גליון 1774 מתאריך 1 בספטמבר 1971

התצלומיס
הראשוני של
הבוס של לנסק

מראשי הפשע המאורגן
!הבין לאומי שע מד השבוע במרפץ

איך מעורבות המישסרה והמסד״ל

ך* יי ת י רוצה לשתף או ת ך בכמה מהלבטים שהיו לנו בשבוע
( | שעבר, לפני שפירסמנו את הכתבה על נסיבות מעצרו של הכתב
הצבאי של מעריב, אלי לנדאו.
כמה מההתלבטויות היו במישור האישי, כמו השאלה: מי צריך לכתוב
את הכתבה — 7זה שלא הכיר אישית את אלי ולכן יוכל לכתוב על
הפרשה באובייקטיביות, כאילו היה מדובר בכל עציר אחר שהמשטרה
מעלה נגדו חשדות פליליים, ולא בחבר למקצוע — או יש להטיל את
הכתיבה דווקא על מי שנמנה על מכריו וידידיו של אלי, היכול להיטיב
להבהיר את רקע הפרשה לקורא, אך המעמיד בסכנה בעצם כתיבתו את
חברותו האישית עם חבר למקצוע.
אולם הלבטים העיקריים היו דווקא במישור העקרוני. אני סבור שכדאי
לדון בהם ביתר הרחבה, משום שהם חורגים מגדר השיקולים והעקרונות
של עתון זה, או מקצוע העתונות כולו, נוגעים בשאלת יסוד של חופש
האזרח.
מעצרו של עתונאי בכיר כמו אלי לנדאו, כשהוא חשוד על ידי המשטרה
במעורבות במעשה פלילי חמור של פריצה, היכר. בתדהמה את עתונאי
ישראל. לרבים מאותם עתונאים, שבמשך שנים מפרסמים, מבלי להניד
עפעף, ידיעות וכתבות על עצורים וחשודים, ביניהם כאלה שהיו חסים
מכל פשע ושוחררו מבלי שיוגש נגדם כל כתב־אישום, הסתבר בפעם
הראשונה — דווקא משום שהקורבן היה חברם למקצוע — מה גדולה
המכה המונחתת על חשוד שנעצר, עם פירסום דבר מעצרו ברבים.
מבלי להתיחס למקרה הספציפי של לנדאו, הרי אדם במצבו ומעמדו,
גם אם ישוחרר כשהוא מטוהר מכל רבב, נושא על שמו, בעקבות
הפירסום, פגיעה קשה מנשוא.

* הדוסוס למונח תעציו

מלכת המים 1970

בהיכל החובות, יום גי 7.9.71 ,תיבחר

ונלבזו וזזדם
1971 מטע מערכ תהונובסה 1ה

ב ח סו ת שעו 1ז 1$$0ז

בתובוית האמנ 1תי 1ז:
גדי יגיל * יפה ירקוני * סם אנט1ני
* אורי גלר * דודו דותן * בוני פאר
* תזמורת אלי שפירוביץ *
כתרים: רחל גרא. תצוגת אופנה :״מטי,ס״ וכוטיק ״בי־גה״.
תפאורה: אריק סמית. תנועה: שמעון לוי. תסרוקות :״דויד וליזה״
כרטיסים ״לאן״ ובכל המשרדים

2.10 סזי ר ת נסיכת ים־סווף באילח
6.10 בחירת נסיכת ים־כ^נרת בטכדיוה

ך* כעיד! ל א נו לד ה עם מעצרו של לנדאו. היא היוותה נושא לוויכוחים
} 1ציבוריים בפורומים שונים מזה שנים רבות. הפתרון המיכאני שהוצע
על ידי אלה, שהבינו את חומרת הפגיעה בפירסום שמו של חשוד שנוקה
אחר כך מכל אשמה, היתד. הצעה לאסור באופן מוחלט וכללי את פירסום
שמותיהם של עצורים וחשודים, להתיר רק פירסום שמותיהם של אלה
העומדים לדין.
הצעה מעין זו הועלתה גם בכנסת השישית, אך שבקה חיים ולא הועלתה
יותר בדיוני הכנסת הנוכחית.
דווקא אלה החרדים לחופש האזרח, חייבים להתנגד לרעיון מעין זה,
של הטלת מעטה סודיות על מעצרי חשודים. על כפות המאזניים נשקלים
זה מול זה האפשרות ששמו הטוב של אזרח יוכתם בשל מעצר על לא
עוול בכפו! והאפשרות של פגיעה רחבה יותר בזכויות האזרח, דווקא תחת
מסך האיפול והסודיות.
עצם הפירסום הפומבי של שמות העצורים והחשדות המועלים נגדם
מהווה מעין פיקוח ציבורי על מעשי המשטרה, מונע את הפיכתה למוסד
שררה שרירותי, העוצר כל מי שנראה בעיניו ולא דווקא מי שיש נגדו
חשדות מבוססים.
לוא היתד. מתקבלת ההצעה למניעת פירסום שמות עצורים, היתה
מופקדת בידי המשטרה האפשרות לבחור את שמו של מי ניתן להכתים
באמצעות פירסום ואת מי לטהר. שכן המשטרה היתד. יכולה במצב כזה
להביא לפירסום שמו של מי שתרצה על ידי הגשת כתב־האישום נגדו,
אפילו מבלי שיהיו לה מימצאים בעלי כשרות משפטית.
עוד יותר מזה: מצב כזה היה נותן בידי המשטרה נשק לסחיטת
הודאות וללחצים על עצורים, תוך איום שאם לא יעשו כנדרש מהם, הם
צפויים לפירסום שמם ברבים על ידי הגשת כתבי־אישום. בסופו של
חשבון, דווקא המצב הקיים, בו ניתן לפרסם שמותיהם של חשודים ואת
החשדות המועלים נגדם — דווקא מצב זה הוא לתועלת העצורים־חשודים
עצמם.
הוא מונע חרושת שמועות איומה, העלולה להתחולל עם העלמו של
אדם שהוא אישיות ציבורית, מבלי שלציבור יהיה מושג בגלל מה בדיוק
נעצר.
נוסף לכל אלה מונע חופש הפירסום הקיים כל אפשרות של החשדת
המשטרה במדיניות של איפה ואיפה, של העלמת והסתרת מעשיהם של
אנשים המקורבים למימסד או שהם חלק ממנו.

* חשוד הוא בחזקת זנאי
אור תפיסת יסוד זו היה ברור לנו, שאין אנו יכולים להימנע מפר/סום
פרשת לנדאו במלואה, מעבר לכרוניקה שפורסמה בעתונות היומית.
לנו היה מחוור, מה שאינו ברור תמיד במושגים המקובלים בישראל:
שכל חשוד ונאשם הוא בחזקת זכאי עד שנמצא אשם בביודמשפט.
הפגיעה האישית הצפויה לחשוד או נאשם, היוצא זכאי בדין, עלולה
להיות חמורה! היא עלולה להדביק צל לאדם לכל חייו או אפילו לסכן את
הקאריירה האישית שלו ומעמדו החברתי. אבל זהו המחיר שחברה דמוקרטית
חייבת לשלם תמורת הזכות לפקח ולמנוע היווצרות משטרה הפועלת
לפי שרירות ליבם של משטרים או ממונים.
נכון שיש למצוא דרך כדי לפצות אדם על פגיעה כזאת. מזה שש
שנים לוחם אורי אבנרי בכנסת על העברת חוק לפיו תפצה המדינה כל
מי שנעצר ולא הוגש משפט נגדו, הצעה זו טרם התקבלה. לפי החוק הקיים
רשאי רק שופט, בפסק־דין סופי הקובע כי לא היה כל יסוד להעמדת נאשם
לדין, להורות על תשלום פיצוי לנאשם לפי ראות עיניו.
כל מה שנכתב לעיל אין בו כדי לקבוע דבר לגבי פרשת אלי לנדאו
ולגבי מידת הביסוס של החשדות שהועלו נגדו. אלה היו רק הרהורי
לוואי לבעיה, שהעתונות בישראל לא הירבתה לעסוק בה, עד שאחד
מכתביה הבכירים המחיש כי היא נוגעת גם לעתונאים עצמם.

העולם הזה 1774

צל אות
נהנים י שוו׳
יצרני שוופס בי שראל מכריזי ם על ת ח רו ת צילו ם ל חו ב בי ם *
בנושא ״צלם או תםנ הני ם מ שוופס״.
ובכן צלם אותם ! א ת כו ל ם! בכל מ קו ם ובכל הז ד מנו ת:
בחופ שה, בעבודה ובבלוי, נ הני םמהמשק או תהמ פו ר ס מי ם
של שוופס — גולדן אורנג ,,בי טר לימון, לימון ליי םואח רי ם.

הפרס!
4בר׳
הפלגה לאירופה
!011££*1 4*1*11
*<141114
26.300 10145

באניית הפאר ״קזין אנה מריה״י

13.5

• סיסיסיס תנאי התחרות:
*אחת לשבועיים (החל. מ־ 29-8-71 עד ) 10-10*71
תבחר ועדת השיפוט בצילום המוצלח ביותר•
הצלם יזכה בכרטיס הפלגה אחד
(כולל מיסים) לאירופה וחזרה, באניית הפאר
״קוויו אנה מריה״ של חברת
״גייק ליי ר•

לפי תאריך קבלתם• אין הגבלה
במספר הצילומים•

*המשתתף ב ת חרו ת יציין א ת שמו וכתובתו
על המעטפה בלבד ולא
על־גבי התמונות•
*צילומים לא יוחזרו•
חברת יפ-אורה רשאית להשתמש בצילומי הזוכים
*הצילומים, בשחור לבן או בצבעים,
לכל מטרת פרסום שהיא•
חייבים
*ועדת השיפוט תורכב מצלם ידוע,
להגיע ל״צלם־שוופס״ ,ת־ד• , 33157
רואה חשבון ונציגי חברת יפ״אורה בע״מ,
תל־אביב, לא יאוחר מאחד התאריכים ה ב אי ם:
9-71 , 27-8-71־71 , 10־ •8-10-71 , 24-9הצילומים ישתתפו חברת גריק ליין
ומשרדי י ח סי ציבור ופרסום
בבחירה הקרובה של ועדת השיפוט

שחם לביגסוו אילון
העולם הזה 1774

קח שוונג
קח ש

•טפירא הוא אהד האנשים העשירים כיותר
במדינה, ולפיכך יש לו עניין אישי כחוק מם
העזכון, שבמתכונתו הנוכחית פוגע כעיקר
כעשירים וכעדי הכנסה גבוהה.
יש לציין כי בדיון שנערך בשעתו על מס העזבון,
התנגד תחילה שר־האוצר פנחס ספיר למינוי ועדה
שתדון ברפורמה במס העזבון, ורק אחרי שיעקב שמשון
שפירא הצטרף לדורשי התיקונים, הסכים ספיר
למינוי הוועדה.

ח ט קי ף
מן הפי חו ת הז ה

עד רפיחות הבא
זוהי התחזית הבלבדית למשך השנתיים
הקרובות :
עד ינואר 1972 ייעשה ניסיון רציני מצד האוצר
לבלום את עליית המחירים, ולהגבילה לחמישה אחוזים.
בינואר 1972 יידרשו הפועלים לספוג את העלייה
הזאת, וייחתמו הסכמי־עבודה קולקטיביים בהתאם לכך.
מייד לאחר מכן תגיע עליית המחירים לגובה
המתבקש מן הפיחות, שיהיה בין >־/ס 10ו־,ס/ס.20
במשך השנה יופעל לחץ חזק על הפועלים,
והממשלה תפעיל את כל כוחה כדי למנוע עליית
שכר — תוך שימוש בכל האמצעים, ובכלל זה חקיקת
חוקים והפעלת בתי־המשפט למניעת עלייה ״בניגוד
להסכמי־העבודה״.
בינואר 1973 ייחתמו הסכמים חדשים, שיכללו
עליית־שכר גדולה לכל שיכבות השכירים, לקראת
הבחירות.
בסתיו 1973 תתקיימנה הבחירות.
בראשית 1974 יהיה צורך בפעולות כדי לבטל
את עליית השכר מן השנה הקודמת — ואז יופעל
מכבש־המיסים, או יבוצע פיחות חדש.

ועידת ס לוני ה
חדנק־ים סמועדה
בניגוד להשערות הקודמות, שפשטו עם מעצרו של
חאלד מוחיי־אל־דין במצריים, לא תתבטל ולא תידחה
ועידת בולוניה.

ועידת השלום. כה עומדים להיפגש נציגי
תנועות השלום מישראל ומארצות ערב.
יחד עם אישים מאירופה ומאמריקה,
תתקיים בדצמבר באיטליה.
ייתכן מאוד שמוחיי־אל־דין, ששוחרר בינתיים
ממעצר־הבית, יקח חלק פעיל בוועידה.

מחפ שי פ תרו!

רמאיר דוס?*
הארבת אשרת־השהייה שד מאיר לנס-
קי באה על רקע אי־הנוחות כהוגי הממשלה.
הממשלה אינה רוצה שלנסקי יישאר בארץ, מחשש
פן יביא הדבר לקילקול יחסים עם ארצות־הברית. אך
יחד עם זאת אין רצון לגרשו, מאחר שגורמים רבי-
מישקל בישראל ובעולם משתדלים עבורו.

המוצא המסתמן: יאריכו את אשרתו
שד דנסקי, כל פעם בחודש, עד שימצא מיק
לט בטוח ונוח כמקום אחר, ואז יקפוץ מדי
פעם לישראל.

ביקורת על מי1וי
שלשר־ ה מ עז ב סי ס
מינויו של שר־המשפטים יעקב שמשון שפירא
לראש ועדה שתבדוק את אפשרויות התיקונים בחוק
מם עזבון, עורר תגובות שליליות ביותר בקרב חוגי
ההסתדרות והמשפטנים.

מבקרי המינוי טוענים בי לא ייתכן להעמיד
כראש הוועדה שר, שהוא אינטרסנט
כאופן ישיר לגבי החוק שבו תדון הוועדה.

ערפים עומד רהתפטר
עורך־דין אורי שטנדל, סגן־יועץ ראש־הממשלה
לענייני ערבים, עומד להתפטר מתפקידו. הרקע להתפטרות:
מחלוקת בקשר לטיפול בהתארגנותם של
אקדמאים מבני המיעוטים בישראל.

שטנדל, שתבע נקיטת קו תקיף נגד כל
ניסיון התארגנות כזה, ככר החד מטפל כפתיחת
משרד עורכי־דין עצמאי כירושלים.

שר ה ב רי או ת
יחליף אתרכ בו

1310ש ל

הפירסומים על הרכב השכור שהועמד לרשותו של
שר הבריאות המפ״מי, ויקטור שם־טוב, והעולה
למשלם המיסים 200ל״י ליום, מלבד הוצאות דלק,
העמידו במבוכה את צמרת מפ״ם ואת השר עצמו.

..האיש סוד הובלסח,,

המכונית מדגם ״פונטיאק״ ,שהועמדה
לרשות השר אחרי שבנו הרס כתאונה את
מבונית־השרד שדו, תוחלף כימים הקרובים
במכונית שבורה זולה יותר, אחרי שנטען
בלפי שר־הבריאות, כי הוצאות רכבו השכור
שוות למחיר האישפוז של כשלושה חולים
ליום ככית־הולים ממשלתי.

מ של חת ה1ש*א
השחור -סוכה
למדיניות גו לדה

שיגור משלחת ארבעת הנשיאים האפריקאיים למצריים
ולישראל הוא תכסיס מחוכם ביותר, שהוסכם עליו
בהידברות מצרית־אמריקאית.

זהו הניסיון היעיל כיותר, עד בה, להכריח
את ממשלת גולדה להסכים להסדר־שלום,
כניגוד לרצונה.
ארכעת הנשיאים לא יוכלו להגיע להצ־עת-הסדר
אלא לפי החלטת מועצת־הכי־טחון,
שפירושה שלום תמורת החזרת
השטחים, לפי גכולות ה 4-כיוני, כשינויים
קדים.
לממשלה יהיה הרבה יותר קשה לעמוד מול הצעה
כזאת, מאשר בפני יוזמות גונאר יארינג או ג׳הף
סיסקו, בגלל הסיבות הבאות:
י• הפעם מדובר על ארבעה
ראשי־מדינות, המייצ גים
את כל אפריקה השחורה
— ולא בפקיד
(כמו סיסקו) או שגריר נודד
ללא כוח פוליטי עצמאי
(כמו יארינג).

• ישראל אינה יכולה
להרשות לעצמה
לאבד את אהדת המדינות
האפריקאיות,
מכיוון שכלי קולותיהן
לא תוכל להחזיק
מעמד בהצכעות כ־אד׳ם.

•:הרכב
המשלחת הוא
מחוכם ביותר, מכיוון ש ארבעת
הנשיאים הם פרו־מערביים
מובהקים, ושניים
מהם הם גם פרו־ישראליים.
ממשלת ישראל לא תוכל
לטעון כי זהו גוף עויין או
משוחד.
מאידך, מאפשרת המש לחת
רמת־הדרג מוצא של
כבוד לממשלה, אם תרצה
לזוז מעמדתה הנוקשה.

המשלחת עשוייה
לחזק בממשלה עצמה
את המגמות של פינחס
ספיר ואבא אבן,
בנגד המגמות של
משה דיין. היא תוכל
גם להשפיע על גולדה,
שייצרה את ה־קשרים
המצויינים שד
ישראל באפריקה, בהיותה
שרת-החוץ.
עיתוי בוא המשלחת —
לקראת סוף השנה — קשור
בהודעת אל־סאדאת, שיש
להשיג הכרעה לפני סוף
שנת .1971

נראה כי הקאריירה הציבורית של צבי (״האיש
בעל הצלקת״) ברים, סגן יו״ר התאחדות הכדורגל
מטעם הפועל, הגיעה ליומה. בין ראשי ההסתד
רות
ומרכז הפועל סוכם בבר למעשה בי
כרים יודח מכל תפקידיו כמרכז הפועל
וכהתאחדות הכדורגל.

ההחלטה התקבלה בהיעדרו של
ברים, שחזר בינתיים ארצה, מאיים
יוצג כעריפת ראשו, הוא עלול לגרור
מראשי הפועל, בכך שיגלה שערוריות

ברים מהארץ.
כי אם סילוקו
עימו עוד כמה
הקשורות בהם.

חו ק רי ס שערוריית
וד ר גו ת
וכמועצת נס־־איונה
שערוריית חלוקת מילגות לסטודנטים על חשבון
המועצה המקומית בנס־ציונה, משמשת עתה נושא
לחקירה של משרד מבקר־המדינה.

חוקרי מכקר-המדינה בודקים את נכונות
הטענות, בי מתוך שמונה המילגות,
שהקציבה המועצה לסטודנטים מכני המקום,
הוענקו חמש מילגות לבניהם שד ראש מחלקת
החינוך כמועצה, שד גיזכר המועצה,
מזכירה, ראש מהדקת התברואה ולבתו שד
ראש מחלקת הסעד, שהיא עובדת המועצה.

הפרשה נחשפה אחרי שסטודנטית מננדציונה, יונה
לוי, שביקשה לקבל מילגה, נענתה כי כל המילגות
כבר חולקו, וזאת מבלי שהמועצה המקומית פירסמה
כל הודעה על חלוקתן.

עשה

ד פי

בשרת

ע שרות סידורי ם, תיקוני ם וקניות חייבים להע שות היום, אך הם נ ד חי ם
למחר. ז את מ שום ש ח סר לד מספר טלפון או כ תוב ת של עסק, או אינך
יודע מי מתקן או מוכר את הדרוש לך.
שגי מחקרי שוק שנעשו ב חוד שי םהא חרוני םקב עו ש מ או ת אלפי
איש משתמ שי ם ב״דפי זהב׳ באופן ק בו עלמ צו א ב קלו תאת הדרוש להם.
.דפי זהב״ הוכיח את יעילותו עבורם.

השתמש
העולם הזה 1774

ה י! ק

ב ד פי 1ה כ

מכתבים איש השנה האם כבר בחרתם באיש־השנהז אם לא,
אני מציע לכם לבחור בנשיא ניקסון —
הגבר ששבר מוסכמות, העז לעשות תפנית
היסטורית, ולהושיט יד לשלום לסין
העממית — צעד שישנה את כל מהלך
ההיסטוריה המודרנית, ושיכנים את 1971
לספרי ההיסטוריה.
רקז ארזי, ירושלים
איש השנה, ללא ספק — היו״ר מאו,
שעשה צעד דר*
מאטי, היפנה פר צוף
מחייך לעבר
האוייב האימפריאליסטי
קפיטאליסטי
המתועב, ארצות-
הברית — ושינה
בכך את מהלך ההיסטוריה,
כפי ש יתברר
בשנים הקרובות.

מוקי
מרון,
חדרה

מרון

פנחס ספיר כמובן — שקרע שוב פעם

את עם ישראל — והצליח לא לאבד
כהוא זה מפופולאריותו. איך הוא עושה
את זה לעזאזל?
ישראל בלום, באר־שבע
נשיא מצריים סאדאת — שרק עיוור
יכול להתעלם ממאמציו בשנה האחרונה,
להגיע להסדר כלשהו עם ישראל — והעלול
לאבד את כיסאו אם לא ישיג תוצ אות
עד סוף השנה.
בלומה קורצינסקי, תל־אביב
איש־השנה של הספורט: אוהד קבוצת
בני־יהודה ומאות חבריו, שהפגנת הזעם
שלהם היתד, החוליה הראשונה בשרשרת,
שהביאה להקמת ועדת עציוני, ולחשיפת
השחיתות בספורט.
דן מגן, תל־אביב
איש־השנה של הספורט — צבי ברים,
שנתגלה, בחקירת ועדת עציוני, במלוא
עירום שקריו — ולמרות זאת ימשיך לש לוט
בהתאחדות. יחי הצדק.
יגאל כוכוולד, אשקלון
התפטרורג נשיא המדינה
כתבת השער של הגליון הקודם, בדבר
התפטרות הנשיא, נראתה לי מעניינת
מאוד — אך לא סבירה ביותר. זאת —
עד שהנשיא פירסם הכחשה, בעקבותיה.
עכשיו, אני מאמין לכם.
חנן ארזי, חיפה

בשעת הצלילה מהווה השעון
ציוד חיוני לחייך. לכן צייד מפעל
אומגה את שעוני הצלילה סי מ אס טר
בכל מתקני הבטיחות הדרושים: טבעת
לקביעת משך הצלילה ולוח עם ספרות
בוהקות לקריאה נוחה בחשיכה.
דגמי סי מ אס טר אטומים, למניעת
כל אפשרות של חדירת לחות או מים.
גם הזכוכית היא בעלת תנגודת מיוחדת.
אושוויץ בישראל
הכתבה על הנעשה בתוככי המוסד לילדים
מפגרים ב־נם-ציונה
(הטולם
הזה )1773 היתד,
מזעזעת, מעוררת
מטרפת.
חלחלה,
מה קרה לארץ הזאת,
המוכנה לש את
דברים כאלה
— ולעבור עליהם
בשתיקה?

אילנה גוט,
גוט

תל־אביב

₪מיסמכי הפנטגון
של בן־גוריון
ניתוח מיסמבי הפנטגון הישראליים, כפי
שנתגלו בזכרונותיו של בן־גוריון, מוכיח
שיורשיו של בן־גוריון — משה דיין, שמעון
פרם ושאר הצעירים המבריקים, ש פנו
בבחירות האחרונות לכנסת אל העם
בסיסמת השינוי הגדול — הולכים בנאמנות
בדרכו של הזקן, מכירים רק דבר
אחד בעולמם: נשק, נשק ונשק.
חבל רק שהם לא שמו לב, כי הזקן
עצמו השליך בינתיים תפיסה עקרה זו,

ולא רק שאינו רואה עתה בנשק יסוד
וחזות הכל, אלא אף על השטחים המקודשים
הוא מוכן לוותר — תמורת שלום
משח לוריא, תזת־גן
אמת•
השחקן האלמוני
בהצגתו החדשה של יוסף מונדי, שבעים
וחמש, מופיעים על הבמה חמישה
שחקנים. אולם ישנו שם גם שחקן שישי,
שמשום מה אינו
זוכה לפירסום במודעות,
או לביקורת
על הופעתו —
ולמרות שהוא מופיע
בכל הצגה בדייקנות
של שעון.
אני מתכוון לפקח
העירייה, המתייצב
בשקידה ראוייה ל ציון
מדי הצגה,
ורושם דו״ח מדו-
ייק על הסיטואציה
המהממת של לוד- סומק ביג, גוסטאב או
אולגה.
זה לא בסדר שאיש לא מצא לנכון להזכיר
דמות חיובית זו, העוזרת לעיריית
תל-אביב לממן את התיאטרון העירוני
שלה.
רוני סומק, תל־אביב
(המשך בעמוד )8

שעוני אומגה סי מאסטרהם ברובם
אוטומטיים. כמו ה סי מאסטר
שבתמונה.
אומגה סי מאס טר — השעון שנוצר
לעמוד בלחץ של 120 מטר מתחת לפני המים.

אומגה סימאמטר
שוות בינלאומי ברחבי העולם

וזזו 1 1 1 1111 דד 1*1,1 1ב

בעדה פי חו ת
בניגוד לפרשנים ולכתבים כלכליים
רבים, אני מצהיר בזאת שאני בהחלט
בעד הפיחות. ההסתייגות היחידה שלי
היא לגבי השער החדש של הדולר. כאן
אני מצטרף לדעתם של כלכלנים נודעים

הטוענים שצריך היה לקבוע אותו על המש
או אפילו שש לירות.
יש לי נימוקים כלכליים רבים להצדקת
תמיכתי בפיחות:
(א) יש לי דולרים בבנק.

אין דחס * -ש עוגות
אני לא סביו מה ההתרגשות הזאת ב פיתות, לחמניות ועוגות. שלא יאכלו ביענייו
העלאת מחיריהם של מיצרכי המזון צים — זה לא בריא ללב. ומי שרוצה
החיוניים. בסך הכל העלו בכמה גרושים לשמור על דיאטה ולהיראות עני אבל
את מחירי הלחם, החלב, השמן, החמאה, חתיך — שלא ישתמש בשמן בכלל. העהביצים
וכדומה. הרי חוץ מאשר באנשים
לאת מחירים של המיצרכים האלה הוא
שאין להם כסף, זה לא יפרק
לטובתם. תשאלו את
גע באיש. אז מה ההתרגשות
אגודת שומרי־משקל.
של מפ״ם, בן־אהרון ואחאבל
נעזוב לרגע את
רים ל
בעיות ההשמנה. פיחות פימי
שאין לו כסף — שילך
רושו קודם כל הידוק הלעבוד.
מי שלא מסתפק ב־חגורה
לטובת הכלל, והרי
400ל״י לחודש — שיש אי־אפשר
להטיל את התפבות,
שיפעיל סנקציות, ש קיד
הזה רק על העשירים.
יעבוד לאט, שיערוך שבי-
אני בטוח שגם מיעוטי-
תת־שבת או הפגנה. מי שלא
היכולת רוצים לקחת חלק
רוצה להיאבק להטבת תנאי
פעיל בנטל המוטל על החייו
— לא מגיע לו יותר
עם כולו.
מ־ 400ל״י לחודש. שיעבוד
שר־האוצר שלנו, הלוחם
כמו חמור, שיאכל קש או
למען שוויון סוציאלי, החלוקשן
וישתוק.
רד לפילוג בקרב העם, החוץ
מזה, מי אומר שהעושה
כל אשר ביכולתו
מארי״אנטואנט
עניים מוכרחים לאכול חמלהקטנת
הפער החברתי,
אה ו שיאכלו מרגרינה. זה
איפשר גם לעניים להרגיש
יותר בזול, לא פחות טעים ומונע הצטברות
סוף־סוף שהם אינם אזרחים ממדרגה שנהכולסטרול
בדם. הלחם יקר? שיאכלו
ייה. כל הכבוד לספיר. האיש הזה גאון.

פדו לשון
•מהבורסה לניירות ערך הגיעו אלי השבוע
שתי אימרות־כנף־עוף אלה:
״מה שלומך?״ שואל משקיע את אחד
מפקידי הבנק.
״פיחות או יותר,״ עונה ליו הפקיד.

״כמה הפסדת על הפיחות?״ שואל מישהו
ברחוב ליליגבלום אדם הלובש מדים
של יהודי חרד .״אלוקים נת״ד — אלוקים
לקח,״ עונה היהודי הדתי במשיכת־כת־פיים.

מ ה שווה דירה י
הפיחות הזה ישגע אותי. אני לא צוחק.
אני פשוט יוצא מדעתי. בבית, ברחוב,
בבית־קפה — אני לא מפסיק למלמל מספרים.
עם עפרון ביד אני מכסה במספרים
קירות, מפות שולחן, שולי עתונים,
שקיות־גייר וכל מה שבא ליד. קניתי
לי סרגל חישוב, ואני עדיין לא יוצא
מהעסק. אם י.ב,מ. לא יעזור לי מהר —
אני חוטף קריזה ויוצא עירום לרחובות.
אתן לכם דוגמה קטנה אחת מתוך הבעיות
שמטריפות את שנתי מאז הפיחות.
מי שהרוויח בפיחות, אומרים, זה בעלי-
החובות. מתקבל על הדעת. אם הייתי
חייב למס הכנסה 10,000ל״י, הרווחתי
2000ל״י לאחר הפחתת ערך הלירה ב־ס׳
.209 יופי! אותו הדבר ביחס לכספים
שהייתי חייב לבנק. דפקתי אותם, ואין
לי שום יסורי־מצפון. למה שהבנקים •תמיד
יקרעו אותי? פעם אחת מגיע לי לקרוע
אותם.
אבל מה עם חובות פרטיים? כאן מתחילה
בעיה מוסרית חמורה, שהשלכותיה
הפינאנסיות יוציאו אותי, תוך זמן קצר
ביותר• ,מדעתי.
שקיימת בעיה מוסרית — בזאת אין

ספק. אם חבר הלווה לי 1000 לירות, אין
שום סיבה שהוא יפסיד עלי עכשיו 200
ל״י. אחרי הכל, הוא לא לקח סמני ריבית,
כמו שכל בנק הגון היה עושה.
הוא עשה לי טובה גדולה, ואין שום סיבה
שאדפוק אותו.
אם אני רוצה להיות אדם הגון, אני
בעצם צריך לשלם לו עכשיו 1200ל״י,
מאחר שה־ 1000ל״י שלו שוות אחרי הפיחות
רק 800ל״י. נכון או לא? לכאורה
חשבון פשוט, אבל גם הוא לא מדוייק.
200 הל״י הנוספות שאני מוכן לשלם
לאיש שעשה איתי גמילות־חסד, שוות
היום רק 160ל״י. זאת אוסרת שאני חייב
לו עוד 40ל״י אם אני רוצה להיות איתו
בסדר עד הסוף. אבל, לכל הרוחות, גם
ה־ 40ל״י האלה הן כבר לא 40ל״י.
פיחות של ס? 20 הפך אותן ל־ 32ל״י.
מכאן שאני עדיין חייב לו 8ל״י ומאחר
ששוויין עכשיו רק 6ל״י ו־ 40 אגורות,
עלי להוסיף לו עוד לירה ד 60 אגורות.
אתם צודקים בהחלט. בזה לא נגמר
החשבון. מה שהיה 1.60ל״י כאשר הדולר
היה 3.50ל״י הוא 1.28ל״י כאשר
הדולר הוא 4.20ל״י. ואסור לזלזל בגרו
שים.
דין פרוטה כדין מאה. זאת אומרת
שאני חייב לאידיוט, למנוול, למטומטם,
שהכניס אותי לבוץ הזה — עוד 32 אגורות,
ומאחר שהן שוות עכשיו רק 25.6
אגורות, אני עדיין חייב לו 6.4אגורות,
שלאחר הפיחות שוות בסך הכל — הצילו!!!
אני משתגע!
לפי החשבון שלי אני חייב לו עד
עכשיו 1249ל״י. אני מוכן להוסיף לו עוד
לירה, ובלבד לא להמשיך את ההתחשבנות

הזאת עד אין סוף. אבל אתם לא מכירים
אותו. החמור הזה לא ירצה לקחת מיל
יותר ממה שמגיע לו. עם עפרון ביד ועם
סרגל חישוב הוא יכניס אותי לבת־ים.
מה מוסר־ההשכל מהסיפור הזה? מוסר־ההשכל
הוא עתיק־יומין, ורשום אצל
חנניה דייכמן, שכינס לתוך ספר את כל
התבונה מהים הגדול וטיפה משלו, וזו
לשון הפיתגם :״המלווה כסף לידיד —
את השניים מפסיד.״

כלהכבודל בן־ א ה רון
•מיום ליום אני מתפעל יותר ויותר
ממזכיר ההסתדרות, יצחק בן־אהרון.
בחיי• ,לו היה לי זמן, הייתי הולך לעבוד.
אני בטוח שבתור פועל וחבר הסתדרות
הייתי יכול לישון בשקט
בזמן־העבודה, מתוך
ידיעה שמישהו מגן על האינטרסים
שלי.
צחוק — צחוק, אבל אני
באמת חושב שרק בזכות בן-
אהרון יתנו לממשלה הזו
להיכנס לגן־עדן הפועלים,
כאשר תגיע שעתם של השרים
להתייצב לפני בית־דין
הפועלים של מעלה. הוא
מוצא חן בעיני, בחיי. הוא
החזיר להסתדרות מעט מן
הרספקט שאנחנו חייבים
לה. הוא נלחם למען הפועלים,
נגד עסקני הפועלים, ואפילו נגד
הממשלה, כאשר אין ברירה אחרת. והוא
לא מתבייש לפתוח את הפה.
קחו למשל את חילופי־הדברים בינו
לבין ראש־ד.ממשלה משבוע שעבר. תוך
כדי דיון על בעיות הפיחות אמר בן־
אהרון שממשלת ישראל איננה ממשלת

פועלים, וקביעה מציאותית וישרה זו
פשוט ״זיזעה״ את גולדה .״כך אין מדברים
אל חברים!״ התפרצה הגברת מאיר
בהימה לתוך דבריו של מזכיר ההסתדרות.

יש? מה ההתרגשות?
אפשר לחשוב שבן־אהרון
אמר שזו ממשלת גנבים וזונות.
הוא בסך הכל אמר
את האמת. הוא לא התכוון
להטיל פצצה לאולם ולהדהים
את הנוכחים. הוא היה
בטוח ודאי, שכולם יקבלו
עובדה אלמנטרית זאת. תראו
לי שר אחד בממשלה,
שיכול להיות חשוד כנציג
הפועלים. הקשר היחידי של
המפלגה השלטת עם רעיון
העבודה הוא שמה הרשמי.
מאז ,1948 דופקת הממשלה את הפועלים
וטוענת שזה לטובתם.
בך אהרון לא התרגש מהתפרצותה של
הפועלת גולדה, ואמר לה ״אני לא זקוק
לאישור ממך או מהממשלה איך לדבר.״
כל הכבוד! סוף־סוף יש להסתדרות מזכיר
עם ביצים, במקום התוכים הממושמעים
שהושתלו שם לפניו על־ידי הממשלה.

