גליון 1777 מתאריך 22 בספטמבר 1971

1£64א 0
0ו 1א 4אץס

בעיצוב חריט ביותר

הגליון האחרון של העולם הזה, בו הופיעה כתבת הענק על
איש השנה תשל״א, היה גליון מיוחד במינו בתולדות העולם
הזה. היה זה הגליון רב־העמודים ביותר בתולדות העתון, המפואר
ביותר והיקר ביותר. בפעם הראשונה גם הודפס חלק מהעתון,
זה שהכיל את תצלומי יפהפיות השנה, על נייר כרומו משובח.
אולם מה שאיפיין גיליון זה במיוחד, והבדילו מגליונות אנשי
השנה בשנים הקודמות, היתה העובדה, שלמרות שהיה זה גליון
סיכום של מאורעות השנה, הוא נראה כעתון ׳חדשות אקפואלי.
מי שלא היה בקיא בתהליכי הכנת עתון כזה, יכול היה לדמות
כי איש השנה נבחר יומיים לפני הופעת הגליון, זכי כתבת
הענק עליו הוכנה על סמך אירועי השבועיים האחרונים. איש
השנה, מזכיר הסתדרות העובדים יצחק בן־אהרון, עמד ביום
הופעת הגליון במרכז החדשות, כששמו מופיע בכותרות בהקשר
עם העדרותו הסמלית ממושב הכנסת בו דנו במשבר ביחסי
העבודה במדינה.
למעשה יועד בן־אהרון על ידי המערכת להיות איש השנה
עוד לפני כשלושה חודשים, הרבה לפני שהחל גל השביתות
הנוכחי ולפני שמישהו ניבא את הפיחות, שהביא להשתלשלות
המאורעות שהטביעה את חותמה על המדינה.
זוהי השיטה בה נבחר איש השנה מדי שנה. כיון שהכנת
כתבת איש השנה כרוכה בעבודת מחקר של צוות שלם, יש
לתכנן אותה כמה חודשים מראש, כשרבע השנה האחרון שנותר
עד לגליון ראש השנה לוטה עדיין בערפל. מובן, שאם מתחוללים
מאורעות מהפכניים ניתן להחליף את איש השנה אפילו
שבוע לפני הופעת הגליון, אבל מקרה כזה הוא נדיר ביותר.
כאשר ניתחנו לפני כשלושה חודשים מי האיש שיסמל את
מאורעות השינה, ניצבו לבחירה שלושה מועמדים: השגריר יצחק
רבין, שסימל את המאבק המדיני שהתחולל השנה סביב תוכנית
רוג׳רס ! ראובן אברג׳יל, ממנהיגי הפנתרים שסימל את המחאה
נגד המצוקה ובן־אהרון, שסימל את משבר האימון הגדול בין
העובדים לממשלה, שאז עוד היה בחיתוליו. תוך ניתוח וויכוחים
אין ספור הגענו למסקנה כי הבעיה הסוציאלית הכללית, שתתרחב
מעבר לבעיה שאותה סימלו הפנתרים השחורים, היא שתעמוד
במרכז מאורעות השנה. בהתאם לכך, החלטנו על בחירת בן-
אהרון כאיש השנה.
החלטה זו הוכיחה עצמה, כמעט כנבואה, בשבוע שעבר.

תרו מ ת
היפ הפיו ת
ף מהשער הקדמי — לאחורי. הצוות האחראי לכתבת איש !
השנה, איננו היחידי הנמצא במתח הולך וגובר, ככל שקרב

או מג ה־דינ מי קמת אי ם עצמו
לפרק היד שלן.
סדרת דגמי או מג ה־ דינ מי ק עם צמידי
פלדה או זהב.

מו ע מדו ת לכ תר מלכתה מי םבמ ערכת

מאכלי הוד
בחו. ים 1זמסעדהפתוחה
כרגיל עד אחרי חצות
ארוחות קארי מקוריות ומאכלים הודיים אחרים
מעוף־בשר, חסילונים, ירקות ודגים. ארוחת עסקים
מלאה ב־ 8.75ל״י. מיזוג אויר מלא ואוירה נעימה.

המסעדה

ראש השנה. שני מיבצעים נוספים, מכניסים צוות נוסף להילוך
גבוה, טונים גבוהים, ועצבים חלושים — זה העוסק בהכנת
בחירת מלכת המים, ובחירת תריסר היפהפיות שתהיינה נערות
החודש, המעטרות את גליוו ראש השנה.
שני הצוותות אינם מנותקים אחד מהשני. הם יושבים בצוותא,
באותם חדרים, ואחדים מחברי המערכת משתתפים בשני הצוותות.
וכך מתערבים, בימים הנוראים האלה שלפני הימים הנוראים,
אנשי מערכת קמוטי־מצח, הנוברים בארכיונים במסגרת
מחקר שנועד לסכם שנה שלמה בחיי אומה וארץ, יחד עם חתיכות
מקסימות בבגדי־ים, הנמצאות בשלבים שונים של איפור,
המתנה לצלם, צילום, החלפת בגדים, החלפת איפור, שתיית קפה,
כשהן מסתובבות ללא הרף בין הרגליים ויוצרות בלגן נוראי.
אלא מאי? בלגן מבורך, הנותן השראה לא מעטה לצוות השער
הקדמי. כן ירבו.

ההודית

רח׳ שלום עליכם ,10ת״א, טל 58553 .
(ע״י כית ״אל־על״)

ה עו ל ם הז ה 1777

ועכ שיו ב חיפ ה

במרב!
הכרמל
שד הנשיא

111

בוקומט
גם כאשר סגור סניף הבניז ־־
תמיד תוכל כלקוח בנק לאין*
למשוך כסף עד 150ל״י בי^י׳י
אינך צריך להיות בעל חשבון
בסניפים שלידם מותקנים הבנקומטים.

א911

*7י 1 0ר^ו *7בע״מג
ה עו ל ם הז ה 777י

משנובסרב חוסר

דווחה. למתת הכחשות אנשי מחלקת העליה, קיימות
עדויות ברורות על נוהג זה.

משטרת תד־זאו 3יו 3
בין תוקרי ושוטרי משמרת ;מחוז תל־אביב שורר
לאחרונה מצב של תסיסה בעקבות הלכי רוח של
יאוש ומוראל ירוד.
מססר רב של בעלי דרגות שאינם קצינים במש טרה,
במיוחד רבי־סמלים, ממורמרים על העיכובים
בקידומם. לטענתם נשלחים לקורסי הקצינים של
המשטרה שוטרים חדשים, ללא נסיון, שהם בעלי
קשרים בחלונות הגבוהים.

על רקע זה מתכוננים לנטוש את שורות
המשטרה גם במה קצינים בכירים, המתלוננים
בי ההעלאה כשברם, אינה עומדת
כשום יחס לתנאי עבודתם ודרישותיהם.

1 0 1 *3

במערכת

הבטח1ן
ביקורת חמורה עודדה המתכונת החדשה של שבועון
מערכת הבטחון, במחנה. השבועון הכושל, שהוא
בעל תפוצה זעומה במכירה חופשית בקיוסקים אך
מופץ ברבבות טפסים, הועבר להדפסה בפורמאט
מוגדל בדפוס יקד, בצורה שתעלה למשלם ממיסים
הישראלי רבבות ל״י נוספות בשנה.

*ולדה שוקדת התפטרות
עכשיו זה רציני ביותר:
גולדה מאיר שוקלת אפשרות של התפטרות
מתפקיד ראש־הממשלה.
בחוג יועציה המקורבים ביותר, כבר התעניינה
גולדה בהשלכות החוקתיות והפוליטיות האפשריות
של צעד זה.
מקורביה אינם מאמינים הפעם שזהו איום־סרק
לצורר טכסיסי, אלא מאמינים כי ראש־הממשלה
מהרהרת בדבר בכנות, לאור המצב הפנימי במדינה.
אם תממש גולדה מחשבה זו, לא יביא הדבר
לפיזור הכנסת ולבחירות חדשות, מכיוון שמפלגת
העבודה תציג תור 24 שעות את המועמד שלה
להרכבת הממשלה החדשה.
המועמד הבטוח (והיחידי) במיקרה זה: שר־האוצר
פינחס ספיר.
011310ה ביון יזמה

וגו אללביב

ה פ -ר סו ע ל הנ ש ק

מודיעשלחש. א .ד

פירסומיו הסנסציוניים של ויליאם ביצ׳אר, הכתב
הצבאי של הניו־יורק טיינזס, בהם פירט את סוגי
הנשק החדש שמייצרת ישראל לטענתו, כולל מטוסי
סילון ורקטות, באו ביוזמת סוכנות הביון האמריקאית.
ביצ׳אר שיגר את מאמרו כאילו מתל־אביב והסתמך
על ״מקורות יודעי־דבר בישראל,״ אולם סרטים
אלה נועדו לטשטש את המקור האמיתי של הידיעות,
המוגדרות על ידי ביצ׳אר עצמו כ״סודיות אפילו בישראל.״

האמריקאים מעוניינים בהפצת ידיעות
מעין אלו, שמטרתם להוכיח לדעת הקהל
האמריקאית בי אין בל אסון כהפסקת
משלוחי מטוסי הקרב לישראל, שבן ישראל
תהיה מסוגלת בקרוב לספק את תצי
רובתה כנשק ככוחות עצמה.

מ רו ע שי חרר
מ חו תנו שדד ״ן
הפירסומים על שחרורו של אברהם קירשנר, מחותנו
של שר־הבטחון: משה דיין, שנעצר כחשוד בהחזקת
חומרי הדברה גנובים לשמונה ימים אך שוחרר
כעבור יום, עוררו גל של שמועות כאילו ייחוסו של
האיש הוא שגרם לשחרורו המוקדם, בעוד עצורים
אחרים הקשורים לאותה פרשה נשארו בכלא.

הסיכה לשחרורו של הסוחר החקלאי הקשיש
מרמת־השרון היא שונה: לחוקריו
הסתבר מעל לבל ספק בי הוא לא ידע שהרכוש
שקנה הוא גנוב ולבן לא היה כל
צורף להמשיך ולהחזיקו לחקירה שלא יבול
היה לסייע בקידומה.

במהלך חקירתו של העיתונאי יגאל לביב, צפויים
גילויים מרעישים נוספים.

בין השאר עשויה לצוף הטענה בי מלכד
היותו עיתונאי בלבלי, היה לביב מודיע של
הש.א — .שירות־האינפורמציה של משרד
האוצר, ואף זכה בפרסים גדולים מטעם
•טירות זה על אינפורמציה שהביא.

מ טי סי עו ל -
במחלקותרא שונו ת
האשמות הועלו לאחרונה על בזבוז במחלקת העליה

של הסוכנות היהודית. בין האשמות אלה בלד
דה האשמה, לפיה שולחים עולים לארץ כשהם
מצויידים ככרטיסי טיסה במחלקה הראשונה,
למרות שמחלקות התיירים באד
תם מטוסים ריקות בדרך כלל.
סידור זה נעשה בדרך כלל לעולים מארצות־ה־

תנו עתה עו ל ה ! ה
כו חחדש
סניף ה ק ריו ת

במה מהמבקרים בתוך משרדי הממשלה
טוענים, בי אי אפשר להתייחס ברצינות
לתביעות הכספיות של מערבת הבט
חון, באשר זו מבזבזת כשעת משכר בלבלי
סכומי עתק על כטאון שנועד להאדיר את
שמם של אנשי משרד־הכטחון.

מוהלתובנית לי׳
עו מדלפ רו ש
אלוף משנה (מיל ).שמואל (״סאמק״)
ינאי, מנהל חכרת ״הירקון״ של עיריית
תל־אכיב המופקדת על ביצוע תוכנית ל׳
לבנייה כעבר הירקון, שהוא גם מנהל מספר
חברות עירוניות-ממשלתיות נוספות,
עומד לפרוש מתפקידו.
סאמק, שהוא ידידו של הקבלן גיגי סרס, אחיו של
שר־התהבורה שמעון פרס, ושהואשם בעבר בכך
שקיבל דיור זול אצל גיגי שעה שניהל מגעים במס גרת
תפקידו עם חברת הבנייה אדגר השייכת לגיגי,
עומד עתה להיכנס לעסקים משותפים עם גיגי פרס.
השניים יהיו כנראה שותפים בחברה ליצור לוחות
אסבסט לבנייה.

נסגר עי חוינו
שלש לו ב הן

פגישת חברים ואוהדים עם

ח״כ אור• א בז רי
נדחית מסיבות מכניות, ותתקיים ביום ד׳׳
6באוקטובר ,1971 בשעה 8.30 בערב,
בקריית״מוצקין, רחוב התפלת 21
(אצל א. אלינג)

נסיון־הנפל של שלום בהן להוציא עיתון,
שנשא את השם ״נוער 71״ ,עומד להגיע
לקיצו.
אחרי שהעיתון צבר במשך זמן קצר הפסדים הנאמדים
ב־ 170 אלף לימת, ואחרי שבעלי ידיעות
אחרונות פרשו מן השותפות בו, הודיע עתה כהן
שהוא עומד לסגרו בשבוע הבא.

סנ טה ק ת רינ ה
ו ש או א שי חו

ב הי שג־־דך בינם א חד!

ו ״ אגד ״

ש מחים להודיע על הפעלת
טיולי ם חד שים בני יו םאחד
ויו מיי ם ל סנ טהקת רינ ה (הר
סיני) שארם־א־שייח ו איל ת
פרטים והרשמה: במשרדי ״ארקיע״ ,״אגד
תיור׳ /״אגד־דן תיור״ ואצל כל סוכני
הנסיעות.

העולם הז ה 1777

השלת השנונות
מצפצףעדה דו ח הונ ב ר !,
אחת לשנה, כמו שעון מתוח, אני חוזר
להתקפה החביבה עלי נגד הבלוף, הגיחוך
והעמדת־הפנים של המשתמשים בלוח העברי.
אפילו ״העולם הזה״ ,שמעולם לא היה
חשוד עלי בטיפוח מסורת יהודית שאבד
עליה הכלח, נסחף עם זרם הצביעות הכללית,
והעמיד פנים השנה כאילו העשרים
בספטמבר הוא ראש־השנה.
לכל הרוחות! מה פתאום ראש־השנה
באמצע השנהי! !מי חי
לפי הלוח העברי, ומה מתנהל
במדינה הזו לפי הלוח
האנכרוניסטי והפרי-
,מיטיבי הזה?
משבורת אנחנו מקבלים
(או צריכים לקבל) בראשון
לחודש הלועזי; שנת־הכספים
מסתיימת ב־ 31לימדם,
ולא בט״ז ניסן תש־ל״ב;
בתי־המישפט מתנהלים לפי הלוח
הנוצרי; שנת הלימודים, ישיבות הממשלה,
פגרת הכנסת, תשלום מיסי עירייה
וממשלה, שכר דירה, רשיונות נהיגה וציד,
ניהול עסקים, תשלום עבור חשמל,
גז, מים, ימי הולדת, תאריכים היסטוריים
חשובים — הכל מתנהל ונקבע בזכרון
שלנו לפי הלוח הלועזי.
חברי־כנסת נכבדים, שרי-הממשלה, עור־כי־עיתונים,
מורים ומחנכים: מי מכם יודע
את התאריך העברי של מלחמת־ששת־הימים,
גירוש ספרד, שנות השואה, הכרזת
בלפור, חורבן הבית הראשון, מלחמת

בר־כוכבא, יום הולדתו של בו־גוריון, מלחמת
העולם הראשונה והשניה, החלטת
מועצת הבטחון של ה־ 20 בנובמבר, וכן
הלאה וכן הלאה! מי מכם יודע מה התאריך
העברי היום?
ואל תרוצו לפתוח עיתון או לשלוף
את הלוח מהכיס ! נוסף לגזירות ת״ח ות״ט
מאורעות תרצ״ט ומלחמת תש״ח, איזה
מאורעות היסטוריים אתם זוכרים לפי הלוח
העברי?
אם כן, בשביל מה הצביעות
הזו? בשביל ל הדפיס
לוח שנה באמצע
השנה? מי רואה את הסתיו
כסופה של שנה, ותחילתה
של שנה חדשה?
איזה בית־מלון ערך השנה
נשפים בליל ה־ 20 בספטמבר?
מי כיבה את החשמל
בחצות, והתנשק עם בת זוגתו,
לכבוד השנה החדשה?
אז די! מספיק עם הבלוף הגדול הזה.
אולי יקום סוף־סוף מישהו עם ביצים בכנסת,
ויציע לבטל את המישחק המגוחך
הזה בלוח עברי?
ולכל הרוחות! לפחות ״העולם הזה״
צריך היה להתאזר עוז ולהכריז על איש־השנה
שלו באחד בינואר, במקום סתם כך,
פתאום, באמצע השנה. יבוא יום והעיתון
יצטרך לתת את הדין על הצביעות הזאת.
כי ב־ 20 לספטמבר יכתבון, וב־ 29 לספטמבר
יחתמון !

ח*קון טעות
לפני שבועיים, בקטע על עסקי המתים
של העיתונים, כתבתי שכל העתונים בארץ,
המיסחריים והמפלגתיים כאחד, עוש קים
את האבלים, כאשר הם דורשים בעד
מודעת־אבל מחיר הרבה יותר גבוה מאשר
בעד מודעה מיסחרית באותו גודל ובאותו
עמוד. מסתבר שזה לא מדויק.
שני עתונים בארץ דורשים מחיר אחיד
בעד מודעות מיסחריות ומשפחתיות :״שערים״
ו״קול־העם״ .אני לא יודע מה הסיבה

להגינות של ״שערים״ ,אבל את ״קול-
העם״ אני יכול להבין. בשביל שנים־שלו־שה
הקומוניסטים שנפטרים כאן בשנה, לא
כדאי להם, כנראה, להנהיג מחיר מופקע
עבור מודעות־אבל. ואת המיפעלים הכלכליים
והחברות המיסחריות הענקיות, המוכנות
להביע בפומבי את צערם על מותו
של קומוניסט, אפשר הלא למנות על אצבעות
יד אחת של פועל, ששתים מאצבעותיו
נקטעו בתאונת־עבודה.

מ או תו ת הזמן
שום שלט לא הצליח עדיין להביע את הרדיפה המטורפת אחר סטאטוס חברתי,
כמו השלטים בסביבת רמת־אביב המכריזים באותיות ענקיות :״שיכון עובדים — דירות
עילית.״

ה ת שו בהלכלהשא לו ת
נו, מה יהיה הסוף עם הברדק הזה?
עד מתי נשב בחיבוק־ידיים? איך אפשר
לראות בשוויון־נפש איך הכל מתדרדר ל אסון
מדיני ומוסרי?
מתי? אלוהים אדירים, מתי כבר תתחדש
המלחמה, סוף־סוף!? פתאום, בבוקר
בהיר אחד, שנפתח את הרדיו ונשמע
שצה״ל זקוק לנו באופן דחוף, שיעירו אותנו
באמצע הלילה מהשינה, וימסרו לידינו
את צו־הקריאה הגואל.
מה קרה למצרים האלה? שיתעוררו
כבר! שיאיימו עלינו בהשמדה, שיפרו את
הפסקת־האש ויפגיזו בלי אזהרה מוקדמת
את העמוזים שלנו, שירכזו כוחות מעבר
לתעלה, שיפציצו אותנו מהאוויר, שינסו
לחצות את התעלה, שיגרמו לנו כמה
אבידות !
ואז, סוף־סוף, יתלכד העם ויהיה כאיש
אחד. פועלי נמל אשדוד יפרקו יומם ולילה
טנקים ותותחים, בלי לדרוש תשלום
עבור שעות נוספות; הדוורים ישכבו ב מוצבים,
ותלמידי־תיכון יחלקו את הדואר ;
אגד יסיע חיילים בדרכי המידבר ; טנדרים
של מאפיות יובילו תחמושת; פקידי-המכס
ועובדי נמל־התעופה לא ינטשו את מקום

עבודתם ויעבדו בשימחה 20 שעות ביום;
אזרחים יתנו טרמפ לחיילים ורוח אדירה
של הקרבה והתנדבות תעבור כאן, ותפיח
רוח־חיים ותיקווה במדינה; מתנדבים ית חילו
להגיע אלינו מכל קצווי־תבל ויחליפו
את בני-המשקים, שיאיישו את עמדות ה-
התותחים והטילים ; זעקה גדולה תקום
בעולם, ויהדות אמריקה תשלח לנו רבבות
מיליונים של דולרים ; אזרחים ישלמו
מם־הכנסה שנה מראש; עקרות־בית יכינו
סנדוויצ׳ים, יקפלו תחבושות, ימלאו שקי-
חול, יתרמו דם, וכולם יהיו מרותקים ל-
טרנזיסטורים כדי לשתות בצמא את דבריו
השקולים והמרגיעים של שר־הבטחון.
נו, שסאדאת יעשה כבר איזה מישגה
היסטורי קטן — שיחסום את מיצרי באב־אל-מאגדב,
שיפתח עלינו באש, סוף־סוף!
הוא לא רואה שמצבנו חמור? למה הוא
מחכה, האידיוט הזה?
ומה עם ירדן, סוריה ולבנון? למה הם
לא עושים משהו? שישלחו בנו מחבלים,
שיפגיזו את ירושלים ויפגעו במקומות
קדושים, שיערכו התקפת קטיושות על הי אחזויות
בביקעה ובגולן, ששוב נראה צילומי
פרות מרוטשות, בתי-תרבות הרוסים

־יייי

וילדים במקלטים מעל שערי השבועונים
(כדי שנבין בשביל מה אנחנו נלחמים).
שנראה שוב שתים שלוש מודעות אבל
וצילומים של בחורים צעירים שנפלו בקווים,
שנקרא סיפורי גבורה ומופת של
חיילים אשר זכו בצל״שים, שנשכח סוף-
סוף את הפיחות, את ישער הנת״ד, את
מיזוג־האוויר במשרד, את המכונית, המש כורת
ואת הרדיפה אחרי הבלי העולם הזה.
הממשלה מוכרחה לקחת את העניינים
בידיים, ולעשות משהו לפני שיקרה כאן
אסון, לפני שגל־השביתות יקיף את כל
המדינה וישתק את כל השרו־תים,
לפני שהפנתרים השחורים
יתחילו לזרוק בקבוקי־מו־לוטוב
על שיכוני הצמרת, דירות
העילית והפנטהאוזים, לפני
שהפועלים יתמרדו ויתבעו
לסלק מההסתדרות את עסקני
המפלגות, המשרתים את האינטרסים של
האוצר, המייצג אח האינטרסים של המיליונרים,
לפני שהעסק כולו יתפוצץ, ואחרון
היורדים שוב יתבקש לכבות את החשמל
בלוד.
הממשלה מוכרחה לפעול מייד ולהוליך

את העם למלחמת־מגן, למלחמה על עצם
קיומנו הפיסי. הרי אנחנו מכירים את הערבים,
ואנחנו יודעים שעליהם, בעניין
זה, אי-אפשר לסמוך. להבטחות שלהם אין
ערך. הם לא יטילו אותנו לים, אם לא
נטיל לתוכו את עצמנו, תוך צעקות עד
לב השמיים ״הצילו! משמידים אותנו!״
יש גם פתרון אחר לבעיית השביתות,
הפגנות־המחאה והמהומות. המערך יכול
לפטר את עסקניו השכירים בהסתדרות
ולתקן את הקצר הקיים בין העובדים ובין
ההנהגה הממונה,־מגבוה, המדברת
בשמם !מבלי לשאול את
פיהם (שיגוי שיטת הבחירות),
־״ והממשלה יכולה ללמוד !משהו
^ משוודיה, דנמרק, אנגליה ואפילו
ארצות־הברית, ולהנ היג
כאן משהו דומה לצדק
סוציאלי. אבל, אני יודע, זה יותר מדי
מסובך.
אז באמת, אין ברירה! בשם הצדק והשוויון,
למען השיגשוג הכלכלי ושלום
בר־קיימא מבית — פנינו למלחמה צודקת.
שלא אנחנו נפתח בה, כמובן.

חלקךבחוב הל או מי
מישהו עשה לי פעם חשבון שחוזר לי
לילה־לילה בחלומות הבהלה הפיננסיים
שלי.
הוא חילק את החוב הלאומי למיספר האוכלוסים
במדינה, והוכיח לי שנוסף ל חובות
הפרטיים, שאינני יודע איך לצאת
מהם, אני חייב (בעיקר לארצות־הברית)
כ־ 20,000 דולר. זה לא צחוק.
תחשבו על זה רגע. תינוק תמים,
היוצא לאוויר המדינה, חייב 20,000 דולר

עוד לפני שהוא פוקח את העיניים. עולה
חדש, המגיע ארצה ומקבל הלוואה של
10,000 לירות, חושב שעשה עסק טוב. הוא
לא יודע שעל־ידי זה חייבו אותו אוטומטית
בחוב של 94,000ל״י.
דבר אחד לא ברור לי בכל זאת: למה
הממשלה לא תובעת שכל ישראלי, הרוצה
לרדת מהארץ, ישלם קודם־כל את חלקו
בחוב הלאומי? זה הגיוני, לא? מה פתאום
שאני ואתה נשלם את כל החוב הלאומי,
אחרי שכולם יהגרו לקנדה? זה לא פייר !

העיתונים מפקיעי ם מחירי
שרות חיוני לכלכלת המדינה ולציבור
העובדים והמעבידים כאחד. במשך שנה
אחת בלבד העלה ״מעריב״ את מחיר ה־אינטש
ביום חול מ־ 16ל״י ל־ 25ל״י
517 ואילו ״הארץ״ ו״ידיעות״ העלו
אותו מ 24-ל״י ל־ 30ל״י.
לפני שבוע, על אף הצו בדבר הקפאת
מחירים וללא אישור האוצר, העלו שני
עיתונים אלה את מחיר האינטש ל־ 36ל״י
( )5070 מתוך רצון, כפי הנראה, שלא לפגר
אחר הפקעת המחירים של ״מעריב״.
״מעריב״ ,מצידו, שוקל בימים אלה העלאת
מחיר נוספת, כדי לא לפגר אחר
מתחריו.
ב־ , 12.9.71 ברגע שהאינפורמציה הגיע
לידי, עשיתי את חובתי האזרחית והגשתי
תלונה נגד ״הארץ״ ו״ידיעות״ לד״ר מג־דלבאום,
הממונה על המחירים, והוא הבטיח
לי לשאול בעצתו של היועץ המש פטי
לממשלה ולנהוג בהתאם י.
עתה, בתמימותי הדון־קישוטית, אני
מצפה לשמוע שהממשלה — המעמידה
פנים כאילו כל האזרחים שווים בפני החוק
— תתבע לדין את האדונים נוח מוזם, את
גרשום שוקן, ותנהג בהם כפי שהיתר!
נוהגת בכל חנווני וסוחר זעיר, המפקיעים
מחירים בניגוד לצו.
אני חושב שזה יהיה משעשע מאוד לר אות
את שני הסוחרים האלה עושים שמיניות
באוויר, תוך נסיון להצדיק מבחינה
חוקית ומבחינה ציבורית את המחיר החדש
אותו כפו על מעבידים ועובדים, הנזק קים
לשרותם. אך לא אופתע, כמובן, אם
הדבר יעבור בשקט, לא אופתע אם האוצר
יאשר את המחיר החדש בעיסקה מתחת
לשולחן, לא אופתע אם העיתונים ישוכנעו
לחזור למחיר הישן כדי למנוע שע-

״נאה דורש — נאה מקיים״ איננו, כפי
הנראה צדמוסרי המחייב גם את העיתונים.
מכל מקום, הוא אינו מחייב את שלושת
העתונים העשירים ורבי־ד,תפוצה —
״הארץ״ ,״ידיעות אחרונות״ ו״מעריב״.
בכל הנוגע להפקעת מחירים, סחיטת
כספים מנצרכים וזילזול מוחלט בדעת-
קהל, מרשים לעצמם שלושת העתונים
האלה לקבוע עובדות המעוררות את חמ תם,
כאשר עובדות דומות נקבעות על־ידי
תעשיינים, סוחרים, שרותים ציבוריים
ופועלים.
אתן לכם דוגמה קטנה: לפני כשמונה
או עשרה חודשים — באמצע ״עיסקת־החבילה״
,שנתמכה בהתלהבות רבה כל-
כך על־ידי העיתונים — עלו מחירי העתו־נים
ב 257 ואיש לא פצה פה וציפצף.
קפיצה פתאומית כזו במחירו של מוצר
חיוני אחר היתד״ בדרך כלל, זוכה לבי קורת
קטלנית בעתונות. במיקרה זה עברה
העלאת המחיר בשקט, פשוט, משום שלא
היה צינור־תקשורת, בו ניתן היה להביע
מחאה נגד המעשה השרירותי הזה.
נכון. התוספת אושרה בדיעבד על-ידי
האוצר, אך קשה להניח שנימוקים כלכליים
טהורים גרמו לכך. שר־האוצר, שמדיניותו
הכלכלית מעוררת לעתים תמיהות, יודע
להעריך את כוחה של העיתונות כשוטפת-
דעת־קהל. ריסון הביקורת, התעלמות רבת-
טקט ממחדלי הממשלה, ותמיכה במדיניות
של האוצר, בכל מיקרה שזו עשוייה להראות
כאילו היא לטובת הכלל — יש לה
מחיר. ומה זה, אחרי הכל, תוספת של
שילינג למחירו של עיתון, לעומת העזרה
שהוא יכול להגיש לאוצר ברגעים קרי טיים?
ירחון ״את״ של ״מעריב״ ,הקפיץ,
לאחר הפיחות, את מחירו מ־ 2.25ל״י ל-
2.50ל״י. הפעם, ללא אישור האוצר, אבל
זה פרט קטן באמת.
* נ.ב. בעקבות תלונתו של ד.ב.א ,.הויש
לי דוגמה יותר יפה להפקעת מחי רה הממונה על המחירים לעיתונים להחרים.
קיים בעיתונים מדור מודעות ששמו זיר את מחירי המודעות לקדמותם.
״דרושים״ (היצע וביקוש עבודה) ,המהווה
המערכת

מיליונרים -הצביעו למערך! הוא מייצר אתכם!

