גליון 1767 מתאריך 13 ביולי 1971

אאתה רו צ ה
אתה יכול לטוס!
קורס טיסה מעשי ותיאוריה
50—40ל״י לשעת טיסה
במטוסי פייפר וססנה
ובהדרכת טייסים מקצועיים.
בסניפי

ק לו בהת עופ ה

תל־אביב
טל 55038 .
983887

באר״טבע 71007 4069

לי שראל
חיפח 241953

ון ויחנ 1111-1111
1£11 ׳0ו ד 4
ירושלים 62496

בגליון זה מפרסם אורי אכנרי את הכתבה האחרונה
בסידרת רשימותיו, מהביקור הקצר שערך לאחרונה באירופה.
כמו הרשימות הקודמות בסידרה, כד גם רשימה זו היא ניתוח של
מצב המבוסם על שיחות עם אישים אלמונים, שזהותם לא רק
שאינה מופיעה בגוף הרשימה אלא שגם אינה נרמזת.
למקרא רשימות מעין אלה רק טבעי הוא שהקורא ישאל
את עצמו: כל אחד יכול לכתוב רשימת פרשנות ולטעון כי
היא מבוססת על מידע סודי שהגיע אליו ושאין הוא רשאי
לגלות את מקורו — מה הסימוכין לאמינות מידע זה ז
זוהי שאלה טובה המחייבת תשובה ברורה. בעת ביקוריו
באירופה, כמעט מדי שנה, נוהג אבנרי להיפגש דרך קבע,
במדינות שונות, עם מדינאים, עיתונאים, אנשי־רוח ונציגים
בלתי רשמיים של תנועות ומדינות.
הקשרים עם אישים אלה מבוססים על יחסים של אמון הדדי
על בסיס אישי. הם נמשכים זה שנים רבות, מתרחבים ומס תעפים
ככל שמתברר שיחם האמון מצדיק את עצמו. להוציא
מקרים יוצאים מהכלל, כמו פגישות שנערכו בשעתו עם ראשי
הפל״ן באלג׳יריה או מי שהיה שר־החוץ העיראקי — בהן
הסכימו הנפגשים לתת פירסום לדבר הפגישה, מדווח אבנרי
על פגישות אלה בעילום שם.
הברירה היא אחת: או לשרוף את מקורות המידע על ידי
ייחוסו, או לפרסם את הדברים מתוך הנחה שמי שירצה שיאמין
ומי שלא ירצה אץ אפשרות לשכנעו להאמין.
אמינותם של דיווחים אלה מתבררת רק בטווח ארוך, כאשר
במרוצת השנים צצים ומופיעים אישורים והוכחות, המאמתים
את מה שנכתב בזמנו על סמך מקורות אנונימיים.
כך קרה גם לאחד מדיווחיו של אבנרי, בחוזרו מסיבוב
פגישות באירופה לפני עשר שנים. הוא ציטט אז ידיעה שנט־סרה
לו בסוד, לפיה ניסה נשיאה המנוח של מצריים, גמאל
עבד אל־נאצר, זמן קצר לפני מבצע קדש ב־ , 1956 להגיע לידי
שיחות שלום עם ישראל באמצעות מתווך אמריקאי. אבנרי
פירסם אז כי כפי שנמסר לו, היה המתווך, שניהל בנפרד את
השיחות עם דוד בן־גוריון מצד אחד ועם נאצר מצד שני,
רוברט אנדרסון, שהיה סגן שר־ההגנה בממשלת אייזנהאואר.
הפירסום, שלא היו לו אז כל סימוכין, נראה בזמנו כ־שמועת־שוא.
נסיונות לאמת את הידיעה בישראל נתקלו בקיר
אטום. משה שרת, אז שר־החוץ, הכחיש את הידיעה במפורש.
בן־גוריון נמנע מלהגיב.
רק בשבוע שעבר הפר דוד בן־גוריון את נדר החשאיות,
שנדר לגבי אותן שיחות חשאיות, החל מפרסם במעריב את
הפרוטוקולים המלאים והסודיים של השיחות עם המתווך שנסע
מירושלים לקהיר. אותו זמן גילה בלונדון מיילס קופלנד,
לשעבר איש סוכנות-חביון־המרכזית של ארצות־הברית וממקו רביו
של נאצר, כי השליח האמריקאי הסודי, שביג׳י אינו מגלה
גם כיום את זהותו, היה רוברט אנדרסון.
כך, עשר שנים אחרי שהתפרסמה הידיעה הראשונה על
כך בהעולס הזה, במיסגרת פרשנות מסע של אורי אבנרי, היא
קיבלה אישור רשמי. מעריב זכה כמובן בסקופ גדול, מי זכר
שאותו סקופ פורסם עשר שנים קודם לכן בהעולם הזה ל

שחיתות נהימזר׳ 101011

1003

1000־ ״51

1050 2001

1055 +
1080 9 7 1 /7 2

* 1150
כמו כ! המקלט הנודע כבר באיכותו 9001־51

2ווג1ו6-10ט*<ונ@!38
מקלט הטלויזיה ה טוב ב עו ל ם!

מכירה של מקלטים חדישים
( לעתעתהבכ מו תמצומצמת ) כברהחלה,

ג ע בו רעולי

חדשים.

מרות מעולה בכל וחני הארץ

/סו כן בלעדי בי ש ר אל .״כגורי״בע״מ
7פרץ . 4ת א סניף! דרך העצמאות ^
. 104חיפה

אולפן גרג (כר־קמא)
פותח ב־ 17 באוגוסט
קורס בוקר וערב של שבוע

אנגליתת
ו/אונ ו
בעבריתצ ר

הצלחה מובטחת!
הרשמה: ת״א: גורדון ,5טל 236209 .

״לא נמאס לבם לצעוק כל הזמן, :אנחנו היינו הרא שונים,
ז* שואלים אותנו ידידים, כשהם גם מסבירים את
השאלה :״מי שקורא את העולס הזה ממילא יודע, שידיעה
מסויימת או סיפור הופיעו בשבועון לפני שהתפרסמו בכל עתון
אחר. מי שלא קורא — ממילא לא יידע גם להבא.״
ואומנם מדור זה, שיועד מלכתחילה
לדיווח על המתרחש מאחורי־הקלעים
של הידיעות והסיפורים המתפרסמים
בהעולם הזה, מקבל יותר ויותר צביון
של מדור תזכורת. אנו סבורים שיש
בכך חשיבות. חשוב להזכיר לקוראי
האס *11ז־ •ע 1ניר
העולם הזה, שאינם קוראים אך ורק
סיבר* ניז בו ת

דין יי דסו ס

את העולם הזה, כי עיתון זה הוא ש ב
פ ד סי וזג
סיפק להם לראשונה מידע מסויים.
הנה, למשל, כשכל המדינה גועשת
המהמדיט הגדולים
סביב השחיתות בכדורגל, כשהכנסת
השתלטו !/לפרסי
וועדותיה וועדת חקירה רשמית דנים
בשאלה אם נקנו משחקי כדורגל בלי גה
הלאומית על ידי מהמרי הטוטו —
כדאי להזכיר שהפירסום הראשון ב ארץ
בנושא זה היה בהעולס הזה.
לפני ארבעה חודשים בדיוק, בעי3ני
8סמסקיס
צומה של עונת הליגה, היה העולם
.זושנח1ח 1ו1נק
הזה העתץ היחיד שהעז לטעון :״המהמרים
הגדולים השתלטו על פרסי
הטוטו, על ידי קניית משחקים והש *
71131 הנווו דנו ג ג
קעות ענק!׳ (העולם הזה ,1749 מיום
.)10.3.71 בכתבה מפורטת הסביר אז
העולם הזה את התופעה של קניית
משחקים על ידי מהמרים המנסים לז כות
בשיטות מסויימות בפרסים הגדו שער
״העולם הזה״ 1749
לים. הגילויים הנחשפים בשבועות ה אחרונים
מאשרים מילה בפילה את
כל מה שנכתב אז באותה כתבת גילויים.
כדאי לזכור זאת בשעה ששואלים אותנו: מדוע אינכם
מפרסמים עתה דבר על גילויי השחיתות בכדורגל?
התשובה היא פשוטה: עשינו זאת*• ,פני כולם.

צמס קדרון ׳1־1מ ורוימון

שחם לבינסון אילון

שמעון,פרס ביטל
חגיגת בר־מצוה לבנו
שר־,התחבורה והתיקשורת, שמעון פרם,
ביטל השבוע חגיגת כר^מיצווה גדולה, אותה
עמד לערוך לבנו הצעיר. סיכת הביטול
קשורה בשורה של אירועים מעציבים
שאירעו במשפחתו של השר.
האירוע האחרון בסידרה זו היה נסיון תקיפה של
אשת השר, סוניה, בידי מטורף־מין, שארב לה בחדר־המדרגות
בבית החדש בו מתגוררת עתה משפחת פרס.
אשת השר הצליחה להתחמק מידי התוקף, המטריד
לאחרונה נשים רבות באיזור צפון רמת־אביב.

תדי קולק
לעזרת הפנתרים
ראש עירית ירושלים, תדי קולק, החליט
לסייע לארגץ ״הפנתרים השחורים״.
כשלב ראשון הורה תדי להקציב ס בום של
12 אלך ל״י לשיקום מטה הפנתרים כשבו־נת
מוצרארה, שהוצת ונהרס לפני שבועיים.
גם אריה פינקום, יושב־ראש הנהלת הסוכנות
היהודית, גילה רוחב־לב נדיר בתמיכה בפנתרים. אח

שנפגש עם ראשי הארגון, תרם פינקום סכום של
אלף ל׳׳י, כתרומתו האישית לארגון. פחות נדיב היה
פנחס קופל, מפכ״ל המשטרה, שהתנדב גם הוא לסייע
לפנתרים. הוא הציע להם, להעמיד לרשותם מכוניות
משטרה, כדי שיוכלו להסיע בחופש הגדול את ילדי
מוצרארה לטיולים בארץ.

רה הממשלתית החוקרת את השחיתות
ומבירת המשחקים בליגה הלאומית, העלימו
בעדויותיהם בפני ועדת החקירה עובדה
יסודית אחת: שיש זהות כין אלה שהימרו
העונה כסכומים גבוהים בטוטו, לבין
השמות שהוזכרו בכתבותיו של רן בסלו
בהארץ באנשי ״הפשע המאורגן״ כישראל.

,אוניברסיטה פתוחה,
באמצעות הטלוויזיה

רשימת המהמרים הגדולים כוללת חמישה שמות.
השמות ידועים לראשי ההתאחדות לכדורגל והמועצה
להימורים, אולם הם אינם יכולים להוכיח דבר, כיוון
שמהמרים אלה, ניצלו פירצה הקיימת בשיטת ההימו רים
הקיימת בארץ. בשיטה זו אץ המהמר חייב לציין
את זהותו על גבי טופס הניחושים שלו. המהמרים
הגדולים היו נוהגים להמר בסכומים גדולים באמצעות
טפסים שהיו מוסרים במשרדים המרכזיים של הטוטו,
כשעל הטפסים היו סימנים מוסכמים, כמו בבנקים
שוייצריים.
במקרים של זכיות גדולות, ניתן היה לשלוח מי שהו,
עם אותו חלק מטופס הניחושים שנשאר בידי
המנחש ושנשא את הסימן המוסכם, ולקבל את הזכיה
מבלי לגלות את זהות הזוכה.

הנהלת הטלוויזיה הלימודית החלה לטפל ברצינות
בתוכנית להקמתה של ״אוניברסיטה פתוחה״ במיס־גרת
שידורי הטלוויזיה הלימודית, אחרי שהמועצה
להשכלה גבוהה אישרה את יישומה בישראל של שיטת
לימודים אקדמאיים זו, הנהוגה מזה שנתיים בברי טניה.
לפי
שיטת לימודים זו, ניתן להגיע לתואר אקדמאי
בעזרת הטלוויזיה. מלבד ההרצאות והשידורים המופ עלים
במסגרת ״האוניברסיטה הפתוחה״ ,נעזרים התל מידים
בחומר כתוב הנשלח להם על ידי רשות האוניברסיטה,
שתמורתו יש לשלם כמובן. כמו כן עומ דים
לרשותם מעבדות בהם הם עורכים ניסויים בהש גחת
מורים, המפקחים גם על השיעורים של הסטודנ טים,
הנעשים בכתב.
הטלוויזיה הלימודית שלחה ללונדון את מנהל
ההפקות שלה, יעקב לורברבוים, כדי ללמוד את הנושא
מבחינה טכנית, אחרי שהפרופסור שניאור ליפ־סון,
האחראי על החינוד העל-תיכון במשרד החינוך,
בדק לא מכבר את השיטה בביקור באנגליה.

לדעת אריה שובל, מנהל הטלוויזיה
הלימודית, ניתן יהיה להפעיל את האוניברסיטה
הטלוויזיונית בישראל תוך שנתיים.
קרוב לוודאי שהפיקוח האקדמאי עליה יהיה
בידי אוניברסיטת תל-אכיב.

המהמתם הגדולים
בטוטו -אנשי
״הפשע המאורגך
ראשי ההתאחדות לבדורגל וראשי המועצה
להימורים, שהופיעו גפני ועדת החקי
האם
היה אדם נוסף
בחדר הרצח?
שבועיים לאחר רצח עודד קליפצקי (העולם
הזה )1766 אין עדיין בידי החוקרים חומר כלשהו
נגד אף אחד מהחשודים. כמהלך החקירה, הגיעו

החוקרים למסקנה בי בעת הרצח היה בחדר
הרצח, מלכד הנרצח, זוהרה תנעי, וידידה
שמעון עטיה, גם אדם רביעי. אדם זה נסי־נסע

שטעון וזוהרה, כאשר הובילו א ודד הפצוע לכית־החולים, וירד לאחר מכן למחתרת,
כשהוא נוטל איתו את סכום הבסה
הענקי שהיה אצל הנרצח, וכן את אקדח
הטוטו שלפי הסברה היה בידי שמעון,
ואשר איתו השיב אש לתוקפים.
שבוע לאחר הרצח, היה צוות החוקרים, בראשותם
של פקד יהודה פרסבירגר ופקד אליהו לביא, פסימיים
למדי, לאחר שכל החשודים שנעצרו, נתגלו
כבלתי פוריים. מאוחר יותר, עלה המוראל בצוות,
כאשר באליבי של שניים מהחשודים, ניסים לביא וחביב
אבו־זמיל, נתגלו סדקים. חבריו של ניסים, שעליהם
התבסס האליבי שלו, נלקחו לבדיקה במכונת־אמת,
ונתגלה, לדברי המשטרה, שהם שיקרו.
אלא שגם במקרה הטוב ביותר, אף אם יישבר
האליבי של השניים, אין זה נותן עדיין בידי המש טרה
הוכחות לאשמתם — ביחוד אם העצורים יבכרו
להמשיך לשתוק. כרגע, מתפללים החוקרים לשמץ
מזל — דהיינו, להלשנה שתעלה אותם לכיוון הנכון.

*3 3ח מ רו די ם -גולדהמבבתאת?1313׳!

יצחק טבנקין נפטר בשבוע שעבר בשיבה טובה, ואין
אם בישראל שאינה מאחלת לבניה שלא ימותו צעירים
יותר. אולם זה לא עזר לנחם את ראש הממשלה, גול

מאיר, שלא הצליחה לעצור בטקס ההלווייה בעד
יגונה, על אובדן חבר כה ותיק בדרן כה ארוכה. בתחילה
חיתה עצורה עדיין, ורק מבטה המצומצם, הנישא

כאילו למרחקים, העיד על מבול הזיכרונות המציף
אותה. אחר פרצה בבכי עצור. כאשר התגברה על התקף
הבכי ונרגעה, מחתה את עיניה בידיה, ללא גינוני טקס.

<51.010 1,1. <401:011
ייססו טה!ו

ה עו ל ם הז ה 1767

6מטק י׳ ס סו ט ה יי

מכתבים מדינת משטרה
לפני מספר שנים ביקרנו בישראל, וכעבור
זמן קצר נוכחנו שארץ זו אינה
דמוקרטיה, ולכן חזרנו לאנגליה.
בתמונה המצורפת ניתן לראות הפגנת-
מחאה וכיצד פועל שוטר בריטי הנתקל
בבעייה זו. לא כמו במדינת־המשטרה יש ראל׳
שבה היה האיש נזרק לבית־סוהר,
ושם סופג מכות.

יי, יי״/י1״1 / 7 ,

פיזור הפגנה כאנגליה
עובדה ידועה היא שהשוטרים הישר אליים
מורידים את מספרי־הזהוי שלהם
כך שלא יזהו אותם לאחר ביצוע מעשיהם.

ג׳ .שוקר,

לונדון, אנגליה
הפסקת הדיון
ברצוני להוסיף על הנאמר בהנדון: הפסקת
הריון (העולם הזה :) 1766
ויקטור שם־טוב טוען שאם תהינה הפלות
חוקיות, תרד פלאים הילודה.
אך האם חשב פעם השר שם־טוב על
המטרד החברתי והסוציאלי שיוצרים יל דים
שנולדו ״במקרה״ ואין להוריהם תוכ נית
ומטרות לגדלם.
ואם תרד הילודה לדברי שם-טוב עדיף
שאותם הנולדים לא יבואו ״במקרה״ אלא
בכוונה מראש, בתוכנית לגידולם ולמש־תלבותם
בחיים.

כני ציטרץ,

תל־אביב

במקום המבוקש ביותר בישראל,
בקרן הרחובות דיזנגוף— המלך ג׳ורג׳,
בין ביכר דיזנגוף והיכל־התרבות,
בשטחה של ״שכונת נורדיה״
בונה אריה פילץ מרכז ענקי חדש
למסחר ולתיירות
ברמת ביצוע מעולה.

מרכז זה יכלול שלושה מגדלי מלונות,
גשר מרהיב-עין מעל לרחוב דיזנגוף
ושטח מסחרי נרחב שבו יוקמו
בתי־העסק הנאים ביותר בישראל
הוא יהיה כולו ממוזג אוויר (לרבות
הרחובות הפנימיים) ויהיו בו
מקומות חנייה ליותר מאלף מכוניות.

כתוכת
ה״פגתרים״
אני מחפשת כתובת פרטית של אחד
ממנהיגי הפנתרים השחורים.

החלה ההר שמה
לרכישת שטחים מסחריים ב״דיזנגוף סנטר״
במשרד המכירות, רחוב שלום עליכם ,5פינת רחוב הירקון, תל־אביב.
לקבלת פרטים, טלפונים .56848 ,59760 :משרד המכירות פתוח מ־ 9בבוקר עד 1בצהרים ומ 4-אחה״צ עד 8בערב.
הכניסה למכוניות מרציף הרברט סמואל ליד שגרירות ארצות־הברית. חנייה מובטחת.
פרישתא אני צריכה את הכתובת, מפני שאני
רוצה לכתוב עליהם בנזענית, העיתון של
תנועת המושבים.
יפה פרישתא, מושב
קלחים ,76ד.נ. הנגב
מדינה כתוף מרינה
מישהו אמר לי פעם כי משרד הרישוי
הינו מעין מדינה קטנה. אני מסכים איתר
אך לצערי אותה מדינה הולכת מדחי אל
דחי. יש בה סדר-יום. יש הרבה ביזבוז

ה עו ל ם הז ה 1767

זמן ויש המון אפסים. אפסים ליד אשנ בים,
אפסים למעלה, למטה ומכל הכיוונים.
ויש מה שיכאב, מה שיבער בפנים (מ בלי
להזכיר שמות) .לא נעים לראות את
אותה פקידה אשר הפסקת התה שלה ארו כה
מן המותר, והנהנה היחידי מכל 0יכ־סול
שלה עם הבום הוא המזנון.
מציק שצריך לפחד מהטסט, וחבל ש ישנם
טסטרים שיותר נדמע ! ימינה !
שמאלה ! לא יודעים דבר. שלא מבינים
כמה התלמיד מתרגש (קצת פסיכולוגיה)
ומה זו טעות של התרגשות וטעות של
חוסר ידע. ועוד יותר מצער שקיימים
טסטרים שאצלם אין לעבור ב״מכה הרא שונה״
,ואם הטסט במשך 20 דקות עובר
בסדר אז עוד רבע שעה לא תזיק (ש־יתעיפו
ויכשלו ...אמן!).
ידוע אותו הטסטר הארוך והגבוה, אשר
לזכותו שתי תאונות בשעת טסט אך
בזכות הגב הרחב שמאחוריו אין הוא מפוטר.
ממש ״מלבב״ לפגוש רב־בוחן אשר
פוטר אותך ב-״אין לי מה לעשות בני דון!״
אם נשאל מה מוכן לעשות ״אזרח
משרד הרישוי״ למען אזרח מבחוץ (יהיה
מעט מאוד מעל ל־ס בכיוון החיובי!).

להגיד משפט כזה היום בישראל בעידן
הטלקומוניקציה של? ! 1971 ממש לא
יאומן! אני לא יודע באיזה עולם חיים
האנשים האלה! בוודאי שהם לא חזו
״שלערבים ייוודע הדבר״ ,כשם שלא חזו
שפרשת התנהגותם המגוחכת תתפרסם ו תגרום
בושה וחרפה לכולנו: לעצם העניין
הייתי מציע לעיריית תל-אביב, ש היא
האפוטרופוס של גן־החיות, פיתרון
קצת יותר מעשי לבעייה שיהיה צודק
לגבי כל הצדדים באופן כזה שאם כבר
כפייה־דתית אז שיחנו ממנה בני כל הדתות
בישראל במידה שווה וללא אפליה.
לכן אני מציע: בנוסף לכניסה חינם של
יהודים בשבת לגן־חיות, תהיה כניסה חינם
של מוסלמים ביום שישי, וכניסה חינם
של נוצרים ביום ראשון.
דני גיח, תל־אביב

שבץה11 וו!

1767
ימות המשיח
אני בכלל לא חסיד של בן־גוריון, אבל
אני אוהב את שתי החוכמות שלו:

ביו לי 1ה ש לו
בעצם ימים אלה מופץ איחול אחד
ברחבי העולם 21 :ביולי ׳שמח — יום
השלום הכלל־עולמי. איחול טהור ופשוט
זה מאפשר לכל בן־אנוש להתחלק במח שבה
אחת, בשאיפה אחת, בכוח חיובי
יוצר אחד עם כל בן־אנוש אחר על פני
כוכב־לכת זה.
חג ה־ 21 ביולי נועד לכולם. הוא
מתעלה מעבר לכל ההפרדות מעשה ידי
האדם, דתיות או פוליטיות, גזעיות או
מיניות, הפרדות בין דורות או בין
צבעים. כולנו ׳רשאים לקחת בו חלק.
כעת מקדישים אנשים רבים מאוד את
מירצם להפיכת ה־ 21 ביולי, ליום השלום
הכללי. כמעט בכל הארצות שולחים
האנשים ברכות ״ 21 ביולי שמח״ .בקנדה,
בארצות־הברית, באנגליה, בצרפת, בגרמניה,
בסין, ברוסיה, בווייט־נאם, ביש ראל,
במצרים, בתורכיה, באיטליה, ב־צ׳ילה
ובארצות רבות אחרות — מיליוני
אנשים נותנים יד להפיכת ה־ 21 ליולי
למציאות קיימת.
הגיעה השעה לשים קץ לאלימות
שבתוכנו ובינינו לבין אחרים. אין כל
הבדל בין שני יחידים הנלחמים או
מתווכים ביניהם לבין שתי אומות העושות
אותו דבר. בשני המיקרים זו מלחמה.
בשני המיקרים נמנעים ׳מהאדם החופש,
האושר והאהבה.
הגיעה שעת השלום.
הגיעה שעת כולנו לחיות ביחד. הגיע
הזמן שניווכח שכולנו אחים, כולנו בני־אנוש.
הגיע הזמן לחלק עם האדם באשר
הוא את אשר כולנו חיפשנו שנים כה
רבות. הגיעה השעה ליצור את ההרמוניה
האמיתית אשר חמקה מבין אצבעותינו
במשך זמן רב מדי.
ה־ 21 ביולי נותן לנו הזדמנות זו, אך
התוצאות תלויות בנו.
הבה נאחל ״ 21 ביולי שמח״ לאנשים

היות ואני עדיין תלוי בחסדיהם של
אותם הגורמים, חלק מהמרירות נשארת
מתחת לשטח ואיתר, חלק מהאמת. תקוותי
כי יהיה גורם אשר לא יהסס מללחום
למען שינוי המצב הלא נוח הזה.
טומא, תל־אביב

הפלייה דתית לגולם1 תראו רק לאילו אבסורדים מביאה ה כפייה
הדתית בישראל:
רוצים למנוע זרימה לגן־חיות בשבת
של המוני ערבים הרוצים להנות מכניסה
חינם דוגמת היהודים ומטילים עליהם תש לום
המוסווה כתרומה עבור קניית־קופים.
האפלייה הטפשית הזו לא רק שאינה
מוסרית, היא גם מוסיפה שמן למדורת
משמיצי ישראל.
ולא מספיק לנו חוסר הטקט המשווע,
מוסיפה הנהלת גן־החיות בתל־אביב לכל
זה חלמאיות מדהימה כשהיא אומרת (לפי
העולם הזה :)1764״לא חזינו שלערבים
יוודע הדבר והם יתחילו לבוא באלפיהם.״
העו ל ם הז ה 1767

בכל העולם, בעל־פה, מעל דפי העתונים,
במכתבים וברדיו, ודרך ממשלותינו ה יכולות
לאחל ״ 21 ביולי שמח״ למנהיגים
אחרים ברחבי העולם.
הבה נבצע את ה־ 21 ביולי. מעשינו
הם אנחנו! הבה נעשה את אשר אנו
שואפים להיות.
רץ כזאל, מונטויאל, קנדה

נוטים ער
ה־ 21 ניוד
היכן ו מ תי מ קו רו!
באוקטובר שנה שעברה בתורכיה,
כתוצאה מההסגר נגד מגפת החולירע
שם, נתקעו 40 איש בגבול תורכיה-
בולגריה. אנשים אלה שהו ביחד
במשך שבועיים, מוצאם היה מ־17
ארצות שונות, וחם ייצגו הרבה שפות,
תרבויות, גילים, גזעים ודתות. עברה
עליהם חווייה נפלאה שבח כולם
הסתדרו יפה עם כולם. כשחוסר ההסגר,
חזרו האנשים לארצותיהם
והחלו לברך את חבריהם ב-״ 21ביולי
שמח״.

מ ה עוד קו ר ה

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל-אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ
1767״ .בץ הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)2חיבור הכולל את סיכום עיקרי
המדעים לפי האל״ף בי״ת )12 .נע)14 .
מילת שאלה )15 .סיפור דמיוני שנועד
ללמד מוסר על המציאות )16 .מצבה.
)17 בעל גאווה )18 .סל )19 .עמדה,
השקפה )21 .נהר באיטליה )22 .בעל חי
זעיר )23 .מטוס ריגול אמריקאי)24 .
מתכת חזקה )25 .עיר בספרד )27 .מילת
שאלה )28 .נעלם )30 .בלי מיתר)31 .
זז )33 .ישן )34 .פרגוד )36 .מלא רוגז
וכעס )37 .מילת ׳שייכות )38 .יהיה דומה.
)40 עירבוב מין בשאינו מינו )41 .ניקוי.
)43 מין פרח )45 .התנפל, הרג ואכל.
׳ )47 סימן לתזכורת )48 .שלטון )50 .נציג
ישראל באו״ם )52 .שמה של מדינת
השומרים )53 .שליט מונרכי )55 .מדבר,
ארץ שממה )56 .היכר, הדים )57 .יחידת
מטבע בישראל )58 .גורם )60 .בן הכבש.
)61 דגל )63 .כבד פה )64 .מגיע)65 .
אבר חשוב בגוף )66 .מלך צור ידידו של

שלמה )68 .בהול )70 .מייסדה של חודו
החדשה.

מאונך :
)1שנאת יהודים )3 .ישן )4 .שם סופה
וסערה )6 .שמן )7 .נהר באפריקה)9 .
חכם יווני קדום )10 .מאברי הגוף)11 .
תורה מדינית בלתי מוסרית )13 .שפטו.
)17 עצם )20 .נחל אכזב )21 .מחוז)24 .
להיט מושר בפי משפחת ירקוני)26 .
הונף )29 .קריאת העתיד לפי הכוכבים.
)32 מכתב מדיני בין מנהיגי מדינות.
)34 קצת )35 .אבר דאיה )37 .חומר
הפקק )39 .ביצה )42 .מלחין ממוצא
תימני )44 .מלך העופות )46 .בצל הצמח.
)49 מטעמים )51 .מישכן מלכי צרפת.
)52 ניר )53 .כלי קצירה )54 .הבטן
הפנימית )56 .חדד )59 .חלק ממילה.
)62 דופי )64 .בסים הדרכה )67 .נוטה
ליפול )68 .מזון השמים.

ב־ 21 ביו לי!
• בבלגיה, זהו יום החג הלאומי.
• בקובה, זהו חג המולד (אותו
דחה קאסטרו על מנת לאסוף את
יבול הסוכר!)
• בהודו, זהו יום קרישנה, שבעקבותיו
נולדה דת ההינדו.
א) או״ם — שמום!
ב) המלחמה האחרונה תהיה זו שבה
ינצחו הערבים.
והנה הוסיף הזקן חוכמה שלישית כאשר
הכריז :״אני מאמין כי השלום יבוא
תוך 8עד 12 שנים.״ (הארץ .)14.6,71
ואולם אני מאמין רק בשתי חוכמותיו
הראשונות. כי להביא שלום יכול רק המשיח,
ומה פתאום שהוא יבוא?
האם בגלל שהיהודים השתנו פתאום
והתחילו ללכת בדרכי האלוהים שלהם?
לא ולא! המציאות מראה, לאורך כל
דפי ההיסטוריה, שהיהודים תמיד עשו
את הרע בעיניו. אפילו שריפת שני בתי
המקדש לא חינכה אותם לנהוג לפי מיצ-
וותיו. אז מה פתאום שהוא ישלח להם
את המשיח ...באמת...
לי נראה, לפי נסיון העבר, שדווקא ל-
היפך: הוא ממשיך, וימשיך, לחבוט ב עמו
הנבחר, משום שאינו מתייאש מ תקוותו
להופכם לאור־לגויים. אישית, אני
כן התייאשתי...
ירחמיאל פוטסדם, מטולה
(המשך בעמוד )8

דושבץ !7 6 7
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעז רתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

טנ צו ־
את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״חשבץ !767״ ,הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .21.7.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

מכתבים
(המשך מעמוד )7
כאב מיותר

ברצוני להעיר את תשומת ליבכם לט עות
׳שנפלה בהמודם הזה , 1763 בו הבא תם
כתבה על הרצח במגדל העמק. בדף
25 למטה, ציינתם בתמונה, שאשת הח שוד
ברצח היא המצולמת. אך למעשה
זוהי אשת הנרצח אברהם סויסה ז״ל, ש מת
מפצעיו בבית־החולים.
סויסה מובן מאליו, שלכל אחד מן הנוכחים
שלא נפגעו יש גירסה משלו והייתם
מייטיבים לעשות אילו התעמקתם יותר ו שאלתם
ישירות את אחד האחים שנותרו.
על-ידי כך בוודאי שהייתם חוסכים כאב
מיותר.
דחל סויסה, מגדל־העמק

₪מה פתאום
חסרות אחיות?
המקום: עמידר ב׳ קריית־אתא. מרפאת
קופת־חולים. הזמן: יום חול שעות הבד
קר. הפציאנט: אני. בידי מכתב מאת
הרופא ממרפאת תאונות עבודה, עם ה ד
ראה להחליף תחבושת.
הפקידה באשנב לחלוקת מספרים לבד
שה חלוק לבן. נותנת ;מספר לאחות בלי
בעיות. הקהל הצובא על האשנב שותק.
הסכם ג׳נטלמני. לאחות אין עומדים ב תור
בשביל מספר.
בפני דלת חדר האחיות, העומדים בתור
מוודאים בעין, אחד אצל השני את המס פרים.
הדלת נפתחת, בפנים החדר אחות
שאטנית מרתיחה את המזרקים. בפתח,
אחות צבועה בלונד דואגת שלא ייכנס
יותר מבן־אדם אחד לחדר. מינהגיה, כמנ הגיה
של לקוחה בחנות המכולת. מעוררת
סיכסוכים שבהם היא הפוסקת. מפרידה
בין מקבלי זריקות ומקבלי תחבושות. ה מספרים
כאין וכאפס בעיניה. באה אחות
שלישית. צבועה בלונד ביתר הצלחה
מצרתה. מחזיקה עיתון בשפה הפולנית
כהחזק תלמיד תיכון את תעודת הבגרות.
תפקידה להלך הלוך ושוב במסדרון
ולהגיד למחכים בתור לחכות בסבלנות.
אפשר לחשוב כי שלוש האחיות משח ררות
את הרופאים מטרדות קטנות. אפשר
לחשוב. אבל האחיות מודעות לאח ריותן
המקצועית. הן לא חובשות גם שרי טה
אצל ילד בוכה, בלי הוראות הרו פא.
הרופא חייב לבדוק. לא נחסך מזמנו.
חסרות אחיות בארץ? לא בעמידר ב׳
בקריית־אתא.
אכרהם כן־־ישע, קויית־אתא

₪למות
מאהכה

״ העולםה זה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי •
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם • ״הדפוס החדש״
בע״מ, ת״א, רח׳ בן־אביגדור. גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ.
העורך הראשי: אורי אבנרי. המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.

אני לא ידעתי אם לבכות או לצחוק
אחרי שקראתי את הסימפוזיון שלכם עם
תלמידים ומורים על הסרט שקוראים לו
למות מאהבה (העולם הזה .)1765
אני חושבת שאסור להכניס לאנשים
את הנושא לתוך הראש שלהם בכלל.
אסור! מה יהיה מחר אם כל מיני חולי־גניות
שהתגרשו כבר מבעל אחד או
שניים, יתחילו לעבור קורסים למורות רק
בשביל לתפוס איזה בעל צעיר בתיכון?
אני חושבת שזה סקנדל.
העו ל ם הז ה 1767

הילדים לא יודעים מה שהם רוצים,
ואסור להכניס להם לראש שמותר להם
לרצות כל מיני דברים כאלה, שהם בפירוש
נגד המוסר ונגד הנורמליות.
כבה גדיל,סו־ו, רמת־גן

כן 6תוח
הריני מתייחם לסיפור שהופיע במדור
רחל המוחלת (העולם הזה ) 1766״חתונה
במחתרת״.
בכתבה זו נאמר בין השאר :
״;!הוואי סגור בכלל בעונה זו ואפילו
חשמל אין בו.״
הנני להודיעכם כי מועדון ;!הוואי
פתוח כל ימות השנה בלילות ששי ומוצאי
שבת. כן פתוח המועדון בכל ערבי
השבוע פרט ליום ראשון.
ובאשר לתאורה חשמלית, ספק אם יש
עוד תאורה משוכללת ורבגונית בהרבה
מקומות כמו בגן־הוואי.
יוסן 8מ מיין, בעל קפה
;!הוואי, תל־אביב

8שטחיות

לוויי ם
החיים נראים עליזים וצבעוניים יותר ע ם
לבני רו טקסה צב עוניי םוה מודפסי ם מ הלנק ה
ושורות הבורות של דן בן־אמוץ או יותר נכון
השטחיות שלו הגיעו בגליון העולם הזה
1764 לשיא. אם אינו יודע לקרוא שמות
ערביים, ובשל כך לכתוב ד״ד יוסוף זיין
במקום זועין, אנא, שיעשה טובה ולא
יכתוב כלל ״בדיחות״ כאלה.
אם אין לו מה לכתוב והוא סתם מגסה
״למלא״ טורים — מותר לו לא למלא
תמיד דף שלם.
אגב, קראתי בזמן האחרון את הספר
שלו לזכור ולשכוח, ובניגוד גמור למדור
שלו בעיתון, הוא מגיע לרמה גבוהה מאוד.
עפר בן־יצחק, תלמיד תיכון,
חיפה

^כ<£ך ג 6 ! 0מ
20 מינוס ־ לנערה האופנתית,
ת ח תוני ם וחזיה בצבע ודוגמא זהים,
טוני ־ לגבר הספורטיבי,
ת ח תוני ם צבעוניים ו מודפסי ם.

