גליון 1773 מתאריך 24 באוגוסט 1971

444 לטץ הגנבים בכדורגל״ -היתד. כותרת השער
הקדמי של הגליון האחרון של העולם הזה. לא היתרי זו

הפעם הראשונה שכותרת זו התנוססה על שער העולם חזה. לפני
14 שנים, כפי שכמה מהוותיקים בקוראי העתון זכרו השבוע,
כבר הופיע העולם הזה עם שער שנשא את אותן הטילים בדיוק.
לא שכחנו זאת כאשר תיכננו את השער של הגליון האחרון.
להיפר, דווקא משום שזכרנו את אותו שער ישן, בחרנו
לחזור עליו באותו ניסוח בדיוק. היתה לכך סיבה פשוטה: שום
דבר לא השתנה. השחיתות, הרקבון ושלטון הגנבים בכדורגל
הישראלי, לא השתנו כמלוא נימה במרוצת 14 השנים האחרונות.

הנוע נזרע דנני 14 עונה
י ס ותה סידרת מאמרים, שפורסמה בשנת ,1957 לא היתה
ר £תופעה חד־פעמית. היא בישרה אח תחילתה של מערכה
ארוכה, שנמשכה שנים רבות, בה ניסינו לטהר, בעזרת המילה
הכתובה, את ספורט הכדורגל הישראלי. האם העובדה, שלמרות
כל הגילויים וההאשמות החמורות שהועלו במשך השנים על דפי
העולם הזה נגד קברניטי הכדורגל הישראלי, המשיכו הם לש־קו
פ סת קרטון ישנה

מתגיזון חצמן ש> ׳*יעמד מ^כשו
באדיות דיר סערילית מעזזדת דוגמת
האריזות המקובלות בארה־ב ובאירופה המערבית
מתוקוו העגק של ׳ויעמד מיועד בציוד אלקערוני
-אועומע׳ חדיש לא מגע *1־ אדם.

פרסום •פלי׳

במחיר הזדמנותי
ספר התנ״ך והברית החד שה בכל ה שפות
במחיר 2לירות (כולל דמי משלוח)
שלח את הסכום אל :
ת. ד 7089 .ירושלים
הספר יישלח מיד !!

שלטץ ׳הגנבים ב 1957-וב*1971
לוט ולהשחית ענף ספורט זה, אינה הוכחה לכשלון? מה הטעם,
ישאל השואל, ללחום בשחיתות בעזרת פירסום בעתונות, כאשר
השלטון, המואשמים והציבור, עוברים על ההאשמות לסדר היום?
שאלות כאלה יכול לשאול רק מי שמאמין שהפעולה הממלכתית
שנעשתה עם מינויה של ועדת־חקירה רשמית לחקר הש חיתות
בכדורגל, באה בעקבות מעשה חד־פעמי, או גילוי מפתיע
שזיעזע את דעת הקהל. אין אנו נמנים עם אלה.
מינויה של ועדת־החקירה אינו אלא פרק אחרון, ואולי לא
סופי, במסע ארוך. כל מסע ארוך מתחיל בצעד ראשון. תפקידה
של העתונות החופשית הוא לעשות את אותו צעד, ולספק את
היעד למסע. מה שקורה הקיץ בתחום הכדורגל הישראלי לא
יכול היה לקרות, כך אנו מאמינים, ללא זרע הפיקפוק והאישום
שזרענו לפני 14 שנים והמשכנו לטפחו, מבלי להתייאש מהיעדר
תוצאות, מדי שנד, בשנה.

טפילים עי זיעת כדורגלנים

סיגול

ו> ו!11 ויג 3ח!ויו ת דע =1113 רזו־ודג:
שבועון החדשות הישראלי
י׳ ״ העולםהזה ״ ,
המערכת והמינהלח: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש״ בע״ם,
ת״א, רה׳ בן-אביגדור הפצה: גד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

* בול מאוד להיות, שגם הגילויים המרעישים הנחשפים
בפני ומדת עציוני לחקר השחיתות בכדורגל, לא יובילו לשינוי
מהפכני בתחום זה. יכול מאוד להיות, שגם אחרי שוועדה
נכבדה זו תסכם את מסקנותיה ותגיש את המלצותיה לממשלה,
ימשיכו הגנבים לשלוט בכדורגל הישראלי, ואותם עסקנים מוש חתים,
החיים בעלוקות וטפילים זה 15 שנים ויותר על בשר
הספורט הישראלי, טופחים ומתעשרים מזיעת הכדורגלנים, ימשיכו
להיות הבוסים הבלעדיים של הכדורגל.
הרבה תלוי באופי המסקנות של ועדודהחקירה, באם יימשך
מצב זה. אבל אפילו לא ימצאו האחראים לכך את העוז לבצע
טיהור כללי ומהפכני בענף הספורט הראשון במעלה של ישראל,
אין זו סיבה להרים את הידיים ולהכנע.
אוהדי הספורט ייסחפו בלהט ההתלהבות לקבוצות האהודות
עליהם, ישכחו את אשר עוללו להם אלילי הכדורגל הנערצים
בשנה החולפת. המהמרים ימשיכו להשקיע כספים ב״טוטו״ ,לחלום
כי יזכו פעם בפרס הגדול. הכדורגלנים ימשיכו לרוץ ולבעוט
בכדור והעסקנים ימשיכו להשחית. כולם ישכחו. רק העתונות
החופשית, אסור לה לשכוח. היא תצטרך להמשיך ולהלום, חודש
אחרי חודש, שנה אחרי שנה — להתייצב כמוכיח בשער, להוקיע
את המושחתים, לדרוש את הטיהור ולהאמין כי גם בספורט,
כמו בתחומים אחרים של החיים החברתיים, סופם של הגנבים
אינו לתהילה.

ה מול ס הז ה ו177.

גדשד תביעודו
רהעל או חשכר

ת1י|]ן>ך
ואום ד״ן -
מפהלא בן ו ל עז ר
עיתוי נאומו של משה דיין בפני חניכי פו״ם היד
מחושב היטב, ונבע מכמה שיקולים:

#יועציו דיווחו לו על ירידת יוהרתו
בציבור. אחרי שניכשל נסיונו למשוך תשו
מת־לב חיוכית על־ידי הופעתו כחוף ים
נתניה, הצליח הנאום לעורר תגובות רכות.
ולשים את דיין שוב כמרכז של ויכוח ציבורי
סוער.
#בהכריזו כגלוי על קו של התפשטות
ישראלית. נעץ ביודעין סכין כגכו של אכא
אבן, ערב צאתו של שר־החוץ לעצרת ה־או״ם.
אין ספק שהדיפלומטיה והתעמולה
הערכית ישתמשו כנאום כנשק נגד משלחת
ישראל.
#בנקטו קו זה, הוציא דיין גם את הרוח ממיפרשיו
של עזר וייצמן, המשמיצו בכל הזדמנות כפחדן וכד׳ססן,
כדי לרשת את מקומו כמנהיג מחנה הניצים.

אישיות ממלכ תת
שר בקיץ 1972
אישיות ממלכתית בטחונית בכירה, שזה מכבר
נלקחה בחשבון כחבר הממשלה מטעם מפלגת־העבודה
(שעוד מגיע לה שר לפי החשבון הקואליציוני) ,תצטרף
לממשלה בקיץ .1972

אותה אישיות תסיים את תפקידה הממלכתי
הנוכחי בסוף ,1971 ותצא לאחר מכן
לכמה חודשים של שליחויות מטעם המגבית
בחו׳׳ל. רווח-זמן זה נועד למנוע מעבר מיידי
מן התפקיד הנוכחי לתפקיד פוליטי־מפלג־תי,
בנוסח עזר וייצמן.
בניגוד לרעיון הקודם, שאותה אישיות תכהן כשר
המיסחר והתעשייה, היא החליטה עכשיו לכהן כשר
בלי תיק, כדי למנוע את שקיעתה בענייני חולין.

ה שבו ע -עסקניות
ה חו קרבפרשת
״נתיבי נפ ט ׳
עורך־הדין משה בן־זאב, היועץ המשפטי לממשלת
ישראל לשעבר, שהתמנה על ידי שר האוצר והמשפטים
כדי לחקור אם יש יסוד להאשמות שהועלו נגד
מוטי פרידמן, מנכ״ל נתיבי נפט, החברה הממשלתית
העוסקת בהפקת הנפט של סיני — יסיים את חקירתו
השבוע ויגיש את מסקנותיו לשרים.

לא מן הנמנע שבמסקנותיו ימצא החוקר,
כי מלבד פרשת המנכ״ל, שהואשם כהתעשרות
שלא כדין, יש מקום לחקור עוד
פרשיות רבות, שיש כהן כדי להאשים אישים
נוספים בעולם הנפט הישראלי בעבירות
מסוגים שונים. נתונים על כך התגלו
לחוקר באקראי, תוך גביית עדויות על המתרחש
כחברת ״נתיבי נפט״.
בינתיים ממשיכים שלטונות המכס לחקור, בנפרד
מחקירתו של בן־זאב, פרשיות של הברחות שנעשו על
ידי עובדי נתיבי נפט. בין השאר נחקרת הברחת
מערכת רהיטים, מתוצרת איטליה, לדירתו של אחד
האישים הבכירים בעולם הנפט הישראלי.

בניגוד לציפיות הממשלה כי עם ההחלטה על
הפיחות ירוסנו תביעות העלאת־שכר על ידי גופים
שונים במשק הישראלי, חוזים מומחים הרעה ניכרת
בתחום יחסי העבודה, בצורה העלולה לגרום התמוטטות
כללית של כל הסכמי העבודה וגל של שביתות
בשירותים חיוניים.

לדעת אותם מומחים לא יצליחו האמצעים
שנקטה הממשלה למנוע גל של עליית
מחירים כללית, בשיעור גבוה בהרבה מזה
שנחזה כתחזיות כלכלני האוצר. אחרי שיחלוף
ההלם הראשוני של ציבור השכירים,
תמצא המצוקה הכלכלית של השכבות המקופחות
את ביטויה בשביתות ברוטאליות
בהרבה מאלה שהמדינה הורגלה להם בחודשים
האחרונים.

פ עו לו תתג מו ל
בין ה צ הרוני ם
מלחמת שני הצהרונים המתחרים, מעריב וידיעות
אחרונות, לבשה צורה של פעולות תגמול. אחרי שמעריב
פירסם בשבוע שעבר, בידיעה מרכזית בעמודו
הראשון את דבר מעצרו של עמוס קינן, המפרסם בידיעות
אחרונות, בכלא צבאי, נקמו השבוע עורכי ידיעות
אחרונות במעריב.

כיום שישי האחרון, כאשר ״מעריב״
נמנע מלפרסם את דכר מעצר כתבו הצכאי
כחשוד בקשר לפריצה, פירסם את הידיעה
על מעצר החשודים ללא שמות, הבליטו עורכי
״ידיעות אחרונות״ את הידיעה בכותרת
גדולה בעמודם הראשץ. כתוצאה מכך חזרו בהם

ראש עבריות
מטעם המערך
וגד שר ־ ה בנ ם
כפגישות שנערכו לאחרונה מטעם ראשי
עיריות מטעם המערך, הועלו הצעות
להפעלת לחצים על צמרת העבודה, כדי
למנוע כעתיד את מסירתו של תיק משרד
הפנים לשר שהוא איש המפד״ל.
ראשי העיריות הגדולות סבורים כי מאז התמנה
הד״ר יוסף בורג כשר הפנים, במקום חיים משה שפירא
המנוח, אין השר שולט במשרדו, דבר הפוגע
בתחומים רבים ברשויות המקומיות.
בין השאר מייחסים את חוסר השליטה של השר
במשרדו, לנסיעותיו הרבות לחו״ל.

דדצאניות -א סו רדאסד
ממסע דו תתד ־ א ב ־ ב
מפקד משטרת מרחב הירקון בתל־אביב, ניצב-
מישנה אריה איבצן, מנצל לאחרונה את הסמכות
שמקנה לו חוק שהותקן ב־ ,1968 לפיו הוא רשאי
להתנות הענקת רשיון למסעדות ובתי שעשועים
בתנאים מיוחדים.

איכצן החל לאחרונה להתנות חידוש
רשיונות כשורת תנאים שלא היו מקוכלים
עד כה. כץ השאר תוכע איבצן לקבד אישור
משטרתי על העוכדים ככתי־עסק אלה: לא
להעסיק קטינות כמכירת משקאות, ולאסור
על פרוצות ועל אנשים הידועים כעבריינים
לסעוד כאותן מסעדות וכתי-קפח.

עורכי מעריב מכוונתם שלא לפרסם את דבר מעצרו
של לנדאו בעיתונם עד לסיום החקירה.

צנזורה -ע,״
תרגום כוזב
מכיוון סאי-אפטר להטיל צנזורה על נאום
של שר־הביטחון, ננקט חשכוע צעד חמור עוד
יותר: מסירת תירגום כוזב של דבריו לעיתונאים
זרים. בנאומו בפני חניכי פו״ם (ראה
הנדון) היה הפסוק המכריע כלהלן :״עלינו
לראות את עצמנו גם בשטחים המוחזקים

פרשח ),אדסגינוד,
דדסזז נו סך
פרשת אוניית הנשק של האצ״ל, אלטלנה, שהופגזה
בחוף תל־אביב במלחמת העצמאות, שגרמה לאחרונה
סערת רוחות מחודשת, עלולה להפוך שוב כנושא
לוויכוח ציבורי.

נוכח העלאתה מחדש של הפרשה, עומד
העיתונאי שלמה נקדימץ לפרסם כזמן הקרוב
ספר שיוקדש כולו לגילויים מכיב
פרשת ״אלטלנה״ .כעיקר ממקורות של
חרות והאצ״ל לשעבר. גילויים אלה עלולים
לגרור גילויים נגדיים ושילהוכ מחודש
של הוויכוח.

ע רבי 18 עז ה
מבקשד חוו ר
ל פי חוק ה ש בו ת
כממשלת קבע.״ העיתון ״ג׳רוסלם פוסט״
פירסם פסוק זה בראש הידיעה שלו, בעמוד
הראשון, ותירגם אותו כהלכה. אולם בתיר־גום
שנמסר לכתבים הזרים, הופיע הפסוק
בנוסח ״עלינו לראות את עצמנו גם בשטחים
המוחזקים כשילטון הקיים״ — דבר המסלף

1016 שחס !)•6 8110111)1 06831 דו
8 15 0
111 4116 3 )1111111154606) 1 ) 0 0011(116) 1( 46001400165 8 5 41181 0 1 4116
6 5 4811115116)1 80700111116114 — 4 0 01811
7 1 1 8 1 6 7 6 0 0311 116־ 311)! 1111(1161116114
) 10110
1014110114 16371115 . ׳0 (1110115

מיד עם תום פגרת בתי־המשפט, יוגש צו על תנאי
נגד שר־הפנים והסוכנות היהודית. מבקשי הצו יבקשו
שבית המשפט העליון יצווה על שר הפנים לבוא
ולנמק מדוע לא תינתן אזרחות ישראלית לאשה יהודיה
מעזה ולבעלה הערבי.

היהודיה, שהתגלגלה לפני מלחמת העצמאות
לעזה ונשארה שם אחרי שנישאה
לערכי, טוענת שבהתאם לחוק השכות היא
זכאית להענקת אזרחות ישראלית.

סברחדשעד הביון

הקטע ב״הראלד טריביון״
לחלוטין את התוכן. בצורה זו הופיע הנאום
ברוב עיתוני העולם. הדבר גרם לזעם בקרב
הכתבים המרומים, כאשר הבחינו בסילוף
שנפלו לו קורבן.

ספר על מוסדות הביון הסובייטים והערבים ייצא
בקרוב לאור.

הספר נכתב על-ידי מי שהיה יד ימינו
של מנהל המוסד המרכזי לביון שהפך כאחרונה
לעיתונאי.

השתמש הי!ק בדפי!הב
העולם הז ה 1773

מכתבים
אני מציע לבחור כאיש הספורט של
השנה בשופט העליון משה עציוני, יו״ר
ועדת החקירה לגילוי השחיתויות בספורט.
יעקב רובין, רמת-גן

אגשי
׳השגה
לקראת גליון ראש השנה המתקרב ובא,
אני מציע לבחור כאיש
השנה את אדי
מלכה, מנהיג הפנתרים
שלא מכר
נשמתו תמורת כרטיס
לארה״ב.

יפה בוזגלו,
ירושלים איש השנה: פנ חס
ספיר, כמובן.
האיש שלא ניכנע
לסחטנות השובתים.

אורה קינן,
תל־אביב

כאקרובט השנה עליכם לבחור את שר־הבריאות
ויקטור שם־טוב. רק אקרובט יכול
לא לחתום על צווי חירום ולהישאר חבר
בממשלה.
דוד כץ, חיפה
הוק מגוהד
דומני שמחוקקי הממשלה ושריה עיוורים
או חרשים להלכי־רוח השוררים ב״רחוב״:
להשיג דירה — בלתי אפשרי. מכונית —
חלום. ועתה החוק המגוחך של ״קסדות מגן

לקטנועים״ — שימנע רכישת קטנועים.
הקטנוע היה, עד עתה, רכושם הבלעדי
של דלי האמצעים. מנהלי משרד התח־בודה,
הנוסעים במכוניותיהם הממוזגות —
אינם יודעים טירחת קסדת־מגן מה היא:
החום הכבד בקיץ, הטירחה שבנשיאת קסדת
המגן, חוסר אפשרות לקחת בת־זוג
(תסרוקת עולה כיום ביוקר וכף.
לרוכב קטנוע זהיר, השומר את כללי
הבטיחות — אין סכנה רצינית מפגיעה.
הסכנה קיימת ב ה׳םרת הכללים — בתאונות
קשות (של מהירות מופרזת, התנגשות
בהצטלבות וכד) במיקרים אלה ל א
ת וע י ל הקסדה.
דוברי משרד התחבורה עשו שימוש
מטעה ומסולף בעובדה סטטיסטית נכו -
נ ה: טענתם, רוב הנפגעים בקטנוע —
נפגעים בעיר. נכון, הם נפגעים בעיר —

כי רובםככולםנוסעיםנע
י ר( .הקטנוע — דוברים יקרים, אינו
טוב לשימוש מחוץ לעיר לנסיעות ארוכות).
אינכם מבינים כי מגוחך יהיה לסחוב
את הקסדה בנסיעה קצרה: לחנות המכולת,
לשכנים קרובים, וכד? המשיכו לנסוע
במכוניותיכם הממוזגות — והניחו
לרוכבי הקטנועים לנפשם !
מאיר ממלון, רמת־גן
למה ברמזים?

מפעם לפעם מופיעות כתבות בעתונכם
המשאירות מקום לניחושים ולרכילות.
כוונתי למשל לכתבה המספרת כי אחד
(המשך בעמוד )8

סנ טה ק ת רינ ה
ו שאו א שיידו
ב הי שגידך ביו אחד !

״ארקיע״ ו״אגד
שמחים להודיע על הפעלת
טיולי ם חד שים בני יו םאחד
ויו מיי ם ל סנ טהקת רינ ה (הר
סיני) שארם־א־שייח ו איל ת
פרטים והרשמה: במשרדי ״ארקיע״ ,״אגד
תיור״ ,״אגד־דן תיור״ ואצל כל סוכני
הנסיעות.

ה עו ל ם הז ה 1773

הנ הלתחש בונו ת
מכתב מסבסד ברחוב לילנבלו
למנהל החשבונות בעולם ד,זד :.שלום.
אומרים אתה לא מפחד להדפיס את
האמת. נראה אותך! לפני שבוע שאלו
את ספיר בידיעות אחרונות מה דעתו על
העצבנות בשוק השחור אז הוא אמר:
״אני מקווה שכל הספקולנטים יפסידו.
יעשו מזה כותרת בעתון וזה העלה לי את
הדם לראש, בחיי!
אני סוחר דולארים אבל אל תחשוב,
נעלבתי,מזה שקרא לי ספקולנט. אולי הוא
חושב שזה ׳מילה לא יפה אבל אני לא
חושב ככה. אם הוא חושב שאני צריך
להתבייש במקצוע שלי אז הוא, עם כל
הכבוד, יכול להתבייש במקצוע שלו. אני
אפילו לא מתבייש אם אחד קורא לי
ספסר.
פעם ׳חשבתי זה מילת־בושה כמו גנב
אבל שכן שלי בשיכון בבלי, אדון שווארץ
— אשכנזי אבל בן־אדם טוב — פתח
׳מילון והראה לי כתוב שספסר זה פשוט
מתווך, בן־אדם שקונה ומוכר לא חשוב
מה או אחד שעושה עסקים על מזל. זד,
המקצוע שלי. אני לא מתבייש ממנו.
ספקולנט זה אותו הדבר רק שהוא לוקה
גם סיפון להפסיד. אם ככה גם ספיר 0יפ־קולנט
וספסר רק שהוא משחק בכסף
של המדינה ואני משחק בכסף הפרטי
שלי. אם הוא מפסיד מיליון על מליון היל*
טון או אוניית נוסעים או מפעל טקסטיל
— מה איכפת לו? על הפאטא! כסף
של אבא שלו ו: מחר ימציא מס חדש וימשיך
לעשות ספקולציות בכסף שלנו. אבל
אם אני מפסיד אלף לירות, אף אחד לא
יחזיר לי אותם.
אבל לא רק הוא. בענין הזה כל האנשים
במדינה קצת לא ישרים. הכסף שהם
עושים מספקולציות — נקי אבל הכסף
שאני עושה — מלוכלך. כשבנק
ישראל ׳מחליף בזמן את הדולרים לימאר־קים
קוראים לזה ״׳מדיניות מוניטארית
נבונה״ .אבל כשאני עושה אותו דבר
קוראים לזה ״ספסרות״ .מסחר בניידות
ערך — זה בסדר. ילהיפך: מכובד מאד.
אם אתה קונה היום 10,000 מניות חרא
ומוכר אותם מחר בשילינג
רווח על כל מניה — אתה
גאון פינאנסי. ואם אני עושה
אותו דבר עם מארקים
או דולארים — אני סתם
ספסר וספקולנט. כשאתה
מכניס כסף לבנק, נותנים
לך עליו ארבע אחוז ריבית.
כשאתה לוקח כסף מהבנק
אתה משלם לו עשרה אחוז
ריבית. וזה נחשב בסדר
גמור. נקי. מכובד. אבל כשאני
עושה אותו דבר —
זה ספסרות. עסקים מלוכלכים.
איפה הצדק?
אדון שווארץ הסביר לי פעם למה ספסר
או ספקולנט נחשב למקצוע לא כל
כך מכובד בארץ. בהתחלה, כשבאו החלוצים
הם לא רצו לעסוק במסחר, תיווך
וכל המקצועות שהיהודים עשו בחוץ־
לארץ. רצו לעשות מהפיכה. ירצו שיהודים
יהיו פועלים, איכרים ושלא ירוויחו מעבודה
של אחרים. התוכנית הייתה טובה
אבל יהודי זה יהודי. אי־אפשר לשנות
אותו בבת־אחת. רק שקע האבק של המד,פיכה
והכל חזר ונהייה כמו שהיה.
אף אחד לא רוצה לעבוד עבודה שחורה.
כולם רוצים רווחים קלים. כולם קונים
ומוכרים. ניירות ערך: ,מגרשים, דירות —
מה שבא ליד. אפילו הקיבוצים עושים
כסף מעבודה של אחרים. נגמרו כל הדיבורים
על עבודה עברית ופועל עברי.

אם לא היו לנו ערבים ׳מהשטחים מי היה
עובד בחקלאות, בבנין, במסעדות ובניקוי
ג׳ורות?
אז פעם אולי ספקולנט הייתה מילה לא
יפה. אבל היום? מי לא עוסק בספקולציות?
ווללה, כל המדינה הזאת ספקולציה
אחת גדולה. כל דבר שעשו פה
היה תלוי במזל והיה לו סיכון של הפסד.
הכל! ההתיישבות, אוניות נוסעים, צינור
הנפט, ים המלח, פרדסים, יהלומים. אפילו
:מלחמת ששת הימים היה ספקולציה גדולה.
אז למה ספיר קורא רק לנו ספ־קולנטים?
ומה הוא בעצמו? ומה כל
הממשלה שלו? אנחנו לא קונים נפט
בזול ומוכרים למדינות אחרות ברווח?
זה לא ספסרות? לא מקבלים דולארים
׳מהיהודים באמריקה ומחליפים אותם ל־
׳מארקים? לא אוספים נדבות מכל העולם
בשביל בטחון ואחר־כך מבזבזים את החצי
על מכוניות ׳מפוארות, נסיעות לחוץ-
לארץ, דירות־שדד, בחירות והשד יודע
מה. זה כבר לא ספסרות. זה סתם רמאות.
אנחנו לא עושים דברים כאלה. אצלנו
מילה זה מילה. ספקולנטים — כן. אבל
רמאים — לא. שר־האוצד יכול להבטיח
שלא יהיה פיחות ולמחרת לעשות פיחות.
אז למה שיאמינו לו? חמור מי שמחזיק
לירות בבנק. חמור ימי שחוסך. ימה יוצא
לו מהחסכונות שלו?
אם אתה רוצה להיות אזרח טוב —
אתה צריך להיות חמור. הממשלה אומרת
לך: תחסוך, אל תבזבז. אתה חוסך 10,000
לירות. מחר פיחות — יש ילך 6,000 לירות
ביד. אז לימה לא להבטיח את ערך
הכסף בדולארים או מארקים? הממשלה
לא עושה אותו דבר? הבנקים לא עושים
אותו דבר? למה רק אתה צריך
להיות חמור? אם הממשלה לא יכולה
להבטיח את ערך הלירה — אתה צריך
להבטיח אותה.
חוץ מזה, יימח שמו, למה הוא רוצה
שאני אפסיד? מה יש? גנבתי ממישהו
כסף? אני לא משלם מס־הכנסה? טוב,
לא על כל הרווח. על חלק. אבל אני
יחידי? אחרים לא עושים
אותו דבר? מכונית, טלפון,
עוזרת על חשבון העסק.
הוצאות פה, הוצאות שם.
יש אנשים שרק מההפסדים
עושים חיים משוגעים. אני
איש עסקים כמו כל אחד
בארץ. אין שום הבדל.
ואל תגיד לי שמסחר ב־מטבע־זר
הוא נגד החוק.
אל תצחיק אותי. אם הממשלה
היתד, באמת רוצה
לחסל את השוק השחור —
היא היתד, עושה את זה מזמן.
המשטרה יודעת טוב
מאוד את הכתובת. אתה חושב שספיר לא
מוכר לנו דולארים? כשמשתלם לו — הוא
מוכר. לפני שבוע אדם אחד קנה אצלנו יותר
ממיליון דולאר ביום אחד. מי יודע אם
הוא לא עשה את זה בשביל איזה בנק
או אולי אפילו בשביל האוצר. הוא בטח
ידע שיהיה פיחות ואם הוא קנה בארבע
לירות שלושים, סימן שהשתלם לו. אני
אומר לך כל החוק הזה נגד מסחר חופשי
בדולארים זה כדי שלממשלה יהיה שוט
נגד כל אזרח. היא יודעת טיוב ׳מאוד שכל
סוחר, כל קבלן, כל אדם שיש לו ראש —
מחזיק דולארים. אם לא בשווייץ אז בארץ,
בכספת. ואם לא בכספת אז בג׳ארה.
הממשלה מחזיקה את בולם ביד והיא
תדפוק את מי שהיא יתרצה לדפוק. אם
אתה מרגיז את יספיד, מחר עושים חיפוש

11 1

ומוצאים אצלך דולארים. ואיזה בושה!
סוחר מכובד, תעשיין גדול נתפש כשהוא
מחזיק דולארים ברשותו. הקריירה שלו
מחוסלת. אבל אותי הוא לא יכול להפחיד,
ספיר. אני לא מתבייש שאני סוחר
בדולארים. אני לא מרגיש את עצמי פחות
מכובד ממנהל בנק או מפקיד בורסה.

11 1

ספיר יכול לעשות את עצמו כאילו שהי
מדינה לא חיה מספקולציות. אני יכוי
להגיד את האמת. נראה אותך מדפי!
אותה.

יצחק (צ׳יקו) מזיח׳
רח׳ לילנבלום, ת״א

פתרון בעיית הפליטים
הוא גאון הדיין הזה. עד שהוא לא המציא
את פטנט דרכי ד,בטחון במחנות הפליטים
איש לא ידע איד תיפתר הבעייה
הנוראה הזו שרודפת אחרינו ׳מאז קום
המדינה. עכשיו כולם ודאי יתבעו לעצמם
את זכות היוצרים לפטנט הגאוני הזה.
זה כל כך הגיוני וכל כך פשוט: קודם
כל פותחים כביש בטחון סביב המחנה
כדי להפריד בינו ובין הפרדסים העלולים
לשמש מקלט ומקום מחבוא למחבלים.
לא סתם כביש אלא אוטוסטראדה בעלת
ארבעה מסלולי תנועה (שני
מסלולים לכל כיוון) אם
כבר כביש, אז לפחות שיהיה
בו נוח לנסוע.
את הביקתות בשולי המחנה
הורסים ומשתמשים
כד,ם כסולינג (תשתית) לכביש
האספלט. את תושבי
הביקתות ההרוסות מעבירים
למחנה פליטים חדש
בסיני( .להלן מחנה ב ),כעבור
זמן מה, כאשר יתברר
שהמחבלים עדיין פעילים
במחנות א׳ יפרוץ חיל ה הנדסה
כביש אחד לאורך
וכביש אחד לרוחב כל מח נה.
לא סתם כביש אלא,
כמובן, אוטוסטראדה רחבה ומוארת שתקשה
על המחבלים מעבר מחלק אחד של
המחנה למשנהו. בצומת האוטוסטראדה יוצבו
רמזורים כדי למנוע התנגשויות בין
כלי הרכב של כוחות צה״ל אשר יסיירו
ללא הפוגה סביב המחנה ובכבישים שחוצים
אותו.

את תושבי האוטוסטראדות המרכזיוו
יעבירו למחנות חדשים בסיני ׳וככה י מ
שיכו לפרוץ כבישי בטחון במחנות עז!
עד שלא ישאר מהם זכד. במקום שב
נמצא היום מחנה ג׳בליה יהיה מגרש אס!
פלט ענקי, שפעם, בבוא השלום, יוב
לשמש כשדה תעופה.
עכשיו אנחנו מעבירים את התסרי!
שלנו למחנה פליטים ב׳ .כעבור חודשי!
מספר, כאשר המחבלים יתחילו לפעול מ
תוך המחנה החדש הזה, יפרוץ צד,״׳
אוטוסטראדות ביטחון סבי
המחנה ובטבורו. הבתים ד
חדשים שיהרסו ישמשו לסן
לינג ותושבי הבתים שיפו!
יעברו למחנה חדש בדרו
סיני (להלן מחנה ג׳) .כע
בור זמן מה יפרצו גם ב
דרכי ביטחון, יעברו אן
הפליטים המפונים למחנ|
ד׳ וככה זה יימשך עד ש
יימצא פיתרון סופי לב
הפליטים.
הפליטים שישארו בחיינ
אלה שלא ייהרגו על-יז
המחבלים ואלה שלא ייפג
עו על־ידי הג׳יפים שלו באוטוסטראדוו שיחלפו
ילחמו בעוד 25 שנה על זכותם לשוב
בתיהם במחנות הרצועה. איש מהם לא יז
כור שאבותיהם רצו פעם לחזור לבתיה
שביפו, רמלה, לוד וחיפה. ומי יודע? יכו
להיות שמשה דיין יעשה אז ז׳סטה ש
גדול לבב וירשה לאחדים מהם לחזו
ולהתיישב סביב שדה התעופה של ג׳בליז

לך תסמוך על הדולר
אין ברירה. אני נאלץ לחזור על מה
שאמרתי אחרי הפיחות הראשון ביחס ל־דולאר.
הדברים, לצערי, עדיין אקטו־אלים.
רבותי,
אי־אפשר לסמוך על הדולאר.

פעם הוא לירה שמונים, פעם שתיים שימו
נים. יפעם הוא שלוש וחצי לירות ופעו
ארבע לירות עשרים. עוד לא ראיד
מטבע כל כך בלתי יציב. ממש התנהגו
בלתי נסבלת מצידו.
ח אמריקה אוכלת עכשיו את הדייסה ש בישלה
עם תום מלחמת העולם השנייה.
אחד האיסורים הראשונים והעיקריים ש בעלות
הברית (ביוזמה של אמריקה) הטי לו
על גרמניה ויפאן הוא ייצור כלי־נשק
ומלחמה. אתם, אמרו למדינות המובסות,
דאגו לבני עמכם. שקמו את ההריסות
והקימו תעשייה לצרכי שלום. במקום תותחים
— גרביים ובמקום מטוסי קרב —
מכונות־כביסה, שואבי־אבק: ,מקררים ו מכוניות.
אנחנו נעזור לכם ב׳מלווים, מענקים,
ידע ומכונות. כל מה שעליכם לעשות
הוא לעבוד בחריצות ולשכוח את
החלומות שלכם לההיפך למעצמות עולמיות.
והנה
תוצאות המדיניות המטופשת של
ארצות־הברית 26 .שנה לאחר הנצחון
המפואר על כוחות הציר הפכו גרמניה
ויפאן למעצמות כלכליות אדירות ואילו
בעלות הברית ואמריקה בראשן כורעות
לפניהן ברך ומבקשות את חסדן. ערכם

של המארקים והייאנים עולה סיום ליוב
הדולאר וד,סטרלינג מתנדנדים וערכם פו
חת מיום ליום.
ריק עכשיו ׳תופשת אמריקה את הטעו!
שעשתה אחרי המלחמה. במקום להכרי׳
את גרמניה ויפאן לייצר מוצרי צריס
חייבת הייתה אמריקה להכריח אותם ל
ייצר טאנקים, מטוסים וצוללות. את ה
טיסה לירח צריך היה להטיל על גרמני
ולהגיד לה :״אתם המצאתם את הטילי
הראשונים, קחו לכם עכשיו את פון־בראו
ואת כל המומחים שלכם ונראה אוהב
טסים לירח. בזבזו את כל המשאבים ה
לאומיים שלכם על טילים, לוויינים וספי
נות יחלל. מכוניות: ,מקררים, מצלמויו
טרנזיסטורים ומכונות כביסה אנחנו ניי
צר ונמכור לכם.״
לו כך נהגה ארצות־הברית בגרמני
ויפאן לא היינו שומעים היום דיבורי
על ייסוף המארק והייאן ועל פיחות ה
דולאר.

מכתבים

השיזוף היעיל ביותו[
והטוב ביותר

(המשך מעמוד )6
מבניו של שר חשוב בממשלה מעורב
בתאונה טרגית (העולם הזה .)1765
אם זה נכון ולדעתכם זו ידיעה שהציבור
חייב לדעת אותה, מדוע אין מפרסמים
את שם השר ובנון הרי אין זה סוד
מדיני או סוד בטחוני? מאידך, אם הידיעה
אינה נכונה, או לדעתכם לא יפה לפר-
מה, למה לכתוב ברמזים? הרי בכך אתם
מטילים צל של אשמה בשרים חפים מפשע?
או שמא הספורט הלאומי הוא לנחש
למי התכוונתם 1
עמירם חרלף, חיפה
רושם מסולף

בגליון 1770 של העולם הזיז, במדור
מפלגות, פירסמתם רשימה תחת הכותרת
״אני חייב, סימן שאני קיים״ ,העלולה
לעורר רושם מסולף ולפגוע במרשתי
ברית השמאל.
כתבתם כי בתגובה על פנייתו של מר
יגאל לביב אל יעקב ריפתין, שבה דרש
לשלם לו — 8,000ל״י, אשר הוא, מר
לביב, לקח, לטענתו, כהלוואה למעען ברית
השמאל ,״ריפתין ענה באותה דרך. תמצית
תשובתה של ברית השמאל: לא דובים
ולא יגאל. יואיל האדון לביב ויוכיח
כי היה פעיל בכלל בברית השמאל
וכי ריכז את ענייניה הכספיים של התנועה״.

