גליון 1765 מתאריך 30 ביוני 1971

עויזוףמ הי ד
ונ ע

מ1צר איבה! של תיא עם א1לטרה-סז*7

כ ש בו עשעפר גיחכנו במדור זה למיקרא ידיעות בעיתונים
ישראליים, שציטטו עיתונים בריטיים, שהתסמכו על עיתונים אמריקאיים,
אשר העתיקו ידיעה שפורסמה בהעולם הזה.
השבוע ניתנה לנו הזדמנות לעקוב אחרי המיכאניזם המוזר הזה
של העברת ידיעות. מכל רחבי העולם החלו לזרום למערכת קטעי
עיתונים, בהם אוזכר שם העולם •הזה. היתד, זו תגובה ספונטאנית
של קוראי העולם הזה בנכר, המתרגשים כנראה כשהם רואים את
שם השבועון מודפס בעיתונות המקומית במדינות בהן הם מתגוררים,
טורחים לשלוח לנו את קטעי העיתונות הגזורים. כמות
של גזרי עיתונים כשם שהגיעה אלינו השבוע, לא הגיעה אולי מעולם.
לפיה הסתבר שעובדת קיומו של העולם הזה בשבועון ישראלי בעל
אופי מיוחד, הובאה השבוע
לידיעתם של עשרות
מיליוני קוראי עיתונים
בכל קצווי תבל.
את המהומה הגדולה
חוללה הידיעה שפירסמד
נו לפני שבועיים על הידידות
הרומנטית, שנרקמה
בשנים האחרונות
בין ראש הממשלה גולדה
מאיר, לבין המולטי־מיליונר
האמריקאי לו
בויאר, ושהגיעה לכן שהאמריקאי
הקשיש ()73
הציע באחת ההזדמנויות
לגולדה הצעת נישואין.
מסתבר שעוד ביום
שלישי בערב, יום הופעתו
של העולם הזח
בתל־אביב, כבר הבריקו
כתבים זרים בישראל את
הידיעה, תוך ציטוט הפרטים כפי שפורסמו בהעולם הזה. הראשון
שפירסם את הידיעה היה השיקאגו דיילי ניוז, גדול עיתוני שיקאגו.
למחרת העתיק את הידיעה הלום אנג-לם מיימס, גדול עיתוני קליפורניה,
שהכתיר אותה בעמודו הראשון בכותרת ״דיווח על רומן
בין גברת מאיר לגבר מלום אנגילס.״ הכתבה, שלוותה בתמונותיהם
של גולדה ולו בויאר, אמרה בין השאר:
״האם מנהלת גולדה מאיר רומן ישעה שהיא נוהגת בספינת
מדינת ישראל?
״השבועון הפופולארי העולם הזה — המתמחה בגילויים פוליטיים
— טוען שהיא עושה זאת לפי העולם הזה סועד בויאר לעיתים
קרובות עם הגברה מאיר במסעדה בסיגנון הונגרי בפרברי ירושלים.
לאחרונה ערכה הגברת מאיר מסיבת יום הילדת לכבודו של
בויאר, אליה הוזמנו שרי ממשלה ואישים חשובים אחרים. בהד
דמנות אחרת, מדווח השבועון, הציע בויאר את הנישואין לגולדה.״

רק ״חבר קרוב״

ההכחשה

סיור נציגות אגודת הצרכנים בפרידמן -ירושלים
קבוצה בת 50 נציגות מטעם אגודת הצרכנים מרחבי הארץ ערבו סיור מקיף במפעלי
פרידמן ירושלים.
אגודת הצרכנים יזמה סיור זה במגמה להכיר מקרוב את מפעלי פרידמן על מוצריו
השונים — מקררים חשמליים, מכונות כביסה ותנורים הנמצאים כיום במרבית הבתים
בישראל.
האורחות התרשמו מתהליכי הייצור המשוכללים והבדיקות הקפדניות הנערכות על־ידי
מתקנים. ומבדקות מעודכנות ביותר כדי להבטיח טיב מעולה ואיכות סטנדרטית של כל
המוצרים.
בשיחה שהתפתחה הביעו רבות מבין המשתתפות הערכתן על השרות הטוב של פרידמן,
המלווה כל מוצר ומוצר וביחוד על הנהגת נציגת צבור — הגב, דפני אילת — אשר
הפכה מוסד יחידי במינו בין המפעלים המייצרים מוצרים למשק הבית הישראלי.

או לםלאדק בארצות־הברית, שם יש בסיפור עניין מיוחד,
יותר בגלל אישיותו של לו בויאר מאשר בגלל גולדה, עורר הסיפור
הדים. מעניין לציין באיזו צורה העתיק את הידיעה השבועון הלונדוני
אובזרוור, אולי היחיד מכל העיתונים הזרים שפירסמו את הפרשה
מבלי להסתמך על העולם הזה.
כתב האובזרחד :״שמועות נפוצות בקליפורניה על רומן המתנהל
בין גולדה מאיר לבין המולטימיליונר לואיס בויאר. מר בויאר הכחיש
את הרכילות, אבל יתכן שיש בה משהו.״
אחרי האובזרוור החלו עיתונים נוספים באירופה להקדיש תשומת־לב
לידיעה, שהיא ללא ספק בעלת עניין מיוחד מבחינה עיתונאית.
כמה כתבים זרים בישראל, שעיתוניהם החמיצו את הידיעה, קיבלו
מיברקים זועמים מעורכי עיתוניהם, שקראו אותה בחו״ל, ובהם
נזיפות מדוע החמיצו את הסיפור.
כמה מהעיתונים הגדולים בעולם שלחו הוראות לכתביהם בארץ
לשלוח להם סיפור מפורט, מלווה בתמונות,
על נשואיהם הקרובים של גולדה ומר
בויאר. ברור שכאשר פנו עיתונאים אלה לדוברים
רשמיים, למשרדה של גולדה או אל
לואיס בויאר בעצמו, הם נתקלו בתגובות
זועמות עוד יותר ובהכחשות טוטאליות.
מספר כתבים זרים פנו אף אלינו, ביקשו
לדעת את מקור הגילוי הסנסציוני ופרטים
נוספים. לצערנו, לא יכולנו לסייע להם בכך.
בהעדר חומר נוסף, המשיכו עיתוני אמריקה
לפרסם תגובות על הפרשה. השיקאגו
דיילי ניוז, שפירסם לראשונה את הגילוי ב־העולם
הזה, פירסם כותרת :״הידיעה הישראלית,
ברוזד: איש שיקאגו מכחיש הצעת
נישואין לגולדה.״
כותב העיתון בגוף הידיעה :״איש שיקא־גו
לשעבר לו בויאר הוא חבר קרוב של
ראש־הממשלה הישראלית, אבל הוא הודיע
כ״שיראגו דיילי נלוז״
לכתב ד,דיילי ניח, שהידיעות כי הוא הציע
לה נישואין אינן אלא, ברווז׳ .בויאר הגדיר
את השבועון הישראלי הפופולארי העולם הזה, שפירסם את הידיעה,
כ,אחד מעיתוני השערוריות כאן (בישראל).׳
״בויאר רואיין טלפונית בחדרו במלון המלך דויד בירושלים, שם
הוא שוהה מספר חודשים בשנה. יום קודם לכן כינתה מזכירתה
האישית של יאש־הממשלה, לו קידר, את הידיעה כ,מגוחכת לגמרי
אין בה אף אמת.׳ הגברת קידר סירבה להגיב לכתבים בתל־אביב
על דיווח השבועון כי ראש־הממשלה, אלמנה וסבתא, נפגשת
עם בויאר, שגם הוא אלמן.
יתכן שראש הממשלה היתה מכחישה גם את עצם העובדה כי
היא מכירה את לו בויאר, לולא
פירסמנו את תמונתם, כשהם
מחזיקים יד ביד. זאת הסיבה
שלו קידר, מזכירתה של גולדה,
הגיבה על השאלות שניתכו ל^ 4 עברה
ב״אין תגובה״.

קפה מרענן

פרסום אריאדי

קפה קד ״אבר״-המשקה לקייץ הישראלי.
חזק במיוחד ונמס בקלות,
מעודד ומרענן,
ממריץ ומרים את מצב הרוח.

בקייץ קפה קר רי ב קליבר!
העולם הזה 1765

ראיון בידיעות אחרונות, דאג משרד־החוץ לפירסום תוכן

הראיון בעיתונות העולמית, שם נראו הדברים כהתקפה
חריפה של שר־החוץ על דיין ועזר
גם יחד.
דיין כבר דאג להתראיין בקרוב ב״ידיעות
אחרונות״ ,שם הוא מתכונן להחזיר לאבן.

פקוידים בכירים
כותבים בעיתונים
נציבות שירות המדינה תחקור את זהותם של פקידים
בכירים ממשלתיים הכותבים בעיתונים היומיים.

בעיקר כותבים אותם פקידים מאמרים בתחום
הכלכלי -מבלי שקיבלו אישור מופ

ייונויך
טרגדיה במשפחת
אחד משרי הממשלה

משפחתו של אחד משרי ממשלת ישראל
הוכתה מכה קשה. בנו של השר היח מעורב
לאחרונה במקום שהותו בתאונה טראגית,
בה קופחו חיי אדם. מסיבות שאין לפרטן,
לא ניתן לפרסם את פרטי הטרגדיה.

האשמות הדדיות
במפלגת העבודה
בתום הבחירות למזכ״ל מפלגת העבודה, החלו חילופי
האשמות בין תומכי ישראל ישעיהו, שנבחר כמזכ״ל,
לבין תומכי מתחרהו לתפקיד, אהרון ידלין.

הפעילים למען בחירתו של ידלין טוענים
כי תומכי ישעיהו הבטיחו כיסאות ותפקידים
•טונים תמורת תמיכה בו. אותן הא*ט
מות עצמן מוטחות גם כלפי תומכי ידלין,
שהבטיחו טובות־הנאה אחרות לאלה שיצביעו
בעד בחירתו.
כתוצאה מכך אירעו מיקרי ״בגידה״ בשני המחנות,
כשתומכים בטוחים של אחד המועמדים הפתיעו והצביעו
בעד המועמד השני.
קרוב לוודאי שראש־הממשלה גולדה מאיר ושר־האוצר
פינחס ספיר, ייקראו לתווך ולהשלים בין שתי הקבוצות
היריבות כדי לעקור את המרירות שנוצרה במערכת הבחירות
לתפקיד.
חילופים במינהל התעופה
בעיקבות תאונת מטוס הלימוד בשבת האחרונה, יהולו
חילופים בקרב הפקידות הבכירה של מינהל התעופה.

החילופים העיקריים ייערכו כענף! הדרכת
הטיס.

האם יוטל
ערד י מוסף?

פקידים בכירים במשרד־האוצר הביעו השבוע את הדעה
כי אין שום סיכוי שמס הערך המוסף יוטל כמתוכנן
עד חודש אפריל.
הסיבה: הנהלת המשרד לא תספיק להכין את כל ההסדרים
הקשורים במס החדש, הדורש, לדוגמה, הכנת
6000 מפקחי־מס חדשים. קושי נוסף יש בעובדה כי
מתוך 170 אלף העצמאיים החדשים, רק 5ז אלף מנהלים
ספרים.
לכן, קרוב לוודאי שלקראת סוף השנה יגיע משרד־האוצר
להסכם עם ההסתדרות, לפיו יוותר המשרד על
מס הערך המוסף — תמורת הקפאת השכר לשנה
נוספת.

סדל כו•

סיכסור באופוזיציה
של הליברלים
צפויות האשמות הדדיות בסרב חברי האופוזיציה של
הליברלים, איחוד ותמורה, לאחר שיתברר כי תוכן הדיונים
הפנימיים של האופוזיציה, הודלף לידיעתה של
ההנהלה השלטת במפלגה.

נכשל המו״מ על מכירת
״פנים־אל־פנים״
המשא־ומתן על מכירת השבועון הדתי פנים־אל־פנים

למפד״ל, נכשל.
בעלי השבועון, פינחס פלאי והרב שמואל הבהן־אבי־דור,
הציעו את השבועון למכירה תמורת 300 אלף ל״י.
משלא נתקבלה דרישתם, הורידו את המחיר ל־ 160 אלף

אף המפד״ל הסכים לשלם רק 100 אל?,
ל״י, והעיפקה התפוצצה.

ד \ ד א דו ־ יונ ךבמ רו ם !

גיר סטאשר יצא בגילויים
נגד ח״כ פרוש
ג׳ו סטאשר, מי שהוגדר כאחד מעוזריו של מאיר
לנסקי בסינדיקאט הפשע האמריקאי, ושלדעת יודעי־דבר
הוא גבוה בדרגה מלנסקי בהירארכיה של סינדיקאט הפשע,
עומד לצאת בגילויים מרעישים כלפי ח״כ אגודת
ישראל מנחם פרוש, עימו היה קשור בענייני עסקים.

פטאשר, שהוא אזרח ישראלי המתגורר
היד קבע במלון ״שדתון״ בתל-אביב, הב טיח
לפרסם סידרת מיכמכים• ,טיוכיחו את
דרכי איבו?,הכספים של ח״כ פרוש.

מעמדו של פרוש
לא נפגע
בגלל גילוי עסקיו עם אנשי המאפיה, לא נתערער מע־מדו
של מנהם פרוש.
להיפך.

בביקורו בדרום־אפדיקה זכה פרוש לפיר־פומת
ברדיו ובטלוויזיה וכונה כ״רבי של
המאפיה״ .הפירפום עזר לפרוש בשליחותו.

דיין נגד אבו
צפוייה התקפה נגדית גדולה של שר־הביטחון משה
דיין נגד שר־החוץ אבא אבן.
אחרי שאבן השיב לדיין והתקיפו בצורה קיצונית ב־

נוכח הידיעות שהופצו לאחרונה, לפיהן קיימים טיבויים לחידוש הי חס׳ ם הדיפלומטיים
בין ישראל לברית־המועצות, נזכרו רבים בתקופה בה נותקו לראשונה היחסים בין שתי
המדינות. היה זה בפברואר ,1953 בעיקבות הנחת פצצה ליד בית הצירות הסובייטית,
שהיה אז בשדרות רוטשילד בתל־אביב. בתמונה נראה איש הצירות הרוסית מסיר את
הדגל ומקפלו לפני נטישת הבניין. כעבור חמישה חודשים הונף הדגל הרוסי שוב מעל
בניין הצירות. הפעם נמשך מצב ניתוק היחסים מאז היום השני למלחמת ששת הימים.

•יי ־״יי

6כרטיסי לנ סי ע ת נופ ש ביס התיכון
א.בז.דן*7ו.ם.ניל,

150 סופי שבוע זוגיים ! ב מלון הוזלו שוו5
1ע 1ד אלפי פרסי ם

פ ר סו םאד מון נ ע ״ מ

השתמשו בסבון המעולה של יצהר :״דו־סבון״ ,המשלב סבון ואל־סבון
גם יחד, ותהנו בנוסף לסבון בעל איכות כמוה לא היתה עד כה, גם
מאפשרות לזכות בפרסי ענק.
אספו 3עטיפות של ״דו־סבון״ (ללא הבדל בצבע) ,השלימו את הסיסמה
״זה נהדר
ושגרו במעטפה אל ת.ד $23 .תל-אביב (עבור ״דו-סבון״).
בין המשתתפים יוגרלו מדי חודש (יולי, אוגוסט וספטמבר) 2כרטיסי
הפלגה (לזוג) לנופש בים התיכון 50 ,סופי שבוע (זוגיים) במלון מפואר
ועוד אלפי פרסים יקרי ערז־.
באפשרותכם להשתתף מספר פעמים בלתי מוגבל, ככל שתקדימו
להשתתף ותרבו במשלוח יגדלו סיכוייכם, שכן תוכלו להשתתף בכל
שלוש ההגרלות.

ס ט /של יצהר
זה נהדר 17
העולם הזה 1765

מכתבים 1המשטרה והמכות קשה לי לומר על מעשה־פגיעה־באדם
״טוב שקרה״ ,אך יקרה לעיתים שמשנת־ארעה
רעה וחזרה והופיעה, טוב שניגלתה
סו״ס ברבים. כוזנתי למכות שמפליאה המשטרה
בבאים תחת חסותה כביכול, ול־מיקרה
המצער ביותר של חה״כ דוו לוי,
שזכה לראות במו־עיניו ולכאוב במו־ראשו
כיצד נוהג קצין במשטרת־ישראל במפגינים
ולבאים לעזרתם של מפגינים בתום־לב.
המיקרה הזה, בו הוכה חבר־הכנסת, מאשר
לכאורה ללא ספק את כל הטענות של
אנשים — ערבים ויהודים — שהוכו במשטרה,
שזכו ליחס משפיל ולדיכוי, וכל
הטענות שנטענו בעניין זה ובוטלו בידי
שופטים, עיתונאים ואנשי־ציבור (שהסתמכו
על עדויות השוטרים בעיקר) כלא־היו
וכבדותות והמצאות — מקבלות בכך אישור
בעקיפין.
המסקנות )1 :הקצין שהכה את חה״כ
דוד לוי חייב לפרוש מן המשטרה לאלתר
)2 .כל מיקרה של הכאת אזרחים
בידי שוטרים, בכל נסיבות שהן — חייב
להחקר ברצינות ובחומרה על־ידי ועדה
ציבורית נייטראלית, מחוץ למשטרה, בראשות
שופט )3 .יש לבטל את האמינות ה־בלתי־מסוייגת
והעדיפה של עדות השוטר
על התנהגות עציר, לעומת עדותו של העציר
על השוטר — אם העדפה זאת בחוק
יסודה ואם בנוהג )4 .יש לחדול מן ההש־ואות
המתמידות וההשלכות לגבי עובדות
הקיימות במדינות אחרות ולהפסיק להסיק
מסקנות ש״אנו טהורים יותר.״
לכך אין חשיבות, שהמשטרה ״שלנו׳,
מכה 3מכות פחות — השלוש הנותרות
דיין כדי לרמוס את החופש, השוויון והכבוד
האנושי.

ישעיהו־תומא שי ״ק,

אלוני־יצוזל!

! ₪תוספת יוקר לאור השביתות הרבות שפורצות בשנים
האחרונות, אני חושבת שיש לחזור לשיטת
תוספת היוקר.
כאשר המחירים והמיסים עולים והכסף
אינו מספיק למחיה, הרי שברור שפורצות
צור שביתות וציבור השכירים משיג בסופו של
דבר את אשר מגיע לו.
לעומת זאת כתוצאה מהשביתות מפסידה
המדינה מספר עצום של ימי עבודה ויוצרת
מרירות בעם. לכן מוטב שהממשלה תפעיל
את כוחה לשם שמירת יציבות המחירים
והמיסים ותחזור לשיטת תוספת יוקר. באם
תצליח הממשלה לשמור על יציבות המחירים
והמיסים הרי שבמילא לא יהיה צורך
לשלם תוספת יוקר.

מלבה צור,

חברת פרמה־שרם תרמה 15,000ל״י
לנכי מלחמת השחרור וצה״ל
תל־אביב,
חברת פרמה־שרס תרמה 15,000 ליי לנכי מלחמת השחרור וצה״ל. החלטה זו התקבלה
בעקבות הגרלת הפרסים בתחרות ,,פרמה שרם פלטינה״ שבה זכה מר יוסף גבעוני
בסכום של — 1,000.ל״י — היות וצרף לתחרות רק תודית אחת של חפיסת ״פרמה־שרם
פלטינה״.
בהתאם לכללי התחרות ומאחר והפרס המירבי שהוקצב לתחרות זו היה 16,000ל״י,
החליטה הנהלת חברת פרמה שרפ לתרום את יתרת הסכום 15,000 ,ל״י, לארגון נכי
מלחמת השחרור וצה״ל.
הסך הכספי הועבר בימים אלה לתעודתו.

יעוץ מיני מיוחד אתה סובל מנטיות מיניות
מיוחדות? טלפן 441675 :תל־אביב,
ותיעזר.

קריית-חיים

חיי הלילה
באשרוראני רוצה למחות בזה בתוקף על המאמר
שלכם על חיי הלילה באשדוד (העולם הזה
.)1763 יכול להתקבל הרושם כאילו עובדות
בבארים של אשדוד רק נשים שהתפרנסו
קודם לכן ביצאניות. זה בהחלט לא נכון!
מזה חודשיים וחצי אני נשוי עם אחת
הנשים הנראות בתצלום הקבוצתי (בעמוד ,8
מסומנת בחץ) .אשתי לא עמדה מעולם ברחוב
ומעולם לא התפרנסה בדרך דומה.
אשתי עבדה כספרית, אולם מכיוון ש־נהמשך
בעמוך )8
העולם הזה 1766

גולדה מאיר עלתה
לחנה זמר 1000ל״י
! מדוע נימנע ראש ממשלת
ישראל לשעבר, דויד כן־גור־ידן,
מלקבל אורחים בשבוע שעבר?
הסיבה הפרוזאית: ד,תקנת
מערכת חדשה של שיניים תותבות.

ראש עיריית אשדוד, המהנדס
צבי צילקר, אירח בביתו
את שר־התיקשורת ש מ עון
פרס, כאשר באמצע השיחה,
צילצל הטלפון. צילקר
השיב, לא שמע בבירור את הקול
מעבר לקו וצעק :״לא
שומעים, הטלפונים מקולקלים.״
הפליט פרס :״דווקא לפני אתה
צריו להעיר זאת?״ תיקן צילקר
את עצמו :״הטלפונים בסדר, דק
שהקולות צרודים

| בין שאר המשתתפים בתוכנית
הלילה שבהנחייתו של
ישעיהו (שייקר ),בן־פורת,
ששודרה לפני שבועיים בגלי
צה״ל היתר. גם עורכת דבר
חנה זמר, שהשיבה לשאלות
מאזינים. אחת המאזינות, מטיב־עון,
התלוננה על כי בדבר אין
מספיק סיקור הדשות והביאה
כדוגמה את העובדה כשראש
הממשלה גולדה מאיר חזרה
בפעם האחרונה מחו״ל בשעה
10 בערב, לא היתד, על כך
ידיעה בדבר, ובבירור שערכה
במערכת דבר נאמר לה כי הידיעה
לא הופיעה במהדורה הראשונה
שיצאה לאיזורים מרוחקים
.״אבל כן היתד. ידיעה,
אפילו בעמוד הראשון,״ השיבה
זמר .״העיתון מונח לפני יאי1
שום ידיעה,״ ענתה המתלוננת.
״גבירתי הנכבדה, את ירדת מכוכב
לכת אחר,״ השיבה זמר
בטון נעלב מכך שכאילו היא
לא יודעת מהנעשה בעיתון שהיא
עורכת .״את מדברת שטויות.
מחר תהיי לצחוק בעיני
כל העולם!״ אחרי ויכוח של
כמה דקות אמרה זמר שהיא
מוכנה להתערב על 1000ל״י
שהידיעה כן הופיעה. בבירור
שנערך התברר שהאשה מטבעון
צדקה ובמהדורה הראשנה של
דבר לא הופיעה הידיעה. כעבור
שבוע טילפנה מזכירתה של חנה
זמר לגלי צה״ל וביקשה שישד־רו
התנצלות על המיקוד, והודיעה
שזמר מוכנה לשלם את
1000 הל״י. האשד, מסיבעון תרמה
את הכסף, בתוספת 100

א111 וו ם

ל״י משלה, לקניית ספרים ועיתונים
לחיילי צה״ל.

י כאשר קיבל שמואל
שי הודעה ממס־הכנסה על תשלום
מקדמות, השיב כי מכיוון
שמנכים לו מם במקור, הוא לא
צריו לשלם מקדמות. תשובת
מם־הכנסה :״בהתאם למכתבך
נקבע שיעור המקדמות לאפס
ל״י. אם לא תשלם תוך שלושה
ימים, נפעיל את ההוצאה
לפועל!״ שי נבהל ושלח למס־הכנסה
צ׳יק על סך — 0.ל״י.
הצ׳יק שהגיע לבנק, חזר. מם-
הכנסה התרגז, שלח לשי מכתב
בו הסבירו לו כי רשום אצלם
שהוא נתן להם צ׳יק בלי כיסוי,
ואם לא ישלם את הסכום —
יתבעו אותו למשפט.
בדיון פומבי על השאלה
״השופט כאישיות מוסרית״ ,ב־עיקבות
הרומן של יגאל לס
ערום מתחת לגלימה, התלונן
השופט המחוזי ד״ר יצהק
שילה על משכורתם של השופטים
:״שופט בישראל הוא
מוסרי יותר מאחרים וזאת משום
שלשפיטה מגיעים אנשים
נבחרים. הכס כבר איננו מושך
מבחינה כלכלית. קראתי בעיתון
כי חלבן מרתיח יותר משופט
בישראל.״

י 1 71ך 1ן 1מימין) ,שהיתה במלחמת העצמאות כוכבת להקת גבעתי, ה״חישטרון״ ,שהת־
^ ו י 1 1 1/ 1חרתה ב״צ׳יזבטרון״ ,נפגשה השבוע, במסיבה לרגל 25 שנות פעילותה האמנותית,
עם כמה מראשי החטיבה. משמאל ב ת מונ ה: מפקד החטיבה סגן־אלוף (מיל ).שמעון א בידן; ליד
יפה: קצין התרבות של החטיבה, המשורר אבא קובנר ובאמצע אלוף (מיל ).יעקב פרי, איש רחובות.
לביא ולשושיק שני השבוע,
נשא אופי הרבה יותר מרגש.
כאשר הצטרפו בני הזוג, לאחר
ההצגה החגיגית של מדיאה, אל
חנה מרון, בעלה האדריכל
יעקב רכטר והבמאי יוסי
יזרעאלי, לארוחת־לילה חגיגית,
גילתה חגה כי חסר לה
להשלמת התמונה הכללית המרגשת
של ההצגה פוסטר־פופ צבעוני
של מדיאה, אשר הופץ באירופה
לפני שלוש שנים ואזל
מן השוק. שושיק ואריק
החליפו מבטים. הסיבה: בביתם
של השניים מצוי, ממוסגר ותלוי
במקום כבוד בסלון, פוסטר
כזה בדיוק. שושיק ואריק,
אשר מספר שנים קודם לכן נתנו
לחנה חמסה עשוייה שנהב
כמתנת־בכורה, לא היססו. מייד
לאחר הארוחה, נסעו לביתם,
הורידו את הפוסטר ונתנו לי
חנה, מתנת בכורה שנייה.
מתנה לחנה מרון
ן ן§ עשרות חובבי ד,שחמת
שפלשו החודש לנתניה, התפנו
לשעה קלה מעיסוקם הרציני ועקבו
בעניין אחרי הרומן הבינלאומי
המורכב שהתפתח לנגד
עיניהם. ברומן השתתפו רב־אמן
פאלכג קו ,)42( ,הונגרי שנמלט
בתקופת המרד של 1956
לארצות־הברית וחי בה והעלמה
רות קרדוזו, האלופה של
בראזיל, הנוהגת להשתתף בכל
תחרות בה נמצא פאל. באולימפיאדה
שנערכה אשתקד בעיר
זיגן מצאו לעצמם השניים פנאי
לעיסוק אחר. בנקו הסביר לצופים
הגרמנים את מהלכי האמ־נים
באנגלית וקרדוזו העבירה
תרגום סימולטאני מאנגלית לגרמנית.

ך | ה ך 3של המזכיר היוצא של מפלגת העבודה
י י ^ י | /י * י 1* #י | אריה (לובה) אליאב והמזכיר הנכנס
ישראל ישעיהו (שרעבי) ,מייד עם היוודע תוצאות ההצבעה במרכז.

\ 1ל 1ח 1ג * 1ד 1י 1ז ך 1ך מפקד חיל־הים, במסיבה
1 ^ 1 .1 1111 שנערכה במועדון הלילה

״כליף״ ,שאימץ את חיל״הים, בחברת הזמר״בדרן מייק בורשטיין
(משמאל) ומנהל המועדון שלמה נחמיאס (מימין) ,שחיה סמל־מחלקה
בפלי״ם כאשר בוצר שירת באותה מחלקה כרב״טוראי.
העולם הזה 1765

אמן־השחמת הבינלאומי
מרומניה דולפי דרימר (,)38
היה השבוע אחד האנשים המאושרים
ביותר במלון פלס
בנתניה, בטכס חלוקת הפרסים
שציין את נעילת התחרויות הבינלאומיות
שנערכו במקום. שלא
בדומה לשני רבי־האמנים
הצעירים, שניצחו בתחרות הראשית,
היוגוסלבי ברונו
פארמה והצ׳כי־הגולה לובו*
מיי קאבאלל( ,כיום תושב
ארצות־הברית) שנטלו את הבקבוקים
למקום־מחבואים, העדיף
השחמתאי האורח, אשר ניצח
באורח משכנע בתחרות המיש־נית,
למזוג שמפניה לכל המושבה
הרומנית במקום. זכה ללגום
מהשמפניה, למרות שאינו
רומני, העיתונאי צבי כר*

שירה, שניהל את התחרות הקשה
לשביעות־רצונו של המנצח
העליז.
; למי שניסה לנחש את
משמעותן הניסתרת של המילים
״זה לא עובר, זה לא עובד״
מתוך השיר המלווה את הסיד־רה
הטלוויזיונית חדווה ושלו־מיק,
הציע הזמר־שחקן אריק
לביא פירוש :״זוהי פשוט
מחלת־מין,״ טען אריק באוזני
המפיק יעקב אגמון אשתו
גילה אלמגור, שישבו בחברתו
בפאב התל־אביבי וניהלו,
יחד עם שושיק שני, שירה
בציבור של השיר.
דבר נוסף שקרה לאריק

פגישה מיקרית שנערכה
לפני כשנה בין הצייר הישראלי
השוהה בארצות־הברית, ניסן
אנגל, לבין הקבלן־המיליונר
אריה פילץ, הולידה עיסקה
אמנותית. ניסן, שבנה ויטרא־ז׳ים
גדולים בבית הכנסת הגדול
של בולטימור, שמע מפילץ על
תוכנית הוזיסראז׳ים שלו בתחנה
המרכזית החדשה בתל־אביב,
אותה הוא בונה. ניסן הציע את
עצמו להקמת הודיטראז׳ים ואף
הבטיח להביא לארץ את הצוות
שעזר לו בבולטימור. פנייה לצוות
הולידה הסכמה כללית והצוות
האמריקאי עומד לבוא לארץ
לתקופה של שלוש שנים
— משך בניית הוזיסראז׳ים.
! מפיק אמריקאי שהגיע
השבוע לארץ כדי לארגן מחזמר
ישראלי בארצות־הברית, ישב
בבית־קפה תל־אביבי ושוחח עם
כמה זמרים ישראליים מהשורה
הראשונה. השמועה על המפיק
עברה בעיר והגיעה גם לאוזניו
של הזמר יזוטי פליישר, שהגיע
לבית־הקפה, ניגש למפיק,
הציג את עצמו ושאל אם גם
הוא יכול להשתתף במחזה.
״כמה כסף אתה רוצה?״ שאל
המסיק. מוטי נקב בסכום גבוה.
״מה פתאום כל־כך הרבה?״ מוטי
:״אתה לא מכיר אותי. אני
לא סתם זמר. אני תופעה בחיי
הארץ.״

מכתבים

$קו1ואק

נהוו

•(גיזסשך נזעמוד )6
הרוויחה רק 200ל״י לחודש הלכה לעבוד
בבאר. גם שם לא מכרה את גופה מעולם
תמורת כסף, כפי שעושות לפעמים כמה
מהנשים שעובדות שם.
תודו שאשר. העומדת בפני עצמה, אינה
יכולה לחיות מ־ 200ל״י לחודש כששכר
הדירה שלה לבד עולה 120ל״י. גם במקצועות
נשיים אחרים לא מרוויחים הרבה
יותר, עד כמה שידוע לי. אז מה נשאר
מלבד ללכת לקיבוץ או לעבוד בבארי
הנשים בבארים מתפרנסות ברובן הגדול
רק מהמשקאות שמזמינים להן, ולא משירותי
אהבה.
חוץ מזה, אני רוצה להודיע לכם שאשתי
כבר לא עבדה בבאר כאשר צולם
תצלום זה. אז בדיוק נפרדה מעמיתותיה

מיוחד שיהיו לו סמכויות למנוע פתיחת
מפעל תעשייתי במידה ואינו מתקין מתקן
למניעת זיהום סביבתי( .באותה מידה
שאין מרשים למפעל תעשייתי להתחיל
לפעול באם אין עדיין מתקנים סניטריים
כגון מקלחות ובתי שימוש).
את המעמסה הכספית של מימון בניית
מתקן נגד זיהום סביבתי יש להטיל על
נציבות מם ההכנסה.
מפעל תעשייתי שמחוייב על פי החוק
להקים מתקן נגד זיהום סביבתי ישוחרר
מתשלום מס הכנסה בהתאם לגובה הסכום
ששילם למען המתקן למניעת זיהום סביבתי.

אדריאן
דור,

יקנעם
ידידה מהפסים
קראתי את מאמרו של דן בן־אמוץ בהעולם
הזה 1757 בו השווה את מצב יהודי
ברית־ר,מועצות למצב ערביי ישראל והביא
את ואליד פאהום לראייה.
אתה בן־אמוץ זקוק לרחמי שמיים י־לבדיקה
פסיכיאטרית. ירדת לגמרי מן הפסים.

נדר,

תל־אביב
המתנחל ואיש המילואים

מאוחות באשדוד
אורחים באים הערב ואינן פנויה לבקר במספרה. אך
אל דאגה, המספרה בביתך עם מיבש־השער של פיליפס.
פיליפס מגישה לך מבחר דגמים של מייבשי שער המצטיינים
ב: יבוש תוך זמן קצר בשיטת 10 וסת חום
הניתן להתאמה. נוחיות מירבית בשימוש ובאיחסון.

לשעבר, מכיוון שיצאנו לירח הדבש למחרת
היום.
אשתי חייה במשך שלוש שנים בנפרד
מהוריה, אבל היא עמדה להתפייס איתם.
המאמר שלכם הפריע להתפייסות, לכן אבקש
לפרסם דברים אלה.
אני עצמי הנני ימאי. עבדתי כמלצר ראשי
באוניות רבות וגם הגעתי לעיתים קרובות
לאשדוד.

נינטר רדמנצ׳יוז,

בראמן גרמנית, כיום אשדוד
העולם הזה לא טען בכל צורה שהיא
שכל נערות הבארים באשדוד עוסקות בשירותי
אהבה, ובוודאי לא החשיד את הקוראה
רומנצ׳יוז• העולם הזד, מאחל לזוג
רוסנצ׳יוז נישואים מאושרים.

מכתב גלוי
לשר־הבריאות

בדינוד״בוה

אדוני שר־הבריאוח, בזה שהודעת שלא
יימצאו מקומות לכל הלומדים בחו״ל והמבקשים
לחזור ארצה — לא פתרת כלום.
הכרזה כזו אינה מתאימה לשר. בתוקף
תפקידך כשר הבריאות, ניתן לצפות ממך
שתפתור (תתחיל לנסות, לפחות) את הבעיה
הכאובה הזו.
ידוע לי שיש לך גם בעיות אחרות (גם
לי יש) אולם בעיית הרפואנים הלומדים
בחו״ל, גם היא בעייה שלך, והיא בעייה
רצינית.
אם בעייה זו לא תפתר בצורה כלשהי
— תהיה אתה האחראי הישיר לירידתם
מן הארץ של 1000 סטודנטים לשנה.

חגי אוח,

ל ה טי ג ב רז נו• ודב המובחרות

.זז עולם הזה בוןוןהזודסוזגהי * ר י •
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 מלסון ,200134
מא־דואר • 136 מזין מברקי: עולמסדס • ניודדסדס משד• .הס
בע״ם, תל־אביב, רה׳ סין • 6גלוסות! :יגקוגרסיה בססי בע״מ *
העורר הראשי: אורי אנגרי • הפמיא־לאור: העולם הזה בע*מ.

רפואה שנה ב׳ ,פ״נה, איטליה
זיהום סביבתי
בקשר למאמר ״התנינים הירוקים״ (העולם
הזה :)1758 בעיית הזיהום הסביבתי
ניראית בעיני חמורה מאוד ואני מוצא לנכון
להעמיד אותר, באותו מקום שנמצאה
בעיית בניית מיקלסים מזורזת לישובי הספר
בעמק הירדן.
לפי דעתי יש להקים משרד־ממשלתי

) 1בהעולם הזה , 1762 פורסמה כתבה
המוציאה לשון הרע על מרשי מר יצחק
שמעון, ממתנחלי חברון.
)2העובדות הנכונות של התקרית הן
אלה:
א. מכשיר הטלפון שמדובר בו הינו
פרטי ולא ציבורי.
ב. המכשיר נמצא בחדר האוכל של ישיבת
מתנחלי חברון.
ג• כאשר חייל המלואים ביקש לטלפן,
היה זה בליל שבת בעת שאנשי הישיבה
שרו זמירות שבת.
ד. לרשות חיילי המלואים מצוי מכשיר
טלפון במשרדי המימשל הצבאי וכאשר
הופנה איש המלואים לשם ע״י מי מאנשי
הישיבה, השיב :״במימשל לא נוח לי,
אינני רוצה להסתכסך איתם, נוח לי איתך
להסתכסך.״
ה. איש המלואים, ע״י תגובה חריפה
ופוגענית ודיבור שחצני הוא שגרם לחידוד
יתר של ה״תקרית.״
ו. למחרת חזר איש המלואים, הציג עצמו
כ״קומוניסט״ ואיים :״אני אראה לכם.״ כתגובה
על כך נתבקש
לעזוב את המקום,
אשר כאמור
הינו מקום פרטי,
חלק מן הישיבה.
לאחר שיצא, סגר
מר יצחק שמעון
את הדלת מבחוץ ואסר
עליו את הכניסה.
בשלב זה
גתן איש המלואים
למר יצחק שמעון
״ראשיה,״ היינו מ־כת־ראש,
אשר כוונה
אל פניו! ברם
יצחק שמעון הגן על עצמו אינסטינקטיבית
ע״י הורדת הראש. כתוצאה מכך נפגע הפוגע,
איש המלואים נפגע בפיו, אך גם הידיעה
כי שיניו נפלו היא בדייד.,
ז. הנני מדגיש כי בשום שלב משלבי
התקרית לא הרים מר יצחק שמעון את
ידיו על איש המלואים; התוקף היה איש
המלואים וכל ״חטאו״ של מר יצחק שמעון
לא היה אלא בכך, שהתגונן בהצלתה.
ח. גם הידיעה כי מר יצחק שמעון נעצר
הינד• בדוייה.
ט. לאנשים שלא נהגו בשחצנות ו״להכ־עיס״
אופשר לא פעם לטלפן, אף בשבת,
מטלפון המצוי בחדר אחר.

עו״ד אריקים העצני,

תל-אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמד
נות למכתכיחם.
העולם הזה 1766

ה עי לי ת
דיפלומט לגבר — סבון תמרוקים חדש משובח וריחני,
ספוג בניחוח של פרחי יער.
הסבון אשר יעניק לד הרגשה רעננה ומלטפת למשך
שעות רבות ...גם לאחר יום עבודה ארון ומיגע.
הענק לעצמן רחצה נעימה וריחנית ותופתע עד כמה
ירצו להיות בקרבתך...

נוסיצריה י ב1
העולם הזה 1765

תמרורים
נולד * ליו״ר ועד העיתונאים של
ידיעות אחרונות וחבר הוועדה המיקצועית
של אגודת העיתונאים, אורי פורת, ולרעייתו
ציפורה (ציפה) ,ילידת נס־ציונה
דור רביעי בארץ, בן: אהרון (רוני) ,שנקרא
על שם אביה של ציפה, שנהרג ב•

אורי
ורוני פורת
תאונת־שמירה עת התנדב לפני כשנה לשרות
בספר בקיבוץ אשדות־יעקוב. אורי,
בוגר בית־הספר העברי הראשון בארץ, חביב
בראשון־לציון, דור רביעי בארץ, נצר ל-
ביל״ויים, שירת בחיל־הים, למד מדעי המדינה
ובמדור לעיתונאות של אוניברסיטת
תל־אביב, משמש בעשר השנים האחרונות
ככתב בכיר בידיעות אחרונות.

נישאו. בתל־אביב, שלום גרדי
( ,)40 ארכיטקט ראשי של עיריית רמת־גן
וארכיטקט הרובע היהודי בירושלים המזרחית,
יליד הר־טוב, בנה של ד״ר מרים
דוקר, מהרופאות הראשונות בישוב העברי
בארץ, והארכיאולוגיה הלינה כורנוג־סקי.

ישאו בריביירה הצרפתית, בבית
הקיץ של בני הזוג, מי שהיתה ילדת הפלא
בעשור הקודם והירבתה להופיע ב־סירטי
וזלט דיסני, היילי מילם ( )25וארוסה
מזה ארבע שנים, הבמאי הבריטי
רוי כולטינג 57 שהוא גרוש ואב לילדים
מבוגרים מאשתו החדשה ושהוא
עצמו יותר מבוגר מאביה של אשתו.
מונה • לסגן נשיא מכון וייצמן למדע,
פרופסור ישראל דוסטרוכסקי,
מהמחלקה לחקר איזוטופים במכון, שנמנה
על סגל מדעני המכון מ־ 1948 וכיהן מ־1965
כמנכ״ל הוועדה לאנרגיה אטומית.
נחוג יום־הולדתו ה־ 26 של כותב
הפיזמונים, עיתונאי־פיזמונים, עורך תוכניות

שולה חן ואכי קורן

פרסום ד־ר •עקבסוו

רדיו, אכי קורן, בעלה של הזמרת שולה
חן, הנמצאת בחודש השמיני להריונה.

* ב אינ סוד נתונים רנססייס
ומשאר ־ ה מו צ ר הנ בחר־ 1971

נחוג יום־הולדתו ה־ 58 של מי שהיה
מנהיג לחיי לשעבר נתן ילין־מור
(פרידמן־ילין) ,שעלה לארץ בשנות מלחמת־העולם־השנייה
ותפס את מקומו בין שלושת
חברי מרכז לוחמי חרות ישראל, אחרי
מותו של אברהם (״יאיר״) שטרן. נרדף
על־ידי הבריטים, שאף הקציבו פרם על
ראשו. ב־ 1949 הורשע בהשתייכות לאירגון
טרור, בעיקבות הריגתו של המתווך מטעם
האוים, הרוזן השוזדי פולקה ברנאדוט,
נידון לשמונה שנות מאסר, שוחרר עם
היבחרו לכנסת הראשונה, בה כיהן כסיעת־יחיד.
אחרי שנים של התרחקות מפוליטיקה,
ערך משך שנים את הדו־שבועון הפוליטי
אתגר, שנסגר מאוחר יותר מחוסר אמצעים,
היה מועמד בבחירות האחרונות ב״רשימת
השלום״.
העולם הזה 1766

ך • א, זה לא יכול לקרות כאן. בשום פנים ואופן לא.
/תארו לכם את המצב הבא:
למשרדו של עורך עיתון ישראלי נבנם היסטוריון צעיר.
וזד. הסיפור אשר בפיו :״בחודשיים האחרונים עבדתי במחקר
היסטורי מטעם משרד־הבטחון. מחקר סודי ביותר.