₪חי!בלן הכי טוט
בין הציירים
כתבתם על הקבלן אליהו כדורי (העולם
הזה .)1761 אינני יודע כיצד לשתוק על
זה. הרי לכולם ידוע שבזמן שעבד הוא
היה צועק ומשתולל ומכריז לכל שהוא
צייר. ואתם עוד כותבים עליו שהוא קבלן.
הרי הוא בסך הכל לא עשה דבר, מלבד
להסתובב כל היום לבוש פרנג׳י. הוא
היה בא ומסתכל, נותן פקודות ואף פעם

פדלון
לא החזיק פטיש ביד. כולם עבדו קשה.
מלבדו.
הנני עובד הרבה עם קבלנים ואם מר
אליהו כדורי הוא קבלן הרי שאני צנצנת.
רפי פדלון, בני-ברק

₪טעות
לעולם צודר!ת
״שר־החוץ עצמו מר אבא אבן אמר...
מר אבר הוסיף מעריב.)28.6.71 ,
ירון ב־ן־אריה, חיפה

ל,וראיס חשורחים מכתבים
מתכמשים לנסח אותם כמצרח.
עדיפות תינתן לטצרפים תמו*
נות למכתביחם.
ח 1ע ׳ ה לנ קהמ׳ו צוי םנלע די ת ני שואל על י ו׳ מפעלי הברלון בע־מ
העולם הזה 1767

נושותה של חנותהנול ש חי צוי ה.

הנסיך והנסיכה של ישראל
לשנת ו
מטע מערכת

ר ש &סגוג

ה מ חיו ת תי עיד ב״ היכל ה ת רבו ת״ ,ביו ם חמי שי , 22.7.71 ,בשעה 4אחה ״ צ
כרטיסים

להשיג במערכת

,העולם

הזה״,

רחוב קרליבך ,12 תל־אביב, ב״רוקוקר וביתר משרדי הכרטיסים

׳לאם וליתינק-
הנאה ונודדות

סיגלי ת וייסבורג

שרית עדיאל

בת ג ,4>/רחוב פינסקר ,33 תל־אביב

בת ,4רחוב ברגדס ,66 תל־אביב

י ^־*6יץ*4

$שיבר׳

הסבון ללא סבון

תוכנית

1 ן 1מייק בורשטיין

משתת פי ה מ חז מ ר לי ל די ם

1״עלילות פופיי״י
מנחה

ומגיש

עירן וייסבורג

מנות * ת

ג׳ורג׳ איברהים
( ס מי ו סו סו)

גליה ישי
פ או סטה קו ס ם

בן ,4׳/2רחוב פינסקר ,33 תל־אביב

אם יש לד בכית צבר או צברית
— לא פחות מקסימים — שילחי
את תמונותיהם בציץ השם, הכתובת
והגיל, אל מערכת ״העולם
הזה״ ,ת.ד ,136 .תל־אביב (עבור
תחרות הנטיף והנסיכה) .עדיפות
תינתן לתמונות בשחור-לכן. התחרות
פתוחה לכל ילד וילדה מגיל
ארבע עד שבע.

במרחב
מצירים
״הי שראלי ם
עיגו אותי״
״בשם חברי בכלא הישראלי, אני מניח
את הזר הזה על קיברו של גיבורנו, ג׳מאל
עבד אל נאצר.״ תיסיר קובעה, יושב-
ראש אגודת הסטודנטים הפלסטינאים ל שעבר,
אשר גורש לא מכבר מישראל לא חר
שלוש שנים בכלא, ניפנה לעבר
העיתונאים הרבים, שליוו אותו מאז הגיעו
לקהיר, והסביר:
״זה המעשה הראשון שלי ברגע ש הגעתי
לקהיר מביירות. כאשר נודע ל ידידי
בכלא שהשלטונות עומדים לשחרר
אותי ולגרש אותי, ביקשו ממני לשים
זר פרחים על קיברו של הראיס.״
סתירה עדינה. בזמנו, כאשר ישב
תיסיר קובעה בכלא שכם, איפשרו לו
השלטונות לקיים בית־ספר לאסירים, ו לפגוש
עיתונאים רבים. בראיונות, אמר
קובעה כי השלטונות מתייחסים אליו
בהגינות. אולם מיד לאחר שיחרורו, סיפר
לעיתונאים הערביים סיפור שונה —
כיצד עונה בכלא הישראלי, במיוחד ב מחנה
צריפין. על סתירה זו, נתבקש בש בוע
שעבר להשיב מעל גלי האתר של
קול פלסטין מדמשק. סיפר קובעה:
״נכון, בהתחלה התייחסו אלי יפה
מאוד. נתנו לי לפתוח כיתה לאסירים.
גם הירשו לי להביע את דיעותי בחופ שיות
לעיתונאים הישראלים והזרים שנפגשו
איתי בכלא. מנהל הכלא אפילו איפ-
שר לי לעבור מתא לתא, דבר שאוסרים
בדרך כלל בבית-הסוהר. על תנאים אלה
סיפרתי אז לעיתונאים.״
עינויים כחשמל. מה השתנה איפואי
טען קבעה :״אבל לאחר שנה בערך, הו עברתי
לכלא אחר בתוך פלסטין הכבושה.
זה היה כלא צבאי בסרפנד. שם עינו
אותי קשות, השתמשו אפילו בחשמל,
שנקשר לאבר המין שלי. הם רצו לדעת
פרטים על החזית העממית, אליה אני
משתייך, על אגודת הסטודנטים הפלס־

מ> צריבה להתפעולן -
התלמידה או המורה?
^ מרות ההתנגדות החמורה, מם-
/שיכה בעיית הבערות המינית לעלות
שוב ושוב לכותרות העיתונים במדינות
ערב — ובעיקר במצריים. השבוע, קרו
בקהיר שני אירועים משמעותיים בנושא
זה. הם היו משמעותיים במיוחד, לאור
העובדה שרק שבועות מיספר קודם לכן
זכה ניסיונה של עיתונאית ידועה, לצדד
בחינוך מיני לנוער — במבול מכתבי התנגדות
מצד הקוראים.
האירוע הראשון היתה עבודת־גמר יו־צאת־דופן
— ראשונה מסוגה בתולדות
החיים האקדמאיים במצריים — שהוגשה
לדיקן הפקולטה לסוציולוגיה באוניברסי טת
עין־שמס בקהיר. נושא העבודה:
״בחירת החתן והכלה״ .וכאילו לא די
ביזיון וקצף בעצם הנושא הנועז, הרי
שהעבודה הוכנה — על-ידי תלמידה.
סיפרה התלמידה, סאמיה חסן אל־סעאתי,
לאחר שנושא עבודתה פורסם, בלוויית העובדה
שהיא קיבלה עבורה ציון סוב
מאוד :
״בחירת בן־הזוג הינה דבר יסודי ב-

התאמה מינית 7מה זה 7
חברה. לא תמיד מרגישים בזה, במיוחד
בחברה הערבית. לא מצאתי אלא ספר
אחד מתורגם בנושא זה, של רוברט וייס,
שו״הסעד האמריקני.
״במיסגרת המחקר שלי ראיינתי 125
אנשים, ביניהם גם 25 סטודנטים מהפקולטה
לרפואה, שנה רביעית.
״התוצאות היו מדהימות: אפילו מש כילים
מתייחסים לחתונה בהתייחסות מסורתית.
אצל אף אחד לא שמעתי מילה
אודות התאמה מינית וחשיבותה לחיי
הנישואין. נכון שהחברה שלנו עדיין
איננה מרשה יחסי־מין מחוץ לחיי הני שואין.
אבל הצעירים שלנו צריכים להש קיף
על כך בעיניים אחרות. הדבר המזעזע
ביותר, לדעתי, היה שרוב המרואיינים
ענו לי, שזה תפקידה של המשפחה לב חור
את בן־הזוג.״

פ ס לי ם
משיבר* ״ פ אנ טו מי ם ״
אחסן מוח׳תאר היא אחת האמניות
הידועות במצריים. השבוע, כאשר נפתחה
בקהיר תערוכה חדשה שלה, התברר כי
תחום כישרונותיה אינו מוגבל לפיסול ו ציור,
אלא לאמנויות יפות נוספות כגון
צליפה :
העו ל ם הז ה 1767

בו הרבה סילופים ודברים זולים על המין,
ודבר זה היה נמכר בשלוש לירות (מצ ריות)
.אז היגעתי למסקנה כי אנחנו פוש עים
לגבי הילדים שלנו, בזאת שאיננו
מאפשרים להם להבין דבר זה בצורתו
הנכונה.״
ד״ר נאואל אל־סעדאוי, רופאה כללית:
״זה מוזר מאוד שבמאה העשרים, בו
האדם הגיע לירח, שומרים עדיין אצלינו
בסוד, כל דבר הנוגע למין, לאברי־מין,
ולכל ההתפתחויות הנפשיות העוברות על
הצעירים. אני מציעה לשלב דברים אלה
בתוכנית הלימודים שלנו.״

0ונול!ודדש
הנ א צי ם
ממ שיכים
• על כל החנויות והבתים השייכים
לתושבים בני דת ההינדו, מצויירת אות
,ה׳ גדולה. הסיבה: בדיוק כמו האות
,נ, על בתי היהודים בתחילת השלטון
הנאצי בגרמניה: כדי שהחיילים ידעו לאן
הם יכולים לפרוץ, לשדוד ולהכות.
• על בתי התושבים המוסלמים, הח שים
קצת בטוחים יותר מאימת הצבא,
תלויים שלטים, :בית זה — מוסלמי ,,כ הגנה
פורתא.
!• על דלתות בתיהם של מעט התוש בים
הנוצריים מצויירים צלבים. הנוצרים
עצמם עונדים צלבים אדומים על בג דיהם,
כסמל לחסינות מהתעללות החיילים.
טבדדעם. כך נראית היום עיר אופיי נית
בפקיסטאן המזרחית, כמו למשל ה עיר
פארידפור, השוכנת כ־ 200ק״מ מ-
דאקה, בירת בנגלה־דש, הלא היא פקיס טאן
המזרחית. טבח-העם כבר נסתיים ב-
פארידפור, כמו בשאר חלקי הארץ. הש חיטות
ההמוניות נגמרו. עתה, ממשיך
הצבא המערב־פאקיסטאני, שנשלח לדכא
את מרידת החבל המזרחי, בדיכוי התוש בים
ההינדואים — שעמדו בראש הת ביעה
לעצמאות — ללא שחיטות. סתם
בשיטות הנאציות הישנות והטובות.
צבא הכיבוש אינו מסתפק רק באיתור
הקורבנות. כמו הנאצים באירופה הכבו שה,
הוא תובע שיתוף־פעולה מהתושבים.
עריפת ראשים. כבמרבית חלקי בני
גלה־דש, גם בפארידפור לא היתה קיימת
איבה משמעותית בין הרוב המוסלמי ל מיעוט
ההינדואי. הצבא ניסה ליצור איבה
כזו בכוח. לעיתים — בדרכים גסות, על-
ידי אילוצם של מוסלמים לבזוז את בתי
ההינדואים שבשכנותם, תוך איום שאלה
שלא יעשו זאת, יוענשו. לעיתים —
בדרכים עקיפות: באפריל, נערפו בכיכר
המרכזית של העיר שני תושבים הינדו־אים,
וגופותיהם נשרפו. במקרים אחרים,
כאשר ביקשו תושבים הינדואים להמיר
את דתם לאיסלאם, כדי להציל את חייהם,
הם נורו בפומבי.
חיי כלב. שינאה, טרור, פחד וחשד
ממלאים את האוויר. התושבים ההינדואים
חיים כחיות, מוכנים להימלט כל רגע.
כעשרת אלפים מהם חיו בעיר לפני פלי שת
צבא הכיבוש. מספר בלתי ידוע נש חט
או נמלט להודו. לאחרונה, חזר חלק
מהפליטים. לא בגלל הבטחתו של נשיא
פקיסטאן, יחיה חאן, להחזיר את החיים
לנורמליזאציה — אלא בגלל שבמחנות
הפליטים בהודו הם צפויים למוות מרעב
או חולירע. ואילו בכל מקום אחר בפקיס טאן
המזרחית, המצב דומה .״אם לחיות
כמו כלב, אז למה לא בביתי?״ אמרה
תושבת מקומית בת ,70 בעלת פצע
מכוער בצווארה .״אני מתחבאת כל הלי לה
בשדות. ביום אני מתחמקת לרחוב
עובדת כמה שעות, ומנסה להתפרנס.
מאות נשחטו. זקנה זו נמלטה מפני
הצבא, ביום שנכנס לעירם, כאשר שני
חיילים תפסוה, היכו אותה, קרעו מעליה
את תכשיטיה, וירו בה, כשהם מצמידים
את קני רוביהם לצווארה. הם השאירו
אותה על אם הדרך, מתה לדעתם. בדרך
נם, ניצלה ממוות.
היא היתה ברת־מזל. מאות מתושבי
עירה נשחטו באותו יום, אלפים נמלטו.
כיום, פחות ממחצית נד 35 אלף תושבי
פארידפור חזרו לבתיהם, והעיר נראית
כעיר שוממת, מוכת מגיפה.
כמו הארץ כולה, ששישה מיליון מבניה
יושבים במחנות פליטים מעבר לגבול.

ירוע שני, סימלי פחות אך מעשי
הרב היותר, היה סימפוזיון בנושא
החינוך המיני שהתקיים בקהיר, בהש תתפות
רופאים, סוציולוגים, פסיכולו גים
ואנשי־דת.
טען, באותו סימפוזיון, ד״ר סאדק סו־דה,
רופא נשים, אחד הלוחמים הראשיים
להחדרת החינוך המיני :״לימוד המין מת קבל
בצורה מוטעית על-ידי רבים, שאינם
מבדילים בין הצד החינוכי לבין הפירוש
המקובל בחברה המזרחית. למחרת היום,
בו התפרסמה תמצית הרצאה שלי על הח דרת
החינוך המיני לבתי־הספר, קיבלתי
טלפון מאדם ששאל אותי, :מה פירוש

ך 0השייך עבד אל־רחמאן אל־נג׳אר
^ לא התנגד לכך. לדעתו, סיפרי הדת
המוסלמית אף מלמדים על המין. הואהביא כדוגמה את הפירוש בקוראן על
הנקיון .״שם מוסבר על יחסי־מיו בין
גבר לאשה, על מחזור ועוד,״ הסביר ה שייך
הכבוד. לדעתו אין הקוראן מתנגד
כלל לחינוך מיני — בתנאי שדבר זה
יוסבר מהבחינה הדתית — אשר לדעתו
תואמת את תפיסת המדע.
לעומת אנשי המדע, היה הרחוב המצ רי
שרוי בחילוקי דיעות:
במישאל שתוצאותיו נמסרו בסימפוז יון,
ענתה עקרת־בית :״מה חסר לילדים
שלנו שעליהם ללמוד דברים רעים? לא
מספיק מה שהם לומדים ברחוב?
לעומתה, טענה אחרת :״זה בכלל לא
רע. לפחות שהבחורה תלמד לשמור על
בעלה, שיהיה לה כמו טבעת באצבע
שלה.״
תומכת אחרת ברעיון החינוך המיני
היתה אשתו של מהנדס, שסיפרה כי מצאה
פעם בין ספרי ילדיה ״תמונות מיניות
מזעזעות״ ,ומשום כך היא מעדיפה שהם
״ילמדו על זה באופן גלוי.״
בתום הסימפוזיון החליטו המשתתפים
לתבוע כי עוד בשנת הלימודים הקרובה
יפעיל משרד החינוך תוכנית הסברה מינית.
וכי המורים שירצו ללמד את הנושא,
יעברו קורם השלמה מיוחד.
בתגובה, החליט משרד החינוך המצרי
״ללמוד אח הבעייה בדחיפות.״

במליוגי דולר

״את רוב הזמן הפנוי שלי,״ גילתה
לכתבים ,״אני מבלה בקו התעלה. פעם,
ראיתי שם חייל ישראלי, בעבר השני,
מהלך זקוף־קומה. לא יכולתי להתאפק,
לקחתי רובה מאחד החיילים, והצלחתי
לצוד את החייל.״
אמנות קרבית. כיצד הצליחה להי
כנס
לאיזור הקו הקדמי של התעלה, ש הוא
שטח סגור לאזרחים, בוודאי שלנשים?
לדברי האמנית, קיבלה אישור מיוחד לכך,
״שאת תוצאותיו אתם יכולים לראות בתערוכה
שלי: כמעט כל הפסלים עשויים
מרסיסי פגזים, תרמילי כדורים, ושיברי
פנטומים ישראליים.״

גנבים, כידוע, אינם בוחלים בכלום. הם
גונבים גשרים, פילים, רכבות ואביזרים
דומים. עתה מתברר, שגם עיתונים הם
נושא טוב לגניבה. טוב מאוד אפילו. ב־ניו־יורק,
חשפה המשטרה רשת שהרוויחה
מליון וחצי דולר בשנה, במשך שנים
מספר, מגניבת העיתון דיילי ניח.
(המשך בפמוד )12

סטודנט קובעה
טינאים, ועל קשריה בארצות ערב ובעולם.
״כמובן שלא השיגו ממני דבר.
״התמונה אם כן ברורה מאוד. האויב
ניצל את הטובות, שעשה לי בתחילת מא סרי,
למטרות תעמולה נגד האמת המו פצת
בעולם על פעולותיו האכזריות. זה
ברור לי במיוחד עכשיו, לאחר שראיתי
כמה כתבות שפורסמו בעולם, על התנאים
הנפלאים כביכול שבהם מתגוררים הא סירים
הערביים בבתי-הסוהר של האויב.״

** ״ר עותמאן פארג׳ ,מרצה בבית ן
ספר תיכון לבנות ולבנים, קבע:
״אני מלמד שיעורי טבע, ומרגיש כיצד
התלמידים והתלמידות מגלים ענין כאשר
השיעור דן לעיתים בגוף האדם. זה מו כיח
כי המין הינו נושא המעסיק את ה צעירים.״
הוא הביא דוגמה לחינוך מסו לף
:״באחד הימים הגיע לידי ספרון בן
40 עמודים, כתוב במכונת כתיבה. היו

הילדים, מציצים לחדר־השינה של ההורים:
״שום דבר חדש. הס עושים בדיוק מה
שלמדנו בכיתה.״

סוציורוגית אל־סעאתי

פרחים על קיברו של נאצר

הדבר הזה? האם על התלמידה להתפשט
בכדי שהמורה תסביר לה את שיעור
המין — או שמא על המורה להתפשט ז׳

בעולם

ארצוות׳חבודי׳ת
גניבת עי תוני ם

בעולם
(המשך מטמוד )11
יותר מבעל״הכית. ברשת השתתפו
36 מעובדי העיתון — שלושים מהם מחל קים
— ד 50 בעלי דוכני עיתונים ברחבי
ברוקלין. בעזרת חברי הרשת במחלקת
חנהלת־החשבונות, המינהלה וחדפום של
העיתון, הצליחו הגנבים לשלשל לכיסיהם
שלהם את התמורה ממכירת 120 אלף
עיתונים לשבוע.
״הם הרוויחו יותר מבעלי העיתון,״ קבע
קצין המשטרה שניהל את החקירה.

הדו אר נלקח מידי הממ של ה
בטקס צנוע, הצטמצמה ממשלתו של ה נשיא
ניקסון, בשבוע שעבר, נד 12ל11-
משרדים. היה זה כאשר, לאחר הכנות
ממושכות, הופקע משרד הדואר מידי ה ממשלה,
הפך לשירות ציבורי עצמאי.
בארצות־הברית, מעריכים מאוד את היעילות.
מאחר שחוסר יעילותו של משרד
הדואר שם הפך זה שנים לבדיחה עצובה׳
לחצה הבעייה, עת ממושכת, על ה-
מימשל. נראה שהפיתרון הטוב ביותר ש הצליח
למצוא, היה להיפטר מכל העסק.
האמנם פיתרון? שירות הדואר הח דש
של ארצות־הברית יהיה כפוף מעתה
לרשות ציבורית, יגייס כספים על־ידי הנ פקת
איגרות־חוב לציבור, ויקבע בעצמו
את תעריפיו, ללא אישור הקונגרס. כל
זה — נקבע בחוק הרשות החדשה.
פחות ברור הוא, אם כל המהומה הזאת
באמת תגדיל את היעילות.
אנגליה טלוויזי ה גזול.-
לעיוורים
לא רק לישראל יש משרד תיקשורת
מודרני, צעיר ברוחו, וער לצרכי העם.
גם לאנגליה, מסתבר. השבוע, הודיע מש רד
הדואר של ממשלת הוד מלכותה,
כי הוא מפחית את דמי חרישיון על טל וויזיה
— לעיוורים. מעתה, ייהנו עיוורי
אנגליה מהנחה של 1.25 ליש״ט, מתוך
המס של שישה ליש״ט.
רדיו לחרשים. בדיחה ו לאו דווקא.
הסביר דובר המשרד :״צריך לזכור ש-
עיוורים רבים נוהגים להאזין לטלוויזיה,
בלי לראות אותה. שלא לדבר על משפחותיהם.״
הסבר
זה לא הרגיע את גרטרוד הול,
מנהלת מוסד לעיוורים בלינקולנשייר :
״מחר, הם יתחילו לחלק מקלטי רדיו ל חרשים,״
סיכמה את דעתה.
נורווגיה מכיר ה פו מ בי ת של
מי ס מ גי ם סו דיי ם
זה הופך כנראה לאופנה — פיזורם של
מיסמכי ממשלה סודיים ברחבי תבל. ל אחר
פירסום מיסמכי הפנטאגון הסודיים
בעיתונות העולמית, התגלתה עתה יעילו תם
של סיווגי הסודיות בארץ נוספת: ב נורווגיה,
נמכרו ארונות מלאי מיסמכים
סודיים — בתור אלטע זאכן.
טעות משונה. את הארונות מלאי ה ניירות
קנה סוחר בחפצים משומשים, ש זכה
בהם במיכרז על המישקל. הניירות
בארונות היו לא פחות מאשר מיסמכים
של נאטו בעלי דרגת סיווג מסודי ועד
סודי־ביותר־קוסמי — דרגת הסיווג הסו דית
ביותר בנורווגיה.
לאחר שהסיפור נפוץ בעיתוני נורווגיה,
אישר משרד ההגנה הנורווגי כי הוא נכון,
וכי מתנהלת חקירה ״כיצד יכולה היתה
טעות מעין זו לקרות.״
הדובר הרגיע את שומעיו כי ״כל ה-
מיסמכים הוחזרו לממשלה על-ידי הקונה
הישר.״

העולם הז ה 1767

ז י 31י ^יוי ! 1

ה רוצים מן היהודי המיסכן הזה?
למה מתעללים בו סתם ככה?

כא לו יהודי קשיש לארץ, כדי
לנוח כאן מחייו הסוערים. אין הוא
מבקש אלא לחטוף שלווה. שיניחו
לו לחיות בשקט, יהודי כארץ היהודים.
הוא
חי לו בצינעה, מטייל קצת עם
כלבו הסיני, מתנהג כאזרח שליו.

הרי בשביל זה קמה מדינת היהודים,
לא בן? כדי שיבואו הנה
יהודים זקנים, יתפללו ליד קברות
אבותיהם (האמיתיים או המדומים)
,יסיימו באן את חייהם בבוא
העת.
ואם סרחו פעם קצת בנכר, אז מה?
וכי אנחנו כולנו צדיקים? במדינת היהו דים
יש מקום גם לפושעים יהודים, בייחוד
כשהם רק חשודים יהודים שלא
הורשעו בדין.
וכי מה אנחנו פה, מושבה אמריקאית?
היום אנחנו צריכים לעשות את העבודה
המלוכלכת שלהם, להסגיר להם יהודים?

שוב, בלי רגשות מיותרים, בעזרת ה הגיון
הקר.

** צם העובדה שפועלים ברגע זה
׳ ע למען מר לנסקי כוחות כה אדירים,
אומרת דרשני.

אין זה סוד שמשתדלים למענו
במה מאילי־ההון היהודיים הגדולים
ביותר שהשקיעו בספים בארץ.
וכאשר
מפשפשים קצת בעברם של
יהודים יקרים אלה, מגלים בו עובדות
משונות.
מולטי־מיליונר אחד הוא אחיו של
מי שהיה שותפו של לנסקי במישכן־הימו־רים
גדול. מייסדו של אותו מישכן־הימו־רים,
ידיד נעוריו של לנסקי, נרצח בצורה
אכזרית — אחרי שנתגלו חילוקי־דיעות
בינו ובין לנסקי.
ומולטי־מיליונר שני היה, במיקרה, סג נו
של המולטי־מיליונר הראשון בפעולתו
למען ישראל. וגם הוא משתדל למען לנס-

ומולטי־מיליונר שלישי, בעל בנק גדול
בשווייץ, הוגדר בספרים ובעתונים בעלי

ובוודאי לא לגבי מי שתופס שם עמדה
בממלכת הפשע — כעמדה המייוחסת למר
לנסקי.
כי באמריקה — השופטים נבחרים או
מתמנים על־ידי פוליטיקאים. והפוליטיק אים
קשורים — בכך אין שום ספק —
לעיתים קרובות מאוד עם ממלכת־הפשע,
המממנת את מסעי-הבחירות שלהם.

מערבת־השיפוט האמריקאית
מושחתת כאזורים רכים, והדבר
ידוע לבל.
אשר למישטרה — הרי אין דבר כזה
באמריקה. יש מישטרות. מישטרה של
עיר, הכפופה לראש־העיר, שהוא פוליטי קאי.
ומישטרה של המדינה, הכפופה למושל
המדינה, שהוא פוליטיקאי. ומישטרה
פדראלית, הכפופה למר אדגר הובר, ישיש
עקשן המנהל מלחמות פרטיות נגד אוי בים
פרטיים, ושאיש אינו מעז לגעת בו.

של עסקי העבר, או שותף פעיל
בעסקים אלה גם ביום?
יכול מישהו לבוא ולאמר :״טוב, נניח
שהוא היה מלך הגאנגסטרים. הבוס הגדול
של י סינדיקאט הפשע. איש־המיסתורין
שעמד מאחורי שפיכת־דם לרוב. אבל זה
שייך לעבר. אם האמריקאים לא הצליחו
להרשיע אותו, מדוע נמנע ממנו כעת,
אחרי שיצא לגימלאות, לחיות כאן?״
לא אכנס עתה לצד המוסרי של שאלה
זו. אני משיב לשאלה בשאלה: מניין ה־בטחון
כי האיש הוא בדימום?
האם הוא חולש גם כיום על אימפריה
של הימורים, שהיא בחלקה בלתי־חוקית,
ובחלקה הגדול בשליטת גאנגסטרים בינ י
לאומיים?

האם
הוא מקבל ביום אחוז
ענק מהכנסות בתי-ההימורים

באשר אדם הוא נקי מבל הרשעה
מוקדמת כארצות־הברית —
אין זה תמיד הובחה לאופי טוב.
לעיתים זוהי דווקא הובחה לאופי
רע מאוד.

ר לנסקי אינו

טוען שהוא שה

תמים. לגמרי לא.

הוא מגלה, כגילוי־לב מלבב,
שהוא ״מהמר״.
מה נקרא ״מהמר״? אדם המבזבז כמה
לירות על מיפעל־הפיס, הטוטו, הלוטו?

לאו דווקא.
מר לנסקי הוא מלך אימפריה אדירה
של בתי־הימורים. הוא ניצח על ממלכה

אז שיישב באן כשקט, ושיפסיקו
לכלכל לנו את המוח.
ואם הוא רוצה להביא הנה כמה מיל יונים,
או כמה מאות מיליונים, מה טוב.
לכסף אין ריח. לקחנו כסף גם מן ה רוצחים
הגרמניים.
בשביל בניין הארץ, הכל טוב.

ובו׳ ובו׳ ובו׳.

ץ• ד מתנהל עכשיו המסע הגדול
^ למען רבי מאיר בעל־הנס, האדמו״ר
מבית לנסקי.
קצת בחצי־פה, וגם קצת בפה־מלא.
בדיבורים וגם בכתיבה. במסדרונות ה כנסת
ובמשרדי מפלגות מסויימות וגם
בביתה של ראש־הממשלה.

אנחנו נקראים לרחם עליו, על
האיש הזה, שהוגדר על-ידי משפטן
בביר של ממשלת ארצות־הכרית
ב״ראש הפיראמידה של
הפשע המאורגן״ בארצו.
שר אחד מגן עליו, ושר שני מגנה אותו
בחריטות. צהרון אחד בעדו, הצהרון השני
מתקיפו.

עוד מעט תתפלג הארץ לשני
מחנות — לנסקיסטים ואנטי
לנסקיסטים.
ומכיוון שאין פה מדובר רק על גורלו
של איש אחד, אלא על כמה מעקרונות-
היסוד של מדינתנו, וגם על האינטרס
הממלכתי — מוטב לבדוק את הפרשה

תפוצה של מיליונים כגיזבר ממלכת־הפשע,
ומלבין אותו בבנק שלו. מעין בנק-
מכבסה.

ואותו מולטי-מיליונר, שהשקיע
בה הרבה כארץ, הוא עסקן מר*
בזי ותורם גדול במפלגה הדתית
שמנהיגה הוא שר־הפנים, האיש
המוסמך להחליט על מתן אשרות-
בניסה, הענקת אזרחות, והוצאת
דרבונים.
ואילו המפלגה הדתית היריבה מונהגת
על-ידי האיש שהוא שותפו של מי שהוגדר
פעם כסגנו ופעם כאדונו של לנסקי
בממלכת־הפשע.
אכן, הסתבכות מוזרה.

מיליונרים מוזרים. מיליונים מוזרים.
וכל
המיליונים האלה מופעלים עתה כדי
להבטיח לרבי מאיר בעל־הנס את המים־
לט המבוקש בישראל.

אבן, נס.

של הימורים בלתי־חוקיים ברחבי ארצות-
הברית. הוא הקים ממלכה כזאת בקובה,
בימי הדיקטטור באטיסטה, שוהפל על-
ידי קאסטרו. הוא הקים ממלכה נוספת
באיי באהאמה, ואחר־כך בבריטניה. ומי
יודע היכן עוד.

אולי זה לא בל־כך נורא. יהודים
הרוויחו בסף בבל מיני עסקים
שחורים, ולא סירבנו לקבלם (יחד
עם בספם) בארצנו.
אבל בממלכה זו של הימורים בארצות־הברית,
לא הוצאו רק כספיהם של כסי לים,
אלא גם חייהם של גאנגסטרים.

לא נשפבו בו רק דמים, אלא גם
דם. הרכה דם.

וזהו הדבר המיוחד המאפיין את עברו
של מר לנסקי. גורל אכזר רודף אחרי
אנשים שהתרועעו עימו, שהיו ידידיו ו שותפיו
במשך עשרות בשנים.

הם נעלמו בזה אחר זה. חלקם
נרצחו, כדרך בלל מכלי שהרוצחים
נתפסו. חלקם הוצאו להורג
כביסא החשמלי.

* 9טענה המשכנעת ביותר שבפי
\ 1מגיניו וממליצי־יושרו של מאיר לנס-
קי היא שלא הורשע מעולם בפשע של
ממש.

מעטים מאוד נשארו בחיים — ואלה
באו לישראל, או מתדפקים כעת על
שעריה.

ך * שאלה היא, אולי, שאלה של דיק ן
1דוק. האם כל הנ״ל צריך להיכתב
בלשון עבר, או בלשון הווה?

זה נכון — בישראל. אולם אין זה
נכון כל־כך באמריקה.

לשון אחרת — האם מר לנסקי
הוא פנסיונר, החי על דיווחיהם

ולפי מושגי מדינת־החוק שלנו,
מי שלא הורשע — הוא חף
מפשע.

ביום? אם בן, מדוע? תמורת

אם פושעים ידועים באים לבקרו כאן
במאורגן, כפי שטען האף־בי.איי ו/או
האינטרפול, לשם מה? מה טיב הדיונים
שביקשו לערוך כאן?

שאלה אחת היא אם להעניק
מיקלט אישי לעכריין־כדימוס,
אפילו היו מעשיו נוראים. שאלה
אחרת לגמרי היא אם להעניק
מיקלט פלילי לצמרת של עולם
הפשע, הפעילה עדיין בארצות
רכות, והמבקשת להשתמש כחוק־השבות
של מדינת-ישראל בדי
לבנות בסים מוגן, אשר ממנו אפשר
לפעול ברחבי העולם כולו.
רבים לדבר אצלנו על ״תדמית״.
איך תשפיע פרשת לנסקי על התדמית
של מדינת־ישראל בעולם?
(המשך בעמוד )14

^ 0הנידון
(המשך מעמוד )13

קשה לתאר מתנה טובה יותר
לאנטי־שמיים שכפל הארצות, מסן-
פראנסיסקו ועד ולאדיווסטוק, מאשר
פרשה זו, הקושרת את שמה
של מדינת־ישראל בשמותיהם של
אילי עולם־הפשע כעבר ובהווה,
הנושאים רובם שמות יהודיים.
הספר על לנסקי הוגדר כספר אנטי שמי•
איני יודע אם אכן היתד. זאת מגמת
המחבר. אבל קל לתאר את התרשמותו
של קורא נורמלי, לא-יהודי, הקורא את
מאות העמודים המלאים והגדושים בשמות
יהודיים — אילי הרצח, ההימורים והזנות.
הציונות קמה, בין השאר, כדי לשנות
את דעת העולם על היהודים. היא הצ ליחה
לזהות את ישראל עם גזע חדש של
חלוצים, לוחמים, עובדים ויוצרים. והנה
נקשר שמה של המדינה לסינדיקאט של
הפשע, לפי מיטב נוסחות התעמולה הנא צית.
והלוחם הצעקני ביותר למען העניין
היהודי, כביכול, מתגלה כשותף אנשי
המאפיה האיטלקית בניו־יורק.

לא, זה לא טוב ל״תדמית״.
אבל אני שונא את המילה הזאת. כי
״תדמית״ פירושה — הרושם שאנחנו
עושים על אחרים .

ואילו לנו חשוב לאין שיעור
יותר מה אנחנו מהווים באמת ,
איד אנו נראים בעיני עצמנו .
וזוהי, בסופו של דבר, השאלה העיקרית.