כך היה. העובדות הן:
מר לביב פנה, באמצעות פרקליטו, אל

*ווריטד־ו־ז־סוד*

* ר*ו 1וי?וף דיר•^! צירוב

מוצר איכות של

עם א1לטרה־ם1ל

י. ריפתין בשני מכתבים וטען כי הוא,
לביב, לקח בשביל ברית השמאל הלוואה
בסך — 8,000.ל״י וכי ברית השמאל הת חייבה
להחזיר הלוואה זו וכי עתה נתבע
הוא, מר לביב אישית, על־ידי נותן ההל וואה
לשלמה.
על פניות אלו השיבותי אני במכתב
מיום 8.6.1971 אל פרקליטו של מר לביב
וכתבתי, כי ״נערך בירור מתאים בברית
השמאל ואף על פי כן לא נמצא שמץ של
הוכחות לאימות טענתו של מר לביב בדבר
ההלוואה״ הנ״ל. עם זאת לא דחיתי על
הסף את דרישתו של מר לביב אלא ביקשתי
להודיעני ( :א) מי ומתי הסמיך
את מר לביב ליטול הלוואה בשביל ברית
השמאל? (ב) ממי קיבל מר לביב הלוואה
בשביל ברית השמאל ומי הוא אשר תובע
את פרעון ההלוואה? (ג) מה הוא נוסח
ההתחייבות, אשר לטענת מר לביב,
ברית השמאל נטלה על עצמה. כן הוספתי
כי אם יש בידי מר לביב מיסמכים
כלשהם בקשר להלוואה הנטענת, אודה אם
יואיל להמציא לי את העתקיהם.
חלפו חודש ועשרים יום(!) מאז מכתבי
הנ״ל ומר לביב לא השיב לשאלות
ולא המציא העתק של כל מיסמך שהוא.
רק ב־ ,28.7.71 בתגובה על תזכורת מצידי,
קיבלתי ממר לביב מכתב, ובו הביטויים
״הנחמדים״ :שיפלות, חדלי אישים, חוסר
בושה, רודפי שלמונים, וכו׳(המכתב במלואו
פורסם בגליון מס׳ 1770 של שבועונכם).
למרות נכונותו של מר נדיב, סליחה:
לביב, להחזיר מכספו סך — 8,000.ל״י,
אשר לטענתו חייבת ברית השמאל, אני
מניח כי ברית השמאל תחליט לנקוט צע דים
נאותים בקשר לפירסום האמור ב-
שבועונכם.
עו״ד חיים הורצמן, תל־אביב

לנערה ולצעירה,
יופי טבעי — הטוב באיסורים !
׳ ז)16ח /\^0ו 91־׳ 113) 111

רבלון סידרת תכשירי הנעורים

״רבלון״ כללה עד עתה תכשירים
לטיפול בעור שמן ובעור רגיש לאקנה,
וכן במניעת רגישות ואלרגיה.
אולם גם אם העור הצעיר חופשי
משומן דרוש לו טיפול. שמירתו ומיצוי
מלוא־יופיו הטבעי יבטיחו הופעה
נאה לצעירה — וזאת באמצעות
שלושת התכשירים החדשים של
לעור־

רגיל.
בין אם היא מתאפרת, ובין אם לאוו
— תנהג הנערה הצעירה בחוכמה אם
תשתמש בתכשירים לטיפול בעור
הרגיל — תכשירים אלו יאריכו את
נעורי־העור ויקדימו רפואה למכה.
ואלה שלושת תכשירי
לעור

רגיל :

תכשיר ניקוי

3£11 אג€££/

ריפתין

לביב

50£7

תכשיר ריענון
אסדדכעסאןא סי ד
תכשיר לחות והזנה —

11121£8.ס 10ז מ 10א ס

טל ,9 8 1 1 9 3 .ה ר צלי ה

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כלוצרח.
עריסות תינתן למצרסים תמו*
נות למכתכיחם.

ך* צילו את הילדים. ד,ם מתים
| י | 1שם. הם רעבים. הם מקבלים מכות.
ילדים אומללים, מפגרים, שאינם יכולים
לדבר, להתלונן, להגן על עצמם. אתם
מוכרחים לראות אותם. ערומים. יחפים.
ידיים ורגליים כמו מקלות. צעירים בני
— 19 ,17 שוקלים עשרים קילו. כולם
— גם הילדים הקטנים — לא זוכים
לקבל כוס חלב טרי. רק אבקות. לא
ביצים. לא בשר. לא חתיכת חמאה. קונים
בשבילם עצמות, ומבשלים מזה מרק.
כשילד או ילדה אומללים כאלה מרטיבים
במיטה, הם סופגים מכות מהמטפלת.
תלכו, תראו מד. שנעשה שם. תבקשו
לראות את הילדה הבלונדית במחלקה
מס .2 .תיראו את המכות שהיא קיבלה.
הילדים ניראים כמו באושוויץ. אבל המ קום
איננו אושוויץ. זה כאן, אצלנו,
בארץ ישראל.״

תמונה
11 צולמה השבוע בנס־ציונה: במוסד לילדים מבגדי הדוברת, בחורה צעירה, רועדת מהתרגשות,
היתד. אחת המטפלות העובדות
בבית פנחסי, המוסד לילדים מפגרים ב־נס־ציונד
— ,שלא יכלה יותר, לדבריה,
לשאת את המתרחש בין כותלי המוסד.
בעקבות סיפורה, יצאה חוליית־כיסוי
של העולם הזה למקום. מדווח ממזל זוהר:
הילדים היו לבושים, לא ערומים. על
המיטות — סדינים טריים. במטבח, עסקו
בהכנת מנות של מרק בשר וקציצות.
האמנם רק ביום — .לכבוד הביקור?
לטענת חלק מהעובדים במקום — בהחלט

דברים אתרים, לעומת זאת, ל א בזימו.
הצחנה בחדרי הילדים נוראה. דיר־חזי־ירים
הוא גן־עדן בהשוואה. אי־אפשר
לשהות שם יותר מדקה, בלי לקבל
סחרחורת. הילדים עושים צרכיהם על
המיטות. אלה שלא מרותקים למיטה —
עושים זאת על הריצפה. המיזרון סופג
את הנוזלים, ואת הריח הז ה לא יכול
למחוק שום סדין צחור.
״בסידחון כזה גדים הילדים כל הזמן?״
שאלתי את עורך־דין צבי מנור, מנהל
המוסד. הוא משך בכתפיו, לאות איו־אונים.
עברנו
למחלקה אחרת, בקומה השנייה.
גיהנום נוסף. בחדר — למעלה מתריסר
ילדים. מיטה צפופה ליד מיטה. הילדים
נראים בניצולי מחנה השמדה. אחדים

מפוקפק ביותר. עכשיו, היא מטפלת כאן.
התקדמה בחיים.
החצוי מטופחת. שושנים מקסימות, גן
שמור היטב, ספסלים בצל עצים. הבנות
מזעיקות את ״צבי״ .תוך כדי המתנה,
אני מרכז את תשומת־לב הבנות, והצלם
יוצא לעבודתו, מצלם את הנעשה בפנים
המוסד.
בינתיים מגיע ״צבי״ שהוזעק — הלא
הוא עורך־הדץ מנור, מנהל המוסד —
ואחד מבעליו .״מה היו הצעקות ש שמענו?״
אני מתעניין.
״לא ייתכן ששמעתם צעקות,״ משיב
מנור .״לא יכולים לשמוע שום דבר
מבחוץ.״ ידיו רועדות .״אינכם יכולים
לבקר כאן. רק באישור משרד הסעד.
אם יש משהו שלילי במוסד, אחראי לכך
גם משרד הסעד, מאחר שהוא המפקח

הילדה אבודה. זו מחלה. אני מכיר את
השיטה של ברגדורף. שטויות.״
״מהי השכלתך הפדגוגית, בתחום הטי פול
בילדים מפגרים, מר מנור?״
״אני מבין בזה. אשתי רופאה.״
לעומת השיטות של ברגדורף, נהוגה בבית
פנחסי שיטה אחרת. חנה ליבוביץ אח ראית
להאכלת חדר עם 11 ילדים רתוקים
למיטה. היא מתחילה להאכיל ארבעה חמי שה
בבת אחת. לכל אחד היא מכניסה לפה
כפית או שניים, ועוברת לילד הבא. לאחר
מכן, היא מחדשת את הסיבוב, ממשיכה
להכניס לכל ילד כפית או שתיים. הילדים
קולטים חלק מהמזון, יורקים החוצה חלק.
כך, עמלה חנה ליבוביץ במשך שעתיים.
דהיינו: לכל ילד, מוקדשות בממוצע 11
דקות כדי להאכילו. הילדים אינם זוכים
למילה אישית, לליטוף, לחיוך. באים, דו־

הילדים מגיעים למוסד במטות אחת:
לשכב שם במיטה ־ עד שימותו.
על הנעשה אצלנו.״ הל הנס״ונות לשכנע
את מנור להרשות לבקר את הלקוחות
שלו — עולים בתוהו.

בפנים ניעוו

כאשר ניגשת אליו המטפלת, נבעת הילד המפגר
אינסטינקטיבית, נרתע בתנועת פחד, כשהבעת
התנגדות ואימה על פניו. תגובתו אופיינית למצבם העצוב, ולחייהם האפלים של הילדים•

(המשך מעמוד )9
בית פנחסי נמצא כמאתיים מטר מהכבוכים,
מייבבים, זועקים. אחרים — קפו ביש, אך את הצעקות אפשר לשמוע
אים ,״ושבים או שוכבים, בוהים לחלל כבר מהכביש. גדר תיל דוקרני נועד
באדישות מבהילה. בכל החדר אין סימן. להרתיע מבקרים לא מוזמנים. שער ברזל
לצעצוע, למשהו העשוי לבדר ילד, להקל כבד, שרשראות ומנעולים.
עליז את שעות יומו השוממות, האינאנו
מתגברים על המכשולים, אך נעסופיות.
צרים
בטרם הגענו לבניין המרכזי, הדו־עלמה
קומתי, על־ידי קבוצת בנות. אלה, מסתבר,
אחדות מה״מטפלות״ .אחדות מהן
מ פו קפקת — בנות 15־ .16״לא לצלם,״ זועקת המנהיגה,
צעירה שמנה בשנות העשרים
א היה זה מיבצע פשוט, לחדור שלה, בעלת פרצוף מוכר לי מאיזה
לביו כותלי בית פנחסי, מדווה זוהר מקום .״אני אשבור לכם את המצלמה.
עד פגישתו הראשונה עם המקום, מה תעשו לי? תוכלו לנשק לי.״ ודאי.
ועל מאמציו, עד שזבה להיכנס
נזכרתי. בפעם האחרונה שפגשתי בעל-
דכיקוד שתואר לעיל:
מת־חן זו, היתר מארחת במקום־בידור

ץ עקבות סירובו של מנור, פנה כתב
^ העולם הזה למשרד הסעד. תשובתו
הלא־מפתיעה של הדובר, אברהם הופמן:
״בית פנחסי הוא מוסד פרטי. צבי מנור
איננו זקוק לאישור משרד הסעד, כדי
להרשות לעיתונאים לבקר שם.״
למרות תשובה זו, ממשיך מנור במאמציו
לבטל את הביקור, ניכנע לבסוף —
אך לא לביקור מיידי.
בית פנחסי״נוסד ב־ .1963 נוסף למנור,
עובדים בו גם כמה מבני משפחתו. חמתו,
למשל, היא אם הבית. הצוות מונה 26
איש — בשעות היום. משש בערב עד
למחרת בבוקר, נותרות במקום שתי מטפלות,
לטיפול בתשעים הילדים, שמחציתם
רתוקים למיטה, אינם יכולים לזוז בכוחות
עצמם.
לדברי מנור, הוא מפסיד כספים על המוסד
( 18 אלף ל״י בשנה הנוכחית בלבד).
הקצבת משרד הסעד אינה מספיקה. למרות
זאת, מסביר הוא, אין הילדים נפגעים מכך
במזונם. תמורת שתי ל״י ליום לילד, הם
מקבלים אוכל טוב: בבוקר דייסה, גבינה,
ביצה, מרגרינה. בצהריים מרק, קציצה, אורז,
פודינג. בערב — דייסה ולבן. תה בעשר
ובארבע.
״האם מקבלים הילדים גם חלב טרי?״
״לא. אנחנו משתמשים בחלב אבקה.״
״כמה קלוריות מקבל כל ילד ליום?״
״אינני יודע, אני צריך לשאול את הרופא
שלנו.״
דובר משרד הסעד :״אנו בודקים גם
את התפריט של המוסד, בעת הביקורות
שאנו עורכים במקום. נכון שמנור יודע
מראש את תאריך הביקור, אבל אני חושב
שאנו עורכים גם ביקורות פתע. אינני
בטוח. אני צריך לברר זאת.״

בחוץ-יופ
1 0 _3

הבניין המרכזי של ״בית פנחסי״ ,בו משוכנים כ״ 90 ילדים
מפגרים, נחמד מבחוץ, מוקף דשאים וערוגות שושנים.

חפים להם כפית לפה, והלאה., .בתנאים
כאלה, אפילו ילד נורמלי היה נהפך ל מפגר,״
מגיבה אחת העובדות.

טיפול —
מיו תר
** בי מנור מכיר במצב .״זה איננו מו-
סד שיקום,״ הוא מסביר .״אנו מעניקים
לילדים רק אוכל ומיטה. זה הכל. איך
אפשר לדבר על שיקום? אני חייב לקבל
כל ילד שמשרד הסעד שולח אלי. אינני
יכול להגיד לא, גם כששולחים לי ילד
בפירוש כדי שימות אצלי. ילד שאין מה
לעשות איתו, מלבד לחכות עד שימות.
״איננו עועסקים כאן בעבודה פדגו-

ג ת חמש —
שבעה קילו

ך* כעייה, לדברי מנור, היא בכך ש י
1הילדים, עקב מצבם ומחלותיהם, אי נם
רוצים לאכול :״במקרים קיצוניים, אין
שום דבר מה לעשות. הנה, יש לנו פה
למשל את גילה, בת חמש, שהגיעה למו סד
לפני חמישה חודשים, כשהיא שוקלת
שמונה קילו. היום היא שוקלת שבעה קילו.״
גילה שוכבת דוממת במיטה, מתבוננת בעיניים
גדולות, שקטות. כולה — עור ועצ מות.
אצבעותיה דקיקות, מעוקמות .״אין
מה לעשות,״ חוזר מנור.
דיעה שונה יש לארנולד ברגדורף, הפדגוג
השוויצרי שניהל בארץ את המוסד
לילדים מפגרים נווה איריס — בתוצאות
מפליאות :״הבעייה של ילדים מפגרים
שאינם רוצים לאכול ידועה,״ אומר המומ חה
.״תנו לי את הילדה הזאת — והיא
תתחיל לאכול אצלי. עם הילדים האלה
צריך לשחק, לפני שמאכילים אותם. בלי
יצירת קשר אישי וחום, ודאי שהם לא
יאכלו.״
מגיב על דברים אלה מנור :״שטויות.

חון מבעית זצ״״ג

ילד זה סובל מרזון מפחיד. מהי הסיבה יי

גית. מדי פעם מגיע פסיכיאטר של משרד
הסעד, ואם הוא מוצא לנכון, הוא מעביר
ילד למוסד אחר, כדי שיקבל שם טיפול
שיקומי. אצלנו, הילדים הם ברמה נמוכה
ביותר, ללא תקווה. במשך שנה, מתו תש עה
ילדים — עשרה אחוז.״ (לדברי משרד
הסעד — 11 ילדים).
השאלה היא, אם גם לילדים חשוכי־מר־פא
— אם אכן הם חשוכי-מרפא — לא
ניתן להעניק טיפול שונה. המטפלות, בבית
פנחסי, הן ללא ספק חסרות כל הכשרה
מיקצועית. הטיפול הרפואי, כולל
אחות בלבד. רופא מוזעק רק בשעת צורך.
חדר הבידוד, לשם מוכנסים ילדים
החשודים במחלה מידבקת, הוא חדר זעיר,
אפל לגמרי, כשהמיטות דבוקות בו אחת
לשנייה. הילדים שוכבים שם בעלטה, כל
היום וכל הלילה. סתם שוכבים.
אדם השוכב במיטה עת ממושכת, בלי
פעילות גופנית, זקוק לטיפול פיזיוטראפי.
במיוחד, זקוקים לטיפול כזה גפיהם הדקי
צוות
העובדים במוסדות מסוג זה.״ ואשר
לתלונות האחרות :״בביקורת האחרונה ש ערך
משרד הסעד בבית פנחסי, ביוני, לא
נמצאו מחדלים לגבי האוכל, הנקיון או
הטיפול הרפואי.״
דעה שונה יש לאחת האמהות שילדתה
שוכבת בבית פנחסי :״בתי נמצאת במוסד
כבר שמונה שנים. התלוננתי לא פעם
על חוסר נקיון. אשר לטיפול הרפואי:
בתי מקבלת כל פעם התקפה, שאחריה
היא מאבדת את ההכרה. לפעמים זה קורה
כשאין אפילו אחות במקום. אז מטלפנים
אליה, והיא באה למוסד.״
אב של ילד אחר :״כשאני בא לבקר,
אני רואה את מצב הילדים, איך שהם
מלוכלכים. אם הם נראים ככה ביום ביקור,
מה בדבר שאר ימי השבועו״
דובר משרד הסעד :״כן, היו תלונות
של הורי ילדים, במיוחד אודות חוסר
נקיץ.״

| 11ל 111ל עורך״חדיו צבי מנור, מנהל ובעל ״בית פנחסי״ ,מעניק

ללא שיקום״.
מזון ומיטה —

לילדים
# 111 #111
אבודים למעשה,״ טוען המנהל, אבל דבר זה לא הוכח למעשה אפילו פעם אחת.

11 *1 [1 ¥1 1111ך 4 1האמנם אין באמת מה לעשות גדי להיטיב
את מצבו של ילד זה, ושאר חבריו במוסד ז
\1 1 1 1 1 1 1 1 1 / 1 1 /1 | 1
האם ילדים שאינם ניתנים לריפוי — אינם זכאים לטיפול אישי, ליחס אנושי חם?

קים של הילדים. מספרים זוג הורים
חדרתיים :״כל זמן שהילדה היתד, בבית,
עשינו לה פיזיוטראפיה. לפני שנה, הבאנו
אותה לבית פנחסי. מאז, היא לא העלתה
במשקל. לאחרונה, אפילו ירדה. אנחנו לא
יודעים מה היא מקבלת לאכול כל השבוע.
לנו מותר לבוא לבקר רק ביום שלישי.
לא יודעים גם אם מקבלת פיזיוטראפיה.״
״היה לנו פיזיוטראפיסט,״ אומר מנור.
״אבל הגעתי למסקנה שאין בו צורך, ופי טרתי
אותו. נכון שפיזיוטראפיה לא יכולה
להזיק, אבל לא יותר מזה.״

לא נמצאו
מחד לי ס

ך 1דברי העובדות, יש פרוצות לשעבר
/בין המטפלות. מסביר מנור: קשה
מאוד למצוא עובדות למוסד כמו שלנו.״
מסביר דובר משרד הסעד :״כן, אנו עומדים
להוציא תקנות חדשות בקשר לרמת

__ בעולם
בדזור וחאדץ שימחה שלא ב מ קו מ ה
זעקות החמס, שהידהדו ספונטאנית מכל
קצוות תבל, היו שונות בסיגנונן, בטי-
עוניהן ובחומרתן. אולם דבר משותף אחד
היה כמעט לכולן: מין שמחה־לאיד נסתרת.
בארצות־הברית
עצמה, נתקבלה תוכניתו
הכלכלית החדשה של הנשיא ניקסון
בשימחה. מלבד אינטרסנטים למיניהם, ש מצאו
להם הזדמנות נאותה לנגח את הנ שיא,
הסכימו הכל כי צעדיו האמיצים של
הנשיא יביאו, תוך פרק זמן סביר, להבראת
הדולר. הזרמת דם חדש למערכת
הייצור על-ידי עידוד השקעות, הקלות מם
והקמת חומת־מגן בשיעור עשרה אחוזים
מפני מתחרים מחו״ל — הקפאת האינפלאציה
על־ידי הקפאת השכר והמחירים
— ושיחרור הדולר מצמידותו המלאכותית
לזהב — כל אלה היו בדיוק — התרופות
להן נזקקה הכלכלה האמריקאית.
חלוקה צודקת. בשאר מדינות תבל,
לעומת זאת, התקבלה התוכנית בשלילה.
מדינות רבות ברחבי העולם, שהתרגלו
במשך שנים לחיות, במידה זו או אחרת,
על חשבון משלם המיסים האמריקאי, חת-
עוררו לפתע מחלומותיהם בצורה לא נעימה•
פתאום, בלי שום אזחרה מוקדמת,
החליט משלם המיסים האמריקאי, שהגיע
הזמן לדאוג קצת לעצמו, במקום להזרים
עזרה לכל העולם. ניקסון קבע מפורשות,
כי לא יחזור לשיטת הצמדת הדולר לזהב,
ללא ״חלוקה צודקת יותר של העומס הבינלאומי.״

לא מצא כלל חן בעיני העולם. כש-
צרפת בראשם, תקפו פוליטיקאים ועיתונ אים
מסביב לכדור הארץ, את התוכנית
החדשה — את המהומה שלתוכה הטיל
ניקסון את מערכת המטבע הבינלאומית—
את הסכנה מכך, שכל מדינה תתחיל להתבצר
עתה מאחורי חומות מכסים — את
התעלמותם של האמריקאים מהעובדה שה־דולר
הפך, עם השנים, למטבע בינלאומי.
בלוף נפוח. אלא שזה בדיוק מה ש נמאס
לאמריקאים לשמוע. הדולר איננו
מטבע בינלאומי, אלא המטבע של אזרחי
ארצות־הברית. הוא מייצג את כושר-
הייצור של ארצות־הברית. עתה הגיע ה זמו׳
החליט ניקסון, שכושר־ייצור זה יופנה
במידה רבה יותר לרווחתם של האמריקאים,
מאשר של שאר אזרחי העולם.
כמו קרובים עניים, המרגישים עצמם
מושפלים, כל השנים, כאשר הם נאלצים
להזדקק לחסדיו של הקרוב העשיר, ושמחים
לאידו כאשר זה פושט את הרגל —
כך יצאו גם העיתונים ברחבי העולם בקריאה
בנוסח אחד: הדולר — בלוף נפוח.
הנה סוף סוף ההוכחה, שהוא לא חזק כמו
שהוא נראה. הנה הסימן שהוא לא כל
יכול. אפשר היה לשמוע, גם בניסוחים
העדינים ביותר, הד לצהלתה של מוסקווה,
בדבר פשיטת־הרגל של האימפריאליזם,
הקפיטאליזם, וכן הלאה.
היתה זו שמחה־לאיד שלא במקומה. שכן׳
כמה שלא נעים להודות בכך, כולנו
חיים, במידה זו או אחרת, הודות לעזרתו
של הדוד העשיר. אם הוא יפול — ניפול
כולנו.

מכי ם

** כור מכיר בכך, שאפילו לגבי מוסד
הצריך לספק רק אוכל ומיטה, אף
ללא טיפול שיקומי, המצב בבית פנחסי
אינו מזהיר .״מה אני יכול לעשותז״ הוא
פורש ידיו .״זו לא אשמתי. זו שאלה של
כסף. אני מפסיד כאן כסף. הנה, משרד
הסעד ביקש ממני לבנות ביתן חדש, כדי
להקל על הצפיפות. הם הציעו לי עזרה
של עשרים אלף ל״י. הקמת הביתן צריכה
לעלות רבע מיליון ל״י. אז זה רציני? אני
מסתפק בכך שהילדים לא רעבים, לא
ערומים, ולא שוכבים בחוץ.״
״אפשר לראות את הילדה הבלונדית במחלקה?

אפשר. לילדה הבלונדית ממחלקה ,2
פנס כחול על המצח .״הילדה נפלה ונח בלה,״
מסביר מנור .״אף אחד לא מרביץ
במוסד. איך אפשר להרביץ לילד מפגר ן

ארה ־ ב

מס ע ב חי דו ת -
מ ת חי ל בחוץ
הרפורמה הכלכלית הנועזת של ניק-
סון — ,או זימונה, ליתר דיוק — היתר,
כמובן שלב נוסף במסע הבחירות של ה נשיא,
הנמצא כבר עתה בעיצומו. לפחות
תיאורטית, אם שום דבר לא ישתבש, נועדה
תוכניתו של הנשיא להנחיל לו את
חנצחון, בבחירות לנשיאות בנובמבר
.1972
התלקחות גרעינית. השלב הראשון
בתוכניתו היה לוח הזמנים שקבע
ניקסון להחזרת הבחורים הביתה מווייטנאם.
לקראת נובמבר הקרוב, יוכל להצ
ביע
בגאווה על כך, שהוא זה ששלף אח
העם האמריקאי מתוך הבוץ חסר התוחלת
של המלחמה חסרת התקווה — מבלי שהדבר
ייראה, יחד עם זאת, ככניעה מש פילה
של ארצות־הברית. בכך, ענה ניק-
סון על הדרישה הראשונה של בוחריו.
השלב השני: חידוש הקשרים עם סין
העממית. בכך, ענה ניקסון על הדרישה
השנייה בחשיבותה של האוכלוסיה האמ ריקאית:
צימצום מאזן האימה בעולם, וסכנת
התלקחות גרעינית. כפי שמנסים להציג
זאת דוברי המימשל, הרי שההכרה
בקיומה של סין, וקבלתה למשפחת העמים,
במקום התנכרות עויינת לה, תביא להפחתת
המתח הבינגושי — ואולי אף להסדר
של תלת־קיום בשלום.
פגז אחרון. הדבר השלישי שהטריד
כל אמריקאי, היה מצבה הירוד, והמידרדר
והולך, של הכלכלה. ניקסון סיים את עסקי
סין שלו, תפס הפוגה קטנה כדי לאפשר
לבוחריו להיצמד למקלטי הטלוויזיה,
לחזות בנפלאותיהם של שלושת טייסי
אפולו .15 פחות משבועיים לאחר שהשלושה
חזרו ממסעם ההיסטורי, ובטרם
החלימו עדיין מהשפעות חוסר שיווי-המש-
קל עליהם, הרביץ ניקסון את הפגז השלישי
שלו, שנועד לשפר את תקציבו המשפחתי
של כל בוחר.
עתה, הוא יריץ את התוכנית הכלכלית
החדשה שבועות מספר, יבטיח שהיא לא
תרביץ שום ריקושטים, ומיד יטוס, בסוף
אוקטובר, לסין. בנובמבר, בדיוק שנה לפני
הבחירות, הוא יחזור לארצו, עטור
תהילה כמדינאי בינלאומי מבריק, וייכנס
למערכת הבחירות בתוך ארצות־הברית,
כשהוא סובב בין מליוני בוחריו, מחוף אל
חוף, מזכיר להם שוב ושוב, ללא הרף,
כי הוא האיש שפתר את כל בעיותיהם.
התוכנית היא גאונית בפשטותה. עתה,
נותר רק לחכות ולראות אם גם תפעל.
אירולנוד לשכוח
שינאות י שנות
מה כואב להם ן מה חם משתוללים שם?
איזה בעיות יש להם?
לישראלי אפוף הבעיות, קשה היה להימנע
משאלות אלה, למיקרא ההתרחשויות
באירלנד הצפונית.
את ההתפוצצות האחרונה — הפגנות
דמים, החמורות ביותר מזה חמישים שנה
— הציתה החלטתו של ראש ממשלת אירלנד
הצפונית, בריאן פולקנר, להפעיל את
צווי־החירום המאפשרים מעצרים מינהליים,
במאמציו להילחם בפעילות המחתרת. מהומות
אלה מעמידות בספק את שארית הסיכוי
להשאיר את אירלנד הצפונית במעמדה
הנוכחי, כבעלת שלטון עצמאי, במסגרת
הממלכה הבריטית.
ארץחרכה. צעדו הקיצוני של ראש
הממשלה הוכתב, בחוסר ברירה, על-ידי
צעדיהם של הקיצוניים משני הקצוות —
הפרוטסטנטים והקתולים גם יחד — שהתנגדו
לתוכניות הרפורמה וההשלמה הפש־רניות
שלו. קיצונים אלה, הם האחראים
למלחמת האזרחים המאיימת להחריב את
הארץ המקסימה. לשניהם גם יחד, אין
כל הצעה המסוגלת להביא לדו-קיום בשלום
של האוכלוסיות היריבות- .
השלכת המנהיגים. יהיה זה טרגי,
אם המשך המהומות ייאלץ אח ממשלת
בריטניה להתערב, לבטל את שלטון־הבית
באולסטר. רק האירים מסוגלים להביא
שלום לאירלנד הצפונית — אולם לא בכוח.
שום אלימות מבית או כוח צבאי
מבחוץ, לא יפתרו את בעיותיהם. הדרך
היחידה הפתוחה בפניהם, היא מחיקת שיג־אות
ישנות, חשבונות עוולות העבר, הש לכת
המנהיגים הזקנים המטפחים ומלבים
שינאות אלה, ופתיחת דף חדש — תוך
שיתוף פעולה למען חיים בצוותא.
במידה רבה, מה שכואב כיום לצפון אירלנד,
הוא מה שכואב לארץ־ישראל: תפיסות
ישנות של מנהיגים, שלא שכחו דבר,
מאז ימי כיבוש השממה — ולא למדו דבר,
לאחר מכן.

בעולם
אירלנד
לא נורא,
טתסמלחמהק טנ ה
אירלנד הצפונית נכנסת לשלבים מת־קדמים
של מלחמת אזרחים, בניה ה? תר
לים מסתערים על אחיהם הפרוטסטנטים,
ושניהם יחד על כוחות הביטוחון של הוד
מלכותה — אך כל זה לא פגע כהוא*
זה בחוש ההומור האירי המפורסם.
פליט קתולי שנמלט כל עוד נפשו בו
והגיע לאנגליה, דיווח בראיון טלוויזיה,
כי המצב שם ״לא נורא. קצת אנרכיה,
אנשים מזלזלים ברמזורים, אבל בכלל לא
כל כך נורא כמו כל הסיפורים.״
״ומה היה הדוב שלך בבלפסט, לפני
שנמלטת?״ שאל המראיין ,״הייתי מקלען
אחורי במשאית חלב,״ השיב הגבר.

רומניה
הי 9לשו ה דנ סי ס
ל רו מני ה!
לא רק צדקה מתחילה בבית. גם שלי טה.
הדבר המדאיג ביותר כיום את
שליטי רוסיה, הוא הציר המרדני אלבג־יזדיוגוסלביזדרומניה,
המסרב להכיר בהגמוניה
הרוסית במזרח אירופה. בעיני אזרחי
מזרח אירופה עצמם, רוסיה היא אחת
המדינות הבלתי אהודות ביותר בעולם, אם
לנקוט לשון המעטה.

נשיא צ׳אושסקו
עצמאות מסוכנת
יתסיס פיניים. המאבק האסטרטגי
והאידיאולוגי, שכרגע עומדת בראשו רו מניה׳
הוא ישן. לפני שלוש שנים, סירב
הנשיא של רומניה, ניקולאי צ׳אושסקו,
לפלוש לצ׳כיה — למרות חברותו בברית־וארשה,
שהיא הגוף שביצע את הפלישה.
השנה, סירב גם להשתתף באימוני ברית־וארשה.

זה, היה נסלח לו על-ידי רוסיה.
מה ששבר את גב הגמל, הם יחסיו
הלבביים של צ׳אושסקו עם סין. לפתע,
מרגע שהסינים החליטו לצאת מבדידותם,
לחזור למשחק הכוחות הבינגושי —
ועשו זאת בתרגיל פינג־פונג מזהיר עם
ארצות־הברית — נתקפה רוסיה חרדה
עמוקה: חרדה, לא רק מפני חזית סינית־אמריקאית
משותפת — אלא גם מפני
גייס חמישי בתוך איזור ההשפעה שלה.
ילחץ ישיר. מבחינת הרוסים, דאגתם
מובנת. על ממדיה, אפשר ללמוד מהאימונים
הצבאיים שערכה זה עתה רוסיה
ליד גבול רומניה — רמז דק כפיל לכך,
שתנועת הצבאות יכולה גם לעבור, בעת
הצורך, את גבול רומניה.
כפי שגילה לאחרונה יאן שיינה, הגנרל
הצ׳כי שערק למערב, קיימות בידי
רוסיה תוכניות לכיבוש כל אירופה המע רבית׳
במקרה של מלחמת עולם הדשה.
במקרה שיגיעו הרוסים למסקנה כי ה איום
הסיני, או העצמאות הרומנית, מסוכנים
לשליטתם בארצות־החסות שלהם —
קשה להאמין כי הם יהססו לבצע פלישה
לרומניה — אף ללא מלחמת עולם.
מתי זה יקרהו לדעת משקיפים לא
בנסיבות הנוכחיות.
אלא שהמשקיפים לא האמינו גם כי
רוסיה תפלוש לצ׳כיה.

העו ל ם הז ה 1773

ן* עם ככל כמה שנים קורה למשה
דיין דבר נדיר: הוא אומר את
האמת.
לא את האמת האובייקטיבית, כמובן.
עד כדי כך אין הוא מרחיק לכת.

אדא את האמת הסובייקטיבית,
את האמת על עצמו, טל עולמו
הנפשי והמחשבתי.

אל־נא תתעייפו ואל תקפלו את
הדגל. האמינו בריכוז העם היהודי פה,
ובהמשכת ההתנחלות.״

פילוסופיה זו הולידה את הקו
הנוקשה של הממשלה, את הרצין
להחזיק בחלק-הארי של השטחים
הכבושים, את דחיית הצעתו של

נהיה מוכרחים להביא בחשבון ק רבנות
כאלה.״

מטרותינו שלא באמצעות מלחמה או
הסכם שלום...

המלחמה היא נצחית, כי אין
אני מוכנים להציב גכול להתנהלו־תנו
.״ייתכן״ שזהו מצב כלתי-
רצוי, ופירוש הדכר: ייתכן גם ש
זהו מצב רצוי דווקא, בי כמלחמה

״...עלינו לראות את עצמנו גם
כשטחים המוחזקים כממשלת קכע,
לתכנן ולבצע את כל הניתן, ולא
להשאיר, אופציות פתוחות׳ ליום
השלום — שמא יום זה ירחק.
״...עלינו לשים את הדגש בפעילותנו
על עשייה חד־צדדית שלנו, ועל פעולה
מיידית.

במיקרים נדירים אלה, הוא בוחר לעצמו
קהל מתאים, וקורא בפניו את דבריו
מן הכתב.
נאומים נדירים אלה בולטים כצוקים
מתוך ים הכרזותיו. אין להם קשר עם
נאומיו השיגרתיים, הרודפים זה את זה
והדורכים זה על זנבו של זה, הסותרים
זה את זה והמפריכים זה את זה. אלה
לא נועדו אלא לבלבל את האדיב ואת
הידיד, לחטוף כותרת, לשים רגל ליריב,
להסוות מעשים, להטעות את הציבור,
לקדם אינטרס רגעי. הכל לפי הכלל
שנקבע על־ידי ביסמארק :״המילים קיי מות
כדי להסתיר מחשבות.״

״...הקו הירוק, כתחום לפעולתנו,
קיים משום שאנו קכענו כך לעצמנו.
כהצטמצמות זאת יש יותר
מ.התנכרות למציאות, מאשר
מגזירתה.
״...כל מה שהצליחה תנועתנו הלאו־ימית
מיום קומה להשיג מהערבים, בנסיון
אין־סוף להידברות, להבנה, להסדרים ולהסכמים,
היה עד כה הכרות בדיעבד
בעובדות שייצרנו בניגוד לרצונם.״
הצעת השלום של סאדאת אינה
הליכה לקראתנו, אלא מנוף לסילוקנו.
השקפת־העולם, ה,אני מאמין׳ הערבי כלפינו,
מתבטא בלאווים של חארטוס —
לא משא־ומתן, לא הכרה, לא שלום,
והחזרת הזכויות, הלגיטימיות׳ של הפלסטינים.

...עלינו ליצור מתכונת־חיים ומצבים
שהערבים יוכלו להשלים איתם. אין אני
אומר הסדרים הרצויים להם, אלא כאלה
שהערבים יוכלו — אס ירצובכך —
לקבל אותם.

פעם בכד כמה שנים נואם משה
דיין נאום המגלה את מחשכתו
האמיתית, והראוי לניתוח רציני.

ך* זה היה נאומו של משה דיין, ביום
^ הולדתו ה־ ,41 על קברו הרענן של
ידידו רועי רוטנברג, שנהרג בשדות נחל-
עוז. היה זה באביב ,1956 כאשר ה־רמטכ״ל
דיין ניצח על פעוילות־התגמול
הגדולות, שנועדו להכשיר את הקרקע
למלחמת־סיני.

״כעניין זה של ההשלמה הערכי ת למעשינו יש להבחין כין צרכי
הערכים כפרטים הרוצים, ככל
כני־האדם, כחיים נוחים ...לכין
מטרותיהם ושאיפותיהם הלאו ־
מיות.

אז השמיע את ה״אני מאמין״
של אדם המאמין כמלחמה נצחית
— כנזירת־היים •טל עם אשר
נטל את מולדתו מעם אחר.

אינני חושב שמעמדם המדיני הנוכחי
של תושבי הגדה והרצועה יכול
להישאר כך לקבע, אבל גס אינני רואה
אותו כבלתי־נסבל לתקופת־מעבר — ולוגם
ממושכת .
״...הממשלות הערביות ...יתכן שלא
תמצאנה לאפשרי לחדש את המלחמה
בנו, אולם דבר זה איו פירושו השלמה.
אינני צופה שסוריה, ירדן ומצריים ישלימו
בתקופה הנוכחית עם ישיבתו
של צה״ל ברמת־הגולן, על הירדן ובסיני.
בבצרינו את קווינו עלינו על כן
לדעת שאנו עושים זאת ל א בהנחה
שבעיקבות כך תבוא השלמה ערבית.

