גליון 1776 מתאריך 13 בספטמבר 1971

171£171

שיו

£י י 0 0 1 _0 0

171 £ 1 7 1 ,

11 *7

1גםח בי ל ת /גוי־ ב1יורו־דרנ לגבר

אפטר שייב ומי קו לון החד שים
מסדרת ״ מ מ ״ לגבר של יצהר
לטיפוחה הופ ע ה ול ה שלמת
כל גילו ח.
״ מ מ״ אפ טר שייב ומי קו לון
שניהם בניחוח גברי עדין ,
מושן, מרתק עם בושם
צרפתי מעולה ו חו מ רי ם אשר
מחט אי ם, מרעננים, ומעדנים
א ת עור הפנים.

מכילים 11101ק14
לאיחוי חתכי הגילוח!
לבוחרים גם את יתר מוצרי ״ממ״
לגבר, של יצהר מוגשת לחגים,
חבילת שי מהודרת, המכילה את
כל הדרוש לגבר: קצף גילוח מעולה
״ממ״ ,סכיני אל״חלד ״ממ״ , 5
סבון גברי אינגליש לבנדר, שמפו
״ מ מ ציטראל, ומשחת שער
ביו״פיקס.
להשיג ב חנויו ת ה מו ב ח רו ת ובפרפומריות.

זה נהדר זה יצהר

פ ר סו ם * ד מו ןבע׳

ס י פו ד ה 111ל חוו ה לנו-ד

האשה הנודפת
נוג-יד׳ הדגנים
: 7.10.70 הגליון הראשון של השנה
מכריז על מותו של עבד־אל־נאצר.

: 17.3.71 הכפייה הדתית :״העולם
הזה״ מגלה מיהי אם ה״ממזרים״.

| ן זיין

ונו

^ בעיתונותהיוםיתרגיליםלומר שהסקו־פ של היום הוא הנייר
לעט יפת דגיםפתר. גורלם של שידורירדיווטלוויזיה מר ע וד יותר .
הם פחנדפיםבאווירואינםעוד. השבועון, הנאסף בבת ים רבים, ח י
זפן רב יותר .

| ן ף 88

ייוג אחחס?

גוגז^**ת
מדונם נית #דאגיב ^ימאתזז מוז

^ פעם בשנה אני יושב ועובר, באופןשיטתי, על כלגליונות הע ולם
ה זה שהופיעו בשנה ז ו. הדבר דרוש להכ נת המאסר השנתי הגדול עדי״
איש-השנה ו א נש י -הש נ ה בשטחים השונים .
^ לעורךעיתון | ,והיחווייה מרתקת. הנה, במרוכז, עוליםלנגד
עיניוכלאירועי השנה מחדש -ההצלח ות והכשלונות ; הסקגפים שה יכ ו
גליםבעולםוהידיעותהצנועות • וחד ; השמחות והמכאובים* ,המא ורע ות
שעצרו לר גע את נשימתנו, וא ותם שגרמו לנול פר וץבצחוק. כולם
יחד ה ם /הראי לשנה שהיתה .

: 11.11.70״מיסמן דיין״ המישתורי :
פרי הביון האמריקאי או הסובייטי ן

תוךכדי כך עולות כפה מן השעות הגדולות של השנה, כפישחיינו
אותןלידשולחנות המערכת -המשברים, ההתייעצויות, הוויכוחים .

: 26.5.71 קורבן ללא תכלית: רצח
הקונסול אפריים אלרום באיסטנבול.

הנה הרגע שבו הגיעאלינוה סק ופ על פגישת חוסיין ־ אלון ( .לאחר
מכן ניסתה ועדה בטחוניתמייוחדח לברר איך זה נודעלנו. ה יא
נכשלה £איךלוודא? איך לפרסם? (במ יקרה זה נעזרתי במעמדי כ ח ״ כ ) .
^ ״פ יסמך דיין ״ ,שהג יע אלינו בע יל ו ם ־שםמחו ״ ל. לא יכולנולבדוק
אם ה וא אמיתי או מזוייף. לפרסם? איך? כיצדלהביע את פקפוקינו

לגבי מ הי מנו תו ^
^ הרומאן ביןגולדהוהפיליונרהאמרי קא י, שהשתדל לאחר מכן למען
הב ו ם של סינדיקאט הפשע. האם הוא הציע לה נשואיןברצינותאו
בהלצה? האם זהרציני? ( ידיעהזו, כמ והקודמת, ה יכת הגליםבעולם ) .
^ והסקופ החשוב ביותר, שד ו ו קא לא זכה לתשומת-לב נרתבתג הידיעה
שהג יעה אלינו ממק ור מצר ימוסמך, שדיין פוצץ במתכווןפגע יש יר
וסודיבין ישראל ומצריים, ע ל = ידיהנאוםבו קבע ששארם־אל-שייך
חשובה יותר מאשר השל ום .

£אחת השאלות שכל אחד מאיתנו נתקל בה פעמים ללא -ספור ״ :מניין

לכם? איך אתם יודעיםאו ^ ף ^1

סקופ בינלאומי: אלון
: 18.11.70
נפגש עם המלך חוסיין בגבול הערבה.

פפט

83ז?3 9ולמ

או1י

~ 2איךידענו על שערורייתהבדיקותהבטחוניותבאוניברסיטתחיפה?
איךידענו על הדיונים ׳ ,שהתנהל ו מ אח וריהקלעים, בדבר בח ירתיו רש י
של נשיא -המדינה, אם יתפטר? איךידענו על פרשת השחיתות בט ׳וטו ,
שעמדה לאחר מכן ב מרכ זהתעניינותהציבור, ובמיפעל הנפט בסיני?
המאורגן הפסע
ראשי
: 2.6.71
באים לארץ: ראשיתה של מערכה.

^ פה מב יא אנשים כה רבים, החל בפרופסוריםו כל הבעתונאיםהעובדים
בעתוניםאחרים, להב יא לנוידיעות, מבלי לקבל כ ל תשלום? פשוט מאד:
הם מאמיניםבסי סמ ההמ תנ ו סס ת בראש עמוד זה ״ 5בלימורא, בלי מש ו א-
פנים ״ .הם מאמיניםשאותנואי -א פשר להרתיע, להפחיד, לשחד. אם זה
טע וןפירסום -אנחנו בטהסם? נפרסם .

שניפיסמכים שימחו אותנו השנה במייוחד .
£האחד הכיל תשובה רשמית של גולדהמאיר, ב ק אישרה שאכן אמרה
ש״היא מוכנהלעלות על באריק דו ח ״ נגדנו. אם נשארנ ו בתשל״א ק וץ בגוף
הפיפסד, מקורלזעם וש י נא ה מצד השלטון והביורוקרטיה -הר י זה טוב .
יבש של המכון המדעי המכובדביותרמסוגו בארץ ,
השני ה
ש הכ י ן מחקר למען מפ רסמ י המ ודעותבעתונות. ה וא קבע שקהל הקוראים של
קוראיהג ^ נ ^ ז ו ^ הוא המשכיל ו ה מב וס םביותר בארץ, וש ום עתון אחר
אינו עולה עליו מבחינה ז ו .
^ מס ת בר, אם כ ן, שאתה נמצא במשפחה טובה .

השנה : של הטרגדיה
: 13.1.71
רצח ילדי משפחת ארויו ברצועת עזה.

: 30.6.71 ביקורו של ויקטור לו״
איס בישראל: לקראת חידוש יחסים ן

מכתבים

הפרדה לץ
דם לדם?

אורי אבנרי, במאמרו ״׳מילואים״ (העולם
הזה )1774 מעלה את המענה כי •מנהל
מיפעל, המשרת במילואים במשך הורש
כזקיף בשער מחנה, בעוד מיפעלו מושבת
או פועל תוך ליקויים, מביא בכך
נזק למדינה.
מרעיון מוזר זה, אפשר בקלות להגיע
לעיקרון של הפרדה בין המשרתים במילואים
— ולמעשה ״ההולכים למות״ —
לפי רמת הכנסתם ותפקידם בחברה.
המשך הגיוני של קו מחשבה זה: ל בשר
תותחים מתאימים רק פועלים פשוטים,
ושכירים מעוטי־יכולת.
כני ציטרץ, תל־אביב
• הקורא ציטרין הופך את הדברים
על ראשם. אורי אבנרי הבחין בפירוש
בין חיילים בחטיבות קרביות, אשר לגביהם
דרש הבחנה, ובין חיילים בתפקידי
שמירה שיגרתייס בעורף, אשר אותם
הציע להחליף בנוטרים שכירים.
דונמה מדרום אמריקה

חני לנברו &לך א ת
הסיגריס 1ז דזונ ^נז ם
ב אי כו ת מ עו ל ה :

מבחרגדליםו כזו גי כז
ל הנ אהמלאה !
•בוא ותלונה בלעדית ביעוראל: בד. ברבר .
חי פ ה,ני כ ר -בי א ט ,1967 .7.11,2ט ל פון. 60551 :

באורוגוואי הולכים בנובמבר לבחירות.
לקראת תאריך זה, יצאה החזית המאוחדת,
גוש פוליטי חדש — במיבצע מרשים :
אלפי צוותים, המורכבים
בעיקר מסטודנטים
וגימנזיס־טים,
עוברים בדח־בי
המדינה מבית
לבית, מסבירים מדוע
יהיה זה טוב
לאורוגוואי, לדע תם,
להעלות לשלטון
את החזית.
•מדוע לא תנקוט
תנועת העולם הזה
כוח חדש בפעולה שחר דומה ן
משה שחר, חיפה

אנו תומכים
בסרכני הגיוס

אנו מציינים בתקווה ובהערכה עמוקה
את הנטייה ההולכת וגוברת — בעולם
כולו — לנקיטת עמדה ושיפוט פוליטי
ביקורתי עצמאי על־ידי אזרחים, ועיצוב
התחייבויות אישיות ופוליטיות על בסיס
מצפון אישי. נקיטת עמדה ועיצוב הת־חייבויות
אלה, הינם חיוניים, ותנאי ל תיקון
עוולות חברתיות.
•מנקודת
מבט זו
אנו תומכים בדוב
גל, עירית יעקובי,
ראובן לסמן וגיורא
נוימן ובסירובם הקולקטיבי
והפומבי
להתגייס לצה״ל, כ־
•שהמניע לסירובם
הוא התנגדותם ל־
•מדיניות המימסד הציוני
בכלל, והמדיניות
בשטחים הדייוויס
כבושים
בפרט. צעדם זה הוא צעד אמיץ
לכינון צדק חברתי •מלא ושווה — עבור
העם היהודי־ישראלי, ערבי־פלסטינאי, ועמי
המזרח התיכון בכלל.

אורי דיוויס, נדעם חומסקי,
ו־ 15 נוספים, ארצות־הברית
למעלה מסדסנינים
בערים,בדרנים בחופים ובירידים

אין כמו
וימס

ישראל איננה
מדינת הערכים
הנידון: הנידון של אורי אבנרי, שלושה
סרטים (העולם הזה .)1772
ההשוואה בין המאבק בין הלבנים ל־אינדיאנים
באמריקה, לבין המאבק בין
היהודים לערבים המתחולל בארץ ישראל,
היא מוטעית, מכשילה, שיטחית וחסרת
נשמה.
הערבי בישראל אינו חי בארצו. ארצו
של הערבי היא חיג׳אז, ושם יש לו מדינה
עצמאית ומתפתחת. היהודים — הם
שגורשו מארץ ישראל, והם מעולם לא

ויתרו עליה, ועתה הם שבו אליה.
לעם הערבי יש כ־ 15 מדינות וכ־22
•מיליון קמ״ר — כמחצית שיטחה של
אמריקה האדירה. איש בארץ ודאי לא
יתנגד לשיתוף פעולה בין העם היהודי
והערבי. אדרבה: נתחלק עם העם הערבי
בידע הטכנולוגי שלנו — והם עימנו
בנפט שלהם.
ישראל כהך שור, ירושלים

מכתס גלוי למועמדת
הערכיה למלכת חמים

הצטערתי מאוד, סוהייד, לשמוע את
דבריך אודות בני ובנות עירנו, עכו (העולם
הזה .)1768 הם אינם אמת.
• את אינך הצעירה הערבייה היחידה
בעכו שלובשת שורטס.
•• ייתכן שבין הערבים קשה לך למצוא
חברים וחברות. ייתכן שאת צודקת —
אבל לדעתי האשמה היא בגאוותך. וידוע
לך ודאי שדתנו אוסרת את הגאווה, כדברי
המשל :״אין למתגאה ידיד.״
• בניגוד לדבריך, הבנות הערביות
כיום אינן ״לובשות רק בגדי־ים סגורים
המתרחצות במקומות נסתרים.״ אני מזמין
אותב לחוף הארגמן בשבת, או ׳לחוף נד ריה
ולבריכה, כדי שתשני את דעתך.
ולסיום — אם פגעתי בך — אל נא
יחר אפו, וסליחה. אני מאחל לך הצלחה
גם בדוגמנות, וגם בלימודיך.

פאמי עכדל רחמאן אסעד,
עכו העתיקה
הספר יהיה אוכייקטיכי

נתבקשנו ע״י •מדשנו, העיתונאי שלמה
נקדימון, לפנות אליכם בעניו הנדון כדל קמן:
בהעולם
הזה ( )1773 נתפרסמה ידיעה
הנושאת את הכותרת ״פרשת אלטלנה ל ויכוח
נוסף,״ המכילה עובדות מסויימות
המיוחסות לספר שעומד להוציא הרשנו,
שלמה נקדיימון.
מדשנו מבקש לציין כי הידיעה מכילה
תאור עובדתי מסולף בכך שהגילויים בספר
אותו עומד מרשנו לפרסם יהיו,
כביכול• ,ממקורות של חרות והאצ״ל ל שעבר.
פירסום עובדה מסולפת זו תגרום
למרשנו פגיעה בימשלוח־ידו ובמקצועו כעיתונאי
וסופר, באשר מסתבר ממנה כי
מדשנו יעזר במקואינפורמציה
רות
חד־צדדיים
ובעלי
אינטרס, דבר אשר
יפגע באובייקטיובמהימנות
ביות

הספר אותו
מתעתד פרשנו לפרסם.
הקביעה המסולפת
הוחמרה
עוד יותר נוכח האמירה
שהגילויים
עתידים לגרום ״גינקדימון
לויים
נגדיים״ ,כ־אילו
שימרשנו עתיד לנקוט עמדה חד-
צדדית ביסיפרו.
כספי ושדת׳ ,עורכי-דין,
תל־אביב
מיסכן כטדיפ

כל הכבוד ליורם לוקוב, על דבריו האמיצים
:״אני מעשן, אני שובב, אני
מצייר.״ (העולם הזה .)1774 חבל רק ש מראהו
של הגבר הנועז הוא במו מיסכן
•מעורפל, שעיניו תוהות ומהות, כאילו
היה בטריפ רוחני, יעני.
רחמים על מי שזקוק זה חמש שנים
לעישון כדי לקבל השראה רוחנית. מאמא
מייה !
נאווה דהבני, תל־אביב

אין דו״ח
סנסציוני ף

קראתי את המאמר הכמרים והדיילת
(העולם הזה ,)1773 שם מדובר על דו״ח
סודי ״סנסציוני״ ,שהונח על שולחנו של
שר הדתות, ואשר בו נאמר כי בין שנ׳
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1776

ואס *

111

מוגש במסגרת המבצע להחדרת תודעת השוקולד

העולם הזה 1776

מכתבים
]המשך מעמוד )4
ראשי הכנסיד. הארמנית
להתפתח סיכסוך — בגלל
הנני לציין ששום דו״ח
עליו דובר במאמר, הוגש

בישראל עלול
דיילת.
על הנושא, שלשד
הדתות.
ד״ר .0קולבי, יועץ השר
לענייני הנוצרים ומנהל המחלקה
לעדות נוצריות במשרד הדתות.
+העולם הזה חוזר וקובע כי הדו״ח
האמור אכן הוגש לשר הדתות.

8איד לסלק את
האופנועים מהכבישים
מאחר שמשרד התחבורה מעוניין להוריד
את האופנועים מהכביש (וזוהי הרי
בבירור כוונתו, בהתקינו את חוק הקסדות
הדראקוני) ,יש לי בשבילו הצעה נוספת:
לחייב את רוכבי האופנוע להרכיב בלי לה
משקפי שמש, כביכול להגנה מפני
סינוור — אך למעשה כדי שלא יראו
את דרכם בבירור (בדיוק כמו עם הקסדה).

תקנה זו ודומות, מובטח לו לשר־התחבורה
שלבסוף ימכור כל אחד את
שרעבי אופנועו, ויעדיף ללכת ברגל (בתנאי כמובן
שהולכי רגל לא יחוייבו, עד אז,
לקשור את ארנקיהם לידיהם בשרשראות,
כדי למנוע חטיפות ארנקים).
אפרים כץ, פתח־ תקווה

שולחים מיל
לראשינו

שגו
ש שי 11111
ויזגם התייר מתפעל חטבה...

מעניין שמשרד התחבורה לא חשב בכלל
שצריך לערוך ימחקר עם ניסויים,
(מדור תחבורה, העולם הזה ,)1775 כדי
להחליט אם הקסדה לא תפריע לרוכב,
.בשעת הנסיעה — ואולי אף תגרום לתאונות
-לעומת התועלת שבה, למקרה
של פגיעה בראש. כיששולחים טיל
לירה, יודעים שצריך לעשות ניסויים קודם.
אבל כששולחים טיל לראש של האזרח,
הכל מותר.

גמליאל שרעבי,
שכונת־התקווה

במקום הצנות —
מעשים

תוצרת דובק * איכות בינלאומית ־י־ תערובת אמריקאית * ס 1פר קינג

ברצוני לברך את ראש עריית גבעתיים
על ההישג הנאה של נסיעות־חיגם לחיילי
גבעתיים — על חשבון תושביה.
ראש העירייה היה עושה מצווה גדולה
יותר, לוא היה מקדים בכמה שנים להתקין
תאורה בקרן הרחובות עודד—אלוף
יצחק שדה, ובכך !מונע קורבנות רבים.
לצערי, כל פניותי הרבות אליו בנידון
היו ללא תוצאות.
בני מאירי, גבעתיים

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקברה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

העולם הזה 1775

סודית של יועץ הנשיא האמריקאי וראש־הממשלה הסיני.
פגישת ראשי המדינות תיערך בשנה הבאה.
מאח

אור אבנר

^ יולד הגיטי ייצורים חיים מכוכב אחר במה שמת-
רחש סביב כדור־הארץ בשנת תשל״א, היו מרכזים,
מן הסתם, את תשומת ליבם למאורעות בחלל החיצון.
ואכן, היתד. שם תנועה מתמדת. בני־אדם אמריקאיים
נחתו שוב על הירח, ערכו על פניו הפעם טיול
נרחב, החזירו הביתה אבנים, שכל אחת מהן עלתה הון
של מיליונים רבים. אנשים סובייטיים הכינו מיבנה
קבוע ,״בסים חלל״ שיסתובב סביב כדור־הארץ. לוויינים
רבים הקיפו את מולדת האנושות, חלקם לצורכי שלום,
חלקם לצורכי ריגול, אחדים מהם כקני-שיגור אפשריים
לכלי־השמדה.

אולם המאורעות החשוכים כאמת של
תשל״א לא התרחשו כחלל. הם התרחשו על
פני כדור־הארץ עצמו. כאן הוכיחו כמה מאורעות
דרמתייג
ים שהנוף המדיני משתנה.

ריגדומי האלילים
ץ ץ אודעות פוליטיים גדולים, המשנים את הנוף,
דומים לרעידות-אדמה.
האדם הפשוט רואה ברעידה כזאת מאורע המתרחש
על פני השטח. הוא מבחין בשינויים המתחוללים בפני
הקרקע: בקע שנתהווה לפתע, צוק שהתרומם מן
המישור, ובמיקרים חמורים — מראות של הרס וקטל
המוני.
אולם למעשר. אין אלה אלא תוצאות שוליות של
המאורע עצמו, המתרחש עמוק במעבה הכדור. שם
נעים גושי־חומר אדירים, שקשה לאדם אף להעלותם
על דעתו. השינוי שעל פני השטח הוא תוצאה קטנה
של התנועה החבוייה, עמוק מתחת לרגליז, של כוחות
כבירים, שאינם נחים אף לרגע.

גם הכוחות הפוליטיים אינם נחים. מיליארדים
של התפתחויות קטנות — כלכליות,
פוליטיות, נפשיות, צכאיות — מצטרפות להתפתחות
גדולה. וזו יוצרת, לפתע, התפתחות
מדהימה.

אהד מאלילי הדור — הדולאר האמריקאי
— גילה לפתע שיש לו כרעי תרנגולת.
במשבר הכספי שזיעזע את העולם, נסתבר שיש שני
ענקים חדשים בעולם, המתחרים עם ארצות־הבריית —
יפאן מצד אחד, אירופה מצד שני.
אירופה התכוננה לקלוט את בריטניה — ולהפוך
יחד עימד. למעצמה כלכלית ומדינית מחודשת. ענק
מורכב זה יזם השנה, באמצעות גרמניה, מאורע היסטורי:
חתימת ההסכם על ברלין.

לא היה זה רק שלום גרמני־סוכייטי, מעין
סיום למלהמת-העולם השניה. מעכר לזה, היה
זה שלום סוכייטי־אירופי וסוכייטי־אמריקאי,
שפינה את הדרך למערכים כינלאומיים חדשים.

חמישה ענקי
ף* ל השינויים האלה מצטרפים לתמונה חדשה
של העולם. הזרמים תת־קרקעיים, שפעלו בהיחבא
במשך שנים רבות, יצרו פתשל״א את ראשיתו של
נוף חדש על פני השטח.

כמשך דור שלם, מאז נדמו תותחי מלחמת
העולם השניה, שלטה כעולם מערכת של שתי
מעצמות-על — ארצות-הכרית וכרית-המועצות.
הן ריכזו כידיהן את הנשק הגרעיני ואת הכוח
הכלכלי. הן חילקו את העולם ל״אזורי השפעה״,
ניהלו כיניהן ״מלחמה קרה״ ,התקוטטו כגכולות
שכיניהן — כמרכז אירופה, כמיזרח התיכון,
כדרום אסיה, כקוכה.
אולם מצב זה — כמו כל מצב אנושי — הוא בן־
חלוף. אט־אט, בדור האחרון, קמה אירופה מחדש על
רגליה, תחילה מבחינה כלכלית, לאחר מכן מבחינה
מדינית. האיש שניבא תהליך זה, שקידם אותו ואף
הפריע לו, שארל זזז־גול, הלך בתשל״א לעולמו —
אולם נבואתו הלכה והתגשמה.
מעצמה אחרת — סין — היתד. עסוקה במשך שנים
רבות בתוך עצמה. היא הפנתה את גבה אל העולם,
שבודד אותה. השנה חזרה לזירה העולמית, ולפתע
נסתבר לכל שהנה ענק, שאי־אפשר עוד להתעלם ממנו.
שקטה ביותר, כמעט עטופת־מסתורין, היתה תקומתו
של הענק החמישי — יפאן. ממלכת-האיים ויתרה,

א הז ועיזמ
היו כמה התפתחויות מדהימות כאלה במרוצת

תשל״א.
לא פרצה מלחמה גדולה חדשה, למרות שמלחמת־אחים
מוגבלת בבנגאל המיזרחית גרמה לבריחת מיליוני
פליטים ולסבלות שלא־ישוערו. המאורעות העיקריים של
השנה היו בעלי אופי אחר.
המלחמה הגדולה בין אדצות־הברית וסין, שנמשכה
דור שלם, התקרבה לפתע לסיומד״ בפגישה דרמאתית

השמש היפאנית עולה שוב
אירופה, כרית־המועצות, סין ויפאן. כמקום קי
טוב העולם כשני מחנות — נפתח מישחק חדש
של חמישה גושים, היכולים להתחכר ולהתחרות
כיניהם כמערכים שונים ומשונים.

הצטן נגד הדווט
** !מה מן האפשרויות האלה כבר הסתמנו
בתשל״א, והם פתחו אשנב אל תוך נסתרי העתיד.
במשבר הכספי הגדול, עמדו יפאן ואירופה ביחד
מול — ונגד — ארצות־הברית. שני המנוצחים הגדולים

רוו

למראית עין על כל יוסדה מדינית וצבאית. היא התרכזה
ביצירת בסיס חמרי עצום. בשנת תשל״א הופיע ספר
מדעי, שניבא כי בסוף המאה תהיה יפאן המעצמה העיקרית
בעולם. משבר הדולאר, שבגללו שמעו מיליונים
בעולם לראשונה על קיום מטבע בשם יין, היה רק
אות לבאות.

כמקום תמונת שתי המעצמות, נוצרה תמונה
חדשה של חמישה ענקים: ארצות־הכרית,

של מלחמת־העולם השניה, יפאן וגרמניה, התגרו במנצ־חת
העיקרית — ארצות־הברית.
בשיחה עם עתונאי אמריקאי, התייחס ראש ממשלת
סין, צ׳ו אן־ליי, אל ארצות־הברית כאל בעיות של
אתמול והיום, תוך זילזול עדין. את עיקר דבריו,
חששותיו ופחדיו הקדיש לבעייד. של מחר — יפאן.

הוא חזה יום קרוכ, כו ישמש הכוח הכלכלי
של ארץ השמש העולה כפים להקמת כוח
מדיני וצכאי, שיעלה כהרכה על העוצמה היפאנית,
אשר נחלה נצחונות כה מופלאים כמל־חמת־העולם
השניה.

ברית־המועצות צימצמד, את התחייבויותיה ברחבי
העולם, נמנעה מהרפתקות חדשות.
אדצות־הברית התכוננה ברצינות לנטוש את אסיה
הדרומית, להצטמק עד לאפס באירופה.

כמקום הניגוד ההיסטורי מיזרח־מערכ עלול
לכוא, כדורות הכאים, הניגוד צפון־דרום. אולם
ההיסטוריה כשנים הכאות תתנהל כחלק הצפוני
— כמישחקי־הכוח כין המשת הענקים.

העובדה חמנועת: הבסשדהאש
^ הד האזורים בהם יתבטאו שינויי הכוח בצורר.
בולטת ביותר הוא המרחב בו שוכנת ישראל.
השינויים העולמיים הובילו לקראת הרגעה יחסית
בין המעצמות, לרצון משותף למנוע מלחמות חדשות,
ולחסל את הקיימות. כמעט כל מהלכי וושינגטון—מוסקבה
וושינגטון—פקין היו מכוונים ליעד זה.

כמיזרח התיכון מצאו תהליכים אלה כיטוי
כולט כהמשכתה של הפפקת־האש.
מנהיגי ישראל לא השכילו, וגם לא רצו, לנצל
את האווירה החדשה בעולם כדי להשיג שלום כולל.
אולם אם ממשלת ישראל לא ניצלה את המצב
הבינלאומי באופן פעיל ליצירת מצב חדש של שלום,
היא ניצלה אותו באופן סביל לקיום הפסקת־האש.

הדרקון האדום מל קקאת פני ניכסון

הפסקת האש היתה העוכדה המכרעת כחיי
ישראל של תשל״א. היא הסיטה את מרכז־הכו־כד
ממאורעות מדיניים וצכאיים, למאורעות
הפנימיים. מאורעות אלה נתנו לתשל״א את
איש־השנה שלה.

ך • איש של תשל״א יכול היה להיות דמות מדינית.
* 1כל הנסיבות התאימו לכך.
לפי תורת האסטרולוגים, קורים מאורעות חשובים
כאשר כוכבים שונים נמצאים במצב מסויים, ויוצרים
ביחד מערך מתאים. אולם גם לפי תודתם, אין שעות*
הכוכבים יוצרות את המאורעות כשלעצמם. דרוש האדם,
המבין את שעת־הכושר, כדי לנצל את השעה.
אנשים גשמיים יותר אינם מאמינים בגרמי־שמיים,
אלא בגורמים מדיניים. גם אלד, יוצרים, לפעמים, מצבים
מיוחדים, תוך שילוב כוחות שונים למערך מתאים.

המדינאי הגדול הוא האיש המכין את מהותו
של מערך בן־הלוף זה, ומנצלו להשגת יעדו.
כזה היה דויד בן־גוריון בתש״ח, כאשר הבין שיש
להכריז על הקמת מדינת ישראל בשעה ששתי מעצמות
העולם דאז — ארצות־הברית וברית־המועצות — תומכות
בעצמאות ישראל, כל אחת בגלל האינטרסים שלה.
הוא היה איש התקופה.

כתשל״א נוצר מערך דומה למען השלום.
!מזה זמן רכ לא נמצאו כל הכובכים כשמיים
המדיניים כמצב בה מתאים.
מצריים עייפה מן המלחמה ומן ההסתבכות הכל*
ערבית. מי שחשש שמותו של גמאל עבד־אל־נאצר,
איש־השנה של תשט״ז, שנפטר בימים האחרונים של
תש״ל, יקבור את סיכויי השלום — טעה. בחסות יורשו,
אנוואר אל־סאדאת, קם במצריים מישטר פחות יומרני,
יותר מעשי. גבר הרצון לעסוק בבעיות מצריים עצמה,
לזנוח שאיפות כל־ערביות.

ובך, עוד כמחצית הראשונה של תשל״א,
הרה המעשה ההיסטורי: נשיא מצריים, האיים
החשוב כיותר בעולם הערכי, כיטא את הפסוק
•טאסור היה כמשך דור להעכירו על דל שפתיו

גולדה בהלוויית יצחק טבנקין: ביקור הגברת הזקנה
בעולם הערכי, אחרי שחיטת הקומוניסטים
בסודאן ועלייתו של דמגוג לאומני אנטי־סובייטי
כלוב.

נסיגה לגבולות הקודמים, לראות בשליטת ישראל
כמרבית השטחים המוחזקים ״ממשלת
קבע״.

האמריקאים מצידם המשיכו במאמציהם למנוע
הסתבכות עם בריודהמועצות במרחב השמי. שר־החוץ
ויליאם רוג׳רם סיכן את שמו ומעמדו בשליחות־שלום,
במרחב, ועוזרו הנמרץ, ג׳וזף סיסקו, פעל ללא ליאות
להשגת הסדר, בטיילו בין קאהיר, ירושלים וושינגטון.
סין היתד, עדיין רחוקה, אך גם היא השמיעה רמזים
ראשונים וזהירים על נכונות להשלים עם מציאות
ישראל.

האיש שדחף את דיין בכיוון זה היה גיסו ויריבו,
שהפך בתשל״א לראש הנהלת תנועת־החרות.

כל גרמי-השמיים המדיניים היו במקומם.
שעת־הכוככים התאימה.

גולדה: תקועה במקום
דיין מקשיב: פו״ם ב מקום או״ם
של ערכי: אני מוכן להכיר בקיומה של מדינת
ישראל ולכרות עימה חוזה־שדום רשמי.
לא היד, זה פסוק חד־פעמי. כימעט כל מעשיו של
אל־סאדאת, לפני ואחרי כן, הוכיחו כי זוהי תוצאה
אובייקטיבית של האקלים החדש במצריים. אמנם שילם
פה ושם מס־שפתיים למושגים הקודמים, אולם הכיוון
של מעשיו היה חד־משמעי. הוא בא לידי ביטוי עליון
בסוף תשל״א, כאשר ביטל את השם הנאצרי של המדינה
(״הרפובליקה הערבית המאוחדת״) והחליפו בשם
שהדגיש את הייחוד המצרי (״קהיליית מצריים הערבית״).
הפלסטינים, מוקד הסיכסוך הישראלי־ערבי מאז
ראשיתו, פנו עורף למישטר הירדני, ששחט את אחיהם
בהמוניהם, וגם לתורת הפידאיון, שהוכיחו את חולשתם
מול שחיטה זו. בגדה המערבית, במיזרח הירדן, במחנות
הפליטים וגם ביחידות הפידאיון גברה ההכרה שיש
צורך להשיג עצמאות פלסטינית, וכי הדבר ייתכן רק
בהסכמת ישראל.

שעת המכבי
^ דיתהמועצות, שרבים דאו בה אוייבת
^ מושבעת של ישראל, גילתה נטייה גוברת להינתק
מהרפתקות בינלאומיות יקרות וחסרות־תכלית. במשך
כל תשל״א עשתה מאמצים זהירים לשינוי יחסיה עם
ישראל. שגריריה נפגשו עם דיפלומאטים ישראליים,
סוכן סובייטי נשלח לקיום מגעים בישראל, משלחת
ישראלית הוזמנה לבדית־המועצות, ובאחד מימי השנה
אף נפוצה בעולם השמועה שגולדה מאיר עצמה נפגשה
עם נציגים סובייטיים בלאפלנד.

באותה שעה התרופפו העמדות הסובייטיות

^ ולם שעת־הכובכים יכולה רק להוליד הזדמנות.
^ דרוש אדם כדי לנצל אותה למעשה יוצר.

אילו נמצא אדם כזה, היה הופך איש־השנה
של תשל״א.

הוא לא נמצא. העלילה חיפשה גיבור, והוא לא נמצא.
גולדה מאיר נשארה תקועה במקום, כבולה למושגי
האתמול, הלוחמת האחרונה של המלחמה הקרה — כמו
צ׳אנג קיי-שק בן דורה, בקצה השני של אסיה.
פעם אחת, השנה, היד. נדמה כאילו זזה הגברת
הזקנה. היא נתנה ראיון לטיימס של לונדון, ציירה בו
מפת־שלום אפשרית. אולם כבר למחרת היום נסתבר,
כי היתד. זאת תגובה מבוהלת על חשש מפני אמבארגו
אמריקאי. היא מיהרה להתכחש לדבריה, המשיכה לעמוד
תקועה במקומה, כאילו לא קרה דבר.

שלטונה של אשה זו כגורל ישראל כתשל״א
היה טרגדיה לאומית.
אדם גמיש הרבה יותר היה משה דיין. השנה שוב
דאג לספק לעתונות כותרות ללא־ספור. אולם הוא
היה רחוק מלהיות איש־השנה.

מעשי הזיג־זאג של דיין כתשל״א, במו כבל
שנה אחרת. הם סיפור מרתק, אך חסר חשיבות
כרת־קיימא.
היה זה דיין שהמציא את הרעיון שטייל בזירה של
תשל״א במשך כל השנה, כרוח־רפאים :״הסדר חלקי״.
הוא זרק אותו לחלל, התכחש לו מייד, החייה אותו
כדי להתקבל כאיש מתון בעת ביקורו בבירת ארצות־הברית,
חזר בו למחרת היום, הבטיח לסיסקו בעת ביקור
רוג׳רס נסיגה של 35ק״מ, הזר בו שוב. לקראת סוף
השנה השמיע נאום היסטורי בפו״ם, בו תבע לשים קץ
ליוזמות השלום, לצרף את השטחים הכבושים לישראל
לצמיתות (מבלי לספחם רשמית) ,לחסל את ״האופציות
הפתוחות לשלום״ על־ידי מעשים ישראליים חד־צדדיים.

בכך ביטא דיין כפה מדא את המדיניות
הכלתי־מוצהרת של ממשלת גולדה מאיר :
להרוויח זמן, לחבל בכל יוזמת־שלום שתחייב

כתפקיד זה, מילא עזר וייצמן את התפקיד
המסורתי של הרביזיוניזם הציוני כגילגוליו
השונים: לבטא כקולי־קולות מדיניות אשר
מפא״י ויורשיה מבצעים אותה כשקט.
הניגוד בין האופוזיציה הימנית ובץ הקואליציה
הממשלתית היה מלאכותי. גולדה ודיין עשו, בזהירות

ולרוב בשקט, את אשר דרשו מנחם בגין ועזר וייצמן
בפה מלא ובלי צורך בזהירות. וכך קרה שרק פעם
אחד זכה וייצמן השנה לפירסום רבתי, וזה לא היה על
רקע מדיני — כאשר הסתבך בתאונת־דרכים קטלנית.

ובין: האמלט נערנווחו
ך• תקרב יותר לדמות איש־השנה אויבו של וייצמן
1 1מזה ארבע שנים, חברו־לנשק לשעבר, שהוא טיפוס
הפוך ממנו כימעט בכל המובנים — יצחק רבין.
השגריר בוושינגטון נצטייר על הבד של תשל״א
כאדם בעל קווים טראגיים. הוא ראה את המציאות
טוב יותר ממנהיגי המיבצר הישראלי המנותק, שהפך
לאי פסיכולוגי. הוא ראה את תנועת הכוכבים

המדיניים כשמיים, הכין את משמעות השעה,
המטיר על הממשלה אזהרות והערכות
מפוכחות. הן נדחו הצידה.

הצבר המצפוני, בעל האישיות המסוגרת והדיבור
האיטי, עורר נגדו כימעט את כל הכוחות של המימסד
בישראל. גולדה מאיר, שטיפחה אותו, סירבה למלא
את התחייבותה ולצרפו לממשלתה. אבא אבן השלים
עימו רק בקושי. הימין התנפל עליו כעל תבוסתן.
לשווא פנה רבין ישר אל דעת־הקהל הישראלית,
הזהיר כי הקו הנוכחי יוביל למלחמה, שבה לא תחוש
ארצות־הברית לעזרת ישראל, אפילו תתערב בה ברית־המועצות.
כשגריר, היה כוח־השפעתו מוגבל. ללא בסים
מדיני משלו, לא יכול היה להילחם על דיעותיו.

רכין מצא את עצמו כמצבו של נביא אשר
נבואותיו טרם התגשמו.
בהשמיעו את נבואותיו בשוק, נתקל באדישותו של
המון, שחי בהווה ואינו מבין את צפונות העתיד. בשנה
שבה שבתה האש בחזית, שבה לא התפתחו לחצים
מדיניים קיצוניים, ושבה היה נדמה כי הכל יכול
להימשך כך לנצח — הוא היה איש שלא בעיתו.
מבחינה מדינית וצבאית, היתה תשל״א גן־עדן של
טיפשים. הסיכויים בחבזו, הסכנות היו חבויות בחיקו
של העתיד.

הפסקת־האש הטביעה את חותמה על חיי
המדינה. היא יצרה את המאורעות האמיתיים
של תשל״א.

ך* הפגנות שהידהדו ברחובות ירושלים בשנת
11ת ש ״ ל באו למחות מ ד הכשלת שליחות גולדמן,
נגד ההתיישבות בחברון, נגד הפסקת שיחות יארינג. נאמו
בהן פרופסורים. השתתפו בהן סטודנטים ואקדמאים, בני
העילית החברתית של ישראל, מסוגו של איש־השנה אסי
דיין.
ההפגנות שהידהדו ברחובות ירושלים בשנת תשל ״ א
באו למחות נגד קיפוח ועוני, נגד הפלייה עדתית והק פאת
השכר. נאמו והשתתפו בהן נערי שכונות־העוני, בני
השיכבה הדלה ביותר בישראל.

כמרכז אירועי הארץ עמדו שכיתות. ערפו
אותן כר שככות השכירים — החד כעניים ום־
מרודים, כמו הדוורים ועובדי־יהנקיון בכתי־החולים,
וכלה כמורים תיכוניים וכרופאים.

״מה שרע ליהודים, טוב לגולדה!״ צעקו המפגינים
של תש״ל, שעה שהסתערו עליהם פרשי המישטרה. הם
התכוונו לאשר, הנוקשה שהכשילה יוזמות-שלום.
״גולדה, גולדה עופי כבר — לכולם ממך, נשבר!״
צעקו המפגינים של תשל״א, שעה שהשוטרים הניפו את
האלות על ראשיהם. הם התכוונו לאשה שחתמה על צווי-
דיתוק לפועלים, ושהחליטה על הפיחות.

כתש״ל הסתכל האזרה הישראלי החוצה.
כשנת תשל״א הסתכל פנימה.
״ מהקרה?״

מחחת ושטיח חאש
ץ ץ אות מיליוני שנים לפני ששבט אחד של קופים
* ) ירד מן העצים, החליף את תפריט הפירות בטריפת
טרף והתרומם על הרגליים האחוריות, וכך פתח בתהליך
שהוליד את המין האנושי — למדו החיות לעמוד מול
סכנה.

בעלי־החיים החיים בשבטים< — בים, באוויר ועל
הארץ — פיתחו מערכות של תגובות אינסטינקטיביות
להגנה על חיי השבט. בהתקרב הסכנה — עוף דורס, דג
טורף, נמר צד — התלכד השבט — ונערך מאחורי מנהיג
למוד־מלחמה.

מי שלא השכיל לפתח תגוכה כזאת —
הושמד ונעלם מעל פני כדור־הארץ. כעלי־־ה•
חיים המצליחים הורישו את מערכת־התגוכות
מאכ לכן, כמשך דורות ללא־ספור, עד שהדכר
הפך לאינסטינקט משוכלל כיותר.
המין האנושי ירש מערכת־תגובות זו בדרך ביולוגית,
כמו דברים רבים אחרים, מבעלי־החיים שקדמו לו בסולם
ההתפתחות. האומה המודרנית מגיבה בדיוק כמו שבט
של באבונים: בעיתות מלחמה היא מתלכדת, מצייתת
למנהיג, מעלימה את הניגודים הפנימיים.
כך נהגה האומה הישראלית בהצלחה עצומה בימי
מאי־יוני .1967 כך היא המשיכה לנהוג, במתיחות פחות
דרוכה, בשלוש השנים של מאבק ומלחמת־התשה.
מתיחות זו פגה בראשית תשל״א. הכותרות השחורות
בעיתונים נעלמו. אבות ואמהות חדלו לחרוד, בכל רגע
של עירנות ואף בחלומות־ביעותים, לחיי בניהם בקווי
התעלה והביקעה.
כאשר רועמים התותחים, שותקות לא רק המוזות, אלא
גם הבעיות הפנימיות. כאשר חדלו התותחים לרעום,
הרימו כל הבעיות הפנימיות את ראשן.

זה היה, כפשטות, הסיפור של תשל״א.
היו שהאמינו שהמלחמה ל א תמה. היו שחששו שהיא
תתחדש, תוך חודשים או שנים, מפני שהסיכסוך לא
התקדם לקראת פתרון. היו אף שקיוו בסתר ליבם שה מלחמה
אכן תתחדש בהקדם, כדי שאפשר יהיה שיב
לטאטא את הבעיות הפנימיות הקשות אל מתחת לשט־ת
הדם והאש.

אולם ההמונים בישראל, כמו בכל אומה אחרת, אינם
חיים בעתיד, וגם לא בעבר. הם חיים בהווה.
וההווה של תשל״א היה רחוק מן המלחמה, מן הסכנה
החיצונית. אחרי שהנמר המפחיד מסתלק, נזכר הבאבון
שהוא רעב. אחרי שהנץ נעלם מעליהן, חוזר מבט הציפורים
יותר אל השדה, בחיפוש הניצחי אחרי המזון.

הישראלי הוא ככל האדם. כהינתן אות הי־ארגעה,
הסתכל סכיכו וכדק את כיתו.
ו הו א נדהם.

האשר״ה שר השזו־ון
ך • רגשת־האיחוד, שהיא חלק מתגובת-ההגנה מול
} 1פני הסכנה, יוצרת אשליה של שוויון. באומה לוחמת
נדמה תמיד שנפלו כל המחיצות, שהכל נושאים בעול
הקורבנות. האימון העיוור במנהיגים, שהוא אינסטינקט
מלחמתי, יוצר בלב המונהגים את הבטחון כי אותם
מנהיגים אינם רק מצביאים מוכשרים, אלא גם שליטים
צודקים, נבונים, הדואגים לכלל.

כהימוג הקסם, כאה האכזכה, והיא תמיד
חדה ונוקכת.

במיקרים חמורים היא מגיעה לפעמים עד לידי הלם.
במיקרים החמורים ביותר היא מולידה מהפכה. רוב המהפכות
הגדולות בעת האחרונה, החל בקומונה הפארי-
סאית, דרך מהפכת אוקטובר וכלה במהפכה הסינית, התחוללו
בתום מלחמה גדולה.
ישראל של תשל״א היתד. רחוקה מאוד ממהפכה.
אולם חלקים גדולים מאוכלוסייתה נאחזו ברגשות של
תיסכול, מרירות, זעם ומרד.

הם נוכחו לדעת, כי הליכוד המלחמתי לא
יצר שוויון — אלא להיפך.

