גליון 1772 מתאריך 17 באוגוסט 1971

^ 21מםפר

1772

כ״ו אלול תשל״א17.8.1971 ,

סוכות
מה־ 3עד ה־ 15 באוקטובר

באביה החדישה״ני 7י״
בקוד בנמלי:

* ניצה
* נפול•
* ליבורנו * קטניה
* ברצלונה * רודוס

** ופד כן 17 הוא כבר גוף זקן מאוד. בימים הקרובים, יח־חיל
המוסד הזקן הזד. לטפל בכמת עלמות צעירות למדי
דווקא.
המוסד: תחרות מלכת המים של העולם הזה, המצליחה למרות
גילה המופלג, לשמור על רעננותה — בזכות גילן של המועמדות.
כמדי שנה, גם השנה יחלו, בימים הקרובים, התחרויות האיזו-
דיות, בהן תיבחרנה נסיכות ים־סוף, ים בינרת, והים התיכון.
במופע הסופי, שייערך בהיכל־התובות בתל־אביב, תיבחר מלכת
המים עצמה.
סביר להניח, שתהיה זו אחת משלוש הנסיכות — אך לא
הכרחי. חבר השופטים, המורכב מהקהל — הוא שיחליט מי תישא
בכתר עד ספטמבר .1972

חצונוח₪ ,וסנ0וח, עוינות

ך* ניגו ד ל אי רו עי ם חברתיים דומים, הרי שטקסי בחירת
^ נסיכות החופים ומלכת המים אינם נשפים, אלא פסטיבלים
עממיים במלוא מובן המילה. אירועי בחירת הנסיכות נערכים על
חופי ישראל, ומושבים רבבות צעירים וצעירות, וגם צעירים וצ עירות
פחות.
עם השנים, נקבעה כבר הנורמה, שהצעירות האלמוניות הזוכות
בתוארי הנסיכות והמלכה, הופכות לשמות מפורסמים לאחר
מכן.
חשובה לא פחות מהניצחון, היא עצם ההשתתפות בתחרות.
המועמדות היפהפיות העולות על הבמה, משקפות, מדי שנה מח דש,
את המירקם החברתי של ישראל במובנו היפה ביותר:
תמצא ביניהן צבריות חצופות, טריות ומחוספסות, למרות כל

המוזיד: ס״ 71695״יי !גודלמיסיס!
טיולי מודרכים ל:

*קסר•,פומפייה.
* פלורנס ופיזה.
*אמלפי וסורנטו.
* מונטה קרלו.
*הר הגעו! 4אטנה.
בידור מצוין עם:
* אלוני בעל ש
* 2ת 1מורו ת לריקודים.
* ועדון לילה.
* הצגותקולנוע.

הבטח מקומך
בהקדם!
פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!

הסייג הנס־חויז• נפי שנ!7בנ 1ע״י מנהל אגף רספזות

ו *ד•״ גננחר. נ <?65יאא

ה7וח7י0

קול המפ רי ם

טקסכ חי ר ת מלכת־־המים 1970
הטיפול והטיפוח שקיבלו — לצד עולות חדשות מהמזרח, מהמערב,
ומכל צד אחר.
השנה, לדוגמה, תוכל למצוא ביניהן עולה חדשה מקנדה,
המתנשאת לגובה ,176 לצד עולה חדשה מפולין, שאינה מגיעה
לקו ד,־ .160 שלא לדבר על צבריות בנות עדות שונות. המיבחר
כולו לרשותך.

בחירה דוגוסוסיח
**ץיטתהפס טי כ לי ם של תחרות מלכת המים, החלה לפני
* /שנתיים, על חוף ימה של אילת. עד אז, הסתכמה תחרות
מלכת המים בטקס היחיד והמרכזי של בחירת המלכה וסגניותיה.
זמן קצר לפני תאריך בחירת מלכת ים־סוף באילת, הופגזה
העיר בהתקפת קאטיושות של מחבלים. הפסטיבל הצוהל, והמופע.
שנערך על מי המפרץ, לאור זרקורים, היוו את התשובה המוצלחת
ביותר לנסיונם של המחבלים לפגוע בחייהם התקינים, ובחייהם,
של תושבי עיר הרחם.
בשנה שעברה יצאה אילת מהתקן, בגלל סערה עזה שהרסה
את מיתקני החוף. האירוע הועבר ברגע האחרון לשארם אל-שייך,
שימש חווייה לאלפי חיילים מכל הסביבה, שלא לדבר על הבדואים,
שלא ראו דבר כזה מזה אלפיים שנה.
בטבריה, פתח את הפסטיבל השני ראש העירייה, משה צחר,
והוא גם שהכתיר את נסיכת הכינרת — שהיתר. בשנה שעברה
חני פרי, שזכתה לאחר מכן גם בכתר המלכה — אולם לא לפני
שהפסטיבל השלישי, בחוף נהריה, הכתיר את ביאטרים שוורץ
בתואר נסיכת הים התיכון.
בימים הקרובים, יחל התהליך מחדש. איזה מהיפהפיות —
שרובן הופיעו, בשבועות האחרונים, על דפי חעולס הזה — תזכה
בתואר שישנה את עתידה, יהפוך אותה למפורסמתז
ההחלטה בידך.

ה עו ל ם הז ה 1772

י 1י

פעם ב שנה אנו מודים ל ך, ל קו ח תנו, ב א מצ עו ת
תשורה צנועה על ה א מון ש את נותנת בנו, ובמשך
בל ה שנה -לרשותך שרותים בנקאיים מקיפים
ושרות מיוחד לאשה -ל שבת ייעוץ לנשים, הי חיד ה
בסוגה בארץ.
הקדימי נא לבקר בסניפך ביום ג׳ ,17.8.71 ,ונ שמח
להגיש לך א ת השי.

ר*111ד*ת7יבע ־ מ

ה עו ל ם הז ה 1772

תימן שהביא מרכז סיעת גואלמן יוסף גיברלטר שהוא
מומחה לעדת תימן.

כמידה וייערכו כסופו של דבר הבחירות,
מוערכים ההוצאות מקרוב למיליון לירות.

ת |> 1ןץוך

גו לדהאסרה ונר
דיין ל הי שאר בי חידו ת
עם סיס קו
ערב הביקור שד פיסקו, הציע דיין דגול*
דה לבטל את הביקור, כטענה שהממשלה
אינה מוכנה לנהל משא־ומתן כל עוד לא נתקבלה
דרישתה לפאנטומים. גולדה מאיר
דחתה הצעה זו.
המניע של דיין: למנוע עימות, בו יזכיר סיסקו את
הבטחתו של דיין, בעת ביקור רוג׳רס־סיסקו, לנסיגה
מן התעלה.

מאותה סיכה, אסרה גולדה על דיין להיפגש
כיחידות עם סיסקו. דיין קיים הוראה
זו, וגם כשעה שפיסקו היה אורח מערכת-
הביטחון — לא נשאר דיין עימו אף ז לרגע
אחד ביחידות, ללא עדים.
גם בשיחות הכלליות, לא פתח דיין את פיו כלל,
התעטף בשתיקה מוחלטת. רק כאשר פנה אליו סיסקו
פעמיים בשאלות ישירות, השיב.

כו דבר ״ ט ז* 3ו 0ה
להס שי ל ממלווה
הציר הכלכלי של ישראל כארצות
הכרית, שמעה אדכסנדרוני, הגיע כאופן פתאומי
לארץ. הוא כא להתייעצויות כגלל
נסיעותיו של סנטור ויליאם פולכרייט להכשיל
בסנט אישור הצעת מילווה לזמן ארוך
כסך 300 פיליץ דולר לישראל.

חסרת־ השב די ס
ת קי ם בצוותא,,
במיסגרת מאמציו לשלב את ההסתדרות וחברת-
העובדים, הקים המזכ״ל יצחק בן־אהרון חברה לתקשורת
ופעילות אמנותית, תרבותית ופוליטית. החברה,
הנקראת מיגוון, תנוהל בידי מי שהיה מנהל צוותא,
״פיסקה״ פיסטנברג, איש קיבוץ בית-אלפא.

פיסקה יקים כתל-אכיב אולם מיוחד,
שיובל לשמש גם כאולם־הצגות וגם כאולפן־
טלוויזיה. לצורך זה ככר רכשה חכרת העובדים
את מרתף ״בית אמריקה״ החדש כרחוב
דפנה.

בעד בחש בי ם
נג דהחשב׳ הפרעה
מעלי המבעים לעיבוד נתעים, המפעילים
את המחשמים האלקטרוניים הפועלים
כשוק האזרחי, עומדים לפתוח ממלחמה נגד
הממשלה, על שהיא מתחרה כהם כצורה
כלתי-הוגנת.
לטענת בעלי המחשבים הפרטיים, רוכשות חברות
ממשלתיות וציבוריות מחשבי-ענק בסכומים אסטרונומיים׳
ללא כל הצדקה כלכלית. אחרי הרכישה, כאשר
המחשבים משותקים במרבית הזמן, משכירות אותן
חברות ״זמני מחשב״ לשוק הפרטי במחירי תחרות
הפוגעים קשה בבעלי המחשבים שבשוק הפרטי. לטענתם
של האחרונים, עושים כך אף מוסדות אקדמאיים,
הרוכשים מחשבים פטורים ממכס, ומפעילים אותם
בחלקם בשרות חברות מסחריות.

השען ..עד סנאי״
ל יסינג קלאב ״
מאבק ממושך בין משטרת תל־אביב לבין אחד
ממועדוני הלילה שנותרו לפליטה בצפון תל־אביב,
מועדון הקינגס קלאב, הסתיים לאחרונה בפשרה.
המשטרה שהסתמכה על חוות דעת של שופט, הגיעה
למסקנה כי הפעלתו של המקום כדיסקוטק אינה גורמת
רעש המפריע למנוחת השכנים וכי הרעש ברחוב
יורדי הסירה נגרם על־ידי תנועת המכוניות בו.

כתוצאה מכך אישרה המשטרה רשיון
לתקופה של שלושה חודשים להפעלת
ה״קינגס קלאב״ ,שכתומם ייקכע אם אין הפעלתו
מהווה מיטרד. בינתיים אישרה עיריית
תל-אכיב את הפיכת האיזור כולו לאיזור
פיתוח שד שעשועים ותיירות.

מ שחד אל־ על מ ה

גו לדההברה בג לוי
אח הב טחתה
יחסי גולדה—רבץ הגיעו לשפל המדרגה. בעת ביקורו
של רבץ בארץ, הודיעה לו גולדה בפירוש שאינה
מתכוננת לקיים את ההבטחה שהיא נתנה לו קודם
לכן( ושהיא אינה מתכחשת לה),־•להפכו שר בממשלתה.

לעומת זאת, תוקנו היחסים כין אכן
ורכין, ונקבעו ביניהם סידורי־עבודה שנועדו
לסלק את אי־ההכנות ביניהם.

3א ביו מ ישלוט
במפלגתהע בו ד ה
אחרי שנכשלו כל המאמצים להקים למפלגת העבודה
לישכה במימדים סבירים, בגלל ריבוי קבוצות-
הלחץ, התייאשו ראשי המפלגה מנסיון זה. הלישכה
תהיה מורחבת ביותר, ותתרוקן מכל תוכן.

ההשפעה המעשית תעבור לקאכינט
מצומצם, שיכלול רק 11 הכרים, ושבו יובטח
רוב מוחלט ליוצאי מפא״י. הם ימנו ,6
לעומת 3יוצאי אחדות-העכודה ו־ 2יוצאי
רפ״י.

ה ב חי רו ת סו פ דיי ל דחו
למרות ההתרוצצויות וההכנות בין הסיעות
השונות במפד״ל, לא יתקיימו הבחירות
הפנימיות במועדן.
ההפתעה הגדולה של מלחמת הבחירות היתה בכנס
סיעתו של מרכז המפד׳׳ל אליעזר גואלמן, כאשר בכינוס
שנערך בבית סוקולוב השתתפו כ־ 400 איש, בעוד
שציפו להרבה פחות.
החידה נפתרה כאשר התברר שחלק גדול מהקהל
הגיע בצורה מאורגנת. כך למשל, היו שם 150 יוצאי

גירסה חדשה של מישחק הילדים המפורסם ״עלמה׳/
שהוא מישחק של קוביות וחיילים, הוצעה לאח רונה
על ידי עיתון סטודנטים גרמני. העיתון אף
הציע תבנית חדשה ללוח המישחק: רשת של נקודות
על גבי מפת המזרח התיכון. לפי גירסה זו

משתתפים במישחק ארבעה שחקנים: ישראלי
ואמריקאי (בקצוות למעלה) ,מצרי ורוסי (למטת).
במקום חיילי עץ משתתפים במישחק טנקים ואוניות
קרב. שמו של המישחק החדש אל-עלמה, יכול לחיות
וריאציה על השם אל״עלמיין וגם על שם ״אל-על״.

הדלק התיקר!

דלק!

מחיר הנסיעה הממוצע
בעורות העירוני היה

ש 1 העלאת תעריפי הנסיעה

2 5אל

היא בלתי נמנעת

אגד ו!מחל1ן* !1ימס1ניגוו

מכתבים

בהו.ררת הפרס החוד שי

טיסה
ל שווי ץ

פשיטת רגל

במסגרת מבצע הפרסים הענק •מם׳ 10 של טיסו, שנערכה ביומ
9.8.71 זכה אלברט אפללו, רה׳ לוי אשכול 28 רמלה, אשר
קנה את השעון בחנות פרידמן, רח׳ הרצל 100 רמלה.

קנה שעון מיסו — והשתתף כמבצע הפרסים הפפול :

* כל חודש -טיסה לשוויץ;
* בתום המבצע 10 -פרסים יקרי־ערו ;
הפרם הראשון: טיסה סביב העולם.

כל הטיסות — כסילוני אל־על
ומאורגנות ע״י ,,קופל־טורם״ ת״א
פרטים בחנויות טיסו המוסמכות

ברור לכל יודע בנעשה, כי ביקור סיס־קו,
מבשר פשיטת־רגל של המדינה :
א) מאז קיום המדינה השקיעה ארצות־הברית
כל שנה ושנה כספים, יוקרה ומרץ.
כיום נמאס לה לתת סובסידיה שנתית ל מדיניות
בלתי־רצוייה לה.
ב) הזמן יגרום בקרוב לאיבוד עמדות
ארצות־הברית במרוקו, ירדן וסעודיה ואר־צות־הברית
אינה מרוצה מזה.
ג) מדינת־ישראל בתוך ארצות-הברית
עם הרב כהנא, משחירים יחסי ארצות-
הברית עם עמי העולם.
האם כל זאת חייבת ארצות־הברית להקריב
למדינת ישראל?
יוסף אלקלם, ירושלים

יריבו יגיד לך למחרת הריב שזה לא נכון,
התשובה היא :״אני יודע. אסוף מחדש את
כל הקהל, ותגיד לו ששיקרתי.״
במדור קולנוע של אחד העיתונים הודפסה
ביקורת על הסרט חייל בכחול. בפני
לוח מודעות בחיפה עמדו נער ושתי נערות.
הם קראו בקול את תוכניות בתי
הקולנוע. בהגיעם לשם הסרט חייל בכחול,
אמרה אחת הנערות :״לא נלך, זה סרט
שבו קוטלים סוסים.״ נוסחת הימים ההם
פעלה גם היום.
גדלות נפש

עייי ר

שדנתי מ/נופה בוו״מ

7זזד 1 7
1 7י !7

וידעי

קורס נוסף מתחיל בימים אלה. אם רצונך להצטרף לחוג
האקסכלוסיבי ולמועדון הטייסים שלנו פנה מיד, בין
השעות 8.30—18.00 אל טלפון ,981193 הרצליה

ט ל ,9 8 1 1 9 3 .הרצליה

סבורני שאסון־התעופה שאירע בצפון־
יפאן, בו ניספו 162 איש, פרט לכל
הרגשות־מחשבות המתלוות למיקרה כגון
זה, הבליט אופי חיוני־חיובי, בו נחונו בני-
אדם הראויים לתפקידים אחראיים: נכונות
להסיק מסקנות
אישיות ! והיה במעשיהם
כדי לכפר,
במובן המוסרי, על
היווצרות מצב־של-
התאפשרות־האסון.
נשווה בנפשנו :
מטוס קרב צבאי
נכנס במטוס אזרחי
וגרם לאסון. הרי
לא היה כאן רצח
מתוכנן בכוונה תחילה,
כי אם אסון,
כעין תאונת־דרכים.
ואף־על-פי־כן התפטרה
שורה של אישים, ובראשם שר-
הביטחון.
כלום יכולים אנו לדמיין לעצמנו גדו־לת־נפש
כזו בישראל, במיקרה אסון דומה,
חלילה?! כלום התפטר מישהו במיקרה
האסון שאירע עם משאית חמוקשים? !
לוא היה קורה כאן, חלילה, אשר קרה
ביפאן, כי אז הכל היו דוחפים־מגלגלים
את האחריות, איש על שכם זולתו.
מ. פ .כרמי, ראשון־לציט

חחייס ככיצח

כשדגרתי על הכיסא־נוח שלי וקראתי
את ״הנדון״ עלובי החיים (העולם הזה
,)1770 קל היה לי מאוד להסכים עם העורך
שזוג הממזרים לנגר ערק מהקרב ונכ נע
לרבנים, נהג בשיפלות. אך במחשבה
שנייה מתברר שהמדובר לא רק בשני
האנשים הנ״ל, אלא בכל הישראלים ה״לא-
דתיים־ושומרי-המסורת״ .כולנו, אחד אחד,
הננו לנגרים עלובים, שהחלטנו לחיות בשקט
בביצה ובלבד שהסידור הפרטי שלנו
בחיים לא יסתכן.
איפה הוא ״המחנה הלוחם בכפייה הדתית״?!
כולם רק נובחים. זה לא מפחיד
את עסקני אלוהים. להילחם פירושו
גם לנגוס. ולשם כך דרושים שיניים ! לישראלים
יש רק ביצים. המסקנה: נמשיך
לדגור בשקט איש איש סביב סיר בשרו
ולרוות נחת מהאשלייה המשומשת שאנו
עם סגולה, נצחי, משיחי, קדוש, יהודי,
גזעי, נבחר, כי האמא שלנו יהודיה ! ונוסף
לכך כל אחד מאיתנו כרת ברית עם האלוהים
היהודי ע״י קיצוץ קטע מצינורית הזרע
שלו. זה כבוד גדול וגם היגייני!
ישראל כר־דג, חולט

אחותך זונה :
תנסד! להכחיש

יש ועיתון מזכיר לי לפעמים את עיתוני
מלחמת העולם השנייה בצד הגרמני
של החזית. אז קראתי יום־יום את העיתונות
ההיא. הנוסחה: כלפי יריב שלא
תוכל להכריעו, צעק בכל כוחך :״אחותך
זונה ואימך מביאה לה את הקליינטים.״ אם

מירוצ׳ניק
הצעתי להם לראות את הסרט. אולי לא
הצלחתי לשכנעם. לפי דבריהם הם גרים
בקרייה קרובה לעיר. כשיוצג הסרט אצלם
אולי ילכו לראותו. לאחר זאת, ילמדו
אולי, לא להתייחם לכל מילה מודפסת
כאל עשרת הדיברות.
יחיאל מירוצ׳ניל ,,קריית־אתא
פה ושט

בהעולם הזה 1768 כתבתם על ״טיפול
שורש״ הנערך לצעירי סוריה, במדור
״במרחב״ ,בתת-המדור ״סוריה״ .ההוראה
הנחמדה פורסמה על־ידי משרד־הביטחון
הסורי.
אין ספק שדבר
כזה לא יקרה אצלנו,

א) אצלנו צעירים
לא תופשים
ברחוב, אלא בבית־הספר.

אצלנו אין
מחנות מעצר.
ג) אצלנו משרד־החינוך
הוא בעל
תוקף לגבי צעירים,
ולא משרד־הביטחון.
עי רי
שנו את ההוראה הנ״ל בהתאם ל־ 3הנקודות
וקיבלו את ההוראה הרגילה אצלנו:
״כל צעיר, שייתפס בביה״ס כשהוא מגדל
את שערו פרא ייעצר מיד, ויועבר הביתה.
בבית, יגולח שערו, והוא ישאר שם במשך
ימים מיספר. בתקופה ז ו יקבל הרצאות
בנושאי מוסר ואידיאולוגיה.״
אילן עידו, קיראט

היסטוריה
תש״ח
כבר אמר קונפוצטרא (או היה זה זרא־טוסציום?)
:״יש שקר קטן, שקר גדול
ו...סטטיסטיקה״ .מאמרכם המענין על היסטוריית
תש״ח (העולם הזה )1756 לוקה
בחסר כאשר אינכם מפרטים כמה תל מידים
מתוך כמה נשאלים ענו את אותן
התשובות המדהימות. בעקרון — אפילו
אם אחד מ־ 100 ענה כך, יש סיבה לדאגה.
אכן, מעציב לקרוא זאת, ובתי־הספר
צריכים ״לשפר את לימוד ההיסטוריה״
(ואין זד, דבר חדש! בדוק תכנית חומר
בחינות הבגרות) .כמובן — גם לבית
צריכה להיות השפעה. נסיתי את משאלכם
על אביבית ( )1472 וישי ( )1172 הנמצאים
בארה״ב 4שנים, תשובותיהם היו טובות
למדי (אם גם זכיתי לתשובות כמו ״הטורקים
עזבו יום לפני האנגלים״ ,״ברנד־דוט
היה קצין בצה״ל״).
ולסיכום, בכל־זאת דרושה היתד, יותר
אינפורמציה על תשובות אחרות וטיב ה־
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם הז ה 1772

הרובאי ל א זעק!
מצחיקים הרופאים הממשלתיים האלה,
באמת.
יצאו להילחם כמו אריות על השוואת
שכרם עם שכרם של רופאי קופת־חולים,
ועל זכותם להקים גוף ייצוגי משלהם,
וברגע שהגברת מאיר (בניגוד, מסתבר,
לדעתו של שר־הבריאות) חתמה על צווי*
ריתוק, הרימו הרופאים את ידיהם, קיפלו
את זנבם וחזרו לעבודה כמו ילדים טובים.
במיבחן זה, שבו הועמדו הרופאים הממשלתיים,
התברר לפתע שאין להם ביצים.
תוך ״זעם, התמרמרות ומחאה״ קיפלו
הרופאים הנזופים את דגלי מלחמתם,
וחזרו לעבודה תקינה.
מה הפחד, אני לא מבין. מה הבהלה
הזאת מפני פיסת־נייר, הנושאת את חתימתה
של ראש־הממשלה?
אחת מהשתיים: אם הרופאים נשתכנעו
מדברי הכיבושין ומהטפות המוסר שהופעלו
נגדם בכל אמצעי התקשורת ׳הממלכתית
— חייבים היו השובתים ״הבלתי-
אחראים״ לחזור לעבודה ,״לטובת הציבור״
,מבלי שיפעילו נגדם צווי־ריתוק.
ואם הם מוחים, זועמים ומתמרמרים נגד
הפעלת צווי־הריתוק, אם לדעתם נגרם
עוול משווע, אם הם חושבים, שלממשלה
לא היתד. זכות מוסרית לאיים עליהם בק נסות
ובמאסר — למה נבהלו מפיסות-
הנייר?
למה לא הכריזו בתוקף ובאומץ שהם
מסרבים לקבל את צווי־הריתוק? הרי גם

רופאי קופת־חולים הביעו את הזדהותם
עם השובתים!
אילו היו לרופאים הממשלתיים ביצים,
היו שורפים את צווי־הריתוק, מסרבים
לשלם את הקנס, והולכים לשבת בבית-
הסוהר. אם הם מאמינים שמלחמתם צודקת,
עליהם להיות מוכנים לשבת למענה
בבית־סוהר. אילו כך נהגו, אילו אפילו
הודיעו לממשלה על כוונתם לא להישמע
לצווי־הריתוק, היתד. הממשלה נאלצת,
בסופו של דבר, להיכנע ולקבל את
תביעותיהם הצודקות.
הרי אין להעלות על הדעת שיושיבו
את כל רופאי המדינה בבתי-סוהר! צוו־ריחוק
הוא פאטנט אפקטיבי, כאשר הוא
מופעל נגד קבוצה קטנה של שובתים.
אולם אין לו כל ערך כאשר מנסים להפעילו
נגד ציבור של רבבות. רבבות אלה,
אם הם יתעקשו מאוד, יש בכוחם להושיב
בבית־הסוהר, או לפחות לגרום להתפטרותו,
של החתום על צווי־הריתוק.
הרופאים הממשלתיים לא היו מוצאים
את עצמם לבדם במערכה הזו.
איגוד הביאוכימאים והמיקרוביאולוגים,
מזכירות רופאי-קופת־חולים וועדת־ד,תיאום
של האירגונים האקדמאיים מתייח סים
באהדה למאבק רופאי המדינה. במל חמה
סוציאלית זו, ידם היתד, יכולה להיות
על העליונה.
אלא מה? בשביל מלחמה כזו צריך ביצים,
ומסתבר שלראש־ד,ממשלה יש הזקה
בלעדית על מיצרך חיוני זה.

ש ם־ טוב ־ ה בי ת ה !
זה לא קורה לי לעתים קרובות, אבל,
לפעמים, בניגוד לרצוני, אני מוצא את
עצמי במצב הבלתי־נסבל, בו אני נאלץ
להסכים עם דעת הרוב.
זה מה שקרה לי השבוע
בעניין שר־ד,בריאות, החבר
ויקטור שם־טוב. כולם
הסתערו על התנהגותו בפרשת
צווי־ד,ריתוק של הרופאים
הממשלתיים, ורבים
תבעו את התפטרותו.
זה לא נעים, זה מביך
מאוד, אבל בעניין זה אני
מסכים עם דברי הביקורת
הקשים שהוטחו נגדו. לא
ייתכן ששר־הבריאות יתנגד
להחלטת הממשלה וימשיך
לשבת בתוכה. זה פשוט לא
הוגן מצידו, להסכים מצד אחד להחלטת הממשלה,
ולהיות שותף לביצוע מדיניותה,
ומצד שני להביע ברבים את הסתייגותו
מהחלטה זו, שהתבטאה, בין השאר, בסי
רובו
לחתום על צווי-הריתוק.
החבר שם־טוב אמנם סיים בהצטיינות
את הקורס לאקרובטיקה אידיאולוגית של
מפ״ם, אבל נדמה לי, שתוך כדי נסיון
לבצע את התרגיל הבלתי-
אפשרי של אחיזת המקל משני
קצוותיו ביד אחת ובעת
ובעונה אחת — הוא
עלול לשבור את הראש.
אנשים המנסים למצוא-
חן בעיני כולם, סופם שאי נם
מוצאים־חן בעיני איש.
זה מה שקרה גם לחבר שם-
טוב.ר,ם עם הוא ניסה להיות
בסדר עם הממשלה על־ידי
קבלת האחריות להחלטתה,
ולמצוא־חן בעיני הרופאים
על־ידי סירובו לחתום על
צווי־הריתוק. מה שייצא לו מכל תרגילי
ההתנהגות האלה הוא מנה גדושה
של בוז בשני העולמות בהם
ניסה לזכות.

או ב ק, חד שי ל ״ א ל־ ע ל ״
אני לא יודע איפה הייתם אתם בשבוע
שעבר — אני הייתי בדרך לאוסטרליה,
במטוס שבו עשה זוג צעיר את המספר,
שפתח דף חדש בתולדות התחבורה האווירית.
עם ״ידיעות אחרונות״ ביד,
ראיתי אותם שקועים בתרגיל מסובך
מתוך ה״קאמא־סוטרה״ ,מנותקים מכל ה סובב
אותם ומצפצפים על נוסעי המטוס
ואנשי הצוות הנרגשים.
במו אוזני שמעתי את הדייל מבקש
ומתחנן לפניהם שיפסיקו, שיתאפקו, ש ייכנסו
לחדר הנוחיות — והם בשלהם.
הנערה המשולהבת, שעלתה וירדה מהנוסע
בתנועות אלגנטיות וקצביות, כש היא
משמיעה גניחות ואנקות תשוקה סוערות,
סירבה להקשיב להטפתו של הדייל.
היא עוד איימה עליו, שתגיש תלונה נגד
החברה המתערבת בענייניהם הפרטיים
של הנוסעים.
גם קברניט המטוס, שהביט בהם רגע
ארוך בפה פעור, לא הצליח לעצור בעדם.
הוא דיבר על ליבם בשם המוסר,
הנוסעים הנרגשים, הילדים התמימים הנדחקים
להציץ במחזה, ושום דבר לא
עזר. הוא בשלו והם בשלהם.

רק כאשר התברר, שפעולתם מסכנת
את שלום המטוס ואת שפיות דעתם של
אנשי-הצוות, אמרה הנערה :״טוב, רגע
אחד. רק רגע ...זהו ! גמרנו.״ ובכך הגיעה
פרשת האהבה הספונטאנית לסיומה.
אני לא יודע מה היתר. תגובתכם ל-
מיקרא הידיעה הסנסציונית הזאת — אני
הייתי בעד הזוג הצעיר.
לכל הרוחות! למה לא, בעצם?
מה זה עניינו של מישהו, אם זוג צעיר
מחליט להתעסק לעיני כולם? אם להם
לא איכפת, לנו ודאי שזה לא צריך להיות
איכפת.
אם כבר חברה מתירנית — אז עד הסוף
! במטוסים, באוניות, באוטובוסים,
ברחובות, בגנים ציבוריים, לאור היום,
לעיני כולם. למה לא? שיבלו!
לי זה לא מפריע. אני מבטיח לכם, שלא
הייתי מביט בזוג מתעסק יותר משאני
מביט בזוג שמתנשק בבית־קפה. מי שמתרגש
מדברים כאלה, שיכתוב מכתבים
למערכת, או שיישב בצד ויאונן. זו בעייה
שלו, ולא של הזוג.
חברות המטוסים, המתחרות ביניהם על
מתן שירות לנוסע, צריכים היו כבר מזמן

לשים לב, שהנוסעים אינם מסתפקים בארוחות
קפואות, משקאות וחיוכים מלאכותיים
של דיילות. מה שחסר היום לנוסעים
זה מעט אהבה בין המראה לנחיתה,
וחברת מטוסים שרוצה להפוך את הטיסה
לחודיה אשר לא במהרה תישכח, צריכה
לעשות כל מה שביכולתה כדי לספק את
דרישות הנוסעים. שהרי הלקוח תמיד צודק,
לכל הרוחות!
אילו שמעה ״אל-על״ בקולי, היתר. מדפיסה
מיד סידרת כרזות פורנוגרפיות, המתארות
זוגות במצבי־מישגל שונים במ
טוסי
״אל-על״ ,כשהסיסמה החדשה היא:
״טיסה באל-על — שווה מיספר!״ או:
״במטוסים שלנו כולם מתרוממים אל על!׳׳

״ 10 181-361ץ3ז*\ זנ 01ץ ,£11011

או פשוט:

011 001116 10ץ !,001116 111 £1-/ 11 38

181361״.
אני מתאר לעצמי שההוראה הראשונה
שהנוסע ישמע במטוסים המתירנים תהיה:
״אנו עומדים להמריא בעוד רגע. נא לכבות
את הסיגריות ולהתיר את החגורות.״

ק לי ט ת עולים
מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית
יכולה ללמוד ממכון וייצמן, איך צריך
לטפל בעולים חדשים.
לפני שבוע, כאשר הגיעה ארצה קבוצה
של 12 באבונים מאפריקה, באו לקבל
את פניהם בנמל־התעופה שני מדענים
בכירים — פרופסור דויד סמואל ומר
אפרים בנהר — שלחצו את ידי העולים,
וכיבדו אותם בבוטנים ובבננות.
במסיבת־עתונאים מאולתרת, שנערכה
בנמל־התעופה, אמר ראש קבוצת הבאבו-
נים, מר רמו נחמו :״ישראל — הרבה
טוב. מכון וייצמן — בננה. באבונים שמח
לחקור התנהגות וכושר למידה של פיזיקאים
יהודים. באבוניט-לאב־לאב ישראל.
תמיד. ממלחמת ששת הימים — התעור
רות
גדולה. אבא אבן — בונגה־בונגה !
מדבר באבונית — אוקספורד!
פרופסור דויד סמואל, אשר בירך את
קבוצת־העולים בשם המכון, והשיב ל שאלות
העתונאים, הסביר, בין השאר, ש בקבוצה
הראשונה נכללו רק ארבע נק בות
״שכן המחזור החודשי שלהן מפריע
למחקר.״ הערה זו עוררה את זעמה של
נציגת המין היפה, הבאבונית נחמה נחמו,
שניסתה לנשוך את אוזנו של מר אפרים
בנהר, כשהיא זועקת ״זה התירוץ שכל
מוסדות־המדע נותנים כאשר הם מפלים
את הנשים לרעה ! אנחנו דורשות שוויון !״
דברים אלה, שנאמרו בבאבונית, תורגמו
לעתונאים כדברי ברכה מסורתיים,
המקובלים בנאירובי, ונמנעה שערורייה.

המוות משתל לטי שה!
תזכורת קטנה: בסך הכל (שבוע שבין
5.8וה־ )12.8הרוויח עתון ״הארץ״ ממותו
של עזרי ליובושיץ ז״ל, למעלה משלוש

במלאות 37 שנה ו־ 30 יום
לפטירתו של

עש ר ה אלף ושש מאותלירות
על־ידי פירסום מודעות־אבל במחיר המופקע
של 22ל״י האינטש.
במלאות שלושים לפטירת אבינו,
מלכנו, דודנו, אחינו, שכננו,
מכרנו ומיודענו זורבבל כר־מי,
אליאס לוי יהושע,
אליאס כגן משה, אליאס
ויטוריו ברדיני, אליאס

שמואל (סמי) דלפון -

כולם ז״ל.

לא ייאמן אך כנראה הלכת לבלי
שוב.
השארת חלל ריק בלבנו היתום
והשבור.
נקטפת פתאום כפרח בין קוצי
אלמוות.
הלב ממאן להאמין כי אתה העליז,
הזך, הפעלתן, הטהור והמסור
נכנעת למוות בעודך בחיים.
מלאת בשיריך את ספרי הלימוד
ואת קופת המדינה בשטרותיך.
לעולם לא נשכח את עיניך המחייכות
בצילומיו הפוטוגנים.
במילוי שטח המודעות על עיתו־ני־הערב
ננוחם.

נעלה לקברו ונתייחד
עם זכרו
תחבורה מעקרון: שכונתג׳וחהא׳
מאחורי המכולת של רבניצקי.
בהזדמנות זאת נעמוד גם רגע דום
לזכרו של תיאודור הרצל ז״ל
שנפטר במיקרה באותו תאריך.

חלפו שלושים יום מאותו רגע
גדול בו
נפטרנו ממך אחת ולתמיד, תודה
לאל.