מוצר פנ ט ס טי חדש
אני רואה שהשבוע אני כבר לא אצא
מעניין הפיחות. על •מפעל בשם ״פנטסיה״
המייצר את ״התחתון המהפכני לשימוש
חד פעמי״ שמעתם?
מחוגי הבורסה לניירות ערך נודע לי
שהחל מהשבוע יוצא ״פנטסיה״ לשוק עם
מוצר מהפכני חדש, העונה על דרישות
השעה. המדובר בלירה ישראלית לשימוש

חד־פעמי. הטקסט בו משתמש המפעל במודעות
המפרסמות את •תחתוני־הנייר יתאים
גם ללירה החדשה :״הלירה המהפכנית
לפעולה חד־פעמית. אידיאלית בכל
מצב, בכל מקום ובכל זמן. היגיינית, סופגת
זיעה, רכה וגמישה. מיוצרת מנייר
נטול־עץ, בעיבוד דנטל עדין וחזק• ,ובצבע
כחול־לבן.״
להשיג בכל •סניפי הבנקים.

הכל ומחיר היש!
העתונות התמלאה השבוע במודעות ענקיות
של מפעלים ובתי-מסחר המוכנים,
למרות הפיחות, למכור לציבור את המלאי
שברשותם במחיר הישן. הרושם שמתקבל
ממודעות אלה הוא שעושים לך סובה
גדולה.
ישנם מפעלים שאינם מסתפקים ברמזים
דקים על ההקרבה העצמית העצומה
שלהם. חברת ״הלפור״ בע״מ, המייצרת
פחים וברזלים לתעשייה, מציעה את המלאי
שלה במחירים הישנים ״בהתאם
למדיניות הממשלה ובמסגרת המאמץ הכללי
למניעת התייקרות.״ חברת ״אשור״
מודיעה ללקוחותיה, תוך ניפנוף דגלים
ונגינת התקווה :״נאמנים למדיניות ה־ממשלה,
אנו ממשיכים למכור כבד קפוא
ולשונות קפואים במחירים הזולים שלפני

הפיחות, עד לחיסול המלאי.״
אתם מרגישים לפחות איך שעובדים
עליכם, או שאתם חושבים שמישהו עושה
לכם טובה? אין פה שום נאמנות למדיניות
הממשלה, ושום דאגה לסכנת ההתייקרות.
פקחי הממשלה ערכו ספירת
מלאי, ומי שלא ימכור אותו במחיר הישן,
ישלם עליו מס של .209/0זהו סוד ההקרבה
העצמית של הסוחרים. במקום למכור
את הסחורה ב־,ס/ס 20 יותר• ,ולמסור אותם
לממשלה, הם •מוכרים אותו לקהל במחיר
הישן, ועל ידי זה הם (א) חוסכים לעצמם
כאב־ראש גדול וריצות •מיותרות למשרדי
הממשלה( ,ב) מעמידים פנים של אזרחים
הגונים וממושמעים( ,ג) מנצלים את הפני-
קר. שתקפה את כל שטופי־המוח• ,ומוכרים
להם את השמאטס שהעלו אבק במחסניהם.

מכתבים
(המשך מעמוד )6

זכרוגו הסלקטיבי
של יואל מרכוס

התגלגל לידי במקרה מאמרו של כתב
הארץ יואל מרכוס מ־ 8.8.71 בוואשינגטון
פוסט, בו הוא תיאר בהרחבת־יתר את
אישיותו של אורי אבנרי, וצימצם, כנראה
שלא במקרה, את השקפותיו הפוליטיות.
במיוחד שמתי לב שזכרונו המצויין של
מרכוס, שעמד לו בהבאת עשרות פרטים
על אישיותו של אבנרי ,״כשל״ כאשר
היה צריך לספר לקוראי הוואשינגטון
שנים פירסם אבנרי בהוצאה אמריקאית
את סיפרו ישראל ללא ציונות.
על מאמרו של מרכוס — לא כדאי להרחיב
את הדיבור. נראה לי, מכל מקום,
שכדי להשלים את התמונה שצייר. בפני
הקוראים האמריקאים, היה רצוי לנצל הזדמנות
זו כדי להוציא מחדש את הספר
בארצות־הברית.
צבי אכרהמי, כפר הס
• הספר עומד להופיע בקרוב במהדורת
כיס בארצות־הברית. אשר למאמר ההשמצה
הנידון — הוא נכתב לפי הזמנת
ישראל מגאזין, ביטאון של אנשי ארץ־
ישראל השלמה, תמורת 1,500ל״י, ובהש־תדלות
מנגנון התעמולה הציוני בארה״ב.

אי&ה
מספר? 1
קראתי פעמיים את הכתבה על בחירת
נסיכת הים־התיכון (גם אחה סורקיס?) —
ובכל זאת לא הצלחתי למצוא אותה:
מצאתי שם את הנסיכה עצמה, את הסגנית
השנייה, אפילו את ח״כ סורקים — ורק

נ דינו לטח

צילום
חובב
תמונות 7X11 — 25 אמרות
גלויות 9X13 — 35 אגורות

וכל המביא מודעה זו
פיתוח סרט חינם
״פוטו בן־אבי״
אבן־גגירול 105ת״א.
ביצוע תון 24 שעות

לחואיגבחגוינתתגזובתרזח

שבועון החדשות הישראלי •
׳ ״הע ולם הזה״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

סגנית ראשונה הנני
את הסגנית הראשונה לא מצאתי. הייתכן
באמת, כפי שטוען בעלי, שייתכן שהיתר•
סגנית שנייה — בלי ראשונה?
עלמה מדיפר, גבעת אולגה
• תיאורטית, ודאי ייתכן. במקרה זה,
היתה במקרה סגנית ראשונה — שולה
חנני, גס אם הגורל המר השמיט אותה
מהכתבה.
העולם הזה 1774

משום דבר
לישוב דבר
את המכתב הזה לא כדאי לכם לקרוא,
אין לי מה להגיד בו וחבל שתבזבזו עליו
את הזמן. אני מציע לכם לעבור ולקרוא
את המכתב הבא (אם גם הקורא הבא לא
עשה את אותו הדבר) .לא תמצא במכתב
שום דבר. ממש כלום, אתה יכול לסמוך
עלי, אני יודע מה שאני מדבר, ואם אני
אומר לך שאין במכתב הזה שום דבר אז
אתה יכול להאמין לי...
ואתה עדיין כאן מקווה לשמוע משהו,
אני מצטער מאוד, אין לי מה לספר לך.
(איך זה מר בן־אמוץ! נחמד, נכון?)
אני מדמיין לי שמחר אני פותח את העיתון
ובמדור קורא יקר של אלי תבור כתוב:
״השבוע לא כתוב כלום, חבל על הזמן,
תעבור לעמוד הבא, בעמוד הבא שולחים
לעמוד ,8בעמוד 8כותב דן בן־אמוץ שאין
לו מה לספר לך, תקנה לוקשים במדור של
רחל המרחלת, אני מגיע לשם כתוב באותיות
של קדוש לבנה :״אין לי כל חדשות
עבורכם, תנסו למצוא חדשות בקריעות
ביניים, אני מגיע לשם כתוב ״הכנסת
בפגרה, לא עשינו, לא דברנו, לא קרענו,
תחכה אולי בשבוע הבא יהיה לנו מה

לכתוב.״ ובשביל זה לשלם? 1.80 בשביל
שמר בן־אמוץ יכתוב לי מאמר ראשון
״שלא כדאי לי לקרוא כי לא כתוב כאן
שום דבר״ .במאמר שני הוא מסביר למה
לא כתוב שום דבר. ובמאמר שלישי הוא
סיפר איך כשהוא עבד במעריב משום דבר
הוא עשה מאמר. מאוד מאוד מעניין.
יעקב טימכרג, תל־אביב

לחלק דו״חות לכל מי שלא קשר כהלכה
את רצועת הצוואר — כמו הגננת בגן-
הילדים למי שלא שרך את נעליו כהלכה?
סביר להניח שלא — אפילו במדינת
האבסורדים שלנו. ואם כן — לשם מה
הקסדה? כדי להעניק קצת רווחים לייצ-
רנים ויבואנים מסויימים?
נחום דרור, חיפה

ורוכבי הקטנועים

חסרות תועלת
משום מה, לא שמעתי עד היום את
הטענה העיקרית נגד קסדות־המגן לרוכבי
האופנועים.
תועלתה היחידה של הקסדה היא בשעת
התהפכות, כאשר היא אמורה להגן על
ראשו של הרוכב. אלא שהיא עשוייה לה ביא
אז תועלת — בתנאי אחד: שהיא
קשורה לראש ברצועת הצוואר. האם מומחיו
המפוקפקים של משרד התחבורה מאמינים
באמת, שאם ייחייבו את רוכבי
האופנוע במדינה לחבוש קסדות — הם
יוכלו גם לחייב אותם לקשור את רצועות-
הצוואר? האם ניסה אחד המומחים הללו
לנסוע בקיץ עם רצועת־צוואר קשורה,
כשאתה מרגיש כמו כלב חנוק ומוגבל בכל
תנועותיך? האם יתחילו שוטרי התנועה

הקסדות, התאונות

במשך ארבע השנים שחלפו מאז הוחלט
לחייב את נהגי הרכב הדדגלגלי בחבישת
קסדות־מגן בדרכים בין־עירוניות,
ציפיתי לראות באחד מכלי הפירסום הממשלתיים,
וכן בעיתונות, נתונים סטטיסטיים
המשווים את מיספר נפגעי תאונות הדרכים
בתקופה שלפני פירסום הצו, למיספר הנהגים
שנפגעו בתאונות לאחר מכן. בשום
פירסום לא מצאתי אפילו רמז לכך.
יקום נא, איפוא, דובר משרד התחוג־רה,
אם יש לו האומץ לכך, וינסה להגו
על עמדת המשרד ועל צידקת הצו החדש
בכך, שיפרסם וישווה את מיספר נהגי
האופנועים והקטנועים שנפגעו בתאונות
בשנה שקדמה למועד כניסת הצו לתוקפו,
למיספר הנהגים שנפגעו בשנה שלאחריה.

זו תהיה הסניגוריה הטובה ביותר על הצו
החדש — אם אמנם יצליח פירסום הנתונים
הנ״ל לשכנע — דבר שאני מסופק בו.
אפרים ב״ץ, פתח־תקווה

אופנועיסטים —
חתארננו

דיבורים, דיבורים, דיבורים. אולי נתחיל
כבר במעשים, במקום דיבורים? האם מעט
ההפגנות העלובות באו במקום פעולה של
ממש? בואו נתארגן, ונראה לגיבורי מש רד
התחבורה, הרואים את הארץ מבעד
לזגוגיות של מכוניות ממוזגות.
נוכיח שיש גבול עד מתי ניתן לדפוק
אותנו.
בואו נתארגן. אני מציע שכל אופנועיסט
ישלח מכתב עם פרטיו למערכת העולם
הזה, ונפתח בפעולה אמיתית.
ישראל שלום, יפו

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקברה.
עדיפות תינתן למברסים תמונות
למבתכיחם.

א שר*
נו חי !
דאף 1600
קבינה מתהסבת
ונוחות ולוקסוס של פר־יבט)
מנוע 138כ״ס 415 -מק ׳ג
י מותאס לאקלים טרוב•
* מותאם לטיוליות
סלל בולמי זעזועים ומיצבים
קדימה ואחורה
ארגז באורכים עד 8.35מ׳

ה מ חי רהחלמ 5 0 .0 0 0 -ל
כוללצ מי גי

בני בזו טו ת
העולם הזה 1774

ק ר 0ו2

אמר מפקדמרחב
עזה: ויזה היה
ה מ קו םהיחידבעולם
שבו זדקק פו פ א׳
ל ע ! ר ח חיילים

ח * 1 1 1 1 ¥ 1 *1 ה ! י י? ״ 11111 מיבנה זה היה פעם תחנת חמש-
׳ 1 - 1 1 • 111/7.1-11 * 11 7 19י י 1טרה של מחנה הפליטים ג׳יבליה.
המחבלים אילצו את המשטרה להסתלק מכאן. כיום שוכנת כאן יחידת צח״ל, כולל
חיילות שאינן נרתעות מלחיות בלב מחנה ששמו יצא לשימצה כמעוז המחבלים בעזה.

רוחב ובאלכסון, היא מבותרת בצלקות
רחבות שהותירו בה הדחפורים, שגילחו
אותה מצד אל צד. רצועות אלה, שנועדו
להיות דרכי שליטה רחבות על פני המחנה
הצפוף, דומות עתה לשדה קברות ענקי,
שנשים זקנים וילדים חופרים את קבריו
כדי לגלות מטמונים.
נדמה כאילו אחזה את כל אלה שנשארו
בג׳יבליה בהלה לזהב. באתים, מכושים
וציפורניים הם חופרים בין ההריסות,
שקועים עד צווארם בתוך החפירות.

אף פעם לקריאות משמרות צה״ל, משום
שהיו בטוחים שיוכלו תמיד להתחמק בין
הסימטאות, החצרות והפרדסים.
היום כבר לא מתגודדות אלף נשים
למראה כל חייל ישראלי המשוטט במחנה,
ומפגינות בצרחות של היסטריה. מפתחי

במיבנה בן חמישח חדרים בדרן כללן
מיבנים ועץ בתוך החצר, המשמשת גם
כחלקה חקלאית לירקות בשעת הצורך.

הדחפוו והשנויה ״:ד,

מקל־והגזר, קיבלה בשלטון צה״ל סמלים חדשים: הדחפור

שהו קרה כמחנה הפליטים שד
ג׳יבליה.

011 בנוסיואת

לב מחנה הפליטים בנוסיראת, מסמל
את המהפכה שהתחוללה במחנות הפליטים
ברצועת עזה בשבועות האחרונים.

זה אינו אותו מחנה, שתדמיתו הצטיירה
כמאורת עקרבים וצפעונים. זה אינו אותו
ריכוז ענק של שינאה ומשטמה לוהטת,
שלאור מה שפורסם אודותיו והוצג ממנו
בטלוויזיה, היה שמעו בלבד מעורר חלחלה
בלב כל ישראלי.
היום הוא אינו אותו סיר לחץ בגודל
של קילומטר על קילומטר, בו כלואים 40
אלף נפשות, בו היו מוצאים כל בוקר
שתיים־שלוש גוויות בג׳ורה — הכיכר
המרכזית של המחנה. שוב לא שורפים
צמיגים בג׳יבליה. שוב לא ממטירים ברד
של אבנים על כל סיור של צה״ל החולף
ברחוב.
שוב אין ג׳יבליה סמל לשלטון הפידאיון
ברצועת עזה.
ג׳יבליה אחרי הרעש — הסתערות הדחפורים
ודילול האוכלוסין — נראית מצולקת
ומלקקת פצעיה. מסביב, לאורך, ל־

והסוכריה .״שלושה כובשים משלו בנו בשוט,״ אומרים תושבי
ג׳יבליח ,״ועכשיו מושל בנו צח״ל בעזרת הבולדוזר.״ הסוכריות,
חן סוכריות של ממש, שמחלקים עתה חיילי צח״ל לילדים.

וכל מה שהם מעלים משם הם רק שברי
בלוקים ולבנים, מהם יוסיפו עוד נדבך
לגדר האבן של חצרם, או עוד מיבנה
בתוך החצר.

זרע של
ת קוו ה
9׳ ה רק השינוי כצורתו החיצונית
י של המחנה. עמוק יותר, חשוב יותר,
הוא השינוי המתחולל בתושבים. מה שלא
קרה במשך ארבע שנים, מאז מלחמת
ששת־הימים, החל לקרות בחודש האחרון.
צריך לזכור, כי ג׳יבליה היוותה לפני
זמן קצר מבצר בשליטתם הבלעדית של
המחבלים. כאן זרקו רימונים על סיורים
של צה״ל מדי יום, כאן העזו החבלנים
ללכת לאור היום עם נשק ביד, לא נעצרו

הבתים, בתוך הסימטאות, אפשר לראות
חיוכים. הילדים אינם בורחים כשמתקרב
רכב צבאי. גם לא ממטירים אבנים. עדיין
מתגודדים ומסתודדים בחבורות, אך שולחים
מבטי סקרנות למעשיהם של החיילים
בסימטאות.
אפשר היום לשמוע ״שלום״ בעברית
בסימטאות. אפשר לראות תושבים נעצרים
ומשוחחים עם חיילים — דבר שעוד לפני
מספר שבועות היה מזכה אותם אוטומטית
בגזר־דין מוות מירי הפידאיון.
כשאשד, כורעת ללדת בשעות העוצר,
אין בעלה מהסס להזעיק אמבולנס של
צה״ל שיקחנה לבית־החולים. לאט לאט
מעיזים אפילו לפנות למחנה המגודר ש הקימה
יחידת צה״ל בלב מחנה הפליטים,
כדי לבקש עזרה וסיוע בבעיות של יום
יום.
אחד המוכתרים רוצה להיבדק דווקא
אצל הרופא הצבאי של היחידה השוכנת
במקום. יש אומנם בג׳יבליה מרפאה גדו־

1ל 11117111ל ״1הנוכחות של צה״ל במחנות הפליטים ברצועה, אינה יותר
נוכחות סימלית, בי אם נוכחות פיסית. מחנה יחידת
1 #1111 #111 #11
צת״ל המחפשת אחר חבלני ג׳יבליה, הוקם בלב מחנה הפליטים. חייל זה מאבטח.

ך | 1ףליף 1י [1כך נראים אוהלי מחנה
111 *1 1 1 1 1 1 1 1
1י 11 1שהתנהלה, באופן ארעי
#11#1111י י !
אחד ממחנות הפליטים הגדולים ברצועה. מאז הוקם המחנה, נפסקו
בתוך מחנה הפליטים, החל תהליך של התקרבות בין תושבי המחנה
לה של אונר״א. יש שם אחיות, רופאים
ואפילו רופא בלגי. אבל המוכתר בוטח
יותר באבחנה של רופא צה״ל.
יש אפילו גילויים של שיתוף פעולה.
אתמול זה היה קיים רק בדמיון המחבלים,
.־ 997 מאלה שהוצאו להורג כ״משת־פי
פעולה עם הכובשים״ ,לא רק שלא
היו משתפי פעולה, אלא שאולי לא דיברו
מימיהם עם ישראלי. השתמשו בהאש
בונקו
בתוך ויוה

יחידת צה״ל
כמובן, בלב
מעשי הרצח
לבין צה״ל.

מה זו כדי לחסל חשבונות פרטיים וסיב־סוכים
אישיים. עכשיו כבר לא מתפלאים
כשפלח מספר לחיילים המשוטטים בפרדסו
ונחים תחת עץ התות שלו, כי מסתובב
בפרדם טיפוס לא מוכר לו.
אתמול הקימו מגרש משחקים על שטח
שהוכשר לכך במיוחד במרכז הכפר. בנו
ננדנדות וקרוסלות ומגלשות. מחר יביאו
קולנוע לג׳יבליה. יקרינו סרטים ערביים

תושב זה של מחנה הפליטים באל״בורג׳,
מקדם בתקיעת כף את חיילי צה״ל, דבר
שלא מנע מחם לגלות באחד מחדרי ביתו, בחדר שלא היתח אליו כל דלת, בונקר
מתחת לריצפה( ,ראה תמונה משמאל) ששימש מיסתור למחבלים מבלי שניתן לגלותו.

1י ך *1 1ך 1111 התושבים שנותרו במחנה הפליטים בג׳יבליה עוסקים בה־
1 / 111י 11 1פירות ביו הריסות הבתים, שתושביהם פונו מהמחנה. הם
חופרים עד יסודות המיבנים שנהרסו, כמו חופרי קברים, בדי למצוא לבנים ובלוקים
שישמשו אותם בשיפור דירותיהם. חיום אין בורחים יותר כשמתקרבים חיילי צח״ל.
למבוגרים. לילדים יעשו הכרה עם פופאי.
חיילות מסתובבות בדרבי ג׳יבליה ומחלקות
לילדים שקיקי סוכריות של ה־שק״ם.
מחר אולי יקלו על שעות העוצר
הליילי.
באיזה שהוא מקום זה מצלצל קצת אי רוני.
אפילו מאקברי. אפשר להיות ציני
ולומר :״נו, נראה שילדי ג׳יבליה יעיזו
שלא להתנדנד בנדנדות שבנו להם.״ אבל
בסופו של דבר אי־אפשר שלא להודות
שומורה קיצונית עוברת על ג׳יבליה. ועם
קצת העזה ניתן ליטול סיכון ולומר שאולי
אולי, דווקא כאן, ודווקא אחרי כל מה

שהיה בעת האחרונה, נזרע זרע התקווה.

מדברים בלי לחשוש

^ א ק רו ס לו ת, לא סרטי פופאי ולא
/סוכריות של השק״ם, ישכיחו את השנאה
בת 23 השנים או את המרירות בת
החודש על ההרס והדילול.
אבל בצד אותו ניתוח אכזרי שהיה כורח
בטחוני, כד אומרים, יש תופעה מעו־
(המשך בעמוד )38

תמרורים
נפטר בתל-אביב, בגיל ,92 זקן

שחקני הבמה העברית יהושע ברטד
נוב, שהמשיך להופיע עד לפני שנים מס פר,
לאחר שהחל את דרכו כשחקן, לפני
כעשרים שנה, ברוסיה ארץ הולדתו. ב־
,1922 הצטרף להבימה במוסקבה, שיחק

ברטונוס
את הגיבן בהדיבוק, ומאז הופיע בעשרות
תפקידים ראשיים, ביים מחזות, התבלט
כקריין מרשים וכנואם, לפני כשנתיים הופק
סרט מיוחד אודותיו.

נתמנה לנשיא בוליביה הוגו
באנסו, מפקד הכוחות הלאומניים, ש הדיחו
את הנשיא חואן טורז, אחרי מל חמת
אזרחים קצרה.

נולדה

לברנאדט דוולין,

קתולית רווקה — בת בכורה. ברנאדט,
חברת בית־הנבחרים הבריטי הצעירה ביותר
23 מראשי הלוחמים הקתולים בצ פון
אירלנד, סירבה להודיע את שם האב,
בישרה רק כי מצבה המשפחתי החדש לא
יפריע להמשך מאבקה המדיני.
נחוג יום הולדתו ה־ 57 של רכז

השחמט בהתאגדות הפועל, זלמן גור־ביץ,
הנושא גם בתפקיד מזכיר האיגוד
הישראלי לשחמט קרוב לעשר שנים.
נולדה. לזמרת שולה חן ובע לה,
הפיזמונאי ומפיק התוכניות בגלי צה״ל
אבי קורן, בת בכורה.

חן וקורן
התגרשה

.בלוס-אנג׳לס, ג׳ץ

קולינס, השחקנית הבריטית (הירונימוס
מרקין) ,מבעלה, השחקן־הזמר הבריטי
אנטוני ניולי, בטענת ״אי התאמה קיצונית״
.לאחר שמונה שנות נישואים ושני
ילדים, ובמחיר 1250 דולר לחודש מזונות.
התחתן. בביתו בשווייץ, הצופה
אל אגם ג׳נבה, ג׳יימס טייפון,62 ,
והשחקנית האוסטרלית קלאריסה קיי,

נידון למאתיים שנות מאסר,
מייקל הארסר, צעיר שיקאגואי בן ,18
באשמת רצח צעירה בת .24

נולדה. לשחקנית ג׳יץ ביר־קץ,
ולידידה-שאינו-בעלה סרג׳ גינז־סורג,
בת, שרלוט־לוסי.
העולם הזה .1274

1־ 1 1־

ך* עם, כאשר היה חור בגרוש (ו־הרבה
זמן לפני שהיה חור בלירה)
היו בארץ־ישראל פועלי־בניין שהיו, בארצות
מוצאם, פרופסורים מוסמכים לפיסיקה.

ישים
אלה עברו. כיום עובדים
כבניין צעירים בריאים המתאימים
לכך. פרופסורים לפיסיקה עוזרים
כמכון וייצמן לפיתוח משק טכנולוגי
מתקדם.
פעם היו בארץ־ישראל נהגי־מוניות
שידעו לשרוק יצירות שלמות של ברהמס.
כל תייר זר התרשם מכך.

כיום יש דור של נהגי-מוניות
מקצועיים. מי שיודע כך לשרוק
את כרהמם מנגן בתזמורת הפילהרמונית
או עוסק כהוראה כקוני
שרבטוריון.
פעם היו בארץ כל הגברים, מפרופסו־דים
ועד נהגי־מוניות, משרתים לפחות
חודש אחד בשנה במילואים.

כיום --

ואני רוצה לשאול, גם כדחילו
וגם כרחימו.

* קבע תחילה כמה נתונים, כדי להג-
^ דיר ולגדר את זירת הוויכוח.
אנו זקוקים לצבא כדי להגן עלינו
בשעת־הצורך, וכדי להרתיע התקפה עלינו.
העובדה
שממשלתנו אינה פועלת למען
השלום, ושכמה משריה הבכירים אף
פועלים במרץ כדי לסכל את המזימה
להשכינו, אינה משנה עובדה זו. מוטל
עלינו לשנות את הממשלה ואת המדיניות.

אבד כאותה שעה מוטל עלינו
לדאוג גם לכך שאם תפרוץ מלחמה,
ואפילו כאשמתנו — לא נאבד

גם בבוא השלום — כאשר יבואו —
לא ייעלם בן לילה הצורך בצבא. להיפך:
קיומו של צבא בריא, יעיל וכשיר הוא
אחת הערובות העיקריות לקיום השלום,
לפחות בשלביו הראשונים.
בהיותנו עם קטן, בעל משאבים מוגבלים,
זקוקים אנחנו לצבא־מילואים. דד

באנשי־מילואים, במידה שאינו מאוייש
באנשי חובה וקבע.
את אנשי המילואים יש לתרגל מדי
שנה.
חוץ מזה מוטלים על צה״ל אלה־ואלה
תפקידים אחרים, שרק אנשי־מילואים
יכולים לשאת בהם. תפקידים אלה מחייבים,
אולי, תקן נוסף של אנשי־מילואים.
בדיקה כזאת תעלה, בסופו של חשבון,
מיספר מירבי של אנשים שיש להחזיקם
בשרות־מילואים.

כל זה מסתכם ככך-וכך אנשים.
ולא יכול להיות שמץ שד ספק
בכך שמיספר זה נופל — ואולי
נופל כהרבה — ממיספר האנשים
הנמצאים כיום כמיסגרות שד מילואים.

האם
כדאי לגייס פרופסור לכימיה,
המנצח על מחקר חשוב בעל ערך חיוני
למשק המדינה, כדי שישמור בלילה על
אותו מחנה?

האם אין לאייש תפקידים אדה
על־ידי נוטרים, שיימלאו אותם כשכר
הרכה יותר נמוך, וביעילות
הרכה יותר גבוהה (מפני שיהיו
קבועים) — מכדי לשבש תהליכי•
ייצור, עבודות מדעיות, שרותים חשוכים1 החיסכון יהיה כפול: חסכון עצום בתקציב
המדינה — וחיסכון עצום פי כמה
למשק המשווע למומחים מכל הסוגים,
הזועק לידיים עובדות ומאומנות.
פריון־העבודה, ייעול הייצור — אלה

** ח׳ ע ז מפני שבדיקה כזאת לא
נערכה מעולם, ואנשים מועברים למילואים
באופן אוטומטי, כדבר מובן מאליו.
כל עקרת־בית יודעת שאם מביא הבעל
הביתה אלף לידות בחודש, דרושות כל

מי לו א
כן, כיום הם עדיין עושים את אותו
שיטה עצמה היא יעילה, חסכונית־יחסית,
עצמה. את והיא הוכיחה
הדבר.
ע ד כאן אין ויכוח.
ואני מתככד כזה״לשאול: דמה,
.הוויכוח מתחיל מכאן: איזה
כעצם )
צכא־מילואים ) מה צריכים להיות

ממדיו ץ

ך* שבועות. האחרונים, לכבוד מלאת
^ שנה להפסקת־האש, התחילה אופנה
חדשה בארץ. אנישים שואלים: אולי
אפשר להתחיל לחסוך בתקציב הביטחון?
שר־האוצר, פינחס ספיד, שהקפיד ל הצהיר
במשך שנים כי אינו נוגע כלל
בהצעת־התקציב של משרד־הביטחון, אלא
מאשר אותו אוטומטית ללא בדיקה —
עורר את השאלה אם אפשר, אולי־אולי,
לחסוך בו קצת.
אפילו נשיא התאחדות בעלי התעשיה,
איש ימין מובהק, השמיע את אותה
שאלה בפני ציבור של עסקני־פועלים.

וזה מוזר, מוזר מאד.
כי מאז קום המדינה ועד עצם השנה
הזאת, לא העז איש לבטא שאלה זו.

לא כקוד רם, לא כלחש, ואפילו
לא כחלומו.
כי אנחנו עם הנתון במצור. אנו מוקפים
אוייבים הקמים עלינו לכלותנו, וכר.
אז איך יעז מישהו לשאול אם אפשר,
לחסוך בהוצאות הביטחון?
אלא שהזמן, ושנה שלמה של הפסקת
האש, עושים את שלהם אפילו בשטח זה.
השאלה נשאלה. בקול ;רם. והארץ לא
רעדה, והשמים לא נפלו. הקדוש־ברוך־
הוא לא שלח ברק כדי להעניש את
הרשעים, והאדמה לא פערה את פיה
כדי לבלעם, כמו את קורה ועדתו.
משמע: מותר לשאול. אמנם בדחילו
וברחימו, אבל מותר.

**ץ אלה זו לא התעוררה בראשית
\[£ימי צה״ל. כי התשובה היתה נתונה
מראש, נוכח ממדיו המצומצמים של כוח־האדם
שלנו אז.
מי שסיים את שרותו בצה״ל, עבר
אוטומטית לשרות במילואים.
זה היה דרוש מבחינה כמותית. עם
קום המדינה מנה היישוב העברי בארץ
כ־ 650 אלף תושבים בלבד.
זה היה גם רצוי מבחינה רעיונית.
כולם היו שווים בפני החוק ובפני צה״ל,
כולם שרתו במילואים.

אלא שבינתיים גדלה אוכלוסיית
המדינה, ומגיעה לשלושה מיליון.
שנח־שנה מסיים שנתון נוסף את
שרותו הסדיר כצה״ל, ומצטרף למילואים.
מי שמלאו דו א 1שנה ביום
הקמת צה״ד, הוא עתה כן 41
וחודשיים, ומשרת עדיין כמילואים.
והשאלה היא: האם זה עדיין סביר?

האם ככלל נכדקה שאלה זו אי־פעם
מראשיתה וככללותה, כאופן
אובייקטיבי, כעזרת שיטות מדעיות
מעודכנות נ

^ ילו נערכה בדיקה זו, היא היתד.
מתנהלת לפי העקרונות הבאים :
אם תפרוץ בעתיד הנראה־לעין מלחמה
כוללת בינינו ובין חאוייב המירבי האפשרי,
יהיה צה״ל זקוק לכך־זכך חטיבות
קרביות, כך־וכך יחידות אחרות בים, ביבשה,
באוויר, בשרותים.
את המכונה הצבאית הזאת יש לאייש

אלף הלירות לסיפוק הצרכים המינימליים
של המשפחה.

אם אותו כעל יקכל לפתע העלאת
שכר של 500 לירות נטו, תגלה
אותה עקרת־כית לפתע כי הסכום
•טל 1500ל״י כחודש דרוש
לכיסוי ההוצאות ההכרחיות כיותר
של המשפחה.
זוהי חוכמת־חיים פשוטה. היא נכונה
לגבי תקציב־המדינר. בשם שהיא נכונה
לגבי התקציב של עקרת־בית.
היא נכונה גם לגבי תקציב כוח־האדם
בכל מיסגרת אנושית — מישרד, בית־חרושת,
מנגנון המדינה, משלחת לירח
— וצבא.

הצורך ככוח־אדם גדל אוטומטית
בהתאם למיספר האנשים שישנם.
בבל שיגדל מיספר האנשים
המצויים, כן יתרחכו הצרכים.
אלא שגידול המנגנון אינו מביא עימו
גידול של יעילות.

לעיתים קרוכות מאד נכץ החי*!
זוהי
התגלית הקשורה בשמו של הפרופסור
פארקינסון, וגם צה״ל, אחת ה־מיסגרות
היעילות ביותר במדינה, אינו
חופשי מתחולת חוקיה.

ךצה ״ ל ״ ט מיתקנים, ועל המיתקנים
/האלה צריכים לשמור.
השאלה היא: האם כדאי לקחת מנהל*
עבודה של בית־חרושת המייצר מוצרי־ייצוא,
להוציאו מעבודתו במשך חודש,
לגרום לשיבושים חמורים בתהליכי הייצור,
לשלם למיפעל את מלוא משכורתו
} 1800ל״י ברוטו) :מכספי משלם־המיסים
— כדי שאותו איש יעמוד בשער של
מחנה מם׳ ,1864 יעלה ויוריד את המח סום
בשער?

הם ערכים חיוניים במשק הישראלי, ש הוא
בסים ביטחון המדינה. אמנם, אין
הם מעגיינו של סגן־אלוף בצה״ל. עליו
מוטלים: תפקידים אחרים. אך הם חשובים
מאד־מאד.

^ יני רוצה להיכנס כאן להשלכות
הרעיוניות והרגשיות של הבעיה. די
בבירור הגורם הצבאי והגורם הכלכלי
— שני גורמים הניתנים לבחינה אובייק טיבית.
תקציבי
הביטחון בולעים השנה כ־6.6
מיליארד ל״י* — כמחצית תקציב המדינה,
כשליש התוצר הלאומי הגולמי. על
כך יש להוסיף את הסכומים הקשורים
בביטחון הקיימים בתקציבי כל שאר המשרדים
הממשלתיים, כולל הביטוח הלאומי,
המשלם את שכר מגוייסי המילואים.

אירגון
מחדש של שיטת המילואים,
בהתאם למציאות של שנות
השכעים, יחסוך חלק ניכר ממנו.
הדכר טעץ בדיקה יסודית.
הסמל של צה״ל הוא טאנק — לא
פרה קדושה. הטאנק הוא מכשיר יעיל
למילוי משימה מעשית.

