד גדול קדימה:
מתנהלות ללא סדר, כשכולם מנסים לטרוף
הכוכבת הפופולארית ביותר שלה, גלו-
את כולם. במהלקה הערבית, לעומת זאת —
ריה סטיוארט, הגיעה עם בעלה, אדי סופר,
יש סדר, מוגדרים הצבאות הלוחמים היטב:
להחלטה שנשבו להם — והם רוצים להגר
זוהי מלחמה בין העיראקים למצרים.
לארצות־הברית. השניים הגיעו למסקנה שכרגע,
מנצחים המצרים.
אין להם עתיד בארץ במיקצועם, בטלוויזיה.
על המצרים נימנים מנהל מחלקת החדשות
הקש* ששבר את גב הגמל היתד, הכתבה
בערבית, יוסף בר־אל, וסגנו, ויקטור נח־בהעולם
הזה׳ אשר בה פורסמו פרטי היחס
מיאס. על העיראקים: בעלה של גלוריה,
האומלל לכוכבת מצד האחראים עליה.
אדי סופר. כהב־עורך בכיר יעקב למדן.
התגובה על הכתבה היתד. מיידית: יוסף
כחב־עורך עזרא יחזקאל. ומנהל מחלקת
בר־אל, מנהל מחלקת החדשות בערבית, שהתיכנון
סלים פתאל.
הוא הבוס של גלוריה ואדי, הדיח את אדי יי מתוכניתו ורקוד, אותה הפיק אדי מאז
^ חד החללים במלחמה, מלבד אוי
נובמבר אשתקד. אדי הועבר למהדורת החד\
£וגלוריה: עזרא יחזקאל, שלקח לאחשות.
התירוץ הרישמי: הנהגת רוטציה.
רונה יום חופש מעבודתו, נסע לחיפה ב!
מסגרת
חיפושיו אחרי עבודה אחרת.
ף 9כתפקידו החדש במחלקת החדשות
עזרא טוען בגלוי כי הוא מרגיש עצמו
^ לא נגמר החשבון עם אדי סופר.
מקופח עקב יחסו של הבום שלו, בר־אל.
הוא נשלח לעזה עם
צ1זת צלמים, כדי מאחר שלפטר מקבלי משכורות מהטלוויזיה
לכסות את משפטם של רוצחי ילדי ארויו.
אי אפשר, נקט בר־אל בצעד האפשרי הילמרות
העניין הרב שהיה בכתבה זו גם חיד: במשך תקופה ארוכה לא שיבץ את
לצופים בעברית, לא זכו אלה לראותה.
עזרא בכל תפקיד, במשך חודש ימים, העהסיבה
השערורייתית: ויקטור נחמיאס, ביר לשידור חי רק
סגנו של בר־אל, היה מוכן למסור את השתי ידיעות שהכתבה
לעורך היום של מבט, יעקב אחי־ביא
הכתב.
מאיר — כתנאי אחד: שאדי סופר לא יקבל
חלל אחר: יעקב
אשראי עבורה, ושמו לא יוזכר בה.
למדן, שעזב את עאחי־מאיר
סירב לבקשה הפנטסטית — בודתו במחלקת הוהכתבה
נשלחה לארכיון, מבלי שהצופים
חדשות של בר־אל,
בעברית יזכו לראותה.
עבר מרצונו למחללדברי
בר־אל, הוא לא היה כלל אותו
יום בירושלים, ולא הוא זה שנתן לסגנו קת התיבנון של
פתאל. לדברי למדן,
את ההוראה.
הביאוהו סיכסוכים
לדברי נחמיזזס. המודה כי עשה זאת בעם
בר־אל להתמויוזמתו
שלו, היתד, סיבה לכך — חששי
טטות עצבים והוא
שהוא עובר על האתיקה המיקצועית, בהענאלץ
לבקש את הלמדן
בירו
תומר למחלקה למחלקה. נניח.
העברה כדי לשמור

ובדנהשל הכוכבת היהודית של על בריאותו ועל שלמות עצביו המרוטים.
הסיבה לסיכסוך בין למדן לבוס שלו
המחלקה הערבית של הטלוזיזיה הוא
אמנם הכישלון הבולט ביותר של הטלוויזיה, היא קלאסית לנעשה בין כותלי הטלוויזיה.
ולמלחמה המכוערת המתנהלת שם.
לאחרונה — אבל
לדברי בר־אל, השמיץ אותו למדן בפני
בפירוש לא היחיד.
הנהלת הטלוויזיה כאילו הוא, בר־אל, ניסה
כתוצאה מההתרלעורר
מרד עובדים נגד ההנהלה. לדברי
חשויות מאחורי ה־מתנגדיו
של בר־אל, ניסה בר־אל באמת
וקלעים, תאבד הטל־לעורר
מרד כזה, נסוג בו ייאמר שהעניין
ויזיה הישראלית הרלא
התקדם — והפך לשונאו הגדול של
בה יותר.
למדן, לאחר שזה הציג מיסמך בפני
התרחשויות מרתההנהלה,
המוכיח כי אכן ניסה בר־אל
קות אלה עומדות,
לעורר מרד כזה. מאז, יורד דר־אל, לדברי
אם להשתמש בנוסגירסה
זו, לחייו של למדן.
חה מתמטית, ביחס
הפוך להתרחשויות
* היה זה רק מדוייק לציין, שלא רק
על המסך: ככל ש־סיכסוכים
אישיים הורסים את הטלוויזיה.
רמת־ד,בידור על הדרוויש
לעיתים,
מתייחסים העובדים גם לעבודתם.
מסך הולכת ויורדת
בסיכסוך יין למדן לבוס שלו, למשל,
— אם ייתכן דבר כזה — רמת־הבידור מקיים
גם גורם אובייקטיב־ :לדעתו של
אחוריו הולכת וגדלה.
למדן, בר־אל כמנהל המחלקה, נכשל בבמחלקה
העברית של הטלוויזיה — ה־תפקידו:
ערביי ישראל אינם מתייחסים כ

אמון
לשידורי החדשות בערבית, מאמינים
כי הכל שקר, וכי את האמת יכולים הם
לראות רק במבט לחדשות בעברית. דוגמה:
צופים יבים התלוננו לאחרונה על כי לא
ראו בתוכנית הערבית עדייי אף סרט על
נושא כה בוער כמו הפנתרים השחורים.
בתשובה, טוען בר־אל כי סקר אחרון
גילה ש־ 76 אחוז מהצופים הדרבים חוזים
במהדורת החדשות שלו. כל התסיסה במחלקתו,
טוען הוא,
נגרמת רק על־ידי
עובדו לשעבר, למדן,
ועמיתו, מנהל
מחלקת התוכניות בערבית
(המקביל להחדשות) מחלקת סלים
פאל.

ך* מיד דרוויש,
^ כתב ועורך בכיר
במחלקת החדשות
בערבית נו יחזקאל עיראקי, ואף לא
ערבי מצרי. הוא סתם ערבי. אך לרוע
מזלו, התייצב במלחמות היהודים לצד העיראקים.
התוצאה, מלחמה יו עם המצרים.
לאחרונה הגיש סמיר שתי תלונות: אחת
לאגודת העיתונאים, שנייה למנהל הטלוויזיה.
התלונה לאגודת העיתונאים דנה ביחסו
של בר־אל אליו. סמיר, תושב בקה־אל־גרבייה,
עבד שלוש שנים בטלוזיזיה בתל-
אביב, כאשר אילץ אותו כר־אל לעבור לירושלים
— מרחק שלוש וחצי שעות
נסיעה מכפרו. למרות המלצת ויעד־העובדים,
סירב בר־אל להעניק לסמיר את הזכויות
המגיעות לעובד שהועבר ממקום מגוריו.
לפני כחודשיים דנה ועדת־המיכרזים בבקשתי
של סמיר להעניק לו דרגת כתב-
עורך בכיר. בישיבת הוועדה, התנגד בר־אל
להעניק לסמיר את הדרגה. הסיבה:
ביום מותו של נאצר, הבחין בר־אל שסמיר
הזדעזע עד עימקי נישמתו מכך.
ועדת־המיכרזיס הזדעזעה טחות מהזדע־זעותו
של סמיר, העניקה לו את ההעלאה
בדרגה למרות המלצתו השלילית של בר־אל.

לה היו אחדות מהדרמות המרת־קות,
שהעסיקו לאחרונה את זמנם ו־מירצם
של עובדי הטלוויזיה. אולם נראה
שאפילו בשביל המוסד האומלל הזה, היה
זה הפעם קצת יותר מוי. אירעו שתי התפתחויות.
אחת: בר־אל גילה לחבריו שהוא
חושב ברצינות לעזוב את הטלוויזיה. שנייה:
מנכ״ל הטלוויזיה הורה לפתוח בחקירה על
המתרחש במחלקה הערבית.
בין עובדי הטלוויזיה נשמעו שתי תגובות
שונות על כך: חלק אומרים שלפחות
אחת משתי התפתחויות אלה היא לברכה.
חלק אחר טוען, ששתיהן לברכה.

מכונית הדואר, שנסעה במהירות בכביש
שבין בית־ההבראה תל־ארזה למושב מעוז-
ציון, עצרה בחריקת־בלמים צורמת. הסיבה:
מכונית פונטיאק חנתה לרוחב הכביש.
מכונית הדואר עוד לא עצרה לגמרי,
כאשר מהמכונית האמריקאית זינקו שלושה
גברים חבושי כובעי גרב על ראשם ופניהם,
בידיהם תת־מיקלעים עוזי .״לא לזוז,
לא לדבר,״ הורה אחד מהם בשקט מאיים
על הנהג, מרדכי בראלי, ועל ארמן ממן,
פקיד הדואר• הם פרקו את שני עובדי הדואר
מנישקם, פתחו את הקופה, שילשלו
לכיסם את מפתחות מכונית בנק הדואר,
ונעלמו עם 13,128ל״י במזומן ו־7ד 1,3ל״י
בצ׳קים. כל העסק לא ארך חמש דקות.
קצהו של חוט. פושעי ישראל אינם
נחשבים לבעלי מיקצוע מעולים במיוחד,
אולם הכל יחסי כנראה בחיים. נוכח יעילותם
של חוקרי המשטרה, הצליחו שלושת
השודדים לבצע את חלומם של דורות של
פושעים — הפשע המושלם. חצי שנה לאחר
שהשוד אירע, עדיין מסתובבים כיום השודדים
חופשים.
לרגע, נדמה היה שנתגלה קצהו של חוט.
לאחר השוד, התקשרה למשטרת ירושלים
צעירה בשם יהודית לוינזון ( )35 סיפרה לחוקרים,
כי לאחר ששמעה אודות השוד
ברדיו, נזכרה כי באותו בוקר ראתה מכונית
לבנה עוצרת לא רחוק ממנה. מתוכה
קפצו במהירות שלושה צעירים, נכנסו למכונית
אחרת, צהובה שחנתה בסמוך. העניין
עורר חשד בליבה של הצעירה, והיא
רשמה לעצמה את מספרה של המכונית הלבנה.
חתיכה
אלמונית. החוקרים איתרו
את בעליה של המכונית הלבנה מספר
:215—571 היה זה ישעיהו קילזי ( )24מרח׳
עין־יעקב 21 בתל־אביב, מסגר במקצועו.
היה זה ארבעה ימים לאחר השוד.
סיפר קילזי לשוטרים :״ביום השוד ביליתי
בירושלים עם בחורה שפגשתי באותו
יום, בשם שרה. את שם משפחתה וכתובתה
אינני יודע.
כשחזרתי לתל־אביב, ביציאה מירושלים,
עצרו אותי ארבעה בחורים ביקשו ממני
לעשות להם טובה, להקפיץ אותם למושב
לא רחוק משם, שאת שמו אני לא זוכר,
אבל זה היה בכיוון תל־אביב. הסכמתי.
״כשהגענו לאן שהם ביקשו, הבחנתי שבמקום
חונה מכונית אמריקאית גדולה. הם
אמרו לי תודה ואני המשכתי בדרכי.
״אחרי הקסטל, עצר אותי שוטר תנועה
וביקש רשיונות• הוא מצא שאין לי משולש
אזהרה, ונתן 7י דו״ח״.
כאן שלף קילזי את הדו״ח מכיסו — ואת
האליבי שלו :״כאשר התבצע השוד, הייתי
אני ליד הקסטל. בדרך לתל־אביב,״ הסביר.
למרות זאת, בעיקר, בעקבות עדותו של
השוטר שכתב את הדו״ת — עדות בה טען
השוטר כי טעה בשעה שכתב בדו״ח, ונד
שום־כך לא היר• האליבי של קילזי אליבי —
החליטה המשטרה להעמיד את קילזי למשפט.

ככל. זאת 1הוא הואשם בכך שהסיע
את השודדים למקום השוד, ובכך
איפשר את בצוע השוד. אלא שתוך כדי
חקירתו של סניגורו, עורך־הדין אליהו קידר,
התגלו סתירות בעדויותיהם של השוטר שרשם
את הדו״ח, ושל עדת־הראייה יהודית
לוינזון. סתירות אלו הניעו את השופטים
לפקפק באשמתו של קילזי, לזכותו בדין.
מה שמשאיר את השאלה פתוחה: איפה
בכל זאת השודדים?

עסקים
ה חו ת מו ת הזרגוגיות הצלחתם של שמי אתר ופרנקו עזרא,
צמד הסוכנים הנמרצים של החברה המרכז ת לשיווק, באותו יום רביעי בשבוע שעבר,
היתד, יוצאת מגדר הרגיל. השניים
העוסקים במכירת מכשירי טלוויזיה ותקליטים
ללימוד אנגלית מטעם החברה הנ״ל,
הגיעו למושב זרנוגה, ליד רחובות. לאחר
שיחה עם מנהל בית־הספר המקומי, פנו
לבתי התושבים.
לאחר יום עבודה מאומץ, הצליחו השניים
להחתים יותר מ־ 60 מתושבי המקום על
שטרות — בסך כולל של 30 אלף ל״י. ה
רווח של שני הסוכנים 2000 :ל״י.
כיצד הצליחו השניים בצורה כה מפתיעה?
מה גרם לכך שהורי מושב זרנוגה יתעניינו
העולם

הזה 1760

מע שה מופ ת מצד אחותו שד ח״ מנח כהו

^ שה ישישה, ממוצעת קומה ולבנת
שיער, ישבה השבוע בדירתה הצנועה
ברחוב תלפיות ברמת־גן, כשהיא פוכרת
ידיה בעצבנות .״אני כל כך מודאגת,״
חזרה ומילמלה .״כל כך מודאגת.״
ואכן, החווייה שהיה עליה לעבור, בגילה
המבוגר — לאחר שהעמידה שבעה בנים
ובנות, נכדים ונינים — היתד, יכולה לזעזע
אף אדם צעיר יותר: שניים מבניה
עברו, בו־זמנית, ניתוח מסובך. בתה, שרה
— בעצמה אם לשני ילדים וסבתא —

יותר, שש שעות כל פעם. הוא היה מגיע
לבית־החולים לבדו, כשהוא נוהג כעצמו
במכוניתו, חוזר לבדו. חבריו בכנסת, בתנועה,
שכניו ברחוב — איש, מלבד המשפחה
וקומץ ידידים, לא ידעו על סיבלו,
לא ניחשו את כאביו ואת המתח הנפשי
העצום בו היה נתון, כל השנים הללו.
י י 1
פני חצי שנה יצא כהן לחו״ל ל׳
/ראשונה, כדי לנסות למצוא פיתרון
למחלה, שהתקדמה למצב קריטי. הוא הופנה

הח־־כ עם גורדה

ח״כ מנחם כהן במופע ציבורי לצידה של ראש הממשלה
גולדה מאיר. במשך ארבע שנים סבל כהן
ממחלת הכליות, בשנתיים האחרונות — בצורה חמורה, כשהוא נזקק לטיפול מתמיד בכלייה
מלאכותית. למרות זאת, לא גילה את כאביו ומחלתו הקשה לאיש מן הסובבים אותו.

וחזר שוב ללא פיתרון. כל תורם כלייה
לא נמצא.

אמא ואנא

הוריו של ח״כ מנחם כהן (עם אחד מנכזיהס) .על האס הקש״
שת, ביחוד, השפיעה הפרשה קשות: מחלתו האנושה של בנה,
מעשה־הסופת של בתה, והניתוח המסובך של שניהם, השאירו את האשה סחוטה וחסרת־כוח.

תרמה אחת מכליותיה לאחיה, חבר־הכנסת
מנחם כהן.
י יי
ך 1אגתה של אם הבנים, בת־שבע
ן כהן, היתה, לקראת סוף השבוע, מיותרת,
לפחות מבחינה רפואית. מעשה המופת
הנדיר של אחותו שלח״כ מנחם
כהן ויסתיים בהצלחה, והאח ואחותו גם יחד
התאוששו בצורה משביעה רצון, לאחר
הניתוח. היה •ה להם ולמשפחה כולה סיומו
של סיוט שנמשך ארבע שנים תמימות.
לפני ארבע שנים גילה מנחם כהן לראכשורה.
בשונהשכליותיו
אינן פועלות
הדרגה, הלך המצב והחמיר. בשנתיים האחרונות
היו חייו של הח״כ תלויים ב־כלייה
מלאכותית. פעמיים בשבוע היה
נוסע לבית־ר,חולים ביילינסון, שוכב מרותק
לכלייה, בשנה הראשונה 12 שעות כל פעם,
בשנה השנייה, לאחר שנתקבל ציוד חדיש

על־ידי רופאי בית־ד,חולים ביילינסון לבית־חולים
בלוזון שבבלגיה. כהן שהה בבלגיה
שבועיים. נערכה לו שם שורת בדיקות,
במחלקתו של מנהל מרכז ההשתלות, ד״ר
תוצאת הבדיקות היתד,
אלכסנדר גולה
מדכאה: יק השתלת כלייה חדשה תציל
ממוות את האורח הנכבד מישראל.
מנחם כהן חזר לארץ. אך למרות כל
המאמצים הנואשים, לא הצליח למצוא תורם
לכלייה. שוב יצא לחוץ־לארץ, בתקווה
למצוא שם הצלה. לשוזא.
שוב חזר לארץ. הוא המשיך להשתתף
בישיבות הכנסת ובשאר עיסוקיו הרגילים,
ובמקביל המשיך לבוא פעמיים בשבוע ל־ביילינסון
על־מנת לקבל את הטיפול בכלייה
המלאכותית.
לפני חודשיים יצא שוב לבלגיה, לבית־החולים
בל־זון. הפעם שהד. שם שבוע —

כל־כך לפתע בלימודי האנגלית של ילדיהם?
מה יכולתי לעשות? סיפרה אחת

החותמות המבקשת לשמור על עילום שמה
(״בעלי ידאה שדיברתי לעיתון — יהרוג
אותי•):
״באו השניים לבית שלי. הבעל שלי היה
בעבודה. אמרו לי שאם אני רוצה שהילדים
שלי ילמדו טוב אנגלית, אז אני צריכה לקנות
את התקליטים. שאלתי למה טוב התקליטים
באנגלית, אז הם אמרו שמנהל
בית־הספר והמורה לאנגלית אמרו שצריכים
לקנות את התקליטים. אמרתי להם טוב־בסדר
אם הם אומרים המנהל והמורד, שצריך,
אז אני חתמתי להם.״
חותמת אחרת, בחודשי הריון מתקדמים:
״באו השניים, אמרו שמשרד החינוך אומר
שהתקליטים בסדר ושיש מזל שדווקא המורה
של הבן שלי ילמד אנגלית לפי התקליטים
האלה. אמרתי להם, :אבל אני לא
יכולה לחתום, בעלי בעבודה.׳ אמרו לי:
,תראי, אם את לא רוצה שהילדים שלך
ילמדו אנגלית טוב, ואם את רוצה שיהיו
לא בסדר בבית־ספר, אז אל תחתמי.׳ אמר
מנהל
שפר
אנגלית מסעירת־רוחות

העולם הזה 1760

שלכ זה, העלתה אחותו שרה הצעה
**״ סד,דד,ימה את כל המשפחה: היא תתרום
כלייה לאחיה.
בגיל ,46 שרו. שחורת־השיער היא כבר
סבתא. יש לה שני בנים בנישואיה למרדכי
פרינס, איש מחלקת הקליטה בלוד.
מרדכי, נמוך־הקומה ובעל השער ד?,יכן נרתע
בתחילה מהצעת אשתו, ניסה להניאה
מהצעד המבהיל. לבסוף הסכים, כאשר ראה
כי החלטתה נחושה.
כזו היתה גם תגובת המשפחה: נדהמים,
התנגדו כולם בתחילה לרעיון. מאוחר יותר,
השלימו עימו. החלטתה השקטה של שרה
היתד, בלתי־ניתנת לעירעור, והמשפחה הרכינה
ראשה בפניה, כשהכל מכירים במשמעות
המעשה הנועז.
היחיד שהמשיך להתנגד, היה מנחם עצמו.
כשמצבו הולך ומחמיר ללא הרף, וחייו
הולכים ודועכים, סירב הח״כ לקבל את
קורבנה של אחותו.
היה צורך בלחצה המאוחד של המשפחה
כולה, במשך זמן לא קצר, כדי לשבור את
התנגדותו.

** יד לאחר שהושגה הסכמתו, נלקחה
}*/שרה לבדיקות לביילינסון. התשובה היתד,
חיובית: כלייתה היתה בעלת התאמה
תי להם שיבואו כשהבעלי שלי בבית. אז הם
אמרו, :אנחנו לא נבוא עוד פעם. תרצי
תחתמי. אם לא, לא צריך.׳ מה יכולתי לעשות?
חתמתי.״

חווייד! לא נעימה.

לחברה המרכזית

לשיווק שני מנהלים: אברהם הרגיל ()39
ויצחק שפר 23 בשותפות שלהם, בת השנתיים,
הצליחו השניים בצורה בלתי רגילה,
לאחר שהצליחו למכור 5,000 מכשירי
טלוויזיה, מכל המינים והסוגים, בסיסמת
״ 50 לירות והטלוויזיה בביתך״ .אין כמעט
חברה בישראל שהצליחה למכור במות
דומה.
ביום הרביעי עברו השניים חווייה לא נעימה:
אחדים מתושבי זרנוגה הממורמרים
הגיעו למשרד החברה, ברחוב מזא״ה 22
בתל־אביב, ופתחו בצעקות־אימים. עשרות
שכנים ממשרדים שכנים חשו למקום לשמע
הצעקות. הם ראו, בין היתר, אשה בהריון
מתעלפת תוך כדי מאמציה לבטל את חתימתה.
אשה אחרת לא יכלה לישון אותו

גנטית לזו של אחיה, וניתן היה לד,שתילה
בגופו.
מבלי לאבד זמן, נלקחו האח והאחות
לבית־ד,חולים הערון. הניתוח נערך במחלקתו
של ד״ר דויד קמחי, מנהל המחלקה
האורולוגית בבית־ד,חולים, והועבר בשידיד
טלוויזיה במעגל סגור בפני קבוצה גדולר,
של רופאים ומנתחים. בניתוח הדרמטי של
האם והאחות נכחו גם דוקטור יוסף רוזנפלד,
מנהל מחלקה פנימית ג׳ בביילינסון,
שטיפל במנחם כהן כל השנים, וכן ־״ר
אלכסנדר וד״ר רוז׳ה צרלסון מבית־הווול״ם
בלוזון שבבלגיה, שהכירו את כהן מב־קו־ריו
אצלם שני הרופאים מבלגיה היו בארץ
בבילוי תופשה, וכאשר הוחלט לבצע את
הניתוח, הזמין אותם דוקטור רוזנפלד
להיות נוכחים.
48 סעות לאחר הניתוח, יכלו כבר ו,־
מנתחים לקבוע, כי הניתוח המסובך עבר
בהצלחה. כריתת כלייח מגופו של אדם
אחד, והשתלתו בגובו של אחר, איננה
פעולה פשוטה, הרופאים, המשפחה, ועם
שלם, החזיקו השבוע אצבע בתפילה, שלא
יתגלו סיבוכים, שהכל יסתיים בהצלחה.
בתפילה שתתקבל תרומתה העילאית יסל
שרה פרינס, שמסרה את כלייתה ללא מוסר
כליות, באומץ־לב נדיר, הצטרפה, שלא ברצונה
— ,כאותה אם, לפניה, שתרמה את
כלייתה לבנה החולד — ,לקבוצה הזעירה
של ישראלים, שניתן לכנותם ללא היסוס:
אנשי מופת.
לילה בביתה, היות ובעלה סילק אותה מהבית
עקב חתימתה על התקליטים, הבהיר
לאשתו שאם לא תחזיר את התקליטים ותבטל
את השטרות שחתמה, אין לה מה לעשות
יותר בזרנוגה.
המנהל לא המליץ. לסצינה זו קדמה
סצינה דומה בזרנוגה, לאחר שאחת החותמות
פנתה למנהל בית־הספר, חיים שמחוני,
גילתה שהוא בכלל לא המליץ על התקליטים.
בעקבות
תגלית מדכאה זו עלו החותמות
הפזיזות, אחדות בלוויית בעלים נזעמים,
לרגל אל משרדי החברה המרכזית לשיווק,
הטילו עליה מצור.
אלא שמנהלי החברה, כאנשי עסקים
משופשפים, עמדו בלחץ ללא חת, סירבו לבטל
את העיסקה. הם חזרו בהם מכירובם
זר״ ״לפנים משורת הדין״ ,רק כאשר הגיע
למקום כתב העולם הזה, שה זעק לשם, החל
מראיין את החותמות הזרנוגיות.