אם ברז האינפורמציה נמצא בידי העבריינים
עצמם, ובידי אנשים המשתפים פעולה
איתם מתוך ״קולגיאליות מיקצועית״ ,או
מה שקוי בז׳רגון הז׳ורנליסטי :״אתיקה
עתונאית״ ?
במדינה מתוקנת, שמפלגת ״עבודה״ עומדת
בראשה, מן הראוי היה ששרות חיוני
לכלכלת המדינה, כמו מודעות היצע־ובי־קוש־עבודה,
ינתן (חינם!) למעוניינים באמצעות
שבועון מקצועי, שייצא-לאור על-
ידי שרות התעסוקה הממלכתי שליד מש רד
העבודה( .אגב, מה עושים בזמן האח רון
כל הפקידים של שרות
התעסוקה?) עיתון כזה,
אשר יפעל לשיגשוגה הכלכלי
של המדינה, ואולי
גם לשיפור יחסי העבודה,
מן הראוי היה שגם ההסתדרות
תהיה שותפת לו.
אינני רואה כל סיבה למהמחסור בכו-
חות־עבודה (או מקומות עבודה) צריך לתרום
להתעשרותם של עיתונים מיסחריים,
המרשים לעצמם תביעות־שכר, אותם אי נם
׳מוכנים לסלוח לעובדים בשרותים חיוניים
אחרים.
תארו לעצמכם את הסערהשעיתונים
אלה היו מקימים (ובצדק) אילו שרותים
חיוניים כמו דואר, תחבורה, חשמל, תברואה
וכדומה היו מכריזים, בניגוד לחוק

ובניגוד לאינטרס הציבורי, על העלאת
מחירים של 20 לא רק שהם היו תוקפים
את מפקיעי המחירים — הם היו עולים
בבולדוזרים על אוזלת היד של הממונה על
המחירים, ותובעים שהממשלה תפעיל את
מלוא האמצעים נגד מפירי החוק והסדר.
הייתי נותן הרבה כדי לקרוא את תגו בותיהם
של אמנון רובינשטיין, יואל מר-
קום, שמואל שניצר, ברוך נאדל, שמשון
ארליך ושלום רוזנפלד על השערורייה ה ציבורית
בה מעורבים עיתוניהם. זאת או-
מרת, אילו העתונים המעסיקים אותם היו
מרשים להם להביע דעה
בנידון. חופש הבעת הדעה,
שעליו מוכנים העיתונאים
האלה לההרג, אינו
כולל כנראה, את
חופש הבעת הדעה גגד העיתונים
שלהם.
״העולם הזה״ — גם אם דברי ישמעו
כחנופה לנותן לחמי — הוא בכל זאת
העיתון היחידי במדינה המאפשר הבעת
דברי ביקורת לא רק נגד עתונים אחרים,
אלא גם נגד עצמו. שאר העתונים, ובעיקר
״שלושת הגדולים״ ,מהווים את ה״מאפייה״
של עולם התקשורת הישראלי. סיסמתה
של ״מאפייה״ זו יכולה בשקט גמור להיות:
״בשם הציבור ולמען הציבור, כל עוד לא
נוגד הדבר את האינטרסים החומריים שלנו

מפירסומ ה מכון ל 1ק רו 3וא!יה

קטעי שירה ופרוזה החלו להופיע לאח רונה
בעתוני־הערב, במקומות בלתי־צפו־יים,
ומבלי שידו של עורך המדור לספרות
ושירה תהייה ניכרת בהם. כמו בדוג מות
אחרות של הספרות והשירה העברית,
ניכרת גם כאן השפעת גומלין בין יוצריה.
היצירה הראשונה ראתה אור לראשונה ב־
״ידיעות אחרונות״ ב־ ,20.8.71 ואילו השניה
פורסמה ב״מעריב״ ב־.29.8.71

אני מפרסם בזה את שתיהן, בתקווה ש־סוציולוגים,
פסיכולוגים וחוקרי הנקרופו־אזיה
העברית ימצאו בהן עניין.

כצלאדת שלושים
לפ&ירתד

הפתאונזיוז וללא עוז
שהשאירה צלקת עמוקה
כלג כולנו

המפתחלתע לו מ ה
יכול להיות ששמעתם את הסיפור. אלי
הוא הגיע רק עכשיו, והבהיר לי בבת אחת
את ההבדל בין המדיניות הכלכלית האמריקאית
והאילתור הכלכלי שלנו.
באחת מפגישותיו של שר־האוצר שלנו
עם עמיתו האמריקאי, ביקש ספיר לדעת
כמה מרוויח פקיד ממשלתי זוטר.
״ 800 דולר,״ אמר שר־האוצר האמריקאי.
״כמה מיסים הוא משלם?״ שאל ספיר.
״ 200 דולר,״ ענה השר האמריקאי.
״וכמה הוא מוציא למחייתו?״ שאל ספיר.
״ 400 דולר.״

״ומה הוא עושה עם שאר הכסף?״ ביקש
ספיר לדעת.
״זה לא ענייני,״ אמר שר האוצר האמריקאי.
וכעת
הגיע תורו להציג אותן שאלות
עצמן לספיר, וספיר סיפר לו שפקיד
ישראלי מרוויח 800 לירות, משלם 400
לירות מיסים, ומוציא עוד 800 לירות
למחייתו. שר־האוצר האמריקאי עשה חש בון
מהיר, הביט בספיר בתמהון ושאל
״מאיפה הוא לוקח עוד 400 לירות?״
״זה לא ענייני,״ השיב ספיר, כשהוא
צוחק צחוק בריא.

תנ״ך מ קו צר
בשעות הפנאי שלי, לאחר חצי יום עבודה
שבו אני מספיק, בדרך כלל, לכתוב את
המדור השבועי, פרק או שניים מתוך רומאן,
שנים־שלושה פיזמונים, מאמר־הגות,
חצי תריסר שירים רציניים וכמה מערכונים
— אני מעביר לי את הזמן על-ידי
תרגום התלמוד לעברית מדוברת, או כתי בת
כמה פירקי תנ״ך מקוצרים ותמציתיים.
אני חושב שפרקים אלה יכולים לשמש
חומר נהדר ללהקת־ריקוד כמו ״ענבל״,
ואין ספק שהם עשויים לחסוך הרבה מזמנם
של אנשים טרודים, שאינם מתפנים
לקרוא את התנ״ך כולו. רוצים לראות
דוגמה? בבקשה:
״וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני
קדם. ויהי בחצות היום, וירא והנה באר-
בשדה. וישב לפוש ליד הבאר, ורחל בת
לבן, אחי אמו, באה עם הצאן אשר ל אביה,
כי רועה היא. וישק לה, וישא קולו
ויבד. ותשב רחל על פי טבעת הבאר,
ותנחמהו. מים ביקש — מים נתנה. ויפול
על צווארה ויחבקנה.
וירקדו יעקב ורחל כאילים, ויעלזו כבני-

צאן. ויבוא עליהם פתע מן המידבר אמציה
בן עזיזיהו, בן פתחתח, בן רממאל, בן
ישאל, אחי לבן, דוד רחל, איש דליה אשר
בהרי אפריים. ויאמר אמציה אל יעקב:
הרצחת בני, וגם ירשת, את כבשת הרש
בכרם בן־שמן?
ותעל החימר. באפו ויען יעקב ויאמר:
שמעו מלכים והאזינו ארץ מי מדבר!
ויקם עליו להרגו. ותאמר אליו רחל: הגידה
לי שאהבה נפשי, איכה תרביץ בצהריים?
וירף יעקב מאמציה בן עזיזיהו, בן פתחתח,
בן רממאל, בן ישאל, אחי לבון, דוד רחל,
איש דליה אשר בהרי־אפריים.יותפול רחל
על צווארו ותאמר לו בלחש: בי אדוני,
אם נא מצאתי חן בעיניך, הניחני ואלך
אחר דודי אמציה. דודי לי ואני לו. נפלאה
אהבתו לי מאהבת נשים. ויניחנה יעקב.
ותקח רחל את כתונת הפסים אשר לה,
ותלך אחר דודה אמציה בן עזיזיהו וגר.
ויוותר יעקב לבדו ליד פי טבעת הבאר,
ויקרע בגדיו וישם אפר על ראשו, ויקם
ויפן וילך הלך ובכה, עד רדת השמש, כי
כאבו אשכיו עד מאד.

עתיד העבר
עזריליק ענב, חבר בעל חוש-הומור שי
אפשר היה לפרנס בו משפחה של שש נפשות,
אמר לי, עקב הפולמוס שהתנהל

לאחרונה סביב אלטלינה ופירוק הפלמ״ח:
״עתיד המדינה יציב וברור. הדבר היחידי
שמשתנה כאן יום־יום זה העבר.״

כמלאי• .צלושי: לגמירתו
דפתאומיד. וללא ער.
שהשאירה צלקת עמוד,ר
ביב דודני שד
יוסף מיכאלי

בן מיכאל

מדוע. עזבתנו ב פתאומיות
~״׳ללא ׳ שו ביי־ הרי בני תיד
* ארמון בהרצליה ו לא י זכית י׳
~~להשתקע בו, איך יכולת־להשאיר
כל ׳ זה והלכת

מאתנו? ?א ידעת שארמון
׳ ב׳לי~ רלד״״לא י שווה 7האם
״באמת־ לא ־ניראך׳ לנצחי?״
האש לא״נראך נכנס מהדלת״
״עתך׳־ האצילה והנאה׳?״ יוסף
הדי״״באת בסיד״׳הכל ללוות
אותי לאוניה שהייתי צריכה
להפליג בה לחו״ל לרגל
הופשר ,,מדוע בשעה גורלית
זו התאכזר הגורל והייתי
צריכה • אני ללוות בחזרה
את גופך ונשמתך הטהורה.
יוסף ״ א חי ...יוסף צדיק
היית בכל דרכיך כי הלכת
־נוא יתנו מב לי״ ״לס ב ו׳ל~ומב״לי׳
׳לו־.ת לנו לכבול כי גיראו*־׳

׳יקי רנו׳ומח מדנו, זכרך לא
ימוש מליבנרלעד

מאדותר שאהבה
והעריצה אותר

ת,,:יידכא לי
והאבלים הכדתי :׳.כורמים

1 1י א* • י4 ^ 1
האזכרה תתקיים ביום שלישי י
( )24.8.71ג׳ אלול תשל״א. .
בשעה . 19.30 בני ת הוריו,
י רה׳ שנקין 64 גבעתיים.
העליה לקברו ביום רביעי
ד׳ באלול ( 125.8.71 בשעה
ס} ,17.בבית העלמין סגולה
בפתה־תקוה.

שלמה
בן־יששכר
בן עטיה דל

פדונן עזבתנו בפתאו;
י מיות ללא שוב י בנית לך
אר מ ^ הי א ך_ .יכל ת
איר הכל וללכת? 7יא ידעו*

בירי־־־־פלד־ ילא
׳שווה? האס
נר או ־־עוד לנצח? האם לא
נראך־־נכנס מהדלת עם
חיוכך הלבבי והופעתך ד<־
אצ^ל ה והנאה,־
בעלי אנא עזור לי באשר
הנך לגדל את שני
היתומים הפעוטים כפי ש שגינו
רצינו, מדוע הת במקום הגורל אכזר
שתלווה
אותם למצוות
צריכים הם ללוות גופך
ונשמתך הטהורה•
שלמ ה. ,צדיקך היית בכל
דרכי! ,הלכת מאתנו ללא
סבל׳ומבלי תת לנו לסבול.
שלמד, יקירנו ומחמתו,
ץ כריך לא ;ימוש־״מריב נ ו

אשתך !־ב:יד
אמך אהיך ואחיותיו*
הותגתך חותנך
ייפך וגיסותיד
שאהבו והעריצו אותך
העליה לקבר: ב־ט׳ ב בשעה אלול () 30.8.71
. 15.00 האזכרה תתקיים ב בשעה
30.8.71
תאריך
18.00
בביתו, שד׳ יר־אילן
, 18 בת ים.

לצעירים
מכתבים שגה טופח שנה טובה לכם. שנת גילויים פורייה
והרחבת התפוצה.
משפחת מדר, כרמיאל
• לבית מלר, ולכל הקוראים האחרים
ששלחו ברכותיהם — שנה טובה גם לכם.

מברגג 1ז*/גבוע
לצעירים,
אל״וזלד,
חזק מאד,
עמיד בפני
זעזועים !

בעקבות הכתבה ״הכנופיה דפקה אותנו״
(העולם הזה )1775 את תשו&ת־הלב לתקנות
ההתאגדות של האירגון, הקובעות במפורש
את תנאי־הקבלה לשורות האיד־גון.
בהתאם
לתקנות אלה, אין לאף אדם
הזכות להיקרא ״פנתר שחור״ ללא שנרשם
ונתקבל לשורות האימון כדין. במילא
נובע מכך, שאין האימון אחראי
לפרובוקציות של קבוצות מתחרות, המכשילות
והנושאות את שם הפנתרים השחורים
לשוא.
עו״ד יצחק דויטש, ירושלים

גגד הפסקת השידורים

בדואר זמגהוד

פיוס כיפור

להשיגו בחנויות המבותרות ברחבי הארץ
169-0

סו פ ר -צ לי ל ה
ש רו ת בינ ל או מי ברחב• ה עו ל

בי שראל גם מעתה
מכשיר ה עי סוי הבי תי

ביום השישי האחרון ניגשתי לסניף דואר
זמנהוף בתל־אביב, לקבל דבר־דואר
רשום. הפקיד שטיפל
בי — פקיד בכיר
בסניף, לא פקיד־אשנב
— התנהג
בגסות. כשביקשתי
את שמו, סירב ל גלות
לי :״אני
שטעון פרם,״ ענה
לי בצעקה היסטרית.
התנהגות
נאותה
לא כן?

גם ביום הכיפורים הקרוב מתכוונת
ממשלת־ישראל להשבית את שי דורי
״קול-ישראל״ ברדיו ובטלוויזיה.
דממת-אלחוט
מוחלטת זו, ממנה
סובל הציבור בארץ מדי שנה, תכלול,
גם השנה, למרבה החרפה, אף
את שידורי החרשות. כך, תחיה ישראל
המדינה היחידה בעולם בה לא
ישודרו חדשות במשך 24 שעות רצופות.

הרוב הדומם — והסובל —
במדינת ישראל לצאת מיד לפעולה
נגד החלטה שרירותית זו של הממשלה:
לבקש צו על״תנאי בבג״צ נגד
הממשלה, שיחייב אותה לשדר, וכן
לא להשאיר בלתי מנוצלת כל אפשרות
אחרת לפעולה.
יום הכיפורים חינו חג דתי מובהק,
ולא ייתכן שהרוב החילוני במדינה
ישועבד לאמונתה הדתית של
קבוצת״מיעוט. איש אינו כופה על
קבוצת־מיעוט זו להאזין לשידורים —
אולם מדוע יכפו הם את מנהגיהם
הדתיים על הרוב החילוני ז לרוב
זה, המשלם את אגרת-הרישוי ל-
רשות-חשידור, הזכות המלאה לקבל
את שירותי הרשות — ללא התייח סות
לטיבם — כ ל ימות השנה.
מרוע תהיה זכות למישהו לאנוס
אותי לקיים יום־אבל זר לי — בעל-
כורחי !

צבי דזידופיץ,
תל־אביב

,.118

מי ראיין
את הפגתרים במחתרת?
בכתבתכם ״הכנופייה דפקה אותנו״ ,נאמר
כי כתב ידיעות אחרונות גבי ברון
ראיין את שלושת הפנתרים, בעת שהסתתרו
מפני המשטרה. אם כך — אז מדוע
הופיע הראיון איתם בידיעות מחת שמו
של אריה אבנרי?
מיכה קליינר, בת־ ים
• סליחה, טעות. הראיון נערך אמנם
על־ידי אבנרי. יחד עס זה, טענותיו של
גבי ברון, באותה כתבה, הן באמת של
גבי ברון.

יהודה אליהו, ירושלים

פקיד גס-רוח
אקרובט השגה

עושה מסג׳ים בבל אזורי הגוף ללא עזרת איש
מפיג ומשחרר מתיחות, מרענן, מרגיע, ונותן סיפוק מושלם.
פועל על בטריות ומתאים לכל אשה.
שלחי המחאה ע״ס — 25.ל״י לת.ד 2481 .ת״א
ותקבלי את המכשיר בדואר ישיר.

קצת באיחור, אבל היינו רוצים להוסיף
לאנשי־השנה תואר נוסף — אקרובט השנה
ולהעניק אותו, ללא שום פיקפוקים
לאמן־ד•,תרגילים, שר־הבריאות ויקטור שם-
טוב.

עודד ודלה־ ,,אלדד ידידיה,
קומונת השומר־הצעיר, דימונה
איש השגה

בניגוד לדעתכם, הייתי אני בוחר ה שנה
את הסופר־מן, נשיא ארצוחדהברית
ריצ׳ארד ניכסון, כאיש־השנה.
אדר דריאן, תל־אביב

מינו ריבו ה

ל ח סוי ג 3ח 11וחח13ו 7 0רוונ
שבועון החד שות הי שראלי
העולםהזה ״ ,
המערכת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבד ,12 טלפון ,260134
תא-דואר * 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״מ,
מ״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ * העורף הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

8מי יצר
את ישראל השנייה?
שמעתי וקראתי את דברי ראש הממשלה
בכנס יוצאי מארוקו, לרגל מלאות
25 שנה לעלייתם ארצה, בדבר הסכנות
האורבות -לנו. מבפנים. אכן חששותיה של
גולדה מאיר היו חששות אמת.
אולם האם לא ראש הממשלה עצמה
היא זו, שהיתר, ממניחות היסוד למשטר הקיים
בארץ — המשטר שיצר שני עמים
בארץ, המשטר הדוגל בעליונות האשכנזים,
ומקיים אפלייה וקיפוח?
גירוד נ ח מי א ס, חל־אביב

ל א כל אחד יכול
להיות פגתד שהוד
כעודד־הדין שרשם את אגודת הפנתרים
השחורים במשרד־הפנים ברצוני להפנות

איש השנה של
דריאן

פגהס ספיד,
המומחה לעגיי ישראל

״מה הם מספדים שם, הפרופסורים, כי
דלת-העם סובלת מהפיחות? שיבואו אלי,
למשרדי, וישאלו אותי. אני יודע.״
דברים אלה אמר השר פנחס ספיר, ברדיו.
ואינני יכול שלא להסכים איתו.
וכי מה יודעים באמת הפרופסורים הללו,
זזסרי־חוש־המציאות? ספיר — הוא
היודע. הוא הרי המתרוצץ כל השנים בין
המיליונרים היהודים ברחבי העולם, ב־ניסיון
להציל את מאזן־התשלומים השלילי
(המשך בעמוד )9
ה עו ל ם הז ה 1777

של ישראל ׳מהתמוטטות. הוא זה הדואג
לגורלו של העם, ולא הפרופסורים.
ואם ישנן כמה עובדות קטנות, כגון —
<• כאשר הוכרזה ההתייקרות הראשונה
על-ידי ספיר, לפני כחצי שנה, לא נר שם
המלאי של הבנקים והסוחרים. התוצאה
— רווה, לבעלי המלאי, של כ־600
מיליון ל״י.
י• אדמות אשדוד היו שוממות, עד
שנמכרו לעובד בן־עמי, ישחזר ומכר חלק
מהן חזרה למדינה. יש הטוענים, כי בן־
עמי קנה את האדמות ב־ 30ל״י לדונם,
ומכר אותן בחזרה ב־ 300 אלף ל״י הדונם.
הרווח בעייסקה — 150 מיליון ל״י.
ואם ישנן עובדות קטנות כגון אלה —
הרי שהן מועלות סתם על־ידי משטינים

ומקטרגים. ימי כספיר יודע מה המצב באמת
אצל דלת־עם ישראל.
אברהם וכסדר, גבעתיים

הצלמים הזמיכו
לעצמם את הימכות

רבותי, הצלמים בלטינשטר וקוק —
לדעתי, לא מגיעה לכם לא התחשבות ולא
רחמנות, על המכות שקיבלתם כשניסיתם
לבצע צילומים ברחבת הכותל בגילוי-דאע
(״הרב המרביץ״ ,העולם הזה .)1775
אני עצמי הנני חילוני שביחילוניים, ואן
נהגתי לעשן ביום כיפור, בתקופה שעת
עישנתי — אבל למרות זאת אינני יכול
להצדיק אתכם.

לוא הייתם נכנסים למקום מקודש ל מוסלמים
— האם לא הייתם מסירים נעליכם
י אז למה במקום מקודש ליהדות —
לא תקפידו על מנהגי המקומי למה ה־אפלייה
האנטי־יהודית ו
שמואל הוק, ירושלי!
ושוב מכות במשטרה
ביום ו׳ ,27.8.71 הוכיתי אני ועוד כארבעה
בחורים ובחורות! ,חלקם חיילים, כאשר
היינו בתיאטרון המרתף, על־ידי סמל
חזות מנפת דיזנגוף. נעצרתי בצורה ברוטלית
תוך דחיפות ומכות והושלכתי ל
ניידת,
למרות שלא התנגדתי למעצר ואף
שלא היתד, כל סיבה סבירה למעצר. אחד
מבאי התיאטרון ביקש מסמל חזות את
פרטיו האישיים ובתשובה לדרישתו היכר,
אותו חזות ועצרו. כשהגענו לתחנת המש טרה
ביקשו כמה מבאי התיאטרון להתלונן
על אלימות המשטרה. החוקר סרב
לקבל את תלונתם. החלטתי לרשום את
מספרו. כשעשיתי זאת, התנפל עלי הסמל
פרנקו והיכני.
הושלכתי לתא המעצר. שם ניסה הסמל
עוד פעם להכותיני. אני נצמדתי לקיר כשידי
צמודות לגופי, כדי למנוע שמץ של
ספק שלא היתד, התגרות מצידי. אף לא
עניתי על דברי ההתגרות של הסמל.
(המשך בעמוד )12

הרצון להקסים לב כל רואיף..

...עד לקצות אצבעותיך,עם
וזז 39 !0 0 6 3וזז של 5 $ס 91ו0ץ ט 01
הלכה שאינה ש 1קעת הנמרחת על הצפ1רן בשכבה אחת ואחידה
לשימזשך עד לטיפה האחרונה. ו*ו 3־! 1* 1 3 9 1 0 0הלכה החדישה
אשר תפתיע א 1תך בגו 1נים נפלאים 1א 1פנתיים ובי1פי המתחדש
של צפזרנייך. ירו 3־׳ !1 1 3 9 1 0 0החידוש האחחן של 3 9 1 0 3 5־01141

העולם הזה 1777

עו בו לו

הכנסת לזירת-תעמולה נגד העובדים, הפעלת כלי-התק-
שורת הממלכתיים לאמצעים של סתימת־פה, לשיתוק
האופוזיציה הלוחמת.

בגין מ ס תיי ג
ו 7עזר וייצמן

מאת אור• אבנר•
13 בספטמבר 1971
ך ניסו
ל ס תו לנו
את הפ ה
אם אי״פעם היתה ישיבה של הכנסת ביזיון לאומי,
הרי היתה זאת ישיבה זו.
אותם החולמים על הפעלת בהי״סוהר ומישטרה נגד
השובתים, אותם המפעילים נגד שובתים אזרחיים בתי-
מישפט צבאיים — ניסו והצליחו להפוך גם את הכנסת
לזרוע מבצעת של מישטר״דיכוי, משהו בדומה ל״קורטס״
של פראנקו, ה״מג׳לס״ של מצריים ופרלמנט של דימוק־רטיה
עממית.

המגמה העיקרית היתה לסתום את פינו, להעלים
את עצם קיומנו בכנסת -ולהעמיד פנים כי אין
בכנסת אלא קואליציה ימנית ואופוזיציה ימנית.
תחילה נעשה הדבר באופן ״נוהלי״ .דרושות 30 חתימות
כדי לכנס ישיבת״פגרה. חתימות אלה נמצאו ממחנה
הימין הקיצוני — גח״ל, ע״מ, אגו״י והמרכז החופשי.
הם הגישו ביחד דרישה לדון ב״השביתות הפראיות
וההפקרות ביחסי״העבודה, המסכנת את משק המדינה
וביטחונה.״
בישיבה כזאת, יכולים לדבר רק בעלי־ההצעה. שלח נו
מייד מיברק לכנסת ודרשנו לצרף הצעה משלנו —
״מצב יחסי העבודה, הפעלת הצבא נגד שובתים
ועליית המחירים.״
כלומר: אותו נושא, אבל במגמה הפוכה .
שליטי הכנסת סירבו לקבל הצעה זו. לדבריהם :
מותר לנו רק להצטרף להצעה של 30 חותמי הימין,
בניסוח המחפיר שלה. מובן שלא הסכמנו לכך.
כך נוצר מצב שהובטח מראש שיידברו רק אנשי
הימין ונציג הממשלה — וכי לא ידבר איש מהאופוזיציה
הלוחמת, המתנגד לכוונה לכבול את העובדים
ולאסור עליהם לנהל את מאבקם.

על־ידי העברת דברינו למיסגרת של הנמקת הימנעות
מהצבעה, נמנעה מאיתנו, למעשה, ההקשבה. כי בכנסת,
שבה חסרים כללי־נימוס אלמנטריים, מן הסוג המקובל
בכל כיתה א׳ ,מקובל שכימעט כל החברים קמים אחרי
ההצבעה ויוצאים מן האולם, ברעש גדול ותוך שיחות קולניות.
הנואמים המנמקים אז את הימנעותם, מדברים תוך
רעש זה, או, כעבור כמה דקות, בפני אולם ריק.
כשדיבר משה סנה, כימעט אי־אפשר היה לשמוע מילה,
בגלל רעש זה. כשנאמתי אני, נכחו שלושה־ארבעה חב־רי־כנסת.

זה היה ברור מראש. לכן השתדלתי עוד קודם לכן
לומר את אשר יש לנו לומר בצורה של קריאות־ביניים,
בעוד רוב חברי־הממשלה וחברי־הכנסת נמצאים באולם.
הנה כמה מחילופי־הדברים :
ח״כ מנחם בגין פתח את דבריו באומרו שאסור בשום
פנים להשוות את הבעיות הפנימיות עם המלחמה החיצונית,
כפי שעשו — כביכול — אנשי הממשלה. רק
מעטים הבינו שהיתר, זאת התקפת־מחץ מוסווית על חברו
למפלגה, וראש תעמולתה ברחוב: האלוף (מיל ).עזר וייצמן.
הזכרתי לו זאת :
מנ ח ם בגין אבל דווקא משום כך, אדוני
היושב־ראש, אסור לעת משבר לאבד עשתונות.
אנחנו, אנשי האופוזיציה, קוראים לדוברי הממשלה
שירסנו את עצמם בדברי זעקת־השבר שלהם, שלא
יקראו דרור יתר ללשונותיהם.
אין לדבר על ״הריסת המדינה״ ,ולא על ״שריפה
שתאכל את כולנו״ ,ולא על ״תוהו ובוהו״ העומד
להשתרר. בוודאי שאין לעשות השוואה בין
הבעיות הללו לבין אוייב חיצוני
או רי אגנריג חברך לסיעה, למפלגה, האלוף
עזר וייצמן, דיבר על ״האוייב הפנימי״.
מנ ח ם בגין ז אני משער שאתה עוד מעט
תעלה על הבמה, תאמר את דבריך. אני לא
שמעתי מלים כאלה. אולי הן הודפסו בהעולם הזה.
אורי א בנ רי: הן הודפסו אתמול בכל
עיתוני־הבוקר של ישראל !

ניהלתי את מאבקנו בדרך של קריאות״ביניים. בסוף
נמנעתי מהצבעה, ונאמתי נאום שני, במיסגרת של הנמקת
ההימנעות (ראה מסגרת) .כמוני עשו גם חברי-
הכנסת וילנר וסנה.
והנה זה פלא: בדיווח הרדיו (״היום הזה״) והטלוויזיה
(״מבט״) נעלמו כל הנאומים האלה. פשוט —
לא היו. הימין דיבר, הממשלה דיברה — וכולנו, המתנגדים
למגמה של שבירת־שביתות והטלת עונשי מאסר
או קנסות על עובדים הלוחמים נגד הורדת שכרם
הריאלי — פשוט הוצאנו מן הדיווח. שני הנאומים
שלי, וכן נאומי וילנר וסנה — פשוט לא היו. יוק.
טיהרו את הכנסת.
היתה זאת הפגנה מאלפת למה שצפוי לנו, בהידר-
דרות המדינה לקראת מישטר נוסח״פראנקו: הפיכת

^ .לפטי.

עוד קודם לכן עלה שמו של בן־אהרון בחילופי קרי-
אות־ביניים :
יגאל הורכיץ: איפה חבר־הכנסת בן־אהרון?
אורי אבנרי: הוא מתבייש להיות בישיבה
הזאת !
היו״ר ראובן גרר,ת: אני מציע לא לשאול...
אורי אכנרי: הוא מתבייש בצדק !