פרה קדושה היא ההיפר מזה.
* לפי החישוב הבא: תקציב הביטחון
5200 מיליון, מחצית תקציב המשטרה ,85
רזרבות ,50 תקציבים מיוחדים ,265 מחצית
הריבית על חובות המדינה ,500
מחצית החזרת חובות המדינה .500

העולם הזה 1774

ו מ או ר! ןויינדי א 1 1יייי

א לי לנ ד או
ך• תום עשרה ימי מעצר, שוחרר השבוע כתבו הצבאי של מעריב, אלי לנדאו,
^ ממקום מעצרו במשטרת אור־יהודה. אולם הפרשה שאלי לנדאו ניצב במרכזה,
ושהסעירה את המדינה כולה גם בתקופה של פיחות וידיעות מרעישות אחרות, לא
הסתיימה. היא עלולה לשוב ולשמש נושא מרכזי לשיחות וויכוחים רבים,
חוקרי משטרת ישראל הגיעו בתום עשרת ימי החקירה, בהם לא זכו לכל שיתוף
פעולה מצידו של לנדאו, למסקנה כי חומר הראיות שהצטבר בידיהם מספיק כדי להאשים
את אלי לנדאו ולהעמידו לדין.
כאשר נעצר אלי לנדאו לראשונה היו בידי חוקרי המשטרה ראיות קלושות בלבד:
עדותם של האחים עמוס וזאב בן־שחר, ברשותם נמצאו חומרי ההדברה והזרעים שנגנבו
ממחסני חברת גרעין, לפיה הובאה אליהם הסחורה הגנובה והוצעה להם למכירה על
ידי שכנו של עמוס. אלי לנדאו. הודאות אלה כלשעצמן, לא היה בהן די כדי שהמשטרה
תוכל להעמיד את אלי לדין. הן היו טעונות הוכחות מסייעות, שיאמתו אותן. ללא
הוכחות כאלה קשה להאמין שאיזה שופט היה מחייב את לנדאו להשיב להאשמה שהו־

הו לנ ת

ה סו ף

עלתה נגדו. סניגוריו יכלו לטעון כי האחים בן־שחר קשרו את שמו של לנדאו לפרשה
מתוך תקווה שהמשטרה לא תרצה להתעסק עם כתבו של עיתון רב השפעה כמו מעריב,
ובזכותו ייחלצו אף הם מהעניין.
משום כך כוונו מאמצי המשטרה, בששת ימי מעצרו הראשונים של אלי לנדאו,
לחיפוש אחר הוכחות מסייעות כאלה, שיהיה בהן לאמת את גירסתם של האחים בן־שחר.
מאמצי המשטרה הופנו לכיוונים רבים. רק בודדים מהם העלו תוצאות כלשהן.
האחים בן־שחר טענו, למשל, כי אלי לנדאו הזכיר שם אדם בשם שמעון, כמי שיביא
אליו את חומרי ההדברה. לפי שם זה ולפי התיאורים שמסרו האחים, הגיעו חוקרי
המשטרה למסקנה, כי המדובר בשמעון (״כושי״) רימון, הנחשב בידידו של אלי לנדאו,
עימו שירת יחד בצה״ל (ראה מסגרת) .אלא שמעצרו של כושי לא סייע בדבר להתקדמות
החקירה.
גם בדיקות חשבונות הבנק של אלי לנדאו לא העלו כל חומר ראיות נוסף. הסתבר
אומנם לחוקרים כי בסניף של בנק ברקלים בתל-אביב רשומה בחשבונו של אלי לנדאו
משיכת־יתר בסכום של למעלה מ־ 40 אלף ל״י, וכי סכום החובות שלו אצל נושיו
מסתכם ב־ 50 אלף ל״י נוספות. מימצאים אלה סיפקו למשטרה תיאוריה בדבר מצבו
הכספי הדחוק של העיתונאי, שיכול היה להוות מניע למעשה שמייחסים לו. תיאוריה
זו הועלתה אומנם בבית־המשפט, שעה שביקשה המשטרה להאריך את תקופת מעצרו
של לנדאו, אבל מבחינה משפטית קשה לראות בה עדות מסייעת. אילו היתד. נמצאת
בחשבונותיו של לנדאו הפקדה של סכום של 10 אלפים ל״י, שניתן לו על ידי האחים

מיהו האום השני נ נו ש ת ארי

וזדו ח ם
ך* ידיעה שהתפרסמה בשבוע שעו
ן בר בכל עתוני ישראל, בה נמסר על
מעצרו של שמעון רימון (מזרחי) ,המכונה
״כושי״ ,כחשוד בביצוע הפריצה,
בקשר אליה נעצר גם העתונאי אלי לנדאו,
הכילה דוגמה קלאסית למשפט שקרי
מבחינה לוגית.
נאמר בה כי כושי בן ה־ ,31 היה בשעתו
אחד הלוחמים האגדתיים של יחידת הקומנדו
101 המהוללת של צה״ל. איש מבין
מפרסמי הידיעה, וקרוב לודאי גם רבים
מבין קוראיה, לא שם ליבו לכך שאם
אומנם נכונים דברי משפט זה, היה שמעון
רימון צריך להיות בן 14 לכל היותר שעה
שלחם בשורותיה של יחידת קומנדו .101
לרוע המזל לא היתד, יחידת קומנדו 101
יחידת גדנ״ע, וכושי לא שירת כמובן מעולם
ביחידה זו.
למרות זאת היתד, ליחידת 101 השפעה
עצומה על דרך חייו של איש מוזר ומיוחד
במינו זה, שמעלליו והרפתקותיו הפכו
אותו לאגדה מהלכת על שתיים. שמעון
רימון נולד כמה שנים מאוחר מדי כדי
שיוכל להימנות על לוחמי .101 אבל הוא
גדל על ברכיהם של לוחמי יחידה זו.
כשהיה נער בקיבוץ עין־חרוד היו לוחמי
היחידה, ובראשם מאיר הר־ציון אליליו,
סיפורי גבורתם הלהיבו את דמיונו. הוא
רצה להידמות להם ולהיות כמותם.
אבל כשהגיעה שעתו של שמעון להתגייס
לצד,״ל, כבר שבקה יחידה זו חיים.
בגבול שררה רגיעה. היתד, זו התקופה
שאחרי מבעצ קדש ב־ ,1956 ואפילו פעולות
התגמול היו נדירות ביותר.
לשמעון רימון, שהחמיץ את היחידה
שהיתר, תואמת את אישיותו ואופיו, לא
נותרה הברירה אלא להקים את יחידת
קומנדו ,102 יחידה שהוא, כחייל בצנחנים,
היה הלוחם הבודד והאחד שלה.

תינוק ליד
גדר המ שק

ף! צה״ד זכה שמעון גבה-הקומה ב!
כינוי כושי, בשל צבע עורו השחום.
הוא היה במקצועו הצבאי סייר, גילה
תכונות טבעיות למקצועות אלה. כך,
למשל, היה נוהג להחביא בפינות סתר
שונות במרחבי הנגב, מחבואים פרטיים של
ג׳ריקנים של דלק, שרק הוא היה יודע
את מקום ד,ימצאם. אבל בכל פעם שאיזה
רכב של יחידתו היה נתקע ללא דלק, היה
כושי נעלם, שולף, כאשף המוציא שפן
מצילינדר, ג׳ריקן של דלק.
אך אם בשנות החמישים המאוחרות התפרסם
כושי בעיקר כסייר מעולה, הרי
בשנות השישים בא לו פירסומו בעיקר
בשל התנגשויותיו התכופות עם החוק.
אין ספק: עברו של כושי מצביע עליו
כעל עבריין מועד, המבצע מעת לעת עבירות
שונות על החוק. אבל שמעון רימון
אינו עבריין רגיל. בכל פעם שהוא נלכד
על ידי שומרי החוק, חשים לעזרתו כמה
מהאנשים המפורסמים ביותר במדינה, כולל
מפקדים בכירים של צה״ל בעבר, ומפעילים
את כל השפעתם כדי להקל
עליו בדין. כי סיפור חייו של כושי, שהוא
סיפור קלאסי של אדם, שהנסיבות דחפו

ארי לנדאו בבית־המשפט

אנשי משטרה, בעת שהובא לבית־המשפט בתל־אביב, להוצאת פקודת מעצר נגדו.
השבוע, בתום עשרה ימי מעצר, שוחרר ממעצרו בערבות של חמש־עשרה אלף ל״י.

אותו אל הפשע, הוא אחד הסיפורים המופלאים
ביותר המהלכים במדינה.
איש אינו יודע מה מוצאו. האגדה מספרת
כי יום אחד מצאו בגי משפחת איכרים
ממושב תל־עדשים שבעמק יזרעאל,
תינוק עטוף סחבות ליד גדר המשק. כיון
שבאותו יום עצמו נעלם מהמקום שבט
בדואי שחנה קודם לכן בסביבה, נטו ליחס
את התינוק לאותו שבט.
סיפור זה לא הפריע למשפחת המושבניק
היקה פרץ ארליך, לאמץ את הילד
כבנה. שמו בישראל נקבע אז כשמעון
והוא גדל בשנותיו הראשונות כאחד מילדי
המושב.
אבל כשהגיע שמעון לגיל בו יכול
היה לד,יוכח בעצמו כי אינו דומה לשאר
בני המשפחה, גילו לו כי הוא ילד מאומץ.
שמעון, שדיבר גרמנית שוטפת, אותה למד
בבית הוריו המאמצים, סבל ממשבר כתוצאה
מגילוי זה, והיה צורך להעבירו למוסד
החינוכי בעין־חרוד, שם גדל כילד
קשה ופרובלמטי.
כשהתבגר הפך לגבר ענק-קומה, יפה־תואר,
בעל אינטליגנציה טבעית נדירה,
חד חושים להפליא, רך דיבור ובעל קסב
אישי נדיר, שהיה גורם לעדרים של נערות
להתאהב בו מבלי שאפילו רצה בכך.

טיול ברבמ-עמון

י -צה״ל וכשנים הראשונות אחרי
שיחרורו מהצבא, זרמו הלחצים הנפשיים
הפנימיים של כושי באפיקים של הרפתקנות.
ב־ 1959 הוא ביצע, יחד עם חבר
ממוצא אמריקאי, את אחד ממעשי ההרפתקנות
הנועזים שבוצעו אי־פעם בארץ.
השניים סחבו משטח ארמון־הנציב בירושלים,
שהיה בשליטת אנשי האו״ם,
מכונית של האו״ם, בה ערכו במשך כמה
ימים טיול בירדן, ביקרו אף ברבת־עמון
כשהם מחופשים לאנשי האו״ם.
סיפור זה מעיד על כוח־ההמצאד,
והדמיון האופיינים לכושי. אחרי ש התגנבו
לארמון־הנציב בלילה והצליחו
להוציא משם מכונית סטיישן, כשהם מוסרים
לזקיף במקום מספר דמיוני ששימש
כסיסמת מעבר, הביאו כושי וחברו את
המכונית לירושלים העברית.
במשך חודשיים הסתירו אותה בואדי
כשהיא מוסווה בענפים. בתקופה זו הכינו
השניים תעודות מזוייפות, לפיהם היה כושי
משקיף או״ם מקולומביה ואילו חברו
האמריקאי, משקיף או״ם מקנדה. בעזרת
תעודות אלה וציוד נוסף שהכינו למסע,
תיכננו לחצות את הגבול עם ירדן בערבה.
מסעם החל כמד, קילומטרים צפונית לעקבה,
משם יצאו לסייר בפטרה, העיר הקדומה
החצובה בסלע.
לא היתד, להם כל תוכנית מוגדרת למ סע.
תחילה חשבו רק לבקר באותם מקומות
בעבר־הירדן, ששמותיהם הסעירו במשך
שנים את דמיון צעירי ישראל. אבל
אחרי שהתברר להם כי הם יכולים לנוע
בקלות בכבישי ירדן ללא חשש של זיהוי,
המשיכו בדרכם, דרך רבת־עמון עד
זרקה, חצו משם את הירדן ליד יריחו,
ביקרו בירושלים המזרחית ובחברון וניסו

בן-שחר, לטענתם, בתאריך זהה או קרוב לתאריך שנקבו הם, יכול היה הדבר להוות
הוכחה מסייעת. הפקדה כזו לא נמצאה.
(לעומת זאת, מייד אחרי גילוי המשטרה על משיכת היתר שהיתה לאלי לנדאו בבנק,
מיהר חותנו, ראש עיריית נתניה עובד בן־עמי, לחסל את החוב).
אם למרות זאת ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו של לנדאו, היו לכך כמה
נימוקים, שנציגי המשטרה לא ששו לגלותם, מחשש פן יתגלו קלפיהם בטרם מועד.
אחד המימצאים שבידי החוקרים היתד, עדותו של נהג משאית, שזהותו נשמרת
בסוד, שאינו קשור לפרשה. בליל הפריצה למחסני גרעין, ניסה נהג זה לחנות
בקירבת המחסנים, כאשר הבחין בטנדר מדגם שברולט בעל אף קטום, שהפריע לו
לחנות. לדברי העדות, ראה הנהג בטנדר ובסביבתו שלושה אנשים שעסקו בהעמסת
סחורה ממחסני גרעין. במיסדר זיהוי שנערך לנהג המשאית, הוא הצביע על טנדר

לנדאו, שעלילותיו הפכו לאגדה

71־ 1 0 2
לחצות את הגבול חזרה דרך ארמון־הנציב
בירושלים.
הם הצליחו להיכנס דרך שער הכניסה
מהצד הירדני. אבל שעה שניסו לצאת
משער היציאה לשטח ישראל, נעצרו על-
ידי הזקיף שחשד בהם, נלקחו לחקירה.
לפני שהספיקו אנשי האו״ם לברר את
זהותם, הגיע למקום ראש המחלקה לתפקידים
מיוחדים במשטרת ירושלים, רב־פקד
מיכאל בוכנר, שחילץ אותם מידי
אנשי האדם.
שניהם הועמדו לדין. כושי נידון ל־15
חודשי מאסר, מהם 9חודשים על תנאי.
את ששת חודשי המאסר בפועל ריצה

יון המרהיב והנפלא שלו, במקום שפך האר־נון
לים־המלח. הם בילו שם יומיים ולילה
וחזרו בלילה השלישי לעין־גדי.
כעבור ימים מספר יצא אחד מהם לבדו
להחזיר את הסירה למפעלי ים־המלח. בדרך
נשבר המנוע ונשמט והסירה התהפכה.
האיש חזר בשחיה ממושכת של
שש שעות מלב הים אל החוף, כשהוא נע
בין חיים ומוות.
עבר זמן עד שהשלטונות עלו על עקבותיהם
של מבצעי ההסתננות לארנון.
אחד מהם הועמד לדין וישב 27 יום בכלא.
השני היה, לדברי המשטרה, שמעון רימון,
ששהה אותה תקופה במשק עין־גדי.
לכושי לא היה חשק לשבת שוב בבית-
כלא. הוא נעלם מהארץ, הוכרז כעבריין
נמלט. הוא עצמו עשה את דרכו בדרכי
אירופה כנווד, ללא כסף, ללא רכוש, כש כל
מטענו מרוכז בכים אחד של מעיל
הרוח שלבש. תחילה נדד בגרמניה, כשהוא
מבקש כל יום עבודה שתאפשר לו
להתקיים. תקופות ממושכות היה מתגורר
עם קבוצות של נערות, עבורן היד. מבצע
עבודות גבריות שונות.
זה היה הריפוד שהעניקו החיים לכושי.
אהבת הנשים, שהוא לא העריך אותה
ביותר. לא נמצאה נערה שהיתר. יכולה
לראות את כושי רעב. וכיוון שהיה תמיד
רעב, נמצאה תמיד נערה שתאכיל אותו.

ציד לווי תני ם
בים הצפוני

שמעון(״כוש,״) רימון
כושי בבית כלא צבאי. היתד. זו, כך טען
שנים אחר־כך, התקופה האיומה בחייו.
שומרי הכלא לא ידעו על מה הורשע,
שמעו רק כי הסתנן לירדן. הם חשבו כי
היה מרגל לטובת הירדנים, התעללו בו
כבוגד.
צלקת עמוקה נותרה בנפשו של כושי
מאותה תקופה. אולם היא לא הצליחה לרפא
את יצר ההרפתקנות שלו. הוא נדד ממקצוע
למקצוע, עד שהסתבך בהרפתקה
שכתוצאה ממנו נאלץ לברוח מהארץ.
באחד הימים בשנת 1964 נעלמה
סירת־מנוע ממפעלי ים־המלח בסדום.
איש לא מצא אותה מאז. אבל כעבור מספר
חודשים הגיע לאוזני השלטונות פתרון
התעלומה.
התברר כי כמה צעירים מקיבוץ עין־גדי
סחבו את הסירה ובמשך כחודשיים החביאו
אותה בין שיחים ליד עין־גדי. לילה
אחד יצאו שלושה צעירים לכיוון הארגון.
הם נתקלו בלשון של ים־המלח ומנוע ה סירה
נשבר. בעזרת המנוע השני, שלקחו
עימם, הצליחו לחזור.
למחרת יצאו שוב בחסות החשיכה לכיוון
נחל ארנון. הפעם הצליחו להגיע אל הקנ

דרך נדודיו יצא כושי לארצות
^ סקנדינביה, שם חיפש לעצמו עבודות
כשכיר יום. כמו באגדות היה משוטט
בכפרים ובערים, מציע את עצמו כפועל
יומי לאיכרים, לעקרות־בית או לבעלי-
מסעדות, כשהוא מוכן לבצע כל עבודה
שתוטל עליו. אחר היד. נוטל את משכורתו
ומסתלק.
בדרך זו התגלגל גם להרפתקה ימית.
הוא הצטרף כימאי לספינה שיצאה לצוד
לווייתנים בים הצפוני. מהרפתקה זו הגיע
לאנגליה, התישב בלונדון. בלונדון היה
עיסוקו העיקרי של כושי — הקאזינוס,
בתי ההימורים בהם התגלגל הכסף. הוא
היה מבלה בקאזינוס ימים ולילות כשהוא
חולם לגלות את הנוסחה שתאפשר לו
לשבור את הקופה של משחקי הרולטה.
היתד, לו שיטה מיוחדת לעשות זאת.
הוא היד. מתישב ליד הקרופייה המנהל
את המשחק, ועוקב אחרי המשחקים. במרוצת
הימים התרגלו לראותו כחלק
מהנוף. אז היה מציע את עצמו למנהל
הקאזינו לשמש כעוזר לקרופייה, המסדר
את ערימות הז׳יטונים. בדרך זו היד. נצמד
לשולחן הרולטה, לומד את הטריקים וה־רמאויות
של הקאזינו ומשוכנע בכל פעם
כי מצא את הנוסחה להתעשרות במשחקי
מזל. בדרך זו היה מצליח להרויח לפעמים
סכומים של מאות לירות שטרלינג, אלא
שהיה מפסיד אותם במשחק למחרת היום.
גם בלונדון רדפו אחריו הנערות. נם־
יונותיו של בושי להתחמק מהן לא הועילו.
אחת הנערות אף כפתה עליו נשו-
אין. היה זה רק אופייני לכושי, שכשנכנע
לא ניסה להוסיך את הבחורה שולל. הוא

מהסוג שראה אותו לילה. היה זה בדיוק אותו טנדר מהדגם שברשות ספריית מעריב,
אותו השאיל אלי לנדאו לצרכי איסוף אבני נוי לגינתו מרמת־הגולן, כפי שטען.
עדות מסייעת נוספת נמצאה כנראה לדעת החוקרים במימצאי הבדיקה המעבדתית
שנערכה בטנדר של ספריית מעריב, שהיה ברשותו של לנדאו בליל הפריצה. על
מימצאי בדיקה זו הוטל איפול, אך נראה שיש בהם כדי לחזק את החשדות של
חוקרי המשטרה.
עם מימצאים אלה בידיהם עמדו חוקרי המשטרה בפני הברירה: לשחרר את אלי
לנדאו ממעצרו ולא להאשימו, מתוך הנחה שהראיות שבידיהם אינן מספיקות מבחינה
משפטית כדי לחייבו אפילו להשיב להאשמה, או להסתכן ולנסות להוכיח את ההאשמות
נגד לנדאו לפי ההוכחות שנאספו עד כה.
משטרת ישראל הרחיקה לכת למדי בפרשת אלי לנדאו מכדי שתבחר באפשרות

הביא אותה לידידים ואמר לה :״אינני
אוהב אותך. אני נושא אותך לאשה כיוון
שתוקף האשרה שלי פג ואני צריך אותך
כדי לזכות באזרחות בריטית.״ והנערה
השיבה :״לא איכפת לי, אני אוהבת
אותך.״
כך הם הפכו לבעל ואשד. וכושי היה
הופך אולי לנתין בריטי, לולא פרצה מלחמת
ששת־הימים. כושי שכח שהוא עבריין
מבוקש בישראל. שום דבר לא היה
חשוב לו יותר — אלא להגיע לארץ.
באחד הימים נעצר על-ידי הבולשת הבריטית,
אחרי שהצליח להתגנב למטוס
שהיה בדרכו לישראל. הוא הצליח אז
להערים על כל המשמרות ולהכנם למטוס,
ורק העובדה שלא לקח בחשבון שהמטוס
היה מלא עד אפם מקום, הסגירה אותו.
כעבור כמה ימים, כשהצליח להשיג כרטיס
טיסה לישראל ויצא לשדה־ד,תעופה,
שוב עצרו אותו אנשי הבולשת הבריטית,
שזיהו אותו. הם לא האמינו שהכרטיס ש בידיו
כשר. היה צורך בהתערבות אנשי
השגרירות הישראלית כדי שיניחו לו לטוס
לארץ. הוא הגיע ללוד ביום השלישי של
המלחמה, נעצר מיד על ידי המשטרה,
אחרי שזיהו את שמו ברשימת המבוקשים.

דחף שאינו
בר־כיבוש
^ יו אלה ידידיו, מהם מפקדים בכיו
1רים בצה״ל, שסייעו לו להיחלץ. כו שי
ניסה לבנות את חייו מחדש בישראל.
הוא הביא לארץ את אשתו, שילדה לו
בן, התגורר עמה בדירה שכורה בירושלים.
הוא חיפש עבודה במקצועות שונים, עד
שזכה במישרה של פקח מטעם רשות
שמורת הטבע בראם־מוחמד שליד שארם
א־שייך. אלא שדחף אחד נוסף שדבק ב אישיותו
של כושי הוא שלא הניח לו
להפוך לאזרח רגיל. היה זה היצר לגנוב.
אצל שמעון, ששינה בינתיים את שמו
ממזרחי לרימון, לא היתד, הגניבה צורך

להתעשרות. היה זה צורך נפשי. דחף שאינו
בר־כיבוש. לעיתים קרובות היד. גונב
דברים שלא היה לו צורך בהם כלל.
הפסיכולוגים היו מגדירים זאת כצורך
לגנוב אהבה.
הוא היה מסוגל לגנוב לא רק לצרכי
עצמו, אלא גם בשביל חברים, מבלי שתהיה
לו כל תועלת אישית בכך. החברות
הגברית ביחוד עם ידידיו מתקופת השרות
בצד,״ל, היתד, אחת התכונות שכושי הקפיד
לשמור עליהם.
כך הסתבך בשורה ארוכה של פרשות,
שכתוצאה מהן נטשה אותו אשתו וחזרה
עם בנם ללונדון. כושי נחשד בגניבת ויסקי
בשווי של 100 אלף ל״י ממלון הקרא-
וונים בשארם א־שייך, והחבאתו בשדה
מוקשים. בפעם אחרת, כששימש נהגו הפרטי
של מרדכי נמיר, מי שהיד, ראש
עירית תל־אביב, נעצר כחשוד בביצוע שוד
מצויין במלטשת יהלומים, אך שוחרר.
בפעם האחרונה נשפט כושי על גניבת
משאית מלאה צמיגים. הוא טען להגנתו
כי גנב אומנם את המשאית, אך לא ידע
שהיא עמוסה בצמיגים, אותם לא התכוון
כלל לגנוב. הוא נידון להימצא תחת פיקוח
של קצין מבחן.
בכל פעם שהיה נקלע לצרה, היתד, המשפחה
המאמצת שלו בתל-עדשים, השה
לעזרתו, כשם שעשו רבים מידידיו ש שמעו
על הסתבכויותיו.
לאחרונה התישב כושי במושב רם־און
שבחבל תענך, שם גם עצרה אותו המשטרה
לפני שבוע, כחשוד בביצוע הפריצה
למחסני חברת גרעין בתל־אביב
ובגניבת חומרי הדברה וזרעים בשווי של
160 אלף ל״י.
אם קיוו חוקרי המשטרה, שעם מעצרו
של כושי יפוענחו כמה צדדים סתומים של
הפרשה, או כי יצליחו להוציא מפיו עדות
או הודאה כלשה,יא, ציפתה להם אכזבה.
כושי השתקן, המסוגר בעצמו, לא נתן
בידיהם אפילו מפתח אחד בעזרתו יוכלו
לפתור חידות.

הראשונה. אילו היתד, המשטרה משחררת את העיתונאי כחף מכל פשע, היתד, מסתכנת
במהלומה כבדה ליוקרתה ובמיתקפה של כוחות רבי השפעה, על שהמיטה קלון על
עיתונאי בעל־שם בעצם מעצרו לחקירה, מבלי שיהיו בידיה הוכחות לביסוס חשדותיה.
גם בבחירת האפשרות השניה טמונה סכנה. שכן, אם ימצא בית־משפט שההוכחות
שנאספו על ידי חוקרי המשטרה אינן מספיקות להרשעת הנאשם, שוב מסתכנת המשטרה
במהלומה ליוקרתה.
אלא שבמקרה כזה יהיה קו ההגנה של המשטרה נוח יותר. היא תוכל לטעון כי
מילאה אח חובתה וכי הניחה לבית־המשפט לקבוע אם הראיות להרשעתו של לנדאו הן
מספיקות או לא, מבלי שיאשימו אותה במשוא־פנים.
בעומדם מול ברירה זו החליטו קציני משטרת ישראל ללכת עד הסוף, לנסות
לשכנע את בית־המשפט כי אומנם אלי לנדאו אשם במעשים שמייחסים לו.

מה עושה החסידה של זיוח יויב,
לאחו שהיא מביאה תינוק ועולם?
ישיבת הפגרה המיוחדת
של הכנסת, בה ניתן האישור
החוקי לפיחות, היתה
ארוכה במיוחד: שש שעות
תמימות חלפו בין הקריאה הראשונה
לקריאה השנייה והשלישית.
בזמן הזה, שהוקדש
להכנה מדוקדקת של החוק
ע״י חברי ועדת הכספים של
הכנסת, היו שאר חברי הכנסת
!מרותקים לבניין — היות ואי־אפשר
היה לדעת מראש מתי
תתחדש ישיבת המליאה.
רוב הח״כים בילו אותו ב־
.מזנון — כשהם שוקעים בהדרגה
בעייפות. יצאה מהכלל
ראש הממשלה גולדה מאיר,
שהתעקשה לחכות עד תום הישיבה,
ריכזה מסביב לשולח נה
במזנון חצי תריסר חברי
מפלגה בכירים, והעסיקה אותם
בסיפורי זכרונות. לאחר
׳מונולוג בן ארבע שעות לפחות
— אשר הותיר את רוב
השומעים לו מטושטשים מעייפות
— נראתה ראש הממשלה
עצמה רעננה ומלאת מרץ בצורה
מפליאה.
באותו זמן, סיפר ח״ב
איפר הראל בדיחה על חשבונם
של אנשים הסוברים
תמיד שאנשי שירותי הבטחון
רודפים אחריהם: אשד, אחת
חלמה יפעם שהיא הולכת ברחוב
וגבר זר רודף אחריה.
היא מתחילה לברוח במהירות,
מצליחה להגיע לביתה — אבל
הזר עדיין בעקבותיה. בשארית
כוחותיה היא מתפשטת ונכנסת
למיטתה. כאשר הגבר הזר
מגיע אליה, היא ׳ממלמלת בפחד
:״מה עכשיו ז״ משיב הגבר
:״איך אני יכול לדעת ז
הרי זה החלום שלך.׳״
לאחר הפיחות, נשאל
ח״כ יוסף קרמרמן (גח״ל)
עתיר״ההון, שהוא חתנו של
איש הספנות החרותניקי יעקב
מרידוד, על־ידי עמיתיו
התפרנים :״ובכן, הרווחת או
הפסדת?״ השיב קרמרמן :״עוד
לא יודע. אני חושב שבתחילה
אפסיד, ואח״כ ארוויח.״ אחד לפני עשרים
כנסת, הוא

הילל קוק.

שהפסיק, עוד
שנה, לשבת בהח״כ
לשעבר
פעילותו החבר
תית,
לעומת זאת, לא הצטמצמה
בגלל כך. קוק, אשר
יחזר לפגי כשנתיים משהות ממושכת
בארד,״ב, התפרסם מאז
כאחד מעורכי המסיבות הפעילים
בישראל. האחרונה
בשרשרת מסיבותיו נערכה
ביום השישי האחרון, בווילה
שלו בכפר שמריהו. היתד. בה,
כרגיל אצל הילל, תערובת
חברתית של בוהמה ובורגנות.
אלא שתערובת חוגגת זו, הפעם
שלא כרגיל, התפרקה מהר
— בגלל מסיבה אחרת: זו שערכה
בעלת הגלריה עמליה
ארגל לכבוד נישואיה של
נערת הזוהר והשחקנית הנודעת
כרכה נאמן. עמליה,
שהכירה את ברכה ואת בעלה
המיועד כאשר שהו השניים
בפרס, הבטיחה לה בזמנו כי
תערוך לה מסיבת חתונה לאחר
שתגיע לארץ.
במסיבה, הכריזה ברכה
:״אני רוצה שזה יהיה
ברור שאני לא מתחתנת עם
איזה פרסי זקן ומכוער.״ המוזמנים
— ביניהם עודד

תאומי, ליה דוליצקיה,
ונערות הזוהר אילנה גור
ועדי קפלן — לאחר שנוכחו

כי אכן אין המדובר בפרסי
זקן ומכוער, החליטו ברובם
כי בזאת מילאו את חובתם,
החלו להתחמק אחד אחד, ובאין
רואה. הסיבה: החום הנוראי
ששרר בדירה. היחידה שלא
יכלה לברוח, היתד, כמובן ברכה
נאמן עצמה, שמצאה פתרון
אחר למצב: היא פשוט
נרדמה על הספה.
באותה מסיבה, הציגה
הטוראית זיוה יריד חידה:
״׳מה קורה לחסידה, לאחר ש היא
מביאה תינוק לעולם?״
אף אחד לא ידע, וזיוה נאלצה
לספק את התשובה :״היא מתקפלת
וחוזרת למכנסיים״.
מסיבה גדולה נוספת
התקיימה, יום לפני כן, בביתו
של הצייר המצליח משה גת,
לרגל הוצאתם לאור של שני
אלבומים חדשים שלו. אבל ב־מרכז
השמחה עמדו לא ציורים,
כי אם אנשים. ספציפית :
שני אנשים: אייכי נתן
ומשה ינוקא. כידוע, הסכימו
אייבי וינוקא לחסל את
הריב ביניהם בבוררות, בה
יתחייב הצד המפסיד לשלם
1000ל״י עבור ארוחה משות־

דווקא בשל חיבתו של מרקו
לכלבים. באחד מביקוריו באילת,
ביקר מרקו בביתו של
בוסתנאי (״בוסי״) סחה הידוע,
וראה אצלו את הכלב.
מרקו העיר בנימוס למראה
הכלב :״זד, כלב נחמד מאוד.
גם אני הייתי רוצה כלב כזה.״
בוסי אמר מייד :״אתה ייודע
מה — קח את הכלב.״ למרקו
לא היד, נעים לסרב לבוסי ובחיוך
מאולץ הסכים לקבלו. רק
לפני שעמד לעזוב עם הכלב,
העיר לו בוסי :״זה יעלה לך
רק 500ל״י, המחיר ששילמתי
בעצמי.״ שוב לא יכול היד,
מרקו לסגת, למרות שכמה מחבריו
הציעו לו לחלץ אותו
מהתסבוכת. הוא לא רצה להעליב
את בוסי, שילם 500ל״י
בעד הכלב ולקח אותו לתל־אביב.

שני
האנוונים

אריאל אפרוני (מימיו) ואביו, יהודה
אפרוני, משחקים כמעט את
עצמם בקומדיה הקולנועית החדשה ,״כץ וקרסו״ .בסרט הם אב
ובנו, הרבים על חסדיה של אותה חתיכה (ציפי לוין) .״בחיים
עוד לא נזדמן לנו להתעניין באותה חתיכה,״ אמר אפרוני־האב.

פת. הבורר שנבחר, ע״י עור־כי־הדין
של השניים — אמנון
זכרוני (מצד אייבי) ואריה
מרינסקי (מצד ינוקא)
— בחרו בגת כבורר. כצעד
ראשון, החליט גת לזמן
את השניים למסיבה שערך. במסיבה
לא הגיעו אייבי וינוקא
לכלל שיחה ביניהם — אבל
קשר מסויים בכל זאת נוצר:
אייבי, שבישל בעצמו את האוכל
ההודי שהוגש במסיבה,
הכין צליחת מיוחדת עבור ינוקא,
וביקש מכבוד הבורר והמארח
להעביר אותה אליו.
ינוקא, שנטש את
חיי־הלילה של תל־אביב לטובת
אלד, של אילת, מנהל מזה
מספר חודשים את הדיסקוטק
נפטון באילת, הפורח מאז בואו
בממדים שאילת לא ידעה
אותם. אבל מדי שבועיים עולה
ינוקא לשאוף אוויר קריר יותר
בתל־אביב. באחד מביקוריו
האחרונים, תפס אותו בעל
המכבסה, לשם היד, נוהג ינוקא
למסור את בגדיו לכביסה,
ביקש ממנו להחזיר חוב שהוא
חייב לו .״תחזיר את החוב,
בחייך,״ התחנן בעל המכבסה,
״אני צריך לפרנס חמישה ילדים
קטנים. איך אתה רוצח
שאני אעשה את זה?״ בו במ־

קום, השיב ליו ינוקא :״מה
הבעיה? תהרוג אחד מהם!״
0״ידיד אמיתי הוא ידיד
בעת צרה,״ אומר הפתגם האנגלי.
בני משפחתו של הכתב
הצבאי של מעריב, אלי לני
דאו, שנעצר כחשוד בתיווך

ג׳ו נריסטי

מייסד להקת ״כריסטי״ הנודעת
מאנגליה, בא לארץ לפני
חצי שנה וביקש לבקר במחאזמר ״שיער״ ,אך הדבר לא נזדמן לו.
בשבוע שעבר בא לביקור נוסף, יחד עם להקתו, ושוב ביקש לבקר
ב״שיער״ ,אלא שזה ירד בינתיים מן הבמה. בערב הגיעה הלהקה
למלונה וירדה לבאר, גילתה להפתעתה כי הזמרת המופיעה במקום
היא מרגלית אנקורי, כוכבת ״שיער״ ,ושבמקרח נמצאים במקום
גם שני כוכבים אחרים של המחאזמר: גבי שושן, בן־לווייתה של
מרגלית, וצביקה פיק, שביקר שם בנפרד. בתמונה: כריסטי משוות
את אורך שערותיה עם זה של פיק. תוצאות הבדיקה לא פורסמו.
למכירת סחורה גנובה, יכלו
לגלות השבוע מי הם ידידיהם
האמיתיים, שלא זנחו אותם
בעת צרה. בין אלי לנדאו ל בין
אלוף פיקוד המרכז, האלוף
רחבעם (״גאנדי״) זאבי,
שררה מזה שנים איבה. לא
רק שגאנדי ואלי לא דיברו
זה עם זה, אחרי מעצרו של
לנדאו, היה גאנדי בין הבודדים
שטילפנו לאשתו של
אלי והציעו לה את עזרתם.