הלב ממאן להאמין כי אתה הרמאי,
הגנב,
המנוול, חסר המצפון, הזייפן
והמושחת
ז^יחררת י אותנו סוף־סוף מנוכחותך
המחרידה.
מאז נלקחת מאיתנו חזרה השיפד
הה למעוננו,
השמש זרחה בעירנו וילדים שוב
העזו להשמיע
קול שירה וצחוק.
לעולם לא נשכח את הסבל ש גרמת
לנו בחייך.
ברוך שפטרנו מעונשך.
ביום חמישי, כ״ח באב תשל״א
()19.8.71
נעלה כולנו לקברו, כדי לוודא
עדיין שם.
שהוא

המשפחה, השכנים
והמכרים

מכתבים

מעל ל -ססס־מ מזגני אויר
* ״71-7509
הותקנו במשך 15 שנה באלפי
דירות

מווצר
מב חר

. 1*71,
קבוצים משרדים 6 3
ולמע שה גבל מקום בארץ.
הגסיון והידע שנרנ שו במקומות ובתנ אים
שונים.בארץ, מאפ שרי ם לנו לשכלל ולפתח מדי
שנ האת מבחר דנמינו.
יתרונות נוספים של מזגן אויר ׳•אמקור׳:
* פעולה שקסה ויעילה
י־ עיצוב נאה זדקירס׳בי
* זכה בתואר ־המוצר הנ בחר׳ ל שנת ולפו

(המשך מעמוד )6
עונים (אצטט את אביבית :״אם בן 15׳/2
בכיתה חי, איך אומרים שהנשאלים אינם
מפגרים״).
ראובן אורן, ניו־יורק
הרופאים כהמות

הזדמן לי, דווקא בזמן שביתת העובדים
המינהליים, לשכב בבית־החולים העירוני
הדסה בתל־אביב, ראיתי במו עיני את
מאמציהם ונאמנותם של הרופאים והאחיות,
איך שהם סחבו בעול למרות כל הקשיים,
איך שהם השתדלו לעשות הכל כדי לח סוך
סבל מהחולים. הם ממש עבדו כמו
בהמות.
ואם רופאים אלה, וחבריהם, מסוגלים
להשלים עם צווי־הריתוק של הממשלה —
הרי שהם באמת בהמות. אם רופאים אלה
מסוגלים לשמוע כיצד שר־הבריאות —
שבאמת אינני יודע איך הוא מצליח להם־

יתרון ח שוב: ש רז ת ^י ס ^ גי ״ינ

ה מנ׳י צי סוז ^ קמכ ״ ^ז סו חוי ם מוושים
רביו תכל בפרצופו בראי מדי בוקר — או אולי
הוא מתגלח בחושך — לשמוע כיצד שר
זה אומר עליהם :״אני מתבייש בכך שהרופאים
התנהגו בצורה כזו, שהכריחו את
הממשלה להוציא נגדם צווי־ריתוק״ — אם
הם מסוגלים לשמוע משפט כזה, ולא לפתוח
מייד בשביתה כללית ומוחלטת עד
שאדם זה יסולק מהממשלה ומכל תפקיד
ציבורי אחר — הרי שמגיע להם בדיוק
מה שהם מקבלים.
אלי רכין, יפו

צ׳יזכאטי
פלמ״ח

81^1

פרסום א טל. סטודיו רם, צרים וורברט

שבועון החדשות הישראלי •
״ העולם הזה״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש״ בע״ם,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מניין לדן בן־אמוץ החוצפה התהומית
להלעיט את ציבור הקוראים בסיפורי בדים
וצ׳יזבאטי־פלמ״ח — כאילו היו כולם עולים
חדשים שזה מקרוב עלו ארצה ז !
כוונתי לסילוף הזידוני של התקופה שקדמה
להקמת המדינה כפי שבאה לביטוי
בתיאורו ה״אובייקטיבי״ של בן־אמוץ.
מר דן בן־אמוץ מציע לקרוא ללוחמי
המחתרת של אצ״ל ולח״י — טירוריסטים !
הוא לא מזכיר במלה אחת או שאין זה
נעים לו להיזכר ב״סיזון״ הידוע שערכו
אנשי הפלמ״ח בלוחמי־המחתרת העברית.
ואם לקרוא לילד בשמו, מדוע זה אינו
קורא לפלמ״ח בשמו ההולם ״קין״ — או
״משתפי הפעולה עם הבריטים ומסגירי
אחים לשלטון הזר״?
מר בן־אמוץ מעז לנצל במה נכבדה של
העולם הזה הנקרא ע״י רבבות ישראליים
ולרמותם בסיפורים שהפלמ״ח לא ירה בלוחמי
אצ״ל ולח״י ורק לפעמים הפלמ״ח
הושיב במעצר זמני כמד, מלוחמי המחתרת
לצורך חקירה בלבד. האם עלי להד
ביר למר בן־אמוץ על החטיפות והעינויים
של הטופי המחתרות ע״י הפלמ״חז האם
מעודו לא שמע על הרצח של אליהו שלומי
וידידיה סגל בידי קין? ובכן, מדוע הוא
נוהג כבת היענה וטומן ראשו בחול כדי
לא לראות את שלא נוח לו לראות?
רחל אלטרמן, רמת־גן

קוראים השולחים מהתגים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.
ה עו ל ם הז ה 1772

הרפתקהבלב כזיפר־ך ואץ
2ו ק׳־ממה חוף
ו־ 40 מטר מעל
קרק עי ת הי ם
מפעיל צוות
ישראלי קטן

ה1וזל
ך* תכונן כתמונה יוצאת־דופן זו.
§ 1קרוב לוודאי שלא ראית מראה כזה
מימיך, וודאי לא מזווית שכזאת. אי המתכת
הענק הזה, המתנשא בלב מיפרץ סואץ,
במרחק של כ־ 12 קילומטר מחוף סיני
המוחזק בידי ישראל, הוא מיגדל קידוח
של בארות נפט, שנבנה מעל לשדה הנפט
התת־מימי הקרוי בשם בליים ימי.
מיגדל הקידוח, הנראה כמו טירת אבירים
אולטרא־מודרנית, נבנה עוד בתקופה
בה נמצא שדה־נפט זה בידי המצרים. הוא
נבנה במיבצע הנדסי מסובך בגובה של
כ־ 40 מטר מעל קרקעית הים. מיתקן זה
מאפשר קידוח 8בארות נפט, זו בצד זו.
אבל המצרים הספיקו לקדוח בעזרתו רק
באר אחת.
רק בתקופה האחרונה, כפי שמסר צבי
דינשטיין, הממונה על ענייני הדלק באוצר,
הושלמו שני קידוחים נוספים בשדה
זה, שהביאו לפריצת שתי בארות הנפט
הגדולות ביותר מבארות הנפט היבשתיות
או הימיות הנמצאות בידי ישראל. תפו־קתה
של כל אחת מאלה היא כ־ 20 אלף
חביות ליום.
בשדה־הנפט הימי, בו נמצא מיגדל קי-

מיגדל קידוח

מנוף ענק
להרמת ציוד
שדה נחיתה
למסוקים

מגורי קוברים
תחנת שאיבה
מחסני ציוד
מיכלי דלק

גנרט 7ךום|

מיגור הקידוח נ שוה הנפט הימי נמינוץ סואץ, כני שהוא נראה מגובה נוי הים
דוח זה, נמצאות עתה 18 בארות נפט
ימיות, שבכולן זורם הנפט בכוחות עצמו
ומגיע עד אל פי הבאר.

לפני מלחמת ששת הימים היה שדה־נפט
ענק זה, שהנפט שלו הוא באיכות
גבוהה ביותר — נקי ממים מלוחים ומגופ־רית
— שייך לחברת קופה, שהיתה משותפת
לחברת הנפט הממלכתית המצרית
ולחברת הנפט האיטלקית אנ״י.
מול שדות נפט אלה נמצא שדה הנפט
העשיר ביותר באזור — שדה אל־מורגן
(שם ערבי במקורו ולא, כפי שמקובל לחשוב׳
שם אנגלי) .כאן, במקום זה, נמצא
צוות קידוח ושאיבה ישראלי, המפעיל את
המיתקן, כשהוא נמצא על אי מלאכותי
בודד בלב ים, שהקשר שלו עם העולם
החיצון הוא באמצעות ספינות ומסוקים.
מעל גבי המיבנה בעל ארבע הקומות,
לצד מיגדל הקידוח, נמצא שדה־נחיתה
למסוקים קטנים.

ספקים את החשמל לאי הנפט המלאכותי.
מול מיתקן זה ומיתקני השאיבה הפרושים
סביבו בים, ושעל כל אחד מהם ניתן
לנחות במסוק, נמצאים מיתקני־נפט דומים
המופעלים על־ידי המצרים, בשדה הנפט
הענק אל־מורגן. כאן, על פני משטחי המים
הכחולים של מיפרץ סואץ, התגשם
כמעט חזון אחרית הימים. כאן התאמת
הפסוק האומר, כי ״במקום בו מדברים
הסוחרים — שותקים התותחים.״
כפי שדווח לא אחת בעתונות הבינלאומית,
עובדים עובדי הנפט הישראליים והמצרים
זה בצד זה ללא הפרעה מאז מל
חמת
ששת־הימים. זו לצד זו שטות כאן
מיכליות הנפט הגדולות, המטעינות רבבות
טונות של נפט גולמי בשדות היש ראליים
והמצריים כאחד. אפילו בימים בהם
התנהלו קרבות תותחים קטלניים באי־זור
החזית של זזעלת סואץ, נשמרה באי־זור
זה אווירת השלווה והשקט.
כי כאן, באיי המתכת הגדולים, נמצאים
האוצרות הבלומים המעניקים כיום כוח הן
לכלכלה הישראלית והן לכלכלה המצרית.
הזהב השחור העולה כאן ממצולות הים,
הוא נוזל החיים בעורקי הכלכלה של שתי
המדינות האדיבות.

** ל נכי אי נפט מלאכותי זה, חי
צוות קטן של עובדים, המפעיל את
מיתקני הקידוח, בתנאי בידוד של רובע־זונים
מודרניים. כל משמרת עובדת על גבי
המיתקן במשך שבוע, לפני שהיא יוצאת
לשבוע של חופשה.
בשבוע בו הם נמצאים באי הנפט, כשמסביבם
רק מים, יכולים העובדים לשוטט
בין שני מיבנים — מיבנה הקידוח, מעליו
מתנוסס מיגדל הקידוח ; ומיבנה המגורים,
שהוא בניין מתכת בגובה בית בן ארבע
קומות, הנשען על מוטות התקועים׳ בים.
היכן נמצאים שדות הנפט הימיים, אותן
מנצלת כיום ישראל. השדה בליים ימי,
המופעל בידי ישראל, נמצא מול שדה אל־מורגן
המופעל בידי המצרים ממול. הדו־קיום
בשלום נשמר במקום זה, גס
כשבתעלת סואץ השתוללו קרבות מרים.

בקומה העליונה של מיבנה המגורים,
מתחת לשדה הנחיתה למסוקים, נמצאים
חדרי המגורים של הצוות. קומה מתחתם
נמצאים השירותים, המטבח וחדר האוכל.
בשתי הקומות התחתונות של המיבנה נמ צאים
המחסנים ומישטח הגנרטורים, המ
באו־ימית

נראית באר־ימית בשדה בליים ימי שבידי ישראל, ממבט ציפור.
בניגוד למיתקן שבתמונה למטלה, שהוא מיתקן קידוח, זהו מיתקן
לשאיבה. הנפט עולה מהבאר התת־מימית בכוחות עצמו, מועבר באמצעות צינורות
תת־מימיים אל המיכלים שבחוף, משם עומסים אותו על מיכליות להעברה צפונה.

המסוק שהרג את עצמו

תאונה על הגג

נזידרת צילומים זו ממחישה את ההרפתקה שבחיים על
האי המלאכותי במיפרץ סואץ. בתמונה זו נראה
מסוק מדגם אלואט, שהתקלקל בשעת נחיתה על המיתקן, כשלהבי הרוטור שלו פגעו בזנבו.

חרגול בלי כנפיים

מכיוון שהמסוק הפגוע הוא אמצעי הקשר
המהיר היחיד של מיתקן הקידוח עם היבשה,
היה צורך לחלצו במהירות. טכנאים פרקו את להבי הרוטור שלו כדי להכשירו לחילוץ.

מציל מו השמיים

אל מיתקן הקידוח הימי הוזעק מסוק הענק של
צה״ל, מתוכו השתלשל בכבל טכנאי, עליו הוטל
לחבר את המסוק הפגוע אל המסוק שריחף באוויר מעל המיתקן. המסוק הגדול לא יכול
היה לנחות במישטח הנחיתה, כיוון שהשטח כולו היה תפוס על ידי המסוק הפגוע.

הקשירה

בעוד מסוק הענק החדש של צה״ל מרחף בגובה נמוך
מעל משטח הנחיתה של מיתקן הקידוח הימי, עוסקים
אנשי צוות המיתקן בקשירת המסוק שפגע בעצמו אל כבל הנשיאה של המסוק הגדול.

תרגול מרים תרגול

סופה של ההרפתקה. המסוק הענק נושא את
המסוק הקטן, כאילו היה יוצא חלציו. בצורה
כזאת הועבר המסוק שהרג את עצמו אל החוף, שם ניתן היה לתקנו. הקשר לאי הנפט חודש.

תמרורים
נפצע. בתאונת־דרכים שאירעה ב-
באר־שבע, שאול דייצמן, בנו של עזר
וייצמן שנפצע לפני כשנה בתקרית־אש
בתעלה. שאול יצא במכוניתו מדרך צדדית,
התנגש במשאית שעברה אותו זמן בכביש
הראשי. שאול וייצמן ונהג המשאית נפצעו

נפצע. עת נהג בכביש תל־אביב—
ירושלים, שמואל שם־טוכ, בנו של שר-
הבריאות ויקטור שם־טוב שנהג במכונית
השרד הממשלתית של אביו, נרדם ליד
ההגה וגרם לתאונת־דרכים. שמואל שם-
טוב נסע במכונית לחגיגה משפחתית
באישור אביו והמכונית נשאה לוחית
זיהוי של מכונית פרטית.
נולד. למנהיג ההיפים האמריקאיים

אייפי ד״פמן ( )34 ולרעייתו אניטח
( ,)29 בן ששמו באמריקה: אמריקה
הופמן.
נולדה בהוליווד, לשחקן צ׳ארלס
כרונסון ולרעייתו האנגליה נ׳יל אירלנד,
בת. כאשר נשאל ברונסון איזה שם

יתן לבתו, השיב:
״אין לי מושג. לא
חשבנו על שם לבת,
כי היינו בטוחים ש-
יוולד לנו ילד.״

פורש. מתפקידו
כשחקן קולנוע,
הכוכב גרי
גורי סל! שימשיך
לעבוד רק כמפיק.
בהצהרה לעיתונות,
גריגורי :
הודיע
״החלטתי כי ההפקה
הרבה יותר מעניינת
ממישחק. אופיע רק אם יזדמן לי תפקיד
יוצא מגדר הרגיל.״
נפטר. באתונה, בגיל ,69
על הפתיחה אורפיאוס ואורידיקה
מופעי פסטיבל אתונה, המנצח
פאו&טו קלפה, שהיה מנהל
האופרה טטרופוליטן בניו־יורק.

עת ניצח במיסגרת האיטלקי
תזמורת

נפטר. בחיפה, בגיל ,70 פרופסור
וילי הירש, מגדולי הבקטריולוגים בארץ.
יליד קניגסברג, היה דוצנט בהמבורג
ברפואה כללית ובקטריולוגיה, עלה
לארץ ב־ 1937 וניהל את מעבדות קופת־הולים
במחוז חיפה עד לפרישתו לגימ־לאות
לפני חצי שנה.
נפטר. בבית־חולים בילינסון, בגיל
,70 יו״ר האגודה למען גרי צדק, הסופר
יצחק פלע. יליד פולין, עלה לארץ
ב־ ,1935 עסק בחינוך וכתב מאמרים
וספרים.
נפטר בבית־הולים בהדרה, בגיל
,70 צפי אלון (פייקוביץ) ,אחיו של סגן
ראש הממשלה יגאל
אלון שהיה חבר
מועצת העיר נתניה
ואחראי לרשת הגנים
והפארקים של
העיר. יליד ראש-
פינה, עבר בילדותו
לכפר תבור, נפצע
ב־ 1921 בקרב עם
שודדים שבאו מעבר
לגבול, עבר
לנתניה ועסק שם
בפעילות ציבורית.
נפטר. בתל-
אביב, מהתקף־לב, בגיל ,72 אחד מיבואני
המזון הוותיקים בארץ — פנחס קוטלר.
יליד רוסיה, עלה לארץ ב״ ,1914 עסק יותר
מ־ 40 שנה ביבוא מזון. אביהם של יאיר
קוטלר, עורך המישנה לשעבר של הארץ
והשחקן־במאי עודד קוטלר.
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,76 אחד
מראשוני התנועה הרביזיוניסטית — יצחק
גוריון, שעלה לארץ ב־ ,1913 היה שומר
בגליל וחבר ברית הביריונים, אצ״ל
ובית״ר וממייסדי הסתדרות העובדים הלאומית,
עיתונאי, חיבר ספר על עולי הגרדום.

ה עו ל ם הז ה 1772

1371־ 11
אינדיאני שלם, היושב על אדמתו, בדי לפתוח
את הארץ כפני התנחלות לכנה.
שירלי טמפל נישאת, אחרי מות אביה האלוף, לקצין
הטוב, ויולדת לו ילד שימשיך במסורת המפוארת של
צבא ארצות־הברית. קאנדיס בדגן מתחלקת בגורל האינדיאנים,
אחרי שניסתה לשווא להציל את ילדיהם מידי
המרצחים במדים הכחולים.
הסרט הראשון נעשה על־ידי דור שהרגיש במעמקי
תת־הכרתו כי המיתוס הלאומי שלו מבוסס על שקד,
ושניסה איכשהו להיחלץ מן המצוקה הנפשית על־ידי
ניתוח פלאסטי קטן בפני עברו.
* ש לי חשק לקחת אותך לסיור קולנועי קטן.
הוא יכלול שלושה סרטים שראית, מן הסתם, בימים
האחרונים. שני סרטים שהוקרנו בשבוע שעבד על מסך
הטלוויזיה, ושלישי המוקרן עתה בארץ על בד הקולנוע.

אולי — מי יודע? — הוא יוביל גם ליעד
כלשהו.

* תחיל כסרט שהוקרן על מסך הטלוויזיה
4הרביעי האחרון.

ביום

מערכון כשם ״ג׳וני גיטאר״ משנת .1953

סרט גדוש עלילה. המערב הפראי הפרוע ביותר.
ויסקי. הימורים. מכות. קרבות־אקדחים. שוד־מידכבה.
שוד־בנק. תליות־לינץ׳ .דדקרב אקדחים בין נשים.
מירדף. הצתה,
תשעים דקות של אלומות, אלימות, אלימות.

פרט אמריקאי קלאסי.

יתכן שבגמר ההקרנה חלפה •גם במוחך השאלה: איזו
מין ארץ היא זאת, העורכת פולחן טוטאלי כזה לאלימות?
שבמרכז המיתום הלאומי שלה עומד המערב הפרוע,
שכל־כולו נוף של אלימותו
הרי אין כאן אפילו נסיון להסוות תשוקה זו לאלימות
באיצטלה של הגנה עצמית, של סכנה לאומית, וכיוצא
באלה. זוהי אלימות לשמה, אלומות שבה משתווים בני־אור
ובני־׳חושך, ה־¥״$ז 0 0 0 0 0 1וה־ > 011¥5ע\13/
כאחד.
האם מקרה הוא שכיום, כמעט מאתיים שנה אחרי
יסוד הרפובליקה, שלושה דורות אחרי חיסול המערב
הפרוע, מתהלכת האלימות ברחובות הכרכים האולטרה־מודרניים
של אותה ארץ, משתוללת מלחמת־כנופיות בין
שוטרים ופושעים, בין שחורים ולבנים, בין הורים ובנים
— עד שאפילו היהודים נדבקו בה?

באותה תקופה התנהלו לאורך ״הגבול״ (מילה זו מאפיינת
את המיתוס האמריקאי. אין הכוונה לגבול המדינה,
אלא לגבול ההתנחלות הלבנה) מלחמות בלתי־פוסקות
נגד עמי האינדיאנים. לא היו אלה מלחמות קלות, ולא
פעם היתד. יד אדומי־העור על העליונה. האפוס האמריקאי
מעלה על נס את ״העמידה האחרונה של קאסטר״ —
הקרב בו נהרג האלוף ג׳ורג׳ ארמסטרונג קאסטר, אחרי
שנכנס בראש פלוגת פרשים למארב אינדיאני.

עלילת הסרט שראינו בטלוויזיה מתרחשת
על רקע דומה. אולם הוא מגלה את הפירצה
הראשונה כחומת המיתוס, ויש בו נסיון ראשון
להתמודד עם האמת ההיסטורית הגנוזה.
שוב אין זו מלחמת־קודש בין הלבנים הצודקים והאדומים
צמאי־הדם. הצדק אינו עוד כולו בצד אחד.
האלוף הלבן הוא שחצן, אם כי כל קציניו וחייליו הם
נחמדים. המנהיג האינדיאני מעורר יראת־כבוד, אם כי
כל אנשיו הם חסרי פרצוף.
המלחמה, בה מכניס האלוף היהיר את גדודו לתוך
מלכודת־מוות, פורצת בגלל תלונה צודקת של האינדיא־

הסרט השני נעשה על-ידי דור שחשך את
השקר, והמנסה להתמודד עימו, מבלי לאבד
את שפיות־דעתו.

ף עתה, הכה נקפוץ קפיצה גדולה — מן ״הגבול״
| של המערב הפרוע ישר אל ״הקו הירוק״ שלנו.
אין לערוך השוואה אוטומאטית בין ההתנחלות הלבנה
באמריקה ובין ההתנחלות הציונית בארץ( .אם כי אני
זוכר מאמר של זאב דבוטינסקי, שקראתי בנעורי, שערך
השוואה כזאת, תוך הזדהות מוחלטת עם הלבנים שם).
המהגרים הלבנים באו לארץ זרה, ולא היה איכפת
להם למי היא שייכת. המתנחלים הציוניים באו לארץ
שהיתה, בעיניהם, ארץ אבותיהם. הם האמינו באמונה
שלמה שיש להם זכות מוחלטת עליה.

אולם יש מכנה אחד בולט לשתי ההתנחלויות:
גס שם וגם פה באו המתנחלים לארץ
שלא היתה ריקה.
מיליוני אינדיאנים חיו בין האי מנהאטן ובין חופי
קליפורניה, כאשר הגיעה האוניה מייפלואר לעולם החדש.
חצי מיליון ערבים חיו בין הים והירדן, כאשר הגיעה
הנה העלייה הראשונה.

כשני המקרים הביאו המתנחלים עימם
אידיאלים רמים ובנים. כשני המקרים הגשימו
את שאיפותיהם על חשבון העם שחי כמקום.

האינדיאנים נרצחו. הפלסטינים הפכו פליטים, ללא
ישות לאומית.

ך* עם האמריקאי דחק את השאלות המוסריות,
1 1המרחפות על עברו, אל מתחת לסף ההכרה. כתוצאה
מכך דבקו בו הפרעות נפשיות קשות, הגורמות בימים
אלה למשבר נורא.
טובי בניו יודעים כי אין מנוס מהתמודדות כנה עם

כסילים יאמרו :״סרטי המערב הפרוע
יצרו את פולחן האלימות.״ האמת היא, כמוכן,
להיפך: תשוקת האלימות יצרה את פולחן
המערב הפרוע. האלימות היא מרכיב מרכזי
של האופי הלאומי האמריקאי.
מה גרם לכך?

ן*י• רכיתי להרהר בשאלה ז:ו בביקורי הקצרים בו
1ארצות־הברית, והגעתי, בהדרגה, למסקנה שהתשובה
נעוצה בהיסטוריה של העם האמריקאי, בטרם קום ארצות־הברית
ולאחד מכן.

האמריקאים הלבנים לא באו לארץ ריקה.
הם באו ליבשת שבה חיה אוכלוסיה דלילה אך
מושרשת, בעלת ישות ותרבות משלה.
המהגרים האירופיים, שהגיעו לחופי העולם החדש,
היו פליטי רדיפות דתיות, פליטי העוולה הסוציאלית של
עולם ישן ורקוב. הם חלמו על חברה חדשה, חברה של
חרות אישית, חברה ללא מעמדות, חברה שתפתח בפני
כל אדם אפשרויות, ללא הבדל של מוצא, דת וגזע.

תוך כדי נסיון להגשים אידיאל זה, בעבודה
מפרכת ובסכלות אגדתיים, רוקנו האמריקאים
את היבשת העצומה מאוכלוסייתה המקורית.
הם עשו זאת כדרך של רצח־עם.

זוהי הסתירה המשוועת, שעליה ימבוססת ההוויה האמריקאית
כולה — האידיאל הגדול והחיובי שהיה מונח
ביסודה ,׳והשיטה האכזרית שבה ניסו להגשימו.
במשך דורות ניסו האמריקאים להתגבר על סתירה
זו על־ידי התעלמות ממנה. העבר פשוט הוכחש, טושטש,
שופץ. אלפי סרטים הראו איך באו המתיישבים הראשונים
לארץ ריקה, או איך באו בדרכי שלום ונועם, ונאלצו
להתגונן בפני אדומי־העור הרצחניים, פראי־הערבה, שקמו
עליהם להכחידם ולקרקפם.
הפסיכולוגיה ׳מלמדת שכל אדם נוטה לדחוק אל מתחת
לסף התודעה עובדות מכאיבות ונטיות אסורות שקשה
לחיות עימן. אולם הדחקה זו עלולה להביא למחלות־רוח,
להפרעות נפשיות, ואלה עלולות למצוא להן פורקן
בהתנהגות אנטי־חברתית, בתוקפנות אלימה.

״פורט אפאש״
נים. אחרי שממשלת ארצות־הברית הכניסה אותם ל״שמד
רה״: ,מעין גטו מרחבי, נעשקו שם על־ידי הנציב הלבן
החמסן. הם בדחו מן השמורה, פותו לחזור על־ידי הבט־חות־שקר.
כאשר מתגלה להם המזימה, פורץ הקרב.
אחרי שהאינדיאנים מנצחים והאלוף הטיפש מת
מות־גיבורים, מסתיים הסרט בשיר־הלל לצבא האמריקאי,
המגן על הצדק והיושר. מסתבר שמה שמתואר בסרט
אינו אלא אפיזודה יוצאת־דופן, שבאה על תיקונה.
האמריקאי האמיתי, בדמות ג׳ון ויין הצעיר, מתגלה כאדם
הגון, ישר, צודק, שומר־דיברתו ומקריב־עצמו.

החצוצרה מריעה, והגדוד שוב יוצא למער כה
-להרוג אינדיאנים.
^ מעט דור שלם מפריד בין פורט אפאש, שהוקרן
^ עתה בטלוויזיה, ובין חייל בכחול, המוקרן בקולנוע.
ההתמודדות של העם האמריקאי עם עברו התקדמה,
בינתיים, בצעדי-ענק.

עלילת שני הסרטים עוסקת כאותה תקופח
ובאותם מאורעות. אך מה רב ההבדל :

במיקרה זה, אחת משיטות הריפוי היא
להביא את האדם המופרע לידי הכנת הסיכות,
להעלות מנככי זכרונו את העבר, כדי שישלים
עימו.

האלוף השחצן של פורט אפאש מבצע את פשעיו על
דעת עצמו, ובניגוד לרוח צבא ארצות־הברית. האלוף
השחצן של חייל בכחול פושע על פי הוראות המטכ״ל,
תוך ביצוע מדיניות של ממשלת ארצות־הברית.
בסרט הראשון פורצת המלחמה מפני שהאינדיאנים
ברחו, בצדק, פן השמורה שבה רוכזו. אבל הסרט אינו
שואל: איך הגיעו בכלל לשמורה זו? באיזו זכות נכלאו
שם, בחלק קטן וצחיח של מולדתם, על־ידי זרים שבאו
מעבר לים ושגזלו את ארצם? עצם הצגתם של שאלות
כאלה היתד. בלתי־אפשרית לפני דור.

גם זהו סרט קלאסי :״פורט אפאש״ משנת
.1947

הסרט השני מתאר, כלי כחל ושרק, איך
נשלח חיל־הפרשים האמריקאי לטבוח שבט

ך• ליל שבת הוקרן סרט אמריקאי אחר, שגם עלילתו
1מתרחשת במערב הפרוע לפני מאה שנה.

״חייל בכחול״*
העבר. אין הם יכולים לסובב את גלגלי ההיסטוריה
אחורה, ולהחזיר את הארץ לאדומי־העור. אבל חשיפת
האמת ההיסטורית יכולה להביא להבראה נפשית.

גם אנחנו דחקנו את השאלות המוסריות,
המרחפות על עברנו, אל מתחת לסף ההכרה.

כשגולדה אומרת ״באנו לארץ ריקה ושוממה,״ או
״אין עם פלסטיני, ומעולם לא היה כזה,״ היא מבטאת
כזב העלול להביא להפרעה נפשית עמוקה.
השאלות המוסדיות שלנו אינן שייכות רק לעבר, כמו
באמריקה, כי המלחמה הי׳שדאלית־ערבית טרם נסתיימה.
ובכך נעוצה ההזדמנות הגדולה שלנו להיחלץ מגורל
האמריקאים בעוד מועד.
אם נתמודד כיום עם העבר־ההווה הזה, אם נשכיל
להבין שעמד כאן צדק פול צדק, ששני העמים כאחד
היו קורבנות של אי־צדק היסטורי — כי אז לא נעשה
רק סרטים טובים יותר, אלא גם נגייס בלבנו את הכוח
הדרוש כדי למצוא פתרון צודק, מוסרי והגון.

פתרון זה הוא: דו־קיום של שני העמים,
כשתי מדינות לאומיות — ישראל ופלסטין.

* ג׳ון אנדרסון בתפקיד המפקד
מישנה איברסון.

השחצן,

אלוף׳

נ 1אתי ^ 1ו ־ י * 4ו ר *ו - 1י

זה 11113 בנד
שנה לפני החגים:

למה 1

שאבעס! שאבעס ! גמדזמ

שבחי הרבי, ממלאים שלושת צעירי נטורי קרתא אלה את

זי* מהי שנה, גם הפעם, פרץ דוזעם
^ הקדוש והספונסני של נטורי־קרתא, בדייקנות
של שעון, חודשיים לפני הימים
הנוראים. לבושי שטריימלאך וקאפוטזת,
יצאו חרדי מאה־שערים בהמוניהם, לאחר
מנוחת צהרים טובה, לעסוק בעבודת הקודש.
דהיינו — להשליך אבנים ושאר
מרעיו בישץ בכלי הרכב של האוייב
הציוני, שהעז לשחרר את הארץ הקדושה
בלי אישור מהמשיח.
רשמית, נערכו ההפגנות נגד האוטובוסים
של אגד, היוצאים לדרכם טרם
צאת השבת. אלא שאוטובוסים אלה יוצ אים
באותה שעה במשך כל השנה. מדוע
דווקא עכשיו ההפגנות י
את הסיבה יש למצוא באמריקה הרחוקה.
בתקופה זו, נכנסת שם למהלך
גבוה המגבית הפרטית של נטורי־קרתא
— שאינם שותפים כמובן במגבית היהודית
המאוחדת. אין כמו כמה צילומים
החלל שביו אוטובוס לאוטובוס בזעקות, שאבעס׳ אימתניות, מסעירים, של כמה הפגנות סוערות, כדי
יריקות וקללות, כשהם מנסים בכל כוחם להיכנס להיסטריה. לפתוח את ארנקיהם של תורמים האמ מה
לא עושים למען המגבית של נטורי״קרתא באמריקה. ריקאים העשירים.

ה מג כי ת

הי הו די ת
ה רוג מ ת

בחודשיים שלפני החגים, יוצאים דיירי
כיכר הדווידקה בירושלים, מדי שבת אחר
הצהריים, למירפסותיהם, לחזות בהצגה
הגדולה — הפגנות־הזעם המאורגנות של
אנשי נטורי״קרתא היוצאים לרחובות
כשהם לבושים בתלבושתם המסורתית
ומצויידים באבנים. האברכים יוצאים
לכיכר הדווידקה כשהם מצויירים באבנים
המיועדים למלחמה באוייב הציוני.

הסתערותם של נטורי״קרתא, בהפגנת השבת האחרונה,
על האוטובוסים בכיכר הדווידקה, גרמה להסתערות-
נגד של צעירים חילוניים, שאחד מהם נראה מרים בקבוק נגד צעיר דתי.
רישמית נערכו ההפגנות נגד האוטובוסים של ״אגד״ ,אך הם נועדו לעודד תרומות.

* \ 1 1ןדן 1ל. בחלקיה הרגועים של ההפגנה, נשארו מפגיני מאה
\ 1 1 1 1# 1ו 1 1 1 ! 1 1שערים על המדרכה, הסתפקו ביריקות וגידופים
עסיסיים. אחד מהם, שיריקתו סחפה אותו לפני המחנה, מוזהר על-ידי שוטר.

1ן 1ן 1ך לאחר ההפגנה, נפוג המתח, והתפתחו ויכוחים סוערים
^ 1 1 1 1# 1/זג |# 111 .בין הנטורים לחילוניים. בתשובה לקריאת ליגלוג של
חילוני, משיב נטור-קרתא (מימיו) בצעקה רמה׳ אן מבודחת, המעלה בת-צחוק בחיילת.

לכלא ברגל

ביל למעצר נטור-קרתא במשקל תרנגול,
כשהוא מסובב את ידו לאחור.