״נערת הפיתוי״ שר פרשת קרפ מספרת את סיפורה

״לא שכבדגי

״ברגע שנכנסתי

עם התובע

אליו, הוא

בשביל בסף! ״

חי ב ק או תי״

״נ א שר שבבת•
בבוקר יום השלישי לפני שבועיים נעצר עורך־הדין יצחק
קרפ )$7( ,סגן־פרקליט מחוז חיפה, כחשוד בקבלת שוחד.
השוחד: לא בכסף — אלא במגע מיני. פאהימה יצחק, אשתו
של החשוד בשוד, אשר הטיפול בתיקו היה בידי קרפ, הביאה
למשרדו של קרפ את בת אחיה, נעמי ג׳ומעה 23 כדי

שהפרקליט יסדר לה בתמורה טובה באותו תיק. קרפ,
פאהימה ונעמי קפצו למונית, נסעו לטבעון, ושם תתייחד
קרפ עם נעמי.
כאשר התגלתה הפרשה( ,״העולם הזח״ )1759 נעצר קרפ.
זהו סיפורה האישי של נעמי על השתלשלות הפרשה:

טלפון של נעומה, והוא צילצל לשם, ונתן
לפאהימה את הטלפון. פאהימה דיברה עם
נעומה ואמרה לה שתסתלק תיכף מהבית ותשאיר
אותו ריק בשבילה, ונעומה הסכימה.

שעה
אחת*עשרה

וחצי יצאנו מה־טקסי
ספיישל,

ו £10ס

5טק 8ס0

קורפוס דליקטי — מונח לטיני שפירושו
״גוף העבירה״ ,״החפץ המוכיח את העבירה״.
הקורפוס דליקטי בפרשת קרפ הוא זה של
נעמי ג׳ומעה, שהובא כמינחה לתובע. למילה
הלטינית דליקטי אין קשר למילה דליקאטס.

ך* רגע שנכנסתי למשרד של קרפ,
^ הוא קם מהכיסא והתחיל לנשק אותי
וללטף אותי .״זאת הבחורה הכי יפה שהבאת
לי.״ הוא אמר לפאהימה, הדודה שלי,
שהביאה אותי אליו.
זה היה בשעה 11 בבוקר. ביום רביעי,
חמישי למאי. היינו לבד במשרד — רק קרפ,
פאהימה, ואני.
אחרי כמה רגעים הוא הניח לי, ורצה
לקבוע שנבוא בחזרה בשלוש אחרי הצה־ריים,
כשכולם יגמרו שם את העבודה.
אבל פאהימה אמרה לו שאין לנו מה לעשות
בחיפה עד שלוש אחר הצהריים. מה,
נסתובב ברחובות? היא הציעה לו שניסע
לטבעון. שם גרה נעומה משה, האחות של
בעלה של פאהימה.
פאהימה נתנה לתובע את המספר של ה־

.*4משרד. התובע הזמין
ושלושתנו נכנסנו בתוכו. בשעה שתיים־עש־רה
הגענו לבית של נעומה, ברחוב גולומב

בטבעון.
הבית היה כבר ריק. הטקסי נשאר לחכות
לנו בחוץ. פאהימה נכנסה לחדר שמתחת
למדרגות, שזה החדר של הילדים, ואני
עליתי עם קרפ לתוך הדירה.
קרם אכל פירות והזמין אותי אחר כן.
אבל לא הייתי יכולה לאכול שום דבר, וסירבתי.
אחרי
שגמר לאכול, הוא הוריד את ה־חולצה
וקרא לי אליו. אני נשארתי יושבת
במקום. הוא שאל אותי מה קרה, ונישק
אותי וליטף אותי. הוא שאל אותי אולי
המקום הזה לא מוצא־חן בעיני.
הוא ראה שאני לא מרוצה, והתרגז. הוא
פתח את הדלת וקרא לפאהימה לבוא.
כשהיא באה, התחלתי לדבר איתה בכור־דית.
אמרתי לה שאני מפחדת, שהוא בן־
אדם חשוב ואני לא רוצה בעיות.
קרם אמר לפאהימה מדוע באנו לטבעון
אם אני עושה בעיות. היא דיברה איתו,
ואיתי, אחרי שדיברנו, חזרתי עם קרפ לחדר,
ופאהימה חזרה למטה.
קרם התקלח והתגלח, והיינו שם בחדר
שעה וחצי. הוא עשה עלי רושם של בן־
אדם נחמד, אבל חולני לגבי נשים.
בשעה אחת וחצי עזבנו את הבית, וחזרנו
לחיפה.
כשנפרדנו, קרם אמר לי שהוא רוצה לפגוש
אותי עוד פעם, אבל לא קבענו תאריך
בדיוק.
הוא ירד מהמונית רחוב אחד על־יד המשרד
שלו, ואני עם פאהימה נסענו עם
המונית עד תחנת המוניות לתל־אביב.
^ את לא היתה הפעם הראשונה שהיו
| לי בעיות עם פאהימה — למרות שהמשפחה
שלי דווקא עזרה לה הרבה.
אנחנו היינו גרים בעיראק, והמשפחה
של פאהימה בכורדיסטאן. פעם, בקרב בין
כנופיות של כורדים, האבא של פאהימה נר־

״הביאו את הגופה,״ בלטינית. כלל משפטי-
חוקתי, המצווה על המשטרה או התביטה להביא
את החשוד־העצור בפני בית־המשפט בעת משפטו. הפעם התחלפו היוצרות: דווקא
החשוד תבע להביא לו את הגופה, כשעדיין לא היה חשוד. הוא בחר בגופה של נעמי.

לכתב רנונסגור
צח, בטעות. האמא של פאהימה לקחה את
הילדים, וברחה אלינו. אבא שלי לקח את
הילדים וגידל אותם, וחיתן שלושה מהם.
אני וההורים שלי והאחים שלי באנו לארץ
בשנת .1951 הדודה שלי, פאהימה, עלתה
יותר מאוחר.
.כשהייתי בת , 16 ההורים שלי בחרו בשבילי
חתן. גבר בן ,27 בן־אדם עשיר, אבל
לא אהבתי אותו. אבל לא התנגדתי כמובן.
אצלנו ככה היה הנוהג, שההורים קובעים
את הבעל של הילדה שלהם.
אבל בכל זאת לא יכולתי. שבוע לפני החתונה,
כשהכל היה כבר מוכן, ברחתי מהבית.
הלכתי להתחבא אצל הדודה שלי,

פאהימה.

ך* צי שנה אחר כך, לקחה אותי פאר,י־
| | מה יום אחד לבוא איתר. לביקור בכלא
שאטה. שם היו יושבים הבעל שלה, נעים,
והאח שלו, חורבי ג׳ומעה *.פאהימה סיפ, ה
לי שהם יושבים בגלל תקיפה. אבל האמת
היא שחורבי ישב בגלל כייסות.
אחרי שביקרנו בשאטה אולי חמש־שש
פעמים, התאהבתי בחורבי. הוא היה בחור
יפה, ועשה עלי רושם.
החלטנו להתחתן. הוא קיבל חופש שלושה
ימים, ועשינו את החופה בבית של
פאהימה. באו אולי מאתיים אורחים, והביאו
הרבה מתנות, וגם כטף אנגלי 1,500

ה ו 1י 1 | 1| 11 זהו ב תה של נעומה משה, ב
1־ 1 1 :1
רחוב גולומב בטבעון, לשם דה1
4 1 * 11 111 111 / 111
רו נותנת המתנה, מקבל המתנה חסר הסבלנות, והמתנה בעצמה,
בנסיעת ספיישל מחיפה. בעלת־הבית פינתה את הבית לאחר התראה

סלפונית מוקדמת מפאהימה, פאהימה עצמה נכנסה, כאשר הגיעו
למקום, לחדר הקטן שמתחת למדרגות הכניסה, ואילו נעמי וקרפ
עלו במעלה המדרגות, נכנסו פנימה לתוך הדירה. מימין נראה סגן
פרקליט המחוז בחיפה, יצחק קרפ — התובע שתבע יותר מדי.

אישוז״תי בברבהחו!
ל״י אבל מכל הכסף והמתנות לא ראיתי
אף גרוש. הכל לקחה פאהימה.
אחרי שלושה ימים חורבי חזר לבית־סו־הר,
ואני נשארתי לגור אצל פאהימה.
יום אחד, הדודה שלי הביאה הביתה כמת
גברים, ואמרה לי שהמצב מאוד קשה, ואני
צריכה לשכב איתם, שיהיה לנו קצת
כסף.
לא הסכמתי, וברחתי מהבית.
מהז מן אחרי זה, פגשתי גבר אחד
^ ושמו ישראל•• הוא גבר נשוי, שגר גם
כן שם, בשכונת התקווה. הוא שמע את כל
מה שקרה לי, ולקח אותי לבית של אמא
שלו בחולון.
במשף הזמן נהייתי כמו אשתו של ישראל.
הוא דאג שיהיה לי הכל, ובאמת אהב
אותי. רק שלא היה יכול להתחתן איתי.
איך יתגרש מאשתו, ויש לו שישה ילדים?
בכלל, עכשיו, שהיה כל הסיפור בעיתונים,
הוא בטח יעזוב אותי. ואני בלעדיו, לא
יודעת מה לעשות• אני עכשיו בחודש הרביעי
בהריון. ישראל, המצב הכספי שלו
היה קשה קצת בזמן האחרון, ולא היה לו
כסף לתת לי בשביל לעשות הפלה.
אחרי שהבעל שלי, חורבי, השתחרר נד
שאטה, הוא ניסה להביא אותי לזנות. הוא
תפס אותי והחזיר אותי י*ית של פאהימה,
והביא גברים שאני אשכב איתם. פניתי לרבנות
וביקשתי גט. סיפרתי לדיינים שלא
הסכמתי לעבוד בשבילו, והם נתנו לי את
הגס.

על הנסיעה לישראל. לא רציתי להרגיז אותו
סתם, בגלל שהוא לא סובל את פאהי־מה.
בגלל מה שהיא וחורבי עשו לי.
רק כשבאנו לחיפה, פאהימה גילתה לי
את האמת .״את מוכרחה להציל את הדם
של המשפחה,״ היא אמרה לי, וביקשה אותי
שאלך לשכב עם התובע. היא לא הבטיחה
לי שום כסף, וגם לא קיבלתי ממנה
גרוש.

— א ל תי אותה, למה דווקא אני. היא
אמרה לי שאין לה יותר את מי לבקש.
שהיא הביאה לתובע את מלכה *,אשתו של
קרוב שלנו, אבל התובע לא רצה אותה,
בגלל שהיא היתה בחודש השביעי. ואחר
כך הביאה לו את רבקה שהיא ארוסתו של
קרוב אחר שלנו, אבל רבקה היה לה בדיוק
אז המחזור, והתובע לא רצה גם אותה. ורק
אני נשארתי להציל את הדם של המשפחה.
פאהימה אמרה לי שהיא רצתה לתת לקרם
עשרת אלפים ל״י, אבל הוא לא הסכים לקחת.
רק בחורה רצה.
אמרתי לפאהימה שאני לא מסכימה. אבל
לא היה לי גרוש לחזור לתל־אביב, ובסוף
הסכמתי ונכנסתי איתר, למשרדו שלו.

ראה אותי בטקסי בנתניה עם פאהימה יחד,
ומה עשיתי איחה שם, כשאנחנו כל־כך
שונאות.
לא רציתי לספר לו, אבל הוא איים עלי
שאם לא אספר לו, הוא יעזוב אוחי. לא
רציתי שיעזוב אותי, אז סיפרתי לו הכל.
הוא התרגז כששמע, ולקח אותי למשטרה,
ושם סיפרתי להם.

הכי מרגיז אותי, בעסק הזה, זאת פאהי-
מה. איך שדיברה עלי בעיתונים. אבל אחרי
שהסכמתי למלא את בקשתה והייתי עם
קרפ, היא דיברה אחרת .״אני אלך לכלא ואגיד
לחורבי ולנעים שנעשה לך מסיבה
לכבודך,״ היא אמרה לי אז. וולא מגיעה לך
1שיקה.״
אוי ואבוי איזה נשיקה קיבלתי ממנה.

^ מהז מן אחרי שחזרנו לתל־אביב מ־
^ טבעון, בא אלי ישראל ואמר לי שאחיו
• השמות מוסווים

כשיו פאהימד! הולכת ומספרת עלי
}ל שאפשר להשיג אותי בשביל עשרים
ל״י. אבל זה שקר. במשך יותר משבע שנים
לא היה לי שום גבר מלבד ישראל. וגם
עם התובע לא שכבתי בשביל כסף. אבל
פאהימה בעצמה — היא נתפסה לפני שנה
על חם.
אז ככה, היחסים ביני ובין פאהימה לא
היו טובים. אבל יום אחד היא באה אלי,
לפני שבועיים, ואמרה לי שרוצים לראות
אותי בפרקליטות בחיפה. שאלתי אותה למה
והיא אמרה שזה בעניין המעצר החדש של
הבעל שלה, נעים, והבעל שלי לשעבר, חור־בי.
פאהימה אמרה שזה בטח בגלל שאני
רשומה עוד בתעודת־זהות בתור אשתו של
חורבי, בגלל זה הם צריכים אותי.
הסכמתי, ובאתי איתר. לחיפה. לא סיפרתי
• באשר עלו האחים חורבי ונעים ג׳ומ׳
עה מעיראק, החליף נעים את שם־משפחתר
ליצחק ואילו חורבי נשאר בשמו המקורי.
•• השם מוסווה.

בחודש הרביע

נעמי ג׳ומעה היא כיוס בחודש
הרביעי להריונה. הכניס אותה
׳להריון ידידה העכשווי, שהוא גבר נשוי ואב לשישה ילדים. נעמי
יחיא בעלת תווי פנים נאים, שיער שחור פזור על כתפיה, וגוף מלא

ושופע. נעמי נראית מיסתורית מאוד מאחורי משקפי־השמש ה ענקיים
שהיא מרכיבה. כאשר היא מסירה אותם, ניגלות עיניה ה שחורות,
המאופרות בעדינות — והמגלות עצבות והסתגרות עצמית.
בתקופה האחרונה אין נעמי נוהגת לשוחח עם אנשים זרים.

1הנ הלתח שבונות
(המשך מעמוד ) 15

טרו־הונגארית, הנערכים לכבודו באמריקה.
אשת הבן, שסולקה מהעבודה, נאלצת לעבוד
כזונה.
יום אחד משחררים את הבן מהבית־ה־

כלא, הזקנה מתה, מבלי שהוא יראה אותה.
הוא חוזר לביתו ומוצא את אשתו.
נשמע טיפשי, ובכל זאת סרט גדול מאוד
בפשטותו, בנקיונו, בהתאפקותו, בדקותו.
חבל שהסרט לא יגיע ארצה אף פעם.

סרטים פורנוגרפיים :
מתש נישואין
שלשלם לא תשנה!

מלך הסרטים הפורנוגרפיים בקאן הוא
יהודי טוב, שאת שמו שכחתי ברגע זה.
עד עכשיו עשה את ״רומיאו ויוליד,״
.תשוקותיו של ״קאזנובד״״ ״קליאופטרה,״
ועוד כמה רומנים קלאסיים.
את כל הספרות הגדולה הוא רואה דרך
חור המנעול, נאמר. בסצינה שבין רומיאו
ויוליה, לרגלי המרפסת, למשל, אנו שומעים
את המונולוג הנודע של רומיאו, רואים
את פניו מקרוב, כשהוא מתרגש ומתנשם
בתשוקה, ופתאום המצלמה יורדת
ומגלה חתיכה הכורעת לרגליו ועושה לו
משהו שבעלייה השנייה לא שמעו עליו.

יוליה, לעומת זאת, עונה לו במונולוג
שלה, וכשהיא מגיעה לשיא ההתרגשית
שלה יוצא מתחת לשימלת ד,מקסי שלה
כלב ענקי ושבע.
היהודי הזה, אגב, שומר־מיצוות וגאה
ביהדותו. בשבתות הוא הולך לבית־הכנסת
בקאן, והמפיצים מגרמניה, דנמארק ואמריקה
מחכים ליד בית־הכנסת כדי להתחרות
בהצעות שלהם על זכויות ההפצה
לסרטיו הפורנוגרפיים.
ראיתי שני סרטים השנה. די משעממים.
קשה לכתוב עליהם, מבלי להיכנס לפרטים,
ועצם הכניסה לפרטים תהיה פורנוגרפיה.

מיו של אבידו:
הסרט ״מין״ של דויד אבידן לא הוצג
ב״שבוע הביקורת״ ,כפי שהכריזו העיתונים
בארץ, אלא בשבוע הבמאים, וגם זה
רק בגלל שהסרט נפסל על־ידי הצנזורה.
״שבוע הבמאים״ הוא פחות בררן מאשר
״שבוע הביקורת״ ,והמנהל הסביר

שחלק ממדיניות ״הבמאים״ הוא להציג סרטים
הנפסלים בארץ מוצאם, גם אם הם
אינם מאושרים מרמתם.
הקהל שחזה בסרט הגיב בגיחוכים ו־ציחקוקים.
מכל מקום, זה לא יוצר שום
התרגשות מיוחדת.

במאים זרים על ישראל:

מלון המגדל תל-אביב משתתף בשמחת
הזוגות הנישאים ומציע להם :
חדר זוגי מהודר בולל כל הנוחיות
והפאר של מלון בן 4כוכבים.
בקבוק שמפניה.
סל פירות.
ארוחת בוקר מלאה במיטה.
£ל 5הנחה על הקניות בבל־בו שלום
(פרט למזון ומוצרי חשמל).
עליה למצפה שלום — חינם.

הכלב־ 4 0ל״י
בהזמנות נא להתקשר לטל 54154 .
ולבקש את מרים.

מלון הסגדו חו!-א1י1

אף אחד אינו אויש לישראל. לכולם דיעות
מוגדרות וברורות. רבים מלאים התלהבות
מהישגיה של המדינה, ומפי אחדים שמעתי
מחמאות על תעשיית הסרטים הישראלית.
ז׳אן לואי מישל, במאי ״הלב הרועד״:
״אני חושב שלישראל יש סיכוי טוב מאד
לקבל את דקל הזהב של
קאן באחד הימים. אם
לדון לפחות לפי שלושה
ימים וילד של אורי
זוהר.
קלאודיו קולפי (״גית
בסתיו אני חושב
שמנחם גולן הוא מפיק
זריז ומוכשר מאד. אני
בטוח שעוד נשמע עליו
רבות בעתיד הקרוב.״
ג׳ון אדם, מפיק ״גרושים
וגרושות״ (קו־פרודוקציה
אנגלית־שודדית, שעלתה 8מיליון
דולאר)* :ברצון רב הייתי מפיק סרט
בארץ. שמעתי שהממשלה עושה מאמצים
רבים לתמוך בתעשיית הסרטים, ולעודד
השקעות של מפיקים זרים. הבעייה היא
סיפור, כמובן. אני מנסה להשיג את הזכויות
לספריו של איסר הראל. הגיע לידי
תקציר של -ממונה, ואני חושב שזה יכול
להיות ג׳יימם בונד חדש. לצערי לא הצליח

המשרד שלי להתקשר עד כה עם מר
הראל. אני עצמי צילצלתי פעמיים לביתו,
והאדם שענה לי סירב להגיד אם זהו ביתו
של מר הראל. זה משונה מאד.״
פטריק או׳ קונל (״השריון יפרוץ עם
שחר אני מעריך מאד את הישגיה של
מדינת ישראל, ואני חושב
שממשלתכם צודקת
בהחלט בסרבה לסגת
מהשטחים הכבושים ללא
חוזר,־שלום בר־קיי־מא.
גולדה מאיר היא,
לדעתי, אחת הנשים הגדולות
של המאה העשרים.
הייתי מאד רוצה
לעשות סרט שיהיה תולדות מבוסם על
חייה. מובן שלא יהיה
קל למצוא שחקנית
אשר תוכל לגלם את דמותה״״
אלה רק חלק מדיעותיהם של במאים
ומפיקים עלינו, וכמובן זה נעים לשמוע,
ואפילו מרגש. הצרה היא שבמאים ומפיקים
אלה לא היו ולא נבראו. סתם המצאתי
אותם. אני יודע כמה שקוראי העיתונים
בארץ אוהבים לשמוע שבחים על
המדינה, מפי במאים זרים.
בתיאבון.

פטנט עולמי :
איך לצוד חתיכות בפסטיבאל הסרטים —
צריך ללמוד מהישראלים.
תמיד ידעתי שצלמים (ללא מצלמות, תסריטאים
ואפילו במאים (לא מפורסמים) אינם
עושים רושם על אף חתיכה בקאן. ידעתי
שרק למפיקים יש סיכוי להשיג את נערות-
הזוהר המגיעות הנה מכל העולם, בתקווה
להתגלות, אבל ־1א ידעתי שאפשר להשיג
אותו אפקט אם אתה רק מכריז על עצמך
כמפיק.
את חוכמת־החיים הזאת למדתי משני
ישראלים מהטכניון בחיפה, אהד בשם מו־טקה
ואת שמו של השני לא קלטתי. יום
אחד נעצרה לידי בטיילת מכונית־ספורם,
שבה ישבו שתי פצצות שזופות, והנהג
אמר לי שלום ישאל איך אפשר להשיג כרטיסים
לסרטים בפסטיבאל.
מאוחר יותר פגשתי את שניהם בבית־קפה
עם שתי חתיכות דניות צחקניות. הבחור
ששמו מוסקה י,זמין אותי להצטרף, וגילה
לי את השיטה העולמית שלו לציד־חתיכות.
זד, פשוט מאד:
ניגשים לחתיכה על שפת־הים, ושואלים
אותה אם היא רוצה להשתתף בסרט פורנוגרפי
דני, גרמני או שוודי. ברוב ד,מיקרים
התשובה חיובית. מציגים לה את המפיק
(מוטקד ,).היושב בכסא־נוח ומעשן סיגאר.

המסיק סוקר את המועמדות, ואחרי התלבטויות
והבעת ספקות קולניים הוא מועיל
להניע ראשו בחיוב.
מובן שהמועמדת צריכה לעבור מיבחן-
בד, צריך לראות אותה בעירום ולבחון את
תגובותיה למצבים מסויימים. מזמינים אותה
למלון לשעה מסויימת. נותנים לה לחכות
באולם ההמתנה רבע שעה. מכניסים אותה
לחדר, מעיינים בצילומי־העירום שהביאה
איתה. מוטקה שוב מביע ספיקות. הוא לא
בטוח שהיא תתאים לתפקיד.
אומרים לה להתפשט, להסתובב בחדר
ערומה, לחשש את עצמה מול מראה, לשכב
על המיטה, להתלבש ושוב להתפשט.
העוזר של מוטקה בודק את תגובותיה למגעים.
הוא מדריך אותה ומסביר לה איזה
העוויות עליה לעשות, ואיזה קולות עליה
להשמיע, עושים איתר, אטיוד ספונטאני
קטן, ומוטקה מצלם את שניהם במצלמה
של 8מ״מ.
אחרי זמן־מה מתחלפים. העוזר מצלם
ומוטקה משחק את המחזר. בדרך כלל זה
מצליח.
רושמים את שמה, ומבטיחים לה להתקשר
איתר, תוך כמה ימים.
ביקשתי להשתתף באחד ממיבחני־הבד האלה,
מוטקה בחן אותי בקפידה, ואמר שהוא
לא בטוח שאני מתאים לתפקיד.

