גליון 1769 מתאריך 27 ביולי 1971

מהומה

באגודת

שהאל

מכתבים
שיים סוכות
מר.־ 3עד ה־ 15 באוקטובר

באמה החדישה״ נילי
בקור בנמלי:

* ניצה
* נפול
* ליבורנו * קטניה
* ברצלונה * רודוס
המחיר: מ ־ 71 6 9 5״י !!3דדמיסיס!
טיולים מודרכים ל:

קפרי,פומפייה.
* פלורנס ופיזה.
*אמלפי וסורנטו.
*מונטה קרלו.
*הר הגעש אטנה.
בידור מצוץ עם:
* אמני בעל ש
* 2תז מו רו ת לריקוד.
* מו ע דון לי ל ה.
* הצגות קו לנו ע.

הבטח מקומך
בהקדם!
פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!

הכבוד ליריב
רצוני להודות לוזבר׳ד, הטובים, ובאמת
הטובים, שהופיעו לכנס חוגי הנוער של
העולם הזה — כוח חדש על הטיילת ב־תל־אביב.
נהגתי מכל רגע שהייתי איתם
ושמעתי אותם, גם אם לא הזדהיתי איתם
בכל מאת האחוזים.
נהדר היה לראות את הכבוד שחבר׳ה
שלכם נתנו ליריביהם (מבחינה רעיונית
— חניכי בית״ר) האזינו מבלי להכנס לדבריהם.
יתכן
כי זכות זו של אירגון ספונטאני
ומקסים על שפת הים שמורה רק לכם.
טומא, תל־אביב
• הקורא טומא — והקוראים הצעירים
האחרים — מוזמנים להשתתף בפגישות
הבאות של חוגי־הנוער של תנועת
העולם הזה — כוח חדש בת״א, בחיפה
ובירושלים. פרטים — במודעות התנועה.

8הייד-פארק״
פזויין?
לפני ימים אחדים חזרתי מטיול ממושל
באירופה ומזה חצי שנה באנגליה. מקום
הבילוי של יום ראשון אחרי הצהריים
הוא ההייד־פארק. השבוע קראתי להפתעתי
באחד מעתוני הערב מודעה בזו הל שון:
הערב, בכיכר מלכי־ישראל מופיעים
בהייד־פארק )1( :נציגי זוגות צעירים
)2( ,נציגי שכונות )3( ,עוליס מברית־המועצות
)4( ,תלמידי תיכון מירושלים
ותל־אביב )5( ,סטודנטים מאוניברסיטת
ירושלים )6( ,סטודנטים מאוניברסיטת תל-
אביב )7( ,התנועה למען ארץ־ישראל השלמה
— חתום ליברלים וחרות.
ההייד־פארק מסמל את חופש הדיבור
של העולם. כל אדם יכול להביע את דעתו
בכל נוסח. אם שמח, עצוב, מגעיל,
רע, טוב, נגד או בעד, מבלי שיקום
מישהו ויוריד את הנואם. לפי מיטב ידיעתי,
לא מופיעו בלונדון שום מודעות ש־מציינות,
מה יהיה, מי יופיע בהייד־פארק
ובחסות מי המופע.
ההייד־פארק הישראלי מזוייף. מטרתו
לשרת מפלגות שאינן ליברליות ושאינן
נותנות חרות לאזרח כדי שיביע את דעתו.
כדי לאמת את דברי אזכיר נשכחות:
סבידור, ראש סיעת גח״ל בעיריית תל-
אביב, דרש להוריד את מלכת האמבטיה
מבלי שראה אותה. בוועידת הליברלים
הונפו אגרופים ולאופוזיציה לא ניתן ל השמיע
את קולה. האם קם בגח״ל אדם
אחד שיגיד, אני בעד שלום בתנאים אחרים
מאשר מקובלים על ראשי גח״לז בהרצאה
של בגין באוניברסיטת תל-אביב
לא ניתן לאחד הסטודנטים לשאול שאלה.
האם נתנו לנחום גולדמן לדבר באוניברסיטת
ירושלים ל אלו הם רק מקצת מהעובדות
על חופש הדיבור של מייסדי
ההייד־פארק בארץ.
ר. זאב, גבעתיים

החזקת רבב
ופקידי ממשלה

כפי שידוע לרבים נהוג לשלם להרבה
מאוד פקידים במשרדי הממשלה סכומים
הנעים בין 350—400ל״י לחודש עבור אחזקת
רכב בתואנה שהרכב דרוש להם לצר-
כי עבודה.
כולנו יודעים שזה שקר גם. בכסף זה
כל הפקידים מחזיקים את הרכב לצרכיהם
האישיים ולא מעטים הודו כבר שמהכסף
הם משלמים את החוב על המכוניות.
חייבת לקום ועדת־חקירה ציבורית כדי
לחקור כמה מיליוני ל״י בשנה משלמת
הממשלה לכל אותם פקידים, וגם בדרגות
נמוכות וגם בדרגות גבוהות, עבור אחזקת
הרכב הפרטי.
גילה פ ,.גבעתיים
חובות השוע הנס חוחי נפי ע<נ!7בט 11״ מנהל אוף ריססנהז

אח .״ נ ׳ ל י ״ נננוזוי ב 1965א׳ א יהוחרים קול המפרסם

בטענה שאנשים עם עבר פלילי כמו זאב
ידידיה מקבלים רשיון כזה — כפי ש פורסם
בעיתונכם.
לצערי הרב זו המדיה בארץ שאדם
מבקש משהו מהממשלה ואינו יכול לקבל
מייד, משתמש בטענות והשמצות נגד
אדם אחר לסלילת דרו לזכויותו.
מדוע לא חשב המתלונן לרגע כי תודות
לזאב ידידיה ואנשים כמותו וכמו
משפחתו אשר לחמו את מאורעות 1929/36
ואשר הקריבו את נפשם, גופם ורכושם
כדי להשתחרר מעול התורכים והבריטים
הוקמה מדינת ישראל וניתנה למתלונן ולהוריו
האפשרות לעלות למדינה יקרה זו.
כיצד מעז עולה חדש לדרוש ולדרוש
מבלי לחשוב לרגע שלתושב ותיק כמו
זאב ידידיה ישנם גם זכויות במדינה?
מדוע לא מתלונן אותו אדם על עולים
מאנגליה או ארצות רווחה אחרות ה וזכויות ברצוני
להגיב על טענת כל בחור אשר
מתלונן שלא קיבל מספר ירוק למונית

כני ידידיה
מקבלים זכויותיהם עוד לפני שיגיעו ארצה?
ודרך
אגב האם מריבה או קטטה קטנה
מחשיבה אדם כעבריין פלילי. אז להיכן
הגענו?
בני ידידיה, ניו־יורק
הנדמנים באים
בהעולם הזה 1768 נפלה טעות מצערת.
אומנם הצגת אמי הגנרלית תופק על־ידי
תיאטרון ליאופולד הגרמני וצוות שחקנים
מגרמניה יבצע את התפקידים, אולם
התמונה שפורסמה, צולמה בגרמניה והצוות
טרם הגיע ארצה.
בתחילת אוגוסט יגיע הצוות ואז תתחלנה
החזרות עם הבמאי הישראלי יואל
זילברג.
מ. נדביק, התיאטרון הצעיר,
תל־אביב
צעקת טבעוני

קראתי את רשימתו של דן בן־אמוץ,
״עונות השנה״ (העולס הזה ,)1765 ואני
שמח שסוף־סוף חדרה הכרה זו גם בו.
כזכור לי, עוד לפני שנים כתב ח רשימה
מלאת לעג על הטבעונים בשם ״דת
הטבעונות וכוהניו? האכזריים״ ,והנה אותם
טבעוניס-תמהוניים, הלא הנדהם היחידים
המתריעים זה שנים רבות נגד שיטות העיבוד
ה״מודרניות״ בחקלאות, אשר נוצרו
לא לתועלת הצרכן, אלא למעשה או ורק
לתועלת החקלאי והמשווק, המתעשרים מחמת
שפע היבולים.
באשר לצרכן, זה נשאר כרגיל ה״דפוק״
היחידי. לא בלבד שטעם הפרי והירק הול כים
ונעשים גרועים מיום ליום, אלא שבנוסף
לזה הוא חייב לבלוע לתוכו את כל
שיירי הרעלים המשמשים בחקלאות, ואם
אין זו אחת הסיבות לסרטן, אני מוכן על
המקום לבלוע את מכונת הכתיבה שלי.
לצערי הרב אין במדינה זו שום נכונות
להאזין לזעקתם של קומץ טבעונים מטורפים
(כמוני) ,כך שעד היום אי־אפשר
להשיג בשום מחיר מעט ירק ופרי טבעיים
ובלתי מזוייפים.
אבל באשר לך, דן בן־אמוץ, אתה בוודאי
שאינך ״מיסכן״ ודבריך בוודאי עדיין נש מעים,
ויש להם השפעה כלשהי. בקשתי
(המשך בעמד )8
ה עו ל ם הז ה 1769

ת ח תוני
לגבר.

תחתוני סטרץ׳ צבעוניים לגבר :
מושג חדש בתחתוני גברים.
צבעוניות, אופנתיות ונוחות בתחתוני סברינה לגבר .
תחתונים צבעוניים בדוגמא חלקה 5.45 -ל״י
תחתונים צבעוניים בדוגמא מודפסת ־ 5.95ל״י

פרסום יזרמו!

אלמוגי אינו דורש תקציב לכוח זה, מתכוון להשתמש
בכספים מסעיפים אחרים של תקציבו.

אולם ההצעה עלולה לעורר התגגדות
חריפה, מכיוון ש״משטרת העכודה״ האלמו־גאית
תטריד את בל הערכים הכאים ליש־ר״ל,
תשים לאל את המטרה שהיתה טמונה
כביטול היתרי-הכניסה.

תנ צוון י ף

ש חי תו ת בל שכו ת

של א חוז ה ח סי מ ה
שוב צצה בשתי המפלגות הגדולות המזימה להעלות
את אחודהחסימה, מתוך תקווה לחסל אחת
ולתמיד את סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת.

הדבר בכר גרם לדין ודבריב כקרב
גח״ל, כאשד כמה מאנשי חרות רצו להכריח
את הליברלים לתמוך כרעיון זה.
הליברלים סירבו, בטענה שחרות התנגדה בשעתו
למגעים שקיימו הליברלים עם המערך לשינוי שיטת-
הבחירות. לפי אותו עיקרון, טוענים הליברלים, אסור
עכשיו לאנשי חרות לקיים מגעים עם המערך לשינוי
אחוז־החסימה.

גם המפד״ל תתנגד, בנראה, להעלאת
אחוז־החסימה.

שוב: נ מנ ע ה הו פעת

מסתכר כי כמה מן הפקידים הפבו ל-
״ראיסים״ ,גובים תשלום מן הפועלים הערביים
שהם מסדרים אותם בעבודה בישראל,
והתעשרו במהרה.

אבו ־ צ דו ק
מי אשם?
אבא אבן יעלה בפורום מתאים את תלונתו נגד ח״כ
חיים צדוק, שתקף אותו קשות בוויכוח על משרד-
החוץ, והאשים אותו במחדלים חמורים ביותר בשטח
ההסברה.

אכן יוכיח בי בל המחדלים שאותם הזכיר
צדוק (פרשת העתונאי הסובייטי ,״קוראל
סי״ ,ביקור הלמס) לא נגעו כלל למש־רד-החוץ,
אלא למשרדי ראש־הממשלה
והביטחון.

רכין, הנמצא עתה כארץ, נתן טלפונית
מארצות-הכרית את הסכמתו להופיע כתוכנית,
שדנה כנעשה כעולם הערכי. שעות
ספורות לפני השידור, אחרי שנפגש עם
ראש־הממשלה, הודיע רכין כי הוא לא מוכן
להופיע.
עורכי התוכנית, שהופתעו מהודעת רבץ, אילתרו
צוות שכלל את אלוף (מיל ).מאיר עמית, אהוד יערי
ושלמה שמיר.

רביו יי שאר

התעשייה האווירית הפסיקה לייצר את
המטוסים מדגם ״ערכה״ ו״קומנדר־ג׳ט״.
ההחלטה להפסיק את ייצור שני המטוסים,
באה כגלל שלא התקבלו הזמנות כסלון
האווירי שנערך כחודש מאי בצרפת.

ק בו צתפ עי לי ם במפד־־ל
נג ד ב חי ר ת גורן לרב ר א שי
הסיכסוכים הפנימיים בתוך המפלגה הדתית לאומית
נמשכים וחילוקי הדיעות מקיפים עתה תחומים
שבעבר היו מעין טאבו לכלל נבחרי המפלגה.
בימים האחרונים חל פילוג במפלגה בשאלת המועמד
לתפקיד רב אשכנזי ראשי בישראל. מקובל היה
עד לפני זמן קצר שמועמדה היחיד והבטוח של המפלגה
הוא הרב שלמה גורן, ראש אבות בתי־הדין בתל־אביב,
שהשתחרר מצה״ל לפני כחודשיים ונאנת לקבל
את תפקידו הנוכחי בתל־אביב כתפקיד מעבר עד
לבחירות לרבנות הראשית.

עתה מסתבר כי קבוצת פעילים כמפד״ל
פועלת נגד בחירתו של הרב גורן. כראש
המטה שהוקם למניעת בחירתו של גורן
עומד ח״כ הרב משה צבי נריה, ראש ישיב.,״
כני־עקיכא כארץ. מועמדם של המתנגדים
הוא הרב שאול ישראלי, חכר מועצת
הרבנות הראשית.

לפי טענת אבן, הוטעה צדוק במזיד על־ידי חוגי
דיין, כחלק מן המערכה נגדו.

רו צ חי ק פ לי צ קי

רביו ב ט לוויזי ה
ראש־הממשלה גולדה מאיר התנגדה להופעתו של
שגריר ישראל בארצות־הברית יצחק רבץ בתוכנית
הטלוויזיה מוקד.

מ טו סי ״ערבה־ ו״קומנדר־ג׳ט׳

ה ע בו דהבשט חי ם?
חשש חמור התעורר בגלל ידיעות על פקידים
מסויימים, העובדים בלשכות העבודה בשטחים המוחזקים.

שוב
מזי מ ה

הו פסק הייצור של

לי שכ תהמסחר

ה ת כוונן ל ע טיי ה

נגד בנ ק י שר אל
סערה ציבורית תפרוץ אחרי שלישבת
המיסחר תפרסם מיסמך המתיימר להוכיח
בי כל הטענות של בנק ישראל, כאילו קיים
מצב אינפלאציוני המסכן את המשק, אינן
נכונות.

חוקרי משטרת תל-אכיכ, המטפלים כפרשת
הירצחו של עודד קליפצקי, העלו את
הסכרה כי עודד נרצח כטעות. לטענת החוקרים
התכוונו הרוצחים לחסל את שמעון
עטיה, שהיה אף הוא כחדר בו בוצע
הרצח.
החוקרים מסתמכים על רמזים שקיכלו
מאנשי העולם התחתץ, שמסרו כי מתכוונים
להרוג את עטיה מייד אחרי שישוחרר
ממעצרו.

טענה נוספת המופיעה כמיסמך: הפיצויים
מגרמניה גרמו להקטנת אמצעי התשלום
כמשק.

בעיקבות המידע, הוחלט להצמיד לעטיה, ששוחרר
ביום השני השבוע בערבות של 20 אלף ל״י, בלשים
שישמרו עליו.

המיסמך הפרדוקסי מנסה להוכיח כי אם תתקבל
הצעת בנק ישראל לפירסום האשראי, יחריף הדבר את
המצב האינפלאציוני ולא להיפך.

בכל זאת
סופית: יצחק רכין יישאר שגריר כ
וושינגטון עד לבחירות הכאות.
סיבה א׳ :לא נמצא מועמד מתאים אחר לתפקיד
מרכזי זה.
סיבה ב׳ :השרים הוותיקים חוששים שצירופו לממשלה
תעורר בעולם את הרושם שזוהי ״ממשלת
גנרלים״ ,מאחר שאישיות אחרת, בעלת עבר בטחוני,
תצטרף כנראה לממשלה בסוף השנה.
בממשלה יש כבר כמה ״גנרלים״ :דיין, אלון,
ובמידה מסויימת, גלילי.

א ל מוגי מ קי ם
מי שטרהפר טי ת
תוכנית חדשה של יוסף אלמוגי: להקים
לעצמו מישטרה פרטית משלו (שככר זכתה,
מאחורי הקלעים, לכינוי ״פלוגות הפועל

הנימוק: עם ביטול הצורך בהיתרי־כניסה ליש ראל
לערבים מהשטחים המוחזקים, מציפים אלפי ערבים
את שוק־העבודה, מועסקים בתנאי־עבדות במיש־קי
חקלאות, בניגוד לחוק.

חיסול הפידאין על־ידי צבא ירדן גרם לזעזוע עמוק בקרב עמי ערב. בעיתונים ברחבי המרחב הערבי
חזרו על עצמם מאמרים וקאריקטורות שהביעו זעזוע זה. בקאריקאטורה זו, שהתפרסמה ב״רוז אל־יוסף״
המצרי: השלטון הירדני, בדמות החייל המזויין, מחסל את פלסטין, בדמות הצעירה, כשברקע עמי
ערב, עומדים באפס מעשה ומשלמים מס״שפתיים :״אנו עומדים בתוקף על קיום הצדק של הפידאין.״

האיש עולנו בברזיל

פ ר סו ם א אריאל*

קובע בהנאה: קפה ליבר — קליבר !
ואם הוא אומר שקפה נמס ״ליבר״ הוא חזק, ממריץ ומעורר — אפשר
בהחלט לסמור עליו. כי האיש שלנו בברזיל הוא מומחה ממדרגה ראשונה בכל הקשור בקפה.
הוא האיש הבודק את הפולים המובחרים בהם טמון סוד טעמו וניחוחו• של הקפה,
בכל שעה ובכל מקום — קפה ליבר — קליבר!

ה עו ל ם חז ה 1769

ך* ל גליץ של העולם הזה מת עבורנו
^ עוד לפני שהוא נולד עבור הקוראים.
ביום שני בצהריים, כשמכונות הדפוס
פולטות את גליונות העולם הזה אל ה־כריכיה,
כבר מתכנסת המערכת לישיבת־תיכנון
של הגליון הבא.
אבל ביום שני בשבוע שעבר, התעוררה
הסכנה שגליון העולם הזה ימות גם עבור
הקוראים, עוד בטרם נולד. אל ישיבת
המערכת הגיע בשעה 12 בצהריים שליח

בור והסדר הציבורי דורשים כי יימנע
פירסום שמם ותמונותיהם של הקטינים.״
היתד.
משמעותו של צו־המניעה
גזר־דין מוות על גליון העולם הזה.
השופט הנכבד לא טרח, שעה שנעתר
לבקשת ההורים, לבדוק את הבעיות הטכניות
הכרוכות בהוצאה לאור של עתון
כדוגמת העולם הזה. הוא לא ידע כי אין
כל אפשרות טכנית להוציא את הכתבה,
להכניס במקומה כתבה אחרת או אפילו
להשאיר את העמודים, בהם היתד. צריכה
הכתבה להופיע, ריקים.
עוד יותר מכך: לא היתד. גם כל אפשרות
להדפיס את העתון מחדש, בלי
הכתבה על נשואי אכזיב, ולהוציאו לשוק
באיחור של יום או יומיים. בגלל סידורי
הדפום, המדפים גם עתונים ושבועונים
אחרים, כדוגמת במחנה, היתה משמעות

בית־המשפט המחוזי. בשעה היעודה הופיעו
שני הנערים שנישאו באכזיב בלווית
פרקליטם, עורך־הדין שאול נבוני. הוריהם,
שהוזמנו אף הם להיות נוכחים
בדיון, לא הגיעו משום מה.
בהעדר קצרנית שתרשום פרוטוקול של
הישיבה, הקליט השופט לובנברג את מהל כה
בעזרת רשמקול. מיד עם פתיחת הדיון
העלה השופט את החתן והכלה אל
דוכן העדים.
ראשונה העידה בשבועה רותי כץ, ש סיימה
השנה את לימודיה בכיתה השמי נית
בבית־הספר רון ושבעוד חודשיים
ימלאו לה 18 שנים. סיפרה רותי לשאלות
השופט :
״אני יודעת מה פירוש להתחתן ואני
יודעת גם איך צריך להתחתן במדינת
ישראל, אבל אני סולדת מזה. אני לא

מאיר חקק, ארוך שיער, לבוש חולצה
ירוקה, עליה תפורות אותיות יוד
ניות, כשענק גדול משתלשל על צווארו,
עלה אל דוכן העדים אחרי רותי. מאיר,
שימלאו לו 18 שנה בנובמבר הקרוב הוא
תלמיד הכיתה השמינית בבית־ספר להנדסאים.
לשאלות השופט השיב גם הוא:
״ראיתי ואני רואה בטקס הנשואין שנערך
באכזיב טכס מחייב. התחתנתי באכזיב
משום שרציתי להתחתן בדרך הזו.

השופט רובננתז״נמתיונוח המקובלת
ביום, הפנו תמונות עיוות ונחרת הנ ר ד

השופט לובנכרג
בהול של בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
ובידו צו־מניעה שהוציא השופט המחוזי
שלמה לובנברג שעתיים קודם לכן, ובו
הוא אוסר את הוצאתו־לאור והפצתו של
הגליון, שהיה אותה שעה בשלבים האחרונים
של ההדפסה.

גז ^ד ץ יימוות
ךמעשה הוצא צו־המניעה בצורה שאסר
/רק פירסום כתבה אחת בעתון, הכתבה
נשואין אזרחיים נוסח אכזיב, בה תואר
טכס הנשואין שערך ״מלך מדינת אכזיב״

צו־המניעה אי הופעת העולם הזה בשבוע
שעבר.
מיד התחלנו לפעול בשני מישורים,
על מנת לאפשר את הופעת העתון. עורד
הדין אמנון זכרוני הוזעק ממשרדו אל
בית־המשפט, כדי לנסות ולבטל את צו־המניעה,
שהוצא בנוכחות צד אחד בלבד.
אותה שעה ניתנה הוראה לדפוס לעצור
את מכונות ההדפסה. כיון שלא ידענו מה
תהיה החלטתו הסופית של השופט, הכננו
את עצמנו לקראת אפשרות שצו־המניעה
ישאר בתוקפו. לא יכולנו להוציא את
הכתבה כולה, ולכן היה עלינו לתקן אותה
בצורה כזאת שלא ניתן יהיה לזהות בה,
לא בצילומים ולא בחומר הכתוב, את
שני הקטינים שנישאו (שעה שהורדה הכתבה
לדפוס לא ידענו כלל שהחתן והכלה
הם קטינים. בראיון עמם הם הציגו
את עצמם כבני 18 שנים).
איש הצינקוגרפיה, המכינה את הגלופות,
צרב בעזרת חומצה מיוחדת את פני הם
של החתן והכלה על הגלופות. שמו
אוהבת
את ההמוניות שבטכם הנשואין.
במקום שהתחתנו באכזיב, לא היו המונים,
היו רק אורחים מעטים.
״לא נסעתי לאכזיב בשביל להתחתן.
נסעתי לשם סתם על מנת לחנות עם
החבר שלי, מאיר חקק. שם במקום החלטנו
להתחתן. דיברנו על אפשרות נשואין
גם לפני שנסענו לאכזיב, אבל איני יכולה
להגיד שהיתד. אז בליבנו החלטה להתחתן.
״היינו באכזיב שמונה ימים. והחתונה
נערכה שבוע אחרי שהגענו לשם.״

הכלה אמרה:
^ א ע ^ימצטעחז ^ 2
^ שלבזה הגיש השופט לרותי את
^ גלית העולם הזה המודפס, ובו הכתבה
המצולמת על חתונתה באכזיב. על דוכן
העדים עיינה רותי בכתבה וחיוך גדול
השתפך על פניה. לפי הוראת השופט

הרב אלי אביבי, רותי כ״ץומ איר חקק, או ר חי םומתפש טי םבח תונ ת אכזיב
אלי אביבי, לצמד צעירים, רותי כ״ץ
ומאיר חקק, בשטח מדינתו. בצו־המניעה,
שהוצא הן נגד העולם הזה והן נגד מעריב,
נעתר השופט לובנברג לבקשתם של
הורי הצעירים והצעירים עצמם, שטענו
בין השאר:
״לסיקור מסיבת הכלולות, שנשאה אופי
של אורגיה מאורגנת, הוזמנו עתונאים וצלמים
אשר ביצעו שם צילומים של הק טינים,
לרבות צילומי עירום של חלק
מהחוגגים ...הקטינים הביעו חרטה על
מעשיהם והם מתנגדים יחד עם הוריהם
לכל פירסום ...פירסום הטכס עם אזכרת
שמות הקטינים עשוי לפגוע קשות בעתידם
ובשמם הטוב, להפכם לבוז וללעג,
לפגוע בסיכויי התקדמותם ומעמדם החברתי
ולהוות מיפנה אומלל בחייהם ...על
בית־המשפט, כאביהם של תינוקות, להגן
על הקטינים מפני טיפשותם ...טובת הצי-

תיהם וכל פרטים העלולים להוביל לזיהויים,
נמחקו מגוף הכתבה. רק אז המשיכו
להדפיס את העתון, מתוך הנחה שבאם
ישאר צו־המניעה בעינו, ניחן יהיה להפיץ
לפחות כמות קטנה של עתונים, שבהם
לא ניתן יהיה לזהות את שני הקטינים.

ההררים לא הגיעו
ץ אומנם, בבית־המשפט המחוזי, סרב
1השופט לובנברג לבטל את צו־המניעה
שהוציא. לעומת זאת היה מוכן לדון בו
מחדש, בנוכחות המבקשים והנתבעים, בשעה
שלוש אחר-הצהריים באותו יום,
שעות ספורות לפני הופעת הגלימות הראשונים
של העולם הזה ברחובות תל-
אביב.
בנייני בית־המשפט נפתחו במיוחד
לצורך ישיבה יוצאת-דופן זו של

היא סקרה את התמונות וקראה את הכתוב,
ואז, בתשובה לשאלות נוספות נפלה ההפתעה
הראשונה.
שאל השופט לובנברג :״האם יש לך
התנגדות שהתמונות האלה יפורסמו ז״
השיבה רותי :״לא, איני מתנגדת. גם
תמונות העירום בכתבה אינן מפריעות לי,
אבל אני מתחשבת בהורים שלי. להם עלולות
תמונות העירום להפריע. אשר לכתוב,
איני יכולה לומר שאני מתנגדת לאשר
נאמר שם.״
דבריה של רותי הפתיעו אפילו את
פרקליטה. בחקירה נוספת אמרה רותי:
״לא, איני מצטערת על החתונה. אני רואה
את עצמי כנשואה לחבר שלי ואינני מצטערת
גם על הטכס שנערך. להורי הודעתי
על נשואי ביום ראשון, כשחזרתי
מאכזיב. אמרתי להם, :מגיע לי מזל־טוב,
התחתנתי!״

פרקליט זכרוני
הצטלמתי מרצון וידעתי שיש במקום עתו-
נאים. שוחחתי איתם ברצון וידעתי שהתמונות
יופיעו בעתונים. בערב בו נערכה
החתונה פורסמו בשטח אכזיב מודעות
הקוראות לקהל לבוא ולחגוג עמנו יחד את
חגיגת הנשואין.״
גם למאיר נתן השופט לקרוא את הכתבה
המודפסת. גם לו לא היתה התנגדות
לפירסומה, למרות שציין :״תמונות העירום
אינן לפי רוחי.״

״אינם בגירים״
ץ ץ יד אחרי עדותו, התפתח באולם
קרב משפטי בין פרקליט ההורים ל פרקליט
העולם הזה.
טען עורך־הדין נבוני :״כל מי שעורך,
עוזר ומסייע לאירוע מעץ זה, אשם ביחד
עם האחרים בעבירה לפי סעיף 23 מפקודת
החוק הפלילי. לכן פירסום דבר
החתונה, שנעשתה בעבירה, כמוהו כסיוע
בדבר עבירה.
״ההסכמה לפירסום החתונה היא פעולה
משפטית שדרושה לה הסכמה על ידי
הוריהם של הקטינים, ומכיון שכפי שראינו
אין לא רותי כץ ולא מאיר חקק אנשים
בגירים, אפילו אם עברו את גיל ,18
אין הם מסוגלים לדאוג לענייניהם. אפילו
הסכימו לפירסום הכתבה, הרי זה בניגוד
לאינטרסים שלהם ויש לבטל את הסכמתם.״
טען
נבוני :״ברגע שיופיע הפירסום
הזה לא יוכלו השניים להמשיך בלימודיהם.
לא יוכלו לחזור בהם מחתונתם
אפילו יצטערו עליה, כיון שהחברה תראה
בהם אנשים נשואים. נוסף לכך יהיה ב־פירסום
כדי לפגוע בקיום התא המשפחתי
שלהם עם הוריהם.״

האם היו

צ 2מיי 2מדה?

ץ* ול טענות אלה השמיע עורך־הדין
* ) אמנון זכרוני, נציג העולם הזה, שורה
של טענות נגד. טען זכרוני:
״הבעיה העיקרית היא בעיה של חופש
העתונות: אם פלוני עשה מעשה אסור,
האם זכאי עתונאי או אינו זכאי לפרסם
על כך ז לדעתי אפילו בית־המשפט אינו
יכול לשלול זכות זאת לפרסום, שכן כדי
לאסור יש צורך בחוק מפורש לכך, וחוק
כזה אינו קיים.
״ההורים המבקשים את איסור מעשה
ילדיהם, בטענה שאינם אחראים למעשה
שעשו בהיותם קטינים, אינם דורשים לבטל
את המעשה אלא איסור לפרסם אודו-

תיו. אם יכולים לקבל סעד מביודהמשפט
אם יש להם עילה על פי החוק לכך. אבל
במקרה זה אין להם כל עילה.״
טענה נוספת שהעלה זכרוני :״שני הצעירים
אינם קטינים לפי חוק דין הנשו־אין.
נערה מתחת לגיל 17 זקוקה להסכמת
ההורים ובית־המשפט כדי להינשא.
נערה מעל גיל 17 אינה זקוקה להסכמה.
יותר מזה: החוק אינו מדבר כלל על ה גיל
המותר לנערים ממין זכר להינשא,
ומכאן שגם החתן אינו קטין לפי הגדרת
חוק זה.״
באשר לאיסור פירסום זהותם של רותי
כץ ומאיר חקק, כמי שהיו מעורבים בביצוע
עבירה — הנשואין הבלתי חוקיים
לפי חוקי מדינת ישראל שנערכו באכזיב
— טען זכתני :״החוק מגדיר את עורך
הנשואין ללא היתר כמבצע עבירה. אין
שום הוכחה שהשניים עברו עבירה ומכאן
שאין איסור לפרסם את זהותם.״
השופט לובנברג קיבל כמעט את כל
טענותיו של אמנון זכרוני. קבע השופט
בהחלטתו:
״הבעיה המרכזית היא — האם יש ל-
העולם הזה זכות לפרסם את דבר החתונה
שנערכה באכזיב או אץ לו זכות כזאת.
ואם כי נראה לי שעריכת טכס נשואין
באכזיב איננה מאורע המצריך דיווח עתו-
נאי על מה שאירע שם, אין לי ברירה
אלא להסיר את צדהמניעה, וזאת מהנימוקים
הבאים:
• ״אפילו ד-יתה כאן עבירה פלילית
אין דבר בחוקי ישראל המונע פירסום
מעשי עבירה.
• ״אינני יכול לומר אם הצעירים ש השתתפו
בסידור הנשואין היו שותפים
לעבירה. אילו היה מדובר שמסדר הנשו-
אין הוא קטין, ברור היה שהיתה כאן
עבירה. אבל היות שבני הזוג הם קטינים
— למרות שמותר להם להתחתן ללא
היתר הוריהם — קשה לי לומר שהם
עברו איזו עבירה לכאורה.״
• ״אפילו היתה להורים זכות משפטית
לאסור פירסום הכתבה, לא יכולתי
להעתר לבקשה זו, משום שהם השהו
את העניין עד שהודפסו גליונות השבועון
ואם תיאסר הפצתם יגרם לשבועון נזק
כספי גדול, שספק אם ההורים יוכלו לערוב

אוינאניג: שוא בבני התג האמיד את הנתונה, תמחו 8 * 8נ8י83 הא!ננומהמה* ,זוג המעי ותמס את ממס מעץ*

1שוא*ן אזוח״ס
נוסח אכזיב

האות 11181

2ה ע מודי ם לפני מ חי ק ת הפני ם

אדי אניני שוא גנז• הזוג הנעיו אתן הנתונה, התהן טס סנ8ה 1111(011 הנדה 111* ,הנטוי תותס את הסבס גנעדקה

נשואי! *זחז״ם
011ח אכזיב

״עכשיו שגת 1ד ״
ף נקודה זו התערב פרקליט הו־
*־ -ריהם של רותי ומאיר, תבע לאסור
לפחות את פירסום תמונות העירום. השיב
לו השופט :״עכשיו ,71 ואני מתכוון לשנה
ולא לשבועון נוער .71״ אחר־כך
הכליל בהחלטתו סעיף מיוחד המתיחס
לנקודה זו:
״התעוררה השאלה לגבי תמונות בהם
מצולמים אנשים בעירום. יתכן שבצילומי
העירום יש טעם לפגם. אילו יכולתי לראות
בענין זה את מרכז הענץ יתכן שהייתי
מתיחס לכך. אבל מכיץ שבמתירנות המקובלת
בימים אלה הפכו תמונות העירום
לנחלת הכלל, אפילו בעתונים מכובדים
ומקובלים על כל המשפחה, אץ אני רואה
את עצמי רשאי לתלות עצמי בצילומי
עירום כדי לאסור דבר.״
באשר לעצם הנשואץ, הוסיף השופט
ואמר :״אינני יכול שלא להביע צערי על
כל המקרה. אדם המכריז על עצמו כמדינה
— מחובת המדינה למנוע זאת. ואם
הפירסום בהעולם הזה יביא להארת הבעיה
ולהתערבותה של המדינה, יהיה ה־פירסום
לשירות הציבור.״
בכך הסתיימה המערכה המשפטית. מיד
ניתנה לדפוס הוראה להפעיל את מכונות
הדפום במלוא הקצב. העולם הזה הופיע
בשעה הקבועה ברחובות תל-אביב.
אולם בעוד שמרבית הקוראים קיבלו
לידיהם גליונות רגילים בהם פורסמו כל
הפרטים על נשואי אכזיב, נאלצו כמה
אלפים של קוראים להסתפק בגליונות
בהם הופיעו החתן והכלה עם פנים מחוקים
ובהם לא אוזכר שמם בגוף הכתבה.