1—14

בקבוק מוום

במדינה העם
האיש שבא
רק להתרחץ
היה זה כאילו קרא משד! דיין פיליטון
על עצמו, והחליט לפעול על פיו.
במשך כמה ימים לא היה שר־הבטחון
במרכז החדשות. הוא החליט לאחוז באמצעים
נמרצים.
וכך ראו מאות אלפי צופי הטלוויזיה
את שר־הבטחון שלהם, בכובע המצחיה
המפורסם, שנזדמן ׳לגמרי במיקרה ל-
שפת־הים של נתניה, שוחח שם בניחותא
עם ערבים מתושבי הגדה המערבית,
התעניין בהתרשמותם מישראל, החליף
עימם כמה מילים בערבית פרימיטיבית.
כל זה הונצח, לגמרי במיקרה, על־ידי
צוות טלוויזיה שנוכח באורח פלא בחוף הים
של נתניה.
מכות, סביב דיין. רק מעטים ידעו
שביקור מאולתר זה היה מוכן לפרטי
פרטיו, כמיבצע ממדרגה ראשונה.
אנשי דיין הזעיקו את הטלוויזיה המקומית
והזרה, ואת העתונאים המקומיים
והזרים, כדי שיבואו לסקור את המאורע
הגדול. גם ראשי העיר נתניה הוזעקו
למקום.
בשעה היעודה, הופיע האיש הגדול
בשפת־הים, שהיתה מלאה באלפי מתרח צים.
כשאלה הבחינו בשר־הבטחון, החלה
הצטופפות עצומה סביבו. שומרי־ראשו
של השר השתדלו ׳להרחיק את הקהל
ממנו, והתפתחו חילופי־מכות.
באותו זמן חיפשו בחוף ערבים, כדי
לקיים את התוכנית. הערבים נתגלו, הובלו
אל השר, ואז בויימו הצילומים.
היו דחכרה׳ מ גי. כל זה, בשביל כמה
דקות של שידור.
הבדיחה באה בסוף — כמו בכל פילי טון
טוב. איש־הטלוויזיה שאל את דיין
שאלה על המצב המדיני. דיין התחמק
בחיוכו השובב והחברה׳,מני ביותר :״לא,
באתי להתרחץ בשפת־הים!״

צוד־ל
השמצת צה״ל _
או אולי משהו אחרי
השמועה פשטה כאש, ביום השישי האחרון•
טלפונים טירטרו בבתי אמנים
ועיתונאים. ליד שולחנות הבוהמה, בב־תי־הקפה
של דיזנגוף, הופצה הידיעה

שפוט קינן
כמו בפני בית־דין סודאד
המרעישה: עמוס קינן נאסר. ולא סתם
— אלא בבית־סוהר צבאי. בצה״ל.
מה בדיוק קרה, ניתן היה לברר רק
בשעות הערב המאוחרות, כאשר חזר
קינן והופיע בין החיים.
העול ם הזה 1772

הז!ונ ער
ידוש* * 11־

מיהם הגורים
שד גור ץ
ח ״בים פרוש, לורנץ וגרום
ך* נוף המפלגתי הישראלי מהווה אגודת־ישראל תופעה
*< יוצאת־דופן. היא אינה מפלגה במובן המקובל של המילה.
היא פדרציה של חצרות אדמו״רים ושל גופים כלכליים, בעלי
אינטרסים מנוגדים לפעמים, שהמאחד אותם היא זיקתם לתנועת
אגודת־ישראל הגלותית ותפיסתם הקיצונית בענייני דת.
כל אחד מארבעת הח״כים של האגודה בכנסת השביעית ייצג
פלג אחר. המנהיג, איצ׳ה־מאיר לוין, שנפטר לפני שבועיים,
ייצג את חצר האדמו״ר מגור, שהוא היה חתנו. שלמה לורנץ ייצג
את צעירי האגודה, שכוחם בעיקר בבני־ברק. מנחם פרוש, שלט
על ה״סיעה הירושלמית,״ וח״כ יעקב שלמה גרום, שגם מאחוריו
חצר חסידית, זו של וויז׳ניץ, ייצג את הסיעה ההונגרית־רומנית.
הקואליציה של ארבע חצרות החסידים, בהנהגתה של חצר
הרבי מגור, פעלה יפה כל עת שאיצ׳ה מאיר לוין היה בחיים. לכל
אחת מהסיעות היו מגביות משלה, קופות משלה ומוסדות משלה.
כל אחת פעלה בתחומה בקרב
הציבור החרדי. רק
בהגיע שעת בחירות התעוררה
המפלגה לחיים. אז
גם החלו המאבקים הפנימיים
על הרכבת רשימת
המועמדים.
על מנהיגותו של איצ׳רד
מאיר לוין, ועל העמדתו
בראש הרשימה, לא היה כל
עירעור. הוא היה לא רק
סמכות דתית וחתנו של ר׳
אברהם מרדכי אלתר, שהיה
גם דודו, אלא גם שריד
אחרון לתנועה של אגודת־ישראל
בפולין, שערב מל חמת
העולם השניה מנתה
כ־ 200 אלף איש.
איצ׳ה־מאיר האריך ימים,
וכיהן מהכנסת הראשונה עד
אמצע הכנסת השביעית.
כשנפטר, נכנס במקומו לכנסת,
החמישי ברשימת המועמדים של אגודת-ישראל — הרב
יהודה מאיר אברמוביץ•׳ ,סגן ראש עיריית תל-אביב. בהתאם
לחלוקת הכוחות הפנימית באגודת־ישראל, היה גם הרב אברמוביץ׳
מאותה סיעה של איצ׳ה־מאיר לוין, הסיעה המרכזית וחסיד
חצר הרבי מגור. הוא זכה מהשיריים של איצ׳ה.

כדירת הגג התל־אביכית שלו,
המרוהטת כסימון עתיק ומלאה
ציורי אכסטרקט, סיפר העיתונאי:
ב־ 19 ליולי התייצבתי ביחידת המילואים
שלי. מטרת ההתייצבות היתה: למסור
לי טופס.
ישבתי והמתנתי עם כעשרה חברה
נוספים. כשנפתח לבסוף המשרד, התפר צו
כולם פנימה. אני נכנסתי אחרון.
אזרח אחד פנה אלי בגערה :״צא מכאן.״
״מי אתה?״ שאלתי אותו .״צא מכאן,״
הוא השיב בצעקה .״מי אתה שתצעק
עלי?״ ״אמרתי לך לצאת,״ השיב ההוא
בצווחה.
״קפוץ לי,״ השבתי לו.
״איך אתה מדבר אלי?״ הזדעק ההוא.
״אני סגן מפקד הגדוד.״
״מדוע לא הצגת את־ עצמך קודם?״
אמרתי לו, ובזה נסתיים הדיאלוג.
שיחה מוזרה. אבל לא העניין, כפי
שמסתבר. אחרי שבועיים, קיבלתי צו־קריאה
להתייצב ב־ 12 לאוגוסט בחמש
אחרי הצהרים. לא צויינה בצו מטרת
ההתייצבות. רק כשבאתי, נודע לי ש עומדים
להעמיד אותי למשפט על אותו
עניין.
לפני המשפט, ראיתי בחדר את הקצין
שהתלונן עלי יושב ומשוחח עם רב״
סרן, שאחר התברר שהוא השופט שלי.
אינני יודע על מה שוחחו ביניהם הש ניים.
ייתכן שעל מזג האוויר.
המשפט נמשך שתי דקות, ובמהלכו

לא אדוננו, לא מורנו, לא רבנו
כתוצאה מכניסתו של אברמוביץ, כיורש ללוין בכנסת,
לא יתהוללו כל מהפכות במפלגה. הייצוג הסיעתי נשמר,
וכיוון שאין כל חילוקי דיעות בין חברי אגודת־ישראל בעניינים
אידיאולוגיים, הרי למרות שבין החצרות השונות גדולה האיבה,
לא תתבטא איבה זו בכנסת.
המלחמה על הירושה תתחיל רק כאשר יבואו ימי בחירות,
ואגודת־ישראל תצטרך להרכיב את רשימת מועמדיה לכנסת. אז
תתעורר הבעיה הקשה: מי יעמוד בראש הרשימה?
לפי הירארכיית החשיבות המפלגתית צריך יהיה להציב בראש
את שלמה לורנץ, שהיה השני ברשימה אחרי לוין. אבל לא
פרוש ולא חסידי גור, לא יסכימו לכך לעולם. אין גם מה לחשוב
על כך שח״כ מנחם פרוש יזכה למעמד הראשון ברשימה, הגורר
אוטומטית את כתר המנהיגות באגודת־ישראל. בחצרות גור,
בריסק וויז׳ניץ, אין פרוש אהוד. יש לו יריבים בתוך מפלגתו
יותר מאשר מחוצה לה. וההתקפות עליו בכתבי הפלסתר של מפלגתו
נוראות יותר מכל מה שהעזו להטיח בו החילוניים.

האם *היה האח ווש?
ן י 1דעת חסידי גור אין לחלוק על כך שהמקום הראשון שמור
/להם, בזכות היותם הסיעה המרכזית באגודה והחצר החזקה.
הבעיה היא רק שלחצר גור אין את מי להציב כמנהיג למפלגה.
הרב אברמוביץ האדמוני, למרות שהוא כיום נציג חצר
גור בכנסת, אינו במעמד של מנהיג, אלא של עסקן עירוני, אין
סיכוי שחבריו יראו בו אדון מורה ורב להם. אפילו בחצר גור,
אין מי שסבור שראוי לו לרשת את כתרו של הרב לוין. אלא
שחוץ מאברמוביץ׳ אין כיום לחסידי גור כל קאדר ״של מנהיגים
ברמה העשוייה לשבות את ליבו של המחנה החרדי. גור נותרה
ללא גורים שירשו את כסאו של המנהיג.
כיום נוקבים בחוגי האגודה במיספר שמות, שתוך שנתיים
ינסו להכשירם להתמודדות על המנהיגות. בין אלה מזכירים את
שמותיהם של סגן־אלוף (מיל ).יצחק מאיר, הרב פנחס לוין
שהוא אחיו של איצ׳ה־מאיר המנוח, ואחרים. אולם אף אחד מאלה,
למרות שהוא עשוי ליהנות מגיבוי האדמו״ר מגור הנוכחי, אינו
יכול להגיע למעמד כלשהו בתוך המפלגה.
הקרב האמיתי ייערך בסופו של דבר בין שלמה לורנץ לבין
מנחם פרוש. אפילו אם לא יזכה אחד מהם בתואר המנהיג, הראשון
ברשימת המועמדים לכנסת, חייב עתה אחד מהם לזכות
בתואר של שליט האגודה.

הדגשתי בדיוק כאילו אני עומד בפני
בית־דין מהפכני בסודאן.
השופט, בשם שמרלינג, הכריז שאני
מואשם בפגיעה במפקד ובהשמצת צה״ל,
ושאל אם אני מוכן להישפט בפניו. חשבתי
לעצמי שאם צה״ל נתן לו את הסמכות
לשפוט אותי, אין סיבה שלא אבטח
בו. עניתי כן.
רק מאוחר יותר גיליתי כסה דברים
מעניינים. התברר שהשופט לא פירט
בפני את זכויותי: לא גילה לי שבזכותי
להישפט בפני בית־דין מורכב משלושה
שופטים. שיש לי זכות לסניגור שיחקור
את העדים. שיש לי זכות לפנות לפרקליט
הצבאי לבקש ביטול המשפט. כלום.
ל״ כל א .״ 6בתשובה לשאלתו, עניתי
שאני מודה בעובדות, אך לא באשמה.
בפרוטוקול, כתב השופט, לעומת זאת,
שאני הודיתי גם באשמה.
המתלונן, אותו סגן מפקד־הגדוד, העיד
שאני מכיר אותו. למרות שעד אחר,
סגן־מישנה ביחידה, היליד שאינו יכול
לקבוע כי אני מכיר את המתלונן —
לא קיבל השופט את דברי, שאני לא
הכרתי אותו, ובשבילי הוא היה סתם
אזרח אלמוני. השופט העדיף את דברי
המתלונן, שאני מכיר אותו, וכך מצא אותי
אשם, דן אותי ל־ 35 ימים מעצר --
החל מאותו רגע.
השופט לא מצא לנכון לשאול אותי
אם אני רוצה לערער. הוא הורה להעביר
אותי לכלא ,6ו״להרחיק אותי מכל דבר
בעייתי, כדי שלא אוכל לכתוב עליו.״

יחס אנושי יותר מצאתי אצל הסוהרים,
שהדריכו אותי מיד בכל זכויותי. בעקבות
כך, מיהרתי והגשתי ערר, ושוחררתי
עד ליום ראשון.
ריח לא נעים. עד כאן, סיפורו של
עמוס קינן. ביום א׳ בבוקר נסע עמום
שוב ליחידתו, לבירור היעדר שהגיש.
הערר נדחה, והוא נכנס לשבת 35 ימים
בבית־הסוהר.
שלטונות צה״ל אישרו את עובדת גזר־הדין,
אך סירבו לדון בפירטי הפרשה.
מה שמשאיר פתוחות כמה שאלות מטרידות,
שמן הסתם יועלו על־ידי סניגורו
של קינן, עורך־הדין משה שווייג, במידה
וזה יחליט לפנות לרמטכ״ל בעניין.
העיקרית בשאלות אלה: מדוע לא
הודיעו לקינן שהוא מוזמן למשפט, ומדוע
לא הועמד על זכויותיו, לפני המשפט.
נקודה נוספת: ניסוח ההאשמה — הע לבת
צה״ל — כאשר בסך־הכל העליב
קינן קצין־מילואים לבוש אזרחית
ריח לא סימפטי במיוחד. כל יש מעלה
בצה״ל
יודע שלוא כל
ראלי ששירת
חייל המתבטא בחוסר־נימום כלפי מפקדו
נשלח ל־ 35 יום, היה צה״ל יוצא היה לפנסיה.
העובדה שמישהו החליט לטפס דווקא
על קינן, ודווקא באישום ספציפי זה,
המנגן על מיתרי ליבו של הישראלי
המצוי — מקשה שלא להסיק, שמישהו
החליט כי הנה נמצאה לו כאן הזדמנות
פז להבאיש, בעיני הציבור, את ריחו של
אחד האישים הפעילים בתנועת־השלום
הישראלית.

איציח מדבוש :״עז גיל ,30 נשה״ח׳ נא

להסחבו1 ,ו*ה

הספו מושיב אוחי על הקרש המגביה שד הילדים״
ברעם :״לישיבת־פגרה היו
באים פחות חברי-כנסת!״

0את דקדקנותו בדיקדוק
עברי הראה השבוע — מח דש
— שר-ד.חוץ אבא אכן.
היה זה כשהשר המתין בלוד
למטוס שהביא את עמיתו; שר־החוץ
של קוסטה ריקה גונ*
זאלו ם קיו. לפתע התקרב
לאבן אחד מעובדי הנמל והודיע
שהמטוס נחת. אבן, שעסק
אותו רגע בהכנת נאומו
בספרדית, השיב :״אני רוצה
לדעת אם המטוס נחת, נוחת
או ינחת.״

עניין ההעדרות של ה־ח״כים
בישיבות מטרידה, כנראה,
גם את ח״כ ישראל
ישעיהו, מזכיר מפלגת העבודה.
בישיבת מרכז מפלגתו
פנה בטעות אל הנוכחים בתואר
״חברי-הכנסת״ ,וכשעמד
על טעותו התנצל :״נוכחים
פה כל-כך מעט חברים, שח שבתי
לרגע שאני במליאת הכנסת.״

ללוד
הגיעו בשבוע ש עבר
שלושה קופים בעלי
שמות מקוריים. על שני כלובים
היה כתוב: גנראל גנדי
ומוטי הוד, על הכלוב השלישי:
מייק פינחס י (נקבה)(
.הכוונה לפנחסי, מנהל
שרות־דיילות שלום של אל־

אגב, ישעיהו עקב בדריכות
אחרי דברי הרב הצבאי
בחתונתו של יעקב
עופר, שקרא את הכתובה בארמית
ותירגמה לעברית, ותיקן
בלחש את התרגום — בעזרת
חברו לסיעה, ח״כ יצחק
נבון. לפני כן היה זקוק

דות היישוב. ה״הגנה״ גם
השיגה את רשימת המועמדים
למעצר. איסר היה במיקרה
קצין תורן במיפקדת ה״הגנה״,
והוא הודיע מייד לכל מי שהופיע
ברשימה שעליו להסתלק
מביתו .״באותו ערב
רכשתי לי עשרות אוייבים. כל
אלה שלא הופיעו ברשימה, ושעל
כן לא הודעתי להם שעליהם
להסתלק, נעלבו וסברו
שזילזלתי בחשיבותם.״
0אס י דיין התגלה שוב
כאופוזיציונר מובהק. בראיון
עם השבועון האמריקני לוק
הכריז, בין היתר, כי הנוער
הישראלי סובל מטראומה, שהיא
תוצאת שלוש מלחמות;
שהצבא מכתיב את מדיניותנו
במידה רבה ; ושהוא מתנגד למדיניות
השטחים של הממש לה.
אבל, אם כי לא הכחיש

א 1שי ם
קנית הצעירה, בוגרת להקת
פיקוד מרכז ומי ששיחקה בחדירה
-אפרת לביא.
0ברסיטל הריקוד ריאוך
,2שנערך השבוע בידי להק תה
של רחל בפרי, כוריאו־גראפית
ישראלית שחיתה עשר
שנים בניו־יורק, לא הופיע
קטע-עירום שנועד להיכלל בו.
הסיבה: אנשי הלהקה חששו
כי קטע-הריקוד ירתיע את
אנשי אמנות־לעם ושאר המזמינים
הפוטנציאליים של התוכנית.
הקטע ייכלל בתוכנית
במשך הזמן — וזה יהיה קטע-
העירום הראשון שישראל תראה
במסגרת באלט אמנותי.
0את ירח הדבש שלהם

מבלים ליאורה ואבי טולי־י
דאנו במסע־חופים על האו

נשברת בקלות.״ קארי
גראנט טוען, שהנשים חיות
יותר מפני שיש להן יותר
פנאי, והן מקבלות דברים כמו
שהם, בעוד שהגברים חושבים
מיד כיצד הם יכולים לשנות
את פני הדברים. זמרת האופרה
מריה קאלאס, שהיתר.
ידידתו הקרובה של המיליארדר
אריסטוטל אונאסים,
טענה ש״האשה חזקה יותר
מבחינה גופנית מהגבר. לא על
מנת לעבוד עבודה גופנית
קשה, אלא כדי לעמוד במא מצים,
במתח, בקשיים ובמש ברים.
היא עמידה יותר בחיי
יום־יום, לכן היא חיה יותר.״
ואילו מרלון בראנדו חושב,
שהסיבה נעוצה בכך שהנשים
מתאמצות פחות .״הן אינן
מתמידות בעבודה ויודעות ל הימנע
מהתרגשות יתר. הן
יודעות לבכות — ולהסתלק.
נשים יכולות לצרוח ולשחרר
על-ידי כך את עודף המתח.״
0כשהופיע השבוע חיים
טופול בתוכנית רולטה בגלי
צה״ל, ביקש שיאפשרו לו לדבר
טלפונית עם ימימה
טשרנוכיץ. במהלך השידור
הסתבר למאזינים, כי טשרנו־ביץ,
סופרת הילדים המפורסמת,
היתד. גם הגננת של טו־פול
— וגם הבמאית הראשונה
שלו. כבר בהיות טופול בגן
הילדים, מילא בהצלחה מרובה
תפקיד־ראשי במחזה לפעוטות
שכתבה. עתה, לאחר שנים,
הבטיחו טשרנוביץ וטופול זה
לזו, כי אם היא תכתוב מחזה
נוסף — למבוגרים הפעם
— ישוב טופול במיוחד לארץ
כדי למלא בו. תפקיד ראשי.
0למה לאיצ׳ה ממכזש

מוכתר כפר האמנים עין־הוד,
יש שערות ארוכות ז בארוחת-
ערב הודית, שנערכה ביום השישי
האחרון בביתו של מקס
קרמה, מבעלי חברת הטיס
מרום, גילה איצ׳ה נמוך הקומה
:״הכל בגלל שנמאס לי
לשבת על הקרש. עד גיל ,30
כשהייתי בא לספר, הוא היד.
מושיב אותי על הקרש המגביה
של הילדים. עכשיו נמאס
לי ואני לא הולך להסתפר.״
^ ,)16( 1 *11 הנערה שהאינטרפול מחפש בכמה חים. האם, שגילתה בי בתה נעלמה, רצה לדירת עדן, נוכחת לדעת
11 ארצות, אחרי שנעלמה מביתה במערב־ שבאמת ישנו בחדר האורחים, אן בתה כבר נעלמה, ושמעון שען
גרמניה. אחרי ש״העולם הזח״ תיאר את הפרשה בשבוע שעבר, שאינו יודע לאן. האם המשיבה למשטרה ותחילה הועלתה חשברה
זכתה לפירסום נרחב בשבועון הגרמני ״שטרן״ ,שסיפר כי זוזאנה, שהבת התאבדה. לאחר מכן באח פנייה לאינטרפול שיחפש את
שהופיעה כבר בכמה תפקידים קטנים בסרטים, הבירה את הישראלי חבת בפריס, מפני ששמעון עדן נסע באותו יום לבירת צרפת.
היושב בגרמניה, שמעון עדן, בהצגת תיאטרון, בילתה איתו שמונה הבת לא נמצאה. בינתיים קמה לעדן סניגורית בדמותה של השח•
לילות, כשהיא חוזרת בבקרים לבית אמה — שהתנגדה בתוקף קנית ברברה קפל (משמאל) ,הנמצאת עתה בארץ ועוסקת בחזרות
לקשרים של בתה עם הפלייבוי הישראלי, שהוא ידידה. בגלל הת־ על הגירסה הגרמנית של ״אמי הגנרלית״ ,שטענה בי היא חברה
נגדות האם ברחה זוזאנה בחצות מחבית, המכיל מלבד האמה יחידה של שמעון מזה שלוש שנים ולא ייתכן שהוא ניהל רומן עם
גם שני כלבים, שלושה ציפורים ושבעה אוגרים. בשעה שלוש בבוקר זוזאנה. אך השבועון המערב־גרמני ״שטרן״ טען לאור דבריה של
הגיעה הבת לדירתו של שמעון עדן וישנה שם, לדבריו, בחדר האור -ברברה ש״מוזר ששמעון עדן לא לקח איתו לפריס את ברברה קפל.״

על ).את הקופים שלח הנספח
הצבאי של ישראל באדים־
אבבה אברהם אורלי (ארליך).

ישעיהו
לכיפה, ואחרי שלא
מצא כזאת ברשות אנשי העולם
הזה — כוח חדש, השיגה
מידי שר-המשטרה שלמה

אסי שהוא יריב פוליטי של
אביו, שר-הבטחון משה די ץ
— הטעים הבן, כי אם הוא
כבר סומך על מישהו, הרי זה
על אבא...

החתונה הגדולה ביותר
של השבוע, נערכה על־ידי
רב צבאי במדים לבנים, מטעם
חיל-הים. החתן היה יעקב,
בנו של ח״כ אברהם עופר,
מראשי הגוש במפלגת־העבו־דה
שהתחתן עם מיכל אדל־שטיין.
לידם עמד מתחת ל חופה
ראש־עיריית תל־אביב
יהושע רבינוכיץ, המתחלק
עתה עם עופר בשלטון
בסניף המפלגה. נוכח המיספר
הרב של ח״כים מכל הסיעות,
שהופיעו לחגיגה בביוז־לסין,
הציע אחד מהם להכריז עליה
כעל ישיבת־פגרה של הכנסת.
העיר יו״ר הקואליציה משה

0שר-האוצר פנחס ספיר

0כץ וקרסו, סרטו החדש
של מנחם גולן, הוא קומ דיה
בנוסח רומיאו ויוליה.
מאחורי הסיפור מסתתרת פרשה
אמיתית, הקשורה בבן-
טובים ישראלי שבילה תקופת־מה
בכלא כתוצאה ממעשיו הטובים.

הילל.

גילה
באותה הזדמנות, שאינו
שותה לעולם ויסקי וקוניאק
י -רק כשהוא מצונן. לכל היותר הוא שותה בירה ויין.
העיר על כך אחד הנוכחים:
״חבל מאד, כי המכס על ויסקי
מכנים יותר לאוצר.״

מדוע יש אנשים שאי

אוהבים את ח״נ איפר
הראל ץ הסביר זאת הראל
עצמו, כשסיפר את הסיפור הבא:
בשבת השחורה, נודע
ל״הגנה״ בעוד מועד, שהבריטים
עומדים לאסור בלילה את
כל האנשים החשובים במוס
0בסרט
זה אירע פנצ׳ר
של הרגע האחרון כאשר הת ברר
כי בעלת התפקיד הראשי
בסרט, תקווה מוי, לא תוכל
להופיע לצילומים, מאחר
שתאריכי ימי הצילום מתנגשים
עם עבודתה בהבימה. במקום
תקווה, נכנסה לסרט השח
נייה
נילי. אבי משלם את מחיר
הנסיעה בהופעות בפני הנוסעים
וליאורה משתזפת ליד הבריכה.
על הנילי אפשר לפגוש
גם את המלחין אלכם
וייס, המתגנב מדי פעם לפסנתר
שבטרקלין ופורט עליו,
ואת מייק בורשטיין המבלה
שם חופשת עבודה.
0למה נשים מאריכות
חיים יותר מגברים ז לדעתה
של מרלן דיטריך :״מבחינה
ביולוגית נשים עוצבו קצת יותר
טוב מגברים.״ דוריס דיי
חושבת שהסיבה היא, שנשים
עובדות יותר קשה, לכן יש
להן אתגר יותר גדול לחיות
מאשר לגברים. דבורה קר
טוענת, כי ״מאחר שהאשה
היא אם כל חי, העניק לה
אלוהים תכונות מיוחדות. היא
סבילה יותר לכאבים והיא אי
0באותה
ארוחה, שעל
הכנתה ניצח אייכי נתן במ שך
חמש שעות, חיפש ד.צ־ייר-פסל
יגאל תומרקין את
חיים חפר .״איפה חיים?
אני צריך אותו. הוא הרי מסדר
הכל. אולי הוא יוכל לסדר
לי איזה מלחמה קטנה?
אם תהיה מלחמה, תהיה לי
הרבה עבודה. אני אעשה אנדרטות
ויהיה לי הרבה חומר
בשביל הפסלים.״

פסוקי השסע
0שלום רוזנפלד :״אילו
כל אותן השביתות שנערכות
אצלנו בחודשים האחרונים, פקדו
חלילה את ארצות-הברית,
היתד. כלכלת-ישראל נהרסת
כבר מזמן.״

0שרי־האוצר פנחס
ספיר כמרכז מפלגת ה
עבודה :״אני מציע לארגן
טיולים של חברי המרכז באו טובוסים
ממוזגי-אוויר, כדי
להראות להם מה נעשה עד כה
לביעור העוני.״

0מנהיג מפ״ם מאיר
יערי במאמר המסביר
מדוע אין לו תחליף :״כל
עוד חי אנוכי — הריני מאמין
כי לפי שעה אני נחוץ.״
העו ל ם הז ה 1772

ל ט הו ראח

־ לנ חו ראת

רבבות אוהדי הכדורגל בישראל הוכו בהלם. הם לא יכלו
להאמין למקרא עיניהם ומשמע אוזניהם. הם ,״המשוגעים לכדורגל׳
/שהטריחו עצמם מדי שנה לפחות במשך שלושים שבתות
אל מגרשי הכדורגל, בוותרם על ארוחות בחיק המשפחה או
מנוחת צהריים ; הם, שנאלצו לסבול במשך שנים מיתקני ספורט
עלובים, מזוהמים וחסרי נוחיות; הם, ששילמו במיטב כספם
עבור הזכות ליהנות ממאבק ספורטאי, שהשקיע מדי שנה עשרות
מיליוני ל״י בניחושי טוטו הכדורגל, הם, שהפכו את כדורגלני

ך* כדורגל הישראלי היה משול במשך
} | שנים לתיבת פנדורה, שתוכנה ידוע,
אך אסור לפתחה. איש מהעוסקים בספורט
זה או מהמקורבים אליו, לא הישלה את
עצמו מעולם לגבי תוכנה או מהותה של
קופת שרצים זו. אך איש לא העז לגעת
בה ולפתחה.
בכל מקום בו יש עשייה, עלול להידבק
ליכלוך. גם במדינות אחרות, בעלות מסורת
ספורטאית ארוכה ומפוארת מזו של
ישראל, התגלו מקרי שחיתות בספורט. אך
בישראל התחוללה תופעה יוצאת דופן —
הספורט, במידה שלא היה קשור בשחיתות,
נעלם. מה שנשאר וקיים במימדים
של תופעה חברתית, הוא רק הספורט הקשור
בשחיתות.
ספורט הוא אחד הגילויים החיוביים בחייה
של כל חברה. הוא אמצעי חינוך ובידור
להמונים. הוא שם נירדף לסדר, למשמעת׳
להגינות, לבריאות רוחנית וגופנית.
אך במדינת ישראל בה השלטון הפך לביז נס׳
ובה הדת היא ביזנס, היה זה רק
טבעי שגם הספורט יהפוך לביזנס.
למעשה כמעט ולא קיים בישראל בקנה-
מידה רציני כל ספורט של ממש. מה
ששרד מהפעילות הספורטאית ההמונית
הטהורה, הם רק אותם ענפי ספורט המוש כים
קהל, מלהיבים את יצריו והמסוגלים
לשמש מקור לרווחים. בין אלה צועד בראש
הרחק מכל שאר ענפי הספורט —
הכדורגל. הוא הפך מזה שנים רבות לעסק
מסחרי ברמה המוסרית הנמוכה ביותר,
שגילויי שחיתות, שערוריות וקנוניות הפכו
בו לתופעות קבע שכבר לא גרמו
להתרגשות לאיש.
עמוק בתוך הגוץ
^ ד קרה שבמשך שנים רבות(לפחות 15
שנה).התרכזו סביב הענף, מלבד אנשי
ספורט אמיתיים ותמימים, גם כנופיות של
אינטרסנטים, שלא האידיאל הצרוף של
הספורט עמד לנגד עיניהם, אלא הפקח
רווחים פוליטיים וכספיים. במרוצת השנים
הם הצליחו להחדיר את רעל השחיתות
גם אל הספורטאים עצמם.
הגילויים שהצביעו על מציאות זו, התגלו
מדי שנה בשנה. הם עברו בלחישה
מפה לפה בין אוהדי הכדורגל. מפעם לפעם
זכו גם לפירסום בעיתונות. לפעמים אפילו
הפכו נושא לדיון בכנסת. אבל איש לא
העז לפתוח את תיבת פנדורה של הכדורגל
הישראלי.
עד שאירע מה שאירע בסיומה של הליגה
הלאומית השנה.
כבר כיום קשה לקבוע בדיוק, מה
גרם לזעזוע הגדול בדעת־הקהל והשל-

להל אי םאח

הקבוצות האהודות עליהם לאלילים, עקבו בחרדת קודש אחר
מעלליהם על המגרשים ומחוץ להם — הם נפלו קורבן לתרמית
הציבורית הגדולה ביותר בתולדות ישראל. רימו אותם, היטעו
אותם, שיטו בהם, לעגו לרגשותיהם, גנבו את כספם והתעללו
בבריאותם. ציבור שלם של רבבות אזרחים נלכד, כפי שהחל
להסתבר בשבועות האחרונים, לפי העדויות שהושמעו ב״ועדת
עציוני״ לחקירת השחיתות בכדורגל, במלכודת מתוחכמת של
מנגנון מושחת ורקוב• הכינוי היחידי המתאים לספורט הוא:

,7טי1ונ1ז

ויבוא לספר את האמת. לכל היותר נמצאים
כאלה המוכנים לבוא ולהעיד על
שחיתותם של אחרים.
במצב כזה, יהיו אשר יהיו ;מסקנותיה
של ועדת עציוני, אין עוד טעם לשקם
או להמליץ המלצות לשיפורים. מאחר ש־מיבנה
הכדורגל כולו, ממסד ועד טפחות,
הוא רקוב ומושחת, קיימת רק אפשרות
אחת: להרוס את הכל כדי שניתן יהיה
להקים במקומו מיבנה חדש וטהור.

(המשך מעמוד )17
טון, שדחף למינוייח של ועדת חקירת ממשלתית,
שלפי כתב מינוייד. מונתח ״לח־קוד
את ד,שמועות בדבר מתן תשלומי כסף
כדי להטות מישחקים בליגה הלאומית.״
האם היו אלה תוצאות ומהלכי המישחקים
האחרונים בליגה, שבפומבי ולעיני כל שמו
ללעג ולקלס כל שיקולים ספורטאיים י האם
היתד, זו התפיסה הממשית הראשונה, ש־נעשתה
בידי חוקרי משרד החקירות מו־דיעין
אזרחי, של שחקנים שהיו מעורבים
במכירת מישחק בכסף? או האם היו אלה
ההפגנות האלימות ור,התפרעויות של או־הדי
קבוצת בני־יהודה, שהביאו למסקנה,
כי הגיעו מים עד נפש, יש לשים בלם להי דרדרות,
לפני שתהפוך לבעייה חברתית?
כך או כך, עובדה היא, שמה שלא נעשה
תריסר שנים קודם לכן, למרות שד,יו.לכך
אותן ההצדקות שהיו למינוי ועדת החקי־רה
השנה, נעשה הקיץ. כך מונתה על ידי
נשיא בית המשפט העליון הוועדה בהרכב
שופט בית־הדין העליון הד״ר משה עציוני,
עורך־דין משה בן־זאב ומזכיר התאחדות
האיכרים יצחק זיו־אב, שזכתה לתואר
״ועדת עציוני״.
תוך 13 ישיבותיה של הוועדה שנערכו
עד כה (הוועדה תחדש את ישיבותיה השבוע,
אחרי פגרה קצרה) ,בהן הופיעו
בפניה 29 עדים, הסתבר כי הבוץ בו שקע
הכדורגל הישראלי עמוק יותר מכל מה
שניתן היה לשער.

מיליונים בלי פיקוח
*** ני גורמים לנגע השחיתות

40 מישחקים
מכורים

ף עדת עציוגי תמשיך גחקירו־
1תיד! ,תסיק את מסקנותיה ותגבש
את המלצותיה. אולם, כבר כיום ניתן לסכם
את משמעות הגילויים והמתחייב מהם.
צריך להיות ברור, שכל מה שנאמר
בפני ועדת החקירה אינו אלא אפס קצה
העובדות המדהימות, שהתחוללו בשדה
הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות.
מה שנחשף עד כה, הן בעיקר עדויות
שמיעה. טרם הופיע בפני הוועדה כדורגלן
אחד שהודה במכירת מישחק והצביע
על אלה שקנו אותו. גם ההאשמות שהוטחו
על ידי שלום ירקוני, איש המודיעין
האזרחי, נגד כנופיות המהמרים בכרם
התימנים ובשרון, הן האשמות נסיבתיות.
עצם העובדה, שבישראל יכול בעל מועדון
קלפים בו משחקים מדי לילה בסכומים
של רבבות ל״י, להיות גם מנהל קבוצת
כדורגל בליגה הלאומית, גם בעל תחנת
ניחושי טוטו וגם מהמר בסכומים של
רבבות ל״י (כפי שלדברי ירקוני הוא
עמוס טוב, מנהל קבוצת שמשון) ,היא
עובדה מחרידה. אבל עדויות ממשיות ש סיפרו
מי קנה משחקים, מי מכר- ,מי
שילם ומי לקח את הכסף וכמה, טרם
הועלו בפני הוועדה, פרט למקרה הידוע
של מכירת המשחק בין בני יהודה לחדרה.
קשה גם לקוות שהם יועלו בפניה.
מטבען של עיסקות מעין אלה שהן
נעשות בחשאי, ללא נוכחות עדים, ללא
קבלות ומיסמכים העלולים לשמש הוכחות.
כך נוצר הרושם כאילו מדובר במכירת
שלושה או ארבעה משחקים בלבד בליגה
הלאומית, במחזורים האחרונים של הליגה,
שבהם היו קשורות רק קבוצות המועמדות
לירידה. מלבד המשחק בין בני־יהודה
להפועל חדרה, שהוכרז כבר כמכור,
נחקרים עתה שלושה משחקים נוספים
החשודים במכורים: הפועל תל־אביב
— בני־יהודה (בו ניצחה בני יהודה
;) 0:1הכוח רמת־גן — הפועל חדרה
(בו ניצחה חדרה ;) 1:2והמשחק בו ניצחה
מכבי פתח־תקווה, במחזור האחרון
של הליגה את הפועל ירושלים בתוצאה
המפתיעה .1:5
אולם, כפי שטוענים יודעי דבר, הדי
מ־ 239 המשחקים שנערכו השנה בליגה
הלאומית (משחק אחד לא התקיים בגלל
אי־הופעה) ,חשודים לפחות כ־ 40 משחקים
בכך, שנמכרו לקבוצה יריבה או למהמרי
הטוטו. המכירות החלו עוד במחזורים הראשונים
של הליגה, הרבה לפני שנשקפה
סכנת ירידה לאיזו קבוצה. ולהוציא שלוש
ארבע קבוצות בליגה, אין כמעט קבוצה
שלא היתד. מעורבת במשחק מכור.