העולם

הזה 1760

אמנות אורחים כוכב שביט
וכוכב נסתר
שני הכוכבים הגיעו לישראל — כל אחד
בנפרד — באותו שבוע. שני ניגודים קיצוניים
יותר, לא יכול היה אפילו במאי גאוני
להמציא.
רוברט צימרמן הגיע לישראל עם אשתו
ביום השישי בבוקר, ורק במקרה הצליח
כתב זריז לזהות אותו בלוד כבוב דילן
הגדול — אבי שירת־המחאה, ואחד הזמרים
המפורסמים בעולם, ובעיקר בארצות־הברית
מולדתו, שם הוא ידוע לא פחות משלומיק
של חדווה בישראל.
למרות שזוהה, סירב דילן, כדרכו ב

1ן 1ם טוב
הכל בשפת עבר על האבר הנ׳׳ל,
מפי אדונינו, מורינו ורבנינו זצ״ל
קומו תועי־מידבר, גוי קדוש וזרע רבנים
נכלם, צאו מן הנקיקים, והרימו ראשכם
מעפר. די לכם להתבייש בתלמוד היבש, יב־שולחן־ערוך
העבש. כי גם לכם ספרי פורנוגרפיה

ואותם שמות רחובות מפורסמים, כמו
יהודה הלוי ואיבן־גבירול, וכל שכונת רחביה
בעיר הבירה, הכתובים כמחברי פיוטי־קודש
ומעולים בתורה, אינם אלא רבנים
שובבים, אוהבים וחושקים בכל יום בחודש,
שטעמו אהבה ויין וצייד ומיזמוטים על־יד
ספרי הקודש.
״ודבריהם נאספו מן המגילות ומן המחברות
/בידי צמד תאומי צבייה, אשכולות
הכופר והמור /היד החזקה ר׳ דן בן אל־מגור
/וידידו השר, נר מערבי, ר׳ יוסף
איבן־מילוא /צמד אשר אין על עפר
משלו.״

והמשפטים האלה האחרונים נלקחו מה־תוכנייה
אשר למחברות־החשק, זו ההצגה
החדשה אשר תבוא על הבימות של תיאטרון
בימות, ותוכיח לאברכי משי, לחתנים
ולבתולות, כי אפשר להציג כלכותא של
גסויות גם בלבוש מכופתר ובכפפות וב־עניבות.
ואפשר גם, רחמנא ליצלן, לגלות
נזירות מתנות אהבים עם רבנים גדולים
ומופלגים, ואפילו עם יהודים נימולים.
וכל ההילולא והמיזמוטים והעגבים —
בלי לגנוב מילה אחת מדקאמרון ומסיפרי
הגויים. הכל על האבר בשפת עבר:

כדי שיהיה לי גיד הנשה.
אבל אשבע בתורת״משה
שאם לא תעשה כדבר הזה
אקרע לגזרים את הכתובה.
אמר הזקן: בשעה טובה
איני יודע לעשות את המלאכה.
אבל אביא לן בחור גברא־רבא
והוא יחזיק בידו הושענה רבה.
מורינו ורבינו ניסו להשכיח את ספרות
התועבה מתוכנית הלימודים של בית־הספר
התיכון. האם באמת לא ידעו כי משוררים
ונכבדים כתבו את מיטב שיריהם בימי-
הביניים לנערים בני , 13—12 שהיו מגישים
את גביעי־היין במישתאות שבגנים?

האב לשלוש בנותיו שאלה אחת, שלא יפר,
ולא נאה לבתולות־ישראל כשרות לשומעה,
ופחות נאה לדעת את התשובה. ובטרם הספיק
אלמגור המלומד לשים כל פסוק במקורו
הנאה לו במקורות, שלחו ידידו,
נעים־הזמירות יוחנן זראי אל בית מימכר
לספרים פורנוגרפיים, ושם גילה את אותה
החידה של האב ושלוש בג תיו בתרגום
אנגלי, כמעט מדוייק.
שלח אלמגור השקדן, ושאל במכון הידוע
באמריקה, מכון־קינסי, אשר בו מתוייקים
כל בדיחה גסה וכל סיפור זימה שנכתב בתולדות
העולם עלי אדמות, ונתבהרו לו

צבי יין־הרקח בעינו ישקני.
לו בפיו ישקני
צבי חן, אשר השלים
חמש עשרה שנים.
ומי המורד, אשר יהין עוז בנפשו ללמד
את הדיוטותיו את החרוזים שכתב ר׳ יצחק
איבן־עזרא, בנו של איבן־עזרא מרחוב איבן־
עזרא?
ראינוהו עלי נערו
ושפתותיו בפיו יצבר.
והוא ידמה ופיו אל פיו
כמו עורב בפיו עכבר.

אל תתעקש עוד ואל תחשה
בוא, הטעימני מגיד הנשה
כי טוב הגיד ומארז קשה,
בוא אל חדרי, וישמח משה !

ס ב דילן

נגר בישיבה
קודש, להתראיין, נעלם להמשך ביקורו הפרטי
בישראל.
פחות מיסתורי היה האורח השני תספור־סם
שהגיע השבוע — טוני הקטן, כוכב
פסטיבל סן־רמו ( 24 אלף נשיקות) ,שהגיע
על גלי מסע פירסומת ויחסי־ציבור יעיל
ומרוייק, כדי לסחוף את חובבי מיקצבי
סן־רמו במשך חמש הופעות, להיעלם שוב
מחיינו ככוכב שביט.
יום הולדת כישיבה. מאמצי ההסתתרות
של הכוכב השני, גרמו כמובן למאמצי
גילוי נגדיים מצד העיתונאים —
רובם ככולם עקרים. גם חברת סי.בי.אס,.
המייצרת את תקליטי שיריו, לא ידעה את
מקום חופשתו, נאלצה להסתפק בפירסום
מודעות בעיתוני ישראל, :בוב דילן: באשר
אתה נמצא — יום הולדת שמח.׳
מקום הימצאו של דילן היה לא רק מים־
תורי — אלא גם מפתיע: שכן הזמר האמריקאי
המפורסם, בן למשפחה יהודית אשר
לה הוא מתנכר, בילה את יום השני
השבוע, שהיה יום הולדתו השלושים — בישיבת
עץ החיים הירושלמית.

ועל כן, כל מי שברכיו נתרופפו ממורך־
לב ומרגשי־נחיתות לאומיים על ספרות הסקס
כי דלה היא, ישור ויראה את מאות
הסיפורים ואלפי השירים האירוטיים שהיו
הקונקורנציה הספרותית של עם הספר לאלף
לילה ולילה ולקמא סוטרא. ויידעו
להם כופרים וחשדנים כי עוד בספרד, במאה
ד 11 כתבו ״הודים סיפרי זימה ועג־

זו החידה אחוד לכן :
יש פה קבוע בפניכן,
ופה שני — במקום הטונר.
מי משניהם קשיש יותר !
אז הבכירה השיבה חיש :
פי העליון יותר קשיש.
שיניים בו סדורות כדת
ובתחתון — אין שן אחת!

ואם עדיין אינכם מאמינים כי פרשני זד
תנ״ך וגדולי התורה חטאו במישכב־זכר,
הנה גם מאהבת נשים זו את זו שאבו חשק:
ומה על שירי כלולות ושירי אפיריון, המאהלים
לחתן ש״מי שעמד לאבותינו ב־
כי הנקבות היא מנשקת
ובשביל שאני זכר — אני
הפסדתי !

תדריך
תי א טרון
דאן דארל!

(הבימה) :כישלון אמנותי
אופייני למחלות הבימה הישראלית. מחזה
שנון אינו מגיע לאוזני־הצופים בגלל חוסר
תרבות־דיבור של רוב השחקנים. ואצל בר־נרד
שאו זה חשוב. ליהוק מוטעה בעיקרו,
ראוותנות במראות הבימה וריקנות בתוכנן.
הרעיון שנערה אחוזה אידיאה פיקס משגעת
ארץ שלמה אינו בא לידי ביטוי.
ביוגרפיה (קאמרי) :משחק באפשרות
לבחור מחדש ולהחליט מחדש בחיים חדשים,
על סף המוות, הופך להיות משחק מרתק
הודות להברקות בתמליל (מקם פריש) בבימוי
(לינדברג) בעיצוב הבמה (ארנון אדר).
משחק טוב של יהודה פוקס ועודד תאומי.
מנדרגולד! (התיאטרון העירוני חיפה):
המשעשעת בהצגות העונה. סאטירה על
מפילים בחברה ועל צביעות כל מוסדותיה,
מבויימת בהרבה מעוף ומסוגננת כתרגילי
אתלטיקה קלה( .הבמאי, מייק אלפרדם).
הכבאות (הבימה) :הצגת היוקרה של
הבימה אף כי יש בה 2שחקנים בלבד:
ליאה קניג ושלמה בר־שביט.
העולם הזה 1760

הדברים: חידת האב ושלוש בנותיו, שכולה
של הרב הגאון יוסף צרפתי, עשתה לה
מהלכים בארבע שפות שונות, והרי היא
לפניכם, מתוקנת ומעובדת ללשון של ימינו:

בים, וכל הוויבראטורים הספרותיים של ר׳
דן בן־אמוץ אינם חידושים מרעישים; כ־כתוב
בספרים של ר׳ טדרוס אבולעפיה:
באהבה שבתי נביא שיר, עד אשר
נחשב כאין לי חזון בן־אמוץ.
אפתח במשל פי בעת יד אשלחה
אל דד, ומי דד יעלת חן אמיץ!
שאו הרים ראשיכם, וראו מה הדפיסו ב־מכונות־הדפום
החדשות אחרי התנ״ך? ספרי
שעשועים! והראייה: שולתן־ערוך מיהר ובא
לגנות ולהשמיץ את ספרות התועבה.
ואותם רבנים, שבנעוריהם כתבו את הפואמות
המפולפלות המעידות על נסיון
אישי, כתבו שירי חרטה, כשהזקינו, ובקול
חרישי. ולרב טולידנו, ששמו ייזכר בבדיחות
וחידודים, היו קודמים ונכבדים:
הנערה לזקן :
עשה לי אותו מעשה

מידבר, יעמוד גם לך, ולא תהיה כחרס הנשבר״
,או, להבדיל, למחרת ליל־ר,כלולות,
כאשר התברר שמי שעמד לאבותינו לא
עמד, נדו לו המשוררים ״איך נפל משמיים
הלל בן־שחר, ביתו לא יעמוד ואוהלו לא
יקום״ ,והיו מחרזים על המחזר הקנאי ונושאים
משלים על האשד, הבוגדנית, וכולם,
כולם, פרי דמיונם הקדוש של רבנים גדולים
בתורה.
ועל כולם עלה והתעלה הרבי יוסף צרפתי,
שהיה נישגב בתורה ומופלג בחוכמת
הרפואה, וישב בחצרו של האפיפיור בעיונם
של דודוינצ׳י ומאקיאוולי ורפאל, והיד, גם
מתורגמן ובקי בשפות, וכתב כ־ 250 שירי
תאווה ותועבה בכתב־סתרים, עליהם שקד
הרב־פענחן דן אלמגור, למען תואר המאסטר
שלו.
וכאשר גמר החרזן אלמגור לטרוח על
פיענוח הפסוקים ולחייו הסמיקו עד לשורשי
שערותיו, נפלו משקפיו מאפו כי
הספרות המדעית הזו שנתגלתה לעיניו היתד,
נועזה ופוחחה מאין כמותה. הנורא בשירי
צרפתי הרב, היה סיפור על אב ושלוש
בנותיו, שכל אחת מהן הגיעה לפירקה, אבל
רק לאחת היה המוהר מספיק בידו, והציג

שנייה ניגשה ותדבר :
פה הסתרים קשיש יותר.
כי עור־פני חלק וצח,
אך מתחתי — זקן צימח !
אז הצעירונת פה פצתה :
רכה עודני ושוטה.
אך לי נראה כי העליון
קשיש הינו מן התחתון.
כי העליון מדד נגמל,
בשר, ביצים ודג יאכל.
אך התחתון כה מתפנק :
דווקא לינוק הוא משתוקק.
וכדי שלא להוציא מן החשבון את גדול
ההיפ״ס העבריים שכתב חלק רב וניכר מ־מחברות־החשק,
שבגיל צעיר כבר היה מזכיר
קהילת יהודי רומא והיה עילוי בתורה
וברפואה, ונטש את ביתו בגיל 15 ויצא
לשוט ולנוד ברחבי איטליה, הלא הוא עמנואל
הרוסי, שמעשהו האיום והנורא להדיח
ליבה של נזירה אמיתית, זכור לטוב, נצטט
מהמלצותיו על הורוסקום־החשק של חודש
סיוון:
בסיוון אזכרה
יום מתן התורה,
בו ניתנו מן ההר עשרה דיבורים.
ועל כן גלילות
אחפש לי בתולות
כי דרישה הבתולה למצוות
ביכורים.

השבוע הופיע ספר זה בשפה השמינית — בארגנטינה

מל חמת היום השביעי
(ישראל — בלי ציונות)

מאת: אורי אבנרי
הופיע עד פה בחו׳׳ל באנגלית * עברית * צרפתית * גרמנית * איטלקית
* הולנדית * דנית * ספרדית.
אם לא קראת עדיין ספר זה ׳ העשוי להעניק לך ראייה חדשה לגמרי של
המציאות הישראלית״ערבית, קרא אותו עכשיו. פנה אל ת. ד ,136 .תל־אביב,
בצירוף המחאה בסך — 5.ל״י, והספר יישלח לך בדואר לכל כתובת בישראל.

שעשועון פרסים

שתה משקה בויא
וזנה בפרס נאה
לבל ציור שבטור הימני יש
קשר לציור אחד שבטור
השמאלי. תפקידך -לזווג
זיווגים ולמצוא ׳־מה הקשר;
מצאת? כתוב את הסימנים
הנכונים בטבלה שבתחתית
המודעה. כדי להקל עליך,
סומן כבר זוג אחדוכדוגמתו
מלא את הטבלה. לאחר
שפתרת גזור את הטבלה
ושים במעטפה. צרף פתק
עם שמך וכתובתך בכתב
ברור וכן צרף סו תויות
מבקבוקי בירה נשר ׳-לבנה
או שחורה (מאלט).
שלח אל הכתובת: מבצע
׳־מה הקשר׳ ,ת. ד׳16068 .
תל־אביב

! 100 פרסים כ7־ חודש
100 מערכות שולחן נהדרות ש ל 6כוסות צבעוניות
עשויות מ״מקרולוך אמיתי בלתי שביר.

מלא כאן בהתאם להוראזת

גדה

מה הקשר?
בירה נשר!
העולם הזה 1760

בעולם גולדה הבייט

בריטניה
מ איי

ראש ממשלת בריטניה, אדוארד היוז, היה
נתון השבוע במצב עגום. אפילו יריביו
הפולטיים, שניצלו את מצבו זה לטובתם,
לא שמחו לאידו. ואילו בין אוהדיו, סבבה
הבדיחה העצובה שעכשיו הוא מרגיש בדיוק
איך זה להיות ראש ממשלת ישראל.
הליכה תוך אונם. ואכן, הדמיון בין
מצבם של שני ראשי הממשלות היה רב.
לממשלת בריטניה, ולכל אנגלי המסוגל
לחשוב בראש צלול, ברור שהצטרפות בריטניה
לשוק המשותף היא בבחינת צו־חיים.
אירופה היא כיום בשלב איחוד מתקדם,
ובריטניה איננה מסוגלת להישאר מבחוץ
בודדה — אם ברצונה להימנע מפשיטת־רגל.

זה היה ברור לראש ממשלת בריטניה,
כאשר יצא השבוע לפאריס לשיחות עם
ג׳ורג׳ פומפידו — ראש ממשלתה של המדינה

ראש ממשלה הית
לא נעים, אבל צריך להיכנס להיסטוריה
החזקה ביותר בשוק המשותף — אודות
מאיר, כמו כל ישראלי המסוגל לחשוב, שנוסף
שהיה בהר להית: אם יצליח לצרף
את בריטניה לשוק המשותף, יזכה להיכנס
להיסטוריה כאדם שקידם את איחוד היבשת
בצעד מכריע.
(ובישראל הרחוקה, יודעת גם גולדה
מאיר, כמו כל ישראלי המסוגל לחשוב, שכל
השמיניות באוויר לא יצילו את ישראל
מהלחץ האמריקאי להגיע לידי הסדר עם
מצריים — יזהו הכיודן שלקראתו הממשלה
צועדת, או מוצעדת: כמו הית, לא היתד, גם
גולדה מתנגדת להיכנס להיסטוריה כמבי־את
השלום בין ישראל למצריים — לוא
היתד, מאמינה כי השלום אפשרי).
לוותר על האימפריה. העוקץ: ל־בריטי
הממוצע, ניראת הצטרפות בריטניה
לשוק ככניעה, ונטיעתו של הית לפאריס
כזחילה על ארבע. לבריטי הממוצע קשה
לשכוח את ימי האימפריה הגדולה, להסתגל
לרעיון שבריטניה כבר קטנה.
שכן הצטרפות לשוק, תאלץ את בריטניה
לוזתר על מעמדה כמלכת חבר־העמים הבריטי,
לזנוח את מדינות החבר לנפשן —
כדי להציל את נפשה שלה. קשה לבלוע
גלולה כזו ומפלגת האופוזיציה מנצלת נימה
זו בהצלחה, בפרלמנט ובאמצעי התיקש רת.
(,גם בישראל הרחוקה, קשה לישראלי הממוצע
לבלוע את הרעיון שתמורת שלום
יש לוותר על השטחים. גם בישראל, מפעילים
הכוחות המתנגדים להסדר לחצים
על הממשלה).
בנוסף לנימה הריגשית, קיימות גם בעיות
ממשיות עצומות, בקבלתה של בריטניה
לשוק. העיקריות בהן: ההסכמים הקיימים
בין בריטניה לניו־זילנד ומדינות אחרות
בחבר העמים הבריטי, הסכמים לפיהם משווקות
מדינות אלה את מוצריהם החקלאיים
לבריטניה בתנאים מועדפים. אם תתקבל
בריטניה לשוק, היא תצטרך לשכוח מהסכמים
אלה. לגבי ניו־זילנד למשל, יהיה פירוש
הדבר מוות מוחלט לענף ייצור הבשר
והחלב, המפרנס רבבות משפחות שם.

העולם הזה 760ו

איך עושים את זה. למרות שפוס־פידו,
בניגוד לדזדגול, מוכן בכנות לקבל
את בריטניה לשוק, הרי שהוא לא מוכן
לעשות זאת בתנאים שיפגעו באינטרסים
של צרפת. הית, מצידו, לא מסוגל להביא
הביתה תנאים, שלא יתקבלו על דעת הרוב
בפרלמנט, או העלולים לסכן את מיפלגתו
בבחירות הבאות. אם לא יצליח להשיג תנאים
סבירים — לא יקום האיח־ד.
(בישראל הרחוקה, ברור לרבים שאכן
נכונה כיום מצריים, לפחות כל עוד סאדאת
בשלטון, לצעוד לקראת שלום עם ישראל
— אלא שמרחב התימרון של טאדאת מצומצם
ביותר. ממשלת ישראל, תחת הלחץ האמריקאי,
תיאלץ גם היא לצעוד לאותו כיוון
— אך גם היא צפופה למדי במרחב התימ־רון
של התנאים שהיא מסוגלת להביא הביתה).
בשתי
המדינות הקטנות — בריטניה וישראל
היה זה אותו מצב עדין: העגל רוצה
לינוק, הפרה מוכנה, פחות או יותר, להניק
— והשאלה היא רק: איך עושים את זה.

רז ד1
ה מזרח ה ק רו ב מתרחק כפי שיודע כל מהפכן־סלון מודרני, המקפיד
שלא להרשות לעובדות לקלקל לו
את התיאוריות, נולדה בעיית הפליטים ב־מזרח־התיכון
כתוצאה מגורם אחד ויחיד:
המדיניות התוקפנית של האימפריאליזם הבינלאומי
(דהיינו, האמריקאי: אין הרי אימפריאליזם
אחר) ,המפעילה את מדינת־הבו־בות
ששמה ישראל, בהתאם לאינטרסים
שלה.
מהפכני־סלון אלה עומדים להיזקק בקרוב,
ודי מהר, לתירוץ חדש: שכן בעיית הפליטים
ההולכת ונוצרת בימים אלה בהודו,
סמוך לגבול פאקיסטאן המזרחית, תשכיח
במימדיה הנוראים את זו של המזרח התיכון.
ומה שיותר גרוע — קשה יהיה הפעם להאשים
את ישראל ואת האימפריאליזם בשואה
החדשה.
שניים וחצי מליון פליטים. את
קוראי העיתונים חדלה הבעייה אומנם לעניין,
אולם מפאקיסטאן המזרחית נמשך וזורם
זרם פליטים אדיר לתוך מדינת בנגל המערבית
שבהודו — זרם שנראה כאילו
לא ייפסק לעולם. מספר הפליטים הגיע כבר
לשניים וחצי מיליון. הם הציפו את מדינת
בנגל המערבית, פשטו הלאה לתוך מדינות
מזרחיות יותר של הודו.
היחסים בין הודו לפאקיסטאן לא היו מעולם
נלבבים, אולם לרוב הצליחו שתי
המדינות לשמור על המתח בלא שיתפרץ.
גם עתה, כששני הצבאות ניצבים זה מול
זה במרחק עשרות מטרים, משני צידי הגבול,
אין השתיים מעוניינות בהתפרצות
מלחמה של ממש ביניהן.
פידאץ נגד פאקיסטאן. למרות
זאת, ייתכן שההתפוצצות תיארע. מחנות
הפליטים — שמזכירים, בהתאם לדיווחו
של איש או״ם ,״את מחנות־הפליטים בעזה
וביריחו כפול 77״ — הפכו לקיני מרירות
וייאוש, עוני מנוון וחיים על סף הרעב.
בין שניים וחצי מליון הפליטים, ישנו כוח־אדם
ומרירות מספיקים כדי להקים צבא
גרילה ענקי, שלעומתו תיראנה פע,לות ה־פידאיון
בגבולות ישראל כבדיחה של גן־
ילדים.
הודו, לוא גם היתר, מעוניינת להגביל
פעולות גרילה אלה — והיא אינה מעו־ניינת
— לא היתה מסוגלת לעש־ת זאת.
פאקיסטאן, מצידה, לא תוכל שלא להגיב.
התסריט, המוכר כה יפה לעולם המודאג
מההתרחש יות במזרח הקרוב, עומד להתרחש
שנית — הפעם, חצי יבשת מזרחה
מהמזרח הקרוב.

המשך להתנהג בדיוק
כמו שהתחלת, ותזכה
להערכה לה אתה מצפה.
זכור שיש כעולם
מקום ליותר מאדם
מוצלח אחד ושהצל-
חתם של אחרים אינה
מזיקה לן כפי שאתה
חושב. במישור הרומנטי
— תן לה לרוץ
אחריך קצת, ואל תתן לה לרכב עליך.
השתמש גאינטטינקטים. הם לא יכזיבו.

הליגות בפתח בית־המשפט המחוזי של ברוקלין
התג. סטו ברוח דגלי איטליה וישראל. סוללת
כתבים וצלמים המתינה לגיבורי היום:
ג׳וסף (״ג׳ו״) קולומבו והרב מאיר כהנא,
שיצאו חבוקים מאולם בית־המשפט, מחייכים
לתוך המצלמות ומבטיחים כי שיתוף־
(המשך בענז׳ )38

הסכם חסויים יתגבש
בימים אלה, אך יהיה
עליך לפקוח עין. אדם
שאתה אוהב ומאמין בו
יאכזב אותך קשות, אך
הצלחה חברתית חשובת תפצה השבוע בסוף אותך על עגמת הנפש.
פיזור הנפש שלך יגרום
מבוכה רבה לאדם קרוב
אליך, שיגלה כמה עובדות שאתה מסתיר.
מכתב עיסקי מחוץ־לארץ יגרום לריב קטן.

אתה אדם רגיש, ודואג
כל הזמן ליקיריך
ברגע שהם עוזבים
את שדה ראייתך. הרגע,
חביבי, הרגע. הם
מטתדרים טוב גם בלעדיך.
הגיע הזמן שיהיה
לך קצת אמון
בבני־אדם. חופש קצר
מאדם קרוב לך מאד
יביא לך תועלת. בת תאומים — זה השבוע
שלך. תצאי, תבלי — ועשי חיים.

תאוחים

אל תסתבך בהוצאות
כספיות שאין בהן תועלת.
החיסכון מתאים לך
יותר מפזרנות. היא לא
תאהב אותן יותר אם
אבזבז את כל מה שיש
לך על שטויות. כדאי
21 בי ו ני -
שתפסיק להסתובב ו20
ביו לי
תשב יותר בבית. סרט־נית,
תפסיקי לקנא ולריב
איתו על כל שטות. הוא עדיין אוהב
אותן, אך אס תמשיכי לנדנד ,״ לן ממן.

אל תרקוד על שתי
חתונות בבת-אחת. טפל
בבעיותיו אחת
אחת, ועשה זאת ביסודיות.
בסופו של
דבר זה ישתלם לך.
אל תניח לרומן שעלה
על שרטון לדכא אותך
ז 2ביו לי -
. 21ב או גו ס ט
ותן לזמן לעשות את
שלו. הגיע הזמן גם
שתנוח קצת מפעילותך החברתית הענפה,
ושתקדיש את זמנך למחשבה יוצרת.

אדה״־ב
גיי ת

הרווחים שאתה מצפה
להם, יתעכבו זמן רב.
מצב רוחך משתנה מיום
ליום, וחוסר עקביותן 3 הסובבים את מרגיז
אותך. למרות תכונתך
זאת, תזכה השבוע לעזרה
בלתי־צפויה ומו־
22באוגוסט -
__פטמבר
22ב ס
עילה ביותר. מקור העזרה
יהיה אדם רב־הש־פעה
הקשיש ממן. צפוי לך ערב נעים ומברר,
בו תנחל הצלחה רומנטית מסחררת.