חייל ישראלי מנפנף לחיילים מצריים מעבר לתעלה, במיגדל תצפית (תמונה טלסקופי ת מוגדלת _ משמאל)

(המשך מעמוד )9
שכן הליכוד, המחסל את המאבקים הפנימיים, הוא
תמיד לטובת השיכבה העליונה. זו ממשיכה בעסקיה,
כשהיא משוחררת מתביעות הבאים אחריהם בתור. לא
רק ספסרי־מלחמה, השורצים והמתנפחים בכל מלחמה,
מתעשרים כאשר שופכת החברה את אוצרותיה לתוך
האש הרעבתנית של מדורת הקבר. העילית החברתית כולה
יוצאת נשכרת.

גם זהו הסיפור שד תשל״א.

כאשר מתרחקת הסכנה, נחלש אינסטינקט הליכוד
הפנימי. אך הנהנים ממנו, המפיקים ממנו טובת הנאה,
משתדלים תמיד להחזיקו בחיים באופן מלאכותי. במצב
כזה הופך הליכוד הקיצוני מצוו־חיים אינסטינקטיבי לסיסמה
תועלתית, המאבדת את כוחה במהירות.

נוגדי נערי צבע נהה
ך* ל שנה יוצרת מושגים חדשים, שמות ומילים, שלא
4היו ידועים בראשיתה. אחד המושגים המובהקים ביותר
של תשל״א היה השם ״פנתרים שחורים״.
אילו היה נערך בראש־השנה תשל״א מישאל בנוסח:
״מה זה פנתרים שחורים?״ היתד, התוצאה עשוייה להיות
בערך כך: ס — 540/״מין חיות 120/,״נמרים בעלי
צבע־עור כהה״! ס — 150/״אירגון קיצוני של כושים
בארצות־הברית״ ! ס — 190/״לא יודע״.
בסוף תשל״א היו בוודאי ״/ס 90 מאזרחי ישראל משיבים

על-ידי קודמיהם. הם הגיעו מארצות בלתי־מפותחות, לא
הביאו עימם את הכישורים הדרושה לחברה תעשייתית
מודרנית, ומחמירים את מצבם ביילודה מופרזת.

השביתות של תשל״א לא היוו תנועה אחת.
הן התחלקו לשתי תנועות שונות. כי השובתים,
למרות שהיו כולם שכירים, היו שייכים
לשתי שכבות שונות לגמרי. ממילא היו גם
מגמותיהן שונות.

זהו המצב שהוליד בתשל״א את הפנתרים השחורים.

גל אחד של שביתות בא מתחתית ציבור העובדים.
הדוורים, עובדי המשק של בתי־החולים, וחבריהם הם
בתחתית הסולם. צופי הטלוויזיה ראו את פניהם המיואשות,
ונדהמו לשמוע כי יש בארץ עובדים, בעלי משפחות
גדולות, המביאים הביתה, אחרי 26 ימי-עבודה מפרכים,
שכר־רעב של 400—500 לירות נטו.
שיכבה זו מצליחה להתקיים בדוחק, באמצעות עבודות
נוספות ומאמץ משפחתי, בקירבת קו העוני — אך
מעליו. היא נמצאה שלב אחד מעל שיכבת האביונים —
אך, כמו האביונים עצמם, חיתה באווירה של חוסר-
תוחלת. כי גם היא מורישה את צרותיה לצאצאיה.

אולם הם הסבירו זאת רסטודנטים שרובם
המכריע, היו, כמוהם ,״אשכנזים״.

.,הם לא נחמדים״
^ 4יש לא המציא אותם. אנשי מצפן ושי״ח דחפו
אותם. סטודנטים אמריקאיים, שחיפשו כאן עיסוקים
שהתרגלו להם, עודדו אותם. עסקנים עדתיים פושטי־רגל
ניצלו אותם. דמאגוגים מכל הסוגים ניסו להשתמש
בהם.
אבל התופעה כולה היתד, ספונטאנית. קומץ הצעירים,
שהתארגנו כלאחר יד ושאימצו לעצמם במיקרה את השם
המפוצץ, לא שלטו במאורעות אף לרגע. מניעיהם היו
מעורפלים. כמו בכל תנועה ספונטאנית מסוג זה, בלטה
בה הערבוביה בין אמיתי ומזוייף, יפה ומגוחך, חזק ועלוב.

לא היה כה גבול ברור כין מרד סוציאלי
ובין התקוממות גזענית, כין חתירה לשינוי
פני החכרה ובין הסתה נגד ״האברמוביצ׳ים״.
הפנתרים עצמם לא היו מסוגלים, מן הסתם,
להבדיל בין שני הקווים.
הם שיתפו פעולה עם המשטרה, והתגרו בה. הם ערכו
שביתה כדי להשיג פגישה עם גולדה מאיר (שטבעה,
בעיקבות פגישה זו, את פסוק השנה :״הם לא נחמדים!״),

כנו של פועל-נקיון כבית־החולים אינו הופך
לרופא-מנתח — כי מנקודת-זינוק זו מירוץ־
המיבשולים הוא חסר־סיכויים.

המור של העירית
*** ונה לגמרי היה גל־השביתות השני. אם הראשון
11/בא מן התחתית, בא השני מן התיקרה של ציבור
השכירים. השתתפו בו אנשי־מקצוע מעולים, כמו פועלי״
הנמל ועובדי־המשמרת של חברת־החשמל, משכילים מדופלמים
כמו מורי־התיכון והרופאים הממשלתיים.

מרירותם של אלה היתה מסוג אחר לגמרי.
הם לא רעבו. הם יכלו לשלוח את בניהם לתיכון
ולאוניברסיטה, אם בי בקושי ותוך קר־כנות.
הם חיו כדירות משלהם, המצויירות
בטלוויזיה.
הם לא לחמו על פרוסת־לחם. הם לחמו על מקומם
בחברה. הם התנגדו לשינוי שחל — לא מפני שירדו
בסולם, אלא מפני שאחרים עלו בו במהירות מעל לראשם.

הם לא הסתכלו למטה ונוכחו לדעת בי התקרבו
לריצפה. הם הסתכלו למעלה וראו שה־תיקרה
הולכת ומתרוממת, הולכת ומתרחקת
מהם.
שיכבה זו היתד, משופעת כוח. כל שביתה שלה שית־קה
חלקים גדולים של המשק או של המנגנון הציבורי.
הממשלה לחמה בפנתרים באמצעות אלוודהמישטרה,
ואותה שעה הקציבה כמד, מיליוני לירות כדי לשכך את
המרירות הקיצונית ביותר. היא לחמה בגל השביתות של
עובדי־ד,תחתית על־ידי צווי־ריתוק ובתי-משפט צבאיים.
היא ניסתה להתגבר על גל השביתות של עובדי־ו־,עילית
על־ידי הטבות מינימליות, מעל או מתחת לשולחן. כמו
כל שלטון, ניסתה לפלג את הקמים עליה — לסכסך בין
״מיעוטי יכולת״ ובין ״קבוצות לחץ״ ,בין בלתי-מבוססים
ומבוססים, תוך שימוש באמצעי-התקשורת אדירי־ד,עוצמה.
תשובה אחרת: הפנתרים השחורים הם אירגון של בני
עדות־המיזרח, העורך הפגנות.
מישאל שנערך בסוף השנה אכן גילה שאותם סל 90
מחולקים באופן קיצוני בייחסם לתופעה זו. כמחציתם
מתייחסים אליה באהדה בלתי־מסוייגת. יש הסבורים כי
עוררו בעייה חשובה, אך שהם עצמם הם קבוצה בלתי-
חשובה ו/או בלתי־אחראית. יש המתייחסים אליהם באיבי׳
גלוייה או נסתרת, ולא פעם בתוספת.נימה של גזענות.

אך רק ישראלים מעטים יכלו להכהיש כ•
סוף השנה שנתגלתה לעיניהם כעייה, שאת
חומרתה לא ידעו — או לא רצו לדעת — קו1

לכן.

עד כה התפארו הישראלים באוזני זרים ובאוזני עצ מם
שהם חיים בחברה חדשה, שאין בה הבדלי־מעמדות
נוקבים, שאין בה עוני אמיתי — אם כי יש בה, כמובן,
הבדלים ברמת ההכנסות. רבים טענו, בקולי־קולות, שה פער
הזה קטן מדי — שריד מתקופה שבה היתה פועלת-
נקיון בהדסה מקבלת שכר גבוה יותר מאשר רופא.

בתשל״א נתגלה לפתע, שמציאות זו הפכה
מזמן לאגדה — וכי מתחת למעטה האגדה
התפתחה מציאות לגמרי אחרת.

אמנם, בישראל אין מתים ברעב. אך בישראל יש
מאות אלפי נפשות החיות בגבול הרעב — משפחות
הנאלצות לוותר על בשר כדי לקנות לחם, החיות בצפיפות
בלתי-אנושית, שבניהן אינם יכולים אף לחלום על
דירה ומכונית. מאחורי מושגים עדינים שהומצאו במשרדים
ממוזגי־אוויר, כגון ״מיעוטי יכולת״ ו״ברוכות ילדים״,
הסתתרה מציאות של עוני מחפיר.
שיכבה זו אינה זהה לגמרי עם קבוצות־מוצא מסויי-
מות. יש בארץ יוצאי־עיראק עשירים כקורת, ויש בד,
יוצאי־פולין אביונים. אולם עובדה פשוטה היא שרוב
רובם של העניים הם יוצאי־המיזרח, ושרוב רובו של
המעמד העליון מורכב מיוצאי־המערב( .עצם מהותם של
מושגים אלה היא סובייקטיבית, לא אובייקטיבית. מארוקו
שוכנת הרחק ממערב לישראל, ושמה הערבי הוא ״אל-
מע׳רב״ .קיוב, עיר מולדתה של גולדה מאיר, שוכנת
כמעט בדיוק מצפון לתל-אביב. מוסקבה שוכנת ממיזרח
לירושלים).
הסוציולוגים, באולמות האוניברסיטה, יכלו להסביר
בנקל את סיבת הקשר בין מוצא לבין מצב חברתי. רוב
יוצאי־המיזרח באו לארץ אחרי שרוב העמדות נתפסו

ותיארו אותה בפלאקאטים כמיפלצת. הם יצאו לעיירות-
פיתוח, כאורחי־כבוד של השלטונות, כדי להביט בשיכונים
ריקים, ואיימו לשלוח משלחות־מחאה לארצות־הברית.
הם הלכו שולל אחרי עושי־צרות מקצועיים
וכלנתרים חסרי־מצפון — וגינו אותם למחרת היום. הם
ביקשו וקיבלו מעיריית ירושלים מועדון עם שולחנות
ביליארד, והכריזו שהם יורדים למחתרת. המחזה שינה
את סיגנונו מדי יום — מטראגדיה לקומדיה, וחזרה.
בסוף תשל״א לא היה ברור אם ייעלמו יחד עם השנה
שהולידה אותם, או לאו. אך דבר אחד היה בטוח לחלוטין:
הבעייה שהולידה את הפנתרים לא תיעלם, אלא תחריף
ותגבר.

הצירון! של קיום שיבכת-אביונים וכין תחושה
של קיפוח עדתי-גזעני, ההתחברות של
עוני וצכע־עור — יוצרת חומר-נפין העלול
לסבן את עתיד המיבנה הלאומי הישראלי יותר
מכל פגזיו של אוייב חיצוני.

תמוד שר התחתית
ולס עצם תופעת הפנתרים השחורים היתה גילוי
של חולשה מעמדית. שיכבת האביונים מצאה ביטוי
נוקב בקבוצת־הצעירים שבה, ופורקן בהפגנות סוערות אך
קטנות, מפני שלא היה בכוחה, בתשל״א, להביע את מחאתה
בדרכים יעילות יותר. לאביונים אין הנהגה, אין אירגון
ואין נשק־מאבק.

שונה היתה התופעה הסוציאלית הגדולה
השניה של תשל״א: תנועת השביתות של השכירים.
כימעט
כל השביתות האלה היו דומות, מפני שפרצו
במה שנקרא ״שמתים״ .מושג זה הוא מופשט ומטעה,
כי הוא כולל פועלי־נמל מיוזעים ומורים בעלי־עניבות
בגימנסיה! דוורים ופועלי־נקיון ורופאים.
העובדה שהשביתות הגדולות פרצו ב״שרותים״ ,לא
היתד. מיקרית, והיא נובעת ממיבנה הכלכלה הישראלית.
אך מכנה משותף זה היה פחות חשוב מן המכנים
המפרידים.

אולם נסיונות אלה הצליחו רק באופן חלקי.
הרופאים, פועלי-הנקיון והעבריינים הצעירים
כשכונות לא התאחדו לתנועה אחת. אבל
דבר אחד, לפחות, איחד אותם: כולם הסתכלו
בזעם גובר והולך על המעמד החדש, שהשתלט
כארץ.

מיליונרים ומנהלים
** עמד זה לא נולד בתשל״א. הוא גם לא נולד בארבע
1שנותיה של מלחמת ששת־הימים. הוא קם יחד עם
המדינה עצמה, התבצר בה מראשיתה. אולם רק בשנים
שאחרי יוני 1967 הגיע לתנופה חברתית־כלכלית מירבית.
עם קום המדינה, היו בה קומץ של מיליונרים. אפשר
היה לספרם באצבעות. היו בה כמה מאות משפחות עשירות,
שהביאו את הונן מחו״ל, או צברוהו באיטיות בימיני
התורכים והאנגלים. הצטרפו אליהן מתעשרי מלחמת*
העולם השניה, שעשו עסקים — לא תמיד כשרים — עם
הצבא הבריטי.

כתשל״א, בעבור 23 שנה, היו כארץ אלפי
מיליונרים של ל ״י, ומאות מיליונרים של דו•
לארים.
אחד המראות המרגיזים ביותר של תשל״א נראה במלון
שרוזון בתל־אביב, כאשר שתי משפחות של יהלו מנים
ערכו לצאצאיהם חתונה שעלתה מאה אלף לירות.
מאורעות קצת פחות נוצצים הפכו זה מכבר לשיגרה.

אכל המיליונרים היו רק חלק קטן ועליון
של המעמד החדש. המעמד עצמו היה הרבה
יותר גדול. לא היתה זאת אריסטוקראטיה של
רכוש, אלא של מעמד.
הכנסותיה לא באו לה מריבית על הון, או מרווחים על
עסקים. לרבים מאנשיה לא היו הכנסות בכלל. מעמדם
המיוחד איפשר להם לחיות בלי הכנסות — במשכורת
זעומה, שהיתר, בבחינת דמי־כים.
היו אלה מנהלי מיפעלים — פרטיים, הסתדרותיים
וממשלתיים — שאכלו, גרו, החזיקו מכוניוודפאר ונהגים,
טלפונים ומכשירים, נסעו תכופות לחו״ל, העסיקו פילג־

שים, משרתים ועוזרות־בית — הכל על חשבון־ההוצאות.
אילו היו צריכים לשלם בשביל כל אלה, כמו דוור ומורה,
היתר. מסתכמת במשכורות־ברוטו של עשרת אלפים ל״י
לחודש ומעלה.

ציבור זה שר מנהלים, פקידים כבירים, עם-
קני־צמרת, התמזגו עם המתעשרים החדשים
למעמד חברתי אחד — המעמד השליט של
ישראל.
לא קל היה להגדיר את טיבו של מעמד זה. ספרים
מארכסיסטיים לא עזרו להבנתו. הנסיון בעמים אחרים יכול
גם הוא להטיל רק אור קלוש על היווצרותו.
לפני דור פירסם פרשן בשם ג׳יימס ברנהאם ספר,
שרכש לעצמו פירסומת אופנתית לזמן־מה. הוא נשא את
השם מהפכת המנהלים, והוא טען שמתגבש מעמד שליט
חדש בעולם כולו — מעמד שאינו שונה במהותו במישטר
הקפיטליסטי ובמישטר הקומוניסטי. מעמד זה אינו בעל
אמצעי־הייצור, לפי מושגי מארכס, אלא שליט עליהם.
בעוד שהבעלות הפורמלים על המיפעל היא בידי גוף
אלמוני(״המדינה״ ,״הציבור״ ״בעלי המניות״ ,״החברה״),
הרי השליטה המוחלטת בו, וחלוקת ההנאות ממנו, היא
בידי המנהלים.
לפי ברנהאם, מהווים ה״מנהלים״ מעמד מגובש, המורכב
ממנהלי המיפעלים, מנהלי הצבא, מנהלי המנגנונים
הציבוריים והפוליטיים, מנהלי המדינה. הם ירשו
את הפיאודלים, את הבורגנים ואת הבולשביקים גם יחד.
ספר זה כימעט נשכח. אולי מפני שהוא מתאר מצב
שבמדינות המערב והמיזרח הפך זה מכבר לשיגרה.

זהו המעמד השליט של המימסד — והוא
המנהל את המדינה והמעצב את דמותה.

..שג ימי טנטיאק״
ף ין המעמד הזה ובין כל שאר המעמדות אין פער.
^ פעורה ביניהם תהום.
אין כל אפשרות של תקשורת בין הצעיר בשכונת-
עוני, שהסתבך עם החוק, המדבר במיבטא עדתי, היודע
שהוא נדון מלידה לקיום נחות — ובין הכלכלן הבכיר,
חניך האוניברסיטה, המדבר על התוצר הלאומי הגולמי.

יש לבך רק הסבר אחד: המעמד בולו איבד
את בושר־התקשורת עם שאר השכבות במדינה.
הוא חי כעולם משלו, ברמת־מחייה
משלו, עם סמלי־מעמד משלו, עם מכשירי השליטה
ושטיפת-המוח שלו.
שום דבר אינו מאיים עליו, מכיוון שזה מכבר נעלם
כל מאבק או ויכוח אמיתי בין מפלגות המימסד, ואין הבדל
של ממש בין מפלגות קואליציה ואופוזיציה.

הבחירות הפכו, במישטר זה, כימעט לחס
רות־תוכן.

ניחוח ועונויס ,״סוף
היה זה הפיחות.

מבחינה כלכלית־סוציאלית, הפיחות הוא אמצעי שנועד
להקפיא ולהוריד את רמת־המחייה של המוני העובדים,
השכירים והעצמאיים. כל מטרתו היא זו: לייקר את המיצ-
רבים (מכיוון שכמעט בכולם יש חומרים מייובאים) ,להוריד
את השכר הריאלי, ובכך להוזיל את הייצור.

מהפכת וומנתדיס
ך* מעמד החדש בישראל אינו בעל מוצא אחיד. אף
ן \ שכימעט כולו ״אשכנזי״ ,הרי המוצא האישי של
חבריו מגוון ביותר — בני עניים ובני עשירים, יוצאי
פלמ״ח ויוצאי אצ״ל, ילדי תנובה ואנשים שעברו בית־ספר
קשה בחיים, בני קיבוצים וקצינים (מיל.).

אנשי המעמד הזה אוהבים לראות את עצמם כ״פראג־מאטיים״
.פירושו של דבר, למעשה: חוסר עקרונות, נכונות
בלתי־מוגבלת להתפשר עם מצפונם. הם מדברים
בזילזול על ״אידיאולוגיה״ ,כעל דבר שאבד עליו הכלח,
תוך כדי פיתוח השקפת־עולם ״פראגמטית״ המתאימים
בדיוק לאינטרסים של עצמם.
הם בעד הקפאת השכר, הידוק החגורה (של הזולת).
הם יודעים בדיוק מה יכול המשק לשאת — ואין המשק
יכול לשאת עליית רמת-המחייה של כל שאר המעמדות.

במו בל אצולה בעלת זבויות־יתר ככל התקופות,
הם משוכנעים לגמרי שמה שטוב
להם טוב למדינה.
הם מדברים על ״כוח אדם״ ,לא על בני־אדם. הם
יודעים שיש לטפל בבעיות ״בלי סנטימנטים״ .הם יודעים
שסיסמות ישנות כמו ״צדק סוציאלי״ ,״שוויון״ וכיוצא
באלה אינם אלא מכשירי־תעמולה לעת-בחירות, ואין להז כירן
בחברה הגונה. ברור שאין להן משמעות כלכלית —
כי הכלכלה היא פראגמאטית, והיא דורשת מה שדרוש
למעמד :״פער״.
אין הם ״טכנוקראטים״ ,אריסטוקרטיה של מומחים,
כפי שהיו רוצים להיות. אין הם מצטיינים בתיכנון משקי
כולל, או בהנהגת שיטות אולטרה־מודרניות. מעמדם לא
בא להם בגלל מומחיותם, אלא בגלל הצלחתם לטפס
בסולם.

זאב ב״הארץ״
רק מילה אחת מובנת לשניהם ויכולה לקשר
ביניהם :״ביטחון״ .בהעלם הגורם הזה
כעובדת־יסוד של החיים, נותרה רק התהום.
אין גם כל אפשרות של תקשורת בין פועל החי על
חשבון עצמו, שחייו מסתובבים סביב ה״לוקש״ ,ובין
המנהל שמשכורתו הפורמלית אינה חשובה.
איש המעמד, הנוסע במכונית המפוארת (על חשבון
המדינה, המיפעל, השרות) אינו יודע מה זה אוטובוס
בשעת־העומס, ובוודאי אינו יכול להבין את ההבדל העצום
המתבטא בעליית תעריפי-הנסיעה ב־״ .207 בשבילו זו
בעייה סטאטיסטית.

קהות־החושים, שהביאה להעלאה פתאומית
של מחירי הלחם והסוכר, יכולה להיות

העוקץ: כעוד שמקפיאים את רמת־המח-
ייה של חלק גדול של הציבור, וזורקים פירורים
לשיבכת-האכיונים, אין כל הקפאה לגבי
שיבבת העילית. רווחי העשירים אינם יורדים
כפיחות.
להיפך — בעלי־הרכוש משגשגים בו, הייצואנים האמיתיים
והמדומים מתעשרים ממנו, וכל מי שיש לו קשר
אל קופת־המדינה מסתדר בו. ואילו אנשי המעמד החדש
אינם מרגישים בחומרתו, מכיוון שהם ממילא אינם משל מים
מכיסם בעד המרכיבים העיקריים של רמת־מחייתם.

מבחינה בלכלית-סוציאלית, זוהי, איפוא,
מדיניות שנועדה להגביר את הפער ולהרחיב
את התהום — להטיל עומס על השכבות הנמוכות
והבינוניות, מתוך תקווה (או אמתלה)
שזה יבריא את המשק, ולהעניק באותה שעה
הטכות-יתר לשיבכת העילית.
על חוסר-התקשורת מלמדת שיטת־הביצוע. אמנם, קשה
להסביר מדיניות כזאת גם בשיטות המחוכמות ביותר.
אבל הדרך בה בוצע הפיחות, מבלי לנסות כלל להסתיר
את מגמתו הסוציאלית, תוך התעללות גלוייה וכימעט גסה
בציבור הרחב, מעידה שהמעמד שוב אינו מסוגל להבין
את המתרחש בלב נתיניו, ולנחש את תגובותיו הטבעיות
ביותר.
בסוף תשל״א הגיע חוסר־התקשורת הזה למימדים קיצוניים.
על הזילזול והלא־איכפתיות של מנהלי המימסד,
הגיבו שכבות רבות בציבור בדרך יותר ויותר קיצונית.

הפגנות הפנתרים נראו במישחק־ילדים,
פשוטו כמשמעו, לעומת שכיתת־הכזק של עובדי
נמל־התעופה לוד, ששיתקו במכה אחת,
כימעט כלי אזהרה מוקדמת, את חוליית-הק-
שר העיקרית כין ישראל והעולם.

אין הם אכזריים, והם סולדים מכל אמצעים
של טרור. הם מעדיפים את שטיפת-המוח של
הטלוויזיה והעתונות על מבשירי־הכפייה של
החוק ומישטרה, בל עוד זה אפשרי. מכיוון
שהם משוכנעים שהם פועלים למען המדינה,
ובלל לא עולה על דעתם שהם פועלים לטובת
עצמם — הם משוכנעים שדי כ״שיבנוע״ ,ויש
להסתפק במימעט הכפייה לעת צורך קיצוני.
רוב חברי המעמד הזה הם אנשים סימפאטיים בהחלט.
בשיחה אישית או רשמית הם מתגלים כאנשים סבירים,
המדברים דברי־טעם. הם יודעים את כל העובדות, הסטא־טיסטיקות,
הסקרים והדו״חות. מי שמתנגד לדעתם אינו
רשע, בעיניהם, אלא בור. עם בור אין טעם להתווכח,
מכיוון שפשוט אינו יודע את העובדות. אפשר רק ללמד
אותו. אבל גם זה ביזבוז זמן, כאשר מכשירי התקשורת
ההמונית יכולים לשטוף מוחות.
חברי המעמד הזה מוצאים בנקל שפה משותפת בינם
לבין עצמם בכל ויכוח, אפילו כשזהו מאבק פנימי בין
אגפים שונים של המימסד. פקיד בכיר וקצין בכיר,
ראש־רשות ומנהל מיפעל (הסתדרותי, ממשלתי או פרטי,
זה היינו הד) ,יכולים לריב ביניהם, ועושים זאת ללא
הרף — אבל הם יודעים שהם שייכים יחד. הם משתפים
פעולה עם העשירים והמתעשרים, משחדים עיתונים ומקרבים
אמנים, משתדלים להסתדר עם פרופסורים, מטפחים
פוליטיקאים בני־סוגם.

לסכ סוי ם

ך* מעשה הסוציאלי הגדול האחרון בתשל״א הבליט
1 1את האופי החברתי של המימסד, וגם את חוסר־התק־שורת
בינו ובין המוני הציבור, בצורה החותכת ביותר.

אולם בישראל הוא חדש יחסית. בשנים
האחרונות אכן התחוללה כארץ מעין ״מהפכת
המנהלים.״

למרות מוצא מגוון זה, מתגבש והולך במעמד
זה סיגנון אחיד — סיגנון של דיבור,
של תגובה, של מחשבה, של פעולה.

היה זה אותו שר האחראי על בתי-החולים, שהמצב
הנורא בהם עורר תדהמה בתש״ל, והוסבר בחוסר כסף.
עובדיו של אותו שר, פועלי-הנקיון של בתי־החולים,
קיימו שביתה אכזרית, כדי להעלות את שכרם — המגיע
בחודש לשני ימי-פונטיאק. השר החזירם לעבודה בכוח,
באמצעות צווי-ריתוק. לאחר מכן סירב לחתום על צווי-
ריתוק לרופאים, שהכריזו אף הם על שביתה, אך הביע
תמיכה בראש־הממשלה, שחתמה על הצווים במקומו.
השר ויקטור שם־טוב אינו טיפש, אינו קהה־חושים
או חסר־טעם. הוא נמנה עם השרים הצעירים יחסית,
משתייך למפלגה השמאלית ביותר בממשלה, מגדיר את
עצמו כסוציאליסט קיצוני. אם כן, איך הסתבך בפרשת
הפונטיאק לאור המצב בבתי-החולים?

על מסכי הטלוויזיה הופיעו פנים של פועלים, שביטאו
במילים פשוטות ובוטות את התיסכול הגובר בלבם —
תיסכול ששוב אינו חסר-אונים.
בסוף חשל״א גברו כל המתחים הסוציאליים, והמדינה
כולה דמתה לסיר-לחץ חברתי.

משימה בלתי־אפשדית
מייק ב״ידיעות אחרונות״
מוסברת על-ידי העובדה שמי שחי בדיאטה
של הרזייה אינו נוגע דווקא בשני מיצרכים
אלה.
בסוף השנה היכתה פרשה אישית קטנה, אך אופיינית,
גלים. בנו של שר-הבריאות (שהיה אחד משני הצעירים
של תש״ל, יוזם מכתב-השמיניסטים נגד מדיניותה של
גולדה מאיר בפרשת גולדמן) נהג במכונית-השרד המפו ארת
של השר, כשנהרסה בתאונה. המדינה שכרה לשר
מכונית מפוארת עוד יותר — פונטיאק — כדי שיוכל
לנסוע בינתיים. השכירות עלתה 200ל״י ליום, מלבד
הדלק.

^ ת חוסר־התקשורת מסמל, יותר מכל, בניין אחד
ץ £בצפון תל־אביב — הבניין בו שוכן הוועד הפועל של
ההסתדרות.

כי במישטר השורר בישראל, היתה ההס תדרות
צריבה להיות מרכז־התקשורת העיקרי
כין המימשל וכין מיליון העובדים המרוכזים
כה. עם היווצרות התהום כין המעמד
ובין הציבור, הועמד המנהיג הראשי של ה הסתדרות
כפני משימה בלתי־אפשרית.
האיש שמשימה זו היתה מוטלת עליו, היה עצמו,
ולדעת יריביו הרבים, אדם בלתי-אפשרי. במקום העדין
ביותר במדינה עמד אחד האנשים הבלתי־שיגרתיים ביותר
שבה.

יצחק בן־אהרון, המזכיר הכללי של ההסתדרות
הכללית, היה איש השנה של תשל״א.

לכד שציבור העובדים יקבל בצייתנות את הוראות
הממשלה.
ך • חוץ — יום קייץ לוהט. אולם מזגן־האוויר בקיר
4אינו מופעל. מבעד לחלון הפתוח זורם אוויר קיצי
לתוך החדר. האיש ליד שולחן־הכתיבה אינו מרגיש בחום.
החדר — אחד ממרכזי־הכות בארץ, מרוהט בפשטות.
לא בצניעות המזוייפת, שבה רוצה. אדם להפגין את
עממיותו. אלא ברהיטים הפשוטים הנוחים לאיש —
מכתבה פשוטה, כוננית ובה כמה ספרים ותצלומים שלו
בחברת גולדה ואחרים, שטיח כתום מקיר־אל־קיר. ב פינה
— מעין מיזבח מאולתר לזכרו של יצחק טבנקין.
האיש — עיניים צעירות, הבעת־פנים עירנית, שפם
קצוץ מאפיר, צבע־עור אדמדם. לא פנים יהודיות, וגם
לא סלאביות. כאשד נולד לפני 65 שנה וחודשיים (ב מזל
סרטן) בוויזנצה שבבוקובינה, היתד. ארץ זו שייכת
לקיסרות האוסטרית, וגם היום יכול היה האיש לשחק
בנקל תפקיד של קצין אוסטרי בסרט היסטורי — אותם

זוהי שאיפה טבעית, שהרי גם בממשלה וגם בהס תדרות
שולטת אותה המפלגה. לפי המסורת, משרתים
עסקני הליגה הראשונה של המפלגה בממשלה, ועסקני
הליגה השניה בהסתדרות ובסוכנות היהודית. ממילא ברור
למפלגה כי על אנשי ההסתדרות למלא אחרי הוראות
אנשי הממשלה.
מאז סולק מבניין ההסתדרות פינחס לבון, איש השנה
תשכ״א בשערוריה הגדולה של ״הפרשה״ ,ישב בתפקיד
זה אהרון בקר, עסקן הסתדרותי מקצועי ותיק, שלא
בלט בכוח אישיותו. כאשר רבו השביתות ה״פראיות״,
סברו גולדה מאיר ופינחס ספיר כי אשמה בכך חולשתו
של המזכיר.

הם רצו כאיש חזר, יותר. אמין יותר. אדם
שלא יבין חוכמות. אדם שיובל להטיל מרות.
הם שבחו לשאול את עצמם שאלה הגיונית:
האם אדם מסוג זה יקבל מרות ויצטיין כציי־

בן־אהרון פועל כדרר הסוכה. מחשכתו פועלת
כלי הרה. והיא מולידה מדי פעם הגדרות
המקוממות נגדו את הרכים. לא מפני שאינן
נבונות. אלא דווקא מפני שהן נכונות — וכל־תי־נעימות.
הפוליטיקאי
המצוי הוא יושב־ראש, אמן של פשרות,
אדם המקהה חודים וזוויות, המחפש את הנוסחה הגואלת,
שהיא לרוב ריקה מתוכן. כך הוא שומר על ליכוד המחנה,
הדרוש לו להחזקת השילטון.

בן־אהרון מעיד על עצמו, בימעט בגאווה :
״אני לא דיפלומט מקצועי. אני לא אעסוק בפשרות,
בהקהיית זוויות וחודים. המחלוקת היא
סם־החיים של הדימוקרטיה.״
הפוליטיקאי המצוי עורך את חשבונו, משתדל לאתר
את בעלי הכוח האמיתי, ולהסתדר איתם.

בן־אהרון הכריז מלחמה על כעלי־הבית,
מכלי שתהיה לו אשלייה כלשהי לגבי עוצמתם.
הפוליטיקאי המצוי הוא סבלני כלפי הכסילים, המה־

מ(10 דון ]ף₪

פ ק הסרטים החביבים עליו במיוחד.

המזכיר השביעי של ההסתדרות הכללית
של העובדים כארץ־ישראל * הוא איש של פא־ראדובסים.
הוא עצמו יודע זאת היטב.

איש הבאואדוכס
ך• הונתו של יצחק בן־אהרון בתפקיד מזכיר ההם־
תדדות נושאת בחובה פאראדוכסים רבים — ממש
כמו אישיותו.
זהו תפקיד ביצועי מובהק — אך בן־אהרון הוא בראש
וראשונה בעל מוח אנאליטי, אדם חושב ואיגטלק־טואל,
כיסעיט היחידי מסוגו בצמרת המדינה.

מזכ״ל ההסתדרות הוא ראש הביורוקרטיה
המבוצרת ביותר כמדינה — אך כן־אהרץ שונא
את הביורוקרטיה, והוא עצמו אינדיוידואליסט
מובהק.

תנות עיוורת לאלה שהושיבוהו כתפקידו זו
בן־אהרון עצמו התוודה בפני אחד העיתונאים, שלא
עבר אף יום אחד שבו לא אמר לעצמו :״יצחק, קום
ולך! עזוב את זהו״ לפעמים זה קרה לו, לדבריו, גם
פעמיים ביום.
אבל אפשר גם להניח שלא עבר אף יום אחד שבו
לא אמרו לעצמם גולדה וספיר השנה :״הלוואי והיה
קם והולך! הלוואי והיה עוזב אותנו!״

ואמנם, זהו אחד הסודות השמורים כיותר
כמדינה: שלוש פעמים בשנת תשל״א עמד
יצחק בן־אהרון על סף התפטרות — פעם כראשית
השנה, פעם באמצעה, פעם לקראת סופה.
בכל פעם נקט כבר בתהליכי התפטרות. ובכל פעם
התגבר בו האינסטינקט הטבעי של אדם לוחם, אדם

הוא התגבש בתשל״א כאופוזיציונר מס׳ 1במפלגת
העבודה — אולם הוא עצמו, יותר מכל אדם אחד במדינה,
פעל להקמת מפלגה מאוחדת זו, ורואה באח דותה
צו עליון.
יריבו העיקרי היה פינחס ספיר — אדם שהוא שותפו
לדיעה בכל הבעיות החשובות של מלחמה ושלום.

הוא עצמו אדם בעל כושר-כיטוי נדיר, כעל
היכולת ליטול עניין מסובך ולהגדיר את עיקרו
ככמה פסוקים בוטים — אך המוסד שהוא
עומד בראשו הוא נטול כל אמצעי־־תקשורת,
וכימעט נטול כל תקשורת ככלל.
בעיני הציבור הוא מצטייר כנציג טיפוסי של הדור
הישן, אחד טוותיקי־הוותיקים — אך הוא בעל ׳בושר־התלהבות
של נער, מלא יצרים של אדם עול־ימים, בעל
גישה רומנטית המצפצפת על סייגים של כבוד ומעמד.
הוא מדבר בסייגנון של דור המייסדים, ואינו יכול
להשתחרר ממינזח של שנות ה 20 אך אין אדם בצמרת
המדינה המרבה לקרוא כמוהו, המתעניין בכל תופעה
חדשה של שנות ה־ 70 בארץ ובעולם, העוקב בסקרנות
אחרי תופעות כמו ההיפים והביטניקים.
הוא אדם המעורר בנקל אהדה בשיחה אישית —
והוא שימש מטרה למסע־הסתה חסר־תקדים בעיתונות.

1928-3עלה לארץ בדרך הבלתי-חוקית
המקובלת, מבעד לגבול הלבנוני, והצטרף לקיבוץ
ג׳ — אחד מארבעת הקיבוצים של השומר
הצעיר אז כארץ.
כאיש השומר הצעיר, ייבש ביצות במיפרץ וליד ה־קישון,
עבד בבניית העיר והנמל, סלל כבישים.
כאשר קמה מפא״י (מאיחוד שני פלגים — הפועל־הצעיר
ואחדות־העבודה) נשאר השומר הצעיר בחוץ.
בן־אהרון התנגד לכך. טען שיש לפעול כתנועה רעיונית
בתוך מפלגת־מעמד גדולה.
האוהב ללחום, אדם הדוגל, בסתר ליבו, דווקא בפסוק של
זאב ז׳בוטינסקי :״כי שקט הוא רפש...״

שלוש החנמוויות

וכמקום שיצחק כן־אהרון מצוי בו, שם אין
השקט מצוי זמן רב.

יך הגיע איש כזה לתפקיד הזה ז איזו דוח־שטות
\ £אחזה בקברניטי הביורוקרטיה הממשלתית, שמינו
את בדאהרון לתפקיד בראשית תש״ל, וקיללו אותו במשך
כל שנת תשל״א י

האום שאינו קדוקזדיל

* ששת קודמיו: דויד בן־גוריון, דויד רמז, יוסף שפויד
צק, מרדכי נמיר, פינחס לבון, אהרון בקר.
״* במישאל זה זכה גם אורי אבנרי ב־־ 47 של שינאה,
אחוז מקביל לזה של בן־אהרון.

בישיבות שהוא מנהל, הוא מפריע לדוברים, מפסיק
את דבריהם כשהם חוזרים על עצמם, ומעורר את איבתם
של רבים שהוא תלוי בקולותיהם.
לעיתים קרובות מתנצל בן־אהרון על פגיעתו באנשים
בלהט הוויכוח,, .אין אני מכיר אף אחד מחברי
שאין לו עידנא דריתחא. ישנן חיות כאלה, קרפדות
וקרוקודילים, אבל לא אנשים.״
בן־אהרון אינו קרוקודיל, למרות שהיה רוצה לפתח
לעצמו עור של קרוקודיל כלפי ההתקפות הארסיות התכופות
עליו. האמת היא, שהוא נפגע לא פעם קשות,
אך מנסה להסתיר זאת. אולם הוא מודה :״אין לי עוד
של פיל.״

^ יך צמח אדם כזה ז הביוגראפיה הרשמית שלו היא
זו של מנהיג ציוני רגיל בן תקופתו — אך פרטים
קטנים מלמדים על המיוחד בו.
יצחק גוסבאום, בנו של אהרון, היה בן 8כאשר
פלש צבא הצאר הרוסי לחבל מולדתו, במלחמת־העולם
הראשונה. את בית־הספר העממי והתיכון סיים בצ׳ר־גוביץ,
עיר ששימשה בהיסטוריה כדורזמישחק בין רומנים
ואוקראינים, שהשתייכה חליפות לממלכות תורכיה,
רוסיה ואוסטריה, ושבה יש השפעה חזקה. לתרבות הגרמנית.
ב־ 65 שנות חייו של בן־אהרון עצמו, החליפה העיר
את בעליה שש פעמים.
מגיל 14 היה חבר ומדריך בהשומר הצעיר, שנולד
בימים ההם, ומגיל 18 כבר היה חבר ההנהגה הראשית.
אחרי שלמד מדעי המדיגה וכלכלה בברלין, חזר לצ׳ר־נוביץ,
כתב מאמרים (בגרמנית) לעיתונות הציונית והמ שיך
לפעול בתנועתו.

הוא דוגל בהלכה שלא תוכל להתגשם אלא באמצעות
קבוצה מסורה ומאורגנת היטב של חסידים — והוא זאב
בודד מטיבעו, שאינו סובל סביבו חסידים.
תפקידו מחייב סבלנות של פיל — יובן־אהרון הוא
אדם חסר־סבלנות, הנחפז תמיד, הקופץ בראש, המחליט
במהירות, ולא פעם בחיפזון המתנקם בו.

הכוונה היתה ברורה למדי. כעיני ראשי
המדינה, ההסתדרות היא קודם בל מנגנון של
שיטור — מכשיר ביצועי, שמתפקידו לדאוג

כן־אהרון אינו מקשיב לאיש שאין לו מה
לומר, ואינו סוכל כסילים. אין הוא מתחנף
לאיש, ואין הוא סוכל חנפנים סביבו.

עציר בידי הגסטאפו

הוא זומם לבצע שינויים המצטרפים יחד
למהפכה נגד המימסד — ורוצה לחולל אותה
כעזרת המימסד עצמו.

באחד ממישאלי תשל״א טענו * 4מהנשאלים
שכן־אהרץ הוא האדם השנוא עליהם ביותר
— לעומת * 12 שזיכו בתואר זה את מאיר
וילנר ״*

ווים אחוז רציני בכל מוסד פוליטי, מקשיב לדבריהם של
בעלי מוחות רדודים, מחניף לבוחריו.

ך* ן־אהרון הוא ההיפך הגמור מן העסקן הפוליטי
1יי< המצוי. כימעט אפשר לומר: הוא האנטי־עסקן בהתגלמותו.
הפוליטיקאי
המצוי אינו אדם הוגה. אין זה מתפקידו
להמציא מחשבות חדשות. תפקידו הוא לרכז סביבו כוח
פוליטי, ולשם כך עליו לוותר על כל דבר העלול להפריד
ולפלג. ממילא נוטה הפוליטיקאי המצוי להסתפק
בסיסמות נדושות, המאפשרות ליכוד חוגים רבים ככל
האפשר סביבו.

קיבוץ ג׳ התפלג שווה כשווה — 27 חברים
נשארו עם מאיר יערי 27 ,הלכו עם בן־אהרון
למפא״י. היה זה אות לבאות.
הצעד הגורלי הבא בחייו בא ב־ .1932 קיבוצו הקים
את גיבעת־חיים בעמק חפר — ביתו של בן־אהרון מאז.
אין זה בית כימו ביתם של אנשי־צמרת רבים, הנשארים
דק פורמלית אנשי-קיבוצים, ושביתם בקיבוץ שוב אינו
אלא מעין מעון־נופש ליסופי־שבוע, כמו ה״דאצ׳ה״ של
המנהיגים הסובייטיים,
בן־אהרון ממהר לקיבוץ בגמר כל יום־עבודה, אינו
קובע פגישות בערבים בעיר, רואה במשק את התא
היסודי של חייו. שם נמצאת אשתו מרים, אותה נשא
בשנת עלייתו לקרקע. שם נולדו שני בניו — יריב,
בן ה־ ,37 קצין־שריון שערך את שיח לוחמים והעולה אף
על אביו בשאיפה לשלום, וישעיהו בן ה־ ,16 שהוא, ל דברי
אביו ,״שוביניסט גמור״ נער המאמין שצה״ל הוא
כל-יכול.

אחרי כמה שליחויות כחז״ל, נשלח על־ידי
ההסתדרות הציונית 3־ 1936 כשליח לגרמניה

הנאצית — אולי משום שהוא שולט בגרמנית
ונראה ב״ארי״ .הדבר לא עזר לו: הוא נעצר
ע״י הגסטאפו. ניצל רק הודות לדרבון הבריטי
של ממשלת פלשתינה (א״י).

חיבוק שו בוגוויוו
ך איש השונא סלחמה, ותסוען ש-כל זדי ביאתי
1 1במלחמות,״ התגייס, כמובן, עם פרוץ מלחמודהעו־לם
השנייה, לפי צו המוסדות הלאומיים. הוא עלה ל דרגת
סגן, ויחד עם מאות חיילים עבריים אחרים מארץ־
ישראל, ובעיהם יוסף אלמוגי, נפל בשבי הנאצים ביוון
באפריל .1941 במשך ארבע שנים היה כלוא במחנה־שבויים
לקצינים.
במשך ארבע שנים אלה אירע משהו בארץ. בן־אהרון
למד על כך מייד כששוחרד, באביב ,1945 ונפגש באירופה
בבית-מלון עם בן־גוריון. כשראה אותו בן־גוריון,
פתח את זרועותיו, חיבק אותו בחוזקה, ואמר :״אתה
יודע, יצחק, שיש עכשיו שתי מפלגות...״

היו אלה המילים הראשונות שאמר לשבוי
המשוחרר.