כלי כל קשר ל״תדמית״ שלנו
בעולם, ולחצים של האן ז־כי־איי —
האם אנחנו רוצים שמדינה זו
תשמש מיקלט, ואולי מרכז ומוקד
ובסיס, לאימפריה של פשע ף

מפו׳ שהחלי טדג לו תהאפת -
הוא 1ולול להפ סי ד כי סאבממשלה
* צחק ׳הכין, שגריר ישראל בארצות־הברית,
כמעט ואיבד את הסיכוי שלו
להיכלל החל מראשית השנה האזרחית
הבאה בין חבריה של ממשלת ישראל.
רק לפני חודשים מעטים נראתה דד
קאריירה של יצחק רבין כמבטיחה ביותר
ומועידה אותו לגדולות. באופן רשמי הוח לט
בצמרת העבודה כי השגריר המנומש,
מי שהיה רמטכ״ל צה״ל במלחמת ששת־הימים,
יטוש את תפקידו כשגריר ישר אל
בוושינגטון, יחזור לארץ ויצורף כאחד
משרי המערך לממשלה.
הבטחה זו לא ניתנה לרבין כפרם.
להפך. בחודשים שקדמו למתן ההבטחה
הצליח יצחק רבץ להרגיז רבים מחברי

דה מאיר, פנחס ספיר, ישראל גלילי ו יגאל
אלון, שראו בצירופו לממשלה טריז
בפני אפשרות השתלטות של משה דיין.
מצב זה כבר לא היה קיים יותר השבוע.
יצחק רבין הצליח לקומם נגדו את כל
שרי הממשלה החשובים. אל יריביו ב עבר,
מאבא אבן ועד משה דיין, הצטרפו
עתה גם גולדה, ספיר וישראל גלילי. כו לם
מאוחדים כיום בדיעה שההחלטה ל צרף
את רבין לממשלה היתה כנראה
מוקדמת מדי. הוא איכזב אותם בהתנהגו תו
ודיעותיו בשבועות האחרונים, לא
הצדיק את הציפיות שתלו בו. הוא יקבל
עונש: לא יתנו לו כיסא בממשלה !
במרוצת השתלבותו בתפקידו הדיפלו־

ען רבץ כי המצב מכיל סיכון רב יותר.
לאור זאת, היתיחסו בממשלה אל דיווחיו
והערכותיו כשגריר באי-אמון, כיוון
שסברו שאלה מושפעים מדיעותיו האיש יות.
לרוע מזלו של רבץ התגשמו כמעט
כל הערכותיו המדיניות, דבר שהעלה את
חמת אותם שרים בממשלה שהערכותיהם
היו שונות משלו.
אולם השיא הגיע בשבוע שעבר. רבין
עשה מעשה שהוא חסר תקדים בחיים ה דיפלומטיים.
הוא העניק ראיון לגלי צה״ל,
בו תיאר את מדיניות ממשלת ארציות־הברית
כלפי ישראל, כפי שהוא רואה או תה
כשגריר. הדבר הנורא בשידור זה
היה שדיעותיו של רבץ עמדו בניגוד

ה אביר הג״נג

יוצא

^ ם מר לנסקי הוא חף מפשע, אין
לו מה לחשוש גם בארצות־הברית.
כל ידידיו עדיין נמצאים שם, ומחזיקים
שם בעמדות חשובות, ויש אומרים גם
בעמדה חשובה מאוד־מאוד־מאוד-מאוד.
אם הוא מהמר הצפוי לעונש, בוודאי
יוכל למצוא ארץ כלשהי שתשמח לקבלו
יחד עם כספו.
י לכל מה שממשלת ישראל מנסה לצייר בעיני
הציבור כעמדתה של ארצות־הברית.
במילים אחרות ניתן היה להגדיר את
דבריו של רבין כסטירת־לחי פומבית ל ממשלה,
האומרת: תפסיקו לדמות ולהו ליך
שולל את העם. לא רק שאתם מספ רים
לעם דברים בליתי נכונים על עמדת
ארה״ב, אלא שאתם יודעים שזה אינו נכון.

מדוע גברו בו געגועיו לארץ האבות
דווקא עכשיו, כאשר צפו
ייה לו מערכה משפטית במולדתו?
כיצד התאפק במשך כל השנים
מלבוא הנה?

אישיות של קציוימטה

האיש הזה אינו יהודי מיסכן הזקוק
לרחמים. והטענות המושמעות להגנתו ב להט
כה רב אינן עומדות במיבחן ההגיון.

אני מציע שנוותר עליו ועל
מיליוניו.

גולדה ורבץ בארצות־הברית
הוא צדק
הממשלה. כי שגריר כזה לא כיהן מעולם
במשרד־החוץ הישראלי. דבין לא ראה
את עצמו כפוף לשר־החוץ, התעלם ממנו
למעשה לחלוטין. דיווחיו מארצות־הברית
היו דיווחים ישירים לראש־הממשלה. הוא
לקח את תפקידו במלוא הרצינות, דיווח
לממשלה לא מה שהיתר. רוצה לשמוע,
אלא על המציאות הפוליטית כפי שהיא
נראית בעיניו ממקום מושבו בוושינגטון.
רבין נהנה אז, על אף דיעותיו החרי גות,
מתמיכתם הבלתי מסוייגת של גול
מטי,
החלו שרי הממשלה להבחין שרבץ
הופך יותר ויותד לדובר אמריקאי כלפי
הממשלה, מאשר לדובר הממשלה כלפי
המימשל בארצות־הברית. זהו תהליך ה קורה
להרבה שגרירים. אבל אצל רבץ
בלט הדבר במיוחד, משום שבדיעותיו הפרטיות
הוא הזדהה עם הדיעות המקובלות
בצמרת המימשל בארצות־הברית.
רבץ סבור כי ישראל חייבת לקבל
הסדר של פתרון הכרוך בנסיגה. מול ה סיכון
שבתוכנית השלום האמריקאית, טו־

ך* זעם שעורר ראיון זה של רבין
\ 1היה כללי. הוא נבע לא כל כך מעצם
ההעצה לפנות ישירות אל הציבור, כמו
מהעובדה שכל דבריו של רביו היו אמת
והוא צדק בכל הסבריו.
השאלה היתה: למה הוא עשה זאת?
האם לא ידע שסיכן בכך את מעמדו? ה תשובה
על שאלות אלה מצויה באישיותו
המיוחדת של רבין. רבץ הוא ביסודו
קצין־מטה יותר מאשר מפקד. ההבדל בין
שני טיפוסים אלה הוא בכך, שבעוד ש הראשון
עורך הערכות מצב, מסיק השני
את המסקנות ונותן את הפקודות.
נראה שרבץ החלים שירשם, כי מה
שעושה ממשלת ישראל ביחסיה עם אד־צות־הבדית
עומד בניגוד להערכותיו ו דיווחיו.
עוד לפני שפרץ בארצות-הברית
הויכוח הגדול סביב הזכות לגלות לציבור
את העובדה שהממשלה מרמה אותו, הגיע
יצחק רבין, שהוא ישר באופן אישי בצו רה
קיצונית, למסקנה חיובית בנושא דו מה.
הוא החליט שחובתו כשגריר היא
לגלות ולהבהיר לציבור כי הממשלה, או תה
הוא מייצג כלפי ממשלת ארצות-
הברית, מוליכה אותו שולל.
מדוע עשה זאת רבין דווקא באותה
שבת לפני שבועיים, באופן בלתי צפוי
כל כך? יתכן והתשובה לשאלה זו טמו נה
בפגישה שהיתה לו יום קודם לכן עם
עוזר שר־החוץ האמריקאי לעניני המזרח
התיכון ג׳וזף סיסקו.
באותה פגישה הובהר לרבין, כנראה
בפעם הראשונה, שהאמריקאים יודעים על
כך שגולדה הסירה ממנו חסותה והוא
אינו יכול לשמש עוד דוברה של הממש לה
במגעים עם ממשלת ארצות־הבריית.
סיסקו ביקש ביקור אישי בישראל, כדי
לשוחח ישירות עם השרים החשובים ו־

לנסקי ב״אכדיה״
מוקד עולמי?

העו ל ם הז ה 1767

במדינה
וזעם
זה הריב לא
גפמר הו א עדיין
השבוע נפתח בהלוויית יצחק טבנקין,
הוא נסתיים
המנהיג הציוני הקשיש.
בהלוויית דויד תמיר, בנו הנחבא־אל־הכלים
של שמואל תמיר, שנפל במילוי
תפקידו בצה״ל.
רבים מן המלווים השתתפו בשתי
ההלוויות. אך באחת נקבר העבר הדחוק,
בשנייה נקבר אחד מבני העתיד.
זה מול זה. טבנקין היה שותפו
ויריבו, במשך שני דורות, של דויד בן־
גוריון. בסוף דרכו, היה שוב ביריבות
רעיונית קיצונית עם מתנגדו הוותיק.
טבנקין הפך נביא אדץ־ישראל השלמה,
בך גוריון מטיף להחזרת כמעט כל השט חים
הכבושים לערבים, תמורת שלום.
לכאורה, זוהי תופעה מפתיעה. כי בן־
גוריון וטבנקין גדלו בתנועה אחת, חיו
במפלגה אחת, והם שותפים לדרך אחת.
אולם הניגוד ההיסטורי, שהחריף ל קראת
הסוף, היה טבעי למדי. כי השניים
גילמו שני מרכיבים שונים של הציונות
הקלאסית.
מלחמת הישישים. ברעיון הציוני,
הצטלבו תמיד שני מגמות, שפעלו ביחד,
אך סתרו לא פעם זו את זו.
מצד אחד: השאיפה למדינה יהודית
ייחודית זהומוגנית, ללא אוכלוסיה זרה.
מצד שני: הדחף הניחלני, שהשתוקק
להתפשטות על פני השטח, בארץ־ישראל

גיבור גדול על הכביש ובמלחמה, אבל
כבש ממושמע נוכח השלטון.
גיכוריס אלמונים. באירופה, לעומת
זאת, הם הפכו לגיבורי הדור הצעיר.
סרג׳ קלארספלד, שסיים השבוע ביקור
בישראל, ואשתו ביאטה, שהתפרסמה כאשר
סטרה לראש ממשלת גרמניה, קיסיג־גר,
היו לפני ארבע שנים סתם זוג צעירים
אינטלקטואלים אלמוניים בפאריס,
לא שונים מרבבות אחרים. כיום, הם כבר
חלק מההיסטוריה.
סיפורם המופלא החל בדצמבר ,1966
כאשר קיסינגר נבחר לקאנצלר. ביאטה
( )32 היתד, גרמניה נוצריה, ילידת ברלין
המערבית, שבאה לחיות בפאריס ב־. 1960
במטרו היא פגשה צעיר שחרחר, בעל
תווי-פנים רכים והופעה קלאסית של אינ טלקטואל
צרפתי, שהתגלה כיהודי בשם
סרג׳ קלארספלד. היא התחילה יוצאת אי-
תו, והתחתנה איתו ב־. 1963
עם בחירת קיסינגר לקאנצלר, כתבה
מספר מאמרים, בהם הוקיעה את בחי רתו
של נאצי לשעבר לתפקיד זה.
פנייה לדדדגול. כתוצאה מכך, פוטרה
מעבודתה כמזכירת אירגון הנוער
הגרמני־צרפתי. ביאטה איננה מהטיפוסים
הוותרנים. היא הלכה ללבוש את נוצות
המלחמה, כדי להוכיח את צידקתה. תוך
השקעת כספה וזמנה, החלה אוספת חומר
על קיסינגר מתוך ארכיונים בצרפת, לונ דון,
מערב ומזרח גרמניה, וארצות־הברית.
כאשר הושלם התיק, שהוכיח את עברו
הנאצי של קיסינגר, היו בני הזוג קלארס־פלד
עניים בכמה אלפי דולרים, אבל מלאי
סיפוק.

רבין ובתו כישראל
הוא נדפק
העשויים להחליט — קרי: גולדה ודיין.
היה זה כאילו אמר סיסקו לרבין: אנח נו
יודעים שלא מאמינים לד כבר שם, אז
תן לי לנסות ולהסביר להם מה המצב.

א !,מזוויף רובין
א כך, מיד אחדי שהעביר רביו ל !
ממשלת ישראל את משאלתו של
סיסקו לביקור אישי בארץ לשיחה עם
שרי הממשלה, הוא הגיב בראיון משודר
שנועד לומר: אל תחיו באשליות. אין
לאמריקאים שום התחייבויות כלפי ישראל.
אין הם מוכנים שישראל תהיה ה ידידה
היחידה שלהם בחלק זה של ה עולם.
הם רוצים שלום ׳תמורת נסיגה.
את זה תצטרכו לבלוע. למעשה ממשלת
ישראל יודעת זאת. היא רק מעמידה פנים
שהיא מסרבת לבלוע את צפרדע הנסיגה.
למחרת, ביום הראשון לפני שבוע, באה
פעולת התגמול על צעדו של רבין. מ משרדו
של ישראל גלילי הודלף לעתו־נות,
כי הממשלה אינה רואה בעין יפה
את ביקורו של סיסקו בישראל עם הצ עות
חדשות וכי ישיבת הממשלה באותו
יום תדון בבקשה.
היה זה מעשה חצוף וחסר תקדים ב יחסים
דיפלומטיים בין שתי מדינות ידי דותיות.
הוא הציג את סיסקו כאותם יהו דים
החשודים בהשתייכותם למאפיה, ש משטרת
ישראל מנעה את כניסתם לארץ
בלוד. התדהמה והזעם שעוררו ידיעות
אלה בוושינגטון הפתיעו אפילו את ממש לת
ישראל, עד שגלילי עצמו נאלץ לרכך
את משמעות הידיעות.
אל צעד זה נוסף הראיון. המשודר של
משה דיין השבוע, שהצטיין בתוקפנותו
וקיצוניותו. מגמתו של הראיון עם דיין
היתה כמגמת דחיית ביקורו של סיפקו,
להבהיר לאמריקאים כי כל עוד לא תת חייב
ארצות־הברית לחדש את אספקת ה
העולם
הז ה 1767

נשק לישראל, אין מה לדבר על המשך
השיחות לקראת הסדר.
מה שאירע למעשה בשבוע האחרון הוא
ניתוק יחסים בלתי פורמאלי עם ארצות־הברית.
כי למעשה אין יותר שגריר ישר אלי
בוושינגטון. יצחק רבין אינו יכול
עוד לייצג את ממשלת ישראל אצל ה אמריקאים.
לאמריקאים אין גם נציג ב ישראל,
כיון שהשגריר האמריקאי בתל-
אביב הוא חולה ומנוטרל מכל פעילות.
במצב זה היה הצעד הסביר ביותר
החלפתו של יצחק רבין בשגריר אחד,
שיוכל להשמיע באוזני האמריקאים מה
שממשלת ישראל רוצה להשמיע להם ו להשמיע
לממשלה מה שהיא רוצה לשמוע.
לרוע המזל אין ממשלת ישראל מצלי חה
למצוא מועמדים מתאימים להחלפתו
של רבין. שני מועמדים שהציעו את עצ מם,
גדעון רפאל ויעקב הרצוג, נפסלו כ בלתי
מתאימים. שני מועמדים אחרים,
להם הוצע התפקיד, קצין בכיר בצה״ל ו אבי
שלוש, כיום מנהל בנק אמריקאי ב ישראל,
דחו את ההצעה.
מועמד נוסף הרוצה את המישרה משום
שהוא חושב שהיא קרש קפיצה לקראת
שרות בממשלה, הוא יועצה המדיני של
ראש־הממשלה, שמחה דיניץ. אלא ש למרות
השפעתו הגוברת על גולדה אין
איש לוקח ברצינות את מועמדותו.
כך נשארה ממשלת־ישראל תקועה ב מצב
מביך: היא אינה רוצה שרבין ימשיך
לכהן כשגריר בוושינגטון, אבל אינה יכו לה
להחזיר אותו לארץ, כי אז יהיה
צורך לקיים את ההבטחה שניחנה לו ו לצרפו
לממשלה.
יתכן וכתוצאה מהפרשה ישאר יצחק
רבין קרח מכאן ומכאן — הוא לא יהיה
לא שגריר ולא שד. אבל הוא ירשם ב תולדות
ישראל כאיש אמיץ, שהעדיף את
האמת וטובת הציבור, כפי שהוא רואה
אותה, על האינטרסים האישיים שלו ועל
טובת השלטון.

יצחק טבנקין
הרעמה הלבנה נגד הזקן הלבן
ההיסטורית ואף בשטחים שכנים, כמו
אל־עריש ורמת־הגולן.
מאז מלחמת ששת הימים, קיים ניגוד
בולט בין שתי מגמות אלה. הראשונה
מובילה להחזרת השטחים (ותושביהם),
ומוכנה לשלום. השניה מובילה לסיפוח
השטחים (ובלית ברירה, גם תושביהם),
ומוכנה למלחמה.
בו־גוריון, האיש הפוליטי, הפך דובר
האסכולה הראשונה. טבנקין, איש התנועה
הקיבוצית, הפך סמל האסכולה השניה.
השבוע, כאשר ליווה בן־גוריוו את
יריבו הוותיק בדרכו האחרונה, לא נפתר
עדיין הריב. הוא שייך להיסטוריה.

אורחים
ה מו הי קגי ס
האח רוגי ס
האכזבה והמרירות לא ניכרו בפניו
של הגבר השחרחר והממושקף, שעלה
בלוד למטוס היוצא לפאריס, ביום השני
בבוקר. אולם עמוק בנפשו, הם בערו —
והכאיבו.
לוא היה ישראלי, היה הגבר, יחד עם
אשתו, מוחתם מזמן בפסיכי. כששני אז רחים
מן הישוב מוכנים לפתע לנטוש את
עבודתם, את הקריירה שלהם, ולהפסיד את
כל רכושם — רק כדי להילחם על עק רונותיהם
— ברור הרי שהם לא בסדר,
כפי שיודע כל ישראלי נורמלי, שהוא

נאצי — התפטר 1הסיפוק הפך מהר
לאכזבה. עיתוני צרפת וגרמניה, להם
מסרה ביאטה את התיק לפירסום, סירבו
לגעת בו. איש לא רצה להשמיץ את ה קאנצלר
החדש.
מובן שלא ביאטה היא הטיפוס להיכנע.
השלב הבא: באפריל 68 היא מופיעה
בבונדסטאג הגרמני, ובאמצע נאומו של
הקאנצלר משמיעה שאגה מחרישת־אוד
ניים :״קיסינגר, נאצי — התפטר!״
הפעם, היא מצליחה. השאגה מהדהדת
מסביב לעולם. היא נעצרת, משוחררת,
ולומדת לקח חשוב: הדרך לפעול — רק
באמצעות שערוריות־מביאות-כותרות.
באקדחים שלופים. כעבור חודש,
באסיפה בברלין, בה השתתפו 3,000 צעי רים,
היא מכריזה כי תסטור לקיסינגר,
כדי לסמל בכך את הבוז המגיע לו מידי
הדור הצעיר. כעבור חצי שנה, בקונגרס
המפלגה הדמוקרטית־הנוצרית בברלין, היא
ממלאה את הבטחתה. הקונגרס מוגן על-
ידי עשרת אלפים שוטרים וחיילים, אולם
ביאטה מצליחה לחדור פנימה. היא מבטיחה
לצלם־עיתונות, תמורת שיתוף־פעו־לה,
סקופ של תצלום הסטירה. הצלם מכ ניס
אותה פנימה, בטריק בלשי ישן נושן.
ביאטה נוטלת בלוק נייר בידה, וכאילו
ד\א אחת המזכירות במקום, צועדת לעבר
הבמה, קרבה באדישות לקיסינגיר — ומפליקה
לו את סטירת חייו. שומרי הראש
שולפים אח נישקם, נרגעים, ועוצרים אותה.
(המשך
בעמוד )23

תמרורים
גרבונים בקיץ?
בן, גרבונים בקיץ ! *1

נחוג בחוג מצומצם, יום־ד,ולדתו
ד 69-,של איל ההון האמריקאי, מאיר
לנסקי, שנולד לפני 69 שנה בשם מאיר
סוחובלנסקי, בגרודנו, גליציה, העיר בה
נולדו גם משה חיים שפירא ואברהם קרי־

המלה האחרונה של האופנה באירופה
ובאמריקה היא מכנסונים עם גרבונים
בצבע המתאים מרסי״ ה|1ין בשבילך
גרבונים מיודדים להוט פגעים -דקיקים
בגיזרת ביקיני. את
לבל האורך
נראית יוצא מן. הכלל גמ^־ב (וגם ביום)
המכנסונים.
עם גרבונים

לנסר,י
ניצי ז״ל. בהגיע הוריו לארצוודהברית לא
היה בידם רישום מדוייק של הולדת בנם,
העניקו לו תאריך לידה סמלי 4 ,ביולי —
יום הכרזת העצמאות של ארצות־הברית.
נבחר לחבר כבוד באקדמיה ללשון
העברית, המשורר והמתרגם שעלה
לפני כחודש מברית־המועצות במצב בריאות
קשה ושיצירותיו זכו להערכה אף
בברית-המועצות — כורים גפונוס.
התארסו בלונדון, האזרחית ה־אנגליה
בת ה ,74-הדמיון ביבגדלד, וסוחר
העתיקות בן ה ,33-כודואן מילט,
המיודד עם הרמיון מאז היותו בן 17 וש־הציע
לה נישואין כבר לפני 10 שנים.
תגובתה של הדמיון על האירוסין :״ייתכן
שבודואן התאהב בי בגלל שהוא סו חר
בעתיקות.״

חוגי הגיער של תנועת
העול ם הזה — כו ח חדש

התגרשו רשמית, לאחר 14
שנות נישואין, ג׳ין פיטרס וד,מיליארדר
הווארד יה 65 שנעלם בפתאומיות
ולכן פסק השופט כי זנח את אשתו ואי שר
לה את הגט.
מצפה

לתינוק

אשתו של

השחקן צ׳ארלס ברונסון, ג׳יל איירלנד,

שהגיעה השבוע מאירופה לד,ולימד ״מפני

ביום ה׳ , 15.7.71 ,בשעה ,20.30
ניפגש שוב בשלוש הערים הגדולות!

ה מ כוני ת ה אנוריקגי ת
!!נהיכיחה ונ צמח בכבי שי האו־¥
*1.ו06 וז**ח-6דו6ו

מכונית ,
טונה ן
מבית

תי-אביגימנשיה תנועה בעזז,ד1ן־ פתח-תקזה , 74 טי 36115
חיפה:ווו העצמאית 04ו0,י, 524475.י א צי הסומים נתוני האוא

• בירושלים
במושבה הגרמנית, רחוב חנניה
,5על-יד הבריכה( .אוטובוסים

• בתל־אביב
ברמת־אביב, רחוב אינשטיין
פינת רחוב האוניברסיטה( .אוטובוס

• ב חיפ ה

תפר>ט השבוע
כבד ח צילים

חציל בינוני
מיס לכסות
כפית מלח
בצל גדול
כפות שמן
פלפל לפי הטעם
שקיק מרק קרם
״ויטה״ או מרק
״ויטה״
ביצים.
טוף עוף

מבשלים את החציל בקליפתו בתוך המים עם
המלח. כאשר התרכך החציל מוציאים אותו
וקולפים. מטגנים את הבצל בתוך השמן עד
שמזהיב. לבצל המטוגן מוסיפים את החציל
המבושל ומועכים יחד. מוסיפים את הפלפל,
את שקיק המרק והביצים מבשלים על אש
קטנה תוך כדי בחישה מתמדת עד שהביצים
הטרופות מתקשות. מורידים מהאש ומועכים
עוד מעט.

במרכז הכרמל, בכניסה ל״גן
האם״( .על־יד תהנת הכרמלית).

צעירים וצעירות, אוהדים
ו/או סקרנים — מוזמנים.

שימו לב — מ ת ארגן
טיול של חוגי־הנוער,
בסוף יולי, לאיזור הצפון.
פרטים בפגישות.
איירלנד שאני רוצה ללדת את התינוק בארצות־הברית.״
לג׳יל יש שלושה ילדים מנישואיה
לדוד מקאלום ואילו לצ׳ארלס יש
שני ילדים מנישואין קודמים.
נפטר בריו־דה־ז׳אנרו, בגיל ,60
אחד מחשובי האדריכלים החדשנים של
ברזיל, היהודי הנריקה מינדלין, ש נולד
בסאן־פאולו ותיכנן את בתי־הכנסת
של ריו.
נפטר בירושלים, בגיל ,64 שופט
ביודהדין הארצי לעבודה, ד״ר מרטון
אלטס. יליד בוקובינה, השתלם במשפטים
בווינה ובפירנצה, עלה לארץ ב־, 1944
הצטרף עם קום המדינה למשרד־ד,משפ טים
וב־ 1954 נתמנה לסגן ראשון לפרקליט
המדינה ועם הקמת ביודהדין לעבו דה,
ב־ ,1966 מונה לשופט בבית־דין זה.
נפטר. בגיל ,84 ממחלת־דם, האי דיאולוג
של הקיבוץ המאוחד וחסיד כוח
המגן העברי בתקופה שלפני קום המדינה,
ח״כ הראשונה, השניה והשלישית,
ומפעילי ארץ־ישראל השלמה, יצחק

טכנקין.

העולם הז ה 1767

על חופש הדיבור
אני מאושר שנפלה בידי הזכות לחיות
במיישטר דמוקראטי, שבו שמודה לכל
אזרח הזכות הגדולה לדבר באופן חופשי
אל הקיר.
כאן, שלא כמו בברית־המועצות, ספרד,
מצרים, צ׳כוסלובקיה, פורטוגל ושאר
המדינות הטוטאליטריות, בהן לא מרשים
לאדם להוציא מילה מהפה, מותר לי
עוד, תודה לאל, לדבר אל
הקיר מהיום עד מחד, ואיש
לא יעצור בעדי.
אם משהו לא !מוצא חן
בעיני, אני לא חייב לשתוק.
אני יכול לדבר אל הקיר מה
שאני רוצה — חוץ מדברים
העלולים לסכן את בטחון
הקיר, כמובן.
אם מתגלה לי, למשל, איזו שע־רוריה
ציבורית, כמו ביזבוז עשרות קיומו הממשלה,
על־ידי
מיליונים
של פשע־מאודגן בארץ, שחיתות קטנה,

מעילה בכספי הציבור, מחדל ממשלתי
בשטח הכלכלי, הפוליטי או החברתי —
אני יכול לכתוב על זה סידרת מאמרים
אל הקיר, או מאמר ראשי לקיר, או
מכתב מערכת אל הקיר. הקיר הוא, איפוא,
כוחה הגדול של הדמוקדאטיה. מפני שזה
קיר מיוחד במינו, עשוי מחומר סופגני,
הבולע לא רק את הדברים שנאמרים גם אלא לפעמים
אליו,
מהפ את
דוברם. חומר
כני זה, שהומצא על־ידי
מומחי הממשלה לחקר דעת־קהל,
מבטיח את שליטתם
הנצחית של השולטים, ומ חסן
אותם בפני פגיעה מעשית
על־ידי מבקריהם. ביותר העיקרון הדמוקראטי היפה
הוא בעצם פשוט מאוד: האזרח יכול
להגיד מה שהוא רוצה, והממשלה יכולה
לעשות מה שהיא רוצה. חלוקת התפקידים
כאן ברורה מאוד.

הממשלה מעודדת אלימות
הלקח החשוב ביותר שלמדנו מהפגנות
״הפנתרים השחורים״ הוא שהשפה היחידה
המובנת לממשלה היא שפת האלימות.
שהרי הבעיה איננה חדשה .׳מאז קום
המדינה נכתבו על בעיית הפער הסוציאלי
מאות מאמרים. מאות נאומים נישאו מעל
במות על בעיות העוני, משפחות מרובות
ילדים, תת־תזמה, פשע, אפלייה בשטח
השיכון, העבודה וההשכלה.
חלק ניכר מנאומים אלה הושמעו אפילו
מעל במת הכנסת. על־ידי מנהיגי מפלגות
הנלחמות למען צדק סוציאלי. ובכל זאת
דבר לא נעשה, הממשלה לא נקטה בשום
צעדים ממשיים לתיקון המצב, עד שהפג-
תרים השחורים התחילו לדרוך על היבלות
והדשא.
פתאום, מתחת לאדמה, במצבנו הבט־חוני
והכלכלי הקשה, נמצאו 80 מיליון
לירות, אותן החליטה הממשלה להקדיש
לתמיכה במ-שפחות מעוטות־יכולת ולהקלת
מצוקת הדיור של ישראל השנייה וה־נחשלת.
המסקנה
פשוטה: לדיבורים, נאומים,
מאמרים, הרצאות והפגנות שקטות ותר בותיות
אין כל ערך. דק בכוח, רק באלי מות,
אפשר לשנות משהו במדינה הזאת.
שפה אחרת לא מבינים כאן. עובדה.

חוכמת־חיים פשוטה זז היא גם הכוח
המניע לגל השביתות, הפוקד אותנו מדי
פעם בפעם. עוד לא קדה שהממשלה או
התעשיינים יציעו ביוזמתם לשפר את
תנאי העובדים. עוד לא קרה ש ממש רד־האוצר,
המייצר את סל המזונות הפיקטיבי
כדי לשמור על האינדכס מפני זעזועים,
משרד־האוצר היודע את האמת על יוקר־החיים,
ימליץ ביוזמתו ומרצונו החופשי
על העלאה כלשהי במשכורתיהם של עוב די
הנמלים, הדואר, המורים, חברת ה חשמל
או פקידי המכס.
כל פועל בארץ הזו יודע שאין לו
סיכוי לראות גדוש נוסף, אלא אם כן
יתבע אותו בתוקף. והוא יודע שדיבורים
בלבד, ויהיו אלה תקיפים ככל שיהיו,
לא יעזרו לו. הדרך היחידה שבה אפשר
להשיג משהו במדינה הזאת היא הכוח.
רק בכוח השביתות וההפגנות האלימות
ניתן לשנות כאן משהו. ישפה אחרת,
מסתבר, הממשלה אינה מבינה.
זו איננה השמצה. זו עובדה, אותה
מוכיחה הממשלה יום־יום, כאשר היא
נכנעת לאיומים, סחיטות והפגנות בלתי־שקטות.
בכניעתה זו מעודדת הממשלה
את השימוש באמצעי אלימות.

הקץ לקרחת
רופא עור בריטי נודע טען לפני זמן
מה שקרחת עוברת בירושה, שהיא אינה
ניתנת לריפוי, ושהדרך היחידה
להילחם בה היא באמצעות הסירוס.
את הנקודה האחרונה הזו לא
תפסתי, והעתונים שפירסמו את
הידיעה המרעישה לא טרחו ל־הבהירה.
האם
רצה הרופא לזמר שאחת
מתוצאות הסירוס היא צמיחת
שערות פתאומית, או ׳שמא התכוון
לומר שרק על־ידי סירוס
בעלי הקרחות המסתובבים היום באופן
חופשי ברחובות ניתן יהיה בעתיד להעביר

מן העולם את תופעת הקרחות?
ההבדל אולי קטן, אבל הוא די חשוב.
במיקרה הראשון אתה אמנם אבל בלי המה־שמו, נשאר לפחות יש לך בלורית יפה
של שער על הראש. אבל
בימיקרה השני אין לך לא המה־שמו
ולא השיער.
זה מה שנקרא: אתה נשאר
קרח מכאן ומכאן.
איך שלא יהיה, ועד שהרופא
יסביר לנו למה הוא התכוון
בדיוק, אני מציע לבעלי הקרחות לבלות
כל זמן שמרשים להם.

התפוטרותו של יאיר קוטלר
תופעה מעניינת בעיתונות הישראלית.
מר יאיר קוטלר, עורך עתון ״הארץ״,
מפנה לפתע את מקומו לגדעון סאמט,
והעתונים האחרים מסתפקים בפידסום
ידיעה קצרה על חילופי־הגברי. אף עתון

לא טרח להגיב על הידיעה או להסביר
לקוראיו מה הסיבה והרקע לחילופין אלה,
ומה בדיוק התרחש שם.
האם התפטר מר קוטלר? האם הוא
פוטר? האם הושעה מתפקידו? ולמה?

האם ביקש העלאה במשכורת שמר שוקן
ד,חסכן לא יכול היה להעניק לו? האם
נתגלו חילוקי־דעות פוליטיים ביניהם?
אולי לא הסכים מר שוקן למדיניות
העריכה של מר קוטלר? מה קרה •שם
בדיוק — איש אינו יודע ואיש אינו
טורח לשאול. משונה. משונה מאוד.
כאשר מתפטר מנהל הטלוויזיה, כאשר
רשות השידור מחליפה את מנהל ״שידורי
ישראל״ ,כשמנכ״ל של אחד ממשרדי־הממשלה
מורד בדרגה, או כשמזכיר
מפלגת העבודה מחליט לסיים את תפקידו
— העיתונות לא מפסיקה לחקור, לדרוש,
לראיין ולפרש את החילופין. אך כשעורך
״הארץ״ ,עתונאי ותיק ומוכשר, שתרם
רבות לשיפור רמת העריכה של העתון,
מוחלף לפתע בבחור נחמד אך חסר־נסיון,
עתונאי כגדעון סאמט, שום עתון
לא מגיב על העניין. ממש קשר שתיקה.
יד רוחצת יד, ופה סותם פה. הנה מתגלה
לפנינו שוב הסולידאריות המקצועית
במלוא תפארתה.
ומה איתנו? מה עם קוראי העתון?
מה עם ציבור צרכני האינפורמציה? הרי

עתון ״הארץ״ ,שמר שוקן הוא בעליו,
בכל זאת איננו עסק פרטי לגמרי. הרי
מר שוקן טורח ברשימותיו הנדירות
להזכיר לנו שהוא מדבר בשם הציבור
ופועל לטובתו. שמא יועיל המצנאט
החברתי להסביר לקוראיו למה הוחלף
מר קוטלר במר סאמט? הרי הקוראים
הם בעלי המניות האמיתיים של העתון.
הרי מר שוקן מאמין שקוראי העתון
מפקידים בידו יום יום את המנדט לדבר
בשמם, ולדאוג לענייניהם, בזכות ד,־40
אגורות שהם משלמים לבעל הקיוסק.
למה לא יסביר מר שוקן לקהל מאמיניו
מה בדיוק התרחש שם במערכת? או
אולי הוא חושב שאין זה מעניינינו?
תופעה מעניינת מאוד. דעותיהם של
ישני אנשים חלוקות על מה טוב יותר
בשביל ציבור הקוראים, ואיש מהם אינו
שואל את פי הנערה. ואולי בצדק. הקור אים,
הבהמות האלה, יאכלו כל מה
שיגישו להם, ובכל צורה שיגישו להם.
עובדה ! איש מהם לא פצה פה עד עכשיו.
או אולי הגיעו מאות מכתבי קוראים,
ו״הארץ״ לא פירסם אותם? אם כך,
אני מבקש סליחה.

קבלת פנים
באיחור ניכר הגיע אלי
השבוע סיפור קטן על סיורו
האחרון של שר־החוץ שלנו
ביבשת אפריקה המתעוררת.
לפי אותו סיפור, סירב מר
אבא אבן לבקר את אחד

השבטים הגדולים בסיירה לי-
אונה, אחרי שנודע לו שראש
השבט רצה לקבל את פניו,
ולחלק את שאר החלקים לבני
משפחתו.

יחי החופש
אני יודע שנמאס לכם כבר לשמוע על
מעצרים אדמיניסטרטיביים, צווי־ריתוק ו הגבלת
חופש־התנועה של ערבים יש ראליים,
אבל מה אפשר לעשות? זה
עדיין מטריד אותי, וימשיך להטריד
אותי כל עוד לא יתוקן העוול הזה כלפי
חלק מאזרחיה של מדינת ישראל__ .
לפני שבוע הוסרו הגבלות התנועה מעל
ערביי השטחים, ומעתה הם רשאים ל היכנס
ללא רשיון מיוחד לשטחה של
ישראל, לנסוע לכל מקום שמתחשק להם,
ולשהות כאן עד שעה אחת בלילה.
זה יפה מאוד. באמת. אני רק לא
מבין דבר אחד: אם לשירותי־הבטחון
שלנו יש די אנשים כדי לשים עין על
מיליון ערבים אשר, תיאורטית לפחות,
יכולים להציף מדי יום את ערי המדינה,
איך זה שהם אינם מצליחים להשגיח

על תנועותיו של משורר ערבי אחד,
בשם פאוזי אל־אסמר? בטענה שהפיקוח
עליו יהיה קל יותר אם המשורר יהיה
מרותק ל״סביבתו הטבעית״ ,לוד, אוסרים
עליו כוחות־ד,בטחון לנסוע לתל־אביב,
ללא רשיון מיוחד, שאותו הם נותנים
כשמתחשק להם, ואינם ׳נותנים כשלא
מתחשק להם.
ולמה ערבים רבים במדינת ישראל,
גם אלה שלא ישבו במאסר ללא משפט,
חייבים להצטייד ברשיון כדי לנסוע
לירושלים, טבריה או אילת, בישעה ש תושבי
השטחים רשאים לשחות יום־יום
בימה של תל־אביב ונתניה?
אני לא רוצה להיות נודניק, אבל אולי
יענה לי מישהו סיוף־סוף על השאלות
המטרידות האלה?

