גליון 1761 מתאריך 2 ביוני 1971

האם חל

חוק השבות
מלך המאפיה
האמריקאית

ל פני כמהי ״ י ס ביקרה אצלנו אשה חשוב־ מאד — אחת
הנשים הקובעות בעולם הספרות האמריקאי. תוך כוי שיחה סיפרה
לנו :״מה שעשה עלי את הרושם החזק ביותר הוא שגולדה מאיר
אמרה שרק אורי אבנרי מסוגל להביא שלום עם הערבים.״
פערנו כולנו את עינינו. גולדה אינה ידועה כמעריצה של אורי אבנרי.
אכן, רק לפני כמה שבועות הכריזה שהיא מוכנה לעלות על באריקדות כדי
לסלק את אורי אבנרי מן הכנסת (וכל נאמניה עמלים עתה קשות כדי
להגשים חלום נכסף זה, בעזרתם של פלוני ואלמוני) .אם רן, מתי אמרה
זאת גולדה?
האשה עמדה בשלה. היא שמעה זאת במו אוזניה, בשידור של גולור,
בטלוויזיה האמריקאית.
חקרנו אותה בעדינות. ואז נתחוור לנו, בהדרגה, הסיפור.
מעשה שהיה, בך היה: גולדה הופיעה בשידור־טלוזיזיה ״מחוף אל חוף״,
שכ־ 50 מיליון אמריקאים מקשיבים לו. זה היה בזמן ביקורה של גולדה
באמריקה לפני חצי שנה.
באותה שעה שהה גם אורי אבנרי באמריקה, ובמיקרה קיים מכיבת־עיתונאים
בוושינגטון יום לפני המסיבה של גולדה. העיתונאים שמעו את רעיונות
העולם הזה, והתרשמו. באשר ריאיינו את גולדה, באותה תיבנית טלוזיזיה,
שאלוה :״ומה דעתך על תוכניתו של אורי אבזרי? האם את הושבת שהוא
יכול להשיג שלום עם הערבים?״
גולדה השתלטה על עצמה בקושי. אחרי הכל, לא טיילה א!נ כל הדרך
הארוכה והמייגעת כדי לדבר על אורי אבנרי.
היא השיבה בשקט :״אורי אבנרי הוא רק איש אחד בכנסת...״
אותה מאזינה — ומי יודע כמה מיליונים נוספים — לא הבינו את הדברים
בדיוק. הם חשבו שגולדה ענתה שאורי אבנרי הוא האיש האחד המסוגל
להביא את השלום.
צחקנו.

ץ יישימחה האמיתית היחידה
מ דו ענזכרתי בסיפור זה דוזקא עכשיו?
לפני כמה ימים ראיתי את אורי אבנרי בטלוויזיה הישראלית. על מה הוא
נשאל? על תוכניתו להביא את השלום? על דיעותיו הפולטיות, שהוצגו לציבור
האמריקאי בעשרות ראיונות טלוויזיה עם אבנרי?
מובן שלא. הוא נשאל על המשבר שפרץ בתנועת העולם הזה — כוה חדש.
״ודי׳יז־ פסאכוק-״-ם י^ר^-ל
לצעירים טיסו סידרל
סופר־צלילה,
לצלילה
עד 100מ/
חזק מאד,
אל־חלד,
אוטומטי, עם
תאריכון וכרונוגרף,
אטום למים,
מחוסן בפני כל זעזוע.

משבר זה גרם להילולא כימעט חסרת־תקדים בכל כלי־ר,תקשורת בארץ.
הטלוויזיה, הרדיו, העיתונים — כולם מקדישים לו בשימחה מקום עצום,
כאילו דובר על פילוג במפלגת־העבודה, או על הקרב הצפוי בגח״ל. מי
שקורא את הדברים יקבל את הרושם שתנועה זו היא החשובה ביותר בארץ.
כבר נאמר כי השימחה, האמיתית היחידה של היהודים היא ו,שימחה לאיד.
במיקרה זה, הגיעה שימחה זו לשיאים חדשים.
אינני מתלונן על כך. זה בהחלט לגיטימי. זהו משבר מעניין, יש בו צד
פיקאנטי, וכל מי ששונא את העולם הזה, או את התנועה, ובעיקר את דיעותיהם,
יכולים בהחלט לשמוח.
שיהיה להם לבריאות.

^ ״מדיה שר בושמת״
מ ־ 1 6 9

.העולם היה* ,שבועוןהתדשוהר< יעד 8ל י •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרלינך ,12 סלטוז
יזא־דומר • 136 מען מברקי: עולמפרם • בית־דסוס משה שהם
בע״מ, תל־אביב, רה׳ פין * 6גלופות: צינקוגרסיד, כספי ב• 5 *5
העורר הראשי: אורי *נגרי • המוציא־לאור: העולם היה בע׳ם.

ככל * את מותר לשאול שאלה חשובה: מדוע אותם כלי־תקשורת אינם
מקדישים אף דקה אחת, אף שורה אחת, לדיעות העולם הזד, בשאר ימות
השנה?
מאז קיבל משרד־החוץ לידיו את הסברת־החוץ של המדינה, וגם את התפקיד
למלא את מישאלות העיתונאים הזרים הבאים לארץ, הוא נאלץ להפנות זרם
בלתי־פוסק של עיתונאי־חוץ אלינו. אין כימעט עיתונאי זר חשוב אחד שאינו
דורש לשוחח עם אבנרי, והדבר הפך למיטרד ממשי, כשדורשים מאבנרי לצאת
ממליאת־הכנסת פעמיים־שלוש ביום, כדי לשוחח עם צרפתים, בריטים, אמריקאים
וספרדים.
פעם בשבוע מופיע אבנרי בטלוויזיה של ארץ כלשהי, ששלה־ צוזת לארץ.
אולם בטלוויזיה הישראלית, אם אין סקנדאל או משבר, או תיאור שיגרתי
של ישיבת הכנסת, סגור המסך בפני דיעותינו. ברדיו מזמינים אותנו —
ומבטלים את התוכנית ברגע האחרון( .זה קרה שלוש פעמים בשבוע האחרון
בלבד ).בעיתונות יש דיווח קצרצר על הופעה בכנסת ותו לא.
האם אץ זה משונה? ממטירים על אבנרי עשרות הזמנות בשבוע להופיע
בערבי־ראיונות או הרצאות (ואין לו כל כך אפשרות להיענות להזמנות אלה).
העיתונאים הזרים שמים עלינו מצור. ספרו של אבנרי הופיע בבר בשפה
השמינית, וזה עתה הגיע לארץ ספר בשם ״ישראל בעיני מנהיגיה״ ,מטעם
אוניברסיטת ניו־יורק, בו ניתן מקום־כבוד לדיעות, שהועתקו מספרו של אבנרי.
ואילו כלי־התקשורת הישראליים — לגביהם אנהנו
לא קיימים. אלא אם כן יש סקאנדאל.
יש קורטוב של הומור (ואוי להומור זה!) בדבריו
של העיתונאי שאמר השבוע :״יש אצלכם משבר?
ספרו לסבתא! זה הכל טריק כדי לקבל פרסומת —
שאינכם יכולים להשיג אותה בשום דרי אחרת!״

8סח 1ו 0ח 3ו/\31 סר 10 וסא 0.10* 4אוס&סא כ׳6ו 1א3ר

בינג ליניאל

העולם הזה 1761

התפסרותו של קוסלר, שכבר התפטר בעבר מספר
פעמים מטעמים אידיאולוגיים וחזר בו, היא סופית. שוקן
בחר כממלא מקומו אדם מהחוץ, שלא נמנה בעבר עם
מערכת הארץ. זהו גדעון סאמט 31 עורך תחנת השידור
הצבאית גלי צה״ל, בנו של אחד הוותיקים בכתבי
הארץ, שמעון סאמט.

ןיף

מתערער מעמדו
ש ל ישראל גלילי
מעמדו של השר ללא תיק, ישראל גלילי, איש סודה
ואמונה של ראש־הממשלה גולדה מאיר, מתערער כאחד
משרי הצמרת.
המתח נגד גלילי הולך וגובר, גם בקרב חבריו לשעבר,
אחרי שגלילי התפרק למעשה מנשקו האחרון —
היומון למרחב, שמוזג השבוע עם זבד. הטענות נגד
גלילי מושמעות בשני מישורים: הפוליטי והחברתי.

במישור הפוליטי, טוענים גס אדה שנטו
לקבל בעבר את סמכותו, התגלו כל עצותיו
ב״עצות אחיתופל״ ,שהכשילו לא אחת את
הממשלה. כמישור החברתי הסתבר בי
לשם טיפוח מעמדו מובן גלילי להקיייב
ידידים, אפילו מסוגו של סגן ראש-הממש-
לה יגאל אלון.

זבולון המר
יהיה סגו שר
שר־הסעד מיכאל חזני יצטרך למנות את
ח״ב זבולון המר לסגן־שר במשרדו, למרות
שדעותיו הקיצוניות של המר שונות לגמרי
מדעותיו המתונות של השר.
הדבר הוא פרעון שטר שניתן להמר, כאשר העביר
בהצבעה המכרעת את קולות צעירי־המפד״ל מתמיכה
ביצחק רפאל לתמיכה בחזני, ובכך הבטיח את בחירתו
לשר.

מימון־ייצוא מופרז
בגלל דדחות כוזבים
מספר סיעות בכנסת עומדות להעלות לבירור את שיטות
מימון הייצוא בארץ. הסיעות ידרשו לבדוק באיזו
מידה תעשיינים ויצואנים מגישים דו״חות כוזבים כדי
לזכות בתמריצים על ייצוא פיקטיבי.
בגלל האשמות על הדו״חות הכוזבים, החליט בנק
ישראל להדק את החגורה ולבדוק מיפעל מיפעל כדי
לראות באיזו מידה לא מקבלים מיפעלים מימון־ייצוא
מופרז.

תוצאות הבדיקה מראות כי מיפעלים
מסויימים קיבלו עשרות מיליוני ל״י בתמריצים
פיקטיביים.

שינויים במערכת
״הארץ״
יאיר קוטלר, עורך־המישנה של ודופדו
״הארץ״ ,התפטר מתפקידו, כעקבות חילף

יחד עם יאיר קוטלר התפטר גם סגנו,
עמום בן־ורד. ההתפטרות תיכנס לתוקפה
מהראשון באוגוסט השנה. קוטלר לא יעזוס
את מערבת ״הארץ״ ,יחזור לתפקיד של
בתכ-בוכב העוסק בחקירות מיוחדות.

מגב״ל לופ״ח?
קרוב לוודאי שמזכיר חברת העובדים, אשר ידלין, לא
ימשיך בהפקידו בתום הקדנציה, בעוד שנה וחצי.

ידלין פוזל לעבר תפקיד מנכ״ל קופת*
חולים -תפקיד אותו ממלא עתה משה
סורוקה.

פרשת ״ממזרים״
חדשה

סערה סביב
תאונת מטוס
חקירת תאונת המטוס של דני מושביץ ז״ל, תגרום
לסערה ציבורית. לאחר שהח־עדה, בראשותו של ־א־׳י
(מיל ).אלי אייל, סיימה כמעט את תפקידה, הוחלף אייל
באופן מפתיע, לפי הוראת שר־התחבורה שמעוז כרס,
בקברניט אל־על עודד אברבנאל.

מטרת החילופין היא לשים דגש על בעיית
הדרכת הטייס בכלל ולא לדון כתאונה
עצמה.

חשדות במפד״ל
בגלל הוצאת ספרים
הוצאת הספרים של המפד״ל, מדרשת, הסתבכה בחובות
של 800 אלף ל״י. הדבר גרם לסערה אצל יאשי
המפד״ל, שהחליטו על ריאורגניזציה בקרב מנהלי ההוצאה.

במהלך
חקירת ההסתבכות, הועלו חשדות
בי היא נגרמה כתוצאה מהלוואות כריבית
קצוצה שלוותה ההוצאה מעסקנים בבידיס
של המפד״ל.

פרשה נוספת של ״ממזרים״ תפרוץ לאחר שנודע כי
צעיר מאחד המושבים בנגב התחתן עם בת המישב בנישואין
אזרחיים בקפריסין — לאחר שהתברר כ -היא
בהריון.

השניים נישאו למרות שהבחורה היא כת
למשפחה מסורתית, לאחר שהתברר כי
הצעיר הוא ממזר שאמו נישאה שנית לפני
שהתגרשה, והרבנים סירבו להשיאם.

יעקב קנר
יפרוש מתפקידו י
ראש מחלקת הפיקוח של עיריית תל־אביב, יעקב קנר,
יפרוש כנראה מתפקידו. קנר, ששימש בזמנו כמפקד
משטרת מחוז תל־אביב, הוזמן לעיריית תל־אביב על־מנת
להכניס סדר במחלקת הפיקוח העירונית. החוזה
המיוחד לפיו מועסק קנר, עומד להיגמר ובנראה לא
יחודש.

הסיכה: למרות התקוות שתלו בו, לא
הצליח קנר לשנות הרבה במחלקת הפיקוה.
תגובתו של קנד :״החוזה הנוכחי עוד לא הסתיים.
לא חתמתי על חוזה חדש. עדיין אינני יודע אם אחתים
על חוזה חדש.״

מנחם גולו
יפיק סרט
על יהודי רוסיה הבמאי ־המפיק הישראלי
מנחם גולן, חזר
מפסטיבל הסרטים ב־קאן,
עם החלטה נחושה
להפיק מייד סרט על
משפטי לנינגראר ועל
התקוממות יהודי ברית־המועצות.

התסריט יכתוב
בנראה יפים
סוולה, תסריטאי
סובייטי ידוע, שקיבל
רשות לעלות
לישראל וכדרך ל ארץ
השתתך כמסיבת
עיתונאים
בפסטיבל בקאן.
למרות שטרם ברור
מה תהיה עלילת הסרט,
הרי התפקיד הראשי
כמעט מובטח לגילה
אלמגור, שעוררה התלהבות
רבה בקרב הצופים
שחזו במשחקה
בסרט מלכת הכביש, שהוצג
בקאן מחוץ למיס־גרת
הפסטיבל.

יי אני בתיורת, וריבי בפאתי תערב״...

׳ ל* זי
נ קו ד ה

0ס רו ח ץ

,נלמא

א״ שעב

ח׳ רבת
לבתה

שו סרה

ראש״ הג קרה ^

לי 9 3מ ־ 9א י

אבו 0ד * בסד יסיף

נ׳ ולסס

די ד ה

או־ מ־ ת
!7יבוץ(הארצי) נוסד ב7 4 0 1 9 5 8 -ן״מ
מחניתה. השם לפי צליל שמו של
הישוב הערבי אידמית של השבט
ערב אל עראמשה

אגד חגיו! לאדמית 73 וס
העולם הזה .1761

מכתבים
הזדהות? 7א מעשים
היא צביעות:
עוד פעם ״מזדהים״ יהודי ישראל ונכבדיהם,
ובראשם הממשלה, עם יהודי רוסיה.
קל מאוד לדבר מילים של הזדהות, אך מילים
ללא מעשים הינם צביעות. מידה אמיתית
של דאגת יהדות העולם היא בכסף,
בזמן ובכוח האדם, המוקדשים להצלת יהדות
רוסיה. מהו התקציב שהקציבה יהדות
העולם, כולל ישראל, למטרה זו? כמה אנשים
עסוקים במשרה מלאה לעידוד תיירות
לישראל וכמה אנשים הוקדשו בכל זמנם
למלחמה למען היהדות הרוסית?
גולדה מאיר אמרה שיש לה אמונה שר
היהדות הרוסית תשוחרר. למנהיגי היהדות
היתר גם בעבר אמונה בשיחרור יהודי אירופה,
אך שישה מיליונים הושמדו, כי היתד,
יותר מדי ״אמונה• ופחות התמסרות.
אותו גורל צפוי ליהדות הרוסית אם יהדות
העולם, שמנהיגותה היא ממשלת־ישראל, לא
תזנק לקרב על חיי האחים ברוסיה.

פרום׳ יצחק הורוביץ,
סכון ו״צמן, רחובות

₪אזרחות
ישראלית למתים

בעקבות החוק המאפשר הענקת אזרחות
ישראלית ליהודים לפני עלייתם ארצה, אני
מציע לכנסת להקים ועדה מיוחדת להענקת
אזרחות ישראלית ליהודים שרצו לעלות לארץ
אך הדבר נמנע מהם עקב מותם.
באופן כללי אני מציע להתייחם אל התואר
״אזרח ישראלי״ בצורה יותר מכובדת,
כלומר כאל תואר כבוד• משהו בדומה
לדוקטור כבוד, וכך להעניק אזרחות ישראלית
לכל התורמים כסף לישראל ולכל עי־תונאי־החוץ
הכותבים מילה טיבה על הארץ.
למעשה אפשר להעניק אזרחות ישראלית
לכל אזרתי ארצות־הברית! כוף־מוף לא מעט
בזכותם מחזיקה המדינה מעמד.

ישראל רוזנברג, קבוץ ניר-עוז
₪בלי מורא
וכלי משוא פנים

כתב האישום שלכם נגד ממשלות ישראל
ותורכיה בפרשת חטיפתו ורציחתו של קונסול
ישראל אפרים אלמם ז״ל (העולם הזה
,)1760 מראה על ייחודכם.
רק אתם ראיתם את הפרשה בעיניים
מפוקחות, והעזתם, בלי מורא ובלי משוא
פנים, להוקיע את
הממשלות שלא עשו
מספיק רדי להציל
את חיי אלרום.

להע1ינ:בכל החנויות המובחרות

בתיה כפירי,
ירושלים

האידיש
של גולרה ישראל במדינת
של היום אין מקום
לשפת האידיש, למכפירי
רות
דברי גולדה
מאיר על האידיש והיהודי השלם.
שום ספרדי לא יקום ללמוד אידיש על-
מנת להיות ״שלם״ בעיני ראש ממשלתנו.
מוטב היה לוא כל האשכנזים היו לומדים
ערבית, שפה שנחיצותה חיונית עתה
ותהיה חיונית יותר עם בוא השלום.
צבי ראוכגי, קופנהגן, דנמרק
העמידה בגיל העמידה

בעיות ולבטים
בחיי המין

בזי! ודיבו ה

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת ר שם ים
להשיג בחנויות
הספרים הגדולות

להטיג =1דונו׳ ורב המובחרות

בצער רב וברחמים רבים קראנו (העולם
הזה )1758 את וידויו של מר דן בן־אמוץ
המקונן על דילדול מאגר התרגשותו המינית.
מר דן בן־אמוץ, סופר מוכשר ומחונן, מסביר
את אי־התרחשותו אצלו של ״נס כד־השמן״
(כפי שהוא קורא לתופעה המצערת)
בעירום הנפוץ בעיתונות, בקולנוע ובתיאטרון,
ההופך את הנסתר לגלוי, ממית את
ההתרגשות ואינו משאיר שמץ־דבר לדמיון.
יתכן. אולם שכח מר בן־אמוץ את הגורם
העיקרי והמכריע שהביא לדילדול המאגר
המיני שלו — הגיל. לא לשוא כינו חז״ל
את קבוצת הגיל אליה שייך מר בן־אמוץ כ־
״גיל העמידה,״ שכן בגיל זה עומד הגוף
ופוסק מלמלא את מאגריו, ואונו של האדם
הולך ופוחת. לצערנו, עדיין לא נמצאה
הדרך למלא מאגרי־עלומים אלה. הזיקנה היא
העולם הזה 1761

עדיין בלתי־מנוצחת וצודק מן בן־אמוץ כי
צילומי עירום לא יעזרו כאן. לא נותר,
איפוא, למר בן־אמוץ אלא להזדקק לויברא־סורים
וצירקולאטורים על מנת לספק׳ עצמו
וסביבתו. ותוך שהוא עושה כך (ראה גליו־נות
קודמים של העולם הזה) נמשיך אנו,
הצעירים, לחזות בתצלומי־עירום ובסרטי־פורנוגרפיה
כשאין הנאה זו פוגמת בהנאתנו
המינית בשעת מעשה.
א. אי ל ד , 1בשם זזו; הקריעה,
בית קלור, רחובות

מז מז לגוג־

₪אדם?אדם -
כ 7כ !
מה חטאתי שאתם מקפחים אותי?
מה פתאום משכיל, מבוסס, צבר ועולה
לפני קום המדינה?
איך בכלל אתם יכולים להתייחס ברצינות

למחקר שערך המכון למחקר חברתי שימוש
,׳ ממנו הוצאתם נתונים על סוג קוראי
העולם הזה (העולם הזה?)1760
זה שאגי צבר ומשכיל, זה נכון. אבל
מה פתאום מבוסם? ולפני קום המדינה לא
הייתי במחשבה של ההורים שלי.
ובכלל, איזה מין מישאל זה שלא משתפים
בו חלק נכבד מקוראי העולם הזה:
זה שרץ כל שבוע ככלב ברחוב לקנות את
העיתון. על זה נאמר: אדם לאדם — כלב!
כולו, תל־אביב
• הסיבה לאי־שיתופו של הקורא בולו
(מימין) היא שהנשאלים היו מעל גיל .20

כאן
ע? י!אן
הערתו של שליחכם הבהול לפסטיבל־
(המשך בעמוד ג)

גופך ידבר אליו.

. .את והוא על שפת הים.
הוא מתפעל מהגוון הנפלא של עורל. גופר שזוף, רענן וצעיר.
גופך מדבר אליו. גם בערב, מבעד לשמלתך הקלילה,שומר
עורך על גוון השיזוף השחום והנפלא.איו כוויות, איו קילוף.
^ 1 1עתה את יודעת את השוד :״טיב׳־יל
הלן קרנויס״ לשיזוף מהיר ובריא.
ו\ו 0ם ו\! .0ו 3 .ו >4 8ץ
^חסץ
לבח ירת ך: קרם ן ץן*7דו\וט 5בשפופרת,שמן״סנטו׳ בבקבוק.
פודי־ד-ידילזי ע י ; וי•

דלז

מכתבים

ו 0ץ!ו 4
91055
ס א ^ מ6

6א 1ס 1 £ 4

0 4 5ו * 1£א 4
האחידה עואינה
שו קעת

(המשך מעמוד 7ז
ל,אן על הסרט סין (העולם הזה )1760 רצופה
הטעיות (בתום לב?) ,כגון:
• מעולם לא נתפרסם בעיתונות הישראלית,
כי מין הוזמן ל,שבוע־הביקורת.׳
נתפרסם בה, כי הסרט הוזמן לפסטיבל־הבמאים,
בו באמת השתתף.
#ככל שהדבר נוגע למיו — אין להבדיל
בין הזמנה ל,שבוע־הביקורת׳ לבין
הזמנה ל,פם טיבל־הבמאים׳ כל משמעות הע-
רכתית. הסיבה לכר היא סכנית: מין הוא
סרס קצר, ואילו, שבוע־הביקורת׳ מיועד לסרטים
ארוכים בלבד.
!• תמהני, מניין שאב הנער־שליח שלכם
את הרעיון הנועז, כי מין הוזמן ל,פסטיבל־הבמאים׳
בקאן ״רק בגלל שנפסל ע״י הצנזורה,״
כניסוחו הבסיסי.
כידוע, דווקא •סין הוזמן לקאן, בעוד שסרטים
ישראליים אחרים, שהוצעו רשמית
ע״י ועדת־הפסטיבלים הישראלית (שלא בחרה
במין — בין־השאר, מן־הסתם, בשל
נוכחות שניים מחברי הצנזורה בהרכבה),
נדחו.
הסרט נבחר למיסגרת הייצוגית הנ״ל מתוך
מאות רבות של סרטים, המוצעים לה
מדי שנה, וזאת על־פי שיקולים, שאין להניח
/כי מנהל כלשהו טרח להסביר לשלי־חכם,
דווקא. אגב: אילו גם הוסברו לו
אכידן שיקולים אלה, מתוך נימוס, ספק רב אם
היה מסוגל להבינם.
עיתונאי ישראלי, בתל־אביב או בקאן,
ממש כמו שני הסטודנטים בהם נתקל או לא
נתקל שם, נשאר לרוב ישראלי־ללא־תקנה.
התוצאה: דיווחו המבולבל והמבלבל של
שליחכם נקרא יותר כפטטיבל־כאן מאשר
כשירות מידעי מפסטיבל־סרטים בינלאומי.
ואם התפארותו, כי מימנתם לו את דמי־הנסיעה
לשם מכספי העיתון, אומנם נכונה
— כי אז משהו לקוי ביסודו בשיקולי ד,נ־הלת־החשבונות
שלכם.

דוד אכידן,

39|)5רע
מג׳י ק־פרל־ זהו ההישג המדעי הג דו ל המקל
עליד א!ז מריחת הלכה, תודות לאחידותם
המת מד ת של פתיתי ה־ 1מ*6ק.
מג־יק-פרל־ מ עניק לד ברק קריס טלי נהדר, בשלל גוונים.
כשהציפורן מ כו ס ה כולה ב שכבה אחתוא חיד ה.
היי זוהרת ו אופנ תי תעם ״מגייק־פרל״
׳דורה־גלוס׳

סרטי המאה השלושים, ת״א
8ימות המשיח
בכתבה אודות הפטריארך הארמני (העולם
הזה )1756 נמצאים פרטים שאינם מתקבלים
על הדעת.
• הפטריארך מתכנן למכור את הרכוש
ביפו — ומשקיע קרוב ל־ 7מיליון ל״י בשיפוצים
בבניין הכנסייה ביפו. היכן כאן
ההגיון?
י • בפברואר ( 1966 שימו לב לתאריך)
מגיש משרד טכני בירושלים המזרחית (ה־שילטון
הירדני) ,חשבון בדינרים ירדניים,
עבור ביצוע שיפוץ ביפו — אכן ימות
המשיח!
• החשבון מסתכם ב־ 671 דינרים ועוד
230 מיל. כיצד עשיתם מזה מיליונים? —
ההר הוליד עכבר.
אנא, הפסיקו לחשוב שהקוראים מטומטמים.
יצחק
שדו, תל-אביב
• השיפוץ היה, כמובן; ,בירושלים ולא
ביפו. הסכום הוא 671,250 אלף דינרים—
סכום השווה לכמה מיליוני ל״י.

קוראים חשודחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרח.
מדיפות תינתן לכמדפים תמו־נות
למכתביו>ם.
/העולם הזה 1761

בעולם גרמניה עצם בגרון וילי בראנט, ראש ממשלת !ומניה, עשה
השבוע מעשה יוצא־דופן.
הוא קם והזכיר לעולם כולו, כי בעיית
ברלין המערבית עדיין לא באה על פיתרונה
— ועד שלא תיפתר, לא יד,קדמו מאמצי
השלום באירופה.
המעשה היה יוצא־דופן כעיתויו בעיקר.
כי בראנם רוכב כיום, בגרמניה ומחוצה לה,
על גלי הפופולאריות בשל מדיניות ה־אוסט־פולינויק
שלו. מדיניות זו, הדוגלת בהתקרבות
לברית־המועצות, תוך נזחיקת חשבונות
העבר, הביאה למשב־ריח קל של
תקוזת־שלום ואופטימיות בעולם כולו. כשלאחר
מכן באו חיוכי הפינגפונג מפקין, ו־הפסקת־האש
לאורך תעלת סואץ נמשכה
ונמשכה, זכרו רבים שהיה זה בראנם שעשה
את ־,צעד הראשון בכיודן מעורר־האופטימיות.
פגיעה
כתדמית. אלא שכמו שבפעם
הראשונה לא השש בראנט לעשות את ה
מספר
1שם — היתד. מסוג הדברים ה־פנטסטיים
שייתכנו רק בארץ זו.
יסורים. אלא שמשונה ככל שהיתה,
היתד, ברית זו רק אופיינית לאמריקה של
היום, המתהפכת ביסורי מהפכה חברתית
חסרת־תקדים, ואשר המוזר הפך בה ליום־
יומי. בשבוע אחד, קרו בה אירועים אלה:
• באולם קולנוע. בשדרה השלישית ב־ניו־יורק,
הריע קהל — לבן רובו ככולו
— לניצחון האינדיאנים על התוקפים הלבנים,
בסרט אמריקאי בכיכובו של דסטין
הופמן, אדם קטן־גדול. הופמן, המשחק בסרט
בתפקיד של לבן המאומץ ע״י זקן
אינדיאני, שומע מסבו המאמץ אימרות־כנף
כמו ״יש הרבה אנשים לבנים בעולם, אך
מעט מאוד בני־אדם.״ הקהל אינו פוסק
מלהריע בחדווה.
בעשרות ערים על פני ארצות־הברית
כולה, הפגינו מאות אלפים נגד כוונות ה־מימשל
האמריקאי לקצץ במענקי האבטלה
ובעזרה הרפואית לפנסיונרים. בניו־יורק
הובילו מורים ומנהלי בתי־ספר מאות־אלפי
מכתבי־מחאה למושל רוקפלר, בתוך ארון־
מתים מקושט בפרחים.
הישראלי הפופולרי. ישראל מעניינת
מאוד את האמריקאים. הספרים הנפוצים
ביותר כיום בארצות־הברית עוסקים בעיקר
בישראל: הישראלים, של עמוס אילון זכה
לשבחים בכל העיתונים ופורסם ברשתות
הטלוויזיה. ג׳ניסס 48 של דן קורצמן, המשימה,
אנשי החצות — אלה הם רק אחדים
מתוך רשימה ארוכה של טפרים אמריקאיים
שהופיעו בשנה האחרונה, כשנוש־איהם
מלחמת ;48 הקמת חיל־האוויר הישראלי,
פעולות הקהילה היהודית בארצ,ת־הברית
לעזרת ההגנה והאצ״ל ועוד.
היתד, זו נחמה פורתה. שכן בינתיים,
צף תמיד מחזור חדש של צעירים זועמים
— ואלה דואגים לכך, שהשקט לא יחזור
לשרור בכבידה במדינות תבל.
אנגליה שידים על ס מי ם —
הס מלהזכיר
ראש ממשלה בראננז
מנהיג, לא מונהג
צעד הנועז, לפתוח במדיניות האוסט־פוליטיק
— שהיתר, ניתוק חד־משמעי מהמדיניות
המסורתית של גרמניה המערבית ב־ 25השנים
האחרונות — כן לא חשש השבוע
לפגוע בתדמיתו הפופולארית כיונת־שלום:
הוא קרא השבוע לארצות־הברית ולבנות־בריתה
להתקדם אמנם בשיחות פירוק־הנשק
הגרעיני והקטנת הצבאות של נאט״ו ו־ברית־וארשה
— אולם לעצור על סף החתימה,
לא לחתום לפני שבעיית ברלין תיפתר.
באותה הזדמנות הזכיר גם, כי למעשה תקועה
עדיין כל מדיניות האוסט־פוליטיק המפורסמת
ללא התקדמות, מאחד שהרוסים
אינם יכולים למלא את הבטחתם, לשכנע
את גרמניה המזרחית להכיר במעמדה המיוחד
של העצם בגרונם — מערב ברלין.
מנהיג, לא מונהג. בצעדו זה האחרון,
הוכיח בראנט שנית שהוא בעל תכונה
נדירה — הכושר להנהיג, ולא להיות מונהג,
על־ידי דעת הקהל. כן ה־כיח שמנהיג
יכול לפעול למען השלום לי לח־תר על
האינטרסים •טל ארצו. או לה־טך: להגן על
האינטרסים של ארצו — ויחד עס זה לפעול
למען השלום.
היה זה יותר ממה שאפשר לומר על
ראש־ממשלה אחר, באיזור אחר של העולם,
שגם בו מהווה עיר אחת סלע־מחלוקת כביר,
שלכאורה אין אפשרות, בגללי, להשיג את
השלום.

ארה״יב
3י שקט
הוא רפש
הברית בין הליגה להגנת יהודית לביו
הליגה האנזריקאית־איטלקית להגנת זכויות
האדס, עליה הוכרז בשבוע שעבר (ברית הליגות;
העולם הזה ,)1760 היתד, מוזרה ביותר.
הקואליציה המשונה של הרב היהודי
מאיר כהנא ויבואן שמן־הזית האמריקאי ממוצא
איטלקי, ג׳ו קולומבו, שכונה על-ידי
רשויות השלטון האמריקאי כאיש המאפיה

במכה אחת, חוסלה השביע בבריטניה
מכת הסמים המשכרים.
לפחות — למאזיני שירות השידור הבריטי,
הבי.בי.סי. המפורסם.
החל מהשבוע, הטיל הבי.ני חי. חרם על
שירים אודות סמים — אפילו שבהם רק
מרומז הנושא המשכר.
החלל הראשון של החרם היה תקליט
בשם גברת שושנח, של להקת־הצמרת הבריטית
מונגו ג׳רי. הסיבה: אחד השירים
בתקליט נקרא בואי אזמין אותן לעישון,
ובו מופיעות הגברות אנה מורפין וקוקאין
סיו, ושורות כגון מי צריך הברים, כשיש
לך שלג , .במקורו, התפרסם שיר זה לראשו-
נל בארצות־הברית לפני 50 שנה.
דד היום, כאשר התנגד הבי.בי.סי. לשיר
מסויים בתקליט, היה מוחק את השיר בלבד,
משאיר את שאר שירי התקליט. עתה, הורחב
החרם לתקליט כולו — ילנושא הסמים
כולו.

לצלילה
ו_1ד־ ססו׳ דד׳
יפאן מבוקש;
מד־טירחון
ממשלת יפאן החלה לאחרונה מחפשת
מתנדבים המוכנים להקדיש את זמנם ואפס
למען בריאות העם. במיסגרת מחקר שעורך
משרד הסעד היפאני, הוא ינסה, בעזרת גוף
של כמה מאות מתנדבים בעל חוש־ריח
מפותח, לקבוע מדד אובייקטיבי של ״סולם־
צחנה׳׳ ,שינוע, לפי המתוכנן, לגובה שש
דרגות, החל מ״חסר ריח״ ועד ״מצחין״.
המחקר נערך כהכנה להצעתידוק שמתכוננת
ממשלת יפאן להגיש לפרלמנט, ואשר
בה ייקבעו קני־מידה לצחנה שמותר לסוגי
תעשייה שונים להפיץ לתוך סביבתם.
שיטת המתנדבים בעלי חוש־הריח המחודד
עשוייה להיראות קצת פרימיטיב׳ת, אולי —
ביחוד לארץ בעלת דרגת אוטומציה גבוהה
כיפאן — אולם דבר אחד ברור: פרימיטיבית
ככל שתהיה, היא תפעל ב־עילות גדולה
יותר מכל המכשירים האלקטרוניים של מדינה
מפותחת כישראל — בה המכשירים
פועלים, והמצחינים מצחינים.
* קוקאין.

טיסו סידרל
סופר־צלילה —
אוטומטי,
עם תאריכון
וכרונוגרף,
אטום למים,
אל־חלד, מחוסן
בפני כל זעזוע.
מ 1 6 9 -

־ 15501־1
סופר -צלילה

!!ורות בינלאומי ברחבי העול

העולם הזה י176

אנ שי ם
מי יהיה שגריר ישראל
במצריים, עם בוא השלום? בתשובה
לשאלתו ההיתולית של
מפקד גלי צה״ל יצחק לבני,
השיב שר־החוץ אבא אבן:
״קודם־כל אני חייב לומר שפנחס
ספיר ודאי יאמר לי:
,אין לי תקציב לזה כי לא הבאתי
את זה בחשבון וסוכם שלא
נפתח נציגויות חדשות השנה.׳
באותה שיחה גילה אבן נכונות
לחזור לדרגת שגריר, אם אומנם
יידרש שגריר במצריים .״הייתי
מוכן להציע גם את עצמי לתפקיד,״
הצהיר אבן.

עינבר, אשר עזב לא מכבר
את הטלוויזיה הישראלית. הוא
קיבל טלפון מידידו אהרון
גולדפינגר שהודיע לו כי
מפיק הסרטים מיפאל שווי
לי, מסרטי יונייטד שווילי, מחפש
אותו. כשהתקשר עינבר עם
שווילי שאל אותו המפיק :״אתה
מוכן לביים בשבילי סרט קולנוע?״
״אפשר לדבר על זה,״
השיב עינבר, שלא ידע במה המדובר
.״מה לדבר?״ צעק שווי־לי
,״אני צריך אותך היום!״
מסתבר כי שוזילי רב אותו יום
עם הבמאי שלו, ג׳ורג׳ עו־

אשתו של אשכול
ואשתו של גולדה

בדיה, מי שביים עבורו את הסרט
אריאנה והתחיל לביים את
סרטו החדש פישקה יוצא למי־לוא־ס.
בחיפושיו אחר במאי
שישלים את הסרט, הציעו לו
את עינבר. שווילי רצה שעיני
בר יגיע מיד לבמת הצילומים
וימשיך לביים במקום שהפסיק
עובדיה. אבל ראלף התעקש לקרוא
קודם לפחות את התסריט,
כדי לדעת ׳ על מה הסרט. בקושי
הוא הצליח לדחות את הפגישה
עם שווילי עד שעה תשע
בערב. שווילי קבע את מקום
הפגישה בלטרון, שם נערכים
צילומי הסרט. ראלף הגיע לפגישה,
המתין שעתיים ולא פגש
איש• הסיבה: שווילי השלים בינתיים
עם ג׳ורג, עובדיה, התחבא
מפני עינבר, אחר־כך נתן
תירוץ מדוע לא בא לפגישה
שקבע בתשע בערב בלטרון:
״אם ראלף לא טוב בשביל הטלוויזיה
הוא לא טוב גם בשבילי.״
-ראלף, מצידו, הודה לאלוהים
שהצליח להיחלץ מהמשך
ההרפתקה הזו.

דן שילון
בגוב האריות
,דרך מקורית לרכוש פסל
גילה ראש עיריית עיר הנמל
הגרמנית משהבן: כששהה בארץ,
ביקר בגלריה לאמנות
חדישה בקיסריה, התרשם מ־פיסלו
של ויקטור חלבני
שעמד בפתח הגלריה. מאחר ו־הגלריה
היתד. סגורה, לא ויתר
ראש העיר, ד׳׳ראכ מיי ר,
השאיר פתק על הפסל, בו כתב
שהוא מעוניין לקנות אותו. כשהגיע
למחרת היום מנהל הגלריה
דויד מיטל, מצא את
הפתק, התקשר עם אכמייר ומכר
לו את הפסל שיוצב בכיכר
המרכזית במשהבן.

אבי עוניים

( ,)33 הזמר הישראלי היושב בגרמניה,
בילה חלק מחופשתו האחרונה
בכפר הנופש האילתי ״וילג׳,״ המנוהל על-ידי רפי נלשון,
בחברתה של דוגמנית הצילום הגרמניה ורוניקה מרימגר (לידו
בתמונה) ,אשר ניצלה את השמש האילתית לשם שיזוף מלא.

רעייתו של אלוף (מיל).
עזר וייצמן, ראומה, בחרה
בקאריירה עצמאית: היא החלה
לפרסם במדור הנשים של מעריב,
מאמרים על בעיות אקטואליות.