שתי המפלגות היו מפא״י וסיעה ב /שהתפלגה ונטלה
לעצמה את השם ההיסטורי ״אחדות העבודה״ .הקיבוץ
המאוחד היווה את עמוד־השידרה של !מפלגה זו.
לפי הסיפור, ירד בן־אהרון בנמל חיפה, ושם חיכו לו
משלחות משתי המפלגות, שכל אחת רצתה למשוך אותו
לצידה. בן־אהרון שאל רק שאלה אחת :״למי הצטרף
נמירובסקיז״ כששמע שנמירובסקי (מרדכי נמיר) נמצא
במפא״י, החליט בן־אהרון בלי היסוס :״אם כן, אני
הולך לאחדות-העבודה.״
במציאות היו לבטיו של בן־אהרון, מן הסתם, ממושכים
וקשים יותר. קיבוצו, וכל חבריו, הלכו לאחדות-
העבודה. בן־אהרון הלך אחריהם.

וכף הוא מצא את עצמו. במשך 22 השנים
הבאות. במצב פאראדוכסלי נוסף: חבר במפלגה
אידיאולוגית פלגנית השולל מפלגות אידיאולוגיות
פלגניות. יריב של מפלגת-פועלים כוללת
הדוגל בקיום מפלגת־פועלים כוללת.
יחד עם אחדוודהעבודה, הצטרף למפ״ם החדשה ערב
מלחמת־העצמאות, וכך שוב מצא את עצמו במפלגה
אתת עם חבריו לשעבר מהשומר הצעיר. יחד עם אחדות־העבודה,
התפלג ממפ״ם וחזר למפלגת־פלג. בשם מפלגה
זו כיהן בממשלה בשר־התחבורה, מ״ 1959 עד .1962
הוא הגיע כימעט לשיא חלומותיו של עסקן ישראלי
מן המניין: מעמד של ח״כ נצחי, כהונה של שר.

ואז עשה דבר שלא ייעשה: יום אחד פשוט
קם והתפטר מן הכל — מן הממשלה, מן הכנסת.

חבריו הנדהמים לא הביגו למה, ונואשו מן האיש
האכסצנטרי. חברו למפלגה, משה כרמל, תפס את מקומו
ליד שולחן הממשלה. בן־אהרון חזר לעבודה במשק.
היה נדמה שבזה נסתיימה הקאריירה הפוליטית שלו.

״אמרו לי,״ הודה לאחר מבן ,״שאני עומד
ליד שוקת שכורה.׳׳

לכת. אפילו ״ספרו״ של הרצל, מדינת היהודים, שהוליד
את התנועה הציונית. לא היה, למעשה, אלא מאמר גדול.
אין ספק שדוגמאות אלה עמדו לנגד עיניו של בן־
אהרון, כאשר פירסם בינואר 1963 מאמר בן 10 אלפים
מילה, שנשא את הכותרת הציונית הקלאסית :״עוז לתמורה
בטרם פורענות״.
לכאורה, לא נועד המאמר אלא ״להסביר״ לחבריו
מדוע התפטר באופן כה פתאומי, כדי שיחדלו מלכעוס
עליו. לכאורה, לא הכיל אלא בשורה פשוטה ומעשית:
על מפלגות־הפועלים ועל התנועות הקיבוציות להתאחד
במפלגה פוליטית כוללת אחת.

אך למעשה הכיל המאמר הרבה יותר מזה.
היתה זאת מפבת-ביקורת קטלנית על מפלגתו
שלו ועל שאר המפלגות, על כל המישטר שנוצר
במדינה — ופרוגרמה מפורטת לשינוי פני
הדברים מבחינה אירגונית, פוליטית וסוציאלית.
כעבור שמונה שנים וחצי, בהן חזר בן־אהרון לצמרת
כאיש מפלגת־העבודה הכימעט־מאוחדת, עדיין חשובים
הדברים להבנת אישיותו והשקפתו של בן־אהרון — כי
המאמר נשאר ה״אני מאמין״ היסודי שלו.
בן־אהרון קרא ל״מהפכה שניה.״ תוך כדי כך פסל
את ״הדביקות במיסגרות עד כדי פולחן.״ הוא אמר ש-
״אין סכנה גדולה לחירותו של האדם ולרוחו מאשר קי-
דושה של מסגרת,״ וכלל בכך גם מיסגרות לאומיות:
״סכנת כלייה אורבת למין האנושי מעילויים של התכנים
הטכנולוגיים החומריים, שעה שתודעתו של האדם ומורשתו
מצונפות עדיין במיסגרזת לאומיות, עתיקות ונוקשות.״

המסקנה
:״יש לקבוע דין בישראל, שיחד
עם קיום זכר יציאת מצריים והשמדת עמלק
ייערך כדק בלים ומיסגרות ונוהלים, לפחות
אחת לדור.״
ובצורה עוד יותר ציורית :״אמנם מלאו בתינו וחצ־מתינו
פגרים ושברי־חרסים, והם חונקים את חיי־הרוח.
עד צווארינו אנו טובלים בשלכת של סתווים שחלפו,
ופינו וריאותינו נושמים את אווירם עד חנק.״

צ״ד שיות ושחיתות
ץ;*• בחינה אירגונית הציע בן־אהרון אז, בשלהי
תקופת בן־גוריון, לאחד את מפא״י, אחדות־העבודה,
מפ״ם והעובדים הדתיים הסוציאליסטיים (אז עוד לא חל מו
על רפ״י) במפלגה גדולה אחת. הוא הוציא מהכלל
את מק״י.
בתוך המפלגה, הציע, יהיו גופים אידיאולוגיים, ויהיה
ויכוח מתמיד ביניהם. האידיאולוגיה הצרופה תישמר בזרמים
פנים־מפלגתיים אלה, ואילו המפלגה עצמה לא
תהיה בעלת אידיאולוגיה !מגובשת, אלא בעלת תוכנית-
פעולה.
השבוע הסביר רעיון זה שוב בשיחה פרטית. ברגע
שתנועה אידיאולוגית הופכת למפלגה, טען, היא נאלצת
לצוד קולות. היא נאלצת להקריב עקרונות למען הקולות.
כל הקולות שווים בבחירות, ולא חשוב מדוע הם
ניתנים למפלגה.

נגרם ושבוי חוסים

המפלגות נאלצו לבצע לוליינות אידיאולוגית,
להתפשר, להקריב רעיונות, כדי לצוד קולות.
זה השחית את האידיאה.

^ ימעט שנה שלמה שתק יצחק בן־אהרון. עבד
^ בכרם, עשה תורנויות במיטבח, וחשב. ואז פירסם
את המאמר שעליו גאוותו, ושהפך לתמרור בתולדות
מפלגות הפועלים בארץ.
ההיסטוריה הציונית מכירה כמה וכמה מאמרים כאלה.
העליה השניה, אותו גל מהפכני גדול שהניח את יסוד
המישטר הקיים בארץ, באד. כתגובה על מאמרו של יוסף
ויתקין ,״אל צעירי ישראל אשר ליבם לעמם ולציון״,
בפברואר ,1905 שנה לפני לידתו של בן־אהרון. מאמרים
מסויי׳מים של בדל כצנלסון גרמו לתוצאות מרחיקות

״חשבתי שצריכים לשחרר את התנועות החברתיות
מהעומס האופורטונייסטי של מפלגה פרלמנטרית,״ הסביר.
כלומר: את צייד הקולות יש להעביר למפלגה
גדולה, שבתוכה יוכלו התנועות האידיאולוגיות להיאבק,
מבלי שיצטרכו לצוד קולות בשוק. ואילו המפלגה הגדו לה
נבנית מוויכוח תמידי פנימי זה, המחדש את נעוריה.
בן־אהרון עצמו מודה שחלום זה התגשם רק בחלקו.
מאמרו גתן את הדחיפה המכרעת לתהליך האיחוד, ש הביא
למפלגת־העבודה ולמערך, ושיביא בוודאי בעתיד
להצטרפות מפ״ם למפלגה זו.

הקשבה או שיעמום! המזכיר מאזין
אך בתוך המפלגה עצמה אין זכר לגופים רעיוניים,
אין בה ויכוח על עקרונות ואידיאות. התנועות האידיאולוגיות
הקודמות הפכו לקבוצות-לחץ במאבק על כסאות,
כשראשיהן נועצים לא פעם סכין איש בגב רעהו.

בך קרה מה שקרה לא פעם להצעות בן־
אהרון: ההצעה האירגונית נתקבלה, אך תוך
...הרעיוני
— תוכנה
הגשמתה נפסד

מכיוון
כדי --
שההגשמה היתה בידי אותם הבוהות שהוא
רואה בהם את זרע הפורענות, ושההצעה נועדה
להשמידם.
במקום מפלגה גדולה, רעננה ומתחדשת, נוצר גולם.
התוכנית הסוציאלית שהציג בן־אהרון באותו מאמר
היתה מחוללת מהפכה — אילו התגשמה.
הוא הציע לקבוע תוכנית־עשור. אם במחצית הראשונה
של עשור זה לא ייסתם הפער במאזן־התשלומים
של המדינה, הציע לקצץ את דמת-הצריכה, השרותים
האישיים והמנגנון הציבורי, עד שייעלם הפער .״תוסר
כל הגבלה על כיווצם הראדיקלי של המנגנונים הציבוריים
המנופחים, הממלכתיים וההסתדרותיים.״

כלומר: קודם בד יונף החרב על הביורוקרטיה•
לאחר מבן ״ייסתמו כל מקורות ההתעשרות
האישית הנובעים מספסרות בנכסי•
דלא־ניידי, משירותי-הון ונשך.״

.מחסום להוללות ולטפילות׳
^ 4הרי קיצוץ המנגנון והפסקת התעשרות בעלי-ההון,
היה בן־אהרון מוכן להצמיד גם את השכר והמשכורות
של העובדים לתפוקה. זאת בתנאי שהמחירים יישארו
יציבים. אם יעלו המחירים, תוריד אותם הממשלה על-
ידי אספקה עצמית.
את כל אמצעי־השיכון הציע בן־אהרון להקדיש אך
ורק לחיסול שכונות־העוני. זה היה שמונה שנים לפני
הפגנות הפנתרים השחורים, ולפני שחברות השיכון של
ההסתדרות עצמה התרכזו בבניית שיכוני־פאר ודירות-
רווחה.
בן־אהדון הציע מס־רכוש חמור, חיסול הפער בין השכר
בסקטור הפרטי והסקטור הציבורי, ומינוי שר לכלכלה
לאומית.

העיקרון המנחה :״יש להקפיא את רמתהחיים
יים
של כ־> 502 מן האובלוסיה. יש להעלות
במהלך נמרץ אחד רמת־החיים של 2531 מן
האובלוסיה, ויש לגזום את רמת-החיים של ב•
* 25 שד האוכלוסיה.״
והסיכום :״המאמין בכוחנו העצמאי לא ישלים עם
שקיעה בפשרות וחצאי־דברים קלים, לא ישקוט עד אם
ייסתמו התהומות, הפערים, ויקום מחסום להוללות ול-
טפילות, ויינתן יד להתנערות מן הדימדומים האידיאיים
והמוסריים שהסתננו לעולמנו ...מי שממליץ להיות, מציאותיים׳
,לשחות עם קילוחי־המים העכורים של הרחוב,
להמיר חזון החברה העובדת, המיישבת מיליוני יהודים
בארצם, במישטר בצע — הוא נואש מטעמם האמיתי
של החיים...״

אם היו הדברים נבונים ב־63ע ,1כמה חודשים
לפני התפטרותו של דויד בן־גוריון, הם
בשנה —ז מיי —
-- ,1--החמישית
--ב־71 ענכונים —שבעתיים
שלאחר קרבות מלחמת ששת־הימים.

אבנים על הש־גרין
ך• ארץ אין העסקנים קוראים ספרים ומאמרים אדו־כים,
ולכן ייתכן מאוד שצמרת מפלגת־העבודה, ש מינתה
את בן־אהדון למזכיר ההסתדרות, כלל לא קראה
בשעתו מאמר זה. יתכן שקראה ושכחה. יתכן שזכרה
וחשבה: המטאטא החדש יעלה קצת אבק, ולאחר מכן
ישתפשף.

אם בן, היא לא העריבה נבונה את האיש.

בוועד הפועל: בן־אהרון משתיק נואם פטפטן בפטיש

בשנה הראשונה של כהונתו הסעיר בן־אהרון כמה
חמת־פעמים
את הציבור בפסוקים בוטים. בשיא מלחמת־ההתשה
בתעלה אמר, כביכול :״טייסינו לוחמים בחזית
:חזית

איט ושגה. תטליא
(המשך מטמוד )13
בדי שהפועלים יובלו לשבות בעורף.״ (למעשה אמר בן־
אהרון, בתשובה לשאלה פרובוקטיבית, שהטייסים לוחמים
כדי לקיים חיים תקינים במדינה. מישהו קרא לו קריאת־ביניים
:״גם לשבות?״ והוא ענה :״בן, גם לשבות,
כל עוד אין חוק האוסר על כך.״)
בשנה השניה נזהר בן־אהרון, ולא התפרסם בפסוקים
דומים. לימראית־עין היה !ממושמע יותר. הוא היה שותף
לעיסקת־החבילה, שהקפיאה את השכר תמורת הקפאת
המחירים והמייסים. אולם החבילה התפרקה במהרה, המחירים
והמיסים האמירו — ובדאמרון עמד בפני התופעה
שהוא עצמו ניבא לה מראש: התמרדות הפועלים
נגד ההסתדרות.

שוב מצא את עצמו במצב פאראדובסאדי. הוא
דונל בעליונות ההסתדרות, במרותה, באחדותה,
כביצור בוהה. אכל הוא היה שותף לדעת
פועלים רכים על ההסתדרות.

רצה לבצע מהפכה בהסתדרות בלבד, היה זה תפקיד
קשה, וכימעט בלתי־אפשרי.

אך למעשה מתייצב כן־אהרץ לא רק מול
מימסד ההסתדרות, אלא מול האדם החזק כיותר
כמדינה — פינחס ספיר.
יש משהו מרתק בעימות בין בן־אהרון וספיר, אנשי־השנה
של תשכ״ו ותשל״א.
המרחק בין גיבעת־חיים וכפר־יסבא הוא 20ק״מ בל בד,
והפרש הגילים בין השניים הוא קטנטן (ספיר צעיר
מבן־אהרון בשנה אחת ).שניהם עלו לארץ בהפרש של
כמה חודשים. שניהם יונים קיצוניות. שניהם מתנגדים
למדינה שבה תהיה אוכלוסיה ערבית כבושה, ושבה
.תעבור עבודת־הכפיים לידי הערבים. שניהם מנוגדים
תכלית ניגוד למשה דיין, והשקפותיו הלאומניות־ריאק־ציוניות.
שניהם
אישים עצמאיים, בעלי כוח־רצץ ועקשנות,
המסוגלים להלום בראשם בקיר.

ספיר אינו טחנת־רוח. הוא ענק פוליטי — ולביורוקרטיה
יש אלפי ידיים.
יכול להיות שבן־אהרון יכול היה לעמוד בקרב זה,
אילו היה מוכן לגייס לעזרתו את צבא הפועלים. בסוף
תשל״א היו סימנים לכך שהתקויממות ספונאטנית המונית
היא אפשרית. בשדרות פרצה שביתה כללית נגד מדי ניות
האוצר. בכמה ערים נועדו יחד ועדי־הפועלים.

היה צורך רק כקריאה אחת מטעם מזכיר
ההסתדרות — וצכא עצום שד אלפי ועדי-פו-
עלים היה מתגייס, השביתות היו מזעזעות את
הארץ, וגולדמה מאיר היתה נאלצת לממש את
הכטחתה־איומה: להתפטר, כמקום לעמוד כראש
ממשלה אנטי-פועלית.

אולם בך אהחון לא חלם על כך. הוא איש המפלגה,
!ממושמע על פי דרכו, והוא לא רצה לבצע את המהפכה
שלו נגד המימסד, אלא בתוכו, ובעזרתו.
משמאל נמתחה עליו הביקורת שלמעשה הוא מישרת

בפי העם, ניקרא הבניין בו יושב בן־אהרון ״הקרמלין״
— כינוי עויין, המבטא את ההרגשה כי ההסתדרות היא
מכשיר־כפייה של שלטון דיקטטורי. הוא יושב בקומה
החמישית בה, שמשה דיין הציע בשעתו ״לזרוק לתוכה
אבנים.״
הסתדרות זו היא אחד המעבידים הגדולים בארץ, והביורוקרטיה
השלטת במיפעליה אינה מעוניינת בעליית
שכר. היא כפופה למפלגה השולטת בממשלה, והממשלה
היא מעביד גדול עוד יותר ,׳בעל אינטרס: משוריין בהק פאת
השכר. ואכן, כיימעט כל השביתות הגדולות של
תשל״א היו נגד הממשלה, ונגד מרות ההסתדרות.

לכן־אהרון היו רעיונות איד להתנכר על כך
כטווה הארוך — רעיונות הנראות כאוטופיים,
סמישטר הקיים. אך כטווה הקצר נקרע כין
השניים: תפקידו לשמור על מרות ההסתדרות,
ואמונתו שהפועלים השובתים צודקים כרוב
המיקרים.

שלוש מהפכות
** וכן שנותן לנשר — בתיאוריה — על סתירה
יסודית זו דק על־ידי שינוי פני ההסתדרות, העברתה
מידי הביורוקרטיה השלטונית לידי הפועלים המאורגנים
בה. על כך חולם בן־אהרון.
לצורך זה, הוא היה רוצה לבצע שלוש מהפכות.

המהפכה הראשונה נוגעת למיבנה ההסתדרות.
הוא רוצה להחליף את עסקניה המקצועיים
כנציגים חדשים, שיבואו מתוך ציבור
הפועלים, כדרך של ייצוג ישיר.
נם הוא מבין שזהו ׳תהליך ממושך. אך הוא רוצה
לגשת מייד להתחלת ביצועו. הוא רוצה לשלוח פועלים
לבתי־אולפנה, להקנות להם השכלה כללית ופוליטית
(כדרך ״בתי ספר הגבוהים לעם״ של האגודות המקצועיות
בגרמניה) ,להכשיר אותם לתפקידי הנהגה, להעלותם
מוועדי הפועלים, דרך מועצות הפועלים, אל הוועד הפועל
והוועדה המרכזת. בשלב הראשון: מינוי פועלים
לכל המוסדות, כדי שיהוו לפחות שליש בכל מוסד.
ביצוע רפורמה זו היה מקנה נציגות נאותה לישראל
השניה, מכנים אותה למיסגרות של אחריות, יוצר קשר
ישיר בין חברי ההסתדרות ומנהיגיה, ומשנה את דמות
ההסתדרות מייסודה.

המהפכה השניה נוגעת למיכנה הסוציאלי
של המדינה• הוא רוצה לשנות את מקומם של
העוכדים כחלוקת ההכנסה הלאומית.
באופן מעשי היה בן־אהרון רוצה להטיל מם־רכוש
חמור, למנוע התעשרות בשיכבה העליונה, לבטל את
ההטבות הניתנות לבעלי־הון. כלומר: לקבוע מדיניות
סוציאלית חדשה, המנוגדת לזו של משרד האוצר.

המהפכה השלישית נוגעת ליחסים כין עובדים
ומעבידים.
בן־אהרון רוצה לשתף את הפועלים בהנהלת המים־
עלים, וקודם כל במיפעלי ההסתדרות עצמה, שאינם שונים
כיום מכל מיפעל קפיטליסטי אחד. הוא רוצה להנהיג
גם שיטה של חלוקת חלק מרווחי המיפעל בין העובדים

מלחוות הא־חנ׳ם: סניו-נן־אחוו!
ך* ל הרעיונות האלה מצטרפים למהפכה אמיתית
נגד המימסד. וכאן מתגלה הפאראדוכס העיקרי של
בן־אהרון.

אין הוא יכול לכצע מהפכה כזאת אלא
כעזרת חמימסד, שאותו הוא רוצה לנשל.

הוא רוצה לבצע מהפכה ״מלמעלה״ — נגד האנשים
היושבים למעלה.

גולדה בוכה ליד בן־אהרון (בהלוויית טבנקין)
אך כאן נפסק הדימיון.
ספיר אינו מעוניין בדברים עיוניים, בז לאינטלקטואלים,
והוא מצטיין בכושר עילאי לבנות מכונה פוליטית
לביצוע תוכניותיו. הוא איש־המעשה, אדם הנמצא בתנועה
מתמדת, העוסק בפרטי־ד,פרטים של כל דבר, ה־
׳מנהל כל דבר בעצמו, המחליט אלף החלטות ביום, בישיבות
האורכות חמש דקות עד רבע שעה.
בן־אהרון הוא ההיפך לגבי כל התכונות האלה. הוא
קורא ספרים ברעב, יחי בעולם של רעיונות, אינו מסוגל
ואינו רוצה לבנות מכונה פוליטית. הוא רואה את התמונה
הכללית, ואינו מעוניין בפרטים. הוא אוהב לדבר ארוכות,
כי הדיבור עוזר לו לגבש את מחשבותיו והוא
מנסה מחשבות אלה על שומעיו. הוא יושב ברצון שעה־
־שעתיים עם אנשים המעניינים אותו, מבלי שאיש יפריע

השניים יכלו להשלים איש את רעהו כאופן
מופלא. אולם טיבעם מכיא אותם להשקפות
מנוגדות.

ספיר מייצג את השקפת אנשי־המעשה של הביורוק רטיה
הממשלתית, אנשי המעמד החדש, השקועים בשטף
הפעולות הכלכליות, ואינם מתעניינים בהשלכות הסוציאליות
ארוכות־הטווח. כשצעקו הפנתרים יגייס האוצר
עשרות מיליוני לירות — יש מאין — תוך תיקון מאולתר
של המעוות הבולט ביותר, ושכח מכל העניין.
ספיר רוצה לבנות, ומהר. הוא צריך לשלם משכורות
לרבבות עובדי המדינה, לכסות תקציב ממשלתי עצום,
לדאוג לחוב הממלכתי הגדל והולך. אלה הם תפקידים
כבירים, המחייבים מאמץ יומיומי פנטסטי, ואין לו הזמן
והסבלנות לתת את דעתו על תיאוריות סוציאליות ועל
השלכות מוסריות ארוכות־טווח.

כן־אהרון נראה דו כמיטרד, ותו לא.
בן־אהרון, מצידו, רואה את ההתפתחות מזווית אחרת.
הוא מבין את ההשלכות הסוציאליות הבלתי־נמנעות של
הפעילות הכלכלית. הוא יודע שהפעולות של היום יביאו
לתוצאות של מחר. כל דדך־המחשבה של הביורוקרטיה
הממשלתית זרה לו, והוא ער לקולות הבוקעים מלמטה,
מתוך ציבור העובדים.

תוכניתו היא, מטכע מהותה, מצע של מפלגה
אופוזיציונית ראדיקלית, נגד ׳ מיפלגת
השילטון. אכל כן־אהרון הוא איש מיפלגת
השילטון, ואינו חולם בלל לנטוש אותה. שהרי
מפלגה זו קמה על פי יוזמתו דווקא. וכן־אחרון
מתייחס כביטול מוחלט לכל אפשרות להקים
כארץ מפלגה אלטרנטיבית, או להביא לחילופים
כשילטון מכחוץ.

אנו לתוך אגס ענוו

אין מוסדות רבים בארץ שהם ממוסדים כמו ההסתדרות.
גם המזכיר הכללי אינו יכול להזיז בה כיסא,
מבלי לעבור דיונים אינסופיים בוועדות ובמועצות. אילו

ך* ון קישוט יצא להילחם בטחנת־רוח, בחשבו שזה
( ענק. יש הסוברים כי בן־אהרון הוא דון קישוט. אבל

׳מכאן ההתנגשות הבדתי־נמנעת — שנת•
ג? תה לעיני בד למחרת הפיחות, כאשר הכריז
כן־אהרץ מרד גלוי נגד החלטות האוצר.

את המימסד, בנותנו לו צביון שמאלי־מרדני .״לולא היה
קיים, היתד ,׳מפלגת העבודה צריכה להמציא אותו,״ אמד
חבר־כנסת ציני ,״כי הוא ימשוך קולות בבחירות. מי
שבוחר בבן־אהרון, בוחר ׳אוטומטית גם בספיר ובדיין —
שהדי כולם יופיעו שוב ברשימה אחת.״
מימין נמתחה עליו ביקורת הפוכה, אך לא מתוך
דאגת־ייתר.

ראשי מפלגתו ידעו כי מנוי וגמור עם כן־
אהרון לפרוש מתפקידו כפוף הקדנציה הנוכחית,
ולחזור לקיבוץ.

כך יכהן לכל היותר עוד שנתיים. תקופה זו יכולה
להתקצר, מכיוון שבן־אהרון רוצה להקדים את הבחירות
להסתדרות ל ,1972-כדי להפריד לחלוטין בינן ובין
הבחירות לכנסת השמינית שייערכו ב־ .1973 ואם יתפטר
לפני כן, אומרים לעצמם יריביו בסתר ליבם, מה טוב.

אם יילך, יכוא כמקומו משרת נאמן של
הצמרת — איש חלש במו סגנו, ירוחם משד, או
איש חזק כמו יוסף אלמוגי. שניהם ישימו קץ
לכל מחשכה על מהפכה כהסתדרות.
אם זה יקרה, יהיה בן־אהרון דומה לאדם שזרק אבן
לאגם. האדוות ישככו, ופני המים העכורים יחזרו למה
שהיו.

אחמול או מחו?
^ ן־אהרץ עצמו: מתנדנד בין אופטימיות לפסימיות,
4לפעמים תוך כדי שוחה אחת.
הוא מתלונן על אדישות הציבור .״כשמעלים באנגליה
את מחיר הבירה בחצי פני, מתקומם הציבור. אצלנו יכולה
הכנסת להטיל מס חדש של עשרות ׳מילינוים, ואף
חבר־כנסת אחד לא יקבל אפילו סיכתב אחד מבוחריו.״

אכל הוא מאמין שרעיונותיו יתגשמו .״ההסתדרות
אינה מוסד המורכב מעסקנים. היא
מורכבת ממאות אלפי חכריה. יש לנו מגע יומיומי
עם 18 אלף ועדי־עוכדים. הם מהווים את
ההסתדרות האמיתית.״
האיש שאינו משתמש במעליות של הוועד הפועל, העולה
כל פעם ברגל במדריגות לקומה החמישית, חוזר
תמיד לנימה האופטימית שהיא יחלק מאופיו.
האם הוא שקוע בעבר או בעתיד, בנוסטלגיה או ב־ציפיה
לעתיד, ו האם הוא אנאכרוניזם חסר־תוחלת, או
איש הרואה את הנולד ז האם הוא אחד מעמודי־התווך
של המימסד, או אדם המתווה תוכנית למפלגה, ראדי־קלית
חדשה, שתפיל את המימסד?

כסוף תשד״א לא היו תשובות עד שאלות
אדה. וכוודאי לא כפי איש-השנה עצמו.

ק00
.איפהפקעה
*ץ ה היה מרגיש יוסף טרומפלדור, או אחד מחבריו,
1* 4שניספו בראשית הדרך, אילו קמו היום מקברם
וביקרו במדינת ישראל ן
אנשי העלייה השניה והשלישית, שבאו לארץ כדי לבנות
כאן את האוטופיה הציונית הסוציאליסטית, שמתו
בהמוניהם מקדחת ומעבודת־פרך — איך היו מסתכלים על
החברה שקמה כעבור שני דורות על קברותיהם?
בכל מהפיכה שהצליחה, נוצר פער בין החזון שהוליד
אותה, ובין המציאות שקמה בעיקבותיה. רק מהפיכה
שנכשלה נשארת טהורה ונאמנה לעצמה.

א ך הפער בין החזון הסוציאליסטי שד
המייסדים והמציאות שד הממשיכים כישראל
אינו פער רגיל.

גן־עדן סוציאויסס
^ מראית עין, ישראל היא ארץ חלומותיו של 0וצ-
/יאליסט דימוקרטי. כל תייר זר, העובר בארץ בטיול
מודרך, רואה זאת.

אולם ישראל של סוף תשל״א רחוקה מאד מתמונה
אידיאלית זו.

..אם הוזמשרה היא נגר( 1נ״.0״
•> אהד הימים האחרונים *ל מ1ו, רתקייפה ב-
תל-אביב ישיבה היסטרית, שפרטיה כימעט לא
ייאמנו.
היא נקראה באופן בהול, על פי פקודת גולדה מאיר.
השתתפו בה האישים המרכזיים של המערך (מפלגת העבודה
ומפ״ם) ,בממשלה ובהסתדרות.

גולדה, שאינה מעוניינת בדרך־בלל כענייני
פנים, נזדעקה כעיקכות שורה של שכיתות
דרמתיות, שאחת מהן שיתקה לפתע את נמל
התעופה הבינלאומי היחידי של ישראל, ארץ
שאין לה גכודות יכשתיים פתוחים.

שרשרת המאורעות התחילה על ביצוע פיחות הלירה
הישראלית. המטרה המוצהרת היתד. להוזיל את סחורות
הייצוא הישראלי, לצמצם את ייבוא המיצרכים, כדי
להקטין את הפער המסוכן במאזן־התשלומים של המדינה.

ממשלתית, שבה איש לא היה מוכן או מסוגל להחליט.
על רקע זה נתכנסה אותה ישיבה דרמתית, שארכה
שבע שעות.
גולדה מאיר, בסיגנון האישי־הרגשני האופייני לה,
איימה להתפטר .״המחנה הזה (תנועת העבודה) נותן יד
להריסת המדינה!״ היא קראה ,״אי-אפשר להטיל עלי
לראות בשיוויון־נפש איך הכל מידרדר לאסון אחד גדול.
אינני מסכימה להיות בממשלה, שיש בינה ובין ציבור-
...נועלים מלחמת מעמדות. אני זוכרת עוני משנות ילדותי,
ולא אסכים לעמוד בסוף ימי בראש ממשלה המוצגת
כאילו היא, עושה מיליונרים ../אם הממשלה היא נגד
עניים, היא צריכה ללכת. אין לד. זכות לשבת עוד שעה
אחת.״

אחרי הקדמה פאטתית זו, הסיקה גולדה
את המסקנות. היא דרשה חקיקה לאיסור שכיתות.
היה זה אולטימטום, שהוגש למעשה
למזכיר ההסתדרות, יצחק כן־־אהרון.

דמוקרטיה של נחי־הסוחו
ך * אותם הימים נסערה המדינה בעיקבות מישפט
4צבאי, שנערך לעובדי־מכס אזרחיים, שמילאו את
תפקידם בשטחים המוחזקים, ליד גשרי הירדן. כאשר
הצטרפו לשביתה הארצית של עובדי־המכם, ציווה משה
דיין להעמידם לדין צבאי בעוון אי־ציות לפקודה, הטיל
עליהם עונשי־מעצר.
עתה, באותה ישיבה, הרחיק דיין ללכת ,.הוא דרש
מישטר בעל סמכות, בסיגנון שהזכיר תקופות אחרות —
ושלא נשמע כדוגמתו מעולם בישראל. בהסתמכו על חוק
הדורש מפועלים להודיע 15 יום מראש על הכוונה להכריז
שביתה, אך שבפירוש לא נקבעו בו שום עונשים,
הכריז דיין:

״כמישטר דימוקרטי, עכירה על החוק
מביאה להליכה לכית־הסוהר. תהיה לנו אוטוריטה
רק אם יהיה סוף למצב זה.״

יתכן שהפסוק הקיצוני ביותר נאמר דווקא על-ידי
יעקב חזן, מנהיג המפלגה השמאלית ביותר בישראל,
מפ״ם, מפלגה מארכסיסטית שהיתר. בעבר מעין מפלגה
קומוניסטית־לאומית. הוא הכריז :״המדינה יכולה להיהרס
מבפנים ...אם יצטרכו להפעיל צבא בנמל־התעופה (המושבת)
או במקום אחר — לא צריך להימנע מזה !׳׳
הישיבה נסתיימה בהחלטה פה־אחד, שבאה לבצע
את האולטימטום של גולדה מאיר. הוטל על יצחק בן-
אהרון, דווקא, להכשיר את הקרקע לחקיקת חוקים, שישימו
למעשה קץ לזכות־השביתד. במדינת ישראל. וזאת
בשתי שיטות:

• איסור על שביתה כתקופת תוקפו של

הסכם קולקטיכי( .העוקץ: לפועלים עצמם אין שום
השפעה ישירה על ההסכמים החלים עליהם. ההסכמים
מושגים למעשה בין צמרות ההסתדרות, המעבידים והמט־

ההת חל ה: התצלום המפורסם של ראשוני דמיה*
הנה ארץ, שכה קיים יטלטון רצוף של מפלגת
הפועלים העיקרית ,׳מזה 40 שנה — תחילה
כ״מוסדות הלאומיים״ של היישוב העיב־רי,
לאחר מבן כמדינת ישראל.
כימעט כל הקרקע במדינה שייך לציבור. על פניה
זרועות קומונות, שקמו ללא כפייה, והמחזיקים מעמד, ואף
משגשגים מבחינה כלכלית, בכוח הרצון החופשי של
חבריהן. בצד הקיבוצים קיימים מושבי־עובדים, בהם
משתפים חקלאים בני־חורין פעולה לטובת כלל הציבור
במדינת ישראל.
ההסתדרות הכללית של העובדים היא המעצמה האדירה
ביותר במדינה, ואין לה אחות בעולם כולו. היא
מאוחדת מאין כמוה, היא בעלת מיפעלים המהווים כרבע
מכלכלת המדינה, חברות־הענק שלה חובקות את העולם
בפעולותיהן.
כל גדולי המדינה יצאו משורותיה. דויד בן־גוריון היה
מזכירה הכללי. גולדה מאיר היתד. עסקנית מועצת הפועלות.
משה דיין נולד בקיבוץ (קבוצת דגניה) וגדל
במושב (נהלל) .יגאל אלון חי בקיבוץ (גינוסר) עד היום.
פינחס ספיר עלה לגדולה כמזכיר מועצת פועלי כפר־סבא,
ולוי אשכול המנוח היד. שנים רבות מזכיר מועצת פועלי
תל-אביב.

לכאורה, זה היה צריך להיות גן־עדן של
פועלים, חכרה של עובדים מאושרים וכני-חו-
רין, מדינה דימוקרטית ורכ-גונית, שכה דואג
הכוח המרכזי של העוכדים לחלוקה צודקת של
ההכנסה הלאומית, ללא פער ניכר בין המעמדות.

במילים
אחרות: להוריד את רמת־המחייה של ההמונים.
שעות מעטות אחרי שנתקבלה החלטה זו, העלתה
הממשלה עצמה את מחירי המיצרכים החיוניים ביותר —
לחם, חלב, סוכר, שמן. למרות כל ההבטחות, התחילו גם
שאר המחירים במירוץ מטורף. בעוד שספסרים, בעלי-
רכוש ובעלי מטבע זר דאגו לעצמם מראש והתעשרו,
נוכח הפועל לדעת כי משכורתו, הקטנה בלאוו הכי,
מאבדת במהירות את ערכה.

שכר־העכודה כרוטו כישראל הוא נמוד —
לא רק כהשוואה לארצות-הכרית, אלא גם
כהשוואה לגרמניה, צרפת ובריטניה. השכר
נטו, הנשאר כסוף ה״לוקש״ ,הוא קטן עוד
יותר, כי תקציב המדינה בולע למעלה ממח צית
התוצר הלאומי הגלמי (תקציבי הביטחון
לבדם אוכלים שליש התוצר הלאומי).
הערך הריאלי של השכר נמוך עוד יותר, בגלל העומס
העצום של מיסי עקיפין, המייקרים את המיצרכים, כדי
להזץ את המנגנון הממשלתי.
השביתות פרצו בעיקר בשרותים הציבוריים. בי
בעוד שמעסיקים פרטיים הסתדדו בדרך כלל עם פועליהם
מתחת לשולחן, על־ידי תימרונים שונים שנועדו לרמות
ביחד את מם-ד.ד.כנסה, היו עובדי-הממשלה כבולים. הם
חשו בעוול שנעשה להם. הם היו בטוחים שההסתדרות
היא יריב, לא נציג. הם היו חסרי־אונים מול ביורוקרטיה
* על תצלום זה כתב נתן אלתרמן :״אנשים אשר
יבואו אחרינו ויביטו בתמונה הזאת ויהרהרו לרגע:
/הנה ההתחלה ...ולא יידעו אולי שבשבילנו לא היתה
זאת התחלה /כי אס הכל

ההמשך: בניין הוועד הפועל
שלה — לפי הוראות הממשלה .״מדיניות השכר״ נקבעת,
אחת לשנה, מלמעלה, כשכוחם של נציגי ההסתדרות
מבוטל לעומת כוח נציגי המנגנון הממשלתי).

• אחרי תום תוקפו של הסכם קולקטיבי,
כטרם נחתם הסכם חדש, מותרת שכיתה —
אף רק כאישור ההסתדרות( .ושוב: הסכמת ההם-

איש השש הנמל א
(המשך מעמוד )15
תדרות, בניגוד לרצון הממשלה, כלל לא תיתכן, אלא
במיקרים קטנים וחריגים. שהרי עצם מהלך הישיבה
הוכיח, שאנשי מפלגת־ד,עבודה בהסתדרות הם אנשי
״ליגה בי״ במפלגתם, לעומת ״ליגה א״׳ של ראשי מם-
לגת־ד,עבודה השולטים בממשלה).

בך הגיע לשיאו מצכו הפאראדוכפלי של
יצחק כן־אהרון — האדם המאמין כי הפועלים
צודקים כהתקוממותם נגד המביאות הסוציאלית
כישראל, והמאמין שיש לשמור על מרות
ההסתדרות — אותה הסתדרות שהעובדים
מתמרדים נגדה.

מקצועית סוציאליסטית, המבחינה בין פועלים על פי
הלאום או הדת.

האיש שראה את הסכנה במצב זד, היד, שוב יצחק
בן־אהרון. באותה ישיבה היסטרית, בת שבע השעות, הציע
את עיקרי מחשבותיו לדימוקרטיזציה של ההסתדרות,
לחיסול הניכור בין ״ההסתדרות הכללית״ ובין ״העובדים
בארץ־ישראל״.

ליישוב היהודי שקם בארץ, לא היו ממשלה, מישטרה,
בתי־סוהר. מישהו היה צריך למלא את התפקיד של הטלת
המשמעת. ההסתדרות מילאה תפקיד זה, היא ביצעה את
פקודות ״המוסדות הלאומיים״ ,בד, שלטו חבריה. באמצעות

זום הזהב

ההסתדרות נועדה לשמש את ״הציונות
הסוציאליסטית״ — לא את הסוציאליזם סתם,
וגם לא את הסוציאליזם הציוני. התנועה היתה
ציונית, קודם כל ומעל לכל. הסוציאליזם היה
רק גורם מישני, אם כי חשוב. ההסתדרות
היתה צריכה להקים גון! לאומי, שתכונתו
תהיה סוציאליסטית.

זקן מוי זקן

אולם משה דיין כיטל רעיונות אלה בבוז,
כתרופה לטווח ארוך, הציע תרופה לטווח קצר :
חוקים חדשים ובתי-סוהר.

ך תכן שמצכה של ההסתדרות היה שונה מזמן, אילו
היה קיים בארץ מאבק־מעמדות מן הסוג הרגיל —
עובדים נגד מעבידים, עבודה נגן הון. אולם בישראל
מאבק זה הוא מישני, בעל חשיבות מעטה.

כימעט כל השכיתות שפרצו כתשל״א היו
נגד הממשלה. המעבידים הפרטיים העדיפו
להסתדר עם עובדיהם, ולמצוא פיצוי על־ידי
העלאת מחירים או קכלת תמיכה ממשלתית.

^ יך הגיעה ההסתדרות למצב זה? איך הפכה ד,או־טופיד,
הנהדרת למציאות העגומה?
אי־אפשר להבין זאת מבלי לזכור את הנסיבות המיוחדות
במינן, שבהן נולדו ההסתדרות, הסוציאליזם
הציוני והמדינה כולה.

גם מצב זה הוא תוצאה הגיונית מן העבר הציוני. כי
הודות לאופי הציוני של המדינה, זורם אליה זרם בלתי-
פוסק של הון זר — תרומות של יהודי העולם, מענקים
של ממשלת ארצות־הברית (שמנהיגיה צריכים להתחשב
בקבוצת־הלחץ היהודית בארצם) ,שילומים ופיצויים מגרמניה
— נוסף על הרכוש הערבי הנטוש שנפל בידי המ דינה
במלחמת העצמאות, ואוצרות הטבע שנכבשו במל חמת
ששודד,ימים. כימעט כל הכסף הזה אינו בא תמורת
משהו, אינו קשור בתנאים.

הרעיון שחולל את המהפכה הציונית כישראל
ניתן לתיאור על־ידי צירופיהם של כמה
וכמה פנים מזוקנות.

זקנו של תיאודור הרצל מתנוסס מעל לכל. הוא יסד
את הציונות המדינית ואת מכשיריה. הוא רצה להעביר
״עם בלי ארץ לארץ בלי עם״ ,להקים בה חברה חדשה.
אולם הוא היה רחוק מן הסוציאליזם כמרחק המזרח מן

זרם כלתי־פוסק זה של ההון מבחוץ מט
כיע את חותמו על בל החכרה הישראלית.

זקן א : ,תיאודור הרצל
לשכות־העבודה, קופת־ד־,חולים, מערכת הביטוח הסוציאלי,
אירגון ההגנה — שכולם היו מרוכזים בידי ההסתדרות —
הטילה מרות כימעט מוחלטת.

הציבור כולו כהר את צמרת ההסתדרות —
וזו הטילה את המרות על היחיד. כך זה היה
עד קום המדינה. ההסתדרות היתה מראשיתה
מכשיר להטלת מרות על חבריה.

נציג ־ יריב ־ בודו
זקן ב׳ :קארל מארבס
המערב. הוא חשב על חברה אריסטוקרטית, שבה כל
פקידי־ד,מדינר, ילבשו מדים, ובד, יפעל ״צבא עבודה״
במתכונת צבאית. הוא חשב על יום־עבודה של שבע
שעות, ואף רצה שרעיון זה יתבטא בדגל־ד,מדינה (שבעה
כוכבים על רקע לבן).
זקנו* של יהודי גדול אחר, קארל מארכס, השפיע
על המדינה רק בעקיפין. הנוער הציוני במזרח אירופה,
שסיפק את כוח-האדם לעלייה, התחרה עם הנוער הקומוניסטי
והמארכסיסטי, ונדבק מרעיונותיו. אולם רק הוגה-
ריעות ציוני אחד — בר בורוכוב — ניסה לפתח הלכה
ציונית על פי תורת מארכם.
חשוב יותר לעתיד הציונות היה זקנו של לב טולס־טוי,
בעל התורות המיסטיות על השיבה לטבע, ערך
העבודה והקירבה לאמא אדמה כערכים מזככים. בעל זקן
יהודי, אהרון דויד (״אה,־דה״) גורדון, הפך לטולסטוי
יהודי, בחיצוניותו וברעיונותיו, הנחיל את ״דת העבודה״
לצעירי ד,עליה השניה והשלישית, שהקימו את הקבוצה,
הקיבוץ והמושב.

בל התורות האלה יחד יצרו תסיסה אידיאליסטית,
שלא היו רבות כמותה כתולדות
העולם.
דור של צעירים נטש את הכל, הלך לארץ צחיחה
ורחוקה, רעב וקדח, עבד מעלות השחר ועד רדת השמש,
בילה את מחצית הלילה בוויכוחים נסערים, שנסתיימו
לא פעם בהתפרצויות ריגשיות, כמעט דתיות.

הרעיונות היו זקוקים למימסד. אחרי 15
שנות תסיסה מהפכנית, הוקם מוסד זה ב20-ע1
— ״ההסתדרות הכללית של העובדים העכריים
בארץ־ישדאל״ ,המכשיר שהוטל עליו לבצע
את המהפכה הלבה למעשה.
כדי להבין את דרכה של ההסתדרות, יש להבין במה
היא היתה שונה לחלוטין, מאז יומה הראשון, מכל
פדרציה של אגודות מקצועיות.
קודם כל, היא היתה לאומית. לא במיקרד, נכללו בשמה
הרשמי ״העובדים העבריים ״ ,הגדרה שהושמטה
מן השם רק לפני עשר שנים. אין דוגמה אחרת לאגודה

ץ ץ צב זה היה צריך להשתנות עם קום המדינה.
ההגיון חייב שמכשירי המרות יעברו לידי המדינה,
יחד עם מכשירי הביטוח הסוציאלי וקופת־החולים, והחברות
הכלכליות של ההסתדרות. שהרי זוהי מהות
הסוציאליזם — העברת מכשירים כאלה לחברה כולה.
לכאורה, זד, היד, צריך לקרות. המזכיר הכללי הראשון
של ההסתדרות הפך לראש־הממשלד, הראשון של מדינת
ישראל. רבים מאנשי צמרת ההסתדרות עברו לצמרת
המדינה החדשה. ההסתדרות יכלה אז להישאר כפדרציה
של אגודות מקצועיות, החופשית לייצג את הפועלים.