סדום
של כדורגל
¥והי המציאות, למרות שלא ניתן
* להוכיחה בעדויות ומיסמכים. היא ימצ־

מכונת השחיתות

כך זורמים המיליונים בעורקיה של מכונת
השחיתות של הטוטו, שהביאה להתמוטטות
ספורט הכדורגל הישראלי. במשך 14 שנות קיומו, הזרימו אזהחי המדינה לטוטו סכום
של 142 מיליון ל״י. רק חלק זעיר מסכום זה שימש לטיפוח הספורט ולשיפור מיתקנים.
ההכנסה זרמה ללא פיקוח של ממש בשלושה צינורות עיקריים: הפרסים למהמרים,
ההקצבות למוסדות הספורט, ודמי התפעול הגבוהים של חברת ״גשר״ ,המשותפת לבעלי
״ידיעות אחרונות״ ולשני עסקני ספורט, שאחד מהם, ג׳רי בית הלוי, הוא גם חבר הנהלת
התאחדות הכדורגל. למרכזי הספורט היתה גס הכנסה מחלקם בחברה ״לקידום הספורט״
שהיא חברה להפעלת סוכנויות הטוטו. מיספר רב של כדורגלנים ועסקני קבוצות נהנו
מהטוטו לא רק כמהמרים, אלא כבעלי תחנות וכמשתפי פעולה עס כנופיות המהמרים.
ביעה על כך שגם קבוצות כמו מכבי יתל־אביב,
הכוח רמת־גן, בית״ר ירושלים, ה־פועל
חולון והפועל פתח־תקווה, ששמן
אינו נקשר עתה במשחקים המכורים —
גם הן, באמצעות חלק ׳משחקניהן, היו
קשורות במשחקי שחיתות.
וזוהי;אולי המשמעות הנוראה ביותר של
הגילויים הנחשפים בפני וסביב ועדת עצי
יוני. אין מדובר בקבוצה קטנה של שחקנים
מושחתים. אין מדובר רק במספר
עסקנים רודפי בצע, או כנופיה בודדת
של מהמרי טוטו, שדי בהרחקתה כדי לטהר
את האווירה. מדובר על שחיתות
כללית, בה היו מעורבים בפועל וביריעה
עשרות כדורגלנים בכירים של הכדורגל
הישראלי, מיטב עסקני הקבוצות, המאמנים
הלאומיים ושאר הנספחים לכדורגל.
כולם ידעו, במידה פחותה או רבה של
בטחון, שמשהו נורא מתרחש בכדורגל
מדועע הם שתקו? מדוע נתנו יד לקשר
מדוע הם שתקו? מדוע נתנו יד לקשר
השתיקה? מדוע השלימו עם השחיתות?
בסדום הכדורגל הישראלי לא נמצא

11/שהפך את הכדורגל הישראלי לסדום
של הספורט:
• מנהיגיו, עסקני ומנהלי ההתאחדות
הישראלית לכדורגל, שזרעו את זרעי
השחיתות בקבוצות ובכדורגלנים, ושחל קם
מהווים עד היום סמל לשחיתות אישית.
+מפעל ניחושי הספורטוטו, שעצם
מיבנהו נועד להעשיר אינטרסנטים מעטים
ובעלי חזקה על חשבון הציבור ; ש בדרכי
ניהול כושלות, בביזבוז תפעולי ובהיעדר
כל פיקוח ציבורי או ספורטאי, הפך
למטרה הבלעדית של ספורט הכדורגל
הישראלי, במקום לשמש אמצעי לקידומו.
מנהלי ההתאחדות, שרובם הם עסקנים
שעוד לפני 15 שנה היו פסולים לכהן
בתפקידים ציבוריים, הם שותפים לניהול
הטוטו. מנהלי קבוצות ושחקנים, הם אינטרסנטים
ישירים לא במשחקים אלא בעסקי
הטוטו. הם מהמרים על המשחקים
שבהם הם משתתפים ושיש להם היכולת
לקבוע את תוצאותיהם.
אך אם הטוטו הוא אבי כל חטאת ב כדורגל
הישראלי, הרי העסקנים הם אמו
מולידתו.
.אלה המנהיגים כיום את הכדורגל הישראלי,
הם אלה שמראשית המדינה הנציחו
את משטר הפיפטי־פיפטי המפלגתי, הפכו
לאחר מכן את הספורט לשלוחה של החיים
הפוליטיים במדינה, טמנו ראשיהם
כבנות־יענה והתעלמו במשך 15 שנים
לפחות מכך שהחובבנות בכדורגל הישראלי
פשטה את הרגל ומתה.
הם שנתנו את הדוגמא כי בשם הספורט
הישראלי מותר לשקר, לרמות ולעקוף
את חוקי המדינה. הם שהנהיגו את התש לומים
מתחת לשולחן; את הברחות הכס פים
לחו״ל; את מסעי הקניות ברחבי
העולם; את ההתחמקויות מתשלום מכס
בארץ ואת הונאת מס ההכנסה.
כדורגלנים הולכים ובאים, קבוצות עולות
ויורדות, מאמנים נולדים ומתים —
אך העסקנים תמיד נשארים.
לפני 13 שנים, ב־ ,1958 בעקבות מסע
החרפה של נבחרת הכדורגל הישראלית
למשחקי אסיה בטוקיו, הוקמה ועדת חקירה׳
שהגישה המלצות לטיהור האווירה
בכדורגל הישראלי. בעקבות מסקנות אלה
התפטר מזכיר ההתאחדות, מיכאל (״מין
קח״) אלמוג מתפקידו. במקומו מונה אז
ן כמזכיר צבי ברים. והנה, שום דבר לא
1השתנה. השבוע, אחרי 13 שנים, החליט
•מרכז הפועל כי אם יהיה צורך להחליף
את נציגיו בהנהלת ההתאחדות לכדורגל,
יהיה זה מיכה אלמוג שיחליף את אחד
מנציגי הפועל בהתאחדות. היתד. זו דוגמא
נוספת כיצד משטים מרכזי הספורט
המפלגתיים באזרחי ישראל, מהתלים בהם
וגונבים את דעתם.

דור המידבר —
אבוד!

אפילו צדיק אחד, ויהיה זה כדורגלן, מאמן
או עסקן, שיקום ויאמר: ידי לא תהיה
במעל הזה! אני לא אתן יד להונאה הגדולה
של כל ציבור חובבי הספורט!
ך 4כל זה יש לשים קץ!
איפוא היו עתונאי הספורט של ישראל,
/שום תרופות ושום תחבושות פלאים
העטים כיום בתאווה לפרסם כל גילוי של
לא יועילו. כאן דרוש איזמל מנתחים, כדי
מכירה? האם דיווח מישהו מהם על מש לחסל את שרשי הנגע.
חק שסיקר, כי הוא נראה לו כמכור או
יש להלאים את הטוטו, למסרו לניהול
כבלתי ספורטאי? כולם, להוציא עתון זה,
מוסד ממשלתי או ציבורי, תחת פיקוח
שהיה הראשון בחודש מרץ השנה להתריע
מבקר המדינה.
על משחקים מכורים למהמרי הטוטו, נתנו
יש לפזר את ההתאחדות לכדורגל, לש פה
לקשר השתיקה.
לוח את עסקניה לגימלאות. יחד עם זאת
הכדורגלנים, העסקנים, העתונאים, האויש
לנטרל את הכדורגל מהשפעתם של
הדים השרופים החיים עם הקבוצות, ומנההמרכזים
המפלגתיים. את שיקומו של ה־לי
ההתאחדות לכדורגל — כולם ידעו
הכדורגל יש למסור לרשות הספורט או
וכולם שתקו.
למוסד ציבורי שיורכב מאנשים בעלי
אפילו היום, כשוועדת החקירה הממיושר
ציבורי וזיקה אמיתית לספורט ולא
לכתית יושבת על הדוכן ומתאמצת לס לכסף וטובות הנאה אחרות.
חוט מהעדים המופיעים בפניה עובדות:
ובעיקר — יש לטהר את האווירה בקרב
כאשר ברור שהכדורגל הישראלי לא יח הספורטאים עצמם. דור הכדורגלנים הזור
להיות מה שהיה בעקבות גילויי הווע נוכחי הוא אבוד. זהו דור המידבר. יש
דה — גם כיום אין אפילו כדורגלן אחד לדאוג לחינוכו של דור ספורטאים חדש,
או עסקן קבוצה אחד, שירחיב עוז בנפשו ברוח האידיאלים האמיתיים של הספורט.

** ר כדורגל הישראלי הוא צבי (״ד,איש בעל
} )₪הצלקת״) ברים.
שום כדורגלן, שום כוכב, שום שם, לא זוהה במשך
תקופה כה ממושכת עם הכדורגל הישראלי כמו האיש
נמוך הקומה, שצלקת עמוקה טבועה במצחו, המדבר
בעברית של שוק במיבטא פולני מובהק. במשך 17 שנים
רצופות, להוציא הפסקות קצרות שלא באשמתו, מחזיק
צבי ברים ברסן ההתאחדות לכדורגל הישראלית, תחילה
כגזבר ההתאחדות, אחר־כך כמזכירה הכללי, ועתה כסגן
יושב־ראש ההתאחדות.
תמיד היו לו תפקידים מישניים. הוא אף פעם לא
היה בעל התואר הרם ביותר. אבל הוא לא היה זקוק
לתוארים. לפחות שלושה דורות של כדורגלנים הכירו
את צבי ברים כ״האיש החזק״ של ההתאחדות לכדורגל,
כמי שעל פיו יישק כל דבר בכדורגל הישראלי, ובצדק.

עוד לפני שכדורגלן ישראלי ידע את ההבדל
•כין מישחק מכור למנוי, הוא למד לדעת
את כוחו הגדול של האיש החזק: כרים הוא
האיש הנותן ומארגן כסף. הוא מחלק את דמי
הביס בנסיעות לחו״ל. הוא הקובע אילו טו־׳
כות הנאה יקבל כדורגלן המשרת את הנבחרת
הלאומית. הוא הקובע מי י א מן א ת נבחרת
ישראל ומי לא. הוא גם הקובע לעיתים קרובות
למדי, מי ייכלל בנבחרת ומי לא.

הרא ש
המסריח

הכ דו רגל

ל א ! וכר ! ל א שומע! ל א יודע!

אה. כי לא הייתי עד למקרה בזה. התעניינתי
כקבוצות הפועל. אין בל תשלומים מתחת לשולחן
כקבוצות הפועל.
שאלה • מה עשיתם כשבכל הארץ כולה
מדובר רק על שחיתות, שחיתות ושוב שחיתות.
מה חקרתם?
בריס: אני רוצה לומר -לא בלום !

שאלה: האם האגודות אינן מערימות על תקנון
החובבות?
ברים: ההתדרדרות היא כזאת שגם על מס הכנסה
מערימים.
שאלה: על מחקר של מבקר המדינה על המשתתפים
בהימורים שמעת?
ברים: שמעתי, אך לא קראתי !
שאלה: אתה יכול לתת מושג מה זה גיבוי לקבוצה?
ברים: זה לא ידוע לי!
שאלה: אתה טוען שבמרכזים הכל טהור?
ברים: כן. אני בוטח במרכזים.
שאלה: לפני קום הוועדה לא ידעת בלל על

חשד לשחיתות?
בריס: לא ידעתי, עכשיו אני יודע:

שאלה: האם בנסיעות החינם שניתנות לחברי ההנהלה
נוסעות גם נשותיהן?
בריס: אינני זוכר.
שאלה: האם משלמים מעל למותר בתקנון החובבות?
ברים: זה קיים, אך אינני מנהל חשבונות ואינני
בודק את זה.
שאלה: שמעתם מראש כי המשחק בין הפועל תל־אביב
לבני־יהודה מכור?
ברים: אז מה?
שאלה: האם לחבר הנהלת ההתאחדות בית־הלוי, יש
אינטרס שלא להקטין את הליגה?
ברים: תשאל אותו!

שימו לב: בך משיב נציג ציבור לוועדת
חקירה ממלכתית — בהתחמקויות, בהתחכמויות,
כשהוא בבר עושה חסד ומועיל לענות
לעניין, הוא אינו זוכר, אינו יודע: הוא לא
ראה ולא שמע. וזהו מר כדורגל הישראלי —
מסואב ומושחת במו ספורט הכדורגל כישראל.

ראש קבו צ ת הסדרן
ך! אשר האשים סמל המשטרה יהודה סלוק את
( ₪צבי ברים בפני ועדת החקירה, כי הורה לו לפני

אולם לא בל רכוש ערביי רמלה הלך לאיבוד.
חדר האמבטיה של כרים מקושט בחר־פינה
בחולה גרמנית, כה היו ערביי רמלה נוהגים
לרצף את חדרי האמבטיה שלהם. היו
אמנם כמה אנשים במשטרה הצבאית שלא
הכינו אהבת חרסינה זו, וערבו חקירה נגד
צבי כרים. אולם, ברגיל, תוצאות החקירה לא
נודעו עד היום.
יותר הערכה לפעולתו של ברים היתד, בקרב אזרחי
רחובות. כשהסתיימו הקרבות וברים בנה לו בית גדול
ברחובות, לא שכחו אזרחי המושבה להביע לו את אהדתם.
בחג שמחת תורה מתיר נוהג יהודי עממי להחליף שלטים
ברחובות העיר. כך, למשל, כותבים על שלטו של רופא
— סנדלר. על ביתו של ברים הופיעו, בהזדמנויות שונות,
כמה כתובות. פעם היה כתוב שם :״לוד—רמלה״! בשנה
אחרת תלו על גג הבית שלט אחר :״הרכוש הנטוש״.
ברים חזר לעסקי הדפום. הוא בנה לו בית־דפום
גדול ונפרד משלו, בביתו הפרטי. אולם משטר הקיצוב
והצנע עצר בעדו מלהתפתח. לברים, כעובד מוסדות הסתדרותיים
חיוניים, היו הקצבות של נייר. פעם חשדו בו
שהוא מעביר נייר לשוק שחור. נפתחה חקירה. גם תוצאותיה
לא נודעו עד היום.
פעילותו הספורטאית, שגם בעת שגרף רבבות לא
הביאה אותו לעזיבת מחנה הפועלים, היא שהביאה אותו
בסופו של דבר אל ההתאחדות לכדורגל, ושם אל השטח
הקוסם לו — כמתנדב כמובן — הגזברות.

על כן היה זה מוזר ומפתיע, שבהופעתו בפני ועדת
עציוני לחקירת השחיתות בליגה הלאומית בכדורגל,
התגלה צבי ברים, בעל הוותק של 17 שנות תככים, כמי
שאיו לו בכלל מושג מה נעשה בכדורגל הישראלי.

*** נה לקט נבחר מדברי החידוד והבדיחה שבחר
( 1נציג הציבור הזה, המייצג בהתאחדות הכדורגל את
הסתדרות העובדים ואת מרכז הפועל, להשמיע באוזני
העם בישראל.
שאלה: האם יש יסוד לשמועות על השחיתות
בכדורגל?
ברים: יש יסוד לשמועות כי יש כבר פסק־דין. על
שחיתות בטוטו נודע לי רק מהעתונות.
שאלה: האם היו תוצאות משונות במשחקים השנה?
ברים: קשה מאוד לדעתי, לקנות ולמכור משחקים...
אין לי כל סיבה לומר שיש׳ או אין יסוד לשמועות
על שחיתות. אלי לא הגיע שום דבר ...ההתאחדות
לכדורגל, היא לדעתי ההתאחדות הטובה ביותר היכולה
להיות לענף הכדורגל, והיא מטפלת בענף בצורה הטובה
ביותר שיכולה לטפל בה התאחדות כלשהיא...
שאלה: האם המאמן שפר פוטר, התפוטר או התפטר?
בריס: חוזהו לא חודש וזאת ביוזמתי. אני רוצה
להדגיש שאני הוא שבזכותו הוא הגיע לאמן את הנבחרת...
שאלה: מה עם התשלומים מתחת לשולחו?
ברים: התופעה קיימת, כנראה.
שאלה: כנראה?
בריס: אני רק יודע שהיא קיימת, בנר

משטרת הישובים העברית צבי ברים בדרגת סרן.
כאשר כבש צה״ל את לוד ואת רמלה, ועשרות חומסי
חמס ובוזזי בז עטו על השלל שהשאירו הערבים בעיר,
כאב ברים את כאב עירו. לבו לא נתן לו לראות כיצד
אנשים, הגרים בריחוק מקום מרמלה, יקחו חפצים לבתיהם,
בעוד ששכניה של רמלה, אזרחי רחובות, יהיו מקופחים.
הוא רצה להשאיר גם מעט לאזרחי רחובות, יצא
עם מפקד פלוגת ההובלה לרמלה, עם שיירת מכוניות.
בדרך חזה עצרו אותם כמה אנשי פלמ״ח, שמנעו משום
מה את העברת רכוש ערביי רמלה לרחובות.
לברים כאב הדבר מאוד. כי עוד קודם לכן ניתנה
לו ההזדמנות לטפל ברכוש ערבי. היה זה בעת הבריחה
הגדולה של ערביי האיזור. ברים היה ממונה על מחסומים
שבדקו ערבים אלה, החרימו מהם כל רכוש שהיה עלול
להכביד עליהם.

לטאטא או תו החווגה!
י* יה זה רק המקרה הרע, שגרם לכך כי דווקא
\ 1בתקופת כהונתו של צבי ברים כגזבר ההתאחדות
לכדורגל, ארעו בה אי־הסדרים הכספיים והמעילות החמורות
ביותר. מתחת לאפו גנב אז מזכיר ההתאחדות,
משה וייס, מכספי ההתאחדות, תבע וקיבל דמי עמלה
מסוכני ביטוח, קבלנים ופירסומאים.
שבע שנים למסור את משחק קבוצת הפועל רמלה, שהוא
היה ראשה, לקבוצת הפועל באר־שבע, הגיב צבי ברים
בהצהרות כי הוא מעיין בהגשת תביעה משפטית נגד סלוק.
גם בפני הוועדה עצמה, ניסה ברים להגן על שמו
הטוב. ואילו בפגישה של נציגי מרכז הפועל בהתאחדות
הכדורגל הצהיר ברים: אין בדעתי לשלם בראשי עבור
אף אחד. איני אשם או זכאי יותר מאחרים !״

הצרה היא רק שלצכי כרים לא היה מעולם
שם טוב, לפחות מאז החל נושא בתפקידים
רשמיים בהתאחדות לכדורגל. בי עוד
לפני שצורף בנציג מרכז הפועל להתאחדות
הכדורגל, היתה ככר קופה גדולה של שרצים
תלויה מאחורי הטיפוס הזה.
בתחילת שנות הארבעים היה ברים שוטר במשטרת
הישובים העבריים ברחובות. הוא היה ממונה על קבוצת
גאפירים ששמרה על מיתקני מכון וייצמן. בתוקף תפקידו
זה היה אחראי על קבלת כספים ממכון וייצמן וחלוקתם
לנוטרים. חלק מאותם כספים לא הגיע משום מה לתעודתו.
נפתחה אז חקירה נגד צבי ברים שתוצאותיה לא נודעו.
ברים, שהחל את הקאריירה שלו כפועל דפוס ברחובות,
היה בין מייסדי פלוגות הפועל במקום וראש קבוצת
הסדרן של הפועל המקומי.
עד שפרצה מלחמת השחרור, נשא ברים אשה וירש
את מעט הרכוש שהותיר לו אביו שנפטר. עסקיו החלו
לפרוח באמת רק עם קום המדינה. בתקופת מאורעות
הדמים שלפני מלחמת העצמאות היה ברים ממלא מקום
מפקד חבל רחובות, האיש האחראי לבטחון תושבי המקום,
לביצורים, ולרכוש. הוא לא חסך דאגה בשטח זה, אפילו
כשהדבר גרם לו אי־נעימות, כמו החרמת רכוש של מכריו.
כך, למשל, כשהיו אנשי הבטחון זקוקים לטלפון,
החרים ברים טלפון מבית־חרושת מקומי. בתום המלחמה,
כשבאו האנשים לבקש חזרה את המכשיר, סרב ברים
אפילו לתת להם אישור כי הטלפון הוחרם. כי לברים
יש סלידה עמוקה מפני אישורים.

לא את בל הדברים החרימו מהיהודים.
אנשי ההגנה נהגו אז להחרים רכב מערבים.
בדי למנוע את גילוי הרבב הגנוב כידי המשטרה
הבריטית היו מחליפים את מספרי הרבב.
לכדים, כתור ממלא מקום מפקד החבל, היה
ג׳יפ מסוג זה. באשר כתום הקרבות באו אנשי
ההגנה לקבל את הגזיפ, התברר כי הוא איננו.
התעורר אז החשד בי כרים מכר אותו. נפתחה
חקירה, שתוצאותיה לא נודעו עד היום.
עם הקמת המדינה והקמת צה״ל, זכה הקורפורל

כאשר פרצה שערוריית כרטיסי הכניסה
המזוייפים, למישחק שנערך בין נבחרות ישראל
וכרית-המועצות כרמת-גן, היה כרים אחראי
על הדפסת הכרטיסים ואחרי המישחק
נמצאו גלופות הכרטיסים ככית־הדפום שדו.
הוא היה מעורב גם בשערוריית ביזבוז כספים
ללא אישורים וקבלות של נבחרת ישראל, כעת
שהייתה בפאריס כדרכה למוסקבה.
תקצר היריעה מד,כיל את כל מעלליו של ברים. אולם
כיום כן אז: מסביבו השתוללה השחיתות והוא לא
ראה ולא שמע. בזכות זאת הועלה בדרגה, מונה בבוא
היום כמזכיר ההתאחדות במקומו של מי שהיה עד אז
האיש החזק: מיכאל אלמוג.
מאז ועד היום אין צבי ברים חוסך מזמנו ומכוחו
למען הכדורגל הישראלי. הוא עושה ימים כלילות, מק דיש
לפעמים שבועות כדי לצאת לחו״ל בשליחויות חשובות
של ההתאחדות לכדורגל. כל זה הוא עושה לשם
שמיים ובהתנדבות. אין הוא מקבל שום משכורת עבור
טרחתו. הוא רק זוכה בכמה כוסות תה בישיבות הנהלת
ההתאחדות ובכיסוי ההוצאות שהוא מוציא למען הכדורגל.

וראה זה פלא: למרות שכל זמנו ואונו
מושקעים בהתנדבות כספורט, עושה האיש
חיל בעמדו. צבי כרים הוא ביום איש עשיר
מאוד. נציג הפועלים בהתאחדות, שליחה׳ של
הסתדרות העובדים, האיש המגן עד ספורט
הפועלים הוא עשיר מופלג, בעד כית-דפום
המעסיק הרבה עובדים, כעל קולנוע, כעל פרדסים
ורכוש גדול נוסף.
בכל מקום אחר בעולם, זה יכול היה להיות אבסורד,
אבל לא במציאות הישראלית. צבי ברים, שהועמד לדין
על שסרב להעסיק נכי צד,״ל בבית־הקולנוע שלו, כפי
שמורה החוק — ממשיך לדבר בפומבי על מוסר וטוהר
מידות. צבי ברים — שנתפס בלוד בעת נסיון הברחה,
אחרי שחזר מאחת מנסיעות החינם הרבות שלו, הוא
האיש שצריך לשמש סמל ודוגמא לספורטאי ישראל.
צבי ברים, מלך הקנוניות והתשלומים מתחת לשולחן
בכדורגל הישראלי — הוא שצריך לטהר את הכדורגל
הישראלי משחיתות.
איזו בדיחה מעוררת חמלה.

הכדורגל הישראלי מסריח מראשו. צבי
כרים הוא הראש המסריח של הכדורגל הישראלי.
כאשר הוא יטואטא ויסולק בבושת פנים
מההתאחדות לכדורגל, באשר יועמד לדין על
עדות שקר כפני ועדת חקירה ממלכתית —
רק אז ניתן יהיה להתחיל כמלאכת הטיהור
של הכדורגל הישראלי.

ראן קומו ותירצה אובד

במציאות בת קיבוץ מעוז
חיים, בתו של אחד מראשי
הפלמ״ח, ודוגמנית העירום הראשונה בישראל. בסרט: אחת מאינסוף החתיכות

העוברות במיטתו של הגיבור. משמאל: סצינה דמיונית מתוך הסרט, בה נאלץ
הגיבור להתאגרף בחתיכות חשופות, כששותפו, השחקן הישראלי מוסקו אלקלעי, שופט.
הרעיון המרכזי של הסרט שבע פעמים ביום, הן בעיותיו הסקסואליות של הגיבור.

ך* סוף חודש אוגוסט יגיע לארץ סגן
1שר־החינוך הקנדי, איש קאתולי אדוק
ונציג חוגי הכנסיה במפלגת השלטון, כדי
להשתתף בהצגת הבכורה החגיגית של הקו-
פרודוקציה הישראלית־קנדית החדשה, שבע
פעמים ביום.
וזה הסיפור שיגול לעיניו של סגן השר:
לאדריכל המפורסם אדם לפונטן (כשמו
של ממשיל המשלים הצרפתי) יש בעיות
חמורות: הוא איש מקצוע מוכשר שבא
מקנדה לישראל, והקים עם שני שותפים
משרד משגשג. כסף לא חסר לו, עבודה

המרץ על מר לפונטן — אשר כבר שוכב
בינתיים על שטיחי ערב, ללא כל בגד.
זה — לארוחת בוקר. אחרי שאכל לשובע,
הוא מסייר במוסטאנג שלו מסביב
לחומות, ככל מבקר אמיתי בעיר הקודש.
לפתע — צופר מכונית משטרה מאיים
מאחור. מר לפונטן, אזרח ממושמע, נאנח
ועוצר. שוטרת חמודה ניגשת אליו, מוציאה
פנקס דו״חות, שולפת עט — ושוקעת
יחד איתו לדו״ח ממושך במושב
האחורי.
אין ברירה, מוכרחים לנוח. האדריכל

שדית ישי

שהופיעה ב״בכחאי״ ,מופיעה בסרט כאחת מחרמון מזכי־מתיו
של קוטו, המתגלות יעילות במיוחד מאחורי שולחן
הכתיבה — של הבוס, כמו בסצינה זו. להצגת הבכורה הוזמן שר־החינוך הקנדי.

תדאניב הקטנה

גדלה, עם השנים. אבה קייזר, הדוגמנית הגרמנית
המתגוררת בישראל והמשחקת בסרט את
תפקיד אחת ממזכירותיו של האדריכל הקנדי שבא לישראל והקים בה משרד
משגשג, מצליחה, בסצינה זו במשרדו של הבוס לכסות בקושי את דרום העיר.

לא חסרה. הכל יכול היד. לחיות יפח וורוד
ונפלא — אילולא המכה הנוראה שנפלה
עליו: הוא אינו מסוגל, בשום פנים ואופן,
לעמוד בפני נערה. הוא מוכרח לשכב.
וכשזה קורה לו שבע פעמים ביום, זה
מתחיל להוות בעייה.
הסרט מתחיל בשעת בוקר בהירה בחייו
של מר לפונטן, המטייל בשוק הירושלמי
בעיר העתיקה. זבנית מציעה לו שמלות
רקומות. לפני שהיא מספיקה לומר את
מחיר הסחורה — היא כבר מסירה את
השמלה הרקומה שלגופה, מתלבשת בכל

בורח מן הקצב הרצחני של העיר כדי
לנשום עמוק את אוויר המידבר. באמצע
הדרך, חוסם גמל את הכביש. על הגמל,
זוג רגליים חטובות. מעליהן — שמלה
שחורה, המכסה הכל. אין כמובן צורך
להסביר כמה זמן ממשיכה השמלה לכסות
את טפחיה של העלמה, מן הרגע שזו הציצה
בנהג. תוך עשר שניות נעלמים הבגדים,
נעלמת הנערה, נעלם האדריכל. רק הגמל
נשאר במקום.
ככה זה נמשך. שש ושבע פעמים ביום
לפחות. המזכירות במשרד אינן יכולות להי-

ב שור ת
סר ט
מ שותף
ראשון של מדיות שראד וקנדה:

כנם לחדרו של הבום מבלי להשיר מעליהן
תיכף ומייד את בגדיהן המעטים. האדם
המיסכן מחבק, מנשק, משגל וסובל.
ערומות רודפות
פשר לומר — סבל כזה על כל בני
ישראל. אבל מר לפונטן באמת סובל.
אולי, חם וחלילה, תשוש האיש? לא ולא.
מר אדם לפונטן זקוף תמיד על משמרתו,

יגבש ושגל ־ ברחבי ישראל

מים כביום היוולדם, משתגלים צמד גיבורי הסרט, ז׳אן קוטו

ורוז׳אנה טקיפינו, בכל נוף אפשרי ובלתי אפשרי בישראל — ממימי
הים התיכון ועד הסחנה. משמאל: מיסגד עומר הוא אחד
מאתרי התיירות היחידים בהם נשארים השניים בבגדים.

מוסרי מצוי, הדואג לחוקי הקואליציה.
אבל הקנדים הביאו לארץ צלם יוצא מן
הכלל, וזה, יחד עם הבמאי דנים הרו
(ששמו הולך לפניו כמקצוען בשטח הקומדיות
הארוטיות) ,מצאו מקומות מדהימים
ביופיים בארץ הקטנטונת, חיברו אותם
יחד כנופון צבעוני, ויצרו אווירה אק זוטית
ההולמת אפילו את אלף לילה ולילה.

יענקדה בן־סיוא

מכוסה כמעט כולו בשפם אדירים, אן בכל
זאת יענק׳לה הישן והטוב, מופיע בסרט
הישראלי״קנדי ״שבע פעמים ביום״ כצייר איטלקי( ,בתמונה — בעבודה) ידידו של
אדם הגיבור, השולח אליו את אחותו — הלא היא חווה, הגיבורה של העלילה.
גיאוגרפיה ופורנוגרפיה

^ מנם, מאחר והעם הנבחר לא עשה
לעצמו כל צלם וכל תמונה, נושאים
מרבית האתרים המצולמים אופי ערבי
דווקא, בין אם המדובר במסגד כיפת הסלע
בירושלים, או במרפסות של יפו העתיקה.
לזכותם של ורזיה והרו יש לומר גם,
שהצליחו לבלבל לחלוטין את הסדר הגיאוגרפי
ולשחק בפניני הנוף הישראלי ביד
חופשית. מה דעתכם למשל על וילה הגובלת
עם ים בצד אחד, עם אקווה־ולווה בצד
שני — ועם הסחנה (הריקה מהמונים) בצד
שלישי? וזה עוד לא הכל. ורזיה טרח אפילו
להשתמש בסוגים שונים של פילם לכל
אתר ואתר, כדי לקבל תוצאות אחידות
באווירה וצבע. צבי גרא הישראלי תלה
על החורבות העתיקות שטיחים ופרוות צבעוניות
ווילונות שקופים, והתוצאה מתקבלת
כגן־עדן עלי אדמות.
זוהי בדיוק הכוונה, כמובן. הסיפור רומז
בבירור על משהו כמו ״אדם וחור.
חוזרים לגן עדן״ .ואכן האשה המצילה את

הפסיכולוגית

כל״כך, שעל ספתה משטח אדם לפונטין
בעיותיו הנישאות, היא דליה פרידלנדר.

במעמד אחר; הוא מלטף את עכוזה
החשוף של תרצה ארבל (היכרות
חטופה בשוק הירקות) ואינו מפסיק לייסר
את עצמו בתוכחות של הפסיכיאטרית. או
להבדיל, זכרונות ילדות כמו השתנה על
רגלי אבא העסוק באותו זמן במלאכה
חשובה לא פחות עם אמא.
את הצגת הבכורה של האפוס המבדר

פורנוגרפיה היא ע1״ן שד גיאוגרפיה
נשמתו של אדם לפונטן מגורל גרוע ממוות
נושאת את השם המקסים חות בוטיצ׳לי
(שימו לב לסמליות האמנותית) .אבל עד
להצלתו הסופית יש לו עוד כמה שלבים
בלתי רגילים שעליו לעבור. למשל, הוא
שוכב עם נערה ולפתע פורץ בצעקות
חדווה :״הידד, אני אימפוטנט.״ ברגע
מסויים, גם זו סיבה לשמוח.

הזה עומדים לערוך בסוף חודש זה בצפת,
במסגרת שבוע הקולנוע שייערך שם. וסגן
שר החינוך והתרבות הקנדי, שיהיה שם,
לא יהיה שם בטעות. הוא ראה כבר את
הסרט — והחליט למרות זאת לחנוך את
בכורתו הישראלית.
כל השוואה עם שרים ישראליים
דתיים, לא באה בחשבון. היא דמיונית.

כך חיים הבדויים

בבל שרט שנועד למשוך תיירים לארץ הקודש,
גם ״שבע פעמים ביום״ לא מוותר על
הביקור המסורתי באוהלי קידר, שם מתארחים אדם וחווה, צופים בריקודים מזרחיים,
וחווה אף מוזמנת, עטופת כפייה, להציג את בישרון הריקוד שלה לצד הבדווית.

(המשך מעמוד )21
ואינו מרכין ראשו בפני אף אחת. שבע
יפול צדיק — וקם.
אז אם זה כל כך טוב, למה זה כל
כך רע?
ההסבר פסיכולוגי פשוט. לקנדי רב הפעלים
חסרה — אהבה אמיתית. אך המיס*
כן פשוט אינו מסוגל לרגש אמיתי עמוק,
כנה, מלהיב, משגע ומרומם כלפי המין
השני. חייו הם כמידבר בלי אהבה. בסיד
טיו בלילות הוא חולם על נשים ערומות
הרודפות אחריו בחולות לוהטים, כלודרים
צמאי דם בזירת הקרב. אלא שכל צמאונן
הוא לסחיטת אונו הגברי.
במר גורלו, זועק האיש לעזרה, פונה
לפסיכיאטרית ממושקפת ואלגנטית, המש-
כיבה אותו, למטרות רפואיות גרידא, על
ספה רכה. אדם עונה על שאלותיה — ורואה
בדמיונו את שדיה. היא חוקרת אותו
על עברו בלבוש מלא — והוא חולם על
אבריה ללא לבוש. זאת רק התחלת הטיפול.
זאת גם התחלת הסרט שבע פעמים

ביום, השונה בתכלית השוני מכל מה
שנעשה בארץ עד היום. קודם כל, זהו
סרט המכנה את עצמו ללא בושה ״קומדיה
ארוטית״ .תכונתו העיקרית: הוא מפשיט
את גיבוריו ללא מורא וללא משוא פנים,
בעליצות ובבדיחות הדעת. מה יש? לספר
בדיחות נועזות מותר, ולהראות אותן אסור?
שנית, זאת פירסומת מלהיבה ומשכנעת
לחתיכות ישראל. רחל טרי (הזבנית בירושלים
העתיקה) ,שרית ישי (מזכירה) ,תמי
אלוני (הערביה על הגמל) בתוספת הדוג מנית
הגרמניה אבה קייזר (גם היא כמז כירה
במשרד) כפי שראה אותן רנה ורזיה
במצלמתו, מסוגלות בהחלט — גם בבגדים,
אך בעיקר בלעדיהם — להכפיל ולהשליש
את התיירות הגברית לארץ הקודש.
ומעל הכל, סרט זה הוא לוח הפירסום
היפה ביותר של משרד התיירות הישראלי
— אם כי למשרד זה לא היתה כמובן
כל יד בהכנתו. משרד ממשלתי ישראלי
יעסוק בעירום? גילוי עריות כאמצעי לגי לוי
ארץ-ישראל היפה! זוהי המחשבה הרחוקה
ביותר מדמיונו של פקיד ממשלתי

וחל טרי

היא מוכרת בדים ערבייה בעיר העתיקה, המצליחה להתגונן
במשך למעלה מעשר שניות תמימות בפני קסמיו של הגיבור,
לפני שהיא סוחפת אותו לחדר הפנימי של החנות, שם היא מדגימה בפניו את הבדים.