ליאור

הזמר־שחקן 80 ייני,
יכול לזקוף לזכותו תואר

!מיוה חן

עברה השבוע חווייח מסעירה. היה זה כאשר
היא והמלחיו־מנצח מרטין מוסקוביץ׳ נסעו
להופיע בנסועה שבגליל המערבי. הם תעו בדרך ובאחד הכבישים
הצדדיים פגשו שני בחורים ושאלו אותם אין להגיע לנטועה.
״אנחנו חיילים, אנחנו חיילים,״ השיב אחד מהבחורים בעברית
עילגת ומשך את חברו לעבר השדות. איכשהו הגיעו זמירה ומרטין
לנטועה וערכו את הופעתם. בתום ההופעה התכוננו השניים
לחזור לתל־אביב, אך בדרן עצר אותם מחסום של צה״ל .״מסתובבים
חבלנים בשטח,״ הסביר אחד החיילים. השניים חיכו
במחסום עד שהגיעה הודעה באלחוט :״הרגנו את החבלנים. אפשר
לפתוח את הכביש.״ בהמשן הדרן ראו השניים התקהלות של
חיילים. הם ירדו מהמכוניות וגילו לתדהמתם שני הרוגים ,״קא-
לאשניקוב״ ורימוני״יד. ההרוגים היו שני הבחורים אשר זמירה
ומרטין התעניינו אצלם בתחילת הערב על חדרן למושב נטועה.
חדש: ממציא. מה פתאום? בגלל
התקליט החדש שהוציא, הכולל
שני שירים: אהבה ושלום. לי

על זה שגולדה מאיר
היא הגבר היחיד בממשלה, כבר
דובר רבות. השבוע אישר את
התדמית נהג מונית ירושלמי,
בשעת תקרית שאירעה כאשר
מרים אשכול, אלמנתו של
לוי אשכול המנוח, התנגשה
במכוניתה במונית ירושלמית.
כאשר הרים נהג המונית את
קולו, העירו לו עוברים ושבים:
״זו אשתו של אשכול.״ ״לא
איכפת לי אם אפילו היא אשתו
של גולדה,״ השיב הנהג.
י הסופר פנחס •טדה
כתב באחרונה :״סופרי דור ה־פלמ״ח
כתבו עבור קוראים
מטומטמים.״ כתגובה על כך
כתב השבוע המשורר יהודה
אופן :״נראה ששדה היה אחד
הקוראים.״
רק עתה נודע כי בעת
ביקורו בארץ של הסנאטור האמריקאי
אדמונד מאסקי,
חלתה אשתו והיה צריך לאשפזה
למספר ימים בבית־החולים
תל־השומר. השבוע קיבל מנהל
בית־החולים, דיר חיים שי•
ב א, מכתב מהסנאטור, בו הוא
מודה לו על הטיפול המסור
באשתו.
את השוק של חייו קיבל
השבוע במאי הטלוויזיה ראלן!

אור, שהתכונן ללוות את עצמו
בגיטרה, חליל וכינור, למד בילדותו
לנגן בכינור, אותו זרק
לפני שנים לעליית הגג. עתה,
לצורך התקליט, החלים ייני להשתמש
שוב באותו כינור. חיפוש
בעליית הגג העלה כי הכינור
עוד איכשהו בסדר, אבל
מיתרי הקשת נרקבו. כאן התגלה
ייני במלוא תושייתו: הוא
השתמש במקל הקשת כבקשת
והצליח להוציא מהכינור קולות
שהשתלבו במוסיקה. לכן מופיע
על עטיפת התקליט: ליווי בחליל,
גינורה ומקלו־כינור, שהוא
בלי־ספק אינסטרומנט חדש
בשטח כלי הנגינה. מקוריות
נוספת על עטיפת התקליט: על
כל אחד מאלף עותקיו, הודבקו
פרחים מיובשים — על כל עטיפה
הרכב שונה.

המשורר דויד אבידן
גמז במחי־יד אחת את עולם ה־פיזמונים
הישראלי .״פיזמון
גדול,״ אמר בתוכנית ששודרה
בגלי צה״ל ,״צריך א) להכתב
בידי תמלילן גדול, ב) להיות
מולחן בידי מלחין גדול ו־ג)
להיות מושר בידי זמר גדול.
אף אחד מהפיזמונים הישראליים
אינו מקיים את התנאים האלה.״

אלוני הנדווגל באים

הזמר שלמה ארצי (קיצוני משמאל) שר כסולן את שיר
האליפות של קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה, כשכדו-
רגלני הקבוצה מלווים אותו במקהלה. השיר, שחו בר בידי אהוד מנור ושלמה ארצי עצמו, שהם אוהדי
מכבי נתניה, ועובד על־ידי אלברט פיאמנטה, נולד כחיקוי לשירי כדורגל דומים שזכו להצלחה בבריטניה•
בין זמרי המקהלה לא נעדר כמובן גם מקומו של כוכב הקבוצה, מוטלה שפיגלר (שלישי משמאל).

הבדיחה האחרונה המתהלכת
בקאמפוס של האוניברסיטה
בירושלים: לאחר הקרנת
סרטו של יהורם גאון, אני
ירושלמי, שאלו את הזמר מוטי
פליישר מה הוא עושה
המולס הזה 1761

בבירהי השיב פליישר. :גם אני
עושה סרט. אני עושה סרט
בשם גם אני ירושלמי.״
בעיקבות אני ירושלמי
חל שינוי באורח חייו של
יהורם גאון. :עד שעשיתי את
הסרט,״ סיפר יהורם׳ ״קיבלתי
מכתבים ממעריצות צעירות.
עכשיו אני מקבל מכתבים מכל
מיני זקנים ירושלמיים שראו
את הסרט. תאמינו לי׳ אלה מכתבים
מסוג אחר לגמרי.״
מה שאירע במערכת ה־טלתיזיד׳
אחרי שנודע על בחיר־תל
של דן שילון למנהל מחלקת
החדשות בטלוויזיה, הזכיר
את הסיפור על דניאל בגוב האריות.
תגובות אנשי החדשות
העידו על תדהמה. חיים יכין,
למשל, טרק דלתות, צעק ויצא
לחופשה קצרה. מרדכי קיר
שנכאום, שהתחרה עם דן ב־מיכרז
על התפקיד, הטיח דברים
בוטים בפרצופו של המנהל
החדש. ואילו עורך מוקד,
אלי ניסן, העריך בקול כי
שילון יחזיק מעמד מקסימום
חודש ימים. גם נגד סמנכ״ל
הטלוויזיה ארנץ צוקרמן
יצאו בהאשמות — כאילו הוא
שגרם לבחירתו של שילון, כחלק
מנסיון השתלטותו על הטלוויזיה.
עתה נותר רק לצפות
ולראות אם דן שילון יהיה הטרף
או המאלף, בתככים שמאחורי
המסך הקטן.
י איש הביטוח שלמה
אליהו סיפר בתוכנית הרדיו
במו ידיו, כי בילדותו, כאשר
היה שליח בחברת ביטוח, נהג
לעבוד עבודות נוספות בחברת
יאיר פרדלסקי שהוא היום
ממנהלי אולפני ההסרטה רול.
השניים הסתובבו בבית ההבראה
בקיבוץ גבעת־ברנר וצילמו נערות
צעירות תמורת תשלום.
( משרד האמרגנות מציוני־בית־הלחמי
סבל לאחרונה משתי
גניבות אמנותיות: בפעם הראשונה
פרצו אלמונים למשרד,
הפכו את כל המגרות וגנבו משולחנה
של מרים עציוני
סרט הקלטה של הצגת ילדים.
בפריצה שנערכה השבוע, נטלו
איתם הפורצים מכשיר־הקלטה.
״מזל שהורדתי באותו יום את
הסרט שהיה עליו,״ נשמה לרווחה
מרים עציוני. .היתה עליו
הקלטה בלעדית של שירי פסטיבל
התנ״ך.״
פועלי הבניין שעסקו בבניית
הלונדון מיניסטור בתל־

אביב, הופתעו כשבאו לפתיחה
החגיגית של המקום. במשך
שבועות היה הקבלן שלהם,
אלי כדורי, משתולל, צועק
ומזרז אותם לעבוד יותר מהר.
עתה, התברר לפועלים מה גרם
לקבלן למהר כל־כך: את אחד
הבוטיקים במקום הפכו לגלריה,
בה הציג הצייר־קבלן אלי כדו־העולם
הזה 1761

1בתקופה בה גרה במילווקי שבארצות-
1 1 / 1הברית, כששמה עוד היה: ולדה מאבובץ,
בהצגת בית־ספר על נושא תקומת עם ישראל. באותה תקופה
היתה גולדה חברה ב,,חברת למקילן״ ובמועדון מדעי והשתתפה
בהצגות היסטוריות. התמונה מימין, לשם השוואה, היא אחת
מתמונותיה הרישמיות של גולדה מאותה תקופה ורואים בה

את ראש ממשלת־ישראל בפיקניק שנערך בחג השבועות לכבוד
תנועת הנוער הציונית. בתיאור שנכתב ליד אחת מתמונותיה,
נאמר :״הסובבים אותה ילמדו ממנה את אורחות החיים
המושלמות של הכבוד.״ בתמונה העליונה נראית גולדה מאיר, המחזיקה
בידה חנוכיה, כשהיא מבוגרת מכפי גילה באותה תקופה
— בגלל אודם שנמרח על שפתיה לצורכי אותה הצגת בית־ספר.

רי את אוסף ציוריו.

מרפסות דירותיהם, הוא נאלץ
לחקות את כולם.״

הסבר לבקשה שהגיש ה־חקיין־שחקן
גדי יגיל לוועדת
בניין ערים של עיריית תל־אביב,
לסגירת מרפסת בדירתו, נתן
חבר מועצת העיר דויד שיסמן
:״בעצם גדי לא התכוון
לסגור את המרפסת. אבל היות
שכולם סוגרים בתל־אביב את

:מאורע שהזכיר את בגלי
המלך החדשים במהדורה מודרנית,
אירע השבוע ברחוב בו
נמצאים שני בתי האבן של הזמר
כוכ דילן בגריניץ׳ וילג׳.
לכבוד יום־הולדחו ה־ 30 של
הזמר, נערכה במקום מסיבה,

ביר בין החוגגים טיוטות ממכתבים
שכתב בוב דילן לזמר
ג׳והני ל,אש, והסביר לקהל
כיצד השתנו מילות שיריו של
דילן המשמשות עתה כסמלים.
את המסיבה קילקל במפתיע
ילד קטן, שעבר במקום רכוב
על אופניים :״אתם מדברים כאן
כל־כך הרבה, אבל בוב דילן
איננו כאן. הוא בישראל.״

אליה באו 400 מוזמנים. מארגן

החינגה היה אלן ווכרמן
( ,)24 אחד מחסידי דילן, הידוע
בכך שהוא נוהג לחטט בפח האשפה
של דילן בחיפושיו אחר
יצירות שהושלכו על־ידי הזמר.
באותה מסיבה חילק נדבן בל־תי־ידוע
נקניקיות ומשקאות קלים,
דויד פיל ולהקתו השמיעו
מיקצבי רוק, מלצר הע

תמר! ריס
נחוג בחוג המשפחה, יום הולדתו
ה־ 37 של מזכיר עיריית תל־אביב/יפו, צבי
אבי״גיא (איכס) ,שנכנס לתפקיד זה במקומו
של מזכיר העיר הראשון, יהודה
נדיבי, שיצא לגימלאות.
נבחר לתפקיד דיקאן ופקולסה למדעי
החברה באוניברסיטה העברית בירושלים,
פרופסור שדמה קוג למס (,)45
שעלה לארץ ב־ 1954 מארצית הברית, הצטרף
כעבור שלוש שוים לסגל מורי האוניברסיטה
העברית וב־ 1966 קיבל תואר פרופסור־חבר.
מונה לשגריר ישראל בווינה, במקומו
של זאב ש״ק, מי פתיה המזכיר המדיני
של מפ״ם, יצחק פטיש.
נישאו *
פחתי מצומצם,
בני־ברית ויו״ר
נים היהודיים

בטקס שהתקיים בחוג משהנשיא
העולמי של מיסדר
ועדת הנשיאים של האירגו־בארצות־הברית,
ויליאם

וקסלר

איטלסון

וקסלר 62 והרופאה הגינקוליגית מבית־החולים
תל־השוטר, ד״ר אסנת איטל
פון 34 שלמדה רפואה בז׳נווד, ובירושלים
והמשרתת עתר, כרופאה בחיל הרפואה של
צה״ל.
הוענק * על־ידי אוניכרסיטת סנט־בונבצ׳ור,
הואר דוקטור־כבוד במשפטים, ל־קומיקאי
כוב הו פ ,״לאות הוקרה על
שירותיו לאומה האמריקאית בשדה הבידור
והאמנות,״ כפי שהסביר דובר האוניברסיטה.
מנהליםרומןי השחקנית האנגלית
סמנתהאנאר, ששילמה לבעלה־לשעבר,
טוס שטרן 250 ,אלף ד ודר תמורת
גט, והזמר ק רי הקריפ טו פדפ ון, שהיד.
ידידה של ברברה סטרייסנד.
התארסו ערב צאתו לישראל כדי
לשחק בסרט ירושלים, ירושלים, ד,שהקן
ניקול וידיאמסון ( )34ו ־,שחקנית ג׳יל
טאונסנד 26 אחרי ידידות של ארבע
שנים.
זכתה בפעם השנייה, בפרס אמי
של הטלוויזיה, שהוא פרס מקביל לאוסקר
הקולנועי, השחקנית ד,אנגליה סוזן המס״
שייר (פלייר בההגדה לבימ פורסיינו),

זם אוהבים..
סוזן המפשייר
עבור מישחקה בסידרה הטלוויזיונית בני
צ׳רצ׳יל הצעירים. בשנה שעברה זכתה המגד
שייר בפרס על ההופעה בפורט״ט.
נפטר לאחר מחלד, ממושכת, בגיל
,75 האיש ששימש כשומר־ראשו, נהגו, יועצו
וידידו של הנשיא הראשון של מדינת־ישר־אל,
ד״ר חיים וייצמן, יהושע חרל״פ,
שכונה גם שומר הארמון, מפני שגם אחרי
מותו של וייצמן נשאר בביתו ועבד בשירות
אלמנת הנשיא עד יום מותה.

העולם הזה 1761

* 4זה זמן רב לא צחקתי צחוק כה פרוע כמו ברגע
שקראתי בעיתון אמריקאי מה קרה בין שתי הליגות
הלאומיות של יהודי ארצות־הברית.

הליגה להשמצה והליגה להרבצה.
לפני כמה שבועות ביצעו כמר, צעירים נחמדים (יישר
כוחם!) פריצה למשרד מחוזי של האף־בי־איי ,״המישרד
המרכזי לחקירות״ ,המקביל לשרות־הביטחון־הכללי שלנו.
באותו לילה גנבו מן המשרד כמה רבבות מיסמכים.
הם מסננים את המיסמכים האלה בהדרגה, ושולחים אותם
לעיתונים מכובדים, המפרסמים אותם ברצון רב.
כך נודע הרבה מאוד על שיטות הפעולה של האף־בי-
איי. למשל: שהוא משחד טלפוניסטים כדי להקשיב לשיחות
פרופסורים, מגיים שבטי־צופים כדי לבלוש אחרי ההורים,
מחדיר פרובוקטורים לתנועות־השלום השונות, וכיוצא
באלה דברים נחמדים.
והנה, בין כל המיסמכים, נתגלה אחד שיש בו עדין
מיוחד בשבילנו.

נאמר בו, שפקיד חשוב של ״הליגה נגד השמצות״
משמש במלשין של האף־בי-איי,
ומדווח להם על החברים והפעולות של ״הליגה
להגנה יהודית״.

ך• די להכין את ההומור הפנטסטי הטמון בידיעה קט-
^ נה זו, חייב הקורא לדעת קצת יותר על שתי הליגות
הנחמדות האלה.

הדגה להשמצה
והרגה יהדבצה
גם גוף זה נולד מתוך כוונות טובות. כדי להגן על יהי-
דים חסרי־ישע מפני גל הפשיעה והאלימות המציף את
ארצות־הברית, וביחוד מפני כנופיות־שכונות עדתיות של
שחורים, פולנים, פורטו־ריקאים וכו׳.

אכל מטרה זו הפכה זה מבבר לפעולת־מיש־נה
של הליגה להרבצה.
כיום היא מוכני, להרביץ לכל מי שאינו מוצא חן

הראשונה היא ״הליגה נגד השמצות״ .נקרא
לה, למען הקיצור ,״הליגה להשמצה״.
היא משמיצה.
מדוע קורא לעצמו אירגון של משמיצים מיקצועיים
״ליגה נגד השמצות״? לכך יש היסטוריה.
הליגה הוקמה באמת, בכספי בני־ברית (אך כגוף נפרד
ועצמאי) כדי להילחם בהשמצות אנטי־שמיות.
זה היה בימים שבהם פרחה ההסתה האנטי־שמית ב־ארצות־הברית.
הליגה, שנוסדה ערב מלחמת־העולם הראשונה,
פעלה לא מעט נגד אירגוני־התעמולה הנאציים בין
שתי המלחמות.

מושם מה לא אירעה אף תקרית אחת מצד הליגה לר,רבצה
(וגם לא מצד הקונקורנציה — אנשי הפידאיון שגם
הם באו, בדרך כלל, במשלחת מרשימה).

נראה שבאשר נסתבר למרביצים בי האיש
העומד לפניהם אינו קורא להשמדת מדינת
ישראל ולהקמת אושוויץ חדשה כין ים־המלח
ויריחו, נעתקו מילים מפיהם ותנועות מזרו*
עותיהם.

אולם בינתיים לא נותרו כארצות־הכרית
אלא אירגוני־שוליים אנטי-שמיים קטנים, חסרי
בל השפעה רצינית. הליגה הפכה זה מכבר
למיותרת.

על כל פנים, הם ישבו בשקט.

היתה זאת מלאבת-מחשבת של החשדה והסתה.

ביום
זה גוף של מק־קארתיזם יהודי, פלוגת־סער
עם צילינדר, מעין ״רצח אופי בע״מ״.

הוכרז פלוני כ״בלתי־כשר״ ,לא יעזור לו דבר. מיכתבים
סודיים ישוגרו לקהילות, לאירגונים, לעסקים. המכונה הגדולה,
שגם מאפיה סיציליאנית לא היתד, מתביישת בה, נכנסת
לפעולה בכל רחבי המדינה. אלא שמאפיה זו אינה
פועלת באמצעים כה גסים כמו אקדח או אצבע דינאמיט.
יש לה מכשירי־רצח יעילים יותר.

הקורבן בלל לא יבין מה קרה לו. פתאום
יחדל מלקבל הזמנות. ידידיו יתחמקו ממנו.
ההזמנות המיסחריות שקיבל מיפעלו -מתבטלות
לפתע באורח מסתורי, בזו אחר זו.
אם זה עיתון — הוא מאבד את מודעותיו ומגיע בן־
לילה לסף פשיטת־רגל. אם זה מיפעל מיסחרי, נעלמים
לפתע הלקוחות, האשראי, הספקים. אם זאת אגודה, נוטשים
אותה פתאום חבריה ותורמיה.

מדוע? מה קרה? מדוע נקבע הקורבן כבוגד,
בעובר־ישראל, באנטי-שמי (אם הוא גוי),
ביהודי שונא-עצמו (אם הוא יהודי)?
מי יודע? אולי השמיע דעה שלא תאמה בדיוק את קו
הימין הציוני האמריקאי, או העסקן הציוני המקומי. אולי
אמר שכדאי בכל זאת לשמוע פעם גם מה בפי הפאנתריס
השחורים (המקוריים) ,או השמאל החדש. אולי השתתף באיזה
כינוס־שלום יחד עם גוף החשוד כפרו־ערבי. אולי
פירסם מיכתב שהציע לישראל לעשות ויתור כלשהו.

זהו הסוף. תותח-ההשמצה יורה -ו״הליגה
נגד השמצות״ קברה קורבן נוסף.

* 4קרב הגוף הזה בא המודיע, שהלשין בבני בולשת
הגויים על אחיו. אילו אחים?

זהו הצד השני: הליגה להרבצה, הידועה
בציבור ב״ליגה להגנה יהודית״.

י א בן הליגה השנייה, זו המשמיצה.
/אם שמי הלך לפני, הרי זה במידה רבה הודות לה.
כעבור זמן הגיע לידי מיסמך סודי, ששלחה הליגה להשמצה
מראש לכל האירגונים היהודיים בקאמפוסים בלן}־,ילות,
בהם הייתי צריך להופיע.

אבל איזה גוף אוהב להודות בהיותו מיותר, ולשבוק
חיים לכל חי?
^׳^ ודאילא הגוף המסדים הזה. הוא חיפש לעצמו עי־
^ סוק אחר. והוא מצא אותו בנקל.

על גזר־דין זה אין עירעור. הליגה היא התובעת,
השופטת והמוציאה־לפועל.

ואז אצחק עוד יותר.

* 4רוע אצחק? מפני שיש לי נסיון אישי עם שתי
הליגות גם יחד.
בשנה שעברה הוזמנתי לסיור הרצאות בעשרים אוניברסיטאות
אמריקאיות, מטעם אירגון־שלום שמרני וכשר,
שיש לו גם סניף יהודי, ושהכל מכבדים אותו. אין לו
קשר עם השמאל החדש הקיצוני.

נסתבר ששמי הלך לפני. במעט כבל אחת
ממאה ההרצאות בלטה כאולם משלחת של
הליגה להרבצה, מובנה להראות את נחת זרועה
לבוגד שבא מישראל.

לא, אין זאת טעות דפוס. זהו באמת העיסוק העיקרי
של הליגה הנ״ל.

יושבת לה חבורה של פקידים, משופעת בכסף הנתרם
על־ידי יהודים תמימים, וחורצת דין. מי כשר ומי לא.
מיהו יהודי טוב, מיהו בוגד, מיהו נבל.

יש מי שמגן על דון בהנא.
גם כשהוא פורץ למשרד של אירגון־רבנים, ושורף אותו,
כפי שקרה לא מכבר. גם כשיפרוץ מחר למשרדי הליגה
להשמצה — וישרוף אותם, בעזרת השם.

בעיני מנהיגה, הרב מאיר כר,נא, שאינו מפורסם בשל האיזון
הנפשי שלו.

בל דבר שהוא כאופנה, מצמיח כותרות בעיתונות
ותרומות של יהודים עשירים -מזדרזת
הליגה לקפוץ עליו.
יש בעיית של יהודי ברית־ד,מועצות? הליגה מפוצצת, מר־ביצר,
זורקת פצצות־סירחון. אם זה מזיק לעניין וליהודים
— מה זה חשוב? העיקר הכותרת, והתרומה שבעקבותיה.
באיזשהו מקום פרץ סיכסוך מקומי, שיהודים מעורבים
בו? הליגה באה, הורסת במחי־יד כל שריד של שכנות טובה,
הופכת את המקום לגיהינום — ומסתלקת כלעומת שבאה,
מלווה בצבא הצלמים והעיתונאים.
יש יהודים שאינם הולכים בתלם ימני־קיצוני? פלוגת־הסער
מוכנה בלי צילינדר ועם אגרופנים. בקרוב בישראל.

יש בבל התופעה הזאת משהו מגעיל, ולא
רק בשל רדיפת-הפירסומת הצינית. ריח של
מין חיקוי גלותי
גיטו נודף בבל העניין
עקום לרוח הישראלית, בפי שהיא נראית
להם.

יף יבולה הליגה לפעול במדינת־חוק?
בארצות־הברית החוק הוא בידי שופטים נבחרים ושוטרים
מקומיים — שרבים מהם קשורים בעולם התחתון,
וביחוד בנדאפית. את הפרטים אפשר לקרוא בספר הסנדק;י

כהנא עצמו יודע זאת. לפני ימים אחדים
ברת ברית רישמית עם דון קורליאונה -
סליחה, עם דון קולומבו, ראש אחת ממשפחות
המאפיה הידועות.
אולם גם קודם לכן לא חשש כר,נא מפני שופטים ושוטרים.
הם הגנו עליו. כל המשפטים שנערכו לו ולאנשיו,
לא היו אלא קומדיה. האף־בי־איי ידעה על כל
פעולותיו מראש, כפי שמוכיח עכשיו המיסמך של המלשין
מן הליגה להשמצה.

לא נאמרה בה מילה של שקר ממש. דעותי נותחו
כימעט בהגינות, תוך הבאת מובאות מספרי וממאמרי. לא
נאמר שאני בוגד. להיפך, נאמר אפילו, שלא כמו אנשי
מצפן( ,ששמם הוכנס בצורה זו למיסמך) ,אני מוכן להשלים
עם המשך קיום מדינת ישראל.

אולם המיסמך הזהיר בפני הזמנתי, ו״הנן י
ליץ״ לבטל את בל ההזמנות שבבר שוגרו.
מפני שהופעתי ״בשעה זו״ ,נוכח ״מאמץ החירום של
המגבית״ ,עלולה ״לגרום לוויכוחים מיותרים״ ,לעורר

״ספקות״ ,ובכלל ״לפלג״.
מארחי בכמה מיכללות היו צריכים להיות רבני נדוסד
הילל (הקשור גם הוא בבני־ברית) ,הפועלים בקאמפוסים.

רובם מיהרו לבטל את ההזמנות.
אולם אחדים סירבו לקבל את התכתיב, ישבו לידי על הבמה,
ולאחר מכן כתבו מכתבי־מחאה חריפים לליגת־ההשמצה.

חשוב מאוד משיקאגו פנה לליגת־ד,השמצה אחרי שהקשיב
לנאומי, תבע מראשיה להתנצל בפני פומבית על
ההשמצה המכוערת, והוסיף שהייתי הנואם הראשון מישראל
שהצליח ליצור מגע נפשי עם הסטודנטים.

זה לא עזר, במוכן. במקום התנצלות, באה
הצטדקות עלובה, תוך חזרה על ההסתה.
איני מספר פרשה זו מפני שהיא חשובה, אלא מפני
שהיא אופיינית. סתם יהודי, שאינו ח״ב מישראל, מופקר
בוודאי הרבי, יותר לפגיון־הרעל, העטוף בנייר, של ליגה

1בן צחקתי, כאשר הבריונים בעלי־העט הלשינו על
/הבריונים בעלייה,אלות, ואני מקווה בכל ליבי שבעלי
שרשרות־ברזל ישיבו מנד, אחת אפיים לבעלי מכונות־הכתיבה.

אתם מוכרחים לעשות את זה, אין לבם אובייקטים
טובים יותר.

קדימה, חברים: עין תחת עין, שן תחת שן.
להרביץ, להשמיץ, להלשין — ככל העולה על רוחכם.

בתנאי שזה יישאר כי ני בם.

??!5555235

1י 1יוייוו 3 1נריי

ארבעתדג מי הטלוויזיהשלפילוטמצטיינים
באיכותם, ביופייםובר גי שו ת ם. בארבעתם
הושקעוהידעוהנסיוןהע שי רשלפילוט .
לארבעתםמער כו תקליטהנפר דו ת לג לי
ו-־ן 11ז 1וניתולהשיגםבצב עי פו רני ראגוז, טיק ,
פו לי סנדרובצב עי ם ל בן, אדום, ש חו רוכחול.

לעולים חדשים ולתושבים חוזרים עם
פטור ממס קניה מחירים מיוחדים.

דגם : 2 0 3 0

דגם : 3 5 3 6
דגם : 3 5 3 7
דג ם : 3 5 3 8

הטל וויזי השפ תר האתב עיי ת
חו סרהמ קו ם, מיו עדתב עי ק ר
לחד רי ם ק טני ם. מסן 20
אינ ט ש.
מקלט אי כו ת רגיש בעל עיצוב
אי רו פ אי עיין .׳
הטל וויזי ה ש הו כי חהעצמה,
בלע דיי ם
שי כ לו לי ם
בעל ת
ל פי לו ט.
מקלט היו קרה של פי לו טעם
2ר מ קו לי ם ל שיפור אי כו ת
הצליל.

רכוש מקלט פילוט 1הבטח ערך כספך לאורך ימים

* שסססש
חדש בשוק :

נחש בעולם התחתון

מערכות זהות של חזיה ותחתונים לנשים, העשויות מ״הלנקה סטרץ׳,״ בדוגמאות דמויות־נחש
או פרחוניות, הוצאו לשוק על־ידי ״רוטקס״.
במערכות אלו מספר חידושים, ובעיקר בחזיה:
— היא נלבשת מעל לראש ואין בה כפתורים. הלבישה וההפרה נוחים בזכות כתפיות
אלסטיות.
— היא גמישה במיוחד והולמת את המראה השטוח האהוד על נשים צעירות במיוחד.
המערכות החדשות של ״מטקס״ נראות כבגד־ים, בזכות גזרתן ושלל הדוגמאות והצבעים.
למעשה, לרשות האשד, עומד מבחר של 6צבעים אופנתיים — הן בבד דמוי־נחש והן בבד
הפרחוני. מחיר המערכת 10.70ל״י.
והאטרקציה הגדולה (אולי) מכולן:

״רוטקס״ מייצר גם לגבר תחתונים (רק תחתונים) הזהים בדוגמאו־תיחם
לאלח של בנות־זוגם...
אכן, שדדיון (כמעט) מושלם.

1117־1111

במדינה העם שמחה ללא בסיס
אם מחר תתפרסם ידיעה, כי ברית־ר,מועצות
העניקה למצריים פצצת־אטום וכי צוות
רוסי הביא את הפצצה למצריים, כדי להפעילה
במיקרה הצורך, קרוב לוודאי שעיתוני
ישראל יגיבו על כך בתרועות של צהלה
ושמחה.
״אמרנו לכם יזעקו הכותרות כלפי
האמריקאים ,״אי־אפשר לסמוך על המצרים!
אולי עכשיו תשתכנעו לא לתמוך בהם!״
זה שבינתיים נוצר איום חדש על עתידה
של ישראל, וסיכויי השלום הולכים וקטנים,
זה כמעט אינו מעניין איש בצמרת בישראל.
מה שמעניין את מנהיגי ישראל הוא להפריד
ככל האפשר בין המצרים לאמריקאים.
משחק בלי פון* .זה בדיוק מה שאירע
השבוע, כאשר התפרסם דבר חתימתו
של ההסכם הסובייטי־המצרי החדש, המעניק
תוקף והמשכיות למצב־ר,עניינים שהיה קיים
עד כה.
במקום להצטער על האפשרות שאבדה,
לצמצום המעורבות הסובייטית באזור, פרצו
מנהיגי ישראל בתרועות שמחה גלויה, מתוך
תקוה שמנהיגי ארצות־הברית ירפו
עתה מתוכניתם לשכנע את ישראל לסגת
תמורת שלום.
לרוע המזל לא היתד, ארצות־הברית שותפה
לשמחה זו, שלא היה לה כל מקום גם
בליבו של ישראלי המעדיף שלום על שטחים.
באופן
מעשי לא השתנה דבר. מה שאירע
הוא שנשיא מצריים, אנואר א־סאדאת, המבסס
את כוחו ושלטונו במצריים, נתן למנהיגי
ארצות־הברית סימן אזהרה, באמצעותו
הבהיר להם כי ללא שיפעילו לחץ
שישא תוצאות על ישראל, פתוחה בפניו
תמיד האופציה לשקוע בחיבוקו של הדוב
הרוסי.
היה זה מהלך נוסף במשחק הארוך, שככל
שהוא מתמשך — כן מתרחק סוסו
והולך.

מפלגו ת חלומות ליבדלייס
לאן הולכים הליברלים?
לא לחרות. זה בטוח.
אבל הם מקווים כי חרות — או לפחות
חלק מחרות — תלך איתם.
שני כלי״נשק. ניגוד־האינטרסים בין
שני חלקי גח״ל ברור למדי.
חרות מאמינה במה שהיא מאמינה: בשלמות
הארץ. הליברלים מאמינים גם הם
במשהו: באינטרסים הכלכליים שהם מייצגים.
לכן
אין מקום לחרות בממשלה הנדחפת,
צעד אחרי צעד, לקראת ויתורים — לפחות
במילים. ולכן אין מקום לליברלים מחוץ
לממשלה — כי מי שנמצא בחוץ, נדפק
מבחינה כלכלית.
כל זה יכול היה להביא לפירוק קרוב
של הגוש, לולא העובדה שלליברלים אין
כיום אפשרות להופיע לבד. השוקת שלהם;
כיום שבורה למדי. הם בטוחים כי בכנסת
הנוכחית זכו במקומות על־חשבון חרות,
וכי הזיווג היה ונשאר עדיין כדאי להם.
אבל הליברלים חושבים גם על העתיד.
ומבחינה זו, יש להם לפחות שני כלי־נשק
סודיים.
עזר כנגד עזר. הכלי הראשון הוא
מעין אנטי־וייצמן, או סופר־עזר. הליברלים
מקווים כי בבחירות הבאות יתייצב בראשם
איש בעל תהילה צבאית ממדרגה ראשונה.
אותו איש כבר נכנס רשמית למפלגה ה־ליברללת,
אם כי הדבר לא פורסם ברבים.
הוא פופולרי לא פחות, ואולי יותר, מעזר
וייצמן, הוא עשוי לעזור לליברלים להתגבר
על הבעייה החמורה ביותר שלהם: חוסר
אישיות פופולרית, בעלת כאריזמה המונית,
שתעמוד בראשם כלפי הציבור.
המשולש הנצחי. אולם יש גם נשק
שני. לא נשק נגד וייצמן, אלא נשק בשם
וייצמן.
יש בקרב הליברלים העושים חשבון קר:
ביום מן הימים מוכרחה לפרוץ מחלוקות
בין מנחם בגין ועזר וייצמן. כי לוייצמן
אין קיום לזמן ארוך מחוץ לממשלה.

מאחורי וייצמן עומדים האינטרסים הכלכליים
האדירים של שני בעלי־חסותו: ח״כ
המיליונר יוסף קרמרמן, מעשירי חרות,
שניצח על הכנסת וייצמן למפלגה ולממשלה
במיבצע־הבזק המפורסם, וחותנו של
קרמרמן, המולטי־מיליונר החרותי יעקוב
מרידור, שהוא גם המעסיק של עזר בחברה
שלו.
שני המיליונרים מעוניינים לחזור לממשלה,
ממש כמו הליברלים. הם התנגדו לפרישה
מלכתחילה, והם נמשכים חזרה.
מכאן החלום של הליברלים: שבבוא העת
יפרוץ פילוג בחרות, האגף וייצמן־מרידור־קרמרמן
יתאחד עם הליברלים, וכך תקום
מפלגת־ימין גדולה, שותפה אוטומטית בקואליציה
הממשלתית הבאה, בניצוחו של
פינחס ספיר.
הגורל המייועד למנחם בגין במיקרה זה:
להישאר בראש קבוצה אידיאולוגית קיצונית
ומבודדת, המורכבת מנאמני אצ״ל.
לקראת היום. ייתכן שחשבון זה נעשה
בלי בעל הבית. בעבר, כל מי שזילזל
במנחם בגין שילם ביוקר.
אולם הליברלים עוקבים בעניין אחרי
פעולתו השיטתית של עזר וייצמן. כראש
הנהלת חרות, וכאחראי על ההסברה שלה
(אחרי שהדיח את נאמן־בגין, יורם ארידור),
הוא חורש את הסניפים, מחדיר נאמנים
לעמדות־מפתח, ומשתלט — כך הם מקווים
— על המפלגה.
לקראת היום.

סטודנטים
ה״אלקטורים״
בשנים האחרונות היתה השליטה בהסתדרות
הסטודנטים, בידי תאי הסטודנטים
של מפלגות הימין והמפלגות הדתיות. בשנה
שעברה הצליחו צעירי המערך להקים
קואליציה עם הדתיים, ללא שיתוף תאי הסטודנטים
של מפלגות הימין. עד מהרד, נתברר
כי הסטדונטים הדתיים קדושים יותר
מהאפיפיור. הצעירים הדתיים, שבמפלגותי־הם
שולטים הזקנים ״היונים,״ בעוד הם
נושאים ברמה את דעותיהם ה״ניציות,״
מצאו בהסתדרות הסטודנטים מרכז להפצת
דעותיהם.
בבחירות האחרונות, שהתקיימו בסוף
אפריל, נערכו הסטודנטים של המערך בחי-

יו״ר וייצמן חורש זוק קבוצת עודד, ארגון הסטודנטים המרוקאיים,
כנגד הימין: תא הסטודנטים של
גח״ל והסטודנטים הדתיים (שהבינו כי נצ־חון
המערך ועודד מנשל אותם ממעמדם
בהסתדרות הסטודנטים).
תוצאות הבחירות היכו בתדהמה את כל
עסקני הסטודנטים. קבוצת עודד קיבלה
שלושים ואחד צירים, המערך שלושים צי־
(המשן־ בעמוד )19
העולם הזה 761ו

לפני חודש פתחה סילבי קשת דף חדש
בעיתונות הישראלית.
במאמר ארסי, שלא היה לו תקדים ב־רישעותו,
התנפלה על אשה מסויימת, ונקמה
בה נקמה אישית רצחנית. הקורבן לא
היתה אישיות ציבורית, והמאמר לא היה
בגדר רכילות. היתה זאת השמצה לשמה
-מחושבת ותכליתית. דקירת עקרב.

סי ר ב *

קשת!:

שלב

בעוד הזוג הצעיר שוקע בחיים אפרוריים, טיפחה האש־,
הצעירה את חלומותיה הכמוסים והחשאיים. היא ידעה
שהיא נועדה לגדולות. אבל היא לא ידעה אילו גדולות.
חיי־המשפחה שיעממו אותה. בעלה למד בטכניון, והיא
גרה עימו בחדר קטן בדירת הוריה. במשך שנים קראה
רומאנים צרפתיים, ובדמיונה הצטיירה בעיני עצמה כאחת
הגיבורות של רומאנים אלה, האשד, הפאטאלית, המטופחת,
שופעת־התרבות, שגדולי המדינה מחזרים אחריה וחוששים
מפני הסארקאזם הקטלני שלה, והנה היא נשואה לבחור
נוח לבריות, מהנדס־מכונות, שתקן ומאוזן, שלא רצה
אלא לחיות חיי־משפחה מסודרים.
בשנים ראשונות אלה חלה התמורה הראשונה בדמות
האשה. קודם כל, צורתה החיצונית השתנתה כליל. היא
חדלה להיות שמנה, רזתה להפליא. היא לא הפכה לנערה
יפה — מיבנה־גופה ותווי־פניה לא איפשרו זאת. אבל אי־אפשר
היה עוד להכיר בה את הנערה השמנה מלפני חמש
שנים, שהופיעה בתצלומי אותה תקופה.
באותו זמן גם נעלם סופית השם חיה. היא הפכה
סופית ״סילבי קשת״ — שם שצילצל כפסבדונים, אך היה
אמיתי בהחלט.

״כל המצאותיו של אדם הן נכונות.
את יכולה להיות בטוחה ככך״
(גוסטאב פלובר במימזב ללואיז קולה),

״הרעל הוא הנשק של הפחדן.״
(פיניאס פלטשר)
^ גי ל 16 לא היתד. חיה שניידר נערה אשר נערים
^ משתגעים אחריה. והיא ידעה זאת.
היא היתד, נערה רגילה מאד, חיפאית ממשפחה בורגנית־זעירה.
השנה היתה ,1946 שנת הפלמ״ח, ובשיא סולם
הביקוש עמדו החבר׳מניות, נערות שופעות חיים, בעלות
יופי טבעי, שערות גולשות, עיניים גדולות ועליזות.
חיה שניידר הקטנה היתר, ההיפך הגמור מכל אלה. פניה
היו חסרות־עניין, עיניה קטנטנות, רגליה קצרות. ובעיקר:
היא היתד, שמנה מעל לכל מידה.
מה עושה נערה בגיל זה, כשהיא מרגישה את עצמה
״בחוץ״? כאן פועל המכניזם ההגנתי של הטבע האנושי.
היא יכולה לשכנע את עצמה שבכלל לא איכפת לה מר,
קורה בחברה, מה חושבת החברה עליה. היא יכולה
להתבודד, להיות מופנמת. היא יכולה אפילו להמציא לעצמה
אישיות דמיונית חדשה.
חיה שניידר הקטנה והשמנמונת מחיפה עשתה את כל
אלה. היא המציאה נערה אחרת.
עזרה לה בכך העובדה שבשעה שהיא נולדה, נתן
לה אביה, דויד שניידר, שם פרטי לועזי: סילבי. בבית־הספר
עורר שם זה לעג, ועל כן הסתפקה בשם עברי
פשוט יותר: חיה.
אבל בהדרגה המציאה חיה האמיתית את סילבי הדמיונית:
נערה שהיא בעצם בכלל לא ארצישראלית, כמו החבריא
הפשוטים שמסביב. היא בכלל צרפתיה. היא נולדה בצרפת.
היכן? בעיר ליל. איך זה? הוריה גרו שם, לפני שהגיעו
לארץ, בדרכם מגרמניה.
המריצה את המלאכה הדמיונית מכת־גורל, שירדה עליה
בבית־הספר היסודי נל ישראל חברים (אליאנס) ,בו שפת־הלימוד
היא צרפתית. היא נאלצה להפסיק את לימודיה
אחרי שבע כיתות, מפני שחלתה בדלקת פרקים קשה, והיתר.
רתוקה למיטתה במשך שלוש שנים, כשהיא כימעט משי־תקת.
השנים עברו עליה בקריאת רומאנים. את הדפים
היתה הופכת, לדבריה, בסנטרה ובלשונה — כירן שלא
יכלה להזיז את ידיה. בכך הסבירה שתי תופעות פיזיולוגיות:
לשונה התארכה בצורה בלתי־רגילה, דבר שהיא
מתגאה בו, וסנטרה קיבל מיבנה מיוחד.
תלמידה הרתוקה לביתה, כאשר כל חברותיה מתחילות
להתערות בחברה בשנות־ד,התבגרות, מוכרחה לסבול מטראומה
קשה. אצל חיה שניידר הביאה טראומה זו לשיכלול
עולמה הדימוני, להזדהות מוגברת עם גיבורות הרומאנים
הצרפתיים שבהם היתד, שקועה.
כך נולדה סילבי הצרפתיה, הנמצאת מאונס בארץ, הרואה
את הנייטיבס העלובים ממרומי התרבות הצרפתית, תרבותה
האמיתית.
הברווזון המכוער לא הפך לברבור. אבל הוא המציא
לעצמו מסיכה של ברבור.