אודם מפדגת העבודה (שנקראה אז עדיין
מפא״י) חששה שהעכרה זו תסכן את בוהה.

בהסתדרות היה שלטונה בטוח. לא היה לה אז עדיין
בטחון כזה בשלטון המדינה. וכך נשארו בהסתדרות רבים
ממכשירי־המרות, יחד עם הביורוקרטיה שהפעילה אותם,
שיגרת־המחשבה שלה, והכוח הכלכלי המקובץ שלה.

מיליונים •טל עולים חדשים, שנהרו למדינה,
לא ראו כהסתדרות מעולם את נציגתם, אלא
מכשיר של השילטון.
הם נפגשו בעסקני ההסתדרות, שנטשו את עבודת-
הכפיים לפני עשרים־שלושים שנה, הפכו מזמן לעסקנים
מקצועיים. הס ראו איך רוקדת ההסתדרות לפני חליל
הממשלה. הם ראו את ההסתדרות כמעביד, המעוניין
ככל מעביד בהקפאת השכר. בהדרגה גברה בהם ההכרה
כי ההסתדרות היא מעין מישטרה סוציאלית, המכוונת
נגד העובדים.

כמיקרים הפחות חריפים, מקפלים המעבידים
והעובדים את נציג ההסתדרות ככורר.
כמיקרים החמורים יותר, פועלת ההסתדרות
עצמה לשבירת השביתה.
ד,מיקרה הקלאסי אירע עוד בראשית ימי המדינה,
כאשר שביתת-ד,ימאים הגדולה נשברה בכוח על-ידי מזכיר
מועצת פועלי חיפה, שר־העבודה הנוכחי יוסף אל מוגי,
בעזרת המישטרה, בית־הסוהר, בית־המישפט, גיוס
שובתים לצד,״ל והבאת מפירי־שביתה זרים מקפריסין על־ידי
ההסתדרות.
בתשל״א לא התקוממה ההסתדרות נגד עריכת ד,מיש־פטים
הצבאיים למוכסים האזרחיים ליד גשרי הירדן,
איימה לא פעם להוציא שובתים משורותיה.

זקן ג׳ :א.ד. גורדון
מכיוון שהוא מרוכז בידי הממשלה, הוא נותן בידיד,
שלטון מוחלט על כל הסקטורים של המשק, ובכללם גם
הסקטור הפרטי — שלטון שאין דוגמתו בשום ארץ
מחוץ לגוש הקומוניסטי. מכיוון שבממשלה שולטות מפ לגות
מסויימות, יש למפלגות המימסד כוח שאין דוגמתו
לשום מפלגה בארץ דימוקרטית. ממילא היו לשבע מער-
כות־בחירות לכנסת תוצאות כימעט זהות — למרות
שבין הכנסת הראשונה והשביעית (הנוכחית) גדל מיספר
הבוחרים פי חמישה.
חשוב עוד יותר הצד הסוציאלי של זרם־ההון. רמת־המחייה
בישראל אינה קשורה בייצור, ומיספרי הייבוא
והייצוא אינם אלא סטאטיסטיקה. ההון הבא מהחוץ מאפשר
רמת-מחייה, תקציב ביטחוני ומימסד ציבורי שאינו
קשורים כלל במשאבים האמיתיים של הארץ. הדבר דומה
במיקצת למצבה של הקיסרות הספרדית, כאשר זרם אדיר
של זהב בא אליה באוניות מן העולם החדש.

לפי תורת מארכם, שולט בארץ מי ששולט
באמצעי-הייצור. אין זה נבץ בישראל. כאן
שולט מי ששולט על זרם ההון הבא מהחוץ —
מי ששולט באמצעי-החלוקה.

הנהו ההנוו
יך מתחלק הון זד? ,זוהי השאלה הסוציאלית ד,ח־שובה
ביותר בישראל — ואין עליה תשובה מדעית.
הדבר לא נחקר מעולם ברצינות — ולא במיקרה.
אין בישראל משק מתוכנן. גם זהו פאראדוכם סוצ יאליסטי
— במדינה שבה שולטת מפלגה סוציאליסטית
שלטון מוחלט במשק, אין תיכנון כלכלי כולל, אף מן
מסוג הקובל בארץ קפיטליסטית כמו צרפת.
הכסף מתחלק ללא שיטה, בדרך מאולתרת, ללא קריטריונים
אובייקטיביים, על פי החלטות המנגנון המפלגתי-
ממשלתי. האגדה העממית טוענת שאיש אחד — פינחס
ספיר — מחלק בעצמו את הכל. זוהי הגזמה, למרות

אפילו בו עצמו.

שספיר, אדם בעל כוח־עבודה על־אנושי, שמוחו פועל
כמחשב אלקטרוני, מקבל החלטות ללא־ספור בעצמו. אך
תהליך החלוקה הוא הרבה יותר מורכב, מתוחכם ומפוזר.

הוא סבור כי תיקון זה ייתכן רק אם יתקיימו
שני תנאים: אם ייפסק זרם ההון מבחוץ,
ואם לא יהיה עוד צורר בתקציב־הביטחון
העצום.

ביורוקרטיה אדירה מחלקת סובסידיות.
אשראי זול, רשיונות, שיחדור ממסים, ניכויים
וזיכויים, תמריצים, הענקות, מחיקת חובות,
ואלף ואחת הטבות אחרות, המהוות את ההבדל
כין רווח והפסד, עושר ועוני.

כך או כך: דרוש שלום .

עיסות שגום דהלם

״מלחמת המעמדות״ של ישראל היא, איפוא, בעיקר
מלחמה על הטבות אלה — מאבק בין כל שיכבה בציבור
ובין האוצר. ולמעשה: מאבק בין כל השכבות, בינן לבין
עצמן, על חלוקת ״ההכנסה הלאומית״ ,שהיא במידה
רבה הכנסה שבאה למדינה מבחוץ.

^ דשנים זרים בעלי כושר־אבחנה, שסקרו את יש־
^ -ראל בתשל״א, קבעו שהיא צועדת במהירות בדרך
הקפיטליזם. הסוקרים הסוציאליסטיים אף עמדו על הסימנים
השליליים של התהליך: גידול הפער, מרד האביונים,
ניכור הפועלים.
״ישראל,״ קבע אחד מהם ,״היא אמריקה קטנה —
וכל המחלות של אמריקה עתידות לדבוק גם בה.״

החלוקה דומה לנהר הפור. בתחילתו, ליד
ים הכסף, הוא רחב־ידיים. במהלכו הוא הולד
ומצטמצם, מתחלק ליובלים יותר ויותר קטנים.

גל השביתות של תשל״א לא נבע מכך שהעובדים
סברו שמעבידיהם מנצלים אותם בצורה בלתי־גסבלת.
הוא בא מכך שלעובדים היתד, ההרגשה, הצודקת בהחלט,
שחלקם בזרם המים הולך וקטן, בעוד ששיכבה חדשה
שלה מיליונרים מתרחבת במדינה, בעזרת המעמד החדש
של פקידים, ומנהלים ועסקנים החולש על סכר החלוקה.

מתעשרים אלה לא צברו את הונם. מן
הייצור. ניצול העובדים והפקעת ״העיד העודף״
של עבודתם, לפי תורת מארכס, הם רק
תופעה שניה במעלה. העשירים החדשים, וגם
התעשיינים שביניהם, התעשרו הודות לאוצר
המדינה — בגלל קבלת הלוואות עצומות בריבית
אפסית, מניפולציות במטבע זר ובשערי
המטבע, שיחדור ממיסים והעלמת מיסיס.
מכאן ההאשמה, שגולדה הגיבה עליה בזעם כה רב :
שהממשלה ״יוצרת מיליונרים״.
ההצדקה לכך, בעיני קברניטי המדיניות הזאת, היא
בצורך למשוך לארץ הון־השקעות בכל מחיר, כדי להרחיב
את הייצור. לא חלוקת העוגה חשובה, לדבריהם, אלא
הגדלת העוגה, כדי שיהיה מה לחלק.

אחרי ארבע שנים של פרוספריטי מלחמתית,
חדל נימוק זה לשכנע את הציבור הרחב.
החל מן הפנתרים השחורים למטה, ועד לטב-
נאי־עילית בעלי משכורות גדולות, באה התשובה:
קודם כל נחלק את העוגה הקיימת בצורה
צודקת יותר :

התנועה ועגל הזהב
ווקא יצחק בן־אהרון רואה בעייה זו במלוא
1חומרתה — והוא מדבר עליה בהרחבה. זוהי אחת
הסיבות לאי-פופולריותו בין חבריו במימסד, ובעתונות
ההמונית השייכת למעמד החדש.
״עברנו מטאמורפוזה,״ הוא אומר .״זה קרה לאט־לאט.
אף אחד לא חזה זאת מראש, ולא רצה בזה. אבל זהו מעשי
ידי־אדם.״

״מה לעגל הזהב של המציאות ולתנועת־הפועלים
ץ צריכים לשנות או את זה או את זו.״

ב־ ,1961 בעודו שר בממשלה, דרש בן־אהרון להקים
ועדה שתחקור את הצבר־ההון והתפלגות ההכנסות במדינה.
בראשה הועמד נגיד בנק ישראל, דויד הורוביץ.
אחרי שנתיים החליטה הוועדה שאינה יכולה לסכם דבר,
מפני ש״אין לה נתונים״.

ואכן — יש מחלקות מחקר לרוב בממשלה,
באוניברסיטות. אבל נתונים על שאלה מכרעת
זו — אין.
כשנתמנה למזכ״ל ההסתדרות, ביקש בן־אהרון שמרכז
התיכנון של ההסתדרות תחקור את השאלה. התשובה:
אין כל אפשרות לערוך חקירה כזאת, מבלי שהממשלה
תפתח את תיקיה, את תיקי מרכז ההשקעות, הבנק לפיתוח
התעשיה, רשימת הנישומים, ועוד ועוד. לכך אין כל
סיכוי.

אולם הם התעלמו מהבדל גדול אהד: המיתום
הלאומי שד ישראל ישונה מאוד מן המיתוס
הא׳מריקאי, כשם שהוא שונה מהמיתוס הרוסי.

פועלים וביורוקרטים בעיני הצייר

איפה התנדף הכישוף?
זף* ברים כגון אלה של בן־אהרון מעוררים רק בוז
( בקרב אנשי המעמד החדש. הם רואים בכך נוסטלגיה
של אדם שלא צעד עם הזמן.
הם עצמם רואים את עצמם כאנשים מודרניים, בני
תקופתם, שלמדו מן הלקחים הגדולים של הקפיטליזם
האמריקאי, ומחקים את סיגנונו. הם לא הבינו את ההבדל :
בעוד שאמריקה היא ארץ בעלת עושר טבעי כביר, שוק
פנימי עצום, תשתית כלכלית שאין שניה לה — הרי ישראל
מתקיימת מעושר הזורם אליה מבחוץ, בעוד התשתית
העצמית שלה מצומצמת ביותר.

העושר המקורי האמיתי שד ישראל הוא
אנושי ופסיכולוגי — הדינמיקה שד תושביה,
האינטליגנציה של עובדיה. מישטר־כפייה ופי־רוק־ה׳מוראד
עלולים לסכן אוצר זה.

בסוף תשל״א פנתה המדינה לכמה רגעים אחורה. הארץ
מלאה חגיגות של יובלות — יובל נהלל, יובל מועצת
הפועלות. הפנים החרושות של הקשישים הופיעו על
מסכי הטלוויזיה החדשה.
בן־אהרון חושב על כך בקול רם :״יש אצלנו קרע
מוסרי וסוציאלי. קם דור צעיר שאין לו אידיאולוגיה,
שאין לו אוטופיה.
״הנה כל היובלות האלה. אלה הם יובלות של מנצחים!
מה היתה הנוסחה המנצחת?
״איפה פקע הקסם? איפה התנדף הכישוף ץ
״היתר. ארץ עניה, ללא ממשלה. באו כוחות צעירים,
שהיו מוכנים לתת. לא היתד. ברירה — או מארכסיזם
אד מטאפיזיקה. היתד, עבודה שיתופית, אירגון של חיי
העוני, דאגה לקיום הפיסי, ממשלה זרה ודלות.
״עשו מכל זה סובלימציה על הגשמת אוטופיה.

״זאת היתה מזיגה של דברים, שבאה פעם
באלף שנה. יש צירופים שמביאים להתפוצצות
ההיסטוריה. זהו נס, כמו לידה, כמו הפריית זרע.
״היום מצלמים את ההצלחה. אבל לא זה מה שרצינו.״
אין זו רק נוסטלגיה, כי האיש המדבר הוא העומד
בעמדה המסוכנת ביותר של המימסד, והוא חי את בעיות
תשל״א. אין הוא חולם על נוסחות של אתמול. אין
הוא דוגל במארכסיזם.
הפתרון של בן־אהרון — פתרון בתוך המימסד, נסיון
להבריא את המימסד מבפנים — אינו מעורר תיקווה רבה,

מה שקרה בתשל״א — וזוהי העובדה
החשובה ביותר של השנה — הוא שמיתוס זה
התפוצץ לפתע לרסיסים. הציבור, ובעיקר הדור
הצעיר, מצא את עצמו לפתע פנים אל פנים מול עוני
ממאיר, שהפנתרים השחורים שימשו לו ביטוי, ועם התעשרות
ראוותנית של בעלי יאכטות, שוכרי מטוסים פרטיים
לסופי-שבוע, דיירי־קבע של מלונות־פאר וסועדי-
קבע במיסעדות־יוקרה יקרקרות.

עימות זה גרם להלם — וייתכן שהלם זה
ישמש קטליזטור להיווצרות כוח נגדי. הוא
יבול לבוא רק מן הנוער, מציבור העובדים, מן
האינטליגנציה.
בן־אהרון חלם על כוח כזה, וייתכן שהוא היה מסוגל
להקים אותו. אבל הוא עצמו, שבוי של המימסד, לא רצה
להקימו. הוא היה גם מאיץ וגם בלם בעת ובעונה אחת —
מצב בלתי-אפשרי לאורך ימים.

מצע ראדיקל
ף* סוף תשל״א שאלו את עצמם רבים, בארץ ואולי
<4בעולם כולו, שאלות כגון: מה זה סוציאליזם? מה
זה צדק סוציאלי?
לא היתד, תשובה חלקה מן המוכן, בצורת ספר כמו
״המינשר הקומוניסטי״.
אפשר היה רק לחוש במעורפל את ראשית היווצרותם
של עקרונות מחודשים בלב טובי הישראלים — עקרונות
שהשובתים והמורדים פעלו על פיהם מבלי לדעת אותם,
ושכוחות ראדיקליים ניסו לגבשם במסכת ברורה:

• אי-אפשר להפריד בין המעשה הכלכלי
ובין המוסר החברתי, כשם שאי-אפשר להפריד
בין המעשה המדיני ובין המוסר.

• המוסר הזה אינו סובל פער של הכנסות, שאינו
מבוסס על פער של מאמץ ויכולת.
• אין מקום בחברה להתעשרותם של טפילים, בייחוד
כשהתעשרות זו באה מקופח הציבור.
>• אין להשלים עם מצב הדן את בניה של שיכבה
סוציאלית גדולה מראש לחיי ניוון ובורות.

מכאן הגיע כן־אהרון לדיעה שרוב העובדים
במדינה הגיעו אדיה זה מכבד: שעיקר
העול כארץ מוטל על היטכירים ועל חלק מן
העצמאיים העובדים — ואילו הרכוש ׳משוחרר
כימעט כליל מכל השתתפות בהחזקת המנגנון
היקר שד המדינה והביטחון.

• ״שיוויון ההזדמנויות״ אינו יכול להישאר
בגדר סיסמה ריקה. יש להבטיח לבל צעיר
הזדמנות שווה כצאתו לדרך־ חייו.

• עבודה נאמנה מזכה את האדם לשכר נאמן,
בהתאם לעליית התוצר הלאומי. אין לסבול מדיניות
המקטינה את חלקה של העבודה בחלוקת ההכנסה הלאו מית.

בן־אהרון
אינו מאמין כי ההטבות המופלגות, שנועדו
למשיכת הון זר, משכו באמת הון־השקעות. הוא משוכנע
— כמו רוב הציבור — שכל ההשקעות בארץ באות מכים
הממשלה, וכי המשקיעים המדומים מנצלים את ההון הזה
להתעשרות פרטית.

• אין להסכים לשום אמצעי-בפייה, המגבילים
את הרותו של האיש העובד להיאבק על
זכויותיו — מה גם שבל טפיל חופשי לחלוטין
לספסר, לקנות, למכור ולהרוויח.

״מה פרטי ביוזמה הפרטית?״ שאל .״הסיכון
הוא שד הציבור. ההשקעה היא של הציבור.
רק הרווח הוא פרטי.׳׳

איש השנה של תשל״א מסכים, בוודאי לכל העקרונות
האלה — אולם הוא שייך למימסד המבוסס על הנחות
הפוכות. ההסתדרות צריכה לשנות את עצם מהותה, כדי
לשמש מכשיר להגשמת עקרונות אלה. מזכירה הכללי
רוצה בכך — אך אין הוא יכול לנהל מאבק נגד המימסד.
מי ינהל מאבק זה? מניין יבואו הכוחות?
בסוף תשל״א נראה הדבר רק במעומעם, אי-שם בין
סיכויי העתיד. רק האינטליגנציה הצעירה יכולה לנהל
מאבק זה, רק המוני העובדים, ובעיקר הנוער, יכולים
לתת לו תוקף.

יש בארץ כ־ 1.1מיליון מפרנסים. קרוב ל״ 750 אלף
הם שכירים (מהם לפחות 4ל 10 שכירים ״פורמליים״ ,כלומר
— מנהלי חברות, שרשמו את עצמם כשכירי חברו תיהם
).כ־ 300 אלף הם עצמאיים. מעמד השאר הוא בספק.
במציאות זו, איבדו תחומים ישנים את משמעותם. מבין
220 הקיבוצים בארץ, מהם רבים עניים וחלוציים, יש
עתה כ* 50 קיבוצים הצוברים כל-אחד כמיליון וחצי ל״י
רווח נקי בשנה. ב־ 400 המושבים יש יחידות משפחתיות
רבות, השמות בשנה כ־ 20 אלף ל״י רווח נקי בבנק.
קיבוצים ומושבניקים אלה משתתפים במישחק הבורסה,
קונים ניירות־ערך ומתנהגים כקפיטליסטים לכל דבר.

בן־אהרון :״יש שיטחיות נוראה. הדברים
הבי חשובים של החברה הישראלית לא נחקרו.
המחקרים שלנו, כמו השירה והספרות שלנו,
יכלו להיכתב בלאפלנד״.

הקפיטליזם האמריקאי צמח על ברכי המיתוס של
היוזמה הפרטית, של העדפת ההזדמנות של הפרט
על השיוויון, העדפת החופש הטוטאלי של היחיד על
הבטחון החברתי של אותו יחיד. המיתוס, שהגיע לשיאו
באגדת המערב הפרוע, יכול היה לסבול אי־צדק, עוני,
פער עצום, במשך דורות רבים — עד לדור הצעיר הנוכחי,
הרואה במיתוס זה שקר מיפלצתי.
במדינת ישראל, וביישוב היהודי שקדם לה, שלט
מיתוס הפוך — המיתום של השוויון המירבי, של אחריות
הכלל לפרט, של צדק סוציאלי. מיתוס זה, שהגיע לשיאו
במציאות של הקיבוץ, יונק משרשים עמוקים ביותר
במורשה היהודית.
כל ישראל חברים. והפסוק ״השומר אחי אנוכי?״ הושם
בפי ראשון הרוצחים בתנ״ך.

״אמי כותבת שמחיר הח מאה עלה...״

בסוף תשל״א, היתה זאת תקווה. היה דרוש
אופטימיזם רב כדי להחזיק בה נובח המציאות
— כימעט כמו האופטימיזם שחולל, לפני
שני דורות, את המהפכה הגדולה שייצרה בארץ
זו יש מאין.

אנשים אלה סימלו בשנת תשל״א את הישגיהם ובשלונווגיהם של ישראל והעולם.
הם נבחרו על־ידי עורכי ״העולם הזה״ ,תוך בחינת כל מאורעות תשל״א

ה עול ם

אל אדסנוג

איש־העולם של תשל״א לא היה אחד מצוות אפד
לו 14 שערך את הנסיעה הראשונה על גבי הירח.
הוא לא היה ריצ׳אדד ניכסון או צ׳ו אדלאי,
שגרמו לרעש־אדמה מדיני כאשר הסכימו להיפגש ב־שנה
הבאה. הוא לא היה אפילו וידי כראנד, איש־העולם
של תש״ל, שמדיניות־החוץ הנועזת שלו נשאה השנה
פרי היסטורי בהסכם על ברלין.
האיש שהתנשא מעל לראשי הפוליטיקאים, הדיפלומטים
ואף המדינאים ברחבי תבל, היה גבר מעונה,
שנאבק עם מצפונו: דניאל אל סב דג, מי שהיה פקיד
בכיר בממשלת ארצות־הברית.
במעשה שהוכיח מחדש את כוחו של אדם חופשי
ואת תפקידה של עיתונות חופשית במישטר הדמוקרטי,
מסר אלסברג לפירסום שפע עצום של מיסמכים סודיים,
שחשפו לעיני כל את הדרך בה נכנסה ארצות־הברית
למלחמה הבזוייה בווייאט־נאם, אשר הפילה מאות אלפי
קורבנות חפים־מפשע, ואשר מעשי־הזוועה שלה נתגלו
השנה בעיקבות מעשה מופת אחר של חייל אמריקאי
משוחרר.
הסימטום, הבורות, הרשלנות, קלות־הדעת, חוסר-
הכשרון, ההונאה העצמית, השקרנות ׳והאפסות של
הפוליטיקאים והפקידים, שנתגלו במיסמכים אלה, מטילים
אור מחריד על הדרך בה מתקבלות החלטות גורליות
— ולא רק בארצות־הברית.

ה כנ ס ת

רבים היו המועמדים שחפצו או יכלו לרשת את

ממומו של איש־המרחב של תש״ל, נמאד עבד־אד־נאצר,
שמת בימים האחרונים של השנה הקודמת.
המועמד הרועש ביותר היה מך עמר קדאפי, הקצין
הצעיר והשחצן שהשתלם על לוב העשירה, ושרצה
לקנות את המנהיגות בכסף. התחרה בו עמיתו הסודאני,
ג׳ע פר נומיירי, שהחניק בדם נסיון להפילו, וגרם
למשבר הגדול הראשון בין העולם הערבי ובין ברית-
המועצות. בצורה אחרת נרכשה מועמדותו של המלך
חופיין, שניצל את מותו של עבד־אל-נאצר כדי לחסל
במשך השנה, בטבח אכזרי, את הפידאיון הפלסטינים
בארצו. עמיתו המארוקאי, חסן השני, לא היה רחוב
יותר, כאשר ביצעו קושרים צבאיים הפיפת־נפל נגדו.
בכל זאת נשארה קאהיר המרכז האמיתי של העולם
הערבי, ואיש־המרחב של השנה היה האיש שירש את
כס נשיא מצריים: א נירא ד אל־פאדאת. הוא נתגלה
לא רק כטכסיסן מצליח בענייני פנים, כאשר חיסל
החשוב ביותר של תשל״א בעולם הערבי: עייפות
את היריבים שביקשו להפילו, אלא גילם גם את התהליך
המצרים מן המלחמה, נכונותם לעשות שלום רשמי
עם ישראל, התרחקותם מברית־ד,מועצות והתזוזה הכל לית
ימינה. כל אלה באו לידי ביטוי סמלי לבטל את
את שם־המדינד, הנאצרי, ולחזור לשמה ההיסטורי של
הארץ: מצריים.

מרדכי סורקים

כימעט במיקרו־ ,זכה ח״כ מרדכי פורקלם באחד
מימי תשל״א לפירסומת רבתי, והפך לשם־דבר. היה
זה כאשר התנדב להשיב להצעת־החוק, שביקשה לבטל
את האיסור הפלילי על יחסים הומו־סכסואיליים בין
בגירים, בצינעת־הפרט. חוק כזה כבר נתקבל ברוב
המדינות המתקדמות בעולם.
סורקים חטף תפקיד זה אחרי ששר־ד,משפטים,
יעקב שמשון שפירא, יחד עם מיטב בעלי־ההשכלה
בכנסת, הביע תמיכה בהצעת־החוק, למרות שהוצעה
על־ידי סיעת העולם הזה—כוח חדש. אולם סורקים ביטא
דווקא את הרוב, שהסיר את ההצעה מסדר־היום,
בהצבעה בה נתנו רוב הסיעות חופש־הצבעה נדיר
לחבריהן.
בנאום שעורר הדים רחבים, הוכיח סורקים, כנציג
רוב זה, שהכנסת מנותקת עתה לחלוטין מן המודשבה
המתקדמת בעולם ובארץ, כשם שהיא מנותקת מחיי
היום־יום של האזרחים, ומן המציאות הסוציאלית
שעמדה במרכז אירועי השנה. במליאה הריקה ובוועדות
חסרות־ישע, הוסיפה הכנסת בתשל״א לשמש חותמת־גומי
בידי הביורוקראטיה הממשלתית הכל־יכולה, כשרק
קולות בודדים בה קוראים במידבר הצחיח של מליצות
נדושות, עצלנות מחשבתית ושמרנות חברתית.
כלכלה שום יזם פרטי, שום מנהל גאוני, לא סימל את הכל כלה
של ישראל בתשל״א. סימל אותו המנגנון הממשלתי
שניהל את המשק, החולש על כל פרטיו, הקובע מי יתעשר
ומי יוקפא. בידיו מלוא השלטון, ועליו מלוא האחריות.
מנגנון זה אחראי לחוסר התיכנון המוחלט במשק, לאי-
קיצוץ התקציב הממשלתי ותקציב־הבטחון המנופח, לגידול
החוב הלאומי ולחילחול היתרות במטבע־חוץ. הוא
אחראי גם למישגה הכלכלי, הסוציאלי והפסיכולוגי של
מיבצעו העיקרי: הפיחות.
האיש שעמד למעשה בראש מנגנון זה היה משה
זנדכרג, יועצו הקרוב של פינחס ספיר, שנתמנה על־ידו
לנגיד הבא של בנק ישראל.

המרחב

אנוואו אדסאואת

ומרים לנגד

בכל שנה יוצר המימסד הדתי שערורייה ציבורית
ומשבר פוליטי.
בשנה אחת היתד. זאת פרשת רס״ן כני שליט,
שהעסקנים הדתיים רצו להפוך את ילדיו ל״גויים״.
בשנה אחרת היתד, זאת פרשת הלן זיידמן, שהאור־תודוכסים
סירבו להכיר בגיורה, ושגויירה לאחר מכן
בחיפזון על־ידי בית־מישפט שדה רבני. הפרשה של
תשל״א היתד, זו של זוג ח״מסזרים׳ /תנוך ומרים

לנגר.

הארץ כולה נרעשה כאשר נודע כי האח והאחות
אינם יכולים להתחתן, מפני שנולדו מנשואיה השניים
של אשיח, אשר נשואיה הראשונים לא נסתיימו בגט.
לפתע נתגלה כי ממשלת ישראל, באמצעות משרד
הדתות, מפיצה רשימה חשאית של ״ממזרים״ ,שאסור
להשיאם. לציבור נסתבר כי רבבות יהודים בארצות־הברית,
בברית־ד,מועצות ובארצות אחרות לא יוכלו
לעלות לישראל, מכיוון שייחשבו כאן כממזרים — מאחר
שאמהותיהם נישאו אחרי שהתגרשו קודם לכן בגירושין
אזרחיים.
לא היו גיבורים בפרשת הממזרים. המפלגות החילוניות,
שביכו את גורלם, ובראשן גולתה מאיר עצמה,
המשיכו בצביעות לקיים את הקנוניייה עם המימסד
הדתי. ואילו חנוך ומרים לנגר עצמם נתגלו כפחדנים,
התחנפו לרבנים, השתמטו ממאבק — ונשארו קורבנות.

משה זנדבוג

ב ס חוו
לצה״ל היתד, זאת שנה שקטה. רק בחזית אחת נאלץ
ללחום: חזית רצועת עזה, שם הסתבכה המדינה במלחמה
עכורה, במצב קלאסי של אוקופציה.
לא קל היה לשמור על מוראל הצבא ועל רמתו המוסרית
במצב כזה. תהילה מיוחדת זו מגיעה לחיים כר־לב,
שהטביע את אישיותו על הצבא. רגעו היפה ביותר
בא דווקא על רקע שלילי. בעת הנהגת מדיניות ״היד
הקשה״ בעזה, בוצעו שם כמה מעשים מחפירים. מגלי
המעשים הושמצו כבוגדים — אך היה זה דווקא הרמטכ״ל
שהתעלה לגובה רמת אחריותו, מינה קצידחוקר, העניש
פומבית את האשמים בחלק מהמעשים.
יתכן שקל יותר להחזיק צבא במשבר קרבי חמור,
מאשר בשנה של הפסקת־אש, הרגשת־שלום ואוקופציה
בשטחים כבושים. בר־לב עמד במיבחן זה בהצטיינות.

חיים בו־לב

מד>נ>ות

יצחק רביו

אם איש העולם של תשל״א היה האדם שגילה את
האמת לאומה האמריקאית, הרי איש־המדיניות של ישראל
היה האדם שניסה להנחיל את תחושת האמת להמוני עמו,
שטופי־המוח.
במשך שנת תשל״א היה יצחק רבץ מופקד על
המיגזר הקשה והגורלי ביותר ביחסי-החוץ של ישראל:
הקשר עם הידידה החשובה היחידה שנשארה למדינה.
תוך כדי כך הזר והזהיר את הממשלה ואת הציבור שידידות
ארצות־הברית עלולה להתמוטט בשעת־מיבחן היסטורית:
אם תפרוץ מלחמה, וברית־המועצות תילחם בצד
השני.
הרמטכ״ל של מלחמת ששת־הימים היה יותר ממדינאי
נבון ואחראי. הוא היה הדבר הנדיר ביותר בעולמם של
עסקנים, פוליטיקאים, דיפלומטים: אדם בעל תום־לב
מושלם, ץ ז 16§11מ^1311 0£ 1
הוא שילם מחיר יקר עבור תכונה זו. גולדה מאיר,
שהיתר! הפטרונית שלו, הפרה את הבטחתה לצרף אותו
לממשלה. מערכת־התעמולה הגדולה של הימין ומשה דיין
השמיצו אותו, ניסו להגדירו כ״גיבור רטרו־אקטיבי״
ולשלול ממנו גם את חלקו במלחמת ששת־הימים.
האיש שכבש את השטחים, ראה את הסכנה שבהחזקת
השטחים. האיש אשר עבד־אל־נאצר ״חיכה לו״ ,הבין את
החשיבות העליונה שביצירת ריקמת־חיים חדשה בין שני
העמים. הוא ייצג את הדיעה שהדבר החשוב באמת אינו
היכן יהיה הגבול, אלא שיהיה זה גבול פתוח בין
ישראל והעולם הערבי.
הוא היה אדם בודד מאוד בצמרת המימסד.

עי תונו ת

כמו בשנה הקודמת, הוסיפו יהודי ברית־המועצות
להיאבק על זכותם להגר לישראל. בארץ ובעולם הוסיפו
להיערך שביתות הרעב והשבת, שנתנו לתש״ל את
איש־היהדות יאיטה קאזאק״ב. ברית־המועצות הוכי חה
את רגישותה לנושא על־ידי הזמנת משלחת של
ששת מומלצי רק״ח מישראל.
אולם המאורע המרכזי, שהעמיד במיבחן את היחסים
בין ישראל ובין יהודי העולם היה בלתי־צפוי עוד ברא שית
תשל״א.
לפתע נסתבר לאזרחי ישראל כי יהודים שולטים
בעולם הפשע המאורגן בארצות־הברית, וכי מלכי הפשע
עולים במאורגן לישראל — במגמה ברורה למצוא בארץ
לא רק מיקלט בטוח, אלא גם מרכז נוח לפעילותם
הבינלאומית.
עד כה נבחן חוק-השבות רק בוויכוח הגדול על
״מיהו יהודי״ .רק פעם התעוררה בעבר שאלת מעמדו
של יהודי שחטא בארץ מולדתו — בפרשה הטראגית
של איש־השנה תשכ״ב, רובדט סובלן.
השנה התלקח ויכוח עקרוני, מוסרי ופוליטי סביב
השאלה: האם יש להעניק אזרחות למאיר מסקי,
הבוס של סינדיקאט הפשע הבינלאומי, אחרי שעמיתו,
ג׳ו סטאשר, כבר קיבל אזרחות בשקט לפני שנים?
בתום תשל״א, לא הוכרעה השאלה — ולחצים עצומים,
מטעם אילי־ההון היהודיים הקשורים בעולם הפשע,
הופעלו לטובת האיש.

רן כיסלו

העיתונאים של תשל״א בלטו פחות בגילוי סקופים
מרעישים, מאשר ביצירת פרשות שבהן מילאו הם עצמם
תפקידים מרכזיים.
הכתב הצבאי של מעריב, אלי לנדאו, נעצר כחשוד
בקשר עם פריצה. כתב הארץ, יגאל לטיב, עמד במרכז
שערוריה מסוג אחר, כאשר הטמין מלכודת לפרקליט
אילי־הפשע האמריקאיים, וזו פוצצה על־ידי קצין־משט־רה
בכיר. העתיונאית פי ל כי קשת פוטרה על־ידי
הארץ, התנקמה במפטריד בהתנפלות מילולית חסרת־תקדים.
בכל
זאת המשיכו מיטב עתונאי ישראל גם השנה
למלא את תפקידם החיוני: לדווח על המתרחש, לחשוף
את העובדות, להאיר את הנסתר.
האיש שהתבלט השנה בעיתונות היומית בתפקיד
זה היה כתב הארץ דן פיסלו, שהצטיין באומץ־לב
אישי רב כאשד פירסם סידרה על הפשע המאורגן
בישראל, בה חשף את עולם ההימורים, הזנות, הסחטנות
והאלימות, ואת קשריו של עולם זה עם אישים מפלגתיים
וקציני־מישטרה. בסוף תשל״א עדיין לא הוסקו
המסקנות מגילויים אלה — אך הם זיכו את כיסלו
בתואר איש־העיתונות של השנה.

צע>ר

ס פ רו ת

אווי אוולב

הסיפור הקצר, שהופיע בראשית אוגוסט במוסף
הספרותי של הארץ, משך רק תשומת־לב מעטה. הוא
נשא את השם ״הסינים״ ,ומחברו היה אורי אזדלב.
רק קומץ חובבי־הספרות, הקוראים חומר כזה בעיתונות,
טרחו לקראו. חיכתה להם חווייה מזעזעת.
כי בתיאור פשוט ואכזרי, שוויתר על כל תיחכום
והתחכמות, זרק המחבר בן ה־ 40 את הקורא לתוך
דילמה שלא היה ממנה מנוס. היה עליו להחליט, בו
במקום, החלטה אישית וגורלית: האם לסכן את חייו,
את חיי אשתו וילדיו, כדי להציל ממוות ילד ערבי?
אודלב, יליד פולין, ניצול מחנה־הריכוז ברגן־בלזן
שגדל בקיבוץ גניגד, צייר מצב שדמה להפליא למצבו
של הפולני המצד בימי השואה. הסינים כבשו את
הארץ, ניגשו להשמדה שיטתית של הערבים. מה
תהיה תגובתו של הישראלי המצוי?
בארץ, שבה רק סופרים ומשוררים מעטם התמודדו
ביצירותיהם עם שאלות המוסר הבסיסיות, ושבה היה
רק ליצירות מעטות ערך בר־קיימא, בלט סיפור קצר
זה כסלע במישור שטוח. הוא העמיד את הקורא בפני
הראי, הכריח אותו לשאול את עצמו: מי אני? מה אני?

פריטי אוויו

ראובן אבוגייל

היו שתיעבו את הפנתרים השחורים. היו שראו בהם
חבורה של דמאגוגים חסרי־מצפון, או בריונים רודפי-
פירסומת, שונאי-עבודה. היו שעקבו אחרי מעשיהם באהדה
מסוייגת. והיו המונים מבני עדות־המזרח שהזדהו
עימם בלב שלם. אולם על דבר אחד לא היה ויכוח: היה
זה המעשה האותנטי היחידי של צעירים בישראל ב־תשל״א,
מעשה המרד האחד שבא מקרב המוני הנוער.
הדמות הבולטת ביותר בקרב הפנתרים היד, ראובן
אברג׳יל, שסימל גם את אופיה של התנועה. הוא
התנדנד בין קיצוניות למתינות, ניסה למנוע את ניצול
האירגון על-ידי עסקנים עדתיים וכלנתרים למיניהם,
למצוא הגדרה רצינית יותר למגמותיו.
חוא, בראש חבריו, היה הצעיר של השנה.

מ שפ ט

>הדות

מאיו לנסק

אמנון רובינשטיין

בתי-המשפט עמדו על משמרתם, אך שום פסק־דין
עקרוני בעל משמעות לאומית לא ניתן בתשל״א. גם
המנגנון המישפטי של המדינה לא הצטיין במעשים בול טים,
התמהמה בפרשת מאיר לנסקי ובפרשת הפשע
המאורגן המקומי.
המישפטנים שבלטו השנה שכנו דווקא באוניברסיטאות.
שורה שלמד, של פרופסורים למישפט הטיפו לרפורמות
חוקיות, עמדו על מישמר חרדות האזרח.
בלטו ביניהם ראובן ירון, שתבע את ביטול החוקים
המיושנים, עמום שפירא, שתבע ביטול החוק נגד
פרידמן, שחשף את
ההומו־סכסואלים, דניאל
שערוריית חוקי־המיסים. את הקבוצה כולה סימל הפרופסור
אמנון רובינשטיין, שניהל מאבק רצוף לשינוי
חוקים רבים, מחוקי־החירום ועד לחוקי־הנשואין.

לב המדינה כולה חדל לרגע מלפעום. כל אשה, כל
אדם בישראל התייחדו עם סבלה של אשת־איוב.
עולמה של פריטי ארויו נהרס תוך דקות מעטות.
רגע לפני כן היתד, אם מאושרת לשני ילדים חמודים,
רעייתו של בעל אהוב, בטיול של שבת. רגע לאחר
מכן היתד, אם שכולה, והיא עצמה לחמה על חייה.
אדם אחר היה נשבר בדקות אלה. אך פריטי ארויו,
כמו בעלה, עמדו במיבחן הנורא. האשד. החלימה, והזוג
יצא בהחלטה נחושה לבנות מחדש את חייו ואת משפחתו.
גם בשעתם הנוראה ביותר, לא דיברו השניים על
נקמה, לא חיפשו פורקן במחשבות שחורות. פריטי ארויו
היתד, ונשארה אשד, נאורה — דמות שכל אשד, בישראל
יכלה להזדהות עימד, ולהתגאות בה.

תי א טרון

מייקל אלפודס

בשנה תיאטרונית ארוכה, משעממת ודחוסה בכשלונות
מכל הסוגים, האיש היחידי שראוי להתעכב עליו היא
הבמאי מייקל אלפרדס, שהעמיד את ההצגה האחת
שכדאי היה לראותה: מנדרגולה לפי מקיאוולי.
הצלחתו של אלפרדס אינה נמדדת רק בעובדה שזאת
היתד, הצגה טובה וקופתית כאחד, אלא בכך שהצליח,
בארץ בה כל יהודי הוא ראש־ממשלה וכל שחקן הוא
לורנס אוליביה, להעביד בפרך במשך חודשים ארוכים
צוות שחקנים, שהתגלה בהצגות קודמות כפושר בהחלט,
להוציא מהם טונות של זיעה, לבטל את כל המניארות
והאשליות הסטאניסלבסקיות שלהם ולהניע אותם על
הבימה בצורה שהיא חדשה ורעננה, לפחות לגבי התיאטרון
הישראלי.
אלפרדס, הטוען ש״צריך לשאוף ולעשות את הטוב
בעיניך ולא את מה שנדמה לך שיהיה טוב בעיני הקהל,״
שייך לאותו סוג משוגעים המאמינים בסדנאות לתיאטרון,
בעבודה מאומצת ובחיפוש מתמיד אחרי דרכים חדשות.

משה עציו!

7זפור 17
השם שיהיה קשור בתדמיתו של הספורט הישראלי
בשנת תשל״א, לא יהיה שמו של ספורטאי, גם לא שמו
של עסקן ספורט, אלא זה של !משפטן, שופט בית־הדין
העליון הד״ר משה עציוני. הד״ר עציוני מונה על ידי
הממשלה לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית שנועדה
לחקור את השחיתות בכדורגל הישראלי. בתשל״א הגיעו
הרקבון והשחיתות בכדורגל הישראלי למימדים חסרי־תקדים,
כשמהמרי טוטו מצטרפים לקבוצות הנתונות בסכנת
ירידה בקניית משחקים. ספורטאים, עסקנים וקברניטי
ההתאחדות, מצאו את עצמם שקועים בבוץ וטינופת
שרק טיהור כללי יכול היה לחלצם ממנו.
המצב לא היה חדש. הוא איפיין את הכדורגל היש ראלי
מזה 15 שנה לפחות. אבל השנה הגיעה השחיתות
למימדים שעברו כל גבול, בעיקר בגלל פיתויי פרסי
הטוטו, הסעירו את דעת הקהל והביאו למינוי הוועדה,
שמסקנותיה טרם פורסמו.
היה זה אופייני שאיש מבין כדורגלני ישראל לא אזר
אומץ להופיע בפני הוועדה ולחשוף את הידוע לו על
מכירת מישחקים. רק כדורגלן אחד, משה רוזנר מ־רמת־עמידר,
גילה אומץ־לב בספקו מידע על שחיתות,
אבל כזו שלא היה מעורב בח אישית.

א מנו ת

במדינה

יש בעיות!
המלחמה בשער
״מנהיגי ערב מאיימים במלחמה כדי ל הסיח
את דעת ההמונים מן הבעיות הפנימיות

״האפנדים מסיתים את העובדים נגד
היהודים, כדי להחניק את דרישותיהם
הסוציאליות !״
כמה פעמים, במשך שלושה דורות,
נשמעו פסוקים אלה ביישוב העברי ובמדינת
ישראל י כמה פעמים עוררו בלב
השומע היהודי הרגשה של עליונות, בנוסח
:״אצלנו זה לא יכול לקרות״?
אבל השבוע היה נדמה שזה קורה בישראל.

ויונה. בעוד גל השביתות גואה
בישראל, וממשלת־הפועלים מתכננת סידרה
של חוקים לאיסור שביתות בדרכים
מתוחכמות, הופיעו לפתע מנהיגי ישראל,
בזה אחד זה, וניבאו שחורות על
המלחמה הממשמשת ובאה.
מפינחס ספיר עד שימעון פרס, לא היה

הישראלית, שבראשה עמד פוליטיקאי
מנוסה וזהיר כמו ראובן ברקת, התפתתה
ליפול לתוך מלכודת־עצמית עתיקה זו.
דאיץ של אילמים* היה לפרשה
המשך משעשע.
בהגיעו ללוד, עטה הטלוויזיה על
ברקת, כדי שיחזור על סיפורו.
ואז ראו הצופים את הראיון: הכתב
שאל את יו״ר הכנסת, יו״ר הכנסת
הניע את שפתיו — אולם שום קול לא
בקע מן המכשיר. היה זה ראיון של
אילמים.
זכך היה טוב.

יחסי־חוץ
פואמה פזעוגלת - ברוסית בעיני עיתוני שוודיה, היתה זאת
תעלומה או בדיחה. שר החינוך והתרבות
של ישראל בא לשוודיה, באורחו
של שר־ד,חינוך השוודי. אולם הוא לא
גילה שום התעניינות בענייני החינוך,
לא ביקר בבתי־ספר ובמיכללות, מסר

להקת בת־שבע

עסקן וייצמן
מיהו האוייב הפנימי?