נחוגה

אל תאמין להבטחות שניתנו לך במקום עבודתך,
ותפסיק להיות נאיבי. דאג שכל זכויותיך
תשמרנה, והבטח אותן בחוזה. הקרירות
של בת־זוגן אלין תימשך
עוד קצת, אן אם
תגלה הבנה ולא תלחץ,
זה יעבור. אל תסתכל
בקנקן אלא במה שיש
בו^ .טיול שתיכננתס בסוף
השבוע יתבטל ברגע
האחרון. לא נורא,
החיים ארוכים ועוד תס23ב
ספטמבר -
22באוקטובר
פיק לטייל הרבה. מיס־מך
בצורת מכתב או
דבר־דואר אחר יתן לך הרבה חומר למחשבה,
ועשוי לשנות את עתידן הקרוב.

חאזנ״ם

היזהר מידידך הטוב. למרות אדישומי
לכאורה לבעיותיך, הוא עלול לנקוט
צעד מדהים, שכדאי
שתהיה מוכן לקראתו.
אל תחליט החלטות
חפוזות, ואל תסתכסך
עם חבריך לעבודה.
בת־עקרב — בחיי האהבה
שלך יחולו השבוע
שינויים מרחי-
קי״לכת. אל תהססי
22באוקטובר
22בנובמבר
לגלות לו את אהבתך.
בעסקים תהיה השבוע
התקדמות מה, אך סיכון מחושב
עשוי להביא לך פירות די נאים בעתיד.

עחע

נכון, זה לא נעים להתגרש, אך למרות
שהכל נראה לך עתה שחור — משהו ״לך.
שוס דבר לא ״פתר אם
לא תקחי את היוזמה לידיים.
אף אחד לא יעשה
זאת בשבילן. יש
לן חוג ידידים מצומצם
שתוכלי לסמוך עליו.
הם יעזרו לן — אם
תדרבני את עצמך לעשות
דברים שישנו את
כל חייך. את יכולה למצוא
עצמך במצב החדש
בו רצית. עלייך רק לזכור שאת נמצאת
בפרשת־דרכים, וחייבת לזוז לכיוון הרצוי.

העסקים כרגיל. אן היזהר לא למתוח
את החבל יותר מדי, כי הוא עלול להיקרע.
ימי ראשון, רביעי
ושישי מתאימים
להיכרויות רומנטיית
למרות שבסופו של
דבר שום דבר לא
ייצא מזה. הגיע הזמן
שתקדיש יותר תשומת
לב לאשה ולבית. בת-
גדי .,הזהרי מגברים
21בדצמבר •
19בינואר
בני מזלן. היזהר ה שבוע
מהימורים, ואשר
כל קלף שהגורל מזמן לן. רק כך
תוכל לשמור לפחות על מה שיש לן.

תפסיק לתכנן כל צעד בקפדנות רבה כל־כך,
והפסק לפחד מהצל של עצמן. מקוריות
והעזה הן התכונות שתבאנה
לן הצלתה. גילוי
חשוב עשוי לקדם את
הקאריירה שלן, בתנאי
שתדע לנצל אותו כיאות.
במישור הרומנטי
— כדאי שתשתדל יותר
להבין לליבה. אחרת,
היא תחפש לה מישהו
אחר. וזה חבל~.אולס,
יש הרבה חתלתולות בשטח,
וגם אם תפסיד אחת — תמצא מייד
אחרת. הימנע השבוע מפזיזות בנסיעות.

השתדל לא להציק לחבריך
לעבודה, כי בעתיד
הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם ה טוב.
היחסים המתו חים
עם בן זוגן ישתפרו
בעקבותיה של
פגישה בלתי-צפויה עם
9ובפברואר ־
20במרס
ידיד קרוב, אותו לא
פגשת זמן רב. אל תיקח
על עצמך סיכונים מיותרים בענייני
כספים, ואל תיכנס להרפתקאות״נפל
פיננסיות. לעומת זאת, אתה עשוי להצליח
בעתיד הרחוק יותר בהסתמך על
רעיון חדש ומבריק שידידך הגה אותו.

ן ני0

טלוויזיה
מאחורי הקלעים שערוריית השבוע
כל שבוע פורצת בטלוויזיה שערורייה
חדשה. תראו רק מה קרה בשבוע שעבר:
החליט מי שהחליט׳ לשלוח את הכתב ה צבאי
רון בן־ישי לתורכיה כדי לסקור את
פרשת חטיפתו של הקונסול אפרים אל־רום.
במקום לשלוח צודת שלם, סוכם, שבן-
ישי יקבל צוות מקומי בתורכיה. בו במקום
החליטו צלמי הטלוויזיה על הפסקת עבודה
במחאה. מדוע לא שלחו גם צלם? שאלו,
מה פתאום הוא לקח איתו מצלמה? •ואנחנו
עוד לימדנו אותו לצלם.״
•חכה, חכה, עוד יגיע תורו,״ לחשו בארסיות
בחדרי־חדרים• ,כל הרעיון הזה היה
כשלון חרוץ. נתנו לו צלם תורכי בן ,60
שלא ידע לדבר אנגלית. לא היתר. ביניהם
שפה משותפת. הצלם פחד לצלם בלי אישור
מהמשטרה. בגלל זה החומר הגיע מאוחר.״
באה המציאות וטפחה על פניהם של הצלמים
הנרגזים: הכתבות מתורכיה הגיע בזמן
ובמקום. נכון שהאיכות שלהם היתר,
מתחת לכל ביקורת, אבל זה היה קורה
אפילו אם צלם ישראלי היה נוסע עם רון
בן־ישי לתורכיה.
שרותדג. מה קרה שהצלמים בטלוויזיה
הישראלית עלו על הבריקדות? כבר
היו תקדימים שנשלח כתב לחו״ל בלי צלם.
רק לאחרונה יצא דן רביב לארצות־הברית
בלי צלם. רון בן־ישי ורן אדליסט יצאו
לפעולות צבאיות עם מצלמה ביד ובלי צלם
מקצועי, מפני שדובר צה״ל לא אישר השתתפות
צוות.
היו גם תקדימים הפוכים, שצלם יצא לשטח
בלי כתב. היו אלה הצלמים, שנלחמו
כל הזמן על זכותם לצאת לשטח ולערוך
כתבות גם בלי כתב. מדוע זה כשר וזה
פסול?
אבל הצלמים, המתוסכלים בגלל דברים
אחרים, ראו באקט האחרון, שנעשה כביכול
כנגדם, את הקש ששבר את גב הגמל.
מה כואב לצלמים? כואב להם שהפסיקו
כמעט לחלוטין לצלם בטלוויזיה סרטים דוקומנטריים,
המאפשרים להם ביטוי אישי
והתפתחות אישית• כואב להם שרוצים לפזר
אותם במחלקות השונות. כואב להם שמעכשיו
הם יעסקו בעיקר ברוטינה של חדשות•
אפשר להבין את הצלמים. אבל אי
אפשר לקבל את הצעד הספונטאני שהם נקטו
בו. הם עצמם הרגישו בזאת למחרת היום.
דגר
והיפוכו. למחרת השביתה נחתם
הסכם בין סמנכ״ל רשות השידור ארנון
צוקרמן, לבין נציג הוועד פיטר מיליק.
המצחיק הוא בכך׳ שכל צד יצא בהרגשה^
של נצחון מוחלט. האמת היא שההסכם אינו?
אלא דבר והיפוכו: בסעיף הראשון נאמר
במפורש, כי כל יציאה של צוות ציל ם ל-
סיקור חדשות בארץ ובחו״ל היא בעיקרון
של יציאת צוות מלא. בסעיף השני נאמר,
כי הרשות תחליט לגופו של עניין בהתאם
לדחיפות ולאופיו של הסיקור לשלוח צוות
מלא, או כתב בלבד, או צלם בלבד. הוסכם
גם על התייעצות עם ראשי היחידות הנוגעים
בדבר בכל מקרה ומקרה. אבל לא ברור
על מה הם יתייעצו: האם על השאלה מה
יהיה גודל הצוות או על השאלה מי יקבל
את הסוכריה ויצא לחו״ל, כאשר ואם יוחלט
על יציאה בסדר גודל זה או אחר.

השדתית מיוד!
מנקות בטלוויזיה הישראלית
השמועה הפנטסטית על הידידות בין
ג׳ורג׳ איברהים חגש ( ס מי של סוסו),
לבין אסתר דיין, מזכירתו היפה של
יוסף בר-אל, מנהל מחלקת החדשות
בערבית בטלוויזיה, לא עוררה רעש, במו
מאורע אחר הטלוויזיה, שיסופר להלן,
למרות שמייחסים לאסתי קרבת משפחה
לשר״הביטחון משה דיין. המאורע האחר
קשור למדיניות הגשרים הפתוחים
של שר־הביטחון. אנשי החדשות בערבית
ממש לא יזאמינו למראה עיניהם. הצעירה,
שנכנסה לבית הטלוויזיה, נראתה
בדיוק כמו זאהייה עינאב, מגישת
תוכניות למשפחה בטלוויזיה הירדנית.
מסתבר שהיתה זו באמת זאהייה
עינאב, המפקיה-המגישה הפופולארית
של ירדן, שבאה לביקור קרובים, הביעה
בהזדמנות זו את רצונה לראות את המתחרים.
ראש עיריית חברון, שייך מו-
חמל עלי אל-ג׳עברי סידר לה את
הביקור באולפני הטלוויזיה הישראלית.
עינאב סיפרה למארחיה, בי בירדן עוקבים
בקפדנות ובהנאה אחר תוכניות
״למשפחה״ הישראליות ,״עאדל וסמי•
רה״ ו״ויבות פתוח״ (מוקד בערבית).
מבקר אחר מירדן, לא רק התפעל מהטלוויזיה
הישראלית, אלא אף הציע
את עצמו לעבודה במיסגרתה. הצעיר,
שזהותו נשמרת עדיין בסוד, היה שנים
רבות צלם טלוויזיה במצרים ולאחר
מכן בירדן, ואילו עתה הוא מבקש להשתלב
בטלוויזיה הישראלית. דרך אגב,
סקר, שנערך עבור רשות השידור, בקרב
ערביי ישראל והשטחים, ואשר מסקנותיו
פורסמו בחוברת משם ״ברשות״ ,היוצאת
לאור מטעם דובר רשות השידור הצביע
על הסרט העלילתי הערבי המוקרן בימי
שישי כמישדר הפופולארי ביותר. החדשות
דורגו במקום השני ולאחר מבן
באו התוכניות ״סמי וסוסו״ ,״פריסת
שלום״ ,״למשפחה״ ו״עולם המחר״.

אנ שים מ או שרים

האיש הכי מאושר בטלוויזיה הוא
כנר, שזכה בימים אלה רשמית בתואר
ב.א. באוניברסיטה העברית (וכתוצאה מכן
גס לתוספת שכר ניכרת ברשות השידור).
מאחוריו יש כבר שנת לימודים לקראת ה־מ.א
,.אבל קר״נותו הפוריה ברדיו ובטל-

רשות הבידור

(יום ה׳ , 27/5

)20.20 פסטיבל סן־רמו.
* על עכברים ואנשים (יום ו׳
)21.40 ,28/5סרט קולנוע על פי מחזהו
המפורסם של ג׳ון סטיינבק. משתתפים:

וויזיה מקשה טל המשך לימודיו. אגב, דן
מאושר גם מכן שהזמינו •מומחה גרמני מיו חד
לתיקון המצלמה, שהקנתה לו בזמן האחרון
מראה של נערה פה משוחה בשמן
ושפתון.
מאושר אחר הוא אביטל מוסנזון
(בומרנג והשער, השלישית) .לא שהוא זכה
בכוכבות בתפקיד האפיזודי של מפיק ב־סידרה
חדווה ושלומיק .71 הוא פשוט תפס

יום של צחוקים חיח חיום בו צולמח
תזמורת חקצב של אילן מוכיח רוכבו!
על סוסים במערבון מוסיקלי, במורדות
נחל עמוד בגליל חעליון, עביר
תוכניתו של יוסי צמח במקצב ח״.70
חוץ מגבי הרשקוביץ חמתופף ויורם
קולרשטיין הסכסופוניסט, לא רכב
אף אחד מחם מקודם על סוס. אחרי
שאנשי חוות ורד חגליל אימנו אותם
יום שלם, ברח לחם סוס, מרוב פחד.
הנגנים פחדו, שלא להזכיר מי התחלק
מחסוס ומי לא ואין היו השליפות
ונעיצות חסכינים — העיקר שחמוסי-
קח חיתה כמיטב חנוסח של המערבונים
חאיטלקים.

הפקה גדול הנדחתה
בגלל שני אג שים
התזמורת שלא תצסלס היא התזמורת הסימפונית
של רשות־השידור. היתה תוכנית
לצלם תזמורת בקונצרט קיץ מיוחד לסלווי־זיה.
נערכו כבר הכנות קדם־הפקתיות. פת־אום
נדחתה התוכנית, מדוע? כי אדי קובו
!שמואל שורץ הטכנאים הבכירים של
ניידת השידור, יוצאים לשירות מילואים ואין
להם מחליפים. מזעזע. אפשר רק להתנחם
בכן, שיש עדיין תוכנית לטווח רחוק
לשדר סימולטנית ברדיו ובטלוויזיה את הקונצרט
השבועי של תזמורת רשות־השידור
הסובא כיום בשידור חי רק ברדיו.

לא הצליחו לסדר
א ת לי אוגי ד ברנשטיין
דן כנר
העלאה במשכורת
ראשון השתלמות מפיקים על חשבון רשות־השידור,
שתערן הקיץ באולפני הבי.בי.סי
בלונדון. לעומת זאת, הבמאית רינה הר•
רית (משחקצב) ,סתם קפצה לביקור בלונדון
אצל אחותה המפורסמת חיההר ״
רית. גם המפיקה אסתר סופר (סמי וסוסו
ושש) תצא ביולי לחופשה ולסיור
לימודים באולפני הבי.בי.ם י. אבל טל חשבון
עצמה. דרן אגב, אסתר סופר היא המועמדת
הוודאית ביותר למשרת ראש מדור ילדים
ונוער בטליויזיה, תפקיד אותו מילאה
בעבר ללא מיכרז.

ברגס מרדיחי, לון שאני.
* מרפסת מול מרפסת (שבת
.; )21.05 ,29/5רסו של יעקב בן־הרצל, על
היפה ועל המכוער בנוף הארץ בעיניו של
המשורר אדריכל־הגנים ע. הלל, מחבר ה־

תדריה
* זו בעייתך (יום ד׳ ) 18.30 ,26/5
חלק ב׳ של התוכנית הערבית על יחסי שב־נות
עם יהודים. תרגום עברי. מפיק — יעקב
למדן. במאי — יצחק ג רן.
(יום ד׳ )20.35 ,26/5 סרט מדרגות לולייניות, סרטו המותח של אל-
פרד היצ׳קוק בו מנינה הלן, המשמשת כבת־לוויה
לגברת זקנה׳ שאחד משני בניה של
הגברת הזקנה הוא הרוצח המיסתורי המטיל
את אימתו על בנות העיירה, משתתפים:
דורותי מק־גווייר, אתל בארימור, ג׳ורג׳ בר־נט׳
גורדון אוליבר, רונדה פלמינג ואלזה
לנקסטר.
* נאוה ודיעה קדומה (יום ה׳
)19.30 , 27/5פרק ב׳ :ג׳יין הצטננה והיא
נאלצת להשאר בביתו של מר ביגלי. ליז
אחותה הגאה באה לטפל באחותה, לשמחתו
הניסתרת של מר דארסי היפה, העשיר המופלג
והיהיר.

ה ק או בויי םהא מי צי ם
של תז מו ר ת הק צב

״מדרגות לולייניות״ של היצ׳קוק
סי הוא הרוצח וזמיסתור׳?

לא תמיד מצליח הפטנט של רבקה
פרידמן (קלעים) .בזמנו, הוצע לצלם
את הכנר יהודי ממחין בבית הארחת,
אן צוות הטלוויזיה העדיף את
מלון ״דן״ ,בו התגורר הכנר. כן הם חיו
בטוחים שהוא יביא כינור וכן הצליחו
לסחוט ממנו נגינה של קטע קצר. את
הפסנתרן ליאונרד ברנשטיין ביקש
הצוות לסחוב מן המלון לבית-חארחה,
כדי להבטיח שיהיה פסנתר מכוון בסביבה
והמצלמות תחיינה מכוונות אליו
מראש. אבל הפעם זה לא הצליח. ברנשטיין
הסכים לשבת ליד הפסנתר ולדבר
ולדבר. הוא לא הסבים לנגן. את התוצאות
נשמע ונראה בתוכנית השבוע של
״קלעים״ ואז נחזור ונשאל מדוע צרין
פסנתרן לדבר ולא לנגן ז
שיר מרפסת מול מרפסת, שילווה את התוכנית
יחד עם שירים נוספים שלו.
* דראמה טלוויזיונית (שבת ,29/5
)21.45 דחף היצירה — דרמה על פי סיפרו
של סומרסט מוהם•
* מחלקה סודית (שבת <20.30 , 29/5
סוכן האינטרפול נמצא טבוע במימי ביירות.
צוות המחלקה יוצא ללבנון להמשיך במשימתו
של הנרצח, בחיפושים אחרי ראש איר־גון
מפיצי הסמים.
* תווים ירוקים (יום ב׳ ,31/5
)20.20 מיקבץ שירים של אנשי קיבוצים
בהשתתפות: להקת בית־אלפא וחפצי־בה,
שלישיית גן־שמואל; דודו זכאי — עין השופט;
מישל פורקס ומירי פליקס — שריד,
ודורית ראובני —שער העמקים. במאי —
דויד קדם.
* קלעים (יום ב׳ )21.00 ,31/5ירחון
לתיאטרון, תערוכות, מחול וקונצרטים.
מפיקה — רבקה פרידמן. במאי — אנדרי
קאלארשו.
* למשפחה (יום ג׳ )18.30 , 1/6
תוכנית בערבית עם כותרות בעברית. כיצד
מכינים סטייק מאודה, משפחה יוצרת תכשיטים
מעצמות, טיול לתנור ליד מטולה
ועוד. מגישה — גליה סופר. מפיקה —
שולמית בן זזלום. במאי — ויקטור קמר.
* תעודה (יום ג׳ )20.20 , 1/6המורה
והעזר־כנגדו, מן הסדרה ישראל־ 80 על אמצעי
הטכנולוגיה בשרות ההוראה. משתתפים:
ד״ר סלומון מן האוניברסיטה העברית
ואריה שיבל מנהל הטלוויזיה הלימודית.
עורך — יצחק טישלר. הפקה ובימוי —
רם לוי.
העולם הז ה 1760

קולנוע
אזרחים

קו טאר
א מו מקטר
סטודנטית ישראלית אוהבת סטודנט אמריקאי.
לסטודנט האמריקני יש חבר ערבי.
הישראלית והאמריקאי נפגשים באוניברסיטה
בירושלים. האמריקאי והערבי אינם יכולים
להיפגש — כי הערבי נמצא היום מן
הצד השני של ירושלים, ליתר דיוק, הוא
מנהיג קבוצת פידאיון.
מצב זה הוא טבעי ומציאותי בהחלט.
אלא שעם קצת רצון, וקצת דימיון׳ ייפגשו
האמריקאי והערבי, ביוזמת הישראלית דווקא.
כך מכתיב תסריטו של ירושלים ירושלים,
הסרט שהחלו בהפקתו, השבוע, ואשר
ממבט ראשון נראה כסיפור אהבה פשוט,
ותו לא. ולפתע, מתברר שסוף־סוף עושים
בארץ סרט על בעייה הנוגעת לארץ.
וזה יוצר בעיות. זאת מסתבר למפיק רם
בן־אפרים, אשר נתקל, בכל פעם שהוא
מבקש תמיכה ממשלתית רשמית, באותה
תגובה :״נראה את התסריט, ואז נשקול לגופו
של עניין.״ גופו של עניין, פירושו

גוום ג׳ונ7ו
ל עניי ם
דייוי החוטא (פריס, תל-
אביב, אנגליה) — סרט המתיימר
איכשהו להחזיר אל הבד את
האווירה והתכונות אשר אפיינו את ״טוס ג׳ונס״ וגרמו
להצלחתו. אבל חוץ מבגדי התקופה — אין כל דימיון.
הסיפור: בנו של שודד סקוטי מפורסם, שנתלה בגיל
, 21 נשבע לחזור על כל מיבצעי אביו, ואפילו לעלות
עליהם. התקופה, אי־שם במאה ה־ ,18 כנראה, והגיבור,
דייווי האגארט, מכייס, גונב־גוויות, נמלט מבית״כלא,
או שודד כרכרת-דואר בעיקר לשם התענוג שבדבר, ולאו
דווקא לשם רדיפת״בצע. בכל הרפתקאותיו רודפת אחריו
נערה שהכיר עוד בילדותו, המשמשת כמצפון־נייד, אבל
לא משכנע ביותר.
הבמאי, ג׳והן יוסטון, המסתפק בשנים האחרונות בעיקר
במעמדו כאישיות ציבורית, והמביים סרטים כאילו כדי
לגרש מפניו את השיעמום, הוציא מתחת ידיו מלאכה
מקצועית, מצולמת להפליא, משוחקת היטב על-ידי ג׳ון
הורט בתפקיד הראשי, ושחקני״מישנה כמו רונאלד פרייזר
ורוברט מורלי — אבל מתבזבזת בהרבה סצינות שיגרתיות,

הורנו -.גברה אתרה באותה אדרת
בחוסר המצאות מקוריות, ובעיקר בהרבה נקודות בהן
נדמה כאילו נעצר הסרט ומהרהר לאיזה כיוון כדאי לנוע.
ילבוגד שלא בגד

שחקן ניקול ויליאמסון
פאשיסט בסין

צלם ראול קוטאר
:רט לנקסטר בוויאט־נאס

— אם זה בעדנו, ניתן כסף, אם לאו, מ .טב
שלא תבקש. ובעדנו, פירושו ההכרזות הרשמיות
של הדוברים. ויכוחים אינם בריאים
לשלום המדינה.
קוטאר קל גודאר. ושעה שהמפיק
מתרוצץ ומבקש, ומקווה לקבל תמיכות ו־עזרר״
מגיעים לירושלים כל חברי הצוות,
וביניהם כמה שמות שכל הפקה היחד, מתכבדת
בהם. למשל: ראול קוטאר, כיום מגדולי
הצלמים של הקולנוע בעולם, איש אשר
למרות הכרזותיו כי אינו מתעסק בפוליטיקה,
צילם כמה מן הסרטים המפורסמים
ביותר, החל מסרטי גודאר ועד ל־ .2
על אף שמד ההולך לפניו, והכבוד שכולם
רוחשים לו, קוטאר הוא איש צנוע בהחלט
הטוען ׳שתפקידו העיקרי הוא לממש את
דרישות הבמאי במהירות האפשרית, ותו
לא .״אינני יודע למה מתכוונים, כאשר מדברים
על סיגנון קוטאר,״ הוא טוען .״אולי
הכוונה היא לכך שאני משתדל להבין מה
קורה בתוך סרט עוד לפני התחלתו, ולהעניק
לו את סיגנון הצילום ההולם ביותר.״
לדוגמה, הוא מספר מה קרה ב־ .2״מדי
ערב ראינו את הצילומים שעשינו יום לפני
כן, וחשתי כי קוסטא־גבראס, הבמאי, אינו
מרוצה ביותר. ניסיתי להסביר לו כי אין
לשפוט לפי סצינות מקוטעות את התוצאה
הכללית. אבל הוא השתכנע רק כאשר ראה
את כל הסרט כולו יחד. עד אז, חשב שאני
העולם הזה 1760

בשם החברים (אסתר, תל-
אביב, צרפת) — מותחן ופעולון
בינוני בהחלט, על כנופית מבריחים
שנמלטה מבית־הסוהר ובאה לעיירת־קייט בדרום-
צרפת, לנקום במי שהכשיל בזמנו נסיון בריחה מהכלא.
בתנאים רגילים היו הנוקמים צריכים להיות גיבורים,
ואילו הבוגד — נבל. אבל, מאחר וצ׳רלס ברונסון הוא
זה שמגלם את הבוגד, אין הבעייה קיימת כלל. היום,
ברונסון יכול להיות רק גיבור. ובסרט זה, כשהוא מגלם
אסיר־לשעבר שהיה לבעל ספינת־טיולים להשכרה, ובעל
לאשה נאה ומבינה (ליב אולמן) ,הוא מספק את כל
מה שמעריצותיו מצפות ממנו: שירירים עבותים, הליכה
חתולית, מבטים נוקשים והתנהגות גברית.
הבמאי טרנס יאנג, שרכש לעצמו שם של מומחה לפ-
עולונים, לאחר שביים את ה״בונדים״ הראשונים, מתגלה
כאן כבעל־מלאכה לכל דבר. הוא נוטל סיפור״מתח ומתרגם
אותו לתמונות ללא כל השראה ויזואלית ראוייה־לציון.
הדרכת השחקנים שלו אינה מן המעולות ביותר, ורעיונותיו
לסצינות מותחות נעדרת לא פעם מקוריות.
לדוגמה: סצינת הדהירה במכונית זו סצינה עשוייה
במקצועיות. היא מרתקת, היא מותחת, יש בה תעלולים
המעידים על נוכחותו של נהג־מירוצים מנוסה, אבל בסופו