השפם של!
המם־פא
ך שהגיעה חיה שניידר לגיל ,18 פרצה מלחמתה
השיחרור. כמו כולם, התגייסה לצה״ל. כמו כל החיפאים
נשלחה לחטיבת כרמלי.

״העולם הזה״ ,שלא היה צד בעניין, גינה
מאמר זה — וזכה מייד לתגובה מידי סיל־בי
קשת בסיגנון דומה.
כדי לשים מחסום בפני שיטה חדשה זו
של נקמה אישית מרושעת, רואה ״העולם
הזה״ חובה ציבורית בפירסום המאמר הבא
שנועד לגלות את שורשיה, מניעיה וסכנותיה של תופעה זו,

מאדאם בובארי
מרחוב גררדרן
ףשנתצ 15*5הופיעה במערכת העולם הזה נערה
^ נמוכת־קומה, שהיתר, שונה מאד מסידרת נערות־הזוהר
שעברו במערכת וביקשו להצטלם. סילבי שמעה שהתפנה

סי ר ב׳

קשת:

שדב

בשביל נערות רבות כמוה, היתד, מלחמת־השיחרור גם
שיחדור אישי. הנערות התערבבו בין החבר׳ה, קיבלו ביטחון
עצמי, התגברו במהומה הכללית על תסביכים פרטיים.
לא כן חיה שניידר השמנמונת. היא הביאה את תסביכיה
למחנה, ושמרה עליהם היטב. בגדוד משכה הנערה הבלתי־בולטת
את תשומת־הלב רק בשל תכונה אחת: כשמישהו
היה משמיע בנוכחותה הערה גסה, רומז רמז מיני כלשהו,
או אף מפליט סתם מילת־גידוף ערבית — היתה חיה
מסמיקה כעגבניה ובורחת כדי להתלונן.
להתלונן בפני מי? בפני המם־כפים הגסים? המם־מם המזלזל
והמקלל? לא, אל המם־פא, השקט, הסולידי, בעל
השפם הגברי: צבי קילשטוק.
שמנה הופכת רזה
ך נו לדה התקשרות, שנסתיימה בנישואין. חיה העמידה
תנאי :״לא אתחתן עם שם כזה!״ צבי חיפש ומצא שם
חדש: קשת. הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שבכך הוא יוצר
שם, העומד להיות לתופעה בעיתונות הישראלית. הוא
רק שם לב לכך שהחיילת הקטנה, הנחבאת אל הכלים,
מעריצה אותו. והוא, האלוהים של הפלוגה, הצבר־בהא־הידיעה,
נעתר להערצת הנערה הבודדה, ואולי גם קצת ריחם
עליה.
היתד, זאת הפעם הראשונה — אך לא האחרונה — שבה
התקשרה חיה־סילבי ישר עם הבוס. הדבר הפך לשיטת
חייה, כשהבוסים הופכים בזה אחר זה שלבים בסולם.
אולם כל זה היה חבוי עדיין בנבכי העתיד. צבי המם־
פא וחיה החיילת התחתנו — והם יכלו להפוך לזוג ישראלי
נורמלי ורגיל.
ואכן, קשה לדמיין אדם נורמלי יותר מצבי קשת. אך
חיה־סילבי לא היתר, מעולם נורמלית.

סי ל ב׳

קשת:

שדב גי

(המשך מעמוד )15
בעיתון תפקיד של מגיה — תפקידו של האיש המתקן
שגיאות־דפום בטרם הדפסת העיתון. היא ביקשה וקיבלה
את התפקיד. עד אז עבדה כפקידה בחברת החשמל בחיפה,
ועכשיו עבר הזוג לתל־אביב.
באותו זמן לא חלמה סילבי כלל על קאריירה של
עיתונאית. הדבר בא לה במיקרה לגמרי.
באותם הימים צץ במערכת הרעיון לפתוח מדור, שדוגמתו
לא היה עדיין בארץ — מדור של חילופי־מיכתבים
בין צעירים וצעירות, המבקשים קשרי־מיכתבים. מדור זה
קיבל את השם *מכתבים לרותי״ .היה נדמה שלא דרוש
עיתונאי דווקא כדי לנהל מדור טכני זה, והעורך הציע
לסילבי לנסות את כוחה בכך.
כך נולדה קאריירה עיתונאית.
סילבי עטה על המדור כמוצאת שלל רב. בפעם הראשונה
ניתנה לה ההזדמנות להגשים בחיים את חלומותיה הגנוזים
— להוכיח שהיא אשת־תרבות, שהיא משכמה ומעלה מעל
לכל בנות גילה, שהיא שופעת תרבות צרפתית, פאם־
פאטאל אותנטית.
במערכת העולם הזה אין אדם עובד לבדו. העבודה
בנוייה על שילוב־צוזת מוחלט. רעיונות מוקפצים ככדורי
פינג־פונג מאיש לאיש, כשהכל מציעים הצעות לכולם,
והעורך נמצא בדו־שיח יומיומי עם כל אחד מהכותבים,
מגלגל רעיונות, מציע, מתקן, פוסל, מדריך, דוחף, מכודן.
כך נולדו, או התפתחו, באולפן העבודה המעשית בשבועון
המסויים, רוב הכוכבים הנוצצים של העיתונות
הישראלית דהיום: פיליטוניסטיות כמו זיוה יריב ותמר
מירוז! קאריקטוריסטים וציירים כמו דוש, זאב, שמואל
בק, רענן לוריא; כתבים כמו אורי דן, ורן כיסלו; כמעט
כל צלמי־העיתונות החשובים, ורבים אחרים. לאחדים מהם
העניק העורך את השמות, שבהם התפרסמו.
סילבי קשת היתר, אחת התגליות — או המוצרים —
המוצלחים ביותר של אולפן זה.
במשך שבע שנים ערכה את המדור ״מכתבים למתי״
ובשנים אלה הפכה לעיתונאית שנונה, וגיבשה סימון
משלה.
במדור זה יכלה לקרוא דרור לתכונותיה. הכל נעשה
בסארקאזם עוקצני, בעליונות עילאית. עדיין לא ניכרו
בהומור זה הניצנים הראשונים שהפכו ברבות השנים את
סילבי קשת למיפלצת של העיתונות הישראלית.
אחד מחלקי המדור היה תת־מדור בשם ״נערת השבוע״.
שם ריאיינה סילבי נערות צעירות, בדרך כלל יפהפיות.
במרוצת השנים אי־אפשר היה להתעלם עוד מתופעה שהתבלטה
יותר ויותר: ככל שהגערה יפה יותר, כן גברה
הארסיות של ההומור שבו תיארה אותה סילבי. הדבר
הפך לבדיחת המערכת: סילבי קשת לא יכלה לסבול נערות
יפות. היא השתדלה לנקום בכל אחת מהן את נקמתה
הפרטית — נקמת נעוריה העלובים, כנערה שהנערים פסחו
עליה.
מאות נשים זוכרות את סילבי מהתקופה ההיא דווקא.
מספרת, למשל, גילה אלמגור :״צעדתי אז את צעדי הראשונים
בתיאטרון. משום מה עלתה עלי סילבי במדור
שלה. מעולם לא ראיתי אותה, ולא דיברתי עימה מילה.
אך היא רדפה אותי בשינאה ממש.״
הדבר נידון לא פעם בישיבות מערכת, מתוך בקשה
שתרסן את עצמה. אבל הדבר היה קשה לה.
תכונה שניה, שהחלה בולטת אף היא בהדרגה: סילבי
היתה מוכרחה להפגין את הבוז העמוק שהיא, אשת התרבות
הצרפתית, האשה שנולדה בעיר ליל, הגיבורה של
פלובר, רחשה לכל דבר ישראלי. היא כתבה על הנייטיבס
בזילזול גובר והולך. כל דבר ישראלי נראה לה עלוב,

מגוחך, נחות — אם לא מעורר סלידה.
לא היתד, זאת עוד העמדת פנים. סילבי לא שיחקה
גיבורה של פלובר. היא הפכה גיבורה של פלובר. לעיני
המערכת המשתאה, התפתח־ ,סילבי קשת ולבשה דמות
חדשה לגמרי. סיגנון־ד,דיבור שלה התחיל להיות שזור
במילים צרפתיות ואנגליות. זמן רב לפני שנסעה בפעם
הראשונה לחו״ל, כבר היתד, מומחית לפאריס וללונדון,
זרקה סביבה הערות ביקורתיות שהעידו על עומק תרבותה
האירופית. רק מכריה הקרובים ידעו שאלה נקלטו בשקידה
מתוך ז׳ורנאלים לועזיים. היתד, זאת השכלה של מאגאזינים,
האופיינית כל־כך לפסבדו־אינטלקטואלים מודרניים.
דירתה על הגג ברחוב בן־יהודה התחילה להתמלא במא־גאזינים
צרפתיים, שהיו פזורים סביב ברשלנות קפדנית,
בין הריהוט שגם הוא שינה את צורתו, בהתאם לתצלומים
באותם מאגאזינים.
סילבי קשת הפכה למה שהצטייר בדמיונה — מאדאם
פלובר של פינת רחוב גורדון.

צרפתיים, על חביבי הרכילות הצרפתית. היה צורך להעביר
את המדור לאחרת.
באותן שנים גם עבדה בשבועון כ״עורכת כיתוב״ —
תפקיד טכני של שיכתוב החומר המערכתי, והשגחה על
רמת הכתיבה של העיתון כילו.
״ לבסוף ניתן לסילבי להגשים את מבוקשה: לכתוב מדור

המחזרים
לא הגיעו
\954־.־ כוזבה גום אורי ד\
אישי. הוא נשא את השם ״עולם קטן״ ,ולא נשא חתימה.
הוא היה מורכב מפיליטונים נחמדים, כתובים בעוקצנות —
אך לא ניתן לה לכתוב בזדון או ברוע־לב.
כל זה הגיע לקיצו באמצע .1960 סילבי נפרדה ממערכת
העולם הזה על רקע מקובל — חילוקי־דיעות על תנאי־עבודה.
לא היה לה עוד חשק לעסוק בעבודה עיתונאית
טכנית וקשה. מתח העבודה הקדחתנית בשבועון לא היה
עוד לרוחה. היא רצתה להפסיק את עבודתה במדור
״מכתבים לרותי״ ,שבו הפכה לשם־דבר. השבועון, מצירו,
לא יכול היה להיענות לדרישותיה הכספיות, תמורת כתיבת
מדור אישי אחד לשבוע.
הפרידה בוצעה בידידות, וסילבי קשת עברה לידיעות

אחרונות.

שפור חמתך
על היפות
שכיל סילכי קשת היה זה צעד חשוב מאד לקראת
מה שהפכה ברבות הימים.
ידיעות אחרונות הוא עיתון יומי, ושיטות עבודתו שונות
לחלוטין מן הקיימות בהעולם הזה. בשבועון היתה
סילבי במגע כימעט יומיומי עם העורך, שהדריך, יעץ,
כיוון, התווכח. בידיעות היתה חופשית לחלוטין. איש לא
התערב במעשיה, אלא אם כן דרכה על יבלות שהיו חשובות
ויקרות מדי לצהרון רב־ד,קשרים.
כל מה שנשאר במשך השנים כבול אצל סילבי, פרץ

אותה עת גם קרה מה שמוכרח היה לקרות —
^ ושהכל ציפו לו מזה זמן רב.
צבי קשת, הבעל הסבלני, הצליח במקצועו. הוא הפך
מהנדס־מכונות מבוקש, ובענפים מסויימים אף נחשב לגאון
מיכאני. פעם בשנה הלך לשרות־מילואים, נחשב לקצין
מצטיין ואהוד. אבל הנערה חיה שנשא לאשה — שוב לא
היתה קיימת.
כי תכונותיו האנושיות החיוביות של צבי לא עשו רושם
על סילבי החדשה. יותר ויותר נראה בעיניה כמיסר־,
כאדם ״קטן עליה״ .היא הלכה למסיבות־קוקטייל, סינוורה
עיני חניכי־תחכמוני באימרות־שפר של לה־רושפוקו, לבשה
פיאות בלונדיות נוצצות, חשבה את עצמה לארביטר־אל־גאנסארום
של החברה הגבוהה. בעלה המשופם עמר בפינה,
זר לכל זה, מתגעגע לרגע שיגיע הביתה.
לבסוף הפכו הגירושין לעובדה. ואז קרה דבר נורא.
לסילבי, ולחברותיה, היה ברור כי עשרות גברים רמי-
מעלה יעוטו על הגרושה הזוהרת, יחטפו אותה בו במקום,
בעוד שהבעל הנורמלי־כל־כך יתקשה במציאת בת־זוג.
קרה, כמובן, ההיפך הגמור: צבי קשת נשא תוך חודשים
מעטים צעירה ישראלית נחמדה, קצינה בצה״ל, הגיע
במהרה למה שביקש להשיג: חיי משפחה נורמליים ויפים.
ואילו סילבי נשארה גלמודה ובודדה.
בתם היחידה של צבי וסילבי נשארה עם האם, ששלחה
אותה לפנימיה — תחילה לקיבוץ מרחביה, אחר־כך לכפר
הירוק. בפי אמה, הפכה שרון קשת הצעירה כבר לאגדה.
כי האם מתארת אותה בחיבה כמיפלצת צעירה, ומצטטת
מפיה בהרחבה פסוקים כגון :״אמא, מתי תמותי כבר?״
בסמוך לגירושין אלה, התגרשה סילבי גם מידיעות אחרונות.
היה זר, אחרי שחזרה משהיה בת שישה חודשים בלונדון,
כשהרפתקאותיה שם ממומנות על־ידי ידיעות אחרונות.
היה זה אחרי שחזרה משהייה בת שישר. חודשים ב־הארץ
לעבור אליהם, תמורת משכורת גבוהה יותר מזו שקיבלה
בידיעות אחרונות. סילבי לא גילתה על כך דבר,
ניצלה הצעה זו כדי לדרוש מידיעות אחרונות להעלותה בשתי
דרגות עיתונאיות. כשנדחתה הצעתה — התפטרה. בדלי
ידיעות אחרונות רצו אז לנכות את דמי ד,״השתלמות׳ שלה
מפיצויי ההתפטרות. סילבי התנגדה לכך. בבוררות שהתקיימה
בפני הרכז המיקצועי של אגודת העיתונאים נקבע,
כי חצי מדמי ההשתלמות ינוכו לסילבי מפיצויי הפיטורין
שלה. נוח מוזס נשבע אז כי שמה של סילבי לא יוזכר
עוד בידיעות אחרונות. ואומנם, עד שחזרה לעבוד כעיתון
זה, היא היתד, טאבו מוחלט לעמודיו.

סילבי הציבורית :
הדחליל הזוהר

״רחל המרחלת״
זמקורץז
ל זה מצא רק ביטוי מאופק בכתיבתה. כי העולם
הזה, למרות מלחמותיו הציבוריות הקיצוניות, לא
נתן דרור לייצרים פרטיים.
סילבי המשיכה לערוך את המדור ״מכתבים לרותי״.
המדור השתפר והתרחב. נולד בו המושג ״טיפשעשרה״ —
וסילבי כתבה רשימות משעשעות בלשון גילאים אלה. היא
הוסיפה לכך חת־מדור בשם ״ציפור קטנה לחשה לי״ —
המדור הראשון בארץ לרכילות חברתית. בראשית 1960
הפך תת־מדור זה למדור •,רחל המרחלת״ — כשהעורכת \

היא סילבי קשת.
אולם היא לא הצליחה במדור זה, המחייב עבודה קשה ^ .
היה לה הרבה יותר נוח להעתיק סיפורי־רכילות מז׳ורנלים

עכשיו החוצה. בפעם הראשונה ניתן לה לערוך חשבונות
אישיים ממש — לנקום בלי הגבלה בנשים יפות,
לשפוך קיתונות של לעג ארסי על אנשים מצליחים —
ובעיקר על נשים מצליחות.
חיש מהר גילתה שאין דרך קלה יותר לפופולריות בחברה
הישראלית. אצל היהודים, אץ שימחה כמו השימחר,
לאיד — והתנפלותה הבלתי־מרוסנת של סילבי על פלונית
או אלמונית גרמה לצהלה של שימחה אצל כל מכיריה של
אותה פלונית או אלמונית. הקינאה הפרטית של סילבי,
וד,קינאה הציבורית השולטת במדינה, התמזגו לתופעה
אחת — וסילבי קשת פרחה על גוף החברה הישראלית.
אולם המטאמורפוזה של סילבי העיתונאית היתה כא־ן
וכאפס לעומת שינוי־דמותה של סילבי עצמה. בניין־ר,דמיון
שבנתה לעצמה הרקיע שחקים. היא עישנה מתוך מחזיק-
סיגריות ארוך, התנהגה והתלבשה כפילגש יקרה בתקופת
אמיל זולה, למדה להסוזת בטכסיסי איפור את פגמיה
הגופניים. היא לא הפכה יפה, אבל ״מעניינת״.
על גברים ישראליים נטולי השכלה, שטיפסו בסולם ההצלחה,
אותם ״נייטיבם״ שהיא זילזלד, בהם בבוז כד, ריבוני,
עשה הדבר רושם עז. סוף־סוף הצליחה במד, שרצחה
מילדות: שהגברים יתעניינו בה. בדמיונה ראתה את עצמה
מוקפת גברים תאוותנים, החושקים בה ממעמקי נפש, ואילו
היא דוחה אותם בבוז, משום עדינותה התרבותית, שאינה
סובלת מגע גופני.

955ו.־ גזגי ה ה ברביוגז ״ הנגגר ם גזוהיי

ך • ל אדם חי, במידה כלשהי, חיים כפולים. תמיד יש
^ פער בין דמותו, כפי שהיא באמת, ובין הדמות כפי
שהיא נראית לאחרים. אבל אצל סילבי הגיע פער זה,
בשנים שבהם הופיעה מעל דפי הארץ, לגבול של פיצול
האישיות.
שמה הפך לשם־דבר. מאמריה נקראו בלהיטות. בני שיב־בת־ר,עילית,
הקוראים את הארץ, עטו בשימחה־לאיד גלוייה
ורוננת על כל מאמר, בו ״דפקה״ מישהו, ובייחוד מישהי.
אותו ״מישהו״ לא יכול היה לרוב להתגונן, כי סילבי
לא קראה לו בשמו, לא תקפה אותו על דברים של ממש.
היא הדביקה לו שם דמיוני, לרוב דומה למקור, ולעיתים
קרובות גם עירבבה שניים־שלושה ״מישהם״ כדי לטשטש
קצת את העיקבות, ולהערים על חוק הדיבה.
אך גם זה לא היה דרוש, כי ההאשמות לא היו בגדר
דיבה מוגדרת. אדם לא הואשם על מעשיו או מחדליו, וגם
לא על דיעותיו. סילבי דקרה במקומות הרבה יותר מתוחכמים:
הסנטר הכפול שלו, הקולות שהוא משמיע בשעת
שתיית מרק ,״שלושת טורי השניים שלה״ ,הקרחת המתקדמת
של מי שמתיימר עדיין להיות צעיר, הרגליו, תחביביו,
טעמו.
למשל, על פנחס ספיר :״קינג קונג ...אילו היה נתקל
בו ייצור מן המאדים, היה בורח בבהלה, בהרגשה שראה

משהו ממדע דימיוני.״ ועוד מן הפנינים האלה.
הקורבן — בייחוד אם לא היה שר־האוצר — הפך בו
ביום אובייקט כללי של בוז וצחוק בעיני מכריו וסביבתו.
במיקרים קיצוניים, יכלה רשימה אחת להרוס אדם ללא
תקנה. היה זה אכזרי במיוחד, כשהקורבן לא היה כלל
איש־ציבור, החשוף מטבע תפקידו הציבורי, אלא סתם אדם
חסר־מגן.
מכיוון שברשימה רגילה הרכיבה יחד דיוקן של שניים־
שלושה אנשים שונים, יכלה להדביק לכל אדם תכונות
ומעשים שלא לו, מבלי שאפשר היה לתבעה לדין. אולם
כל הקוראים ייחסו את הדבר למי שזוהה בנקל כגיבור
הרשימה — וכך בוצע רצח־אופי בלי כל סיכון.
הסכנה של פעילות כזאת היא שהיא דוחפת את הקורבן
לתגובה נזעמת, ואפילו אלימה. מכיוון שאינו יכול להתגונן
בכל צורה סבירה, לא להגיש מישפט על דיבה ולא להכחיש
או להשיב במיכתב למערכת, התפתה איש כזה לא פעם
לפעולה ישירה.
כך, למשל, הגיב בשעתו אורי זוהר על ביטויים מעליבים
של סילבי, שנכללו ברשימה על הופעתו בהחתול רעצבני,
בכך שירק בפניה בפומבי, שעה שבאה לבדה להצגה ב־חמאם.
סילבי הגיבה בשפיכת כוס יין על פניו. בחוגי
הבוהמה פרץ אז ויכוח סוער: לא אם היה אורי זוהר
צריך לירוק בה, אלא אם נאה היה לעשות זאת לאשר,
שבאה לבדה.
במיקרים אחרים, כמו, למשל, כאשר כינתה בכתב את
אריק איינשטיין בשם ״הווירוס המזמר׳׳ ,היו אנשים שיצו
לתקוף אותה פיסית, ורק נמנעו מכך אחרי מאמצי־השיכנוע
של חבריהם.
אנשים חשובים התחילו לפחד מפני סילבי, להתחנף
אליה, להזמין אותה לארוחות, להיענות להזמנותיה. משה
דיין הזדרז לבקר אותה ליד מיטת חולייה בבית־החולים
אסותא, כאשר אושפזה שם בגלל התקף אולקוס. לפני כן
כתב לה דיין מיכתב לרגל הופעת ספרה, לאמור :״עד
היית לפירמה על אף, ואולי למרות, היותי לא פעם
נפגע מחיציך, אראה את נופנו הציבורי מידבר ורוד
בלעדיהם.״
אלופים ושרים באו, יחד עם השגריר השוודי, לכבדה
בנוכחותם כאשר ערכה מסיבה לרגל הופעת לקט הכתבות
שלה.
לכאורה השיגה את הכל, יכלה בעצמה לשמש אובייקט
לקינאת הרבים.
וכי מה יכלה לרצות יותר? היא הסתובבה בחברת גדולי
המדינה, כשהיא נערצת במסיבות״קוקטייל, מעוררת פחד
בלב גבירים ורוזנים. היא יכלה לחלק ציונים למנהיגי
המדינה, לכתוב שראש־הממשלה היא ״מכשפה״ ,ששר
פלוני הוא כסיל, שראש־מפלגה אלמוני הוא נבל. כל זה,
מבלי להבין דבר וחצי דבר בעניינים מדיניים, שכלל אינם
מעניינים אותה.
אותה שעה סיגלה לעצמה, כמובן, מעין תחליף להשקפת־עולם
— זו הפופולרית בחוגי בעלי־מדורים בישראל ובעודם:
תערובת שיטחית של שמאליות־טרקלינית, דיבורים
על שלום, אהדה למקופחים — מבלי להסתכן, חלילה, בדברים
המחייבים פעולה אישית או קורבן אישי כלשהי,
ואף לא בחתימה על גילוי־דעת פומבי או עצומה. היא
היתד, הרבה יותר מדי תרבותית כדי ללכת להפגנות, שהן,
אחרי הכל, עניין וולגארי לפשוטי־עם, לא לאשת־חברת
המפיצה בושם־ציפורניים יקר בעננים סמיכים, ושדירתה
מרוהטת ברהיטים עתיקים שלקחה בהשאלה מחברתה הטובה
ביותר (שהשתדלה במשך זמן רב לקבלם חזרה).
לבושה של סילבי קשת הפך זה מכבר לאגדה. בביתה
יש ארון־קיר המכסה קיר שלם, וכולו מלא שורות־שורות
של שמלות, כולן יקרות, עם הנעליים המתאימות.
בבוקר, לסופרמארקט, היא הולכת חבושה מיגבעת ענקת־שוליים,
שימלה עם מחשוף עמוק, נעלי־סירה גבוהות־עקב,
וכמובן — משקפי־שמש ענקיים להסתרת העיניים.
הכל כפי שהיא מתארת לעצמה את הפאם־פאטאל בפעולה.

פעם לא ברור אם משחקת סילבי הצגה לעצמה, או
לזולתה. כך, למשל, עוררה הערצת חברות כשהיא מקבלת
אותן בצהרי-יום בחדרה במלון המלך דויד בירושלים, שם
שהתה (על חשבון העיתון) ,יושבת בחלוק מפואר במרכז
מיטת־הענק, כשסביבה פזורים ז׳ורנאלים צרפתיים, והיא
מזמינה לעצמה בטלפון ארוחת־בוקר, בסיגנון מושלם של
גברת מבנות האצולה, היודעת לדבר אל משרתים.
הידידות יצאו משם מוכות הערצה, משוכנעות שסוף־סוף
מגשו בבת־תרבות אמיתית. היתר. זאת פוזה מחושבת, ומובן
שאצילה אמיתית לא היתד, מפגינה זאת.
זוהי סילבי הציבורית, כפי שהגיעה לשיאה לפני כמה
חודשים — אלגנטית, צבועת־שיער (או עטופת פיאה זוהרת)
,שנונה, משכילה, חופשית, היכולה בכל רגע לקפוץ
לחו״ל על חשבונו של מישהו.
השיממון שמאחורי השנינות
^ ין פער אכזרי יותר, פאתטי יותר, מזה הקיים בין
סילבי ציבורית זו — ובין סילבי הפרטית.
הברווזון המכוער הצליח להתחפש לברבור צח — אבי,
הוא לא הפך לברבור. הוא הפך לברווז מחופש.
סילבי האמיתית היא אשד, גלמודה בת ,41 וכשהיא לבדה
מול המראה — היא יודעת מי היא. במשך חודשים ארוכים
היתד. עם ידידתה, העיתונאית אביבה סטן, גם היא אשד,
גרושה, המקריבה את עצמה למענה ומשמשת לה אסקופה
נדרסת. שתי בנות־הז־ג היו דבוקות זו לזו, כדי לקיים
יחדיו את היומרה שעליה בנויים חיי סילבי, ולשמש חברה

זו לזו.

כי אחרת, היו חייה של העיתונאית המפורסמת גיהינום.
ערבים רבים היא יושבת בביתה לבדה. אין הגברים מרבים
להזמינה לתיאטרון, לקולנוע, למסיבה.
מדוע? הדבר כימעט לא ייאמן, אך הסיבה היא פשוטה
ביותר: אין הרבה נשים משעממות יותר מן העיתונאית
השנונה והזוהרת.
סילבי יכולה לנהל במסיבת־קוקטייל שיחה קלילה, להבריק
באימרות. אולם אלה חוזרות על עצמן, והפוזה כולה
הופכת שקופה אחרי זמן קצר למדי. וכאשר זה קורה —
לא נותר דבר. פשוט — אפס מוחלט. עוברות שעות בשיממון
נורא, כשכל שיחתה של סילבי מוגבלת למתיחת
ביקורת נשכנית על האף של פלונית, הרגליים של אלמונית,
ההתנהגות המגוחכת של שלמוניח. ואין דבר משעמם
יותר מאשר דישדוש כפייתי זה בחולשות הקטנות של
הזולת, כשפגמיה שלה עצמה מספקים הסבר כל־כך פשוט
לתופעה כולה.
משום כך גם אין סילבי יכולה להופיע בהופעות בעל־פה.
כשד,וזמנה פעם לטלוויזיה, נסתיים העניין בכישלון
חרוץ. איש לא שם לב לדבריה, אלא רק לפיאה הבלונדית
הענקית שלה, שמילאה את המסך, כשפניה כאילו מתחבאות
מתחתיה, ועיניה הקטנטנות נעלמות לגמרי. סילבי,
שהיא ביישנית קיצונית, לא חזרה על חווייה זו.
גם בערבי־ראיונות, כשאלה היו באופנה, לא הבריקה.
אחרי שניים־שלושה נסיונות, שבהם הופתע ואף נדהם הקהל
כשבעלת־המדור המבריקה נתגלתה כאשת־שיחה משעממת,
שאין לה מה מה לומר על כל נושא שהוא — נמנעו המראיינים
מלהזמינה.
ההבדל בין ההופעה בעל־פה ובכתב הוא רק למראית
עין. מה עומד מאחורי הסיגנון ה״שנון״?
אדם לבוש היטב הוא אדם שלבושו אינו בולט, אלא מתמזג
עם אישיותו. הוא הדין גם לגבי סיגנון הכתיבה.

-.1966 עט אביבה טבון באידגטדיפרגנזטי
אולם סילבי כותבת, כפי שהיא מתלבשת. הסיגנון הוא
הבולט, לא התוכן. מבחינת השליטה בשפה, אין סילבי
יכולה להתחרות בזיוה יריב, שירשה את מקומה תחילה
בהעולם הזה, ו;אחר מכן בידיעות אחרונות. כוחה סל
סילבי הוא ביצירת סלאנג פסבדו־אירופי, תוך שימוש ב(
,) 10 1011016״מפוסטרט״
מילים כמו ״לאגנר״
(81*)1לנ 181ת ,)£ותרגום מילולי של פסוקים לועזיים (״היא
נראית כמו משהו שהחתול הביא מבחוץ״).
יש לסיגנון מעין זה יתרון גדול: הוא מחפה על היעדר
מוחלט של מהשבה, מכסה על שיטחיות אינטלקטואלית
וקהות ריגשית. כמו לבוש רעשני, הוא נועד להסיח את
העין מן הלובש.
צרפתיה הופכת לאנגליה
* והי הלן ללה של השכלה שנשאבה מז־ורנלים ורומאנים,
( ללא בסים תרבותי אמיתי, ללא השכלה של ממש, ללא
חיי־מחשבה עצמאיים.

אחת המכות האכזריות ביותר ירדו על סילבי כאשר
הגיעה, בפעם הראשונה, לצרפת. במשך שנים שיחקה לעצמה
את תפקיד הצרפתיה המושלמת, יורשת התרבות
הצרפתית. אולם צרפת זו היתד \ ,קיימת רק בדמיונה,
היתד, זאת צרפת של המאגאזינים.
כשהגיעה לשם, סוף־סוף, נחרדה להיווכח שאינה צרפתיה,
וששום צרפתי אינו מתייחם אליה אלא כאל אשד, פרובינציאלית
מארץ נידחת — בדיוק באותה צורה שבה התייחסה
היא עצמה לנשות תל־אביב.
המשבר בא לשיאו בנאלרי לאפאיים, הכל־בו המפורסם
של פאריס. סילבי ערכה קניות, כאשר גילתה לפתע שמישהו
גנב את ארנקה, ובו כל כספה. היא הזעיקה את
המנהל, תבעה פיצוי, נתקלה בקיר אטום של בוז. רק
אחרי ויכוח ארוך וגס נאות המנהל להעניק לה — דמי־נסיעה
באוטובוס חזרה למלון.
בזה נגמר השלב הצרפתי בחיי סילבי קשת. בו ביום
הפכה מצרפתיה מושלמת לאנגליה מובהקת — בגופה
וברוחה. היא מיהרה ללונדון, ומאז בא וודהאוז במקום
לה־רושפוקו, אימרות אנגליות במקום הצרפתיות, ובאנגליה
גם קרו לה הרפתקותיה — לפחות אותן שאירעו
בדמיונה.

בית־חולים
בלוזאו
ך* אחד הימים התחילו להופיע בטורי־הרכילות סיפו־
. 2רים על רומאן סוער של סילבי קשת, העיתונאית
השנונה, עם אציל בריטי נודע, המשתגע אחריה, רודף
אחריה סביב העולם, ואפילו לארץ הגיע בגללה.
רק מתי־מעט ידעו כי הסיפורים הומצאו והוכנסו למדורים
על־ידי חברתה של סילבי, אביבה סטן.
אותו אציל לא היה אלא אנתוני וודג׳ווד־בן, לורד שויתר
על תוארו למען קאריירה פוליטית והפך שר בממשלה,
גבר נאה, מקסים ואינטליגנטי, נשוי באושר. יתכן
שהיה מתפלא על הרומאן הגדול שנקשר לשמו בישראל.
אבל זה לא הפריע לסילבי. היא נסעה לאנגליה, ולאחר
מכן נפוצו בארץ שמועות על טרגדיה גדולה, עם סצנות
פומביות, והתמוטטות מצדה של סילבי. היא עצמה סיפרה,
לאחר מכן, שמפיצים עליה באילו אושפזה במשך
כמה חודשים בבית־חולים בשווייץ, ליד לחאן. היה זה
באחת התקופות שבהן הפסיקה, במשך כמה חודשים,
לכתוב את מדורה.
אולם רומאן זה, כמו רומאנים רבים אחרים, הם בעיקר
פרי דמיונה של סילבי — חלק מן המחזה המרתק שהיא
משחקת לעצמה.
כך היא רגילה לספר על אישי־ציבור שונים שניסו לבצע
את זממם בכוח בשעה שריאיינה אותם בבתיהם (סיפור
שסיפרה לפחות על שני ראשי־מפלגות בכנסת הנוכחית).
אותה שעה הפיצו יריביי, את השמועה שהיא לסבית, בגלל
חייה המשותפים והממושכים עם אשה. אולם האמת רחוקה
מזה ומזה — סילבי קשת אינה יכולה כלל לקיים מגע
נפשי כלשהו עם בן־אדם מכל מין שהוא. היא עסוקה
עם עצמה. חיי־מין אינם מעניינים אותה לחלוטין, בכל
צורה שהיא. את ההתקפות המיניות עליה מצד ראשי המדיני״
שרים וחברי־כנסת, האמיתיות או המדומיינות,
היא מתארת (בשיחות פרטיות) כמעשי בורים גסים וחסרי-
תרבות, המתנפלים על אצילה.
אין פירוש הדבר שאינה יכולה לקיים רומאנים, מפעם
לפעם. אלה הם, בדרך כלל, בינה ובין אישים מבוגרים
יותר, אנשי־צמרת, שד,מעטה החיצוני המפוברק של אשת־התרבות
המבריקה עושה עליהם רושם עד לשלב מסויים.
הרומאן שלה עם איש מרכזי (ונשוי) בצמרת, עימו
היא סועדת במסעדות אינטימיות בתל־אביב ובירושלים, ו־שעל
חשבונו נסעה לא מכבר לאמריקה — הוא סוד גלוי.
היא עצמה עודדה את מישחק־הניחושים — אם נסעה לאמרי-
קד, על חשבונו של איש זה, או איש עשיר אחר, שגם
שמו נקשר עימה. אך מכיוון שאותו איש־צמרת קשור ־־
ענייני ביטחון, והיה באמריקה בשליחות המדינה — עוררה
פרשה זו תשומת־לב בממשלה.
שרותים מטויימים אפילו התעניינו במה שנעשה במסיבה
אצל שגריר צפוני, שאליה באה בערב, ושממנה יצאה
כעבור שלושה ימים. אשתו של אותו שגריר מיהרה לעזיב
את הארץ.
אולם כל אלה הם דברי־רכילות, שסילבי עצמה נהנית
מהם יותר מכל אדם אחר, עד כי מתקבל הרושם שהיא
עמלה קשה כדי לייצרם ולהפיצם ברבים.
שהרי ״שם רע״ הוא דבר הרבה יותר טוב, ופחות מש־פיל,
מאשר העובדה שרומאנים אלה אינם אלא עניינים
של מה בבך, ללא אחיזה אמיתית בחיים. סילבי האמיתית
היא גלמודה, אשה מרירה. ומה שנראה מרחוק כשיא ההצלחה,
נראה מקרוב כחיים הרוסים וחסרי־תוחלת.

פיטורים
מ״הארץ״
ץ פ מבחינה מיקצזעית, חלה ירידה. היא לקחה
^ חופשה ללא־תשלום מהארץ, כדי לנסוע לאמריקה עם
אותה אישיות ציבורית. הארץ נענה ברצון. אבל כשחזרה,
והודיעה שהיא מתייצבת שוב לשרות, לא נענה הארץ.
העיתון המשיך את החופשה ללא־תשלום בלי הגבלה, ובסוף
פיטר אותה• בגלל סיבות שונות.
(המשך בעמוד )18

(המשך מעמוד )17
דעת חבריה לעבודה היתד, ש״סילבי דורכת במקום״ ,שהיא
חוזרת על עצמה, ושאותן התקפות שנונות מאבדות
את ברקן כשהן נקראות בפעם השלישית או הרביעית.
מדור־מישנה שלה ,״כך הם מדברים״ ,שהתחיל כתעתיק
משעשע של דברים הנאמרים בחברה, התנוון אף הוא
והפך לשיחה של סילבי עם סילבי — זוג של בני־שיחה
המתגלים בבאנאליים מאין כמוהם•
סילבי דחתה הצעות לחזור ולעלות על פסים עיתונאיים
אמיתיים, בתנאים צנועים ייתר. היא חזרה לידיעות אחרונות,
אותו עזבה בשעתו בטריקת־דלת כדי להיכנס להיכל

מלבבת: אחרי ההזדווגות היא טורפת את הזכר שלה.
אלד, הן גם תכונותיה הבולטות של סילבי קשת. ובעיקר:
התכונה לרצוח ולטרוף את ידידותיה וידידיה הטובים ביותר
כולל אותם ד,מוכרזים על־ידה כמאהביה.

מעילה באמון
של ידידים

סילבי סיפרה לו שהכוונה לעיתונאית מסויימת של עיתון
מתחרה( .כך בדיוק עשתה לפני כמה שבועות, כאשר עורך
ידיעות אחרונות שאל אותה מי גיבורת כתבת־ההשמצה
הרוזנת דרקולה. מובן שהעורך לא היה חולם לפרסמה,
אילו ידע למי הכוונה באמת).
הרשימה היא ארוכה־ארוכה. ניתן להביא עוד עשרות דוגמאות
כאלה, החל בח״כ חיים צדוק, יו״ר ועדת־החוץ־והביט־חון
של הכנסת, וכלה בח״כ שלום כהן, שהיה ידידה המקורב
במשך שנים, אותו תיארה בשבוע שעבר כג׳נסלמן
ספרדי הנדבק לכיסאו.
כמעט בכל המיקרים בלעו הידידים לשעבר את ההשפלה,
ניתקו את יחסיהם עם העקרבה ושתקו. רק במיקרה אחד
העז אחד הידידים להשיב מלחמה שערה.