החלטה>>מרתיעה
ך! סופו של דבר, נראה שהקרב ה-
^ משפטי המהיר שנערך בשבוע שעבר,
היה אקט חיובי ביותר, למרות דפיקות-
הלב המוגברות שגרם לנו. אץ זו הפעם
הראשונה שאנשים וגורמים שונים מנסים

•מיי
׳׳זיי ץ יי **+

הממ!ית

^ 138־ 0עז ו ן ^ :5ו

;.יג>גץ ז> ׳9י זי-.

2ה ע מו די םאח רי מ חי קתה פני ם
להעזר בבית־המשפט על מנת למנוע, בטענות
שונות, את הופעתו של העולם
הזה.
עצם הפניה לבקשת סעד מבית־המשפט,
לפני שהמבקשים פנו באותה בקשה אל
המערכת, בשעה שניתן למנוע פירסום,
אם יש נימוקים המצדיקים זאת, הוא מעשה
קנטרני שאינו מעיד על תונדלב, וש אסור
לבתי-המשפט לתת לו יד.
לא יתכן מצב, שבנוסף להגבלות ול-
צנזורה הקיימת בישראל על פירסומים,
יוכלו אזרחים להסתייע בבתי-המשפט למניעת
פירסומים שאינם נראים להם. זוהי
פגיעה גסה בחופש העתונות. אם עתון
עובר על אחד האיסורים הכתובים בחוק
(כמו פירסום המזיק לקטינים) יש בידי
המדינה כל האמצעים להעמיד את העתץ
לדץ ולדרוש אח הענשתו. אולם זהו תפ
קיד
המסור בידי המדינה, ואין אנשים
פרטיים זכאים לקבל לידם זכות זו.
בנקודה זו העמיד פסק־דינו של השופט
לובנברג את הדברים במקומם, ויש בו
כדי להרתיע בעתיד אנשים נוספים שיבקשו
למנוע פירסום בהעולם הזה או את
הופעת העתון.
נקודה נוספת הראויה לתשומת־לב בהקשר
זה, הוא טיב הדיווח שמביאים עתו־נאי
הערב לקוראיהם. בעוד שעתוני הבוקר
דיווחו על הפרשה מפי כתב עיתי״ם
שנכח בעולם בית־המשפט, דיווחו על כך
עתוני הערב מפי כתביהם.
מעריב, שצו־המניעה המקורי הוצא גם
נגדו, לא טרח להתגונן ולבקש לבטלו.
כתבו נכח אומנם בבית־המשפט, אולם בדיווח
שמסר למחרת בעתונו, העלים כליל את
העובדה שהקרב המשפטי נערך על ה־

סירסום בהעולס הזה ושהחלטת השופט
התיחסה לפירסום זה, שהובא בפניו עוד
לפני שיצא העתון לאור.
ידיעות אחרונות פירסם ידיעה על הפרשה
מפי כתבו, שלא נכח כלל בעת
הדיון. נוסף לבדיות שמצץ הכתב מדמיונו
(כמו הסיפור ששני בני הזוג הביאו
עמם לבית־המשפט את הכתובה שנתן להם
אלי אביבי באכזיב) הוא השמיט במתכוון
את שם העולם הזה, כאילו הוצא הצו מלכתחילה
ובוטל אחר־כך בקשר עם איזה
כוחות נעלמים מעולם הרוחות.

מכתבים
(המשך מעמוד )2
ממך איפוא: השמע אותם! השמע אותם
לא פעם ולא פעמיים, אלא עוד ועוד, עד
שיתחיל מישהו שם בממשלה להרגיש לא־נוח
בכורסתו הרכה, כי רק אז ייעשה
משהו בקשר לזה.
שמעץ נמרי, תל־אביב

״אמדנו
לכם״
י זה שבועות רבים שמדורו של אלי תבור,
״קורא יקר״ סובב סביב מוטיב אחד בל בד
:״אמרנו לכם,״ ״אנחנו היינו הראשונים
שאמרנו ש וכר.
האומנם נסתתמו מקורות השראתו של
ראש המערכת הנכבד, שאינו טורח לחפש
נושאים חשובים יותר לדת בהם במדורו
כפי שהיה הדבר בזמן שהמדור נכתב בידי
חברי מערכת אחרים?
מר תבור היקר, כתפיך בוודאי שבורות
כבר מרוב הטפיחות העצמיות על השכם.
מוטב שאת כל רד״אמרנו לכם״ וההערכות
העצמיות תשאיר לאורי אבנרי, לנאומיו בכנסת
ולמדורו ״קריעות ביניים״.
ישנן דרכים נאותות יותר לשכנע את
הציבור בצידקת דרככם, מאשר בהתפארות
מופרזת, וה־״יחי אנחנו״ המוגזם יצא
כבר מן האף.
מירב הסיכוי הוא שמכתבי זה לא יודפס,
אולם כדאי בכל זאת שתיקחו לתשומת
לבכם את האמור במכתבי זח.
אפרים כץ, פתח־תקווה

0ב 11ן
ה עי די ת

״פנתר״
כלי צבע

דיפלומט מבר — סבון תמ רוקים
חדש, משובח וריחני,
ספוג בניחוח של פרחי יער.
הסבון אשר יעניק לך הרגשה
רעננה ומלטפת למשך שעות
רבות ...גם לאחר יזם עבודה
ארון ומיגע.
הענק לעצמך רחצה נעימה
וריחנית ותופתע עד כמה
ירצו להיות בקרבתך...

נוסנע רי הטיבות

בד• נ ו די נו

ישבתי בדואר ברחוב החלוץ וכתבתי
מכתב. גבר מבוגר ואחד צעיר ניהלו ביניהם
שיחה קולנית, באולם הדואר, שהוא
יחסיתקטן. פקיד ביקש מהם לצאת ולא
לחזק את
להפריע.אני הוספתי מילה
בקשתו של הפקיד.
הגבירו הגברים השניים
את קולם, כי
״לכם מותר הכל
ולנו שום דבר.״
״לכם״ האשכנזים,
״לנו״ הספרדים.
זה מצחיק. מצ חיק
עד מוות.
גרתי במעברה ועבדתי
עבודת־דחק.
קבוצת תלמידים בחופשה
באה לעבוד
איתנו במעברה הסמוכה.
מנהל העבודה
לא ידע עברית.
אני ידעתי,
לכן נתן לי לסדר
את התלמידים בעבודה.
תושבת המקום
פנתה אז אלי
ואמרה :״אתה עושה
חיים.״
אז הייתי תושב מעברה בזכותו של אחי,
שהיה עולה חדש וקיבל אזבסטון, אני גר תי
אצלו. כבר אז הייתי וחיק בארץ. לפני
כן גרתי בחדרים שכורים. לי לא היה מגיע
אזבסטון. היום, כשאחי גר בשיכון, חזרתי
לגור בחדר שכור, מיטה וארון.
ואני לא בן עדות המזרח, אבל אני
פנתר שחור משחור. הצרה האמיתית היא
שלא רואים את זה מבחוץ.
אליחו דקמן, חיפה

המובחרות
חוסר טעם

״ העולםה זה״ .שבועוןהחדשותהישראלי •
המערבת והפיגהלה; תל־אביב, רחוב קרליבד ,12 טלפון ,260134
• תא־דואר • 136 עען מברקי: עולספרס • ״הדפוס החדש״
כע״ם, ת׳׳א, רזד בדאביגדזר • גלוסות: צינקוגרפיה הספי בע״נל
העורר הראשי: אודי אבנרי • המוציא לאור: העולם הזח בע״ם.

הנני קוראת נאמנה של עיתונכם מיום
הוצאתו לאור, ובדרך כלל גם מזדהה עם
רוב דעותיו של חבר הכנסת אורי אבנרי,
וכן אני מצביעה עבור התנועה, אבל
ה״פנתרית״ שהופיעה בה(1ולס הזה 1765
היתה שיא של חוסר טעם וגם הטקסט היה
טיפשי ורחוק מהאמת כרחוק מזרח ומערב :
א) זה לא נכון שמפלים בעבודת פקידות
נערות מעדות המזרח. כיום קיים חוסר
פקידות וכל נערה ממש נחטפת, אתם
יכולים בעצמכם לבדוק בלשכה.
ב) אני חושבת אם כבר מדברים על
ה עו ל ם הז ה 1769

קיפוח, שיבדקו ה כל אחד מהם עשה
כדי להיחלץ מהמצב הזה. אני ובעלי ילידי
הארץ, שירתנו בפלמ״ח, בעלי נפצע ואפילו
לא תבע את זכויותיו, עבדנו כל השנים
ושילמנו הרבה משכנתא, שילמנו
גם עבור חינוך תיכון של בתנו ולא קיבלנו
שום הנחה, מס-הכנסה משלמים כמו
כולם, בעלי גם הולך למילואים כל שנה —
ופתאום קמים נערים שבילו את ימיהם
ברחוב וגם בבתי־הסוהר וטוענים שהם
מקופחים. למה הם פשוט לא הולכים ללמוד
או לעבוד, ושלא יגידו לנו שאין עבודה
היום לכל דורש. אבל הם יושבים וצועקים
״שיביאו לנו״ .למה? ז •
עליזה יכין, רמת־אביב
תחרות הצילומים

מצורפת תמונה לתחרות הצילומים.

לשימוש יום־יומי, במיוחד
לעונה החודשית. להשיג ב־2
סוגי ריח.
עוד מוצר איכות של בודזרז.

מחח אישימי

תמונת השבוע

טבע יוושדים

ככותרת אני מציע: קודש וחול.
מתי חלילי, משמר העמק
• הקורא מתי חלילי ממשמר העמק זוכה
בפרס המדור בסך — 10ל׳׳י.
מלואן לכאן
זה עתה קיבלתי מכתב ממר דוד אביה
שאת סרטו מין הכנסנו לתוכנית
5פ1ז5 1^ 311531:0ש!ז ש1ז 231מ11ו 1^ )2ב פסטיבל
קאן .1971
למעשה, כתב לי מר דוד אביה שעיתונאי
ישראלי, מר דן בן־אמוץ, הצהיר
שבחרנו את סרטו רק בגלל שהסרט נאסר
להקרנה בישראל ולמרות איכותו הירודה.
בהיותי רק אחד מהאחראים לפסטיבל,
אני מתנגד לנכונות הצהרה זו ועלי לציין
שסרטו של מר דוד אביה נבחר על-ידי
ועדה של, חמישה יוצרי קולנוע צרפתיים
שאהבו את ה-ץ ז 110 סז )1והקצב, ומאותן
סיבות הכניסו את הסרט לתוכנית.
באשר להצהרותיו של מר דן בן־אמוץ,
הן נאמרו על דעת עצמו, ובשום אופן אין
)3אהראי להן.
להחזיק את 11.
עלי לציין שמעולם לא פגשתי את מר
דן בן־אמוץ ולא יכולתי משום־כך לומר
לו את הדברים שהוא מייחם לנו. להיפך,
אם פגשתי אותו, סיפרתי לו מדוע בחרנו
והחלטנו להגן על סרטו של מר דוד אביה.
אני פשוט מתפלא שעיתונאי יכול לח שוב.
אפילו לרגע, שיוצרי קולנוע בוחרים
בסרט ואחר־כך מתנכרים לו! זוהי
עמדה טיפשית ובלתי הוגנת.
פייר־אנרי דלו, פאריס, צרפת

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיחם.
ה עו ל ם הז ח 1769

6שש$0
2שמ 10

סטודיו יער
עבר מדיזנגוף ליפו העתי קה,
רחוב מזל קשת .4
השיעורים בבית הספר ממשיכים
בימי שני ורביעי
כרגיל.

להשיג בבתי המרקחת
ובתמרוקיות המובחרות

שחף

שדנ תי ת עו פ ה בע״מ

נוסף מתחיל בימים אלה. אם רצונך להצטרף לחוג
האקסכלוסיבי ולמועדון הטייסים שלנו פנה מיד, בין
השעות 8.30 — 18.00

טל ,9 8 1 1 9 3 .הרצ לי ה

ה שיזו ף הי עי ל ביו ת ^
ו ה טו ב ביו ת ר
ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
ת מיד מטולה
״ין ש״ ,יבוא ושיווק בע׳מ
רח׳ דיזנגוף 269 ולא
טלפון446611 :

בעיות ולב טי ם
ב חיי המין

מאת

הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

הד״ר מרדכי זידמן

מוצר אינזת עול

עם אולטרה־סול

לשקופיות יפהפיות
בצבע נאמן לטבע
0 7 1 8־ו 0010
סרטה צי לו םשלצל מי הצמרת

תקליט ארוך נגן ״ 12 סטראו

שירים בצבעים טבעיים
ינתן בשי-חינם לבל הקונה ביולי ואוגוסט בלבד שני סרטים 0 1 1 8ז010ש 9
לשקופיות צבעוניות. תקליט זה הופק במיוחד למען חובבי הצילום וכולל 12
ממיטב השירים הישראליים החדשים והאהובים ביותר• :מתוק
מתוק״ עם יגאל בשן ולהקת פיקוד צפון ,״שבחי מעוז״
של נעמי שמר בביצוע להקת פיקוד דרום,
״הבן יקיר לי אפרים״ עם
להקת הנח״ל, רבקה מיבאלי
ב״בים בם בום״ ,אילנית ב״בבר
אחרי חצות״ ,״יש לי
בסיירת חרוב״ של להקת פיקוד
דרום ובן שירי ״השלושרים
אילנה רובינא, יורם ארבל, ששי ן קשת.ועוד.
אילו אפשר היה להשיג תקליט ב ל
זה בחנויות התקליטים, היה מחת .
7.90ו ל״י, אך לרוכשיסרטי־ 07 18
07 18ז010ש 3הוא ניתן כשי
חינם י לתוספת הנאה.
אם עוד לא ניסית אח סרטי השקופיות
הצבעוניים של אנפא, זהו הרגע בו בדאי לך לעשות את הנסיון ולהיווכח
בעצמך מדוע צלמי הצמרת מעדיפים אותם על בל האחרים.

ס ר סו ס

ז זיר־י

יי-ו ^י

אנא אנו שנג בסונסת נעו״ס,

ושרהמשפטים הגיש תוצאות על 500 לי״ לחודש לקניית עופות
ביום השלישי האחרון,
בחמש אחר הצהריים, נעצרו
שתי מכוניות אמריקאיות חדי שות
ליד קפה סקאלה בתל-
אביב. מאחת המכוניות ירד
שר־הביטחון משה דיין ש נכנס
לקפה כדי להיפגש עם
ידידים. צלם־עיתונות שעבר
במקום רצה לצלם את השר.
הצלם לא הספיק לכוון את
מצלמתו כשניגש אליו אחד
משומריו של דיין, ואמר :
״אתה לא תצלם כאן!״ ״אבל
מותר לצלם כל אחד במקום
ציבורי,״ השיב הצלם .״לא
נבון! מותר לצלם רק אם האיש
שמצלמים אותו מסכים
להצטלם. אם תצלם אקח ממך
את הסרט,״ אמר איש הביטחון
בטון מאיים ונשאר לש מור
על הצלם עד ששר־הבי-
טחון עזב את המקום. כשעזב
השר, אמר הצלם לאיש הביטחון
:״אני מוכן להתערב
איתך על ספל קפוצ׳ינו שאתה
לא צודק מבחינה משפטית.
מותר היה לי לצלם.״ השניים
התערבו. הצלם, שבירר את
הבחינה המשפטית, מחכה עתה
לספל הקפוצ׳ינו.
כששר-החוץ אכא אכן
היה קטן, הוא היה באמת
קטן. עד כדי כך, שאפשר היה
להכניס אותו לתוך קופסת-
נעלים. כך, על בל פנים, סיפרה
השבוע אשת השר, ס הי
אכו :״הוא נולד בחודש השביעי,
נעטף בצמר־גפן והוכנס
לקופסת־נעלים, ששימשה
אז כאינקובאטור.״
שרי הממשלה, המתנגדים
להעלאת המשכורות של
עובדים מיעוטי־הכנסה במשק,
נוהגים להצביע על העובדה
שגם משכורותיהם שלהם הוקפאו
ואינן מועלות. מה שהם
שוכחים לציין, זה שמלבד המשכורת,
מגישים מרבית שרי
הממשלה לחשב הכללי גם הוצאות
אש״ל נכבדות, אותן
מממנת המדינה. כך למשל הגיש
לא מכבר שר־המשפטים

השידור, הרי אם תיפנו אלי
ותבקשוני להשתתף בתוכנית
— לא אתנגד.״ לשייקה, שלא
היתד. לו במקור כל כוונה להזמין
את אלון, לא נותרה
ברירה אחרי פנייתו של השר
הממונה על הטלוויזיה, והוא
הזמין אותו.
אחת השאלות שנתקבלו
באולפן הטלוויזיה במיסגרת
התוכנית השעה השלישית, היתד
: ,האם נבון שבתקופה ה היא
תנועת העבודה הקימה
צבא משלה כשם שהקימה שירותי
בריאות, חינוך, לישכות
עבודה ; והאם הצוות לא סבור
שדויד בן־גוריץ פירק את
הפלמ״ח כשם שפירק את זרם
העובדים בחינוך, לישבות העבודה
של ההסתדרות, והאם
היה מוצדק שההסתדרות תגבש
כלים משלה. האם הצוות,
בטווח ראות של 20 שנה, לא
סבור שבן־גוריון צדק אז 1
השואל הציג עצמו כדן הורד
כיץ, האיש שהשתתף במח־קר
על פעולות התגמול. בגלל
חוסר זמן לא שודרה השאלה.
למחרת התוכנית טילפן אחד
מאנשי הטלוויזיה לדן הורוביץ,

יצחק ציגלד

(ממושקף מימין) ,מוותיקי הסדרנים בכנסת, שמע בחייו רבבות נאומים
של אחרים. במו שאר סדרני הכנסת, הוא חלם להשמיע נאום משל עצמו.
הוא זבה בהזדמנות לנאום בטכס הסרט הלוט מעל האנדרטה לזכר הטייסים שנפלו על הגנת ת״א במלחמת
השיחרור, שהוקמה ברמת הטייסים. ציגלר נשא את בירכת השכונה, כשבין קהל מאזיניו היו יו״ר
הכנסת ראובן ברקת (מימין) ,מזב״ל מפלגת העבודה, ישראל ישעיהו (במרכז) ,ח״כ מתילדה
גז, פרופסור יגאל ידין, ח״כ מרדכי ביבי והמזכיר הכללי של ההסתדרות, יצחק בן־אהרון.
מישטח דשא סמוך למלון וגג־די
הוזעק בעיקבות גילויים של
16 פידאיון בביקעה. בשעה 11
באותו יום נחת ההליקופטר
שוב ליד המלון, החזיר את
גנדי מהביקעה ישר לתחרות
כדור־מים שנערכה במלון. בתחרות
השתתפו אורי זוהר,
האמרגן אברהם (פשנל)
דשא, הפירסומאי דוד ארמון,
ומפקד גייסות השריון אלוף
אכרהם אדן בקבוצה אחת,
כשבקבוצה השנייה נמצאים
בין הייתר גנדי ואיש הטלוויזיה
דן שילון. השופט היה
מוכיח סער. ניצחה קבוצתו
של אלוף אדן.
השחקן יוסי ידין התגלה
כמנצח תזמורת מתוסכל.
בראיון שערכו עדנה שכיט
ותקווה מרוז בגלי צה-ל
סיפר ידין כי בהיותו בן ארבע
ניצח על תזמורת ילדים
בגן של אמו, חס יה סו״
קניק. כשהשולחן עליו עמד

יעקב־שמשון שפירא ל
חשב
הכללי הוצאה לקניית עופות
לביתו בסך 500ל״י לחודש.

ח ״ 3זב* ן
ל ח״ 3סו ד קי ס :
״צריך לשכפל או ת ך
פפורמ ט משולש״
0מה לעשות בפידאיון
העוברים את הירדן ומסגירים
עצמם לכוחות הביטחון היש ראליים?
חיים גורי הציע
השבוע מעל עמודי דבר :״כל
חבלן ערבי הנכנע לכוחותינו,
משרת את תקוות השלום. הוא
מסמר נוסף בארון המתים של
האשלייה, אם מותר להשתמש
בדימויים. לו שאלו בעצתי
הייתי משחרר את הנערים ה צעירים
ונוהג באחרים, אם
יוברר בחקירה כי לא פשעו,
במידת החסד המאפיינת את
המנצחים.״
הופעתו של סגן ראש
הממשלה יגאל אלון בתוכנית
השעה השלישית על הנושא
למה פירקו את הפלד״ח,
נעשתה ביוזמתו של אלון עצמו.
רק ביום השישי האחרון
התקשר אלון אל מנחה התוכנית
שייקח בן־פורת והודיע
לו :״מכיוון שאני מבין
ששגרירנו בוושינגטון יצחק
רכין, שהיה אמור להשתתף
בתוכנית, לא יגיע עד למועד
העולם הז ה 1769

אנשים

נשבר לפתע. בכך הסתיימה
הקאריירה הניצוחית שלו.
0לפי שתי הסנוניות הראשונות,
נראה כי יפהפיות יש ראל
בחרו במיקצוע חדש :
דיילות־יופי. נערת ישראל
נילי כן־דויד ומלכת היופי
לשעבר חווה לוי, הפכו ל-
דיילות־יופי של חברת רבלון.
0חברי בורסת היהלומים
ברמת־גן התמרדו. הם כינסו
אסיפה דחופה והחליטו לא
להענות לדרישה לענוד תווי
זיהוי כשהם נכנסים לבניין הבורסה.
גם נאומו הנרגש של
מנהל מודיעין אזרחי האחראי
על הבטחון בבניין• ,מלום ירקוני,
שניסה להסביר לחברי
הבורסה כי התג חשוב לבטיחות,
לא עזר. אבל בתום הישיבה
הסוערת ויתרו חברי הבורסה
והסכימו ללכת עם תגי
זיהוי — בתוך הארנק.

גינטר זאקס

הפליבויי האירופי, עבר בתקופת נישואיו
הראסוניס לפני 15 סנה, קורס
מוורז לחיתול תינוקות. עתה הוא מסתמס בחומר סלמד, בטיפולו
בילדו השני מנישואיו השלישיים. אשתו השנייה של גינטר,
בריג׳יט בארדו, שלחה מברק ברכה ללידת התינוק :״נשיקות של
ב. ב .למען הבייבי.״ גינטר, שאיחל לעצמו בת וכבר בחר לה שם,
קטיה, חילק את שם בנו החדש לשלוש תקופות: בילדותו
ייקרא הילד כריכרי, כנער כריט וכשיהפוך לגבר: פריסטיאן.
ביקש להתנצל על כך שהשאלה
לא שודרה. השיב לו
הורוביץ :״השאלות לא רעות,
אבל אני בכלל לא התקשרתי.״
בישיבה האחרונה של
הנהלת המערך המשיכה ראש
הממשלה גולדה מאיר ודנה
בנושא ההדלפות. את ההברקה
בנושא תרם ח״כ מפ״ם יעקב
חזן, שאמר בפתח דבריו :
״אני מקווה שכל המדליפים יאזינו
היטב לדברי. בפעם ש עברה
הם לא האזינו היטב
והדברים יצאו משובשים בעיתונים.״
בין
שאר הצעותיו בדיון
על משרד החוץ בכנסת, הציע

ח״כ מפ״ם ד 3זכין :״מערכת
הסברה יזומה ברחבי העולם
גם על־ידי משלחות של
חברי כנסת הפסיק אותו
ח״כ המערך מרדבי סור־קיפ
ז ״ככל שישתפו אותך
פחות בהסברה, כן ייטב...״
השיב זכין :״אותך נשכפל בפורמט
משולש ונשלח לארבע
יבשות. האם זה יספק אותך?״
לפתיחה החגיגית של
מלון גני שולמית באשקלון,
שנערכה ביום החמישי שעבר,
הוזמן בין השאר גם אלוף פי קוד
המרכז רחבעם (גאנדי)
זאבי, שנשאר ללון באותו לילה
במלון. בחמש בבוקר יום
השישי נחת הליקופטר על

• 71 1ו ח 1ך 1 ,ן נחוג השבוע בכפר הנופש הצרפתי
• 11 >1 1 1 111י י של מועדון הים התיכון באכזיב.
ראש הכפר, פופט (משופם מימין) כיבד את אורחי הכפר בשתייה
בדת ומייק בורשטיין (מימין מראה את שריריו) בחברת אשתו
עידית (לידו) בידר את האורחים עד שעות הבוקר המוקדמות.

תמרורים
אוניברסיטת

תל־אביב

-פרוס׳ משה לזר,

¥ז 0 1 1 4 £ 1
(רמה בינלאומית)
בר1ד1וי 100
בשורה אחת עם הסיגריות
המם ורסמות ביותר בעולם.
סופר קינג סייז
תערובת אמריקאית
מיוצרת ע־יחבק
מערי טבק עשיר ומעולה.
כה טובות -תיירים לוקחים אותן הביתה1

שיצא אחרי נישואיו, ב־חברת
אשתו סוניה,
למסע הרצאות בן חצי
שנה בארצות-הברית —
שם הוא מתכונו גם
להוציא לאור שני ספרים
שכתב.
נישאו. השחקנית
הצרפתיה ששי׳-
חקה בסרט הישראלי׳
דליה והמלחים, ורו*
ניר! ואניל, והמפיק.
הגרמני וולסגנג דר־טוויג.
אותו פגשה! ואנדל בהונגריה, עת שיחקה
שם בסרט צרפתי־גר-
מני שוולפגנג הפיק. המפיק, המבוגר מורד
ניק ב 12-שנה, הודיע כי ישבץ אותה בסרטים
נוספים שיפיק.
מצפיםלתינוק. כוכב הקול נוע
פטיט מקווין ורעייתו ניל שחת-
פייסה לכבוד המאורע עם בעלה לאחר
כמה חודשי פרידה. לזוג שני ילדים: בן
ובת.

נחוג. יום־חולדתה ה־ 18 של פט*
רישיה פלמונדו, בתו של ז׳או-פול
בלמונדו, ההולכת
בדרכי אביה ושיחקה
כבר בתפקיד
ראשי בהצגת הסיום
של הקולג׳ הבריטי,
בו היא לומדת.

כלמונדו

מונה. על-
ידי נשיא ארצות-
ריצ׳ארד הברית ניכסון, לחבר במועצה
הלאומית המייעצת
לנשיא בענייני
עזרה למיעוטים
— הכוכב-

בדרן־זמר הכושי-יהודי סמי דיווים.

ניצח. באורח משכנע את יריבו בנט
לרסן בתוצאה ה״רצחנית״ ,0:6גאון השח מט
מארצות-הברית, רוכרט (כוכי)
פישר 28 בובי גבר באותה תוצאה לפני
שבועות מספר על רב־אמן מארק טאימנוב
מברית־המועצות, מצפה עתה למנצח בין
טיגראן פטרוסיאן וויקטור קורצ׳נוי, המחסום
האחרון בדרכו להתמודדות עם אלוף
העולם, בוריס ספאסקי.
נפרדו. כוכבת העבר בת זד 50

תריס דיי ושחקן הבייסבול הכושי וילי
מיים, הצעיר ממנה בכמה שנים טובות,
טייס ושנחשב לרומן הרציני הראשון של השחקנית
מאז מות בעלה מרטי מלצ׳ר.
נפטר. בבית־החולים לנכים ביד-
אליהו, בגיל ,68 מי שחיה חבר הכנסת
הראשונה והשנייה מטעם הפועל הנזזרחי,
אליהו משה גנחוכסקי. יליד פוליו,
עלה לארץ ב־ ,1932 ממייסדי בית ההוצאה
שהוציא את הש״ם הישראלי הראשון.

ה עו ל ם חז ה 1769

1־ 1 1 1־ 1 1
^ ם ייוודע מחר שהעולם עומד להתפוצץ תוך
שבוע ימים ולהיעלם מן היקום, לא תעבור שעה
מבלי שאבא אבן ימסור את התגובה הישראלית המוסמכת.
אפשר
לסמוך עליו שיוציא מתוק מעז, ויוכיח מדוע
הדבר טוב לישראל. למשל :״ההתפוצצות הצפוייה של
כדור־הארץ מגלה בעליל כי אכן צדקה ממשלת ישראל
בהודעה המוסמכת שמסרתי למשפחת העמים ביום
העשרים־ושניים בחודש פברואר אלף תשע־מאות־שישים־
ושמונה, לאמור: מחדלי אירגון־האומות־המאוחדות, כפי
שבאו לידי גילוי בטיפולו הכושל בבעיית המיזרח־התיכון,
עלולים להמיט על העולם שואה בל־תשוער ואסון בלי
תקדים. מן הראוי הוא למנהיגי העולם לתת את דעתם
על לקח זה.״

על התגובות הצפויות מחוץ ומבית.
עד שהתגבשה ההחלטה הסופית, בסוף השנה שעברה :
לנסות להגיע לידי הסדר עם סין, ולהציע לסינים מחיר
סביר.

מה קרה אז?

פי התיאוריה המשתקפת בנאומיו של אבא אבן
/ואני מניח, מתוך כבוד לכושרו האינטלקטואלי הרב,

אך שמנוי וגמור עם ממשלת ארצות־הברית לקיים
בסיסים צבאיים בטיי־ואן ובוויאט־נאם הדרומית, ולמנוע
את כניסת סין לאדם.

,הנשיא היה צריך לסיים את דכריו כמילים
:״אם יש לי לכהור כין סייגון כלי שלום
וכין שלום כלי סייגון, אני כוחר כסייגון כלי
שלום.״
סין היתד. מגיבה על כך במטר גידופים, ובהודעה
שהיא מוכנה להקריב מאה מיליון חיילים כדי לגרש את
האמריקאים מאסיה הכבושה. אז היה ניכסון צריך לפרסם
הודעה ברוח :״אהה, כולכם רואים, יוזמת־השלום האמריקאית
הוכשלה על־ידי המנהיגים הסיניים שוחרי־המלחמה,
הזוממים לכלותנו.״

זוהי השיטה הישראלית.

לכן, אין זה פלא שהיה זה אכא אכן, כמוכן,
שהתאושש ראשון כאשר ירדה על ירושלים,
כרעם כיום כהיר, הידיעה על הכיקור הצפוי
של הנשיא ניכסון כפקין.

ף יכסון הלך בדרך אחרת, הוא סבר שיש להעמיד
1את הסוס לפני העגלה, ולא להיפך.
בין ינואר ליולי — תקופה של למעלה ממחצית
השנה — אירעו דברים רבים, שאיננו יודעים אותם.
בוודאי יעברו שנים רבות עד שהפרטים יגיעו לידי
פירסום.
אבל אפשר לנחש מה אירע.

תוך דקות מעטות מצא מוחו הפורה את התשובה.
מחשב אלקטרוני לא היה יכול לפעול ביתר זריזות מאשר
אבא אבן.

הדכר מוכיה, כד הכריז אכא אכן, שצדקה
ממשלת ישראל כטענתה שאין דרך אחרת
לפתרון סיכסוכים כין מדינות, אלא כפגישה
פנים־אל־פנים של הצדדים היריכים ליד שולחן
הדיונים.

שליחים התחילו לנדוד כי וושינגטון ופקין,
שליחים שאיש לא שם לכ אליהם, שלא עוררו
גלי ניחושים.

וההיקש ברור: יש לוותר על כל התיווכים גם
בסיכסוך הישראלי־ערבי. ממשלת גולדה מאיר צדקה
כאשר טירפדה את שליחות גונאר יארינג, וכאשר היא
משתדלת עתה לחבל בתיווך רוג׳רס—סיסקו. הערבים
צריכים לבוא לשולחן המשא־והמתן הישיר, פנים־אל־פנים,
בלי תנאים מוקדמים, ואז יבוא הכל על מקומו
בשלום. אפילו השלום.
יפה, חלק ומשכנע.

היונ ה שעפה: קי סינג׳ר*

אלא שאין כזה קורטוב של אמת.

מי הם היו י
מדינאים של מדינות ניטראליות, י שיש להן קשרים
עם שני הצדדים, שערכו ביקורי־שיגרד, משעממים.
עתונאים בעלי־מעמד שנסעו, כביכול, כדי לכתוב
כתבות,
נסעו גם אישים של תנועת־השלום, מתנגדי מלחמת
ויאט־נאם, שאיש לא חשד בהם שהם ממלאים שליחות
של ממשלת וושינגטון.

הסוסים והעגלה

פגישתם של ניכסון־מאו מוכיחה בדיוק את ההיפך.

באותו זמן נפגשו, מן הסתם, דיפלומטים זוטרים של
ארצות־הברית וסין בבתים פרטיים, באותן ערים שבהן
קיימות שגרירויות של שתי המדינות.

יך נולדה אותה פגישה היסטורית, שתצא לפועל
— בעזרת השם ו/או קארל מארכס — בראשית
השנה הבאה?
במשא־ומתן פנים־אל־פנים י במגע ישיר בין ראשי
מדינות?

שכוע אחרי שכוע, חודש אחרי חודש,
נרקמה כדרך זו ריקמה עדינה של מגעים —
משא־ומתן עקיף, חשאי, כלתי-מחייכ.
כלומר: ההיפך ממה שמכונה, אצלנו ,״משא־ומתן
ישיר, פנים אל פנים, בלי תנאים מוקדמים.״

לא דוכים ולא יער.

ההודעה על הביקור היתד. פרי מאוחר של עץ שנשתל
לפני זמן רב.
חודשים ארוכים של מחשבה, תיכנון, פעילות חשאית,
שליחויות במחתרת, פגישות ותימרונים עברו עד שהגיע
ניכסון לרגע הדרמאתי המיוחל.

* * ה דוכר באותן שליחויות ופגישות ך
]*) גם זה יתגלה רק בעתיד, אבל אפשר לנחש את
הקווים הכלליים. כי פועלים כאן חוקי־יסוד של הגיון
מדיני.

מה שנראה כצעד ר א יש ו ן בדרך היסטורית
חדשה, הוא למעשה הצעד האחרון
כדרך ארוכה ומייגעת של פעולת־הכנה.

נקכע מהו המכסימום שארצות־הברית מוכנה
לתת, ומהו המינימום שסין מוכנה לקכל.

כדאי לבדוק דרך זו, כי צפון בה לקח חשוב ביותר
לגבינו. לקת המוכיח כי מדיניות ממשלת גולדה—דיין,
שאבא אבן משמש לה פה, היא ההיפך הגמור ממדיניות
המובילה לשלום.

לא בשיחה אחת, ולא בפעם אחת. אלא ברצף ממושך
מאד של הרבה־הרבה שיחות, התייעצויות, עמידה על
המקח, התעקשויות וויתורים.

כסוף, אחרי מאמצים רכים מאוד, התגבשה,
כלי ספק, התמונה הכללית •טל ההסדר
המקובל על דעת שני הצדדים.

הדרך האמריקאית אינה רק יעילה. זוהי גם
הדרך היחידה האפשרית, כאשר מדינות
השרויות כמלחמה טוטאלית רוצות להגיע לידי
הסדר ושלום.

