גליון 1770 מתאריך 3 באוגוסט 1971

סוכות
מה־ 3עד ה־ 15 באוקטובר

באביה החדישה״נילי׳
בקור בנחלי:

* ניצה
* נפולי
* ליבורנו * קטניה
* ברצלונה * רודוס
ה 1 1ח י 1־ :

0 1 6 9 5

( נו ר ד נזיסיסו

טיולים מודרכים ל:

קסר׳ ,פומפייה.
* פלורנס ופיזה.
*אמלפי וסורנטו.
^מונטה קרלו.
*הר הגעש אטנה.
בידור מצוין עם:
* יומני ב ע לי ש
* 2תז מו רו ת לריקוד•.
ב מו ע דון לילה.
* הצגותקולנוע.

** פק אם המהפכות הפוקדות את העולם הערבי, או
^ מאורע כמו כניעת המחבלים בירח ללוחמי צה״ל בביקעה,
היו מסוגלים להסעיר את הרוחות בקרב בני העדה המוסלמית
בישראל, כשם שהסעירה אותם כתבה אחת שהתפרסמה על דפי
העולם הזה. אני מתכוון לכתבה. דוגמנית במיסגד״ (העולם הזה
,)1768 בה סיפרנו לך על הדוגמנית הערביה הראשונה בישראל,
סוהייר איברהים, שהיא נערה מוסלמית בת 18 וחצי, מעכו
העתיקה.
תצלומיה של סוהייר בהירת־השיער, בבגד־ים ביקיני ובמכנסי
שורטס, כפי שהופיעו באותה כתבה, גרמו משום־מה להתרגשות
מרובה לא רק בעיר מגוריה של סוהייר, אלא גם ברי כוזים
אחרים של בני העדה המוסלמית
בישראל.
הגליונות, בהם התפרסמה תמונתה
של סוהייר בשער האחורי, נחטפו והועברו
מיד ליד. אלמונים רכשו כמות
גדולה של עיתונים, דאגו להדביק את
תמונותיה של סוהייר, שהודפסו בהם,
על קירות הבתים בעכו העתיקה, ועל
ביתה של סוהייר. לסוהייר עצמה ול הוריה
הגיעו כמה איומים ברצח.
נערה מוסלמית בביקיני או בשורטס
אינה עוד חזיון נדיר בעולם המוס למי.
נערות מוסלמיות משתתפות ב־תחרויות־יופי.
שבועוני מצריים ולבנון
גדושים בתמונות נערות בבגדי־רחצה
ובמכנסונים. אולם לגבי המוסלמים ב ישראל,
היתר. זו תופעה יוצאת־דום ן.
לא רק זקנים מוסלמים, אלא אפילו
צעירים, שהתחנכו ברוח המתירנות
הישראלית, הגיבו בזעם על העזתה
של סוהייר. אופייני לכך היה המכתב
הבא, אותו קיבלנו השבוע במערכת
ממויאד איברהים, מרחוב התישבי , 14
בחיפה. כותב מר איברהים:
.בגליון מס׳ 1768 פירסמתם כתבה
עם צילומים שונים של אשד. מוסלמיה,
שנתנה את שמה כסוהייר איברהים,
הדוגמנית הערביה הראשונה בישראל.
ברצוני לציין, כי הנ״ל היתה, אומנם,
לתקופה מסויימת אשתו של בני,
סמיר איברהים, אולם בין שני הצד דים
נערך צדגירושין ב־ 23 במאי ה שנה,
על־ידי בית־הדץ השרעי בעכו.
ומאותו תאריך אין הנ״ל זכאית לשאת
את השם איברהים כשם משפחתה, ו היא
חזרה לשם אל־האני, שם־משפח־תה
לפני הנשואין. שמד. היה צריך
להופיע, איפוא, בכתבה כסוהייר אל־האני,
ולא כסוהייר איברהים. במיקרה
ולא יפורסם התיקון בשמה, לא תהיה
לי ולבני סמיר, הברירה אלא להעביר
את העניין לטיפול עורך־הדין שלנו.״
סוהייר בחרה
התגובות הנזעמות והאיומים לא הר* 1 תיעו את סוהייר, העובדת כפקידה
בבנק בחיפה. היא ממשיכה בלימודי
הדוגמנות שלה, הציגה את מועמדותה גם לתחרות מלכת המיס.
בשבוע הבא תשתתף סוהייר לראשונה בתצוגת־אופנה, שתצולם
גם בטלוויזיה הישראלית.
אומץ־ליבה של סוהייר, הממחישה את המהפכה בערכי החברה
המוסלמית השמרנית, ראוי להערכה. יחד עם זאת, כדאי שחוגים
מתקדמים בקרב מוסלמי ישראל, יפעלו להרגעת הרוחות בין
בני-עדתם. הביקיני והשורטס הם מסממני התקופה והחברה בד.
הם חיים. המלחמה בהם תהיה דומה למלחמה בטראקטור או
במקרר החשמלי.

תל־אכיב

הבטח מקו מן
בהקדם!
לתשומת־לב הקוראים!

פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!

יום ההופעה של ״העולם הזה״ הוקדם !

העול רוה

הנזזזנ ר.ב 0ח 1ח*
והו מדי ם

כ פי ע 1ג?!בע י1־־י

חגו.ל

אגף

. .נילי ״ וננח רי נ צ 96י א־ א

ר ס פנו ת

נמצא למכירה בקיוסקים וככל דוכני מכירת העתונים
ברחבי הארץ — החל מיום שלישי בבוקר מדי שבוע.
בתל־אביב בלבד, ניתן להשיג את ״ העולםהזה ״
מדי יוםשני בשעות הערב — אצל מוכרי העתונים.

קול המפרסם

הסולם הזה 1770

6010410 מדבר אליך
ב 47-גוונים
מוכנים לשימוש.
שלל גוונים, עולם של צבעים, אוירה של שינוי ויציאה מן השיגרה,
יתרונות שרק פוליפלסט יכול להעניק לקירות ביתך.
פוליפסט — הצבע הפלסטי של אסקר, לדילול במים, נצבע בקלות,
מתייבש במהירות ובלי ריח. מאריד ימים, נושם וניתן לרחיצה.
פוליפלסט — מוצר איכות של אסקר, מיוצר ב־ 47 גוונים מוכנים לשימוש.
בירלדובו עגנז • סד\ו־דיו גרבי
העולם הזה 1770

צבעים מומחים ממליצים על פוליפלסט.

מייצר צבעי איפות

1 1 1

נלגטש ־ שו תךשל
אס׳ דיי1
המשקיע הראשון בסרטו של אפי דיין,
״חצי-חצי׳׳ ,הוא מרדכי (״מנטש״) צרפתי,
ששימש נושא לסידרת־המאמרים כ״הארץ״,
שלגביה יש עתה חקירה מטעם היועץ
המשפטי לממשלה.

תוג

מנטש, שאירגן גם את חתונתם של בני משפחת
דיין במחיר סמלי, יד,יד. אחד מבעלי הסרט.

מסעדק יצוץ
313 אדמוג

קי בלאח הד״ן -
יח1ו 1ר ל היו ת שגריר
יצחק רביד. שגריר ישראל כארצות-
הברית. קיבל עליו את הדין שחרצה ראשי־הממשלה
— הוא ימשיך לכהן כמשך שגה
נוספת כשגריר. למרות שקודם לכן הובטח
לו כמפורש שכהונתו תסתיים כסוף
השנה האזרחית הנוכחית והוא יצורף בשר
לממשלה עם עוד אישיות כטחונית כבירה.
הצעד ההפגנתי היחיד שיעשה רבין, יהיה כנראה
הארכת תקופת חופשתו בישראל לזמן ממושך ככל
האפשר. בכך ירצה רבץ להבהיר לממשלה, כי לו
אישית אין עוד מה לומר לאמריקאים בנושא ההסדר
החלקי, וכי הוא מעביר את הכדור לממשלה.

50אלף ליי תק ציב
הב ט חון דהל־ימתגדר
ב בי ת דיין
הערתו של שר־האוצר פנחס ספיר לפני שבוע, כי
ייתכן וניתן יהיה לערוך צימצומים בתקציב הביטחון,
משקפת ביקורת שהועלתה לאחרונה בחוגי הממשלה
על ביזבוזים והוצאות מיותרות במיסגרת תקציב
הביטחון.
אם אומנם יוחלט על צימצומים, לא יהיו אלה צימ־צומים
בתקציבי רכש, ביצורים, או אימונים, אלא
בהוצאות שוליות, המסתכמות בתקציב הביטחון בסכו מים
ניכרים.

לדוגמה, מצביעים המבקרים את תקציב
הביטחץ, על הוצאה כסך שד ב־50
אלף ל״י, שנעשתה כדי לכנות גדר-כיטחון
מיוחדת סביב ביתו הפרטי של שר-הבי-
טחון משה דיין.

בצמרת מפלגת העבודה מתגבשת הנטייה להגביל
את שליטתו של יוסף אלמוגי בסניף חיפה החשוב.

הדרך: להעביר כמה עמדות־מפתח לגורמים
כמפלגת העבודה בחיפה שאינם
כפופים לאלמוגי.

מרד כי גזי ת ־
ה מנ ב ״להבא
למעשה כבר נבחר המנכ״ל הבא של משרד־החוץ,
אחרי התפוטרותו של גדעון רפאל, השנוא אישית על
גולדה.

המנכ״ל יהיה מרדכי גזית, מי שהיה
אחראי כעבר למחלקת המיזרח התיבץ,
והאחראי כיום לשולחן הצפודאמריקאי.
גולדה תומכת כמינוי, למרות דיעותיו המתונות
שד גזית, כגלל מהימנותו.

או שר ההקמת מלון
ב סו טהקת ריו ה
ועדת המנהלים הכלכליים של משרדי הממשלה
לענייני השטחים, אישרה תוכנית
,קמת כית-מלון בלב מידבר סיני, ליד מיג־זר
סנטה קתרינה.
מינור סנטה קתרינה הוא אתר תיירות מבוקש
ביותר על־ידי תיירים המבקרים בישראל. לא מכבר
נחנך נמל תעופה קטן, בו יכולים לנחות מטוסים קטנים
המביאים תיירים לסיור במינזר העתיק.
משקיע ישראלי העלה תוכנית להקמת מלון בן 80
חדרים ליד נמל התעופה, דבר העשוי לעודד את
תנועת התיירות למקום, בעיקר דרך הכביש אילת—
שארם א־שייך שייפתח לתנועה.

ה..הולוד ה מ עופ ף׳,
ה ת עו פףדסתרות העיתו1י חובבי ספורט הכדורסל בישראל נפלו השבוע קור בן
לידיעה מוטעית שפורסמה במעריב, אחרי שכתבי
הספורט של העיתון היו קורבנות. מתיחה״ מוצלחת.
הידיעה סיפרה כי הכדורסלן ההולנדי יאן לורבאך,
שגובהו מגיע ל־ 2.18 מטר, ושביקר בישראל לפני שלושה
חודשים עם נבחרת הולנד, הצטרף לקבוצת הכדור סל
של מכבי תל־אביב. מסתבר כי המתיחה נעשתה
על־ידי אחד מעסקני קבוצת מכבי תל־אביב, שלא צו רף
למסע הקבוצה לדרום־אפריקה.

כתוצאה מכך כבר שותף גזית לאחרונה בדיונים
רבים בדרג גבוה.

מוציא למשבר
מעידות, ש ח יתוח
ורמאות
בחברת ״נתיבי נפט״
גילויים מרעישים כיותר עד שערוריות
מעילות, שחיתות ורמאות בהיקף גדול כיותר
כהכרת ״נתיבי נפט״ ,העוסקת בקידוחי
ושאיבת נפט כסיני ובמיפרץ סואץ, עומדים
להיחשף כקרוב.
בעיקבות פיטוריו של אחד העובדים הבכירים בחב רה,
משה בן־מנחם, שהיה ממונה על ציוד הקידוח
בחברה, הולכים ונחשפים עיסקות ומעשי שחיתות,
שכמה ממוסדות המדינה עוסקים בחקירתם.

ב איגו דלשחמט
מסתמנים סיכויים לאיחוי הקרע באיגוד לשחמט.
ההסכם להגשת רשימת אן־בלוק להנהלת האיגוד
החדשה שנחתם על־ידי נציגי הפועל ומיספר עסקנים
של אס״א תל־אביב, עורר תגובות חריפות בקרב צירי
האסיפה הכללית של האיגוד וההצעה נדחתה ברוב
זועם של 91 לעומת .58
כתוצאה מכך, איבד יושב-ראש האסיפה, איש
הפועל, יצחק נהרי, את עשתונותיו ונעל את האסיפה.
הצירים שנותרו במקום התעלמו מצעד זה, בחרו בהנ הלה
זמנית לאיגוד.

אחד מהפתרונות המוצעים לחיסור, המשכר:
אסיפה בדלית חוזרת, בחירות אישיות
חשאיות להנהלה החדשה והבטחת
זכויותיו החוקיות של המיעוט.

ח קי ר ה בי ח סי ם
בין אישיות ב בי ר ה
ליקבלין שהתעשר
לסי הוראתה האישית של ראש-הממ-
שלה, נפתחה לאחרונה חקירה בקשר לטיב
היחסים כין אישיות ממלכתית כבירה, לבין
קבלן בניין שהתעשר בצורה קיצונית כשנים
האחרונות.
אותו קבלן הוא שבנה גם מיבנה מיוחד עבור
המוסד שאותה אישיות בכירה ניצבת בראשו. החקירה
החלה אחרי שהאישיות הבכירה הופיעה לאחרונה
בצורה הפגנתית בחברת מי ששמו הוזכר בקשר לפשע
המאורגן בישראל, ושהוא ידידם המשותף הן של האישיות
הממלכתית והן של הקבלן.

מימצאי החקירה עלולים להיות גורליים
לגבי המשך הקאריירה הציבורית של האישיות
הממלכתית.

״זוהי הפעם האחרונה שאני משמיעה את קולי!׳,
קאריקטורה זו של אוליפנט פורסמה השבוע בכל
רחבי ארצות־הברית. היונה מחזיקה בפיה את

הכתובת ״שלום במיזרח התיכון״ ,כשפל חרובים
מכוונים אליה, ומאחוריה נקבי כדורים על הקיר.

מיץ תפוזים ממותק
מיץ פטל ממותק
מיץ לימון ממותק
מיץ מנדרינות ממותק
מיץ תות שדה ממותק
מיץ תפוחי עץ ממותק
מיץ אשכוליות ממותק
מיץ דובדבנים ממותק
מיץ מישמש ממותק
מיץ אננס ממותק
מיץ חמוץ ־ מתוק
מיץ לימון מריר ממותק
מיץ קולה ממותק

ככל מקום
כו נמצאים ילדים
שם תמצא עסיס.
כי עסיס ז ה עסיס

באור -ורשבסקי
העולם הזה 1770

שוו!וו1ווו1ווו!ווו1ווווווווווווווווווווווווווווו!ו!ווווווווווווווווווווו!וו

מכתבים

ן פ 1 £ 7 4 06 4 5 1 1
ץ516!11ן 9חו 6 3 )1

יחי האמת

110111 ?011 1051
,ז11110151 0111? //0 105{10

אורי אבנרי, חזק ואמץ! אל תירא
ואל תיזזת!
לך בכוחך זה ותושיע את התנועה
נולה.
תזכה גם להבא לייצג בגאון את הצדק
שבחרת בו לשי ראות עינך וברצון
הציבור המורחב.
בוז לכל מיני פלנתריזם וכד׳ שבוגדים
ביעורם ובשליחותם.
יחי האמת, הצדק והיושר! יחי העולם
הזה בתור כוח חדש! יחי הדרור, החזון
וההגשמה !
ארנון לרד, פתח־תקווה

!1110*, <1011 1111^ 115

ק ס £056 40
ץ 3. 03נ1 11

1 , 6 3 1 2
644116
04 4116 £311438410 2
־1 8431ט £11׳ >11£\\3 .1164

= ץ 16114ק 2 £354 20111 ,.)1011 1086 31111

04 0
ץ 2 111181§11412 0^1 .1:311181160 1133 £34
־341011 — 06^61־11541־ £1סת ,־ 0\¥61ק 2 1011 2
! ץ ז§3 £661 111111 2 טסץ ־ 0££612 ,1311? 13164 0116 4116
2 41:16)1 3110 46846)1 0

1111ץ18(6
2 411033311)15, 41134 431)65 0££ 001111)13 2
= ־0111ץ 11 40־6 0011־011 31ץ 2 £354, 1111411
2 0 0 1 1 1 0 0
:11134461 1
ת! 011 1131:6 £31160ץ 4111165ץ 311ת 2 !2
X 6 1 3 ,01568ש }2 1!6 110 ,11115! 0^1 .1334
ק ־1§£1ז2 110 1111.8§311

־ 70111 זס 5ץ 2 £086 6 105. 111 10 032
־ 0 1£ 10 £01ת 0301). 86ץ 6ת10ז 2 12
:ק1מ= ££16 0040 1311? 0164 1646

וווווווווווו

״ ״ 3ץ 211ז 6מ 332, 8

מענה לאכנרי

בעוד אנו נתונים במישטר של עול
מיסיס כבד ובזמן שמשרד־האוצר מחפש
שמות חדשים עבור סיסים, בא אבנרי

טימכרג ומפרסם מאמר תחת הכותרת ״מסהדא״
(העולם הזה .)1763
האם אמרי אינו חושב שברגע זה
הוא סיפק למשדד־האוצר שם חדש למס:
,מם־חרא״ 1
ואני משומע שספיר יקבל שם זה, כי
הוא הרי בעצם הגיוני. יש מס על סז?,
אז יהיה גם מס על ה יער,כ
טימברג, תל־אביב

8למען השלום
5ייתר שאת!
מעולם לא הבנתי מה מניע חיילים ואנ שי
מילואים, שראו את אכזריות הערבים,
לעמוד בראש כוחות השלום ו/או לתמוך
בהם.
אך זכיתי להבינם, לא בשדה הקרב הקט לני,
כי אם בבסיס חיל־האוויר בדרום בו
נערך מיפגן חיל-האוויר.
כשראיתי ושמעתי את הפנטום קורע את
האוויר, את החום שגרם הנפל״ם, את האש
שאחזה במישטח לאחר ההפצצה, את כוחם
של מכונות ההרג האוויריות הללו — יכול תי
לשער על נקלה מהי הרגשת חייל בעמ דה
מופצצת, נער מצרי החש בהפצצה ובל
אדם שחש על בשרו את כוחו של המטוס
הצבאי.
מיפנן חיל-האוויר הוסיף לי ראייה נו ספת
ללחום למען השלום ובייתר שאת!
כני ציטרץ, תל־אביב

תכנית הסיורים כוללת:
יזם בפרס
3ימים בפיליפינים
10 ימים ביפן

2ימים בטיאיוזן
4ימים בהונגקונג
4ימים בתאילנד
3ימים בסינגפור
2ימים בנפאל
3ימים בה 1ד• 1

תאריכי היציאה
29ל אוגו ס ט 1971
3ל או ק טו ב ר | 1971

האמיתי

המחירים :

.1החל מ— 4,500ל״י(כולל 230.00
2החל מ 5,840-ל״י(כולל 560.00
* לקבוצות של 12 נוסעים ומעלה
•* לבעלי הקצבה מיוהדת בלבד
בדבר פרטים נוספים פנת אל סוכן
הנסיעות שלך או ם.א.ס
רח׳ בך יהודה ,32 טל , 52233 .ת״א
דח׳ יפו , 25 טל , 23341 .ירושלים

רואוייכ

היהדות הדתית המקורית בדיעה שהאוייב
האמיתי של היהדות הוא לא מפ״ם ולא
העולם הזה — כוח חדש כפי שמקובל לח שוב
במסדרונות הכנסת ומחוצה לה. האמת
היא שהאוייב האמיתי של הדת היא דד
מפד״ל, שהרי רק מפלגה אשר לה יש ני שה
לענייני יהדות, יכולה ומסוגלת להזיק
להם.
אץ היהדות המקורית הולכת בדרכו של
בית שמאי והמפד״ל בדרכו של בית הלל,
שהרי ההלכה כבר נקבעה לפי הלל. ה-
מפד״ל הולכת בדרך ריפורמה ובמסווה של
דת היא לוחמת ביהדות האמיתית.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1770

חיוך של משובה בעיניו, והוא אמר :״המקצועיות
שלך כעתונאי עמדה במיבחן.
כל אידיוט יכול לכתוב כשיש לו מה ל-

או הקורא
את הקטע הזה לא כדאי לו לקרוא.
אין לי מה להגיד פאן, וחבל לבזבז עליו
את הזמן. אני מציע לך להתחייל את
קריאת המדור השבוע מהקטע הבא, מפגי
שבקטע הראשון לא, תמצא שום דבר.
ממש כלום. אתה יכול לסמוך עלי. אני
יודע מה שאני מדבר, ואם אני אופר לך
שאין בקטע הזה שום דבר,
אתה יכול להאמין לי. אני
סתם כותב מבלי שיהיה לי
מה להגיד. נו, תפסיק כבר
לקרוא ! הלא אמרתי לך ש אין
כאן שום דבר מעניין.
סתם דיבורים, בחיי. אני רואה שאין
לד אופי. אתה לא יכול להתאפק.
אתה מוכרח לקרוא עד הסוף על אף כל
האזהרות שלי. קח את עצמך בידיים. זה
עוד לא מאוחר. אתה יכול להפסיק לקרוא
עכשיו, ברגע זה ממש, ולעבור לקטע ה שני
במדור. חבל על הזמן שלך — ׳תאמין

לי, אתה ודאי חושב שבכל זאת, ברגע
האחרון, אני אגיד משהו אבל אתה טועה.
אני לא אגיד שום דבר, מפני שאין לי
מה להגיד, ואתה סתם נסחב אחרי ממילה
למילר, וממישפט למישפט. אין לך דם
להפסיק לקרוא. עובדה — אתה עדיין
קורא את מה שאין לי לומר. אני לא יכול
להכריח אותך, כמובן, ואם
אתה דווקא רוצה לקרוא
— תקרא. אבל תדע לך
שלא ייצא לך מזה כלום.
נתתי לך צ׳אנס להתגבר
על הסקרנות הטיפשית
שלך, ולא ניצלת אותו. אתה פשוט אדם
חסר־אופי, זה אבוד. אתה חשבת שאני צו חק,
אבל הנה, תראה, גמרתי את הקטע, לא
אמרתי שום דבר, ואתה עדיין כאן מקווה
לשמוע משחו. אני מצטער מאד. אין לי
מה להגיד.

בעי1ת כתיבה
כל מי שכותב מדור קבוע בעתון מכיר
את הבעייה. יום שחור אחד שבו אתה
חייב למסור את החומר לדפוס, אתה מוצא
את עצמך יושב לפני גליון נייר ריק, ואין
לך מה להגיד.
או ששום דבר מעניין לא התרחש במשך
השבוע, או שמשהו חשוב התרחש
אך כולם כבר הגיבו עליו, דשו בו והוציאו
ממנו את הנשמה, או שאין לך
מושג איך להגיב על משהו שאחרים לא
נגעו בז.
שעת־האפס מתקרבת, אתה מצפה לנס,
אתה שובר לעצמך את הראש, ושום דבר
לא קורה. ברגעים כאלה, כשאין ברירה
אחרת, אתה כותב משהו דומה לקטע ה ראשון
במדור זה, יאבל לא אחת קורה
שאפילו רעיון פשוט כזה לא עולה ב ראשך.
הקורא
הנאיבי ׳ודאי יגיד כאן: אם אין
לך מה להגיד — אל תכתוב וגמרנו ! אבל
זה לא פשוט. לבעל מדור קבוע יש התחייבות
כלפי הקוראים (שהתרגלו לקרוא
אותו ביום מסויים, במקום מסויים) כלפי
המערכת (המתכננת את העתון מראש,
ואינה יכולה לסתום חורים ברגע האחרון)
׳וכלפי עצמך (משכורת. אדם צריך גם
להתקיים).
המדור האידיאלי הוא מדור גמיש ככל
האפשר מבחינת תוכנו, סיגנונו וממדיו.
מדור קבוע, שתמיד חייב להיות מצחיק,
הוא עינוי לכותב ולקורא לא פחות מסדור
שתמיד חייב להיות רציני.
הקורא, לדעתי, לא צריך לדעת אף פעם
מראש מה מצפה לו במדור. קריאת ה מדור
צריכה להיות כמו הרפתקה מלאה
הפתעות ומוקשים. אם הקטע הראשון הוא
מצחיק, זה לא שהקטע הבא אינו יכול
להיות רציני או לירי. מדיור טוב הוא
מעין סעודה רוחנית, שיש בה מנה עיק רית,
אבל שלא חסרים בה מנות ראשונות
ואחרונות, חמוצים לגירוי החך, תוספות

מרהיבות, יין משובח, פרפראות ודברי
מתיקה.
מדור כזה תובע מהקורא עירנות מתמ דת,
ועמידה על המשמר. הוא אף פעם
אינו יודע היכן הטמין הטבח את צימו־קיו.

כאן אין לי טענות למדור שלי. ל-
שימחתי ניתנה לי האפשרות לכתוב מדור
שהוא חופשי לחלוטין מבחינת התוכן, ה־סיגנון
ואורך הקטעים המרכיבים אותו.
המדור יכול להיות מורכב משתי רשימות
ארוכות או משמונה קטעים קצרים. אני
יכול, אם אני רוצה, לעסוק בפרשנות
פוליטית רצינית עד כדי אימה, בתגובות
על כל נושא שבעולם, או לספר בדיחות.
גמישות זו מבטיחה לקורא לפחות קטע
אחד מעניין. טיבו של המדור כולו משתנה
משבוע לשבוע. לפעמים הוא יותר מעניין
ולפעמים פחות, אבל תמיד, נדמה לי, אפשר
למצוא בו איזה שהוא צימוק המצדיק
את קיומו. אני, בדרך כלל, אדם עניו,
אבל גם לענווה יש גבול.
מה שמפריע לי הוא הוסר הגמישות
באורך המדור כולו. הייתי מאושר אילולא
הייתי חייב למלא מדי שבוע עמוד שלם
בדיוק. זה הייה נהדר, אילו יכולתי ל הרשות
לעצמי לכתוב פעם רבע עמוד,
ופעם עמוד וחצי. לפעמים מה שיש לי
להגיד לא שווה יותר מעשיר שורות,
ולפעמים הייתי יכול למלא את מחצית
העיתון.
אבל אין ברירה .״העולם הזה״ במתכונ תו
הנוכחית, שבה מוקצב שטח קבוע מ ראש
למדורים קבועים, אינו יכול להרשות
לעצמו ספונטאניות כזו בשטח העריכה.
לא לכתוב את כל מה שיש לי להגיד —
זו לא בעייה. הבעייה היא, לפעמים, איך
ובמה למלא עמוד שלם, כשאין לי מה
להגיד. ובעניין זה יש לי סיפור יפה,
אך למען הגוון באורך הקטעים, נעשה
הפסקה קלה ונספר אותו בקטע הבא.

מיבחן עתווא׳
לפני שנים, שבועיים־שלושה לאחד ש התחלתי
לפרסם ב״מעריב״ מדור קבוע
בשם ״מה נשמע״ ,קרה לי אשר יגורתי.
בוקר אחד, שבו הייתי צריך לכתוב את
המדור כדי שהוא יגיע בזמן לדפוס, לא
היה לי מה להגיד. יום שלם ישבתי ליד
מכונת־הפתיבה, וכל מה שכתבתי לא נר אה
טוב בעיני. סל הניירות התמלא ב־רשימות־נפל,
המאפרה התמלאה זנבות
סיגריות, וככל שקרבה שעת־האפס ל-
מישלוח החומר, כך הלך והתרוקן הראש
שלי.
כשראיתי שאין לי כל סיכוי למלא את
ההתחייבות שלי לעיתון, צילצליתי ל דוקטור
עזריאל קרליבך ז״ל שהיה, בין
השאר, נם עורך המדוד שלי, והודעתי

1 11

י יי

ווו

לו על המצב. הוא סירב להקשיב, ובשום
פנים ואופן לא היה מוכן לוותר על ה מדור
שלי באותו שבוע .״אתה תשב ו תעבוד
כל הלילה,״ הוא אמר .״׳ובשבע בבוקר
יגיע אליך הנער השליח, כדי לקבל
את החומר. אתה מוכרח לכתוב. אין ברי רה.״

טדמוס מלא קפה שחור, ושני כדיו־ריימרץ,
התעניתי כיל אותו לילה על ה מדור,
ובשבע בבוקר מצא אותי הנער
השליח נוחר ליד הדלת, עם המדור ה ארור
בידי.
כעבור ימים מיספר, כשנזדמנתי למער כת,
הזמין אותי הדוקטור קרליבך לכו סית
קוניאק ושיחה במשרדו. הוא הסתכל
בי, אני זוכר, רגע ארוך, ולבסוף הופיע

יי י

1 1 1

נרקיס נ\ד הפנתרים
מר עוזי נרקיס הופיע לפני שבוע ב טלוויזיה
ובעתונות בהאשמה המורה נגד
הפנתרים השחורים. לדבריו מזיקות פעולות
הפנתרים לעליה מארצות־הברית.
זה הכל? אז זה לא כל־כך נורא. ואני
חשבתי שהפגנות הפנתרים השחורים מפל גות
את העם, מגבירות את האי־אמון ב ממשלה,
מוציאות את דיבת ישראל ב עמים,
מעמיקות את הפער החברתי ו הכלכלי
הקיים כאן בלאו־הכי ומעמידות
בסכנה את כושר עמידתה של מדינת ישר אל
מול ארצות־ערב המבקשות להשמידנו.
יכול להיות שהפנתרים אשמים בחוסר
רצונם של יהודי אמריקה לעלות ארצה,
ויכול להיות שהאפלייה הכלכלית והחבר-

תית, שהצמיחה את ׳תנועת הפנתרים, אש מה
בכך. במקום לרמוז שהשתקת הפנת רים
תגביר את זרם העליה מארצות־הברית,
צריך חיה אדם אחראי, כמר עוזי
נרקיס, לדבר על חיסול הפער הסוציאלי,
שקיומו מדאיג ודאי גם את היהודים ה אמריקאים.
המסקנות
המתבקשות מקביעתו של מר
נרקיס הן מסוכנות מאד:
(א) כדי לעודד את העלית, רצוי להש תיק
את הפנתרים.
(ב) אם אי־אפשר להשתיק אותם, אולי
כדאי לקנות אותם, ולהזמין כמה פנתרים
״משלנו׳ ,לסיבוב הרצאות באמריקה, בהן
יסבירו הנציגים ״האמיתיים״ של הפנתרים
כמה הכל טוב ויפה במדינת ישראל.

אשרי הגפרור היהודי
השבוע הגיעה לידי קופסת גפרורים
ועלייה, במקום תווית פירסומת רגילה, ההודעה
הבאה :״ יהודי הוא מי שנולד
לאם יהודיה — או שנתגייר כהלכה .
פעל לתקון החוק!״ ועל החתום: הוועד
למען שלמות העם.
ברגע הראשון רתחתי על החוצפה.
״נמר״ (החברה לתעשיית גפרורים) ,הגובה
ממני חמש אגורות עבור קופסת־גפתרים,
מכריחה אותי לתת יד להפצת תעמולה
למען טוהר הגזע היהודי, דבר שהוא בני גוד
למצפוני.
כבר עמדתי להחזיר את הקופסה לבעל
הקיוסק, ולתבוע קופסה אחרת, כשפתאום
התגנבו ספיקות בליבי. קראתי שוב ושוב
את ההודעה ועדיין לא ברור לי אם
מפרסמיה הם קנאים דתיים, או אנשים
הנלחמים בכפייה דתית.

הרי לפי החוק הקיים, רק אדם שנולד
לאם יהודיה או שנתגייר כהלכה נחשב
ליהודי. אם כן מה פירוש הפסוק :״פעל
לתיקון החוק״? האם יש כאן רמז לכך
שתהליכי הגיור אינם מבוצעים לפי ההל כה,
או שמא אני נתבע, כאזרח, לפעול
לביטול החוק הגזעני?
גם עצם השם ״הוועד למען שלמות ה עם״
יכול להשתמע לשתי פנים. מי ש תומך
בחוק האווילי, יכול לטעון שהוא
עושה זאת מתוך דאגה לשלמות העם. וגם
מי שלוחם לביטולו של החוק, רשאי בהחלט
להגיד ששלמות העם היא בראש
דאגותיו.
אם כן, איפה אנחנו עומדים? אולי מי שהו
מוכן לפרש לי את ההודעה, כדי
שאוכל לנקוט עמדה ברורה, ולהחלים אם
אני בעד קופסת הגפרורים או נגדה?

מי מכיר מי יודע?
אני תמיד קורא בעיון את המדורים ה שונים
המוקדשים לחיפוש קרובים, ואני
תמיד מתפלא מחדש כשאינני מוצא ב מדורים
האלה מודעה בזו הלשון בערך :

״מי שמכיר את אסתר שווארץ, שנולדה
ב־ 1928 בפלויישטי אשר בבסארבייה, ר
הגיעה ארצה בשנת ,1954 בעלת שיער
שחור, עיניים חומות ופה גדול — שיבוא
ויקח אותה ממני!״

דחום דרכי תתיקשורת
ראיתם בטלוויזיה, ביום שלישי שעבר,
את תכנית ״תעודה״ (על חופיה של ארץ
ישראל) בבימויו של אלי כהן? אם לא
ראיתם, הפסדתם תוכנית בידור מרתקת.
את המחקר על בעיית זיהום מי־הים יד
החופים ערך מר עמוס אילון,
ואם להסתמך על הכותרות,
הוא גם אחראי לתסריט. הייתי
מאוד רוצה לקוות שמר אילון
אינו אחראי לכל דברי־הקישור,
שנאמרו בתוכנית זו.
מישה סגל כתב שירימחאה
בסיגנון בוב דילאן, ושר אותו
בתים־בתים, לאורך כל התוכ נית,
ועד עכשיו לא ברור לי
אם התייחס ברצינות למילים,
או שראה בהם פארודיה לשי-
רי-הזעם של עידן הפופ.
השיר הוא ״אני מאשים״
גדול ננד האנשים שמזהמים
את הים, והיו בו שורות
כגון :״הכנסתם שטרודל לים ,׳הכנסתם
קטשאפ. מייק־אפ הכנסתם לים. הכנסתם
בורקס. הכנסתם פלאסטיק לים. הכנסתם

ווו

הגיד. הקונץ הוא לכתוב כשאין לך מה
לומר. עיתונאי שלא מסוגל לעמוד במיבחן
הזה, צריך לחפש לעצמו תעסוקה אחרת.״

פיסטוקים. קחו את זה בחזרה!״ משיר
המחאה הזועם והמוזמן הזה מסתבר ש הכנסנו
לים את כל הזבל של המדינה,
והופתעתי מאד שלא הופיעה בשיר גם
שורה ״הכנסתם טלוויזיה לים. תוכנית
תעודה הכנסתם. קחו את זה
בחזרה !״
השיא של התוכנית היו דב־רי־הקישור,
שליוו את צילומי
השפכים בדרכם מירושלים ל ים.
הדברים נאמרו בגוף רא שון,
כאילו הביוב, השפכים
וחריוני ירושלים הם המדברים
אלינו. היו שם מישפטים כמו:
״השעה שבע ורבע. אני עוזב
את ירושלים בדרכי לשפלה.
החבר׳ה דוחפים, אבל אני אי נ־דיווידואליסט,
ומשתדל להתרחק
מהם. שמונה וחצי — אני
עובר בשער הגיא, ואני כבר
מתגעגע לירושלים.״ או משהו
דומה לזה. את הפואמה ההירואית הזו ניתן
היה בשקט לכנות ״דרכו של חארא ירו שלמי
לים הגדול״.