• י תקפותיה דזפרמזית ביותר של סילכי ד.ן, כימ-
ן • עט תמיד, סילוק חשבונות אישיים.
רשימותיו־ ,המפורסמות והרעילות ביותר הוקדשו לחבריה
לשעבר, גברים שיצאו עימה, או נשים שהיו במשך זמן־מה
חברותיה הקרובות. לאלה הקדישה כתבות ארסיות, תוך
דקירת עוקצה לתוך החלקים הרגישים ביותר של אישיותם
— אותם חשפו בפניה באמון בהיותם ידידיה.
אחת מידידותיה הקרובות ובת־לווייתה במשך שנים,
היתד, הקריינית והבמאית עדנה שביט. עד שיום אחד, לפני
ך• יה זה האמרגן יעקוב אגמון, מנהל תיאטרון בימות
חמש שנים, הקדישה לה סילבי את הרשימה ״כל הדבר־ם 1י ובעלה של השחקנית גילה אלמגור. בעבר היה אגמון
לכל הגברים״ ,בה קטלה לא רק את עיסוקיה האמנותיים,
מידידיה של סילבי. היה זה הוא שעזר לסילבי בצעדיה האלא
גם את התנהגותה הנשית האינטימית.
ראשונים בעולם הפוליטי הישראלי, אחרי שהחליטה לעבור לסילבי שהעניקו
רבקה מיכאלי היתד, בין הראשונות
מפיליטונים חברתיים לראיונות ולסאטירה פסבדו־פוליטית.
קשת את ההכרה הממלכתית. היא הזמינה אותה לראיונות
הוא שכתב לה את השאלות שיש להפנות לאישים פולימשודרים
במיסגרת התוכנית לעקרת־הבית בקול־ישראל, שם
טיים שונים, אותם עמדה לראיין. הוא גם עזר לה באופן
יכלה סילבי להשמיע את ד,פיליטונים שלה יגם לנשים שאמן
אישי לסדר את בתה במוסד החינוכי במרחביה, אחרי גירוקוראות
את הארץ דווקא.
שיה. אגמון ניצב גם בראש המגוננים על סילבי, אחרי שרשימתה את בשידור־רדיו מיכאלי יום
אחד קראה רבקה
הותקפה גופנית על־ידי אורי זוהר בחמאם.
של סילבי ״מדאם רקאמייה מכפר שמריהו״ — ברשותה
עד שיום אחד פירסמה בהארץ רשימה שכל הארץ זיהתה
של סילבי, כמובן. היא קראה את ר,פיליטון בקול הגברי
את יעקב אגמון כגיבורה, למרות שלא נקבה בשמו, ולמרות
העמוק של סילבי, והוסיפה בסופו שורה אחת :״אז היא
ששילבה ברשימה תכונות של אחרים, גם הם מידידיה.
עשתה מסיבה בעומאר בייאם, כשהיא לבושה בשמלה ארואגמון
לא שתק. הוא החליט לתבוע את סילבי והארץ
כה׳ ואמרה לאורחיה בפתח :״!011131:6־011134;6, 011־ 011״
על הוצאת דיבה. היתד. לו נקודת אחיזה טובה, שכן בכות(״הסתובבו,
אל תעמדו במקום״).
בה עליו, מעדה סילבי, הכניסה לרשימה כמה עובדות שאי־היה
זה זמן קצר אחרי שסילבי ערכה את מסיבתה ב־אפשר
היה לייחס אותן לאיש אחר מלבד ליעקוב אגמון.
עומאר כייאס היא לא היתד, מסוגלת לשאת פגיעה אישית
תביעתו של אגמון לא הגיעה לידי בירור משפטי. הארץ
והיתולית זו, שמשמעותה היתד, מובנת רק לבודדים. רבקה
מיכאלי לעגה בעדינות ליומרתה של סילבי להיות מארחת
ואשת־חברה, בה בשער, שאותה רשימה של סילבי לעגה
בדיוק לטיפוס כזה.
מאז אותו שידור, הפסיקה סילבי לדבר עם רבקה מיכאלי.
כעבור זמן קצר פירסמה במיסגרת המדור כן הם מדבריס,
בתארץ, הערה על ״המיאזמה של רבקה מיכאלי״ .רבקה,
שלא הבינה את פירוש המילה, רצה להתבונן במילון. אז
הסתבר לה כי סילבי כינתה את שידוריה לעקרת־הבית,
שהיא עצמה השתתפה בהם בהנאה, כ״מי־הדומן של רבקה
מיכאלי.״ מיאזמה היא הפרשה של פגרים וירקות נרקבים.

ס־ירבי כאשת וזברה*
הארץ. למכריה אמרה :״זה בגלל הפנסיה. אני כבר לא
צעירה, וצרכיה לדאוג לעתידי.״
אפשר וצריך היה לרחם על אשה זו — לולא היה
קיים בה מנגנון כימי ההופך את כל תסביכיה, תיס־כוליה,
כישלונותיה הפרטיים והציבוריים, לחומצת־גפרית
אותה היא ממטירה, כנערת־רחוב ממורמרת, על פני עוב־רים־ושבים
חפים מפשע.
בגיל ,41 דומה סילבי לגולם מפראג, ששום מהר״ל אינו
יכול עוד לרסן אותה, לפראנקנשטיין עיתונאי — למיפל־צת
של דיו.
עם שובה לידיעות אחרונות, כתבה תחילה כמה מאמרים
שהפתיעו ברמתם הירודה. ואז באה הפצצה.
כדי להתנקם במי שהרע לה, לדעתה, היא כתבה מאמר
ארסי שאין לו תקדים בעיתונות הישראלית — התנפלות
כה מורעלת, כה שפלה, כה מחרידה על אשה, שלא יכלה
להתגונן, עד כי דומה הדבר למעשר,־רצח בכתב. זאת לא
היתד, רכילות טובת־לב או מרושעת אף לא ביקורת חריפה.
זו הייתה השמצה טוטאלית, נתעבת.
העולם הזה, הרואה את עצמו אחראי במידת־מה לדרכה,
מכיוון שבו עשתה את צעדיה הראשונים בעולם העיתונית
הישראלית ובבית־אולפנו התבגרה, ראה זאת לא רק כזכותו,
אלא כחובתו, לנזוף בה על מעשה זה בכמה שורות מתונות.
ואז הסתובבה סילבי והתנפלה על עורכיו בקיתון שופכין.
תופעה זו הופכת עתה לשיטה. ככל שמאמריו־ ,האחרים
הופכים משעממים יותר, ושוב אינם אלא שיכתוב שיגרתי
של רשימות קודמות שלה על אותם נושאים עצמם, כן
נאלצת טילבי קשת להשתמש בפיגיון רצח־האופי, כדי למשוך
אל עצמה תשומת־לב, להציל את תדמיתה בעיני עצמה.

פסיכה קטנה
או עקרב ארסי
•* עיני עצמה אין סילבי אלא גילגול מודרני של פסי*
-כה מן המיתולוגיה היוונית, אותה נערת־חמודות אגדית׳
שיופיה עורר אף את קינאתה של ונום, ששלחה אליה
את בנה קופידון, שיעורר בה אהבה לנתעב שבבני־אנוש.
על מעטפת קובץ רשימותיה, העלתה סילבי תדמית זו במפורש,
כשהיא אומרת :״בהתגלותה הישראלית הפקיעה
פסיכה את הקשת מידו של אמור (קופידון) חברה, ובעליצות
ובתבונה היא יורה על ימין ועל שמאל פצעי חיציה
השנונים הס פצעי אוהבת, ובזכות יחוסה המיתולוגי הנעלה׳
כבוד הוא להיפגע מקשת זו, והנפגעים מידה הענוגה
והמאומנת רשאים לשאת את צלקותיהם כאותות הצטיינות.״
איזו הלצה! כי ״פסיכה הקטנה והמקסימה״ דומה במציאות
יותר לעקרב.
העקרב (81:118־18 1111ר 1גת ) 113)1הוא רמש, החי את
מרבית חייו בבדידות ובאפלה, בעיקר מתחת להריסות, חורבות׳
גלי־אבנים ועלי־שלכת. כשהוא מתבגר, הוא נמנע מכל
מגע עם עקרבים אחרים. הוא קאניבאל מטבעו. עקרב הפוגש
עקרב — לוחם בו, לעיתים עד המוות, טורף ואוכל אותו.
עקרב לעקרב — עקרב.
את הארס נושא העקרב בקצה זנבו המורם, ומנופף בו
לעיני כל, ועליו גאוותו. נקבת העקרב ידועה בתכונתה ה*
עם חקאריקנווריסט זאב פרקש, בפתיחת תערוכת!.

פיצויים בסכום
של 5000ל״י

כל מי שעוזר —
נפגע ומושפל

^ הרץ פיוץ, מי שהיה אחד מיועציו הבכירים של
ראש־ד,ממשלה המנוח לוי אשכול, היה בזמנו אחד ממחזריה.
היא התגאתה בגלוי ובפרהסיה בעובדה שפקיד
כה בכיר מסתודד עימד״ ניסתה לרמוז שהוא גם מאהבה.
גם כידן חטף את עוקץ העקרבה אחרי המגע. ברשימתה
היועץ היא שמה אותו ללעג ולקלס בעיני כל הפקידות הממשלתית
הבכירה, תיארה אותו כגבר דוחה ואנטיפאטי.
הדבר פגע גם באופן מוחשי ביותר בקידום הקאריירה שלו.
אבל היא לא עשתה זאת לפני שניצלה את קשריה עם
כידן כדי לחדור לביתו של המשורר חיים גורי. זמן רב
התהלכה סילבי וביקשה ממכריה שיעשו היכרות בינה לבין
גורי. לבסוף היה זה כידן שהזמינה למסיבה, שנערכה בביתו
של גורי בירושלים.
כעבור ימים מספר פירסמה סילבי רשימה בשם יפה הנפש,
שאי־אפשר היה לטעות בגיבורה. סילבי פיזרה את
רעלה לא רק עליו, אלא גם על אשתו, שעשתה עימד, חסד
ואירחה אוחד, בביתה.
היא לא נשארה חייבת לאף אחד. כל מי שעזר לה, סייע
לה ותמך בה אי־פעם בצורה זו או אחרת, קיבל את המגיע
לו. סילבי אינה אוהבת להיות אסירת־תודה. מי שעוד. לה
טובה, חייב לשלם עבור זכות זו ביוקר.
כאשר עיתונאי או מבקר מתעלם מקשריו האישיים במילוי
חובתו, מותח ביקורת עניינית גם על חבריו וידידיו —
הרי זו מעלה של אובייקטיביות. אבל כאשר אדם נוקם
בידידיו בצורה שפלה ופתאומית על כל פגיעה קלושה,
אמיתית או מדומיינת, ורוצח את אופיו של כל מי שהיטיב
עימו — הרי זו תכונה בזוייה למדי. ביחוד אם נעשה
הדבר ללא כל עילה ציבורית, תוך ניצול פרטים אינטימיים
שנודעו לו מתוך היכרות קרובה. המדהים בדבר שהמשמי־צר,
הגדולה ביותר במדינה נעלבת מההערה הקטנה ביותר —
תוצאה מובהקת של תסביך־נחיתות תהומי.
כך אירע עם העיתונאי אריה אבנרי, שהיה ראש ועדר,עובדים
בתקופה שסילבי עבדה לראשונה בידיעות אחרונות.
היה זה הוא שהינחה אותה במבוך הזכויות המיקצועיות,
עמד לצידה בעצה, כשהסתבכה עם בעלי העיתון.
בזכות זה זכה אפילו לשתי רשימות, בהן לא רק השפילה,
אף ניסתה לפגוע במקור־הכנסתו, כעורך ערבי־ראיונות.
סיפור אופייני במיוחד: היתד, לסילבי ידידה בלב ובנפש,
נאמנה לה לחלוטין. ברבות הימים אמנם התרחקו השתיים
במיקצת, אך מבלי שייפגעו היחסים הטובים בינהן.
כמה פעמים הזמינה את הידידה לקפה, וזו התחמקה. יום
אחד סיפרה מישהי שלישית לסילבי, כאילו ידידתה טוענת
שסילבי רודפת אחריה. הנקמה באה מייד, בכתבה משפילה
מאין כמוה, בה תוארה הידידה כמי שנדבקת לחברות כעלוקה.
כאשר שאל עורך מוסף־הארץ מי היא גיבורת ה־,
רשימה, שיקרה לו סילבי, מכיוון שהעורך הכיר את האשה.

נזירבי ער גזבנזר־הזאשגזיגז*
העדיף לשלם סכום של 5000ל״י פיצויים בתוספת התנצלות.
מייד לאחר מכן החל הארץ להדפיס את ראיונותיו של אגמון
ששודרו בגל־־צה״ל.
פשרה זו לא זכתה, משום מה, מעולם לפירסום.

לידתה של מיפלצת פסיכולוגים ולפסיכיאטרים יש ודאי הרבה מה לומר
/על רקעה ושורשיה של התנהגות עקרבית מעין זו,
של אשד, מתוסכלת הגומלת רעה לכל מיטיביו, וידידיה.
אולם יתכן שההסבר הקולע ביותר מצוי דווקא באותה
מעשיה עממית על העקרב והצב. העקרב פנה אל הצב
וביקש להעבירו את הנחל על גבו, כיוון שאינו יודע לשחות.
״איך אוכל להסתכן?״ אמר הצב ,״אתה תתקע בי את עוקצו
באמצע הנחל, ותטביע אותי!״
״טיפש!״ השיב העקרב ,״אם אטביע אותך, אטבע גם אני!״
השתכנע הצב, נטל את העקרב על גבו והחל לחצות אז
הנחל בשחייה. בהגיעם לאמצע הנחל, נעץ העקרב את
עוקצו בבשרו של הצב .״מה עשית?״ זעק הצב לפני שצלל
במים ,״עכשיו הרי תטבע יחד עימי!״
״מה אני יכול לעשות,״ ענה העקרב ,״זה האופי שלי!״
אין טעם לפנות אל סילבי קשת בלשון ההגיון. זה האופי
שלה. במרוצת השנים היא השתכרה מהתדמית של עצמה,
הפכה מעיתונאית מוכשרת וחריפה לעקרבה ארסית ומתועבת,
המהווה סכנה לכל המתקרב אליה.
כך הופכת טרגדיה אישית של אשר. אחת, מוכשרת אך
אומללה, לבעייד, חברתית. העיתונות הולידה מיפלצת. עכשיו
חובתה היא לספל בד. ולרסנה.
* במשפט רפאל, שנסתיים בפשרה, בה הצהירה סילבי נ
״לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שנתפרסמו בכתבה ונכללו
בקובלנה.״

במדינה

(המשך מטמוד *)1
רים, גח״ל שמונה־עשר, הדתיים שנים־
עשר והשאר התחלק בין הצירים הבלתי־תלויים.
ברור היה כי קואליציה בין טודד
והמערך תקיים בידה רוב של למעלה משבי
שליש בוועידה, שמספר ציריה הוא תשעים
ותשעה.
תפקידם היחיד של צירי הוועידה, או כפי
שהם מכונים — ה״אלקטורים״ — הוא
בחירת שלושים החברים של הסתדרות הסטודנטים.
כולם
מזייפים. ברגע שנבחרה ההסתדרות,
בוחרים את היושב־ראש ואת סגנו
ונותנים גיבוי לכל מעשיהם במשך השנה.
כל עוד הולכים שני בעלי התפקידים
בתלם אין לחברי ההסתדרות כל תפקיד
מעשי. תיאורטית צריכים היושב־ראש וסגנו
למלא את החלטות ההסתדרות, כלומר תפקידם
הוא ביצועי, בעוד שההחלטה היא
בידי חברי ההסתדרות.
עם פרסום תוצאות הבחירות התגייסו אנשי
הימין והדתיים למלחמה חדשה — המלחמה
לביטול הבחירות. הבחירות להסתדרות
הסטודנטם מנוהלות בחוסר סדר וארגון
שכזה, שלמעשה אין כל קושי לבטל
את תוצאות הבחירות. המעטפות המונחות
באופן כמעט חופשי על שולחנות הבחירה
מאפשרות לבעלי ידיים זריזות להעלים תמיד
מספר מעטפות.
לאחר מילוי תוכנן מהוות המעטפות אמצעי
בדוק לקביעה מראש של תוצאות ההצבעה.
העובדה שאין הכנסת הפתק נעשית
מאחורי פרגוד מהווה סיוע למעשה. ברור
שבמצב זה אפשרית העברת קולות מקלפי
לקלפי לפי הצורך.
מדי שנה, אחרי הבחירות ולפני התכנסות
ועידת ה״אלקטורים״ — ועידת הסתדרות
הסטודנטים, מוגשים ערעורים לבית־המשפט
על כשרות הבחירות. גם השנה מיהרו הסטודנטים
הימניים לערער על תוצאות הבחירות.
בידי המערערים היו עובדות מבוססות
להוכחת זיוף הבחירות. בחוג להיסטוריה
כללית עלה מספר הפתקים שנמצאו
בקלפי בשלושים על מספר המצביעים. בחוג
להיסטוריה ישראלית הצביעו כעשרים
איש, בעוד שמספר הפתקים שנמצאו בקלפי
עבר את השישים. בקלפיות אחרות היו תוצאות
מדהימות לא פחות.
הוכחת הזיוף לא תהיה קשה, אך אם יתבקש
בית־המשפט הוכחות שאכן המנצחים
הם המזייפים תהיה המלאכה קשה ביותר.
ברור לכל כי שום ארגון מפלגתי אינו נקי
ממעורבות בזיופים. השאלה היא רק עד
כמה הצליח כל אחד מהם בתככיו.
נופך מיוחד נוסף למאבק המשפטי עקב
חשיבות הנצחון לכל אחד משני הגושים.
ברור כי אם יצליח גוש המערך להוכיח את ׳

החורבן
ה־ 70

״דקרי׳
ך• ינואר ,1968 בנמל פורטסמות ש־
** בבריטניה, התעקש ערן שורר, הכתב הצבאי
של קול־ישראל, להצטרף למסע הבכורה
של הצוללת החדשה של חיל־הים הישראלי
דקר, בדרכה לנמל הבית — חיפה.
ערן המנומש, בנו של חיים שורר, מי
שהיה עורך דבר, נשלח לנמל פורטסמות,
כדי להכין כתבה על הפלגתה של הצוללת
לישראל. הוא לא היה מוכן להסתפק ברשמים
מטכס הפרידה. הוא עמד על כך
שיינתן לו להפליג בצוללת ולדווח על החיים
בה במעמקי הים.
תקן הצוות של דקר היה מאוייש כולו.
לא היה מקום בצוללת לאיש נוסף. אבל
ברגע האחרון נמצא מיתרון: אחד מאנשי
הצוללת התחתן ימים מספר קודם ההפלגה,
היה עליו להשלים סידורים הקשורים בנישואיו,
הוסכם שהוא יישאר על הקרקע.
ערן יפליג במקומו עד לנמל גיברלטר, שם
תצוף ותעלה דקר לביקורת. בגיברלטר יחזור
הצוללן ויתפוס את מקומו של הכתב
הצבאי.
כך גם היה. בנמל גיברלטר יצא ערן
שורר מהצוללת, המשיך משם לפאריס, כדי
ללמוד כמה ימים מאוחר יותר כי הצוללת
אבדה במצולות עם 69 אשני צוותה ומקומה
לא נודע.
מאז הרגיש ערן, נשוי ואב לבן ובת, כי
חייו ניתנו לו במתנה.

רק מספר
שגיס במתנה
:א היונה זו הפעם הראשונה
? בה התחמק כאילו מהגורל שהמתין לו.
במלחמת ששת־הימים, היה ערן מסופח ל־אוגדתו
של האלוף אברהם יפה בסיני. ככתב
צבאי ניתן לו מקום בזחל״ם הפיקוד

גוני הסטודנטים בישראל, שנותקו בעבר
עקב הקו הימני־סיפוחיטטי הנוקשה שנקטו
נציגי הסטודנטים הישראלים עד היום.

מתי נשבית
האדישות 7

סטודנט־מו־כה דמארי
מכות לנכה
נקיון כפיו, עתידים ראשים רבים לעוף, הן
בהסתדרות הסטודנטים והן בהתאחדות הסטודנטים.
נצחון המערך עלול להביא את
אנשי טודד השמאלניים לצמרת התאחדות
הסטודנטים. במצב זה עשויים להתחדש קשרים
בין ארגוני הסטודנטים בעולם לבין אר־העולם
הזח 1761

האדישות של הסטודנט הישראלי המצוי
כבר הפכה לשם דבר.
השבוע נדמה היה כי משהו זע בחומת
האדישות של הסטודנטים באוניברסיטה העברית
בירושלים, כי הפעם לא דובר בעניינים
מופשטים אלא בדברים הנוגעים לראשיהם
וישבניהם של הסטודנטים.
בהפגנת הפנתרים הגדולה לפני שבועיים,
צפו בין השאר גם סטודנטים רבים, שנקלעו
למקום במקרה. רבים מהם מצאו את
עצמם מוכים ועצורים אחרי הסתערות חיל
הפרשים והאלות של משטרת ירושלים.
חלק ניכר מהסטודנטים שנפגעו לא רק
שאינם מזדהים אפילו עם הפנתרים, אלא
שהם אנשי מפלגות ימניות ואף כאלה הנמנים
על מתנגדי הפנתרים. לרובם היתד,
זו הפעם הראשונה בה יכלו לחוש על בשרם
שהמשטרה אינה רק רושמת דו״חות על
חניה אסורה אלא גם מסוגלת להעניש עונשים
פיזיים.
מה מידת הכאב. הסטודנטים שהוכו
ונעצרו, ללא כל סיבה לדבריהם, התארגנו,
פנו אל הסתדרות הסטודנטים, דרשו שזו
תתבע הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה שתבדוק
את התנהגות שוטרי ירושלים בעת
פיזור ההפגנה בכיכר ציון.
בין המתלוננים נמצא יוסף אללו, מהנדס

של אלוף־מישנה ישככר (״איסקה״) שדמי,
מפקד חטיבת החוד של האוגדה.
אחד משידוריו של ערן הכיל הקלטה, בה
הפסיק לפתע את רצף דיבורו, הסביר כי
עליו לקחת לידו את רובה הסער שלו כיוון
שיורים עליו. ברקע נשמעו יריות. כשהש־תתקו-
,חזר ערן והמשיך לשדר.
לפני שנתיים, כשמלאו לערן 40 שנה,
נלקח מידו, בצורה שציערה אותו הרבה,
תפקידו ככתב הצבאי של קול־ישראל. ערן
עבר קורס מזורז של הסוכנות היהודית,
יצא עם משפחתו לאטלנטה שבארצות־הב־רית,
כדי לשמש שם שליח של מחלקת ה־עליה
של הסוכנות.
כשמלאו לבתו 18 שנים היא חזרה לארץ,
התייצבה לשרות והתגייסה לחיל־ה־ים•
ערן, אשתו ובנו בן ה־ ,16 התגוררו באטלנטה,
התכוונו להגיע בחודש יוני השנה
לביקור בארץ.
לפני מספר חודשים, כאשר ביקר ערן עם

חשמל ועולה חדש מפרו, המשמש בארץ
כקצין עליה של הווג׳ס, הטוען כי הוכה
קשות בניידת משטרה אחרי שנעצר, וכי גם
אחר כך הפליאו את מכותיו במשטרה, רמי
דמארי, סטודנט למשפטים, הוא נכה צה״ל
שאיבד את רגלו במלחמת ששת־הימים,
טוען כי הוכה בעת מעצרו בבטנו ובראשו.
יוסף כורזים, סטודנט לעבודה סוציאלית
שנה ג׳ ואשתו מלכה נקלעו אף הם במקרה
להפגנה. סיפר יוסי :״הלכתי חבוק עם אשתי.
לפתע התנפלו עלי שני שוטרים מאחור,
החלו לחנוק אותי ולגרור אותי לניידת.
שוטר אחד הכניס לי מכת אלה בעין ושוטר
נוסף כיבד אותי בראסיה, וזאת למרות שלא
התנגדתי כלל למעצר.״
ראשי הסתדרות הסטודנטים, המכירים את
רוב המתלוננים אישית, נתנו אמון בעדויותיהם,
אותם ריכזו כדי להתלונן במשטרה
במרוכז. אפילו שבועון הסטודנטים פי האתון,
הידוע בפשרנותו, יצא במאמר־מערכת
תקיף נגד התנהגות המשטרה ונגד העיתונים
היומיים שסרבו לדווח על מסיבת עיתונאים
בה הופיעו המתלוננים אישית והציגו
את הפגיעות בגופם.
השאלה היא רק מה מידת הכאב שחשים
הסטודנטים המוכים כדי להתמיד במחאתם.
החי קופ ת־חולים בתלם קופת חולים מכבי, הקופה השלישית בגודלה
בין קופות החולים במדינה, סובלת

בנו אצל רופא, ביקש מהרופא לבדוק, כב־דרך־אגב,
גבשושית מתחת לבית־שחיו. הרופא
בדק את המקום ושלח את ערן מיד
לבית־החולים. בנסיון לעצור את התפשטות
הגידול הממאיר שהתגלה בגופו, נותח תוך
זמן קצר.
אולם ערן שורר לא החלים עוד. התפתח
מירוץ מטורף בין הרופאים לבין הגידול
הסרטני בגופו, כשבכל פעם מוציאים הרופאים
מגופו חלק נוסף, בתקוה שכך ייעצר
הגידול וניתן יהיה להציל את חייו. הוציאו
לו מחצית הריאה. ניתחו אותו במוחו. דבר
לא עזר.
השבוע, כארבעה ימים אחרי יום־הולדתו
ה־ ,42 נפטר ערן שורר ממחלתו באטלנטה.
באוזני ידידיו הידהדה אימרה, שהשמיע
כשדובר פעם על אובדנה של דקר :״אני
יודע שחיי ניתנו לי במתנה. אבל אלה רק
מספר שנים. בקרוב אני עומד להצטרף אליהם
לחבר׳ה של דקר.״

אחד, ולצמצם מצד שני את צריכת התרופות
בידי חברי הקופה, החליטו מנהלי
הקופה לחייב בהיטל כל חבר הנזקק לתרופה
כלשהי.
אם עד כה היה המבוטח בקופת חולים
מכבי זוכה בתרופות חינם, אותם יכול היה
לקבל בכל בית־מרקחת, הרי שמתחילת שנת
התקציב הנוכחית היא חייב לשלם היטל
בסך של 50 אגורות עבור כל תרופה שהוא
קונה בבית־ר,מרקחת ושנרשמה לו במירשם
הרופא.
חינם -יקר יותר. כאשר ניגש המבוטח
שלמה גבאי מפרדס כ״ץ לבית המרקחת
עם המירשם שרשם לו הרופא, הסתבר
לו כי אילו היה משלם את מחירן הנקוב
של התרופות היה צריך לשלם פחות
משאר סכום ההיטל שהוטל עליו. ממורמר
על התגלית המפתיעה, מיהר גבאי לשלוח
מכתב מחאה חריף לעיתונים בו טען, למשל,
כי אם הוא קונה תחבושת כאדם
רגיל הוא ישלם עבורה 30 אגורות, אבל
אם יקנה אותה לפי מירשם המעניק לו
זכות לקבל רפואות חנם, יצטרך לשלם בעדה
50 אגורות.
מנהלי קופת חולים מכבי לא נשארו אדישים
לתלונתו של גבאי. במכתב תשובה של
א. ריבלין, הממונה על הארגון והמינהל
בקופה, ניתנה עצה כיצד להתגבר על התקנה
החדשה :״עלול לקרות מקרה שהתרופה
עולה פחות מההיטל. במקרה כזד,
טוב יעשה החבר אם ירכוש את התרופה
וישלם תמורתה במקום לקבלה ללא תשלום
ולשלם את ההיטל.״

^ חתיכה ירוקת העיניים, בעלת
1 1השיער השחור הגולש, המקסי המרושלת
והסנדלים השטוחים הם שוטים, שהם־

בת 1של צאפלין
לצד כ1כבים
בינלאזמ״ם

עזחוה סי ט

ר אי ל ת
י״זי״ון

תינה ביום הרביעי האחרון בבוקר בשדה־התעופה
של אילת למטוס ארקיע שנחת זה
עתה, לא נראתה שונה מכל צעירה היפית
אחרת, שאילת מלאה מהן. אלה שעמדו לידה,
לא הקדישו לה מבט. רק כאשר נחת

114

ר?,דיו
) הסלוף הניצחי

הסלון הוא המקום המסורתי, בו
מתרחשים הדברים בעיירה המק-
1סיקנית הקמנה. הכוכבים אינס חוזרים למלונותיהם, משוס שרעש ה
רמקולים
מפריע להם לישון. הם מעדיפים את הכפר של רפי נלסון,
ומוותרים מל השינה. מסביב לשולחן בחזית, מימין לשמאל: שייקה
אופיר (עומד) ,ליאון צ׳רני ויוסף שילוח במיפגש־רעים מאולתר.

מקסיקו באיות

הוא לא ירה באביו. יש בו כנסיה, אורוות סוסים,

ה ד 1דדי 1| | 1?1 | 1ך 1י | י | מימין: שייקה אופיר בתפקיד כומר מושחת.
| | 14 1 )11 משמאל: מיכה, המתפרנס כחשמלאי, בתפ14

קיד מוזר לרשעים. למטה: הדוגמנית הגרמניה המתגוררת בארץ, אווה קייזר, כנערת באר.

1ן ון ך ך זילברשטיין, הדוגמנית הישרא־
1 1 1 ! #1לית, בתפקיד מוזגת מקסיקנית
עליזה. ישראלים אחרים מופיעים כניצבים.

המטוס, והצעירה הקבילה את פניו של
צעיר שזוף וממושקף, זיהה מישהו את הצעירה
כגראלדין צ׳אפלין — בתו של צ׳אר-
לי צ׳אפלין הגדול, וכוכבת בזכות עצמה
(ד״ר ז׳יוואגו) ואת הצעיר שירד מהמטוס
כבעלה, הבמאי הספרדי קרלוס סאורה.
אלא שגם אז, לא זכתה הכוכבת ליותר

רפי נלסזן
י 1רק בפ רצ 1פ1
ש ל שיי ק ה אז פי

ממבט סקרני. ליבם של תושבי אילת הפך
כבר גס בכוכבי קולנוע. לפני שנים מעטות׳
היה ביקורה של דליה לביא, באילת,
למטרת הסרטה שם, מעמיד את כל העיר
על הרגליים. היום, הם כבר לא מתרגשים
אפילו׳ מבתו של צ׳אפלין.
לא פלא, בהתחשב בעובדה שאילת הפקחו
השבוע,
כה להוליווד של ישראל.
באילת גיראלדיו ציאפלין

הכוכבת הגדולה המסריטה עתה באילת, אינה
דומה לאביה הגדול — לא בתווי פניה, ולא
בגישתה לחיים בגיל 27 היא מפחדת להזדקן, מעדיפה להופיע בסרטים בתור אנטי כוכב.

ר המקסיקני שהוקם
!:רכות ההסרטות ל־
:ילון. למרות שהכפר

היה כבר בנוי עבור סרט אחר, טוען המפיק הגרמני כי הוצאות ההסרטה
הן גדולות. למעלה: גיראלדין צ׳אפלין, ללא איפור ובביקיני, על חוף אילת.
בתו של צ׳ארלי התאקלמה חיש מהר בהווי החדש אליו נקלעה זה עתה.

לדוגמה, כמד, קילומטרים דרומית לעיר
מסריטים את הוא לא ירה באביו ובכיכובה
של ג׳ראלדין. בעוד כמה ימים תגיע,
כדי להשתתף גם היא בסרט זה, כוכבת
מפורסמת אף יותר מהבת הקטנה של האיש
הגדול — אנה קארינה. שחקנית בינלאומית
אחרת, ג׳ואנה פאטט (החבורה, ליל
הגנרלים, קאזינו רויאל) — תופסת כרגע
שלווה במקום, ממתינה להתחלת ההסרטה
של סרט אחר, לחש את שמי.
כוכבים נוצצים

ח בין יום צילומים
חוף ימה של אילת.

להבדיל משאר הישראלים, חתם סבי על חוזה ההופעות בסרט עוד בגרמניה,
שמח על ההזדמנות לבוא לארץ, אך טוען שעתידו ככוכב קולנוע אינו בארץ.

שנם גם כוכבים קצת פחות מפורסמים,
כמו שייקה אופיר וסבי דור, וכוכב ה־מישנה
הכי מפורסם בארץ — יוסף שילוח.
ואפילו מונה זילברשטיין, הכוכבנית העולה
הכי עולה בארץ, שהתחילה לעלות לפני
שבע שנים, ונימצאת עדיין בסימן עליה —
לא היססה גם היא לרדת עד אילת, למען
הקריירה העולה שלה.
עיקר הפעילות ההוליוודית של אילת מתרכזת
בימים אלה בכפר המקסיקני שהוקם
דרומית לעיר. כפר שלם, עם סוסים, חמורים
רחובות שלמים, וכמובן סלון מתאים.
עלילת ־,סרט היא לפי מחזהו של פריד־ריף
שילר — דון קרלוס — והיא די
מסובכת. ישנו שם איש זקן ורע (שעדיין
לא הגיע לאילת) הרודה מכל בני הכפר ה־
(המשך בעמוד )25

1ג ) 11 ״1 *11 ״1פרנק הולסט, אחד
11 הכוכבים של הסרט,
בחברתה של הכוכבת ג׳ראלדין ציאפלין.

1הו מאיר לנסק

או״ב הציבו! נמו 1
*^נטלמן מושלם,׳׳ אמר עליו שכן
עתיר־הון, בשכונת המגורים האקס־קלוסיבית
שבחוף מיאמי.
״בחור שקט, לא שוויצר, אחד מהחבר׳ר״״
חיוור• דעתו חבר ותיק.
״משקיע בפנסיה,״ מכנה לנסקי את עצמו
בדו״חות מס־ההכנסה שלו.
וזהו אכן התפקיד שהוא משחק, מאיר
לנסקי בן ה־ .68 לא גבוה במיוחד, בעל
שיער דליל, אסור ופרצוף חמוץ, נוהג לנס־קי
להתלבש בחליפות שמרניות, חי בצינעה
עם אשתו (השנייה) ,מתרחק מחיי לילה,
מחלק טיפים צנועים. הוא נוהג במכונית
שכורה, צנועה, והבידור הגדול שלו הוא
טיול רגלי לאורך החוף, עם כלבו המיני-
אטור.

1ל ם יש ג 9צד אחר למאיר לנסקי.
> £תובע ניו־יורקי ותיק כינהו ״גנגסטר
אכזרי שמוחו המבריק והעזתו הפכוהו ל-

כחבר לא־רשמי. אלופי המאפיה השתוקקו
להיעזר בגאוניותו הפינאנסית. בתמורה,
איפשרו לו להרחיב את האימפריה שלו.
אין זה אומר כמובן שראשי המאפיה בטחו
בו. הם הצמידו לו משגיח־כשרות, שהיה
דבוק אליו כצל, והבטיח שלנסקי יפריש
להם את חלקם באמונה. שנים רבות,
היה זה תפקידו של ג׳ו אדונים קאפו (ראש
איזור) במשפחת המאפיה הניו־יורקית של
ויטו ג׳נובז. כאשר הוגלה אדונים מארצות־הברית
ב־ , 1956 עבר התפקיד לידיו של זיג־סנט
(,,גיימי כחול־העיניים׳) אלו, קאפו ניו־יורקי
אחר. עד לאחרונה, היה אלו אחד מ־בני־לוויתו
הצמודים של לנסקי.

^ תום מלחמת העולם השנייה, היה
^ כבר לנסקי יהודי עשיר מאוד. הוא ו־

ה ך ^ 1״1מלון פלאמינגו האקסקלוסיבי בלאס־ואגאס. מאחורי השמש ו־
11 *1 ^ 1
11 111 | 1 / 11 אווירת הנופש, שימש המלון כבסיס לכנופיית הפשע המאורגן,
מתחת לאפם של שלטונות המס.
מיליוני דולרים, מרווחי הקאסינו, הוברחו במשך השנים
הכספים הועברו לשווייץ ולארצות אחרות, הפכו להון כשר באמצעות תרגיליו של לנסקי.

ה 171ך ך 1בן סיגל היה שותפו של
לנסקי במשך שנים רבות,

נרצח לאחר סיכסוך שפרץ בין השניים.

הנוצח

בן (בגסי) סיגל, שותפו במשך שנים רבות של לנסקי, נרצח במלון
פלאמינגו, אותו ניהל — 24 שעות לאחר שבינו ובין לנסקי פרין ויכוח
חריף בדבר צורת ניהול המלון על־ידי סיגל. מאחורי החזית של איש עסקים נשר, לנסקי
הינו אדם אלים, כבל חבריו הוותיקים, מראשי עולם הפשע המאורגן בארצות־הברית.