״אל־נא נטיח היום אשמות אל הרוצחים•
מה לנו כי נטען על שינאתם
אלינו?
מול עיניהם, אנו הופכים לנו לנחלה
את האדמה והכפרים, בהם ישבו הם
ואבותיהם.
...דור ההתנחלות אנו, ובלי כו־בע־הפלדה
ולוע־התותח לא נוכל לטעת
עץ ולבנות בית.
...זו גזרת דורנו, זו ברירת חיינו
— להיות נכונית וחמושים, חזקים ונוקשים
— או כי אז תישמט החרב מאגרו־פנו,
וייכרתו חיינו.״

״...בטווח הקרוב, הגבולות הנראים
לנו כחיוניים עבורנו לא יהיו
גבולות מוסכמים, ובהיעדר גכולות
מוסכמים לא נוכל לזכות בחוזי
שלום.

פילוסופיה זו הולידה את הכרית
עם הקולוניאליזם הצרפתי וחברי-
טי, את מלחמת־המנע של (,1951
את הניצחון הצבאי המזהיר ואת
אובדן הסיכוי לשלום למשך שנים
רכות.

אם לא זכינו לשיתוף־פעולה מצידם
— נפעל בעצמנו.״

ת הנאום. השני מסוג זח נשא
משה דיין ב־ 5ביולי ,1968 ברמת־הגולן,
בפני כנס־נוער של איחוד הקבוצות
והקיבוצים. הוא עצמו ייחס לנאום
זה חשיבות כה רבה, עד שהכלילו במלואו
בדברי הכנסת, בתשובה לשאילתתי.
בנאום של 1956 דיבר דיין על ״דור
ההתנחלות״ בלשון יחיד, וניבא מלחמה
במשך חייו של דור זה.

יני, מתכונן כאן להתווכח עם ח־
^ סתירות, הפירכות והשקרים־ה׳מוסכ־מים
שהנאום שופע מהם.

איך אפשר, למשל, לטעון בנשימה
אהת שהערכים השלימו כעבר
כדיעכד עם העוכדות שייצרנו —
ושאין הערכים משלימים כיום עם
עצם קיום המדינה ץ

כנאום של א 11>6דיבר על דורות
של נחלנים, ועל מלחמה שתימשך
לנצח.
״זה תהליך של התרחבות, של עוד
יהודים ושל תוספת יישובים ותוספת
התנחלות, כל השנים האלה.
...אנו לא התחלנו את התהליך הזה.
אנו נולדנו כאן ומצאנו את הורינו, שבאו
הנה לפנינו ...לא עליכם החובה לגמור ,
עליכם החובה להניח את הרובד שלכם.

״...זה תוזל^ך שנמשך מאה,
שנים• אנו חייבים לתת את חלקנו
כו כמידת האפשר, אכל לא
לאמר: עד באן, וסיימנו.
אתם בוודאי שמעתם ותשמעו זאת :
הערבים לא יעשו איתנו שלום, והאחרים,
העולם, לא יתן לנו להישאר במקומות
שאנו רוצים להישאר.
...מ,לא ניתן׳ ל,לא ניתך, מ,בלתי־אפשרי׳
ל,בלתי־אפשרי׳ — אנו יושבים
היום מהסואץ ועד הגולן. זה נ ית ן .

נשיא מצריים לכרות שלום רשמי
עם ייטראד כגכולות הישנים, את
ההתנחלות כרחכי השטחים המוחזקים.

ולי כדאי לצרף לשורה זו של
^ •נאומי־אמת את דברי דיין בפני
חניכי פו״ם באוגוסט ,1968 כחודש אחרי
הנאום הקודם. הוא חזר בו כמעט מילולית
על נאום־ההספד לרועי רוטנברג,
והסיק מסקנה הגיונית מדבריו ברמת-
הגולן :
״נגזר עלינו לחיות במצב של לוחמה
מתמדת עם הערבים, ואין מנוס מקרבות
דמים. יתכן שזה מצב בלתי־רצוי,
אך כזאת היא המציאות. אם חפצים אנחנו
להמשיך בעבודתנו בניגוד לרצון הערבים,

אפשר להשיג הרבה דברים ״כניגוד
לרצון הערכים״.
המסקנה נאמרה בראשית : 1971 שארם
אל־שייך חשובה יותר מן השלום, ולא
רק שארם אל־שייך. גם אל־עריש, גם
עזה, גם הגולן, גם ביקעת־חירדן,

ך* נאום. שהשמיע משה דיין ביום
1 1החמישי שעבר, ב־ 19 באוגוסט ,1971
הוא צוק נוסף בים המילים — נאום בו
משמיע משה דיין את ח״אני מאמין״
המעודכן שלו. זהו המשך ישיר והגיוני
לשלושת הנאומים הנ״ל.
הנה הפסוקים העיקריים:
מה עלינו לעשות כדי לקדם את

על סמך מה אפשר לטעון כי נכונות
אל־סאדאת לכרות חוזד-,שלזם אינה כנה,
כאשר ממשלת ישראל מסרבת להעמיד
את הדבר במיבחן ודחתה את ההצעה
על הסף, מפני שהמנהיג המצרי לא
הסכים לתכתיב הישראלי בענייני הגבולות?
איך
אפשר לומר שהערבים דוחים כל
אפשרות של שלום — זבו בזמן שהשלום
אינו אפשרי מפני שעלינו לדרוש גבולות
חדשים?
הטענה השדופה כאילו אנחנו תמיד
רצינו בשלום והערבים תמיד דחו את
רצוננו, כבר הופרכה עשרות פעמים על-
ידי גילויים עובדתיים. האחרון שבהם
הוא הגילוי של בן־גוריון על המשא־ומתן
שהתנהל עם עבד אל־נאצר, וש־הופסק
על־ידי ישראל.
אולם, כאמור, אין טעם להתווכח כאן
על האמת האובייקטיבית. משה דיין אינו
(המשך בעמוד הבא)

הקמתה וקיומה של מדינה

(המשך מעמוד )13
שותף מתאים לוויכוח מעין זה. להערכת
הנאום, חשובה רק ראיית האמת הסובייקטיבית
— ראיית הדברים בעיני דיין
עצמו.

יהודית הומוגנית, שבה יהוו היהודים
רוב מוחלט ושילטון בלעדי, וש תשרת
מטרות יהודיות ייחודיות (כגון
״קיבוץ גלויות״).

הקצף שיצא השבוע על משה דיין לא
בא משום שאמר דברים הסותרים את
כוונת הממשלה — אלא דווקא מפני
שהגדיר את כוונות הממשלה נכונה —
ובפומביות מביכה.
איאי

0נקרא את הפסוקים בעיון, ונצרף
0אותם למסכת אחת, הנה הפילוסופיה
המעודכנת של משה דיין:

בגבולותיה ההיסטוריים״ ,ולעיתים דובר
על התנחלות בשטחים שלא היו שייכים
לארץ מעולם.
עד 1948 לא היתד, סתירה מעשית בין
שתי המגמות. הערבים הפלסטיניים ישבו
בכל הארץ והיוו בה רוב, וההתנחלות
היהודית השתדלה להגיע לכל פינה בארץ.
אולם במלחמת־ד,עצמאות השתנתה
התמונה. הערבים עזבו (״ברחו״ לפי
גירסה א /״גורשו״ לפי גירסה ב׳) את

הדברים מצטרפים לפילוסופיה
שלמה — ואין לי שמץ של ספק
שזוהי הפילוסופיה הבסיסית של
ממשלת ישראל כולה.

• הקו הירוק מת. יש לראות
כשטחים המוחזקים חלק כלתי•
נפרד מישראל, אך מכלי לספח
אותם רשמית.

• התרחבות מתמדת של ההתנחלות
היהודית, ללא גכול קבוע
,מראש (לפעמים דובר על ״ארץ־ישראל

ההפלגה הגדולה בחידון: איך אפשר
להעמיד ביצה על ראשה, ולהשאירה עומדת?
כאשר איש מידידיו לא הצליח לעשות
זאת, נטל קולומבוס את הביצה ושבר
את ראשה. הביצה השבורה נשארה עומדת.

ההמצאה שד דיין היא ביצת קו־לומכום
חדשה.

הוא מציע להחזיק בכל השטחים, לייהד
אותם, להתנחל בהם, ובאותו זמן גם
לשמור על האופי היהודי ההומוגני של
ישראל.
איך עושים זאת?

פשוט מאוד: צריך להחזיק כשטחים
לצמיתות, ואסור לספח אותם
רשמית.
אם יסופחו השטחים, תתעורר בעייה
דמוגראפית. תתעורר בעייה של מתן אזרחות
לערבים, של זכויותיהם הלאומיות

9יש להתנחל בשטחים, להקים בהם
מרכזי־אוכלוסיה ומיפעלים, ולגייס את
כוח־העבודה שלהם במשק הישראלי.
׳ 9המצב של ״לא מלחמה ולא שלום״
יכול להימשך לנצח, אם כי ברור שהערבים
לא ישלימו עם מצב זה בדורות הקרובים.

• איננו מעוניינים כהצעות*
שלום של מדינות־ערב, כי כל שלום
כזה ״ישמש מנוף״ להוצאתנו מן
השטחים, ולנו השטחים חשוכים
יותר מן השלום.

י• בשעה שאנחנו פועלים נגד השאיפות
הלאומיות של הערבים בכלל, ומחסלים
את השאיפות הלאומיות של הפלסטינים
בפרט, עלינו לאפשר לתושבי ה שטחים
חיים נוחים כפרטים, כך שיוכלו
להשלים עם המצב כבני-אדם.
9״שלטון הקבע״ שלנו בשטחים
המוחזקים, ללא סיפוחם לישראל, הוא
אמנם מצב זמני ,״תקופת מעבר״ — אך
בהתאם לכלל הצרפתי הידוע :״אין דבר
נצחי יותר ממצב, זמני׳.״ דוגמה בולטת:
הדיקטטורה הפרולטרית בברית־המועצות,
שהיא זמנית עד להגשמת הקומוניזם.

• אנחנו יכולים עכשיו לכצע
את כל העולה על דעתנו, ולצפצף
על הפלסטינים, על שאר הערכים,
על המעצמות הגדולות ועל העולם
כולו•

ך* ;ל, מאד להוכיח כי הפילוסופיה ה,׳
[/זאת, והמסקנות מכך, משרתות היטב
גם את השאיפות האישיות של משה דיין.
במצב של שלום, אין לדיין כימעט שום
סיכוי להגשים את חלום חייו ולהגיע
לראשות הממשלה. סיכוייו ישתפרו במצב
נצחי של ״לא שלום ולא מלחמה.״

כל עוד לא יסופחו השטחים
המוחזקים רשמית לישראל, הם
יישארו כפופים למימשל צבאי.
כלומר :״ממשלת קכע״ ,שדיין
מדבר עליה, מורככת כולה ממשה
דיין עצמו.
אולם גם שיקולים אישיים אלה, עם
כל חשיבותם, אינם העיקר. אני מאמין
שדיין ביטא באותו יום את השקפת-
עולמו הכנה והעמוקה.
אמנם, למחרת היום חזר דיין לשיגרת
נאומי הבבל״ת שלו, טישטש כימה מן
העקבות ופרש רשתות־הסוואה על דבריו.
הוא הכחיש, נסוג, פירש, בילבל,
הוסיף וגרע. אך הנאום המקורי הוא
הקובע — והוא המבטא את דיין האמיתי.
גם הסתייגות הממשלה אינה משנה דבר.
דיין ביטא בפועל את מדיניות הממשלה.

לאן מובילה מדיניות זו ץ

4פחות מבחינה אחת, יש המצאה
/גאונית חדשה בדברי דיין. כדי
להבין את משמעותה, יש לחזור קצת
להיסטוריה הציונית.

דיין נחשב ל״צעיר״ — למדות
שהוא סכא כגיל .56 אכל ״צעיר״
אין פירושו, כמיקרה זה ,״מורד״
או ״מחדש״.
להיפך: בכל נאומיו החשובים הנ״ל,
הוא משקיף חזרה על המדיניות הציונית
של הדורות הקודמים, ללא ביקורת כל שהי.
הוא מזדהה עימה, משבץ את עצמו
בה, ומגדיר את עצמו כממשיך דרכה.
מדיניות ציונית זו כללה תמיד, מאז
יומת הראשון בארץ, שתי מגמות־יסוד:

קולו מבוס ה תווב ו שבר
בי צ ה -אבלג הוא ל א היה
מ סוג ללא חו ת או תהמחדש
השטח שנשאר פשליטת ישראל8 ,לבד
מיעוט קטן.

^ 4ולס מאז כבש צה״ל את כל ארץ־
ישראל המערבית, ושטחים נרחבים
בצפון ובדרום, קיימת סתירה מובהקת
בין שתי המגמות.
יש ציונים כמו דויד בן־גוריון, הרואים
את העיקר במדינה היהודית ההומוגנית.
אלה מתנגדים לסיפוח השטחים, כי
סיפוח זה יהפוך את ישראל למדינה דו־לאומית.
במוקדם או במאוחר יהיה צורך
להעניק לתושבים הערביים את האזרחות
הישראלית, והם יהפכו בה לרוב תוך
דור אחד או שניים.

לפי גירסה זו, יש לוותר על בד
השטחים שבהם יושבים המוני ערכים,
כדי לשמור על יהדות המדינה.
ציונים מסוגו של יצחק טבנקין המנוח,
רואים את העיקר בהתפשטות ההתנחלות
היהודית. הם מוכנים לוותר על ההומוגניות
היהודית של המדינה, ולהשלים
עם אופי דו־לאומי, בתנאי שהיהודים יוסיפו
להיות בה העם השליט.

דפי גירסה זו, יש לספח את כל
השטחים, או את מרביתם, כדי
לוזתנחד בהם ולייהד אותם.
יוחנה באד, המצאתו הגאונית של משה
דיין — פתרון שדוגמתו לא עלה עדיין
בשום מוח גויי בתולדות העמים.

ך• פי הסיפור המפורסם, הפיג קו/לומבוס
את שיעמום ידידיו בימי

והאזרחיות במדינה. ישראל תהפוך מדינה
דו־לאומית — לפחות לפי הדוגמה של
רודזיה ודרום־אפריקה.

אכל יש דרך מחוכמת יותר שד
החזקת השטחים — כיבוש צכאי
ניצחי.
מוח גויי אינו מעלה דבר כזה על
דעתו. הוא יודע שכיבוש צבאי הוא
מצב זמני מאד, לטווח קצר מאד. כובשים
שטח במלחמה — ולאחר־מכן או
מחזירים אותו בחסכם־השלום, או מספחים
אותו על פי תכתיב של המנצח.

והנה גילה המוח היהודי את הכיבוש
הנצחי.

יש בו כל המעלות של סיפוח: התנחלות,
לקיחת האדמות, גיוס כוח־העבו־דה,
הרחבת הגבולות למעשה, קווי-הגנד,
מרוחקים ממרכז המדינה.
אין בו אף אחת סן המיגרעות של
סיפוח. לא יהיה צורך להעניק אזרחות
או זכויות כלשהן לאזכלוסיה. אפשר ל צפצף
עליה, וכימעט להתעלם מקיומה.
די לתת לבניה חיים ״נוחים״.

יש בו בל המעלות, ויש בו רק
מיגרעת אחת ויחידה: היא תהפוך
את ישראל סופית למדינת־צל
כנים, שלא תדע אף יום אחד שד
שלום ככל ימי קיומה.

ין ספק שהמצאה זו לא עלתה על
דעתו של דיין השבוע דווקא. היא
השתקפה כבד בנאומיו בשנת .1968וממשלת
גולדה מאיר פועלת על פיה,

בזהירות ובשקט.
מדוע החליט דיין להגדיר ולבטא מדיניות
זו דווקא עכשיו?

מפני שהוא מאמין כי הגיעה
שעת־כושר לכצע אותה הלכה
למעשה, בתנופה וכלי הגכלה.
לדעת דיין, הוסרו כל המיכשולים לביצוע
מדיניות זו, שבגללם נאלצה ממשלת
גולדה להסתיר את כוונותיה, לנקוט בטכסיסים
של סחבת כדי להרוויח זמן,
לנהל שיחות־סרק עם יארינג וסיסקו,
להעמיד פנים של הסכמה להסדר חלקי,
וכיוצא באלה.

לדעתו, נשכרה החזית האנטי־ישראלית,
וכמשך שנה וחצי
לפחות יהיה לממשלת ישראל הו•
פש-פעולה מוחלט.

דוע ץ אפשר למנות את הגורמים :
9 / 2העולם הערכי התפורר שוב
לרסיסים. אין בו מנהיג מרכזי, כמו
עבד אל-נאצר, המסוגל לאחות את הקרעים.
כל המדינות נאבקות זו בזו.
חזית ערבית מאוחדת הפכה בלתי־אפש־רית
לזמן־מה.
9הפידאיץ, ה&לזסמוניים כימעט
חוסלו על־ידי המלך חוסיין. בוודאי יעבור
זמן ניכר עד שיקומו לתחייה, ויהוו
שוב בעייה צבאית או מדינית. אמנם יש
עוד לוחמה זעירה ברצועודעזה, אבל
דיין מקווה לחסלה באמצעים הברוטא־ליים
הנקוטים בידו עתה.
9האוכלוסייה הפלסטינית בגדה
המערבית אמנם מוכנה עכשיו להקים
מדינת פלסטינית תוך הסכם עם ישראל —
אבל אין לה הכוח להגשים שאיפה זו,
מול התנגדותם הטוטאלית של גולדה
ודיין.
9ברית-חמדעצות מאבדת את עמ דותיה
במרחב. היא סולקה מסודאן, מנ היג
לוב לוחם בה, הציבור המצרי מואס
בה. דיין, שפחד תמיד ספני התערבות
סובייטית במלחמה עתידה, שוב אינו
מאמין שסכנה זו קיימת. בהיעדרה, לא
איכפת לו שתפרוץ מלחמה חדשה עם
מצריים. להיפך.
9כארצות־הכדית התחילה כבד
מערפת־הבחירות. ניכסון קשר את גורלו
בחידוש היחסים עם סין, בנסיגה מוויאט־נאם
ובפתרון בעיות הכלכלה האמריקאית.
הוא לא יפעיל לחץ של ממש במרחב —
לפחות עד ראשית ,1973 אם ייבחר
מחדש.
9תנועת־השלום כישראל מפורדת,
ועל כן אין בכוחה לקומם את רוב
הציבור נגד מדיניות זו.
זהו החידוש האמיתי בדברי דיין: ה,
עיתוי.

הוא
מאמין שהגיע הזמן לפעול
בגלוי, בתנופה וכיד רמה.

^ שואלים רכים ישאלו את עצמם :

בעצם, למה לא?
אם אפשר — מדוע לא לנצל את ההזדמנות?

התשובה
היא: זה אפשרי כטווה
הקצר. זה יהיה אסון כטווה
הארוך.
זוהי מדיניות המתעלמת מכל הגורמים
היותר־עמוקים של הסיכסוך הישראלי—
ערבי. היא לא תפתור אף אחת מבעיות־היסוד.
היא לא תשנה את הנתונים הדמוגרפיים.
בוודאי לא תשנה את ציווי המוסר.

אין זו מדיניות של חוכמה. זוהי
מדיניות של התחכמות.

קולומבוס לא המציא שום דבר, כאשר
שבר את הביצה. ד,מעשיה נחשבת לדוגמה
קלאסית של התחכמות עליזה, למעשה,
רימה קולומבוס את ידידיו.

הוא העמיד את הביצה על ראשה.
בהחלט. אכל הוא שבר את
הביצה.
משה דיין יכול לעמיד את ההגיון
ההיסטורי על הראש, ולהצליח בכך למשך
זמן־מה.
אבל צריך להיות ברור לו, ולכל אדם
בישראל :

מדיניות זו שוכרת כל סיכוי של
שלום כין ישראל והעולם הערבי.
לא לשנה, לא לשנתיים, אלא לדורות.

בי זוהי תבונה מובהקת של
ביצה: כל ילד יכול לשכור אותה,
אכל אין כוח כעולם המסוגל להחזירה
לקדמותה.

במדינה העם ארבעה עדביס
יש שיתוף־פעולה אחד בין ישראלים
וערבים במרחב. זוד, שיתוף־יפעולה סמוי
—כי הוא אוטומטי, ואינו זקוק להידברות
כלשהי.
שיתוף־פעולה זה קיים בין המנהיגים
הקיצוניים בשני המחנות — אנשי ארץ־
ישראל השלמה ופלסטין השלמה, חסידי
ה״לאווים״ של חארטום וה״לאווים״ של
ירושלים.
הם זקוקים זה לזה, והם עוזרים זה לזה.
קלפים גלויים. השבוע שוב פעל
שיתוף־פעולה זה בצודה ׳מופלאה.
משה דיין גילה את קלפיו, נשא נאום
בו היתווה את המדיניות האמיתית, ה״
בלתי־מבוטאת, של ממשלת גולדה מאיר
(ראה הנדון) .מטרתה: צירוף־קבע של השטחים
המוחזקים לישראל, מבלי לספהם
רשמית.
ברור כי זוהי מדיניות הנוגדת את
השלום, וההופכת כל שלום לבלתי־אפ־שרי
לצמיתות, כדי לשכנע את הציבור
לקבל מדיניות ׳כזאת, הזדקק דיין לטענה
נושנה: שהערבים ׳ממילא לא יסכימו לעולם
לשלום, ועל כן אין ימה להפסיד.
לפי פקודת דיין. אילו יכול היה דיין
לתת פקודות לשליטי ערב, היה בוודאי
׳מבקש מהם הצהרה כי אכן אין בכוונתם
לכרות שלום עם ישראל.
והנה קרה הדבר שכימעט לא ייאמן:
עוד לא נדמו התגובות על נאום דיין,
ושלושת מנהיגי ערב ימסרו את ההצהרה
המבוקשת.
בדמשק התכנסו ראשי מצריים, סוריה
ולוב, כדי לתת חוקה לאיחוד הרופף ביניהן.
הם פירסמו הצהרה, שכאילו נוסחה
כולה כדי לעשיות טובה למשה דיין.
הנשיאים אל־סאדאת, אסד וקדאפי הקימו
לתחייה את שלושת ה״לאווים״ של האר־טום
— לא הכרה בישראל, לא משא־ומתן
עיימה, לא חוזה־שלום עימה.
ריקוד לפי חליל. מדוע עשו זאת ז
כמו להצהרות רבות של מנהיגים ערביים,
אין גם זו אלא מס־שפתיים למישהו.
הפעם: לנשיא לוב, קצין צעיר
וחסר-נסיון, המנופח מחשיבות עצמו, ש השתלט
במיקרה על ארץ בעלת אוכלוסיה
דלילה ואוצרות־נפט עצומים. קדאפי יושב
על ערימות של כסף — יוכל מי שרוצה
לקבל את יחלקו, צריך לרקוד לפי חלילו,
לפחות בהצהרות.
כך עשה אנוואר אל-סאדאת, השולט
על ארץ בעלת אוכלויסיה עצומה ואוצרות
זעומים. הוא זקוק לכסף הלובי — ועל
כן שילם את מס־השפתיים לשכנו השח צן,
שהוא בז לו בכל ליבו. מובן שלא
התכוון אף למילה אחת. כי אל־סאדאת
קיבל את החלטת מועצת הבטחון הכוללת
הכרה בישראל, והוא הציע בפירוש זזו-
זה־שלום עם ישראל. מדיניות זו לא
השתנתה.
מעגל הקסמים. אל־סאדאת אמר דברים
שלא התכוון להם, וכך הושיט עזרה
ישירה לדיין, בניגוד למדיניות של עצמו.
ואילו משה דיין הגיש מתנה, על מגש
של מילים, לכל הלאומנים הערביים, הטוענים
כי אין טעם לחשוב על שלום עם
ישראל, מכיוון שזוהי מדינה שוחרת מל חמה,
התפשטות ושוד האדמות הערביות.
כך הושלם המעגל.

הנשיא הניע מבוקשו
ל ה תנ טו מכהונתו
מסיבות בריאותיות -מי יהיה היורש?
שפירא,־ יליד רוסיה ׳,בן .69 חותר
בהתמדה מזה מספר שנים להכשרת ה קרקע
לבחירתו כנשיא. מועמדותו מעו ררת
התנגדות הן בחוגי דפ״י הזוכרים
את חלקו בפרשת •לבון והן בחוגים
דתיים, למרות המיחוות שהוא נוקט כלפי
הדתיים בשנים האחרונות. לאחרונה יעצו
לו גם מקורביו להימנע בשלב זה מלהציע
את מועמדותו לתפקיד.

• מזכ״יד ׳העבודה, ישראל ישע
יהו,
יליד תימן, בן ,61 הרואה בבחירתו
כמזכ׳׳ל שלב להצגת מועמדותו
לנשיאות, מתוך תקוזז שהצורך במועמד
תימני, כסמל למיזוג הגלויות, עשוי ל סייע
בבחירתו.

דויד הורוביץ

קופת כהונתו ׳הרשמית השניה
של זלמן שזר כנשיא ישראל, תגיע
אל סיומה דק בשנת .1973 אולם הנשיא
השלישי של מדינת ישראל אינו מתכוון
להמשיך ולשאת בכד,ונו, זו עד תומה.
הניתוח שעבד זלמן שזר לפני שבועות
מספר בביילינסון, וההחמרה שחלה במצב
בריאותו של הנשיא בן ד,־ 82 מאז, הבי או
אותו למסקנה כי אינו יכול לעמוד
עוד במעמסה של תפקידו.
הנשיא, שעוד לפני חודשים מספר,
שפע כוח וחצב להבות בנאומיו, נראה
תשוש בהופעותיו הפומביות האחרונות.
גם מצבה הבריאותי של אשתו, רחל
שזר־כצנלסון, בת ד,־ ,83 הוא רעוע. כתו־צאר,
מכך נבצר משניהם לעמוד אפילו
בתביעות הייצוגיות המינימאליות שמחייב
תפקידם. גם העובדה שבעוד חודשים
מספר צריך הנשיא לעבור למישכן הנשיא
החדש, שעורר התנגדות רבה ועלול
עוד לעורר פולמוס חריף, גרמה לכך
שזלמן שזר הביע את משאלתו לשחררו
מתפקיד הנשיא במועד מוקדם ככל
האפשר.
בשיחות שנערכו בנושא זה בצמרת
השלטון, התגבשה הדיעה שכנראה תוך
חצי שנה יהיה צורך להיעתר לבקשתו
של שזר, ולהציע לבחירה נשיא חדש.
כתוצאה מכך צפה והתעוררה שאלה,
שנועדה להיות רדומה עוד שנתיים
לפחות: מי יהיה הנשיא הרביעי של
מדינת ישראל ז

פלסטין
ת קוו ה
של יו ס

ישים רכים כישראל נושאים
^ עיניהם לכתר הנשיאות, שישמש גולת
הכותרת לפעילותם הציבזריית וינצי־חם
בהיסטוריה במעמד הרם ביותר אליו
מסוגלת האומה להרים את יקיריה.
אולם במירוץ המוסווה לנשיאות, שאין
מדברים עליו לעולם בפומבי, יש להב דיל
בין שתי קבוצות: בין הרצים ובין
הרוצים. בעוד שהראשונים הם בעלי
הסיכויים שמועמדותם תוצג לבחירה בבוא
היום, הרי שהאחרים הם העושים מאמצים,
לרוב חסרי סיכוי, להציע את מועמדותם
לתואר.
בין האחרונים בולטים ביותר האישים
הבאים :

ה מו ל ח

הז ה

1778

יליד רוסיה, בן ,70 המוצג כמועמד מטעם
חוגי ההתיישבות העובדת.
הד״ר ישראל גולדשטיין, יושב
ראש קח־היסוד, יליד ארצות־הברית, בן
,75 מועמד החוגים האזרחיים.
מול מועמדים אלה ניצבים הרצים, המועמדים
הריאליים, מתוכם ייבחר כנראה
הנשיא הבא של ישראל:

טוריון של הקרן הקיימת, לשעבר שגריר
ישראל בצרפת, יליד וילנה, בן .65
עד כה, כיוון שטרם סוכם עם שזר
על סועד פרישתו, לא הוצע התפקיד לאף
אחד מממועמדים אלה. אולם לאור הריעות
המתגבשות בצמרת השלטונית של

• אליהו ששון, שר המשטרה לשע-
יבר, יליד סוריה, בן .69 נראה כמועמד
מתאים הן בגלל כושרו הדיפלומטי, והן
בשל מוצאו המזרחי.
י• דוד (״דולק״) הורוביץ, הנגיד
הנוכחי של בנק־ישראל, העומד לפרוש
מתפקידו בראשון לנובמבר השנה, יליד
פולין, בן .72 הורוביץ הוא דמות בינלאומית
מוכרת, בעיקר בשל תוכניתו
לסיוע ארצוית־נחשלות, בעל נסיון דיפלו־

ישראל, קרוב לודאי שההתמודדות ה סופית
על התפקיד תהיה בין אליהו
ששון לבין דוד הורוביץ. אם יוחלט
שחשוב לבחור נשיא ממוצא ספרדי, לשם
הגישור על הפער העדתי בישראל, יוצע
התפקיד לששון. אולם בשלב הנוכחי
נוטות כפות המאזניים דווקא לצידו של
דולק הורוביץ! הנגיד הסימפטי של בנק
ישראל.
השאלה היא רק מה יגיד הנגיד עצמו ן

הרצי :
ששץ והרוצים :

מייו ץ
מו סוו ה

23 ראשי הערים מהגדה המערבית, ש התכנסו
בשבוע שעבר בבית-הספר הק תולי
בבית־סחור, עשו היסטוריה בתולדות
העם הפלסטיני. היתד, זו הפעם הראשונה
מאז מלחמת ששודהימים שקבוצה כה
גדולה של מנהיגים פלסטיניים התארגנה
לכנס פוליטי. למעשה, לא היתד, התארגנות
מעין זו, אפילו תחת השלטון הירדני.
כינוסם
של ראשי הערים הוגבל אומנם
לדיון בבעיות כלכליות, ובעיקר לפעילות
נגד החרם שהטילו ארצות־ערב על יצוא
הגדה המערבית, אולם בדיונים בלתי רש־
(המשך בעמוד )18

שר החקלאות חיים גגתי,

• שר האשפוזים יעקב שמשון

שפירא

ישעיהו

מאטי רב ובעל יכולת משא-ומיתן.
• אל יחד אילת, נשיא האוניברסיטה
העברית לשעבר ושגריר ישראל לשעבר
בבריטניה וארצות־הברית, בן .68 אילת
הוא בעל כישורים ותכונות דומים לאלה
של הורוביץ.
י• יעקב צור, יושב ראש הדירק־

גכתי

עד כה טרם הוצע לו התפקיד באופן
רשמי. אבל קרוב לודאי שדולק הורוביץ
לא ידחה את ההצעה, אם אומנם תוצע
לו באחידות דיעות ולא תוך מחלוקת
פנימית. אם אומנם כך יקרה, לא יהיה
הפיחות שהתרחש השבוע, המאורע הצי בורי
האחרון שדוד הורוביץ יימלא בו
תפקיד נכבד.

משן ד״ן נסע באחידות נמנוניתו, ערה
ער אי־תנועה ונום להבערת הצופרים במכוניות שומריו
8משה דיין רוכב שוב.
באחד הלילות נהג במהירות
במכוניתו. ליד השוק הסיטוני
בתל-אביב עלה על אי-התנר
עה, ומכוניתו הסתובבה מעוצ־מת
ההתנגשות. כתוצאה מכך
נכנם למסלול ההפוך, נסע נגד
הכיוון, כשמלוויו מפעילים את
הצופרים כדי להזהיר מכוניות
שבאו מולו.
8אגב, כשנחנך לפני
שבוע שדה־התעופה החדש ליד
מנזר סנטה קתרינה בסיני,
תרומתו של מיליונר יהודי מ־בראזיל,
ידעו רק מעטים שלמשה
דיין היה חלק בכך. אותו
נדבן יהודי ביקר בסנטה קת־רינה
עם מרדפי (״מוטי״)
פרידמן, מנכ״ל נתיבי־נפט.
בביקורם הבחינו, שבמנזר
מצוי, נוסף לכנסיה, גם מיס-
גד. הציעו לנזירים לבנות בית-
כנסת בתוך חומות המינזר והנזירים
הסכימו לכך. כאשר
התבקש משה דיין לתת את
אישורו לבניין בית־הכנסת,
אמר :״בסדר, בתנאי שתבנו
אותו שטוח שטוח וארוך״ .הנדבן
היהודי הבין את הרמז
וכך נבנה בית־הכנסת הראשון
בעולם בצורת מסלול המראה
ונחיתה למטוסים.
8בשיחה שנערכה השבוע
במיזנון בית־ז׳בוטינסקי,

ישראלים השוהים בלוס־אנג׳-
לס. לכן, כשראש הממשלה
גולדה מאיו, אכלה בביקורה
האחרון בארצות־הברית במקום,
הציגו בפניה את המלצר
הראשי כישראלי. שאלה
גולדה :״מה אתה עושה כאן?״
״מלצר,״ השיב האיש .״מה
עשית בישראל?״ המשיכה
גולדה .״גם כן מלצר.״ ״אז
בשביל מה היית צריך לבוא
לכאן,״ סיימה גולדה.

את ד״ר ורהפטיג או את הרבנים
אונטרמן וניסים עם
אליהו הנביא).״
8לפני כל הופעה בתוכנית
היחיד שלו, נוהג יהורם
ג און להציג בפני הקהל את
התזמורת המלווה אותו. אחד
מחברי התזמורת הוא עולה
חדש מרוסיה. באחת ההופעות
מחוץ לתל־אביב, כאשר הציג
את הנגן העולה מרוסיה, צעק
מישהו מתוך הקהל :״שיחזור
לארץ שמשם הוא בא!״ יהורם
התמלא הימה, צעק לעבר האיש
:״אותך רצינו להחזיר
כבר מזמן, רק אף מדינה לא
רצתה לקבל אותך חזרה —
פנתר שכמוך!״

קונסול ההסברה

מ ה לכ הן
ולבשר הודו?
הבריונים של קריית־גת עמדו
על הבמה עם חזה נפוח ומבט
זועף וליוו במחיאות-כף את
הכתרתו של מר הודו הראשון
בישראל. המנחה שמואל
(שמיל) שי שם את הכתר על
ראשו של סלומון בהן מדימונה
אשר חיסל בלי להניד עפעף
חצי ק״ג בשר הודו בזמן
הקצוב של 10 דקות. המיבצע
לא היה קשה במיוחד תודות
לליווי המוסיקלי של אריק
איינשטיין והברנשים של
פיאמנטה. אחד הנוכחים
הבהיר לחברתו מדוע כונה הערב
פסטיבל עוף והודו :״תראי,״
אמר (כשהוא מצביע על
אריק איינשטיין) ,״הביאו לנו
כאן רבע-עוף.״

ישראל בנידיורק, גבריאל
פדון, כמעט והפיל את שפו
פרת
הטלפון שבידו, כשישב
במשרדו במנהטן. המטלפנת
היתד, יהודיה עשירה מראשי
הפעילות למען המגבית :״מר
פדון,״ היא אמרה ,״אני רו צה
שתגרשו מישראל את
סעדיה מרציאנו!״ ״מה
פתאום?״ השתומם פדון. הס בירה
האשה :״לפני שנה
שלחתי את בתי ללמוד באוניברסיטה
בירושלים. והנה
יום אחד אני מקבלת מכתב
מהקרובים שלי בישראל, ש
פסזקי

בילוי
קייצי

הדוגמנית הישראלית שוש כהן, הנמצאת
עתה בחופשת־מולדת בארץ, מבלה בחברת
הצייר־במאי פרוספר פריינטה בבריכת השחייה בתל-אביב.

גרועים. ובכלל, הפנתרים השחורים
בישראל זד, לא אותו
דבר כמו הפנתרים השחורים
בארצות־הברית.״

מארק שאגאל

הצייר היהודי המפורסם, נוסע כל
שנה לחופשה כמרחק 20ק״מ
ממקום מושבו בעיירה סאנט־פול דה״ואנס הדומה לעיר עכו, לעדן-
רוק שלחוף הים התיכון. למרות גילו ( )84 הוא לוקח מאשתו
פעמיים ביום שעורי שחייה. בין תרגילי השחייה כותב שאגאל את
זכרונותיו .״התחלתי בהם לפני 40 שנה. אתם רואים שאני עצלן״.