מהתעשר
מ קו ברלב
גם אלמוגי- ,כמו דוברי הימין הרשמי, העמיד פנים
שהוא נגד המתעשרים והספסרים, ובעד הפועלים. הוא
שלל רעיון של בוררות־חובה כללית לפועלים, נוסח בגין־
תמיר ושאל מה הדין לגבי הרווחים:
יוסף אלמוגי: מה בקשר לרווחים? נניח
שמתברר שמישהו, שמשקיע כאן כסף ועושה
רווחים...
אורי אבנרי: כמה מיליונרים נוצרו על־ידי
חפירת קו ברלב? כמה אנשים התעשרו מהמלחמה?
איזו בוררות יש לגביהם? אתה מוכן
שיקחו את הרווחים שלהם לבוררות?
על כך לא השיב אלמוגי. גם השרים, שישבו אותה
שעה ליד שולחן־הממשלה — גולדה, ספיר, י״ש שפירא,
גלילי ואחרים, לא הגיבו על כך בכל צורה שהיא.
אך זו היתה, כמובן, השאלה העיקרית שריחפה על
הוויכוח כולו — מה קורה לעשירים, שעשו הון מן המלחמה
— בשעה שמורידים את ערך שכר העובדים י

לעובדיד ״ן

יו ת ר ! כויו ח *

אנשי ע״מ הם ״ממלכתיים״ ,והם תומכים, כמובן, בגישתו
של משה דיין — להכניס את הפועלים לבתי-
הסוהר — אם אפשר, בעזרת בתי־דין שדה צבאיים.
מאיר אביזוהר טען כי כל עובד אזרחי בצה״ל ובשטחים
המוחזקים הסכים מראש להיכנע למשמעת צבאית ולשיפוט
צבאי :
מאיר אציזוהר: עובדי צה״ל ידעו תמיד
שלא מנצלים את העובדה, שאסור לשבות. ואם
היו קיפוחים, נמצאו הדרכים כדי לטפל בהם.
אורי אבנרי: האם אתה בעד או נגד שיפוט
צבאי נגד שובתים? האם אתה בעד ביזוי
הצבא על־ידי הפעלתו במאבקים מקצועיים7
מאיר אסיזוהר: עד עכשיו חשבתי שאתה
יושב במליאה ומקשיב. דיברתי על עובדים במערכת
הבטחון, ועל עובדים בשטחי המימשל
הצבאי.
היתד. זאת הודעה ברורה. מוטב שכל עובד בשטחים
יידע זאת — ויסיק סכך את המסקנה. מי שעובד עבור
משה דיין, צריך לדעת שהוא צפוי לדין צבאי כשהוא
מפר את מרותו של האיש הדוגל במרות.

לפני פתיחת הישיבה, הגשנו ליושב-ראש הצעה-
לסדר, שאמנון זכרוני ביסס אותה היטב מבחינה משפטית.
היא היתה פשוטה: אם יש רק הצעה אחת ,
של 30 החותמים, כי אז מותר רק לאיש אחד מהאופוזיציה
הימנית לדבר. אם יש הצעות אחדות, וידברו
נואמים אחדים של הימין, כי אז יש לקבל גם
את הצעתנו ולתת לנו לבטא את עמדתנו.
בהתאם לתקנון, נתן לי היו״ר לנמק נקודה פורמלית
זו מעל הדוכן — בשתי דקות. כל יודעי־חוק בבית
ידעו (וכמה מהם אישרו לי זאת לאחר מכן בשיחות
פרטיות) שאנחנו צודקים. אבל היו״ר החליט, לפי תקדימים
מסויימים, של א לנהוג לפי התקנון.
במלים אחרות: לתת רשות־הדיבור לארבעה
נואמים שונים של הימין הריאקציוני, ולשלול את כל
זכות הדיבור מכל הסיעות האנטי״ימניות.

אורי אבנרי * הוא יותר ותיק בארץ מאשר
ג׳ו סטאשר!
שלמה יעקב גרום: אני מסכים להוציא
את המלה ״חורבן״ ,אבל לא ״על חשבון המדינה.״
יוסף אלמוגי: ניחא, קודם כל סיכמנו שאין
״חורבן.״
אורי א מ רי: לבן־אהרון יש גס קצת יותז־זכויות
מאשר לבו סטאשר !
בספסלי חבית פרץ צחוק, למישמע שמו של מלך העולם
התחתון, השותף של עסקי מנהיגי אגודת־ישראל
— מגיני הצדק הסוציאלי במדינת ישראל!

דין צבא

ל מי מ ה שניי ם

[! 1-11-1חוו! —

בו, ו ן

הימין -
בן־אהרון

ג׳וסטא שר

יוסף אלמוגי, שהשיב בשם הממשלה, דיבר בטון מתון.
הוא התנגד, כביכול, לאנשי הימין, הדורשים בוררות
חובה, ושליחת פועלים לבתי־סוהר.
הוא הגן אפילו על מזכיר ההסתדרות, יצחק בן־אהרון,
אחרי שאחד מארבעת דוברי הימין, שלמה גרום מאגדי,
תקף את בן־אהרון בחוצפה מיוחדת!
ידסף אלמוגי מהו הזילזול הזה? מה
הדיבור הזה על ההסתדרות? היש דוגמאות טובות
יותר בעולם? ואני מציע לחבר־הכנסת גרוס,
בהצעה ידידותית, שיוציא מן הפרוטוקול את המשפט
הזה :״מזכיר ההסתדרות רוצה לבנות את
ההסתדרות על חשבון חורבן המדינה.״
זו, לדעתי, הורדת רמתה של הכנסת. אין זה
פוגע בבן־אהרון. בן־אהרון אינו צריך להוכיח
פטריוטיות. הוא אינו חדש בארץ.

לי מין מי *
כוונות הימין הקיצוני היו ברורות לגמרי — לכבול
את ידי העובדים, כדי להבטיח לשיכבת־העילית חלק עוד
יותר גדול בהכנסה הלאומית. רק ההנמקות היו שונות —
כשכל אחד מארבעת דוברי הריאקציה משתדל למצוא
יותר חן בעיני בעלי־הכסף, מתוך תקווה מובנת.
כל הארבעה התיימרו לדבר גם בשם העניים, לפי השיטה
הבדוקה של הימין הקיצוני. הם ביכו מרה את
גורל מעוטי־היכולת, וטענו שאם תונהג בוררות־חובה,
יהיה לכולם טוב יותר( .לפי הכלל: אם יכניסו את כל
החיות לגן־החיות, לא תהיינה להן בעיות).
הצטיין בטיעון כזה שמואל תמיר, איש הימין הקיצוני
ביותר, שטען כי את השביתות עורכים רק בעלי־שררה,
המהווים ״קבוצות לחץ״ .זוהי טענה החביבה על העיתונות
הימנית, מתוך כוונה לפלג בין השכירים שבתחתית
הסולם לבין השכירים המיקצועיים :

אתהולכיםנדרכסשל מו סול *! וברוקו, שלאלדבר על

אורי אבנרי: נמנענו מהצבעה, כי אין הבדל של
ממש בין חבר־הכנסת בגין לשר דיין, ובין השר דיין
לשר אלמוגי. רק חבר־הכנסת בן־אהרון מחרים ישיבה
זו — היעדרות שהיא הפגנה רועמת.

מר וייצמן טען, כי המדינה במאת4

עתה במצב דומה לזה של ראשית
כמו כמדיניות חדן, כן_ כמדיניות פנים, אין
הממשלה. ו יוני *1967״אבי לא משווה את
הכדל כין האופוזיציה הימנית דכין
האוייב הערבי לאוייב מבסנים״— .
בחוץ — חרות דורשת את סיפוח השטחים, בקולי
אמר, אבל ביוני* 1957־־5יתה־־במדינת
קולות! דיין והממשלה מבצעים אותו בפועל ובשקט.
״מחוסרת דעה, ידע ומגמגמת״ .״אז
בפנים — הימין דורש בוררות־חובה, הורדת השכר
הריאלי, תוך מתן חופש לספסרות וחופש להתעשרות!
ואילו השר אלמוגי והממשלה, עם גרוריהם בהסתדרות,
מבצעים את הדבר בפועל.

״*יזי

ל מ רו ת הכח ש ת בגין, :הארץ׳ 12.9.71

..החוזה הקולקטיב - -בלוף

אתם תסגרו בכוח את סיר הלחץ, ותביאו
להתפוצצות.

לפי איזה חוזה קולקטיבי ז איזו השפעה יש
לעובדים על חוזים קולקטיביים כמדינה הזאת ץ

המוני עובדים יפרו חוק. ועדי־עובדים יתפטרו. שביתות
האטה וחבלה יבואו במקום שביתות גלויות.

החוזים נקבעים על־ידי צמרת מפלגת העבודה, לפי
מה שנקרא ״מדיניות השכר״ הנקבעת מלמעלה, מבלי
שלפועלים עצמם תהיה השפעה כלשהי על קביעתה.
ההסתדרות היא שותף כפוי להסכמים אלה, ולפי דברי
מזכיר ההסתדרות, הנעדר מכאן, ההסתדרות מנוכרת
מהעובדים, ולעובדים עצמם אין שום ייצוג בהנהגתה.
ד,״וולונטריות״ של הגוף הוולונטרי הזה מוטלת בספק חמור
ביותר.

אתם תביאו למרד שלא היה כדוגמתו
בארץ• לפנתרים השחורים יתווספו הפנתרים
הלבנים — פנתרים בכל צבעי הקשת.

כי שום חוק לא יעמוד, אם הוא נוגד את הצדק,
המוסר וההגיון.

איזה צדק יש כאן! היכן ההפקרות, אצל
העובדים או אצל הממשלה?

כגמר ההסכם יהיה מותר כביכול לשכות —
אכל רק כאישור ההסתדרות, אותה הסתדרות
שהמזכיר הכללי שלה הגדירה כפי שהגדירה.

דרך המלך לפאשיזם
כבוד היושכ-ראש, זוהי דרך המלך המובילה
לפאשיזם, נוסח מוסוליני ופראנקו.

היתד. יודע ת...׳
אני יושב בכנסת כימעט בדיוק מאחורי גולדה (לצופי
הטלוויזיה: כשהמצלמה נודדת מדוכן־ד,נואמים ימינה,
מגיעה לגולדה, ושם היא נעצרת, בפתאומיות, כאילו
ד,יכה מישהו על ידו הימנית של הצלם — דע מדוע זה
קורה. אילו המשיכה המצלמה בתנועתה עוד עשירית של
שניה נוספת, היתד, קולטת, חלילה, את המראה האסור.
דווקא בדיווח של יום זה בלטה עצירה פתאומית זו כמה
פעמים — סימן לפעולת המיספריים של הקומיסאר הפוליטי
בחדר הבישול של הטלוויזיה).

אותו גנרל משוחרר דורש לשלוח את העובדים לבית־הסוהר.
ואם בתי־הסוהר לא יספיקו, הוא יקים, בוודאי,
מחנות־ריכוז.

כאשר תתקבל הצעת־חחוק המוצעת על־ידי חממשלה,
מה יקרה ז
אדוני השר, מה יקרה בפועל?

מה היא אומרת ז
בתקופת החוזה הקולקטיבי אסור יהיה לשבות, תהיה
בוררות־חובה או חובת־בוררות.

״אילו המנהיגה

זהו פשע נגד צה״ר, פשע נגד כיטחון
המדינה.

פנתוים גנו הצבעים

הצעת הממשלה, ככוד היושב־ראש, מחוכמת
הרכה יותר.

שמואל תמיר מצד שני יש קבוצות־לחץ
של השכירים. לא הנזקקים האימיתייס. לא
הפועלים החקלאיים, הנמצאים בתחתית הסולם, ש־חבר־הכנסת
בן־אהרון אינו זועק את זעקתם, לעולם
לא. אלא פועלי אשדוד, פנעלי חברת החשמל.
קבוצות־הלחץ של המדינה.
אורי אכנרי: מה עם אנשי המכס? איפה
הם נמצאים?
שמואל תמיר: יש שם כאלה ניש שם
כאלה. הס אינם מקבוצות־הלחץ. קבוצות־לחץ כן,
אבל לא מהקבוצות הנהנות. הם אינם העשירים.
אורי אבנרי: אבל הם השובתים העיקריים.

היו״ר ראובן כדל,ת: יש לך עוד דקה.
אורי אכנרי ז כבוד היושב־ראש, בתוך הדקה
הזאת, אינך יכול להכתיב לי מה לומר. 1 גנרל משוחרר אחר, שר־הביטחון משה דיין, הפעיל
את צה״ל נגד העובדים, וביזה את צבא־העם בהפעילו
אותו נגד העם.

מדברים על ״יד חזקה״ ,על ״אוטוריטה״,
על מושגים מתקופת מוסוליני ופרנקו — שלא
לדבר על מורם ורבם.

תביעת הימין ברורה, והיא מצטיינת בכנות כלשהי,
אם כי היא מתעטפת בטענות צבועות לרוב.

את הסימנים אנו רואים כבר כיום במו עינינו.
גנרל משוחרר מדבר על 750 אלף העובדים השכירים
בישראל כעל ״האוייב הפנימי״.
מנחם בגין ז זה לא נכון :
אורי אבנרי ז אני שמח שחבר־הכנסת בגין
הסתייג היום מדבריו אלה של עזר וייצמן, ואף
פתח את דבריו בהסתייגות זו.
מנחם בגין: הוא לא אמר כך. את זה אני
מדגיש. אל תשים דברים בפי.
אורי אבנרי ז העיתונות הכללית והמוסמכת
אמרה מפי עזר וייצמן שאנחנו נמצאים במצב
של מאי .1967 וכשם שאז האוייב החיצוני איים

תייגות מדברים אלה.
גנרל משוחרר אחר ...

מי מפר הסכמים? האם לא הממשלה היא שהפרה
בציניות מחפירה את הסכם עיסקת־ד,חבילה, האם לא היא
העלתה מחירים ומיסים בניגוד למוסכם?
האם מעלה מישהו על הדעת שמאות אלפי שכירים
יישבו בשקט, כאשר הממשלה מנהלת מדיניות של הורדת
השכר הריאלי וייקור כל המיצרכים, על־ידי הפיחות?
כאשר הספסרים התעשרו מן הפיחות, כאשר יש מירוץ
מטורף של התעשרות, כאשר שרים ומנהלים חיים חיי-
מותרות על חשבון הציבור — הציבור הנדרש להדק את
החגורה?
כבוד היושב־ראש, אנו נדרשים לבחור, כביכול, בין
הגישה של חבר־הכנסת בגין, ובין הגישה שהוצגה היום
על-ידי השר אלמוגי.

על המדינה, מאיים עליה עכשיו האוייב הפנימי.
הוא אמנם הוסיף כמה מילים של הסתייגות —
אך הוא השתמש במילים ״האוייב הפנימי״.
היו״ר ראובן ברקת: עליך לנמק את ההימנעות.
אורי
אבנרי ז אני מנמק. אני שמח שראש
מפלגתו של עזר וייצמן פתח את דברינ בהם־

זוהי אותה הגברת בשינוי האדרת. אנהנו
פוסלים אותה מכל וכל.
היו״ר ראובן ברקת: חבר־הכנסת אבנר/ ,

קירבה זו לגולדה מאפשרת לי לא פאם התרשמות
בלתי־אמצעית — ואני רוצה להתחלק כאן באחת מהן.

אנשי הימין, הן מצדנו. בכל פעם הסתובבה גולדה אל
קוראי־הביניים, כשפניה שופעים זעם ושינאה, והיא קראה
קריאות־נגד לקוראים. כל הקריאות האלה לא נרשמו
בפרוטוקול, כי לא נאמרו לתוך המיקרופון, אלא כתגובה
ספונטאנית.
חלק מקריאותיה של גולדה היה בהתאם לסיגנון
הגננת הלאומית :״תנו לו לדבר! תפסיקו להפריע!
אסור לדבר בבית הזה?״
חלק שני היה אישי יותר. למשל, כשאחד מדוברי־הימין
הקיצוניים ביותר, יגאל הורוביץ מהרשימה הממלכתית,
שהוא עצמו מנהל מיפעלים גדולים, הפריע לאלמוני
ותבע אמצעים קיצוניים עוד יותר נגד הפועלים,
עד נדי שליחתם לבית־הסוהר, פנתה אליו גולדה :״אתה
היית נגד חוק־המושבים! אתה לא רצית שישלחו את
חברי המושבים לבית־הסוהר!״
(הורוביץ, חבר מושב באר־טוביה, אגב מכחיש שהיה
מעורב בכלל בוויכוח על חוק־המוישבים. אבל זה לא
הפריע לגולדה).

במישטרים דיקטטוריים ־נפוצה תמיד האגדה של ״המנהיג
אינו יודע״ .כלומר: אם יש דברים רעים במדינה,
זה באשמת עוזריו של המנהיג, שהם אנשים רעים, וש אינם
אומרים למנהיג את האמת.
בגרמניה הנאצית היו מרבים לומר (בלחש) :״אילו
ידע הפירר מה שנעשה בברית־המועצות :״אילו ידע
החבר סטאלין ואפילו במצריים של עבד-אל־נאצר היו
ההמונים בטוחים :״אילו ידע גמאל מה עושים אנשיו,
היה שם לזה קץ !״
זוהי תופעה טבעית. ההמונים מעריצים את המנהיג,
מפני שמכשירי־התקשורת שטפו את מוחם ונטעו בליבם
יחם של ילד לאבא. אבל הם גם רואים שמשהו אינו
בסדר. הפתרון לסתירה הוא שהמנהיג עצמו הוא טהור
ונבון, צודק ורחום, ורק אנשיו הם כולם, באורח פלא,
נבלים בני נבלים.

בארץ מתפתחת עכשיו תופעה. דומה. גולדה אינה
יודעת. בכל אשם ספיר .״אילו ידעה גולדה ...גולדה הנבונה
עוסקת רק בענייני חוץ ...ספיר הוא האיש הרע...״
ובכן, מי שישב אחרי גולדה באותה ישיבה, ידע
שזוהי שטות. גולדה היא שותפה לעניין, וגולדה היא
המנהלת אותו. זה היה בולט בכל תנועה מתנועותיה.
כאשר דיבר אלמוגי, רבו קריאותיו־,ביניים — הן מצד

אני עומד למחוק מן הפרוטנקול את המילים:
״שלא לדבר על מורס ורבם״.
אורי אבנרי ז אני מוכן לוותר על מילים אלו.

דבר אחד ברור: גולדה מקבלת על עצמה את האח ריות
המלאה למדיניות הסוציאלית של הממשלה. זאת
אינה מדיניות של ספיר, ולא ־מדיניות של אלמוגי. זוהי
מדיניותה של גולדה.
ולראייה: כאשר התנהל בממשלה הוויכוח על הצעת־החוק
החדשה, והיו מתנגדים משני הצדדים, אמרה גולדה
את שלה — ובזה נסתיים הוויכוח בו ברגע. העיתונות
אף הוסיפה שבאותו רגע שינה ישראל גלילי את דעתו
והסכים להצעת־החוק, וגם השרים שרצו בקו נוקשה עוד
יותר (דיין, ל״ע והדתיים) ויתרו לפתע על דעתם.

1*1 11

מכתבים
(המשך מעמוד )9
הוחזקתי שעה וחצי במעצר. במשך המעצר
נכנס סמל פרנקו לתא ואמר ״את
הלילה הזה לא תשכח, אלמדך לקח לכל
חייך.״ קצין המשמרת שנכניס לתא אמר
״הקירות האלה ראו אלפי פושעים מוכים,
אתה אמנם לא פושע, אך כשיש צורך
לחנך אזרחים, מותר לפעמים להכותם.״
שוחררתי בערבות, בזמן מסיירת העדות,
עבר סמל פרנקו ואמר :״אם הייתי מכה
אותך הייתי שולח אותך לבית חולים.״
״הייתי הורג אותך״ והרים ידו באיום מעל
ראשי.
החוקר, שבפניו התלוננתי על שפרנקו
מאיים עלי בזמן מתן עדות, אמד שהוא
עיסוק בכתיבה ולכן אינו רואה ואינו שומע
דבר.
שימוש באלימות מצד המשטרה כלפי
אזרחים שקטים הפך לנוהג שכיח בכל
תחנות המשטרה בארץ. רבים המתלוננים
— אך קולם לא נשמע. פשוט משתיקים
אותם. כתב לענייני משטרה באחר העיתונים
הודה בפני, כי ׳מקדים כאלה מובאים
לידיעת העיתונות מדי יום, אך אעם
מובאים לידיעת הציבור מחשש הסתבכות
עם המשטרה.
לכל הנ״ל, יש לי שישה עדים.
מוני יקים, תיאטרון המרתף,
תל־אביב

לילך ישורון

בת פמה
היפהפיח?

תוצרת דוב ק *איכות בינלאומית*תערובת אמריקאית* סופר קינג־ס״ז־פילטר

ברשימה שבה מופיעים פרטיהן של נע רות
השנה, בגליון ראש השנה נאמר ש-
נערת אלול היפהפייה היא בת 11 וחצי.
אני מבין שזו טעות דפוס. אז ימה גילה
האמיתי של העלמה?
רמי שפירא, ירושלים
• דווקא בכלל לא טעות. לילך ישורון
היא אכן בת 11 וחצי, ואפילו עוד
מלבסית בנוסף.

קוראים השולחים מהתכים
מתבקשים לנפח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

המורח הזד 777 ,

1371־11
ף* קרוב יוצג על בדי ישראל הסרט
1האמריקאי ^! 22 סלני^ס, אשר שמו
תורגם איכשהו לעברית כ״מילכוד 22״.
הוא מבוסס על הספר בעל אותו שם.
המילה האמריקאית X 0 ^ 0״ היא
יותר מאשר -מלכודת סתם. זהו מיו מוקש
הספון בעצם הגיון הדברים, חסימה מחוכמת
ההופכת דרך למבוי סתום.
העלילה מבוססת על כלל פשוט בפקודות
מטכ״ל של צבא ארצות־הבדית (ומן
הסתם גם של כל צבא אחר) .כלל זה אומר:

אדם
בלתי-שפוי, אין מחזיקים
אותו בצבא.
זד, פשוטי

לגמרי לא.

כי הנה ה־ ,0 ,\ 7011 או המילכוד:
אדם משרת ביחידה קרבית במלחמה.
למשל: בצוות 1של !מפציץ אמריקאי, היוצא
יום־יום להפציץ מטרות בגרמניה,
מול ריכוז נוראי של תותחי נ״ם ומטוסי־קרב.

הולך
אדם לרופא צכאי ומבקש
להשתחרר, כטענה שהוא כלתי־שפוי.
אומר
הרופא: אם הוא רוצה להשתחרר,
מיחידה קרבית זו, משמע שאינו רוצה
למות. אדם שאינו רוצה למות הוא
נורמלי.

אם הוא נורמלי, אי־אפשר לשחרר
אותו לפי פקודות המטכ״ל.

לעומת זאת: הולך אדם לרופא ואומר
שהוא נורמלי. הוא לא רוצה להשתחרר.
משמע שהוא רוצה למות. אדם הרוצה
למות, הוא בלתי־שפוי.

אם הוא כלתי־שפוי, צריפים לשחרר
אותו, לפי פקודות מטב״ל.

מילמד

הנהגה הציונית טיכסה עצה והחליטה
שיש לדחות רעיון זה.
כי לשם מה לתת יד לערבים, שהם חל שים
וחסרי־אונים, במקום לעשות יד אחת
עם המושלים התורכיים, המוכנים לפתוח
את שערי הארץ תמורת באקשיש מתאים?
כעבור כמה שנים התהפך הגלגל, התורכים
קמו נגד הימיפעל הציוני, ורבים
מן המתיישבים גורשו מן הארץ. למרבה
המזל נוצחו התורכים במלחמה, ובאו האנגלים.

משך שלושים שנות שלטון ה־
^ בריטים בארץ, חגג ״מילכוד 23״ את
נצחונו ברציפות בלתי־מופרעת.
תחילה היו הערבים חלשים. הבריטים
הבטיחו להם בימי המלחמה הבטחות שונות,
והפרו את כולם למחרת נצחונם.
המנהיג הערבי העיקרי דאז, האמיד
פייסל (אחי סבו של חוסיין) ,הלך לוועי-
דת־השלום כדי לגבות את השטרות ש ניתנו
למשפחתו, ומצא שאין להם כיסוי.
עלה על דעתו שהוא יכול להיעזר ביהודים
השולטים, כידוע, בעולם, וכך נולד

קוראים לו ״המרד הערבי הגדול״ .הער בים
תקפו אותנו.

ממילא לא היה מקום לשלום.

כשהגזימו הערבים ותקפו גם את ה־בריטים,
גירשו אלה את המופתי מהארץ
וסילקו את ההנהגה הערבית. היישוב ה ערבי
נשאר חלש, וללא הנהגה חזקה וקיצונית.
התחילו גישושי שלום מצידו, נערכו
פגישות, הוכנו טיוטות של הסכם, וייתכן
שאפשר היה להגיע לידי סיכום( .על
כך נטוש ויכוח, שלא נכנס אליו כיום.
נניח זאת לאהרון כהן, דויד בן־גוריון
ולהיסטוריונים).

העיקר הוא: הערבים היו חלשים,
הלך לנו — והנהלת הטוב
נות היהודית החליטה לשים קץ
לכל הגישושים.

*>< רב מלחמת העצמאות היו הדא-
י ע גות רבות. הבריטים עמדו לעזוב את
הארץ, היישוב העברי היה מוקף אויבים,
צבאות ערב המתינו מעבר לגבולות ה־׳
מנדאט הגווע.
במצב זה נעשו מצד ההנהגה הציונית

ובכן: מלכודת הגיונית מושלמת.

או, באותו תרגופ-איכשהו: מיל•
כור .23

¥הו טיכו של הפאראדוכס (או ה!
מילכוד, או המוקש, או המבוי הסתום)
שברצוני להפנות אליו את תשהמת־הלב:

^ 4ם יחקור* היסטוריון בלתי-משו-
חד את תולדות הסיכסוך הישראלי־ערבי,
מראשיתו ועד היום, לאור העקרון
של ״מילכוד 23״ ,הוא ימצא שזה שלט
בו מאז ומעולם.

למשל: כימי התורכים.

היו ימים כאשר המושל התורכי עשה
יד אחת עם האוכלוסייה הערבית בארץ,
והערים מכשולים על דרך העלייה היהודית•
הערבים הרגישו שהם !חזקים, ולא
היה טעם בגישושי־ישלום מצד התנועה
הציונית כלפיהם.
פרצה מהפכת ״התורכים הצעירים״ ,ש הבטיחה
הבטחות מופלגות לערבים בממלכה
העותומנית, והפרה את כולם. בתורכיה.
גאה גל של לאומנות תורכית, וה ערבים
בארץ ובארצות השכנות דוכאו ללא
רחם. עלה על דעתם שכדאי להם להיעזר
ביהודים, שיש להם השפעה כה רבה
בעולם.

והנה פעל עיקרון המילכוד. ה
פשוט
לא היה כדאי. מה הוא
יכול היה לתת, כשהעולם הערכי
לא סר למרותו?

לפעת, בן לילה, פרץ המשבר של מאי
.1967 היתד, סכנה נוראה .״נאצר חיכה
לרבץ,״ רדיו קאהיד שפך אש וגפרית,
ולא היה מנוס ממלחמה.
כעבור שישה ימים התהפך הגלגל, צבאות
ערב היו הרוסים, העולם הערבי
התנפץ לרסיסים.
באותו רגע נוצרה הזדמנות היסטורית
ליוזמת־שלום אדירה. היה לנו מה לתת:
שטחים עצומים שכבשנו, החזרת מאות
אלפי פליטים חדשים שברחו, עצמאות
לעם הפלסטיני, שלפתע נמצא בתחום שלטוננו.
אלא
מה? זה לא היה כדאי.

ף* ינתיים חלפו ארבע שנים, היו כמה
וכמה תהפוכות, אבל בעיקרו של דבר
אנחנו נמצאים שוב באותו מצב.
כרגע הערבים מפולגים. מנהיגיהם עסוקים
בקנוניות איש נגד רעהו. חו׳סיין שבר
את הפידאיון. הממשלות הערביות ה״מת־קדמות״
שונאות את חוסיין. הסובייטים
נתנו עזרה צבאית עצומה למצריים, אבל
מצריים קשורה בממשלות שהסתכסכו עם
הסובייטים.
אין כל סכנה צבאית צפוייה ברגע זה
לישראל — למרות שמנהיגי ישראל מש תדלים
ממש בכוח להמציא סכנה כזאת,
כדי להוריד את ראשי הפועלים והפנת-
רים מבית.

* אראדוכס* משעשע זה עולה על
10 דעתי לא פעם בזמן האחרון. כי נדמה
לי שגיליתי פאראדוכס דומה, השולט במדיניות
ממשלת ישראל.
אני מתכבד בזה להשתמש בזכות השמורה
למגלה, להעניק לתגליתו שם לפי
בחירתו.
אקרא לה.X011^ 0 23 :

אם הערכים הם חזקים ומאוחדים,
אי־אפשר לעשות עימם שלום.

הערכים הם חזקים ומפולגים,
לא כדאי לעשות עימם שלום.
אם הערכים מדכרים כלשון של
״לאווים״ (הלא־לא־לא של האר
טוס) — בוודאי שאי־אפשר לעשות
עימם שלום.
אם הערכים אומרים שהם רוצים
כשלום — משמע שהם חלשים,
אז לשם מה לעשות שלום ך

כשעבד־אל־נאצר נחלש, תוכניותיו נכשלו,
הוא הסתכסך עם שליטי־ערב ועם
ממשלות העולם — לא היה טעם לוותר
לו ויתורים.

מילכוד .22

מיכצע קדש.

כי הערכים היו חלשים, ולא
היה טעם לתת להם שום דבר.

מי שרוצה להשתחרר — אסור
לשחררו. מי שמותר לשחררו —
אינו רוצה להשתחרר.

״הרודן המצרי״ ,והיה צורך להילחם בו
— שמא יאחד את העולם הערבי ויסכן
את קיום המדינה.

אז כשהערבים הם כל־כך חלשים
— מה הטעם להסכים לוויתור
כלשהו?

עוד פי ר א מיד ה
המיסמך שנודע בשם ״הסכם וייצמן־פיי־סל״.

אלא
מה — לשם מה היה צורך
לעזור לערכים, כשהם חלשים?
ההנהגה הציונית דאז השליכה את יהבה
על הבריטים, התייחסה אל הערבים כאל
סיטרד ממדרגה שניה, שאין טעם להקדיש
לו מחשבה יתרה.

כך התחיל ירח־הדבר הבריטי־ציוני
בארץ, שמצא את ביטויו כמינוי
נציב עליון יהודי, הלורד
פמואל.

אבל הערבים לא היו כל־כך חלשים,
בפי שנסתבר במהרה. הם פתחו במרד
אלים. היו להם ידידים לרוב בקרב הקצינים
והפקידים הבריטיים, שהעדיפו
שייכים רומנטיים על עסקנים ציוניים.

האג׳ אמין אל-חוסייני עלה לגדולה,
הערכים הקיצוניים היו על
הסוס — וממילא אי־אפשר היה
לעשות עימם שלום.