דן בו אמוץ

מכת בי ם __
(המשך מעמוד )6
תתפלאו לשמוע שמפ״ם והעולם הזד— .
כוח חדש מעולם לא הזיקו לזרם החינוך
העצמאי, כמו שעשתה המפד״ל. החינוך
העצמאי מעדיף פיקוח חילוני מטעם משרד-
החינוך, על הפיקוח הדתי כביכול. העולם
הזה — כוח חדש ומפ״מ מעולם לא אמרו
להורים של בנים דתיים שלימוד בישיבות
קדושות, זה בטלנות וביטול זמן. המפד״ל
כן אמרה.
איתן לכיא, רחובות

ריפוד מפואר לדלת.
מסעד לידית. דאי במגן
השמש עוצבו על יד*
מי שאוהב נשים.

שקרים ואלימות
ננד מפנינים

אנשי מישטר וכיסאות ומישרות שמנות
דומים בכל מקום בעולם כנראה. להם מונופול
לפטריוטיות, הם תמיד צודקים וכל
המפגינים הם רעים, ודרך ה״טיפול״ במפגינים
היא אותו הדבר.

בבל צורה שהיא, למעט מישגל שמבצע
אותו אדם באשתו החוקית, יאשם בפשע
ויהיה צפוי למאסר 14 שנים.
)2כל אשה המאוננת תאשם כפשע
ותהיה צפוייה למאסר 7שנים.
)2נאשם בעבירה על סעיף ( )1לחוק
זה ואשר יוביח בי זרע ששפן היה ״קרי״
(מיקרה לילה) ,יאשם בפשע ויהיה צפוי
לעשר שנים מאסר.
אני מקווה שחוק זה יתקבל, ומשוכנע
שבעזרתנו נפעל ״למען ארצנו, למען עמנו,
למען מולדתנו,״ ולמען עולם טוב יותר.
נדי אמרסון, כפר שמריהו

כדודגל, הומוספסואלים
וה״ם סורקים

מכתב גלוי לח״כ סורקים, חבר איגוד
הצרכניות בישראל (צריך להיות :״צר־חניות״)
:איפה אתה נמצאו מה קרה לך?

לשכוח מהארץ

לחזור לכלא

לתסיוהחידת!

אני סטודנט ערבי״ישראלי הלומד
עתה בקולג׳־יוניברסיטי בארצות-
הברית. אני הסטודנט הערבי־ישרא-
לי אשר נעצר בדצמבר 1967 באוני ברסיטה
העברית ושהה שנתיים תחת
מעצר אדמיניסטרטיבי. באוקטובר
1969 הסכימו שילטונות הביטחון,
לאחר התערבות פרופיסורים מהאוני ברסיטה
העברית — בייחוד פרופסור
ורבלובסקי — להרשות לי לעזוב את
הארץ לארצות-הברית על מנת לסיים
את לימודי האוניברסיטיים.
באשר הועברתי מבית הכלא ישירות
אל נמל התעופה בלוד, נמסר לי
על״ידי קצין הביטחון שליווה אותי,
בי ״באופן רשמי אתה (אני) אזרח ישראלי.
אן מוטב לן,״ הוא הוסיף,
״להינשא לאיזושהי אמריקאית ולש־
|בוח מהארץ. באם תחזור,״ הוא המשיך
,״תחזור לבלא.״
מאוחר יותר, בהיותי באן באוניברסיטה,
קראתי בעיתונים ישראליים

בוא לראות גם סימקה סססו. ססוו. ו 30ו. דודג׳-דארט ופדימות-וליאנט.

תזי -א בי ב: מ נ שיו׳
דון

פתח -ת קו ה , 74ט י 5 .ו361

חי פ ה: זוך
מכונית טז ב ר, בזביתטזב
ניוז ג >י״!וו• מנ שיו• וזוו עהנעמ

תנו ע ה

ב עי ה,

ו א צו

העצמ או ת
ה סו טי ם

0 4ו 5 2 4 4 7 5 .7 0 ,
נוחני

ח 5 1 £׳ וי 0 8 8
* 1.א 0ד ו * א א £־ דאו

הארץ.

במחיר הזדמנותי
ספר התנ״ך והברית ה חד ש ה בכל ה שפות
במחיר 2לירות (כולל דמי משלוח)
שלח אתה סכו ם אל :
ת. ד 7089 .ירושלים
הספר יישלח מיד ! י

הנה כמה דוגמות:
)1בפולין הקומוניסטית כשהפגינו פו עלים
בגדנסק ובלודז נגד העוני, שלחו
השלטונות משטרה אלימה והמישטר האשים
את המפגינים בקונטרבולוציה.
)2ברוסיה שולחים אנשי ברדנייב מש טרה
נגד מפגינים וסוגרים אותם בבתי־סוהר.
המפגינים לוחמים בעד חירות
והמישטר מאשים אותם בציונות.
)3בישראל, מול המפגינים נגד כפייה־דתית
או נגד העוני שולחים משטרה אלי מה
ואנשי המישטר מאשימים את המפ גינים
שהם קשורים עם מצפן, פת״ח או
רק״ח.
האמצעים בכל מימסד הם אלימים
ומלווים בשקרים נגד מפגינים.
ס. כ .טוכרניצקי, חולון

הצעת•
חוק פרטית

בהמשך להלך־המחשבה של 120 המחו קקים
הנאורים שלנו בנושאי חוקי ההומו סקסואליות
וההפלות המלאכותיות, הנני
לבקש מח״כ אורי אבנרי להעלות בפני
בית־הכנסת (סליחה, הכנסת) את הצעת
החוק הבאה (הזכויות אינן שמורות):

עכירות על המוסר — תיקון
לפקודת החוק הפלילי תשל״א־
.1971
)1כל אדם המאונן או השופך זרע

בי שר־המשטרח הודיע, בתשובה על
שאילתה, בי אני רשאי לחזור ארצה
בבל עת שארצה.
ובבן, ב־ 8באוגוסט זה אני מסיים
את לימודי לקראת התואר ,8 .^.
שלמענו באתי. בכוונתי להמשיך את
לימודי לקראת תואר ,?.11.0.אך
ברצוני לבקר את משפחתי בשפרעם
לפני כן. יש לי כרטיס״טיסה חלון״
חזור ורצוני לבקר את משפחתי לבמה
שבועות, לשאול לשלומם, לראות אותם
ואחר״בך לחזור לבאן בדי להמשיך
את לימודי בלב שקט. ואף על
פי בן חושש אני שמח שילטונות
הביטחון לא יניחו לי אפילו משאלה
זאת !
אני מבקש בזאת להעמיד אותבם
על המצב ומקווה למצוא בבם עזר.
אני מקווה להגיע ב״ 16 לאוגוסט.

מחמד ירסף סצ׳ק,
המילטון, ארה״ב
למה לא שומעים אותך יותר ל מאז הדיון
על ההומוסכסואלים (פיחס !) שבו דאגת
שישמעו אותך אפילו בחיפה, כמו בשידור
ישיר, רק בלי השידור ...מאז אותו דיון
לא שומעים אותך יותר. האם כואב לך
הגרון, חם ושלום או שמא טחו עיניך
מראות מה עושים נבחרי־ישראל בכנסת.
במקום לדון על ענייני ביטחון ושאר דב רים
העומדים ברומו של עולמנו, הם יור דים
לשפל המדרגה ומדברים על, שומו
שמיים, כ דו רגל...
טוב, אז עכשיו ברצינות. עכשיו אני
יודע למה אין שלום בארץ ובאיזור. אם
יהיה שלום, לא תוכלנה הממשלה והקוא ליציה
להוריד חוק מסדר יומם, לא להטיל
מיסים כבדים, לא לשטוף את מוח האזרח
(כאשר הוא עצמו כמעט מתחנן לכך) ולא
לעשות את שאר הדברים שממשלה זו עו שה.
כי אם אין מצב בטחוני חשוב או
מעורער או כל דבר אחר, הרי אז יתחיל
האזרח לשים לב למדיניות-הפנים של ה ממשלה
שבה, כמו במדיניות־חוץ, אין לה
הצלחות רבות יותר מדי.
חגי פורשנר, חיפה

פיצוץ מלון
המלך דוד
בידיעות אחרתות של יום השישי האח רון
הופיע מאמר על פיצוץ מלון המלך דוד
בירושלים.
לאחר קריאת המאמר נתמלאתי סלידה,
העולם הזה 1770

ומאליו מתעוררות מיספר שאלות:
א) היה כתוב שנהרגו קצת יותר ממאה,
האם לא ידוע המיספר המדוייק.
ב) בין ההרוגים היו גם יהודים, כמה,
מי הם היו, האם זה עדיין סוד.
ג) העיקר — מה התועלת שצמחה מ הפעולה
הנ״ל. ואם כן — האם זה שקול
כנגד החפים מפשע שנהרגו שם.
לפי דעתי צריך להעמיד לדין את האח ראים
לפעולה זו. אפילו עוד כיום.
נירה אופנהיים, קרית־טבעון

חופש הוויכוח
והחשפנית המתגיירת
מיספר הערות על גליונות העולם הזה
מהשבועות האחרונים:
)1למה לא נתתם לדוד אבידן להגיב
על האשמותיו של דן בן־אמוץ? זה חופש
ויכוח זה? (אני מסתמך על פרטים שהו פיעו
בלהימון).
)2מדורכם ״רחל המרחלת״ הוא זבל

ליקוק אככעות
מניהול השכונות
עידו המיועד לאנשים מן המעמד הבינוני והנמוך
הממולאים בתשוקה עזה לדעת מה קורה
אצל אלה שלמעלה.
)3הכתבות על החשפנית המתגיירת ועל
סנתרית־העירום היו בלי טעם ובלי ריח.
רוצים לפרסם תמונות עירום — למה לא?
זה יפה. אבל למה דרך מסיכה מפוברקת?
)4תיקון לכתבה על וולטר של — הוא
הובא לבית יד לבנים על־פי בקשתו.
אילן עידו, קריית־אונו

דן בן־אמוץ גרם לי סיפוק רב בניהול
חשבונותיו (העולם הזה .)1768 הוא ממש
ליקט את המילים מעל לשוני כאשר תקע
לצנזורה על ההעלמה המטופשת של שמות
חללי המסוק.
ואיך הוא הכנים מנה שמנה למפרסמים
בעיתונים מודעות ״השתתפות באבל״ המסריחות
מרוב צביעות.
ואיך הוא פיצץ את הנוד הנפוח הזה
המכונה דוד אביה מסרטי המאה השלושים
...ממש ליקקתי את האצבעות!
ז. ישר, חולון
היפש האמונה
למרות שאני שונא שינאת מוות את

הזכרים־ממין-נקבה המגדלים שערות כ נשים,
אני מברך את הזוג הראשון שהתחתן
באופן אזרחי במדינת אכזיב (העולם
הזה .)1768
ההתחלה שלהם מוצאת־חן בעיני. אני
מודאג רק מההמשך: חתונה אזרחית
מחייבת חיים אזרחיים. אך כשבני הזוג
יחזרו למדינת־ישראל האלוהית, על כור חם
הם יאלצו לחיות חיים דתיים. את
צאצאיהם הם יאלצו למול. פירושו של
דבר: דריסת האידיאל של חופש האמונה.
ההתחלה חיתה נעלה. אני כבר מתחיל
לבכות כשאני חושב על ההמשך החזירי.

ירחמיאל פומסדם,

מטולה

?וראיס חשולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקגרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתביחם.

פרסוםע ! פיחיפה גרב־קה א. א• .וו׳ !

העולם הזה 1770

ב עו ל ם

סניף ראשי חדש בשדרה החמי שית בניו־יורק
לפירס ט ישראל בנק, חברת בת של בנק ל או מי

סין

משרדיה החדשים של ההנהלה וסניפו הראשי של פירסט ישראל בנק
אנד טרסט קומפני אוף ניו־יורק, חברת בת של בנק לאומי, נפתחו בשדרה
החמישית בניו־יורק ע״ש מר א. י .יפת, המנהל הכללי של בנק לאומי.
בטכס נכחו פקידים בכירים של הממשל במדינת ניו־יורק ורשויות העיר
ניו־יורק, בהם התובע הכללי מר לואיס לפקוביץ, אנשי הנציגויות הישראליות
בעיר, וביניהם הציר הכלכלי מר שמעון אלכסנדרוני והקונסול
הכללי מר רחבעם עמיר וכן אישי ציבור ועסקים.
יחד עם סניפי הבנק ב״וול סטריט וב־ברודווי בניו־יורק והסניף
הראשי בנאסאו שבאיי באהמה, מגיע עתה מספר הסניפים לארבעה.
נציגותו הראשונה של בנק לאומי בארה״ב נפתחה ב־ .1950 פירסט
ישראל בנק, שהוא בנק מסחרי הרשום במדינת ניו״יורק, נוסד ביולי 1968
והתפתחותו עלתה על כל המשוער. מאין הבנק גדל ב־* 33 בקירוב, מ־95,7
מיליון דולר בסוף 1969ל־ 127,2מיליון דולר בסוף .1970 סכומי
ההלוואות גדלו באותה תקופה ב־>ג 60מ־ 48 מיליון דולר ליותר מ־77
מיליון.
התפתחות הפקדונות של הבנק איפשרה לו להשתתף במידה ניכרת
במימון המסחר בין ארה״ב וישראל. תצויין הפצתן של תעודות ״חי
בונדס״ — תעודות מתנה לאירועים שונים בסכומים של 50 דולר עד 1000
דולר שנתקבלו יפה על־ידי הציבור היהודי.
כן ממשיכה בפעולתה בקצב מואץ הלשכה לעולה ולתייר של הבנק
בבנין משרדי הסוכנות היהודית בפרק אבניו בניו־יורק ומספקת מידע
בעניני עליה וכספים וכן שרותים לעוסקים בסחר עם ישראל.

המשולש

החשדן

= 111111ח^11111111111111111111111111111111111111111!11111111111111111111! 1111111111111111] 111111111111111

ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו1ווחווווחווו1[1וווווו!1ווווחווו1]1וווון ןן ןן ןן ןן ןח!ווווווווווווחווווהו1וווווווווווווו!ווווו1וווו

צלמים י שראליים י שתתפו בתח רו ת
צילומים בינל או מי ת ב אולי מפי אד ת מינכן
צלמים חובבים ומקצועיים בישראל יוכלו לקחת חלק בתחרות
בינלאומית של צילומים צבעוניים על נושאי ספורט ומשחקים, אשר
תוצאותיה יוצגו לקהל העולמי במסגרת האולימפיאדה במינכן בשנת . 1972
התחרות מאורגנת על־ידי חברת אגפא־גברט, אשר הקציבה למשתתפים
פרסים בשווי של 200 אלף ל״י, בתוכם 20 נסיעות זוגיות לאולימפיאדה,
כולל כל האירוח וההוצאות. מבחר הצילומים הישראליים יוגש לוועדת
השיפוט הבינלאומית, שבראשה עומד מר ווילי דאומה, נשיא הוועד
האולימפי הלאומי.
בהתחרות זאת לא יובא בחשבון השיכלול הטכני של הצילומים, אלא
בראש וראשונה מקוריות הרעיון והקומפוזיציה, וזאת כדי לא להפלות
לטובה צלמים מקצועיים שברשותם ציוד משוכלל. נוסף על הפרסים
הבינלאומיים, החליטו מפעלי אגפא־גברט להקצות פרסים מיוחדים למש־תתפים
הישראליים בתחרות — מסרטה ושתי מצלמות משוכללות.
הצילומים להתחרות יכולים לעסוק בכל נושא של ספורט ומשחקים
ויש להגישם בצורת הדפסי נייר צבעוניים על טפסי הרשמה הנמסרים
בכל חנויות הצילום בישראל.

אף מדינאי בעולם — מלבד אבא אבן
— לא ידע כיצד להגיב, כאשר התפוצץ
בשבוע שעבר הגילוי בדבר מירקם־היח־סים
החדש בין ארצות־הברית לסין. בבירות
מסביב לכדור, הסתגרו שרים וממ שלות
לדיונים ממושכים. כולם נזקקו
לזמן, כדי להעריך את משמעות הצעד
ההדש. ראש ראשונה, בכל הדיונים,
היתה כמובן השאלה: מה תהיה תגובת
בדית המועצות?
הברה כמציאות חדשה. לאחד
ימים ספורים של שתיקה, נתנה רוסיה
את התשובה: היא מכירה בהסדר החדש,
מוכנה להכיר בשני •שותפים לשליטתה
בעולם, במקום אחד עד כה.
היתד, זו הכרה מאוד דה־פאקטו. ברית
המועצות אינה אוהבת את סין, או בוטחת
בה, יותר מאשר את ארצות־הברית. היא
חוששת משתיהן — כפי ששתיהן חו ששות
ממנה, וכל אחת מהשניה. ביסודו
של דבר, יחסי הפחד והאיבה בין שלד
שת הענקים, אינם שונים מאלה השוררים
בין מצריים וישראל.
ההבדל הוא, שבקרמלין יושבים מדי נאים
המשתמשים במוחם, לא בריגשותי־הם,
כדי להגיע להחלטה. ולאחר שהם
הגיעו להכרה שאין ביכולתם לעשות
כלום נגד שיתוף הפעולה הסיני־אמדי־קאי
— החליטו להכיר במציאות החדשה.
שכן השיקול הראשון שלהם, כמו של
האמריקאים, הוא — לעשות כל •מאמץ,
כדי שלא להגיע להתנגשות גרעינית.
לא נותר להם אלא לקוות, שגם הסי נים
מעוניינים בזאת.

יפן
ה ד פו ק ה
הרא שית
הדפוקה הראשית, מההתקרבות הסינית-
אמריקאית המפתיעה, היתד, יפן. דפיקתה
היתד, אמנם בעיקר אסתטית — אולם
היתה בה גם משמעות אס־שרית לעתיד.
יפן היא בת־בריתה העיקרית של אר־צות־הברית
באסיה. בניגוד לארצות־ה־ברית,
הכירה יפן מזמן בעובדה שיש
דבר כזה הנקרא סין העממית. מזה
שנים שהיא פיתחה קשרים מסחריים,
ואחרים, עם סין. הסיבה העיקרית, שקש רי
יפן־סין לא התרחבו גם למישור הפוליטי
— היתד, דווקא ארצות־הבדית. מתוך
התחשבות בבת־בריתה הגדולה, סירבה
יפן להדק את קשריה עם סין מעבר
לאותו קו, שהיה גורם לארצות־הברית
להזעיף גבתה.
שמחה לאיד. משום כך, נראתה ממשלתו
של סאמו באור מטופש למדי,
כאשר נתפרסמה ההכרזה בדבר ביקורו
המיועד של ניקסון בסין. חוגי השמאל
יצאו מיד בזעקות שמחה, טענו כי הדבר
מוכיח •שארצות־הברית לא תהסס לבגוד
ביפן, ברגע שהדבר יהיה לנוחיותה.
היפני הממוצע לא התרשם מטענה זו.
קשרי יפן־אמריקה הדוקים מדי, ומעד
גנים באינטרסים משותפים רבים סדי,
מכדי שאפילו הרצון לידידות עם סין
יוכל לפגוע בם.
יחד עם זאת, הפגם האסתטי הורגש
יפה.

שרברבים
ב חלל

ל ה טיג בדדנויודג ה מו ב ח רו ת

נשיא ניקסון
צחוק צחוק — ככה דופקים ידידה?
מיהם, ולהיטלטל על־פני אדמת הירח ב־ג׳ים־ירח
לאורך קילומטרים.
כל זאת — במטרה להוסיף, יותר סכל
משלחת אחרת לפניהם, למידע שבידי
המין האנושי אודות עולמו.
גרמניה בוא לעבוד -

או ד ה׳ ע

בדי 11 וי ט ה

פי׳ ובו שלושה בני־אנוש, המשיך בדר כו
לירח.
התקלה השניה לא הספיקה להיות רצי נית׳
חוסלה, כבדיחה, כאשר האסטרונאוטים
חיסלו דליפה במערכת מי־השתיה שלהם
בעזרת מפתח שוודי פשוט, כמו כל שרברב
פשוט.
ג׳יפ־ירה. במבצע הנשגב מכולם,
•שעלה 455 מיליון דולר — כ־ 50 מיליון
דולר יותר משיגור אפולו — 14 נועדו
האסטרונאוטים לנחות באיזוד סלעי קשה
במיוחד, לשהות זמן ארוך יותר מקוד־

מיבצעו השאפתני ביותר, היקר ביותר,
הנועז ביותר, של האדם, בהגשמת חלו מו
הגדול ביותר, התחיל די ברגל שמאל.
התקלה הראשונה שיל אפולו , 15 בדר כה
לירח, היתה •רצינית למדי, הטילה
לזמן מה בספק את סיכויי הנחיתה
על הירח, כאשר נתגלתה תקלה בצמד
שסתומי אספקת דלק למנוע הרא־שי.
התקלה נוטרלה, והגרגר המיקרוסקו

תי שמתחשקלך
הרעיון עצמו היה מפתיע למדי. העובדה
שהוא נולד דווקא בגרמניה, היה
מפתיע שבעתיים.
הגרמנים ידועים בעולם כמשועבדים
כרוניים לסדר ודקדקנות. והנה, דווקא
בגרמניה, החל מופעל לאחרונה ניסיון
חדש ונועז בתהום יחסי עבודה: בכמה
מגדולי המפעלים, יכולים כיום עובדים
ועובדות לבוא לעבודה בשעה הנוחה
להם, לעזוב מתי שמתחשק להם. הם מוג בלים
רק בשני דברים :
• הם אינם יכולים לשנות כל יום
את שעותיהם, אלא עליהם להחליט מראש,
ולהודיע, מהם שעות העבודה ה־רצויות
להם.
• הם חייבים למלא את מיכסת שעות
העבודה השבועית.
משמרת 12 -שערת. מבחינת
העובדים לפחות, יש בנסיון זה משום
הגשמת חלום אחרית הימים: סטודנטים
יכולים לתאם את עבודתם עם שעות
לימודיהם, אימהות עם שעות הגן של
ילדיהן. עצלנים יכולים לבוא לעבודה
בעשר בבוקר, משכימי־קום בשש.
אחדים מן המפעלים בהם נערך הניסוי,
עובדים ממילא, באולמות הייצור,
שלוש משמרות ביממה. באלה שבהם
עובדים רק משמרת אחת, היא נמשכת
12 שעות.
הניסוי החדשני נערך לאו־דווקא למען
העובדים. הסיבה לשינוי באחת התפיסות
היסודיות ביותר של החברה התעשייתית,
נובעת מסתימת אמצעי התחבורה בשעות
הדוחק, שבהן נאלצת מרבית האוכלוסיה
העובדת להגיע למקומות העבודה שלה.
שום רשת תחבורה בעולם אינה מסוגלת
לעמוד בעומס זה. ניסוי קודם, שנערך
בערים גדולות בארצות־הברית ואירופה,
לפיו מגיעים לעבודה — ועוזבים
— בהבדלים של רבע שעה, לא הוכיח
את עצמו דיו.
אם יוכיח עתה עצמו הניסוי החדש,
תהיה זו הטובה הראשונה שצמחה למי שהו
מהרעה הגדולה — התפוצצות ה־אוכלוסיה
בעולם.
העולם הזה 1770

סגן ידו הננסת לחנו ו7ווו8נת

א 111 וי ם

עיריית נצרת :״שתוק, יא חארא״
את דעתד. על ביקור
ג׳׳דזף סיפקו אמרה גולדה
מ אי ר מראש, במרומז, כאשר
השיבר. בכנסת לכמה מתווכ חים,
היא הזכירה סיפור ש סיפר
יגהק פוכנקין כמה
שעות לפני מותו. פעם, סיפר
טבנקין, נאסר בפולין. כש הכניסו
אותו לתא, מצא בו
כמה ״גויים׳ ,ששיחקו בהי מורים.
כשאחד מהם ראה את
טבנקין, אמר :״בואו נהמר על
המעיל של היהודון הזה!״ השיב
לו טבנקין (לדבריו) :״קו דם
כל, אני לא יהודון, אלא
יהודי. שנית, תהמר על המעיל
שלך, ולא שליו״
מי יש לו הומור בכנסת?
זה נתגלה בשעת נאומה
של גולדה מאיר. בהשיבה
לטענה שה״מרכז לדמוגרפיה״,
הכלול במשרדה, אינו עושה
די לעידוד הילודה, התחילה
גולדה להגיד :״המרכז לדמו גרפיה
לא יכול בעצמו ונעצרה,
מבלי לדעת איך להמשיך.
בו ברגע הפליטו כמה

רמזו לראש הקואליציה, משה
כרעם, שיישב אותו רגע ל ידו,
שלא יעיר אותו. אולם
ברעם אינו יודע חוכמות, ה עיר
מייד את סורקים. סורקים
קם ממקומו, בחר לו מקום
אחר, בין המושבים הרבים
שהיו אותו זמן ריקים.

הסרט המרגל שחזר מהכפור.
לא פלא: את החתונה ערך מי
שהיד. רב־המרגלים הישראליים
בקהיר, וולפגאנג לדץ, לבן
אחותו משח אקין
ש במת הקיבוץ עוברת
תהליך מהפכני: הבמה מתכוננת
להעלות, בבימויו של
ארנון תמיר, מחזה בשם
דימדומיס בארבע שיעסוק ב נושא
הסמים. המחזה הצליח
לעבור בוועדת הרפרטואר של
במת הקיבוץ ברוב קטן, אבל
יש לו התנגדות חריפה מצד
רכזי התרבות של הקיבוצים
הטוענים כי המחזה אינו מספיק
חיובי.

חווייה מעניינת אחרת
היתד. לסורקיס, כאשר ביקר
בעיריית נצרת, בראש ועדת־הפנים.
לכבודם נערכה ישיבה
של מועצת העיריה. אחד מ נציגי
רק״ח נאם והתלונן על
כך שעורכים לוועדה ישיבת-
קבלת־פנים, כמו למושל-המחוז
הבריטי בשעתו. באמצע דבריו
שיסע אותו ראש־העיריה, סגן
יו״ר הכנסת פייף־אל־ידץ
אל-זועכי, בקריאה :״שתוק,
יא חארא!״ הקומוניסט נדם
מייד. העיר סורקים :״חבל ש־אי-אסשר
לעשות כך בכנסת!״

ש לכיוון שונה לגמרי פנה
התיאטרון הצעיר, העורך עתה
חזרות למחזה על פי נאום של
כדל כצנלסון שהושמע ב ועידת
מפא״י ב־ 1944 המספר
על ילדותו של כצנלסון ודרכו
אל הציונות הסוציאליסטית. ב מחזה,
ששמו שמטה, משתת פים
חברי תיאטרון בוסתן.

ח״כ יהונתן יפרח ממלא
את תפקיד ״מצליף״ סיעת ה מערך,
ובתפקיד זה נופל ב חלקו
לעלות לדוכן הנואמים,
התיאת ביום
בכל

8רביעיית
מועדון
אטרון הפסיקה רשמית
הופעותיה כבר מזמן. אך
השבת האחרון הופיעו
זאת גדעון זינגר, יענקלה

כן־סירא ו-ראובן

שפר,

שלושה מתוך חברי הרביעייה.
היה זה בפתיחת תערוכת הציורים
של הצייר כנימץ
כובכינדר, יליד ברזיל דו-
צא קיבוץ ברור חייל, שנער כה
בביתו ביפו. כשנתבקשו ה שלושה
לעזור במזיגת הפונץ׳,
ערכו יענקלה, גדעון וראובן
הופעת זוטא של פנטומימה ב מיטבה.

ההמצאה
האחרונה

חולקה השבוע, לקראת

לחברות מסחריות כהצעה ללוח שנה. המיוחד שבלוח הוא שהוא
מקופל כך שכשניגמר חודש ומעבירים לחודש הבא אחריו,
מתגלה חלק נוסף משרשרת המזלות ומן הדוגמנית אבה קייזר.
נגד״ .ואילו יצחק נכון ה ציע
:״עזר שכנגד״ .הצעות
אחרות :״תנגודת״ ,״תנגיד״,
״נגדיה״.
₪החתונה שנערכה הש
בוע
באולמי ארגמן בחולון
היתד. עליזה. הקהל אכל ל שובע,
החתן והכלה לחצו ידי
האורחים והתיזמורת ניגנה.
בין השאר השמיעה התיזמורת
כמה פעמים את המנגינה מתוך

₪הסיכסוך שפרץ בין
טייס השלום אייכי נתן לבין
ידידו הטוב ומנהל מסעדתו ל שעבר,
משה ינוקא, שהגיע
עד להגשת שתי תביעות מש פטיות,
שהגישו השניים זה
נגד זה, עומד להתחסל ברוח
טובה, כנראה. ינוקא ואייבי
הסכימו לבטל את התביעות
ההדדיות, ולמסור את הסיכסוך
ביניהם להכרעת בורר. אחד
התנאים בבוררות היה, שמי
מהם שיזכה בה, מתחייב לע רוך
סעודה בסכום של אלף
ל״י לחבריהם המשותפים.

דפנה וידן

וזיתה חשבוע האשת היחידח שזכתח, זו
השנה הרביעית ברציפות, לקבל את התואר
״תיירו מצטיין״ מידיו של שר״התיירות משה קול. התואר ״תיירן
מצטיין״ ניתן למי שמסייע להביא ארצה מספיק תיירים שהוציאו
פאן מיליון דולאר ויותר. דפנה חיפה, שחיתה בת עשר באשר
אביה, אריח לבונטין, הקים סוכנות נסיעות צנועה וקרא לה
בשמח ״דפנה טורט״ ,חפפה בינתיים למנהלת פעילה בחברה הנושאת
את שמה, ובתוקף פך היא אחראית ללא מעט משלושת
מיליוני הדולאר שזרמו באמצעותה לקופת המדינה.

ח״כים, כמעט במקהלה מדברת:
״לעשות ילדים.״ הליצנים :

חיים צדוק, יגאל הורוביץ
ויצחק גולן.

בתום הדיונים על רוב משרדי
הממשלה, ולהציע את הצעת-
הסיכום :״הכנסת רושמת ל-
פניד. את הודעת שר ה...״
כתוצאה מכך זכה יפרח לכי נוי
״יהונתן המסכם״ ,ויש ה אומרים
שהוא מתעורר בלילה
ומכריז :״הכנסת רושמת לפניה...״

הכנסת
היתה זקוקה
מאוד לפגרה, שהתחילה הש בוע.
ולראייה: בעת נאומה זה
של ראש־הממשלה ישב סגנה,
יגאל אלון, ליד שולחן ה ממשלה
וישן. ראשו היה שעון
על זרועו, וכל פעם שנרדם
נשמט ונפל.

עברית?״ ח״ כ ישראל ישעיהו
התעקש בוויכוח בכנסת

₪גורל דומה נפל בחלקו
של יו״ר ועדת־הפנים של הכנסת,
מרדכי סורקים. בעת
אחד הוויכוחים, הוא נרדם.
כמה ח״כים ששמו לב לכך,

לדבר על ״סיעות שאינן מיו צגות
בממשלה״ .מנחם כגץ
התרעם, תבע להיקרא ״אופוזיציה״
.ישעיהו עמד על שלו:
לא נאה להשתמש במילה ל ד
עזית. הציע בגץ :״הצד שב־

העולס הזה 1770

ש מה זה ״אופוזיציה״ ב
וווו
וותן

תתקנא במשפחות המזמרות ותחליט לשתף את בני״משפחתו בתקליט תחדש
לילדים ולנוער שהוא מוציא. אחותו של דודו, גאוות בת ח־ ,15 ואחיו שחר בן
ה״ ,11 תגיעו במיוחד מחיפה ליום חקלטות וחם שרים ביחד עם אחיהם הבכור את חפזמון החוזר בשיריו.

תמרורים
נחוג. יום־הולדתה ה־ 28 של עורכת

אהבת

תוכניות בידור לחיילים בגלי צה״ל, כתיה
שושני, שחיא מורח במיקצועה, ילידת

שושני הארץ, שירתח כחיילת בגולני, בוגרת סמי נר
למורות שעברה קורס רדיו בקול ישראל
ואחר עברה לגלי צה״ל.
נישאו בעיר״ההימורים לאס־ווגאס,
בטקס שנערך במשרדו של עורך־דין בסודיות
מוחלטת, כריסטיאנה אונאסים
( ,)20 בתו של המיליארדר היווני וזנ׳וזף
בולקר 47 כריסטיאנה היא בתו של או־נאסים
מנישואיו הראשונים עם טינה ליבא־נום,
ממנה התגרש ב־. 1960
נישאו בהוליווד, הזמרת הראשית
של להקת האמהות והאבות ל,אס (״מאמא״)
אליוט ( 140 ,27ק״ג) והברון הבאוורי
דונלד פון וידנמן (.)27
נישאו בטקס אזרחי במשרדי המו עצה
העירונית של
צ׳לסי, השחקן ה בריטי
ששהה ביש ראל
כדי לשחק ב סרט
ירושלים ירושלים
— ניקול

ויליאמסון

וידידתו מזה שנה,
השחקנית האמרי קאית
ג׳יל טאוג
שנד (.)26
הוכתרה .
בנוכחות קהל של ויליאמסון 3000 איש, בנווה
הקייט של הנודיס טים
בפרילטון, קנדה, למים עירום העולמית
לשנת ,1971 רוזמרי האס 25 בלונדית
חטובה שהופיעה לבושה בשני חלקי לבוש:
נעליים לבנות וצמיד זהב. רוזמרי, נשואה׳
העובדת כפקידה, גברה על 17 מת חרות
אחרות, הודיעה אחרי הטקס, כי
״אני נינוחה לגמרי. לאחר חמש דקות,
אין כל בעייה. אין עוד שום דבר נוסף
שאפשר לראות.״

המע שני םהתאה בו ב־ *1£וז
היתה זו ״ אהבהמהצתה
ראשונה״ כשהופיעה לראשונה
ב־ 9 <>5ו. ב שנ ההרא שו נ ה
מכרנו 9מליון חפיסות, כיום -
ב־ 2ו החוד שים האחרונים -
45 מליון !
איזו נאמנות לאהבה ראשונה !

* 4£ר ר

מונה. על־ידי נשיא ארצות־הברית
ריצ׳ארד ניכסון, לראש הוועדה לאנרגיה
אטומית בארה״ב, פרופסור ג ׳יימס רודני
שלאזינגר 42 שהיה פרופסור לכל כלי׳
באוניברסיטאות הארווארד ווירג׳יניה
ואחר שימש כמנהל
המחקרים האסטרא־טגיים
בצוות המוחות
של חברת
ראנד ויועץ לשכת
התקציבים של ממ שלת
ארה״ב לענייני
אנרגיה אטומית.
שלאזינגר הוא אב
לשמונה ילדים.
נפטר. בבית-
החולים ארזי הלבנון
בהוליווד, מהתקף-
לב בו לקה לפני שישה שבועות, עת שחה
בבריכת השחייה הפרטית שלו ומאז היה
מחוסר הכרה, שחקן האופי ואן הפלין
שהתחיל את הקאריירה הבימתית שלו לפני
40 שנה ושהסרט האחרון בו השתתף היה
נמל התעופה.
נפטר. בחיפה, בגיל ,89 רופא הנשים
הראשון בחיפה ובאיזור הצפון, שהיה גם
חוקר מקרא בעל מוניטין בין־לאומי, ד״ר
אליהו אורסך, שעלה לארץ ב־1909
וייסד בחיפה את בית־החולים היהודי הרא שון
שהיה בו גם מחלקת יולדות. היה
ממייסדי המפלגה עליה חדשה ופרש עם
קום המדינה מפעילות פוליטית.

שלאזינגר

העולם הזה 1770

1־ 5וניו 1 1

ץ ה, מכבר לא קראתי מיסמך כל־כך מבחיל, הופך
י מעיים ממש, כמו הדברים שנמסרו על־ידי זוג ה־
״ממזרים״ לכתב הארץ, מתי גולן, לצורכי פירסום.

ככד התרגלנו, כפרשה זו, למיסמכים מגעילים.