אמנות

תיאטרון מריטת עצבים _
עד להתפוצצות
לדעת רבים וטובים היתה הצגת התיאטרון
החיפאי נזנדרגולה בבחינת נם ממש: כל
אותם שחקנים שנראו כפזורי־יוארץ ות־פוצותיה
בכל הצגותיה הקודמות של הבימה
החיפאית, התגבשו וניצבו לפתע כצוות
תיאטרון של ממש. והנס שקרה
להם היה בלי ספק: מייק אלפרדס.
הגוף ככלי. אלפרדם הבטיח בתוכניה
של מנדרגולה שזהו ״תיאטרון טהור ה־
!משתמש בקולו ובגופו של השחקן ככלי
הבעה עיקריים, ומעדיף לוותר על כל
מיני אמצעים טכניים ראוותניים״ —
שראה את התוצאות, הבין שאלפרדם
הוא מין טיפוס שכזה, שנאה דורש ונאה
מקיים. אלפרדס המעיט באבזרים אך העביד
בפרך את שחקניו בתרגילי התעמלות
שגבלו בלוליינות קירקס.
לכן, כשיצאה השמועה מן החאן הירושלמי
שאלפרדם הוא שיעלה שם את
בית ברנדה אלבה, מחזהו האחרון של
פדריקו גדסיה לודקה — ברור היה -לכל
שהפקה רגילה ושיגרתית — לא ׳תוכל
להתבצע כאן.
דברים משונים. ואמנם המהפיכה
באה לירושלים: אלפרדס מצא, קודם כל,
שאולם החאן אין כמותו באווירה ובנתונים
להיות ״תיאטרון עגול״ .כלומר, ה הצגה
תתרחש בכל ומקום, תשע השחקניות
יתערבו בקהל, והבמה תתפרש על
הפתחים, המדרגות והמיפלסים השונים.
אלפרדס מתכות להמשיך וללכת לפי
האני מאמין שלו. כלומר :״אינך צריך
לשאוף להיות בסדר עם הקהל שלך,
אתה צריך לשאוף להיות יפה וטוב אפילו
אם לא תהיה מקובל בקהל. אתה עלול
להיכשל, אבל רק בנסיונות ובחידושים
אתה יכול להתקדם.״
ובינתיים, החאן כמרקחה. דברים משו נים
קורים שם. למשל, מחפשים כבש
שלא יהיה כבד ומרדני מדי, מכדי שאחת
הנערות תוכל לשאתו חי על הבמה.
או, שוב, בדרך המיוחדת שלו, מכין אל״
פרדס קולות־המולה שיבואו מאחורי הקלעים.
הכפר סוער, התושבים הורגים
את אחת מבנותיהם שילדה מחוץ לנשו־אין.
איך משיגים אפקט שכזה? פשוט
מאד. קודם כל מייגעים ומאמצים את
תשע השחקניות בחזרה מודטת־עצבים.
ישר אחר־כך מוציאים אותן לחצר, יחד
עם כל היצורים הנשיים האחרים הנמצאים
אותה שעה במקום. מבקשים אותן
להוציא את כל המעיק על נשמתן, בצעקות
בגידופים ובכל העולה על רוחן.
וכן זה מונצח בשני מיקרופונים. והנה
לך המולה אמיתית תוצרת עצמית.
כל הרעיונות האלה מצלצלים כמשע־שעים
או מוזרים, אבל לטענתו של אל־פרדס,
כי במאי צריך לקחת חירות לעצ מו
— היה עד כה כיסוי. מעניין מה
יגישו לנו תשע השחקניות שלו (ביניהן
עליזה רוזן, מיכל בת־אדם ורות גלד־אשכר)
באחד המחזות המזעזעים ביותר
על דפוסי חברה נוקשים, המצמיחים אנ שים
מעוותים עד להתפוצצות הבלתי
נמנעת.

קריינית הרדיו -
הופכת לכוכבת מחזמר
אין כעסקי השעשועים ! רק סיסמא
שגורה כל־כך יכולה להיות אמיתית
כל־כך•
וכי ישנם עוד עסקים בעולם, לבד
מעסקי השעשועים, המגלים לבקרים כוכבות
זוהרות שהיו עוזרות־הבית של ליל-
אמש, איש־במזוודה היוצא מן הכלא הישר
לבימת מחזמר חדש (מרדכי לוק
בפיקודו של יוסף מילוא) והפתעת השבוע
לאשה: עוגניה שמחוני בתפקיד ראשי,
במחזמר מזל דגים של גיורא גודיק —
שאת תמליליו, אגב, חיברה חברה למקצוע
ברשות השידור י— חנה בן־ארי.
למי שזכרונה צעיר מדי, כדאי לספר
על עוגניה לוין, אחת הקרייניות המעולות
ביותר בימי המנדט, כששידורי־י׳שראל
עוד לא היו אפילו קול־ישראל.
מי שראה אותה, התרשם מאחד הירוקים

העול ם הזה 1772

ביותר שבזוגות העינים הנשיות בארץ.
כעל לא בו ה מי. עוגניה לוין בחרה
ברדיו ובעל שלא היה בוהמי כלל וכלל,
ומאז נשאה את השם שימחוני, ילדה
ארבעה ילדים (הבכור משרת בצה״ל,
הקטנה תלמידה בכתה ר) ושימחה את
עקרות־הבית הישראליות בתכנית חדשה:
התכנית לאשה.
עוגניה שימחוני היתה, איפוא, הממציאה
של אחד המאגזינים הרדיופוניים
הנשמעים ביותר במדינה, ואפילו סללה
את הדרך למה שהתקבל מאוחר יותר
כ,׳להיט״ ברדיו. ושוב, למי שאינה זוכרת:
אחת התכניות הפופולריות ביותר
בשנות החמישים היתה התכנית כבקשתך
לעקרת־הבית, שהגישה בצהרי ימי רא שון
וחמישי בשעה .12.50
היא העסיקה את עצמה במרוצת הזמן
כמעט בכל תוכניות הרדיו, להוציא אולי
את תחזית מזג־האוויר.
לראות אותה, עתה, מקפצת, שרה,
רוקדת ומזמרת, ככוכבת !מחזמר מן השורה
— זו באמת הפתעה.
איך קרה?
כאמור, אין בעסקי השעשועים. אין
זה סוד שלגודיק היו קשיים רציניים
בליהוק המחזמר מזל דגים — כשם

ליס ולוכזיה י׳
צ ל 114־

טיסו סידרל
סופר״צלילה
אוטומטי,
עם תאריכון
וכרונוגרף,
אטום למים,
אל־חלד, מחוסן
בפני כל זעזוע.

־ 1 5 5 0 1־ 1
סו 9ר -צלילה

19 רו ת ביגלאו ח* ברחב העול

העובדות:

עוגניה ועליזה ג״מזל דגים״
ממזל מיקרופון למזל דגים
שאין זה סוד שבכל הארץ גם יחד קשה
להרכיב צוות אחד שלם ומושלם למחזמר
אחד שלם. לא כל שכן כשהארץ מליאה
בהפקות מחזמרים גדולים זמחזמרי־כיס.
ובכן, קודם כל התקשו במציאת כוכב
צעיר ויפה שיעמוד כרומיאו טברייני
(ממישפחה יוונית) מול יוליד! טורקית (במחזה
— אלגרה, תפקידה של עליזה
עזיקדי ).השחקן שהבטיח להיות תגלית
נשאר באלמוניותו ולא התגלה בהזדמנות
זו, ותחתיו הצליח גודיק לקבל מהבימה
את עזריאל אשרוב הנאה והמוכשר.
עכשיו, חשב גודיק, ישוטו הדגים במים
באין מפריע. ואז — סעדה חדשה :
השחקנית שנועדה לתפקיד אם־הכלה ה־יווניה,
לא הצליחה לשחות עם שאר
הדגים, והבמאי אברהם ניניו היה כים סוער.
ש־ ש־ ש .״הלכתי לחתונה של קרוב-
משפחה ופתאום, באחד הרגעים הפנויים
האלו, כשאתה עומד ומסתכל בקרואים,
נחה עיני על מכרה ותיקה: עוגניה!״
מספר הבמאי ניניו ,״וכרעם שגעוני הגיח
הרעיון: למה לא עוגניה? ניגשתי אליה
ואמרתי לה, :את הרי הגעת ברדיו למי־מנוחות.
למה לא תקחי לך אתגר כזה
לילדים?׳ תחילה היא נדהמה. אחר כך
התחילה להסביר לי שזה לא ייתכן. ומה
פתאום. ושהיא צריכה לצאת עם ילדים
לחופשה. ושהבטיחה להם כל־כך מזמן.
וש־וש־וש. והסוף היה״ ,מתחייך ניניו,
״שלא ישנה כל אותו הלילה, כינסה מועצה
מישפחתית בבוקר, של בעל וארבעה
ילדים, והחליטה לנסות.״
עוגניה מליאה התלהבות משלושת בניה
החדשים, פפיקו, סמיקו ומושיקו ומבתה
אלגרה כשבחזרה עוזרת לידה בתה שלה
בהרפתקאה החדשה של שינון התמליל,
הרצוף פניני לשון ספרדיים. ביהוד היא
מבסוטית מהמחמאה הגדולה ביותר לה
זכתה, שכמותה, מפי הצוות :״שכנזיה,
מה פתאום שכנזיה, זאת! ספרדיה —
כל היום!״

* הרס בתי מגורים של אלפי משפחות --
גירושי כפיה המוניים של תושבי הרצועה --
* הלחמת מנעולי חנויות ואיומים במטרה לשבור שביתת מחאה
בלתיאלימה של תושבי הרצועה נגד הגירושים --
!*,אמצעי לחץ וכפיה, שמעדיפים לא לפרסם את מהותם (שידורי
ישראל ביום 14.8.1971
המחריש לנוכח אימת המעשים הללו הופך שותף לעושיחם.
הפגנת מחאה נגד מעשי השלטונות ברצועת עזה תתקיים ביום ראשון,
,22.8.1971 בשעה , 16.30 ברחוב קפלן, פינת רחוב ליאונרדו דה וינצ׳י.

סיסמאות ההפגנה הן:
.1יופסלי מיד גירוש המשפחות מעזה!
.2ח?ן ץ להרס בתי הממדים ומחנות הפליטים!
.3גירוש אוכלוסיה והרס בתים — פשעים הם לפי אמנת
נ׳ניבה !
.4מדללים תירס ולא בני־אדם!

הבע אתה תנג דו תךואתס לי דתךממע שי ה די כוי !
בו אלה פגנ הוהבאאתמכ רי ך וי די די ך !
אל תחריש!
ועד הליגה לזכויות האדם והאזרח בישראל
ת. ד14192 .

תל״אניב

במחיר הזדמנותי
ספר התנ״ך והברית החדשה בכל השפות
במחיר 2לירות (בול> דמי משלוח)
שלח את הסכום אל :
ת. ד 7089 .ירושלים
הספר יישלח מיד ! !

במדינה׳
סעע ספורסיב בן 4צימדדים
בשד נו־ר״ם: זנ<ו סם־ק 1112-1סס״ק.
ננער שלטון עצמי
לפנתרים

דמסיוה הידית!
בוא לראית גם סימקה .1301.1100,1000 דודג-ד ארט נפלימנת-זליאנט.
תל-אביג:מנשיו׳ תניעה גו1ימ,
דון פתח־תקוה 36115.70,74

חיפהידון העצמאית , 104 טל 524475.
נאצל הסוכנים נרחב׳ האוץ.

*!.אסו־ס/אמ^זאו

גולדה היתה צריכה לראות את הסצינה:
אולם מלא פנתרים ופנתרות עד
אפם מקום — ולמרות זאת, השקט והסדר
מוחלטים. בהתאם לדימוי המקובל, היה
המקום צריך להיות בשלבי התפרקות
מתקדמים. אחרי הכל — פנתרים, כידוע,
הם לא נחמדים. במקום זאת, ישבו עש רות
הפנתרים, נערותיהם ואורחיהם, ב סדר
מופתי מסביב לשולחן הארוך הערוך
כל טוב, האזינו לנאומי הברכה בנימוס
מופתי.
שריפה, ושיקום. היה זה ביום השלישי
האחרון, בטקס חנוכת מועדת
הפנתרים החדש בירושלים. היה זה הרבה
יותר מטקס חנוכת מועדון חדש: זד,
טקס הכרה בפנתדים.
לאחר השריפה שכילתה את מטה ה פנתרים
בירושלים — שעד היום לא
התגלה אם היתה מקרית או מעשה הצתה
— הועלתה בין פעילי הפנתרים ההצעה
שהם יקחו על עצמם את ניהול מועדון
המרתף, השוכן במרכז העיר, ואשר נועד
לנוער רחוב — ותוך כדי כך גם ימקמו
בו את המטה שלהם שעליה באש. ראש
העירייה טדי קולק נתן את האוקיי —
והרעיון הפך מציאות.
המרתף הוא פינת חמד השוכנת בבית
ערבי עתיק. הוא כולל שלושה חדרים,
שני אולמות, ובר קטן למשקאות קלים.
תוכניות עשירות. תוכניות הפנתרים
לגבי המקום החדש עשירות למדי.
הם מתכווגים לפתוח במקום חוגי דרמה,
ריקוד, שיעורי עזר, פעולות תרבות ד
ספרייה. עיריית ירושלים הסכימה לכסות
את כל הוצאות הפעלת המקום, תרמה

בסניף הדואר המרכזי בעיר התחתית בחיפה.
מאחרי האשנב ישב פקיד צעיר, לא
גם־רוח במיוחד, לא אדיב במיוחד —
סתם לא איכפתניק. מה שהיה בלתי
שיגרתי, הפעם, היה הדיאלוג בין השניים.
האשה :״קיבלתי הודעה שיש עבורי
מכתב בדואר רשום״.
הפקיד (נוטל את ההודעה, מוציא את
המכתב הרשום) :״נכון. ממשרד הפנים.
תעודת זהות בבקשה״.
האזרחית :״אין לי תעודת זהות. זאת
אומרת, תעודת הזהות שלי כאן, בתוך
המכתב הזה״.
הפקיד :״איך את יודעת מה יש בתוך
המכתב ל הוא עוד אצלי בידיים ן״
האזרחית :״כן, אבל אני יודעת.
שלחתי לפני שבועיים את תעודת הזהות
שלי למשרד הפנים, לשינוי כתובת. אז
עכשיו הם החזירו לי אותה״.
הפקיד :״אני מבין. אה — אבל אני
בכל זאת צריך תעודת זהות ממך. בלי

— תעשיין סימפטי —
בגיל 53 ישמח להכיר

בלונדינית עד גיל 35
שתארח לו לחברה.
תנאים מצויינים ומיוחדים
לצורך הנרות אנא לפנות בכתב (סודיות מובטחת),
בצרוף צלום, אל ת.ד , 4104 .ת״א עבור ״תעשיין׳.
רצוי לציין מספר טלפון.

פנתר מרציאנו (משחק כמועדון)
— שהם לא נחמדים?
תעודת זהות — אסור לי לתת לך את
המכתב״.
האזרחית :״אבל התעודה בפנים המכתב״.
הפקיד
:״כן, אני ייודע. אבל אני לא
יכול לתת לך את המכתב — בלי
תעודת זהות״.
יוכן הלאה, וכן הלאה.

חברת אדניר מרחיבה פעולותיה
מבצע מכירות מהפכני, במהלכו
יחולקו חינם! אלפי חבילות גלידה
לציבור הרחב נפתח בימים אלה ע״י
חברת אדניך לרגל הוצאתה לשוק
של הגלידה החדשה: גלידת ״ניר״.
מחלבות אדניר הרחיבו בימים אלה
את היקף יציורם והדבר בא לידי ביטוי,
בהופעתה של סדרת הגלידות
הביתיות :״ניר״ — בטעמים !ומתכונים
כמותם לא היו עד כה, ובפתיחת
מסע פרסום רב מימדים אשר יקיף את
כל הארץ שגם הוא הסר תקדים.

$011/11( 6

2א106£

הוצאתה של סדרת הגלידות ״ניר׳/
המכילות גלידה בטעמים ומתכונות
חדישות והמופיעות באריזות ׳מרהיבות,
באה במסגרת תכניות הפיתוח
של ׳מחלבות אדניר והרחבתן. החברה
נמצאת בפעילות מלאה ואינטנסיבית
אשד את תוצאותיה ניתן כבר לראות
בימים אלה בשוק, וזאת למרות הבעיות
שנתקלה• בהן בזמנו עקב קשיי
הבעלים הקודמים. קבוצות משקיעים
שנציגיהן סירו במפעל מתענינות ברכישתו
ולהן תוכניות פיתוח גדולות
נוספות.
בסדרת ״ניר״ החדשה נכללות חבילות
גלידה ביתיות בטעמים: וניל
שוקולד, ימוקד, וניל, פונץ בננה ופי-
רות כאשר כולן עשויות על טהרת
החומרים הטבעיים ומיוצרות במכונות
החדישות ביותר ובשיטות המשוכללות,
כמיטב המסורת של חב׳ אתיר.
בכדי לעודד את גלידות ״נייר״ ,ה חדשות
פותחת עתה החברה, כאמור,
במבצע חסר תקדים במימדיו בשיתוף
חברת ״צים״ .במסגרת המבצע הקרוי
״מבצע שבעת הכוכבים״ יזכו לקוחות
אמיר בחבילות גלידה חינם! וזאת
לאחר שיאספו 7כוכבים המודפסים על
עטיפת הגלידה וימסרום בנקודות המ כירה.
כן ישתתפו בהגרלת ענק ש תהיה
בסוף המבצע ובה תוגרלנד4 ,
נסיעות נופש לחו״ל.
מבצע זה מיועד בניגוד למבצעים
אחרים, לא רק לקהל הרחב אלא גם
לחנוונים המוכרים גלידות אתיר, ולוקחים
חלק במבצע, גם הם יוכלו
להשתתף בהגרלה הגדולה ולהגות מאפשרות
לזכות באחת מהנסיעות ל־חו״ל.

שראלים בחר ל
הקריירה החדשה
של מלכת היופי
פנתר לוי עם סמל הפנתרים
מי אומר —
ריהוט, טלוויזיה, דדיו, שולחנות ביליארד
ופינג פונג, וציוד נוסף.
תוכנית אחרת — משמעותית הרבה
יותר — של הפנתרים: הקמת סדנאות
ללימוד מכניקה עדינה ועבודות עץ, בהן
ילמדו, במחזורים חצי שנתיים, נערים
שישוחררו, במיוחד למטרה זו, ממוסדות
לעבריינים צעירים. משרד העבודה נתן
כבר את הסכמתו לתוכנית היומרנית —
וכן גם המשטרה. כרגע, מתקיימים עדיין
דיונים עם משרד המשפטים.
אם גם זה יענה בחיוב — תהיה זו
תחילתו של נסיון חברתי מעניין ביותר,
בו ינסו הפנתרים להוכיח, כי מה שנוער
עבריין יכול לעשות בשביל עצמו, לא
יצליחו לעשות למענו המבוגרים והזרים.

הפקיד נוגן, הפקיד לקח,
יה> שס הפקיד מבורך
המחזה עצמו היה שיגרתי למדי: אשה
נרגזת עמדח לפני אשנבו של הפקיד,

יורם כץ איש הפידסום התל-אביבי ישב
במשרדו ,׳מעיין בתיק הפירסום החדש, ש קיבל
זה עתה מארצות-הברית, של חברת
פולרואיד הענקית, באשר נתקלה עינו בתמונת
הדוגמנית שהציגה את המוצר הח דש.
היה נדמה לו שהוא מכיר אותה
ממקום כלשהו.
לאחד שניות מספר, ויתר כץ על הרעיון
במשיכת כתף. מהיכן יכיר דוגמנית בזוז
מחזורה השנתי של חברת המצלמות עולה
על תקציבה השנתי של מדינת ישראל,
ותקציב הפירסום שלה, בן עשרות המיל יונים,
מאפשר לה לשכור את דוגמניות-
הצמרת המפורסמות ביותר בעולם. התיק,
שהגיע מארצות־הברית כדי לפרסם בישראל
את המצלמה החדשה של החברה,
נשלח במקביל גם ל־ 72 מדינות אחרות
בעולם, לאותה מטרה. מהיכן יכיר הוא,
יורם כץ, דוגמנית צמרת כזיו המפיצה
מוצר של חברה בינלאומית ב־ 72 ארצות?
זה לקח לו כמה שעות, עד שנזכר מהיכן
יכיר. דוגמנית הצמרת הבינלאומית
היתד. לא אחרת מאשר רינה יצחקוב —
בשעתו מלכת היופי של ישראל, וכיום
עקרת־בית ואם לשני ילדים בבוסטון.
יפהפיות גר חגי העולם .״אני
מכיר את דינה יותר מהרבה ישראלים
(המשך בממוד )26
העו ל ם הז ה 1772

* 1גו ע
כ 1ם בים
שימורי סרטים
במכוני יופי
כל מי שמתמצא בענף הקולנוע יודע
שהבשורה החדשה לעשור הבא נושאת את
השם: קאסטה.
אכן; ,מן הרגע בו הוחל בפיתוחו, בכל
מיני מקומות בעולם, של קאסטות, בהן
אפשר יהיה להקליט לא רק מוסיקה אלא
גם סרטים, מתכוננים כולם לשינוי הגדול
העומד לקרות בתעשיה המכנה את עצמה
— האמנות השביעית.
אבל ישנם המתכוננים, וישנם העושים.
בין האחרונים נמנית השחקנית הצרפתיה
ז׳אן יסורו, אשר כנראה ניחנה לא רק
בכשרונות דרמתיים ניכרים, אלא גם בחוש
מיסחדי מפותח, העלמה מורו כבר
החלה בייצור והפצת תוכניות מיוחדות,
מוקלטות על קאסטות, במסגרת חברה
אשר הקימה יחד עם בעלה לשעבר, ז׳אן
לואי רישאר (אשר ביים אותה במאטה
הארי) ועם הפי׳רסומאי כריסטיאן ג׳יון,
אשר רכש נסיון בבימוי סרטי פירסומת.
הפלות וסיגריות. כצעד ראשון להפצת
שימורי-הסרטים שלה, אותם היא מפיקה
ושני שותפיה מביימים, פנתה העלמה
מורו אל שטח הסוכר לה היטב: מכוני-
יופי ובתי-אופנה. במקומות אלה אפשר
יהיה לחזות, תוך טיפול לשיפור אישיות
האשה, בתוכניות מיוחדות במינן, הנמש כות
שעה והמשולבות ברבע שעה פירסומת.
כדי לקבל מושג במה המדובר, הנה
תוכנה של המהדורה החודשית הראשונה
של ירחון הקולנוע המשומד בקאסטה :
לאחר הקדמה של ז׳אן מורו, המגישה
את כל הסרט, מציגים —
י• ויכוח ער על בעיות ההפלה בצרפת
(שהיא ארץ קאתולית) ,כאשר בין המתווכחים
נמנית גם הסופרת הידועה, וידידתו
מזה שנים רבות של ז׳אן פול סאר־טר,
סימון דה־בובואר.
• השחקן־במאי קלוד ברי מראה כיצד
אפשר לנתח אופיו של אדם לפי הדרך
בה הוא מעשן.
6פרנסואז סאגאן מציגה ספר שמצא
חן בעיניה, אבל משום מה לא הגיע אל
הציבור הרחב.
* פרנסואה טריפו על סרטו החדש.
9ראן מורו עצמה מספרת על שהותה
בהוליבוד, ועל חלוקת פרסי האוסקר.
הרעיון של מורו ושותפיה התקבל בינתיים
בהתלהבות רבה, מכוני היופי שמחים
להציג את תוכניותיה, המפרסמים
משלישים לכיסה 6000 דולאר לחודש
עבור כל שלושים שניות מזמנה היקר,
ואינם נבהלים אפילו כאשר מסבירים להם
בנימוס כי המחיר עומד לעלות בד בבד
עם הגברת הדרישה.

הסרטה
פורטנוי ומוסר העבודה ברומא
מה קרה לצוות המסריטים של עלילותיו
של פילים רות, מה מעיק על פורט־

מפיקה ז ׳אן מורו
יפה, אך לא טיפשה

חופ שי וגא
ב מכרות הפחם
ק ס (פאריט, תל-אביב, אנגליה)
— זהו אחד הסרטים הפחות
רגילים והיותר מעניינים אשר

הגיעד לאחרונה לארץ.
אין בו אהבה, אין בו עירום ואין בו קרבות מרהיבי-
עין. זהו בסך הכל, סיפורו של נער בן , 12 בעיירת-כורים
בריטית בצפון, הגדל באווירה קשוחה ואכזרית. כל אחד,
אמו, אחיו הגדול, חבריו ללימודים, דואגים בראש וראשונה
לעצמם, והחום האנושי הוא תבונה לא״מציאותית.
על רקע זח נוצר הקשר שבין הנער (דויד ברדלי) לבין
גוזל־ניצים, המקבל את השם — קט. האהבה והמסירות
של הנער לנץ הקטן צריכות, במובן, לחוות את הניגוד
המוחלט לטיפול אותו מקבל הנער עצמו. למשל, עצם ה עובדת
שהנער, הרוצה ללמד את הנץ הצעיר לעוף, ועם כל
אהבתו אליו עומד על בך שהציפור תהיה ״חופשית וגאה״
ממש כפי שהועיד אותה הטבע, מוכיחה את עומק רגשותיו
של הנער, אשר למד לאלף נצים מתוך ספר שסחב בחנות
המקומית.
אולם, לא פחות מרתקות מן הקשר בין הנער והנץ, הן
תגובות האנשים סביב התנהגותו של הנער. בהיותו שקט
ומכונס בתוך עצמו, הוא חריג. ובתור שכזה, אין לו מקום
בחברה. המורה לספורט מתנכל אליו, אחיו רודה בו, חבריו
לועגים לו, משום שאינו יודע בדיוק מי אביו. ואילו
הוא, דרך החוויה של גידול הנץ, עובר את תהליך ההתבגרות
והחינוך שלא קיבל מאף אחד אחר, ובסופו של
הסרט ניצב על סף הבגרות.
מעלתו הגדולה והעיקרית של הבמאי קנת לוץ׳ ,איש
טלוויזיה, שעשה בבר סרט אחד בנוסח ״כיור המטבח״

הנער והנץ: בני־אדם פויה
(הכוונה ל״פרה מיסכנה״ עם קארול וויט) ,שהוא יוצר את
הרושם כאילו היה זה סרט תעודי: מצלמה שאינה תמיד
יציבה, אבל מעניקה צילומים נפלאים עם ניגודים מדהימים
בין נוף ירוק למכרות מפוייחים ; האנשים המתנהגים בחיס־פוס,
בטבעיות מוחלטת, העדר בל קישוט והצטעצעות מייו־תרים,
כל אלה יוצרים אווירה בלתי-אמצעית משכנעת
מאוד. הדבר מגיע לשיא במישחק הכדורגל המאולתר בבית-
הספר, כאשר המורה להתעמלות מעמיד פנים כמו היה בובי
צ׳ארלטון, ומכריח את תלמידיו להצטרף לחינגא.
בקיצור, סרט אנושי, אמיתי, סרט הפורץ את חומת
האדישות, עם נער אשר מבטיח להגיע לגדולות.

ה שקדן ה ק טן
ו ה חו ל ם הגדול
פאוט הקטן והאלסי הגדול
(אלנבי, תל-אביב, ארצות־הברית)
— זהו סיפורו של איש, אשר
תמיד עומד צעד אחד לפני ההצלחה הגדולה, המזל ממונין
לו תמיד מאחורי הפינה, עתידו תמיד מזהיר, אלא שמשום
מה הוא אף־פעם אינו צועד את הצעד המכריע, הוא אינו
מגיע לפינה, והוא חי רק בהווה, כשהעתיד ממנו והלאה.
זהו סרט על האלסי הגדול, הרוכב על אופנועו ממירוץ
מרופט אחד לשני, מדלג ממיטה אחת לשניה, ואינו יכול,
או שמא אינו רוצה, להכות שרשים בשום מקום .״לא חשוב
מה עשית, העיקר הוא היכן היית,״ זאת תורת חייו.
זהו גם סרט על פאוס הקטן, המשוגע לאופנועים, אשר
לא יצליח לעולם לתפוס את משמעות הנשמה הצוענית
של האלסי. פאוס רוצה להצליח. הוא ישקוד, ויעבוד ויזיע,
עד אשר יצליח.
חאלסי הוא גבוה, רחב״כתפיים, יפה תואר, רברבן ובטוח
בעצמו. הוא מפצה את עצמו כדמיונות״שווא, על כל
מה שאינו משיג בחיים. פאוס הוא קטן, מכוער, ביישן
ועקשן, והעולם, בסופו של דבר, שייך לפאוט ולא להאלסי.
סידני (״תיק איפקרס״) פיורי, הבמאי הקנדי שעשה
קאריירה באנגליה ונחטף על״ידי הוליבוד, מגיש סרט זה
בצורה מוזרה למדי. מאחר ורובו מתרחש במדינות הדרום
בארצות״הברית, על מסלולי מירוץ מעופשים ומאובקים,
נוצרת גם אווירה בהתאם. אווירת של בטלה איטית, מהורהרת,
כמינהג אנשים תחת שמש לוהטת. הטיפוסים של

נוי, כאשר עזבו את הארץ ועברו לצלם
בדזזוב הנצח, ויא ונטו, שבעיר־הנצח,
רומא ו
הפאר, ההדר והאנדרל׳מוסיה, הזכירו
אמנם את הימים הטובים כאשר אנשי הו ליבוד
העשירים באו לפזר כספים בלי
חשבון. וזה בדיוק !מה שהרגיז את אירגוני
הניצבים שם (כן, בם ניצב בסרט זה מק צוע,
וגם למקצוע הזה יש אירגון-,וכמו
באירגונים רבים, גם כאן שולטת היד ה חזקה).
כאשר
גילו הניצבים הרומאיים, שסרט
בזה יקר מוסרט אצלם בבית, ולהם לא
יוצא מזה במעט ולא כלום, לקחו את
היוזמה לידיים ויצאו לפעול. כהרף עין
פשטו על ויא ונטו, ניצבו איתנים בפני
המצלמות והודיעו: לא נזוז עד שלא
נקבל שכר.
האיטלקים, המכירים כבר את הבעיה
מחקריות דומות בעבר, הציעו לשלם ל~
מוחים שכר י׳ום־עבודה, ולשלוח אותם
הביתה. האמריקאים, המנוסים עוד יותר
בצרות מסוג זה, שכרו רק את מנהיגי-
הניצבים, החביאו אותם אי־שם על בימת-
הצילומים, כדי שלא יפריעו, ואילו ההמון,
ללא מנהיג, הלך הביתה.

האלסי ופאום: צוענים על אופנועים
האלסי ופאוס זוכים להשומת״לב רבה, ובדיאלוגים שלהם
יש חשיבות ניכרת לניב המקומי. דמויות״המישנה (חוריו
של פאוס במיוחד) מעוצבות בדקדקנות רבה.
רוברט רדפורד הוא האלסי, העושה את כל מה שאפשר
לעשות כדי להעלות את חמתך, ובבל זאת, חיוכו והתנהגותו
הספונטניים כובשים אותך. ואילו מייקל פולארד
הוא פאוס קטן ורגיש בהחלט.

עכשיו מקימים אנשי ד,תעשיה באיטליה
צעקות: אם המשטרה לא תכריח את
הבריונים, המנהיגים את הניצבים, להתנהג
בנימוס, יברחו כל המפיקים הזרים מאיטליה.
אבל דאגתם מיותרת: צרות דומות
׳מאוד מתרחשות היום, בצורה זו או אחרות,
במרבית חלקי העולם.
זה לא מעיק רק על פורטנוי.

תדריך
ז 1ל -א 1י ג
התפשטות (פאר, ארצות־הברית)
— פער הדורות באמריקה, כפי
׳שהוא משתקף בעיניו של הצ׳ני מילוש
(אהבותיה של בלונדית) פורמן. קומדיה
מלאה אהבת־אנוש והבנה דקה. כדאי לר אות.

לילה בקזבלנקה (גת, או־
׳צות־הברית) — קומדיה ישנה, אבל עדיין
מאוד מצחיקה, עם האחים מארקס, מומחים
שלא היה עוד כמותם למצבי אבסורד
ודיאלוגים ׳מטורפים.

פרסי (בן־יהודה, אנגליה) —
קומדיה בלתי־יומרנית על צעיר אנגלי
שנאלץ, בעקבות תאונה, לעבור ניתוח
השתלת אבר־מין.
*י* השוטר אזולאי (הוד, ישראל)
— הרפתקותיו של שוטר שלומיאל שלא
הצליח, בעשרים שנות שירות במשטרה,
אלא להגיע לדרגת רב־שוטר. שייקח אופיר,
בתפקיד הקולנועי הטוב ביותר שלו.
ירושלים האדם השלישי (ארנון,
אנגליה) — סרטו הקלאסי של קארול דיר
על העולם התחתון בווינה המובסת, לאחר
מלחמת־העולם השנייה. אווירה, צילום
ומישחק מעולים. סצינת הרדיפה בתעלות
הביוב היא בלתי נשכחת. אורסון וולס.

היסה
1חייל בכחול (אמפיתיאטרון,
ארצות־הברית) — הצבא האמריקאי מש־
׳מיד בשיטתיות שבטי אינדיאנים בסרט
בעל משמעות אקטואלית ברורה (ראה הנדון)
.הטבח הסופי לא יישכח במהרה,
גם לאחר טיפול הצנזורה בסצינה.