״תוף בדי עבודתי נתגלו לי עובדות מדהימות.
מצפוני אינו מניח לי לשמור עליהן בסוד.״
״אני
מביא לך את החומר. תחליט מה לעשות בו.״
העורך לוקח את התיק׳ ומתחיל לקרוא בו בספקנות.
תוך כדי קריאה הופכת ספקנות לאפתעה, והאפתעה לתדהמה
גוברת והולכת.

בי התיק מביל חומר-נפץ, פשוטו במשמעו.

* ש בו פרוטוקול של ישיבת ממשלת ישראל ממחצית
. 1966 7לוי אשכול הודיע כי לדעת יועציו הבטחוניים,
חשוב להשמיד את הצבא המצרי בהקדם האפשרי, ולצורך
זה יש למשוך אותו לתוך מידבר סיני. הוחלט שראש־הממשלה
והרמטכ״ל ישמיעו הצהרות המאיימות על סוריה,
כדי לגרות את נשיא מצריים למעשים נחפזים.

המיסמבים הבאים מתארים את הצלחת הטכסיס
הזה.
המיסמך החשוב ביותר הוא איגרת אישית של עבד־אל־נאצר
ללוי אשכול, מיום 28 במאי ,1967 שהועברה באמצעות
בלדר שעבר את הגבול ליד מחסום ארז. באיגרתו
הודיע הנשיא המצרי שהוא מוכן לבטל מייד את המצור
במיצר־טיראן, להוציא את צבאו מסיני, להחזיר את חיל־האו״ם
לעמדותיו לאורך הגבול, לרסן את הסורים והפידא־יון,
ולהיכנס למשא־ומתן לכינון הסדר, וזאת בתנאי שישראל
תבטל את גיוס צבאה.

הוא היה פונה אל דובר הממשלה. תוך שעתיים היה
שר־הבטחון מכנס ישיבה דחופה של עורכי היומונים בישראל,
מסביר להם את חומרת העניין, ומשביע אותם
שלא יתנו יד למזימה החותרת תחת בטחון המדינה.
ובל העורכים, בהתלהבות פטריוטית נאצלת, היו נשבעים
שאף רמז על כל העניין לא יופיע בעיתוניהם. למען הסדר
הטוב, היו העורכים מבקשים מן הצנזורה שתואיל לדאוג
לכך שהחומר לא יפורסם גם בשבועון המסויים.

סוך פסוק.

ולס כל זה קרה החודש — בארצות־הברית.
\ * חומר מן הסוג הנ״ל, ואף חמור ממנו, על המלחמה
הנמצאת עדיין בעיצומה, נגנב על־ידי היסטוריון־לשעבר של
משרד־הבטחון והועבר לעיתון מסויים.
לא, לא סתם עיתון. לא שבועון סנסנציוני. לא בטאון

תוך במה שעות מתחילות מכונות הרוטציה
להתגלגל

יכול לקרות.

ך 1א, זה לא
/קודם בל, מפני שבל הסיפור ההיסטורי ה
נ״ל פשוט אינו אמת.
(אם כי הרבה ערבים מאמינים שכך זד, היה, ועבד־אל־נאצר
עצמו, בראיון מוקלט ארוך ששמעתיו במו אוזני,
אך שטרם פורסם, טען שאכן זו האמת).

אכל גם אילו היינו מובנים להניח לרגע קט
כי סיפור בדוי זה הוא אמת -גם אז לא
יבול היה להתפרסם כישראל.
קודם כל, מפני שישנה בארץ צנזורה, וזו לא היתד— .
כמובן מעבירה אף מילר, אחת מכל הנ״ל. המיסמכים הם
סודיים, הם נוגעים במישרין לבסחון המדינה ולפעולות הממשלה
— וכל זה אסור בהחלט לפירסום.
שנית, אותו היסטוריון צעיר היה חושש מפני העמדתו
לדין באשמת ריגול חמור, והענשתו בעשר שנות מאסר,
לפחות.

שלישית -וזהו העיקר -העורך הנ״ל לא
היה מעלה על דעתו לפרסם את החומר, גם
אילו היה הפירסום מותר.

הציבור, כף טען השופט, חייב לקבל מידע
מלא על מעשי הממשלה, מכיוון שבלי מידע
זה אץ האזרח יכול להפעיל את זכותו הדמוקרטית
לבחור בממשלה התואמת את דיעותיו.
הממשלה נאלצה לפנות לערכאה גבוהה יותר, כדי להשיג
את הצו המבוקש — והדבר הגיע השבוע לבית־המשפם
הגבוה ביותר של ארצות־הברית.
ובעוד המשך הפירסום נמנע על־פי צו זמני (עד לבירור
העניין) בעיתון אחד — נמסר החומר לעיתון שני, שלישי
ורביעי.

המישטר, שהוגדר על-ידי אברהם לינקולן
ב״מימשל של העם, על-ידי העם, למען העם,״
עומד במיבחן היסטורי -כאשר העיתונות
החופשית מובילה את המאבק.

ורא ישראלי יכול להפליט כאן :״נו, מה החוכמה?
^ | להם קל! יש להם איזו שהיא מלחמה רחוקה, בצד
השני של העולם, שאינה מסכנת אותם.
״הם לא מוקפים, כמונו, אויבים הזוממים להשמידנו בכל
רגע. אנחנו איננו יכולים להרשות לעצמנו לוקסוס כזה*.
משכנע? בוודאי.

מושמעות בל הטענות נגד. הדבר עלול להביא
נזק עצום לתדמית המדינה בעולם, לפגוע במוראל
צה״ל, לספק תחמושת לבל אויבי
ישראל.

ובדממה הדקה שהשתררה בחדר, הוא מוסיף :״עשו את
כל ההכנות. אנו מתחילים בפירסום מחר בבוקר.״

ולא סתם סירב, אלא נימק, זאת בטענה כי איסור ה־פירסום
נוגד את חוקת ארצות־הברית, ואת האינטרס הציבורי.

זוהי
התקוממות של העיתונות האמריקאית נגד הממשלה
— מיפגן של חופש־הביטוי שאין לו אח ורע בתולדות
ארצות־הברית, וגם לא בכל ארץ אחרת•

המיסמכים הבאים מתארים איך חיבלה ממשלת אשכול
אליה צורפו בינתיים דיין יבגין, במאמציו הנואשים האחרונים
של עבד־אל־נאצר למנוע את המלחמה, עד שפתח
צה״ל בהתקפה המזהירה בבוקר ד,־ 5ביוני...
עורד אינו ישן באותו לילה. הוא קורא לקומץ
( | עוזריו הקרובים ביותר. הוא דן עימם שעות ארוכות.
האם מותר לפרסם חומר זה?

״חובתנו הראשונה היא כלפי האזרחים, שזכותם
וחובתם היא לדעת מה התרחש.״

ובאן קרה דבר מדהים נוסף: השופט סירב
להוציא את הצו.

והע״תונים המכובדים כיותר של ארצות־הברית
נרתמים, כזה אחר זה, למאמץ לפרסם
את החומר כניגוד לרצון הממשלה, ותוף עקיפת
הצווים הזמניים של כית-המשפט.

להלן מביל התיק פרוטוקול של התייעצות
בדרג עליון כירושלים, בה הוחלט להעלים את
הצעת הנשיא המצרי מעיני הציבור כישראל
ובעולם, ולהשמיע שורה של הכרזות שיגבירו
את המתיחות. נקבע שיש לנצל את ההזדמנות
שנוצרה בדי להשמיד את הצבא המצרי, להגיע
לתעלה ולרמת־הגולן, ואולי גם לירדן.

יש בתיק מיסמכים של שגרירויות והודעות לשלוחות
בטחוניות בחו״ל. גילוי המיסמכים עלול לגלות את הצופן
ולאפשר לאוייב פיענוח מיסמכים אחרים, בעלי חשיבות
צבאית רבה.
אולם בסוף מכריע העורך .״רבותי,״ הוא אומר ,״כל
זר, נכון, אבל אסור לנו לחפות על מעשים פסולים של
הממשלה.״

ולבקש ממנו להוציא צו־מניעה שיאסור את הפירסום. הממשלה
טענה שהפירסום גורם ״נזק שאינו ניתן לתיקון״
לבטחונה של ארצות־הברית.

אבל לא נבון.
ברגע זה מכוונים מאות טילים סובייטים, הנושאים ראשי־נפץ
גרעיניים, ביבשה ומתחת לפני הים, אל לב ערי אר־צות־הברית.
לחיצה על כפתור — ותוך דקות ימותו כ־100
מיליון אמריקאים, גברים נשים וטף, כמחצית האומד, האמריקאית.
יהיה זה סופה של ארצות־הברית.

״תזות וזדשה. מירה \זאגזדי\2איג* ״1
של השמאל החדש הבוגדני. לא סמרטוט של עוכרי־אמריקה.

אלא לעיתון האחראי ביותר והמבובד ביותר
כעולם בולו -״ניו־יורק טיימס״.
העיתון שקל אם לפרסם אם לאו. סיסמתו, שהצהיבה־מייושן,
היא :״כל הידיעות המתאימות לפירסום.״
עורכי העיתון הבינו היטב את עוצמת האחריות. את
הנזק העצום לבטחון ולנזוראל. את פיענוח הצופן.

והם החליטו -לפרסם .
כמה מטובי העיתונאים בעולם הסתגרו בחשאי בשורת
הדרים בבית־מלון, חרשו 6000 עמודים של מחקר ו־סססד
עמודים נוספים של מיסמכים, חיברו סידרה קצרה וקולעת,
שכל בשורתה היא: אמריקאים, ממשלתכם שיקרה לכם.
היא יזמה את מלחמת ויאם־נאם, בה ניספו רבבות בניכם
ללא טעם ותכלית. אתם בחרתם בנשיא מפני שהבטיח לכם
הבטחות מסויימות — ובאותם ימים עצמם עשה אותו
שקרן את ההיפך.

שלושה נשיאים שיקרו לכם, כזה אחר זה.
הממשלה רימתה אתכם. וכל זה מוכח במים-
מכים של משרד-הכיטחון האמריקאי עצמו,
שהועלמו מעיניכם.

ך) ן, זה ק! ד! .והמשך הפרשה פחות מדהים מהתחלתו.
ע בארצות־הברית אין צנזורה, גם בעיתות מלחמה. אי־אפשר
היה למנוע את הפירסום מראש.
ממשלת ארצות־הברית נאלצה לפנות אל בית־המשפט,
* קאריקטורה של הרבלוק; על המיספריים: פני הנשיא
ניכסון ושר־המשפטים נזיצ׳ל.

גילוי של סודות ביטחוניים חיוניים -בגון
צופן המגלה מידע על השיטות והמיקום של
בוח-ההרתעה האמריקאי -עלולים להטות
את המאזן לעבר סבנה זו.
ואילו אנו, עם כל הסכנות הצפויות לנו, הננו עדיין
המעצמה הצבאית העיקרית במרחב שלנו, ושום סכנה
מוחשית של השמדה אינה מאיימת עלינו, אלא בדמיוננו.

לא, ההבדל בין הגישה הישראלית והגישה
האמריקאית בלפי חופש-העיתונות, חירות המידע
וחובת הממשלה לומר את האמת לאזר חיה
-הבדל זה נעוץ בתודעת שני העמים
ובמהות המישטרים השוררים בהם.

^ ני מזדהה ללא סייג עם שיקולי העורכים של ה־ניו־יורק
טייטס. במקומם הייתי נוהג כמוהם.

אני מאמין שאין לשום ממשלה דמוקרטית
הזכות לגנוז מידע על מעשיה ומחדליה, הישגיה
וכשלונותיה י -מלכד מידע ביטחוני שוט?,
על בוהות וחימוש, והצורך לשמור על סודיות
סבירה לגבי מגעים מדיניים שוטפים.
למרבה הצער, אין חברי ממשלת ישראל שותפים לגישה
זו. לתוספת הצער, אץ העיתונות הישראלית עצמה שותפת

לכן, כל מערכת־בחירות אצלנו היא במידה רבה מהתלה.

עיוור אינו יבול לבחור כין צבעים. ציבור
שלעולם אינו שומע אמת מלאה אינו יבול
לבחור כין שיטות מדיניות.
כאשר נבין זאת, נהיר, מדינה דמוקרטית אמיתית.

בעולם בריטניה יום
היסטורי

יט_3

388888

דאש־הממשלה
והמלצר

1 1 9 551-38 1 8 3 8 8 1 8 3 3 8״*״ 9 ^*2 9

^888111111311^1 31

3 5י 2 1י

1י*>* ן ך 7י

1י ו ־ יודד7
1 1עיי #נז ריי 0

החדשים

11 2

הזמן 23 :ליוני .1971 המקום: לוקסמבורג,
מקום וזמן שייכנסו להיסטוריה.
מקום וזמן, בו הצטרפה בריטניה, לאחר
עשר שנות דיונים, לשוק המשותף, הצעידה
בכך את איחוד אירופה צעד ענק לפנים.
צעד שישפיע, לטוב ולרע, על חלק גדול
של העולם — כולל ישראל.
תקופה חדשה. מחיר כרטים־הכניסה
היד״ לדעת כל האנגלים, גבוה מדי. לעומת
זאת, תנאי הקבלה האחרים היו סבירים במידה
שהפתיעה רבים, הוכיחה על נכונותם
של צרפת וחברותיה לצעוד לקראת בריטניה.
גם כממשלת בריטניה, גם ארצות־השוק
משוכנעות שבצעד זד״ הן פתחו
תקופה חדשה בהיסטוריה של המזס־,העשרים.
עתה נותר רק לראות אם ראש ממשלת
בריטניה יצליח לשכנע בכן גם את
640 חברי הפרלמנט, הצריכים עדיין לאשר
את ההסכם. סביר להניח שכן. כל
מפלגת העבודה האופוזיציונית תתקשה ביותר
לפסול את רעיון האיחוד. כאשר היתד,
הי א בשלטון, ניסה גם הרולד וילסון
להשיג מטרה לאומית זו — ונכשל.
כאשר יאשר הפרלמנט את האיחוד, תתחיל
בריטניה, בהדרגה, ליהנות ממיכלול
של הטבות והנחות. פחות מאושרת תהיה
ישראל, שהיצוא שלה לבריטניה ייפגע.

מה עושה אזרח, הרוצה לבקש טובה מראש
ממשלתו, אך יודע שלא יצליח להיפגש
עימוז
אחד שמצא פיתרון מקורי, הוא האזרח
הבריטי רונלד איירונם — שהפן למלצר
למטרה זו.
פנים אל פנים. אילרונם הוא סוכן־
ספנות לשעבר, שירד לדבריו מנכסיו לאחר
שחברת־ספנות דרום־קוריאנית, איתה
היה בקישרי מסחר, לא עמדה בתשלום
חובותיה. לאחר שניסה את כל הדרכים האחרות,
החלים שרק פנייה לראש ממשלת
בריטניה תציל אותו.
לשם כך, פתח במיבצע שנמשך תשעה
ירחי לידה: הוא קיבל עבודה כמלצר בחברה
שסיפקה שתתי הגשה למעונו הרשמי
של ראש הממשלה, ברחוב דאונינג , 10
הגיע לבסוף למטרתו: הוא ניצב פנים אל
פנים, פחות או יותר, מול ראש הממשלה.
פגיעה כאתיקה .״ביקשתי את סליחת
ראש הממשלה,״ דיווח איירונם במסי־בת־העיתונאים
שערך לאחר המיבצע ,״מסרתי
לו את מכתב־הבקשה שלי. מר הית הבטיח
לראות מה יוכל לעשות בנידון.״
השיחה בין ראש הממשלה למלצר נמשכה
כחמש דקות, ובעקבותיה בישר דובר
רשמי, לכל מבקשי הטובות הפוטנציאליים
העתידים, כי בעוד שאיירונם לא התחזה
ולא היה במעשהו שום מירמה, הרי שהיה
במעשהו משום פגיעה באתיקה המקצועית.
״בול של שלושה פני היה משיג בדיוק
אותה מטרה,״ קבע הדובר.
הדובר לא ציין באתו אתיקה מקצועית
פגע איירונס: המלצרות, או ראשות הממשלה.

ארה״ב *

די ר א תונני

סלון־יופי
בבית־ הסוהר
סלון־יופי, גני־נוי, מגרשי־ספורט — ואף
לא סורג אחד, הם החידושים האחרונים ב־בית־הסוהר
החדש לנשים שנחנך בשבוע
שעבר בניו־יורק, בראשות ראש העירייה ג׳ון
לינדסי. במוסד החדש, שעלה למשלמי ה־מיסים
של העיר 24 מליון דולר, תיזכר,
כל אסירה בחדר פרטי, עם מיסד,־ספד, מכוסה
במרבד, שולחן כתיבה ופינת־איפור.
440 האסירות, לבושות בחלוקים אדומים,
ירוקים או כחולים, כבחירתן, הגיבו על
מגוריהן החדשים ברגשות מעורבים .״מאיפה
שאני באה,״ אמרה אסירה בלונדית,
״זה ארמון.״ לעומתה, עיקמה כושית צעירה,
היושבת על רצח קטן, את אפה באי־שביעות
רצון :״זה בית־סוהר — גבית־סוהר
זה בית־סוהר.״

הפולס הזה 1766

הנהלת חשבונות

ווו

11 1

רעירו גאוני
שמתם לב שמשהו קרה בשנים האחרונות
לירקות ולפירות שלנו? הם מצויים בשפע,
וממלאים בערימות ססגוניות את השווקים,
את עגלות הרוכלים ואת חנויות
הירקות? הם עדיין יפים
ומושכים את העין בצורתם
החיצונית ובצבעיהם המשגעים,
אבל משהו קרה, לעזאזל,
לטעם שלהם• הם איבדו
איכשהו את הטעמים שהיו
מייוחדים לכל אחד מהם. לאפרסקים
הנהדרים טעם של
מישמיש, הדומה בטעמו למלפפון,
שטעמו דומה להשד-
יודע־מה.
אין לי ספק שהאסון הזה, אשר ירד על
בלוטות הטעם שלנו, מקורו בהתפתחות הטכנולוגיה
החקלאית. הפירות שוב אינם מבשילים
על העץ, כי אם במחסני־הבשלה,
והירקות שגדלו פעם על טל השמיים, גדלים
היום בחממות ובשדות מכוסים יריעות
פלסטיק. הפטנטים המודרניים האלה הגדילו
את היבולים והקלו על הובלת התוצרת
לשוק׳ אך הטעם, רבותי, שוב אינו ־טעם
שייחד אותם בימים הרחוקים והפרימיטיביים.
יחד עם טעמם המייוחד של הירקות וח
פירות,
נטשטשו גם עונות השנה על־ידי
הטכנולוגיה החקלאית המודרנית. פעם סימל
בשבילי טעמו של תות־השדה את האביב,
ולמלפפון הראשון שהופיע
בשוק היה טעם של
קייץ. זה היה פרי גן־עדן, שאפילו
את קליפתו היינו אוכלים
בתאווה.
היום, כאשר המלפפונים
מגיעים לשוק גם בסתו, ואפילו
בחורף, אינני מוצא באכילתם
חוויה עונתית. לאן, לכל
הרוחות, נעלמו העגבניות
הערביות הענקיות והעסי־סיות?
ומה קרה למישמיש המתוק,
שהופעתו בשוק לא ארכה יותר מ־שבוע־שבועיים?
אפילו התולעים לא רוצים
לנגוע בהם עוד.
החזירו לי את עונות השנה! אני רוצה
לאכול שוב עגבניות ומלפופונים שלא הבשילו
מתחת לידיעות פוליטיליין, שלא רוססו
בפרתיון. ולא הושקו במי־ביוב. אני
רוצה לטעום שוב את המישמיש והאפרסק
של נעורי.
מוותר על תוצרת הפלסטיק — החזירו לי
את תנובת־השדה!

מאחר ואנו עוסקים בטעמם של הפירות,
הרי לכם סיפור קטן ונאה על צבעם:
בחור מתל־אביב נזדמן למטולה, והחליף
כמה מילים עם אכר זקן שעבד במטע עצי־הפרי
שלו. תוך נדי שיחה הצביע הבחור
על אחד העצים, ושאל איזה מין שזיפים הם

אלה.
״אלה שזיפים שחורים,״ אמר האיכר הזק!.

למי• הם אדומים?״ שאל הבחור.
״זה מפני שהם עוד ירוקים,״ השיב האיכר.

הכבוד לשר־התיירות!
האיש הזה לא שוקט על שמריו, ואינו
מסתפק בהצלחות של משרדו. התיירות לארץ
נמצאית בקו מתמיד של עלייה, אבל
מר קול, כפי שנמסר לי, אינו ישן בלילות
מרוב סיוטים וספיקות.
עד מתי, הוא שואל את עצמו, נוכל למכור
לעולם את המדינה כארץ התנ״ך המובטחת,
ארץ הקונטראסטים והאפשרויות ה־בלתי־מוגבלות,
ארץ השמש השוקעת אצלנו
רק בלילות, ארץ הקייץ הנצחי והאנשים
שאינם חדלים להסביר פנים לתיירים?
יום אחד העניין עלול להימאס על התיירים.
הסיסמאות עלולות לאבד מרעננותן
מרוב שימוש, ואז יגיע היום השחור וה־עקומה
העולה תיעצר, ואולי אפילו תרד.
מוכרחים לפתוח אופקים חדשים, לרענן
את הסיסמאות, להעמיק ולהרחיב את מקורות
המשיבה לתיירים, ולמשוך אלינו אנשים
שעד כה לא הגיעו הנה.
חשב, חשב השר ומצא! רעיון פשוט וגאוני:
צריך למשוך אלינו קבוצות־לימוד,

אות נאה ולהפר אותה יום יום על־ידי
הסכמים קואליציונים מתחת לשולחן! הפרת
השח־יון על־ידי העדפת הלאום היהודי, הגזע
הלבן והדת היהודית בקרב תושביה! סלקטיביות
גזעית, לאומית ודתית במתן אזרחות!
המצאת מונחים הנוגדים את חוקי ההגיון
(״נוכחים נפקדים״) ענישת אזרחים
על ״פשעי״ אבות (גיור, נישואין, ממזרים,
וכך הלאה.
הרשימה היא ארוכה, ואין ספק שממשלות
רבות ירצו ללמוד מאיתנו איך להראות
כמדינה דמוקראטית, שהיא בעצם תיאוק־ראטיה
חשוכה מימי־הביניים.
בשטח הכלכלי יוכלו המתמחים, שיבואו
הנה, ללמוד איך לתמוך במיפעלי תעשייה
כושלים, איך לתת ערבויות ממשלתיות ל־מיפעלי־פיתוח
על סמך כוונות והבטחות
יפות של ספקולנטים, איך להפסיד כספים
על בתי־מלון כמו הילטון, איך לעודד אזרחים
לעסוק בשוק שחור ולהבריח מטבע
זר מהארץ על-ידי אי־הקפדה על חוק מס-
בע־זר, איך לזייף את אינדקס יוקר המחייה,

צבע השזיפים

זהירות: הרוסים רוצים
לקויים איתנו יחסים !
פסטיבאל השמועות בעניין חידוש היחסים
עם ברית־המועצות משתולל זה שבוע
ימים בעיתונות. העיתונים האמריקאים טוענים
שנערכים גישושים, דיפלומטים סובייטים
סירבו עד לפני יומיים להגיב על השמועות,
חוגי משרד־החוץ שלנו הכחישו
מכל וכל את הידיעות, במקום לשתוק לפחות
ולגרום על־ידי כך סיוטים נוראים למצריים׳.
ובינתיים,
בערפל הממיר הזה, התחילו
פרשנינו המדיניים לייצר דברי פרשנות לפי
קילומטראז׳ ,כדי להסביר לנו למה הרוסים
מעוניינים בחידוש היחסים איתנו, איזה טובות
תצמחנה להם מהחתונה, מה ייצא לנו
מהעניין, ומה יקרה אם וכאשר, וכדומה.
(לפני יומיים הודיעו פקידים רוסיים באו״ם
שאין מה לדבר על חידוש יחסים עם ישראל
לפני נסיגה מלאה, ועתה יש לצפות למבול
חדש של דברי פרשנות).
כל העסק התחיל, כזכור, עם נסיעתה של

גולדה לפינלנד, ובעיקר עקב חופשתה ה־מיסתורית
בלאפלנד. עיתונים רבים טענו
כאילו נפגשה הגברת מאיר שם עם אישיות
מדינית סובייטית, וקיימה איתו שיחות חשאיות
על חידוש היחסים. צלם שוודי ניסה
אפילו להתפרץ לחדר־השינה של ראש־הממשלה
כדי להתחבא שם מתחת למיטה ולהנציח
את המגע הסנסציוני שלנו עם הרוסים.
משרד־החוץ
שלנו הכחיש, כמובן, את השמועות
המגונות, טען שלא היה כל מגע
בין גולדה לדיפלומטים רוסיים. וזה מתקבל
על הדעת, אם אני מבין נכון את המונח
״מגע,״ אף כי מזג-האוויר הוא אידיאלי לכל
מיני מגע ם, גישושים ויחסים מכל המינים,
כולל יחסים דיפלומאטיים.
לפי אחת הסברות, התנו הרוסים את חידוש
היחסים בנסיגה מלאה מהשטחים, אך
כאשר גולדה הכריזה ״על גופתי!״ נבהלו
הרוסים, ונסוגו מההצעה.

סיפורי נפלאות על רוסיה
המדען היהודי ד״ר זאנד, שהגיע ארצה
ביום השישי, הביא איתו שני סיפורים נחמדים
על רוסיה שאותם אני ממהר להביא לידיעתם
של הסובייטולוגים שלנו:
מדען
אמריקאי ורוסי שוחחו
ביניהם על תנאי עבודתם. כשהגיעו
לנושא התחבורה, אומר
האמריקאי :״בשטח זה אין בעיות.
לי יש מכונית שבה אני נוסע לעבודה.
לאשתי יש מכונית לעריכת קניות. לבני יש
מכונית שבה הוא נוסע לאוניברסיטה, ולפני
חודש קנינו מכונית גם לבת שלנו, כדי שלא
תהיה תלויה בנו.״
אומר הרוסי :״זה סתם ביזבוז. במוסקבה
יש לנו רכבת תחתית מהירה ויפה. יום־יום
אני נוסע ברכבת זאת מהבית עד המכון ו
בחזרה.
אשתי נוסעת באוטובוס ישר לחנות,
ובני נוסע לאוניברסיטה ישר בתחתית. אין
לנו בעיות.״
״ואם אתם רוצים פעם לנסוע,
סתם כך, לבקר ידידים?״ שואל
האמריקאי.
״ידידים,״ אומר הרוסי בגאווה,
״אנחנו נוהגים לבקר רק בטנקים.״
הסיפור
השני עוסק בנושא האקטואלי של
מעצרים ומאסרים. רוסי אחד פוגש את ידידו
ברחוב ואומר לו :״שמעת? יאשה קיבל
עשרים שנה!״
״בשביל מה?״ שואל ידידו.
״בשביל שום דבר!״ אומר הרוסי.
״נו, אל תגזים,״ אומר חברו ,״בשביל
שום דבר מקבלים אצלגו רק עשר שנים.״

יועצים ומתמחים. אלפים, אם לא רבבות,
תושבי אירופה נוסעים כל שנה לאמריקה
כדי ללמוד שם שיטות ייעול, תיעוש, ייצור,
פירסום, שיווק, מימשל וכדומה. למה לא
למשוך את כל האנשים האלה אלינו?
אם באמריקה הם לומדים איך לעשות מה,
אצלנו הם יכולים ללמוד איך לא לעשות
מה. בשטח זה אין לנו כימעט מתחרים.
אצלנו הם יוכלו להתמחות על דרך השלילה.
אנחנו נראה להם איך אנחנו עושים שגיאות,
והם ילמדו מנסיוננו העשיר בשטח זה,
ויחזרו לארצותיהם עם ידע עצום. לימוד
כזה שווה מיליונים! מבחינה זו אנחנו ממש
ארץ השגיאות הבלתי־מוגבלות.
אנחנו נלמד אותם איך ממשלה, שמרבית
תקציבה מוקדש לצורכי בטחון, מבזבזת
מדי שנה עשרות מיליונים כתוצאה של חוסר
ייעול, כסילות בקניות ממשלתיות ורישום
לקוי של מלאי. הם ילמדו אצלנו איך
ממשלה, הדורשת מאזרחיה שיהדקו את החגורה
ולא יחיו מעל קו היכולת, מבזבזת
כספים על מכוניות־פאר, דירות־שרד, מסי-
בות־ייצוג וארוחות יקרות. כל פקיד זוטר
במשרד האוצר יוכל להסביר למתמחים, שיבואו,
כמדי כסף יכולות הממשלות שלהם
לחסוך אם הם יימנעו מלעשות את השגיאות
שאנחנו עושים.
הם ילמדו כאן איך להופיע בעולם כמדינה
דמוקראטית נאורה, שעה שבבתי-ה־כלא
שלה עצורים מאות אנשים ללא משפט
(תקנות חרום) ,איך לכתוב מגילת־עצמ־

איך לפרק מתחת לשולחן עיסקות חבילה,
איך לרתק למקומות עבודתם פועלים שאינם
מסתפקים במשכורת של 400ל״י לחודש.
אפשרויות הלימוד .,כפי שאתם רואים,
בלתי־מוגבלות ממש. כשלב ראשון צריך
להפסיק את ההסברה החיובית על המדינה,
ולרכז את כל המאמצים כדי למכור לעולם
את ישראל כארץ המישגים הפוליטים, החברתיים
והכלכליים. צריך להסביר לעולם
שמדינת ישראל היא תערוכה אחת ענקית
ומתמדת של מחדלים, שגיאות וטעויות. רק
אצלנו הם יוכלו ללמוד איך לא לבנות שיכונים,
איך לא לנהל נמל־תעופה, איפה לא
להקים ארובות־עשן, איך לזהם את הים בשיטה
יקרה ובלתי־יעילה — בקיצור: איך
לא לעשות מה.
חוגי התיירות משוכנעים שמיפנה כזה
בהסברה יציף את הארץ כמתלמדים ומתמחים
מכל העולם. כל משרד ממשלתי ינהל
קורסים בחודשי הקיץ, ובחודשי החורף ניתן
יהיה לערוך כאן קונגרסים בינלאומיים
לפקידי־ממשלה זרים, לחברי־פרלמנטים ול־שרי־ממשלה.
אנו
עומדים בפתחה של תקופה חדשה.
רק מה? צריך להיזהר שלא נתחיל פתאום
לתקן את השגיאות של עצמנו! הסכנה
אמנם מועטת, כל עוד קיים כאן מישטר
פוליטי יציב, וכל עוד עמדות־המפתח סגורות
בפני כוחות צעירים. אבל אף פעם אי־אפשר
לדעת למה אנחנו מסוגלים להגיע,
בעזרת תיכנון לקוי.
צריך להיזהר!

תחי ירושלים הבינלאומית !
האפיפיור הכריז לפני ימים
אחדים שהוא בעד מתן מעמו וממש בינלאומי לירושלים,
רווח לי. סוף־סוף נשמעים דברי
טעם מעל הכיסא הקדוש.
אני בעד. אני תומך בכל לי־בי
בהצעתו של האפיפיור. עיר
בינלאומית — איזה כיף! ויסקי
וסיגריות בלי מכם, בנקים
בינלאומיים שיחסכו נסיעות
מיותרות לשוויץ, אוניברסיטה

בינלאומית שבה ילמדו פרופסורים
מרוסיה ואמריקה, מכון
זואולוגי בו יגור זאב עם
כבש, חיילים שווייצריים עטורי-
נוצות, קאבארטים צרפתיים,
קאזינו, רוליטה, מרוץ־סוסים
— שמח.
ושלוש פעמים בשבוע יוכלו
תושבי תל־אביב לעלות לחוץ-
לארץ, ולחיות שם חיים משוגעים.

מנהל

חשבונות

במדינה
העם
*גיבור
היום

השם שהתפרסם השבוע בין לילה בישראל
היה שמו של ויקסור לואיס. עוד לפני
שבוע הוא היה מוכר רק למתי מעט בישראל.
ולפתע החלו הכל מדברים ביהודי
הסובייטי שהגיע לישראל. הכותרות הראשיות
של העיתונים ציינו את שמו. בטלוויזיה
ראיינו את כל מי שפגש בו. אפילו יו1
עצה המדיני של ראש־הממשלה, שמחה די״!
ניץ, הודה כי פגש אותו.
מה היתד, זכותו המיוחדת של ויקטור
לואים, שזכה לתהילה כל כך גדולה? האם
היה אסיר־ציון שזכה סוף סוף לעלות לארץ?
או האם עובדת היותו עיתונאי סובייטי,
הממלא תפקידים מיוחדים עבור שירותים
מיוחדים של ממשלת ברית־המועצות,
היא שהפכה אותו לגיבור היום?

לא זה ולא זה.
ויקטור לואים הפך להיות גיבור היום
בישראל, בזכות עובדה אחת: הוא הצליח
להשיג מיטה בבית־החולים העירוני איכי־לוב,
למטרות טיפול וריפוי, בלי תור.

צ׳יראנאנה, השול* באי מאז קיבלה סא-
לאגש את עצמאותה לפני 11 שנים• ,וען
כי גילה קשר למרד ולנסיון להדיחו כדי
להכתיר במקומו כנשיא את יד־ימינו, אנדריי
רסאמסה. מובן שרסאמפה נעצר והואשם
בשיתוף פעולה עם מעצמה זרה.
מי היתד, אותה מעצמה שתיכננה וסייעה
לקשר? על כך יש חילוקי דיעות בפאריס,
לשם מגיעות הידיעות הישירות ממאלאיש,
שהיתר, פעם מושבה צרפתית.
כחברה טובה. אחת ההשערות היא
כי ירם של האמריקאים היתד, בקשר, כדי
למנוע נסיון חדירה של הרוסים והסינים
לאי. כתוצאה מכך עמד כבר הנשיא להכריז
על שגריר ארצות־הברית בארצו כאישיות
בלתי רצוייה, ורק ברגע האחרון סוכם כי
השגריר יועבר מתפקידו בדרכי שלום.
גירסה שניה היתד, כי ידם של הצרפתים
היתד, בקשר, מה עוד שהאיש האחראי ב־
סטודנטים החיים תחת
צוח־הדיתוק

יחסי־חוץ סגקציה דיפלומטית

האזרח הישראלי מתי מגד, כיום מרצה
באוניברסיטת חיפה, זכה להיות קורבן של

מי שמזלזל בכוחו של משרד־החוץ הישראלי,
טועה טעות מרה. מסתבר שבידי
משרד־החוץ מרוכז כוח אדיר, המסוגל ל״
איים ולהרתיע מעצמות. עובדה זו נעלמה
אולי מידיעתה של ממשלת ספרד. אבל אח״
רי מה שאירע בשבועות האחרונים לנצי־גיר,
של ממשלת ספרד בירושלים, ספק אם
הספרדים יוסיפו עוד לזלזל במשרד־החוץ•
כל נציגות דיפלומטית זרה בישראל נה־נית
מכמה זכויות־יתר. בין זכויות אלד,
כלולה גם הזכות לקבל מצרכי ייבוא ללא
מכס. עובדי הנציגויות הזרות יכולים לש־תות,
ויסקי ללא מכם ולעשן סיגריות זרות
ללא בלו.
עד לפני שבועות מספר נהנתה מזכות זו
גם הקונסוליה הספרדית במזרח-ירושלים,
השוכנת בשכונת שייך ג׳ראח, ואשר שירתה
בזמנו את אזרחי ירדן בירושלים.
נקמה על גירוש ספרד. יום אחד,
כאשר הופיעו אנשי הקונסוליה הספרדית
במשרדי המכס כדי לשחרר מצרכים שהוז־מנו
על ידם, הם הופתעו כאשר התברר
להם שעליהם לשלם מכס כמו כל אזרחי
ישראל.
אנשי הקונסוליה מיהרו לטלפן לאנשי הקישור׳
שלהם בישראל, כדי לברר את מקור
הטעות. אז הסתבר להם שאין המדובר כלל
בטעות. נאמר להם בפירוש :״הקונסוליה
שלכם מאומנת לירדן ולא לישראל. עד עכי
שיו עשינו לכם טובה בכך שאיפשרנו לכם
ליהנות ממעמד של נציגים קונסולריים בישראל.
מעתה נגמרה זכות־יתר זאת.״
כאשר תמהו הספרדים מדוע לפתע נשללה
מהם הפריבילגיה ממנה נהנו מאז מלחמת
ששת־הימים, הסביר להם, לדבריהם, איש
משרד־החוץ הישראלי :״זה מפני שנציג ספרד
באד׳ם נשא נאום אנטי ישראלי.״
כך, במשך שבועיים, שילמה ממשלת
ספרד את מחיר ההצהרה האנטי־ישראלית
שלה באו״ם. כעבור שבועיים החליט מישהו
כי העונש מספיק. נראה היה כנראה לאותו
גורם אלמוני, כי העונש יהווה גורם מרתיע.
הקונסוליה הספרדית במזרח ירושלים
שוחררה שוב מהצורך לשלם מכם על מצרכי
הייבוא שלה.
י שראל

כמעצמה זדה
בשעה שיחסיה של ישראל עם דרום־
אפריקה התחדדו במידה קיצונית, בגלל התרומה
הישראלית לארנון לאחדות אפריקה,
עמדו יחסיר, של ישראל עם מדינה אפריקאית
אחרת בסימן של מתיחות.
היה זה לא פחות ולא יותר אחרי ששמה
של ישראל הוזכר כמדינה שתיכננה קשר
להדחת פיליברט צ׳יראנאנה, נשיא הקד,יליד,
המאלאגשית באי האפריקאי מדגסקר.

בה לשאלת כתב העולט הזה, גילה השופט
כי לקח אליו את התיק הביתה מאחר שהוא
עתה בחופשה, ומבץ את פסק-הדין .״אך
אם ישלחו מישהו מבית־המשפט, אמסור לו
את התיק לעיונך,״ הסכים השופט.
מי שלא הסכים, היה מזכיר בית־המשפם,
מאיר דנקובסקי :״לא אשלח אף אחד להב •א
את התיק,״ הודיע לכתב.
כך, הצליח דנקובסקי — לא כל־כך בהתאם
לרוח החוק, אך ביעילות ראוייה לשבח
— להשאיר את התיק חסוי מעיני הציבור.
״לא ברחתי ״.בניגוד לגירסתו של
נחמיאס, טען השבוע עורך־דינו של גרי,
יוסף שלוש, :לוי גרי לא ברח ממקום ה־תאונה.
הוא עצר אחרי שני מטרים.״ ואילו
גרי עצמו אמר :״לא יכולתי לעצור בדייק
במקום התאונה, ועצרתי במרחק עשרה מטר.
לא ברחתי ממקום התאונה. נכון שלא התייצבתי
בו ביום במשטרה להודיע, מפני שהייתי
עסוק מדי. התייצבתי מאוחר יותר.״
ואכן, המשטרה הגישה נגד הצנזור כתב־אישום
על שלא התייצב בזמן לדווח על התאונה.
בשבוע הבא, כאשר יתן השופט
שלם את פסק־דינו, אפשר יהיה סוף סוף,
לגלות את כל פרטי הפרשה.

צגזור ראשי גרי
משפט צנזורה על
התאונה ש? הצנזור

לוי גרי, סמנכ״ל (לתפקידים מיוחדים)
משרד הפנים, והצנזור הראשי לסרטים ומחזות
של מדינת ישראל, נהג במכונית ה-
פדלקסוואגן שלו ברחוב יהודה המכבי ב־תל־אביב,
כאשר אירעה התאונה: לוי פגע
במכוניתו בעובר־אורח, מוריס נחמיאס, מנהל
סניף בנק־דיסקונט כאשר זה יצא ממכוניתו.
לדברי נחמיאס ועורך־דינו, שלמה
כהן־צידון, לא עצר הצנזור הראשי, לאחר
התאונה, אלא המשיך לנסוע. הוא עצר
רק לאחר שנהג אחר, שהיה עד לתאונה,
מיד,ר בעקבותיו, ועצר אותו. רק אז חזר
הצנזור למקום התאונה, החליף דברים ופרטים
עם נחמיאס, שנפגע קשה ברגלו,
ונסע הלאה לדרכו. נחמיאם הגיע לבית־החולים
ללא עזרתו של גרי.
השופט בחופש. עד כאן הכל טוב ויפה.
יכול לקרות לכל נהג. הרבה יותר
מעניין היתד, הצנזורה המיסתורית שהוטלה
על הפרשה.
נסיונות לעיין בתיק התאונה, בבית־ה־משפט
לתעבורה בתל-אביב, העלו כי התיק
נעלם. לאחר חיפושים ממושכים, התגלה התיק
בביתו של השופט, חיים שלס. בתשו
פני
חמישה שבועות החלו להגיע
/מבירות שונות, בעיקר נזסופיה ונז־בודפסט,
שמועות כי נרמז בשיחות בלתי
מחייבות למיופה־כוח ישראלי, כי ייתכן
ואפשר יהיה לחדש את העלייה מארצות
הדמוקרטיה העממית. לרמז זה לא היתה
משמעות מעשית רבה, מאחר שרוב היהודים
שרצו לעלות מארצות אלה כבר
עשו זאת. אולם היתה לו משמעות מדינית
חשובה מאוד.
משרד החוץ שיגר מייד את מנהל מחלקת
מזרח אירופה ל״מסע שיגרתי בשגרירויות
ישראל.״ אם כי משרד־החוץ חזר
והכחיש כי יש תפקיד מיוחד למסע זה,
היה ברור כי מטרתו לחפש מגע בשאלת
העלייה וחידוש היחסים.
במשך זמן סר, לא הגיעו ממנו ידיעות
תשובות. הסתבר כי השיחות שהתקיימו
לא היו מחייבות, נשאו אופי של גישושים
גרידא. אולם בשבוע שעבר קרה מקרה
שחישמל את האווירה: אישיות חשובה ביותר
באחת מארצות הדמוקרטיה העממית
הבהירה לנציג הישראלי ני מחווה ידידותית
מצד ישראל כלפי ברית־המועצות
תתקבל באהדה. הוא לא הבטיח דבר, אך
הכוונה היתה ברורה.
הדיווח הנ״ל אינו חדש. הוא פורסם (ה עולם
הזה )822 לפני 18 שנים בדיוק, ב
יולי
.1953 היד, זה דיווח על הצורה בר,
התקיימו המגעים לחידוש היחסים הדיפלומטיים
בין ישראל לברית־המועצות, אחרי
שהם נותקו חמישה חודשים קודם לכן,
בפברואר . 1953ב־ 9בפברואר אותה שנה
הונחה פצצה ליד בית הצירות הסובייטית
בתל־אביב• שלושה אנשים, ביניהם אשת
הציר, נפצעו. כעבור שלושה ימים הזמין
שר־החוץ הסובייטי את ציר ישראל במוסקבה,
הודיע לו על ניתוק היחסים.
היה עניין מיוחד בציטוט מחודש של
דיוזח ישן זה, כדי להבהיר שתהליך מדיני
של קשירת קשרים ויחסים דיפלומטיים שנותקו׳
אינו אקט פומבי חד־משמעותי, אלא
מסכת שלימה של רמזים ורמזי־רמזים, המופצים
במקומות שונים בעולם; של גישושים
ושיחות בדרגים נמוכים, המבשילים
בסופו של דבר את האקט שנראה לרבים
פתאומי ומפתיע.