גילה אחיו של ח״כ מנחם
בגין, המהנדס דויד בגין,
כי רק פעם אחת היה לו ויכוח
פוליטי עם אחיו :״היה
זה כאשר עלה מנחם ארצה.
הוא עלה אחרי. הוא רצה ל הצטרף
לאצ״ל ואני ניסיתי
להשפיע עליו להצטרף ללח״י.
אבל מאז לא היו בינינו ויכוחים
פוליטיים.״

8במכתב למערכת הארץ
על ״סמכות דתית וסמכות חילונית״
,עשה פרופסור ישעי
הו ליבוביץ, השוואה מעניינת
:״צא וראה מה היו מש מעותו
הדתית וערכו ההיסטורי
של אליהו הנביא ביהדות,
אילו היה שר־הדתות או רב
אשי מטעם איזבל! (אין ב־כוונת
דברים אלה לזהות את
:ולדה מאיר עם איזבל ולא

נ 16

מספרים לי, שהבת שלי הפסיקה
ללמוד בטענה שאין לה
זמן ללימודים מפני שהיא עסוקה
בעזרה לפותרים השחורים.
הקרובים כתבו לי גם, שהיא
הפכה להיות ידידתו של מנהיג
הפנתרים מרציאנו. אז תדע
לך, שאני תורמת מאות אלפי
דולרים לישראל ואני רוצה
שתגרשו את מרציאנו מישראל.
אני גם שמעתי שהוא
ספרדי.״ פדון, ספרדי בעצמו,
ניסה להרגיע את הגברת ה כבודה
והסביר לה, שאי־אפ־שר
לזרוק סתם ככה אנשים
מישראל .״את יכולה לקחת את
בתך חזרה לאמריקה,״ אמר
פדון .״את גם יכולה להפסיק
לשלוח לה כסף למחייתה. אבל
אני לא מייעץ לך לעשות זאת.
אם לא יהיה לבתך כסף, היא
יכולה לעשות דברים יותר

8המולטימיליונר היהודי
מלוס-אנג׳לס, ויקטור קאר־טר,
הגיע השבוע לארץ בלוויית
אשתו כדי להשלים את
בחירת הריהוט לדירת הפנטהאוז
שהוא בונה לעצמו ליד
מלון מוריה בירושלים. הדירה
( 240 מטר מרובע) היא קטנה
לעומת הפנטהאוז של קארטר
בלב בברלי ( 350 מטר מרובע).
בדירתו בבברלי קיימים מיתקנים
מודרניים שונים כמו
מערכת אלקטרונית לקביעת
שיפוע, רכות וגמישות המיטה
בכל זווית רצוייה ; מערכת
אלקטרונית לפתיחת וסגירת
החלונות, הדלתות, הטלוויזיה
והרדיו בעזרת מערכת כפתורים
ליד המיטה ; ארבע טלוויזיות
ושמונה טלפונים — כולל
טלוויזיה וטלפון בבית השימוש.
פרט לכך מפוזרים בדירה
עשרות יצירות מקוריות
של רנואר, הגרי מור,
מודליאני ותמונה גדולה של
הצייר הישראלי יעקב אגם.
קארטר מתכונן להעביר חלק
ניכר מהאוסף שלו המפוזר במוזיאונים
שונים בלוס־אנג׳לם,
לדירתו החדשה בירושלים. בגלל
נטייתו להתגורר בפנטהאו־זים,
מכונה קארטר בלוס־אנג׳-
לס: קארטר על הע.
8מסיבת השבוע היתד,
ללא־ספק מסיבת יום ההולדת,
שערכו אנשי גלי צה״ל לשושנה
דמארי במלון טיראן
בהרצליה. מחיים לפקוע דרך

שייקה אופיר, גנרי, משה
וילנסקי, חיים גורי, אלב־טנדר
יהלומי, אדיה אלי

אס, פשנל, עדנה לב, ועד
יהודה ברקן, כולם באו לח גוג
עם שושנה ולבקש ממנה
שתשמיע להם משיריה הישנים.
בהתחלת המסיבה אמרה
שושנה :״אני לא יודעת מה
גילי המדוייק. אני חושבת ש הוא
בערך .51 אנחנו התימנים,
לא יודעים בדרך כלל את ימי
ההולדת המדוייקים שלנו. אצ לנו
זוכרים את תאריכי הלידה
של הילדים לפי מאורעות
חשובים שקורים באותה תקופה.
כמו מות החמור למשל.״
השסע שלום רוזנפלד, ערב הפיחות
:״אם יתברר ששר האוצר
דיבר הפעם אמת (בעניין הפיחות),
,כי אז שוב אי אפשר יהיה
להאמין לו לעולם.״

פרופסור ישעיהו ליבו־ביץ
:״צא וראה, מה היו
משמעותו הדתית וערכו ההיסטורי
של אליהו הנביא ביהדות,
אילו היה שר הדתות או רב
ראשי מטעם איזבל( .אין בכוונת
דברים אלה לזהות את גולדה
מאיר עם איזבל ולא את ד״ר
ורהפטיג או את הרבנים את-
טרמן ונסים עם אליהו הנביא.״)

8הצגת הכל יחסי המו
עלית
בהשתתפות יהודה אפ״
רוני וטובה פרדו בהביטה,
היא קומדיה של טעויות. באחת
מהצגות השבוע, נערכה גם
בקרב הקהל קומדיה של טעו יות.
לפני תחילת ההצגה נר או
שוטרים מסתובבים באולם
ומוציאים מדי פעם החוצה זוג
צופים. הסיבה למעשיהם של
השוטרים היא פריצה בבית
תל-אביבי, בו נגנב בין השאר,
גם ארנקו של בעל הבית. ב ארנק
היו שני כרטיסים ל הבל
יחסי. האיש התלונן במש טרה
שהחליטה לנסות לתפוס
את הגנב באולם התיאטרון.
השוטרים ניגשו למקומות שק נה
הנגנב והוציאו החוצה את
הזוג שישב בהם. אבל התברר,
שבני הזוג הם קרובים של אחד
ממשתתפי ההצגה, שהכניס אותם
בלי כרטיסים והם התיישבו
במקומות הפנויים.
8המועדון היהודי בלום-
אנג׳לס, מפורסם במסעדה המ שובחת
שלו. כל המי ומי במ קום
סועדים שם. מג׳והן ווד־וורד
ועד אוטו פרמינג׳ר.
מנהל המסעדה, המלצר הראשי
וחלק מהמלצרים הזוטרים הם

מולו דיטויו
( )69 הסבתא בעלת הרגליים
היפות ביותר בעולם, קיבלה
על עצמה, פעם ראשונה אחרי
שנתיים, תפקיד. היא מופיעה
נגן השעשועים טיבולי בקופנהגן.
בהפסקות שותה מרלן,
שהיא בת של קצין גרמני,
נירה ושולחת גלויות צבעוניות
לארבעת נכדיה אשר בארח״ב.
ה עו ל ם הז ת 1773

מאחור הקל עי ם שד הו מו ת ה מי שד חתל מו סקבה

מחסיה באהבה

ך* מלחמה הנטושה כיום בין ישו
| ראל וברית־המועצות מתנהלת בשני
מישורים שונים.
המישור הראשון הוא מדיני מובהק.
ברית-המועצות היא צד בסיכסוך הישראלי-
ערבי, ומאז 1967 התייצבה באופן בלעדי
בצד הערבים.
המישור השני הוא מסוג אחר לגמרי.
ישראל קשורה בקשרי סולידריות
עם היהודים ברחבי העולם. על כן
היא צד בסיכסוך שבין המישטר הסובייטי
ובין חלק מאזרחיו היהודיים.

כדאי להבחין מבירור כין שני
המישורים האלה. אף שלעיתים
קרובות משתלבות שתי המערכות.
והן כוודאי משפיעות זו על

הזדמנות ואשליות
זמנת המישלחת של ששה אנו
ן שי־ציבור ישראליים לברית־המוע-
צות היא יוזמה חיובית: ,ויש לברך
עליה. טוב שהששה הוזמנו, וטוב ש ייסעו.

אולם
בדאי שיהיה ברור לחלוטין
מה משמעותו של צעד סובייטי
זה. גם בדי לנצל הזדמנויות
שישנן, וגם בדי להימנע מאשליות.
התגובה הראשונה בישראל היתר. דיג־שית,
ומנותקת מכל מידע מוסמר.
משרד״החוץ פירסם הודעה של זיל־זול,
אך לא שלל את הנסיעה.
אישים שונים בישראל, שהיו רוצים
מאוד לנסוע ושלא הוזמנו, פירסמו דברי
השמצה קיצוניים.
השונאים המקצועיים של ברית־המוע־צות
פתחו, כמובן, במקהלה הצפוייה.

בל התגובות האלה מוכנות. אך
בדאי לבחון תחילה את המידע,
ואת ההגיון המשתקף בו — לפני
שנפתח כזעקות־גנאי או כשירי
הלל.

״המסע האנטי־סובייטי״ ,שהתנהל ביש ראל
נגד ברית־המועצות, על רקע בעיית
היהודים שם.

• הקריטריון העיקרי (וכנראה
גם היחידי) לקביעת המועמדים
למשלחת היה שלא השתתפו כמסע
אנטי־סובייטי זה, ואף הסתייגו
ממנו בפומבי.

מ׳ הוחיו -ולחה?
דברים ברורים, ויש בהם הגיון.
1ן מה שמכונה בפי רק״ח ״המסע ה־אנטי־סובייטי״
גרם נזק עצום לברית-
המועצות. הוא השפיע במישרין על מפלגות
השמאל באירופה המערבית ובאר־צות־הברית,
שבכולן תופסים היהודים

מקום מרכזי.

הפצצות הילדותיות של הרב
כהנא ותעלולי־הפירסומת של הליגה
להגנה יהודית אינם מפריעים
לסובייטים, אלא להיפך. מפריעה
דווקא ההסתייגות הגוברת
כאותם החוגים בעולם שאינם
עויינים את כרית־המועצות, והמוכנים
לשתף פעולה עימה במישורים
רכים.

איני יודע אם יש כדעת המארחים
הפוכייטיים להפגיש את חברי
המישלחת עם יהודים סובייטיים,
ובכללם מכקשי-עלייה. אם
כן, כוודאי יועיל הדבר יותר מאשר

• אין שום קיטר כין מישלחת
מסויימת זו וכין שאיפה כלשהי
לשינוי היחסיס המדיניים כין ממשלות
ישראל וכרית־המועצות.
• הזמנת המשלחת באה כתגובה על

אכל המזמינים הלכו כדרך ההפוכה•
נכללו כמישלחת גם אנשים
טובים, הרחוקים מן המאבק
המדיני היומיומי כישראל נגד הסיפוח.
אלה הוזמנו מפני שהם
ידועים כידידי כרית־המועצות,
ומפני שלא השמיעו את קולם כבעיית
היהודים שם.

מוזמן ירין־מור
נאומים שיגרתיים במסיבות, שכהן
יזרום הוודקה וייעלם הקאכיאר.

אין קשר ל ש לו ם
ך• מטר ההשמצות הראשון שבא ב־עיקבות
הזמנת המשלחת, נאמר ש זוהי
מזימה מתוחכמת של ממשלת ברית־המועצות
לרומם את המחנה הישראלי
הדוגל בשיבה לגבולות ה* 4ביוני. זוהי
התיזה המשותפת של הד״ר הרצל רוזני
בלום והד״ר משה סנה.

עם בל הכבוד, אין היא עומדת
כמיכחן ההגיון.
המחנה הישראל הדוגל בשלום ללא סיפוח,
המוכן לקבל את גבול ה־ 4ביוני
כבסיס לשלום־אמת, שיכלול סידורי־בט־יחון
סבירים — הוא רחב הרבה יותר
מן הסיגות הצר שנכלל במישלחת. אילו

אני משתוקק מאוד לבקר כ
כרית-המועצות ולחזות כמו עיני
כתוצאות אחת המהפכות הגדו־

מוזמן ריפתין
לות כתולדות האנושות. אולם גם
למען הווייה זו, איני מוכן לשנות
את השקפתי זו, שהיא פרי הכרעה
מצפונית אישית וציבורית.
איני רואה סתירה בין עמדתי זו ובין
דעתי (שגם אותה ביטאתי מעל דוכן
הכנסת, ולא פעם באותם נאומים עצמם)
שעל ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה
ולחתור להתקרבות אל ברית־המועצות.
השלום הישראלי־ערבי מחייב, בין השאר,
שינוי יחסי ירושלים—מוסקבה, ועלינו לפעול
למענו, מתוך אינטרס ישראלי, בלי
כל קשר לעניינים אידיאולוגיים.

•הודים ל חו ד,

׳גוזמו ג״׳מס רוזנטל

הסרה אישית

בבל ההשערות האלה אין בל
ממש.

המשא־והמתן ארך זמן רב, והוא הת־היל
לפני שהמאורעות המדיניים שיכנעו,
:אולי, את הממשלה הסובייטית לבחזן מחרש
את בעיית יחסי מוסקבה—ירושלים.
מדברי רק״ח, שהיא המקור המוסמך
היחידי בפרשה זו, עולה כי:

המיבחן המעשי הוא זה: אילו היתד,
המטרה מדינית, וקשורה בגבולות ד,־4
ביוני — היו המזמינים מרכיבים מישלחת
של הלוחמים הבולטים ביותר לשלום בלי
סיפוח, בלי קשר עם עמדתם לבעיית
יהודי ברית־המועצות, להיפך: הם היו דווקא
כוללים במישלחת אנשים שהרימו את
קולם בבעיית־ד,יהודים, כדי לשים את ה דגש
על המטרה המדינית ולהשיג את התהודה
המירבית בציבור הישראלי.

עובדות אלה מוכיחות שצודקת טענתה
של רק״ח: אין זו משלחת שהוזמנה לדון
בבעיות השלום במרחב, אלא משלחת של
ידידי ברית־המועצות, שלא פסלו את עצ מם
על־ידי הצטרפות ל״מסע האנטי־סו־בייטי״
בפרשת יהודי ברית־המועצות.

* וח ונעים לחשוב כי זוהי מיחווה
^ סובייטית, שמטרתה היא לקדם את
חידוש היחסים בין ישראל וברית־המוע״
צות. אפילו יש הרואים בכך סימן שמוסקבה
מוכנה בקרוב לפתוח מחדש את
שגרירותה בארץ, למרות שממשלת ישראל
אינה חולמת לחזור לגבולות דד4
ביוני, כדרישת הסובייטים.

רק״ח היתה היוזמת של המשלחת
היא שהציעה את המועמדים
לנסיעה, והיא שניהלה את המשא־והמתן
עם המוסדות הסובייטיים
שהחליטו על ההזב,״ה. היא המחו״
תנת העיקרית של השימחה.

דווקא הרבב המישלחת מוכיח
שאין זו המטרה העיקרית.

לכן שלחה ברית־הסועצות משלחות של
יהודים: סובייטיים לביקורים בארצות־המע-
רב. לכן הזמינה משלחות של יהודים
שמאלניים מן המערב לבדית־המועצות.
וכעת בא צעד נוסף בכיוון זה: הזמנת
משלחת מישראל עצמה, שעצם הופעתה
בברית־המועצות וקבלתה על־ידי מוסדות
סובייטיים (אפילו לא יהיו מוסדות פוליטיים)
יפיגו את המתח הקיים בין ברית־המועצות
והשמאל העולמי.

החחותנח היא רק״ח

היו וישנם גישושים סובייטיים לקראו;
אפשרות של חידוש היחסים, בתנאים
מדיניים מסויימים.
אולם מי שרוצה לקשור יחסים דיפלומטיים
עם ממשלת ישראל, אינו מד
מין לביקור את הגברת רות לוביץ/
שהיא פעילה מרכזית של דק״ח. בין
מוסקבה ובין רק״ח כבר קיימים יח־סים,
ואין צורך לחדשם או לשפרם.

רצתה ברית־המועצות לעודד מחנה זה,
ואילו היתד, זו המטרה העיקרית של הזמנת
המשלחת, בוודאי היה הרכבה שונה
לגמרי.

אני לוחם למען שוויון־הזכויות של כל
האזרחים בכל מדינה (ישראל, ברית־המועצות
וכל מדינה אחרת) ללא הבדל
דת, לאום, גזע, עדה ומין.

* ורשו לי כאן שתי הערות — אחת
,אישית ואחת מדינית.
הנה. ההערה האישית :
עורך ידיעות אחרונות, ד״ר הרצל רו־זנבלום,
שאינו נמנה עם אוהדי הפוליטיים,
שפך דימעה פומבית קטנה על כך
שאני לא צורפתי למשלחת. הוא הסיק
מכך שאפילו ״ותרן כמו אורי אבנרי״
אינו די כשר בעיני שליטי מוסקבה, מפני
ששרדו, באיזושהי פינה נסתרת של לבו,
שרידים של פטריוטיזם ישראלי.
עם כל הערכה לדאגתו לי, דימעה זו
מיותרת לגמרי.

פסלתי את עצמי, בהכרה מלאה,
ממועמדות כמישלחת כזאת —
כרגע שהחלטתי (כחכר־כנסת, כ־עורך־עיתון
ובחבר כמוסדות המרכזיים
יטל תנועת העולם הזה —
כוח חדש) להרים את קולי נגד
המדיניות הנקוטה כידי ממשלת
כרית־המועצות בלפי יהודיה.
נשאתי מעל דוכן הכנסת נאומים חד־משמעיים
ברוח זו. ,ופירסמתי דברים ברוח
זו בחתימתי בשבועון המסויים.
אני דוגל בזכותו של כל אדם (בישראל,
בפלסטין, בברית־ר,מועצות ובכל מקום
איחר) להצטרף לכל אומה שהוא רוצה
לקשור את גורלו לגורלה, להגר לכל ארץ
שהוא רוצה לחיות בה, לבחור לעצמו
את זהותו הלאומית.

ש לו ל חו ד
ן הנה ההערה המדינית, המכוונת
1לכתובת הסובייטית.

אני מציע גם למוסקבה להפריד
כין שני הנושאים.
יש הדבר, אנשים בישראל שמעולם לא
הרימו קולם בעניין יהודי בריודהמועצות.
אם יוזמנו כל אלה לברית־ד,מועצות,
אברך על כך — כי כל ביקור ישראלי
בברית־ר,מועצות הוא בעל השפעה חיובית׳
גדולה או קטנה. אפילו ביקוריו של
מאיר וילנר עדיפים על ניתוק מוחלט.
אולם העניין העיקרי של כולנו הוא
עניין השלום, בעולם כולו ובמרחב שלגו
בפרט.
מחנה השלום בישראל הוא גדול, ויש
בו מיגוון רחב של דיעות וכוחות. מי
שרוצה בשלום — מוטב שיתן את ידו
למחנה זה, ולפחות יפתח בדו־שיח עימו.

הרוב הגדוד שד הכ!הות והאי•
•טים כמחנה זה אינו תומך כמדיניות
הסובייטית כדפי היהודים.
אין הוא אדיש בדפיה, ואין הוא
אידם.
אך כימעט כל המחנה הזה מאוחד בדעתו
שיש לחדש את יחסי ישראל ו־בדית־ה,מועצות,
כחלק מיוזמת־שלום ישראלית
נועזת וכוללת.

אמינותו שד המחנה כודו תגבר.
וכוחו כארץ יגדד, עם תבוא יוד
מה מקכידה מצד ברית־המועצות.
אם המשלחת הנוכחית, שהוזמנה על
רקע שונה ולמען מטרה שונה, תנצל את
שהותה בברית־ד,מועצות כדי להבהיר גם
נקודה זו — תבוא עליה הברכה.

במדינה
(המשך מעמוד )15
מיים אי־אפשר היה למנוע החלפת דיעות
על נושאים החורגים מתחומי הכלכלה.
אחת המסקנות, שהתגבשו כתוצאה מדיוני
הכנס היתה ההצעה לכונן מוסד
קבע של המנהיגות הפלסטינית בגדה, מעין
פרלמנט של ראשי־ערים, שיתכנס ל עיתים
׳מזומנות, יוכל להוות נציגות מוכרת
של העם הפלסטיני, בעיקר לשם משא
ומתן עם ישראל.
אולם התקווה לכונן מוסד כזה לא
האריכה ימים. כעבור יום אחד בלבד
הונחתה מכת־סוות על הנסיון לארגן נציגות
פלסטינית מוכרת. היה זה נאומו של
שר־הבטחון משה דיין בביודהספר לפיקוד
ומטה של צה״ל, בו קבע כי ישראל
תישאר כממשלת קבע בשטחים המוחזקים,
שטירפד בדיעבד כל נסיון התארגנות פלס טיני,
אפילו לשם לחץ על מדינות ערב
להתקרב להסדר שלום עם ישראל.

פשעים
ה קו ט לי ס
מ מ שיכיס לחסל
הרצח האחרון, בסידרת הרציחות השוטפת
את העולם התחתון בארץ, היה גם
האכזרי מכולם: בעקבותיו, נותרו שלושה
ילדים — הקטן בחם פעוט בן חודש
ימים, האחרים בני שנתיים ושלוש —
יתומים משני הוריהם. בצרור קצר של
תת־מיקלע, חוסלו ביום הראשון השבוע,
בארבע וחצי לפנות בוקר, אהוד אורפלי
( )30 ואשתו ציונה ( )25 במיטתם, בביתם
שברחוב סלומינסקי בשיכון ביצרון ב־תל־אביב.
עכר
׳פלילי. מדוע נרצחו השניים י
הנרצחים עצמם לא הספיקו לדבר: אהוד
נהרג במקום, אשתו ציונה מתה זמן קצר
לאחר שהובאה לאיכילוב — ככל הידוע,
בלי שחזרה להכרתה. אולם בין שכניהם

מלכת המים 1970

בינתיים, עוד לא עצרה המשטרה חשודים.
אם תצליח לשים ידה על הרוצחים,
לא יופתע איש אם יתגלה כי אכן זאת
הסיבה.
הרצועה איד לא חי סלה השביונה הגירסה הרשמית, שהופצה בכל אמצעי
התיקשורת בארץ, ידעה לספר כי שביתת
המסחר, שהכריזו אירגוני המחבלים בשבת
האחרונה בעזה, נכשלה בצודה מוח לטת,
וכי הפעולה הראוותנית של הל־חמת
מספר מנעולים על חנויות סגורות,
ברחוב הראשי, הספיקה כדי להחזיר את
החיים לתיקנם — ומהר.
אלן? כודד. מי ששהה אותו בוקר
בעזה, ראה סיפור שונה במיקצת:
הרחובות המשיכו להיות שוממים. אפי לו
שלילת רשיונותיהם של 14 נהגי מוניות,
לא זירזה את יתר 500 נהגי המוניות
בעיר לחזור לעבודתם. הם שבתו
גם ביום הראשון. כמוהם שבתו גם עש רות
נהגי משאיות.
החנויות אמנם נפתחו, בעקבות להבות
מכשירי ההלחמה — אבל לא יותר מזה.
הסוחרים לא הכריזו כי הם שובתים, טענו
רק כי ״ראו שאיש אינו פותח את החנויות
— אז גם הם לא פתחו.״ כאשר
פתחו את החנויות, בצהרי יום השבת,
מפחד הלחמת הדלתות — לא היה בכך
כדי לשבור את השביתה. זו, נשמרה על-
ידי הקונים, שלא הופיעו בחנויות לא
בשבת, ולא למחרת. רק ביום השני חודשה
בחלקה תנועת הקונים.
פחדתי. מאלפי הפועלים הערביים העוברים
מדי בוקר את הקו הירוק בדרכם
לעבודה בישראל, יצאו ביום הראשון
בבוקר רק כאלף. כל השאר שבתו.
ביום השני, כאשר חזרו החיים למסלולם,
ידעו לספר ערבים שהגיעו לעבודה ביש ראל
כי לא עשו זאת מרצונם הטוב.

בהיכל התרבות, יום ג 7.9.71 ,,תיבחר

גרסו הוד

133

מטע מערכת 1ו 1-1-׳1׳ 1׳|1
בחסות שעוני ז 1$$0ז

י 1 1י1

ב תוכני תהא מוו תי ת:
גדי יגיל ¥יפה ירקוני * ס ם אנטוני
* אורי גלד * דודו דותן * מני פאר
* תזמורת אלי שפירובי׳ן *
תצוגת אופנה: מטקס וכוטיק כי־כה. איפור: הלנח רוכינשטיין.
תסרוקות: דויד וליזה. כתרים: רחל גרא. תפאורה: אריק סמית.
פרחים: כץ.
כרטיסים ״לאן״ ובכל המשרדים

2.10 בחירת נסיכת וים־סווף באילח
6.10 בחירת נסיבת ים־כינרת בטבריה

חוקר כדירת הנרצחים אהוד וציונה אורפלי
גזר־דין מוות — לחוזרים למוטב?
ומכריהם, פשטה סיד לאחר הרצח ה־גירסה
הבאה:
גם אהוד וגם ציונה היו בעלי עבר
פלילי. לאחרונה, נראה היה שהחליטו
לחזור למוטב. אהוד השיג דוכן ירקות
בשוק החשמונאים, עמל שם לפרנסתו.
כתוצאה מכך, הפך לחשוד בעיני אנשי
הפשע המאורגן. פעילי הכנופיות חשדו
בו שהוא עלול להלשין עליהם. ייתכן
גם שחשדו, כי חמורת הדוכן שקיבל —
בהסכמת המשטרה כמובן — כבר סיפק
למשטרה מידע.
ה ל שנ ה. השכנים העידו כי בשעה
מאוחרת בליל הרצח, זמן קצר לפני
הישמע היריות, הגיעו כמה אנשים לביתם
של הנרצחים. התפתחה שיחה נרגזת,
בקול רם, צעקות — ואחריהן מטח היריות.
האמנם
היו אלה המחסלים, שהאשימו
את אורפלי בהלשנה, מילאו בו במקום
גם את תפקידי השופט והמוציא לפועל ן

״בחדתי,״ סיפר ערבי עזתי באשדוד .״לא
רציתי לצאת לעבודה היום. אבל באו
חיילים, אמרו לי שאם לא אצא לעבודה,
לא יתנו לי יותר לצאת בכלל לישראל.
היה לי חבל. בישראל מרוויחים טוב,
ואני יש לי שישה ילדים בבית.״
לא רק מצה״ל פחדו ערביי עזה. סכנה
ממשית לפיטורין היתה צפוייה למי שלא
נסע לעבודה בישראל, גם מצד המעבידים.
להם יש ברירה — ״אם לא ערבי מהרצד
עה, אז ערבי מחברון״ ,אמר קבלן בנין
בקריית־גת.
הקבלנים למיניהם, וחקלאים המעסיקים
במשקיהם עובדים מהרצועה, נוהגים בהם
ביד קשה. בתחילה, הגיעה ניצולם למימדים
חמורים. כיום, למדו הערבים לבקש שכר
הוגן, של 40—30ל״י ליום — אף כי גם
סכום זה אינו משתווה לשכר פועל יהודי.
שלא לדבר כמובן, על תנאים סוציאליים,
שאיש אינו חייב לשלמם לפועל אנונימי
מאחד ממחנות הפליטים ברצועה.
העו לי הז ה 1773

מרבית הכלכלנים כישראל — ואף שר
האוצר עצמו — הגיעו מהר מאוד למסקנה
שמה שקורה כשווקי הכספים הכינלאומיים אינו
מחייכ שום צעד מצד ישראל. אלא שכאן
התערם גורם אחר.

^!־שבוע ׳שעבר נאלצו תיירים אמריקאיים באירופה
למכור מצלמות ורשמי-קול, כדי לשלם עבור בחי-חמלון
בהם התאכסנו. איש בצרפת, בגרמניה או באנגליה לא
רצה עוד לקבל את השטרות בעלי הגב הירוק ולהחליפם
למטבע המקומי. איש לא ידע עוד כמה שווה הדולר
של ארצות־הברית.
בשבוע שעבר התמוטט שוק המניות של טוקיו, כאשר
המוני יפאנים ותושבים של ארצות אחרות רצו להפטר
ממניות מיפעלי המכוניות והאלקטרוניקה, שעוד יומיים
יקודם לכו היו מבוקשות ביותר.
בשבוע שעבר התמוטט שיתוף הפעולה הכלכלי בין
ארצות השוק המשותף האירופי, כאשר צרפת סירבה
בכל תוקף להסכים להחלטה, שנתקבלה על דעת חמשת
חבריה, ואשר אמדה כי יש להעלות את ערך מטבעו־תיהם.
השבוע הודיעו הולנד, בלגיה !ולוקסמבורג למעשה
על יסוד מטבע משותף שלהם — ואם תופעה זו תתמיד,
עשוייה היא לשמש התחלת הסוף של ד,קד,יליד, האי רופית.
בשבוע
שעבר עלו המניות בבורסות האמריקניות
עלייה ללא תקדים.

זה ׳מזמן טוענים גם באוצר וגם בסוגים אחרים שהלידה
הישראלית יקרה מדי. כדי שהייצוא יהיה כדאי,
דרוש היד, לקבוע תמריצים בסך של ״ 307 מערך הלירה
— דהיינו תוספת תמורה של למעלה מלירה אחת לכל
דולר־ייצוא. בשנה שעברה הוטל היטל־ייבוא של ״.207
פירוש הדבר שהיחידים אשר עוד פעלו לפי שער המטבע
הרשמי היו התיירים ומקבלי העברות כסף מחדל, בגון
פיצויים אישיים מגרמניה. סכומי המכס המוגדלים נאכלו
רובם על־ידי תמריצי הייצוא, יכך שמבחינת הכנסות
הממשלה לא השתפר הרבה.
טענו אנשי הכלכלה שיש לערוך פיחות רציני של
הלירה (דובר על 5ל״י ואף על 6ל״י לדולר) ,לבטל
את כל התמריצים וההיטלים המיוחדים, להטיל מיסים
חדשים אשד יימנעו התעשרות של ייצואנים ולחץ של
לירות ישראליות רבות יותר שבנק ישראל צריך היה,
במיקדה זה, להדפיס כדי להמיר את המטבע הזר בשער
החדש.
טענו הטוענים שצעד קיצוני בקשר לערך הלידה
הישראלית עשוי, אם יתלווה במיסוי נוסף, להגדיל את
הייצוא, להקטין את הייבוא ולשפר כך את מצבה המסוכן
של ישראל, המגדילה מדי שנה במאות מיליונים דולרים
את חובותיה לחדל, על מנת לקיים את רמת החיים,
ואף לשפרה, וכדי לקיים את מה שנקרא המאמץ הבטחוני
— דהיינו את ארץ־ישראל־השלמה.
טען ספיר, ואיתו כלכלנים אחרים, כי במשק שאין
להשיג בו עובד מבלי לשלם לו מתחת לשולחו הטבות,
במשק העובד במלוא הקיטור, אין אפשרות להגדיל
את הייצוא (דהיינו להגדיל את הייצור בשביל הייצוא)
על-ידי שינויי מחירים.
׳די׳הוויכוח שהתנהל זה למעלה משנה, הגיע לנקודת
רתיחה בתחילת השבוע שעבד. טענו אנשי מטבע־החוץ
באוצר — ואיתם כמה מכלכלניה הבכירים של האוניברסיטה
העברית ושל אוניברסיטת תל־אביב — שיש
לתפוס את ההזדמנות של מערבולת המשק העולמי, ושזה
הרגע הפסיכולוגי המתאים.

כשבוע שעבר עלה שער הדולר כאחת הארצות
המעטות ששם עוד ניתן היה להחליף דולרים
כמטבע מקומי — כישראל .

גרם לכל אלה הנשיא ריצ׳יד (״דיק״) גיכסון, בהודעתו
לעתונות ולעולם אשר כללה, בעיקרה את הידיעה
על היטל ייבוא של ״ 107 על כלל הייבוא לארצות הברית,
ואת ביטול ההתחייבות, הרשומה על כל שטר כסף אמריקאי,
כי כל מי שידרוש זאת יוכל לקבל אונקיה של
זהב ( 28.35 גרם) עבור 35 דולרים. התלוו לכך אמצעים
אחרים, בעלי חשיבות פחותה יותר, כגון קיצוץ סיוע
החוץ הכלכלי ב־( 1070,למעשה רק בשנת הכספים הבאה,
המתחילה בארה״ב ב־ 1ליולי) וקיצוץ הוצאות הממשל
ב־״ .57 נוסף לכך הבטיח הנשיא להקטין את מס־ההכנסה,
ויכן לבטל את מס־הקנייה על מכוניות, שהוא כעת ״.7.57
(מרבית הישראלים היו מוכנים לחיות עם מיסוי מסוג

ישראל מהווה גורם אפסי במערבולת שנוצרה. ייצואה
לארה״ב בטל בשישים — 160 מיליון דולר לשנה, למעלה
מחצי מזה יהלומים, ששמונים אחוזים מערכם הם המחיר
המשתלם עבור חומד־הגלם, אף הוא במטבע־חוץ.
המשך ההצמדה של הלירה לדולר במחיר של 3.50
היה גורם להרעה במצב הייצוא לשם, במידה והיה נפגע
מההיטל של 107 דהיינו 12—10 מיליון דולר לשנה.
סכום זה היה מתאזן בקלות על־ידי עליית ערכן של
המטבעות האירופיים, שהם מרבית התמורה עבור הייצוא
שלנו.

מה יהיו התוצאות?

ה מ חי רי ם יעלו 1־20$

המחירים יעלו. הפעם, שלא כבפיחותים
הקודמים ( 10.11.62ל* 3.00ל״י לדולר;
19.11.67ל־ 3.50ל״י לדולר) ,הודיעו מייד
על עליית מחירים במיצרכי מזון בסיסיים,
כגון לחם, שמן, סוכר. ברור שגם
יתר המחירים יעלו — כרבע מכל צרכי
המשק האזרחיים מיובא מהחוץ.
׳מכיוון שלא ביטלו את היטל הייבוא
של ״ ,207 שייחושב עתה לפי שער המטבע
החדש של 4.20ל״י, ומכיוון שערך המטבעות
מחוץ לדולר עלה בכ־״ ,107 דבר המייקר
לנו את קניותינו מכל הארצות
מלבד מארה״ב, יש לצפות לעליית מחי רים
כללית של ״—87״ ,107 בשלב ראשון.
בגלל מיסי העקיפין כגון מכס, מס
קנייה וכר, יעלו הכנסות הממשלה לפחות
באותו שיעור, מבלי שהדבר יצריך הע
לעומת
זאת מרבית ההכנסות של ישראל מהמגבית
ומהלוואות בינלאומיות — הגורמים העיקריים המאזנים
את ההכנסות ואת ההוצאות במטבע זר של ישראל — הם
בדולרים. אנו לוקחים, למעשה, דולרים וממירים אותם
למטבעות זרים אחרים — דבר שיהיה עתה כרוך בהפסדים
ניכרים. נגד תופעה זו אין לישראל שוב תרופה,
אלא לרכז את הוצאותיה בארצות־הברית. הדבר אינו
רצוי — ואף אינו אפשרי במיקרים רבים.

לאת מיסים כל שהיא. נראה שזה היה
נימוק כבד־מישקל עבור פינחס ספיר.
לגבי האזרח פירוש הדבר, שהמחירים
יעלו ב־ 3עד 4אחוזים נוספים, בשלב
שני, מכיוון שאלה מהווים 30 עד 40
אחוזים ממחיר הסחורות שהוא צורך. נו סף
לכך נוהגים הסוחרים לחשב את
אחוזי הרווח שלהם ממחיר הסחורה שהם
משלמים, הכולל כבר את המיסים. הדבר
יגרום לעלייה נוספת במחירים של 5—3
אחוזים. סך הכל ההתייקרות תהיה, איפוא:
בין 15ל־ 20 אחוזים.

ירידה

ברמת־ ה מ חיי ה

הדבר לא יקרה בבת אחת — ועד
שהתהליך יושלם, יעברו לפי השערת דוברי
האוצר שניים עד שלושה חודשים. זה
יביא אותנו קרוב מאוד אל המועד שבו
יוחלט על תו׳ספת־יוקר של שנת .1972
ספיר מקווה שיוכל להשהות, באמצעים
מינהליים, שעליהם כבר הודיעו, את מר

ישלט יא
ת ח, געל המשכורת הקבועה, הטוחר הקטן, פועל התעשייה והחקלאות,
תשלם, בסופו של דבר, את מחיר הפיחות הזה, בדיוק כפי שאתה משלם, מבלי
ששאלון, את הוצאות הביטחון, את נטיעת היערות של הקרן הקיימת, את בניין
כית-תתנ״ך בירושלים, ואת היכל הספרייה המרכזית של עיריית תל־אביב.
מצבן, בסופו של דבר, יחיה גרוע יותר. אתה תיאלץ, אם תוכל, להיאבק על
הגדלת חכנסותין, תיאלץ להוסיף ולרמות את מס-ההכנסה כדי שתוכל לשלוח את
ילדין לבית״הספר התיכון, וכדי שתוכל לקנות להם, מדי פעם, זוג נעליים.
בסופו של דבר, כעבור שנה בערך, נתרגל כולנו למצב החדש, וחכנסותינו ידביקו,
במידה זו או אחרת, את ההוצאות. אז, כמובן, יופיעו שוב החכמים ונבונים, אנשי

גם הם לא הסתירו שאין, למעשה, כל קשר
למה שקורה כעולם לכין מה שהציעו לעשות
כישראל. הם פשוט רצו לתפוס הזדמנות פסיכולוגית.
פנחס
ספיר שינה את דעתו — או נכנע — אחרי
מאבק של ארבעה ימים, בהם דלקו האורות במשרד
האוצר בירושלים עד אור הבוקר.