גיורג, המילטוו

שחיה הארוס של לינדה ג׳ונסון, בת הנשיא האמריקאי
הקודם, הסתבך בשתי אהבות. אחת רוצה
להתחתן עימו, והוא רוצה להתחתן עם השניה.

האחת, אודיל רודין (מימין) ,אלמנתו בת ה״36
של הפלייבוי פורפיריו רובירוזה, הצהירה :״אני
אוהבת אותו ורוצה להינשא לו אולם הצעיר
היפה מבלה את חופשתו בריביירה דווקא עם
אחרת (למעלה) :דוגמנית־הצילום מארה״ב אלנה.

אחד המשתתפים בתוכנית
השעה השלישית בטלוויזיה,
לפני שבועיים, אודות
סין העממית, היד, ד״ר אפרים
(יוכטי) יוכטמן, שרבות
מהגדרותיו הצליחו לקלוע ללב
הבעיה. ידידים ותיקים שלו
נזכרו, עם הופעתו, בסיפור
אודות קליעה אחרת שלו,
מוצלחת פחיות: לפי אותו סיפור,
הרביץ יוכטי, אז תלמיד
בבית־הספר היסודי לדוגמא ב־תל־אביב,
יריקה רחוקת־טוו׳ח

1מזה מספר שבועות
נראה מרקו תורג׳מן, מנהל
׳מועדון הקינגס בתל־אביב כשהוא
מלווה בכלב ענק מגזע
דני גדול, המפחיד בעצם מראהו
את כל הקרב אליו. רק
מעטים יודעים שהכלב נלווה
אל ימרקו בלית ברירה, ולאו־

לעבר התקרה — בדיוק כאשר
נכנס המורה לכיתה. היריקה
פיספסה — והמטח נחת על
ראש ׳מחנך הדור. כתוצאה מכושר
קליעתו הלקוי, סולק
יוכטי מבית־הספר. בכלל היה
מחזורו של יוכטי אחד המפור סמים
בבית־הספר: בין חבריו
צבי אלדורוטי, כיום ראש מועצת מגדל העמק. הפסנתרנית
ציפורה זלצמן,
אשתו של הפסנתרן הידוע
אריה ורדי וקרובת משפחה
של הפסנתרנית פנינה זלצ־מן
והחקיין־הבדרן צדוק
סביר, שכאשר היה מחקה את
המורה לאנגלית, יכלו זרים ל הישבע
שהוא שולט בשפה זו
— ורק חבריו ידעו כי אינו
מבין מלח אנגלית.
העולם הזה 1774

במדינה

סטאשר -איש

מיס גוד אי ס —

פזופ״וו הפשע

אבל לא ל עי תונו ת
בכל שנה, בהתקרב ראש־וזשנה, נתקפים
עיתונאי ישראל בדיכאון נפשי.
כי זוהי עונה מתה. העסקנים יוצאים
לחופשה, חדלים להשמיץ זה את זה. הכנסת
שובתת, ויחד עימח רוב המוסדות
היוצרים חדשות.
״לא קורה כלום!״ נשמעת האנחה במשרדי
כל המערכות.
אם אץ — יצור! השנה לא נשמעה
אנחה זו. כי הפעם היו חדשות — ובמרכזן
עמדה העיתונות עצמה.
בכל אחד משלושת העתונים היומיים
הגדולים געשו הרוחות.
• בידיעות אחרונות נכלא ונדון עמום
קינן בעוון העלבת מפקד. השבוע שוחרר,
אחרי שריצה עשרה ימי־מאסר בכלא ה צבאי.

במעריב הוארך מעצרו של הכתב ה־

ש ד 3לי 3ל 1ד
שלדון ע ד -ד
3י ח? 1שפט
א מריקאי ל ע לי ה
לי שראלוהפר
שו תפו ש ל
ח״ב פ רו ש

האם הוא
איש המנתח ב־

9ושת
אר־־ג׳עכרי ומשגיחו כתר־אכיב•
המלווים היו גם צנזורים
צבאי אלי לנדאו, חתנו של בעל-המניות
העיקרי בעיתון, עובד ברעמי (ראה עמודים
.)14—15
• הארץ עמד במרכז פרשה מסוג אחר,
שבה הסתבכו אישים מרכזיים באולם הפשע
המאורגן, המישטרה וצמרת המפד״ל.
הארץ טען כי ניסו לשחד את סופרו,
יגאל לביב, בעיסקה בלתי־חוקית של דולא-
ריס, וכי מישהו בצמרת מישטרה חילץ את
החשודים ממלכודת שהוטמנה על-ידי הכתב
והמישטרה (ראה עמודים .)17—19
• יומון פחות חשוב, הצופה, היה מעורב
בפרשה זו בעקיפץ, מכיוון שסופרו שאול
שיף, היה עד לחלק ממנה.
נראה כי בישראל מתגבש כלל עיתונאי
חדש — במקום שאין ידיעות, יצור אותן!
1דאל ארץ^ש

ננסה
מה רוצים מהם? מדוע לא מניחים
להם לשבת בשקט י מדוע אין להם זכות
למצוא מקלט בארץ כמו כל יהודי אחר?
אלה היו השאלות־ההאשמות, שהוטחו
כנגד כל מי שתבע, שלא להניח לראשי
הפשע־המאורגן הבינלאומי להשתקע בארץ
בזכות מוצאם היהודי, לפי חוק
השבות.
התמיכה בזכותם של ראשי סינדיקאט
הפשע האמריקאי ממוצא יהודי לעלות
לישראל, מצאה תמיכה. לא רק בעתונות
הישראלית, אלא אפילו בצמרת השלטון,
שם היה שר־המשפטים, יעקב שמשון
שפירא, צריך לנהל מאבק איתנים עם
כמה מחבריו לממשלה, כדי להסביר להם
מה הסכנה הנשקפת מהפיכת ישראל לארץ
מקלט לפושעים יהודיים נמלטים.

השר
גאל בי קו ר
העתונים ציטטו את דברי העסקנים
שטענו כי זהו מאורע היסטורי — הפעם
(המשך בעמוד )22
* חותם בספר־האורחים של מוזיאון הארץ,
כשמעליו המושל הצבאי של חברון.

כךתפס אותו השבוע צלם העולם הו ה
סטא שר מבעדלדלתמסעדת <,שרתון

קצין משסוה בניו עזו
לפוסליסמלכי הנשע -למה 1
(המשך מעמוד )17
בפיהם של המצדדים בהענקת זכויות
אזרח לעולים מסוגם של מאיר לנסקי
או ג׳ו (״דוק״) סטאשר, היו טענות
כבדות מישקל: פשעיהם של אלה המכונים
ראשי הפשע־המאורגן לא הוכחו
מעולם ! רובם לא הועמדו למשפט על
הפשעים שמייחסים להם ולא הורשעו.
אם ממשלת ארצות־הבירית האדירה לא
יכלה להעניש אותם — מדוע צריכה לעשות
זאת ישראל? טענה שניה: הם
כבר ישישים בערוב ימיהם, שפרשו מכל
פעילות. איזה נזק הם עוד מסוגלים לגרום
למדינת־ישראל, אפילו אם נכונות כל
ההאשמות שמייחסים להם?
״3השובה חדי״משמעיתי^ל השאלה׳-האח־רונה
ניתנה השבוע, כאשר התפוצצה
ברעש גדול הפרשה שזכתה לכינוי ״פרשת
מסמכי לנסקי״.

העובדות החדשות בסידרה לא היו
מהותיות, סייעו רק להשלמת התמונה
הכללית. היה רק הבדל אחד בערך הפיר־סום:
בעוד שעד כה התבססו חלק מההאשמות
נגד לנסקי על סיפורים, ידיעות
בעתונות וספרים, טען לביב שבידו מים־

פנה לשרי המשפטים והפנים, ביקש להציג
בפניהם את המיסמכים שהביא עמו
מארצות־הברית, ושניתנו לו שם ברצון
על ידי חוקרים פדרליים. הוא עשה
זאת, לדבריו, כדי שבבואם להחליט על
המשך הארכת שהייתו של לנסקי ביש־

4גיבורי הברשה

לג ס קי
לו ח ם להי שאר

ך* פרשה שהביאה

תוך
4צדדים למטבע

שעה

1 1ספורות להקמת ועדת חקירה רש מית
על ידי שר־המשטרה ולחקירה מש טרתית
מסועפת, התפוצצה יומיים בלבד
אחרי ששר־הפנים, יוסף בורג, החליט
להאריך את רשיון השהייה בישראל של
מאיד לנסקי, הבוס של סינדיקט הפשע
האמריקאי, בחודש נוסף.
כדי להבין את מהות הפרשה ואת
המסתתר מאחוריה! ,מן הראוי להקדים
את רקעה. מזה מספר חודשים מתנהל
בצמרת המדינה ויכוח נוקב סביב שהותו
של מאיר לנסקי בישראל. בויכוח זה
נוטלים חלק לא רק חברי הממשלה,
המצדדים והמתנגדים לנוכחותו של לנסקי
בישראל. כוחות רבי עוצמה, הן בתוך
המדינה והן מחוצה לה, מנסים להטות
את הכף לכאן או לכאן.
במהלך קרב איתנים זה, אין מאיר
לנסקי עצמו נשאר אדיש. לנסקי אינו
מתכוון לחזור לארצות־הברית, שם מצפות
לו חקירות מיגעות מתוך נסיון
למצוא נגדו האשמה שניתן יהיה להרשיעו
בה. מכיוון שתוקף דרכונו האמ ריקאי
בוטל, אין הוא יכול לחפש מיקלט
בשום מדינה אחרת. הוא החליט ללחום
בכל האמצעים שבידו על זכותו להשאר
בישראל ולהתאזרח בה מכוח חוק השבות.
במיסגרת מאבקו זה העניק לראשונה
ראיונות עתונאיים לעתונות ולרדיו, ש נועדו
לטהר את שמו, הגיש. תביעת דיבה
נגד ידיעות אחרונות, מתוך תקווה ש תביעה
זו תשתיק את מסע הפירסום הרעשני
המלווה את שהייתו בישראל. משום
כך, אחרי הסערה שפרצה סביבו לפני
כחודשיים ושככה, הוטרד מאיר לנסקי
מחדש, כאשר החל היומון הארץ לפרמט
סידרת מאמרים חדשה העוסקת בו ובחבריו.
סידרת
מאמרים זו היתה פרי מסעו של
אחד מכתבי הארץ, יגאל לביב, לארצות-
הברית בחודש שעבד. לביב ניצל את
שהותו בארצות־הבדית לצורך איסוף מיס-
מכים מידי גופים שונים העוסקים בחקירת
הפשע המאורגן שם.
המאמרים שהופיעו במיסגרת סידרה זו,
עם כל העניין שבהם, לא הכילו שום גילויים
חדשים על מעללי מאיר לנסקי ולא
הוסיפו דבר שלא היה ידוע עד כה בקשר
אליו. דוב הדברים שפורסמו במאמרים
אלה כבר הופיעו קודם לכן בעיתונות
ובספרו של האנק מסיק לנסקי, שהארץ
עצמו פירסמו בהמשכים.

שאול שיף, שהיפנה אליו את ההצעה
הטלפונית, בשמו של עורך־דין חיים
בסוק, מפעילי •המפד״ל, סגן ראש עיריית
תל-אביב, המשמש גם כאחד מפרקליטיו
של ג׳ו (״דוק״) סטאשר. בהצעה זו
התבקש לביב ׳להראות את המיסמכים
שהביא עמו מאמריקה, כדי שלפרקליטי-
הם של לנסקי וסטאשר יהיה מושג
על מהות החומר הממוסמך המצוי ברשות
הממשלה נגדם.
עד כאן אין כל חילוקי דיעות. אבל
על השתלשלות העניינים מכאן ואילך,
יש, כמו בסיפור היפאני המפודסם ראשו־מון,
ארבע גירסות שונות על מהלכי
אותה עיסקה, שהתפוצצה ביום השישי
האחרון בצורה שהרעישה את הארץ.
ארבע הגידסות שייכות לשאול שיף,
ליגאל לביב, ולעורך־הדין חיים בס(ק,
שמסר בעצמו שתי גידסות הסותמת
האחת את רעותה.
לשם המחשה יובאו להלן ארבע הגיר־סות
המנוגדות בקשר לפרטים העיקריים
של הפרשה.

מי יזם את ההצעה ללכיכץ

בסוק

שלו ש

ל בי ב

מכים ועדויות המאמתות חלק מהאשמות
אלה.

ראל, יהיה להם חומר ממוסמך כדי
לבסס את החלטתם.
אך בעוד ששר־המשפטים קיבל את
לביב לראיון ונטל ממנו את העתקי
מיסמכיו לעיון, סרב שר־הפנים, הד״ר
יוסף בורג להפגש עם לביב בכל צורה
שהיא. והנה, ביום השני לפני שבוע,
ערב ההחלטה שהיתה צריכה להתקבל
במשרד־הפנים, כאשר גברו השמועות כי
הממשלה החליטה להיענות לבקשת האמריקאים
ולגרש את לנסקי מישראל
(אלא אם כן יגיש בג״צ נגד גירושו),
קיבל לביב בטלפון הצעה שהפתיעה
אותו.
היה זה חברו של לביב, כתב הצופה

• יגאל לבים :״ההצעה נמסרה לי
טלפונית על ידי שיף זאחר-כך על ידי
עורך-דין חיים בסוק, שאמר לי כי הוא
לפי בקשתם של לנסקי
מדבר איתי
וסטאשר.״
ס שאהל שיף :״הפגשתי את יגאל
לביב עם בסוק לפי בקשתו של בסוק.
בסוק שאל אותי אם אני מכיר את
לביב. אמרתי לו שאנחנו חברים. אז
הוא אמר לי שהוא היה מעוניין לראות
את המיסמכים שלביב הביא עמו בקשר
לפרשת לנסקי.״
• עו״ד חיים מוק (גירסה א׳):
״שאול שיף סיפר לי שיגאל לביב מוכן
למכור לי את מיסמכי לנסקי. אמרתי
לו שיביא ונראה מה יש לו ביד.״
• עו ״ ד כסולן (גירסה ב נכון
שאני ביקשתי את החומר.״

!מי העלה את הרעיון לתשלום
עכור המיסמכים ץ
• ייגאל לכיב ״שאול שיף שאל

אותי אם אפשר יהיה לראות את המיס־מכים
ואם אפשר יהיה להפסיק את פיר-
סום הסידרה על לנסקי. הוא אמר כי
אקבל כסף טוב.״
• שאול שיף :״פניתי ללביב והצעתי
לו להראות לבסוק את המיסמכים.
הוא שאל אותי כמה יהיו מוכנים לשלם
בעד זה?״
• חיים כסוק :״שיף הודיע לי ש־לביב
רוצה תשלום תמורת החומר.״

״רא שומון״

ך 1כי כ ,34 ,חניך השהמר־הצעיר
׳ /וחבר. קיבוץ שובל לשעבר, שהפך
פעיל בחיים הציבוריים בישראל במיסגרת
פעילות ארגוך ה0טודנפים-למעך הדמוקר־טיח
בתקופת פרשת לבון ב־ , 1961 לא
הסתפק בפירסום החומר שבידיו. הוא

האם הציע כסוק לשלם בדולא־ריס
תמורת המיסמכיפץ
• יגאל לסיב (בפירסום ב״הארץ״) :
״בביקורי אצל עורך־דין בסוק, הוא אמר
לי, :כדי שתראה שאני רציני, הכנתי
לך סכום רציני.׳ הוא ניגש לארון התי קים׳
הוציא תיק מיסמכים שעטיפתו
צהובה, והראה לי חבילת שטרות ירוקים
של 100 דולר כל אחד ...סיכמנו כי
ניפגש במשרד, אני אביא צילומים של
החומר והוא ימציא לי את הדולרים.״
• יגאל לכיב (בעדות לחוקרי המש טרה)
:״אני עמדתי על כך שהתשלום
ייעשה בדולארים. עשיתי זאת משום
שלא הייתי בטוח שמכירת מיסמכים היא
עבירה, ביקשתי דולארים כדי להכשיל
את בסוק ולהכריח את המשטרה לחקור
אם בסוק מנסיה בשם לנסקי לשחד
עתונאים.״
• שאול שיף :״לא ראיתי דולארים,
אך ייתכן שלא הייתי נוכח כל עת

ג !,סטאשו צעק רצרם ״העור הזה״ בנוחיות שר מרון..שושן״:

?[ 01016א) /טסץ )ואוחז עסץ 00ז&תע/ז
סידרת תמונות זו צולמה השבוע על־ידי צלם ״העולם הזה״ בחדר הנוחיות של
מלון ״שרתון״ בתל־אביב, שם מתגורר ג׳ו סטאשר, מי שנחשב על ידי רבים בעוזרו
של מאיר לנסקי ועל ידי אחרים כבוס האמיתי שלו. סטאשר בן ה״ ,70 שסיגר עבה
שיחותיהם של לביב ובסוק ...ילא זכור
לי אם בסוק הציע 1תשלום בדולאדים.״
• חיים ב פו ק :״פגשתי את תת־ניצב
אהרון שלוש בעת הלווייתו של
אביו של היועץ־המשפטי ושאלתי אותו
אם יש עבירה בקניית מיסמכים עבור
קליינט. הוא אמר שאין בכך כל פסול.״
• אחרון שלוש :״יזמתי את הפגישה
עם בסוק. נפגשנו בבית־קפה. בפגישה
סקרתי בפניו באילו מקרים לא תהיה
העיסקה חוקית ...אמדתי לו שאם ישלם
במטבע זר — יעבור עבירה על החוק.״

ושיף, יש להבהיר כמה נקודות. אחרי
שלביב קיבל את ההצעה מבסוק, באמצעות
שיף ששימש כמתווך, הוא פנה
לעורכו, גרשום שוקן, ומשם למשטרה,
כדי לבקש את סיועה בתפיסת בסוק בעת
ביצוע דבר עבירה (תשלום בדולארים),
שהיתה צריכה להתבצע, לדבריו. שיף
לא ידע על פנייתו של לביב למשטרה.
למרות שלביב רמז לו לצאת מהענין
ולא להשתתף בפגישות שנערכו בינו
לבין במוק, המשיך שיף להיות מעורב
בפרשה.

הקצין שהכניס
עצמו לבוץ

הוא הופתע, יחד עם בסוק, כאשר
לביב פוצץ את הסיפור ביום שישי
בבוקר. כמי שפרנסתו תלויה ביומון
המפד״ל, מצא שיף את עצמו במצב
בלתי נעים כלפי ראשי מפלגתו, כמי
שנתן יד להכשלה במתכוון של אחד

ן* די להכין את פשר ההבדלים
^ בין גירסותיהם של העתוגאים לביב

נעוץ דרך קבע בפיו, נוהג להסתובב במלון בבגד רחצה. הוא עצמו זבח באזרחות ישראלית
לפני שנתיים. תמונות אלה הן תמונותיו הראשונות המתפרסמות ברבים. נסיונות
קודמים לצלמו נבשלו, אחרי ששומרי ראשו ואנשי המלון סילקו את הצלמים.
ממנהיגי המפלגה והחשדתו בנסיון לבצע
דבר עבירה.
אולם בעוד שבנוגע לכל פרטי העיסקה
קיימים חילוקי דיעות מהותיים, הרי
בנקודה אתת, שהיא בעלת המשמעות
החמורה ביותר בכל הפרשה, אין כל
חילוקי דיעות:
העובדה שבעת שהמשטרה, יחד עם
יגאל לביב, הכינה מלכודת לעורך־דין
בסוק, כדי לתפסו כשהוא משלם במלא־דים
תמורת מיסמכי לנסקי, מיהר קצין
משטרה בכיר, תודניצב אהרון שלוש,
ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים במטה־הארצי
— האחראי לקשר בין המשטרה
לשירותי הבטחון, והזהיר את בסוק ספני
עשיית מעשה שהמשטרה ניסתה לתפסו
בעת ביצועו.
כאשר נשאל שלוש מדוע מיהר להזהיר

את בסוק, השיב :״לא באתי להזהירו,
באתי לקבל אינפורמציה.״ כפי שניסה
להסביר, הוא אחראי מתוקף תפקידו ב־ומשמרה
לעיקוב אחר לנסקי וסטאשר
ופעילותם בישראל, ובמסגרת זו רצה
לקבל מידע על נסיונם לרכוש מיסמכים.
להסבר זה לעג בשעתו, לדברי שיף
ולביב, עורך־דין בסוק עצמו באומרו:
״אם הוא עוקב אחריהם, איך הוא לא
יודע שנפגשתי עם לנסקי בשלושת ה ימים
האחרונים ואף עשיתי עמו סאונה
בשרתון? !״
איך שלא יסביר את פגישתו עם בסוק,
קשה יהיה שלא לראות ביה פעולה שסיי עה
לפרקליט הדתי, ובעקיפין לשני האנשים
שהוא ייצגם במשא ומתן — לנסקי
וסטאשר. ועדת החקירה שהתמנתה לח־
(המשך בעמוד )22

אחת אחו׳ חצות

אורות, חתיכות ובתלבושות חתיכים מפוצצות,
והמון תנועה ופעילות, הופכים, בקיץ את קטע
הטיילת התל־אביבית שבין ח״פאב״ ל״טיפאני״ לאיזור

הזוהר ביותר בתל-אביב. מיטב החתיכות, במיטב התלבושות,
מציגות עצמן לעיני המכוניות שאינן חדלות לעשות שם
,סיבובים /ועוברי״האורח הרגליים, הכוללים מעט תל-אביביים
והרבה תיירים — ובוהים בהתפעלות ועיניהם יוצאות וכלות.

לנוהחתינוח

;.פאב
ו״טיפאני״ 1וצו

ך* תופעה מתחילה בערך בתשע בערב.
\ 1בשעה זו, מתחיל מדי ערב להגיע, לכיכר ע
טיפאני לפאב, על שפת־ימה של־ תל־אביב,
של אנשים יפים. כעבור שעתיים של נהירה זוהרת
קשה לעבור שם בשקט. לא רק בגלל הצפק
הפיזית — כמו בגלל מה שמצטופף שם: אין חת
תל־אביבית בעלת קליבר, מגיל 15 והלאה, שא
מראה את עצמה לפחות פעם בשבוע. בכיכר החתים

ההיפית
בשימלת מניו-יורק,
טריקו ותסרוקת אפרו.
למטה אווירה עליזה ביייך ה״פאב״.

ה 1111ך 11 מרלן טוויל ( )29 דוגמנית יפה מפאריס, מגיעה ל,,פאב״ בלווית
י י 1י • 1שלושה ידידים צרפתיים .״זהו המקום היפה ביותר בישראל״
אומרת מרלן. בתמונה משמאל: איבון ( ,20 שמאל) והלגה ( )22 הן הולנדיות
העובדות באופרה, אינן מחמיצות אף ערב פנוי על-מנת לבקר בכיכר החתיכות.

מלכת היופי

וו ו ווו ווובו ווו
תיכות מגיעות לכיכר הזוהרת לבדן (מימין),
ואם זה מתאפשר עם חברות וחברים.

פנינת

אליו״

״מלכת חתו״ ,71 מגיעה שלינת יד
עם החגר שלה, ישר למרכז החתיכות.

הממתינות

החיילת

רובינשטיין,
בתיה
( )19 מגיעה לכיכר ה־חתיכות
בלווית החבר הפרטי :״אני
מבלה קצת ב,טיפאני׳ וקצת ב,פאב׳ —
אבל רוב הזמן אני עומדת כאן על
המידרכה״ ונהנית מן האוויר של חים.

שתי חתיכות, לפי לבושות
צו האופנה האחרון וממתינות חן מחוה
שכיח למדי המתרחש בכיכר החתיכות.

ה 1 ׳ 1 1שולה תורג׳מן ( )17 בסנדלי שרוך, איפור כבד, שיער גולש
י ^ וחליפת שורטס, משתלבת אינטגרלית באווירה החתיכית של
1י י
המקום. למטה משמאל: מריאן גוטליב מזכירה בת 20 מניו־יורק, בולטת בכובע
מצחיה וחיוך סקסי. בין תושבי הכיכר בולט מספרם חרב של אחינו מעבר לים.

בעם בידו כאן ההומואים
בחושך ־ היו והו המרבו

התר־אביב הזוהר ב ח צו ת
שעברה שינוי דרסטי מאז הימים ששימשה
מרכז אפלולי להומואים של תל-
אביב.
תחרות התלבושות, בכיכר החתיכות, היא
חריפה: שורטס מגוונים, חולצות קשירה
עשויות מיטפחת, תסרוקות היפיות עשויות

במספרות יוקרה, שמלות מקסי מפוארות.
התוצאה — מפוצצת. תיירים המגיעים ל מקום
בהמוניהם, מקבלים את הרושם כי
בישראל הבחורות היפות ביותר בעולם.
בפקק היופי הזוהר וההומה, שבמיפגש
רחוב פרישמן והטיילת — זה נכון.

9ושת משמני נשקי

פשע מאורגן־משטרה-
מפלגות ומערכת יחסים
את המשך זזסידרה ולגלות, ללא תשלום
כלשהו, מה בדיוק החומר שבאמתחתו
של לביב.
תעלומה נוספת: בסוק הוא פרקליטו
של ג׳ו סטאשר ולא של מאיר לנסקי. אם
לנסקי חרד בקשר לעתידו וגורלו, אין
לסטאשר כל סיבה לדאוג. סטאשר הוא
אזרח ישראלי מזה שנתיים, שהגיע ליש ראל
לפני שש שנים, אחרי שבית־משפט
אמריקאי הסכים לחון אותו מעונש של
חמש שנות מאסר אם יצא לגלות מרצון

טונות האמריקאיים יכלו להרשיע בה את
ראשי סינדיקאט הפשע.
לסטאשר איו שום סיבה לדאוג שהמים־
מכים שהמציאה הפ.בי.איי. ללביב עלולים
לשלול ממנו את אזרחותו הישראלית.
מדוע היה צריך בסוק להציע, בשם
לקוחו, לקנות את המיסמכים? מי שהיה
צריך לעשות זאת היה פרקליטו של
לנסקי.
תעלומה זו אפשר לפתור רק בתשובה
אחת, המאשרת גירסה המהלכת זה זמן

ד 2 1 7 /א /ס

ס נ 1א 11/
ל 111711 נזאיר לנסקי, ששהייתו
הזמנית בישראל הוארכה
! 1/31
השבוע בפעם השישית ברציפות על ידי
שר־הפנים, ד״ר יוסף בורג, בנימוק שטרם
הספיק לשקול את כל החומר עליו מסתמכים
הטוענים שיש לגרש את לנסקי מהארץ.

ו ±נ 7ו ס

ע / 77ס

נ 7נ!~1

(המשך מעמוד )19
קור את מעשי שלוש, מקציניה הוותיקים
של משטרת־ישראל, לא תוכל לטש טש
את חומרת מעשהו זה, ומשמעותו
הציבוריות והמוסרית השלילית.

אתרו/

ש ל /ש

גלות מרצון
בישראל

הק שר

^ ם לחלקו של תתוניצג שלוש
בפרשה אין כל מחלוקת, הרי בשאר
פרטיה לוקה הפרשה בערפל כבד של
מיסתורין. השאלה העיקרית היא מדוע
היה חיים בסזק צריך לקנות את המיס־מכים
שבידי לביב?
לביב פירסם את כל המיסמכים ש בידיו
בסידרת המאמרים שלו בהא רץ.
נוסף לזה הוא מסר העתקים לשר־המשפטים,
הציע העתקים דומים לשר־הפנים,
שסרב לקבלם. אם היו לו עוד
מיסמכים נוספים, יכול היד, בסוק להמתין
יחד עם לקוחותיו, עד שיפרסם לביב

מערבת קשרים זו ממחישה את הסתעפות הקשרים בין ראשי
הפשע המאורגן, והבנקאי שלהם, טיבור רוזנבאום, לביו המפלגות
הפוליטיות בישראל וקציני המשטרה. באמצעות עמוס בך
לישראל. סטאשר, המופיע לאורך כל ה־קאריירה
של לנסקי בסינדיקאט הפשע לצי-
דו, הורשע על העלמת הכנסות מעסקי הימורים
— העבירה היחידה כמעט שהשל-

גוריון, מי שהיה מפקד משטרת מחוז ת״א, ועמוס מנור, ששימש
בתפקיד בטחוני בביר — העובדים כיום בשירותו של רוזנבאום,
יש קשר עקיף בין ראשי הפשע הבינלאומי וראשי המשטרה.

רב ושטרם מצאה ביטוי פומבי: איש
המפתח בפרשת סינדיקאט הפשע האמריקאי
הוא ג׳ו סטאשר ולא מאיר לנסקי
כפי שמקובל לחשוב.
ג׳ו סטאשר הוא הבוס האמיתי שהצליח
להסתתר מאחורי מסך המיסתורין, להיעלם
מעיני החוקרים, הציבור והעתונאים,
להופיע תמיד, כאשר נחשפה פעילותו,
כאחד העוזרים הקטנים של אנשי הפשע
המאורגן. בהירארכיה של סינדיקאט הפשע
האמריקאי היה לסטאשד בשעתו
תפקיד מבצעי — הוא היה הבוס של
כנופיית קליבלנד. לנסקי היה בתפקיד
הזהה לזה של קצין מטה — הוא היה,
ולטענת מומחים משמש גם היום, היועץ
הפינאנסי והמקצועי בענייני הימורים ל מטה
סינדיקאט הפשע. יתכן שכיועץ
וכמתאם גדולה היתד, חשיבותו של
לנסקי, אבל באופן מעשי היה סטאשר
חשוב יותר, כשם שמפקד חטיבת שריון
חשוב יותר מקצין מטה בדרגתו.

סטאשו

ולהשקיע כספים במיפעלים שונים ביש ראל.
סטאשד
הוא זה שעשה שותפות עם
מנהיג אגודת־ישראל, ח״כ מנחם פרוש
וטען שזה ניסה לרמות אותו. סטאשר
הוא האיש שלפני זמן קצר ניסה להש קיע
כמה עשרות מיליוני ל״י בשותפות
להקמת בתי מלון באילת, שהיתה צריכה
לקבל תמיכה ממשלתית.
סטאשר הוא האיש החופשי, שבדרכונו
הישראלי הוא יכול לנסוע בעולם ולעשות

ג׳ו סטאשר סועד ביחידות במסעדת מלון שרתון בתל־אביב. למרות
שהוא מולטימילונר ובעליה של וילה בקיסריה, מעדיף סטאשר
להתגורר במלון, שם הוא מבלה בחברת ידידיו הישראליים בעיקר במשחקי קלפים.

יש סימנים רבים המאשרים תיאוריה
זו. מאיר לנסקי בא בעקבות סטאשר
לישראל, אחרי שזה קיבל כאן אזרחות
ולא להיפך. מאז בואו לישראל, ניפגש
לנסקי בקביעות עם סטאשר, כמעט מדי
יום. תמיד זהו לנסקי שמטריח את עצמו
ובא לראות את סטאשר ולא להיפך.
סטאשר הוא הרבה יותר עשיר מאשר
לנסקי. בעוד שלנסקי דוחה את כל
ההצעות המוצעות לו על ידי אנשי
עסקים בישראל להשקיע כספים, מעוניין
דווקא ג׳ו סטאשר לקשור קשרים עסקיים

עסקים בכל מקום שירצה.
רק לאור זאת אפשר להבין מדוע היו
מיסמכי לנסקי חשובים כל כך לעורך־דין
בסוק: לנסקי נמצא בצרה. הוא צפוי
לגירוש מישראל. מי דואג לו? כמובן
שידידו ופטרונו הגבוה ממנו בדרגה,
שהצליח כבר להסתדר ולהפוך לאזרח
ישראלי.

מעגלי ההסתא בו ת
מתרח בי ם

* רשת מיסמכי מסקי הבהירה
השבוע מה רבה הסכנה לחברה הישראלית,
לתדמיתה בעיני העולם ולתדמיתה
העצמית, נוכח שהייתם של דמויות
מסוגם של לנסקי וסטאשר בתוכה.
פעילותם מגבירה את מעגלי ההסת־אבות
סביבם, גוררת גם פוליטיקאים,
פקידי־ממשלה, קציני משטרה ועתונאים
למחול שדים, שהם נסחפים אליו לפע מים
בניגוד לרצונם מחוסר ברירה.
האם תשמש פרשה זו תמרור אדום,
שימנע את התרחבות המעגלים! או שמא
היא מבשרת תחילתה של תקופת הידרדרות
בנוסח הטאמאני הול, בה קשורים
מנהיגי הפשע המאורגן, הפוליטיקאים וקציני
המשטרה זה בזה בקשר בלתי ניתן
לניתוק?
התשובה לכך נמצאת באופי תגובתם
של הציבור ומוסדות השלטון לגילוייה
החמורים הראשונים של הסכנה.