דמות מרכזית בעולם התחתון מאז שנות
העשרים הסוערות.״
הוול־סטריט ג׳ורנל כינהו ״גאון פינאנסי,
שעיצב את סינדיקאט־הפשע המאורגן ל-
מאיר לנסקי, המכונה׳ אוייב
מיסגרת יעילה וממושמעת.״
^ 1 ^ 11 הציבור מספר 1בארצות־ה־מומחה
ממשלתי אמריקאי ידוע לענייני
ברית, האחרון ממייסדי הפשע המאורגן שם.
המאפיה קבע :״לנסקי הוא אוייב הציבור
מספר .1״
אחיו ג׳ייק ניהלו בפלורידה בתי־הימורים
גורמים ממשלתיים בארה״ב מעריכים את
שפעלו 24 שעות ביממה. עסקי ההימורים
עושרו של לנסקי ביותר ממאה מיליון דולר.
וההגרלות שלו פרחו גם בניו־יורק, ניו־רובו
המכריע של הון זה רשום על שמות
ג׳רסי ולואיזיאנה. בלאם־ואגאם החל אז לג־אחרים.
ללנסקי בתי־הימורים ברחבי העוסקי
מקים, בהשקעה של עשרות מיליוני דולם׳
מהאיים הקאריביים ועד המזרח הקרוב,
לר, בית־הימורים מפורסם, פלאמינגו, שבתי־חרושת
לבגדים בניו־יורק, מגרשי מי-
עתיד היה להיות מנוהל על־ידי בגסי סיגל
רוצי־סוסים, בתי־מלון במיאמי — ומיליונים
רבים של דולרים במניות אמריקאיות ב — עד שזה נרצח.
בראשית שנות החמישים חלה נסיגה בבנקים
זרים ברחבי העולם.
אימפריה של לנסקי. הסנאט האמריקאי, ב

ראשותו
של הסנאטור אסמס קיפובר, התל^
נסקי, שנו ל ד מאיר סוכולנסקי בגדודבש
על הפשע המאורגן, ובין היתר חשף
׳ /נו, פולין, היגר לברוקלין בגיל תשע. את מימדי השחיתות העצומה שהחדיר לני
אחרי שסיים יסודי (שם קיבל טוב מאודים
סקי למרכזי כוח בפלורידה וניו־יורק. בתי־ומצויין)
,ויתר על המשך הלימודים, הצטרף
ההימורים של לנסקי בפלורידה נסגרו, ו־לחבורת
גנבים באחד מפרברי מנהאטן. הוא
לנסקי עצמו חטף את עונש המאסר היחיד
טיפס במהירות במעלות עולם הפשע. בבכל
קריירת הפשע הממושכת שלו: שלושנות
העשרים המאוחרות, בתקופת איסור
שה חודשים, על הפעלת מועדון־הימורים
המשקאות, התחבר לפושע צעיר אחר, בג־בלתי־חוקי
בסרטוגה, ניו־יורק.
סקי סיגל. יחד הקימו השניים את חבורת

בגס־ומאיר. האקדוחנים שלהם הבטיחו את
^ 1 9 5 2החל הרומן הקובאני של לגסמישלוחי
המשקאות המוברחים משיקאגו ל*
קי• פולגנציו בפטיסטה, שחזר לשלוט
חוף המזרחי. בגסקי ומאיר היו שותפים _
בקובה לאחר כמה שנות גלות בפלורידה,
יחד עם ג׳ו אדונים ופרנק קוססלו, כוכבי-
חוקק שורת חוקים שהעניקה ללנסקי וחבשביט
צעירים ועולים במאפיה — בלפחות
ריו מונופול על ענף־ההימורים בקובה. השלושה
בתי־זיקוק לא־חוקיים. עם הזמן, הם
מטרה: להפוך את קובה לנקודת־משיכה להרחיבו
את פעילותם לבתי־הימורים, סמים,
תיירות מארצות־הבריוק
ורשת הימורים כל־ארצית.
לאחר מהפיכת קסטרו, ב־ , 1959 ניסתה ה־

כנופייה של לנסקי להמשיך בפעילות, תוך
ף • שנותהש לו שי ם המוקדמות, הקי-
תשלום מם כבד למימשל החדש. הנסיון היה
^ מה המאפיה ועדה עליונה, שמטרתה
קצר. הוא הגיע לסופו כאשר צ׳ה גווארה
לחסל את המלחמות הפנימיות בין המששיגר
לחדר הקופה של הקאסינו כמה מה-
פחות השונות. מאחר שלא היה סיציליאני, חבר׳ה שלו, מזוקנים, פרועי לבוש ונושאי
רובים, במטרה לוודא שהמימשל אכן מקבל
לא יכול היה לנסקי להתקבל אפילו כחבר
פשוט במאפיה. אולם כוחו והשפעתו היו אחוז נכון מהרווחים.
כאלה, שלמרות זאת צורף לוועדה העליונה,
לנסקי ארז את העסק, עבר ללאס־ואגאם,

מאיו לנסקי בנתח מרון ״אכויה׳י דיו המכונית השכורה שבה הוא נוהג
נוזאדה — שם חדרי הקופה הם מקודשים,
מפקחי מס־הכנסה עברו בזכוכית מגדלת על
הופעלה גם כשלנסקי וקבוצתו הילוו כספים
הוא שלח לברט, לחדרו בבית;החולים, תרולאנשי
מס־ההכנסה אין דריסת יגל בהם.
מיסמכי בתי־ההימורים.
למפעלים אמריקאים. שוב, המלווה היה לכנגולי,ודו
ממולא בסטריכנין. בארט השליך
אורה ־הבנק השווייצרי. הכסף השחור לא את התרנגול מבעד לחלון, אולם הבין את
הלחץ היה גדול מדי. קבוצת לנסקי מכרה
הופיע מעולם בתמונה.
הרמז. הוא סירב להעיד נגד לנסקי, ולנסקי
ף לאם יא גא פ השתלטו לנסקי ואנשיו את האינטרסים שלה בלאם־ואגאס, עברה ליצא
מהמעצר אום חופשי.
על ארבעה בתי־קאסינו גדולים: הפלמינגו, איי באהאמה שטופי השמש.
1 11

הימורים הפכו חוקיים בבאהאמה ב״, 1964
הפרמונט, הפרסה, והסאנדס. שלוש פעמים
! 60 01
מעלה -משלושים שנה חלפו מאז
*ל אותו יום, השאיר לנסקי את עסקי
ומאז, חודש אחרי חודש, זרמו שליחים נוביום,
בתום כל משמרת בת שמונה שעות,
/עזר לנסקי בהקמת אירגון הפשע הכל-
^ן האלימות לסגניו. ב־ ,1931 חיסלו אנשי
סיכמו מנהלי־העסק את ההכנסות. שלטונות שאי כספים־שהושמטדמעיני־מס־הכנסה, על־ ארצי בארצות־הברית. מכל האבות המייסדים׳
הוא היחיד שנותר בחיים כיום. האח האקדח שלו את הבום מספר 1ואז של
פני מיצרי פלורידה, אל לנסקי ועושי דברו.
מס־ההכנסה המקומיים הסתפקו בדו״ח של
המאפיה, סלבטורה מרנזנו. בכך, ,פתחה ההקאסינו,
לא טרחו לזזדא את אמיתותו, והקידה
של ממשלת ארה״ב בפעילותו רים — מפרנק קוסטלו וג׳ו אדוניס, ועד
דרן לשינויים, והתורכים הצעירים — ש־משום
כך, אם באמת המס המשולם על
לנסקי ולאקי לוצ׳יאנו נימנו עליהם — איחהרווחים
הוא מס־אמת.
דו את עולם הפשע לאירגון כלל ארצי.
כך נוצר הרקע המתאים לעסק הגדול הב־
, 1947 רצחו האקדוחנים של לנסקי את
בא — הסרת הקצפת.
שותפו במשך שנים רבות, בגסי סיגל —
ב־ 1960 החלה קבוצת לנסקי בהפעלת תהפחות
מ־ 24 שעות אחרי שבין השניים פרץ
ליך שכונה הסרת הקצפת. האפ.בי.איי. עלה
האזנה | כשבועות האחרונים חוזר ומופיע כעיתונות הישראלית שמו
ויכוח כיצד ינהל בגסי את הפלאמנגו.
על העניין רק ב־ ,1962 כאשר הדביק
ב־המאורגן הפשע עולם של הכלכלי
האש!ז
לנסי,י,
מאיר של לשיחות
הטלפון במלון פר-מונט. ההאזנות
בנוואדה, נהגו מסירי הקצפת להעניק תרוארצות־הכרית,
השוהה מאז חודש יולי 1970 בישראל כתושב
גילו, כי בכל קאסינו העלימו המנהלים מ־מות
שמנות למועמדי המפלגות — שתי
הדו״ח למס־הכנסה סכומים ענקיים — להמפלגות
— לתפקידים שונים, לנושאי
ארעי. שמו של לנפקי מוזכר כשהוא מלווה רמזים מעורפלים.
עיתים עד 280 אלף דולר לחודש. הכסף
מישרות ציבוריות, לבוסים גדולים ובוסים
אחד מהם, אשר ציטט ספר שהופיע לא מכבר בארצות־הכרית,
פשום נעלם מחדר־הקופות — וכך הפך
קטנים. בתשיעי לנובמבר , 1962 לדוגמה,
בבר גרם לאיום של יקותיאל פדרמן, בעל רשת מלונות ״דן״,
למשוחרר ממם. דוורים מיוחדים היו מעביערך
אד לוינסון, מקבוצת לנסקי, ישיבה בבהגשת
התביעה נגד היומון ״הארץ״ ,על שקשר את לנפקי ל־רים
כסף זה ללנסקי, במיאמי. לנסקי הפמלון
פרמונם, בה החליט על כמה תרומות:
ריש לעצמו כשישים אחוז, העביר את השאלף
דולר לסנאטור אלן בייבל 500 .דולר
״קבוצת מיאמי״ ,שהיתה בעלת מניות כרשת המלונות שלו.
לציר בית־הנבחרים ולסר ביירינג 500 .דולר
אר לגראדו קטאנד, בנידג׳רסי, קאפו במשמיהו
בעצם מאיר לנסקי הנוראי, שהפך לאורח כבוד במדינת
לראש עיריית לאס־ואגאם 500 .דולר למועפחת
ג׳נובז, שנהגה להתחלק עם קבוצת
מד לתפקיד סגן־מושל המדינה 300 .דולר
לנסקי ברווחים.
ישראל? מיהו האיש שארצות־הכרית דרשה את הפגרתו, אף
למועמד לבית־הנבחרים 300 ,דולר לפקח
של אשמה
על חל אינו ההפגרה שחוק ביוון לקבלו
יבלה לא איזורי 200 ,דולר למועמד לתפקיד שופט.
*** גועות ארוכים, צירפו סוכני ה־בזיון
בית־דין, כה הורשע באמריקה? מיהו האדם החולש מזה
גם בתי־הימורים אחרים חילקו תרומות
4ן\ אפ.בי.אי. פרט לפרט. בשישי לינואר,
30 שנה על מנגנון הפשע המאורגן בארצות־הברית, ושמאהורי
דומות. אחד, לדברי מקורות, הזרים 20 אלף
, 1963 למשל, הם עלו על שיחה בין אדו־דולר
למסע הבחירות של המושל גראנט
ארד לוינטון ואד טורס, שניים מאנשי קבוהקלעים
מתנהל כישראל מאבק כין שרים וקכוצות־לחץ על זכוסויאר.
מאוחר יותר, חזר סויאר והעלה בצתו
של לנסקי, שדנו בהעברת משלוח של
ישראלית? אזרחות לקבל תו פומבי את התנגדותו לשיטות ההאזנה —
115,650 דולר לבוס. בהיותו מודאג בגלל
״כמו של הגסטאפו — שהפעיל האפ.בי.א.-
להלן כל הפרטים על האיש, המכונה בארצות־הברית ״אוייב
שסוכני האפ.ב־.אי. עקבו אחרי בנימין סיגל־נגד
מסירי הקצפת. סנאטור אחר, דוארד
באום, אחד מעוזריו של לנסקי, הציע לוינ־הציבור
מפפר ,״1שמשרד הפנים הישראלי צריף להחליט אם
קאנון, אף הגיש מחאה רשמית על כך לסון,
באותה שיחה טלפונית, שהכסף יועהשבות. חוק לפי חדש עולה של למעמד זכאי הוא
נשיא
ג׳ונסון. כאשר נשאל קאנון, לאחר
בר על־ידי מישהו אחר — אידה דבין, אשמכן,
אם הוא קיבל תרומות למסע־הבחירות
תו הכבודה של אירבינג דבין, מכר אחר
שלו מלוינסון ובתי־הימורים אחרים, השיב
של לנסקי.
הבאהאמית של לנסקי, היפנתד, את תשומת לפקה, בוכהלטר ובגסי סיגל — כולם נרצחו, כי אינו יכול להיזכר, אבל ״יהיה מאוכזב
טורס. :אתה רוצה לתת לאידה את האיבדו
את כוחם, נאסרו או הוגלו. כיצד אם יגלה שלא קיבל.״
ליבם של השלטונות האמריקאיים לתרגיל

הצליח הפליט הקטן במשימה לא תאימן זו?

הגאוני האחרון שלו, שבאמעותו הפך כסף
לוינסון. :היא תיסע ברכבת.״
ך 1לנסקי, מסתבר, ידידים רבים במקוטורס.
:היא לא תצא החוצה. אתה תצטרך שחור לחוקי בעזרתם האדיבה של בנקים הנה כמה נקודות.
למרות תדמיתו, שנבנתה בהקפדה, של
/מות רבים.
לתת לה את זה*.
שווייצריים.
הסביר זאת בהתפארות בני סיגלבאום: איש־עסקים שליו ושומר־חוק, לנסקי הינו
ב־ 24 לאפריל 1963 העביר האך־בי־א״
לוינסון :״אני אגש אליה מחר.״
מטיבעו אלים פחות מכל טרוריסט אחר של
דו״ח סודי על מסירי הקצפת של לאס וא־
״נניח שאדון Xמפקיד סכום כסף גדול
סורס, :הכי בטוח.״
בחשבון ממוספר בבנק שווייצרי, ואחר כך המאפיה. אלא שהוא למד עוד בתחילת דר גאם, לתובע הכללי רוברט קנדי. הדו״ח, שבשמיני
לינואר, ארזה אידה את הכסף
כו להעביר את המלאכה המלוכלכת לביצוע
היה מבוסס על עיקוב אלקטרוני, פירט
רוצה להשקיע את הכסף הזה בשוק המניות.
בתיק שחור, יצאה בדרכה לשיקאגו שם
כיצד נגנבו מיליוני דולרים מהאוצר האמרילאחרים.
החליפה
רכבות והמשיכה למיאמי. שם היא מה עושים? הבנק הולך וקונה את המניות
ב־ , 1928 לדוגמה, ניסה לנסקי לחסל את קאי, על־ידי התחמקות מתשלום מס־אמת
מסרה את החבילה, וחזרה לנוואדה. לאורך בשמו שלו, של הבנק, והדיבידנדות מועג׳והן
בארט, אחד מפיקודיו שנחשד כמל על רווחי הימורים.
ברות לחשבונו של הלקוח. התוצאה: הלקוח
כל הדרך, השגיחו עליה סוכני האפ.ב.אי.
ב־ 27 לאפריל, נדהמו סוכני האף־בי־א״,
הופך לבעל מניות של חברה חוקית׳ מש שין. בארט נלקח לנסיעה במכונית, ולנסקי

שישבו בתורנות־האזנה על מלון פרמונט,
^ אמצע ,15X53 פתח התובע הכללי תתף ברווחיה — אבל שמו לא מופיע לפתח
עליו באש. אלא שבארט התגלה כצעיר
זריז ביותר, זינק מהמכונית וניצל ממוות. לשמוע כיצד, בחדרם בתוך המלון, משוח־רוברט
קנדי במלחמת־חורמה נגד מס עולם.״
(המשך בעמוד *)2
לנסקי הואשם בעוון חשד לנסיון לרצח.
רי הקצפת. דוורים היו נתונים לעיקוב,
שיטה זו, שהיא חוקית לחלוטין בשווייץ,

| אורח הכבוד שד ישראל

תסריט של הופעתו של אדי קונסטנטין
הגדול בישראל, השבוע — היה
מלא מתח ומיסתורין לא פחות מהתסריטים
של סידרת למי קושן, שפירסמה את אדי
בעולם:
תמונה ראשונה: מודעות בעיתונות מכרי־

המארגן

שמואל צמח, טוען:
״אין לי קשר להופעתו
של אדי בארץ. אני צרין לקבל ממנו
8000 דולאר, שאותם הוא הפסיד אצלי ב־מישפט,
ולא מעניין אותי כיצד הוא ישיגם.״
זות: מועדון דורבה מציג: אדי קונסטנטין
לעשירה ימי הופעה בארץ! תמונה שנייה:
כמה סטטיסטים, בתפקיד אנשים מהרחוב׳

דבק את אדי?
מציגים פרצופים מלאי תמיהה — :דווקא
אדי הגדול לזורבה? שואל סטאטיסט אחד
את השני.
הלאה ליד פתח המועדון עומד בעל המקום,
דויד אזולאי. קלוז־אפ שלו. פנים
כהות, בלתי מגולחות. הבעה קודרת :״אינני
מוכן למסור פרטים!״ מפליט אזולאי מזווית
פיו, נעלם לתוך אפילת המועדון.
המשך הסרט עובר לפאריס. הצילומים
מראים את עושרו ״ופירסומו של אדי בארצו.
רואים את אורוות הסוסים המפורסמת
שלו, את הווילה הגדולה שלו במונטפורט
שליד. פאריס, את אדמותיו, את המיסעדות
הרשומות על שמו. אדי עצמו ניראה במסיבת
עיתונאים מלפני כמה שנים, כשהוא

מצהיר :״אינני זקוק לכסף, ולכן אפסיק
להופיע בסרטים מסחריים על טיפוסים אלימים
כמו למי קושן. אני מתכוון להופיע רק
בסרטים שימצאו חן בעיני, כמו לאקי ג׳ו
או שיבעת החטאים, ועם במאים מסוגו של
גודאר. גם את ההופעות החיות אני מתכוון
להפסיק.״
תמונות נוספות מחייו של אדי בשנים

נוספת, שצולמה לפני חודש בלבד, מראה
כיצד מוכר אוי שניים מסוסי המירוץ שלו
— תמורת סכום של שני מיליון דולאר.
ך* מיסתורץ הולך ומעמיק. לצופים
* { ברור עתה כי אדי אינו זקוק לכסף. השאלה
חוזרת — במישנה חריפות :״מה

| 4 1 1811*1ך שתיים מחברות הלהקה וזגרמניות נטל אדי קונסטנטין בטיול
[ ^ 1 1 /1ברחובות בתל־אביב. מימין: אחת מבנות להקתו של אדי בפעולה

במועדון זורבה. מרגע בואו של הכוכב לארץ, נכנסה חרושת השמועות לפעולה נמרצת.
האחרונות, מדגישות כיצד חי אחד האמנים
העשירים ביותר בצרפת: הוא ניראה מטייל
בחברת ידידו, הברון אדמונד דד,־רוטשילד.
סועד צהריים בחברת ידיד אחר שלו —
צארלי צאפלין, במיגרש מירוצים, כשהוא
משקיף על סוסו האהוב והיקר. תמונה

עושה אדי קונסטנטין במועדון זורבה?״
התמונה הבאה חוזרת לישראל לשוה התעופה
בלוד, מראה את אדי יורד מן המטוס.
מלוות אותו בתו, אמרגנו, להקת
מנגנים וארבע יפהפיות גרמניות (שאחת
מהן מלווה אותו לא רק על הבמה) המו
פיעות
יחד איתו במועדון היפואי.
העלילה מתחילה להסתבך. חקירת שתי־וערב
של אדי קונסטנטין עצמו, בידי עיתונאי
עקשן, אינה מצליחה להבהיר דבר. אדי
הגדול, בלובי של מלונו, בת־יס שבבת־ים,
מחייך בקשיחות, חושף את שיניו שהפכו
לסימלו המיסחרי :״אם תשאל אותי כמה
כסף יש לי בבנק, או בן כמד, אני, אשבור
את השולחן הזה!״ הוא מזהיר את העיתונאי.
לאחר
סצינת אלימות, בה מראים את אדי
בפעולה, נימשך הראיון העיתונאי: העיתונאי
פוסח על השאלות הפרובוקטיביות, שואל
את אדי את השאלה המעסיקה כל אדם
בישראל :״כיצד זה ייתכן, שכוכב בדרג

כווסט 1טין

ה מ פו ר ס מי ם
דמסע

ה ג דו ד.

והע שי רי ם

ד ח־ ש! ת

אחד

השח קוי ס

בצרפת

ו ש מו עו ת,

כ ש הו פי ע,

בביקורוכישראד. כמועדון ״ 1ורבה ״ 1ביפו

עבר. אדי עוסק שם בר,סרטה סרט עם המפיק
הפרסי שווילי. קלוז־אפ :״אני אוהב
סרטים מיטחריים טובים,״ אומר אדי, ונעלם
מן המסך.
את מקומו תופס אמרגנו. הוא נראה בשיחי
1עם בעלי מועדון טיפאנייס, אהר עם
מנהלי מועדון אהלים בחילטון, מנסה לאר־גן
לאדי הופעות שם. אחר, נפגש עם שמואל
צמח, אבל אי אפשר לשמוע על מה
הם מדברים. תמונה אחרונה מראה כיצד
האמרגן חותם חוזה הופעות עבור אדי במועדון
זורבה.
,,פ ל שי ב ק׳׳ נגמר, הסצינה חוזרת לי
| הודה. העיתונאי ממשיך להציג שאלות.
״אם אתה כל כך עשיר, מדוע אתה מתגורר
במלון בת־ ים?״ אדי דופק באגיריפו
המפורסם על השולחן :״אמרתי לך שלא
תעיז לשאול אות -אם אני עשיר! כן, זה
נכון. אני עשיר מאוד. יש לי אדמות. יש לי
סוסים. .יש לי מיסעדות. מה ;ה נוגע לך?
במלון בת־ים יש רוח מהים, ייכן אני גר
כאן. נימאס לי כבר מהראיון המטופש הזה.
אם יש לך עוד שאלות, שאל מהר.
ואני רוצה להגיד לך עוד דבר: המיקצוע
(המשך בעמוד )26

חסומה גלויה

מופע חשפנות פותח את הצגתו •
של אדי קונסטנטין. סטריפטיז־אית
״גרמניה זו היא חלק מהצוות שאיתו הופיע אדי קונסטנטין
בטלוויזיה. את ההופעות החיות בפני קהל, ביטל אדי לפני מיספר
שנים. בתוכנית היחיד שלו בת השעה ורבע, אותה הוא מגיש
שלך מופיע במועדון הלילה היפואי זורבה?

ך* ניו המחוספסים של אדי מתכסים
בזיעה קרה מרוב התרגשות .״איזו מין
שאלה מחוצפת היא זו? יש לי שני מיליון
מעריצים בארץ. הם אוהבים אותי. הם רוצים
לראות אותי. אני חייב להם את עצמי. חוץ
.מזה, אני מזיע על הבמה, ומוריד כל ערב
שני קילו. אומנם אני אדם בלי גיל, אבל

מדי ערב במועדון זורבה היפואי. בתמונה: החשפנית ברגעע שהזמינה
גבר מן הקהל לתת לה משיכה קלה בסליפ של הביקיני,
עוזרת לו להתגבר (בתמונה למעלה משמאל) וממשיכה בלי (למטה
משמאל) .אחרי הקדמה גלויית־לב זו, זכו המבקרים הישראלים
לראות סוף סוף את אדי הגדול מופיע בכבודו ובעצמו (מימין).

אפילו אני צריך לשמור על דיאטה.״
הוא לוגם במהירות את כוס הוויסקי החמישית
שלו בשעה האחרונה, וממשיך :״לא
רק שאני מרוויח בסיור הזה — אני אפילו
מפסיד. יש 14 מלווים, ושום מועדון בארץ
לא יכול לשלם עבורם. סיור ההופעות הזה
עולה לי 3000 דולאר. אבל אני אוהב את
הארץ אחרי הכל, אני יהודי. אני אפילו יודע
לקרוא עברית. ברור שלא באתי לכאן בשביל
להרוויח כסף.״

התמונה הבאה — פלש־בק: כיצד הפסיד
אדי כסף בארץ, לפני שנתיים. הוא חתם
על חוזה הופעות ביום העצמאות עם האמרגן
שמואל צמח. שבועיים לפני יום העצמאות,
ביטל את הופעותיו. צמח תובע ממנו
200 אלף דולר פיצויים.
על המסך מופיעה תמונה שצולמה לפני
כמה חודשים: בבית־המישפט הפריסאי פוסק
השופט שעל אדי קונסטנטין לשלם 8000
דולר פיצויים לצמח.

אוייב הציבור
(המשך מעמוד )23
חים לוינסון ודבין אודות הדו״ח, כשהם
מנתחים אותו דף אחרי דף, ומקריאים
ממנו ציטוטים. ברור היה למאזינים החשאיים
כי העתק הדו״ח מונח על שולחנם
של השניים, .באלוהים, ניגי,״ פלט לוינ־סון
.״הם יודעים אפילו על אידה.״
עד היום לא הצליחו החוקרים לגלות
כיצד הגיע הדו״ח הסודי־ביותר משולחנו
של התובע הכללי לידיהם של מס־רי הקצפת
— תוך 72 שעות.

האם האלמונית ברחה מנית־החוליס למחרת דיות התינוק
האב כלל אינו ידוו!
האחיות אימצו אותו

א11נ!י.

נהו

ך* שנים האחרונות הורים לנסקי דם
חדש לקבוצה — כאלוין מלניק לדוגמה•
מלניק, שגויים מבית־הספר למשפטים
של אוניברסיטת מיאמי, מוכר לשכניו כ־עורך־דין
צעיר ומצליח, משקיע מוצלח ואיש
חברה. משפחתו החמודה משתייכת למיטב
המועדונים החברתיים.
אולם הג׳וב האמיתי של מלניק שונה לגמרי:
הוא משמש כבנקאי של לנסקי.
בחברתם של דוורי־לנטקי, הוא סם לעיתים
מזומנות לקנדה, ניפגש שם עם אנשי-
קשר שווייצריים, ומסדיר את העברת הקצפת
שהוסרה.
עתידו של מלניק צפוי וקבוע: לחברי הקבוצה
של לנסקי יש חוזה לכל החיים ,״בלי
סיעוף ביטול,״ מסביר סוכן פדרלי .״אם
הם מתעייפים מהעסק, אי מאבדים את עצביהם
— הקבוצה מביאה את החוזה לסיום
— לנצח.״

בנר!
ך• תמונות כעמוד

זה נועדו לאשה

( 1אחת ויחידה!
לאמו האלמונית של תינוק מקסים זה.
לאמו, שראתה אותו שנייה קלה׳ ברגע
שבא לאוויר העולם — ולא עוד.
מיד לאחר הלידה, בעוד האחיות רוחצות
ומשקות את בנה — נמלטה האם מבית־החולים,
השאירה את הרך הנולד ללא הורים׳
בודד בעולם — מיומו הראשון.
אם כן, אמא אלמונית — הסתכלי: זהו
בנך. זה הבן שנטשת.
כפי שזכור לך ודאי׳ הגעת לפני כשבועיים׳
באמצע הלילה, במונית לשערי בית-
החולים קפלן ברחובות. כנראה שתיכננת
זאת בדיוק, כי הגעת רגעים ספורים לפני
הלידה, והוכנסת מיד לחדר־היולדות.
למחרת בבוקר, בעוד האחיות מטפלות
בבן הזכר החמוד שנולד לך, נתבקשת עליי,
אחות המחלקה בה שכבת למסור פרטים
אישיים.
את מסרת שם וכתובת בדויים, וכאשר
נתבקשת להראות את תעודת הזהות, ענית
כי לא הבאת אותה איתך, בחפזונך. בעלך,
שיבוא בצהריים לבקרך, יביא אותה.
אלא שבצהריים כבר הסתלקת מהמיטה ונעלמת,
כשאת משאירה את תינוקו מאחור,
בידיים זרות.

9כן, לידיעתך — א ם גורלו של בנך
מעניין אותך בכלל — כרגע טוב לו, ולא
חסר לו מאומה. הוא הפך לחביבן של
אחיות בית־החולים. הן מפנקות אותו משהו
זוועתי. במקום האמא שנעלמה לו, יש לו
כרגע עשר. בשש בבוקר הן רוחצות אותו,

ך • א היה זה המיקרה היחידי. ב־23
/לאוגוסט , 1963 נכנס בן סיגלבאום למשרדיו
המפוארים של עורך־הדין אלוין
מלניק, אחד השליחים הנאמנים שבעזרתם
העביר לנסקי את הכספים שהושמטו מ־דו״חות
מס־ההכנסה אל מחוץ למדינה.
״שלומות,״ הכריז סיגלבאום, בהשליכו תיק
על שולחנו של מלניק .״תראה מה יש לנו
ממשרד המשפטים.״
התיק היה, לא פחות ולא יותר, דו״ח
סודי ביותר, שממנו ניתן היה ללמוד על
זהותו של מלשין חשוב מאין כמוהו, שפעל
בשורות אירגון הפשע למען הממשלה.
לנסקי עצמו נהג, מדי פעם, להשמיע רמז
בדבר השפעתו. פעם, התפאר בכך שהעביר
מתפקידו חוקר פדרלי, ש״עשה לו צרות.״
מסך הגנתו העיקרי של לנסקי, ללא ספק,
היא הכנופייה — ידידיו הנאמנים, המקיפים
אותו ומבודדים אותו, המחזיקים את רכושו
בשמם, הנושאים את המיליונים שלו לבנקים
שוויצריים סודיים, והמנהלים את ספריו.
ביניהם ניתן למצוא את סיגל ואיזידור
בלומנפילד. סיגל ,65 ,שסיים את לימודיו
בכיתה ג׳ של בית־הספר היסודי, הינו בעל
עבר פלילי שתחילתו בשנות העשרים. תפקידו
לנהל את השקעותיו של לנסקי באי־זור
תעשיית הביגוד של ניו־יורק, ואת האינטרסים
שלו בכמה איגודים מקצועיים
מושחתים.
בלומנפילד, המכונה איזי בלום, או קיד
קאן, הינו מגדולי המהמרים של מיניאפו־ליס,
הורשע בעבר על סרסורות, השתמטות
ממס־הכנסה והברחת משקאות. הוא משמש
כיסוי ללנסקי בארבעה מלונות גדולים ב־מיאמי:
סינגפור, אצטק, קינזברלי והאי הפאי.

** סקיו הבדתי־חוקיים, והמשוחר
האחות
דצמן

שולה וייצמן, תלמידת שנה שלישית בבית־הספר לאחיות
שליד בית־החולים ״קפלן״ ,והתינוק משה סיני. השם שג תן
לתינוק על־ידי בית־המשפט עורר התמרמרות בין אחיות בית־החולים, המגדלות ומפנקות
את התינוק העזוב כאילו היה ילדן :״באו לנו עם שם מוכן, כאילו לנו, שגידלנו אותו
מרגע שנולד, אין מה להגיד בנושא,״ קבלו האחיות. הן מסרבות להכיר בשם הרשמי,
קוראות לתינוק בשם ש הן בחרו לו, אייל — על־שם אחת האחיות, איילה, שטיפלה בו.
מאכילות אותו, ומחזירות אותו לישון. ב־צהריים
הן מוציאות אותו לדשא, לתפוס
אמבטיית־שמש. אחר, שוב ארוחה, שוב רחצה,
ושוב שינה. בקיצור הפספוס עושה
חיים משוגעים.
היו כמה בעיות קטנות. האחיות גייסו
כסף ביניהן, כדי שאפשר יהיה לערוך
לו את הברית בזמן. המשטרה שהוזעקה,
עדיין לא הצליחה לאתר אותך. שבועיים
לאחר הלידה, הוא הוצא מחדר התינוקות,
מחשש הדבקה, ומבלה מאז את יומו בחדר־האחיות.
רופא המחלקה, ד״ר חואן שמקה,
הכין עבורו דיאטה מיוחדת.

* * חלקתהסעד של עיריית רחובות,
שהוכנסה לתמונה, פנתה לבית־המשפט

המחוזי בתל־אביב. השופט יצחק שילה, לאחר
שהחליט שיש למול את הילד, קבע לו
גם את שמו — משה סיני.
לא מוצא־חן בעינייך? בבקשה: בואי ותשני
לו את השם. יקבלו אותך ברצון.
בינתיים כולם אוהבים את ילדך. אחת היולדות
רצתה אפילו לקחת אותו הביתה,
יחד עם התינוק שלה. אלא שבית־החולים
לא יכול לעשות את זה. את מבינה, אפילו
אם היה רוצה, אין אפשרות למסור את התינוק
שלך לאימוץ, כי את יכולה להופיע
כל רגע ולתבוע את בנך בחזרה.
מכאן את מבינה, ודאי, איזה גורל מחכה
לילדך השחרחר והמקסים, אם לא תבואי
לקחת אותו: שום אשר, אחרת לא תוכל
לאמץ אותו, והוא יגדל יתום מאב ואם.
האם את מוכנה לעשות לו את זה, אמא?
אם לא, אנא — בואי. ילדך מחכה לך.

ר רים ממס, של מאיר לנסקי, גרמו לממשלת
ארה״ב הפסדים של מיליוני דולרים׳
שהגיעו לה במיסים. חדירתו לעולם
העסקים החוקיים בארה״ב, הינה זריקת־רעל
בזרם הדם הכלכלי של האומה, האמריקאית
— שיש לה השפעה על כל משלם מיסים.
השלטונות הפדרליים בארצות־הברית מחפשים
כרגע בקדחתנות אחרי כל אפשרות,
רחוקה ככל שתהיה, כדי ללכוד את לנסקי.
דו״חות מס־ההכנסה שלו עוברים בדיקות
מיקרוסקופיות. שלטונות ארצות־הברית הפעילי
לחץ עצום כדי להניח ידיהם על מיסמ־כים
סודיים בבנקים שווייצריים.
ייתכן שמחר יחליט אחד מרעיו השתק-
ניים של לנסקי לפתוח את פיו. ייתכן ש־לנסקי
עצמו יתחלק, פעם אחת בקריירה
שלו. עד היום — לא התחלק. למרבית מזלו׳
סרטי ההקלטה של האפ.ב.אי ,.המגלים
את כל פרטי תוכנית הסרת הקצפת הגדולה׳
אינם קבילים כהוכחה בבתי־המשפס.
אך עד היום בו יובא מאיר לנסקי לדין
על מעשיו, תהיה עלייתו המסחררת, שניזונה
על דם וביזה, סיפור החייב לגרום בושה
ודאגה לכל אזרח אמריקאי.
והשאלה הצריכה להדאיג גם כל ישראלי
— האם אין לנסקי מתכנן להעביר את בסיסו
לישראל? או, מה שמחריד יותר -י האם לא
עשה זאת כבר?
העולס הזה 1761

(המשן מעמוד )25
שלך הוא המיקצוע הכי גועלי בעולם.״
העיתונאי ממשיך להיות גועלי .״האם יש
קשר בין ההופעות שלך בזורבה לבין החוב
שלך לשמואל צמח?״
״אני אוהב את שמואליק צמח,״ אומר
אדי .״הסכמתי להופיע בשבילו רק בגלל
שהוא סידר לי הופעות בצה״ל. אני אוהב
את צה״ל. נכון שהיו גם קצת הופעות
מיסחריות. אחרי הכל, הוא צריך להרוזיח
קצת. אני מבין את זה. אבל אחרי כן לא
יכולתי לבוא, והוא הפסיד כסף. ברור שאני
צריך לפצות אותו. אילו אני הייתי השופט,
הייתי פוסק לו אפילו סכום יותר
גדול. איך שלא יהיה, בשבילי זאת לא
בעייה לשלם. רק לפני חודש מכרתי שני
סוסים בשני מיליון דולר — אז מה זה
בשבילי 8000 דולר?״
^ די נראה עצבני במיקצת, לאחר ה־מונולוג
הארוך. הוא נוטל את כוס הויסקי
השישית, מתחיל לדלג במרחבי הלובי.
חברתו הבלונדית, שנכנסת באותו
רגע למלון, זוכה לחיבוק חם .״אני אוהב
אותה!״ מצהיר אדי בלהט, בין דילוג ל־מישנהו
.״היא אולי לא כל־כך יפה בפנים,
אבל יש לה גוף לא נורמאלי. גם בתי
משוגעת עליה. וגם אשתי.
״כל יום אני מטלפן לאשתי ומספר לה
שאני אוהב אותה. גם היא אוהבת אותי,
אבל היא רוצה להתגרש. מה אני יכול
לעשות? זה נורא בשבילי אחרי 28 שנה.״
המחשבה המרה על הגירושין מחזירה את
אדי אל השולחן. הוא נראה עייף, סחוט.
מדוכא .״אני שונא את המלון הזה,״ הוא
אומר בפתאומיות .״אין כאן מיזוג־אוויר,
אין אמבטיה. אני שונא גם את זורבוז.״

ף אכן — מדוע באמת גר אדי הגדול בן
מלון בת־ים? האם במלון שרתון אץ
מספיק רוח? מה הקשר בין חובו של אדי
לשמואליק צמח — לבין הופעותיו בחרבה?
ואם אין קשר, כפי שטוען אדי —
מדוע הופיע לפתע שמואל צמח במלונו של
אמנות פ91
על אגשלס
וכפתורים
כל מי שמתמצא כיום בעולם הפופ,
יודע שהדרך להצלחה נסללת על־ידי כשרון.
ייתכן שאפילו נתונים טבעיים כמו קול
יפה או אוזן־מוסיקלית הם בעלי חשיכות
מסויימת. אבל, מעל ומעבר לכל דבר
אחר, הסוד להצלחה במיצעדי־הפיזמונים,
אם לא בארץ, אז לפחות בעולם, הוא —
ה״טאונד״ ,״הצליל המיוחד״ של כל שיר.
ובשטח זה, בדיוק, נפתחו לפני פיומונאי־ישראל,
שהרגישו את עצמם מקופחים בארצם
המפגרת, אופקים חדשים וחשוב־ס מאוד:
מיפעל בשם גארט, אשר התמחה עד
עתה בייצור מערכות־הגברה לכלי־נגינה, פתח,
לאחרונה, אולפן־הקלטה מלא וגדוש
בציוד, אשר יקסום לכל להקת־קצב ראויה
לשמה.

הקול האנושי והכפתור הנכון.
אבל כל המתקנים והכפתורים (ויש לפתו־רים,
ברוך השם) הם כאין וכאפס בהשראה
לנכס היקר ביותר של האולפן, נכס בדמותו
של בחור צעיר, בשנות העשרים
המוקדמות שלו. שמו: ריצ׳ארד גולדבלאט.
הוא, יהודי שהגיע מאנגליה לאחר שעבד
שם עבור חברת פאיי, והקליט להקות כמו
הקינגס, לד צפלין, הזמר דונובן, ולהבדיל,
התזמורת הסימפונית מלונדון.
אם שואלים את ריצ׳ארד מה שונה בין
העבודה שם לעבודה כאן, הוא מתקשח רק
בקביעת סדר הדברים. כי הבדלים, ישנם,
ובשפע.
למשל, נם בארץ מדברים על ״סאונד״.
אבל בה בשעה שבאנגליה יודעות הלהקות
בדיוק מה הן רוצות להסיק בעזרת
האמצעים הטכניים, הרי בארץ, הן עדיין
ירוקות בשטח.
וריצ׳ארד מספק כאן הצעות למכביר.

מקליט גולדכלאט
קוממסיקה לקול האנוש־אדי,
כמה דקות לפני צאתו להופעה?
ועוד: מדוע אדי עושה סרטים מיסחריים
בטהראן? מדוע הוא מופיע בכלל בארץ —
לאחר שסירב להופיע בצרפת באולמות־פאר
כמו אולימפיה? האם ייתכן שאדי הגדול
זקוק לכסף?
שמואל צמח אינו מסוגל לענות על כל
השאלות המיסתוריות האלה :״אני לא יודע
מדוע הגיע אדי לארץ. לא איכפת לי מה
הוא יעשה בשביל להחזיר לי את החוב?
מצידי הוא היה יכול להישאר בבית — העיקר
שאקבל את מה שמגיע לי. אני נפגש
עם אדי לעיתים קרובות בגלל שאני מחבב
אותו. משפט תביעה כזה, יכול גם לקשר
בין אנשים — אם הם נחמדים.״

** לכד הופעתו, מגלה אדי פעילות
] /ראוייה לשמה, בביקורו בישראל: קונה
דירה ־ירושלים, נפגש עם זאב בירגר, מהמחלקה
לעידוד הסרט הישראלי במשרד המסחר
והתעשייה, קושר קשרים מיקצועיים
עם אנשי קולנוע ישראליים, מבלה, לאחר
הופעתו, בפאב ובטיפאני׳ס.
מה שמוכיח, כי כמו למי קושן הגדול,
הוא שומר על עצביו ומסכת הברזל החז־כנית
שלו גם בשעות הקשות.
העולם הזה 761ו

0ד!ו 0טוב

מאחר וניסיון כבר רכש בשפע רי העובדים
עימו שמחים לשמוע איך אפשר
להוציא קולות שונים ומשונים, צלילים אל־טבעיים
ומוזרים. הקול האנושי מקבל את
הקוסמטיקה המתאימה מן הכפתור דיכון.
ייצוא של הקלטות. הבדל אחר?
העיבודים. קשה לומר שכותבים בארץ בנד
ייוחד להקלטות, או תוך ידיעה ברורה של
האפשרויות הטמונות באולפן־ההקלטה. ומוזר
שמכל ההקלטות ששמע ריצ׳ארד מ־תוצרת־הארץ
התרשם רק משתיים: הבלאדה
של מירי אלוני מתוך חדווה ושלו מיק,
ושירו של בועז שרעבי פאמלה, אבל אך
ורק בביצועו שלו.
האם יש תקווה לשיפור המצב? בוודאי,
הרי לשם כך קם האולפן. וזה אינו אלא
צעד ראשון בחברת־הפקה שתציע הקלטות
פיזמונים, להקות וזמרים ישראליים בחוץ־
לארץ. וכל המשפר — יבורך.

פאמ?ה מטעת לאירלור היא הנערה המפורסמת ביותר בישראל,
אם לשפוט לפי מישמע־אוזניים. חמישה
שבועות במיצעד־הפיזמונים — מקום מס׳

מה היית עושה
ביום הלוויית הברד
השנוא ביותר?
מה אפשר לומר על שחקן של ת־אטרון
מסודר, שיש לו תפקידים טובים בשפע,
שמאחוריו הצגה אחת, ולפניו כבר הצגה
אחרת, והוא עדיין לא מרוצה, ומתעקש
להעלות הצגת־יחיד?
לשאת על השכם מחזה שלם, זו העזה.
מה עוד שאין תקציב־פרסומת, אין מערכת
יחסי־ציבור, ואין כל נדבן או אמרגי מאחורי
הגב. ונוסף לכל הצרות, זהו גם
מחזה של אחד, קאז׳ימיר בראנדיס, שהוא
אולי מפורסם מאד במולדתו, פולין, אבל
בארץ לא מכירים אותו כלל.
ובכל זאת, אלכם פלג, מן השחקנים הצעירים
העסוקים ביותר של הבימה( ,יימלא
המקום, וירג׳יניה זולף, מעבר לגבולין)
מעלה עתה, בכוחות עצמו את המחזה
דרך קיום, שהוא המשתתף היחידי בי.