בית עליית המחירים עד לסוף השנה
הנוכחית. יתירו למחירים לעלות מייד
לאחר חתימת הסכמי־העבודה החדשים —
כפי שקרה גם בהתחלת .1971 פירוש ה דבר
— שכר העבודה יעלה בהרבה פחות
מעליית המחירים הכללית.
הפיתות, על אף התעסוקה המלאה, עשוי
להנחיל יתרון לזמן מה למשק הישראלי,
שיפעל בתנאים של שכר נמוך ויוכל למכור
את תוצרתו בזול.
פירוש הדבר עבורך — ירידה ברמת־המחייה.

3ריבית למק בלי פיצויים
ספיר השתכנע ימן הנימוק של פיחות ב־
״ 207 לא יגרום לבעלי הפקדונות במטבע
זד (כגון מקבלי הפיצויים מגרמניה) להמיר
את כספם בהמוניהם ללירות ישראליות.
השער החדש אינו גבוה ממה ש יכלו
לקבל ממילא, על־ידי מכירת הפק־

דונות בשוק הכספים הרשמי, גם קודם
לכו•
בעבר היה קיים החשש, שמא פצצת־זמן
כספית זו של הפקדונות במטבע זר
תתפוצץ עם פיחות רציני ותציף את השוק
בלירות, תעלה מחירים ותגביר את
האינפלציה.

.4אין צורך ב הגדל ת מי מי ם
תמריצי הייצוא אמנם לא יבוטלו, אך
יוקטנו. יש להניח שיועמדו על 50 עד
80 אגורות לדולר, ישפרו כך במידה מסויי-
מת את מצב הייצזאנים, אך גם יחסכו
כספים מן התקציב הממשלתי.
החסכון המשוער, במשך שנת הכספים
השוטפת, יכול להגיע ל־ 400 מיליון לירות.
כדי לקבל סכום זה, אין כל צורך
להגדיל מי׳סים. גט הנמקה זו עזרה לשכנע
את שר־האוצר, שזו הפעם השנייה
בחייו ביצע פיחות שבעצם התנגד לו.

האוצר ופרופסורים לכלכלה, יטענו שהמצב הוא בלתי״נסבל, שיש להתאים את שער
המטבע לנסיבות החדשות, ויחכו לרגע הפסיכולוגי הנכון כדי לעשות זאת.
כל זאת יקרה, כפי שקרה בעבר, ובהתחלת השבוע חזה — אלא אם כן תחול
תמורה במצבה היסודי של מדינת ישראל, המוציאה יותר ממחצית יכולתה הכלכלית
על החזקה של גבולות ״בטוחים״ ,אם כי לא כל כך מוכרים.
כל זאת יקרה, כפי שקרה בעבר, כל עוד תשב מדינת״ישראל כגוף זר במרחבה
הטבעי, קשורה קשר לא טבעי ביותר לכלכלה של ארצות רחוקות ממנה.
כל זאת יקרה, כפי שקרה בעבר, כל עוד יוסיף האזרח הישראלי הרגיל לפרנס
מנגנון טפילי ומנופח של מוסדות ממשלתיים, הסתדרותיים ואחרים, שאינם מוסיפים
אף אגורת אלומיניום אחת למאמץ הייצור, שהוא הדבר האחד שיוכל להוציאנו מהבוץ.
עד אז, ירושש המנגנון את השכן, כדי לפתור לזמן מה את הבעיות. מי חכם
ויגיד שדרך זו אינה צודקת, כל עוד אתה, השכן, מסכים לה 1

אוטובוס ושתו תשוקה:

הועמד לרשות מארגני תחרות
נשיבת הים התיכון על״ידי חברת
אגד. בשעת הנסיעה, השתדלו הבנות להפיג את המתח, לקראת התחרות,
בהתבדחויות אינסופיות — בעיקר על חשבון חיים כהן, הנהג, שנשא את הנטל בגבר.

גם אתה
סודמיס?
מיסדו החתיכות:

חלק מהמתחרות על כתר
נסיבת הים התיכון, השלב
הראשון בתחרות מלכת המים. מימין לשמאל: אורה מסרי, סוזן

לרנר, חנה ואטס, יוי
לדר, דורית ארז, וש
תה בכתר, מיהרה א

בהתהוותו — למעלה, גאולה,
המאפרת של הלנה רובינשטיין,
בפעולה. בתמונה למטה: ליזה,
מסלון דויד וליזה התל״אביבי, בנ״ל.

הח־יכים והחתיכות :״
עיריית עבו, ישראל דורון, הח״ב הדרוזי שיין

המנחה:

דודו דותן, מנחה הערב, לא עושה מה שנדמה שהוא עושה, אלא
משהו אחר בבלל. הוא הציץ לחדר האיפור, ראה את הרקדן
שמעון לוי מבסה במייק־אפ את המישטחים הלבנים שהותירו בגדי״הים
הישנים על אברי המתחרות, והצטרף לעזרה — על ירביה של ציפי רוזנבאום.

בן, גם אתה, סורקיס. כל אלה שלא
האמינו, יבלו להיווכח, ביום השישי האחרון
בערב, ברוח הספורטיבית המפעמת בחזהו
של מרדכי סורקיס, הח״כ איש בפר־סבא :
ללא קשר להתנגדותו החריפה בכנסת להצעתו

יי^י

הים התיכון״ בעיר הצלבנים והמיסגוים

הקיבוצניקית

חברת קיבוץ גבעת חיים, מרואיינת על-
ידי המנחה הדינאמי והמשעשע דודו דותן.

אורה מסרי ,17 ,ילידת רמלה ,168 .שיער חום, עיניים כחולות.
1ל . 11 ״1 1 0 1
הנסיכה כמעט ולא השתתפה בתחרות, כאשר החבר שלה איחר
* 11611י • 1 1
להגיע לאוטובוס. סל הענק למרגלותיה — מתנת חברת וולה, מלוא הטנא מוצרים.
:ה בלום, דורית טוינה, הני סוהייר, מוריה
ומית חנני. בתמונה משמאל: ברגע שזכ ה מסרי לטלפן להוריה את הבשורה.

חת. עשרה בלילה, יום השישי
האחרון, קפה צור על שפת הים
בעכו. חבר השופטים תפס את מקומו,
הקהל תפס את כל המקומות האחרים,
ותריסר היפהפיות, חטובות גיזרד, ב־בגדי־ים
של גוטקם, עלו על הבמה. השלב
הראשון בתחרות מלכת המים — 1971 החל.
למועמדות, היה זה שיאו של יום
ארוך מאוד. יום שהוחל בהכנות לבוש,
תיסרוקת, ונמשך בארבע שעות איפור.
רק כאשר עלו על הבמה, נפרק המתח
— והן התמסרו לחוויית הערב
המקסים, בנוף המקסים. בעירם של הצלבנים,
בה לא שלטה מלכה זה 700
שנה, נבחרה, בטקס שבו השתתפה גם לראשונה
מועמדת מוסלמית, נסיכה חדשה,
אורה מסרי 17 נסיכת חים התיכון.

וזמכחיו:

משה גבר, נציג
חברת טיסו, מע-
ניק לנסיכה שעון, מתנת חברת טיסו.

לשמאל) ח״כ
סורקים, ראש
,׳עבר אל״מועדי,

בחברתן של המועמדות הזוהרות, שהמתח בפניהן ניכר למרות החיו-
כים המבריקים. משמאל למטה: ישראל דורון, ראש עיריית עפו,
מכתיר את אורה מסרי במעמד רב־רושם לנסיכת חים התיכון.

אורי אבנרי לבטל את האיסור על ההו-
סקסואליות — ואולי בעצם דווקא בגלל
— התיישב סורקיס, יחד עם הח״כ
מזי שיין ג׳עבר אל־מועדי, ראש עיריית
1ישראל דורון, נציג חברת טיסו משה גבר,

והגננת חעכואית רחל כתר אן-לכס המשפט.
נצוותא, בחנו סורקים ורעיו השופטים בעין
קפדנית את המועמדות לכתר נסיכת הים
התיכון, שהופיעו לפניהם — והוציאו
עירעור. עליו שאין
גזר־דין צודק

המיעוטים:

הח״כ הדרוזי
שייך ג׳עבר אל-
מועדי מכתיר בתואר סגנית שנייה את חני
סוהייר, הדוגמנית המוסלמית ילידת עכו.

המשסוח נווקת: האם שימש הסנוד
שד סנו״ ת,מעויבי והעבות הסחווה
הגנובה-שהנתב הצבאי
השוו במכירתה?
תוח, המוקף בעצי נוי המסתירים את
הגן מעיני העוברים ברחו׳ב. האורחים
כולם המתינו לבואו של בעל־הבית, עמום.
בבוקר אותו יום הוזמן עמוס בן־שחר
בן ה־ ,32 יחד עם אחיו הצעיר זאב, בן
ה ,25-לחקירה במשטרת מרחב הירקון
שבצפון תל־אביב. במהלך החקירה נמסר
להם כי הם עצורים. איש לא ידע על
כך במסיבה שנערכה בביתו של עמוס.
כולם סברו שהם מתעכבים במשטרה,
המתינו להם עד השעות הקטנות של
הלילה. במקומם הופיע בחצות שוטר.
האורח הבלתי קרוא במסיבה חיפש
קודם לכן את אלי לנדאו בווילה הסמוכה,
אליה עבר אלי להתגורר לפני מספר חודשים,
אחרי שבנייתה הושלמה. כשלא
מצא אותו בביתו, הגיע השוטר אל המ סיבה,
ביקש מאלי להתלוות אליו לתחנת
המשטרה כדי לעזור שם ״במשהו הקשור
בחקירת האחים בן־שחר״ .אלי התלווה

אלי לנדאו

צורך מעצר, הוא כתבו הצבאי של הצה-
רון רב ההשפעה. כאשד עלה בפניהם
שמו לראשונה, הם לא קישרו אותו כלל
לתפקידו ומקצועו.
הכל אירע במהירות, לפני שמישהו
מהחוקרים הספיק אפילו להתיעץ עם
מפקדי המשטרה הבכירים כיצד יש לנ הוג
באישיות החשובה מאוד, ששמה צף
ועלה כחשודה בקשר לפריצה גדולת מי-
מדים.
הפריצה עצמה אירעה בליל שבת הסך
ביולי, במחסן החנות החקלאית גרעין,
השוכנת ברחוב קרליבך, בדיוק מול בית
מעריב. ממחסני החברה נגנבו באותה
פריצה כימיקלים המשמשים כחומרי הדברה׳
זרעים של זני ירקות נדירים וחומרים
נוספים בערך כולל של כ־ 160 אלף
ל״י. המשטרה שהוזעקה לחנות לא הצ ליחה
למצוא את עקבות הפורצים, סגרה
את תיק החקירה. אולם חברת הביטוח

לחתנו של ה מליונר*
ף* יום שישי האחרון המתינו במת־לקה
הקונסולרית של שגרירות אר־צות־הברית
בישראל, לבואו של אלי לנדאו,
נתבו הצבאי של מעריב. בדרכונו
של אלי לנדאו, אשר נמצא בידי השגרירות,
הוטבעה אשרת כניסה לארצות־הברית
עבור אלי, אשתו ליאורה ושלושת
בניו הפעוטים. לא היתה זו אשרת
תיירים רגילה, כי אם אשרה מסוג מיוחד,
הניתנת לאורחים מכובדים של אר־צות־הברית.
בעוד
ימים ספורים היה אלי לנדאו (,)32
צריך לצאת לארצות־הברית למסע, ש הוא
בגדר חלום נסתר של כל עתונאי,
שאף עתונאי ישראלי לא זכה לו קודם
לכן, הוא זכה במילגת לימודים נדירה,
שכללה את החזקתו והחזקת משפחתו,
כולל דמי כים, במשך שנה תמימה, באו

שנה היה אלי לנדאו, יחד עם קבוצה
מצומצמת ונבחרת של נציגי העתונות
החופשית מכל ארצות־תבל, צריך לסייר
על פני כל מדינות ארצוודהברית כדי ללמוד
ולהכיר את הדמוקרטיה האמריקאית
בפעולה.
אלא שאלי לנדאו לא בא ביום שישי
האחרון לקבל את האשרה והדרכון שלו.
יום קודם לכן, ביום חמישי, עוד התרוצץ
כדי להשלים סידורים אחרונים לקראת
נסיעתו, רכש סכום גדול של מטבע־חוץ,
לפי הקצבה שאושרה לו במשרד״האוצר
בשער שלפני הפיחות. בערב של אותו
יום, סר עם אשתו היפה ליאורה לווילה
של שכנו ברחוב ויינגייט בהרצליה פיתוח,
למסיבת גן שנערכה בבית השכן,
עמום בן-שחר.
המסיבה נערכה על הדשא באדר ד,פ-

אל השוטר ללא היסוס. גם הוא לא חזר
אותו לילה לישון בביתו. פקד אליהו לביא
מלשכת החקירות של מרחב הירקון הודיע
לאלי לנדאו כי הוא עצור לחקירה.
למחרת, בבוקר יום שישי, הוציא השופט
בורים רפפורט לבקשת המשטרה צו
מעצור לשישה ימים נגד כתבז הצבאי
של מעריב, כשהוא נדהם לא פחות מכל
אלה שהכירו את אלי לנדאו, לשמע החשדות
שהעלתה נגדו המשטרה.

ה א חי ם

*י מ סרו הוד א ה
אמת היא שאפילו חוקרי המש!
| טרה נדהמו כאשר הסתבר להם כי
אלי לנדאו, שהובא לתחנת המשטרה ל

היה מבוטח הרכוש הגנוב, שכרה מש-
רד־חקירות כדי להתחקות אחר עקבו:,
החומרים שנעלמו בפריצה.
בולחילת השבוע שעבר, גילו חוקרי
משרד־החקירות חלק מהחומרים הנדירים,
שחנות גרעין היא הסוכנת היחידה שלהם
בארץ, במספר מקומות בחבל לכיש. חקירה
קצרה גילתה שכל מחזיקי החומרים
טענו כי רכשו אותם בחנות אחת: החנות
החקלאית הותיקה של האחים בן־שחר, בדרך
פתח־תקוה בתל־אביב, ליד כיכר המושבות.
חנות
זו, שנוסדה עוד על־ידי אביהם
של האחים, היא אחת החנויות החקלאיות
הידועות בארץ, הקיימת זה כ־ 40 שנה.
בזמנו לא היה כמעט חקלאי בארץ שלא
הכיר את החנות.
עם ממצאים אלה בידיה, פנתה חברת
הביטוח אל המשטרה. המשטרה הזמינה
את האחים לחקירה, שאלה אותם למקור
הזרעים וחומרי ההדברה שהפיצו. עמום
וזאב בן־שחר הסבירו כי קנו את הסחורה
מסוכן, שהציע להם אותה במחיר
שהוא זול רק במקצת ממחיר השוק. יחד
עם חוקרי המשטרה הלכו האחים למחסני
החנות, הנמצאים בסביבת כיכר המושבות.
שם הסתבר שבמחסנים נמצאים
כמעט כל הפריטים שנגנבו ממחסני חברת
גרעין.
בנקודה זו נשברו האחים, הודו כי
ידעו למעשה שהרכוש שקנו הוא רכוש
גנוב. הם נלקחו חזרה לתחנת המשטרה,
ושם, בנוכחות עורך־דינם זאב ברוב-
שטיין, מסרו שניהם מרצונם הודאה מלאה
ומפורטת, בה הסבירו כיצד הגיע הר כוש
הגנוב לידיהם.

אי שיות
רמת -מעלה

ווילה

זהו ביתו החדש נטל אלי לנדאו ברחוב וינגייס
בהרצ לי ח פיתוח. חבית, נטערכו נאמד בכ־ 200 אלף
הוצע לאחרונה לחנטכרח לרגל נסיעתו המתוכננת של אלי

לשנת לימודיס בארה״ב. אלי ומשפחתו נכנסו לגור בבית זה רק
לפני חודשים נזיספר. לפני שנכנסו לווילה בהרצליה פיתוח,
התגוררו משך תקופת־מה בווילה שכורה ליד מלון השרון.

> 1דברי האח הככור, עמום בן-

/שחר, היה זה שכנו החדש מזה מספר
חודשים, אלי לנדאו, שבנה לו וילת יאר

בהרצליה פיתוח, שהציע לו לרכוש זזונד
רי הדברה, מכונות גיפור וזרעים במחיר
מוזל. לדבריו, טען אלי לנדאו כי ה חומרים
נמצאים ברשות ידיד המחפש להם
קונה. כשנענה בחיוב הביא לנדאו כעבור
שבוע, כשהיה בחברת גבר אלמוני
שלא זוהה, את החומרים לביתו של עמוס,
שם קיבל מידו סכום של עשרת אלפים
ל״י כמפרעה על חשבון העיסקה.
בעקבות הודאתם זו של שגי האחים,
שניתנה מרצונם וללא שום לחץ, נשלח
שוטר להביא את אלי לנדאו לחקירה. רק
כשהגיע אלי לנדאו לתחנת המשטרה הסתבר
לשוטרים שהמדובר באלי לנדאו ד<-
עתונאי. הם לא האמינו למראה עיניהם.
שכן, אילולא התעקשו האחים בן־שחר
וטענו כי אלי לנדאו הוא שהביא להם
את הסחורה הגנובה, לא היה אף שוטר
מעז לקשור את שמו של הכתב הצבאי
אלי לנדאו למעשה פשע.
אלי לנדאו אינו רק אחד הכתבים הצבאיים
הבכירים של העתונות הישראלית.
הוא לא רק כתב בעל עמדה בעתון
רב־התפוצה, העשיר ובעל ההשפעה ביותר
בישראל — מעריב. נוסף לכל אלה
הוא גם חתנו של עובד בן־עמי, ראש
עיריית נתניה, בעל המניות העיקרי במעריב,
מולטימיליונר שהוא אחד האנשים
העשירים בישראל.
בזכות כל אלה נחשב אלי לנדאו, במונחים
של החברה הישראלית, לאישיות
רמת־מעלה, מעבר להשפעה שיש לכתב
במעמדו בעתון אחר. הוא בן־בית בביתם
של הקצינים הבכירים ביותר בצה״ל. הוא
מוכר על ידי הצמרת הפוליטית והכל כלית
במדינה. הוא בעצמו בעל אמביציות
פוליטיות, שדחפו אותו לא מכבר להצטרף,
בעקבות האלוף (מיל ).עזר וייצמן
לתנועת החרות.
אפילו הדמיון הפרוע ביותר היד. מתקשה
לקשר את אלי חסון הגוף ובעל טון
הדיבור התוקפני, מי שחיבר שני ספרי
מלחמה (ירושלים לנצח ו־מואץ — אש
על המים) ומי שהתפרסם בזכות כתבותיו
במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה,
לעבירה פלילית בקנה מידה כה נרחב.
החוקרים הנדהמים מיהרו להודיע למפקדם,
ניצב־מישנה אריה איבצן, מפקד
מרחב הירקון, על האישיות החשודה
הנמצאת בידם. הוראתו של איבצן, הידוע
בהקפדתו לבצע את החוק כלשונו,
היתד :.״לנהוג בו כמו בכל חשוד אחר.״
כתוצאה מכך, אחרי שהכחיש מכל וכל
את האשמות האחים בן־שחר ואחרי
שסרב למסור כל הודאה ללא התיעצות
ונוכחות פרקליטו, עורד־הדין שמואל תמיר,
נעצר אלי לנדאו.
רק אחרי מעצרו נמסר דיווח על כך

למפקדי המשטרה הבכירים. למרות שכולם
ידעו כי מדובר כאן בחקירה עדינה
מאוד, שכמוה כהכרזת מלחמה על מעריב
ועל אישיות רבת השפעה כעובד
בן־עמי, לא התערב איש בהליכי הח קירה.
אלי לנדאו לא קיבל כל יחס
מיוחד, עד ליום ראשון השבוע, בו הותר
לו, לפנים משורת הדין, להתראות
עם פרקליטו ביחידות.

עדות מול עדות

אומנם ביצע אדי לנדאו את הי
* מעשה שמיחסים לו שני האחים בן־ שחרז ברור שעל שאלה כזו יכול להשיב רק
שופט, אס וכאשר יואשם בפניו אלי לנדאו
בהאשמה פלילית כלשהיא — דבר
שבשלב זה עדיין מוטל בספק.
צריך להיות ברור, שהחשד שהוטל על
אלי לנדאו, הוא חשד שאינו נובע מ־מימצאי
חקירה משטרתית, אלא כתוצאה
מעדותם של שני מחזיקי רכוש גנוב.
באותה מידה שציינו את שמו של אלי
לנדאו הם יכלו לציין גם שם של כל
אישיות חשובה אחרת, שהיתר. הופכת גם
היא מיד לחשודה ונעצרת לחקירה על
ידי המשטרה.
קודם כל מן הראוי להפריך שמועה
שפשטה עם פירסום דבר מעצרו של אלי,
כאילו היה מעצרו מעין פעולת־תגמול
של המשטרה נגד מעריב. מעריב היה
העתון, שפירסם לפני שבועות מספר
סידרת גילויים על עסקיו של קצין המשטרה
הירושלמי שמואלי, בעקבותיו
הושעה הקצין מתפקידו ויועמד לדין. לט עון,
כסי שעשו כמה חוגים השבוע, כאילו
ביימה המשטרה מעצר כתב בכיר של
מעריב, כדי להחזיר לעתון כגמולו, היא
טענה שאינה עומדת במיבחן העובדות.
בפני חוקרי המשטרה ניצבות בשלב
זה, אחרי שנתפס הרכוש הגנוב, שתי
גירסות מנוגדות: גירסתם של האחים
בן־שחר כי אלי לנדאו תיווך בינם לבין
מוכרי הרכוש הגנוב וגירסתו של אלי
לנדאו, כפי שהושמעה בביודהמשפט בפי
פרקליטו, כאילו כל העניו אינו אלא
פרי עלילה זדונית ומכוערת, שנועדה
להבאיש את שמו של אלי.
עם חומר זה בלבד בידה, לא תוכל
המשטרה להאשים את אלי לנדאו, תיאלץ
לשחררו בתום תקופת מעצרו, לבקש
סליחה על ההטרדה שנגרמה לו ולהמשיך
בחקירה בכיוון אחר! או להסתפק בהעמדתם
של האחים בן־שחר לדין על סמך
הודאתם בהחזקת רכוש גנוב.
כדי להגיש כתב־אישום נגד אלי לנדאו
זקוקה המשטרה להוכחות מסייעות, ש יסייעו
לעדותם של האחים בן־שחר. בשלב
זה עוסקת המשטרה בחיפוש אחרי
הוכחות מסייעות כאלה. לשם כך נערך
חיפוש מדוקדק בדירתו של אלי לנדאו
והוחרמו מסמכים לבדיקה. גם חשבונות
הבנק שלו נבדקו, כדי לאתר בהם הוכחה
אפשרית.
על מסך עדותם של האחים בן־שחר,
כי החומר הגנוב הובא אליהם בטנדר,
החלו החוקרים לחפש אחרי הטנדר בו
הועברה הסחורה. מסתבר, כי למרות
ערכה הגבוה של הסחורה הגנובה, לא
היתד, תכולתה בת מעמם גבוה. רוב הכימיקלים
שנגנבו היו בצינצנות קטנות במחיר
של כ־ 50ל״י הצינצנת ובג׳ריקנים,
שניתן להעמיס את כולם על טנדר אחד.
במהלך החקירה אותר טנדר השייך לספרית
מעריב. מנהלי הספרית הודו בחקירה
כי אומנם שאל אלי לנדאו את
הטנדר לתקופה מסויימת, כפי שיכול
לעשות כל עובד בכיר אחר במעריב.
עתה בודקת המשטרה אם התאריך בו
הוחזק הטנדר על ידי אלי, חופף את
תאריכי הפריצה לחנות גרעין או את
תאריך אספקת הסחורה לאחים בן־שחר.
כן עובר הטנדר בדיקה כימית, כדי לנסות
לקבוע אם הועברו בו כימיקלים, או
אם מצוי בו אבק מהסוג שהיה במחסן בו
אוחסנו החמרים.

! מבוק ש: לו ח ם
״יי מ הול ל בצה״ל

ליד הכותל

סרן אלי
לנדאו(מצדיע
במדים המנומרים) ליד הכותל המערבי
ביום כיבוש העיר העתיקה. אלי, שהוא
קצין צנחנים, היה הכתב הצבאי
היחיד בישראל שהשתתף בפעולות
קרביות לא רק ככתב, אלא גס כלוחם.

מישורים אחרים מנסה המשטרה
•!1לחפש אחרי הפורצים שפרצו את
חנות גרעין. אם תצליח המשטרה לתפוס
פורצים אלה, יהיה בעדותם כדי ל סייע
לגירסת האחים או גירסתו של אלי
לנדאו.
בשלב זה מחפשת המשטרה אחר דמות

בית מול בית

החנות למוצרי חקלאות גרעין, שברחוב קרליבך 11
(מימין) בה בוצעה פריצה ונגנבו סחורות בשווי של 160
אלף ליי, נמצאת מעברו השני של הרחוב בו נמצא בית מעריב והקרוי ע״ש עורכו הראשון.

ביתו של אלי לנדאו (מימין) השוכן בסמוך לביתו של
הסוחר עמוס בן־שחר, שבמחסניו נמצא הרכוש שנגנב
מחנות גרעין. אלי נעצר בעת שבילה במסיבה בחצר ביתו של עמוס (משמאל),
אחרי שעמוס טען במשטרה כי קיבל את הרכוש הגנוב בתיווכו של אלי.
מסויימת, המתחמקת מידיה, והחשודה בביצוע
הפריצה. האיש, שהיה בזמן לוחם
מהולל בצה״ל, ידוע כמי ששירת ביחד
עם אלי לנדאו בצבא, בתקופה בה היה
אלי סרן צנחנים, מדריך בקורם קומנדו
ומדריך בביודהספר לקצינים.
אולם אפילו תמצא המשטרה את הח שוד
המבוקש, אין זאת אומרת שהיא
תוכל להוכיח כי הוא אומנם ביצע את
הפריצה או שהוא קשור בה באיזו דרך
שהיא.

הנכדים שיפנעו
אתה סב א

ך י עומת זאת, אם ימצאו חוקרי המש /טרה
איזו הוכחה מסייעת, שתחזק את
הודאתם של מחזיקי הרכוש הגנוב, לא
יהיה מנוס מהגשת כתב־אישום נגד אלי
לנדאו. במקרה כזה יצטרך בית־המשפט
להחליט אם חומר הראיות שבידי המש טרה
דיו כדי לחייב את אלי לנדאו להשיב
על ההאשמה.
גם אז יכול אלי, שבחר עד כד. בשתיקה
וסרב להשיב לשאלות חוקריו,
להמשיך ולהחזיק בגירסתו כי נפל קורבן
לעלילה. אלא שאז יצטרך להמציא לבית־המשפט
נימוק משכנע למניעים שהיו ל אחים
בן־שחר לטפול עליו האשמת-שוא.
מצד שני יצטרכו תובעיו של אלי
לנדאו, אם אומנם יוחלט כי חומר הראיות
שנאסף נגדו מספיק כדי להעמידו לדין,
למצוא גם גירסד. כלשהיא שתסביר את
מניעיו של אלי לנדאו לביצוע המעשה
שמייחסים לו. בנקודה זו, ללא ספק, ייתק לו
תובעי המשטרה (שוב, בתנאי ש החשד
נגדו יד,יד, יותר מבוסס משהוא
עכשיו) בקושי חמור:
איזה מניע אפשר ליחס לאדם המעמד,׳
לביצוע דבר עבירה מהסוג בו הוא נחשד
עתה?
המגיע של בצע-כסף יראה מוזר ביותר
במקרה זה. כי מה יכול להיות חסר
לחתנו של המולטימיליונר?
אלי לנדאו עצמו אינו בעל רקע

של בן־עשירים. להיפך, העיתונאי שסלל
את דרכו לצמרת במו ידיו, בה מבית
הרוס. הוא עצמו, חניך תנועת מחנות
העולים, התחנך שנים רבות במוסד בקיבוץ
חפצי־בה שבעמק יזרעאל.
את הקאריירה העתונאית שלו החל
רק בתום שרותו בצה״ל, בשבועון במחנה,
ממנו עבר לתפקיד הכתב הצבאי של
מעריב. בעת עבודתו במעריב הכיר אלי
את ליאורה ברעמי, בתו הצעירה של
עובד בן־עמי, שעבדה אותה תקופה בארכיון
העתון.
כאשר נקשרו היחסים בין השניים והם
החליטו להינשא, ניצבה בפניהם התנגדותו
של האב העשיר. עובד בן־עמי, כיום בן
,66 סרב לקבל את אלי, חסר הרכוש
וההשכלה הגבוהה כחתנו. אולם אהבתם
של אלי וליאורה התגברה על קשיחות
ליבו של האב. כשראה עובד בן־עמי שהחלטתם
נחושה להינשא, נכנע, ערך את
חתונתם במלון אכדיה, סייע להם לבסס
את חייהם, אבל בדרך הקשה.
הוא לא הציף אותם מיד במותרות ובכספים,
הניח להם לבנות את ביתם בעבודה
קשה משותפת. רק אחרי שליאורה
ילדה שלושה בנים זכרים, נקשר לב האב
לחתנו, והוא סייע לו בבניית הווילה בהרצליה
ובהעלאת רמת־החיים של מש פחתו.
בן־עמי
אינו אדם צעיר ומצב בריאותו
אינו שפיר. בבוא יומו, תחולק ירושתו
בין שלוש בנותיו. אותו יום יהיה אלי לנדאו,
שעובדת היותו חתנו של ברעמי
לא הפריעה לו להיות אחד מראשי האו פוזיציה
לעורכי מעריב, לאחד האנשים
העשירים בישראל.
לשם מה צריך אדם במצב כזד, לסכן
את עתידו, את מעמדו, את קשריו החברתיים
ואת הכוח המסור בידיו, בהרפתקה
פלילית העלולה למוטט עליו את עולמו?
על שאלות אלה ניסו השבוע להשיב
כל מכריו וידידיו הרבים של אלי לנדאו,
שהידיעה על מעצרו ועל החשד שהועלה
נגדו היכתה אותם בהלם.

במדינה
יחסי עבודה
שתי פני ם לפתק הפתק, על פיסת נייר פשוטה, היד!
בכתב־ידו של מנהל מקורות, זאב קריב.
נאמר בו :
)1אנשי (השם מחוק) עובדים שמונה
שעות, ורושמים להם 11 שעות.
)2רושמים לציוד מכני 12 שעות,
בזמן שלא בודקים להם ש(הם) עובדים
(באמת) 12 שעות.
יש פתרונות. קריב כתב פתק זה
בעת ישיבה של צמרת מקורות. למה
בדיוק התכוון בו?

הפתק של מנפ״ד ״מקורות״
הבטחה — או נזיפה?

דנוב1ו 6 0 0
מודלים אחדווים

ארגז פתוח
ארגז סגור

־ 715 .ל

.ממה*/ף קנ!ר, ט תל-אביב,דוו פ״ת 9ו בית-הדו.

חיפה, רוך העצמאות.98

/0 1311/6כ ת״א; ס.ג. בט״מ, השרון סו
ירושלים; מו סך סילון, שמע 5ו
חיפה; בן דב, בי אליק 6
רמת גן; צבי תן,ז׳בוטינסקי 48
רמתיים; שרות קטנועים,דרך השרון 20

#סן ס
פר סו שפי

אהבה מתקדמת

לסרטים, שיקופיות, צילומים!!
;< וחוברות וכר מאירופה <

להתקשר עם

ת. ד 24085 .ת״א

חובב צילום
תמונות 7x11 20 אגורות
גלויות 9x13 30 אגורות

וכל המביא מודעה זו
פתוח סרט חינם
״פוטו גן־אני״
אבן־גגירול 105ת״א.

גירסה אחת הופצה השבוע במערכות
העיתונים. מפיץ הגירסה לא טרח לזהות
את עצמו, אולם סביר להניח כי הוא
אחדמאנשיו הבכירים של קריב.
טען העובד האלמוני, במכתב אנונימי
שנכתב על טופס של מקורות: קריב
כתב את הפתק בתשובה לתביעתו של
אחד ממנהלי המחלקות שלו להוסיף
שכר לעובדיו מחוץ לעיסקת החבילה.
בתשובה, רמז לו קריב לשתוק, באומרו
:״אנחנו מוצאים פתרונות ״.אז, העביר
קריב את הפתק לאותו מנהל, כדי
להראות לו כיצד אפשר להעלות שנר
בלי לפרוץ את מסגרת עיסקת החבילה.
שלילה. את הגירסה ההפוכה העלה
דובר מקורות, מרדני יעקובוביץ :״הפתק
אמנם נכתב על־ידי קריב״ ,הסביר
,״אולם הפרשנות שנילוותה אליו
איננה נכונה. קריב כתב את הפתק
בתרעומת, בציינו את הדבר לשלילה.
פשוט יש מישהו שחצה לדפוק את
המנכ״ל.״

דרכי ארם
ההתאג דו ת ה שנייה
ה צלי ח ה
לפני שלושה חודשים, ניסה אברהם
ביטון להתאבד, יחד עם יפה כהן, קרובתו
וידידתו. השניים ניצלו במקרה על־ידי
שכן שעבר ברחוב, גילה. אותם שוכבים
חסרי הכרה על הכביש, בחזית
ביתה של יפה, בפרדס כץ.
השבוע, הצליח אברהם במשימתו:
הוא נתגלה מת — בתור ביתה של
אהובתו, לאחר שהרעיל את עצמו.
בכך, בא לסיומו משולש אהבים טרגי(
,יוליה ושני רומיאו, העולם הזה
בו השתתפו אברהם בן זד,17
,)1757
גיסת אחיו בת ה־ — 32 אם לחמישה
ילדים — וגיס נוסף, פואד קצב (,)37
שנטש את אשתו למען אחותה — הלא
היא יפה.
תענוג יקר. בעקבות אותו נסיון
התאבדות ראשון, נשלחו יפה ואברהם
לאישפוז בבית־חולים לחולי־נפש בבתים,
ולאחר מכן בגהה. מגהה, היו מקבלים,
בימי שישי, תופשות, אותן היו
מבלים מדי פעם בדירתה של יפה —
יחד עם פואד.
זה, מסתבר, תענוג יקר מדי. היה האהבה המשולשת, המתחים שהשתררו
בקרב המשולש, ושהביאו בזמנו לנסיון
ההתאבדות — נולדו מחדש. הפעם, היה
זה הצעיר שנשבר ראשון. כמו בפעם
שעברה, לא ידועה בדיוק הסיבה. אולם
׳כאשד הרגישה אחת השכנות, בבית ברחוב
11 מספר, בצחנה נוראה העולה
מדירתה הריקה של יפה כהן, וסרה
להציץ מבעד לחלון הפתוח — גילתה
את גופתו המתה של אברהם הצעיר.
ה עו ל ם הזה 1773

ישהרבה טיפ 1סי 1תבישראל -
אבל אף אחת אינה דו מהל אי לנ ה גור

נבט 7 7פי 1ג ו
התותה בי ת ה
**כונית הספורט היקרה, מדגם
לוהנגרוט, מוצר הפאר האחרון
של פורז /שכמוה לא נראתה עדיין בישראל,
היתד. נדירה במידה כזו, שגרמה אפילו
לאזרחי דיזנגוף של יום ו׳ בצהרים, האמונים
על מכוניות פאר, להסב את
ראשם אחריה.
הראשים המשיכו להתרכז במכונית החומה
גם כאשר עצרה, בחריקת בלמים
גברית, בדיוק במרכז השטח האסור לחנייה,
ליד קפה סולטן, מול קליפורניה
ז״ל. לראשים המוסבים נוספה שריקת
התפעלות מנטאלית קולקטיבית, כאשר
מאחורי ההגה החלה משתלפת החוצה ה

1 7 1 11ח 1111

11# #111״ יייי

סנטימטרים לפחות. שש טבעות זהב ענקיות
על האצבעות. צמידי זהב כבדים,
עשרות מחרוזות זהב, וזוג מגפיים מתחת
לשימלת המידי.
כאשר קרבה הדמות המחייכת עוד
יותר, התחילו כמה מן היושבים לזהות
אותה :״זאת מוכרחה להיות אילנה
גור,״ קבע מישהו.
זאת באמת היתה אילנה גור: אף אחת
אחרת — אפילו בין חברותיה לגורל,
המשתייכות לקטגוריה של ״ישראליות ש התחתנו
עם מיליונרים מאמריקה״ — לא
היתה יכולה לבשר את בואה לארץ
בצורה כל כך מפוצצת.