במדינה
(המשך מעמוד )24

ג׳אמבו בידור ישראלי
מקורי
זו לא ביקורת תיאטרון, מפני
שמד. שראיתי לפני ימים מיספר
באולם ״דקל״ בתל־אביב, אינו תיאטרון.
בעצם, זד. גם לא מחזמר
אופנתי, משום שאף אחד לא התפשט
שם, התאורה לא ד.יתד. פסי-
בודלית והרמקולים לא קרעו את
עור־התוף. האנשים על הבמה היו
אומנם צעירים, אבל בכל זאת לא
ניבלו את הפה, לא עסקו בפוליטיקה
ועזבו את חיי-המין במנוחה.
מד. שכן היה שם זהו בידור —
ולא סתם בידור המתחנף לאופנה
המשתוללת היום .״ג׳מבו״ ב״תיאט־רון
העממי״ ,זהו ״דליקאטם״ אמיתי
לעיניים ולאוזניים. זהו בידור
ישראלי, עם הרבה תנועה, צבעים
וצלילים, והעיקר — אסתטיים. מנהל
התיאטרון הכנים לתנור את רוב
הקטעים המוצלחים מתוך רוב
התוכניות האחרונות של הלהקות
הצבאיות — וזה שיצא הוא ״טשולנט״
מוצלח, אפוי כהלכה ומעורר
תיאבון.
נטלתי לעצמי את הזכות להתבטא
בנושא זה, משום שלדעתי
מגיע ל״תיאטרון העממי״ טפיחה על
השכם. הסיכון שלקח על עצמו היה
רב, שכן ב״טשולנט״ לעולם אין
לדעת: הוא עלול לצאת מן התנור
גם מימי ותפל...
מה שראיתי על הבמה היה כל
הטוב והמקורי שיש בלהקות הצבאיות
— אבל, הפעם לא קיבלנו
את כל המנות על־גבי שולחן־שדד,.
ומתוך ״מסטינג״ .לאותו מזון עצמו
טעם משופר בהרבה, מסתבר,
כאשר הוא מוגש כמו במסעדה ב־ברודוויי,
בצלחות פורצלאן ועם
סכו״ם מוכסף.
במשך קרוב לשעתיים לא הש תעממתי
אף לרגע. שירתה של מירי
אלוני וקיסמה-האישי של ניצה
שאול, היו בשבילי נצחון החן והיופי
על הוולגאריות הפראית, שכבשה
את הבידור המוזיקאלי מאז
״שיער״ ו״קפוץ״ .במקום ״מלכת
האמבטיה״ הביא לנו התיאטרון
מקלחת־קייצית נקיה ומרעננת, והוכיח
כי אפשר היום להצליח גם בלי
אורגיות מתוחכמות של זיהום-
אוויר ונשמה.
25 משתתפי התוכנית, יוצאי להקות
צבאיות, החזירו לי את האמונה
בעתיד הבידור הקל והפיזמו־נאות
בארץ. ואפילו ״שיר השלום״
של להקת הנח״ל, שהרגיז בזמנו
את אלופי ארץ-ישראל-ד.שלימה,
נראה ונשמע יסד, להפליא ב״ג׳מבו״.

אורי פורת

אחרים,״ מספר יורם .״למדתי איתר, יחד
בבצלאל. אני אישית חשבתי תמיד שהיא
יפה מאוד. אבל שיחשבו כך גם אנשי
הסירסום של חברת הענק בבוסטון — עיר
הידועה ביפהפיותיה — זהו הישג פנטסטי.
במיוחד לאור העובדה, שאחרי הכל
עבדו כבר יותר מעשר שנים מאז שרינה
נבחרה למלכת היופי של ישראל.״
סיפור הצלחתה של דינה, הנשואה לאיש
עסקים יהודי עשיר מבוסטון, לא
נגמר בה עצמה. הוא עבר הלאה.
אחד האח״מים של פולורויד הוא פול
טסטר ,)38( ,גבר יפה תואר ובעל קסם
רב — אותו הוא נוהג להפעיל במרץ רב
על יפהפיות בנות לאומים שונים — אותן
הוא פוגש במסגרת נסיעותיו העסקיות
ברחבי העולם.
במסגרת זו, הספיק טסטר, לראות מקרוב
איך נראות הרבה הרבה יפהפיות. ואם
מישהו כמוהו טוען שהיפהפיות הישראליות
הן היפות מכולן — אפשר בהחלט
להסתמך על דבריו. מה גם, שפול אינו
מסתפק בדיבורים, אלא גם עושה מעשים:
הוא נוהג לבקר בישראל מספר פעמים
בשנה — וכל פעם כזאת גדל מספר היפהפיות
הישראליות המצפה לביקור הבא.
בביקורו האחרון, לפני כחודשיים, הוא
הצליח לגלות אובייקט נשי יפהפה חדש.
שמה: אילנה יצחקוב 27 לא אחרת
מאשר אחותה הצעירה של רינה יצחקוב.

אווווזח*ם ניקור האלוף
כאשר הוא הגיע, לפני שלושה חודשים,
לביקור במרוקו, לרגל חתונת נישו־אי
גיסתו שם, נערכה לו קבלת־פנים
ממלכתית, בה השתתפו שרי ממשלת
מרוקו וכל המי־ומי. כאשר הוא הגיע,
בבוקר יום הראשון השבוע, לישראל,
קיבלו את פניו רק קרובי משפחתו.
ובהבדל בין שתי קבלות־הפנים הללו,
יכול, מי שרוצה, למצוא בעצם את כל
הטרגדיה של הספורט הישראלי.
,מרוקו-צרפת-ישראל. מקס כהן
( )29 יליד קזבלנקה, מרוקו, הוא אחד
המתאגרפים הנודעים באירופה. בזמנו
אלוף מרוקו באיגרוף (משקל בינוני) ,וחבר
הנבחרת הלאומית של מרוקו, זיכה
מקס את ארצו במדליית־זהב במישחקים
הפאן־ערביים ב־ ,1960 גרם שם לשערד
דייה פאן־ערבית נכבדה, כאשר המצרים
השמיצו את המרוקאים על שיהודי מייצג
את ארצם.
נד 1962 עברה משפחת כהן לצרפת.
שנתיים לאחר מכן נשא מקס לאשה את
ידידת נעוריו מבית־הספר במרוקו, אנט.
השבוע, באו מקם, אנס, וילדיהם גוסלין
( )6וידידיה (ארבע וחצי) ,לביקור בן
חודש ימים אצל הוריו וחמש אחיותיו
של מקס, הגרים בבאר־שבע מאז עלו מצרפת
ב־.1964
קולות עוינים .״אם ממשלת ישראל
תבקש ממני, אעבור מחר לגור בארץ,״
אומר האלוף, המקווה לכבוש השנה את
כתר אליפות אירופה, ובכך לסלול ל עצמו
את הדרך לאליפות העולם ב־.1972
בישראל, הוא היה רוצה לפתוח בית־ספר
לאיגרוף, למרות שידוע לו כבר כי
ספורט הכפפות אינו פופולרי ביותר כאן.
אולם זהו הדבר היחידי שהוא יודע
לעשות — ואילו ישראל, לדבריו, היא
הארץ היחידה בה הוא מרגיש בבית —
למרות שזה רק ביקורו חשני בה .״כמעט
בכל ארץ בעולם פורח היום השוביניזם,״
טוען האלוף, שהתאגרף כבר בזירות ב רחבי
אירופה וארצות־הברית .״כשאני
עולה על הזירה עם המגן־דוד הרקום
בשולי מכנסי, כמעט תמיד אני שומע,
בין שאר הקולות מהקהל, גם רחשים
עוינים. אין מקום בעולם שבו לא שונאים
יהודים — וזה כולל גם שופטים. בקרבות
רבים כבר קרה לי, ביחוד כאשר התוצאה
נקבעה לפי נקודות, ולא נוק־אאוט,
שהשופטים היפלו אותי לרעה — בגלל

דוגמנית יצחקוב בהדגמת מצלמות
מפורסמת ברחבי העולם
יהדותי. רק בארץ לא יכול היה לקרות
דבר כזה.״
וזסטחה פער
של אמינות
ממלחמת ששת־הימים ועד מלחמת ההתשה,
הצליחה ישראל לבנות לעצמה
בעיני אמצעי התיקשורת הבינלאומיים,
תודעה של אמינות בלתי ניתנת כמעט
לערעור. כשהיו מתפרסמות שתי גירסות

נוגדות על אותו מאורע, זו של הערבים
וזו של ישראל, היה זה בדור לכל למי
נוטה העתונות העולמית להאמין.
והנה, תוך תקופה של כמה שבועות,
דווקא בתקופה של הפסקת־אש, הצליחה
ישראל, בעזרת דובריה הרשמיים, למוטט
את כל מערכת האמינות הזו. בעקבות
פרשות המיכלית קוראל סי, וביקורי ויק-
טור לואיס הרוסי וריצ׳ארד הלמס האמריקאי,
אירעו בשבועות האחרונים מקרים
נוספים שהרתיחו את כתבי החוץ בישראל,
עוררו את זעמם נגד ממשלת ישראל
וחבריה.
• בעקבות הפירסו׳מים על פינוי הפליטים
מג׳בליה לאל־עריש, ביקשו עתונאי
החוץ לסקר את העברת הפליטים. לאחר
הפצרות רבות, הוזמנו כתבי החוץ וצווחות
הטלוויזיה הזדים לאל־עריש ברכבם
הפרטי. כשהגיעו לשם ערכו לכבודם מסיבה,
הגישו להם גזוז, וקצין בכיר נתן
להם תדריך על המיבצע.
הכתבים חסרי הסבלנות האיצו בקצין
לסיים את דבריו .״אנחנו רוצים לצלם את
הפליטים הבאים לבתיהם החדשים,״ אמדו.
״איזה
פליטים?״ היתד, התשובה ,״היום
יום שישי. אין כל העברה!״ הכתבים חז רו
לתל־אביב, כשהם מגדפים את מזמיניהם.
הידיעות״הראשונות על פשיטת
צה״ל בפתחלאנד שבלבנון השבוע, הגיעו
מהודעות רשמיות של ארגוני החבלה ב ביירות.
כעבור כמה שעות הגיעה הודעה
גם מהמטכ״ל הלבנוני. כתבים זרים בישראל
שצילצלו אל דובר צה״ל, ביקשו תגובה
או הודעה רשמית על הפשיטה, נענו:
.,איזו פשיטה? לא שמענו על כך דבר.

מתאגרף כהן, ידדיו, אשתו, אביו ואמו
אלמוני בישראל
העו ל ם הז ה 1772

נברר ונודיע לכם.״ הודעת דובר צה״ל
נמסרה באיחור של כשמונה שעות .״מה
הם רוצים?״ זעם כתב אמריקאי,״ שנתחיל
עכשיו להאמין להודעות הפתח?״
• כשהותקף בשבוע שעבר אוטובוס
תיירים בחברון, בזריקת רימון, דיווח
דובר צה״ל על התקרית, שוב באיחור של
12 שעות, כאילו הותקף ״אוטובוס נוסעים.״
ההודעה נוסחה בצורה שהבליטה
את הכוונה להסתיר שהיה זה אוטובוס
תיירים שהותקף וכי שני תיירים נפצעו
קל. רק כאשר התבקש דובר משטרת
ירושלים להוסיף פרטים על ההודעה, הס תבר
כי המכונית שהותקפה היתד. אוטובוס
תיירים.
״הקוראים שלי מצפים ממני שאדווח
להם אמת על המתרחש בישראל,״ אמר
כתב אמריקאי בכיר ,״אם ממשלת ישראל
מאלצת אותי לרמות את קוראי פעם
אחת, היא אינה יכולה לצפות שאאמין
לה בפעם השנייה!״

כפייה
| נבית־הקגרות
האסון אירע לפני שנה. ג׳ים של
היאחזות רמת מגשימים בגולן, שהיה
בדרכו לשדה חמניות, עלה על מוקש.
שלוש מנוסעות הג׳יפ, אילנה בולה, תמי
דרור ויונה סובר, נהרגו.
שלוש הנערות היו חברות תנועת ה־צופים־ד,דתיים.
כאשר הגיעה שעת המחזור
שלהן להתגייס, התגייסו הבנים
שבתנועתן לנח״ל. הן, כבנות דתיות,
התנדבו לשנת שרות בהיאחזות נח״ל
בספר, אך לא חויילו. מאחר שלא היו
בשרות פעיל בצה״ל, לא ניתן היה
לקבור אותן בבית־קברות צבאי. אך צה״ל
הורה לחלוק להן כבוד צבאי מלא —
לקברן בטכס צבאי בבית־הקברות ה אזרחי
בירושלים.
העם כולו בכה עם ההורים השכולים
באסונם. כך, לפחות היה נדמה לאלה
שכאבו את כאב ההורים. רק עתה הס תבר
כי היו כאלה שכלל לא התרגשו
מהאסוו הנורא שירד על ההורים. היו
אלה אנשי החברא־קדישא בירושלים.
אלונקות עד ארונות. באיחור של
שנה, הפד אביה של אחת הקורבנות,
פנחס סובר, אישיות דתית ידועה ב ירושלים,
את נדר השתיקה שגזר על
עצמו בשל האבל על בתו. הסתבר כי
אבירי הכפיר, הדתית, אינם מפלים בין
שומר מצוות לחילוני. הכפיה הדתית
פוגעת באותה מידה גם בדתיים מסוגו
של פנחס סובר.
כאשר שמעו אנשי החברא־קדישא כי
צה״ל עומד לקבור את הבנות בטכס
צבאי התנגדו לכך .״או שיקברו אותן
בבית-קברות צבאי, או שיקברו בבית־קברות
אזרחי בטכס אזרחי,״ אמרו ,״בלי
ארגזים, בלי דגלים, בלי זרי פרחים.״
בעוד ההורים מבכים את בנותיהם,
הוחל במשא־ומתן מביש עם אנשי ה־חברא־קדישא,
עד שאלה התרככו, הסכימו
לפשרה: עד בית־החולים יובאו
גופות הנערות בארונות, כמקובל בצה״ל.
שם יושמו על הארונות אלונקות אזרחיות
והאלונקות יכוסו בדגלים.
למרות הפשרה פרץ ריב בבית־הקב-
רות, כאשד אנשי החברא־קדישא לא
רצו להניח לרב הצבאי לנהל את טכס
הקבורה.
גילה האב עוד: למרות שהבנות נפלו
בשירות לאומי, תבעו אנשי הזזברא־קדישא
בירושלים סכום של 2000 לירות
מכל הורה תמורת הקבורה. רק כאשר
איימו ההורים כי יוותרו על הקמת
מצבות לבנותיהן, ויתרה החברא־קדיישא,
הורידה את הסכום הכולל מ־ 6000ל״י
ל־ 1000ל״י. החבוא־קדישא התנגדה גם
לרצון ההורים להקים משטח בטון אחד
לקברי שלוש הנערות שנפלו יחד.
מכיוון ששלוש הנערות לא היו מחויי-
לות, למדות שנפלו בשרות לאומי, לא
היה מי שילחם את מלחמת ההורים השכולים
בהתעללות החברא־קדישא.
״משורה ישחרר רק המוות״ ,שרו לוחמי
המחתרת. אבל מד,כפיה הדתית בישראל,
אפילו המוות אינו משחרר.

!בדם ״תשולם הז ה ,,שחהל! 3ה
סחת, באשרלפתע שמע חב ט ה...

ן א יודע למה, אבל היה משהו
נדהמים במיוחד היו עובדי הקפה ושכ/מבהיל
בקול החבטה המשונה, ש ני הבית. הם נזכרו מייד בהתאבדות קודנשמע
לפתע בביודהקפה. היה זה קול מת, של צעירה אחרת שאירעה במקום
לא רגיל ברעשים המקובלים בדיזנגוף.
לפני שנה, ,גם כן בשעה צהריים. כעבור
תערובת של שבירה, קריעה, ומכה חזקה. דקות, מספר, הפכה תדהמתם להלם: הת״יחד
עם אחרים, קפצתי החוצה לראות ברר ששתי ההתאבדויות היו מאותה דימה
זה. ראינו מייד. על הגגון הקטן הס רה.
מוך׳
המכסה חלון ראווה קטן, היתה מוט לפני
שנה, התאבדה רחל כהן בת ה־29
לת בחורה. היא לבשה תחתונים וחולצה
בקפיצה מחלון דירת הגג של הוריה, פני
קצרה. היה ברור מייד מאין הגיעה לשם.
ומנשה כהן, בקומה הרביעית של הבניין.
מחלון אחת הקומות העליונות. התאבהיא
נפלה על המדרכה ונהרגה מייד.
דות.״
ביום החמישי האחרון קפצה מאותו
חלון קריסטין גרינברג. היא קפצה בתנופה
גדולה יותר. לא נפלה על מדרכת הך
י* שעה היתד! 2.17 אחר הצהריים,
בטון אלא על גגון חלון הראווה.
\ 1ביום החמישי האחרון, כאשר אירעה
ההתאבדות מעל ראשו של צלם העולם
קריסטין בת ה־ 19 הוצאה לבית־החולים
הזה ויליאם סעד, שישב בקפה סביון ה -איכילוב. בגלל מצבה החמור החליטו התל־אביבי
ליד ספל קפה. אחדים מהאוררופאים
רק לתפור את הפצעים בראשה,
חים זינקו להוריד את הצעירה שהתאבדה
לדחות את כל הניתוחים האחרים של
ימעל הגגון אל המדרכה, אחרים מיהרו >י הצעירה, הסובלת משברים בגב וברגל,
לטלפון. סעד מיהר להפעיל את מצלמתו.
ונושמת ממיכל חמצן,

1 1 ^ 1111 מעל לחץ המצוייר, חלון
# 1 1 1 1ן הקומה הרביעית של דירת
משפחת כהן, ממנו קפצה קריסטין, נחתה
על הגגון (בתמונה למטח) שליד השלט
״אריגים״ .בחזית הבניין — קפה ״סביון״.
תמונה זו צולמה מייד לאחר ההתאבדות.
הקהל המביט למעלה הוא זה שראה,
שניות לפני כן, את הצעירה חסרת החכרה
על הריצפה. לפני שנה, קפצה מחלון זח
:צעירה אחרת, רחל כהן 29 שנהרגה.

בדירת ההתאבדות, מצאה המש טרה
את בני הזוג כהן הקשישים,
ישבתם התאבדה לפני שנה. המתאבדת הנוכחית,
קריסטין, שכרה חדר בדירה לפני
מספר חודשים, לאחר שהגיעה לארץ
!והופנתה לשם על־ידי שירות הכתובות
של הסוכנות היהודית .״לא ידענו כלום,
ילא שמענו כלום,״ מספרת פני כהן .״בע לי
ישן כשזה קרה, ואני הייתי בחוץ.״*

1 1 1 1 1 1 1 * 1 1 1 1ו 7 1צילום זה נעשה על־ידי צלם ״תעו-
11111111 1 1111111״ לם הזה״ מייד לאחר שהתיירת בת
#11 1 #
ה־ 19 קפצה מחלון הקומה הרביעית, נפלה על הגגון (מימין) .תוך שניות,
מיהרו אורחי הקפה הסמוך להוריד את המתאבדת מהגגון לריצפה, כשאחרים
מזעיקים עזרה. לו היתה נופלת על המרצפות, במקום על הגגון, היתה נהרגת במקום.

* * ד ל פגי שבוע, נחשבה קריסטין בין
ז ע השכנים לשכנה חמודה ואהודה. ילידת
צרפת, בת לאב נוצרי ואם יהודיה, גדלה
בגרמניה, שם התגרשו הוריה, ואמה התחתנה
עם יהודי בשם גרינברג.
לפני כשבועיים, נסעה קריסטין לגרמניה,
לחבר שלה. כאשר חזרה, הבחינו
השכנים בשינוי בהתנהגותה; .מספר מרדכי
שקלדק, חייט הצמרת שעל גגון חלון־
הראווה שלו נפלה הצעירה :״בחורה מק סימה.
תמיד היתד• ,לבבית כל כך. אבל
כשחזרה, ראיתי שמשהו מטריד אותה.
בקושי אמרה שלום. זה עשה לי הרגשה
כבדה.״
ההיתר, זו אהבה נכזבת שדחפה את התיירת
היפר,פיה להתאבד? אמר אחד השכנים
:״אני חושב שאם היא היתד, גרה
במקום אחר, היא לא היתד, מתאבדת.
אבל דווקא שם — .משפחת כהן היתה
מדברת כל הזמן על הבת ׳שלהם שהתאבדה.
קריסטין גדה בחדר של הבת הזאת.
כנראה שזה השפיע.״

טלוויזיה
קדיי1י ם
האוזניים הבולטות
של תקווה מור
בימים אלה הופיעה לראשונה כקריינית
טלוויזיה השחקנית יפת המראה תקווה
מור. כקריינית זוטרית משמיעה תקווה במשך
כארבע שעות משפטים ספורים בל בד.
אלא שכדי להגיע לכך נאלצה תקווה
לעמול קשה. היא למדה פיתוח קול, עברה
תרגילים מיוחדים של הרפיית שרירי
הפנים, גמישות הלשון והשפתיים, ביטוי
מילים, ועוד צרות רבות מסוג זה.
לפני שנה וחצי נתקבלה תקווה התל־אביבית,
לקורס קריינות ואימונים מול
מצלמה, שנערך בירושלים. במקביל, היא
לא זנחה את עבודתה בתיאטרון ובמהלך
הקורס הספיקה להשתתף בשתי הצגות ב־הבימה
ובסרט (התרוממות).
למעלה, למטה. להופעת הבכורה שלה
שאלה תקווה בגדים מחברה דוגמנית, התאפרה,
פיזרה את שערותיה, והיתד, מוכנה
לשידור. אלא שבמהלך השידור התברר,
כי אוזניה בולטות — דבר שאיש לא הבחין
בו קודם לכן מעולם. התוצאה: לק־

דן רביב במקום הראשון
במצעד הפיזמונים ב״קול ישראל״
כתבי הטלוויזיה מגיעים רחוק. דן
רביב, למשל, הגיע למקום ראשון במצעד
הפזמונים של קול ישראל, עם
השיר של יגאל בשן, מודד המדרכות
שאת מילותיו כתב דן.

אריד,

אבל קצי

וודסטוק של
אברכים

ער, שהסביר לכתבים בצרפתית בסיסית,
שטלוויזיה או לא טלוויזיה — לכפר הנופש
הם לא נכנסים. לא עזר שום דבר.
את המחסום ששמו צ׳ארלי השוער הם לא
עברו, חזרו לירושלים כלעומת שבאו.

טלגויזיון
ת ק לו ת

תקלות

תקווה מור
ראת השידור שלמחרת היום, עבדו שעה
ארוכה על תסרוקתה, בנו על ראשה ארמון
תלפיות. דקות אחדות לפני תחילת
השידור, ראתה תקווה את עצמה באולפן
על מסך המיועד לקריינים, המאפשר להם
ביקורת עצמית — והחליטה מהר לטובת
הפנים — אפילו במחיר האוזניים. היא
מיהרה לפזר שנית את השערות, הפעילה
את החיוך — והתחילה בשידור.
בינתיים, היא צריכה להגיש תוכניות
פעמיים בשבוע בלבד. יתר הזמן, תמשיך
לשחק בתיאטרון. עוד לא מצביעים עליה
ברחוב כמו על חיים יבין למשל, אבל יש
לה זמן.
כתבות מהסוס
ושמו צ׳ארלי
יש מקומות שם עדיין מילת הקסמים
״כתב טלוויזיה״ לא פועלת והדלתות אינן
נפתחות. בזאת נוכח השבוע צוות טל וויזיה
שבא להכין כתבה על מועדון הים
התיכון באשקלון. מאחר והמועדון מנותק
מכל אמצעי תיקשורת, לא פועל שם גם
הטלפון, והצוות, שלא יכול היה לתאם
מראש את הצילומים, הגיע למקום על
״ריק״ .הם נתקבלו על ידי צ׳ארלי השרי

השוער

סיפור קצר יכול להיות אפילו סרט
ארוך. זאת הוכיח מוטי קירשנבאום,
שכתב תסריט וביים סרט ארוך (50
דקות) הנקרא משוס מה סיפור קצר.
הסרט צולם כולו בצפת, דן בנושא
חסידי, ובתפקידים הראשיים מאיר מרגלית
ומיקי ורשביאק. כן מופיעה בו
בקטעי ריקוד הרקדנית רוני סגל.
הסרט עצמו יוקרן בעוד שבועות אחדים,
עס גמר העריכה.

הדתיים מתנגדים אומנם לפסטיבל
וודסטוק ישראלי, אך זה אינו מפריע

פנים לפני אוזניים

לרבי המרקד, שלמה קרליבך, ולמפיק
התוכניות הדתיות, בנימין צביאלי,

באחד הלילות הקרובים בירושלים. כוכב
התוכנית יהיה כמובן הרבי המרקד
עצמו, כשלעזרתו יבוא קהל רב ופעיל
— אברכי ישיבת ההיפים בהר־ציון.
התוכנית תהיה פתוחה גם בפני אומנים
ישראליים אחרים, והמפיקים מחפשים
עתה את כוכבי המישנה שיתאימו לרוח
התוכנית.

לפי הפירסומים בלוחות שידורי הטל וויזיה
בעיתונים התכוונה הטלוויזיה לש דר
ביום השישי האחרון את מקבת בהש תתפות
אורסון וולס ואת ערב טוב עם
רמה סמסונוב ויוסי ידין. שתי התוכניות
לא שודרו.
בירור בטלוויזיה העלה כי מקבת לא
שודר בגלל ״תקלה טכנית״ — בלי כל
פירוט. לעומת־זאת הסיבה שלא שידרו
את ערב טוב היא ״בגלל שהתוכנית ירדה
מהפרק. רמה סמסונוב לא השתלבה בה
כראוי. התוכנית תצולם שנית עם יוסי
ידין ופנינה זלצמן.״
אז למה לא פירסמו בהבלטה את ביטול
השידורים 1

מאחורי המסך
מייק בדאנט פיספס הטלפון בביתו של הזמר מייק בראנט
בפאריס צילצל. על הקו היו אנשי הטל וויזיה
הישראלית. הם שמעו, כי מייק עומד
לקפוץ לישראל להופעות בפני חיילי
צה״ל, וביקשו לתאם
איתו צילומים
לתוכנית הבידור
קונצרטינה.
מסיבות שונות,
העניין לא הסתדר.
המפיקים ויתרו על
בראנט, החלו בהכנות
לקראת התוכנית.
כשהסתיים
התיכנון והחלו בצילומים
— התייצב
לפתע, בבראנט
אולפני
ההסרטה בהרצליה,
ללא כל
הודעה מוקדמת, מייק בראנט. אלא שה

המומחה לטילים

שלמה קרליכך
וודסטוק חסידי
להכין לקראת הימים הנוראים הבאים
עלינו לטובה וודסטוק חסידי, שיצולם

כוכב איחר את הרכבת. אי אפשר היהכבר לשבצו בתוכנית.

מקצוע חדש:
מודשי-בימוי
עד עכשיו, היו כתבים, במאים, מפיקים
וצלמים. עכשיו, נוסף מקצוע חדש לטל וויזיה:
מורשי־בימוי. צורך השעה ועומס
העבודה המוטל על הבמאים הוא שיצר
את המקצוע החדש. העוסקים בו יהיו למעשה
במאי מישנה, שיביימו באופן עצמאי
מישדרים קצרים.
המועמדים לקורס ההכנה נבחרו בקפדנות
מתוך עובדי הטלוויזיה, כשעל הבחירה
וההדרכה בקורם
מנצח הבמאי
האנגלי פיטר בר־איין.
המועמדים הגישו
עבודות בימוי
שהוכנו על ידם.
החלטות הוועדה המאשרת
את המועמדים
טרם פורסמו
רשמית, אבל במסדרונות
הטלוויזיה
ידעו כבר לברך
את יגאל גורן, כאחד
שנתקבל ל קורס
ולנחם את
אחרונה דיין כאחת שלא נתקבלה. אחרונה
עצמה החליטה לא לקחת קשה את הכישלון.
תהיינה הזדמנויות נוספות.
תדריך תעודה (יום ג — )20.20 ,17.8 /אפום
התעופה. השגי התעופה, החל מהדגמותי־הם
של האחים וויט לפני משרד המלחמה
האמריקאי — לראשונה בתולדות הטלוויזיה
— דרך קולונל צ׳ארלם לינדברג, פלו־ריד
בנט, אמליה איהארם ואדמירל רי-
צ׳רד בירד, במלחמות באוויר, מימי האקס-
קאדריד של לאפייט ועד סוף מלחמת העולם
השנייה. קורות התעבורה האווירית,
החל מאסון הינדבורג בניו־ג׳רסי וכלה במטוסי
העתיד. קטע מיוחד, משיאי הסרט,
הוא סיפורו של איגור סיקורסקי, מפיו,
על פיתוח ההליקופטר שלו. קורא חיים
תדמון, מפיק דויד וולפר.
סידרת המלאן־ (יום ג׳ )21.05 ,17.8
— מלכודת. מי היא האישה העומדת מאחורי
סידרה של גניבת תכשיטים בריביירה
הצרפתית בקאן 1עם רוג׳ר מור ואלב-
סנדרד, סטיוארט.

לעמוס ארבל, כתב הטלוויזיה שהכין
את הכתבה על החללית אפולו
15 היה רעיון יפה אך קשה לביצוע :
להביא לאולפן דגם של חללית, שישמש
כתפאורה. לאחר חיפושים
ממושכים, נמצא בחנות צעצועים תל־אביבית
טיל להרכבה בדגם של אפולו.
השעשוע הפך לעבודה קשה: במשך
שלושה ימים עסק צוות גרפיקאים של
הטלוויזיה, בעזרתו של שוער הבניין,
בהרכבתו של הטיל. הצופים שראו את
דגם החללית על המסך בעת השידור,
לא יכלו לזהות בו את הצעצוע
התמים.

מורשה (יום ד 20.20 ,18.8העליה
לארץ־ישראל בימי הביניים.
סרט קולנוע (יום ד 20.35 ,18.8
גס תליינים מתים, סרטו של פריץ לאנג
על רצח התליין הנאצי הנודע היידריך
בצ׳כוסלובאקיה וגל הטרור שבא בעקבותיו.
״שלושת
המוסקטרים״ (יוס ה׳
— )19.30 ,19.8סידרה דראמטית ב־10
פרקים על־פי ספרו של אלכסנדר דיומא.
פרק ראשון: אויבים.
אצל ראופן (יו ם
ה 20.20 ,19.8
במחיצתו של הצ ייר
ראובן רובין.
במאי: יכין הירש.
הפקה: סרטי שבט.

רשות הסידור
(יום ה׳ )20.50 ,19.8
— בחלקה הראשון
סיפורה של משפחת
פופ מוסיקלית
שיצאה לחלל. בחלק
השני: תוכנית
שירים עם הצמד
הפופולארי יאן ו־סילבה.

ראובן

משחק
השבוע (יום ה׳ )21.40,19.8
— מגיש דן כנר. עורכים אלכם גלעדי
ודב עצמון.
ערס טוס (יום ו 20.30 ,20.8עם
עדנה לב ודודו טופז.
סרט קולנוע (יוס ו 21.30 ,20.8
בלב ובנפש עם לילי פאלמר וג׳והן גאר־פילד.
איירונסייד
(שבת — )20.30 ,21.8הקצין
בובי עם ריימונד באר, דון גאלווי,
דון מיטשל וברברה אנדרסון.
פעולה והרפתקה (יום א׳ )21.05 ,22.8
— הסייח עם רוברט יאנג וג׳יימס ברולין.
סיפורי גי דה־מופאסן (יו ם ב׳ ,23.8
.)19.30
קלעים (יוס ב 20.20 ,23.8סיכום
עונת תשל״א בתיאטרון עם לאה פורת,
בועז עברון ואברהם עוז. מפיק במאי:
אנדריי קלאראשו.
הערס (יוס ב — )21.10 ,23.8 ,עם רבקה
מיכאלי. מישדר בידור המבוסס על
תוכנית הרדיו שלכם לשטח קלה.
ה עו ל ם הז ה 1772

במדינה אשקלון חשבון הבנק הפרטי
של סגן ראש העיר
״סגן ראש העיר מטעם המפד״ל פתח
חשבון בנק פרטי, והוא מכנים לחשבון
זה כספים שהוא מגייס באופן פרטי מתושבי
העיר. עד עכשיו, גייס כבר סגן
ראש העיר כספים מ־ 33 תושבים — 500
ל״י מכל אחד.״
יש או אין קרקע? האשמה פיקנטית
זו הועלתה לאחרונה על־ידי האופוזיציה
במועצת עיריית אשקלון, נגד הנהלת
העירייה. באשקלון, הנהלת העירייה
היא בידי גח״ל, בקואליציה עם המפד״ל,
ואילו את תפקיד האופוזיציה ממלאת דווקא
סיעת המערך.
לטענת סיעת המערך, פתח ברוד אבר
חצירה, הכוכב המקומי החדש של המפד״ל,
בשיתוף עם מהנדס בשם איזידור ליבו־ביץ,
במפעל הרשמה לשיכון בשכונת רמת-
אשכול, כשהוא מבצע את הרישום במש רדו
בעירייה. כך, לא ידעו רבים מהנר שמים,
כי ההרשמה היא תוכנית פרטית

20 טיסות זוגיות לאולימפיאדה במינכן
1,000 גורסים בשווי 200,000ל״י
בתחרות הבינלאומית לצילומים צבעוניים
על בל נושאי ספורס ומשחקים
של אגפא-גברט

בל חובבי הצילום בישראל
מוזמנים להשתתף!.
פרטים וטופסי הרשמה -
בבל חנויות הצילום.

הפלגות שיט ונופש לחופי הים התיכון
נרשם אלמקיאס
הכל שטויות. העיקר דירה
של אבדהצירה, האמינו כי זהו מפעל עי רוני.
בעיר גם הופצו שמועות כאילו לנר שמים
הובטח כי למפעל הבנייה החדש
הוקצבה כבר קרקע מתאימה — בעוד שזה
אינו נכון כלל.
אל תפריעו. אפשר היה לחשוב, כי
בעקבות הגילוי המסעיר יעלו הנרשמים
התמימים על הבריקדות, יקימו שערוריות
על שלא הודיעו להם כי העסק הוא פרטי,
וכי לעירייה אין כל חלק בו. איפה 26 .
מבין 33 הנרשמים התייצבו לימין אבו-
חצירה, הפיצו בעיר כרוז תוקפני, בו תקפו
את מגלי הסוד הגדול :״מדוע אתם
מפריעים לתושבי העיר להשיג שיכון בכוחות
עצמם?״ קראו בפנייתם ל״סיעת המערך
בעירייה.״ ״במקום לברך על היוזמה
המבורכת של סגן ראש העירייה, אשר לא
חסך כל מאמץ ומצא עבורנו פיתרון למצוקת
הדיור, בכך שהשיג עבורנו אישור
ממשרד השיכון ז נראה לנו שמגמתכם
היחידה היא להכשיל את היוזמה המבורכת
ולהחניק כל יוזמה להיטיב את תנאי הדיור
של משפחות מרובות ילדים — והיא נובעת
משיקולים אנוכיים ופוליטיים בלבד...״
״הכל שטויות,״ מוסיף ואומר אחד מ־חותמי
הכרוז ומנרשמי השיכון, מיכאל
אלמקיאס .״שמעתי שסגן ראש העיר פתח
בהרשמה לדירות חדשות, פניתי אליו ל עירייה,
שילמתי את הכסף, וצורפתי לרשימה.
פרטי לא פרטי — איכפת לין
העיקר שמישהו סוף סוף מוכן להקדיש
מחשבה להיטיב את תנאי הדיור שלנו.״
עסק טוב. ברור כמובן שהכרוז אור גן
על־ידי סיעת גח״ל בעירייה, וכי הנרשמים
לשיכון אינם קורבנות לאי־הבנה
או העלמת האמת? נראה שההיפך הוא
הנכון: שהם זכו בדבר טוב. ההוכחה הטובה
ביותר לכך טמונה בשתי שמות שדווקא
לא חתמו על כרוז התשובה: היו אלה
שמעון מחלוף ואשר ארביב, שנרשמו גם
הם למיבצעו הפרטי של אבו־חצירה. מה
שמייחד אותם, זו העובדה כי שניהם חברי
מועצת העירייה — מסיעת המערך.