ך* פי הידיעות המוסמכות ביותר, התחילה הפעולה
/המעשית עוד בחודש ינואר — 1971 כלומר, שבעה
חודשים לפני שהגיע הרמז הראשון אל אוזניו של הציבור.

קדמה לכך, כמוכן, ההחלטה לחולל שינוי
כפיסי כמדיניות ארצות־הכרית — שינוי המגיע
לכלל מימדים היסטוריים.
איש אינו יכול לדעת מתי נולדה מחשבה זו במוחו
של הנשיא ניכסון — שהוא, לפי חוקת ארצות־הברית,
האחראי הבילעדי לניהול המדיניות האמריקאית.
יש להניח כי החלטה זו גמלה בהדרגה, נוכח התבוסה
הגוברת של ארצות־הברית בוויאט־נאם, והמשבר החמור
באומה האמריקאית עצמה. הנשיא ויועציו הקרובים
ביותר בוודאי ישבו פעמים רבות על המדוכה, החליפו
דיעות על הפתרון הרצוי, על המחיר שיהיה צורך לשלם,

שאינו מאמין בה בעצמו) היה ההמשך צריך להיות:

הנשיא ניכסון היה צריך להודיע, כנאום
לאומה, שהוא מושיט את ידו לשלום.
באותו נאום היה עליו לקרוא למנהיגי סין העממית
להיכנס למשא־ומתן ישיר עם ארצות־הברית, בלי תנ אים
מוקדמים.
בהמשך דבריו היה על הנשיא ניכסון להכריז שהוא
מוכן, כמובן, לשאת ולתת על כל נושא, בלי הגבלה,
* לוין בטיים.
** זאב בהארץ.

למשל, לפי גירסה סבירה :
@ קבלת סין לאו״ם, במלוא הזכויות המקוריות
שניתנו לסין (הלאומנית דאז) עם הקמת האירגון •.זה
כולל את זכות־הוויטו במועצת־הבטחון.
• גירוש טיי־ואן (פורמוזה) מן האירגון. יש להניח
כי ארצות־הברית לא הסכימה לתת לכך יד בגלוי, אך
התחייבה שלא ללחום נגד זה בתוקף.
• הסתלקות צבא ארצות־הברית מכל שטח ויאט*
נאם, תוך הסכמה על המישטר העתיד• לקום בדרום
(בוודאי מעין קואליציה ניטראליסטית, בשלב הראשון).
• פתרון בעיית טיי־ואן (הפקדתה על־ידי אמריקה,
או השלמה אילמת של סין עם קיומה הנפרד למעשה,
לפי שעה).
• כינון יחסים דיפלומטיים בין וושינגטון ופקין,
והקמת שגרירויות.

כמילים פשוטות: תיחום חדש של אזורי־

(המשך בעמוד )14

ה1ידון
(המשך מעמוד )13

ההשפעה, וקביעה חדשה של היחסים.

ף 1קאחרי שהושג הסכם כולל במשא־ומתן
עקיף וחשאי זה, באד דד ן תזוזה הגלוייה הראשונה.

במפתיע — אך כזהירות, על
רקע כלתי־פוליטי, בדי להכשיר
את האקלים הפסיכולוגי כשתי ה ארצות.
סין
הזמינה קבוצה אמריקאית של שחקני
פינג־פונג להתחרות בפקין, התייחסה
אליה יפה, ולא הנחילה לה תבוסה ספורטיבית
גדולה מדי.

זה היה פחות מהזמנת ד״ר נחום
גולדמן לקאהיר, אך זה היה הרבה.
העולם כולו הבין מייד שיש מיפנה ביחסים
בין סין וארצות־הברית. אך מכיוון
שאיש לא ידע מה קדם לכך, לא תפס עדיין
איש שמתרחשת מהפכה ממש.
בינתיים נמשכו המגעים החשאיים, והגיע
שלב חדש. אחרי המשא־ומתן העקיף
והפינג־פונג הישיר, בא השלב הראשון של
משא־ומתן רשמי־למחצה: הנרי קיסינג׳ר
הוטס לפקין.

גם זה נעשה עדיין במחתרת.
כהסוואה של מנוחת־מחלה אי-שם
בפאקיסתאן, טס יועצו הקרוב כיותר
של הנשיא לבירת סין. שם שוחח
כמשך עשרים שעות עם צ׳ו
אן־ליי, ראש־הממשלה.
מה דובר? איננו יודעים. אך ברור מה
היתה מהות השיחה: לסלק את כל המכ שולים
החשובים שנותרו בדרך להסדר.
בעשרים שעות אפשר לברר הרבה־הרבה
בעיות.
קיסינג׳ר בא בחשאי, ויצא בחשאי. הוא
המשיך, כביכול, בביקוריו השיגרתיים, עד
שהגיע חזרה הביתה. אז מסר דו״ח לנ־יכ-
סון, והוסקו המסקנות הסופיות.

אז, ורק אז, הודיע ניבסון על
ביקורו בסין בשנה הכאה — כלומר,
על השלב הראשון של
משא־ומתן ישיר, רשמי, פנים־אל
פנים.
עד אז, בחצי־השנה שנותרה עד לביקור,
בוודאי יימשך המשא־ומתן החשאי,
בצינורות הסודיים שהונחו בעת שיחת
קיסינג׳ר—צ׳ו.

** ניין לנו כי אכן הושג הסכם מלא
על כל הבעיות העיקריות, לפני
שניכסון הודיע על פתיחת המשא־והמתן
הישיר?

פשוט מאוד: ניכסון הניח את
כל עתידו הפוליטי לתוך קופת ה־מישחק.

תיכשל היוזמה, אחרי שהודיע עליה
בדרך דרמאתית זו, לא יהיה לו שמץ של
סיכוי להיבחר אי-פעם אף לתפקיד תופס-
כלבים.

איש פיקח כמוהו לא היה מסתכן
כך, לולא היה לו הביטחון המוחלט
שאכן ככר הושג הסדר
כולל.

ץ והי הדרך להשגת הסדר ושלום.
1מעולם לא היתה דרך אחרת, זולת
אחת: התכתיב שמכתיב המנצח למנוצח
בשדה־הקרב, אחרי שהשיג הכרעה צבאית
טוטאלית.

ניכסון אינו יבול לקוות להכרעה
כזאת, כשם שאנחנו איננו
יבולים לקוות לה.
לכן לא שעה לעיצותיו של אבא אבן,
וערך את מיבצעו ההיסטורי בניגוד לכל
הכללים הכלולים בשירי־הילדים של הגברת
מאיר.

למרבה המזל, אין ריצ׳ארד
ניבסון אחד הילדים מגן־הילדים
של גולדה. מסתבר, שאין הוא
מכיר בסמכות הבינלאומית של ה
ג;;ת הלאומית שלנו.

נו מסבסה ההזדמנות הגוויה ־ נאשו
התחילו הנידאיון לעבור בהמוניהם לישראל
כי הנה נדמה, שדווקא אנחנו
שלחמנו בהם עד עייפה /
יכולים בשעתם הקשה להאיר
להם את שעתנו היפה /
ואנחנו שהחברנו על ידיהם
כמקום מקלט אחרון /
יכולים להיות אלה אשר יושיטו
להם את קש החסד הראשון...
כן הנה נדמה (והדברים פשוט
מבינתו נעלים) /שאכן, מדינת ישראל
היא חזון אחרית הימים של
המחבלים.
חיים חפר, שהיטיב בעבר לבטא את
רגשות העם בשעותיו הגדולות והקשות,
עשה זאת גם השבוע. בחרוזי המאקאמה
שלו ביטא חפר, אולי יותר מכל מאמר או
נאום אחר, את מהות התופעה שאזרחי
ישראל ניצבו מולה השבוע נדהמים ומופתעים:
בריחתם של לוחמי ארגוני הפידאיון
מהטבח הירדני אל גבול ישראל.
אך כשם שחפר היטיב לבטא את גודל
ההזדמנות שפתחה תופעה זו לישראל, כך
היטיבה מצלמת הטלוויזיה לתאר כיצד
הפכה הזדמנות זו למהתלה.
היה זה ביום שישי האחרון, כשמאות
אלפי אזרחי ישראל צפו בתוכנית הטל וויזיה
שסיכמה מאורע זה. מה שהם ראו
לנגד עיניהם היה מחזה, שאפילו במאי
סאטירות מעולה לא היה מצליח לביימו
בצורה כה נלעגת.
במוצב צה״ל על הירדן ניצב לו אלוף
רחבעם (״גאנדי״) זאבי, אלוף פיקוד המרכז,
כשלידו מחבל, שזה עתה הסגיר עצמו
לכוחות צה״ל. בשובבות נערית ובתל בושת
צופים, החזיק גאנדי את הרמקול
אל פיו של המחבל, כשזה קורא לחבריו,
הנחבאים עדיין בסבך הנהר מעברו השני
של הגבול, לבוא ולהסגיר עצמם גם הם
לידי כוחות ישראל.
האיש קורא וקורא וחבריו לא באים.
ועוד יותר מזה: העדשה הטלסקופית מראה
כיצד נס אחד מחבריו חזרה אל שטח
ירדן. ואז מגישים למחבל הערבי כוסית
קפה, ואלוף הפיקוד אומר למתורגמן בצי־

גיבעה חדשה בירדן

ניות,, :תשאל אם גם בפתח הוא שתה
כל כך הרבה קפה.״ והמתבל משיב, בדיוק
מה שציפו ממנו :״לא, בפתח שתינו רק
מים מלוכלכים.״ ואחר־כך, מעיר אלוף
הפיקוד מאחורי הגב :״קחו ממנו את
הכוס, היא של כוחותינו.״
שום דבר לא הצליח להבהיר יותר מקטע
טלוויזיה זה את ההחמצה הגדולה של
ההזדמנות הבלתי חוזרת, שניתנה לישראל
לכבוש את ליבו של העם הפלסטיני.

נדפגש^שלרנדאל;
>* יסודו של הכישלון עמדה הפאני־קר״
זו התופעה האוחזת בכל הגור מים
הרשמיים בישראל הקשורים בענייני
הסברה ותיקשורת, כאשר הם נתקלים בתופעה
בלתי צפוייה מראש. פאניקה זו
נובעת מפחד בלתי מודע מפירסום, שרק
פסיכיאטרים יכולים למצוא את שורשיו.
לא יאומן, אבל זאת עובדה: מה שגרם
לפחד הנורא היה החשש שמא בעקבות
הפירסום על קבוצת חבלנים שנכנעה ללא
קרב מרצונה הטוב לכוחות צה״ל, יבואו
בעקבותיה קבוצות נוספות.
היו צריכות לחלוף 24 שעות, עד שהוב הר
לאחראים, כי גם בלי פירסום ממשיכות
קבוצות חבלנים לזרום לעבר ישראל.
באותן 24 שעות כבר ירדו לבקעת היר דן
עתונאים זרים וצוותי טלוויזיה, כדי
להיות נוכחים במקום בשעת האירועים.
אבל כל נסיונותיהם להשיג מידע ושיתוף
פעולה, נתקלו בחומה של סירוב ואדישות.
רק למחרת, בערב יום השני, כאשר
מיספר החבלנים שהיו בידי ישראל הגיע

לא כדאי להיות פדאי

בתוך מוצב צה״ל שבביקעת הירדן, יושבים אנשי קבוצת חבלנים שהסגירו את
עצמם לצה״ל, כשהם קשורי עיניים, כדי שלא יוכלו לראות את הנעשה סביבם
במוצב. תמונה ח, שפורסמה בעיתונות חו״ל, לא ־צרה את הרושם כי בישראל קיבלו החבלנים הנכנעים את היחס הראוי לשבויים.
לנסות ולהתחיל לדבר עם הפלסטינים, גם
עם אלה שבעבר נשבעו להילחם ביש ראל
עד חיסולה.
אחרי שכל מדינות ערב בגדו בהם, אח רי
שנותרו ל;לא בן־ברית אמיתי אחד,
היתד, זו הזדמנות נדירה לישראל להופיע
כמי שמסוגלת להיות שותפה של אמת

לעם הנתון בצרה, לא דווקא מתוך אידיאלים
הומאניסטיים. אלא משום שנגזר עליה
לחיות עם הפלסטינים בארץ אחת.
שעת כושר זו בוזבזה השבוע. את ההנהגה
הישראלית, שהיתר, עסוקה בחשבונו-
תיה הקואליציוניים הקטנים, איפיינו שוב
האטימות, הסתיידות העורקים והחידלון.

תן ט 1מפ לחבלו

קבוצת חבלנים שהסגירו את עצמם לצה״ל,
מוסעת באוטובוס למחנה כליאה, בו רוכזו הנב־נעים.
בסוף השבוע התגבשה דיעה לאפשר למסגיריס עצמם להשתחרר על דיברתם.

כבר ל־ ,70 לא יכלו עוד השלטונות לעמוד
בלחצים ובביקורת שהוטחו נגדם על ידי
נציגי העיתונות הזרה והמקומית, הסכימו
ליזום מיפגש בין כמה מהמחבלים שהסגירו
את עצמם לבין נציגי העיתונות.
השלומיאליות בה אורגנה המסיבה רק
קילקלה מה שעוד היה ניתן לתקן בשעות
אלה. שעת המסיבה נקבעה לשעה הבלתי
מתאימה ביותר, כשצוותות הטלוויזיה הזרה
לא יספיקו עוד להעביר את החומר לחו״ל,
כשהדיווח יגיע לרחבי העולם רק למהדורות
החדשות המאוחרות.
דילולומים בפי עלובי־נפש
ך• וסר כשרונם של ה-זמוניס האזן
1רחיים והצבאיים על ההסברה להבין
כי חדשות אינן נעשות על ידי דוברים,
וכי לא ניתן להחזיק אותן בחיים באמצעים
מלאכותיים, גרם לכך, שההד בצינורות
התיקשורת העולמיים על מה שאירע
בגבול ישראל—ירדן, היה חיוור וקלוש.
האיולת בלטה עוד יותר במסיבת העיתונאים
עם החבלנים שנוהלה בידי דובר
צה״ל. למסיבה בבית־סוקולוב הובאו 5
חבלנים, לבושים במדי אסירים ומלווים
בשוטרים צבאיים. הם לא הופגשו עם העיתונאים
בצורה בלתי ישירה, אלא השיבו

לשאלותיהם באמצעות מתורגמנים. לא היה
ספק שהחבלנים נבחרו לצורך המסיבה, וכי
הם אמרו מה שהממונים סברו שהעיתונאים
והעולם רוצים לשמוע: עד כמה היה חו־סיין
אכזר כלפיהם ואיך נוכחו בחוסר הטעם
במאבק בישראל,
במילים אחרות: אל מול העיתונאים
הוצגה קבוצה של קויזלינגים עלובי-נפש,
החרדים לחייהם והראויים לרחמים.
כל הכתבים הזרים יצאו מהמיפגש המפוברק
מאוכזבים וממורמרים. בעיקר זעמו
על ששוב לא ניתן להם לכתוב את
הסיפור האמיתי של כל הפרשה.

שעת הכושר בוזבזה
צורה

הוצגה

התופעה

) 1השבוע היתד. כישלון מחפיר של הממשלה,
של צה״ל, של כל מי שאחראי
למדיניות הפירסומים הרשמית.
אך לא פחות חמור מכישלון ההסברה,
היה גם הכישלון המדיני של ממשלת־יש־ראל,
שהסתפקה במחווה. רצתה רק שהעולם
כולו יטפח לה על שיכמה על שלא
הרגה, ברוב הומאניות, את המחבלים.
התפוררותה של תנועת החבלנים הפלסטינית,
שהביאה את כל הגורמים הפלסטינים
לשיא של ייאוש ותיסכול, היתד, שעת
כושר נדירה למחוות של פייסנות ורצון-
טוב מצד ישראל. זו היתד, הזדמנות פז

חייך 1חזון אחרית הימים על הירדן. איש אל[1

! ! 111י ! 11 11 11י פתח מושיט סיגריה ירדנית לחייל צה״ל
שאיפשר לו להימלט מידי חיילי ירדן, להגיע למוצב צה״ל ולהתמסר לידיו. תמונות מעין זו
סימלו את האפשרות החדשה שנוצרה בשבוע שעבר ליחסים חדשים בין שני העמיס.

במדינה העם חוז ה,
לך ברח!
התמונה היחידה המתנוססת בתוך אולם
הכנסת, היא תמונתו של הד״ר בנימין
זאב הדצל, חוזה המדינה. מבעד למסגרת
יכול הרצל רק להשקיף על פני המדינה
השונה כל כך מכפי שחזה אותה. אבל
רק במקרים נדירים, ניתן להבחין בכך.
מקדה כזה אירע השבוע.
על סדר היום בכנסת עמד החוק לבחירת
מועצת הרבנות הראשית. כדי להמ חיש
שמדינת ישראל התיאוקרטית שונה
מזו שחזה אותה הרצל, קרא ח״כ מפ״ם
:ראובן ארזי, קטע ממכתב שכתב בשעתו
הרצל לד״ר מאכס נורדאו, שהיה נשוי
לאשר. נוצריה :״אפשר ׳וחששותיו כיצד
יתקבלו נשואי תערובת שלך בחוגי קנאים
יהודים, מוגזמים הם. אילו כבר
נשלם מפעלנו כיום והיתה מדינה, אז
בוודאי לא היה אסור על אזרח יהודי,
כלומר על אזרח מדינת היהודים הקיימת,
לשאת נוכריה לאשה. היתד, היא, האשה
הנוכריה נעשית על ידי כך ליהודיה,
בלי שים לב לדתה, ואם יהיו להם ילדים
— יהיו הללו ילדים יהודיים.״
היהודי האחרון. על דברים אלה קם
לענות שר הדתות זרח ורהפטיג. מתחת
לתמונתו של הרצל, שהתנוססה ממש
מעל ראשו, ילא רעד קולו של ורהפטיג
כאשר השמיע ביטול וזלזול בחוזה המדינה
באומרו :״אני מאוד מצטער לה גיד,
אבל ד״ר הרצל היד. במשפחתו יהודי
אחרון, ואנחנו לא יכולים להיות יהודים
אחרונים.״

על מכתבו זה של בן־גוריון, שיגר
השגריר מרומא מכתב, בו פנה אל בן־
גוריון בנוסף :״מנהיגי היקר.״ במכתב
מצא ששון מקום להתנצל על שאין
הוא יכול להגיש לבן־גוריון את ׳תוכנית
השלום שהוא מבקש ממנו. מסביר ששון
מדוע:
• ״מעולם לא הופנתה אלי, במישרין
או בעקיפין, דרישה כזאת מצד הממונים
עלי במשרדשזחוץ.״
• ״לעיתים, כאשר הייתי לוקח היוז מה
לידי ומציע, למשל, להקים גוף
מצומצם של כמה חברים, שמקננת בהם
הדאגה להביא לידי שלום, שיעסקו ב,תו־
׳רה׳ הזאת וב,מצווה׳ הזאת — הייתי
נתקל מצד הממונים עלי בסירובים ובד-
חיות ולפעמים גם בהערות בלתי מעודדות,
אם לא אומר מעליבות.״
• ״כאשר הייתי בא לעיתים ומעיר
(לממונים עלי) שיש הכרח במאמץ מקביל
בשטח הערבי — הייתי נראה בעיני
חברי והממונים עלי במשרד־׳החוץ, לפעמים
כ,נודניק׳ ופעמים כמי, שאינו במ הלך
העניינים ושקוע בחלומות שוא.,״
במילים אחרות, מי שהיה שגריר יש ראלי
בכיר ו׳אח׳ר-כך שר בממשלת יש ראל,
מאשים כיום את ׳מש׳רד-החוץ והעומדים
בראשו, כי לעגו לכל מחשבה,

1חסים מורחוביים
השד לשעבר

למסירה מיזית!

מא שים

בו אלר או ת גם סימקה , 1301,1100 ,1000 דו דג־ -דארטופ לי מו ת ־ו לי אנט .

תל-אביב: מכשירי תנועה 111 ימ,
דרך פתח-תקוה ,74 טל5.וו 36
מכונית טובה מבית טוב
בית קו״ולו• מנשיויתתעה נעז7

חיפה: דרך העצמאות . 104 טל 524475 .
ואצל הסוכנים ברחבי הארץ.

/\1.ו06ח*^ח£דו6ו 5$

תעריפוו המנויים של 111
החל מ־1.6.1671

ט 111־ ט ט ₪
לשנה לחצי שנה
בלירות בלירות

• דמי המנוי בארץ
• לכל ארצות תבל, בדאר רגיל

דמי ה מנוי לארצות חוץ בדאר אוי ר
• לכל ארצות אירופה ואיראן
• לארצות-הברית ולקגדה
• לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה, ניגריה,
קניה, ציילון, חוף השנהב, תאילנד
• לדרום־אפריקה, זמביה, רודזיה, גואטמלה
• למקסיקו, פנמה
• ליפאן, ונצואלה, ארגנטינה וברזיל
• לאוסטרליה וניו-זילנד

96 20ו
30ו

50ו 60ו 70ו 86ו

עוד לפגי שנתיים היה אליהו ששון,
אביר מיסדר הצלב הגדול של סנט
סילבסטר וקצין פרשים בכיר של מיסדר
סנט אגאטה, שר בממשלת ישראל. ששון,
שכיהן כשר־הדואר בין השנים —1961
1966 וכשר־המשטרה בין השנים —1966
,1969 היה שותף להחלטותיה, למעשיה
וגם למחדליה של ממשלת ישראל.
בשנים אלה לא נודע בציבור כי ששון,
יליד דמשק בה ערך גם עתון ערבי,
ומי שהיה ראש המחלקה הערבית של
הסוכנות היהודית ,׳תובע מממשלת ישראל
לתכנן תוכניות של שלום עם מדינות
ערב ומרתיע על מחדלי משרד־החוץ בתחום

רק השבוע הסתבר כי עוד בינואר
,1957 זמן קצר אחרי מבצע קדש, נקט
ששון, אז שגריר ישראל ברומא, ביוזמה
שמטרתה היתה להניע את משדד־החוץ
לנקוט צעדים, שיקרבו את השלום בין
ישראל למדינות ערב. המגלה היה אליהו
ששון עצמו, כיום בן ,69 שפירסם בע מוד
צדדי בדבר, ללא תוספת דברי
פרשנות וללא הקדמה, חילופי מכתבים
שנערכו בינו לבין דוד בן־גוריון, אז
ראש־׳הממשלה, בינואר .1967
״נודניק ושקוע בחלומות״ .בעת ש כיהן
כשגריר ברומא, שלח ששון מכתב
חריף לוולטר איתן, אז מנהל משרד־החוץ,
ובו ביקר את חוסר המעש של. משרד-
החוץ בנושא השלום. המכתב הובא לידי עתו
של דוד בן־ג׳וריון, שכתב ׳לששון
בנוסח :״אם יש לך הצעה ממשית —
אדרבא ואדרבא. אני יכול להבטיחך כי
אין בממשלה איש הזקוק להטפה לשלום.
אולם אני לא יודע איך עושים שלום —
כשאין הערבים רוצים בכך ושכל מבטחם
נתון בסיכוי למחות את ישראל מעל
פני האדמה.״ יש לזכור כי ביג׳י כתב
מילים אלה זמן קצר בלבד אחרי שהיה
שותף יחד עם צרפת ובריטניה, למה
שהתקבל בעיני העולם כולו כמזימה
אימפריאליסטית לתפוס את תעלת סואץ
ממצריים.

אליהו ששון
״סירובים, דחיות והערות מעליבות״
אפילו על יוזמה או תיכנון של מיתקפת
שלום ישראלית.
מדברים עד היום. באשר לעצם השיטה,
להטיח כלפי מי שמבקר את מדיניות
׳הממשלה את הדרישה ״תן תוכנית להשיג
את השלום,״ כתב ששון לבן־גוריון :
״אין אף אחד בישוב כיום שיכול להרשות
לעצמו להיענות בחיוב לבקשתך
ולהציע לך, תוכנית לשלום.׳ כל דרישה
כזאת מצידך יש בה כדי לרפות את
הידיים ולהרתיע את אלה בתוכנו, שחוש בים
בדאגה נאמנה בכל הרצינות וכובד
הראש על בעיית יחסינו עם שכנינו.״
אחרי התקפת מצח זו על בן־גורי׳ון
כתב ששון ניתוח של בעיית השגת הש לום,
הזהה בפרטים רבים עם הדברים
שהועלו, גם בעצם אותם ימים, על דפי
העולס הזה.
קבע ששון: מר שאנו קוראים, שלום
עם הערבים׳ אינו דבר שצריך לעשותו
עם שליטי ערב שבימינו. זה דבר שמ חייב
רביזיה במדיניותנו הערבית והחי צונית:
הכשרת הקרקע בכמה וכמה שטחים
בפנים ובחוץ: רביזיה בדרכי הסב-
דתנו במזרח, במערב ובעולם הערבי :
שיתוף בעלי, הדאגה הנאמנה׳ במאמצי
ההנהגה להשגת השלום.
בשולי חילופי המכתבים בינו לבין
בן־גוריון, הוסיף אליהו ששון השבוע
את ההערה הבאה :״לצערי לא באה
כל ׳תגובה על הערתי וכל היענות לר.צ-
עותי, ומוסיפים אנו עד היום הזד, לדבר
על רצוננו בשלום, בלי להכשיר את
הקרקע לכך בעולם הערבי עצמו.״
העו ל ם הז ה 1769

11 1

לפני שבוע, בנאומו של שר־החוץ בכנסת׳
מצאתי חיזוק נוסף לטענתי שממשלת
ישראל אינה מעוניינת ביותר בהסדר
של שלום עם ארצות־ערב.
בדברו על היעדים המרכזיים בהם עסק
ועוסק משרדו בארבע השנים האחרונות,
מנה מר אבא אבן שמונה יעדים, שרק
האחרון בהם הוא
״בירורו וטיפוחו של
כל פתח או סיכוי
לשלום מוסכם.״
לו היה יעד זה מופיע
במקום הראשון
בסדר העדיפויות, יתכן
מאד שכל היעדים
האחרים — הבטחת
כושר עמידתנו
בקווי הפסקת־האש ;
חיזוק הביטחון על
ידי אספקת הציוד הדרוש לצה״ל! השגת
סיוע כלכלי המאפשר לישראל לשאת בנטל
הבטחוני; עמידתנו נגד מסע ההשמצה,
המנוהל נגדנו על-ידי הערבים והרוסים,
ביצור הפסקת־האש, וכר — היו
הופכים למיותרים.

למה הדבר דומה? תארו לעצמכם דייק
פרוץ, ונהר הגואה על גדותיו מציף את
פני העיר. אבות העיר, המתכנסים לי-
שיבת־חרום, מחליטים( :א) לרכוש כלי-
שיט להבטחת התחבורה בעיר( .ב) להוסיף
קומה נוספת לבניינים, ולשכן בהם
את מפוני דירות הקרקע המוצפות( .ג)
ללמד את כל תוש בי
העיר לשחות( .ד)
לספק לכל תושב חגו-
רת־הצלה, ולכל מש פחה
סירת־גומי( .ה)
להשיג סיוע כלכלי
ממקורות בינלאומיים,
בדי להבטיח את
ביצועם של היעדים
הנ״ל. ולבסוף: לברר
ולטפח כל סיכוי
לתיקון הדייק הפרוץ,
ולמנוע על-ידי כך את המשך הצ-
פתה של העיר.
קשה להבין למה דחק משרד־החוץ את
היעד העיקרי למקום האחרון, אלא אם כן
ההתעסקות בתוצאות המלחמה חשובה לממשלה
הרבה יותר מאשר מניעתה.

]ינשו מתיאש
כנראה שניכסון התייאש מאיתנו.
ברית־המועצות, עם כל האיומים ומשלוחי
הנשק שלה למצריים, לא הצליחה
להפחיד ולסלק אותנו מהשטחים הכבושים.
ארצות־הברית עם כל המענקים,
משלוחי הפאנטומים, והאיומים המרומזים
להפעלת לחצים, לא הצליחה גם היא להוציא
מאיתנו הסכמה מפורשת לנסיגה

חד־משמעית מסיני.
מה הפלא שניכסון התייאש והחליט
לבקר בסין ולבקש ממאו, שיפעיל עלינו
את השפעתו וינסה לשכנע אותנו לבצע
את החלטת מועצת-הבטחון, ולסגת מה שטחים
הכבושים ו
אם סין העממית לא תפחיד אותנו, שום
דבר, כנראה, לא יפחיד אותנו!

שיחת גורדה ב. ג.
לכל עיתון יש ״מקור מהימן״ שלו לאינפורמציה,
שבשמו יכול העורך להביע
את מישאלות לבו בהסוואה של ידיעה.
״הארץ״ ,למשל. בישר לנו בשבוע שעבר
שבפגישתם החשאית בשדה־בוקר,
החליטו גולדה וב.ג. למנות את משה דיין
לתפקיד ראש־הממשלה הבא.
השד יודע איך הגיעה הידיעה הזאת
לעיתון. השיחה בין שני הענקים נערכה
בארבע עיניים. גולדה, כידוע, אלרגית
להדלפות, וקשה להניח שמר בן-גוריון
יקלקל לעצמו סקופ שיכול להוות פרק
שלם בספר זכרונותיו.
״המקור המהימן״ שלי בשדה-בוקר מודיע
לי שבשעת השיחה ההיסטורית הסתובב
שם אחד מתומכיו הפעילים של
דיין, וסיפר לכל מי שמוכן היה להקשיב,

שהזקנים החליטו להוריש לדיין את תיק
ראש-הממשלה.
לדברי המקור שלי, לא שוחחו כלל השניים
על הבעייה הזו. בפגישת־הפיום
האינטימית, חילקה גולדה שבחים רבים
למר בן־גוריון, והתייעצה עימו על חגיגות
יובל דד ,85 שהמדינה עומדת לערוך
לכבודו. לדברי המקור שלי, הסיבה להתפייסות
פתאומית זאת פשוטה: גולדה
קראה את זכרונותיו של בן־גוריון ב״ידי־עות
אחרונות״ ,והבינה שהוא מתקרב ל תיאור
התקופה בה היא נטלה חלק מכריע.
מה שבן־גוריון יכתוב עליה בזכרו-
נותיו לא יוציאו מההיסטוריה בטרקטור.
מי יודע? אולי חגיגת־יובל ממלכתית
ליום הולדתו ה 85-של בן־גוריון, ושיחת
פיוס אינטימית, ישנו את דעתו עליה?

כינו״ גנאי מנומסים
בשבוע שעבר התפרסמה בעיתונות ידיעה
על מכתב בו הואשם מנכ״ל ״נתיבי
נפט״ ,מר מרדכי פרידמן, בהוצאת כרבע
מיליון לירות מהממשלה במירמה.
פעם, כשהעברית היתה יותר פשוטה
ובסיסית, קראו לפעולה כזו ״גניבה״ .היום
יש לנו, ברוך־השם, שפע של סינונימים
מעודנים לתיאור עיסקה כזו.
״הארץ״ ,למשל, הכתיר את הידיעה

בכותרת הבאה :״מנכ״ל נתיבי נפט מרדכי
פרידמן, מואשם בניצול מעמדו להתעשרות״
.יפה, נכון? הרבה יותר תרבותי.
תארו לעצמכם שנגיד בנק-ישראל מוציא
רבע מיליון ל״י מהקופה, ומחביא
אותם בג׳ארות מתחת לבלטות בביתו הפרטי.
אתם לא חושבים שהכותרת ״נגיד
בנק־ישראל מואשם בניצול מעמדו ל רעה״
,היתד -תואמת את המציאות?

משת הפנים התשה !
משרד־הפנים עומד להניח בקרוב על
שולחן הכנסת הצעת־חוק, לפיו לא יותר
להקרין במועדונים סרטים, שלא הוקרנו

ולא אושרו תחילה לפני המועצה לבי׳
קורת סרטים ומחזות.
לא פחות ולא יותר!

אתם מבינים מה יקרה, אם החוק המטופש
הזה יתקבל על־ידי הממשלה? קודם
כל, כדי לוודא שהאזרח אינו עובר
על החוק, תהיה המשטרה רשאית לפרוץ
לכל מקום בכל שעות הלילה. אם אותה
שעה לא תערך הקרנה במקום, יהיו ה שוטרים
רשאים לערוך חיפוש ולהחרים
כל סרט שימצאו, כדי להקרין אותו בתחנת
המשטרה ולבדוק אם אושר על-ידי
הצנזורה.
אם תקבל מחוץ־לארץ העתק של סרט
להקרנה פרטית, אפילו אם יהיה זה ״הגיבן
מנוטרדאם״ ,לא תוכל להקרין אותו,
מבלי לקבל עליו אישור של הצנזורה.

וווו

11 1

שלא לדבר כבר על סרטים פורנוגרא־פיים,
המהווים היום את התוכנית האמנו-
תית בהרבה מסיבות משפחתיות.
ומה הלאה? למה שמשרד־הפנים לא
יאסור קריאת ספרים שלא קיבלו את אישור
הצנזורה? אולי יתבע משרד־הפנים
שנגיש לצנזורה גם את הציורים, התלויים
בביתנו, ואת הצילומים באלבום המשפחתי
שלנו?
אני מקווה מאד שההצעה האווילית הזו
לא תעבור אפילו את הקריאה הראשונה.
אבל מי יודע? במדינה ריאקציונית, שבה
״ממזר״ אינו רשאי לשאת אשד. ולהקים
משפחה — הכל יכול לקרות.