גלגל הסתוככ כמה פעמים, בעז ן
1רת הבריטים, שנתנו לו מפעם לפעם
דחיפה קטנה. הם העדיפו פעם את היהודים
ופעם את הערבים, וכך סיכסכו
ביניהם.
ב־ 1936 פרצו ״המאורעות״ ,שהערבים

כל מיני נסיונות להביא את הערבים להסכים
לפשרה — כלומר, לתוכנית־הח־לוקה
של האו״ם. גולדה אפילו הלכה לבקר
את המלך עבדאללה.

אבל הערכים היו חזקים, ואי־אפ׳טר
היה לעשות עימם שלום.
כעבור שנה, נהרסו כל צבאות ערב,
העולם הערבי היה מפולג, ושליטיו האשימו
איש את דעהו בכשלון מלחמתם.
באותם הימים ניתן היה להשיג שלום.
היה צורך במיחווה נדיבת־לב בעניין הפליטים
הערביים (אותם הפליטים שכמה
מראשי הימין רוצים עתה להחזירם לישראל,
כדי שיספקו ידיים עובדות למשק
הישראלי).

אכל כאן פעל ההגיון: לשם
מה להחזיר פליטים, לשם מה להחזיר
את הרכוש הנטוש העצום
— כשהערבים הם חלשים, עלובים,
מפולגים, חפרי-אונים, וממילא
אינם יכולים להזיק ז

• 1דלג על כמה סיבובים של הגלגל,
כמו המגעים עם גמאל עבד־אל־נאצר,
שבהם הודה לאחרונה דויד בך גוריון בפעם
הראשונה.
כשעבד־אל-נאצר היה חזק, ורצה לכפות
את שלטונו על כל עמי ערב — הוא היה

למה להסכים להסדר כולל או להסדר
חלקי, לנסיגה של 100ק״׳מ או של 10
ק׳׳מ, או אפילו להודעה מילולית על נכונות
לנסיגה ז למה לא להיאחז בכל אמתלה
— אמריקאית, אפריקאית, סובייטית
— כדי לדחות כל שינוי, להרוויח זמן,
לשמור על השטחים הכבושים?

דווקא עכשיו, כשהם לא יכולים
לעשות כדום?

ן•* צרה היא, כמובן, שהגלגל ישתנה
\ 1מחר מחדש. הרוסים יכולים להסתדר
שוב עם הערבים, ולהגיש לנו אולטימטום.
האמריקאים יכולים להתפשר עם ה ערבים
על חשבוננו, כדי לסלק את הרוסים.
יכול לקום לפתע מנהיג ערבי
כאריזמטי, שיצית אש בלב מיליוני ערבים,
וילהיבם למלחמת נקם.

ואז: שהערכים יהיו חזקים, לא
יהיה טעם לדבר על שלום.
עד שתהיה מלחמה, ונשבור אותם.

ואז הם יהיו חלשים, ולא יהיה
כדאי לדכר על שלום.
ך־* נה מילכוד .23 הפאדאדוכס הי
1מושלם, שימנע שלום לעולם ועד.
אלא אם כן יקום אצלנו הגאון, שיצליח
לתפוס פעם את הערבים בדיוק־בדיוק באמצע
התהליך — כשלא יהיו חזקים ולא
חלשים.

או, אולי, נמצא המילכוד רק
בלב שלנו, וצריך לתפוס את הרגע
שבו לא נהיה אנחנו טיפשים ביום
או חכמים כלילה?

י מ אי ונדיי ^ ו 1 !1ר י

ייי

במדינה
העם
מ הי ס ט רי ה ל הי ס טו רי ה
וחוזר חליל ה

סיפור אהבה״
(של יצרן ישראלי נודע)
תסלחו לי. אבל הכל התחיל
בישבן של תינוק. התינוק היה
נחמד וחייכני, אך כעבור ימים
ספורים הביטו ההורי ם
המאושרים בדאגה על הישבן
הורדרד שהלך והאדים.
״אין דבר״ אמר הרופא ,״אין
דבר״ אמרו ״ ה מו מ חיו ת של
המשפחה״ אמרו וייעצו -לשים
שמן .״זה רעיון טוב ל עו ר
רג יש ״ כך פסקו ,״רק לא
בסבון״! קבעו המומחים והתי נוק
נשאר לבד עם בעייתו.
אז נזכרהאב (כימאי בעל
שיעור קומה) שכבר לפני כמה
שנים חקר באירופה בחומר
פלאי חדש שניבאו לו עתיד
גדול בשטח הנקיון. חומר זה כך
דברו אז, עלול לתפוס את
מ קו ם הס בון ב עו ל ם. כל
הנוסחאות היו עדיין בגדר סוד
שמור ורק יחידי סגולה הכירו
אותן. אבל, אין מכשול שיעמוד
בפני אב מודאג. ובמיוחד אב
כימאי עקשן וסקרן! בסופו של
דבר הוא הצליח ״להבריח״
דוגמאות מן החומר הסודי...
כזה היה מיודענו, הד״ר מיכאל
לוין אשר נסגר באותה תקופה
הסטורית במעבדתו במפעלי
תיא ו״התיישב על הבעיה״.
חלפ וחודשים של נטויים
מתמידים במעבדה, כשתינוקנו
החמוד משמש שפן. נסיונות
לאבא, עד שביום בהיר אחד...
ביום בהיר אחד התייצב הד״ר
המלומד בפני הנהלת ״ תיא ״
והכריז בגאוה :״ האויריקה ״
(״מצאתי גיליתי ״סבון ללא
סבון״ המנקה טוב מסבון! גיליתי
את מנקה העור המושלם ביותר !
חסל סדר עור רגיש. חסל סדר
בעיות -עור. שוב התינוקות
לא יסבלו מגירויי עור וגם לא
המבוגרים !

מר משולם גניגר (מנהל תיא) .לגמרי בלי נורית, אלא יש
אינו יכול שלא להתרגש כשהוא לו בדיוק אותה ריאקציה כימית
נזכר במעמד היסטורי זה שאירע כ מו״ל רי קמת־ ה מגן״ של העור.
לפני 25שנה. זה היה הוא
שהעניק את השם דרמפון. זה היום, דרמפון בן , 25 ושמו
השם שניתן למוצרהח דש. הולך לפניו בעולם כולו. כן,
( 3חוז ס פירושו עור ן ־ חסק בעולם כולו, מהוליווד ועד
־מזכיר את הסבון) .ואז לא חלם מנילה, ומדרום אפריקה עד
כלל, ששם זה יהיה כל כך קופנהאגן - ,דרמפון השגריר
פופולרי לא רק בישראל אלא המוצלח ביותר של התעשיה
הישראלית! ומה סוד ההצלחה
ברחבי חבל.
העולמית הזאת? זה ספור ארוך
6וחסו 9ח ׳ 69ג) ץ<וז 0 1 3אותונספר פעם אחרת
קבעו אנשי תיא. המוצר הפלאי (על הבדיקות היסודיות שנעשו
החדש נוסה קודם כל ב״בית־ במעבדות ובתי־חולים הגדולים
תיא״ והשמחההיתה רבה. בכל רחבי תבל,כולן בהצלחה
מאות רופאים( ,רו פא י עור, יוצאת מהכלל! או על חוברת
רופאי ילדים ורופאי נשים) המחקר אותה פרסמה האוני ק
בלודוגמאותושאלונים ברסיטה של רומא, מיוזמתה
והחזירותשובותנלהבות היא, ללא דרישה וללא תשלום
למחקרי ״תיא״ במוצר החדש. ובה מסופר על ״מוצר־הפלא״
כ ל. תגובה והער הנרשמה דרמפון, שהביא למהפכה בשטח
בקפדנות וכעבור תקופה קצרה הנקוי של העור האנושי. על
בלבד, כבר היה ברור לכל, אלפי המכתבים שנתקבלו אצל
שכאן, במעבדות ״ תיא ״ תיא מחולי־עור שנעזרו ע״י
בישראל, נפתח דף חדש דרמפון בסבלם ועוד ועוד).
בתולדות הנקיון.
חלפו 25 שנה, מאז יצאה לאור
העולם ולעור האדם השפופרת
הראשונה של דרמפון. יותר
ויותר אנשים מגלים היום בחוש
הטבעי והבריא שלהם, מה טוב
לעור שלהם ואז ...הם עוברים
להתרחץ בדרמפון( .וכי למי
מאתנו כיום אין עור רגיש
במידה זו או אחרת?)

500 שנה שלט הסבון על כל
סוגיו שלטון יחיד בשטח נקיון-
עור ורק בזמננו אנו, גילה
המדע, שכל סבון(אפילו הטוב
והעדין בסבונים) מבוסס על
בורית, חומר שהוא עויין לעור
האדם, כיוון שהוא הורם את
״רקמת ־ המגן״ .שהעניק לנו
הטבע. לכן, כה גדול וחשוב,
היה, החידוש המהפכני של
דרמפון, אשר הוא לא רק

היום, יום הולדת לדרמפון.
ומשולם מיג ר, זקן ־ חבורת
יצרני מוצרי היופי וההגיינה
בישראל, אינו יכול שלא לחייך
בקורת רוח .״ 100מיליון
אנשים, נשים וילדים ברחבי
תבל, כבר התרחצו בדרמפון.
כולם מרוצים, כולם ידידי
דרמפון. כלום אין זו סיבה
טובה להיות שבע־רצון.־־
״הבה נשתף את כל בית ישראל
בשמחתנו, גדוליםכקטנים
כאחד. הנה כבר התאמת דבר
הפרסומאי: בכל העולם־מגדול
ועד קטון מתרחצים בדרמפון.״

מצבי־הרוח של מדינת ישראל נעים
במהירות, ובדרך כלל מן הקצה אל הקצה•
לפני שבוע היתד, הארץ שתייה במצב
של כימעט־היסטריה. היה נדמה כאילו חצי
המדינה שובתת, החצי השני עורך הפגנות,
והחצי השלישי (והעיקרי) מנבא מלחמה
קרובה כדי ללכד את העם.
השבוע, במשך ארבעה מים, כל זה
נשכח. המוני ישראל טיילו בארץ, התלהבו
מחדש ממראותיה הנהדרים, הריחו את
ריחות־הסתיו הראשונים־הראשונים, טבלו
בים, שוטטו בחורשות, ערכו פיקניקים,
עברו בשטחים המוחזקים.
בלי שביתות, בלי הפגנות, בלי מלחמות.
על שלושה פגמים. מחר תתחיל ההיסטריה,
מן הסתם, מחדש.
אמנם, בצרפת איימו השוטרים בשביתה
כללית כמחאה על פיטורי חמשת חברי
ועד־העובדים של מישטרת־ערי־השדה( .הדמיון
הישראלי הפרוע ביותר לא העלה
על דעתו שביתה של שוטרים, או אפילו
ועד עובדים של שוטרים !) בארצוודהברית
נמצאו אירגוני־ד,עובדים במרד כללי נגד
הממשלה, המקפיאה את השכר. בחצי תריסר
ארצות המצב בשטח סיכסוכי־עבודה
גרוע יותר מאשר בישראל
אבל בישראל מוכרחה הרגיעה להתחלף
בהיסטריה, אמיתית או מפוברקת. כי זהו
אופי הארץ.
אחרי הכל, גם נביאי ישראל לא ניבאו
בלשון קונסטרוקטיבית כגון ״כה אמר
אדוני, על שלושה אי־סדרים ועל ארבעה
לא אוכל לעבור בשתיקה...״

א(11 רוחף!ם
ה סינ א טו די ס ידונו ויבדגרו כאשר נאלץ המסוק של הסינאטור אדו־ארד
(״טד״) קנדי לנחות, עצרו הכל את
נשימתם.
כי טד הוא בן של משפחות אסונות,
ומושך־אסונות גם בזכות עצמו.
כל אחיו נהרגו. הבכור נפל במלחמת-
העולם, כטייס קרבי, השני, ג׳ון, נרצח בעודו
נשיא. השלישי, רוברט, נרצח על־ידי
צעיר פלסטיני.
טדי עצמו כימעט נהרג כאשר נפל מטוסו
הפרטי. אז נפצע קשה. לאחר מכן
אירעה התקרית המפורסמת, בה נפלה מכו ניתו
מגשר וידידתו טבעה.
הכימעט־אסון השבוע היה יכול להיות
סוף פסוק. למזלו, לא קרה דבר. מסוק שני
אסף אותו, הביא אותו בריא ושלם ליעדו
הנכסף: משה דיין.
גולדה וגמל. מה לטד ולדיין 1
פשוט מאד. טד קנדי הכריז שאינו מו עמד
לכהונת הנשיא בשנה הבאה.
אבל בינתיים הוא מכין את כל ההכנות,
למיקרה שישנה את דעתו.
כל אדם הרוצה להיות מועמד לנשיאות
ארצות־הברית, צריך לעבור כמה שלבים:
לבקר בוויאט־נאם ולהצטלם בחברת חיילים
קרביים, לבקר באירלנד ובאיטליה, כדי
לרכוש את לב האמריקאים שבאו מארצות
אלה — ובעיקר, לבוא לישראל ולהצטלם
כאן בחברת גולדה, דיין, חיילת, גמל, בדו אי
מאושר והכותל המערבי.
זהו דבר די מביש, כשלעצמו. אבל עוד
יותר מבישה תגובת כלי־התקשורת היש ראליים,
הנותנים פירסום מירבי לכל בי קור
כזה, מפרסמים בהרחבה את נאומי
הסינאטורים, המשתמשים בישראל באופן
ציני כדי לרכוש קולות באמריקה. המאזין
הישראלי מקבל ״ת הרושם שאלה
הן התבטאויות רציניות של אנשים רציניים,
הדואגים לבטחון ישראל, דורשים פאנטומים,
וכר.
כל אמריקאי יודע שאלה הם דברי־סרק
ריקים מתוכן, וערכם כמו תצלומי אותם
סינאטורים, כשהם מנשקים תינוקות, ברובע
כושי בניו־יורק.
(המשך בעמוד )18
ה עו ל ם הז ה 1777

..מיניסטר מזמין אותו
לשיחה ואתה מסרב?״
פריטי ארויו, אשת השנה
תשל״א של העולם הזה,
האשד, שעמדה במרכז טרגדיה
אנושית מזעזעת, כאשר שני
ילדיה הפעוטים נרצחו ברי-
מוריד שהוטל למכונית אביהם
בעזה, והיא עצמה נעה
במשך שבועות רבים בין חיים
ומוות, מצפה לביקור החסידה.
תשעה חודשים לאחר האסון,
נמצאת עתה פריטי ארויו, אש תו
של הפרסומאי העולה מאנגליה,
רוכרט ארויו, בחודש
השלישי להריונה.

6שר־המשטרה שלמה
הלל, לא היה מאושר כל כך
בערב ראש השנה. בין גלויות
הברכה לשנה החדשה שהגיעו
אליו, היתד, גם גלויה שהכי לה
את האיחול :״שנה שחורה.״
חתומים על הברכה היו
״הפנתרים השחורים״ ,שהוסיפו
גם נימוק לאיחול המיוחד:
״בשל תרומתך להגדלת הפער
העדתי בארץ.״
במסגרת סידרת התקפותיו
של מנכ״ל נתיבי נפט,
מרדכי (״מוטי״) פרידמן,
פירסם היומון דבר את הסיפור
הבא :״באבו־רודס אורגנו
מסיבות הוללות לא מעטות ש בהן
השתתף המנכ״ל. לפי
עדות עדי ראיה באחת המסיבות
הללו, הושיט מוטי פרידמן
את כוסית המשקה שהיתר,
בידו לאחד המשתתפים באומרו,
:עבד! תחזיק את הכום!׳
ואחר שלף מוטי אקדח וירה
כדור. השחקן ראוכן שפר,
נכח באותה מסיבה.״ גם מבקריו
של מוטי פרידמן טוענים,
כי סיפור זה מוגזם. ראובן
שפר עצמו, הצליח לד,זכר שבביקורו
באבו־רודס אומנם הר

1ש*ם

אה לו מוטי פרידמן אקדח,
אולם הוא לא זכר שהוא ירה

מה עושים שרי־החוץ בפגישותיהם
הרשמיות? קוראי
העתונים סבורים, כי בדרך
כלל הם דנים בבעיות מדיניות
של !מדינותיהם. שר החוץ אכא
אכן, גילה השבוע, כי לא
תמיד זהו נושא השיחות היחידי.
אמר אבן :״לפעמים
מדברים בשיחות אלה אפילו
רכילות על שרים אחרים.״
על מלחמתו נגד העישון,
סיפר השבוע דוד כן־גוריון.
לדבריו החל לעשן בעת שלמד
משפטים באוניברסיטה בתורכיה.
סיפר ביג׳י :״הפסקתי
לעשן כשראיתי שבני מעשן.
אמרתי לו, :עמוס, למה אתה
מעשן?׳ אמר לי, :למה אתה
מעשן?׳ שאלתי אותו , :אם
אני לא אעשן, גם אתה לא
תעשן?׳ הוא אמר, :לא, לא
אעשן.׳ אמרתי לו, :אני מפסיק
לעשן.׳ ואז הוא אמר לי:
,אבל אתה נוסע ללונדון, ושם
תעשן.׳ אמרתי לו, :אם אעשן
בלונדון אשלח לך טלגרמה שמותר
לך לעשן.׳ וזה הציל אותי.
היה לי צורך לעשן ולא
עישנתי, כיון שידעתי שיהיה
עלי לשלוח טלגרמה שיעשן.
אז לא עישנתי. כשחזרתי ל ארץ
מצאתי אותו מעשן. אמר תי,
:עמום, מה זה? אתה מעשן?׳
הוא אמר , :נכנסתי לצבא
והייתי מוכרח לעשן.׳״
אחרי ראיון־הבזיון בטל וויזיה
עם מ אי ר לנ ס קי, התקשר
ראש הכתבים ש כת
ידיעות אחרונות,
לד 1כ, עם ראש מחלק
שות בטלוויזיה, דן

אנויקו מאסיאס

הזמר חיהודי־צרפתי אנריקו מאסיאס הגיע לבלות את הימים
הנוראים בישראל. הפעם אין מאיזיאס מתכוון לערון הופעות,
אלא לנוח בלבד. למרות זאת גילו אותו מעריציו הרבים בישראל, מקיפים אותו בבל אשר ילן. באן
הוא נראה בחברת סוחר האמנות הנודע ז׳אן תירוש ואשת הזמר במועדון ה״קינגש קלאב״.

ותבע ממנו לאפשר לו להגיב
מעל מסך הטלוויזיה על דברי
לנסקי. אחרי שלנסקי הגיש
תביעת דיבה נגד ידיעות אחרונות,
רואים עצמם אנשי ה-
עתון כקטיגוריו הראשיים של
לנסקי. שילון טוען, כי להב
איים עליו שילחם בו מעל דפי

העתון, אם לא יאפשר לו להופיע
נגד לנסקי, אך הוא עמד
באומץ באיום.
איש

ידיעות

אחרונות

אחר, כתב בתי־המשפט אהרון
פכר, זכה להזמנה מפתיעה.
בכר, שפירסם לאחרונה
סידרת מאמרים על חיי ההול לות
של עשירי ישראל, זכה
לקורא רציני בדמותו של שרד,אוצר
פנחס ספיר. ספיר,
שהתרשם מהמאמרים, ביקש
להכיר את כותבם. הוא פנה
למזכיר אגודת העתונאים ב־תל־אביב,
משה רון, וזה ביקש
מבכר להתקשר עם שר־האוצר.
תגובתו של בכר היתד
:,עזוב, מה אני אלך להגיד
לו?״ נשמתו של רון כמעט
נעצרה :״מיניסטר מזמין
אותך לשיחה ואתה מסרב?״
הזמנה

בלתי

שיגרתית

הגיעה לאחרונה אל יהושע
ורדון, מנהל מלון שאול המ
גדיים
קלי ובתה

אחת לשנה נערכת תחרות שחייה בנסיכות מונאקו, בה משתתפות
משפחות שלימות במשחה שליחים. השנה נטלה את המקום הרא שון
בתחרות הנסיכה גרציה פטריציה בת ה־ ,41 הידועה יותר בשם גרייס קלי. גרייס (מימין השתתפה
בתחרות יחד עם בתה קרולין בת ה( 14-משמאל) ובנה אלברט בן ה . 12-גרייס שחתה בסגנון
חופשי, קרולין בסגנון גב ואלברט בשחיית פרפר. כל אחד מהם שחה בדיוק למרחק של עשרים מטר.
ה עו ל ם הז ה 1777

לך באשקלון. משפחת אילי
נפט מכווית בשם שעונה, הידועה
כאחד מהמשפחות העשירות
בעולם, הזמינה מערכת
חדרים במלון לימים הנוראים.
תחילה חשב ורדון, כי מותחים
אותו או כי הכווייתים
שכחו, כי כווית נמצאת במצב
מלחמה עם ישראל. לאחר
מכן הסתבר, כי המשפחה קיבלה
רשות לבקר את קרוביה
הפלסטינים בעזה. משפחת
שעונה, שידעה על העומס הצפוי
במלונות ישראל בחגים,
הזמינה את מערכת חדריה
חודשיים מראש.
את חגיגת הבר־מצוה היקרה
ביותר שנערכה עד כה
בישראל, ערך לאחרונה איש
הביטוח שלמה (״אליהו יש לם״)
אליהו, לבנו. החגיגה
נערכה במלון אכדיה והיו בה
מספר אטרקציות בלעדיות, כמו
הבלונים שנקשרו על ידי האמוראים
בקרקעית בריכת השחיר,
ופרחו.מעליה, או שיש-
ליקים על גבי חרבות. לפי
הערכה עלתה חגיגת בר־המצ-
וה כ־ 75 אלף ל״י.

מסתבר, כי הידיעה על
הריונה של הזמרת רבקה
זוהר, היתה מוקדמת מדי.
כדי להמחיש, כי הידיעה אי-
נד, אלא שמועה שהופצה על
ידי חבריה להצגה, החלה רבקה
להופיע לאחרונה בשמלות
וחולצות החושפות את בטנה
כהוכחה חיה להיותה בלתי
מעוברת.

0חסידיו של אפרים קי*
ש ץ נהנו ביום השישי לפני
שבועיים מאחת הפנינים המב ריקות
ביותר שלו, במדורו חד
גדיא במעריב — כתבה בשם
״הכל ייחוסי״ ,אודות הרפתק-
אותיו של האיש הקטן הנש לח
על־ידי האשה הקטנה לק נות
כלב מיוחס, מתאהב בכלבלב
הראשון העלוב שנקרא בדרכו,
מכתירו בשם מקם, מגלה
מאוחר יותר שמקס הוא בכלל
כלבה, מביא אותה לבסוף הביתה
כאילו היתד, כלבה גזעית
נדירה, בעלת שושלת יוחסין
אינסופית. מד, שהקוראים לא
ידעו, זה כי גרעין הסיפור
מבוסם על חוויותיה האמיתיות
של משפחת קישון עם הכלבה
הפספוסית שלהם לינדה, שבמשך
זמן ממושך לאחר שהגיעה
לביתם חשבו שהיא כלב,
עד שגדלה מספיק כדי שיגלו
את האמת.

בדיחת השסע
שייכת לדידי מנוסי:
עכבר נמלט לחורו מפני החתול.
חיכה חיכה חיכה, עד
ששמע מבחוץ נביחות של גלב.
חשב: אם יש כלב בחוץ, סימן
שאין חתול. יצא העכבר
מחורו. התנפל עליו החתול ותפסו
בין ציפורניו. אמר העכבר
לחתול :״לפני שאתה טורף
אותי, תגיד לי לפחות, איך
זה שמעתי נביחות של כלבד׳
השיב החתול :״חביבי, היום
בלי שתי שפות לפחות, אי
אפשר להסתדר בחיים!״

מ י 1חדת

1ו 7ץירה

העונים הי ד.

פוק ראשון בסיווה

האמת ״ל המנהיגים
בפי שהיא מתגלה מתח־ כתבי ידם
כעמודים אדה פותח ״העולם הזה״ כפידרה מיוחדת כמינה.
המערכת הגישה לגרפולוג ידוע שורה של כתכי־יד שד אישי־צי
כור, כבקשה לנתח על־פיהם את אופי האנשים.
לגרפולוג לא נאמר דכר על זהות כעדי כתכי־היד, מלכד הגיל והמין.
לא היתה למומחה כל אפשרות לדעת או לנחש כמי המדוכר. גם

כמערכת, ידע רק חכר אחד מי הם כעלי כתכי־היד.
כדי שהגרפולוג יוכל דהתכטא כחופשיות גמורה, הוכטח לו שזהותו
לא תפורסם, והוא חתם על הדכרים כיטם ״כרץ• שמאי.״
כהמשך הסידרה יפרסם ״העולם הזה״ את חוות־הדעת של המומחה
עד כתכי־היד של אישים נוספים — כמו דויד כן־גוריון, ד״ר נחום
גולדמן, ראוכן כרקת, ואחרים.

.מאחור המסיבה של האיש החוו!
יש אי־נטחון וא מועט!
ש דמות שהוא דואה להידמות דה...

מנחם נגץ
בכתב־יד זה יש הרבה קווים הגנתיים,
שהם אופייניים לגיל ההתבגרות. האותיות
הן זקופות, עם נטייה לאלכסון שמאלי.
הקווים המחזקים רושם זה וביחד, בתור
אשכול 01115110׳מצביעים בכיוון של
הסתגרות וקשיחות. התגובות הן: צרות
האות ולחץ מופסק בפתאומיות.
קשיחות זו מנסה לכסות על משהו. אם
אנו מסתכלים ביתר יסודיות, הרי שמתחת
לשיכבה הראשונה, הבולטת של סדירות

הלחץ יורד באופן פיתאומי, לדוגמה ״מדינה״
— שורה .8

הכותכ הוא אדם המכוון הופעתו
לפי דמות מנחה של גכר חזק,
אשר הוא רוצה להידמות לו.

הרבה קווים בכתב־ידו מזכירים את
כתב־היד של ביסמארק, גודל, צרות וקשיחות
מחד, ואי־שקט פנימי רב מאידך.
האיש רחוק מלהיות עיקבי, כפי שהיה
רוצה להיות. הוא מנסה מאוד לדחוס את

^ ) 31נ

ויי

רצונית וקפואה, ישנו הרבה אי־שקט, תנודה
בלתי־בטוחה, וללא כיוון ברור וחד־משמעי
של תנועות זעירות.

רשאים אנו להניח שמאחורי
המסיכה של האיש החזק והקפוא
מסתתר אי־כטחון לא מועט.

זה מוחוור עפ״י הוסר־האחידות בנטייה.
אם אנו מסתכלים על כל מילה לחוד,
הדי שברבות מהן כיוון ונטיית האותיות
שונה, ונסתפק בדוגמא אחת לשם המחשה
,״מביך — שורה א׳ מילד. שניה —
שים לב לאות ם׳ ולנ ׳ הסופית: אי־אחי-
דות דומה גם כן, ללא ריתמוס טבעי.
למשל האות כ׳ במילה ״כי״ — לעיתים
קרובות יורד הלחץ, הגודל בסופי המילים,
למשל ״הגויים״ — שורה ,7לפעמים

הליכותיו לתוך איזה דפוס מוכן מראש;
הדמות של הגבר הגברי המצליח, המנהיג
הנמרץ. אך מצבי־רוח תזזיים מזיזים אותו
ימינה ומשאלה, מבלי שירצה בכך באופן
מכוון, וזה גם די מקשה על אלה הצרי־כים
לעבוד במחיצתו, ולאלה שמקווים
לשאת חן בפניו על־ידי לקיקה וחנופה.
אי אפשר לדעת אצלו מראש איזה קו
התנהגות של פקידים ועוזרים ימצא חן
בעיניו.
הוא אמנם נראה חזק, עיקבי ואחיד,
במבט ראשון, אך המכירו יותר מקרוב
לעולם לא יוכל להיות בטוח בצעדו הבא.
אהבותיו ושנאותיו אינן ניתנות לחישוב
מראש.
הוא שולט בעצמו במידה מספקת, ומנ

לא להיות מושפע יתר־על־המידה מ־הלכי־רוח
אלה עד כדי הפכפכנות ואי־עקביות.