״לא ברחתי ממקום התאונה״

צרפת לענייני מאלאגש הוא פוקאר, איש
סודו של דה־גול לשעבר, והאחראי גם לשירותי
הביון הצרפתיים.
המעצמה השלישית ששמה הוזכר כמי ש-
תיכננה את הקשר היתד כן, לא יאומן
— ישראל. כתב השבוע העיתונאי האמריקאי
הנודע סיירוס סולצברגר מפאריס:
״איש עסקים צרפתי המתגורר בטאנאנאריב
(בירת מאלאגש) גילה לי כי זה היה קשר
ישראלי.״
אלא שסולצברגר אינו מקבל בקלות גיוסה
זו. טוען הוא :״בלתי הגיוני לדמ״ן
שישראל תטפח משהו לטובת האינטרסט הסובייטי!״

כל פנים, דבר אחד ברור: ישראל
נמצאת בחברה טובה, של מעצמות הקושרות
כדי להוריד שליטים ולהמליך אחרים
תחתם.

הדונ ה מנוונת סג ה

נפגע נחמיאם
״אחרי התאונה, הוא המשיך לנסוע״

תקנות ההגנה לשעת חירום — בימי המנדט
הבריטי. האזרחים הישראלים עלי רא-
פע, מוענין מיערי ואניס שקורי — שלושתם
עורכי־דין חיפאיים — זוכים לתענוג
זה כיום, כשהם משוללי חופש־תנועה, מרותקים
באמצעות צווי־ריתוק. ארבעת אלה
היו, ביום הרביעי האחרון, בין הנואמים
בכנס שנערך בבית־הילל שבטכניון, במסגרת
התוכנית בצהרי יום ד.,
תיאוריה ומציאות. היתר, זו הפעם
הראשונה בתולדות הטכניון, שבין כתליו
זכו סטודנטים לשמוע את דבריהם של נואמים
עצמאיים, שלא ייצגו את המימסד או
שליחיו באגודת הסטודנטים. לכאורה, אמורה
התוכנית בצהרי יום ד׳ להציג בפני הסטודנטים
את כל מיגוון הדיעות הפוליטיות
בישראל. במציאות, היתה זו הפעם הראשונה
ששמעו נואמים אנטי־מימסדיים שתקפו
את תקנות ההגנה לשעת חירום.
שחייה היא פשע. בין היתר, חולק
בקהל תצלום מאמרו של דן בן־אמוץ ב־העולם
הזה (זה יכול לקרות נם לן) ,שדן
בבג״צ שהגיש אחד מקורבנות התקנות,
פאוזי אל־אסמר. כן שמעו המאזינים אודות
מלוא משמעותן של התקנות. שתי דוגמות:
#אזרח ישראלי המרותק, בהתאם לתקנות,
לחיפה — אינו רשאי להתרחץ בים.
הים אינו שייך לתחום העירוני של חיפה,
אלא מהווה שטח טריטוריאלי של המדינה.
מרותק שהכניס רגל למים — עבר על החוק.

מרותק המקבל רשיון לצאת למקום
אחר למטרה מסויימת — כמו למשל מחיפה
לתל־אביב על־מנת לסור למשרד ממשלתי
— אסור לו לעשות כל פעולה שאעה כלולה
״במטרת הרשיון.״ אם למשל, סר בדרכו
לקיוסק — הפר בכך את תנאי הרשיון,
צפוי לעונש.

וזי, דיוק מה שאירע בשבועות האחרונים,
כאשר ממקומות שונים בעולם החלו לזרום
שמועות וידיעות על גישושים, רמזים, אותות
ובמופתים, המעידים על מגעים בין
סובייטים לישראליים, שנועדו לברר את האפשרות
של חידוש היחסים הדיפלומטיים
בין ישראל וברית־המועצות.
הידיעות, שהוכחשו בתוקף על ידי כל
מי שהוזכר בהם, קיבלו משמעות מיוחדת
ביום הראשון השבוע, כאשר פורסם דבר
ביקורו החודש בישראל של ויקטור לואיס.
עיתונאי סובייטי בעל מעמד מיוחד, שהוא
מעין שלית לתפקידים מיוחדים של שלטונות
ברית-המועצות.
כל מי שאינו מבין על מה יכול לרמז
ביקורו של עיתונאי סובייטי בישראל, כדאי
לו שישחזר את הדיווח בתחילת קטע זה,
כדי להבין את תהליך של קשירת מגעים
מחדש.
וכל אלה ששמחו על ביקורו של לואיס
בישראל, ראו בו שביב של תקווה לקשירת
יחסים דיפלומטיים עם ברית־ד,מועצות יכלו
לעצור את שמחתם. כי עצם הפירסום
העיד על כך שאם היה קיים סיכוי לקשירת
יחסים מחדש, הוא פוצץ עתה.

נזה חצינז הרזסיים י?
** טבעם של מגעים דיפלומטיים,
בשלב של גישושים בדרגים נמוכים,
שהם מתנהלים בסודי סודות. כך גם אירע
לגבי ביקורו של ויקטור לואיס בישראל.
הוא נשמר בסוד כמום.
לא היד, זה טוד כי מזה כשנה שולחים
הסובייטים רמזים לעבר ממשלת ישראל.
כי בתנאים מסויימים קיימת אפשרות לדבר
על חידוש היחסים. העולם הזה היה העיתון
הראשון שפירסם על רמזים אלה עוד לפני
שבעה חודשים, כאשר בכתבה ״הרוסים
מציעים חידוש יחסים״ (העולם הזה )1734

השבוע קץ לשיחי שתסתמן ביחסים בין יוושדם*וסקבה

דה לא שיקרה כשטענה בהכחשתד, שלא נפגשה
עם כל נציג סובייטי רשמי.

כי האיש באמצעותו התנהל המגע ב־פינלאנד
היה ויקטור לואיס, אותו עיתונאי
יהודי, שרכש לו שם בעולם המערבי כדמות
מיוחדת במינה, המייצגת את שלטונות
ברית־המועצות בכל מעי פרשות של
הדלפות ומגעים בלתי רשמיים.

גילה, בץ השאר :״במסיבות דיפלומטיות
ובצינורות אחרים, רומזים הסובייטים בגלוי
כי הם מקווים לשיפור היחסים עם
ישראל. לדברי מקור דיפלומטי בפאריס,
הועברה לאחרונה, באמצעות מתווכים, הצעה
ממשית יותר לראש־הממשלה גולדה מאיר.
ההצעה היתד, מעין נסיון גישוש לקראת
האפשרות של חידוש היחסים. תמורת הסכמתם
לחידוש היחסים, תובעים הסובייטים
חזרה לשיחות יארינג וגילוי נכונות להסדר
מדעי בחסות המעצמות.״
גם לישראל וגם לברית־המועצות יש עניין
חיוני בחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהם.
הרוסים מעוניינים בכך מהטעמים הבאים:
* במצב של אי קיום יחסים עם ישראל
הוציאה רוסיה מעצמה כל אפשרות של

לואיס, שהחל את הקאריירה שלו כנער
שליח בשגרירויות זרות במוסקבה, הוא
הרוסי הראשון שקיבל היתר לעבוד עבור
עיתונים מערביים, נהנה מזכות של תנועה
חופשית ברחבי העולם.
לפי ידיעות מהימנות שהה ויקטור לו־איס,
כעיתונאי, בהלסינקי, בעת שנערך שם
הכנס הסוציאליסטי. הוא אומנם לא נפגש
את סכנת ההתערבות הצבאית הרוסית.
שם ישירות עם גולדה מאיר, אולם פגש,
לעומת זאת, את יועצה המדיני, שמחה די-
#אין ספק שהקמתו* .מחדש של שגריניץ,
שוחח עמו שם. דיניץ יכול היד, בו
רות ישראל במוסקבה היתד, משנה את כל
במקום לדווח על שיחותיו לגולדה ולהביא
המעמד של מאבק יהודי רוסיה לעלייה.
את תשובתה. ללואים קל היה להתקשר
לאור כל זאת החלו הגישושים ההדדיים.
מהלטינקי במהירות עם שולחיו בבריתך,מועצות
ולהשיב תשובות על השאלות
שנשאל.
ברור שהמגעים לא הסתיימו בהלסינקי.
פיפור תפור גזזגוחיך
יתכן שנסיעתה המיסתורית של גולדה ל־לאפלאנד,
נערכה לצורך מגע עם אנשים בלתי
רשמיים אחרים, כדוגמת ויקסור לואיס.
מרות בל ההכחשות, מסתבר כי
עובדה היא: זמן קצר, כשבועיים, אחרי ש/הגישושים
נכנסו לשלב יותר מעשי
חזרה גולדה לארץ, הגיע לכאן גם ויקטור
בעת ביקורה של ראש־הממשלד, גולדה
לואיס, דרך קפריסין.
מאיר בפינלאנד, בחודש שעבר, כנציגת ישברור
שהיה צורך לתפור איזה סיפור
ראל בכנס המפלגות הסוציאליסטיות. גול-
לצורך בואו לארץ. וכך נתפר הסיפור מעורר
הגיחוך על פנייתו לדיר אריה הראל,
אותו הכיר מתקופת היותו שגריר ישראל
בברית־המועצות, כדי שיסכים לאשפזו ולטפל
בו בבית־החולים איבילוב בתל-אביב.
היד. זד, סיפור תפור בתפרים גסים: לשם
מה זקוק עיתונאי סובייטי רם־דרג כמו
לואיס לטיפול רפואי בישראל? האין מספיק
מוסדות רפואיים בברית־המועצות? או שמא
מצוקת האישפוז שם גדולה יותר מאשר ב־אינילוב.
על כל פנים, זה היה הכיסוי לביקורו
של לואים בישראל.
דבר אחד ברור: הביקור נשמר בסוד
כמוס. למשרד־החוץ ולשר־החוץ, אבא אבן,
לא היה מושג קלוש ביותר, לא על המגעים
שהתנהלו בפינלאנד ולא על ביקורו של לי־אים
בישראל. אם אמר אבא אבן מה שאמר
לפני שבוע בנושא זה, היתד. זו פליטת־פה
מקרית, שלא היתה מבוססת על שום
אינפורמציה.

נזי גזטוביין בפיצגץ?
הציר הראשון של ברית־המועצות בישראל, פאבל ״ר־שוב,
עוזב את ישראל, אחרי שהיחסים בין שתי המדינות
נותקו לראשונה בפברואר , 1953 בעקבות הטמנת פצצה ליד בית הצירות הסובייט ת
בשדרות רוטשילד בתל־אביב. רק לאחר חמישה חודשים חודשו היחסים הדיפלומטיים שנ ת.

* : 1953 עוזבים

^ ת ביקורו של רואים בישראל
ץ ) אירגן מנגנון מסרים, שדאג להצמיד
לו ישראלי, המשמש גם ככתב של עיתון
זר בישראל. הסיבה לכך היא מיסתורית,

תיווך בין ישראל לארצות־ערב. בעוד שהאמריקאים
יכולים לבוא אל הערבים ולומר
להם כי רק באמצעותם ניתן לשכנע את
ישראל לויתורים, דבר הגורם לעליית המניות
האמריקאיות בשוק הערבי, אין
לרוסים מה להציע בשטח זה. חידוש היחסים
עם ישראל דרוש לרוסים כדי לחזק
את מעמדם כלפי הערבים דווקא, ולנטרל את
האמריקאים מהתפקיד הבלעדי שהם ממלאו
עתה.
#ברית־המועצות זקוקה לחידוש היחסים
כדי להקל מעל הלחצים -תופעלים
נגדה על ידי היהדות העולמית וגורמים
אחרים בשאלת עליית יהודי ברית־המועצות.
מאחר שאין להניח שהם היו מסכימים לחדש
שגרירות בישראל מבלי להבטיח מראש
שהשגרירות לא תהיה מטרה להפגנות,
ברור שהפסקת הלחץ על שגרירויות סובייטיות
ברחבי העולם היא תנאי מוקדם לכל
חידוש יחסים.
גם מניעיה של ישראל לחידוש היחסים
מובנים:
• 1קשר עם ברית־המועצות היה מקל
את התלות המוחלטת שיש לישראל ב־ארצות־הברית.

• יחסים עם הסובייטים היו מפחיתים

ויקטור לואיס, העיתונאי
היהודי הסובייטי, שהג ע
לישראל בעיקבות פגישתו עם שמחה דיניץ,
יועצה המדיני של ראש־הממשלה בהלסינקי.

השליה

וניתן להסבירה רק על רקע מה שאירע
מאוחר יותר.
ויקטור לואיס נפגש עם מי שנפגש, אמר
מד, שאמר ונאמר לו שנאמר. ברור שהוא
לא ניהל מגע בדרג גבוה יותר משמחה
דיניץ, יועץ ראש־הממשלה. ברור גם שהוא
לא יצא עם תשובה סופית ומוסמכת של
ממשלת־ישראל, אלא עם הבהרות שנועדו
לאפשר את המשך המגעים.
וכאן אירע דבר משונה: פרשת ביקורו
של ויקטור לואיס הודלפה באורח מוזר
לעיתונות, ובכך פוצצה את שליחותו. ההדלפה
היתד. סוף פסוק למגעים החשאיים.
היא הוכיחה סופית שאין אפשרות לקייב
עם ישראל כל מגע סודי.
מי היד, מעוניין בפיצוץ הפרשה?
כדי לענות על שאלה זו יש לבחון קודם
מי עלול היה להפסיד מהצלחתם של המגעים.
התשובה היא ברורה: האמריקאים. אין
ספק שמי שפוצץ את השליחות רצה לעשות
בכך טובה לארצות־הברית.
ברור גם שאין כל סיכן י שהרוסים יקשרו
יחסים עם ישראל, מבלי תזוזה מהותית במדיניות
הישראלית לקראת הסדר, חלקי או
מלא, עם ארצות־ערב. מי שלא רוצה בהסדר
כזה, היה מפיק תועלת מפיצוץ הפרשה. ב־ממשלת־ישראל
בולטים שלושה אנשים, שאינם
מעוניינים בהסדר ומשום כך אינם
רוצים גם בחידוש היחסים עם ברית־ד,מועצות.
ואלה הם: ראש-הממשלה גולדה מאיר:
שר־הבטחון משה דיין: והשר לענייני הסברה
ישראל גלילי.
כל העקבות ימפוצצי השליחות מובילים
אל שלושה אלה.
מסתבר שעוד לפני שדווח לאישי צמרת
בישראל על ביקורו של לואיס ועל תוכן
המגעים עמו, כבר הודלפה הידיעה לשבועון
האמריקאי טייס. בדם ראשון, כאשר
גילו ודני על הפרשה בסודי סודות, כבר
פירסם סיים בארצות־הבדית את דבר ביקורו
של העיתונאי הסובייטי בישראל.
הדלפה זו נעשתה בהשראתו של שמחה
דיניץ, יועצה של ראש־הממשלה. באותה
שעה החל מסע הדלפות נוסף: לכתבי ד,־
עיתונות היומית בישראל. הפעם היה מקור
ההדלפות אחר: היה זה פנחס יורמן, דובר
משרדו של השר ישראל גלילי.
כאשר הגיש עיתונאי לביקורת הצנזורה
את הידיעה על ביקור העיתונאי הסובייטי
בישראל, נפסלה הידיעה, למרות שאין בה
שום דבר העלול לפגוע בבסחון המדינה.
היתד, זו הפעלה שרירותית של הצנזורה
הצבאית בצנזורה פוליטית.
שהיומון הארץ פירסם את הלהגישה
לביקורת הצנזורה, הוהפירסום
וניתן היה לפרסם את
בביקורו של ויקסור לואים

גולדה מאיר משיקה כוסות עם מ־כאיל בודרוב, אז
שגריר ברית־הסועצות בישראל, כשיחסי שתי המדינות
נראו שפירים ונורמאליים, בעקבות רוח טאשקנם. האם תחזור תקופה זו שנית?

: 1965 מתפייסים

רק אחרי
ידיעה מבלי
סרה הגבלת
כל הקשור
בישראל.
כך פוצצה השליחות תוך טישטוש עקבות•
אלה שהיו מעוניינים בפיצוצה יכלו
לרחוץ את ידיהם ולהאשים את העיתונות
כי חיבלה בסיכוי לחידוש היחסים עם
ברית־המועצות• גולדה ושריה יוכלו נם
בעתיד להזיל דמעות תנין על שאין ביכולתם
לחסל את נגע ההדלפות. שכן,
הם עצמם ד,מדליפים, והם עצמם הפוגעים,
בכוונה תחילה, באינטרסים חיוניים של מדינת
ישראל.

פברואר : 1964
נפתח מיבצע 34א׳ — התוכנית
הסודית לתקיפת צפון ויאט״
נאם, בעיקר על-ידי מטוסי ם וטייסים
שלא השתייכו לכוחות
המזויינים הרשמיים של ארה״ב.

מרץ : 1964
שר ההגנה רוברט מקנמארה
חזר מסיור בוויאט-נאם, הגיש לנשיא
תוכנית להגברת הלחץ על
צפון ויאט-נאם. הסיבה :״ ממשלתו
החדשה (הדרום ויאט-נא-
מית) של גנרל נגויאן־קאן, לא
תהיה מסוגלת לשפר את המצב
בכוחותיה היא.״

מאי : 1964
ראש ממשלת דרום ויאט-נאם,
גנרל גאו, תובע מארה״ב לפתוח
בהפצצות רשמיות על הצפון. הנשיא
ג׳ונסון מקבל לידיו תוכנית
הסלמת הלחץ על הצפון, האמורה
להגיע לשיאה, לאחר שלושים
יום, בהפצצות בקנה-מידה אדיר.
אחד הסעיפים בתוכנית: שיכנוע
הקונגרס האמריקאי להעביר הח לטה
״המאשרת כל פעולה שתידרש
בוויאט״נאם.״

האיש האחוא׳ :הנשיא ג נעת ההחלטה על ההפצצות

יוני : 1964
בלייר סיבורן, דיפלומט קנדי,
נפגש בחשאי בהאנוי עם ראש
ממשלת צפון ויאט-נאם, מזהירו
מפני ״ ה אסון החמור״ שיארע
אם לא תצמצם האנוי את פעילות
הוויאט-קונג בדרום.

מלי־אוגוסט : 1964

כוחות קומנדו ימיים של דרום
ויאט-נאם תוקפים שני איים של
הצפון במפרץ טונקין. המשחתת
האמריקאית ״ מ דו ק ס׳ מותקפת
על-ידי ספינות צפון ויאט־נא־מיות
12 .שעות לאחר מכן, יוצאים
כבר מפציצים אמריקאיים
נגד מטרות בצפון ויאט־נאם. העם
האמריקאי, שאינו יודע את
האמת, נזעם כולו. הקונגרס
השומע מפי שר״ההגנה כי לא
שמע מעולם על התקפה דרום
ויאט־נאמית על שני איים במפרץ
— מאשר את ״פעולת התגמול״.

אביב : 1965
כוחות הקרקע האמריקאיים
הראשונים נוחתים בוויאט-נאם.
בסוף השנה הם יהיו 184 אלף.

מדווו גרמו ״מיסמב ויאט 1-א״ להתפוצצות באמריקה *
פשר לרמות אדם אחד כל הזמן.
אפשר לרמות אומה שלמה זמן קצר.
אבל אי אפשר לרמות אומה שלמה כל הזמן.
במשך
דורות, האמין העם האמריקאי בדבריו
אלה של אברהם לינקולן. בימים
אלה, נגרם לעשרות מליוני אמריקאים
הלם מזעזע — כאשר גילו, שלולא
יד המקרה, לא היו מגלים — אולי לעולם —
את האמת: שאפשר לרמות עם שלם —

כל הזמן. למעשה: אותם עצמם.
כך נתגלה, כי הנשיא קנדי, שייצג בעיני
האמריקאים — ובעיקר הצעירים שבהם
— את כל הטוב, היפה והנאצל —
בגד בבן־ברית וגרם למותו.
המדובר בנשיא דרום ויאט־נאם, גנרל נגו־דין־דיאס,
שהיה בן־בריתם של האמריקאים
— עד שנתגלה כי דיאם שוקל לפתוח ב־שיחות־שלום
עם צפון ויאט־נאם, במטרה
להפסיק את מאבק־הדמים עם הוויאם־קונג,
ולהרכיב קואליציה.
בפחדו שקואליציה כזו תהיה בהכרח בשליטת
הקומוניסטים, עודד המימשל של
קנדי את מרד הגנרלים הידוע מהראשון לנובמבר
,1963 שבו הוצאו להורג דיאם
ואחיו.
גיונסון השקרן

ך* ך, נתגלה, לאותם עשרות מליוני
^ אמריקאים שהצביעו בעד הנשיא ג׳ ,נסיו
— כי הוא שיקר להם בפרצוף: מתחרהו
של ג׳ונסון על כיסא הנשיאות,
הסנטור בארי גולדווטר, הבטיח לעם האמריקאי,
אם ייבחר, הרחבת ההפצצות על
צפון ויאט־נאם, יהפעלת מלוא עוצמתה של
ארצות־הברית כדי להביא את המלחמה לידי
סיום חד וחלק. ג׳ונסון, לעומתו, הופיע
כסמל המתינות וההגיון, התנגד להרחבת
ההפצצות, זכה בכס הנשיאות.
עתה, התגלתה לאמריקאים האמת המרה:
ממש בעצם ימי מערכת הבחירות — אישר
ג׳ונסון בחשאי תוכניות מיבצעיות להרחבת
ההתקפות על צפון ויאט־נאם — כשבפומ־בי
הוא תוקף את גולדווטר על שהוא מציע
אותו דבר עצמו( *.ראה מסגרת).
אמת מרה נוספת שהתגלתה לעם האמריקאי:
בניגוד
לתדמיתו שוחרת השלום של הנשיא
קנדי — הרי בימיו, לא פחות מאשר

רבבות פצועים ונכים אמריקאיים צעירים ואלפי הרוג ם
חינם התוצאה הברורה היחידה של מלחמת ויאט־נאם.
מן התוצאה האחרת — ניצחון על הקומוניסטים — .כבר נואשו האמריקאים. בקרוב, יתיאשו
גם מנסיונם הנואש האחרון — לצאת מן הבוץ ללא השפלה לאומית ועם שמץ של יוקרה.

הפצועים 1ע0ו

* השבוע, טען גולדווטר, שהוא גנרל
מילואים בדויל־האוויר, כי ידע על איש
התוכניות הללו בידי ג׳ונסון, אן לא מ
טעם לגלות זאת בפומבי, כי ידע
ג׳ונסון יכחיש זאת, והציבור האמריק
רק ישוכנע כי גולדווטר הוא שקרן.

בימי אייזנהאור לפניו וג׳ונסון אחריו —
העמיקה המעורבות האמריקאית בוויאם־
נאם מדכי אל דכי, מבכי אל בכי.

נקיפות מצפון
לפקיד בכיר
קרים מהממים אלה לא היו מתגלים
לעם האמריקאי אולי לעולם,
לולא דניאל אלסברג, פקיד בכיר (בין היתר,
היה יד־ימינו של הנרי קיסינגיר, שהוא
בעצמו יד־־מינו של ניקסון) החל סובל
מנקיפות מצפון, החליט לגלות לעם האמריקאי
את האמת, העביר לידי הניו־יורק
טייטס את המחקר הסודי אודות השתלשלות
מלחמת ויאט־נאם שנערך בפנטגון*.
הזעזוע הנורא עוד לא נקלט במלואו
על־ידי העם האמריקאי. פירסום המיסמכים
הופסק באיבו על־ידי צו־ביניים של בית־המשפט
— וגרם בבת־אחת למלחמה חדשה,
בשאלת חופש העיתונות המקודש בארצות־הברית.
אולם
המעט שכבר פורסם, גרם להתפוצצות
חסרת־תקדים באמריקה. שכן נוסף
לעובדה שממשלתם רימתה אותם, גילו
עתה האמריקאים עובדה נוספת, מזעזעת
לא פחות:
הייתכן שמלחמת ויאט־נאם כולד. היתד,
תוצאה של שגיאה בשיפוט. שייתכן שרבבות
צעירים אמריקאיים, ומאות אלפי
גברים נשים וילדים ויאט־נאמים — נהרגו,
בגלל שקבוצת פקידים בכירים, בוואשינגטון
הרחוקה, נתפסה לקו מחשבה מוטעה. שייתכן
שארץ שלמר, נחרבה, בגלל צוית
קבלת החלטות לא נכונה.
קשה היה להימנע ממסקנה זו, למיקרא
מיסמכי ויאט־נאם.
התערבות זרה

עדת קלאסית לדוגמה אירעה בימי
מימשלו של הנשיא ג׳ונסון, כאשר,
* בתחילה, העביר אלטברג את המיטמך
לידי טנאטור מקגוברן, אולם זה העדיף
שלא להסתבך, סירב לתת לו פומביות.

לינדוו ג׳ונסוו נבחר לכס הנשיאות בגלל התנגדותו הנמרצת
להפצצת צפון ויאט־נאם — ובחשאי, נתו הוראות להפציצה

ללא הכרזה רשמית, ללא אישור הקונגרס,
פתח ג׳ונסון במלחמה נגד צפון ויאט־נאם,
מד, גרם לג׳ונסון לעשות זאת?
הטעות הגדולה היתר, מורכבת למעשה
משתי טעויות.
בתזכיר לג׳ונסון, הביע שר ההגנה שלו,
רוברט מקנאמרה, את דעתו כי המישטי
הקיים בדרום ויאט־נאם (של גנרל גן) אינני
מסוגל להתחרות, מבחינה פוליטית, בקומוניסטים.
משום כך, טען, אסור לאמריקאים
להסכים לכל ניסיון לניהול שיחות
בין הפלגים הפוליטיים השונים בויאט־נאם
גופא (דהיינו, הקומוניסטים, דינייטרליסטים
והימניים) — כאשר שיחות אלה יסתיימו
ללא ספק בהשתלטות הקומוניסטים, ובחיסול
עמדתה של ארצות־הברית בדרום ויאט-
נאם. משום כך, חובתה של ארצות־הברית
לתמוך בכל כוחה במישטר הקיים — שרק
בעזרתו יוכלו האמריקאים להישאר שם.
ג׳ונסון קיבל עמדה זו — שמשמעותה
למעשר, היתד, התערבות במאבק פוליטי
פנימי של ארץ זרה, כדי להגן על האינטרסים
של ארצות־הברית.

טעית ראשונה

האיש ששילם את המחיר: החייל האלמוני

הקורבנות

ך* אן אי ר ע החלק הראשון של הטעות
^ הגדולה :״המומחים״ למיניהם החליטו
שהוויאט־קונג מודרך על־ידי צפון ויאט־נאם.
בחלקה, נבעה מסקנה זו מקליטת תשייר״
בין האנוי לבין מיפקדות לוחמי
הגרילה בדרום, שהוכיחו על שיתוף־הפעו״
לה ההדוק בין צפון ויאם־נאם לקומוניסטים
הדרום־ויאט־נאמים.
למסקנה זו התנגדו מומחי״הביון, שטענו
כי מקורות הכוח הקומוניסטי בדרום ויאט־נאס
הינם עצמאיים, ונובעים ממהפיכה
אמיתית בחברה הדרום ויאט־נאמית, וכי
צפון ויאט־נאם רק עוזרת למהפיכה זו, אך
אינו; שלטת בה.
קובעי המדיניות של ג׳ונסון בחרו להתעלם
מניתוחם של מומחי הביון.
בעקבות כך, היתד, המסקנה ההגיונית,

מבחינתם, חד־משמעית: על־מנת לחסל את
הוויאט־קונג, יש להכות בצפון ויאט־נאם,
כדי לאלצה לעשות זאת. להכות — פירושו,
בעיקר, באוויר.
כך, גררה הטעות הראשונה את השנייה:
ההחלטה להפציץ את צפון ויאט־נאם•
החלטות פרטיזניות

ך 0החלטה זו

התקבלה בצורה פר־

^ טיזנית.
מצד אחד, ניצבו המומחים — אותר,
קבוצה חשאית של פקידים בכירים, שלב״
(המשך בעמוד )28

כךה שיקרו:
בפומבי: קבע הנשיא ג׳ונטון, בנאום בחירות ב־ 25 לספטמבר
: 1964״ישנם כאלה האומרים, שעלינו להפציץ את הצפון, להשמיד
את קווי האספקה של הגרילה, ולהסלים את המלחמה. אולם אנחנו
איננו רוצים להסתבך במאבק עם עם בן 700 מיליון איש, במלחמת
חי״ר באסיה הרחוקה.״
לא 3פ 1מבי 1קבע דו״ח סודי של הפנטאגון :״בדיון אסטרטגי שנערך
בבית הלבן בשביעי לספטמבר , 1964 הגיע המימשל של ג׳ונסון למסקנה
כי לא יהיה מנוס מהפצצת צפון ויאט־נאם, וכי אין להתחיל בהפצצות
אלה מייד רק בגלל סיבות טקטיות שונות — שהעיקרית בהן היא העובדה
שהנשיא נמצא אותו רגע בליבה של מערכת בחירות, בה הציג עצמו כסמל
ההגיון והמתינות, לעומת בארי גולדווטר הדון־קישוט, שהמליץ על הפצצת־מחץ
של צפון ויאט־נאם.

בפומבי: נשאל הנשיא ג׳ונסון, במסיבת עיתונאים ב־ 2ליוני
: 1964״אדוני הנשיא, האם זה נכון כי המימשל שלך מתעתד להרחיב
את המלחמה לתחום צפון ויאט-נאם י״
תשובה :״לא שמעתי על תוכנית כזו.״
לא בפומבי 1קובע פרוטוקול מס׳ 288 של מועצת הביטחון הלאומית,
מ־ 17 למרץ : 1964״מדיניות ארצות־הברית הינה להיות במצב הכן, במטרה
להיות מסוגלת ליזום פעולה נגד צפון ויאט־נאס, תוך הודעה מוקדמת של
72 שעות בלבד.״

בפומבי: נשאל שר-הביטחון מקנמארה, במסיבת עיתונאים ב״5
לאוגוסט ,1964 לאחר שנודע על התקפה מצד ספינות צפון ויאט-נאם
על המשחתת האמריקאית ״ מ דו ק ס״ :״אדוני השר, מה היתה מטרת
הפטרול שערכה, מדוקס׳ במפרץ טונקין ז״
תשובת שר-הביטחון :״זה היה פטרול שיגרתי, מהסוג שאנו עורכים
במים בינלאומיים ברחבי העולם.״
לא בפומבי: קבע דו״ח סודי של הפנטאגון :״הפטרולים של המשחתות
במפרץ טונקין היו אחד היסודות של הלחץ הצבאי (האמריקאי) המוסווה
נגד צפון ויאט־נאס. בעוד שמטרת הפטרולים היתה בעיקר פסיכולוגית,
כהפגנת עוצמת, ניצלו המשחתות את ההזדמנות כדי לאסוף מידע על מיתקני
ראדאר צפון ויאט־נאמיים, ומיתקני הגנה לאורן החופים, שנועדו להיות לעזר
לכוחות אוויר תוקפים.״

בפומבי: למחרת, נשאל שר־הביטחון במסיבת עיתונאים נוספת,
שוב אודות תקרית המפרץ :״אדוני השר, האם אירעו התנגשויות בין
ספינות דרום־ויאט-נאמיות וצפון ויאט״נאמיות י ׳
תשובה :״למיטב ידיעתי — לא.״
לא בפומבי: קבע דו״ח סודי של הפנטאגון :״הפעולות הצבאיות המוסוות
נגד צפון ויאט־נאם נפתחו בראשון לפברואר , 1964 תחת שם הצופן
34א׳ .בחצות ה־ 30 ליולי, תקף, במיסגרת פעולות אלה, כוח ימי, בפיקודו
של גנרל וסטמורלנד, שני איים במפרץ טונקין.״

בפומבי: נשאל הנשיא ג׳ונסון, במסיבת עיתונאים ב־ 28 ליולי
: 1965״אדוני הנשיא, האם העובדה כי אתה שולח כוחות נוספים
לוויאט-נאם פירושה שינוי במדיניות שלנו שם ן״
תשובה :״שום שינוי במדיניות. שום שינוי במטרותינו שם.״
לאבפומבי: קבע דו״ח סודי של הפנטאגון :״ההחלטה, באמצע יולי,
לשלוח 200 אלף חיילים לוויאט־נאם הוגדרה בפירוש ככניסה לעידן חדש —
של לוחמת קרקע באסיה. ברור היה לכל שזו תהיה לוחמה ממושכת, וכי
כוחות רגלים אמריקאיים נוספים יבואו מאוחר יותר.״

בפומבי: ענה הנשיא ג׳ונסון, במסיבת עיתונאים ב־ 1לאפריל
, 1965 בתשובה לשאלת כתב, את הדברים הבאים :״אינני יודע על
שום אסטרטגיה או רעיון חדשים שהועלו לאחרונה״.
לאבפומבי: נאמר בפרוטוקול מס׳ 328 של מועצת הביטחון הלאומית,
מיום 6לאפריל : 1965״הנשיא אישר את בדיקתן הנמרצת של 2ו הצעות
שהוגשו לו על־ידי מנהל סוכנות הביון המרכוית, בדבר פעולות לוחמה
מוסוות ואחרות כן אישר הנשיא תוספת של עשרים אלף חיילים לכוחות
האמריקאיים בוויאט־נאם (שמנו אז 27 אלף איש) .כן אישר הנשיא את שינוי
משימותיהן של כל יחידות חיל המארינס באיזור (ממשימות הגנה למשימות
התקפיות).״
ואילו דו״ח סודי של הפנטאנון בנידון קבע :״הכל הכירו בכן כי בצעדים
אלה היה משום שינוי מהותי במדיניות ארצות־הברית, אך מר ג׳ונסון חזר
והדגיש את דאגתו לכך כי משמעות הצעד תצומצם ותבוטל ככל האפשר.״

בסיורו החטוף באירופה, בו ניהל שיחות עם מדינאים ואישים
אחרים, בירר עורך ״העולם הזה״ באמצעות מקורות־המידע
המוסמכים ביותר את האמת על המתרחש סביב ״כינוס בולוניה״.

בגלל הצורך הדחוף להבהיר פרשה זו, מתפרסם דו״ח זה השבוע.
בשבוע הבא ימשיך אורי אבנרי במסירת הדו״ח על המתרחש
בעולם הערבי, באירגוניו השונים ובמאבק הגלובלי סביב יעראל.

ך חודש דצמכר השנה יתקיים — בעזרת השם ואינשאללה — כינוס בעיר בולוניה.
העיר, השוכנת בגבול בין הרי איטליה והשפלה הצפון־איטלקית, היא מיבצר המיפלגה
הקומוניסטית האיטלקית — הגדולה ביותר מחוץ לגוש הקומוניסטי.
כינוס זה יבול להיות אחת מן השתיים, בבחינת או—או.
א ו — ועידת־תעמולה ראוותנית של חסידי מוסקבה וקאהיר, לתעמולה נגד ישראל, שתעמיק
את התהום בין שני העמים.
א ו — ועידת־שלום היסטורית, מיפגש רשמי ופומבי ראשון של תנועות השלום בישראל
ובארצות־ערב, מאורע בעל השפעה עמוקה על דעת־הקהל משני עברי קו הפסקת־האש.

הכרה הדדית זו היא בהכרח תהליך ממושך. אץ היא יכולה להתחיל בדרג של ממשלות.
היא חייבת להתחיל במקום הנוח ביותר — אצל שוחרי־השלום משני הצדדים. לכן דרושים
מעשים דרמתיים של מיפגש פנים־אל־פנים, שימחישו לעיני שני העמים את היכולת לשבת
יחד, להתווכח על טענות סותרות, ולהגיע לפתרונות מוסכמים.
יש כמה תנאים מוקדמים להצלחת מיפגש כזה:
•> עליו להיות פומבי.
! #משני הצדדים צריכים להשתתף בו אנשים המקובלים בקרב עמיהם כפטריוטים.
•< המיפגש צריך להתבסס על עמדות־היסוד של שני הצדדים: קיומה הריבוני של ישראל
מצד אחד, הכרה בזכויות העם הפלסטיני והחזרת השטחים הכבושים (מאז )1967 מצד שני.
מדי פעם הבשיל רעיון זה פירות, אך עד כה היו אלה פירות־בוסר. זכורות ועידות־פירנצה
המפורסמות, בניצוחו של ג׳ורג׳ו לה־פירה, בסוף שנות ה־ .50 אולם אחרי שהוועידה
הראשונה פוצצה בזדון על־ידי משרד־החוץ של גולדה מאיר, לקו הוועידות הבאות בחוסר
נציגות ערבית הולמת, וגססו בהדרגה.
בשנה שעברה, אחרי מאמץ הסברתי שרבים מאיתנו לקחו בו חלק, הבשיל הרעיון פרי
היסטורי בהזמנת נחום גולדמן לקאהיר, אך גם יוזמה זו פוצצה על־ידי ראש־הממשלה
גולדה מאיר.
מעשי־פיצוץ אלה יש בהם הגיון עיקבי: התעקשות על כך שהמיפגש הישראלי—ערבי
הראשון יהיה בדרג של שליחי־ממשלות — דבר שאינו אפשרי.
כדי שייפגשו אי־פעם שליחי ממשלות, צריכות להיות הרבה פגישות קודמות של שליחי
תנועות־שלום, כדי להכשיר את הקרקע, לשנות את האקלים הנפשי והאח־ירה הציבורית
משני הצדדים, ולהרגיל את העמים בהדרגה להכרה הדדית.

או ר׳ אבנר*
או—או — כשקביעת המגמה הסופית תלוייה במהלכים המתקיימים ברגע זה בקאהיר,
במוסקבה ובמקומות אחרים.

וגם אצלנו.
עלי להסביר מדוע מצאתי לנכון לכתוב בכלל על פרשת בולוניה עכשיו, ולמסור עליה
מידע זה לציבור הישראלי והעולמי.
אין אני נוהג למסור פרטים על מגעים עם אישים ערביים, כשעצם הפירסום עלול ״לשרוף״
את בעלי־השיחה. במשך 15 השנים, בהן אני עוסק באופן שיטתי במגעים מסוג זה בחו״ל,
ובהן נפגשתי בצורה זו או אחרת עם עשרות אישים בכירים בעולם הערבי, לא פירסמתי
מראש (כמובמיקרהו
מעולם את זהות בעלי־שיחי, אלא אם כן קיבלתי לכך רשות מפורשת
של האשם ג׳וואד, שר־החוץ העיראקי בתקופת שלטון קאסם).
בכל שאר המיקרים לא פירסמתי דבר על השיחות, או שפירסמתי דו״חות חלקיים, תוך
העלמת זהות בעלי־השיחה. זה פגע אמנם באמינות הדו״חות, ובכוח־ההשפעד, של הדברים
— אך נזק זה היה פחות חשוב מאשר פגיעה באמון ההדדי, הדרוש במגעים כה עדינים.
ממילא לא פירסמתי מעולם פרטים על יוזמות ותוכניות שנדונו במגעים מסוג זה —
מכיוון שעצם פירסומן בלא־עת יכול להחניקן בעודן באיבן.