הממשלה מאיימת
חוגים יודעי־דבר, המקורבים למקורות
אינפורמציה מהימנים־בדרך־כלל, מוסרים
לי שהממשלה עומדת להכריז על שביתה,
והיא מאיימת שלא תתכנס לדון בעניין
גל השביתות, העובר על הארץ, עד שכל

השובתים יחזרו לעבודה.
מזכיר ההסתדרות, מר יצחק בן־אהרון,
נפגש השבוע, לפי ידיעה זאת, עם שרי־הממשלה,
כדי לרכך את עמדתם ולשכנע
אותם שהפעם, תביעתם באמת מוגזמת.

רעיון בריא
לשכת עורכי־הדין קיבלה לפני זמן מה
החלטה, לפיה תהיה הלשכה רשאית
לפנות לפסיכיאטר המחוזי, בבקשה לבדוק
את חברי האגודה.
רעיון מצויין, ולדעתי צריך להנהיג
אותו בכל המוסדות הציבוריים והממשל תיים.
אפילו בכנסת. לא יזיק שכל חבר־כנסת
יתהלך עם תעודה, שבה יהיה כתוב
״אני נורמלי״.

ישנם מצבים בהם היעדר תעודה כזאת
יכול להסביר לנו את התנהגותם ועמדותיהם
של חברי־כנסת אחדים, בדיונים
חשובים, כמו בעיות ההומדסכסואליות
והפסק ת־ההריון.
חבר־כנסת שאינו מצוייד בתעודה
החתומה כדת וכדין על-ידי הפסיכיאטר
הממשלתי, אסור לו בכלל להביע דיעות
בענייני תופעות. נורמליות או בלתי־נורמליות.

ווה׳ הבתבההאח רונ השד עורך ..העול הוה׳׳ ב מי סגרת
הדו״ח שלו ע ל בי קו ר ־ ה בז ק שערך ל בני חוד שבכמה

ארמניה

בי רו ת אירוביות. בכתבה 11 מדווח עד שיחותיו ע אישי
בגרמדה, ב הן וחגדה הקו הג ר מו׳ החדשבד בי י שר אל.

האחדת

ן* ל מסף הטלוויזיה נראה ואלסר של אומלל למדי, כשהוא צועד מתחת לשמש
? הלוהטת בין כנסיות הכינרת. את המקטורן כבר הסיר (איזו מהפכה בשביל
גרמני!) אך העניבה נשארה במקומה (יש גבול לכל דבר!).

כשכילה היה זה עונש. עונש על דבר שאינו צריך לקרות לפוליטיקאי•
התחלקה לו הלשון, והוא אמר מה שחשב. ואמר זאת כחוג.
שלא היה כטוח כפני הדלפות.
כך פירסם שמעונו של ידידי רודולף אוגשטיין, דר שפיגל, כי של התבטא לא
מכבד כלהלן (בתרגום חופשי מאוד) :״הישראלים בוודאי היו יותר ־מאושרים אילו
שלטו בגרמניה אנשים בעלי עבר נאצי, כמו קורט קיזינגר. כי מהם אפשר לסחוט
כל מיני דברים, תמורת תעודת־הכשר יהודית. הישראלים אינם מאושרים כששולטת
בגרמניה ממשלה הנקיה מכל עבר נאצי ,׳שבראשה עומד אדם שהיגר מי הרייך
השלישי ושהיה בעצמו לוחם־מחתרת בפועל נגד היטלר. מאיתנו אי־אפשד לסחוט.״
לא נעים. אבל (בינינו לבין עצמנו) די נכון. אני עצמי כתבתי דברים כאלה
מאח

אור אסרי
בדיוק לפני עשר שנים, על רקע הידידות המלבלבת בין שמעון פרם ופראנץ־יוזף
שטראוס, שר־הבטחון הימני־קיצוני של גרמניה דאז.
אלא מה ז לפוליטיקאי מותר לחשוב (זכות שפוליטיקאים משתמשים בה לעתים
רחוקות) .אך בהחלט אסור לו לומר מה הוא חושב. בייחוד בעניין כה עדין. היה
זה מדינאי גרמני, אוטו פון־ביסמארק, שקבע :״המילים קיימות כדי להסתיר את
המחשבות.״

לכן היה של המיסכן נאלץ להזיע כשמש כיקעודהכינרת. ולשמוע
נאומים של אכא אכן, וכוודאי נשכע לעצמו כפתר׳ לכו :״להכא אשתוק!
להכא אשתוק! להכא אשתוק!״

״ביום סגריר ״
ך* ימים ההם אמר שמעון פרס (הנ״ל) שגרמניה תשמש לישראל מיקלט ״ביום
סגריר״ .זה היה אחרי שפרם התחיל להתאכזב מצרפת, שלגביה הבטיח לנו
(לפני כן) שהיא קשורה עמנו בידידות ניצחית שאינה נובעת מאינטרסים, אלא
מ״קשרים ריגשיים עמוקים.״

אנחנו מתקרכים עכשיו ליום סגריר, מכחינה מדינית. הכידוד
המדיני של ישראל גוכר והולך. מה יחסה של גרמניה אלינו ץ

נבואתו של פרס התבססה על שיקול פשוט: גרמניה לא תוכל לעולם להתרחק
מאיתנו. מפני שהיא קשורה עימנו בקשרי השואה. אי־אפשר לברוח מן השואה. על
כן לא יוכלו הגרמנים אלא לנקוט בקו פרדישראלי קיצוני, ללא סייגים ובכל
הנסיבות, כדי לכפר על עוונותיהם.

זה נכון, מכחינה מסויימת. אכל זה פשטני מאוד־מאוד. פשטני כמו
פל תפיסותיו המדיניות של שמעון פרס.

כי גרמניה היא ענק כלכלי, החוזר במהירות להיות גם כוח פוליטי. יש לה
אינטרסים חיוניים, בקנדדמידה עולמי. .יחסה לישראל אינו יכול להיות מנותק מכלל
מערכת־יחסיה. הוא צריך להשתלב בה. וזה קורה דווקא עכשיו.

מה קרה ז שורה של ״אי־הכנות״.

ביררתי את הדברים עם אישים מוסמכים בבון, והרי המימצאים הבדוקים :
• ״הנייר של השישה״ .הוא הוכן על־ידי פקידים, מומחים לענייני המרחב,
שביקשו לגבש מדיניות מתואמת של אירופה.

ואלטר של היה כדרכו לוועידה של שרי־החוץ של השישה, כשתחט•
לו את ה״נייר״ הזה ליד. הוא תחכ אותו לתיק שלו, מכלי לקראו. וכף
הוא המריא, מכלי לדעת שיש לו פצצה כתיק.
זוהי ך דיעה
כי זודי

מאוד _
חשוב, מאוך
הוא חשוב
שלא. אבך
מובן ש לא,
״מחייב״ .מובן
אינו ״מחייב״.
המיסמך אינו המיסמך הדיעה
אבל הוא
המגובשת של הקהיליה האירופית. לא הנייר עצמו חשוב, אלא האינטרסים המדיניים
שהכתיבו אותו. אלה נשארו קיימים, למרות כל ההכחשות.

• כוועידה של אירגון העכודה הכינלאומי הצכיע הנציג הגרמני
כעד החלטה שנתפרשה כירושלים כאנטי־ישראלית.
הוא עשה זאת על דעת עצמו. מדוע י כשפרץ הסקנדאל, ושרר כעס רב בבון,
הצדיק את עצמו הנציג ואמר שפעל על פי שתי הנחיות־יסוד שקיבל: א) להצביע
תמיד כמו בעלי־הברית של גרמניה באירופה, ב) לקרב את גרמניה אל העולם
השלישי.
בעד אותה החלטה הצביעה צרפת. וגם מדינות אפריקה ואסיה. לכן, על סי
שתי ההנחיות, הצביע בעדה גם הנציג הגרמני.

ככון חשכו שנהג כטיפשות, ושהיה צריך להימנע. אך מוכן שזה
לא היה משנה דכר. שתי התקריות, וגם הקרירות שהשתררה כהלסינקי
כין גולדה וכראנדט, מגלות מצכ אוכייקטיכי חדש.

הגר מני מסי 2
^ שראיתי היטכוע את ואלסר של מתענה בשמש, על רקע הגבעות הצחיחות של
* י הגליל התחתון, נזכרתי בנוף שונה לגמרי.
גוף ירוק של גבעות מיוערות, על גדת הנהר ריין. מראה יפהפה .״סלע
הדרקונים״ ,הר תלול, ובראשו חורבה ציורית של מצודה מימי־הביניים. למרגלותיו,
איזור של וילות, משובצות בחורשות וגינות. כאן גר הורסט אמקה.
תארו להם גבר גבה־קומה, הדומה לשחקן־קולנוע, פנים צעירות, שיער אפור־לבן,
המרכז בידיו את התפקידים של ישראל גלילי, שימחה דיניץ ויעקוב הרצוג.
באופן רישמי :״השר במשרד ראש־הממשלה״ .למעשה: מרכז כל ענייני ראש־הממשלה,
בדרגת שר. אויבים אומרים: העכביש המרכז בידיו את כל החוטים

השר הורסט אמקה
מה רע במילה?
של הממשלה. מעריציו אומרים: האיש מס׳ 2בגרמניה,
הימים.
באחד הימים.
באחד

ואולי ראש־הממשלה

אמקה הוא פוליטיקאי בלככי: אינטלקטואל ואיש־כיצוע כעת וכעו־נה
אחת, הוגה־דיעות מעשי, או אייט־מעיטה החושכ על מעשיו׳.פוליטי
ככד ארץ, גם כישראל.
קאי כעל חוש״הומור. תופעה נדירה ככל

עבר אופייני של גרמני בן דורו: יליד ,1927 בן דנציג (שהיתה אז ״עיר חופשית״
עצמאית, מחוץ לגרמניה) .בגיל 16 גויים כעוזר לתותחני נ״מ. בגיל 17 עבר בחינות
בגרות־חירום, חוייל בחיל־הצנחנים, נפצע בקרב הסופי על ברלין, נשבה על־ידי
הרוסים.
שוחרר במהרה, התחיל ללמוד מישפטים, הצטרף לאירגון הסטודנטים הסוציאל־דמוקרטיים.
נשלח במילגה לארצות־הבדית כדי ללמוד היסטוריה ותורת־המדינה
בפרינסטון, עשה דוקטוראט למשפטים בגרמניה, עסק במישפט השוואתי בגרמניה
ובקליפורניה, הפך פרופסור באוניברסיטת היידלברג. אחרי שקמה הקואליציה
הגדולה, ב־ ,1967 עבר לממשלה, הפך מנכ״ל משרד־המשפטים. בממשלה החדשה
של ברנארדט הגיע למעמדו המרכזי הנוכחי.

מהד יחסו של איש כזה דישראל ץ
הרבה יותר מיחס אוהד. האיש שהתבגר ברייך השלישי מתוך התנגדות לנאצים,
שהשואה אירעה בנעוריו, שהצטרף בעיקבותיה לחיים הפוליטיים — אינו יכול
להיות אדיש לישראל. כל דבר ישראלי מסקרן אותו. אחת משתי בנותיו היפהפיות
(בנות 16ו־ ,14 שתיהן דומות לרומי שניידר) מתכוננת לבוא בשנה הבאה ולעבוד
בקיבוץ. ישראלים רבים, ביניהם מבקר־המדינה יצחק נבנצאל, הם ידידיו האישיים.

וככל זאת, לא קל לו להכין תמיד את תגוכות ה׳״טראלים. למשל :
מדוע סולדים הישראלים מן המילה ״נורמליזציה״ ץ
הרי זוהי שאיפת הכל, שהיחסים בין גרמניה וישראל יהיו נורמליים, כמו בין
שתי מדינות ידידותיות, שמצאו זו את זו אחרי הטרגדיה הנוראה.
הסברתי לו כמיטב יכולתי מדוא דווקא מילה זו (ולאו דווקא הרעיון העומד
מאחוריה) מעורר התנגדות ריגשית כה עמוקה בישראל. שקענו בוויכוח על הצליל
השונה שיכולה להיות למילה אחת באוזני עמים שונים — וחיש מהר התפשט בוויכוח
על המתרחש בעולם כולו, מהתעוררות יהודי רוסיה ועד למתרחש בתוככי אמריקה.

כשכילי היתה זאת שיחה מרתקת. איש מרכזי, המשתתה בהס־

רעות באחד ממוקדי־הבוח העולמיים, דיבר כאופן חופשי עד תהליכים
גלובליים. היה מה ללמוד.
אמקה הוא אחד האנשים העסוקים ביותר בגרמניה׳ והסכמתו לקבלני ביום־מניוחתו
בבית, בחוג משפחתו, ולהקריב לי אחרי־צהריים שלם, היתה מחווה בלתי־רגילה.
אני חושב שזה נבע מיחסו המיוחד לישראל, ועניינו בכל הנעשה בארצנו.

הנ סיך שדברלין
ץ רמניה עסוקה עתה במהפכה המדינית השלישית שלה.
^ שתי הקודמות בוצעו על־ידי קונראד אדנואר, שגר בווילה השכנה לביתו של
אמקה. אדנואר, שהיה מעין בן־גוריון של גרמניה החדשה, יצר את הברית בין
גרמניה וארצות־הברית (נאט״ו) ,ואת השותפות בין גרמניה וצרפת (השוק האירופי
המשותף) .תוצאות שני מעשים אלה הן כיום עובדוודיסוד בינלאומיות.

וילי כראנדט מבצע עתה את המהפכה השלישית. היא קרוייה ״אוסט
פוליטיק מדיניות מזרחית״.

עיקרה: שינוי היחסים בין גרמניה וברית־המועצות. מצד בון: השלמה עם
המציאות של גרמניה מחולקת ושל אירופה מיזרחית קומוניסטית. מצד מוסקבה :
הפסקת הנסיון להשתלט על ברלין, הפסקת התמיכה בקו הקיצוני של גרמניה
המזרחית. בשביל שני הצדדים: הפגת המתיחות, השלמה הדדית, עסקים הדדיים.

העוקץ האמיתי הוא כרדין.

למעשה, זהו חלק מגרמניה המערבית, התקוע כאי בעומק גרמניה המזרחית, קוץ
בבשרה של המדינה הקומוניסטית. כל כמה שנים ניסו הקומוניסטים לנתק את
ברלין מגרמניה המערבית. רבים האמינו שמלחמת־העולם השלישית תפרוץ בגלל
עיר זו.

עתה, כהסדר כעל משמעות גלוכאלית, ויתרה כרית־חמועצות
נסיון זה לצמיתות.

היא השלימה עם הסטאטוס־קוו של העיר לאורך ימים, כעיר השייכת למעשה
לגרמניה המערבית, אך המנוהלת להלכה על־ידי שלוש מעצמות־הכיבוש (ארצות-
הברית, בריטניה וצרפת).
בגרמניה קוראים לזה ״פתרון מונאקו״ — כי ברלין תהיה קשורה לבון, כשם
שמונאקו קשורה לפאריס( .הליצנים חולמים על נסיך ברלינאי, בדומה לנסיך
של מונאקו. להכניס קצת צבע למציאות האפורה).
מבחינה גלובאלית, זוהי תזוזה כבירה. היא חלק מן המערכת הכללית של
התקרבות סובייטית-אמריקאית, של חיסול נקודות־החיכוך.

אחרי פתרון בעיית כרלין, נותרה כעיית המיזרח התיכון כראש
הרשימה שד גורמי־מדחמה אפשריים.
מכאן תוכנית רוג׳רס. מכאן ״מיסמך השישה״ ,ההולך באותה דרך• .מכאן גם
הנכונות הסובייטית להסדר ישראלי־ערבי.

הענק החסכן
^ דעת הגרמנים, שיש להם מידע מצויין ומוח הגיוני, נובעת הנכונות הסובייטית
/להסדר בעולם, ובמרחב שלנו בפרט, מחשבון סובייטי כלכלי.
ברית־המועצות למדה את הלקח של צ׳כוסלובקיה. והלקח הוא: יש להעלות
באופן מזורז את רמת־המחייה באירופה המזרחית כולה, כדי לקדם פני התקוממות
פוליטית. בשביל ברית-המועצות, השליטה באירופה המיזרחית היא אינטרס המאפיל
על כל אינטרס חיצוני אחר.
מוסקבה צריכה גם להעלות את רמת־המחייה בברית־המועצות עצמה, כדי לפייס
את הדור החדש, השואף לחרות גדולה יותר.

כל זה עולה כסף, הרכה מאוד כסף. יש להפנות משאכים עצומים

שר־החוץ ואלטר של במכון וייצמן
״...להבא אשתוק להבא אשתוק

אותי מדינאי גרמני כתמיהה אמיתית .״הרי אנחנו ידידים שד ישראל.
אם נהיה מייוצגים כקאהיר, נוכל להשתמש כהשפעתנו כדי לעזור
להשגת הסדר־שלום.״
אין כל כוונה בגרמניה ״להפקיר״ את ישראל. לראייה: אישיותו של השגריר
החדש, פון־פוטקמר, שהוא איש־אמונו וידידו האישי של וילי בראנדט, לא דיפלומט
מקצועי, אלא עורך הביטאון המפלגתי לשעבר. פון־פוטקמר ידווח מן הסתם לבראנדט,
כפי שעושה יצחק רבין לגולדה.
אבל יחסה של גרמניה לישראל יצטרך להשתלב בשאר האינטרסים של גרמניה:
שיתוף־הפעולה ההדוק בין גרמניה וארצות־הברית (המביא עימו תמיכה אוטומטית
בתוכנית רוג׳רס) ,הברית ההדוקה בין גרמניה וארצות השוק האירופי (וממילא הצורך
לתאם את הפעולה עם צרפת, ולהבא גם עם בריטניה) ,ההסדר הגלובלי עם •ברית־המועצות,
והצורך לרכוש השפעה ושווקים בעולם הערבי.

היא זר
אדיבה
ארנ 1ש ו ־ 1דחלבה

לייצור מוצרי־תיצרוכת. מכאן הצורך הסובייטי הדחוף לצמצם עד למינימום
את ההרפתקאות הזרות, העולות ביוקר. כמו, למשל, חימוש הצכא
המצרי לצורך מלחמה חדשה, או המתיחות המתמדת על גרמניה, או מי
רוץ החימוש האיסטראטגי.

שרשרת התקריות

לדעת המודיעין הגרמני, דיעה זו שולטת עתה בקרמלין, והיא חשובה יותר מן
הצורך לקדם את פני הסכנה הסינית על־ידי הפגת המתיחות עם המערב. מערכת־החוץ
הסובייטית עומדת בסימן של צימצום, וזוהי ההזדמנות הגדולה להשיג עימה
הסדרים.

ך* יקורו של של בארץ עמד, מן הרגע הראשון, בסימן של תקריות, שהגבירו בהד-
—1רגה את אי־ההבנה שאותה הוא בא, כביכול, לסלק. היה ברור ששני הצדדים מדברים
בלשון שונה — בלי יכולת להבין זה לרוחו של זה.

הזדמנות גם כשביל ישראל.

גרמניה ניצלה הזדמנות זו, וביצעה מהפכה מדינית. דברים שעוד לפני עשר
שנים היו בבחינת בגידה לאומית, הפכו עתה לשיגרה פוליטית. עד כדי כך, שפירות
המהפכה הזאת לא יועילו לבעליה בבחירות הבאות, בעוד שנתיים. הבוחר פשוט
יתייחס אל ההסדר המיזרחי כאל דבר מובן מאליו.
אם תיפול ממשלת גרמניה בבחירות בעוד שנתיים, לא יהיה זה בגלל המדיניות
המיזרחית, אלא בגלל עליית המחירים. הם עלו ב* ,60/0ובכך כמעט חיסלו את עליית
הגימלאות מטעם הממשלה.

ואם יש דנד אחד שהגרמנים אינם יבולים לסכלו, הרי זה עליית
מחירים. הם זוכרים את האינפלציה הנוראה של .1923

(אפקה שמע בקינאה איך פותר אצלנו פינחס ספיר בעיות כאלה• :מעלה את
המשכורות ערב הבחירות, ולוקח את הכל בחזרה בצורת מסים למחרת הבחירות.
בגרמניה אי־אפשר לבצע תרגילים כאלה. זהו ההבדל בין שני העמים).

הג רמג, חוזריםלקאהיר
ך* שכוע התפרסם מאמרו של מוחמד חסנין הייכל שקבע שהערבים מעוניינים בקשי !
| רת קשרים עם גרמניה, מפני שהיא המדינה המרכזית באירופה החדשה.
יחסים אלה נותקו על־ידי גמאל עבד־אל־נאצר כאשר כוננה גרמניה יחסים
עם ישראל. הייכל אינו אומר בפירוש שהיתר. זו שטות (ובכך אין ספק) ,אבל הוא
מצא לנכון לקשט את הנסיגה הזאת בדיבורים על מלחמה בת עשרים שנה, בה
יצטרכו הערבים לעמוד בגלל סירובה של ישראל לפנות את השטחים הכבושים.
האמת הפשוטה היא שיש כעת הכנות לחידוש יחסי בון—קאהיר. גם דבר זה
מעורר מורת־רוח בולטת בירושלים. הגרמנים מתקשים להבין מדוע.

״מה זה מפריע לכם שיהיו לנו יחסים טובים עם קאחיר ך״ שאל

זה לא כדיוק מה שתיאר לעצמו שמעון פרם כשדיכר על ״יום
סגריר״ ,אכל זהו זה.

הדבר התחיל כאשר אך נחת המטוס כנמל־התעופה. עוד לפני
שנפתחה דלתו, הכחינו יושביו כמראה שהדהים אותם: כצד הדגל
הלאומי הישראלי, שהיה ענקי, התנוסס דגל לאומי גרמני קטנטן.

זה נגד כל פרוטוקול דיפלומטי, ועורר את הרוגז הראשון. כשנפתחה הדלת ושל יצא
החוצה, ניגש המתרגם שייועד לו. היה זה המתורגמן הנודע יוסף רוזן. מייד עבר הלחש
בץ הכתבים הגרמניים, שליוו את שר־החוץ :״המתרגם של אייכמן! המתרגם של
אייכמן!״ הם הכירו את רוזן מתפקידו זה.
היה נדמה שזהו חוסר־טאקט, אך בהמשך הזמן נראה כימעט כמעשה מכוון. כי
מבלי שהספיק להחליף את כותנתו ולהתקלח, הובא האורח הרם למוסד יד ושס, שם
קיבל אותו ח״כ גדעון האוזנר.
האוזנר העביר את האורחים מחדר לחדר, תוך הסברה מפורטת. כשכבר התכוננו
האורחים לחזור הביתה, אל המקלחת המייוחלת, העמידם האוזנר ועשה דבר שאין לו
תקדים בפרוטוקול של ביקור ממלכתי: הוא התחיל לנאום להם.

ככיקור בזה, חייב האורח לקבל מראש הודעה על בל נאום
שיינאם בנוכחותו, ועל תוכנו. הנאום של האוזנר כא כלי בל התראה.

הוא ננאם באנגלית, אף שכל האורחים ידעו כי האוזנר מדבר גרמנית שוטפת.
יתר על כן, הקטיגור של אייכמן הטיף לאורחים מוסר במשך עשרים דקות, הזכיר להם
את השואה, את אשמת העם הגרמני ואת חובתו המוחלטת לחוש לעזרת ישראל נגד
הערבים.
של הקשיב בפנים קפואות. בתום הנאום, השיב בנאום מאולתר, בו חזר בקור־רוח
על העמדה הגרמנית הרשמית ביותר: הצורך להגיע למדיניות ״מאוזנת״ ,להתקרב לער בים,
מבלי לוותר על הידידות לישראל.

כשיצא ממעמד זה, לחש של לאחד ממלוויו :״אחרי זה, בכר לא
יכול לקרות שום דבר יותר גרוע:״ ואכן — סיגנון הביקור נקבע. הוא
נסתיים בקיפאון.

** הכתם נולדה באוטובוס.
שלמה עבד ככרטיסן. רחל עבדה
כמטפלת בילדים במעון ויצ״ו בבית־הכרם.
יום יום, באותן השעות, הוא
היה רואה אותה נדחקת בין הנוסעים
המצטופפים, מושיטה לו את דמי־הנ־סיעה
בידה האחת, כשהיא מנסה לש מור
על שיווי משקלה.
אחר־כך הם התחילו לומר שלום זה
לזו! מה נשמע, מה שלומך היום? ואח רי
זה באו הפגישות מחוץ לאוטובוס :
בתי-קפה, בתי-קולנוע, רחובות ירוש לים,
דיסקוטקים, גנים ציבוריים. והם
ידעו שזה קרה להם כמו שזה קורה
לכולם. הם אהבו.
מבחינה אוביקטיבית זו היתד, אהבה
חסרת סיכוי מלכתחיל. רחל בן־נון, כיום
בת ,20 היא בתו של שוטר במשטרת
ירושלים — עולה ממארוקו 9 ,ילדים
( 8בנות ובן אחד) 2 ,חדרים בקטמון,
650ל״י משכורת לחודש. שלמה מתת יהו,
היום בן ,24 בנו של צבעי מש כונת
נחלאות — דור שני בארץ, ותיק

מבעד לחלון, וואה וחל מתתיהו את הכנסנו

אבודים 1
מנגו תואו את השינון

— ואליו לא תבואו. חיים אבו־חצירה,
מראה לתינוקו את שיהוני
הפאר של קריית וולפסון, הנבנים ליד שכונת נחלאות והמיועדים לבעלי־יכולת, בעוד
שלזוגות הצעירים בנחלאות אין לפי שעה כל סיכוי שהוא להגיע לשיכון.

רחל ושלמה מתתיהו מביטים מסי
הנמצאת במחסן על גגו של בית. ליז
למעלה הם מטפסים במדרגות עץ רקובות אל המישכן שהצליחו למצוא אחרי שנטשו דירה ש

במעלה המדוגות היורדות

הבריגדה העברית ואיש אצ״ל לשעבר 4 ,ילדים, חדר אחד בשכו נת
הפחים בנחלאות, כ־ 600ל״י לחודש. עם רקע כזה — איזה סיכוי
כבר היה להם?
אבל האהבה חזקה מכל הגיון. וגם לחץ ההורים. אחרי שהסתובבו
יחד כשנתיים וחצי כחבר וחברה, אמרו ההורים :״זהו. צריך ל התחתן״
.הם התחתנו בדיוק לפני שנה .״אין דבר, נסבול קצת...
נסתדר״ ,לחש שלמה בעל עיני התכלת לרחל היפה בעלת שיער
העורב.
חלפה שנה ושום דבר לא הסתדר. היום נושאים רחל ושלמה
מתתיהו את תו הזיהוי ״זוג צעיר״ — תואר שאיבד בישראל של
1971 את כל הרומאנטיות, האופטימיות והתקווה הגלומים במושג
זה, והפך סימן היכר לסכנה חדשה המאיימת על החברה הישראלית.

.וכמקום >זד*> 1גה־הודר;*חורה,׳
ה מסתתר מאחורי האיום החדש הזה, ששמו ״זוג צעיר״?
1*1הנה סיפורו של שלמה מתתיהו:

נולדתי בירושליו
גם כן כאן בשכונה
גדלנו, יחד עם ההו
או עם ההורים יחד,
״גמרתי שמונה
במגדניה — איפה
לפעמים לא היה א
היתד, צריכה לצאת
שיתן לנו.
״הלכתי לצבא.
מום, ניכוויתי ברגל
כך חודש בבית הבו
הגשתי תביעה לפי:
את כולם הפסדתי.

״כשעזבתי את הצבא הייתי מחוסר
עבודה. עבדתי חודש פה, שבוע שם,
אבל לא יכולתי לעבוד קבוע בגלל שסבלתי
עוד כאבים מהרגל. כשעבדתי
בתור כרטיסן, פיטרו אותי אחרי חצי
שנה, כדי שלא אקבל קביעות בעבודה
ולא יהיו לי זכויות.
״בזמן הזה הכרתי את רחל. כשההורים
לחצו שנתחתן, לא היה לי כסף.
גם לא לרחל. הלוויתי קצת כסף מבנק,
חתונה. הכסף
מגמילות חסדים ועשינו
הספיק לקנות מיטה, ארון מפורמאיקה,
שולחן ושני כסאות וכוננית. בהתחלה
גרנו אצל ההורים. היה חדר כזה מפ חים׳
מעל החדר שהם גרים, והיינו שם.
עניין ולקח אחר
כך ראינו שזה לא
נו חדר בשכירות — 300 לירות לחודש
עם חשמל, המיסים והמים.
״אני מצאתי עבודה בתור טפסן בבנ-
ין. מרוויח איזה 600 לירות נקי לחודש.
לפעמים 700 לירות. מזה הלכו
300 על הדירה. היו לי חובות שלקחתי
בשביל החתונה לקנות בגדים ורהיטים.
אז מה נשאר לי בשביל לחיות ז אחרי

שנה ראיתי שבמקום לגמור את החו בות
אני הולך ומסתבך ושוקע יותר
ויותר בחובות בגלל הדירה השכורה.
ראיתי שבמקום ללכת קדימה, אני הו לך
אחורה. חיפשתי איך לצאת מהבוץ
הזה. זה לא יכול היה להימשך ככה.
רחל אשתי, לא יכולה לעבוד. היא חו וה
בפרקים. היא ניסתה לעבוד, אבל
היתה חוזרת מהעבודה עם רגליים כא לה
נפוחות, שהיתה לי ברירה, או ש היא
תעבוד או שתהיה לי אשרי.

בית־השימוש והמטבח בבית רחל
ושלמה מתתיהו, נמצאים בתוך
הוא גם חדר השינה, בפי שמדגימות שתי התמונות (למעלה ולמטה).
״אז לקחתי את העניינים בידיים. ש כן
אחד של ההורים שלי בנחלאות,
עשה לי טובה. היה לו בבית מחסן על
הגג, ממש אורווה. הוא הסכים לתת לי
את זה לכמה חודשים עד שאמצא מש הו.
לקחתי את המקום, ניקיתי אותו,
צבעתי אותו ונכנסנו לגור כאן. העלי תי
לכאן את הרהיטים עם חבלים ויש
לי בינתיים איפה לשים את הראש.

א1י בז ב ה ־ מ רו ב אועו !

טת חצור בנחלאות (תמונה מימין) אל דירתם
ז, ברחוב, מקרר, השייך לאחד השכנים. בתמונה
ירח, משלא יבלו לעמוד בתשלום שכר״הדירה.

בשכונה הזאת, נחלאות. אבא שלי, יוסף, נולד
פני 52 שנים. היינו שלושה אחים ואחות. כולנו
ם, בחדר אחד. היינו ישנים שני אחים במיטה,
*ו שמים מזרון על הריצפה וישנים.
נים עממי. אחר־כך הלכתי לעבוד בתור שוליה
אופים עוגות. לא היה רעב אצלנו בבית. אבל
!ל מספיק, כשאבא היה חולה ולא עבד ואמא
הביא פרנסה. אפילו אם היה אוכל, לא היה מי
ייתי במשטרה צבאית. יום אחד התפוצץ פרי-
שכבתי שלושה חדשים בבית-חולים צבאי. אחר
וה. נתנו לי 10 נכות ושיחררו אותי מהצבא.
יים. לקחתי עורך־דין שעשה שלושה משפטים.

ן* השוואה לדירות אחרות בש-
4כונת הפחים בנחלאות, שם מצטו פפות
משפחות מרובות ילדים בצריפי
פח חלודים וצרים, יכולה אולי דירתם
של רחל ושלמה מתתיהו להיחשב כ־
״ארמון״ .מבעד לחלון הצר נשקפת פא־נורמה,
שמעטים זוכים לה בירושלים :
בנייני־האומה בצפון, הפארק על־שם
סאקר, מישכן הכנסת, מוזיאון־ישראל
ועד לבניינים ההולכים ונבנים בקרית
וולפסון בדרום.
מחלון ביתו יכול שלמה לראות את
כל אלה. אבל ספק אם מישהו מהעבר
השני יכול להשקיף אל ביתו. כדי לה גיע
אל ה״בית״ ,צריך לטפס במעלות-
עץ רקובות ורעועות בשיפוע חד, ההו פך
את העליה לטיפוס בסולם.
ה״בית״ עצמו הוא חדר אחד, כ*16
מ״ר. ארבעה קירות. הגג עשוי לוחות
עץ עליהם מונחים לוחות אסבסט. בית
השימוש והמטבח נמצאים בתוך חדר
המגורים, זה בסמוך לזה. מפרידה ביניהם
רק מחיצת דיקט דקה, שאינה
מגיעה עד לגובה התקרה. על מקלחת
או אמבטיה אין מה לדבר. הכיור הי חיד
נמצא במטבח. אין מקרר, אפילו
לא של קרח. כיריים של גאז, ששלמה
לקח הלוואה מיוחדת כדי לרכשם לרגל
כניסתו לדירתו החדשה, ניצבים בין
המיטה הכפולה לבין המטבח.
י״ אפשר לחיות ככהל״יש יבישראל׳״״,וא פילו
בשכונת נחלאות, תנאי מגורים
גרועים עוד יותר. לפחות אין כאן
(המשך בעמוד )22

(המשך מעמוד )21
הצפיפות של תריסר נפשות בחדר. כש יבוא
החורף ידלוף הגג, הרוחות הנוש בות
בפחים ייצרו מידי לילה סימפוניה
אימתנית. לאכול אפשר בחדר של ההו רים
באותה סימטה. שם גם אפשר
לשמור את המוצרים במקרר. אין ספק:
לא מתים מזה. אפשר לחיות, אבל איזה
חיים?
אומר שלמה מתתיהו:
״אני לא מאמין שאי-פעם יהיה לי
בית משלי. אני רוצה לחיות. אני רוצה
משפחה. אני רוצה שיהיה לי ילד מש לי.
אני לא יודע איך איני אעשה את
כל זה. נורא היינו רוצים עכשיו ילד.
אבל איפוא נשים אותו? אני אפילו
לא יודע איך נעלה אותו לכאן. עם
חבל?
״אני מנסה לחשוב על העתיד. אני
מקמץ, לא מבזבז כסף. מנסה לחשוב
איך לצאת מהבוץ הזה. מיום שהתחתג-

לא רואה אני בוכה, מרוב יאוש.
״התחלתי לקבל עצבים מרוב מח שבות.
הלכתי לרופא בקופת־חולים. הוא
מלעיט אותי בכדורי ליבריום. כל יום
אני אוכל שלושה כדורי ליבריוס נגד
עצבים. הדאגות האלה יגמרו אותי״.

״דא א־כסדו מ ה חו?-
דו א ה דזויוח!״
^ פני שנה, זמן קצר אחרי חגיגת
/הנישואין של שלמה ורחל, פירסם
משרד־ד,שיכון תוכנית לשיכון זוגות
צעירים.
שלמה מתתיהו רץ מיד להירשם. נ תוניו
ענו על כל הדרישות שהציב
משרד־ד,שיכון לזכאים לקבל דירה במסגרת
התוכנית. אומר שלמה :״הלכ תי
להירשם. ביקשו תעודות. נחתי להם
את כל התעודות שביקשו. אחרי כמד,

אין סיכוי -אין פ ת רון
רקה רג ש ת מחוק ויאוש
תי, זוג מכנסיים אחד לא קניתי. את
כל מה שהרווחתי עד היום שילמתי
חובות. היתר הלך על כלכלה.
״אני רוצה לצאת מכאן. אני רוצה
לחיות כמו בן־אדם. זה מטריף אותי
שאני לא יכול לעשות שום דבר נגד
זה. בלילות אני לא ישן. אני לא
יכול להירדם מרוב מחשבות, מה־ יהיה
איתי ועם אשתי. גם בעבודה אני
תופס את עצמי, שאני פתאום יושב
וחושב ומתלבט ולא יודע מה לעשות.
לפעמים, אני מוריד דמעות. כשאף אחד

חודשים קיבלתי אישור, שאני בין אלד.
שאישרו אותם בזכאים להשתתף בהגר לה
של הדירות שיבנו לזוגות צעירים.
״עכשיו אני יושב ופוחד מה יהיה
אם יום אחד אקבל הודעה שעליתי
בהגרלה ואני יכול לקבל שיכון לזוגות
צעירים. הדירה של 65 מטר מרובע
צריכה לעלות כ־ 60 אלף לירות. מזה
אני צריך להכניס ״רק״ 20 אלף לירות.
את השאר מקבלים בהלוואות ומש־כנתות.
הבעיה היא מאיפה אני אקח
את ה־ 20 אלף לירות כדי להיכנס
לדירה?
״אני חושב שאם יודיעו לי שבאמת
זכיתי בהגרלה, אני אצא מדעתי. אני
לא יודע מה יהיה. אני חושב שיביאו
אותי למצב כזה שלא איכפת יהיה ללכת
לפרוץ כדי להשיג כסף להיכנס
לדירה. אם לא אצליח, אז ברגע שה-
שיכונים כאן בקרית וולפסון יהיו מוכ נים
— אני אפלוש לשם. לא איכפת
לי מהחוק. אני רוצה לחיות. אני אש בות
רעב ...אני לא יודע מה אני
אעשה. אולי מישהו יכול לתת לי עצה
מה אני צריך לעשות כדי שאוכל לח יות?
אני לא מקרה סעד. אני עובד
קשה 8שעות ביום. אבל אין לי שום
סיכוי. אני אבוד״.