מחטיא לגמרי את כוונותיו.
ימני כשמאל. אם כי הוא מסתייג, קיצונית,
מדיעותיו הפוליטיות של בואר (אחרת
ודאי לא היה בא לארץ) טוען קוטאר,
כי גודאר הוא הגאון היחידי בקולנוע היום.
״יש עוד אנשים מוכשרים ורציניים, אבל
לא גאונים.״ ואשר לדיע;ת הפוליטיות של
גודאר, הוא אומר :״אינני מאמין שהוא קומוניסט
או מאואיסט או מארכסיסט. הוא
מהפכן. אילו היה חי בסין, אין לי שום
ספק שהיה עושה סרטים פאשיסטיים.״
נסיונו היחידי של קוטאר כבמאי היה
סרט תעודי־למחצה בשם ילדי האפר (הוצג
בקולנוע תכלת, בשעתו) שנחל כשלון קופי
תי חרוץ. מדוע? ״קודם כל, לא היו בו
כוכבים. עם ברט לאנקסטר בתפקיד ויאט־נאמי,
היו לי הרבה יותר סיכויים.״
הסרט, שתיאר טילטוליהם של שני ילדים
מצד אחד לשני במלחמת ויאט־נאם, נפל
באירופה בין שני כיסאות נפרדים. הקומוניסטים
טענו שהוא ימני, מאחר ולא תקף
את ארצות־הברית, ואילו הימניים ראו בו
סרט שמאלי מובהק, מאחר ורק אנשי שמאל
מעזים להציג את מלחמת ויאט־נאם באור
לא־סימפטי.
לא די חכם. אם קוטאר הוא איש המצוי
בפוליטיקה, אם הוא רוצה בכך או
לאו, אחרי בל הסרטים שצילם׳ ניקול ויל־יאמסון
הוא איש המצוי בעיקר במלאכת
המישחק•
״זהו הדבר היחידי שאני יודע לעשות,
הכישרון הקטן והיחיד שלי,״ הוא מצדיק
את עצמו. ויליאמסון מתייחס מאוד ברצינות
לכישרון זה. הוא משחק רק בתפקידים אשר

ב מנ מן ואמ־נזן. -.מגד זזביב
של דבר חסר גם בבימוי וגם בעריכה, אותו קמצוץ של
דמיון שהפן את הרדיפה ב״בוליט״ לסצינה בלתי-נשכחת,
ואף־על-פי־כן ,״בשם החברים״ הוא סרט מהוגן בהחלט:
הוא מבטיח מתח ופעילות, ומספק אותם בכמויות,

אומרים לו אישית משהו, מעדיף לעבוד עם
במאים הנותנים לו הרגשה טובה (״אני חושב
שכאן אני ארגיש טוב מאוד!״) ומוכן
להפתיע בכל מיני דברים שלא מצפים להם.
באנגליה הוא נחשב לאחד השחקנים הגדולים
של התקופה, השבועון טייס ראה
בו את היורש הבלעדי לדורם של גילגוד,
אוליביה וריצ׳ארדסון. אבל דבר זה לא הפריע
לו לצאת לשנתיים שבתון, בהם לא
עשה שום דבר, אלא התרכז בתוך עצמו
והתכונן להמשך העבודה.
מישהו אומר לו כי עם קול עמלק ונעים
כשלו צריך היה לשיר, ויליאמסון משיב
ללא היסוס כי אומנם תקליט ארוך־נגן משלו,
שיכלול גם כמה משיריו של סינטרה,
עומד לצאת בקרוב לשוק.
ושמא מקננת גם בנפשו של ויליאמסון
שאיפה להיות קצת יותר משחקן? אולי לביים?
״לעולם לא. אינני חכם די הצורך
לשם כך. לא אוכל להסביר לאחרים בצורה
מובנת מה אני רוצה מהם. כל מה שאני
יודע הוא להאזין לבמאי, להשתדל להבין
את הוראותיו, ולספק את רצונו, בעזרת
השם.״

תדריך

* * מרכבות האדים

(תכלת, גר
מניה)
— תעודון המנסה להוכיח, בשפה
יבשה ובטיעונים שאינם תמיד משכנעים, כי
ייתכנו חיים מחוץ לכדור־הארץ, אשר השפעתם
ניכרת בתרבות ימינו.
סיפוראחכה (חן, ארצות־הברית)

— אגדה מתוקה־חמוצה על אהבת צעירים
באוניברסיטה אמריקאית. אידיאלי לנשים האוהבות
להזיל דמעות בקולנוע.

כתו שד ראיין

(צפון, ארצות־

הברית) — אהבה על רקע מלחמת־השיחרור
של אירלנד. ארוך מדי, מעייף לעתים, אבל
יש בו צילומים מעולים וכמה סצינות בנויות
היטב.

ירושלים
** א:י אוהכ את אשתי (עד!,
ארצות־הברית) — קומדיה על חיי המשפחה
של רופא אמריקאי המטופל באשה, ילדים
וכמה מאהבות בעת ובעונה אחת. הצגת־ראתה
של אליוט גולד.

* * הנועזים כעורף האוייכ

תל־ אביב
רסיסי חיים

סרט מעניין ויוצא־דופן, עם מישחק מעולה
של ג׳ק ניקולסון.

(סטודיו, ארצות־

הברית) — מסעותיו של אמריקאי משכיל
שאינו מוצא את מקומו בין בני־מינו, ואינו
יכול להשלים עם חיים בין פשוטי־העם.

נון,
ארצות־הברית) — מלחמון שמטרתו
לבדר. אם אפשר להתעלם מן האבסורד שעצם
הריגת אנשים יכולה לשעשע, יש כאן
לא מעט בידור, בזכותם האדיבה של שחקנים
כמו דונלד טאתרלנד וטלי סאבאלס.

דרנו שד צ״ר ׳שדווי׳ צעיר מצריף
בשכונה עוני בתר־אנינ דמדכז ח״ ההברה בוושינגטון
ציירים, סימן למעמד. אם מציגים צייר
בגוגנתיים, סימן שהוא ״עשוי״.

הצייר שלנו
בוושינגטון
*י שיצא יעגקל גינזבור; לארצות

1ו ה לשכונת העוני

יענקל גינזבור; בביקורו האחרון בארץ, ליד
הצריף בו התגורר עם משפחתו במשך שנים
ברחוב לפין בקצה שכונת נווה־צדק שבדרום תל־אביב (תל־אביב הקטנה מלפני דור) .את
הכסף הראשון שהרוויח באמריקה שלח יענקל להוריו, בדי להוציאם מצריף דל זה.

ך ין חנת הטלוויזיה האמריקאית הגו
1דולה אי. בי. סי ,.הפיקה לאחרונה
תוכנית טלוויזיה ארוכה שתשודר בעוד
חודשים מספר. התוכנית עוסקת במהגרים
רוסיים, שהיגרו למערב וזכו שם לתהילה
בתחומי התרבות והאמנות. לצורך התוכנית
זומנו יחד שלושה מהגרים כאלה. כל אחד
סיפר את סיפורו ואת דרכו מרוסיה אל
התהילה במערב ויחד הם גם פיטפטו ברוסית.

אחד מהאישים, עליהם נסבה התוכנית,
ייצג תחום אמנות אחר. ולאדימיר
(לוליטה) נאבוקוב, ייצג את הספרות ;
רודולף נורייב את המחול, ואילו את אמנות
הציור ייצג הצייר הישראלי, יענקל גינזבורג,
בך ה־.26
יענקל, בן לאב יהודי ואם נוצריה, שעלה
לארץ מקאזחסטאן בהיותו בן 12 והתגייר
רק כעבור שנתיים, אינו אולי המפורסם
ביותר בין ציירי ישראל ותמינותיו אינן
מצויות באוספיהם של אספני אמנות ישראלים,
אולם מזה שנתיים הוא אחד הציי־רם
הישראליים הבודדים, הזוכים לא רק
לביקורות נלהבות בעתונות האמריקאית,

^ הברית לחפש את מזלו לפני כשלוש
שנים, הוא היה צייר ישראל־ צעיר, לא
מוכר, שידע בקושי כמה מילים באנגלית.
כיום הוא מתגורר ברובע מפואר בוושינגטון,
מחזיק סטודיו לציור בדמי שכירות
של 400 דולאר לחודש, מבלה את חופשותיו
באיי הבתולה, מחזיק חשבון שמן בבנק,
מהוה אטרקציה בחיי החברה של
וושינגטון.
.,בארץ״ ,הסביר יענקל שהגיע השבוע לחופשה
קצרה ,״אם צייר מצליח מבחינה
כספית, מיד קמים לו מתנגדים הטוענים כי
הציור שלו ממוסחר. באמריקה, אם מישהו
רוצה להיות ציר גדול, הוא מוכרח גם
להיות עשיר. כשהגעתי לאמריקה הייתי
צייר ישראלי. היום אני נחשב שם לצייר

עס פרמינגר כ * ?
קולנוע אוטו פרמינג׳ר, בעת שהאחרון ביקר
בתערוכה של יענקל בגלריה בודלי, בניו־יורק.

י11 נחר

עם סרונס״ם

ואלטר קרונקייט,
הפרשן 1הפוליטי
המפרוסם ביותר בטלוויזיה האמריקאית, בשיחה
עם יענקל בתערוכתו בוושינגטון

אלא שתמונותיו גם נחטפות על ידי אספני
אמנות אמריקאיים.
רק לפני חודשיים הציג יענקל את האחרונה
שבתערוכותיו בגלריה בודלי ב־ניו־יורק.
באותו זמן עצמו נערכה בגלריה
סמוכה, גלריה פרומקין, תערוכתו של
סאלבדור ראלי. ללא כל נסיון להשוות בין
שני הציירים, ומחירי תמונותיהם, הרי בתערוכתו
של דאלי נמכרו כ־״/ס 10 מהתמונות
המוצגות. בתערוכתו של יענקל, שנערכה
בחסותם של הדוכס והדוכסית מבד־פורד,
נמכרו כ־ 750/,מהמוצגים. אחד מציוריו
אף נרכש לתצוגה במוזיאון המפורסם
על שם גוגנהיים, וזהו, כפי שאומרים

עת לצייר

בטרם יצא למצוא את מזלו בארצות־הברית, צייר יענקל בקצב רצח־חני
בסטודיו קטן בדירה שכורה ליד תל־אביב. בין ציור לציור מצא
פנאי להתרענן במעשי קונדס — כמו בציור זה על גופה של דוגמנית עירום ׳פהפיה.

עת רדבו
טון.

ענקל

יענקל גינזבורג, שלא יזע מילה אנגלית בשבא לאמריקה לפני שנתיים,
נושא נאום באנגלית מליצית בפני כינוס של נשות בני־ברית בוושינג־לבצע
תחריט קיר ענק בבית בני־ברית, אשר ייבנה בירושלים בקרוב.

— בלי התוספת, ישראלי׳ .אני שם יוצא־דופן.
קודם כל העובדה שבאתי מקאזחס־מאן
— זה בשבילם כמו אחד שנפל מהירח.
ואחר־בך — הציור שלי. הסגנון המקובל
באמנות באמריקה הוא זה של המאה
ה־ 22 או המאה ה־ .18 אני מצייר את
העכשיו, בסגנון ובחומרים של היום. אני
מתלבט בבעיות של היום ומנסה לפתור
אותן.״
יענקל הוא ללא ספק צייר מוכשר. אולם
גם אילו לא היה צייר והיה עוסק באמנות
אחרת או במקצוע אחר — קרוב לוודאי שהיה
מגיע לאן שהגיע. יש בו כוח נסתר
הדוחף אותו כל הזמן לטפס ולהגיע למע

עד כמה שאפשר בסולם החברתי, ויש
בו הקסם האישי והכשרוך• ליחסי־ציבור
המסייעים לו להגיע לשם.
זמן קצר אחרי שהגיע לאמריקה, תפס
יענקל את עקרון ההצלחה המקובל בחברה
האמריקאית: אם מישהו בעל שם ובעל השפעה
קונה אותך ורוצה אותך, ירוצו אחרים
בעקבותיו. אם מיליונר ידוע קונה כמה
תמונות של צייר כהשקעה כספית לטוזח ארוך,
זוהי ערובה ששאר התמונות ייחטפו.
כי האחרים יאמרו תמיד: אם תמונות אלה
הן עסק טוב לאותו מיליונר, הן עשויות
להיות עסק טוב גם בשבילי.
למזלו של יענקל הוא מצא פטרון בד־

במדינה אוניברסיטאות
ה אוני ב ר סי ט ה — עסק
פרטי של הדובר

ה ׳פי שהוא׳נראה כ
אי ש
יום: איש החברה הוושינגטונית; בן ביתם
של הסינאטווים, חביבם של אילי ההון.

מותו של הנרי קימלמן, מי שהיה סגן
שר־הפנים בממשלוחיהם של קנדי וג׳ונסון,
מולטי־מיליונר, שהוא בעל הקרקעות העיקרי
באיי־הבתולה, ובזכות כספו הוא גם אחד
האנשים בעלי ההשפעה במפלגה הדמוקרטית
האמריקאית. די היה בעובדה שבאחת
התערוכות שנערכו בוושינגטון רכש קימל־מן
זה 12 מתמונותיו של יענקל, כדי להפוך
אותו לאחו הציירים המבוקשים ביותר בחברה
הדיפלומטית של בירת ארצות־הברית.
הוא הפך לידידם של מדינאים, סנאטורים,
אנשי מימשל ופרשנים, הרואים חובה להזמינו
למסיבות שהם עורכים בבתיהם.
בליל הסדר האחרון, למשל, הסב יענקל
לסדר הפסח בחברתם של הסנטור מק־גוברן
(הרץ למועמדות המפלגה הדמוקרטית
לנשיאות) ושחקנית הקולנוע אנג׳י
דיקנסון — שניהם לא־יהודים, שהאזינו בהתעניינות
להסבריו של הגר מקאזחסטן
על פירושה של ההגדה.
ציוריו של יענקל, שזכה להכרה הבינלאומית
הראשונה שלו כשהיה בן ,16 בעת
שזכה למדליית זהב בביאנלה של הצעירים
שנערכה ברומא, תלוים היום באוספיהם של
סנאטורים, שגרירים, אנשי עסקים ואיל־־
הון. כתב עליו, לא מכבר, הסופר היהודי
האמריקאי הרמן (המרד על חקיין) וזק :
״ציור שאתה רוצה לקנות, נראה יפה ויקר
פי שניים, כאשר מופיע עליו עיגול הנייר
האדום המבשר כי מישהו היכר, אותך ורכש
את הציור לפניך.
אם יצחק רבין, השגריר שלנו בוושינג־גטון,
הרי יענקל גינזבורג הוא הצייר שלנו
שם. סיפור הצלחתו הבלתי־רגיל של העולה
החדש, שהתגורר בצריף מט־לנפול
בפרבר תל־אביבי והגיע תוך שנים ספורות,
בכוח מכחולו, לצמרת החברה וההצלחה
בוושינגטון, טרם הסתיים. אפילו בוושינגטון,
הרגילה לצעירים שאפתניים, כותבים עליו
המבקרים והפרשנים :״הוא עוד יגיע רחוק.״

| 1ך | ך 1 1ד ג•״בורג בחברת אש
111ת ו פנינה, אותת נשא
בטקס נישואין אזרחי שהיה בארצות־הברית.

1111

השאלה שהתעוררה, לא היתה הרת־גורל
במיוחד• בתחילת שנת הלימודים הנוכחית,
פירסם איש יחסי־ר,יצבור של אוניברסיטת .
חיפה, מיכאל שילה, הודעה לעיתונות, קבע
בה כי במוסד לומדים 350 סטודנטים ערביים
— יותר מאשר בכל שאר המוסד.ת להשכלה
גבוהה כמדינה גם יחד. נכון אמנם שבחיפה
והגליל מתגוררים יותר אזרחים ערביים
מאשר בכל איזור אחר בישראל, אולם
עובדה זו לא הודגשה באותה הודעה.
לאחרונה, גילו לפתע אחדים מהסטודנטים
הערביים, כי המספר איננו מדוייק, והוא
מסתכם ב־ .280 כתב העולם הזה, שנזקק
למספר המדוייק לצורכי כתבה שבהבנתה
עסק, פנה לשילה, ביקש לגלות מה המספר
הנכון. התשובה, לשאלה הפשוטה, היתד, לגמרי
לא פשוטה.
לא חרם, אבד הדם. לאחר שביקש
יומיים זמן כדי להכין את חלוקת הסטודנטים
הערביים לפי הפקולטות (ועל״ידי כך
להגיע לסך־הכל הנכון) ,בישר שילה לכתב
5״החלטתי לא למסור לך את האינפורמציה
שביקשת. בעיקבות הכתבה הקודמת
שהתפרסמה בעיתון עלינו, על העניין
עם שלטונות הביטחון, החלטתי לא למסור
לכתבי העולם הזה אינפורמציה*.
״האם זה חרם על העולם הזה? האם קיבלת
הוראות כאלה?״
שילה :״לא, זה לא חרם. פשוט החלטתי
בעקבות מה שכתבת בפעם הקודמת על
ר,ש.ב ,.לא למסור יותר אינפורמציה. זאת
לא החלטה של פרופסור אקצין. הוא בחוץ־
לארץ עכשיו.״
הכתב התקשר עם מנכ״ל האוניברסיטה,
אליעזר רפאלי• זה הופתע לשמוע על יוזמת
הדובר שלו, השיב, לאחר בירור :״אין
שום חרם מצד האוניברסיטה על העולם
הזה. אם תתקשר עם שילה, הוא ימסור לך
את האינפורמציה הדר! שה.״
הכתב התקשר .״אני לא מוסר אינפורמציה
להעולם הזה. זה כמובן לא חרם,״ חזר
והשיב שילה.
מה שמשאיר עדיין פתוחה את השאלה:
כמה סטודנטים ערביים ישנם בכל זאת במוסד
הפרטי של הדובר?

׳סו 9ר ־ צלילה׳

טיסו סידרל
סופר צלילה ־־־
אוטומטי, עם
תאריכו!
וכרונוגרף,
אטום למים,
לצלילה עד
100מ/
חזק מאד, אל־חלד,
מחוסן בפני כל זעזוע

רו 169 -

מ שפ ט
נעים לעזור לנעים כשהחליט אפרים נעים 20 תושב לוד,
לצאת בפורים לבילוי בדיסקוטק החיפושיות,
לא ידע שילך לו באותו ערב קלף כזה לא
נורמלי. הוא רק הגיע — וכבר בכניסה
הכיר חתיכה. בתום הערב, הזמין אותה לביתו
— וזו הסכימה. לגבי עובדות אלו,
לפחות. אין כל ספקות. לגבי המשך הסיפור
יש חילוקי דיעות קלים.
?}כדה כזנות. באמצעות עוה״ד איריס
שהרבני, מפרקליטות מח ז־המרכז, טענה
התביעה בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
שעם התחלת היכרותם, מייד לאחר שעברה
לגור אצלו, החלה הנערה יפה סלם** לעבוד
בזנות למען נעים. במשך השבועיים שבהם
גרו יחד, מסרה יפה לנעים כ־ 2.000 לירות.
עד כאן, סיפור התביעה, שהגיע למשטרה
בעיקבות עדותה של יפה.
למה מסרה יפה את העדות נגד נעים?
לדברי יודעי דבר, בגלל שהוריה לא היו
מרוצים כל־כך ממעמדה החדש• אלא, שבינתיים
התחרטה יפה על עדותה. בעדות שמסרה
בבית־המשפט בדלתיים סגורות, הפכה
את עורה, ניסתה לעזור ככל יכולתה ל־נעים
— למרות נוכחותם של הוריה ואחיה,
שלא ניסו להסתיר את איבתם לנאשם.
נעים, מצידו הכחיש בתוקף את אשמת,-
באמצעות עורך־דינו, חיים קאזיס ואילו
יפה, נוכח התקפת הזעם של בני משפחתה,
הסבירה בפשטות :״אבל אני אוהבת אותו,
אז מה פתאום שאני אעיד נגדו?״
מה פתאום, באמת?
* בגיליון 1732 של העולם הזה דחח
על השתלטות שירותי הביטחון על אוניברסיטת
חיפה. בעקבות הפירסוס סערת ה עיתונות
הישראלית במשך חודשים.
** השם מוסווה.

ה 1114

אירזפה עם
1־ קרחאן

־ 3 ללא ב ל הגבלה שלק״מ

קח לך מכונית, שהיא בית-מלון
על גלגלים, עם כל הנוחיות, ועשה
חיים משוגעים בחופשת הקיץ
שלך. ראה את אירופה, טוב יותר
וזול יותר, עם מוטור קרוואן.

ס בי ב בו* הו 11ל 0
1־1־ | 11 ׳7י 1־ 17ד־1־1

2 0ד€״ 3י 811 1ל

5 7 3 5 3

,העולם הזד ,*,שבועוןד, חדעו וו הישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תזרוואר 136־ מען מברקי: עולמפרס • בית״דפום משה שהם
בע״ט, תל־אביב, רח׳ פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״ 6י
העורר הרמשי: אורי אבנרי * המוציא־לאור: העולש הזה מדט•

מאת אור• אבנר•
1<1-17 במאי 1971 ,

בגין אינו
שמח לאיד
ההזדמנות היתר, חגיגית! .ולדה מאיר מסרה הודעה על
משפט לנינגראה והבית כולו רצה להפגין אחדות לאומית
בנושא זה. הוסכם על כן לוותר על ויכוח, להסתפק בהחלטה
משותפת, שתוקרא על־ידי מנחם בגין, ראש הסיעה
האופוזיציונית הגדולה ביותר.
החלטנו להצטרף לאחדות זו, אם כי לא היה קל לנו.
בהחלטה, שנוסחה על־ידי בגין עצמו בעזרת ישראל גלילי,
היו כמה מליצות שלא מצאו כל־כך חן בעינינו. גם לא

החילופים המשעשעים ביותר של קריאות־ביניים אירעו
השבוע בקשר לשאבעס.
טובה סנהדראי העלתה על סדר־היום הצער, בקשר
לעבודות הנעשות בחיפה בשבת לבניית מעברים לרכבת.
הכל הבינו כי העבודה חייבת להיעשות דווקא בשבת, כי
אחרת היו צריכים להפסיק את תנועת־הרכבת בימי חול.
סנהדראי, אשד, שקטה ונמוכת־קומה, היא חברת־כנסת
פופולרית, כי היא מבטאת את השקפותיה הדתיות במתינות,
וכסגנית יושבת־ראש היא מנהלת ישיבות בהגינות. גם
הפעם התנהל הכל על מי מנוחות, עד שקם שר־העבודה
יוסף אלמוגי לענות לה:
שר־העפו־דה אלמוגי: אני מצטער מאד, גברתי
הנכבדה, חברת־הננמת סנהדראי. מה שאת רוצה ממני הוא
— שלא לקיים את החוק, או לשנות את הסטנווס־קוו.
חוק שעות עבודה ומנוחה מביא בחשבון את השיקול הכלכלי
ואת,השיקול הביטחוני. כתוב בו :״או לפגוע פגיעה
רבה בכלכלה, בתהליך עבודה, או בסיפוק הצרכים שהם
לדעת שר העבודה חיוניים לציבור, או לחלק ממנו.״ אם
המחוקק חייב אותי להתחשב...
יצחלן רפאל: לכן צריך לעבוד בשבת ברכבת בחיפה?
אם הרכבת לא תעבוד, יהיה פחות הפסד! אנו יודעים
שכל כמה שהיא עובדת יותר, ההפסד גדול יותר!
שר־־העבודה אלמוגי: אם תמשיך בהגיון זה, אולי
חלק גדול מן המשק יצטרך לא לעבוד, לא רק בשבת.
החוק מחייב את שר־העבודה להביא בחשבון גם את
השיקול הכלכלי. והנה, כאשר צריכים לעשות גשר ויש
להפסיק את תנועת הרכבות מן הצפון לדרוס ל־ 24 שעות,
האם יש בזה שיקול כלכלי או אין בזה שיקול כלכלי?
רפאל: אם הרכבת תשבות עוד יום, תפסיד פחות.

השינאה האישית שרוחשת לי גולדה
מאיר הפכה מזמן להלצה גחוני צמרת
השילטון. די להזכיר את שמי גישיגת
הממשלה, למשל, כדי שגולדה תגיג
כשור מול סמרטוט אדום.
לכן מתכוננים הח״כים תמיד להצגה
משעשעת, כאשר נאלצת גולדה להשיב
על שאילתות שהוגשו על־ידי. השבוע
היו כמה חילופים כאלה, וגולדה הפעילה
את לשונה המחידדת. למשל :

שאילתה מס׳ : 1966
העולם הזה מיום 11.11.70 טוען ששרותי-
ד,בטחון מונעים מינוי בוגרים ערביים לתפקיד
עוזרי־הוראה באוניברסיטה של חיפה.
האם יש אמת בטענה זו?
גולדה מאיר: התשובה שלילית.
(כראש הממשלה אחראית גולדה לשרותי־הבטחון).
אורי
אכנרי (שאלה נוספת) :כבוד
ראש־הממשלה, אין מתיישבת תשובה זו
עם הודעתו של רקטור אוניברסיטת חיפה,
הפרופסור אקצין עצמו, שאמר בפירוש
שהוא מתייעץ עם שדותי־הבטחון לפני מינוי
עוזרי־הוראה ערביים, וכאשר הס פוסלים
את המועמד — הוא פועל על פי
המלצתם?
גולדה מאיר: אני חושבת ששאלה
זו צריכה להיות מופנית לפרופסור אקציך.