קראנו
את ״חוות הדעת״ של הרב שלמה גורן, שהיא
מלאכת־מחשבת של צביעות מתחסדת, פיבדוק מגוחך
ואכזרי כאחד, פסק־דיו־מטעם של פוליטיקאי רודף־
קאריירה באיצטלה של רב( .כבר ניתחתי את ״המיסמך״
האבסורדי, ואיני מתכוון להשחית עליו מלה נוספת).
קראנו ושמענו את דברי גולדה מאיר בפרשה זו, ש ביטאה
את התרגשותה המוסרית על העמל, שעה קלה
לפני שמכרה את כל העניין במקח־ומימכר קואליציוני.
קראנו את דברי־הגבורה של משד, דיין, שנשבע לפרק
את הקואליציה בגלל פרשה זו כדי להשיג צדק, אחר־כך
״משך את ידיו״ מן העניין, ולאחרונה הכריז שהוא
מושך את ידיו משיכת יד״ו. ועוד הידיים הנ״ל נטויות.

לאנשי העוול, צביעות בולמת והתחסדות מבישה.

שום יהודון גלותי, שהתפלש כעפר כפני
הפריץ הגוי, לא יכול היה לכזות את עצמו
יותר מכפי שעושים שני צכרים אלה, כישראל
החופשית, כהתחנפם כפני הרכנים והעסקנים
המקיימים מישטר עוולה שהם קורבנותיו.

מכל מלה שבדבריהם, מבצבצת התיקווה העלובה :״אם
דק נתפרם עוד קצת, אם רק נכריז בקול רם יותר
שאנחנו אוהבים את הדת זאת הרבנים הטובים, אם רק

קראנו וסלדנו. קראנו ונגעלנו.

אך דומני שאף אחד מכל הדברים האלה לא חיסן את
בני־מעינו די הצורך. היה דרוש משהו שיגיע לשיא.

ודכרי מרים וחנוך לנגר, קורבנות הפרשה,
מגיעים לשיא זה.

ך* כפייה הדוגית במדינה — הקנוניה הפוליטית
$ 1של עסקני מפלגות חילוניות ו״דתיות״ — כבר
הפילה קורבנות רבים.
ילדים שנרשמו כ״גויים״ .משפחות שנהרסו. עולים
שהיגרו או שלא באו כלל. אנשים בשם כהן שלא יכלו
לשאת את בחידות־ליבם, מפני שהיו גרושות. חיילים
שנקברו בנפרד מחבריהם, אף שנפלו לצידם באותו קרב.
״עגונות״ .קורבנות ״חליצה״ .״ממזרים״ שנרשמו ברשי מה
של הבולשת השחורה, ואינם יכולים להתחתן.

בדרך הראשונה הלכה אותה אשה נפלאה, אן שליט,
אשת קצין חיל־הים, שבאה לארץ, קשרה את גורלה
לגורלו, ילדה כאן ילדים, ולחמה בקומה זקופה למען
זכותה להיות ישראלית מבלי לעשות שקר בנפשה.

אשה אמיצה. אשה לוחמת. אשה אצילה.
היה זה ככוד להילחם כשורה אחת עימה.

בדרך השנייה הלכה הלן זיידמן, הגיורת בקיבוץ. היא
התחילה ללחום, מצאה שותפים רבים למאבק, ונעצה
ברגע האחרון סכץ בגב כולם, ובגב בל חבריה־לסבל,
בנתנד, יד לקומדיה העלובה של הרב גורן, שערך לה
גיור באמצעות בית־דין־שדד.,

לפני זוג ה״ממזרים״ היו פתוחות שתי ה דרכים.
הם צעירים, כריאים, כני הארץ. אחד
מהם חייל, אחותו היתה חיילת.

השבוע נסתבר באיזו דרך בחרו.
4! 4 4
י -אפשר (לוהכריה אנשים להילחם. בכל חברה,
^ הלוחמים בעוול מעטים הם, והמשלימים עם העוול
— רבים־רבים.

אחרת לא היו כעולם עריצות, פאשיזם,
סטאליניזם, פשע מאורגן וכפייה דתית.

מותר לאדם לרצות להסתדר. לחפש פתרון אישי קטן
לבעייתו האישית הקטנה.
מותר לו גם לשאול :״איזו זכות יש לכם למתוח עלי
ביקורת? הרי אני הסובל, ואלה הם חיי. מותר לי לחפש
מוצא פרטי. אתם, שלא עברתם סבל זה, אינכם יכולים
׳להפריח אותי להצטרף למאבקכם נגד העוול הכללי.״
אילי אמרו כך שניים אלה, לא הייתי בא בטענות.
בשם שלא באתי מעולם בטענות אל חברים שאמרו,
בימי קרבית תש״ח :״די. איני יכול עוד. אני מחפש
לי ג׳וב בעורף.״

העריקות מקרב אינה יפה. יש עימה קלון.
אכל היא אנושית. ומוטב לעכור עליה משתיקה.

^ כל המיסמך של שני גיבורי
אינו רק מיסמך של כניעה.
זוהי תערובת של התפרסות בפני מעניהם,

כללארק ההתעללות במי שריה בעל אמם
מעוררת סלידה במיססך זה. מעל ומעבר להתעללות
ביחיד ובמשפחתו, יש כאן אדישות מחרידה לגורלם של
כל הסובלים האחרים מעינויי הכפייה הדתית.
לגבי הסבל של עצמם, יודעים השניים להתבטא יעו! :
״זאת הצרה. אנשים אינם יודעים מה זה. סוחרות.
זה עלול לקרות לכל אחד.״
״הייתי בהלם. הסתכלתי על הרבנים כאילו נפלו מן
הירח.״
״לעולם,לא אשכח את הציניות שבה אמר (הרב קרליץ)
את הדברים.״
״לא נותר דבר לעשותו, אלא לבוא הביתה ולבכות
בצוותא. לבכות הרבה.״
״מה רוצים ממני? שאפרסם מודעה בעתון: ממזרה
מחפשת ממזר?״
״זה נפל עלי כפצצה. כאילו בניין התמוטט על ראשי׳.
״יש אצלם איזו כרטסת, כנראה, של אנשים שאינם
כשרים להינשא.״
ובכן, אין כאן רק חגורל תפרטי של חנוך ומרים לנגר.
אחרי שבכו, אחרי שנפלה להם חפצצה על הראש, אחרי
שהיו בהלם — נסתבר להם שהם אינם יחידים, שיש
רבים הסובלים מגורל דומה. יש כרטסת.
הם החליטו לצאת לקרבי להצטרף למחנה הלוחם
בכפייה דתית — מחנה של אנשים שלא נפגעו אישית
כלל, אלא הלוחמים — לפעמים תוך קורבנות אישיים
רבים — למען הסובלים, וגם למען חנוך ומרים לנגר?

מי שנתפס בגלגלי הכפייה הדתית, אחת משתי דרכים
עומדת לפניו:

והוא יכול להיכנע, להתפלש כעפר ,״להסתדר״
עם כוחות העוול.

ואז יכוא אותו ישועי של מגן־דוד, הרם
גורן, ויגייר אותו ״מחדש״ (למה ״מחדש״,
אם הגיור הקודם היה שקר?) כניגוד לכל
כללי ההלכה, כדרך של קנוניה המביישת את
הדת והמדינה גם יחד.

מה הם עושים כדי להילחם כעוולה זו? לא
רק למען עצמם, אלא גם למען כל האחרים?

שורה ארוכה־ארוכה של כני־אדם אומללים,
שהוקרכו על מיזכח הקנוניה הטמאה. שורה
המתארכת משנה לשנה.

הוא יכול לקום ולהילחם, כאומץ־לב וביושר•
מצפון, למען עצמו ולמען כל אותם שסכלו
אתמול ושיסכלו מחר כמוהו.

נישאה ל״גוי״ .שאבי ואבי־אבי בניו ונכדיו הוא גוי
שיכור, שהכריח נערה יהודיה תמימה להתמסר לו באיומי
אקדח. הוא ישקר, יתבזה. ישפיל את עצמז.

חוו ה לנגר, אםה ״ מ מז רי ם ״

ננגח עוד קצת את הלוחמים בכפייה הדתית — בוודאי
נמצא חן בעיני הפריצים- ,והם יתנו לנו סידור פרטי.״
4! 4 4
ך • די לתת ״סידור פרסי״ לאדון ולגברת לנגר
^ הצעירים, צריכים לדרוס ולבזות עד תום אדם אחר.

וזהו אולי הפרט המקומם ככל העניין.

יש רק דרך אחת להפוך שניים אלה ללא־ממזרים
כשרים: להתעלל בבעל הראשון של אמם. כדי שחנוך
ומרים לנגר לא יהיו,ממזרים, צריכים להוכיח כי הוריהם
נישאו כהלכה. והדבר אפשרי רק אם תתקבל היגירסה
שנישואי האם לבעלה הקודם אינם תופסים.

כדי להשיג זאת, להציל את הקואליציה
ולפלס לעצמו דרך אל הרכנות הראשית, מטעם
המפד״ל וככרכת גולדה, הכין הרכ גורן
את אותה ״חוות־דעת״ מסמרת-שערות.

מה עושים? הנה אדם שהתגייר בנכד כדי לשאת את
האשה שאהב. שבא לארץ וקשר את גורלו לגורלה.
שהקים כאן משפחה חדשה, אחרי שנפרד מאשתו הרא שונה,
אמם של ה״ממזרים״ .שנשא שוב אשד, יהודיה,
והוליד ילדים יהודיים. שחי בארץ, מתפרנס בצינעה
מעמל־כפיו כסנדלר.
לוקחים איש זקן זה, ומתארים אותו כמיפלצת. מפב־רקים
סיפור כאילו אנס את האם בכוח הנשק להינשא
לו, כדרכי הקוזאקים השיכורים. שגיות אינו גיור. שאכל
מאכלי בשר וחלב מצלחת אחת (שומו שמיים!) והחזיק
במקרר בשר־חזיר. בקיצור, חלאת המין האנושי.

בראיון זה, נותנים הזוג לנגר יד למעשה־שיפלות
זה, ומשכחים את הרב גורן על מלאכת
הכיזוי.

ולא בתמימות, חלילה. אוסרת הגברת מרים :״הוא
(הבעל הראשון) חי בארץ. יש לו כאן ילדים ונכדים.
אני סבורה שהוא חושב לעצמו: כל השנים אני חי כאן,
ועכשיו יקברו אותי מחוץ לגדר? — אבל זה לא כך.
הוא יכול להודות ולהתגייר שוב. בבניו זה לא פוגע, כי
היהדות נקבעת על 3י האם.״
והמראיין מוסיף שהרב גורן הבטיח לגייר מחדש את
האיש, אם ״יודה או יתברר״ שלא גוייר כהלכה.

פרשת־הממזרים

איזה אגואיזם מונומנטלי! איזו זרות לכל
גישה של עקרון ומצפון!

חנופה

האיש ״יודה״ שהגיור שלו היה שקר. שאשתו הנוכחית

חלילה. הם מוכנים לתקוע סכין כגכם, ככל
רגע. אם זה יעזור להם להסתדר.

הם עוסקים בפוליטיקה רבנית מגוחכת, משבחים רב

פלוני ומגנים רב אלמוני, כדי להתחנף לאותם היכולים,
לדעתם, לעזור להם.
הם מתנגדים לנישואין אזרחיים. כן, בפירוש. הם
יהודים נורא טובים, ומוכנים לתמוך בדתיים, אם רק
יעזרו להם להסתדר.
שאלה :״אתם דתיים?״ תשובה :״לא דתיים, אבל
שומרי מסורת.״ (אגב, נוסחה שהפכה זה מכבר סמל
הצביעות המתחסדת).
שאלה :״האס אתם שונאים את הדת, בגלל מה שקרח
לכם?״ תשובה החלטית :״לא, בשום אופן לא ...אס הייתי
שוללת את הדת, הייתי נוסעת להתחתן בקפריסין.״

אתם רואים, רבנים טובים? כאמת, כדאי
לכם לעזור להם.

ך•* א כל הדמויות בפרשה זו הן שליליות. ואיני
/מתכוון רק לכלתו של האח, יהודית, שנשארה
נאמנה לו בכל הצרות האלה, במשך חמש שבים.
אני מתכוון לבחורה שאיני יודע מיהי, שהאחות
מספרת עליה כך :״פקידה שעבדה איתי בצבא, לאחר
ששמעה על הפרשה שלנו, החליטה לאות מחאה שלא
להינשא ברבנות, והלכה והתחתנה בנישואין פרטיים...
היא אמרה: כיצד אני יכולה להינשא בפני אנשים
המעולליס לכם זאת 7״

הנה אדם. ישראלית בת־חורין. אחת המוכנה,
למען עיקרון, למען מחאה נגד עוול הנע שה
לזולת, לקפוץ מביצת הכניעה, להסתכז
בכל הסיכונים של מדינת הכפייה הדתיר^
ובלבד שתוכל לשאת את ראשה בגאווה.
ייתכן שהיא מתחרטת, למיקרא דברי הזוג• ׳ייתכן
שהיא נגעלת.
אם כן, הייתי רוצה לומר לה: זה לא חשוב. כל* .המחנה
הגדול הזה, המתקומם נגד עריצות הכפייה הדתית,
מתייצב גם להגנת חנוך ומרים לנגר, לא מפני ׳שהם כך
או אחרת. לא חשוב מי הם, לא חשובה דעתם דמעשיהם

לחמנו למענם, ונוסי]? להילחם למענו! ,כשם
שנילחם למען כל אחיהם־לסבל — ט,פני שאנחנו
רוצים לחיות במדינה חופשית. ובמלחמה
זו ננצח — על אפם של כל זזפרושים
והצדוקים והצבועים גם יחד.

יורי גיבי־ה מניפים רגל פלסטיני בהפגנה נגר הגירוש: איר תיעקר השנאה?
ך יו םהרא שון ת שג ד ע גייס ׳*ר־
4הבסחון משה דיין את הטלוויזיה
הישראלית בדי להגן על דעותיו, להצדיק
את תוכניותיו והחלטותיו ולשכנע בצידקת
פעולותיו. בהופיעו בראיון מפוברק בתוכנית
מוקד, ענה דיין לשאלות מוזמנות,
כשהוא מנסה להצדיק, בצודה בלתי משכנעת,
את פה שכונה השבוע, פעולת ה דילול
של דיין בעזה.״
היתד. זו הופעה פוזרה. שכן, דיין הת גונן
נגד טענות שלא הושפעו, סבלי ש ימצא
באולפן פי שיתווכח עפו או יבקר
אותו. אזרחי ישראל חזו במסע ההצדקה

שד הבטחת. היתד, זו ביקורת שבאה מכל
העברים, החל במשפטן הליבראל הד״ר
אפנון רובינשטיין, שתקף את דיין פעל
דפי הארץ, דרך סיפוחיטסים קיצוניים

חריף יותר שהתנהל מאהורי־הקלעים: המאבק
על צורת המלחמה בחזית היחידה
שנותרת לצד,״ל מאז הוכחד, חפסקת חאש
— חזית רצועת עזה.

חלק של היומן שסקר את הנעשה במחנה
הפליטים ג׳בליה ברצועת עזה — יכול
היד, לד,אמת בנקל כי הקטע המושג הוא
סרט תעמולה של אל־פתח.
הסרט היה אומנם חלק ממסע התעמו לה
הרשמי — שהתנהל השבוע ושנועד
להצדיק את פינויין של פאות סשפחות
ממחנה פליטים זה והעברתם לאל־עריש
שבפידבר סיני — אלא שהוא ד,שינ פטרה
הפוכה. במקום להזדהות עם החיילים,
הוא גרם לצופים להזדהות עם הפליטים,
תושבי המקום. תחת להציג את המחבלים

הנווודוןהאתור 111/־ ד ״ ן
העצמית של דיין, מבלי שהבינו בדיוק
נגד פד, הוא מתגונן.
רק אלה שעקבו בשבוע שעבר אחרי
הפירסומים בעתונות יכלו למצוא בהם
הדים לביקורת החפה ביותר שנמתחה על

כמו גאולה כהן ועזר וייצפן. שפידפפו אף
חם בפומבי את ביקורתם על דיין. ועד
לדברים שפורסמו בשמו של חברו לשע בר
של חין, שחד,תחבורה שמעון פרם.
הביקורת הפומבית רק שיקפה מאבק

חלק מפח שפתרחש בחזית זו, שודר
בטלוויזיה ביום השישי האח־תן.
אך פי שפתח את פקלט הטלוויזיה
שלו באמצע שידור יומן החדשות השבועי,
סבלי ששפע את דברי ההקדפד, לאותו

כמי שפוגעים באוכלוסיה המקומית הראה
הסרט הפגנה של תפיכח כללית במחבלים
על ידי כל אוכלוסיית הסחנה מקטן ועד
גדול. במקום להראות את חדוות הפליסים
השמחים, לפי הגירסח הרשמית על ש־מעבירים
אותם לשיכוני לקוטום באל-
עריש, הוא המחיש לציבור את התנגדותם
של הפליטים להעברה. חיילי צד,״ל הוצנו
בטרם זה ככובשים, שהתושבים הפקופיים
שונאים אותם, אינם רוצים בעזרתם ונם
לא בסיועם ליצירת תנאי חיים טובים
יותר.
מובן שלא זאת חיתה כוונת יוצרי הס רט.
אבל זאת היא המציאות במחנה
הפליטים נ׳בליה, כמו בשאר חלקי הרצח
עה. אי אפשר לשנות אותה לא באמצעות
סרטים, לא באמצעות תיאורים מסולפים
מפי דוברים רשמיים וגם לא במסך של
איפול והשתקה שהטילו השבוע משרד־הבטחת
וצה״ל על הדיווחים מהרצועה,
בסוגרם את הרצועה בפני עתונאים וב־מונעם
כל דיווח חופשי על המתרחש שם.
למרות האיפדל ולמרות מערכת שטיפת-
המוח, אי אפשר היד, למנוע עוד דית
ציבורי פומבי במה שהתחולל בעזה.

קן הצרעות
ברצועה
ץץה בעצם קהה בעזה זו

הנתווו שר ו״ן:
אוכלוסיית העברת
*חנו* תבליטים בבכיו
הרצועה לאל־עריש בשלב ראשון, וחש** *חנו* שלי*
לשליטה בטחונית* ,חולקים לרובעי* ובעלי דרכי* שלולות.

בתחו*י ״ישראל השטנה״ ,לחשי• עבור שכונות ושיכוני*.

] 1מאז מלחמת ששת-הימים היתה רצו עת
עזה, על 350 אלף !תושביה, עקב
אכילס של הכיבוש הישראלי. שיטות ״ה מקל
והגזר״ ו״היעדר הנוכחות״ של המיג-
הל הישראלי, שהצליחו להפליא בשטחים
המוחזקים בנדה המערבית, לא פעלו לגבי
מכלאת האדם הענקית, בה נדחסה אוב־לוסיח
עויינת בין פרדסים ודיונות חול.
אחרי ׳תקופה קצרה של הלם, החלה ה רצועה
לחפור לקו של צרעות, שעקצו
ללא חרף את המינהל האזרחי והצבאי
הישראלי, הביאו בהדרנה להתמוטטות
מוחלטת של השליטה הישראלית שם.
עור לפני שנה ייסד השלטת הישראלי
ברצועה לפיקציה, כשהוא חסר אונים
למלא אחר החובות היסודיים של שלטון,
במו שמידה על חוק ופדר. מחודש לחודש
נכרה ההדרדרות והרצועה הופקרה לשל טונם
של המחבלים, שהוציאו את הרצועה

מחוץ לתחום לאזרחים ישראליים, השליטו
מישטר טירור ואימה במחנות הפליטים,
אילצו את צה״ל למשול ברצועה בשיטות
כיבוש מלא, עם כל התופעות השליליות
הכרוכות בכך.
כשלון השלטון הישראלי ברצועת עזה
הוא כשליונו האישי של שר־הבטחון משה
דיין, עוד יותר משהצלחת השלטון היש ראלי
בגדה המערבית היא הצלחתו האי שית.
רצועת עזה היא האחוזה הפרטית
של משה דיין מבחינה שלטונית. הוא
אישית קבע את מדיניות הממשלה כלפיה
ואת התייחסות צה״ל לתושביה. רצועת
עזה היתר. ה״בייבי״ של משה דיין והוא
ניסה כלפיה את כל שיטות החינוך האפ שריות
ובכולן נכשל.
היה זה דיין שקיבל את ההנחה ששלטה
במדינה כשלוש שנים, שמטען האיבה
והמשטמה של תושבי הרצועה כלפי ישראל
נובע ממצוקה כלכלית נוראה בה הם
נתונים. הנחה זו הופרכה לאחרונה מיסו דה.
מצוקה במובן של רעב ודלות, אינה
קיימת עוד ברצועה. כ־ 16 אלף מתושביה
עובדים בישראל. כל עובד־מפרנס כזה
מרכז סביבו משפחה של כ־ 5נפשות.
כ־ 75 אלף מתושבי הרצועה, כמעט רבע
מאוכלוסייתה, מתקיימים כיום מהכנסות
גבוהות יחסית שמקורן בישראל. מהכנ סות
אלה מתקיימים סביבם עוד כמד.
רבבות עובדי שירותים.
כתוצאה מכך, נם ללא פיתוח כלכלי
בהיקף רחב, השתנו התנאים הכלכליים
ברצועה בצורה יסודית. ברצועה קיים
כיום מצב של מחסור בידיים עובדות.
אין עבודות דחק. אץ לדבר על פריחה
כלכלית מהסוג המקובל בגדה המערבית,
אבל מצבך, הכלכלי של רצועת עזה לא
היה כה שפיר מזה 23 שנים.
למרות זאת לא חלה כל ירידה בפעילות
החבלנית ובאיבת נגד הכיבוש הישראלי.

המיטרד מקיז הדם של עזה: לחקור ולל מוד
את הגורמים והסיבות שהביאו למח לה
ולנסות לרפא אותם! או להילחם
בכוח בסימפטומים. משה דיין נפל במל כודת
בה נפלו צבאות כיבוש רבים. הוא
בחר בשיטת הכוח. כוחות תוגברו שגה מזה חצי
צה״ל ברצועה בצורה ניכרת. במקום
מדיניות חוסר הנוכחות, ננקטה שיטה של
נוכחות מוגברת. אומצו שיטות שהיו
מקובלות על הצרפתים באלג׳יריה ועל
האמריקאים בווייט־נאם — ללחום בלוחמי
גרילה בשיטת לוחמת הגרילה.
בך, בצד פעולת אבטחה של מיתקנים
חיוניים וצירי תנועה, נטלו כוחות צה״ל
את היוזמה לידיהם כדי •להפריע לחבלנים
בהתארגנות ולהגיע למגע עמם, מתוך הנ חה
שהתאמתה, שבכל היתקלות כזאת
תהיה יד צה״ל על העליונה.
כך חזרו כוחות צה׳׳ל לשבת במרכזי
מחנות הפליטים, כשהם מפטרלים וסוק רים
בלי הרף את הסימטאות, הפרדסים,
המחנות והדרכים, רודפים אחר החבלנים
ומאלצים אותם להימצא בנדידה מתמדת.
מבחינה צבאית קצרה שיטה זי הצלחה
ניכרת. עלה מספר החבלנים הנתפסים או
המחוסלים. קטן מספר האירועים הבטחו־ניים
ברצועה. לעומת זו עלה בצורה ניב־

רויות: להסיק את המסקנות ולחפש פתרונות
יסודיים לטווח ארוך, או להגביר
את המלחמה. משה דיין בחר בדרך ה שנייה.

שיטת
״העיירות
האסטר טגיו ת ״
יין תחליט ׳לפתור את בעיית ה !
רצועה ללא קשר לפתרון הפוליטי
שימצא לה. לשם כך הגה תוכנית, שזכתה
בתואר ״תוכנית הדילול״ .לא היתה זו
המצאה מקורית של דיין. היא היתה העתק
מדוייק של שיטת ״העיירות האסטרטגיות״
שנקטו בה, שוב, הצרפתים באלג׳יריה
והאמריקאים בווייט־נאם, ושבשני המקו מות
היא נכשלה בצורה מחפירה.
השיטה מבוססת על ההנחה שיש ניגוד

המים גם את הדגים למקום אחר. לא ניתן
להפריד ביניהם.
תוכניתו של דיין היא להקים מעין
״עיירות איסטרטגיות״ כאלה ברצועת
עזה. כלומר: לחסל בהדרגה את מחנות
הפליטים במתכונתם הקיימת, שהם בלתי
ניתנים לשליטה, להעביר את תושבי ה מחנות
הענקיים (ששלושה מהם מונים
נד 40 אלף נפש כל אחד) למחנות קטנים
יותר, שיהיו חצויים בדרכים, מוארים
בתאורה, עם דרכי גישה ותנועה נוחים.
בצורה כזאת ניתן יהיה להפריד, לפי
תוכנית דיין, בין המחבלים לבין האוב־לוסיה.
״״מובן
שלצורך זה דרוש כסף רב. לפי
הערכת מומחי משרד־הבטחון יידרש לשם
הקמת ״העיירות האיסטרטגיות״ בתחום
רצועת עזה, סכום של כ־ 100 מיליון ל״י.
סכום זה לא נכלל בתקציב השוטף. כדי
לקבל את הכסף ערך דיין לשר־האוצר,
פנחס ספיר, ביקור ברצועה, שיכנע אותו
כי דק •בהקצבת הסכומים הדרושים ניתן

,,הבוהן הכו אב ת״
של הרצועה
ץ ם שיטת ״היד החזקה״ ,שסוג־
^ הגה ברצועה לפני כשנה בפקודת
דיין, לא הביאה לשינוי קיצוני. היא גרמה
לארגעה זמנית, אך לא יכלה לחסל את
החבלנים ואת מוקדי הכוח שלהם.
מול כל איומי הכוח שיכול היה השל טון
הישראלי להציג כלפי האזרחים ה מקומיים,
החל מפיצוץ בתים ועד להגליה
— ניצב האיום הפשוט והאכזר, שהפעילו
המחבלנים ושהיה חזק מכל — המוות.
ישנן סיבות רבות ועמוקות לשוני המהותי
בין עזה לגדה ביחס האוכלוסיה
כלפי הכיבוש. העיקריות שבהן הן אלה:
• רוב תושבי הרצועה הם פליטים.
אפילו נולדו ברצועה, הם גדלו במעמד
של פליטים, עם חינוך שיטתי לשנאת
האוייב הישראלי ולחזרה לכפרי הלידה
של הוריהם.
• רוב הפליטים, כמו תושבי הרצועה
המקוריים, היוו עוד לפני מלחמת העצמ אות
את השכבה הלאומנית ביותר של
ערביי פלסטין.
• אין אפשרות של הפרדה בין ה.אוכ־לוסיה
לחבלנים. האוכלוסיד, עצמה היא
חבלנית בפוטנציה. אין צורך להצטרף
לארגון חבלה כדי להפוך לחבלן ברצועה.
די למצוא דימון־יד מאלה שהוסתרו בש פע,
ולהטיל אותו על ירכב ישראלי פעם
בכמה חודשים, כדי להיות חבלן. זו הסי בה
שעל כל חבלו שנהרג או נתפס ברצו עה,
צצים מייד חמישה אחדים.
בכל השנים בהם עמד צה״ל במלחמת
ההתשה בגבולות, נבלעה המלחמה הקטנה
ברצועה בתוך המלחמה הכללית. רק בת קופת
הפסקת־האש, כשהאירועים ברצועה
תפסו כשליש ויותר מסך כל התקריות
והאירועים הבטחוניים בישראל, קיבלה
המלחמה ברצועה את תשומת־הלב הראויה
לה. משה דיין, שקודם לכן גטה רק להטיל
הסגר על הרצועה ולהניח לתושביה להרוג
זה את זה, החליט לחסל את ״הבוהן הכו אבת״
של הרצועה.

דיין נפל
ב מלכוד ת

0לד1וציא מכלל שיקול את הפתרון
במסגרת של הסדר כולל עם ארצות-
ערב, היו שתי דרכים אלטרנטיביות לחיסול

דרכם שד פריטים: אחרי 23 שנה ־ נדידה נוספת
רת שיעור הפגיעה באוכלוסיה המקומית.
תוך החודשיים האחרונים חוסלו ברצו עה
61 איש. ההוצאות להורג בידי המחב לים
הפכו לעניין של יום יום, נעשו בצו רה
אכזרית מעין כמוה, ללא כיל קריטריון
ברור לחיסול. כך למשל חוסלו כתריסר
פרוצות במחנה ג׳בליה, מבלי שפוענחדי
עד היום הסיבה לכך.
למרות גל מעשי הרצח האכזריים לא
נוצר פער בין המחבלים והאוכלוסיה
המקומית במחנות. זיו המשיכה, מפחד או
מהזדהות, לחפות על המחבלים ולתמוך
בהם.
בצורה כזו הפך היתרון שהשיג צה״ל
במלחמה נגד חבלני הרצועה למגוחך.
המחבלים הוסיפו להוכיח, בדרכים חד שות,
כי הם עדיין שולטים בתושבי הרצו עה.
במצב
כזה שוב היו קיימות שתי אפש־

אינטרסים בין אוכלוסיה שליווה ושוחרת
שלום, לבין טירוריסטים. כדי שהסירד
ריסטים לא יקבלו סיוע מהאוכלוסיה, יש
להפריד ביניהם. זאת ניתן לעשות בצורה
של פיקוח ושליטה על האוכלוסיה. כיוון
שבדרך כלל לא ניתן להשיג פיקוח בזה
במקומות המגורים המקוריים של ד.אוכ־לוסיה,
יש לבנות מה שכונה ״עיירות
איסטרטגיות״ — מקומות בהן יוכלו התושבים
לחיות בפיקוח ושמירת הצבא מבלי
שהטירוריסטים יוכלו להתנכל להם או
להחריב בהם.
״לוחם הגרילה שוחה באוכלוסיה האזר חית
כמו דג במים,״ אמר היושב־ראש
מאו. כדי למנוע מלוחם הגרילה את המים
שלו, באה שיטת ״העיירות האסטרטגיות״
ליטול את המים ולהעבירם למקום אחר.
מה שהשיטה לא לקחה בחשבון היא ה עובדה,
שבדרך כלל מעבירים יחד עם

יהיה לפתור את בעיות הרצועה.
כתוצאה מכך הוקמה לפני שלושה שבו עות
ועדת שרים מיוחדת, בה חברים
מחצית חברי הממשלה, והנושאת את השם
״ועדת גלילי״ על שם היושב־דאש שלה
— השר ישראל גלילי.
כצעד ראשון ניתן
למשה דיין לבצע את דילול המחנות ה־פרובלמטיים
ברצועה, תוך גירוש חלק
מיושביהם למקומות מגורים אחרים ופינוי
הבתים לסלילת דרכי שליטה. בשלב זה
הוחל לפני שבוע במחנה ג׳בליה, בו ירש־בים
38 אלף תושבים — עשיריית מאוכ לוסיית
הרצועה.
בשלב השני, יאושר
למשרד־הביטחון סכום של
100 מיליץ ל״י, להקמת מחנות הפליטים
החדשים •והאסטרטגיים.
(המשך בעמוד )27

במדינה

כמו ״מיסמכי הפנ טגון / ,ה ם חו שפי ם
1111— 1 3 0 3 — 8ו י 1|| 11| 11

העם
זה לא יכול
ל ק רו ת בי שראל
ישראלים רבים עקבו השבוע בתמיהה
אחרי מה שהתחולל במדינה מרוחקת כמו
יפאן. מדינה כל כך מפותחת מבחינה תע שייתית,
וכל כך מפגרת מבחינה פוליטית.
ביפאן אירע השבוע אסון נורא, הגדול
באסונות האוויר בהיסטוריה. מטוס בואינג

תגיע אולי יפאן למעמדה של ישראל המת קדמת.
אז לא יצטרכו שרים יפאנים אפילו
להתפטר במקרים כאלה. כל מה שהם
יצטרכו לעשות, לפי הדוגמה הישראלית,
יהיה להופיע בפרלמנט שלהם ולמסור שם
הודעה, שתאשים את טייסי הבואינג באח ריות
לתאונה, ואולי גם את הנוסעים עצמם,
שגילו קלות דעת נפשעת בבחרם
לטוס במטוס.

אתהסבישד 111ש ד

אז ר חי ם
ביקורו של
בעל ה חו ב

פיסקו שותק
מדיניות של —

אכן שותק
אשליה עצמית
מדגם ,727 התנגש במטוס קרב של חיל-
האוויר היפאני. שני המטוסים התרסקו 162 .
נוסעי הבואינג נהרגו.
24 שעות אחרי האסון נטל שר־ההגנה
היפאני, קיי צ׳י מאסוהרה, את האחריות
לאסון על עצמו.
הנוסעים אשמים. פעם, לפני 20 שנה,
כשהיפאנים עוד היו ברברים, היה שר•
ההגנה מבצע במקרה כזה חראקירי יחד
עם כל עוזריו וסגניו. היום היפאנים מת קדמים
יותר. שר־ההגנה היפאני רק הודיע
על התפטרותו מתפקידו כתוצאה מאח ריותו
המוסרית לתאונה.
ישראלים רבים קיוו, כי במרוצת השנים

״היחסים בין ארצות־הברית לישראל דו מים
היום ליחסים בין החייב לבעל־חוב,״
אמר השבוע דיפלומאט אמריקאי בישראל.
הוא לא פירש מי החייב ומי הוא בעל-
החוב, אבל לא קשה היה לנחש את עמדתו.
באותה
מידה שהאמריקאים סבורים כי
ממשלת ישראל מתנהגת כלפיהם כחייב,
שלא נעים לו על שלא עמד בהתחייבותו
והוא מנסה לעקוף ולא לפגוש את בעל
חובו, כך גם ממשלת־ישראל סבורה שהאמ ריקאים
מתנהגים כלפי ישראל באותה צורה
של התחמקות.
האמריקאים משוכנעים כי ישראל חבה
להם חוב פוליטי בצורה של נכונות ל פשרה
על הסדר חלקי באיזור תעלת־סואץ.
ישראל מאמינה כי ארצות־הברית חייבת
לה עוד כמות של מטוסים ונשק מתוחכם.
ביקורו של ג׳וזף סיקו, עוזר שר־החוץ
האמריקאי לענייני המזרח התיכון, השבוע
בישראל, היה ביקורו של בעל־חוב. אולם
מאחר שבעברית יש משמעות כפולה לתואר
זה, והוא מתייחס לחייב ולנושה כאחד,
התנהג כל אחד מהצדדים לפי פירוש
סמאנטי אחר. סיסקו דרש להגיע להסדר.
ישראל דרשה נשק.
אין סודות. למרות שניסתה להעמיד
פנים כנושה, התנהגה ממשלת ישראל כ חייבת.
ההדלפות שקדמו לביקורו של סיס-
קו, כאילו אין הוא רצוי, היו מבישות
באותה מידה כמו ההדלפות הרשמיות לעיתונות
על מורת רוחה של הממשלה מ״חו-
סר־הטאקט של סיסקו״ ,שבחר להגיע לארץ
דווקא כשממשלת־ישראל טרודה ועסוקה
כולה באירוח וניהול שיחות מדיניות חשו בות
עם שר־החוץ הבלגי.
למרות כל אלה הגיעה שעת הפירעון.
ראש־הממשלה ושריה היו צריכים להתייצב
פנים אל פנים מול סיסקו, ולהסביר לו
כיצד מתכוונת ישראל לשבור את הקיפאון
שנוצר בהתקדמות לקראת הסדר. השיחות
שניהל סיסקו בסוף השבוע עם שר־החוץ
אבא אבן וראש־הממשלה גולדה מאיר, הוג דרו
אומנם בסודיות ביותר, אולם שום
דבר אינו עוד סודי במדינת ישראל.
הסדר הדש .״המקורות הרשמיים״ רמ זו
כי ממשלת ישראל מאוכזבת מכך ש*
סיסקו לא הביא עימו שום הצעות חדשות.
אלא שאיש לא הבטיח לממשלת־ישראל
הצעות חדשות. רק מדיניות האשליה העצ מית
של הממשלה, היא שהביאה אותה
להניח שניתן יהיה לה לשמור על הסטא טוס
קוו של הפסקת־האש בתעלה לעולם
ועד ולדחות את הקץ בדרישה לפתרונות
חדשים חדשים לבקרים.
זה יכול להיות מישחק מדיני משעשע,
אלא שלארצות־הברית אין כל כוונה לשחק
בו. היא רוצה את הגשמת התוכניות הישנות,
וזוהי מטרת ביקורו הנוכחי של
ג׳וזף סיסקו בישראל.
המצב הזכיר את הבדיחה על אותו יהו די
שהיה חייב לחברו 100 אלף ל״י. אח רי
חודשים רבים הציע החייב לבעל חובו
הסדר פשרה: הוא יחזיר לו רק מחצית
החוב 50 ,אלף ל״י, תוך שלושה חודשים.
בעל החוב, שהסדר זה נראה לו בסיכוי
להציל חלק מכספו, הסכים לפשרה. אחרי
שנה, כשהחייב לא עמד בחובו, התנפל
עליו בעל החוב :״גזלן! מדוע אינך מח זיר
לי את הכסף שאתה חייב לין הרי
הגענו להסדרן״ השיב לו החייב :״מה
הרעש? הגענו להסדר בקשר לחוב של
100 אלף לירות, נגיע להסדר גם על חוב
של 50 אלף לירות!״
ממשלת ישראל נהגה בדיוק כמו החייב
בבדיחה. היא רצתה הסדר חדש, לפי אותם
התנאים של ההסכם הקודם שלא קיימה.
אלא שממשלת ארצות־הברית, כפי שהבהיר
סיסקו השבוע, עדיין עמדה על קיום
ההסכם הראשון.