פיצוץ ועידת פירנצה 958 ,ו*
אני סוטה הפעם מנוהג זה, משתי סיבות חשובות:
ראשית, מפני שכבר פורסמו בישראל דברים על הכינוס, חלקם בתמימות וחלקם בזדון,
ובכלל זה שקרים, חצאי־אמיתות, ומידע מקוטע העלול להטעות.
שנית, מפני שיש, לדעתי, צורך דחוף להשמיע דברים ברורים באוזניהם של יוזמי הכינוס
לגבי עמדת תנועת־השלום הישראלית, ולהעמידם על גודל האחריות הרובצת עליהם בפרשה

מפירנצה עד גולדמן

בנס מכין ברומא
** אז הכשלת

ביקור־גולדמן פעלו כמה וכמה אנשים לחידוש הרעיון של מיפגש

ישראלי—ערבי.
בשהותי בארצות־הברית, בשנה שעברה, נפגשתי עם כמה מראשי מחנה־השלום בארצות־הברית,
כמו הפרופסור נועם חומסקי. התרשמתי מעמדתם האמיצה של אנשים אלה, התומכים
ללא־סייג גם בקיום מדינת־ישראל וגם בזכות הפלסטינים למדינה משלהם. חזרתי באוזניהם
בלי הרף על דעתי שהתרומה הגדולה ביותר שהם יכולים להביא לעניין השלום
במרחב היא: ייזום פגישה פנים־אל־פנים של שוחרי־השלום העיקריים מישראל ומארצות־ערב.
למעשה כבר ריחף רעיון זה באוזיר, בארצות אחדות ובחוגים רבים. ואז קרה הדבר
המהפכני, ששינה את התמונה מן הקצה אל הקצה: הרעיון הבשיל גם במצריים עצמה.
הנשיא אנודאר אל־סאדאת הכריז בפומבי על נכונותו לחתום על חוזה־שלום, תמורת נסיגת
צה״ל מן השטחים המוחזקים וההכרה בזכויות הפלסטינים. באווירה החדשה, עלה כוכבו של
איש, שמילא תפקיד מרכזי בייזום ועידת בולוניה. שמו חאלד מוחיי־אל־דין.
חאלד מוחיי־אל־דין, ראש הסניף המצרי של תנועת־השלום העולמית (הפרו־קומוניסטית),
מראשי האיחוד הסוציאליסטי הערבי (מפלגת השלטון הנאצרית) ,ואיש־מפתח במישטר אל-
סאדאת. חאלד, אדם סימפאטי, שהיה אולי האיש הראשון בצמרת המצרית שפעל למען
השלום, נמנה עם הקצינים הצעירים שהגיעו לשלטון עם עבד־אל־נאצר. כיום הוא איש־אמונם
של הסובייטים בקאהיר, ומאז הדחת עלי צברי וחבריו, התחזק מעמדו עוד יותר.
אחרי מגעים ממושכים, שנשמרו בסוד, התגבש ההרכב הראשון של בעלי־היוזמה. ב־19
באפריל השנה נתכנס ברומא הכנס המכין הראשון. השתתפו בו נציגי גופים שונים, וביניהם:
אישים מארצות־ערב, מפלגות קומוניסטיות באירופה, תנועת־השלום (הפרו־קומוניסטית)
העולמית, מפלגות סוציאליסטיות מאירופה, אגודות מיקצועיות לא־קומוניסטיות, קבוצות
אינטלקטואליות שונות, ו״הוועד הבינלאומי של השמאל למען שלום במיזרח התיכון.״
ועד זה מייצג למעשה גם את הגוף האמריקאי, הקרוי ״הוועד למען אלטרנטיבות חדשות
במיזרח התיכון.״ ועד זה הותקף בעבר בגלל פעולות שונות, אולם לאחרונה התארגן
מחדש, והנהגתו נתונה בידי אנשים מסוגם של נועם חומטקי, הרברט מרקוזה, דון פרץ,
איירין גגדזיה ואחרים — אנשים החרדים לשלום ישראל, בעודם רוחשים אהדה עמוקה
לשאיפות הצודקות של הערבים. כימעט כולם יהודים, בעלי שם גדול בעולם האקדמאי
ובחוגי השמאל בארצות־הברית.
״הוועד הבינלאומי של השמאל למען השלום במיזרח התיכון״ ,שמרכזו בפאריס, זכה
בתמיכת גדולי האישים של השמאל בצרפת, איטליה, ארצות־הברית וארצות אחרות. הוא
מקובל בארצות־ערב, מקיים דו־שיח עם ראשי הפידאיון, וזוכה לאימון גם במדינת ישראל, .

נוסח שד *ונע

ך* רעיון לכנס ועידה של שוחרי־השלום משני עברי קו הפסקת־האש, לשם דו־שיח
( ) ישיר ופנים־אל־פנים, אינו חדש כל עיקר.
אישים שונים — ישראלים ואחרים — פועלים מזה שנים רבות בכיוון זה. אני עצמי
חזרתי עליו באלפי שיחות עם אנשים שיכלו לתרום תרומה כלשהי להגשמתו — לא רק
אישים ערביים, אלא גם מדינאים ניטרליים, עורכים ועיתונאים המקובלים בארצות־ערב, שליחי
מוסדות בינלאומיים, ועוד.
הרעיון הוא זה: לא יקום שלום של ממש במרחב, אלא אם כן ישתכנע כל אחד משני
העמים שיריבו מוכן להשלים עם קיומו, להכיר בזכויותיו, ואינו זומם לכלותו או לשדוד
את אדמתו.

** כנס הצפין ברומא, קרו כמה דברים. נבחר ועד מכין, נקבע בסיס רעיוני להזמנת
^ החוגים והאישים שיהוו את בעלי־החסות הרשמיים של ועידת־בולוניה, ודובר על
הרכב רשימת המוזמנים.
הוועד המכין מורכב רק מאיטלקים, נציגי מפלגות שונות — החל מהמפלגה הקומוניסטית
הגדולה ותנועת־השלום הקשורה עימה! ועד המפלגה הסוציאליסטית של ריקארדו
לומבארדי (מס״י) ,שקבוצת חבריה ביקרה לא מכבר בארץ. משתתפים בו גם אנשי מפלגת
פסיו׳׳ם, שהם משמאל לקומוניסטים, וכן, החברים האיטלקיים של ״הח־עד הבינלאומי של
השמאל למען השלום.״
על הוועד הזה, שבו יש לקומוניסטים השפעה מכרעת, הוטל להכין את הוועידה, להכין
רשימת־מוזמנים (הטעונה אישור בכנס־מכץ נוסף באוקטובר) ,ולהרכיב בינתיים את
הגוף שיתן את הגושפנקה הרשמית לוועידה.

׳• לואוילוטורה של העולם הזה. בן־גוריון וגולדה שולחים טורפדו בדמות ראובן ש־לוח,
כדי להטביע את ספינת הוועידה. היא פוצצה בגלל דרישת ישראל שהמשלחת הישראלית
תכלול נציגי ממשלה.

היה זה הוועד שאירגן! את שני הדו־שיחים הפומביים הראשונים בין ישראלי וערבים
— המיכוח הפומבי שלי עם המצרים והפלסטינים בתיאטרון פאריסא׳ ,והוויכוח של׳ פניס־אל־פניס
עם נציג אל־פתח ברדיו ג׳נבה.

׳!צו י ד״״זה כלומר, לשם בחירת חברי הגוף שיתן את הגושפנקה ( 5ז150ז 0ין י 0 8 1 0

/והיא המיסמך השנוי עכשיו במחלוקת.
הונז מצע
הניסח. שנת*.ן בל מדבר על התדרדרות המצב במרחב, הקיפאון במשא־ומתן •התנגדות
עמי העילם להמשך הכיבוש הישראלי בכוח הנשק. הסעיף הקובע הוא כלהלן:
״הל כיו ׳מוצע לכנס ועידה בינלאומית למען שלום וצדק במיזרח התיכון, אליה
י 1זמגי(81.שתתפים מבין כל המעוניינים לדון באפשרות של הסדר בדרכי שלום: בעיקר,
נסיג^ כוחות ישראליים מן השטחים שהם מחזיקים בהם מאז מלחמת ; 1967ה>שמ־תן
המלאה של החלטת מועצת הבטחון של האו״ם מיום 22.11.67 והחלטת העצרת
הכללית של האו״ם מיום , ,4.11.70 בכל פרטיהן, כצעד ראשון לקראת הבטחון
והעצמאות של כל המדינות והעמים במרחב; ההגשמה המלאה של הזכויות ה צודקות
של העם הפלסטיני; ערובות אפשריות להסדר בר-קיימא לטובתם ולהבטחת
קיומם של חבל.״
עין פוליטית, שתקרא נוסח זה בעיון, תגלה מייד שיש בו כמה דברים שקשה לבלוע
אותם ללא הבהרה נוספת. למשל:
#מדוע מוזכרת נסיגת צה״לבנפרד מהגשמת החלטת מועצת־הבטחון? ומדוע
מופיעה המילה. שלום״ רק בכותרת הכינוס, אך לא בין העקרונות המפורשים?
< #מה פירושן של המילים ״כצעד ראשון לקראת האם הכוונה לומר ׳שהבטהון
והעצמאות אינם מתגשמים בד בבד עם הגשמת החלטת מועצת־הבטחון? או (כפי שאני
סבור) הכוונה היא רק להגיד לפלסטינים שהשלום המצרי־ישראלי הוא צעד ראשון לקראת
הגשמת עצמאותם הלאומית, שאינה מוזכרת בהחלטת מועצת הבטחון?
#מה פירוש המילים ״הזכויות הצודקות של העם הפלסטיני?״ מדינה בצד ישראל
ופתרון בעיית הפליטים, כפי שאנחנו מביעים — או המצע של אל־פתח, למשל?
הגופים הסוציאליסטיים עמדו, כמובן, על חומרת הניסוח, המקשה על שוחרי־השלום
הישראליים לקחת חלק ביוזמה. אחרי ויכוח, הוסכם על תוספת, המסייגת במיקצת את
הדברים, ובה נאמר :״אם הסדר לפי קווים אלה מספיק או אינו מספ־ק בדי לקיים של;ס
בר־קיימא — הרי זה עניין לוויכוח יכולות להיות ריעות טונות על סדר העדיפויות
בין שאלות אלה. ויכוח ועימות של ריעות יכול רק לחזק את הלחצים למען הסדר צודק
במיזרח התיכון.״

ברור שזוהי רק טיוטא, ויש להניח כי אותם אישים בעולם, אשר יתנו את שמותיהם
לוועידה כבעלי־תסות, עוד יגידו את שלהם על הניסוח הסופי.
יתכן מאוד כי דווקא המצרים לא יתעקשו על ניסוח נוקשה מדי. ולראייה: כעבור חודש
בלבד, ב־ 13 במאי, השתתף חאלד מוחיי־אל־דין בכנס תנועת־השלום הבינלאומית בבודפשט,
ושם נתן את ידו לניסוח קריאה בעניין המיזרח התיכון המנוסח בצורה הרבה יותר סב־רה,
וגם קרובה יותר לעמדת חוגי־השלום בישראל.
נוסח זה אומר:
״כינון השלום במיזרח התיכון מחייב הגשמתן ללא סייג טל החלמת מועצת הבטהון
מיום 22.11.67 והחלטת עצרת האו״ס מיום ;4.11.70 נסיגת הכוחות הישראליים מכל השטחים
המוחזקים מאז מלחמה ; 1967 ההכרה בכל המדינות במרחב ובזכויות הלאומיות
הלגיטימיות של העם הערבי הפלסטיני; הערובה לעמים הנוגעיס־בדבר לחיות ולהתפתח
על פי בחירתם. בכך יווצרו התנאים להסזר־שלוס בר־קיימא.״

יתר על כן, בקריאה של בודפשט רלולה פנייה מפורשת אל כוחות־השלום בישראל.
נאמר שם:
״העמיס וכוחות־השלוס והקידמה בעולם — ובכלל זה הכוחות האנטי־סיפוחיסטים בישראל
— חייבים לפתח את פעולותיהם על פי קווים מציאותיים לחייב את הוכויות החוקיות
של כל העמיס במרחב, ובכללם העם הערבי הפלסטיני. לחיות בחופש במולדתם.״

את מ• לדיזמין
ך * שאלההש ני ה שעמדה על סדר היום של הפגישה המכינה היתה, כמובן, בעיית
| | הרכב הוועידה. זוהי הבעייה המכרעת לגבי כל ועידה, יעל אחת כמה וכמה לגבי
ועידה כזאת, העשוייה להיות היסטורית.
ידידי האיטלקיים סיפרו לי שיש ויכוח על שלוש נקודות, שבהן נוטה הרוב הקומוניסטי
לעמדות שאינן מקובלות עליהם, והן:
>• להזמין גם חוגי־ימין אירופיים,
#להעניק לבעייה הפלסטינית רק חשיבות מישנית,
!• לא לקבוע לפי שעה את מידת הייצוגיות של המוזמנים מישראל, ולוחות את
שאלת ההשתתפות הישראלית לפגישה הבאה של הוועדה המכינה, שתיערך באוקטובר.
העניין הראשון עורר זעם בקרב היוזמים הסוציאליסטיים. הקומוניסטים מקיימים ברית
כימעט־גלוייה עם הימין הגוליטטי בצרפת, והם מעוניינים לשתף אותו ביוזמות במיזרח
התיכון. בשביל אנשי השמאל, מניעת השתתפות כזאת היא כימעט ״ייהרג ולא יעבור״.
העניין השני הוא קשה לבליעה לכל אדם המאמין, כמונו, שאין ערך בר־קיימא לשלום
בלי השתתפותם המלאה של הפלסטינים, ופתרון בעייתם הלאומית. תשלום מס־שפתיים
לעניין הפלסטיני בנוסח ההחלטות, מבלי לשתף את הפלסטינים עצמם כצד שווה־זכויות,
פוגע בחשיבות הוזעידה.
העמדה המצרית מוכתבת, כמובן, על־ידי המתיחות הסמוייה הקיימת בין קאהיר (הדוגלת
בהסדר שלום) ובין הפידאיון (המתנגדים רשמית להסדר) .יתר על כן, קאהיר מרוגזת
בגלל יוזמת אלג׳יריה, המתכוננת לכנס באותה עת עצמה מעין ״ועידת אנטי־שלום״ —
כינוס אלג׳ירי־פלסטיני־קומוניסטי, שנועד להתנגד רשמית לכל שלום המכיר בקיום ישראל.
(המפלגה הקומוניסטית האיטלקית רוקדת על שתי החתונות המנוגדות. אין זה כל־כך
מפתיע. לפני שנה שוחחתי ורבתי במשך חצי לילה עם האיש הקובע בה בעניין זה, ג׳יאן־
קארלו פאייטה, אדם סימפאטי מבחינה אישית, שרעייתו היא יהודיה. הוא ניסה לשכנע
אותי שאפשר לתמוך בפידיאיון תוך התנגדות למצע הפידאיון, והלוליינות הדיאלקטית שלו
היתד, מלאכת־מחשבת).
אולי זה מוזר שאנחנו, שוחרי־השלום הישראליים, מעוניינים בהשתתפות הפלסטינים. אולם
בעינינו תובע זאת האינטרס הישראלי. עלינו לשכנע את הפלסטינים בצורך בדו־קיום של
שתי מדינות לאומיות, ישראל ופלסטין, זו בצד זו. איני רואה גם שום הצדקה במניעת
השתתפותם של פלסטינים לאומיים ושוחרי־שלום מן השטחים המוחזקים.

הנווד ה״שו־אל
ך* כעייה המכרעת היא, כמובן, השלישית: השתתפות הישראלים.
| 1בארץ היה מי שפירסם הודעת־שקר, כאילו הוזמן לוועידה. האמת הפשוטה היא שאיש
לא הוזמן, ואיש לא יבול היה להיות מוזמן — מפני שבלל לא הוחלט עדיין את מי להזמין,
ועל איזה בסים. מובן שתוזמן רק״ח — בת־חסותם של היוזמים הקומוניסטים. גם יתכן
שיוזמנו שניים־שלושה אנשים פרטיים, מן הסוג המוכנים לחתום על כל דבר ולהשתתך
בכל כנם, אפילו ישרת מגמות מסוכנות, כדי להתפרסם ולקנות אחיזה בזירה המדינית.
השאלה האמיתית היא: האם ישתתפו נציגי תנועת־השלום הישראלית, שהציבור הישראלי
(לפחות אותו חלק ממנו, הרוצה בשלום, והמוכן לשלם עבורו את המחיר) רוחש להם אמון,
ויראה בהזמנתם הכרה בקיום המדינה ובזכותה לריבונות ולבטחון?
אלה הן, על כן, שתי השאלות העיקריות העומדות על סדר־היום, ושהתשובה עליהן
תכריע לגבי מהות הוועידה:
<• מצע הוזעידה,
>•< השתתפותה של משלחת ישראלית אמינה וייצוגית.
לגבי המצע, ברור היכן עומדת תנועת־השלום הישראלית, על כל חלקיה הרציניים.
אפשר להגדיר את עמדתה בכמה עקרונות־יסוד, ואלה צריכים להוות את בסיסה של הוועידה(
,לפחות אסור שהבסיס המוסכם יסתור עקרונות אלה. מותר שכל צד יבוא ל־

חאלד מוחיי־אל־דין
וועידה כזאת כשהוא עומד על הבסיס שלו — והרעידה עצמה תהווה עימות כן וגלוי־לב
בין דיעותיהם).
ואלה העקרונות:
#שלום של ממש, שבמסגרתו יחזור צה״ל לגבול ה־ 4ביוני, בתנאי שיובטח בטחון
ישראל והמדינות הערביות.
!•* הגשמת זכותו הלאומית של העם הפלסטיני, על־ידי הקמת מדינה פלסטינית בצד
מדינת־ישראל ופתרון צודק של בעיית הפליטים.
על הניסוח אפשר להתודכח — ולהתווכח הרבה. אבל העיקרים ברורים.
לגבי ההרכב, ברור שצריכים להשתתף במשלחת הישראלית כל התנועות, הגורמים והאישים
העומדים על בסים רעיוני זה.
זאת צריכה להיות משלחת ישראלית, שתעמוד על הבסיס הציבורי הרחב ביותר האפשרי,
שאיש לא יפקפק ברצינות בנאמנותה לקיום ישראל ולבטחונה, באי־תלותה בגורמים ורים
וברמה האישית והמדינית של חבריה.

פנ״ה למצר

ינתיים נמשכים

המגעים, ונראה שיש התלבטות רבה בקרב המצרים, הקומוניס

מים ושאר הגורמים.
אני רוצה לפנות אליהם, בשורות אלה, ולהעמידם על גודל אחריותם. הייתי רוצה
לומר להם:
יכולה להתכנס ועידה שתהיה מופע־ראודה תעמולתי, לשם הפצת הסיסמאות של קאהיר
ומוסקבה. תוכלו לשתף בוזעידה כזאת גם משלחת ישראלית כלשהי, שתיראה בעיני הציבור
הישראלי כקומץ בלתי־אחראי.
מה תשיגו בוזעידה כזאת? אולי קצת רווח תעמולתי. אולם אתם לא תתרמו שום תרומה
לשלום — לאותו הסדר שגם אתם רוצים בו. לא תסלקו מלב הציבור הישראלי את
החשד שאין בכוונתכם להכיר באמת בקיום מדינתנו.
בסופו של דבר, תשרת ועידה זו רק את מחנה המלחמה והסיפוח בישראל, ותספק לו
תחמושת במאבק על דעת־הקהל הישראלית והעולמית.
ומצד שני — אם תתנו יד לכינוס ועידת־שלום אמיתית, בה ישתתפו שוחרי־השלום
משני הצדדים, שיסבירו באופן חופשי איש לרעהו (וליריבו) את השקפתם לגבי מהות
השלום והדרך להשגתו, הרי תהיה זאת תרומה עצומה לעניין השלום.
כי ועידה כזאת יכולה ליצור שבר היסטורי בדעת־הקהל הישראלית, לשכנע את המב
הגדול של הישראלים שאכן עבר זמנם של רעיונות הכיבוש וו־,סיפוח, שהנה התחיל עידן
חדש, שבו יתבסס בטחון ישראל על ריקמת־שלום, הכרה הדדית, רצון טוב ודו־שיח כן.
אני מציע לכם לשקול את הדברים בכובד־ראש.
מי שבא להטיף מוסר לאחרים, חייב להטיף קודם כל מוסר לעצמו. ועל כן הייתי רוצה
להוסיף מילה לעצמנו, לאנשי השלום בישראל.
פרשה זו מבליטה מחדש, וביתר חריפות, את המחדל ההיסטורי שלנו ביצירת מחנה־שלום
מלוכד.
בסתיו האחרון פירסמתי, מעל עמודי הארץ, קריאה לשיתוף־פעולה של כל חלקי מחנה־השלום,
העומדים על הבסיס הרעיוני הנ״ל. קריאה זו לא נשאה עדיין פרי (ואיני משחרר
את עצמי מחלקי באחריות למחדל זה).
עתה, לאור המצב החדש, על סיכוייו וסכנותיו, לובש הצורך בליכוד זה צורה של
חובה לאומית דחופה. אני מציע שכל התנועות, הגורמים והאישים, השותפים יתחילו בהידברות
רצינית בינם לבין עצמם, גם כדי לדון על מגמתה, מסגרתה, הרכבה, ושאר פרטיה
של ועידת־בולוניה. עלינו להבטיח, עד כמה שזה תלוי בנו, שלא תוחמץ הזדמנות העשוייה
לפתוח פרק חדש בתולדות המדינה והמרחב כולו.

צעירת ׳שואדית
חושפת את
רינה :״*צמו
לפנתרים״

ילדה, האמינה אסואל פרי שכל
^ שאר בני האדם עניים גם הם, כמותה
וכמו הוריה. מאז עלתה עם משפחתה מ־אלג׳יריה,
ב־ , 1962 התגוררה משפחתה של
אטואל בדירה מסכנה בשיכון עלוב בשכונת
גני־תקווה, פרבר מרוחק השייך לפתח־תקווה.
כשגדלה,
גילתה שיש עניים יותר, ויש
עניים פחות. יחד איתר״ גדלה מול עיניה,
בשכנותה, שכונה חדשה של וילות מפוארות
— שכונת המיליונרים סביון.
כך, יכלה אטואל לראות לנגד עיניה כיצד
חיים בצד השני של המסילה.
היא גדלה, כשהיא זוכרת נקודה זו.

^ אשר גדלה,

חודרים עמוק. כלפי חוץ, אטואל אינה שונה מכל חתיכה צעירה
אחרת, שבגד־הים מבלים את גיזרתה החטובה. מה שמבדיל
התלהבותה לעולם החדש שגילתה בין ההיפים של אילת: עולם מודע למאבקים
למהפיכות פוליטיות, לרעיונות פוליטיים. אטואל אימצה את הפוליטיקה אל ליבה.

מים שקטים
אותה,
פוליטי

נחקקה במוחה נקודה

^ נוספת.
בבית־הספר היסודי גני־תקווה סיימה אמו־אל
בהצטיינות, כאחת הטובות בכיתתה.
היא המשיכה כבית ספר לפקידות, סיימה
בהצלחה. בתום הלימודים פנתה ללשכת
העבודה בפתח־תקווה.
היא לא באד, לבד. היא באה יחד עם
בנות אחרות שסיימו איתר, את בית הספר.
״רובן השיגו עבודה בו ביום. אחרות —
כעבור כמה ימים. רק אני ניסיתי חודשים
ללא הצלחה. כל היתר היו אשכנזיות,״

מונ ש

״מקומם של הפנתרים אולי על העצים בנ׳ונגל, אן
לא מקומנו,״ קובעת אטואל, בעלת העיניים היוקדות.
״לנו זכות לתפוס מקום בארץ כמו לכל אחד אחר.״ אטואל מתעתדת להיאבק למען זכות זו.

פנתוית ער העץ

נתרית
י11ח התוזזויס

עולם ומלואו עבור הנערה מגני־תקווה.
קובעת אטואל .״בגלל שאני מאלג׳יר, רצו
היא הוקסמה מאורח החיים שלהם, על חולהכניס
אותי לבל מיני בתי חרושת ללות
אילת הכירה גם את ג׳ראר קרסונטרי
אריזה ולמזון. למרות שהייתי רשומה ב(
)22 סטודנט צרפתי, שהחל לספר לה על
מחלקה לפקידות.״
דברים שמעולם אף לא חשבה עליהם. מו

סיקה
קלאסית. פופ. ספרים. מאבקים חברתיים
ופוליטיים. שמאל חדש.
* קודה הצג״״רד! לנקודר״ והסד־שם,
מפיו של ג׳ראר וחבריו, גילתה כי
1הכל שלהן הצטבר, אצל אטואל לאחרים
לפניה כבר נתקלו בבעייה — והחמסקנה
חד־משמעית: אפלייה.
השלב הבא בהתפתחותה היה כאשר, ליטו לעשות משהו בנידון. כי ההבדל בין
לאחר מספר חודשים של נסיונות־נפל לה גני־תקווה לסביון אינו נתון טבעי משמיים.
כי באמצעות פעילות פוליטית אפשר לשנות
שיג עבודה, החליטה לרדת לאילת.
נתון זה. וכי הוויכוח הגדול הנטוש כרגע,
שם הכירה חבר׳ה היפים. היה זה גילוי
הוא: איך?

^ יאנתפסה בלהט לנושא הפוליטיקה,
( } שקעה ראש ורובה בה.

מסקנותיה — חד־משמעיות :״הממשלה
כאן בארץ לא שווה. כולם אשכנזים בממשלה
הזו. משפחות מרובות ילדים לא
מקבלות דירות. לעומת זאת — עולים
מרוסיה מקבלים דירות ענק.
״אני דווקא רוצה שיבואו עולים מרוסיה.
צריך לעזור ליהודים שרוצים לעזוב את
הגולה. אבל למה צריך לפגוע בנו? יש
לי חבר. הוא בא ארצה ממרוקו. כבר
ארבע שנים שהוא בא לארץ, מבטיחים לו
דירה — אבל לא מקיימים.
״למה הממשלה של אשכנזים, כשרוב

התושבים הם ספרדים? יש הרבה ספרדים
מוכשרים. מדוע שלא יבחרו בהם טעם?
״אני רוצה לעזור לתקן את כל זה. את

המצב האומלל שבו אנו נמצאים. את העוול.
את הקיפוח.
״האשכנזים טוענים נגד הפנתרים שהם
עצלנים, עבריינים, לא רוצים ללכת לעבוד.
איך אפשר להגיד ככה? ואשכנזים עצלנים
אין? ופושעים אשכנזים — אין? בטח יש
עבריינים בין הפנתרים. בטח יש עצלנים,
שרק יושבים כל היום בבתי־קפה ושולחים
את האשה לעבוד.
״אז מה — זד, כבר אומר שכולם ככה?
וזה מסביר מדוע הספרדים בארץ, כל בני
עדות המזרח, מחזיחים פחות מהאשכנזים,

חיים בדירות -ותר קטנות, נותנים לילדים
שלהם חינוך פחות טוב? צריך להיות באמת
טיפש בשביל להאמין בזה.
״אני גמרתי לימודים — ויצאתי תיכף
לחפש עבודה. ומה התוצאה? המעבידים האשכנזים
העדיפו בחורות אשכנזיות במקומי.
רק כשמצאתי מעביד ספרדי, קיבלתי
אצלו עבודה. ובבית־הספר, הייתי תלמידה
יותר טובה מהחברות שלי האשכנזיות —
שקיבלו עבודה לפני.
״אני חושבת שהקיפוח רע לא רק למקו־פחים.
הוא רע למדינה בכלל. כמה זמן
נסבול בשקט? חלא בסוף תבוא ההתפוצצות.
מה אנחנו, חמורים שלא מבינים שרוכבים
עלינו? אז האם לא יותר טוב לתקן את
המצב עכשיו — בלי התפוצצות? בלי שיד
את אחים? בלי אלימות?
״אני חושבת שאנחנו, בני עדות המזרח,
צריכים לעשות הכל כדי להזעיק תשומת־לב
לבעייה שלנו. הכל. אני אישית מוכנה לכל
קורבן, כדי להפנות את תשומת־לב הממשלה
אלינו.
״ולדעתי, הדרך היחידה לעשות זאת —
זי, להצטרף לפנתרים.
״וזאת בדיוק אעשה.״

•גישת כנייי תנועת ״העולם הזה — כוח חדש״ ואוהדים

#בגבעתייס;
ביום ה׳ ,8.7.71 ,בשעה ,20.30 במלון ״יונה״ ,רחוב רמב״ם ,29
בהשתתפות:
אמנון קורט

זכרוני (מזכ״ל התנועה)
לוי (חבר נשיאות המרכז).

בווו־היום:
)1רוג׳רם, פודגורני — ומה הלאה?
)2דו״ח מישיבות מוסדות התנועה.
)3פעילות הסניף.

חברים, אוהדים וסקרנים מרמת־גן, גבעתיים, ורשימת ״תושבים למען גבעתיים״
— מוזמנים.

#בקריית;
ביום ג׳ ,6.7.71 ,בשעה ,20.30 בבית עמנואל יגול, רחוב הגפן ,5קרית־ביאליק.
בם דר־ה יום :
)1מחדלי הממשלה מול דרכים לשלום.
)2מצע תנועתנו בנושא הכלכלי־חברתי.
חברים, אוהדים וסקרנים מאזור עכו והקריות — מוזמנים.
.זעולס הזה 1766

האשה
הי פ ה

הרומן הוווק קל איני נתן

ביו ת ר
בארי !

בהתחלה, ניסו לספר לי שזה
סתם לצרבי ייצוג — זה שבכל

מקום שרואים את השחקנית ה•
צרפתיה אנהקארינה, בזמן

אייכי נתן ואנה קארינה
מזכירת הקצין הבכיר השערוריה של רב־פקד שמואלי,
קצין־הניהול של משטרת ירושלים,
שהושעה מתפקידו בגלל במה צבירות
קטנות על החוק, האתיקה, הטעם הטוב,
ועוד כמה דברים — גרמה
בעיות רציניות במטה משטרת ירו שלים.
ואני לא מתכוונת לכל ידידיו
הקצינים הבכירים׳ שידעו על מעשיו
ושתקו בקולגיאליות ראוייה לציון —
אלא במיוחד לקצין בכיר מסויים
אחד, שבגלל שמואלי נאלץ עתה
להיפרד ממזכירתו-פילגשו.
הרומן של הקצין הבכיר — וה-
נשוי — עם מזכירתו, היה ידוע כמובן
לכל חבריו במטה. ולא רק ב מטה.
המאהב הנלהב נהג להציף את
משוש חייו במתנות ותכשיטים שקנה
לה בעיר העתיקה — בחלקן בצ׳קים
בלי כיסוי. אבל אצל קצין־משטרה
בכיר זה לא כל־כך נורא. פעם הוא
הרי ישלם אותם.
הוא נהג לבקר איתה באורח קבע
במסעדת שנוש, כשהוא מזמין שם את
המנות היקרות ביותר, ומשלם באופן
הפגנתי בצ׳ק פתוח, שאותו היה מניח
על השולחן — בשבעל המסעדה מש תף
פעולה עם ההצגה׳ ובאופן הפגנתי
לא פחות נוטל את הצ׳ק וקורע אותו
בנדיבות לגזרים. בקיצור — בחור
עליז ולעניין.
עד שבא פתאום שמואלי עם המש איות
המרגיזות שלו׳ והרם את האידיליה.
בהתייעצות של צוות־חשיבה
לענייני שמירת דיסקרציה, הוחלט להעביר
את המז־פילגש לתפקיד אחר׳

האחרון, רואים גם את טייט ח-
שלום אייבי נת ן, ולהיפך.
ס תם בן־לוויה, הסבירו לי. כמו
ר פי נלסון בדרום, ככה אייבי
בצפון.
אלא שמאוחר יותר, החלטתי
שהייצוג הזה קצת ייצוגי מדי,
בתור סתם ייצוג. אייבי לוקח
א ת אנה מהמלון. אייבי מחזיר
את אנה למלון >אני יודעת, אני
יודעת שהם גרים באותה קומה
ב״שרתון״ .לזה בדיוק אני מתכוונת)
.ב״פאב״ הם ביחד. בבכו־רת
סרטו של ז׳אק טאטי ,״המכונית
שלי״ ,הם ביחד. במסעדה
של גמליאל בכרם הם ביחד.
ובכל מקום שהם יחד — הם
מחזיקים ידיים.
ואם א תם ממשיכים להתעקש
לקרוא לזה ייצוג — יבושם לכם.

השחקן חנן גול־דבלט הולך לארגן
לעצמו, בקרוב, את החמה היפה ביותר ב־ארץ
— אשת החברה הדוהרת מלכה

רוזנשטיין.

את זה הוא עושה על־ידי כן שהוא
הולך להתחתן עם בתה (מנישואיה הראשו־ניס)
של מלכה ,״ ונית. הוא הכיר אותה
לפני שנתיים, נהיה החבר הראשון שלה,
ועתה יהיה גם הבעל הראשון שלה.
מייד אחרי החתונה, ייצא חנן לארצות־הברית,
להופעה שם עם להקת כרמון. ואס
עולם כמינהגו ינהג, והזוג הצעיר יילן בדיד
שאר זוגות צעירים, ויביא תינוק צעיר

גי רו שיו סג שסחה
שמחה במ שפחהמעולם היא לא נשמעה לי כל כך מאושרת, מנדי שאולי, כמו במכתבים שמגיעים
ממנה מספרד, מהווילה של ידידה, ודני שטיאוג, בעל מיפניט. היא מצאה לה סוף־סוף
בית, וגבר, ושלווה, וכל זה. והיא לא יכולה לחכות כבר לרגע שהגט יגיע. מרוב שמחה,
היא תבוא אז אפילו לביקור בארץ.
כנ״ל בצד הישראלי של המשפחה. לשאלתי הדיסקרטית, אישר לי בעלה, עדייו, של מנדי,
ר 6ישאול׳ נ ״כן, זה נכון. פתחנו בהליכי גירושין לפני חודש.״
וקשה לי, למרות מאמצי, לגלות בקולו את נימת הצער והאבל ההולמת, לפי האתיקה
הכרזה שוברת לב מעין זו.

ח תונ ה במחתרת היתח זו החתונה המצחיקה של המנח•
לא פלא, כשהחתן הוא מצחיק
מיקצועי כמו הבדרן אבי בחט.
זאת חיתה צריכה לחיות חתונה במחתרת.
היא נועדה להיערך בבאר של
מלון ״רמת-אביב״ ,המנוהל על-ידי
יאנוש (הבאר, לא המלון) .אבל מאחר
שהנהלת המלון מעוניינת שיעשו אצלה
חתונות רק במלון עצמו, ולא בבאר,
חחליטו לקרוא לעסק מסיבה.
אז מי סבא בא, ובשמונה בערב, ביום
ראשון השבוע, באו כולם — כולל
מי שלא היה צריך לבוא: הנהלת ה מלון,
שהודיעה למסובים העליזים ש
כדי
לטשטש את הקשר. הדבר האחרון
שמטה הבירה רצה, בימים אלה, זה
שגם צימוק נוסף זה יצוץ לאור השמש.
אבל
הוא בכל זאת צץ, במובן. האמת,
משמע, היא כמו שמן. תמיד
צפה על פני המים, אם אתם מבינים
לכוונתי.

ילכו להתחתן במקום אחר.
מה עושים ז תתחילו לצלצל לכל ה אולמות
בתל-אביב, ומובן שכולם היו
תפוסים. בלית־ברירה, אספו את החתן,
הכלח, עוגת-החופה, והאורחים, והעבירו
את כל הכבודה ל״גן־חוואי
סגור בכלל בעונה זו, ואפילו חשמל אין

לא שהאפלה הפריעה למישהו. החתן

מועמדת־להיות־סכתא רוזנשטיין
לעולם — אני אהיה מוכנה לשלם כל
מחיר שבעולם, לראות את הסבתא מטיילת
בדיזנגוף, כשהיא דוחפת לפניה את העגלה
עם הנכד הבכור שלה.

וכלתו, יפית, עברו בין המסובים ה אפלים
והעליזים, צפו בעניין איך דודו
טופז מפלרטט עם לנה, אשת חייס
סבן. איך דני גרנות מפלרטט עם
אשתו היפה טובה׳לה. וכן הלאה וכן
הלאה. כאשר הגיעו מהמלון שני ארגזי
הוויסקי, שלא הובאו בסיבוב הראשון,
יצאה החתונה באופן סופי מהאפלה והמחתרת,
והשמחה האמיתי ת החלה.

המורה מתה ב \ ל ל
אהבה לתלמיד בן 17
ך• ראשון בספטמבר ,1969 איבדה
את עצמה לדעת במרסייל שבצרפת,
גבריאל רוסייה, מורה בת .32 היד. זד
סיום טראגי לפרשה, שנודעה בשם ״פרשת
רוסייה,״ שהסעירה בשעתו את דעת הקהל
בצרפת.
סערת הרוחות שהתעוררה בשעתו היא
כאין וכאפס לעמת סערת הרגשות המציפה
את צרפת בחודשים האחרונים, למראה סרטו
של הבמאי הנודע אנדריי כייאט למות
מאהבה, שהוא שיחזור כמעט מדוייק של
פרשת רוסייה.
כל צרפת בוכה. כשם שאמריקה נהרה
לספור אהבה של אריך סגל, כך הציפו הצרפתים
את אולמות הקולנוע בהם הוצג
למות מאהבה, איימו להטביע אותם בנהרות
של דמעות.
האם בכתה החברה הצרפתית מייסורי
מצפון ומרגשות אשמה?
התשובה היא חיובית.
גבריאל רוסייה, גרושה ואם לשתי תאימות,
לימדה ספרות ושפות בבית־ספר תיכון
במרסייל. בין התלמידים שנפגשו באורח
קבע בדירתה אחרי שעות הלימודים,
היה גם כריסטיאן רוסי, נער בן ,17 גבה
קומה ומגודל זקן, שנראה מבוגר בהרבה
מכפי גילו. גבריאל, נראתה כתלמידת תיכון.
על רקע מהומות הסטודנטים של שנת
1968 התפתחה אהבה בין המורה לתלמ-ד
כיתתה.
הוריו של כריסטיאן היו שניהם מרצים
באוניברסיטה, חברי המפלגה הקומוניסטית
ובעלי דיעות מתקדמות. אבל כאשר הופיעה
גבריאל בביתם והודיעה להם כי היא ר־בנם
התאהבו זו בזו, וני הם מבקשים את
רשותם להינשא, הגיבו ההורים כזוג שמרני
ופוריטאני.
תחילה נקטו בטכסיס הישן: הפרוה. הם
ניסו למנוע מכריסטיאן לראות את מורתו,
ואפילו במחיר לימודיו. אבל כריסטיאן הצליח
לחמוק ולפגוש את המורה נמוכת הקומה.
כדי
להפריד בין השניים היו הוריו של
כריסטיאן מוכנים שיישלח לטיפול בבית-
חולים לחולי־נפש ושייכלא במוסד לעבריינים
צעירים. כשכל זה לא הועיל, הגישו
ההורים תביעה נגד המורה. לפי החוק ה

הצרפתי
לא הירשה לו לצלם באף בית־ספר.
שלטונות בתי־הסוהר אסרו עליו לצלם
בכלא.
למות מאהבה זכה בהצלחה בלתי צפויה.
בעקבות הסרט צף ועלה מחדש הויכוח שהתעורר
ושכך בעת התאבדותה של גבריאל
רוסייה. היד, זה הויכוח הישן נושן, שלא
מצא את פתרונו גם בחברה המודרנית —
הקונפליקט בין החובה והרגש, בין החוק
והמצפון.
בשבוע הבא, כשיוצג הסרט בישראל,
הוא יעורר ודאי את אותם ויכוחים וחילוקי
דיעות להם הוא גורם בכל מקום בו הוא
מוצג.
במציאות צרפתי כל מי שלא מלאו לו 21 שנה נחשב
כקטין. יחסיה של גבריאל עם כריסטיאן
הוגדרו על ידי ההורים כפיתוי של קטין.
על סמך תביעה זו נעצרה גבריאל פעמיים
והושמה במעצר.
ב־ 11 ביולי 1969 הועמדה גבריאל רוסייה
לדין בדלתיים סגורות והואשמה בקיום
יחסים עם קטין. היא הורשעה ונדונה לשנת
מאסר על תנאי בתוספת קנס של 500
פרנקים. למחרת עירער התובע הכללי על
קלות העונש. כאשר נודע הדבר לגבריאל,
היא איבדה את עצמה לדעת בפתחה את
ברזי הגז שבדירתה.

תהתסריט ללמות מאהבח כתב
נייאט יחד עם עורך־דין אלברט נוד,
מי שהיה סניגורה של גבריאל ועם ד׳תסרי-
תאי פייר דומאייה. אמר כייאס :״יכולנו
לעשות על הפרשה עצמה. זאת היתד, זכותנו.
יכולנו לעשות זאת בקלות, כי לעזרתנו
עמדו כל האנשים אשר אהבו את גב
ריאל
רוסייה: אביה, בעלה לשעבר וכריס־טיאן.
אך חששנו לגרום לויכוחים ולבעיות
מיותרות. מה שרצינו להוקיע בסרט זר,
הוא אי התאמת החוקה לתנאי חיינו ולהתפתחות
מנהגינו: את אי-האנושיות שבחוק
השופט ניירות יבשים ולא בני־אדם. אנו
רוצים לתקן את החוק הדן בפיתוי קטינים,
שהרשיע אשד, בת ,32 אשר — כפי שכתב
אחד מתלמידיה — היתר בעלת גוף ונשמה
של נערה בת ,20 בעוד שה״קטיך נראה
בחיצוניותו ובהתנהגותו כגבר בן .25
״מתוך מחשבה על כל אלה העלולים להיות
קרבנות של חוקים אבסורדים עשינו
את הסרט הזה, וכדי שלא נשמע יותר אנשים
האומרים בנסיבות דומות, את אשר
אמרו אלה שגרמו למותה של גבריאל רוסייה,
:אם היה עלינו לעשות זאת שנית.
היינו עושים זאת!׳״
אחרי ששינה שמות ומקומות, נשאר כיי-
אט צמוד לחלוטין לסיפור המעשה כפי שאירע
במציאות. זו היתד, הסיבה שהמימסד
בצרפת, כולל המימסד הקולנועי, שם מיב־שולים
בדרכו בהסרטת הסרט. משרד החינוך

ריפד תלמידי בתי־ספר תיכו־ת
ניים בתל-אביב, ושש מורות
של בתי-פפר תיכוניים, זומנו השבוע
על ידי מערכת ״העולם הזה״
להקרנה מיוחדת של הסרט
״למות מאהבה״ .בתום ההסרטה
הוזמנו הצופים ליטול חלק בדיון
על הבעיות שמעורר הסרט כקרב
הצופה הישראלי ועל השלכותיו
המיוחדות לגבי המציאות הישראלית.
מכין אלה שחזו בסרט השתתפו
כדיון עשרה תלמידים ורק
שתי מורות. המורות האחרות סרבו
לשוחח בפומבי על חוויותיהן
ותגובותיהן. להלן פרטיכל כמעט
מלא של הדיון כין המורות לבין
התלמידים :
העולם הזה: אין בסזנתנו להתייחם
בדיון אל הסרט כאל יצירה קולנועית. נצא
מתוך הנחה, שהיא מבוססת למדי, שהסרט
אינו אלא העתק של המציאות, והסיפור שהוא
מספר היא פרשה שאירעה במציאות.
לאור הנחת־יסוד זו, מוצגת השאלה: לצד
מי אתם? לצד המורה והתלמיד הנאבקים
על זכותם לאהוב, או לצד ההורים הנלחמים
בכל האמצעים שבידיהם כדי למנוע מבנם
יחסים, שהם לדעתם מסוכנים?