החיים, בעלת הגוף המלא וההישגים הספורטיביים
המצויינים, של שתיים מן
הדמויות החלוציות והציוריות ביותר של
הישוב הגלילי: אמה היתר. רופאת־היל-
דים היחידה בכל איזור הגליל, ואביה,
אנדרה, מהנדס תברואה, שהתחיל את
דרכו כצבע — והצליח לעשות קריירה
בינלאומית, בלי לוותר על קריאת ספר
אחד כל יום, מסעות מלאי חוויות, טיפוח
מאות ידידים אישיים, וחינוך מלא אהבת
האדם, אותו נתן לשני ילדיו.
בתקופת הירושלמית שלה, היתד. ל אילנה
הצלחה מיוחדת עם קציני האו״ם.
אחד מהם, ענק הולנדי בלונדי ויפה, התאהב
בה עד כדי גירושין מאשתו. אולם
בזמן שנסע להולנד כדי להסדיר את
הגירושין — הספיקה אילנה לעמך חתונת
בזק עם המיליונר שלה. זה היה לפני

13 שנה.
״בעצם, זו לא היתד, חתונת בזק, והוא
לא היה מיליונר,״ מספרת אילנה .״הכרתי

הטיפוס

אילנה גור: המון טבהמון
תבשי־עות,
טים
— והמון חיוך ועליצות חיים.

אילנה בחברת שני בניה ובעלה .״בעלי אינו אשמאי זקן -
אלא בחור בן 40 וחתיך ״,אומרת אילנה בקריצה שובבניר

נהגת — בזריזות מפתיעה, בהתחשב במשקל
המתכת העצום שנשאה על עצמה,
בתיספורת אפרו עצומת מימדים ובתוספת
חיוך של ״מיס אמריקה״ מלא שיניים
צחורות.
ההמשך — שנתגלה ככל שהתקרבה
הנהגת הזוהרת אל מרכז הבוהמה
— תאם בהחלט את ההתחלה :
שני זוגות ריסים מלאכותיים באורך שני

״עכשיו אני אמנית — ומגיע לי בית
ביפו. אני מתכוונת לקבל אותו, ולגור
כאן שישה חודשים בשנה,״ בישרה לכל
המעוניין, בין חיוך זוהר אחד לשני
ונשיקות חמות עם רפי שאולי, אבי
אברמוביץ, שלמה שבא, וכל החברים
הכי טובים הזוהרים האחרים שלה.

ה 1 \ 1 1ך ה הפטל ״נערת הפרחים״
11 1 •* 1מדגים את הסיגנון אילנה העוצמה של
מלא

__ הכי
פופול ארית

ך • יףא רו כ ה עברה אילנה עד שהגי-
1עד, לאמנות הפיסול (הנמצאת —
אגב על רמה מאוד גבוהה, כמו שאד
הדברים הקשורים בה) למכונית המפוא רת׳
לתוכנית של ״שישה חודשים ביפו
ושישה חודשים באירופה״ — ולעשרות
קילוגרמי הזהב התלויים עליה.
החבר׳ה הוותיקים של הבוהמה זוכרים
אותה מהתקופה הירושלמית שלה, בה
היתד, תלמידת בצלאל, מלכת היופי של
הסטודנטים, מדריכה לריקודי־עם במנזה
(אז זה היה בערך כמו נערת גוגו) —
בקיצור: הבחורה הכי פופולארית והכי
מעניינת בעיר הקודש.
אילנה נולדה, לפני 34 שנה, בטבריה
דווקא, נודעה כבר שם כבתם מלאת

המכונית

שכמותה אין עדיין בארץ — מתאימה לאילנח בדיוק המו תיס•
רוקת האפרו ותכשיטי הזהב הכבדים. אילנה חיתח תמיד שונה.

אותו עוד שנה קודם לכן, וכבר אז הוא
החליט להתחתן אתי. בהתחלה ניסינו
לגור יחד עם המישפחה של בעלי. כמובן
שלא הסתדרתי איתם. הם ניסו להפוך
אותי ליהודיר .־אמריקאית טיפוסית —
אבל אני נישארתי אותה בחורה שהייתי
בארץ — עם מיכנסיים ויחפה. עזבנו את
ניו־ג׳רסי, ובמשך כמה שנים נדדנו בכל
רחבי ארה״ב. בעלי ייצג חברות מיסה־יריות,
והתקיימנו בצימצום.
״רק לאחר שבע שנים רעות — התחיל
ללכת לו. עברנו ללום־אנג׳לס —
ותוך כמה שנים הוא הפך למיליונר״.
המיליונים באו — והאהבה הלכה.
״אנחנו זוג אידיאלי,״ אומרת אילנה.
״חברים אמיתיים אחד עם השני. אני
מאושרת. יש לי באמת הכל.
״עם השנים, התחלתי להתעניין בפיסול,
הקדשתי לזה המון שעות, וכל הבית
והגן שלנו מלאים מפסלי. המבקרים טוע נים
אפילו שאני פסלת טובה. לבעלי
יש את ה,סוסייטי׳ המשעממת שלו, ולי
את החברה שלי,״ אומרת אילנה .״ברור

שהוא נהנה לקחת אותי אל החברה שלו,
כי אני מקשטת כל מסיבה — במיוחד
שלהם. אבל אני לא כל כך נהנית בסוג
החברה הזאת. אני אוהבת להכיר אנשים
חדשים — שאינם דומים אחד לשני. יש
לי המון חברים -וכל יום אני מכירה
עשרות חדשים. אני אוהבת לנסוע —
ואני אוהבת לארח. המון ישראלים מתארחים
אצלי — אבל רק כאלה שבאים
לארה״ב ללמוד. את היורדים אני לא סובלת.
אני גם מטפחת אמנים צעירים שאין
להם כסף — ואני יכולה לומר שכל
תנועת ההיפים התחילה אצלי בבית —
לפני עשר שנים. עם הרעיונות והשערות
הארוכות והכל. בעלי מבין שאני אמנית
— וצריכה לקלוט את הרשמים שלי
בצורה עצמאית. לא איכפת לו שאני
אסתובב לבד. להיפך.״
וכך, לבד, היא באה עתה לישראל,
לבלות בה שישה חודשים — לדבריה,
כל שנה מעתה. היא יצאה כתפרנית
שנישאה לתפרן, חזרה כגברת גולדפינגר

הכותב וו/

המבוע) פזות רבלון 6311113111
60) 14116 מו ס
לצעירה, לסמפרמנסית ,
לשקולהולמרשימה ־
לבל אירוע ולכל הז ד מנו ת...
בקנותד ח131 זו1*1155 631

או ׳!ע וו\/

או־ד ה־ סו אל ס
בגודל 2 02

ת7ן בל> ש*
ח!9וח 831

צצ 11 יין

או ׳ו^ ח\^8

ספריי ארדה־ סו אלס
לנ שיאה ב א רנ ק

_01\1

העול ם הז ה 1773

..בנתדינר, ערבים ותיירות -נאסינה י
הואש!נה של..הליגה להגנה יהודית־

נעות האגדוך

הנושא

חידוש במדי צה־־ל:

שני צנחנים דתיים, סמל אברהם מרל
ורב״ט פלג מבני-ברק, שבאו להשתתף,
כאוהדי הליגה, באסיפה, עונדים על מדיהם, בניגוד לפקודות מטכ״ל, את סמל הליגה.

סמל

האגרוף

קרול ביק, פעילת הליגה בארצות״חברית, כרגע בחופשה
בישראל, יושבת, באסיפה, ליד שלט הליגה
בתוך המגן דויד, והסיסמא ״לעולם לא עוד״.

המחלקים כרוזים בין הנוכחים בדבר הפגנת
נעתרים קרובה. הם גם סוקרים את
האירוע בעין מיקצועית, מגיעים למסקנה
חד־משמעית :״באנו לראות פי זאת הליגה
הזאת,״ אומר פנתר צנום וארוך
שיער .״אבל הם לא נראים כמו פונקציה

ף* י שקט הוא רפש /החליטו
! ^ פעילי הליגה להגנה יהודית בישראל.
זמן רב מדי, לטעמם, לא שמעו
עליהם ברחוב. הגיע הזמן לחזור ולהפגין
נוכחות.
במסע פירסום רעשני, קראו הליגאים
לירושלמים להצטרף אליהם לעצרת ול-
קומזיץ, שנועדו להיערך בגן־העצמאות,
ביום החמישי האחרון אחר־הצהרים.

מנהיג אי: גהג

והמנהיג המקומי, בהיעדר הרב כהנא,
משיב את נפשו בארטיק תוצרת ישראל.

״ 0 *1ז 111*1 | 1קבוצת ערבים ירושלמים הצטרפו לאסיפה,

1 1 1 /התיישבו ליד אנשי הליגה, האזינו בעניין לדברים
111 1* 1
ולשירים. הייתכן שהבינו שלא כהלכה את הסיסמא שעל שלט הליגה
(תמונק עליונה משמאל) שהתנוסס במקום בולט בכנס :״ישראל — ערבים זה לזה ! ״

משיג ב: ,

דה, מפעילי הליגה
לארץ לפני חודשיים,
להתגייס לצח״ל — אבל
דשים ,״כי הוא מבוגר
הסיירים האמריקאי
חיל רגלים של צה״ל

שלמה סטופל,
מטורונטו, קנהמרכזיים.
עלה
מתכוון אפילו
רק לארבעה חוכבר.״
על כובע
שלו — סמל
וסמל הליגה.

אסיפת ההמונים נפתחה בשעה היעודה
בהשתתפות ארבעה ליגאים וחמישה סקרנים.
כדי לאסוף יותר לקוחות, יצאו
הליגאים למסע עידוד מכירות ברחבי גן־
העצמאות, כשהם קוראים ברמקול גדול
לציבור הרחב להתאסף.
המאמץ הועיל, במידה מסויימת. עשרה
ילדים נטשו את משחקיהם, הצטרפו. כן
הגיעו לשטח גם ארבע ניידות, שהסתל קו
כלעומת שבאו :״חשבנו שיהיו פה
מאות אנשים, אחרי כל הרעש שהם
עשו,״ הסביר אהד הסמלים.
הקבוצה הקטנה מתחילה לארגן שירה
בציבור הקטן, בעיקר שירי מלחמת ששת
הימים. עוברי אורח מתעכבים לרגע,
ממשיכים בדרכם. קבוצת ערבים ממזרח
העיר מוצאת עניין רב במתרחש, מתיי שבת
בחבורה. הליגה נועדה אמנם להגן
על יהודים, אבל מי יודע, אולי יכול
לצאת מזה משהו מעניין בכל זאת.
למקום מגיעה קבוצת פנתויס שחורים,

גדולה. לא עושים רושם.״
קבוצת תיירות צעירות, שנקלעה לגן,
מתעכבת גם היא, מאזינה לשירה ולשיחות
.״זאת הפעם הראשונה שאני
שומעת שהאירגון ד,זה ישנו גם בישראל,״
אומרת סטלה אקוקה, צרפתיה חמודה
בשודט׳ס מיקרוסקופיים, חולצת טריקו
צמודה עד כילות הנשימה ומשקפי־שמש
ענקיים .״זאת הפעילות שלהם בישראל?
לעומת מה שהם עושים בנידיורק, אני
די מאוכזבת.״
ניל רוטנברג, דובר הליגה ונציגו בארץ
הקודש של הרב מאיר כהנא, דווקא לא
מאוכזב :״בתור אסיפה ראשונה, זו הצ לחה
גדולה,״ קובע הוא. תוך כדי שיחה,
הוא מגלה כי הבוס של הליגה, הרב
כהנא, מתעתד, בבואו לישראל בחודש
הבא, להקים התנחלות בשטחים .״אולם,״
מסביר הדובר באותה נשימה ,״לליגה
אין שום עמדה פוליטית בשאלת הגבולות.״

י, צ׳רלי ביטון, ממנ11¥1ן

ו 1 11 /י• •י היגי ״הפנתרים השחורים״
,מחלק כרוז לאנשי הליגה.

איך הגי ע אלוף הנוער מ״להקת
פי קזד המיטבוז־אל
פיסו.ת
ה ת היל ה ול מ ה
ה עול ם ה 1א רע
!אכזרי

דונו שר
נשווו 100 נעורה הגדור
הוא צעיר, הוא חמוד, יש לו עיניים
גדולות וחן צברי משובב. החתיכות מתות
עליו! הוא מכיר בעובדה, ומזמן לזמן
טופח לעצמו על השכם, לעידוד האישיות.
לפני ששה חודשים התגייס לצבא, אבל
מאחר והממונים עליו היו ממין זכר, ולא
ממין נקבה, נשלח להיות טבח. הבחור
כמעט וגווע מרוב בושה וכעס, עד של פתע
הופיעה הצלה בלתי־צפויה באופק,
הצר ושמה להקת פיקוד המיטבח.
במיבחנים לא עשה רושם חזק יותר
מדי, אבל אמרו עליו :״מילא, בחור יפה,
טוב בתור דקוראציה לבמה. ואם יש לו
מושג איך מחזיקים גיטארה ביד (על פריטה
עוד מוקדם לדבר) אולי ניתן לו לשיר
אפילו סולו אחד״.

התוכנית הראשונה של להקת פיקוד ה־נזיטבח
יוצאת לאוויר העולם בקול תרועה
גדולה. שם התוכנית ,״התבלינים עושים
את האדם״ ,ואילו הפזמון החזק שלה
״מן הפח אל הפחת, מן הסיר לצלחת״,
נחטף על ידי גלי צה״ל (אחרי שקצין
החינוך ביקר שם כמה פעמים, והסביר
שמוכרחים לעשות מזה להיט) ומגיע עד
מהרה לראש המיצעד. והבחור החמוד, עם
הגיטארה ביד, מוצא את עצמו, לפתע,
אישיות מבוקשת מאוד.
עיתוני ה״פום״ למיניהם רצים לראיין
אותו; מבקשים לדעת מה הוא חושב על
מוסיקתימחתרת ועל המצב במיזרח פקיכד
תאן, מצלמים אותו מכל הזוויות, ומסבירים
לכל מעריצותיו הפוטנציאליות, כמה
הוא מקסים, אינטליגנטי (נכשל בבחינות
בגרות) ובעל טעם מעודן, ושמאחורי די-
עותיו המהפכניות מסתתרת נפש רכה של
טיפוס ביתי וביישן.
כמה אמרגנים מדושני־עונג יושבים במשרדיהם
עם רגליים על השולחן. מתבוננים
בעתונים, שומעים את המיצעד, וממהרים
אל המיטבח, לתפוס את הגאון
הצעיר כשהוא עוד בחיתוליו. ההצעות
יורדות עליו כמטר כבד .״אתה יכול לישון
בשקט, אנחנו נדאג לך לשירים, אנחנו
נסדר לך הופעות, אנחנו נעשה ממך
אלביס. זה לא בעייה, יש קשרים בחוץ-
לארץ. אנחנו נשלח אותך לקרנגי הול ול-
סן־רמו, בקיצור, תחתום על החוזה ותן
לי ס/ס 20 מכל הופעה״.
רק נחתם החוזה, וכבר מתחילות להגיע
הצעות. הכוכב בטוח: איזה בן־אדם האמרגן
הזה! רק הבטיח — וכבר מקיים:

הופעה בנשף מכבי-אש בדימונה, קונצרט
לפועלי הנקיון בעפולה עלית, גאלה בדיסקוטק
באור עקיבא, ועוד ועוד .״אבל אני
עוד חייל, ואסור לי להופיע,״ מסביר הכוכב
החדש, הרועד מפחד פן יתפסוהו
מפקדיו, ונפשו יוצאת אל הכסף המצפה
לו לאחר ההופעה .״אין דבר, אף אחד
לא יידע,״ משיבים האמרגנים, ובאמת,
משתדלים שהשמות לא יופיעו על לוחות
המודעות עד ליל שבת.

והכוכב הקטן כבר מתחיל לרוץ. בל,סף
הראשון קנה מכונית, שיוכל להגיע ביתר
קלות ל״חאלטורות״ בכל כנפות הארץ
ונכנס לחובות רציניים (הוא הרי לא יקנה
איזה ״טרנטה״ ישנה) .הוא מכסה את הארץ
מקוניטרה ועד לשארם, אבל מאחר
והכל נעשה בהסתר, הרווחים עדיין לא
כל כך טובים, וחוץ מזה, לדברי האמרגן,
הכספים מגיעים באיחור רב מהקליינטים.
תאריך השיחרור מגיע. הכוכב הקטן
בטוח שהוא כבר כוכב גדול. הרי היו לו
כבר שלושה להיטים במקום הראשון, להיט
אחד במקום השלישי, ורק השיר המחורבן
ההוא ,״לילה בסירלחץ״ ,לא הצליח
להגיע לחמשת הראשונים.
עכשיו, מלא וגדוש נסיון ויידע, הוא
מוכן לצאת בהתקפה מוחצת על החיים
האזרחיים. כסף, כסף, כסף, זה מה שהוא
רוצה. תהילה כבר יש לו מספיק, כך הוא
חושב, ובעצם תוקפים אותו לא פעם ה־הירהורים
שהארץ קטנה עליו במיקצת.
האמרגן מתבונן בו, מהנהן בראשו,
ממלמל משהו בקשר להופעה ביום ששי,
בפני כנם ותיקות ויצ״ו בנהריה, אבל על
רפרטואר הוא מעדיף לא לדבר. מה פת אום
דווקא הוא, אמרגן מנוסה וותיק, ילך
לבזבז כסף טוב כדי לקנות שירים לזמר-
צ׳יק הזה? שישבור בעצמו את הראש ודי.
או שחברת־התקליטים תחפש לו (אבל
חברות התקליטים שולחות אותו לאמרגן).
או שימצא מלחינים שאינם מבקשים כסף,
ואם אין ברירה, שיכתוב בעצמו שירים.
ומה עם מלחין הצמרת המהולל, שסיפק
בזמנו שירים ללהקה, אותם הפך הכוכב
ללהיטים? הוא בוודאי ישמח להגיש
לו על מגש־כסף עשרה שירים נוספים.
תשובת המלחין :״אולי יהיה לי משהו
בעוד חודשיים. בשבילך — רק חמש מאות
לירות השיר!״

ומה בקשר ליחסי־ציבור? מנסה הכוכב ולבסוף מצליח לסחוב את האיש לאחד
את האמרגן. מה עם לבנות תדמית, עם ממרכזי־הבידור המפוארים בארץ — ברלחץ
על הרדיו, עם קשרים בטלוויזיה? חוב המסגר.
יהיה בסיידר, עונה האמרגן, בקול רם,
ומה רואים שם? על במה מרופטת ואפוחושב
שהבחור בעצם דורש יותר מדי. לולית, בדיסקוטק, ששכחו לטאטא בשנה
הוא, האמרגן הוותיק, מסדר ״חאלטורות״ האחרונה, עומד אורגן, הנשמע כמו צפלעשרות
זמרים, לחמש להקות קצב, ל צפה מקולקלת, גיטרה בם, המזמזמת גם
פארק הלאומי ולשלושה קירקסים! אז שוו כאשר לא מנגנים עליה, ותוף אחד מיסכן.
בנפשכם מה היה קורה, אילו צריך היה לפי הרכב מגוון זה אפשר להרגיש מייד,
לדאוג לרפרטואר, לפירסום וליחסי־ציבור שהמדובר בהזדמנות חגיגית, כי בדרך כלל
עבור כולם! הרי אפשר להתרושש במכה מסתכמת התזמורת כאקורדיון או בגיטרה.
אחת.
הכוכב מטפס בביטחה ולופת את המיקובכלל,
אז מה אם זה כתוב בחוזה?
רופון בידיו. הוא לבוש בבגדים בהם טייל
מי בכלל חייב למלא את כל מה שכתוב
שם? ״אתה יודע מה, בחור, נעשה לך כל היום בדיזנגוף, קצת מאובק מן הדרך
ולא מסורק כלשהו. הוא מתנועע בחן עיפירסומת,
נדפיס לך לוחות מודעות וגלויות
עם התמונה שלך, וזה ירד לך מן לאי של פילה בהריון, שר את להיטיו
הישראליים, הנשמעים באוזני מגלה־הכש-
החשבון.״
עצבי הכוכב רועדים בכל נימי נפשם. רונות כמשהו אשר זרקו לפח לפני עשר
מה פתאום, שהגנגסטר הזה (שלפני חוד שנים באנגליה או באיטליה .״כמה זה נפלא,״
הוא לוחש מבוהל, בסוף ההופעה,
שיים היה עוד איש חיקו) יוריד לו את
ועולה למטוס הראשון לאירופה.
זה מהחשבון? הוא יחליף אמרגן, ודי !
סוף כל סוף, כל הגדולים יודעים כמה
הכוכב מכריז, שכל הגויים מטומטמים.
הוא שווה בשוק. יחטפו אותו בן רגע!
תוך כמה חודשים, מצטרפים גם אנשי
וחוץ מזה, הלהיט הבא כבר בדרך. הוא
הרדיו והטלוויזיה לשורות המטומטים. הרץ,
מקליט את הפיזמון על חשבונו, מביא
אמרגנים הם כמובן נבלות, עורכי ד.מיצ־את
הסרט לרדיו, ומצפה לפצצה הגדולה.
עדים מושחתים, ובכלל מה יש אם הוא
אבל בלי העידוד התקיף של קצין־החי־ מופיע בחתונות? אין לו כל ספק, כי כש רונותיו
גדולים ועצומים, רק שהעולם הוא
נוך, דרכם של פיזמונים במיצעד אינה
רע ואכזרי. חסרה לו רק טיפת מזל, וזהו.
סוגד. בשושנים, והכוכב מגלה, שהדמיון
הרב בין להיטו החדש לאלה שקדמו לו,
אובחן אפילו על־ידי הקהל. התוצאה: אין
להיט.
צריך ללמוד לעמוד על במה? לדעת
מר ועצוב. צריך כסף לקנות שירים יולהתנועע?
לקבל שעורים בפיתוח קול?
תר טובים. ומאין יקח? את הכסף שלו
הוא מבזבז קצת לפני שהוא מקבל אותו. לקרוא תווים? ללמוד שפות? לפתח סיג־אין
ברירה, רצים חזרה לאמרגן. אם הרא נון אישי, כדי שאפשר יהיה להבדיל בישון
לא נותן, הולכים לשני, ואולי לשלי נו לבין כל האחרים?
שי. ואז מסתבר, שכל האמרגנים הם תאומה
פתאום! הוא לא סתם סבון! הוא
מים זהים.
קרא פעם, באיזשהו מקום, שגם אלביס
אינו קורא תווים. ומה שטוב בשביל אל-
ביס, טוב גם בשבילו. מה שהוא אינו
יכול להבין, זה איך שאלבים מצליח יובאיזשהו
מקום במעמקי נפשו, הוא מת תר ממנו.
חיל לחשוב, כי הקהל מצפה ממנו למשהו
אבל מה שמרגיז אותו יותר מכל זה
גדול ומרשים יותר מסתם להיטים. הוא
שאיזה צוציק מלהקת פיקוד אמבטיה,
רוצה להיות ממש אליל. בעצם, למה מייק סתם צוציק עם חיוך חמוד וחן צברי
בראנט כן, והוא לא? מעתה, המשימה היא
משובב, שיודע בקושי להחזיק גיטארה,
לתפוס מגלה כשרונות מחוץ־לארץ. אין
הגיע למקום הראשון במיצעד הפזמונים.
לו כל ספק, שכל אחד כזה, ישתולל מרוב
שימחה כאשר יראה וישמע את ה״בונד
בה״ האמיתית של המיזרח התיכון.
והנה, ביום בהיר אחד, מגיע לארץ מג־לה־כשרונות
מן העולם הגדול. הכוכב
מושך כמה חוטים, מפעיל כמה ׳מכרים

במדינה
רפואה
ה דו ק טי ד
לא הי ה דו ק טו ר
במשך תשעה חודשים תמימים, שמונה
שעות כל יממה, היתד. תחנת מגן דוד
אדום בתל־אביב, המשרתת קרוב לחצי
מיליון תושבים, ללא רופא.
האיש שמילא את תפקיד הרופא, היה
אזרח ידצא רומניה בשם אהרון קיים
( .)37 לדברי דובר מגן דוד אדוס בתל-
אביב, יפרח בורנשטיין, סיים קייס את
בית־הספר לרפואה בירושלים, אך מסיבות
משפחתיות לא הספיק להשלים את עבד
דת הדוקטורט, לכן הוא חסר את התואר
הרשמי.

מנהל רפאלוכיץ
בזרועות פתוחות
כ לי לה&ם. מסביר מנהל התחנה
בתל־אביב, מרדכי רפאלוביץ :״כפי ש הבעיה
ידועה, כוח־האדם הרפואי חסד
בארץ. אנחנו מחפשים כל הזמן רופאים.
בלי לבדוק הרבה ובלי לחסם אנחנו
לוקחים אותם לעבודה.
״אך קורה שאנחנו לא יכולים, למדות
כל מאמצינו, למצוא רופאים. זה קרה
למשל לפני כשנה — ואז קיבלנו לעבודה
את קיים.
״הוא הבטיח שהוא יסיים בקרוב את
עבודת הדוקטורט. כל הזמן לחצנו עליו,
אך מסיבות משפחתיות הוא לא עשה
זאת. יחד עם זאת, הוא סיים אכן את
,לימודי הרפואה שלו. בכלל, אנחנו לקחנו
אותו לעבודה ממוסדות רפואה אחרים.״
ממשיך רפאלוביץ ומסביר :״אנחנו מע סיקים
כאן מתנדבים רבים, ככוחות עזר.
ככוח עבודה מעולה, אנו מעסיקים אחים
קרביים ששוחררו מצה״ל. אך קייס היה
מעל לכל ספק על רמה הרבה יותר גבוהה
מכל אח קרבי. לכן, כשראינו שאנחנו
לא מצליחים להשיג רופא, אז לקחנו אותו
כממלא מקום.
״את המקרים הקשים הוא היה מעביר
לבית־חולים. תעודות־פטירה הוא לא היה
חותם. גם על מיסמכים רפואיים הוא לא
היה חותם. כשהיתה איזו בעייזז מיוחדת,
הוא היה מפנה את החולה לבית־החולים
או שהיה מזעיק רופא אחר מביתו.
״אנחנו המשכנו ללחוץ עליו כל הזמן,
והודענו לו שאם לא יסיים את הלימודים,
הרי שברגע שנמצא רופא אחר,
נהיה נאלצים לפטר אותו. לאחרונה, הוא
לקח חופשה ללא תשלום, ונסע לאיטליה
להמשיך בלימודיו.״
סמם תו א ר. במשך התקופה שקיים
עבד בתחנה, היה כל אחד קורא לו
,דוקטור׳ .מעסים מאוד ידעו שקיים איננו
רופא. עד היום, כאשר מבקשים את מר
קייס במרכזיה של מ.ד.א ,.עונה הטלפו־ניסטית
שהד״ר קייס באיטליה.
מסביר זאת רפאלוביץ :״גם לי, שור
ראי שאינני רופא, מגיעים מכתבים עם
התואר הזה. סבורים שאם אני מנהל
מגן דוד אדום, אז אני בוודאי ד״ר.
אז מה אם קראו לו, דוקטורי׳ אחרי
הכל, חסרה לו רק התעודה. כאשר הוא
]חזור עם התעודה הזאת, נקבל אותו
)סוב בזרועות פתוחות.״
העו ל ם הז ה 1773

חשגוע יפה להשלמת
עיסקות כספיות ולח-
501 1 8
תימת חוזים הנוגעים
בנכסי דלא״ניידי. אם
אתה מתכונו לעקור
למקום־מגורים חדש,

עליך להניע השבוע לכ־לל
החלטה מחייבת.
הישמר לבל יושבתו
)3 2 0 1 9 9 1 המעשיות תוכניותין
בגלל עניינים שבלב,
גם אם הדבר יגרום לך למתח נפשי. דבר-
מה הקשור למיספר שש יביא לך מזל
באמצע השבוע. בת טלה — תחכי
לנסיך על הסוס הלבן. הוא יבוא.

אט־אט אחה יוצא מן ה־דיכדוך
הבלתי־רגיל בו
שקעת לאחרונה. עדיין
לא יהיה זה שבוע טוב
באמת: כדי שזה יבוא,
עליך להכיר שורה שלי•

של אנשים חדשים,
ואינך עושה מספיק ב1
21 נאפריל -
כיוון זה. אבל בענייני-
0׳נ במאי
עבודה ובענייני־בילוי
אתה תתרגל למצב החדש,
תקבע לך דפוסים נעימים יזתר.

11 ווו

תוכלי השבוע להרבות ׳
ולהתמסר לתחביבך.
פגישות מעניינות ע ם
אנשים חדשים יעלו את
שאיפותיך על פסים
מציאותיים. הרבי ל-

צאת לבלות, זוהי תקר
פה נהדרת בשבילך• את
רעננה, שזופה ופורחת,
נצלי את הרגשתך ל-
מטרה מועילה. הגיע
הזמן לרדת מן האולימפוס, אליו
את מתנשאת. עסקי בשטח האט
מתי׳ עליו את חולמת מאז ומ־תמיד.
את בדרך להצלחה ולאושר.

גם השבוע תוכל רק
להסתדר אם ^ תשמור
ידיים. שתייה מופרזת

₪רדזךו 8!1 0

שאתה מתכנן מזה ימו
רב. גם פגישה עם ידיד
טוב וחשוב עלולה
להסתיים במריבה, מ-
טעמים דומים. איש
בעל״השפעה מוכן לעזור — בתנאי שתדע
שאין מקבלים דבר אם לא נותנים דבר
אחר. הימנע מהחלטות חשובות בתחום
העסקים, כי אתה עלול להפסיד כסף
רב. במישור הרומאנטי מוסיף הכל להיות
פורה, מוכר ומשעמם. לבשי אדום הפעם.

6ז!זה^6

אם הסתבכת בבעיות משפחתיות, כת
עקרב, לא תמצאי את
הפיתרון לצרות, השבוע.
להיפך: עד ליום
ה׳ ,בסוף השבוע,
תיכנסי יותר ויותר להתחייבויות עמוק
ולשידורים משפחתיים.
מצד שני — כל מה
גז^:>.זם גיזו>־ 0שנוגע לאירגון עיסקי
ו(!־זזו ו!וז* או מיקצועי עולה יפה.
לבשי לבן ואל תגזימי
באכילה. עלייך לשמור על בריאותך.

גדולים קדימה,

השבוע תצעד צעדים
ותתקרב למטרתך הנכספת
כפי שלא היית
קרוב מעודך. וזה לא
סתם רמז. צפוי לך סיפוק
אינטלקטואלי נאם־
נותי ובעיקבותיו —
פגישה מעניינת עם ידידה
ותיקה ואהובה
עליך. היזהר מעצבנות 6*161 1^1
יתר. ואל תייחס לדברים
יותר חשיבות נו־שמגיע
להם. אל תטה

בת סרטן — בני המין
החזק נמשכים אלייך
ומקדישים לך את מלוא
תשומת־הלב, מאחר ש־הסכם־אפיל
שלך מתחזק
בימים אלה במידה רבה.
כאשר תשתחררי משיכרון
הצלחה, טוב
תעשי אס תתחילי להרהר
איך לנצל את ההתפתחות
החדשה לשיפור
עתידך, והעיקר — אל תזניחי בשום אופן
ידידים ותיקים או מחזרים; הקדישי להם
הרבה תשומת־לב וחביבות. בן סרטן, היזהר
השבוע מסיכונים — בייחוד בשטח העסקי.

שבוע טוב לעשי ית עסקים. כל עסק שתגעי
בו בשבוע זה יהפוך מיכרה זהב. ארס קרוב
אליך עזב אותך זמנית.
לא נורא, הוא יחזור
ותמשיכו לנהל יחדיו
חיים משותפים מאושרים.
אבל בינתיים את
יכולה לנצל את המצב
להרפתקאות חולפות.
לך, בן מאזניים, מצפה
השבוע הפתעה לא־נור־מאלית.
חטוף אותה. רק דחילק, אל תהסס,
ההססנות היא בעוכריך. עוד לא פורים ואת
מתלבשת כמו בפורים. איפה הטעם שלך?

|חצלחה, הצלחה, ועוד
׳פעם הצלחה: בעסקים
(— כסף רב; במישור
הרומנטי — היכרות
.חדשה שתישא תוצאות
׳ומרחיקות לכת. אהבה
יישנה מתחילה להראות
תוצאות מאכזבות, אבל
אל דאגה: היא עדיין
אוהבת אותך. לך בחולה,
לא מצפה שבוע
טוב. את תהיי ממורמרת ועלולה לריב
קשות עם כל מי שסובב אותך.

פצע או פגיעה בעתי-חשובה מטרידים
אותך ומקלקלים לך
תוכנית-בילוי נהדרת.
היכון ליום ג׳ ! אז
תקבל את ההחלטה
עליה חלמת זמן רב,
או אולי גם יקבלו אותה
בשבילך. איך שלא
יהיה, יום זה מהווה בחייך נקודת-מיפנח
08 ימ*£גמש £§£הנוכחיים ואל לך
להקל בזה. את מאו-
שרת ז המשיכי בקוו הנוכחי. לבשי אדום.

האושר ממן והלאה: אינך רואה תוצאות
מקוות מפעילותך הרבה,
אנשים חותרים תחת
מעמדך, אינך זוכה ל־גילניי
חיבה אמיתיים,
ובדידותו גורמת לך ל־דיכאנן
נפשי. נסה להתגבר
על האגואיזם ההורס
אותך. בת מזל דלי
20 בינואר -
— הגבירי מאמצייך
18 בפברואר
להתקדם בסולם החברה,
לא בהכרח על חשבונם
של אחרים. נסי להסביר פנים.

גם בת דגים תזכה לנחת השבוע. שפע
של מחזרים צעירים!
ממך ינסו לבקש קירבתך.
היזהרי ממישהו
גבוה וחריף העולה
עלייך בערמומיותו. את
עלולה ליפול במלכודת.
נסיונות״שווא להשיג
דברים שאינם בטווח-
19 בפברואר
ידך ינחילו לך אכזבה
20 במרס
ואולי גם דיכאון. תתגבר.
אל תהסס לדבר
רצית.
אשר את ולבקש
איתה

8ש/א80
2א[100 מקלט הטלויזיה
הטוב
ב עו ל ם!

סוכו בלעדי ייעוראי

כנורי בע־נו פרץ 4ת-א

..על כל גבעה ומה ותחת כל עץ וענן!״
התלונן הנביא. אילו חזר היום לתדאביב
היה זועק.. :ליד 1כל בית, בתור כל
הצו, בואש חוצוו 1ובכיכרות העיור

שלב א

התמונות בעמוד וח צולמו לאור היום, מתוך כניסה לאחד הבתים
ברחוב לבונטין: הלקוח כורע לעבר פרוצה השוכבת על הקרקע.

1ך אחת הכניסות הפופולריות ביותר על הפרוצות, בין הבתים 4
11111111 111ו״ 6ברחוב לבונטין, ליד כיכר המושבות. מכניסה זו, נכנסות
הפרוצות לחצר, עושות את עסקיהן בפומבי. תלונות דיירי הסביבה — לא ועיצלו.

הלקוח והפרוצה במישגל, על ריצפת החצר הרחבה שאינה מוסתרת
*1 \ 111141
כלל מהמידרכה. הפס השחור על ירכה של הפרוצה — שולי
# 11111 #1
מכנסי השורטס שלה, אותם אין היא טורחת להסיר מעליה, אלא רק להפשילם.

מקום חניתו:,

הגן הציבורי הזעיר שבקרן הרחובות לגונטין וצ׳לנוב
משמש נקודת גיוס לקוחות חביבה על הפרוצות. הן
אורבות שם לגברים הנכנסים לבית״השימוש הציבורי במקום, מציעות להם שירותיהן.

*** רסורים פונים לעוברים ושבים,
^ באמצע היום, בלב העיר, מציעים
להם את סחורתם. פרוצות עומדות על
המדרכה, ברחוב ׳מרכזי סואן, מציגות את
עצמן. כאשר הן תופסות לקוח, הן נכנסות
איתו לחצר סמוכה, שוכבות איתו שם —
לעיני כל העוברים בחצר, וכל דיירי ה בתים
שמסביב, הנקרים להביט מבעד
חלונותיהם. לפעמים, הן אינן מרחיקות
לכת עד כדי כן־ ,משלימות את העיסקה
בחדר מדרגות — כשכל עובר ושב ברחוב
יכול לראותן.

כל זה ,׳מתרחש כיום בתל־אביב. בא זוריה
המרכזיים של תל־אביב הישנה, ב סביבות
התחנה־המרכזית וכיכר־המושבות,
הומות פרוצות וסרסוריהן — הפועלים ביום.
בלילה, אזורים אלה שוממים ׳מ אדם.
ביום, הסביבה היא מיכרה זהב.
׳מי שלא !מרוצה כל-כך ממיכרה הזהב
הזה, הם דיירי הסביבה. התעשייה החדשה
שפרחה בשכנותם אינה מוסיפה גוון יפה
במיוחד לחייהם. אלא שכל נסיוגותיהם
לחסל את הנגע הזה עלו בתוהו. פניו-

תיהם החוזרות ונישנות למשטרה הביאו
לאסם תוצאות.