״מדוע פורק הפלמ״ח שאלה־הלצה ניצחית זו הסעירה החודש שוב את הארץ.
בעיקבות מישדר־טלוויזיה אווילי, פרצו גדולי וקטני המדינה בסערה נזעמת, מין
התקפה קולקטיבית של ילדותיות שניה, כשכל אחד חוזר כמו תוכי על הטענות וההאש מות
של ימי נעוריו.

ואילו השאלה המכרעת של המדינה — ״מדוע לא קם השלום 1״ —
נשכחה לנמרי.

לכן לא שם איש לב למיסמך ההיסטורי, שפורסם במשך חודש שלם בעיתון הנפוץ
ביותר במדינה, פרי עטו של המנהיג החשוב ביותר בתולדות המדינה — דויד בן־גוריון.

הנשיא אייונהואר
אולי מפני שמעטים קראו מיסמך ארוך ומייגע זה, על רבבות מילותיו, והחזרות
האינסופיות שבו.

אולם סיסמך זה הוא חומר־נפץ מאין כמוהו — גילוי המפוצץ אחת
ולתמיד את האגדה מם׳ 1של המישטר הקיים במדינה :״ממשלת
ישראל פעלה תמיד למען השלום, הערבים היכלו תמיד בכל פעולת־שלום.״
בן־גוריוו
עצמו התכוון, כמובן, להוכיח את נכונות האגדה. אולם כמו בילעם
המנוח, אמר את ההיפך ממה שהתכוון לומר.
המיסמך הקרוי ״המשא-והמתן הסודי בין ישראל לנאצר״ מוכיח בעליל, מפי בעל־הדבר,

כראשית ,1956 עשרה חודשים לפני מיכצע־סיני, היה גמאל

אור• אסרי
עבד־אל־נאצר מוכן למשא־־ומתן לשלום, אחרי מילוי תנאים מסויימיס,
8עבד-אל-נאצר היה מוכן לסכן את עצמו לא מעט בדיונים על כך,
>• לא היתר. זאת נכונות חד־פעמית, אלא שבוטאה על־ידו שוב ושוב לפני
ואחרי כן,
9ממשלת ישראל סירבה לבצע אף את התזוזה הקטנה ביותר בעמדותיה הנוק שות,
כדי לאפשר משא־ומתן כזה,

• ממשלת ישראל היתה אדישה לגבי הסיכוי ההיסטורי, ושכל
מחשבותיה, מעשיה ומשאביה הוקדשו להשגת יעד אחד ויחידי: נשק,
נשק, נשק.

״נאצר פ חד מ כ דו ר ״

ויד כן־גוריץ כבר רמז פעמים אחדות בעבר על משא-ומתן סודי, שהתנהל
כביכול בינו ובין עבד־אל-נאצר. הוא יצר את הרושם שבמשא־ומתן זה הוא הציע

יום העצמאות : 1855 שרהבטחון בן־גוויוו, הנשיא נן־צבי, ואש־הממשלה שנה והומסכיל ד״
הצעות־שלום מופלגות, ותיד. מוכן לוויתורים מרחיקי־לכת, אלא שעבד־אל־נאצר אטם
את אוזניו, מפני ״שפחד מכדור, כמו עבדאללה.״
סיכום זה, כך מסתבר עכשיו, היד כוזב בעיקרו (אם כי ייתכן מאוד שבן־גוריון
עצמו ראה ועדיין רואה את הדברים כך) הפחד מפני כדור, ומפני גורלו של המלך
עבדאללה, אמנם הוזכר בשיחות — אך רק בהקשר מישני. מסתבר שעבד־אל־נאצר היה
מוכן לקבל על עצמו סיכונים הרבה יותר חמורים.
ואלה הם הפרטים היבשים של אותו ״משא־ומתן סודי בין ישראל לנאצר״ :

לים או לסלף עובדות שאינן נוחות לו, לפרש דברים מתוך ״חוכמה שלאחר מעשה
יתר על כן, בהיותו אנושי — הוא סובל מזכרון סלקטיבי, ואינו יכול להפריד בין דיע
תיו הסובייקטיביות ובין העובדות האובייקטיביות.

הדו״ח של דויד כן־גוריון סובל כמידה גדושה מכל החסרונה
האלה. ככל זאת די כו בדי לערער לחלוטין את מוסכמות התעמול
הרשמית הישראלית — ולצייר תמונה חדשה לגמרי *.

תמליל לג 1לדה וסיסקו

בראשית >< 195 שלח הנשיא האמריקאי דאז, דווייט אייזנהואר,
שליח אישי למרחכ, כדי לתויד כין קהיר וירושלים ולהשיג שלום.
השליח היה איש־אמונו האישי של הנשיא, רוברט אנדרסון, אז סגן שר־הביטחון
האמריקאי, ולאחר מכן שר־האוצר.
השליח נסע תחילה לקאהיר, שם שוחח ארוכות עם גמאל עבד־אל־נאצר וסגנו זכריה
מוחיי־אל־דץ, ומשם לירושלים. בימים 24 ,23ו־ 25 בינואר 1956 קיים חמש שיחות
עם בן־גוריון, שר־החוץ משה שרת, מנכ״ל משרד ראש־הממשלה טדי קולק, והיועץ
המדיני יעקוב הרצוג.
לאחר מכן חזר לקאהיר, שוחח שוב עם עבד־אל־נאצר, וחזר לארץ, לשיחות נו ספות
שנתקיימו ב־ 31 בינואר ובאחד בפברואר.

המגונה חדשה לגמר
אחרי סיכוכ זה חזר לוושינגטון, התייעץ עם הנשיא, ויצא לסיבוב נוסף. אחרי
שביקר שוב בקאהיר חזר לירושלים, בה נתקיימה שיחה נוספת ב־ 9במארס.
באותה תקופה גם היו חילופי־מכתבים בין אייזנהואר ובן־גוריון.

כל הביקורים נ שמת בסוד כמום כשתי הבירות. לא נמסר עליהם
דכר — לא לממשלת ישראל ולא לממשלת מצריים.
עכשיו מפרסם בן־גוריון לראשונה את פרטי השיחות, אחרי מותם של אייזנהואר,
שר־החוץ שלו ג׳ון פוסטר דאלם, גמאל עבד־אל־נאצר ומשה שרת. עלי צברי, ששותף
על-ידי עבד־אל-נאצר בחלק השני של השיחות, הודח ועומד בפני מישפט. זכריה מוחי־אל־דין
(איש ימני ופרו־אמריקאי, שאין להחליפו עם חאלד מוחיי־אל־דין, השמאלי
והפרו־סובייטי) יצא בדימוס.
יש סכנה רבה בכתיבת היסטוריה בידי מי שהיה שותף לעשייתה. אין הוא הים־
טוריוז אוניילוטיבי, השוסל את כל חעורדות. להיפד. הוא נוטה להצדי? את עצמו. להע־

עיון אחד המנצנץ בהכרח בליבו של הקורא את הדו״ח ההוא, הוא שמאז עב
15 שנים ארוכות, בהן השתנה העולם ללא הכר — ואילו אצלנו לא השתנה דב

קח את הדו״ח הזה, החלף את השמות כן־גוריון—נאצר—אנדרם
כשמות גולדה— פאדאת—פיסקו, ויש לך תמליל מפורט ומדוייק •נ
השיחות שהתנהלו השבוע כירושלים.
עברו שתי מלחמות, בהן נחלה ישראל נצחונות מזהירים וקלים, שטחי־כיבו
נרחבים מוחזקים בידיה — אך מדיניות הממשלה לא השתנתה במאומה. תמהני
נעשה בראשו של האדם היחידי שהיה עד לשיחות אז והמשתתף בשיחות גם הפעו
יעקוב הרצוג.

דברי אל־סאדאת מתקבלים כירושלים כמו דברי עבד־־אל־נאצ
הצעות פיסקו נידחות במו הצעות אנדרסון. ובאוזני האורח מושכ
שוב הפיזמון הניצחי: נשק, נשק, נשק :

הדבר מזכיר את הבדיחה שכבר סיפרתי אותה לא פעם, והיכולה לשמש פתח־ד
לדו״ח בדגוריון:
מעשה באדם שפנה לפסיכיאטר וביקש לבדקו, מכיוון שבני־משפחתו טוענים שה
משוגע. הרופא עורך בדיקות מדוקדקות, ותמה :״אני מוצא שאתה נורמאלי לגמו
מדוע סבורים בני-משפחתך שאתה חולה־נפש?״
״מפני שאני אוהב ביסקוויטים,״ עונה האיש.
(המשך בעמוד
* רק קוראי העולם הזה בעלי זיכרון ארוך מאוד לא יופתעו. הדברים מאשו
בצורה מדהימה ממש עובדות והערכות שפורסמו באותם הימים עצמם על־ידי ״השבוו
המסדים״ ,שהוכחשו נמרצות על־ידי משה שרת ושאר דוברי המימסד, שהאשימו אוו
כשקרניס או לעגו לנו כמי שבודים דברים מליבם.

01ה מ הננ ה :1955 גאמל ענדארנאצו ונוסו סהל של המונים מרעים נ ענ ה נחוצות סאן

(המשך מעמוד )17
״זה מוזר,״ אומר הפסיכיאטר .״מה בכך ד גם אני אוהב ביסקוויטים!״
״מה?״ קורא האיש, כשעיניו אורות ,״אתה אוהב ביסקוויטים? אז אתה מוכרח
לבוא ולבקר אצלי! יש לי עשרות ארגזי ביסקוויטים בבית — מתחת למיטה, בארונות,
על השולחן והכסאות, על האיצסבאות, במרתף, בעליית־הגג
גם אדם נורמאלי אוהב ביסקוויטים. רק מידת האהבה מפרידה בינו וביו מטורף.

ישראל זקוקה לנשק. הנשק דדוש להגנתה. אך כאשר הנשק תופס
מקום בלעדי כמחשבות מנהיגיה, כאשר המאמץ להשגתו בא
כמקום כל שאר המאמצים, כגון המאמץ להשגת השלום וליצירת מצב
שבו לא יהיה עוד צורך ככמויות אדירות של נשק חדיש מדי שנה —
מגיע הדבר לידי טירוף.
זהו, בעצם, הסיכום של אותו ״משא ומתן סודי״.

לא חיה זה משא־ומתן עם עכד־אל־נאצר להשגת השלום, כפי
שטוען כן־גוריון בכותרת. היה זה משא-ומתן עם אייזנהואר להשגת
נשק, כשהסגע-ככיכול עם המנהיג המצרי שימש רק באמתלה ו/או
בהפרעה.

העסק־הביש כקאהיו־ך*
די להכץ את הפרשה המוזרה כולה, יש לסקור בקצרה את השתלשלות המאו־
^ רעות שקדמו לה.
ביולי 1952 חוללו ״הקצינים החופשיים״ את הפיכתם במצריים, ללא שפיכת דם,
והדיחו את המלך פארוק. גנרל מוחמד נגיב הקשיש היה המנהיג הרשמי, אך בהדרגה
עבר השלטון הממשי לידי קצין צעיר בשם גמאל עבד־אל־נאצר.
כיעד ראשון ראה עבד־אל־נאצר את סילוק שרידי צבא הכיבוש הבריטי במצריים,
שהחזיק עדיין בבסיסים גדולים בתעלת־סואץ. המאמץ התקרב באמצע 1954 להצלחה.
ממשלת ישראל הפצירה בגלוי בבריטים שלא לעזוב את תעלת־סואץ, ותמכה עד
הרגע האחרון באופוזיציה הימנית־קיצונית בלונדון( ,״מורדי סואץ״) ,שחלמה עדיין
על איספריה והתנגדה לפינוי הבריטים מאדמת מצריים.
בקיץ 1954 הושג הסכם בריטי—מצרי, בעידוד האמריקאים. משרד־החוץ האמרי קאי׳
בהנהגת השר ג׳ון פוסטר דאלם, פתח בירח־דבש אמריקאי—מצרי. המטרה היתד,
להפוך את מצריים לאבן־הפינה של מערך בטחוני־מדיני אמריקאי במרחב.

כאותו זמן התפוצץ ״העסק הכיש״ .רשת־ריגול ישראלית שמה
פצצות כמוסדות אמריקאיים ובריטיים במצריים, כדי לעורר את הרושם
•טזוהי פעולה מצרית, כמטרה לשים קץ לירה-הדבש המצרי—
אמריקאי—בריטי. הרשת נתגלתה, ואנשיה הועמדו למשפט. אהד התאבד•
כסוף השנה נדונו שניים מחבריה למוות.
אותה שעה נידונו למוות גם ראשי ״האחים המוסלמים״ ,אירנון דתי־קנאי־ימני,
שביצע נסיון של התנקשות בחיי עבד־אל־נאצר. הם הוצאו להורג בתלייה. כתוצאה
מכך, התקשה עבד־אל-נאצר לחון את ״המרגלים הציונים״ ,וגם הם הוצאו להורג.

כעיקכות העסק-הכיש, סולק פינחס לבון מתפקיד שר־הכיטחון.
:ן־גוריון חזר מגלותו כשדה-בוקר, והסך שר־הכיטחון כ־ 17 כפב־
-ואר .1955

(שרת נשאר, להלכה, ראש-הממשלה עד סוף הקדנציה).
בלילה האחרון של פברואר ערך צד,״ל התקפת מחץ על מחנה הצבא המצרי
בעזה, הרג 38 ופצע .35 האמתלה (הכוזבת) היתה: רדיפה אחרי מחבלים שחדרו
לישראל. גירסה שנייה, מאוחרת יותר
היתה של גמול על התקפות חוזרות של חוליות
מצריות בדרום הארץ. אולם בימים
שקדמו לפעולה לא היה שינוי ניכר במצב
הבטחוני בגיזרה זו.
הסיבות האמיתיות לפעולה עדיין לוטות
בערפל, וייתכן שלא יתבררו לעולם.

הסיבות״שהוזכרו הן רבות( :א) בן־גוריון
רצה להוכיח שהשתנה משהו עם שובו
למשרד־ד,ביטחון( ,ב) היה זה נקמה על
תליית השניים בקאהיר( ,ג) היה זה שירות
לאמריקאים, אחרי שעיראק הפכה מרכז ה ברית
הצבאית־המדינית החדשה שלהם ב רחב
(״בדית בגדאד״) ,והתעמולה המצרית פתחה בהתקפת־מצח עליה( ,ד) היה זה מעשה־ונדם
של משה דיין, הרמטכ״ל, שהתרגל באותם הימים לפעול באופן עצמאי, תוך
יגוד, סילוף, או עיוות הוראות הממשלה.
(בצמרת מפא״י גברה אז הדיעה שיש לסלק את דיין במהרה, מפני שהוא מהווה
:נר. לאומית. בן־גוריון הוחזר משדה־בוקר, בין השאר, מתוך אמונה שהוא האדם
יחידי במדינה המסוגל לרסן את דיין).

כד או אחרת: פעולת-עזה היתה מיפנה היסטורי. עכד־אל־נאצר
צמו אמר עדיה, באוקטובר : 1955״ה־8צ בפברואר 1955 היה נקודת־מיפנה.
שואה זו (פעולת עזה) היתה פעמון־אזעקה. התחדנו מייד
:דוק את משמעות השלום ומאזך־הכוחות במרחב.״
מסקנות הבדיקה הזאת היו שתיים, ושתיהן הרות־תוצאות.
(א) המנהיג המצרי פתח במלחמת פידאיון נגד ישראל, מכיוון שלא היה מסוגל
זגיב בפעולה צבאית. כך נפתח מעגל־הקסמים הנורא של פעולות־טירור קטנות ואב־יות
ופעולות־גמול מוחצות וצבאיות. למשל: בהפגזה אחת באחד באוקטובר הרגו
׳תחי צה״ל בשוק של עזה 40 איש ואשה.

>כ) כ־7צ בספטמבר הכריז עבד־אל־נאצר על ״עיסקת־הנשק
צ׳כית״ — התחלת זרם האספקה של נשק מהגהט הקומוניסטי למצ
יים, שפתח דף חדש בהיסטוריה של המרחב, החדיר אליו את כרית־מועצות
ונמשך עד עצם היום הזה.

לדברי עבד־אל־נאצר (ולדעת כל ההיסטוריונים החשובים) היתד. עיסקה זו תגובה
וירה על התקפת־עזה, כשנוכח המנהיג המצרי לדעת שצבאו בלתי־מצוייד וחסר־אונים.
ב־ 7בספטמבר טען עבד־אל־נאצר שקיים הסכם חשאי בין ישראל וצרפת, לאספקת
1ק צרפתי לישראל. הוא חזר על כך ב־ 10 בנובמבר, בראיון לשבועון לייף, תוך
רוט הנשק שצרפת הסכימה, כביכול, לספק לישראל. הדבר הוכחש, כמובן.
(כדי להבין את התאריכים: עובר תמיד זמן מסויים מהיום שבו מסכימים על
!פקת הנשק, ועד לרגע שמתחילים לספק אותו. לשני הצדדים כדאי לדחות את גילוי
יסקה עד למועד האספקה, כי אז ממילא אין עוד אפשרות להסתירה. מכאן שהעיסקה
צרית־סובייטית, שעליה הודיעו בספטמבר , 1955 סוכמה בראשית השנה, אחרי פעולת
ה. ואילו העיסקה הישראלית־צרפתית, שעליה הודיעו באפריל , 1956 סוכמה בקיץ
,19 כאשר המלחמה באלג׳יריה שיכנעה את הצרפתים שכדאי להם לתמוך בישראל.
מיכאל בר־זוהר, דוברו האישי של שמעון פרס (שהיה אז מלך הרכש) קבע בספרו

שעוד קודם לכן הבטיחו הצרפתים מטוסים לישראל. ביולי 1955 הגדילה ישראל את ההז מנות,
שעליהם סוכם בשנה הקודמת. ב־ 12 באוקטובר 1955 נחתם הסכם לאספקת 12 מיס־טרים
ו־ 12 אוראגאנים, ובנובמבר המריאו האוראגאנים לישראל.
ב־ 12 בדצמבר ביצע משה דיין את פעולת־הגמול הגדולה באזור הכינרת. היא לא
תואמה עם משדד־ההוץ (ולפי הגירסה שרווחה אז, היתד, הפרה מפורשת של הוראות
הממשלה. גם בהזדמנות זו היו בצמרת מפא״י שדרשו לסלק מייד את דיין ).משה שרת
קבע שפעולה זו הרגיזה את הצרפתים, שראו את עצמם כבעלי־החסות על סוריה, וגרמה
לעיכוב משלוחי־הנשק הצרפתיים לישראל. פעולת־גמול בדרום, באזור כונתילה, גרמה,
לדברי שרת, לאובדן הסיכויים לקבלת נשק מארצות־הברית.
אולם בינואר , 1956 סמוך לבואו של השליח האמריקאי לישראל, עלתה לשלטון
בצרפת ממשלה חדשה, שפתחה דף חדש. היד, מנוי וגמור עימד, להשתמש בישראל כדי
להסיח את דעת הערבים ממלחמת־ד,שיחדור האלג׳ירית, ולהקים בעזרת צה״ל ״הזית
שנייה״ נגד מצריים, שעזרה לאלג׳ירים. מאותו רגע כבר היו משלוחי־הנשק הגדולים
לישראל מובטחים, למעשה( .ואכן, באפריל 1956 המריאו 12 המיסטרים לישראל, ובמאי
הגיעו 12 מיסטרים נוספים. כל זה על רקע ההגברה השיטתית של המתיחות לאורך
הגבול הישראלי־מצרי).
במשך 1955 הפך עבד־אל־נאצר לדמות בינלאומית, בעיקבות ניצחונו האישי הגדול
בוועידה הראשונה של המדינות הנייטראליות בעיר באנדונג באינדונזיה, בצד אישים כמו
צ׳ו אן־ליי הסיני ונהרו ההודי.
אולם ארד,״ב סירבה עדיין לספק נשק לישראל ולשאר מדינות המרחב. היא עדיין
קיוותה למשוך את מצריים לצידה, ולהשכין שלום במרחב( .בפברואר 1956 הסכימה
לממן את הסכר הגבוה באסואן).
במצב זה הגיע בן־גוריון שוב לכם ראש־ד,ממשלה, ב־ 2בנובמבר . 1955

זה גם היה רקע בואו של ״השליח הסודי״ לקאהיר ולישראל, בינואר
: 1956 טירור ופעולות-תגמול ללא הפוגה כגבול, עלייתו של עבד־אל־נאצר
לדרגת אישיות בינלאומית, אמכארגו אמריקאי על נשק לישראל,
הסכם חשאי לאספקת נשק סובייטי (או צ׳בי, להלכה) למצריים, והס
סם חשאי לאספקת נשק צרפתי לישראל.
זאת היתה התפאורה, כאשר עלה המסך על שליחות אנדרסון.

3אצר אני מוכן לשלוס״ !
^ *טיהה הראיטונה עם אנדרסון בירושלים נפתחה בדו״ח על שיחותיו הארוכות
11 עם שליט מצריים. הוא צייר תמונה שונה לגמרי מזו שהיתה מקובלת בציבור
הישראלי, ששמע אז יום־יום על ״הרודן המצרי״ צמא־הדם, הזומם להשמיד את ישראל
בכל רגע.
עבד־אל־נאצר אמר לאנדרסון ״שהוא מוכן ורוצה בשלום״ ,אם כי הוא עסוק בעיקר

במדינה ׳

בבעיות הפנימיות של מצריים עצמה וביחסים עם שאר ארצות־ערב. הבעייה הישראלית
היתה, בעיניו, עדיין בעלת עדיפות מישנית.

אפשר לסבם את גישתו שד עכד־אל־נאצר, בפי שהסתמנה בדברי
אנדרסון, כלהלן: שום מנהיג ערכי אינו יכול לעשות שלום עם ישראל,
מכדי שיחול תחילה שינוי גמור באווירה.

אחרת יהיה גורלו כגורל עבדאללה (שנרצח על הר־הבית, בנוכחות נכדו חוסיין).
את השינוי הדרוש ניתן להשיג על-ידי פתרון בעיית הפליטים .״לדבריו (של נאצר)
הפליטים הם מקור המאורעות על הגבולות והמתיחות.״

אם תשנה ישראל את יחסה הכלתי־פשרני לעניין הפליטים, ישנה
הדבר את בל האווירה כמרחב, והדבר יאפשר הידברות ישירה.

ישראל התקשתה תמיד להבין את החשיבות המכרעת שהיתר. לבעיית־הפליסים
באותה תקופה — אולי מפני שהמנהיגים ודעת-חקהל בישראל פשוט לא רצו להבין.
בעיני הערבים, גורש עם שלם מאדמתו על־ידי הישראלים. לעומת זאת, טענה
התעמולה הישראלית (ששיכנעה בעיקר את עצמה) שהפליטים ״ברחו מרצונם״ או
״לפי הוראות המנהיגים הערביים״ •.וממילא כל העניין אינו נוגע לישראל. בגלל עניץ
זה, מתר מכל עניין אחר, לא הפכה שביתת־הנשק של 1949 לשלום.
האו״ם החליט עוד ב־ 1948 שיש לתת לפליטים ״בחירה חופשית״ נ ץ שיבה
לישראל לבץ קבלת פיצויים. נוסחה זו הפכה, כפי שקורה לעתים כה קרובות במרחב,
לטרה קדושה( ,כפו גבולות דד 4ביוני כיום) ,בבחינת ״ייהרג ולא יעבור״ .שום מנהיג
ערבי לא היה מעז לזוז ממנה.

ואכן, עכד־אל־נאגר עמד על עיקרון זה. באשר שאד אותו אנדרסון
על איזה מיספר הוא חושב, אמר, כי,,הוא לא מעוניין כטיספרים, אלא
כעיקרון הבחירה החופשית.״ הרמז: אם תסכים ישראל ל״עיהרון״ ,לא
יעמוד הוא על המיספר שיוחזר כפועל.
(על גישה זו חזר עבד־אל־נאצר בשיחות סודיות פעמים רבות גם לאחר מכן.
כמה וכמה אישים בינלאומיים, ביניהם ג׳ורג׳ו לה־פירה, סיפרו לי כי בשיחות פרטיות
עימם נקב עבד־אל־נאצר במיספר של מאה אלף פליטים בלבד שיש להחזירם, בתנא׳
שישראל תכיר רשמית בעיקרון ״הבחירה החופשית״).
בכל שאר הדברים היה עבד־אל־נאצר גמיש מאד. הוא הסכים להמשך חלוקת
ירושלים (בעוד שכל מדינות העולם דרשו אז את בינאומה, לפי החלטת האו״ם),
ולמעשה לא עירער על גבולות המדינה. דבר זה מעניין באופן יוצא־מן הכלל, כי
חודשיים לפני כן, ב־ 9בנובמבר , 1955 נאם ראש ממשלת בריטניה, אנתוני אידו, את
הנאום המפורסם באולם ״נילדהול״ בלונדון. באותו נאום היסטורי, הציע כ״פשרה״
גבול חדש, שיהיה בין גבולות החלוקה של 1947 ובץ גבולות שביתת־הנשק של . 1949
*כלומר: צימצום שסח המדינה.
בתגובה על כך הכריז אז עבד־אל־נאצר שזהו ״בסים טוב למשא־ומתן.״
משפט נית״בו שת ל די פ לו מ טי ם
המקום היה אידיאלי למטרתו: דירת-
הגג של הבית שברחוב הירקץ ,82 מול
השגרירות האמריקאית — בדיוק בלב
איזור השנרירויות ובתי־המלון מגדולים.
בית־בושת שנועד לשרת דיפלומטים, תיי רים
עשירים — לא יכול היה למצוא
לעצמו אתר מוצלח יותר.
אווירה מכובדת. כך נם חשבו אנשי
המשטרה, כאשר פרצו פגימה, לאחר
עיקוב במשך תקופה מסויימת, בה המד
רסו כל הגיבורים. בפנים הם מצאו את
נעמי מרסטן, צעירה ישראלית, ועלמה
נוספת, תיירת מצרפת בשם כריסטיאן
פאראן. לניידת צורפו גם ג׳ראר גינסי,
שומר־הסף שדאג לא להכניס פנימה כל
מיני ארחי-פרחי שהיו עלולים לפגוע באווירה
המכובדת, ופאול שוקרון, בעל הדירה.
מאוחר יותר צורף לחבורה גם אלב־

שהיה ממונה על ביצוע הצוואה, ביקשה
להסדיר לה את העניין.
לסי תצהירו של ינקלביץ בבית המש פט,
קובלר הורה לה להפנות אליו את השוכר•
לטענת ינקלביץ, דרש מפנו קובלר
17,000 לירות דמי־מפתח, ועוד 1,000ל״י
לעצמו, עבור הסכמתו שהדירה תועבר ב שכירות.
לבסוף התפשרו על 14,000 לירות
ועוד אלף לירות לקובלר — שעבורם, כפי
שנאמר עוד בתצהיר, לא נתן עורך־הדיו
קבלה.
אזהרה והבטחה. בעקבות חתימת
חוזה השכירות, החלה האלמנה לפנות את
הדירה. או אז נודע הדבר ליעקב וולפסון
— כי סבתו החורגת עומדת למסור את
הדירה בניגוד לצוואה. הוא פנה אליה
והזהיר אותה.
ליתר ביטחון, החלים וולפסון ללון אצל
אביו, המתגורר גם הוא — בדירה אחרת
— בבית הפרובלמטי שברחוב פיירברג.
ביום הראשון בבוקר, עם שחר, ראה
וולפסון להפתעתו שבני הזוג ינקלביץ מגיעים
עם סבלים, במטרה להיכנס לדירה.

בשיחות עם אנדרסון, היה עכד־אד־נאצר מפוכח חרכה יותר. הוא
לא דרש שינוי גכול. לעומת זאת העמיד נקודה אחת: שיש להחזיר
את הרציפות הטריטוריאלית כין שני חלקי העולם הערכי.

הוא לא נכנס לפרסים, ועל כן אין לדעת, למשל, אם היה מסתפק בכביש אכם-
טריטוריאלי ליד אילת, או לא.
על כל פנים, מדיווחו של אנדרסון עלה בבירור כי עבד־אל־נאצר מוכן לשלום,
1ומעמיד תנאים ענייניים .״יש במצריים מיעוטים במחתרת, שאינם מציאותיים ואינם
רוצים בשלום,״ אמר עבד־אל־נאצר לאנדרסץ, בהתכוונו לאחים המוסלמים, שאת
מנהיגיהם תלה זה עתה .״עם תמיכת הרוב אפשר להשתלט עליהם. אם הרוב מהסס, אין
לעמוד בפניהם ...גם על בעיית השלום אפשר להתגבר.״

נשק. לפני דיבור
ץ ץ לכד השבועון המסדים וקומץ אנשים, היה כל ישראלי משוכנע באותם הימים
(ועד השנה האחרונה) כי אין אף ערבי חשוב אחד במרחב המוכן בכלל לשלום
עם ישראל, ויהיו התנאים אשר יהיו. אנדרסון הביא את הבשורה כי המנהיג הערבי
העיקרי מוכן לשלום ומציג תנאים (ולאו דווקא מונזמים, במושגי הימים ההם).
איך הגיבו מנהיגי ישראל?

הם לא יצאו מגדרם מרוב שימחה. הם לא הביעו קורת־רוח. הם
לא השיבו כשורה של הצעות־נגד מרחיקות־לכת, בדי שאנדרסון יחזור
למצריים ויקה עימו לשם דבר שייראה כעיני עכד־אל־נאצר כהתקדמות.
תחת זאת, השיב דויד בן־גוריץ בשיעור היסטורי ארוך, שבא להסביר לאורח את
תולדות הציונות, צידקתה הטוטאלית של ישראל מאז ועד עולם, והנכונות המוחלטת
של התעמולה הישראלית. האורח הנכבד יכול היה לקרוא את כל זאת בחוברת־תעמולה
שיגרתית של שגרירות ישראל.
דברי עבד־אל־נאצר בעניין הפליטים נדחו כלאחר יד, ומתקבל הרושם כי גישתו
העקרונית — שדרוש שינוי באקלים ותיווך עקיף ממושך לפני שייתכן משא־ומתן גלוי —
לא חדרו כלל לתודעת בן־גוריון ושרת. הם לא הקשיבו. הם רצו לדבר.

שרת רצה לדבר כעיקר על נקודה אחת: שצריכה קודם כל ולפני
הכל להתקיים פגישה פנים־אל-פנים כין ראשי ישראל ומצריים.

בעיני שרת ובן־גוריון, היתה לפגישה כזאת משמעות מיסטית, כימעט ספיריסוא-
ן ליסטית — כאילו עצם הפגישה (בסודי־סודות, כמובן) תשנה את המצב מעיקרו, כמו
במסה־קסמים של פיה טובה.
(מתגובותיו של עבד־אל־נאצר לאחר מכן נתברר כי הוא היה בטוח כי פגישה
כזאת לא תישאר סודית, ותודלף על־ידי ישראל. לכן דרש שתחילה תעשה ישראל
מיחווה שתשנה את האווירה הכללית, כדי שפגישה כזאת לא תיחשב כבגידה בעולם
.הערבי, לכשתיוודע).

כן־גוריון, לעומת זאת, העלה כנקודה מכרעת את עניין הנשק.

כבר בשיחה ראשונה זו היה ברור כי זוהי הנקודה היחידה המעניינת את בן־
גוריון באמת, וכי כל שאר הדברים אינם אלא מס־שפתיים לעניינים שלא עניינו אותו.
רושם זה התגבר ככל שנמשכו השיחות, והגיעו לבסוף למימדים של אולטימטום.
בן־גוריון הניח, כנראה, שהאמריקאים עדיין אינם יודעים על ההסכמים החשאיים
עם צרפת לאספקת מטוסים ונשק, ועל כן הציג את ישראל כנתונה בסכנת־מוות :
״אנו שרויים בסכנה נוראה, ואם ארצות־הברית תמשיך באמבארגו על נשק לישראל,
בעוד שמצריים מקבלת נשק מרוסיה ומבריטניה — תבין למצבנו.״
וכעבור כמה דקות :״מבלי שיהיה בידינו הנשק המרתיע — עמלך יהיה לשווא.״

כך, עוד כראשית השיחות, קבע כן־גוריון את סיגנץ הגישה של
ממשלתו לכל תיווך של שלום: קודם בל תכיא לנו מאייזנהואר נשק,
נשק, נשק — ואחר־כך נדבר.

יש כאן מעגל קסמים, שנראה השבוע אקטואלי בדיוק כמו לפני 15 שנה: האמריקאים
עיכבו את הנשק לישראל כדי לשכנע אותה לגלות גישה חיובית להסדר־שלום, ואילו
ממשלת ישראל ענתה: קודם כל תתנו לנו נשק, ואחר־כך נראה מה לעשות.
עבד־אל־נאצר דיבר על שלום וחשב על תהליך הדרגתי. בן־גוריון דיבר על שלום
וחשב על נשק. אנדרסון דיבר על שלום ולא הבין את שני הצדדים.

היה זה רב־שיח של חרשים.

בגליון הבא ינתח אורי אבנרי את תמשך שיחותיו של אנדרסון בירושלים
ובקאהיר — ואת השיבות שבגללן פוצצה ממשלת בן־גוריון שורה של מאמצי־שלום
והגיעה למיבצע״שיני.
* את הנסיבות האמיתיות שבהן נטשו הפליטים את בתיהם, שהן מורכבות הרבה
יותר משתי הגירסות התעמולתיות היריבות, ניתחתי בספרי מלחמה היום השביעי. דומני
שניתוח זה מתקבל כיוס, פחות או יותר, על־ידי כל המומחים האובייקטיביים.

השגרירות האמריקאית וכית־־הכושת לדיפלומטים *
דבר סוב, במקום טוב
סנדר (פאפא) גרוס, מגיים הלקוחות, הנושא,
בגיל 75 בתואר הכבוד של זקן הסרסורים
בישראל. כל החמישה הובאו בפני
שופט, נשלחו, בשלב ראשון, לאבו־כביר.