שליטה זו כנטיותיו נבנית
כמחיר פגיעה מסויימת כטיכעיות
וגמישות דרכי תגוכוגו. האי־ט ה־ציכורי
והאיש הטכעי אינם חופפים.
שליטת הפרסונה (מסיכה)
מכניסה חוסר-שקט ומתח לחייו.
ושוב: אין האיש מצליח לגמרי לשלוט
בכיליו. הוא מאוד תקיף ונמרץ. ראה את
הלחץ הגברי מאוד במלים ״כך אני מבין״
(שורה ,)3אך הכפייה העצמית השרירותית
היא רבה ׳מדי. יש והלחץ או הגודל
יורדים באופן פיתאומי. חוסר־אונים מש תלט
עליו. יש לגבר התקיף הזה בהחלט
רגעים של חולשת־הרצון וחולשת־הדעת.
הוא מסוגל היטב לדבר בלשון מפקד קצ רה,
נמרצת ועניינית :״הקשב״ ,״שים
לב וגו״ ,בטון תקיף של מפקד, שאין עליו
עוררין, אך פיתאום יש לו רגעים של
אפיסת־כוחות, ואותה אי־שלמות באישיותו
ואותה הוסר אחידות בתגובה נובעת,
כפי הנראה, מכך שהכותב רוצה להידמות
לדמות שאינה מתאימה לטבעו, וכיוון ש אין
חפיפה גמורה בין אישיות ראשונית
ותפקיד, מתפרצים הנתונים הטבעיים בדרכים
צדדיות, כלשון שייקספיר במקבת :
״מאלף פינות העיר פורצת בבגידה.״
הכותב אינו יודע להרפות ממאמץ; אינו
יודע לנוח וליהנות. יש לו הדגשת
חובה חמורה, והוא עשוי לשמש דוגמה
באה למדי למוסר־העבודה הפוריטני. אך
•אין לרמות את הטבע בחשבון הארוך.
את שאין נותנים לו, הוא נוטל.
הכותב אינו יודע ליהנות מן החיים במידה
מספקת, אינו יודע לעשות אתנחתא
במאמציו. לכן באופן פיתאומי, במקום
ובשעה בלתי־צפויים, יורדים הכוחות, וכמובן
שזה עשוי להיות בעוכרי מדיניותו
ובמידה ואיש ימן הצד יכול לעוץ לאדם שהוא כנראה דב־פעלים ודי משוכנע מעצמו,
איש שגם נדחף על־ידי צרכי המנגנון׳
היינו אומרים לו :״אם בהצלחה

ארוכת־טווח תרצה, הפסק לפעמים מאמץ,
הרפה ותנוח מעט. לא תצא מפסיד מזה.״
לשון דיבורו היא ברורה ותקיפה. מחשבתו
ערוכה, בהירה ומסודרת. הכותב
הוא מתכנן ומארגן בעל אופקים רחבים,
לטווח ארוך. יש לפניו פרספקטיבה רחבה
וארוכת־שנים, שהיא קובעת את פרטי
צעדיו הבודדים.
הוא איננו טיפוס אימפולסיבי, ופעילותו
מתוכננת, שקולה, מתקדמת צעד
אחר צעד אחרי שיקול וניתוח פרטים,
ואין בה איל תורים רבים.
האדם הוא רציני עד כדי כך שאינו
יכול לסלוח לחולשות אנושיות, אינו מוותר
לעצמו ברגעי חולשה, אך גם לאחדים
אינו ׳מוכן לסלוח רשלנות, כשלון וחול שות
אנוש. הוא דורש במפגיע, ובחומרה,
וגם זה אינו סקל על המגע עימו.
.אך באישיות מורכבת זו יש גם קווים
נוספים. הוא בהיר וברור בדרך כלל, אך
יש גם רגעים של אי־בהירות. זו יכולה
להיות אי*בהירות טיבעית, של המחשבה
הבהירה לרוב, וזה יכול להיות ערפל דיפלומטי.
בהופעתו
היומיומית האיש הוא נמרץ
ותובעני. את חכמת הוויתו האמיתי או
הוויתור למראית עיין, דוגמת לוי אשכול
ז״ל — אינו יודע. הוא עומד על שלו
בעקשנות, ולא תמיד בחוכמה. למרות ש הוא
ביסודו איש־אמת ,׳מאוד לא נוח לו
להודות בשגיאותיו. לזה דרושה גדולה
אנושית, שאליה אין הכותב מגיע. אינו
מגיע לא למעלת דויד המלך, אשר אמר
ברגע יאמת :״חטאתי לפניך.״
איש גברי זה היה רוצה להידמות ל-
דימות־אב נערצת. אך בד בבד עם זה
הוא גם נרתע, מתכווץ ומתגמד בפני
דימוי אב זה, ויש כאן אותה גישה אמ ביוולנטית
של הזדהות ורתיעה כאחת,
הרצון העז והעמוק להידמות לדוגמה מאי-
רת־עיניים.

הצלחתו הגברית כחיי המעשה
גכנית כחד-צדדיות החיים האישיים,
כליקוי מסויים של התגובה
הטבעית, ובמתח פגימי.

״111־ 1מוח וחייך לשון -או
רא איננת רו דך׳;! ננוסים,-
..העיקו שמוחאים לו כף...״

עזו וייצסו
הקווים זזבולטים של כתב יד זד. הם:
כתב־יד זקוף, רחב וחד מאוד, אותיות
גדולות ותנועות.

הכותב הזה הוא איש חריף•
מוח וחריף־דשון. אי-אפשר לומר
עליו שאיכפת לו הרבה לדייק ב
פרטים,
או למלא חובותיו לגבי
אחרים כנאמנות.
יש לו משהו מן ״הפרימה בלרינה״ (כוכב
ראשי).
הוא: מאור נהנה לעמוד באור הזרקורים,
ועבור עצמו הוא אוהב נוחות, ואינו נו-

טח במיוחד להתאמץ. הצלחותיו באות לו
בלי טירחה מרובה, ובדרך הקלה, עקב
כישוריו, סשיכלו המבריק והופעתו המקסימה,
המעניינת והמושכת.
לעצמו הוא אוהב נוחות, ודורש לעצמו
מקום חשוב ורב, ותשומת־לב, והוא מאוד

משוכנע בחשיבותו הוא. את האחרים הוא
עשוי לבקר באופן קיצוני, ללא גבול, ולא
תמיד ביקורת עניינית ושקולה, אם כי
שנונה ומבריקה.
קשה להשיב לו מנה אפיים, כי הוא
די אינטליגנטי.

נשאלת השאלה לאיזו מטרה הוא מש תמש
בכישורים טבעיים אלה?

את אשר על לבו או לשונו, הוא
אומר כגלוי וכתוקף רב. לא איכפת
לו לפגוע כאנשים אחרים, ה•
מוחאים לו כף. הכל על כשרונות
עיקר שהוציא מילה שנונה, ושבה
עשירים, שמתבזבזים כדרכים
לא הולמות.
גם כוח דימיון רב יש לו, כוח ראיית-
דברים מקורית, כוח עיצוב, התמודדות
וכוח־יצידה. כדי להצליח כאמן אמיתי,
הסרים לו כמה נתונים שהם, ביסודו של
דבר, נתונים מוסדיים.
התמדה, נכונות לעבוד קשה, מסירות
לעניין, ובראש וראשונה — נכונות להיאבק
ולהעמיק, ויתור על הצלחה קלה
ומהירה, חיפוש של האמת י שבטבע (כלשונו
של אלברכט רידד) ,יכולת הסתכלות
וקליטה בטרם יגש לביטוי.
ללא כל אלה חסד האמן, ויהיה המוכ שר
ביותר, עומק ואמיתיות. בלי זה אולי
מובטחת לו הצלחה ליום אחד, משביעה

כלחם, אך ללא גרעינים לזריעה.

לרא אותה רצינות קדושה, אותה
צניעות אישית, שבנראה הס רה
למדי לבעל הכתב, גדולה הסכנה
שפרי עמלו פרי-כוסר הוא,
אם כי ייתכן והוא כעצמו — טוב
לו בכך, אפילו טוב מאוד.
כתבנו כאילו שהכותב הוא אמן. יתכן
והשערה זו, המבוססת על כישורים אמנו־תיים
מרובים המצויים בו בכוח, אינה
תואמת את דרכו של האדם במציאות.
אף על פי הביטוי בכתב (שאינו כתב
היד, אלא כתב המוח, לפי מחקריו של
רודולף פופל) אין להניח שהכותב מגלה׳
בנוהגו היום־יומי התנהגות הטבועה בחותם
מוסר־העבורה הפוריטני, לשם כך
חסרה לו הרגשת חובה והתחייבות, ובסופו
של דבר חסרה לו אותה התמסרות
בלתי־מותנית לעניין על־אנוכי, שמעניקה
לחיי אדם את המימד של רצינות ועומק,
קושרים איתו קשר מהותי לאדם ויקום,
ומשכנעים אנשים אחרים בדבר אחריותו
ומהימנותו של בעל הכתב.

.איש מעשה ודא איש היוהוו...״

״מוצא!תיבות לדב בזולת...
.אוט שבולו מופנה החוצה...״

יגאל אלון
לוואי סתומה, החולפת ומתחלפת, ושאינה
מעסיקה אותו במיוחד.
הקווים המאפיינים כתב־יד זה הם תנועתיות
מרובה, רוך, דינאמיות, מתיחות
תת־קליפתית, צימצום הצורות, שילובים
ואי־סדירות בגודל ובנטייה.
כותב שורות אלה הוא איש דינאמי
מאוד, מלא רגש והתלהבות, המניעה אותו,
ומסירות גדולה לעניינים, אשר מחוץ
לאישיותו הוא. זה מביא אותו לפעילות
בלתי־פוסקת, אך גם מכניס חוסר
שלווה ניכר לתוך חייו, למרות שיש לאיש
זה מה שאריך אריקסון מכנה :״בטחון
יסודי ואמונה יסודית בחייו.״ הריתמוס
היסודי החזק של כתב היד מעיד על כך.
איש זה נכון לצאת מעצמו, ללא סכנה
שיאבד את דרכו ויישותו.

היות ומצוי אצל הכותב גם חום
גופני רב, תגובה ריגשית, התלהבות
ומסירות, יש להניח בוודאות
ניכרת שאדם זה הוא לבכי למדי,
ומוצא נתיבות ללב הזולת.
מנת המישכל של הכותב היא ניכרת,
ומצטיינת בעירנות, מהירות ואף בבלתי־

אמצעיות התגובה, שהיא קולעת לרוב, אך
לא תמיד שקולה.

הוא הרכה יותר איש המעשה,
מאשר איש ההירהור וההסתכלות.
כולו מופנה חוצה, לעתיד,
למציאות ולזולת.
הרגש הרב השולט בו, עירנותו ובלתי־אמצעיות
התגובה, עושים אותו רגיש
מאוד לכל התרחשות במציאות המשונה.
חדיר, אך גם רגיש לגבי סבלות אדם.
היות והוא ניחן בתנופה ואי־שקט, הדוחף
אותו לפעילות, ועקב זה אין לו שהות
הרבה להסתכל לתוך עצמו, אין רגישות
כללית זו מתבטאת ברגישות אישית מיוחדת
בכיוון של נסיה להיפגע. אם כי הוא
בוודאי מרגיש פגיעות המכוונות נגדו,
אין זה חורה לו, והוא אינו נעלב.
אי־השקט הפנימי שלו מתבטא גם בהרגשה
עצמית מתחלפת, לעתים בטוחה,
לעתים די שחוחה, אך היות והליבידו מוצא
לו אצלו אפיקי־פעולה מספיקים ומספקים
מאויר, הרי שהרגשת־נחיתות זו, התוקפת
אותו לעיתים, היא מין הרגשת־

לא מן הנמנע, אם כי כלל אץ
ודאות ככד, שבימי הזיקנה, כאשר
פעילותו של אדם ויכולת הת-
פנותו למעשים טובים ולפניה לזולת
— יורדת, עשוי הכותב למצוא
את עצמו יותר מוטרד על-ידי

רגעי הרגשת נחיתות ואי-יבולת,
ולשם איזונו הפנימי רצוי לו לטפח
יותר את הצד המוזנח שבאישיותו:
צד ההסתכלות, ההש־הייה
וההירהור.

ראייתו המחשבתית היא יותר כוללנית
מאשר מנתחת. ייתכן ואינו מדייק תמיד
בפרטים, והוא לעיתים קרובות הסר סבלנות
לעשות דבר עד סופו.
הוא מסוגל להצליח כמורה מלהיב, כ מניע
דוחף, המניע רבים לפעולה. יחסו
לאנשים הוא טוב, יש בו גם גוון של חום
רגשי, אם כי רגישותו, אינה מעבירה אותו
על דעתו, והוא מסוגל גם להעצר ולנתח
תופעות מתוך מרחק.
האסוציאציות המחשבתיות שלו מפתיעות
ברב־גווניותן ומקוריותן. הוא איש השלום
והפשרה, ואין כמוהו להטיל את מלוא כוחו
בשער כמתווך או בורר בסיכסוכים אישיים.
בחום רגשי רב הוא מסוגל, לא רק
לכפות על שני ניצים פשרה, סוף פסוק
והשלמה עם פסק הבוררין, אלא השפעתו
האישית, זו שאינה ניתנת ללימוד ולהוראה,
משפיעה גם השפעה משכנעת, בכיוון
של השלמה מרצון על פי בוררותו.
אישיותו של הכותב היא עשירה ורבת
גוונים, אך למרות התנודות וחוסר־המנוחה
שבה, צימאון העשייה שלה אינו רב־מש־מעי,
ויש בו מין אחידות ראשונית של
התמימים וישרי-הדרך.

במדינה
העולם!.חווחומון
הסלמה
במלחמת הכנופיו ת
השעה היתד, ארבע לפנות בוקר, כאשר
שני קילוגרמים של חומר־נפץ התפוצצו
בפתח מועדון־הלילה פיגאל, בכיכר סמואל
על שפת־הים בתל־אביב.
ההתפוצצות הרעידה את כל חלקה הד־

האשים קצין משטוח בב*ד

היתר, להרוג עשרות — גברים נשים וילדים.
אך האנשים שהניחו את החומר, לא
הוטרדו על־ידי מחשבה זו.
גם לדעת המשטרה, היה זה מעשה פלילי.
לא רשמית, הסכימו קציני המשטרה כי
היה זה סיבוב נוסף במלחמה הנטושה בעולם
התחתון התל־אביבי. אברמיקו שוק־רון,
בעל פיגאל, נעצר לפני מספר חודשים
כחשוד ביריות ובפציעת אדם במועדון
לילה
היה בפיצוץ אות אזהרה לכל אלה הטו־

שעור לאנשי סיגדיקאט הפשע
האשימו אותו השבוע שהיה
ו 7עווב בנויצה דשם גני!!(
ובסחיטה באמצעות מיסמכים
ך* וליכוד למדה עקרון זה כבר מן
1זמן: גוויה אחת זו טרגדיה• .מאה
גוויות זו כבר קומדיה.
השבוע לא ידעו קוראי העיתונים בישראל
אם לבכות או לצחוק. מעצרו של
כתבו הכלכלי של הארץ יגאל לביב, כחשוד
בקשירת קשר לבצע פריצה על מנת
לגנוב מיסמכים, כטענת המשטרה, שבא
שבועות מספר אחרי מעצר דמות בכירה
אחרת בעיתונות הישראלית — כתבו הצבאי
של מעריב אלי לנדאו — יכול היה

אילו מצאה ועדת הבירור, שמינה שר־המשטרה
לצורך זה, כי אומנם היה יסוד
להאשמותיו של לביב, כי אז היתד, מש טרת
ישראל מצטיירת בדמות של משטרה
מושחתת הפועלת בשרות מנגנוני
פשע.
כדי לטהר את עצמה נקטה המשטרה
בשיטת התגוננות תוקפנית, של החזרת
מלחמה נגד תוקפיה. נציגיה שהופיעו בפני
ועדת הבירור הפכו את הקערה על
פיה. הם טענו כי כל מעורבותה של ה־

מיין מועדון ״פיגאל״ לאחר הפיצוץ
זליזול בחפים מפשע
רומי של העיר. השריפה שפרצה החלה
מתפשטת במהירות, השמידה שורת חנויות
סמוכה. שני אנשים נפצעו, שלישי
התעלף. הבניין, השייך למשפחת מוגרבי
הנודעת, נפגע קשות.
״אל־פתח,׳׳ נזעקו רבים. לא כך היתה
דעתו של בעליו של פיגאל, שישן אותה
שעה במלון סלע הסמוך :״זאת נקמה נגדי,״
אמר ברגע שנשמע הפיצוץ — ואף
לפני שידע כי מועדונו הוא זה שפוצץ.
מקר 3אלי קרב. בתוך העשן וד,הריסות,
שכיסו את כל קטע הרחוב, נעצרה
מכונית. בתוכה היו העיתונאית זיוה יריב,
ויהורם שדה, בנו של יצחק שדה, שהגיעו
זה עתת משדודקרב אחר (ראה הבקבוק

ענים, כי כל זמן שאנשי העולם התחתון
נלחמים זה בזה ומחסלים זה את זה —
שיהיה להם לבריאות, ואל לה למשטרה
להתערב.
הצרה היא, שכשהם עושים זאת, לא איכפת
להם גם אם ייהרגו עוברים ושבים
חפים־מפשע.
דפוזואוה מגיפה של

ילדי ״תלידומי ד״?
אות האזעקה, שניתן במשרד הבריאות
בירושלים, גרם דאגה מיידית בקרב

להוליד רק תגובות של גיחוך ובדיחות
על חשבון ציבור העיתונאים כולם.
״יש לי סקופ!״ התבדח עתונאי בבית
סוקולוב בתל־אביב ,״מאמר בשם, הפשע
המאורגן בעיתונות הישראלית בעיניו של
מומחה,׳ •מאת מאיר לנסקי.״
מעבר לליגלוג השתררה התדהמה. ההלם
על שאנשים העוסקים במקצוע שנועד
לשמור על המוסר הציבורי נקשרים
בפרשות פליליות, היה גדול לכשעצמו.
אבל עם מעצרו של יגאל לביב ערב ראש
השנה היה זעזוע גדול עוד יותר. משום
שהוא לבש צורה של הכרזת מלחמה בין
המימסד, באמצעות המשטרה, על העיתונות
הלוחמת.
המה באמצעות התקפה

ילדת ״תלידומיד״
חיפוש אחרי הקוטל
הלא־נכון בראש הלא־נכון, במדור רחל
המרחלת) .הם אספו למכוניתם את הפצוע,
מיהרו להעבירו לאיכילוב.
כמות חומר הנפץ שהתפוצצה, יכולה

המדענים: בשבעת החודשים האחרונים,
נולדו בישראל עשרים ילדים עם מומים
בגפיים — ״ילדי תלידומיד״ ,כפי שהם נק־
(המשך בעמוד )22

ך א היה זה סוד כי משטרת ישראל
/עומדת להתלבש על העיתונאי יגאל
לביב .״מים ספורים אחרי שפירסם את
פרשת הניסיון לרכישת מסמכים אודות
:מאיר לניסקי •וג׳ו סטאשר, שד,וכשל לדבריו
בידי תת־ניצב אהרון שלוש, הסתבר
כי אנשי המשטרה החלו לאסוף חומר על
אישיותו ופעילותו של יגאל לביב.
כי הפירסום בהארץ הטיל חשד כבד
ביותר על משטרת ישראל. הוא האשים
למעשה את אחד מקציניה הבכירים בסיוע
לאנשים המוכרים כראשי סינדיקט
הפשע הבינלאומי.

משטרה בפרשת מיססכי לנסקי לא נועדה
כדי לתפוס את לנסקי או עורך־הדין חיים
בסוק במעשים בייתי חוקיים, אלא כדי
לתפוס את העיתונאי יגאל לביב בנסיון
לסחיטת כספים.
אולם על מנת להסביר כיצד עלה פתאום
במוחם הרעיון כי יגאל לביב הוא הח שוד
העיקרי בנסיוו לבצע עבירה בפרשה,
היו אנשי המשטרה צריכים להציג מידע
בפני הוועדה. מידע זה הוצג בצורת חש דות,
שלדברי המשטרה קדמו אצלה ב הרבה
לפירסומיו של לביב, לפיהן ניסה
לביב כבר בעבר לסחוט כספים מאנשים
באמצעות מסמכים.
החשדה זו, למרות שפרטיה הועלמו מהציבור
לפי צו שר המשטרה, מופיעה
לכל אורך החלטתה של הוועדה וללא ספק
שימשה בסים עיקרי לקביעתה כי הקצין
שלוש נקי מכל רבב וחשד בפרשה.

כאן יש צורך להדגיש ולהבהיר,
כי כדברי אנשי המשטרה כמו כ
החלטות הוועדה, מדוכר בחשדות
כלכד, שלא רק שלא אומתו,
אלא שעד לפירסום מסקנות הוועדה
לא נעשה גם שום נסיון לאמתם.
מבלי
לנסות לקבוע אם אומנם ביצע
יגאל לביב את המעשים שמייחסת לו
עתה המשטרה, הרי בעצם התנהגות זו
יש פסול חמור ביותר:
י• העובדה שוועדת הבירור בזכותה
את הקצין שלוש הטילה ופירסמה חשדות
חמודים של סחיטה כלפי יגאל לביב, מ־

טענו השניים כי נשלחו לפרוץ לדירתו
של היהלומן שכטר כדי לגנוב מיסמכים
הנמצאים שם. באותה הזדמנות עשו גם
״עבודה פרטית״ גנבו את התכשיטים.

חקירת המשטרה הובילה אד
עודד סלפטר, גם הוא מוכר למשטרה
(בין השאר כמודיע משטרתי)
,במי שיזם את הפריצה. סל
פטר, צעיר מופרע וכדאי, הוא שניסה
לטעון במשטרה בי פעל בשליחותו
של לביב שהיה מעוניין
להשיג את המיסמביס בכית שכטר.
עדות כתובה על בך נמסרה

טענה זו אינה עומדת במיבחן ההגיון.
המידע •שצברה המשטרה היה בידיה הרבה
לפני שהתפוצצה פרשת מיסמכי לנסקי.
כדאי להבהיר בנקודה זו כי אם גם,
במקרה החמור ביותר, נכונים החשדות
שמעלה המשטרה נגד יגאל לביב, הרי
שספק אם המשטרה תופל באיזו צורה
שהיא להוכיח את טענתה כאילו לביב
התכוון בעזרת המיסמכים שהיו צריכים
להגנב מבית שכטר, לסחוט מחברות כלכליות.
שכן באותה מידה הוא יכול היה
להשתמש במיסמכים אלה — אם יזם את
גניבתם כדברי המשטרה — למטרות

יגאל לביב
צוחק —
בלי לבדקם או לבססם, היא מעשה פסול
מבחינה ציבורית.

• העובדה שהמשטרה טוענת כי חש דה
כבר מזמן ביגאל לביב שבאיצטלה
של עתונאי הוא מבצע מעשי סחטנות,
היא חמורה עוד יותר. שכן תפקידה של
משטרה אינה לחשוד אלא לחקור. אם
היו חשדות, מדוע לא נחקרו, מדוע לא
נבדקו עד תום כדי לברר אם יש בהם
יסוד או לא?
השיטה של החשדת אדם והכתמתו בידי
השלטונות, ללא נסיון להביאו לדין
כדי שבית־ימשפט בלתי תלוי יקבע את
אשמתו, היא פסולה ומזכירה משטרים
רקובים וטוטאליטריים.

ב מה
חו שדים בו!
* ראה שהמשטרה הבינה זאת
04 לבד. משום כך לא יכלה להמנע ממעצר
יגאל לביב כדי להראות לציבור
שיש אמת בחשדות שהעלתה נגדו. במה
נחשד יגאל לביב?
בפני ועדת הבירור הועלתה שורה ארוכה
של חשדות, שלא הותרו לפירסום
רשמי. לפיהם הסתבר כי למשטרה יש
חשבון ארוך עם יגאל לביב, חבר קיבוץ
שובל לשעבר, שהפך לאחד ממקימי ברית־השמאל
בישראל יחד עם היותו לכתב
הכלכלי של היומון הימני הארץ.

בשעתו. חושדים אנשי המשטרה.
כעת פיצוץ פרשת חכרת האוניות
״סומרפין״ מפר יגאל לביב
בעת ביקור בשווייץ, מידע למשטרת
שווייץ על פעילותה של ה משטרה
הכלכלית הישראלית שם.

בבית־המשפט 5
בעת

הוצאת סקודת

המעצר

נגדו.

אולם החשד כאילו מעורב יגאל לביב
בעסקי סחטנות, התעורר בלב אנשי המשטרה,
כפי שהם טוענים עכשיו, בתחילת
חודש יולי השנה.
בליל ה־ 12 ביולי השגה, נעשה נסיון
לפרוץ לדירתו של היהלומן אברהם שכטר
ברחוב יוסף אליהו 7בתל־אביב, ליד
היכל התרבות. שני פורצים, עבריינים
ידועים למשטרה, אברהם ואתד ודוד אסולין,
נתפסו על ידי מארב משטרתי כש יצאו
מהדירה הנמצאת בקומה השלישית.
למשטרה היה מידע מוקדם על נסיון הפריצה
וכתוצאה מכך נתפסו הפורצים
בשעת מעשה.
בידיהם נמצאו תכשיטים, יהלומים ו־ערימה
של מיסמכים. בחקירתם במשטרה

שר המשטרה
— מי שצוחק אחרון

למשטרה רק יום אחד לפני מעצרו
של לביב.

א ח ריו ת
כבדה
ך* מסמכים כביתו של שכטר,

\ 1היו שייכים לבנו המנוח, שהיה בש עתו
יועץ כלכלי לכמה חברות כלכליות
גדולות הפועלות בישראל. בין השאר ה בין
הד״ר בנימין שכטר המנוח, מחקר
מיוחד שעסק בשיטות להעלמת מם והתחמקות
מתשלום מסים בישראל.
בזמנו ניסה לביב לקבל את המסמכים
שהיו ברשות בנימין שכטר ושאחרי פטי רתו
עברו לרשות אביו. הוא אף פנה ל כמה
מוסדות ממשלתיים, כמו למשרד-
האוצר ולמשרד־המסחר־והתעשיה, הציע
להם להתעניין במסמכים שברשות שכטר.
בינתיים בוצעה הפריצה בבית שכטר.
בעקבות פריצה זו מסר לביב לפקידי
ממשלה׳ שהמיסמכים שדיבר עליהם נמ צאים
כעת ברשות המשטרה. אנשי משרד-
האוצר בדקו זאת ואומנם כך היה.
אם אומנם היה יגאל לביב מה שהמשטרה
מייחסת לו כעת — האיש שהזמין
את המיסמכים אצל הפורצים — הוא היה
צריך להיות טיפש מוחלט לנהוג כפי שנהג.
עובדה היא, שאחרי המשטרה קיבלה
את המידע הג״ל, היא לא עצרה את לביב
ולא קראה אותו אפילו לחקירה.
לדברי קציני המשטרה היתה כוונה לע צור
את לביב עוד לפני מספר שבועות,
אלא שבינתיים התפוצצה פרשת מיסמכי
לנסקי ולכן נדחה המעצר כדי לא להחשיד
את המשטרה בנקמנות.

פרסום עתונאי. במקרה בזה יכולה
העכירה שלו להיות טכנית
או נוגדת את חוקי האתיקה הע-
תונאית. אכל עתונאים רבים והשובים
כעולם, במו בן הבט למשל,
התפארו בבר בי השיגו סקופים
חשוכים באמצעות גניבה.
כתוצאה מכל אלה נוצרו שלוש אפש רויות,
באמצעותם ניתן להסביר את פרשת
לביב:
• יגאל לביב גילה להיטות יתר להש גת
סקופים עיתונאיים, מבלי לברור באמצעים
לשם השגתם. המשטרה ניצלה מש גים
שלו בדרך עבודתו העתונאית כדי
לנקום בו על השחרת דמותה בציבור
באמצעות פיצוץ פרשת מיסמכי לנסקי.
• המשטרה בישלה את כל האישום
נגד יגאל לביב מאל״ף עד ת״ו, כדי לנ קום

!• יגאל לביב נפל קורבן לפרובוקציה
מתוכננת, שנועדה להפסיק את סידרת המאמרים
שלו בהארץ על לנסקי וסטאשר
ושותפיהם, להציג אותו כעבריין שאין
להתיחם למה שפירסם.
איזו משלוש אפשרויות אלה היא הנ כונה?
זאת יצטרך לקבוע בית־המשפט,
אם וכאשר יועמד יגאל לביב לדין על
המעשים שמיחסת ליו המשטרה.

דבר אחד ברור: בעצרה את
יגאל לביב, נטלה המשטרה על
עצמה אחריות כבדה כיותר. אם
תיכשל כנסיון להוכיח את ההאשמות
שהיא מייחסת ללכיב —
יהיה זה קץ תדמיתה של המשטרה
בשומרת החוק והמוסר במדינה.

ה!1יר! האישי ה פזו 11עשלפלסהה פי ס הי ס ה פי ה ח
אשר אמי גילתה, לפני 17 שנה,
שהיא בהריון, היא רצתה לעשות
הפלה.
אבי התנגד. הוא גייס לעזרתו את הרופא
הידוע ד״ר אופנהיימר. יחד הם
שיכנעו את אמא להמשיך בהריון. בתמורה,
הבטיח אבי לאמי נסיעה לחו״ל.

מאח

איריס דוידסקו

ילדה בלתי־וצוייה

בגיל ארבע כבר ניתן להכיר באיריס בת־ווי״הפנים
של היפהפייה לעתיד. גם בעצב.

ילדות ולא ;:ם ־־£

שמונה,

אחיה

עדיאל

בזכות אותה נסיעה, אמי הסכימה ללדת
אותי.
כמו שנולדתי ברגל שמאל -,כך גם
גדלתי.
האדם הראשון שטיפל בי היתד, סבתא.
לה קראתי אמא. לאמי קראתי דודה. פשוט
גרתי אצל סבתא, והיא גידלה אותי. אמי
מעולם לא טיפלה בי, ולא החזיקה אותי
אצלה אפילו יום אהד. היא היתד, גאה בי
רק כשאנשים היו אומרים עלי :״זאת

הילדה של רינה היפה.״
בכל ילדותי, לא היה לי יום אחד של
אושר, וזה, למרות שנולדתי עם כפית
זהב בפי.
הייתי תינוקת יפהפייה: היה לי שיער
בלונד לבן, ועיניים ירוקות. כל מי שראה
אותי התאהב בי.
גרנו בווילה על הכרמל, ומעולם לא
הסר לנו דבר. לאמא היו מטפלת, עוזרת,
מבשלת ומהגצת. היא היתה נוסעת ל מספרה
בירושלים, ואת בגדיה היתה תופרת
בתל־אביב, אצל לולה בר. וזה —
לא כיום, אלא לפני שנים, כשכל רמת־החיים
בארץ היתה הרבה יותר צנועה.
אמי היתה בצעירותה רקדנית בלט אצל
גרטרוד קראום. היא נחשבה לאחת הנשים
היפות בארץ. אבי, בוגר בית־הספר הריאלי
בהצטיינות, היה עורך־דין נודע
לעניינים פליליים.
ביתנו היה אחד ממרכזי החברה הגבוהה.
המסיבות שאמי היתה עורכת היו מפור סמות.
כשנולדתי,
היה אחי בן שש. סיפרו
לי, שכשהוא ראה אותי בפעם הראשונה,
כשאמא חזרה איתי מביתיהחוליה, הוא
אמר :״מי צריך בכלל דבר כזה.״
אני יודעת שזאת תגובה מקובלת אצל

הצחוק המאושר

איריס בחברת אביה, אלימלך, מיד לאחר חיב-
חרה למלכת המים .1971 למרות פומביות הרגע,
קהל האלפים וזרקורי המצלמות והבמה, צדה המצלמה בדייקנות את כל סיפור
חייה, בתמונה בודדה זו ובחיוך יחיד זה: חיוך מאושר ומשוחרר, חיוך של שמחה —
נדיר למדי אצל איריס, המעלה על שפתיה, במקרה הטוב ביותר, חיוך של נימוס. חיוך
שמח כזה, יכול היה להוציא ממנה האדם היחיד שהעניק לה אהבה תמיד — אביה.