קליינ טו ר ה
תו ססת

כל תהיה זו מסקנה פזיזה להעניק
ר * את מדליית הזהב בעסקי הזנות דווקא
לאיזור צ׳לנוב—לבונטין. בשבועות האח רונים
החל רחוב הירקון, ובעיקר החלק
המרכזי שלו, בואכה הירדן ונס־ציונה
לשבור שיאים משלו. הזונות פועלות במלוא
הקיטור בחצרות, בחדרי מדרגות והעסקים
פורחים מעל ומעבר למשוער.
אחת הסיבות לפריחת ענף הזנות

המציץ:

גבר שעבר ברחוב, נעצר להתבונן בעניין
רב במישגל המתבצע לנגד עיניו, בחצר
הפתוחה לרחוב, לאור היום. בשעות עומס, אין הפרוצות

קמות ממקומן בלל: הלקוחות ממתינים גומר, חלקם על
המידרבה, חלקם בחצר, ניגשים אחד אחרי השני.
חקיקה מתאימה חיתה יכולה לנטרל מהמקצוע את הסרשורים.

לעיני שברםושביס
היומי, דווקא באיזור תל-אביב ה קטנה,
הם נהירת המוני תושבים ערביים
מהשטחים לתל־אביב, לאחר ביטול הצורך
ברשיונות תנועה. לדברי הסר סורים,
חלק גדול מהקליינטורה הם ער בים.
הם מגיעים לתל־אביב, במרבית ה-
׳מקרים, באוטובוס — לתחנה המרכזית.
שם, וברבעים הסמוכים, מחכים להם שירותי
הבידור של ישראל החדשה.

התלבשות

לאחר סיומו
של המישגל,לובשת פרוצה זו את תחתוניה ומכנסיה
— במקום ששכבה, לעיני הקהל.

מדיניות
בת־יעגה

ולס הפיכה העיקרית לתופעה מכו-
ערת זו של זנות לאור השמש, היא
התעלמותה של החברה הישראלית מתופעת
הזנות, וסירובה להכיר בה כביתופעה לגיטימית
— הזכאית להסדר לגיטימי: בתי
זונות מוסדרים, מפוקחים, שיאפשרו ביצוע
טרנזקציות בצורה נאה, אסטתית,
היגיינית, ובעיקר — תוך השמטת הקרקע
מתחת רגליהם של הסרסורים.
אלא שהחברה הישראלית — או לפחות
נציגיה בכנסת — איננה מוכנה להתמודד
עם בעייה זו — בדיוק כמו שאיננה
׳מוכנה להתמודד עם בעיות אחרות, כואבות
אף יותר. היא מבכרת לעסוק במה
שהפך לספורט הלאומי של ישראל —
׳משחק ההתעלמות, המבוסם על ההנחה,
שאם מתעלמים מבעייה, אולי היא תיעלם
מעצימה, עם הזמן.
כך בשאלות פוליטיות, כך בשאלות
חברתיות.

1־ 711 *1ך פרוצה שנייה, בפעילות דומה, בחצר הפונח לעבר חרחוב.זו ליד זו, הפרוצות פועלות
בשהצפיפות רבה,
. 1 #11 1 1
בצוותא. צילומים אלה של הפרוצות נמישגל, וכשהן מתלבשות, צולמו מהרחוב.
יוצא״דופן. מחזה פומבי במישגל כיום רואים אינם
התל״אביבים

תמרורים
במדינה מכל מקום, עתה נותר לראות מה יאמרו
מורי הדור ומחנכיו על היוזמה החדשה.
חתסגך תרבות הפופ

דרבי אודם
פרוצה -

באה לכי ת ה
שיחה מקרית בין כמד, צעירים, עשוייד.
לחולל מהפכה בשנת הלימודים הבאה,
לגרום שמחה לרבבות תלמידים.
השיחה שהתנהלה בין הגרפיקאי אשר
עין־דור ( )28 דנה מוקדי ( )18 מוקי לוי
( )19 ושמעון וזינדיק ( )24 הסתכמה בהק מת
חברה על־ידי הארבעה, בשם ״פופ
.2000 מטרתה: להנעים את זמנו של
התלמיד בבית־הספר. האמצעים הם בשלב

לא בקיבוץ
דיאנה ומקס דילנסון־י הגיעו ארצה מ־ניו־יורק
לפני כשנה. הם הופנו על־ידי
הסוכנות היהודית לקיבוץ מצובה, לאחר
שהביעו את נכונותם להשתלב שם, עם
שני ילדיהם. לאחר ראיון קצר, התקבלו
לשנה נסיון.
היעלמות מסתורית. בתחילה, נראה

מונה לדיקן הפקולטה לכימיה,
במקום פרופסור גרהרד מ. י .שמידט שנפטר
לפני חודש, פרופסור דויד סמואל
( )49 מהמחלקה לחקר איזוטופים במכון
וייצמן. יליד ירושלים,
קיבל ב־1948
מאוניברסיטת אוקספורד
תואר מוסמך
למדעים בתחום
וב־1954 הכימיה תואר דוקטור לפילוסופיה
באוניברסיטה
העברית.
סמואל נכנם לתפ־ק
י . 1עורך מישנה
של הארץ (במקום
יאיר קוטלר),

סאמט

ממציאים לוי, מוקדי, עין־דור
שיחה מקרית —

חשבי בקור רוח
חשבי על משב רוח קריר
ומשקה קר כקרח.
הרגעי וחשבי
על החורף שעבר,
כאשר כל כך התגעגעת
לקיץ-

פעם הי הבאמתק שה לח,
בנוח בי מי ם הק שי ם של ה חודש.
וכאשר מזג ה אוי ר לא
שיתף פעולה, הי ה ק שה כפליים.

מפוני טמפקס שינו כל
זאת. ה ם לשימוש פנימי, כך
שאת יכולה לשכוח
א ת חוטר הנו חו ת של
חגורות לוחצות ותח־בושות
מגו שמות. א ת
לשכוח גם א ת ריח הלוו אי.
עכשיו, חשבי בקור רוח. היי
רגועה. רעננה. כי כך תרגישי
א ת עצמך אםת שתמ שי בטמ פוני
טמפקס. ני תני ם לה שגה
בשתי דרגות ספיג ה — רגיולר
וסופר — באריזה ס טנ ד ר טי ת
של 10י חידו ת.

תגנח סניטרית לשימוש פנימי
להשיג בבתי מרקחת ובווסריקיזת
מזבחרית. המעונינות בקבלת דגנמאגת
וחוסר הסברתי ישלחו 54 אני בבגלי
דואר אל היבואנים אינווסט אימפקס
בע־מ, חליאביב, רחוב ירמיה! 38

גדעון

סאמט

( ,)31 לשעבר עו־רך
גלי צה׳׳ל, נשוי ואב לשני בנים, סיים
את לימודיו באוניברסיטה העברית והשתלם
בארה״ב. אביו, העיתונאי שמעון
סאמט, סיים כמה ימים לפני מינוי בנו
את תפקיד יו״ר ועד העובדים של הארץ
ויצא לפנסיה.
נעצר. על־ידי שוטרי משטרת לוס־אנג׳לס,
עת נהג במכוניתו במהירות אסו רה
ובמצב של שיכרות, הכוכב ההוליבודי
כרט לנקפטר, ששוחרר ממעצרו בער־בותה
של ארוסתו ג׳קי בון 44 זו הפעם
השנייה בחמשת החודשים האחרונים ש־לנקסטר
נעצר בגלל נהיגה במצב שיכרות.
עומדיםלהתנרש. אחרי שתי
שנות נישואים ובת אחת, נטאלי ווד
( )33 שהגישה בביודהמשפט של סנטה מו*
ניקה תביעת גירושים מבעלה המפיק־סוכן

דיצ׳ארד גרגסון (.)44

והמצאתם
— תביא שמחה לרבבות.
ראשון: מעטפות בסיגנון הפופ למחברות.
צבעים
פסיכודליים. בשלב ראשון,
גייסו הארבעה בעל הון, שהשקיע כמה
רבבות לירות. התוצאה: סידרה של עשר
מעטפות למחברות, בציורים וצבעים פסיכודליים
מרהיבים. עד היום, היו המעטפות
בנות שלושה ארבעה צבעים אנמיים
— מלבד פירסומת מסחרית על
גבן. העטיפות החדשות, הן עולם חדש.
לילדים, יהיו על גביהן סיפורים קלאסיים,
אגדות, וכמובן פופאי ורעיו. לתלמידים
מבוגרים יותר תהיינה מעטפות
מקושטות בהיפים מנגני גיטרות, מלחים,
או ציורי חלומות בנוסח פיטר מקס,
אנצו וורול ודומיהם למבוגרים עוד יותר
— ציורים בסגנון שעיצב הסרט הצוללת
הצהובה.
טעם אפטתי. המעטפות אינן נעדרות
גם סממנים ארוטיים. מסביר עין־
דוד, שצייר את העטיפות :״אני חושב
שאחרי שנה של שימוש במעטפות אלו,
יהיה טעמם של התלמידים מעודן בהרבה,
אסטתי יותר. זה ייתן לתלמיד דחיפה
לחפש את האמנות והיפה בחיים. ובאיזה
מקום, אני מקווה גם שמעטפות אלה
ימרידו אותו, יעודדו אותו לחשוב בצודה
אינדיבידואלית.״
מעניין רק מה יאמרו מורי בתי־הספר
כאשד יראו למשל שהעטיפה המתאימה
ביותר למחברת בתנ״ך ואשר הציורים
השולטים בה הינם ציורי 12 השבטים
בצורה פסיכודלית !תהיה מקושטת מאחור
באמצעות ציור עם סממנים ארוטיים,

היה שהשניים, והילדים, נקלטים בצורה
יפה. הזוג היה חביב כלפי כולם, החלו
גם משתלטים על רזי השפה העברית.
לאחר תקופה, החל מרכז הענף, שבו
עבדה דיאנה, לשים לב כי כל יום, בש עה
מסויים, נעלמת דיאנה לכשעה. יום
אחד גבר בו היצר הסקרני. הוא: ביקש
מאחד החברים, שעבד יחד עם דיאנה,
לעקוב אחריה. החבר עקב, חזר עם סיפור
מדהים.
פועלים כתור. בשעה הקבועה, סיפר,
פנתה דיאנה לשדה, סמוך למקום
עבודתם של הפועלים הערביים השכירים
של המשק. לאחר זמן קצר הגיע לשם
אחד הפועלים והשניים החלו להתעלס.
החבר חייך, רצה לחזור. אם היא רוצה
לבגוד בבעלה, חשב לעצמו, אז בבקשה.
הוא כבר עמד להסתלק מהמקום, כאשר
לפתע הופיע פועל אחר, החל אף הוא
מתעלם עם העולה החדשה. כך נמשך
הדבר במשך שעה. החבר העוקב הבחין
גם שדיאנה קיבלה כסף מהפועלים.
מרכז הענף, מזועזע, הודיע על המתרחש
למזכיר. זה החליט לקרוא לבעל,
גילה לו את הסיפור.
הבעל לא הופתע. בעצב סיפר למזכיר
כי אשתו התנהגה בצורה דומה גם באר־צות״הברית
:״קיוויתי שזה ייגמר כאשר
נגיע לקיבוץ, אך לא הצלחתי.״
הקיבוץ, מצידו החליט לא להסתכן,
סילק את הדילנסונים מהמשק. השבוע,
הם עזבו גם את הארץ.
* השם מוסווה.

דליה לביא
עומדיםלהתגרש. בלונדון,
השחקנית הישראלית דליה לביא ששהתה
בשבועות האחרונים בחופשת מולדת בארץ
ובעלה ג׳ון סוליבאן, ממנו נפרדה כבר
לפני שנתיים. לזוג ילד אחד, ראובן, המתחנך
בבית סבתו בשבי־ציון.
נפטר ממחלה ממארת, בגיל ,56
מנהל הגימנסיה העברית ברחביה ד״ר
זלמן טופמן שהיה במשך 16 שנים מנהל
הגימנסיה. יליד פולין, בוגר האוניברסיטה
העברית בירושלים במקצועות מתמטיקה
ופילוסופיה, עסק בהוראה וחיבר ספרי לימוד.
היה חבר הוועדה הראשונה שבדקה
את הנהגת הריפורמה בחינוך.
נפטר. ברומא, משטף־דם במוח, בגיל
,74 המתאגרף הפופולרי של תחילת
המאה, ארמיניו ספאלה, שכונה הענק
העדין ושהיה האיטלקי הראשון שזכה בתואר
אירופי במשקל כבד כאשר ניצח
ב־ 1923 את ההולנדי פיט ואן־דר־ניר. לאחר
שפרש מזירת האיגרוף הפך ספאלה לצייר,
פסל, מוסיקאי ושחקן קולנוע.
נפטר. בתל-אביב, בגיל ,96 אליעזר
שוחט, מאנשי העלייה השנייה ש עלה
מגרודנו ב־ ,1904 ייסד את הפועל
הצעיר והיה בין מייסדי הסתדרות הפועלים
החקלאיים. היה מכובשי אום ג׳וני
(דגניה) ומרחביה וממייסדי נהלל.
העול ם הז ה 1773

בגלל אשה זו עלולה הכנסייה הארמנית בארץ להתפוצץ!

הנמרים והדיילת

ך* דו״ח הסודי שהונח על שולחנו של שר־הדתות,
1 1היה סנסציוני: הפטריארך והבישוף — שני האישים
הראשונים במעלה — של הכנסייה הארמנית בישראל׳
נאמר בדו״ח, הסתכסכו ביניהם בגלל אשה. אם לא
ייושב הריב — עלול הסיכסוך לגרום לפיצוצה של הכנסייה
הארמנית בארץ.
ולא סתם אשר — .אלא דיילת אל־על יפהפייה —
ומפורסמת. זוהי דיילת־בכירה ז׳נט דרימיג׳יאן, שהיתר,
במטוס אל־על שנחטף לאלג׳יר, ולאחר מכן, בשנה ש עברה׳
במטוס אל־על ללונדון, שאותו ניסתה לחטוף
לילה חאלד, בעזרת שותפה, שנהרג במהלך הניסיון.
הסיבה לסיכסוך בין שני ׳מנהיגי העדה הארמנית בישראל:
רצונו של הבישוף, ארמן אג׳אמיאן, לשאת את
ז׳נט, ידידתו הוותיקה, לאשה — והתנגדותו לכך של
הפטריארך, יגישה דרדריאן, שלא התנגד לידידות בין
השניים — בתנאי שלא תהפוך לנישואין.

דנים, לשוב ולהשתלט על הכנסייה. הבישוף אג׳אמיאן
הפך ליד ימינו וידידו הטוב ביותר.

** וכן שעינו של הפטריארך לא היתד, צרה, כאשר
^ 1הבישוף שלו פגש את הדיילת היפהפייה והפך ל ידידה•
אדרבא. הארבעה — הבישוף והדיילת, והפטריארך
ואשת־נהג־ד,מונית שליו — הירבו לנסוע לבילויים משותפים
ברחבי אירופה — כשהגברים מסירים, כמובן, את
גלימות־הקודש שלהם.
לאחר שלוש שנים של רומן סוער, החליטו הבישוף
והדיילת, בתום ביקור קסום בהונג־קונג, להינשא. אמנם
אקט זה אסור על אנשי הכנסייה הארמנית, אך הבישוף
ביקש לעקוף את האיסור על־ידי נישואין אזרחיים בלאס־

פטייאיד דרדריאן

כישוף אג׳אמיאן

רק ידידה

רק נישואין בסתר

הפטריארך הנכבד לא העלה את התנגדותו בגלל
שיש לו משהו נגד הדיילת היפהפייה. אדרבא. הוא
׳מעריך את ז׳נט ׳מאוד, מיודד איתר, אפילו בעצמו זה
זמן רב. אולם חתונה — שאני.

וגאם. הוא גם ביקש ׳מז׳גט להתפטר מעבודתה באל־על,
לעבור לירושלים, שם רצה לפתוח עבורה חנות עתיקות.
ז׳נט סירבה. היא רצתה שהבישוף יתפטר מתפקידו
שלו, ישא אותה בטקס מלא. אג׳אמיאן התנגד. הוא רצה
ליהנות משני העולמות גם יחד. בין טיסה לטיסה, המשיכו
השניים להתראות ולדון בנושא.
כאן התערב בפרשה ידידם, הפטריארך.

כמרים,
ק ל פי ם ונשים

* /נט כשנות השלושים שלה, היא ילידת הארץ. הוריה
גרים בחיפה, שלושת אחיה ואחיותיה בקנדה.

היא עובדת זה 12 שנה באל־ על ואת הבישוף אג׳אמיאן
הכירה לראשונה לפני שמונה שנים.
הבישוף היה אז כבן .38 גבר יפדדתואר, עטור זקן
שחור עפות, בעל עיניים לוהטות וקול חם ומשכנע.
פגישתם הראשונה היתד, ברחוב בצלאל 5בדירה, בצפון
תל־אביב, שם שכנה מיפקדתם של הפטריארך והבישוף.
הימים היו אלה שקדמו למלחמת ששת הימים, ובסיסם של
הפטריארך והבישוף היה בירדן. משם, היו מגיעים, דרך
שעד מנדלבאום, לבקר את עדתם ביפו. בביקוריהם בישראל,
היו מתגוררים בדירה ברחוב בצלאל.
עם הזמן, נפוצו שמועות בקרב צאן ׳מרעיתם בדבר
משחקי הקלפים הסוערים, והחתיכות הצעירות, שהעסיקו
את שני אנשי הקדושה באותה דירה. מספרת האלמנה
זכאריאן, תושבת יפו :״באתי אל הפטריארך כדי להציל
מידו את הדירה שלי, שהיתר, בין הדירות שהוא מכר
לחברה לפיתוח יפו. אמרו לי שהוא לא בבית. פתחתי את
הדלת בכל זאת, וראיתי אותו יושב עם ידידים ׳ומשחק
קלפים.״

ק ס מי הפילגש
הז קנ ה
ך* שמועות לא הוגבלו לקלפים. לפיהן, הסתבר כי
) 1אבי הכנסייה, למרות האיסור הקדוש על התרועעות
עם הפין השני, דווקא חיבב את החברה האסורה. בין
היתר התפרסם הרומן הממושך שלו עם אחת מבנות
עדתו, אשתו של נהג מונית, שלמרות גילה ( )56 לא
יכול היה הפטריארך לעמוד בפני קסמיה.
תחום שלישי שבו הותקף ראש הכנסייה הארמנית ב־

גגרי ס
בלי גלימות

דיילת דרמיכ׳יאן
רק נישואין בריש־גלי
ישראל הוא נושא הכספים. בני עדתו מאשימים אותו
כי השתלט שלא כהלכה על נכסי הכנסייה ומכר אותם.
לאן הלכו כספי המכירה? זה, לא ידוע למאשימים.
לעומת זאת, הם גילו, לדבריהם, כי עוזרו של הפטריארך,
הבישוף אג׳אמיאן, קנה, בחודש יוני השנה, את מלון
הילטון רמאללה, מידי ד״ר מוחמד גושה, במחיר 50 אלף
דינר, שהם כחצי מיליון ל״י. משכורתו של הבישוף —
20 דינר לחודש. יתירה מזו — ערך המלון הוא בפועל 90
אלף דינר. מאין הכסף שבו קנה הבישוף את המלון?
ומדוע קנה ;אותו בחצי משוויו? ימה נתן בתמורה? כל
זאת, אין המאשימים יודעים.
ידידו לחיים המתוקים של הפטריארך היה, ב־11
השנים האחרונות, הבישוף אג׳אמיאן.
יליד חאלד, בסוריה, פגש הבישוף את דרדריאן לראשונה
ב־ ,1956 בירושלים, והתיידד עימו. דרדריאן
היה אז מודח מתפקידו כראש הכנסייה הארמנית ביש ראל.
כעבור ארבע שנים הצליח דרדריאן, בעזרת היר־
כלי ריק

ף־* אינטרס של דרדריאן בעסק הוא — הבישוף.
1 1הפטריארך זקוק לבישוף בצורה רצינית ביותר. הבישוף
הוא צעיר, יחסית, נמרץ, וכוח איירגוני ראשון במעלה.
בלעדיו, יהיה הפטריארך הזקן חסר־אונים לחלוטין.
׳משום כך, נכון הפטריארך לתת לבישוף את מלוא
התמיכה. דוגמה קלאסית: כאשר הציגו בני העדה ביפו
בפני הפטריארך מיסמכים, שלדבריהם מוכיחים כי ה בישוף
הגיש לכנסיה קבלות מזוייפות על הוצאות וכך
שילשל לכיסו מיליונים — לא הגיב על כך הבום.
אולם הוא הגיב, ובמהירות, כאשר איימה הידידות עם
דנט לגדוע ממנו את יד ימינו.
חששו של הפטריארך היה כפול: אם יתחתן הבישוף
עם ז׳נט בנישואין אזרחיים, עלול הסוד להתגלות, והבישוף
יישרף. חמור לא פחות היה חששו של הפטריארך
שדנט עלולה להצליח בנסיונותיה לשכנע את הבישוף
להתפטר, וזה ישאירו ככלי־ריק.
בשלב ראשון, הסתיים הריב בין הטפריארך והבישוף
בנצחונו של הראשון. הבישוף אג׳אמיאן נכנע, דחה את
לחצה של דנט. זו, בייאושה, עזבה את אל־על לשנה,
נסעה לארה״ב, עבדה שם בתור מזכירה בשירות הכנסיה.
אלא שהשנה נסתיימה, זז׳נט חזרה לאל־על — ולישראל.
בחוזרה, ידעה לספר לידידיה, בני העדה, כי
עתה מצטערת היא על שבזמנו לא ניאותה להצעתו של
הבישוף להינשא לו בנישואין אזרחיים בלאס־יוגאם.
עם חוזרה לארץ, התחדש המתח בתוך הישילוש הק דוש.
התוצאה: הדו״ח הסודי שהוגש לשר־הדתות, המזהיר
מפני התפוצצות בכנסייה — בגלל הריב בין הפטריארך
והבישוף — אודות הדיילת היפהפייה.

טלוויזיה

המומחים

ביקורת

* 1 !>:11111111.1י 1111

שעה של

נדחקים החוצה

קי שקו שים

• בתגובה לידיעה שהתפרסמה
השבוע בהארץ, אמר דובר רשות השידור
צכי גיל :״לא הצגתי את מועמדותי
למישרת מנהל הטלוויזיה ולא
ניהלו אתי משא־ומתן בנושא.״ יותר
לא היה גיל מוכן לומר. האמת היא
שיש אנשים בוועד־המנהל של רשות־השידור,
החושבים אותו למועמד מתאים
יותר מאשר אותו קצין צבא אלמוני
ששמו אינו ניתן לפירם ום והחסר
כל נסיון בטלוויזיה. גיל נושא בתואר
מ. א .בתיקשורת המונית וטלוויזיה.
בעבר היה סגן מנהל מחלקת־החדשות
בטלוויזיה, והוא ידוע כמינהלן מעולה.
אולם ברשות השידור חוששים כיום
מפני קידום אנשים מבפנים, כי כל
קידום כזה גורר אחריו זעזועים פרסונליים
מרחיקי לכת. למשל: פרשת
יציאתו של חיים יכין לארצות־הברית.
הכתב הצבאי של הטלוויזיה
רון כן״י׳טי מביא בשמו של יבין מטבע
לשוני חדש ; אבריך. ראשי תיבות
של: איש בשר רעהו יאכלו. הצופים
הנרגזים על כך, שהמגיש הפופולארי
ביותר בארץ יוצא לארצות־הברית,
צריכים לדעת, כי איש סן האנשים
המוסמכים ברשות השידור לא טרח
להתקשר עימו כדי לשדלו, או לפחות,
כדי לשאול אותו באילו תנאים יסכים
להישאר על כנו. איש אחר העוזב את
הארץ, לפחות לשנה, הוא הבמאי יאלף
עינכר, היוצא בספטמבר לפאריס
ולהולנד. השאלה הצריכה להישאר היא:
מי יישאר בסוף בטלוויזיה?

העיתוי היה מעויין: שבועות מספר אח רי
שהנשיא ניכסון הודיע על ביקורו הצפוי
בסין האדומה, כבר הביאה הטלוויזיה
הישראלית לוויכוח, במסגרת התוכנית
השעה השלישית, את הנושא הסיני.
אלא שהעיתוי היה מקרי. בחירת הנושא
נעשתה זמן רב לפני הודעתו הסנס־ציונית
של ניכסון. למרות שהאקטואליות
העניקה תוספת עניין לנושא, לא עמדה
התוכנית במבחן.
השעה השלישית על סין והספרון האדום
ישעיהו בן־פורת, מופתע מהימצאותו של
פורמציה דלה ולפחות ארבעה משתתפים
מיותרים, מתוך הצוות של שישה, אשר
לא הכינו שיעורי־בית.
ארבעת המיותרים היו הפעם צמד המרצים,
יצחק שיחור והד״ר אפרים יוכט-
מן, שכל בקיאותם על סין, כפי שאפשר
היה להתרשם באה להם מתוך שינון ספרים
ומאמרים! יורי גראוזה, שהוזמן לתוכנית
משום שעלה ממנצ׳וריה, מיצמץ
בעיניו ובמאי התוכנית ניטרל אותו מסי בה
זאת. נראה היה, שאפילו המנחה,
ישעיהו בן־פורת, מופתע מהימצאותו של
גראוזה בין אנשי הצוות. המיותר הרביעי
היה מר צ׳אנג, האורח מפורמוזה, שהיה
עלבון לצופים ולסינים. נדמה היה, שהוא
יודע על סין פחות מהצופה הישראלי
הממוצע. או אולי הוא יודע יותר, רק
שלא ידעו איך להוציא זאת ממנו.
הזמנה לפי תוארים. רק שניים מאנשי
הצוות, הד״ר מירון מדזיני, והד״ר
אריה הראל, מי שהיה שגריר ישראל
בברית־המועצות וביקר בפקין, היו בקיאים
בנושא הסיני מעבר לציטוט יבש
של עובדות ומספרים. היה משעשע לראות
את הד״ר הראל, מעמיד את חבריו
המרצים הצעירים, שופעי הבטחון-העצמי,
על בורותם. הם פיטפטו על כפייה מלמעלה
ועל שטיפת מוח להמונים, ולעיתים
היה נדמה, שהם מדקלמים סיסמאות
תעמולה אנטי-סיניות, שיצאו כבר מהאופנה.
בסופו
של דבר היתה זו תוכנית שלא
הוסיפה לצופה כמעט דבר על סין של
מאו. הסרט הצרפתי, ששימש כבסים הויכוח
היה סטרילי וחד־צדדי, כפי שטענו
אנשי הצוות עצמם. אבל אנשי הצוות היו
סטריליים לא פחות ממנו.
אין צורך להביא אל המסך הקטן בעלי
תוארים אקדמאיים, המנסים להפגין בקיאות
בעובדות כאילו עמדו במיבחן בפני
הפרופסורים שלהם (ושייקה בן־פורת אפילו
חילק לכמה מהם ציונים) .כל צופה
טלוויזיה בעל רמה אינטלקטואלית ממוצעת,
יכול למצוא עובדות אלה ומעניינות
יותר בכל אנציקלופדיה ראויה לשמה. יש
טעם לאסוף צוות המביע מחשבות חדשות
ותיאוריות חדשניות, הנותן משמעות
וראיה חדשה לעובדות.

הירדנים ביק שו
קריין בהש אל ה
• משכורת של 120 דינר לחודש,
פלוס אש״ל ומכונית צמודה, הוצעה
לקריין החדשות הפופולארי בערבית
סעיד קאסם על ידי נציג הטלוויזיה
הירדנית העושה בביקור קיץ

תוכנית טלוויזיה אינה יבולה להיות
שעה של קישקושים וגיבוב עובדות, אליה
מוזמנים אנשים לפי תואריהם ולא לפי
מה שיש להם להגיד.

ת!1כ!1!*1ת
תוכניו ת
על ר מה
מאז שאפרים סטן, הבמאי הרזה, הארוך
והמזוקן של תסכיתי הרדיו נבהר כמפיק

אחוכה יוכל וגד קינר כ״הרופא וגרושתו״
תגלית מפתיעה

קריין -קאסם

טכניים יכולים רק להפריע. החלטתי לצ לם
את ההצגה כולה, כפי שהיא, במצל מה
אחת, ב״שוט״ אחד וללא הפסקה בצילום
במשך 65 דקות״ .בבי.בי.סי. צילמו
פעם בצורה כזו תשע דקות רצופות ואחר
כך דיברו על זה בכל הבניין.
פול סלינג׳ר עשה היסטוריה גם בכך
שהוא שימש כבמאי וכצלם הסרט גם
יחד. שבע שנים היה סלינג׳ר צלם דראמות
בבי.בי.סי. הוא צילם את ההגדה לבית
פורסייט ואת סירנו דה ברדרק. הפעם
סמך רק על עצמו. המעניין בכל
הסיפור הוא, שהצלמים הקבועים של
אולפני הרצליה ועוזרת הבמאי, לייקה
ביירך, שהיא במאית טלוויזיה בעצמה,
עמדו משתאים ופעורי־פה באולם נוכח
השליטה הטכנית שלו במצלמה האלקטרונית
הכבדה והמסובבת.
סלינג׳ר התרוצץ אנה ואנה במשך 65
דקות רצופות ויצר כל ימיני זוויות צי לום
בזמן ובמקום המתאים. בתום הצילומים
אמר :״אני השחקן השלישי במחזה,
השחקן העלום, אבל אני מקווה

הדרכה לשדרניות
בארץ. התנאי: קאסם יצטרך להפיק,
לערוך ולהגיש את סקירת העיתונות
בירדן. אבל בשלב זה ׳מסרב קאסם
להיות מושאל מהטלוויזיה הישרא לית.
הדרוזי הצעיר ( )33 מכפר ראמה,
נחשב כוכב בישראל, יאם כי בחיים
הוא נראה הרבה יותר יפה מאשר על
המסך. הוא מסתדר באולפן הרבה יותר
טוב מקרייני החדשות בעברית.
השבוע, למשל, אירעה תקלה לכתבה
ששודרה מכנס ראשי״הערים בבית
סחור. קאסם לא ישב בעיניים בוהות,
לא נבוך ולא התנצל. הוא פשוט
הודיע :״אקרא עכשיו כמה ידיעות
נוספות ולאחר מכן תראו את ׳הסרט
במלואו.״ איש לא הרגיש בתקלה.
קאסם, שהיה בעבר מורה לדיקדוק
ערבי ושדרן בשידורי ישראל, מדריך בימים
אלה באופן אישי כמה שדתיות
ערביות חדשות והחל מחודש
נובמבר תוגשנה החדשות בערבית במשך
חצי שעה על ידי קריין וקריינית,
לסירוגין, אבל לא בצורת פינג פונג.
הגבר יקרא א ת ׳החדשות הרציניות
ואילו האשה תקרא את הידיעות הפיקנטיות.
במחלקה הערבית עדיין אין
שוויון מלא ובשביל חדשות רציניות
צריך גבר.

האחראי לתוכניות הדראמה בטלוויזיה,
נכנסו העניינים להילוך גבוה. למרות שהתוצאות
יוקרנו על המסך הקטן אך ורק
מחודש נובמבר השנה, נעשית כבר באולפנים
עבודה רבה ביותר. המחזה הראשון,
הרופא וגרושתו, לפי עגנון, שהופק
על ידי יצחק קול — אולפני הרצליה, צולם
בדיוק כפי שבויים בתיאטרון המרתף
על ידי יורם פלק, בהשתתפות גד קינר
ואהובה יובל, שנישאו בינתיים זה לזו
לאחר כל כך הרבה הצגות של הרופא
וגרושתו.
אהובה יובל, הגרושה, נתגלתה בשעת
הצילומים כאישיות טלוויזיונית ממדרגה
ראשונה, בעלת פנים פוטוגניים להפליא.
עוד בטרם הסתיימו הצילומים, שנמשכו
יומיים, היא קיבלה הצעה מפתה לשחק
בסרט עלילתי חדש, שיופק בארץ. את
ההפתעה שמאחורי־הקלעים סיפק דווקא
במאי הבידור ראלף עינבר, שזו לו עבודתו
הגדולה הראשונה מאז שעזב את
הטלוויזיה. עינבר, שהוכיח את עצמו עד
היום כבמאי בידור, נתגלה עכשיו כבמאי
דראמה מעולה, שעורר התפעלות בין
עובדי האולפן. לדעתם הוא הצליח לתרגם
את עגנון לשפת הטלוויזיה.
מספר נסים לוי, המפיק בפועל ועוזר
הבמאי :״פתאום מתברר שעגנון הוא
סופר מודרני מאוד, שהחומר שלו הוא
חומר ויזואלי עצום. הכל מקבל חיים ומשמעות
אחרת לגמרי. זה לא עגנון
המשעמם, כביכול, שמלמדים בבתי־הספר.
הוא מלא דראמה, יצרים, אירוטיקה והומור.
אפילו הטכנאים באולפני הרצליה
דיברו אחרי ההקלטה בשפה עגנונית.״
נסיץ ראשון כעולם. מי שעשה
היסטוריה הוא הבמאי פול סלינג׳ר, ש ביים
לטלוויזיה את הכסאות מאת יונסקו.
מספר סלינג׳ר :״ראיתי את ההצגה ב־הבימה
מספר פעמים. הבימוי של דוד
לוין באילו נוצר מלכתחילה למשחק המצלמה.
החלטתי שחיתוכים ופעלולים

במאי סלינג׳ר
65 דקות בנשימה אחת
שאיש לא ירגיש בהתרוצצויות שלי עם
המצלמה, אחרית כל העניין יאבד את
טעמו.״
את הטעם נותנים שני השחקנים: ליא
קניג ושלמה בר־ישביט, שהצטיינו על
הבמה בהבימה במשך כל העונה שעברה,
אלא שיש דברים שבטלוויזיה עוברים
ושאינם עוברים בתיאטרון, כמו הבעות
פנים מקרוב קרוב בקלח אפ.
מחזות נוספים בהפקת מחלקת הדראמה
של הטלוויזיה: פרנהייט לפי עגנון ומעבר
לגבולי! לפי ברנר. מחזות אלו
אינם מיועדים לקהל הרחב, אלא לקהל
בעל טעם מובחר. מנדרגולה לפי מקיי־וואלי
בתרגומו ובעיבודו של יעקב שבתאי,
המוצגת בתיאטרון החיפני, שתבו־יים
לטלוויזיה על ידי ראלף עינבר, תדבר,
אולי, אל הקהל הרחב. אם הגיע הזמן
שהטלוויזיה תפסיק לרדת אל הרמה
הנמוכה והשטחית ביותר של הקהל הרחב
תגיע התודה על כך לאפרים סטן.
ותודוריך תעודה (יום ג 20.30 ,24/8
בעיני העולם סיביר היא סיוט של מחנות
ריכוז, בדידות, שממה וקור בלתי ניסבל.
אולם סיביר היא גם העולם החדש של
ברית־המועצות. על פי התצפית של סרט
זה עתידה סיביר להשיג את רוסיה האירופית
בהתפתחות תעשייתית ובעושר כלכלי
עוד לפני סוצ המאה הנוכחית.
ו* המלאך (יום ג 21.05 ,24/8
סיימון טמפלר ניקלע לעולם הריגול, כאשר
משכנעים אותו לעקוב אחרי עובד
ממשלה, שערך בלי רצון והבריח ימים מ־כים
סודיים למזרח גרמניה.
סרט השכוע (יום ד׳ ,25/8
— )20.50 מסע אל תוך הפחד — סרט
מתח וריגול של אורסון וולס על מומחה
נשק אמריקאי הנירדף על ידי סוכני הצאר.
בין המשתתפים: ג׳יוזף קוטן ודו־לורס
דל דיו.
סרט קולנוע (יום ד )21.30 ,27/8
— גן אללה, רומנטיקה עם מרילין מונח
ושרל בואייה. פאם פאטל, שגברים נופלים
לרגליה, נופלת ברישתו של גבר
חלומותיה.