במדינה
(המשך מעמוד )17
הראשונה בה מבקר מנהיג פלסטיני מוכר,
ראש־עיריית חברון שייך עלי אל־ג׳עברי,
בביקור רשמי בעיריה ישראלית, זו של
תל-אביב.
אבל קוראי העתונים, שקראו את הדיווחים
על ביקורו הרשמי של ג׳עברי
בתל־אביב, וצופי הטלוויזיה שחזו בדיווח
המצולם על ביקור זה, לא יכלו שלא
להתרשם כי היתד, זו פארודיה מבדרת
על יחסי שכנות טובים בין ראשי הערים
של תל־אביב וחברון.
כת כמה חברון? התחיל בפיאסקו
ראש עיריית תל־אביב, יהושע רבינוביץ,
שלא התבייש לשאול בנוכחות עם ועדה
את עמיתו הפלסטיני :״בת כמה חברון?״
ג׳עברי הערמומי, השיב בו במקום :״חברון
היתה קיימת עוד לפני אברהם
אבינו.״
אי אפשר היה שלא לראות כי בביקורו
הרשמי החופשי של ג׳עברי הוא היה
מלווה כל הזמן בשני קציני צבא, אחד
,מהם מושל חברון, סגן־אלוף אהרון שייק,
שהיו גם מתורגמניו ומדריכיו בהילכות
נימוסים, לא הסכימו לתרגם לו שאלות
שלא נשאו חן בעיניהם.
כאשר שכח ג׳עברי להושיט את ידו
ללחיצה לדבינוביץ /אחרי שזה נתן לו
מתנה סמלית, יכלו רבבות צופי הטלוויזיה
לראות את המושל־הצבאי חובט
בכתפו של ג׳עברי כדי שיושיט יד
לרבינוביץ׳.
עוד יותר מכך בלטה העובדה שכאשר
קם ג׳עברי להשיב למארחיו בערבית,
הוא הודה בראש דבריו למושל הצבאי.
מתרגמי הברכה לעברית טרחו להעלים
בתרגומם ברכה, רב־משמעית זו למושל.
בוכה -לא מנהיג. אולם לשיא
הגיחוך הגיעה הפארודיה בביקורו של
ג׳עברי בביתו של שר־הבטחון משה
דיין. צריך לזכור כי הביקור נערך ימים
ספורים בלבד אחרי שדיין סטר בפומבי
למנהיגי הפלסטינים, בהכריזו על כוונתה
של ישראל לשלוט שלטון קבע בשטחים
המוחזקים.
ביקורו של ג׳עברי נקבע עוד לפני
הכרזתו זו של דיין ולא ניתן היה
לביטול. יתכן שג׳עברי היה מוכן לבלוע
את הצפרדע ולהיפגש עם דיין בפומבי
למרות הכרזתו האחרונה, מתוך תקווה
שדיין ייענה להזמנתו לשיחה בנושאים
מדיניים עם מנהיגי הגדה.
וכך ראו צופי הטלוויזיה בישראל את
הפגישה: ג׳עברי, בחיוך רחב על שפתיו,
מזמין את דיין לסעודה בחברון.
דיין, מחייך אף הוא בכל פה, מודה.
על ההזמנה, מביע את הסכמתו לסעוד
עם ג׳עברי, בתנאי שלא ידובר בה
על נושאים מדיניים. ג׳עברי כבר אינו
מחייך. הוא מציין כי האנשים שישתתפו
בסעודה ודאי ירצו לשאול שאלות בנוש אים
שונים. ואז מרחיב משה דיין את
חיוכו, ופוסק כמנצח שניתן לו להשפיל
את אורחו בפרהסיה :״אם כך, אז לא
אבוא לארוחה!״
אולי סצינה אחרונה זו הבהירה סוף
סוף לג׳עברי, שבכל מהלך הביקור הצהיר
הצהרות על הצורך בשלום במזרח־התי-
כון, כי מארחיו — החל במושל הצבאי
וכלה בשר־הבטחון — מעוניינים בו
כבובה ולא כמנהיג מדיני בעל דיעות
עצמאיות.
תערוכות דגר אלי
בפ ר חי ם
הם יגיעו ב־ 18 מטוסים, במשך שלושה
ימים רצופים, מכל רחבי העולם. הם יגיעו
בתוך מבחנות, עטופי צמר־גפן, קירות
זכוכית וקופסאות קרטון.
יהיו אלה המשתתפים בתערוכת הפרחים,
שתיפתח ברמודגן בחול־המועד סוכות.
התערוכה תעלה למעלה מרבע מיליון
ל״י. הכנתה נמשכה יותר מחצי שנה. במסגרת
ההכנות, נבנתה חממה על שטח
של עשרת אלפים מ״ר, ונשתל גן סוב־טרופי
מיוחד, בעל צמחי מים נדירים.
השקעה מוכה. התערוכה, בה יש תתפו
18 מדינות, תציין את יובל החמישים
של רמת־גן, ותהיה הגדולה והיקרה
העולט הזה 1774

ביותר שנערכה עד היום בארץ. לאחר
שחיפה וחולון התפרסמו בתערוכות הפרחים
שלהן, החליטה רמת־גן להיכנס לתח רות
— ולתפוס את המקום הראשון, לפחות
עד הסיבוב הבא.

מעתה ן.נ 1בישראל
מכשיר 1העיסוי הבית

איש פרחים פררמן
מומחים מ־ 18 מדינות
אולם התערוכה, שהוכנה ואורגנה על־ידי
אנשי הפרחים הישראליים ירח פרלמן
וחגי כץ, הינד, יותר משוויץ לשמו. לצד
הפרחים הנדירים שיוצגו בתערוכה —
חלקם כמו שושן לבן ואליקונית, לראשונה
בארץ — יופיעו בתערוכה גם מומחי
גידול פרחים מהארצות המשתתפות, ש־יתעניינו
באפשרויות הבלתי מוגבלות, שהאקלים
הישראלי פותח בפני מגדלי פרחים,
המוגבלים בארצותיהם לעונות מסויי-
מות. עיסקות יצוא הפרחים, האמורות
להסתכם כתוצאה מהתערוכה, עשויות
להפוך את הוצאות התערוכה להשקעה
מצויינת.

דרבי אודם

איש

עושה מסג׳ים בכל אזורי הגוף ללא עזרת איש.
מפיג ומשחרר

מתיחות, מרענן, מרגיע, ונותן
סיפוק מושלם.

פועל על בטריות ו מ תאים לכל אשה.
שלחי המחאהע״ס — 25.ל״י לת. ד 2481 .ת״א
ותקבלי את המכשיר בדואר ישיר.
הכוהביס הוא מיודד עם פרנק סינטרה, יול
ברינר, פול ניומן, קירק דוגלאס, ג׳יל
היוואדד, סנטה ברגר, ועשרות כוכבי הוליווד
נוספים. לא פחות מכך, הוא מתפאר
בעובדה שהיה זה בגלל הצעתו, שכל נהג
בישראל ׳משלם כיום סכום גדול יותר
בהשתתפות עצמית, כאשר קורית תאונה
למכוניתו. הצעה אחרת שהיא שלו, לדבריו:
שיטת הניקוד. בקיצור, בני מאירי
הוא אולי אהוד על כוכבי הוליווד, אך ספק
אם גם על נהגי ישראל.
תאונה חזיתית. וזה -למרות ש הוא
עצמו נהג. הג׳ינג׳י הענק, שהספיק
כבר, לפי חישובו, להסיע חמישה מיליון
נוסעים, ובשירותו בדן, לא עשה, ב־25
שנות נהיגתו, אף תאונה — מלבד אחת.
וכשעשה כבר תאונה אחת זו — קיבל
עבורה פרם ומכתב תודה מהממשלה.
מספר בני על אותה תאונה :״נהגתי
באוטובוס מלא ילדים. זה היה בשעת בוקר
מוקדמת. בצומת, הגיח מולי אוטובוס
אחר, ריק. היו לי שתי אפשרויות: לנסות
לעלות על המדרכה ולהיכנס לתוך
קיר, או להמשיך — ולעלות על האוטובוס.
ידעתי שאם אעלה אכנס לקיר, יכולים
הילדים להיפגע. אבל אם אכנס חזיתית
לתוך השני — אני עצמי אולי אפגע, אבל
לילדים מאחורי לא יקרה כלום. נכנסתי
ישר לתוך האוטובוס ממולי. אני והנהג
השני נפצענו — אבל אף ילד לא.
הסטאטיסט הנצחי. הפרס ומכתב התודה
הממשלתי, בעקבות התאונה, דק
עודדוהו להמשיך בפעילותו, לאורך הש נים,
למניעת תאוגות־דרכים. בני מאירי
אינו מהסס להציף את הרשויות במכתבים
והצעות בקשר לכל ליקוי תחבורתי שהוא
׳מגלה, או רעיון שיפור שעולה בדעתו —
כמו למשל שתי ההצעות דלעיל (אליבא
דבני, הן הועילו להגברת זהירותם של
הנהגים).
כל זאת — בימים כתיקונם. כאשר
מגיע לארץ צוות הסרטהמחו״ל, נוטש
בני את הגה האוטובוס, נשלח להיות נהגם
של הכוכבים, מדריכם, ושומר ראשם.
כמו בכל דבר שעושה בני מאירי, גם
כאן הוא חורג מעל ומעבר לתחומי תפקידו,
הופך את הקשר עם הכוכבים לידידות,
הנשמרת במכתבים וביקורים.
שלא לדבר כבר על כך, שכמעט בכל
סרט זר שהוסרט בישראל, ניתן לגלות את
דמותו המתנשאת אל על, בתור סטאטיסט.

3 11.11

(מסירה מידית!
ב1א לראות גם טינזקה .1301,1100,1000 דודגי-דארט ופלימות-וליאנט.
תלא בי ג. מ נ שיו׳

ת גו גנ הנע׳ מ ,

דוןפתח -תקוה 3 6 1 1 5 . 7 1 1 ,7 4
חי פ ה:וו ך
מ כוני ת טו בהמנית טו ב
נית קו־־ורו ־ מנשיו תנ1טר 10.ח

ו א צו

העצמ או ת , 104ט ל 524475

ח 8 1 . £ץימאכ <

הסו מי םנוחב׳ ה או ץ.

במדינה תדורווות המרד
על ה״נילי״

עיצוב פדם נוקטים על ידי
אדריכל פנים צרפתי אוץ טעם:
ידית נוחה. תא לכפפות סואר.

באיחור של שלוש שעות, הטילה האו־ניה
נילי עוגן, ביום הרביעי, ה,18.8-
במימיה של ברצלונה. הים היה שקט —
אולם בתוככי האוניה פרצה סערה גדולה:
מאות נוסעים נרגזים, שהתקבצו
בטרקלין האוניה, סירבו בצורה מופגנת
לרדת אל החוף. הסיבה: טיולי רמה
שאירגנו את הטיול, הבטיחו להם 17 ימי
שיט, ,שטרם יהיה דוגמתו, וסיורים מרשימים״
ברודוס, רומא, גיברלטר, ליסבון,
ברצלונה, נאפולי ופיראום, בזמנים ולז מנים
מסויימים.
דופקים אותם. המציאות היתד שונה
קצת מההבטחות: האוניה איחרה לה גיע
לצ׳יבטבקיה בחמש שעות, הסיור
ברומא צומצם מתחת למינימום. עתה עמ דה
פרשה זו לחזור על עצמה בברצלונה.
בסיור חופים מוזל מסוג זה, משתתפים
בדרך כלל אנשים שחסכו פרוטה לפרוטה
ולקחו הלוואות, ולא עשירים. עבורם,
כל פרט בתוכנית הוא השוב. הנוסעים
על ה נילי הרגישו עצמם דפוקים.
המלווה האחראי מטעם טיולי רמה,
משח רפפודט, התחמק מאחריות. רב־החובל
אולי וקסלר ניטה להתעלם מוועד
המטיילים, שהוקם בעקבות המרד. התו צאה:
חברי הוועד, דב פלד מחיפה,
עורך־הדין מאיר מצא מירושלים, והמהנ דס
יגאל היון מתל־אביב, נאלצו לאיים
בפנייה לערכאות משפטיות ולעיתונים ב ארץ,
רק אז זכו לתגובתם של נציגי
טיולי רמה וצי״ס— קוד נוסעים: שיחה
טלפונית של רב החובל עם הממונים
בארץ ישרה את החדורים בו במקום.
סיפר אחר כך אחד ממנהלי טיולי רמה,
מירון עין־גד :״הכרנו את האוניה בידיעה,
שהיא במצב תקין. בדרך אירעה
תקלה טכנית״( .לדברי כמה נוסעים,
שציטטו קציני אוניה, הייתה ידועה התקלה
עוד לפני ההפלגה בנמל חיפה) .הוסיף
עין־גד :״הנוסעים קיבלו פיצוי לשביעות
רצונם המלאה. הוספנו שעות ביקור ב ברצלונה
ובנאפולי. משום כך איחדה
האוניה לחזור לחיפה״.
כל זה — נכון. תקלה טכנית — עלולה
לקרות. בסופו של דבר, קיבלו הנוסעים
פיצוי הולם, למרות ההפסדים הניכרים,
שנגרמו למארגני הטיול עקב כך. השאלה
היא: מדוע לא זכו הנוסעים בפיצוי
זה בצורה נאד — .אלא רק לאחר מרד
ואיומים?

להסירה מידית!
ב1א לראות גם סימקה ,1301,1100 ,1000 דודג׳-דארט ופלימות-וליאנט.

ת ל -א בי ג: מ כ שי רי תנועהב! 1ימ,
דוןפתח -תקוה , 74ט ל 5 .ו ו 36
מ כוני ת טו בהמבית טו ב
בית קו״ולו• מנשיו׳ חנתנהנע־מ

חי פ ה: דרךהעצמ או ת 524475.70,104
ואצלה סו כני םברח בי הארץ .״

.ו * א 0ר ט /א ה £ז־ או

..זה מפריע ר

בקופת-חולים ״זמנהוף״ בתל־אביב :״אני
מתנגד לתקנות. מחוץ לעיר — אולי זח
מועיל. בעיר — זח רק מפריע. הכובע
גורם למתח ולעצבנות, ומפריע לנחמח.״
אליהו זבהה )28( ,פקיד בנק, תושב
חולון :״חם יצאו מדעתם לגמרי. איך
אפשר לחייב אזרח לדבר כזה, כאילו
הוא חייל שמכריחים אותו ללבוש מבע
פלדה ו הרי אפילו החיילים בצד,״ל מת-
•מרדים באופן קבוע נגד הקסדות, ומת־חמקים
בכל הזדמנות — אז איו הם
חושבים להכריח אזרחים לזה? אני בטוח
שהמטרה היחידה של התקנה היא לא
שנלבש קסדות בעיר, אלא לחלוב מכל
אופנוען בארץ עוד מס סמוי של 40—30
ל״י לחודש בצורת קנסות. אני באופן
אישי לא אלבש — ולא אשלם את
הקנס. שישלחו אותי לבית סוהר. נראה
אותם.״
חנני ה רכינוכיץ 55 בעל בית-
מלאכה למכשירים עדינים :
״זה פשוט מגיע לנו. הממשלה הזאת
ראתה שאנחנו שותקים על כל מה שמ־הרבנים
לנו על הראש — מיפים, מילואים,
צווים, תקנות — אז הם שכחו
איפה הגבול. אני יש לי שתי מכוניות
— אחת לי ואחת לאשתי — אבל בעיר
אני נוסע רק על אופנוע. איך אפשר
לנסוע בעיר הזאת במכונית ז אני לא
מתכונן לחבוש קסדה. הנה, רק שמתי
אותה על הראש עכשיו • ואני כבר
מעוצבן- .מצידי, אני מוכן לשלם כל יום
רפורט. אל תדאג, זה לא יחיה מכיסי.
על כל לירה רפורט, אני אוציא בחזרה
שתי ל״י. יש שיטות...
;מיקה וייס ( )17 שביעיסטית :״אינני

ה סבר פניך ל תייר -

* המרואיינים נתבקשו להצטלם, לכתבה,
חבושי קסדות.

במגאי שזה מ שתל ם

ן אהבה מתקדמת

לסרטים, שיקופיות, צילומים!]
< וחוברות וכו׳ מאירופה ;<

להתקשר עם
ת. ד 24085 .ת״א

במחיר הזדמנותי
ספר התנ״ך והברית ה חד ש ה בבל ה שפות
במחיר 2לירות (כולל דמי משלוח)
שלח א ת הסכו םאל :
ת. ד 7089 .ירושלים
הספר יישלח מיד י י

אמנון טנצנר יצא משער היציאה של
נמל התעופה לוד, פנה לתחנת המוניות
הקרובה. אחריו צעדו שלושה גברים —
תיירים קרובי משפחה אותם בא אמנון
לקבל ולהובילם לבית־הוריו בבני־ברק.
גם אמנון וגם התיירים היו יגעים
וסחוטים ממסלול חיסורים בנמל, ציפו
בקוצר־רוח להתיישב במונית ולהגיע הביתה.
תסתלקו.
היתד זו ציפייית שוא: נהגי
המוניות סירבו להסיע אותם, כאשר מסרו
את מחוז חפצם. הסיבה, כפי שהתברר:
מאחר שהעומס במקום תלוי בתנועת
המטוסים, מתאימים הנהגים את נסיעו תיהם
בהתאם. במקרה דנן, לוא היה נהג
לוקח את אמנון וקרוביו לנסיעה קצירה
יחסית כבני־ברק, היה חוזר לשדה ריק
מנוסעים. משום כך, העדיפו הנהגים
לקחת נוסעים לנסיעות רחוקות יותר.
כאשר פנד. טנצנר בתלונה לסדרן של
התחנה — הדר לוד, שהיא התחנה היחידה
בשדה — ענה לו זה בגסות :״תס תלקו
מכאן, אני לא חייב לכם שום
דבר.״ טנצנר פנה ללישכת המודיעין,
גילה שאינו המתלונן היחידי שם.
כאשר נשאל מנהל התחנה על התקרית,
השיב :״לא ייתכן שסדרן ענה בצורה
כזו לפונים אליו.״ תשובה די סבירה/
כנראה, בהתחשב בכך שאדיבותם של
נהגי מוניות, מן המפורסמות היא.
לעומת המנהל, טען אחד הנהגים הש כירים
בתחנה :״אחד הסדרנים אצלנו
פוטר לא מזמן, בגלל התנהגות גסה
לתיירים.״

.זה מסונור

עזרא אס-
פירי (,)25
טכנאי אלקטרמיקח ב״תדיראן״ :״בי-
חוד בקיץ, הקסדה מסוכנת בעיר. אתח
מזיע בתוכה, והזיעח מטפטפת ליייד העיניים
בשעת הנהיגה. הכובע לוהט כשמס,
ושורף לן לגמרי את הראש.״

ב מי שאלש ערר ה שבוע

העול הז ה

בנושאהמסעיר 30אלףאופנועו ! ׳
ענו רובהנשאלים

.שתר דנו
דהתאנד!
יודעת מד, אעשה. אם כולם ייכנעו, גם
אני אכנע. אני מקווה רק שלא, ושנגלה
יוזמה ונצא למלחמה. איך אפשר להשפיל
ככה אזרחים במדינה חופשית? אפילו
אם זר נכון שזה מסוכן — אז מה?
זז זכותי להתאבד, אם בא לי. מלבד
זאת, כל הסטאטיסטיקה שמפרסם משדד
התחבורה זה בבל״ת. כמובן שרוב ההרוגים
בתאונות־דרכים של קטנועים הם
בעיר — הלא רוב הקטנועים נוסעים
רק בעיר. רק אידיוט לא מבין את זה.״
משה אלנכוים 28 מהנדס :״תקנת
הקסדות בעיר היא שערו׳ריה. מחוץ
לעיר — היא דווקא מוצדקת. אני מגיע
לתל-אביב כל יום מרמת־השרון, וחובש
את הקסדה בדרך. אבל בתוך העיר —
הקסדה תגרום דק ליותר אסונות. אינך
יכול לשמוע מה שנעשה מאחוריך. רצועת
הצוואר — כשהרוח איננה נושבת
על פניך, כמו בנסיעה מחוץ לעיר —
חונקת אותך. הזיעה מעצבנת אותך. מלבד
זה — כל העסק לא חוקי בכלל. אי אפשר
לחייב אזרח לשגעונות כאלה. מדוע שלא
יכריחו כל אזרח גם לסחוב את כספו,
במקום בארנק, בתוך תיק משוריין, קשור
ליד בשרשרת ומנעול ביטחון? אני בטוח
שזה יקטין את מספר הגניבות על-ידי
כייסים. יש גבול הגיוני לכל דבר —
והקסדות רן מעבר לגבול זה.
אליהו כדורי ( )30 צייר :״נוסף לכל
הצרות האחרות של הקסדה, היא גם מכוערת,
חסרת דמיון והשראה, הופכת את

.אמנוו את הטוסטוס!

זועמת אהובה נדב 20 פקידת
עורן־דין תל-אביבית ,״אם לא
יבטלו את התקנה של הקסדות. לא מוכנה לנסוע עם קסדה. תסתכל עלי בלי כובע —
ועם כובע. מלבד זה, זה גם חם ומפריע בצורה נוראית. ואי אפשר יהיה לקחת
חבר או חברה. עוד לסחוב שתי קסדות ז האנשים האלה אני חושבת השתגעו לגמרי.״

הניב על הטיעון העקרוני כדברי
הנשאלים -אי־הוקיוה, ההד
.ראה בדבר חבישת קסדות ודד
פגיעה בחופש הפרט הכרוכה בה
הפרופסור למשפטים אמנון רובינשטיין, בכתבה בהארץ.

מפריע לבילוי?

( ,)40 עובד קבוע במשרד פירסום :
״הקסדה תפגע בכל החקם החברתיים
שלנו. אי־אפשר יהיה יותר לצאת לשום
בילוי. איך יכולה האשה, אחרי שהיא
מתקשטת ועושה תיסרוקת, לשים קסדה
כזאת על הראש י מה זה, עושים מאיתנו
צחוק ז הרי זה כמו כובע פלדה בצבא —
אבל לא שנתיים, אלא לכל החיים. בכלל,
ממתי איכפת למדינה אם אני נהרג
ז אני אצא להפגנות ואלחם עד הסוף״.

במקום אמצעים בסיסיים למלחמת בתאונות,
החליט משרד התחבורה, לנקוט
שורה של אמצעים הפוגעים באזרח שומר
חוק ...חובת חבישת קסדה כמעט ואינה
קיימת במדינות אחרות, המוגחות על־ידי
הרצון שלא לפגוע באזרח ...יחס
הכבוד לחוק ...מחייב להשהות את כניסתה
של הגזירה החדשה לתוקפה.
| 1ח ף שמעון פז (,)23
תלמיד שנה שניה

משחק ב״בית־צבי״ ברמת״גן :״אני מתנגד
בתוקף לקסדה. לא אשקוט. אפעל
עד שיבוטלו התקנות האלה. מגיל ,18
אדם אחראי לעצמו, ואינני תינוק שמשרד
התחבורה ישגיח עליו. לא נוח לי
לנסוע עם קסדת — ותמורת הנוחיות
הפרטית שלי, זו זכותי הטבעית להסתכן,
ואינני מוכן לוותר על נוחיות זו.״
מראה הרוכב למגושם, בגלל צורתה, ו*
לרמזור על גלגלים בגלל צבעיה הברבריים
והבלתי אסטתיים. מדוע חייבים ל הוסיף
עוד כיעור לרחוב הישראלי, המכוער
גם ללא זה?״

על טענותיהם של האופנועים,
הגיב אהוד נרא, עוזרו של אבי
רעיון הקסדות ,׳סגן שר התחבר
רה גד יעקובי:

..זה מסלסל את התיסווקתר # 2 x 2 £
בחנות חלקי־חילוף :״אני כל היום עולה ויורד מהקטנוע. אי-אפשר היה לעבוד
עם קסדת. כל כמה מטרים להוריד, ללבוש, לסחוב, עם כל החבילות האחרות. כל
פעם — אשכח אותה. אי-אפשר יהיה בכלל לנסוע לים. איפה אשים את הקסדות!
על שפת־הים, שיפלחו אותן? מי בכלל מבקש מהם להגן עלי? אם אני רוצה לקפוץ
מ״מגדל שלום״ — זו זכותי. מוסיפה חברתו, נורית עובדיה 19״והעיקר — זח
מפריע לשיער ולתסרוקת. התכוננתי ללמוד נהיגה על אופנוע. אבל עכשיו _ לא״.

אם הזיעה לא מפריעה לרוכבים בכביש
בינעירוני, אין כל סיבה שתפריע
להם בכביש עירוני. קבענו את תקנות
הקסדות לאחר מחקר שביצע בשבילנו
הטכניון. הקסדה איננה אוטמת את האוז ניים.
שומעים היטב איתה. ואילו נהג
היודע שהוא נוהג בביטחודיתר, עם הקסדה
— צריך להיות דווקא רגוע יותר,
לא מתוח יותר.

..לא שומע ר

חצי) עובד דפוס .״אי-אפשר לשמוע עם
הקסדה. היא מכסה את האוזניים. ומלבד
זה, בעיית הסבלות — להסתובב עם
שתי קסדות בעיר. החברה שלי כבר הודיעה
לי שלא תהיה מובנה לצאת איתי,
אם תצטרך ללבוש קסדה ביציאה לבילוי״.

שרים רוב בן ה־ 29 הוא כיום המנהיג ה,חיד בעורם העובי השואף ברצינות
לצאת למלחמה בישראל -ויש לו מסניק נ סו נוי לקנות את מדינות עוב

ו! 1ע!1ש3ח1ות
מלחמה

ץץת!י יפרוץ הסיבוב הבא
בין ישראל לארצות ערבי
אף מומחה אינו מוכן להסתכן בתשובה
לכך. אולם על דבר אחד מסכימים כל המומחים:
אם יפרוץ סיבוב זה — יהיה
זה, במידה רבה, בגלל האמביציה האישית
שיל צעיר בן .29
אמביציה זו, תשחק תפקיד יחשוב לא
פחות מאשר החישובים הגלובאליים של
המעצמות, או הערכות־המצב של מצריים
ושכנותיה האחרות של ישראל.
הצעיר: אלוף־מישנה מועמד אל־קאדא-
פי, שליט לוב.
במלחמה

קונ ה
המלח מו ת
ך• ין מנהיגי מדינות ערב, אין אחד
4שלא נואם, לפחות פעם בשבוע, על
הצורך להילחם בישראל.
ואין ״אחד שחושב על כך היום ברצינות.
מלבד — קאדאפי.
הוא היחיד שמתכוון למה שהוא אומד
— ומתקדם לקראת מטרה זו בצעדים ברודים.
מטרתו:
השתלטות על העולם הערבי,
במקום עבד אל־נאצד. תחת שלטונו המתוכנן,
שואף הוא להרחיב את האימפריה
המוסלמית המודרנית מהאוקיאנוס
האטלנטי ועד למפרץ הפרסי.
את השתלטותו זו על העולם הערבי,
רוצה הוא להשיג על־ידי קניית מלחמה
קאדאפי מנפנף לעמו. בגיל ,27 הדיח בישראל. מלחמה, שהוא יארגן, הוא יממן 11 הקצין השאפתן את מלכו, סילק מארצו — בדיוק כמו שהוא מממן הפיכות במשט את
האינטרסים הזרים, השתלט על חברות הנפט הפועלות בארצו, ויצא לכבוש רים לא רצויים לו במדינות ערב — וכא את
העולם הערבי. בתמונה למעלה( :מימין, בכיוון השעון) אסאד (סוריה) ,שר ינצח בה, בתקוותו, יהפוך למספר 1
ערפאת, רבעי (דרום־תימן) ,קאדאפי, איריאני (תימן) ,וסאדאת (מצריים) .בעולם הערבי.

ך|1י*1

את המלחמה, רוצה קאדאפי לקנות לעצמו
בעזרת העוצמה האדירה של הנפט ש ברשותו.
נפט בכמויות אדירות, במרחק
קטן וזול ממרכזי הצריכה באירופה —
מעיין אינסופי של זהב נוזל.

תפקיד

ך* נפט היה שם, בלוב, תמיד. אבל
1 1רק מאז שהקצין הצעיר תפס את השלטון,
הפך הנפט לכוח.
לפני שעלה השליט החדש על במת ההיסטוריה,
שיחקה לוב תפקיד עלוב בפוליטיקה
העולמות. האיטלקים השתלטו
על חבל ארץ זה ב־ ,1912 ניסו משך כמה
עשרות שנים להפיק פירות מן הארץ הצחיחה,
באמצעות מטעי זיתים וגפנים.
במלחמת העולם השנייה הגיח הפילד מרשל
ארווין רומל עם הפאנצרים שלו,
חתך את הארץ לרוחבה עד שהגי׳ע לאל-
עלמיין, וחזר משם בלי הפאנצרים.
אחדי שהאיטלקים עזבו, היתה עוד
אפיזודה קצרה עם האנגלים, עד אשר
החליטה עצרת האומות המאוחדות להעניק
ללובים את עצמאותם.
השלווה באה לקיצה לפני שנתיים,
כאשר קאדאפי וחבריו הדיחו מכיסאו את
המלך אידרים בן ה־.80
קאדאפי פתח את תקופת שלטונו בהכרזות
מלחמה על ארצות־הברית ובריטניה.
הוא הציג להן — ליתר דיוק, לחברות הנפט
המולטי־מיליונריות של מדינות אלה
— תנאים בלתי נסבלים. התוצאה — החברות
נאלצו לחסל את עסקיהם ברחבי
הרפובליקה של לוב.
המטרה הבאה היתר, נוחה יותר. עשרים

במדינה

אלף איטלקים שהתגוררו בטריפולי, נצטוו
לנטוש את המדינה בתנאים ׳משפילים.
אילו היו מתנגדים, עומדים על זכויותיהם
— יייתכן שקאדאפי היה ׳מגיב במרחץ
דמים, שעלול היה להביא בעקבותיו הס תערות
של צנחנים איטלקיים, שהיו באים
להגן על בני ארצם — ולחסל את שלטונו.
כל זה לא קרה — וקאדאפי זכה לראות
את הסתלקותו של אחרון האיטלקים מעל
אדמת ארצו.

ועוזי
ה שכלה
ו הנ א ה
אחד הדברים המקצרים אית חייו של
הישראלי הטרוד, הם סוכני הספרים ה פושטים
מבית לבית, מציקים לו, או לאש תו׳
או לילדיו, עד מוות — עד הכניעה
הסופית, המתבטאית בחתימת התחייבות
לשלם סכום חודשי במשך כמה שנים,
תמורת קבלתה הביתה של חבילת קרטון
ענקית, המכילה אנציקלופדיה זו או אח רת׳
או כל-כתבי אלה או אחרים.
קורכן מרוצה. את הפתרון לבעיה
הכאובה מצא לאחרונה -סוכן ספרים אלמוני,
הפושט ברחבי הדר הכרמל בחיפה,
מבית לבית, משרד למשרד, כשפיו הצעה
׳מקסימה: הקורבן ישליש בידו רק סכום
ראשוני של עשר ל״י — ללא כל התחיי בות
להשלים את הסכום. לאחר שיקבל
את הספד המבוקש, ויחליט שהוא באמת
רוצה בו — רק אז יתיחום על התחייבות.
הקורבנות נענו להצעה ברצון — רק
כדי לגלות ששום ספר לא הגיע לבתיהם.
הם פשוט ׳נפלו קורבן בידי -נוכל.
אלא שגם אז לא התלונן עדיין איש במשטרה.
נראה שהתענוג ל א לקבל ערי-מת
ספרים הביתה, שווה בהחלט עשר ל״י.

תרגיל
ס חי ט ה נועז
** תה הגיע הרגע לבצע את השלב
י ג הבא, תרגיל הסחיטה הנועז ביותר
עד כה. קאדאפי הוציא סידרה של צווים,
לפיהם נאלצו חברות הנפט המערביות
להגדיל פי שלוש את התמלוגים ש שילמו
עבוד זכיונותיהן. החברות שילמו.
לא היתה להן כל ברירה אחרת.
הצלחותיו של הקצין הצעיר הובילוהו
למסקנה הטבעות — והוא החל ׳מצפצף
על כל העולם. רק השבוע, הזהיר את
בירית־המועצות מפני ״גרימת נזקים רציניים
ליחסיה עם העולם הערבי״ — כן,
הוא מדבר כבר בשם העולם הערבי —
קבע ללא היסוס כי כמוסלמי, הוא מתנגד
לקומוניזם, והציג את כל התמיכה האדירה
שהעניקה רוסיה למצריים ומדינות ערב
האחרות, במסגרת של ״עיסקה מסחרית.״
באותה מידה, הידשה לעצמו לתקוף גם
את ארצות־הברית :״לא נוכל להושיט
ידנו ליד האמריקאית, כל עוד ידה השנייה
מספקת -נשק לישראל,״ הכריז.
לאחר שהשתלט על הנפט בארצו, עשה
קאדאפי את הצעד הבא לרקאת הגשמת
מטרתו העיקרית: יצירת המעצמה הער בית
המאוחדת. הוא בא בהצעה לשליטי
מצריים וסוריה להקמת קונפדרציה (ראה
מדור במרחב) .עמיתיו אלה, שידעו להעריך
נכוחה את עוצמתה של הרופיה הלו בית,
הסכימו.

צדק

ב1ועונ!1ן

של שוק
באולם המשפטים של השופטת עדנה
שצקי, ישבו על ספסל הנאשמים אב ובנו.
גדליה ששון ( )71 ובנו ישעיהו, שניהם

הסגיר

או תםל מוו ת

גבי דידו של קאדאפי, ניבנה בכך
/הנידבך הראשון של מע״מ (המעצמה

מנהיג העולם העובי

בידיו על העולם הערבי גולו,
מהאוקיאנוס האטלנטי ועד המפרץ הפרסי. להגשמת חלום זה, מנסה קאדאפי לגייס
את מדינות ערב למלחמה בישראל. על המפה כתוב :״מולדת ערבית אחת״.

\ 1ו״ הם שלושה מהגיבורים המפארים את
*11 *1 7 1 1 1

חנויות הספרים בטריפולי. שלטונו
11 # 1 1 1 1 ( 1 / 1 1 11י ח 1
של קאדאפי מעודד את פולחן הגבורה והתעוזה, משהו בנוסח ״כי שקט הוא רפש״.
ידידיו של קאדאפי היו שמחים לוא הסתפק בפחות גבורה ותעוזה, ויותר במתינות.