המוסד האמנותי הרציני ביותר בארץ, בעל ההישגים הנאים ביותר, היה בתשל״א
להקת כת״שכע. במדינה שאין לה כלל מסורת מחול, הצליחה הלהקה לגבש לעצמה
קהל המופיע בקביעות להצגותיה, ותוך כדי עבודה ממושכת ומאומצת הגיעה לרמה,
שעוררה בדרך כלל את התפעלותה של הביקורת הישראלית.
אבל בכך לא די. בת־ שבע הוכיחה את עצמה מעל ומעבר לגבולות המדינה, כשגריר
האמנותי המשובח ביותר של ישראל. הופעותיה בארצות־הברית הוכתרו בהצלחה שלא
היה דומה לה לשום גוף אמנותי אחד מן הארץ, ומבקרים חמורי־פנים וטורפי־הצגות,
שברודווי רועדת מפניהם, הכתירו את בת־שבע כ״אחת מלהקות הבלט המודרני הטובות
בעולם,״ ואילו את שני רקדניה הראשיים, רינה שיינפלד ואהוד כן־דויד, ציינו
בין רקדני הצמרת של הבלט הבינלאומי.
כל זה תוצאה של שנות עבודה ארוכות ומפרכות, הרחק מן הקלחת הרגילה, המלווה
את חיי שאר האמנויות בארץ, אולי זאת גם אחת הסיבות להצלחה.
רפואה לראשונה בארץ !מונה אדם בן 33 כמנהל אחד מבתי־החולים
הגדולים במדינה. האיש, ד״ר מרדכי שני,
התמנה למנהל בית־החולים תל-השומר, שנקרא על־שם
קודמו, איש־הרפואה הדגול, חיים שיבא.
המינוי לא עודד הפתעה בין מכריו של הרופא הצעיר.
ד״ר שני סיים לפני שבע שנים בלבד את בית־הספר
לרפואה בירושלים. הצבר, שהחל עובד במחלקה הפנימית
החת פיקוחו של ד״ר שיבא, הוכיח את עצמו עד
מהרה. עם תום מלחמת ששת הימים כאשד על תל־השומר
הוטל לארגן את שחתי הרפואה בעזה וסיגי,
ראו בד״ר שני מועמד המתאים לתפקיד מינהלי זה. על
צורת ניהול השרותים, ועל יחס ולתושבים, קיבל את
הפרס על שם אלברט שווייצר. כאשר נפטר שיבא דאו
בו את היורש הטבעי. בזכות הצלחתו להיכנס בכוחות
עצמו לאחד התחומים המימסדיים והקשים לחדירה ביותר,
זכה ד״ר שני לאיש השנה ברפואה.

מורני שני

נץ או יונה שלא גילה פתאום שהמצב
מסוכן, שדרושה כוננות עילאית, שהמל חמה
עומדת בשער.
כל זה — ללא שום עילה, כשד,אמריקאים,
הסובייטים והערבים נעים כולם,
בגלוי, לקראת עמדות־מיקוח להסדר.
750 אלף אויכים. עלה על כולם
עזר וייצמן — כרגיל. הוא דיבר והשווה
את המצב לימי מאי ,1967 כשההבדל ה יחידי
הוא שאז באה הסכנה מן האוייב
החיצוני, והפעם מן ״האוייב הפנימי.״ אף
שעזר סייג הערה זו במיקצת (״מבלי ל השוות
הרי היתד, ההשמצה ברורה.
עזר אמר זאת בגלוי. צמרת המדינה
פועלת על פי הלכה זו בשקט.
בערב ראש־השנה תשל״ב, האוייב הפנימי
מורכב מ־ 750 אלף העובדים השכירים
של ישראל.

מדיניות

הודעות מדיניות למכביר.
ישראלי היה מתפלא על תמיהת השוודים.
כי ממתי עוסקים שרים ישראליים
בעניינים המסורים בידיהם, במקוב
לעסוק בפוליטיקה גבוהה?
הגיע הזמן. אולם ביקורו של יגאל
אלון לא היה כולו היתולי. הוא משתלב
בסידרה מוזרה של ביקורי ישראלים
רמי־מעלד, בסקנדינביה.

לכל זח דק
בעיניהפרשנים, היה
פירוש אחד: יש תכונה לחידוש היח ישראלוברית־המועצצות.

סים בין
הביקורים האלה באים לצורך קיום מגעים
ישירים עם שליחים סובייטיים, ה מעדיפים,
מטעמי נוחות, להשתמש בארצות
הנייטרליות — פינלנד ושוודיה.
עסקים עסקי ה מתים

בארזים

הפורחים

נפלה שלהבת

דויד לוי חייג ביד רועדת את המספר
— 101 תחנת מגן דויד בתל-אביב —
וביקש לשלוח לו אמבולנס. לשאלת המרכזנית,
הסביר כי בן־משפחתו נפטר,
והרופא הורה להעבירו לבית־המתים.
המרכזנית ביקשה את שמו וכתובתו,
הבטיחה לשלוח. כעבור זמן יקצר, הגיע
האמבולנס. הנהג ועוזרו הורידו את המנוח
לאמבולנס. הנהג עלה שנית, ביקש
מלוי 140ל״י.
זה לא שלנו. לוי הוציא פנקס צ׳קים,
שילם את הסכום. גם במעמד אבלים זה
נראה לו הסכום, תמורת נסיעה של עשר
דקות, כשערורייתי.
(המשך בעמוד )49

זה קורה תמיד — וזה קח; שוב.
נציגים ישראליים הצליחו להיפגש
ולשוחח בידידות עם נציגים ערביים.
הפעם: משלחת פרלמנטרית ישראלית,
מנופחת ויקרה״ שנסעה לכנס הביך
פרלמנטרי בפאריס, הצליחה ליצור
קשר ידידותי עם המשלחת הלבנונית.
עד כאן הכל יפה. אבל החסשך הוא
תמיד זה: הישראלים מפרסמים את
דבר הפגישה בקולי־קולות. הערבים
נאלצים להכחיש אותה בפומבי, ולהתרגז
על הישראלים בסתר.
זה קרה גם הפעם. מוזר שהמשלחת

שת משרד־הוזוץ ובניגוד לדעתו של שר־הביטחון,
שתבע להמשיך במלאכת הפינוי.

בעיקר גרמה לכד תגובות החריפה שד
מזכיר האו״ם או־תאנט. שדרש באיגרת ׳מיוחדת
להפסיק מיד את פעולות הדילול. אנשי
משרד-החוץ, והשר אבן בראשם, חששו
כי המשך הפינוי עלול לגרום לישראל בעיות
נוספות כעצרת האו״ם הקרובה, נוסף למיב-
הניס שהיא צריכה להתמודד בהם, והמליצו
לקבל את תביעת או־תאנט.
בינתיים מסתמנת מגמה של בריחת הפליטים
ששוקמו בבתי-מגורים באל-עריש, חזרה לרצועת עזה.

״יום הממ1ר׳י יצויין

פקיד ממשלתי בכיר שמילא כעבר תפקידים
ייצוגיים בכירים נחשד במעילה והתבקש
לנטוש את תפקידו.
האיש נחשד, כי מעל בסכום של קרוב
לארבעת אלפים דולאר, התבקש לחזור
לארץ מהמדינה בה שהה וכאן נצטווה לפרוש
מתפקידו.

מחותנו ש ל דיין
ח שוד בהחזקת
רכו ש גנו ב
אברהם קירשנר, סוחר בחומרים חקלאיים
מרמת-השרון, שנעצר כחשוד בהחזקת
חומרי-הדברה גנובים, הוא מחותנו של
שר הביטחון משה דיין.
קירשנר הוא אבי אשתו של אודי דיין,
בעל משק בנהלל.
אין כל קשר בפרשה זו לבין פרשת חומרי ההדברה
הגנובים, בה היה מעורב העיתונאי אלי לנדאו.

תובעי המשטרה
קצין משטרה בדרגת פקד מונה על ידי מטה המשטרה
על מנת לבדוק את רמתם של סמלי וקציני המש טרה
המופיעים כתובעים בביודהמשפט השלום בת״א.

לאחרונה התרבו התלונות, כעיקר מצד
השופטים, על הרמה הנמוכה של השוטרים
הנשלחים עד ידי המשטרה להופיע כבתי•
המשפט. בשבוע שעבר, למשל, דחה השופט
התורן את בקשתו של התובע המשטרתי
להאריך מעצרו של חשוד בטענה כי יש
לערוך לו מיסדר זיהוי, וזאת למרות שהחשוד
עצמו היה מוכן להודות שהוא האייט
שהמשטרה מחפיטת.
הקצין הבודק יושב בימים האחרונים באולם דימע־צרים
של ביודמשפט השלום ועורך דיווח מדוייק על
הופעתם של התובעים.

לי ד ה כו ת ל
ח שוד ב מ עג ל ה

בי קו רתעל

אירועי ״יום הממזר״ ייפתחו כראשון
לחודש הבא בתפילה חגיגית ליד הכותל
המערבי, שתנוהל בידי הרב הרפורמי טוביה
בן־חורין.
ועד ציבורי, שהוקם לאחרונה כדי לתבוע הנהגת
נשואין אזרחיים ליהודים שאינם יכולים להינשא על
פי חוקי ההלכה, אימץ לעצמו את הצעתו של הד״ר
ג׳ורג׳ תמרץ, לקבוע יום שייקרא בשם ״יום הממזר״,
שבו ימחו חברי הוועד באירועים שונים נגד ההפליה
בחוקי האישות של היהדות.
עד כה הצטרפו לוועד הציבורי כמה עשרות אישי
ציבור, חברי מפלגות שונות ואמנים.

ת קנו תחד שו ת
ל רו כ בי קטנועים
משרד התחבורה יתקין בשבועות הקרובים
תקנות חדשות לרוכבי האופנועים
והקטנועים. הם יחוייבו להרכיב על רכבם,
בשני צירי ההגה, מראות קמורות, וזאת
בנוסף על החובה להצטייד בקסדות.
מטרת התקנות היא לאפשר לרוכבים לראות את
מלוא שדה־הראייה שמאחוריהם. משרד־התחבורה נמנע
עד כה מפירסום תקנה זו על מנת לא לעורר
התמרמרות נוספת בין הרוכבים לאחר תקנת הקסדות.

ענף ייצוא חדש
כ ל בי גזעיים
ענף ייצוא חדש עתיד להופיע ברשימת
פריטי הייצוא של ישראל, אם תצליח
התוכנית לפתח בארץ חוות מיוחדות לגידול
כלבים גזעיים לשם ייצוא.
יוזם התוכנית הוא הרופא הווטרינרי הד״ר עמנואל
הדר, המקים עתה חווה לגידול כלבים במושב קדרון
שליד גדרה. הכוונה היא לגדל כלבים גזעיים מבוקשים
בעולם, בעיקר מגזע קולי (כלבי לאסי) וכלבים
אפגאניים, שמחיר כל אחד מהם בשוק החיות הבינלאומי
נע בסביבת אלף דולאר.
הכלבים יימכרו בשווקי העולם, לסי התוכנית,
בצירוף תעודות רשמיות שיעידו על שושלת היוחסין
שלהם.

שערוריית הטוטו
נמ שכת
מועצת ההימורים ממשיכה לנהל את ניחושי טוטו
הכדורגל כאילו כלום לא אירע וכאילו לא הוכחה כבר
בפומבי השחיתות בכדורגל, הנובעת מצורת ניהול
הטוטו. בטופס הניחושים שוב הוכללו משחקי ליגות
הכדורגל בארץ, ללא שום הגבלה בגובה ההימור.

כצורה זו ניתן, ככר כשבת הראשונה
של משחקי הליגות, לשחד שחקנים ולהטות
מישחקיס ככסף, כדי לזכות כפרס הראשון.

מבוקעו בעוון רצח: אמור הראל
הס תיי מה ח קי ר ת
80 98980ז1ש11)8ו 6ע מסע £108 $806
. <116ז3))16נ)ש$ח$6$וע<1811)50118 )/
69)6־ )60 831)6)00 1(811)60,80 קץ £8זוז?
<60 )116 {#)80*1)0111)61).ו0)^ 31ע
8 )5 )1611)6 1)000)6 016)1) 961)1311 ¥60180¥,

״הפ שע המאורגן״
היועץ־המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, סיים בימים
אלה את החקירה סביב הפירסומים אודות הפשע
המאורגן בישראל, וצירף אליהם את מסקנותיו. מסקנותיו
של היועץ־המשפטי יוגשו לממשלה, אחרי ששר
המשפטים יחזור ממסעו בחו״ל ויעיין בהם.

כפי שנודע, הגיע היועץ־המשפטי למסקנה
כי אין כל מקום לנקוט בצעדים משפטיים,
או למנות ועדת חקירה ממלכתית,
כדי לחקור או להאשים אישים וגופים שהוזכרו
כסידרת הכתכות עד הפשע המאורגן
שהתפרסמה ב״הארץ״.

הבסקסם!! ,ה ב רי טי ם
בלחץ בינל או מי
הפסקת דילול הפליטים ממחנות הפליטים ברצועה
והעברתם למקומות מגורים אחרים, נעשתה לפי דרי-

11107) 11*616111

־ 9ח 6זנן 8)080 8/1001 $ז1ז* ז 6עע
*• 61000 £1)1928119-מט 50)11896ח 3)0 # 8

). .16)2ז8עע ו)שו)1ז0עע)80ז8ע זמ$)11ז)8
06116(01<11605)0)16) 800־צ 1)81

* 111{119ו #6$01״)8) 881,1858) 8 8 )61

311$ 7612117117
״פקודת רצח מתל-אביב!״ זוהי הכותרת של
שבועון־המיליונים הגרמני ,״שטרן״ ,מעל לכתבה
המוקדשת לספרו של ״סטיב איתן׳ /בשם ״עיני
דויד״( .שם המחבר הוא צירוף של שני שמות:
אדווין איתן, כתב ״ידיעות אחרונות״ בפאריס, ואיוו
קיו, כתב ה״פיגארו״ .נגד איתן הוגש כתב־אישום
על פירסום סודות המדינה ללא אישור).
בכתבתו מגלה ״שטרן״ כי לגבי המעשים, המיוחסים
בספר לאיסר הראל, פתוחים תיקי־חקירה
בגרמניה, ועדיין מבקשים את הרוצחים. בין השאר :
הפלת מטוסו של איש־הרכש המצרי חסן כמיל מעל

אדמת גרמניה ; מישלוח חבילת־פצצה מגרמניה
למדען גרמני במצריים, שהרגה חמישה מצרים וגרמה
לעיוורון מזכירתו ; גילוי ראש כרות של אדם
אלמוני, שגופתו לא נמצאה עד כה.
ייחוס פשעים אלה לאיסר הראל בספר, הכתוב
בידי ישראלי, עלול להביא למאסרו של הראל, אם
יזדמן לגרמניה. לפי החוק הגרמני, חייבת התביעה
הכללית הגרמנית להזמין את מחברי הספר למתן
עדות, ולהוציא פקודות מעצר נגד הראל וחבריו. י סיכוי
אולם, כפי שמציין השבועון הגרמני, אין
שישראל תסגיר את הראל.

סלנג חדש בירושלים:
8לראש עיריית ירושלים,
תדי קדלק, לא יעזור כבר
שום דבר. בזכות ה״שק לי
בתחת״ ,שהשמיע בשבוע שעבר
בפומבי הוא יכנס, אם לא
להיסטוריה, לפחות לפולקלור
הירושלמי. סימנים ראשונים
לכך כבר נשמעו השבוע, כאשר
בחוצות ירושלים נשמעה
כבר האימרה :״שק לי בתדי!״
ברכה בסיגנון צה״לי
שיגר לידידיו ומכריו, אלוף-
מישנה פנחס(״פינייה״) להב,
ראש אכ״א פרט במטכ״ל. לרגל
השנה החדשה, שלח ברכות
שנה טובה כשבשוליהן מצורפת
ההערה :״הברכה הזאת
כוחה יפה לכל השנים הבאות,
עד להודעה חדשה.״ מי שחשב
כי פינייה עשה זאת כדי לחסוך
משלוחי שנות־טובות בשנים
הבאות, טעה. כי במקביל
לכרטיס הברכה הנוכחי הדפיס
פינייה את כרטיסי הברכה לשנת
תשל״ג בנוסח הבא :״הנידון:
השנה החדשה. אנא
ראה מכתבי אליך ערב ראש
השנה תשל״ב.״ רק מי שלא
יקבל בשנה הבאה תזכורת זו,
ידע כי כוחה של ברכת השנה
טובה של פינייה פג.
8דברי פרשנות לקראת
השנה החדשה, שישודרו ב־

טלוויזיה, הקליט הפרשן הצב

האלוף (מיל ).חיים הר*

צוג. צופי הטלוויזיה יתמוגגו
ודאי לשמוע את דבריו השוטפים
של האלוף, הבונה ׳משפטים
מסובכים במהירות, מבלי
להכשל בלשונו. מה שצופי הטלוויזיה
אינם יודעים הוא שב־הופעותיו
המצולמות, נוהג הא לוף
הרצוג לקרוא את דברי
פרשנותו, אך כיוון שהוא רוצה
שדברי פרשנותו ייראו ספונטאניים,
הוא מצא פתרון מקורי,
בזכותו הוא נקרא בטלוויזיה
בשם ״אלוף הקרטונים.״
הרצוג מכין את דבריו, רושם
אותם באותיות קידוש לבנה
על גבי קרטונים גדולים, העומדים
לנגד עיניו, מאחורי
המצלמה, כשמצלמים אותו לטלוויזיה.
לכל צילום כזה מופיע
הרצוג כשבידו חבילה גדולה
של קרטונים, אותם יש ל החליף
לפי הסדר.
זכרונות על רעייתו הע

השבוע דוד גדגוריו־ן,
כשהגיע לקרית־מוצקין לטכס
חנוכת שני גני ילדים שיקראו
על שם אשתו המנוחה, פולה
כך גוריון. סיפר ביג׳י בטכס
לנוכחים :״כשהצטרפתי לגדוד
העברי אשתי בכתה והתנגדה.
השארתי לה צוואה שאם איהרג׳
איזה שם תיתן לילד או
לילדה שלנו, שתלמד את הילד

עברית ושתעלה לארץ־ישראל.
כשהחלטתי ב־ 1953 ללכת ל-
שדה־בוקר, אמרתי לפולה :
,כשהתחתנו באמריקה לא סיפרתי
לך לפני הנשואין כי נלך
לקיבוץ במידבר. לכן אינך חייבת
ללכת אחרי.׳ אבל פולה
השיבה :״אני הולכת איתך!״
ראש עיריית באר-שבע,
אליהו נאוי, שהופיע השבוע
בתוכנית ברוכים הבאים בטלוויזיה,
גילה פרק בלתי ידוע
מהביאוגרפיה שלו. מסתבר כי
נאוי חשב על קאריירה של מורה,
אולם נזרק מהסמינר למורים
בו למד. סיבת הזריקה כפי
שהועלתה בכתב על ידי הנהלת
הסמינר: לנ״ל אין כושר אינטלקטואלי.
הוא מסוגל לעבו דת
כפיים בלבד.״
גם לפרופסור המנוח
יום!) קלויזנר, מי שהיה עורו
ערכי מדעי הרוח באנציקלופדיה
העברית, היו בעיות
דומות. כשכתב את הערך
״אפלטון״ לכרך החמישי, פסק
הפרופסור ישעיהו ליכד
כיץ׳ ,מי שהיה עורך ערכי
מדעי טבע באנציקלופדיה כי
הערך ״אינו טוב״ ואינו ראוי
להידפס. רק במאמצים רבים,
אחרי שאיימו על ליבוביץ׳ כי
אם יפסול את הערך של קלויז-

אנשים
נר עלול הפרופסור הישיש לקבל
התקפת־לב, נכנע ליבוביץ/
אבל בתנאי אד: בכרך החמישי
צויין במפורש כי הוא השתתף
בעריכתו רק עד לעמוד
,223 הוא העמוד בו החל מאמרו
של קלויזנר על אפלטון.
סוד זה, שהיה שמור שנים
רבות, התגלה רק השבוע על
ידי הד״ר יעקב לוינגר, מי

מנדלבאום, חי באשליה. ארבע
שנים אחרי הסרת המחסום שהפריד
בין העיר הירדנית ל ישראלית,
חזר המושג לשימוש.
אלא שהפעם במובן שונה.
כשמדברים היום בחוגי
הכלכלנים על ״שער מנדלב־אום״
,הכוונה היא לשערים ש מנהיג
הד״ר משה מנדלבד
אום, הממונה על המחירים

חתיכות השנה

12 צילומים נערות״השנה
המתפרסמים בעמודים הגאים,
הן צילומיהן של 12
החתיכות של ישראל בשנת
תשל״א 1
• נערת תשרי: קא־רן
דונסקי. הצלם סמי בן־

• נערת חשון: אלמונית.
הצלם: סטודיו מולח
הרמתי.

• נערת כסלו: איריס
דוידסקו, מלכת המים
.1971 הצלם: ויליאם סעד.
• נערת טבת: חלית
קתמור. הצלם: יעקב אגור.

שהיה בשעתו עוזרו של הפרופסור
ליבוביץ׳.
8מי שהאמין כי עם אי חוד
ירושלים בא הקץ על שער

ברח מה שמ ש ־ 1וסחי שראל

• נערת שבט: שרונה
מארש. הצלם: ויליאם סעד.
9נערת אדר: דנה
צוויגנברג. הצלם: בארג דרק.
• נערת ניסן: אלמונית.
הצלם אפרים קידרון.
• נערת אייר: דריה
אולסן. הצלם: ויליאם סעד.
• נערת סיון: אבה
קייזר. הצלם: גברא.
• נערת תמוז: שושנה
הצלם: גברא.
מוסקוביץ.
• נערת א ב: חני פרי.
הצלם: סמי בן־גד.

9נערת אלול: לילך

ישורון, ביי ה־ .11 הצלמת :
אורה ישורון.

במשרד המסחר והתעשיה. אבל
בכל זאת יש קשר בין שני השערים:
הד״ר משה מנדלבאום
הוא נכדו של ר׳ שמחה מ;־
דלבאום, שעל שמו נקרא
המעבר בירושלים שניצב ליד
ביתו. קשר עקיף נוסף: הסבא
היה גם ממיסדי כפר־סבא, שפנחס.
ספיר, שר המסחר ו־התעשיה
שהוא הבום של משה,
נמנה עם ראשוניה.
8לכתב ידיעות אחרונות
אהרון (״מאזני צדק״) ככר
היחה השבוע התנגשות עם המשטרה.
במדורו, בו הוא מפר סם
סיפורים מבתי-המשפט, פגע
בכר לאחרונה בכמה קציני
משטרה. בתגובה נרמז לו :
״תשמיץ את המשטרה כמה ש אתה
רוצה, אבל אל תלגלג
עליה.״ ערב מסיבת העתונאים
שערכה משטרת מחוז תל-
אביב עם שתי ״נערות הפצ צות״
,הגיעו לאזניו של בכר
ידיעות, כי מחוגי המשטרה
מפיצים עליו כאילו הוא משתמש
בסמים. תפס בכר את
דובר משטרת מחוז תל-אביב,
עמוס אריכא לפני מסיבת
העתונאים והודיע לו :״לידיעתך!
אני עדיין לא מעשן
סמים.״ תגובת אריכא :״אמר תי
את זה בצחוק. חאם לא
היית שתוי כשבאת אלי בפעם
האחרונה ז״

פ סו קי ה ש בו ע
• העתונאי יוסף (״תומי״)
לפיד :״זוהי הארץ הי
תצוגת
אופנה של משקפי שמש נערכה השבוע על מדרכת
רחוב דיזנגוף חתל־אביבי. המשקפיים, שעוצבו על ידי התכשיטנים
אלי ורחל גרא, הצליחו לעורר תשומת-לב, כאשר שחקנים וסתם
יושבי בתי הקפה ניסו אותם. הראשונה שהרכיבה משקפיים מתוצרת
גרא חיתה השחקנית מריה של, בסרט ״חמסין״ .לאחר שהסרט
הוקרן בחו״ל, הוזמנו בני הזוג גרא לערוך תצוגה של משקפיים
מטורפים — שחיו חלק מערכת תכשיטים שלמה, עשוייה כסף —

בניו-יורק. את התצוגה השבוע חם ערכו ערב צאתם לשם. למעלה
משמאל: הדוגמנית קארן דונסקי מדגימה מערכת נוסח פיליסיאנו.
למעלה מימין: רחל גרא והדוגמן אבי בדוגמנות דרמטית. למטה
משמאל: הדוגמנית היפה יפה מגישה תפוח לאביר הרעב, נחום
שליט, המדגים משקפיים הדומות יותר למסיכה. למטה מימין:
אחותה של רחל גרא, איקה — אופטיקאית במיקצועה — מדגימה
מסיכה שהיא משקפיים.

חידה בעולם שאזרחיה מתקשים
להתקיים גם כשהם מתפרנסים
בכבוד ; זוהי הארץ בה
הוזנחו המקלטים בצורה פושעת,
אך הפושעים מוצאים בה
מקלט ! זוהי ארץ בה פנתר אינו
חיה, אבל הוא גם אינו בן-
אדם! זוהי ארץ בה המיסים
הם בדיחה, וגם הבדיחות חייבות
במם.״

• ראש־הממשלה גולדה

מאיר :״אינני מסכימה להיות
בממשלה שיש בינה לבין
ציבור הפועלים מלחמת מעמדות.״
העולם
הזה 1776

בינג ליניאל

לנערהולצעירה, יופי •טבעי -הטוב באיחורים !

ר ב לון

אם א ת סובל ת מ אקנה ו/או מעור שמן — ודאי נזקקת לסידרת תכ שירי הנעורים
113* 1ז * א • לעור־שמן. המונ עת אלרגיה, והיא כ בר ע שתה ל מ ענך פלאים.אולם גם אם עורך הצעיר חופשי משומן — שמירתו ומיצוי מלוא־יופיו הטבעי יבטיחו ל ך
הופעה נאה ורעננה בהווה ובעתיד. זאת תע שה עבורך סידרת • 0 £ 8א * 1 0וו * 1 0אי
לעור רגיל :

לניקוי 1 ז 01/^1. 01 1\ 15£י 1.א
תכ שיר מוקצף על פנים רטובות, ה מנק ה הייטב ולעומק, ומ שאיר א ת פנייך נקיות וחלקות.

לריענון 101\ 1 ...ז _0ו ^0ח41י01־ד *׳.י \1.ן
תמיסה ירקרקה, מקררת, מרעננת וממריצה, המייצבת א ת עור־פנייך.

ללחות ולהזנה מ 12£מע1־ד \ 1015־ד 1-1םווא / /י ^ ס *׳.י1.א
ת חלי ב־ל חו ת מזין, מרווה, מרכך ומחליק א ת עור־הפנים. לשימוש ביום ובלילה.

מסכת־פנים ...
מ שחררת מעודפי־שומן ומסירה ר א שים -מוגלתיי ם. מ ת אי מ ה

לכל סוגי העור־ הצ עיר.

דאגי לעורך היום -ותודי ל״רבלון״ ת מיד...

ארבעג׳ רסאות
של אותו הדגם
מתוך ה או סףהחדש של
אומגה ״מודה־ —
גפלדתאל -ח לד או
בציפוי זהב —
עם ר צו עו ת
בצבע׳ ם תו א מי ם.
או מג ה -
ה מ׳לההאח רונ ה
ב שעוני אופבה

תראה איזו חתיכה הוא תפס

* 1.4* 0יא 61610

׳גולדסטאר״ -סיבה טובה למסיבה טובו!

1י* ו !

נערת אדד

מעין אור זהוב, אור שופע, אור נוזל הנל כדב תוך ב ק בו ק
1111111111131:10111 1 € |111<:1 ? 01111) 1311011 של הלנ ה רובינשטיין
יש אור מיוחד מאוד בו את נראית יפה
וזוהרת יותר. חלקו אור נרות, חלקו אור ירח

111001103*100 1141114 ? 0 0 0 4 3 *100

-מייק אפ נחלי חדש אשר נוצר להסתיר

וחלקו סתם אור אהבה.

פגמים קטנים בפנייך ולהשוות להם מראה

הלנה רובינשטיין לכדה ומיגזה אורות אלה

עדין חלק ומשיי.

בבקבוק מהודר וקראה לו

1110101031100 1141*14 ? 000431100

י ק רין

על פניך זוהר מחמיא בכל מקום ובכל 1
ביום ובלילה.
1110011031100 114014 ? 000431100

נו צ ר

עבור פינוק פנייך היפים ביותר, באור
ההולם אותם ביותר.

11011111131:100 01)1 ? 0 0 0 )131:1011 1101003110111051010
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שדרות קק״ל ,94 תל־אביב, בימים ב׳ ו־ד׳ בי! השעות 3.50—6.00 אחה״:

רצונך במטבח מפואר?־
העמיד במרבוו תנור פו ט
כי תנור ״פזגז״ אינו רק תנור ...הוא אינו רק
מכשיר המתוכנן במירב שימת הלב לבישול מעודן
יותר ...לטיגון מטעמים ...לדברי מאפה לאניני
הטעם ולגריל מהנה ...הוא הרבה יותר מזה!
הוא מכשיר מפואר המרהיב בעיצובו ...מכשיר
המשרת נאמנה את עקרת־הבית ושובה את לבה...
כן, גם לך דרוש תנור ״פזגז באם מטבחך צר
מדות או רחב ידים ...באם משפחתך קטנה או

ברוכת ילדים (כן ירבו) — ל״פזגז״ יש עבורך
התנור המתאים. מענה לכל משאלה...
הכנסי לאחד ממרכזי התצוגה שלנו וראי המבחר
העצום — תנורי פאר — כל אחד מסוגל לשבות
את לבך ולפאר את מטבחך ...בהחלט!
אגב — את קונה תנור מחברת הגז הגדולה
בישראל ומצטרפת לכ־ 300,000 לקוחות מרוצות.

רוצה שתה״ מרו דצ ה

]0ר7

7 1 3 1 6

ין * ג* 5

^ 011016 נמגיג!
עוג ת גליד המשפח תי ת
בג בי ע מ הפכני
* עוגה העשויה כולה
קוקטייל גלידה-נוו.ט
וניל ותות.
*מתאימה במיוחד
למסיבות ימי הולדת
ולארועים משפחתיים.
* ארוזה בגביע חסכוני נוח ומהפכני. בלעדי לשטראוס.
*הגביע המהפכני, מחסל את דביקות הגלידה לדפנות
ומאפשר לך הגשה פיקנטית של כל הגלידה.

איך להגיש

את עוגת הגלידה?
.1הפכי הגביע ולחצי על

4־ 3הגלידה דרך הנקב בתחתית.

.2כל עוגת הגלידה
בשלמותה, מונחת לפנייך.

ף י 0י
.3קשטי בפרות העונה או
בקצפת. היא משגעת גם ללא כל תוספת.
.4פרסי לפרוסות והגישי לאורחים.
שטראוס מביא קיץ קריר לביתך.

סץ ס־ו 3

ווייע לייבל זוכה בכל המדליות
לא בגלל עיצוב הבקבוק אלא
בגלל המשקה שבפנים.

00557*01/***00א£100061*61א7
956196719691970י

מ שלוח חבילות שי לחג מכל סוגי המשק או ת
ל מוסדו ת וליחידים
ברכת חג שמח לכל בית ישראל מאחל מר ששוו שבתאי,
מנהל חבר ת. יוש״ בע־־מ.
״יוש״ ,יבוא ושיווק בע״מ, דיזנגוף ,269 תל־אביב, טל. וו .4466

פרסום חמר

1 -1 1ז[ 1

.אורלי גורן, מלכת המו

הספריי המלכותי
לכל שיער
לשיער רגיל־ מיכל ורוד
לשיער שמן ־ מיכל ירוק
לשיער יב ש־ מיכל כחול

?אודונו ר שאים ל שכוח,
שרדו־ חייב לנסר
בהזדמנות אחרת, ומעל יריעה רחבה
יותר, הבעתי את הדעה שאם רק אפש רי
הדבר, עלינו לנסות ולשכות את אשר
העם הגרמני עולל לעם היהודי.
אדם אשר איננו מוכן לשכוח את
אשר עשו לו ולבני משפחתו, באושוויץ,
אדם המנציח יום־יום ושעה־שעה את
אימת השואה — הופך את ביתו לבית־קברות,
ואת חיי היום־יום שלו לסיוט
שאין לו סוף.
יחד עם זאת טענתי שלשכוח ניתן רק
את הדברים שאותם אנו זוכרים תחילה.
לא הצעתי לדחוק את העבר,
בי אס לראותו בעיניים פקוחות,
ללמוד ממנו ולהשלים
איתו. במלה אחרת: לשכוח.
לגדל על פני הקברים סלק,
תפוחי-אדמה — לא חשוב מה.
משהו שיצמח, שיגדל ויתחיל
מעגל־חיים חדש.
על אף כל זאת נתמלאתי
שאט־נפש וחימה בשעת ביקורו
של גרהרד שרדר בארץ. שר־החוץ ושר-
ההגנה לשעבר של גרמניה המערבית היה
חבר המפלגה הנאצית משנת ,1933 ועד
כניעתה של גרמניה. הוא היה פעיל בס״א,
שמעלליו מונצחים עדיין בצילומי זוועה
ב״יד ושם״ .אך מתוך הביוגרפיה
שלו, שנמסרה לעתונים על־ידי משדד-
החוץ, נשמטו לחלוטין פעולותיו בין
השנים ,1945—1933 ואבא אבן אמר
בתשובה לשאלתו של עתונאי שהוא איננו
חייב לדעת את קורות חייו הפרטיים
•של כל אורח ממשלתי. הר שרדר עצמו
אמד לעתונאי :״לא באתי לישראל בכוו

לדון בביאוגרפיה שלי ...לא מצאתי
בחיי הפרטיים, ואף לא בפעולותי הרש מיות
כשר בממשלה, כל מניעה לקבל
את ההזמנה.״ נראה שפעילותו במפלגה
הנאצית נכללת אצלו בתחום חייו הפרטיים,
שעליהם איש אינו רשאי לחקור
אותו.
אם כן, הזכות לשכוח את העבר שמורה,
לדעתי, לקורבנות בלבד. הרוצחים
ומשתפי־הפעולה שלהם חייבים לזכור
את העבר שלהם לנצח. הם חייבים לשאת
בעונש המינימלי הזה, ולנו אין כל זכות
להמתיק את גזר־דינם. דב ריו
של שרדר הם יריקה בפני
הקורבנות, והזמנתו ארצה על
ידי משרד החוץ נראית לי כ-
גסות־רוח הגובלת בפשע. שח רורו
מביקור ב״יד ושם״ (מוסד
שלא היה קם ללא תרומתו
הצנועה של גרהרד שר־דר
לפתרון בעיית היהודים
בגרמניה) ,הוא מעשה שלא
ייסלח.
אני תמה מאוד על ״תנועת החרות״
ועל גופים כ״אירגון ניצולי השואה״ ו־
״אירגון קורבנות הנאצים,״ שלא התקו ממו
נגד ביקורו של שרדר בארץ, ולא
מחו נגד נסיונו של משרד־החוץ לזרז
את •תהליך ההתיישנות.
אני מבין שהר גרהרד שרדר סייע ב אספקת
מסכות גז לישראל, לפני מלחמת
ששת הימים. תודה לאל שלא נאלצנו
להשתמש בהן. לא הייתי מופתע אילו
נתגלו בהן מאוחר־מדי דפקטים קטנים,
שאינם נראים לעין.

ל הגנ תו של טד• קול?
טדי קולק מוצא חן בעיני. בעיקר
מוצאת חן בעיני העברית שבפיו.
לפני שבוע רעשה הארץ, כאשר ברגע
של רייתחה אמר ״שק בתחת״ לאז רח
בשם ד״ר יואל חייטובסקי, אשר
ניסה לאיים עליו בתוצאות הבחירות
הבאות. אותו דוקטור כל־כך נעלב, עד
שמצא לנכון לשים עצמו ללעג על־ידי
הגשת קובלנה פלילית שאותה הוא מוכן
לבטל רק אם דאש־העיר יביע את התנצלותו
בפומבי.
אני, במקומו של טדי, לא הייתי מתנצל
בפני הדוקטור .״שק בתחת״ הוא
ביטוי לגיטימי בעברית מדוברת של הבעת
מורת־רוח ואי־שביעות רצון. כל המש תמש
בביטוי זה אינו מעלה על דעתו
שיפרשו אותו כלשונו. אני מסופק מאוד
אם ראש עיריית ירושלים היה מסכים
לשלשל את מכנסיו, אילו ד״ר חייטובסקי
היה מוכן להיענות להזמנתו.
הגידוף הישראלי הבסיסי הזה אינו
צריך להעליב איש יותר מאשר ״לך
לעזאזל,״ ״ימח שמך תבוא מארה
עליך,״ ״תדבק לשונך לחיכך,״ ״יעלו
עשבים בלחייך״ או ״כוס אביך בזוג
נעליים.״
מבחינת נוחיות הביצוע, גידוף זה
בוודאי יותר קל מאשר הליכה לעזאזל.
כיוון שקודם הארכיאולוגים צריכים לק
בוע
את מקומו המדוייק של עזאזל. וזה
לוקח זמן. אחר כך, כאשר ייקבע המקום
על־ידי שלט צהוב של אגף העתיקות,
יהיה כרוך המיבצע בהליכה ארוכה. וזה
מעייף.
״שק בתחת,״ לעומת זאת, היא אחת
הקללות הקלות והנוחות ביותר לביצוע.
האיש נמצא לידך, משלשל בתנועה מהי רה
את מכנסיו, אתה מתכופף, מרביץ
נשיקה, צ׳יק־צ׳אק וגמרת עם העסק. זה
גם לא מיבצע כל־כך בלתי-נעים. הלוואי
שיהיו לי ככתלפים לירות בבנק כמה
תחתים שנישקתי בימי חיי, מבלי שיבקשו
ממני לעשות את זה. להיפך: לא
אחת נזקקתי לשיכנועים ממושכים ול־פוילע־שטיק
אינטלקטואלים לפני שבעליהן
זיכו אותי בתענוג.
אני בטוח שטדי קולק לא התכוון
להעליב את ד״ר חייטובסקי. הוא בסך
הכל הציע לו לעשות את מה שפקידי-
עיריה רבים מוכנים לעשות לו, שלוש
פעמים ביום. אילו היה לד״ר חייטובסקי
שמץ הומור, היה מקבל את הצעתו של
טדי קולק, תופש את ראשו בשתי ידיו
ומנשקו על פניו. ככה ייעשה לאיש
המבקש שיינשקו לו בתחת.
אני דק מקווה שלטדי קולק, במיקרה
זה, היה די הומור כדי לא להגיש קובל נה
פלילית נגד ד״ר חייטובסקי.

11 גו רדה: או ש, או ש!
אני עדיין נרעש ונפעם מההצהרה ה־אמיצה,
שגולדה מאיר מסרה בשבוע ש־עבר
לנוכחים בישיבה ״הגורלית״ של

הנהלת המערך.
לדברי ״הארץ 8.9.71 אמרה שם
ראש־הממשלה את הדברים הבאים :״אי
נני
מסכימה להיות בממשלה שיש בינה
לבין ציבור הפועלים מלחמה. לא אעמוד
בסוף ימי בראש ממשלה החושבת איך
לייצר מיליונרים. אם הממשלה היא נגד
עניים, אין לה כל זכות להתקיים עוד
שעה אחת.״
שום שר בממשלה — כולל, כמובן,
שרי מפ״ם — לא העז עד כה להשמיע
בפומבי דברי־ביקורת קטלניים כל־כך
נגד ממשלת ״הפועלים״ שלנו. כאשר
דברי קיטרוג נוראים אלה יוצאים מפיה
של ראש־הממשלה עצמה, מחובתנו, נדמה
לי, לתפוס אותה במילה ולהשמיע
באוזניה קריאת אתגר אחת קצרה: נו!״
ואינני מתכוון ל״נו! אם כך, תתפטרי
סוף־סוף!״ משום שאין לי כל בטחון
שהבא אחריה יהיה טוב ממנה. ספיד
ימשיך לייצג את האינטרסים של המיל יונרים,
כפי שהוא עשה זאת ביעילות
עד כה. משה דיין, כראש־ממשלה, יקה
את העניינים ביד (זה האבר היחידי
שבעזרתו מסוגל שר־הביטחון לתפוס
בעיות כלכליות וסוציאליות) ויושיב ב־בתי־סוהר
כל עובד שישבות ללא אישורו.
יגאל אלון — אם תקרה כאן איזו
דעידת־אדמה״ או תאונה קטלנית, שב-
־! 1111111 1ו*! >וווו וווי 1 — 1
מקומה החזקה גולדה המש
תוצאה
מהן הוא ייבחר למלא את
של גולדה י -לא ילך־ביד עם ידו
של ספיר, כך שהתפטרותה של
לא תקטין את האי־צדק הסוציאלי
תולל כאן עכשיו.
ה״נו!״ שאני מתכוון אליו הוא ״נו,
גולדה. אם כך המצב, אולי תעשי משהו
בנדון! אם הגעת סוף־סוף למסקנות ש אליהן
הגיע בך אהרון מזמן, אולי תקדישי
את הפיניש במירוץ הפוליטי שלך
להשגת המטרות שעליהן חונכת?״
אולי תגידי לספיר שיפסיק, לזמן מה
(עד הבחירות לפחות!) ,לייצר מיליונרים
ולדפוק את השכירים? אולי תטי אוזן
לדברי בן־אהרון, ותעזרי לו להוציא את
המדינה מבוץ יחסי־העבודה, במקום לה קיף
אותו בחבורה של מפא״יניקים זקנים,
הקושרים את ידיו בחבלים מתוצרת
״ספיר את גולדה?״
אולי תעשי משהו כדי שהעם הזה, אשר
בשמו את מדברת כל יום שני וחמישי,
יקבל לפחות את הרושם כאילו הממשלה
שלך דואגת למיליונרים ולעניים כאחד?
נו, גולדה. א־שוקל! תעשי משהו. או
שתתפטרי באמת. האיומים התכופים שלך
בהתפטרות הולכים ומאבדים מהאפקטי ביות
שלהם.״

דיין ־ 0ס 1ה לד מוקר טי ה
נמאס לי להתעסק עם דיין כל שבוע,
אבל איך אפשר שלא להגיב על דברי
השטות שלו באותה ישיבה ״גורלית״ של
הנהלת המערך?
גולדה חושבת שכל משבר ניתן לפתור
על ידי איום בהתפטרות ודיין, הסובל
מתסביך־הכוח, חושב שבתי-כלא
נוצרו ליישוב סיכסוכי־עבודה.
לדעתו של בן האיכרים מנהלל, שבי-
תת־פתע ללא התרעה של שבועיים מראש
מהווה הפרת חוק, ועבירה על החוק
במישטר דמוקרטי פירושה, לדעתו,
הליכה לבית־הסוהר.
משהו קורה לו לדיין. העוצמה הטמונה
במשרד, שעליו ממונה השר האימפולסיבי
הזה, מעבירה אותו, כנראה,
על דעתו. האיש לא יודע את אשר הוא
שח. התיקון שנתקבל בכנסת אמנם קובע
שעובדים חייבים להודיע שבועיים מראש
על כל שביתה, אך בשום מקום
לא נאמר שם שהעובר על החוק
צפוי למאסר, או אפילו
לקנס כספי. תיקון זה, שאנשי
גח״ל כינוהו בצדק ״חוק ללא
שיניים,״ אינו קובע שום
סאנקציות להבטחת ביצועו.
אם חבר מפלגת העבודה
משה דיין חושב שיש להושיב
בבתי־סוהר עובדים השובתים
שביתת־פתע, עליו לשכנע
תחילה את הממשלה ואת הכנסת שאין
ערך לחוק אם העובר עליו אינו נידון
למאסר, אך הוא חושב כנראה שאם
אין דין — מספיק שיש דיין.
גם אם המחוקק היה קובע סאנקציות
מפורשות בחוק הזה, היה בגזר־דינו של
שר־הביטחון משום התערבות גסה בהלי כים
משפטיים, ונסיון להשפיע על בית-
המשפט. ומעשה זה לכשעצמו הוא בלתי־דמוקרטי
ומהווה, אם אינני טועה, עבירה
על החוק. בית־המשפט שהיה דן את
עברייני החוק אינו חייב בהכרח לפסוק
להם מאסר, גם אם שר־הביטחון וחבר
ההסתדרות משה דיין חושב שזה העונש
המינימלי המגיע להם. השופט האובייק טיבי,
שאינו שבוי בקסמי הכאריזמה של
דיין, יכול להחליט להסתפק במאסר־על־תנאי,
בהטלת קנם כספי, או אפילו באז הרה
חמורה, הכל בהתאם לנסיבות העבירה.