4 5א ו1
שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשון באניות המעבורת הבנויות ב מיו חד לתיירות
ולהנאת הנוסע הרמס׳ ו ״ פגא סו ס ״.
סיורי חוף ב ש עו ת היו ם בנ מלי ה ביניי ם -לימסול, אלגיה
ו אנ טלי ה (טורקיה) ,רודוס, פיראוס, קורפו, דיברובניק, זגציה
וחזרה דרך ־ קורפו, פיראוס. הרקליו! (כרתים) ולימסול.

מיזוג אויר • בריכ ת ש חי המסבהע שיר ומגוון
חנות פטורה ממכס

בלה את חופ שתך וסייר ב מ חי רי ם נוחים לחופי
הים התיכוו !
סיורים בני 2ו יום בכל שבוע -החל מ־ 00ו.ו ל״י, כולל מסים.
נא לפנות אל סוכן הנסיעות שלך או לסוכנים הכלליים

אלאלוף ושות־ת־א,
רח׳ אלנבי ,94 סל $9 - 611757 .נ מ6
חיפה, דח׳ כ׳אט ,4טל 4775? - 47752 .

סיווג גס׳חות שנקבע ע׳י מנחל אגף הספנות והגמלים ׳׳הרמס׳ ־ פגאסוס• שנת המיה 0ג?( 1ג׳)

מבחר סיורים מנמל פיראוס ־ יומיים עד 10 ימים
באיים היווניים וטורקיה באוניות ־ תיור מפוארות

מ קב ץ הנ ד בו ת

•ום ף חבנד
מאשי א ת אחיו

יחיאל חמד•
,.הוא לקח

׳ מ מני

וווו1 111!! 1

ב ל חסכונות!״
בסיפור נוסח ,,ראשומוף /מאשים יוסף
חמדי הקשיש את אחיו כי הלה שלחו
לקבץ נדבות, והשתלט על כל רכושו,
כשהוא מנצל את בורותו והאנאלפבתיות
שלו. לעומתו, מצייר האח הצעיר תמונה

שונה, לפיה נטל את אחיו תחת חסותו,
כאשר זה נותר בודד, תמן בו וסעד אותו,
וסבל בשקט את כל הבושות שנגרמו לו.
שני הסיפורים גם יחד משאירים פתוחה
את השאלה: איפה ה־ 20,000 של הקבצן!

חמ 1תמח 10
** יליונרים שהם קבצנים, וקבצנים
שהם מיליונרים, אינם תופעה חדשה
בארץ הקודש. השבוע, חזר יוסף המדי
ואישר את נכונותה. בתביעה שהגיש ל־בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, ביקש
חמדי בן ה־ ,75׳שאינו יודע קרוא וכתוב,
כי בית־הימשפט יחייב את אחיו החורג,
יחיאל, להחזיר לו את הסך הצנוע של
20 אלף ל״י, שיחיאל לקח ממנו, לטענתו.
בהתחשב בעובדה שמקצועו הרשמי של
חמדי הקשיש הוא קיבוץ נדבות, קשה
היה, למיקרא התביעה, שלא להתפעל ממתח
הרווחים בענף כלכלי זה.

אחיו החורג, יחיאל חמדי מכפר חרוצים
שליד בני-ציון, לעבור להתגורר בקיר־בתו.
כן הציע לו יחיאל לטפל בכל עניניז
הכספיים. היות והוא עצמו אינו יודע
קרוא וכתוב, הסכים יוסף להצעתו של
יחיאל, עבר להתגורר בביתו. לאחר תקופת
ימה, אף נתן ליחיאל את האפשרות
לנהל באופן רשמי את עסקיו, מסר בידיו
יפוי־כוח ׳רשמי, ריכז בידיו את כל כספו.
עם הזמן, הודיע יחיאל לאחיו שאשתו
יונה מתנגדת לכך שימשיך להתגורר בכייתם,
העביר אותו לבית שכור, במקום
אחר בכפר.
גם אחרי שעבר להתגורר לבית השכור,
המשיך יוסף בקיבוץ נדבות, העביר
*דבריו לאחיו גם את קיצבת הסעד.
לאחרונה הגיעו לאוזני יוסף שמועות
שאחיו איננו מפריד עוד בין כספו שלו
לכספו הפרטי — ודרש את כספו בחזרה.
יחיאל, גילה, לא היה מוכן להחזיר אותו.
יהודי פיקח
* וסף חימדי נראה כקבצן הקלאסי.
הוא דמות ציורית, בעל קומה קטנה.
קרח, עם כובע ברט נצחי לראשו. פיאות
מסתלסלות, פנים מרובעות, זקן קצר.
עיניים סגורות למחצה. הרושם הראשון
הוא של איש תם ומסכן. אלא שחמדי
הקשיש, יליד תימן, אינו מסנן כלל. יודע
יפה מאוד את אשר לפניו. כאשר הוא
אינו מעוניין — הוא לא ידבר בעד שום
הון שבעולם. אם ישנה דעתו — ידבר,
ועוד איו. למרות מראהו החיצוני האומלל,
חמדי הינו יהודי פיקח מאוד.
בתביעתו, טוען חמדי שהוא עובד כקבצן
ומשתכר כ־ 25 לידות ליום. לפני
שנתיים, לאחר שאשתו נפטרה, הציע לו

מצב כספי
מצויין
ן* חיאד -מכחיש.

חיוו מאולץ

מחייך יוסף חמדי, בנוכחות אחיו יחיאל. יחיאל ניסה למנוע
את הפגישה בין כתב ״חעולס הזח״ לאחיו חקבצן.

לדבריו, מנצלים רבים מאנשי כפר
חרוצים את הקבצן הקשיש.
יחיאל בן ה־ 35 מתגורר בבית היפה
ביותר בכפר. הבית משופץ, וגדול בהרבה
מבתיהם של יתר התושבים.

1111!1 >1111־— 1ווו1־ 1111־1־י—— 1171ו~1ז11 זו—־ר^ 1 ?0יוהוזוי>1ו>וזו^ 11111111ו־ו—י־־־וווו 11 וווו — 1

— —!1ו—ווו 011 ווו

״אדו גזל מימני אחכלהכסף שלי 20 ,אלף
וגם ה ב טי ח ל׳ א שה ־ ול א נתן אשה.״

הרצליה ובתל-אביב, בתחנה המרכזית,
כשהוא מקבץ נדבות. הלכתי אליו ואמרתי
לו תפסיק. זה לא יפה. איד אתה עושה
לי בושות. אני אדם מכובד כאן בכפר,
חבר ועד.
הוא הבטיח לא לקבץ יותר. אבל כל
פעם היה מבטיח — וכל פעם הייתי שומע
שהוא מקבץ מחדש.״

מתנה _
וחרטה
** משיד יחיאל ומספר :
תקופת־מה לקחתי אותו איתי לעבודה.
אבל המנהל שלי בפרדס אמר לי
לא לקחת אותו יותר. הוא אמד, :מה
יהיה אם איזה נחש ינשוך את הזקן? ,אז
אם המנהל אמר ככה, מה אני אעשה?
השארתי אותו בבית. הרי בסופו של דבר
יש לי עסקים משלי שאני צריו לטפל
בהם. אני לא אמרתי לו ללכת לקבץ

הבית המפואר

1י ך 1ף — 711 צעיר מעניק פרוטה
^ 1 1 ^ 1 1לקבצן, במרב* המסחרי
של שיפון נווה״עמל, אשר בהרצליה.
חבר הוועד טען שאחיו עושה בושות.

ביתו המרשים של יחיאל, חבר ועד הכפר. חגית
נראה חדש, נחשב לבית היפה ביותר כמושב,
שחבריו רובם עולים מתימן, בעלי הכנסות נמוכות.

-לפרוטה

למרות

הבטחה

^ גם בהולכו בדרך, מושטת תמיד ידו של יוסף חמדי. מראהו
מעורר הרחמים, החיוני למקצוע, ממלא את היד בנדבות.
המרכזית. בתחנה ענפה פעילות קיים
מפורשת,

נדבות. אבל אם הוא הלך — מה אעשה?
אני יכול לשמור עליו?
וגם מלבד הנדבות הוא היה עושה לי
בושות. למשל, יום אחד הוא בא ואמר
לי שנתן במתנה לבית־הכנסת בכפר שני
ספרי תורה ועוד 4,000 לירות. אחרי
כמה ימים התחרט וביקש הכסף בחזרה.
איך אפשר להתנהג ככה? אז עשיתי לו
משפט בענין זה, והגענו לפשרה שהוא
יקח בחזרה ספר תורה אחד, וספר שני
ישאיר למושב.

הבית הדל

ביתו של הקבצן, שנשכר למענו על״ידי אחיו יחיאל. שני
הדרים, המכילים מיטה בחדר אחד, ארון ישן בחדר השני.

י׳היאל, שהוא חבר ועד הכפר, עובד
כשכיר בפרדם, אך יש לו משק ימשלו,
הכולל גם רפת. לדבריו, מצבו הכספי
מצויין — ״אבל בטח שלא בגלל יוסף.
מה פתאום ז להיפר. אני בזבזתי עליו
כספים. נתתי לו הכל — והוא הלך ודפק
אותי ככה.״
מספר יחיאל :״לפני כשנתיים, באו
בשעה שתיים בלילה להעיר אותי. הודיעו
לי שבתיה, אשתו של אחי החורג מתה.
נסענו לראש־העין ומצאנו את הזקן מסכן.
ממש ריחמתי עליו.
״לאבא שלי, היו שמונה נשים, בגלל
זה אנחנו אחים חורגים. אבל אני מאוד
ריחמתי עליו. כל המשפחה ריחמה עליו.
בהלוויה, הוא נשען עלי, ובכה, :מה אני
אעשה, מה אני אעשה ד הוא ביקש ממני
שאני אקח אותו אלי.

״לא רציתי. מה אני צריך להכניס את
עצמי לתוך העניינים האלה? אבל הלב
לא נתן. בכל זאת זה האח שלי.

אמרתי לו:
תפסיק
ך&קחמי אותו. אלי. חשבתי שיישאר
/קצת זמן, עד שהכאב יעבור. אבל עבר
זמן, והוא בכלל לא רצה ללכת. הוא בי קש
שיעבירו לו את הקיצבה של הסעד
לכפר חרוצים.
״אחרי כמה זמן, שמעתי מחברים כאן
בכפר שראו אותו בכל מיני מקומות ב
נתן
הלוואה
והתחרט
ף כמה עוד טיפלתי? למשל, הדירה שן
היתה לו בראש־העין. קנינו אותה מעמידו
ומכרנו אחר כך. כמעט ולא יצא מזה
רווח. קנינו מעמידד בסך 3,800 לירות,
ומכרנו ב־.4,000
בכלל טיפלנו בו כל הזמן. הוא היה
נותן לכל מיני אנשים כספים. למשל, הוא
נתן לאחד מחברי הכפר, לראובן מדר,
266 לירות. אחר כך הוא בא אלי שאני
אוציא את הכסף בחזרה. עשינו על זה
בוררות. תמיד הוא היה נותן לכל מיני
אנשים להחזיק את הכסף שהוא היה מרוויח.
אני בכלל לא רציתי לטפל בזה.
עשיתי את זה בחוסר רצון.
(המשך בעמוד )34

-מצטרפת:

יודע שלקבצן יש רכוש של 20 אלף ל״י.
כספי הקבצן הופקדו אצל אנשים רבים.

במדינה
עוול ים
מגיע לך שיחדור?
לא תשוחרר

ה הי €!3הא(ד 0בוי!

שלוש שנים לאחר שעלה לארץ, קיבל
ויטולד שבינציסקי ( )23 צו גיוס לצה״ל.
הוא זנח את לימודי ההנדסה שלו בטכ-
ניץ, התייצב לשירות.
הוא שירת בצה״ל כבר חצי שנה, כאשר
התגלה לו, באקראי, כי למעשה אינו חייב
גיוס, מאחר שהשלים כבר את שירותו
הסדיר בצבא ארץ הולדתו, פולין, שם שירת
כמקובל, עשרים חודש.
״מדוע לא אמרו לי את זה?״ שאל
הצעיר, מסולסל הבלורית, שהמקטרת הנצ חית
מוסיפה ייתר רצינות להבעתו הרצינית.
מפקדו הישיר לא ידע לענות לו,
הציע לו למלא בקשה לשיחרור.
לויטולד לא היתה כל התנגדות לשרת
בצה״ל, אולם הוא לא ראה כל טיבה
מדוע שיופלה לרעה. הוא מילא את הטופס,
הוזמן בפני ועדה, וזו הכירה בשירותו
בצבא הפולני, המליצה על שיחרורו.
בירור חוזר. השליש הראשי לצה״ל
דחה את ההמלצה, הודיע כי אינו מוכן
לשחרר את ויטולד. כל הנמקה לא צורפה

חייל א 2שבינציסקי
עד ראש הממשלה
לסירוב. ויטולד סירב להשלים עם הסירוב,
החל מרעיש עולמות.
המצב כרגע, כפי שהסביר הממונה על
ההסברה במשרד הביטחון, שרגא בן־משה:
״לאחר שהחייל פנה אל ראש הממשלה,
הועבר העניין לבירור חוזר של הרשות
הצבאית המוסמכת. היא תחליט סופית.״

3 010 רדז
מ ג׳י ק ־ פרל ־ זהו ההי שג המד עי הגדולהמקל
עליך אתמריחת הלכה, תו דו תלא חי דו ת ם
המתמדת של פתיתי ה־ 1מ*£ק.
מג־יק־פרל -מעניק לד בלק קריסטלי נהדר, בשלל גוונים,
כשהציפורן מכוסה כולה בשכבה אחת ואחידה.
היי זוהרת ואופנתית עם ״מגייק־פרל״
״דורה־גלוס־

משטרה

ושוב,
מכות משטרה

שמואל עוזרי, צעיר ( )19 שחרחר ותמהוני,
בן העדה התימנית, שוחרר מצה״ל
לפני תום שירותו הסדיר. לאחר שיחרורו,
החליט עוזרי לעזוב את בית הוריו, במושב
גאולים שליד נתניה, ירד לאילת.
התפרצויות וגניבות. לפני זמן מה,
הופיע עוזרי בתחנת משטרת אילת, ביקש
להתלונן על שנגנבה ממנו לירה שטרלינג.
אחד השוטרים בתחנה, סמל מרדכי אביטל,
גילה עניין רב כעוזרי — אך לא בגלל
הלירה שטרלינג שנעלמה.
את התחלת המעשה, קשה לקבוע. את
סופו, מספר הצעיר התמהוני :
״הסמל אביטל האשים אותי שאני ביצעתי
כל מיני התפרצויות וגניבות, והתחיל
להכות אותי. הוא הכנים לי אגרוף
בעין הימנית. התחיל לרדת לי דם.״
עוזרי נלקח לבית־החולים לטיפול.
לטענתו, מנע ממנו איש המשטרה לקבל
תעודה רפואית.
לאחר ששוחרר מהמעצר, פנה עוזרי
לעורדהדיו האילתי יצחק דויד. זה פגה
בשמו לשר המשטרה ולנציב התלונות,
בתביעה לחקירת המקרה.
מפקד משטרת אילת, מפקח יגאל גולן,
הכחיש את טענותיו של עוזרי .״קיימים
נגד האיש תיקים במשטרת אילת,״ אמר.
״הוא שוחרר מצה״ל, וברור שהוא משוגע.״
ה עו ל ס הז ה 1772

במרחב
יוד ד ן מרד נגד חיסיין!
הייתכן שחטבח האחרון שערך חוסיין
במחבלים — היה יותר מדי אפילו בשביל
אנשיו שלוי
שלטונו של חוסיין התבסס מאז ומתמיד
על צבאו, המורכב על שבטי הבדואים

אל-תל. .אין דבר הקודם למערכה על שיחדור
השטחים הכבושים,״ נאמר בו .״במערכת
השיחרור נגד ישראל, חייבים להיות
מיוצגים כל עמי ערב — וזה כולל גם את
האירגונים הפלסטינאים, החייבים למלא
תפקיד בשיחרור מולדתם.״
גילוי־הדעת קורא להכיר באירגון ה-
שיחרור הפלסטינאי כנציג העם הפלסטי-
נאי, ומבקש לאפשר לאירגון להקים את
בסיסיו על אדמות ירדניות ללא הפרעה,
לאפשר להם ״לפעול נגד האוייב הציוני.״
לחוסיין, היה בגילוי־דעת זה משום גלולה
מרה. דווקא ברגע שנראה היה כאילו
נצחונו שלם, כאילו הצליח לחסל את ה מחבלים
— התגלה שלמעשה, לא הצליח
לחסל כלום.
סווריה אתמול אדוני הארץ,
היום בוגדים

מיד חוסיין
התומכים מרדו

במיטב המסורת הים־תיכונית, הגיעה
עתה ההפיכה הסורית האחרונה לשלב-
הגמר המסורתי: ביודמשפט מהפכני הו ציא
גיזרי־דין נגד כמאה איש. האשמה:
בגידה במולדת ונסיון להפיל את המשטר.
דאגתה הראשונה של כל קבוצת בריונים
התופסת את השלטון, במרחב, היא
לחסל במהירות האפשרית את יריביהם.
אותם הנתפסים בפועל, מושלכים לבתי-
כלא או מועמדים אל הקיר. נגד אלה שהצ ליחו
להימלט, מוצאים ״פסקי־דיו מהפכניים.״
מוות.
בין מאה הנאשמים, הפעם, נמצאים
מישל עפלק, מייסד מפלגת הבעת.
אמין אל־חאפז, נשיא סוריה לשעבר. שבלי

הנאמנים לו. עתה, זו הפעם הראשונה מאז
עלה לשלטון, התגלתה התנגדות למלך
דווקא מהמקור המפתיע ביותר — בין
ראשי שבטי הבדואים.
אזהרה למדך. קבוצה של עשרה נכבדים
פירסמה גילוי־דעת, שאפשר לראותו
בפירוש כאזהרה חמורה למלך. בראש הקבוצה
עומד לא אחר מאשר ד״ר סעיד
אל־תל — אחיו של ראש ממשלתו של
חוסיין, מי שנחשב כאוייב מיספר 1של
אירגוני המחבלים.
בגילוי־הדעת הסנסציוני, קוראים הנכבדים
ל״ייתר הבנה לחיוניותם של האיר־גונים
הפלסטינאים,״ תובעים מחוסיין לקבל

עבש!
היא גותוג״סח

״הוא יורה בשעת הכתיבה, כדי
להיכנס לאווירת המערכה.״
אל־עיסמי, מזכיר הבעת לשעבר. ואסעד
אל־קותאני ואלים פרח, חברי ההנהגה הפוליטית
של המפלגה.
אתמול, היו אלה אדוני הארץ. היום,
הפכו לבוגדים, כשעל ראשיהם תלויים
גיזרי־דין מוות ומאסר עולם. אם הם בכל
זאת עדיין בחיים וחופשיים — הרי זד,
רק הודות לעובדה כי נמלטו מארצם בזמן.
מצורים

לחיות
את המלחמה

נידון חאפז
היורשים שפטו למוות
עליו מחדש את עול הסכמי קהיר־עמאן,
בהם הושג סטאטוס־קוו בין המחבלים ל-
חוסיין, ואשר אותם ביטל חוסיין כאשר
יצא למיתקפתו האחרונה. חותמי גילוי-
הדעת קראו להרשות ״חופש ביטוי וביקורת
עצמית״.
מינימום־מל,סימום .״במצב הדברים
כיום, זה המינימום שביכולתנו לעשות —
וגם המקסימום,״ הצהיר אחד מחותמי גי-
לוי־הדעת, ד״ר ג׳מאל שעאר, בפני כתב
יונייטד פרס. גילוי־הדעת, המשתרע על פני
שבעה עמודים, הוגש לראש הממשלה, וצפי׳
העול ם הזה 1772

״הסופרים אינם נותנים כל ביטוי למערכה
שבה עומד העם. כל מה שנכתב על
המלחמה לשיחרור השטחים הכבושים בידי
האוייב הציוני, הינו חסר חיים, חסר תחו שת
המלחמה. אבל איך בעצם יוכלו הסופרים
לחוש את חוויית המערכה, כשהם
יושבים, לבושי חליפה, בחדר ממוזג-אווית
כדי לכתוב על המלחמה, צריך לצאת החוצה
אל העם. כדי להרגיש אותו, צריך
לחיות איתו.״
קלושים, תלושים. ביקורת חריפה זו
הושמעה לאחרונה נגד הסופרים והעי תונאים
במצריים, במסגרת סימפוזיון שהתקיים
באוניברסיטת קהיר בנושא ״הסופר
והמערכה.״ למרות שהנושא עסק בסופרים,
זכו גם ׳העיתונאים המצריים למקלחת
קרה :״הם רחוקים מהמציאות,״ הסכימו
ביניהם המשתתפים .״ניתוחיהם אודות המצב
קלושים ותלושים.״

בתכם מתג׳ילזת עתה לצבא.
נאשרת סיי םאתה שירות,
ת הי ה כבר גברת לבל דבר.
ראויה הי אשתח סכו ל מענה.
בעת שרותה.
אמצ עי ם שיע מדו לרשותה להבטחתע תי ד ה
בגמר השירות,
בתבנית ה טו ב ה ביותר למטרה זו-

״ ח סן ל חיי ל
התכנית הבלעדית של

בו? 1הנועזינו
3ז״נוויב 1ת

המובחרות

אוצרו שלהקב צן 00
(המשך מעמוד )31

תעובץ הויו ל ס הי ה

<772

ועוד מספר האח הצעיר:
אם היו לי טובות הנאה מזה שהוא
היה אצלי ן כלום. הוא אומנם נתן לאשה
שלי מתנה. מכונת כביסה. אבל זה בגלל
שהיא היתד, מכבסת לו.
אני הייתי לוקח גם את קיצבת הסעד
שלו, אבל רק שבעה או שישה חודשים.
אחר כך הוא הלך !וניתן הוראה שאת ה־קיצבה
יתנו לו באופן אישי ביד. מאז לא
ראיתי את קיצבת הסעד.

הבן נפתלי
פחד
* קיצבת הסעד שהייתי מקבל בשבי־
<*£לו, הייתי קונה לו קוניאק. בשבילו
קוניאק זה בריאות. בלי קוניאק הוא לא היה
יכול לזוז. פעם, מתוך שיכרות, הוא נפל

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי ד,מעטפה:
״תשבץ 1772״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
יהודה המכבי )74 .חיה ממשפחת המכר מאוזן:
סמים.
)1ארץ
אסיאתית בה מתחוללת מלח מת
אזרחים )5 .אירוע המוקדש למוסי קה
)9 .רוח רעה )10 .בסיס )12 .אדון. מאונך :
)13 שנון )14 .עמוד מים )16 .האדם הוא
)1מדינה צפונית )2 .נמצא )3 .מכשיר
היונק היחיד שאין לו כזה )17 .דממה.
עינויים )4 .מודה בתבוסתו )5 .צירקוס.
)19 כלי הקשה )20 .מזכיר האו״ם הרא שון
)21 .איש טלוויזיה פופולארי )6 )21 .אבי חם )7 .כיוון )8 .מפציץ רוסי
בידי המצרים )11 .חכם, הרואה את הנוקריאת
זרוז )25 .מודע .26 .גלות)27 .
לד )12 .רג׳ים )15 .מספיק )16 .שיר,
כסף רב )28 .חי במים )32 .ענן)33 .
לחן )18 .בן צאן )19 .חיה הניזונה מנבנולד
בטרם עת )35 .ראש שבט ערבי.
)37 מפרש תנ״ד ידוע )39 .חברת נפט לות )21 .בירה )22 .אינוואליד )23 .גבר
אמריקנית )40 .מושבה ותיקה )41 .ראש שלא נשא אשה )29 .אלוהים המטיר אומדינה
אפריקנית )42 .אוניברסיטה אמ תה על סדום )30 .פורטרט )31 .טשרני־ריקאית
)43 .פנצ׳ר, תקלה )44 .אלה יוו חובסקי היה כזה )32 .האשמה בדויה.
נית — אשת זאוס )45 .תבלין שנותנים )34 מפלגה בארץ )35 .היום השביעי.
בקפה )46 .אמונה באלוהים )50 .תן ! )36 )52 עטרה )37 .שורה )38 .אגם)39 .
תכשיר יופי עתיק — משמש לאיפור ה אחת האמהות )46 .יונק החי במים)47 .
כוח )48 .בן בקר )49 .אבי יהושע)51 .
עיניים )54 .דרום )56 .באזאר יריד)57 .
יישוב בהרי יהודה, בו הוקם ביח״ר למשופט
מחוזי שפרש לגימלאות )59 .משוטוסים
)53 .צבע בהיר )54 .מנהיג ערבי,
רר ישראלי, מחבר ״עיר היונה״)62 .
אחוריים )63 .פרוסת לחם )64 .רצוי לב שגלחנז בכיס פאלוג׳ה )55 .גבר שלא ידע
אשה )56 .המאור הגדול )58 .נפטר)60 .
רור אותו מן התבן )65 .נהר באנגליה.
)66 אביון, דל )67 .נישא )69 .תבואה. מחטט )61 .איזור בעיר )62 .מיניסטר.
)70 אבר פנימי )71 .יומון אשר שבק )67 בלבד )68 .אותו אכלו בני ישראל
במדבר )71 .חיית טרף )72 .בהמה גסה.
חיים )73 .מצביא יווני שהובס על־ידי

אהבה מתקדמת \

חשבץ

1772

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

חבר הוועד >ד,ל,״ל:;-

קבצן :״אני לא צריך את כספו. יש לי די.״

ושבר את הרגל. אני טיפלתי בו. זה היה
בזמן שהוא היד, גר אצל קרובה שלנו
בהרצליה, בנגה דהרי. היא הבטיחה למצוא
לו אשד, אחרי שהוא אמר שהוא רוצה
להתחתן. היא אמרה לו שהיא תמצא
לו בחורה — בתנאי שיתן לה כסף. הוא
נתן לה. כולם היו לוקחים ׳ממנו כסף.
אז מה הוא בא ומספר את כל הסיפורים
האלה. הכל פרי הדמיון שלו. אף מילה ממה
שהוא מספר לא נכונה, אנחנו רק ניסינו
לעזור לו, וזאת התודה שלו.
בקשר למגורים שלו אצלי בבית. אחדי
כמה זמן, האשד, יונה לא הסכימה.
היא רצתה שהוא יגור לבד. אז שכרתי לו
דירה שני חדרים לא רחוק ממני, והוא
היה ישן שם. ואפילו כדי שלא יישן לבד
הייתי לוקח את הבן שלי נפתלי שיישן
איתו. אבל הבן פחד. למה כתבו בעיתונים
שהעברתי אותו לחדרו העבדתי אותו
לדירה. מה רע בזהו

סרטים, שיקופיות, צילומים \
וחוברות וכר מאירופה \
להתקשר עם
ת. ד 24085 .ת׳׳א

;חדשבארץ ה

רות עוזיאל

רח׳ יאיר שטרן ,9ת״א (פלומטיו)

לא טוב״

מגלה עתידות
בחגורת הפלא וקפה.
בענייני משפחה, חברה,
אהבה ושלום בית.
עבר, הווה ועתיד.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״חשבץ 1772״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — .24.8.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרטי ספרים.

ן *8דירה נראית באמת לא רע. שני
י 1חדרים קטנים, נקיים יחסית. ארון
ישן, מיטה שבורה. במטבח, חפצים שונים
שכל קבצן הראוי לשמו אוסף בדרכו.
מימיות, ברזים, פחים.
״יחיאל הביא אותי כאן למושב והיה
שולח אותי לאסוף נדבות,״ מספר יוסף.
״את כל הנדבות הייתי נותן ליחיאל יום
יום. כל הכסף שלי לקח יחיאל. יחיאל
לא טוב. הוא הבטיח לי אשה, ולא נתן
אשה. האשד, של יחיאל זרקה אותי מהבית.
היא היתד, אומרת שאני מלכלך.
איפה אני מלכלך ו למה אמרה ככה עליו״
העו ל ם הז ה 1772

תסטחו צבאית קצוה, מתעד
מת מתאוננת המודרנית,גורמת
ו מוו תומיויס.
נזוודת 1זטשו\ת

1*1 1 1 1 7 1 1 1
# 11 1 #111

אשר על התספורות, הלא הוא אחרון מזיא, המקפיד שתספורת תל־מידיו
תהיה קצוצה, יכול להתפאר דווקא, אישית, בבלורית מפוארת.

האחרות, כפי שהן מפורטות בתקנון או
כפי שהן תינתנה -מטעם ההנהלה בכל
תקופת היותי תלמיד ביד,״ס.״
חתימתו של התלמיד על התחייבות
צנועה זו איננה מספיקה- .גם הוריו חייבים
לחתום עליה. ולא סתם לחתום, אלא
להתייצב אישית לטקס החתימה. מה ש בטוח
בטוח.

ף* ל אדם, ותחביבו שלו. אחד אוהב
^ לשחק גולף, שני אוסף בולים. אחר
אוהב חביתות*— !מלוא הבית חביתות.
אהרון מזיא- ,מנהל בית הספר אורט רחובות,
אוהב תספורת קצרה.
אוהב מאוד אפילו. הדבר הראשון ש הוא
מחייב בו תלמיד -חדש שלו, מייד
לאחר הרשמתו לבית־הספר — הוא ללכת
להסתפר.
התלמיד הולך, חוזר -מסופר. המנהל בודק
את התספורת. לפעמים היא משביעה
את רצונו, לפעמים לא.
כאשד היא לא — הוא שולח את התלמיד
-מייד להסתפר שוב. התלמיד הו לך׳
חוזר. לא בהכרח בפעם האחרונה.
אחדים מתלמידיו של -מזיא עשו את ה סיבוב
ארבע, חמש פעמים, עד שעמדה
תיספורתם במיבחן.
לפני שנה, מנע -מזיא מתלמיד מלגשת
לבחינת בגרות, על שזה לא הסתפר כ יאות.
התפטרות קולקטיבית

תלבושת
אחידה —
תמיד
אדק תספורות קצרות אוהב המנהל.
גם -תלבושת אחידה אהובה

המזכיר

נוע

בעד

אריה בן־יוסף, שנשלח
על״ידי המנהל לנד
מלהתראיין.
התלמידים

0 ״11 *1 0 0 1 1המפורסמת מוצגת על־ידי התלמידים, המפנים גבם לקיר
41 1 1 -1לא רק כדי להראות את רעמתם הפגועה, אלא גם בדי להימנע 4111 מזיהוי :״אם יראו את הפנים שלנו,״ הסבירו ,״יזרוק אותנו המנהל מבית-הספר.״

עליו עד למאוד, עוד משחר נעוריו.
אם יקיי-מו -תלמידיו של אהרון מזיא
את הוראת מנהלם, שומה עליהם להסתובב
בתלבושת האחידה, האפורה־ימשע-
ממת, והמגוונת בסמל אורט המפאר את
החולצה, כל שעותיהם הערות. בימי חול,
חג ו-מועד, בביתם, כשהם יוצאים לסרט
או לבקר חברה. כל שנות־לימודיו בבית-
הספר- ,חייב התלמיד להיות לבוש תלבושת
אחת: ואין שנייה לה — התלבושת
האחידה.
למען הדיוק, מכוון האמור לעיל רק
לחולצה ולמכנסיים. אשר לגרביים ול-
נעליים, סביר להניח שבתחום זה יש ל תלמיד
חופש ביטוי, מאחר שכל הוראה
בנידון לא הוצאה על־ידי המנהל. בינתיים.
הפעולה הראשונה הנדרשת מתלמיד
חדש בבית־הספר אורם רחובות, היא חתימה
על טופס התחייבות, כהאי ליישנא:
״ידוע לי:
״א. שתלמידי אורט־-רחובות חייבים
לבוא לביה״ס, לבושים בחולצה ובמכנסיים
של התלבושת הרשמית. סטיה -מכלל זה
תבוא בחשבון אך ורק, אם יפנו ההורים
מראש בבקשה להתחשב בתקלה שקרתה.
כלל זה מחייב גם ביומים שאין בהם לימודים.

שמחייבת אותם תספורת קצרה ו־בלתי־מנופחת,
ואסור שהפאות תעבורנה
את קו חצי-האוזן.
״ג. שאסור עליהם העישון בתכלית-
האיסור — לא רק בביה״ס ולא רק בתקופות
של לימודים, אלא גם בכל מקום
אחר (בית, רחוב, קולנוע, מגרש וכד)

ובכל זמן — ובכלל זה בכל החופשות
של השנים, שבהן הם תלמידי ביה״ס.
״ידוע לי, שסטיות מחובות אלה עלולות
להביא עונשים — עד להרחקה מוחלטת
מביה״ם ועד בכלל.
״הריני מתחייב לנהוג בהתאם לנ״ל כל
עוד אהיה תלמיד אורט ברחובות. כמוכן
-מתחייב אני לנהוג בהתאם להוראות

התלמידים

(* 7למידים ותיקים כבר מכירים את
( 1הנושא, יודעים שאפילו בימי החופש
הגדול, כאשר הם באים לבית־הספר ל החליף
ספר בספריה, הם חייבים ללבוש
את התלבושת האחידה שלהם.
תלמידים חדשים, שבאו להירשם בחופש,
גילו שעליהם לחזור- ,מסופרים ולבו שים
כיאות, לפני שיתקבלו. ללא תספורת
ותלבושת נאותים, הבהיר להם המנהל,
אין הרשמתם הרשמה, והם כאילו לא באו
כלל בשערי בית הספר.
נוכח המצוקה, החליטו תלמידי אורט
רחובות להתארגן כדי לזעוק ח-מס: שניים
מחברי מועצת התלמידים נשלחו להנהלת
אווט הארצית, על־ימנת לברר את חוקיות
העיסקה שהמנהל אירגן.
השלב הבא: כינוס מועצת התלמידים,
והגשת התפטרות משותפת של כל חברי
המועצה, במחאה על צורת ניהול בית־הספר.
בד בבד עם ההתפטרות, תיבחר
מועצת תלמידים במחתרת, שתנהל ״מלחמה עד חורמה במנהל.״
כרגע, פעילים באי-רגוו המרד רק ה־שישיסטים
ומעלה. הח-מישיסטים הירוקים
פוחדים עדיין לפצות פה. אך גם בלע דיהם,
מובטחת, לדעת הכל, שנת לימודים
עליזה באורט רחובות.

מימין לשמאל: יעקב חן ( 12 וחצי) מגדרה, חושש להתנגד.
משה קוסטו — מעז :״לא ייתכן לנהוג כך בתלמידים,״ אומר
הוא. עופר (״נמרוד״) שור ( 14 וחצי) מחבצלת, מ!נגד לתקנות, אך ניכנע להן.