ס כנ ה ו שמה :״זוגות צעירים״
**ך למה מתתיהו מייצג את הב־
\1/עייה והסכנה המתקראת ״זוגות
צעירים״ .כמוהו ישנם אלפים. ההפגנות,
הפלישות, המחאות, הם רק התפרצויות
ראשונות של הר געש רותח, העתיד
להתפרץ במלוא עוצמתו.
מה קרה כאן בעצם? מדוע צפה הב עיה
ועלתה רק בחודשים האחרונים?
האם קודם לא היתד, קיימת במדינת-
ישראל מצוקת דיור ובעיה של זוגות
צעירים?
אין ספק שההסברים המקובלים, על
העימות בין מצוקת הדיור של הזוגות
הצעירים לבין הפתרונות הקלים והמהירים
שנותנת המדינה לבעיות הדיור
של העולים החדשים; או על המחסור
בדיור שנגרם עקב ריבוי העליה —
הם הסברים שיש בהם להצביע על מניעים,
אבל לא על גורמים.
בתנאי הדיור המקובלים בישראל, בה
נפוצה שיטת הבעלות על הדירה יותר
מאשר שכירותה, ניצבו תמיד זוגות
צעירים, שלא נהנו מתמיכת הורים, בפני
מצוקת דיור. מצוקה זו ניתן היה
לפתור בכמה צורות: שכירות בדמי־מפ-
תח, או שכירות בשכר חודשי גבוה.
פתרונות אלה כמעט שנעלמובשנים
האחרונות. תוך שלוש שנים עלו דמי
השכירות, ללא דמי־מפתח, לפחות פי
שניים. במקומות מסויימים, כמו בירושלים
ובתל-אביב, היה שיעור העליה
צבעי חוזר חיים אבו״חצירה לביתו, אפילו פי שלושה. הכנסתם של זוגות
בסימטת שפינת הפחים, כשחוא מדלג צעירים בשנים אלה, לא עלתה באותו
שיעור.
מעל חרחוב דרך גגות חבתים חסמוכים.
מה שמשתמע מכך היא תופעה פשו-

בווו הביתה

חיים אבו־חצירה ואשתו
בחול הקטן שבכניסה
החדר העלובה שלהם. הול זה משמש גם מקלחת, כשמיתקן חימום מים
ליד דלת הכניסה. נוחיות אין להם בכלל. חם משתמשים בנוחיות

הול תשוו עם מקלחת
טה: זוג צעיר שהכנסתו המשותפת הי תרי
1000ל״י בחודש לפני 3שנים
(הרבה מעל לממוצע המקובל) ושילם
250ל״י עבור דירה, נאלץ כיום לש לם
בעד אותה דירה 5500ל״י לחודש.
במקביל לתהליך כלכלי זה התרחש
תהליך סוציולוגי, חשוב לא פחות. בש נה
ה־ 23 לקיומה של המדינה, מורכבת
שכבת הזוגות הצעירים מהדור שגדל
יחד עם המדינה. למרות שלא נערכו
מחקרים בתחום זה, יודעים סוציולוגים
להצביע על תופעה שלא הירבו לחת-
יחם אליה: הדור המגיע עתה לבגרות
ולשלב של בניית משפחה, הוא הדור
של אלה שנולדו בסביבת הקמת המדינה.
גילאי ה־ 20 וה־ 30 של היום, הם
אלה המכונים בשם ״זוגות צעירים״.
הדור השני, הצברי, של ״ישראל הש ניה״
חסר את הנתונים שיאפשרו לו
לחיות חיים עצמאיים, אפילו באותן מס גרות
דלות בהן חיו הוריו. הבעיה
בתימצות היא בעיה של התפוצצות אוכ לוסין
בשכבות העוני של ישראל, בעיה
שאיש לא נתן עליה עד כה את דעתו,
שתלך ותחריף משנה לשנה.

ולחוקה מוליד ה בשיער.
ך* אמת היא, שהבעיה אינה ני!
1תנת לפתרון בשיטת הדיור הקיי מת
בישראל. כדי לרכוש את הדירה
הזולה ביותר, שמחירה בשוק נע ביום
בסביבות 40 אלף ל״י, חייב זוג צעיר
להרוויח לפחות 70 אלף ל״י ברוטו, מעל
מה שנחוץ לו להוצאות קיום מינימליות.
אם לא נוקטים בשיטות של רמאות וה עלמת
מם, הרי משימה של חסכון של
40 אלף ל״י נטו, אחרי הוצאות קיום
שוטפות ותשלומי מם, היא משימת חיים,
עניין ל 20-שנה לפחות.
רק סמלי הוא ששכניו של שלמה
מתתיהו בבית המגורים בשכונת הפחים
של נחלאות, הם בני זוג המאפיינים
בעיית לוואי זו. אלה הם חיים ( )266 ויהודית
( )23 אברחצירה.
גם הם גרים בדירת חדר אחד, שכל
הנוחיות מותקנת בתוכה. המטבח הוא
בפינה בגודל של מטר על מטר וחצי.
המקלחת מותקנת ליד דלת הכניסה לחדר,
כך שכאשר מישהו מתקלח, אין להיכנס
יהודית לדירת מותקן כחצר.

או לצאת. נוחיות נמצאת בחצר. כאן
מגדלים השניים את תינוקם, אלי, בן
חמשת החודשים.
חיים אבו־חצירה עלה עם הוריו ממא-
רוקו כשהיה בן שלוש. האב, פועל בנין,
אב לתשעה ילדים, התגורר תחילה ביפו.
אחר־כך רכש דירה של שני חדרים
בשכונת מוצרארה בירושלים, שם הת גוררה
כל המשפחה 6שנים. משם
הצליח לעבור לדירה בת שני חדרים
במחנה־יהודה.
מגיל 13 נאלץ חיים לצאת לעבוד.
הוא עבד כשוליה בבית־דפוס. אחר־כך
בהשפעת הסביבה והמצוקה, נדחף לפשע.
״הייתי הבל״ ,הוא אומר ,״גנב, פורץ,
שודד״ .מעשרים ושש שנותיו בילד,
חיים שש שנים בבתי־כלא.
״ארבע שנים אני עושה הכל כדי
לחזור למוטב״ ,אומר חיים ,״אבל אני
אשאר תמיד תקוע כאן. אני מוכרח
לגנוב אם אני רוצה להתקדם ולצאת
מכאן. עשיתי הכל כדי לחזור למוטב,
אבל הדרך סגורה. אני נשוי, אבא לילד,
רוצה לחיות כמו כל אחד. אבל איך
אפשר ככה? אני עובד כצבעי. מרוויח
600 ,500 לירות בחודש 700 .לירות הכי
הרבה. אבל לפעמים אין עבודה בכלל.
ירדתי לעבוד בביצורים בסיני. עבדתי
במעוזים בתעלה. ארבעה חודשים קרעתי
את הגוף שלי. הרווחתי טוב. קניתי טל וויזיה.
עכשיו החזרתי אותה. לא היה
לי ממד, לשלם את התשלומים של 150
לירות לחודש.
״עכשיו אני לא תופס עבודה. אין
חשק לעבוד. אחרי יום עבודה אני חוזר
הנה לסימטא — אין חשק לחיות
בכלל. זקנה אחת שגרה כאן יוצאת
ומשתינה כל לילה בדיוק מתחת לחלון
שלנו. קמים מוקדם בבוקר כדי לצאת
מהבית כבר ולברוח מכל המצב הזה.
״אם היה לי בית כמו בן־אדם, אולי
היתד, תקווה לפחות לבן שלי. אבל אני
יודע שמכל הדיבורים האלה שמדברים
על זוגות צעירים לא יצא שום דבר.
אני ממילא, ממני לא יצא כבר כלום.
אבל הבן שלי — אולי יש סיכוי שעוד
ממנו יצא משהו? אם יוציאו אותו מתוך
הכלובים של הפחים האלה, אולי לפחות
ממנו יצא בן־אדם?״

במדינה
(המשך מעמוד )15
אולם כך היא הצליחה להדביק למפלגתו
של קיסינגר תדמית של מקום מקלט ל נאצים
— ערב הבחירות.
המחיר, בבית, יקר מאוד. מדירת־פאר
בת שישה חדרים ברובע־המגורים המ פואר
ביותר בפאריס, הם עוברים ל״קי-
בוץ״ — לדירה משותפת עם אחותו של
סרג׳ ומשפחתה, וכן אימם. כך, יכולה ה אחות
לטפל בבנם התינוק של סרג׳ וביא-
טה, בעוד השניים ממשיכים במלחמותיהם
בטחנות הרוח. כיום, ארבע שנים לאחר
שהחלו במלחמתם, הם מתגוררים בשני
חדרים, בדירתה הצנועה של אימו של
סרג׳.
לאחר הסטירה, ביאטה הופכת לגי בורת
השמאל החדש, מוזמנת להש מיע
דברה בכל אירופה, המערבית וה מזרחית
כאחד. הנסיעות ברחבי אירופה,
הטלפונים לכל אירופה, הדפסת עלונים
ללא הרף — אוכלים את חסכונותיהם של
הקלארספלדים. הם מחליטים לאלץ את
המדינה להשתתף איתם — ומפסיקים לש לם
מס־הכנסה. עד שיגיעו צווי־העיקול —

ההיטש אחו המסוק האבוד

מסוק של חיל״האוויר מדריך סירת גרר (למטה מימין) הגוררת
את המנוף הצף של נמל אשדוד, לכיוון בו גילו מטוסי חיל״האוויר,
את מקום שקיעתו של המסוק שנעלם ביום החמישי האחרון, ושיחד עמו אבדו גם עשרת הנוסעים, כולל אנשי הצוות,

אורח קלארספלד
ממשלת ישראל לא שמה —
תהליך איטי בצרפת — הם נהנים מההפקר.
בשרשראות.
אותו אומץ־לב שיגעוני
שגילתה כאשר יצאה למלחמת בקאנצלר
גרמניה, ביאטה מגלה עתה שנית. באוגוסט
1970 היא מוזמנת לנאום בפולין נגר
הנאצים בגרמניה החדשה. במקום זה, היא

נואמת נגד האנטישמיות בפולין, קושרת
עצמה בשרשראות, מחלקת כרוזים. כבת
העם הגרמני, החליטה, זו חובה לעורר
את הנוער, בכל מקום, נגד מיפלצת האנ טישמיות.
חסינות
לפושעים. מיד לאחר מכן,
היא בונה תיקים נגד שני הבוסים של
אדולף אייכמן — קורט לישקה והרברט
האגן, נאצים בכירים החיים כיום בחופש
מוחלט בגרמניה המערבית. קודם לכן
פירסמד, תיק על פושע מפורסם לא פחות,
ארנסט אשנב׳אך, גם הוא מראשי הגסטאפו.
אולם היא לא הסתפקה בפירסום
התיקים, החליטה, עם בעלה, לחטוף את
לישקה, להביאו לצרפת כדי ששם יופעל
פסק־הדין העומד נגדו.

נסיון החטיפה נכשל. שלטונות גרמניה
ניסו להסוות את כל העניין, אולם ביאטה
פוצצה את הסיפור בעיתונות, ולתביעה
הגרמנית לא נותרה כל ברירה, אלא להע מידה
לדין — בדיוק מה שביאטה רצתה.
היא הואשמה בנסיון חטיפה, וייתכן שתו-
אשם גם בהקמת אירגון פושע. היא מת כוננת
להפוך המשפט לבמת־האשמה נגד
הנאצים.
ישראל -אדישה. אלא שבינתיים,
נותרו היא ובעלה ללא כל. הם פנו לממשלת
ישראל בבקשה לעזור להם בעזרה
משפטית, לקראת המשפט.
כאן, נחלו את אחת האכזבות הקשות
בארבע שנות מאבקם: ממשלת ישראל
לא טרחה אפילו לענות.

לעומת זאת, התנדבה הסתדרות עורכי־הדין
בישראל לבוא לעזרתם, ועורך־הדיו
שמואל תמיר יהיה סניגורה של ביאטה
במשפט. בשבוע שעבר, הגיע סרג׳ ליש ראל
לשורת התייעצויות עם תמיר. הם
נאלצו להפסיק את דיוניהם, כאשר הטרגדיה
היכתה בביתו של תמיר, לאחר
שבנו ניספה בשבוע שעבר בתאונת המסוק
בחוף אל־עריש.
המום מהתרחשות אחרונה זו, חזר סרג׳
קלארספלד לצרפת, כשלמרות זאת הוא
אינו מסוגל לשכוח את יחסה המוזר של
ממשלת ישראל :״אם הממשלה המייצ גת
את העם היהודי לא מתרגשת מכל
העניין — למה שהשופטים הגרמניים,
שיצטרכו מחר לשפוט את הפושעים הנאצים,
יתרגשו?״

המלתנוה

באש
וב מי ם

כל הלילה התרוצצו ההורים המיואשים
על החוף. כאשר נמסר להם כי המסוק
של חיל־האוויר, בו טסו בניהם, נעלם,
וכי ׳שבריו התגלו בים, לא חחוק מחוף
סיני, רצו ההורים להיות במקום. כל

הלילה הם סיירו עם המחפשים. אולי,
אולי הצליח בנם לחלץ את עצמו מהמסוק
שנפל בנסיבות מיסתוריות אל המים,
והוא יגיע בכוחות עצמו אל החוף.
למחרת אפסו כל התקוות. גוויותיהם
של עשרת החיילים שהיו במסוק, במצאו
צפות על פני המים או שנפלטו אל החוף.
היה זה סיום טראגי לאחד האסונות
הגדולים שפקדו את חיל־האוויר הישראלי

מראשיתו, דווקא ערב חגיגות יום השנה
ה־ 23 של החיל.
כלי לקחים. עשרת החיילים, קור בנות
תאונת המסוק, לא היו היחידים
שתבע מולך המלחמה השבוע, למרות
הפסקת״האש והרגיעה הכללית לאורך

הגבולות. יומיים קודם לכן, בהתקפת
קאטיושות של מחבלים על פתח־תקוה,
מצאו את מותן שלוש נשים וילדה בת .6
היו אלה שני אסונות. הם לא העידו
על שום דבר. אי־אפשר היה להסיק מהן
שום מסקנות כדי שמקרים דומים לא
שברי המסוק שהתרסק בתחתית הים, במרחק של כמה מאות מטרים מחוף סיני, מול יקרו בעתיד. הם לא הצביעו על ירידת
היאחזות נח״ל דיקלה, מועלים אל הדוברה עליה ניצב המנוף הצף. משמאל ניתן להבחין מתח או היעדר עירנות.
בראשיהם של אנשי הצפרדע שעסקו בחיפושים. מימין, ליד המצ וף, סירות גומי של אנשי הצפרדע העוסקים בחיפושים. הם היו חלק מהמלחמה הנמשכת.

שבוים ממצולות

ה עו ל ם הז ה 1767

במלחמה, רק השנוי הוא

מטורף

,,האוייב הוא כל מי ש מנ ס ה להרוג או ת ן, ולא חשוב
ב איז ה צד הוא נל ח ם. וזה כולל גם אתהמפקד שלן, א ם
הוא שולח או ת ך אל ה מוו ת. ככל שתזכור זאת יותר, יש
לך סיכוי ל חיו ת יותר.״
זאת הגישה ה מודרני תלסר טי ״ מיל חמה. זה גם ה מו טו
של ״ מילכוד 22״ ,הפצצה ה אנ טי־ מי לחמ תי ת של מיי ק
ני קו ל ס, לפי רב־מכר ב או תו השם של ג׳וזף הלר, שבאה
לשים קץ, אחת ול ת מיד, ל אגדו ת הגבורה של הוליווד,
החלב״ איבו ג׳ימה״ ועד ל״ 12 הנועזים״.

הסרט ״מילכוד 22״ עומד ל היו ת מוצג סארץ ויגרום לז עזו ע. למה?
מלחמה העולם השניה. בסיס חיל-
האוויר האמריקאי באיטליה. מטוסים
יוצאים מדי יום ביומו להפציץ אה ה־אוייב.
גיבורים עטורי שריון לבן נלחמים
בכוחוה האופל, בלי פחד בליבם,
אמיצים ונועזים, נבונים המיד, מוכנים
לשפוד אה טיפה הדם האחרונה שלהם
למען ה״מטרה״.
האמנם 1
״דוקטור, אתה חייב לקרקע אותי.״
״לא בא בחשבון.״
״אתה לא יבול לקרקע אדם משוגע ! ״
״וודאי שאני יבול: החוק אומר שאני
חייב לקרקע משוגעים!״

״אז איך אתה יודע שהם לא מנסים
לרצוח אותי?״
על זד, אין כבר תשובה. מלם אומרים
שיוסאדיאן משוגע, אבל הוא יודע: מעל
לכל ספק, כי הוא האיש השפוי היחידי
במקום. הוא מפחד מן המלחמה.

שיחידתו תהיה המצטיינת בחזית. לכן
הוא מעלה בכל יום את מיכסת הגיחות
הדרושה לפני קבלת חופשה. יחידתו
תהיה הלוחמת ביותר בחזית. אלוף־מישנה
קאתקארט יגיע לשיבה טובה, אם לא
יתקעו בו סכין בגב לפני כן.

סגן נייטלי אינו מפחד. הוא בן למש פחה
אמריקאית טובה ואמידה, הוא
מאמין בארצו ובמולדתו. הוא בחור
סימפטי, וקצת תמים, שהתאהב בזונה
איטלקיה והחליט לשאת אותה לאשה

סגן מילו מיינדבנדר אוהב את המל חמה.
בעצם, צריך היה לומר שהמלחמה
אינה מפריעה לו. יש לו עעסקים יותר
חשובים. הוא צריך לקנות ביצים במאלטה,
בשלושה סנט, ולמכור אותם לאנשי
היחידה בחמישה. הוא מחליף את מיצנחי־

הח״י שלא יהיה בן 20
״אבל אני משוגע. תשאל את בולם ! ״
״הם משוגעים.״
״אז למה אתה לא מקרקע אותם!״
״משום שלא ביקשו.״
״ואילו היו מבקשים, היית מקרקע
אותם ! ״
״מה פתאום ! אילו ביקשו, סימן שאי נם
משוגעים בלל, ואז אין בל סיבה לקרקע
אותם.״
זהו ״מילבוד 22-״ .המלכודת בחוקה
הצבאית, הדואגת לבך שחיילים יהיו גי בורים,
גם אם אין להם חשק לבן.

סדן יוסאריאן מפחד 50 .פעם כבר
השליך ממטוסו כל מיני פצצות על כל
מיני אוייבים שלא ראה מעולם, ובכל
פעם הוא מפחד יותר. כולם אומרים
שהוא משוגע, משום שהוא מאמין כי
הכל קשרו יחד קישר לרצחו נפש.
״מי בדיוק מנסה לרצוח אותך?״
״כל אחד מהם.״
״כל אחד ממי?״
״מי אתה חושב?״
״אין לי מושג.״

סרו ׳וסאויאו מקבר עיטור *

ולהביאה להוריו. בינתיים, הוא נלחם בעוז
וחושב באמונה טהורה:
״אמריקה היא המדינה החזקה והמשיג-
שגת בעולם, ואין לוחם שישווה ללוחם
האמריקאי.״
ישיש איטלקי מתבונן בו בספקנות
ושואל :
״בן כמה אתה, ילד?״
״תשע־עשרה. בחודש ינואר, אהיה בן
עשרים.״
״אס תחיה עד אז,״
נייטלי לא היה בן עשרים.

אלוף־מי׳שנה קארתקארט עבר מזמן
את גיל העשרים. ואין בעצם שום סיבה
שלא ימשיך ויאגוד ישנים, עד שיבה
טובה. כי אלוף־מישנה קארתקארט אינו
יוצא למיבצעים. הוא מפקד הבסיס, הוא
יגאה להיות מפקד הבסיס, הוא נהנה ׳מזה
והוא דואג לכך שהדבר יהיה ברור
לכל.
אין זאת אומרת שאלוף־מישנה קארתקארט
אינו חייל טוב. להיפך. הוא שואף לכך

המשי בכותנה ממצרים, וכשהוא אינו
מוצא קונים לכותנה, הוא מאכיל בה את
החיילים ׳והכל ברווח נאות.
מילו מארגן בתי־זונות, מפציץ אפילו
את בסיסו שלו, אם זד. משתלם מבחינה
עיסקית. והכל בהסכמת אלוף־מישנה
קאתקאדט. אם יש רווח, למה לא? הרי
מילו הקים סינדיקאט, בו שותפים כל
אנשי היחידה. והסיסמה :״מה שטוב
למילו, טוב לסינדיקאט.״ וסגן מינדבנדר
מחלק מניות בסינדיקאט, ושומר לעצמו
את הכסף.
בתנאים כאלה, מובן שאין לו פנאי
להתעסק במלחמה.

האסון של רב־סרן מייג׳ור, הוא ששמו
באמת מייג׳ור, וזאת הסיבה היחידה
שבגללה הוענקה לו הדרגה של מייג׳ור.
מייג׳ור אינו יודע מה לעשות עם הדרגה
או התפקיד.
״סמל, מהיום והלאה איני רוצה לראות
• מידי אורסון ולס, בתפקיד גנרל.

איש, כל זמן שאני במשרד. וזה כולל
אותך. ברור, סמל 7״
״כן המפקד. ומה אומר לאנשים שיבואו
לראות אותך?״
״תגיד להם שאני עסוק, ועליהם להמתין.״

מתי, המפקד?״
״עד אשר אעזוב את המקום.״
״ומה אעשה איתס אחר־כך?״
״לא איכפת לי. אתה יכול להכניס
אותם לחדר, אחרי שאלך.״

מייגיור בורח דרו החלון
ממהר

לצאת

דרד

ורב־סרן מייג׳ור
החלון.
כל זה יכול היה להיות מצחיק עד
דמעות, אילולא היה זה כה מזוויע. ואנ שים
אשר קראו לראשונה את ספרו של
ג׳וזף הלר מילכוד ,22 לפני כתשע שנים,
לא ידעו בעצמם, אם לבכות או לצחוק.
כי ספר זה ׳מנוגד לכל ספרותיו־,מלחמה,
הנוהגת להעלות על־נס מעשי גבורה
עילאיים, ומיבצעים צבאיים מופלאים.
הלר, לעומת זאת, צייר את דמותה של
יחידת חיל־האוויר האמריקאית באיטליה,
בצבעים שונים לגמרי. הגיבורים הם
מטורפים, הצבא הוא מנגנון אווילי, החוק
הוא מעשה שטנים, הכופה על אדם ללכת
לקראת מוות בטוח, והמלחמה כולד, הוא
מחזה אבסורדי, שאיש אינו מבין את
פשרו. דוגמה? פקודת מיבצע הגיונית
מעין זו:
״תפקידכם היום הוא לצאת ולהפציץ
את העיר פרארה. תשאלו, מדוע פרארה?
אין זאת עיר תעשיה, אין לה חשיבות
איסטרטגית, אין בה ישוס יחידות של
האוייב. לכן אינו מפציצים אותה.״

כאשר הופיע הספה היתד! ־ אוסנת
המחאה האנטי־מיליטריפטית באמריקה
עדיין באיבה. מלחמת ויאט־נאס רק
החלה, כולם האמינו עדיין שהיא צודקת,
ושבכלל אמריקה אינה יכולה להיות
מעורבת במלחמה שאינה צודקת.
ואז בא הלר והטיח את מילכוד 22
בפני כולם. אנשים חטפו את הספר,
בלעו אותו מתוך סקרנות, אבל רבים
עוד אמרו :״גועל־נפש ! זה בזיון של
הצבא הנאצל בעולם!״ ואשר להוליבוד,
היא לא היתה מוכנה לגעת בו אפילו
שניים־עשר הנועזים
בקצה האצבע.
התאימו לה הרבה יותר.
אבל הזמנים השתנו. עיר־הסרטים למדה
למחות בקולי קולות, מאז שהסתבר לה
כי המחאה משתלמת. וההתקדמות, בכיוון
זה ממש מסחררת. מ.א.ש נעשה בתקציב
פעוט, ומחבר הסיפור פחד לחתום את
שמו האמיתי, אבל הכניס לקופתו עשרות
מיליוני דולרים. אנשי העסקים למדו את
הלקח, וכאשר בא מייק ניקולס והציע
להסריט את מילכוד 22 קיבלו אותו
בזרועות פתוחות. הוא רצה קרוב לעש רים
מיליון דולר בשביל ההפקה ו בבק־שה
,׳מייד חותמים על הצ׳יק. שחקנים?
אלן ארקין בתפקיד ראשי, ארט נארפונקל
(מצמד סיימון וגארפונקל) בתפקיד דר-
מטי, אורסון וולס בתפקיד אפיזודי, ועוד
׳שמית מפורסמים כמו מארטין באלזם,
ג׳ון וויט, אנתוני פרקינם או פולה פרנטים
חולפים על הבד ו למה לא. מילכוד 22
הוא צו השעה.
ומייק ניקולם לא התבייש להרחיק לכת
בדרך שסלל לו נז.א.ש ..הסאטירה הפראית
והאכזרית שבספר המקורי מפסידה אולי
קצת מעוצמתה תוך כדי תימצות, אבל
אי־אפשר לטעות במסקנות הנובעות.מכל
הימעשיה הזאת. המלחמה היא מעשה
טירוף המשרת את הנבלים, מעשיר את
הרמאים, שומר על הצבועים, והורג את
כל האחרים, התמימים מכדי להבין מה
פשר המלחמה, או חסרי היישע מכדי
להציל את עורם.
והמעשה השפוי היחידי שאפשר לעשות
בנסיבות אלה הוא לברוח.

מילו מוכר ראדוו־מיעמה ביצה
ירדפו אחריך? ברח! יחפשו אחריך?
הסתתר! יקראו לך בוגד? אז שיקראו
לך. טוב הבוגד החי מן הגיבור המת.

רק אחד לא יכול לברוח. זה החייל
בלבן, הוא שוכב במירפאה. איש אינו
יודע מיהו, או ימה קרה לו. גופו, מכף
רגל ועד ראש, נתון בקליפת גבם יעבה,
עם חור אחד במקום המשוער של הפה.
שם תוקעים מדי יום את המדחום. את
המזון הוא מקבל מבקבוק המחובר בצינור
לידו היפנית, ואת מה שהוא מעכל הוא
מוציא דרך צינור אחר, היוצא מבין
רגליו אל בקבוק שני. כאשר בקבוק אחד
מתרוקן, והשני מתמלא, ממהרת האחות
למקום ,׳מחליפה בין הבקבוקים.
החייל בלבן אינו מדבר, אינו נאנח,
אינו מתלונן. מדי יום באה האחות ותוקעת
מדחום בחור של הפה, מחליפה את
הבקבוקים והולכת. יום אחד, הוציאה את
המדחום התבוננה בו והודיעה שהחייל
בלבן מת.

אגוד ת צעד
בעל> ילדים
התפשטות (פאר, תל-אביב,
ארצות-הברית) — סרטו האמרי קאי
הראשון של מילוש (״אהבותיה
של בלונדינית״) פורמן, הוא הוכחה חותכת לכן,
שכישרון אינו מוגבל בגיאוגרפיה, ומי שהיה לו מה לומר
על החברה הצ׳כית, יש לו מה לומר, ובשפע, גם על החברה
האמריקאית.
סיפורו של פורמן פשוט בהחלט: בת יחידה בורחת
מבית הוריה, ואלה מחפשים אותה בכל רחבי ניו״יורק.
מה שמעניין בסרט הוא השלבים אותם עוברים הבת וההורים,
עד אשר הם מוצאים זה את זה. שלבים בהם
מראה פורמן, כי שני הצדדים מתוסכלים וסובלים, ושניהם
ראויים לאותה מידה של הבנה והתחשבות.
עם קצת רצון טוב מכל צד, אין ספק שאפשר יהיה
אפילו למצוא שפה משותפת בין השניים.
תוך כדי נדודים על פני הכרך הגדול, ניתנת לפורמן
ההזדמנות לתאר את הווי החיים באמריקה, כפי שהוא
נראה בעיניו. מצד אחד, הנוער — מיבחני־כשרונות צעי רים,
סמים, היפיס וכל השאר. מצד שני, ההורים — אנשים
פשוטים הצמאים עדיין לחיים, מתארגנים באגודות
של ״הורים אשר הוזנחו על-ידי ילדיהם״ ומוכנים אפילו
ללמוד את מלאכת עישון החשיש, כדי לתפוס את משמעות
ההנאות של צאצאיהם.
אם כי הסרט, ביסודו, הוא קומדיה חברתית, נזהר
פורמן ואינו גולש אפילו פעם אחת אל הסרקאזם. אם

מסיבה בניו־יורק: חשיש להורים
דמויותיו נראות מגוחכות לעתים קרובות, הרי זה רק
עקב הנסיבות, והן אינן מעוררות אף פעם בוז. לכל היו-
תר — השתתפות בצער ורחמים.
הפשטות מאפיינת גם את הצד הטכני של הסרט. המצלמה
נמצאת תמיד במקום שממנו רואים הכי טוב את
הנעשה לפניה, ללא התחכמות מיותרת, גוון הצילומים
טבעי ונטול בכוונה כל ברק חיצויי.

אופיר וקיעוון
ב צ חו ק וד מע •י
השוטר אזולאי (הוד, תל-
אביב, ישראל) — כל מי שמחפש
בידור עברי על בדי הקולנוע,
ואוהב את ההומור של אפריים קישון, לא יוכל בשום
פצים ואופן להתאכזב מן הסרט הזה.
יש בו כל מה שמאפיין את קישון: סאטירה מפולפלת,
קצת הומור אבסורדי, כמה בדיחות עדתיות, ומידה מתאימה
של ״שמאלץ״ למריחה על לב רגיש.
נוסף לכך יש בו, בסרט זה, עוד תכונה חיובית בהח לט
— נוכחותו של שייקה אופיר, אשר לשם שינוי אינו
מצייר קריקטורה של שוטר, אלא מנסה, וברוב המיקרים
גם מצליח, ליצור אמון בדמותו של השוטר השלומיאל
בעל לב-הזהב, שאחרי עשרים שנות שירות במשטרה, הגיע
לדרגת רב״שוטר, וכל ממוניו חולמים רק על דבר אחד:
היום בו יוכלו להודיע לו על אי־חידוש החוזה שלו.
מה שנוגע לסימון הקולנועי, אולי אינו תמיד אלגנטי,
אבל יש בו הצחקות רבות: למשל הצילום הארון של
אזולאי ואיש הג״א (אריה אליאס) ,ההולכים בנחת באחת
מסימטאות יפו, שעה שברקע מתנפלת כנופיית שודדים
במרץ רב על חנות ומריקה אותה מתוכנה.
דוגמה אחרת: שודדים מארגנים פשע למען אזולאי —
וזאת אומרת, שהם מובילים אותו כמעט בכוח למקום
בו הסתירו את הביזה, כדי שיוכל לגלותה. איש מטייל
עם צלב זהב גדול מתחת לאפו של השוטר, וזה אינו מש-

חזקיהו, אופיר ורחמימוב: משכנעים
גיח בו כלל, אלא חוקר בחשיבות רבה את אחד העדים
המדומים לשוד.
בין השחקנים, שייקה אופיר נוגע ללב, כמה מדמויות
המישנה (איצקו רחמימוב, זהרירה חריפאי, אבנר
חזקיהו) עוזרים היטב לידו, והקהל בא על שכרו.
ברור, בלי צל של ספק: הסרט מבדר.

געל הבי ת
ל הגנ ת הדייר
ליאו האחרון (פריס, תל-
אביב, אנגליה) — סרט זה הוא
פרי דמיונו של במאי (ג׳ון בזרמן)
,אשר ראה בחייו הרבה מאוד סרטים וניסה לדחוס
לכאן את כל התרשמויותיו מכל יצירות-המופת של הקולנוע.
החל מן ״החלון האחורי״ של היצ׳קוק, דרך סרטי
פליני, עם קימצוצי מחאה סוציאלית וכוח שחור, פשע
מאורגן ואגודות״סתר מסוכנות. שום דבר לא נעדר כאן.
פרט, אולי, לנושא מגובש אשר ידביק את כל המרכיבים
יחד.
ליאו האחרון הוא אורניטולוג, היורש מאביו רחוב
שלם באחד מפרברי-העוני של לונדון, וכאשר הוא מגלה,
בעזרת משקפת, דרכה הוא מתבונן ללא הרף דרך חלונותיו
האחוריים, את מצבם הנורא של אלה הצריכים לשלם
לו שכר־דירה, הוא מחליט להושיט להם עזרה. אלא שה חברה
הבורגנית, בתוכה הוא חי, קמה נגדו, ומנסה להפריע
לו במזימתו הנאצלת. הסוף יכול להתפרש כנצחון,
לכאן או לכאן, כפי שיתחשק לצופה הממוצע.
מארצ׳לו מאסטרויאני משתדל כמיטב יכולתו למלא את
תפקידו של היורש הנבון מעצם ירושתו, איש המנסה
לעזור, אבל אינו יודע אין, ובסופו של דבר לא נקלט בין
העשירים וגם בין העניים החשדניים אינו מוצא את מקומו.
אבל בעיותיו האישיות של גיבור הסרט מעניינות את
הבמאי בורמן רק מעט. הוא מעדיף לחפש הזדמנויות

מסטרויאני: בעל־בית רחום
לצילום דרך פריזמות, המכפילות את הדמויות על הבד,
לערון מרחצאות תורכיים נוסח ״סאטיריקון״ ,ומסיבות״
חשק נוסח ״דולצ׳ה ויטה״ ,או הרכבת פס קול מסובן
ומלא אפקטים, המעוררים אולי התפעלות מבחינה טכנית
אבל אינם מוסיפים הרבה לסרט עצמו.
מי שמתעניין בשיטות העבודה של בורמן לא ישתעמם,
אבל הישגים טכניים אינם תחליף לסרט משובח.