יוסי טילס

(בן , 18 תלמיד הכיתה ה־

גוו

ה 1ה

עורר עימות

ביו מורות ותלמידים בישראל :
שמינית בבית־הספר התיכון ״חשמונאים״ בבתים)
:הגישה של ההורים, כפי שהיא מש
תקפת
בסרט, לשמור על טוהר המידות, אינה
מציאותית. הם כלל לא תופסים מה מתרחש
סביבם. אין להם כלל מושג מה חושב
בנם ואיך הוא מרגיש וזה גם לא איכפת
להם. הם רוצים שהילד שלהם יישאר ילד
כמה שיותר זמן. זאת הטיבה שהם מפעי
מים
גם בכיוון הפוך, כלומר, בין מורה
ממין זכר לבין הלמידה בת?17
חנה ניימן: אינני מאמינה שבמציאות
היה מורה בן 30 מתאבד בגלל אהבה לתלמידה
שלו. לעצם העניין, אם המורה הוא
רווק, ומתפתחת ביניהם אהבה אמיתית, כמו
זו שראינו בסרט, אז בהחלט כן!

תלמידי תיכון בתל־אביב (למעלה) שהשתתפו בדיון בעקבות
הצגת הסרט למות מאהבה, מול תלמידי התיכון
הצרפתיים, כפי שהם מופיעים בסרט (מימין) כשבמרכז נמצאת מורתם (אנני ג׳ירארדו).

אלה מול אלה

שת רוסייה. היחסים כפי שראינו אותם הם
יחסים של אהבה כנה ובעלת השפעה
קריאת ביניים: מאין לו?
שושנה שחורי: מקריאה בעיתונות
על הטרגדיה בשעה שאירעה הבינותי שזו
היתד, אהבה עמוקה. זאת היתד, מלחמה
ממושכת בטחנות־רוח. זה המאבק על הזכויות
לאהבה חופשית.

זא 3פלל

(בן , 18 תלמיד המגמה הספ
רותית
בגימנסיה ״הרצליה״) :מה שהולך
כאן הוא מאבק בין החוק לבין המצפון.
זוהי מהדורה מודרנית של אנטיגונה. יש
לזכור שמה שהתרחש קרה כשהתחולל בצרפת
מרד הסטודנטים. כריסטיאן הוא אדם
שמורד בחברה. מה שאירע סביבו משפיע
עליו רבות. הפעילות של הסטודנטים אותו
זמן משפיעה עליו. אבל הוריו, למרות ההשקפות
הליברליות שלהם, אינם יכולים
להבין זאת. מה היתד, החברה צריכה לע-

ברשת

אהבה
מותר לים סמכות לגבי הבן. לגביהם — האהבה
שרוחש הילד למורתו — אין לה כל משמעות.
לאור זאת ברור שאי־אפשר להסכים
עימם.
מאיר מזרנו (בן , 18 תלמיד שמינית
בגימנסיה ״הרצליה״ בתל־אביב, מדריך בתנועת
הצופים) :התנהגות ההורים מוצדקת ב

מו ר ה

אני רוצה להזכיר לכם שבארץ היתד, לנו
בשעתו פרשה יומה, עם המורה מרחובות.
רק שכאן ההורים של התלמיד לא הפעילו
אותם הלחצים כמו ההורים בצרפת. הם
התנהגו בצורר, אחרת מאשר ההורים בפר
אבי
שיינפלד

(בן 16 וחצי, תלמיד

הכיתה השביעית בבית־ספר ״אליאנס״) :ה־בעייה
אינה אהבה, אלא בעיית חופש ה־פרט.
דוי
ל ד גני (בן , 18 תלמיד הכיתה ה
שמינית
בגימנסיה ״הרצליה״) :אני חושב
שהבעייה היא דודקא כן בעייה של אהבה.
כששני סוגי צדק נפגשים, הצדק האחד משתלט
על הצדק השני. קיימים כאן שני מיני
צדק: הצדק של ההורים מצד אחד, מול הצדק
של זוג האוהבים מצד שני. לדעתי, הסרט
עושה עוול לצדק של ההורים, בכך

דתד מי ד

של שנ ה ש חו ר י (מורה בת 37 מפתח־תקווה,
בעלת ותק של 16 שנות הוראה) :

אחריות, משום שהיא משתמשת בתלמיד
כדי להילחם את מלחמתה שלה בחברה. גם
הוריו הם חסרי אחריות, שכן התנהגותם
דוחפת לטרגדיה. אומנם בנם הוא קטין,
אבל שום התנהגות קיצונית אינה מוצדקת
בשום מיקרה.

שדה :

אפודי

שות? היו צריכים לעזוב אותם, לא להגביל
אותם, להניח למצב כמו שהוא ולראות אם
זה יימשך או יגווע מאליו.
אלון לוריא: אני יכול להבין את התלמיד.
הוא מתמרד. הוא מתמרד נגד ה־מימסד
ונגד הוריו. לעומת זאת, כל המבוגרים
הם חסרי אחריות. המורה היא חסרת

שהוא אינו מציג אותו בצורה נאותה. הוא
מציג רק את הצדק של האהבה.
אלדד צח ובן 17 וחצי, תלמיד הכיתה
השמינית בבית־הספר ״אורט סינגלובסקי״):

אני חושב שההתנהגות של ההורים היחה
(המשך בעמוד )26

מאה אחוז. הסרט מציג את הפרשה בצורה
קיצונית נגדם. אבל המציאות היא שיש להם
עדיין הזכות לאפוטרופסות על בנם. הוא
רק בן .17
קריאת פיניים: בן כמה אתה?

מאיר מזרנו .18 :
קריאת פיניים

:בגלל זה אתה אומר

זאת!

מאיר

תר מבנם
אינו טוב.
בוגר כדי
, 17 החוק
קטין.

מזרנו: ההורים יודעים טוב ׳ובגיל
זה מה טוב בשבילו ומה
בגיל 17 הילד עדיין אינו מספיק
לדעת מה טוב בשבילו. לגבי גיל
צודק בכך שהוא מגדיר אותו כ
יוסי
טילס: הרגשת איזה הבדל בין
היותך בן 17 ואיך שאתה היום?
אלץ לוריא (בן 17 וחצי, תלמיד הכיתה
השמינית בגימנסיה ״הרצליה״) :לדע

התנגדותם של ההורים ונסיונם למנוע את
היחסים בין בנם למורה, היא פעולה מוצדקת
בהחלט. הם אומנם נהגו בקיצוניות
מופרזת, שהיתר, מיותרת, אבל זכותם היא
לקבוע
חנה ניי מן ( ,35 ילידת אנגליה, מורה

לאנגלית ומנהלת בית־ספר לשפות) :איני
מבינה איך אפשר להצדיק את ההורים? בשום
אופן לא! הם התנהגו כמו פראים ולא
כמו בני־אדם!
העולם הזה: כלומר, אינך מוצאת שום
פסול ביחסים בין מורה בשנות ר,־ 30 לבין
תלמיד שהוא קטין לפי החוק?
חנה ניימן: בהחלט לא!
העולם הזה: האם היית מצדיקה יח־

שחורי, מפתח־תקווה, בעלת ותק

של 16 שנות הוראה, בשעת ה|

ויכוח. מימין לשושנה יושבת בתה, עידית. לידם יושב יוסי טילס.

ניימן, בת ,35 ילידת אנגליה, המשמשת
מורה לאנגלית. חנה נקטה הזדהות מוחלטת
עם גבריאל רוסייה, המורה הצרפתיה שקיימה יחסים עם

הגוו חחש

אמו הגימנזיסט :״מורים אינם מלאכיס, אני עצמי ]תקרת׳ בפרובוקציה אמורה״
(ן! נו ך מינמוז *)2
מיפלצתית. אני לא יכול להאמין שהתנהגות
של הורים תהיה כל כך גרועה במציאות. כי
האהבה של בנם אל המורה לא היתד, אהבה
סתמית, אלא אהבה בעלת ערך. זוהי אהבה
בעלת השפעה מוסרית חיובית ולא שלילית,
למרות הבדלי הגילים בין המורה לתלמיד.
משום כך איני יכול להבין הורים הנלחמים
בבנם בזה שהם שולחים אותם לבית־משוג־עים.
זה מזעזע.
חגה ניימן: נושא האהבה בין המורה
לתלמיד שלה הוא תופעה נצחית. תלמידים
אוהבים בדרך כלל מורים טובים. ומורים
טובים אוהבים תמיד את תלמידיך,ם. אי־אם־
שר לגשת למיקצוע הזה של הוראה בלי
אהבה. תמיד צריכה האהבה לרחף מעל
מסכת היחסים שנרקמים בין מורים לתלמידים.
באנגליה, איפה שיש הפרדה בין בתי
ספר לבנים ולבנות, יש אהבה חזקה מאוד
בין מורים לתלמידים. מורה טובה נמצאת
כמעט תמיד על סף ההתאהבות בתלמידיה.
אך לא תמיד מתפתחים היחסים לאהבת
אמיתית כמו שקרה כאן. כאן זה היה טבעי.
המורה לימדה אהבה. היא אהבה את
כל קבוצת התלמידים שלה ולימדה אותם
לאהוב. אם מתוך זה נוצרה האהבה בינה

למאסר

ואם לא, אז צריך להעסיק אותה...
קריאת פיניים: זה כמו להגיד שאין
טעם לחיות מפני שבסוף מתים...
יוסי טיל ס: בכל מקום שיש אהבה
לא צריך לדכא אותה. לא חשוב כמה זמן
תימשך אהבה זו ומה יצא בסופה. הבעייה
המיוחדת באהבה הזאת, בין המורה והתלמיד,
היא שכל העניין יצא מגדר אהבה
— זה התפתח למאבק נגד המימסד. ברור
שהתנהגות המימסד אינה אובייקטיבית, כי
הורים אינם יכולים להיות אובייקטיביים
לגבי מר, שקורה לבנם. כל מי שמייצג ב־פרשי•
זו את המימסד אינו אובייקטיבי ולכן
התנהגותו פסולד-
אלון לוריא: כל התנגדות לחופש הפרם
היא חסרת אחריות, ולא חשוב באיזה
גיל הוא הפרט. לכן נראה לי שגם התנהגות
המורה היא חסרת אחריות — שבן,
באיזה מקום היא הגבילה את החופש של
התלמיד שלד -היא כפתה את עצמה עליו.
בסרט זה נראה רומנטי, אך כעבור זמן
זה היה נעלם באופן טבעי, כל האהבה הזאת.
אני לא חושב שזאת היתד, אהבה רצינית.
התלמיד הזה נהנה מכך שהוא אהוב
של המורה ושכל הכיתה מעריצה אותו בגלל

השחקנית הצרפתיה אנני ג׳ירארדו, המגלמת את

דמותה של המורה גבריאל רוסייה בסרט למות

מאהבה, נעצרת על־ידי שוטרים צרפתיים, אחרי •נסעה להתראות
1ם תלמיזה־אהובה הקטין, במקום לי ם היגלו אותו הוריו חזוימים.

לבין התלמיד, זה אולי מיקרי, אבל לא
קורה כל יום. מדוע שהיא תוותר על זה?
הייתי אומרת שאהבה מסוג כזה היא מאוד
מוסרית מצד המורה.
דוי דדגני: אני בכל זאת סבור שצודקים
ההורים. ברור שאהבתו של הנער למורה
לא היתר, יכולה להימשך לאורך זמן.
הם פחדו שהוא ייפגע ודאגו לו. אני סבור
שיש צדק להתנגד לאהבה בגיל מסויים. ה־זידדג
המוזר הזה עלול היד, להכות את הנן
-,מבחינה נפשית מכה, שהיתר, משפיעה
עליו לאורך כל החיים.
זאספלד: מר, זה משנה מה יהיר, גורלה
של אהבה זו? הם נלחמים על העיקרון
של הזכות לאהוב, נגד השקר ונגד הצורך
בהסתרה!
חנהניימן: זהו בדיוק. התלמיד והמורה
נלחמו למען אהבתם וזה המיוחד בפרשה
זו. אם רצו, יכלו לעשות הכל בסתר
ואיש לא היד, מגלה זאת, הבעייד, שלהם
היתד, נפתרת. אבל הם שנאו את השקר.
הם לא הבינו מדוע בדור הנוכחי
צריך להסתיר דבר כמו אהבה.
חי יםפל מן (בן 6ו וחצי, תלמיד הכתה
השביעית בבית־ספר ״אורס סינגלובס־קי״)
:ראינו כי למרות שהוריו של התלמיד

הם אנשים משכילים, מרצים באוניברסיטה,
הרי ברגע שמשהו נוגע להם הם משתמשים
בביטויים כמו *היא כישפה אותו!״ .צריך
לבחון מדוע התנגדו ההורים ליחסים של
נם עם המורה. אני סבור כי אין סיבה
הגיונית להתנגדות כזאת. לכן נראית לי
התנגדות ההורים כתופעה מוזרה. זד. שהחוק
מתנגד ליחסים כאלה, זו סיבה יבשה
וחסרת משמעות. העניין של הגיל באהבה
הוא טיפשי. כל אחד מתבגר בגיל שונה.
יו סי טילם: אני נגד הגישה הזאת שצריך
לבחון אם יש סיכוי לאהבה להימשך

אירעו בשני האחרונות בארץ, המזכיר
את ״פרשת רוסייה,״ אני חושב שאלה הם
מקרים חריגים ביותר.
אלץ לו רי א: לפי מה שאני רואה אצלי
בבית־הספר באמת לא יתכן שתתחולל
פרשה כזאת. בגילי צעיר, בבית־הספר העממי
יש יחסים קרובים בין מורים לתלמידים.
זד, נחמד וזה מפתח את האישיות.
כאשר קיימים יחסים כאלה עם תלמידים
קצת יותר מבוגרים, בגיל בית־הספר התיכון,
זה יוצר בהכרח התרגשות. זה לא
מוכרח להגיע להמשך רומנטי. אבל ברגע
שקיימים אנשים חסרי אחריות, נוצרים מקרים
כאלה. ברור שהחברה, המדכאת כל
יוצאי־דופן, תדכא גם תופעות כאלה. נם
החברה הישראלית, עד כמה שתהיה ליבראלית,
ישאר בא אלמנט של שמרנות ש־יוקיע
תופעות כאלה.
שושנה שחורי: ברור שהבעייד, שאנו
דנים בה היום היא בעייה חריגה. זו
אינה תופעה יום־יומית. השאלה שמעוררת
הבעילה צריכה להיות: איך מתייחסת החברה
לתופעות חריגות ואיך היא צריכה להתייחס
אליהן? אני זוכרת שמורה להתעמלות
שלי בירושלים התאהב כתלמידה שלו ו
בכלא

בחברת
זונות ומעשנות־סמים ישבה גבריאל רוסייה
פעמיים בבתי־נלא. בתקופת מאסרה השנייה איבדה
גבריאל את אמונתה בכוחה, נאשר נכשלה בנסיון לשכנע נערה
מכורה לסמים ני ־• טעם בחיי 8ללא סמיס, בחיים מלאי אהבה.

זה. ברגע שהתחילו לרדוף אותו על כך,
הוא לא יכול היה לסנוב הוא נלחם לא
למען האהבה אלא משום הצורך להתמרד.
אלדד צח: גם אני סבור בך. אם שני
אנשים ברמת אינטליגנציה כזו כמו ההורים,
נהגו כך, זה מראה שהם היו טיפשים. אם
היו מניחים למורה ולתלמיד, כל העניין
היה גווע מעצמו. זכותם של ההורים היא
לאסור על בנם בן ד,־ 17 להיפגש עם אשה
מבוגרת, אך אין להם שום זכות לאסור
עליה לאהוב אותו
העולם הזה: מתוך הדיעות שהועלו
כאן, מסתבר שרובכם אינכם תומכים תמיכה
בלתי מסוייגת בזכותם של המורה והתלמיד
לאהוב ללא התערבות החברה. דווקא
המורות הן יותר ליבראליות בנקודה
זו. לאור זאת, בואו ננסה לברר, האם לאור
הנתונים הידועים לכם, מתוך ההיכרות עם
בית־הספר שלכם, עם המורים שלכם, עם
התלמידים — האם פרשה כמו זו של גבריאל
רוסייה היתד, יכולה להתרחש בארץ?
הכוונה איננה אם יכול היה לקרות מקרה
של מורד, ותלמיד ד,מתאהבים זה בזו —
זה קרי׳ וקורה גם בארץ. השאלה היא האם
יתכן שבארץ תתחולל פרשה דומה, עם
כל מה שסבב את היחסים בץ המורה לתלמיד?
זאכ
פלד: מתוך הנסיון שלי אינני
מאמין שדבר כה יכול היה לקרות בארץ.
זד, פשוט לא יתכן במציאות של החברה הישראלית
לרדוף מישהו בקיצוניות כזאת.
חוץ מזה אינני מאמין שבארץ יתכן מצב בו
מורה בשנות ד,־ 30 תנהל רומן עם תלמיד
בן 17 בגלוי, לעיני כל תלמידי הכיתה
וההורים. בארץ יש דיסטאנס בץ מורים לתלמידים.
אינני חושב שיתכנו יחסים כאלה
בין מורים לתלמידים אחר שעות הלימודים.
דווקא משום שידוע לי על כמד, מקרים ש
נשא
אותה לאשר .,אף אחד לא רדף אותו
ולא גיגה אותו. להיפך, טפחו לו על השכם
שהצליח למצוא חתיכה צעירה. אני
מבירה הרבה מורים ופרופסורים, שהתחתנו
עם התלמידות שלהם. בואו נזכור רק איד
מדברים בחיבה ובהערצה על דמויות כמו
פאבלו קאזאלס או פיקאסו, שנושאים להם
נשים צעירות שהפרש הגילים ביניהם הוא
הרבה יותר גדול מאשר בסרט.
מה שמרתיע בעניין ספציפי זה היא הנקודה
החינוכית. לא מוכנים לסלוח למורה,
משום שהיא מורד -מצפים ממורד. שתהיה
דמות נערצת, דוגמא חינוכית, ולא בשי
ודם. אנשים לא רוצים להבין שמורה כמו
כל אדם אחר היא בשר־ודם...
העולס חזה: את סבורה שאם מדובר
בסתם אשד, מבוגרת, ולא מורה, לא היתר,
התנגדות ההורים והחברה גדולה כל כך?
שושנה שחורי: בד,חלם.
אד דד צ ח: אני בטוח שפרשה זאת
יכולה לקרות גם בארץ. עובדה שזה קרה
כבר וקיבל פירסום בעיתונים. אם כאן זה
לא נגמר כמו שם, במוות והתאבדות, זה
לא מפני שישראל היא פחות פוריטאנית,
אלא ששם יש יותר צביעות מאשר אצלנו.
בישראל זוג כזה אמו צריך להתאבד. החברה
תגנה אותם, אבל לא ירדפו אותם בחירוף
נפש כזד -אף אחד לא יראה בזה סטייה
נוראי׳ אלא מקרה חריג.
אני רוצה להוסיף עוד הערה בקשר לחוק,
לפיו נשפטה המורד -זאת דוגמא מוחשית
כיצד חוק אמו מצדיק את עצמו. החוק נראה
ל* לא סביר, חוק שאינו פותר בעיות
אלא מחמיר אותן. ונגד חוק כזה יש להילחם.
חנה
ניימן: בצרפת נוצל החוק בצורה
פאשיסאית. אינני מאמינה שבישראל היה
הלחץ על בני הזוג מגיע למימדים כאלה.

הצביעות כאן אינה גדולה כל כ ך...
מאיר סזרנו: אינני חושב שצריך
לשנות את החוק. אני סבור שהחוק הוא
בסדר גמור. זהו חוק טוב. אני בן של
מורה ורואה מה ד׳ם החיים של מורה, ואיך
מורה מתייחס לתלמידיו. מתוך נסיון אני
יכול לומר שהחיים של המורה בבית־הספר
שונים מאשר בבית. בבית־ספר תיכון מקפידים
על מרחק בין המורים לתלמידים ומשום
כך לא יכול לקרות דבר כזה בארץ.
דויד דגני: אני דווקא סבור שהתגובה
בישראל על פרשה זו תהיה דומי׳ לזה
שהיחד, בצרפת. אני לא יודע אם יכניסו
את התלמיד לבית־משוגעים, אבל השמרנות
של החברה היא אותה שמרנות. התגובה של
המימסד היא דומה תמיד, בכל מקום. לא
שאני סבור שזה רע. תפקידו של המימסד
הוא להגן על עצמו מפני שבירת החוקים
והמוסכמות שלו.
יוסי טילס: לדעתי יכולה פרשה כזו
להתרחש בשקט בארץ. הכל. תלוי במורד-
מורים אינם מלאכים. אני עצמי נתקלתי
במקרה של פרובוקציה מצד מורה
קריאת סיניים: אבל אינך מתפתה
בקלות
יוסי טילס: כמו שאמרתי הכל תלוי
במורה. אי אפשר להכליל את כל המורים.
יש מורים שהם ההיפר האחד מהשני.
שושנה שחורי: אינני מסכימה עם החבר
שטען שהוא בן של מורה. אי אפשר
להתייחס לתלמידים רק דרך מחברת הציונים•
עצם מהות ההוראה קשורה באהבה. אי
אפשר לעבור עם בני־אדם בלי לאהוב אותם,
בלי לחפש כל הזמן קומוניקציה אליהם•
ברגע שנוצר איזה מכנה משותף בץ
המורה לתלמיד, נוצרת קירבה גדולה יותר.
וכשיש קירבה רוחנית יש גירויים: הער־צד
-גם אהבד -אינני מבינה למה זה רגיל
שבתנועת הנוער יעריצו הבנות את המדריך׳
ובבית־הספר אסור להעריץ את המורה.
קריאת ציניים: המדריך לא מקבל
כסף!
שישנה שחורי: אבל כולנו מחונכים
לחיות עם מעצורים. יש לנו ביקורת עצמית•
מורה חייב ליצור קשר עם התלמיד
גם מחוץ למסגרת הכיתה, וההוראה היא
גירוי פאנסססי. כתוצאה מקרבי• כזו יכולה
להתפתח אהבה. אבל אם יש ביקורת עצמית
לא נותנים לה להתפתח.
יכולים גם לקרות מקרים, שיווצר מכנה
משותף מעבר לגבולות של גיל ומעמד. אם
זה טוב או רע? לא אנחנו נשפוט זאת.
אלא אלה שמעורבים בזה.
חנה נייסן: אני רוצה לומר בסיכום,
שבהחלט ייתכן שבארץ יקרו מקרים של
אהבה אמיתית בין מורה לתלמיד או בין
מורה לתלמידה. מה שלא יכול לקרות בחברי׳
הישראלית זה מה שקרה למורה רר
סייד, ולתלמיד — זה שרדפו אותם עד מוות.
בישראל יש לדעתי הסתייגות מלינץ׳ .אם
נודף ממשהו ריח של לינץ׳ ,כל החברה
הישראלית תסתילג מזה. יותר מהמקרה החריג
שהוליד את הלינץ׳.
ה עו לסהלה: בואו נסיים בשאלה אחייב
כיצד הייתם מגיבים לוא הייתם ניצבים
במצב דומה? נניח שאירע לכם מקרה דומה
שאתם התלמידים התאהבתם באחת המורות
שלכם, או אתן, המורות, התאהבתן באחד
מתלמידיכן. אתם עומדים מול התנגדות ההורים,
מול אי־ההבנה של החברה. כיצד
הייתם נוהגים? האם הייתם נכנעים ומפסיקים
את האהבה, או הייתם נלחמים על
זכותכם לאהוב את מי שאתם רוצים ומתי
שאתם רוצים, למרות שיש בכך עבירה על
החוק?
מאיר מלרנו: אם זה היה קורה לי
כשהייתי בן ,17 הייתי מחכה שנד, עד שימלאו
לי , 18 ואז לא היו יותר בעיזת.
הייתי יוצא מתחום הקטגוריה של קטין.
אלדד צח: אני לא מאמץ שדבר כזד,
היה יכול לקרות לי. אם היה קורה והייתי
מתאהב במורה, אני לא מאמץ שהורי היו
רודפים אותי על כך. אבל אם היה נוצר
מצב שבו הייתי צריך להחלים אם לוותר
על האהבה או להמשיך בה למרות התנגדות
החברה, הייתי ממשיך עד הסוף.
יוסי טילס: שאלה טובה. אני חושב
שהייתי נלחם. כשמדכאים אותי כשאני יודע
שאני צודק — אני מתנגד.
שושנח שחורי: הצעירים ת*יד *וכנים
להילחם. זאת חטיבה שמגייסים צעירים
לצבא!
יוסי טילס: אני חושב שההורים שלי
היו מגיבים באותה צורה כמו ההורים של
התלמיד בסרט, אבל אני הייתי מסתדר איתם
(המשך בעמוד *)2

אמנות מיברקים השמש העולה
עולה ביוקר
עונת הקיץ היא עונת הפסטיבלים: אילנית
נוסעת הפעם ליוון, ויגאל בשן
התבקש שוב להופיע בפסטיבל הפופ של
פאלרמו. גם ביפאן ייערך פסטיבל־זמר חוזר
של חברת יאנזאהה (לכלי־נגינר ).וכעשרים
זמרים ישראליים כבר הודיעו שהם מתכוננים
לנסוע לשם. הצרה היא שכרטיס
לארץ השמש העולה, עולה הרבה, ויש
להניח שיפאן תסתפק בזמר ישראלי אחד
(אחרי שבפסטיבל הראשון מסוג זה ייצגו
את ישראל חדווה ודויד).
עליזה עזיקרי, שלשם שינוי אינה נוסעת
ליוזן השנה, החליטה להשתתף בפסטיבל
שירי התנ״ך, המתקיים השבוע בהיכל
התרבות. בפסטיבל כמה שמות לא
שיגרתיים בשיבוץ־ו־,פסטיבלי בארץ: מיכל
טל, צמד רעים (יוצאי מקהלת הרבנות
הצבאית הראשית) ,לוליק, ושלישייה חדשה
בשם שלישיית אלינת. את הפסוקים
העתיקים שהורכבו על מנגינות חדשות
תלוזינה בנות־קול מודרניות בנוסח סן־
רמו: כמה נערות ביה־יה ו־ואו־ואו•
מייל! בורשטיין חוגג את יום־הולדתו
בתקליט אריך־נגן חדש ובהופעה, שלדעתו
היא חידוש בשטח הבידור בארץ: הוא מגיש
תוכנית טיפוסית למועדוני־לילה בעולם, כשהוא
שר, מנחה ימשוחח עם הקהל במועדון
כליף. אפשר לאחל לו ״מי יודע כמה׳׳ ערבים
יוצאי־דופן כאלו.
עוד מופע המבטיח להיות שונה: עקיבא
נון) ,שכתב והלחין את כוכבים בדלי,
מים לדויד המלך, ותירגם שירים של
ג׳ורג׳ מוסטאקי וליאונהד כהן, בחר
לקרוא לתוכנית הכוללת שיר*ם אלו — הבוקר
שאחרי. הניהול המוסיקלי בידי מתי

מ קו ם טו ב
במקוום לקטר
תצח? במו מלאר בחופשה
מי אמר שבארץ לא כותבים על הבעיות האקטואליות של מיזוג-
גלויות? שאין דראמה מקורית? שאין סאטירה אקטואלית?
שטויות במיץ עגבניות! בירבור של מייבשי־ביצות עייפים. פיטפוטים
של מאזוכיסטים אשכנזים. מבקרים ספרותיים. מבקרים תיאטרליים.
מבקרים מארצות הרודחה, שצר להם על הנשמה.
ומה, למשל, קנטטה לשווארמה וחכם מייסון וקפטריה בטבריה?

זה לא היה ״שיקוף של מציאות ישראלית טיפוסית״?
מה יש? תמיד צריך לבכות, ולהצטער, ולהתפתל מכאבי־מעיים,
כשמדברים על המציאות הישראלית? אם כבר מוכרחים לבכות, אז
גבירותי ורבותי המגולחים (בממ לגבר) ,בריא יותר לבכות מצחוק.
כי לפתע, בקיץ האחרון, יציגו לפנינו שלושת הקומדיאנטים המדופלמים,
שייקה, פולי וגברי, הידועים מנישואיהם זה לזה, בשם
הגשש החיוור, תוכנית חדשה. כולה מלאה וגדושה בבעיות־השעה.

״קיבלנו תו של פורטנוי, ספר השיפשוף למאונן הצעיר!
״ירושלים של זהב, רבותיו מחיר הזדמנותי. ירושלים בתשלומים!״
שם תוכניתה החדשה של שלישיית הגשש החיוור — קסיוס קליי
נגד חלפון — ניתן לה, על פי אחד המערכונים שלה, אלא שמאז

ניתן השם, עברו הגששים מתקופת הגישושים אחרי החומר, לתקופת
השיכלולים והקוסמטיקה בחזרות האחרונות, ולא ברור אם
באמת יישאר המערכון בתוכנית. איך שלא יהיה, מה משנה השם,
העיקר שיכתבו אותו נכון.
ואם בשמות מדובר, ראוי להזכיר את הבמאי, יוסי בנאי, שעזר
לשלושת הבמאים האחרים, שייקה, פולי וגברי, להעמיד את ה־מערכונים
והמיזמורים, ואת ניסים אלוני ודן אלמגור, ודן בן־אמוץ
ויהונתן גפן ויעקב רוטבליט, ועוד כמה כתבנים מצחיקנים, שעזרו
לשלושת המחברים שייקה, פולי וגברי לכתוב את התוכנית.

הנה, למשל, שיח מלאכים. שלושת הגששים היפהפים יורדים מן
השמיים ומספרים לנו אילו צרות נוראות ירדו על כנפיהם המים־
כנות: מלווה־עננים, מיצעד הפיזמונים, לוקש של משכורת מלא
חורים. יש מלאך ספרדי ויש מלאך אשכנזי. לגן־עדן עולים רק
.עולים מארצות־הרווחה.
ואם המלאכים האלה קצת דומים לפנתרים שחורים ולפנתרים
חיוורים — זה איננו דמיון מיקרי בהחלט. אלא שבמקום לקטר
כפנתר, יותר בריא לצחוק כמו מלאך.
והנה דוגמה אחרת: היו שלושה אחים, שמכרו ירקות בשוק
הכרמל והיו מאושרים כל החיים. נכנס להם השגעון לפתוח חנות־ספרים
ברחוב דיזנגוף, ועכשיו הם בוכים כל היום:

שייקה 1שתי לירות תשעים קילו מלפפונים?! זיתים שחורים
— בחנות דליקטס. פיתה — בסופרמרקט. גבינה מלוחה — בבוט ק
הגבינות. חנות סתם אין כאן. הכל בוטיקים. עוד לא פתחו פה איזה
בוטיק פלאפל? חנות מכולת — בוטיק המעדנים. כל סנדלר — מכון
הנעל. חנות לתחתונים — בוטיק התחת.
גברי: טוב, אז מה אתה רוצה? זה ככה עכשיו. צריך ללכת
עם הזמן. כל החיים לסכור •רקות בשוק הכרמל? צריך להתקדם.
שי יקח: אבל דווקא ספרים? ודווקא בד־זנגוף? אין־על־אבוק!
גברי: לא לקלל! מה אמר לנו אבא, עליו השלום, לפני מותו?
שייקח: אמר — אהררר!

אחרי כמה מילים משכנעות על מה שאבא אמר לפני מותו, שצריך
השכלה ושצריך מיקצוע ושצריך תעודה ושצריך לימודים ושצריך
ספרים, מסביר גברי לשייקה שספרים זה גם תענוג:
״אדם נוסע לבית הבראה של הסתדרות — לא יקח איתו שני־ם,
שלושת, ארבעה, חמישה ספרים? יקח? בטח שיקח! אחד לא יכול
להירדם, מה •עשה? יקח כדורים? לא. יקח ספר. לא חשוב מה,
עמיר, תמיר, שמיר, יקרא עמוד, שניי, ומבסוט — ישן!״
וחוץ מזה, יש גם להיטים.
גברי: אחרי שנתנו בטלוויזיה את אגדת בית פורצייט, לא באו
כולם לקנות את הקומפלט? באו, נכון?
שי יפה: וולה, נכון! בחודש האחרון הלכו לנו שישה ארגז
בית פורצייט.

גכרי, פולי ושייקח כ״קסיוס קליי נגד חלפון״
הפנתר החיוור

ואיך מוכר ירקן עם נשמה של משורר את הסחורה שלו ברוח
הזמן? הנה פיזמון־דוגמה משוק הספרים, המערכון של דן בן־אמוץ:
״ספרי ראשונים ספרי אחרונים,
״הייתי יד ימינו של טרוספלדורו

כספי, שגם כתב כמה מנגינות חדשות,
ולגביו יהיה זה בלי ספק הבוקר שאחרי
שלישיית לא איכפת להם.
פופ המישטרה אינה
רוקדת סמגה
בורשטיין, עזיקרי ולבנון כחזרה
יוז־יה, ואו־ואו

ברזיל היא ארץ הקרניבל. אבל לא כל
יום פורים, ולא בל סמבה כשדה למשטרה.

לפני כמה שבועות היתה הסמבה בגללך,
שנכתבה ובוצעה בידי צ׳יקו ברק דה־הולנדה,
בראש מיצעד־הפיזמונים הברזילי.

היום, אי־אפשר לשמוע אותה ברדיו, וספק
רב אם אפשר לשמוע אותה בכלל. כי
המישטרה הוציאה את השיר מן המיצעד,
אסרה להשמיעו ברדיו ובטלוויזה, החרימה
את כל העותקים בחנויות.
הסיבה: לדעת המישטרה, השיר אינו
אלא מחאה בוטה נגד הנשיא אמיליו מ־דיצ׳י,
ונגד שלטונו הצבאי. אומר השיר:
היום, רק אתה אדון־הכל וכל־יכול/ ,

על בך אין מה להתווכח / ,כל חברי מתהלכים
קפוצי־שפתיים /ומבטם לארץ מש את
המחילה.״
ואתה, שיצרת סצב־רפאים זה /משחיר
את האפילה הקודרת ממילא; /אתה ש בראת
את החטא גופו / ,שכחת להמציא
תותח.

קשה לטעון שבגללן מדברת בשפת־רמזים.
גם המישטרה אינה עושה זאת.
ומי־יודע, אם רק הסמבה היא שירד־ מ־מיצעד־הסיזמונים,
או שמא הורידה עימד,
בדרך עוד כמה ראשים?

א רנ סי ק ה (מיס, הביניים)
לסשה (במגפיי ם)

חזקיהו וזינגר ב״מחכרות החשק״
יסודות הבימה והצלחות הקופה

יידע הצינור, יישמר וייזהר: מי שלבני
רך ולא יעמוד לו בשים ורי מיז-
מוטים עליזים, שירי זימה ומחשבות
חשק — יישאר ויישב בביתו .״מהגרות
החשק״ — זה לא בשבילו.
מי שנפשו הענוגה סולדת ממראה
סדינים ופרגודים, יצועים ומיסתורים, ואין
בו החשק לצחוק מן החשק —
יילד נא לבית־תיאטרון רפרטוארי.
מי שאין בו מיקצת רוח שטות, מח-
שבות-עגבים על אשת״שבנו, מעט מן ה-
ייצר הלז להסית בתולות ולפתות נזירות
— יילד נא לישון, כי יו עמל
מצפה לו למחרת.
אך מי שאוהב טעמו של יין ישן,
רעש חינגות עליזות, בדיחות גסות, קצת
רעות״רוח שאין בה יותר מדי התעמקות
במדעי־חרוח, יפיק הנאה וישתעשע בהצגה
הזו של תיאטרון ״בימות״ ,ש

שמה
״מחברות החשק״ כבר פורש ברבים
אלף ומאה פעמים.
ואלו מחברות שירי־האהבה של גאונים
יהודיים מימי״הביניים אשר תוקנו,
פוענחו, נותחו ואומנו לשפה שכל ״יליד״
רגיל יבין אותה, בידי הדוקטור דן אל-
מגור. קוראים בהן בזמר, במישחק ובשיר
גדעון זינגר ואבנר חזקיהו וטוביה
צפיר — אשר לא רק כשרונם גדול, כי
א מיבטאם בחיר.
ואיזה פלא — גם שחקן מתחיל כמו
דויד סיטון, קיבל השראה מכל אלה. ה עלמות
יעל שטרן ושלומית אהרון, רא שונה
מצחיקה ושניה נעימה, וחנה רוט
— אשת-חיל מי ימצא.
התפאורה של אריה נבון מזהירה, והמוסיקה
של דניאל שליט מתאימה.
יוסף מילוא מכיר את כל סודות הבימה,
ויעקוב אגמון נביא כל הצלחות הקופה.

המורה מתה

דוו קנדי, הנשיא הנערץ והאהוב — נתגלה
כבוגד אשר שלח את בדבריתו אל המוות
(המשך מעמוד )17
אורה ר ממליצים בפני הנשיא על המדיניות,
אך למעשה קובעים אותה, כי לרוב
נוטה הנשיא לסמוך על מומחיותם ומקורות
המידע שלהם. אלה, בראשות האידיאולוג
הראשי של תקופת ג׳ונסון, וולטר רוסטוב,
קבעו שהפצצת צפון ויאט־נאם חייבת להשיג
את המטרה הרצוייה :״הנשיא הו־צי־מין
איננו יותר לוחם גרילה,״ טען רוסטיב
בפני ג׳ונסון .״הוא חייב עתה לשמור על
מדינתו, ועל המערך התעשייתי שלה. הוא
לא יוכל לעמוד בלחץ ההפצצות.״
מצד שני ניצבו מומחי הביון, שטענו כי
להפצצת ויאס־נאם לא תהיה השפעה משמעותית
על פעילות הויאט־קונג בדרום.
שוב, נדחתה דעתם על־ידי המומחים, והסעות
השנייה בוצעה. ג׳ונסון החליט
להפציץ.
הסלמה ועוד הסלמה
^ מי קרא המיסמכים, קשה שלא
/להתרשם שכך נתקבלו רוב ההודעות
הגורליות במלחמת ויאט־נאם: בצורה לא
מקצועית, תוך התעלמות מחוות-דעת, ו־

לפיקודו של גנרל ווסטמורלנד האמריקאי,
התקפה אמפיבית על שני איים צפון ויאט־נאמיים
שבמפרץ .״כנראה שהספינות שתקפו
את ה״מדוקס״ תשבו שהיא אניית־ליווי
דרום ויאט־נאמית.״ קובע דו״ח רשמי
של ממשלת ארצות־הברית (ראה מיסגרת).
מימשלו של ג׳ונסון ניצל את ההזדמנות,
העלים מהציבור האמריקאי את האמת, טען
שה״מדוקס״ הותקפה על לא עוול בכפה,
ותוך 12 שעות יצאו מפציצים אמריקאיים
להפציץ את צפון ויאט־נאם — כביכול בתגובה.
ההפצצות הסודיות

וד זמן רב לפני התירוץ של מפרץ
ז ג טונקין, ביצעה ארצות־הברית התקפות
על ארצות אחרות. ב־ , 1964 נערכו התקפות
בתחום לאוס, על נתיבי הסתננות של הקומוניסטים.
את ההפצצות הסודיות הללו
אירגנה סוכנות הביון המרכזית, שהפעילה
טייסים אמריקאיים אזרחיים במטוסים ללא
סימלי חיל־האוויר האמריקאי. מאוחר יותר,
הצטרפו להפצצות אלה גם כוחות רשמיים
של חיל האוויר והצי האמריקאיים, אולם
מועצת הביטחון הלאומית של ארצות־הב-
רית קבעה שאין לפרסם זאת לעם האמריקאי
.״במקרה ומטוס נופל, יש לטעון כי
הוא היה בטיסת סיור בלבד,״ נאמר בהוראה.

הגייסות הסודיים: גם כאשר
נכנסו כוחות החי״ר הראשונים האמריקאים
למלחמה בויאט־נאם, הורה ג׳ונסון •למנוע
פירסום מוקדם בכל האמצעים.״ דהיינו —
הוא הירשה לעצמו הסלמה כה משמעותית
של המלחמה, כהוספת חי״ר לכוחות התוקפים
— בלי לקבל כל אישור על כך.