המדינה,
תודה לאל, עדיין אינה נתונה
לשיפוטו הבלעדי של שר־הביטחון.
בשטחים הכבושים הוא יכול אולי (וגם
על זה עוד נטוש ויכוח חריף) להעמיד
למשפט צבאי פקידי־מכם אזרחיים, ש הכריזו
על שביתה. אפל בתחום המדינה
עניין כזה נתון, בינתיים, בסמכותם של
הממשלה ובתי־המשפט. והממשלה, ברצותה,
רשאית להתעלם מעבירות על חוק-
השביתות, כפי שהיא מתעלמת מביצוע
חוקים רבים אחרים. אני לא מדבר רק
על חוק כנוביץ׳ ועל הפגנות הדתיים והפגנות
ההזדהות-עם-יהודי-ברית־המועצות,
שנערכו ללא רשיון.
קיימים במדינה הרבה חוקים, שכיל
אזרח שווה בפניהם, חוץ מאזרחים השווים
יותר. ישנם, למשל, אזרחים המזי־זים
חביות, כדי לעבור בכביש־הסגור־לתנועה,
מבלי שהמישטרה תתבע אותם
לדין. וישנם אזרחים אחרים השודדים
אתרים ארכיאולוגיים, ומש תמשים
בציוד ורכב צבאי (כולל
הליקופטרים) לחפירת והעברת
שללם, מבלי שהמדינה
תתבע אותם לדין, אף כי, בעניין
זה, קיים חוק מפורש,
שהעובר עליו צפוי לקנס כספי
כבד, החרמת הרכוש הש דוד
ו/או מאסר. לא עוד זאת
אלא שהמדינה במקרים מסו-
יימים, נותנת לעבריינים האלה פרס על־ידי
השארת השלל בידיהם, ועריכת נשפים
דיפלומטיים בגנים הארכיאולוגיים הפרטיים
שלהם. זה קורה.
אם כן, עבירה על החוק במישטר
דמוקרטי לא תמיד פירושה הליכה לבית־סוהר,
כפי שקובע פרשן־החוק משה דיין.
נם אילו הכרתי אנשים העורכים חפירות
ארכיאולוגיות ללא רשיון, לא הייתי
מעלה בדעתי לתבוע את מאסרם. מי אני
שאנסה להכתיב פסקי־דין לבית־המשפט?
לכל היותר הייתי מוסר את שמם ל־מישטרה,
ומשאיר את השאר בידי התביעה.
רגע
אחד! בעצם אני מכיר אדם אחד
שערך וממשיך לערוך חפירות ארכי אולוגיות
ללא־רשות. ואם המישטרה
מעוניינת לדעת את שמו של העבריין
— אני מוכן למסור אותו לחוקריה מרצוני
הטוב, ומבלי שהם ינסו להוציא את
האמת מפי בכוח.

נוערים ושכירים: התעשרה דונקוז אתכם! אד תצביעו בשביל המע רו!

״מלחמת העולם השלישית — בה נהרסה התרבות
של אירופה ואמריקה, ושבה ניסכו כ־ 200 מיליון איש
ב־ 24 שעות — פרצה באוקטובר .1962
״עם גילוי טילי־התקפה סובייטיים בקובה, מול חוף
ארצות־חברית, הטיל הנשיא ג׳ון קנדי מצור ימי עם
האי. אותה שעה חשו אוניות סובייטיות, עמוסות טילים
נוספים, לעבר האי המנותק.
״העולם כולו עצר את נשימתו. שעה אחרי שעה,
התקרבו זו אל זו אוניות שתי המדינות. משני עברי
האוקיינוס הוכנו הטילים הביניבשתיים לירי, מטוסי־ההפצצה
של כוחות-המהלומה נעו בשמיים לעבר יעדי־הם
הקבועים מראש, כשפצצות״המימן מוכנות להטלה.
״הכל היה תלוי באיש אחד. ניקיטה כרושצ׳וב נתן
את הפקודה — קדימה ! בשעה 17.50 של היום השלישי
נתקלה האוניה הסובייטית הראשונה במסך המצור של
חיל״הים האמריקאי. המשחתת ״אלבמה״ ירתה את
היריה הראשונה של מלחמת־העולם״...

כל זה יכול היה להיות כתוב בספרי־ההיסטוריה —
באותן ארצות ששרדו אחרי השואה.

אם זה לא קרה, הרי זה הודות לאיש שהלן*
השבוע לעולמו.
^ אשר הופיע לפתע לעיני העולם, שנה־שנתיים
^ אחרי מות סטאלין, נראה כימעט כדמות היתולית.
האיש עצמו כאילו השתדל לחזק תדמית זו דווקא.
קומתו הנמוכה והשמנמנה, הקרחת המבהיקה, האף הסולד
הסלאווי של מוז׳יק טוב־לב, סיגנזן־הדיבור העממי, המשובץ
באימרות־עם ופיתגמים של סבתא — כל אלה
יצרו את הרושם שהינו איש מוגבל, עממי, משעשע,
אנטי־גיבור, או גיבור בעל־כודחו.
לא פעם היה שתוי בהופעות פומביות. הוא השתעשע
בחילופי־דברים גסים עם עתונאים זרים. הוא דפק בנעל
על שולחנו בעצרת או״ם (אגב, לא בנעל שלו, כפי

שחשבו בטעות. הנעל הובאה על־ידי אחד מחברי המיש־לחת
הסובייטית).

אחרי העריץ המגואל בדם, יוסיף ואסיריו־נוביץ
דגאשווילי, המכונה סטאלין, ג׳ינגים־
חאן המודרני, נראה כרושצ׳וב כליצן שקפפירי,
כאיש שתפקידו כמחזה הוא להפיג את *מתח
לשעה קלה.
העולם קיבל אותו, שמח לקראתו, נהנה ממנו.
ולם ניקיטה סדנייביץ׳ כרושצ׳וב היה רחוק
ל? מאד מן הקאריקטורה הפשטנית, שהוא צייר בעצמו.
דמותו היתד. הרבה יותר מסובכת — כשם שהיתר. דרך*
חייו.
בן־הפועלים חסר־ההשכלה, הכורה הרוסי שגדל באוקראינה,
שעלה בסולם הביורוקרטיה הסובייטית עד
שהפך עוזרו המקורב של סטאלין, האיש שמילא תפקיד
חשוב בקרב על סטאלינגרד ולאחר מכן בחיסול ניצני
הלאומנות האוקראינית, שעמד לייד גוויית סטאלין, שיזם
את הריגת דאש־הבולשת הרצחני לברנטי בריר — .הגיע
לשיא חייו בפברואר ,1956 ברגע שעמד על דוכן הקונגרס
ה־ 20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ונאם
את ״הנאום הסודי״ המפורסם, בו חשף את פשעי סטאלין.
הנאום ירד כברק על ראשיהם של מאות. מיליונים,
שסטאלין היה בעיניהם — עד לאותו יום — שמש העמים,
גאון כל הדורות, אבי הפרולטריון הבינלאומי.
נשברו ״לוחות הברית״ של משה שמיר, נעלמה ״המולדת
השניה״ של יעקוב חזן, חרב עולמם של מאמינים
ללא־ספור.

תור כדי כד נשכח שניקיטה כרושצ׳וב היה
עצמו שותה מרכזי ככל אותם פשעים, שדרך
על ערימות של גוויות כדרכו אל על, שמעולם
לא היה מגיע אל חצר החאן האדום לולא היה
מוכן ככל עת ללחך את פינכתו, למלא את
פקודותיו ללא היסום, לרקוד לפי מיצוותו.
(פשוטו כמשמעו. פעם פקד סטאלין על כרושצ׳וב
לרקוד ריקוד־עם אוקראיני לעיני מישלחת זרה, כהלצה
משפילה).

מאחורי חיצוניות עממית ופשוטה זו התחבא
אדם קשה, כיצועיסט שלא נרתע משום
דכר. האיש שרכש את לב העולם כחוכמותיו,
לא ידע חוכמות כדרכו אל השילטון.
זכותו של כרושצ׳וב יש לרשום שהצטיין בגילוי/לב
רב, בתארו את התקופה ההיא.
יש ויכוח לגבי אמיתות הספר המרתק, כרושצ׳וב
זוכר. מקורו לוטה בערפל, ואולי עתה, אחרי המוות,
ייוודע יותר על איסופו. יתכן שאכן נכתב על־ידי האיש,
הוגנב לחו״ל, כדי להנחיל להיסטוריה את האפולוגיה
שלו. יתכן שרק חלק ממנו הוגנב, והשאר שוחזר. יתכן
שחובר כולו, כטענת הסובייטים, על-ידי הביון האמריקאי
— שאסף בקפדנות כל מילה שיצאה מפיו באוזני
ידידים, מבקרים, מישלחות, עיתונאים. כך או כך — יש
לדברים צליל אותנטי, ואין לי ספק שהתיאור נכון בעיקרו.
מה גם שהוא מזדהה, בעיקרו, עם תיאורו של
דז׳ילס, הכופר היוגוסלבי, שתיאר אף הוא את אווירת
החצר של העריץ הגרתי.

התערכותו הכרוטאלית לשכירת המרד
ההונגרי — או חלקו כהצלת העולם ממלחמת
השמדה נוראה?
אילו זה היה תלוי בי, הייתי גוזר את הדין לפי
שאלה פשוטה: האם היתד, ברית־המועצות, בתום תקופת
שלטונו, מקום טוב או רע יותר מפי שהיתה בהגיעו
לשילטון העליון?

התיטוכה לשאלה זו תטה אי! כפות המאזניים
לצד זכות.
מישטרו של סטאלין היה — כעדותו של כרושצ׳וב
עצמו — עריצות טוטאלית. לא היה בו זכר לשילטון
החוק, לחופש האדם, ואף לרחמים פשוטים.
אחרי הרפורמה הגדולה של כרושצ׳וב, לא הפכה
ברית־המועצות לאוטופיה דמוקרטית. אבל הונחו בה
יסודות לחוקיות, לליברליזציה. סולז׳ניצין ויבטושנקו
החלו צועדים את צעדיהם הזהירים הראשונים תחת של טונו
של איש זה. וגם אחרי שהודח לפתע, אי־אפשר
היה להחזיר את השעון אחורנית.
כאשר נודע לסטאלין שוועד היהודי האנטי־פאשיסטי,
גוף שמילא תפקיד חשוב במאבק נגד הנאצים, הציע להפוך
את חצי־האי קרים למדינת הקורבנות היהודיים —
רצח סטאלין את חברי הוועד, עד האחרון שבהם.

מסע־רדיפות נגד היהודים היה עלול להגיע
למימדים של שואה, לולא מת כעוד מועד. עלילת
הרופאים היתה אות לכאות.
בימי כרושצ׳וב היו מישפטים כלכליים נגד ספסרים
יהודיים, ופעם התחלקה לשונו בדברו על ה״אברמו־ביצ׳ים״.

אכל
אין להשוות את מצכ יהודי כרית
המועצות אחרי כרושצ׳וכ למצכם לפני כן.
עצם העובדה שיהודים מעזים כיום לפנות אל ממשלות
העולם וישראל, שנחתמות עצומות, שנודעים בעולם
הפרטים על משפטיהם — מעידה על התזוזה הכבידה
שחלה. בימי סטאלין, היה רק מטורף מעלה אפשרויות
כאלה על דעתו.

המאזן הכללי הוא, ק־ נדמה, ככל זאת
חיוכי.
מובן שאין זה הישג של איש אחד. כרושצ׳וב ביטא
את רוחו של דור שעייף מן העריצות, שחפץ ליהנות
מהישגי הפיתוח.

יש סצינות כספר זה, שלא יישכחו בנקל.

הנה סטאלין, מוקף חבר־מדעיו, באולם ההקרנה הפרטי
בקרמלין, חוזה כדרכו בסרטי־קאובוי אמריקאיים,
שנלקחו כשלל באירופה, ללא תרגום, כששר־התרבות
הסובייטי מסביר בנוסח :״הגיבור שולף אקדח ...הגיבור
יורה ...האיש השני נופל ומת...״
הנה אנשי צמרת השלטון, היושבים במשרדיהם בתום
יום־עבודה, באפם מעשה, מחכים להזמנתו של הרודן
הקשיש, שלא יכול היה לישון, ועל כן לא הניח לאיש
בסביבתו לישון. המסיבות האינסופיות, כשגדולי המדינה,
אדוניהם של מיליונים לחיים ולמוות, משתדלים בכל
כוחם להישאר ערים — שמא יירדמו ויעלו על עצמם
את חמתו הקטלנית של הקשיש.
הנה סטאלין עצמו, בערוב ימיו, יוצא אל מירפסת
מעון־הקייט, מבלי לראות איש, כשהוא ממלמל לעצמו
שאי־אפשר לבטוח באדם, שכולם בוגדים.

תיאור של ימי־הכיניים ,״אפלה כצהרי
יום״ — כמדינה שקמה על פי הלכה הומאניסטית
של יהודי גרמני, ככוחו של מהפכן מקצועי
גאוני, שאחד ממעשיו האחרונים היה
להזהיר את עמו ומפלגתו כפני סטאלין, כצוואה
שנגנזה ע ״י סטאלין ונחשפה ע ״י כרושצ׳וכ.

ילו היו קיימים גן־עדן וגיהינום, בניגוד להלכה
של מארכס־אנגלס־לנין, היה נערך עתה אי־שם
ויכוח סוער — לאן?

בדימוס: שנה לפני מותו

מה יטה את כף המאזניים — שותפותו של
כרושצ׳וכ כפשעים שהפילו מיליוני קורכנות —
או עוז־רוחו כחשיפת פשעים אלה ץ

ף• מלחמת העולם השניה, שלט דור הענקים
סטאלין, צ׳רצ׳יל, רוזבלט.
כרושצ׳וב שייך לעידן הבא — תקופה שבה שלטו
אישים שלא היו ענקים, אך שהיו בעלי אופי אישי חזק,
שהטביעו את חותמם על דמיון העולם — קנדי האמריקאי׳
כרושצ׳וב הסובייטי, ויוחנן ה־ 23 על כס הוואתיקאן.
כרושצ׳וב הודח זמן קצר אחרי רצח קנדי ומות
יוחנן. עימו הגיע לסופה תקופת האישים הבולטים. בעולם
השתלטו אנשי־ד,מנגנון הזהירים, הפוליטיקאים מן
המניין: ברדנייב וקוסיגין ברוסיה, ניכסון באמריקה,
חבריהם בארצות האחרות.
בעידן זה הפך כרושצ׳וב לאנאכרוניזם עוד בחייו,
כימעט למוצג מוזיאוני — שנים מעטות בלבד אחרי
שהודח, זמן רב לפני שהלך לעולמו.
מי שנפל בתקופת סטאלין, נפל ישר לתוך הקבר.
אחד השינויים הבולטים בימי שילטונו של כרושצ׳וב
היתד, שיריביו שהודחו — מאלנקוב, כגנוביץ, וורושי-
לוב, בולגאנין -נשארו כולם בחיים לפחות בעת ההדחה.

הנהנה העיקרי מרוח חדשה זו היה פרוש
צ׳וכ עצמו. הוא מת מהתקף־לכ כגיל _ 77
גורל שמעטים מן הכולשכיקים הוותיקים, כני

תקופתו של סטאלין, זכו לו.

במדינה
(המשך מעמוד )20
בתום שלושים ימי האבל, פנה לוי למגן
דויד, ביקש הסבר .״אפשר לראות
את הקבלה על התשלום ז״ ביקשה הפקידה
.״לא ייתכן שגבינו סכום כזה.״
דויד הציג את הקבלה .״אבל אדוני, זו
לא קבלה של מגן דויד. זו חברת אמבולנסים
פרטית.״
בהתאם להוראות משרד הבריאות, אין
מגן דויד מעביר נפטרים באמבולנסים
שלו. הן מסיבות רפואיות, והן מסיבות
אסטטיות. על רקע זה, הוקמו באיזזר תל-
אביב רבתי מספר הברות אמבולנסים פרטיות
העוסקות בכך — ,והגובות סכומי־עתק
תמורת שירותיהן.
מאליו מובן, שחברות פרטיות אלה זקוקות
לקשרים בחברא קדישא, בבתי־החו־לים,
ובמגן דויד — כדי שאלה יפנו אליהם
את הלקוחות.
מתים -לא אנחנו. בתיאוריה, אסור
לעובדי מגן דויד להיות קשורים ל חברות
הפרטיות. עליהם רק לענות לציבור
כי מגן דויד אינו מעביר נפטרים.
כך — בתיאוריה. על המתרחש במציאות.
מדווח כתב העולם הזה אריק לביא :
״צילצלתי ,101 ביקשתי אמבולנס להע ביר
נפטר.״ ״אנחנו לא מעבירים נפטרים,״
השיבה המרכזנית .״אבל אני אעביר
נפטר.״ ״אנחנו לא מעבירים נפט-
לקול של גבר, שמאוחר יותר התגלה כנהג
אמבולנס — של מגן דויד — בשם

מנהל רפאלוכיץ
״טובות הנאה? לא ייתכן.״
צבי אלון. אלון ביקש את הכתובת, הבטיח
לשלוח לי אמבולנס. בשלב זה, הזדהיתי
בפניו, ביקשתי לשוחח עם מנהל
התחנה.״
המספר הראשון .״זה לא ייתכן,״
הגיב המנהל, מרדכי רפאלוביץ, בתדהמה,
הזעיק את אלון. זה הכחיש הכל.
על־׳מנת לשכנע את המנהל, ערך לביא
ניסוי נוסף. למחרת, בנוכחות רפאלוביץ,
צילצל שנית למרכזנית מגן דויד, ביקש
אמבולנס להעברת נפטר .״תתקשר נא
למספר ,721003 והם ישלחו לך אמבולנס,״
השיבה המרכזנית.
רפאלוביץ המשיך להיות נדהם .״זה
ודאי מקרה,״ הגיב .״לפקידה יש בספר
את מספרי כל החברות הפרטיות, והיא
מסרה כנראה אחד המספרים.״
הכתב ורפאלוביץ נכנסו למרכזיה.
״מדוע מסרת דווקא את המספר שמסרת?״
שאל המנהל.
״זה היה המספר הראשון שראיתי,״
השיבה המרכזנית.
בדיקה קלה הוכיחה, שלפניה היו שני
מספרים בלבד — זה שמסרה, ומספר נוסף
— שגם הוא היה שייך לאותה חברה.
מכות וקינאה .״לא ייתכן שעובדי
מגן דויד ׳מקבלים טובות הנאה מהחברות
הפרטיות,״ טען רפאלוביץ בתוקף.
״ועוד איך מקבלים,״ טען בתוקף לא
פחות אחד העובדים הוותיקים בתחנה.
״יש מחיר קבוע — בין 20ל־ 25ל״י —
תמורת כל קליינט ששולחים לחברה הפרטית.
בין בעלי האמבולנסים הפרטיים
ישנה תחרות פראית, שמגיעה מדי פעם
למכות.״
״לא ידעתי כלל על קיום הבעייה,״ הגיב
יצחק שני, המנהל הארצי של מגן
דויד .״אבקש בדחיפות מהמבקר הפנימי
שלנו לחקור אותה.״•י
העולם הזה 1776

הא באמת נועדו מטעני החבלה
במתודות התיירות להתפוצץ
יחד עימן במטוסים?
** רה כזה דא סופק מזמן לציבור
תאב ההתרגשות. היה זה סיפור
שהסעיר כל דמיון, זעזע את לבבות כולם,
החל בנערות המספרה וכלה בציני-
קאים. אפילו מחברי הרומנים הרומנטיים
המצולמים, לא יכלו להמציא דבר מרגש
יותר.
שתי צעירות אומללות, תמימות ו־פתיות,
נופלות קורבן לשני מאהבים אכזריים
ומוגי־לב, המנצלים את רגשות
אהבתן והופכים אותן לפצצות חיות מעופפות,
כשהם שולחים אותם במטוסים ל ישראל
בידיעה שיתפוצצו יחד עם המטוסים
וכל היושבים בהם. מה יכול להיות
אכזרי יותר? איזה מתח מדגש יותר ז
וכמו בכל הרומנים המצולמים, הסתיים
גם זה בהפי אנד, כשבשני המקרים התערב
אלוהים, באופן ישיר או באמצעות
שליחיו, וחולל ניסים כאלה שהתרחשו
רק בתקופת האבות.
ההזדמנות נוצלה עד תום. במשך שבוע
הולעטו אזרחי ישראל בידיעות וסיפורים,
שרובם סתרו זה את זה, זכו אף
לשתי הצגות משטרתיות, שבאמצעות הטלוויזיה
הביאו את האימה לכל בית ולכל
ילד.
בסיומו של פסטיבל ״הפצצות של אל-
על,״ שרק שביתת עובדי המכס העיבה
עליו, עדיין ריחפו הרבה סימני שאלה
מעל הפרשה. הסיפור נראה יותר מדי
יפה מכדי שיהיה אמיתי. והיו יותר מדי

לוק שי פורח
גידסות סותרות מכדי שהסיפור לא יהיה
אמת.

איפה המנגנונים ז

הרי סינון יסודי, נותרו העוב-
דות הבאות ברורות מעל לכל ספק :
• שתי התיירות, הפרואנית וההולנדית,
הגיעו לישראל במטוסי אל־על, כש־ברשות
כל אחת מהן מזוודה ובד, חומרי
נפץ. ברשות התיירת הפרואנית, שיצאה
לישראל מלונדון, היה מטען של 9קילוגרם
חומר נפץ, ונפצים חשמליים. ברשות
התיירת מהולנד, היה מטען של 400 גראם
חומר נפץ, נפץ חשמלי ופתיל רועם
באורך של 23 מטר.
• שתי התיירות לא ידעו על מה
שנמצא במזוודות שהביאו עמן. המזוודות
גם לא היו מיועדות לאיש ואיש לא היה
מיועד לקבלן מידן. שתיהן גילו כי ה מזוודות
שבידיהן מכילות חומרי נפץ,
רק אחרי שהסתבר להן כי רומו בידי
מאהביהן ששלחום לישראל( ,מבלי שהאחת
תדע על קיום רעותה) ,ובדקו בעז רת
אחרים את תוכן המזוודות.
• בד בבד עם יציאת שתי התיירות
המתפוצצות לישראל, נעשה נסמן להכניס
למטוס אל־ על עוגה בד, חוצפן אק דח
צעצוע, נסיון שהתגלה בעוד מועד.
כתוצאה מגילוי זה נערך חיפוש במזוודות
נוסעי המטוס, בהן היתד, גם התיירת
מפרו, אך לא נמצא בהן דבר.
עובדות אלד, מוכיחות דבר אחד: נעשה
נסיון של חבלנים ערביים לשלוח
לישראל חומרי־נפץ במגוודות נוסעים ב מטוסי
אל־על. בשלב זה אין כל סיוע
לטענה שאמנם נועדו המזוודות להתפוצץ
באוויר.

דיליוז רוברטו, התופרת הפת־אנית
בת ה־ ,21 שנתפסה אחרי
שנשאה מימה במזוודה, שניתנה לה בידי מאהבה הערבי־הברזילאי 9 ,קילוגרם של חומרי׳
נפץ, במסיבת העיתונאים שנערכה השבוע במשטרת תל־אביב ליד ״הפצצה המעופפת״
יושבת מתורגמנית. המשטרה לא התירה לצלם את נערת הפצצה ההולנדית.
כאשר הוצגו מזוודות־התופת בפני ה־ ביר אם היו מנגנונים כאלה. עוד יותר
עתונאים, הן לא הכילו כל מנגנוני פי־ מזאת: לכל מי שיש לו ידיעה בסיסית
(המשך בעמוד )63
צוץ. אנשי המשטרה גם לא ידעו להס*

נעות הפצצה הנוואנית

במדינה

ייי ^ ותמרבח ״ 03
חינוך העדומיס והמפועדיס
מגיעים לגימנסיה

במה יהת
מסנוורת

מה שחסר עד היום לתלמיד התיכון
הישראלי, זה קצת מגע ישיר עם הצד
המחוספס יותר של החיים — הפרוצות
והקבצנים, עלוני־החיים והנרקומנים, אנ שי
השוק ודוגמניות עירום. כהשלמה לכל
אלה — קצת חוכמת חיים משל אלבר
קמי, פרידריד ניטשה, אונורה דה־באל-
זאק, אריק פרום ודומים.
זאת, לפחות, דעתם של שלושה אמד
נים צעירים — הגרפיקאים אשר עין־
דור ( )28 ומויקי לוי 19 והצלם שמעון
אודיג 24 השלושה אינם מתיימרים
להיות מאורות גדולים בתחום החינוך.

פועלים הערביים שנשארו בקומה השנייה,
לעשות נקיון.״
תוך דקות ספורות, הגיע למקום הש ריפה.
שלדג, מסעדת הדגים המפורסמת
שלו, היתד. אפופה להבות. מבטו של
סבק סרק את הסביבה. באנחת הקלה
גילה שניים מפועליו על מדרכה בסמוך,
בריאים ושלמים .״איפה ג׳וני?״ שאל
אותם.
ג׳וני היה כינוי החיבה של הפועל ה שלישי,
עבדל חי בן ה־ .16 וג׳וני זה
עתה מת.
מוות טרגי היה זה ג׳וני שהציל
את שני חבריו ממוות. כשפרצה השריפה
בקומה התחתונה, ישנו השניים בקומה
השנייה, לאחר שהחליטו לעשות הפסקה
בעבודתם ולחטוף תנומה. ג׳וני העיר
אותם, והשלושה נמלטו. בחוץ, נזכר לפתע
ג׳וני כי שכח, במחבוא בקיר בתוך
המסעדה, סכום כסף.

השבוע בקולנוע ״תל־אביב״
שיא מבקרי ם עולמי
יפו— סקנדינביה—גרמניה
הסרט שעבר בהכנסותיו את מ.א.ש.

היומן לתלמידי תיכון
סמים ומישגל בכיתה
לתלמידות:

בלהה גיא — סגנית ראשונה למלכת
המים . 1971
תמר א ה רונ סון — הנערה הפוטוגנית.
שולמית היין — מלכת הרגליים
היפות ביותר.
ו שולמית הנני — סגנית ראשונה
לנסיכת ים־התיכון.

ברכותי הלבביות והצלחה במקצוע הדוגמנות

לאה פל טשר

בזינו רי טו ת

בתחום העסקים, לעומת זאת, הם מאי רים
די טוב, לאחרונה. נראה שגם רע יונם
האחרון, השלמת־חינוכם־לקראת-
החיים של בני הטיפשעשרה, יתגלה כעסק
לא רע.
מישגל כפיתה השלושה עומדים
להוציא לשוק בימים הקרובים יומן ל תלמיד,
המיועד לתיכוניסטים, אשר יהיה
משובץ בדוגמאות — בציור, בתצלום,
ובטקסט — ״שנועדו להכין את הצעיר
לקראת יציאתו לחיים,״ כפי שמסביר
זאת עין־דור.״כשהתלמיד יצא מבית-
הספר, שיהיה מחוסן כבר בפני הרחוב.
שידע שזו מציאות שעליו לחיות איתה.״
דוגמאות למציאות שהצעיד יפגוש כש ייצא
לרחוב, אך בינתיים יוכל לפגוש
כבר בין דפי היומן שלו: דוגמנית־עי־רום
יפהפיה, פרוצה ולקוח במישגל, זוג
מאוהב, גיבן חולף ברחוב, ציורים אירו־טיים,
קבצן מחטט בערימת סחבות —
וגם צעירה המזריקה לעצמה סמים.
״תמונת המישגל, או ציוריו האידוטיים
של בידדסלי, לא נועדו להרגיז,״ מסביר
מויקי .״דברים אלה הם חלק מאיתנו.
הם נועדו ליצור תקשורת בין אדם לאדם.״
השאלה
היא, כיצד יגיב ציבור המורים
על היומן החדש. שלושת היוזמים
אינם רואים כלל מדוע שמישהו יגיב
בשלילה :״בכוונה החלטנו בשלב ראשון
שלא להיות מקוריים מדי, מאחר שהקהל
בארץ עדיין לא בשל מספיק לחומר מקורי,״
הסביר עין־דור .״השלב הזה נועד
רק להדליק את הנוער.״

תל־אביב
לא באש
ולא במים

ח גוו מזדנח

צילצול הטלפון העיר את סימון סבק
משנתו בארבע לפנות בוקר :״המסעדה
בוערת,״ בישר הקול מעבר לקו.
סבק התחלחל :״לא בגלל המסעדה,״
סיפר השבוע .״המסעדה זה כלום. הדבר
הראשון שקפץ לי לראש, זה שלושת ה
הוא
חזר ועלה לקומה השנייה —
דקות לפני שהגיע סבק למקום. כששככו
הלהבות, גילו הכבאים את גופתו של
ג׳וני.
מותו הטראגי של הנער, ואובדנה של
המסעדה, שהפכה תוך שעה ממיכרה זהב
לערימת פחם, היו מכה קשה לסימון
סבק ולשותפיו. אולם לא הראשונה. הם
סבלו מכות רבות בחייהם.
;יצל מטביעה. ביחוד שותפו של
סימון, אהרן בריקמן 52 מאז עלה ל ארץ
בן 17 עם עליית הנוער, חי אהרן
על הים, התפרנס ממנו — וניצל ממנו.
ב־ 1939 היה בספינה וחף, שטבעה ליד
חופי קפריסין. אהרן וחמישה אנשי צוות
אחרים היו הניצולים היחידים. שנתיים
אחר כך, היה על סיפונה של חפז אל־רחמן,
יחד עם מלח בשם שלמה אראל
— לימים מפקד חיל־הים — כאשר ה ספינה
טבעה בסערה עזה ליד חוף לטק-
יה בטורקיה. באותה שנה הספיק אהרן
להינצל מספיגה נוספת שטבעה כשהיה
על סיפונה — ספינת הדיג שפע.
עם הגיל, חדל אהרן לרדת למצולות
אישית. אולם המסורת נמשכה. ב*1966
נשרפה ספינתו הפרטית ניב, שהיתר,
ספינת הדיג הגדולה בארץ.
ספינת הדיג החדשה שלו, חווה,
עדיין לא המשיכה במסורת.
המיתון פגע דרכו של סימון סבק
היתה רטובה פחות. ב־ ,1934 עם עלותו
ממצריים, התיישב בקיבוץ המסילה, סלל
כבישים כמו כל חלוץ וטוב. שנתיים
אחר כך, כאשר נפתח נמל תל־אביב,
עבר לעבוד בו. תחילה כפועל פשוט,
לבסוף כמנהל עבודה. כאשר הוחלט על
סגירת הנמל, ביכר לא לעבור לאשדוד,
לקח את פיצוייו, ועם שותפים קנה אולם
גדול בבניין החניון בכיכר דיזנגוף, במטרה
להקים שם מסעדה. הבניין, שאמור
היה לצמוח ל־ 36 קומות, נעצר, עם פרוץ
המיתון, בקומתו הרביעית. חישובי הכדאיות
של סימון ושותפיו ירדו לטמיון,
ותוך הפסד ניכר הם יצאו מהעסק. ב שארית
כספו, נכנס סימון כשותף במסע־העולם
הזה 1776

! 1111גתח
^ רי 811¥ז 1ו111815^ 811

אמר חדי קולל, לפרופסור ח״טובסק׳
העוו! ה 1ה שאל: הא אתה עד?-
״שק בתחת,״ ענה ראש עיריית ירושלים, תדי קולק, לד״ר
יואל חייטובסקי, מרצה בכיר לכלכלה באוניברסיטה העברית.
היה זה ביום השני שעבר, בפתח בניין העירייה, באשר ד״ר
חייטובסקי, יחד עם קבוצת הורים נזעמים, הגיע למקום כדי
למחות על שלילדיהם, לא נמצא עדיין מקום לימודים, בגלל
עבודות בנייה שלא נסתיימו בזמן בבניין בית־הספר .״אתה

שמואל רכטמן, ראש עיריית רחובות

לא, לא הייתי אומר שזה ביטוי פר למנטרי
— אבל במה שאני יכול להבין
את תדי קולק! אנשים באים אליך, אומרים
״אני הצבעתי בעדך״ — ומבקשים
כל מיני דברים שיכולים להוציא אדם
מהכלים. אני עצמי לא השתמשתי בביטוי
כזה, אבל לפעמים זה דרש ממני התאפקות
לא רגילה.

רוצה להיבחר פעם נוספת ן נתראה עוד לפני הבחירות,״ הטיח
חייטובסקי בקולק. קולק, טרוד במאמציו לפתור את חבעייה
ונתון בלחץ, ענה את תשובתו ההיסטורית.
האם היתה זו תשובה פרלמנטרית ז האם היית אתה
משתמש במטבע לשון זוז שאלה זו היפנה ״העולם הזח״
למספר ראשי ערים ולאישי ציבור. תשובותיהם :

דיף להימנע ממנו. יחד עם זאת, אני סבור
שההתגרות בעניין הבחירות, בשעה שידוע
שהוא טורח להסדיר את העניין, היתד,
בהחלט מיותרת.

אשר אזר, ראש עיריית אילת :
אני לא הייתי משתמש בביטוי זה.

עוכר ק״עמי, ראש עיריית נתניה:
הסיגנון הוא האדם.

ח״כ אריה (ליוכה) אליאב :
סתם תפסו אדם על מילה שפלט בשעת
רוגזה. כדאי אמנם לספור עד עשר, לפני
שמדברים, אבל לא צריך להיתפס לכל
מילה. לתדי יש יותר מדי מעלות וזכויות,
מכדי שיעשו לו זאת. אני אישית אינני
יודע איך אגיב אם ירגיזו אותי. אף אחד
איננו יודע.

עורך־דין חנניה גיכשטיין, ראש
עיריית ראשון־לציון :
הביטוי איננו פרלמנטרי. אני אישית
מקווה שלא אזדקק לא אי פעם, אבל אני
בהחלט מבין לנפשו של תדי קולק. הלחץ
העצום, ולעיתים לא מוצדק, מצד הציבור,
עלול להביא כל ראש עיר נורמלי להתפרצות.

שמואל תמיר:
איש ציבור איננו צריך להשתמש בבי טוי
כזה. אני הייתי בוחר לי ביטוי מתאים,
שאיננו פוגע.

ח ״כ דב מילמן :

ח״כ חיים לנדאו:

זאת מלה שמתאימה לראש עיר? זה
מתאים לילד מהרחוב. אני לא חישב ש
צריו להשתמש בביטוי כזה. אני נמנע
משימוש בביטויים אפילו הרבה פחות
חריפים.

לא הייתי רוצה להתייחס לזה.

ח״כ מנחם פורוש:
לא הייתי רוצה להיכנס לתוך הנושא
הזה.

ח״ב לשעבר עורכת־דין שולמית
אלוני :

ח״כ אליהו ששון :
אני עצמי לא הייתי משתמש בביטוי זה.

הביטוי הוא אמנם לא פרלמנטרי, אך
אני אישית דווקא השתמשתי בו בהזדמנויות.
ואם ירגיזו אותי במידה מספקת, אני
מסוגלת להשתמש בו שוב. התגובה של
תדי קולק היתד, לדעתי במקומה. התעוררה
בעייה — והוא לא ניסה להשתמט ממנה,
אלא ראה עצמו אחראי, לקח את הטיפול
בעניין — אז שלא יזרקו לו את הגט
בפרצוף.

ח״כ יורם ארידור:

ח״ב ד״ר יוסף גולדשמידט:
אני מקווה שלא אשתמש לעולם בביטוי
זה, כמו שלא השתמשתי בו בעבר.
תדי קולק טען שהאיום של הפרופסור
נגדו היה בלתי הוגן. לפי דעתי, זה בכל
זאת לא מצדיק שראש עיר יאבד את עש תונותיו.

פרופסור
ישעיהו ליכוכיץ:
אלוף (מיל ).עזר וייצמן (מניב כצחוק
רועם):

ח׳׳כ יהונתן יפרח, ראש מועצת
שדרות :

זאת התגובה היחידה שלי. רק תגיד
שצחקתי.

אני לא הייתי משתמש בביטוי זה. לא
מעל במת הכנסת, ולא מחוצה לה. מאידך,
אי אפשר לשפוט אדם אחר. צריך
לבדוק מה הביא אותו לכך.

אני אישית לא השתמשתי עדיין בביטוי
זה. אם אשתמש בו ז מאז שנחרב בית־המקדש,
ניתנה הנבואה לאנשים שאינני
רוצה להימנות עליהם. הביטוי לדעתי איננו
פרלמנטרי, ואני מניח שתדי היה מע
הביטוי
הוא לא פרלמנטרי. אני לא אומר
שצריך להשתמש בו — אבל הרגיזו אותו.
ידוע שתדי קולק עשה מאמצים על־אנו־שיים
בעניין פתיחת בתי-הספר. כולנו רק
בני אדם.

ח״כ מרדכי כן־פורת, לשעבר ראש
מועצת אור־יהודה :

דת דגים אלמונית בצפון העיר, בשם
שלדג.
המסעדה האלמונית פרחה, הפכה ל מסעדת
צמרת, כשבין אורחיה הקבועים
משה דיין, עזר וייצמן, קצינים ופקידים
בכירים ואנשי עסקים.
׳תשובה דמכה למרות שהאחור בו
שוכנת שלדג ידע שריפות לא מעטות
לאחרונה, בייחוד במסעדות ודיסקוטקים,
טוען סימון כי הוא — כמו מכבי־האש
— מאמין שהשריפה נגרמה כתוצאה מקצר
חשמלי. כך או כך — תשובתו
למכה שפקדה אותו היא חד־משמעית:
הקמתה המהירה מחדש של שלדג.
בינתיים, כדי לא להשתעמם, הוא ואהרן
פותחים בסמוך חנות נוספת, ש תספק
דגים ופירות־ים למסעדות ומלונות
ברחבי תל־אביב .״שריפות, טביעות
— צריך יותר מזה כדי לעצור אותנו,״

אומר פועל הנמל הוותיק .״רק שהלב כואב
לי על ג׳וני.״

במקום תשובה, יש לי סיפור: הבן שלי,
בן שש, השמיע לי לפני יומיים את אותה
פנינה בדיוק. הזהרתי אותו שיפסיק להתבטא
ככה, כי אחרת הוא עוד יגדל להיות
ראש עיר.

גד יעקובי, סגן־שר ׳התחבורה:

העולם הזה 1776

ח״ב ד״ר משה סנה :
תדי קולק לא השתמש בביטוי בפר למנט
אמנם, אך אינני חושב שגם בחיים
הציבוריים יש להשתמש בו. אני, מכל
מקום, אשתדל גם להבא לשלוט בעצמי ולא
להשתמש בביטוי.

ח״ב מרדכי סורקים :

דרבי אדם
עסקים ותענוג -
לא הולכים יחד
בתיקו במס הכנסה, מופיע זלמן וסר־מן*
( )58 כפנסיונר. בשכונת מגוריו בעיר
התחתית בחיפה, ידוע הפנסיונר ה קשיש,
החי בצינעה עם אשתו בדירת
חדר ומטבח בקומת קרקע אחורית, כמלווה
בריבית — וסרמן תמיד נכון לעזור.
״אני בצרה״ .לא רק לעזור, כפי
*) השס מוסווה.

יש לנו דאגות חמורות יותר. אינני
מוכן לבזבז על זה אפילו חצי דקה. ההתבטאויות
של תדי קולק לא מעניינות אותי.

ח״כ ישראל ישעיהו, מזכיר כללי
של העבודה:
ביטוי לא נאה. אני לא השתמשתי, ולא
אשתמש, במילה כזו.

ח ״ב משה כרעם :
לא פרלמנטרי. בהחלט לא.

אורי.זוהר :

מה שאני חושב על הנושא הזה, זה
באמת לא לפירסום.

אינני יודע במה מדובר. אני לא קורא
עיתונים.

שהתברר השבוע. אחת מלקוחותיו היתד,
בת של שכנים, צעירה בלונדית העובדת
כספרית במספרה בהדר. לפני שלושה
חודשים הופיעה הנערה בת ה־ 17 אצל
וסרמן, ביקשה הלוואה של 600ל״י, לא
יכלה להסביר לאיזה מטרה, לא יכלה
לתת גם שום ערבות. לבסוף, פלטה במצוקה,
נוכח שאלותיו של הקשיש ״אני
בצרה.״
וסרמן הבין למה התכוונה. הוא החתים
את הנערה על שטרות, נתן לה את
הכסף ללא בטחונות.
כצפוי, לא הצליחה הצעירה לעמוד
בהתחייבויותיה, החזירה בקושי את הריבית.
לאחר שלושה חודשי הלוואה, לא
הצליחה להחזיר אפילו לירה מהקרן.
,מאהב ׳יוקד* וסרמן התחיל ללחוץ,
איים כי יציג את השטרות להודיה. לאחר
האיומים, בא הפיתוי: הוא הסביר

לצעירה, ברמזים עדינים, כי יהיה מוכן
להחזיר לה את השטרות — אף בלי
שתחזיר את הכסף.
הבלונדית נעתרה. לאחר כמה ימים,
קבעה איתו פגישה בביתה לשבת הקרד
בה, שאז אמורים היו הוריה לנסוע לבי קור
בירושלים.
בשעה אחת־עשרה בבוקר בשבת,
התייצב המאהב היוקד בבית שכניו, נתקבל
בסבר פנים יפות על־ידי העלמה,
הוכנס ללא גינונים של טקס לחדרה
״תתפשט, אני כבר נכנסת,״ הורתה הצעירה
בטון של יום-יום.
וסרמן התפשט, התיישב בנוחיות על
המיטה, ממתין לבאות. הוא לא נאלץ
להמתין הרבה.
דלת החדיר נפתחה, והבאות באו: ב פתח
עמדה הנערה החשוקה — לבושה
מאוד. לצידה עמדה הגברת וסרמן.