הערבית המאוחדת) .בד בבד, המשיך לנהוג
כאילו היתד, כל היבשת ממלכתו, תקע
את אפו לכל חור. הוא שלח איחולים פזי־זיים
למתנקשים בחייו של יחסן השני מלך
מארוקו, הביא בעקיפין לאובדנם. הוא
חטף, בניגוד לכל כללי הנוהג הבינלאומיים,
את שני המנהיגים הסודאניים המהפכניים
שטסו מעל שמי ארצו במטוס
אזרחי בריטי, הסגירם למותם בידי נומיי־רי,
חברו -ואיש־בריתו. הוא קרא לקציני
הצבא הירדני למרוד במלכם, חוסיין השני,
אויבו ואיש־חרמו. יורק השבוע, גרם
לכך שצ׳אד ניתקה את היחסים איתו, לאחר
שהאשימה אותו בתמיכה במהפיכת־הנפל
נגד מישטרו של הנשיא פרנסואה
טומבלבאי.
מיהו צעיר בלתי רגיל זה שתוך שנתיים
שינה את פני המרחב? הלובים עצמם
עדיין מנסים למצוא מענה לקושיה
זו. כי מועימר אל-קאדאפי, יהיה אופיו
אשר יהיה, סולד מכל פולחן אישיות.
הוא בן למשפחה פשוטה, חיסרת י1מ־רות.
כאשר ראיינו כתבים מצריים את
אביו, שאלוהו מהו -חלומו הגדול ביותר,
השיב הישיש :״לעלות למכה.״
אב זה נאלץ למכור גמלים לא מעטים,
כדי לאפשר לבנו השכלה. מועמד הצעיר
גילה את דרכו אל הצבא, עשה אפילו
תקופה קצרה באנגליה בהשתלמות מפק דים.
כל אותה עת, ליחך בליבו פנימה ניצוץ
הכמיהה לעצמאות. הוא זכה להגשי מה
במו ידיו.
לתושבי ארצו לא הביאה המהפיכה ברכה
רבה. מולדתם עדיין נחשבת למפגרת
ביותר מבין כל 43 המדינות הריבוניות
של אפריקה.
גם ידידיו שמחוץ לארצו אינם מאוש רים
-במיוחד בכוכב החדש.
גורם מצרי רב מעלה, שלא שש לגלות
את שימו, הביע בנאמנות את רגשות ה־תי׳סכול
והזעם של המצרי המצוי :״ארצ נו
כבושה. היו לנו יותר מעשרת־אלפים
אבידות בנפש. ערינו הריבות. ואילו הלובים,
שיש להם פתאום כל כך הרבה מה
להגיד בנושא — עדיין לא שמעו באוזני הם
קול יריה. אולי מוטב שהמדים האלה
יחלו קודם ללמוד קרוא וכתוב, לפני שהם
מתחילים להתערב בעניי,נים לא להם. אם
זה לא יועיל, זה גם לא יזיק.״

ישעיהו ששון
צדק משונה
משכונת־התקווה. השניים הואשמו בתקיפת
פקחים עירוניים. האב הואשם בדחיפת
הפקח רפאל שרעבי ובזריקת חצילים על
המפקח ׳מרדכי ׳נזרי, והבן הואשם בהעגקת
אגרוף לפקח ניסים עז-ני.
רכוש פרטי. הסיפור מאחורי כתב־האישום:
יהושע העמיד -על המדרכה, ליד
המרפדיה השייכת לאביו, ארגזי ירקות,
למכירה. בעקבות תלונה ימשכן, הגיעו
פקחי העיריה, להחרים את הסחורה.
חוק־העזר שעל פיו פעלו הפקחים, העו
חוק עזר עירוני נגד רוכלים. הרוכלות,
קבעה בפסק־דינה השופטת, הינה מסחר
בתחום הציבורי. אולם האב והבן ניהלו
את העסק. פסק־הדין: זכאים.
כעבור זמן, החל ישעיהו ( )21 עובד בליטוש
יהלומים ,׳נטש את עסקי הירקות.
והנה, בוקר אחד, הופיע, בדיוק במקום
ששם הציב בזמנו יהושע את ירקותיו,
רוכל אחר. הלה הציב ארגזי ירקות מש לו,
החל מוכר את סחורתו.
לכך התנגדו יהושע ואביו — כי בינתיים
רכש האב חנות ירקות ימשלו ׳ממול.
פנו האב והבן לעיריה, ביקשו לסלק הרוכל,
לא נענו. ביריודיהם העלו כי לרוכל
אמנם אין רשיון אך העיריה נתנה את
הסכמתה לכך שימכור שם — ללא רשיון.
תוהה ישעיהו ששון :״כשאני עמדתי
לפני החנות של י, בשטח ש לי — באו
פקחים וסילקו אותי בלי רשות. אך כשאחר
עומד לפני החנות שלי — אף אחד
לא נוקף אבצע. איך זה?״

קולנוע ישראל 7פעמים ביו ם,
זה יו תר מדי
מארגני חודש האמנות בצפת אינם
ימסוגלים, כנראה, להסתגל לרעיון שישנם
הפועלים בהצלחה ״ 7פעמים ביום״ .כך
מסתבר מן התגובה על כתבה שהתפרסמה
בהעולס הזה לפני שבועים, על הקו־פרודוקציה
ישראלית קנדית 7פעמים
ביום, שהצגת־הבכורה החגיגית שלה צריכה
היתר. להערך בצפת.
כאשר ראו פרנסי העיר צפת במה
המדובר בסרט, וכאשר נזכרו שבעצם
קהל־הבוחרים הדתי. בעירם אינו מבוטל
כלל וכלל ,׳רמזו למארגני שבוע הקולנוע,
שמוטב יהיה לוותר על החינגא, או למצוא
נושא מתאים יותר לכבד בו את
האירוע הציבורי־תרבותי.
מצד שני, גם נציגי משח־-התיידות,
המהווים גם הם הלק פעיל באירגון
חודש האמנות, לא גילו התלהבות יתרה
להופעת השר בהצגת סרט המשמש אולי,
לוח־פירסום אידיאלי למדינת ישראל, אבל
אינו ׳תואם בכל את קווי־היסוד של הקואליציה
ואת הסטאטוס קוו עם המיפלגות
הדתיות. ושוב, נרמז למארגנים, מוטב
לבחור בסרט אחר.

דיוקנת מלחין
כמופרע צעיר
אוהבי ה מו סי ק ה (סטודיו,
תל־אביב, אנגליה) — כל מי ש-
שונא את המלחין הרוסי פיוטר
איליץ׳ צ׳ייקובסקי יכול סוף כל סוף לנקום את ניקמתו :
בל מה שעליו לעשות הוא ללכת לקולנוע ״סטודיו״ השבוע
ולראות כיצד מציגים את הבולט גרומנטיקאים הרוסיים
גמאה ה״ ,19 בדמות חומוסבסואלי מופרע, אכול תסביכים
ותיסבולים, דמות חיוורת וקלושח (ריצ׳ארד צ׳מברליין מדגיש
את חוורונה כחוסר־מישחק) שאי אפשר, בשום פנים
ואופן, להכין כיצד היתה מסוגלת ליצור משחו.
ואם לא די בכן, הופכת הנקמה לאכזרית עוד יותר,
כאשר מכל חייו ויצירתו של צ׳ייקובסקי בוחר הבמאי קן
ואסל להציג בעיקר את תקופת נישואיו הקצרה והאומללה.
הסרט מקדיש את עיקר תשומת חלב לאשתו, המוצגת
כנימפומנית חסרת־תקנח ומטורפת לחלוטין, נשואה
לצ׳ייקובסקי בגלל שמו, ורודפת אותו בתשוקותיה העזות,
שהוא, ההומוסכסואל, אינו מסוגל לספקן.
כל זה נבחש יחד בידיו האמונות של קן ראסל, מי
שזכה לתהילה בגלל ״נשים אוהבות״ ,ונראה כאילו כל מה
שהטריד אותו סרט זה הוא כיצד להגיע לסצינות ארוטיות
מדהימות כבל האפשר, להציג התנהגות מוזרה כמה שיותר
וריאליזם מחריד מכל מציאות אפשרית מבלי לבזבז זמן
על שטויות עלילתיות באמצע.
לבן, מתקבל מאד על הדעת שהסרט יזכה להצלחה
קופתית עצומה. ובעצם, מדוע לא 1אפשר לראות את
גלנדה ג׳קסון מתפתלת במערומיה בתא״רכבת, הסאדיסטים
יכולים ליהנות מסיוטיו החוזרים של המלחין אודות היום

צ׳מברליין כצ׳ייקובסקי: בבית משוגעים
בו הטבילו את אמו, הערומה, באמבט מי-רותחין, כדי
להצילה מחולירע, ואילו האינטליגנטים ירגישו עצמם בבית
דווקא בסצינה האחרונה, המתרחשת בבית־חולים לחולי־רוח,
שנראית כאילו צולמה על-ידי פיטר ברוק בשביל
״מארא/סאד״ (גלנדה ג׳קסון השתתפה שם בשארלוט קור־דיי).
בקיצור,
אפשר לקרוא לבלון הנפוח הזה :״נשים אוהבות,
בביצוע החולים בבית המשוגעים של שארנטון, בבימויו
של המארקיז סאד״.
איפה צ׳ייקובסקי בבל העניין הזה ! במוסיקה המלווה
את ההצגה.
רגשנות ולא רגישות
המישאלה האחרונה (אסתר,
תל-אביב, צרפת) — בנו של מיליונר
נפגע מקרינה רדיו״אקטיבית,
שעה שהוא מבלה חופשה יחד עם אביו בקורסיקח, ומטוס
הנושא פצצה גרעינית מתפוצץ מעל לראשם. לילד נותרו
ששה חודשים לחיות, והאב מחליט להקדיש את עצמו ואת
בל תשומת לבו, כדי להפון חודשים אלה למאושרים ביותר
בחיי הנער.
סיפור זה של הסופר הצרפתי מישל בטאי, שצריך היה
להיות במקור מין הטפה לשיבה אל חיק הטבע, וביקורת
על העולם הטכנולוגי המסואב, שבנה האדם לעצמו, זבח
בעיבוד הקולנועי להפוך למלודרמה שתחסל את בל מלאי
המטפחות של כל אם יהודיה כשרה. הסיפור השקול, שלא
הצליח אולי תמיד בשיקוליו האידואלוגיים, אגל תיאר
ברגישות רגה את התפתחות הרגשות של האב בחודשים
בחם הוא נוטל את הבן לאחוזתו הכפרית ומעניק לו כל
מה שהוא מבקש, נפל לידיים הפעלתניות של טרנס יאנג —
מומחה לסרטי בונד — שאינו יכול, אינו יודע ואינו מעוניין
ברגישות, כל עוד עומדת לרשותו הרגשנות.
ואכן, כל השינויים נעשו בכוונה לקרוע את לב הצו-
פים. הילד, היפהפה כמעט במו נערה, הוא מתוק, מוש-
לם, מחונך ונפלא, כפי שרק ילד באגדות יכול להיות.
ואילו בל המבוגרים הסובבים אותו, חיוורים, עסוקים
בפליטת משפטים רבי־משמעות כמו :״איזו דרך עצובה

קוטו וטרי כ־ 7,,פעמים״
הסטאטוס קוו אינו חשוף
המארגנים הבינו את הרמז 7 .פטמים
ביום יוצג אמנם בצפת, אבל לא בחגיגיות,
לא בבכורה רבת־ירושם, ולא בהש תתפות
שרים ונציגי ציבור.

מל-אביב
התפשטות (פאר, ארצות־הברית)
— מבט מלא הבנה ואהבת אנוש
על פער הדורות באמריקה. במאי מילוש
פורמן.
ן* קם (פאריס, אנגליה) — ילד
מגדל גוזל גיצים בעיירת נורים צפונית
באנגליה, מבציע בעליל על האנוכיות
והאדישות של כל אדם בפני רעהו. סרט
יוצא דופן.
(נורדט,
דמות מאהכה
צרפת) — טרגדיה אמיתית: מורד. מתאהבת
באחד מתלמידיה •.אנדרה קאיאט.

הולדן וליזי :״סיפור אהבה״ לילדים
ללמוד להיות אבא.״ מה הפלא, אם כן, שוויליאם הולדן,
בורביל, וורינה ליזי, נראים נבוכים בתפקידים שאינם הולמים
כלל את אישיותם !
ייתכן מאד שהרגשנות המשתפכת כאן תישא חן בעיני
הקהל הרחב, המאוהב מאז ״סיפור אהבה״ בטרגדיות רומנטיות.
זה רק יוכיח פעם נוספת שלא כל סרט טוב
מצליח, ולא בל סרט מצליח הוא סרט טוב.

ניתורים קלים
על אופנועים
הסרסור ו ה חוגג ת (ירון, תל-
אביב, גרמניה) — העלמה סוזן
בנטוו זכתה לתהילת עולם, לאחר
שהמומחה מס׳ 1לחתיכות בארצות״הברית, הלא הוא
יו הפנר, המו״ל של ״פלייבוי״ ,בחר דווקא בה, לאחר
שהציג את בל חמודותיה בירחונו, לחיות בת״זוגו הקבועה.
ומאחר ו״פלייבוי״ מתגאה בתפוצה של כחמשה מיליון
גליונות בבל רחבי העולם, מובן שהיו רבים אשר מיהרו
לחשוב על הפוטנציאל העצום שיש לחתיכה אשר זכתה
לפירסום מעין זה.
העלמת בנטוו מגלמת כאן דמותה של נערה צעירה,
המגלה את קסמי המיו על גבי האופנוע של גברבר השכונה,
בעיר־חשדה בה נולדה. לאחר מישגל זה, מחליטה
הנערה שהדבר מוצא חן בעיניה, ויוצאת למסע ניתורים
קלים ממיטה למיטה, כאשר מזמן לזמן היא מוכנה אפילו
להסתפק בספסל של אוטובוס לתרגילי ההתעמלות שלה,
בתנאי שהתמורה לכך משתלמת.
זמוסר-ההשכל של כל המטע הזח, שאין מוסר — ורק

סוזן בנטון מארחת במיטה
הכסף יענה את הבל. זה ידוע, אבל אפשר תמיד להיזכר
בזאת פעם נוטפת.

במדינה
משטרה
ו שו ב;

מ כו ת במ שטרה
״זה היד. יום שישי. הגעתי הביתה רק
רגע קודם, כשדפקו בדלת. פתחתי. עמדו
שם שני שוטרים. בלי לדבר מילה, הם
התנפלו עלי, הכניסו לי מכות רצח. אחר
כך, סחבו אותי, בגלל שלא יכולתי לעמוד
על הרגליים, ולקחו אותי לניידת, והביאו
אותי לתחנת משטרת כפר־סבא. שם, המ שיכו
וחיכו אותי במשך שעתיים. אחרי
זה, שלחו אותי הביתה. סתם ככה. לא
האשימו אותי בשום עבירה, לא כלום.
רק מכות — והביתה.״
טובה קטנה לאחות. מכות במשטרה
הפכו כבר עניין שבשיגרה. המייחד הפעם
את סיפורו של מרדכי יצחקיאן, פועל
פשוט, מרחוב ביאליק ברעננה: לדבריו,
חטף את המכות לא בגלל חשד כלשהו —
אלא מפני שהשוטרים נתבקשו על־ידי חבר
שלהם לעשות טובה קטנה עבורו, לחבוט
קצת ביצחקיאן.
יצחקיאן איננו עבריין, ואין לו כל עבר
פלילי. במקום זה, טוען הוא, יש לו מזל
רע. ומזלו הרע, הוא זה שגרם לו להתחתן
דווקא עם אשתו אסתר.
ומה רע באשתו אסתר 7שום דבר, מלבד
העובדה שיש לה אח בשם יהושע שמיח,
שאינו אלא שוטר במשטרת כפר־סבא.
וגם זה לא היה כל־כד נורא, לולא פרצו
סיכסוכים בין יצחקיאן לאשתו. אך אפילו
זה לא היה עדיין חמור כל כד — לולא
החליטה אסתר להפעיל את אחיה בסיב־סוכים
אלה.
חבלות בצלעות. הסיכסוכים, מסתבר,
נסבו סביב ילדיו של יצחקיאן מנישואיו
הראשונים, איתם לא הסתדרה אסתר, אשתו
השנייה .״היא הלכה לאחיה,״ טען יצחקיאן,
לאחר שיצא, בעקבות הטיפול המשטרתי
מבית־החולים מאיר עם תעודה המעידה על
חבלות בצלעות ,״ואחיה שלח עלי שני
חברים שלו, שיפחידו אותי.״
אליהו נגר, מפקד משטרת כפר־סבא,
אישר כי המקרה ידוע לו :״נגד השוטרים
המעורבים התקבלה תלונה במשטרה,״ הסביר
נגר ,״ומפקד המחוז יוציא בימים
הקרובים את מסקנותיו.״

באור ־ ורשבסקי

שביתות
לרווקים ורווקות חוויה שלא תישכח!

א>ד*וט מי
שלא שובת
תושבי גבעתיים, הסרים לבית הדואר
המקומי, כבר הורגלו למחזה: לפתע, צץ
מנהל הסניף שמעון ביבלמן, מחדרו, ניגש
לאחד מפקידי האשנבים, המטפלים בתור
הארוך של אנשים ממתינים, ושואל שאלה.
הפקיד עונה משהו, והמנהל משיב בקצרה,
ובקול רם :״אידיוט״ — ומסתלק חזרה
לחדרו.
אומר יצחק לוי 38 יו״ר ועד הפקידים
בסניף והפקיד הראשי שם :״העבודה
שלנו היא גיהנום. בשבילנו 36 ,הפקידים
כאן, לבוא לעבודה זה הפד לסיום. הוא
הצליח למרר לנו את החיים בצורה בלתי
רגילה.״
גידופים ואיומים• .עובדי הדואר בגבעתיים
החליטו להילחם, פנו להנהלת
הדואר בדרישה להחליף את ביבלמן, שהפך
את הגידופים, האיומים, הקללות לשיטת
עבודה. בתשובה, הודיע דוד ביבם, ממלא
מקום מנהל הדואר במחוז תל־אביב, כי
ביבלמן יצא לחופשה בת חודש, עד לבירור
טענות העובדים. למרות זאת נשאר ביבלמן
בעבודתו.
כתוצאה, הכריזו הפקידים שביתה. מוע צת
הפועלים לא התייצבה מאחריה, דרשה
מהעובדים לחזור לעבודה. הפקידים פנו
לעורך הדין אמנון זכרוני, שבזמנו ניהל
את מאבקם של הדוורים נגד צוי־הריתוק,
בבקשה לייצגם, חזרו והודיעו תוך כדי
כך שאין בכוונתם לחזור לעבודה, עד ש-
ביבלמן לא יוחלף.
ומה אומר ביבלמן 7השבוע, כשהוא
הפקיד היחידי שנותר בסניף הסגור, אמר
ביבלמן :״אין לי מה לומר. אני לא מגיב,״
וטרק את השפופרת.
העולם הזה 1774

הרש מי
ל בי תהספר

לקוסמטיקה
ב הנ הלת

הג ב׳

ה לו

פוגל

הבוגרות תקבלנה דיפלומה רשמית
מ גי ״ ס 5ו מ 4ק !? 0£ט 0ז, מ . 1זס
לפרטים נא לפנות אישית :
תל-אביב: רח׳ פרוג ,5טל 232378 .
מול קולנוע ״הוד״,
בימים ב׳ ,ד׳.9—11 ,
בימים א׳ ,ג׳.5—7 ,
י רו ש לי ם: טל 68923 .בשעות 19—21

שייט מ הנ ה לסוף שבוע
ב אניי ת א. מ .״נילי״
תעזוב את הנמל כיום ששי;
3.9.71 אחה״צ, ותשוב ארצה
כיום שבת בערב
תבנית מגוונת
6ארוחו ת בלב ים
2תזמורות
מ שחקים
@ תצוגת אפנה ועוד
המחיר מ — 125.ל׳׳י
נותרו אן מספר מ קו מו ת

לפנות!

״סייטסיאינג״

בע״מ

רח׳ הירקון ,81 תל־אביב,
טלפונים 56248 , 56249 :

במרחב מצריים
בדי ח ה __ עגומה כמשפט־ראוווז, זד, לקד. בחסר. כקירקס,
זה היה קצת יותר טוב: ישיבת הפתיחה
של משפטם של 91 הנאשמים בקשירת
קשר להפלת משטרו של סאדאת — שרק
12 ביניהם הובאו אליה — היתד. אירוע
ססגוני ועליז, כאשר הנאשמים מתנהגים
כאילו הם גיבורי היום, ויחד עם פרקליטיהם
תוקפים את השופטים באומץ־לב
ומסרבים להכיר בכל אשמה. המיקצו-
ענים במוסקבה, מביימיהם של כמה ממשפטי
הראווה הגדולים בהיסטוריה, מן הסתם
התחלחלו נוכח החובבנות של תלמידיהם
בקהיר.

משפט אז
הרה.
אלא ש מאחורי
החוב-
בנות בביצוע
ההצגה, הסתתרה
גישה מק צועית
מאוד,
מצד נשיא מצ ריים
ויועציו.
בעיקר — מבזימונה
חינת

ישיבת הפתיחה
— כשבוע
לפני מועד
נשיא סאדאת
׳מישאל העם,
עתוי קפדני
שייערך ב־ 1לספטמבר
במצ ריים,
לוב וסוריה, כדי לאשר, או לדחות,
את הקמת הפדרציה בין שלוש המדינות.
לא פחות מכך, משמעותי גם זימון הישיבה
הבאה של המשפט — ברביעי לספטמבר,
מיד לאחר המישאל: הפדרציה

החדשה לא נתקבלה באוכלוסיה באותה
התלהבות שנתקבל האיחוד המצרי־סורי
ב־ ,1958 נתקלה בהתנגדות כבר מרגע ראשון,
בעיקר מצד חוגי השמאל. ואכן, אחת
מנקודות המחלוקת המפורשות בין סאדאת
למתנגדיו, היתד, התנגדותם לאיחוד.
פתיחת משפטם דווקא עתה, נועדה לשמש
אזהרה לשאר מתנגדי האיחוד, שלא
לגלות פעילות רבה מדי. ולאותה מטרה
בדיוק נועד גם משפטם כרגע בדמשק של
ראשי האגף השמאלני של הבעת׳ — ביניהם
נשיא סוריה לשעבר נור א־דין אל-
אתאסי, וראש הממשלה לשעבר יוסף זעיין.
בוגדים -לאו דווקא. לגופו של
עניין, אין סאדאת מעוניין להכות ביד קשה
במיוחד בקושרים. גם משום שעל-ידי כך
יסתכסך עם רוסיה — דבר שהוא כלל
אינו מעוניין בו — וגם משום שברור לו,
שמהוקצעת ככל שההצגה תהיד״ יתקשו
ההמונים לבלוע את הסיפור כי 91 אישי
ציבור אלה, שרבים מהם היו בין ידידיו
של נאצר, הם אכן בוגדים. הכל מבינים

כי במאבק הכוח בין הקושרים לסאדאת,
נאלץ המנצח להכניע את המנוצח, וכי
התוצאה היתד, יכולה להיות בדיוק הפוכה.
אולם זה אינו הופך את המנוצחים לבוגדים.
סתירות
מוזרות. אגב, במצע הפדרציה
הושם דגש על המלחמה בישראל.
כיצד ניתן לבצע מלחמה זו, כשהחזית
המזרחית משותקת, וסוריה ולוב אינן
מקיימות יחסים עם ירדן — אין איש מסוגל
להסביר.
• קדאפי מאמין שיש לרכז את עיקר
המאמצים בנסיון לאחד את העולם הערבי
בכוח הכסף והנשק — והוא נכון להקציב
הון־עתק למטרה זו. סאדאת, לעומתו,
טוען שאין הזמן מתאים לעימות בין-
ערבי, וכי יש להתרכז קודם כל בשיחרור
השטחים הכבושים.
מיכחן ראשון. הסתירות הפנימיות,
והאויבים הנוקשים מימין ומשמאל, הופכים
את הפדרציה המיועדת לבדיחה עוד
בטרם קמה.

מסורת 1924

ב־ 1924 החלו נהגים בודדים, שעד אז קיימו את התחבורה הציבורית בארץ-ישראל כרכב מיושן שרכשו מעודפי הצבא
הבריטי, להתארגן כקבוצות לשם עבודה משותפת. כפעולה זאת אפשר לראות את גרעינם של הקואופרטיבים לתחבורה,
שמאיחודיהם צמח, לאחר שנים ,״אגד״.

ו 1ן | דמה 1971

עתה מונ ה ״אגד״ יותר מ־ 8000 חברים ועובדים וצי הרכב של ה קו או פ ר טי ב מ תק רב ל־ 2800 או טו

סי ם חדי שים. אנו מגיעי ם לכל נ קוד ה שבמפת ישראל וב שטחי ם ה מו חז קי ם, מ ר חיבי ם ללא הרף
א ת רשת ה קווי ם הבין־עירוניים והעירוניים, ו מ שר תי ם בנ א מנו ת ובב טחה ציבור של כ מיליון נוסעי ם
ביום.

העולם הזה 1774

סלנת הסיס

1971
מ טע
1 העו&ס

בחסותש עו ג •

השעון הנמכר ביותר בישראל

איריס דוידסקו 11

המועמדות הסוטות

*מועמדת מספר 11 לתחרות מלכת
| | המים ,1971 איריס דוידסקו — אינה
פנים חדשות בתחרות זו. לפני שנתיים
היא כבר ניבחרד, כמועמדת, ואפילו הש־תתפח
בתחרות המוקדמת של בחירת נסיכת
ים־סוף, זכתה בתואר הנסיכה —
בעוד שרית דמיר, שזכתה בתחרות הסופית
בכתר מלכת המים — ניבחרד, בתחרות
נסיכת ים־סוף לסגניתה בלבד של אירים.
קצת מסובך לנסות לנחש מה היה קורה
אילו היתד, אירים נישארת בתחרות עד
השלב הסופי. אלא שהיא היתד, צעירה מדי
מכדי להמשיך.
מה שגרם צער רב לא רק לה, אלא גם
לכל הסובבים אותה. בגיל ,14 היתד, איריס
תופעה נדירה, שעוררה עניין כללי. ה־

הצוציקית

הנערה

פניה המושכים, המיוחדים במינם של איריס, נושאים עליהם עדיין,
למרות התפתחותה המהירה, את תו שנותיה הרכות. האיפור של
״הלנה רובינשטיין״ .למרות גילח הצעיר כבר השתתפה איריס בתחרות לפני שנתיים.

עובדה שנאלצה לצאת מהתחרות, גרמה
לאנחת אכזבה קולקטיבית.
מה שקרה נראה אז, בעיני איריס לפחות,
כסוף העולם: מנהל בית־הספר שלה
צילצל למערכת העולם הזה והודיע:
״או־או״ — או שאירים יוצאת מן התח רות,
או שהיא מפסיקה להיות תלמידה.
אירים, בתו היחידה של עורך־דין ידוע
בתל-אביב — לא יכלה כמובן להפסיק

אותו בדיוק, כפי שנוכחו מעריצים נלהבים
לסוג היופי הנדיר, נוסח המדונה, שלה.
לכל בחורה אחרת היה זה בהחלט מספיק.
אבל אירים דוידסקו היא לא בדיוק
כל בחורה אחרת. אז לידיעתכם: ענייני
היופי בכלל לא כל כך מענינים אותה. וגם
לא דיסקוטקים ודיזנגוף, ושאר הדברים
הזוהרים מבחוץ, אבל חסרי העומק מבפנים.
היא אוהבת דווקא לקרוא ספרים רצי

141ת בשמלת מקסי מודרנית, מצליחה איריס להסתיר את עול״ימיה,
11/1 #1111 נראית כעלמה מבוגרת הרבה יותר. איריס תהיה אחת המועמדות
הגבוהות בתחרות השנה — והצעירה ביותר ביניהן. תחביבה: קריאת ספרות.

החתיכה

בגיל ,16 מילאה איריס את כל ההבטחות שהבטיחה
כבר לפני שנתיים ויותר, פרחה להיות
חתיכה נהדרת, בעלת גיורה מקסימה. בגד״הים שהיא לובשת — של
״גוטקס״ .את שערה הארוך היא מטפחת בתכשירי השיער של ״וולח״.

את לימודיה. עם דמעות בעיניים, החליטה
לצאת מן התחרות, הסתפקה בכך שהסתובבה
בתחרות הסופית בין הקהל, כשהיא
מחזיקה בידה קלפי, וכל הבוחרים נוהרים
להכניס את פתקי הבחירה שלהם מסביבה•
אבל כיום — שנתיים לאחר שניפסלה
מטעמי גיל — היא כבר בחורה גדולה:
כבר היה לה יום הולדת ,16 תארו לכם.
ובינתיים גם נוספו לה, חוץ משנים,
עוד כמה סנטימטרים — ועכשיו היא מתנשאת
לאורך מטר שבעים ושלוש. אבל
חוץ מזה — היא נישארה בדיוק אותה
אירים. וזה הרבה מאוד, אם לא איכפת
לכם. עם השיער הגלי והארוך שלה, העיניים
העבותות — מבינות, הפה בעל החיוך
המסדים ועוד, משהו שקשה להגדיר

ניים ,״כמו גטה״ — מה החיוך הטפשי
הזה י — ללמוד הרבה כדי להשיג ציונים
טובים בגימנסיה (היא עולה לשביעית בשלווה)
ולחלום על קריירה אקדמאית כפסיכולוגית.
השתתפותה בתחרות מלכת המים
מוגדרת על ידה כ״קריירה רגעית
מאוד״.
העניין הוא, שקריירות רגעיות רבות
החלו בדרך זו בדיוק — והרגע הפך לכמה
שנים טובות, בהן פרחה קריירה
מסחררת של דוגמנית או בעלת מקצוע
זוהר אחר.
האם זו תהיה גם דרכה של אירים, שבלטה
למרחקים כבר מגיל צעיר?
ההחלטה, מסתבר, בידיה.

קטטה או מריבה עם
אטה, יעבירו את מצב
רוחך, ואם אתה נשוי,
היזהר מלבגוד. השבוע
הוא בסימן כש-
לונות עבורך. אתה בהחלט
יכול לנצל את
השבוע הזח למטרות
מועילות ופוריות יו21ב
מרס -
20באפריל
תר. את יכולה להי-
כנס לתקופה של חוסר
פעילות, אם תבואי בקשר עם האדם
חלא נכון. עבורך חוסר פעילות חינו
אסון. הישמר מגניבה, בייחוד אם אתה
עומד בפני נסיעה. מישהו מידידיך זומם
להעביר אליו חלק מהרכוש השייך לך.

אתה מרבה לשבת במקומות
ציבוריים, ברי
לעשות דברים מועילים.
נסה לשנות מיג־הג
פסול זה, לפני שיזיק
לך. אל תנסי לחפש
את עתידך בעבר
— הוא עזב אותך וזהו
! לעומת זאת, תפגשי
השבוע אדם, ש־יקסים
אותך. בגישה
נבונה, תצליחי לרכוש את חיבתו. בעיות
נפשיות המציקות לך, אינן מאפשרות לך
להתרכז בדברים נחוצים. התייעצי עס רו־פא.
קצת בילוי, עשוי לשפר את מצב רוחך.

ובכן, הגענו לזה שוב האמיתיים הדברים
מתגלים, בזה־אחר-זה,
מאחרי פרגודי האשליות,
הצביעות של האנשים
הסובבים אותך,
והרצון הבלתי-מציאו-
תי לעזור. את ניצבת
על פי״תהום, בעיני-
21במאי -

רוחך, והדיכאון עלול
20ביוני

לגבור עלייך. משום
כך מוטב שתתייחסי למתרחש בהומור,
לא בציניות. ושלא תשתדלי להגיב מייד
בחוזקה ובכאב, אלא תחשבי בראש ורא-
שונה קודם כיצד תוכלי לעזור לעצמך.

בסוף השבוע ייפתחו
בפנייך שעריה של אהבה
חדשה — אס תדעי
לנצל פגישה בלתי
צפוייה. זה יכול להיות
היום הגדול והמאושר
של חייך. קרע בבגד

סו ס
יגרום לך הפסדים ומ;11ב
סגי -
בוכה במקום ציבורי.
} 21בסלי
שבוע זה מתאים לחידוש
המלתחה שלך.
אך בלי בזבזנות, בבקשה. זו עלולה להיות
קריטית לגביך. מצבך הכספי מדאיג אותך
ובצדק. אולם אס תתמיד בדרכך — אתה
עשוי למצוא שכר רב. הרבה לבלות.

רגש־הנקמנות לא יעזור
לך, ועשוי אף להזיק
לתוכניותיו לטווח
רחוק. מכתב שיגיע
אלייך ביום ב׳ ,לביאה,
יכעיס אותך בל-
כך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים את תוכני,
בטרם תנקטי פעולה
או תשגרי תשובה,
לכאן או לכאן. לעו-
מת זאת, אין ספק, שאפשר לנצל את
השבוע הזה: לשקול בו מחדש את כל
הבעיות הכספיות והמשפחתיות שלך,
לאור הגילויים עליהם לא ידעת קודם
לכן• אל תנהגי בצורה בזבזנית — כי און
עלולה לסבול. השביע כדאי לך להמר.

גילויי ידידות ורצון טוב כלפי מכרים חדשים,
גם אם היכרת
אותם רק בימים אלה,
עשויים להשתלם במרוצת
הזמן. אל תסרב
לארח מכרים חדשים,
גם אם יביאו איתס
ידיד משלהם, שאינו
מוכר לך, ושאינו מוצא
חן בעיניו. בעיה
משפחתית אינטימית ורגישה
מאוד עשוייה
לבוא על פתרונה כבר בימים הקרובים.

זדזזדנד

כפות המאזניים מתחילות לנטות לבי-
ומכם. המאבק אותו
התחלתם לפני שבועות
מספר — ואשר
נראה, כי יזיק לכם,
הוכיח את עצמו. דווקא
אתם מתחילים
לקצור את חפירות.
ולא כמו שנראה בהתחלה.
אל תהססו
להשתמש במרפקים,
כדי לפלס את הדרך
הנראית לכם כנכונה. במישור הרומנטי,
הצלחה כרגיל. אסור להחמיץ הזדמנויות.

זהו בסך הכל, שבוע רומאנטי — וזוהי
רק התחלה ! בת עקרב:
דעי, שפגישותייך
גם אם הן נערכות זו
בצד זו — עשויות ללבנת
אש חזקה מאוד
אצל הנפגשים עימך,
בסוף השבוע. על כן,
נהגי בזהירות וברחמע

נות, אל תסבכי אדם
נשוי בשעשועי־הפלירט
שלך. אל תהיי שרירותית.
תזכרי: כדאי לך להיות זהירה !

כושר־השיפוט שלך יתערפל השבוע לחלוטין,
כתוצאה מפגישה
עם גורמים שאת
טיבם אינך מצליח
לקלוט. את, בת קשת,
תני לחוש ההומור
שלך חופש. צחקי,
הצחיקי ונצלי כל
רגע. כי האושר שלך
הוא רק זמני, בסופו
של דבר. חוץ מזה,
צפויה לך בשבוע זה
פעילות בלתי רגילה, שאינה תלויה במין
השני. השבוע תשמרי אמונים לאדום.

הווזנ״ס
במרחב לבטון
מ ח לי פי ם
אתה אויב
בכנס שנערך בלבנון, החליטו לאחרונה
חלק מאירגוני המחבלים להחליף את ה אויב:
מעתה, יהיה האוייב מספר — 1
הריאקציה הערבית. האויב הציוני יתפוס
רק את מספר .2
גוף חדש. החלטה זו התקבלה כתוצאה
מחיסולם הצבאי והפיזי של המחבלים בירדן,
ושיתוף־הפעולה־מתוך-שתיקה שהעניקו
שאר שליטי ערב לחוסיין בפעולת
החיסול. המחבלים התאחדו לגוף חדש,
הכולל את החזית העממית לשיחרור פלסטין,
החזית העממית הדמוקראטית, וגופים
שמאלניים וקומוניסטיים נוספים. שם הגוף
החדש — האירגון הסוציאליסטי, והוא פתוח
לא רק בפני מחבלים, אלא גם בפני כל
שמאלני שהוא.
מאכל! מזדיין. דיכוי המחבלים על-ידי
המימסד הערבי הביא אותם למסקנה הבלתי
נמנעת, כי יש לחסל קודם מימסד זה,
לפני שאפשר יהיה לפעול נגד ישראל.
האירגון החדש החליט לרדת למחתרת,
לפעול משם לחיסול המשטרים הריאקציוניים
במדינות ערב.