שאילתה מם׳ : 2198
בסיפרו של הדיר מיכאל בר־זוהר על
איסר הראל ועלילות שרותי־הבטחון, מביא
הד״ר בר־זוהר מפיו של הממונה־לשעבר על
שרותי־ר,בטחון רמז ברור שהש״ב יזם את
הוצאת השבועון רימון (לפני תריסר
שנים) ,כדי להילחם בשבועון העולם הזה.
האם יש אמת בפירסום הנ״לז
האם מומן השבועון רימון, בצורה מלאה
או חלקית, מתקציב המדינה, בעיקר מתקציב
ראש־ר,ממשלה?
אם כן, בכמה הסתכמו הוצאות המדינה למימון
השבועון רימון, ומאיזה תקציב נלקח
מימון זה?
גולדה ׳מאיר: לשאלה הראשונה: התשובה
שלילית. השאלות האחרות אינן
תופסות.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :האם נו

אורי
אבנרי: אנו תומכים בבל לב בהצעה להעניק
אזרחות מוקדמת לנרדפים, המבקשים לעלות לישראל,
והדבר נמנע מחם בכוח על־ידי מישטר שרירות ורשע.
לבנו עם יהודי ברית־המועצות המופקרים לרדיפה.
לצערנו לא יכולנו להצביע בעד הצעת-חוק זו, באשר
אין היא מגדילה כלל בין נרדף לבין מי שאינו נרדף,
והיא מאפשרת הענקת אזרחות רק למי שמוגדר כיהודי
לפי ההלכה הדתית״אורתודוכסית ובני משפחתו.
היינו מצביעים בהתלהבות למען ההצעה, אילו
נושחה כן :״נרדף שהביע רצונו להשתקע בישראל,
והמזדהח עם מדינת ישראל, שנמנע ממנו הדבר בעל
כורחו — רשאי שר־הפנים להעניק לו, לפי בקשתו,
אזרחות.״

שאבעס נוסע
על גלגלים

״ נחו סמרטוט!•דוס

מצא חן בעינינו שדווקא מנחם בגין יביא את ההחלטה
— כי זה מקל על הסובייטים לטעון שהימין האנטי•
סובייטי הוא המעורר את ־,מסע נגד המשפטים.
אבל העניין עצמו נראה לנו חשוב יותר, ועל כן הצטרפנו
לסיכום זה.
(לפני כן נתקלתי בבגין במיזנון. אמדתי לו :״אני רואה
שהיום אתה מייצג אותי.״ הוא השיב :״אנסח לעשות
זאת בכבוד.״
באותה הזדמנות רמז בגין על פרשת שלום כהן .״אתה
רואה,״ אמר ,״לא קל לנהל מפלגה. ייתר קל לנהל מחתרת.
אני לא שמח לאידך.״
״לא שמחתי לאידך, כאשר היתה לך פרשת שמואל
תמיר,״ השבתי).
י מייד לאחר מכן עלה להצבעה סופית חוק־האזרחות, המאפשר
לממשלה להעניק אזרחות על פי חוק השבות לכל
יהודי בעודו נמצא בחו״ל, לפי שיקול דעת שר־הפנים.
הכוונה היא ליהודי ברית־המועצות ויהודי ערב׳ אך הדבר
אינו נאמר בנוסח החוק.
היתד, לנו התלבטות קשה לגבי ההצבעה על הצעה זו.
בדיון בוועדת המרכז של תנועתנו, הצעתי להצביע בעד
החוק, למרות הסתייגותנו מחוק השבות המבוסס על ההלכה
האורטודוכסית — וזאת כדי להפגין את האחדות
הלאומית בעניין יהודי ברית־המועצות. רוב החברים סברו,
לעומת זאת, שיש להימנע מן ההצבעה, כדי לא לתת גושפנקה
שלנו לחוק־השבות בצורתו הנוכחית.
בהתאם להכרעת הרוב, נמנעתי מהצבעה על חוק זה,
בעוד ששעה קלה לפני זה הצבעתי עם הרוב בעניין משפט
לנינגראד.

כבוד היושב ראש, אולי זו הזדמנות להביע את צערי
על הערת שהערתי בעת הדיון בקריאת הראשונה על
חצעת־חוק זו, כאשר נשללה זכות־הדיבור מחבר־הכנשת
תמיר וממני. בעידנא דריתחא השתמשתי ג מל ה ״קיר-
קט״ לגבי הדיון. אני סבור שביטוי זה אין מקומו
בכנסת, ואני מצטער עליו.

בע מתשובת כבוד ראש־הממשלה כי דבריו
של ח״כ הראל אינם תואמים את האמת?
גולדה מאיר: אני עונה על שאלות
בתשובות שלי. ח״כ אבנרי, אם יש לו
שאלות לאנשים אחרים — אני לא הכתובת.

בשיש לגולדה הזדמנות לשפוך קיתון
של לעג וקלס, היא עושה זאת בהנאה.
די לה בטעות־דפוס, כדי לעשות זאת:

גולדה מאיר: שר־התחבורד, יצא לצרפת
בענייני משרדו. לצערנו לא חל שיפור
מהותי ביחסים (בין צרפת וישראל).
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :כבוד
ראש־הממשלה, האם יש לשר התקשורת
והתחבורה מעמד מייוחד כלשהו לגבי יחסי

שאילתה מם׳ : 2378

השבועון טייס מיום 21.2.71 טוען כי
ממשלת ישראל החליטה להחזיר חלקים ניכרים
של השטחים המוחזקים למדינות־ערב,
תמורת שלום. עוד מוסיף השבועון, כי
ועדה עליונה עוסקת עתה בישראל בהתוויית
מפת הגבולות המוצעים. האם יש אמת
בפירסום זה?
גולדה מאיר (בהנאה בולטת) :השואל
התייחס לגליון השבועון טייס מיום
.21.2.21 בתאריך זה לא הופיע כל גליון
טייס( .הפסקה דרמטית).
יש גליון מיום ,22.2.71 אך הידיעה המוזכרת
בשאילתה איננה מופיעה בו( .עוד
הפסקה דרמטית).
לעומת זאת מופיעה ידיעה מעין זו ב־גליון
ט״ם — 1.3.71 והיא איננה נכונה.
ההנאה חגלוייה של ראש־חממשלה
גרמה לרעמי-צחוק בבית, כמו חוכמה
טובה של המורה. גם אני צחקתי.

אורי אכנרי (שאלה נוספת) :אחרי
גמר ההנאה, הייתי רוצה לשאול: האם רוצה
הגברת ראש־הממשלה לומר שבכלל אין בממשלה
כיום שום צוות המכין אפילו תוכניות,
בגדר תיכנון בלבד, של הגבולות העתידים?
הפעם
נאלצה גולדה ל ה תח מק בשי טה
הגלוייה ביותר:

גולדה מאיר: זו לא שאלה נוספת.
יתכבד חבר־הכנסת אבנרי, אם הוא רוצה,
לשאול שאילתה מייוחדת.
מה עושה ראש־הממשלה כשהיא צרי בה
לבחור כין שני אנשים שהיא שו נאת
ן למשל: ביני ובין שמעון פרס ן
הגשתי שאילתה, וביקשתי לדעת מה
דעת ראש־הממשלה על הצהרת שמעון
פרס, מלפני חמשה חודשים, בשובו מ פאריז,
שיש שיפור ביחסי ישראל וצרפת.

ישראל־צדפת, שבעיקבותיו הוא מודיע •מדי
פעם בפעם הודעות על יחסים אלה7
גולדה מאיר: שר התחבורה והתקשורוז,
כמו לכל שר אחר, נוסף לעניין המיוחד
שיש לו במשרדו, הוא חבר־ממשלה,
וכל עניין הנוגע לממשלה ולמדינה, הוא
מתעניין בו( .הפסקה) .לא לו ולא לשום
שר אחר, מחוץ לשר־החוץ, אין שוס מעמד
מייוחד בענייני חוץ. אבל לכל חבר ממשלה
יש מעמד של התעניינות בכל שאלה.
משום־מה פורסמה דווקא תשובה זו
בהרחבה בעולם, והופיעה בעמודים הרא שונים
של עתונים אמריקאיים.
רק לגבי שאלה אחת התפתח ויכוח,
שיש לו משמעות לאומית ובינלאומית.

שאילתה מס׳ : 2539

לאחרונה מרבים שרי הממשלה ודובריד,
להשתמש במונח ״גבול בטחון.״
אבקש לדעת:
( )1האם קיימת הגדרה מוסכמת למונח
זהז
( )2אם קיימת הגדרה כנ״ל — מה היא?
גולדה מאיר: לשאלות 1ו־ :2אין
זה מסוג הדברים לגביהם יכולה להיות הגדרה
משפטית מדוייקת.
בהזדמנויות שונות הבהירו חברי־ממשלה
מה כוונתנו, כשאנו מדברים על גבולות
בטוחים וברי־הגנה.
בראיון שנתתי לגלי צה״ל אמרתי בין
השאר• :כאשר אנחנו מדברים על גבולות
בטוחים, הדבר דרוש לא רק בכדי שנוכל
להגן על עצמנו בקלות יותר גדולה, אלא
שהגבולות הטובים יותר ימנעו מלחמות.
אורי אהנרי (שאלה נוטפת) :כבוד
ראש־תממשלה, נדמה לי שזו נקודה חשובח.
ראש הממשלה הקודם, מר לוי אשכול המנוח,
הצהיר פעם מעל במת הכנסת, שיש
הבדל בין ״גבולות בטחון לבין גבולות
הריבונות. כלומר ,״גבול בטחון״ יכול להיות
מעבר לגבול הריבונות.
האם הממשלה הנוכחית מבחינה עדיין בין
״גבולות בטחון״ לבין ״גבולות בטוחים?״
גולדה מאיר: כאשר הממשלה תדון,
תקבע ותחליט על נבולות, אי־אפשר לדעת
מראש מה ואיך היא תחלים באותו זמן,
ואם היא תבחין בין גבולוודבטחון לגבולות
מדיניים, או לא.
כעבור כמה דקות חקרתי את שר-
החוץ בעניין זה, בקשר עם רעיון ״הח כרת״
שארם־אל-שייך. תחת לחץ השא לות
שלי, של שמואל תמיר ושל ח״כים
אחרים, הודה אבן כי החכרה כזאת
באה בחשבון.
כך נקבע בפירוש, בדברי הכנסת, כי
״גבולות הביטחון״ שמדברים עליהם כה
הרבה אינם צריכים להיות, דווקא,
גבולותיה המדיניים של המדינה —
ושיש אפשרות לסידורים שונים כדי להשיג
ביטחון בלי סיפוח.
דווקא נקודה חשובה זו הועלתה
בעיתונות הישראלית והבינלאומית. אני
מקווה שתגיע בבל זאת, לקאהיר.

או רי אכנ רי: נסגור את הרבבה בכלל, ונרמיח הרבה.
יצחקרפאל: אין בזה כל שיקול. השבת עדיפה.
ש ו ״ העבודהאל מו גי: האם אתה חושב שבדרך זו
נוכל להתווכח? חברת הכנסת סנהדראי אמרה מה שרצתה.
אם לא אמרה כל מה שאתה רוצה אין זו אשמתי.
יצחקרפאלנ הצרה, שהיא יכולה לומר, ואתה עושה.
ש ר ־ העכדדהאלמוגי: זו לא הצרה היחידה.
יצחקרפאל: בתשובות לשאילתות אמרו השר ס
שעושים עבודות כאלה במוצאי־שבת.
או רי אכנרי: ואתה האמנת להם?!
יצחקרפאל: אני מאמין

אפשר היה לחשוב כי אחרי חילופים כאלה, יציע שר
העבודה להסיר את העניין מסדר־היום. אבל המפד״ל יושבת
בקואליצי-ה, ואי־אפשר. השר הציע להעכיר העניין לוועדה.
קפצתי ממקומי והצעתי להסיי את ההצעה מסדר־היום:
או רי אבנ רי אם יש בכלל שערוריה לגבי הרכבת,
הרי זאת אי־הפעלת הרכבת בשבתות. שערוריה זו נמשכת
כבר 23 שנה.
רכבת ישראל היא היחידה בעולם שאינה פועלת במשך
שבעה ימים בשבוע. אם חבר־הכנסת רפאל מזכיר כאן
שהרכבת מפסידה כסף, ומציע להפסיק את פעולתה עוד
מיספר ימים, הרי ההגיון הכלכל אומר בדיוק את ההיפך:
תן לה לפעול שבעה ימים בשבוע, כמו כל רכבת בעולם,
ותראה שההפסדים ייעלמו או יקטנו. וזה אמור לא רק לגבי
הרכבת אלא גם לגבי חברת אל־על.
טו בהסנהדראי: אתה מרצה פה על כלכלה?
או רי אכנרי: חברת־הכנסת סנהדראי, זה חוק־יסוד
כלכלי, שאם מפעילים את הכלים הפעלה מלאה ומנצלים
אותם ניצולת מירבית, קטנות ההוצאות ועולה הריווחיות.
זה חוק שאפילו התורה אינה יכולה להתנגד לו.
אילו חברת אל־על היתה חופשית להפעיל את כליה
בגלוי שבעה ימים בשבוע, הרי היא היתה יותר ריווחית
מכפי שהיא, ואני מצטער שהיא נאלצת לעשות זאת בגניבה.
מנחםפ רו ש: אילו היית בוחר את גרמניה כמולדת
המתאימה לך, לא היית צריך לסבול!
היו ״ רמרד כי כיכי: הערה זו מיותרת בהחלט.
או רי אבנ רי: אני חושב שההערה היא בטעם רע,
ועל כן היא מתאימה לחבר־הכנסת פרוש.
עדיין לא קם הגאון, הגדול בתורה, בבית הזה ומחוצה
לו, שהצליח לשכנע אותי כ• הקדוש־ברוך־הוא מעדיף
מכוניות־פאר פרטיות, או מוניות יקרות, על פני אוטובוסים
ורכבות. מדוע מותר למונית לנסוע בשבת ולאוטובוס
אסור? מדוע מותר לקדילאק השייך לאדם פרטי, ואסור
לאוטובוס המסיע רבים? זה הגיון שאינו כתוב בתורה.
אני בעד החופש לא לעבוד בשבת, למי שמצפונו אינו
נותן לו לעבוד ביום זה. הייתי מתקומם נגד כל אפשרות
שאדם לא יתקבל לעבודה, או ייזרק מהעבודה, מפני שאינו
עובד בשבת, כשמצפונו מצווה עליו שלא לעבוד בשבת.
אני בעד החופש לנסוע בשבת באוטובוס וברכבת.
אני מתנגד לשלילת החופש הזה ממי שרוצה לנסוע
בשבת. מי שרוצה לנצל את יום־החופש לפי השקפתו שלו,
צריך שתהיה לו האפשרות לעשות זאת.
הסוף? כפי שהיה צפוי.
הייתי חבר־הכנסת היחידי שהצביע בעד הסרת ההצעה
מסדר־היום. כל שאר הנוכחים פעלו לפי הקנוניה הקואליציונית,
העבירו את העניין לוועדה.

שמואל תמיר: האם רע לדון בזה, גבירתי? האם
צריך רק לדון בחוקים, ולא לגעת בבעיות עצמן? האם
זה אסור? האם זה לא טוב?

תורי לנאום בא מייד אחרי תמיר. למרות שהיה
לי מה להגיד על הצעת־החוק, פתחתי בתשובה לתמיר:

אורי אכנרי: אין אני מבקר בקמפוס רק פעם אחת
הסטודנט״ ,ולכן אינני שותף להתרגשות
בשנה, ב״יום
הפאתטית שאחזה בחבר־הכנסת שמואל תמיר, כאשר נשא
רגליו אל המקום הנורא ההוא, הקמפוס הירושלמי —
מקום שיש בו ״תבוסנים, מעוותים, חולנים, סמים, מין
סוטה״ ועוד דברים כאלה נוראים; מקום שיש בו נוער
שאין לו ״לא אל, לא מלך, לא גיבור.״
חבר־הכנסת תמיר, אין שם האל שלך, ולא המלך שלך,
ולא הגיבור שלך. אבל אני יכול להרגיע אותך, ולהבטיח
לך שזה נוער שיש לו ערכים, גם אם אתה חולק על
הערכים שלהם.
זהו נוער מצויץ, המבטא אי־שביעות־רצון עמוקה וחיובית
מאידיאולוגיות שאבד עליהן הכלח. דווקא אתה, ששרת
פעם ״כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש, למען ההוד
הנסתר״ * היית צריך לברך על חוסר השקט, חוסר המנוחה,
חוסר ההשלמה, החיפוש אחרי החדש, הצודק, המציינים
כיום פלגים רבים בנוער, ביניהם פלגים שאני פוסל אותם,
שאני חולק עליהם והתוקפים אותי יותר משהם תוקפים
אותך, שאיתם עומדים חברי ואני במאבק יום־יומי של
שיכנוע. אוזננו כרויה לדעותיהם. על־ידי פסילה טוטלית
של הנוער הזה לא נשיג שום דבר.
אנו צריכים להבין מה מתרחש בלבו של הנוער, להתמודד
אתו, עם רעיונותיו, עם מאווייו לשלום, לצדק רב יותר,
וזה אמור גם לגבי הפנתרים השחורים.
אינני פוסל את הפנתרים השחורים. אני חושב שביסודה
זוהי תופעיה חיובית. אני סבור שהם עשו לנו שירות
גדול בכך שהיפנו את תשומת־לבנו, בעוד מועד, לחומר־נפץ
עצום המצטבר במקום מסויים.
המעניין הוא
ירושלים הקרב
כנסת, כלל לא
דעתי גם לאור

שבאותו רגע ממש התחולל ברחובות
בין המישטרה והפנתריס — ואנו, בידענו
על כן. אולם לא שיניתי את
מאורעות עגומים אלה.

חייב השבוע

תבוסנים, סוטי־מין,
סוכנים זרים ועוד
מה לא עושים כדי להכניס קצת חיים לוויכוח
משעמם? בייחוד כשאין מה להגיד על הנושא עצמו?
הנושא חיה תיקון לחוק־הנוער, הדן בנקודה פור־מלית:
אי־חבאת נערים כעדים לבית־המשפט, במיקרים
מסויימים, כשזה יכול להזיק להם. חוק טוב של
שר״הסעד, וכולם בעד.
באותו יום התקיים בירושלים ״יום הסטודנט״,
וכמה מאיתנו הוזמנו להשתתף בוויכוח בקאמפוס
הסמוך לכנסת. לצערי לא יכולתי להיענות להזמנה,
כי חייתי עסוק. אבל שמואל תמיר נענה — והוא
חזר משם ישר לכנסת, נרעש ונרגש כולו.

ש מו אלת מי ר: בשובי עכשיו מאולם נייז של האי־ניברסיטה
העברית, מקום שעשיתי כשעתיים עם כמה
מאות סטודנטים אשר דנו בבעיות של חופש־אזרח, חרויווד
אזרח, מישטר במדינה, שלום ומלחמה וכיוצא באלה, אינני
יכול להשתחרר מתחושה מעיקה מאד של פער יסודי ועמוק
בין כל אותו ציבור סטודנטים שראיתי — על גווניו
השונים — לבין הבית הזה כולו, מגח״ל ועד מס׳׳ם —
פער שחייב לעורר דאגה בראש וראשונה בבית הזה.
...הדבר היסודי המדאיג אותי הוא, ששם, לא בכל
הציבור אבל בחלק נכבד ממנו, מאיימת לרחף אותה
מימרה של :״לא אל, לא מלך, לא גיבור,״ לא אלוהות,
לא מלכות, לא גבורה משום סוג — הפקר.
מישהו העז לקום שם ולומר: אם הברירה היא בין
איזו שהיא מסגרת לבין הצדק — אנרכיה.
מה הם מציעים? אין להם מה להציע, אבל קודם כל
שהכל יתפורר. נשמע שם קול ענות של צווחנות, צירוף
של תבוסנים, חולנים, סמים, סוכנים זרים.
אברהםעופר: האס זוהי באמת דמות הנוער?
ש מו אלת מי ר: לא אמרתי שזהו כל הנוער; אמרתי
שנשמעו קולות צווחניים.
אברהם עו פ ר: אתה מדבר על הנוער; אתה הרי בא
מהקמפוס.
ש מו אלת מי ר: אני מציע לכולנו כאן לא ללכת
במישורים מפלגתיים.
חיי קהג רו ס מן: מה זה שייך לחוק הזה?

עבר ־אר־ שיו וגעבי

איר להיגמל מעישון לעבד־אל־עזיז זועבי יש בעיות. הוא מעשן 27 סיגריות
ביום.
־ מדוע זו בעייה? כי זה עתה נתמנה לסגן שר־הבריאות.
ושר־הבריאות, חבר־מפלגתו ויקטור שם־טוב, הודיע בפומבי
שהפסיק לעשן ברגע שנתמנה לשר. משרד־הבריאות אפילו
הוציא הוראה האוסרת על רופאים לעשן בישיבות.
מילא, זוהי דאגתו. לנו מותר לשמוח על עצם מינוי
סגן־שר ערבי.
העליתי דרישה למינוי כזה בעמודי העולם הזה עוד
לפני 15 שנים ומעלה. הצעתי להוכיח לעולם שזוהי מדינה
פלוראליסטית, שייתכן שיתוף־פעולה עברי־ערבי, שזהו גשר
לשלום במרחב כולו. הצעתי למנות שרים, או לפחות סגני-
שרים ערביים, להכניס ערבים לבית־המשפט העליון ולנבחרת
הלאומית לכדורגל, לשרות הדיפלומטי ולמשלחת
באו״ם.
ביומי הראשון בכנסת הצעתי, בנאומי הראשון, לבחור
ערבי כיו״ר הכנסת. הייתי מוכן להסתפק גם בסגן יו״ר
ערבי. דרישה זו נתמלאה כעבור ארבע• שנים כאשר
הימנון בית״ר, פרי עיטו של זאב ז׳בוטינסקי.

נתמנה בן־דודו של עבד־אל־עזיז, סייף־אל־דין, לסגן היו״ר.
מדוע אין סגנים ערבים לשר־הדתות, לשר־החקלאות,
לשר־הסעד, לשר־העבודה — שכולם מטפלים באופן
רצוף בציבור ערביי ישראל?
אילו נתמלאה דרישה זו לפני תריסר שנים, היה זה יכול
להועיל. כיום אני מסופק. זה מעט מדי, והרבה מאוחר
מדי. לא תהיה לזה עוד השפעה רבה על ריקמת היחסים
בין יהודים וערבים במדינה.
עבד־אל־עזיז עצמו הוא במצב טראגי — ערבי בעיני
היהודים, יהודי בעיני ערבים רבים. העובדה שנשא אשה
יהודיה (בנישואין אזרחיים) ,לא שיפרה את תדמיתו בעיני
בני־עמו. מה גם שהוא מבלה רק חלק קטן מזמנו בעירו,
נצרת, מרכזם של הזועבים — משפחה שבניה הם כיום
שרים וסגני־שרים בחצי תריסר מדינות מרחביות.
זועבי לא הרבה לדבר בכנסת, וחוששני שאין לו השפעה
רבה במפלגתו, מפ״ם.
אימרתו שהתפרסמה מאד, היא :״הטרגדיה שלי היא שיש
מלחמה בין העם שלי ובין המדינה שלי.״
אבל את הבעייה הזאת קשה לפתור — אם כי זה יותר
קל, אולי, מלהיגמל מעישון 27 סיגריות ביום.

י״ש שפירא
רוגז(בצד?!)
שר־המשפטים מהיר להתרגז. זוהי אחת מתכונותיו הבולטות
ביותר.
(כך, למשל, הרגזתי אותו לפני שנה בוזיכוח על
החוק ״מיהו יהודי״ — ומאז אין הוא אומר לי שלום).
אבל כשאינו מתרגז, וכשאינו עוסק בפוליטיקה מפלגתית
ובעסקים עם הדתיים, הוא דווקא שר־משפטים טוב. הוא
מגיש לכנסת הצעות־חוק ליברליות בנושאים שונים.
השבוע הגיש הצעת־חוק חיובית מאוד: שהמדינה תשלם
לנשים גרושות את המזונות המגיעים להם מבעליהן. המדינה
עצמה תגבה לאחר מכן את המזונות מן הבעלים.
בח־יכוח השתתפו שבעה נואמים. כשקם שר־המשפטים
להשיב, הוא התרגז, והפעם דווקא בצדק:
יעקב שמשון שפירא רצוני לספר לחברי־הכנסת
— והייתי מאד שמח אילו בדיון, בנושא כזה, היו כמה
חברי־כנסת מטריחים את עצמם להיות נוכחים...
באותו רגע נכחו במליאה מלבד השר, יו״ר הישיבה (זר)
ואני 13 ,חברי־כנסת. אולי כדאי להנציח את שמותיהם:
מהמ? 5ר ך: זועבי, ארבלי, כרמל, מועדי, ארזי, בן־
פורת, גרוסמן, הרמן. מגח״ל: אף לא אחד. מהמפד׳׳ד :
סנהדראי. מל״ע: האוזנר, אליעד, גולן. מע״מ: שובל.
מאגו״י, פא׳׳י, רק״ח ומק״י: אף לא אחד.
מבין שבעת המשתתפים בוויכוח, נעדרו שניים: אברמיב
ונסים.