אמנות
תיאטרון
ז׳אקו, מלך הגמל;
מחפש חתיכה
ז׳אקו: מה אתה עושה פד?-
פועל: פורק מיטען מאיסטנבול.
זי׳אקד: זאת עבודה? לפי התקנות
אתה יוצא לקודס־ייעול.
פועל: ייעול?
ז׳ א קו: אבל בהול !
פועל נ והמיטען?
ז׳ אהו: שיחנה. עד שתגמור ללמוד.
פועל: זה יתקלקל!
ז׳ אקו: מה לעשות?
יחי התקנות.
נראה להם
נראה להם
ובמנות קטנות.
מה יוצא כשעובדים
לפי התקנות.״
קורא יקר,
אם נדמה לך שהדו־שיחון הזה כבר
מוכר לך מאיזשהו מבט טלוויזיוני או
ראיון רדיופוני או אולי כותרת של איזה
צהדוני, כל הכבוד לך. יש לך זיכרון
מצרין. שתי נקודות.
ואם אתה חושב שכל דימיון בין החרוזים
האלו (שנגנבו לפי התקנות, ובאמצע
החזרות, מספר הפזמונות של ״שמח
בנמל״) למזג־האוויר בנמל חיפה, בנמל־התעופה,
בנמל־אשדוד, ובכל מקום אחר
במדינה שם עושים החברה הדפוקים

ז׳אקו מלך הנמל והכרו כרוך ב״שמח כנמל״
יפהפיה שיודעת לנדנד, וכשהיא עוברת כל הנמל רועד
עבודת נמלים כל־שהיא, אינו -מקרי בהה־לט
— שוב הצדק אתך. בהחלט.
כי ישמח בנמל הוא מחזמר חדש על
בעיות עבודה בישריאל. והסיבה היחידה
לכך ששמו אינו עצוב בנמל, היא על־פי
עדות מחבריו, יורם מטמור ושמעון יש ראלי,
ש״זה לא קונץ לכתוב מלודרמה.
מספיק להסתכל בעתונים ולבכות. אבל
אצלנו, כבר הרבה שנים, זה הר.־ך תמיד
עם איזה דיגדוג של הומור. הגיבורים
שלנו הם כאלו אנשים משונים: אפילו
כשנדמה שהם הולכים על סכינים ושאו־

טו־טו — יישפך פה דם, תמיד ישנה
איזו בדיחה פה ושם.״
חוב לאומי במכולת. ואם לקחת
בחשבון שמטמור (מי שנכנס לים) ויש ראלי
(סתם יום של חול) הם כבר חברים
הרבה שנים טובות, אי אפשר להבין איך
זה כששני חברים כותבים על שני חברים
ושני הגיבורים שלהם הם לא סתם
חברים כי אם ידידי־נפש: ז׳אקו מלך
הנמל, הוא אחד שהכל הולך לו. גם ברוך
הולך לו. הולך לשבת בשבילו בבית־הסוהר,
לא פעם אחת כי אם פעמיים.
יגאל בשן:
אל־על!
האיטלקים חמי־המזג השליכו קליפות
על זמרת בת-ארצם, שלא השביעה
את רצונם, הגיבו בחוסר נימוס אופייני
להופעתה של ג׳ולי דריסקול, וקיבלו ב-
מחיאות״כפיים מאופקות כוכבים כמו
מנפרד מאן, או ״הדברים הנחמדים״.
מי הצליח בפסטיבל הפופ בפאלרטו,
שהסתיים השבוע! דווקא אחד משלנו,
יגאל בשן, המשתתף שם בפעם השנייה
ברציפות. במיכתב ששלח ארצה מספר
יגאל עצמו :
״כאשר הגעתי לכאן, כיומיעם לפני
הפסטיבל, עשיתי הכרה עם להקה אמ ריקאית
רבת״משתתפים, חמישה כושים
ועשרה לבנים, הנשמעים בערך כמו
״האבות והאמהות״ .שם הלהקה :׳,אפ
וית דה פיפל — אל-על העם״.
״בילינו את הערב יחדיו, ושרנו להנא תנו•
התוצאה היתה מוצלחת כל-כך, שמארגן
הפסטיבל הציע שהם ילוו אותי
גם בהופעה. הלהקה, המשמשת כלהקת
ייצוג אמריקאית, הסכימה, המעבד המוסיקלי
שלהם עשה לי מיספר עיבודים
לשירים שהבאתי עמי, ובבוקר שלפני
פתיחת הפסטיבל ערכנו חזרות מזורזות
על הבימה, אשר ניצבה בשדה רחב-
ידיים, בפרברי פאלרמו.
״אינני יכול לתאר לכם את הרגשתו
של זמר ישראלי כמוני, כאשר הוא מוצא
את עצמו לפתע מלווה על״ידי להקת-
קצב אמריקאית מעולה, וקבוצת זמרות
כושיות מתנועעות מאחוריו ומאלתרת
ליווי קולי רבגוני. הרגשתי בעננים, וכנראה
שגם נשמעתי בהתאם, כי קהל די גב-

כי שניהם עובדים בנמל ויודעים ש־שקספיר
אמד שמי שיש לו יש לו, ומי
שאין לו גם כן רוצה שיהיה ל ס אבל
ביום אחד משתנים האינטרסים של דאקו,
באופן פרטי מאד (וזאת אומרת שנכנסה
לו אשד, לנמל) ,ואז הוא מתחיל לעשות
פתאום קונצים כאלו אה־לה־יהושוע פרץ.
ובדוד מנסה להרגיע אותו ואומר לו:
״אתה זוכר שאמרת פעם שיש לנו חוב
לאומי?״
״חוב לאומי! חוב לאומי,״ רוטן דאקו
המלך — ״ומה עם החוב במכולת?״
״בכל פעם שאנחנו מכניסים תיקון במחזה
— אנחנו מוצאים את זה בעיתון יום
אחרי כן,״ מסביר אורגד ורדימון. מדוע
השקיע את כספו בנמל בביטחון, למצאו
על פני המים.׳ ״סוף סוף,״ הוא טוען,
״•מחזה מצחיק על מציאות עצובה.״
ובינתיים שמח בנמל, כי כל ה״מי ומי״
עובדים בעליו: הבמאי יוסף מילוא, וה־פיזמונאי
דן אלמגור (״אנחנו משתפים
פעולה בחשק מאז מחברות החשק המלחין
משה וילנסקי (שמעידן שושנה
דמיארי עד פיזמוני פיריסומת תדיראן הוא
מלחין שתמיד מעודכן) ,המעבר אלכם
וייים (׳שאפילו אלילי פופ בני טפש-עישרה
קוראים לעזרתו, כשהם נתקעים על קוצו
של צליל) ,אושיק לוי (שכבר טוענים
שמה שעשה קזבלן ליהורם גאון יעשה
ז׳אקו לאושיק, וזאת אומדת, כל הכבוד),
שמעון ישראלי שהוציא ממחבואים את
קול הבס שלו (המפורסם עוד מימי ״קום
בוקר כנם בקר! אחחחחחח ורק דבר
אחד יפה עדייו חסר: איזו חתיכה יפה־פיה
שיודעת לנדנד, וכשהיא עוברת כל
הנמל רועד — אז אם אתם מכירים אחת
כזו, יש עבורה עוד תפקיד פנוי ועומד.

נישואין אזרחיות
קומדיה על טרגדיות

יגאל בשן בפסטיבל פאלרמו
עם כושיות מתנועעות
בד התאסף במקום, אף כי נותרו פמה
שעות עד התחלת הפסטיבל עצמו•.
בערב, שעה שכוכבים כמו ג׳ולי דריס-
קול ומאנפרד מאן לא זכו לתגובה מיוחדת,
קיבלו אותי ואת האמריקאים בהתלהבות
רבה, ואני מוכרח לומר שזאת

היתה החווייה הגדולה ביותר שהיתה לי
עד עכשיו, כזמר.״
כך כנראה, חשבו גם העיתונים, אשר
ציינו למחרת חיום את הופעתם של יגאל
בשן ולהקת ״אל־על העם״ לאטרקציה
העיקרית של אותו ערב בפסטיבל.

ללא ד מ עו ת (מאת סטרינדברג, בעיהתיאטרון
דירנמט; פרידריך בוד
הקאמרי)
.נשמותיו של סטרינדברג ה־תועות
בנבכי־תסביכיהן הופכות בלבושו
המילולי־המבריק של דירנמט למשהו
הדומה יותר לפארודיה על חשבון עצ מו•
מה שנשאר ממחזהו הכאוב של
סטרינדברג הוא מערכון ציני להחריד
על הנישואין, גדוש הברקות לשוניות
בתירגומו הקולע (לרוחו של דירנמט,
כמובן) של נתן זך.
ההצגה יפה ומלוטשת. התפאורה והתלבושות
של אריח נבון הולמים זה
את זה ומבליטים את הקרירות והנקיון
שיש בעיבוד מיוחד הזה. שלישיית
השחקנים המשחקים את ה״קומדיה על
טרגדיות הנישואין האזרחיות״ כפי ש כינה
זאת דירנמט, מקצועיים ומהוקצעים
והיוצרים כל אחד פארודיה על
טיפוס בזכות עצמו, הם: יוסף ידין
(שזמן רב לא הזדמן לו תפקיד תפור
לפי מימדיו הפיסיים ועם זאת כל כך
מדוייק ובלי הגזמות); שמעון בר, ש הדגיש
את הצד החלקלק והערמומי ש בצלע
השלישית לנישואין וותיקי־סבל;
ועדנה פלידל, המיטיבה לרקוד על עצ בי
בעלה ולהרקיד אותו במחול המוות
האין־סופי •של שניהם.
העולם הזה 1776

״ש בחוווח
שמתווממות מהו.
אצר -זה אחות.
דאט-אבו נטוה״,
אומות תמי ארוני
תי.״ בדור כי שילוב כזד. מוצלח ,׳מוכרה
להביא תוצאות.
ואם מכירים את האוריגינל — מבינים
גם מדוע התוצאות הקולנועיות הן כל כך
מרשימות. כי תמי אלוני אינה סתם בחד
רה מצומצמת, שמתחילה את החיים בגיל
17 וגומרת אותם בגיל .18 אצלה — הכל
הוא אקסטרא־לארג /והלארג׳יות הזאת
לא מתייחסת רק למידות הגוף שלה —
— 90 — 60 — 90 אם כי גם הן לא
בדיוק מן הסוג המצומצם. זוהי לארג׳יות
שמתרוממת לגבהים הרבה יותר מעמיקים.
כמו בנושא הגברים למשל.

דיין של לימון

אחת התמונות חרבות של תמי בעיתונות חוץ —
שלא במו רבות אחרות — לא נועזת. תמי, כמו
אן טוכמאייר וג׳וזי כ״ץ, שייפת לקבוצת ישראליות המרבות להצטלם עבור עיתונות חוץ.
עם קידום הקריירה הקולנועית שלה, הכריזה תמי ברורות :״גמרתי עם הצילומים.״
הגברים משתגעים עלי

ך • י לתמי אלוני — התיימניה שחו-
רת־העין מראשון־לציון — פשוט יש
הצלחה עם גברים. ולא סתם גברים. כמו
ראלף עינבר או שמואל בונים .״רק עם
כאלה אני מוכנה ללכת,״ מסבירה תמי.
״הם משוגעים עלי בצורה לא נורמאלית.
נכון שישנם רגעים שבהם הם מצטערים
על הרגע שבו הם הכירו אותי. אבל מצי
שני — הם פשוט לא יכולים בלעדי.
כל אחד מן הגברים שהיו לי אהב אותי
בצורה חולנית. הייתי אומרת שהם אפילו

שימשגעת ערש
^ צל יהודים שומרי מסורת, ראש ה־
^ שנה הוא הזמן המתאים לחשבון הנפש.
תמי אלוני איננה שומרת מסורת
במיוחד, אולם ראש השנה הוא זמן מתאים
לחשבון הנפש גם עבורה, החליטה.
ביהוד השנה.
למה דווקא ו כי הנה עתה מלאה שנה
מאז החלה בקריירה הקולנועית שלה.
ישבה אם כן לעשות חשבון — והסיכום
מצא־חן בעיניה.
״ממש נידחמתי,״ מדווחת היא .״לפני
שנה, כשהתחלתי את דרכי הקולנועית —

לגמרי במיקרה, ותמורת השכר המגוחך
של 175ל״י הסרט — לא חלמתי שאגיע
כל כד דחוק.״
היום — עם ריקורד כה מרשים של
חמישה סרטים באורך ימלא, ארבעה סרטי
טלוויזיה, והעיקר: הוזה התום אמיתי
להשתתפות בתפקיד ראשי בסרט טלוויזיה
איטלקי — היא כבר מקבלת 300
ל״י בממוצע ליום עבודה.
״ממש נולדתי בשביל המצלמות,״ מגלה
תמי באובייקטיביות. אד לעומת זאת,
היא מוסיפה ,״גם המצלמה אוהבת או־

סיכנו את המעמד שלהם בשבילי. אני לא
מאלה שאוהבות להתחבא — אבל לפעמים
אפילו אני הייתי כבר אומרת: זה
יותר מדי. אנשים נשואים, בעלי עמדות,
לוקחים אותי לפרמיירות, למסיבות —
ולא היה איכפת להם מכלום. בחיי שהיו
מקרים שאמרתי: עד כאן.״
״איפה לא צילמו אותי ן״ שואלת תמי.
״כל מגזין שהקדיש את עצמו לישראל —
מצא אותי. הייתי בבילד־צייטונג על ארבעה
עמודים, יחד עם מנדי ודוגמנית
בשם יהודית מחיפה. באם הצגתי תכשיטים
ובגדים מישראל. גם אן טוכמאייר
ודדיה אולסן הופיעו שם יהד אתי. חוץ
מזה הייתי על הלואי, עם ג׳וזי כ״ץ, וכמובן
בתוך הפלייבוי, בכתבה על נערות
ישראל. היו לי המון תמונות סקסיות
במגזינים מחו״ל. לא הייתי רוצה לנקוב
בשמות — אבל מספיק שאני אגיד שהייתי
הישראלית היחידה שהופיעה בטייס.
אבל כל הצילומים האלה ניגימדו עכשיו
.״מה שדרשו ממני במגזינים האלה,
זה להתפשט ולהיות סקסית. זה לא ב שבילי.
בחו״ל מסתכלים עליך בהערצה
אם את רק מצליחה להופיע במגזינים האלה.
יש לי דוד אדוק באמריקה, שראה
כמה תמונות נועזות שלי באחד העיתונים
האמריקאים הגדולים. חשבתי שהוא יפסיק
לדבר אתי. אבל התגובה שלו היתה בדיוק
הפוכה: הוא שלח לי מיברק ברכה.״
וכך, במשך השנה, כאשר עשתה סרט
אחרי סרט, לא היה לה זמן לערוך חש בונות
נפש. רק כאשר הגיעה לשבוע הסרט
הישראלי בצפת, התחילה תמי לתפוס
את משמעותו המלאה של מעמדה
החדש.
אבל מובן שחוויות הכוכבות בצפת,
לא סיחררו את ראשה :״אני לא כוכבת
לסרט אחד,״ היא מודיעה .״ישנן בחורות
שמתרוממות לצמרת מהר — ואחר כך
מסתובב להן הראש, והן מאבדות את

תמי אלוני בתצלום
מלפני ארבע
שנים, מדגימה, את גיזרתה המפוארת.

נס עדיה

הכל. אצלי זה אחרת. לאט — אבל בטוח.
אני יודעת שאני לא בדיוק מה שקוראים
יפה, אבל אני מאוד אטקרקטיבית. חוץ
מזה, הבחנתי בכך, שהיום כבר לא מחפ שים
את היופי. משקיעים כספים כשחקנית
כמו אנני ז׳יראדו, שהיא בת ארבעים
פלוס ורחוקה מלהיות יפה — ולא לוקחים
את אלפי היפהפיות שמסתובבות בעולם.
לי יש טיפוס, ולכן אין לי חשש מהזדקנות.
יש לי זמן, ואני מתכוונת לנצל
כל רגע ממנו.״
ביעילות, ללא ספק.

קולנוע ישראל ויא דולורוזה
מפישקה לחס מג ה
הוא גבוה, צעיר, מימדים של שחקן
כדורסל וקני־מידה של דוגמן. טיפוס
ארי טהור, מוצא ארי טהור, ומגן־דויד
ענק על החזה. שמו: קלאוס פטר.
הוא מאותם מטורפים קיצוניים אשר
חוק השבות אינו חל עליהם, והם מתעקשים
לא רק לחיות בישראל הקטנה,
כי אם אפילו, רחמנא ליצלן, להיכנס
למענה בבריתו של אברהם אבינו, אף
שמזמן עברו את גיל הבר־מיצווה.
אלא שלמרבה הצער, דרכו של קלאוס
בארץ־הקודש יכולה להיכתב כתסריט,
בשם: ויא דולורוזה נזפישקה לחסמבה,
או, דופקים את הזרים.
בעצם, כל זמן שקלאוס היה תייר, הכל
היה נחמד ויפה. הוא בא לארץ בשנת
63׳ ,ואחר כך בא עוד שלוש פעמים,
כל שנתיים. בכל פעם בא לכמה ימים,
ונשאר יותר מכמה שבועות.
בפעם הראשונה בא לישראל כאדריכל
גרמני סקרן, הרוצה להציץ ולראות: מה
זה מדינה יהודית במידבר. אבל כל ביקור
נוסף הוכיח לו שהוא פשוט מאוהב
בארץ. בלי סיבות, בלי עקרונות ובלי
תסביכים של גרמני־ציוני. פשוט מאד,
מצא חן בעיניו.

ה מערב
בתולדות כיס
איש ק טן גדול (פאר, תל־אביב,
ארצות״הגרית) — מאז
היכו האיטלקים את הוליבוד
בייצור ״אופרות סוסים מערבוניות״ למיניהן, החליטו האמריקאים
שלמערבונים צריכה לחיות גם שליחות. מבאן,
״חבורת הפראים״ ,״חייל בכחול״ ולאחרונה ,״איש קטן
גדול״ ,המגדיל לעשות מכולם, כשהוא מנסה לדחוס בתוך
שעתיים ומשהו, את כל תולדות המערב הפרוע.
המסגרת לכל העניין הוא ראיון עם ישיש בן ,121
המגולל בפני המצלמה את קורותיו באמצע המאה שעברה,
מאז נחטף כילד על״ידי אינדיאנים, וגדל במחיצתם, ועד
לרגע בו חזה בקרב על ״ליטל ביג הורן״ ,קרב בו נהרגו
כל חייליו של גנרל קאסטר. בין שני מאורעות אלה, הספיק
גיבור הסיפור לחיות לוחם אינדיאני. חנין בבית
כומר שאשתו אוהבת לרחוץ נערים צעירים, עוזרו של רו-
פא־אליל שתום־עין ופיסח, אקדוחן, שיכור, מתבודד,
פושט-עורות ושוב לוחם אינדיאני.
בעזרת כל האפוס חזה, מנסה הבמאי ארתור (״בוני
וקלייד״) פן, לומר את כל מה שאפשר להגיד על המערב
הפרוע. הוא מציג את מלחמות האינדיאנים מנקודת המבט
של אדומי־העור, שאינה מחמיאה כלל למתיישבים הלבנים.
הוא מנסה ידו בפארודיח על אקדוחנים, סאטירה
על המתיישבים הבורים והאלימים, טרגדיה של רצח־עם,
וקומדיה של מינחגים.
וזה קצת יותר מדי לסרט אחד, משום שעל אף כשרונו
של פן בבימוי קרב מרתק בין חיילים בכחול ללוח מים
אידיאנים, או בהצגת עיירה מעופשת, בוצית ונטולת

דאסטין הופמן: קאסטר היה אידיוט
כל זוהר, אין הוא יכול להתעכב די הצורך אף באחת
מתחנות הדרך שהציב לעצמו.
לכן, אין פלא שהתוצאה היא שטחית, מה עוד שפן
נוטה בקלות להציג את אלה שאינו מחבב כמטומטמים,
כמו למשל את הגנרל קאסטר, שבוודאי לא היה אותו
אידיוט חסר־בינה המוצג בסרט זה( .ואולי כן ז< אמנם,
נוכחותם וכשרונותיהם של דאסטין הופמן בתפקיד הראשי
ושל מרטין בלזם (רופא האליל) ,דן ג׳ורג׳ (המנהיג האינדיאני)
או פיי דאנאווי (אשת הכומר) ,מעניקים גוון מבדר
למרבית חלקי הסרט, אולם מבמאי כארתור פן נחוג
לצפות ליותר.

זורבה היווני
לבש שימלה
פטר דופקים את הזרים
גאצי או, מרגל. הצרות החלו כש לפני
חצי שנה, בביקורו האחרון, לא
התחשק לו לחזור לפרנקפורט, שם יש
לו משרד ליחסי-ציבור, צילום־אופנה ו־סירסום.
בדמיונו ראה את עצמו מחסל
את עסקיו בגרמניה, מתגייר וניכנס ל תעשיית
הסרטים המפוארת של ארץ־
ישראל.
אבל תוכניות לחוד, ומציאות לחוד. הביקור
שהתארך עלה כסף, וקלאוס רצה
לעבוד.
הברים סיפרו לו על הזדמנות מתאימה:
פישקה במילואים. שם, חשב, יוכל
גם להרוויח כסף, וגם להכיר כמה אנ שים
מן הקולנוע הישראלי. קלאוס עבד
בתור עוזר טכנאי, ומצא את עצמו יחד
עם עוד ארבעה ישראלים, בשביתה
מאורגנת בגלל אי־תשלזם שעות נוספות.
״מסתבר
שבסרט המרתוני הזה (שהם־
דטתו נמשכה 16 יום) עבדו 24 שעות
ביום, נחו שעתיים והמשיכו עוד 19
שעות ביום. וכך זה הלך במשך כל ימי
ההסרטה.
״עבדנו כמו המורים, בתנאים תת-
אנושיים. במקום ההסרטה לא היו מים,
ולא היה חשמל, לא היו די מיטות, ובעצם
גם לא היה זמן לנוח,׳׳ מספר קלאוס,
ומחזיקים אחריו חבריו הישראלים, שפנו
בשעתו לאיגוד עובדי־ההסרטה בהסתדרות
והתלוננו על שלא קיבלו תשלום
עבור שעות נוספות.
״בהסתדרות אמרו לנו שהחוזה מציין,
אמנם, שלא מגיע תשלום שעות־נוספות,
אבל לעומת זאת, זה לא חוקי לעשות
חוזה כזה, ולכן אינו תופס.״׳
״המפיק שווילי קיבל אותנו אחד אחד,״
מספר קלאוס במרירות, ,״והסתדר עם כל
אחד לחוד. אותי היפלה לרעה. קודם כל

הבטחה עם שחר (אסתר,
תל-אביב, ארצות־הברית) — רומן
גרי הוא יהודי-צרפתי ממוצא
רוסי, סופר בעל מוניטין, דיפלומט בעל דרגה גבוהה בממשלת
צרפת, במאי סרטים בעת האחרונה, ואחת הדמויות
המעניינות בעולם התרבות המערבי .״הבטחה עם שחר״
הוא ספר קורותיו כילד, והוא מוקדש כולו לדמות אמו,
אשח פעלתנית וגאה, שעמלה בפרך באלף עיסוקים, היתה
שחקנית וכובסת, מתכננת״אופנה ומנהלת-מלון, סוחרת
בדברי-ערך ועוד כיוצא בזח, הכל על מנת להעניק לבנה
החינוך המתאים ולהפוך אותו למה שהוא כיום.
גם לז׳יל דאסן, הבמאי אשר נטל את הספר והפך
אותו לסרט, יש אשה שהוא מעריץ, אלא שזאת אינה
אמו אלא רעייתו, השחקנית מלינה מרקורי. ומראה הסרט
נדמה כי היא היתה הסיבה העיקרית ליצירתו.
דאסן מפנה אליה את מצלמותיו כמעט ללא הרף,
ואילו היא לא מסתפקת בכך שהיא מצולמת, אלא עושה
הכל, בקולניות רבה, כדי שירגישו בנוכחותה. כל חיוך
הוא צחוק גדול, כל תנועה היא הנפת דגל, כל משפט
הוא הכרזת פנינה, בקיצור, מלינה מרקורי מדגימה את
מלינה מרקורי בסוגים שונים של איפור (זאת משום שהסיפור
משתרע על כעשרים שנה).
מובן שלצד אישיות זו, העולה על גדותיה מעל ומעבר
לכל צורך, כימעט ולא משגיחים באסי דיין או בילדים
הצעירים יותר המגלמים את גרי בגיל רך (אחד מהם:
בנו של אריק רולו, הכתב של ״לה-מונד״) .נדמה כאילו
כל תפקידם הוא לספק לה רפליקות. ואילו דאסן עצמו,

צרח וצעק על החברים הישראליים, שמי
יודע אם אני לא נאצי ולא מרגל, ושאם
ידברו אתו עלי אף אחד לא יקבל כלום.
ואחר־כך לא רק שלא שילם אח מה ש מגיע
לי, אלא גם סירב להחזיר לי את
מם־ההכנסה שהוריד לי מן המשכורת,
אפילו שהבאתי אישור שאני פטור ממם.״
משפט
לשוורלי .״יצאתי מהעסק
מאוכזב, אבל עם כמה חברים טובים,
ביניהם הצלם אמנון אבן־טוב (שאם אעשה
פעם סרט בארץ, אקח אותו לעבודה
קודם־כל) ואז סחבו אותי להסרטת
חסמבה.
״כאן היו, אמנם, אנשים נחמדים יותר,
אבל תנאי־עבודה מרגיזים לא פחות.
עבדנו 19 שעות ביום, ד 16 שעות ביום,
ו־ 15 שעות. ושוב, אותו סיפור: אין
שעות נוספות, אין תנאים ואין יחס. אז
החלטתי, בשבילי זה נגמר. עזבתי. ועוב דה,
לא רבתי עם אף אחד, ואפילו יותר
מזה: הבמאי יואל זילברג לקח אותי ל אמי
הגנרלית כעוזר־במאי לידו.

מלינה מרקורי: א יידישע מאמע
המגלם את מוסז׳וקין, מי שצריך כנראה להיות אביו של
גרי, נראה מצחיק יותר מאשר מרשים.
אמנם, ידו של דאסן, הבמאי המנוסה, מורגשת מזמן
לזמן, בבחירת צילומים מרשימים, או למשל, בסצינה המשולבת
בצילומים דוממים, המציגה בסארקאזם את נשות
החברה הגדולה בפולין. אבל זאת פנינה אחת בים גרחב
של זיוף, ומלינה מרקורי, החושבת שהיא עדיין זורבה
ממין נקבה, כמו ב״רק בימי חול״ ,חונקת את דמותה
מרוב התלהבות.

״בינתיים מצאתי לי עבודה בדוגמנות-
צילום בבגד־עור, והחלטתי שהחיים, ב כל
זאת, יפים בארץ. את החשבון היחי די
שלי עם שווילי אני הולך לסיים ב־בית־המשפט,
וכבר הגשתי את התביעה.
״הצרה היא שאנשים כמוהו עלולים
לייאש אותך ביום אחד. אבל הם לא
הרוב בארץ. הנה, יש לי כאן הרבה
חברים טובים, וכולם מתכוננים אצלי
לסרט שלי. תסריט יש לי כבר, כתבתי
אותו יחד עם רות דורון. גרמני צעיר
מתאהב בישראלית צעירה, ומה קורה
להם בדרך.״

תדריך
ת ל -א בי 1
קס (פריס, אנגליה) — ילד
מגדל גוזל נצים בעיירת־כורים צפונית.
סרט בעל סיגנון תעודי־למחצה על קשיחות
ואדישות בני האדם, בהשוואה לרגש
וההבנה של הילד לבעל-החי שהוא מטפח.

למות מאהבה (גורדון, צרפת)
— מורה מתאהבת באחד מתלמידיה
ומנודה בשל כך מן החברה. סיפור אמיתי,
ההופך בידי הבמאי אנדרה קאיאט
להתקפה מוחצת על צרות־האופק של צרפתים
משכילים כביכול.
ירושלים התפשטות (ירושלים, אר־צות־הברית)
— עימות בין הורים לצאצאיהם,
בקומדיה הספוגה אהבת־אנוש.
תיאור רגיש ומרתק של פער הדורות באמריקה.
הבמאי: מילוש פורמן.

חיפה
יומנה של אשה נשואה
(ארמון, ארצות־הברית) — תיאור ציני,
המציג את עקרת־הבית האמריקאית כקורבן
חסר־ישע של בעל אנוכי ואווילי,
ילדים מיפלצתיים ומאהב, המתמודד ללא
הרף עם גבריותו.

במדינה
משטרה
״המשטרה נהגה
בעורמה ואי-יושד״
״המשטרה נהגה באי־יושר, ימנעה הגנו;
משפטית מאזרח, והערימה עליו.״
בהאשמה הריסה זו, יצא השבוע עורך-
הדין התל־אביבי חיים משגיב.
טריק. לקוחו של משגב, חיים חבוט,
נעצר על-ידי המשטרה בחשוד בפריצה
לתוך וילה בשכונת נוודדמונסון. שופט
שלום תל־אביבי נעתר לבקשת המשטרה,
עצר את חבוט לעשירה ומים.
בתום עשרת הימים, הופיע משגב בבית־המשפט,
המתין להבאת לקוחו מאולם העצורים.
אולם לקוחו לא הופיע.
חקירה קצרה העלתה את הסיבה: ב יזם
הקודם — יום לפני תום תקופת ה מעצר
— הביאה המשטרה את העצור
בפני שופט, ביקשה הארכת מעצרו.
אלא שהיא לא הביאה את העצור בפני
בית־המשפט בתל־אביב. היא ׳טרחה במיוחד
להביאו בפני שופט־השלום בפתח-
תקווה, מבלי להודיע על־כך כלל ועיקר
לעורד־דין משגב.
עבירה משטרתית. שופט-השלום
בפתח־תקווה נאות לדון בבקשת המש טרה,
והאריך את מעצרו של יחבוט ב־שישה
ימים — לימרות שהתיק, שנפתח
בתל־אביב, לא הובא בפניו — ולמרות
שהעצור טען שיש לו סניגור, והלה לא
יכול היה להופיע בגלל המשטרה.
משגב החליט לא לעבור בשתיקה על
התנהגות המשטרה. הוא הגיש ערר על
המשפט המחוזי, בו טען :
״אני רואה בפעולת המשטרה עבירה
חמורה על החוק.״
דקות ספורות לפני מועד הישמע הערר,
פנו נציגי המשטרה בהצעה אל משגב:
שיבטל את הערר — תמורת שיחרורו
המיידי של העציר על-ידי המשטרה.
משגב הסכים.

הפלגות שיט ונופש 7חופי הים התיכון

דיו ד

שרות הפלגות שבועי מחיפה לוונציה בכל יום
ראשוו ב אניות המעבורת הבנויות ב מיו ח ד לתיירות
ולהנאת הנוסע ־״הרמס׳י ו״פגאסוס,׳.

מדידת מסוכנת _
ישחרר ר 17 המוות
דירתם של יוסף מנסטרסקי ואביו יהודי׳׳
בשיכון עטידר בטבריה, נבנתה על-
ידי חברת ענזידר לפני עשר שנים בלבד
— אולם זה תקופה ממושכת שהיא כבד
!מטה ליפול. אך כל פניותיהם של יוסף
ואביו, ושמונה הנפשות האחרות המתגוררות
באותו בית, לא הצליחו לשכנע

סיורי חוף בשעות היום בנמלי הביניים

לי מ סול, אלגיהו אנט לי ה ( טו ר קי ה) .רודו ס, פי ר או ס, קורפו, דיב רו ג ני ק, ונ צי ה
וחזרה דדך ־ קורפו, פיראוס, הרקליו כרתים ) ולימסול .

מיזוג אויר • בריכת שחיה • מטבח עשיר ומגוון
חנות פטורה ממכס
בלה את חופ שתך וסייר ב מ חי רי ם נו חי ם לחופי
הי ם התיכון !
נא לפנות אל סוכן הנסיעות שלך או לסוכנים הכלליים

אלאלוף ושות׳
ת״א, רה׳ אלנבי ,94 טל 611757 .־ 33$9ו6
חיפה, רח׳ כיאט ,6טל 67752 6775
סיווג בס׳חות שנקבע עיי מנהל אגף הספנות !הנמלים •הרמס• -פגאסוס• שנת הבניה •( 19(0גי)

מבחר סיורים מנמל פיראוס ־ יומיים עד 10 ימים
באיים היווניים וטורקיה באוניות -תיור מפוארות

< ^ 16071^ 1

דייר יוסף מנסטרסקי
את החברה לבצע את התיקונים, או להעביר
את הדיירים לבית אחר.
מתחת לתקן מנסטרסקי פנה למהנדס
עיריית טבריה, וזה ערך בדיקה. תוצאותיה
:״הקירות הפנימיים: סדוקים, מטים
ליפול כל רגע. הבית במצבו הנוכחי
אינו ראוי למגורים.״
אלא שגם דו״ח זה לא הועיל .״הבעיה
מוכרת לנו,״ הסביר דובר ממידר, מרדכי
שוצמן .״בזמנו, ניבנו ׳מספר שיכונים מתחת
לתקן. נשתדל לפתור את הבעייה.״
״בטח הם יפתרו אותה,״ אומר יוסף.
״אחרי שהבית יפול עלינו ומישהו ייהרג.״
העולם הזה 1776

ן אהבה מתקדמת \
צילומים>\
!;סרטים, שיקומיות,
;< ו חוברו ת וכו׳ מאירופה

להתקשר עם
ת. ד 24085 .ת״א

נפתח

קו ר ס

ל מ סג׳י ס טי ם/ו ת
טל 231670 .תל־אביב
מ16—19 ,8—13-

תמרורים

ה שיזוף היעיל ביותו[
וה טוב ביותר

ייי;

אולנ 1והמו׳ 1

,דיו &יזוף ר*די*ין •י־יו וי־־

1/ס א1לטוה־ס1ל

מעד אינ1ו 1של

דודג׳ דאוט
! סו ס 00061

וסי ד״ן בתפקיד רומן גארי
בסרטו של
ג׳ו לוין

נפטר. שלום פרושן 61 יליד
ורשה ובוגר אוניברסיטת ליאד, מראשוני
ובכירי רואי־החשבון בארץ.
נפטר. הסופר אהרון ראוכני
( ,)85 אחיו של הנשיא השני של מדינת
ישראל, יצחק בן־צבי, יליד אוקראינה
שהוגלה לסיביר ב־ 1908ע״י משטרת הצאר,
ברח משם כעבור שנה, הגיע לארץ־
ישראל דרך המזרח הרחוק, התחיל לעסוק
בעיתונאות עד שפרש ממפלגת פועלי
ציון ועבר לימין מתוך התנגדות לסוציאליזם.

כ ה. למילגה מטעם המועצה הבריטית,
לשתי שנות שהייה ולימוד באוניברסיטת
אוכספורד, העיתונאי הישראלי-
ערבי עטאללה מנצור 34 בן הכפר
המארוני בגליל ג׳וש (גוש חלב) שהיה
בעבר כתב העולם הזה ולאחרונה שימש
ככתב הארץ ביהודה ושומרון.
זכה. הפסל והצייר הישראלי מיכאל
גרוס, בביאנלה ה־ 11 של סאן־פאולו,
בפרס-כבוד ומדליית־זהב, על אחד משלושת
פיסלי הענק שלו המוצגים שם במסגרת
התצוגה הישראלית.
הרתה. הזמרת רכקה זוהר, הו דיעה
על כך לחבריה להצגת אירמה להדום
מיפו בתום ההצגה האחרונה.
עומדלהינשא. בשלישית,
שליט לוב מועמד קדאפי, מבלי שהתגרש
מהשתיים הקודמות, כאשר המומחים
אינם יודעים אם הוא מרבה נשים
מטעמים פוליטיים או אישיים.
נפרדו. הכוכב מטיב מקווין
ואשתו נייל, לאחר שחזרו אחד אל השני
לפני חצי שנה, לתקופת נסיון שלא עלתה
יפה.
מתגרשת. הכוכב רחל וולש,
מבעלה האחרון, פטריק קרטיס.
התארסו. שניים מצוות המטוס
שנחטף לתקופה הממושכת ביותר בהיס טוריה
— מטוס הנוסעים היפאני שנחטף
על־ידי תשעה סטודנטים שמאלניים לצפון
קוריאה ב־ 31 למרץ ,1970 והוחזר רק ב חמישי
לאפריל. טושיו איהארה (,)32
מהנדס הטיס, ו הי רו מי ק א מי קי (,)23
דיילת באותה טיסה, הכריזו על נישואיהם
המתוכננים בראשון לדצמבר.
שוחררה ממעצרה בבית־כלא
בקופנהאגן, שם בילתה את הלילה בעק בות
תביעה כספית נגדה, הזמרת הגולה
מדרום־אפריקה מרים מל,בה 39 על־ידי
שגריר גיניאה קייטה סיידו, שטס
לקופנהאגן במיוחד מגרמניה המערבית כדי
להפקיד את 4,500 הדולר ערבות שנדרשו
לשיחרורה.
הונצחה. הזמרת אסתר עופרים,
השוהה בגרמניה, כאשר ורד מזן
חדש, בצבע תפוז־צהוב, שפותח על-ידי
מגדלים גרמניים והולנדיים ויוצג בתערו כת
הפרח ברמת־גן, נקרא על שמה.

המכונית האמריקנית
שהוכיחה עצמה בכביש• הארץ

׳וימ
£0.51
ש־ד״ו

תו-אביג:מנשיו״ תנועה 1ו1יה,ווך פתח-זזקוה .74 טל5.וו 36
חיכהתוך העצמאות . 524475.70.104 ואצל הסוננים נוחג׳ האר

00217״

אסתר עופרים
בלטהבהיעדרה. ז׳קלין
אונאסים, לשעבר קנדי, מהטקס המפואר
שבועון החדשות הישראלי
העולםהזה ״ ,
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי * המו״ל: העולם הזה בע״מ.
השבוע בקולנוע א ס תר

של חנוכת המרכז לאמנות על־שם בעלה
הראשון, גזון פ. קנדי, בוואשינגטון.
ניסהלהתאבד באמצעות
גלולות שינה, כוכב הקולנוע הוותיק רוד
קאמרון 58 שסבל, לדברי אשתו, זה
כמה חודשים מדיכאון חמור.
העולם הזה 1776

טלוויזיה תוכניות פסטיבל המיסגדיס יום שישי הקרוב הוא יום חג למוס למים•
זהו היום בו חוגגים המאמינים
את עלייתו של הנביא מוחמר לירושלים
ולשמיים. לכבוד המאורע מבינה השנה
התחנה הערבית של הטלוויזיה מישדר
מיוחד, שיהיה בו בוודאי עניו גם לאלה
שאינם להוטים אחרי התוכניות בערבית.
יהיה זה כנס טלוויזיוני ראשון של זמרי
המיסגדים בישראל ובשטחים המוחזקים,
שיתחרו זה בזה בסילסולי תפילה
ובשירת פסוקי קוראן. מסתבר שכמו
בין להקות הקצב יש דירוג גם בין
זמרי המיסגדים — והכוונה אינה למו־אזינים
הקוראים למאמינים להתפלל, אלא
לזמרי התפילות ממש.
אחת הלהקות המכובדות בתחום זה,
להקת זמרי מיסגד מערת־המכפלה בחברון,
סרבה תחילה להשתתף בתוכנית
הדת הטלוויזיונית. היה זה נור א־דין,
המכונה אבו ג׳ריר, האחראי לתוכניות
הדת בבית־השידור הישראלי, ששיכנע

נית טלוויזיה דומה בחו״ל. התוכנית תופק
ותונחה בידי עמוס אטינגר, מי שעשה
אותה ברדיו ושעבר בימים אלה מבחן
מסך מוצלח אצל במאי התוכנית שלמה
גגון.
תוכנית שעדיין לא יודעים מה יהיו
פניה היא תוכנית המיועדת לשידור בימי
שישי בעשר בלילה ושתכונה בשם לא
הכל עוכר. היא מתכוונת להביא תגובות
על אירועי השבוע בפרספקטיבה של הומור
וסאטירה. צוות של שלושה, מרדכי
קירשנבוים, יוסי גודארד ונקדימון רוגל,
שחברו יחד להפיק את התוכנית עורכים
בימים אלה מבחני מסך לשחקנים המיועדים
להופיע בתוכנית זו.
אבל בסך הכל לא תהיה מהפכה גדולה
בלוח המישדרים החדש. רוב החידושים,
אם יהיו, יהיו בתחום הסרטים הקנויים
מחו״ל.

טלוויזיה לימודית כלי פרות קדושות
נערה במיני חוטפת שפן מילד ובורחת

נה תרוץ בפעם הראשונה שיטה חדישה
של המפיקה־המורה אסתר פרידמן, ל לימוד
אנגלית למתחילים, שתלווה בחומר
עזר, חוברות משחקים, סרטי טייפ
ותיאטרון בובות. מדברים על שילוב
רדיו־טלוויזיה בתחומים שונים. מדברים
גם על אוניבסיטה טלוויזיונית. השנה
קשורים לתחנה 1200 בתי־ספר ומספר
התלמידים הצופים בתוכניותיה מגיע ל־
.250.000 זוהי אחריות עצומה.
אין טוב בלי רע. עובדות: הטלוויזיה
מכוונת אל התלמיד הממוצע ולא למפגר
או למחונן. הכל עשוי לפי תבנית אחת.
קצב ההוראה אחיד. אי אפשר להאיט
את הקצב עבור התלמיד החלש ואי אפשר
למהר למען התלמיד הטוב. מערכת
השעות אחידה. ספרי הלימוד אחידים.
אין אפשרות לדו־שיח עם התלמידים.
אין תגובות ישירות של תלמידים.
יחידת המעקב, הש.ב. של התחנה,
היא אחת היחידות החשובות ביותר של
הטלוויזיה הלימודית. תפקידה לדווח על
כל התגובות בממלכת האח הגדול. אלא
שהאנשים העובדים בתחנה אינם מאובנים
המשועבדים למימסד ולפרות הקדושות,
השיעור הטלוויזיוני הוא רק חלק
קטן במערכת השעורים. על כל רבע
שעה שידור, יש עוד כמה שעות טובות
של המורה בכתה. מראיית תוכניות בלבד
אי אפשר ללמוד.
יש לטלוויזיה הלימודית גם בעיות
אחרות. הם זקוקים לאפיק שידור נוסף.
חסרים להם טכנאים. אם טכנאי קול
אחד חולה והשני יוצא למילואים אפשר
לסגור את התחנה. המורים בכתות זקוקים
לשפשוף. אריה שובל היה רוצה שמורי
בתי־הספר יעבדו רק חמישה ימים בשבוע
ואילו יום אחד בשבוע יוקדש
להשתלמויות וללימוד חומר חדש. בעיות
לא חסרות אבל התוצאות מרחיקות לכת
אפילו בהשוואה בינלאומית.

מאחורי חמסך אהבה במעגל סגור

זמרי מיסגד אל־אקצה
דת אינה פוליטיקה
את הזמרים שדת אינה פוליטיקה. נור
א־דין, שהוא בעלה של זביבה דאריני,
שמאחורי הקלעים מספקת את הקול של
הבובה סוסו בתוכנית סמי וסוסו, מפיק
לטלוויזיה תוכניות הקשורות באיסלאם
ובנצרות. לתוכנית זו אירגן שלוש קבוצות
זמרים: זמרי מערכת־המכפלה ; זמ רי
אל־אקצה — עליהם נמנה גם יוסוף
עבדאללה, המופיע בקביעות בטלוויזיה
הירדנית ; וזמרי מיסגד עכו.
התוכנית צולמה באולפן דמוי מיסגד
בבימויו של יצחק (ג׳קי) גורן. גורן
הוא יקה על פי מוצאו. אבל בבית-
השידור נוהגים לקרוא לו, אחרי שביים
בהצלחה את סידרת התוכניות בערבית
זו בעייתך — מוחמד גורן.
המהפכה שלא תהיה
המחזה הישראלי המקורי הראשון, שהטלוויזיה
יזמה וצילמה בכוחות עצמה
צולם השבוע. זהו תסכית הרדיו לשעבר,
פגישה בצידון, מאת יהושע קנז, שבויים
לטלוויזיה בידי דוד לוין ושלמה גנון,
בהשתתפות שחקנים כמו יוסי ידין, סט־לה
אבני, דבורה קסטלנץ, זלמן לביוש
אברהם בן־יוסף ואחרים.
יעברו עוד חודשים מספר עד שהמחזה
המצולם יוקרן לצופים. זהו חלק ממלאי
התוכניות שאוגרת הטלוויזיה לקראת לוח
התוכניות החדש שלה שיכנס לתוקפו
מחודש נובמבר.
בין שאר התוכניות שמפיקים כעת ב טלוויזיה
ללוח המישדרים החדש נמצאת
גם התוכנית חיים שכאלה, שהיא תרגום
טלוויזיוני של תוכנית הרדיו אלה הס
חייו, שהועתקה בשירות השידור מתוכהעולם
הזה 1776

אל בנין עזוב. בבנין שני נערים שיכורים
— לבן וכושי — רובצים בקיאם. הנער
הלבן מבחין בנערה, ומתגרה מרגליה
הלבנות והערומות. הוא רץ אחריה. אלימות,
נסיון אונס. הנערה צונחת מטה
מגובה של עשרות מטרים, גוויתה מתנדנדת
על הקורות. הכושי מתעורר ובידו
חצוצרה. הוא מנגן רקויאם לנערה המתה.
המשטרה עוצרת דווקא אותו כחשוד
העיקרי.
סרט זה, מנגינה עצובה כעיר גדולח,
סרט הולנדי שזכה בפרס, תקרין הטל וויזיה
הלימודית במסגרת הסידרה הח דשה
זו דעתי ( )24.10 המיועדת לטיפוח
החוש האסתטי והביקורתי של הנוער.
לאחר הסרט נערך ויכוח באולפן השעה
השלישית. הטלוויזיה הלימודית אינה חוששת
מאלימות, מין וסמים משכרים. היא
קוראת לילד בשמו. בניגוד לטלוויזיה
הכללית הסובלת מאימפוטנטיות וחוסר
אונים רעיוני, הטלוויזיה הלימודית היא
בעלת מעוף ויוזמה. זהו אחד המוסדות
החיוביים ביותר שקמו במדינת ישראל.
היא נותנת הזדמנות שווה לכל התלמידים,
לפי תוכניות לימוד חדישות ביותר,
בהמחשה ובהבלטת הפרטים הקטנים ביותר.