*0111
אתה נמצא בתקופה בה מאיר לך המזל
פנים בכל הנוגע לבית
ולמשפחה. קשרים נפשיים
מתהדקים והולכים
בינך לבין נערה,
שהופיעה לא מזמן באופק
חייך, והס יזכו
לאישור נלהב מצד ה־המשפחה,
הקרובים והידידים.
הרבה לארח
אנשים בביתך, ואל
תחמיץ שום הזדמנות
לעריכת מסיבה לחוג מכריך. זה ישתלם.

אל תחששי מדברי לעז. ידידים טובים
שומרים עליך, את יכולה
לסמוך עליהם.
דעתם חיובית עליך.
בעיות בחיי הנישואין,
שצצו בעבר הלא רחוק
ייעלמו באותה פתאומיות
בה הופיעו. בנות
דלי, חסתכלנה נוס־ביבכן,
זה מצוי ליד-
כן, אל תחפשנה ל-
שווא את המושלם
שאינו בנמצא. צפוי סוף שבוע אידיאלי.

אלה ימי־שיא אס ברצונך להגשים תוכניותיו.
בשבוע הבא
עלול להיות מאוחר
מדי. בת דגים: קשר
עם אדם בעל קומה
גבוהה הופך בהדרגה
לחיוני עבורך. הזהרי
לא להתפס במקום בל־תי־מתאים.
אם יש לך
£ £ 2 2 2 1 1 2התחייבויות כספיות —
$2X 5X 9שמור על שלא יעברו
את המותר, וסלק את
כל החובות אשר יש לך עד סוף השבוע.

לקלוט במשך שבועיים תמימים, כאשר התכונן
לבחינה באזרחות.
הוא וחבריו אינם יודעים מיהו ראש
עיריית קהיר, אבל יודעים כל פרט על
חייו ואהבותיו של עבד אל-חאלים חאפז *.
נעל כראש. כשאני הייתי בגילו, ילד
היה עוסק בפוליטיקה עוד בעריסה. היה
מקלל את האנגלים, היה מסרב לקבל מוצץ
לא מתוצרת מצריים, וכאשר קנו לו הוריו
את זוג נעלי־הבית הראשון, יצא מיד להפגנה
פוליטית. בגיל עשר, היה משתתף
כבר בכל אסיפה בשכונה. ואם דברי הנואם
לא היו מוצאים חן בעיניו, היה משליך בו
את נעלי-הבית.
היום, יודעים בני וחבריו שפוליטיקה זה
משהו שמעסיק את העיתונים ומעניין את
המבוגרים. כמו כל חבריו בפקולטה למסחר,
הוא רואה בזה משהו לא־נעים, ביזבוז זמן
שאינו מקדם את הקריירה של האדם.
פתאום, מתחיל הבן שלי לדבר על פוליטיקה.
הנאה
גדולה. תפסתי אותו לשיחה
גלויית־לב, גבר אל גבר :״אמך אומרת
לי שהתחלת להתעניין בפוליטיקה, בן,״
אמרתי לו.
״כן, אבא. אין ברירה. אנחנו הולכים
לבחירות באוניברסיטה, ואנחנו רוצים ל הצביע
בעד המועמד הנכון.״
בחירות. הצבעה. האדם הנכון. וולאהי,
הנאה גדולה נגרמה לי לשמוע מילים אלה
מפי בני. הנה, לשוא התייאשתי ממנו.
תמיד צריכה התקווה לפעם בליבו של אדם.
״ואיך אתם מחליטים מיהו המועמד הנכון?״
התעניינתי.
״לפי הכרוזים שלהם, כמובן,״ השיב בני
בתימהון, כאילו אין זה מובן מאליו .״איך
אחרת?״
רציתי לענות לו משהו, על הקשר בין
הכרוזים לבין האמת, אבל החלטתי לא
לסבך אותו. בני סר לחדרו, והביא לי כמה
כרוזים לדוגמה.
״קולך הוא יקר — תן אותו לראוי,״
הכריז כרוז אחד .״ידידי, נתת לי את
אמונך בשנה שעברה — אשמח אם תחדש
אותו גם השנה,״ הכריז השני .״למען ועד
טוב יותר, הצביע בעד פלוני אלמוני,״
קרא השלישי• .
עראפת בעימות
אמצעי הפעולה: מאבק חינוכי ואידיאולוגי
בראש וראשונה, ורק לאחר מכן
מאבק מזויין.
כתוצאה מההתפתחות האחרונה, מנבאים
לירידת קרנו של ג׳ורג׳ חבש, ולעליית
כוחו של סגנו, ד״ר ואדי חאדד. הסיבה:
חבש אינו נחשב שמאלני מספיק, לעומת
חאדד.
מי שנשאר מחוץ להתפתחות האחרונה,
הוא יאסאר ערפאת. חברי האירגון הסוציאליסטי,
וכן הפלג השמאלני באירגונו
של ערפאת עצמו, מאשימים את ערפאת
כי הוא זה שהתנגד בשעתו לניהול המאבק
נגד חוסיין, הביא לחתימת הסכמי קהיר
ועמאן — שאיפשרו לחוסיין להתאושש
ולחסל את המחבלים.
אלא שבערפאת תומכים כיום המימש־לים
הערביים — ומשום כד קשה יהיה
לפגוע במעמדו. התחזית: קיטוב חריף
בין ערפאת לבין שאר אירגוני המחבלים.

מצריים
זה נועד

לא רק בישראל מקוננים הזקנים
על הדור הצעיר, שאיבד את בל
הערכים המקודשים, מגלה עניין
רק כקאריירה, וכיוצא כהנה. ה
הומורסקה הבאה, שהתפרסמה בשבועון
המצריירוז אל יוסף, בחתימת
״איוב,״ יכולה היתה להיות
בקלות גם קינתו של בל סולל בבי
שים ומייבש ביצות ישראלי.
לפני כמה ימים, אומרת לי אשתי:
״שמע איוב, הבן התחיל לדבר פוליטיקה.״
נבהלתי :״צריך לקרוא לרופא,״ אמרתי.
הבן שלי מעולם לא דיבר פוליטיקה, לא
שמע פוליטיקה ולא הבין את פשר המילה.
עד היום הוא לא יודע בדיוק מה זאת
ממשלה, ואת ההבדל בין מועצת האומה
לבין המשרד לפיתוח המדבר לא הצליח
חבש בירידה
נוסחאות וזכויות .״כן, מעניין מאוד,״
ניסיתי עדיין לשמור על טון נייטרלי .״אבל
איד בכל זאת אתה קובע איזה מועמד
להעדיף, לפי הכרוזים האלה? מה המצע
של המועמדים? מה התוכנית שלהם?״
זה, הסתבר, הופיע בצד האחורי של
הכרוז. בכרוז אחד פורסמה רשימת ההנחות
המגיעה לסטודנט. בכרוז אחר, רשימת
ההוצאות האישיות המותרות לו. בכרוז
שלישי, שורת נוסחאות במתמטיקה.
״אלה ההבדלים הפוליטיים בין המועמדים
שלכם?״ שאלתי את הבן.
״פוליטיים? מה פתאום פוליטיים?״
תמה הבן .״לא מחליטים אצלנו לפי פוליטיקה.
מחליטים לפי התועלת של המועמדים.
הנה, זה למשל, רשימת ההוצאות שלו
לא מדוייקת. קשה לסמוך עליו. השני, גם
כן, החסיר חומר חשוב שיופיע בבחינה.
לא רציני. ככה קובעים מועמד.״
״אתה יודע מה,״ אמרתי לבן, כשאני
מנסה להסתיר את הייאוש שחזר לשלוט
בי .״אני במקומך הייתי בוחר בזה, מכל
האחרים. לפחות הוא כותב בהומור.״
״לא בזה אי אפשר,״ אמר הבן .״מסיבות
של פוליטיקה גבוהה.״
״מה זאת אומרת?״
״המרצה שלנו לא רוצה שהוא ייבחר.״
* אחד הזמרים המהוללים בעולם המרבי.

ארבעה ילדים חלמו להיות!סינים ־..העולם הזה׳ הגשים את חלומותיהם
ך* מבקרים -באולם ההמתנה של
1 1שדה־התעופה דוב היו משוכנעים,
כי במקום נוכחת אישיות רבת־מעלה :
עשרות נוסעים ומלווים, הצטופפו בחצי
גורן מעריצה ומתלהבת, מסביב לאחד ה־

!!ם שמדו חלום
ספסלים, כשהם אופפים מישהו נסתר.
המישהו הנסתר, הסתבר, לא היה חבר
ממשלה, ואפילו לא חבר כנסת. היו אלה
בסך הכל, ארבעה ילדים קטנים, שלא
התרגשו במיוחד מהרעש שסביבם. להם,
היה עניין הרבה יותר חשוב להתרכז בו:
הטיסה הראשונה בחייהם, אותה עמדו לח נוך
תוך מיספר דקות.
הארבעה, שעוררו את סקרנות הקהל,
היו נסיך ונסיכת ישראל — וסגניהם:
עינת שפרלינג, נסיכת ישראל לשנת .71
דוד אלפנדרי — הנסיך. לידו יובל כהן —
הסגן, וליאורה סלוצקי — הסגנית. כל אחד
בקהל המשועשע ניסה לעשות משהו עבו־

עם המתנות

עד מני נשו

מימין לשמאל: הנסיך דודו
אלפנדרי, הנסיכה עינת שפרלינג,
הסגנית ליאורה סלוצקי והסגן יובל כהן, יושבים על מטוס

רם: הציע להם מיצים, ארטיקים, גלידות,
מה לא.

פניהם של ארבעת משתתפי יום החלום, זוהרות בשעה
שהם מקבלים את המתנות מבית החרושת אורלי.

חברת יעף, העומד להטיסם בדקות הקרובות לאירוע הראשון
ביום החלום שלהם, שהועמד לרשותם על״ידי חברת יעף.
נציג החברה בכבודו ובעצמו, עמוס אלוף, שימש להם מורה״דרך.

כך התחיל יום החלום של הזוכים בתח רות
הנסיך והנסיכה של העולם הזה. יום
בו, כפי שהובטח להם — יקבלו כל מה
שיתחשק להם.
מה שהתחשק להם הכי הרבה — היד.
לטוס באוויר. עמוס אלוף, הנציג הסימפאטי
של חברת יעף, מילא את בקשתם הראשונה
.״אני בכלל לא מפחדת לטוס, כי
הטייס נוסע לאט״ ,אמרה עינת, הנסיכה
המקסימה.
לאחר הטיול האווירי, החל הטיול היבשתי,
שנפתח בסניף התל־אביבי של
ביח״ר אור־לי. החיפני. לאחר שהוצג בפני
הילדים אוצר המוצרים של המפעל,
הכולל את כל מה שאפשר להעניק לילד,
מעגלות־ילדים ועד תקליטים וחיתולים —
הגיע החלק המעניין של הביקור: חלוקת
המתנות. נציגת חברת תיא, לעומת זאת,
יהודית גניגר, תרמה את חלקה ביום החלום,
בסיפור אודות הילד שלא רצה להתרחץ
עד שאביו המציא לו סבון חדש
בשם דרמפון.
עם התקדמות יום החלום, תוך כדי סיורים
בגן־החיות התל־אביבי, נסיעה במכוניות
חשמליות וסיורים באתרים שונים —
התברר שבין ביקור לביקור, קבלת־פנים,
מתנה למתנה — התפתח כאן, בהשקט
ובביטחה, רומן כפול: הנסיכה גילתה עניין
ברור בנסיך, והתפתחות דומה אירעה
בדרג הסגנים.
סיום פרוזאי קצת, אך גם נסיכים הם
רק בני־אדם.

נגן החיות

לפנדרי1 ,
אלפנדרי, דודו הנסיך הקטן,
,טו, ני־ 1
סע במכונית חשמלית בביקורו בגן־ החיות.

33י

אחרי שלוש שנים ש ל שוטטות ז והרת
באירופה חוזרת תמי גרבובומכריזה :

גברים

מלכת הצעדה £

בתחילת דרכה הזוהרת — דקות מיספר
לאחר שנבחרה במלכת הצעדה על-ידי
צוות ״העולם הזה׳ /לפני תשע שנים.

אחורי הדוכן, עומדת חתיכה
בלונדית מקסימה, בעלת זוג רגליים
ארוכות ומקסימות, חיוך של ליידי ועיניים
ירוקות ומקסימות. במבט ראשון —
סתם מוכרת בחנות צילום. במבט שני —
אתה, לאט לאט, מזהה את המוכרת —
!והיא האחרונה שאפשר לצפות לפגשה
במקום כזה. את תמי גרבוב 29 אחת
החתיכות התל־אביביות המפורסמות ביותר
— ניתן היה, כרגיל, לפגוש במקומות
בתמונה זו
אחרים לגמרי: על סיפוני יאכטות, במראשר
צולכזי
שעשועים בין־לאומיים, במסיבות זוהמה
לפני שמונה שנים גתל״אביב.
רות, בבריכות של מלונות מפוארים, ובכל
רגליים נהדרות, מטר שבעים ושלושה
מקום אחר בו נמצאים אנשים יפים. אז. ממולאים היטב במקומות הנכונים, פלוס
מה קרה?
חיוך מסויים — הפכו את תטי לאחת
החתיכות הנודעות בתל־אביב רבתי.
״החלטתי לגמור עם כל הזוהר הריקני
והמטופש הזה,״ אומרת תמי.
״אבי נתן לי את חנות־הצילום הזאת
— ׳ותמי, כשהיא ׳מחליפה מחזרים ושמלות
וזאת רק ההתחלה של הקריירה המסחרית
באותו קצב — הפגינה נוכחות מלאה בכל
שלי.״
אירועי תל־אביב הזוהרת, כשהיא נשענת שלה הקודמת
הקריירה של ההתחלה
על כתפיהם של נערי זוהר ידועים כמו
— קריירת הזוהר — התרחשה לפני כ פוקד, הירש וקליברים דומים.
תשע שנים — מעל דפי העולם הזה. תמי
הצלחתה החברתית של תמי הגיעה לשיהיפה
הצליחה להתבלט בין אלפי גערות אה כאשר התחתנה עם התעשיין בני
אחרות, נבחרה למלכת הצעדה בצעדת בירק. בני — שהיה אז גרוש טרי מיפה־ארבעת
הימים.
פיה מפורסמת אחרת — שמעונה שוורץ
יופיה המיוחד — שעורר את תשומת — נראה בשידוך אידיאלי עבור תמי:
ליבה של חוליית הכיסוי של העולם הזה עשיר, זוהר, ומעוגן בחברה הנוצצת של
תל־אביב, חתונתם של בני ותמי היתד,
—עשה אותו רושם גם בחברה התל־מאורע
חברתי שזכה לסיקור מלא בטורי
אביבית הנוצצת של אז. תמי הפכה במהירות
ממלכת־צעדה אלמונית, לאחת המל הרכילות.
כות המוכרות של חיי הלילה התל־אבי־הזוהר
החיצוני, התנפץ במהירות מול
המציאות של החיים היום־יומיים. לאחד
ביים. אביה, בעל קפה סביון התל־אביבי,
יכול היה להרשות לעצמו להלביש את חודשי נישואין ספורים, הכריזה חמי :
בתו היפה במיטב חידושי האופנה — ״אני רוצה להתגרש.״ הסיבה הסנסציוגית

חתיכה בדרך

שעליה הצהירה :״בעלי מכה אותי !״
גירושיהם של בני ותמי זכו לסיקור
אפילו יותר מנישואיהם. לאחר השערוריה
הענקית, מצאה תמי שקשה לה לחיות
בארץ. אבל על הזוהר היא לא רצתה
לוותר — והחליטה לחפש אותו במקומות
אחרים: בפאריס. בלונדון. באיטליה, ובמרכזים
אירופיים אחרים. היא הפכה לאחת
מאותן ישראליות בנות 25 פלוס,
שהארץ ;נגמרה להן, והן מצאו את הבידור
והעידוד בחיים במקומות אחרים.
אחד מאלה, שעודדו את תמי הכי
הרבה בחוץ־לארץ, היה המולטימיליונר
הגרמני, מלך חיי הלילה של פרנקפורט,
אלפרד פורמן .״לא היה בינגו שום דבר
אישי,״ אומרת תמי .״סתם היינו ידידים
טובים. הייתי גם ידידה של ארוסתו.״
ומגרמניה, לאיטליה. ומאיטליה שם עבדה
כעוזרת צלם־טלוויזיה, עברה תמי ללונדון.
לאחר מכן הגיעה לפאריס — כדי
ללמוד צרפתית.
בקצב המטורף שלה — גם אירופה נגמרה
לה. לפני מספר חודשים היא חזרה
לארץ, וקיבלה בשימחה את מתנתו של
אביה. כיום, בגיל ,29 היא מצהירה :״אין
לי יותר עניין במה שקורה בחוץ לאחר
שמונה בערב. אני עובדת כל היום, ובערב
אני מגיעה הביתה, קוראת ספר טוב,
רואה טלוויזיה, והולכת לישון.״
תוכניותיה לעתיד :״יש לי המון תוכניות
בשטח העסקים, במיוחד בענף התיירות
ובתי המלון — אבל אינני מוכנה
למסור שום פרטים כרגע.״
יופי, אבל ביזנס איננו הכל. מה עם
חיי האהבה?
תמי גרבוב, שזהרה ככוכב שביט בחוצות
תל־אביב ובירות אירופה, איננה רוצה
להעליב — היא פשוט ׳קובעת עיבדה:
״הגברים הישראליים — פשוט משעממים
אותי !״
אית ביום. במקום המסיבות, היא מעאפשר
להבין אותה, אחרי הגברים ש דיפה
לבלות זמנה בחנות הצילום שלח.
היא הכירה.

אשת עסקים

סלוו־ז־ס
תו בניי ת חופש הבידוד
אריק איינשטיין שד ומשחק ,׳תיקי דיין
אורחת לשעה קלה. קטעי הקישור ה־מבדחים,
האופייניים לתוכניות לול, סובבים
נושאים רבים: השחיתות בכדורגל,
הלהקות הצבאיות, חידון התנ״ך, המלצר
במסעדה, כל הבדיחות ויזואליות •מאוד
ואי אפשר לספר אותן. דוגמא: אורי זוהר
חובש טורבן כהודי מושלם. הוא
מחלל בחליל ופן הסל יוצא נחש. הנחש
מתמשך ומתמשך ולא נגמר. כשהנחש
מתארו לאורך של 15 מטר מופיעה ההודעה•
:המשך בשבוע הבא.״ בדיחה
כזו צריך לראות כדי לצחוק.
אפשר יהיה לראות אותה כאשר תוצג
התוכנית השלישית של לול. למרות שרוב
יוצרי התוכנית עמדו לפני שבועות
מספר במרכז סערה משפטית, לא הפריע
הדבר לטלוויזיה להעניק להם את חופש
הבידור, כל עוד לא הורשעו. י
בחווייה מיוחדת במינה זכה כל מי
שנכח על בימת התצלומים של לול. במבט
ראשון היה נדמה שיש שם בלאגן
לא נורמאלי, הכל מאולתר, הכל כאילו
לא איכפת, צועקים ומגדפים באופן חופשי
(זה לא בית־משפט) .הבמאי: אורי זוהר!
המפיק: שיסל האדום; משתתפים: א ריק
איינשטיין, חתיכות־הקבע, הצלם דוד
גורפינקל, איש התפאורה זאב ליכטר, דד
חשמלאים, הנהגים ומחלק התה. אחרי רגע
מתברר שהם רק עושים את עצמם שלא
איכפת להם. הם אדוקים יותר מהאפיפיור
ביצירת סרט. מקפידים על כל פרט.
אנשי הסרטה ותיקים בארץ ממש אחוזי
התפעלות מן הרצינות והמקצועיות שלהם
בעבודה. זוהי עבודת צוות למופת בד.
משתתפים כולם. הנהגים הם גם שחקני
הכדורגל ויושבי בית־הקפה המצולם. אפילו
החשמלאי מקבל תפקיד נכבד לפני
המצלמה. אורי זוהר עצמו סוחב חפצים
ממקום למקום יחד עם אנשי האביזרים

המתחרה
של גלוריה
סגחוארט

קריינית רודינה סאלח
מוסלמית נזבר־אילן
הקריינית החדשה של תוכניות
״זרקור״ וסקירת העתונות בשעה הערבית
של הטלוויזיה היא רודינה
סאלח מכפר טייבה. הבלונדית הצעירה,
שזכתה כבר להדים חיוביים
ביותר על הופעתה בטלוויזיה, היא
מוסלמית, בוגרת תיכון ״מנזר נצרת״
בחיפה, מורה לאנגלית וסטודנטית
באוניברסיטת ״בר״אילן״ לאנגלית ולחינוך.

העולם
הזח 1774

איש־בסית, אורי זוהר ואריק איינשטיין ב״לול 3״
כאילו היה סבל ולא במאי.
זה לא קורה בשום סרט המוסרט ביש ראל.
כולם מתלהבים, עובדים כמעט חינם
ומצפים לתוצאות. גם הקהל.

וח1ום בי,ם פרשה מוזר ה
מכתב של ועד עובדי הטלוויזיה אל ה־ועד־המנהל
של רשות־השידור, חשף בפני
הציבור פרשה מוזרה ביותר. כתבו אנשי

גילו אותה כמו בסרטים: באחד
הערבים רואיינה רודינה באקראי בתוכנית
טלוויזיה מסוימת. סעיד קא-
סם, הקריין הראשי, ראה את התוכנית
במקרה ואת התרשמותו מהופעתה
השולית על המסך הוא מסכם
במילים פשוטות :״ביו־רגע אמרתי לעצמי
— זו תהיה כוכבת. חיפשתי
מישהו שמכיר את המשפחה. אחרי
שאיתרתי ידיד כזה, הזמנתי את עצמי
לקפה בביתם, באמצעותו. אבל
היה די קשה לשכנע אותה להתייצב
בירושלים״.
כדי להגיע אל המסך ממש, נאלצה
— ועדיין נאלצת — רודינה לעמול
די קשה. היא מתאמנת לפחות פעמיים
בשבוע בדיבור ערבי, בהיגוי,
אינטונציה, הבעות פנים, חיוכים וצורת
ישיבה נאותה. היא כמעט נשברה:
בכפר מצביעים עליה ואומרים :
הנה הבחורה מהטלוויזיה. זה מביך
אותה. אין לה כל כוונות להפסיק
את הוראת האנגלית או את לימודיה
באוניברסיטה ובשלב מסוים
הודיעה מדינה שהיא מוכנה לוותר
על החלום הטלוויזיוני.
אבל המדיום הטלוויזיוני עדיין
קורץ אפילו לבחורה רצינית כמוה.
ביגוד לוקחים עבורה בהשאלה מחנות
״במבינו״ במזרח ירושלים ובבוטיקים
במערב העיר. בשלב מאוחר
יותר יבדקו אילו תסרוקות הולמות
אותה להופעה על המסך. מעניו יהיה
לעקוב אחרי התפתחותה ולגלות האם
באמת קמה מתחרה לגלוריה
סטיוארט הלא היא גליה סופר האחת
והיחידה.
אבל אפילו מבלי להמתין לתוצאות
תחרות זו, דבר אחד ברור :
לפחות בתחום הקרייניות החתיכות
עולים שידורי התחנה הערבית של
הטלוויזיה הישראלית על זו של התחנה
העברית.

הוועד :״מתוך קריאה בעתונים למדנו על
מינויו ללא מיכרז וללא הודעה לעובדים,
של מר ארנון צוקרמן, למשרה החדשה
של סמנכ״ל הרשות״.
אותה ידיעה בעתונים הפתיעה לחלוטין
גם כמה מחברי הועד־המנהל. מחוגי רשות־השידור
נמסר, כי לא חל כל שינוי במעמדו
של ארנון צוקרמן כסמנכ״ל לעניני
אמרכלות. מעולם הוא לא מונה כסמנכ״ל
כללי. המוזר בכל הפרשה הוא, כי שום
איש מן האנשים המוסמכים ברשות־השי־דור
אינו מוכן להכחיש רשמית את הידיעה
בעתונות.
דובר־הרשות התחמק מתשובה בטענה,
כי אינו מובן להעביר את הויכוח עם העובדים
אל דפי העתונים. התוצאה: מינוי
או לא מינוי — עובדי ההפקה בטלוויזיה
שוב עולים על הבאריקדות, מאיימים בנקיטת
סאנקציות כנגד רשות־השידור.

את ראש החוג לרפואת שיניים באוניברסיטת
תל־אביב. חשבה :״זקן אחד, נשוא
פנים״ .את הדלת פתח בחור צעיר. שאלה
אותו :״איפה הרופא?״ או ״איפה אבא?״
לא נוצרה ביניהם קומוניקציה.
היה הכרח להקליט אותו שנית. פגישה
הולידה פגישה. בניגוד לכללי האתיקה ה מקצועית
הסתיימו הפגישות בנישואים.
את הרומן עם הטלוויזיה חידשה רוני כעוזרת
הפקה של תוכניות מדע ודעת.
מה הבעיות שלה כעוזרת הפקה? יחד
עם המפיק־במאי עודד קפליוק חושבים ומשוחחים
על כל תוכנית, רעיון או הצעה.
השלב ד,שנ הוא שלב המחקר. קשה מאד
לתרגם לשפת הטלוויזיה מחקר מדעי רציני.
עכשיו
עובדים על סידרת תוכניות חדשה.
היועץ הוא פרופסור אהרון קציר.
מתוודה רוני :״השיחות עמו ממש מהפנטות.
אני צריכה להתאמץ במחשבה כדי
להגיע אליו. דוגמא של נושא: אדם לאדם
זאב — זה עניין של תורשה או חינוך
וסביבה? ״החוויות הרבות ביותר ניתנות
בשלב הצילומים, אולם חלק מהעבודה היא
עבודת מזכירות פשוטה. זה החלק הפחות
מענין.
רוני תירוש חולמת להיות כותבת תסריטים
לטלוויזיה. זה לא מפריע לה להיות
אשה. את בגדיה היפים ויוצאי הדופן היא
תופרת מבדים ישנים: חולצה ממפת שול חן
עתיקה של חמותה, מקסי מוילון תחרה.
בשורטס היא הולכת רק בערב. בעבודה
זה מפריע לה. אי־אפשר לפגוש מדענים
עם מכנסונים.

וודוריך
* עדל וממירה (יום ג׳ )18.30,31/8
— למשפחה בערבית עם תרגום עברי.
עדל חוזר הביתה קרוע ומוכה. הוא בסך
הכל ניסה להפריד בין שני ניצים. השכן
מכה את אשתו. עדל שוב מנסה להתערב,
כאשר הוא מוכיח את הבעל האכזר, מתייצבת
האשד, המוכה לימין בעלה ומתנפלת
על עדל. מסקנת סמירה, היא: בסיכסובי

ג׳וב ו שמו:
עוז ר ת -הפקה
בנוף האנושי של הטלוויזיה הישראלית
מהווה רוני תירוש תופעה יוצאת־דופן.
היא אינה חתיכה במובן המקובל של המילה.
היא חתיכה אינטליגנטית ומשכילה,
המתבלטת תמיד בשטח בבגדים מיוחדים,
כהים ויפים. רוני תירוש היא עוזרת
ההפקה של תוכניות מדע ודעת.
פעם היא היתד, ילדת חוץ בקיבוץ עמיר
בגליל, שמו״צניקית שרופה עם חולצה
כחולה ושרוך לבן, חברת ההנהגה הראשית
של השומר־הצעיר. למדה שנה בסמינר
אורנים ושנה מתימטיקה־פיזיקה באוניברסיטה
העברית. בצבא היתד, צלמת־בחיל
אוויר. אחרי השרות סידרה לה
אמה, עובדת רדיו, ג׳וב של מחליפה, כמזכירת
מערכת החדשות בשידורי ישראל.
יעקב בן־הרצל דחף אותה לערוך כתבות.
אולם נקודת ההתחלה האמיתית שלה היתד,
בקורס תסריטאי תוכניות רדיו לבתי־ספר.
היה זה רק מקרה — סבורה רוני —
שמישהו שם לב לעבודת הגמר שלה
חלומו של אגם (על ייבוש אגם החולה).
התוכנית בוימה על ידי ראובן מורגן,
נשלחה לתחרות פרם יפאן וזכתה בציון
לשבח. הדלתות נפתחו.
אהבה רדיופונית. בטלוויזיה החלה
את הקאריירה ככתבת חדשות. היום מודה
רוני :״תמיד הצטלמתי עם הגב אל המצלמה.
התביישתי. פחדתי שהמבוכה תפריע
לי לראיין״ .פתאום החליט מי ש החליט,
שאין לבחורות מה לעשות במחלקת
החדשות. רוני הפכה להיות עוזרת
הפקה של אביטל מוסנזון בתוכניות בומרנג,
עד לנישואיה.
באחד ממדורי הרכילות כתבו אז שהיא
נישאת לרופא-שיניים. בעתון אחר כתבו
שהיא נישאת לרופא ילדים. האמת פשוטה
יותר: רוני נישאה לרופא שיניים לילדים,
ד״ר חיים סרנת. היתד, זו אהבה רדיופונית.
בתקופת הרדיו שלה שלחו אותה לראיין

עוזרת״הפקח רוני תירוש
מבע ומכנסונים
שכנים אל תתערב. משתתפים: ז׳אק כהן
ולילית נגר.
* תעודה (יום ג 10.20 ,31/8
סרט אמיתי על נערה בשם ג׳יין, שנידרד־רה
מטה מטה ב־ 14 מוסדות־נוער בזה אחר
זה, עד מותה בגיל 19 במרתף לונדוני
עלוב, מוכת סמים ובדידות.
פרט השבוע (יום ד 20.35 ,1/9
משחקי ריגול, סרטו של פריץ לאנג על
פרופסור הפועל בשליחות ריגול חשאית
על גבול צרפת־גרמניה בשלהי מלחמת ה עולם
השניה. משתתפים: גרי קופר, לילי
פאלמר ורוברט אלדה.
גויה (יום ה 20.20 ,2/9סרטו של
קנת קלרק, יוצר הסדרה המצוינת תרבות,
ששודרה בארץ לפני שנה וחצי, על הצייר
הספרדי הנודע גויה.
* רשות הבידור (יום ה׳ )20.50 ,2/9
— אהבה נוסח אמריקה.
ערב טוב (יום ו 20.30 ,3/9
עם יוסף ידין ופנינה זלצמן. במאי — אילן
אלדד.
* סרט טלוויזיה (יום ר )21.30,3/9
— האחרון בסידרת המפקח מגרה. אלמוני
מנסה להתקשר טלפונית עם מגרה. גוויה
נמצאת ליד כיכר הקונקורד בפאריס. מגרה
מוצא את הקשר בין השנים בנסיון לפענח
את התעלומה.

^ ״ 1 1ך ך אשת החברה
# 11 #11 מיקי בן־קיקי,

כיום שגרירת הבוהמה הישראלית בניו-
יורק ופורטרט שלה בידי יורם לוקוב
(מימין) .עגני העשן המופיעים בתמונותיו,
מסמלים את מסעותיו הרוחניים.

ורם לוקוב, צייר החתיכות של ישראל, מסביר בגילוי־לב את שיטת עבודתו:

111׳ חושן,שי שוע 11]! •11),ו!
הנעורים של ישראל, לדגמן בפניו בעירום.
תמונתה חשופת החזה של שרונה, מעשה
ידי יורם, היא בינתיים אחד האוצרות
השמורים ביותר במדינה.

..אני מדמיין ר
שאני במיטה עם
המורד -והתמונה
יוצאת חיה־דינה
ברכה

מימין, מעשה ידי לוקוב, משמאל, מעשה ידי האל.
לוקוב אוהב לצייר מאוחר בלילה, מחבב במיוחד את
צבע הצל, אוהב את פניה של חני פרי( ,״משגעים״) חושב את פיקאסו לצייר גרוע,
ואת דה״וינצ׳י, שמואל בק, ויוטל ברגנר, לטובים. באמנות אין הוא מכיר בפשרות.

ך* בר חמש שנים שאני לא מצייר
בלי לעשן. לא רק זה. גם למין יש

השפעה על התמונות שלי. כשאני מצייר
בחורה שיש לי אליה משיכה מינית —
התמונה יוצאת משהו אחר בכלל. פחות
מאורגנת אולי — אבל הרבה יותר מעניינת.
אני מדמיין לי איך הייתי שוכב איתה —
והציור יוצא הי. הבחורה יוצאת עם אש
בעיניים.״
רבים ממכריו של יורם לוקוב יעלו גיחוך
מלגלג, לשמע דבריו אלה. הרעיון שיורם
לוקוב מגלה משיכה מינית כלפי מישהי,
והמשיכה נשארת בתחום הדמיונות בלבד

36-1

— נראית בעיניהם כבדיחה של השנה.
לוקוב עצמו, בדיסקרטיות מעוררת התפעלות,
מסרב להגיב. אולם גם הוא אינו
יכול להכחיש את האימרה הידועה בכל
רחבי הבוהמה, התל-אביבית לפחות: חתיכה
מעל 10 שלא יצאה עם יורם — או
שהיא במינזר, או שהיא לא חתיכה.
עובדה אחרת שאינה ניתנת להכחשה —
יורם לוקוב הוא כיום צייר החתיכות מספר
1של ישראל: הגבר שזכה בתואר צייר
החצר, על להיטותן של נשות החברה
הגבוהה לזכות בפורטרט אצלו. הגבר היחיד
שהצליח להשפיע על שרונה מארש, בת־

בפתיחת התערוכה האחרונה שלו, במוצאי
שבת שלפני שבועיים, בגלריית לונדון
נזיני־סמור התל־אביבית, נעלם הצייר כמעט
לפני שהופיע. בא, זרק מבט, והתנדף.
לא היה סימן טוב יותר מזה להצלחתו.
יורם לוקוב יכול כיום להרשות זאת לעצמו:
ציורי השמן שלו נמכרים במחירים
המתחילים באלף ל״י, רישומיו ב־ 250ל״י
— ואף אחד מהקונים עוד לא הפסיד
עליהם. עוד לפני שלוש שנים הזמין אצלו
היהלומן הנודע משה גולדמן שש תמונות
במחיר 6,000ל״י. סוחר ידוע קנה אצלו
במכה אחת תמונות ב־ 30 אלף ל״י. אלבום
ציורים משלו, הכולל בין היתר פורטרט
של אהרונה דיין ושל ברוריה, אשתו של
הבמאי בועז דוידזון, יצא זה עתה במהדורתו
השלישית — הישג נדיר לחומר מסוג

העשירים החדשים של החברה הישראלית
— קבלנים שהרוויחו הון בסיני, סוח רים
שהתעשרו בעסקים מפולפלים — נוה-

זו, מסבים רק לומר :״הגוף שלה מוכר״.