הגוונים של הבם־בריטונים. לעומת זאת,
כל מילה היוצאת מפיו ברורה ונקיה להפליא.
כל הופעתו אומרת אינטליגנציה ותרבות,
ורומזת על כך שפלג הוא אחד
המעטים הזכאים בארץ הזאת להחזיח את
לחמם ממקצוע המשחק.
ועוד פרק קטן: אחת ההפתעות המצפות
לך כשאתה מתוודע אל פלג, ומנסה לדלות

0י 1

עוד חאלטורה, שתסתובב בארץ במסגרת
״אמנות לעם״ ותכנים קצת כסף מן ד״ד?
אולי. אלא שאלכס פלג מעז לצפות ליותר
מזה, ובמוצאי חג השבועות, הוא ניכנס
לגוב האריות המפונקים של תל־אביב, העלה
את ההצגה בצוותא והזמין כמה מן
הידידים, המכרים והמתמצאים בנושא, שיראו
וישפטו.
הוא עולה על הבימה, קצת מקומט ומטושטש,
כמי שזה עתה נפל מן המיטה,
מעיף מבט בראי, ושואל :״מה היית עושה
ביום הלווית חברך השנוא ביותר? הולך
לקולנוע? לא ...שיגרתי מדי. הולך •טייל?
אבל מה יהיה אם הוא ימות בדצמבר,
ויירד גשם?״
היושבים באולם מתבוננים בו היטב, וראה
זה פלא, הם מאמינים לגבר הזה; סתם גבר
אלמוני הדומה לרבים אחרים, עוד אחד
מאותם בני הארבעים ומעלה הנושאים בחובם
רגשי־אשמה נצחיים, השונאים את חבריהם
לעבודה והמאחלים לידידים שימיתו.
תוהים אם היו במלחמה גיבורים, או שמא
פעלו מתוך אינסטינקט גרידא. ואי־שם, ב־שעות־הפנאי,
מפתחים את מחלת הלב המסורתית
של התקופה.
אולי זה לא מקורי, אבל כל היופי כאן,
טמון בעובדה שהאזרח האלמוני מסיפורי
של ברנדים הופך למכר האישי ולקרוב
משפחה של כל אחד מן הצופים, וזאת
בזכותו של השחקן. אומרים כי קולו של
פלג הוא בעוכריו: גבוה וחסר כל עישר

( 1בעברית ובאנגלית).
היא מקורית, וארצ־ישראלית במייוחד.
אפילו ממוצא תימני, שלושה דורות בארץ.
אבל, היא גם בינלאומית. מדבית
אנגלית, ומצלצלת קצת כמו נערתו של
חוזה פליסיאנו, הזמר הפורטו־ריקאיי הדגול.
ובעלה
המאושר, שגם כתב אותה וגם
מבצע אותה, אינו נטרף אחרי הכינוי
״חוזה פליסיאנו הישראלי״ שהדביקו לו
מעריציו, כי בועז שרעבי הוא מין מיזוג
מקורי וחד־פעמי של צליל מערבי ותבלינים
תימניים. הוא אינו רוצה בכתרים
שאינם מגיעים לו.
אך יחד עם זאת, שואף להיות הוא עצמו
יותר מכל דבר אחר. לכן, הוא מיייע
בהופעותיו :״אומרים עלי שאני מזכיר את
פליסיאנו, אבל נראה אם פליסיאנו יכול
לשיר בתימנית!״
ואז הוא מתחיל לשיר שיר ידוע של
פליסיאנו, בדיוק ברגע שהקהל נהנה מז
הדמיון הוא עובר ל״דרור יקרא״ ,השיר
התימני המסורתי.
אומרים שהוא מיילל. בועז שרעבי
הוא תופעה. הוא מזכיר צועני, מוסיקאי
נודד שאינו יודע על מוסיקה שום־דבר.
ובכל זאת, יודע — הכל. המוסיקה היא
בדמו.
תוזים — מעולם לא למד. והוא כותב
וכותב וכותב. לנגן — מעולם לא למד.
והוא מתופף בתופים מחלל בחלילים ופורט
בגיטרה. את קולו לא פיתח מעולם.
יש אומרים שהוא מילל. אחרים טוענים
שאם לשיר את בועז שרעבי, אז שיה•־־ רק
בועז שרעבי. לעלות על הבימה? והרי
לכך נולד.

שחקן פלג
הבוגד נהרג בשליש הראשון
ממנו מערכות על עצמו, כשחקן, היא
הצניעות (היחסית) שלו :״נטעתי לפרים
כדי להשלים את העבודה על הסרט בזרתו
יהודי. שם הכרתי מישהו, שהכיר של מישהו שהיה ם וכן־סרטים. הוא הכיר מישהו
בלונדון שחיפש מישהו לתפקיו־מיש־נה
באיזו הפקה מדרגה ג׳ של סרט־מתח
בשם מחתרת. נסעתי ללונדון, קיבלתי את
התפקיד, וזה איפשר לי לשבת ולראית
תיאטרון בלונדון במשך כמה חודשים. זו
היתד, המעלה העיקרית של הסרט.
כשהציגו אותו בתל־אביב, בקולנוע תמר,
התביישתי כל־כך, שלא סיפרתי לאף אחד.
כפי הנראה, גם אף־אחד ממכרי לא זיהה
אותי. הייתי הבוגד שנהרג כבר אחרי השליש
הראשון של הסרט...״

ובעצם, הנגע הזה כבר היה במשפחה.
משם יצאו דודנים ללהקת עינבל ולחבורת
האש. אחיו, שגר באמריקה, עודד איתו.
הוא הלך למועדוני
ג׳ז בווילג׳ ,הוקסם
ונישאר נטוע במקומו.
הוא
התאהב ב־ג׳ודי
קולינס ובטיי־מון
וגרפונקי ,1אך
את לחניו שלו איש
לא זכה ׳׳שמוע.
הוא התבייש להציע
אותם.

בלעו את ה
חלילים.
כשל־קת
כרמון ערכה את
סיור הניצחון המפורסם
שלה, אחרי
שובץ בהופעה. מספר שלמה צח ,־.אילן
של הצמד אילן ואילנית, שגם הם הופיעו
אז :״היינו יחד עם החלונות הגבוהים ועם
יפה ירקוני. את ההופעה קיבלו בדיעות
מעורבות. אבל את האטרקציה של ביעז,
מנגן על שני חלילים בבת אחת, את זה
בלעו כולם.״
מאז, קיבל בועז קצת אומץ! .ה בא,
בדרך כלל יחד עם ההצעות. שלמה צח
פרש עליו את חסותו, וכבר הפך את
חופשי ומאושר ללהיט, עם אילנית. את
פאמלה שלחו לפסטיבל שירי־עם באירלנד.
בחודש נובמבר כבר מוזמן בועז עם אילן
ואילנית לסיור במערב־אפריקה לפי יוזמת
משרד־החוץ.
ואם מותר להתנבא — רינגולי, שיר
חדש שהקליטה אילנית בעברית ושיקליט
בועז באנגלית, יהיה המלך הבא של המיצעד.

הוליווד ב אי ל ת
והמשך מעמוד )21
מיסכנים. ויש אנשים צעירים ויפים (ג׳ראל־דין
צ׳אפלין, סבי דור, והבן של האיש
הרע) שרוצים לשנות את הסדר הפטריארכלי
— גנגסטרי הישן. בכל הסרט -יש מתח,
היצליחו או לא יצליחו? אבל בסוף המהפכה
נכשלת וג׳ראלדין מתה.
״יש כאן מוסר־השכל — שאי־אפשר ל־שנוק
דברים,״ מסביר סבי דור. ועד שמגיעים
למוסר ההשכל, קורים כל מיני דברים.
למשל — חושדים בג׳ראדלין שהיא אינה
משרתת את עניין המהפכה בכנות. או למשל,
האנשים הרעים עושים כל מיני דברים
לאנשים הטובים, ומשחקים קלפים בסלון,
ועוד דברים נוראים כאלה.
וישנו שייקח אופיר, שהוא כומר מושחת.
״זה תפקיד מאוד מעניין״ אומר שייקה, ומנגב
את הזיעה ממיצחו .״מצד אחד כומר
— ומצד שני מושחת״ לידו עומדת אשתו
הבלונדית של שייקה, לידיה, ומנפנפת חתי־כת־בד
מול פניו הלוהטים .״היה כדאי לע־

הכל ב ־ 4 0

ך• ינתיים, הוא תופס שלווה על חוף
אילת, ונהנה מחברתה של ג׳ראלדין.
״היא כזאת בחורה פשוטה וחסרת־יומרות״

אהבה בלי רשיון

ניראלדין צ׳אפלין ובעלה, הבמאי הספרדי קרלו
סאורה, באילת. הזוג חי במדריד, בחמש השנים
האחרונות, יחד עם שני לדיו של סאורה מאשתו־בניפרד, שסאורה לא טרח להתגרש ממנה.

זוב הכל ולבוא הנה״ אומר שייקר, בחום.
״אני אוהב מאוד את התפקיד שלי.״

מלון המגדל תל־אבע

תעריפוו המנויים של
החל מ־1.6.1671

עורך־הדין
נהיה שחקן

העוב רור
לשנה לחצי שנה
בלירות בלירות

• דמי המנוי בארץ

• לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדאר אויר

• לכל ארצות אירופה ואיראן
• לארצות-הברית ולקנדה
• לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה,
קניה, ציילון, חוף השנהב, תאילנד
96 20ו
30ו

• לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה
• למק סי קו, פנמה
• ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל
• לאוסטרליה וניו-זילנד
50ו 60ו 70ו 186

בעל בלי התוגה

מלון המגדל תל־אביב משתתף בשמחת
חזונות הנישאים ומציע לחם :
חדר זוגי מהודר כולל כל הנוחיות
והפאר של מלון בן 4כוכבים.
בקבוק שמפניה.
סל פירות.
ארוחת בוקר מלאה במיטה.
570 הנחה על הקניות בכל־בו שלום
(פרט למזון ומוצרי חשמל).
עליה למצפה שלום — חינם.
בהזמנות נא להתקשר לטל 54154 .
ולבקש א ת מרים.

קשרים, ולקבל את התפקיד הראשי בגרמניה,
בסרט קצפת.״
בקצפת שיחק סבי בתפקיד מהגר איטלקי
שחום־עור, המנסה ולא מצליח להסתדר
בגרמניה הבלונדית והמסוייגת.
בהוא לא ירה באביו הוא החבר של
ג׳ראלדין צ׳אפלין .״אבל לא רק בשביל התפקיד
הזה הגעתי לארץ,״אומר סבי .״החלום
הגדול שלי הוא להקים כאן תעשיית
סרטים גדולה. אחרי הכל, אני ישראלי,
וזה רק טבעי שארצה לפעול בארץ. אני
מקיים מגעים עם כל מיני גורמים, ויתכן
שיצא משהו גדול.״

ך* מוהו ג ם ליאון צ׳רני, עורך־הדין ה־
^ יהודי־אמריקני, שיש לו מישרד משגשג
בניו־יורק, המייצג, בין השאר גם את האמן
הכושי־יהודי סמי דייוויס ושכאן הוא שחקן.
כשליאון צ׳רני היה קטן, הוא היה ילד־יהודי־מוכשר-ופיקח־ממישפחה־ענייה־בברוק-
לין.
אחר כך הוא גדל והיה עו״ד־יהודי־מוכשר־פיקח־שהצליח-לצאת־מברוקלין־ולה־
גיע־רחוק.
אבל אף אחד מבין מכיריו הפר־טיים
והמיסחריים הרבים, לא חלם שהוא
יגיע כל־כך רחוק — עד אילת.
״כולם אומרים לי, :ליאון׳ אל תהיה טיפש.
אתה נולדת בשביל המסך הקטן.׳ אבל
אני חושב שבכל זאת אחזור למיקצוע שלי.
בסופו של דבר, זה הרבה יותר מעניין. מה
זה בסך־הכל קולנוע? אתה הולך. יושב. אומר
מילה. וכל הזמן חם נורא, ואין מה
לעשות. אבל כמובן שאני לא יכול להתחייב.
אחרי הכל — יש גם דבר שניקרא
יעוד גורל. ואני לא בטוח שאוכל להתכחש
ליעוד האמיתי שלי.״
איטלקי בקצפת
ן* וד אחד שלא יכול להתכחש לייעוד
דור 29 סבי ידע
2שלו, הוא סבי
תמיד, עוד בתקופה שהיה שחקן בתיאטרון
החיפני, שפנים שחומות ויפות כמו שלו
נוצרו עבור הקולנוע .״מה שלא ידעתי זה,
שאין בארץ בכלל קולנוע. כשתפסתי את זה,
עזבתי את הארץ, והתחלתי להסתובב בעולם.
המזל הגדול שלי, שיש לי חברים.
חברים זה הדבר הכי חשוב בעולם. כשמגיעים
לעיר זרה, ואין חבר שאפשר לישון
אצלו — אי אפשר להגיע רחוק. לי — יש
חברים בכל עיר גדולה בעולם. וככה הצלחתי
גם לעבור בכל העולם, ולהשיג לי

הוא אומר. ג׳ראלדין עצמה מסכימה להגדרה
.״אני שונאת את המושג, כוכב קולנוע,׳
אומרת בתו של כוכב הקולנוע הגדול
ביותר של כל הזמנים. היא גם שונאת
להתאפר — כשלוחצים עלי נורא, אני
שמה טיפה שחור מסביב לעיניים.״ היא גם
סולדת מטקסים כמו חלוקת האוסקר, רוצה
שיתנו לה לחיות את חייה הפרטיים, דואגת
לחייהם הפרטיים של מסכני כל העולם,
(ביניהם גם הפליטים הערבים) ,ומפגינה
אנטי־מימסדיות בכל הזדמנות — כולל בחייה
הפרטיים :״אני לא צריכה לקבל חתיכת
נייר מהממשלה, בשביל לקבל אישור
שאני אוהבת את קרלו.״
לקרלו סאורה עצמו יש אישור כזה —
על אהבתו לאשר, אחרת .״הוא פשוט אינו
טורח להתגרש״ אומרת ג׳ראלדין .״מה זה
גירושין? עוד חתיכת נייר.״
הסרט הנוכחי הוא התשיעי שלה. את
עיקר פירסומה הקולנועי רכשה בתפקידה
הנוגע ללב בד״ר ז׳יוואגו. לאחר שבע שנים
קולנועיות, בגיל עשרים ושבע, מצהירה הכוכבת
חסרת העם והמולדת ,״רק בעייה
אחת מטרידה אותי: הגיל. אני אוהבת לעשות
סרטים, ואני מפחדת שבעוד עשר
שנים, כבר יהיה לי קשה לקבל תפקידים.״
קצת מוזר לשמוע על בעייה מסוג כזה
מפי בתו של האדם, שלגביו הגיל איננו
קיים. אבל כניראה שהיא מטרידה את כל
ד,כוכבות הצעירות פלוס.
ג׳ואנה פאטט היפהפיה, בת־גילה של ג׳ראל־דין,
חושבת בדיוק כמוה :״היום לא חשוב
שכוכבת קולנוע תהיה יפה או מפורסמת.
מה שמחפשים זה פנים חדשות — וצעירות.
אני מקבלת פחות ופחות הצעות לשנה. אין
לי מושג מה אעשה אחרי הסרט,״ היא אומרת
בשמץ עצבות.
הרבה יותר עליז ממנה הוא שחקן אחר
באילת — רפי נלסון. רפי, שקיבל תפקיד
קטן בהוא לא ירה באביו, מחכה בקוצר־רוח
ליום הצילומים האחרון שלו .״התפקיד
שלי שם הוא לירוק בפניו של שייקר, אופיר.
אני חושב שזו תהיה הסצינה הקולנועית
הטובה ביותר בחיי,״ הוא מעריך במקצועיות.
בינתיים, הוא מתאמן בשקדנות.
העולט הזה 1761

טלוויזיה המנהל החדש

אגשים

ביום השני השבוע, בתום חיפשה קצרה,
נכנס דן שילון לתפקידו תחדש, כמנהל
מחלקת־החדשות בטלוויזיה. אבל הוא אינו
מוכן לזנוח את אהבתו הראשונה. הוא
ימשיך להגיש את נזבט ספורט. ההפקה והעריכה
של תוכנית הספורט ייעשו כנראה
בידי דב עצמון ואלכס גלעדי. עורכי הספורט
של ידיעות אחרונות. מתנת הפרידה
של דן לספורט תהיה, אולי, החזרת משהקי
הכדורגל אל המסך ואולי הרחבת שידורי
הספורט בכללם. עכשיו הסיכויים להסדר עם
ההתאחדות לכדורגל טובים יותר.
שילון, שהתווה בפני הממונים עליו תוכי
נית מפורטת לטווח רחוק ביחס למחלקת-
החדשות, אינו מוכן להעביר את תוכניתו
לחבריו בעבודה באמצעות העיתונים. אבל
יש להניח שהוא יישם במחלקה כולה את
דרכי העבודה של מדור הספורט. תארו
לעצמכם שלפני שנה הוא כבר החל לתכנן
את סיקור האולימפיאדה הבאה במינכן, ש־תיערך
בסוף השנה הבאה. התנ״ך שלו יהיה
מעכשיו כנראה לוח השנה.
הרבה הוא בונה על לוויין התיקשורת טל־סטאר,
שיחל לשרת את הטלוויזיה בסוף הקיץ
הבא, ועל שידורים חיים באמצעות
ניידות־השידור. כי שילון תפעיל את ניידות-
השידור במיסגרת שידורי הטפורט, יותר מ־

למה התאחה החושוחי
משחק הניחושים של הפקידות בטלוויזיה קו כ ם קי וסולקו משם בבושת פנים. הם
הוא: מי הולך עם מי? הן שואלות: האם לא היו מוכנים לעשות סולחה ולבוא להצדן
כנר באמת יוצא עם חני, המזכירה
טלם לטלודיזיה. גם לא במועדון התיאטרון.
של סמנכ״ל הרשות ארנין צוהרמן
3 0 מזור ומיהו רוני התל־אביבי שדריה
הרומן שכל אמריקה מדברת בו הוא התינשא
לו באוגוסט? ומה הקשר בין הקריין
יפה התואר ויקטור נאסיב לבין רומן בין המראיין הנודע דויד פרוסט
דליה מזון (ולא מזור)? נאסיב מצידו לבין דיאן קרדל, הכוכבת הכושית היפה,
בסידרה הטלוויזיונית ג׳וליה (הסידרה מוקמכחיש
כל קשר עם דליה כלשהי.
רנת בלבנון בימי ב׳ בשעה .)19.00 שניהם

מכחישים כל אפשרות של נישואין קרובים.
החרבון של צוות קלעים היה במועדון
אבל הם לא זזים אחד מן השני. הרכילאים
התיאטרון החיפאי. במסגרת הכתבה המרכ בטוחים ששום דבר לא יצא מזה. פרוסט,
זית שהוקדשה לעשור התיאטרון החיפאי, השווה 10 מליון והמרוויח הון ענק בכל
רצו להראות כי יש שחקנים החיים חיי-
הופעה והופעה, שואף להשתלב בפוליטיקה
לילה גם בחיפה העובדת. הציעו להם לצלם והוא לא יעיז להסתכן בנישואין עם צבאת
הבוהמה הצפונית במועדון התיאטרון.
עונית. זה מה שהם אומרים.
אבל מה לעשות שיומיים קודם לכן התפרעו
:61 8 31
במועדון אריק לביא וז׳רמן אוני־כוכב
אחר שמשגע את הקהל האמריקאי
הוא שידר כתבה מזעזעת, שזיכתה אותו,
מאוחר יותר, בפרס השידור חטוב ביותר
של המלחמה.
אחרי המלחמה, נתקבל דן לקורס ההכנה
בטלוויזיה, למחלקת החדשות, ומשם ישר למדור
הספורט, שהפך בידיו לאימפריה. חוץ
מזה יש לו ממלכה פרטית: בן, בת ואשד,
יפה — הלא היא שרה שילון, הקריינית
המקסימה של שידורי מפא״י מתקופת הבחירות.
אבל דן, כנראה, לא יעז לנצל את

רגע אחד של אושר
זה היה יכול לחיות סיפור סינדרלה
בלבוש מודרני. ביום שלישי שעבר, בשעה
,19.30 הופיעה פתאום על המסך
בחורה אלמונית, נחמדה, יראתה קצת
מבוהלת, אמרה משפט אחד — ונעלמה.

רבבות צופים שאלו את עצמם :״מה
קרה מי זאת הקריינית החדשה ! ״
רבים אמרו , :היא דווקא נחמדה.״
בשעה 19.15 עוד האמינו בטלוויזיה
כי דליה מזו -תגיע בזמן, אבל מזור לא
הגיעה. בשעה 19.25 החליט פתאום המנהל
התורן, כי דליה מור, כותבת התסריטים
של מחלקת ההגשה, תפתח
את השידורים בעברית. רק אחר״כן הצליחו
להזעיק את אורי פירסט.
דליה מור הנרגשת היתד לשיחת ה יום
.״האם אתי רוצה לעשות קאריירה
של שדרנית טלוויזיה? ׳ שאל אותה למחרת
בבוקר כתב ״העולם הזה״ .השיבה
דליה מור הנבוכה :״בסתר לבי,
כל אחד י-וצה בזה. בסך הכל זה די
קורץ. אבל אני לא קריינית וזה בא
לידי ביטוי על המסך״.
דליה מור דווקא ידועה בציבור השדרנים.
היא היתה במשך תקיפה ארוכה
עוזרת ההפקה של ״יומן־החדשות״
ברדיו. חברים מעידים כי במלחמת ששת
הימים היא ניהלה את מערכת ״יומו־החדשות״
הלכה למעשה, כעוזרת של
חגי פינסקר. לאחר מכן יצאה בשליחות
מטעם המדינה לארצות־הברית. התל•
אביבית, שהיתה מאבחנת בחינות פסיכוטכניות
בצכא, הפסיקה את לימודיה באוניברסיטה
בגלל הנסיעה. בדרך חזרה
עברה בצרפת כדי להשתלם בטלוויזיה,
ומשם הגיעה ישר למחלקת ההגשה.
עכשיו תראו מה עשתה לה דקה אחת
על המסך. קשה לחזור אל תחום האלמוניות.

אחד אחר. סביר להניח שהוא ימשיך
לאמץ את שיטתו בהפעלת כתבים מקומיים
חופשיים (פרי־לאנסרים, סטרינג׳רים) .דן אינו
דן לכף חובה אף אחד מחבריו הוזתיקים ב־מחלקת־ר,חדשות.
עד היום הוא לא הצליח
לריב עם אף אחד בטלוויזיה כולה. שיפור
הרמה ושיפור האווירה הולכים אצלו ביחד.
דבר אחד ברור: יש סיכוי לראות אצלו
הרבה יותר חדשות.
האיש שמאחורי המנהל. דן שילון
( ,)30 נולד בתל־אביב, אך מתגורר כיום
ברמת־אשכול בירושלים. הוא היה בעבר
כדורסלן, גזדריך נוער, כתב יומי החדשות,
סטודנט למדעי המדינה וסוצי־לוגיה, מורה
לאזרחות בתיכון ד׳ בתל־אביב ודוברו של
אבא חושי בחיפה.
במלחמת ששת הימים שידר דן לרדיו מתוך
זחל״ם שהופגז בהסתערות על רמתי,גולן
ושישה מנוסעיו נהרגו. דן ניצל בנם,
אך מכשיר ההקלטה נפגע. אחיי שעתיים

מעמדו החדש כדי להחזיר אותה אל המסך.
הוא אינו יכול להרשות לעצמו אפילו צל
של חשד במשוא פנים. הוא שומר בסוד
אפילו את שמה של הקבוצה בה שיחי
כדורסל בעבר, שלא יגידו שהוא אוהד א.
לא אוהד אותה כיום. שילון מבטיח שינויים
במחלקת החדשות בחודש נובמבר ושינויים
עוד יותר מהותיים בתיכנון שלאחריו. אבל
להתחייב הוא מוכן רק לדבי אחד :״אם
אצליח בעבודה במשך השנים, אעזוב את התפקיד
ואחזור לעבודה עיתונאית בשדה.״

דליה מור
במקום מזור

העולם הזה 1761

תית חדשה. גודארד, שהוא אחד הבודדים
בטלוויזיה שאפשר להגיד עליו שהצטיין בתחום
הסרטים הדוקומנטריים, מתכוון בעצם
לסידרה חצי־תעודתית בשם מעשה שהיה.

למשל הוא רוצה להכ׳־ן תוכנית על
פרשת ההפלגה הגורלית ומותם בים המוות
של שני החוקרים הבריטיים קוטטיגן ומו-
לינה, או תעלומת הרצח של השומר אלכסנדר
זייד; משפט התלייה של פיינשטיין ו־בראזני,
אנשי הלח״י והאצ״ל; הבריחה מכלא
עכו; צל״שים משלוש המלחמות ועוד
ועוד.
ד,שיחזור האוטנטי־העלילתי יהיה מדוייק
ככל האפשר והוא ימלא 80 אחוז של כל
סרט. ב־ 20 האחוזים הנותרים ייערך עימות
עכשווי בין האנשים שהיו קשורים אז בצורה
זו או אחרת בפרשה. גודארד, שהפיק
וביים את הסרטים על הדרוזים ב־עוספייה
ועל משפחות מרובות ילדים, הוכיח
כבר שהוא ראוי לתשובה חיובית על
הצעותיו, למרות ההשקעה העצומה הדרושה
להפקה כזו.
אחרי ההשקעה העצומה בחדווה ושלומיק
,71 אשר הופק אצל מפיקים פרטיים, ראוי
גם מישהו בתוך הטלוזיזיה לאמון.
הרמה עולה
כאשר מגיעה לטלוויזיה הישראלית מילה
טובה, אין צורך להתבייש לומר אותה. ומה
שצריך לומר הוא שרמת הסרטים העליל-
תיים בטלוויזיה עולה ומשתפרת, ביהוד בהשוואה
למה שהיו נוהגים להקרין עד לפני
מספר חודשים.
די להזכיר כי בשבועות האחרונים הוקרנו
סרטים קלאסיים כמו שער הנצחון, פרשת
פארדין, אינטרמצו או וילה בורגזה. השבוע
יוקרנו בטלוויזיה הסרטים בת האיכר

ביום שלישי לפני שבוע נתאחרו החדשות
בשש דקות. צופים רבים חשבו שמעכבים
את תחילת מבט בגלל איזה סקופ לא נורמאלי
שהגיע ברגע האחרון לטלוויזיה. אולם
סיבת העיכוב היתד, פרוזאית ביותר. עורכת
הסרטים פשוט לא הגיעה לעבודה. הגירסה
הרשמית היא, שהעורכת היתה חולה. גיר-
סד. אחרת אומרת שהיא סתם שכחה לבוא.

ועולם השיכחה של אלפרד היצ׳קוק.
למרות הביקורת המושמעת פד. ושם נגד
הקרת סרטי היצ׳קוק, העלולים להדיר שינה
מעיניהם של רבים וביחוד הצעירים,
הרי אי־אפשר להתעלם מרמתם. מזלה של
הטלוויזיה שיחק לה והיא הצליחה להשיג
את אוסף הסרטים שבהפקתו של דויד
סלזניק, שהפיק את כל סרטיו של היצ׳קוק,
כך שמנת הפחדים של צופה הטלוויזיה הישראלי
מובטחת.
אנטוניוני. לעוד שבוע מבטיחים להקרין
את הלילה של מיכאל אנג׳לו אנטוניוני, שהוא
אחד מטרילוגיה של סרטי אמנות נדירים,
בהשתתפות ז׳אן מורו, מרצ׳לו מאס־טרויאני
ומוניקה ויטי.
כאשר הוצג הלילה בבתי־הקולנוע המסחריים,
חזה בו רק קהל אניני הטעם. אם
בעקבות הסרט בטלוויזיה, יתקרב מעגל
גדול יותר של צופים לקולנוע המודרני,
תהיה זו ודאי אחת התרומות החשובות
של הטלוויזיה הישראלית.

ר. דדיך
* סרט השבוע (יום ד<20.50 ,2/6 ,-
בת האיכר — נערה כפרית המגיעה העירה,
מתקבלת כמשרתת בביתם של הבר הקונגרס
מורלי ואמו השתלטנית. עד מהרה היא
מוצאת דרך ללי־בו של מורלי ולליבם של
הבוחרים בעיר — והיא רצה יקונגרם בזכות
עצמה. משתתפים: לורטה יאנג, ג׳וזף
קוטן, אתל בארימור, צ אדלס בארימור,
צ׳ארלם ביקפורד ולקס באדקד.
* גאווה ודעה קדומה (יום ה׳,
)19.30 ,3/6גבר חדש נכנם לתמונה. אולם
אליזבט דוחה את הצעת הנישיאין של מר
קולינס, יורש אחוזת אביה.
* רשות הבידור ייום ה׳,3/6 ,
)20.20 משתתפים: אנדי ויליאמס, מרי הופ־קין,
יונתן וינטרס וג׳ו אן תדלי.
* פרט מתח (יום :׳)21.40 ,4/6 ,
עולם השכחה — סרטו של איפיד היצ׳קוק
בהשתתפות: א־נגריד ברגמן, גרגורי פק י־רונדה
פלמינג. סיפור הסרט דן בצעיר הסובל
ממחלת השכחה והמואשם ברצח וב־פסיכיאטרים
המבקשים לסייע בידו.
* העופרים (שבת )18.30 ,5/6 ,אס־תר
ואבי עופרים בעשרה שירים מימי השותפות
שלהם בתוכנית מיוחדת של הבי.בי.סי.

בית כסערה (יום א׳)19.30 .6/6 ,
סרט לציון מלאת ארבע שנים למלחמת
ששת הימים ובו עימות בין תצלומים מן
הקיבוץ בימי המלחמה לבין החברים המצולמים
היום. במאי: גיורא מנור; מפיק:
אורי גבריאלי (סרטי שבט).

* פעולה והרפתקה ׳יום א׳,6/6 ,

ו ח כגיו ת
סרטי מתח ותעלומה —
סידרה מקורית חדשה
הבמאי יוסי גודארד העלה בשבוע שעבר
הצעה להפיק סידרת מתח ותעלומה עליל־

הוא אנדי ויליאמס 39 מאז ניפרד
מאשתו הצרפתיה קלודין לונגט, הוא
חי עמה ביחד באושר ובאהבה גדולה.
קלודין כבר אינה נפגשת עם הרב אל*
פרט ואפריס צימבליסט הבן. זה כמובן
אינו מפריע לויליאמס להתפרפר לפעמים
עם יפהפיות כמו קלאודיה גניננס.
השמועה האחרונה מקשרת אותו עם אתל
קנדי, אלמנתו של בוב קנדי המנוח. גם זה
קורה באמריקה.

זמר אנדי ויליאמם
ברשות הבידור

)21.05 החיים היפים מן הסלורה מירוץ לחיים
עם בן גזארה.
* במיקצב ה־,- 70 ים ב׳,7/6 ,
)20.20 תוכנית הבידור של יוסי צמח בהשתתפות
אישיק לוי, פופיק, מירי אלוני,
אילן ואילנית ואחרים. תזמורת דמיקצב של
אילן מוכיח תופיע במערבון מיסיקלי משעשע.

מישדר מיוחד (יום ב׳,7/6 ,
)21.05 האודיסיאה של הסופי הפורנוגרף
הנרי מילר, בדיוקן פילמאי של איש ישר
באורח שטני. הנרי מילר עצמי הולך בעקבות
ילדותו ברחובות בריקלין ומשחזר
מחדש את מאבקיו כסופר דחוי בפאריס.

הספדיי האנטימי המיוחד
המעניק לך
רעננות, פינוק ובטחון

מסע לחרל
לעבודה
או לטיול
פנה לבנק הפועלים ורכוש לך מטבע חוץ והמחאות נוסעים(טובלוס צ׳קס)

מבצע מגסון 2000
שלחי 5אריזות עם תוית־שי־המצורפת
לכל תמרוקי ״מוסרך׳
ותזכי ב 3-סבונים באריזת-שי

ב74ן הפועלים בעמ
מ כו! ט כנו לו גי לי שר אל

גרפיקאים, פרסו מאים
וצלמים (בעלי ידיעות בסיסיות
בצלום ומעבדה).

מודיע על סיום ההרשמה ללמודי הסמכה
לסמסטר א׳ תשל״ב.
מועד אחרון להרשמה .25.6.71:
החל מ־ 27.6.71 תתחיל ההרשמה
לסמסטר חורף תשל״ב .1971/72

יעקב בורנשטיין, מחבר הספר
״הצלום״ ,יקיים ימי עיון בנושאים:
גרעיניות, גיגוו גבוה,
ויסקי סקוטי
8013118311011 פרטים ו ה רש מ ה :
מכון ״דיוקן״ ,רחוב הירדן ,16ת״א,
בימים א—ה, בשעות 17.30 עד 20.00

ת מיד טוב,
ת מי ד מטו 7ה
״יוש״ ,יבוא ושיווק בע׳נז
ר ח׳ דיזנ גו ף 269ת׳א
טלפון ^4 4 6 6 1 1 :

2 \¥ 6 1 )1 6 1 1 1 8 0 1 1 6
]\4 2 < 1 0 1 1 6 1 1
6111)1601^ 611
013.8 § 6 1 1 6 1 1 1 1 6
? 3 1 2 )1 1 6 8

צמד התיירות חגרמניות משתעשעות בחול ה111״

ו ו 111 #11 זהוב של שארם, בין הסלעים בדרן לחוף. משמאל,
:שתי עלמות גרמניות מגלות את גן־העדן הסודי״ מכריזה הכותרת.

פיר סו סשדממשרתישראל?

אדישות

רק גמל או בדווית מסוגלים
להישאר אדישים
ליופיין של הגרמניות, בפוזה ליד המאהל.
1גן עדו
האס ייתבן שמשרד התיירות של
מדינת ישראל צילם התיבות גרמניות
ערומות בחוף שארס א״שייך — כדי
למשוך את בני־ארצן לחוף הזהוב ז
לא, הרעיון טוב מכדי להיות אמיתי.
יחד עם זאת — עובדה: הן שם.
שתי גרמניות צעירות, חשופות חזה,
משמשות רקע לכתבת פירסומת נלחבת,
שהתפרסמה השבוע בשבועון גרמני, והמתארת
את סיורו (שימו לב, שימו לב:
800 מארק בסך־חכל) בשארם א״שיין
בהתלהבות בלתי״מוסווית בזו, שצריך
להיות עיוור, שוטה וקטן בדי שלא
לראות שזוהי בתבת פירסומת — ועשוי
מאבן בדי שלא לקפוץ למטוס לישראל.

של שארם

מזיל־ריר ליד מעיין נסתר בין סלעים בשארם. הכתבה המלווה את

הרפתקאותיהן החשופות, מתארת בהתלהבות את החוף המקסים. אגב,
מזכירה הכתבה גם את נפלאותיה של אילת. בתמונה משמאל :
שתי הצעירות הגרמניות, לבושות הפעם, תופסות שיזוף במלון.

ט ג 1הוווו! 0

במדינה

1761

מ שטרה מלחמה פרטית 7

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ 1761״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)1מייסד מקחה־ישראל ;ש״מ) )3 .אחד
משרי ממשלת ישראל )7 .העבר סכום מזכות
לחובה ולהיפך )10 .סמל הנצחון) 11 .
יריבו של הסיראז׳ )12 .נקודת הבלטה)14 .
מגיע )15 .פרא )16 .רסיסי לילה )17 .גדול
בתורה )19 .מדף )20 .חברת החבורה)21 .
סמל היופי הנשי )23 .צד שהיא גם כיוון
פוליטי )25 .פעולת ההד )27 .כך )28 .סוג,
מין )30 .עמיד מים )32 .מדינה דרום אמריקאית
)33 .וחכמים אומרים (ר״ת))34 .
מקום גבוה )35 .חודש )37 .מלא תלתלים.
)40 סדר ומישטר )41 .מיטת עץ או חבלים.
)42 מקווה מים )43 .נבחר, מועלה על נם.
)44 כלי הצלפה )45 .תעלה בצרפת, מתחברת
אל הים התיכון, נחפרה במאה ה־.17
)48 חומר נפץ מרסק )50 .לשון רבים(ר״ח).
)51 שתו לחזייה )52 .פס חריש )53 .דרישת
שלום )55 .מצוי בתוך העצם )56 .מסולם
התווים )58 .של גומלין )61 .מעון, דירה.
)64 מזויין )66 .תן! )67 .משיטי ישראל.
)69 נקי מעוון )70 .טעמו כלענה )71 .נוזל
החיים )72 .מרכז )73 .בקצה הרגל)75 .
ערב, ראשית הלילה )76 .קריאת כאב)77 .

עייף )78 .מישבן השדים לפי הקבלה)79 .
קרקע בתולה.

מאונך :
)1מנהיג צ׳כי שהודח על-ידי דובציק)2 .
אי בים סוף !3 .זכר הצאן )4 .מנה)5 .
אריג )6 .חר שעץ )8 .שמנת החלב שנחמץ.
)9מחזה של שאו. מוצג בהבימיז )11 .מיפגן
ראווה של בטורים )13 .לשון )17 .גבוה.
)18 מגיע )22 .מידת חשמל )23 .ארכת זמן.
)24 עקמימות. מילה הנסמכת בדרך כלל על
שפתיים. פירושה: הוצאת ־יכה )26 .כנף
בבגד )27 .היאחזות ספר שהפכה בשבוע שעבר
לישוב קבע )29 .ישוב בפיהחת רפיח.
)31 ירידה מהירה לשפל המדרגה )34 .ממדינות
השפלה )36 .אמן מתכת )38 .פאה
נוכרית באנגלית )39 .הקנה דעת )40 .מין
קוץ )44 .ממונה על המשטרה )46 .חרטה.
פעולת השב ממחשבתו )47 .קל לשיכנוע.
)49 סופר ישראלי )54 .שד )57 .תרופה)59 .
שינאה )60 .אוסף הידיעות )62 .כפוף)63 .
טפח היד )64 .למרות )65 .גילוי הלב)68 .
יציאת עצם ממקומה )70 .מראשי האיגוד
המיקצועי בישראל )74 .עוף ט-.יף )75בבקשה.