לגופו של עניין, תמכתי כמובן בהצעת־החוק והצבעתי
בעדה. כמו כימעט כל שאר הנואמים, הצעתי שלא תהיה
תיקרה לגובה המזונות שתשלם המדינה, אלא התשלום
יהיה לפי החלטת בית־המפשט.
הוספתי רק נקודה אחת, שהיתה אולי חדשה:
אולי אבנרי אני חושב שבהצעת־חוק זו גלום גם
רעיון פסיכולוגי נכון.
לא פעם משתרבב בענייני מזונות כל מיטען הרגשות,
שהצטבר בין הבעל והאשה העוברים את המשבר המכאיב
של גירושין. לא פעם מעכבים בעלים תשלום מזונות
כדי להתנקם בנשותיהם.
כאשר המדינה באה עכשיו וחוצצת בין שני השותפים־
לשעבר לנשואין, הרי יש בכן ברכה גס מבחינה נפשית
וריגשית. יותר קל לבעל לשלם את המזונות למדינה, מאשר
לאשתו־לשעבר. יותר קל לאשה לתבוע את הכסף מן
המדינה, מאשר מן הבעל־לשעבר.
טו בהסנהדראי: יותר קל למוסד מאשר לאשה לתבוע
את הכסף.
אורי אבנרי: בהחלט. מבחינה זו, אנו מברכים על
הצעת־החוק בכל לב.

ברית־מילה,
בבקשה !
האם עוסקת המדינה בברית״מילהי
שאלה מעניינת. העלה אותה הד״ר ג׳ורג׳ טמרין,
ובעניין זה הגשתי את השאילתה הבאה:

במחקרו של הפסיכולוג ד״ר ג. ר .טמרץ (״היסודות
והצורות של התיאוקרטיה הישראלית״) טוען החוקר כי
במוסדות עליית־הנוער קיימת הוראה סודית; לפיה כל ילד
המגיע למוסד כנ״ל ואשר לא נימול, יש להוציאו מהמוסד
תוך שנה מיום שהוכנס אליו; אם לא מלו אותו בינתיים.
הוראה זו הוצאה בשנת , 1967 שעה שהיתר, עלייה גדולה
מפולין.
אבקש לדעת:
( )1אם קיומה של הוראה כנ״ל, או הוראה בדומה
לה, ידועה לאנשי המשרד לקליטת העלייה?
( )2האם מופעלות כיום הוראה כנ״ל, או הוראה אחרת
בדומה לה, במוסדות עליית הנוער, אליהם מפנה המשרד
לקליטת העלייה?
שר־הקליטה נתן פלד ( :א) לפי מיטב ידיעתי, לא
קיימת הוראה כפי שנשאלה על־ידי חבר־הכנסת אורי
אבנרי.
(ב) ילדים המגיעים לעליית הנוער ולא נמולו, והם
מבקשים לעבור את הטקס הזה — ניחנת להם כל העזרה
לכך.

ז1ו!ו)1

0*1חוה

בעולם

1760

(המשך מעמוד )31
הפעולה ההיסטורי, שהחל זה עתה, באולם
בית־המשפט — יימשך.
למחרת, הגדיר הניו־יורק־טיימס את מה
שאירע בברוקלין כ״הפתעה,״ הזהיר את הליגה
להגנה יהודית כי לא תצמח לה תועלת
משיתוף־הפעולה החדש. כזאת היתה
גם תגובתם של יהודי ארצות־הברית, ושל
עשרות מיליונים אזרחים לא־יהודיים: הפתעה
מוחלטת, מהולה בחרדה.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1760׳׳
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן .

מאונך :

)1אשת המת )5 .יופי )7 .מלאכת מחשבת
)11 .כורח פנימי )12 .מעמקים)15 .
גדוש )16 .התקוממות )18 .תואר אצולה
)19 הקצה החד )21 .מין פרח )23 .זהב.
)24 גועל )26 .מחזאי אירופי, מחבר ״ממלא
המקום״ )29 .בחרו במושל )31 .כחוש.
)32 מליצה )35 .מחבר ״חדוה ואני״)36 .
מכינויי אלוהים )37 .מילת שלילה)39 .
קריאת כאב )40 .קוסם )42 .מרח בשמן.
)43 עונש המופעל רק במקרה של עבירה
חוזרת )45 .חבוט )46 .מילת גוף, יחיד.
)47 תבלין מזרחי )49 .פטפוט )51 .פשתן.
)53 בער כאש )55 .המין הגרוע מאיזה
שהוא דבר )58 .מלא תחבולות )61 .ארמון.
)62 חיק )64 .מדינה אסיאתית )65 .מאה
ברכות(ר״ת) )66 .פרוצדורה )68 .מקום אחר
(ר״ת) )70 .בליטה )72 .חיה הישנה כל
החורף )74 .מהר )75 .תבונת כבד הפה.
)76 מקום גבוה )77 .שייך לרבים.

)1מים שהתחממו )2 .עושים אותו מקמח•
)3אבן בית־הבד שמשברים בעזרתה
זיתים )4 .מילת גוף לרבים )5 .מעונות
השנה )6 .עקום, לא ישר )7 .ירחון ישראלי
)8 .דרך ארץ )9 .הרך הנולד)10 .
חדר קטן )13 .סמל האיטיות )17 .השלך,
הטל )19 .אתיופיה )20 .מחצית היום)22 .
מסולם התוים )24 .צר, אויב )25 .ספר
חוקים ותקנות )27 .אגרטל )28 .כלל התינוקות
)29 .שקט )30 .עילג )33 .טובת
פרגוד )37 .קצה )38 .יצוק,
הנאה)34 .
שפוך יין )40 .ספור )41 .הוצא לחופשי.
)44 משחק האהבה )48 .כתם אדום בגוף,
פריחה בגוף )49 .נטה הצידה )50 .עם)51 .
קבוצה סגורה )52 .הגע בעצמך (ר״ת))53 .
צופן )54 .נושם )56 .מאבני הריחיים)57 .
מנעול פאטנטי )59 .התו השני )62 .קיר
מגן )63 .חיור )65 .אופי, טמפרמנט)66 .
כלי מאור )67 .קסמים, כישוף )69 .מכשף.
העינב )72 .ממלא מקום)73 .
)71 קליפת
מילת גוף לרבים )74 .חס וחלילה (ר״ת).

התקפה כהגנה. יוסף(״ג׳ו״) קולומ־בו,
נשיא הליגה האמריקאית־איטלקית להגנת
זכויות האדם, הורשע בעבר בעדות־שקר
בפני בית־משפט אמריקאי, הואשם על־ידי
חבר־מושבעים בניהול רשת־הימורים, ועומד
עתה לדין באשגזת זיוף הצהרות מס־הכנסה,
קשר להונות את הממשלה ועבירות אח
רות. את הליגה שלו הקים קולומבו אחרי
שהורשע, כשהחליט מן הסתם כי ההתקפו,
היא ההגנה הטובה בי, תר. הליגה של קו-
לומבו עוסקת במרץ בהחרמת חברות סרטים
המפיצות סרטים על המאפיה, איומים
על בתי־דפוס המדפיסים ספרים על המאפיה,
ופעולות ציבוריות דומות אחרות. פרנק
סינטרה, למשל, שתולדות חייו דומות לאל!
של ג׳וני פונטאנה, אחת הדמויות המרי־זיות
בספר הסנדק, סיפורה של המאפיה
האמריקאית — הוא אחד מפעיליה ותומכיה
של הליגה של קולומבו.
יהודים כפשע. עתה, הודיע קולומבו,
החליטה הליגה של. להצטרף לפעולותיה של
הליגה האחות — זו של הרב כהנא. מה
שהזכיר לרבים, כי היהודים היו מאז ומעולם
דמויות פעילות בזירת הפשע המאורגן
(ספר סנסציוני שהופיע השבוע (לנסקי)
מספר על שיתוף הפעולה היהודי־איטלקי בהרחבה).
שיתוף
הפעולה, החל בתפים וחצוצרות:
כשנעצר כהנא, הועמד לדין פלילי באשמת

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״חשבץ 1760׳׳ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — 2.6.1971
נין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

ליגאי כהנא
— מי ידידך
כשאני נאשם.״ לציבור היהודי האמריקאי,
היתה זו הצהרה מדאיגה.
לצד התגובות, היתד, גם שתיקה — מעניינת
לא פחות. בישראל, ובשגרירות ב־וואשינגטון
— שני מוקדי־תגובה בקשר
לכל עניין יהודי בעולם — נשמרה דממה
מוחלטת.
היתה זו דממה מוזרה.

חגיפו ת מטוסים
מי אמיש אסו ר
לירו ת ב תיד מ טו ס 7

ליגאי קולומבו

חשבץ 1760

וחומרי־חבלה מסוגים שהספק העיקרי שלהם
לדברי האפ.ב.אי ,.הוא ראש המשפחה החשובה
ביותר של המאפיה באיזור ניו־יורק.
אין כל ספק, כי לא רק טובתם של
יהודי ברית־המ עצות הדריכה את מנוחתו
של ג׳ו קולומבו, כשמיהר אל בית־המשפט
על מנת לשחרר בערבות את ידידו, מאיר
כהנא.
תגובות ן— ושתיקות. איך מסבירים
שני הידידים החדשים את ידידותם? ג׳ו
קולומבו הצהיר, במסיבת עיתונאים, כי
הוא ״ישתף פעולה עם כל אירגון אמריקאי
שהשלטונות משתדלים להצר את צעדיו
בניגוד לחוקה האמריקאית ולעקרונות החופש.״
כהנא אמר :״אינני עוסק בבדיקה
פילוסופית של כל מי שמשתף איתי פעולה,

אמור לי —
רכישת פצצות, מכונות ירייה וכלי־נשק
אחרים האסורים בהחזקה על־פי החוק האמריקאי,
מיהרו קולומבו ופרקליטו —
יהודי בשם ברי זלוטניק — לבית־המשפט
בברוקלין, כשזל.טניק מתיישב מיד אל שולחן
הפרקליטים, מקבל לידיו את ההגנה על
לקוחו החדש, מנהיג הליגה להגנה הרב
מאיר כהנא.
כהנא שוחרר בערבות של 25 אלף דולר.
קולומבו הכחיש כי הוא זה שהפקיד את
סכום הערבות, אך הוא וגם כהנא סירבו
לומר מי בכל זאת שילם את הכסף —
לאחר שכהנא התקשה הפעם לשלמו. ה,א
משוחרר כבר בארבע ערבויות אחרות על
עבירות שונות, שבחלקן הורשע, וממתין
לעירעורים ודיונים אחרים בשלבים שונים
של בתי־המשפט האמריקאיים.
מליגה לליגה כאהכה. מומחים בזירת
הפשע המאורגן באמריקה לא היי
מופתעים כלל ממה שאירע בבית־המשפט
של ברוקלין, ומהצהרות האחווה של הליגה
היהודית האיטלקית.
כהנא הועמד לוין באשמת רכישת נשק

חטיפות מטוסים הפכו לעסק משגשג —
קודם בארצות־הברית, בכיוון לקובה, ואחר
בבירות אירופה, בכיוון לזרקה וכדומה —
מסיבה אחת ויחידה: החשש לשלומם של
הנוסעים. הפחד, שקליע מיקרי מאקדחו של
חוטף יביא לפיצוץ המטוס, שיתק קברניטים,
דיילים ואנשי־ביטחון, שבדרך־כלל אינם
נבהלים מאקדח.
עתה הושמעה הדעה כי היה זה פחד־שווא,
וחטיפות המטוסים, רובן ככולם, הצליחו
בגלל בלוף.
חור מצחיק .״הטענה, שכדור החודר
דרך קיר המטוס יגרום להתפוצצות, בגלל
איבוד הלחץ במטוס — איננה אלא אגדה,״
קבע לאחרונה ויליאם נאש, קברניט של
חברת התעופה האמריקאית פאן אמריקן.
״האמת היא — שכדור לא יגרום לשום
התפוצצות, משום שהוא לא יגרום לשום
איבוד לחץ.״
הסברו של הקברניט: החור הזעיר של
קליע אינו מסוגל לפגום במערכת־הויסות
האוטומאטית של הלחץ במטוס. לחץ־האויר
במטוס מיוצר על־ידי שאיבת אוויר מבחוץ,
דחיסתו בלחץ לתוך המטוס, ופליטת עודף
הלחץ. כל זה יעשה במחזוריות אוטומאטית.
המשאבה, המספקת לחץ למטוס־ענק, מסוגלת
בקלות להתגבר על החור המג חך שיגרום
קליע, או כמה קליעים. המשאבה פשוט תזרים
קצת יותר אוויר לפנים המטוס, תתגבר
בכך על התקלה הזעירה.
ללכת על המים. אשר לטענה האחרת
שהושמעה על־ידי המומחים הגדולים למיניהם,
לפיה חור קליע בדופן המטוס יגרום
לקריעת הדופן, כתוצאה מהבדלי הלחצים
בין פנים וחוץ המטוס, השיב נאש :״אם
מטום־סילון היה בנוי בצורה כל כך עלובה,
שחור כזה היה גורם לקריעת הדופן בו —
הייתי מעדיף לחצות את האוקיאנוס ברגל.״
העולם הזה 1760

קנה עכשיו
מזגן אויר ״אסקור״״
עתה בר א שי ת ה קיץ ־ הזמן הנוח ביו תר
לקנות מזגן אויר ״אמקור״.
למה לד להצגוער באמצע הקיין על שלאהקדמתבק ניי ת ו? הז מן נ בר עכ שיו אתה מו מ חה שלנו ליעוע לל א
התחייבות. ותהנהמ שרות נו ח ומהיר של ר א שי ת ה עונ ה. מזגן אויר ״ אמקור ־ זכה ה שנ ה בתואר ״המוצר הנ בחר .אות
הוא שהציבור מעריך א ת פעולתו ה שקגזה והי עילה, עיצובו הנ א ה, ה מו מחיות והידע ש הו ש קעו ביצורו.
לבחיר תך, דג מי ם חד שי ם ומ שוכללים.

המפ>צ>כן מיקנ**ויסוחרים מור שי ם.

יתרוז חשוב -שר 1ת

העולם הזה 1760

מחקר סנסציוני שנו 1ד ך בבתי־וזולים ליולדו ת מאדה

היעוראדי נ סוג
^ גליהמדהימה ומזעזעת חייבת ל!
1נצנץ כאור אדום ולהישמע בצפירת־אזעקה
אצל בל אלה הדואגים לדמותה של
החברה הישראלית:

כמעט כל תינוק שלישי שנולד
כארץ ״נולד כטעות״ .כלומר:
כשליש ויותר מקרב 70 אלף הילדים
הנולדים מדי יבנה בישראל
(ללא השטחים המוחזקים) ,הם
ילדים שבאו לאוויר העולם לא כתוצאה
מרצון הוריהם, או כפרי
תיכנון המשפחה •טלהם. הם פשוט
״נולדו כטעות״ ,כפי שנהוג לומר,
או ״נולדו כתוצאה מפנצ׳ר״.
נתון מדהים זה כלול במחקר מדעי שפורסם
החודש בפומבי בכתב־עת מדעי בישראל
, ,אך טרם הספיק לעורר את התגובות
וההדים שהוא ראוי להם. הוא כלול
בסקר שנערך בשנת 1968 בידי שני רופאים
ידועים וסטודנט לרפואה, ושתוצאותיו
פורסמו רק עתה.
אולם תגלית זו, שיש לה השלכות רבות
על שטחים רבים בחיי החברה הישראלית,
אינה התגלית היחידה של אותו סקר. עובדה
מדהימה לא פחות, שנחשפה בו, ה־א
זו המצביעה על נחשלותה של החברה הישראלית
בכל מה שקשיר למידע מיני
ולשיטות תיבנון הילודה.

בהיטה
$מה הן שיטות המניעה בה השתמשה
האשד. לפני שנכנסה להריון?
על סמך האינפורמציה שנאספה בסקר זד,,
המבוסם על מידגם גבוה ומהימן, נותחי
התוצאות בעזרת שני רופאים נודעים: ה־ד״ר
ר. טואף, מבית־היולדות בקריה בתל־אביב,
והד״ר ברוך מודן מבית־החולים תל־

הפסיקו את ההריון באמצעים מלאכותיים,
טרם נמדד במחקר רשמי, אך סב־ר להניח
כי הוא היה מעלה את שיעור כלל הנשים
בישראל ההרות ״בטעות״ למספר
שהוא גדול בהרבה משליש.
יחד עם לאת, ולמרות העובדה שההפלה
המלאכותית בישראל הגיעה למימדים של

במילים אחרות ופשוטות יותר: חייהן המיניים
של למעלה משני שלישים מכלל
הנשים הבוגרות במדינה, מתנהלים בהתאם
לשיטות פרימיטיביות ועתיקות של מניעת
הריון, כשהגברים, עימם הן באות במגע
מיני, צריכים ״לגמור בחוץ״ ,עם כל ההשלכות
שיש לכך מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית
לגבי שני בני הזוג הבאים במגע.

ספר מב היל

בהרפואה, עיתון ההסתדרות הרפואיתבישראל, גליון מספר .1971 ,7

״אם זה בא, אז ב רון הבא״
וווו ...

דוע יולדות קרוב לשליש מן
!2היולדות בישראל ילדיב שלא
תיכננו אותם?
גם על שאלה זו משיב הסקר. עורכת
הסקר לא הסתפקה בכך ששאלה את היולדות,
אם הריונן הוא מתוכנן אם לאו.
היא רצתה גם לדעת מדוע המשיכו בהריון׳
למרות שלא רצו בו?
קרוב למחצית הנשאלות השיבו כי אחרי
שגילו כי הן בבר בהריון, השלימו עם
עובדה זו. רובן של אלה ״המשלימות״
טענו כי ״ממילא רצ תי בילד נוסף״׳ א־
״אם זי, בא, אז ברוך הבא.״ לאחרות לא
היתד. סיבה מוגדרת לכך מדוע השלימו עם
הריונן. ר,ן נתנו תשובות כמו :״הבעל רצה
עוד ילד,״ או ״יש לי כבר בת, אולי עכשיו
יהיה בן,״ או ״זה ההריון הראשון שלי.״

שלוש נשיב מכלל קבוצת 244
ה״משלימות״ ,שהן ,1.3*7 ,השיבו
בי המשיכו כהריון מתוך תקווה
לזכות בנישואין עב הגבר שהכניס
אותן להריון.

ועובדה זו אומרת: גם כיום, כדור
של הגלולה ואמצעי-המניעה
המתוחכמים והשווים לכל נפש,
עדיין משתמשות קרוב ל־ 70 אחוז
מנשות ישראל כשיטת ״הביאה
המופסקת״ ,כשיטה למניעת הריון.

* ילויים פנפציוניים אלה, שיש בהם
^ כדי להרוס כל תדמית שהיתר, לסוציולוגים
ומומחים אחרים לגבי מידת קידומה
של החברה הישראלית בנושאי חיי־המין
ותיכנון המשפחה, כלולים בסקר יולדת
שנערך במחז תל־אביב.
1,524 יולדות אשר ילדו במשך החודשים
אפריל ומאי בשנת , 1968 בשלושת בתי־החולים
המרכזיים ליולדות באיזור תל־אביב
(בית־חולים הקריה, בית־חולים צהלון
ובית־חולים תל־השומר) שותפו בסקר זה.
המראיינת, שראיינה את היולדות, היתה
א. שניאור־נדל, סטודנטית לרפואה, שהכינה
את הסקר כחלק מעבודת־הגמר שלה
לקבלת תואר ברפואה בבית־הספר לרפואה
של אוניברסיטת תל־אביב. ההנחה היתד,
שכאשר רופאה מראיינת את היולדת, סמוך
ללידה, ניתן לאסוף מידע מהימן, מאחר
והאשד, המראיינת נתונה באווירה המאפשרת
לה לשוחח על בעיות אישיות אינטימיות
בצורה חופשית.
השאלות העיקריות שהופנו ליולדות, מלבד
נתונים אישיים, היו:
האם הריונה הנוכחי היה מתוכנן או
בלתי־מתוכנן?

כך, למשל, היה שיעור ההריונות־הבלתי־מתוכננים
בין ילידות הארץ ־ 30.97 בלבד,
לעומת 42.1בין ילידות אפריקה׳ 44.67,
בין ילידות אסיה י׳ 35.57,בין ילידות אירופה
ואמריקה.

ב ד דד שדיש* הנודד
בי שר אר ־ ״נורד בטעות!״
השומר. המסקנות שהעלה הסקר, מתפרסמות
להלן.

מבין 1,524 היולדות שהשתתפו
כסקר, הצהירו ,34.6*70 כלומר,
למעלה משליש, כי הריונן לא היה
מתוכנן.
זהו אחוז עצום, שכן הוא כולל רק
את הנשים שנכנסו ״בטעות״ להריון והחליטו
עם זאת להמשיך בהריון וללדת. שיעור
הנשים שנכנסו להריון ״בטעות״ אך

״אפידמולוגיה״ ,כפי שהגדירו זאת כמה
רופאים, הרי גם המספר של ־ 34.67 לידות-
בלתי־מתוכננות הוא מבהיל בפני עצמו.
ניתוח פרטיהן האישיים של היולדות, שריי
ללא תיכנון, מצביע על כך ששיעור
ההריונות־הבלתי־מתוכננים עולה עם הגיל.
כלומר: ככל שר,אשד, צעירה יותר, היא
נזהרת יותר מהריון בלתי מתוכנן. שיעור
זד, הוא נמוך יותר בקרב יוצאות אירופה
וילידות הארץ, לעומת ילידות אפריקה ואסיה,
אולם לא במספרים משמעותיים.

בעוד ש־־ 44.97 טענו כי השלימו עם
הריונן בדיעבד, טענו 134 יולדות, שהן
/,״ 263 מכלל בעלות ההריונות־הבלתי־מתוכננים,
כי המשיכו בהריונן בגלל התנגדותן
להפלות מלאכותיות•
מעניינת ההתפלגות של קבוצה זו 34 :
נשים טענו כי לא הפילו, בגלל התנגדות
בעליהן להפלה; 28 אמרו כי לא הפילו מסיבות
דתיות 21 ,טענו כי היתר, להן התנגדות
מצפונית להפלה (״הפלה זה רצח״^;
ואילו השאר מצאו סיבות כמו ״התנגדות
המשפחה״ או ״התנגדות הרופא״.
אבל זה עוד לא הכל. מקרב הממשיכות
בהריונות־הבלתי־מתוכננים מעניינת דיוקא
הקבוצה השלישית, של הנשים היולדות ילדים,
שהם למעשה בלתי רצויים להן, בגלל
הפחד מפני ההפלה. קבוצה זו כוללת
21.20/0מכלל היולדות ילדים בלתי־מתוב־ננים.
בעוד
שאת האזרח הפשוט יפתיע אולי
השיעור הגבוה של הנשים היולדות מתיך
פחד מפני הפלה, הרי את הרופאים מפתיע
שיעור זה דווקא בקטנותו.
בדיון של עורכי הספר בנקודה זו הם
טוענים :״מפתיע חוסר ד,יידע על הסכנות
המיידיות והמאוחרות שבהפלה המלאכותית,
המתבטא בנדירותו היחסית של הגורם
״פחד״ כסיבה לאי־הפסקת ההריון. ולא
עוד, אלא שד,״פחד״ ,במידה והוא מהווה
נימוק, הינו במיקרים רבים ״פחד״ כללי
ללא הסבר וללא רקע של ידיעה מבוססת.

״הסברה מתאימה,״ ממשיכים
וטוענים עורבי הסקר ,״יכולה להחדיר
את ה,פחד׳ המנומק והמוצדק
גם לשכבות משכילות, המאמינות
כטעות, שהרפואה המודרנית
יכולה להפוך את ההפלה
המלאכותית להתערבות כירורגית
קלת־ערך ובלתי מזיקה״.
הערתם זו של עורכי הסקר מבוססת על
המימצא, לפיו רק רק 39 יולדות מתוך
קבוצה של 509 שהרו ללא תיכנון (/4״)5.1
והמשיכו בהריון מתוך פחד מהפלה מלאכותית,
היו בעלות השכלה גבוהה. לעומתן,

£ם ימג5

הגיע אחוז המפחדות מהפלה (פחד מוצדק,
לדעת הרופאים) בין בוגרות בית־ספר עממי
ל־0/0ד.26.