חד־גדיא
זמן קצר לפני שנפטר, התחתן יוסף
איזנבאום עם בתיה. היו אלו נישואיו ה שניים,
וכאשר הם נערכו, היו שניהם קשישים
למדי.
בצוואתו אותה ערך זמן קצר לפני
מותו, כתב איזנבאום שהוא משאיר ל אשתו
בתיה את זכות המגורים בדירתם,
ברחוב פיירברג 16 בתל־אביב, לכל ימי
חייה. יחד עם זאת, אסור לה להשכיר
את הדירה, למסור בה חזקה, או למכור
אותה.
עקיפת האיסור. זמן קצר לאחר פטי רתו
של איזנבאום, החליטה אלמנתו בתיה
לעבור לדירה אחרת — ולהשכיר את
הדירה. היא חפשה דייר, מצאה לבסוף
אח שמואל וקרולינה ינקלביץ מרמלה.
היא פנתה לעו״ד שמואל משה קובלר,

וולפסון ניסה למנוע אותם מלהיכנס.
הוא נכנם בעצמו לדירה, שהיתה ריקה,
סירב לאפשר למשפחת ינקלביץ להיכנס.
כאשר ניסתה האלמנה, שהוזעקה, ל היכנס
לדירה, הופתעה להיווכח שנכדה
לא מרשה זאת גם לה.
מרומה. הזוג ינקלביץ הרגיש עצמו
מרומה, רץ למשטרה. גם האלמנה איזנ־באום.
התוצאה: המשטרה עצרה את וולפ־סרן,
האשימה אותו בהשגת גבול פלילית.
וולפסון פנה לעו״ד אליהו קידר.
במשפט, זיכה השופט את וולפסון אף
מבלי לחייבו להשיב על ההאשמה. בתום
המשפט, עמדו איפוא משתתפי החד־גדיא
בעמדות דלהלן :
בית־חמשפט דחה את בקשת־הפינוי של
בתיה איזנבאום — לכן נמצאת היא מחוץ
לדירתה שלה. ינקלביץ, שהפקיד 15,000
ל״י בידי עורך־הדין, נשאר בלי כסף,
בלי דירה. ואילו בתוך הדירה נשאר יושב,
חוגג את נצחונו, יעקב וולפסון.
• מסומן בתמונה בחץ.

ה מ1
להג
תל מידי הטכניון בחיבההת כנ סו במועדו! הסט 1דנטי
כ די

לעבורקורסמ 1 1ר1

בטכרקה מינית בשלבמתקדם

^ ופה לה־כלונד ניפנפה את הבלונד
שעל ראשה לכל הצדדים, והניעה
את זרועותיה השזופות לקצב המוסיקה
הסוערת והחושנית. תוך כדי פעילות מר תקת
זו, התגלה כי יש לה עוד כמה דב רים
שמתנופפים לצדדים — גם אם לא

דינמיקה אנושית:

חומו קשה: הס

קהל הסטודנטים, צפוף כסרדינים, צופה
בדינמיקה אנושית, קודם בחשפנית, ולאחר מכן
תמונות ימניות בעמוד) ,המדגימים את העקרונות הדינמיים של מכניקת האברים האנושיים ב

עגות תצפית

,גבוהה תופסים סטודנטים על השולחן, וגבוה
יותר — על כיסא על השולחן. אחרים (בתמוג
למטה) נעמדו סתם ליד הבמה. החשפנית בעלת הראש והישבן הלבנים, וסרג מקוו אפס
הסטודנטים עד
את מועדון מילאו הפורנו שאחריה,

ונטי ו הני ס, סטודנטית מפנה את ואשה

המסך יפנית בלי קימונו. אבל עם פרחים,
לעומת זאת. הפרחים כיסו לה את כל
המקומות שאותם מראים בסרטים פור־נוגראפיים
הגונים. כאשר עלתה על המ סך
יפנית שלישית, ועשתה אותו פטנט
עם מניפה, התחיל הקהל המאוכזב לצעוק:
״חנטריש״ .״עושים צחוק מן העבודה, .
הם הפסיקו לצעוק, ולצחוק, בהמשך.
שתי הבחורות ושני הגברים — לא עוד
יפניים, תודה לאל — שהופיעו על המסך

הרחב, בצבעים מלאים, עירום מלא עז
יותר, וקלוז־אפ־יס מרשימים ומדוייק פו
טים — פיצו אף את הדקדקנים שבסטו
דנטים. הדממה שעמדה באולם הוכיחה ע
מידת הריכוז הרב של התלמידים בשיעוו
ספק אם מרצה אחר כלשהו, בכל פקולע
אחרת, זכה מימיו לתשומת־לב דומה.
מה שרק מוכיח את צידקתם של אל
הטוענים ששיטות הלימוד המסורתיות
אבד עליהן הכלח.

בכמויות מסעירות. אחר כך, הסתובבה
לאחור. אז, יכול היה כל אחד לראות שלא
כ ל מתנות הטבע חולקו לה בקמצנות.
בהבנה יסודית זו, נפתח מה שתואר
בהודעות שנמסרו על־ידי אגודת הסטודנטים
של הטכניון לעיתונות היומית, כ־
״פסטיבל סרטי־מין שכמותם לא הוצגו
בפומבי, שיימשך עד לשעות הלילה המ אוחרות,
ויכלול, בין היתר, הצגת חשפ נית
שהגיעה לארץ מגרמניה.״
הסטודנטים שהגיעו בליל השישי האח רון
למועדון הסטודנטים של הטכניון, בו
נערך בפסטיבל בעל השם הארוך, היו
אותם המופיעים שם בכל ערב שישי.
״שלא תהיינה כאן טעויות,״ נחפז ל הסביר
את עמדתם של הנ״ל, היו״ר ב פועל
של אגודת הסטודנטים בטכניון,
יוסי שפרכד .״אף אחד כאן אינו מתרגש
במיוחד ממין. לגבינו זהו סוג בידור כמו
כל בידוד אחר. יום שישי אחד זהו קוסם,
ויום שישי אחר זוהי זמרת פופ. היום מו פיעה
כאן חשפנית. אנחנו פשוט מנסים
לגוון את התוכניות, והתוצאה הטבעית
מנסיון זה, היא שהגענו גם לסקס.״

ן עדי אי ך הניעו.
1לאחר שפופה לדדבלונד גמרה את
ההופעה — בעזרת שני לפידים שהבעירו
אש בעצמותיה, ולא רק בעצמותיה שלה
— נשאר הקהל ישוב דרוך על מקומו,
מצפה להמשך המיוחל של התוכנית.
הציפיד, היתד. ממושכת — חצי שעה.
כשהחלו הסרטים הפורנוגרפיים, נראה
היה בתחילה שהיתר. זו תוחלת־שוא.
יפנית בלתי משכנעת לבשה את הקימו בעת
השיעור נו בצד ההפוך (כשהצד הפתוח בגב) וחש פרטים
(שלוש פה במשך 5דקות את הצד האחורי שלה.
אחרי היפנית עם הקימונו, הופיעה על
ל תלת״ממדי.

ף וא היו הדברים מתרחשים בסיפור
/דמיוני, היו מכנים אותם, בנימת
זילזול, בשם רומו זול.
אלא שהם התרחשו במציאות — ובמציאות
הם הפכו לרומן יקר. יקר מאוד.
יקר במאמצים ובכסף. כמעט־יקר בתיי
אדם — שבמזל לא ניספו. ובמיוחד יקר
בגורל הגיבורים, על רוח השטות שאחזה
בהם.
כמו בכל רומן זול סוב, התחיל הסיפור
באהבה סראגית, בה איש נוכל תוליד
שולל עלמה טהורה ותמימת, חות או
יותר. במקרה דנן — נדיה בראדלי, צעירה
מרוקאית בת ,26 בלונדית שזופה

בימי הביניים צא
האביר לקר 3
למען אהובתו
הפעם, התהפכו
היוצרות.
וחתיכה, בת עשירים, לאב ערבי ואם
צרפתיה, שאולי לא היתד. פסיכית בהת חלה,
אבל ללא ספק סבלה מכה קשה
כאשר נרצח אביה בהתנקשות.
את האיש הרע פגשה נדיה בפאריס:
ערבי בשם מהדי, בלונדי כחול עיניים ש הפיל
אותה ברישתו. אהובה החדש • היה
לא רק גבר מקסים בהופעתו — אלא גם
איש מיסתורין וגיבור: חבר החזית העממית
לשיחרור פלמסין. אי אפשר היה

מתוחות, מדוכאות, נבונות, יושבות האחיות מולין ונאדיה נו או ל׳ בתא הנאשמים

קומנדו המטושטשות
לצפות מצעירה, בפאריס השלווה והרומנטית,
שלא להסתחרר אחרי נבר חלד
מות שכזה.
נדיר. הסתחררה, שוכנעה לצאת למיבצע
חבלה בישראל. היא לא כל כך ידעה
בדיוק על מה הם נלחמים שם, הישרא לים,
הפלסטינאים וכל היתר. היא גם זכ רה
שעד 1965 היו מרבית ידידי המש פחה,
במרוקו — יהודים דווקא, וכל פקידיו
של אביה היו יהודים. אבל כל זה
לא הפריע לד. לצאת למלחמה אודותיה
לא ידעה כלום.
היתד. זו התהפכות היוצרות: בימי הביניים,
היו האבירים יוצאים לקרב למען
אהובות ליבם. עתה, יצאה האהובה להילחם
למען אבירה, שנשאר מאחור —
והמשיך לגייס מטושטשות נוספות למען
המטרה.

גנ ט גול גנ ם:

מרלין בראדלי (בפרופיל, מימין) גוחח ניכחה, דוממת, ידיה על מיסעד קיר דובו הנאשמים,
כשלימינה ולשמאלה הנאשמים האחרים. מנגד, מביטים בהם חברי בית־הדין הצבאי( .מימין
לשמאל) סגן־אלוף זאבה לוי (אשתו של מפקד הגדנ׳׳ע אל״מ ברוך לוי) ,הנשיא סגן־אלוף אברהם פריש, וסגן-אלוף (מיל ).יורם פריד.

** אחר שלהילחס לבד זה קצת
משעמם, צירפה אליה נדיח את אחו תה
מרלין 21 והשתיים יצאו לדרך
מצמידות בהוראות וחומרי נפץ וחבלה.
משימתן היתה: להתקשר עם אדית ו פייר
בורכלטר, לקבל מהם את יתרת
ציוד החבלה, ואחרי זה — לחבל.
הזוג בורכלטר, צמד זקנים ( 70ו)60-
פאריסאיים, אפורים, עייפים ועלובים, הי-
נם ההיפך הגמור מנדיה הצעירה, העשירה
ונוצצת — אד מטושטשים לא פחות.
הם קיבלו על עצמם להבריח לישראל
ציוד חבלה תמורת כסף — מבלי שעלה
בדעתם לשאול למשמעות מעשיהם, מבלי
שעלה בדעתם לתהות לגורלם, במקרה
דיתפסו.
היחידה שידעה פחות או יותר מה היא
• אהובה הקורס היה אחמד נדירא, סי־נימסר
בממשלת מרוקו.

| 1 11*1 1״1בפורטרט דרמטי זה, בתא הנאשמים, באה לידי ביטוי הטרגדיה של שלוש הצעירות, שנסחפו להצטרף לפעילות ״החזית העממית
111 #1 111 8 11118611 יי 1לשיחרור פלסטין״ .אוולין בארג( ,מימין) הקשוחה שבחבורה, היפהפיה בבולן, והמחבלת הוותיקה ביותר, בעלת עבר מיבצעי
:שיר, שולחת מבט תקיף, אן עצוב. לשמאלה, מרלין בראדלי. קיצונית משמאל, אחותה נדיה, יראה וחוששת. המשפט היה רווי מתח אנושי, בגלל אופי הנאשמות.
נושה, למען מה היא מסתכנת, ומה עלול
׳היות גורלה, היתד, אוולין בארג /יפה־
<יר, פאריסאית בת ,26 בעלת עבר טיב־
;עי עשיר של חבלות בשירות החזית
!עסנזית. כאשר נפתח, ביום הרביעי הארת,
משפטם של חמשת המחבלים בבית-
נמשסט הצבאי בלוד, ישבה אוולין דוממה,
נהבעה קפואה, סירבה להשליך אפילו מבט
ודד בהוריה, שבאו מצרפת להיות נוכהים
]משפט.
1לעומת הקשוחה, פרצו שתי האחיות,

וזוג הקשישים, בבכי מדי פעם. בקלות
ניתן היה להאמין להם, כאשר ענו, בתשובה
לשאלת בית־המשפט, כי אינס
מבינים את משמעות ההאשמות נגדם.
אלא שהד,אשמות נגד החמישה היו כב דות
ביותר: לוא היתד, תוכנית החבלה
של החוליה מצליחה, היו תריסר בתי-
מלון בישראל מופצצים — כשאת מספר
ההרוגים והפצועים קשה לאמוד.
משום כך, קשה היה השבוע שלא ל הסכים
לפסק־הדין שמצא את חברות

| זזוי 1 1ר י • !1 1 1 1 1 1 1 [! 0 ,עורכת-הדין פליציה לנגר, גלימתה
1 1 114 1 4 1 11 1111 114 שמוטה לאחור, בשיחה עם לקוחו־ף.
האימון והתקווה בפניהן של השלוש, עומדים בסתירה מפתיעה להתפתחות
נסציונית שאירעה במהלך המשפט, כאשר הנאשמות קמו לפתע ממקומן ופיטרו את
ניגודית באמצע ישיבת בית״המשפט, בטענה כי לא ידעו שהיא קומוניסטית.

הקומנדו המטושטשות אשמות. מבחינות
רבות, הן היו קורבנות־שוא: לטיפשות,
לתמימות, לרדיפת־בצע, לאי־הבנה.

אולם כל זה, לא היה בו כדי להושיען.
בעולם בו אדם אחראי למעשיו — חויבו
החמישה לשאת בתוצאות פעולותיהם.

נדיח בראדלי (שמאל) ואחותה (מאחור, מוסתרת)

11 11 1 /1 1 1מחבקות את אימן, שבאה מצרפת להיות נוכחת

במשפט, כשכל השלוש פורצות בבכי מר. גם במהלך המשפט, כל אימת ששתי
הבנות פרצו בבכי, הצטרפה אליהן אימן בבכי תשובה ממקום מושבה בקהל,
והתערבה בצעקות קולניות ממקום מושבה באולם בית־המשפט, למרות אזהרות השופט.

11ר | ן 1 5 0י. נזירה גלויית שדיים — שומו שמיים, מה חילן כאן!

1 11111 # 1 1 1כדי להסגיר תמונה זו, מתחיל הסיפור ההומוריסטי
כתחילת הפרשה, כאשר הנזירה גריג׳יט נארדו מגיעה לחוף הים גמדים מלאים (למטה).
* זירה ב?ן ירופ. וואאוו!
4רעיון ישן למדי — אד תמיד מרתק.
משהו בטבע האנושי — או אולי הגברי —
מוצא משיכה מיוחדת בעירום של נזירה.
לא בגלל שהגבר מצפה למצוא, מתחת
לגלימה הלבנה, משהו מיוחד. זה פשוט
העיקרון של חילול־הקודש הפנטסטי ש
מוצא-חן
בעיניו. על חילול קודש זה, שיל מה
בארדו בחייה. בינתיים — רק בצחוק.
בסירטה המתחילות, שהוצג זה עתה
בארץ, ב.ב. היא נזירה נזירית ובתולית
היוצאת לבלות בחברת זונה (אני ז׳יראר־דו)
,ומגיעה בעוונותינו הרבים עד לשפת
הים, שם היא משירה מעליה את גלימתה
וטובלת במים.
התסריט ניראה לוקה בחסר לעיתון
סטודנטים במערב־גרמניה, שהחליט ל שפרו.
הוא הדגים את ב.ב. מתערטלת,
בשלבים מפורטים, מגלימת הנזירה שלה
— ואז, במו ביחזקאל ונביאים דומים אח רים,
משגר אל-עליון ברק משמיים, ונוטל
אליו את הנזירה החשפנית.
וגורם לוויכוח בין בני תמותה, שבי נתם,
כידוע, קצרה מהבין את נפלאותיו:
חלקם אומרים, שהברק היכה בנזירה
כעונש משמיים, על שהתפשטה. אלהים
פשוט כעם לעליה.
אבל חלקם אומרים, שהברק אכן ירד
בגלל שהיא התפשטה — אבל כלל לא
כעונש. אלוהים בכלל לא כעס.
אדרבא. עכשיו היא יושבת שם, למע לה
— ועדיין, לא נעים לספר, בלי
בגדיה. הם נשרפו במכת הברק.

את גלימתה מעליה, גילתה,

פקודה זו היתח עתה מאוד במקום — לוא ה
מי שישמיעה. נזירתנו, רחמנא ליצלן, כבר השי
גוף לגמרי לא רע — ממש כמו של ב,

במרחב
עיתון היתולי גרמני
ממשיך בעלילת הסרט
מצריים צליל נור מלי
ב סי מ פוני ת הטירוף

1 .4עווארו!

גם התחתונים
הלכו בדרן כל
בשר( .מימין) .אחריהם, גם המיצנפת
הוסרה והשיער הבלונדי ניגלה. כל גרמי
השמיים הוכו בהלם בשעה הרת״עולם זו.

גם השבוע המשיך המרחב לגעוש. ג׳עם־
רי נומיירי לא סיים עדיין את הפיכת־הנגד
שלו — האחרונה של השבוע שעבר
— והיה עסוק עדיין בציד אחרוני המש תתפים
בהפיכה נגדו, כאשר תימן ועירק
הצטרפו לאופנה החדשה, הודיעו על גי לוי
נסיונות הפיכה אצלן.
רק נמרחה התפתחות אחרונה זו על־פני
כותרות העיתונים — וכבר חזר נומיירי ל מרכז
מחול האש, בעימותו הסנסציוני עם
ברית־המועצות, כאשר הרפובליקה המהוללת
של סודאן הזהירה את הריפובליקה
האחות של ברית־המועצות, שתסתום את
הפה — או ש בקלחת
המטורפת הזו של הפיכות, מש־פטי־ראווה
והוצאות־להורג, היה למצריים
חלק פעיל. לא רק במשפט הגדול שנועד
למתנגדי סאדאת, אלא גם בתמיכה פעילה,
גם אם שקטה — או התנגדות, תלוי
בנסיבות — בכל התרחשות במדינה ערבית
אחרת. כי כל התרחשות כזו היא
בעלת השפעה ישירה על מערך הכוחות
הבין־ערבי — שמצריים היא העיקרית בו.
הפתעה. משום כך, היה זה מפתיע
לשמוע, לפתע, על ההכנות הנעשות ב מצריים
לקבלת חוקת־יסוד. מפתיע —
משום שכה קל ל א לקבל חוקה כזו, בימי
חירום אלה, כשהאוייב הציוני בשער וכן
הלאה. מפתיע — משום שצעד זה מו כיח
כי סאדאת מתכוון, לפחות פורמלית,
למלא את ההבטחה שהשמיע כאשר בי צע
את הפיכתו — להעניק יותר זכויות
לאזרח.
ביחוד היה זה מפתיע לאוזנו של היש ראלי,
שהתרגל, כתוצאה משנים של
שטיפת מוח, לראות בשלטון המצרי של טון
רודני, ובמצרים עם של עבדים. מה
גם, שהישראלי עצמו, בדמוקראטיה שלו,
לא זכה עדיין לחוקה כזו.
לגרש את הכעל. לקראת קבלת החוקה,
נערך בקרב האוכלוסיה מישאל:
מה היית רוצה שייכלל בה ז
בקרב נשי מצריים, היתה התשובה אחי־

תביעה אחרונה זו, היתר. הקש ששבר
את גב הגמלים — דהיינו הגברים. במיש-
אל־תגובה על מישאל הנשים, הגיבו גברי
מצריים לתביעותיהם של הנשים בצורות
שנעו מהשתעשעות לביטול. אולם תבי עה
אחרונה זו של אל־עפני, גרמה לזעם
אחיד :״זה מה שקורה כשנותנים לעכבר
פירור גבינה,״ הגיב אחד הנשאלים .״הוא
רוצה את כל החבילה.״

צנזורה בעזרת
מפתח גנבים
כינויו המחתרתי — ושמו הסיפרותי —
הוא אבו־סלמה. שמו הנכון הוא עבד אל-
כרים אל־כרמי. הוא נולד באום אל-פאחם,
התיידד, כבר מנעוריו עם חנה נקארה —
:יום עורך־הדין החיפני, איש רק״ח.
לאחרונה, הגיע אבו־סלמה, פעיל שמא לני
ופלסטינאי נמרץ, לביקור בקאהיר,
כאורח אגודת הסופרים המצרית, הביא
באמתחתו, לשם הוצאתם לאור־במצריים,
כתבי־יד של שתי יצירות חדשות שלו.
האחת: מחזה על המרד הערבי של ,1936
בו מציג אבו־סלמה את ״המזימה שנר קמה
נגד העם הערבי״ .השנייה הינד. קו בץ
שירים, בו הוא תוקף את שליטי ערב.
גניבה ספרותית. תוכן היצירות החדשות
לא היה סודי. אף אם היה —
ספק אם מישהו בצמרת השלטון המצרי
לא יכול היה לנחש את אופיין. דיעותיו
של אבו־סלמד. ידועות עוד משנת , 1948
שאז פירסם התקפה חריפה מאין כמוה

סופר אבו־סלמה
הצנזור פרץ בחצות הלילה

.5הסוו הגו

הנזירה ערומה מכף רגל ועד ראש. רק לזה חיכה
האל במרומים. ברק נוראי מפלח את השמיים —
וכל מה שנותר מהחתיכה המפוארת היא רק חתיכת עפר (תמונה למטה).
ועל כגון זה אמר כבר מי שאמר :״כי מעפר אתה, ואל עפר תשוב.״

״אשתי עובדת בחוץ, ואני עוזר
לה קצת בעבודות הבית.״
דה כמעט, הוכיחה עד כמה כואב להן
הנושא: שוויון זכויות מלא לאשה.
ל־ 17 מיליון נשות מצריים יש כיום מידה
מסויימת של שוויון, שהובטחה להם
בחוקה הזמנית של . 1956 אך עם האכילה,
בא התיאבון. כיום, הן אינן מסתפקות
במה שיש להן, תובעות, בין היתר:
+ביטול זכותו הבלעדית של הגבר
לגרש את אשתו, הפיכת התענוג להדדי.
• הענקת מלוא הזכויות האזרחיות
לנערה רווקה המתגוררת בבית הוריה גם
אחרי גיל . 18 וזה, בניגוד למצב כיום, בו
אין לנערה כזו כל זכויות, במקרה עימות
עם ההורים.
ממזרים פורמליים. בין המצריות
שאינן מסתפקות במועט דלעיל, נמצאת
גם המהנדסת אמינה אל-עפני. שוויון בשכר,
בתנאים סוציאליים, ובהכרה חבר תית,
אינם מספיקים לה. לאמינה יש
דרישה נוספת — מזעזעת, לכל הדיעות:
שהחוקה החדשה תעניק הכרה לכל תי נוק
— גם לזה הנולד מחוץ למסגרת
הנישואין.

על מלכי ערב ,״שמכרו את המולדת
הפלסטינאית לציונות ולאימפריאליזם.״
אבו־סלמה לא הספיק לשהות בקאהיר
48 שעות, כאשר בוצעה פריצה בחדרו
שבמלון אמבסדור המפואר. השלל: כת־בי-היד,
מפתחות משרדו, ו־ 130 לירות
מצריות.
אבו־סלמה פירסם מודעה בעיתונות המצרית,
ביקש מהגנבים האלמונים להח זיר
לו את כתבי-היד, ויתר להם על הכסף.
כעבור יומיים, קיבל בדואר מעטפה.
כאשר פתח אותה, גילה בתוכה את 130
הלירות שלו בלבד.
סוורייוח ציונות
בליגה הערבית
כל מדינה ובעיותיה, כל ארץ ודאגותיה.
לא רק לסודן, תימן, עירק ומצריים יש
צרות. גם לסוריה, מסתבר. בימים אלה,
העבירה סוריה למרכז ההסברה של הליגה
הערבית בקשה דחופה לכל מדינות ערב:
מסתבר שנגע הציונות פשה בהסתר ב רחבי
המרחב השמי, ומדינות ערביות החלו
משתמשות, במיסמכיהן הרשמיים, בשמות
עבריים.
הדוגמה שחרתה לסוריה יותר מכל היה
השימוש בשם העברי לגבי הרמה שממזרח
לכינרת. סוריה תבעה להקפיד על השימוש
בשם אל־מורתפעת אל־סוריה (הרמה הסורית)
— ולא בשם הציוני אל־ גולן, שפירושו,
לדברי הסורים, הוא, שומר׳.

ב קי בוץ הנושא אח שמו של

מרדכי אנילביץ
נערכת חקירה בגלל הופעח

מדי סאנד
בסוף ההצגה התפתח ויכוח נסער בין החברים,
שמעטים זוכרים כמותו.
תוצאת הסערה: חקירה בלתי רשמית כמובן. בחקי רה
התברר, שוועדת התרבות, אותה מרכז עוזי דגני,
החליטה לארגן תוכנית שונה, שתהווה אטרקציה.
התוכנית אורגנה על־ידי ועדת התרבות המקומית,
בשיתוף עם ועד־התרבות של קיבוצי הסביבה, המכונה
צוותא־קיבוצים. שם, הוחלט להזמין את החשפנית.
עוזי עצמו, בשיחה עם כתב העולם הזה, לא היה
מוכן כלל לדבר .״אני לא מדבר להעולס הזה. אני
מדבר רק לעיתונים שמוצאים־חן בעיני מבחינה רעיו נית,״
השיב. חבריו הזמינו את הכתב לצאת מהמוסד,
שם התנהל הראיון הלא־פורה .״רק שלא תכתוב שזרקו
אותך מכאן,״ חייכו.

סטריפ־ טיז זה תרבות?
** רי סאנד היתה עצבנית.
זה יותר משעה שהיא ממתינה לחבר שלה —
והילד איננו. לפתע, מצלצל הטלפון, מרי מזנקת לעברו.
סוף סוף. החבר. אלא שהבשורות שבפיו עגומות.
הוא ייאלץ להתעכב עוד זמן רב, יבוא מאוחר יותר.
מרי נותרת שוב לבדה. עצבנותה גוברת, נראית
לעין. היא מתבוננת באכזבה בטלפון — ולפתע עולה
רעיון במוחה: להפוך עז למתוק.
היא מפנטזת לעצמה שהטלפון הוא החבר שאיננו,
משילה את בגדיה, ובעירום מתחילה להתעלס עם
השפוף, שאינו מגלה התנגדות. התרגשותה גוברת —
עד שהיא מגיעה לשיאה באנקת גבהים.

שבוע ימים לפני כן, היד. עוזי דווקא מוכן כן לדבר
— והיה לו סיפור מאוד שונה לגבי מה שקרה —
אם בכלל קרה — בקיבוץ יד־מרדכי. בתשובה לשאלות,
טען דגני כי היתד, אומנם תוכנית — אך היא היתד,
פנימית ולא לפידסום. האם היה סטריפטיז בתוכנית?
״סטריפטיז? אצלנו בקיבוץ? מה פתאום? אולי בקיבוץ
•נאות מרדכי בצפון,״ השיב האיש.

הפתעה
הי ס טו רי ת
** ראמה עוצרת נשימה זו, הכלולה במופע החש ו
פנות של מרי סאנד, גרמה לאחרונה לדראמה
מסעירה לא פחות — בקיבוץ יד־מרדכי.
הערב ההיסטורי, בו הופיעה מרי ( )20 הבלונדית
בפני חברי הקיבוץ — הקרוי על שמו של גיבור מרד
גיטו ורשה, מרדכי אנילביץ, שפיסלו ההירואי הפך
לאחד מאתרי התיירות הידועים של ישראל — החל
דווקא בשיגרה שקטה, כערב תרבות רגיל, מדי מוצאי־שבת.
כמעט איש מחברי המשק, שהתכנסו בחדר־התרבות
לאחר ארוחת־הערב, לא פילל איזה סוג של
תרבות ייחשף בפניו. גם התחלת ההופעה -י קוסם
תרבותי בהחלט — לא רמזה על ההתפתחות.
ואז כיבה יאיר קרנין 30 חבר המשק ששימש
אותו ערב חשמלאי תורן, את האורות. האולם הוצף
בעלטה. כאשר חזר יאיר והעלה את האור, עמדה על
הבמה, בצבעים טבעיים וממשית ביותר, החשפנית
הראשונה בהיסטוריה שהופיעה בקיבוץ. לא רק ב קי בו ץ
השומר הצעיר, כמו יד־מרדכי אלא בכל קיבוץ שהוא.
תגובות חריפות
ך* כרי המשק לא היו נכונים כל־כך למשק כנפי
1 1ההיסטוריה שטפח על פניהם.
התדהמה היתר. כללית. גל לחישות נסערות חלף
באולם. אף לוא היתד. מרי נשארת בעמדה סטאטית,
ספק אם היו חברי המשק, בייחוד הוותיקים בהם מסוגלים
לעכל בשלווה סוג זר־לרוחם זה של תרבות.

רייכר

שיפמן

קרנין

גורצ׳יק

״אבל זה עתה אמר לי אחד החברים שד,יתד, אצלכם
הצגת חשפנות,״ טען הכתב.
״לא נכון. אולי הוא רצה שתהיה הצגת חשפנות,״
הגיב בשלווה דגני.
עוזי דגני לא היה היחיד שהשתדל להתחמק מהנושא.
בעת שכתב העולם הזה ראיין חברי קיבוץ, קרב אליו
צעיר בעל זקן אדמוני ארוך, הציג עצמו כ״גבי, המזכיר
השני״ של הקיבוץ, והודיע:
״תראה, אני פונה אליך באופן רשמי. אני דורש
ממך להפסיק לראיין את חברי הקיבוץ.״

הכתב :״השבתי שזכותם של חברי הקיבוץ לדבר
כאשר הם רוצים.״
גבי :״אל תמשוך אותי בלשון. אני לא מסכים
שתדבר עם חברי הקיבוץ.״
היחידי שדיבר רשמית על הנושא היה מזכיר
הקיבוץ ארטק ויינברג 57 מורה למקצועות הומא ניים
בתיכון המקומי :״אני מקווה שזו לא רק הצגת
הסטריפטיז הראשונה של קיבוץ, אלא גם האחרונה,״
הכריז .״המופע אורגן על־ידי צוותא איזורית, ולא ידענו
מה הוא כולל. זהו איהגון של החטיבה הצעירה של
משקי הסביבה. הם רצו לעשות משהו אקססראוגנדי,
ולא ידעו מה תהיינה התוצאות.
״הרמה היתד, נמוכה. חלק מהחברים שלנו ראה
הצגות דומות בהזדמנויות שונות בחוץ. כולם הזדעזעו
ממה שהיה. הוועדה חשבה להביא את התוכנית הביתה
במקום שחברים ילכו לראות ׳תוכניות דומות במקומות
אחרים. עכשיו רואים איזה טעות הם עשו.״

קו ס ם
וח שפנית
ץ 3חכרים אחרים לא הסתירו את כעסם על התוכנית.
ל ה סביר ספרן קיבוץ יד־מרדכי, אליהו רייכר 56״אני
מקווה שעל־ידי הפירסום בעיתון לא יחזור מה שהיה.
אני בכלל לא יודע איך הם יכלו לקרוא לערב הזה
ערב תרבותי. זה היה ממש נורא.״
״זה לא היה רמה ולא סטריפטיז. ראינו בחורה עומדת
על הבמה ומאוננת עם טלפון. זהו. אתה רוצה שאני
אגדיר לד מד, היה אותו ערב? זההיה ערב אוננות
קיבוצי. אין לי כל התנגדות לסטריפטיז — אבל ברמה.״ ן
שמעון גורצ׳יק, עובד במטעים ותחביבו צילום :״זה
היה איום ונורא. שדבר כזה יהיה במשק שלנו? לא 1
האמנתי. זה הצגה? זה דמה? פוי.״
דיעה שונה היתה לאנה שיפמן, חברת קיבוץ טריה, ן
עולה מארגנטינה :
״זה דווקא היה נחמד. למה -שלא יביאו סטריפטיז ן
לקיבוץ? כן, זה בהחלט מצא־חן בעיני.
מי היא הנערה שהצליחה לגרום לתגובות כה !
זועמות ולשבור מסורת באחד מאבני־התווך של ד,שמ־רנות
הישראלית?
על ההופעה ביד־מרדכי אומרת מרי :״אני לא
מבינה מה ההתרגשות הגדולה. הופעתי במקומות יותר
חשובים, כמו מכון ויצוזן, עם כל הפרופסורים והדוק-
טורים, והם היו נורא נחמדים. הם אמרו לי שהתוכנית
מצאה־חן בעיניהם. אז למה היא לא טובה בקיבוץ1 .
אה, שאלת 64 אלף הדולר.

(המשך מעמוד )15
כבר מראשיתה עוררה תוכנית זו
של דיין התנגדות בקרב מומחים
צבאיים וכלכליים. שכן כשלמה צפוי מראש,
כסו כשלון כל השימות האחרות
שנקם סהן דיין עד כה ברצועה. כי
התוכנית אינה לחסל גורסים לתופעות
וסיבות, אלא לדכא סיספסומיס.
אולם סי שמאמין שהיא תחסל את תנועת
ההתנגדות המוצאת את ביטויה כחבל נים,
אינו אלא תמים. גם כיום אץ כל
קורלציה בין גדול המחנות ברצועה
וסידת השליטה בהם למימדי הפעילות
החבלנית שם. במחנה פליטים כסו. פוע-
זי״ ,בן 3000 תושבים, גדולה הפעילות
החבלנית מאשר במחנה רפיח על 40,000
התושבים שבו.

חזרה
ל חיפ ה ויפו
מול תוכניתו של דיין הועלתה תוכנית
אלטרנטיבית, שנועדה למצוא פתרונות
כאלה, שלא יצריכו שליסח צבאית ופי קוח
לאורך ימים.
תוכנית זו גורסת שלא להיבהל, כשם
שנבהל דיין, מהתמודדות עם בעיית ה פליטים
לכל אורך החזית. היא מציעה
שישראל תצהיר קבל עולם שהיא נוטלת
על עצמה, אפילו ללא סיוע סבהוץ, לסתור
את בעיית הפליטים הפלסטיניים.
לפי תוכנית זו ישולמו פיצויים, בתש לומים
לאורך שנים רבות, לאותם פליטים
שהתיישבו מחוץ לגבולות ארץ-ישראל.
לגבי שאר הפליטים הנמצאים בתחומי
שלטונה של ישראל, תכריז ישראל על
נכונותה לפתור את בעייתם.
אין שום אסון, אומרים בעלי רעיון זה,
אם מדינת ישראל תקלוט כפה רבבות
פליטים מעזה בתוך תחומי הקו הירוק.
אם בנצרת מתגוררים כיום 35 אלף ערבים,
לא יהיה זה שינוי קיצוני, אם ית גוררו
שם 45 אלף ערבים.
באופן סמלי, כדי לקבל את תמיכת
העולם למבצע, ניתן יהיה אפילו ליישב
כמה אלפי פליטים ביפו ובחיפה, דבר
שיקנה למבצע כולו אופי של החזרת
זכדות הפליטים.
את שאר הפליטים, גורסת תוכנית זו,
ניתן לפזר בצורה דומה בערי הגדה ה מערבית.
יתרונותיה
של ׳תוכנית זו על תוכנית
דיין, שהיא אינה ׳תוכנית של גירוש והג ליה
— אלא תוכנית של החזרה ושיקום.
היא מיועדת להשמיט את היסוד מתחת
למבנה השנאה והאיבה של תושבי רצועת
עזה. כשקבוצת פליטים מעזה תתערבב
באוכלוסיה ישראלית ערבית ותיקה, היא
תתמזג בה, תאבד את הצביון המיוחד שלה.
ילדי קבוצה זו ילמדו במוסדות חינוך שלא
יקנו להם את השנאה עם חלב אמם.
לטווח ארוך — זו תוכנית שממעדת לחסל
בעיה ולא להילחם בה.
חסרונה של התוכנית האלטרנטיבית
הוא בכך שהיא אינה לוקחת בחשבון את
השאיפות הפוליטיות של תושבי הרצועה,
מניחה מראש כי יסכימו מרצונם לעבור
לאזורים אחרים, גם מבלי שתיפטר בעיית
המעמד המדיני של הרצועה. היא אינה
רואה אפשרות אחרת מאשר סיפוח הרצו עה
לישראל — דבר שספק אם יופל
להתבצע בהסכם שלום כולל עם מדינות
ערב.