בעלי
עסקים קטנים — מסעדות, סטייקיות,
מיזנונים וכדומה — התרגלו כבר מזמן, ל
פחות באיזור תל־אביב, לעובדו. כי קבלת
הרשיון לו הם זקוקים, מידי המשטרה והעירייה,
תלוייה בדברים נוספים, מלבד אלו
שעל פני השטח.
גילויי רן כסלו בהארץ, בסידרר, פשע מאורגן
בישראל, שפכו קרן אור רגעית על ההתרחשויות
המרתקות בתחום זח. השבוע, החליטו
שני בעלי עסקים להשיב מלחמה
שערה.
בעיות סניטריות. לפני שנתיים השקיעו
האחים ו׳ליאם ואדגר זומור, עולים
חדשים מצרפת 700 ,אלף ל״י כהקמת מם-
עדת־פאר, בשם וזוביו, בצפון תל־אביב. המסעדה
ההדורה זכתה תוך זמן קצר לקליינטורה
בעלת מישקל, כשבין הסועדים
ניתן לראות את עזר וייצמן, מפקד חיל־האזזיר
מוטי הוד, קציני צה׳׳ל בכירים אחרים,
דיפלומטים וסתם אח״מ-ם.
למרות זאת, פעלה המסעדה ללא רשיון
מהעירייה, מאחר שלא השלימה מספר סידורים
סניטריים. המשטרה, מצידה, הסכימה,
לדברי בעלי המסעדה, להעניק את הרשיון.
מאז,
התחלפו היוצרות. הבעיות עם העירייה
נפתרו — אך לעומת זאת, מסרבת
עתה המשטרה להעניק לזומוריים את הרשיון•
השבוע, פנו שני האחים ייג״ ץ בבקשת
צו־על־תנאי נגד מפקד משטרת מרחב הירקון,
שיבוא וינמק מדוע אין הוא מסכים
לתת את הרשיון.
אך יותר אולי מהבג״ץ עצמי, שהוא צעד
חסר־תקדים כמעט בין בעלי העסקים הנכנעים,
מעניין הסיפור שנגול בכל,שתם של
האחים, שהוגשה על־ידי עורי הדין אליהו
קידר.
״מאפיה״ .באוקטובר בשנה שעברה
נעצרו האחים זימור כחשודים בהתפרעויות
במועדון טיפאני׳ס בתל־אביב ובאיומים על
בעליו. אחד האחים, ויליאם, הגיש ערר על
מעצרו, והשופט חיים דבורין אכן ציווה
לשחררו, תוך שהוא מותח בהחלטתו ביקורת
קשה על המשטרה, שעצרה את ויליאם
ללא כל ראייה, אף לכאורה, הניחשידה אותו.
אם להאמין לגירסתם של האחים, המתוארת
בבקשת הבג״ץ שלהם, קשה להשתחרר
מהרושם כי מישהו, במשסרה, הפך את הנושא
למלחמת־קודש. לדבריהם, הם נחקרו
בגסות, כאשר נעצרו, על־ידי פקד בדודו,
שקילל אותם וכינה אותם, כין היתר, בתואר
מאפיה. השניים לא שכחו לציין כי
התנהגות מעין זו לא היתה • צאח־דופן לגבי
הפקד הנידון, וכי בעיר כבר הוגשו
נגדו מספר תלונות, ואף הוסקו נגדו מסקנות
משמעתיות.
לאחר שהשופט דבורין פקד על שיהרורו
של ויליאם, בשעות הבוקר, דמשיך ברודו,
לדברי האחים, והחזיק את ייליאם במעצר
עד שעות הערב המאוחרות, תוך השמעת
איומים וגידופים נגדו, והערות לא מחמיאות
במיוחד על השופט דבורין.
עבר פלילי. מייד לאחר ההתנגשות

בין הזומורים למשטרה, השתנה יחם המשטרה.
היא הודיעה על ביטול הסכמתה
למתן הרשיון, פתחה בפרשת ביקורים יומיומיים
במקום, כתיבת דו״חות, החרמת
בקבוקי משקאות. לדעת האחים, היתד, למשטרה
יד בכל הפירסומים הנרחבים להם
זכתה הפרשה — בולל, בין היתר, ראיון

פנתר שחור אדי מלבה
עכבר לתוך בקבוק —
רדיו בנידון עם מפקד משטרת מחוז תל־אביב.
בתשובה
לפניותיהם, נענו האחים כי המשטרה
פנתה לאינטרפול לקבל עליהם מידע,
ועד שלא תתקבל התשובה, לא תיתן
המשטרה את הרשיון, מאחר שאדגר זומור
הביא עימו מצרפת עבר פלילי.
היתד, זו תשובה מעניינת — אך היא
לא הסבירה הכל. בין היתר, לא הסבירה
מדוע, כאשר פנה האח השני, ויליאם, בבקשה
לקבל את הרשיון. לבדו, בלי אחיו
— נענה בשלילה. או מדוע, כאשר הועלתה
ההצעה שאדם שלישי יקבל את הרשיון
וינהל את המסעדה — נדחתה גם הצעה זר.
השבוע הוציא בית־המשפט העליון את
הצו המבוקש, חייב את המשטרה לענות על
שאלת העותרים. ייתכן שבתשובתה, ניתן
יהיה לגלות את ההסברים לכל השאלות
הללו — המסתכמות בעצם בשאלה אחת:
לאיזו מטרה בדיוק משמשת בידי המשטרה
הסמכות להענקת רשיונות?
אירגונים בודהא
בבקבוק מובוטוב
לפני חצי שנה בדיוק, שיד יצרן ירושלמי
צעיר של מוצרים מיכאניים, מכתב

חשב? 1761
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

=[ סייס

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״חשבץ 1761״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — 9.6.1971
גיו הפותרים נכונה יוגרלו שלישה פרסי ספרים.

העולם הזה 1761

למכון וייצנזן למדע ברחובות, בו ביקש ממדעני
המכון לבחון כוחות טמירים ומיס-
תוריים שהתגלו בו. כתב אז דצעיר למדעני
המכון: שמי אדי מור. עם יצירת התנאים

יש גבול לחוצפת היתושים

המתאימים, אני מסוגל לפעול על עצמים
ועל חיים, שיחרגו ב״שותס/מהותם, קרי,
בהתנהגותם, ממיסגרת צורות התגובה וההתנהגות
הידועים אבקשכם להזמיוני
אל מכונכם במועד הנוח לכם, על מנת שתבחנו
ותקבעו עמדה לגבי תופעות אלה.
מדעני מכון וייצמן לא התייחסו ברצינות
המתאימה למכתבו של אותו אדי מור. הם
לא הזמינו אותו ולא חקרו את כוחותיו
הטמירים בעזרתם הוא מסוגל לשנות התנה גותם
של עצמים וחיים, והם יכולים רק
להתחרט על בך. כי בעצם ימים אלה מוכיח
אדי מור הלכה למעשה, כיצד הוא פועל על
עצמים וחיים.
אדי מור אינו אלא אדי מלכה 29 דר
מנהיג המבולבל והרגשני של הפנתרים השחורים
בירושלים, שלא הסכים לכניעת חב ריו
ולהסכמתם להשתלב באיחוד יוצאי מרוקו
והמאיים ני ״עוד יישפך דם!״
שרשרת לתוך פרע. אד• מלב־ ניסה
לקנות את עולמו כשהמדינה דיתה שרויה
בהיסטריית אורי גלר. אדי, המעיז על עצמו
שהוא עום קמזדי שמונה שנים בפארא־פסיכולוגיה
וכי הוא תעשיין אמיד, ניסה
גם הוא להתחזות כטלפאט ומהפנט בעל
כוחות שמעבר לטבע.
היו לו כמה פאטנטים בלעדיים משלו. כך,
למשל, טען כי הוא מסוגל להכניס פסל של

והגבול הוא אלתוש. א ל תו ש •וצר חי ץבינןל ביו הי ת ו שי ם
ו אינו מאפשרלהםלה גי ע אל עודו
ר ס סי או מרח׳ באל תו שאתחל קי גו פךהחשופיםותה ״
מו גנתמעקיצתיתו שי םבמשןש עו ת רבות.
ר ס סי ס די ני ם. נ רי ם. כסאות נו חואתו בני בי ת ך תי הנו.
במשדשעותא רו כו ת, משינהומנוחהערבה

גםכשהח לו נו ת פ תו חי ם וללא ר ש תו ת.

ב גי נ ה, חיוני

אידיאלי לי שי בהעלהמרפסת או
ל פי קני ק. למסעו לי צי אהלמ לו אי ם. מ ת אי ם
ב מיו חדל תי נו קו ת ו לי ל די ם. ל ב חי רתד:
ב ק בו קפלס טי ל ר סו ס ו קו פסאבת 20
דיסקיות רוויו ת.
ל ה שי ג ב בל ב ת•
1 4 1 ^ 1 1
המרקחת.

ץ/לתוש

בודהא בבקבוק של מלפה

נאור ו׳זות׳

— ג׳ין מחוץ לבקבוק
בודהא לתוך בהבוק משקה הל בעזרת הק רנה
טלקינטית. כהוכחה אף צ רף למכתבו
למכון וייצמן בקבוק שבתוכו יושב בודהא
קטן. בקבוק נופף היה נושא ;ימו ומציגו
לעיני כל ר,מעוניין.
״אבל בודהא בבקבוק זה כלום,״ אמר
אז אדי מלכה ,״אני מסוגל להכניס בכוח
הטלקינזיס נם עכבר חי אל בקבוק. עם
קצת מאמץ אני יכול להכניס גם גלגל
שיניים של פ ורד לבקבוק, או שרשרת ברזל
לתוך סלע.׳•
ברור שאדי מלכה לא היה אלא להטוטן
זול ומאחז עיניים, שנפל בכשרונו מאורי
גלר. למרות ששכר לעצמו אמרגן וניסה
לארגן הופעות, לא חזה נחת כטלפאט.
כאשר ירד אורי גלר הנובל מעל הבמה,
נעלם גם אדי מלכה בעקבותיי. עד שחזר
והופיע על טלפי הפנתרים השחורים.
סעודה כמסעדה יקרה. נראה שדחף
הפירסום של אדי מלכה, שלא בא על
סיפוקו בעסקי התעתועים, מצא סוף סוף
מוצא בעסקנות. אדי, שהוא חלקלק־לשון,
המדבר עברית מליצית, הצליח כנראה להפוך
לדוברם של הפנתרים, הפך תוך שבועות
מספר לנציגם המוכר בי־ותי ולבעל הדעות
הקיצוניות ביותר ביניהם.
הוא לא צריך להשתמש בבלוף של הטל־קינזים
כדי לשנות את צורות התגובה של
בני השכונות בירושלים. הוא עושה זאת
פשוט בלהט דיבורו. במקום להכניס כל
מיני חפצים מוזרים לבקבוקים, הוא הוציא
את הג׳ין (הרוח) מתוך הכקביק•
השבוע היה זה אדי מלכה, בעל החוש
לפירסום, שהודיע כי הפנתרים השחורים
יוסיפו את השם ״כחול לבן״ לשמם. והשבוע
היה זה גם הוא, שאחרי נאום נלהב

(המשן בעמוד )36
העולם הזה 1761

פסטיבל הזמר
תשל״א

פרס ראשון:
רק הירח
פרם שני :
ו מ תוק האור בעינים

!971/72.

א1055 -
* 1080

נמו כן המקלט הנו דעכברב איכו תו

אילני ת

— ששי ק שת

פרס שלישי:
9001־ 5 1

לא נדע הלילה —
הדוד אים
ויתר שירי הפ ס טיבל
בביצוע ה מקורי

מקלטהט לויזי ה ה טו ב ב עו ל ם !

מכירה של מקלטים חדישים
(לשת שתה בכמותמצומצמת ) כבר הח לה .

ע בו ר עו לי

תקליט ארך־נגן
רשות השידור — הד ארצי

חדש. ,
חמנני
קיבלת חשבונך,
פרק סו
תותי בחקדס.

להתאהב ולהתאכזב באופן רציני שבע פעמים
לפחות (בלי להחשיב את מה שקרה
לפני הצבא) שהגוף שלך הוא כבר לא מה
שהיה פעם, אבל לעומת זאת המצב האישי
המסומן בתעודת־הזהות, נשאר בדיוק כפי
שהיה לפני עשר שנים. וכל זאת בלי לציין
את מה שקורה בתחום המיקצועי, בינך ובין
החברות הטובות, ובינך לבין עצמך —
בשעות חשבון־הנפש שאחר הטלוויזיה.
צודקת. המצב קשה.

חשבי בקור חח
חשבי על משב רוח קרי ר
ומשקה קר כ קר ח.
הרגעי וחשבי
על החורף שעבר,
כאשר כל כך התגעגעת

פעם היה באמתקשה לחוש
בנוח בי מים ה ק שי ם של ה חו דש.
וכאשר מזג ה אוי רלא
שיתף פעולה, הי הקשה כפ ליים.
טמפוני
טמפקס שינו כל
זאת. ה ם לשימוש פנימי, כך
שאת יכולה לשכוח
את חו סרהנו חו ת של
חגורות לו חצו תותח־בושות
מגושמות. א ת יכולה
לשכוח גם א ת ריח הלוואי.
עכשיו, חשבי ב קו ר רוח. היי
רגועה. רעננה. כי כך תרגישי
את עצמך א ם תשתמשי בטמ פוני
טמפקס. ניתנים להשגה
בשתי דרגות ספיגה — רגיולר
וסופר — באריזה ס טנ ד ר טי ת
של 10 יחידות.

חמח סניטרית לשימוש פנימי
ל ה שי ג

בבתי

1בתסר 1ק י 1ו ז

מיבחרוח. ה מע וני נו תבקבלת דג נ מ אז ת
ו חו מרהסברתי
דואר
ב ע -ם,

ישלחו 54 אג־

הי בואיים

הלי א בי ב,

ב בולי

א י וו וסט ־ אימפקס

ר חוב

מהורה /בבקשה

לקיץ״.

מרקחת

״אני ביישנית מטבעי״ כותבת 7 7 /7 1
ד,״נחמדה אבל קצת שמנמונת.״ גם הביישנות
וגם פיצקלד, שומן מיותר, לא
מפריעים לה להופיע כל יום בים תל־אביב
בקטע, החתיכי מול שרתון .״אני מוכרחה
להעביר איך שהוא את הזמן עד לגיוס בחודש
הבא״ היא מתנצלת. לא בדיוק בשביל
העצבים שלי, אבל אולי בשבילכם,
גברברים שזופים :״בדרכי הביתה מן הים,
לפעמים אני מפנה ראשי אחורנית — אולי
כאשת לוט בשעתה — ומביטה בשמש השוקעת.
בשפתי טעם מלח, ובעיני אלפי
גווני שקיעה ורודים־כתומים. אני מפנה ראשי
מן המראה הניפלא, ומביטה ברגלי (\־
כאן עליה לציין שלמרות הקילוגרמים הספורים
המיותרים — הריהי שייכת ללוב־שות
השורטס) השזופות, שעשרות גרגירי
חול עדיין פזורים עליהם. תחושות מוזרות
מציפות את גווי השזוף, ואני מרגישה כאילו
אני מרחפת בעולמות אחרים — מלאי קסם
והוד!
תאור העולמות הנ״ל, נמשך לאורכו
של עוד עמוד שלם, ו״תאמיני לי, רותי,״
היא מסיימת (סוף! סוף!) ״למרות כל היופי
השמיימי הזה — אני מרגישה שמשהו
חסר לי.״ וכמו לוטה לנייד, בשעתה, ממשיכה
:״אתה! אתה! אתה!״
לתאור מפורט יותר לא עמד בה עטה
הביישני. אני מקווה, לטובתה (באמת!) שהעט
שלכם יעמוד יותר, ותחלצו אותה
ממצבה המסובך.

ירמיהו

״רותי יונתי הצחורה,״ פותח ,7 8 /7 1ואני
כבר שאלתי את עצמי :״היהפוך נמר
חברבורותיו?״ אבל ההמשך הברבורי הסביר
לי את הכל :״ניסאסו עלי נערות ה־דיסקוטקים
הריקניות, עם הפאות הנכריות,
הריסים המלאכותיים הרגליים הקצרות החשופות
והמבט הסתמי והוולגרי.״ כי זאת
עליכם לדעת, ישר מפיו של יחזקאל המודרני
בן השלושים פלוס שמונח, מסגר בשעות
היום והוגה בשעות הלילה, נחמד למראה
עם אף יפה ועיניים כחולות :״דיסקו
טקים
ושאר הבלים — אינם אלא אופנה
זרה.״
אם ברצונך, עלמתי חברה, למצוא־חן ב־עיניו
הערטילאיות של , 7 8 /7 1עלייך
להתרחק מכל דיסקוטק רענן, להיות צנועה
ופשוטה, בעלת מבט טהור וזן מאיפורים
למיניהם. פאה נוכרית ומקסי עטורת מלמלה
(המסמלת את הטוהר הנשי) — רצויים.
דרישה נוספת; אל לן להיות יותר מבעלת
16 אביבים — כולם טהורים וצחים כמובן.
״זה מפני שאתרי הגיל הנ״ל, אינני מאמין
שאמצא את הטוהר הנקי מהשפעות
רעות.״
תראה, חביבי, ל י אתה לא צריך להסביר
את העניין הזה של הגיל.

רהט פטריוטי
ככה, כמו שהבורא עשה אותה — בת
תימן שחרחורת, נאוה, חייכנית מיניאטורית
— היא אוהבת אותם בלונדיים, כחו־לי־עין
וגבוהים־גבוהים. חוץ מזה, היא בת
נאמנה לעמה ולארצה, ובתור שכזו, קלטה
לא פעם את הסיסמה :״הסבר פניך לתייר.״
״רוחי,״ כותבת 7 9 /7 1בלהט פטריוטי:
״אני מוכנה להסביר הרבה יותר!״
הסברים נוספים, אני מאמינה, מיותרים.

בסיגנון צבאי
,80/ 71

״לרותי — שלום,״ פותח
״אני חייל שעומד לפני שיחרורו, ומעוניין
בהיכרויות חדשות אם בנות.״
אם את מאלה המתפעלות מהסיגנון הצבאי
הקצר — שיהיה לך לבריאות. באותה
הזדמנות, נסי להסביר ל־ 80/71 שלן,
מתי נותבים, אם׳ ב,אלף /ומתי, עם׳ —
עם, עין׳.

שפע אהבות
את טוענת, נערתי חסרת המספר שהמצב
קשה. שאת כבר בת 29 פלוס. שהספקת

דידה פרוס טלפון
מה יש לה ל־ 7׳ 8 1 /7 1דירה פלוס טלפון
בחולון 36 ,אביבים (האביב כנראה
שולט בחייה, ספני שאת החורפים ואת
שאר העונות היא אינה מזכירה) בעל בפנסיה,
ויופי חיצוני +נוח משיכה מיני
,עצומים וגדולים באמת.
מה שאין לח — זוהי איזה ידידות אינטימית
בריאה עם ״גבר צעיר, יפה תואר,
+חתיך, אשכנזי ואינטליגנטי, בן .30—20״
את הכל אני מבינה. באמת. רק אולי
תסבירי לי 81/71 ,היקרה — מה שיין
הטלפון לכל העיניין?

חיפושים ושינויים
״נחמדה עד נחמדה מאוד״ מעידה על עצמה
. 8 2 /7 1וחוץ מזה — בת 17 בם ך הכל,
ו״אוהבת שינויים וחיפושים.״
אם אתה מגדיר את עצמך בתור שינוי,
אתה מוזמן לחפש ביחד איתה. בתנאי —
שלא תהיה אדיש לעולם שבו אתה חי• דרישה
הגיונית מאון, בגיל המביט עדיין קדימה
בתיקוזה ואחורה בחיוך. כן, חוץ מזה,
רצוי שתהיה קיבוצניק.
חיפושים נעימים!

זכר סכיזופרני
הניכבדה״ פונה אלי בחשש ,83/71

״רותי
הסכיזופרני וניכר בו שיש לו ספקות מיניים
ביחס אלי. עוד מעט אהיה כועסוק!
אני לא עושה זאת, רק בגלל ששיפעת
רחמי הנשיים ניכמרו עליך מאוד למיקרא
השורה הבודדת והמיואשת הבאה :״זכר,
,26/176 מחפש בדחיפות נפש שתעזור לו
להתגבר על משבר חמור.״
במיוחד עבורן, נשמה טובה שכמותן, שתמורת
העזרה תקבלי ״הכל או לא כלום!״
אני לא יודעת מהן המסקנות שלן —
אני, בכל אופן, מחזיקה ב״חשד חמור לסכיזופרניה.״

המיפלצות
טלי;
ף * שכועהגיע אלי מכתב מאם עב!
1ריה. היא אומנם שלחה אותו למחרת
יום העצמאות, אבל מאחר שהיא שלחה
אותו מחיפה, שזה די רחוק, הוא הגיע לתל־אביב
רק עכשיו. ולמרות שרק עתה סיימנו
את חג השבועות, ישר מהתנ״ב ובתרגום
חופשי של הטף, והמכתב עוסק בחג שכבר

״בשביל שכולם יידעו מתי לעמוד דום ביחד.״

בשלב
זה ראיתי
קשה להוציא לאור
עוסזים דום כשיש

כבר שיהיה כאן קצת
את האמת .״אבל מדוע
צפירה?״ המשכתי ב

אנ חנו, הי הודי ם או ה עוגי ם?
אנ חנו ה שכני ם
עבר זמנו ובטל קורבנו, בכל זאת אני מוכרחה
להקריא לכם אותו. פשוט לא יכולה
להתאפק עד השנה הבאה.
כתבה אלי האשד״ והיא איננה יודעת אם
לבכות או לצחוק. בדיוק כמוני.

ניצה היקרה:
מדברים הרבה על זה, בזמן האחרון, שהילדים
שלנו בורים בהיסטוריה של מדינת־ישראל,
ולא יודעים כלום אפילו על הקמת
המדינה. אז אם מעניין אותך לדעת אין זה
קורה, אני מוכנה לספר לן. גיליתי את זה
ביום הזיכרון, אצל בתי בת הארבע. אני
פשוט אצטט לן את השיחה שהיתה בינינו:
״מה חית היום בגן, רינה׳לוז?״ שאלתי
את הילדה.
״עמדנו דום.״
״למה עמדתם דום?״
״בגלל שהיתה צפירה.״
״למה היתה צפירה?״ רציתי בכל זאת
לדעת.

ייאוש הולן וגובר.
״בגלל שככה אמרה הגננת,״ הסבירה הקטנה
בטון מובן מאליו, כשהיא לא מצליחה
להבין מה כל כן קשה לי להבין.
״אבל למה דווקא היום היתה צפירה?״
התעקשתי.
״בגלל שהיום היו צריכים לעמוד דום,״
התעקשת הקטנה בחזרה.
החלטתי לנסות מכיוון אחר, פרודוקטיבי
יותר אולי:
״ולמה היו צריכים לעמוד דום דווקא
היום, ולא ביום אחר?״
״בגלל שהיום יום־הזיכרון,״ החלה הקטנה
מאבדת את סבלנותה. גס לדביליות
של ההורים צריך להיות גבול, לא?
״ומה דה יום הזיכרון?״ שאלתי בחיוכי
המעודד ביותר.
״זה יום שבו אנחנו צריכים לזכור.״
״את מי לזכור?״

״את החיילים שלא חזרו.״ סוף־סוף.

״אז פלא שיוצא מהם מה שיוצא מהם,
כשהם מגיעים ליסודי ולגימנסיה?״ מקוננת
אמה של רינה בסוף המכתב.
לא, כנראה לא פלא. אבל אם צרת רבים
היא חצי נחמה, את יכולה חצי־להתנחם, אם
עבריה. רק אתמול שאל בעלי את בת־אחותי
עודדה, גם היא סטודנטית בגן עברי:
״מי אנחנו, היהודים או הערבים?״
הילדה, מהירה כברק :״אנחנו השכנים.״

צ חו ק על
ח שבון הנ שוי
ניצוצות האיש שהעז
יותר מדי
האיש התלוי באוויר ומצלם בזווית מוזרה
כל־כו הוא פאטריס פוז׳ה, צלם קולנוע
צרפתי, אשר התפרסם בשל העזתו הרבה
במבצעי־הצילום שלו.
פוז׳ה צילם, למשל, את גבר ואשה ולחיות
נדי לחיות של קלוד ללוש, והיו בסרטים
אלו צילומים שדרשו סיכון אישי.
לאחרונה, נסע פוז׳ה לארגנטינה, כדי לצלם
סרט דוקומנטארי על חייו של חואן
פאנג׳יו, אחד מנהגי המירוצים המפורסמים
בכל הזמנים.
לצורך צילום אחד המירוצים, עלה פוז׳ה

אוהבים וזרים (״פאר״ ,תל- מה אגיב, ארצות־הבריח) —
יוצא דופן יותר מ קו מ די ה אמ ריקני
ת על מלחמת הדורות שאין בה זכר לרקע הפוליטי,
הגזעני או ה אינ טלק טו אלי, ה מלוו ה היו ם כל מוצר אמריקני
ראוי למוצאו!
וזהו סיפור על בורגנים, וגני־בורגנים, וקרובי״בורגנים,
שיש להם עוד הרבה על מהלה תווכ ח חוץ מאשר על
שיטת הלימודים, הכוח־ה שחור או מלחמת וי א ט-נאם.
וזהו תס רי ט המעמיד אלו מול אלו א ת או ת ם בורגנים,
הבורגנים ה או ה בי ם, הבורגנים המתח תני ם, והבורגנים ה הופכים
זרים ז ה לזה, ואת מושגי האושר שלהם. גם אלו
מושגים י ח סיי ם מ אד, מס ת בר. הצעירים אומרי ם: בלי
אושר, לא כדאי ל היו ת נשוי. אצל המבוגרים, לעומת״זאת,
כבר ברור מאליו כי: מי בכלל, בעולם, מאושר!
א ם יש חיסרון בסרט, הרי זו ה חי תפ צלו ת ליותר-מדי
סיפורים קצרצרים. המון זוגות, בני כל הגילים, חולפי ם
על הגד, והצופה, מ ס פי ק אך בקו שי להכיר או ת ם.
אבל, וזהו ״אבל״ חשוב מ אד ב קו מ די ה, הדיאלוגים
תמיד מפולפלים. בין א ם המדובר בא שה, א ם־ טיפו ס
א מריקני ת, ה מנ סהל אנו סאת בעלה ב מ קו ם להיכנע לו,
**־ ולו אף למראית-עין, או גבר ה מנ ס ה לשמור על שלוס״בית

אב בגרגניג! גבן בגרגגי.־ נדי גזאגטגר?
עם אשתו ועם א הוב תו משך 20 שנה, אלו שתי דוג מ או ת
מתוך שפע מצבים ק טני ם אנושיים ומצויים מאד אצל
בני-אדם שהגיעו למס קנ ה שהנישואין אינ ם גן״עדן. אבל
לעומת גי הינו מים אפשריים אתרים...
והעיקר: צוות שחקנים מנו סי ם כ מו ״ג׳יג יאנג, הוני
בדילייה, ריצ׳רד קאסטל אנו (שהועמד ל ״ או סקר ״ על תפקידו
כאן) הופכי םאתה שעתיים לקצרות יותר.

גודל מתו7ן
של יתומה

פאנזריס פוז׳ה
צילום אחרון

למטוס קטן, כיוון את מצלמותיו, אבל עוד
לפני שהספיק לצלם, נפל המטוס, התרסק,
וכל נוסעיו נהרגו.

יגר2ן רבד\2רבר ב״גייין איירי׳

האסיר ההומוסקסואל*
המפורסם ביותר
בימים טרופים אלו, כאשד כל סטייה מינית
חדשנית מתקבלת בחדווה בעולם הסרטים,
וזוכה מיד לטיפול על מסך רחב ובצבעים
טבעיים, מוזר היה לראות איך הקולנוע
מזניח כמעט לחלוטין את אוסקר
ויילד את קורות־חייו.
מאז הסרט על משפטו המפורסם, לא הקדישו
לו אף מטר אחד של צלולואיד.
המעוות יתוקן בקרוב. המפיק ג׳ורג סידני
הודיע על כוונותיו להסריט את דה פרופת־דיס,
וידויו האישי מאד של ויילד, שנכתב
כאשר ישב בכלא, באשמת הומוסקסואליות.
לשם שינוי, נראה שהפקה זו תהיה הפעם
לא רק סנסציונית בגלל הנושא אלא גם
בגלל השחקנים.
סידני החתים את סול סקופילד וריצ׳ארד
אתנבורו לתפקידים ראשיים, ואילו אנתוני
קודאיל הודיע על נכונותו לקבל על עצמו
את התפקיד השלישי במעלה בסרט.
אשר לבמאי, מנסה סידני לשכנע את
סיר לורנס אוליבייה. אוסף מפורסם יותר
של אנשי תיאטרון משובחים לא יכול היה
ויילד למצוא אפילו בחייו.

תדריך
תב־אביב
יומנו של שוטר (אלנבי, צרפת)
— סיפור אלים להחריד על שוטר הלוקח
את החוק בידיו ונוקם את מות ידידו.
משחק טוב של מישל בוקה.
רסיסי חיי (סטודיו, אר־צות־הברית)
— סרט רגיש על משכיל אמריקאי
שאינו יכול לשאת את היומרנות של
בני־מינו אבל גם בין דלת־העם אינו יכול
לחיות. מישחק מעולה של ג׳ק ניקולסון.

* * התקווה הלבנה הגדולה

העולם הז ה 1761

ג׳יין אייר (״גת׳׳ ,תל-אביב,
ארצות-הברית) — זהמת חי ל
כמו ״אוליבר״ ,וזה ניגמר כמו
״סיפור א הב ה״ .לכן, אםה חז רתםאתה סדיני ם מן
ה מכ בסהא חרי ״סיפור א הב ה״ ,תוכלו לנצלם שוב לניגוב
הדמעות, בגירס ה המחוד שתוה מגו הצ ת של ״ג׳יין אייר״.
ואין זאת או מר ת, חסו חליל ה, שליתומה המכוערת
מסיפור ה של שרלוט ברונ ט ה צפוי סוף כ מו לגיבורה היפ ה
של ״סיפור א הב ה ״ .אל דאגה, ג׳יין נופלת בזרועותיו
של רוצ׳סטר העיוור, עוד ב טר ם הופיעה ה מיל ה ״ סוף״ על
הבד. הבכי הוא או מנ ם סבל, אבל מביא תענוג עצום לכל-
כך הרבה עלמו ת ענוגות ונשים רגשניות, עד שהוא ההצד ק
ה הי חיד ה שאפשר למצוא לדלברט מאן, הב מ אי שהגיש
א ת ״ מאר טי״ ו ״ מ סי בתה רוו קי ם ״ ,כשעבד עם ת ס רי ט אי
גדול כפאדי שאייפסקי והרבה ס ר טי ם טו בי ם פ חו ת, כשעבד
עם ת ס רי ט אי ם טובי ם פחו ת.
אשר לצמד ה שחקנים: סוזנ ה יורק לא יכול ה ל היו ת
ק שוחה, דו ח ה או מכוערת, אפילו א ם ני סההבמ אי ״ עד שהוא נראה גדול על שורות ה תסרי ט שהושמו בפיו.
אפשר רק ל ה תנ ח ם בעובדה שעם שני שחקנים אחרי ם,
להוריד מ מנ ה כל איפור ול ה חוויר א ת צבעיה הטבעיים•*.
ג׳ורג׳ סי. ס קו ט הוא גבר כ ה משכנע ו שחקן כהמק סי ם זה היה בל תי ניסבל.

>>ן צרפת*
וא>?ן ר> 1ת
ישנה נערה במרק שיי
(״אופיר״ ,תל-אביב, אנגליה) —
קו מדי ה זו זכתהלה צל ח ה עצומה
בי מו ת לונדון, ולא ירדה מקרשי־הבמדז במשך שנים
ארוכות. עתה, כ שהועברה לקולנוע, קלל הבין מדוע נהרו
הבריטים ב ה מוני הםל חזו תבהרפתקת־ האה בי ם של טועם
מעודן, מו מחה ליינות, בשרים, גבינות (בעיקר נשים),
הנופל קרבן ב הי ס ח הדעת, ל א טרי האמ רי ק אי ת פ שוטה.
הסיפור א מנ ם אינו מקורי — אבל מי י כו ל עוד להר שות
לעצמו לחפש בי מי ם טרופי ם אל ה מ קו ריו ת! העיקר
הוא שפיטר סלרס, ב תפ קיד הטועם ה מ או ה ב בעצמו
וברווקו תו הנצחית, זוכה ל א חד התפ קי די ם ה קו מיי ם
המוצלחים ביותר שלו מזה שנים רבות, וכשניתן לו באמת
לבנות טי פו ס ולא ק רי ק טו ר ה.
גולדי האון, בד מו תהאמ רי ק אי ת הצעידה שאינה רגילה
ל ה תיי חסלא הב ה בכל דיקדוקי״ ה טכס של הדור ה קו ד ם,
וה מודדת על השעון א ת הזמן הדרוש למאהבה עד ל הנ ח ת
הידיים ממש, עושה מי טע מי ם מכל שורר*
ואילו הבמאי, רוי באולטינג, מוו תי קי ה מ סו ר ת של
הקו מדי ה הבריטי ת ומן ה טובי ם שבבמאיה, מנצל כל סי טואציה
אפשרית ל הע מד ת ד מויו תיו במצ בי ם מבדרים. למשל:

אביב, ארצות־הברית) — תיאור מלודרמטי
ממוסחר מדי לקרייארה של אלוף־העולם־
הכושי הראשון באיגרוף, ראוי להערכה ב
גגורנג
והאגן -.פניגג נזגר נגכגג
פיטר סלרס עולה ב מעלית עם העלמה האון השיכורה
על כתפיו, כאשר מעריצה מבק שת ממנו אוטוגרף. ושעה
שסלרס חו ת ם, מוצאת המעריצה א ת עצמה מ תבוננ ת ישר
א ל עכוזה המק סי ם של העלמה ה מונ ח ת על הכתף.

חכות ג׳יימס ארל ג׳ונס המגלם את התפקיד
.הראשי.
ירושלים שלי (בן־יהודה, יש
ראל)
— טיול מצולם היטב על פני ירושלים
בהדרכתו ש יהורם גאון. סימפטי, בזכות
העיר אבל לא מרשים במיוחד.

אתה מת׳ייחס לדברים
בקלות ראש, ומחמיץ
הזדמנויות שלא תחזורנה.
במקום לחשוב
על הנאה של רגע,
התרכז נדברים החשובים
לן באמת. יח ס
חזילזול שלך לאדם
האוהב אותך מרחיק
אותו ממך, ומקרב אותו
למישהו אחר. אל תדחה למחר מה
שאתה יכול לעשות היום, ואל תהסט•

שבוע שיגרתי למדי. עבודה
רבה נרגיל. חיי
אהבה די פושרים. זז־סי־אנוש,
שטח בו אתה
מצטיין, ישאו תוצאות
מרחילן ות־לנת. אבל לא
השבוע. דידות פושרת
תהפוך לאהבה לוהטת.
לן, בת־שור, מובאים
הכוכבים שבוע של אהדה
מצד הסובבים אותך. השתדלי לנצל
אהדה זו לטובתך, ועשי זאת בטעם ובטקט.

בקרוב יחול בך, בת-
תאומים, שינוי לטובה.
זה יעזור לן בעתיד.
כמו בשבועות
האחרונים, הבעייה ה מרכזית
שכן היא חוסר
כסף. מוטב שתתחיל
לחשוב על העתיד.
עשה מאמץ וגמור את
העבודה שהוטלה עליך.
זה יעשה רושם טוב על הבוסים
שלן — ויש סיכוי שהם יתחשבו במצבן.

!ואוחים

ס מ 224ם 8
דאודווגט־ספר״
קריר ומרענן
המכיל מי שלנים

מבצע מוסון 2000

ותזכי ב־נ סבונים באריזת-שי

לא שבוע אידיאלי מכנה
גדולה אורבת לנוסעים
למרחקים קצרים או ארוכים.
עייפות גדולה
תגרום לן לזמר דברים
שלא התכוונת להגיד.
את תתחרטי טל דברים
אלה. חיפזון בתחום ה־עיסקי
יגרום לסיבון
רציני ביותר. השתדל לתקן
את הטעות. מריבה עם בן־הזוג תביא
להסתבכות. אך עליך להישאר קר־רוח ושקט.

להיות אדם הגון אין
פירושו לומר כל מה
שאתה חושב, במיוחד
אם אינן רוצה שחבריו
לעבודה יתחילו
לשים לן רגליים. הגיע
הזמן שתפסיק לעלות
על אנשים, ושתתייחס
אליהם באה דה
ובהבנה. לביאה :
תפסיקי לשבת בבית. גם אם הוא איננו*
הנ סין לו חיכית — נסי להכירו מקרוב.

אי־הבנה חמורה מאיימת.
על ההצלחה שזכית בה
לאחרונה. הדרן לפתרון
היא גילוי לב מוחלט 3 והרבה רצוי טוב. בתולה
— אל תיתלי על

צווארו אם את רוצה שימשיך
לאהוב אותך. גלי
־ 27באוג 1ס?- 1
22בספטמבר
עצמאות-. ,התענייני גנד
בנושאים אחרים, אשר
אינם קשורים דווקא בו ישירות. היי מים־
תורית, מענייות. תני לו לקנא לן קצת.,

שנה

מאזניים

עקע

את מתחילה להתרגל למצבך מחדש. אמנם
את חשה בדידות וחוסר־ביטחון, אך הכל זה
עניין של זמן. התאזרי
בסבלנות ותראי שכל הבעיות
׳מצאי את פתרונן.
התרכזי בבעיות החשובות
וצל תתעסקי
בקטנות. פגישה בלתי־צפויה
תביא עיסה נסיעה
קצרה ונעימה, שתוצאותיה
תהיינה פחות
( 2ב נו במבר ־
20בדצמבר .
נעימות. אל תהססי לקבל
הצעה נועזת אשר
תוצע לן אולם הימנעי בכל מח ר להפקיר
את כבודך תמורת נזיד עדשים קוסם ומהנה.

מכתב לו אתה מחכה כבר זמן רב יביא
הפתעה נעימה. למד לנצל א ת האפשרו יות
הפתיחות לפניך.
ומה שיותר חשוב, להבחין
בהן במועד ה נבון.
בת-גדי — שימי
לב למשפחתן, ושפרי
את היחסים עם ה קרובים
אלין. אם
תמשיכי לא להתחשב
באחרים, תפסידי ידי 21ב
דצמבר •
לו בינו א ר
דות היקרה לן מאוד.
במקום לבזבז בסף על
זוטות — קני לן את הדבר הגדול עליו
את חולמת. במישור הרומנטי אין חדש.

לכל הדברים הטובים מגיע הוף. וזה כולל
את מצב רוחן הנפלא. ההצלחה ממנה נהנית
לאחרונה תידען בסיק־צוד
אן אל יאוש, השפל
לא יימשך דמן דב.
סוף השבוע מתאים במיוחד
לפעילות רומנטית.
בת־דלי — הזהרי
מבני מזל מאזניים מסין
זכר, אך רשאית את
להקדיש תשומת לב ר20
בי נו א ר -
18בפב רו א ר
בה יותר לאריות — יש
ביניהם כאלה שממש
נוצרו בשבילך^ועבורן. תתפלא — אבל צעדים
טפשיים שתנקוט השבוע, יביאו הצלחה.

(המשך מעמוד )33
״למען״חבריל הסרי״הסיכוי בשכונות העוני
של ירושלים, יצא לסעוד עם הברתו במסעדת
היוקרה היקרה ביותר בירושלים —
דולפין.

רפואה
ל.ס.די. לתפרגים הגבר שהובהל לחדר העזרה־הראשונה ב־בית־החולים
באל־עריש, סבל ממחלה מיס-
תורית: חום גבוה, התנהגות מוזרה, הפרעות
בראייה, בדיבור ובהליכה, ואי־ר,תמצאוה
מוחלטת בזמן ובמקום. הוא היה במצב
של התרגשות קדחתנית, השתולל מדי
פעם. אבריו הפנימיים פעל כהלכה, אולם
אישוני עיניו לא הגיבו לאור, הוא לא הזיע
כלל. נוסף על סימפטומים אלה, היה עורו
אדום.
עשה היסטוריה. את המפתח לחידה
סיפקו בני משפחתו של האיש — מורה בן
45 בבית־הספר התיכון המקומי, נשוי ואב
לשני ילדים — שסיפרו כי המורה סבל,
מוקדם יותר אותו בוקר, מכאבים בחזהו.
בעצת שכניו, הכין לעצמו מירקחת מעלי הצמח
סאקרנה* :הוא הרתיח עלים מהצמח
במים, שתה את התערובת. שעה אחרי זה
התחיל להקיא, להתנהג באופן מוזר, להשתולל
ולהתלונן בהיסטריה על כי ראייתו
התערפלה.
בעשותו זאת, עשה מורה הנבוכים מאל-
עריש היסטוריה: רשמית לפחות, הוא האדם

[1ש11
138 שלחי 5אריזות ׳ 01 תוית-שי
המצורפת לכל תמרוקי ״סוסון״

העבודה זה לא הכל בחיים. הגיע הזמן ש
תתחיל לחשוב יותר על בני משפחתך ולהקדיש
להם יותר תשומת־לב, כי בעתיד ה
קרוב תזדקק למלוא אהדתם
והבנתם. אל תהסס
לשמוע לעצות של אנשים
מבוגרים ממך ובעלי
נשיון רב משלך,
אפילו אם עצהתיהם נשמעות
מיושנות. לא תמיד
האינטואיציה, ככל
; 2בספטמבר -
שתהיה והצלחת, עונה
22ב או ק טו ב ר
על מצבים מסובכים.
ביחוד לא בעניינים ש׳
אתה הסתבכת בהם. בת־מאזניים — הסיסמה
הקובעת בחייך בעתיד הקרוב — זהירות

הגיע הזמן שתגיד לבוס מה אתה חוש!
עליו. ובכלל, תפסיק לפחד• פעל ! ״
עשה את המעשה ה חשוב
שאתה דוחה כל
הזמן, כל השהייה נוספת
תהיה בעוכרין.
למרות שאינן מאמין

ביכולתן — תצליח.
בת-עקרב ! אל תבגדי
בבן־זוגן, לפחות עד
להודעה חדשה. שום
22ב או ק טו ב ר •
22 בנו במבר
דבר טוב לא ייצא מזה.
לעומת זאת, את
יכולה להרשות לעצמן לבזבז כספים
קטנים השבוע — בסף אבוד יחזור אלין.