״המהפכה האמיתית בשיטות למניעת־הר־יון,
היתד, בהשגת הגנה מירבית מפני
הריון בלתי רצוי על־ידי אמצעים קבילים
מאוד, בגלל העדר הקשר הישיר ביניהם
לבין המגע המיני.
״ובכל זאת, על־אף הפירסום הרב שניתן
להם בעיתונות היומית וד,שבועית ובאמצעי
התיקשורת ההמוניים, אשר ללא ספק
הביאו לידיעת הציבור הרחב את דבר קיומם
של אמצעי־מניעה חדשים, קלים לשימוש,
זולים יחסית ויעילים; על־אף העובדה,
שתכשירים רבים מתוצרת־חוץ ומתוצרת־הארץ
מציפים את השוק וקל להשיגם אף
בלי׳ מירשם רפואי; על־אף קיומם של מרכזים
ומרפאות ציבוריים לייעוץ והדרכה
בתיכנון המשפחה — לא נשתנתה התמונה
בעשור האחרון והביאה־המופסקת נשארה
שיטת המניעה הנפוצה ביותר בין הנשים
היהודיות בארץ.״
ממשיך הד״ר טואף ומסביר את המשמעות
הרפואית של עובדה זו :״הביאה־ה־מופסקת
היא העתיקה והנפוצה בין כל השיטות
למניעת הריון. השימוש הנרחב בד,
מוסבר על־ידי יתרונותיה: היא פשוטה,
אינה דורשת הכשרה והכנות, אין זולה
ממנה. אולם להערכתה דרושה חשובה לשתי
שאלות עיקריות:
האם השימוש בביאה־מופסקת אינו
מזיק לבני־הזוג?
״ • האם יעילה שיטה זו ומשיגה את
מטרתה באותה מידה כפי שנוטים ההדיוטות
להאמין?״

חמישית לא משתמ שו ת
בא מ צעי־ מני עה
• סיך קו ר ה שכמעט כל יולדת שלישית
בארץ, יולדת ילד בלתי מתוכנן, שהיא
לעיתים קרובות גם ״בלתי רצוי״ מבחינה
כלכלית או אחרת?
כאן הגיע הסקר לשני מימצאים, שהם
בעלי חשיבית בלתי רגילה. על האחד מהם
לא התעכב הסקר כלל, ודווקא לו יש חשיבות
מיוהדת.

זהו המימצא שקבע כי 21.4$,
מכל המשתתפות כסקר, כלומר,
חמישית מהיולדות, לא השתמשו
מעולם, לפני שנכנסו להריון, כשום
אמצעי מניעה, כולל האמצעי
של ״מישגל נסוג״ או ״ביאה מופסקת״.
כאמור,
לא התייחסו עורכי הסקר למימי
צא זה, כיוון שמה שעניין אותם היו דווקא
הנשים שאכן השתמשו באמצעי־מניעה. אבל
כדאי להתעכב בנקודה זו, כדי לבחון מה
אומרת העובדה, שחמישית מכלל היולדות
בישראל, כפי שמצביע סקר זה, נכנסו להריון
ללא שניסו קודם לכן כל אמצעי-
מניעה?
בין נשים אלה גדול ודאי שיעור הנשים
הדתיות הקיצוניות, שאצלן אסורה כל צורת
מניעת הריון. אולם מאחר שבין הנשים
שהשתתפו בסקר והגדירו את עצמן כדתיות,
השיבו 59.3כי הן משתמשות באמצעי-
מניעה שונים, הרי שעדיין נותר שיעור של
יותר מ־״/״סו, מכלל הנשים היולדות, שאינו
דתיות ולמרות זאת לא השתמשו
באמצעי־מניעה.

עובדה זו מצביעה על כף שכמעט
כל יולדת עשירית כארץ, נכנסת
להריון כתקופת המגע המיני
הראשון שאחרי ביתוק בתוליה.

רק 2.4א חוזי ם
מ שתמ שות בגלולה
** בין הנשים שהשתתפו בסקר, הצ־הירו
1,199 מתוך 1,524 כי לפני שנכנסו
להריון נהגו להשתמש באמצעי־מני־עה.
וכאן מגיע תורו של המימצא הסנסציוני
ביותר של הסקר:

822 נשים, שהן 68.6$,מכלל
הנשים שהשתמשו כאמצעי-מני-
עה, וכ* 54$0מכלל הנשים שהשתתפו
בסקר, סיפרו כי שיטת המניעה
היחידה בה השתמשו כ־מגעיהן
המיניים בדי למנוע הריון
היתה השיטה הנקראת ״כיאה
מופסקת״ ,הידועה גם כשם ״ה-
מייטגל הנסוג״ ,או ביטפה עממית
יותר -״לגמור בחוץ״.
לפני שניגשים לניתוח תופעה זו ומשמעויותיה,
כדאי לבחון באילו שיטות אחרות
משתמשות נשים בישראל למניעת
הריון, ומה מידת תפוצתן של שיטות אלה.
ובכן, במקום השני, אחרי שיטת הביאה־המופסקת,
באה שיטת הקונדום 13.5
מכלל הנשים המשתמשות באמצעי־מניעה
הצהירו, כי הן באות במגע מיני עם בעליהן
כשהבעל מצוייד באמצעי־מניעה מגומי.
שיטות אחרות למניעת־הריון המקובלות בישראל

• התקופה הבטוהה. שימה זו היא
למעשה ניהול חיי־מין חופשיים ללא כל
אמצעי מניעה, תוך התנזרות מחיי־מין כשבועיים
בחודש. בשיטה זו משתמשות כ״
/,״ 3.3מהנשים, והיא ניצבת במקום השלישי
בתפוצת אמצעי המניעה.
• הגלולה, שהיא למעשה מבשרת המהפכה
המינית הגדולה של המאה, שזכתה
לתפוצה המונית מאז תחילת שנות
השישים, נמצאת רק במקום הרביעי בתפוצת
אמצעי־המניעה בישראל. רק ״/״2.4
מהנשים הנשאלות השיבו כי הן משתמשות
בגלולה למניעת הריון.

• 6 0 /מהנשים בגי ד הבריון־
.מ שתמ שו! 1ב מי שגד נסוג
באמצעי ! ל מניעת ההריון

שטיפה. חצי אחוז מכלל הנשאלות
עדיין משתמשות בשיטה של שטיפת הנרתיק
לאחר המגע המיני.
שאר האמצעים, משימוש בכדורים דרך
הלידן, התקן תוך־רחמי ועד שיטות צירופים
שונות, מקובלים בין הנשים בישראל
בשיעורים נמוכים ביותר.

ס /ס 6 0מן ה או כ לו סי ה
נ סוגי ם במישגל
* הזור עתה לתגלית העיקרית של י׳־
. 1סקר, שהיא המימצא הקובע, כי שיעור
גדול כל כך של נשים בישראל עדיין
משתמש בשיטה העתיקה והפרימיטיבית של
ביאה־מופסקת למניעת הריון.
מסתבר שבנקודה זו א־ן כל הבדל בין
שכבות הגיל השונות של הנשים. בעוד שבין
הנשים עד גיל 24 השתמשו 75בשיטה
זו, הרי בין הנשים בגיל 35 ומעלה
נטו רק 68 לחיות חיי־מין בשיטת
הביאה־המופסקת, כשד,שיעור בשכבות הגיל
בין אלה לאלה הוא נמוך יותר.
לעומת זאת יש הבדלים ניכרים בד,תפל־

גת השימוש במישגל־הנסוג לפי ארץ המוצא
של הנשים ולפי מידת השכלתן. בעוד
שבין ילידות הארץ נוטות רק 58.10/0
לחיות חיי מין עם מישגל־נטוג, כששיעור
דומה מקובל גם בין יוצאות אירופה י־אמריקה,
הרי בין יוצאות אפריקה מג־ע
שיעור זה ל־.86.95£

אכל גם אהוז זה הוא עצום בהשוואה
למקובל בתרבויות אחרות.
במחקרים שנערכו בארצות•
הברית, למשל, העלו כי רק 2$ ,
(שני אחוזים) מכלל הנשים משתמשות
בביאה המופפקת באמצעי
למניעת הריון.
אגב, מעניין לציין כי בין בעלות ההשכלה
הגבוהה בישראל נפוץ, מלבד הקונדום,
גם האמצעי הנקרא בשם דיאפרגמה —
טבעת המותקנת בתוך הרחם. ס 150/מבעלות
ההשכלה הגבוהה בישראל משתמשות בדיאפרגמה
ובגלולות לעומת שיעור של כ־
/0״ 1מכלל אוכלוסית הנשים היולדות.
כשבאים להעריך סקר זה, עולה מעליה
השאלה, באיזו מידה הוא מהימן, שכן הוא
מקיף רק את אוכלוסיית הנשים היולדות

בישראל. על שאלה זו משיבים עורכי הסקר
:״יש להניח כי אמצעי הביאה הפחות
יעילים, כמו ביאה־מופטקת, יופיעו באוב־לוסיה
זו באחוז גבוה יותר מאשר באוב־לוסיה
הכללית, בגלל האחוז הגבוה יותר
של הריונות בלתי מתוכננים אצל נשים
המשתמשות בשיטות אלה. מצד שני, ההבדלים
בשיטות מניעת ההריון בין יולדות
שהריונן היה מתוכנן, לבין יולדות
שהריונן לא היה מתוכנן — אינם גדולים,
ונותנים מקום לחשוב שגם בכלל האוכלו־סיה,
אצל נשים בגיל הפוריות, לא תהיה
התמונה שונה בהרבה.

״אף קרוב לוודאי שלפחות 60$ ,
מהאובלוסיה משתמשים כביאה־מופסקת״.

א ם זה מזי ק 7
*ך ה הן המשמעויות המתבקשות מקבי־עד,
זו, הצריכה לזעזע כל מי שדואג
לעתיד החברה הישראלית?
כדי להבין היטב משמעויות אלה, כדאי
להבליט את המימצא הבא הכלול בתוך הסקר:
מבין
כלל הנשים, שהצהירו כי השתמשו
בשיטת המישגל־הנסוג למניעת הריון, טענו
72.5כי הריונותיהן הם בלתי מתוכננים.
יש לציין כי שיעור זה כולל רק את
מספר הנשים שהחליטו ללדת, אחרי שהתברר
להן כי הן בהריון. אילו היה נוסף
למספר זה גם מספר הנשים שהרו ללדת
בגלל המישגל־הנסוג, ובחרו להפיל את
עובריהן, היה השיעור גבוה הרבה יותר.
מה שמשתמע מכך הוא שמרבית הילדים
ש״נולדו בטעות״ בישראל, נולדו בצורה
זו, ללא תיכנון — וללא נכונות נפשית
וכלכלית של ההורים לגדלם ברוב ה־מיקרים
— בגלל שימוש באמצעי־מניעה
פרימיטיבי הנקרא ״ביאה מפסקת״.
מרחיב על כך את הדיבור הד״ר טואף,
ממנהלי בית־החולים ליולדות בקריה בתל־אביב״
:״הגלולה נולדה באמצע שנות החמישים,
אך הגיעה לפופולאריות ולשימוש
זמן זכי
נרחב בשנות השישים. באותו
להכרה ולהפצה הפסרים התוך־רחמיים למיניהם
...עד אז שיטת המניעה המתקדמת
והיעילה היתד, הדיאפרגמה הלדנית
בתוספת משחה
* במאמר שפירסם בהרפואה.

הבל מ ת חי ל ב מי ט ה
ך• תשובהעל שאלות אלה, מצטט ה־ד״ר
טואף שורה של מחקרים ופירסו־מים
רפואיים, שהנאמר בהם לא יוסיף דבר
למי שאינו מצוי בסודות מונחי הרפואה.
אולם סיכום דבריו מוביל למסקנות הבאות:
למרות שלא נעשו מחקרים מדעיים
רבים על הקשר בין מישגל־נסוג לבין תוופסיכולוגיות
שונות,
פעות פיזיולוגיות
חושדים רופאים שונים, בהסתמך על מימצ־אים
רבים, כי הביאה־המופסקת מזיקה למשתמשים
בה, מלבד הנזק הנגרם על־ידי
אי־אמינותה כשיטה למניעת הריון.
#פסיכיאטרים ורופאי־עצבים רואים ב־מישגל־הנסוג
סיבה, בין השאר, לקרירות
המינית אצל האשה ולירידת כוח־הגברא
אצל הגבר.
• המישגל־הנסוג תואר במחקרים רפונפשיות
איים
כרקעלהתפתחות הפרעות
שונות באשה, אשר עקב הנסיגה הפתאומית
נבצר ממנה להגיע לאורגאזם והיא
נשארת במצב של מתח ותיסכול חריף, המולידים
מצבים של סלידה ואי־שביעות־רצון.
אצל הגבר ההשפעה היא שלילית
עקב הדאגה לעיתוי המדוייק של הנסיגה,
ועקב ההשפעה השלילית של ד,ד,חדלה הפתאומית
ברגע הקריטי.
מסכם הד״ר טואף :״העובדה המכרעת
היא שבאוכלוסיה הישראלית הסיכוי להריון
בלתי מתוכנן הנו גבוה עקב הכישלון בביאה
המופסקת. מכאן המסקנה בלתי־נמ־נעת,
שאם מרצוננו להקטין את הזיקה להפלה
מלאכותית, על הנזק הבריאותי שבה,
עלינו להילחם בראש * וראשונה בביאה־ה־מופסקת
ולמצוא דרכים לשכנע את הציבור,
שאם ברצונו לתכנן את המשפחה, יעשה
זאת בשיטות יעילות יותר — ופחות, מזיקות
— מד,ביאה־ד,מופסקת.״
הד״ר טואף מתריע מפני הסכנה מנקודת
ראותו של רופא. פסיכולוגים וסוציולוגים
יתריעו ודאי על סכנות נוספות, שניתן ליחסן
לעובדה שצורת חיי־המין הנפוצה והמקובלת
ביותר בישראל היא זו של ה־מישגל־הנסוג.
תופעות
חברתיות כמו התרחבות הפער
העדתי והכלכלי, מתחילות ודאי במיטה, בנקודה
זו. מתח העצבים של הישראלי המצוי,
חוסר סובלנותו, צעקנותו, חופר
יכולת ההתאפקות שלו — האם אין כל
אלה נובעים מכך שחיי־המין שלו ביסודם,
כפי שמגלה הסקר, הם מופרעים ומזיקים?
אחרי שהרופאים עשו את שלהם, כדאי
שהסוציולוגים למיניהם ימשיכו לחקור את
מידת הקשר, בין תפוצת המישגל־הנסוג בישראל
לבין תופעות חברתיות שונות.
אולי יגלה מחקר כזה, כי התנגדותו של
הישראלי הממוצע לנסיגה מהשטחים, אינה
אלא השלכה לסלידתו התת־הכרתית מה־מישגל־הנסוג,
שהוא צורת הביאה המקובלת
שלו אל האשה.

פ ר סו ם אריאל *

העולם הזה 1760

יר 3ה,
ל א ירצה -

יאכד
דא אכד

מחיים

החדשות האחרונות שקיבלת׳
טלפול, האיש שלנו בצמרת הקולנוע העולמית,
מצאו אותו במצב־רוח טוב ועליז.
טופול, הידוע בנטיותיו הפטריוטיות, אינו
נוהג להחמיץ הזדמנויות לשמוח עם ישר אלים
אחרים בגולה.
ההזדמנות האחרונה שלו לזה התרחשה
בלונדון לפני כמה שבועית, במסיבה שערכה
ונדי כייטנר, אשתו לשעבר של יירם
פולני, הנשואה כיוס לישראלי היושב בגרמניה.
במסיבה
זו הוכיחו הישראלים ששהותם
בזזו״ל אינה חסרת תכלית. המגע עם חוגים
אינטרנאציונליים לימד ישראלים אלה הרבה

טופול

המעפ>ל ממע\>ך להעפ>ל |
בח ברה הנ קראתג בו ה ה, מנ טו ת נ שים שונו תלהתבלט בדברים שונים. מנ סו ת,
ו מ צלי חו ת. יש הי דו עו ת בי ה לו מי הן הנ ה ד רי ם, יש הי דו עו ת בדי ר תן ה מ פו ארת, בנש-
פי ם הי ק רי ם, במאה בי ם הי ק רי םלאפ חו ת. בקיצור, כל אחתוהמומ חיו ת שלה.
ויש שתיים, הי דו עו ת בבגדי ו א ביז רי העור המק סי מי ם שלהן, המד הי מי םממש
ביו פיי ם. פ שוט ל א ני תן ל קנו ת דברים דו מי ם ב חנויו ת, לאב תל־אביב, ו ל עי תי ם
גם לא ב חו ״ ל.
כא שר שו אלי םאתהש תיי ם מ אי פ ה יש ל הן מ ה שיש ל הן, עונות הן :״ קי ב ל תי
מ תנ המב עלי.״
מ ה שנכון דוו ק א. ש תי הן קיבלו א ת הד ב רי םוה בג די ם הנ ה ד רי םבמ תנ המבע לי הן.
טוב, א בל מ אי פ ה קיבלו או ת ם הבעלי ם ן

או, וכאן מתחיל הסיפור.
ה סי פו רמת חי לנעצם עוד לפני כ אן. ה רבה הרבה לפני.
כאשר הארץ הי ת ה עדיין קטנה ונ חמדה, כ מו רבים מ אי תנו, הגיע מ הונג רי ה
מעפיל אלמוני. ה תיי ש ב לו בתל־אביב, פתח לו בי ת־ מלאכהק טן, ברחוב גדול,
לעיבוד עורות, והתפרסםלאטלאטב תוצ ר תו ה מ שו בחת. ול שיא פי ר סו מו הגיע,
כ שתפר עבור א צו לתהק צונ ההב רי טי ת.
עם ה שני ם גם התח תן ה מ עפי ל שלנו, ע ם הונגריה, כ מו בן, ואח רי כן גם
התגרש מ מנ ה. מ ה שלא הפריע להלפ תו ח ב שבילו סני ף של העסק בניו״יורק,
ולנהל או תו שם בהצלחה גדולה. לאטלאט הפך לאחדה אנ שי ם הע שי רי ם בארץ,
מגדולי ה תו ר מי ם ל״ ק רן ה פ אנ טו מי ם ״ מ ה מוז מ ני ם לכל ה מ סי בו ת בכל ה שגרירויו ת,
וכר וכר וכר.
ולאטלאט, עם ה שנים, החלהמ עפי ל שלנו להתפרסם גם בדבר אחר, מלבד
בדברי העור ה מ שו ב חי ם שלו: בנ טיו תיו הגבריו ת. לגברים, אני מ ת כוונ ת.
במשך שנים התגורר אי תו בוויל ההמ פו ארת שלו ברמת־גן רופא צעיר. לפני
4כמה שני ם עזב ה דו ק טו ראת הארץ, ובמ שך ז מן קצר מי ל או אתמ קו מו של
1ה דו ק טו רכמה צעירים, ש סול קו זהאח רי ז ה, עד שלבסוף נשארו שני גברים ־־
שני הםנ שו אי ם דוו ק א. ו מ אז, ה ם מו פי עי ם בווי להפע מיי ם בשבוע, כ מו שעון
ואל ת שכחו שהמ עפיל שלנו כבר בן ,63 עד מאה ועשרים.
כן, אבל מ ה רציתי בעצם ל הגיד לכם יאה, כ ן: אתםמ ביני ם, כ מו בן, ששני
הגברים האלה אינ םאלאב עלי הן של או תן שתי הנ שי ם — בעלו ת או ס ף דברי
העור המק סי ם ביו תר בעיר.

דברים. כמו, למשל, שמסיבות חשיש סתט
אינן כבר באופנה.
מה שהולך היום, זה מסיבות עונות-
חשיש. עוגות כאלה תופסות שתי ציפורים
במכה אחת: יש בהן גם אוכל, וגס חשיש.
מה שקורין בין תלמידי חכמים לחם ושעשו עים
במכה אחת.
אחדים מבין משתתפי המסיבה, מספרים
לי, התרוממו כל בך גבוה, אחרי העוגה,
עד שלקח להם כל הלילה על־מנת לחזור
לאדמה.
מה שלא הצלחתי לגלות, בינתיים, זה אם
טופול עצמו היה, או לא היה, רעב באותה
מסיבה.

כרמלה של הכינורות
מכירים את בית־הדירות המפואר בכניסה
להרצליה? זה שיש בו קונסיירז׳יה אמיתית,
שלא מכניסה אף אחד בלי אישור מתאים,
ובריכת־שחייה פרסית המשמשת את הדיירים
בלבד, ושעבור הזכות להתגורר באחת מ דירותיו
המפוארות צריך לשלם לא פחות
מ־ 1300ל״י לחודש?
אז בבית הזה קרה השבוע דבר חשוב
מאוד. הזמרת כרמלה קורן־גיינר שכרה
שם את אחת הדירות האכסקלוסיביות,

אריס סאז התייח?
בתנאים בב עושה
את הדברים הנ״ל
שלי מניו־יורק:
הדו״ח האחרון
בחברת אשתו ושני
מעמד לל לא רעים,
ארים סאן ממשיך להחזיק
ילדיו, ובבי ת חדש שקנה לא מזמן.
בעיר הגדולה, חי, נושם ושר, ואפילו
אלא מאי — יש עוד
משהו, בדו״ח שלי.
ארים, מסתבר, סו בל
בזמן האחרון מ־פיצול־האישיות.
כאשר
הוא מופיע
בפני קהל יהודי,
הוא טוען שהוא יש ראלי
ממוצא יווני.
אבל לקהל לא
יהודי, הוא מספר
שהוא יווני שהתגו רר
בישראל.
בחייך, ארים —
עם ילדתי שלי, שיגל
רזה — מישהו בכלל
יאמין לך?
קורן וגרד, שם עם ידידה, דוגמנית גרמניה ישם
היידי כרזה, שגם היא הביאה איתר,
את בנה הקטן לחופש, כמו כרמלה את
שני ילדיה.
ומי יודע, אולי הרקע האכסקלוסיבי והמבודד,
יעזור לכרמלה להחליט אחת ולתמיד
אם היא כ ן מתגרשת או ל א מתגרשת
חתונה משטזזדת
קטנה מאה
גם אתס מאלה שחושבים שכסף
הולך רק עם כסף? אתם טועים, אם
ככה. לידיעתכם, יש גם דברים אחרים
בחיים.
כמו, למשל, יהלומים. גם הם הול כים
לגמרי לא רע אחד עם השני.
אם יש לכם ספקות בעניין, תוכלו
בשבוע !יובא לראות את זה במו־ע־נ׳־
כם, איך הם הולכים ביחד — ועוד
עם חתונה.
המאושרים הנוצצים הם חנה׳לה
שניצר 23 מורה להתעמלות ובתו
של נשיא בורסת היהלומים בארץ,
משה שניצר, ובחיר־ליבה הוא בן
למפשחת היהלומנים, דן גרסה
המאורע החגיגי, אליו מוזמנים
1500 איש, יתרחש בשבוע הבא במלון
שרתון בתל־אביב, ויעלה להורים ה מאושרים
מאה אלף ל״י. ואני כבר
עכשיו יכולה להבטיח לכם, שהיהלו־מים
לא יהיו היחידים שיבקרו שם.
השמות שיסתובבו בחתונה הזו יאפילו
אפילו על היהלומים.

מבעלה השוודי־גרמני, שאיתו התחתנה לפני
שש שנים.
כשביקרה כרמלה בפעם האחרונה בארץ,
לפני שנתיים, טענה שדי. היא כ ן מתגרשת.
אחר־כר
התחרטה כרמלה, והודיעה שמה
שמחזיק אותה בגרמניה, על תקן של אשת־איש
— זה רק שני הילדים.
מי שיבקר את כרמלה שם, במינכן, יודע
לספר כי יש עוד כמה דברים שמחזיקים
אותה שם. כמו, למשל, שני מועדוני־לילה
סופר־אופנתיים — מיי פייר ליידי ולה־לונוז.
זה האחרון הפך לפני שנה לטיפאני׳ס של
מינכן.
ואלו אינם סתם עוד שני מועדוני־לילה,
שיש בהם חתיכות, מיליונרים, טלפונים על
השולחנות, אורות פסיכדליים ומערכת סטריאופונית.
או, לא. כרמלה היא לא כזאת
מפגרת. במיי פייר ליידי שלה, למשל, אפשר
למצוא את המילה האחרונה בשטח
מועדוני־הלילה: מערכת של צינורות תת־קרקעיים,
שבעזרתם אפשר להעביר פיתקאות
גורליות משולחן לשולחן. התענוג עלה 70
אלף מארק, אבל לדברי כרמלה, זה משתלם
מאוד.
כרגע, אם כן, כרמלה נמצאת בשלב של
כן להתגרש. ואם זה, במפתיע, יקרה —
היא תוכל לחזור לארץ לפחות בלי בעיות
פרנסה. כי כשהיא השכירה לפני שנר, את
המועדון שלה לה־לונה לאדונים ורנד
שטראוב ובר ני האנסון, שיקימו שם
טיפאני׳ס מקומי, עשתה איתם הסכם, שבמידה
ויפגרו בתשלומים, יעברו לזכותה
אוטומאטית אחוזים מבעלותם על טיפ-אני׳ס
בתל־אביב. לפי החשבון שלה, יש לה כבר
25 אחוז בעלות על מועדון טיפאני׳ט בתל־אביב.

אחוז כזה בכים, באמת אפשר לבוא
לארץ בלי דאגות.