התנים עולים עד ה פי ס
ביום השישי האחרון נתפרסמה ב״ידי־עות
אחרונות״ רשימה בשם ״ראשונים
תמיד אנחנו״ ,שבה ניסה מר נתן ברון
(נציג הימין בעמוד השמאל) לערוך חשבון
היסטורי עם הפלמ״ח. אחרי שמר
ברון מחלק לפלמ״ח מיספר מחמאות על
הישגיו בשטח הפיזמונאות, הפולקלור
ויחסי־הציבור, הוא שואל כמה שאלות
נוקבות ומאשימות: מה עשה הפלמ״ח
בשנות המאבק נגד הבריטים? מה היה
חלקו במאבק המדיני והבטחוני של הישוב
בשנים אלה? מה הוא עשה באירופה,
כאשר השמדת היהודים הגיעה שם
למימדים איומים?
מר ברון אינו שואל שאלות ריטוריוח.
הוא גם מספק את התשובה. והתשובה
היא: בעיצומה של מלחמת העולם השניה,
בחמש השנים הראשונות לקיומו,
לא עשה הפלמ״ח מאומה. חוץ מאשר,
לבשל קפה בפינג׳נים, לספר צ׳יזבאטים,
קצת מסעות ואימונים, דיונים ובירורים —
הפלמ״ח, לדעתו של מר ברון, פשוט לא
עשה שום דבר, עד התקופה שקדמה להכרזת
האו״ם ולהקמת מדינת־ישראל.
וזה נכון. מה יש לדבר? ה־פלמ״ח
באמת לא עשה שום דבר,
כעיקר, בהשוואה לפעולות הצבאיות,
אותן ניהלו אירגוני הפורשים.
הפלמ״ח
לא ירה בחיילים בריטיים
חפים מפשע. הוא לא תלה
בני־ערובה על עצים בפרדס. הוא
לא שדד בנקים, ולא סחט כספים
מבעלי עסקים. הוא לא החליט
על דעת עצמו להוציא להורג את
ברנאדוט. הוא לא הבריח או-
ניות־נשק, כדי להקים בעזרתו
צבא פרטי, ועד כמה שידוע לי,
הפלמ״ח לא רצח נשים וילדים בדיר־יאסין.
הפלמ״ח, בסך הכל, ראה את עצמו
כזרוע מבצעת של מדיניות המוסדות המוסמכים
והנבחרים. הוא התאמן במשקים,
וקיים את עצמו מיגיע כפיו (במקום לש דוד
בנקים ולסחוט כספים) .הוא חינך את
אנשיו למשמעת פנימית, שימוש מוסרי
בנשק שנמסר לידיו, הקרבה והתנדבות,
אחוות לוחמים ושוויון ללא הבדל דרגות,
אחריות הדדית בעת קרב, ועוד כמה ער כים,
שהפכו לנכסי־צאן־ברזל בצבא ההגנה
לישראל.
נוסף לכל אלה הוא גידל, טיפח וחינך
אנשים כמו יצחק רבין, חיים בר־לב,
דויד אלעזר, מרדכי הוד, ישעיהו גביש,
מוטה גור, ועוד מספר אריות, שקשה
לתאר את קיומו של צה״ל, אם לא את
קיומה של המדינה, בלעדיהם.
הפלמ״ח לא עסק בהחלטות מדיניות.
הוא היה הצבא וגם המשטרה של הישוב
העברי. לרמוז שהפלמ״ח לא עשה דבר
כדי להציל את היהודים ממחנות־הריכוז
הנאציים, הרי זה כמו להאשים את צה״ל
שלא פעל לשיחרור יהודים ממחנות-
עבודה סובייטיים.
ואגב, מה עשה צה״ל בחמש או עשר
השנים הראשונות לקיומו? מה הוא עשה
עד תקופת פעולות־התגמול? הוא עשה
בדיוק מה שהפלמ״ח עשה. הוא חינך

אנשים, אימן חיילים, והקים קאדר של
קצינים, כדי שבבוא היום יוכל לבצע את
המשימות שעליהן תחליט הממשלה.
אם למר ברון יש טענות קשות נגד
חוסר־המעש של הפלמ״ח בחמש שנות
קיומו הראשונות, עליו להפנות אותן ל מנהיגי
הישוב ולמוסדות הנבחרים, שהיו
אחראיים לפעולות ההגנה והפלמ״ח. ה-
פלמ״ח עמד תמיד לפקודת הממשלה היהודית
של אותם הימים. ואין טעם ש-
מפקדיו יצטדקו אפילו על פעולות כמו
״הסיזון״ .אם מנהיגות הישוב החליטה
לעצור חלק ממפקדי האירגונים הפורשים,
אם הנהלת הסוכנות (ובראשה מר בן-
גוריון) החליטה שיש לשים קץ להשתוללות
הטרוריסטים (ורבותי, נקרא לילד
בשמו: אנשי האירגונים הפורשים היו
טרוריסטים במלוא מובן המילה, גם אם
הם האמינו שפעולות־הטרור שלהם מקרבות
את הגאולה) הרי מחובתו של הפל־מ״ח
היה לבצע את החלטות נבחרי האומה.
אין פה מה להתבייש.
אחרי הכל, לא ירו באנשי אצ״ל ולח״י.
בסך הכל הושיבו אותם במעצר, וחקרו
אותם בנהלל וביישובים אחרים.
אם מר ברון מקבל את החלטתו
של בן־גוריון לפרק את הפלמ״ח
כדבר ברור ומובן מאליו — עליו
לקבל גם את החלטתו לפרק את
האצ״ל והלח״י, בעזרת פעולות
״הסיזון״ שאותן ביצע הפלמ״ח.
אפשר היה גם להזכיר למר
ברון את המשקים שהפלמ״ח
הקים, את רבבות היהודים ש אנשיו
הבריחו מאירופה והביאו
ארצה, את הנשק שאנשי הפלמ״ח
רכשו והביאו ארצה בשעות ה־מיבחן
הקשות ביותר של המדינה.
אך נראה שלגבי מר ברון וטרוריסטים
אחרים, כל זה יהיה בבחינת צ׳יז־באטים
ויחסי־ציבור.
אני לא מתבייש באף רגע מתוך חמש
השנים שהקדשתי לפלמ״ח. ואני יודע ש לולא
פורק הפלמ״ח, הייתי מוכן להקדיש
עוד מיספר שנים להקמת ישובים במדבר,
לסלילת כבישים, הדרכת עולים חדשים
וכל תפקיד אחר ש״ועד״ הפלמ״ח היה
מטיל עלי. וכל זה בשמחה, ותוך שתיית
קפה מפינג׳נים סביב המדורה, ושירה עד
אור הבוקר, וללא כל תמורה חוץ מקופסת
״מאטוסיאן״ ליום, שני סכיני ״אוק-
בה״ לשבוע, שפופרת ״שנהב״ מדי פעם
ועצם הזכות הגדולה לשרת בפלמ״ח.
כאשר בן־גוריון פירק את הפלמ״ח,
הוא לא חיסל את רוח ההתנדבות וההק רבה.
הוא בסך הכל קבע למידות טרומיות
אלה שכר חודשי, שתמורתו כל
אזרח מוכן היום להתנדב לביצוע משימות
המדינה. הוא העלה את המדינה על
פסים נורמאליים של בולשיט צבאי, טובות
הנאה ורדיפה מטורפת אחר סטאטוס
חברתי. בקיצור: בפרקו את הפלמ״ח
הוליד בן־גוריון את שני המשפטים ה קלאסיים,
שבלעדיהם לא זז כאן היום
שום דבר( :א) ״מגיע לי״ .ו(ב) ״מה
ייצא לי מזה?״

במדינה
מפלגות
ה קר ב על
״דאשי הפר קי ם ״
לכאורה היה נצחונו של ח״נ משה סנה
מושלם. בהצבעה שנערכה בשבוע שעבר
בוועד־המרכזי של מק״י, על ראשי הפרקים
שחיבר משה סנה, יושב־ראש המפלגה,
ליוזמת שלום ישראלית, הצביעו 18
מתוך 21 חברי הוועד בעד תוכניתו של
סנה. רק שלושה חברים נמנעו.
למעשה לא היה נצחונו של משה סנה
חד וחלק כל כך. ההצבעה היוותה, אמנם
אמון במנהיגותו של סנה ובדרך בה
הוא מייצג את מק״י כלפי חוץ, אולם
הוויכוח שהתנהל עד ההצבעה והשינויים
שהוכנסו בראשי הפרקים של התוכנית
שהגיש סנה, הוכיחו כי עדיין אין סנה
שליט בלעדי במפלגה.

111

כפליים
(לפחות)
אני חוסכת ב תכני ת ׳ מט מון
•200 של ננ ק הפועלים.
בסוף תקופת החסכון אקבל
הכנסה כפולה לפחות.
החסכון כולו צמוד ויש ל׳
גם בי טו ח -ח׳י ם ללא
תשלום נוסף. שלא לדבר
כבר על הפטור ממס הכנסה.
אני יודעת מה טוב -לכן
הצטרפתי לתכנית

״שאיפה

לדווח

טריטוריאלי״.

חשיבותה של תוכנית השלום של מק״י

סנה כל הקדמה או ביקורת על הממשלה.
הוועד המרכזי צירף לראשי הפרקים הקדמה
הקובעת כי ״הוועד המרכזי של מק״י
מותח ביקורת חריפה ביותר על הממשלה
משום ׳שלא הכינה עד כה תוכנית שלום
יזומה״.
אולם השינוי המהותי ביותר היה בניסוח
אחד מראשי הפרקים בו קבע סנה
כי ״ממשלת ישראל, בדחותה את השיבה
לקווי זד 5ביוני הנוסח שהתקבל בוועד
המרכזי היה :״׳ממשלת ישראל, בדחותה
את נסיון התכתיב של נסיגה לקווים מלפני
ה־ 5ביוני...״
היה זה לכאורה שינוי פעוט, אולם מהותי
ביותר לגבי חברי מק״י. הוא איפשר
להם להתנגד לתכתיב לנסיגה, אולם להסכים
לשיבה לקווי ה־ 5ביוני. בנקודה זו
נרתעו אפילו תומכיו המובהקים של סנה,
מלתמוך בשלילת החזרה לקווי ה־ 5ביוני
באופן מוחלט.
ננד ״החלטה פנימיית״ .גם בסעיף
הפלסטיני בראשי הפרקים הוכנס תיקון
חשוב. בעד שסגד, הציע נוסח שאמר:
״מדינת ישראל מכירה בזכות ההגדרה ה
בזב1כ־דון

1711 הפו עלי ם1

קומוניסטים סנה ווילנסקה

1ווווווווווווווווווווווווווווווווו1וו!ווו!וווווווווווווווווווווווווו!1וווווווווווווווווו!ווווווווווווו!

האופוזיציה מרימה ראש

בחג הסוכות עורכת חברת ״אירופה טורס״ שייט ל־ 12 יום באניה
החדישה ״נילי״ — האניה החדישה ביותר בצי הנוסעים הישראלי.

חברת ״אירופה טורס״ בעלת הידע והנסיון הרב בארגון טיולים
לחו״ל, אירגנה בשייט זה ביקורים בנמלים: נפולי, ליבורנו, ברצלונה,
ניצה, קטניה ורודוס.

בנוסף יאורגנו לנוסעים סיורים מודרכים בקפרי, פומפיי, פלורנס,
פיזה, אמלפי, מונטה קרלו והר הגעש אטנה.

על האניה יהנו הנוסעים מבידור מצויין, של אמנים מפורסמים,
2תזמורות לריקודים, מועדון לילה, הצגות קולנוע, משחקים, בריכת
שחיה, סיפוני שמש ועוד ועוד.

היא בעיקרה פנימית, כלפי חברי המפלגה,
שכן אין סכנה שהיא תאומץ על ידי ממשלת
ישראל. היא באה להגדיר את עמדותיהם
של חברי המפלגה כלפי הסיכסוך
הישראלי־ערבי ולחלץ אותם מפיצול האישיות
הפוליטית בו הם נתונים מאז מלחמת
ששת-הימים.
אחרי שפירסם סנה את ראשי הפרקים
שלו, החל ויכוח פומבי בשבועון מק״י,
קול־העם. אחרי אסתר וילנסקה, הצטרף
גם מזכיר המפלגה, שמואל מיקוניס.,
למותחי הביקורת על סנה. בהגיבו על
הכרזת סנה כי ישראל לא תחזור בשום
פנים ואופן לגבולות ה־ 4ביוני, קבע פי-
קוניס :״הציבור השמאלי, ולא רק השמאלי,
מתרשם כי מאחורי טונים אלה מס תתרת
שאיפה לרווח טריטוריאלי.״
הפגיעה הפומבית במונוליטיות של המפלגה
גרמה מבוכה לאנשי הרוב של
סנה, שהחליטו כי הדרך הטובה להפסקת
הוויכוח הפומבי היא הגשת ראשי הפרקים
להצבעה בוועד-המרכזי של המפלגה.
כך העביר הוועד המרכזי של מק״י הח לטה
מוזרה ביותר, לפיה יסוכם קודם ה דיון
בתוכנית השלום של סנה בהצבעה,
ורק אחר כך ניתן יהיה להמשיך את
הוויכוח הפומבי.
בעד סיכום מיידי של הוויכוח היו 14
מחברי הוועד בעוד שבעת הנותרים היו
בעד דחיית הסיכום. סנה נאלץ לקבל את
התביעה, שגם אחרי ההצבעה ניתן יהיה
לחברי המפלגה להתווכח בפומבי עם עמדותיו.
״ביקורת
חריפה. כיותר״ .רק מש קיפים
חדי-עין יכלו להבחין, תוך השוואת
ראשי הפרקים המקוריים של סנה להחלטת
הוועד המרכזי של סק״י, בשינויים הדקים
בנוסח ששיקפו את ריסונו של סנה בידי
חברי המרכז.
כך, למשל, לא כללו ראשי הפרקים של

עצמית של העם הפלסטיני,״ התקבל אחרי
דיון הנוסח שהציעה אסתר וילנסקה, ש כלל
גם דרישה לממשלת ישראל לאפשר
התארגנות פוליטית של ערביי הגדה והפלסטינים.
אחרי
שהתקבל נוסח זה הציע סנה,
שהדרישה להתרת ההתארגנות הפוליטית
של ערביי הגדה תהיה החלטה פנימית של
מק״י, שלא תזכה בפירסום. הצעתו זו
נדחתה ברוב של 10 נגד 9קולות. היתה
זו הפעם היחידה בה מצא סנה את עצמו
במיעוט בוועד המרכזי של מפלגתו.
במהלך הוויכוחים הסתבר כי האופוזיציה
למנהיגותו של סנה במק״י מבוססת על
5מבין חברי הוועד המרכזי (למרות ש כמי׳
מהם הצביעו יחד עם סנה) :מיקוניס,
וילנסקה, אברהם פיילר, אברהם לנצמן
ומאיר סמו. אין אומנם כל סכנה למעמדו
הסמכותי הבלעדי במפלגה, אבל עדיין אין
הוא יכול לרתום את מק״י בקלות כה
רבה לעגלת המערך.

עיתונות
פ סו ק
או מלל
הודעת ההתנצלות של הארץ השבוע,
בעניין פירסום כתבה בה נאמר שמאיר
לנסקי השקיע במלונות דן, שמה קץ ל תביעה
המשפטית על־סך מיליון לירות,
שהוגשה נגד הארץ. בכתבה — רשימת
ביקורת של שלמה שמיר — קבע שמיר
בטעות כאילו בסיפרו לנסקי, קובע הסופר,
האנק מסיק, כי לנסקי השקיע כסף במלונות
דן באמצעות קבוצת ישראל-מיאמי.
קשה היה להאשים את שמיר בטעותו זו.
הניסוח, בספר, היה ערמומי.
ה עו ל ם הז ה 1769

׳מחלה לא כמקום. אילו היה עורך
הארץ, גרשום שוקן, עובר, כמנהגו מדי
ערב, על כתבה זו, היה הפסוק האומלל
נמחק. אולם מר שוקן היה חולה, נעדר
יומיים מהמערכת. ממלא מקומו, עורך
המישנה דאז, יאיר קוטלר, הוזהר כי רד
פירסום יהווה דיבה, לא שהה למתריעים
— כולל חברי־מערכת בכירים — החליט
לפרסם. נראה כי סיבוך זה של העיתון
עזר להחלטה להחליפו בגדעון סאמט.
לאחר שהתברר להארץ כי הפירסום
אינו תואם את המציאות, החל מו״מ בין
ראשי הארץ לבין יקותיאל פדרמן, איל
מלונות דן. הסכמה עקרונית ביניהם הושגה
כבר מלכתחילה (שניהם יוצאי אותה
עיר ובני אותו גיל) .עזרה לא מעט גם
התערבותו של שר האוצר פנחס ספיר,
שיעץ לפדרמן לבטל את התביעה. ספיר,
שזכר את תוצאות משפט רפאל, ידע כי
ממשפטים כאלה לא יוצאת טובה לאיש.
פדרמן קיבל את העצה חטובה. מתוך
הערכה לביטול התביעה על־ידי פדרמן,
הצהיר שוקן כי יתרום לקרן נפגעי צה״ל
5200 לירות. אולם הוא לא יפסיד מכך.
כיוון שנולתות דן התכוננו בלאו הכי להגדיל
השנה את תקציב הפרסום שלהם ב־הארץ,
נראה כי הכסף יחזור לשוקן בדלת
האחורית.

חיילים מש1ח!דרים
השר מתבקש
לרדת מ ה או לי מ פו ס
״עומדת בפניך בעייה של מימון לימודים,
רכישת דירה, השגת רשיון נהיגה,
הקמת משק חקלאי? צלצל לשר האחראי.
בקש אותו באופן אישי. אל תוותר. את
השר עצמו בקש. ספר לפקידה שאתה
בן־דודו, אחיו או בנו. ספר לו את בעייתך.
גרום לכך שיבין, כי אתה — אינך חי על
חשבון הוצאות. דאג לכך שירד מהאולימפוס
של העלייה השנייה, אל הבעיות
שלך־שלנו כאן — היום.״ קריאה זו,
היפנה בימים אלה גוף חדש, המתקרא
ועד־הפעולה של החיילים המשוחררים, ל חיילים
המשוחררים.
הגוף הוקם כמעט באופן מקרי. היה
זה לאחר שמשרד השיכון דחה פנייה של
אלפי חיילים משוחררים לקבלת דידה.
בבית־קפה קטן בתל־אביב התאספו כשישה
חיילים משוחררים, החליטו להקים
ועד־פעולה• כדי לעשות משהו בנידון.
מטרת הוועד: לעזור בפתרון בעיותיהם
של החיילים המשוחררים.
צה״ל — כחו״ל. נקודה מעניינת מע לה
נועם בלום, חייל משוחרר שנבחר ל־יו״ר
האירגון :״לדרישה שלחייל צה״ל
תהיינה זכויות של עולה חדש יש הצדקה
מצויינת. אני לדוגמה שירתתי כל השרות,
שלוש שנים, בשטחים. בהתאם לחוק הבינלאומי,
הייתי למעשה בחוץ־לארץ. אז
למה לא מגיעות לי הזכויות של עולה
חדש?״
לפניות האירגון, לא הגיעו ממשרדי הממשלה
כל תשובות. רק מנהלי לשכות
שר־התיירות ושד האוצר הודיעו שיגרתית
״כי המכתב נתקבל. ונמצא בעיון״ .הוא
ממשיך להימצא בעיון עד היום.
הוזלה בדירות. אחת הדרישות הספציפיות
של הארגון: שיחדור חברות׳
בנייה, העוסקות בבניית שיכון לחיילים
משוחררים וזוגות צעירים על קרקעות של
מינהל מקרקעי ישראל, מתשלום עבור
קרקע. אם תצא תוכנית זו לפועל, יוזל
מחיר הדירה, לדעת האירגון, ב־&ל.20
דרישות נוספות :
!• חוק •שיחייב חברות־בנייד. ציבוריות
לבנות ללא־דווחים עבור חיילים משוחררים•
הכוונה בעיקר לחברת שימן עובדים
— שמנהלה אף לא טרח לענות לפניית
הארגון.
י• הגדלת המשכנתאות לחיילים המשוחררים,
כשהמטרה הסופית היא שחייל
משוחרר יוכל להיכנס לדירה בהשקעת
סכום •של 5,000ל״י.
כהישג ראשון שלהם, מציינים חברי הוועד
את הודעת מינהל מקרקעי ישראל,
בתשובה לפנייתם, כי המינהל יחד תש לום
עבור הקרקע, יסתפק בהעברת הסכום
לחוב המשכנתא.
מראש־חץ זה, מתכוונים לוחמי האתמול,
שגילו כי מרגע שהשתחררו אין להם
(המשך בעמוד )22

השט ריי ט ד עף באוויר -
המכות רדו ונד ה ח ״ כ
הפיאהנפלה ונל הארץ
במבואות ירושלים התקהלו חסידיו של ר׳
עמרם בלוי וצעקו :״שאבעס ! שאבעס
כשהם מוכנים להמטיר אש וגפרית, יחד עם
אבנים ובל הבא ליד, על מחללי שבת קודש.
אן החזית של קידוש השם היא עולמית.
ולראייה: כמה אלפי קילומטרים ממאה שערים
התחולל באותו רגע קרב מקביל של לוחמי
הקדוש-ברון־הוא נגד האפיקורסים, ימח שמם.
אלא שהאפיקורס שהרגיש שם את מלוא
נחת זרועה של הקנאות הדתית לבש בעצמו
שטריימל, ובעיני הציבור הישראלי הוא סמל
הכפייה הדתית, כימעט במו ר. עמרם בלוי.
כי קורבן ההתנקשות הקנאית, בלב לונ דון
אשר בגולה הדווייה, לא היה אלא חבר-
הכנסת הרב מנחם פרוש.

לאחרונה, לא שפר חלקו של פרוש. בזו אחר
זו ירדו עליו המכות, כמו על איוב ז״ל.
תחילה נודע ברבים שיש לו עסקים משו-

משע!

111111 שס

תפים עם אחד מראשי העולם התחתון הבינלאומי,
יוסף ״דוק״ סטאשר, מראשי ״כנופיית
קליבלאנד״ ,שהתחרתה בימים הטובים עם
מלך־הפשע של שיקאגו, אל קאפונה, השקיע
את הכסף שהרוויח בזיעת אפם של המהמרים
והזונות במיפעליו המבורכים של מנחם פרוש.
מסתבר שח״כ פרוש גם השתדל למען מתן
ההיתר לסטאשר זה להישאר בארץ.
וכאשר פירסום הדבר בפרהסיא הביא
בעיקבותיו את ניתוק היחסים הכלכליים של
פרוש עם סטאשר, ואז התרגז סטאשר, איים
עליו במישפטים, ועוד כל מיני מכות נוראות.

לכן היה זה טבעי שמנחם פרוש יעזוב קצת
את הארץ לנוח בנכר, באווירה שקטה ונעי מה,
תוך התייחדות עם עבודת השם.
ואיזה מקום מתאים לבך יותר מאשר לונדון
הקרירה, שם שוכנת קהילה יהודית טובה
וחרדית, הנאמנה לאגודת ישראל מימים ימימה,
ואשר מרכזה בבית-הכנסת של הרב דונר 1
וכך, בשבת קודש, לבש הרב פרוש את בגדי-
השאבעס שלו, חבש שטריימס מהודר, נטל את
אשתו, והלך לבית-הבנסת של הק״ק הנ״ל.
ואז קרה מה שקרה.
הפרטים לוטים קצת בערפל, כי במערבולת
האירועים קשה היה לעקוב אחרי המעשה. זה
לא דמה לתפילת-שבת רגילה בבית-בנסת.
חבורה של קנאים, שראתה את פרוש, התמלאה
זעם קדוש.
כי זאת לדעת: הרב פרוש, שהוא אדוק,
קנאי וקולני בעיני הציבור החילוני, אינו אלא
אפיקורס גמור, עוכר-ישראל ורשע מרושע בעי ני
אותם יהודים דתיים שהם יותר אדוקים, יותר
קנאיים וגם יותר קולניים ממנו.

אלה מרוכזים בלונדון סביב אישיותו של
ירחמיאל-ישראל-יוסף דומב, ראש האופוזיציה
של אגודת-ישראל, בן־בריתו של ר׳ עמרם בלוי
בצד הימני של נטורי-קרתא, מחבר ספר חשוב
המוכיח כי הציונות כולה, מתחילתה ועד סופה,
אינה אלא יצירת השטן.
חסידיו של דומב ואנשי אגו״י דלונדון זועמים
מזה דור שלם על הבגידה הנוראה של אנשי
אגו״י בישראל, בראשות איצ׳ה-מאיר לוין,
שמכרו את נפשם לשטן ונתנו יד להציונים ה ארורים,
ומכרו את בכורת אגודת ישראל בנזיד
עדשים של תקציבין ובנקין והנאות העולם הזה.
ייתכן שזהו רקע האירועין המרעישין. אולם
אין זה בטוח. כי לרבי פרוש יש אויבים רבים
— ובעיקר מבין חברי מפלגתו, שלא לדבר כלל
על ידידיו הרבים של ״דוק״ סטאשר, שגם הם
מרוגזים עליו לא מעט.
על בל פנים, כאשר הופיע פרוש עם השטריימל
ואשתו, התנפלו עליו החסידים.
הצעקות, שהושמעו ברמה, עלו אף על הצעקות
שרגיל ח״כ פרוש לכבד בהן את יריביו
בכנסת :״פושע מחלל שם שמיים ״ 1ועוד
דברים, ואוי לאוזניים שכך שומעות.
על הח״כ המזוקן ירדו מכות-רצח.
השטריימל של הח״כ עף, והתגלגל בעפר.
גרוע מזה: הקנאים הנלהבים לא חסו גם על
העזר שנגדו, הפליאו מכות על אשתו של הח״כ,
העיפו מעל ראשה את הפיאה הנוכרית הצנועה.
כל זה קרה לפני שבועיים. אין פלא אם
חבר-הבנסת פרוש הגיע למסקנה שאחרי הבל,
ירושלים בירתנו הנצחית בטוחה ושקטה יותר
מלונדון, בירת הגויים ימח שמם.

* כתובתו: ת.ד ,26427 .תל־אביב.
ה עו ל ם הז ה 1769

פילו משה דיי] יכול להיות צודק
לפעמים — מד, שנכון נבון. בפעם
החשמלית הזאת — הוא צדק באלף וואטים
לפחות: כל השנה הוא הזהיר מפני
הקיץ האלקטרוני הקרב ובא — והנה הוא
באמת הגיע.
והוא ניראה בדיוק כמו שדיין תיאר אותו,
בלי לאות, שוב ושוב: מלא ניצוצות,
מחשמל, ועם המון המון מתח גבוה אצל
חיילי צה״ל הנכונים לקרב.

האם לכך
התסון משה דיין,
כשדיבר על
״קיץ אלקטורווני?
רק בדבר אחד טעה שר־הביטחון. המקור
לכל המתח הזה נימצא לא מן העבר
השני של התעלה, כפי שהוא ניבא — אלא
דווקא אצלנו. והוא בא ישר מן המטכ״ל,
אשר קבע בפקודות מטכ״ל חדשות, שהוצאו
לאחרונה — כי חיילות צה״ל יכולות
לקצר אוי חצאיותיהן הצבאיות ״עד
לגובה של 12 סנטימטר מאמצע הברך,״
ולגלות באותה הזדמנות — מלבד את רגליהן
השזופות — גם את שער ראשן
הארוך, שהיה עד כה אסוף מתחת לכובע.
לקוראי העולם הזה, היתה זו הפתעה
נעימה. העולם הזה דרש, מזה שנים, לגלות
יותר התחשבות בדמותה של חיילת
ח״ן. אבל האחראים על תדמיתן האופנתית
של החיילות לא נטו לגלות הענות
מרובה לדרישות אלה. מדי ח״ו לקו תמיד
בחוסר חן ובפיגור של מיספר שנים אחרי
האופנה האזרחית. עובדה זו לא תרמה
הרבה לשיפור המוראל הצבאי — של
החיילים והחיילות כאחד — או התדמית
הבין־לאומית של ח״ן.

11־ 111צ1ו 1
הדוגמנית:

לשמאי -שוו!

החצאיות הקצרות, המגלות את ברכיהן של
הגיה — פקידת הרב הראשי לשעבר — ובילה,
מושכות תשומת־לב אזרחית. בתמונה מימין: חיל הנשים החדש במבט מאחור.

שירה — אשר
מוכיחה את של

הדיזעובית:

ליחה האופנה הצבאית החדשה לעורר
התפעלות. על רקע השורטס והמיקרו־מי־ני
האזרחייס-ניראה המיני קצת מיושן.
גם הפעם אין בם קודות המטכ״ל החדשות
שום מהפכה במחשבה האופנתית
של צה״ל.
רגלי החיילות הפסידו — בספירה לאחור
— את המיקרו־מיני, את השורטס,
המידי, ואת המקסי.
הנקודה המסוכנת של 12ם״מ מעל הברך
— הפכה כבר לפני יותר משש
שנים לנחלת עיני כל הגברים. עד לפני
שבוע נאסר על בנות ח״ן לגלות יותר
משלושה סנטימטרים מעל לברך. רובן
גילו הרבה יותר. על רקע השורטס וה־

הוס־־ו והברכיים:

״עכשיו זה מותר,״ מסבירה ריקי הבלונדינית
לרס״ר ויקטור המפורסם. הרס״ר אמנם
מחמיר פנים, אבל בפנים הוא ככל האדם :״אני בעד הפקודות החדשות. אבל בהגבלות:
לא על כל אחת. סתם להראות, זה לא מספיק, צריך שיהיה גם מ ה להראות.״
מיקרו־מיני האזרחיים, חצאית מיני רגילה
לא ניקרה את העיניים הרס״ריות.
עתה, כאשר חצאית המיני הנורמאלית
מותרת — קשה לדעת כיצד ייראו חיילות
צה״ל בחודשיים החמים הקרובים.
התחזית: קיץ חם מאוד — לחיילים.
לחיילות, לעומת זאת — ,יהיה קריר.

סיימה לפני שבוע קורס דוגמניות —
טתה במיקצועה החדש — על מדי צה״ל.

פקידות הרבנים:

הניה, פקידתו לשעבר של הרב הראשי לשעבר
של צה״ל, הרב גורן — משמאל, ובילה —
פקידת הרב הנוכחי — מפגינות את האופנה החדשה גם במחיצת הבוסים שלהן.
מימין: הח״ן במקסי, כפי שניראה בתחילת דרכו. משמאל: המראה החדש של חח״ן.

במדינה
(סוף בעמוד )19
יותר אבא — לזנק ולכבוש את יעדיהם
בכל רחבי הארץ.

מישטים

עסקים
ה מ מז רי ם
והמל כי ם

ס כנ ה חד שה
או רב ת
אפשר היה לדמות השבוע כי איסר
הראל חזר והשתלט על שירותי הבטחון
של המדינה. בפעם הראשונה מזה זמן
רב, התגנב שוב החשד כי שיקולים של
מלחמה פוליטית התערבו בשיקולים המקצועיים
של אנשי כוחות הבטחון הלוחמים
בטירור.
בסוף השבוע שעבר החלו להופיע ב־עתונהת
הישראלית פירסומים, שזרקו אור
על סכנה חדשה האורבת למדינה: נסיון
ההתארגנות הארצי של האקדמאים הערביים
בישראל. מאחורי הפירסומים ניצב
אורי שטנדל, סגן יועץ דאש־הממשלה
לעניינים ערביים, שהעלה בפומבי את הטענה
כי ״מאחורי רעיון התארגנות האקדמאים
הערביים, יש כוונות להחייאת
ארגון לאומני, שיפעל במתכונת שונה
מזו של אל־ארד, שהוצא מחוץ לחוק
ושל רק״ח שלא תמיד מקובלת על האקד־

מזללת קליפורניה שבקה חיים לפני
כשנה. עמה מתה גם פיסת הווי של תל־אביב.
רחוב דיזנגוף כבר לא יהיה בלעדי
קליפורניה, מה שהיה עד עתה.
השבוע מתה גם ידידות מיוחדת במינה
שנולדה במוסד זה: הידידות בין אייבי
נתן, טייס השלום ובעליה של קליפורניה,
לבין משה ינוקא, קצין הצנחנים הירושלמי
לשעבר, שקליפורניה שימשה כחממה
להתפתחותו כדמות בוהמית.
מלחמה לידידי לפני שנתיים, כאשר
יצא אייבי לניו־יורק כדי לממן משם את
הפלגת אוניית השלום שלו, הוא הפקיד
את ינוקא לפקח על מסעדתו. אלא שבלי
אייבי לא היתר. קליפורניה מה שהיתה
כאשר הוא היה שם. לפני שנה נאלץ
אייבי לחזור לארץ, לסגור את המסעדה
ולמכרה.
גם אז המשיכו אייבי וינוקא להיות
ידידים. אייבי התאכסן בדירתו השכורה
של ינוקא, שהפך לצייר. הם חילקו ביניהם
את מזונם, חלומותיהם ונערותיהם.

הרוזנת כריססיזה 3אוכ־וצ בכד בס־ונש
ישראל, וטח הזמינה השבוע

מי־סבא ־

ין ה היה צריך להיות, רשמית, אירוע
( ידידותי צנוע — סתם קבלודפנים
נחמדה לכמה ידידים — שייהפך, לא רש־ימית,
לאירוע חברתי גדול ומהדהד, אליו
יבואו כל המי־ומי של ישראל המעניינת.
בפועל, זה היה מה שזה היה צריך

עם העתעאי

אייכי נתן כפתח ״קליפורניה״
כל מלך — ממזר
מאים הערביים. המתכונת תהא שונה,
אולם הבסיס האידיאולוגי הלאומני העדין
ישאר בכל מקרה.״
סמיכות פרשיות מוזרה. והנה,
זמן קצר אחרי שפורסמה בעתונות היש ראלית
האזהרה מפני הסכנה החדשה, כבר
עצרו כוחות הבטחון ביום השישי האחרון
את עורך־הדין עבד אל־מלכ דהמשה ()26
מכפר־קנה, אחרי שחזר מירח דבש, אותו
בילה עם אשתו, שהיא אחותו של ראש
סיעת רק״ח בעיריית נצרת, המשורר
!תוסיק זיאד.
דהמשה היה אחד מראשי הפעילים
בהקמת ארגון האקדמאים הערביים. הוא
לא נעצר על כך, אלא כחשוד בפיקוד
על חוליית חבלנים של פתח, אשר פוצצה
לפני שנתיים את מכונית התופת בשדרות
קרן־קיימת בתל־אביב.
דהמשה לא נמנה בין אלה שתיכננו
והביאו את מכונית התופת אל מקום
הפיצוץ, אולם הוא נחשד כמי שהופקד
למלא את מקומו של עורך־הדין סברי
אל-ג׳ריס, מראשי אל־ארד לשעבר, על
תאי הפתח בקרב הערבים הישראליים.
יתכן כי היתד, זו רק סמיכות פרשיות
מקרית, שהקדימה את מסע ההסתה וההזד
שדה נגד ארגון האקדמאים הערביים
למעצרו של דהמשה. אלא שכל מי שזוכר
את תקופתו של איסר הראל בשירותי
הבטחון, יודע כי סמיכויות פרשיות כאלה
אינן יכולות להיות מקריות.
אחת מהשתיים: או שהפירסומים נועדו
להכשיר את הקרקע ודעת־הקהל לקראת
מעצרו של דהמשה, או שמעצרו בא לאשר
כי הסכנה בפניה התריעו יועצי ראש־הממשלה,
אכן התגשמה — מהר יותר
מאשר ציפו לה.