הרבה ילדים. אצל אחי, התגובה הזאת
נמשכה גם הלאה.
אני יודעת שדברי נשמעים כאילו אני
מרחמת על עצמי. אבל זה לא ככה. אלה
הן פשוט העובדות, וגם אם גדלתי אומללה,
מעולם לא ריחמתי על עצמי. הת
בגרתי
במהירות לא רגילה, לא רק מבחינה
גופנית, ולמדתי לחיות עם זה די
מוקדם. בגיל שש שבע כבר הייתי עצמאית.
אפיתי עוגות, וניהלתי משק־בית.
אני לא זוכרת את עצמי אף פעם חולה,
כשמישהו. יושב ומטפל בי.
בגיל שלוש קרה לנו משבר נורא במשפחה,
למרות שאז לא הבנתי אותו.
אבא הסתבך בענייני עסקים, הועמד ל-

״^מי רצתה לעשות
הפלה. רק בגלל שאבי
הב טיח לה נסיעה
ל חו״ל, היא ה ס כי מ ה
ללדת

תחליף לאהבה

ן איריס, בתצלום זה, היא בת ! 12 לצידה, חיים
טיפול. היכרותה עם כוכבים ואמנים ידועים, והשתלבותה
בחיי הזוהר הסוחפים של הגוהימה, בגיל בו בנות אחרות לא גילו עדיין
את רחוב דיזנגוף, היו ניסיון מצד איריס למצוא את התחליף לאהבה ולקשרים, שלא
היו לה בילדותה. מימין: בגיל שש, היה ידידה הנאמן בחיים כלב ה״לאסי״ הענק.

אותי .׳,

משפט ונשלח למאסר. הוא נכלא בנזע־שיהו.
נשארתי
ללא אבא — וגם ללא אמא.
מיד אחרי המשפט, ביקשה אמא להתגרש.
אבי קיבל חופשה של ארבעה ימים מהכלא
כדי להסדיר את עניין הגירושין. במשפט
הגירושין, ייצג את אמי עורך־הדין אריה
רוזנבלום, שהיה, כפי שהתגלה לי כש גדלתי,
ידיד קרוב של אמא.
לאחר הגירושין, לא לקחה אותי אמא
אליה. עברתי לגור אצל משפחה מאמצת
בנוף־ים, תמורת תשלום. אחר כך — אצל
משפחות אחרות, עד שאבי השתחרר.
כשאבא ישב במאסר, האמנתי שהוא

,<6איריס דויד־סקוו, ה חו שכתאח חייה ב גי דוי ־ לבאכזר
בצבא. כשהוא השתחרר, כבר ידעתי אחרת,
אבל לא הבנתי למה הוא ״ישב.״
אבל מעולם לא שאלתי אותו. גם לא את
אמא.
פשוט לא רציתי לפגוע בהם. עד היום
לא שאלתי אותם.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אבי הוא
הדבר היקר ביותר שהיה לי בעולם. הוא
תמיד היה, ותמיד יהיה, יותר מאבא רגיל.
כשהוא יצא מהכלא, הוא לקח אותי ואת
אחי אליו, וגידל אותנו.
בכלא אבא התיידד עם חברה של אמא,
אלה שמה. היא היתה באה לבקר אותו
באופן קבוע, ולבסוף הם התחתנו. זה
היה כשאבא היה עדיין כלוא. הוא התגרש
בכלא, והתחתן בכלא.
בשבילי, היו שלוש השנים שאבא היה
נשוי לאלה, אחת התקופות הקשות בילדותי.
זה היה בדיוק הסיפור של סינדרלה,
עם האמא החורגת, האחות, וכל
היתר.
לאלה היתה בת מנישואים קודמים, גם
כן בשם איריס. לה קראו איריס א /ולי
איריס ב׳ .איריס היתר. מבוגרת ממני בשנתיים,
אבל אני הייתי יותר גבוהה
ממנה, וכנראה גם יותר יפה. לאט לאט
התברר לי שאיריס מקנאה בי.
היא התחילה להסית את אמה נגד אבי,

״111״111

כגיל ,14 זכתה איריס ככתר נסיכת הים־התיכון, נמס

^ 1גרת תחרות מלכת המים. סיכוייה לזכות בכתר המלכות
111 1 £ 8 11
היו רבים ביותר, לדעת רבים — אולם הכתר אבד לאחר התנגדות מנהל בית־ספרה.

נגד אחי ונגדי. המצב הגיע לידי כך,
שכאשר אבא היה קונה לי בגד, היינו
צריכים לעשות הצגה כאילו זה מתנה מסבתא.
אחרת, אלה היתד. עושה סקנדלים
— למה הוא קנה לי בגד, ולאיריס שלד— .

דוגמה אחרת, שאינני מסוגלת לשכוח
ולסלוח: חלום ילדותי היה כל השנים
אקורדיון. בגיל שבע, סוף סוף קנה לי
אבי אחד.
אלה הכריחה את אבא להחזיר אותו
לחנות.
ברור שמהר מאוד הגעתי לכך שלא

דיברתי_איתה.
״אפילו״ לסרט לא יכולתי ללכת. עד ה־

״שלוש שנים רצופות,
היי תי בופה ל תוך הפר
פמע ש פל לילה.״

הצחוס המאולץ

לעומת החיוך בתצלום עם אביה, נראה חיוכה של איריס
עם אמה, באותו מעמד, מייד לאחר היבחרה למלכה —
מאולץ וחיוור ביותר. האם היתה הראשונה, במעמד החגיגי, שמיהרה להצטלם עם בתה המלכה.

יום מתקשרת אצלי הליכה לקולנוע עם
מדי־צופים: כשהייתי רוצה ללכת לסרט,
הייתי צריכה לבלף שאני הולכת לפעולה
בצופים.
פעם אבא חזר הביתה בצהרים, ומצא
אותי מסתובבת למטה על-יד הבית. מפתח
של הבית לא היה לי, כי אלה אמרה שהיא
פוחדת שאני אאבד אותו. אבא שאל אותי
למה אני לא בבית, ואני זוכרת ש אמרתי
לו :״בבית אני כמו בבית־סוהר,
עד שאתה בא. בלעדיך, אין לי מד, לעשות

הסוף בא כשאלה לא יכלה להתאפק יותר,
ודרשה מאבא במפורש את מה שהיא
רצתה כל השנים: שאני ואחי נעזוב את
הבית, ורק היא והבת שלה יישארו לגור
עם אבא. היא דרשה שאבא ישלח אותנו
למוסדות.
בברירה בין אלה ובינינו, אבא בחר
בילדים שלו. הוא סירב לשמוע לאלה,
והיא עזבה סוף־סוף את הבית.
פתאום, בך יום, כל חיי השתנו. הכל
נהיה פתאום חופשי ונורמלי. שלוש שנות
הגיהנום שהיו לי עם אלה, נמחקו בבת״
אחת: התחלתי ללמוד כהוגן. חברות התחילו
להיכנס אלי הביתה.
בכיתי הרבה באותן שלוש שנים. היו
מעט לילות שבהם לא הרטבתי את הכר.
היתד, לי שיטה: הייתי הולכת לישון
מוקדם, כדי לא לבכות בנוכחות אבא. לבד,

המלכה הגיעה

לה ,16 זכתה איריס בכתר מלכת המים
.1971 היתה זו חגיגת יום ההולדת
הראשונה בחייה הלא כל כך שמחים.

במיטה, הייתי בוכה ובוכה, עד שהייתי
נרדמת.
מכל זה, אבא לא ידע בהתחלה כלום.
אני ואחי ניסינו לא לספר לו שום דבר,
ממה שאלה עשתה לנו. לא רצינו להכאיב

אבל ברור שלאט לאט הוא התחיל
לגלות. אי-אפשר להסתיר דברים כאלה.
גם מאחי לא היתד, לי נחת מרובה. לא
תמיד הוא עזר לי, כשהייתי זקוקה לו.
לעומת זאת, הוא ניסה תמיד לשלוט בי.
זד, מה שהרחיק אותו ממני.
הוא גם היה מכה אותי לפעמים, אבל
זה באמת היה פחות חשוב. לא זה מה
(המשך בעמוד )22

אחת אירים דוידסקו. ילדה יפהפייה משהו
לא רגיל. נסעתי לחפש אותה.
״אני נכנסת למוסד והולכת בכיוון למש רד,
כשפתאום יוצאת מהרפת ילדה־אשה
לבושה ברשלנות במכנסיים קצרים, מלוכלכת,
פרועה, עם כובע־קש ענק וזוג
רגליים נהדרות, טורפת בכל פה חתיכת
עוגה ענקית.
״ידעתי תיכף שזאת היא. אנה מניאני
בסרט האורז המר היתד, כלב לעומתה.
,נכון שאת איריס י׳ אמרתי לה. מובן זאת
היתה היא.״
הסיפור מצא־חן בעיני.
הלכתי להתחרות בשמחה רבה. הש תתפתי
בהתחרות האמורית של נסיכת
הים התיכון — וזכיתי בכתר.
ציפיתי בקוצר־רוח להתחרות העיקרית,
על כתר מלכודהמים .1969 ואז, היכתה
אותי אכזבה קשה. עוד אחת.
מנהל הדסים אסר עלי להשתתף בתחרות
מלכת־המים :״לא איכפת לי שתהיי
מלכד״״ הוא אמר .״הצרה היא
שבנות אחרות אצלנו תנסנה לחקות אותך.
את מספיק בולטת בשטח גם בלי
כתר.״
בלעתי גם את האכזבה הזאת. כמו רבות
אחרות.
קצת אחרי התחרות, שנערכה בלעדי,
היכרתי בחור בשם אבי אביבי, גרפיקאי
וצלם, שהשפיע עלי רבות. עד אז, הייתי
מסתובבת הרבה בדיזנגוף, הכרתי הרבה
אמנים. אבי גרם לי להירגע מזה.
הוא נתן לי המון שורשים, ואני התחלתי
לפתח אותם. לבד. זה התבטא אצ־

לא חגגו לי יום־הולדת. אפילו חגיגת
בת־מצווה לא עשו לי.
עכשיו, שזכיתי במתנה הזאת, אני
מקווה לזכות גם בעוד שמחה: כשאבא
שלי נאסר, שללו ממנו את רשיון עו־רך-הדין
שלו. לא מזמן, הגישו בקשה
להחזיר לאבי את הרשיון.
אני מתפללת שהבקשה תתקבל.
אחרי תקופת הדסים, הייתי מיודדת
עם פלמח, בנו של גנדי. התחילו להגיד

כשגיליתי שאינני
הילדה הי חיד ה מבי ת
הרוס _ זה דיכא או תי
אפילו יותר.
עלי שאני אחת שיוצאת רק עם אנשים
מפורסמים.
זה בכלל לא נכון. אני מכירה אנשים
שהם מפורסמים, בדיוק כמו שאני מכירה
כאלה שהם לא מפורסמים. לדעתי, הפיר־סום
הוא סתם מקצוע.
אני גם לא מעריצה שחקנים או זמ רים
מפורסמים, רק בגלל שמם. אני פשוט
לא מסוגלת להעריץ מישהו שאינני
מכירה.
בכלל הדעות שלי נורא לא מודרניות.
אני נורא לא בעד חופש מיני. אני שונאת
פורנוגרפיה. לדעתי, הנוער של
היום עושה מהמין משהו זול והמוני,

נדירה ביותר אצל איריס. אולס בגיל ,14
פורצת לעיתים השמחה למרות הכל.

(המשך מעמוד )21
שהכאיב לי. גם מעולם לא הלשנתי עליו
לאבא. לא רציתי לצער אותו.
כשאלה עזבה את הבית, נגמרה התקו פה
האומללה ביותר בילדותי. הייתי אז
בת ,11 וניהלתי את משק־הבית כמו גדולה.
אבל
לא הרבה זמן ניתן לי לגור, אם
לא עם שני ההורים — לפחות עם אבא.
כעבור שנתיים, גרמה אמא לכך שנאלצתי
להיפרד גם מאבא.

אני נורא לא בעד
חופ ש מיני,
ולא בעד פורנוגרפיה
הייתי אז בת .13 אמא, שעבדה אחרי
שהתגרשה מאבא כפקידת-קבלה באל־על,
התחתנה אז עם אלמן עשיר, והתחילה
לחיות שוב פעם כמו שהיא אהבה, וכמו
שהתרגלה אצל אבא: בפנטהאוז בצפון
תל־אביב, עם הוד והדר ועושר.
עובדה זו לא שינתה שום דבר ביחסה
אלי. רק שפתאום היא החליטה — אחרי
שגדלתי בלי אמא ונעשיתי מבוגרת בגיל
— 13 שאני צריכה לחזור אחורנית לתקופת
הילדות. פתאום היא נזכרה שאני
צריכה לחיות בחברת ילדים. אני מדברת
1ך ך ן 1איריס דוידסקו ביום — בת במעט , 16 ללא איפור, 11 ומתנהגת בצורה מבוגרת מדי לגילי, היא
11 1 1 1 1 1 1 1 ! 1 .1 .1 1 1ללא תסרוקת. בעירה יפהפייה היבולה לחיות בת
טענה.
היא הצליחה לשכנע את אבא שזה לטו , 20 ,18 או .25 יופייה הקלאסי הוא חסר גיל, ומאופיין על־ידי נימת העצבות בפניה.
בתי, ואבא הסכים. כך, הוכנסתי לחדסיס.
החיים בהדסיס עזרו לי להכיר את לי בשינוי בסיגנון הלבוש, בטעם אישי, בעוד שהמין והעירום הם דברים עדיעצמי.
התחברתי שם עם הילדים המבו בהצגות, ועוד.
נים ויפים, ולא נושא לחומר בידורי או
גרים. למרות רצונה של אמי, קשה היה
אבל למרות זה, הגיל הפריע לי. הוא תעסוקתי.
לי לגדול אחורנית.
היה אז בן .23
כיום אני לומדת בשישית, בגימנסיה
בעיקר התחברתי עם הבנים. תמיד הייתי
דבר מעניין: כשבאתי להדסים בהתמוקפת
בנים. פשוט משום שהסתדרתי חלה, וגיליתי שאני לא הילדה היחידה שלווה בתל־אביב, הממוצע של הציונים
שלי הוא .8—7בייחוד אני אוהבת מק איתם
מצויץ.
מבית הרוס — בכלל לא התעודדתי.
יום אחד יצאתי מהרפת, כשנגשה אלי
צועות שאני יכולה לחשוב בהם, לא סתם
להיפך, זה דיכא אותי יותר.
אשד, זרה. הייתי מרופשת ומיוזעת, לבוללמוד
חומר. אני אוהבת מאוד לעסוק
שה בבגדי-עבודה .״את איריס, נכון?״
להתחרות מלכת המים השנה, נכנסתי בפעילות הזאת — לחשוב. יש לי דפי
היא אמרה .״אני רוצה לצרף אותך כמוע בביטחון די גדול. בכלל לא התרגשתי. מחשבות, שאני כותבת לעצמי ואוספת.
רק כשעליתי על הבמה, ברגע הראיון
מדת להתחרות מלכת המים.״
בהתחרות, שמחתי לזכות בכתר. שמח הסכמתי
מיד. נורא שמחתי. ראיתי ב עם המנחה, דודו דותן, תפסתי קצת מתח. תי בכל המתנות שקיבלתי, בטיסה ל-
התחרות פיצוי. שפעם אחת לא יגידו עלי,
ברגע שנודע לי שזכיתי בכתר מלכת שווייץ, בכל החווייה.
זאת המסכנה שהוריה התגרשו. אלא שיהיו המים ,1971 היה לי נורא לא נעים —
אבל יותר מכל הדברים האלה, שמח מולי
אנשים רבים, שרק יסתכלו עלי בתור בגלל הבנות האחרות, שלא זכו.
תי מדבר אחר.
בחורה יפה.
כשהופעתי על הבמה, לאחר שזכיתי
הכי שימח אותי, כששאלו את אבי
זה היה לפני שנתיים. הרבה זמן אחרי בכתר, הראשונה שרצה אלי ונישקה או שלי איך הוא מרגיש, אחרי שבתו זכתה
זה, שמעתי, בדרכי עקיפין, איך האשה, תי לעיני הקהל והמצלמות היתה אמי. בהתחרות, הוא ענה:
שהיתה המארגנת של התחרות, סיפרה על
הזכייה בתחרות היתד, בשבילי מתנת
״כששמו את הכתר על הראש של
הפגישה שלה אתי.
יונדהולדת נהדרת: ב־ 24 לספטמבר ימ איריס, הרגשתי כמו ביום שהיא נולדה.
הסיפור הלך ככה :״יום אחד סיפרו לאו לי — 16 וזאת היתד׳ חגיגת יום -זה פשוט הצדיק את כל מה שהאמנתי,
לי,״ (כך היא סיפרה) ״שבהדסים ישנה ההולדת הראשונה שזכיתי לה. אף פעם ציפיתי והשקעתי בילדה המקסימה הזו.״

במדינה
(המשך מעמוד )18
ראים בעגה העממית * .היה זה מספר כפול
מהממוצע הרגיל של 0.34 אחוז שני מקרים
קרו בירושלים, השאר במרכז הארץ.
צוות מדענים ורופאים, ביניהם מומחים
גם מחו״ל, זומן לכנס, שהתקיים בשבוע
שעבר בבית־ברל בצופית, במטרה לגלות
אם הכפלת מספר המקרים היא מקרית —
או משמעותית.
אחת המשתתפות בכנס: ד״ר פרנסים
קלסי מהסוכנות הפדרלית לתרופות ומזון
של ארצות־הברית — האשד׳ שגילתה לראשונה
את השפעתו הנוראה של התלידומיד,
הצילה בכך ילדים אידספור מגורל נורא
דומה, זכתה באות־הצטיינות מהנשיא קנדי.
בכנס, היא נפגשה עם אחיו של הנשיא,
הסנטור טד קנדי, שביקר שם.
כספית — סכנה. למרות שהשימוש
בתלידומיד הופסק, ממשיכים להיוולד, בארץ
ובעולם, ילדים ללא גפיים. משמע, שקיימים
חומרים נוספים, מלבד רפואת
האימים, הפוגעים בגנים של הוולד.
משתתפי הכנס, כמו מומחים ברחבי העולם,
לא יכלו להצביע עליהם בבירור.
חששות, לעומת זאת, היו בשפע: מדען
יפני בשם אי מרקמי גרם לסערה בזמנו,
כאשר גילה כי כספית, הנפלטת לים עם
שפכים מאיזור תעשייה, נקלטת בכמויות
גדולות יחסית בגופם של דגים — ומגיעה
משם לגופם של אנשים. מחקרו הוכיח כי
הכספית עלולה לגרום למומים מלידה בוולד.
אחד
המרצים בכנס, ד״ר רוברט קולר,
גילה שצמחים מסויימים — שחלקם גדלים
גם בשטחי־מירעה בישראל — גורמים גם
הם להיוולדות וולדים לא נורמליים אצל
בעלי־החיים שניזונו מצמחים אלה. המחקר
לא הספיק עדיין לבדוק את השאלה, האם
בני־אדם הניזונים מבשרם של פרות ;שני-
זונו מצמחים אלה, יכולים להיפגע גם כן.
אבחנה מוקדמת. פרופסור הרי מרקר
מגרמניה גילה כי אפילו חומרים הנמצאים
בתרופות אנטיביוטיות — כמו כלורנפיקול
וסינטומציטין — גורמים למומים מלידה —
לפחות אצל בעלי חיים. גם מחקרו לא בדק
עדיין את המצב אצל בני-אדם.
גם תרופות הרגעה לא יצאו פטורות: המדען
אלכסנדר גיי מניו־יורק גילה כי
הקלורפומזין, שהוא אחד ממרכיבי חומרי-
הרגעה, מסוכן גם הוא: כאשר נתן חומר
זה לחולדות, כחודש לפני ההזדווגות —
לא הצליחה אף אחת מהחולדות להיכנס להריון.
ההשפעה על בני־אדם — עדיין לא
ידועה.
בגלל המחקר הבלתי מספיק, התקשו
המשתתפים בהשלמת המשימה שהציבו ל עצמם
הגדרת החומרים הגורמים להיוול-
דות ילדי תלידומיד. הדגיש ד״ר מיכאל
טורטן 35 מהמכון למחקר ביולוגי בנס-
ציונה ומרצה באוניברסיטת תל־אביב, ששימש
כמזכיר הכנס:
״כל הגילויים הללו הם עדיין לא עובדות
מוסכמות — אלא רק חומר הנמצא
עדיין בשלבי מחקר.״
פשעים אונ ס של
יו ם יו ס
״מד׳ כל הרעש? אז אנסו בחורה. אז
מה? זה לא חדש כאן. כמעט כל ערב
שומעים כאן צעקות של בחורות שאונסים
אותן. זד׳ מקום קבוע שהחבר׳ה מביאים
כאן פראייריות. לפעמים שוכבים, לפעמים
אונסים. מד׳ ההבדל? רק הפעם, בגלל
שבאו עשרה בבת־אחת עליה, עשו מזה
כזה רעש.״
בית־החלוצות באבו־כביר דיינו אתר תיירות
פופולרי בין ילדי הסביבה. הבית הח רב,
העומד בודד בלב שדות וקוצים, מש מש,
בפעילותו הלילית הקבועה, אטרקציה
לדור הצעיר.
רימון ככרם .״הנה, כאן היה האונס,״
מצביע גברבר בן שבע על אתר ההתרח שות
.״הביאו אותה מבחוץ. החבר׳ה שעושים
את זה לא יעיזו לנגוע בבחורות
מכאן. הם מביאים תמיד רק סחורה מב חוץ.״
״המקום
שעליו הוא מצביע הוא חדר
* על־שם תרופת התלידומיד שנתגלתה
כיעילה נגד הקאות ובחילות בתחילת ההריון,
מאוחר יותר נתגלתה כגורמת להיוולד
ילדים חסרי ידיים ורגליים.

שבעה מהשווי האונס ההמוני מ;
קואהל, משח כהן, מרדכי יעקוניאן, שמעון קלרח, נתן נחום, דויד סניח. החשוד

מרופט ומבולגן. מיטה, שולחן קטן, וחפצים
זרוקים. חלון ללא שמשה. במקומה,
שק קרוע.
זהו חדרו של אריה טרגן 22 החשוד
על־ידי המשטרה כי אנס, יחד עם תשעה
אחרים, צעירה בת ,19 תושבת ראשון־
לציון. בעל הדירה, אחיו של אריה, יושב
בכלא לאחר שהואשם בהשלכת רימו/
בכרם התימנים. יחד עם אריה, עצרה המשטרה
שבעה חשודים אחרים, בגילים
.24—20
אונסדכאמצע. מה בדיוק התרחש שם?
לדברי רב־פקד עמום אריכא, דובר מחוז
משטרת תל-אביב, היה זה אונס אכזרי,
והבחורה היתד. בתולה קודם לכן. דעתו
של ניצב־מישנה משה מלחי, מפקד הנפה
הדרומית, שונה קצת. כאשר נשאל אם
היה זה אונם של ממש, או שמא שיתפה
הנערה פעולה, לפחות בתחילה, ענה :״זה
היה באמצע.״
האונס, או האונם־באמצע, החל בשעה
תשע בערב, ליד הבית מספר 21 ברחוב
לסקר בקריית־שלום. הצעירה הופיעה במקום
לפגישה עם אחד החשודים. במקום
אחד, היו שם ארבעה, ובמקום פגישה,
היא מצאה עצמה קורבן לאונס. משה כהן
ומרדכי יעקוביאן חשודים בכך שהיו בין
אלה שאנסו את הצעירה במחזור הראשון.
לאחר הסיבוב הראשון, לקחו הארבעה
את הצעירה במונית מקריית־שלום לבית־החלוצות
באבו־כביר, במרחק כשני קי לומטר
מבית המעצר, שם, הצטרפו לחבר׳ה
שישה נוספים, השתתפו בסיבוב השני.
אליבי לז מן האונס. בלשי המדור המרכזי
שנזדמנו למקום בסיור שיגרתי, נתקלו
בקבוצת צעירים שיצאו במנוסה מ אחורי
הגדר של בית החלוצותפ למישמע
המכונית המתקרבת. הבלשים עצרו אותם,
מצאו את הצעירה, ערומה במחצית גופה
ומעולפת.
בפני שופט־השלום התל־אביבי בורים
רפפורט, טען החשוד משה כהן כי מסר
למשטרה אליבי על זמן האונס. שמעון קל-
רה סיפר שרק עבר בסביבה, כשהבלשים
התנפלו עליו ועצרו אותו. נחום נתן טען
שהיה עם שמעון קלרה. סניגורם של כהן
ויעקוביאן, עורך-הדין משה אלוני, טען
שלשניים יש אליבי.
יותר מקורב לפרשה נתגלה זכריה יהוד,
שחזר מהצבא, לדבריו, עבר במקום, כאשר
ילדים סיפרו לו שיש בפנים בחורה ש-
העולם הזה 1777

השמיני, זכריה יהוד, מוסתר מאחורי השוטר מימין. לדגרי ילדי השכונח, מוכרים
הצעירים שעשו את המעשה, וגם המעשה עצמו הינו עניין של יום־יום בשכונה הזאת.
גם הפעם נתפסו החשודים במקרה, כאשר נפלו לירי ניירת שעברה בסיור שגרתי.

שוכבת .״נכנסתי,״ הסביר לשופט ,״והיא
הסכימה לשכב איתי.״
כנ״ל גם שלמה קוריאלי-קוהל :״הייתי
בשכונה, וילדים באו, אמרו לי שיש
בחורה. נכנסתי. לא סירבתי לשכב איתה.״

ד0יזנווך
ח מו ד מ מי -
בדו-שיח

ך 1111 \ 1 !״1 111 מאחורי הדלת חקטנח בסוף שביל המירצפות, בוצע חאו־נס
האכזרי של עשרה גברים בצעירה אחת. הדירה נמצאת

מאחורי בית״החלוצות העזוב והחרב שבפאתי שכונת אבו־כביר, בית־החלוצות עצמו
משמש מרכז לפעילות מינית לצעירי הסביבה. תצעיר שבתמונה — איננו שייך לסיפור.

דו-שיח פרטי בענייני מין בין תלמידת-
תיכון בת 17 למחבל שלה, הינו תופעה
נדירה למדי בעולם החינוך בארץ. אחד
המורים המעטים היכולים להתגאות בכל,
כי יצרו עם תלמידיהם יחסי־אמון כאלה
שאיפשרו דו־שיח מעין זה, הוא יקותיאל
דגון, מורה לספרות המתגורר בלוד.
מדווח דגון על השיחה:
התלמידה :״אתה יודע, כי תלמיל שלך
לשעבר הוא כיום חבר שלי?״
״אינני יודע.״
״אני מתכוונת לתלמיד א. מה דעתך
עליו?״
״אני מאוד מעריך אותו.״
״אספר לך משהו שבגללו תפסיק להעריך
אותו.״
״במה העניין?״
״אבל, שלא תספר לו כי דיברתי איתך.״
״בסדר.״
״אני רוצה לגמור איתו.״
״זו בעייה שלך.״
״ואתה יודע מדוע?״
״ודאי שאיני יודע.״
התלמידה (בפיקפוק ומבוכה) :״הוא ישב
אצלי לפני שבוע, הוא היה בחופשה מהצבא.
והוא ...אתה מבין ...הוא ביקש לש כב
איתי.״
דגון :״ובגלל זה את חושבת, כי אני
אעריך אותו פחות? בגלל זה את רוצה
לגמור איתו?״
״התלמידה (מופתעת) :״רק בגלל זה.
זה לא מספיק?״
דגון :״ומדוע עלי להעריך אותו פחות
— למרות שאינני מעריך אותו יותר
— בגלל זה?״
התלמידה :״והרי הוא משתוקק לגופי
בלבד.״
מסורס — לא. יצא המרצע מן השק.
(המשך בעמוד )24

במדינה
(המשך מעמוד )23
מבלי שהתלמידה תחוש בכך, התפתחה
השיחה מכאן ואילך לשיעור בחינוך מיני,
במובנו הנרחב ביותר של מושג זה.
״האם הגוף טמא?״ שאל דגון.
״אבל בכל זאת, זה לא מצא חן בעיני,
שהוא דרש ממני,״ השיבה התלמידה.
״האם הוא בחור יפה?״
״כן, בעיני.״
״ואילו היה מכוער, היית רוצה שיהיה
החבר שלך?״

״מבחור יפה׳ איננו מושג גופני? האם
הוא היה נפצע ונעשה מסורס, היית מס כימה
להישאר חברה של סריס?״
התלמידה, נבוכה ומסמיקה :״חס וח לילה.״
דגון
:״כלומר — לא היית רוצה שהחבר
שלך יהיה אדיש לגופך, מדוע את
מסמיקה? זה טבעי. זה לא שונה מהצורך
לאכול.״
התלמידה (מסמיקה עוד יותר) :״האם
לפי דעתך, אם כן, עלי להסכים לשכב
איתו?״
מדוע הזדעזעת £אולם המחנך סירב
לעזור לתלמידתו להשתחרר מהאחריות
למעשיה :״לא אמרתי כי עליך
להסכים!״ ענה .״אמרתי רק כי זו בל בד
— אינה סיבה לגמור איתו. להיפך:
את צריכה להיות מרוצה על שהוא משתוקק
לגופך. הוא לא רצה לשכב איתך
— לא היה רוצה גם אותך. כלום היית
רוצה שאיתך ידבר על פילוסופיה, וכי
ישכב עם אחרות?
״חס וחלילה.״
״אם כן, הפסיקי לבלבל את המוח.״
״האם עלי לשכב איתו? אני רוצה
בזאת לפעמים.״
״אם כן מדוע סירבת? מדוע הזדעזעת?״

אוספי םסדים ־
האבא שד וידאן
או סרת מונו ת
עירום שלב תו
***עד! שדוגמנית־הצמרת ויויאן
* /נאבאס ( )23 הציגה את קימוריה הנפלאים
בג׳מאיקה, באיים הקאריביים,
באחת מתצוגות הצילום האין־סופיות שלה

ך; 10 יד

למסיוה מידית!
בוא לראות ג סי מקה ,1301,1100 ,1000 דודג־-דארט ופלימות-וליאנט.
התצלום ההיסטורי: מודעת
111*113 העירום הראשונה ב״טיימס״
של לונדון, ב״ 168 שנות קיומו של העיתון
המכובד, בדיגמונה של ויויאן.