! 1 0ו 0טוב

מעמד ם של הסיר והאמבטיה
ביצירתו של ד. ה .לורנס
זה באמת מוזר, אבל הדבר היחידי
שאפשר לשבח בהצגת אשת הבן של
התיאטרון העירוני החיפאי, הוא דווקא
המשחק. ומי שמכיר את החאלטוריזם
החולני של השחקן הישראלי המצוי,
מוכרח להתפעל מן הרצינות בה הוכנו
הדמויות אותן מגלמים מרים ברנשטיין־
כהן, רמי קול, גדליה בסר ורחל דובסון.
אבל אפילו אותם הטוענים שהשחקן
הוא הדבר החשוב ביותר בתיאטרון,
אינם מאמינים שהוא גם הדבר היחידי
הקובע את רמתו. ולכן, ההערכה לצוות
שחקני אשת הבן אינה מפיגה את
אמנות 19פ
שלוש נפשות
מחפ שות משודר
בפעם האחרונה שהופנו אליו הזרקו רים,
זה היה בפר־גינט. הוא כתב את
המוסיקה, וכמו כוונות הבמאי ניסה גם
הוא ליצור משהו חדש, משהו שיעמוד
בסתירה מוחלטת למנגינות הידועות של
גריג, הצצות בזיכרון כימעט אוטומ טית
עם הגיבור האיבסני המפורסם.
ואמנם, אם כי אין כל סיכוי שהמוסיקה
לפר־גינט תהפוך להיט אי-פעם, הרי זה
היה ניסיון, כשם שכל מה שעושה ה-
פסנתרו־מלחץ מישר. סגל הם ניסיונות,
ניסיונות ליצור משהו חדש, צליל רענן,
מוסיקה מעניינת, יצירה או מופע שהנגינה
תשחק בה את התפקיד הראשי.
לא איכפת להם. והנה, בעצם הימים
החמים האלה, מבשר מישה סגל על הולדת
שלישייה חדשה, שהקים במו ידיו,
ואחרי יסורי לידה קשים.
״אני הרי פסנתרן, קודם כל, ורציתי
שהנגינה תמלא תפקיד כוכב בהופעה
שלנו. אבל בשביל זה הייתי צריך למ צוא
עוד נגנים שיבינו לרוחי, וישאפו
להגיע למה שאני רוצה להגיע. וזאת
אומרת הופעה שיש בה התלהבות, והר בה
אש פנימית.
עברתי את הארץ לאורך ולרוחב, ו חיפשתי
אחרי בחורים עם גיטארות, אח רי
צעירים האוהבים לנגן ומוכנים להתמסר
לעניין. חיפשתי בטכניון, וחיפשתי
באוניברסיטה. ובסוף מצאתי.״
אפשר לומר, בהחלט, שמישה לא רק
מצא אותם, אלא ממש גילה אותם :
האחד, דויד שנן, מתופף, מסביון; הש ני,
איתן גדעון, גיטרה־בם. שניהם בני
פחות מעשרים, צעירים לא מנוסים, אבל
לדעת מישה ניחנו באותה ה״אש״ המ פורסמת
שהוא מחפש כל־כך. ואותה

במדינה משטרה
ושוב: שוטר
מכ ה ילד

שמשרה ההצגה

השיעמום הנורא
הצופים.
הסיבות גלויות למדי: המחזה של
ד. ה .לורנס, המזכיר ברקע שלו את
סיפורו בניס ואוהבים, מתרחש בעיירת
כורים, מציג אם שתלטנית, בנים הכרוכים
אחרי סינרה, נערה עירונית שאינה
מתאקלמת בחיי העיירה, בעיות סוציא ליות
וכספיות, וכמובן, המאבק נגד
המוסר המיני המיושן, שאינו נעדר לעולם
מכתבי לורנם. כל זה נודף ריח חזק של
״כבר ראינו״ ,כאשר למרבית הנושאים
יש חשיבות היסטורית הרבה יותר מאשר

״אש״ היא שחסרה, לדעתו, בכל עריסות
התמלילים שהוא מקבל כהצעות
ללחנים שהוא כותב ושהוא שר בעצמו.
״נדמה לי שלאף אחד לא איכפת
באמת מה קורה לו בעצם, ועל מה
הוא כותב. או שאלה מלים של בית־מרקחת,
נפוחות, מזוייפות וזקוקות לתיר-
גום לעברית, או שאלו מלים של גן-
ילדים, בלי כל משמעות, בלי כל רמה.

חשיבות כלל־אנושית.
קצת תה על הכמה. נוסף על כך :
לורנם לא היה אף פעם מחזאי מחונן
במיוחד, והוא חוזר על עצמו שוב ושוב,
וכותב דיאלוגים מלאי חשיבות עצמית
וחסרי כל רוח חיים. על כך בא עוד
התרגום של. רבקה משולח, והוסיף מין
גוון ״עממי״ של שפת־רחוב מאולצת,
הגולשת מדי פעם לביטויים מעומלנים
כמו ״היא תקרע את בני מעיך״ ,שאינם
נמנים בדיוק על הלקסיקון של פשוטי־העם.
אבל,
יותר מזה: בא הבימוי של מיכאל
כפיר וחנק את ההצגה לחלוטין. ומה זאת
אומרת: כפיר, שידע שלודנס היה חסיד
הריאליזם, החליט שגם הצגתו תהיה
כלילת הריאליזם, לפי מיטב המסורת של
תחילת המאה. על הבמה מוצבים מטבחים
על כל האביזרים שלהם, מיחס רותח כל
הזמן וכיור הנמצא בשימוש פעיל.
השחקנים עסוקים מאוד בהכנת אוכל,
אפיית פשטידות, עריכת שולחן, הגשה,
לעיסה, בליעה ואחר־כך — הדחת כלים
ברוב כבוד. כל המלאכות האלה נעשות
ביסודיות, תוך הקפדה על הזמן הריאלי
שהן גוזלות גם בבית. הכורה מתרחץ
על הבמה, ואינו מפסיק עד שהוא מוריד
ממנו את פירור הפיח האחרון, ללא כל
הפרעות של דיאלוג.
מה הפלא שההצגה נמשכת הרחק לתוך
הלילה, והנושא הכבד בבל מישקלו רובץ
על העפעפיים, ובא חשק עצום לעלות
לבמה, למזוג כוס תה מן המיחם, להתרחץ
בגיגית וללכת לישון.

האש שעל הבימה, הטכנאי הטוב והמכונות
המתאימות באולפן.
״אני מוכרח לציין שסוף סוף מצאתי
טכנאי המבין לרוחי,״ מספר מישר. על
דורי הרשגל .״הוא פתוח לרעיונות,
ומתמצא באפשרויות ליצירת סאוח־ .הוא
היה בחוץ־לארץ, וגם אני הייתי, באנגליה
ובגרמניה ...ולגבי אמנות הפופ,
הנמצאת עדיין בחיתוליה, בארץ, שהייה

לפני זמן מה העניקה משטרת ישראל
למרדכי חן, תיכוניסט בן ,16 צל״ש על
שהצליח לתפוס פורץ ולהסגירו למשטרה.
השבוע, העניק נציג של אותה משטרה,
בדמותו המדאיגה של רב־סמל ראובן
מועטי, מספר 17807 מכות־רצח לאותו
ילד.
מכות אכזריות. בליל יום השישי
שעבר עמד מרדכי ושוחח עם חברים
בכיכר־נוגה בגבעתיים. לפתע קרבה
ניידת, הורתה לנערים להסתלק לבתיהם.
הנערים נשמעו, החלו נפרדים. מרדכי
לקח את אחד מחבריו לביתו על הטילון
שלו, המשיך משם לביתו •שלו.
״אז הבחנתי שהניידת עוקבת אחרי,״
סיפר השבוע .״ברחוב וייצמן 53 היא
חסמה אותי, והשוטר הזה, שזוהה אחר
כך כמועטי, זינק מתוכה — והתחיל
להרביץ לי באכזריות בכל גופי. לא
היתד, כל סיבה לזה.״
מטורף. למזלו הנדיר של חן —
בניגוד למקרים הרגילים בהם דואגים
שוטרים להכות אזרחים ללא עדים —
חלפו במקום שמחה ויוסף בכר. מספרת
שמחה :
״הייתי עם בעלי בדרך הביתה, ועצרנו
בצומת וייצמן ורמב״ם, כשראינו איך
ניידת חוסמת את דרכו של נער על
טילון, וממנה יורד שוטר שהתחיל להכות
את הנער בלי שום סיבה, באכזריות
נוראה. בעלי מיהר לניידת וצעק על
השוטר להפסיק להכות את הילד. השוטר
ענה לו בהיסטריה להסתלק. בעלי סירב.
גם אני יצאתי מהמכונית שלנו והתקרבתי,
וביקשתי מהשוטר את המספר שלו. הוא
סירב, והסתובב אלינו עם הגב כמו
פחדן, כדי שלא נראה את המספר.
נגעתי לו בשרוול, כי חשבתי בטעות,
שגם שם אפשר לראות את המספר. אז
הוא התנפל עלי ואמר בזעם נורא :
,גבירתי, את תקפת אותי.׳ הוא לקח אותי
למשטרת רמת־גן, ושם פתחו נגדי תיק
על תקיפה.
״במישטרה הסביר לי קצין שהשו טר
ד,יכה את הנער בגלל עבירת תנועה.״
על עבירה נוראה זו, לא רק שהנער
חטף מכות־רצח, ולא רק שהיה עצור כל
הלילה — אלא שהמשטרה, למרות הבטחתה
לבכר, לא טרחה להודיע להוריו,
שדאגו כל הלילה, היכן נמצא בנם.
תגובת משטרת ישראל לכל הפרשה:
היא חוקרת.
תעל1מ1ת מוו ת
מוזר

שלישיית מישה סגל (עם שנן וגדעון)
נפוח, מזוייף וזקוק לתרגום
״איזו הרגשה אבסורדית יש לך, שא תה
בא אל משורר ומבקש ממנו שיר,
והוא פותח מזוודה שיש בה איזה שלוש-
מאות טקסטים ואומר :״בבקשה, זה מה
שיש, קח מה שאתה רוצה. אין לאנשים
רעיונות וקשה למצוא שיר עם השראה
של ממש!״
הרפתקה כאולפן. החלק המשמח
אותו יותר בעבודה, זה ההקלטות. לדעתו
של מישר. סגל, ממלאים את מקומה של

בחוץ לארץ היא נתון חשוב מאד לר כישת
מושגים וניסיון.
מה שעוד חשוב לשלוות העבודה,
היא העובדה שמישה סגל מצא כבר
מישהו המאמין בו ובשלישיה שלו, וזהו
אורגד וורדימון, מי שהפיק את שיער.
מה שנותר עכשיו הוא להצטרף לא מונה
של המפיק ושל בעל התגליות,
לחכות ולשמוע את ״השלישיה החדשה
של מישר. סגל״.

לוא היה אדמונד (מומו) בלכרמן מת
בכל תאריך אחר, אין ספק כי מותו
היה נקבע כתאונה. העובדה כי מת בדיוק
בשבוע שעבר, העלתה כמה סימני
שאלה מסביב לתיאורית התאונה.
נגד בלכרמן, תברואן בעיריית נצרת
עילית, הוגש כתב־אישום, לפיו נטל
כספים מבעלי עסקים בעיר בלי לתת להם
קבלות על כך. דהיינו — שילשל את
הכספים לכיסו. מאחר שבידו היתד. הסמ כות
לאשר רישיון לבעל עסק, הסכימו
בעלי העסקים, לדברי כתב האישום, לשלם
למומו.
לחצים, וגסיגה. מומו הכחיש את
האישום. לדבריו, ההל בנוהג של קבלת
כספים מבעלי עסקים, העברתם לקופת
העירייה, ושליחת הקבלה לאחר מכן, רק
לאחר שהמועצה קיבלה, לתפקיד תברואן
ראשי, את יצחק וייס.
וייס, חתנו של ח״כ מרדכי זר, הגיע
לתפקידו זה מירושלים, שם עבד באוניברסיטה
העברית .״אני רציתי להגיש את
מועמדותי שלי לתפקיד זה,״ סיפר מומו.
״אבל הפעילו עלי לחצים, ונסוגותי.״
חוסר התאמה. כעבור זמן מה,
גילה מומו 30 שעבד בתפקידו מזה
שלוש שנים, כי אחד הממונים עליו גנב
תלושי דלק. כאשר גילה את כוונתו לפו צץ
את העניין, הופעל עליו לחץ לסתום
את הפה .״אמרו לי שידפקו אותי, אם אד בר,״
סיפר. מומו לא נרתע, גילה את
הסיפור לראשי המועצה.
(המשך בעמוד )28
ה עו ל ם הז ה 1767

אב א אבן ניסה למנ 1ע
הופע ת רבין בטלוויזיה
הסיפור שפורסם, היד,
צנוע למדי: העיתונאי שייקה
,כן דפורת, מנחה התוכנית השעה
השלישית בטלוויזיה, הז מין
את יצחק רפין להש תתף
בתוכנית הקרובה, שנוע דה
להיות — לא, לא אודות
התמרדותו של רבץ, אלא על
הפלמ״ח, בסך־הכל. אך הסי פור
שלא פורסם, מאחרי ה סיפור
שפורסם, היה מרתק
הרבה יותר: שייקר, טילפן
לרבין בוואשינגטון, הודיע לו,
לאחר שקיבל את הסכמתו, ש הוא
שולח ילו כרטיס־טיסה ל ארץ.
מאוחר יותר, הגיש שיי־קד.
את העניין לאישורו של
מנכ״ל רשות השידור, שמד
אל אלמוג אלא שהשם רבין
הפחיד כנראה את אלמוג עד
כדי כך, שגם עבור דיון ב נושא
הפלמ״ח הוא רצה ל קבל
קודם את אישורו של
משרד החוץ להופעתו של
דבין. ואכן, חששותיו התאמ תו.
אלמוג גילה שגם שם
מפחיד השם הנורא לא פחות.
התשובה שקיבל :״בטל את
הופעת רבץ. שר־החוץ לא
מאשר.״ אלא שכל הגיבורים
שכחו שרבץ הוא רבץ, וכנ״ל
ששייקה הוא שייקה. שייקה
סירב לוותר, טילפן שנית ל רבץ,
דיווח לו. תשובת השגריר
:״אין בעיות. אני לוקח
חופשה ומגיע כאזרח פרטי.״
הממונה על הכנסות ה מדינה,
,משה נוידרפר, זכה
השבוע לחודיה מזעזעת, כא שר
חש לרגע עצמו כסתם
אזרח מן השורה. החווייה ה-
טראומאטית אירעה לו כאשר
הגיע לאולפני קול־ישואל ב־קרייה
בחל-אביב, להקלטה.
בתום ההקלטה, היה עליו ל טלפן
בדחיפות. בדרכו החוצה,
הוא נכנס לחדר פנוי, הרים
טלפון והחל מחייג. אחד ה עובדים,
הקריין לי או ר טל,
שראה אדם זר עושה באולפן
כבשלו, פרץ בזעקות־אימים,
סגר לממונה את הטלפון בכוח.
נוידרפר ניסה להסביר
שהוא לא סתם אזרח זר, אלא
נוידרפר. ללא הועיל .״שתהיה
אפילו שד האוצר,״ השיב ה אזרח
הנאמן טל ,״בלי אישורו
של הסנכ״ל, שמואל אלמוג,
אסור לזרים לטלפן.״ זועם ו־קוצף
יצא הממונה למיסדרון,
נתקל במפיק התוכניות ייאל
רפל, שהכירו. רפל הכניס את
נוידרפר לחדר־ד,קלטות, היר־שה
לו לטלפן משם, המשיך
בדרכו. נוידרפר רק הרים את למקלחת כשזכה
השפוף,
שנייה :״מיד החוצה,״ הזדעק
עליו טכנאי הקלטה נזעם. רק
בפעם השלישית, מחדר שלי שי,
הצליח האיש לנהל את
שיחתו, כשהוא זורק כל הזמן
מבטים חרדים לכל הכיוונים,
מחשש לעינא בישא נוסף.
היה זה מיפגש נדיר:
היהודי הצרפתי המנהל מלח מה
פרטית בנאצים, פרג,
קלארספלד-בעלה של כי־אטה
קלארספלד, שסטרה
לראש־ממשלת גרמניה קורט
גיאורג קיסינגר, והמוא-
שמת בנסיון לחטוף את ה נאצי
קורט לישקה — ישב ב־צהדי
יום ו׳ האחרון בבית
סוקולוב, כאשר לפתע קרב
אליו היהודי הישראלי המנהל
מלחמה פרטית בנאצים, ש מחה
חולצפרג, הוציא מכי סו
הרצל כחלחל, הניח אותו
על השולחן :״יש לי מאתיים

ל״י בכיס. אני מבקש ממך
שתקבל ממני חצי, ותיתן במתנה
לאשתך, כאות תודה
ממני,״ אמר הולצברג .״זהו
אחד האנשים הבודדים,״ הגיב
לאחר מכן קלאסברג ,״שבאר בע
שנות מלחמתנו בנאצים,
מצא לנכון לעזור לא רק ב מילים
יפות.״
כאשר נשאל הולצברג,
המקפיד להפגין עד היום —
לעיתים בודד — נגד כל שי-
תוף־פעולה ישראלי עם יורשי
הנאצים — כיצד זה לא ערך
הפגנה נגד ביקורו בארץ של
ואלטר של, שר־החוץ הגר-
ני, שטען השבוע כי צורף ל מפלגה
הנאצית ״שלא באשמ תו,״
השיב :״בפעם זאת
אני מפגין על־ידי — אי־נונד
חותי. והפגנתי זו היא לא נגד
של, אלא נגד כל הישראלים
הנחמדים שמיהרו לקבל את
פניו יפה כל כך, החל מיצחק
בפסה;
וכלה
כן־אהרון

אידלסון.״

יעקב שרעפי, מז כיר
בעתון חדשות ספורט,
קיבל בשבוע שעבר בהיותו
במשרדי המערכת, שיחת טל פון
מאילת. על הקו היה, משה
(״מוסד,״) סולומון, מנהל עבו דה
במיכרות הנחושת בהימ נע,
המשמש גם ככתב עיתון
הספורט באילת. מכיוון ששי חה
טלפונית בין אילת לתל-
אביב היא יקרה, ביקש מוסה

הו ,3סריחה!
כתנוחה לא מלכותית כלל,
נתפסה השבוע חנסיכה מר־גרט,
אחותה של אליזבט מלכת
בריטניה, געת בילוי על
שפת״הים. הצלם החוצפן,
שנעזר בעדשה טלסקופית,
תפס את הוד נסיכותה בדיוק
ברגע שנתפסה בייצר גירוד
בלתי ניתן לכיבוש.

א 1ש > ם
משדעבי :״אני סוגר את ה קו
...טלפן אלי בחזרה.״ כא שר
הצליח שרעבי להשיג את
מוסד, בטלפון, לידו היה ב אילת,
בישר לו מוסד :,״זכיתי
ברבע מיליון לירות בלוטו.״
שרעבי לא הבין :״אז למה
ביקשת שאצלצל אליך ו אם
הרווחת רבע מיליון, אתה לא
יכול להרשות לעצמך לטלפן
לתל-אביב?״ ״זאת בדיוק ה צרה!״
השיב מיוסה ,״שבינ תיים
אין לי גרוש בכיס!״

הנחיית העתונאי אריה אפנדי,
הופיע בין היתר הכתב
אילן כהן, שסיפר על חקי רת
ג׳ונגל הבשר שניהל :״הו דות
לחקירה זו,״ סיפר כהן
לקהל ,״נמנעה מכירת בשר
חמורים וסוסים לבני־אדם, כאן
בהתקווה.״ ״כן?״ נשמע קול
אימתני בקהל .״נשמע אותך,
תגיד, מי זה מוכר המורים
בהתקווה?״ ״תשאל אחרי ה תוכנית,
בארבע עיניים,״ ה ת־

קונצרן תיעוש ההסתדרותי,
אפריים ריינר, לשעבר חבר
ומראשי
גן־שמואל
קיבוץ
מפ״ם, במסעדת היוקרה סטר־טון
בקיסריה, לוועדי העובדים
והמנהלים של הקונצרן לרגל
פירסום המאזן של המפעל, בי רד
את הנוכחים מזכיר חברת
העובדים אשר ידלין, ש אמר
:״כאשר רציתי בשעתו
לתת את הג׳וב הזה לאפריים
ריינר. אמרו לי כולם, :הש-

בביקורו בארץ לפני 12
שנים, גילה נגן הג׳ז הנודע,
לואי (סצ׳מס ארמסטרונג,
אשר נפטר השבוע, את סוד
הצלחתו הגדולה, כנגן חצו צרה
שלא קם עוד כמוהו. היה
זה בשעה שרואיין על־ידי ה־עתונאית
עדה הה. כאשר
ביקשה ממנו עדה בשעת ה ראיון
את המירשם שלו ל הצלחה,
הוציא ארמסטרונג
מכיסו שקית קטנה סגורה, ב צבעי
ירוק-לבן, ומסר אותה
לעדה :״זה סוד ההצלחה שלי.״
עדה נטלה את השקיית, הת בוננה
בר, וגילתה כי זהו חו מר
משלשל. למראה תדהמתה
של העתונאית, פרץ סצ׳מו ב צחוק
.״זאת לא מתיחה,״ גי לה
לה ,״זה הקמיע שלי. לולא
החומר הזה, אינני יודע איך
הייתי מסוגל -להתאמץ ולתקוע
בחצוצרה!״
במיסגרת פסטיבאל ל1־
סקי הנערך בישראל- ,התקיים
גם ערב של ״חברים מספרים
על לנסקי״ .היה זה בערב רד
ראיונוית של שמואל שי ו־אודי
ז,והר, כאשר ראיינו ה שניים
את כתב מעריב אורי
דן, שזכה בסקופ עולמי כש הצליח
לראיין את מאיר לג־סקי,
מי שהוגדר כבוס של
סינדיקאט הפשע האמריקאי.
בהופעה הפומבית התייחס או רי
דן בעיקר לעמדתו של שר-
המשפטים י-עקפ שמשון
שפירא, התובע את גירושו
של לנסקי מישראל, כפי ש פורסמה
ביום השישי האחרון
בעיתונו. בראיון למעריב אמר
שפירא כי ״לא ניתן לאסוף
כאן את חלאת העם היהודי.״
הגיב על כך אורי דן :״אם
כך, מה דעתו של שר המשפ טים
על כך שחבריו לממשלה
ניהלו משא־ומתן על מכירת
בית־מלון גדול לרועי־זונות מ פרנקפורט,
והעיסקה לא יצאה
לפועל לא בגלל עברם — ש לפי
הגדרת שר־המשפטים הוא
תלאה — אלא משום שלא
יכלו לעמוד בתנאים הכספיים
שהציגו בפניהם חבריו לממש לה
של שפירא? במקום ל התעסק
בגירושו של לנסקי
הזקן, מוטב ששר־המשפטים
ידאג שבארץ לא יצמחו לנס-
קים צעירים, ומסוכנים פי
כמה.״ דן גם העלה שאלה
עקרונית מעניינת :״נניח ש מחר
יחודשו היחסים בין רו סיה
לישראל. ונניח שלארץ
יגיע יהודי שנתפס ברוסיה ב־עיסקת
שוק שחור. האם גם
עליו תיאסר הכניסה לפי חוק
השבות?״ את המילה האחרו נה
תקע, כדרכו, שמואל שי:
״כל כך התרשמתי מלנסקי,
עכשיו,״ פלט ,״שנדמה לי ש לא
היה מזיק לי אם הוא היה
מאמץ ליו אותי לבן.״
בערב ראיונות אחר,
ראשון מסוגו, שנערך בשכו נת
התקווה בתל־אביב, ב
היפהפייה
והמפלצת

השבוע את יום הולדתה (ח־ ,37 אם זה דווקא כל־בך חטוב)
במלון ״טיראן״ בהרצליה, זבתח מהנהלת המקום למתנה מקורית:
עייר קטן ועגום־עיניים, שנראה מאוד אינטליגנטי, כשהוא
עומד שם חבוש מגבעת, עטור סרט ופעמון סקסי תלוי לצווארו.
כדי להיפטר מהצרות, מיהרה דרורה לתרום את המתנה לחיל׳
האוויר .״אם הם יודעים לטפל ב״פאנטומים״ ,הם בטח
ידעו לטפל גם בחמור קטן אחד,״ החליטה דרורה.
חמק כהן באלגנטיות. בתום
התוכנית, התברר שהוא לא
כל־קך התחמק, אלא רק דחה
את מר גורלו. ברגע שירד מ הבמה,
התייצב בפניו בריון
קשקשים אימתני, שהסביר ל כהן
-שהוא קצב בשכונת התקווה,
ונדמה לו שדבריו של
כהן לא מצאו־חן בעיניו. כהן
כצנחן (מיל ).ותיק, עשה הער כת
מצב מהירה, ביצע ניתוק
מגע בהול.
אחד

שהופיע

באותו

ערב הייה אלוף (מיל ).עוזי
נרקיס, מנכ״ל משרד הקלי טה,
שזכר את הכלל העתיק
שבבית התלוי אין מזכירין את
החבל, ניסה שלא להזכיר, דוו קא
-בוותק ווה, את הנושא ה כאוב
של דירות למיעוטי-יכו-
לת ומרובי-ילדים. אלא ש־המראיין
עמד על שלו, ונרקיס
הכריז לבסוף בפה מלא :״אם
לא יעלו, וזהו זה.״ לא היד,
מאליים פסויימים — הם פשוט
לא יעלו, וזהו זה.״ לא היה
מופתע ממנו כאשר זכו דבריו
למחיאות־כפיים מצד הקהל.

במסיבה שערך מנכ״ל

תגעת, לתת למפ״מניק תפקיד
כזה חשוב? ,היום אני יכול
להגיד בביטחון, ואתם הרי
מכירים אותי ואת דיעותי, כי
אני הרבה יותר שמאלי ממנו.״
עקיבא לפלר, מלו
השערים בקבוצת הכדוריד של
הפועל הרצליה, כבש השבוע
שערים בקצב מטורף ואחר-כך
מיהר לנגב את הזיעה ולנוח
הייטב, כדי שלא יחמיץ את
טכס כלולותיו שנערך למחרת
היום עם גליה שחף היפה,
בתו של מזכיר האיגוד לשחמת

אליהו שחף.

כאשר הופיע השבוע
יצחק זאכי, יו״ר הנהלת
ההתאחדות לכדורגל בפני ה ועדה
הממלכתית החוקרת את
השחיתות בענף הכדורגל, הס תער
עליו חבר הוועדה, יצחק
זיו״אפ, במטר שאלות שלא
היו נטולות-עוקץ. רקע המתי חות
בין השניים קשור בימים
עברו, כאשר זאבי ייצג את
הפועלים החקלאיים בפתח-
תקווה וזיו־אב כיהן כמזכ״ל
התאחדות האיכרים.

במדינה
טלוויזיה מאחזר׳ הקלעים

תזכניוח

למה פיר קו
אתהפלמ ״ חז

ה מור ה
על ה מידרפה

לקראת שידור תוכנית השעה השלישית
על הפלמ״ח, קבע צוות זתהפקה של

בטלוויזיה הישראלית בודקים עכשיו
את האפשרות להקרין החל מנובמבר את

(המשך מעס׳ )26
זמן מה לאחר גילוייו, פוטר וייס מעבודתו
.״בגלל חוסר ד,תאמה,״ מסביר
מזכיר המועצה, אורי גולני.
האם הגשימו, האלמונים שאיימו על
מומו לדפוק אותו — את איומיהם? קשה
לקבוע בשלב זה. דבר אחד ברור: נגד
מומו הוגש האישום בדבר השוחד.
עקשנות. בפתיחת משפטו, גילה אותה
עקשנות ועמידה־על-שלו כבפרשת גילויי
תלושי הדלק :״אינני אשם, ואוכיח
זאת במשפט,״ הכריז, כשהוא מבהיר את
כוונתו להילחם.
יומיים לאחר מכן, נמצא מת. הוא נפל
למאגר המוביל הארצי בעמק בית־נטופה,
וטבע.
והשאלה המעניינת היא — מה הפיל
אותו?

גהלב היה ש ל הטלוויזיה
צופים עדיני־לב הזדעזעו ביום השישי האחרון, כאשר ראו בתוכנית השבועי
י יומן אירועים, במסגרת כתבתו של עמוס ארבל, על בית״החולים הדסה בעין־ו
י כרם, את צילומי ניתוח״הלב הפתוח. מה שלא ידעו הצופים הוא, שהפעם סיפקה}
הטלוויזיה לא רק את הצלם והבמאי להסרטת הניתוח — אלא גם את הלב.
י וסיפור שהיה כך חיה: בשעת הכנת התוכנית פגש ארבל במסדרונות בית־חחולים ץ
^את אחת מעובדות הטלוויזיה מהלכת בפיז׳אמה.
״מה את עושה כאן ז״ שאל אותה ארבל לתומו.
״ניתוח״ ,השיבה העובדת באדישות.
״איזה מין ניתוח ז״ התעניין ארבל, ואז התגלה לו כי עובדת הטלוויזיה [
{עומדת לעבור ניתוח לב-פתוח.
כאשר ביקש מדובר בית־החולים רשות לצלם את הניתוח, הסכים הדובר׳
)בתנאי שהנערה עצמה תתן את הסכמתה לצילומים. ארבל עלה לדבר עמה. היא}
נתנה את הסכמתה, בתנאי שלא יראו את פניה, רק את ליבה.
לא היתה זו הפעם הראשונה שהצלם, צדוק פרינץ, מצלם ניתוח. הוא צילם!
כבר גם ניתוח־לב״פתוח בניצוחו של פרופסור בורמן, מי שנמנה בעבר על צוותו^
|של הד״ר כריסטיאן ברנארד בדרום־אפריקה. אבל הפעם הוא התרגש באמת.
סיפר פרינץ :״הביאו אותה רדומה. פניה היו מעבר למחיצה סטרילית^
י ובפיה היו תקועים כל מיני מכשירים. בפעם הראשונה בצילום רעדו לי הידיים״.
פחדתי. כאשר צוות האחיות הכין אותה לניתוח, כבר חייתי שקוע בעבודה. כל,
!פעם שיצאנו החוצה, היה בעלה שואל אותנו מה נשמע. יכולנו לספר לו רק}
,מה שראינו.״
אותה עובדת טלוויזיה היא אחת הנשים הבודדות בעולם, שיכלו להצביע}
,השבוע על המסך הקטן ולומר :״תראו, הנה הלב שלי ! ״
התוכנית ראיון עם דוד בן־גוריון, כדי
לשמוע את דעתו על הפלמ״ח.
כאשר הגיעו אנשי הטלוויזיה לביתו
של בן־גוריון בתל־אביב, בשעה שנקבעה
להקלטה, נכנס לפתע ביג׳י לחדר ובראותו
את הטכנאים והתאורנים מתקינים את כל
האביזרים לקראת ההקלטה, שאל בהפתעה
:״מה אתם עושים כאן ן״

דוד בן־גוריון
״אין פלמ״ח ד
אנשי הטלוויזיה התבוננו זד. בזה ב־תמהון.
האם יתכן שהיתר. זו טעות, ובן־
גוריון לא יודע על ההקלטה שנקבעה
עמו. לבסוף הסביר אחד מהם לביג׳י:
״באנו הנה בקשר לפלמ״ח!״
בן־גוריון לא חשב פעמיים, הפטיר במקום
:״איזה פלמ״ח! אין פלמ״ח!״ מנחה
התוכנית, ישעיהו בן־פורת, שהיה במקום,
מיהר להזכיר לזקן כי נקבע ראיון לצורך
שידור בטלוויזיה על נושא הפלמ״ח. שיי-
קה ביקש מביג׳י תשובה על שאלה אחת
ויחידה, שהפכה כבר לסיסמא בארץ :
״מדוע פירקו את הפלמ״ח?״
תשובת בן־גוריון :״הפלמ״ח לא פורק.
פירקנו רק את הוועד (את המיפקדה)!״
נראה שגם תשובה זו לא תחכים. עוד
דורות רבים ימשיכו וישאלו: מדוע פירקו
את הפלמ״ח?

תוכנית הילדים שכל אמריקה צוהלת סבי בה:
סזמי סטריט (השם לקוח מעלי־בבה
ו־ 40 השודדים) .זוהי תוכנית הילדים
המפורסמת ביותר בארצות־הברית. שמו נה
מיליון דולאר הושקעו על ידי מש־רד־החינוך
האמריקאי, קרן פורד וחברת
קרנגי, למימון המחקר הקדם־ההפקתי.
מסקנות המחקר היו כי הדרך הטובה
ביותר להעניק לילדי הגן ערכים בסיסיים,
סקרנות ביחס לעצמם ולאחרים והתמצ אות
בעולם הסובב אותם, היא דרך הבי דור
במתכונת שידורי הפירסומת.
רחוב סיזאם הוא רחוב אפשרי בכל
עיר בעולם. שני בטלנים יושבים על ה־מידמה
ומפטפטים באפם מעשה. אלו הם
המורים גרדון ובו (מאט רובינסון ובוב
מק־גארט) .נניח לרגע שהם רוצים ללמד
את הקטנים לספור מאחת עד . 10 הם
מחליטים לספור את כל האנשים המתקר בים
אליהם ברחוב ולנחש מה עושה כל
אחד. מתקרב חלבן אחד. הוא מניח בק בוק
אחד ליד בית אחד. על המסך מופיעה
הסיפרה אחת במימדי ענק. החלבן שר
בקצב מצעד הפזמונים שיר פרסומת של
משווקי חלב :״בקבוק אחד — לכל אחד
— בריא באופן מיוחד״.
אחריו מופיע נושא המכתבים עם שני
מכתבים ביד. על המסך מופיעה הסיפרה
שתים. המורה היפה סוזאן (לורטה לווג)
ניגשת יחד עם גורדון אל הדוור. מסבירים
את המושג זוג. שיר פרסומת מדומה.
מופיעים אנשים נוספים. סופרים את המ כוניות
העוברות ברחוב. באלט פסיכו־דאלי
של ספרות מערבב את היוצרות. בעל
חנות הממתקים הופר (וילי ליי) סופר
עבור הילדים מסטיקים וגלידות.
הדברים מוצגים כמעט ללא קשר אחד
עם השני: מיקי מאום, תיאטרון בובות,
קטעים מתוך מחזות וסרטים, חיות, מתח,
ענים, שככה זה גם בחיים: הכל מבולבל
משחקים וסיסמאות. מפיקי התוכנית טו־ומבולגן.
הילדים מוכרחים להסתגל אל
העולם כפי שהוא ולא אל עולם מסודר
כפי שהוא מצטייר מדבריו של המורה
בשעור המלאכותי בכיתה.
התוכנית מוצגת בארצות־הברית כתוכ נית
יומית, המיועדת לגילאי שלוש עד
חמש והיא נוצרה עבור הטלוויזיה הלימודית
בניו־יורק. בארץ תוקרן התוכנית,
אם תוקרן, פעמיים בשבוע.
ד״ר דוליטל. תוכנית אחרת שבודקים
את אפשרויות הקמתה בפני ילדי ישראל
היא הסידרה המצויירת ד״ר דוליטל.
תוכניות נוספות לנוער ן יש תקווה מסו ימת׳
כי השבועון לבני הנעורים, יועתק
משעה שש לשעה שבע וחצי, כדי שבני
הנעורים באמת יוכלו ליהנות מן הש־

גליה סופר
החסידה באה
בועון הטלוויזיוני. חידוש צפוי אחר,
הוא הרעיון להוסיף קולות בעברית בסי-
נכורניזציה לסידרה הפופולארית לאסי,
כך שהקטנים לא יצטרכו להתאמץ להם־
פיק ולקרוא את התרגום המתחלף ב מהירות
רבה י מדי. כן מתוכננת תוכנית
חדשה לפעוטות בערבית. תוכנית סמי
וסוסו ונושחקצב תימשכנה כרגיל. אולם
אם לצטט את אסתר סופר, האחראית ל תוכניות
הילדים בטלוויזיה ,״עוד מוקדם
מדי מכדי להבטיח הבטחות״.

חדשות בקיצור

נפטר כלכרמן
תאונה? התאבדות? או — ?

גליה טו פי
מצפה ל ח סי ד ה
גליה פרפר, הלא היא גלוריה סטיו-
ארט, מצפה לביקור החסידה. מזכירות
הטלוויזיה המבינות דבר, מעריכות ש גליה
נמצאת עתה בחודש השביעי ל הריונה
ס חיים יכין, שנעדר כמעט
חודש מהמסך הקטן עומד לחזור אליו,
הוא נעדר בגלל שירות מילואים י• לפני
שבוע הגיעה לטלוויזיה קופסא ובה הפילם
ששלח ירון לונדון מפארים. היו צי לומי
כתבה שהכין ירון על תצוגת מכונות
טקסטיל ישראליות בצרפת. הקופסא
הייתה מסומנת בסימון בינלאומי המסמן
כי הפילם טרם פותח. בסרטייה בירושלים
לא חשבו פעמיים, מיהרו להוריד את הפילם
לפיתוח במעבדה. הקופסא נפתחה
בחדר חשוך והסרט, שכבר פותח פעם
אחת בצרפת ,״פותח״ פעם שניה. ברור
שהסרט הושחת לחלוטין ולא היה ראוי
לשידור. ספק אם מישהו חישב כמה
עלתה טעות מטופשת זו למשלם המיסים.