(המשך מעמוד )26
יותר סוב מאשר הוא.
חיי םפל מן: אני מאמין שהייתי מתנהג
בדיוק כמו התלמיד בסרט. הייתי הולך
עד הסוף ונלחם על זכותי לאהוב את מי
שאני רוצה ומתי שאני רוצה.
דוי דדג ני: הייתי עושה דבר הרבה
יותר פשוט. הייתי מנסה לשכנע את ההורים
שלי שאני צודק. אם לא הייתי מצליח,
הייתי מעמיד פנים שאני נכנע להם, וממשיך
לאהוב במחתרת!
אלץ לו רי א ז המלחמה הטובה ביותר
בצביעות היא הצביעות. כשאין ברירה אחרת,
יש צורך להעמיד פנים. וזה מה שאני
הייתי עושה לוא ניצבתי במצב כזה. אני
בטוח שההורים שלי, שהם ליברליים, לא
היו נשארים ליברליים כאשר היה קורה לי
מיקרה כזה. הייתי מנסה להילחם. אם הייתי
נכשל, הייתי נלחם באמצעים אחרים: מעמיד
פנים שמחסל את הקשר עד המורה וממשיך
לאהוב במחתרת.
זאם פלז: אני לא הייתי נלחם בצביעות
באמצעות צביעות. הייתי נותן קודם דין וחשבון
לעצמי. הייתי שואל את עצמי אם
האהבה הזו היא הרפתקה זמנית או משהו
יציב לאורך זמן. אם הייתי רואה שהמדובר
כאן במשהו עמוק לטווח ארוך, הייתי נלחם
בכל האמצעים. הייתי מנסה לעורר דעת־קהל,
הייתי פונה לוועדת זכויות האדם, אני
לא יודע מה. הייתי מפעיל את החברים שלי
בבית־הספר
יו סי טי ל ס 5זה לא היה הולך בארץ!
זאבפ לז נ הייתי גורם לכך שהפרלמנט
ידון בבעייה זו. ואם שום דבר לא היה
עוזר, הייתי ממתין בסבלנות עד שאפסיק
להיות קטין.
ק רי א ת בי ניי ם ׳ והמורה היתד. מחכה
לך עד אז?
חנהניימן 1אינני מעזה להזדהות עם
גבריאל רוסייה. כי אם הייתי במצב שלה
והיו רודפים אותי כשם שרדפו אותה, הייתי
נשברת הרבה לפניה. לא הייתי מסוגלת
לשבת בכלא למען האהבה. נדמה לי שהייתי
נשברת הרבה יותר מוקדם ולמרות
שזה זיעזע אותי כל כך שהפרשה הזאת
הסתיימה במוזת, אני חושבת שהייתי עושה
אותו דבר.
אולי לא הייתי מתאבדת, אבל הייתי חושבת
רק על דבר אחד: לנקום. לנקום בחברה
שלא איפשרה לי לאהוב כפי שאני

מוסכמות של חוקים יבשים. האהבה היא
דבר החזק מכל חוק.
קריאת ביניים: אם זה היה קורה
לבת שלך, האם גם היית תומכת בה?
שו שנה: נוכחתי שככל שהחבל ארוך
יותר, הקשר חזק יותר!
יוסי טילם: אני לא חושב שהתלמידים
בארץ היו מקבלים פרשה כזאת באותה צורה
כמו שקיבלו אותה תלמידי הכיתה של
כריססיאן וגבריאל. אני לא חושב שתלמידים
בארץ היו יכולים להתייחס לזה בצורה
כל־כך מבוגרת. אם היה קורה דבר כזה
בכיתה שלנו, שמורה היתה מתעסקת עם
תלמיד, היו מסתכלים על זה כעל דבר
מלוכלך. עדיין קיים בארץ הגיחוך של בן
הטיפש־עשרה לכל מה שקשור במין ובאהבה.
אלץ
לוריא: לדעתי, התגובה בארץ
היתר, תחילה צחוק וליגלוג. אני חושב שהרוב
היו מתנגדים, אבל בכל אופן, החברה
מהכיתות שאני מכיר, לא היו נגררים לשום
קיצוניות, לא לכאן ולא לכאן.
שושנה שחורי: לי יש בזמן האחרון
רושם שהנוער בארץ מזלזל במיצרך הזה
הנקרא אהבה. הגענו למצב של חברה מתירנית
בה יחסי מין מוקדמים הם לגיטימיים.
הכל הפך ליחסים רובוטיים־סכניים. יש ספרים.
יש תמונות. אפשר ללמוד הכל בצורה
טכנית. פתאום באים שני סרטים כמו סיפור
אהבה והסרט הזה ומדגישים את העניין של
האהבה. אולי הם יגרמו איזה זעזוע. אולי
הם יצליחו לעורר את הרצון שלא לפחד
עוד מהמילה הזאת.
אלדד צח: כולם מדברים על זה. מה
שקורה זו מעין הזרה לתקופה הרומנטית.
בכל זאת אני סבור שבארץ היו מקבלים
פרשה כזאת כמו של גבריאל רוסייה בצורה
הרבה יותר ליבראלית. סוף סוף, בחור בן
17 עומד להתגייס בעוד שנה לצבא. אולי
הוא ייהרג. רואים אותו יותר מבוגר
קריאת ביניים: הוא הולך להיהרג
אז שייהנה לפחות לפני המוזת!
דויד דגני: אני חושב שכולם טועים
בעניין הזה של מתירנות הקיימת כביכול
בארץ. החברה מתירנית רק מהשפה ולחוץ.
בפנים קיימת עדיין הגישה הישנה. אני יודע
שאם אצלנו בכיתה נער או נערה מקיימים
יחסי מין, עדיין מסתכלים עליהם כאילו הם
עושים משהו לא טבעי. כלומר, בניגוד למה
ששוש חושבת, יחסי מין בשמינית הם
הערכות מסולפות במזיד

? 1 *1 1 ¥111 דניאל אלסברג, מראשי
#111א מתווי המדיניות האמריקאית
בוויאט־נאם, הפן מנץ ליונה, החל סובל
נקיפות־מצפון נול חלקה של אמריקה במלחמה,
זנה להיכנס להיסטוריה של האומה האמריקאית
כאשר מסר את הרו״ח הסודי, בו
מסופרת כל האמת מל המלחמה, לפירסום.

לעיתים אף הוכחות, הפוכות — כשהקו
היחידי המדריך את מקבלי ההחלטות הוא
אמונה עקשנית ועיוורת, כי רק הסלמה
אחת, ועוד הסלמה אחת, ושוב עוד הסלמה
אחת — יביאו לניצחון. בין כל המומחים
והחכמים, לא היה אחד שיעצור וישראל:
רגע. לאן אנו הולכים? האם לא. הגיע הזמן לעצורז איש לא עצר. הם התקדמו והתקדמו —
עמוק יותר ויותר לתוך הבוץ, כשהם מסתבכים
ומשקרים, משקרים ומסתבכים.
פרטים אחדים שהספיקו להתפרסם, בטרם
נאסר המשך פירסום הדו״ח:
שערוריית מפרץ טוגקין
^ אוגוסט 1964 תקפו ספינות יש-
מר צפון ויאט־נאמיות את המשחתת
האמריקאית ״מדוקס,״ במימי מפרץ טונקץ
בחוף צפון ויאט־נאם. דוברים של ממשלת
ארצות־הברית הכחישו כל ידיעה בדבר
פעילות חשאית של ספינות דרום ויאט־נאמיות
נגד צפון ויאט־נאם באותו איזור
באותו זמן. האמת: בחצות ליל ה־ 30 ליולי
ביצע כוח ימי דרום ויאט־נאמי, שהיה שייך

ך) עומת סתכי העיתונות, שחזרו י/דיווחו
כי המלחמה מתקדמת לאחור,
שבו דוברים רשמיים וטענו כי הניצחון
כבר מעבר לסף. בחשאי, קבע מילס מקנו-
טון, עוזרו של מקנאמרה :״המצב בדרום
ויאט־נאם מידרדר. אם לא יינקטו פעולות
נוספות, יצליחו הוויאט־קונג להשתלט על
חלקים נרחבים של הארץ, ואף להשתלם
לבסוף על הממשלה.
פרובוקציות. האמריקאים הכינו
תוכניות פרובוקציה, שנועדו לגרום לצפון
ויאט־נאם לתקוף כוחות אמריקאיים, וכך
לאפשר לאלה להגיב במלוא עוצמתם .״הפלת
מטוס יו .2,יכולה להיות סיבה מצויינת
לתגובה אמריקאית מסיבית נגד צפון ויאט־נאם,״
נאמר באחת התוכניות.
מטרות המלחמה
ף י> תחילה, טען ג׳ונסון כי מטרת ה־
<04 התערבות בויאט־נאם היא ״להבטיח כי
דרום ויאט־נאם תהיה עצמאית ולא קומוניסטית.״
מאוחר יותר, נתווספה הטענה כי
ויאט־נאם הפכה ״לאבן־בוחן לכושרה של
ארצות־הברית לעזור למדינה ידידה לעמוד
בפני תוקפנות קומוניסטית ...בכל מקום
בעולם.״
כעבור שנה( ,ב־ )1965 קבע עוזר שר־הביטחון,
במיסמך סודי, כי המטרה הפכה
עתה •לעצור בעד סין״ .עם המשך הסתבכות
המלחמה, נקבעה המטרה כדלהלן:
״ 70 אחוז — למנוע מפלה משפילה ל־ארצות־הברית
20 .אחוז — למנוע בעד
דרום ויאם־נאם ליפול בידי סין 10 .אחוז
— להרשות לאזרחי דרום ויאס־נאם לחיות
בחופש.״
היתד, זו דוגמה קלאסית להיגררות האמריקאית
לתוך הבוץ של ויאט-נאם.

תלמידי תיכון כדיון על ״למות מאהבה״

״זה הכל בלוף!״

רוצה. המורה זקמד, יפה מאוד. אם הייתי
במצבה, הייתי אולי נוקמת באותה צורה.
לא בהורי התלמיד, אלא בחברה שהיתר,
מוכנה להיכנע להם. הייתי עומדת על זכותי
לאהוב את מי שאני רוצה, ואם לא מאפשרים
לי זאת — לנקום!
שושנה שחורי: לי קשה מאוד לענות
על השאלה הזאת, איך הייתי נוהגת במצבה
של גבריאל. ברור לי היום שאילו זה היה
קורה לי כשהייתי בת , 17 הייתי הולכת עד
הסוף. לא הייתי מוותרת עליו. הייתי עול!־.
על הבאריקדות ועושה הפגנות. אבל במשך
השנים משהו התמתן בי. היום, בגיל ,37
יש לי יותר שורשים ואינני יכולה לראות
את עצמי במצבה. אבל אני משוכנעת שהייתי
סובלת דבר כזה בחברתי. אם זד, היה
קורה למורה־חברה, אצלי בבית־הספר, הייתי
תומכת בה ככל האפשר. כי לאהבה אין

עדיין דבר נדיר. הייתי רוצה לשאול אותך,
שושנה, בתור אמא: אס בתך (בחח של
שושנה שחורי, עידית, נכחה בפגישה כמש קיפה)
תקיים יחסי־מין עם מישהו שאינו
חבר שלה, תסכימי?
שושנה שחורי: אדאג לכך שלא תיכנס
להריון. אם אעשה שמיניות באוויר, זה
יעזור לי?
אלץ לוריא: אני חושב שאת אומרת
כך רק משום שדבר כזה לא פגע בך. אני
חושב שאת בעצם זעיר־בורגנית.
דויד דגני: זאת הטעות הגדולה של
כולם. החברה הישראלית בכלל אינה מתירנית.
זה הכל בלוף. ההורים שלנו הם עדיין
פוריטאניים כמו הבנים שלהם.
•מימין לשמאל: זאב פלג, אלון לוריא,
דויד דגני וחיים פלמן. י
העולם הזה 1766

במדינה משסרה בלי חזייה 7
להשליך לכלא!
לכל החתיכות המודרניות, האוהבות לצאת
לקולנוע, לבית־הקפה, לעבוד או סתם
לשכנה ללא חזייה מתחת לחולצה — זהירות!
אתן על הכוונת! לא, לא של הזאבים.
של משטרת ישראל. העובדה שאינכן לובשות
חזייה, הופכת אתכן אוטומאטית לחשודה.
במה? לא חשוב• העיקר חשודה.
ואם, נוטף לכך, אתן גם בעלות הופעה
ביטניקית — בכלל ירחם האל על נשמותי•
כן האבודות.
אינכן מאמינות? צאינה וראינה מה קרה
לשרית ישי, שחקנית (הבכחאי) צעירה בת
,23 כשישבה בקפה אילתי בלי חזייה מתחת
לחולצה. אפילו העובדה שהיא בתו
של קצין משטרה ירושלמי בכיר, לא הצילה
אותה מידי החוק חובב החזיות, .

מדווחת שרית על הרפתקאו־תיה:

ישבתי
בסביבות שמונה בערב בבית־ה־קפד!
דגי הים האדום, בשולחן עם אנשים
שאינני מכירה ומעולם לא ראיתי, וחיכיתי
לידידי, תושבי אילת, שיבואו לאסוף אותי.
לפתע ניגש אלי גבר ושאל אותי מהיכן
אני.
לא עניתי, כי לא סברתי שזה עניינו. לאחר
מכן ראיתי על כתפיו את הדרגות,
אולם הוא לא חבש כובע משטרה והלבוש־תו
היתד. מרושלת. אמרתי שמתל־אביב.

שחקנית ישי
בכי היסטר

הוא אחזני בגסות בזרועי והובילני בגסות
אל ג׳יפ משטרה, בשכל האנשים מסביב
נועצים בי עיניהם.
אין בפי מילים לתאר את הבושה שחשתי.
הייתי המומה לגמרי. בקול חנוק שאלתי
למה הוא עושה לי זאת. הוא אמר לי שאני
נאשמת באחזקת סמים.
לא יכולתי להוציא הגה מפי. איך הוא
מעז להאשים אותי בדבר שלא עשיתי, ולהכניס
אותי לג׳יפ ביחד עם פושעים.
ולא די בזה. אלא שקצין המשטרה והשוטר
שהיה לבוש אזרחית הרביצו מכות
על ימין ועל שמאל.
הייתי מזועזעת. כל ימי לימדוני שהמשטרה
תפקידה לעזור לאזרח. והנה אני
באה לחופש לאילת ועוצרים אותי באשמה
כה חמורה על לא עוול בכפי. פרצתי בבכי
היסטרי. הקצין התחיל לצרוח עלי שיושיב
אותי 48 שעות בתא המעצר.
אותו קצין, שאחר כך התברר לי כי שמו
יגאל גולן וכי הוא מפקד משטרת אילת,
התנהג בגסות אל העצורים, שרובם היו
ילדים צעירים. אני הייתי היסטרית. הידידים
שלי רצו לשחרר אותי בערבות אך השוטר
סירב ואמר :״הבט בעיניה, הן מסוממות.״
עיני לא היו מסוממות, אלא נפחדות
מהבכי והחרדה.
גולן דרש ממני למסור לו את מספר הטלפון
של הורי, ומסרתי לו. זה מגוחך.
אני בחורה בת 23 ומזמן עברתי את גיל
ה־ .18 הוא הבהיל את אמי ומסר לה שקרים,
ואמר שאני מסתובבת עם חשישני־קים
ונראית כמו ביטניקית. בסך־הכל נעלתי
סנדלי כסף, לבשתי מכנסי שורטס וחולצת
טריקו שהם מאוד אופנתיים.
חולצה מלוכלכת. לגולן בעל עיני
הנץ החודרות כליות ולב — או לפחות
חולצות — היה הסבר הגיוני ביותר למעצרו,
של שרית :״על סמך ידיעה מוקדמת
— לפיה הגיעו כדורי ל.ס.ד• וחשיש
(המשך בעמוד )30
העולם הזה 1765

אל תנדנדי לו. תני לו
קצת חופש. הוא זקוק
לזה. את חושבת שאם
תחזיקי אותו בערבים
בבית, הוא לא יוכל
לבגוד בך ז את טועה !
אפשר לבגוד גם ביום.
עבודה גדולה ומאונד
צת, בה ביקשה בת
זוגתן עזרה, הולכת
ומסתיימת. עשה מאמץ אחרון ועזור לה
לגמור אותה. שבוע טוב לא לשינויים.

הצעה מפתה תבוא לן
ממקור בלתי־צפוי, שור.
קבל אותה, לא תצטער.
לעומת הזכר, היזהרי
את, בת שור, מפני זרים
הנראים לך במבט ראשון
כתמימים: תוכם
אינו כברם. הם רעים
: 1 21אפריל -
_ :10במאי
וחורשי מזימות. טיול
שתיכננתם לסוף השבוע,
יתבטל ברגע האחרון, שלא באשמתן, אך
אין הדבר אומר כי תשתעממו בזמן הפנוי.

שוו

היזהר מבנות המין
החלש, השבוע, תאום.
זה מסוכן לבריאות
שלך. שב קצת בבית
ונוח מפעילותן המרובה.
מחכה לך מיבחן
רציני. אל דאגה, תעבור
אותו. לן, תאומה,
השבוע טוב לקניות.
המשיכי לשמור
על הקשרים הקודמים שלך — זה יש-
תלם לן. שינוי במראה יעזור לך בעתיד.

האומים

אס תוכל לשמור על
מיסגרת חיים דומה לזו
בה חיית ער כה, תקל
במיקצת על הבעיות.
אם לא — מוטב שתסמוך
על איש שקול ונבון.
העיקר: לא להגזים
ולא לבוא לירי ריב.
21ביוני
20ביולז
אל תזניחי אותו, סרס־נית,
טפלי בו במסירות
והשגיחי שלא יחסר לו דבר. הוא יקח את
זה לתשומת ליבו ויחזיר לן כגמולן בעתיד.

סוסן

ז 8ו

בקרוב יחול בן, אריה,
שינוי לטובה. זה יעזור
לן בעתיד. כמו בשבועות
האחרונים, ה-
בעייה שלן היא חוסר
כסף. מוטב שתתחיל
לחשוב על העתיד. ע21
ביולי -
שה מאמץ וגמור את
21באוגוסט
העבודה שהוטלה עליך.
זה יעשה רושם
טוב על הבוסים שלן — ויש סיכוי
סביר שהם יתחשבו במצבן ויקדמון.

השתדל להתנהג בשבוע
זה כבשבוע של רגיעה
ומנוחה. פגישה עם אדם
הנראה לן ברגע הראשון
כחשוד במיקצת,
תגביר את המתח. את,
בתולה, אל תקחי ללב
22באוגוסט -
והשתדלי להתגבר על
22בספטמבר
המשבר הזמני שתקף
אותך. נסי לא להתעקש
וותרי פה ושם. ש עוד אנשים בסביבתן
הרוצים בטובתן. לכן אל תקשי עליהם.

נסוגה

אתה נמצא, כרגיל, על פרשת דרכים. אלא
שהפעם לא תוכל לשבת בחיבוק ידיים. היא
תדרוש ממן צעד נמרץ, ועצם הדרישה הזאת
תדרבן אותן לעשות
דברים שישנו את
כל חיין. אתה יכול למצוא
את עצמך, לפתע,
במצב בו לא רצית.
בדוק אותו מחדש. אתה
עשוי למצוא משהו מפתיע.
לצעירים שביניכם
צפויות בעתיד הקרוב
( 2בספטמבר -
22באוקסובר
הרפתקאות רומנטיות —
שלא תהיה להן השפעה
רצינית עליכם. מיסמן רשמי עומד ומחכה [
מעבר לדלת — והוא צופן ידיעה משמחת.

ב1גוי1ן ד עו ר

§545
1 0אזנ״ס

אחרי הרגיעה, באה הסערה. יש אפילו
סימן לסכנה בין יום ד׳ ליום ו .,היזהר !
זהו שבוע של פגישוה
עם אנשים לא סימ־פאטיים
ומזיקים. אין
טעם לקנות דברים
יקרים. השמצת חברים
לשעבר, תתנקם בן
באופן קיצוני ביותר.
מוטב שתתחיל לחשוב
על חריגה קיצונית מ-
22באז ׳ זטונר ־
__מבר
22 בנו ב
__ עיסוקין הרגילים. אם
אתה אב לילד — תז״
כה לקצת נחת השבוע. אל תמהרי להחליט
השבוע על הוצאת כספים.

דווקא משוס שאת חופשייה בהשקפתן, ו״
בלתי־קשורה במעשייך, קל מאוד לתפוס
אותן במלכודת או לחייב
אותן לעשות מה
שאינן רוצה. אם אתת
מתעסק בחומרים כימיים,
היזהר השבוע מפעולות
מעבדה. לקראת
סוף השבוע מצפה לן,
בת קשת, הרפתקה רומנטית
די סוערת. הכל
תלוי בתגובתן. אולם
אל לן להיבהל מן המשבר
שיבוא אחריה —! הכל יחלוף כאילו
לא היה. סכום כסף קטן מחכה מעבר לפינה.

שבוע טוב לאהבה. אבל אל תגזים. במישור
המשפחתי: שבוע שיגרתי ללא עליות או
ירידות. לעומת זאת יש
לן סיכויים סבירים לזכות,
דווקא השבוע, או
בתחילת השבוע הבא,
בעבודה מעניינת שהכנסה
טובה בצידה. כל
זה בתנאי שלא תראה
רגישות־יתר ותיצור רושם
של איש קשוח ו20
בינו אר -
18 בפב רואר
אחראי. רבים הסיכויים
כי בן משפחה יפתיע
אתכם בתכונות שלא חלמתם כי הוא מצוייר
בהן — וההנאה השבוע תהיה מלאה ושלמה.

לן, דגה, מחכה השבוע
הפתעה לא נורמלית
מצד בעלן או
ידיד קרוב אחר שלן.
לן, דג, צפוייה אכזבה
קלה מצד בן מזל
אריה, שממנו לא ציפית
לאכזבות. עבודה
19בפב רו א ר
20במרס
גדולה אותה התחלת
בתחילת השבוע, עומדת
להסתיים והיא תיקצור שבחים רבים
ממעבידין. בסוף השבוע כדאי לן להגשים
סוף סוף את הטיול עליו אתה
חולם כבר זמן רב. מכתב מעניין בדרן
אלין — אן אל תסיק מסקנות ממנו.

1ו ^י 1 1

*ויי פוי
וח הנביאי 2
תיקים מגחיווו
קעווטי עור

נ 1נ1נ1ו״3י

!ירושלים
11ץגד
דדו ינאי 3
פרסום לי

111

8011008
2א 108£

בו אתה יכול ליפול בפח,
עכשיו הזמן
אם לא תשמור על כל הקשרים שלן
ולא תשקול אלף פעמים
כל הצעה. השבוע
מצפות לן, בת גדי,
כספיות, התנגשויות שיגרמו לתחילתו של
משבר בחיי משפחתן.
אבל אם תפעלי בשכל
ובשיקול, תוכלי לעצור
21בדצמבר •
את הדרדרותו מצב
19בינואר
העניינים. יתכן אפילו
שבסופו של חשבון
תרוויחי מכל העניין. התוצאות תלויות
אן ורק בהתנהגותן ובהגיון הבריא שלן.

4סא 84ע
מקלט הטלויזיה
הטוב
ב עול ם!

סונו בי ע די ניעור אז•
כנורי בע־־מ פרץ 4ת א

בר צונך
להתדץשר עם׳
ב נ 7זדיס ! 7ונ ט
לאחר ש עו ת
ה עבוד ה?

חייג

ת *7אביב 5 4 5 7 2
י רו ש לי ם 532650
חיפה 521285
דיםקונטו 0ון
ש רו ת נוסף ש ל

ב נ7זדיס 7ןונט

במדינה נהמשן מעמוד )29

חוגי הנוער של תנועת
העולם הזה — כוח חדש

ואתה!
צעיריס כגיל העשרה
מ בו ק שי
כעוון: חשיבה עצורה, בטלנות, בדלנות
— ובכלל...
אנחנו, צעירים כצ״ל,
מחפשים ! ודווקא אתכם.
העולם סוער: בנגלה־דש, סודן,
תורכיה, ויאט־נאם
ואצלנו — שטחים, פלסטינים,
מפות, הסדרים, פנתרים, ד״ב־ים,
מסתורין בליגות (גם ב״לאומית״ וגם
ב״הגנה יהודית״) ,סמים וזמרים,
גיורים וממזרים —

השמש זורחת -והתקווה לשלום
כורחת,
השיטה פורחת והדמוקרטיה
גונחת,
השוחט שחט -והנוער שקט !
ואנחנו, ה״תבוסתנים״ וה״לא נחמדים״
(כה אמרה גולדה) — איננו רוצים לישון.
איכפת לנו מדי. ואנו קוראים גם
לך: הצטרף אלינו לפיגשות רעיוניות,
שיחות וויכוחים, דיונים פוליטיים — ופעילות.
הצטרף אלינו.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה. :תשבץ 1765״.
בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

נכים
מ א תן:
)1אכסניה )5 .של הכלל )9 .ראשי תיבות
של ראשי תיבות )10 .עצם )12 .חשק
ב )13 ...חלש, התרפה )14 .צרה ומצוקה
(בארמית) )16 .אמצע )18 .משקה מפרי
התמר )19 .דחוף והשלך; דחה והפל)20 .
מקום גבוה )22 .מחזה מוסיקלי )24 .נאות
דשא )25 .גוש אדמה• )27 נועם, תיפארת.
)28 חובה (כ״ח) )29 .היא איסטנבול)31 .
אדוננו, מורנו ורבנו )32 .מצץ בפיו)34 .
ביטוי שפירושו ״אני מתנגד״ )35 .נהיה
כמסמר: היתקשה והתחדד )36 .שורה עורפית
)37 .קפדן (ביטוי לועזי) )40 .אפידמיה.
)43 רטיבות הגרון )44 .ליל אחמול)46 .
שכב עם בנותיו )48 .מנעול פאטנטי)48 .
אמצעי בידור נפוץ )51 .מספיק )52 .אלוף.
)54 צנן )55 .נעלם )57 .ספינת המידבר.
)58 נהר באפריקה )60 .מעט )61 .גשם
קפוא )63 .רטוב )64 .מין מחול )65 .סם
מרפא. תערובת מעשה ידי רוקח.

גם אס אתה בתנועת־נוער, גם אם
את ב״חברה״ — הציצו גם אלינו. לא
תיפגעו. ובעיקר עתה — כשהחופש
הגיע עלינו לטובה.

ניפגש ביום החמישי הקרוב— ,
,1.7.71 בשעה 8.30 בערב, בשלוש הערים
הגדולות :
!•> כי רו ש לי ם: בעמק המצלבה,
על יד המינזד.
• כתל ־ א בי ב: בטיילת, על יד
מלון. דן״.
• כחיפה: בכרמל, בכניסה ל־
״גן־האם״.

מאונך־ :
)1חרק טורדני )2 .ממרכיבי השכר בארץ
)3 .תופס דגים )4 .עיר )5 .זוג)6 .
ענף )7 .שתפקידו להסיח את הדעת)8 .
כינוי מליצה וחיבה לעם ישראל )11 .פגם.
)12 רועה חמורים )15 .הפסיד את תפקיד
מזכ״ל העבודה )17 .שקר )18 .דקל)19 .
יהודי הדואג למוסלמים ולנוצרים בתוקף
תפקידו )21 .תחושה )23 .בצוואר העוף.
)24 מטע גפנים )26 .שליטה המושחת של
קובה שהודח על ידי פידל קאסטרו)28 .
ספורט שהושחת בארץ )30 .חסר־דם (ביטוי
לועזי) )31 .סתום )33 .צונן• )34 מונח
חשמלי )38 .אחד מחילות צה״ל )39 .עבודה.
)41 נוזל לחיטוי )42 .מונח מספורט הכדורגל
שפירושו לחלוף עם הכדור על
פני מיספר שחקני יריב )44 .נוגה, זוהר.
)45 וניל )47 .קבוצה היוצאת לייצוג)48 .
הרג, טבח, כליון )50 .לפני הלילה)53 .
מין מס )54 .התרוממו )56 .נידוי )58 .ספן.
)60 יצור דמיוני )62 .אם הפנינה.

ח שבץ 1765
זוהי חידה. חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא אתו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

ורי ^ 1

להתראות -
גליה ורוני
אמירה וזאב (ת״א)
זהכה ויוסי (חיפה).

#באילת;
ביום ה , 1.7.71 /בשעה ,20.30 במרכז
הקהילתי (מועצת הפועלות) ,אילת ,195
בהשתתפות:
ח״כ או רי אבנ רי (יו״ר התנועה)
בסדר־ה יום :
)1שארם־אל־שייך או שלום.
)2הסניף — והתנועה.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת.ד , 136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה:
״חשבץ 1765״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — 7.7.1971

חברים, אוהדים וסקרנים — מממנם.

בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

לקפה דגי הים האדום — פשטנו על בית־הקפה.
בכניסה הבחנו בבחור, הזורק
אצבע חשיש המיועדת למכירה. הוא נעצר.
בקרבת מקום ישבה המתלוננת, עם קבוצת
ביטניקים, ליד שולחן אחד. הופעתה היתה
מרושלת. נעלה סנדלים, מכנסיה קרועים
וחולצה מלוכלכת ללא חזייה. במהומה שקמה,
הצליחו הביטניקים לברוח, ונותרה
רק הצעירה הישראלית.
לאדם שאינו בקי ברזי עולם הפשעים
המיסתורי, היה ההגיון הפשוט אומר שיש
לרדוף דווקא אחרי הבורחים, ואילו בחורה
שלא ברחה, סביר להניח שאין לה מה
להסתיר. אולם זה, כאמור, נכון רק לגבי
הדיוטות. למומחי־פשע נודעים וותיקים כגולן,
הגיון משלהם. ממשיך גולן ומספר:
״כאשר הגענו לתחנה, החלה המתלוננת
לבכות וטענה, :אני בתו של קצין משטרה
מירושלים.׳ טלפנתי להורים הביתה, ואכן
התברר כי היא בתו של קצין משטרה.
ביררתי בטלפון, אם היא ברחה מהבית.״
ח ״ בי םמתפרעים. אפשר רק להצטער
על כך, שלמשטרת אילת עדיין לא
הגיעו החדשות המרעישות, שלאזרחית בת
23 יש רשות בישראל, לעזוב את בית הוריה
באופן חופשי, ושהמילה ״לברוח״ בהקשר
זה לקוחה אולי מלקסיקון ספר החוקים
של סעודיה, אך לא של מדינה דמוקרטית.
מאידך, קשה קצת לכעוס על שמידע זה
לא הגיע עדיין לדרום הרחוק. הכל יודעים
כי משטרת ישראל כורעת תחת נטל רישום
דו״חות חנייה ימלחמה נואשת בח״כים סוררים,
התוקפים שוטרים בראש חוצות. לכן
אפשר להתייחם כהבנה אל רודף ההזיות בדרום
הפרוע, שאינו מעודכן דיו.

נכה מדים
נכים
ב־ ,1956 נפגע אסף לטיף קצב ברסיסי
רימון בכליותיו בשעת אימונים. הוא קיבל
דרגת נכות זמנית של 100 אחוז, שהפכה
אחר־כך לנכות קבועה של 28 אחוז.
בשבוע שעבר, אסף אסף ( )41 את אשתו,
אחד מילדיו, מיזרון וכמה שמיכות ויצא
לשבות בפתח משרדי אגף השיקום של
משרד הביטחון., .אני רוצה אפשרות להאכיל
את הילדים שלי,״ הסביר לכל שומעיו.
אין לי כו ח. מהשיקום הראשון שסידר
לו משרד הביטחון — סדרן בקולנוע — לא
הצליח אסף להתקיים. המשכורת היתה 300
ל״י לחודש. משרד הביטחון סידר לו עבודה
אחרת, בהסעת ילדים נכים מבתיהם
לבית־סיפרם וחזרה, ואף עזר לו בהשגת
מכונית פולקסוואגן מיסחדית .״אבל המכונית
לא מתאימה,״ טוען אסף .״צריך להרים
את הילדים בידיים ולהכניס אותם פנימה.
עם הכליות שלי, אינני מסוגל לעשות זאת.״
משרד הביטחון מסרב להחליף לאסף את
מכוניתו .״זו לא המכונית הראשונה שקיבל
מאיתנו,״ הגיב דובר בשם אגף השיקום
.״מה שקצב רוצה באמת, זה רשיון
למונית. זאת, איננו יכולים לתת לו.״
״לא נכון,״ משיב קצב .״אני רוצה רק
מכונית שלתוכה יוכלו הילדים הנכים להיכנס,
בלי שאצטרך להרים אותם.״
כרגע, הוויכוח בתיקו. אסף ממשיך לשבות,
חלק מהזמן גם שביתת רעב. העוברים
ושבים, כעובדי המחלקה, כבר התרגלו
אליו, אינם מבחינים בו עוד.
אסונות מוות
בקומה ה־־14
האסון התרחש במהירות הבזק: חבריו
לעבודה של מחמוד אואד, על הפיגום בקומה
ה־ 14 של הבית ברחוב אופנהיימר
, 16 בתל־אביב, ראו כיצד מתמוטט מחמוד
לעבר מעקה הקרשים, ששימש גדר־ביטחון,
שובר את המעקה וצונח למטה, אל מותו.
על נסיבות המקרה סיפר גיגי פרס, אחיו
של שר־התיקשורת ומנכ״ל חברת אדגר,
הבונה את הבניין :״אואד עסק בפריקת
פיגומים, לפתע, החל הקרש, שאותו הוא
פירק, נופל לעברו, בגלל שהוא לא עמד
בנקודה הנכונה. אואד, אינסטינקטיבית, זינק
לצד השני, עבר את מעקה הביטחון וצנח.
״היה זה מקרה טראגי בלתי נמנע. מובן
(המשך בעמוד )32
־!עולם הזה , 766

טלוויזיה
ת1כני 1ת
התגליות של
עמק פרי
שתיהן צעירות יפהפיות. אחת בלונדית
עם גיטרה ושמה ענת מיבר. השנייה שחומה׳
בלי גיטרה, ושמה חוזה פיק. הן צמד
זמרות חדש, המתגייסות ללהקת הנח״ל.
גילה אותן השדרן עמק פרי, העושה עכשיו
קאריירה חדשה של במאי סרטי טל-
ויזיה. ענת וחווה תהיינה הכוכבות.
עמק מכין סרט ייצוגי על הטלוזיזיה, באורו
של 20 דקות, שיראה איך וכיצד
פועלת התחנה הישראלית. הוא רוצה להציג
בסרט תחנה צעירה בעלת טמפרמנט ו-
חמת־מזג, בלי לייפות מה שאינו יפה בה
מעצמו, אבל הוא מודה שצריך לשם כך
חוש הומור מיוחד במינו. צבי גיל, דובר
רשות השידור, כתב את התסריט, בו מוצגים
האספקטים ההסברתיים והטכניים על
פעילותה של הטלוויזיה. פרי מתרגם את
התסריט לסיפור אנושי פשוט באמצעות שתי
יעלות־החן.
הזמרות הצעירות מגיעות לבית הטלוזיזיה
כדי להופיע בפעם הראשונה על המסך הקטן.
מצלמים אותן באולפן ובהזדמנות זו
מצלמים את כל שלבי ההפקה. אחר־כך
יוצאים החוצה. מצלמים נוף ואופי. סיפורי
השירים של לורקה, רחל ויהונתן גפן, שהמוסיקה
עבורם חוברה על־ידי ענת הבלונ
ענת
וחווה
כך פועלת הטלוויזיה

דית, משתלבים עם הצגת הטלוויזיה. בקיצור
— סרס אווירה בזעיר אנפין.
מוות כסג׳רה. אין זה הסרט היחיד
שעמק פרי עובד עליו עכשיו. בשלבי עריכה
נמצאים גם סרט על סג׳רה — המושבה
הוותיקה בגליל התחתון. דויד בן־גוריון
יהיה חלק בלתי נפרד מהסרט, למרות ש־ותיקי
סג׳רה אינם מתלהבים ממנו :״הוא
היה אצלנו בסך הכל זמן קצר מאוד.״ זקני
המושבה אינם מגלמים בדיוק את התדמית
של ראשוני ארץ־ישראל, כפי שהיא מוכרת
מהספרים ומבית־הספר.
הזקנים מהגליל הטיחו בפני עמק מטר
של תלונות על מר־גורלם. רק לפני תשע
שנים חיברו אותם לרשת החשמל. ההרגשה
הכללית היא של כישלון וניכור. התחושה
של פרי היתד, שזהו מקום מת.
נותרה רק בעייה אחת — איך ממחישים
זאת על המסך בצורה חיה? הפיתרון נמצא
במהרה. אחד הישישים מהסובוטניקים (נוצר,
שומרי שבת שהתגיירו) ,סיפר על כיש־לון
חייו. בין השאר אמר שהוא מתגעגע
לאמו .״הצענו לו ללכת עימנו ולהשתטח על
קבר אמו.״ הזקן הלך ובכה כל הדרך והתכופף
לאסוף פרחי בר אדמדמים צהובים.
בבית־הקברות, כשנפל על פניו, היתד,
הרגשה שפתאום הוקל לו. עין המצלמה
העולם הזה 1765

את ״ברוכים הבאים״ ?
סערה חדשה צפויה בטלעיזיה עם הופע-
תם של מגישי חדשות חדשים:
ודניאל פאר. הראשון היה בעבר קריין
ב״קול ישראל״ ומבקר רדיו; השני, המכהן
כקריין הראשי של הרדיו, מנחה בהצלחה
בתוכניתה של שרי רז ״בכותרת ובשוליים״
.אולם הופעתו הכמעם מיקרית של
פאר כמגיש חדשות טלחיזיה בעבר עוררה
בזמנו זעם וקינאה בקרב המגישים המתיקים
שחששו לעורם ככוכבים פופולאריים.
עתה, עם קידומם הצפוי של עברון ופאר —
חוששים מסערה גדולה שבעתיים.

רב עברון

המפיק-במאי אילון (״ברובים וזב־אים״)
גוייטין אומר :״חקהל ודאי
לא יאמין, אבל, ברוכים הבאים׳ יוצאת
לחופשה ביולי לא בגלל פרשת אורי
זוהר.״ גוייטין פשוט עסוק בהבנות
לשידור קונצרט מהפסטיבל הישראלי .71
בהתחלה הוא היה עסוק בהבנות לשידור
קונצרט אחר בהשתתפות התז-
מורת הפילהרמונית, אולם התובנית נפל
בגלל הדרישות הכספיות המופרזות
של התזמורת הלאומית. בינתיים מביים
גוייטין את תוכניות ״השעה השלישית״
במקום אביטל מוסנזון, היוצא להשתלמות
ארובה בחו״ל. בתוכנית ה קרובה
של ״השעה השלישית״ יוקרן
סרטו של פוצו ״חבורה שכזאת״ ,ויתקיים
דיון על דור הפלמ״ח. דבר אחד
מבטיח גוייטין למעלה מכל ספק: התוכנית
״ברובים הבאים״ אמורה להתקלטה
באחת את הכישלון הטוטאלי, את השורשיות
העמוקה ואת המתת הניצחי.
הסרט הבא בסידרה, יהיה על מושבה
שכוחת־אל אחרת — יבניאל.
דיוקן קולנועי. מצבה מפוארת אחרת
מקים פרי למשורר שאול טשרניחובסקי.
את החומר מכין ד״ר יוסף האפרתי, שקיבל
את פרם לאה גולדברג, על עבודת
הדוקטוראט שלו על טשרניחובסקי. דבר
אחד בטוח: גם כאן לא יהיה זה טשרניחוב־סקי
המוכר מבית־הספר. יוצג אדם חושני
ואוהב היים, כפי שעמק פרי היה מזדהה
עימו.
כיתן שיש בתוכנית קטעי שירה, החליט
פרי לגתן את התוכנית ולהמחיז אותם
קטעים בצורה אסוציאטיבית. אם למשל
מדובר בשיר על מחוללות, תופענה המחוללות
על המסך. גם כאן הסוף מוביל אל
החידלון ואל המתת. טשרניחובסקי, בסוף
ימיו, נשאר ללא כלום. זהו הנושא הניצחי
של עמק פרי. אולם הצרה היא שכל עשרת
סרטיו האחרונים הוצגו במיסגרת התוכנית
לבני הנעורים בשטה שש ורבים החמיצו
אותם.
כאן מועלית מישאלה: שיציגו את הטובים
שבהם, בשידור חוזר, בשעות מאוחרות
יותר.

חדש, ע אורי זוהר, בחודש אוגוסט
השנה.

ב־ 15 ביולי בשעה 10.30 בבוקר יתקיים
שידור טלתיזיה מיוחד של המיפגן האווירי
ביום חיל־האמיר. המפיק יהיה טוביה
סער ולא הכתב הצבאי של הטלוויזיה,
רון כך ישי. בכלל — לכל אחד מאנשי
החדשות בטלמיזיה יש חולשה מסויימת
כלפי יחידה מסויימת. דן שילון, למשל,
היה מזוהה עם טייסת ״פאנטומים״ .צבי
3יל, דובר רשות השידור ואיש חטיבת
״כרמלי״ בעבר, רואה את עצמו כנציג חיל-
הרגלים. בתרגיל העל־עוצבתי האחרון ב־צפון,
הוצמד גיל ליחידתו של דובי, מ״פ
צעיר בן 22מ,נומי״ ,שתיכנת, במושגים
של מחשב, מיבצע בזק של ריתוק, ריכוך
וכיבוש יעד בעורף האויב. גיל, שחזר מלא
התפעלות מן המיצצע, יכול היה רק להצטער,
שלא אירגן מראש צלם טלוויזיה צמוד
ליחידה. ואילו הטלוויזיה הקרינה ביוזמתה
בעיקר טנקים ומטוסים, שהם הרבה יותר
חזותיים מבחינת המדיום.

לחופשה ביולי יוצאת גם התוכנית לבני
הנעורים ״שש״ .במקומה תוקרן בימי
ג׳ הסידרה ״דויד קופרפילד״ —
סידרה בהמשכים של הבי.בי.סי. במזל
טוב, נפסקת סוף סיף גם סידרת ״חדווה
ושלומיק״ .ביום שישי תתחדש במקומה
תוכנית הבידור של אולפני הרצליה ״ערב
טוב״ ,ובימי ב׳ ,במקום השידור החוזר,
תוקרן סידרה חדשה על פי סיפוריו
של מופאסן.
גם שישראלים רבים אינם מוכנים להחמיץ
מישדרים אלו בעד כל הון שבעולם).
בסך הכל היתה ללמדן הרגשה, שהאינסלי־גנציה
הערבית צופה ומעוניינת בטלתיזיה
הישראלית, אולם היא ספוגה בתחושת עלבון,
על שלא מציגים טלתיזיה בערבית בשעות
נורמאליות ובכמויות גדולות יותר.
למדן, כמו כל מנהלי הטלתיזיה, שכח
עובדה יסודית אחת: שהטלתיזיה קמה בראש
וראשונה כדי לשדר לערבים.

תקלזת

על המסך, כנהוג במיקרים כאלה. השר הופיע
כאדם אלמוני, וזה מה שהרגיז אותו.
אבל חזני לא היה האיש היחיד שנפגע.
כמוהו נפגעו גם אלוף (מיל ).יוסף אבידר,
מי שהיה מבקר ההסתדרות; והאלוף־מישנה
(מיל ).מישאל שחם, שרואיינו באותה תוכנית
גם כן כאנשים אלמונים ללא שם ותואר.
רשעות
של הטכנאים. חקירה שנערכה
בעקבות התלונות שהגיעו על השע־רוריה,
העלתה כי הפעם לא היה מדובר
בתקלה טכנית, אלא ברשעות ובחוסר משמעת
מצד עובדי הטלוזיזיה.
כאשר הושלם הסרט על בידיה, הוא הועבר
לשידור בצירוף ההערה כי במאי הסרט,
אדיר זק, יבוא לאולפן במוצאי־שבת, בשעת
השידור, כדי להקרין בעצמו את השקופיות
הנושאות את שמות המרואיינים.
זק לא יכול היה להקדים את בואו מכיוון
שהוא דתי ושומר מצוות.
עשר דקות לפני תהילת השידור הגיע זק
לאולפן. אבל צמד הטכנאים שהיו במקום,
סרבו לאפשר לו להקרין את השקופיות עם
שמות המרואיינים על גבי הסרט המצולם
בטענה שלא קיבלו כל הוראה כזאת ממחלקת
ההגשה. תחנוניו של הבמאי לא הועילו•
רק אחרי שאותר המנהל התורן של
אותו ערב, יצחק שמעוני, ניתנה הוראה
להרשות לבמאי להקרין שקופיות על סרטו.
אלא שאותה שעה כבר היה הסרט בהקרנה.
חלק מהכותרות עוד הוכנסו אבל שלא
במקומן ולא בזמנן.
בעקבות תלונת השר נערכה התכתבות
פנימית ענפה בטלוויזיה לחקירת התקלה.
מחלקת ההגשה התנערה מכל אחריות. אין
זה משנה מי אחראי לתקלה; בפעם נוספת
הוכח שלעובדי הטלוויזיה חשובים יותר ה־פריניציפים
מאשר קהל המאזינים.