במדינה

הידידות החדשה שגילית
תלן ותפרח למשהו
גפלא. אף אם
תרצי, לא תוכלי לקלקל
אותה. אתה, בן-
דגים, התבינן לנסיעה
ארוכה. היא תוסיף
לאישיותי. ואם תרצה,
19בפב רו א ר -
20במרס
גם לביסן. קינאה של
חבר לעבודה לא תצליח
לשבש א ת דרכן. סיבסוכיו ייכשלו
והבוסים שלן יתנו דווקא לן א ת הג׳וב
עליו חלמת. חתול שחור עבי בין שניכם
והי ח סי ם ביניכם התקלקלו. שניכם מצטערים
על כן. היה גבר והודה באשמתך.

וניט

הראשון בארץ־ישראל שנפגע מהרעלת ה־סאקרנח.

מעורר־הזיות. הסאקרנה הוא צמח
מיוחד במינו, הגדל בריכוזי־אשפה הסמוכים
לישובים. בין ערביי אל־עריש, שם הוא
מוכר היטב, הוא משמש בערך כמו התרופות
האנטי־ביוטיות אצל בני תרבות המערב:
כמדווה לכל מחלה. הם נעזרים בו
לריפוי כאבי־בטן, שעלת, כאג־שיניים,
כפייה, טחורים, וסתם כל מיני מרעין
בישין.
גם שימושו האחר, כסם מעורר־הזיות —
משהו מעין ל.ס.די. לשכבות מיעוטי-יכולת
— לא נעלם מהם. אלא שדווקא כסם משכה
אין שימושו של ד.סאקרבה נפוץ בין
הערבים. הסיבה: קשר, מאוד לדייק בכמות
הנכונה על־מנת ליהנות ממנו בסם. תוספת
זעירה ביותר — הופכת אותו לרעל מסובן.
לפחות במיקרה ידוע אחה השתמשו ב־סאקרנה
למטרות פליליות, כאשר בזמנו נרצח
ערבי תושב יפו, לאחר שהולעט בתבשיל
שבו היתד, מנה רצינית של הצמח המסוכן
/הנקרא, בין היתר, בשם הוזד־מש־מעי:
פרי־השטן.
לבריאות. במיקרה של המורה מאל-
עריש, נכשל הפעם השטן. בעקבות סיפורם
של בני המשפחה, הצליחו הרופאים לקבוע
מייד כי הסימפטומים של החולה זהים להרעלת
אטרופין **.לאחר זריקת־הרגעה, שטי־פת־קיבה,
וטיפולים נוספים, התאושש המורעל
תוך 48 שעות, חזר לביתו אף ללא
כאבי־החזה המקוריים, שגרמו לכל המהומה,
זכה להיכנס להיסטוריה הרפואית של ישראל,
כאשר התפרסם סיפורו בעיתונם של
רופאי ישראל, הרפואה.
סטראמוניום בשמו הרשמי.
הנמצא בצמח בכמות ניכרת.
העולם הזה 761ו

2י2׳לה רוכב שנית
זה שציכ׳לה סמילוכיץ הוא גבר,
יודעת כל אחת. הבנות הבחינו בזאת עוד
לפני הרבה שנים, כאשר ציב׳לה היה עדיין
מציל בחוף גורדון בתל־אביב וזה היה בזמנים
שחוף גורדון עוד היה באמת חוף
החתיכות בהא הידיעה בעיר.
ציב׳לה עצמו לא ניסה להסתיר את העובדה.
להיפך: הוא לבש תמיד סליפ צרפי

אני לא יודעת מה בדיוק הוכיח ציב׳לה
לעולם הסרטים הבינלאומי, או לתמי, אבל
— לפני כמה חודשים הוא חזר לארץ. בלי
תמי, ועד כמה שהבנתי, גם בלי עבר קולנועי
עשיר במיוחד.
אבל הוא חזר בהחלט עם כל מעלותיו
הגבריות. מבחינה זו הוא נישאר בדיוק
אותו ציב׳לה: אותן עיניים ירוקות וצרות,

ציכזלה
תי זערער, שגילה חלקים גדולים מגופו
השזוף והשרירי. לפני כמה שנים עזב ציב׳־
לה את עסק המצילות ונסע ללונדון. שם
הוא ניסה להוכיח את עצמו בעולם הסרטים.
דרך אגב, הוא גם הספיק להתחתן — עם
נערת־הזוהר תמי דמון, אחות־תאומה של
רינה, שעד לנישואיה נחשבה לאחת הרוו־קות
המבוקשות בארץ.

זילכרשטיץ.

והדו״חות האחרונים שקיבלתי מהשניים,
מצאו אותם באילת, שם עובד ציב׳לה בתור
עוזר־במאי בסרט הוא לא ירה באביו, ומונה
ממלאה תפקיד קטן של מלצרית או
משהו כזה.
כל העניין המחודש הזה בציב׳לה גרם
מונה אותו גוף גמיש ושזוף, ואותם כל שאר הדברים
הקטנים שעניינו בזמנו את בנות המין
היפה.
לכן לא התפלא אף אחד כאשר התחיל
מירוץ חתיכות עליו ברגע שהוא חזר למחזור.
הראשונה שהצליחה לשים עליו יד
קבועה היתד, דינה כרכה. אחרי שניגמר
הרומן הזה, התלבשה עליו, ונשארה לבו־

שתי הלסביות של טוני הקטז
עד היום לא ידעתי עד כמה מוזיקליות
בימתי, טוני הקטן, מפני שהתחיל לשיר
החתיכות בארץ הזאת ועד כמה משפיעה
עוד כשהיה ילד קטן בעיר הולדתו באיטליה.
עליהן המוזיקה לטובה. מי שפקח את עיני,
הפתעה נוספת שאירעה לחביבן של חוהיה
אליל פסטיבלי סאן־רמו, זמר־הלודטים בבות׳ המוזיקה קרתה לו במלבס, כשלאחר
האיטלקי טוני הההופעה
שם הקיפו
קטן, ששירתו האותו
החובבות בהכובשת
— כובשת.
מוניהן.
אבל מה זה כובאם
זכיתם ייראות
שת. במלון אכדית,
את טוני בהופעה,
שם הוא מתגורר ב אינכם
יכולים יראי
חדר ,114 זכה סוני,
לשכוח — כן, כן,
24 שעות לאחר שגם
את שירהו —
עבר לגור לשם, לאת
בגדיו ההדוקים,
תואר ״דוקטור״ מהמבליטים
את אבהעובדים
שם. פי ריו החסונים לאור
ולמה דוקטור? למה
הזרקורים המכודנים
זרם המבקרות שנהר
בדייקנות מתמטית.
הרף יחדרו
ללא
אם כן, מסתבר שהזכיר
להם רופא
בגדים אלה מיבר־גים
עליו בצורה ה
בקופת־חולים: באה
גברת, מקבלת מסדוקר,
ומיוחדת, ומה
פר — ויוצאת. אחשקרה
לאיש שלנו
הבאה בתור, ריה במלבס, כשהקיף אווכן
הלאה וכן הלתו
ההמון הסוער,

היה מאוד לא נעים:
מלוויו מיהרו
הראשונה, כמי תלהכניס
אותו ימו־ט
-ןגר 5ד
מיד, שתפשה את ה־נית,
כדי למלט אוח
קיי* ן
זמר הדגול, ה-תה
תו משם כל עוד נפשו בו — וגילו, לתדנערת
דיזנגוף חובבת האמנות (אכי עופרים,
מייל! כראנט, ועוד ועוד ועוד) המתם, שבגדי המלך החדשים אינם מאפשרים
לטוני להתיישב כלל. הוא יכול, ככרכה
שוורץ.
שהוא לבוש בהם, או לעמוד זקוף — או
שתי בנות־לווייה אחרות היו שתי תל*
אכיכיות ידועות, שאירחו לחברה לטוני לשכב ישר. אבל להתכופף — לא.
וכך, עבר טוני את הדרך ממלבס לאכזיה
ולשני אחיושבאו איתו, אלכרטו ו־כשהוא
שכוב מתוח על גבו, במכנסי האנריקו,
וסיימו את הערב האחת בזרוצינור
האולטרה־הדוקות. ואולי אתם חושעות
השנייה, להפתעתם של שלושת האבים
שזה מצחיק, אבל טוני היה רחוק מאוד
חים לבית צ׳אצ׳י (כן, לא נעים לספר, אבל
מצחוק, כאשר שלפו אותו בחיבה החוצה.
זר, שם המשפחה של טוני, שזכה בשמו ה

כרגע, חתיכה לא פחות ידועה: מו נ ה

אצלו גם לשינויים משפחתיים מסויימים:
אשתו תמי, שעמדה על סף קבלת, או לקיחת׳
הגט ממנו — הקדישה לנושא מחשבה
שנייה, והגיעה למסקנה שמה שטוב בשביל
חצי החתיכות של ארץ ישראל השלמה, לא
יכול להיות כל־כך גרוע גם בשבילה
התוצאה: כרגע, מסרבת תמי לתת, או לקחת
את הגט.

010*8טוב באמצע לתהילה סלע יש שיער בלונדי
ארוך, רגליים שחומות ארוכות וחטו בות׳
פנים של נסיכה שוודית, ותואר
של נערת ישראל. עם נתונים כאלה,
היא דמות מרשימה אפילו בדיזנגוף.
כשהיא דוחקת את כל הנתונים האלה
לתוך ביקיני קצרצר וסימלי, הרושם
גובר אף יותר. וכשכל עיסקת החבי לה
הזו מופיעה לא בדיזנגוף, אלא בחוף
שארם אל־שייך — אתם יכולים
לתאר לעצמכם לבד את האפקט ה־בומבאסטי.

שארם, עליכם לדעת, היא מקום
די בודד ושקט — ביחוד לחבר׳ה ש יושבים
שם באורח קבע, כמו חיילי
צה״ל וכדומה.
לכן, כשהחבר׳ה המשועממים האלה
ראו את דמותה של תהילה על חוף
הים, לא פלא שהיא הפכה למרכו
התעניינותם.
מה גם, שנערת ישראל היפהפייה
לא היתה שם לבד, על החוף. היא
היתה בחברתו של קצין צה״ ל צעיר
וחתיך, ואם יורשה לי לדייק קצת ב פרטים,
אפשר לומר שהיא היתון בחברתו
האינטימית. מאוד אינטימית,
אם לדייק עד הסוף.
מה שתהילה ובן־זוגה לא ידעו, זה
שהם לא היו לבדם על החוף. כלומר
— על החוף עצמו הם היו דווקא כן
הקצין הגדול
ברחוב הק 17ן
רחוב בודנהיימר, בצפון תל־אביב, הוא
רחוב ק טן ושקט. אלא מאי? ק טן ק טן,
אבל מתרח שים בו דברים גדולים.
מדי יום, באחת בצהרים, נעצרת שם
מכונית ״ קונ טטה ״ צנועה, ליד בי ת בודד
ונאה — לא חשוב כרגע איז ה מספר —
וממנה יוצא גבר נכבד־סבר ונכנס לבית.
בסביבות השעה ארבע, חמש, הוא יוצא
ב חזר ה, נכנס ל ״ קונ טסה ״ ,ונוסע לו בח זרה
לדרכו.
עד כאן — סצינה אידי אלי ת רגילה,
של אזרח רגיל, המגיע לביתו הרגיל
למנו ח ת -הצ הרי ם הרגילה, וחוזר למשר דו
הרגיל.
אלא מאין לא בדיוק.
מכריו של הגבר, לוא היו רואים או תו
שם, ברחוב בודנהיימר, היו מאוד מופתעים.
כי מכריו יודעים הל א, שכתוב תו,
ב ה הוא מתגורר עם אשתו וילדיו,
היא בכלל בכלל לא ברחוב בודנהיימר.
מכאן, היו מכרים אל ה מ סי קי ם כמו בן
אתהמס קנ ה ההגיונית, שהגבי שלנו
מגיע לביקור לא אצל מ שפחתו.
אבל א ם לא אצל מ שפחתו — אז
אצל מי כן?
כמובן. אצל הפילגש.
הפילגש, צעירה בגיל ,32 בעלת זוג
רגליים מ ק סי מו ת, שלדברי מ קורו ת יוד-
עי־דבר נשארה רווק ה עד היום רק בגלל
הרומן שלה עם הגבר שלנו, הגיעה לבית
ה ק טן ברחוב בודנהיי מר לפני אר־בע
שנים. ככתוב, בשיר, היה זה א הוב ה
שבנה לה א ת הבית. הגבר שלנו, בן
למשפחה תל-אביבית ו תי ק ה וידועה —
וגם ע תיר ת-נכסי ם — בנה לא הוב תו את
הקן הצנוע, ואף הוסי ף אגף מיוחד בשביל
אמה, שתוכל לגור אי ת ה, וה תקין
שם כמובן מיזוג-אוויר, ו מרפס ת סגורה,
וטלוויזיה, וכל שאר הדברים ה ק טני ם
ש האדם נז קקלהם, בשעה שהוא יז ק ק
להם — דהיינו, בין אחת לארבע.
מי הגבר, אתם שואלים* מצטערת.
א מנם מספ רי ם לי שכל הסידור דז ה
הוא בידיעתה של א שתו של הגבי, גם
אם לא בבירכתה — אבל זה בכל זאת
עסק פרטי שלו. מלבד העובדה שהוא
קצין משטרה בכיר — לא הכי
בכיר, אבל די קרוב — אינני יכולה
לספר לכם כלו ם.

לבדם. אלא שעל הצולן ים שממעל, יש בו
החבר׳ה, אותם הזכרתי לעיל, והתבוננו
בעניין רב, ובדומייה זבה
עוד יותר, בנעשה למטה.
אבל מלבד זה, כמו שאמרתי, די
משעמם שם, לחבר-ה בשארם.

תהילה

אני חושב שמצפוננו אינו נקי בפרשה זו.
לא עשינו מספיק, ואני מותח כקורת על
הממשלה.
ה תנ הגו ת זו של בר ק ת הי ת ה יוצאת־דופן, וכל חברי־הכנ
ס ת שמו לב לכן. היה ברור ל חלוטין שהוא רצה
למנוע בכל מ חיר א ת העל א ת פרשת אלרום.

אבל ז ה לא עזר. כבר ל מ חר ת היו םבאה הזדמנו ת
שניה — ו הפע ם לא הי ת ה כל אפשרות למנוע ממני
לדבר על נושא זה. כי הוא נגע בפירוש לנושא שעמד
לוויכוח — הצעת־חוק לאפשר לבתי־המשפט בישראל
לדון בפשעים מ סויי מי ם, ל מרו ת שהם בוצעו בחו״ל.
כל הנו א מי ם הביעו אתהת קוו ה שחוק זה יאפשר
לשפוט בישראל א ת חו טפי אלרום. וכך באהה הזד מנו ת
שלי :

אדרי א מ רי: אמרתי אתמול ברמז, ואני רוצה לומר
זאת עכשיו בפה מלא, כי זה נוגע לגופו של העניין הנדון
כאן.
אני מותח ביקורת חריפה, ומתמרמר על התנהגותה של
ממשלת תורכיה בפרשה זו.

26-24 בצאי 1971

הוכתה היתה להגן על הקונסול. אם לא
יבלה למנוע את חטיפתו, היתה צריכה לעשות
אשר עשו מדינות אחרות, מכוכרות מאד,
ששיחררו פושעים כדי להציל היי דיפלומט
אודה.

אני רוצה להזכיר את המיקרה של ממשלת ברזיל, ש־שיחררה
40 עצירים אויבי המישטר כדי לשחרר את הדיפלומט
הגרמני ארנפריד פון־הולבן, ואחר־כך מיספר גדול
עוד יותר כדי לשחרר דיפלומט שני. כך נוהגת ממשלה
הגונה, כי דיפלומט זר, הנמצא באותה מדינה, ולא השיב
אם הוא ישראלי או לא, אינו כלי־מישחק בין הממשלה
ובין אויבה. הוא לא שייך לעניין. אין ממשלה רשאית
לשחק בחייו של דיפלומט זר במישחקי יוקרה.
ממשלת תורכיה נקטה בדרך קשה מזו: על־ידי מעשיה
ואיומיה, והחוק שחוקקה בעצם ימי הפרשה — דחפה למעשה
את הטרוריסטים ללכת בדרך הקיצונית ולבצע את הפשע
הנתעב.

ע ל קבר
אחדהמאב קי םהמרת קי ם ביותר שיש ב כנ סתמת חולל
תמיד כאשר הרוב מ חלי ט למנוע בכל מ חיר
העל א ת עניין כל שהו ב מלי א ה, ואילו אנ חנו רואים
חובה לעצמנו להעלותו.
חוללנו מאב קי םכאלה עשרות פעמים כשש השנים
ה אל ה, והשבוע עשינו זאת שוב. הנושא: פרשת אלרום.
לדעתנו, ה תנ הגו ת ממ שלת תורכי ה הי ת ה מחפירה,
ו ה תנ הגו ת ממ שלת ישראל או מל ל ה,. .העולם הזה״
ו מ או תו
ציין זאת בשבוע שעבר בכתב״אישום מזעזע
רגע הי ה מנוי וגמור עימי לב טא זאת בפירוש מעל
הדוכן.
מבחינה זו הייתי שוב 1מול — 119כ שדעת־היחיד
של סי ע תנו עומדת מול דעת כל שאר הסיעו ת.
׳ ה הז ד מנו ת הרא שונה באה בעת הדיון על הצעת אי־א
מנ ם זו באה על רקע פרשת
האמון של רק׳׳ח.
הפנתרי ם ה שחורים, אול ם מ קוב ל שבדיון על אי־אמון
אפשר לדבר על הכל. וכך, לקראת סוף דברי, ב או
חילופי הדברים הב אי ם :

אורי אכנרי כבוד היושב־ראש, יש עוד סיבה
שבגללה אינני יכול להביע אמון לממשלה דווקא היום.
הייתי קרוב להגשת הצעת אי־אמון על רקע זה.
כוונתי לפרשה הטראגית של רצח אפרים אלרום ז״ל,
ואני מצטרף לדברי התנחומים שהושמעו מעל דוכן זה
למשפחתו.
אני מביע סלידה לרוצחים ־•שפלים — קנאים השובים.
ותהא מטרתם המוצהרת כאשר תהיה.

אבל כהכר־כנסת בישראל, אינני יכול להסתפק
בכך. אני חייב לכנות כבל לשון של
גינוי את ממשלת תורכיה, ואני חייב למתוח
בקורת חריפה על התנהגות ממשלת ישראל
בפרשה זו.
מן הרגע שנחטף אלרום, היתד. לממשלת ישראל רק חובה
אחת: לא לשחק במישחקי־יוקרר״ אלא להציל את חיי הקונסול
שלנו, בדרך היחידה שהיתר, אפשרית: חליפין.
היו״ר ראובן ברקת 1חבר־הננסת אבנרה אתת חורג
מן הנושא, ואתה עובר על הזמן. שני חטאים כאחד.
אורי אבנרי 1אני יכול להודות בחטא השנה אבל לא
בראשון. בהצעת אי־האמון לממשלה אין הנואמים מוגבלים
לנושא המסדים, שהוגש על־ידי מציעי אי־האמון. יש לכן
תקדימים לרוב.
היו״ר ראובן ברקת: אני מצטער, אני צרין להיש־ען,
איפנא, על הנימוק השני, שקיבלת. תואיל לסיים, כי
עברת על הזמו.
אורי א מ רי: יורשה לי, כבוד היושב־ראש, לסייס
את המשפט האחרון.

אינני משוחרר מלומר שאני גם תמה, אס
לא יותר מזה, על עמדת ממשלת ישראל,
שעודדה למעשה את הקו הזה של ממשלת
תורכיה.
אני רוצה להזכיר לבית איך פעלה ממשלת גרמניה המערבית
— וזו אינה מדינה קטנה, ולא מדינה נכנעת —
כאשר נחטף דיפלומט גרמני מגואטמלה. היא תבעה מממשלת
גואטמלך, להיענות לדרישות הטרוריסטים! וכאשר
ממשלת גואטמלה לא עשתה זאת, והשגריר הגרמני קרל
פון־שפרטי נרצח, עמדה גרמניה לנתק את היחסים הדיפלומטיים
עם ממשלת גואטמלה. ממשלת גואטמלה הזמינה את
שר־החוץ הגרמני, התחננה בפניו שיבוא, ובתור מחווה
יוצאת מן הכלל של פיוס נמנע איכשהו הניתוק הזה.
ממשלת ישראל פעלה, אולי, מתוך אי־הבנת חומרת העניין.
אולי חשבה שהתורכים והערבים זה אותו דבר, ולא
הבינה שיש הבדל גדול בין אכזריות התורכים ובין התנהגות
הערבים (ומי שיודע היסטוריה ציונית, יודע מר,
ההבדל) .היא עודדה את ממשלת תורכיה...
חייקה גדוסמן: מל סמך מה אתה אומר שממשלת
ישראל עודדה את הקו הזה של ממשלת תורכיה?
או רי אבנ רי: אגיד לן על סמן מה אני אומר זאת.
ישבתי באולם הזה, ושמעתי את דבריו של שר־החוץ בשבוע
שעבר. אז לא רציתי לפתוח את הפה, אפילו לא
בקריאת־ביניים, בי האחריות היתד. כבדה מדי, כשהקונסול
עוד היה בידי חוטפיו חי, ולא רציתי להתערב. אבל ככר

אז, כאשר שמעתי את הנאום של אבא אבן, היו לי ספקות
חמורים. ראיתי בדבריו מתן גושפנקא, ללא כל הסתייגות,
לקו שנקטה בו ממשלת תורכיה.
אם. הממשלה נקטה מאחורי הקלעים בקו אחר — אני
חושב שמן הדין לומר זאת לכנסת.

שר־המשפטים, בדברי תשובתו, לא וזגיב כלל על
ק טע זה של דברי, וגם שום ח״ב א חר לא השמיע
ביקור ת כלשהי בפרשה זו במשך כל השבוע.
שום עיתון ישראלי לא הזכיר א ת דברינו אף לא ב מילה
אחת — בניגוד חו תך לעיתונות הבינלאומית, ובראשם
״לה־מונד״ ,שציינו נ או ם זה ב הבל ט ה.

משחקים ב״נדמה לי,׳
מי שרצה לר או ת דיון על נושא רציני יכול לרדת
לרמה כימעט ילדותי ת, הי ה צריך לבוא לכנ ס ת כאשר
דנה על הצעת-חוק (רצינית) של יעקב שמשון שפירא
בעניין ״עבירות חוץ״.
בדרך כלל, שופטת מדינ ה רק עבירות ״.ובוצעו ב ת חומיה.
אבל יש יוצאים מכלל ז ה. למשל: אפשר להעניש
בישראל מי שמרגל נגד ישראל בחו״ל, מבריח מטבע
לחו״ל, מזייף שטרות-כסף י שראליים ב חו״ ל ופו׳ .עכשיו
בא שר־המשפטים ל הר חיב חו ק זה ים על אנשים
הפוגעים באוניות, מ טו סי ם ורכוש א חר של ישראל
בחו״ל, ה מ תנ כ לי ם ל אזר חי ם י שראליים ה שוהים ב־חו״ל.
ברור
שרק ב מי ק רי ם נדירים ביו תר ניתן י הי ה לשפוט
בישראל אד ם שעשה מעשה כזה בחו״ל. שהרי איש
כזה י הי ההא חרון שיבוא דוו ק א לישראל.
אבל רוב הנו א מי ם התעלמו מעובדה פשוטה זו.
הםהתח רו ביני ה ם בדברי־הבל פטריו טיי ם, ונוצר
הרושם כי הנה״הנה אנו עומדים לשפוט בישראל א ת
כל ה חו ט פי ם ומניחי-הפצצות ושונאי-ישראל, ימח־ שמם.
הגבתי על כך בכ מ ה הערות אירוניו ת (ואם לדון
לפי הבעת-פנים, ה ס כי ם עימי הפעם •׳׳ש שפירא,
שהוא א חד משונאי המושבעים ביותר) :

אדרי אבנ רי: אם יקרא מישהו באחד הימים את הפרוטוקול
של הדיון שנערך היום, יתקשה ׳־ 1הבין כמה מהדברים
שנאמרו מעל הדוכן הזה.
י ש לי ההרגשהשכמה מן הגוא מי םמשח קי ם
במהשנקראבסלנגש לנו כ ״ נדמה לי ״.
הם משלים את עצמם, או לצרכי תעמולה מפלגתית משלים
את הזולת.
הרי ברור לגמרי, כבוד היושבת־ראש, שהצעת־החוק הזאת
נוגעת למיקרים חריגים, למיקרים יוצאי־דופן.
כמה אנשים שפטני על פי ״החוק לעשיית דין בנאצים״?
היו מיקרים חריגים של יהודים, שהיו חשודים כקאפוס,
ושהועמדו לדין בישראל על גי חוק זה.
אבל כאשר מדברים על פושעים נאציים אמיתיים — היה
רק מיקרה אחד, והמיקרה הזה לא הגיע לארץ בדרכים
״רגילות״.
הוא נחטף, והובא לארץ בכוח.
במיקרר, החריג המיוחד הזה הצדקתי חטיפה, ואני עד־־ן
מצדיק אותה. אבל זה ד,מיקרה האחד, ואולי היחידי, שבו
זה היה מותר.
חיי קהג רו ס מן: אתה מתנגד לחטוף את מנגלה?
אי רי אבנדי: עוד אדם אחד, ואולי עוד אדס מסויים
אחד. אבל גם לדעתך אלה הם מיקרים חריגים מאוד. אפילו
לגבי פושעים נאציים ״רגילים״ ,מסופקני אם היינו הולכים
בדרן הזאת.
בוודאי אין ללכת בדרך שעליה רמזו כמה מן הנואמים,
שמדינת־ישראל תתחיל לחטוף בסיטונות בני־אדם ברחבי
העולם, כדי להביאם לישראל ולהביאם לדין לפי הצעת־החוק
הזאת. זאת אומרת, שמדינת־ישראל תעשה בעצמה את המעשים
שנגדם מכוון החוק ! !
נגד מה מכוון החוק? נגד חטיפת מטוסים ובני־אדם. האם
אנחנו בעצמנו נעשה את הדברים האלה, כפי שהציעו פה
במה חברי־כנסת? אני סבור שזה לא רק פאראדוכס, אני
סבור שהם הגיעו כבר לאבסורד.

091

אנשי חרות,

מן ה ח״כי ם
כאשר הציע

דברים אלה היו מכווני ם בעיקר נגד
שהשמיעו דברי הבל גמורים, בעזרת אנשי
יעקב נחו שתן, למשל, עורך־דיו שהוא
החד שים של חרות, ממש עלה על עצמו
להעניש גם מי ש״פוגע בעליה״ ב חו״ל.
קר א תי לו קריעת-ביניים פשוטה :״ מהזאת פגיעה
בעליה!״
הוא השיב שכל אנשי ה שמאל החדש ב חו״ל, מנהלי
ם תעמולה נגד ישראל — ה ם הפוגעים בעליה,
יש ל הבי א ם לארץ (בדרך של ח טיפ ה, כנראה) ולהעמיד
ם כאן לדין !
זה כבר גובל קצת בטירוף־הדעת, אכל גם אד ם
מאוזן הרבה יותר, השופט בנימין הלוי, שהוא עכשיו
ח״כ חרו ת, השמיע רעיון מוזר: שייאמר ב חו ק שאפשר
לשפוט בי שראל כל מי שפוגע, באיז שהו מ קו ם בעולם,
ביהודי כלשהו.
הגבתי על כך מייד:

או רי אהנ רי הדברים שנאמרו כאן על הגנה על
יהודים הם עורבא פרח. זה לא רציני. זה טוב בשביל
כותרת בעיתון. אך איך אפשר אפילו לרגע להתייחס לזה
ברצינות?
כולנו דואגים ליהודים, כולנו רוצים להגן על יהודים. אנו
חייבים להשתמש במכשירי המדינה כדי ללחוץ על המדינות,
עד כמה שאפשר, כדי להושיט עזרה ליהודים, וגם לאחרים,
למנוע רדיפות של יהודים, וגם של אחרים.

רק״ח רוכבת על פנתר
הצעת אי־האמון של רק״ח, בגלל יחס המשטרה להפגנת הפנתרים
בירושלים, היתה נסיון ציני ונלתי״מוסווה להעמיד את פרשת הפנתרים
לרשות התעמולה הסובייטית.
ואכן, ערב העלאת ההצעה נכנסת, הקדיש רדיו מוסקבה שעות
לתיאור ״הדיכוי״ הנורא השורר במדינת ישראל — במגמה ברורה
להסיח את הדעת ממישפטי היהודים, ולשבור את שאיפת״העליה
של היהודים הסובייטיים.
כמו תמיד, פעלה כאן רק״ח כסוכנת סובייטית.
משום כך, החלטנו שלא נצביע בעד רק״ח — למרות התנגדותנו
החריפה להתנהגות המשטרה באותו יום. ביטאנו את גישתנו זו
בהודעת סיעתנו מעל הדוכן.
בתום הדיון נשארה רק״ח בודדה בהצבעה, כאשר רק משה סנה
ושלום כהן מצביעים בעדה. אני נמנעתי מהצבעה.
אודי אבנרי: סיעת העולם הזה — כוח חדש תימנע מהצבעה על הצעת אי־האמון.
אין לנו ספק שבפעולת המשטרה נגד הפנתרים בהפגנה האחרונה בירושלים, ז־,ופעלה
אלימות מופרזת מצד המשטרוד.

המשטרה היא שפתחה באלימות, ועל כך אין כל ויכוח. אולי חשדה
המשטרה, כמו הגברת גולדה מאיר, שהפנתרים ״אינם בחורים נחנד

המשטרה המרביצה של ירושלים
יש לנו נסיון רב לגבי פעולות משטרת ירושלים דווקא. נגד הפגנות שהן בלתי־אלימות,
אם כי בלתי־חוקיות. וראוי ששר המשטרה יידע את ההבדל בין הפגנה בלתי־חוקית,
לבין הפגנה אלימה. לא כל הפגנה בלתי־חוקית היא הפגנה אלימה, כשם שלא
כל הפגנה אלימה מתהילה כהפגנה בלתי־חוקית.

ככל המיקרים האלה הסתערה משטרת ירושלים כחמת־זעם על
מפגינים, שלא הרימו יד.
והמשטרה תקפה אותם בגסות.
היו הפגנות של החוגים הדתיים
היתד, הפגנה של תנועתי, במבואות ירושלים, ובה הוכינו ונגררנו באכזר־ות, אף שאיש
מאתנו לא הרים ידו.
היו הפגנות משותפות של כמה תנועות בימי פרשת גולדמן, ובהן הוכו קשה מפגינים
בלתי־אלימים.
אותו הדבר קרא לפנתרים.
אדוני היושב ראש, לפני שבועיים ערכו הפנתרים האלה הפגנה בתל־אביב. הם חסמו
את פינת הרחובות דיזנגוף־פרישמן, מרכז התנועה בעיר. המשטרה לא הרימה יד, וכעבור
חצי שעה התפזרו המפגינים בשקט.

והרי זו התנהגות נבונה של משטרה.
משטרת ירושלים אינה מסוגלת לאוו־ך־רוח כזה. היא פעלה באלימות גסה, ובכך הפכה
את הפגנת הפנתרים למאורע ביולאומי, סיפקה כותרות ראשיות לכל עיתוני העולם,
ושעות של תעמולת־זוזעה ברדיו מוסקבה.

היה באן שיתוף־פעולה בלתי־רגיל כין המשטרה וכין סיעת רק״ח.

פצצת הזמן מתחת לרגלינו

יש קיפוח עדתי בארץ, ויש בעיה סוציאלית ממארת. בשילוב השניים יחד — הקיפוח
העדתי והפער הסוציאלי — אנו מייצרים פצצת־זמן, המתקתקת מתחת לרגלינו.

לא יתכן שחייל, שנתן שלוש שנים למולדתו
יום, יחזור הכיתה וימצא את עצמו במצב
הבאים היום. עם בל הצורך לתת זכויות לעולים
לסבול מצב שבו צעיר שנולד וגדל כארץ יקבל

ושסיכן את חייו יומ נחות,
לעומת העולים
(ואני בעדן) ,אי־אפשר
פחות מעולים חדשים.

יש צורך לבדוק מחדש את בעיית חלוקת ההכנסה הלאומית. אם הבנתי נכון את דבריו
של חבר־הכנסת יצחק בן־אהרן, כפי ששודרו היום ברדיו, מוטב שחבריו למפלגה יטו
אוזן לדברים אלה.
תופעת הקיפוח והפער היא כלל־לאומית, ולא על־ידי העמדת גישה עדתית אחת כנגד גישה
עדתית אחרת, נפתור בעייה זו.

הידיים המלוכלכות של רק״ח
אנו נציע לכנסת בבוא הזמן הצעות מרחיקות לכת לשינוי המערך החברתי והעדתי
בישראל.

אולם לא נצביע כעד הצעת אי־האמון של רק״ח, מפני שלדעתנו אין
דר,״ח באה לעניין הזה בידיים נקיות.

אינני מוכן לתמוך תמיכה עיודרת ובלתי־מסוייגת בקבוצת הפנתרים השחורים. אני
חושב שהם מבטאים בעייה לאומית כאובה, וטוב שהכריחו את כולנו לטפל כה בעוד מועד.

גורמים פוליטיים שונים, ביניהם אנשי מצפן, המתנגדים לעצם קיום המדינה, מנסים
להתלבש על הפנתרים ועל הבעיה שהם מייצגים, כדי לספק דברי ארס ־הרם למנגנוני
תעמולה עויינת לישראל. לכך לא ניתן יד.

וכל אלה שבאו לדבר היום מעל דוכן זה על בעיית הקיפוה העדתי
והעוני, מוטב שיזכרו מי הזכיר להם את הבעיה הזאת. מי, אם לא

הפנתרים?

סיעת רק״ח, התומכת בדיכוי יהודי ברית־המועצות, בשלילת זכותם
האנושית הפשוטה לפי מגילת זבויות־האדם להגר מארץ לארץ, ודאי
אינה נושאת הדגל המתאימה למלחמה כקיפוח, אפליה ודיכוי.

אכל האם אנו יבולים לנהוג באימפריאליזם
משפטי, עד שנפרוש את מערבת המשפט ה ישראלי
על 13 מיליון יהודים כעולם, בן ירבו,
אז זה נראה ברעיון מהפכני, ולא היה לו סיכוי
וכל מי שפוגע ביהודי בגואטמלה או בגרמניה להתקבל. אבל הזמן עשה את שלו. והשבוע דנה
או ברוסיה או בניו־ג׳רסי -המשפט הישראלי
יטפל בו? הרי זה בגדר אבסורד.
תהיה חייבת לשלם פיצויים
והועמד למישפט ויצא זכאי.

לאדם שישב במעצר

מה היינו אומרים אילו ממשלת ברית־המועצות, להבדיל,
היתר, מחוקקת מחר חוק שכל מי שמפר שביתה בעולם,
או פוגע בפועל כלשהו בעולם, עובר עבירה פלילית לפי
השיפוט הסובייטי? הרי הדברים אינם עומדים בשים מיבחן
של הגיון פשוט!
הפעם הסבים איתי אפילו שר-המשפטים. בדברי-
התשובה שלו למתווכחים חזר על טענותי כמעט מילה
גמילה. הוא הדגיש שכוונת הצעת־החוק היא רק
למיקרים יוצאים מן הכלל, כאשר מגיע לארץ במיקרה
אדם שפגע באזרח או ברכוש ישראלי, מתוך כוונה
לפגוע בישראל.
מובן שהצבעתי בעד הצעת-החוק

שלחת לכלאי — תשלם!
הלכת ברחוב. עצרו אותך. חשדו בך שעברת עבירה.
שלחו אותך לכלא למשך 48 שעות. אחר־כך ביקשו
הארכת מעצר ל״ 15 יום. בסוף העמידו אותך למיש־פט.
אחרי הרבה ישיבות ניכה אותך השופט מכל
אשמה.
סבלת. נגרמו לך יסורים, איבדת פרנסה, שילמת
הון לעורך־דין.
כלא אבו־בכיר
מה קיבלת בסוף? לא בלום. אולי כמה לירות —
חלק קטן ממה ששילמת לפרקליטך.
אין לך ממי לתבוע נזקים. כי לא אדם פרטי פגע הכנסת בהצעת־חוק דומה.
ההצעה היתה של יורם ארידור מגח״ל, בהסכמת
בך, אלא המדינה.
זהו מצב מחפיר, אם כי הוא קיים במדינות רבות. שר־המשפטים. אלא שבינתיים נשאר ממנה רק מעט:
התקוממתי נגדו עוד בכנסת הקודמת, באשר אירע רשאי השופט לחייב את המדינה לשלם פיצויע על
המיקרה הבולט במיוחד של השופט אליעזר מלחי. מעצר, בתנאי שלא היה שום יסוד להגשת האישום.
בלומר: לא די שהנאשם יצא זכאי, אלא שהשופט
הגשתי אז הצעת״חוק שדרשה דרישה פשוטה: שהמדינה

היה יסוד להגיש

חייב לקבוע בפירוש שבלל לא
נגדו בתב־אישום.
נמנעתי מן ההצבעה על הצעה ממו תקת זו:
אורי אכנרי ׳ מעכשיו ייווצר בצורה חותכת הבדל
בין שני סוגי זכאים — מי שזוכה בדין וקיבל פיצויים,
ובעיני הציבור והעיתונות ייראה באמת כחף־מפשע, לבין
מי שזוכה בדין ולא קיבל פיצויים, וכל הציבור יתייחס אליו
כאילו שיחק לו מזלו וזוכה, אבל השופט סבור שהוא בעצם
אשם. זה רע.

ד 2מילמןג קר ה שהשופט באמת אומר לנאשם: אני
אמנם מזכה אותן, אבל דע ל ן שלא הטעית אותי.
ניטים אליעד ז !ה לא או ת ו דבר!
אורי אבנרי: אבל אז השופט ב מיו ח ד צריך לומר
זאת. ב אמ ת יש מיקרים כשהשופט רוצה לו מ ר שהוא סבו ר
שהנאשם אשם, אבל אינו יכול להרשיע אותו. זהו מיקרה
נדיר מאוד, ואני חו ש ב שכל שופט ייזהר מאוד מלהשתמש
באמצעי זה, מלבד ב מי ק רי ם קיצוניים מאוד.

כאשר הצעתי הצעה זו לראשונה, ראיתי בה יתרון אחד
חשוב: שלא יחזיקו אדם במעצר או מאסר שלא לצורך.
בארצות־הברית מקובל, כמעט בכל המיקרים, כולל מיקרי
רצח, שהנאשם משוחרר בערבות. ואם הוא מורשע בדין
ומגיש עירעור, הוא שוב משוחרר בערבות, עד אשר הוא
מחוייב סופית בדין.
בארץ הנוהג הפוך לגמרי. קודם־כל מושיבים אדם בבית־המעצר,
שיישב.
את התפקיד העיקרי של הצית־החוק ראיתי בכך, שמישהו,
כמו שר־האוצר, שהוא אדם חשוב מאוד, יהיה מעוניין לשים
קץ לנוהג זה. מפני שיצטרך לשלם פיצוי למי שהושב במעצר
שלא לצורך.
ד מוקרטיו ת,

שבהן

דבמילטן 1יש באי רופה ארצות
אין בכלל שיחדור ב ער בו ת.
אודי אכנרי: אני יודע. אבל אני הייתי רוצה שאדם
לא יישב במעצר אם אין צורך. לחקור אותו, ושלא יישב
סתם במ א סר עד לפסק־הדין.

אילו נתקבלה ההצעה שהמדינה חייבת לשלם פיצויים למי
שהוחזק במעצר וזוכה בדין, היתד, המדינה עצמה מעוניינת
שאנשים לא יישבו במעצר שלא לצורך.

מעפר 1761

גע עוו־י.