הנצחת

ה איב *1
ץ וחי התוכנית, שעשתה לה השבוע
1נישות רבות בישראל, ושהקפיצה
את משד, דיין להופעת התגוננות בטל וויזיה.
דיין מתנגד לה מהרבה טעמיי,
שהעיקרי בהם היא הראיה, שיתרון
בעיית הפליטיט היא חובה המוטלת על
מדינות ערב ולא על ישראל.
דיין עדיין מאמין, למרות כשלונותיו
בעבר, שאם ישפר את תנאי הדיור של
הפליטים ויתן להם, כפי שאמר ״רמה
נאותה של שיכון, עבודה ורמודחייי יותר
גבוהה״ — הוא יחסל בכך את השאיפות
הפוליטיות של הפלסטינים ברצועה ואת
האיבה לישראל. זוהי אמוגה תמימה.
ימה שדיין הולך לעשות, בתוכנית הנושאת
את שמו, הוא רק להנציח את
האיבה עוד יותר ולהוסיף לתושבי הרצו עה
סיבות להתנגד ולהתקומם לכיבוש

!עכשיו חם יוצרים את

הסוונההנטוי
ץ ץ 1ז #האחפה עושה לבני אדם.
! /לפעמים הם באמת מתחתנים — כמו
שעשו אביבה פז ומשה אפרתי למשל.
אבל לסעפים הם עושים גם דברים אחדים
— במו שעשו אביבה פז ומשה אפרתי
למשל.
אביבה פז, הרקדנית והזמרת בעלת ה עיניים
הירוקות, העור השחום, והגוף ה גמיש
והסקסי, היתח נשואה למשה בעל
העיניים הירוקות, העוד השחום, והגוף
הגמיש והסקסי, באושר ובאהבה.
הצלחתם ואושרם הגיעו לשיאם לפני
חצי שנה בערך: נולד להם בן, והקריי רות
האמנותיות — של כל אחד מחם
בניפרד — ירחו.

איתו יחד בדירתה, בזמן שבעלה שהה
בסיור הופעותיו בארד,״ב. היא הלכה איתו
יד ביד לכל מקום, והיא הציגה אותו
לחברה התל־אביבית הגדהטת כחבר הכי

פרטי שלה.
׳שוקי ~,איש״שלישיית השקולודד, לשע בר,
ששיחק בתפקיד ודלף בשיער, השתלב
גם הוא באווירה האוהבת־אבל-הלא־מתחתנת,
בקלות. אמנם — גם הוא חשב
פעם, בדיוק כמו אביבה. וגם הוא באמת
התחתן פעם, לפני המש שנים, עם בחורה
בשם מרים ואפילו זכה להיות אב לבן.

אבינה ט -

ל ה תנ שס
ב הפגנ תיו ת
ך • צרחתם שר כני הזוג היתד, של י
1מה. הכל היד, להם: כסף. קריירה.
ילד. ואהבה. והבעייה היתה רק, שלאביבה
היתד יותר מדי אהבה.
כאשר אביבה הגיעה לשיער, היתה
מאחוריה קריירה לא כל כך זוהרת של
רקדנית בתפקיד שילה, היא ראתה קרש
קפיצה נפלא והזדמנות פז להעביר את
הקריירה שלה לטורים יותר גבוהים. היא
החליטה לעשות הכל כדי להצליח בו.
והכל — במחזמר כמו שיער, פירושו:
להיכנס לאווירה. והיא נכנסה לאווירה.
אביבה פנתה לשחקנים בשמותיהם מן

היתה אשתו של משה אנו ח׳־

ואביבה התאהבהבשוקי לוי ־
ההצגה נם לאחר הקלעים, ולא הפסיקי,
להתחבק ולהתנשק בהפגנתיות עם כל
אחד מן המשתתפים.
רק לאהד כמה שבועות, הטתנר שר-
השתלבות של אביבה באווירה של שיער,
לא הסתכמה רק בנשיקות ובקשירת סרט
מלוכלך על שערותיח השחורות והחלקות.
אביבה קלטה באופן אישי מאוד גם את
כל הסיסמאות, הרעיונות, ושאר הערכים
הפנימיים של מחזמר המחאה.
עד שהגיעה אביבה למחזמר, היא ידעה,
כמו כל חתיכה תל-אביבית ממוצעת, שמה
שהאהבה עושה לבני-אדם, הוא שהם מת חתנים.
בשיער היא למדה שיש גם אהבד,
אחרת. אהבה בשלישיות, אהבה בין בחור
אחד לבחור אחר, אהבה של כל העולם,
ואהבה שבגללה לא מתחתנים.
וזה בדיוק פה שהיא עשתה. היא
לא התחתנה עם שוקי לוי. אבל חוץ
מזה — היא עשתה איתו הכל. היא גרה

אבל מאז הוא כבר הספיק ללמוד כי יש
גם אהבה אחרת.
כסו זאת שהיתה לו למשל עם קרלה
האנגליה, אותה הכיר לפני כשנה במנצ׳ס־סר,
כאשר הופיע שם יחד עם חברו
צביק׳ה פיק. גם באהבה זו לא חסר לו
דבר: קרלה וויט נתנה לו דירה, אובל,
ואפילו ילד בשם ג׳וליאן קלארק וויט.
האהבה של אביבה ושוקי פרחה אם כן,
בהשראת סיסמאות האהבה החופשית של
שיער. היא נמשכה גם כאשר הזד משד,
אפרתי לארץ, ואפילו גם לאחר שחצנות
המחזמר הסתייימו.
אלא שבינתיים הספיק גם משה אפרתי
ללמוד משהו על האהבה מהסוג האחר.
ומי יכול היה להסביר לו זאת אם לא
אחת שלמדה את יסודות האהבה הג״ל
בבית־אולפנא כל-כך מפותח כמו בימת
שיער?
גישה חדשה
#ח׳ יהודית רוזנברג. היא היתה
8 /אחת השחקניות היפות והמוכשרות
ביותר (בתפקיד האשה בהריון) של השבט
האוהב אחד את השני — את השלישי וכן
הלאה — לימדה את משה אפרתי בדיוק
את מה ששוקי לוי לימד את אביבה.
התוצאה: אביבה ומשה החליטו להת גרש.
בעקבות הגישה החדשה הזאת לאה בה,
שלח אפרתי את בנו הקטן, בלוויית
אומנת, לדירת אשתו ואהובה בלונדון.
זה מה שנקרא: כולם אוהריח את כולם.

ואבות׳ התאהבביהודית רוזנברג
ואם זה עוד לא מספיק, אז צריך גם
לזכור שלפני התסבוכת הנוכחית, וזיתה
עוד תסבוכת קודמת: לפני ששוקי לוי
התחיל עם אביבה פז ,׳ומשה אפרתי הת חיל
עם יהודית רוזנברג, התחילו שוקי
לוי ויהודית רוזנברג אחד עם השנייה.
ר>ו,ידד __ ודוד?

א מנו ת

על נ גרים. איוסטלאטה־ים.
צבעים. ר
שחקנים צעירים

011711 טוב

צי ר
דיר ורפת ח שובים -

באחד הבתים הישנים ביותר של יפו,
מזמינים שני אריות משיש את העוברים
והשבים מתל־אביב ליפו ולמסעדותיה ה רומניות,
לחזות בגילגול נשמות. אפילו
גילגול נשמות כפול.
קודם כל, זה הבית עצמו. פעם, היה
סתם בית כמו כל הבתים בסיגנון הישן
והציורי, עם עמודים מקושטים ופסלים
בכניסה. אבל אלה שישבו בו חשבו שהוא
שייך לטרוס-היסטוריה, ושהגיע הזמן
לחיות בעיר כמו בני־אדם. עזבו אותו
ועברו לתל־אביב.
אבל מי שיש לו נשמה ואין לו כסף.
כמו בהירה ובנימין בוכבינדר, זוג קיבוצ ניקים,
שרצה לעבור העירה ולא התברך
כדי דמי־כים לשם כך, ידע שזה בדיוק
מה שהוא מחפש. בית בעיר, עם המון
חדרים, למשפחה עם שני ילדים עם כל בה,
ועם שאיפות לעסוק בציור. ואותו
בית ישן ביפו היה בדיוק מה שנחוץ ל חלוץ
בעל נשמה של צייר.
חלוץ לא־מאושר. במולדתו, ברא-
זיל, למד בנימין בבית־הספר הגבוה לציור
ופיסול. אבל כשעלה לארץ, הצטרף להכ שרה
בגרעין ברמת־יוחנן. כך שלמעשה
נעשה קיבוצניק. הוא מצא לו בת־זוג צברית,
ואיתה עבר לברור־חיל, קיבוץ של
יוצאי דרום־אמריקה. חמש שנים בדיר
וברפת הוכיחו לו ש״דיר ורפת זו חלוצ יות,
אבל ציור זה גם דבר בעל־ערך,״
ושנשמת הצייר שבו חזקה כנראה מנש מת
החלוץ.
ברגע של תיקווה גדולה האמין שיוכל
לצייר גם בקיבוץ. אבל זה אפשר רק אח רי
העבודה. ולמי יש כוח? אחרי המש

אילו אפשר היה, פעם, להגשים את
חלומו של אלדוז האקסלי ולייצר במב חנה
אנשים המכוונים מראש למילוי צר כים
מיוחדים בחברה, הרי הדברים ה ראשונים
שהייתי מזמינה במציאות היש ראלית,
הם בעלי-מלאכה ושחקנים צעירים.

המשבר בשני מקצועות אלה זועק
ממש לשמיים. כל עקרודבית מכירה היטב
את נתיב־היסורים, מן הברז הדולף ל־אינסטלטור,
שלא להזכיר צבעים או נגרים,
אשר לא יבואו בשום פנים ואופן
לביתך אם לא תבטיח להם מקום־חניה
למכוניתם, ליד הכניסה. ככה זה בעולם.
כאשר כולם רוצים ללבוש צווארונים לב נים,
הופכים בעלי הצווארונים הכחולים
למיוחסים.
ואשר לשחקנים הצעירים, הדבר חמור
שבעתיים. מצד אחד, צריך לחפש בנרות
אחרי כאלה! מצד שני, ממטירים תיאטראות
ומפיקי־ישראל על בימותינו מבול
שלם של הצגות, הבנויות על צעירים ש צריכים
להיות מבריקים, מקסימים, מוכ שרים
ובעלי טכניקה מושלמת.

שחקנית גכריאלי
זה אבסורד? נכון. אבל מה אפשר לעשות
כאשר הבימה רוצה לאזן את תק ציבה
בקומדיות כמו הכל יחסי, הקאמרי
צריך בדחיפות מקהלה וירטואוזית למדיאה,
גודיק זקוק לשלוש גרושות פיקנטיות
ביום האבא, התיאטרון העממי מכץ מחז מר
ענק, בימות עורך מדי-פעם מיבחנים
לכשרונות רעננים להצגות חדשות, וכולם
ביחד מחפשים בייאוש אחרי הציפור
הכחולה — סליחה, השחקן הצעיר והמוכשר.
ומאחר
והוא אינו קיים, אלא במיקרים
נדירים, מתחילים להסתפק בתחליפים.
״שמעתם על המצחיקן מלהקת פיקוד־אפסנאות?׳׳
שואלים מנהלי התיאטרון
זה את זה. ולמחרת כבר מגיעות אל
הבחור כמה הצעות קוסמות: תפקיד שמן
בקומדיה עסיסית, תפקיד מישני חשוב עם
שלושה פיזמונים במחזמר (ולא חשוב ש קולו
מזכיר צפרדע מצונן) ,או תפקיד
ראשי בדרמה אוונגארדית מסעירה. וזו
רק התחלה.
אם כן. צאו ושפטו בעצמכם, מדוע

בעצם הוא פסל, ושמחוסר אמצעים ואפשרות
לרכוש חומרים מתאימים, הוא מוכן
להסתפק רק בציור. אבל איך יכול
צייר, שאף אהד לא מכיר אותו מלבדו
עצמו, להתקיים בעיר עם אשה ושני
ילדים?
מסתבר שהרצון והתיקווה חזקים מכל
הגיון מציאותי, ושעם קצת חזון אפשר
להפוך בית ישן עם שני אריות לארמון
עם חדרי-ילדים עם מטבח והעיקר — עם
סטודיו אפילו. ובשעה טובה, נערכת תע רוכתו
הראשונה של בנימין, אחרי חמש-
עשרה שנות חלוציות בנגב.
סופרים בלי מור א,
בלי משוא פני ם
צייר בובכינדר, אריה וכלב
חלוץ חלש מאוד
שנים נוספות של מלחמת נשמות, הסתכן
ביציאה לעצמאות ופתח בבאר־שבע בית-
חרושת לקרמיקה, יחד עם שותף נוסף.
בדיוק כאשר התחיל העסק ללכת נשבר
השותף ובנימין חזר להיות חלוץ לא-
מאושר.
אבל השנתיים הבאות רק הגבירו בו את
ההרגשה שהוא חלוץ חלש מאד, וגם קר־מיקאי
לא כל־כך משוגע לקרמיקה, וש
ז׳אן
סול סארטר הוא, כידוע, אדם עסוק
מאד. קודם כל, הוא פילוסוף המתקרב
לגיל שבעים, ומתאמץ מאד להישאר צעיר
ברוחו ולתמוך בכל התקוממות אנטי-
מימסדית. חוץ מזה, הוא סופר אשר פיר־סם
לאחרונה ביוגרפיה של גוסטאב (מא־דאס
בובארי) פלובר, אשר עוררה סע-
רה־זוטא בצרפת בגלל גישתו הבלתי-
קונבציונאלית לאחד הסופרים הנערצים
ביותר שם.
ואם לא די בכל זה, הודיע סארטר
לאחרונה, כי הוא מתכונן להקים שירות-
ידיעות חדש, אשר ישא את השם שיחדור,

...וגם צפרדע מצונן
צריו אותו צעיר ללמוד דרמה, מישחק
או דיקציה? הוא הרי אינו משוגע. עבודה
יש לו מעל הראש, מכונית מוכרחים לק נות
מהר, ואם המבקרים יגידו משהו,
יארגנו חבריו הבדרנים מסע־השמצות
יעיל ומוחץ, אשר יוכיח כי כל המבקרים
מטומטמים, ושהמוסד העליון להשכלה
דרמתית בעולם כולו, היא הלהקה הצב אית.
ומה
יוצא מכל זה? הקהל המיסכן אינו
יודע להגיב כראוי. הוא נחרד למישמע
קולות בלתי־מאומנים על הבימה, נדהם
למראה תנועות מגוחכות, נירדם בשורה
הראשונה של המונולוג המשעמם, שאת
חציו אינו מצליח לפענח, ומגלה לפתע
שהתיאטרון, אשר צריך להיות מקום
העומד על רמה מקצועית נאותה, שלא
לדבר על דברים גבוהים כמו תרבות
ואמנות, הופך לעסק שמוכר כרטיסים (ולא
בזול) אבל שוכח לספק את התמורה.

יחד עם סופר שמאלני ידוע אחר, מורים
קלאבל.
בל האמת, מלבד״ .מטרת שירות־ידיעות
זה, לדברי סארטר, הוא להביא
את האמת לידיעת הקהל, אמת שלא תסו לף
ולא תעוות על־ידי אינטרסנטים שו נים.
מתוך כך אפשר, כמובן, להבין מה
בדיוק חושב סארטר על שרותי־הידיעות
הקיימים, המציגים לדעתו, רק חלק מן
האמת, ומנסחים חדשות לפי הרצון הטוב
של חוגים קאפיטליסטיים, המעוניינים למ כור
שקרים לציבור הרחב. מובן שכל
הלקוחות של שיחרור יקבלו, לעומת זאת,
את האמת הצרופה.
מאז ימי דיוגנס והפנס שלו, כולם מחפ שים
את האמת הצרופה, ולא הצליחו עוד
למצוא אותה. חוץ מזה מתעוררת כאן
עוד שאלה קטנה: האמנם סארטר הוא
באמת כל־כך בלתי־תלוי? הרי זכור עדיין
שלאחר מלחמת־העולם השניה, היה הוא
אחד המתנגדים העיקריים לפירסום הידי עות
על מחנות־העבודה בברית־המועצות,
משום שהדבר עשוי היה לפגוע ב״אחדות
המחנה השמאלני״ ,היקר לו. מה יעשו
היום בשיזזרור אם יקבלו, למשל, ידיעות
מסוג זה על קאסטרו?

תדריך
תי א ט רון:
מדיאה (הקאמרי) :מדיאה של סנקה
הרומי, היא תמצית היגון והתגלמות מים־
לצת־חנקמנות. חנה מרון מדגימה דווקא

מדוע למשל, חייב הצופה הישראלי ל האזין
לצרור הקולות הצורמניים והשטוחים
במקהלה של מריאה, או למלך יווני
המדבר כמו צבר בן־קיבוץ בבכחאי?
ואיך אפשר להסביר מתן תפקיד ראשי
ומסובך בביוגרפיה לשחקנית בלתי־מנוסה
לחלוטין, אשר נראית כאילו היא ממ שיכה
בתרגילים כושלים של בית־ספר
לדרמה על בימת הקאמרי?
וכיצד זה ייתכן שהבימה תולה חלק
נכבד מתיקוותיה המסחריות בהבל יחסי,
על שחקנית ירוקה כמו גליה ישי, אשר
יכולה היתה, לכל היותר, תחת הדרכתו
של נסים אלוני, לבנות תפקיד קטן ו משעשע
(בנפוליאון חי או מת) אבל נר אית
מביכה ונבוכה לחלוטין כאשר היא
צריכה להתנהג כנערה אנגליה משע שעת
— מנטליות רחוקה לחלוטין מ סגולותיה
הטבעיות של ישראלית ממו צעת,
יוצאת להקה צבאית?
וכאשר כזה הוא המצב בתיאטראות
המסובסדים, אין פלא שגיורא גודיק נא לץ
להגיש מחזה לשחקנית אחת וחמישה
ניצבים ביום האבא. חלק מן המשתתפים
הם כאלה שלא היו אף פעם שחקנים,
ואחרים, שאולי היו יכולים להיות כאלה,
אילו נתנו להם הזדמנות ללמוד עוד קצת
לפני שהעלו אותם על הבימה. עם עזרה
כזאת מפוקפקת, אפילו כשרונה של מרים
גבריאלי אינו מספיק על־מנת שתוציא
את העגלה מן הבוץ, בכוחות עצמה. המחזה
פשוט אינו כתוב כהצגת־יחיד.
מתקבל היה על הדעת שמישהו יסיק
מסקנות מכל זה, הלא כן? לא דובים ולא
יער. גודיק מכין כבר מחזמר חדש (מזל
דגים) ,והוא בולע שוב את הגלולות
המרות של התבשיל הנקרא ליהוק.
כי בארץ, לא לוקחים את מי שרוצים,
אלא את מי שבמיקרה פנוי בתקופה ש אתה
מתחיל את החזרות. אם יש לך מזל,
אז תפסת כשרון (כסי שזה קרה עם יהורם
גאון בקזבלן) .אבל בשיגשוג הנו כחי,
כאשר הביקוש עולה על היצע,
וכל מי שעבר פעם מאחורי הקלעים של
התיאטרון רואה את עצמו כבר כוכב,
הסיכויים שיהיה לך מזל הם קלושים יותר
ויותר.

את הנקמנות, ובמקום יגון מגישה מישחק
וירטואוזי של מכשפה מכוערת, המתכננת
בקור־רוח נקמה שטנית. השחקנים משמ שים
כתפאורה, מלבד זאב רווח, הבונה
בעדינות דמות טראגית אמיתית.
שלמה המלך ושדמי הסנדדר (הקאמרי)
:הלהיט של כל הזמנים בתיאטרון
הישראלי, עם אילי גורליצקי, יונה עטרי,
רחל אטאם.
מנדרגולה (התיאטרון העירוני, חיפה):
מקיאוולי מבויים בהרבה תנופה, הומור
ואקטואליות. מיבצע שתיאטרא חיפה
זכאי להתגאות בו.
השושנה המקועקעת (הבימה) :המחזה
היחיד של טנסי ויליאמס, שאפשר
לראותו כקומדיה לעגנית. בהבימה החליטו
להדגיש דווקא את הצד המלודרמטי שבו,
ולכן רק קטעים בודדים בסוף ההצגה
משכנעים באמת.
פרפרים חם חופשיים (גודיק) :ה דבר
הטוב באמת שעשה גודיק מזה זמן
רב. קומדיה כתובה במיקצועית, מבויימת
במיקצועיות, ומשוחקת בחלקה במיקצו־עיות,
ובחלקה בכשרון ובחן.
מחברות החשק (בימות) :צרור הל צות
גסות, בדיחות ומשלים מאת רבנים
ונישגבים־בתורה, מימי הביניים, מעובדים
ומשופצים לעברית של היום, בידי דן אל-
מגור. גדעון זינגר, אבנר חזקיהו וטוביה
צפיר משעשעים מאד, חנה רוט מצויינת.
אסקוריאל (תיאטרון האוניברסיטה):
שלושה שחקנים צעירים מנסים להציג
חומר בלתי־שיגרתי, בצורה בלתי־שיגר־תית,
ובשאיפה כנה לתיאטרון טוב. מעניין
לראות.

במדינה

מפלגות

ה שיזוף היעיל ביותו:
ו ה טוב ביו תר

אני חייב,
סי מן שאגי קיי ס
בבחירות האחרונות, פעל העיתונאי יגאל
לביב למען ברית השמאל, שאחד מראשיה
הוא יעקב ריפתין. עיקר פעילותו של לביב
התרכזה באיסוף כספים למען הרשימה,
בין הייתר, אירגן הלוואה של 8,000ל״י.
תנאי ההלוואה: אם יצליחו נציגי הרשימה
להיכנס לוועד־הפועל של ההסתדרות,
יש להחזיר את ההלוואה. אם לא — לא.
מי אתה בכלל זי קרה האסון, ונציגי
הרשימה אכן נכנסו לוועד־הפועל, והרשי מה
אף מקבלת את חלקה במס הפוליטי.
בעקבות כך, נתבקש לביב להחזיר את
ההלוואה.
הוא פנה לראשי הרשימה, לא נענה אפילו.
לבסוף, פנה אל הנציג בהסתדרות,
יעקב ריפתין, באמצעות עורך־דין.
ריפתין ענה באותה דרך. תמצית תשו בתה
של ברית השמאל: לא דובים ולא
יגאל. יואיל האדון לביב ויוכיח כי היה
פעיל בכלל בברית השמאל, וכי ריכז את
ענייניה הכספיים של התנועה.

1 1146

רמה של שפלות. תשובת לביב
— שעלתה לו 8.000ל״י — לעורד־דינה
של ״ברית השמאל״ .חיים
הולצמן :
מסור בשמי לשולחיך כי אם הם מסו גלים
לרדת לרמה כזו של שפלות כדי
לחסוך כמה אלפי לירות, אינני מוכן אפי לו
לבוא עימם במגע משפטי. אין לי כל
מושג מה הם עושים בכספי המם הפוליטי,
להוציא מימון פירסומים שאינם נחוצים
לאיש, וספק אם הבוחרים יתנו שנית את
קולם להחזקת חבר חדלי־אישים, המשתמ שים
בכספי המס הפוליטי לרימום אישי
במקום לדאגה לבוחרים. אני תקווה כי
מבקר ההסתדרות ישית ליבו לנעשה ב כספים
שהם מקבלים.
כל אדם שהיה קרוב לבחירות יודע כי
בלעדי לא היתד, התנועה קמה, וכי כל
פרוטה כמעט, מהכספים שהיא גייסה, אני
גייסתי אותם. שלא לדבר על המאמץ באיסוף
החתימות לרישום הרשימה להסתדרות.
אינני יודע מהיכן הם שואבים את
חוסר הבושה להצהיר כיום כי לא הייתי
פעיל בגוף זה.
שמעתי גם כי כמה מראשי הרשימה קיבלו
חזרה, מכספי המם הפוליטי, החזר הו צאות
אישיות שנגרמו להם בבחירות.
אופייני הדבר לתנועה מסתאבת לחלק
לעצמה כספים.
אשר לי, אעדיף להחזיר מכספי שלי
8,000 לירות לאלו שהילוו אותם לתנועה
על סמך אמונם בי — מאשר לבוא בדין-
ודברים עם חבר רודפי־שלמונים לעצמם.

1314

ויוו די טי ־ ה ־ סיו ד *

#לו שיזו ףללאצירוב

מוצר או םתשל

בעיות ולב טי ם
בחיי ה מין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

/ם אולטוה־סול
שחף שרותי ת עו פ ה בע

חווי
ק טו׳
אבל מ מזר
אלי דויד• ,בעל דוכן פירות וירקות
במורד שוק הכרמל, סבל זה יומיים מלי-
קוי־קיבה חמור, שאילץ אותו לנטוש את
דוכנו מדי פעם, לרוץ לישיבה דחופה
בעניינים שוטפים. למחרת היום הראשון של
מחלתו, הביא עימו דויד למוד הנסיון המר
את בנו בן ה־ ,12 כדי שימלא את מקומו
בשעת חירום.
לצחוק או לבבות. שעת החירום
הגיעה, והבן התייצב לתפקיד. בשנייה ש נעלם
אביו, העלה הצעיר את מחיר התו צרת
בכשלושים אחוז בממוצע, הכריז על
המחירים החדשים בקולי קולות. תוך זמן
קצר, התהווה פקק קונות נלהבות מסביב
לדוכן. ההגיון שלהן היה פשוט ביותר: אם
זה יותר ביוקר, זה כמובן יותר טוב.
כשחזר אבא דויד, לא יכול היה להח ליט
אם לצחוק או לבכות. מאוחר יותר,
החליט לבכות: היה זה כאשר בנו הודיע
לו שאת הפרשי ההצמדה, הוא שילשל לכיסו
שלו.
* השם מוסווה.
העולם הזר! 1770

״ £1נ 101
ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
ת מי ד מטו 7ה
״י 1ש״,יבוא ושיווק בע׳נז
ר ח׳ דיזנ גו ף 269ת׳א
ט ל פון, 446611 :

*17721
נוסף מ ת חיל בי מי ם אלה. א ם רצונך להצטרף לחוג
האק סלו סי בי ולמועדון ה טיי סי ם שלנו פנה מיד, בין
השעות 8.30 — 18.00

טל ,9 8 1 1 9 3 .הרצליה

לאור היום, יותנובוזת הבז ארח! ת על המדרכה
ברחוווסת מסוזימים של תלזאביב. מזמינות
את העוזוברים ושני מונימה. בפנים. משול
האורח לבזבז 100ל׳ י בעשר דקות ־ תמורת
מיזמזז. אלה מווערוני חלילה היוומיים שבהם־

הלקוח המדומה:

ויקי (מימיו) וחנה, בקבלת־פנים לאורח —
שאינו אלא כתב ״העולם חזה״ אריה לביא.

111111

ך• שעה תשע ורבע בבוקר. על תו
1מדרכת, בפתח ׳מועדון הלילה אדריה,
בכיכר תרברט סמואל שעל שפת־ימה של
תל־אביב, יושבות שלוש צעירות. אין
צורך להיות פסיכולוג, כדי לנחש את
מקצוען. לידן עומדים שני גברים. אחד
מהם, קשיש למדי, שולח ידו מתחת ל־שורטס
של אחת הנאווה. השני מלטף
את חזה של השנייה. השלישית, מחוסר
ידיים עובדות, עזובה לנפשה כרגע.
לא לזמן רב. עובר־אורח שנעצר להס תכל
במחזה, מחליט שההדגמה החיה מוצ-
את־חן בעיניו. הוא מתקרב לנטושה. ה מארחת,
לבושה מיני סמלי וחולצת־גופייה
הדוקה, עם הפרפר הפלתי־נמנע בחזית,
מזמינה אותו בחיוך רחב פנימה. השניים
נבלעים בפתח האפל.

חיוך מל אכו תי
ומבט עייף
** ל מה שמתרחש מאחורי ה־
> פתח האפל, מדווח כתב ״העולם
הזה״ ,ששם נפשו בכפו, והלד,
למרות העצה הטובה של החכם
כאדם, לשכת במושב ליצים —
ועוד כצהרי יום :
גבר רזה, כסוף שיער, בן שישים פלוס
לפחות, מקדם את פני בחיוך מעודד
מאוד, ומלאכותי מאוד :״תיכנס, תיכנס,״
אומר לי המארח, המסתפק בשם אברהם.
אני נכנם. החושך כמעט מוחלט, מנצח,
במאבק בין בני אור לבני חושך, את מעט
המנורות הסימליות. חם. ריח של רהי טים
עתיקים ובושם זול. חדר גדול, עם
כמה שולחנות. בפינה, בר זעיר. כחצי
!תריסר צעירות לידו. אני מתיישב ליד
הבר. לידי מתיישבת צעירה נמוכה ושמנ מונת.
לא אומרת מילה. יש לה עיניים
שחורות ומבט עייף. שמד, חנה, מגלה
הבארמן, ומניח לפנינו שתי כוסיות מל־

30 4

1 | 0 ״1 ״1 1 1 * 91 ישנם מועדוני לילה״יום מתקדמים, שאינם מסתפקים בשיטות חפירסום המסורתיות. בפתח
1 1 /1 1 #1גיי * 111 מועדון ״אדריה״ ,יכול עובר״האורח לראות גבר שולח ידו לתוך חולצתה של אחת המארחות,
כהדגמה לניסים ולנפלאות המצפות לו בפנים. סוכני המכירה, וכן המארחות, יושבים בפתח המועדון, על המדרכה, ומזמינים אנשים.

מים ביקש, חלב נתנה:

שתי המארחות ב״קופח-קבאנה״

״ — שבתמונת למטח נראות מט יי תינות — בשיחה עם לקוח פוטנציאלי, כשהן מציעות לו לחיפנס בעד חפתח האפל.
רבים מהלקוחות אינם יודעים למה הם נכנסים, כאשר הם נכנטים. הם מצפים אמנם
שיתבקשו לשלם בעד משקה או שניים — אבל לא מחירים שחם מתבקשים לשלם.

אות משקה. אחר, רושם משהו במחברת
לפניו. במחברת שמות הבנות, וברגע ש הלקוח
שבחברת אחת מהו מקבל משקה,
מסמן הבארמן +ליד שמה של הזוכה.

27ל״י
ל כו סי ת מ שקה
כרחם מפן ןיל את הטייפרקורדר.
מחיקה יוונית. הוא חוזר וקרב אלי:

אם ייתכן, געשה עמוק יותר. גם החום
עולה בכמה מעלות.
רק התיישבנו ליד הבר, בקומה ה שנייה
— .וכבר דווקא כן מפריעים לנו.
אברהם מופיע לידינו, בידיו שתי כוסות
חדשות. אמנם לא הזמנתי, אבל פה מקב לים
בלי להזמין. זה נקרא שירות. אברהם
תוקע לי פתק ביד .״החשבון,״ הוא
מסביר .״אני מבקש לשלם עכשיו 80

אני מוציא את הארנק, סופר לידו שמונים
ל״י, ומחזיר עשירייה בודדת לארנק.
אברהם, תופס בידי .״תן לי גם את זה,
זה הטיפ שלי.״
הלכה העשירייה אחרי השמונים. לא
(המשך בעמוד )34

המארחת:

אביבה עובדת ג״ריץ גר״ פגארמנית, ממלאת מקום
כמארחת כאשר יש לחץ. מנומסת, נעימה, לא תוקפנית,
היא הטיפוס המושלם של המארחת. הבארים מציעים לאורחים מארחות מכל
הסוגים והגוונים — החל מטיפוס האם המבינה ועד ללוליטה המבטיחה רבות.

בציפיה:

יושבות צמד מארחות,
בצהרי היום,
מועדון־הלילה
בחזית
על המדרכה
הבוקרי ״קופת-קבאנח״ ,כשהן משמשות
פירסומת חיה לפירמה של המקום.
״אתם יכולים לעלות למעלה,״ הוא מגלה
לי. החיוך עוד דבוק .״כאן, עולה לך
משקה 13 וחצי ל״י. למעלה, איפה שלא
יפריעו לכם 27 ,ל״י.״
אני לוקח את הבום שלי, שהמשקה בתוכה
מזכיר לי משהו הדומה לקמפרי,
חנה לוקחת את הכום שלה — שבאשר
טעמתי ממנה, הייתי יכול להישבע שיש
בה מים פשוטים — ואנו עולים במדרגות,
לאיפה שלא יפריעו לנו. החושך,

עם הלקוח:

מארחת ולקוח ב״ריץ בר״ .שניהם לא נאותו למסור את שמותיהם. ישיבה מנומסת זו נדירה ביותר,
במועדוני-חלילה של הבוקר — בדיוק כמו במועדוני-הלילח של הלילה. לרוב, משלם הלקוח
תמורת התענוג למזמז את המארחת — ואכן, זו זכותו, כל זמן שהוא ממשיך לשלם עבור זרם

חילוקי דיעות עם אדם
הממלא תפקיד חשוב
בחייך• עליך להיזהר
בכל מוצא־פין, כי בימים
אלה אתה עצבני
וחסר מנוחה, ונוטה
להתפרצויות ללא סיבה,
ועלול להפוך את
חילוקי הדיעות השיג-
21במרס -
20 באפריל
רתיים כשלעצמם, למריבה
גדולה שלא תובל
להשתלט על התפתחותה.
הישמר מוויכוחים כספיים.

השיגרה שוב אינה
מאפשרת לך להתפתח,
בכיוונים שתיכננת. אם
כן — נסה לנצל בתחום
הבילוי מה שאינך יכול
למצות בתחום העיסקי.
פגישה עם אשה בהי־רת־שיער
תפתח בפניך
21 באפריל -
פרק חדש ורומאנסי.
20ב מ אי
בת־שור: אל תתני לו
לנצל את היסוסיך, ואל
תשקעי בשיגרה הבל־תי־ברוכה,
השתדלי להיות פעלתנית מאוד.

מצאת גבר אבהי שנותן
לך יחס עדין וחם,
הוא עוזר לך לפתור
את בעיותיך. הינך מתגדרת
בבעייה אחת
ומזניחה דברים העשויים
להסב לך אושר
רב. שמחה שמצאת
במקום עבודתך החדש,
תפיג את דכאונך כליל.
סעי לחופשה קצרה
עם בני ביתך. הקדישי
להם את מלוא תשומת ליבך ותבואי בעתיד
על שכרך. שמרי על יופייך.

11 וומ

11111

השבוע מתחילה תקופה בחייה בה תצטרך
לנקוט ביוזמה, שוב
ושוב. על כן מוטב ש־תתכנן
בזהירות את צעדיך
הבאים. בת־מאז־נייס:
הזהרי במיוחד
משחייה, ומספורם־מים !
אל תאכלי לפני שאת
הולכת לים. כוח־המשי־כה
שלך יגבר, לקראת
סוף השבוע. אחרי מ ד
צאי־שבת תגבר הש־פעתך.
למשך זמן קצר. לבשי סגול.

מאזנ״ס

זה לא שאינך חייב לעשות את זח: אבל
מוטב שתדע בדיוק מה
אתה עושה. ואיך בייחוד עליך לגלות
תבונה וכושר החלטה
ביום ג /בתחילת השבוע,
דואר מחו״ל יכאיב
לך ויגרום לך לשקול
מחדש את המצב
ן^:>.ונ,ג>וו^ בו אתה נתון. אל תהסס
לשבור מיסגרות
שיגרתיות — בתנאי
שאינך מקבל עוד כבד.