תדריך
+סרט השבוע ניוס ד׳)20.35 ,30/6 ,
רובי ג׳נטרי — דראמה על אשה המנסה
לנקום באהובה שנשא אשה אחרת. משתת־פיט:
ג׳ניפר ג׳ונס, צרלטון הסטון וקרל
מאלדן.

• הצבעוני השחור

)17.30 פרק ראשון: קורנליוס דה ויט נאסר
בעוון בגידה בנסיך ויליאם. לפני מעצרו הוא
מפקיד את מיסמכיו בידיו של הבוטנאי הצעיר
קורנליוס ואן ברלה, שהצליח לגדל
ולפתח צבעוני שחור. איזאק בוקסטל השכן,
המקנא בהצלחתו של ואן ברלה,

מרגל אחר פעילותו הפוליטית.

• תחומי הצליד

שד הסעד
האלמוני
שר־הסעד מיכאל חזני רתח מכעס. הפעם
לא היו אלה הפנתרים השחורים שהוציאו
אותו מכליו, אלא תוכנית הטלתיזיה מורשה,
ששודרה לפני שלושה שבועות ושעסקה בפרשת
העליה לביריה בתקופת המנדט הבריטי.
בין
שאר האנשים שרואיינו בתוכנית זו
היה גם השר חזני. אולם כאשר הופיע חזני,
חובש הכיפה הסרוגה, על המסך הקטן, לא
הוצג בשמו. שמו של השר גם לא הוקרן

(יום ה׳, 1/7 ,

(יום ה׳,

)20.20 אספקטים אחדים של מוסיקה ישראלית
חדישה מאת צבי אבני, שובל ארליך
ויוסף טל. במאי — יגאל בורשטיין,
* צער גידול חיות (יום ו׳,2/7 ,
)21.40 קומדיה על ארכיאולוג המנסה לגייס
כספים עבור מוזיאון, אך מסתבך בפרשת
אהבים. משתתפים: קטרין הפברן וקארי
גראנט.

שירי מלחמת העולם

(יום ב/

)20.20 ,5/7משתתפים: חנה מרון, יהורם
גאון, ישראל גוריון והפרברים. הפקה —
ישראפילם.

#שנים של צל

(יום ג׳<20.20 ,6/7 ,

סרט תיעודי על חיי האסירים בבית־הסוהר
המרכזי ברמלה. מפיק־במאי: יוסי גודארד.
תגובות האיגטליגנציה הערבית תוקפת ערביי מזרח ירושלים מבקשים לשלם רק
25 אחוזים מדמי אגרת הטלוויזיה, כל עוד
משדרת הטלוויזיה הישראלית רק 25 אחוזים
מכלל השידורים בשפה הערבית.
יעקב למדן ( )36 מפיק זו בעייתך (בומרנג
בערבית) תירצה השבוע על הטלח־יזיה ב־בית־אגרון
בירושלים, בפני מנהלי בתי־הספר
ממזרח העיר. הפתעת חייו היתה
מיתקפת השאלות שניתכה עליו: מדוע אין
תרגום ערבי לסרטים העלילתיים ולסדרות
הזרות המוקרנות בשעות המאוחרות יותר,
מדוע חוזרים על סדרות שהוצגו, או שעדיין
מוצגות בירדן ובלבנון? מדוע בשידורי החדשות
יש יותר מדי תעמולה ופחות מדי
תמונות וסרטים? מדוע אין די גיוון בתוכניות?
מדוע אין ערוץ נפרד לערבית,
מדוע הטלוויזיה הישראלית מפריעה לקלוט
את שידורי דמשק וקאהיר ולמה אין סרטי
התאבקות בטלוויזיה?
שידורי ההתאבקות בירדן ובלבנון נחשבים
לפופולאריים מאד בארצות ערב( .ידוע

מתיך המחזמר ״טיטיפו״
לגי ה״מיקאדו״

במדינה
(המשן מעמוד )30
שמשפחתו תקבל את פיצויי הביטוח, ואנו
נדאג לד.,״
אתה ילד. המיקרה היה יכול דווקא כן
להימנע, לוא היה אואד, תושב עזה בן
,32 מקשיב לרחשי ליבו. כי יום קודם לכן,
התמדה אואד בפני אחיו כי אינו רוצה
ללכת למחרת לעבודה :״אני לא יודע למה,
אבל יש לי הרגשה לא טובה,״ אמר. אחיו,
העובד יחד עימו, ביטל את חששותיו:
״אתה ילד,״ ליגלג .״יש לך אשה וארבעה
ילדים, איך לא תצא לעבודה?״
אואד יצא, וכעבור שעתיים נהרג.
המשטרה הוזמנה, וכן חוקרי הבטיחות

מקום מותו של אואד
האמנם מוות בלתי נמנע?
של משרד העבודה. הדו״ח שלהם עדיין
לא פורסם, אולם אין ספק שנקודה מרכזית
בו, תהיה השאלה: מדוע לא מילאה גדר־הביטחון
את תפקידה — אותה גדר שנועדה
להגן על אואד וחבריו מפני נפילה.
פשעים אהגה
על הסכין
כל שנותיו היה מחמוד אבו סאלם אזרח
סולידי. ניהל חיי משפחה תקינים, הצטיין
בעבודתו, הגיע לדרגת מנהל החפירות ב־בניין
התחנה המרכזית החדשה בתל־אביב,
ואף רכש לו מכונית וולקסואגן.
עד שפגש, בעת ביקור מקרי בטול־כרם,
בחסניה.
שוד מזדיין. חסניה, כושית צעירה ויפהפייה,
סיחררה את מחמוד. הוא החל
נוסע אליה כל יום, נטש את אשתו וארבעת
ילדיו ועבר לגור אצלה, ביזבז עליה
את כל כספו.
חסניה היתר. חדשה בטול־כרם. לפני כן
התגוררה בעזה, עברה לטול־כרם לאחר ש־הפידאיך
הוציאו נגדה פסק־דין מתת, בחשד
של שיתוף־פעולה עם השלטון הישראלי.
תשומת־הלב
של מחמוד נשאה חן בעיניה.
לאט לאט החל מחמוד מסתבך בחובות,
נאלץ למכור את מכוניתו, נחשד גם בביצוע
שוד מזויין.
ניקמת־דם. לפני זמן מד, נרצחה אחות
אשתו של מחמוד. גבר רעול־פנים נכנם
לדירה, סגר את שבעת הילדים בחדר שני,
ורצח אותה בדקירות סכין. מטרת הרצח,
לדברי המשטרה: תכשיטיה של האשה.
המשטרה חשדה במחמוד, גילתה שהוא
נעלם. לאחר שלושה שבועות של חיפוש־ם,
אותר בגדה, נעצר בפקודת בית־המשפט בחדרה
ל־ 15 יום. משפחתו גורשה מהכפר,
וסכנת ניקמת־דם מרחפת באוויר.
לפני שעוד הגישה נגדו המשטרה כתב־אישום,
הזדרזה המשפחה לשכור את עורך
הדין ישעיהו לויט כסניגורו. בני המשפחה,
בודדים ונפחדים, נותרו ללא מפרנס, כשכל
הקרובים מקוננים פד, אחד :״איך משגעת
האהבה את הבן־אדם.״

וידויו האישי של צעיר
^ ת ההיכרות הראשונה שלי עם עולם
הפשע עשיתי בגיל ,14 כשגמרתי בית־ספר
עממי.
עד אז, הייתי תמיד ילד שקט. לא הייתי
יוצא הרבה לשכונה לשחק עם הילדים. לכל
היותר, עם השכנים שלי על יד הבית.
ככה היה עד שגמרתי את העממי. אז,
בחופש הגדול, היכרתי חבר׳ה חדשים.
אחד מהם משך אותי יום אחד לפינה,
ואמר לי שבערב הוא יוצא עם שני חברים
לטייל במכונית. לא הבנתי מאיפה יש לבחור
בגילי חברים עם מכוניות. אבל
חשבתי שאולי זה קרוב שלו.
הלכתי איתו. הוא הכיר לי שני חבר׳ה
שלא היכרתי אותם. אחד היה בן , 16 והשני
בן .15 הם הסתכלו עלי בזילזול.
״אתם עוד ילדים,״ הם אמרו.
התביישתי שהוא אמר לנו ככה, אבל
שתקתי. לא אמרתי שום דבר. החלטתי לא
להראות להם שאני קטן.
הלכנו קצת ברגל. הגענו למיגרש ששם
היו הרבה מכוניות. יעקב, זה היה המבוגר
יותר, המנהיג, ניגש לכמה מכוניות,
ובדק את הדלתות. במכונית אחת הוא מצא
חלון פתוח. הוא הכניס את היד פנימה,
ומיד הדלת היתד. פתוחה.
ך* חכר שלי, שלקח אותי, דחף אותי
ן | להיכנס מאחורה, וניכנס אחרי. השניים
הגדולים ישבו מקדימה. אחרי כמה נסיו־נות,
המכונית נדלקה, והתחלנו לנסוע.
אז עוד לא ידעתי איך הם הדליקו בלי
מפתח. מאוחר יותר למדתי שזה היה עם
נייר כסף.
ככה התחלתי בפעם הראשונה. אותו יום,
פחדתי. כל אדם שהתקרב אלינו, חשבתי
שזה בעל הרכב. הנשמה שלי היתד, נעצרת
בכלל כשהייתי רואה שוטר.
אחרי הפעם ההיא, לא יצאתי עם החבר
ההוא חודש. פחדתי שהמשטרה תבוא ותמצא
אותי.
אבל הכי הרבה פחדתי שאבא שלי ידע
שאני גנבתי.
אבא שלי איש ישר, מאז שבא ארצה,
עבד בעירייה. גם עכשיו הוא ממשיך לעבוד
שם. בן־אדם פשוט, צנוע. מסתפק במועט.
הוא מסורתי. הביא אותנו ארצה ממצריים
כשהייתי בן שנה. גרנו בבית עלוב בדרום
צהלה. הוא רשם אותי לבית־הספר תורת
משה בשכונת־התקוה. זהו בית־ספר דתי.
עד כיתה ח׳ למדתי שם. אני יודע שלא
תאמין, אבל אני הייתי תלמיד מצטיין.
אהבתי במיוחד מתמטיקה, וביולוגיה. תנ״ך
והיסטוריה פחות, אבל ידעתי שאני צריך
ללמוד. לא יודע מדוע. הורי התעניינו בלימודי,
אבל לא יותר מדי. זה היה אצלי
דחף פנימי ללמוד. היום, אני מאושר שלמדתי.
אם לא הייתי לומד אי, הרי שהיום
היה יושב כאן לפניך אנאלפבת.

חרי חודש נסענו במכונית בפעם הי
• שנייה. הפעם כבר לא הייתי מפחד כל
כך. שמעתי על חבר׳ה אחרים בשכונה שעושים
אותו דבר, וידעתי שאי אפשר למצוא
אותך כל־כך מהר.
בדרך כלל היינו סוחבים את הרכב ביום
שישי בלילה. אבל לפעמים גם באמצע השביע•
ביום שבת בכדורגל על המגרש
היינו מספרים על המכוניות שהיינו לוקחים•
אני לא חושב שיש הרכה חבר׳ה שלא
היו סוחבים מכוניות. שנה לא נתפסתי.
ויום אחד זה קרה. לקחנו רכב. תכתוב
שבאותה תקופה אני לא הייתי גונב או
עושה דברים אחרים. רק הייתי לוקח רכב.
נסענו לחוף תל־ברוך. הכל היה בסדר. רק
שבדרך חזרה היה מחסום של המשטרה. עוד
לפני שידענו מה איתנו הוציאו אותנו השוטרים
החוצה מהמכונית יהכניסו אותנו
לניידת.
אני לא יודע למה, אבל לא התרגשתי
מזה. שנה קודם, הייתי חושב שאני אהיה
בניידת של המשטרה, הייתי מת מרוב
בושה. עכשיו, ישבתי בשקט.

המנסה להינתק בנל מהו מחיי הפשע שבהם הוא שקוע מנעווין
תווי פנים חדים, שזופים. שיער קצר,
מקורזל במיקצת 185 .ס״מ גוגה. שרירים
המנתרים עם כל תנועה. זרועות שעליהן
חקוקים, גציורי־קעקע ססגוניים, פרקי-
ביוגרפיה שלמים. דיבור שקט, אן פסקני.
בתחילה, לא התלהב משה קריב () 23
מהרעיון של הראיון .״זה יזיק לי,״ טען.
״המשטרה שוב פעם תשים עלי עין.״
אחר בן שינה את דעתו .״אם אני אראה
שכל מה שעשיתי בחיים כתוב בעיתון,
זה ירתיע אותי לחזור למה שהייתי.״

לאחר שהחליט, סיפר הכל. מה שהיה
כבר בתיקי המשטרה — ומה שלא היה
עדיין. סיפור מרתק, המגלה בצורה לעיתים
טרגית, לעיתים משעשעת, את הידרדרותו,
צעד אחר צעד, של ילד לתוך עולם
הפשע.
השיחה נמשכה, בהפסקות ארוכות, למעלה
מחודשיים. כשהסתיימה, קיווה
משה שבזה הגיע לסיום פרק בחייו :״אולי
עכשיו אני אוכל להתחיל לחיות חיים
חדשים״.

מאת משה קדיב

״בכלא לימד! אות׳
איור לוהי׳ 11נ
ח1פ 1ף

אני לא יודע למה, אבל בבית־המשפט
לנוער נתנו לי עונש רציני. שנה אחת
מאסר בכלא תל־מונד, שזה הכלא לעבריינים
צעירים, וחמש שנים שלילה מקבלת
רישיון.
ך* גשתי ערעור, והורידו לי שנתיים
| 1מהשלילה. בתל־מונד פגשתי הרבה חבר ה מהשכונה. כאלו שבכלל לא ידעתי שהם
פושעים.
לי היה מזל. לקחו אותי לעבודה בתור
בנאי לכלא נווה־תירצה, של הבחורות. נתנו
לנו לבנות תאי צינוק לבחורות. היה שם
כיף. הבחורות היו כל הזמן קוראות לנו
לגשת. אבל אפילו זה שרק ראינו בחורות,
זה היה טוב מאוד. נהנינו. כשהיו מביאים
אותנו בשביל כל מיני דברים בחזרה לתל־מזנד,
אז כולם הסתכלו עלינו בקינאה. הם
חשבו שאנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו
רוצים עם הבחורות.
השנה עברה מהר. עוד לפני שהשתחררתי,
ביקשתי להיפגש עם העובדת הסוציאלית.
ביקשתי עזרה. הדרכה בלמצוא עבודה
כשאני אצא.
העובדת דחתה אותי כל פעם, ואמרה שהעניין
שלי בטיפול. היא אמרה לי שתמצא
עבודה בשבילי עד היום של השיחרור.
ביום של השיחרור היא נתנה לי את הכתובת
של האגודה לטיפול באסיר משוחרר,
ברחוב אלנבי בתל־אביב. היא אמרה לי ששם
יודעים עלי, ושאם אלך לשם מייד,
יסדרו לי כל מה שאני צריך.
ך * לכתי לשם. אף אחד בכלל לא ידע
| | עלי. אמרתי להם שהעובדת הסוציאלית
סידרה לי עבודה במשרד שלהם. אמרו לי
שלא סידרו שום דבר, אבל יסדרו. עשר
פעמים אמרו לי, תבוא בעוד כמה ימים.
בסוף הפסקתי ללכת אליהם.
לא היה לי פרוטה. פרצתי עם חבר לסופרמרקט
בהרצליה. זה היה הפעם הרא-
שונה שפרצתי. אני לא יודע למה, אבל
אחרי הישיבה בתל־נזונד אני כבר הרגשתי
כאילו שזה בכלל לא בעייה. שם בכלא
לימדו אותי חבר׳ה איך לפרוץ. אין מה
לעשות בכלא, אז מחליפים שיטות איך
לפרוץ, ואיפה. לומדים את הטכניקה.
אחרי הסופרמרקט היינו פורצים לכל מיני
בתים. אבל רק איפה שגרים אנשים עם
הרבה כסף. גם בגלל ששם יש יותר סיכויים
למצוא דברים עם ערך, וגם בגלל שלא רציתי
לעשות נזק לאנשים עניים.
אני לא יכול להסביר למה: פעם, עוד
בפעמים הראשונות שהייתי פורץ, ראיתי
בדרך לפריצה פועל הולך לתחנה של אוטובוס•
הוא עלה לאוטובוס ונפל לא מהכיס
ארנק. חיכיתי עד שהאוטובוס נסע, הרמתי
את הארנק ופתחתי אותו. היה מעטפה בתוכו
ובפנים איזה 600 לירות. על המעטפה
ראיתי שזה משכורת, כי היו כל מיני חשבונות
מם־הכנסה וקופת־חולים. הייתי שם

עם החבר שהייתי פורץ איתו. הוא ראה מה
שמצאתי, והציע לי: בוא, נלך לבלות, כבר
יש כסף.
לא הסכמתי. פרצנו לשתי דירות, לא
מצאנו כלום. בדירה השלישית מצאנו שעון,
צמיד ואיזה 80 לירות על השולחן. חזרנו
לתל־אביב. התחלקנו לחצי. אוי את הצמיד
וארבעים לירות, והוא את השעון וארבעים
לירות. הוא רצה שנחלק גם את הכסף
מהמעטפה. לא הסכמתי. הלכתי איתו לדואר,
קניתי בול ומעטפה, ולפי הבתובת שבתעו־דת־זהות
הכנסתי את המעטפה עם כל הכסף
והארנק. ביקשתי ממישהו שיכתוב
את הכתובת. לא רציתי שיזהו את הכתב
שלי, ושלחתי. החבר שלי הסתכל עלי
כאילו אני משוגע. אז אולי אני משוגע,
אבל לא הייתי יכול לקחת לו את המשכורת.
האיש היה פועל פשוט, שעובד חודש
שלם בשביל זה. אני יודע שאם החבר
שלי היה יותר חזק ממני, הוא היה מכה
אותי על זה, אבל הוא פחד.

הבע?־ בית
ההזיות
דפ \2אותי
** גכו ^י עו ד כמה פעמים, ככה איזה 20
^ פעם. יום אחד הפסקתי. החבר שהייתי
הולך איתו בא יום אחד יאז אמרתי לו
שאני לא הולך. מצאתי עבודה במאפיית
דגניה בנחלת־יצחק. הוא אמד לי, למה לך?
אתה רואה שהולך לנו, לא תופסים אותנו.
אמרתי לו די, וזהו.
הלכתי למאפייה ועבדתי בתור עוזר של
מחלק לחם. זאת אומרת, אני הייתי מעמים
לחם וסוחב אותו לחנויות, והוא היד,
נוהג את המכונית ולוקח את הכסף.
הרתחתי טוב. היה לי איזה 25 לירות
ליום. זה היה אז הרבה מאוד כסף.
עבדתי חודש ככה. יום אחד נתן לי הבום
את הרכב, שאני אלך לחלק לבד. הייתי
אז כבר בן , 17 אבל נראיתי הרבה יותר.
הסכמתי, כי הייתי מרתיח ככה הרבה;
יותר. כמעט 40 לירות ליום. וגם נורא:
אהבתי את העבודה.
יום אחד, כשיצאתי מהמכונית על־יד
חנות מכולת, ניגש אלי שוטר וביקש רש יונות.
נכנסתי למכונית כאילו להוציא את
הרשיונות, וברחתי. נסעתי למאפיה וסיפר תי
הכל.
בעל הבית לא אמר כלום. השוטרים באר
למאפיה. דיברתי איתו שיגיד שהוא נהג
ברכב. הוא לא הסכים. היה זוז ווז. הוזן
גם לא הסכים להגיד שהוא נתן לי את
הרכב. החלטתי לא לדפוק אותו, והודיתי

בגניבת רכב ובנהיגה ללא רישיון.
קיבלתי שנתיים וחצי שלילה, שלוש שנים
מאסר־על־תנאי ו־ 250 לירות קנם. וחוץ מזה
עוד שנתיים וחצי פיקוח ש? קצין מיבחן.

האשינזז אזזזי
ב\זזזו?\ז1
ביזז־בזשזז
כרתי ל ע כו ד במאפיה אחרת, אח־
2דות. הייתי שוב מחלק לחם עם נהג.
זה היה קואופרטיב. כעבור זמן, התחלתי
שוב לחלק לבד.
ואו קרה אקסידנט. לא היו ברקסים במכונית.
תפסו אותי שוב, קיבלתי הפעם
חצי שנה מאסר בפועל, שוב בתל־מונד,
ושנה וחצי שלילה.
הפעם כבר לא עבדתי בכלא. פשוט לא
רציתי. ידעתי שזה לא יהיה כמו בפעם
שעברה, שאחרי שמונה חודשים קיבלתי
שיחדור על התנהגות טובה. ידעתי שהפעם
לא אקבל את השליש. הייתי ישן כל היום
או משתזף. אז התחלתי לעשן חשיש.
בפעם שעברה הייתי רואה אחרים מעשנים,
ואני לא רציתי. כי אבא שלי היה
אומר לי מאז שהייתי ילד קטן, שלא לעשן
חשיש, ופחדתי מזה. הפעם, כבר לא פחדתי.
מה אני אגיד לך, יש בתל־מונד יותר
חשיש משברחוב הירקון. תאמין לי. איך
אפשר להבריח חשיש לתל־שונד? אל תעשה
עלי דאווינים, יעני אתה לא יודע. כל אחד
יודע שבביקור אפשר להבו־יזז בלי בעיות.
כמה שאתה רוצה.

ף* ק יצאתי, נדפקתי שוב. בנודה־שרת
1היתד, אספה. נאם ראש העיר, מרדכי
נמיר. צעקנו קצת, באה משטרה, עצרה אותנו,
כל אלה שצעקו, האשימו אותנו בהתפרעות
ובהפרעת הסדר. במשפט נתנו לי
קנס של 350 לירות.
אחרי זה המשכתי להתפרץ. הרבה מקומות
פרצתי. היה לי מזל. לא תפסו אותי.
לא יודע למה. על שטויות — תמיד המשטרה
מצאה אותי ודפקה אותי. על דברים
רציניים יותר — אף פעם לא.
אותו זמן רכשתי במשכנוזא דירה ברחוב;
גאולה בתל־אביב. הייתי גר שם עם בחורה,
חברה שלי, יעל דהן. יום אחד המשטרה
האשימה אותי שאני מנהל בית־בושת. ואיפה?
בחדר על יד הבית שלי.
החדר הזה בכלל לא היד, שייך לי. המשטרה
באר, לשם ומצאה כל מיני סדינים
מלוכלכים וקנדונים, והאשיזמו אותי בהחזקת
בית־בושת. החזיקו אותי 32 יום עד

המשפט, ובסוף נשפטתי לא על החזקת
בית־בושת, אלא על השגת גבול.

קיצאתי מהמעצר החדש הזה, הלכו
תי עם חבר לקולנוע ברמת־גן. באמצע
הסרט התחילו כמה חבר׳ה להתפרע. לא
נתנו לנו לראות את הסרט. אז השתקתי
אותם.
אז אתה יודע מה היה? במקום להודות
לנו, אז המשטרה עצרה אותנו ופתחו נ ג -
דנו תיק על התפרעות במקום ציבורי.
לא עבר זמן רב, ושוב צרות. הייתי
על שפת הים והשתזפתי. פתאום באו שוטרים
והתחילו לעשות לי בושות על יד החברה
שלי. אמרו שהם רוצים לעשות חיפוש
בבית שלי. נעלבתי על זה שהם באים
ככה על־סתם ועושים בושות לבן־אדם.
אמרתי להם תפאדל, תבואו.
הלכתי איתם. אפילו לא ביקשתי שיראו
לי אם יש להם צו חיפוש. הרגשתי
עצמי בסדר, אז שיבואו, למה לא?
נכנסים הביתה — אני רואה את יעל
דהן עם גבר במיטה. הייתי המום. לא ידעתי
מה זה. ידעתי שהשוטרים אומנם היו עורכים
תצפית על הבית שלי, אבל הייתי בטוח
שאין כלום.
שאלתי אותם — מה הם רוצים ממני?
לא אמרו לי כלום. לקחו אותי לנפה, והאשימו
אותי בחיים על רווחי זונה.
השתגעתי מהם. מה פתאום? יעל הכחישה
גם בן, אבל הם אמרו לי שאם אני
נתתי ליעל לעבוד בתוך הבית שלי, בטח
שאני לוקח ממנה כסף. כל העדויות היו
לטובתי, גם של יעל וגם של האיש שמצאו
אותו עם יעל. הוא אמר את האמת, שאותי
הוא לא ראה מעולם.

\ז\2311ץ\

22־ ינוד

חד כך נודע לי שקצינים התנפלו
> £עליה שתעיד נגדי. היא לא הסכימה.
היא אהבה אותי, אז מה פתאום תמסור
עדות נגדי?
באותו זמן היא היתר. כבר בהריון ממני,
אז הם שלחו מכתבים להורים שלה, הזמינו
אותם. סיפרו להם שהבת שלהם זונה, אבל
זה לא הועיל להם.
ישבתי במעצר 32 יום. בינתיים התברר
התיק הקודם שלי על ניהול בית־בושת.
קיבלתי חצי שנה בפועל. כמה ימים לפני
התיק הזה, התנהל התיק שלי על התפרעות
בקולנוע. על זה קיבלתי חודשיים ועוד
תנאי לחצי שנה.
אחרי כמה ימים, בא לי המשפט על חיים
על רווחי זונה. המשפט התנהל במחוזי,
אצל אלישע שיינבוים. בפסק־הדין הוא כתב
שאיננו מאמין לעדות של יעל דהן כאילו
אני לא ידעתי על כך שהיא עובדת בזנות,
והרשיע אותי על חיים על רווחי זונה.
קיבלתי 18 חודשים בפועל. יחד עם החצי
שנה ועם החודשיים — ,זה היה 26 חודש.
השופט קבע שהעונש לא יהיה חופף.
(המשך בעמוד )34

בכלא
(המשך מעמוד )33
הפעם ישבתי בזמון. גם הפעם עשיתי
חיים משוגעים. הייתי עובד באספקה, אז
האוכל הירי מספיק. היינו יוצאים להביא
את האספקה מבסיס צבאי רחוק. שלוש פעמים
בשבוע. ביתר הימים עבדתי בחצרנות.
בדמון היינו מחולקים לשניים: פליליים ו־בטחוניים.
לבטחוניים, כל המרגלים המחבלים
וערבים, היה יחס טוב. לנו היה
יחס גרוע. בחוץ היו כל מיני אנשים עושים
הפגנות למען הבטחוניים. לנו אף אחד
לא דאג. הבטחוניים הסתכלו עלינו מגבוה.
בינתיים רצתה המשטרה להחרים את הבית
שלי ברחוב גאולה. כשנודע לי על
כך, פניתי ליום־טוב איזידור, מנהל הכלא,
וביקשתי חופשה של 48 שעות לסדר את
העניין. לא הסכים. אמר שזה מוקדם מדי.
בלית ברירה, נתתי יפוי־כוח להורים שלי
שימכרו את הדירד, בשבילי. הם מכרו
מהר, אבל הפסדתי על זה הרבה כסף. כמעט
3,000 לירות. נשאר לי רק 4,500 לירות.
בעל־הבית לקח שליש, ונשארתי עם
3,000 לירות.
אחרי חודש וחצי נתנו לי אח החופשה
הראשונה 48 .שעות. שרפתי 1,150 לירות.
אחרי שלושה חודשים שוב חופשה של
48 שעות. הלך 550 לירות. שוב חופשה,
הלכו 600 לירות. ועדת־דשיחרורים הורידה
לי שליש על התנהגות טובה. היה לי עוד
800 וזה נגמר תוך שבוע. השתחררתי בערב
סוכות.

* איבדתי

חירר שרי
ף* ן, שכחתי לספר לך, בשהייתי ב־כלא,
גם דפקו אותי. סיפרתי לך איך
החברה שלי היתד, בהריון, נכון. אז היא
ילדה בן. באו אלי לבית־הסוהר, שאני אחתום
שאני מוסר את הילד לאימוץ.
לא הסכמתי. שלושה שבועות התרוצצו
סביבי, הבטיחו, הפעילו לחצים, איימו שלא
יתנו לי את השליש. כל הקצינים וממשרד
הסעד היו באים כל יום. היינו יושבים
בחדר של מנהל בית־הסוהר ולא נתנו
לי מנוח. בסוף נשברתי, וחתמתי. אז כשאני
השתחררתי, הילד שלי כבר היה אצל
אחר, והחברה שלי התחתנה.
עכשיו אני מצטער שחתמתי להם. זה
לא פייר להפעיל לחצים על בן־אדם כשהוא
בבית־סוהר. להגיד לו שלא יורידו מ
שליש. זה כמו לאיים על אדם במאסר. זה
לא פייר.
1 1 1
ך* כפן? האחרון שהיה לי עם השחרור
ן | נגמר מיד. הלכתי שוב לאגודה לעזרת
האסיר. עוד הפעם אמרו לי לך תחזור,
לך ותחזור, עד שנמאס לי מהם.
בינתיים מצאו על יד הצריף שלי 400
מטר בדים גנובים, בשווי 30,000 לירות.
בקושי האמינו לי שלא אני עשיתי את זה,
ולא פתחו לי תיק.
כמה זמן אחרי זה, נסעתי עם משה עוזרי,
שחקן כדורגל מבני־יהודה, במכונית שלו
מהעבודה. הבולשת עקבה אחרינו, ועשו
לנו סימן לעצור. עצרנו. הם ערכו חיפוש
במכונית, ומצאו אקדח. אמרתי להם —
מאיפה אני יודע? לקחו אותנו למשטרה.
רק בגלל זה שהיה איתי עוזרי, שיחררו
אותנו בערבות עצמית. הפעילו עליו לחצים
שיתן עדות נגדי על האקדח. אבל
הוא בן־אדם ישר וסירב. מה פתאום שיתן
עדות נגדי? הלכו לחברה ששם הוא עובד
התברר שזה רכב שמשתמשים בו שמונה
אנשים ויום קודם היו איתו בגדה. לא היתד,
להם ברירה ושיחררו אותי. התיק ניסגר.
אבל אני שואל — למה הפעילו עליו לחצים
שיתן נגדי עדות שקר?

** כ שיו, ככר הרבה שבועות אני לא
׳ ג עובר אף עבירה. היכרתי אדם אחד,
צדוק מגער, שחקן כדורגל, והוא עוזר לי
להיות בסדר. הוא מצא לי עבודה בהגנה
על דיסקוטקים ברחוב המסגר. אני מרוויח
שם טוב, ואני כבר לא גונב. מספיק. אני
עוד מעט בן .24 כמה זמן אפשר להסתובב
כל החיים בתחנות משטרה ובתי כלא? אני
רוצה להתחיל בחיים חדשים. אני רק מקווה׳
שלא יטרידו אותי בגלל העבר שלי. מה
שהיה היה.

במרחב לבנון
ציה גווארה הפלסטיני בין מכריו, בשורות החזית העממית לשחרור
פלסטין, הכירוהו סתם כאנטון
דאוד. רק מעטים ידעו את פרטי עברו של
״ציה גודארה הפלסטיני״ ,שהיה קולונל*
בצבא הגרילה של פידל קסטרו. השבוע,
כאשר נפטר בבית־חולים בסזיית, התפרסם
הסיפור ברבים.
סיבות ביטחוניות. דאוד, אחד מגדולי
המדריכים בנושא מלחמת גרילה של
החזית העממית, נטל חלק במהפיכה הקובנית,
לצידם של קאסטרו וצ׳ה גודארה. השבועון
אל האדף, ביטאונה של החזית העממית,
אשר הספידו, פירסם עתה מיסמכים,
ש״מסיבות ביטחוניות״ נשמרו עד כה בסוד.
באחד המיסמכים מעיד הקולונל אלדו
סנטה מריה, האחראי על האימונים ברפובליקה
הקובנית, כי ״הקולונל אנסון דאוד
היה מדריך אימונים בבית־הספר למתנדבים
של חיילי המהפכה בסיירו רידונדו השתתף
בשיחרור קובה, ד,וסלו עליו תפקידים
אחראיים, והוא גילה יכולת למופת.״
מומחה גרילה. אנטון דאוד נולד בשנת
1908 למשפחה ערבית מבית־לחם,
אשר היגרה לבוגוטה שבקולומביה. הוא
חזר לפלסטין בשנת ,1936 נשאר בה עד
.1948 אז הצטרף לכוחות הפלסטינאים,
השתתף בפיצוץ בניין הסוכנות היהודית
בירושלים ב־ 11 למרץ .1948
בשנת 1950 עזב את ארצות ערב, שב
לבוגוטה. שם פגש את קאסטרו, והיה עם
הקבוצה הראשונה שחדרה לקובה. שם התמחה
במלחמת גרילה.
עם נצחונו של קסטרו, המשיך להילחם.
מרכז הפועלים הדומיניקנים מינה את קולונל
אנטון דאוד כשליח מרכז המהפכה הדומיניקנית,
וניתנה לו הסמכות ״לשלב את
העם בסנטו־דומינגו, ושאר עמי אמריקה
הלטינית, במהפכה הדמוקרטית של העם הדומיניקני.״
זהות
סודית. בשנת 1968 חזר אנסון
ללבנון, כשמטרתו הצטרפות לאירגונים ה־פלסטינאים.
רק בודדים מבין המנהיגים ידעו
על זהותו. אחרי שלמד את מצב התנועות
הפלסטינאיות במרחב, החלים להצטרף לחזית
העממית. לאחר דיונים ממושכים עם
מפקדי החזית, סיכם איתם להקים בית־ספר
ללוחמת גרילה.
אחרי שהקים את בית־הספר, חלה. כותב
אל־האדף :״היה ברצונו לחדור לשטח ישראל
כדי להשתתף בפעולה, רצינית מאוד,
אך לא היה סיפק בידו.״
* אלוף־מישנה.

סו ר קי
״בימים אלה, כאשר הנוער שלנו
וחיילינו שומרים על קיומנו, עתידנו
וביטחוננו, צריך להודיע שהכל בטל
ומבוטל? אף מדינה אינה מוקפת
שונאים, שינאה ושיטנה כמו שאנחנו.
מבחינה פסיכולוגית — זה
ישפיע לרעה, להרס ולהפקדות הנוער.״

המערך מרדכי סור־קיס,
בנאום תשובתו בכנסת
להצעת החוק של אורי אב-
נרי לביטול החוק הקובע כי
הומוסכסואליות היא פשע.
אם ייתכן כי למרדכי סורקים —
ן | ח״כ המערך, מעמודי התווך של ישראל
הזקנה, מהחלוצים שייבשו ביצות וכל זה
— האמנם ייתכן כי לסורקיס זה ישנם
שותפים וידידים בקהיר?
עד השבוע היה הרעיון פנטסטי מדי. השבוע,
נתגלו שותפים אלה בפומבי.
הם אינם שותפיו בחומר של הח״כ
הארכאי מכפר־סבא — אלא ברוח. שותפיו
לרעיון. ידידיו להשקפת עולם. השבוע, כאשר
הם יצאו במיתקפה ציבורית נזעמת
בעיתוני מצריים, קשה היה להאמין שהם
אינם מצטטים את אחיהם הרוחני מירושלים.

נושא שהטריד את הסורקיסים של
| | קאהיר ממנוחתם, העלה אותם לשיאי
כושר הרטוריקה הנזעמת שלהם, היה הנו
אלדף״מישנה
דאוד
מוות — במיטה
סעודיה שימוף־פעולה
ישראל—סעודיה
האם קיים שיתוף־פעולה סודי בין ממשלות
ישראל וסעודיה?
כן, לדברי ביטאון החזית העממית בלבנון,
המפרט להוכחת טענתו את הנקודות הבאות:
#סעודיה
משלמת שמונה מיליון דולר
לשנה לישראל, באמצעות חברת ארמקו,
כתמורה לשמירת צה״ל על צינורות הנפט
ברמה הסורית ולאורך הגבול.
* 1חייל סורי נפטר בבית־סוהר מעינויים
לאחר שירה על סירת דייג ישראלית, ששטה
בקירבת אל־שייך חמיד.
#ו אחד הקריקסוריסטים הגדולים של
סעודיה נעצר, לאחר שצייר קריקטורה המראה
את ארצות־הברית כאשה החולצת
שד לתינוק ומניקה אותו, כשהתינוק הוא
ישראל. ההסבר הרשמי: ציור שד ערום
פוגע במסורת.

משדד החיגוך והדיכוי המישטר במצריים, הנחשב עדיין בעיני
שאר מדינות ערב למהפכני ומתקדם ביותר,
קיבל השבוע בזרועות פתוחות את ״האח
הגדול והמהולל ׳,פייסל מלך סעודיה, בעת
ביקורו שם. עובדה פעוטה זו לא הפריעה
לאח הגדול והמהולל להמשיך להשליך ל־

בקא הי ר
שא החשוב ביותר בעולם: לא מלחמה ושלום
במרחב, לא טבח־עם בפאקיסטן —
אלא החירות המינית של הפרט.
החינוך המיני במצריים, כבשאר ארצות
ערב, כמעט ואינו קיים עדיין. רק לאחרונה
החלו רמזי דיונים בעיתונות בנושא זה —
בצורה עדינה ולעיתים עקיפה. הסיבה, כפי
שכתב קורא בעילום שם בשבועון הלבנוני
אל אסבוע אל־ערבי — ״בכדי שלא ניפגע
בחברה המסתכלת על זה כעל יותר מאשר
דבר קדוש.״
הסערה החלה במכתב למערכת :״העדר
חינוך מיני לנוער הערבי מהודה סיבה עיקרית
למספר הגירושין הגבוה בחברה הערבית.
הבחורה הערבית, כתוצאה מהחינוך
המשפחתי הכושל בשטח זה, מגיעה לנישואין
כשהיא מצויירת באינפורמציה מסולפת,
שהגיעה אליה מידידותיה או מרומנים זולים
כתבה קוראה, בעילום שם כמובן,
בשבועון המצרי רוז אל־יוסוף.
ך * ברומטר התקרב להתפוצצות כאשר,
| | שבועות מספר לאחר מכן, הכרתה
סטודנטית מצרית בשם ג׳האן עבדאל־ראזק,
בנאום. שנשאה בכנס בנושא בריאות הנפש,
שהתקיים באוניברסיטת קהיר:
״אינני מסכימה למגע מיני לפני הנישואין
רק בגלל בעייה אחת: תינוק בלתי
חוקי. לוא בעייה זו היתה נפתרת, כי אז

החשודים כ
בתי־הסוהר
את אזרחיו
אוהד, המישטר במצריים.
רציפות כחו״ל. כתוצאה ממערכת הטיהור
נגד הדעות המהפכניות, יושבים כבר
בבתי־הסוהר בסעודיה כ־ 4,000 אסירים פו
ליטיים — רובם סטודנטים, משכילים וצעירים.
במאבקו באוהדי המישטר המצרי,
אין המישטר נרתע מלרדוף גם את הסטודנטים
הסעודיים בחו״ל.
סטודנטים אלה פעילים מאוד, מתנגדים
בגלוי למישטר בארצם. במאמציהם למצוא
דרך לבלום תופעה זו, החליטו השלטונות
להחזיר סטודנטים אלה לסעודיה ולהעמידם
לדין.
משרד החינוך והתרבות הסעודי שלח
לאחרונה חוזר לכל שגריריו בעולם, לפי
בקשת משרד הפנים, בו ביקש מן השגרירויות
להחרים דרכונו של אזרח סעודי,
אם זה לא יסכים לחזור לארצו לבקשת
הממשלה.
הסגרה. בחוזר נאמר:
•ו כל הסטודנטים והסטודנטיות הנדרשים
לחזור לארץ יקבלו הודעה על כך.
זה שיסרב — יוחרם דרכונו.
#אם החרמת הדרכון לא תועיל —
תישלל מהאיש האזרחות הסעודית.
במיקרה ששני הצעדים הנ״ל לא
יעזרו, על השגרירות לבקש משלטונות אותה
מדינה להסגיר את האדם המבוקש.
ערי מיקלט. בתגובה על חוזר זה,
הסכימו כמה מדינות ערביות — ביניהן
עיראק, לוב ודרום תימן — לנקוט בצעדים
נגדיים, החליטו להעניק אזרחות לכל
אדם ״אשר ייפגע מן המישטר הריאקציוני
בסעודיה.״
בעיית המין לא היתה מהתה בעייה יותר.״
ההתפוצצות נגרמה כאשר, בתגובה על
דברים אלה, כתבה העיתונאית מונה סראג׳,
אף היא ברוז אל־יוסוף:
״פירושם של הדברים שהשמיעה ג׳האן
הוא, שלוא היתד, המדינה פותחת מעון לתינוקות
שנולדו מחוץ לנישואין, והיתד, מחלקת
כדורים נגד הריון בבתי־מרקחת, ואפשר
היה להשיגם כפי שמשיגים אספרין
— כי אז אפשר היה לפתור את הבעייה.
לדעה זו יש להתייחס ברצינות — ולא
לצאת נגדה במלחמת חרמה.״
** ילים אלה הוציאו מבקבוקיהם את
כל הג׳ינים של החברה המצרית — שבמקום
לדיון, יצאו למלחמת חרמה. לבד
מאי־אלה מכתבי־הזדהות, הוצפו העיתונים
במאות מכתבי ומאמרי התקפה נזעמים.
קוראים פשוטים ואישי ציבור, משכילים ובורים,
הסתערו הסורקיסים של קאהיר כאיש
אחד על דברי התועבה.
ז ה — היה צפוי. הפנטסטי בפרשה, היו
הטיעונים שהועלו. קשה היה, לשימעם,
שלא לחייך מתחת לדמעות:
״אנו במצב מלחמה, ואין מקום לכתוב
שטויות כאלה בעיתונים.״ ״כשהעם המצרי
מאמץ את כל כוחותיו כדי לשחרר את
השטחים הכבושים, האם זה הזמן לערער
את רוחם של בנינו בחזית במחשבות
מסולפות כאלה?״ ״האם זו התמיכה שניתן,
אנחנו בעורף, ללוחמים בחזית — נעודד
את נשותיהם, אחיותיהם ובנותיהם להת־פקר?״

קולנוע
המוות מ שו ט ט
בוונציה
שראל בריבוע
בקרוב יוסרט סרט ישראלי חדש באורך
מלא, בצבעים ובהשתתפות כוכב בינלאומי
אחד לפחות.
הכוכב הוא לא אחר מאשר אסי דיין,
בנו של שר־הביטחון, אשר אף הפיק את
הסרט, בעזרת אולפני ברקי־פטה-האנופריס,
לשעבר גבע. אסי לא רק יפיק וישחק, כי
אם גם ישיר ארבעה שירים, שאת מילותי־הם
כתב — אסי.
הסרט, אותו יביים בועז (שבלול) דוידזון,
מאנשי הגר לשעבר, הוא סיפור קומי על
שני חברים, אשר רכשו בצוותא כרטיס
מיפעל הפיס, קרעו אותו לחצי, וכל אחד
נטל את מחציתו עימו. אלא שאחד משני
החברים מת, הכרטיס זוכה כמובן בהגרלה,
וכולם דוהרים למצוא את החצי האבוד,
שהנפטר שכח לציין את מקום הימצאו,
לפני שנפח את נשמתו.
בכתיבת הסיפור השתתף גם ניסים עזיק־רי,
שחקן הבימה — שגם יופיע לצידו של
אסי בסרט. אם יימצא החצי האבוד או לאו

מוו ת בוונציה (סטודיו, תל-
אביב, איטליה) — מלחין מזדקן
(במקור של תומס מאן — סופר)
מגיע לוונציה, כדי לנוח אחרי התקפת״לב קשה. הוא נתקל
בנער יפהפה, המתגורר באותו המלון, מתאהב בו, ואם
כי אינו מחליף עימו מילה לאורך כל הסרט, אינו מצליח
להשתחרר מקסמו של הצעיר, נשאר בעיר למרות שפרצה
בה מגיפת הכולירע, ולבסוף, גוסס על חוף הלידו, שעה
שהנער טובל במימי הים.
אם תרצו, זהו תיאור אהבה הומו־סכסואלית, במישור
הטהור ביותר שלה. מחפשי הסמלים ימצאו עד מהרה
פירושים מגוונים יותר: הנער יכול לסמל את היופי המושלם
— ואמנם פניו מזכירים את דמויות אפולו בפסלי
רומא העתיקה — ואהבת המלחין אינה אלא זיקתו הלוהטת
לאותו יופי מושלם, עליה הוא גם משוחח עם אחד
מחבריו, בסצינות המראות את התקופה שקדמה לבואו לונציה.
פירוש אחר, שנרמז על-ידי ויסקונטי עצמו, הוא שהנער
אינו אלא מלאך־המוות, בו מאוהב המלחין בצורה
חולנית, ומי שזוכר כי ויסקונטי, ויש אומרים שגם תומס
מאן, התכוון בסיפור זה לגוסטאב מאהלר, יכול להבין
פירוש זה על נקלה.
ניהול אמנותי גאוני וצילומים מדהימים של פסקואלה
דה״סאנטיס, ממחישים באופן יוצא מן הכלל את הצחנה

בוגארר, ביורן וגזגג&בו •.הוגזון?
העולה מן התעלות או את החום הכבד של רוח ה״סירו-
קו״ .המוסיקה של מאהלר ברקע מביעה את שברון־הלב
של ויסקונטי למראה העולם המתמוטט, לא פחות מיסוריו
של המלחין הכותב אותה, כביכול, בסרט. בקיצור, זאת
המאה ה״ 19 הגוססת יחד עם ונציה, ומעריצי מאה זו
ימצאו כאן פורקן אמיתי לרגשותיהם.