נס קפה״ .אמר מנהל התחנה
אריה שובל :״טלוויזיה אינה נס קפה,
ששמים ממנו כפית בכוס ובוחשים. זוהי
עבודת נמלים. אנחנו פועלים לפי תוכנית
אב של חמש שנים״ .לקראת השנה הח דשה
יש לשובל בשורות: המסגרת מתרחבת
לאקסטרנים, לעולים חדשים (אולפן)
,להכשרת מורים וטכנאים ולהעשרה
כללית ולא רק להוראה בבתי־הספר.
יעקב לורברבוים, מנהל התוכניות מספר
:״ארבע שנים חולפות עד שתוכנית
לימודים חדשה מתבשלת לשידור״ .הש
נערת
השנה של הטלוויזיה היא אותה
דוגמנית אלמונית, שפניה חתוכים לשנים
בכתובת: סליחה תקלה! זה היה סימן
ההיכר המובהק ביותר של הטלוויזיה
הכללית בשנת תשל״א. איש השנה, לעומת
זאת, הוא אחד, שאינו מופיע כלל
על המסך הקטן. זהו ארנון צוקרמן
סמנכ״ל רשות־השידור לענייני אמרכלות.
צוקרמן הוא מינהלן מצוין, השם
אוכפו על כל עובדי רשות־השידור.
השכלתו הטלוויזיונית אפסית. האנשים
הקטנים בטלוויזיה רואים בו דרקון נורא
וסמל להשתלטות ההנהלה והביורוקרטיה
על היצירה וההפקה. הם נלחמו נגדו
בחוסר הצלחה מוחלט במשך כל שנת
תשל״א. לכבוד השנה החדשה הוא קיבל
פרס מההנהלה ונתמנה כסמנכ״ל לכל
העניגים. בבית־היהלומים הדביקו לו מיד
את השם: צוקרמנכ״ל. אגב, הוא משתלם
עכשיו בטלוויזיה, בלונדון. רק לפני
שבוע השתתף במסיבה בביתו האנגלי,
של הסטודנט הממונה־לשעבר חגי
פינפקר. במסיבה זו חגגו גם המשתלם
אביטל מוסנזון, ושתיים שחזרו בינתיים
ארצה: אסתר סופר וצלילח
רה, ראש עוזרי ההפקה. על זה שרים
בירושלים :״כולם נוסעים ללונדון״ .בקרוב
תצטרף אל הלונדונים בכלל ואל פינסקר
בפרט מי שהיתר, מזכירתו בעבר רות
דונר, שמילאה באחרונה את תפקיד
ראש מחלקת סרטים קנויים. עתה זכה
בתפקיד זה במיכרז צבי (צבה) גורן
מי שהיה ראש יחידת ההגשה בטלוויזיה.
את מקומו ממלאת אחת הבחורות המוכשרות
בטלוויזיה, דליה מור. שינוי
פרסונאלי אחר, שיהווה אולי נקודת מפנה
בתולדות הטלוויזיה בראשית שנת תש־ל״ב,
עדיין נמצא בסימן שאלה. בכתב
המינוי של יצחק שמעוני, מנהל התוכניות
בעברית, נאמר, בי הוא יכהן
בתפקידו עד ה־ 31 בדצמבר עם אפשרות
הארכה. השמועות על עתידו מעסיקות
כבר היום את עובדי הטלוויזיה. תגובת
שמעוני :״השאלה היא באיזו מידה יתאפשר
לי לעסוק בביצוע תוכניות לצד
עבודת הניהול והפיקוח י אם לאו —
אני מעדיף עריכה והפקה״ .במלים פשוטות
יותר: צחי מתכונן לאפשרות שהוא
יהיה מפיק בטלוויזיה ולא מנהל. ועוד
שינוי פרסונאלי קטן שהיה צורך לבשר

קריינית מזור
חבר חדש
עליו כבר מזמן: כשהחבר לו עמדה
דדיה מזור להינשא אמר :״או אני
או הטלוויזיה״ — היא בחרה בטלוויזיה
ובחבר חדש, יאיר אחי״אילן, שהוא
עורך סרטים בכיר בבנין ולא איש מחוץ
לטלוויזיה. זוהי דוגמא נפלאה לאהבה
במעגל סגור.

תדריך
• קובה

אמנות ומהפכה

(יום ג׳ )20.20 ,14/9סרט תיעודי המציג
את האמנויות בקובה המהפכנית של פידל
קאסטרו, בשיחות עם משוררים, סופרים
ובמאי קולנוע ותיאטרון. הפקה — ה־בי.בי.סי.

סרט השבוע (יום ד׳ , 15/9
)20.35 האדם הבודד — מערבון על אק דוחן
מקצוע השב לביתו אחרי 14 שנות
נדודים ומגלה שרעייתו מתה ואילו בנו
שונא אותו שנאת מוות. משתתפים:
ג׳ק פאלאנם ואנטוני פרקינס.
• רמברנרט (יום ה׳ )20.20 , 16/9
מן הסידרה אימניס מהפכניים של סיר קנט
קלרק.
• .דשות הבידור (יום ה׳ ,16/9
)20.50 ביאניהן — להקת המחול של הסטודנטים
מהפיליפינים הקוצרת הצלחות
בישראל זה כמה שנים.
• עלייתו של מוחמר (יום ו׳
40 )18.45 ,17/9זמרי המיסגדים: אל*
אקצה בירושלים, מערת המכפלה בחברון
ומיסגד עכו בתכנית דתית לרגל חג עליי תו
של מוחמד לירושלים ולשמים. מפיק
— נור א־דין. במאי — יצחק גורן.
• פרט קולנוע (יום ו׳ )21.30,17/9
המעבר על הריין, סרטו של אנדרי כא־ייאטיעל
שבויי מלחמה צרפתיים השבים
לביתם בתום מלחמת העולם השניה, בהשתתפות
שארל אזנאבור.
• .מבט ספורט (שבת)21.20,18/9 ,
אחרי שנה של הפסקה — שידור ראשון
של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית
המתחילים בשבת זו. לרגל ראש*השנה,
מצפה הפתעה לצופי תוכנית זו.
• שנה טובה (יום א׳ )20.35 , 19/9
קריאה, מוסיקה ופיסול לכבוד החג בהש תתפות
גדעון זינגר, חנה רוט, אילי גור־ליצקי,
שמואל דודנסקי, נועם שריף ו־נינם
דינר.
• קונצרט (יום א׳ )21,00 ,19/9
קונצ׳רטו לכינור ולתזמורת מספר ארבע
ברה מדור 218 ברשימת קישל.
• יומן השנה (יום א׳ )21.25,19/9
סרט תעודתי בשם: זו השנה שהיתוז —
דפים מן הלוח העברי, שהפיק וערך אלי
ניסן על ידי חיבור קטעים מסרטי חדשות
השנה וסיכומים של מומחים בבעיות
פנים והמרחב.
• ניחוחי חציר (יום א׳ ,19/9
)22.25 בידור של קיבוצים שצולם לטל וויזיה
בעקבות מופע רדיו. משתתפים:
מירי פליקס משריד, נדב משדה נחום,
שלישיית דרך הגב מקיבוצי מגידו, שלי שיית
המעפיל, להקת כפר סולד, צמד
מי הוא מי, הגבעטרון ואחרים. צילמו
בשדות המשקים יעקב ספורטה וטיבי
סלומון. במאי־מפיק: שלמד. גנון.

לתשואות סוערות זכתה סוהיר איבראהים,
המועמדת המוסלמית הראשונה כישראל. נגע
ללב הרגע בו עברה בקהל, וחייל נכה בירך אותה בחמימות. סוהיר דיברה עברית.

העוגיה והננו!

ך \ 111 *1 11י שש־עשרה היפהפיות ממתינות לגורלו — שעה שהשופטים מונים
1את קולות הקהל, שנאספו בקלפיות. משמאל: רגע השיא,
# 1111 1
כאשר המלכה עולה ממעמקים, על הבמה המתרוממת, כשהיא יושבת על כס־המלכות.

ן 7000 נוחים ססגונ״ס -
3000 נוחו־ים משולהב,
־ 1־ 16 פצצות בהינד

ואש ורגליים

>בתמונה מימיו) ,קיבוצניקית מגבעת-
גרנר, נבחרה בבעלת הרגליים היפות
ביותר. באמצע: תמר אהרונסון, שנבחרה
לבחורה הפוטוגנית ביותר בתחרות,
התגייסה יומיים לפני בו לצה״ל.

\ 1ך\ 1
1\ ^ 11
במה, רגע
היה זה

עורך־הדיו דוידסקו, קורן מ־אושר,
מ חיין לקהל על האחרי
שבתו נבחרה למלכה.
רגע של גאווה למישפטן.

מלכת המים 71׳ והסגניות ו,

בתו של עורן*דין חיפאי, נבחרה כמלכה במיספר קולות עצום,
שעלה פי שלושה על קולות המועמדת הקרובה ביותר. מימין :
זה קרה כימעט לפני שנתיים. איריס
דוידסקו התייצבה לתחרות, בלטה בין
כל המועמדות, נבחרה לנסיכת הים התיכון
— וכאשר עמדה לעלות על הבמה
בתחרות הסופית, נפסלה לפתע.
אז נתברר שהנערה המפותחת, שופעת
הביטחון העצמי, אינה אלא בת ,14 תלמידה
בפנימיית ״הדסים״ — והמנהל

אשת המשורר

של המשורר דויד אבידן, בעלת השיער
האדום הלוהט והטמפרמנט הסוער, משכה
תשומת־לב בהשיבה לשאלות המראיין.

הסגנית הראשונה בלהה גיא, אשת טייס ואמא לילד, שבעלה
עורר תשומת״לב במשך התחרות, בשצילם אותה בהתלהבות.
משמאל: הסגנית השניה פנינה רוזנבלום, דוגמנית צילום ידועה.
כל שלוש המלכות נבחרו בהתאם למיספר הקולות בו זכו.

איים שאם תעלה על הבמה, יזרוק אותה
מבית־הספר.
כשדמעות בעיניה, הסתובבה במיסדרו־נות.
אולם מתון הרגשת אחריות לעתידה,
סירב העולם הזה לשתפה בתחרות.
השבוע, כעבור שנתיים, כאשר דמעות
של אושר עמדו בעיניה, ישבה איריס
דוידסקו על כס-המלכות (שהושאל מהצגת
ז׳אן ד׳ארק ב״הבימה כל כך
רציתי להיות מלכת״המים קראה בהתרגשות.
היו
לה מתחרות רציניות. היה זה
מיגוון מן הקצה אל הקצה, שרק היופי
היה משותף לכולן. ערביה מוסלמית מ
עכו
— עולה בלונדית מפוליו, שהגיעה
ארצה רק לפני שנה, ושדיברה במיבטא
סלאווי בולט — קיבוצניקית אמיתית
מגבעת־ברנר — יורדת שחזרה מקנדה —
אשתו של משורר ידוע — אמא לילד,
שבעלה הטייס שלח אותה לתחרות.
ברגע המכריע עברת ההתרגשות על
גדותיה. הקהל הממושמע, שמילא את
״היכל התרבות״ התל-אביבי עד אפס
מקום, פרץ ממקומו והסתער עד לבמה,
ואפילו מנהל ״טיסו״ ,בעלת החסות על
התחרות, התלהב עד כדי כך שהחליט,
בו במקום, לשלוח את המלכה לשווייץ
על חשבונו.

תוך כדי ריקוד, שבויים על־ידי שמעון לוי, נכנסו
הבנות לבמה, כשהן לבושות בבגדי־ים בצבעים
מרהיבים, תוצרת ״גוטקס״ .אותו זמן הוקרנו על המסך תצלומים
צבעוניים של המועמדות בתנוחות שונות, שצולמו על״ידי ויליאם סעד.

תצוגת בגוי ים

חיוכי ־ נשיקות ־ מתנות
ודמווות שד או ש ר
ברגע ההתלהבות, בשיא

מנהל ״אומטיסו״ בארץ,
1 1 1 1 4 1111 111 מזמין את המלכה לביקור מלכותי במיפעלי ״טיסו״
העניק למלכה שעון (תמונה למטה) ,כיבד אותה

מעמד ההכתרה, הכריז
שמואל רוז׳נסקי, שהוא
בשווייץ. תוך כדי כך
בנשיקות על לחייה.

סם אנטונ ל ״ד;; טינות החן
פעמים לחזור ולהשמיע את להיטו.
פלטשר לאה
(מימין) חזרה
מירח״הדבש שלה בלונדון ישר לתחרות.

תודה לתסרוקת

ליזה הספרית זכתה לנשיקת״תודה מפי המלכה
כששותפה, הספר דויד, מסתכל בהנאה. בי
שתי הסגניות ניצבת רחל גרא, שהכינה את הכתרים המקוריים לכל המלכות

1ן 1 ״1 ¥ 1ן ן 7ך י 1י* 1 *1״גם בלאס״וגאס לא רואים
כל יום מראה כזה ״,העיר
\ 1#111י 4 1 1 11
אמרגן שהתפעל מן הבמה. ירח פרלמן עבד ימים ולילות עם
אריק סמית, הכין בתר עצום, עשוי ממאות פרחים בצבע
צהוב 7000 .פרחים לבנים וצהובים מילאו את הבמה, נוסף על

כתר־הפרחים שהובן על־ידי חברת ״הלנה רובינשטיין״ .בעוד
תצלומים צבעוניים מרהיבים של המועמדות הוקרנו על מסן,
ראיין דודו דותן את המועמדות, בשהוא מרעיד בתעלוליו מדי
פעם את 3000 הנוכחים ברעמי״צחוק. השפעה בימעט מהפנטת
היתה למישחק האורות על פסים מבהיקים, שנעו בלי הרף.

ברנה מאילת? 5.5

ז׳קי פרגר, לקראת בחירת מלכת יס״סוף.

העמיד את הקהל
שוב במיבחן של
להטוטים.
שורה של

נשיקות

אוויביצעג לו
אמון,

מעניקה פנינה רוזנ*
בלום למשה גבר, נציג
״טיסו״ ,ולמיכאל בראוו, נציג ״וולת״.

תודה לאיפור ״ ג

* 1 ׳ 1ןיךו 1 1 | 7והמנחה דודו
דותן שרים דו*
1־יו 1 1 |# 1 1
אט. יפה התפנתה בין טיסה לטיסה.

״הלנה רובינשטיין״ ,מכתיר את הסגנית.

אורי אבנרי מכתיר את המלכה בשיא הערב. למטה: ארבע

^ 7 1 1 0 ״1 71
| | 1 1 1 ^ 1111 המועמדות מציגות דגמים של בגדי״חלל של סלון ״ביבה״,
שהכין לאחרות מדי צנחניות וחיילות, סלון ״ביבה״ השתתף בכל טכסי ההכתרה.

הפלגה חינם
עס הממנית
לאירופה
על סט] ניליאררן לזוכים במבצע
החזט ליו
מבצע הסוסים
הנחל וזל פז

משת תף בתח רו ת
בחוד ש ספטמבר?
בחודש ספטמבר רשאי להשתתף
כל מי ששם מכוניתו
מתחיל באחת האותיות

(לדוגמא? £ 0 :ס 0110 —0 .וכדומה)

כיצד תשתתף בתחרות ז
עם כל קניה של בנזין, שמן או ל אחר סיכ ה
למכוניתך באחתמת חנו ת ״פז״ ו״עוז״ תקבל
גלויה. עליך למלא א ת הפרטים המבוק שים
בגלויה ולהחזירה לאחת התיבות ה מיו חדו ת
הנמצאות בכל ת חנו ת ״פז״ ו״עוז״ ברחבי הארץ.
ככל שתרבה במשלוח גלויות כן ירבו סיכוייך
לזכות.

העולם הזה 1776

פצעווז מעו2ם!וז

החלילן בעל השם העולמי
גדול נגני הג׳אז

(המשך מעמוד )49
בחבלה, נראתה תכולת המזוודות מוזרה
ביותר. דינפצים שהיו במזוודה הפרואנית
היו ארוזים ועטופים. לשם פיצוץ מזוודה
בזו די בנפץ אחד, אך יש לשלוף אותו
מאריזתו.
במזוודה ההולנדית נמצא פתיל רועם
שאין בו כל צורך לשם פיצוץ המיטען.
עוד יותר מזאת: אם מישהו רוצה
לפוצץ מטוס, הוא יכול להסתפק בהכנת
מטען נפץ של 400 גרם (כזה שנשאה
ההולנדית) .לשם מר, עליו להכין מטען
של תשעה קילוגרם, שהצפנתו קשה יותר.
נוסף לכל אלה המשיבה התיירת ההולנדית
והחזיקה בדעתה כי לא היה כלל
בכוונתה לטוס לארץ במטוס אל־על,
והיא הופנתה לטיסת אל־על רק על ידי
משרד־הנסיעות ברומא.
בניגוד לעובדות אלה, המצביעות בבירור
כי לא היתד, לשולחי התיירות המתפוצצות
כל כוונה לפוצץ את המטוסים,
טוענים מגלי המיטענים כי הם הכילו מנגנוני
פיצוץ.
שני המיטענים לא התפוצצו, לדברי
אותם מקורות, רק כתוצאה מד,תרח־שותם
המופלאה של שני ניסים.

ה אר בי
1וותזנ!1ו!דוז!ו

4111 111
חוזרים לי שראללהופעהיחידה
ביום א׳ 26.9.71 בהיכל התרבות בת״א
הזדמנות אחרונה לרבבות צופים שהחמיצו
את הופעתו המלהיבה של מאן בארץ!
החלה מכירת הכרטיסים !
ב״רוקוקו״ וביתר המשרדים בארץ.
ל מו ס דו ת :״רוקוקו״( טל׳ (248824ת״א.

מאכלי הודיים

״התיירות
המתפוצצות״
^ שאלה היא; אם אמנם היו מנגו
1נוני־פיצוץ, מדוע לא הוצגו בפני
העתונאים? איזו סיבה היתה להסתירם
כשהוצגו הפצצות והתיירות גם יחד?
מול שאלה זו ניתן להציב שאלה מסובכת
לא פחות: אם אמנם ברור היה
שהמזוודות לא היו מיועדות לפיצוץ באוויר,
מדוע היה צריך לפרסם כאילו
היו מיועדות לפוצץ מטוסים, לגרום להפחדת
והרתעת נוסעים פוטנציאליים ב־אל־על

על שאלות אלה אי־אפשר להשיב בבירור.
ניתן רק לבנות תיאוריה. על מה
שהתרחש באמת סביב פרשת ״התיירות־המתפוצצות״.
שני
המיטענים שהוצפנו במזוודות התיירות
לא היו מיועדים להפוצץ באוויר.
יתכן שהיה זה רק נסיון לבדוק אם ניתן
להעביר לישראל חומרי חבלה לשם ביצוע
פיגועים, בדרך היחידה שעוד נותרה
למחבלים: כמיטען אישי של נוסעים,
שאינו נבדק בהקפדה מתוך הנחה שנוסע
אפילו הוא חבלן, אינו מתאבד.
גירסה זו מקבלת חיזוק נוכח גילוי
אקדח הצעצוע בעוגה שהוחדרה למטוס
אל־על בלונדון. נראה שגם זה היה ניסוי
כדי לבדוק שיטת החדרת נשק לשם
חטיפת מטוס בעת טיסתו.
שני המיטעניט התגלו בישראל בדרך
מקרה. הם הוכיחו לממונים שקיים מחדל
בבדיקת מיטעני הנוסעים הטסים לארץ
בנמלי החוץ. כתוצאה מכך ננקטו
מייד צעדים חמורים יותר בבדיקת ה-
מיטענים והנוסעים. בשלב זה לא היתד,
כל כוונה לפרסם את גילוי התיירות המתפוצצות.
אולם השמועות על תפיסתן
החלו להתגלגל במהירות, וכדרך השמועות
התנפחו לממדים מבהילים.
בשלב זה לא היה מנוס מפירסום דבר
גילוי המיטענים ודרך העברתם לארץ.

סרס/ס מ בא

העולם הזה 1776

בחגים
ברג יל

המסעדה פתוחה
עד אחרי חצ ות

ארוחות קארי מקוריות ומאכלים הודיים אחרים
מעוף־כשר, חסילונים, ירקות ודגים. ארוחת עסקים
מלאה כ־ 8.75ל״י. מיזוג אויר מלא ואוירה נעימה.

$01/11( 6

2א106£

סיטאר

המסעדה

ההזדית

רח׳ שלום עליכם ,10ת ׳׳א, טל 58553 .
(ע ״י כית ״אל־על״)

נ ס טי ב ד האחים מוקם
רוקב״ט הטלויזידז הטוב
ב עול ם !

סוכן בלוודי בישראל
כנורי בע־־מ פר* 4ת-א

ב 16-מ״מ
סר טים

דרוש קטלוגים מפורטים :

קול־אור פילם

ר. ריך

ת. ד 2331 .תל־אביב

רח׳ אחד העם 15
חיפה

למד
לרקוד

בבי ס

זאק

ת״א, רחוב בן־יהודה 49
החנה לחיילים
מלחמת הזרועות
ך* נקודה זו יש צויד להבהיר כי
4״ הגוף, הממונה על אבטחת המטוסים
והנוסעים מורכב ממספר זרועות נפרדות,
ביניהם חברת אל־על והמישטרה,
שלפעמים אין האחת יודעת מה עושה
רעותה. לפעמים נערך בין גופים
אלה מאבק יוקרה שמטרתו להוכיח כי
זרוע אחת יעילה יותר מחברתה.
זו הסיבה לפירסומים הרבים והסותרים
שהיו השבוע בפרשה. כל אחד מהם
הגיע מזרוע אחרת. יש להניח שהפיר־סום
הראשון, בו נמסר כי מיטעני־החב־לה
נועדו לפיצוץ המטוסים, נועד להסיר
אשמה מאחת הזרועות ולפגוע ביוקרתה
של זרוע אחרת.
כל זה אינו משנה את העובדות, החמורות
כלשעצמן, שנעשו נסיונות לפיגוע,
שנמנעו רק במקרה.
אך מכאן עד לסיפור הפנטאסטי על
המאהבים הלבנטיניים השולחים את אהובותיהם
1למות במרומים, עדיין גדול המרחק

מאן

תנועת העול ה7ה
סניף

הקריות

ביום ד׳ ,22.9.71 ,בשעה 8.30 בערב, תתקיים בקריית מוצקין, רחוב התכלת
( 21 אצל א. אלינג) פגישת חברים ואוהדים בהשתתפות :

אורי אבנ די

על הנושא: בדרן לפאשיזציה של ישראל!
אוהדים מוזמנים
ויסקי סקוטי

תמיד טוב,
תמיד מעו7ה
״י1ש״,ובוא וע1י1וק בע׳נו
רח׳ דיזנגו ף 269ת׳א

; טלפון 446611 :

חוגי הנוער של העולם הזה _ כוח חדש מודיעים:
קבוצות נוער, המעוניינות להזמין מרצים, במיסגרת של

ח וג ׳ ב ית
לצורך הסברה או כדי לקיים ויכוח, יתקשרו״נא בכתב לת.ד ,136 .תל־אביב,
או בטלפון למס׳ , 230856 בימים א׳ ,ב׳ ,ה׳ וו׳ בשבוע,
בין השעות 9—12 לפנה״צ.
נערים חברי התנועה מתבקשים להתקשר למשרד, לצורך תיאום
פעולות הנוער ותיבנונן.

תת לע שות בבסב בד לשמור על ערבו?

אלד אג ה ! היו בדאי לך ל ח סו ך
בחובניות׳׳תדון״
ה עוו מרוח ע ל בוה ה 1;1יה עול בסבך.
בתוכניות ונרו! תהנה בנוסך להבגסה גבוהה,
מבסור המס הבנסה, בסוס הי, גס נוהפועו
הוגמדה למדד המסידים ל גו נו העוומוים על ערד .1303
ברע בבל אהד מסניפי ברק ד ס קוונו.

בנין די ס־ דן ונ בו

על אף נסיגות קלות,
אתה נמצא על פרשת
דרכים — ובכיוון הנכון,
בסופו של דבר
לן פגישה צפוייה מאכזבת — ורבת הפתעות.
זהו שבו טוב
לקשירת קשרים חד(
2במרס -
שים והתכתבויות. יום
20 באפריל למחשבה טוב

שקטה ולשמיעת מוסיקה.
הקשר
שנותק יחודש. אל על לצאת תרבה לבלות.
מנת

1(11ו!

בעיות הדיאטה המעסיקות
אותך עושות ממך
צחוק בעיני ידידים. אל
תפיצי את מעשיך הפרטיים
ואת סודותייך
הכמוסים ברבים. אנשים
רק ישמחו למכרם
הלאה ולהזיק לך. אין
1 21 נאפריל -
שום סיכוי סביר שתוכ!0נ
במאי
ניתו לצאת לחופשה
ולטיול ארוך תתממש.
מאורע משפחתי ירתק אותך לביתך לתקופה
ארוכה יחסית. נסי לחבב אותו —
הוא אוהבך ויכול להסב לך אושר
רב, אם רק תבליגי על יצרייך.

שוו

הצרה איתן שעל״אף
יכולתן הרבה, אתה
משלה עצמן בשטויות,
מוכן לחלום במקום
לעשות, לוותר במקום
להתמיד. אין טעם
לרצות דברים שאין
מנסים להגשים. לכן
— גבש לן קו, ונסה
21 במאי -
לשנות את חלוקת-
20 ביוני
הזמן שלן ואת מע-
רכת-עיסוקין, מיום ה׳ ואילן. אם לא
תעשה כן השבוע — לא תוכל לצאת
מהבעיות. בכלל, הצבעים הבהירים הם
נושאי מזל בשבועות הקרובים, ויש טעם
להמר עליהם. יש להיזהר ממיספר חמש.

מאומיס

אל תייחס חשיבות יתר

לדברי ידיד ותיק שית־קיף
אותך. ייתכן שהסיבה
להתקפה היא פשוט
קינאה. בחיי האהבה
צפויים לך זעזועים
אשר לא ינעמו לך, אך 11110 למרבה המזל, יסתדר
הכל די מהר. יחס העל־ג
ביוני -
__ביולי

יונות שאתה מגלה
כלפי חבריך לעבודה,
יגרום לסיכסוך די חמור. בתחילת השבוע
הסיכסוך ייפתר. אל תתלהב ממחשבות של
״הנה תפשתי את אהבת חיי .-זו אזהרה.

ינומנם אתה שור —
אבל זו לא סיבה להגזים!
קח את עצמן
לידיים: אינן צריך
לאכול כל-כן, לעבוד
כל-כן, או אפילו לק בוע
שורה כה ארוכה
של מיפגשים רומאנטיים,
על הסרט הנע.
בת״שור: אם את חושבת
שאת יכולה להגיד
לו את הכל, בתקיפות כזאת — טעית.
אם תמשיכי בכן, הקרע יבוא ללא-ספק.

השבוע כולו, ואולי אף
השבועיים הבאים, יעמדו
בצילה של התרגשות
גדולה שתעבור עליך
בעקבות החלטה מסויי־מת.
אם מקבל ההחלטה
הוא אתה עצמך, אין

ספק שהיא קשורה ב22
באוגוסט
בספטמבר -עניינים שבלב. אם אחר 22 הוא המחליט, תהיה הת־
1רגשותך צמודה לאינטרסים
חשובים של אדם קרוב, כך או כך,
אל תכלא את רגשותיו, גלה אותם לאנשים
הקרובים לו ותזכה למנה גדולה
של עידוד. אך אם תימנע מלגלות רגשותיך,
אתה עלול להיתפס לדיכאון נפשי.

נו 111(11

לך, בת מאזניים, מראים הכוכבים: חתונה
באופק. ודווקא עם אדם
ממנו לא ציפית כי יעבור
את הגשר —
ויציע. המשיכי לשמור
על עצמו ונתקי מייד
כל מגע עם הגבר הקשיש
איתו ניהלת, ב־לית־ברירה,
רומן ארוך.
הוא בטח לא בשבילך.
בייחוד עכשיו כשאת
מתחילה להיראות כמו
כוכבת קולנוע הוליוודית. אס תרוויחי
כסף — אל תהססי למוסרו לאדם
המוסר לך הודעות,

| 1776

מאזנ״ס

אם אינן יודע מה להגיד — מוטב
שתשתוק, השבוע. יום
א׳ וכן יום ב׳ הבאים
מזמנים לן פגישות
גורליות, בהן יהיה
תלוי הרבה בדיסקרטיות
שלן וביכולתן
להתבונן בנעשה, לעומק.
פגישה חסרת ח וז>,11:>.גחז>
06 שיבות עם נערה אלמונית
תפיג מעט מן
הכאב האמיתי. הי כון
לפרידה ארוכה, מייגעת וקוגדול. אור שטופה

רעת

עקת

הנך טרוד יתר על המידה בעדמי עבודה
ומזניח את בני־מש־פחתך.
היזהר, בן מזל
קשת, בת זוגך עדיין בכושר
מלא, מחזריה
עדיין זוכרים אותה.
אומנם היא יצאה מ־המישחק
לזמן־מה, אך
היא עדיין אשה ובמלוא
פריחתה. פנק אותה
והקדש לה תשומת לב
רבה ככל האפשר.
אתה עוזר לידידיך.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1776״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )1 1אבי החשמונאים )5 .הוקמה
בין מצרים, סוריה ולוב )9 .מבני יעקב
)10 .מנעול פטנט )12 .זעף )13 .אדון.
)14 מונח בחשמל )16 .יום בשבוע)17 .
נוזל כתיבה )19 .מיניסטר )20 .חברת נפט
אמריקאית )21 .יהודי אמריקאי המבקש
להתאזרח בישראל )24 .שנון )25 .קטל.
)26 חלק במכונית )27 .שליט מזרחי)29 .
עיר נמל )33 .רצינות דרמטית )35 .בש בילי
)36 .הרג את אחיו )3 .קיים באופן
תמידי )40 .שמא )41 .המוסד שלפי השמועות
עומד בראשו 21 מאוזן )42 .שן
פיל )43 .שירה )44 .דמות שקספירית.
)45 איבר בגוף )47 .מנהיג נטורי קרתא.
)50 מושיע )52 .פגסוס היה כזה)54 .
אות באלף בית )56 .גויעה )57 .מסייר.
)59 יהודי אנגלי שעשה רבות למען היישוב
היהודי בארץ )62 .ענן )63 .תו
נגינה )64 .מרשל צרפתי שבגד בעמו.
)65 בשר צלוי )66 .מספיק )67 .מילת
שלילה )69 .תו נגינה )70 .עיר בהולנד.
.71 הורד )73 .ראש־ממשלת מלטה)74 .
המקום עליו היה בנוי בית המקדש.

*11־ 0 1

יוי ב
הנטייה שלן להסס ברוב הדברים גורמת
לן להפסיד עיסקה
שמנה, בת-גדי, אבל
אם אתה מעיז, תקפוץ
מבלי לשקול יותר
מדי, או תדע לתכנן
הרפתקה באומץ־לב —
תראה את הברכה
אל הנחלה. ותגיע נשים, במיוחד, נתונות
השבוע לקיסמן — אן
בתנאי שתדע לגרוף
אותן, ולא תתקדם עקב בצד אגודל.

חשבץ

לאחרונה חלה נסיגה בעסקיו, אבל לעומת
ואת נחלת הצלחה לא־נורמלית
במישור הרומנטי:
הרומן אותו התחלת
לנהל לפני זמן
מה, יימשך, אבל אל
תחשוב לעצמך שהנא
רציני. אתה תחזור בסופו
של דבר אל אש20
בינואר -
תך. השאלה היא אס
18 בפברואר
היא תקבל אותך מחדש.
לכן, עליו לכלכל
מעשיך במחשבה.

1776

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור, וכפל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

ווי

נכון שיש אירוניה מסויימת בעובדה
שההצלחה באה כשלא
זקוקים לה, ושעכשיו,
כשאתה מאושר מאוד
ביחסין עם בת זוגן,
כולן לפתע רודפות
אחרין. יש בכן הגיון
מסויים, כי אנשים
מחפשים את חברתם
19 בפברואר
של חבריהם המאו20
במרס
שרים, בתקווה שחלק
מאושר זח בהם. גם ידבק

מ אונ ך )1 :חי יותר מכל אדם)2 .
תוית )3 .מצבה )4 .עיר בצרפת שהיתר,
בירת משתפי הפעולה עם הגרמנים)5 .
בירה אירופית )6 .נישא )7 .אויב)8 .
מלך שבנה את קיסריה )11 .שווה עתה
פחות )12 .בית מלאכה )15 .צפרירי בוקר
)16 .נהם בקול )18 .הקדש !מוסלמי.
)19 שליט פרסי )21 .איבר בגוף)22 .
שתה )23 .חשוף רגליים )25 .אל יווני.
)28 התלהבות )30 .אוניברסיטה אמריקאית
)31 .הודאה על האמת )32 .מטיל
אימה )34 .תואר הולנדי )36 .מפקד מש טרת
מחוז תל־אביב לשעבר )36 .בן הנכד
)38 ,הרג )39 .צבי רך )42 .מתרחש.
! )46 מגיע )47 .שם נקברה רחל אמנו.
)48 מחצית היממה )49 .מאכלת )50 .עם.
)51 חיבה היוצאת מן הלב )53 .קץ)54 .
הר געש באיזור הים התיכון )55 .מאכל
איטלקי )56 .מרד )58 .תו נגינה)60 .
הומת על ידי חיה )61 .נהר ברוסיה)62 .
אין סוף )67 .נם )68 .באטיות )71 .בן
כבש )72 .גיבור משפט רצח מפורסם,
אשר קלרנס דאראו הגן עליו.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :

״השבץ 1776״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — 22.9.1971

בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי טפרים.

הסצינה היתד, נראית לכם מוכרת, לוא הייתם
נוכחים בה — ביחוד אם אתם אוהבים ללכת לסרטים
איטלקיים, כאלה מהחיים, אתם יודעים. גם הגיבורים
— או לפחות הגיבורה — וביחוד אם אתם אוהבים
לשבת לראות סרטים בטלוויזיה. כמו חדווה
ושלומיק למשל.
כי הגיבורה היתד, יעל אביב, ולצידה עמד עד
רך־הדין יצחק שני. התפאורה — כפר איטלקי
קטן בשם אריציה, בסמוך לרומא. הזמן — צהרי יום
שישי ה־ 27 לאוגוסט. הסצינה. טקס־נישואין־בדיוק
כמו בסרטים ההם: הכלה החתיכה בשמלת כותנה
ארוכה, צחה ובתולית, וחגורת עור רחבה. החתן —
בלונדי כמו הכלה, ארוך־שיער קצת פחות מהכלה,
חתיך לא פחות מהכלה — נראה בדיוק כמו קיבוצניק,
בחולצת התכלת הפשוטה והג׳ינס הכחולים.

ראש הכפר, שמילא גם את תפקיד הרב, ניהל את
הנישואין לפי כללי הטקס המסורתיים, לאחר שקשר
את בני הזוג אחד לשני בסרטים סביב למותניהם.
החתן ענד לכלה טבעת זהב בסגנון תקופת המלכה
ויקטוריה, מזהב וירוביני, ושני הישראלים הפכו
נשואים.
השבוע, ניתן היה כבר למצוא אותם בדירת־הגג
התל־אביבית שלהם, זורחים כמו שרק ניתן לצפות
מזוג בירח־דבש — ביחוד אחרי חתונה רומנטית
כזאת.
והטענה היחידה שהיתר, ליעל בחיים — היתד,
נגדי. על שגיליתי את הסוד שלה (העולם הזה )1773
וקילקלתי לה את ההפתעה.
שלא יהיה יותר גרוע, בתי.

החידוש האחרון בנימוסי החברה הטובה, מסתבר, הוא
להגיש לאורחים עוגות מעוננות, או מחוששות, או סתם
מסוממות. איך אני יודעת? תשאלו את אלכם אגור. זה
בדיוק מה שקרה לו, כשבא לביקור בביתם הלונדוני של
ג׳ון לנון ואשתו היפאנית, יוקו אונו.
אלכם, מהמפורסמים בין צלמי ישראל, יושב בימים אלה
בלונדון, שם הוא משמש, בין היתר, צלם המערכת של שבועון
חצי־מחתרתי, חצי מדריך־בידור, בשם: ז1<:-011ז11י.1
בגיליון השישי לאוגוסט, התפרסמה בעיתון כתבה על ג׳ון
לנון ואשתו, מלווה בצילומים רבים שלהם.

על מה שאירע שם בשבא לצלם את הצילומים
האלה, מדווח לי אלכם :

צילום מעונן של ג׳ון לנון

כשבאתי לביתם המפואר, הודיע לי המשרת שהזוג
במיטה, ואם אני רוצה להיפגש עימם, עלי להתאזר בסבלנות
מסויימת.
החלטתי להתאזר בסבלנות מסויימת, והמשרת האדיב הושיב
אותי בחדר יפה, וחזר כעבור זמן מה עם תה אנגלי
משובח וקערית עוגיות. העוגיות היו תאווה לעיניים —
ולחיך. צבעוניות, וטעימות להפליא.
בשעתיים ההמתנה שלי, עד שג׳ון ויוקו התעוררו, חיסלתי
את מלוא הקערית. כעבור זמן מה, התחלתי לראות עיגולים
מעניינים באוויר. כשהגעתי לחדר־ד,מיטות של ג׳ון ויוקו,
כדי לצלם, ראיתי כבר גם צורות נוספות, מלבד עיגולים.
וכך, בהשפעת העוגיות, ביצעתי את הצילומים.
כשיצאתי, שאלתי את המשרתת היפאנית החמודה ממה
העוגיות היו עשויות?
״מאפה־בית,״ השיבה בפרצוף יפאני תמים.

אלוף אביזרי המין
מתח תן
אתם יכולים לצחוק, אם זה מצחיק אתכם, אבל צבי
ביגלמן — הגבר שפרץ ראשון את המחסום בן שנות אל־פיים,
והביא לגברי ישראל את אגיזרי־המין — עומד
להתחתן.
צבי, רווק, בן — 32 כיום מצליח מאוד, הודות לאבי״
זריו — יישא את זיוה אירגה 22 עולה ( 11 שנה)
מרוסיה, ביום רביעי הבא, באולמי גילתון בתל־אביב. הוא
הכיר את המיועדת לפני חצי שנה, החליט במהירות כי
זוהי זו — וזהו זה.
מסביר צבי, שנאלץ להילחם בפקידי ממשלה שמרניים,
שכנים נזעמים, ודעת קהל שהתפלגה חצי חצי —
עד שזכה להפעיל את בוטיק־חמין שלו בשלווה ולהביא
גאולה לישראל :
״החברה שלי, ארוס, וכן בוטיק״תמין שלי, מפיצים
תכשירי עזר שנועדו לעזור בעיקר לגבר הנשוי בתחום חיי
המין שלו. אשתי לעתיד נבהלה מאוד בהתחלה, כששמעה
איזה מכשירים יש לי בחנות. אבל אחרי שהסברתי לה,
ברוח עדינה, במה הדברים אמורים, היא התמלאה הבנה.״
וזה די טבעי, כמובן. אחרי הכל, המדובר הרי בעסק
כמו כל עסק אחר. אחד מוכר ספרים. שני מוכר נקניקים.
ושלישי מוכר אביזרי פלסטיק, שנועדו להרחיב, אם לא את
דעתו של האדם, אזי חלקים אחרים שלו. מה יש?
יחד עם זה, למרות שגם אני מלאה הבנה, בדיוק כמו
זיוה, הרי שהיה משהו מוזר — באופן תת־הכרתי הייתי
אומרת — בשילוב הזה בין מיקצועו של הבעל לעתיד —
לבין נישואיו.
אבל צבי, ברוח עדינה, הבין לרוחי, ומיהר להרגיע
אותי :
״בליל הכלולות הפרטי שלי,״ הבהיר לי ,״אני לא
מתכוון להשתמש במכשירי־המין שאני מוכר.״
האם לזה התכוון הכתוב, באומרו שכל הסנדלרים
מהלכים יחפים ן

יצחק שני ויעל אביב

שמחה אצל

אכי עופרים

קיבלתי תמונה מגרמניה של תינוק בן
שבוע הנס בזרועות אמו. אני מתבוננת
בתמונה ולא יכולה להחליט: דומה או
לא דומה?
התינוק הוא דויד, בנה בן השבוע
של אירים ברגן, השחקנית הגרמניה
שהיתה ידידתו הטובה ישל אבי עופ־ריס,
וביקרה יחד איתו בישראל לפני
כשנה. ואשר אחר כך סיפרו ׳שהיא ניסתה
להתאבד, כשאבי נפריד ממנה. עכשיו,
לאחר הלידה, סירבה איריס לגלות
לעיתונאים, שצרו על מיטתה בבית־החו־ליס
במינכן, את שם אביו של הילד,
הסכימה רק להצהיר שכמובן שהיא
מתכוונת לגדל אותו — אלא מה?
מה שמשאיר אותי יושבת על מקומי,
מתבוננת בוהה בתמונה, ותוהה: דומה,
או לא דומה7

היתר, זו החגיגה השמחה ביותר של השנה, כאשר חנה׳לה
מרון חגגה, בביתה, בשבת שעברה, את הבר־מצווה של בנה
בכורה, אמנון.
בקהל, שמנה איזה 500 אורחים, יכולתם לראות את ראש
עיריית תל־אביב יהושע רכינוכיץ. את בעלה הראשון של
חנה׳לה, יוסי ידין, שהגיעם עם ידידתו האוסטרית הדי,
וגילה, בתשובה לשאלה, שהוא מקווה שתהיה בקרוב רעייתו
החוקית. את בעלה השני של חנה׳לה, האדריכל יצחלן ישר.
את המנהלים של התיאטראות הגדולים של ישראל —
שייקה ויינכרג, גבריאל ציפרוני ושמעון פינקל.
את מנהל אל־על הראשון, אלוף (מיל ).אפרים כן־ארצי.
את מנהל אל־על הנוכחי, מרדכי גן־ארי. בקיצור, קי
בלתם
רושם נכון.
אחד החדרים בווילה הנאה הוקצה למתנות, התמלא
חיש מהר, וחתן־המצווה, לאחר שערך סיבוב־חובה מנומס
בקרב ההמון הסואן, העדיף לעבור לשם, לבלות את חגיגתו
בשמחה אמיתית — דהיינו, בפתיחת המתנות. את מקומו
בקרב האורחים מילאה — בהצלחה, כרגיל אצלה — אמו,
זוהרת בשמלת מקסי־מידי.
השמחה נערכה בחצר הווילה, מסביב לבריכת השחייה
(מתנה לחנה׳לה מבעלה, לאחר פציעתה במינכן) ,כשהתפריט
הוכן על־ידי מלון השרון, ומנהל המלון סובב עובר בין
המזומנים, מתעניין לשמוע אם יש תלונות. לא היו.
סיבוב נחפז יותר ערך עזר וייצמן, שכדרכו, נכנס
בסערה, עשה סערה, ויצא בסערה.
ואם מי לא הצלחתי לגלות שם, למרות עיני הבוחנת?
את אורנה פורת.
אבל אולי סתם פיספסתי.

כשמדברים על תחבורה ציבורית בישראל
תחבורה ציבורית ו״אגד״ הן מלים נרדפות בישראל
שבן ״אגד״ הוא הקואופרטיב הגדול לתחבורה בארץ
ושרותיו פזורים על בל מרחביה.

דז בוקר בוקר, בשעות המוקדמות שלפני הנץ השחר, עת
רוב תושבי המדינה עדיין ישנים בבתיהם מתעוררים
לחיים בחניונים ובמוסכים של ״אגד״ מנועיהם של
יותר מ 2800-אוטובוסים, המתכוננים לצאת לעבודת
יומם — לקיים שירות סדיר.

משניר ועד אופיר
כי ״אגד״ שם לו למטרה לשרת את הנוסע לכל יעד
ובכל תנאי, ושום קושי אינו מרתיע את חברי
הקואופרטיב מלקיים את השירות הסדיר לכל נקודה
ולכל ישוב על מפת ישראל השלמה.