סלנת ו!0י0
1971 מטפס

י ^ ^וייזוי
בחסות שעתי

ה שעון הנמבר ביותר בישראל

1110 לוגו 10

ה שעהרחו די 117י£י1ו1

האמיתית
^ ת הבוכה הזאת אתם בטח מכירים :
יש לה עיניים כחולות־שמיים, שיער
צהוב־חיטה, פה אדום־דובדבן, עור לבו־שלג,
וחיוך סיסי קטן־קטן. אפשר למצוא
אותה בבית הדודה, כשהיא בדרך כלל
שמורה בזהירות מאחורי זכוכית־נגד־אבק,
בחברתם הרומנטית של ג׳נטלמנים בעלי
מבט ענוג, רועות ברווזים עגלגלות, ילדות
קטנות עם המון בקבוקים בשיער, ושאר
נציגי החרסינה של תרבות אירופה של
העולם הישן.

מה שעדיין לא זכיתם לראות, זה איך
ניראית בובה כזאת בחיים.
אז בבקשה: קוראים לה, למועמדת מם׳
10 לתחרות מלכת המים— סוזן לרמר (,)17
גובה — 164 סנטימטר, מישקל 45ק״ג,
והיא בובה אמיתית בגודל טבעי, גם אם
מיניאטורי.
ובחיים — היא הרבה יותר משכנעת
מאשר בחרסינה.
העיניים הכחולות האלה, הם משהו שצריך
לראות אותו, כדי להאמין שיש דבר
כזה. והעור הלבן הזה, הצח כשלג, שלא
הספיק להתקלקל מהשמש הים תיכונית
שלנו. וה— בקיצור, מה יש פה להרבות
בפרטים. זהו זה.
הבובה החיה הזאת הגיעה אלינו ישר
מקראקוב שבפולניה. לפני שנתיים. יש לה
— כל אחד בניפרד — אמא נוצריה יפה-

הילדה:

הפנים המקסימים ב״
יופיים הם עדיין פני
ילדה, המאופרים ע״י ״הלנה רובינשטיין״.

פיה בת ,34 ואבא יהודי. אבל החיים שלד.
מתוכננים כבר מעכשיו בלי עזרת אמא-
אבא.
״אני רוצה לעסוק בענייני יופי,״ אומרת
סוזן. ובשביל זה היא למדה במשך שנה
וחצי כיצד להיות קוסמטיקאית.
היא מתכוונת לעסוק בעתיד במיקצועה,
אבל בינתיים, עד שתתחיל לעבוד באופן
רציני, לא איכפת לה לדגמן פה ושם :״רק
שיציעו לי,״ אומרת סמן.
הצעה אחרת שהיא מקבלת בשימחה: בילויים
בערבים .״אני אוהבת להתלבש יפה,
ללכת למקומות יפים, לרקוד ולשמוע מוסיקה,״
היא אומרת. ככה. פשוט מאוד. בלי
שום תוספות מן המצע של התנועה למען
שיחדור האשה, ושאר הדברים הגורמים
להכבדה על האינטלקט.
מה שנקרא: גישה בריאה לחיים.

הנערה:

הגוף הוא גופה של נערה אעירה
וחטובה — מכל צד שלא בוחנים

תירוויו ח

חיי ס סי ח ה יר שת

ס ו זי

מאמה.

יפהפיה פולניה נוצריה בת .34 בשערה הבלונדי מטפלת
סוזן בתכשירי השיער של ״וולח״ .בגד״הים של המוע-
מדת מס׳ 10 בתחרות מלכת המים, מתוצרת ״מטקס״.

הגבות:

את גילה הצעיר מסוגלת
סוזן לנטרל בעזרת
תסרוקת מבוגרת והופעה מכוחשוף. בקורקבן בדת
— אפילו

מדוע

מתמסרות לאורי גלר?

את הביקור הנוכחי של מרגלית אנקורי בארץ לא הייתי
מגדירה כמאושר ביותר. אם לשפוט לפי מה שאני שומעת,
ולפי מת ששומעים כל שכניה, בבית שברחוב בן־יהודה בתל-
אביב, הרי זה ביקור לא כל כן מוצלח.
מה ששומעים שם, אלה דיאלוגים באוקטבות גבוהות ביותר,
ובסיגנון חד־משמעי ביותר, המוחלפים בין דיירי הדירה —
מרגלית ( )32 מחד, וחלום־חייה, גגי שישן 22 מאידן.
מרגלית, המאוהבת בגבי עוד מהימים ששניהם כיכבו בשיער,
לא חדלה להתכתב איתו כל זמן שהותה בארצות־הברית, לשם
היא נסעה כדי לשחק בהצגת זורבה בברודווי.
וברגע שהיא הגיעה עכשיו לביקור בארץ, עקר גבי מדירת
הרווקים שלו בגבעתיים, ועבר לגור עם מרגלית בדירתה.
הצרה היא, שזה הכי רחוק שהוא מוכן לעבור. להתלוות
אליה לניו״יורק, כמו שמרגלית ביקשה, הוא לא מוכן. לא הועילה
גם הצהרתה שתתאבד. הסיבה, כפי שהסביר גבי: להקת-
זמר חדשה, המוקמת עתה ממירי אלוני, המתופף זוהר לוי,
אחד הצ׳רצ׳ילים וגבי עצמו.
התחזית, אם לי תשמעו: מרגלית תחזור לניו״יורק
עצובה, ולבדה.

אנקורי ושושן

זוכרים את אורי גלד? בטח זוכרים!.
איך אפשר לשכוח? עכשיו שהזכרתי לכם ,׳
ן אתם נזכרים ודאי שבזמן האחרון היה קצת ן
שקט ממנו. הארץ שקטה, כמו שאמר
ן אלתרמן.
מי שלא שקט זה אורי עצמו. פגשתי
!אותו השבוע כשעל זרועו עטופה באלגנ־1
טיות דיילת יפהפיה בשם פרנסים משהו,
{ וזה הזכיר לי שרק לא מזמן הוא היה}
החבר של שרה גורן, ולפני זה הוא היה
|חבר של עירית לביא, ולפני זה —}
בקיצור, התחלתי לעשות חשבון קצר
| ומהיר, וגיליתי במפתיע שהבחור הזה, בעל י
החיוך התמים והמבט הגלוי והישר, הוא,
|ככד, בד,שקט ובביטחה, אחד הדון־ז׳ואנים
׳הפעילים על המסלול כיום.
שאלתי אותו, איך הוא עושה את זה| ,
והוא ענה לי, בגילוי־הלב האופייני שלו:
״אין לזה כל קשר לטלפטיה שלי. כלו־׳,
מר, אני לא מפעיל עליהן שום טלפטיה, .
1אלא מאי? הבנות משכנעות את עצמן ;

בחזרהל בו ר גנו ת
קשה אולי להאמין, אבל ב־ 30 לאוגוסט
תחזור אחת הטיפוסיות הבוהמיות ביותר
של הבוהמה בישראל, השחקנית ברכה
נאמן ( )31 לחיק הבורגנות הישנה והטובה.
היא תעשה את זה, לא פחות ולא יותר,

בעל, ילדים, ושקט. כנראה שהחינוך שקיבלתי
ניצח בכל זאת.״ אמה, היושבת לידה,
מנענעת בראשה מעלה־מטה, בהינהוניס
רבי־משמעות.
ומי שלא מאמין, יוכל להיווכח בזה ב
אלא
בבית־ויצ״ו בתל־אביב, שם היא תתייצב
מתחת לחופה עם דויד לוי• זהו צבר
בן ,37 מהנדס חשמל ששהה שלנש שנים
בארצות־הברית, והעובד מזה שנה בפרס.
בקיצור — טיפוס בורגני מהוגן, אזרח מהוגן,
אזרח קונסטרוקטיבי למדינה, ושאר
ירקות.
וזה, מסתבר, בדיוק מה שברכה רוצה.
״חזרתי לבורגנות,״ הודיעה לי .״רוצה בית,

חתונה. ברכה — שמה הנורמלי, אגב, הוא
מוהליבר, והיא, לא נעים לגלות, נצר
למשפחת מוהליבר המפורסמת — תעמוד
שם, בחופתה, לא בשמלה בדואית, ואפילו
לא יחפה, אלא לבושה בשמלה אורגנזת
לבנה בורגנית ומהוגנת. ממש כאחת האדם.
ומייד אחרי החופה, היא תיסע עם הבעל
לטהרן, ותהפוך שם לעקרת־בית מן המניין.
איך נפלו גיבורים.

גלד וידידה

ביום שישי, בארבע אחר הצהריים, חזר
מייק בראנט לצרפת, לאחר שהופיע
אצלנו בפני חיילי צה״ל, ובחתונת פצועי
צה״ל שאירגן אבי הפצועים שמחה
הובצברג ברמת־גן.
ולאן הוא חזר ז לאהובת־חייו, שאיתה
הוא עומד להתחתן, כן מספרת השמועה.
שמה מריה פולמוצ׳י — והיא אצילה
איטלקיה (עוד אחת, כן) בת , 26
אמנם — לעומת ה־ 24 של מייק — אבל
לעומת זאת היא קנתה לו במתנה
מרצדס ,280 כיאה למיליונרית. ומאחר
שמייק מתעתד לעבור לגור בלונדון, כבר
החלה מתכננת את הארמון שהיא תבנה
שם בשביל שניהם.
אלא מאי ז אני במקומכם הייתי מתייחסת
לסיפור הזה קצת בהסתייגות.
הוא פשוט יפה מדי מכדי להיות נכון,
נדמה לי. מת גם שלא הצלחתי לוודא
אותו. אז נחיה ונראה, הא 1

שאני מפעיל עליהן, ואז, הן אומרות לעצ־
,מן, הן כמובן חסרות־אונים להתנגד —1
׳ולא מתנגדות. ובאיזה מהירות שהן לא
,מתנגדות.״
אלא שכל הבנות האלה אינן, בשביל
| איש הקסמים, אלא אמצעי להשגת המטרה1.
אומר אורי, כשהוא מצביע על פרנסים )
) היפהפיה, שאינה מבינה למזלה עברית | :
״זה די נעים ודי חשוב, לצאת עם יפה׳
פיות כמוה. אפילו שאין לה שכל במיל.
אבל מה שאני מעוניין להשיג, זו בחורה
1עם כסף. הרבה כסף. זה לא סוד. אני1
רוצה להשיג לי חיים קלים וטובים, וחתי!
כה עשירה היא הדרך האידיאלית לזה.
אהבות — אני אמצא לי תמיד, זה לא
| בעייה.
״בינתיים, הצרה שלי היא שהמיליונרית
׳ היחידה שהכרתי — כבר נשואה. ואילו
,העשירה ביותר הלא־נשואה שאני מכיר,
!היא רק בתו של בעל שרשרת בתי־מלון
,בארץ. אבל אין דבר — יש לי סבלנות.
! אני בדרך למטרה.״
פרנסים חייכה את חיוכה המבריק ור,איני
טילגנטי, אורי חייך את חיוכו התמים
,והשקט, ואני הלכתי לי לדרכי, מהרהרת
י לעצמי שאם אני מכירה את הבחור, עוד
,אזכה לראותו עומד מתחת לחופה עם מיל-
י יונרית צעירה, פחות או יותר.

תחתרי על הנופש !
היית עלולה לעשות כן, אילו
הרשית למחזור החודשי ׳ שלו
לעכב אותך את לוח הזמנים שלך
אינך יכולה לשנות, אבל
את יכולה לשנות אח,
אמצעי ההגנה ההי־גיינית
שלך, הפטרי
מהתחבושות המגד
שמות והמרגיזות ז־התחילי
להשתמש בטמפוני טמפקס
הנוחים.
טמפוני טמפקס הס לשימוש
פנימי, כלומר, אין ריח לוואי, אין
חוסר נוחות, אין דאגה היכן לשאת
מלאי(הם נכנסים בקלות לכיס או

לתיק).
לטמפוני טמפקס עוד שפע יתרונות
נוספים, כמו האפשרות לשחות מתי
שאת רוצה.

נסה לראות את הדברים
גם מנקודת מבטם
של האחרים, ואל תקשה
מעשים הגורמים
לאדם הקרוב אליך עגמת
נפש. גלה רצון
טוב כלפי חבריך לעבודה.
נסיעה קצרה
בסוף השבוע תביא לך
; 1 21מרס -
1 20באפ רי ל
את השלווה המיוחלת,
ותסייע לך לפתור
בעייה מעיקה. השבוע לא ממתינה לך
שום הצלחה חברתית בולטת, כך שכדאי
לך לנצל את הזמן למנוחה ולטי פוח
יופייך. יש סימנים שהמצב ישתפר.

11ו1

המתח מגיע לשיאו —
ואתה בהחלט לא מצליח
לנצל את ימיך בצורה
הולמת. תן לעצמך
ללכת — אבל אל
תהיה חלש־אופי. שמור
על בריאותך, ואל תקלקל
את הקשרים עם ידידיך
האמיתיים. אתה
תזדקק להם, והם שו־חריט
את טובתך. ניתוק
כאוב הופך, בסוף השבוע, לעילה לא
לקחת על עצמך התחייבויות נוספות —
ובצדק. אל תיכנס לחוזים או להתחייבויות.

אם אתה אדם יוצר,
תצטרך לרסן השבוע
את יצריך, כדי להביא
לסיום מוצלח של עכורה
מסוייטת. אתה
מגזים בטיפוח ביתך
על חשבון עבודה אמ-
נותית שהינך מצפה לה
זמן רב והעשויה להביא
לך מחמאות.
התלבטויות יתר במצב
הרומנטי שאתה שרוי בו עכשיו עלולות
להביאך לדיכאון נפשי. עליך להיענות
לאהבה שמציעים לך עכשיו. אל תח-
מיצי הזדמנות שלא תחוור לך שנית.
הבאה.
הגיע הזמן לדאוג לעונה
אל תגזימי בשהייה על שפת״הים.

תאותיס

לבשי כל סוג של
׳ ^ בגדים שאת בר
חרת, בכל עת. לשחות. להפליג.
לרוץ. לרכב. לרקוד .,.תמיד. שימי
חבילה של טמפוני טמפקס במד
הדה. זה כמו לקחת חופשת מהמחזור
החדשי שלך.

אתה זקוק למשענת
רצינית בדמות חיי משפחה
יציביס ומאושרים,
ככלות הכל הם משקל
הנגד היחיד לסערה הנפשית
העוברת עליך
בהתייחסותו לגורמים
קיצוניים. זכור רק כי
המצב כלפי פנים לא
יוכל להיות יציב ומאושר
לאורך ימים, אס
לא תדע לאתר את מקור עצבנותך ולהתגבר
על עצמך בעתיד הקרוב. אדם קרוב
אליך יגלה כלפיך הבנה ויעזור לו להתגבר.

אתה מרבה לנסוע. ה שבוע
יזדמנו לך בדרכים
אהבים ואהבה כאחד.
היזהר פן ירחיקו שי-
קוליך הקרים מעליך
הזדמנות גדולה על או שר.
כוח״ההרגל עושה,
אף הוא, את שלו —
ודווקא הוא מסוכן לך,
בהיערכות המזלות הנוכחית.
השבוע טוב
למעשי־פתע, להחלטות שרירותיות, לגיחות
לעבר הנעלם. את, לביאה, יכולה
להתברך בחן בלתי-רגיל, בייחוד בימי
שישי, שבת וראשון. היזהרי בשטח הכספי.

הגנה סניטויוג לשימוש $גימי
להשיג בבתי מרקחת !בתסרוקינת
ם 1בחר1ת. הסעוגינות בקבלת ר 1נם אזת
וחומר הסברתי ישלחו 54 אג־ במל׳
דואר אל היבואנים אינווסט־אימפקס
בנרם, תל־אביב, רח 1ב ירמיה! 38

המתח עולה — ועוד
עתיד לעלות, בטרם תראה
נחת מפעילותו הנוכחית.
העיקר הוא לא
להסתכסך, השבוע, עם
אנשים נוספים. לקחת
את הכל בשקט, ולעשות
טובות, כשאתה
22ב או גו ס ט -
נדרש לכך. גס אס ה;22ב
ספטמבר
אנשים שמבקשים זאת
ממך, הם, בעצם, בלתי נסבלים. בכלל, קצת טאקט לא
יזיק. מצבך משתנה — לשבט אנ
לחסד — עס הירח החדש, ביום
ראשון הבא. עקוב אחריו בזהירות.

שוו1

אס לא תיזהר בעבודתך,
ייגרם לך נזק
כספי גדול, או אולי אף
אובדן מישרה. העייפות
הטיבעית שאתה שרוי
בה מצטרפת לכך. ואתה
תהרהר אם לא כדאי
לעזוב את הכל. אל
; 2בספטמבר *
תעשה זאת בלי שיקול־
22ב או ק טו ב ר
דעת מדוקדק. יום ההוא
יום נוח לאהב־הביס
חדשים. לא צריך להתלהב.

כן, כולנו יודעים שאתה איש נימרץ
ותקיף. אבל למה לך
להפגין את זה כשהיא
מסכימה ז
בלאו״הכי
השבוע תהיה הניצוד
ולא הצייד, אם אתה
לא רוצה בכך — מוטב
שתתנזר מאהבה.
פגיעה בכבודך מזעימה 111111 אותך. נסה להבליג.
כוונת היריב אינה כה
חמורה כפי שנדמה
לך. אם לא תיוותר ברירה, לבשי תכלת.

אחד מבני משפחתך עומד להפתיע אותך
ולקלקל לך את תוכניו־חיך
לשבוע זה. הייה נועז
והסבר לו שלא יטרידך.
בנוסף לאורח הבלתי
צפוי, ייתכן גם
זיכסוך שכנים, או פנים״
משפחתי, שיסבך אותך
בצרות. לבת מזל קשת
^ ונ בווו בההס
ישחק השבונז
נורמלי, אם היא משחקת נועזת קלפים. היי
ושאפתנית, לבשי ירוק.

קשת

במדינה דרבי אדם
מציל הילדים -
מאיים להתאבד
״באתי לישראל כדי להציל ילדים משגרים.
אבל זה כנראה לא מעניין אף אהד
פה ,.עכשיו, משנכשלתי, אינני דואה עוד
כל מוצא. החלטתי להתגרש מאשתי, כדי
שלא תסבול, ואחרי זה להתאבד. אני
צריך לשלם את מחיר הכישלון.״
אהבה ללא קץ. ארנולד ברגדורף
היה בזמנו מנהל מוסד פרטי לילדים
מפגרים ברעננה, בשם נוה איריס. הוריהם
של עשרים הילדים המפגרים שבטיפולו
העריצו את המנהל החייכן, בעל
העיניים החמות והשפם העבות. הוא היה
קוץ־אור בודדת בחייהם של הילדים.
בדגדורף, יליד שווייץ שלמד המש-
שנים פסיכולוגיה, רפואה פדגוגית, וטיפול
בילדים מפגרים, לא הסתפק, כמרבית
המוסדות הדומים, בהענקת מיטה
ומזון לילדים מוכי־הגורל. הוא השקיע
בכל ילד טיפול אישי, חום ואהבה ללא
קץ. הוא שכד גננות; ,מטפלות, אביזרי
עזר. ד,וא היד! משכיב כל ילד במיטה
בברכת לילה טוב.
התוצאות לא איחרו לבוא: הילדים,
גילאי ארבע עד תשע, בחלקם פראי ׳אדם,
למדו לאיטם, לדבר, לאכול, להתלבש.
צעד אכזרי. דווקא הישגיו המופל אים
של המחנך המסור, הם שהיו בעוכריו.
בוקר אחד, בחודש ינואר השנה,

ר /חן ז

יויי

לבת גדי יהיה זה שבוע נפלא, שפע של
בילויים, הצלחות חברתיות
ואפילו מזל בהימורים.
המרי בעיקר
על קלף לב. אפשרויות
כלכליות חדשות מתגלות
לעיניך. לא כדאי
לך לפנות לידידיך, בייחוד
לא בכתב ולא ביום
שלישי. הם יסר—
386! 1בו — ולאו-דווקא באדיבות.
היזהרי מפבמשקל

עלייה
כי את עלולה לחבל בבריאות שלך.

הנסיעה אותה תיכננת תידחה. במקומה
תצליח לעניין את עצמך
במשהו שונה לגמרי.
היכרות עם בת מזל
גדי, תישא תוצאות חיוביות.
היא תגרום לך
שתנצל את מלוא נש־תנותיך
בשטח האהוב
עליך, אשר יגרמו לכך הסובבים שהאנשים
אותך יעריכו ויכבדו
אותך מחדש כאילו
מאומה לא קרה.

זני

מקום סגור בו תבלה בשבועות הקרובים,
יאפשר לך לחשוב ולעשות
מאזן מסכם של
חייך. המסקנות שתסיק
ממאזן זה יעזרו
לך לשפר את תנאי
חייך בעתיד. לך, בת
דגים, מצפים קשיים
כלכליים. על״ידי עבו19
בפברואר י
דה מאומצת יש לך סי20ב
מיק
כוי לצאת מקשיים
אלה. אל תיכנעו —
הילחמו, למרות שהקרב נראה אבוד.

פדגוג ברגדורן ג
״אתאבד-.
הגיעו למוסדו מספר פקידים של משרד
הסעד, נטלו את הילדים מעם השולחן,
באמצע ארוחת הבוקר, הכניסו אותם למוניות,
והסתלקו. הם העבירו את הילדים
למוסד ממשלתי, עקדו אותם באכזריות,
כאילו היו גורי כלבים.
הסיבה לצעד האכזרי, האופייני כל בך
למכונה ביורוקרטית חסרת־נשמה .:הוב
של 8,000ל״י שנוה־אידיס נשאר חייב.
את פקידי משרד הסעד לא עניינד, כלל
הסיבה שבגללה נוצר החוב: השקעותיו
של ברגדורף באמצעים וכוח אדם מעבר
למה שמשרד הסעד היה מוכן לאשר לו *.
השפלה — לא. לאחר שעבודתו המופלאה
נקטעה בברוטליות, עבר ברג־דורף
לעבוד במוסד לילדים מפגרים של
משרד הסעד בטבריה, אך עזב שם לאחר
שלושה חודשים, בגלל ׳חוסר אפשרותו
להתקיים ממשכורת חודשית של 500ל״י.
משרד הסעד הסכים לקנות את הציוד
של נווה איריס במחיר 6,000ל״י, אך
ברגדורף לא קיבל את הכסף עד היום.
גם את משכורת הרעב שהשתכר בסב־דיה
לא זכה לקבל עד היום.
״משרד הסעד הרס אותי,״ סיכם השבוע
ארנולד בדגדורף .״אחרי שגורה־איריס
נסגר, אושפזתי בבית־החולים אי־כילוב,
בגלל עניינים בלב. היום, אין לי מה
לאכול.
״יכולתי אמנם לחזור לשווייץ, על חש ביו
העיר שלי, ושם לעבוד ולהחזיר את
החובות. אבל אינני רוצה להשפיל את
עצמי. נראה שנותרה לי רק דרך אחת:
לשים קץ לחיי.״
למרות שהמוסד היה שייך לברגדורף.
היה זה משרד הסעד ׳ש׳שילם עבור1שהיית
הילדים שם.
העדלס הז ה 1772

כת של שטיפת־מוח, כדי להכשיר את הציבור לרעיון
של ״בוררות חובה״ .רעיון זה קונה לו אחיזה, ואפילו
כמה מן הרופאים טענו ש״בוררות־חובה טובה יותר
מצווי־ריתוק.״
מכיוון שמכשירי־התקשורת אינם נותנים כימעט
מקום לוויכוח אמיתי, שאינו מפוברק, אין הקורבנות־המיועדים
של החקיקה מבינים לאן הדברים הולכים.

רעיון בוררות־החובה הוא טוטאליטארי מעיקרו,
והוא קיים רשמית רק כמישטרים פא־שיסטיים.
מוכן שהוא קיים, למעשה, גם במיש
מרים הקומוניסטיים, שבהם קובעת הממשלה
מה העוברים צריכים לקבל.

במישטר דמוקראטי אמיתי, כמו בבריטניה, משלים
הציבור עם שביתות, שהן לאין שיעור יותר חמורות מן
השביתות בארץ. מדוע ז מפני שלאדם דמוקראטי ברור,
כי לעובד מותר לדרוש מחיר גבוה ככל האפשר עבור
סחורתו (העבודה) ,כשם שהדבר מותר לתעשיין, לייבו-
אן, לסוחר, לחנווני. כל עוד כל אלה חופשיים לקבוע
את מחיר סחורתם — ושום ״בורר״ ממשלתי אינו קובע
את המחיר — באיזו זכות בא מישהו לקבוע שהעבודה
תהיה הסחורה היחידה שמחירה ייקבע בדרך של כפייה?
בוררות חובה היא בוררות של הממשלה — ולא חשוב
איד ייקבעו הדברים להלכה.

10ב אוגו ס ט 1971

תרגיל של

היתד זאת ישיבה צבעונית מאד. חברי־הכנסת, שבאו
במצב־רוח של פגרה לישיבה שאיש לא התייחס אליה
ברצינות, לא טרחו ללבוש לבוש רשמי. רבים מהם
לבשו חולצות צבעוניות — שמעון פרס כותנת וורודה,
יוסף אלמוגי כתונת צהובה, יצחק בן־אהרון כותונת
כחולה, אריה אנקוריון כותונת צהובה, וכמה מחברי
הכנסת האחרים בשלל צבעים.

אכל צבעוניות הכותונות היתה כאין וכאפס
לעומת צביעות הישיבה עצמה.

אבל הכוונה הברורה של מפלגות הימין,
שקראו לישיכת־פגרה זו, היתה להטיח לחקיקת
חוקים שמטרתם היא למנוע שביתות —
של הרופאים ושל בל שאר העובדים.

לכן לא דיבר כימעט איש ברצינות על הסיבות
שגרמו לשביתת הרופאים, על תלונותיהם, והמהלכים
שקדמו להוצאת צווי־הריתוק. היה ברור, שכימעט איש
מן הנואמים, שקראו לישיבה, לא התכונן כראוי לק ראתה
ולא טרח לברר את הפרטים( .שלא לדבר כלל
על העובדה השערורייתית, שמבין 33 חברי־הכנסת שחתמו
על הקריאה לישיבה, רק 19 טרחו בכלל להופיע.).
מכשירי־התקשורת עורכים בארץ מזה זמן רב מער
<<אות
ק ויי
או ״אוח כ הן ״
הקוריוז של ישיבה מיוחדת זו סופק על־ידי שלום כהן.
כדי לזמן ישיבת־פגרה יש צורך ב־ 30 חתימות של
ח״כים. חתימות אלה מובטחות מראש לכל יוזמה כזאת
של סיעות הימין. יש להן 32 חתימות מובנות 26 :של
גודל 4 ,של ע״מ ו־ 2של המרכז החופשי.

ואבן, חתימות אלה (המוכגות תמיד מראש
במזבירויות המפלגות, למטרה זו) הופעלו
למען מטרה ברורה לגמרי: לנצל את פרשת
השביתות כשרותי-הכריאות, כדי לדחוף
את הממשלה לחקיקת חוקים של כוררות-חו-
כה ואיסור־שכיתות.

מובן מאליו שלא היה עולה על דעת סיעתנו לתת
יד למזימה כזאת. הלכנו לבחירות על סמך מצע תנועתנו,
המבטיח בפירוש את חופש המאבק המקצועי.
עמדנו על כך בנאומים רבים בכנסת הקודמת, ביחסנו
לשביתות רבות — ובמערכת־הבחירות האחרונה הסת מכנו
בפירוש על פעולת סיעתנו בכנסת הקודמת.
כאשר פרש שלום בהן מסיעתנו, העמיד פנים (ואף
הצהיר חגיגית) כי יישאר נאמן לעקרונות, שעל פיהם
נבחר, אפילו כשהוא בוגד בתנועה שבחרה בו. השבוע,
בצורה הצינית ביותר, בגד גם בהבטחה זו.
מדוע צירף שלום כהן את חתימתו לחתימות גח״ל,
ע״מ והמרכז החופשי לזימון ישיבה זו?
היה מובן לו — כשם שמובן לכל סדרן בכנסת, כי
מטרת הישיבה היתד. לדפוק את הרופאים. מטרה זו
הושגה בעצם זימון הישיבה — שנתנה לשר־הבריאות
במה להשמיץ את ציבור־הרופאים ולהצדיק את פעולות
הממשלה, ובאותה שעה נתנה הזדמנות לריאקציה הימנית
לדרוש את כבילת ידי הרופאים ושאר השובתים.
אמנם, בנאומו שילם שלום כהן מם־שפתיים לרופאים
ולחופש מאבקם, אולם עצם הצטרפותו ליוזמה ימ נית
ריאקציונית מובהקת, היתד. תשובה יותר מדיבורים,
שמעטים שמו לב אליהם.

צביעות

איש לא העז לדבר בגלוי נגד הרופאים השובתים.
כי ציבור־הרופאים בארץ מונה כמה אלפי איש, וקולותיהם
חשובים לכל המפלגות. לא כדאי להפסיד אותם.

יש רק דרך אחת למנוע שביתות — והיא
לדאוג לצדק סוציאלי מינימאלי, כדי ששום
ציבור של עובדים לא ירגיש שהוא דפוק.

הממשלה מעוניינת תמיד כשבר נמוך של
העובדים, כי היא המעביד הגדול ביותר בארץ,
והיא גם דואגת לאינטרסים של מעבידים אחרים,
ממשלתיים, הסתדרותיים ופרטיים.

בוררות חובה פירושה שהשכר לא ידביק לעולם את
עליית המיסים והמחירים. פירושה: השכירים יקבלו
פחות ופחות מן ההכנסה הלאומית, בעוד שחלק יותר
ויותר גדול יילד לבעלי הון ומקצועות שאין לגביהם
בוררות חובה.
זהו אי־צדק משווע. ומכיוון ששום אי־צדק לא יעמוד
במיבחן של מציאות במישטר דמוקראטי, יקרה אחת
מן השתיים: או שהמישטר יהיה בהדרגה ימני־טוטא־ליטארי
(כלומר פאשיסטי, אבל לא נעים להשתמש
במילה) או שאחרי זמן־מה יפרו העובדים את צו הבורר,
ויהיה צויר לשלחם בהמוניהם לבתי־סוהר( .זה יקרה
גם אם העובדים יחליטו, מחר, להפר צווי־ריתוק, כפי
שעשו הדוורים לפני הבחירות).
בשום מקום לא עזרו חוקי־כפייה מסוג זה. בשום
מקום הם לא מגעו שביתות, אלא רק החריפו אותן.

אם כן, לשם מה בא בל התרגיל ץ יש לבך
תשובה אפשרית אחת כלבד: בדי לחטוף קצת
פירסומת ולהצדיק את קיומו הנפרד. מטרה
נאה ואמצעים נאים.
דומה שחברי־הכנסת, שהם אנשים מנוסים מאוד בתרגילים
מסוג זה, חשו בעניין. זה נתברר באיגטרמצו
משעשע.
בנאומו, דיבר כהן על ״אות קין״ .היו״ר, ראובן בר קת
הפסיק אותו בטענה (בלתי־צודקת, לדעתי) שאין
זה ביטוי פרלמנטארי.

באותו רגע נשמעו לפתע מכמה צדדים כבית,
קריאות ביניים :״אות בהן! אות כהן!״
מלוות כצחוק — באילו נדברו ביניהם כמה
חכרי־בנסת מסיעות שונות.

יש מושגים הנקלטים ונדבקים בו במקום. נדמה, כי
״אות כהן״ הפך באותו רגע לסמל של משהו. כמו שמו
של כלנתר, בשעתו.

דרוש 0£41
להלן ההכרזה הקצרה סמסרת סיעתנו מעל דוכן חכנסת, כדי לנמק את
הימנעותנו מן ההצבעה כדיון על פרסת הרופאים.
אורי אבכרי נ נמנעתי מהצבעה בתור מחאה על עצם כינוס הישיבה הזאת,
חהופכת את הכנסת למכשיר של לחץ וסחיסה נגד ציבור העובדים.
סיעתי מתייצבת ללא כל הסתייגות לימין הרופאים, כשם שהתייצבה ללא
הסתייגות לימין עובדי המינהל והמשק.
למעשה נדרשת הכנסת היום לבחור בין הפח והפחת — בין מישטר של צווי־ריתוק
לבין מישטר של בוררות חובה. אנו מתנגדים גם לזה וגם לזה.
שני האמצעים האלה גם יחד שוללים שלילת מוחלטת את יסודות הדימזקרטיה —
חן הדימוקרטיה הקפיטליסטית, הן הדימוקרטיח הסוציאליסטית.

1יהמ!נ א ה עו ^ מ 1ם י 2 2
ביום 3.4.1926 חוקק בניטו מוסוליני את החוק הנקרא ^ .א 1? 11ב)״£(18
״ 1 0 £ 1 . 1^ 0110ז \1׳1׳ב< 11 0 0 1 1 01171111>1 0 £ 1 11 0 £״חוק
המשמעת המשפטית של יחסי העבודה הקולקטיביים״ .וכך חוקם מה שנקרא ״המשטר
הקורפורסיבי״ של הפאשיזם. ביסודו היה מונח העיקרון שהממשלה קובעת את
שכר העבודה ואת הרווחים.
מובן שהממשלה הפאשיסטית קבעה רק את השכר, והחזיקה אותו ברמה מינימלית,
והתירה את רסן הרווחים של בעלי-ההון.
בארץ מסתמנת כיום נטייה דומה, ואנו מזהירים את העם בפני מגמה זו. איש
איננו דורש לרסן את הרווחים של שיכבת חפרוטקציונרים וחמתעשרים; איש איננו
כובל את המקצועות המשוחררים מתשלום מס״הכנסח אמיתי. אך רוב הציבור, החי
על משכורת והנאלץ לשלם מס־אמת, נוכח לדעת שמעמדו הכלכלי היחסי הולך ויורד.
בשטח הבריאות המצב חמור במיוחד. בגלל הרכב חמיששר, אין הממשלה
מסוגלת להקים שירות בריאות ממלכתי אחיד, כדרישתנו. פיצול שירותי הבריאות
גורם לביזבוז משווע של כסף ומשאבים, להפלייה בין רופא לרופא, וכל זח יוצר בלב
הרופאים מישקע של מרירות, שהוא שכנה לבריאות הציבור.

אבות הרעיון: מוסוליני בחברת היטלר
לגבי הרופאים — חלק מהפיתרון הוא הקמת שירות בריאות ממלכתי אחיד,
נוסח בריטניה.
לגבי הבעיה כולה — הפיתרון הוא חלוקה חדשה לגמרי של ההכנסה הלאומית,
מעין ״ 0 1.־/י\ £א ״ ,מיבנה חדש של הרווחים והשכר בחברה הישראלית.
לא הצבענו בעד הורדת הנושא מסדר״חיום כדרישת רק״ח, לא רק מפני שאיננו
מודחים עם האידיאולוגיה הסוציאלית של רק״ח, אלא גם מפני שהכנסת אינה
יכולה להשתסס מאחריותה למעשי־חממשלח, הפועלת מחשראתח ומכוחה.

מספר

1772

הסחיר 1.80ל״י

טרי ממטלות קנדה ויטראל
יטתתפו בהצגת הבנווה טל

סרט-עירום דו-לאומי

ר? 1אנה
ס 7ן יאפי מ

י שר אלינ ת ^

:ארץ• ישרא לי
ה של מ ה