ען ןת

תאומיס

מי את,
בעצם?
מ ה שאת חושבת. מ ה שאת
עושה. מ ה שידידיך חו שבים
עליך. כל אלה תורמים ל היו תך
מ ה שהנך.
היינו רוצים להציע לך
משהו פעוט שיעזור לך עוד
יותר ל היו תמה שאת. ט מפוני
טמפקס. נשמע טפשי י לגמרי
לא. ט מפוני טמפקס לשימוש
פנימי מבטלים ק שיי או ת ם
י מי ם ק שים מדי חודש. או ת ם
י מי ם בה ם ק שה לך ל היו ת
מ ה שאת יכולה ל היו ת.
כי ט מ פוני־ טמפקס יאפשרו
לך ללבוש א ת הבגדים או ת ם
אתבאמת רוצה ללבוש בכל
יום. ה ם יאפשרו לך לשחות,
לרכב, לרוץ, להשתעשע, בכל
יו ם ויום. לא כ מו ה סיכו ת,
התחבו שות והחגורו ת המפרי עות
— ט מפוני טמפקס אינ ם
נראים, אינ ם גורמים לחיכוך,
או לאי־נוחות. שפופרת־ההח־דרה
חלקה כמשי, מ ב טי ח ה
החדרה היגייני ת ונשטפת
בקלות עם מי האסלה,
אל הטמ פוני טמפקס הנו חים.
עצה ק טנ ה, שתעזור לך
ל היו ת חפ שיה ת מי ד, עצמך
ת מיד, בכל יו ם ויו ם מי מי
החודש.

חמה שניטרית לשימוש פנימי
לה שיג ב ב תי סרקחת זב תסת קייו ת
זבח רו ח. הסעזנינות ב ק בל ת ד1ג 0א 1ת
1ח 1םדה סבר תי • שלחו -54 אג־ ב ב 1ל י
דו א ר אל היבו אני ם אישסט־איספקס
בע־ ם, ח לי א בי ב, ר חו ביר מי הו 38

*0111
>יי ג
אם תעמוד השבוע בפני
בעייה מביכה הקשורה
בבירור משפטי, הסדרת
עניין רשמי, או מגע
בלתי צפוי עם הרשת,
מוטב שלא תדחה את
הטיפול בעניין, התחל
בכך מי ה בסיועו של
אדם המתמצא בסבך
עניינים זה. אדם כזה
עלול להבהיר לך ש־מצבך
אינו מזהיר כפי
שדימית, וכי תעבור תקופה ממושכת של
מתח ואי־נעימות עד שהעניינים יסתדרו.
ידידך הרבה יותר פיקח ממה שאתה סבור.

יום א׳ הוא לא אידיאלי
כדי לעשות דברים
בעלי ערך בעצמך. מוטב,
איפוא, שתבקש
אדם מבוגר ממך, או
אשה אהובה, לבצע את
מה שתצטרך לעשות
ביום זה. בכלל, יהיה
זה שבוע מאכזב, ואף
לים לא כדאי ללכת,
השבוע, מפאת סכנה
הנשקפת לך. סוף ח־שבוע,
יום ה׳ ו״ו /יראה התאוששות ועניין.
4וו 4
השבוע יוצעו לך הצעות
קוסמות מאוד, אך
כדאי שתבדוק היטב כל
אחת מהן, ושלא תתחייב
באופן שלא תוכל
לחזור בך. בן מזל אריה
יתגלה השבוע כידיד
יותר טוב מכפי

שחשבת. הרגי את מתי־
1 1ב אי מסס -
חותך הנפשית בעזרת
22בספסמ בו
מאמץ פיזי. צא לטייל,
עסוק בספורט ופלרטט
עד כסה
שתוכל, במשך השבוע.

111111

במדינה תיקשורת
אין ט ל פוני ם -
ג ס כשיש טל פוגי ס
אזרחים הממתינים שנים לקבל טלפון,
הם כבר סיפור ישן, בהווי המשעשע של
מדינת ישראל. וריאציה חדשה על הנושא
נתגלתה לאחרונה בבת־ים: גם שם, ממ תינים
כרגע 5563 איש, חלקם זה עידן
ועידנים, לקוו המיוחל שאינו בא. אלא
שבבת־ים הם מחכים למרות שבמרכזייה של
העיר קיימים 14,000 קווים פנויים !
מייחדים מתוסכלים. הצרה היא,
שאי-אפשר להשתמש בקווים פנויים אלה.
הסיבה :״לא ציפינו לדרישה כזו לטלפו נים,״
מסביר שמואל גזית, מהנדס שירו־תי־הדואר
באיזור תל-אביב. התוצאה: ערב
מלחמת ששת־הימים המתינו אלפיים תושבי
בת־ים לטלפון. מיד לאחר המלחמה,
הוקמה המרכזיה החדשה, בעלת קיבול של
30 אלף קווים. למרות הקמתה, מיספר
המייחלים המתוסכלים, כיום הוא כפול.
הסיבה לכך היא, שהאחראים הפעילו,
בשלב ראשון, רק שליש מכושר קיבולה
של המרכזיה. בשלב שני הפעילו 4,000
קווים נוספים, וכרגע הם מפעילים אלפיים
נוספים *.״ברור שלוא היינו מפעילים את
כל 30 אלף הקווים בבת-אחת,״ מודה גזית,

מחדל קטן ובלתי חשוב, לכאורה, מאפשר
לך לוותר על אחריות
טורדנית. את שוגה
כמובן, אבל את שמחה
שאת שוגה. פגישה עם
גבר גבה־קומה מסתיימת
במבוכה נעימה. היזהרי
מפליטות הפה של
חברותיו הטובות ביותר,
קצת חיסכון בהו־צאותייך
האישיות כלל
וכלל לא יזיק לד•

שבוע של הצעות מפתות בכל השטחים.
עיון בהצעות ובירור!
יביאן לפעילות מוגברת,
שתסב לך אושר
ועושר, באם תשכיל
לבחור בהצעה הטובה
ביותר. עייפות מרובה
נכונה לך לקראת סוף
השבוע. נסי לעניין את
בן־זוגך בנסיעת סוף״
שבוע למקום שקט. את
זקוקה לזה. צבעים
בחירים יהלמו אותך.

אל תחשבי שקל כל־כך להגיע לליבה.
צריך להתאמץ בשביל
לפצח אותה. מה עוד
שהיא מבינה עד כמה
אתה רב־צדדי והפכפך.
על כן תצטרך לחזר
9יי,
ובעיקר — אחריה להראות לה שוב כי אינך
כה מסוכן ובלתי־
20 בינו א ר -
חוששת.
יציב כפי שהיא
$ז בפברואר
לך, תאומה, בידקי היטב
לפני שאת קונה.

זני

שבוע טוב לביצוע עיסקות. בייחוד לך,
בת דגים. אבל כסף
שנכנס בקלות, יוצא
בקלות. עיסקה שהתחלת
בשבוע שעבר,
תסתיים בהצלחה. השתדל
להתרכז באובייקט
אחד, ואל תפזול
לצדדים. זהו הזמן
19 בפברואר
לקנות את החפצים
20ג מ ריז
בהם חפצת. קינאתך
הרבה לשכנתך היפה-
תעכיר את מצב רוחך.
פיה רק

קיר הכית כרחום יצחק שדה 33
פיספוס בתיכנון
״היה מיכלול ההשקעות בהפעלה עולה לנו
פחות, בסיכומו של דבר.״
נוהג זה, של הפעלת מרכזייה חדשה
בשלבים, מקובל בדרך כלל, מאחר שקשה
לגייס בשנה תקציבית אחת את מלוא ההש קעה
הדרושה. לפיכך, מפעילים את הפוטנציאל
של מרכזייה חדשה בשלבים, בהת אם
לתחזית הדרישה לקווים באיזור .״לא
חזינו את הדרישה נכון,״ מודה גזית.
מידלדלים כרוח. האחראי הישיר ל-
תיכנון מרכזיית בת־ים הוא המהנדס יחז קאל
לוין, העובד עתה בדואר־הנדסה באי-
זור אשקלון .״אינני יודע איך זה קרה —
אך מי יכול היה לדעת שהתיכנון שלנו
יהיה לא אקטואלי?״ הוא מסביר.
״חשבתי שבשביל זה הם מקבלים מש כורת
— בשביל שהתיכנון שלהם יהיה כ ן
אקטואלי,״ הגיב על כך אחד מקורבנות
התיכנון הלא־אקטואלי, דייר המתגורר ב בית
מיספר 33 ברחוב יצחק שדה בבת ים.
חזית הבית מספר 33 נראית כמו לאחר
הפגזה. לאורך כל הקיר תלויים חוטי טלפון
מידלדלים ברוח, וטכנאי מדור הטלפונים
עובדים שם כבד חודשים.
הפסדי מיליונים. בזיון אחר של
התיכנון הלקוי גורם למדינה הפסדי מיל יוני
ל״י לשנה: הפסד אחד הוא ההכנסה
מ־ 5563 תושבים, שהיו מכניסים לקופת
הדואר, לוא היו מקבלים את הקוו, למעלה
משני מיליון ל״י לשנה בחשבונות טלפון.
התחזית לעתיד, מסתבר, איננה ורודה
יותר :״לא נצליח לשפר את המצב ולחסל
את הפיגור,״ קובע גזית .״לשם כך, אנו
נזקקים לכושר־ביצוע, תקציב, וכוח־אדם.
בכל השלושה, אנו מוגבלים.״

הפעלת כל עשרת אלפים קווים, טולה
12 מיליון ל״י.
העולם הזה 1770

דוויה סויגה 8

המועמדות הסוניות

טתוית
1971 מטע

ללא

ה עו & ס
ב ח סו ת ש עוני

־15301־1
השעון הנמכר ביותר בישראל

מוכאות

ההרשמה לתחרות מלכת
המים נמשכת. אם אתה רוצה
להציג את מועמדותה
של החכרה שלד, הדודה
שלף, או כתו של הכוס —
אם את רוצה להציג את מו
עמדתך שלך — עדיין לא
מאוחר מדי. נועו.
ך * יאא מנ ם תל־אביבית, אבל, בעצם
1 1ירושלמית. כולם יודעים שירושלמי זד.
גזע, לא מקום. כך זד, גם אצל דורית
טוינד״ ד,מועמדת מם 8 .לתחרות מלכת
המים.

נוידסית בצה״ל
*** ט״עשרה שנים ראשונות היא גדלד,
בירושלים, שם נולדה אפילו. לפני 4
שנים, עברו הוריה לתל־אביב, והיא איתם.
מאז, היא סובלת בשקט את עיר השפלה.
פשוט עדיין לא התאקלמה כאן.

מבט לעתיד ח

שולחת המועמדת מט .8 .בצעירות רבות בגילה,
ו שסיימו את צה״ל ויצאו לחיים, לא החליטה עדיין
דורית לאן ללבת. בשאר המועמדות, גם היא מאופרת על־ידי חברת ״הלנה רובינשטיין״.

תמירה:

גיזרתה המצויינת ויצי־בתה
המעולה, תוצאה
של שנים בעיסוק בספורט, חופבים את
דורית לתופעה גם בבגדים. בבגד־ים —
באן, של ״גוטקס״ — על אחת במה ובמה.

. 1 1 1 1מראש המדרגות, מובנה דורית
לזנק — ולבבוש את העולם.

בתמונה: מדגימה המועמדת מספר 8
שמלת מידי תימנית וסנדלים רומאיים.

יש לה ,168 עיניים חומות, שתי גומות
חן — אחת בכל לחי — ושיער בצבע
דבש, כמו בשיר. בצד,״ל היא היתד,
מד״סית, ואת זה אפשר לראות בגופה
החטוב, ללא גרם שומן, ובכל תנועה שלה,
גמישה כמו פנתרית — אורגינלית, מהטבע,
לא אחת כזאת עם מרכאות.
ומלבד זה היא שולחת ידה בגיטרה,
אקורדיון, שירה, ציור, ובחבר שלה —
מד״ס גם הוא כמובן. ועד שהיא תחליט
מה לעשות הלאה, היא מייצרת תכשיטי־עור,
בשביל חנות התכשיטים של אמה.
תכשיטה שכזאת.

-מבט מהצד:

שולחים שני מתרחצים על שפת־הים של
תל״אביב בחתיבה החטובה, בעלת השיער
הבהיר חשופע. את שערה, מסדירה דורית במוצרי השיער של ״וולח״.

הלילה מתחיל ב זקר

ה עו ל

1770

(הסשך ספסוד )31
עברו עשר דקות מאז שנכנסתי למוסד,
ובבר השקעתי תשעים ל״י בתענוג.

נ שימה
מקצועית

את פיתרון ד,תשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב ולציין על גבי המעטפה :
״תשבץ 1770״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)1חוזר )3 .מבני נוח )5 .כינוי איש
ארץ ישראל השלימה )7 .עומד על דעתו.
)9ראש ממשלת בריטניה בפרוץ מלחמת
העולם השנייה )12 .מפקד צבא המשלוח
הבריטי שפונה מדנקירק )13 .התקוממות,
מרי )14 .ילד קטן )16 .איחד )17 .נביא
מתרי עשר )19 .פוחז )21 .תעלה בלע״ז.
)22 שוק בלע״ז )23 .משקה תמרים)25 .
סלנג, ז׳רגון )26 .מועד )27 .הלם )29 .נער
צעיר )31 .שמא )32 .שם פרטי של ראש
אירגון טירור פלסטיני )33 .חיה קרובה
לאדם )34 .ציפור גדולה שנכחדה כליל
במאה ה־ )35 . 19 אותו משלמים כולנו)36 .
עיר בגרמניה )37 .לשעבר — שגריר ארד,״ב
בארץ )38 .שר )40 .בה אין טעם לחפש
מחט )42 .מזל רע )44 .תבלץ לעוגות.
)45 סעיף שנוי במחלוקת בתעודת הזהות.
)47 בירה אסיאתית )48 .מענפי הספורט.
)49 מוסר השכל של משל )51 .מידת לח.
)52 בו טובלות נשים בתהליך התגיירות.
)53 עומד לבקר בקרוב בסין )56 .קוויז-
לינג היד. כזה )57 .גבוה, קשה לטיפוס.

ז כו

)58 איש )59 .פרשן צבאי ישראלי שהורשע
בריגול.

מאוגף :

)1ראש מדינה טוטאליטארית, רוח.
)2קצה, שארית )3 .חיל רגלים ר״ת)4 .
עליו מקיש פסנתרן )5 .שמו הפרטי של
וינגייט )6 .חודש נוצרי )7 .ממנה יצאנו
לחירות )8 .ספר פופולארי מאת עגנון.
)9רמאי )10 .תבשיל נוזלי )11 .מועלה
בדיון( .כתיב חסר) )12 .כובש מונגולי
שיצר אימפריה )15 .מדינה אמריקאית ב חוף
המערבי )16 .שיעור, מוסר השכל)17 .
ונתחזק״ )18 .סופר צרפתי שכתב
על אלג׳יר, מחבר ״הזר״ )20 .חותן יעקב.
)22 סופר ישראלי, מחבר ״נשים״)24 .
ראש ממשלת צרפת שחתם על הסכם מינ כן
)27 .מפירות הארץ, עונתו באביב)28 .
מנהיג סובייטי )30 .בן ישי )35 .אלגוריה.
)39 מחוז )41 .משורר ישראלי צעיר)42 .
מלך ארמי )43 .צוק בים )44 .רזה, כחוש.
)46 עונה )48 .שווה כוח )50 .בדיחה, הת לוצצות
)52 .נאמן, דואג )54 .תחושה)55 .
חיית בית.

בפרסי

להלן רשימה נוספת של המ שתתפים בפתרון חידו ת התשבצים,
שפתרונותיהם זיכו או ת ם בהגרלה בפרסי ספרים. כל הפרסים יישלחו
לזוכים בדואר.

פרסי תשבץ
תשבץ מס : 1765 .ויקטוריה
כליפא, קנטינה שק״ם, טבריה. ציפי
קיס, קיבוץ עין־השופט, דואר נע
שומרון ; שלמה קובו, דרך שלמה ,75
אביב.

פרסי חשבץ

נר הרי

חשכץ
מס : 1765 .בלהה זיו, רחוב
יהודה דור ,4רחובות! מיכאל לאריש,
המאספים ,5תל-אביב! אבישלום דרורי,
תלמי אליעזר, דואר נע השומרון.

תשבץ מס : 1766 .ששון בלום, רחוב
נחל בשור ,14 יפו. אביבה גינזברג, רחוב
רידינג ,43 רמת־אביב, תל-אביב. שלמה
שיינברון, הזית ,4רחובות.

חשכץ מס : 1766 .נעמי רונן, רחוב
אורוגוואי ,31 ירושלים! יצחק היכל, כפר
מסריק, דואר נע אושרת! לאה טסליצקע,
הגיבורים ,26 חדרה.

תשכין מס : 1767 .אלה גובר, רחוב
לבונטין ,16 תל-אביב ; עמוס נוראני, שי כון
כהן ד 13/טירת הכרמל! יואל אורן,
מושב ישע, דואר נע הנגב.

חשכץ מס : 1767 .יעקב עומר,
ז׳בוטינסקי , 1090/6אשדוד! נעמי פתיחה,
קיבוץ דן, דואר נע הגליל העליון! חיה
אברמוב, בלינסון ,18 רמלה.

תשבץ מס : 1768 .נתן פרי, רחוב
רוקח ,4קרית מוצקין! רינה כהן, רחוב
נוף הרים ,16 יפה נוף, ירושלים! נחום
פלג, רחוב דוד מרכוס ,14 חיפה.

חשכץ מס : 1768 .חיים בק, אילנות
9א׳ חיפה! דחבש עובדיה, טרומים ,1037
יבנה מרכז ! יהודית זיידנברג, קיבוץ גן
שמואל, דואר נע השומרון.

^ ני !מתחיל לשוחח עם חגה. בת
עשרים, עבדה בספרית, עד שחברה
הביאה אותה לכאן. הייתי מרוויחה 400
ל״י לחודש ,״בספרות,״ היא מסבירה ,״פה,
אני יכולה לעשות 2,000 בחודש. כל כוס
שהקליינט שותה, אני מרוויחה עשר ל״י.״
בתמורה, פו מ ה חנה להרשות ללקוח
למזמז אותה, פחות או יותר בלי הגבלות
שטחים. היא גם יודעת לנשום מהר ר־בקול,
בצורה סקסית שנועדה לשכנע את
הלקוח שרק שרידיו האחרונים של כוח
הרצון, ואופי הפלדה שלה, מונעים בעדה
מליפול כפרי בשל לידיו הגבריות.
״האם המשטרה מבקרת פה?״
״לא,״ מספרת חנה .״השוטרים לא
מפריעים לנו. זה חוקי.״
״מי בא לבלות פה אצלכם — דווקא
בבוקר?״
״הרבה. גם זקנים, אבל לא רק. כמעט
כולם דווקא אנשים בסדר. אנשי העולם
התחתון לא באים בבוקר. ישנים אז.
באים צעירים גם, גם תיירים. סכל המינים.
הרבה אוהבים בבוקר.״
כמו בכל מפעל מסודר, עובדות הבנות
במשמרות. משמרת בוקר מתשע עד שבע
בערב, משמרת לילה עד חצות.
אני מציע לחנה לטעום מהקאמפרי שלי.
היא מסרבת .״אני לא שותה,״ היא מגלה
את האמת בהיסח הדעת. אבי חושש ש אברהם
יופיע לי פתאום עם זוג כוסות
נוסף, במחיר 27ל״י הבודדת, וממהר ל סיים
את השיחה עם בת־זוגי המקסימה.
בפתח, נפרדים מסגי אברהם וחיוכו :״נו,
נהנית?״ הוא מתעניין — אני מוכן ל הישבע
שבכנות .״הרגשת טוב? תבוא שוב
פעם. מתי שאתה רוצה. תבוא.״

מיז מוז
ילדותי

** ד כאן, דו״ח הכתב.
/אדריה הוא אחד משורת מועדוני-
לילה תל-אביביים שהחלו מתמחים לאחרונה
בעבודת יום. הם מרוכזים ברובם ל אורך
הטיילת ובתחילת הרחובות אלנבי
והירקון. חלקם פתוחים גם בלילה, חלקם
מתמחים בעבודת יום בלבד.
מועדונים אלד! עברו לשירות בדקר ל אתר
שגילו כי קיימת דרישה לשירותיהם
גם בשעות היום. למארחות ולבעלי ה מועדונים
כאחד קשה לסווג את הנזקקים
לשירותיהם. כולם מסכימים כי האורחים
הם בני כל הגילים והמעמדות — תל-
אביבים, אורחים מחוץ לעיר, וגם תיירים.
מה מניע אותם להיכנס באמצע היום,
להשאיר לא פחות מחמישים ל״י, ולפע מים
גם סאות, תמורת מיזמת ילדותי עם
בחורה אדישה — זאת אין המארחות
מסוגלות להסביר. בדיוק כמו שאינן מסוג לות
להסביר מה מניע מישהו לעשות זאת
בלילה. הן מסתפקות בסיפור השחוק, לפיו
הלקוח משלם בעצם תמורת התענוג ל-
שפוך את ליבו בפני מישהו.

סיי ד ה
^ מ הי ר ה
^ חת גזו, שבפניה משתוקק אורח
לשפוך את ליבו, תמורת חמישים ל״י,
היא פולט. או ארנסטינה. מדי רגע, היא
שוכחת את השם שנתנה רגע קודם. פולט
מככבת בתפקיד ראשי משני עברי הבד
של מוויס בר.

על חחוזייה כחכדתח! ,מדווח
כתב ״חעורם חזח״ :

תוך חמש דקות, חיסלה פולט שתי כד
מות, ומזנה שלישית. אני לא הספקתי
לגמור בפרק זמן זה אפילו חצי בקבוק
הבירה שלי .״צריך לשלם מיה״ היא
מסבירה. שלפתי את הארנק ושילמתי מיד.
עין הראדאר של פולט הצליחה לגלות,
באפילה הרומנטית, שטר של חמישיה ש נותר
בארנקי .״לא תיתן לי מתנה קט נה?״
היא מתעניינת בחיוך האמור להיות
מסחרר. אני מסתחרר ונותן. פולט כבר
הבחינה שזהו השטר האחרון שלי. תוך
עשר שניות, היא כבר לא לידי.

אני קם ויוצא, סבלי שמישהו ישלח
לעברי מבט נוסף, וממשיך במסע הארוך
לתוך הלילה הבהיר. סועדת ריץ בר.
אני נכנם לחושך. מאחורי הבר אשה
יפה, כבת .35 אביבה. קודם, עבדה ב בר
41 ממול. עברה לריץ בר במסגרת
קידום מקצועי. כאן, היא עובדת רק משמ רת
בוקר, עד חמש אחרי הצהרים.

כז ס מיץ
בארבע ל״י

ך* אול ם הגדול שני לקוחות, עטופים
4בשתי מארחות עסוקות. בפינה אח רת
מארחת שלישית, עטופה בזוג אורחים
המגלים בה עניין לא רגיל. שלושה אורחים
אחרים יושבים ליד שולחן סמוך,
ממתינים כנראה לתורם. לבחורה שבפינה
יש קסם לא רגיל. בריץ בר אפשר גם
לאכול, אולם רוב הלקוחות מסתפקים ב שתייה.
בקבוק גולדסטאר — ארבע ל״י.
קוקטייל — 13 וחצי ל״י, ליד הבד. ל מעלה
— כן, גם כאן יש למעלה, בכל
מועדת בוקר המכבד את עצמו יש ל מעלה
— מחיר כפול.
הלאה. הולכים לסטאר בר. קבלת הפנים
הראשונית קרירה למדי. כנראה שעשיתי
רושם לא רציני. המארחת, בעלת גוף
שרירי, שיער בהיר אסוף לאחור בזנב-
סוס ארוך, מחליפה את החיוך הסטאג-
דרטי, שבה התקבלתי בהתקרבי, בהבעה
קרירה .״כאן משקה עולה ארבע ל״י,״
היא מודיעה בפסקנות .״יש לנו קולה,
אורנג׳דה, או מיץ אשכוליות או תפוזים.
מה שאתה רוצה.״
״אני רוצה משהו חריף,״ אני אומר.
״אין לנו,״ אומרת הגברת. העובדה ש לאורך
הקיר, מאחורי הבר, מסודרים בק בוקי
משקאות, איננה פוגמת בשלוותה
אף כהוא זה. בחורה סולידית, לכל הדעות.

חילופי צדות

ך * ק ל אזו ר שאני פותח את ארנקי,
1וזנב־סום מגלה שהדיאגנוזה הראשו נית
שלה אודותי — דהיינו, תפרן סרחן
— היתד. מוטעה, משתנה האווירה. מתוך
העלטה מופיעה עלטה, מתיישבת לידי.
״אני לא מכירה אותך מאיזה מקום?״ היא
שואלת אותי .״בטח,״ היא מוסיפה מיד,
בלי לחכות לתשובתי .״אתה עובד בתור
אח בבית־חולים, לא?״
אוקיי, שיחיה אח .״בטח. תן לי רגע
להיזכר. בתל־השוסר, נכת?״ שיהיה נכון.
ומה עשתה הגברת בתל־וזשונזר?
״אתה לא זוכר אותי? הייתי אחות
שם. שמי ויקי.״ מזכירת איגוד האחיות
היתה צריכה לראות את המגוייסת הטרייה
למקצוע. תוך חמש דקת, הגיעו ל שולחני
שתי כוסות משקה עבורי, ושתיים
עבורה. בסרק זמן זה, הספיקה ויקי ל ח
קר אותי בבעיותי המשפחתיות, מדוע
אני רוצה להתגרש מאשתי (בשלב זה
החלטתי שלא רצוי להזכיר שאני רווק)
ואיך הולך העסק שלי. כל אותו זמן,
המשיכה לעסות קלות את ברכי.
בתמורה לצרות שלי, הסכימה לספר לי
את חצרות שלה. היה לה חבר, מוסיקאי
בלהקת־קצב, והם עמדו להתחתן, וערב
החתונה הוא נטש אותה עם המתופפת של
הלהקה. אחרי זה, היא הלכה ביאושה ל עבוד
כמארחת .״אבל אני לא שוכבת עם
גברים,״ הסבירה לי .״אני דק נותנת להם
למזמז אותי כמה שהם רוצים.״
הבארמן ניגש בשלישית. כמו שתי הפע מים
הקודמות — בלי שאיש הזמין אותו.
לא אני, לפחות .״אני אישית הייתי מוותרת
לך,״ מחייכת אלי ויקי את חיוך ה אחות
הרחמניה שלה ,״אבל התפקיד
מחייב, אתה יודע.״ ועוד איך אני יודע.
יש לי שאלה נוספת, ואני ממהר להש מיע
אותה, לפני שתיפול עלינו כוסית
נוספת .״ממש אף פעם את לא מוכנה
לשכב עם קליינט? לא היית מוכנה ל צאת
איתי, איזה לילה? את רואה בטח
שאגי לא קמצן.״
באופן חד־פעמי, מוכנה ויקי — רק ל מעני,
ללא ספק — לוותר על עקרונותיה :
״טוב, תבוא עוד פעם, נדבר,״ היא מחיי כת,
ומעניקה לברכי המיוסרת לח״צה
רבת־משמעות.
צולע קלות, אני יוצא משם לתוך ה שמש.
ארנקי אמנם ריק — אבל איזה
הבטחות שקיבלתי.
העולם הזה 1770

קולנוע
צנזורה
ה אי ק ס
ה מבוק ש
בארצות־הברית לא קיימת צנזורה לס רטים•
את מקומה תפס דירוג, הניתן
על־ידי אנשי תעשיית הסרטים עצמם,
לסרטים היוצאים לשוק, דירוג מותר
לכל, מותר לילדים בלווי הורים, מוגבל,
ואסור (מסומן באות ״איקס״) ,כלומר
סרט אשר לא עמד במיבחן הצניעות
של ועדת הדירוג, אבל אפשר להציגו
באחריותו המלאה של המציג.
עד לאחרונה זכה דירוג זה למעמד
כמעט רשמי.
אבל, כפי שמסתבר להוליווד יותר ויו תר׳
הזמנים משתנים, ועימם המוסר, וגם
הערך של הדירוג. תחילה החלו במה
במאים צעירים לזלזל בוועדה, ולא זו
בלבד שלא התנגדו ל״איקס״ ,אלא קיב לו
אותו בברכה, הציגו את הסרטים על
אחריותם המלאה, וגם גרפו את הכסף
על אחריותם המלאה. הוליווד הבינה את
הרמז, והחליטה לחקות את הצעירים :
הכוכבניות הסירו בגדים, הכוכבים הארי כו
שערות, אלימות, דם וסמים היו למרכיבי
חובה בכל מוצר מיסחרי הראוי
לשמו, והדירוג הוריד דרישותיו כדי
להכליל את הכל בתוכו.
הצלב והקופה. וכאן קם לו הרוב
השקט על רגליו האחוריות, והתבטא
בקול גדול, מפיותיהו של הכנסיה הקא-
תולית והפרוטסטנטית :״אנחנו,״ כך אמ רו׳
״איננו יכולים עוד לסמוך ידנו על
דירוג שאיבד כל משמעות!״
הוליווד שמעה את הדברים והזדעזעה.
חרם כנסייתי הוא מכה כלכלית נוראה
לסרט, והמצב דרש טיפול מיידי, כלומר,
פיטוריו של ראש־הוועדד, הנוכחי, יוג׳ץ
דוגרטי (ממוצא אירי) ,ומינויו של ראש
ועדה חדשה, אהרון שטרן (נחשו את
המוצא) .והכרזתו הראשונה של הממו נה
החדש :״נבדוק בכל שכבות הציבור
מה הן הדרישות לגבי הדירוג, ולפי תוצאות
הסקר נקבע את הדירוג החדש.״
הבירורים החלו, אבל בינתיים ׳מדרגים
עוד לפי הנורמות הישנות.
.טיפול כזה מזכיר לעתים את ממשלת
ישראל.
תדריך

ת ל -אגי ב
התפשטות (פאר, ארצות־

הברית) :מבטו הראשון של מילוש פור מן,
הציבי, בארצו החדשה, אמריקה. מבט
של הומור, אהבת־אנוש ורגישות לדמותו
של האדם האלמוני מן הרחוב. יש כאן
רעית שכדאי לנצלו: אגודת צער הר
רים־נעזבים.
** +לילה בקזבלנקה (נת, אר־צות־הברית)
:האחים מרקם, אם לא במי טב
יצירתם, הרי במלוא כוחם: הברקות
מילוליות ומצבים אבסורדיים.
ה עו ר ב (מקסים, ארצות־הב־וית)
:בדיחה על חשבון סרטי אימים
עם שלושת הגדולים: פיטר לודה, וינסנט
פריים ובורים קרלוף. למי שאוהב לרעוד
קצת ולצחוק הרבה.

ידו שלים
יומנה האינטימי של אשה

נשואה (רון, אוצות־הברית) :קומדיה
עם חיצים מורעלים על חשבון הבעל
האמריקאי הממוצע, שאינו אלא רודף־
בצע ורודף־כבוד; על המאהב הממוצע,
שאינו אלא הומוסכסואליסט ; ועל האישה
הממוצעת, הבולעת את רוקה כדי לש מור
על נישואיה.
* מישחקי אהבה ותאווה (ירושלים,
ארצוודהברית) :אליזבט טיילור
ווארן בייטי, בסיפור אהבה עם כמה רגעי
הומור, על רקע בתי־הימורים של לאס-
וגאס. מאיר לנסקי אינו מופיע.

חיפ ה
דסיפי חיים (פאר, ארצות־הברית)
:בעיותיו של האמריקאי המו דרני,
שאינו מוצא את מקומו בחברה,
לא בבית הוריו שהם הסנובד,האינטלק טואלית,
ולא בקרב פשוטי־העם, הדוחים
אותו. ג׳ק ניקולסון וקארין בלייק מצד

מרוב בדיחות
נעובח הצחוק
מירה ברקמרידג׳ (תל-אביב,
תל־אניג, ארצות־הנריוג) — כאשר
כתב גור וידאל את הסאטי רה
שלו על עולם הסרטים והגוהימה האמריקאית, והעמיד
במרכזה מכקר״סרטים מתוסכל ההופך לאשה כגלל
סטיותיו המיניות, כדי שבסופו של דבר יהפוך חזרה לגבר,
כדי לספק סטיות אחרות, שהעלילו עליו בינתיים, מעולם
לא חלם שהאיש אשר יביא את כל העסק הזה לבד הקולנוע
לא יהיה מישהו אחר מאשר מבקר-סרטים מתוסכל.
מייק (״ג׳ואנה״) סארנה, זמר, שחקן ומבקר״סרטים
לשעבר, מצא ב״מירה ברקינרידג׳״ של וידאל את ההזדמנות
האידיאלית להראות את כל חכמתו וידיעותיו בעולם
הקולנוע. ברוב התלהבותו לתעלולים ולהמצאות, שכח
את הסיפור על מירה, היוצאת לכבוש את הוליווד ולהשפיל
את גבריה עד עפר. וכל מה שנשאר מן המקור הוא
אוסף של סקיצות קטנות, שאינן קשורות כל כך זו בזו,
אינן משיגות את המטרה של וידאל: סאטירה חברתית.
ומה מציע לנו סארנח תחת זאת ז בדיחות: ארול פלין
מנענע בחרבו ברוב כשרון בקטע מסרט ישן, וזאת כדי
להצביע על אהבתו העצומה של סארנח, ושל גיבור-גיבורת
הסיפור (מירח היא בעצם מירון, שעבר ניתוח) לטרטי
אותה תקופה. ג׳ון יוסטון, ככובב סרטים מזדקן, המנהל
בית״ספר לשחקנים בהוליווד, עורך באחת הסצינות מ סי-י
בה עם חבריו הוותיקים למקצוע (ביניהם אנדי דבין)^,

ואקל וולטש: איזה מין?
שגנובה ישר מ״שדרות סאנסט״ .מי שיודע, בוודאי נהנה.
קטעים קצרים מסרטיהם של לורל וחרדי באים לספק
פואנטות למצבים שונים בסרט, ושוב מי שמתמצא בתולדות
הקולנוע, יכול בהחלט לחייך. ואילו מיי ואסט אינה
צריכה כלל להיעזר בימים ההם, היא מופיעה כאן אישית,
אלא שההומור ההמוני והעסיסי שהיה לה פעם,
הולך כאן לאיבוד בין התפאורות, הצבעים והניצבים הסובבים
בכל הכיוונים.

אפע\ר גם
בלי האנולט
פי שקהבמילואים (ממר-
בי, תל-אביב, ישראל) — אין דבר
קל יותר מאשר להוכיח שסרט
זה הוא אחד המגוחכים ביותר שעלו על בדי הארץ במשך
השנה, אם לא המגוחך ביותר. שום דבר אינו עולה בו
כראוי: שפתיים מתנועעות לחוד, וקולות הנשמעים מן
הרמקולים אינם שייכים בשום פנים ואופן ; שחקנים נבוכים
אינם שוכחים לרגע את המצלמה המציצה בהם מן
הפינה ועושים המוני עוויות מיותרות בהחלט ; סיפור אווי לי
שאין בו אף רעיון אחד הראוי לשמו, וכן הלאה.
אלא שכל זה מחוויר ומאבד את חשיבותו נוכח עצם
תגובת הקהל למראה ההרפתקות של בחור-חישיבה פישקה
וחבריו, היוצאים במסגרת המילואים בצנחנים ללכוד מנהיג
פידאיין. ואכן, שעה שכל המבקרים מפליגים בניתוחים
מתוחכמים על חסרונותיו של פישקה, יושב הקהל באולם
ומתגלגל מצחוק, למראה רופאה חתוקעת אצבע לישבנם
של חיילים, או נובח פישקה, המתחפש בצורה הפחות
משכנעת שאפשר לתאר, ל״חתיכח״ מסעירה.
ומה כל זח מלמד ז שיתכן והמפיק מיכאל שווילי,
הזוכה למבטיהם המזלזלים של אניני-חטעם, הצליח באמת
להבין מה הוא טעם הקהל.
עם קצת מזל, ועוד במה סרטים כמו ״פישקה במילואים״
,עשוי שווילי לפתח בישראל משתו הדומה לתעשיית

אחד מהחבר׳ה: מתחפש לחתיכה

חמערבונים של איטליה, ואם זה לא יפאר את שמנו ברחבי
העולם, זה לפחות יספק תעסוקה להרבה ידיים עובדות
באמנות השביעית. לזכותו של מיכאל שווילי צריך לפחות
לומר, כי אינו טוען אף פעם ש״פישקה״ הוא האמלט,
להבדיל מכמה ישראלים אחרים, הפוזלים בחשאי לקופה,
אבל בציבור קוראים רק את שקספיר.