ס>פור אהבה
לפנ> ה״סיפור

— זה יתגלה בסרט, אולם עושיו מקווים
שאת תמורת הכרטיס, בריבית, הם ירוויחו
מן הסרט עצמו.

חייל ככחול

(תל-אביב, אר־

צות־הברית) — הצבא האמריקאי משמיד בשיטתיות
אכזרית כפר אינדיאני, בסרט בעל
משמעות אקטואלית ברורה. על אף קיצוצי
הצנזורה, סיום מסמר־שיער. חובה לראות!

ן ןל סף כיתך

(פאר, ארצות-ה־

ברית) — התנגשות בין הורים וילדים באמריקה,
מוצגת עד לקיצוניות הפשטנית
ביותר, אבל יש בתיאור הנערה, הנוטלת
סמים, כדי לזעזע את הצופה האדיש ביותר.
מישחק טוב.

סיפורי כיאטרים פוטר

(פריז, אנגליה) — אגדות ילדים קלאסיות
של הספרות האנגלית, הפכו לבלט של רקדני
הלהקה המלכותית הבריטית, המחופשים
לחיות. התחפושות, הכוריאוגרפיה, והצילום
שובים את העין.
* * פרסי (בן־יהודה, אנגליה) — קומדיה
עליזה על השתלת אבר־מין לצעיר
בריטי ביישן. הרבה בדיחות, פיזמונים קוני
דסיים ברקע. פשטני, אבל מבדר.

יומנו של שוטר

צרפת) — סרט אלים
הנוטל את החוק לידיו,
מות ידידו, שנהרג בקרב
העולם התחתון. מישחק
בוקה, בתפקיד הראשי.

(גורדון,

במיוחד על שוטר
והיוצא לנקום את
אקדוחים עם אנשי
משכנע של מישל

רסיסי חיים

מי ש ה׳ יי 7אופיר, תל-אביב,
ארצות־הברית) — שריף קשוח
מגיע לעיירה דרומית, ומודיע על
כוונתו לעצור את בעל״החוות העשיר במקום, ואת בוקריו,
על שהשתוללו בעיירה אחרת, גרמו נזקים לרכוש ואפילו
הרגו, בטעות, זקן.
בעל החוות מוכן לפצות את הנפגעים, להסתדר עם מש״
פחת ההרוג, ואפילו להעניק משהו לשריף, אבל זה, כאיש
חוק אמיתי, מסרב לכל ההצעות. עליו להביא את החשו-
דים בפני כס־המשפט, והוא יעשה זאת. אם הם יצליחו
לשחד את השופט, אין זה מעניינו. הוא ימלא את חובתו.
זהו הבסיס למערבון זה של מייקל (״הניבל ברוקס״)
וינר, במאי בריטי שרצה, כנראה, להביא את הנושא האקטואלי
של אלימות מישטרתית אל המערב הפרוע. לשם
כך הלביש את השריף שלו בשחור, שם בפיו את ההגדרה
הבאה לאיש־חוק :״זהו רוצח בשכר, שתפקידו להרוג.״
לעומת המישור האידיאולוגי, שאינו תמיד משכנע, הרי
הופעתם של בורט לאנקסטר (איש החוק הקשוח) ,רוברט
ריאן (שריף עייף מלחמות) ולי ג׳י. קוב (בעל החוות)
משכנעת בהחלט. קרבות האקדוחים מרתקים, והסרט מס-

(אורנע, אר־

תותחינכרץ (ירושלים, אנג
צות־הברית)
— משכיל אמריקאי אינו מוצא
את מקומו בחברה, בסרט המציג ברגישות

ליה) — למי שלא ראה בזמנו, אחד מסרטי
ההרפתקאות המרתקים ביותר שנעשו

העולם הזה 1765

נזינרי וברטון: תן ססו \2״גד
וינסנטה מינלי) ,היוצרת פוקי קצת מטורפת, קצת רגש
נית, קצת מנדנדת וקצת מוזרה — אבל תמיד סימפטית.
אלימות במערב הפרוע

רבה כמד, מן האספקטים של המציאות ב־ארצות־הברית.

ירושלים

שבת של או הבי (אלנבי,
תל־אביב, ארצות־הברית) — זהו
בעצם סיפור־אהבה שלפני ״סיפור
אהבה״ ,נסיון קודם לעשות סרט על אהבה תמימה וכנה
של זוג צעירים, נסיון שנשכח בגלל מהפיכת אריך סיגל.
פוקי אדמס, גיבורת סרטו של אלן פאקולה (מפיק שהיה
לבמאי) היא נערה צעירה, החיה בדמיונות מופלגים עד
כדי כך, שאלה מטשטשים לפעמים בעיניה את המציאות.
היא אינה יפה, ויודעת זאת היטב. אמה מתה בשעת
לידתה, והדבר הותיר בה סימנים עמוקים, והיא זקוקה
נואשות למישהו שיאהב אותה. ואמנם, היא מוצאת באוטובוס
סטודנט בן גילה.
אלן פאקולה מתאר את היחסים בין הצעירים בעין
רגישה, מצליח לשלב בצורה נכונה את ההומור ואת ההמצאות
המטורפות של פוקי, עם החלק הסנטימנטלי, והסרט
מתקבל בדרך־כלל כסיפור רומנטי שובה־לב. צילומיו
המופלאים של מילטון קראסנר, מן הצלמים הוותיקים
והמעולים של הוליווד מייחדים סרט זה.
אין ספק שחלק גדול מן ההצלחה של הסרט יזקף לזכותה
של ליזה מינלי (בתם של ג׳ודי גארלנד והבמאי

2־ב\2ם־ברר־ :טזובור בוא רגצזז בשכר
פק תמורה מלאה לחובבי פעילות. ודבר אחד הוא מצליח
להוכיח מעל לכל ספק: הריגת אדם, אינה הדרך הטובה
ביותר להשליט את החוק.

לפי אליסטר מקלין, עם גריגורי פק, אנתוני
קווין ודויד ניבן בכושר מלא.
חיפה נשים אוהכות

(פאר, אנג•

ליה) — העיבוד המוצלח יותר של ד. ה.
לורנם לקולנוע, מביא בנאמנות את כל לבטי
גיבוריו הנלחמים נגד מוסר מיושן ומעצורים
נפשיים, שנוצרו בעיקבות מוסר זה.
עם גלנדה ג׳קסון (אוסקר) ואוליבר ריד.

! >זיי

/ר י׳ ו ז

חלע מן ר

אל״ברוס

אגד מגיעלנטועה כל יום
אגד מוביל בכל הדרכים נטועה ישוב כפרי בגליל המערבי.
על גבול הלבנון7 9 .ך׳מ
מצומת הירס.נו 0ד בדצמבר 1966

אגד ז7ן ו !7למחירים מציאותיים

המולם הזה 1766

מלנתחסים

מי ש רחנבלום 3

המועמדות הסופיות
1971 גונוע
ה עו לםד.ו ה
ב ח סו ת ש עו ני

השעון הנמכר ביותר בישראל

ייאנוהגת אמנם להופיע לכל מקום
( | עם צמה אינדיאנית מסביב לראש —
עד כדי כך, שזה הפך כבר לסמל המסחרי
שלה — אולם כמו בכל המערבונים הטובים,
היא לא אינדיאנית אמיתית, אלא
בת־תערובת: לאמא יוצאת עיראק ואבא יקה.

התערובת

שזלבס
אל פנים, כדי להשתאות נוכח השילוב
המקסים.
שעותהפנ אי, פנינה רוזנבלום משחקת
כדורגל. כשנותנים לה עבודה ב־
11111 *1 1במלוא קיסמו, מציגה פנינה, בת לאבא יקה ואנזא יוצאת עיראק.
! 1111 /ם 1 /קווי־היופי המאפיינים את שני הגזעים, משולבים בתווי־פניה האקזוטיים,
המושכים תשומת־לב מיידית. כאן מאופרת פנינה ע״י חברת ״הלנה רובינשטיין״.

נולדה במלבס לפני 17 וחצי שנים, החליטה
כבר מגיל צעיר שעולם הזוהר, המישחק
והדוגמנות, הוא עולמה שלה.
כשגדלה, החלה פועלת בשיטתיות ויוזמה
להשגת המטרה .״כשאני רוצה משהו,״ היא
מגלה ,״אני לא מתביישת לעשות הכל כדי
להשיג את זה. הלכתי לכל צלמי האופנה.
הצעתי את עצמי לכל מי שיכול היה לעזור

קשי יותר להתבלט, בין אוסף היפהפיות
שיסתובב שם. אבל אם לסמוך על בת־התערובת
ממלבס, היא כבר תמצא לעצמה
דרך.

גם היא עצמה עזרה לעצמה לא קצת.
,המראה האינדיאני׳ שיצרה, הצמיד לה סמל
מסחרי שהבליט אותה מקהל הפוטנציאליות
האלמוני. כשהיא מופיעה למישחק כדורגל
בקבוצת הכדורגל לנשים, מיל״ן, היא חמושה
בכל הציוד — איפור מלא׳ ריסים
מלאכותיים וכל היתר. ברור שכל עיתונאי,

פנינה תופסת פוזה ליד הגה קומנדקר, אשר בו תפסה
טרמפ לאחרונה בטיול ארון שערכה לדרום. לאחר
טיולים בדרכי אבק, וחשיפת שערה לקרני השמש ולגלי הים, מחזירת
פנינה את שערה לאיתנו באמצעות תכשירי השיער של בית־חרוטת ״חלה״.

בסומנדסו

את האבא היקה היא אמנם לא הכירה מי,
עולם, כי אדון רוזנבלום עזב את הבית ב
דוגמנות,
היא מדגמנת. כשנותנים לה עבודה
במישחק, היא משחקת. כשלא נותנים לה,

הגדורגלנית הפורצת
את שערי הזוהר
שפנינה היתד, בת 11 חודש — אבל הפנים
נשארו. וצריך לראות את הפרצוף הזה פנים

היא סתם זוהרת.
המועמדת מם׳ 3לתחרות מלכת המים

ולא עיתונאי, החוזה במישחק, אינו יכול
שלא להבחין בה.

״׳יל ב כ רי כ ה או בשפת הים, שם
היא מרבה להופיע. באיפור מתאים למים,
היא יוצאת לשחיות הארוכות שהיא
אוהבת, חוזרת ליבשה כפירסומת מהלכת
לתכשירי איפור.
בתחרות מלכת המים׳ יהיה לה קצת

ממלבס, מופיעה
פנינה בתה־רות
בבגדי־ים ״מטקס״ (גם בתמונה מימין).

מלכת חשכתה

בעיני הרבים היה זה נצחון מוסרי לסיעתנו, גם בגלל
ההרכב האיכותי של המיעוט שתמך בהצעתנו, וגם
בגלל תגובת העיתונות והציבור, שגינו כימעט פה״אחד
את הרוב.
בשבוע שעבר היה לנו ״כשלון״ דומה. הצעתנו בעניין
הפשע המאורגן (ראה עמוד )39 הורדה מסדר״היום —
אך בצורה שהפכה את הדבר לנצחון.
שר־המשפטים, יעקוב־שמשון שפירא, חייב את הצעתנו
ואת דברינו בפירוש ובפה מלא (ווה כשלעצמו דבר
מיוחד במינו, כי שפירא אינו אומר לי אפילו שלום
מזה שנה, מאז טענתי שעשה ״קנוניה״ עם הדתיים
בעניין ״מיהו יהודי״).
אחרי שהגדיר את יוזמתנו במילים שצילצלו כמעט
כדברי״שבח, סיכם שפירא שהשעה אינה כשרה עדיין
לוויכוח בכנסת על נישא זה, מפני שחקירת היועץ
המשפטי עדיין נמשכת. הוא הציע להסיר את ההצעה
מסדר היום.
קמתי בו במקום והצעתי לדחות פשוט את ההצבעה
עד אחרי שהיועץ המשפטי יסיים את חקירתו וימסור
את חוות״דעתו לממשלה. יש לכך תקדימים.
משום־מה לא קיבל שפירא הצעה זו. הוא חזר לדוכן
וביקש שוב להסיר את ההצעה, תוך הדגשה מחדש
שהגילויים הם רציניים וכבדים.
יושב״ראש הישיבה, שלמה רוזן ממפ״ם, רמי כימעט
בגלוי שהוא תומך בהצעתי לדחות את ההצבעה ולא
להסיר את העניין מסדר״היום. הוא העמיד הצעה זו
להצבעה בלתי-רגילה, והיא נפלה ב״ 23 נגד 16 קולות.
בעדנו הצביעו גח״ל, ע״מ, המרכז החופשי, רק״ח ודוב
זכין ממפ״ם. נגדה: שאר אנשי הקואליציה, כשעדי
אמוראי (המערך) משנה את דעתו באמצע ההצבעה
והצטרף באי־רצון לרוב.

21-23 כיוני 1971

15 המופלאים
שאיכפת להם

חייב השבוע

השבוע התרגז אפילו אבא אבן — בקול רם, ובאופי
בלתי־־דיפלומטי.
אבן קם להשיב להצעות לסדר־היום של שבע סיעות
(גם שלנו) ,על שואת בנגלה־דש.
שבעה נואמים קמו, בזה אחר זה, וגינו במילים קיצו־ניות
את גירוש המיליונים מפאקיסתאן המיזרחית, פנו
בלעג מר אל מצפון העולם, הישוו את רצח העם הבנגלי
עם השואה היהודית.
כאשר השיב להם אבא — הוא הביע את השתוממותו
על כך שמליאת הכנסת כימעס ריקה — דבר שמאות
אלפי צופי־טלוויזיה יכלו לעמוד עליו באותו ערב, בעת
שידור הדיון•
חברי־הכנסת, שהתלוננו על אדישות העמים ושאננות
המצפון העולמי — לא מצאו לנכון לכבד לפחות דיון
כזה בנוכחותם.
למען ההיסטוריה, הנה רשימת חברי־הכנסת שנכחו ב־אולם
כשאבן ביטא את התמרמרותו נוסף על היו״ר (רוזן):
ארזי, אליאב, ברעם, בן־פורת (המעיד) ,כץ;

| אברמוב, קלינגהופר, ויפים (גח״ל) ,רפאל, גולדן
שמידט (מפד״ל) ,שובל, הורוביץ (ע״מ) ,וילנר
(רק״ח) ,אבנרי (העולם הזה) ,שוסטק (המרכז
החופשי).
15 חברי־כנסת מתוך ! 120
עמדתי על אותה תופעה יום לפני כן, בוויכוח הכללי על
משרד־התיקשורת.
דיברו 10 נואמים, דוברי כל הסיעות. נאמו, הביעו את
תביעותיהם, ביטאו את דעתם, תקפו — והלכו הביתה.
לקראת הסוף נכחו באולם חמשה־ששה חברי־בנסת. הם
לא כללו, בימעס, איש מן הנואמים.
פתחתי את דברי בהערה על כך:

אורי א מ רי: אומרים. שבעיית המאה ה־ 20 היא בעיית
חוסר־התיקשורת,
נדמה לי שהכנסת עצמה ה־א דוגמה טובה מאוד לזה.
איזז מין תיקשורת יעז בכנסת הזאת, באולם הזה, בוויכוח
הזה על התיקשורת?
שמעתי במה וכמה נאזמיס מעניינים, שהייתי רוצה, דהת־ווכח
אתם. הייתי רוצה להתווכח עם חבר־הכנסת שערי
על האידיאולוגיה של צווי־הריתוק; עם חבר-הכנסת בך
מאיר על עבודה בשבת של יהודים דתיים; ועם כמה וכמר,
נקודות מעניינות שהעלו נואמים אחרים.
אבל פח יש חוסר־תיקשורת. הס נעלמו מן האולם. הם
דיברו בעיקר אל הפרוטוקול, ואני יכול עכשיו — אם
אני רוצה בכן — להתווכח עם הפרוטוקול.

יום לפני כן עשיתי תעלול.
הכנסת דנה באישור צווים המשנים תעריפי מכס, והנוגעים
למאות אלפי אזרחים. בדרך כלל מצביעים עליהם
הח״כים מבלי להבין את תוכנם (ההחלטה האמיתית מתקבלת
בוועדת־הכספים).
באחת ההצבעות, השתמשתי בזכותי ודרשתי למנות את
הקולות.
כך נקבע בפרוטוקול שהצביעו בעד ( 8כולל יו״ר הישי־בד)
,נגד — 3ונוכחו 11 בסך־הבל __

ההצעה הורדה
מסדר היום
ישנם כשלונות, שהם נצחונות מוסריים. גם (ואולי
געיקר) גכנסת.
זה היה לפני שלושה שבועות, כאשר הוסרה מסדר-
היום הצעת־חוק שלנו להתרת יחסים הומו־סכסואליים
בין מבוגרים. נוצחנו בהצבעה של 38 נגד — 15 אבל

חברי־בנסת — מדוע שתקה כאשר פגעו בי בשעת הפגנות
תנועתנו?
לשר־המישטרה יש, כמובן, גירסה אחרת, והוא רמז (עוד
לפני תום החקירה) שייתכן וידרוש להסיר את חסינותו
של לוי.
כשראיתי את לוי במזנון כעבור שעה, לא עשר, רושם
כאילו נחבל קשה. אולם אני מקווה שעכשיו יצטרפו הוא
וסיעתו לדרישתנו הנושנה, להטיל פיקוח חמור על התנהגות
המישטרד, בפיזור הפגנות — עם ובלי חברי־כנסת.
ראשו של ח״כ הוא רכוש יקר (אם כי לא תמיד שימושי)
אבל ראשו של כל אזרח אחר אינו יקר פחות.

אנשים בכנסת
המכה טל הראש שספג (או לא ספג) ח״כ חרות דיי ד
לוי, גרמה, כמובן, למבול של בדיחות במימון הכנסת.
למשל:
קיים הסכם בין חרות והליברלים בסיעת גח״ל לחלוקת
שווה של כל ההנאות — זמן הדיבור בוויכוחים, וכו׳ .לכן,
אחרי שהנציג הספרדי של חרות קיבל מכה וזכה לפירסומת
עצומה, כך מענו לשונות רעות, דורשים עכשיו הליברלים
שגס הנציג הספרדי שלהם, משה ניסיפ, יקבל מכה על
הראש.
ח״כ מרושע עוד יותר הזכיר בהקשר זה סיפור שסופר
על חיים וייצמן המנוח, בעל הלשון העוקצנית.
כשהגיע וייצמן בפעם הראשונה לישראל, אחרי שנבחר לנשיא
המדינה, הופתע לראות בין מקבלי פניו את יחזקאל
סחו /שהיה כמה שנים לפני כן שומר־ראשו מטעם ההגנה.
סהר חבש כובע־מיצחיה, עטור עיטורי כסף.
שאל וייצמן, באידיש :״איזה מין כובע זה, חצקל?״
סהר, בגאווה מוצדקת :״זהו הכובע של המפקח הכללי
של המשטרה!״
וייצמן, בתמימות :״ובשביל הכובע הזה לא צריכים
ראש,״ י השאלה שריתקה ביותר את חברי הכנסת באותו יום:
סי היתה הצעירה, הלבושה בשורטס, שישבה ליד שולחנו
של ח״כ אגודת־ישראל שלמה לו דנץ במימון? (אוי
לעיניים שכך רואות!)
ושאלה מרתקת עוד יותר :״למה אין צלם?!״
בעת ההצבעה על הצעתנו לסדר־היום בעניין הפשע ה־מאורגן,
הצביע ח״כ ניטיב אליעד (ל״ע) באי־רצון בולט
בעד הצעת שר״המשפטים להסיר את ההצעה מסדר־היום.
שכניו לספסל עודדו אותו להצביע להיפך.
״אני חבר־כנסת ממושמע,׳׳ אמר ניסים אליעד.
״אצל ניסים אין ניסיס!׳׳ סיכם שמואל תמי*.

דויד לוי

מכה על הראש
ראשו של חבר־כנסת יכול לשמש למטרות שונות. זאת

הוכיח ח״כ דויד לוי•
המוני בית ישראל שמעו לראשונה על קיומו של עמיתי
זה ביום השני שעבר, כאשר הודיע כי הותקף על־ידי
שוטרים, שהיכוהו על ראשו. הטלוויזיה, הרדיו, העיתונים
— כולם טיפלו בח״כ לוי, והוא השמיע את דברו ברמה.

מיהו ח״כ דויד לוי?
אחרי שאני יושב עימו בכנסת כימעט שנתיים, איני ־כול
לכתוב עליו אלא עשרים שורות.
כי במשך של השנתיים האלה, לא שמעתיו מדבר בכנסת
אלא פעמיים־שלוש. הוא בבחינת נראה־ולא־נשמע.
ידוע רק שהיה סגן ראש־עיריית בית־שאן מטעם חרות,
לפני פיזור המועצה הכושלת שם.
הוא מופיע באולם המליאה לעיתים די קרובות, יושב,
מאזין — וזהו. איש אינו יודע בדיוק לשם מה, בעצם,
נשלח לתפקיד זה — מלבד הצורך למלא את מיכסת בני״
עדות־המיזרח מטעם חרות.
הוא מזכיר קצת חבר־כנסת מסויים בכנסת הקודמת, ש־הסדרנים
קראו לו (מאחורי גבו) ״הוגה הדיעות.״ כי אותו
ח״כ היה בא כימעט לכל הישיבות, יושב כשראשו נשען
על ידו, כמו הפסל של רודן, מאזין ושותק. הסדרנים
פיקפקו, משום־מה, בטיב מחשבותיו.
מה קרה שם, בחוץ?
כשבאתי לכנסת, שעה קלה לפני כן, ראיתי כתריסר בני
משפחה אחת פרוסים לרוחב הכביש הכפול לפני הכנסת,
וחוסמים כל אפשרות של גישר, למכוניות. הילדים שכבו
על הכביש על שמיכות, והיתר, גם עגלת־ילדים, עם תינוק,
שמילאה פירצה בין שני ילדים.
ניגשתי לברר מה העניין, והסתבר שזוהי משפחה
שדירתה נהרסה תמורת פיצוי כלשהו, אחרי שעזבה את
בית־שאן.
לוי ניגש, כנראה, זמן קצר לאחר מכן, אחרי שהוזעקה
המישטרה לסלק את המשפחה מן הכביש. האשד, בחבורה
שפכה נפט על עצמה, על ילדיה ועל שוטרים, ויתכן שאלה
חששו שהיא תשרוף את כולם.
לפי גירסת לוי, הרביץ לו שוטר, והוא הורד בכוח ממכונית
שעמדה להסיע ילד עצור. לוי חשש, לדבריו, שירביצו
לילד בתחנת־המישטרה.
כל זה תמוה, קצת. אם חוששת גח״ל שמרביצים לעצירים
בכלל, ולילדים בפרט, בתחנות־ר,משטרה — מדוע
היא שותקת? אם היא סבורה שאסור להרביץ למפגינים
— מדוע לא הרימה קולה, כשהרביצו למפגיני שי״ח ו־תנועתנו?
אם היא סבורה שאסור למשטרה לפגוע ב־

האולם היה כמעט ריק כשנאט משד קול, שר ה!ז י־רות
מטעם הל׳׳ע, את נאומו על משרדו. בלטו בנוכחותם
כל ארבעת חברי סיעתו בכנסת — גד?ן ון חאו,נד,
יהודה שערי, יצחק גולן וניסים אליעד. הם לא
נראו הכי מאושרים.
״זוהי המיגרעת של מפלגה קטנה,״ שמח לאידם אחד משכניהם
,״כשהסיעה היא כל כן קטנה, יכול השר לראות
תיכף מי נעדר בשעת נאומו.״
הגיב אחד מן הארבעה (לא אלשין מי) :״סיעה קטנה,
אבל נאום ארון!״

על כל מיני :
במשך שלושת הימים, עליתי שש פעמים על הדוכן. להלן
כמה מן הדברים:

#על בנגלה־דש:
הטרגדיה של ביאפרה חוזרת על עצמה בצורר, נוראה ו־זוועתית
עוד יותר.
הצדק אינו ניתן לחלוקה. האמת אינה ניתנת לחלוקה.
מעומק מצפוננו וגישתנו המדינית, אנו מחייבים את המאבק
של בנגלה־דש.
אנו דוגלים בזכות ההגדרה העצמית של העמים — עיקרון
החל על הכל. בשם עקרון ההגדרה העצמית תבענו — והקמנו
במלחמה — את מדינת ישראל. אנו מחייבים את
זכותו של העם הערבי השכן, העם הפלסטיני, להגדרה עצמית
במדינה משלו. על אחת כמה וכמה שאנו מחייבים את
זכותו להגדרה עצמית של עם המונה 80 מיליון נפש, המאוחד
בשאיפתו לקיום מדינתו: מדינת בנגל החופשית.
אנו עם של פליטים, ומה קרוב לנו יותר מאשר גור־לם
של פליטים? אנו חרדים לגורל פליטים יהודיים. אנו
חרדים גם לגורל פליטים ערביים, מעומק ליבנו. אנו חרדים
לגורלו של מחנה שקשה אף להעלותו על הדעת — מחנה
של חמישה מיליון פליטים בנגליים מגורשי־חרב. כמו בשאור,
היהודית, עצם גודלם של המיספרים הנוראים מקהה
את החושים ומגביל את הדמיון. יותר קל לדמיין גורל של
אנה פרנק אחת מאשר גורל מיליוני אומללים!

על ההדלפות;
אני אינני נגד הדלפות. אני נגד מצב המחייב הדלפות.
כאשר נסתם צינור־מים, יש שיטפון. כאשר נסתמים הצינורות
הלגיטימיים למסירת מידע לגיטימי לציבור, יש מכה
של ״הדלפות׳׳.
אני מסכים שלא כל מה שנאמר ליד שולחן הממשלה
צריך להתפרסם, אבל הממשלה עצמה חייבת לדאוג לפירסום
הוגן, לגיטימי, מלא, על דיוני השלטון ומעשיו. הרי הציבור
צריך להעמיד את מעשי הממשלה במיבחן הבחירות, ולהכריע
אז בין דעות מנוגדות, מעשים ומחדלים. איך יכול
הציבור להכריע אם אין בידו המידע המוסמך?

אוו׳ אבנו׳ מזעיק את הכנסת נגד הבשע המאורגן:
להלן נאומו של אורי אבניי על הצעה לסזיר-היום
מס׳ : 748״הידיעות על בואם של אנשי המאפיה לישראל
והפירסום ב,הארץ׳ על קיומו של הפשע המאורגן
בישראל.״
אורי אבנרי: הכנסת אינה בית־משפט. תפקידה אינו
לחרוץ דין על אדם. אולם מוטלת עליה החובה להתמודד
עם תופעות ציבוריות, המסכנות את שלום החברה.

מזה שנים ידוע שקיים ומתחזק בארץ איר•
גון -או שילוב של אירגונים -של פשע
מאורגן. מדי פעם מושלך אור על פינה חשופה
זו או אחרת של העולם התחתון.
זכותו המיוחדת של העיתונאי רן כיסלו היא בכך, שתוך
גילוי אומץ־לב אזרחי וגופני ריכז ואירגן חומר זה, ותיאר
לראשונה באופן מקיף את השיטה כולה.

13 עובדות מוכחות
מתוך סידרת מאמריו בהארץ, ומחוך הידוע לחוג המצומצם
של יודעי־דבר, עולות בבירור העובדות הבאות:

(א) קיימת ומתפשטת בארץ התופעה ה
האשמות־לכאורה,
המאפשרות הגשת כתב־־אישום. זהו תפקידי׳
אולם הוא מוגבל ביותר. אין היועץ יכול לבדוק מה
שלא פורסם, ועד היום לא הוזמן לחקירה, או אפילו לשיחה,
בעל הסידרה, מר רן כיסלו.
אולם על הכנסת מוסל תפקיד הרבה יותר רחב — בדיקת
התופעה של קיום פשע מאורגן בכללותו, קביעת הסטנדרטים
הנורמטיביים, התנהגות ראשי מימשל ופקידיו, ההשלכות
הפוליסות של הקשר בין פשע מאורגן וגופים מפלגתיים
או תת־מפלגתיים, וכן הלאה.
מכל הבחינות האלה, יש צורך בחקירה, במישור אחר
ומסוג אחר, נוסף על בדיקת היועץ המשפטי.

אני מציע שהכנסת, אחרי דיון ענייני, תמליץ
על מינוי ועדת-חקירה לפי חוק ועדות־חקירה,
או לפחות תקים ועדת חקירה פרלמנטרית,
בדומה לוועדות החקירה של הסנאט
האמריקאי, שחקרו את סינדיקאט הפשע.

מרכז הפשע העולמי?
מבאן, כבוד היושב ראש, אעבור ישר לחלק

,ואש הפיואמידה:
ידועה כשם ,,פרוטקשן״ ,והיא: סחיטת תש־לומי־קכע
על-ידי העולם התחתון תמורת מתן
חסות-בכיכול והגנה (הגנה כפני עצמו, והגנה
כפני המשטרה) למועדוני לילה ומסעדות.
>ב) קיימת מערכת מסועפת של מועדוני־קלפים יבתי־הימורים,
שכתובותיהם ידועות ברבים, בניגוד לחוק וב־ידיעת
המשטרה.
(נ) קייב אירגון של סחיטה וטירור בשווקים הנדוליב,
ובעיקר בשוק הסיטונאי ובשוק הכרמל בתל־אביב.
(ד) קיימת מערכת מאורגנת של בתי־בושת, המרוכזת
בבעלות אחת, המשתלטת בהדרגה גם על הזנות ברחוב.
(ר ).כל המערכות האלה מרוכזות, כנראה, בסינדיקט אחד,
ואולי בראשות אדם אחד, כאשר לצידו, או מטעמו, פועלת
קבוצה קטנה של מנהיגי קבוצות־אגרוף, ראשי־מחלקות ו־אנשי־כספים.
שמותיהם של כל אל הידועים היטב.

(ו) למערכת זו של פשע מאורגן יש קשרים
הדוקים והדדיים עם כמה אנשים בצמרת ה משטרה,
כמשרדים ממשלתיים וכעיריות.
(ז) במירקם זה של יחסים יש מעמד מיוחד לאישיות
מסויימת, מוכרת היטב, אשר מעמדה המדוייק טעון בירור.
(ח) לאותו איש יש קשרים הדוקים ביותר עם שרים
בכירים במדינת ישראל, והוא עשה להם טובות רבות,
כולל אירגון מסיבות משפחתיית המוניות במחיר סימלי,
ביצוע העברות במחיר סימלי ועשיית שירותים אישיים
לירות*.

אחרים, במחירים שכמוהם כמתן מתן ות בשווי אלפי

(ט) לאותה אישיות קשרים הדוקים עם גורמים
פוליטיים, בולל הברי־בנפת מסויימים,
והוא העמיד את כוחו המאורגן לרשות מנגנון
מפלגתי כעיתות בחירות וכשעות משכר, כורל
פיזור הפגנת הפנתרים בשכונת התקווה.
(י) אותה אישיות פועלת מתוך שיתוף פעולה עם המשטרה,
וזה מתבטא בשיחרור עבריינים. סגירת תיקים,
התפשרויות וגם הסגרת עבריינים למשטרה.
(יא) אותה אישיות מסדרת במימדים נרחבים הענקת
רשיונות והעלמת עין מבתי־עסק בלתי־חוקיים, וכו׳.

(יב) המערכה בולה, הנשענת על הפעלת
אלימות, איום באלימות, קיום קשרים כלתי
חוקיים, ניצול ידידויות עם גדולי המדינה והעיריות,
מצטרפת למיכנה של פשע מאורגן.
(יג) בתוך מערכת זו אירע לפחות מיקרה־רצח אהד,
לפני שנה •*,על רקע אופייני של עריכת חשבונות פנימיים.

דרושה ועדת-חקירה
כבוד היושב ראש, האשמות אלה פורסמו ברבים, עם חלק
מן העובדות. אולם כל עיתון מוגבל בפירסומיו, הן מבחינת
האמצעים העומדים לרשותי לביצוע חקירה מעמיקה, הן
מבחינת חזק איסור לשון הרע.

ממילא נתגלה רק החלק העליון של קרהון
הפשע המאורגן, ועיקרו עדיין סמוי.
יכול לבוא שר־המשפטים ולומר :״מסרתי את הענייי לבדיקת
היועץ המשפטי. הוא יסיק את המסקנות.״

עם בל הכבוד גם לשר וגם ליועץ, אין ה כנסת
יבולה ורשאית להסתפק בכך.
היועץ המשפטי חייב לבדוק אם עולות מהפירסומים שהיו
* הכוונה, בין השאר, לחגיגות משפחת דיין.
** הכוונה לרצח שם־טוב מזרחי, במרכז תל־אביב וביום.

השני של הנושא: הנסיון של ראשי סינדיקאט
הפשע האמריקאי למצוא מיקלט, כסיס ומרכז
פעולה במדינת ישראל.
גם כאן ידועות כמה עובדות והן:
(א) האינטרפול, אירגון המשטרה הבינלאומי, הודיע לממשלת
ישראל כי כמה מראשי סינדיקאט הפשע האמריקאי
עומדים לבוא לישראל, כנראה כדל לערוך כאן ועידת־פיסגה
של שלוחות העולם התחתון האמריקאי.
(ב) אחד מראשי סינדיקאט הפשע, יוסף ״דוק״ סמאשר,
נמצא בארץ מזה שנים, אחרי שהורשע בעבירת מס־הכנסה
ונדון למאסר חמש שנים ושוחרר על־תנאי — בתנאי מפורש
שיהגר לישראל ויישאר כאן.

מר סטאשר הוא שותפו של חבר-כנסת מסו־יים
(ח״ב מנחם פרוש מאגו״י) בעסקי מלונ
הסיום
של הכפר של הנק מסיק על מאיר לנסקי — ספר
רב־תפוצה שהוא, נדמה לי, גם חסר־תקדים, בו מואשם
לנסקי עצמו במאות מעשי רצח ופשע, בצירוף פרטי פרטים׳
מבלי שהוגשה נגד המחבר תביעה על הוצאת דיבה.
יורשה לי להביא כמה משפטים מהספר הזה, כדי שנבין
את גודל הסכנה הצפוייה לתדמית המדינה:
״בננבמבר 1970 נודע בעולם בי מאיר לנסקי נמצא בישראל
עיתונאים קבעו שבתור יהודי יכול לנסקי לתבוע
אזרחות מיידית על־פי זזוק־השבות.

״לבך יש תקדימים.
״בשנת 1964 נידון שותפו של לנסקי, יוסף, דוק׳ סטאשר,
למאסר ושוחרר, בתנאי שיעלה לישראל ויישאר בישראל,
והוא עשה כך.
״אל מונס, איל־הימוריס מפורסם ואחד משותפיו של
לנסקי, ברח לישראל אחרי שהואשם במיאמי ב־ . 1970 הוא

שנ הפשע

אות, כפי שאותו הכר־כנסת הודה ברכים.

מזה שנה שוהה בארץ אדם שהוגדר על־ידי תובע

כללי בארצות־הברית בהליך משפטי כ״ראש הפירמידה של
הפשע המאורגן בארצות־הברית״ — מר מאיר לנסקי. מר
לנסקי הגיע ארצה אחרי שהתברר לו שעומדים בכל רגע
להגיש נגדו כתב־אישום.
אין זה סוד שבצמרת המדינה קיים ויכוח לגבי מעמדו
של מר לנסקי בישראל, ונשאלה השאלה הציבורית והמשפטית
אם להעניק לו אזרחות ישראלית מכוח חוק־השבות.

לזכותו של שר המשפטים ייאמר בי, בפי
שנודע לי, הוא התנגד בתוקף למתן מחסה אזרחי
זה, שהיה עלול להפוך את ישראל ל־מייטכן
המיפקדה העליונה של הפשע המאורגן
בארצות־הברית וכעולם המערבי בולו -מרכז
•טל אימפריה אדירה של רצה, סחיטה, אלימות,
הימורים, הכרחת סמים, זנות ועוד.
הכנסת חייבת לתת את דעתה על הסכנות הנובעות מהש־תקעות
ראשי סינדיקאט הפשע האמריקאי בישראל, ואולי
מחייב הדבר תיקון בחוק־השבות, לגבי אנשים שלא הורשעו
בפשעים, אף כי אין ספק שהם מנהלים אימפריות של פשע.
המצב טומן בחובו כמה סכנות.
סכנה אחת נובעת מן ההתקשרות האפשרית, שכבר לבשה
צורה של גישושים, בין הפשע המאורגן בישראל לבין חלוצי
הסינדיקאט האמריקאי בארץ.
סכנה אחרת נובעת מן האפשרית של היווצרות מצב של
תלות כלכלית של המדינה בהישקעות של סינדיקאט הפשע.

סיעתנו ככנסת, והעיתון יטאני עורכו, גילו
ככד לפני שנתיים בי האיש, הידוע בעולס ב־גיזבר
סינדיקאט הפשע, וכאחראי להשקעותיו
העצומות כשווייץ, השקיע בספים כמשק הישראלי,
ואף קשר באן קשרים פוליטיים.

עבריין נמלט באופן רשמי.
״בשנת 1967 נעלמו באופן מיסתורי שניים מסגניו של
לנסקי והופיעו בישראל. נגד שניהם היה תלוי ועומך כתב־אישום
בניו־יורק, ושניהם הוכרזו רשמית כבלתי־רצוייס מטעם
ממשלת איי באהאמה.
״לנסקי עצמו ידע שהגשת כתב־אישום נגדו, בקשר עס
גביית אחוזים מקרנות הימורים בלאס־וגאס, היא רק עניין
של זמן. חבר־מושבעים פדרלי מקר את לנסקי ושותפיו.

״באוקטובר 1970 הורשע כדין שותף אחר של
מאיר לנסקי, וינסנט אלו. בדרשו את הטלת
העונש המירבי, טען היועץ המשפטי גארי נפתלי
שהנאשם הוא אהת הדמויות החשוכות
כיותר כפשע המאורגן כארצות־הברית, והוא
שותפו הקרוב של מר לנסקי ממיאמי, שהוא
ראש הפירמידה של הפשע המאורגן בארה״ב״.

מדינה יהודית -לפושעים?
אסיים, אדוני היושב ראש, במשפט המשמעותי ביותר מאותו
ספר:
״יש הסבורים, מתוך השוואת הקשרים של ה,קחה נרם־
טרה׳ (ה,מאפיה׳) עם סיציליה, שלסנקי וחבריו מנסים לקנות
לעצמם מקום־מיפלט סופי בישראל — מקום שם הם זוכים
לכבוד ולחופש־פעולה. גנגסטרים יהודים מסויימים תמכו בגלוי
בעניינים יהודיים ובמדינת ישראל

כבוד היושב ראש, כאשר ספר כזה מתפרסם ויגיע — כך
אני מניח — למיליוני עותקים בארצות־הברית; כאשר ספר
כזה נקרא על־ידי מיליוני בני־אדט בעולם, הרי יש סכנה
מוחשית שמדינת־ישראל תצטייר בעולם כמרכז של פושעים
יהודים המנצחים על עולם הפשע הבינלאומי.

אני מציע לכנסת לדון בנושא שהעליתי על
שני צדדיו -הפשע המאורגן כישראל, ונסיו־אולם
הסכנה העיקרית היא לגבי עצם מעמדה ותדמיתה נות הפשע המאורגן העולמי למצוא מיקלט כשל
מדינת ישראל בעולם. סכנה זו באה לידי ביטוי בפרק ישראל.