לפני מספר שבועות ירד ינוקא לאילת
לנהל שם מועדון לילה. ואז עשה צעד,
שהפתיע את אייבי: הוא הגיש נגדו תבי עה
על סכום של כ־ 15 אלף ל״י, לבית־הדין
האזורי לעבודה בתל-אביב, אותם
דרש כשכר שהגיע לו עבור ניהול קליפורניה
בעת היעדרו של אייבי.
אייבי נפגע עד עומק נשמתו. יותר
מעצם התביעה של ינוקא, נפגע מכך
שהיא הוגשה דרך בית־משפט, קיבלה
פירסום בעתונות, צוטטה אף בעתונות
זרה ופגעה בשמו.
השבוע הגיש אייבי לבית־הדין האזורי
לעבודה, תביעה נגדית נגד ינוקא, דרש
לחייבו בסכום של 130 אלף ל״י על הנזקים
שגרם לו בעת שניהל את קליפורניה
בהיעדרו. למעשה האשים אייבי בכתב:
התביעה שלו את ינוקא בכך, שבניהולו
הכושל אילץ אותו לחסל עסק משגשג,
שהביא קודם לרווחים יפים.
דק מס, הכנסה תרוויח. טען אייבי
בכתב התביעה הנגדי שהגיש :״עם שובי
לישראל הסתבר לי כי בתקופה בה
נוהל העסק על ידי ינוקא, נגרמו לי
הפסדים המסתכמים בסדר גודל של 240
אלף ל״י. למרות החובות הרבים שהצטברו,
דיווח ינוקא כי הכל מתנהל בעסק
על מי מנוחות וכי העסק אינו נושא
בכל הפסד שהוא.״
טען אייבי :״לגבי השגה בה ניהל ינוקא
את קליפורניה קבעו שלטונות מם
הכנסה בי העסק הרוויח 47 אלף ל״י,
ועל סכום זה אף שולם מס. אם כך,
איפוא הרווח שקבעו שלטונות המס?״
התנצל אייבי עם היוודע דבר התביעה
שהגיש :״לא רציתי לעשות זאת. הוא
היה חברי הטוב. אבל הוא אילץ אותי
להגיש את התביעה.״

בלבביות את פני העיתונאי אורי דן :
״אנחנו נורא ידידים,״ סיפר דן .״גם אני
וגם אשתי התארחנו אצלה בניו״יורק.
אני מעריץ אותה, ומעדיף אותה בהרבה
על גולדה מאיר. היא גם מדברת גלויות
יותר, וגם נראית יפה יותר בטלוויזיה.״

להיות רשמית, אירוע ידידותי צנוע :
מסיבת קבלת־הפנים, שערכה ביום הדא־שון
השבוע אשת־השעשועים הבינלאומית,
הרוזנת האמריקאית ממוצא איטלקי כריס־טינה
פאולוצי, בפאב בתל-אביב, עם הגיעה
לארץ — היה בהחלט לא מלכותי.
אבל משעשע. אוי כמה משעשע.
את הבידור הראשוני סיפקה הרוזנת עצמה
:״עשיתי את המסיבה לכבוד בעלי,״
סיפרה ,״אבל בסוף הוא לא יכול היה
לבוא איתי לארץ. החבר שלו, האסטרונאוט
סקוט, טס ביום שני לירח, ובעלי
היה פשוט מוכרח ללוות אותו. בתור
פיצוי, הבטיח לי סקוט שיביא לי מחרוזת
עשוייה מאבני הירח.״
הרוזנת בת חוג־הסילון הבינלאומי, ש־מסיבות־הפאר
שלה בניו־יורק זוכות לסיקור
בגדולי העיתונים שם, התאהבה בישראל
לפני כשנתיים — לאחר שהתאהבה
בבמה ישראלים. לאחר שבילתה כאן את
חופשת הקיץ האחרון, החליטה לחזור על
התרגיל השנה. היא הודיעה על כך מראש
לכל ידידיה, הזמינה אותם לפאב, ליום
ראשון, לשעה תשע בערב.
המארחת עצמה הגיעה באיחוד של
שעה וחצי :״הייתי עסוקה. עשיתי אהבה,״
התנצלה בחינניות.
האצולה של ישראל התחילה להתאסף.
רבקה רז ובעלה הגיעו בין הראשונים.
מאין הם מכירים את הרוזנת י ״היכרתי
אותה במסיבה אצל הדי פרידמן, מראשי
יהדות אמריקה, בווילה שלו בקיסריה,״

1ן 1 0 * 1^ | 1אורחת אחרת שבאה לקבל את פניה של כריסטינה
היא דפנה וידן, שעל שמה קרא אביה את עסקו,
1111 111111
״דפנה טורס ״.לא באו לקבלת־הפנים רות דיין, בנה אסי, יהונתן
ונורית גפן, רחל ואריה דיסנציק, מוטי הוד, ועזר וייצמן. לא יפה, חבר׳ה.

במרחב
ס 11ד ן
י מי ס
של געש

1ח 1 ¥1111־ 11 כריסטינה בחברת רבקה רז ובעלה. פרצופה של הרוזנת, בקגלת״הפנים שערכה ב״פאב״ ,נראה בשל
11 1#1111 1111 נערה בת .18 כשנשאלה לפשר התופעה, לפיה היא נראית כאילו הצעירה בשנה האחרונה, השיבה:
״הסוד הוא: פחות גברים, אבל משובחים ומרוכזים יותר.״ בשבוע הראשון לביקורה בארץ, ברור היה שהיא מתרכזת במשימה זו.

עם המלכה:

הרוזנת בריסטינה (שמאל, ממושקפת) עם מלכת המים
חני פרי (ימין) .לרוזנת בישרון נדיר להתיידד עם בל מי
שהיא מבירה, ולהכיר את כל מי שהיא פוגשת, בל מכריה הישראלים הוזמנו למסיבה.

נד, בישנה שעברה, על החוף בהרצליה.
נהיינו ידידות.״
ידידים נוספים מגיעים: עורך־הדין ה־יד,ודי־ד,אמריקאי
הארי רוזנבלט. ד״ר עמי
גלעדי, זרח גהל, מבעלי דובק :״באתי
בטעות,״ הוא מתבדח .״אמרו לי שתהיה
כאן קונטסה, אז השבתי שאפרים אילין
מחלק מכוניות.״
הלאה. מאירה גרא, אשתו הראשונה של
הזמר אילקה רווה, ובנה עודד בן ה־.19
״מהיכן מכיר הג׳נטלמן הצעיר את הרוזנת?״
״היכרנו במסיבה אצל דליה לידס,
ישראלית שהתחתנה עם מליונר ניו־יורקי.
שם, אגב, גם אירעה ההיכרות בין הרוזנת
ושאול וייצמן. אחרי זה, התחלתי לבוא
למסיבות של כריסטינה. אוהו, ימה שאנחנו
עשינו במסיבות האלה.״
כן, מה בדיוק עשה בן ה־ 19 במסיבות
של כריסטינה י
״בן ,19 אבל מנוסה,״ מסביר הגבר.
״שתוק, ילד,״ מתערבת האמא.
ידידה אופיינית אחרת שמגיעה למסיבה
היא ליאורה קרייזלר, בתו של יצרן רד,י-

מספרת רבקה .״נהיינו ידידות. נתתי לה
אפילו את המטפלת שלי, בשביל הילדים
שלה.״
נכנם צבי בן־ארי. מאיפה אתה מכיר
את הרוזנת? ״אוהו, ידידים ותיקים. תיכף

עם אשת ה שגויו:

המארחת־האורחת, המנהלת אורח״חיים
הנראה כה רחוק מהמציאות הישראלית
בו היא מקדישה את בל זמנה, והון תועפות, לנשפי״צדקה ואירועים חברתיים — בחברת
(משמאל לימין) השחקן סבי דור, בעלת ה״פאב״ פרדי סגל, ורות תקוע, אשת שגרירנו.

עם הצוציק:

כריסטינה
עם ידיד
ותיק, עודד (עומד) בנה ( )19 של גרא.

לאחר שהגיעה לאדץ, בשבוע שעבד, היא
באה לבקר אותי בדירה שלי ברחוב
ריינס, עם הילדים והכלבים והכל. הילדים
והכלבים השתלטו לי על המיטה, וטינפו
לי אותה. היה ביקור משעשע מאוד.״
נכנסת מלכת המים, הדוגמנית היפהפייה
חני פרי :״אני היכדתי את כריסטי-

טים תל־אביבי העומדת לפני גיוסה. מאיפה
הי א מכירה את הרוזנת י
״מה זאת אומרת? לפני שנה נפגשתי
איתר, במסיבה, ונהיינו ידידים. כשאחותי
נסעה לא מזמן לניריודק, היא התארחה
אצל כריסטינה חודשיים.״
כמובן. וכי מה יותר פשוט מזה ז

הקצב המסחרר לא איפשר כמעט לעקוב
אחרי ההתפתחויות. המרחב הזדעזע,
בשבועיים האחרונים, מצרורות בקצב אש
מהירה שיל מהפיכות, מהפיכות־נגד, ר.וצ-
אות־להורג ,׳חטיפות ותאונות פוליטיות.
מאחר שכל אירוע קיבל, בממוצע, סיקור
של שניים־שלושה עמודים מלאים בכל
עיתון לא הספיק קורא העיתונים אפילו
לקרוא על כל פרטי ההתפתחויות — שלא
לדבר על עיכול משמעותן.
פיגיוב כקרב. במבט קצת יותד מקיף,
ניראו ההתפתחויות משמעותיות ביותר:
במסגרת המאבק העולמי בין ברית־המוע־ציות
לארצות־הברית, ועל רקע הצעד הסיני
הנועז של הנשיא ניקסון, היו הזעזועים
האחרונים בסך־הכל סיבוב נוסף,
מהיר, בהתמודדות הכוחות. בסופו, נשארו
יחסי־הכוחות, פחות או יותר, כמו שהיו
קודם לכן, כשעמדת רוסיה נחותה יותר.
בגוש הימני של העולם הערבי — מארד
קו וירדן — יצאו המימשלים הנוכחיים,
הפרו־אמריקאיים, כשידם על העליונה.
חסן מלך מרוקו חיסל את ניסיון ההפיכה
נגדו, וחוסיין חיסל את המחבלים.
נסיגה והסוגכנות. בגוש השמאלי,
ספגה עיראק מכה כואבת, כאשד משלחת
השרים, שהיתה בדרכה לסודאן ,׳נפוצה
לכל רוח, עת התרסק מטוסה בשמי סעו*
דיה — כלל לא בתאונה, לדעת משקיפים.
בגוש המרכזי, הפתוח להשפעה דוסית
ואמריקאית כאחד, אירעה יגם כן נסיגה
במאמצים למשוך את העולם הערבי שמא־

שליט נומיירי
יעילות ומהירות
לה. במצריים, העמיד המימשל את הצמרת
הפרדסובייטית, שנעצרה בעת הפיכת־המנע
של סאדאת, לדין. חמורה לא פחות,
מבחינת רוסיה, היתד, הצלחתה של מהפי־כת־הנגד
בסודאן, והתייצבותה של לוב
לימינו של שליט סודאן נומיירי — עד
כדי־כך שהסתכנה ביירוט מטוס אזרחי
בריטי, במטרה לחטוף שניים מראשי ההפיכה
הקומוניסטית.
שיתו!? פעולה -להכשיל. המכה
הניצחת ביותר להרחבת ההשפעה הרוסית
היתה כמובן הפיכת הנגד של שליט
סודאן ואל־נומיירי. ברגע שפרצה ההפיכה
בסודאן, מיהר המישטר הבעת׳י בעיראק
להיות הראשון שהכיר במהפכנים. גם קול
דמשק הגיב על ההפיכה באהדה, אולם
דמשק עצמה נזהרה מלהיחפז ולקבוע
עמדה.
ברגע שההפיכה נכשלה, הכריז דדיו
בגדד במרירות :״כל המישטרים הערביים,
גם אלה המתיימרים להיות מתקדמים,
עשו יד אחת להכשלת המד,פיכה.״
היה כמובן משהו בדבריו. המהירות והיעילות
שבה נערכה הפיכת־הנגד של
נומיירי, מצביעים על עזרה מבחוץ —
ככל הנראה מצרית. כוחות ׳מצריים חונים
בסודאן עוד ׳מימיו של נאצר. כן יש
למצרים בסים־אימונים אווירי שם. רדיו
בגדד ידע לקבוע כי ׳מטוסים מצריים
השתתפו בחיסול המהפיכה.
שיתוף הפעולה המהיר, בין מצריים ולוב,
להחזרת שלטונו של נומיירי, היה
שדר ברור לרוסיה, כי העולם הערבי אמנם
מוכן להיעזר בה לצרכיו שלו. אך
לקבל על עצמו את עול השלטון הקומוניסטי
— לזאת אינו שש.
(המשך בעמוד )24

הישראלית שגרה אצל אונאסיס

במרחב
כי מצמן תצא תור ה -
אין מ ה לעשות
ד״ר אניס סאיג הוא הוגה־דיעות פלס־טינאי
נודע, המתגורר בלבנון, שם הוא
מנהל את מרכז המחקר הפלסטינאי. הש*
בוע, הכריז סאיג :״אפשר בשקט לקבוע,
כי הספרייה של האוניברסיטה העברית
בירושלים היא המקור החשוב ביותר
בעולם לאינפורמציה הנוגעת לעולם ה ערבי.
יש בישראל חמישה מרכזי־מחקר

ריסין ואיטליה. זאת טוען השבוע אל
אסבדע אל ערבי (השבוע הערבי) ,בהסתמכו
על מקורות בנקאיים ברבת־עמון.
לדברי העיתון, נאלץ הבנק. הירדני
המרכזי לקנות את כל הדינרים המוצעים
למכירה על־יד ישראל, כדי לשמור על
ערכו של הדינר. התוצאה, ירדן מכניסה
לישראל, מדי שבוע, כ־ 12 מיליון לירות

שטרלינג.
נוצריים הפיל והש אלה הי הו די ת
עוד וריאציה ז
״כרגע אני עוסק במחקר בדבר תפ קידם
של היהודים בטבח שנערך במלו-
כנים ובאחרים בימי המהפיכה הצרפתית,״
גילה השבוע בראיון עיתונאי הסופר המצרי
ממוצא תורכי, יחיא חאקי, מגדולי
הסופרים המודרניים במצרים, שזכה לפני
שנתיים בפרס ׳ממשלת מצרים לספרות.

הקשר בין היהודים למהפיכה הצרפתית?
״אני בטוח כי היהודים שיחקו
תפקיד חשוב בעידוד מרח׳דהדמים שלי-
ווה את המהפיכה,״ הסביר החוקר. כדי
להדגיש את האובייקטיביות המדעית שלו,
הוסיף חאקי והסביר:
״ברצוני לציין כי אני עצמי גדלתי
בבית שלא היתה פו קנאות לאומית.
אבל קנאות זו התפתחה אצלי מאז קום
מדינת ישראל. עד כדי כך, שמאז, כל
אימת שאני קורא ספר מתורגם — אני
בודק אם המחבר איננו יהודי במקרה.״

חוקר חאקי
קנאות מדעית
העוסקים בעולם הערבי בכלל, והמזרח
התיכון בפרט — בירושלים, תל-אביב וחיפה
— אבל הספרים והמיסמכים הנמצאים
בספריית האוניברסיטה בירושלים
הם ללא תחרות.״

מי ס טי
מו סטאש
מדי שנה, מתקיימת בביירות תחרות
ארצית על התואר מיסטר מוסטאש, הני־תן
לבעל השפם היפה ביותר. השנה,
נכנסה התחרות לשנתה ה־ ,15 והתקיימה
במלון בזאר המפואר. לאחר דיונים מעמיקים,
החליטה ועדת השופטים, שהורכבה
מספרי-הצמרת ומומחים לענייני שפמים,
להעניק את הפרם הראשון לג׳וזף נמנם.

(כשוילן לין לא היחה בביח)אונ>רת:

?711*7117
1נבלת/
ך* עובדות עצמן, לפחות, לא היו
ז | שנויות במחלוקת:
י• מתוך מטוס שלם מלא יפהפיות
הוליוודיות, בחר אריסטוטל אונאסיס, המיליארדר
היווני המפורסם, בצעירה חטו־בת־גו
— והזמינה להתארח בביתו באתונה.

באותו זמן, היתה אשתו, ז׳אקלין
(קנדי לשעבר) — בניו־יורק.
• הצעירה שזכתה בכבוד הנדיר היא

סקר בקפידה את עשרות היפהפיות שלפניו.
כיצד נפלה בחירתו של הנסיך
על ג׳ודי הקטנה. כיצד נשלחו למחרת כל
היפהפיות חזרה לבתיהן — וג׳ודי נשארה
כאורחתו של אונאסים.
וכמובן שלא נשכחה העובדה שאשתו
של המיליונר היתד, אותה עת בחלק השני
של העולם — וכל אחד ממיליוני הקוראים
יכול להבין בעצמו מה פירושה
של עובדה זו. וכל אחד יכול כבר להבץ
לבדו מה קורה לצעירה ד,מתארחת כמד,

סע ו ב קי -
ב מר חבי מצריים
לא רק מדינת ישראל נאבקת קשה
לשמור על כל דולר הנכנס לקופתה.
גם מצריים כנ״ל. עם תחילת עונת החופשיות׳
לאחרונה, פנה משרד התיירות
המצרי. במסע־הסברה, שנועד לשכנע את
המצרים המתכוננים לנסוע לטיול בתו״*
— לעשות זאת במצריים עצמה, לחסוך
בכך את הוצאת המטבע הזר.
אם להאמין לדובר המשרד, הרי שמש רד
התיירות הישראלי יכול רק להתקנא
בו :״הימיבצע הצליח,״ קבע הדובר הש בוע
.״כמיליון תיירים — בחלקם הגדול
מצריים — התארחו עד עתה באלכסנדריה,
ואנו מצפים לרבע מיליון נוסף עד
סוף העוגה.״

גיוד עם אונאסיס:

הצילום שנתפרסם ברחבי העולם, לאחר
שג׳ודי הצטלמה עם מארחה בחווילתו
המפוארת באתונה. הצעירה הישראלית התפעלה מאישיותו המגנטית של
איל״ההון הבינלאומי, לא פחות מאשר מביתו ומאורח־החיים שהוא מנהל.

הזוכים כתחרות השפם היפה*
הופעה גברית
נמנם המשופם ישא בתואר מר שפס עד
התחרות הבאה.

יודדן
עי ס קו ת מיליוני ם
בין ירדן לי שראל
מדי שבוע, מוכר בנק ישראל כרבע
מילון דינר ירדניים בבורסות ובבנקים
של מדינות־עדב, באמצעות סוכנים בקפ־

ה חלו צו ת הרא שונות
לראשונה בתולדותיה של מצריים המודרנית,
זכו השנה נשים בכל הפרסים
בתחומי הספרות, שמעניקה המועצה הגבוהה
לאמנות וספרות: שיויקר חאנים
איברהים זכתה בפרס על הסיפור הקצר
הטוב ביותר, עיואטף עבד אל־שאפי בפרס
השיירה, ונאדיה ג׳ירסי בפרס המחקר
הספרותי.
* ראשון מימין — נמנם.

שחקנית ישראלית בשם ג׳ודי ברגע, בתו
של מורה בפנסיה, שעלה לישראל מלוב.
ליפהפייה השחרחורת, בעלת ההופעה ה־ים*תיכונית
הקלאסית, עוד 11 אחים ואחיות.

דמיון

פו ת ח
** ל כפים עובדות אלה, ידעו עיתו־
/ע נים ברחבי העולם להלביש מעשיה
פטנסטית, שתיארה ברגש רב את גורלה
הדרמטי של סינדרלה מודרנית, בת מש־פחת־העוני
שהגיעה לשיא העושר — וכמובן
שגם האושר. בפירטי־פרטים תואר
הנשף המפואר שערך אונאסים. כיצד

ימים בביתו של אונאסים. וכן הלאה וכן
הלאה.

סתם
ש טויות
ך* שכוע, הגיעה סוף סוף סינדרלה
1 1לארץ, לאחר נדודים רבים בניכר.
סיפורה שלה, על הגיסים והנפלאות בביתו
של אונאסים, היה קצת פרוזאי יותר:
״יום
אהד פתח אונאסים קאזינו חדש
באתונה,״ מספרת ג׳ודי .״לפתיחה הוא
שלח להוליווד מטוס ריק, ומילא אותו
בחתיכות מקומיות. האמרגן שלי הצליח
לסדר לי מקום במטוס, וכך הגעתי.
״באתונה, עשו לכולנו היכרות איחו.

כותיים, פחות מחמישים קילו — אבל היא
מעיין מתגבר של מרץ וטמפרמנט סוער:
תאוות המישחק היתה בדמה עוד מהתחלה.
מחלה משפחתית כנראה: אחותה
של הזמרת זמירה חן. בצה״ל, היתר. ג׳ודי
בלהקת־השריון. לאחר השיחרור, הופיעה

. 1*1 [ ״1 ^ 11 דיוויד וולברידג, ארו״
1#1 11\ 11 סה המיליונר של ג׳ודי,
העומד להגיע לישראל בשבוע הבא.
בשלמה המלך ושלמי הסנדלר, נסעה עם
המחזה לארצות־הברית — ונשארה שם,
בתקווה שהוליווד תגלה אותה.
האכזבה היתד. איטית אמנם — אך יסודית
.״כל הוליווד זה בבל״ת אחד גדול,״
היא קובעת בתוקף .״ערומים, ערומות,
ול.ם.די• זה הכל. כי הוליווד אכזבה אחת
גדולה. אלפי בחורות מאוכזבות מסתובבות
שם. יפהפיות אחגי אחת — ואין להן
מה לאכול. מלבד סמים. זה — תמיד יש.״

י ה לו מי ם _ וייאוש 1171ידה. ג׳ודי בג׳ינס וחול־
^ 111111י י צה גברית, המבליטים
את גיזרתה החטובה והתמידה.
הוא נחשב שם לאלהים. כשהוא הכיר
אותי, הוא כנראה התרשם ממני, כי מאוחר
יותר קיבלתי הזמנה להתארח בביתו.
״הסכמתי ברצון. הוא עושה רושם נהדר.
מובן שכל הסיפורים בעיתונים הם
שטויות. הוא היה מארח מושלם, ולא היה
אפילו רמז ליחסים רומנטיים בינינו. הבן
שלו, אלכסנדר וידידתו לקחו אותי לטיול
במטוס מעל חופי יוון והאיים שבסביבה,
וזה היה משהו מקסים. אחרי כמה ימים,
הרגשתי שמספיק לי, ונסעתי חזרה. זה
ממש מגוחך לחשוב שהיה בינינו משהו.״

ערו מים,
ערו מו ת

* /ודי בדג?{ מתנשאת אמנם, כל כו־
^ לה, לגובה 0 165״מ, ושוקלת, עם
פיאה נוכרית ושני זוגות ריסים מלא

יא התחילה לעבוד בבוטיק כדי
ן | להתפרנס, ובמקביל למדה פיתוח־קול
ותנועה. בעזרת צלם שהכירה, ניסתה
להתקבל לסדנת־השחקנים המפורסמת של
לי שטראסברג. בהתחלה, לא הלך לה.
לאחר מכן, הצליחה לעשות היכרות עם
ג׳ק גרייפון, בעלה של קרול בייקר, שהוא
מנהל האולפן — והתקבלה. מה שעדיין לא
הועיל לה לקבל תפקידים כמובן.
לאחר אכזבתה הסופית מהוליווד החליטה
לנסות את מזלה באיטליה. שם, הפכה
לידידתו של ריצ׳ארד דורסון, בעלה
של דיאנה דורם. שם גם שפר מזלה, והיא
החלה מקבלת תפקידים.
למרות זאת, ולמרות הזמן שחלף מאז
עזבה את הוליווד — היא עדיין מזוע זעת
מזכרונותיה מעיר הכוכבים :״פרוות,
ויהלומים — וריקנות וייאוש. זוהי הוליווד,״
היא חוזרת ופוסקת .״לא סיכויים,
לא תקווה — וודאי שלא מקום להקים בו
בית.״
את הבית היא תקים כנראה עם דיוויד

לכל המעונ״ו:

התיק האישי של השחקנית ההוליוודית ג׳ודי ברנע
(גובה .165 :משקל 50 :קילו. עיניים: חומות.
שיער: שחור ).תיק מעיו זה מחולק לכל סוכנויות האמנים האפשריות, ומתוייק
אצלן לשעת צורך, כשהשחקנית מופיעה בו במימון רחב ככל האפשר של דמויות.
וולברידג, מיליונר בן ( 40ג׳ודי היא בת
,)25 חצי יהודי, שאיתו היא יוצאת כבר
שמונה חודשים. בשבוע הבא 1יבוא דיוויד

בעקבותיה לביקור בארץ :״אחרי זה, נראה.״
נראה.

111 111111ג׳ודי ברגע בתצלום מקצועי, המגלה רגל חטובה ומרמז על עירום מבטיח. בניגוד לאלפי כוכבניות הוליוודיות אחרות, הנוהרות לעיר הקסומה מרחבי
^ 1/1111111י ארצות־הברית והעולם כולו — לא סונוורה הישראלית הקטנה, התגברה על אכזבתה ונסוגה .״הייתי פעם במסיבת־צמרת, אצל הופ לאנג,
הפארטנרית של פרנק סינאטרה,״ היא מספרת .״המסיבה נמשכה כל היום והלילה. התרחצנו בבריכה, ראינו סרטים — והשתעממנו עד מוות. זוהי הוליווד.״

אמנות פופ פופ _ 71 בפ אלד מו
^גאל בשן יהיה הזמר בר־המזל־הכפול
בקיץ זה: הוא ייצג את ישראל בפסטיבל
הפופ של פאלרמו, הנערך זו השנה
השנייה בבירת סיציליה. מזל כפול הוא
להיות מוזמן לפאלרמו בפעם נוספת, לא חר
שאיש מן הרשימה הקודמת לא הוזמן
להופיע שם שנית.
הזמר הישראלי יימצא שם בחברה מגוונת
מכל הסוגים ומכל הצבעים, מעין אטלס
מזמר: בין להקות הקצב שיגיעו לשם
יהיו פרפר הברזל, ילדי אפרודיטה, מונס
ג׳רי, שוקינג בלו, הטרמלוז ולהקת
הקצב החדשה המעוררת התפעלות בפי
כל, תורקי בוזרד (להקתו של בין וימן,

גילספי. שני שמות אלו יכולים להצדיק
פסטיבל שלם בזכות עצמם. אבל, מאחר
והפסטיבל מייועד להמונים, והוא למעשה
מעין קרניבל לאומי־עממי, יוזמנו גם אהו בי
הקהל האיטלקי, היום: מאסימו רא־ניירי,
כוכב זמר שהפך לאחרונה לכוכב־קולנוע
מבטיח, ולוצ׳יו דאלה, בעל הפרם
השלישי בפסטיבל סן־רמו האחרון.
ובינתיים, לקראת סוף אוגוסט, מתעוררת
פאלרמו מתרדמתה הפרטית, אי־שם בצפון
סיציליה, החמה כמו תל-אביב, אבל המ ציעה
כמה הרים מסביב לימה, כנופש. היא
מכינה את איצטדיון־הכדורגל הענק שלה,
ואת בתי-המלון, ומקשטת את רחובותיה.
כי לאור הניסיון של השנה שעברה, כדאי
לה לנקודה קטנה ומרוחקת לקפוץ למרכז
מפת הנוער הבינלאומית, ולו אף לשלושה
ימים של קיץ.
מה עוד שלישכת־התיירות במקום זוכרת
היטב כי מעולם לא היו מאזניה מאוזנים
כל־כך כמו בימי הפופ העליזים של הפסטיבל.

תיאטרון

ברודוויי
ה אנגלי ם פשטו

מחצצר גילספי
ללקק אצבעות
מי שהיה חבר האבנים המתגלגלות).
חובבי הג׳אז יוכלו גם הם ללקק את
אצבעותיהם למישמע שלישיית. ג׳ימי סמית
או תזמורתו של החצוצרן המהולל דיזי

מקובל לחשוב היום, שארצות־הברית
של אמריקה היא המעצמה הגדולה בעולם,
וששיניו של האריה הבריטי קהו.
אבל במה שקשור לאמנות, זה לא
בדיוק כך. כבר כמה שנים שעולם הפיז־מונים
האמריקאי, שהיה פעם עצמאי כל בך,
שוקע והולד תחת השפעות בריטיות
קצביות. ואם לא די בכך, הנה, נכנעות
גם הבימות של ברודוויי.
על כך מצביעים פרסי־המבקרים האמריקאיים,
בהם מתנוססים בהבלטה שחקנים,
במאים ומחזות בריטיים.
למשל, כשחקן השנה נבחר ראלף ריצ׳-
ארדסון, מענקי התיאטרון הבריטי, כשאחד

גילגוד וריצ׳רדסון כ״מוסד״
שיחה על מזג האוויר
ממתחריו הרציניים הוא ג׳ון גילגוד. המעניין
הוא ששניהם גם יחד מצטיינים באותה
הצגה, מוסד של דיויד סטורי (ש החגיגה
שלו הוצגה זה מכבר בהביטה),
שהוא מחזה בריטי טיפוסי שבטיפוסיים.
גיבורי ההצגה מנהלים שיחה על מזג־האוויר
ועל לא כלום, כמו כל דיאלוג
אנגלי המכבר את עצמו, עד שלפתע מתברר
לצופה שהוא עד לשיחה בבית־משוגעים.
נערים
בחכורה. בזה לא הסתפקה
בריטניה: שתי שחקניות נוספות, המשחקות
גם הן במוסד, מונה ואשבורן ד
דאנדי ניקולס, התמודדו על תואר שחק־נית־המישנה
של השנה, והראשונה זכתה
בו ברוב קולות.
ואילו הבמאי של מוסד, לינדסי (והיה
אס אנדרסון, כמעט ונבחר לבמאי־השנה,
אלא שבסופו של דבר העדיפו
מבקרי ניו־יורק את פיטר (״מארה סאד׳׳)
ברוק, אשר העלה בלונדון ובניו־יורק את
חלום ליל־קיץ, בסיגנון מסעיר שעורר
התפעלות כללית.
ובזה טרם הסתיימה רשימת האנגלים
המצטיינים על בימות ברודוויי. ג׳יין אשר,

תדריך

עליז ה מזרחי זאמי הער לי ת
בגינה ב רי טי ת פזרח ת!
גרג רוצה לשאת לאשה את ג׳יני.
״״גיייני רוצה לנתק את יחסיה עם מחזרה המזדקן פיליפ.

פורמן וישי ב״הבל יחסי״
ליחסנים, יחסים יחסיים

שחקנית-קולנוע צעירה, שהיתה בעבר הלא
רחוק ידידתו של פול מקארטניי, זכתה
בתואר השחקנית המבטיחה של השנה
עבור הופעתה בעוד מחזה אנגלי, ה־פילנטרום,
מאת המחזאי הצעיר כריסטופר
המאפטון שהוכתר בתואר המחזאי המבטיח
של השגה. כדאי לציין רק שהפעם
יש נביא בעירו — גם המחזאי, בבמאי ובשחקנים
דומה הבחירה בכל לבחירת המבקרים
הבריטיים. האנגלים המנומסים לא
אכלו את העוגה כולה, אלא השאירו כמה
נחתים למארחים האמריקאיים: קליף (הנערים
בחבורה) גורמן, זכה בתואר השחקן
המבטיח, מורים סטייפלטון (שנראה
בקרוב בגירסה המוסרטת של מלון פלא־זה)
היא שחקנית השנה, אלקסיס ממית,
כוכבת סרטים ידועה משנות ה־ ,40 היא
שחקנית־המחזמר של השנה, ואילו התפאורן
הוותיק בורי אהרונון, שזכה לשב חים
בכל העולם על תפאורתו לכנר על
הגג, זכה שוב בתואר תפאורן השנה.
ולבסוף: סטיפן סונדהיים, התמלילן של
סיפור־הפרברים שהחל בינתיים לכתוב
גם מוסיקה, היה למחבר־המחזמר של השנה,
ולמעשה בזכות המחזמר שלו, שג־עונות,
תזכורת רומנטית לשנות ה־,30
הגיעו גם אהרונסון וסמית לפרסים שלהם.

תי א ט רון
381 פיליפ נשוי מזה שנים רבות לשילה.
ושילה מעמידה פנים שיש לה מאהב באזור קנט.
ג׳יני נוסעת לפיליפ כדי להודיע לו על פרידה סופית,
ומספרת לגרג כי היא נוסעת לאבא-אמא.
גרג עוקב אחריה ומציג את עצמו בפני פיליפ ושילה,
שאינם מבינים מה הוא רוצה מהם.
גרג חושב שפיליפ הוא אבי ג׳יני, פיליפ חושב שגרג
הוא מאהבה של שילה. כולם שותים תה, אוכלים ארורות״
צהריים בגן, משוחחים על מזג״האוויר, מפריחים חכמות
בקצב מזורז, וכך, מטעות למישגה וממישגה לאי־הבנה,
מובילים אותנו אל הסוף הטוב של ״הכל יחסי״.
אם זה נשמע לכם כאילו עליזה מזרחי ואמי הגנרלית
לוגמות תה של חמש בגן בריטי פורח, אינכם טועים כלל
ועיקר .״הכל יחסי״ היא קומדיה ממוסחרת מאד, בועת־סבון
מלאת אוויר, המסתירה את העובדה שהיא מבוססת
על צרור שטויות, מאחורי מטר בלתי״פוסק של הצחקות,
אשר נכתבו על־ידי מקצוען היודע בדיוק מה מדגדג את
הקהל ומתי. ואכן, הקהל צוחק אפילו כאשר צפה את
הבדיחות חצי שעה מראש.
וכפי שאי־אפשר לצפות מעליזה מזרחי או מאמי הגנרלית
שיהיו אנגליות באמת, כך לא ניתן לדרוש זאת גם
מן ההצגה הזאת .״מקומדיה של מינהגים״ ,אשר שמה
ללעג את אורח״החיים הבריטי, לבש ״הכל יחסי״ דמות
של קובץ הלצות וטעויות, הנותן הזדמנות ליהודה אפרוני
להשתולל בלוליינות, להגזים כאוות־נפשו בדמות המאהב
המזדקן, ומאפשר לטובה פרדו ולאריאל פורמן להיראות
טבעיים ומשעשעים בהחלט, כאשר הם תמהים על כל
הדברים המוזרים הקורים מסביבם. חבל שהצלע הרביעית
בכל הפרשה, גליה ישי, מגלמת את ג׳יני ברמה של
גימנזיסטית, אשר התקבלה בדוחק לחוג הדרמטי.
חוץ מזה שכל העסק הוא איוולת חסרת״טעם, אי־אפשר
בעצם לבוא בשום טענות ל״הכל יחסי״ .אילו היה
תיאטרון מיסחרי מעלה אותו, הייתי אפילו משבחת את
הבחירה, כהימור מוצלח על סוס שיכול להכניס הרבה
כסף. אבל מאחר וזה מוצג בתיאטרון לאומי מסובסד
(ועוד איך) ,על מנת שיביא תרבות לעם, מותר בהחלט^
לשאול מה זה עושה על ״הבימה״ ן

יום האכא (גיורא גודיק) :הצגת הבכורה
המסקרנת ביותר של השבוע :
שלוש חתולות־גרושות על גג ניו־יורקי
לוהט, בבימוי הבכורה של גודיק. מרים
גבריאלי כגרושה המרירה, נינט דינר
כגרושה הקרירה, ורחל פנט כגרושה ה תמימה.
קומדיה כואבת.
הימים הטובים (מרתף) :חידוש הצגה
שזכתה בזמנו לשבחים רבים. סטלה
אבני וזכריה טובי סוחבים על כתפיהם
את לבטיו של האדם המודרני, במחזהו
של סמואל בקט בבימוי ראובן מורגן.
מדיאה (הקאמרי) :חנה מרון שבה
לבימה ומכתיבה לסנקה מדיאה חדשה.
במקום שינאה ויגון היא מציירת את
מיפלצת הנקמנות והשינאה התהומית והמחושבת.
תפיסה מעניינת, אבל מחמיצה
את החוויה המזעזעת, שצריכה לבוא
בראיית המחזה האכזרי של סנקה.
מנדרגולה (התיאטרון הטירוני חיפה) :
החוויה התיאטרלית המשעשעת של השנה.
גילגוליו של טפיל על צווארה הדביק
והמזוייף של החברה האנושית.
הבסאות (הבימה) :שני שחקנים ב העלאה
הטובה ביותר של התיאטרון מזה
זמן רב. מחזהו של יונסקו חי שוב, לפי
דרישות המחזאי, בבימוי נבון של דוד לוין
ומישחק מעולה של ליא קניג ושלמה בר־שביט.
מחברות
החשק (בימות) :שחוק
רבני ישראל וחכמיו, כשהם מחוץ לתפקיד•
חרוזים נחמדים, הלצות גסות מוגשות
בטעם ובחן. בימוי • :יוסף מילוא.
שחקנים: אבנר חזקיהו, גדעון זינגר,
חנה רוט, טוביה צפיר.
בוסתן ספרדי (בימות) :שרשרת של
משלים ופזמונים מהווי האצולה הספרדית
הירושלמית. דומה לדיפדוף באלבום
זכרונות יפהפה.
אסקוריאל (תיאטרון האוניברסיטה) :
לשוחרי הניסיון בתיאטרון, המעוניינים לראות
עבודה יותר מאשר תוצאה. שלושה
צעירים מנסים להביע חיים ומוות בגוף
ובקול, במחזה יוצא־דופן של המחזאי הגי
גלוברח.