תדריך
• סרט ה ש כו ע(יו ם ד׳ )20.35 ,14/7
חומת מאלאפאגה — סרטו של רנה קל-
מנט, עם דאו גאבן ואיזה מירנדה.
• מיפגן חיל־האויר (יום ה׳ , 15/7
)21.40 הקלטת המיפגן שייערך בבוקר ל רגל
יום חיל־האויר וטקס ענידת כנפיים
לבוגרי קורם טייס. מתארים — טוביה
סער ורון בן ישי.
• סרט קולנוע (יום ו׳ )21.30,16/7
מרי מלכת הסקוטים — דראמה היסטורית
של ג׳והן פורד על המלכה הסקוטית, ש מרדה
באליזבט הראשונה מלכת אנגליה,
ונידונה למוות. משתתפים: קתרין הפבורן
ופרדריק מארץ׳.
• השעה השלישית (יום ב׳ , 19/7
)20.20 בחלק הראשון יוקרן סרטו של
פוצו, חבורה שכזאת, על הווי הפלפ״ח.
בחלק השני יתקיים דיון באולפן על
הפלמ״ח בהשתתפות שגריר ישראל ב-
ארצות־הברית יצחק רביו ואורי ברנר, מי
שהיה סגנו של יגאל אלון מפקד הפלמ״ח.
כן יוקרנו ראיונות עם דוד בו־גוריון
והשר ישראל גלילי, וסרט תעודי קצר על
הפלמ״ח של עורכת הסרטים רחל דר.

משפט
הפר קלי ט פגתבע מעט הבטלנים הנצחיים, שומרי גחלת
הדמוקרטיה הישראלית, שהחליטו לממש
את עקרון פומביות המשפט באולמו של
השופט המחוזי מקם צ׳רנובילסקי, הופ תעו
כאשר הורה השופט לפנותם מהאולם.
לכאורה, לא היתד, לכך כל סיבה.
הסיבה היתה בקשתו של הנתבע לע שות
כן — בקשה שהשופט החליט להיענות
לה. הנתבע, במקרה זה, היה עורך-
דין — וייתכן שלכך היה קשר להחלטתו
של השופט. בוודאות, קשה לדעת זאת,
מאחר שבפרוטוקול אין למצוא זכל לכל
העניין.
רוצה את הילד. מה שהצופים המ אוכזבים
החמיצו, היתד, תביעת מזונות של
נורית פרנקו נגד בעלה לשעבר, עורך-
הדין שלמה פרתי. פרחי התנגד לבקשת
גרושתו לשלם מזונות לבנם, כיום בן , 14
בטענה כי הוא רוצה לקבל את הילד
לרשותו. כנגדו, ניסתה פרקליטתה של
התובעת, עורכת־הדין מרגלית כהן־צידון,
להוכיח כי במשך כל השנים לא רצה האב
להחזיק בילד, והעלה דרישה זו רק עתה.
כהוכחה, טענה שבזמנו הגיש האב תביעה
לקבל את הילד לרשותו — וביטל אותה
מיד לאחר מכן, לפני שהגיעה לערכאות.
כן טענה, כי במשך כל השנים גרם האב
לבעיות בקשר לתשלום המזונות לבנו.
בהזדמנות אחת הגיעו הדברים לידי כך
שהאם נאלצה להגיש תביעה נגד האקס
שלה על סך של — 8,000ל״י, דמי מזו נות
שהצטברו. רשם בית המשפט הע מיד
את הסכום על — ,4,800.ובית־המשפט
קבע לה סעד־ביניים בסך 225ל״י לחודש.
אלא שגם סכום זה לא הצליחה נורית
פרנקו תמיד להוציא מבעלה, ופעם אף
היה צורך להוציא נגדו פקודת־מעצר.
להילחם. בשלב זה, דחה בית־המשפט
את טענות הפרקליט הנתבע, קבע שעליו
לשלם לבנו את דמי המזונות. אלא שה פרקליט
נתגלה כלוחם ללא־חת, מתכונן
לערער על ההחלטה. אם תרצה נורית
פרנקו לקבל דמי-מזונות עבור ילדה,
יהיה עליה להמשיך ולהילחם.
העולס הז ה 1767

ייייי

1אגדמגיעל 1ו ה או רבל יו ם
^וי בד־ אגד מו בי לבבלהדר בי ם
נוה אור

!7ב1ץ, נוסד ב. 1949 בצד הכביש
בית שא1־גשר.כ75 -ן״מ מגשר.

אג ד ו קו ק למחיריס ס צי או ת״ ס

״אוי שו מר ת
מצווח, ל א
מע שנת ב שבות.
אז מהאס
אני ח ש פני ת *״
באחת מהופעותיה בסטאר בר — זזיא
היתרי אז כבר גרושה — חזה התייר ה ישראלי
דויד משולם 25 מספר דויד:
״איד שראיתי אותה, ידעתי שאני הת אהבתי
בה. עד אותו יום, היה לי הכי-
שרון להיות רווק ולא מאוהב. כשראיתי
אותה, ידעתי שהתאהבתי. אחרי ההופעה
חיכיתי לה, וביקשתי ממנה פגישה.
״הלכנו לקפה סברה, ששם באים הרבה
ישראלים, והתחלנו לצאת באופן קבוע.
אחרי חצי שנה התחתנו בנשואים אז רחיים
בגרמניה. כעבור עוד תקופת זמן
באנו לבקר בארץ.״

ך* יא בנראה החשפנית היחידה, בו
1ישראל, אם לא בעולם כולו, המבלה
עשר שעות בשבוע בחברת רב, לומדת
מפיו תנ״כ ותפילות, ולא אוכלת במועדון־
הלילה שבו היא מופיעה בעירום — כי
האוכל שם לא כשר.
יתרה מזאת: חוויית היהדות השפיעה
עליה כל-כך חזק, שהיא אפילו כללה,
במופע העירום שלה, במועדון הריביירה
בבת־ים — נרות.
״אני מדליקה נרות כל יום שישי,״ מס פרת
מרים משולם, שנולדה כגרמניה נוצ ריה
טהורה בשם מרי-מתילד^־שוריג, ו
נשאה,
בקריירת החשפנות המפוארת שלה,
שמוודבמה מהדהדים כמו פופה לה בלונד
(נשק את הבלונדית, יעני) וקריסטל דה
פארי .״התחלתי לפני כשנה, מאז
שהתחלתי ללמוד לקראת הגיור. אני לו מדת
לבדי, ומדריך אותי רב מהרבנות
בתל-אביב. אני לומדת כעת תנ״ך ואת
התפילות. אישית, אינני כל־כך דתיה.
אבל לאחר שהחלטתי להתגייר, אני מקיי מת
את כל המצוות שאני יכולה. אני שו מרת
כשרות. במועדון אינני אוכלת, כי
האוכל לא כשר. ביום שבת אני נמנעת
מעישון. לדעתי, העובדה שאני סטרים-
טיזאית איננה צריכה להפריע לתהליך
הגיור שלי. אני ניהנית מהדת היהודית.״

זה ותמירה, בעלת פנים ארוכים
1מעט, שפתיים חושניות, עיניים כחולות.
החלה מרי 24 ילידת פרנקפורט,
גרמניה, בהופעות על הבמה לפני שלוש
שנים.
ראשית, כנערת גוגו, בדיסקוטקים ומועדונים
בפרנקפורט. זאת — בגלל אהבתה
לריקוד. בתחיל היתה רוקדת למען הבידור
בלבד, כאשר היתה מבקרת עם בע לה
— איתו התחתנה בגיל — 16 במועדונים.
כאשר
פשטה אופנת נערות הגוגו, המליצו
לה לעזוב את מרכזית הטלפונים שם
עבדה, ולהתחיל להופיע כנערת גוגו.

הממליץ היה אדון זלצמן אחד, שאת
שמו הפרטי מרי לא זוכרת, ומרי קיבלה
את ההמלצה.
לאחר פרק זמן כנערת גוגו, בא אדון
זלצמן ערב אחד בהצעה חדשה: סטריפטיז.
״קיבלתי
את ההצעה בלי היסוס? כל
עבודה שקשורה בריקוד — אני שמחה
לעשות,״ מספרת מרי. לבד הכינה את
התוכנית; וערב אחד עלתה על הבמה —
כחשפנית.

^ ני נהנית מזה,״ היא מגלה.
״בכלל אני נהנית מכל מה שאני
עושה. אני אוהבת לרקוד, ואני מתייחסת
גם לחשפנות שלי כאל ריקוד.״

הזוג חזר לגרמניה, ולפני שנה חזר
שוב לישראל, אז נולד להם כבר בנם רוני,
כעת בן שנח וחצי.

שפחתו של דויד החלה לוחצת
שמרי תתגייר. מרי הסכימה. מספרת
היא:
״אני מחלקת את עצמי לשניים. צד
אחד שבי הוא העבודה כסטריפטיזאית.
אני מגיעה לעבודה. קצת לפני ההופעה,
מבצעת את המוטל עלי, והולכת. ברגע
שאני יוצאת מהמועדון, אני כולי אחרת.

לרבנות ־

בחברת בעלה דויד ובנה רוני

שנה וחצי, מגיעה מרים לבניין

! 11111
צה־הדתית בתל־אביב, כדי לברר את התקדמות הטיפול בגיור שלה, כשהיא
מיניכנם המגלים את רגליה התמירות. משמאל: לגבי מריס, העירום הוא
גרידא. תוך שנייה, היא יכולה ליהפך מחשופה לסכומה — וכמובן גס
להבדיל מיתר הנערות שעובדות במועדו נים,
אני לא מקיימת שום קשרים עם
בעלי המועדון. אולי אני מקבלת בגלל
זה פחות כסף, אבל זה כדאי לי. רוב
הסטריפטיזאיות נדרשות על־ידי בעלי
המועדונים לקיים יחסים איתם. אני לעומת
יתר הבחורות, שומרת על דיסטנץ.

בן ההמוע־לבושה מקצוע להיפך.

שהכל טוב ויפה — מלבד פרשת
הגיור, שלא זזה .״אני מצטערת מאוד ש כל
פעם דוחים אותי ברבנות עם הגיור,
ואומרים לי לבוא עוד חודש, ועוד חודש.
מדוע זה צריך להימשך כל כך הרבה זמן?
אני באמת לא מבינה. אני רק מקווה שזה
לא בגלל המקצוע שלי.״

דויד משולם השחרחר, מריס הבלונדינית,
11^ 1 ^ 1
ובנם רוני, שנולד אמנם בגרמניה אך מת*
1 1 1 1 ^ 1*1
נהג כבר כצבר מובהק, מקשקש גרמנית ועברית — היו יכולים להיות משפחה מאושרת,
לולא הגיור הלוחץ .״כל פעם אני באה לרבנות שמחה, ויוצאת עצובה,״ אומרת מרי.

הרחק מן ההנוו
הסואן

והלחות הדביקה לבילוי חופשה משפחתית
בדרום היבש ^
חופ שה טשסח תי ת
במלון, גלי-זוהר׳
מיזוג אויר פנסיון מל א
ה חל במחיר 234ל

מחכה לך שבוע סוער
כיותר מכל הבחינות.
עליך להילחם בתוקף
בנטייתך לנהוג באימפולסיביות,
בי המצב
ידרוש קור״רוח. אם
תניח לרגשותיך לסו
: 1 2מ רס -
חוף אותך, עלול הד20נ
אפ רי ל
בר לפגוע בקאריירה
שלך ובעניין היקר ל־ליבך
מאוד. זו תקופה הדורשת ביקורת
מתמדת על פעולותיך, ואל תחסם לפנות
לשם כך לאדם קרוב הרוצה בטובתך.

11ו

כנימוס, באלגנטיות וכשקם,
את מסוגלת בהחלט
למרר את החייס
לאלה הסובבים אותך.
מוטב שלא תעשי זאת
דווקא השבוע. קחי את
בני־משפחתך וצאו לטיול
בחיק הטבע. תוכניותיו
יזכו להגשמה
מלאה אס רק תשמור
על קור־רוחך בשעת התרגשות. אל תסת־בך
באהבה קלה ומטורפת, אינך בנוי לכך.

יש בך שאיפה לנער שנטלת התחייבויות
על עצמך וללכת בעקבותיו
של ידיד קרוב.
עד היום לא עמד בך
האומץ לעשות זאת,
ואתה תיווכח בי הכיוון
החדש המוצע
לך מעמידך בפני סיכויים
רבים להצליח
משטחי היצירה. יהיה עליך להקריב הרבה
כדי להגיע להצלחה זו, אך כל הסי מנים
מראים בי הקורבן בדאי בהחלט.

תאוחיס

חופ שהמשפח תי ת
בקרוואנים ממוזג׳ אויר
ללא בלבלה
החל במחיר 290ל׳*

י חופ שה מ שפ ח תי ת
פנסיון מל א
בביתני ממוזג אויר
שרותים נפרדי ם
ה חל במחיר 588ל״י
המחירים בוללים טיסה
פרטים: במשרדארק״ול
! ואצל סובני הנ סי עו ת

ד׳/חזז

במחצית השנייה של
השבוע צפוייס בחייך
כמה ׳שינויים, ולאו־דווקא
לטובה. שמור בקפדנות
על בריאותך,

כי היא עלולה להיות
הראשונה שתיפגע בה;
ביוני -
ימים רגישים אלה.
נ< 2ביולי
דחף פנימי, שסיבותיו
לא תהיינה ברורות לך
די צרכן, ידרבן אותך לבזבז הרבה מרץ,
זמן וכוח על עניינים מישניים בחשיבותם.

סוסו

לפניך שבוע של לבטים
נפשיים וחוסר
ביטחון, שמקורם בפגישה
מסויימת, שאירעה
לפני שבוע. אל
תאלץ את עצמך להגיע
להחלטה כלשהי,
או אפילו להביע דעה
העלולה לחייב אותך
בעתיד. הסיכויים הם
שכל נסיון מצידך לראות את הדברים
בחוויתם ולשקול אותם בכובד-ראש —י
נדון מראש לכישלון. השבוע — לא להמר.

הרושם הוא שזה -השבוע
שלכם בתולות, עד
כמה שאפשר לראות
מצפות לכן הפתעות נעימות
ביותר. בכל השטחים.
קבלו אותן בזרועות
פתוחות והש תדלו
לנצלן עד הסוף.
אבל זה לא אומר שאתם
צריכים לקפוץ מ־עורכס.
התחלקו בטוב לו זכיתם עם אנשים
קרובים אליכם, בלי צל של מורא.

31101

עליך לרסן את חוסר־סבלנותך. אס כי נדמה
לך שאתה דורך על מקום אחד, למעשה
קיימת כל הזמן עליה.
יום ג׳ הוא היום המתאים
לעסקים, ותפגוש
בו אנשים בעלי השפעה.
בתקופה זו עליך
להיות, יותר מתמיד,
עצור ביחסיך מם האדם
הקרוב אליך. מכתב
; 2בספטמבר ־
22ב או ק טו ב ר
בלתי־צפוי יאפשר לך
לבטא את עצמך יותר.
בת מאזניים — הימנעי מכל פעולות יאוש,
מפני שיש בדעתו לצעוד לקראתך,

מאמ״ס

השבוע זה הזמן שלבם עקרבים. השתדלו
להתבסס במקום עבודתכם, הרבו בפעילות
והרחיבות את תהתעניינותבם. חומי עמלכם
לא יחיה לשווא.
אתם תקצרו
את חפירות. נסיעה
אותה אתה מתכנן
זמן רב, תתבצע סוף־
דג*:>.ת,גי׳ 0 >-1סוף השבוע. הפתעה
תגנורמלית, לא רום
לך רוב נחת. יח סיך
עם ידידתך ישופרו לבלי הכר בזכות
אורך־רוח וטוב לב — הכוונה, מצידך.

עון ו1

אחת מתוכניותיו לשבוע תתקלקל, אך לא
נורא, מפני שבמקומה תבוא אחרת, מוצלחת
לא פחות. ידיד
ותיק אותו לא פגישת
זמן רב, יביא עימו הפתעה
נעימה. בת קשת
— השבוע תפגשי אותו,
סוף־סוף. אם תתנהגי
כשורה, תכבשי
את ליבו. חשבי היטב
23 בנו במ בר -
20 בד צמבר
על כל מה שאת עושה
או אומרת, זה ישתלם.
השבוע כדאי לך לבחור בצבעים רועשים
יותר, כי הגיעה השעה לצאת למלחמה.

1שוו

בהתחלת השבוע אתה יבול להרשות
לעצמך לחיות נדיב-לב, לזרוק מאחוריך
הרבה מוסכמות, לפעול
לפי הרגש, ולהיות
חופשי. כל הקלפים ל־צידך.
בת גדי, הישמרי
מכל דבר רומנטי, לפחות
עד ליום א׳ .נצלי
את הזמן לעשיית הדבר
החשוב שאת דוחה,
כבר זמן רב, ורצוי
גם שתקדישי תשו-
מת-לב רבה לחיצוניותך. אחד האמצעים:
שימת הדגש על צווי האופנה.

התפתחויות מהירות ונעימות למדי, העשויות
לבוא עליך ברצף מהיר, מאמצע
השבוע ועד סוף החודש,
יעמידו אותך בפני
הכרעה חשובה שאין
מנוס ממנה. בהדרגה
תתגבש בך ההרגשה
כי אינך עוד מה
שחיית לפני חצי שנה,
וכי אתה עומד בפני
20 בינו א ר -
$ז בפברואר
פרשת דרכים. במידה
רבה לא יהיה עליך
לטרוח יותר מדי כדי לקבוע באיזה כיוון
לפנות. מישהו ממקורביו החלים במקומך.

השבוע יצוצו בפניך כמה אתגרים חשובים
ורבי עניין. יש מקום לצפות כי אתגרים
אלה יחיו קשורים בנסיעות ממושבות,
ובעקיפין גם בהתפתחות
רומנטית.
תובל להצליח לעמוד
בהם אם אדם קרוב 4 אליך ובעל השפעה רבה
לא יכשיל אותך.
השתדל, איפוא, להיות
חביב וידידותי ב9ו
בפברואר -
20במרס
צורה יוצאת-דופן לכל הסובבים האנשים
אותך. את מנסה להפיל אחרים בפח
— בו את עלולה ליפול בעצמך.
ימ5 דגיס

במדינה
ם יע 01 ים
פדור בראש —
ב ט עו ת
פאטמה יסין מוחמד ( )28 עמדה על מר פסת
ביתה, בכפר מעאויה שליד אום־אל־פאחם,
ועסקה בכביסה, כשלפתע התמו טטה
על הריצפה לעיני שלושת ילדיה.
היא חטפה כדור במצח.
הדם שטף את פניה, והילדים הזעיקו
עזרה. פאטמה, הנמצאת בחודשי הריונה
האחרונים, נלקחה לבית־החולים הילל יפה
בחדרה. הרופאים גיתחוה, אך בשלב זה
החליטו שלא להוציא את הכדור ממיצחה.
אימוני צה״ל. קרוביה של פאטמה
הגישו תלונה למשטרת חדרה. טענתם:
אימוני צה״ל באיזור, הם הסיבה לפציעתה
של פאטמה.
שבועות עברו, ואיש — לא ממשטרת
חדרה, ולא מצד,״ל — לא הופיע לערוד
חקירה. מספר קרובה של פאטמה, עבד-
אלה פיץ 23 גנן במקצועו:
״אחרי שהגישו את התלונה, לא הזיזו
המשפחה שום דבר בבית של פאטמה.
השאירו הכל באותו מצב. אפילו לא ניגבו
את הדם, בשביל לא להפריע לחקירה,
כדי שהאיש שאשם יובא לדין.
אבל עברו הרבה ימים, ואף אחד לא
בא. הם במשטרה בכלל לא מתכוונים לע רוך
חקירה. הם יודעים שזה בא מאימוני
הצבא באיזור. כל הזמן יש קרוב לכפר
שלנו אימונים של הצבא בנשק חי. ה אנשים
מפחדים לצאת מהבית. מדוע מוכ רחים
לעשות את האימונים דווקא על יד
הכפר שלנו?״
אין מה לחקור. דובר משטרת חדרה,
עמנואל פז, אישר את פרטי המקרה.
״קיבלנו את התלונה,״ הסביר .״נכון שלא
ביקרנו שם בבית. אין לנו מה לחקור.
אנחנו מאמינים לה שנפצעה בביתה. זה
היה מכדור טועה.״
זה הכל?

סכנות נוראות. אז, נודע לתושבי
השכונה לראשונה על כוונת החברה. הם
מיהרו להקים ועד־פעולה, בראשות אחד
התושבים, אברהם גולדברג, גייסו תק ציב,
והוציאו צו על־תנאי, שגרם להפס קת
הקמת התחנה.
לאחרונה, טוענים פעילי הוועד, שינתה
החברה את תוכנית הבניין, ובעיקבות כך
קיבלה רישיון מחדש מעיריית חולון ל בניית
התחנה. ועד־הפעולה טוען שאף לא
ידע על שינוי התוכנית, מאחר שהחברה
פירסמה זאת — כפי שהיא נדרשת בחוק
— בשערים והמודיע ,״עיתונים ש איש
בשכונה אינו קורא אותם.״ בעקבות
כך, יצאו התושבים לחסום בגופם את
מסלול הדחפורים.
בין טענות התושבים:
• ריחות הבנזין שיעלו מהתחנה יפגעו
בתנאי חייהם.
• סכנה לילדים, מאחר שהתחנה ממו קמת
באיזור סמוך לגן־ילדים ובית־ספר.
• גידול סיכויי תאונות הדרכים, עקב
ריבוי תנועת המכוניות במקום.
מחוסרי תעסוקה. אברהם רובינ שטיין,
מהנהלת חברת רובינשטיין, מכ חיש
את טענות הוועד. לדבריו, ההת נגדות
לתחנת הדלק איננה של רוב ה תושבים,
אלא של חלק קטן ,״המחוסרים
כנראה תעסוקה,״ טוען רובינשטיין :״תח נת
הדלק לא רק שלא תביא נזק לאיזור,
אלא אף תועיל לו. פנו אלי עשרות מש תכנים,
ושאלו אותי מדוע איננו מקימים
את תחנת הדלק שהבטחנו.״
למעלה מסדסנינים
בערים,בדרנים בחונים ובירידים

ב מו
וימס

טקס בר*ת־מילה
עס * 3בוד -
ל תינו ק מוג
תינוקם של בני הזוג טרודל נפטר ב היותו
בן שבוע בלבד. כאשר פנה אברהם
טרודל, נהג מונית מפרדס חנה, לחברה
קדישא המקומית כדי להסדיר את קבורת
ילדו, נדהם לשמוע מהם כי לא ייתכן
לעשות זאת ללא עריכת ברית־מילה בגופה.
ולא סתם ברית־מילה — אלא טקס
מלא, כנהוג, עם כיבוד וכל היתר.
מיותר. טרודל, שבור מכדי לערוד מל חמות,
השלים. ביום השני שעבר, התקיים
במשרדי החברה קדישא הטקס המזעזע,
כשהאב האומלל נאלץ להיות נופח במקום.
הגיב על כך הרב אלעזר הגר, מהמוע צה
הדתית בתל-אביב :״לפי ההלכה, חיי בים
לערוך ברית־מילה גם לנפטר, לפני
שמביאים אותו לקבר ישראל. אך הטקס
עצמו הוא מיותר, כיוון שאין הוא בבחינת
מצווה.״
מיותר זה לא מילה.

דיו ר
ילדי ם
מול ד ח פו די ם
היתד. זו מאותן הפגנות הנראית דר מטית
כל כד בטלוויזיה: מצד אחד, דח פורים
מוכנים לפעולה. מולם — עשרות
תושבים נזעמים, עם ילדיהם, חוסמים ב גופם
את דרכם של כלי העבודה.
אלא שהפעם, לא היתד. זו הפגנה של
תושבי שכונת־עוני נגד הריסת מיבנה
בלתי־חוקי. ההפגנה, שנערכה בשכונת־המגורים
הנאד. והשקטה נאות רחל, בחולון,
כוונה נגד כוונתה של חברת ה בנייה
רובינשטיין, שהקימה את השכונה
— לבנות בתוך המרכז המסחרי של ה שכונה
תחנת דלק.
בהפגנה זו, הגיע לשיאו מאבק הנמשך
זה שנתיים.
ה עו ל ם הזה 1767

נפגעת מוחמר
סליחה על הטעות, שלום
לגבי צו־המניעה שהוצא לפני שנתיים,
מסביר רובינשטיין שהוחלט אז להמתין
לחוות־דעת כל המשרדים הרלוונטיים. היחידי
שהתנגד היה נציג משרד הבריאות.
לאחר ששונתה התוכנית בהתאם לבקשתו
— נתקבל האישור של ועדת בניין־ערים.
שום ריחות. באשר לריחות, טוען
רובינשטיין :״אין ריח. הבניין הקרוב
ביותר לתחנה הוא במרחק 100 מטרים.
שום ריחות לא יכולים להגיע. זאת היא
תחנת דלק קטנה עם שתי משאבות.״ מודה
הוא :״בתוכנית שהגשנו לדיירים לא
ציינו שתוקם במקום תחנת דלק, אבל
הודענו שיהיה כאן מרכז מסחרי ובידורי.
לא פירטנו. יש במקום שני אולמות חתונות.
מה מפריע יותר: תחנת דלק קט נה
— או שני אולמות חתונות?״
טענתו העיקרית של רובינשטיין הינד.
פיננסית. אומר הוא :״בצד השני של
נאות רחל יש לי קרקע המיועדת ל־800
יחידות דיור נוספות. לוא תחנת הדלק —
שאותה מכרתי לחברת פז ב־ססס 300,לירות
— היתה מזיקה לדיירים, האם הייתי
מקים אותה? לוא זה היה גורם להפחתת
ערך הדירות באלף ל״י לדירה — זה כבר
לא היה משתלם לי.״
לא פייר. טענה משכנעת — אך לא
את ועד־ד,פעולה .״לא נוותר,״ חזרו וטענו
חברי־הוועד בפסקנות .״זה ממש לא הו גן,״
התרעם אחד מהם .״כל הרעיון של
נאות רחל היה לגור באיזור שליו ונעים.
והנה, החברה שהקימה לנו את המגורים
האלה — דווקא היא זו שתקלקל את ה סביבה,
ותהפוך אותה לסביבה מיסחרית
סואנת? בשביל זה עברנו לגור לכאן?״

$0X6116
10611X2
וח הג1יאי2 0
תיקים רוגודות
קעורנוי עור

נ 1נ1ש־ני 0

סיבו בלעדי בישראל
כנ1רי ב 1/״מ פרץ 4ת-א

.בירושליס
1גין וניי

ינ אי 3
פוסום י•

מכונת הכביסה
הקומפקטית
גם במחיר!
להשיג במחיר החל מ־ 1295ל״י
מכונת הכביסה הקומפקטית של,אמקור״ ־
תופסת רק שתי מרצפות ( 40ס״מ),
מבחר מחירים ללא מתחרים —
לבחירתך 4דגמים.
יתרון חשוב נוסף -שרות
המפיצים:

^ וסוחרים מורשים

ממנות כניסה אמקוו
נמנות גם ב שיט ת
החליפין!א! וס*זוז<

ל י 1130X1־ ח ן -,ן ״״־לח

העול ם הז ה 1767

כל הצוות היה דרור לקואת סצינת העיוות הגדולה -ואז התתוטה הכוכבת (
ך* מיטה הזוגית בבית היפואי רב י
י החדרים והרחב של אסי ואחרונה
דיין, איכלס, בבוקר יום השני האחרון,
גוף זר.
הגוף, שהיה שייך, לעירית לוי, הת פרקד
בהנאה על המיטה המפורסמת, כש הוא
נהנה מהרקע הניפלא. רקע זה כלל
מלבד השם דיין הכריזמאטי, גם נוף עם
הרבה בתים ערביים עתיקים ציוריים, ים
כחול ורוגע, שידות עתיקות וציוריות,

עירית, אשתו
של הזמר אושיק
לו ^ ה ס ^ מ ה

להיכנס למיטתו של
אסי דיין — ונסוגה
ברגע האתרוג
ראי עתיק וציורי עם מיסגרת קטיפה, כד
עתיק וציורי (מתנת אבא דיין) ,מנורה
עתיקה וציורית, ואפילו רישום עתיק
ומצוייר.
היה זה רגע אידילי שנועד לסצינה
אידילית, שנועדה להיות :״הרוח נשבה
בקלילות על שדיה החשופים״ .סצינה?
זה יכול היה להיות פרק שלם. הצרה
היתר״ שכל הסצינה, וכל האידיליה, נמוגו
בטרם נבראו.
עיקר הצרה נבעה מכך שלא היו שם
שדיים, במעמד המרגש. כלומר — היו,
ואפילו בשפע — אבל לרוע המזל, הם
היו מכוסים כימעט לגמרי, בכותונת־לילה

ל א חו נ ה בנוי ח ס!
שקופה, שרמזה על דברים רבים וגדולים
שהסתתרו מתחתיה — אבל לא גילתה
מאומה.
את עניין הרוח, אפשר היה עוד לה בין:
הזרקורים הלוהטים של צוות ההסרטה,
אשר ניצבו על המירפסת הפונה
לים, חסמו את דרכה של הרוח הקלילה
אל המיטה, שעליה לא התרחשו הדברים.
אבל עניין השדיים, היה מסובך יותר.

כאשר עירית לוי קיבלה את תפקיד של
״אשה בשלה ונשית,״ בסירטם של בועז
דווידזון ואסי דיין חצי־חצי, היא ידעה
שעם כאלה אנשים לא צריך לדבר על
פרטים באנאליים כמו שדיים.
גם בועז ואסי, בתור חבר׳ה שמבינים
עניין, ושיודעים שהבחורות בדנמרק מתרחצות
בים ערומות, ואפילו בארץ ראו
כבר לפחות שני זוגות שדיים ישראליים

על מסך הקולנוע — לא טרחו לקרוא
לדברים בשמם. אף לרגע לא עלה על
דעתם שמישהו יעשה עסק גדול מזוג
שדיים. הם פשוט רשמו בתסריט :״סצינת
מיטה״ ,הזמינו את העיתונות, ולא טרחו
אפילו לסלק משם את תריסר הטכנאים
שהתפרקדו באופן חופשי מול חדרי השינה.
הם פשוט לא תיארו לעצמם שבחורה
כמו עירית, שהיא בעצמה אחת מה־חבר׳ה,
ובטח שמעה שרוב הבחורות ב דנמרק
מתרחצות בים כשהן עירומות,
למחצה, לפחות, וכבר ראתה בחיים שלה
לפחות שני זוגות שדיים ישראליים על
מסך הקולנוע — הם פשוט לא תיארו
לעצמם שבחורה לבבית כזאת תסרב לג לות
את שדיה לציבור צופי הקולנוע.
אבל עירית, אשתו של הזמר אושיק
לוי — מי שהיתה בזמנו, נערת זוהר,
ונערת שלום, המקבלת את פני האח״מים
בשדה־התעופה, וכיום עיתונאית מתחילה,
ומחפשת קבועה של ״משהו מעניין לעשות

אין לקנא בה, על התקפת הצניעות הפתאומית.
אבל מאחר שהוא לא שווילי, אלא
בועז דוידזון, הסתיימה הבעייה המעור טלת
במשיכת־כתפיים נואשת מצידו :״אם
היא לא רוצה, מה אני יכול לעשות ז״
נאנח בעצב.
ועשה את הדבר היחידי שהוא יכול
לעשות :
החליט להשתמש בחשפנית, ככפילה.

מבוקש: חשפנית
מוכנה, במקום
כוכבת מסרבת,

שדושה במיטה:

עירית לוי אוחזת בניסים שיקרי, ונימיס עזיקרי
אוחז שושנה, בסצינת המיטה בסרט, כשמאחוריהם
הבמאי, הבודק את זוויות התנוחה. ההתנשקות היתה גבול הארוטיקה המקסימלי לו
הסכימה עירית, והקומבניזון — גבול החשיפה. הקומבניזון, שחשף אמנם את רגליה המק סימות
ונתן מושג ברור על היקפם של האביזרים המוסתרים, לא ענה לדרישות הבמאי.

בחיים״ — עירית זו קילקלה ברגע האח־רון
את התכניות הנועזות.
״לא רוצה בעירום,״ בישרה לצוות
הנדהם .״הקומבניזון הוא קו הנסיגה האח רון
שלי. שטח מכוסה — לא ייגלה.״
היתה זו הפתעה קצת לא נעימה לבמאי.
מה גם שחוגים יודעי־דבר טוענים, ש הוסבר
לכוכבת מראש, ובצורה מפורטת
וגלויית־לב, מה פירוש ״סצינת מיטה״ —
והיא הסכימה.
אלא שכמו שהיא הסכימה, כך היא התחרטה
עתה, לוא הבמאי שלה היה שווילי,

במיטתו שד אסי( :

עירית לוי וניטים שיקוי במיטתם של אסי 4
ואהרונה דיין, בסצינה מתון ״מצי חצי/ .-

אורה 1 0 9 )1׳

מלנת הסיס
1971 מטע

העולם דו ה
ב ח סו ת שעוני

־ד 5 8 0ו־ד
השעוו הנמכר ביותר בישראל

המועמדות הסוניות

ולי מ שונ ה למצוא היום אחת כ־זאת
מתחת לגיל ,18 אבל אורה מסרי,
17 ונורמלית דווקא על כל הראש —
לא סובלת דיסקוטקים.
איד זה יכול להיות? הנה, עובדה.
אפילו יותר מעובדה — פאקט.
הסיבה, לפחות בעיניה, פשוטה מאוד:
״זה לא מדבר אלי.״
ומה כן מדבר אליה? או. אם אתם
שואלים, אז זה ככה :
שירים למשל. היא אוהבת לקרוא או תם,
והיא אוהבת לכתוב אותם. כמו על
דברים שנחשבים היום מצחיקים: ים,
אהבה, וכדומה.
והיא אפילו אוהבת לשמוע אותם :״לא
מישהו מיוחד. העיקר שיהיו שקטים ו רומנטיים.״
ילידת
רמלה, אורה היא בת הזקונים
במשפחה, אחרונה בשרשרת של ארבעה.
0 168״מ, עור שזוף נהדר, שיער חום,

האנטי-דיסקוטקית
עיניים כחולות בהירות — ונראה אתכם
מתגברים על קומבינציה כזאת .

וזה עוד לא הכל. שבע שנים בצופים,
מזה שנתיים במדריכה. עם רקע כזה, זה
רק טבעי שהיא חובבת ספורט. ביחוד
שוחה הרבה.
היא עולה לשמינית, ומסתובבת כבר
שנה עם החבר הנוכחי שלח, חייל בחיל-
אוויר. בקיצור — אם חשבתם שרק ב סרט
סיפור אהבה נשזידו ילדים טובים,
הנה ההוכחה שלא: המועמדת מספר 5
לתחרות מלכת־המים, היא אחת כזו —
ואתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים.

אורה הרמלאית שד

החביבה הוא שחייה,

מדגמנת בגדיים ״לטס־קים״ של ״גונוקס״.

ובילוי:

הצונח:

מדריכת הצופים לשעבר גדלה והפכה לעלמת־חן, אבל את העקרונות
הצופיים לא השליכה מאחוריה. בדור הדיסקוטקים, אין היא
בושה להודות שהיא לא אוהבת לבלות בדיסקוטקים והיא מעדיפה סוגי בילוי שאינם
בהכרח ״סלוניים״ .בתצלום, מאופרת אורה הרמלאית על־ידי חברת ,,הלנה רובינשטיין״.

בבית־קפה, מעדיפה אורה לבלות כאשר הוא דווקא שקט ולא הומה אדם. לצד בילוייה השקטים,
והלימודים, אוהבת מועמדת מספר 5גם לעסוק בפעילויות ספורטיביות בחיק הטבע. כדי להחזיר
׳לשיער שלה את הברק והרכות שלו, משתמשת אורה בכל הזדמנות הנקרית על דרכה, בתכשירי השיער של ״וולה״.