רים לפיתחו במכוניות־פאר, להשקיע את
ממונם במה שנראה בעיניהם כהשקעה
מצויינת.
איך הוא עושה את זה ן מספר יורם:
״כשאני מצייר, אני יוצא לטריפים רוחניים.
זה מוסיף לי מימד נוסף לציור. כשאני
מתפכח, אני זוכר את כל מה שראיתי
בטריפ ומצייר זאת. יש לי חדות גדולה
יותר להבדלי צבע.
״פורטרטים רגילים אני מצייר רק כשאין
לי ברירה. אני מצייר אז כל מיני נשים,
מוריד מהן קמטים ושומנים ושנים, ועושה
אותן יפות. הן מבסוטות, ואני מבסוט.״

האמא שר שמעון עדן והגדולה

עדן כפעולה
רק סיבה טובה מאוד יכולה היתה לה־יביא
את שמעון עדן לישראל בימי
)אוגוסט לוהטים אלה. ואכן, היא היתה
טובה מאוד: הוא בא לחתונת בתו,

/אידית.

אירית בת ה־ ,22 המתגוררת במטולה
ן עם אמה — הנשואה לראש המועצה
שם! ,משה פרנקל — עומדת להינשא
)באוקטובר, לצעיר ( )25 מקריית־שמונה,
בשם ראובן שור, המוצא בינתיים את
מחייתו כנהג, וחולם להיות חבר אגד.
,ייתכן שעם נישואיו, ישתנו קצת חלומו,תיו,
בהתחשב בחתנו החדש, אבל את
נזה נחיה ונראה.
אז לקראת נישואיה של הבת, בא
ג שמעון לבקר ולעזור בהכנות. מובן שהשי
אלה הראשונה שהצגתי לו, היתה :״מה
גבדיוק קרה עם הקטינה בגרמניה? (האם*
יברח שמעון עדן עם קטינה ,״העולם הזה״| ,
^)? 1771
הסביר שמעון, שהישגיו המופלאים בת־1
נחום החתיכות, מועדוני־הלילה וחיי־ה־ו
בידור יונצחו בקרוב בכתבת־שער בשבו־נ
טון הנודע שטרן:
״היא אמנם רק בת , 16 אבל יש בנות!
{ 16 עם כושר של בנות ,30 היה לי רומן
יקצר איתה. הוריה גרו־שיס, והיא נפגעה(
נ מאוד כשאמה מצאה יומן שלה והציצה
י בו. היא ברחה אלי, מאחר שאני ידיד ו
נ המשפחה, אחר חזרה הביתה, ושוב ברחה

אלי. בסוף _וזיא שבה הביתה, והכל בא
על תיקונו בשלום.״
התעניינתי אצל האלוף, הנראה כמו
חתיך בן ,25 למרות שהוא הולך לחתן
בת בת ,22 מה חדש כיוס באירופה
בתחום התמחותו.
״מסיבות־צוותא הן הצעקה האחרונה
היום,״ גילה האיש .״שותים בצוותא —
מתעלסים בצוותא — וכן הלאה בצוותא.
משעשע מאוד. השמרנים אמנם צועקים
נגד זה, טוענים שזה הופך למגיפה,
אבל אני עוד לא ראיתי מישהו עגמת
מהמגיפה הזאת. אדרבא.״
בתחום הפילוסופי, היתה לשמעון עבורי
ההערה הבאה :״אני מקווה שעדיין
יש משהו בשטח הסקס שאינני מכיר.
אם הייתי מתרשם שלא — הייתי הולך
ומתחתן עם החברה שלי, ברברה קפל
בחורה טובה, לא מתוסבכת, עם שכל,
גוף, וכל השאר. אני יוצא איתה כבר
שנתיים וחצי. היית מאמינה?״
בתחום המקצועי, טוען שמעון שמאז
מרלין דיטריך, דליה לביא היא הדבר
הגדול ביותר הקייס בגרמניה .״היא
מריה קאלאם של הפופ,״ טוען שמעון.
״היא היום בגרמניה מה שהביטלס היו
באנגליה. לא פחות. היא מופיעה עם מגן־
דוד על הצואר, ועושה פירסוס עצום
לישראל.״
לסיום, התעניינתי אצל שמעון איך
העניינים אצל אמו — שכפי שאולי לא
ידוע לכס, התחתנה לפני שבועות מספר.
״מאה אחוז,״ השיב שמעון .״היא מאוהבת
עד מעל הראש. אני מקווה רק שהיא
לוקחת גלולות.״

מרגלית אנקורי־ נ שארת

כימיו, השוחה כרגע בארץ, יותר מכל
— זה מיפגש בינלאומי משויים, העלול
להתרחש באקראי בישראל — בתוצאות
הרות-גורל. ליוגתן, כמובן.
אין זה סוד שהל ה,לדמן הי דו ע אוהב ו
הכוונה למיפגש של כמה ידידות שלו
ן לשים עינו בכל יפהפיה תורנית המופיעה — בנות שני המינים — שבדרך הטבע

מרפא מ תר

^׳בשטח, ואפילו יותר מעינו. עם הכסף ו
ן שיש לו, ההופעה שיש לו, והקשרים
,שיש לו, הוא משיג כל אה ת. זה שהוא (
)נשוי, באמת לא מפריע לאף אחת.

אנקורי ושושן

ידידתו — סליחה, ידידו — של יו*
נתן היה, בזמנו, מתופף הלהקה שלו,
גדליה שיבא. צעיר יפה״תואר, שגדל,
במשך שנות ידידותם, והפך למנהל
הלהקה, ולאחר מכן לאמרגנו האישי של
יונתן. השניים הרקידו את הלהקה, ואחד
את השני, ברחבי העולם — עד שנפל
ביניהם סיכסוך על רקע רומאנטי, בגלל
התערבות של צד ג׳ בעניין. הסיכסוך הגיע
עד בית המשפט, כששני הידידים לשעבר
טוענים כל אחד שהשני פילח ממנו כסף.
מאוחר יותר, הגיע גדליה לגדולות,
כאשר נכנס לחוג הסילון הבינלאומי,
לאחר שנשא לאשה את האשה סוזן
שטיין — בתו של אחד מבעלי חברת
הסרטים הבינלאומית פרמונט, וידידה
טובה, אגב, של הרוזנת בריסטינה
פאולוצ׳י. הנישואין היו בדרגת חשיבות
כזו, שזכו אף לציון בשבועון החדשות
טייס.

מי שנחשבה מסכנה בכל עיסקת החבי־ י
י לה הזז, היתד, אשתו של היהלומן !
נ שלנו. כל יודעיה נדו לה על גורלה
יהמר. אמנם בעלה פיצה אותה על בגידי־ .
תיו בכך שהעתיר עליה הרבה כסף,
יבולל נסיעות אינסוף לחו״ל, אבל כולנו ,
,יודעים שזר, לא פיצוי.

לזוג המאושר נולד בן, וגדליה הפן
לאזרח סולידי, המנסה להימנע מרכי־לויות,
כדי לא לעשות בושות לקרובים
העשירים. יחד עם זה, לא מנע ידיו
מידידיו, כמשכבר הימים.

כרמון כפעולה
מפוזרות ברחבי העולם, בטווח ביטחון
אחת מהשנייה. אלא שעתה, שלא כדרך
הטבע, הן עלולות להתכנס בארץ, יש*
מור האל.

מגבי שיבוא איחה חזוד, לניידיורק, וגבי
לא זזסכים — לדבריו, בגלל להקת־הזמר
החדשה שהוא מקים.
התחזית שלי אז היתה: מרגלית תחזור
לניריורק — עצובה, ולבדה.
איפה תחזית, מה תחזית. לא דובים
ולא יער. מה שקרה זה, שמרגלית החליטה
להישאר בארץ, להעדיף את האהבה
על קריירה.
לך תסמוך על תחזיות.

החבר, לאה בן

מפגש שלא
כדרך הטבע
מה שמדאיג בימים אלה את י מ תן

האשד, עצמה לא התלוננה, ונראה היה, ו
| כלפי חוץ, כאילו לא איכפת לה מבגידו־תיו
של. בעלה. ארבע־חמש פעמים בשנה
{היתד, נוסעת לאיטליה, למקום־מרפא חביב
עליה, והתרת באמת רגועה ושלווה יותר. ו
והשבוע, כמובן, חזרה ידידה שלה
יארצה, לאחר ביקור באירופה — שכללן
נ גם ביקור־פתע במקום־הפרפא של ידי־
״דתה. כאשר הגיעה למקום ושאלה על !
נ הבונגלו של אשת היהלומן, הראו לה
י את הדרך לשם באדיבות. בבונגלו, היא ן
נ מצאה את ידידתה — יחד עם סמי
(המרפא שלה: שני איטלקיים צעירים,
,חתיכים לא נורמליים, כשכל השלושה
!לבושים בצורה בלתי פורמלית למהדרין.

הכחשות, הכחשות. יש ימים כאלה, אין
,פה לעשות.

זה היד לפני שבועיים (שברון הלב של
|מוגלית אנקורי, העולם הזה )1772 שסי־
1סרתי לכם את פרק ההמשך ברומן של
שני כוכבי שיער לשעבר, מרג לי ת
אנקורי וגבי שושן, עם בואה של מרגלית
לביקור בארץ מניו־יורק, שם היא
מופיעה בהצגת זורבה היווני בברודווי.
וכפי שאתם זוכרים כמובן — איך
אפשר לשכוח — הרי שמרגלית ביקשה

יונתן, מצידו, זרח גם הוא כוכבו, בנפרד
מגדליה. בתחילה אמנם לא כל־כן,
כאשר ערן מופע עם להקתו בחו״ל בחסות
ההסתדרות. אולם מעז יצא מתוק:
במסגרת אותו סיבוב בחו״ל, הכיר יונתן
את מנהל אולימפיה בפאריס — ובעיקר
את אשתו, מאדאם ז׳אנט קו קטא-

בשבוע שעבר סיפרתי לכס ש ש או ל
דייצמן בא, עם קבוצת חברים, להיפרד
מידידתו הוותיקה, הרוזנת כריפטינה
פאולוצ׳י, בבריכת־השחייה של אכדיה,
לפני שיצאה מהארץ.
השבוע, קיבלתי הכחשה. מרכזיה צבאית
העבירה לי ׳שיחה מאי־שם, ועל
הקו הופיע קול — צבאי, ללא ספק —
שזיהה את עצמו בשם אלדד, ושטען
בתוקף שלא היה זה שאול — אלא הוא
עצמו, והטעות נבעה מכך שגס לו יש
זקן כמו לשאול, ומשוס כך, ביחוד כשהזקן
רטוב במים, הם דומים. ומאחר שהוא
חבר של שאול, הוא ביקש למסור לי,
ממקור ראשון, שישאול לא ראה בכלל
את כריסטינה בביקורה האחרון בארץ.
לעומת שפע המידע בכיוון הזה, סירב
אלדדנו להוסיף פרטים כלשהם על עצמו,
הסכים רק לגלות לי :״גם לי יש אבא
מפורסם. לא כמו עייזר, אבל די ידוע.
משום כך, לא אמסור לך את שם משפחתי.״
חכה,
בני חכה. נגלה גם בלי שתמסור.

ריקס. איש לא טען על יונתן מעולם
שהוא שונא נשים. גם הפעם לא. התוצאה:
יונתן התמנה למנהל האמנותי של
האולם הענק.
תוצאה נוספת: בכל מקום בו הופיע
יונתן, צצה אחריו גם הגברת דנן. עתה,
כשהגיע לישראל — תופיע מן הסתם
הגברת גם כן, במהירה בימינו.
אבל בל נקדים את המאוחר. קשריו
הלבביים של יונתן עם מאדאם קוקטא־ריקם
לא מנעו בעדו להכיר, בניו-יורק,
את המפיק הנודע אטלן סולבאי,
המפיק כרגע בברודווי את המחזמר ה ענק
החדש, הרוטשילדים. גם איתו קשר
יונתן קשרים לבביים.
התוצאה: כרמון החל מרקד ומקפץ
בין צרפת לניו-יורק, מביים ומנהל תוכניות
בשתי היבשות — לא, בשלוש: לא
עבר זמן רב, והוא קיבל על עצמו לביים
את הרוטשילדים גם בישראל, בהפקתו
של פשנל.
אבל מאחר שאי אפשר לשבת בארץ
כלשהי ורק לעבוד, לעבוד, כמו חמור כל
היום, מצא לו יונתן ידיד גם בארץ :
דייל צעיר ותמיר, בעל בלורית משתפכת
ועיניים בוהות.
ואם יש משהו המטריד את שנת
הישרים של יונתן בלילות, בימים אלה,
זו המחשבה המפחידה שהידיד מניו־יורק,
הידידה מצרפת, יסורו לביקור — ויפגשו
כאן אחד את השני, ושניהם את הידיד
התל-אביבי.

׳פופא באלקבליה

1774

ט ג ) ר.וגו 0 5

(המשך מעמוד )11
דדת. המנתח לא סיים את מלאכת המספריים
שלו והותיר את החולה לבדו על
שולחן הניתוחים, לכאוב, להחלים או לגסוס
לבדו. הוא נשאר עמו. ושוב — לא
מנימוקים הומאניים טהורים.
אם צה״ל יושב היום בג׳יבליה ובכל
מחנות הפליטים ברצועת עזה, כמו בכל
הכפרים, הפרדסים והדרכים, הרי זה משום
שהוא ממשיך עדיין במצוד הגדול אחרי
החבלנים ברצועה, מתוך כוונה מוצהרת
לתפסם ולהשמידם. אבל עצם ישיבתו שם,
עצם הצורה בה מפגין כיום צה״ל את
נוכחותו ברצועה — בחלוקה לאיזורים
ואיזורי מישנה כשלכל קבוצת חיילים ניתן
תחום אחריות מוגדר שהם צריכים
להכיר את אתריו ותושביו לאורך זמן —
יוצרת במתכוון או שלא במתכוון, תופעה
חיובית.
פתאום נוצרים קשרים. פתאום מתחילים
לדבר. לא קשרים בין מושל לנמשל. לא
בין פליט לחייל. אלא קשרים בין אדם

לי כוס מים. ראתה בי כובש זר. בקושי
ענתה לשאלות שלי. במהלך השיחה הצביעה
על אחיה, ילד בן שלוש ואמרה לי:
,זה יגדל יהיה פידאי!׳
״אמרתי לה , :מה יצא לך מזה — הוא
ימות !׳
״אין דבר,״ היא אמרה ,״שימות. אנחנו
הרבה. שימות.״
״אמרתי לה, :הנה אתמול הרגו בשכונתו
אשה בת .50 למה היו צריכים להרוג
אותה!״
״למה לא ז״ היא אמרה ,״בסדר גמור
שהרגו אותה, היא היתה מרגלת.״
״**״אמרתי, :תראי, לא רציתי לבייש אותך.
אבל את יודעת מי היא היתה. היא
היתד. זונה.״
״הנערה הורידה את הראש ואמרה :
,אתה צודק, היא היתה זונה. אבל היא
היתה מרגלת. היו צריכים להרוג אותה.״
״שאלתי אותה , :תגידי בעצמך — אנח נו
צריכים שאשה כזאת תהיה מרגלת בשבילנו?׳

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1774״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן:

מאונך:

)1שליט פרם )3 .צאר רוסי אכזר)9 .
מבני נוח )11 .יצר יש מאין )13 .מדינה
ערבית )14 .הנרצה הראשון )15 .יסוד
אלמתכתי. יש לו שימוש ברפואה)18 .
התקוממות )19 .נבלה )20 .מחבר טרגדיות
יווני, אנטיגונה )24 .ההר ממנו ראה
משה את ארץ כנען )26 .זמרת צרפתיה,
ילידת מצריים, ביקרה בארץ )28 .משכב
ישר, שקול )30 .סופר צרפתי, מחבר שלושת
המוסקימרים )33 .תורת הלשון)35 .
כלבה מפורסמת )36 .עוף אגדי )38 .זכות
לבטל החלטה )39 .עמוד מים )40 .צמח
מטפס )41 .צנום, שאינו עבה )42 .גבול,
גדר )45 .שיעור, לימוד )47 .משורר ספרדי
)49 .רחיצה )51 .מארבעת המינים.
)53 מטבע יפני )54 .קלאן מזרח תיכוני.
)58 מחלד אחרון בשח )59 .קנה הבליעה.
)61 שאיפה )62 .פיזר לכל רוח )65 .מחוקק
יווני )67 .אדם משתמט ומסתתר )70 .כראוי
)71 .אבי שמואל הנביא )74 .מדינה
בדרום ארצות־הברית )75 .מדינאי וסופר
בריטי, אשר הוצא להורג.

חשב?

)1חוזר )2 .יוצא דופן )4 .נמצא)5 .
נזכר לעיל (ר״ת) )6 .מדינה אסיאתית.
)7חודש עברי )8 .קולב )9 .אהוב, נעים.
)10 מביא בבריתו של אברהם אבינו)12 .
קצין בריטי, שזכה בארץ לכינוי ״הידיד״.
)14 כובש ספרדי של אמריקה הדרומית.
)16 עיר במרכז הארץ )17 .סוהר)19 .
שליט קובה )20 .תאילנד )21 .כאן)22 .
אוייב )23 .מדינה אפריקנית בה אירע
נסיון הפיכה )25 .ספן פורטוגזי, אשר הגיע
להודו במאה החמש-עשרה )27 .שופט יש ראלי
שיצא לגימלאות )29 .זרע קודש
(ר״ת) )31 .עיירה רומנית עליה שר ליאו
פולד )32 .סופר ומחזאי אנגלי, מחבר
תמונת דוריאן גריי )34 .מונח בחשמל.
)36 הצלחה )37 .קלנדר )43 .עיר כהנים
במצרים העתיקה (אלפנטין) )44 .בן צאן.
)46 ברכה אחרונה (ר״ת) )48 .גב, עורף.
)50 ישן )52 .נאיבי )60 .נוטר )63 .עיר
במדינת נבדה, אליה נוסעים האמריקאים
להתגרש )64 .דרגה צבאית )66 .בוז, לעג.
)67 הלכה, משפט כתוב )68 .חוט, פתיל.
)69 גנרל דרום ויאטנאמי )71 .מילת תנאי.
)72 קרבן מנחה (ר״ת) )73 .מקום נישא.

1774

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע

-ריי ו

!כן ו׳

התשובות יש לשלוח על־גבי גאיות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי זעלוייה :
״חשבץ 1774״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — 6.9.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלוטה פרטי טפרים.

^ חוליה של צה״ל מסיירת במחנה חפליטים
בנוסייראת. כל חוליח כזו
- -מופקדת עתה על איזור מוגבל ומתוחם, לומדת לחכיר את השטח ואת התושבים
באיזורה, ממש כמו שוטר מקוף הלומד להכיר את תושבי האיזור בו הוא שומר.

לאדם, בבעיות של יום יום בשפה של
בני־אדם.
שלא יהיו לאף אחד אשליות: זה משטר
כיבוש, ומשטר כזה שנועד להפגין את
כוחו ואת תקיפותו. לשני הצדדים זה
ברור. אי אפשר לשכוח מכך אפילו לרגע.
אבל יכול להיות משטר של כיבוש
המסתגר בתוך מיבצריו, ומדבר אל הנכבשים
רק בשפת הכידונים והבולדוז־רים.
ויכול להיות משטר כיבוש המדבר
בשפה של הצגות לילדים, או חילוץ משאית
מקומית שנתקעה בחול. השפה אינה
משנה את עובדת הכיבוש ואת טיבו. אבל
עצם העובדה שמדברים, דבר שלא עשו עד
עכשיו, היא הפותחת פתח קטן של תקווה.
תלמיד הגמנסיה בסימטה מדבר אל החייל
המשוטט כדי לאתר חבלנים. הרוכל
בשוק מספר על בעיותיו. חייל ממושב מגלה
כי אחד המקומיים היוצא לעבוד מעבר
לקו הירוק, עובד בדיוק בשדה של אביו
במושב. קיבוצניק במדים שומע טפסן מקומי
מתפאר כי שכרו בישראל כבר מגיע
ל־ 50 לירות ביום.
מדברים בגלוי, לא רק בארבע עיניים.
לא מפחדים שאחרים יראו. לא חוששים
שילשינו לשבאב, שיבואו בלילה חמוחרבין
לפרוע את החשבון.
זוהי המהפכה הגדולה העוברת על ג׳י-
בליה.

״איכפת לי שלא יהרגו:״
** .ספר מ״ מפקד המרחב: זד. ד,דע
׳ בר החשוב ביותר — לדבר איתם.
צריך לדבר איתם. התדמית שלנו בעיניהם
מתחילה להשתנות. אני עצמי עושה
את זה המון. בכל הזדמנות אני נכנם
אליהם לדבר איתם במחנה.
״ישבתי בבית אחד במחנה ג׳יבליה עם
ילדה בת .16 בתחלה היא לא רצתה לתת

״אתה צודק,״ אמרה לי הנערה ,״היא
היתד. זונה. בעד זד. הרגו אותה. התביישתי
להגיד לך.״
״אחר כך היא הלכה והביאה לי כד מים
קרים.״
א. הוא קיבוצניק לשעבר, כדורסלן מפורסם.
עכשיו הוא יושב כבר חודש עם
יחידתו בתוך ג׳יבליה, אחראי על ציד
המחבלים במחנה והסביבה. תפקידו הוא
רדיפת המחבלים. היחסים עם התושבים
הם בתחום עיסוקי המימשל. אבל הוא
מכיר בדיוק מה תורמים הוא וחייליו
למהפכה העוברת על תושבי המחנה.
״העובדה שאנשים ניגשים אלינו, מברכים
לשלום ומדברים, זה צעד עצום להתקרבות
לאוכלוסיה. זה משום שהם מבינים
שמקומי כאן, בתוכם. אומנם בתור כובש,
אבל איתם. וזד. שאני יושב כאן זה מש פיע
גם עלי. איכפת לנו שלא יהיו כאן
מעשי רצח בתוכם. אם מחר יירצח מישהו
במחנה אני ארגיש שזאת פגיעה בי, כאילו
הצליחו לסדר אותי.
״נכון, הם שונאים אותנו. אנחנו מחזיקים
כאן את השלטון בכוח הצבאא, אבל
בהגינות. האוכלוסיה מתחילה להרגיש שמגינים
עליה, שלא מפקירים אותה יותר.״
אפילו אם המציאות רחוקה ממד. ש מדגישים
החיילים ! אפילו בתוך תוכה
מזדהה רוב האוכלוסיה עם המחבלים,
מוכנה לסייע להם כל זמן שלא תינזק
מכך; אפילו אם ילד אחד במחנה ג׳יבליה
לא ישכח את מה שלימדוהו על היהודים
וישראל — הרי עצם ההידברות היא סי כוי.
כי כשמתחילים לדבר, לומד לא רק
הכבוש להכיר את הכובש — גם הכובש
לומד להכיר את הנכבש.
וכשמתחילים לדבר, אי אפשר אף פעם
לדעת — איך, לאן ולאיזה ננושא •יתגלגלו
הדברים.

..ה שס ע הכ ריז ה הוממשלה שח* מל ח מו ת -
נג ד העול הערבי ונגד 117171ישראל
כלומר: ירידת במולד - ,שתגיע מן זזסחם לשלושים תיכון, להחלין? דידה, להחזיק רכב זעיר, לצאת
אחוז ומעלה, לעומת הארצות שמהן אנו מייבאים את להבראה ולנופש — אלה, היוצרים האמיתיים
של הערכים והנכסים במדינה, יהיו הסובלים.
עיקר סחורותינו.
זה נקרא: לחטוף הזדמנות. לשם מה ץ
אפשר לעטוף כל מעשה כלכלי במליצות מוניטאריות
ופיסקליות, מן הסלאנג המדעי־כביכול, אולם המשמעות...
שר־האוצר פינחס ספיר: במה שאמרת
עכשיו, בדבר ירידת ערך הדולאר — יש לך טעות
בחשבון.
אורי אכנרי: מה הטעות 7־ 207 לעומת ה־דולאר,
והדולאר עצמו ירד ב־־ 107 לעומת המטבעות
האחרים. יחד זה ־ .307 אם לשר יש חשבון
אחר, אשמח לשמוע אותו.
המשמעות של מעשה כלכלי היא תמיד סוציאלית —
מישהו מרוויח, מישהו מפסיד.

מי ירוויח הפעם ץ מי יפסיד הפעם ץ

מ׳ יפסיד? המוני האורחים
28 באוגוס 1971
הישיבה המיוחדת של הכנסת, שכונסה על־ידי
הממשלה כדי לאשר את התקנות שהיו
קשורות בפיחות, היתה אחת הארוכות בתולדות
הכנסת.
הכינונו את נאומנו בהקפדה רבה, בהתייעצות
עם הכלכלנים של סיעתנו. כאשר ניסה שר־האוצר
לבלבל אותי באמצע הנאום בקריאת-
ביניים עניינית — נסתבר לו שאנו יודעים על
מה אנו מדברים. ולראייה: הוא לא השיב לתשובתי
— וגם בנאום־התשובה לא הכחיש את
הדברים שאמרתי לגבי הפיחות הכפול. הנה
הדברים :

יש להודות שהממשלה פעלה וגם דיברה הפעם תוך
ויתור על כל העמדת־פנים. מעשי האוצר, כמו נאום דיין,
ראויים לפרס על גילוי־הלב.

לפנינו חוק של צצ מילים — ואיזה ים של
סכל, איזה מיספר של סובלים !

פיחות זה פירושו — עליית מחירים טוטאלית, תוך
כוונה להוריד את השכר ושאר הכנסות העבודה.
כבר למחרת היום — ושוב בגלוי ובלי כל בושה —
עלו המחירים של המיצרכים העממיים ביותר: הלחם,
החלב, הביצים, השמן, הסוכר, הדלק, ועוד ועוד.

הכוונה היא להגביל עלייה זו של המחירים
כמשך כמה חודשים, עד אשר ייחתמו הסכמי־העבודה
החדשים. ואז תכוא העלייה הנוספת,
הגדולה, הבלתי־נמנעת — לא חמישה אחוזים,

הבנתו, חשחוויס
של מחר

מדיניות זו אינה רק בלתי־סוציאלית ובלתי־מוסרית.
היא גם בלתי־מציאותית. היא פשוט לא תעמוד במיבחן
המציאות.

רק פמישטר של דיקטטורה אפשר לכפות
על רוב הציבור הקפאת שכר וירידת רמת
מחייה כתנאים אלה.
אפילו חוזה־עבודה כתוב לא יחזיק מעמד כאשר כל
הנתונים, שעליהם התבסס — השתנו מעיקרם. כאן פועל
העיקרון המישפטי של 8 510 343111111115ג 1נ — 8.61 החוזה
קיים רק כל עוד קיימות הנסיבות היסודיות בהן נוצר.
אפשר לבוא בגידופים ובאיומים, אפשר להפעיל צווי־ריתוק,
אפשר לחוקק חוקי בוררות־כפייה — שום דבר
לא יעזור. תהיינה שביתות, הפועלים יתמרדו — ולקראת
הבחירות הבאות תיאלץ הממשלה להעלות את השכר.
וצריכים לומר: הלוואי ומדיניות הורדת רמת־המחייה
תיכשל. שהרי אילו הצליחה, היה הפער בין השכבות
ובין העדות בארץ הופך לתהום — ולתוך תהום זו היתד,
מתדרדרת החברה הישראלית כולה. יקומו פנתרים שחורים,
אשר לעומתם ייראו הפנתרים השחורים של היום
כחתולי־בית.

בולדוזר בתדאביב ובעזה
יש אבסורד במה שנאמר היום, ואיך שיוצבע היום.
נציגי הימין הקלאסי, הדוגלים במדיניות זו מאז ומעולם,
יצביעו נגדה. ונבחרי ציבור הפועלים ייאלצו
להצביע בעדה.

מדינה לספסר
ולכויקד ע ד?

ח״כ יוסף ספיר אמר, שהפיחות ״חייב
להיות אכזרי״ .אכזרי כלפי מיץ כדפי בוחרי
גח״ל כעיירות הפיתוח, או כלפי הספסרים ץ

אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
השבוע הכריזה הממשלה שתי מלחמות:
מלחמה עד העולם הערכי, ומלחמה על המוני
ישראל.

את המלחמה הראשונה הכריזה בסי משה דיין, שביטא
לראשונה בגילוי־לב את מדיניות הממשלה: לצרף
את השטחים לצמיתות לישראל, תוך ויתור לצמיתות
על שלום עם העולם הערבי.
ממשלת־קבע בשטחים המוחזקים, התנחלות כללית,
שלילה טוטאלית של זכויות העם היושב בהם.
את המלחמה השניה הכריזה הממשלה בהנהגת ה פיחות.
שני
הדברים קשורים זה בזה וכרוכים זה בזה. חשוב
שכל אזרח בישראל יבין זאת.

לא עשרה אחוזים, אלא עשרים אחוזים לפחות.
כך תורד רמת־ד,מחייה באופן אפקטיבי — ואולי גם
לזה התכוון משה דיין, כאשר דיבר על שילוב השטחים
בישראל. הנה לנו התאמת רמת־ד,מחייה בישראל לזו
שבשטחים.

יש כאן ייסוף של שטחים ופיחות של
רמת־המחייה.

אנו נגד הפיחות. אנו נגד הורדת רמת-
המחייה. אנו נגד עליית־המחירים. אנו נגד
מדיניות של בולדוזר בכלכלה, כשם שאנו נגד
מדיניות של כולדוזרים בעזה וכרפיח. שום בולדוזר
לא יפתור שום כעייה.

בל אדם כישראל — מלכד המיעוט המת־עשר
כמצב זה.

הממשלה..זוסנה
הזדמנות״

אודם הממשלה רצתה לבצע פיחות שאין
לו בבדל סיכה מוניטארית, אלא שיש לו מגמה
סוציאלית. לבן ניצלה את מצב־הרוח שנוצר,
את האקלים הפסיכולוגי, את כילבוד המושגים
של ההדיוטות, בדי לבצע אקט שלא היה דרוש
בלל בגלל ההתפתחויות העולמיות — פיחות
הלירה הישראלית גם לעומת הדולאר האמריקאי,
שירד כעצמו•

ולאחר מבן הוא התלונן על ההסתדרות, שאינה
מונעת תביעות של חבריה — כאילו
היתה ההסתדרות צריכה לשמש זרוע מבצעת
של מדיניות אנטי-פועלית:
מובן, כבוד היושב־ראש, שנצביע נגד הפיחות — ונצביע
נגד חוק־זה, שהוא פועל־יוצא ממנו.

תקציב הבטחון אוכל את פרי עמלנו. נמנע השלום,
שיהווה בסים להבראת כלכלתנו. וכל אדם בישראל חייב
לשלם את המחיר יום־יום מכיסו.

השר פינחס ספיר, מבדיל בין ״פיחות״ ובין ״התאמת
שערים״ .ואכן, אין זה הבדל מילולי בלבד.
למעשה אירעו בשבוע האחרון שני דברים שונים:
תחילה התאמת־שערים אוטומטית, ואחר־כך פיחות מכוון.
הראשון בא מבחוץ, היה בלתי־נמנע, השני היה אקט
מחושב, בעל משמעות סוציאלית מרחיקת־לכת.
תחילה ירד ערך הדולר לעומת המטבעות האחרים.
מכיוון שהלידה שלנו צמודה לדולר האמריקאי, ירדה
גם היא לעומת שאר המטבעות, יחד עם ירידת ערך
הדולאר. כלומר: היתד, התאמת־שערים אוטומטית של
הל״י לעומת המארק, היין, הפראנק ושאר המטבעות.
אילו היה מדובר באמת על התאמת שערים — אפשר
היה להסתפק בכך.

הוא הזכיר שלא כדאי לקנות איגרות הצמודות למדד,
אלא כדאי לקנות סחורות. מה פירוש הדברן הרי זו
הודאה מפורשת של דובר הימין בכך שהמדד הוא כוזב
— אותו מדד שגם על פיו אין רוצים לשלם תוספת-
יוקר.

המצב המדיני והבטחוני, שהוא
השגת השלום, ואפילו הצעידה
את עול התקציב הממשלתי העייפתחו
בפני המשק שלנו מרחב

הפתרון הוא שינוי
המקור למצב הכלכלי.
לקראת השלום, יפחיתו
צום• ובמצב של שלום,
כלכלי ואופקים חדשים.
הפתרון הוא שינוי מיבנה המשק, העתקת כוחות-
העבודה מעיסוקים טפיליים לעיסוקים יצרניים, מתן שכר
ותמריץ לעובדים היוצרים נכסים, שינוי שיטת המיסוי —
כך שכדאי יהיה לעבוד ולא יהיה כדאי לרמות.

מ׳ ׳דוויה? הספסרים
כתיאוריה, נוצר כאן גן־עדן לספסרים ול־מיקרי־סעד.
אלה
יתעשרו — וכבר התעשרו עוד יותר השבוע
באופן אוטומטי. ולאלה יזרקו פירורי־סעד, באליבי להורדת
רמת־ד,מחייה של כל האחרים. למעשה, אין לפירורים
אלה ערך רב, מפני שכל תשלומי־הסעד הם עלובים
וגביית מם־ההכנסה מתחילה בשכבה נמוכה מדי.

אולם לא ספסרים, ולא מקרי־סעד, יכנו את
המדינה. לא אלה ולא אלה מהווים את רוב
האוכלוסיה. והרוב — ההמון העצום של האזרחים
העובדים, המקבלים משבורת פעם כחודש
או המקבלים הכנסות עצמאיות מעבודה,
הם שישלמו עכשיו הרבה יותר כעד מיצרביהם
היומיומיים, שלא יובלו לשלוח בן לכית־ספר

בקיצור: לא ארץ של ספסרים, לא ארץ
של מיקרי־סעד, אלא ארץ של עם עובד, החי
בשלום.

הצבענו נגד התקנות, אן הן הועברו ברוב גדול ל-
ועדת-הכספים. זו ישבה שעות ארובות — ובלילה, אחרי
חצות, נערך הדיון על החשתייגויות.
רק שתי סיעות הסתייגו: גח״ל שרצתה לשמור על
האינטרסים של הסוחרים, וסיעתנו, שהגישה את ההסתייגות
הסוציאלית היחידה. היא אמרח :
״למרות האמור בתקנות אלה, לא יעלו מחיריהם
של מיצרכים בסיסיים על מחיריהם ביום 20 באוגוסט
.1971״מיצרבים בסיסיים״ ה ם: לחם לכל סוגיו, שמן,
חלב, סוכר, קמח וביצים.״
ההסתייגות נדחתה בהצבעה מעניינת. נגדה הצביעו
25 אנשי הקואליציה ממפ״ם עד ל״ע, בל ע״מ וחליב-
ראלים של נח״ל. בעדה הצביע 9אנשי חרות (מלבד
ח״ב שכטרמן) ,רק״ח, מק״י ואני. שאר הסיעות נעדרו.