למישלץ ארמל. דעמנית־הצמרת

הבינלאומית שבאה השסע לישראל:
דוגמנית כבר לא
מה שזה
היה פעם!

* יום, היא סתם עקרת־בית — גם
אם כלל לא אפורה. היא מטפחת את
הקריירה של בעלה — הצייר הישראלי
המצליח בניו־יורק, ניסן אנגל, שהגיע
איתר, עתה לישראל לפתיחת תערוכתו
בחיפה. היא מטפלת בשני ילדיה הקט נים.
היא נוהגת לארח אנשים מעניינים
מאוד פעמיים בשבוע לפחות. היא גם מארגנת
מסיבות, תהלוכות מחאה, ומופעי צדקה,
ומצליחה להשיג בעזרתם הרבה דו־לארים
יקרים עבור מדינת ישראל היקרה.
זה — כיום. אבל עד לפני במה שנים,
היתד, מישלין ארמל, כיום בת — 31 הנערה
מן הז׳ורנאל. פניה התנוססו על שע ריהם
של כל עיתוני האופנה הגדולים
באירופה. גיזרתה המקסימה מילאה עמו־

1 11 ^ 11 הצייר הישראלי ניסן
י 1 1אנגל, לו נישאה מיש״
לין, התפרסם בארצות־הברית בויטרא־ג׳ים
הענקיים שלו. לאחר קריירה מבריקה
בספרד וארצות־הברית, בא עתה
ניסו לארץ, עם אשתו, לפתוח בגלריה
גולדמן בחיפה, את התערוכה ח־ 66 שלו.
דים על גבי עמודים יקרים וקובעי דעת-
קהל, באל, ווג, ושאר ענקי האופנה.
״זה היה נהדר,״ אומרת מישלין .״נסעתי
למקומות רחוקים, הכרתי המון אנשים
מעניינים, הרווחתי הרבה כסף, והייתי
מפורסמת.״

נ שירה ג\בע>ת
התת. מישלין ארמל, בגיל ,31
בעוברה ברחוב תל־אביבי,

אינה נראית שונה כיום מכל חתיכה.

ת נל הטוב הזה היא נאלצה לע-
זוב בגיל המוקדם של .25״עבור
דוגמנית, זהו גיל מאוד מתקדם״ מסבירה
מישלין .״זהו מקצוע שנישרפים בו מהר.
היום, כשאני מעלעלת בשבועוני אופנה —
אני כימעט ולא מצליחה לזהות אף אחת.

מישלין בשיא תפארתה, בתצלום דיגמון בעיתון אופנה בינלאומי, עת השתיי-
כה לעילית הבלעדית של דוגמניות״הצמרת, מסוגן של וורושקה ושרימפטון.

מן המחזור שלי נישארו מעט מאוד. יש נה
וורושקה, שהתחילה להתפרסם בגיל
מאוחר. וישנן עוד בודדות. היתר נשרו.
אפילו אלה שנישארו מאוד יפות, כמו ג׳ין
שרימפטון למשל, אינן מצליחות למצוא
עבודה. ככה זה.״

שיער ו טו ב
ישלין לא ידעה מה בדיוק מצפה לה,
< <-באשר ניגשה אליה עורכת האופנה
של השבועון אל, והציעה לה עבודה.
״היא פגשה אותי על שפת בריכה פרטית,
בווילה מחוץ לפאריס. הייתי לא מאופרת
והשיער שלי היה רטוב. היא ביקשה
ממני להופיע למחרת היום לצילומים עבור
הגיליון הקרוב. התרגשתי כל כך שלא
יכולתי להירדם כל הלילה.״

זריחה, ש קי ע ה
ץ ץ ישלין התרכזה בצילום אופנה,
הפכה לאחת הדוגמניות המצולמות

ביותר באירופה. ולאחר הזריחה והזוהר
— באה השקיעה. מה שנישאר לה עכשיו
מעולם הדוגמנות — הן רק הזיכרונות.
״הכל השתנה,״ טוענת מישלין .״לא רק
השמות. גם האווירה. זה כמו בקולנוע:
אין יותר כוכבים. אין אווירה של זוהר.
ישנן סתם בחורות יפות מאוד — וצעירות
מאוד — וגבוהות מאוד י — המתפרנסות
מדוגמנות. אבל זה לא אותו דבר.
אילו היו עוסקות בכל מקצוע מכנים אחר
— הן לא היו עושות פחות רושם.״

ההגיון ו הדג ש
ן* כל היום יותר טבעי, יותר מק-
״ ! 1צועי— ובלי שום השפעה על החיים
הפרטיים. הדוגמניות של הזמן שלי העסיקו
את כל טורי הרכילות. היום, לאף אחד לא
איכפת מה עושה הדוגמנית המצליחה ב יותר,
לאחר שהיא גומרת את העבודה.
״בעצם, ככה זה צריך להיות,״ מסכמת
מישלין .״אבל ההגיון לא מצליח לגבור
על הרגש :״בכל זאת — אז הכל היה
יפה יותר. היד, בזה קסם, שאיננו עוד.״

במדינה

והורה מיד לעורך־דינו להגיש תלונה על
המקרה למפכ״ל ולשר המשטרה.

חוווי

משטרה

מיבצע פרטי

ה א ריו ת של

נוסף

המדוד ה מרכזי

הרומן בין סימה לחדו ואלי דקר נהיה
ייציני כאשר התהפכו השניים מהווספה
של אלי, ונשלחו לתפוס שלווה במחלקה
החירורגית של תל־השומר.
לווספה של אלי לא הגיעה סימה במקרה.
היא הכירה את אלי, חייל פיקוד
הצפון, עוד לפני התאונה, ובין השניים
התפתחה ידידות־רעות־אהבד״ או משהו
כזה. אחרי התאונה, המשהו הזה נהיה
לאהבה. בתקופה הראשונה בתל־השומר,
לא יכול היה אלי לזוז בכלל, וסימה רק
על כיסא גלגלים. על כיסא זה, היתה
באה לבקר אותו.
זה כל מה שהיה דרוש לשמחה ד,ולצ־ברג,
אבי פצועי צה״ל בכלל, ואלה של
תל־השומר בפרט. הוא שם עין על שני
הצעירים, וזמן מה לאחר שהשתחררו
מבית־החולים, החליט שעליהם להתארס.
אוטובוס לים. הם התארסו ביום הח מישי
האחרון, במסעדת הדג הצוחק, על
שפת־הים בחוף תל־ברוך. יחד איתם
התארס זוג נוסף: פרדי כהן 21 שנפצע
בנסיבות הרבה פחות רומנטיות — בפעילות
של ממש — וחברתו, ריקי אדטו
( .)20 קהל האורחים של שני הזוגות היה
— כרגיל אצל הולצברג — מורכב כולו
על טהרת פצועי צה״ל. לקבלת פנים חמה
במיוחד זכה פצוע מפורסם — סמל יאיר
דורי, שאיבד את ידו הימנית בשבי המצרים.
דורי
היה אחד האורחים הבודדים ש באו
בכוחות עצמם. כל האחרים נאספו
באוטובוס מיוחד מבית־החולים הדסה בירושלים,
תל־השומר, ואחרים, והובאו

אלימלך מרדכי ( )23 השתחרר מבית־הסוהר,
שם ישב על פריצה, לפני חמישה
חודשים. בשבוע שעבר, בעשר בבוקר,
הגיעו לבית הוריו, ברחוב המעפילים בחולון,
צמד בלשים, נטלו אותו עימם אל

מתלונן מרדכי
״ישר לקבר״
הניידת שחיכתה ברחוב. על מה שהתרחש
מאותו רגע, סיפר השבוע הצעיר:
שני השוטרים הביאו אותי הניידת. אחד
מהם, השוטר מאיר ברקת, אמר לי :״אני
אלמד אותך לא להתחיל עם השוטרים.״
היה לו פלסטר מתחת לעין. לא הבנתי מה
הוא רוצה, ושאלתי מה הם רוצים ממני.
השוטרים תפסו אותי בשיער, הכניסו
לי אגרופים, והפילו אותי על ריצפת הניידת.
אחותי מוניק, בת ,18 שמעה את
הצעקות שלי, ויצאה לרחוב לראות מה
קורה לי. היא ראתה איך הם מרביצים
לי, ואז הניידת התחילה לנסוע.
לקכר השוטרים לקחו אותי לתחנת

מאורסים אלי וסימה
מתאונה על הכביש —
המשטרה בחולון. שם עלה לניידת שוטר
נוסף, והמכונית נסעה לכיוון ביודהקברות
בחולון. שם נעצרה הניידת, והשוטרים
אמרו לי :״פה אנחנו נכניס אותך לקבר.״
מבית־הקברות נסעה הניידת לבית־החולים
דונולו, ביפו, כדי שאחד השוטרים
יקבל תעודה רפואית על המכות
שקיבל יום קודם.
כשחזרנו לתחנת המשטרה בחולון, אמר תי
לקצין שניצר שאני רוצה להגיש תלונה
נגד השוטרים שהרביצו לי. כל הגוף

הפצועים החוגגים על החוף
— לאירוסין מל שפת־היס

הולצכרג ואחד מפצועיו
שיגעון לדבר אחד

כאב לי. הפרצוף שלי היה מרוסק.
הם שלחו אותי לדונולו לקבל טיפול,
ובלש בשם בן־דרור, ושוטר אחר בשם
שמש, הסבירו לי:
״זד, התשלום עבור מה שעשית אתמול,
אל תתחיל עם האריות של המדור המרכזי.״
סבל
האדם השוטר. עד כאן, סיפורו
של אלימלך. למחרת מעצרו, הובא
אלימלך בפני שופט. את בקשתה להארכת
מעצרו בעשרה ימים, הסבירה המשטרה
בפרטים הבאים :״אלימלך מרדכי
ניסה להפריע לשוטר בזמן מילוי תפקידו,
כאשר השוטר ניסה לעצור עבריין
תנועה. מרדכי גם פגע בשוטר. הוא הצליח
אמנם להימלט, אך אחד השוטרים
הספיק לזהות אותו, והוא נעצר בביתו.״
השופט נעתר לבקשת המשטרה, שלח
את הצעיר לעשרה ימים. אלא שאלימלך
הגיש ערר, באמצעות עורך־הדין בנימין
אהרן, ובעקבות כך יצא כעבור ארבעה
ימים בלבד.
״המעצר לא מפחיד אותי,״ הכריז מיד
עם שיחרורו .״אני אמשיך להילחם, עד
שהאשמים יבואו על עונשם, בדיוק כמו
כל אזרח רגיל שעובר על החוק״ —

על לפתח המסעדה. לאיטם, חלקם בכוחות
עצמם, חלקם בעזרה, ירדו אל הקרקע
ונכנסו למסעדה.
חיבוק לכל אחד. בפתח, המתין להם
מארגן הערב — רבי שמחה. כשהוא מח בק
כל אחד מאורחיו, הובילם הולצברג
למקומותיהם. בהתחלה, היו הבדיחות מאולצות,
החיוכים נדירים. אך לאט לאט,
התחממה האווירה. כאשר חל עיכוב בהגשת
המשקאות, הסתובב הולצברג בין
השולחנות, עם בקבוק ביד, ובישר לכל:
״חבר׳ה, עד שיגיעו המשקאות, בינתיים
אני אשתה לבד, ואתם תתחממו. טוב?״
ועוד איך טוב. האווירה התחממה, ועם
תחילת טקס האירוסין הכפול, היה המורל
על הגובה. היולצפרג, לוחם הנאצים
הוותיק, קיטע לרגע את השמחה, והעלה
את זכר ששת מיליוני היהודים שנפלו
בידי הנאצים. אחר, כיבד את את המתאר־סים
בשמפניה, והעניק לארוסים טבעות,
לשימן על אצבע ארוסותיהם. יגאל הי־מלבלוי,
בעל המסעדה, התחיל מגיש את
הדגים שלו, ובקומזיץ על שפת המים —
כשאלה המסוגלים לכך, רוקדים, והאחרים
שרים בקולי־קולות לתוך הלילה — הס תיים
עוד מפעל של אבי הפצועים.
העולם הזה 1769

איתן ח ״ אהואהואשםהצעירביותר
במדיוחישראל שנידון למאסרעולם .
ה שבוע, בנ ה אביו בזעקהלראש ־ הממשלה :

״המשטרה היטעתה
את בית־המשפט!״

שנמצא אשם ברצח אמנון חדד, ונידון
למאסר עולם — בגיל 18 וחצי.

ך י< יה זה אחד המשפטים המיוחדים-
1 1במינם ביותר במדינת ישראל.
משפטו של איתן חייא מרמת־גן, שנמצא
אשם ברצח בכוונה תחילת של איש
העולם התחתון אמנת חדד, היה מלא תק דימים
והפתעות — שנמשכו גם השבוע,
לאחר סיום המשפט.
התקדים הגדול הראשון היה גזר-הדץ
שפסק בית־המשפט המחוזי בתל-אביב,
בהרכב הנשיא זאב צלטנר והשופטים חיים
בנטל ושמואל קוארט.
בתי-המשפט בישראל אינם נחפזים לחלק
גיזרי־דין של מאסר־עולם. וודאי שלא לצעירים.
מאטר־העולם שניגזר על איתן
חייא, הפך אותו לנידון־העולם הצעיר ביותר
בישראל: בן 18 וחצי.

אלא שכאשר אירעה פציעתו של חדד —
שכב איתן חייא בבית-חולים, ולא היה
מסוגל לזוז ממיטתו, בעיקבות תאונת-
דרכים :״לעניות דעתי,״ כותב האב ,״היה
על המשטרה לברר מי ירח באמנון חדד
כאשר נפצע — ואז היתר. פותרת את
התעלומה. כי ברור שמי שניסה להתנקש
בחייו ופצעו בפעם הראשונה — הצליח
לחסלו בפעם השנייה. ידוע כי נשותיהם
של הנרצחים יודעות מי הרוצח — בזאת
הכיר גם פרקליט המדינה. מדוע לא לחצה
המשטרה על הנשים, על-מנת להוציא את
האמת מפיהן?״

רצח —
בלי נ שק

ף א חיה זח התקדים היחידי במשפט
/מלא המתח.
תקדים נוסף: בית־המשפט קיבל את
קביעת המומחים, לפיה האקדח שהביאה
המשטרה בפני בית־המשפט — ל א היה
הכלי שבו בוצע הרצח. היתה זו הפעם
הראשונה שביודמשפט קבע אשמת רצח
— בלי כלי הרצח.
ועוד תקדים:
העדות המרכזית נגד הנאשם היתה של
חברו, יאיר לוין, המכונה קוני למל. בעדותו,
סיפר העד כיצד הביא את הנאשם על
קטנוע למקום הרצח, בליל הרצח, והמ תין
לו עד שחזר• אד למרות היותו עד
התביעה המרכזי, הוכרז קוני למל, לבקשת
עורך־דין יעקב קדמי, פרקליט מחוז תל-
אביב — כעד עויין.
למרות זאת, קיבל ביח־המשפט את עדותו׳
ואף קבע אותה כעדות המרכזית —
ובהסתמך עליה הרשיע את הנאשם.
בעקבות הרשעתו של איתן, פנה אביו,
מנשה חייא, אל ראש הממשלה, גולדה
מאיר, במכתב חמור ביותר, האשים בו

רצח
בע שרים שגיו ת י

עם אהבתו הגדולה:

האופנוע. איתן אהב רכיבה על אופנוע
אהבת־נפש — בדיוק כמו רכיבה
על סוסים. חיה זה האופנוע שסיבן אותו לראשונה עם המשטרה, כאשר לא
אחותו הבעירה.
שילם את דו״חות התנועה שלו. בתמונה ליד איתן
את המשטרה, כי היטעתה את בית־המשי

במכתבו, העלה האב מספר נקודות
מעניינות, המצביעות, לדעתו, על צידקת
דבריו :״נשבע אני שאם הייתי יודע שנעשה
צדק, לא הייתי מטריד את כבודה,״
כתב .״אך בטוחני שבני חף מפשע —
ואיך אפשר שלא אזעק, כשהמשטרה גר מה
לקבירתו חי? לא רק אותו — כי אם
גם אותי ואת משפחתי?״

] [ ע ך, מנשה, שפנה במכתב נרגש,
י 1 1אך מלא נקודות משפטיות
הממשלה גולדה
מעניינות, לראש
מאיר — בנפרד מחעירעור העומד
לחיות מוגש לבית ־ המשפט העליון.

רצוף הצח? 2$

111111 אביבה, הזוכרת כה טוב
111\ 11 את העבר :״כשחיה איתן
בן שנתיים וחצי, ניגש לגן־ילדים
בסמוך לביתנו, ואמר לגננת שהוא
רוצה להצטרף. היא קיבלה אותו.״

פציעה —
7ואח רי ה רצח

ך־ מכתבו, מצביע אביו של איתן
חייא על הנקודות הבאות :
• לדבריו, מן הידועות היא כי הנרצח,
אמנון חדד, היד. שותף בכנופייה יחד
עם גואל תנעמי ועודד קפליצקי, וכי כל
השלושה נידונו למוות על-ידי העולם התח תון.
תנעמי — נרצה. קפליצקי — נרצח.
חדד עצמו נפצע כחודשיים לפני שנרצח,
וסיפר לאשתו כי זיהה את האדם שירה

* קו דו ת נו ס פו ת שמעלה האב:
המשטרה האשימה אדם בשם
יעקב אלי בסיוע לרצח — משום שלא הסכים
להצעתה. הצעת המשטרה חיתה :
שהוא ימסור עדות שקר, לפיה הוא מכיר
את בני. תודה לאל שבבית־המשפט הוכח
שלא היתד. כל היכרות ביניהם, ועל כן
אלי זוכה.
• ״יאיר לוין (הלא הוא קוני למל),
העד הראשי, העיד כי הוביל את בני ב־ווספה
לסביבת מקום הרצח, המתין לו עשרים
שניות עד שחזר. האם אפשרי הדבר
שבעשרים שניות ביצע בני רצח — מה
עוד שבאותה תקופה הוא עדיין צולע,
לאחר פגיעתו בתאונת הדרכים? מדוע לא
סביר הסברו של בני, שהוא ירד לראות
חבר, ומאחר שזה לא היה בבית, חזר
לווספה?״
ממשיך האב וטוען :״לפני המשפט בא
אלינו יאיר לוין, והודיע לנו שאמר למש טרה
רק שהסיע את בני, משום שזה נכון.
אך המשטרה כתבה הכל לפי רצונה והח תימה
אותו. מתוך יסודי מצפון, בא יאיר
לאחר מכן, עם כמה חברים, לבקר את בני
ולבקש סליחה, .אני לא אמרתי כל מה
שנכתב בעדות שלי,׳ הוא אמר לבן שלי —
בנוכחות החברים, .היית צריך לראות אי זה
מכות קיבלתי במשטרה. אני לא יודע
מה יש להם נגדך. הם פשוט הכריחו אותי.׳
״יאיר לוין אף הלך, עם כמה חברים,
לעורך־דיו, כדי לתת הצהרה בשבועה על
כך שעדותו במשטרה אינה נכונה. אבל
עוד באותו יום הוא נעצר שוב. כשיצא,
כבר לא הסכים לתת את ההצהרה בשבועה.
״בזמן המשפט נודע שהמשטרה הח תימה
אותו, בנוכחות אמו, על מיסמך, לפיו
אם ישנה את עדותו — יקבל שבע שנות
מאסר.
״בתחילת המשפט, הוא ניסה למרות הכל
לומר את האמת, אך הוזהר על-ידי התובע
שיקבל שבע שנות מאסר. אז נבהל,
ושינה את עדותו.
״אני זועק,״ מבקש מנשה חייא מראש
הממשלה ,״אנא הצילי. אנא בידקי את התנהגות
המשטרה, אשר תוך איומים ועינויים
הצליחה להבהיל את העד הראשי
(חמשך בנמזוד )31

*המ שטרה ה־טעתהו

1769

ט הו1וצ 0

(המשך מעמוד )29
ולגרום לו להעיד עדות שקר — ועל־ידי
כך היטעתה את בית־המשפט, וקברה הו רים
ונער צעיר חיים.״

ראש
כ מ פיי ה
* * רוע בעצם החליטה המשטרה לע-
1*1לות דווקא על איתן חייאז
לטענת האב, במכתבו, יש לו גם הסבר
לזה: פעולת המשטרה באה כנקמה על
שאיתן הגיש תביעה נגד המשטרה, על כי
עור התוף באוזנו נקרע, לאחר מכות שקיבל
משוטרים.
האם צודק האב בנקודות שהעלה במכתבו
— או אלה רק זעקות־כאב חסרות
היגיון של אב נפגע? זאת, יחליט בית-
המשפט העליון, כאשר ידון בעירעור שיוגש
בשם הנידודלמאסר־עולם.
אך בינתיים, ייתכן שאפשר להיעזר כל שהו
— בהבנת דמותו של הנאשם.
בפסק־הדין, תיאר בית־המשפט את איתן
חייא כך:
״למרות גילו הצעיר, היה הנאשם איש
העולם התחתון וראש כנופיית עבריינים
צעירים, אשר התרכזו סביבו כמנהיגם.
כנופייה זו עסקה בפריצות ובגניבות. איתן
עסק גם במכירת שלל הגניבות.״

ג׳ו קי ם
כרא ש

את פיתרון התשבץ יש לשלוה לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :״תשבץ
1769״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאונך :

מאוזן :
)1ארגון טרור )5 .מזכיר המערך לשעבר.
)9מחלת ילדות )10 .נערך בשבוע שעבר
ע״י חיל האוויר )12 .אינו כבד )13 .בודד,
גלמוד ללא בנים )16 .פרוגרסיה )18 .שלט
ביד חזקה )19 .מגבת )20 .תבע בתוקף.
)21 חי במים )23 .נחל בארץ )25 .תו נגינה
)26 .ציפה, ייחל )28 .אחד המזלות.
)30 לבוש ראש נשי מסורתי בספרד)31 .
מכינויי השטן )32 .שופט בבית המשפט
העליון )33 .שאינו לח )34 .תרבות קדו מה
באי כרתים )35 .עומד על נפשו.
)37 גמול לעושה רע )40 .מידת לח)41 .
עמוד מים )43 .הפיכה לחדש )46 .מבני
נוח )47 .פלח, קלח )49 .מנהיג פלסטיני
מודח )50 .מוזיקה חדישה )51 .עיר הוואל-
סים )53 .חלוטה ברותחין )54 .כזב, כחש.
)55 כסא נמוך )57 .ראש ממשלה מזרח
תיכונית )58 .עוף לילי )59 .מלך רומאי.

)1ספינה )2 .מחצית היממה )3 .פרוסת
לחם )4 .רופא מנתח )5 .נואם, אמן דיבור.
)6צד מערב )7 .קו בין שמים וארץ)8 .
בירה ערבית )9 .עוף הניזון מדגים)11 .
גיבור ציד תנ״כי )12 .כלי נשק קדמון.
)13 האבר הנקבי של הפרח )14 .מצץ)15 .
תירוש )17 .ארגון ארצישראלי, נוסד בשנת
תרס״ט )22 .סופר ועסקן ציוני, מחבר
״מחשבות ומעשים״ )24 .מדינה צפונית.
)26 שכונה בירושלים )27 .גז קל מאוויר.
.28 תופעה ביחסי עבודה, לאחרונה פופולארית
בארץ )29 .מספר סידורי )34 .מדינה
אפריקאית $6 .סירונית, בת־ים)38 .
ענק בעל עין אחת במיתולוגיה היוונית.
)39 חרם בלע״ז )42 .קיבוץ בצפון הארץ.
)43 כל אשד, טוענת שנתברכה בכזה שישי.
)44 נוזל לכתיבה )45 .אחת האמהות)46 .
נוטר )48 .עיר בסקוטלנד )50 .בירה אירופית
)52 .עושר, כסף רב )54 .״היושב
ראש״ )56 .זז ממקומו )57 .המהלך האחרון
במשחק השח.

ז כו בפרסים
ואלה. הקוראים אשר פתרונותיהם זיכו אותם בהגרלה בפרסי
ספרים :

פרסי תשבץ

תשבץ מם : 1756 .מרים רוזנר,
אפעל ,10 חולון. יוסף שפירא — ת. ד.
,57 גדרה. יגאל גלעד — קיבוץ איילון,
דואר נע גליל מערבי.
תשבץ מם : 1758 .סרן חיים עמית,
דואר צבאי ,2229 צה״ל. אלי חזן, מבשרת
ירושלים ,80 דואר־נע הרי יהודה. יורם
בר-שדה, רחוב שבטי ישראל ,7קרית־חיים.

ע : 175 גדעון סמדר, תשבץ המתמיד ,32 רמת־גן. צבי פריאל, סימטת
נחל ,4גבעתיים. חנה אפרתי, דואר צבאי
,2704 צה״ל.
תשבץ מס : 1761 .ברכה גרוסמן,
בית-לחם ,31 חיפה. רחל ברייטרברט, דואר
צבאי ,1222 צה״ל. י .ספיר, ביאליק 11/2
באר-שבע.
תשבץ מס : 1762 .יצחק גדעוני
ירושלים ,20 חיפה. עופר פריי, שמחוני ,7
רחובות. פלטיאל יעקבי, הפלמ״ח ,20 נס-
ציונה.
מס : 1764 .עדינה רומנו, תשבץ לוינסקי ,124 תל־אביב. רבקה זינגר, אבן
גבירול ,190 תל-אביב. ירונית ליוביץ, יהודה
הנשיא ,18 רמת-אביב, תל־אביב.

פרסי ח שבץ

חשכץ מס : 1758 .סמל יעקב מישורי,
דואר צבאי ,2278 צה״ל. ארז זיו, גוש חלב
,9תל־אביב. בנימין רוזנפלד, צ׳רניחובסקי
,26 בת־ים.
חשכץ מס : 1750 .רמי ובר, אליעזר
הלוי ,11 ירושלים. עליזה יוסף, רחוב יפו
,75 חיפה. בת־אל אבשטיין, סמולנסקי ,12
תל-אביב.
חשבץ מס : 1760 .משה מרק, קיבוץ
מחניים, חבל כורזים. דורה ברטל,
הרכש ,11 אפקח, תל־אביב. מנחם יבנאי,
הבילויים ,39 רמת-גן.
חשכץ מס : 1761 .אריה לב, סוקו-
לוב ,12 רמתגן. פנחס בוכרים, צקלג
,45 קרית־גת. אברהם שלקוביץ, וילסון ,1
תל-אביב.
חשבץ מם : 1762 .שולמית רוזן,
ת.ד 32 .קריית-שמונה. צבי איזר, שושנת
הכרמל ,92 חיפה. טוביה מילכטייך, דרך
יבנה ,37 רחובות.
חשכץ מס : 1764 .ניצה אסנין,
מאפו 2א׳ חיפה. אבי פנו, שיכון רמט
,10/37 לוד. רעיה פישמן, שינקין ,62 גבעתיים.

הפרסים
יישלחו לזובים בדואר.

במדינה

ודם לא תמיד היה איתן כזה.
אמו ובני משפחתו הגיעו לארץ מעיראק
לפני עשרים שנה. אביו, סוחר אמיד
שסייע רבות לעליית יהודי ארצו, התעכב
כדי לחסל את עסקיו ולמכור את אדמו-
תיו הרבות. הוא לא הספיק להימלט, נעצר,
וכל רכושו הוחרם. כאשר שוחרר ועלה
לארץ, מצא את פרנסתו, מאז ועד היום,
כפועל פשוט.
בנו איתן היה תלמיד מצטיין, אך ״עם
ג׳וקים בראש,״ כפי שזכרה אחת המורות.
פיקח ושובב, נלקח, כאשר היה ביסודי,
לבדיקה פסיכולוגית, מאחר שנטה שלא
להישמע למיסגרות. תוצאות הבדיקות :
״איתן בסדר גמור. הילד דורש רק תשו-
מת־לב, ויש לדבר אליו ללא תוקפנות.״
כאשר סיים את כיתה ח׳ ,נרשם לתיכון-
ערב. כאן, חלה ירידה ברמת־לימודיו.
העובדה שנאלץ להפסיק את מסלול הלימודים
המקובל, גרמה לו בושה. הוא חדל
ללמוד, החל עובד.

הי ת ק לו ת
עם המשטרה
ך* מ! ות גילו הצעיר, נתגלה כעובד
< חרוץ ונאמן. עד מלחמת ששת הימים,
והוא בן 15׳ עובד אצל קבלו שהקים
גדרות־ביטתון עבור צה״ל. איתן השתכר
אז כ־ 12ל״י ליום. לא היה מאושר ממנו.
כאשר נסתיימה המלחמה, נסתיימו ה-
גדרות. איתן עבר ללמוד ליטוש יהלומים•
מזלו הרע רדף אחריו: כעבור זמן
מה, פשט המפעל את הרגל, עקב המצב
הירוד בענף.
איתן, ער לדברים שהולכים טוב, החל
עובד בהרכבת אנטנות טלוויזיה. תחילה
כשכיר, אחר כעצמאי, השתכר כסף טוב.
היה זה אז שהצרות החלו. איתן קנה
לעצמו אופנוע, זילזל בדו״חות־התנועה שקיבל׳
לא שילם את הקנסות — עד
שהשוטרים באו לעוצרו. כך החלו החיכוכים
הראשונים עם המשטרה: איתן
היה נמנע מלבוא הביתה — והשוטרים
היו מחפשים אחריו.
לדברי הקרובים, עזב איתן את הבית
מאימת המשטרה, עבר לגור באוהל ב הורשה.
כתוצאה מאורח־חייו החדש, נדבקו
אליו חברים שונים — לא !תמיד
רצויים במיוחד. כך או כך, קביעת בית־המשפט,
לפיה הפך איתן לראש-כנופייית
עבריינים צעירים, לא נראית להם כלל.
יחד עם זאת, כאשר הובא איתן להארכת
מעצרו, כחשוד ברצח חדד, בפני
השופם־התורן באותו יום, בורים רפפורט,
הגיב השופט :״שוב פעם אתה?״ אולם
כאשר שמע השופט במה ׳מואשם החשוד
הפעם, לא יכול היה ׳להסתיר את תדהמתו
:״אני הרי מכיר אותך מדברים
אחרים. מה לך ולרצח?״
היתד, זו שאלד, שנשאלה על־ידי רבים.

דרכי אדם
ו תי ק מפג>
עולה

תו צי או

אהרון כמרי בא לגור בכפר חב״ד לפני
15 שנה, מיד לאחר עלייתו ארצה מסוריה.
הוא רכש מהרב אברהם ברברמן,
אז ראש הוועד, שבעה דונם קרקע, בנה
לו בית, והאמין שמצא לו פינה למחייתו
בארצו החדשה.
עד לפני חודשים מספר. אז, גילה
כמרי, יוצא־סוריה בודד בתוך כפר מלא
וחוחים, כי מנסים לסלקו מהכפר :
״הוועד המקומי בכפר חב״ד, וכן שכני
אברהם מייזליש, מציקים לי ומנסים לצה-
צם את פעילותי החקלאית, כדי לאלץ
אותי לעזוב את המקום,״ הצהיר בתביעה
שהגיש לבית־המשפט.
מעשים לא חינוכיים. לטענתו של
כפרי, חיבל מייזליש — שהוא לא רק
חב״דניק טוב, אלא גם מורה בכפר —
בנטיעותיו, הרם לו את הלול, כשלושים
עצי פרי, ואף גידר לעצמו חלק משיט תו
שלו, של כמרי.
אחרי שהמשטרה השתמטה, פנה כיהודי
טוב, לרבי מלובביץ, שהמליץ שית-
אזר בסבלנות. כמרי התאזר, עד שנגמרה
לו הסבלגות. זה קרה, כאשר לדבריו
המשיך השכן ׳מהרחבת גבולו, החל מכשיר
את הקרקע, שלקח מכמרי, לבנייה.
כמרי פנה לבית־המשפט.
הציעה !מגונה. מדוע החלה ההתעללות
המפתיעה בשכן וותיק? לדברי
כמרי, הציע לו ועד־הכפר לעזוב את
המקום — ולקבל הלוואה של 17
אלף ל״י תמורת זה.
ומדוע ירצה ועד־הכפר לנשלו מביתו?
גם לכך תשובה למתיישב הוותיק: מפני
שוועד־הבפר גיבש !תוכנית להביא לכפר
עולים בעלי־אמצעים מארצות־הברית, ש יעזרו
בהונם לשיפור מצבו הכלכלי של
הכפר. לשם כך, יש לפנות להם מקום:
את מקומם של הוותיקים.
הווי שמונה פצועים
הרוג אחד
מרינה לוי, תושבת יפו, הייתה מסוכסכת
זה שנים עם שכנה, זרובבל מרקוביץ.
לטענתה, היתד, מרקוביץ, רתק מזדקן
בעל אמצעי־קיום לא־בתרים, אך נאותים,
השפעה רבה על בעלה, אלברט.
השבוע, בעקבות מקלחת מילולית שהצ ליפה
מרינה ב׳מרקוביץ — בקול גדול,
ולהנאתם הרבה של כל השכנים —
החליט השכן להגיב• .תגובתו הייתה מיוחדת
במינה: הוא נעמד סול מלונתו
של כלב־הזאב הענק של מרינה, החל
נובח לעומתו ומתגרה בו. הכלב ד,נרגז
השיב בנביחות־אימים והשתולל, כשהוא
מתאמץ לנתק את השרשרת הכובלת אותו
ולהסתער על האיש שהציק לו.
מרינה, שאהבה את הכלב אהבת-נפש,
השתוללה לא פחות, אך לא העיזה לשח רר
את הכלב, ב״ודעד, לבטח כי אם
יתנפל על השכן, הוא עלול להורגו.
נר!,מת הכבוד. באותה פתאומיות בה
החלד — ,נסתיימה ההצגה. לפתע, נפל
הכלב על הארץ. אם נקע את צווארו,
במאמצי השתוללותו, או קיבל שבץ־לב
— קשה לדעת. דבר אחד ברור: הוא
מת על מישמריתו.
מרינה הסתערה על שכנה, שקפא
על עובדו נדהם, כנמרה שלופת ציפורניים.
תוך שנייה, אדמו פניו מדם. מרקו־ביץ
התעורר, הכניס למרינה אגרוף בבטן.
מרינה התמוטטה. שגי שכנים חשו לנקום
את כבודה. שני שכנים אחרים מיהרו
להציל את מרקוביץ. תוך שישים שניסת,
היו כשלושים מגברי ונשי הרחוב השקט,
היורד אל הים, משתתפים ערים במאבק
גנראלי נמרץ, במיטב מסורת המערב
הפרוע. כשנרגעו הרוחות, נזקקו חמישה
גברים ושלוש גברות לטיפול רפואי ומרינה
לזריקת הרגעה.
בטרם נרדמה, עוד הבטיחה :״אני
ארצח אותו, את הרוצח הזה״.
המשך יבוא, כנראה.