האסקימוסים

חובבים ־ החוצה
לכל הרוחות
אם יש משתו שאני לא סובלת, זד. את
כל הרכלנים והרכלניות החובבים האלת,
שלא יודעים על מה הם מדברים. למה
לעזעזל שלא ישאירו את המלאכה ל בעלות
מקצוע, האז

השטות האחרונה ששלחו החובבים על
פני המים היתד, שחנה בן־ארי, מעוב דות
קול־ישראל הבכירות, עומדת לנסוע
לארצות־הברית מפני שהיא לא מוכנה
להיות בארץ אם וכשייפתח משפטו של
בעלה, במאי הבימה אברהם ניניו, ש הוא
אחד החשודים בעסקי הפיננסים המ פוקפקים
של כמה מוותיקי הבימה.
אם כן: בבל״ת. כלומר — לא דובים
ולא יער: חנה, מנהלת מחלקת חינוך,
הסברה ומדע בקול־ישראל, כבר קבעה את
הנסיעה הזאת לפני כשנה, כשפנו אליה
מטעם המחלקה לנוער ולחלוץ של הסוכ נות.
אחרי שזה נקבע, אי-אפשר היה כבר
לבטל עכשיו את הנסיעה. חנה, אשתו
של ניניו מזה 19 שנה — לאחר שהיתה
תלמידתו בחוג לדרמה בגימנסיה הרצליה
— תצא לדרכה כמתוכנן, ומקווה שבעלה
יבוא בעקבותיה .״למעשה, לא הושלם
אפילו כתב־האישום נגדו,״ היא מספרת.
שיבוא, שיבוא. במהירה בימינו ונאמר
אמן.

מיפו העתיקה
יום חמישי שעבר היה היום הגדול.
דוב פנל חור מאשקלון.
זאת אומרת, בהתחלה הוא חזר מ־שווייץ,
והלך לאשקלון לנוח קצת סהנופש
של שווייץ, ועכשיו חזר הביתה ליפו.
בין צאתו לשווייץ, כזכור, לבין היכנסו

בשערי ארמונו ביפו, תספיק שחקן צרפתי
מסויים, אס זכור לכס — אחז־ דניאל
ז׳לין — לקבל התקפת־לב בזרועותיה
של אשתו של דוב, הלא היא סרדריקה

סגל.

״אז מה דעתו על מה שקרה בין פרדי
ודלין ׳ 7לא יכולתי ל־

התאפק מלשאול אותו
1שנייה לפני שאמרתי
״לא איכפת לי בכלל,״
כך נאום הגבר.
״למען הדיוק — כבר
13 שנה שלא איכפת
לי. אני דוגל בפיתגם
האסקימוסי הנודע , :אס
אתה משאיל את הסכין
שלך, היא חוזרת
אליך קהה. אם אתה
משאיל את אשתך —
היא חוזרת עם לחיים
וורודות. אז מה איכפת
לי שלפרדי יש לחיים
וורודות תמיד?״
די הגיוני, כשאתה
בא לחשוב על זה מהזווית
האסקימוסית.
ברור גם, בהמשך
לאותו קו הגיון, מדוע,
כאשר צילצל דלין ס־בית־החולים,
והיה זח
דוב שענה לטלפון, הזמין
דוב את דלין לבוא
להחלים בביתם.
בהחלט הגיוני. בתנאי
כמובן, שאתה
חושב כמו אסקיסוס.

אכרהם ניניו

במשפחה

תשמעו, לא צריך סקרים, לא צריך
מחקר דעת־הקהל — לא צריך בטיח. צריך
ללכת לחתונות, ואז יודעים הכל.
למשל: מי יותר חשוב: משה דיין
או?}זר וייצמן? דיין, לידיעתכם.
איך יודעים? פשוט מאוד: ביום רביעי
שעבר, בגן־האורנים שבגני־התערוכה ב־תל־אביב,
עמדו 700 אורחים, לא כולל
החתן והכלה, וחיכו. בין ה־ 700 היו מוטי
הוד, חיים לסקוב, ומי לא. אפיל! עזר
וייצמן בא, ואפילו הלך. אבל כלום לא
עזר. החתונה לא זזה.
והיא זזה, רק כשהגיע האיש החשוב
מכולם — באיחור של כמעט שעה —

דיין.

אז ניצבו החתן — הלא הוא האברך
ממשה פרנסים 28 בנו של מנהל
מסעדת אולימפיה, והכלה — הלא היא
האברכית ליאורה וולפלד, בתו של
בעל חנות מדים — אל מתחת לחופה, וכל
הנוכחים התחילו לשחק אותה.
במזל טוב, ילדים. לפחות בגדים ואוכל
לא יחסר לכס, כנראה.

תלמה ופיטר פריי
טוב, זאת לא רכילות, זה סתם סיפור
יפה: תלמה רובי נכנסה להריון.
מה? מי זאת תלמה רובי׳? שלא
נדע, בורים שכמותכם. תלמה היא לא
אחרת מאשר אשתו של פיטר פריי.
היא אשתו השנייה, והיא בת ,46 קח או
תן שנה, ופיטר עצמו הוא בן חמישים
ומשהו, קח או תן שנתיים, וזה יהיה
הילד הראשון שלהם מנישואיהם אלה.
כן ירבו, שובבים שכמותכם.

ה מו מחה לחזיות
שושבין בחתונה?
הסיפור עצמו, איך ישבה השחקנית שרית ישי בחוף אילת, ואין
הפכה קורבן להתקפתו הנמרצת של יגאל גולן, ראש מחלק ת המוסר
— סליחה, המפקד — של משטרת אילת, שראה שהיא לא לובשת
חזייה מתחת לחולצה — סיפור דרמטי זה הפך בבר מזמן לנחלת
ההיסטוריה. מה שנשאר פתוח, באותו חווייה מזעזעת חזיות, היא
השאלה: מה בדיוק עשתה שרית באילת ן
או. או אם אתם שואלים, אענה לכם.
הכל התחיל בכישלון המונומנטלי של דני דגן ,״אדוני השופט׳/
לפני שנה וחצי. הקהל זוכר את ההצגה — ,אלה מתוכו שעוד לא
הצליחו למחוק מראשם את האסון — כאסון. דני עצמו — זוכר
אותה כאסון. ורק שרית זוכרת אותה כברכה.
למה ן הכל בגלל שבאחת ההצגות, ניגש אליה צעיר חביב, אמר
לה שקוראים לו מיכה שרפשטיין — אבל שלפעמים הוא בא גם לבד,
בלי שקוראים לו, כמו הפעם לדוגמה — ושהוא רוצה להביא בפניה
את רחשי ליבו, עד כמה נהנה — לא, לא מההצגה עצמה, לא צריך
להגזים — אלא ממשחקה שלה.
ברור שאחרי התחלה אורגינלית בזו, לא ארכו הימים והלילות,
ושרית עברה להתגורר בבית החבר שלה. מיכה, כמובן, אלא מי ז
וכך עברו הימים, חלפו הלילות — כשלפתע זכה מיכה בהצעת
חייו: תפקיד בסרט ״דון קארלוס״ שהוסרט באילת. ואיזה תפקיד י
שרית, קיצרת-הרוח, מיהרה בעקבותיו לדרום הפרוע, לראות במו
עיניה את הצלחתו של החבר שלה.
ומה קרה לה במקום הזה, אתם הלא בבר יודעים.
מה שאתם לא יודעים: שהחווייה המזעזעת גרמה לשניים
להגיע לכלל החלטה. ובחודש הבא הם מתחתנים.
ואני מתה רק לדעת אם הם יזמינו את יגאל גולן כשושבין.

מאת אור• אבנר
5—7ביולי 1971

החיילי לא
סעו חי 1־
(עד ל ב חירו ת?)
זו הפעם השלישית העליתי השבוע הצעד. לסדר ד.יום
של הכנסת: להעניק לכל חייל בשירות, את הזכות
לנסוע חינם בכל קווי האוטובוסים (ראה מיסגות).
על ההצעה היה צריו להשיב משה דיין. זהו תפקידו
כשר־הבטחון, החייב להסביר את מדיניות הממשלה.
אבל עם לפני כן, פת יצחק טבנקין. משה דיין נסע
להלווייה. ועם כל האבל התהומי שחש בלבו, על פטי רתו
של מנהיג דגול זה — בוודאי גם חש קצת הקלה
על שלא היה צריך להשיב על הצעתנו.
כי מפלגתו החליטה להסיר את הצעתנו מסדר־היום,
כפי שעשתה לפני שש שנים.
דיין יכול היה לבקש, כמובן, לדחות את הדיון, לרגל
השתתפותו בהלווייה. אבל הוא לא עשה זאת. הוא שמח
שהתפקיד הבלתי־פופולרי יפול על מישהו אחר.
על מיז דווקא על אחד מנאמניו של דיין — גד
יעקובי, בתור סגן שר־התחבורה.
אלא מה? גם גד יעקובי לא נפל על הראש. מדוע
לו להשניא את עצמו על רבבות חיילים?
כשבא תורה של הצעתנו — גד יעקובי פשוט נעדר.
היה לו תירוץ טוב — לפי החשבון, היה תורנו
צריך להגיע קצת יותר מאוחר. בגלל סדרי הדיונים,
הוקדם הזמן במיקצת. אבל יעקובי בוודאי לא המתין
לתורו בכליון־עיניים.
על מי נפל התפקיד הבלתי-נעים? על איש שאינו
פוחד מתפקידים בלתי־נעימים. זהו ישראל קרגמן, מעם־
קני־המערך המרכזיים, יו״ד ועדת־הכספים של הכנסת.

בפיו היתד. טענה פשוטה: חברי שתי ועדות של
הכנסת, המונות יחד 36 איש( ,ועדת־ההוץ־והבטחץ ווע־דת־הכספים,
שבשתיהן אין ייצוג אלא למערך, גח״ל
והמפד״ל) החליטו שאין להעניק הסעת־חינם לחיילים
באוטובוסים.
למה? מפני שנאמר להם שזה יעלה 28 מיליון ל״י!
זהו סכום אגדתי, ולדעתי אינו עומד במיבחן הגיון.
לדעתי, פועלת כאן האדישות — מחשבה שיגרתית
ואף מאובנת. וכמו שקרה בכנסת הקודמת, תשתנה מח שבה
זו לקראת הבחירות.

שלום כהן -
סוף פסוק
כשאתה מחכה לאסון יותר מדי זמן — אתה כבר
לא יכול להתרגש כשזה קירה. להיפך, אתה מרגיש
הרגשה של הקלה, בבחינת ״ברוך שפטרנו״.
זה מד, שקרה לנו השבוע, כאשד שלום כהן הודיע
ליו״ר הכנסת שהוא ״פורש״ מסיעת העולם הזה — כוח
חדש, ורוצה להקים סיעת־יחיד.
אני אישית ידעתי כבר מזה למעלה משנה שזוהי
תוכניתו, וכי כל התימרונים, ההשמצות, הקנוניות וה

טכסיסים לא נועדו אלא להגיע לנקודה זו, בעיתוי זה.
איש לא היה מופתע כשזה קרה, סוף־סוף — ואני
הייתי מופתע פחות מכולם.
מדוע דווקא עכשיו?
בעוד שלושה שבועות עומד להסתיים הכנס השנתי
השני של הכנסת השביעית ובזה תסתיים מחצית תקר
פת־הכהונד, של הכנסת. ביום זה היה על שלום כהן
למלא התחייבות פוליטית ומוסרית — ולהתפטר. מדוע?
ערב הבחירות, כאשר דנו מוסדות תנועתנו בהרכבת
רשימת־המועמדים לכנסת, היו רבים בוועדת־המינויים,
בהנהלה ובמרכז התנועה שסברו, כי יש להציב במקום
השני את אמנון זכרוני.
הנימוק לכך היה הגיוני למדי: זכרוני עבד עימי
במשך ארבע שנים בכנסת הששית, שם זכה לכינוי
״הח״כ ה־121״ .הוא נתגלה ככוח פרלמנטרי ממדרגה
ראשונה, זכה ליחס־כבוד מצד אנשי כל הסיעות, והש תתף
בעיצוב כל פעולותינו. כל זה, תוך הבאת קורבן
כלכלי גדול מצידו, כפרקליט מצליח. הוא היה המועמד
הטבעי לתפקיד.
לעומת זאת, לא ידע איש מה תהיה רמתו של שלום
כהן בכנסת. הוא היה המועמד השני ברשימתנו בשנת
— 1965 כאשר סיסמתנו המרכזית היתה :״רוצים לס תום
להם את הפה — שלח אותם לכנסת.״ על רקע
חוק־לשוז־הרע, שמילא תפקיד חשוב במערכת־הבחירות,
היתד, אז מועמדותו של שלום כהן טבעית( .מה גם
שאיש לא האמין אז ברצינות שנזכה בשני מנדאטים).
אני.עצמי תבעתי שגם הפעם יוצג שלום כהן במקום
השני. ייצגתי תביעה זו בתוקף.
מדוע? מפני שסברתי שיש לתת לו שאנס להוכיח
מה יכולתו, במקום לפסול אותו מראש. הדבר נראה
לי כחוב של כבוד, אחרי עבודה משותפת של שנים.
וכך, במשך דיונים בשלושה מוסדות שנמשכו כמה
וכמה שבועות, נתגבשה הצעה מעשית והגיונית: שאם
יהיו לנו שני מנדאטים, יכהן שלום כהן שנתיים, ואח ריו
יבוא אמנון זכרוני. כך ששניהם יכהנו בזד, אחר זה.
המחשבה שמאחורי ההצעה: אם יתגלה כהן כח״כ
טוב, מה טוב. אז יקנה לעצמו שם, ואחריו יעשה זאת
נם זכרוני. בבחירות הבאות יהיה מצבנו טוב מאוד,
כשלרשותנו כמה אישים פרלמנטריים שהוכיחו עצמם.
אם, לעומת זאת, יתגלה כהן כח״כ לא־כל־כך טוב,
לא ייגרם שום אסון. אחרי שנתיים יבוא זכרוני במקומו׳
ויספיק לתקן את התדמית בשנתיים הנותרות.
ובינתיים ימשיך זכרוני לכהן כיועץ הסיעה, וממילא
יעזור לכהן עד כמה שאפשר.

היו ם הראשון ב כנ ס ת: ב הן ואבנרי
הצעה זו נתקבלה על דעת הכל, ובעיקר על דעתו
של שלום כהן עצמו, או כך העמיד פנים. בישיבה
המכרעת של מרכז התנועה, בה אושרה סופית רשימת
המועמדים, קם שלום כהן (כפי שהוסכם מראש) והצ היר
שאם יהיו לנו שני מנדאטים, יתפטר כעבור שנתיים
וימסור את המקום לזכרוני.
על סמך הצהרה זו, אישר המרכז את הרשימה.

חודשים מעטים אחרי הבחירות, נוכחתי לדעת, לתדהמתי,
שאין לו כל כוונה למלא את התחייבותו. הגיעו
אלי ידיעות מוסמכות — דברים שאמר לבני סביבתו,
דברים שאמר לעתונאים, פעולות מסויימות — שהד
כיחו זאת בעליל. מה קרה לשלום כהן?
לדעתי, שני דברים, הקשורים זה בזה —
• בחירתו ״עלתה לו לראש״ .שלום לא עסק מעולם
בעניינים פוליטיים, והשתתפותו בגופים השונים במ שך
השנים היתד, סמלית בלבד. בתפקידו החדש ראה
בעיקר תואר, סמל של מעמד. הוא לא הלם לוותר על כך.
• הוא נתגלה כחבר־כנסת גרוע, ולעיתים אף גרוע
מאוד. הוא לא התכונן לשום עניין ברצינות, נאומיו היו
שטחיים להחריד (אלא אם כן הוכנו, מילה במילה, על-
ידי זכרוני, והוא קרא אותם סן הכתב) ,העתונאים ושאר
חברי־הכנסת התחילו להתייחם אליו בזילזול. רק כאשר
עשה סקנדאל, זכה לתשומת־לב — כמו בפרשת תער
דת־הזהות.
יתכן שהנקודה השניה חשובה אף מן הראשונה. אילו
הצטיין בכנסת, יתכן שלא היה נאלץ לראות בתואר
של חבר־כנסת דבר שיש להיאחז בו כמו בקרנות
המיזבח, אף במחיר התבזות והתאבדות מוסרית.

ומאידך, אילו נתגלה בחבר-כנסת טוב, יתכן מאוד
שהתנועה (ובוודאי זכרוני) היו מוחלים לו על התחיי בותו,
ומשאירים אותו ברצון עד תום תקופת כהונת
הכנסת. כי למה להחליף חבד־כנסת סובו
אולם רמתו של שלום כהן נקבעה כבר תוך שבר
עות מעטים — ואז היה ברוד לכל מהי. מבחינה זו,
הכנסת היא מקום אכזרי. יושבים שם ביחד 120ח״כים
ותריסר עתונאים, כולם מכירים את כולם, שומעים זה
את זה, יום אחרי יום, ובאווירה אינטימית זו נחרץ
מישפט במהרה, פה אחד, בהסכמה אילמת.
חודש־חודשיים אחרי פתיחת הכנסת, כבר יודעים
הכל: פלוני הוא כסיל גמור, ואין טעם להקשיב למילה
היוצאת מפיו. אלפוני הוא בלתי־מנוסה, אך הוא יהיה
ח״כ טוב.

שלום כהן נתגלה חיש מהר כח״כ שהוא מתחת
לממוצע — שאינו הכי גבוה. אין ספק שהוא עצמו
הרגיש בכך — במודע או בלא־מודע — והדבר הגביר
את תיסכולו, שהפך לכוח הרסני. הרסני, קודם כל, לעצמו.
מבחינה זו, יש עניין פסיכולוגי בטענות שהוא מש מיע
כיום, להצדקת מעשהו. מבחינה עובדתית והגיונית,
הן מגוחכות. אך מבחינה פסיכולוגית, הן חושפות הרבה.
כך הוא טוען, למשל, ש״אורי אבגרי לא נתן לו
לדבר״ ,וזאת משום שאבנרי, שהוא חולה כידוע בשג-
עון־הגדלות, רצה לדבר על כל עניין חשוב בעצמו.
האמת הפשוטה היא שכהן נאם בשנה הראשונה
קרוב למאה נאומים (מיספר שח״כ נורמלי, בסיעה גדו לה,
מגיע אליו בעשר שנים) .על רובם, עברה העתונות
בשתיקה רחמנית (אפילו כשקרא נאום של זכרוני, לא
עשה רושם, כי היה ברור שהיה זר לנושא) .שלום כהן
עצמו הרגיש שמבחינה פרלמנטרית ואינטלקטואלית
נתגלה כאפס, והוא מצדיק את עצמו (כלפי עצמו, אני
סבור) כמי שלא ניתן לו להוכיח את עצמו.
אין עוד טעם להתווכח על טענות אלה, כשם שאין
טעם להתייחם לקיתוך־השופכין שהוא שופך כיום על
תנועתנו, על שבועון זה ועלי אישית. אחרי שנוכח
לדעת שרק סיגנון סקנדאליסטי יכול לזכות אותו בת־שומת־לב,
הוא הולך בדרך זו. השבוע נדהמו אפילו
העתונאים, שהתרגלו לסיגנונו, נוכח צורת התבטאותו.
ואץ פלא, אחרי שהחליט לעשות מעשה שהוא בזוי
במהותו, אין עוד בל דבר שיעצור בעדו לבזות ולהתבזות.
כמו, למשל, האימרה שהעולם הזה — שקוראיו
שלחו אותו לכנסת, ושבשמו הוצג לבוחרים — הוא
״מלוכלך״ .מתי הפך מלוכלך? נ״חשת גכון — ברגע
ששלום כהן עזב אותו, בשלל גדול.

עיתוי הפרישה היה נתון מראש — וניתן היה לח שב
אותו בדיוק. בעוד שלושה שבועות נגמרת מחצית
תקופת־הכהונה. היה על שלום כהן לביים ״פילוג״ על
רקע ״עקרוני״ לפני תאריך זה, כדי שלא יהיה גלוי
לגמרי מה שידוע לכל הקרובים לעניין (ובעיקר בכנסת
עצמה) :שזהו מעשה פשוט של כלנתריזם מצד אדם
שלא איכפת לו להרוס את עצמו ואת כל שהוא היה
קשור עיסו במשך 20 שנה — ובלבד להידבק לכיסא
במשך שנתיים נוספות.
על רקע זה התגלגלו הדברים בשנה האחרונה, ולא
כדאי לחזור על הפרטים העכורים. לפני שלושה חודשים
השתמש בתירוץ הראשון שנזדמן לדרכו (החלפה שיג־דתית
של נציג בלתי־מובשר בהסתדרות) כדי לפברק
״משבר״ ,לפתוח במסע־השמצות ולהחרים את המוסדות
הדמוקרטיים של התנועה. המעשה של השבוע היה רק
סוף־פסוק — הסקת המסקנה האחרונה, ברגע האחדה.

היה זה בסך־הכל יום עצוב — בעיקר לגבי שלום
כהן עצמו. במשך החודשים האחרונים ניתק את עצמו
מכל יחס של חברות, מן העתון שבו הפך מעוזב־קיבוץ
חסר־מקצוע לאיש בעל מעמד, סן התנועה שנתנה בו
אמון ושלחה אותו לכנסת, מן הידידים שעוד לפני כמה
חודשים היו מוכנים לתמוך בו.
עתה נשאר בכנסת כצל — כלנתר, שהכל יודעים
כי הוא נמצא בכנסת רק מפני ששולחיו אינם יכולים
להחליפו על פי חוק, ושאין לו שמץ של סיכוי להיבחר
אי־פעם מחדש. גרוטאה פוליטית, עוד לפני שיצא לדרך
פוליטית .״השבועון הפוליטי״ שעליו הכריז במסי-
בת־עתונאיס בקולי־קולות, שבק חיים לכל חי עוד לפ ני
שנולד. עתון־הנשים, שעליו הכריז במודעות בעתר
נות, מת בטרם נולד. והשבועון לנערים, אותו התחיל
להוציא, ניטש השבוע על-ידי שותפיו, אחרי כשלון.
אפשר היה לרחם עליו, לולא השיטות השפלות וה השמצות
הבזויות שבהן הוא משתמש, בנסיון־סרק לה רוס
כל מה שמזכיר לו את מעילתו באמון.
ואילו סיעתנו — כאשר פרש שלום כהן ממנה למ עשה
לפני חודש, חזרה למלוא הכושר, אחרי הסיוט
של השנה האחרונה. חזרנו לתנופת פעולתנו בכנסת
הקודמת. חבל שמבחינה כמותית ירדנו, זמנית, מסיעת־שניים
לסיעת־יחיד. מבחינה איכותית, זוהי עלייה. הכל
יודעים, כי סיעה זו מייצגת את 17 אלף הבוחרים שב חרו
בה — ומעשה מעציב של מעילודבאמון אינו מש נה
עובדה זו.

סיעתנו קו ראתלממשלתי שראל:

ואם, חלילה, כשנה הראשונה, עד אשר
יושלמו בל הסקרים, ישלמו לאגד קצת יותר
מדי או קצת פחות מדי, לא יהיה זה אסון,
כהשוואה לסבל החיילים.

רה. אבל אם אותו חייל רוצה לנסוע באוטובוס — צריך
לאפשר לו לנסוע באוטובוס!
איני בא לפטור נהגים פרטיים מהחובה המוסרית
להסיע במכוניתם את החיילים, המחכים בצירי הדרכים.
אני חושב שעל כל נהג פרטי מוטלת החובה המוסרית
לאסוף חיילים, המבקשים לנסוע למחוז חפצם.

היוזמה היא ברוכה. יש לברך כל מועצה מקומית
וכל עיריה, שנטלה לידיה את היוזמה להסדיר את הסעת
בניה המשרתים בצבא. ואני מביע הוקרה לראשי רשו יות
אלה. אך אץ לקבל יוזמה זו, מסיבה אחרת.
אני מתאר לעצמי מצב בו עומדים בשורה שלושה
חיילים: האחד בן קיבוץ, השני בן העיר חולון, השלישי
בן העיר קרית־גת. והנה בא אוטובוס, ושלושתם רוצים
להכנס.
בן הקיבוץ נכנם על־פי ההסכם שהושג עם התנועה
הקיבוצית! בן חולון ייכנס על־פי ההסכם עם עירית
חולץ! ואילו בן קרית־גת לא ייכנס, כי הדשות המקו מית
שלו — או שלא היה איכפת לה, או שלא היה
לה כסף.

להלן הנאום להנמקת הצעת סיעתנו לסדר־היום,
בדבר חסעת״חינס של חיילי צה״ל בבל
קווי האוטובוסים.
אורי אכנרי: זו הפעם השלישית שאני עומד על
הדוכן הזה, באותו עניין עצמו.
אחת מפעולותי הראשונות, בכנסת הקודמת, היתד,
להעלות את מצוקתם של החיילים, העומדים לצדי הכבי שים
בכל רחבי הארץ, בשרב, בגשם, בסערה, ומחכים
להסעה. אמרתי אז, שהמצפון הציבורי אינו ימול לסבול
מצב כזה.
בוויכוח ההוא השיב מטעם הממשלה סגן שר־הבט־חון,
חבר־הכנסת צבי דינשטיין, ועל פי הצעתו, הסירה
הכנסת את ההצעה מסדר־היום.

אני מרשה לעצמי לומר, כמלים עדינות:
היתה זו אחת הטעויות החמורות כיותר כתולדות
הכנסת.

לקראת סיום כהונת הכנסת הקודמת, העליתי את
העניין מחדש, ואז הציע גם המערך הצעה מקבילה
משלו, שהובאה על־ידי חבר־הכנסת גבי כהן. אני חושב
שהמערך עשה לעצמו השבץ נכון מבון, כי לקראת
הבחירות, אין להשאיר עניין זה תלוי באוויר, ובוודאי
לא כשהוא מזוהה עם סיעה אופוזיציונית כאילו סיעתנו
היא היחידה הדואגת לשלום החיילים, ואילו מפלגת
הרוב אינה דואגת.

לבן החליטה סיעת המעיד להציע גם היא
הצעה זו. שתי ההצעות, של חכר-הכנסת נכי
כהן ושלי, הועכרו לוועדה, על פי המלצתו של
שר הבשחון מר משה דיין.

אכל אין זה משחרר את המדינה מהדאגה
להסעתם של אותם חיילים וחיילות, שאינם
רוצים לנסוע כטרמס, או שהרככת אינה יכולה
להכיאם למחוז חפצם, ובלי-התחכורה הנוח
להם הוא האוטוכוס.

נג ה זה יעלה?
כאשר העליתי בפעם הראשונה את ההצעה, הוזכר
סכום דמיוני של במה מיליוני לירות לשנה, כתשלום
גלובלי שיש לשלם לאגד. אני מתאר לי שאם חבר־הכנסת
קרגמן וחבריו לוועדה ייכנסו לעובי־הקורה, הם
יצליחו להקטין את הסכום. אבל נניח שזה כרוך בהו צאה
של כמה מיליוני לירות. זה לעומת תקציב מדינת
י׳שראל, לעומת תקציב הבטחץ של מדינת־ישראל? ומהו
סכום זה לעומת הרתח שיתבטא במוראל החיילים ן
אינני מזלזל בהוצאה של מיליץ לירות. אני יודע
שמיליון מצטרף למיליון. אני חושב, עם כל הכבוד,
שהוצ_אה של שני מיליון לירות היא מוצדקת למטרה זו.
ישראל קרגמן: מי מדבר על שני מיליון?
אורי אכנרי: אס אני מפרש נכון את

בדיוני הוועדה חלה תזוזה מסויימת בכיוון החיובי, .
ן קריאת־הביניים של חבר־המסת קרגמן, הרי זה
אך לא נתקבלה דרישתנו היסודית: שכל חייל במלא
כרוך בהוצאה העולה בהרבה על שני מילדים,
כל חייל בשירות, יוכל להיכנס לבל כלי תחבורה
! יון לירות.
ציבורי — רכבת ואוטובוס — ולנסוע לכל יעד שהוא
אינני נבהל מזה, כי אני חושב שהמטרה הזאת מצ בלי
תשלום, והמדינה תפצה את שרותי התחבורה הצי דיקה
גם הוצאת סכום יותר גבוה, בתנאי שזה מחיר
בוריים עבור נסיעתם של חיילים אלה.
הקרן של הסעת החיילים, חיילים הנוסעים בפועל. אפ שר־הבטחץ
לא הביע התנגדות לעקרץ זה. עד במה
שר לקבוע מחיר זה תוך כמה חודשים של נסיץ מעשי.
שזכור לי, הוא תמך בו, אך אמר שאין בכך פתתן
אחרי תקופת הרצה מעשית, אפשר לקבוע את הסכום
מלא לבעייה, מכיוון שרבים מן החיילים מעדיפים בכל
המדוייק.
זאת, מסיבות שונות, לנסוע בטרמפים.
אני מובן להציע רחבר־הבנסת קרגמן שיסכאמור,
ועדת־הכספים קיבלה חלק מדרישותינו. היא כים להעביר את ההצעה לוועדה שהוא עצמו
קבעה שברכבת ישראל יסעו חיילים חינם. אך לגבי עומד כראשה מתוף מגמה -ואני מנסח את
הבעייה החשובה יותר — ההסעה באוטובוסים — לא הדברים כצורה הצנועה כיותר -להגשים
נתקבלה דרישתנו. וכך עומד המצב כיום.
הצעה זו כמשך תקופת-הרצה של מיספר

גשה דיין גתחגק

חודשים.

ייקבע־נא הסדר לחצי שנד״ ותוך תקופה זו ייערך

הוא יישאר עומד בככיש.
נסים אליעד ג זוהי באמת הבעייה, חברהכנסת
אבנרי.

אורי אכנרי: זהו מצב בלתי נסבל. על
1זה לא יתכן ויכוח. אילו הווטו של משרדיהפניס
1היה נובע מן השיקול הזה, הייתי מצדיק אותו.

אכל לכף יש תרופה מאוד פשוטה: שלא
התנועה הקיבוצית, ולא עיריה זו או אחרת
תעשה הסכמים נפרדים עם אגד, אלא שאת
ההסכם יעשה גוף האחראי לשלומם ולרווחתם
של החיילים המשרתים אותנו -מדינת
ישראל.
ואני שואל זו הפעם השלישית, בתמיהה גוברת והר
לבת: איזו הצדקה יבולה להיות למדינת ישראל שלא

לעשות את הצעד הפעוט הזה, ולהסדיר את זכויות בל
החיילים לנסוע בכל בלי תחבורה חינם?

חרק זעיו
יש לנו תקציב בטחץ המרקיע שחקים. כאשר העליתי
בפעם הראשונה את ההצעה הזאת לפני שש שנים, תק ציב
הבסחון היה בסביבות של מיליארד ורבע לירות.
היום תקציב הבטחץ מגיע לפחות ל־ 4.5מיליארד לירות׳
והוא מתקרב ל־ 5מיליארד ואולי ל־ 6מיליארד.

כתקציב בזה של מיליארדים המוקצפים
לכטחון, ההוצאה הזאת כטלה בששים. איך
אפשר לשלול את הזכות האלמנטרית הזאת
מהחיילים ז
אני חוזר ואומר: זבות זו מוענקת לנו כחברי־כנסת,

כהביאי את הצעתנו, זו הפעם השלישית,
אל הכית, אני חוזר ודורש שכל חייל במדים
יוכל להיכנס לבל אוטובוס ולנסוע חינם לכל
יעד.
זכות זו, המוקנית לחברי־הכנסת, למזכירי הסיעות
בכנסת, לשוטרים ולסוגים מסויימים של אזרחים, איננה
מוקנית כיום לחיילים.
אני יודע ששר־הבטחץ נעדר כאן היום מסיבה טרא גית
— מותו של יצחק טבנקין. אבל אילו היה שר־הבטחון
פונה אל סיעתנו ומבקש שנדחה את הדיון לפ עם
אחרת, היינו נענים ברצון, כדי לשמוע את תשובתו
בנושא זה.
הוא לא מצא לנבון לעשות זאת, ואני מבין אותו
היטב. כי לא נאה לשר־הבטחון — ואני אומר זאת בכל
החומרה — באמת לא נאה לו לבוא אל הכנסת ולהציע
להסיר הצעה זו מעל סדר־היום.

הוא משאיר כרצץ תפקיד כלתי־נעים זה
למישהו אתר מחברי סיעתו.

איזו זנות מוסדית?
לא הכנתי את נאומי בכתב, כי אני רוצה להגיד
דברים פשוטים בצורה הפשוטה ביותר.

איזו זבות מוסרית יש לכית-הנכחרים של
מדינת ישראל, השולה חיילים לקרב, השולח
חיילים למיכצעים, המטיל עליהם חוכזת -
איזו זכות יש לו למנוע מהחיילים את האפשרות
הפשוטה להגיע הכיתה כחופשה זו

חייל מקבל לעיתים יום, יומיים או שלושה ימי־חום־
שה, ולעתים חצי יום חופש, ואין כל אפשרות לצה״ל
לספק תחבורה לכל חייל אינדיווידואלי, הנוסע לחופשה
לכמה שעות. איזו זכות יש לנו למנוע מהחיילים האלה
את הזכות הפשוטה לנסוע באוטובוס הביתה?
אני יודע שגס לאחר הסדר כזה יהיו חיילים רבים,
אשר ירצו לנסוע בטרפם, מפני שהאוטובוס אינו נוסע
בקו הפתאים, ולפעמים הנסיעה בטרמפ היא עתר מהי
סקר
מטעם המוסד המתאים, וייקבע כמה חיילים מש תמשים
בפועל בזכות זאת. כמה זה עולה לאגד, כמה
צריכים לשלם. ובתום חצי השנה יובא העניין שוב
לכנסת, והכנסת תחליט לאור המימצאים אם לכלול את
ההוצאה הכרוכה בכך בתקציב הבא.
כמה מוסדות במדינה התעוררו לפתרון הבעיה הזאת.
הראשונה היתד. התנועה הקיבוצית, שעשתה הסכם
עם אגד. תמורת תשלום גלובלי, נוסעים החיילים בני
הקיבוצים חינם באוטובוסים.
לאחר מכן התעוררו כמה רשויות מקומיות, וגם הן
עשו הסכמים נפרדים עם אגד. נקבע שתמורת תשלום
גלובלי מסויים, יסעו בני אותן ערים חינם באוטובוסים.
בא שר־הפנים והטיל וטו על הסכמים אלה, בטענה
שזוהי סובסידיה מוסווית לאגד.
זוהי טענה מוזרה מאוד בעיני .״ש מוסדות במדינה
המסוגלים גם בסבך החשבונות של אגד לקבוע את
המחיר המדוייק, שיש לשלם תמורת נסיעת חיילים.

היא מוענקת לשוטרים ולכל מיני סוגים של אזרחים.
באחד. זכות אנו שוללים אותה מהחיילים?
יכול מישהו לבוא ולטעץ, שזוהי סובסידיה לחברת
אגד. מד. שנאמר לגבי ההסכם...
נסים אליעד: המדינה נותנת סובסידיה ל!
אגד.
אדרי אכגרי: אני שמח שאתה עחר לי. זה
| | נכוו.
האם זוהי דאגתנו הנוראה, שחלילה אגד תרוויח
מעיסקה זוז אני חושב שחברת אגד לא צריכה להרתיח
על כך. אני חושב שאגד צריכה להסיע חיילים במחיר־הקת.
אני מניח שתעדת הכספים, המטפלת בבעיות אלה
מטעם הכנסת, מסוגלת לקבוע מהו מחיר הקרן של
הסעה זו. אני מוכן לסמוך בעניין זה על חבר־הכנסת
קרגמן ועל הוועדה שבראשה הוא עומד, עם כל הבקורת
שיש לי עליה מבחינות אחרות.

אני מציע להעכיר הצעה זד לוועדה.