תל-אביב:מכשירי תנועה בע׳מ,
דרך פתח-תקוה,74 טל 36115.
מ כוני ת טו בהמ בי ת טו ב
בית זןו ״ ווו • מנשיו ׳ וו נו עהנעזז

חיפה:דרך העצמאות , 104 טל 524475.
1אצל הסוכנים ברחבי הארץ .״

כדורגל פופ ובידור

מורה דגון
״לשכב או לא לשכב 7״ שאלה התלמידה.

אצטדיון בלומפילד
מוצאי ראה׳־ש .9ו 2שעה $.00 בערב
לראשונה בישראל מופע משולב של אלופי
הכדורגל ואלופי הבידור בארץ ובעולם
משחק כדורגל חגיגי בין
מכבי נתניה — אלופת 1970
מכבי תל־אביב -אלופת 1900
לפני המשחר!יופיעו
אנגלי ה

מוננו ג׳רי

לד?ות צמרת

ץ1ז6ן_ ^11111§0

בינלאומיות ישראל

ראריוח

* עוזי והסגנונות
אמצע הדרך
ייייי
^11)1)116 0£ 1116 8.0211
סינג
_• הסינג
חומר נפץ
• דייב קרול
^3׳\1051ק£x
מנחה: שמואר שי
לראשונה בארץ: כמה מסתובבת עליה יופיעו כל האמנים
כרטיסים: כנף, טל ,615566 .קסטל, טל 447678 .ובכל משרדי הכרטיסים
בארץ ובערב המופע בקופת האיצטדיון.
— הנחות למוסדות במשרדים הנ״ל— ,

הפקה: תיאטרון דגן בע״מ
פרסום בלקין

״האם בחורה בגילי מסוגלת להיות אחראית?
ומה יקרה אם זה יסתיים בהריון?
האם אני מספיק בוגרת להיות אם לילד?״
״הנה אלה דברים של טעם. זאת —
את יכולה להסביר לחבר שלך.״
מילים בוטות. כאשר פירסם דגון
את הדיאלוג בביטאון פנימי למורים, חשף
עצמו לחמתם של רבים וטובים, גם בין
חבריו, וגם בין עסקנים למיניהם. אולם
הגבר המזוקן, כחול העיניים, שעלה ארצה
מפולין בגיל ,11 לא נרתע, אינו חושש
להחזיק בדיעותיו על אף ההתנגדות.
הוא גם אינו חושש להביע אותן בצורה
הבוטה ביותר. כתב המחנך — שפיר-
סם כבר ספר בשם סיפוריס מארץ הקקטוס,
עומד לפרסם ספר שני בשם אגדת
אנשי החול, ותיאטרון־מחתרת בשם צוות
הבימה, עורך בימים אלה חזרות על מחזה
שלו בשם אלתות :
״מי שמזדעזע מסרט פורנוגרפי, אבל
אוכל ארוחה דשנה כשהטרנזיסטור שלידו
מודיע, כי שוחטים עם בביאפרה —
מי שטוען, כי יחסי־מין מחוץ לנישואין
הם בלתי־מוסריים, אך מתייחס בשוויון-
נפש לנאומו של איש־דת בשבח המלחמה
— אדם זה או שיש בו טימטום
שבא לו בדרך הטבע, או שיש בו רשע
זדוני, שבא לו מטיבעה של חברה נבערת.״

11ץ ) בעקבות התצלום ההיסטורי
דלעיל, זכתה ויויאן בפירסו-
מת עולמית, הגיעה חיש קל לחלומו ה
בלתי-מושג של אלפי דוגמניות: צילומי-
שער בעיתונים עולמיים. כאן, בשער ה שבועון
הגרמני, בעל התפוצה הגדולה.

11א[31

— עשה שמה היסטוריה במרכז העיתונות
בפליט־סטריט בלונדון. בפעם הראשונה
במשך 168 שנות קיומו השמרני של ה־טיימס
המכובד של לונדון — הופיעה מעל
עמודיו נערה ערומה.
היתד, זו תמונתה של ויוי, שדיגמנה
במודעת פירסומת לביסקוויטים־של-הרזייה.

המינית :״מרילין מונרו המנוחה היתד,
סקסית,״ אומרת היא ,״בהשוואה אליה —
אני סקם־אפילית כמו ראש הממשלה
אדוארד הית. גופי איננו מושלם. הברכיים
שלי עלובות, לא עלינו. בסך־הכל, למדתי
את סודות האור והצל שבצילום אפקטיבי.״

חז הותחת -
ה ס מלהזכיר

השדיים שעשו היסטוריה ב

שניו חשופות, בפעם הראשונה, ב״טיימס״ (תמונה מימין) .וי-
ויאן נאבאס יודעת להאציל, בתצלומיה, אווירה עדינה, חביבה,

לאחר ויכוח סוער של עיתון המעמד
השליט של בריטניה, נשברה המסורת,
והקרב האחרון של דור האתמול נסתיים
בהפסד. ויויאן הורשתה להקסים — גם
אם לא לגרות — את קוראי הטייטס הנכבדים.
התגובות
היו מדהימות :״אני מאחל

לכם הגדלת תפוצה, באותה מידה שאני
מרגיש עלייה בלחץ־דמי״ ,כתב הקורא
ג׳יימס מארצ׳אנס ,.אחר, מיסטר שור,
שאל, במכתב למערכת :״האם עתה,
כתוצאה מהופעתה של הנערה המזהירה
הזאת, פירוש הדבר שמינויי הפלייבוי
יעברו לטיימס?״
אחת הקוראות צהלה :״העליתי בדעתי
אם אותם הג׳נטלמנים המושלמים, השרו קרב עים
בכורסאותיהם במועדונים המעופשים
שלהם, והנה מגיש להם המשרת את הטייטס
הטרי — והם כמעט חוטפים את
השבץ !״
מדור חיו ת טרף
ך לי לחשוד כלל בכל המהומה ש *
הקימה, חזרה ויויאן מביקורה המקצועי
באיי הודו המערבית, כשבנמל התעופה
הקיפה צבא של עיתונים .״עשיתי את
הדבר היחידי שהייתי מסוגלת לעשות,״
דיווחה לאחר מעשה .״צלצלתי לחבר שלי,
ג׳ון קלי, וזעקתי בקול, :בוא מיד הנה
והציל אותי מידי חיות־הטרף הללו!״׳
ג׳ון קלי ,27 ,בעצמו צלם־דוגמנות, לא
נחפז להציל, העדיף לאפשר לחבריו-
למקצוע את מילוי תפקידם. שיקול־דעתו
הוכיח את עצמו במלואו. תמונתה של
ויויאן, שזכתה לכינוי ״הנערה של דודה
טיימס הזקנה״ ,נפוצה מיד באלפי בתי-
אב באנגליה. הנערה שעשתה היסטוריה
בפורצה בחזה החשוף את מחסום השמרנות
האחרון של האימפריה ז״ל, הפכה
לשם דבר בן־לילה.
ויוי עצמה מכחישה את עובדת משיכתה

שופעת קסם — למרות העירום. היא עצמה טוענת בצניעות
שלעומת מרילין מונרו, אין היא סקסית. מיליוני אנגלים חושבים
בנראה אחרת, בהתחשב בהצלחת מודעות הפירסומת.
למטה: היא יודעת גם להיראות נמרית בשעת הצורך.

ף• סמל המיני החדש של אנגליה, המסו
{ עיר את תושבי האי כמו בריג׳יט
בארדו את שכניהם בזמנו, באה ממשפחה
פוריטנית טיפוסית. אביה, עובד חברת גז,
מתגורר בעיירה קטנה בסביבות לונדון.
״הנושא מין מעולם לא הועלה בשיחות
במשפחה,״ נזכרת ויויאן .״אינני מצליחה
להיזכר אפילו פעם אחת, שאחד מהורי
יעלה על דל שפתיו מלים כמו ״חזה״ או

כשפניה לעתיד טוב יותר, נתקבלה
ויויאן לעבודה במועדון לילה וחשפנות —
בתור מלצרית. האבא העדיף תחילה לא
לדעת על מקום עבודתה החדש של בתו
— עד שכמה ידידים טובים דיווחו באוזניו
כיצד נראית ויויאן מרהיבה בבגדי השפנ פנה
שלה.
הזעזוע השני בא לאבא, שנה לאחר-מכן,
כאשר התבונן בבעתה בעמודי ירחון-
העירום הבריטי פנטהאוז: תמונת בתו,
כשהיא לבושה מגפיים סקסיות — ותו לא
— ניבטה לעברו. תמונה זו הביאה לויויאן
את חמתם של הוריה 700 ,ל״י — ותשומת-
לב מחניפה מצד מנהלה של סוכנות־אמנים
ידועה.

אג א או ס ף
ת מוגו ת עירום

ך* תפקידה הראשון דיגמנה עקרת
*י* בית צעירה. המודעה שדיברה ב־שיבחה
של חברה להסקה מרכזית, זכתה
בפרס הראשון של חברות הפירסום באיים

הבריטיים.
בדומה לאבות אחרים, המעסיקים עצמם
באיסוף שקרני של תוויות־בירה, החל
נאבאס האב אוסף את תצלומיה של בתו
— על כל מערומיה .״באמת יש לי ג׳וב
די משתלם,״ מודה הנערה שלוקחת 165
היה מארקים לשעה, שחלומותיה הכמוסים ביותר
מסתכמים בבית כפרי בחבל סאריי,
חלום שהיא מקווה להגשימו מהר ככל
האפשר.
זינוקה של ויואן לתהילה, בעקבות
פירסום חזה החשוף בטייטס, היה מהיר
והיא כבר מתעתדת לפנות את השטח בעוד
אחדון זמן קצר. וכשהמדובר בפינוי השטח, רואה
כבר ומיאן לנגד עיניה גם יורשת־עצר
מתאימה: אחותה אמנדה בת דד.13
ההתחלה, למען האמת, כבר נעשתה.
רק לפני שבועות אחדים נבחרה אמנדה,
בעלת החיוך הספק־ביישני, לנערודה-
שורטס של העיירה וולטון־אן־טיימם.
הסיכויים הם, שאבא נאבאס ייאלץ
לחדש את תחביב איסוף תמונות העירום
שלו, בעוד שנים מספר.

טלוויזיה עובדים טכנ אי ה ט לוויזי ה
נו ק טי ם ס אנ ק ציו ת
גוף אלמוני, שהתארגן בימים האחרונים
בבית הטלוויזיה בירושלים, החל נוקט שורד,
של פעולות עוינות כנגד הנהלת רשות״
השידור, במטרה מפורשת לחשוף בפני
הציבור את כל המחדלים הנובעים מן
הניהול הכושל של התחנה. חברי הגוף,
המעדיפים להישאר עלומי שם, זוקפים
לזכותם את ההחלטות האחרונות של טכנאי
הטלוויזיה, שלא להפעיל שני אולפנים
בבת ובעונה אחת, ושלא להפעיל
כלל את ניידות השידור. אלו הן סאנקציות
מפורשות העלולות להפריע בקרוב
למהלך השידורים.
הטכנאים החלו בסאנקציות, לאחר שינוי
תקן, שכתוצאה ממנו הועברו מתפקידיהם
אלי קובו, האחראי על ניידות השידור,
ושמעון נחמה, מפקח הוידאו־טייפ־רקורדר,
לתפקידים אחרים, ובכר סתמו
אפשרות קידום של טכנאים מן השורה.
עיקר הטענות מופנה כלפי מהנדס רשות
השידור, שלמה גל ומהנדס הטלוויזיה יעקב
סייירי, שאיננו כלל מהנדס.
עומדים על המקח. מיתקפה מכיוון
אחר לגמרי מנהלים כנגד רשות־השידור,
בתי ההפקה הגדולים בארץ. הללו תובעים
פגישה עם הוועד המנהל, כדי לדון
בדרכי עבודתו של אלי בן־עמרם, מנהל
המחלקה הכלכלית. גם הוא מואשם בחוסר
הבנה בטלוויזיה ולצרכיה. הדוגמאות ש־המפיקים
הפרטיים מביאים, היו יכולות
להיות בדיחות טובות מאוד, אלמלא היו
מתרחשים הדברים במציאות.
דוגמה: כאשר מפיק דורש 10 ימי צילום,
מיד עומדים עימו על המקח ונותנים
רק שמונה. התוצאה: המפיק נאלץ
לשקר ולבקש מראש 12 ימי צילום כדי
שיורידו ל־ .10 אחד המפיקים של הטלוויזיה
סיפר על מקרה דומה שאירע לו.
להפתעתו אושרה בקשתו במלואה ולא היה
לו מה לעשות בשני ימי צילום מיותרים.

השחיתות באה לטלוויזיה

ך• ן שילון, מי שהתמצה לא

מכבר למנהל מחלקת החדשות

בטלוויזיה, הוא שותף פעיל בחברה
רשומה בע״מ שהוקמה כדי לייצר,
להפיק ולהפיץ טרטים, תקליטים ו
ולחברות
מסחריות להפיק עבורם
סרטים, תקליטים ועיתונים, אינה
שחיתות — אז שום דבר כבר אינו
יכול להקרא בתואר זה.
בשעתו, בחודש מאי השנה, התעוררה
סערה כאשר הסתבר כי דן
שילון, אז אחראי ל״מבט ספורט״,
ביים באופן פרשי, תמורת תשלום,
סרט על כינוס ״הפועל״ ,שהוא היה
אחראי לכיסויו בטלוויזיה. אז טענו
כי שילון קיבל רשות מיוחדת מהטלוויזיה
לחלטורה זאת כדי לאזן
את משכורתו.

״רוכן״
בע״מ.

שדרן שילון
עיתונים. את החברה בשם ״רונן״,
הקים דן יחד עם אהרון להב, חבר
מרכז ״הפועל״ ועורך מדור הספורט
של ״דבר״.
עובדות אלה אינן סוד וגם לא
רכילות. הן רשומות שחור על גבי
לבן אצל רושם החברות בירושלים.
בלי שום בושה. ללא ניסיון להסוות
את העניין.
ומי שסבר עד כח כי מחדליה של
מחלקת החדשות בטלוויזיה הם רק
עניין של טימטום, חייב להסיק את
המסקנה כי יש כאן גם עניין של
שחיתות. אם העובדה שמנהל מחלקת
החדשות של הטלוויזיה הוא
בעליה של חברה המציעה לציבור

יותר מזאת: באופן תיאורטי יכול
דן שילון להטיל על חברת ״רונן״
להפיק עבורו סרטים. צעד ראשון
בכיוון זה הוא עשה כבר, כשלקח את
שותפו לחברה, אהרון להב, החל מע-

ביצועים והפקות

לעסוק בהפקה וייצור של סרטים׳
תקליטים עתונים והפצתם.
הון געיות 20 :אלף ל״י.
מחולק ל־ 19,900 מנ׳ רג 10 ,מ 1׳
הנהלה. .
בעלי מניות: אהרון להב, ת״א!
ח שילון, ירושלים.
הוגש לרישום: עו״ד אהרזן ס־דניה

תאריך רישום.3.6.71 :
כתובת החברה• בית ברליף גבעת
שמואל.
(חס)57367/

רישום חברת ״רונן״
נראה ששילון לא נרתע מהביקורת
הפומבית, הקים יחד עם חברו, אהרון
להב, את החברה, שללקוחותיח
יכול להיות יסוד לקוות כי הם יועדפו
גם בשידורי הטלוויזיה. עוד

עיתונאי רהב
סיקו ככתב חופשי וכמפיק עצמאי
עבור מחלקת החדשות של הטלוויזיה.

שילון הוא עובד מדינה. חוקי
התקשי״ר חלים עליו. כשם שמנהל
משרד״המסחר-והתעשיה אינו יכול
להיות בעל חברה ליבוא בשר קפוא,
מנהל משרד התחבורה אינו יכול
להיות בעל חברת מוניות ונציב מס
הכנסה אינו יכול לפתוח משרד ייעוץ
פרטי לנישומים, כך אין דן שילון
יכול להיות בעל חברה פרטית העוסקת
בתחום בו הוא עוסק כעובד
מדינה.
אם הוא אינו מבין זאת, הוא חייב
ללכת. שיעשה סרטים, תקליטים ועיתונים,
אך לא על חשבון הציבור.

חומיוות
הב עי ה: בידור לפני כחודש ימים הוקרנה על המסך
הקטן תוכנית קונצוטינה מיספר שתיים.
כעבור שלושה ימים יצא צבי לביא, מבקר
הטלוויזיה של מעריב, במאמר התקפה, בו

מין ולהצמיח חומר חדש, שייכתב במיוחד
עבור התוכנית. מחוסר ברירה מוכרח צמח
להסתמך בעיקר על חומר ישן ולעוס.
בתנאים כאלו נחשבת הכנת תוכנית בידור
טלוויזיונית טובה לקריעת ים־סוף.
ההוראות הנוהליות רק מסבכות ומק
שות
על העבודה האמנותית. אין להבין
מכאן חם וחלילה שיוסי צמח הוא קדוש
מעונה 80 .אחוז מבמאי הטלוויזיה היו
מוכנים להתחלף אתו ולעסוק בתוכניות
הבידור. צמח מצא שיטה להתגבר על
המחסור בחומר חדש על ידי הקמת הר
כבים
ישנים מחדש. הוא הביא אל המסך
את רביעיית מועדון התיאטרון. את ארוחת
הצהריים לאמן הבינלאומי גדעון זינ גר׳
שילם מכיסו הפרטי. לטלוויזיה לא
היה תקציב.
עבור התוכנית השנייה רצה צמח להקים

נבחרת ההתאחדות נגד נבחרת ההתפרקות
במאי־בידור צמח
ויכוח עס מבקר
האשים את במאי התוכנית יוסי צמח, בלחץ
כלפיו, בכך שטילפן אליו ערב הקרנת
התוכנית והציע לו לקטול אותה כשם ש קטל
את קונצרטינה מיספר .1צמח היה
מזועזע למראה הדברים הכתובים. במידה
רבה בצדק.
מה הבעיות? בארץ יש היצע מוגבל
מאוד של אמני בידור. רובם אנשי חאל-
טורה מובהקים ביותר. אף פעם אין להם
זמן. לעיתים רחוקות מאוד הם מוסיפים
חומר חדש לתוכניתם. התקציב של הטלוויזיה
כמעט שאינו מאפשר לבמאי להז־

בתחום הספורט לפחות יכולה הטלוויזיה להרשות לעצמה להיות תוקפנית. ערב
החג, במוצאי־שבת, במסגרת מבט לספורט, שודרה תוכנית סאטירית קצרה אך
מצויינת. היא בעטה ללא דחם בכל מי שקשור באירועים האחרונים בתחום הכדורגל
הישראלי. התוכנית, שנכתבה — והפעם גם בויימר — ,בידי דידי מנוסי, אשר הופיע
בסרטון בתלבושת של שופט כדורגל, הירשתה לעצמה ללגלג וללעוג לכל הפרות
הקדושות של הספורט הישראלי. הפעם לא היתה הסאטירה כלולה רק בתמליל
אלא גם בעריכה ובהגשה הפילמאית. היתד, זו דוגמא מאלפת לאן יכולה להגיע
תוכנית טלוויזיה, כשהיא נעשית על ידי אנשים מבחוץ, שניתן להם חופש פעולה
מלא.
שיאו של הסרטון, היה כמובן תיאור משחק כדורגל בין נבחרת התאחדות
הכדורגל לבין נבחרת התפרקות הכדורגל, כפי שבוצע בפיו של גדי יגיל. להלן
קטעים •מתיאור המשחק בפיו :
הכדור אצל בני-יהודה. בני יהודה, בו פנסים, משתוללים ונדמה לי שישנם כמה
עטים את הכדור לד,פועל חולון. הפועל פצועים ביציע. הכדור חוזר למגרש לבד
חולון איננו והכדור יוצא החוצה. חוץ. ומכת עונש. זאבי שם את הכדור, בועט...
אאוט, אאוט אוף ביזנס.
לכנסת. אורי אבנרי קולט, מכדררר, מח בני־יהודה
מוציאים. הכדור עף לרוחב פש למי למסור ויורה ...שאילתא. שמד
המגרש ונופל לרגלי שכונת התקווה. שכו אל תמיר פורץ וממשיך את השאילתא
נת התקווה בועטת, פגז לא נורמלי, רבד לשר החינוך. יגאל אלץ עוצר, מסתכל,
תי, ישר אזלונות בנין ההתאחדות ברחוב ובבעיטת מחץ שטוחה ממנה ועדת־חקי־קרליבך
ואצל הקהל חמליבך. שוברים רה. הכדור בחוץ.

שופט־במאי מנוסי
השופט עציוני קובע בעיטה חופשית.
יונה בלטמן מוסר לזיו־אב, זיו־אב לוית־

ה עו ל ם הז ה 1777

מחדש את להקת שלושת המיתרים (טריו
ערבה) :שמעון ישראלי, אריק לביא וצבי
בורודו, נתברר כי לביא לא יוכל לעמוד
בלוח הזמנים.
רעיון אחר לא הגיע אפילו לשלבי ביצוע.
עלה רעיון להקים להקת ריקוד גדולה.
איפה תמצא 20 רקדניות, בקצב רצ חני
כזה של זמן? התשלום המינימלי לרק דניות,
לתלבושת ולאולם חזרות ל־ 10 ימים
עשוי להסתכם ב־ 10 אלפים לירות. במסגרת
התקציבית של הטלוויזיה, דברים כאלה
הם חלום באספמיה.
סוס עבודה. צמח, בוגר הקונסרבטוריון
למוסיקה בירושלים, צמח מתוך הלהקות
הצבאיות. כשחקן־זמר, היה בצוות
הראשון של התרנגולים. אחר כך התפרסם
כבמאי להקות. בימוי טלוויזיה למד
בארצות־הברית בקורס הגבוה ביותר של
חברת סי.בי.אם.
הצד החזק של צמח הוא מוסיקה. התז מורת
בתוכניותיו תמיד מוצלחת. אחד
הקשיים הוא, שיש מעט מאוד זמן לחז־
•11.או <.41 5נ 111 נוגים ׳1הצז! 1<;01 אם ג111
״יוסי צמח הוא סוס עבודה מלידה,״ אומר
עליו עוזרו הקרוב ביותר, יגאל גורן ,״בגלל
קוצר הזמן הוא מוכרח להיות נוקשה וקפ דן.״
התפאורן זאב ליכטר מגדיר אותו
בדיוק להיפך :״הוא ותרן, רך, אינטלי-
גנסי, בעל טעם טוב ובעל עירנות מיוחדת
לבעיות האנושיות של האמנים״.
צמח הקים דור חדש של במאים בטלוויזיה,
פשוט מתוך רצון לעזור לבני-
אדם. לעיתים קרובות מזמינים אותו להוליד
תוכניות חדשות ורק אחרי שהוא קובע
את היסודות — מוסרים את אותה
התוכנית לבמאי אחר.
בעידנא דריתחא, היה רגע בשבוע שעבר
בו חשב צמח להפסיק עם תוכנית קת־צרטינה
אחת ולתמיד. זהו הפתרון הקל:
לברוח. הרגע עבר. צמח בחר בפתרון
הקשה. תוכנית קונצרטינה הבאה נמצאת
כבר בשלבי הכנה.

מאחורי הקלעים
א הדוג ה דיין —
א הו ב תו של ב חו ר *שיבה
בשמלה שקופה ואוורירית, שאינה מותירה
דבר לדמיון, תופיע אהרונה דיין, רעייתו
של אסי דיין וכלתו של שר־הביטחון משה
דיין, בתפקיד אהובתו הנכספת של בחור
ישיבה ביישן, בסרטו של מרדכי קירשנ-
באום סיפור קצר, שיוקרן בטלוויזיה ביום
ב 27.9הסרט שהוא עיבוד מקורי של
קירשנבאום לסיפור בשם תיבת הקסמים
מאת ברנרד מלמוד, צולם בידי שרגא מר חב
על רקע צפת הישנה, בתקציב זעום.
זוהי הסיבה מדוע התנדבה אהרונה, הקון,
ויתקון לריבלין, ריבלין רץ רץ( ,לאן
אתה רץ?) ופוגע במזלק. מולק מתרגז
ובועט בצבי צימט, צימט נופל, לא ! הולך
הולך החוצה. צבי צימט מוצא מן המגרש.
הכדור אצל זאבי. זאבי בועט וכדור-
השלג מתגלגל לרגלי ירקוני. שלום ירקוני
מכדרר במהירות לעבר השער. ברים
שם לו רגל, מנסה לעצור. לא! ירקוני
מעביר יפה ובועט מזויית קשה. השוער
מנחם כהן מנסה להטות את הכדור, אבל
לא ! שער ! שער לא נורמלי ! 5500 לירות,
זה השער — איזה כישרון.
מצד ימין רמת־עמידר מתחילה. מוסרת
לליליאן, ליליאן למילצץ, מילצץ ליוסף
חממי. יוסף חממי מתחמק, מתחמק, מעביר
לעסקני חדרה. עסקני חדרה לסורינוב,
סורינוב משתחרר מן החסימה ומוסר לל־און
קוסטנטינובסקי, ליאון מכדרר, רץ,
מסתבך ונופל ...בפח!
״״׳בינתיים הכדור אצל עסקני המפלגות.
העסקנים מעביריים למרכזים, המרכזים
עושים בונקר (שיטת משחק גרועה מאד
רבותי) יעבור? לא יעבור? עבר! הכדור
מגיע למכבי, מוסר להפועל, מוסר לחברת־הנסיעות,
חברת הנסיעות שולחת ...כר רצים,נוסעים,
טיסים
לעסקנים. העסקנים
חוזרים, נוסעים, מגישים חשבון הוצאות.
קופהב. לקוקופה
א. מוסרת לקופה ב.
פה ג׳ קופה ג׳ חזרה לעסקנים. העסקנים
מסדרים לשחקנים סטקיות, חנויות ספורט,
תחנות טוטו. לוין תופס את הכדור מביתר
ירושלים, מקבל משכורת אבל לא מופיע.
הכדור עובר לשפיגלר, שפיגלר רץ, רץ,
עוצר, מרים את הראש שר אל •תשיר !

העול ם הז ה 1777

7ןלב *ז * ח
שלועו1
יותר
תוכנית הארוכה כיותר במם-
גרת משדרי הטלוויזיה הישראלית
התוכנית השעה השלישית, ואשר נט־שבת
3שעות — שלוש שעות יותר מדי.
בהתחלה זה היה קוריוז. אבל בתוכניות
האחרונות זה מתחיל להרגיז ולעצבן. התוכנית,
שנועדה להוות דיון, ויכוח או
שיחה של מומחים לבעיה או נושא מסויים,
הפכה לבדיחה תפלה וגרועה, מיפגן של
הבינוניות בשיאה.
התוכנית האחרונה בסידרה זו, שנועדה
לעסוק בפער בין הדורות, היתד, דוגמא
קלאסית לכך. פתח את התוכנית עורכה
והמנחה שלה, ישעיהו בן־פורת, עתונאי
מדרג ב ,,המתיימר להיות מומחה בכל
נושא, כשאין לו מה לומר באף נושא. ב מקום
להגיד דברים, או לכוון את הדיון
לאפיקים של שיחה פוריה, הוא ממלא
את המסך בחיוכים מלאכותיים ומאולצים
ובלחשנות סאכרינית.
הסרט שנועד להיות בסים לדיון, עסק
בכלל בנושא אחר. היה זה סרט תיעודי
אתנוגרפי על מנהגי ההתבגרות בחברות
שונות. לא היה שם רמז לנושא הדיון —
מכהנת כעוזרת הפקה בטלוויזיה, להופיע
כשחקנית. סיפור המעשה: שדכן זקן(מאיר
מרגלית) מנסה לשדך לאברך משי ביש־גדא
(מיכאל ורשביאק) בחורה כשרה
למהדרין (הרקדנית רוני סגל) ,אולם הצעיר
מעדיף אשה אחרת, וזוהי אהבה
התלויה בדבר •• מי שהמריא במיוחד
לגרמניה, כדי להיות נוכח אישית במש חקי
אליפות אירופה בכדורסל, הוא אברהם
רפפורט מפרסום אריאלי. רפפורט
לא יצא כדי לסקר את המשחקים, אלא
כדי לתלות במגרשים שלטי פרסומת מסחריים
בעברית צחה כדי שייקלטו על ידי
מצלמות הטלוויזיה וישודרו במסגרת מיש-
דרי הספורט של הטלוויזיה בישראל. מה
שעיכב את המשא־ומתן בדבר שידור מש חקי
הליגה בארץ, הוא הוויכוח בדבר כמות
שלטי הפרסומת שתונח בשולי המגרשים.
על העיקרון כבר לא מתווכחים. רשות
תבעט!) בועט, שפיץ ...לצרפת. רבותי,
שפיגל תופס את הפרינציפ ואת הכדור,
מכת ראש חזקה
הכדור אצל גשר, גשר מעביר את ד,כ־ |
דור למועצה־להימורים, המועצה להומו־ ״
דים לאחוזי־גביה, בית הלוי מצד שמאל
מחמיץ בעיטה בטוחה לרשת ...ההימורים
והשופט עציוני, בבעיטת מיספרייט אדי רה
...גוזר את כל המשולשים — איזה
גזירה! שפר מאשים את המפלגות, המפלגות
את ההסתדרות, וההסתדרות את
ברים. צבי ברים מאבד את הכדור ליוסף
עינבר, יוסף עינבר מגלה יוזמה ומגלה
פרטים. הכדור חוזר למולק.
בן אהרון, בן אהרון רמתי, מנסה ל השפיע
על מנהלי הפועל להתפשר, ברים
מתפרץ והכדור אצל זאבי, זאבי קורא
לאספה כללית, האספה הכללית מכדררת
מעבירה את הליגות ובבעיטת פתע גול!!!
גול!!! לא! לא!
לפי השעון שלי נותרו עוד כמה דקות
לסיום — ובינתיים התקפה. בן אהרון
מוסר את הכדור לקיסר, קיסר מוסר את
רשות הדיבור למולק — שוב מולק —
מכדרר מכדרר וכאן (שריקה) שריקת
הסיום! — כנראה ששעוני לא היה מדו־ייק
— ושריקת הסיום הגיעה במפתיע.
הקהל ביציעים מתרומם, השחקנים נראים
סחוטים — וגם הטוטו.
התוצאה ,0:1 :הרמה אפס, ההתנהגות
אפס, וגם אני סובל מאפס כוחות. וכאן
גדי בן יגיל המעביר אתכם לטכס חלוקת
הגביע ...