ודמעות
אדיוססאבאטה (אופיר,
תל-אביב, איטליה) — אחד הדברים
הבטוחים ביותר שאפשר
לומר על מערבון איטלקי הוא, שאין בינו לבין שאר המער־בונים
האיטלקיים שום הבדל מהותי. כולם נראים כמו
מאקארוני שיצאו מאותו בית״חרושת, ודמיונם המוגבל של
העושים אותם הגיע ליובש כזה, שאינם מסוגלים אפילו
להמציא שמות חדשים למוצרים שלהם.
לכן, כל מי שמצפה לראות את סאבאטה — לי ואו־קליף
— בסרט זה, יצטרך להסתפק ביול בדינר. אולם
פרט לכך, ההבדלים מעטים. לוליינים מכסיקניים קופצים
על מות ומעיפים סכינים, ליצנים מכסיקאיים מפזרים בדי חות
במיבטא אנגלי קלוקל, הנבלים מדברים במיבטא גרמני,
ואילו סאבאטה עצמו הוא התגלמות ״סופרמו״ במערב
הפרוע•
פראנק קדאמר (במאי איטלקי, המסתתר מאחורי כינוי
אנגלי) עשה כבר חרבה מאד תבשלים מסוג זח, וכנראה
שהעניין נמאס גם עליו לחלוטין, משום שתפעם זו הוא
שכח להוסיף פילפל ומלח, שכח לבחוש את הנתונים הקבועים
שלו, והוציא מתחת לידיו את אחד היסרטים שיכול
חיה לקבל פרס בתחרות של ״אמנות האבסור/ר״ ,כי דברים
ברורים ומובנים כמעט ואין בו.
אם אתם דווקא רוצים לרעת מה קורת כאן, ובכן :

יולברינר: מזל שאין ראי
זהו הסיפור הלעוס על המהפכנים המכסיקאיים, חרוצים
לגנוב זהב כרי לרכוש נשק, על העושק האוסטרי היורד
לחיי ה״פאיזנוס״ ,ועל סאבאטה, המצפצף על כולם, הורג
את כל אלה שלא מחייכים יפה, וניצל מאיבור-לרעת רק
משום שאינו מתבונן בראי.

!188

״ ייי•

יךא 1ן

אגד מגיע ליראון 3ל ום
אגד מוביל בבל גדזני ס

קיבו ץ ! 11,ב. 1 9 4 9 -בגל להע ליון.
ס מו ךלג בו להל בנון. באדהכ בי ש
0א 0א -מאודתיישע 10 .ק ״ ממאומה
סאסא.

אגד זקוק למחירי מציאותיים
העולם

האשה
לוו>לה
ה א הוב ה ה חו צ ה
אשתו האחרונה של סמי גרינשפן
— איש עסקים, עיתונאי, וכדומה —
היתה — זאת אומרת, היא — עדייו —
אכיכה ירושלמי, היורשת העשירה
לבית ירושלמי הנודע (מפעלי חבלים
ושאר ירקות).

ילדים, המשמשת כמזכירתו
נ ידועה.
יפהפיה, במיוחד, הגרושה

שלנו, היא לא נערת זוהר.
עשירה אפילו. זבכל זאת.
אכן, נסתרות דרכי האהבה,

ההתפתחות האחרונה, בבית משפחת
ידיו, הינח מתמיהה ביותר.
עד לאחרונה, התגורר יו סי ידין, מאז
שובו לארץ, בווילה המפוארת שלו בקיסריה,
יחד עם ידידתו האוסטרית הלי.
והנה, יצאו עתה פתאום השניים משם,
ובמקומם עברה לגור שם אשתו של יוסי,

שושנה.

אביבה היא אשתו השלישית, או הרביעית
— איבדתי את החשבון
המדוייק — ,של סמי. ולפי מה שידוע
לי, לא היו אלה הנישואין המאושרים
ביותר. אביבה אהבה — אוהבת, אני
חושבת — את סמי אהבת נפש, רזתה
אפילו למענו 14 קילו — אך זה לא
עזר. סוף העניינים היה שהוא עזב את
הבית, ועבר עכשיו לגור עם גרושה,

והשאלה היא כמובן: מה הניא את
יוסי, שאיננו מהטיפוסים המוותרים בקלות
על וילות, לעשות זאת הפעם ן
והתשובה היחידה שעולה במוחי —
כנראה שזו עיסקת חבילה: תמורת הס׳
כמתה לגירושין, קיבלה שושנה את הווי׳
לה הנהדרת.
שכן אם יש לנו אצולה בארץ הזאת,
אין ספק שמשפחת ידין היא אחת מ-
העומדות בראשה. לא זו המשפחה שתלך
לכבס את כביסתה בפומבי, במשפט גי רושיו
ממושן ופיקנטי. וכדי להימנע ממשפט
כזה, כדאי למשפחה לוותר על
וילת קטנה.

ירושלמי

גרינשפן

זאת, מכל מקום, דעתי שלי.
נפרדים אין רע בלי טוב, זד. אני טוענת תמיד.
ולא רק אני. אפילו כמה חכמים לפני
טענו את זה.
כל אחד יודע איזה חודיה זד. להיות
נשוי לאשד. בעלת דם לוהט. אבל — האם
ניסיתם פעם גם להתגרש מאשד. כזו ז

אחד שניסה הוא השחקן אכרהמ׳לה
מור. הוא התחתן עם אשתו, מרים,
יפהפיה חיפאית, בת למשפחה ספרדית עתי קה
וגאה, לפני תשע שנים. אז כל זמן
שהם היו נשואים, זה היה בסדר. אבל
כשזה התחיל להיות לא בסדר, אל תש אלו
כמה לא בסדר שזה היה.
אי הסדר התחיל ברומן המפורסם של
אברהמ׳לה עם רקדנית מסויימת ב-
גבירתי הנאווה. והנה, הרומן אמנם כבר

נגמר, אבל יחד איתו נגמרו גם הנישואין,
כי לא אשד. כמרים תסלח על כנ״ל.
אז כנראה שהולכים להתגרש. ומה שמפ ריע,
עד כמה שאני מבינה, זו הדירה
שלהם בצפון תל־אביב, שהם מתקשים
לחלק. אחרי הכל 80 ,אלף פונטים לא הול כים
ברגל.
כרגע, אם כן, טוען כל אחד כולה שלי.
הם גרים שניהם בדירה, כל אחד בחדר
נפרד. ועד שיחליטו, הם משתדלים לפחות
לא להיפגש במסדרון.

עם שרונה מארש, לא פחות
ולא יותר. בת-הנעורים הבינלאומית,
אחתהח תי כו ת בארץ, ובת
עוד לא . 19
עמק בן ה 38-כבש א ת ליבה
של הנ אוו ה לאחר רומן קצר
מאוד, וסוער מאוד.
עם נישואיו לה, מגיעה ה-
קאריירה ה רו מנ טי ת שלו לשיא
חדש.
נישואיו הראשונים של עמק
— המסוגל, בקולו העמוק, לה פוך
גם אתת חזי ת מזג-האוויר
לדרמטית — היו לאשתו הרא שונה,
מיכ אל ה, פסיכולוגית במקצועה.
מני שואין אל ה נולדה
לפרי בת. אחרי הגירושין הלך
עמק לנוח קצת מהסטא טו ס התובעני
של איש נשוי, ו מיכ אל ה
נישאה מחדש — הפעם לקוליגה,
א חד פסיכולוג.
מ או חר יותר, ניהל עמק רומן
ממושך — למעלה מ שנתיים —
עם בתו של היו ם חבר הכנסת,
אבל אז השופט העליון, בנימין
הלוי. מ סי ב ה זו או אחרת, לא
ראו השופט ורעייתו א ת הרומן
בעין יפה, ושילחו א ת הבת לוג-
דונה. אבל כשעמק אוהב, המרח
קי ם מצ ט מ קי ם, וגם עמק הגיע
לונדונה.
במשך תקופ ה ארוכה, לי לפחו
ת לא הי ה ספק שזוהי א הב ת
חייו. וזה, למרות עשרות הרו מנים
ה ק טני ם שהוא ניהל בין
ואחרי. הר איי ה: אפילו כשהוא
שלח מכתבי אהבה למלכת היופי
חו ה לוי, הו א גילה לה בהםאת
ליבו שהיא דו מ ה — לבתו של ח״כ
הלוי.
אבל כל זה — נחלת העבר.

עכשיו, א הב ת חייו החד שה
שרונה, וה ם יכריזו בפומבי

מארש
אי רו סי ה ם — בדיוק יו ם לפני ני שואיו
של אבי טולידאנו — שהיה
ידידה האח רון של שרונה טרם
ימי פרי.

ביום רביעי. עם ליאורה, ידידתו שאחרי שרונה מארש.
הם יעשו את זה בגן האורנים, בגני-התערוכה שבמזרח תל-אביב, בנוכחות כמה
ידידים וקרובים — לא יותר מ־.500
בהתחלה, הם רצו להתחתן בשרתון. אבל השרתון לא הסכים שהריקודים ייערכו
מסביב לבריכה, אבי טולידאנו או לא אבי טולידאנו. אז הם עברו לגן האורנים, איפה
שאין בכלל בריכה, ואין על מה להתווכח.
על השמועות שנפוצו לאחרונה, כאילו אבי מתכונן, אחרי החתונה, לנטוש את ארצנו
הקטנטונת, אומר הזמר :״שטויות. אחרי ההאנימון, אנחנו נוסעים לשנה לפאריס, רק
כדי לבנות קצת את עתידי. לא עוזבים את הארץ ולא בטיח.״
ומה דעתו על נישואיה של החברה הקודמת שלו, שרונה, לעמק ז
הא, הא, אתם יכולים לצחוק. הוא לא ידע מזה בכלל עד ששאלתי אותו.
כמה שאני שמחה להביא תועלת לפעמים.

הקואליציה ויתרה, דחתה את הדיון לשבוע הזה, אחרי
שאחת מהסתייגויותי זכתה בתיקו של 13 נגד . 13 הקוא ליציה
חששה שחבריה יברחו.

כי אם ספר ״ישעיהו ו ׳ /כי לפיו היו חמישה נביאים
בשם ״ישעיהו״.

ביום השני, בתשע בערב, התכוננה הקואליציה לפתוח
בדיון מחדש. אולם היינו מוכנים וגייסנו כוחות למען
דחייה. איימנו למשוך את כל הדיונים על הצעות־החוק
שנכללו בסדר־היום, והכנתי תוכנית־מיבצע שאיפשרה לנו
למשוך דיונים אלה (שנקבעה להם שעה אחת) במשך
שבע שעות ויותר. גח״ל וסיעות אחרות פעלו גם הן.
תוך הידברות עם יו״ר הכנסת, שראה את צידקת עמ דתנו,
נדחה הדיון — אבל רק למחרת היום.

סאת אוד אבוד
28־1 26י1ל׳ 1971
ויה במ חצי ת
כהונת הכנסת

וכך הגיע היום הסופי — שום דחייה נוספת לא היתה
אפשרית. היה מנוי וגמור עם יו״ר ועדת הכנסת, ישראל
ישעיהו, להביא לאישור השינויים — כי הוא פורש
מתפקיד זה בגלל בחירתו למזכיר מפלגת העבודה, ורצה
שהעניין ייגמר בעודו בתפקיד זה.
אבל יכולנו לנצל את מלוא זכויותינו לנמק את הס־תייגויותינו
— והדבר יכול היה להימשך למעלה מתריסר
שעות. הדבר היה מביא לדחיית הצעות־חוק רבות שהממ שלה
היתה מעוניינת להעבירן לפני צאת הכנסת לפגרה.
הקואליציה הבינה כי הכל תלוי בסיעה שלנו, שעמדה
בראש המאבק. וכך, שעה קצרה לפני תחילת הדיון,
הוצעה לנו לפתע פשרה — סיעתנו תוותר על המשך
הפיליבוסטר, והקואליציה תקבל את הסתייגותנו, ותמחוק
את הסעיף שנועד לסתום את פינו.
הסכמנו, ובעיקבותינו הסכימו כל שאר הסיעות. הדיון
נמשך שלוש שעות, במקום תריסר. נשאתי רק נאום אחד
של 45 דקות, במקום עשרים נאומים נפרדים.
הקואליציה מצידה עמדה בדיבורה, והסתייגותנו נתקבלה
פה אחד.

• על שתי ה סי עו ת הערביות, ה ק
שורו ת ב מפלג ת־ ה עבוד ה :
אורי אבניי: זוהי אחת התופעות המוזרות בבית:
עולה על הדוכן חבר־כנסת מטעם המערך, ואומר :״בשם
סיעות אלו ואלו אנו מציעים את הסיכום הבא.״ שתי
הסיעות האלה מופיעות תמיד ברשימה, אך אינן נוכחות
בכלל בבית. נוכחותן של שתי הסיעות האלה בבית היא
חזיון נדיר. אנו שמחים לראות את חברי הסיעות הללו,
אבל זהו תענוג שניתן לנו לעתים רחוקות.
יהונתן יפיח: הם מסכימים להצעות שלנו.
אורי אבניי: חבר־הכנסת יפרח, אתה יודע שהם
מסכימים. אבל הטלפטיה הזאת הקיימת בינך ובינם היא
תמוהה בעיני.
זלמן שובל: הס נתנו לו יפוי־כוח לכל הקדנציה.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו: יש כלי־תקשורת.
אורי אבניי: זוהי טלפטיה שמעבר לכל כלי־התקשורת.

ספר
י שעיהו

• א ח רי שמשה דיין השיב על
ש איל ת ה שלי בדבר שינוי ,,מ אזן הכו חו
ת ״ במרחב:
אורי אבניי: אולי אפשר לקבל מפי השר הגדרה
של המושג ״מאזן הכוחות״ ו
משה ייין: לא ! (אחרי הפסקה של רגע ):התשובה
היא שלילית.

• א ח רי שגולדה מ איר אי שר ה,
בת שוב הלש איל ת ה שלי, שנפגשה עם
ראש ה סי -איי -אי:

ברוך השם, המושג השני של הכנסת נסתיים, וחת-
חילה פגרה. המאמץ בשבועות האחרונים היה מעייף
למדי.
במושב זח חיתה לנו ערה אחת (הכלנתריזם של ושאר נביאים
שלום כחן, שחיה צריך למסור השבוע את מקומו לאם-
אורי אבניי: כבוד ראש־הממשלה, האם זה מקו נון
זכרוני) .אולם מעז יצא מתוק. ההחלשה שהיתה
אין כל אפשרות למסור כאן את כל הנאומים של
בל שראשי־ממשלות נפגשים עם ראשי שירותי־ריגול
בפעולת סיעתנו במושג הראשון, ובחלק הראשון של סיעתנו במשך שבוע אחרון זה. הם היו ממלאים את
זרים?
גוליה מאיי: לא עשיתי מחקר בעניין זה, אבל
המושב השני, נגמרה עם סילוק הגורם לכך. בחודשים הגליון כולו.
האחרונים חזרה הסיעה לתנופת הפעולה שציינה אותה
אני בטוחה שכבר קרו מיקרים כאלה בעבר.
בשיאה בכנסת הקודמת — והדבר מורגש בבית היטב.
״הפעם נחלתם כמה נצחונות חשובים,״ אמר לנו
ביום האחרון אחד מחשובי הח״כים של המערך. ואכן —
במושב זה זכינו להצלחות, שלא ידענו כמותן בחמש
• בעת הווי כו ח על הארכתת קו השנים
הקודמות.
פת הרבנו ת הר א שית, בגלל חו ס ר חו ק־בין
השאר:
• נחלנו ניצחון מוחלט במאבק־היחיד שלנו נגד
ב חי רו תלר בנו ת:
טלוויזיה מיסחרית. הכנסת החליטה פה אחד להביא
אורי אבניי: אני מקווה לקבל מחר בבוקר בקבוק
את הצעתנו בעניין זה לדיון מלא, כתוצאה מכך שינויסקי
מחבר־הכנסת יפרח, ואני מזמין את חברי־הכנסת
תה הממשלה את החלטתה (למסחר את הטלוויזיה).
הנוכחים להשתתף בשתייתו.
פתחנו וסיימנו את הוויכוח הכללי.
מעשה שהיה כך היה. בזמן שהובא חוק־ההארכה בפעם
• הצעתנו לביטול החוק האוסר הפלות מלא שעברה,
לפני ארבעה חודשים, הצעתי לכל חברי־הוועדה
כותיות לא נפלה. בעיקבות לחץ של רבים מחברי הבית
להתערב איתי שלא תקום רבנות חדשה בתקופה זו. מכל
על הממשלה, נדחתה ההצבעה — ובינתיים יש סיכוי
חברי־הכנסת בוועדה, היחידי שהתפתה היה חבר־הכנסת
שעיקר תביעתנו תתמלא.
יפרח. ומכיוון שהפסיד בהתערבותו, אני מזמין את חברי-
• במיבצע גדול, שסיעתנו יזמה אותו ועמדה
הכנסת להשתתף בשתייה.
בראשו בכל השלבים, הבסנו ברגע האחרון את המזימה
אני מזכיר זאת עכשיו, כי גם עכשיו אני מוכן, מעל
להכניס לתקנון הכנסת שינוי שעמד לסתום את פינו
דוכן רם זה, להזמין את כל חברי־הכנסת להתערבות
(ראה להלן).
נוספת, שלא תקום רבנות חדשה עד התאריך שנקבע
• נכשלנו אמנם בהצעתנו לבטל את החוק האוסר
היום.
יחסים בין הומו-סכסואליים בגירים, אך גיבשנו סביבה
שלמה לוינץ: עכשיו לא יהיה אף אחד שיתערב.
קואליציה רחבה של חברי״כנסת בעלי״רמה מכל הסיאורי
אבניי: כי אף אחד אינו מאמין לרגע ברציעות.
נות
שבתאריך המוצע תקום רבנות חדשה.
תופעה זו חזרה ונשנתה במשך המושב. במיקרים
(אגב, למחרת חיום קיבלתי באמת את בקבוק הוויסרבים
נשבר הנוהג של הצבעה אוטומטית פה״אחד נגד
קי, והתחלקתי בו עם חברי-הבנסת והעיתונאים המעהצעותינו,
וח״כים מסיעות שונות הצביעו עימנו, לפעמים
טים, שנשארו במליאה עד לרגע נעילת המושב).
בניגוד להוראות מפלגותיהם.
איש אינו מכחיש שהיינו שוב לגורם המתסיס העיקרי
בכנסת — לא רק בשטח המדיני, אלא גם במא בקים
למען זכויות האזרחים, כשרבות מן ההצעות,
• על ה בי ת של מבקר -ה מ דינ ה
שנולדו בתוך סיעתנו, הפכו לנחלת רבים מחברי הכנסת, קאריקטורה של זאב ב״מעריב״ לרגל
חילופי־דברים בכנסת לפני שבועיים, בעיר ה ע תי ק ה (בשעת הווי כו ח הכללי
חברי כל המפלגות.

נצחונו ש ד
ה פילי בו ס טר
הפיליבוסטר הגדול, שפתחנו בו בשבוע שעבר, נחל
השבוע ניצחון חסר־תקדים.
כפי שכבר סיפרתי, עוררנו את סיעות-האופוזיציה
האחרות למאבק נגד הצעות הרוב ל״תיקוך תקנון הכנסת,
שנועד לשלול מאיתנו כמה זכויות־יסוד, ובעיקר את
הזכות לנמק את הימנעותנו מהצבעה על הצעות־לסדר־היום(
.אחרי ״התיקון״ שנתקבל לכבודי למחרת בחירתי
לכנסת הקודמת, לחלק את ההצעות לפי ״מיכסה״ סיעתית,
היה זה הצעד הגדול השני לשלול מאיתנו את זכות־הדי-
בור על נושאים אקטואליים).
ביום החמישי שעבר נחלנו ניצחון ראשון. תחת לגמור
את כל העניין תוך שעתיים־שלוש, כפי שקיוו אנשי
הקואליציה, נסתיימה רק רבע העבודה אחרי ארבע שעות
רצופות. נאמתי שבע פעמים, והתכוננתי לנאום עוד עש רים
נאומים נוספים.

כאשר האשמתי את החינוך הדתי בכך
שאינו מלמד את תורת דארווין בקשר
עם מוצאו של האדם מן הקופים.

אתן כמה חילופי-דברים, הלקוחים מן הנאומים,
קריאות״הביניים, השאלות הנוספות, ושאר הוויכוחים:

* בוויכו ח עם ח״כ ישראל ישעיהו
על תי קון ת קנון הכנסת :

אורי אבניי: אני מבין את החיפזון של חבר-
הכנסת ישעיהו, שקיבל על עצמו את תפקיד מזכיר מפ לגתו,
ולכן הוא רוצה להביא לחוף־מיבטחים את התיקון
הזה, שכבר נכנס לפולקלור בתור ״ספר ישעיהו ג׳״.
אליעזר שוסטק: תגיד את הדבר לפחות בשם
אומרו.
אורי אבניי: מי אמר זאת? אתה ל
אליעזר שופטק: כן.
אורי א בניי: אס כן, אני אומר את הדבר הזה
בשם אומרו, חבר־הכנסת שוסטק. אגב, לפי ביקורת־המיקרא
של יוליוס ולהואזן, זה לא ספר ״ישעיהו ג ״,

על דו״חהמבקר, א ח רי ששום נו א ם
אחרלא העז ל ה עלו ת פרשה זו) :
אורי אבניי: אדוני היושב־ראש, אני רוצה להעלות
נקודה אשר, למען האמת, אני מתקשה בהעלאתה, כי
אינני יודע מהי הדרך הנאותה.
המבקר מבקר, אבל אין מי שיבקר את המבקר.
המבקר מכבד אותנו היום בנוכחותו, אבל אינו יכול
להשתתף בוויכוח, ואינו יכול להשיב. לכן אני קצת מוגבל
בביקורת על המבקר, בדברים שנוגעים לו אישית.
אסתפק במשפט אחד ואומר: הביקורת שנמתחה בעיתונות
על פרשת הבית בעיר העתיקה טעונה בירור מוס מך,
לטובת מעמדו של המבקר. המבקר צריך ליהנות
מאימון בלתי־מעורער מצד הציבור.
שלמה יעקב גרוס: יש היום הבהרה בעיתון הארץ.
אורי אכנרי: קראתי את זה. ודווקא מה שכתוב
בהארץ משאיר בלבי ספיקות חמורים מאוד.
כל המבקרים עד עכשיו, כולל המבקר הנוכחי והמוסד
עצמו, זכו לאימון רב מאוד בציבור. נדמה לי שאין
מוסד במדינה, מלבד בית־המשפט העליון, שלציבור יש
כלפיו אימון דומה. זהו נכס שיש לשמור עליו.

ו.מו 1ו ל 0ד א היו א פ שרויו ת כה ר בו ח -
ומעולם לא היתה ממ שלה כה מאובנת״..
חיום האחרון של מושב הכנסת היה מוקדש
לדיון על משרד ראש״הממשלה.
כשקמתי לדבר, קמה גולדה ממקומה, כרגיל,
ויצאה באופן הפגנתי. גמשן הנאום היא עמדה
בפתח האולם, הקשיבה ועישנה סיגריות בשרשרת•
בנאום התשובה שלה, פסחה באופן הפגנתי
על נאום זה, והזכירה אותו רק ברמזים.
להלן הנאום:
אורי אכנרי: בנאומה היום, הצטיינה ראש־הממש-
לה שוב בכושר טאקטי נדיר.
היא נטשה את שדה־הקרב של מדיניות החוץ — וב צדק•
כי מה יש לה לבשר לאומה על שדה זה, אלא
זאת: לא זזנו, לא עשינו, לא יזמנו.

סתירה, היכולות להשלים זו את זו במבצע מדיני משולב
ודינאמי.

זו השונה לכנות לפלסטין! השטח פלסטין.

הראשון

הקרוב

הוא

כיותר :

בשלוט גולדה מאיר, הפכה המילה ״פלסטין״ כימעט
למילה אסורה, בבחינת. פלסטין יוק״ .מה הפלא, שבבוא

הכרה בישראל ונכונות לשלום עימה. הנשיא אל-סאדאת
סיכן את מעמדו, את עצם חייו הפוליטיים, כאשר בישר
שינוי היסטורי זה. עמו התעייף ממלחמה ללא תכלית,
ומוכן לשלום של כבוד.
אפשר היה לקוות, כי ממשלת ישראל תצעד צעד גדול
לקראתו, אך היא לא צעדה אפילו צעד זעיר, אף לא
צעד של מילימטר אחד.

לא הצהרנו על נכונות לוותר על סיפוח,
לא עשינו את המחווה הקטנה ביותר כדי לאפ
שר לאל־סאדאת להגיד לעמו שלו: מצריים
צעדה קדימה לקראת השלום, ישראל הגיבה
בוויתור חשוב משלה- .

והרי בינתיים מדובר על ויתור מילולי — הכול מס כימים
שאין נסיגה אלא אחרי השגת השלום.
הדינאמיקה של מצב זה עלולה להביא למלחמה —
מלחמה שאין לנו מה להרוויח בה, שסכנותיה עצומות,
שבה עלולים כוחותינו להיתקל, זו הפעם הראשונה מאז
ראשית מיפעל התחייה, בכוחות של מעצמה עולמית,
בקרב פנים אל פנים.

כמשך שנה שלמה לא התקרבנו אה במי
לימטר אחד אל היעד הלאומי העליון: השלום.

ההזדמנות עדיין לא חלפה. אנו מציעים
להצהיר ברורות — באוזני מצריים, באמצעות
יוזמה ישראלית ישירה, או באמצעות ג׳וזף
פיסקו וחבריו — שתמורת שלום אמיתי, תמורת
בטחון משוריין, תמורת גבול פתוח וריק־מת־חיים
חדשה במרחב — מוכנים אנחנו לוותר
על סיפוח — כל סיפוח — בד בבד עם
פתרון הכעייה הפלסטינית.

הגסחיון נ1רע את ן!גל

לסנן יחסים עם ברה־־*

לכן העבירה ראש־הממשלה את כוחותיה המילוליים
משדה־הקרב של מדיגיות־החוץ לזירה הפנימית.
אמנם, גם בזירה זו לא יכלה ראש־הממשלה לבשר
לאומה נצחונות מזהירים או הישגים מופלגים. היא נאל־צה
להסתפק בהטפת מוסר, בצירוף רמזים קודרים על
איסור שביתות.

השטח השלישי הוא בצפון: ברית־המוע־צות.

המדיניות
הסוציאלית לא תשתנה: העשירים יוסיפו
להתעשר, לעניים יזרקו פירורים, ולכל הציבור הגדול,
החי לו בין שני הקצוות, מובטחים מיסים חדשים, מחירים
עולים, הקפאת שכר וצווי־ריתוק.

האמת הפשוטה היא, שאין שום פתרון של
ממש לבעיית העוני, למתחים הסוציאליים, לסכנת
ההתפוצצות הפנימית כל עוד מוקדש
כשליש מן התוצר הלאומי, כמחצית תקציב
המדינה, לצורכי הבטחון.
זוהי העובדה המכרעת, שיש לחזור ולחזור עליה: ב שנה,
החמישית מאז הגענו ל״גבולות הבטחון האידיא ליים״
,בולע הבטחון סכום הגדול פי חמישה מזה שהו צאנו
על הבטחון כאשר היינו עדיין בגבולות הנוראים
של ה־ 4ביוני, אותם גבולות מיסכנים אשר ראש־הממש-
לה נשבעת לנו, שלא תסכים לעולם לחזור עליהם.

צורכי הכטחון גדלים משנה לשנה, כחבית
מתרחבת שאין לה תחתית — ולתוך החבית
הזאת אנחנו זורקים את הסכומים הדרושים
לחיסול שכונות העוני, לחינוך גבוה חינם, ל

אן־ליי נפגש עם קי סינג׳ ר
ההזדמנות הגדולה, ההיסטורית, אץ מי שמעז ואין מי
שמסוגל לנצלה?
זלמן שובל (ע״ס) :לפני שנה אסרת שיאסר
עראפאת הוא בן־גוריון של הפלסטינים, וראית ב־פת״ח
גשר שלום בין ישראל והערבים. סה דעתך
היום?
אורי אבנרי: בעוד רגע אגיד לך בדיוק
מה דעתי על כך.
היום נמסר ממקורות החצר בראבאט, שמלך מארוקו

מוסקבה מעוניינת לכונן מחדש את היחסים שנותקו.
לנו יש עניין חיוני לחדש יחסים אלה, כדי להחזיר מידה
של חופש־תימרון למדיניות שלנו. פתרון ישראלי-ערבי,
עלייה מברית־המועצוח, הפגת מתחים במישורים רבים —
כולם ייצאו נשכרים מחידוש היחסים והתחלה של הת קרבות.

והנה,
מה קורה׳־ שליח בא לישראל, ובדרך
שככר הפכה לשיגרה אצלנו, פוצצה השליחות
בדרך של הדלפה מכוונת.

לפרוץ את החומה ווסינית
השטח הרביעי הוא כמיזרח הרחוק: סץ.
אחריות כבירה קיבל על עצמו משרד־החוץ, עוד בימי
משה שרת המנוח, כאשר החמיץ את ההזדמנות הגדולה
לכונן יחסים עם סין העממית.
כיום מצייצות הסנוניות הראשונות על אפשרות לתי-

״ל ! .א גולדה!״
ביטול הפער הסוציאלי והעדתי, למניעה המתחים
המסוכנים כין ותיקים מוכי-דלות לבין
העולים החדשים.
השלום הוא האל״ף והת״ו של כל בעיותינו. השלום
הוא היעד הלאומי העליון, אשר בו תלויים כל שאר
היעדים — הסוציאלי, הכלכלי, החינוכי.

סמל הנוסשות הנ־נו^מית
שוב חלפה שנה. ואיזו שנה! שנה של מהפכה בכל
מערכות העולם. השינויים מתקרבים ממדי רעש-אדמה,
כשהרים הופכים עמקים, ועמקים להרים. מה שנראה
כבלתי-אפשרי לפני שנה — הופד למציאות לנגד עינינו.
דברים שהיו בטוחים ומוסכמים, הולכים ונעלמים.

ורק אצלנו, בארץ קטנה זו, אין תזוזה, אין
שינוי. ראש־הממשלה הפכה סמל בינלאומי
של עמידה איתנה — עמידה נוקשה — עמידה
מוצקה. ועמידה היא, כמובן, ההיפך מ־תזוזה.
עמידה
פירושה — סטאטוס קוו. והסטאטוס קוו הוא
מלחמה, המופסקת זמנית על-ידי שביתת־נשק — אותו
מעגל־קסמים של קרב, הפוגה, קרב, הפוגה.
במצב כזה — עמידה איתנה היא שלילית, ותזוזה
היא חיונית — בתנאי שהתזוזה מובילה אל השלום.

והנה, כשנה זו, ודווקא ברגע זה, ישנן אפשרויות
לתזוזה כימעט לכל הכיוונים. מזה זמן
רב לא היה לממשלת ישראל חופש כה רב
לתימרון — ומעולם לא היתה לישראל ממשלה
פחות מסוגלת לתזוזה, יותר קפואה ומאובנת.

אוגע
אפשוויוח גרורות
אמנה ארבעה שטחים, שבהם אפשר לפתח היום תנופה
אדירה של מעש ויוזמה. ארבע אפשרויות, שאין ביניהן

העביר לידידי ישראל את הידיעה שמנהיג הפידאיון, יאסר
עראפאת, מוכן עתה לפתרון של שלום ישראלי-פלסטיני,
על בסים דו־קיום של שתי מדינות לאומיות, זו בצד זו.
זה יוכחש מחר, מן הסתם, אך כל בר־דעת ומבין
בענייני־המרחב יודע שזו אמת, ולא מהיום.

היום, כאשר תנועת הפידאיון מוכה ומבד
דדת, לא מעט באשמת עצמה, אפשר ללכת
באחת משתי הדרכים: לשמוח לאידם, לעזור
לחוסיין לסיים את מלאכת הרצח, או להיפך —
לפנות אל העם הפלסטיני, להושיט לו הכרה
והכנה בשעתו הקשה ביותר, ולהציע לו הצ־עת־שלום
נדיבה סבירה ומעשית לאלתר.

במילים פשוטות: להציע מייד לפלסטינים — לכל גו רם
פלסטיני המוכן לפעול — עזרת ישראל להקמת מדי נה
פלסטינית לאלתר — בשטחים המוחזקים בידינו, תוך
נכונות מירבית לשיתוף־פעולה עימד, לשיקום הפליטים,
להגנה בפני מזימות החיסול בגדה המיזרחית, להבטחת
המקום הראוי לה במשפחת המדינות, לפיתוח כלכלתה,
קיום גבול פתוח וגישה חופשית אל הנמלים.

ניכסון הכיר בסין. האם רא תהיה ראש•
ממשלת ישראל מסוגלת להכיר בפלסטין 1

אם קיסינג׳ר היה מוכן להיפגש עם צ׳ו אן־ליי, האם
אין שימחה דיניץ מוכן להיפגש אפילו עם עראפאתז

קון המישגה הפאטאלי. היו מגעים ראשונים בפאריס.
ושוב, באותה דרך שיגרתית, פוצץ הדבר על־ידי הדלפה
מכוונת, שמקורה בשגרירות הישראלית.

הענק הסיני נכנס לזירה שלנו. תהיה זאת
איוולת הרת־אסונות שלא לנסות כל דבר אפשרי
כדי לפרח פירצה בחומה הסינית.

סימו־שאלה גדוד
כבוד היושב־ראש, בכל השטחים האלה יש קיפאון
מוחלט — וזה בשעה שסימן־שאלה גדול מרחף על יח סינו
עם ארצות־הברית, שהפכה מקור יחידי לסעד ולעזרה.
היום בא ג׳וזף סיסקו לארץ. ראש־הממשלה תיפגש
עיסו, אחרי שיסתיים ויכוח זה. מה תגיד לוז
שלמה יעקב גרוס (אגו״י) :אולי תשתף
אותך בדיונים?
יעקב נושתן (חרות) :אולי אתה תיפגש אי־תו,
במקום ראש־הממשלה?
אורי אבנרי: תפקיד ראש־הממשלה הוא
לנהל את יחסי־החוץ של המדינה. תפקיד חברי־הכנסת
הוא להבים את דעתם של אלה ששלחו
אותם לכאן.

עוד מהדהדות באוזני קריאות ההמון, בשעת
נאומו של עבד־אל־נאצר, שהועבר ברדיו :
״פלסטין, יא גמאל:״ הייתי רוצה להשמיע
באוזני ראש-הממשלה קריאה דומה :״פלסטין,
יא גולדה״.
מנחם ידיד (חרות) :אתה מייצג את הפלס־

אני מציע לך, גבירתי ראש־הממשלה, להגיד
לו: בעודנו דואגים לבטחוננו, אנו מוכנים
לצאת לדרך חדשה, לגלות יוזמות חדשות כלפי
פלסטין, כלפי מצריים, כלפי ברית־המוע•
צות, כלפי סין — כדי לחסל סכנת מלחמה
מקומית, למנוע עימות גלובאלי במרחב שלנו,
ולפתוח דך חדש בתולדותיו.

מצויים מוכנה לשלום!

בתום הוויכוח הגשתי את הצעת-הסיכום,
שנדחתה ברוב עצום של הקואליציה וגח״ל, כשרק
אני מצביע בעדה. להלן הנוסח :
״הכנסת מקדמת בברכה את שליחות־השלום המחודשת
של מר ג׳וזף סיסקו בישראל, וקוראת לממשלה
לנצל ביקור זה, וכן לפתח יוזמות נוספות, לשם קידום
חשלום — על בסיס של בטחון ללא סיפוח״.

מינים, או את מדינת ישראל?
אורי אבנרי: אני מייצג את 17 אלף הבוחרים
ששלחו אותי הנה, כדי שאלחם למען השלום!

השטח השני הוא מדרום: מצריים.
בשנה זו צעדה מצריים צעד אדיר קדימה, לקראת

39י

אימה אתה, מאיר•!•111

בערב תרבות

השומר הצעיר

מדי סאנד, שהופיעה בקיבוץ •דימדדבי