קולנוע
ישראל
ה א מגו ת צו אב ת לגב
שני בתי קולנוע סוול־אביב רבתי, הזז-
ליטו לכנות עצמם ״בתי קולנוע אמנו־תיים״
,ולשבחם ייאמר כי הם גם מנסים
להביא סרטים ההולמים תואר זה.
השניים, פריס ותכלת, הם אולי מתחרים
זה עם זה, אולי יש ׳להם אפילו אינטרסים
מנוגדים, אבל דבר אחד משותף
ביניהם, מעל לכל ספק: חוסר הנוחות
המוחלט שהם מציעים לצופי הקולנוע.
בעצם, אין זה סוד. כל מי שביקר
בהם יודע כי הישיבה מתנקמת בגב,
הראייה תלויה בתנוחת היושב לפניך,
ההקרנה צולעת, ובדרך־כלל חולד לאיבוד
חלק מן התמונה, בגלל מידות לא נכונות
של המסך או שימוש לא נכון
במכונת ההקרנה, או מכונת־הקדנה שעבר
זמנה. כל תנועה במושב מלווה חריקה
רמה, והערה מצד האנשים, אשר גירוד
באוזן הסתיר להם את מחצית המסך.
אם לא די בכל, קולנוע תכלת עדיין
עושה הפסקה באמצע הסרט (אף כי
דובר כבר מזמן על רכישת מכונת־הקרנה
נוספת, שהיווה מבטלת את הצורך
בכך) ,וגרוע מזה — כל אלה החוזרים
מן ההפסקה באיחור — וזה הרוב הגדול
— מסתירים לאותם שהספיקו כבר להגיע
למושביהם. וכמובן, זוכים שוב למקהלה
רועמת של גידופים לא כל־כך אמנותיים.
אמנם, זה לא נעים לדבר על כך. אם
כבר יש מי שמוכן להסתכן ולהציג את
כל החומר שבתי־הקולנוע הגדולים מפח דים
סמנו, צריך לתת לו את מלוא
העידוד. ואכן, גם תכלת וגם פריס אינם
יכולים להתלונן. הם מקבלים את מלוא
הגיבוי והסיקור העיתונאי על כל סרט
שהם מציגים. אבל מאחר והם אינם
מציעים כרטיסים בחינם לצופי־הקולנוע,
הגיע כבר הזמן להתחשב גם בצרכיהם
של לקוחות מעונים אלה.

תדריך
תל-אביב
מוות בוונציה (סטודיו,
איטליה) — תיאור יחסים מוזרים בין מלחין
מזדקן ונער יפהפה על רקע ונציה
הנחלית במחלת הכולירע. יפה מאוד לעין,
איטי מאוד, דורש סבלנות ואורך רוח מ־הצופה.

התפשטות (פאר, ארה״ב)
— מילוש (אהבותיה של בלונדינית)
פורמן מתאר את פער הדורות באמריקה
בהרבה הומור והרבה אהבה לדמויותיו,
מהסרטים המוצלחים של השנה.
למות מאהבה (גורדון, צרפת)
— עלילה המבוססת על מעשה שהיה.
מורה נזרקת לכלא ולבסוף נדחפת להתאבדות
בגלל אהבתה לאחד מתלמידיה. טיפול
משפטי מדוקדק של הפרשה ע״י הבמאי
אנדרה קייאט ומשחק מעולה של אני
ז׳ירארדו.
לילה בקזבלנקה (גת, אר־צות־הברית)
— שלושת האחים מארקס בסרט
שאינו נמנה על מיטב התוצרת
שלהם, אבל מהווה עדיין דוגמה מצחיקה
להפליא לקומדיות האבסורד האמריקאיות
מהשנים הטובות.

ירו שלים
ההודאה (ירושלים, צרפת)
— משפט הראווה של סלנסקי, כפי שתואר
ע״י אחד הנאשמים בו, ארתור לונדון.
בימוי מרשים, קריאת תגר נגד כל
תופעות הקומוניזם הסטאליניסטי.

ישנה נערה במרק שלי
(אורנה, אנגליה) — קומדיה על אהבתו
של איסטניס מקצועי, מזדקן לנערה היפית
צעירה. הרבה הצחקות בזכות פיטר
סלרס וגולדי חואן.

חיפה
**+חייל ככחול (אמפיתיאטרון,
ארה׳׳ב) — הצבא האמריקאי מחסל בשיטתיות
כפר אינדיאני שלם בסרט שהשלכותיו
האקטואליות ברורות בהחלט.
סצינת הטבח מסמרת שיער, גם לאחר
טיפול הצנזורה.

דו־קרב
למכ שפים
העורב (מקסים, תל-אביב, אר-
צות-הברית) — השם הוא שמה
של פואמה המפורסמת מאת
אדגר אלן פו. והסרט אמנם נפתח בקולו של השחקן וינסנט
פרייס, הקורא ברצינות הגמורה ביותר את שירו המופלא
של המשורר האמריקאי, שתורגם בשעתו על״ידי זאב
ז׳בוטינסקי, כאשר על המסך נשפכים צבעים פסיכדליים,
המפתיעים בהחלט בסרט בן שמונח שנים.
אבל אין זאת אלא התחלת ההפתעות. כי לאחר פתיחה
מבשרת אימים זו, נשכח פו לחלוטין, והבמאי רוג׳ר
קודמו מפליג בפארודיה הומוריסטית יוצאת מן הכלל
על מכשפים, מלאה וגדושה בדיחות מאקאבריות, באווירת
בארוק המשוחזרת לפרטיה, אפילו בגוונים האדומים־כהים
של הצילום הצבעוני (פלויד קרוסבי, מי שצילם את ״בצהרי
יום״ ו סלאח שבתי״).
ובאמצע פארודיח זו, שלושה וירטואוזים של האבסורד
— וינסנט פרייס, בתפקיד המכשף הטוב, פיטר לורה,
המכשף הפחדן״שחצן ובוריס קארלוף — המכשף המרושע.
עם שלושה שחקנים מסוג זח הופכת כל שורת דיאלוג
לחווייה, כל חבעת״פנים ליצירה בפני עצמה. ואילו שיא
הסרט, דו״קרב בין המכשפים פרייס וקארלוף, כאשר לורה,
אותו הפכו בינתיים לעורב, מתבונן מן הצד, הוא מעמד
שחובבי הומור שחור לא ישכחוהו לעולם.

תות ודם עטלפים קרוש
אין אלה כל ההברקות שבסרט: העורב המסתורי,
המתחיל לפטפט בשפת אדם ודורש לשתות יין, מאחר
וחלב מעורר בו בחילה ; כישוף ההופך אדם לריבת־תות,
מרקחות משונות בהם מערבבים דם עטלפים קרוש עם
שערותיה של גוויה. רוג׳ר קורמן שולט בכל המעשייה
שמזכירה, אפילו, במידת״מה את הערפדים של פולונסקי.

בורטון כובעץ
א ת גגוברו
פשיטה על רומל (אלנבי, תל-
אביב, ארצות־הברית) — מי ש-
־ראה בזמנו את הסרט ״טוברוק״עם רוק האדסון וג׳ורג׳ פפארד, מכיר כבר את העלילה :
יחידת״קומנדו בריטית מתגנבת אל עיר הנמל
הכבושה בידי הגרמנים, מפוצצת שם את מיכלי הדלק
ואת התותחים האדירים אשר מנעו את הכניסה לנמל,
ומסייעת בכך לצבא האנגלי לפלוש מן הים ולכבוש בחזרה
את העיר.
פעולה מעין זו אמנם התקיימה בזמנו, ולא זו
אלא שאנשי המחלקה הגרמנית מארץ־ישראל נטלו בה
חלק, אולם אין כמובן כל סיבה שסרט הוליבודי
צמוד, בדרך כלשהי, למציאות. ואם בגירסה הקודמת, זה
עוד איכשהו הזכיר את ההיסטוריה, הפעם נעלמו כל
המעצורים של יוצרי הסרט: למי איכפת ההיסטוריה,
כאשר אפשר לקבל את ריצ׳ארד בורטון לתפקיד הראשי ז
ואמנם, בורטון, אשר החל כנראה לחבב סרטי פעולה,
אולי משום שהם עוזרים לו לשמור על הגיזרה, ממשיך
כאן במסורת של ״הנשרים יצאו עם שחר״ .כלומר,
יוצא לקרב לבדו, או כימעט לבדו, בהתחשב בעזרה הצנועה
שהוא מקבל משאר אנשי היחידה, נגד הקורפוס האפריקאי
של רומל, ואפילו אם קשה להאמין בכך, עובדה היא שבור-
טון מביס את יריבו תבוסה מכרעת.

בורטון שומר על הגיורת
מאחר והמפקח על כל הפעולות הוא במאי ותיק ומנוסה
כהנרי האתאווי, לא נעדרות מן המקום מנת מתח,
שלוש מנות פעילות, וחצי מנת הומור, וכל מי שאוהב סרטי
מלחמה, אבל אינו מקפיד במיוחד על מהימנותם, או על
עצם העובדה שראה סיפור דומה מאוד פעם, ימצא את
מבוקשו ב״פשיטה על רומל״.

כל האבות
על המהפכה
תתחילו את המהפכה בלעדי
(תכלת, תל-אביב, ארצות-

הברית) — קומדיה של טעויות
ובילבול זהויות הוא אחד התכסיסים הישנים והבדוקים
ביותר של עולם הדרמה, ובכל פעם ששולפים מחדש תכסיס
זח, מובטח לו לשולף צחוק אחד או שניים לפחות, ואר
הוא מוכשר, הרבה יותר מזח.
שמו של השולף הפעם הוא באד יורקין, במאי קומדיות
אמריקאי, אשר החליט לעשות פארודיה על המהפכה
הצרפתית (מהפכות הן, כנראה, צו השעה) .לשם כך השתמש
יורקין בשני זוגות תאומים, אשר התבלבלו ביניהם.
זוג אחד: אצילים קורסיקאים חמי-מזג, זוג שני: בני
דלת-חעם, השייכים בלית ברירה לכוחות המהפכה, וכל
הארבעה ביחד מעורבים ישירות, במה שהסרט מכנה ברוח
טובח :״השתלשלות המאורעות האמיתית שקדמה למהפכה.״
אין טעם להתעכב על הסיפור הסבוך, המתפתל לכל
הכיוונים, ולמען האמת, סיפור זח אינו חשוב ביותר.
העיקר הוא ההזדמנויות שיש ליורקין להציג תעלולים חזותיים,
למשל את המלך לואי ה״ ,16 בדמות מטומטם
ומוג-לב מוחלט (מתי יואילו סוף כל סוף להראות ג:לך
זה גם בצורה אחרת!) מופיע בתחפושת אווילית של
ציפור־טרף בנשף שאין בו כלל מסיכות, את מנהיג המהפכה
המתקיף בסערה שיירה המובילה — כרים, או את מארי
אנטואנט, המוכנה לשכב עם כל מה שצועד במיכנסיים,

וילדו וסאתרלנד: תאומים משתוללים
כאשר כל בן־זוג צריך לשמש כלי בידיה לרצח.
כוחו של הסרט, בצרור שחקנים מנוסים, הנהנים
כנראה מכל הפארודיה, כמו יו גריפית (המלך) או ג׳ק
מקגורן, הפרופסור בסיפור הערפדים של פולנסקי, אשר
הפך כאן למנהיג המהפכה. ואילו דונאלד סאתרלנד וג׳ין
וילדר, כל אחד בתפקיד כפול, משתוללים ככל העולם על
רוחם, באין מפריע.

תחת רי על תחפ ש!
היית עלולה לעשות כן, אילו
הרשית למחזור החודשי ׳ שלך
לעכב אותך את לוח הזמנים שלך
אינך יכולה לשנות, אבל
את יכולה לשנות את
אמצעי ההגנה ההי־ג״׳נית
שלך, הפטוי
נזהתחבממות המגד
שלוות והמרגיזות ז
התחילי להשתמש בטמפוני טמפקס
הנחזיס.
.נזמפוני טמפקס הס לשימוש
פנילד, כלומר, אין ריח לוואי, אין
חוסר נוחות, אין דאגה היכן לשאת
מלאי (הס נכנסים בקלות לכיס או
לתיק).
לטמפוני טמפקס עוד שפע יתרונות
נוספים, כמו האפשרות לשחות מתי
שאת רוצה.

את יבולה להאמין ב־כוכבים.
הם לא משקרים.
ואם הם לא
משקרים לן שכדאי לד
להתנהג טוב לבן מזל
אריח, התנהגי אליו
בחביבות ומלאי את כל
מישאלותיו. זוג מכריך
ינסו להוריד אותך
21במרס -
20באפ רי ל
מחדרן בה את חולבת
שנים. הם סתם שמרנים.
מה י שז אבשר גם להתחולל
לפעמים. אם לא עכשיו או אימתי!
העיקר הוא לשמור על הטעם חטוב.

זכית רהצלחה — ואחה
עחיןרןיףןריחה ׳ותרות
זתר לי הימינו
והחדוריות ודיייח רי!ו־חש
יר ירגליד הררה
ת ״ ר ון ן

אם מעוניין אתה כשלימות.
אין כזו בעולמנו,
ואם יש, היא
מתחת לפני השטח.
נסה פעם אחת בחייך
להיות ותרן. הדיכאון
כתוצאה מן האבל
יימשך. מתנה לא גדולת
תעורר בך התרג!
2ביו לי -
21באוגוסט

שות — וחשש שזה
על־מנת לקבל פרס.
תפסיק להיות מין בזה שמתחשב באח-
רים, לעזאזל! זח למענך. היזהרי מאש!

אט־אט מתפזרים הער־אתה
עומד
פילים.
לבדד על מקום ברור
ובהיר, ואתה מסוגל
לפתע להחלים מה לעשות
ומה לא לעשות.
אל תנצל בהירות־חו־שים
זו כדי לחסל קש רים
כלכליים המטרידים
אותך במקצת. לא לשם
כך זימנו לו הכוכבים
את הראייה הארוכה. זהו שבוע טוב.

1111111

שבוע של ספורט — בתנאי שלא תתאמץ
— ושל מיש-
הקים אסורים וגלויים,
לאור השמש ועל החוף.
פגישה אחת עם
נערה תגרור אחריה
היכרות עם נערה אחרת
— ומזו מוטב
להיזהר, כי היא עשו*
ייה לסבך אותן בתוכניותיה,
בייחוד אם
היא בת״לביאות, או
עקרב. יום ד׳ קשה, ולא כדאי להשתעשע.

ען ןו1

אתה נמצא בתחילתה של תקופה בת שישה
שבועות, שבה עשוי לחול
מיפנה ביחסים שבינך
לבין קבוצת אנשים
הממונים עליך, או
אחראים למעשיו. יהיו
אלה מעסיקיו, או מוריך,
במיקרה שאתה
לומד. בעזרת מאמץ
כנה ורצון טוב, תמצא
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
הזדמנות להוכיח עצמך
ולזכות בהערכה רבה.

מחלה קלה ממנה סבלת, חלפה. כל
זאת הודות לטיפולה
המסור של בת-זוגן.
זה מוכיח לך עד כמה
אתה חשוב לה ומה
רבה אהבתה אלין.
התייחס אליח קצת
יותר בעדינות. זח מגיע
לח. לך, בת גדי, תבוא
הישועה מכיוון לגמרי
לא צפוי. התעוררי
וקחי את החיים ברצימי
שיו-
נות. לא תמיד יהיה
ציאך מהבוץ בו את שוקעת. חרבו
ביציאה לאוויר החופשי וחתרחצו בים.
משטרה ושוב: שו טריס מרביצים ליוסף חזן, מוכר פירות וירקות מעכו,
נכח, משפחה בת 11 נפשות. לפנחס חזן —
מאה אחוז נכות — עשר נפשות במשפחתו.
לפני שבועות מספר, קם סיכסוך בין שתי
המשפחות השכנות — לבין קבלן עבודות
עפר, שביקש לסתום תעלה בסמוך לבתי
השתיים. החזנים התנגדו, בטענה כי בחורף
יגרום היעדר תעלת הניקוז לשטפונות.
מכות לילדים. על מה שאירע מכאן
ואילך, מספרים החזנים את גירסתם, כפי
שהושמעה בתלונה שהגישו לשר המשטרה:
״פתאום הופיעה קבוצה גדולה של שוטרים.
הם התנפלו עלינו תוך מכות וגרירה
וסחיבה בשערות, ועצרו שמונה מבני המשפחה,
החל מהבת אסתר בת התשע וכלה
בפנחס הזקן וחנכה.
״שמחד, חזן, אם לשמונה ילדים, נגררה
לניידת תוך שהיא מקבלת מכות. כשראתה
את בנה מוכה גם כן, וביקשה מהשוטרים
שיפסיקו, קיבלה בעיטה בביטנה.
״שמעון חזן ( )16 הוכה עד שנפל לקרקע.
אביבה חזן ( )21 נגררה, ובידה תעודה
רפואית המעידה על הפגיעות שלה.
״מרדכי חזן ( )16 נסחב בשערו לניידת,
שם קיבל אגרופים בפרצופו. בתחנת המש טרה
קיבל מכות נוספות, עד שאפו שתת
דם. יעקב חזן ( 12 וחולה־לב) ,קיבל מכות
כשסירב לשטוף את הריצפה במשטרה.
סמל דני בונן הוא אשר התחיל את
המכות, וגם שאר השוטרים ניתנים לזיהוי.״
עניין פרוע. בתגובה על התלונה, מסר
דובר משטרת עכו, פקד פסח פרלמן:
״משפחת חזן התנהגה בצורה פרועה.״

דרכי אדם
אפשד לה שתגע
מא שת כזו
כיום, אהרון רוזנברג, בעל חנות פרחים
בצפת, הוא בן .63 אולם היה זה עוד לפני
כ־ 15 שנה, כשהוא הגיע למסקנה שאש תו׳
אלקה, בוגדת בו, עם המעביד שלה.
כל גבר, ודרך טיפולו שלו בבעיית עדינה
זו. דרך טיפולו של רוזנברג היתה ללא
ספק עגומה במיוחד.
המדינה זה אני. בתחילה. ניסה
לגרש את המאהב — ללא הצלחה. הרומן

ווי־

•ת־ ו! הי !.ז וי ייוז
זאת, אל תתעלס מדרישות
הרגע ודאג לא
לריב לחינם עס ידידיך
ומכריך. רכישת
ציוד, או דברים הקשורים לעבודתך,
כדאיות מאוד השבוע. הרבו בנסיעות.

להשיג בבתי מרקחת זכתסרוקיות
מובחרות. המעונינות בקבלת דונמאות
זחומר הסברתי ישלחו 54 אג־ בבולי
דואר אל היבואנים אישסט־איספקס
בע־ם, חל־אביב, רחוב רסיהו 38

!!)ף ר1רי

י 1יי =

הגנה שגיטרית לשימוש פגימי

כתוצאה מהתחייבות שהתחייבת
לבצע, יתערער
מצב בריאותך. ואתה
תהיה כמה שבועות
רתוק למיטה. הישמע
להוראות רופאיך —
אחרת תסתבך. על אף
מאמציך בת־שור לא
תצליחי להפשיר את ה^0312X9111
קיפאון שנוצר בינך
לבין בת־זוגך. הוא לא
יסכים לפשרה. לכן, עלייך להחליט כבר
עכשיו באיזודרך חדשה את מתכוונת
ללכת .־אל תפלי ברוחך — והחזיקי מעמד.

הדאגות הקטנות שלך
מבלבלות את אורח החיים
הסדיר שניהלת
עד בה. השתחררות
מבעיות אלו תועיל
יותר ממה שחינך מאמין.
התחוללות יתר
היא אחת הסיבות ל מאומיס
21ב מ אי -
חוסר שיווי משקל-
20 ביו ני
נפשי. מנוחה במשך השבוע
ופעילות תרבותית
כגון קריאה, קונצרטים או
תיאטרון, יחזירו אותך למצב נורמלי.

> 1,חזז

לבשי כל סוג של
בגדים שאת בוחרת,
בכל עת. לשחות. להפליג.
לרוץ. לרכב. לרקוד״ .תמיד. שימי
חבילה של טמפוני טמפקס במזוודה.
זה כמו לקחת חופשה מהמחזור
החדשי שלך.

להפתעתך, ואולי למורת־רוחו הסמוייה,
מתחילים העניינים ה־עיסקייס
להסתדר —
להפליא. אתה חייב
לשאול בדעתה של בת־זוגך,
ואס גם לא תקבל
את כל דבריה —
דע שהיא שוחרת את
טובתך, ורואה הרבה
ן אזנ״ו
דברים שאינו מסוגל
} 2בסבטמבר
22ב או ק טו ב ר
להשיג, מתוך ריתחת־חושים.
בת־מאזנייס :
כוח הרצון שלך אינו חזק מספיק.

במדינה

קריאת אזעקה מארץ רחוקה תשבור את
השיגרה הברוכה והמ־טמטמת,
במקצת, שלתוכה
שקעת לאחרונה.
היזהר במעשיו. אין זה
השבוע להגיב על שינויי פתע. מצד שני, אס
תיזקק לעזרה, מוטב
שתיפנה לאדם קרוב
מאוד, מאשר לאיש זר
ובעל השפעה. לא שבוע
של בילויים. בת דלי: לא לקבוע פגישות !

כעד רוזנכרג
הבגידה הובילה לשיכרות

יוקרתך עלולה לעמוד השבוע בסכנה,
בגלל כישלון אישי שמקורו
באי-חבנה. השתדל
לחיות סובלני
יותר כלפי אחרים,
והימנע מהטחת עלבונות
גם אם אתה
משוכנע שנעשה לך
ייז>ן ץן דין 0עוול. בעיקר רסן את
¥19* 128 רגשותיך בבית, וגלה
נכונות לסלוח לקרובים
על מישגים קטנים. עצבנות תזיק.

נמשך. רוזנברג נכנם למרה שהורה, החל
שותה לשוכרה, איבד את התיאבון. הוא
החל משתולל בבית. סובל מנדודי שינה.
הדבר הגיע לממדים כאלה, שאשתו הצ ליחה
לקבל נגדו צו־אישפוז.
לאחר שהחלים ויצא, החלה שורת סיב-
סונים בינו לבין בני משפחתו בענייני
רכוש. לדבריו, ניסו קרוביו לנשלו מרכושו.
כך נמשכו הדברים שנים. בשבוע שעבר,
הגיעו לשיא חדש: רוזנברג יצא לשבות
לפני הכותל.
דרישתו: שמדינת ישראל תממן את המשפטים
שעליו לנהל נגד בני משפחתו.
ה עו ל ם הז ה 1769

אורל׳ ג ל 7

המ 1עמדות הסופיות

השעון הנמכר ביותר בישראל

ההרשמה לתחרות מלכת
המים נמשכת. אם אתה רוצה
להציג את מועמדותה
של החכרה שלך, הדודה
שלך, או בתו של הבוס —
אם את רוצה להציג את מו־עמדתך
שלך — עדיין לא
מאוחר מדי. נועו.

סייחה, מה השעה?

עם פרצוף כזה, הכולל עיניים ירוקות ושיער בלונד, אתם יכולים לתאר לעצמכם
כמה פעמים היא כבר זכתה לשמוע את השאלה הבאנאלית, מצד זאבים פוטנציאליים•
הזאבים ייטיבו לעשות אם יסתכלו בשעון שעל הקיר, כי לגברת הצעירה יש שני ידידי נפש פרטיים — לא חברים,
רובינשטיין״.
״הלנה
לב. השעון שעל ידה, איך שלא יהיה, הוא ״טיסו״ ,והאיפור — של
שימו
האתלטית היא גמרה תיכון והולכת בקרוב לצה׳י׳ל.
ומלבד זה היא בת ,18 המועמדת מספר 7
למלכת המים. עם עיניים ירוקות, שיער
בלונד־שאטני, ד0 272״מ.

שתי מתחרות כמשפחה
והיא גם ילידת תל-אביב, שגדלה —
לא נעים לספר — בלי שום מחסור וסבל.
המלתחה המפוארת שלה שימשה נושא
מתמיד לקינאתן של חברותיה. מאידך, יש
לה בעצמה, שתי מתחרות במשפחה:
מצד אחד, אחותה ענת בת דד ,11 ומצד
שני, אמה, שהיא יותר מ — 11-ואפילו
יותר מ־ ,18 אבל את זה לא כל כך קל
לגלות.
ומלבד זה היא אוהבת כלבים וסוסים— ,
בקיצור, כל מה שהולך על ארבע — ולש־רוץ
שעות בים, ולהשתגע בדיסקוטק, ולקרוא
ספר טוב.
בקיצור, לחיות.

כפרית

אורלי גל מדגמנת
דגס מקורי של שימלח
כפרית של בוטיק ״ביבה״ חתל״אביבי.
תיסרוקתח, הנראית פשוטת כל כך, חיא
מעשה ידיחם של חטפרים דויד וליזח.
ל תיראו אותה היום שהיא סתם
חתיכה. מתחת לעטיפה המוצלחת, מסתתרת
ספורטאית עם הישגים לגמרי לא
מבוטלים באתלטיקה קלה. ומי שלא מאמץ,
יכול ללכת להתחרות איתה.
ומלבד זה היא זכתה בכתר מלכת-היו-
פי של איזור הדרום, השנה. ומלבד זד.

-ועירונית

אורלי על שפת-הים, שם היא מבלה שעות ארוכות. כאן — מדגמנת בגד-ים סרוג של ״גוטקס״.
לאחר שעות בים, היא מצליחה להחזיר את רסמתח. י<י>^י<*יי< <י* י

נחמדים, נחמדים, אבל צריך לבחור!

יויי רנסידוחנסס
ך* חל גרא, מעצבת התכשיטים, הניוזד.
1את הסתר על הראש הבלונדי הקטן.
יהודית גניגר, מנהלת חברת תיא, הצ מידה
לד נשיקה, ומייק בורשטיין, המנחה,
שאל אותה :״איך את מרגישהד׳
״ניפלא,״ ענתה עינת שפרלינג.
במילים אלה, מפי נסיכת ישראל 1971
בת הארבע וחצי, הסתיים טקס בחידת
נסיך ונסיכת ישראל !ושני סגניהם.
הנסיך הקטן — דודו אלפנדרי — בכלל
לא הרגיש כמו גדול .״אני עייף״
הודה בלחש לאחר תום התחרות.
הרעש, הליקוקים, הקריאות והריצות

| 11ל 11111
* #111י י * 1

לאורך המעברים, ניפסקו רק כאשר הופיע
מייק בורשטיין על הבמה. עבור הקהל
הצעיר הוא היה כמובן מייק בורשטיין
מהטלוויזיה — עובדה שהספיקה כדי
לזכותו במלוא תשומת־הלב.
אבל למייק לא היה איכפת במיוחד
להעביד במהירות את תשומת־הלב ל אובייקטים
אחרים. הראשון שזכה בה
היד, יובל בן החמש וחצי.
יובל, בתור התחלה לתכניות הגבורה
הגדולות, שר שיר על פופאי. הקהל,
שישב בשקט מתוח במשך פל זמן ההופעה,
קיבל אותו במחיאות כפיים.

— מייק בורשטיין, הקסים את הקהל בגישתו הטבעית והנעימה אל
הילדים. אפילו ילדים ביישנים, במו הנסיך, דודו, נפתחו בקלות.

חבו השונטים

התלבט קשה בשעת הבחירה: מימין לשמאל:
הרקדנית ליאורה חכמי, האמגית עמליה ארבל,
אמנון זיכרוני, הגרפיקאי אבנר כ״ץ, נציגת ״תיא״ יהודית מיגר וחיים ברנדיס.

הסגן והסגנית

מימין: חתבשיטאית רחל גרא, מכתירה את יובל
נחו, כאשר יהודית מיגר מחברת ״תיא״ מגישה לו
שי. משמאל: חיים ברנדיס, מנהל חברת ״אורלי״ ,מגיש שי לסגנית ליאורה סלוצקי.

שלושים ילדות
וילדים, השתתפו
בטקם בו נבחרו
נסיך ונסיכת
ישראל

את עיקר מחיאות הכפיים קצר
דווקא השיר כי לצבי יש בעייה,
בביצועה של אורית נחום. אורית בת
החמש, בתילבושת החמש — בחליפת
מקסי מקסימה — הציגה פוטנציאל מבטיח
של בערת גוגו. היא התפתלה בכל

11171י

הופעת;
מעפולהז; .,
שטראוכלר ״
עם סיגלקרניים נותנת יחיד משכנעת .״האם היח כדאי לנסוע
כל-כך רחוק,״ שאל אותה המנחה
הקטנה. ענתה מייק .״בהחלט ! ״

ך דודו אלפנדרי, בן ה־ ,4הקסים את האורחים
הנסיכים בהתנהגותו האצילית.
בתחרות

71 ״1 • 111 1עינת שפרלינג מרמת״גן, בת ה״ 4וחצי, רגע
לאחר ההכתרה. התנהגותה היתה טבעית.

גופה, ניענעד, את ידיה, וכאשר הגיעד,
לפיזמון החוזר — הצליחה לסחוט מחי אות
ליווי סוערות של הקהל.
״קשה מאוד להחליט במי לבחור,״
אמר אחד מן השופטים בהפסקה. למארגני
התחרות היה קשר. עוד יותר .״אחרי
הכול, יש כאן ענייו לא רק עם 28
ילדים, אלא גם עם 28 הורים.״
אבל הכול הסתדר. אחרי שכל הילדים,
בלי יוצא מן הכלל, גילו שהוריהם

אונעת הקטנים

— שזכו בתוארים, עם הכתרים לראשם והסלים
(מתנת חברת ״תיא״) בידם. מימין לשמאל:
ליאורה סלוצקי, יובל כהן, עינת שפרלינג, דודו אלפנדרי בטכס ההכתרה.

ג׳אמבו ־

היה השיר הפופולרי
בטקס. בתמו־נה,
סגנית הנסיכה, שרה את ג׳אמבו.

וצבי

ואורית נחום בחרה לשיר
דווקא על צבי שיש לו בעיה
ועוררה את הקהל בהופעתה המקצועית.

סיפרו להם על התחרות ושהם הסכימו
להשתתף בה, ושהם רוצים לזכות בכתר,
אבל שלא יהיה איכפת להם במיוחד אם
הם לא יזכו בו, ואחרי שכולם הציגו
את כל החיוכים: והשמלות והשירים והתכניות
הגדולות לעתיד — הכריז מייק
בורשטיין על הפסקה.
הבר השופטים — עמליה ארבל, בעלת
גלריית ליס, אבנר כ״ץ, גרפיקאי, ליאורה
חכמי — רקדנית, אמנון זיכרוני —
עורך־דין, חיים ברנדים — בעל חברת

אורלי לעגלות ילדים, ויהודית גניגר —
מנהלת חברת תיא — ניסגרו בתוך חדר
מאחורי הקלעים, וערכו התיעצויות.
התוצאות פורסמו רק בסוף התכנית
האמנותית — בה השתתפו גליה ישי,
מייק בורשטיין והקוסם פאוסט: יובל
כהן, שחור השיער, בן ארבע וחצי, זכה
בתואר סגן נסיך ישראל. ליאורה סלוצקי
הוכתרה לסגנית הנסיכה, דודו אלפנדרי
נבחר לנסיך, ועינת שפרלינג בת החמש,
היתד, לנסיכה.

ג>גג*> וו 11נ 1 ( 1 1 1 1 11

?.יניח<

! • 111

זרעית

3ול ס ס

יאגד מגיע לזרעית בל יום
אגד מוביל בבל הדרבי

מנשב בגליל העליח.על גבנל
הלבננן. ננסד ב 967 -ו. מצפ1ן
ל ש 1מרה 78,ן״מ מ אד מית.

אגד ז קו ק למהיריס ס צי או ת״ ס

העולם חזה 1769

אילקה ואביבה מתגרשים
בין המכירים שלהם, התנהל הטוטו מזה
שנים. האופטימיים התערבו על השאלה :
יתגרשו או לא יתגרשו ן הפסימיים מילאו
טופס. כל שבוע, בשאלה: מתי יתגר־

אילקה היה נשוי בהתחלה למאירה
גרא, התגרש, נפצע בתאונת אופנוע, בזמן
ששירת בצבא הבריטי, ואיבד בה רגל
(הוא מקבל עד היום פנסיה חודשית מהוד־

כשהחברות שלה בסמינר נותנות לה כיסוי
לפגישות החשאיות שלה איתו. ועכשיו,
אחרי 22 שנה, הסכים לבקשתה של אביבה
להתגרש.
וכל־כך למה ז כל־כך שלפני כמה חודשים
נסע אילקה לארצות־הברית, להופיע
שם למען מפעל הבונדס. ובין בונדס לבונדס
הוא פגש חתיכה נאווה בשם סוזאן,
בת 37 וצעירה ב־ 14 שנה ממנו עצמו,
והאהבה הגדולה נולדה ופרחה — וזהו
זה. לפני חודשיים הוא חזר לארץ, ולפני
כשלושה שבועות הגיעה סוזאן אחריו, ואח יי
שהם סיכמו על חתונה, הוא הסכים
לגירושין.