ולנוע •

״שר!א
צפו ס קד י שדאלי
בגליל העליון
חודש האמנות מתחיל בצפת, בסוף אוגוסט,
בשבוע אשר יוקדש כולו לקולנוע
הישראלי — מיבצע ראוי לשבח, בעיקר
בהתחשב עם ההיצע המוגבל שיש בשטח

מארגני השבוע — עיריית צפת, משרד
התיירות ואיגוד בתי־המלון בצפת —
מתכננים לפתוח בהצגת בכורה גלילית
של השוטר אזולאי, שכבר הוכיח את
יכולתו הקופתית הרבה, במקומות אחרים
בארץ.
המאורע החגיגי ביותר של השבוע תהיה
הצגת־הבכורה העולמית של 7פעמים ביום,
הקו־פרודוקציה הישראלית הקנדית החשופה,
אשר תזכה בהזדמנות זו בחסות רש מית
של נציגי ממשלת קנדה וישראל
גם יחד.
ואילו כל מי שרוצה לדעת מה כואב
לסרט ישראלי, יוכל לגלות זאת בערב
המוקדש לסרטים אמנותיים קצרים של
דאק קתמור, יגאל בורשטיין ואחרים (ואכן,
סרטים אלה רומזים למה שאנשי
הקולנוע הצעירים היו רוצים לעשות אבל
אינם יכולים להרשות לעצמם לעשות).
ולהשלמת התמונה, יוקדש הערב שלאחריו
לוויכוח פומבי על בעיות הסרט הישראלי!
והאל הטוב יודע, שאם יזכירו שם
את כל הבעיות לא ייגמר הוויכוח גם
אחרי שבוע.
בערב האחרון עומדים המארגנים להעניק
פרסים לבמאי, לשחקן ולשחקנית
המצטיינים של השנה. במקום כבר קור אים
לפרסים אלה צפוסקרים (צפת, בהברה
אשכנזית, נקראת צפוס) ,ואם אין הם
באים לידי ביטוי בפסלונים מוזהבים, הרי
לדברי המארגנים יהיה להם ביטוי מקסים
עוד יותר, בצורת צ׳יק.
אולי זאת הדרך לעודד את הסרט הישראלי.

ישראלים
01ע11 ול!ם
צ׳או פדריקו,
שלום גדעון
גדעון בכמן הוא בחור ישראלי, לפי
כל הסימנים, אשר נולד בגרמניה, ונסע
לארצוודהברית (ארץ המוצא של הוריו)
בהיותו בן עשרים. שם הוא התמסר לביקורת
קולנוע, בכתב, ובעל פה, כשדר
בתחנת־רדיו, וזכה אפילו לתהילה מסו-
יימת בשל העזת שאלותיו. למשל, כאשר
ראיין מאפר הוליוודי מפורסם, פתח בשאלה
הבאה :״כמה שקיות מתחת לעיניים
כיסית כבר בקריירה שלך.״
בין האנשים אותם סייע בכמן, באמצעיו
הצנועים, לפרסם באמריקה, היה גם הבמאי
פדריקו פליני, וזאת עדיין בתקופה

פליני ובבטן
הענק הזועם
בה נחשב כמעט לאלמוני, לפגי החיים
המתוקים ושמונה וחצי.
כמובן שמאז עברו שנים רבות, בכמן
הפך ממבקר לבמאי סרטים דוקומטריים,
ופליני, כנראה מתוך הכרת תודה על הש נים
ההן, הסכים להרשות לו ולצוות במאי
טלוויזיה להסתובב על בימת הצילום של
סאטיריקון, ולאסוף רשמים לקראת תכנית
דוקומנטרית שהתכונן בכמן לעשות.
ואכן, התוצאות של יוזמה זו הן בלתי
שגרתיות בדיוק כמו הנושא. התוכנית,
ה עו ל ם הז ה 1773

חוסך ע\בג\ו
אוהב בנו
מעולם לא

שרתי

לאבי

(סטודיו, תל־אביב, ארה״ג) —
זהו סרט טוב ועצוב על יחסים
בין אב שתלטן ונוקשה, המתקרב לגיל שמונים, לבין בנו
המבוגר, סופר ומורה, שהתאלמן לפני זמן קצר ומנסה
לשקם את חייו שלו, מבלי לפגוע בהוריו.
זהו סרט טוב משום שהוא מציג באור נכון בעייה כאובה:
ככל שההורים הם טרדנים, בלתי־נסבלים ומסרבים
להכיר בהתבגרות צאצאיהם, חם בסופו של דבר בכל זאת
הורים וקשה להשליך אותם הצידה כסחבה בלה. זאת
ועוד: הזיקנת היא המחלה הנוראה ביותר, או כפי שמגדיר
רופא בסרט :״אנו מצליחים אמנם להאריך את חיי
האדם, אבל לא יותר מזה, וקשה לדעת אם הדבר הוא
לטוב או לרע ז״
וזהו סרט עצוב משום שאפשר לראות בו מצד אחד,
התפוררותו האיטית של זקן גאה, אשר עמד כל חייו ברשות
עצמו, והוא נראה עדיין זקוף כאלון ותקיף כאיש
במלוא אונו, אלא שיחד עם זאת, זכרונו מתמלא חורים,
הוא שוקע בהזיות העבר, הוא חוזר שוב ושוב על אותם
דברים ואנוכיות הזיקנה מראה שיניה בכל עצמתן.
וזהו פרט עצוב, משום שהוא מראה, כי בסופו של דבר,
אין ישועה לזיקנה. הבן, עם כל יסורי המצפון, מוכרח
להמשיך ולחיות את חייו ; האב, עם כל השוני, צפוי לגורל
דומה מאוד: הוא נשכח ונמחק מתודעת ילדיו. רק
במבט לאחור נזכרים בכל מה שאפשר היה לעשות כדי
לרכך מעט את היחסים, ולהנעים במקצת את החיים המשותפים.
אמנם,
מאחר והתסריט מבוסס על מחזה, סובל הסרט
הרבה פעמים מדברנות יתר, במיוחד בכמה סצינות בהן
מסביר הבן את רגשותיו באריכות מיותרת, מאחר ורגשות

דאגלם והאקמן: משפחה מתוסכלת
אלה ברורים לכל צופה ממוצע, גם ללא הסברים.
אולם אין זה אלא עניין פעוט, בהשוואה להתרגשות
האמיתית שמסוגל לעורר מלוויו דאגלס המנוח, בתפקיד
האב, אשר מדריך עדיין את בנו בדרך הביתה, אותה עבר
במשך שנים, או מנסה לרכוש בהגנב את אהדתו, משום
שהוא יודע, כי בהכרת מלאה לא יזכה לה. ג׳ון האקמן,
בדמות הבן, כנה ואמיתי, אם כי, בגלל התסריט, הוא
נראה לעיתים מתוסבך ומסוכסך עם עצמו, לפי מרשמים
הדומים יותר מדי לסימון המלודרמה המשפחתית האנד
ייקאית הממוצעת.
אמנם לא מדובר כאן באב רגיל או בבן ממוצע, אולם
אין ספק, שמרבית הבנים ואבות ימצאו משהו מעצמם
בדמויות אלה.

קן לציפור
ביו העצבים
הציפור בעלת כנפי הבדולח
(ארמון־דוד, תל-אביב, איטליה)
— סרט זה הוא מה שהאמריקאים
קוראים: סוג ב׳ מקצועי. הכוונה לסרט העשוי
בתקציב קטן יחסית, בהשתתפות כוחות שאינם נמנים על
העלית, אבל המסוגל, במידה ונעשה באמת במקצועיות,
לקטוף פירות שסרטי א׳ אחרים אינם מגיעים אליהם
לעולם.
וזה בדיוק מה שקרה לסרט זה, אחד מאלופי הקופה
של איטליה בשנה האחרונה. סיפור המתח עליו מבוססת
העלילה, מגלגל חקירת רצח סתומה, בה מנסים ללכוד
רוצח חולני, ההורג נשים ללא כל סיבה הנראית לעין,
ומלגלג למשטרה שאינם מסוגלת להתחקות על עקבותיו.
הבמאי דאריו ארג׳נטו, נטל סיפור זה וקישט אותו
בכל המוסכמות הידועות של סיפור״מתח וזוועה: חדר
אטום עם רוצח המקיש בדלת, דמות אדם הצועד באלומת
אור יחידה, על פני מסך חשוך, בית מט לנפול, צייר מטורף
האוכל חתולים, ועוד כיוצא בזה. העריכה, הצילום,
והן הופעת השחקנים, פורטים בהצלחה רבה על עצבי הצו־
5ה, המנסה לשווא לנחש איזה מן החשודים המוצעים,
הוא הרוצח האמיתי.
יתכן אמנם שהוותיקים והמנוסים בסיפורי מתח ינחשו
זאת בשלב מסויים, ומצד שני, אלה הרגילים להזדהות עם

המוכנה צ׳יאו פליני מציגה את הבמאי
הגדול ברגעי רוגז וברגעי הרהורים, ולא
פעם נשמעות הערותיו ותגובותיו אשר
הוקלטו ללא ידיעתו. זאת משום שבכמן,
המנוסה כבר בתוכניות וסרטים תעודיים
מסוג זה, שכת לציין בפני פליני ובפני
שאר אנשי הצוות מתי הוא מצלם, ובעי קר
מתי הוא מקליט. והתוצאות הן בלתי
אמצעיות בהתאם.
כך למשל, גילה לפתע אחד מכוכבי
הסרט, האמריקאי מרטין פוטר, שבכמן
מצלם אותו שעה שהוא מתווכח עם המ פיקים
על ענייני כספים. פוטר יצא מכ ליו
וברוב כעסו, צרח מול מצלמה ומיק רופון
פתוח :״זה כבר יותר מדי, אתה
עם הטלוויזיה ד,מ ...של ך, אני מקווה ש לא
תוכל להשתמש באף חתיכה מ ...
אחת של סרט.״
אלא שבכמן השתמש, גם בהתפרצות
זאת של פוטר וגם בהתפרצויות ומריבות
רבות אחרות, והדבר הוסיף כמובן לא
מעט פלפל לדיוקן של פליני ושל שיטות
עבודתו. אולי אפילו יותר מדי פלפל,
משום שתחנות טלוויזיה רבות מפחדות

טוני מוזאנטה: המקצוע מפחידן
הדמויות על המסך ימצאו אותן כאן סטריליות וחסרות
עומק עד כדי כך, שלא יהיה להם במת להאחז.
אבל בסך הכל, זהו סרט מתח מקצועי, נוכחותם של
פנים מוכרות כמו אנריקו מאריה סאלרנו, טוני מוזאנטה
וסוזי קנדאל, עוזרים בכל הפרשה, ואילו המוסיקה של
אניו מוריקונה מקשטת את כל העניין בצליליו המוזרים
המוכרים כבר היטב ממערבוני איטליה.

בכלל לנגוע בתוכנית בגלל הלשון הנועזת
הנשמעת בתוכה, ועד עתה היא הוצ גה
רק בארצות סקנדינביה.
לתשומודלב הטלוויזיה הישראלית. האם
יש לנו סיכויו

תדרץ־
ת ל -א בי1
התפשטות (פאר, ארצות־הברית)
— מילוש (אהבותיה של בלונדינית)
פורמן, מתאר את פער הדורות באמ ריקה,
כפי שהוא נראה בעיני בן העולם
הישן, בהומור ובהרבה אהבת אנוש. כדאי
לראות.
למות מאהבה (גורדון, צרפת)
— טרגדיה אמיתית: מורה מתאהבת
באחד מתלמידיה, מנודה מן החברה ולב סוף
מתאבדת. הבמאי אנדרה קאיאט, מא שים
בכך את משכילי צרפת הדוברים
גבוהה, אבל בעצם חיים עדיין בשטחים
דבים, במושגים של ימי הביניים. משחק
מעולה של אני ג׳יררדו.

לילה בקזבלנקה (גת, או־צות־הברית)
— האחים מארקם מדגימים
כמה מן התעלולים האבסורדיים, הדיאלוגים
המטורפים והסיטואציות המשוגעות,
אשר פירסמו אותם בשנות השלושים. מצ חיק
גם היום.

* * פאוס הקטן והאלסי הגדול

(אלנבי, ארצות״הברית) — היחסים המו זרים
בין שני רוכבי אופנועים מקצועיים
בסרט, המתאר צעירים החיים בשולי החברה
האמריקאית וניזונים מחלומות כאשר
המציאות אינה משביעה רצון. האווירה
והדמויות משכנעים הרבה יותר מן
הסיפור או הפעילות.
*!* פרסי (בן־יהורה, אנגליה) — קורות
השתלתו הראשונה בהיסטוריה של
אבר-מין, עם בל הבדיחות הכרוכות בכך.
קומדיה בלתי יומרנית עם רגעים מש עשעים
רבים.
¥ + 4 +קם (פריז, אנגליה) — סיפור
רגיש של נער בן ,12 המגדל נץ, בעיירת
כורים קשוחה בצפון אנגליה, מצביעה בעליל
על האנוכיות והאדישות של כל
אדם בפני רעהו. סרט יוצא דופן.

(פתוח) 1 . 0 1 .1 81101 <:

(סמר) ^ 1 , 0 1 , 1 81101

(על שסתיין 1 , 0 1 , 1 ]381101 <.

חדש, צעיר, גאה • ,פה .
.הלנה רובינשטיין הפכה אתה שפתון מתכשיר
)• קו ס מ טי יו מיו מי חיוני לאביזר יופי מהודר, נשי
];],ויקר ערך ו ש מו 10£.ד 1?5
?$710£ב 1שפתון נהדר בתרכובת חדי שה ועשירת
לחות, מ אוזן ברכותו ומגן על ה שפתיים.
££ £1?$710£.תכשיר מ ק סי ם בהידורו וביופיו. על
המכסה המוזהב, חי תוך מקורי המאפ שר לראות

א ת הגליל אשר מתח תיו בצבע הכ חול של ליל ירח
רומנטי, עליו שזורים פרחי בר עדינים.
לה לי פ ס טי ק י תן לשפתייך הרגשת רכות מעוררת
ומראה קורן ומסעיר, יק שט א ת שפתייך ב־ 24 גווני
אופנה חדי שים.
לה לי פ ס טי ק הו א ״ ה״ שפתון ומ שום כך יכול
הי ה ל היו ת מיוצר רק על ידי הלנה רובינשטיין.

1 1 0 1 0 1 1 3 . 11111(111810111

יחל

בציבור הפחות־פחות רחב, של מיודעיו
האישיים, קרוביו ושכניו, הוא ידוע, בנוסף
לכל אלה, גם כאדם ידוע־חולי, הסר
בל ממחלה תורשתית מאוד לא סימפא־טית,
חסרת מרפא, שהתקפותיה איומות.

יעל אב>במתח תנ ת
ביוון־קפריסין־תל־אביב
יעל אביב

•היא לא מאלה שמתחת־

נות בל יום. הרבה זמן לוקח להחליט על1

בציבור הרחב, הוא ידוע רק כתעשיין
ידוע בציבור הרחב.
בציבור הפחות רחב, של חוג מכריו, הוא
ידוע כדון ז׳ואן מובהק, שרמת־הביצוע שלו

לפני שש שנים, הוא עבר להתגורר כמה
חודשים בעיר נופש קטנה בצפון הארץ,
שכר שם לעצמו וילה קטנה, כשהוא מבלה
את ימיו במנוחה על שפת הים, בקריאה —
ושקט, תוך ניתוק מוחלט מעסקיו.

ירושה מיותרת

ענייו כזה. אבל כשהיא כבר מחליטה — ,
אז לפחות היא לא עושה את זה
בצורה ״ בתחום זה אינה קטנה מבתחום התעשייה.
השיגרתית, מעוררת החלחלה, של היג
מלות, רבע־עוף ולחמניה. כמו שהיא לא י למרות גילו — שישים פלוס — הוא יוצא
שיגרתית כמעט בכל מה שהיא עושה, עם נערות־חן, שגילן קטן לפעמים מגיל
וכל מה שהיא לובשת — כך גם בנישואיה. י בנו הצעיר, בן ה־.19

בשקט בשקט, היא לקחה, לפני כשבועיים,
את המיועד, עורך־הדיו צחי שני1,
ליוון, כדי להינשא שם בנישואין אזרחיים,
לקול צלילי הבאזוקי וכדומה. העסק הת־ |
פנצ׳ר קצת, כי כאשר הגיעו השניים לשם,
עד שבוקר אחד חזרה הדוגמנית הוותיהתברר
להם שלפי •החוק היווני הם צרי| -
כים להמתין חמישה חודשים לקבל הי קה הביתה מוקדם מהמתוכנן, ו— כמובן —
ן מצאה את הפרח שלה במיטה עם בעלה,
תר נישואין.
זה, לכל הדעות, היה קצת מוגזם. במה שנקרא, בלשון העם ,״צורה שאינה!
אלא מאי ז מאחר שליעל היה זמן פנוי, ן משתמעת לשתי פנים.״ האשד, הזועמת
בגלל דחיית החזרות על הצגת סרטן בקאמרי,
בבימוי הילל נאמן, שבה היא ! סבבה על עקביה בזעם נורא־הוד, עזבה1
תשתתף — החליטו •השניים לתור קצת את הבעל.
את הארץ, אם כבר באו לשם. והשבוע הם1
כל זה, קרה לפני מיספר חודשים. היצאו
לקפריסין, שהיא ארץ המבינה קצת
יותר ללב זוגות צעירים וחסרי סבלנות, שבוע, נכנעה הדוגמנית הוותיקה למשלחות1
השלום הבלתי פוסקות ששלח אליה הבעל,
להתחתן שם.
נעתרה לחזור הביתה, לתקופת ניסיון, לאחר ן
ומקפריסין, יחזרו בני הזוג שני לתל-
מקבלת 1שבעלה הסביר וחזר והסביר, כי לא היה
אביב, שם לא יוכלו כבר להימלט
אלא שה תמים, קורבן חף מפשע לפיתוייה !
פנים שתערוך לכבודם המשפחה.

אכיב

המחמאות היו מסוגלות לחמס אפילו אבן.
לא פלא שהן המסו את ליבה של הרוגי

מנית הוותיקה.

הווילה הסמוכה לווילה של התעשיין,
היתד, של זוג צעיר, שהתחתן זמן קצר
לפני כן, ועבר לגור בבית החדש, מתנת
ההורים, שבועיים קודם לכן.
בני הזוג הצעיר התיידדו קצת עם שכנם
הנודע, הזמינו אותו מיספר פעמים לארוחה
אצלם, והוא הזמינם כמה פעמים לארוחה
בעיר. אבל זה הכל. התעשיין הנודע
הסביר לשכניו הלבביים כי הוא זקוק למנוחה
ובדידות, והתנצל על שאינו מקיים
איתם מגע הדוק יותר.

מה שלא היה מדוייק לגמרי. תוך שבועות
מיספר, גילו כמה שכנים חדי-עין
ומאחרי בנשף, כי מדי לילה, בשעת חצות,
חולפת דמות בלהות, עטוייה גלימה, את
השטח החוצץ בין שתי הווילות — מכיוון
הנוראיים של הפרח. מלבד זה, העלה הגבר וילת הזוג הצעיר, לכיוון הווילה של התעגם
את הטענה שאץ לעמוד בפניה:
״לא,׳ שיין. כעבור שעות ספורות, נראתה אותה
! אני הבאתי אותה אלינו הביתה, לא?״
דמות עושה את דרכה בכיוון ההפוך.
מה שדי נכון, בינינו לבין עצמנו. בזאת
הבעת תקווה צנועה שזו תסכים ללמדה הכירה גם האשד, וחזרה הביתה.
אבל אלה היו, כמובן, רק שמועות לא
פרק בהילכות דוגמנות, למען תוכל גם
בדוקות. בתום הבראתו, חזר התעשיין מהיא,
הפרח, לעלות על דרך המסלול הישר.
מה שלא גרם לה לחדול מפעילותה הנכר
חופשתו הממושכת לחיי עבודה וייצור פעילים׳
כשהוא משאיר את עיר הנופש וזב-
רונותיה מאחוריו.

התלמידה -והבעל של מורתה
מחלקת המחמאות היתד, פרח דוגמנות
צעירה ומתחילה, שלא פסקה לשפוך את
הערצתה בפני הדוגמנית הידועה, בתוספת

את לילותיו, מאידך, הוא בילה בצורה
לא שקטה כל כך.

אם לקצר סיפור ארוך — הדוגמנית
הטירונית הפכה לבת־בית אצל הוותיקה.
זו טיפלה בה כאומנת בבת־טיפוחיה, ובת-
הטיפוחים לא שכחה להלל ולשבח ולספר
גדולתה ברבים של מדריכתה, לשגר לה
מתנות, ועוד כהנה וכהנה.

רצת, אותה התחילה ביום שעזבה את הבית:
בכל האמצעים העומדים לרשותה —
ועומדים לרשותה אמצעים — היא דואגת
לכך שהפרח שלה לא תניח רגל על
מסלול הדוגמנות.
בינתיים, היא מצליחה בכך.

משום בך, ספק גם אם נודע לו, כי
לזוג הצעיר נולד, כשנה לאחר נישואיהם, י
בן צעיר ובריא, במזל טוב.
כלומר, לא כל כך בריא. לאחרונה,
כשהוא היום בן חמש, התגלה שהילד סו־1
בל ממחלה תורשתית, מאוד לא סימפא, -
טית, חסרת מרפא, שהתקפותיה קשות
,מאוד.

קונטסה היא עזבה אותנו — עם הילדים,
המטפלת, ושארית הזוהר שבחיינו —
ביום שלישי, בארבע בבוקר. והשאירה
אותנו, לפחות עד השנה הבאה, לחיות
באפרוריות פרולטרית. הרוזנת כריס-
טינה פאולוצ׳י, שירדה אלינו ממרומי
האולימפוס של דור הסילון, כדי להוסיף
קצת צבע לעם העובד ומזיע בציון,
התעופפה לה הלאה. ספציפית — ליוון,
לידידה !תיאו־דור מיקנוס.
את ליל שבת האחרון בילתה הקונ-
טסה בתנועה-מתמדת בביתם של א סי
ואהרמה דיין ביפו, כשאיתם גם שר

ה פרפר

כרקו

הביטחון ורעייתו.

למחרת, ניתן היה לגלות אותה בבריכת
אכדיה, משתעשעת בחברת קבוצת
ילדים וצעירים. הילדים היו שני ילדיה,
והצעירים — קבוצת חבר׳ה מקורס קצינים,
חבריו של חבר ותיק של הרוזנת —
הלא הוא שאול יייצמן, בנו של
עייזר הגדול. שאול בא להיפרד מ
כריסטינה לפני נסיעתה, ותביא איתו
בהזדמנות גם את החבר׳ה.
מה יש, שיכירו פעם מה זח דם כחול
אמיתי, הבורים האלה.

!הסחוט
דייו עייף, סחוט, מיובש ומדולדל, יצא מוטי
כרקן, כוכב הפרפרים הם חופשיים, לחופ

קטנה באנגליה, בימים הקרובים. מה
שהרג אותו, זו לא רק ההופעה הממושכת
בהצגה, ואף לא ימי אוגוסט הלוהטים,

ההורגים כל חלקה טובה בנו — אלא בעיקר
הפרחים שהתעופפו — במהופך דווקא
לנהוג בטבע — סביב הפרפר המיסכן.
במיוחד, תיקי דיין ועליזה יצחיוי,
שתי אהובותיו — לחילופין — על הבמה.
ומחוצה לה.

יחליף אותו, את מוטי, אמיר אוריין,

שיגיע לבמה, צעיר ורענן, מלא און ומרץ,
יצחקי ישר מהתוכנית מישחקצב בטלוויזיה.
הוא יחליף אותו, אני מתכוונת, בהצגה.
אס יחלים לקחת על עצמו את כל תפקידיו
של מוטי — לא אתפלא אם גם הוא
יזדקק בקרוב לחופשת נשימה באנגליה.

להקת גייסות השריון יצאה להגנת הבמאי שרה שהתפוטו והמתמומו

אסור להתעסק 01/חניטת?
י• ה שג׳וקי ארקין ( )36 אוהב אותן
( חתיכות וצעירות — ידוע נבר מזמן,
זה שחתיכות צעירות אוהבות את ג׳וקי
ארקין — גם כן ידוע כבר מזמן. אבל
זה שהאהבה ההדדית הזאת תפריע למישהו
בחיים — זה כבר עדיין חדש.
העניין הזה התחיל לפני שלושה חודשים
בערך, כאשר התחיל ג׳,וקי ארקין
לביים את התכנית החדשה של להקת
גייסות השיריון.
בעזרת ״הקסם השחור״ והמשופם אה־לה
צ׳ארלס בדונסון שלו, תדמיתו הדון דו־אנית,
מעמדו הקובע גורלות כבמאי, והליכותיו
הפשוטות וחסרות הגינונים —

חברתו הקבועה .״אצלי הכל גלוי,״ אומר
ג׳וקי.
ושום עניין לא היה יוצא מן העניין
הזה, כמו שלא יצא שום עניין מעשרות
העניינים הקודמים שהיו לג/יקי ארקת —
לולא ניסו כמה אנשים טובים לערבב
אותו עם עניינים אחרים — שאין להם
שום קשר לחייו הפרטיים הסוערים של
ג׳וקי.
״לא איכפת לי שאנשים מדברים עלי,״
אומר ג׳וקי .״זוהי זכותם. אני מתרגז
רק כאשר דיבורים אלה פוגעים בעבודתי
המקצועית. אין שום קשר בין עבודתי
כבמאי, זבץ היי הפרטיים. ומי שמנסה

חתיכה א׳:

עופרת זינגר,
ידידתו של ג׳ו־קי,
סולקה מהלהקה, לאחר שעוררה
את שאר החברים ל״מרד״ נגד פיטוריו.

ג׳וקי ארקין, בין רגליה של אשתו לשעבר, בתצלום פירסומת לגרביים.
מאז שהתגרש לפני כעשר שנים, נחשב ג׳וקי לאחד מקוטלי החתיכות.

הצליח •ג׳וקי בקלות להפוך לאלילן של
בנות הלהקה.
ג׳וקי מצידו לא נישאר אדיש. התלהבותו
מקסמיהן של הבנות התמקדה בתחילה
בדמותה של יפהפיית הלהקה — אליס.
הידידות עם אליס נימשכה כחודש —
והתפוצצה, לפי טענותיהן של הלשונות
הרעות — על רקע סירובה של אלים
למלא את כל הוראותיו המקצועיות של
הבמאי שלה.
ג׳וקי לא היה צריך להרחיק לכת כדי

למצוא ניחומים. עופרה זינגר — גם היא
חברה בלהקת גייסות השיריון — רק
חיכתה להזדמנות שבה תוכל לתת לו
אותם. הידידות בין גץ קי לעופרה התפתחה
בצורה כל כך חזקה — עד שאפילו
הוריה של עופרה לא יכלו, למרות התערבותם,
לעצור בעדה.
ג׳וקי לא ניסה להסתיר את ידידותו
לשתיים מבנות להקה גייסות השיריון.
הוא ישב איתן בדיזנגוף, הלך איתן לים,
והציג אותן — כל אחת בתורה — כ־

חתיכה ב: ,

אליס היפהפיה
בעלת העיניים
הכחולות, היתה ידידתו הראשונה
של ג׳וקי איקיו בין בנות הלהקה.

למצוא קשר כזד — .פשוט מנסה להכשיל
אותי בצורה מלוכלכת ובלתי הוגנת.״
אם ניסו כמה אנשים להכשיל את ג׳וקי
— הם הצליחו. הוא נאלץ להתפטר —
לאחר חודשיים וחצי של חזרות — מתפקידו
כבמאי התכנית החדשה של להקת
גייסות שיריון.
הסיבות הרשמיות לעזיבתו של ג׳וקי —
התרחשו על רקע אמנותי טהור:
״לא היתד. לי ברירה,״ מספר ג׳וקי.
״הצגתי את שלד התכנית בפני אלוף גייסות
השריון, אברהם אדן, קצין החינוך של
החיל עזריאל לוי, ועוד כמה קצינים בכירים.
הם החליטו שהתכנית אינה טובה —

במדינה

11 שבץ הוווב0

דרבי אדם
צרות לגיזבר
באקראי, נודע יום אחד לתירצה פרץ,
אם לארבעה ילדים, כי היא זכאית לקיצ-
בה מטעם הביטוח הלאומי. היא פנתה
לבעלה, יוסף פרץ, גזבר המועצה המקומית
של שדרות, בשאלה אם ידוע לו
על בך.
פרץ, גבר ממושקף וכבד־גוף, השיב לה,
לדבריה, כי אכן ידוע לו, את הקיצבה
הוא מקבל — אך מהמועצה המקומית, כחלק
מהמשכורת שלו.
צ׳ל! כתיבה. למרות שהיחסים בץ
תרצד, לבעלה לא היו תקינים, לא פיק-
פקה לרגע באמיתות דברי בעלה. אלא
שיום אחד, מצאה בתיבת הדואר צ׳ק על
165ל״י — קיצבת יוצאי צבא, המשולמת
לזכאים לקבל ביטוח לאומי.
תירצה פנתה לסניף הדואר. שאלה אם
לא מגיעה לה גם קיצבת ילדים. הפקיד
ענה שאכן מגיעה לה — והרי היא מקבלת

גיוקי־

אינו בעד עירבוג התחום
המיקצועי עם התחום
הפרטי .״מה שאני עושה עם הבנות
לאחר החזרות — זהו ענייני שלי בלבד.״

ודרשו ממני לשנות אותה. ברור שלא
יכולתי לעשות זאת. צורתה של התכנית
ניקבעה על פי טעמי. אחרת לא הייתי
בוחר בה. מה שנידרש ממני היה לבחור
בין שתי אפשרויות: או להחליף את
הטעם שלי — דבר שאיני יכול לעשות —
או לביים על פי טעמם של אחרים —
דבר שאיני רוצה. לעשות. עשיתי את
הצעד הכי הגיוני לפי דעתי: התפטרתי.״
הצרה היתד* שהגיונו של ג׳׳וקי אדקין
לא פעל עד הסוף :״חשבתי שהם לא
ימצאו אף במאי שיסכים לקחת את מקומי.״
אומד ג׳וקי.
על מה שג׳וקי כן מעוניין לדבר -
ולא רק לדבר — אלא אפילו לערוך
מישפט ציבורי, אם הדבר יינתן לו — הוא
על מידת סמכויותיהם האמנותיות של
אנשי צבא מיקצועיים.
״אני לא מבין מדוע אלוף בצה״ל —
עם כל הכבוד להישגיו הצבאיים — צריך
להתערב בעניינים אמנותיים. איזה קשר
יש בין דרגה צבאית ובין הבנה בענייני
אמנות? אמנם — מפקד החיל הוא המפיק
של התכנית האמנותית בלהקה הצבאית,
אבל הוא אינו מפיק אותה בכספו
שלו, אלא בכספי כל עם ישראל. לדעתי
— לאחר שבחר בבמאי — תפקידו
נגמר. ההתערבות בעבודה האמנותית עצמה
— היא ניצול בלתי הוגן של סמכו־תיותיז
הצבאיות.״
על חוסר הבנתם של מפקדי צה״ל בענייני
אמנות — היה מוכן עוד ג׳וקי
לסלוח. אבל מה שמרתיח אותו, אלה
הדיבורים שניתלוו לעניין חילוקי הדעות
האמנותיים :״הפיצו שמועות שכל הבנות
מאוהבות בבמאי. אחרי שעזבתי, ניסו
ללכלך את כל העניין ע״י כל מיני
השמצות. אמרו שאני אונס קטינות, פורק
עול מגד המימסד. יכול להיות שאני
ניראה ככה — ויכול להיות שאני באמת
כזה. אבל זה לא שייך בכלל לעניין.
אם כל הבנות רוצות להיות מאוהבות
בבמאי — שיהיה להן לבריאות. אני לא
חושב שזה מפריע באיזו שהיא צורה ל עבודה.
להיפך. אני אשם אם הולך לי?״
הולך לו לא רק אצל בנות הלהקה —
אלא גם אצל הבנים. לאחר שג׳וקי הת־פוטר
— הם עקבו אחריו ברחובות והתחננו
בפניו שיחזור. ג׳וקי אמר להם להגיד
זאת למפקד החיל.
חברי הלהקה — בהנהגתה של עופרה
— החליטו לצאת לעזרת ג׳וקי, אמרו את
כל מה שהיה להם לומר לעזריאל לוי.
הדיבורים לא עזרו: התוצאה היחידה של
ניסיונות השימוע, היתד. עזיבתם — או
העזבתם — של ארבעה מחברי הלהקה,
ביניהם עזפרה זינגר.
״עכשיו זז איננה אותה להקה. האווירה
הטובה התקלקלה לגמרי,״ אומר גץ קי.
הוא רק מקווה שבלהקתו החדשה —
להקת חיל הדרכה — הוא יוכל לעבוד
ואפילו לאהוב — בשקט.

תרצה פרץ
״זייף״

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1773״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוז1
כאחרים )4 .תבלין לקפה )5 .התזת נוז<1צרור
)5 .גבוה )7 .גיבורה תנ״כית, לים• )6הפרעה, תופעה הגורמת חוסר
אשר הסגירה את אהובה לאוייב )11 .עו נוחיות )7 .טוענים שאצל האצילים הוא
נה• )12 שודד )15 .נוזל בפה )16 .טמפו. כחול )8 .עיר קדושה בארץ )9 .מחצית
)18 מקום משופע, צלע הר )19 .עוף אג היממה )10 .מקום נישא )13 .צד מערב.
די• )21 נהרה )23 .מכשיר עינויים )14 )24 .מצבה )17 .תו דואר )19 .יבש ממים.
דמות ממגילת אסתר )26 .שבט פראי )20 אנית מלחמה רוסית, אשר צוותה
ממחריבי רומא, אשר שמו הפך לשם נר התמרד — גיבורת סרט מפורסם של איי-
דף להרס תרבות )29 .טולרנטי )31 .לא
זנשטיין )22 .אין, אפם )24 .רבע השקל.
כשר )32 .קומונה רוסית )35 .חלק ברגל )25 .מלחין גרמני נערץ על היטלר)27 .
)36 ניצל מהמבול )38 .מאכלת )39 .לאום. משמש למאור )28 .צמר גפן )29 .קץ.
)40 מונח בחשמל )41 .אוניברסיטה אמ )30 אבי מצביאו של שאול המלך)33 .
ריקאית )42 .שליט מונגולי )43 .שנון )44 .מזכיר האו״ם הראשון )34 .קרה, נפל לציבור
אבנים )45 .אנדרטה )49 .אבר חי יום מסויים )37 .הצלחה )39 .הנאה)44 .
צוני )51 .מזימה, חבר בוגדים )53 .לחן. משורר ישראלי ימני )45 .חומר לא מעו)55
נעלם כלא היה )57 .אויבים, מתחרים. בד• )46 מילת תנאי )47 .נצח )48 .זמן
)59 זמר בס רוסי מפורסם )61 .הלך )62 .חביטת השבלים )50 .גנרל ספרותי רוסי,
הלך )62 .נכרי בארץ מגוריו )64 .ספורט שדמותו הפכה לסמל למלחמה בנאצים.
חורף )65 .מזון )66 .שחקנית ב״קאמרי״ )52 ,מיניסטר )53 .אנתרופולוגית אמריקמשתתפת
ב״מדיאה״ )68 .דטקטיב )70 .אית מפורסמת )54 .יוון הקדומה )56 .תו
פנצ׳ר, תקלה )71 .מצביא קרתגני )73 .נגינה )58 .עם הארץ )60 .בו מייצרים
צמח נוי )75 .מסך )76 .מפלגה )77 .שרץ יין )62 .מתקן לצלייה )63 .אזור בעיר.
קטן האורג קורים.
)65 כזב )66 .אותו אכלו בני ישראל במדבר•
)67 יין אפריטיף שמוצאו מספרד.
מאונך :
)70 כלי הקשה )71 .אחד )72 .בית הבלי)1חומל
)2 .שסף, פלח )3 .מוזר, אינו עה )74 .כנף הבגד.

}77ו

חשבץ

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל, יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע,

ובעלה

״לא זייפתי״
את הכסף באמצעות אדם המופיע עם יפוי
כוח מטעמה, ומקבל את הכסף בשמה.
אל תחתמי. המשך הפרשה מתואר במכתב
ששלחה תירצה לביטוח לאומי:
״נמסר לי שקיצבה כזאת מגיעה לי כל
שלושה חודשים, ואילו מישהו מקבל אותה
בשמי, כביכול על־ידי יפוי־כוח חתום בחתימת
ידי — דבר שאני מעולם לא עשיתי.
לא חתמתי על שום יפוי־כוח.״
לדבריה, כאשר הוצגו המיסמכים בפניה,
הכירה מיד את כתב־ידו של בעלה, שכתב
בשמה :״אני עקרת־בית, אם לארבעה יל דים׳
וגרה רחוק מבניין הדואר, הנמצא
במרכז העיירה, ואני סובלת מלחץ דם ברגליים
שלי.״ על החתום — תרז.
פרץ. מצידו, מכחיש שזייף את החתימה
על יפוי־הכוח .״היא בעצמה חתמה,״ הס ביר׳
״ואני הלכתי להוציא את הכסף. אח רי
הכל, זה בשביל שנינו, לא?״

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״חשבץ 1773״ .הפיתרון צריך להכיל את כל התרגיל במיספרים. המועד האחרון למישלוח
הפיתרון — 30.8.1971
ביו הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

מה מסתתר מאחורי מעצר כתבו
הצבא של ״מעריב״

פר שת
אל, לנדאו

שני ראשי כנסיה
רב 1ביניהם בגלל

דיילת אל-על!
דיילת בנירה ז אנט דרכן יגיאן