טקס ברית המילה, שהתקיים בשבוע
שעבר, היה רגיל למדי. האורחים היו
רגילים. הרב היה רגיל. התינוק היה
רגיל, והאמא היתה רגילה. רק פרט אחד
לא היה רגיל: האבא. הוא פשוט לא
היה.
היה זה סופו — או תחילתו, אם. מסתכלים
על זה מנקודות־ראותו של הרן
הנולד — של הסיפור הנפלא שסיפרתי
לבם לפני בערך כחודש (הפקידה הבכירה
תלד-ללא בעל) על הפקידה הבכירה
במשרד ממשלתי ידוע, שנכנסה להריון
מ ה בו ס שלה, והבוס שלה, נשוי פלוס
כמה פלוסים, נעלב מזה, וניתק איתה
את הרומן, אבל הבחורה שלנו החליטה
שהיא מצפצפת עליו, ושהיא תלד את
בנה בלי אבא, אם האבא לא רוצה להיות
אבא.
וזה בדיוק מה שהיא עשתה, לפני
שבועיים.
והיא עמדה שם, בטקס, בודדה אבל
גאה, נחת לעיניים, בחיי. וכשהמוהל
שאל את שם האב של היד הנולד, היא
הכריזה את שם האב — רק את שמו
הפרטי — בקול צלול וברור, שהידהד
בכל רחבי האולם.
וגם מחוצה לו, תאמינו לי,

אילקה ואביבה
שוי השבוע, נסתיימה הליגה: אילקה מלכותה) הכיר את אביבה כשהיתה סמי־ואביבה
רווה, צמד הזמרים הנודע — נריסטית בגבעת השלושה, הצליח להינשא
מתגרשים, לאחר 22 שנות נישואין ושני לה למרות התנגדות הוריה (״גרוש ונכה?
לא בשביל הבת שלנו, תודה, לא.״)
ילדים.

האישיות הממלכתית הבכירה

אפ שר רק לבגוד
זה פנטסטי, מה שהנישואין מסוגלים לעי
שות לבן־אדם.
במשך שנים, היה הדימקוטקאי והמיס־

עדן רפי שאולי נאמן לידידתו, אפתי
זכהו כל יודעיו ורעיו מוכנים להעיד,

ואסתר הפכה לזוגתו הרשמית, גס אם לא
החוקית — ומייד חל ברפי שינוי דרסטי :
בצהריים אפשר לראותו סועד עם דוגמנית
אנגליה מסויימת, כשהוא מחליף איתה
אימרי־שפר, חיוכי־חן ונשיקות קלילות.
בערב אפשר לראות אותו סועד עס עלמת־
ושאולי שרק היא היתה בראש מעייניו. ושאם היה
לוטש עין, מדי פעם, על חתיכה אחרת —
זה היה באמת סתם. רפי היה מטורף אחרי
אסתר, ורק איתה הוא בגד באשתו,

מנדי.

והנה, רק נפרד מאשתו, שיצאה ספרדה,

חן אחרת, כשהוא מחליף איתה בערו אותם
דברים. ממש אפשר לחשוב שהוא
בוגד באסתי, רחמנא ליצלן.
ואינני יודעת אס זו לא שאלה של עיקרון.
משהו בנוסח :״אשה חוקית — אחת
דינה: לבגידה.״

אני מתכוונת לגורליצקים. ל אילי ודד
דים גורליצקי, שלמרות שיש אנשים
שכבר הספיקו לשכוח, הרי הם בכל זאת
עדיין זוג נשוי. קצת נפרד, אבל נשוי.
השבוע, כמו כל משפחה ישראלית טובה
בימי להט קייציים אלה, יצאה האשה לחופש•
דורים נטלה את שני הילדים, את
המאהב, מנחם כרי, פסיכולוג נחמד, נימוסי
ושקם — הצעיר ממנה בכמה שנים

הוא גבר נאה, לא עוד אפרוח, אבל עדיין
מה שקורץ במלוא אונו, פחות או יותר.
ויש לו אשה נאה וחמודה, חתיכה די
טובה, בהתחשב שהיא אמא לבת בת עשרים.
אלא
מאי? האישיות שלנו היה מאז
ומתמיד חובב גדול של שני דברים: בדיחות
וחתיכות. תמיד הוא אוהב לתקוע
בדיחה טובה, ותמיד הוא אוהב לתקוע —
סליחה, לחזר — אחרי חתיכה טובח.
החיזורים שלו פגעו לא מעט בקריירה
שלו. הבוסית שלו היא אשד. מחמירה
בעניינים כאלה, ולפחות פעם אחת, כשנודע
לה על מעשה שובב של האיש שלנו,
היא עיכבה את התקדמותו המיקצועית לזמן

לא פחות פגעו החיזורים שלו באשתו,
שישבה כל השנים וסבלה בשקט. עד לפגורליצקי

כחודש ימים. אז, גילתה האשד. לפתע
את אמריקה: שהיא יכולה לעשות את — ונסעה עם כל הכבודה לחופשה באיי
יוון מרגיעי העצבים.
אותו הדבר בדיוק.
ואילו אילי, כמו כל בעל ישראלי בימי
ותתפלאו — מאז היא עושה את זה.
המדובר, כרגע, כפוליטיקאי צעיר, וצעירי קיץ לוהטים אלה, נשאר בעיר, המשיך
לעמול קשה לפרנסת המשפחה: בבוקר הוא
ממנה בכמה שנים טובות. כל אימת שהבעל
העסוק מבשר לה שהוא יהיה עסוק׳ תופס גלים בים, על חסקה ללא משוטים.
בערב בדיונים חשובים, היא מחייכת לעצ בצהריים הוא תופס חתיכות בסולטן. ובערב
י הוא חוזר להיות (שלמה דד) מלך ו(שלמי
מה חיוך קטן, והולכת לדיוניה שלה.
דד) וסנדלר.
דיונים פה, דיונים שם, דיונים מכל
פלא שלבעלים בארץ אורך־חיים קטן

הכיוונים.
מלנשיס, עם כל העומס הזה 7

היה זה באמצע החזרה, כשהסקנדל התחיל.
ג׳נט אורדמן, מנהלת להקת הבלט בת־דור, החליטה שהביצוע של אחד הרקדנים
איננו נראה לה, והיא נזפה בו.
הרקדן ענה לה מה שענה לה. ג׳נט ענתה לו בחזרה. הוא ענה לה בחזרה וחצי.
היא התחילה לצעוק עליו שהוא חתום על חוזה, ויואיל נא למלא את התחייבויותיו
— דהיינו, לבצע את החזרות כהלכה .״את יכולה לקחת את החוזה המחורבן,
ולדחוף אותו ל שלך,״ השיב הרקדן ברורות, גם אם לאקונית משהו.
ג׳נט התפוצצה בחמת־זעם, הסתערה על הרקדן בעל הלשון הציורית, והתחילה
לסרוט ולהכות אותו. התפתחה מהומה גנרלית, והסוף היה שהמעורבים הובאו
לבירור בפני בעלת הלהקה, פטרוניתה והמממנת שלה — הברונית בת-שבע דה־

רוטשילד.

תוצאות הבירור היו ברורות מראש: מאחר שהברונית והבלרינח שלה הן
ידידות — טובות יותר אפילו מדויד ויהונתן (האופנה האחרונה שהן מפגינות ברחוב:
הן לובשות אותם בגדים) — ומאחר שידוע שהגבר, ככלל, הוא יצור דוחה, ולא
ראוי לאמון — היה זה רק טבעי שהברונית מצאה פסקה שהבלרינה צודקת.
יהי כך.

כעבור ארבע וחצי שעות בא הניצחון. היושב-ראש
בן-ציון קשת הפסיק את הדיון, לפני שהגענו אל הסעיפים
העיקריים של סתימת-הפח. אנשי המערך, שחיו
כבר עייפים ורצוצים, הבחינו שהמרץ שלנו הולך וגובר,
ושאני הייתי מוכן בהחלט לנאום עוד תריסר נאומים
ארוכים, ממושכים ומפורטים.
העניין נדחה. הפיליבוסטר הצליח.

גחבר • הכנסת ־
מוצא מן הקור !

19-22 בי1ל׳ 1971
פיל״בוסטר

במשך שנה שלמה אגרנו את הצעותינו לסדר-היום
והצעות״החוק הפרטיות שלנו, שמותר לנו להעלותו לפי
ה״מיכסה״ הסיעתית, שהומצאה במיוחד כדי להצר
את צעדינו.
לפני חודשיים פתחנו במיתקפה פרלמנטרית. העלינו
במשך שישה שבועות שש הצעות בזו אחר זו :
• הצעת״חוק להתרת יחסים חומו-סכסואליים של
מבוגרים.
• הצעה לסדר-היום בעניין העולם התחתון בישראל,
ועליית המאפיה לישראל.
• הצעת״חוק להתרת הפלות מלאכותיות.
• הצעח-לסדר חיום למען הסעה״חינם של חיילים.
• הצעת״חוק להחלפת המעצר המינהלי בהליך
משפטי.
• הצעה לסדר־היום בעניין הסדר החינוך המם־
לכתי-דתי.
השבוע העלינו את הנושא האחרון — ותוך כדי
כך חשפנו מצב שהיה ידוע עד כה רק למעשים.

נגד ס תי מתהפה
נסינאט האמריקאי ידועה שיטת־מלחמה חקרוייה
״פיליבוסטר״.
לפי טיטה זו, חבר״הסינאט, הרוצה להרוג הצעה־חוק
מסויימת, שהיא לרועץ בעיניו, פשוט ממשיך
לדבר בלי טוף — לפעמים יממה שלמה, לפעמים שתי
יממות, בלי הפטק. לפי תקנות הסינאט, אי־אפשר
להפסיק את דיבורו של האיש. כשכמה סינאטורים
חוברים יחד בפיליבוטטר משותף, הם יכולים להפיל
הצעת״חוק בדרך זו.
בכנסת אין הדבר אפשרי, כי זמו־חדיבור של כל
ח״כ, ובייחוד של ח״כ בסיעה קטנה, מוגבל ביותר.
אבל יש מיקרים יוצאים מן הכלל.
השבוע ניהלתי ״פיליבוסטר״ — דומני הראשון
בתולדות הכנסת מזה שנים רבות. ולהפתעת רבים
(ובכללם אני עצמי) זה הצליח.
מטרת הטכסיס חיתה לעכב את קבלתה של שורת
תיקונים לתקנון״הכנסת, פרי ידיו של ישראל ישעיהו•
שרעבי (לשעבר שר־הדואר, שהטיף להלאמת העתונות
החופשית) ,המכהן עתה כיו״ר ועדת״הכנסת. עם היבחרו
לתפקיד מזכיר מפלגת העבודה, הוא עומד להתחלף
בקרוב.
לפני החלפתו, רוצח ישעיהו להביא לקבלת התקנון
החדש, שיש בו כמה החמרות קיצוניות, המכוונות שוב
לסתום את פי סיעתנו. העיקרית: לשלול מן הסיעות
את הזכות לנמק את הימנעותם מהצבעה בדיון על
הצעה־לסדר־היום. זהו אחד המכשירים החשובים להבעת
דעותינו, והיא מעוררת מזמן את מורת־רוחם של
אויבינו, הרוצים להשתיקנו.
ישעיהו רצח שהכנסת תקבל את התיקון בכל מחיר
עוד בשבוע זח. לשם כך דאג להאריך את שבוע־העבודה
של הכנסת ביום נוסף, שיוקדש במיוחד למעשה היסטורי

מטרתנו היתה, כמובן, למנוע זאת.
כשהתחיל הדיון, קמתי ותבעתי לדחות אותו, עד
אחרי הפגרה, בגלל סיבות שונות. היושבת-ראש סירבה
לקבל את תביעתי.
ואז התחיל הפיליבוסטר. הוגשו עשרות הסתייגויות
להצעה, מטעם סיעתנו, וגם מטעם סיעת גח״ל,
המרכז החופשי, רק״ח ואגודת״ישראל. הסכמנו בינינו
מראש שננמק כל הסתייגות לחוד, ובאריכות המירבית
המותרת לנו לפי התקנון (חמש דקות לכל הסתייגות).
נאמתי שבעה נאומים מפורטים באותו בוקר, תוך
ניתוח כל מילה, חשיפת מגמות ההצעה ותיאור תוצאותיה.
כך עשו גם שאר המסתייגים.
כעבור שלוש־ארבע שעות ניכרו בספסלי המערך
סימנים של אי־סבלנות וחוסר-מנוחה .״אולי תוותר!״
קראו לי, כשקמתי בפעם השישית.
״לא אני כפיתי את הדיון הזה עליכם ״,השבתי,
״אלא אתם כפיתם אותו עלינו.״ והמשכתי לנמק
בנאום ממושך.
תשומת הלב היתה רבה, ופה ושם אף עלה בידינו
לשכנע אף את אנשי המערך. הצעה של מנחם בגין
לתיקון נתקבלה אחרי ויכוח קולני, כשכל חברי הכנסת
בכל הסיעות מתווכחים זה עם זח. הצעת-תיקון שלי
קיבלה בהצבעה הראשונה 13 קולות נגד ( 13 כשכל
גח״ל מצביע בעדו, וגם עדי אמוראי מן המערך, בעוד
ששלום כהן לא בא כלל ).היה צורך בהצבעה חוזרת,
שבה נדחתה הצעתי ב 15-נגד 13 קולות( .בינתיים נכנסו
שני אנשי המערך מן המיזנון, כשידיהם מורמות,
והצביעו מבלי לדעת על מה).

ידענו כי ישיב לנו סגן ראש־הממשלח יגאל אלון,
ועל כן כיוונו את הדברים ישר אליו :
אורי אבנרי: מדוע פורק הפלמ״ח?
כעבור 23 שנים, עדיין מהדהדת שאלה זו בארץ. בעניין
זה דומני שסגן־ראש הממשלה ואני, אלוף הפלמ״ח ומם-

כארץ, על חשבון משלם המסים, שתי מערכות
חינוך, המחנכות שני עמים שונים.
כבוד היושב־ראש, בהיסטוריה האמריקאית ידועה
הפרשה של ״משפט הקופים״.
מעשה במורה במדינה דרומית של ארצות־הברית, שנידון
בפלילים מפני שהנחיל לתלמידיו את תורת דארווין,
תורה שהיא כיום בבחינת א״ב של הביולוגיה ושל המחשבה
האנושית בכלל.

בשם שכל אדם נאור יודע בי הארץ היא
בדור, המסתובב סכיכ השמש, כך הוא יודע
כי האדם נמצא על פני כדור־הארץ הרכה מיליוני
שנים, ובי מוצאו ממשפחת הקופים.

והנה מסתבר כ י

שלמה יעקב גרום ז אין לו ייחום אחר?
אורי אכנרי: אני חושש שמבחינה זו, חב־

רי־הכנם ת אינם יוצאים מן הכלל. כולנו מוצא
משותף לנו.
יגאל אלץ: למרות החסינות.
אורי אכנרי ז איננו חסינים מפני המוצא
שלנו. ן והנה מסתבר כי אי־אפשר ללמד זאת בבית הספר הממי
לכתי־הדתי בישראל, וזאת משום שלא רק ענייני־דת
מובהקים, כמו התורה שבכתב והתורה שבעל־פה, נקבעים
על-ידי מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך, אלא
למעשה כל החומר הלימודי, בלי יוצא מן הכלל, הנלמד
בזרם הממלכתי־הדתי, נקבע על־ידי מערכת הפדגוגיה הדתית.

עניין שנוגע להשקפת־עולם, כל עניין המשפיע
על תמונת־העולם של הילד — החל מגן־הילדים הדתי
וכלה בבית־הספר התיכוני הדתי, החל מבחירת פרקי
׳היסטוריה שונים וכלה בבחירת שירי טשרניחובסקי שו נים
— מסור לקביעה נפרדת במערכת הדתית.
זה נוגע גם לזימרה, גם להתעמלות, גם לגיאוגרפיה, גם
למתמטיקה. לא מפני שיש התעמלות נפרדת לפי השולחן
הערוך, אלא מפני שחלוקה אחרת של זמני הלימוד
מחייבת את הזרם הדתי, הממלכתי־כביכול, לצמצם שיעורים
אלה לטובת חומר אחר.

התוצר המוגמר של הזרם הממלכתי הדתי
שונה, איפוא, תכלית שינוי מכל הבחינות מן
התוצר של הזרם הממלכתי.

יש שתי מערכות־חינוך. תחת התמודדות רעיונית בתוך
זרם אחד, תחת השפעת גומלין של חלקים שונים באוב־לוסיה,
באה ההפרדה הגמורה, מעין אפרטהייד מרצון, שלא
לומר גיטו רוחני מרצון, מעין קריקטורה של רעיון הפרדת
הדת מן המדינה, בבחינת ילדי־המדינה לחוד, וילדי־הדת
לחוד.
על כולם יש שר אחד, ואולי מנכ״ל אחד, אך למעשה
מכהן השר אלון, אדוננו־מורנו־ורבנו, האדמו״ר יגאל
אלון, בתפקיד כפול כשר החינוך הממלכתי ושר החינוך
הדתי.
שלמה יעקב גרום: למה לא אמרת
״שליט״א׳ 7
אורי אבנרי: שליטא, וודאי.
קריאה: יש לו שליטה.
אורי אבנרי: שליטא — כן, שליטה —
אולי לא.
על רקע זה יש להבין את המשבר שפרץ. מקורו
בדרישת המפד״ל שלא לשנות מצב זה, כלומר, להשאיר
שתי מערכות חינוך נפרדות לגמרי.

מי ניצח כמאבק ץ שני הצדדים פירסמו הו־דעות־ניצחון.
האמת היא, בנראה, שהניצחון
היה עם תמפד״ל.

ק א רי ק טו רהמת קו פ ת דארווין
כף של גבעתי, נמצאים בצד אחד של המיתרם. שנינו
סברנו אז כי הוויכוח האמיתי הוא על הרוח של צה״ל,
ולא על המיבנה הארגוני. רצינו להפוך את צה״ל כולו
לפלמ״ח.
אולם התשובה של דויד בן־גוריון לשאלה היא: אסור
היה ליצור בארץ שני צבאות שונים, בעלי רוח שונה,
עם שני מטכ״לים שונים, כאשר כל המאחד אותם הוא
שר־ביטחון משותף, ואולי רמטכ״ל משותף.
לא ניכנס היום לוויכוח היסטורי זה. העובדה היא
שבן־גוריון פירק את הפלמ״ח, והקים צבא משותף אחד,
צבא של כל העם, ובצבא זה גברה מסורת הפלמ״ח,
וחניכי הפלמ״ח עומדים כיום בראשו.
אולם דויד בן־גוריון, שפירק את הפלמ״ח וגם את
זרם העובדים בחינוך, לא עמד לא כוחו לפרק את מערכת
החינוך הדתית הנפרדת.

האיש שניצח את הפלמ״ח: ,וצח עד־ידי
המסד ״ל.
היה דרוש המשבר האחרון במשרד החינוך כדי שהציבור
החילוני הרחב, יבין מה בעצם התרחש כאשר התקבל
בספטמבר 1953 חוק החינוך הממלכתי. אנשים
תמימים חשבו שיש חינוך ממלכתי אחד בישראל, והוא
שווה לכל ילדי האומה. חשבנו שהזרם הממלכתי-הדתי
מתמצה בכך שנוסף על החינוך הכללי האחיד, יש בו
חומר לימודי דתי ספציפי, שאינו נלמד בבית־הספר הממלכתי
הרגיל.

בלומר, הכית הוא כית אחד לבל. וכאגה
הדתי כופפו לו מזוזות.
והנה נתברר לנו שלא דובים ולא יער.
אין חינוך אחיד במדינה, אין חינוך ממלכתי המחייב
את הכל, אלא יש חינוך ממלכתי לחלק מהעם, וחינוך
דתי נפרד לחלוטין, שממלכתיותו טמונה בכך שהממלכה
מממנת אותו.

יש הכדל של מהות, ולמעשה מתקיימות

ה צ עו ת חוק
שהן ממזרי
כעבור שעה, דיברתי על הצעת״חוק של הממשלה
לבחירת הרבנים הראשיים.
גם הפעם, דיברתי בחריפות רבה :
אורי אכנרי: אני מציע להחזיר את הצעת־החוק
לממשלה.
איני יודע איך להגדירה בשפה עדינה. מבחינה
משפטית — הצעת־חוק זו היא בדיחה. מבחינה פרלמנטרית
— זוהי שערוריה.
היום השתמשו מעל דוכן רם זה כמה פעמים במילה
״ממזרים״ כלפי בני-אדם. אם מותר לכנות מעל דוכן רם
זה בני־אדם בשם ממזרים, ודאי מותר לי להשתמש באותו
ביטוי כלפי הצעות־חוקים. הצעת־חוק זו היא ממזר, פרי
נשואין בלתי-כשרים בין המערך והמפד״ל.
...מה כתוב כאן? סעיף א׳ ייקבע בתקנות! סעיף ב׳
ייקבע בתקנות! סעיף ג׳ ייקבע בתקנות! ומי קובע את
התקנות ז — שר הדתות.
אני לא רוצה לומר שזוהי הלצה — זוהי הלצה תפלה.
אני חושב שזוהי עזות־מצח .״מצח־נחושה״ אולי אינה
מילה פרלמנטרית. זוהי עזות־מצח, להניח דבר כזה על
שולחן הכנסת.
היו״ר מרדכי ביבי: חבר־הכנסת אבנרי,
אפשר גם למצוא מלים יותר רכות.
אורי אבנרי: אני רואה ששר הדתות מוחל

אני לא רציתי להגיד ״חוצפה״ ,כי זוהי מילה חריפה,
אבל ״עזות־מצח״ הוא המושג המתון ביותר שאפשר
להשתמש בו כלפי שר — לא כלפי שר, למה שר? —
כלפי הממשלה כולה, המבטיחה לנו חוק שנה אחרי שנה,
ובסוף מגישה לנו דבר כזה.

מעברהפידאיוןלישראל יוצר ה 1ד מ 1וחהיסטורית, אבל
להלן נאומו של אורי אבנרי בוויכוח השנתי על מש
רד־החוץ.
שר־החוץ דיבר היום על ״אזורי שממה״ ועל ״אזורים
צחיחים״ ביחסי־החוץ של ישראל.

אך מה צחיח יותר מהמחשבה המדינית
הישראלית, ואיזה אזור שומם יותר ממרחב
מעשיה הפוליטיים ץ

הטורפדו שז דייו

כשהם נסים מידי הרוצחים הירדניים אל מולדתם, המוח
זקת בידינו.
הם באים אל אזור הכיבוש של צה״ל, כי הם מעדיפים
אותנו, את צבאנו, אפילו את בתי־הסוהר שלנו, על פני
הגיהינום הירדני, בו הם נרדפים עד צוואר ונשחטים בלי
חמלה.

מעשה פשוט זה מעיד על השינוי העצום
שחל בסתר לכם, לא רק של הפלסטינים ככלל,
אלא אף של הפידאיון. כשהם עומדים פנים אל
פנים מול המוות, נעלמות הסיסמאות הריקות,

ברגע זה מתחוללות מהפכות בנוף המדיני הבינלאומי.
יוזמות נועזות משנות את פני העולם.
מה נעשה אצלנו? היכן היוזמה הנועזת שלנו? היכן
המחשבה החדשה אצלנו בנאומו של שר־החוץ היום
ובשאר דברי הממשלה?

אצלנו הכל מונח במקום, תקוע כמקום,
כמו אכן שאין לו הופכין.

אחרי שלושה דורות של מאבק, הודיעה
מצריים רשמית על נכונותה להכיר בקיומה
החוקי של ישראל, ולעשות עימה שלום.

כחודש פברואר עמדה להתקיים, כיוזמה
מצרית, פגישה בדרג גכוה כין נציג ישראלי
ונציג מצרי, כדומה לפגישת קיסינג׳ר. יוזמה
זו היתה צריבה להיות פתיחה לשורה שלמה
של יוזמות שלום, שנועדו לחולל שינוי מהפכני
כמצב.

אל נחזור עד שגיאה זו כמיגזר המכריע
כיותר — ביחסנו למאכק־השיחרור הפלסטיני.
הכה נכריז כפה מלא: כד עוד השיחרור יטדכם
אינו כא על חשבון עצמאותנו שלנו, כד עוד
הוא מכוון לעצמאותכם שלכם במערב הירדן
או בשני עכרי הירדן — תמצאו כנו כן־כרית,
עוזר ומסייע.

מעמד של שו רובין

במצריים התחוללה מהפכה נפשית, שאינה נופלת מזו
שחלה בוושינגטון כלפי סין, ובסין כלפי וושינגטון —
ואולי מסיבות דומות.

מה היתד, התגובה? בהלה בירושלים, בבחינת ״שלום
עליך, ישראל.״ כי שלום פירושו נסיגה מהשטחים, ולכך
אין הממשלה מוכנה.
במצב דומה, שלח הנשיא ניכסון את הפרופסור הנרי
קיסינג׳ר לפגישה חשאית בפקין, ובה הוכן הבסיס ליוזמה
הגלוייה שבאה בעקבותיה.
הערבים הלכו בדרך דומה. אני מוצא לנכון להודיע
לכנסת דבר שלא נודע בירושלים — עובדה שאני אחראי
לנכונותה, ושאותה ווידאתי על פי מקורות ערביים
וישראליים כאחד — והיא:

השר אמר היום על מצריים שהיא ״השתחררה במאבק
קשה ומעורר־אהדה מהשתעבדות לגורמי חוץ.״
כבוד השר, איזו אהבה?
מה לא עשה משרד־החוץ הישראלי — אמנם לפני
זמנך, ב־ — 1954 נגד מאבק־השיחרור של מצריים, החל
ב״עסק־הביש״ ובהפצרה בבריטים להישאר בסואץ, וכלה
בהתקפה הגדולה על עזה ב־ ? 1955 מה לא עשה אותו
משרד־חוץ נגד מאבק־השיחרור של אלג׳יריה?

דוש ב״ מ עריג״
־באה העוכדה הממשית: כין ישראל ופלסטין
יש שותפות־גורל, לטוכה או לרעה, ואין זו
יכולה כלי זו.
השינאה למלך וחבר מרצחיו עולה על שינאתם לישראל.
וככל שהדיכוי הירדני גובר, כן קטנה ההתנגדות
לדו־קיום עם ישראל.
אילו היתה לנו הנהגה המסוגלת לצאת ממידבר מח שבתה
הצחיחה, היא היתד, אוחזת בהזדמנות חד־פעמית
זאת ופותחת בשורת מיבצעים ברוח ניכסון וברנד: הצעה
מהפכנית לפלסטינים, נכונות למסור לפלסטינים, ואף

וכאן אני בא, כבוד היושב־ראש, מהמעשה המדיני אל
הכלי המדיני, אל משרד־החוץ.
מזה חמש־עשרה שנה אני מתריע — מחוץ לבית
ובבית — על ד,מיבנה האבסורדי של משרד־החוץ.
למעשה מכונסים תחת גג משרד־החוץ שלושה מעגלי-
פעולה שונים במהותם:
• האחד — יחסינו עם ארצות־הברית !
• השני — יחסינו עם שאר מדינות העולם :
• השלישי — יחסינו עם העולם הערבי.
יחסינו אל ארצות־הברית אינם יחסי־וזוץ, במובן הרגיל
של המילה. אין יחסי-ארצות־הברית-ישראל כיחסים בינינו
לבין כל מדינה אחרת בעולם. זהו יחס החודר עמוק לכל
שטחי חיינו.
לכן, כבוד היושב־ראש, שגריר ישראל בוושינגטון אינו
סתם שגריר! יש לו פונקציה מיוחדת במינה. וכשם
שישנן מדינות בעולם אשר בהן אנשים בעלי תפקידים
מיוחדים נושאים בדרגת שר (למשל, מעמדו של ראש
משלחת ארצות־הברית באו״ם שהוא בדרגת שר, חבר
הממשלה) — אני סבור שהנציג הישראלי הבכיר באר-
צות־הברית היה צריך להיות בדרגת שר, חבר־הממשלה,

א בן ש אין לו הופכין...
והנה, ברגע ההיסטורי המכריע, ממש ערב הפגישה
המתוכננת — שהשרים המרכזיים בממשלה ידעו אודו תיה
— שלח השר משה דיין טורפדו והטביע את הספינה
בטביעה ישירה.
במסעדה בשם קסבה השמיע באותו ערב את האימרה,
שאם עליו לבחור בין שרם־אל-שיד בלי שלום לבין שלום
בלי שרם־אל־שיך, הוא יעדיף את שרנדאל-שיך בלי שלום.

הצהרה זו נתקכלה בקהיר בהודעה מוסמכת
של ממשלת ישראל, שנועדה למנוע מראש
משא־ומתן בלי תנאים, והפגישה בוטלה.

מיהו..קיסינגיו הישראלי״
האם אפשר לתאר מעשה המנוגד יותר למעשה הנשיא
ניכסון, מאשר מעשה זה?

הרי זה כאילו ערב בואו של קיסינג׳ר
לפקין הודיע ניפסון, שאם עדיו לכחור כשלום
כלי ויאט-נאם או כויאט־נאם בלי שלום, הוא
מעדין ז ויאט־נאם כלי שלום.
כנימין הלוי: נזי היה פה קיסינג׳ר?
אורי אכנרי: זאת תחשוב בעצמך.
שר-החוץ אבא אכן: כל הסיפור שלך

לפידאיון, את הגדה המערבית, במסגרת שלום ושיתוף
פעולה ישראלי־פלסטיני, עד כדי עזרה בפועל נגד הצבא
המרצח.

מדינה פלסטינית אפשרית מייד, וכיום
יותר מתמיד. שום דבר אינו חסר, זולת היכולת
הנפשית של קברניטי ישראל לצאת מן
הכלוב המחשבתי, שכו הם כלאו את עצמם,
מתוך פחד כפני רוח-הפרצים של השינוי.

עם מונה!שותת־דם
מזה עשרים ושלוש שנה אני מטיף ליוזמה ישראלית
חיובית כלפי הפלסטינים, עוד מימי מלחמת־ד,עצמאות,
ומעולם לא היתד, הזדמנות כה בולטת, כד, מוחשית, כמו
ברגע זה. אך העין מוכה בסנוורים, האוזן אטומה, וקולנו
נשאר כקול קורא במידבר צחיח.

לי אישית קשה לתאר אדם מתאים יותר
לתפקיד זה, ולדרגת שר, מאשר יצחק רבץ,
רוקז-האמת.
בנימין הלוי: אז יהיו לך שני שרי־חוץ.
אתה רוצה בשני שרי־חוץ?
אורי אכנרי: אני רוצה בשלושה, חבר־הכנסת
הלוי. מייד תיווכח.
אני מציע שהנציג הבכיר של ישראל בארצות־הברית
יהיה בעל פונקציה נפרדת ושונה מזו של שגריר, בעל
מעמד של שר. אני מציע ששר־חוץ יהיה ממונה על
יחסי-החוץ הרגילים, השיגרתיים של ישראל, כפי שישנו
עכשיו. ואני סבור — אני חוזר על כך בפעם המי־יודע-
כמה — שדרוש שר מיוחד ומיניסטריון מיוחד לפעולה
בעניינים הערביים.
איו זה תפקיד, אין זו דרך־מחשבה, אין זו שיטה של
עשייה, העולים בקנה אחד עם השיגרה של משרד־החוץ.

שר לענייני המרחב

בדוי מתחילתו עד סופו.
אורי אכנרי: תפקידך להכחיש זאת. אבל
תפקידי הוא לומר את האמת.
כנימין הלוי: שר־החוץ מכחיש, ואתה אומר
שאני אחשוב מיהו קיסינג׳ר במיקרה זה.
אורי אכנרי: הייתי יכול לומר מעל דוכן זה
מי היה השליח הישראלי המיועד. יש לי סיבות
סובות מאוד לא להגיד זאת.
האם דברים אלה, כבוד שר־החוץ, תואמים את ״הרוח
גלויית־הלב האופיינית לנו,״ כדבריך היום?

הפלסטינים מתדפקים ווי שעדינו
כסילים סבורים שהפלסטינים גמורים.
ומאזור השממה של עמדתנו כלפי מצריים, אל שטח
צחיח עוד יותר — יחסנו לבעייה הפלסטינית.
הנה רואות עינינו דבר שרבים לא יכלו אף לחלום
עליו: הפדאיון, הלוחמים הפלסטיניים שנשבעו לחסל את
המדינה, שחרטו על דגלם של שלילת עצם קיומנו הלאו מי
— מתדפקים על שערינו, עוברים את הירדן מערבה,

עם האפשרות לפעול ולהתבטא כמו כל שר בממשלת
ישראל.

הם שוכבים על הארץ, מוכים ושותתים דם. לא מעט
מן האשמה רובצת עליהם ועל הנהגות הפידאיון, שלא
השכילו לגבש מצע לאומי מציאותי ובר־ביצוע, כלומר,
מצע של דו־קיום עם ישראל.

אף העם הפלסטיני נשאר קיים, וכמוקדם
או כמאוחד יקום לתנופה חדשה, בשאיפה
לזהות לאומית ולמדינה לאומית משלו.

יחסינו עם העם הפלסטיני, יחסינו עם מצריים, יחסינו
עם מדינות ערב כולן, אינם במישור אחד עם יחסי־החוץ
שלנו, אפילו לא עם יחסינו עם ברית־המועצות וסין.
כשם שבבריטניה ישנו שר מיוחד לחבר העמים הבריטי.
שר־החוץ אבא אכן: אבל בתוך משרד־החוץ.
אורי
אבנרי: אני לא מתנגד שזה יהיה
בתוך משרד־החוץ, כבוד השר. אני באמת לא רוצה
להיכנס ל״מלחמות היהודים.״
אני סבור שדרוש סגן־ראש־הממשלה, שיתאם
את פסולת כל המשרדים הפוליטיים, כשם שדרוש
סגן־ראש־ממשלה שיתאם את פעולות כל המשרדים
הכלכליים, וסגן־ראש־ממשלה שיתאם את כל
המשרדים לשירותים סוציאליים.
אבל לא זה העיקר.
העיקר הוא, דרוש מיניסטריון מיוחד לענייני המרחב,
עם צוות מיוחד של מומחים לענייני העולם הערבי, ולא
המחלקה הקטנה, העלובה, המדולדלת — עלובה במיספר
עובדיה, מדולדלת בתקציבה — העוסקת במשרד־החוץ
שלך, אדוני השר, בענייני המזרח־התיכון.