שעות
מדי
פער הדורות. גם הסרט הישראלי הקצר
שליווה אותו, אסף חבורה של סרבני מל-
חמה ואנשי מצפן, כדי להציגם כמייצגי
הנוער הישראלי.
למשתתפי הדיון (הסופר יזהר סמילנסקי,
המוסיקאי נועם שריף, הסוציולוג חיים
אדלר, המחנך נחמן רז, המורה אביבה
דורון והגימנזיסטית רות מרה) היה אולי
מה לומר בנושא, אבל בן־פורת לא נתן
להם לעשות זאת. הוא הציג להם שאלות
טרוויאליות, שחייבו תשובות דומות.
אפשר היה לנחש כמעט מראש מה יאמר
כל אחד מהמשתתפים.
הדבר המגוחך מכל היה שהמשתתפים
חוייבו לומר דברים בבעיה שאינה קיימת:
פער הדורות בחברה הישראלית. הם נטלו
כאקסיומה את קיומו של פער כזה, על
סמך תופעות חיצוניות כמו שיער ארוך
ומוסיקת פופ. נדמה היה לפעמים שהם
חיים בעולם אחר. אחד הליקויים בחברה
הישראלית הוא בכך שאין בה פער דורות,
שהיא קונפורמיסטית על כל שכבותיה וגי-
ליה.
פער פירושו תהום מפרידה, חוסר יכולת
ההידברות, אי־הבנה, העדר קומוניקציה.
השידור הסכימה לכמות סבירה של שלטי
פרסומת, שלא תעלה על מה שהיה במגרשים
בעונה שעברה, כאשר הטלוויזיה ציל מה
את המשחקים. לפי שעה מתכוונת הטל וויזיה
לצלם אך ורק במגרשים שלא יהיו

מנחה כך־פורת
איפוא גל זה קיים בין הנוער הישראלי
להוריו? 5ער מוליד קונפליקט. קונפליקט
מוליד דרכים ורעיונות חדשים. זה מה שלא
קיים בנוער הישראלי.
צרתו של הנוער הישראלי, היא צרתם
של עורכי התוכנית הזו — לא שאין מבינים
מה שהם אומרים, אלא שאין להם מה
להגיד.
מוע שהטלוויזיה הישראלית אינה משדרת
שידוריט צבעוניים. עוד יותר הופתע לש מוע,
כאשר ביקש בתום ההקלטה מטוביה
סער, עורך ומפיק מוקד, לשגר אליו לגרמניה
את הוצאות הסקרים שייערכו בצי בור
לאחר השידור. טוביה הביט בו תמה,
כאילו הגיע מפלנטה אחרת. הסיבה: רשות-
השידור מצליחה בקושי להזמין ולערוך
סקר כללי אחד בשנה 9השבוע חגג
ג׳רג׳ איברהים חבש, 0 ,סמי׳ מסמי וסוסו,
מאורע משפחתי נדיר ביותר, תוצאה של
מאמץ חשאי עצום מאחורי הקלעים. המאורע:
משפחתו הגיעה מרבת־עמון לירו שלים.
במסגרת מיבצע איחוד משפחות ס
מאז שגורע ברבים על הכוונה להוריד
את פופאי מעל מסך הטלוויזיה, התנפח
העניין למימדים בלתי רגילים. פופאי אוכל
התרד, הועלה לדרגת חשיבות עליונה
ביותר וזכה לכותרות שמנות בעיתונים.
צופים נרגזים התקשרו בהמוניהם טלפונית
עם אסתר סופר, המפיקה האחראית לתוכניות
ילדים ונוער בטלוויזיה, המטירו עליה
חרפות וגידופים. לאחר שאכלה תרד, הודיעה
אסתר סופר למקורביה, כי פופאי לא
׳ורד מן המסך, הוא רק יוצג לעיתים רחוקות
יותר ודלילות יותר.
תדריך אהרונה דיין ב״פיפור קצר״
שמלה שקופה
בהם כל שלטי פרסומת. אולם עובדה אחת
ברורה: מה שלא השיגו מצדדי הפרסומת
המסחרית בכנסת, השיגו ראשי ההתאחדות
לכדורגל בדלת האחורית, ושטיפת
המוח המסחרית תלווה את הצופים, בסופו
של דבר, בכל העונה הקרובה מצ חיק
היה לראות ארבעה ייקים מובהקים,
דוברי גרמנית צחה מגמגמים באנגלית
כושלת בתוכנית מוקד בה רואיין
הנאצי בעבר גרהרד שרדר, מי שהיה שר־החוץ
ושר־ההגנה של ממשלת בון. אפילו
מנחה השידור, היינריך קלוגר, הידוע
בציבור בשם חיים יבין, הוא ייקה מדופלם
דובר גרמנית. שרדר עצמו עיכב את הקלטת
התוכנית במשך חצי שעה בתביעה
להתראיין אך ורק בשפת אמו, אולם בסופו
של דבר שיכנעו אותו, כי השפה הגרמנית
אינה אהודה בישראל. אגב, כמדינאי מנוסה
באמצעי התקשורת, הגיע שרדר אל האול פן
לבוש בלבוש מתאים ביותר: חולצה
בצבע קרם־ורוד וחליפה אפורה (צבעי
שחור, לבן אינם רצויים) .הוא התפלא לש-

• סרט השבוע (יום ד׳ )20.35 ,22/9
מאז הלכת — מלודראמד, רומנטית על
אשה ובנותיה בעיירה אמריקאית קטנה,
המנסות לארגן את חיי הבית לאחר שאבי
המשפחה התגייס לצבא. משתתפים: קלודט
קולברט, ג׳ניפר ג׳ונם, ג׳וזף קוטן, ליונל
בארימור ושירלי טמפל.
• קנת קלרק מסביר (יום ה׳ ,23/9
— )20.20 הפעם הצייר ואן גוך, מתוך
הסידרה המצויינת אמנים מהפכניים.
0 .סרט קולנוע (יום ו׳ )21.30 ,24/9
נוקטורנו — סרט מתח על בלש המסרב
להאמין כי מותו של פזמונאי רודף נשים
אינו אלא התאבדות. בהשתתפות ג׳ורג׳
ראפט ולין בארי.
<• אירונסייד (מוצאי שבת ,25/9
)20.30 גלידה וזכרונות — ריימונד בור,
שהופיע בשבוע שעבר בתור האיש הרע
במערבון האדם הבודד, חוזר שוב אל המסך
הקטן בתור המפקח הטוב על כסא הגל גלים
— אירונסייד. הוא מגיע הפעם לידי
עימות עם נהגו הכושי מרק, שאינו מוכן
להיפרד מזכרונות ילדותו. הוא זוכר היטב
את החשוד העיקרי בפרשה בתור האיש
הגדול של השכונה ומנסה לגונן עליו.
• סיפור קצר (יום ב 21.00,27/9
סרט ישראלי של מרדכי קירשנבאום בהש תתפות
מאיר מרגלית, מיכאל ורשביאק,
רוני סגל ואזזרונה דיין.

קולנוע איטליה מגיפת
הפס טי ב לי ם
הסיבה האחת והיחידה המונעת מכל
עיר איטלקית בעלת אוכלוסיה של אלף
תושבים ומעלה לקיים פסטיבל־סרטים,
היא שקשה למצוא נושאים מיוחדים במינם,
אשר יבדילו בין פסטיבל אחד למשנהו.
וכדי לקבל מושג כלשהו על הנעשה בשטח
זה באיטליה, אפילו בעונה מאוחרת זו,
של סוף ספטמבר ותחילת אוקטובר, הרי
תקציר קטן:
לאחר פסטיבל ונציה, החשוב במאורעות
הקולנוע האיטלקי, שהסתיים לפני שבוע,
מתנהלים השבוע שני פסטיבלים מקבילים,
האחד בפזארו והשני בלגראדו, עיירה קטנה
שבין וונציה לפירנצה.
התכונה המייחדת את הפסטיבל הראשון
היא הצגת כל סרטיו של במאי יפאני בשם
נאגיסה אושימה, שבארץ לא ראו אפילו
אחת מיצירותיו. ואילו השני, מתגאה
במיוחד בכך שיציג שבוע שלם, ללא
מפסק, מערבונים אמריקאיים אלימים. למי
שלא יסתפק בתמונות נעות — תהיה גם
תערוכת אמנות הודית וציוד אמריקאי.
לתשומת לב משרד התיירות. רק
זה יסתיים, והשימחה תעבור לעיירה רורנטו
שליד נאפולי. כאן תובא בפני הקהל מיטב
התוצרת ההונגרית של השנתיים האחרונות
(הקולנוע ההונגרי רכש לאחרונה מעמד
נכבד באירופה, כדוגמת צ׳כוסלובקיה לפני
הפלישה הרוסית) ושאר הזמן יוקדש לעוד
פניני קולנוע קלאסיות. בקיצור — פסטי בל
לאינטליגנסים.
ואילו בעיירת מרחצאות אחרת, פורטה-
טרמה, החליטו לעשות פסטיבל שיוקדש
כולו לוויכוחים אידיאולוגיים בין ארבעה
עיתוני־הקולנוע הצרפתיים העיקריים (כנראה
שהעיתונים האיטלקיים אינם מרשימים
די הצורך) בליווי הדגמות, כמובן
בעיקר מסרטי גודאר.
וכן — פן יישכח הדבר — השבוע הסתיים
פסטיבל בעיר הצפונית ברגאמו, בו
הוצגו סרטים של במאים צעירים וחדש-
נים, וחולקו להם פרסי עידוד על־ידי צוות
שופטים בינלאומי.
מה כל השיגעון הזה ז פשוט מאד.
משרד התיירות האיטלקי רוצה להאריך
את העונה במקומות־קיט שונים, ולהביא
לשם תיירים אחרי שהאיטלקים עצמם חזרו
לעבודה בתום עונת החופשות. ומאחר
ונראה שהתאריכים השנה דחוסים מאד,
כבר הודיע משרד־התיירות כי בשנה הבאה
ינסה לפעול בשתי קצוות העונה, כלומר
יתחיל בפסטיבלים לפני הקיץ, ימשוך אותם
אחרי זה.

ותדזדרך

ה חיי ם בצל
המש טר ה
השוד המוקלט (אופיר, תל-
אביב, ארצות־הברית) — פורץ
קופות (שון קונרי) משתחרר

לאחר שריצה עונש של 10 שנות מאסר, ומתכנן שוד גדול
אחרון, אשר יאפשר לו לצאת, סופית, לגימלאות.
זאת, לכאורה, עלילת סרט זה, אלא שהבמאי סידני
(״המשכונאי״) לומט, לא הסתפק כאן בפשעון נוסף. הוא
רצה לסקור ביעף את כל מחלותיה של אמריקה, אשר
אפשר לדחוס בתוך שעתיים.
למשל, מיום שיחרור הגיבור, דיוק אנדרסון, מן הכלא,
עוקבות אחריו מצלמות ומנציחות כל תנועה מתנועותיו.
מצלמות אלה, השייכות לאפ-בי-איי, לסי־איי-אי, למשטרת
הסמים, למס־הכנסה, ומי יודע למי עוד, אינן מעונ־יינות
באנדרסון עצמו, אלא באנשים עימם הוא נפגש.
וזאת משום שבאמריקה, כל אחד חשוד בפשע כלשהו, כל
אחד נחקר, כל לחישה וגניחה בשעת תינוי־אהבים נשמרת
בתיקיה סודית של משרד כלשהו, והפרטיות הולכת לעזאזל.
האבסורד אינו מסתיים כאן, אלא בעצם העובדה, שכל
האינפורמציה העצומה שאוספים כל המוסדות הנ״ל, אינה
מרוכזת לעולם במקום אחד, כך שאנדרסון יכול למעשה
לפעול כעולה על רוחו, ואיש לא ימצא את הקשר
בין פגישותיו השונות.
ומרוב עצים, אין רואים את היער. חלק נכבד מכל

סי־איי־אי, אף־בי־איי — איי־איי־איי!
המרכיבים הללו, יש להם אמנם משמעות סוציאלית, אבל
אינם מסייעים כלל לעלילה, ואילו חלקים אחרים, כמו
השוד עצמו, אינם מתוארים בפירוט מספיק כדי לרתק
את הקהל.
עם זאת, נוכחותו הגברית והבוטחת של שון קונרי
בתפקיד הראשי, והופעה מבריקה של מרטין בלזם כהומו
מזדקן, הופכים את הסרט מעל לממוצע.

אפשר לראות
אבל למה?ביום בהיר אפשר לראות
לנצח (הוד, תל-אביב, ארצות־הברית)
— סרט מיותר בהחלט,
המביא לבד את אחד המחזות המוסיקליים הפחות-מוסי-
קליים של השנים האחרונות, ואינו מוסיף עליו שום מרכיב
אשר יחפה על חטאיו מנעוריו.
פסיכיאטר פוגש גערה שהיא מדיום יוצא מן הכלל :
היא מסוגלת לזכור את חייה בגילגולים קודמים, ולנחש
מה יקרה בעתיד הקרוב. סיפור זה יכול היה, בטיפול נכון,
להיות מעניין בהחלט. אלא שכאן, נשפכו עליו כל קיתונות
הדבש של הוליבוד, עם הבדיחות הסטנדרטיות שנשחקו
מזמן, וכמויות בלתי-נדלות של אשליות בגרוש. מדי
כמה דקות נעצרת העלילה, בשרירות מוחלטת, והשחקנים
הראשיים פוצחים בזמר, אשר ישכח מאוזני הצופה
עם יציאתו מאולם הקולנוע. אפילו אם זה האחרון התברך
בשמיעה אבסולוטית.
מי יכול להכיר בכל זה את וינסנטה מינלי, מ״אמרי-
קאי בפריס״ ז רק מי שישים לבו לתפאורות, לאסטטיקה
של צילומים, או לסצינות בודדות, כמו זו בה קורא הפרופסור
מונטאן למדיום־ברברה לשוב אליו, וקולו בוקע מפי

סטרייסנד תמיד סטרייסנד: עד מתי?
כל עובר-אורח שהיא פוגשת ברחוב. אבל האם זה בלבד
הפיצוי לכל המיליונים הרבים אשר ירדו לטמיון בהפקת
הסרט ז

תל־אביב
קם (פריס, אנגליה) — ילד
מגדל גוזל נוצים בעיירת כורים צפונית.
סרט בעל סגנון תעודי למחצה על קשיחות
ואדישות המבוגרים לעומת ההבנה אצל ילד.

הציפור עם כנפי הבדולח

(ארמון־דוד, איטליה) — סרט מתח מקצועי
ומשעשע. עם סוזי קובל.
אי ש ק טן גדול (פאר. אר־צות־הברית)
— ארתור (בוני דקלייד) פן,
מתלבט אם להציג את הבעיה האינדיאנית
כקומדיה אכזרית או מלודרמה משעשעת•
תעלולי בימוי ומשחק. דאסטין
הופמן.
* * למות מאהבה (גורדון, צרפת)
— מורה מתאהבת באחד מתלמידיה, נופלת
קורבן לצדקנות וריעות קדומות של
חברה המתיימרת להיות ליברלית.

ירו שלים
התפשטות (רון, ארצות־הברית)
— עימות בין הורים לצאצאיהם
בקומדיה ספוגת אהבת אנוש. סרטו הראשון
של הצ׳כי מילוש פורמן באמריקה.

חיפ ה
שבת של אוהבים (מאי, אר־צות־הברית)
— ליזה מינלי כנערה בודדה
ויוצאת־דופן הנכנסת לחייו ועצמותיו
של סטודנט צעיר.

ת ח רו תנהג
בלתי־זהיר
במהירות מסחררת (תל-
אביב, תל־אביב, ארצות־הברית)
— בימים הטובים, היו קוראים
לסרט כזה, סרט ״ב״ ,כלומר סרט העשוי בתקציב מוגבל,
עם שחקנים לא ידועים, בלי הזוהר והפאר המקובלים
בהוליבוד, אבל עם די מקצועיות כדי להדביק קהל למושבי

זהו סיפור על קובאלסקי, גיבור״מלחמה לשעבר, שוטר
לשעבר, ונהג-מירוצים לשעבר, המתפרנס כמעביר-מכוניות,
ממקום אחד לשני, על מפת ארצות-הברית. הוא עובד
בקצב רצחני, מתעודד בסמים, ומתערב שיצליח תוך יומיים
להעביר מכונית מדנבר לסן״פרנסיסקו.
כדי לעשות זאת הוא עובר על כל חוקי־התנועה האפשריים,
מקים נגדו את משטרת התנועה של המדינות בהם
הוא עובר, מבצע תוך כדי כך תעלולי נהיגה בלתי-רגילים
בהחלט, וזוכה לעזרה בלתי״צפוייה מצד מגיש-פיזמונים
כושי עיוור, בתחנת״רדיו פרטית, הקולט את שידורי המשטרה,
ומודיע מעל גלי האתר, לכל המעוניינים, כיצד מתכנן
החוק ללכוד את קובאלסקי.
בכל זה, יש די חומר לסרט גדוש פעולה, מירדפים
מטורפים ואלימות. אלא שלפי אופנת הימים הללו, אין
די בכך, וקובאלסקי הופך לסמל האדם החופשי האחרון,
האיש הבודד המעז עוד לנהוג לפי רוחו ומצפצף על
מגבלות וחוקים.

מישהו: כל אחד הוא סמל
אלא שמשמעות זאת קצת קשה לבליעה, מאחר ולא
מניעיו של קובאלסקי, לא התנהגותו, ולא מטרתו, משכנעים
כלל וכלל. מה שעושה יותר רושם, היא דווקא אותה
התכונה האמריקאית של אהדה לנרדף, תכונה המזכה
את הנהג הבודד לעזרה מכיוונים בלתי-צפויים לחלוטין.
העיקר, בסופו של דבר, הוא תעלולי הנהיגה. אבל מה
תאמר על כן המועצה למניעת תאונות?

במרחב
״דדן
ירו שלים
של זונו ת
״עלי הזיתים נושרים בירושלים, והעולם
עסוק בבילויים. ירושלים, שחוללה על-
ידי פרוצות ישראליות, קוראת למצפון
העולם להצילה. הישראלים הקימו בעיר,
הקדושה למוסלמים ולנוצרים כאחד, מוע-
דוני-לילה מלאי זונות וחשיש. מטרתם:
לקלקל את הנוער המקומי, בעיר העתיקה,
ולהרחיק אותו, בפיתויים אלה, מהמאבק
נגד הכיבוש והציונות. המקומות הקדושים
לעולם המוסלמי — הפכו מקומות אהבה
ובילוי לישראלים.״
מי ש רף וחילל ז תיאור נרגש זה,
שהתפרסם לאחרונה בשבועון הלבנוני אל־לוא,
היה אופייני לים המאמרים ששטף
לאחרונה את העולם הערבי בעיתונות,
ברדיו ובטלוויזיה. העלאת בעיית ירושלים
באו״ם על־ידי ירדן, הינה בעיקרה צעד
פוליטי. אולם אין מוסלמי במרחב, שלגביו
אין לירושלים משמעות רגשית עמוקה. על
נימה רגשית זו פרטו המשטרים הערביים
ביעילות, במגמה ליצור הד נרחב ככל
האפשר לאקט הפוליטי.

לא התקדם העולם הערבי בטיפול בבעיית
ירושלים :
״פרח ערי העולם נהרסת על-ידי בולדו־זרים
ישראלים כדי לייהד את העיר וליצור
מציאות פוליטית חדשה וצבאית,״ כתב,
״ומה עושים הערבים בקשר לכד? נכון
שבעיית ירושלים היא חלק מהבעייה הכללית,
והצורה בה יסתיים המאבק הערבי
על השטקחים הכבושים — תהיה טובה גם
לגבי העיר הקדושה. יחד עם זה, אין פירוש
הדבר שעלינו להתעלם, עד הפיתרון,
משאלת ירושלים.
״איננו יכולים להתייחם אליה כאל השטחים
הכבושים האחרים. ירושלים היא
הפנינה המבוקשת ביותר על-ידי ישראל.
בהצהרותיה החוזרות ונישנות של ישראל
בעולם, כי אף אם תוותר על כל השטחים,
לא תוותר על ירושלים — הצליחה ישראל
להרגיל את העולם למחשבה זו. אפילו המתנגדים
לעמדת ישראל השלימו עם כך
שאין ברירה, ויש לוותר לישראל בנקודה

לחפור עוצמה לחולשה. נגד מצב
זה מציע אל־דין שטיפת־מוח נגדית :
״עלינו להפוך את בעיית ירושלים לנקו־דת־החולשה
של ישראל,״ כותב הוא .״מדינות
ערב חייבות להביא את שאלת ירוש לים
לידי הסלמה, לשבור את התעמולה
הישראלית בנושא. כל מה שעשו הערבים

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1777״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן :

)2טייס אמריקאי מפורסם, חצה לראשונה
את האוקיאנוס בטיסה )12 .נמצא.
)14 מילת תנאי )15 .יתר )16 .נישא)17 .
שאר בשר קרוב )18 .חודש )19 .עמוד
מים )21 .דורון 22 .מטר )23 .איש דת.
)24 אירוסין, מו״מ בדבר נישואין)25 .
משורר )27 .תו נגינה )28 .הליקופטר.
)30 אמטור )31 .שובת מעמלו )33 .חיה
לילית )34 .צנחנית ישראלית מפורסמת.
)36 משמש למאור )37 .בעלה של תמר.
)38 במת מטבח, מקום מו מוציאים להורג
)40 .נרקוזה )41 .אחרית בלי סוף)43 .
חומר וולקני )45 .יצר יש מאין )47 .גדוש,
רב כמות )48 .נהר בצרפת )50 .מאבות
תנועת הפועלים הישראלית, סופר)52 .
קאובוי )53 .לבוש )55 .גמול על מעשה
רע )57 .כלב רועים אירלנדי )58 .האשמת
שווא )59 .נביא (תרי עשר) )61 .אוניברסיטה
אמריקאית )62 .קידומת שם הו
פרוצות
כעיר העתיקה
״:ישקם של הישראלים: ממיס וזונות״

״ישראל מטעה את העולם כאילו החיים
בירושלים תקינים כפי שלא היו מעולם,״
תקף בטאון המשטר ההאשמי, אל־דסטור.
״אך היא אינה מספרת על הבתים שפוצ־צה
סביב הכותל, בגלל חפירות ארכיאולוגיות
כביכול. ישראל מתגאה בכך שהיא
שומרת על המקומות הקדושים, וכי הערבים
ביצעו בזמנו מעשי-זוועה במ קומות
הקדושים של היהודים. אבל מי
שרף את מיסגד אל־אקסא? מי גנב את
פסל מרים הקדושה מכנסיית־הקבר ז לא
מכבר הזעיק כומר נוצרי את מצפון העולם,
כאשר תפס זוג יהודים מתעלסים
ליד קיברו של ישו, בכנסיית הקבר. היכן
העולם הערבי, הטרוד במלחמות האחים
שלו, שיפצה פה ויזעיק את העולם ז היכן
המצפון הנוצרי, השותק על חילול המקומות
הקדושים שלוז״
לוותר לישראל. סערת הרוחות שטפה
גם את מצריים — למרות התנגדותה, מסיבות
טאקטיות, של ממשלת מצריים לצעדה
של ירדן. העיתונאי והסופר המצרי
אחמד בהא אל־דין, עורכו השמאלני
של השבועון אל־מוסוואר, נקט בתכסיס
עיתונאי מוצלח, פירסם מחדש מאמר
שלו מלפני שנתיים, כדי להוכיח עד כמה
רזווו ר־ רז רז־דה

דדד1

עד היום — איננו מספיק. עלינו להקים
בפני ישראל מיכשול מוסרי עצום, בתודעת
העולם, שעליו לא יצליחו לגבור.
נגד כוחם המשותף של העולם המוסלמי
והנוצרי, לא יצליחו הישראלים בתוכניתם.
עלינו להפוך את ישראל לנאשמת.״
מאוד ייתכן, שהעלאת בעיית ירושלים
באו״ם על-ידי ירדן, הינד, צעד ראשון במאמץ

חשב?

לנדי )64 .הנאה )65 .תל חרבות)66 .
בתוכו )67 .בת שאול )69 .אגם בארץ.
)70 מנהיג נאצי )71 .מתאגרף כושי אמ ריקאי
)72 .אלהים.
מאונך :

)1כוכבת קולנוע שהתאבדה החודש)3 .
רחמנא ליצלן (ר״ת) )4 .בירה אירופית.
)5רטוב )6 .ילל )7 .נזכר לעיל (ר״ת).
)9קול גברי )10 .נישא )17 .מפל מים.
)20 קרום דק )21 .סנה )24 .סגר, מנעול.
)26 נוצר )29 .זכר ונקבה בגוף אחד)32 .
יבש, צחיח )34 .מאן )35 .פן )37 .גוי.
)39 מנהיג צרפתי )42 .אדם גשמי, מעשי.
)44 נהרה )46 .צאצאים )49 .בירה אירופית
)51 .שליט אפריקני )52 .תו דואר.
)53 זדון. דברי השמצה )54 .קפץ)56 .
מאבני הריחיים )57 .הספד )60 .פוחז)64 .
קנין, רכוש )65 .דל, מך )68 .ממזכירי
האו״ם )69 .כל לשון (ר״ת).

1777

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

3 3 3־

מצרים פלישת המיגיפגס רגלה החשופה של אשה היוותה מאז ומתמיד
אטרקציה מסעירה לגבר הערבי.
אפילו השוק בלבד. ירך חשופה — היתד,
כבר בכלל משהו מהפנט.
נקל להבין משום כך את מבוכת־נפשם
וסערת־רוחם של גברי קהיר ואלכסנדריה,
עם תחילת הפלישה של המיניכנס לרחובות.
קצת באיחור, אך בגורליות שאין
(המשך בעמוד )30

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״תשבץ 1777״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .29.9.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו סלוסח פרסי ספרי*.

במרחב
(המשך מעט׳ )29
לעמוד נגדה, הגיעה האופנה המערבית גם
למצריים, והחתיכות המקומיות החלו מופיעות
בשורטס ברחובות ובמקומות ציבוריים.
בניגוד
לעולם המערבי, שם נתקבלה האופנה
בברכה פה־אחד, עוררו הירכיים
המצריות התנגדות כללית. הגברים המקומיים
פשוט אינם רואים כיצד ייתכן
להתרכז בסדר היום הרגיל, נוכח פרו בוקציות
כה חמורות.
הראשונה שנקטה פעולה רשמית נגד
האופנה החדשה היתד. האוניברסיטה של
קהיר, שאסרה על סטודנטים להופיע ללימודים
בשורטס. בעקבותיה, יילכו כנראה
מוסדות רבים אחרים.
״הרי אפילו הגברים שלנו מתביישים
ללכת במכנסיים קצרים ברחוב,״ השמיעה
עקרת־בית, שרואיינה ברדיו קהיר, את קול־ההמון
— שהוא במקרה זה גם קול־שדי.
״אז איך נרשה לבחורות שלנו לעשות
זאת?״

מ הנ דסת זה
לא מ הנ ד ס
גםב שנה החד שה הערובה ליופי ולבריאות השיער
ה ם מוצרי הצמרת
של חבר ת ״וולה׳
אתיא 1רגד. נזלנתהאפישלישראל 1135 158 * £1. !971״! 7 0 8 0 * 0 .ז ז £

עויער נוי א עם ולה

בעולם המערבי, מנפנפת האשה המודרנית
בחזייתה המושלכת, כאות לשוויון
עם הגבר. בקרוב, מי יודע, אולי תרצה
להשליך גם את שדיה, כדי להשלים את
הדמיון. במצריים, המאבק הוא עדיין בש לבים
קצת מוקדמים יותר, והאשה נאלצת
להיאבק עדיין על זכותה לעבודה שווה
לזו של הגבר.
למחות. את הסערה האחרונה עוררה
מודעה גדולה שהופיעה בכל העיתונים
היומיים במצריים, ביקשה מהנדסים לעבודה,
ציינה בפירוש כי הכוונה לא למד,נ־דסות.
סהאם עבד אל־ואחד, מזכירת אגודת
המהנדסים במצריים — האשד. הראשונה
המכהנת בתפקיד זה — תבעה מוועד

״מעניין, תחזית מזג־האוויר במתון אומרת
שיהיה קריר, ואני מרגיש כאילו חמסין...״

א>שעסק עז
צעיר 0
מעונ>?
ב>ד>דה
אעט עוי ת

הגיל אינו קובע.
להתקשר לת. ד1152 .
חיפה, עבור יצחק

האגודה להתערב ולמחות נגד השערורייה,
לא שכחה לציין כי בחמשת בתי־הספר
להנדסה שבאוניברסיטאות מצריים, לומדות
כעשרים אחוז בנות.
הוויכוח בעד ונגד עלה במהירות לטורים
גבוהים, ואחד השבועונים הפופולאריים
ערך מישאל בנידון בחוגי המקצוע.
אנחנו מוצלחות. טענתן העיקרית
של המהנדסות היתה: לא מאפשרים להן
לצאת לעבודה מעשית, תוקעים אותן לנצח
במשרד, ללא סיכויי התקדמות והש תלמות.
סיפרה מהנדסת־חשמל נאדיב סיד
אחמד :״אני עובדת כבר שנה — ועדיין
לא נתנו לי לצאת לשדה. מדוע לידיד
שלי, שגמר יחד איתי את בית־הספר,
נותנים זאת כן? ברור שזאת אפלייה נגד
האשה. אנא, תנו לנו הזדמנות להוכיח
את עצמנו.״
קבלה מהנדסת סוזאן בהג׳את :״המש טר
הסוציאליסטי שלנו מעניק לאשה שוו־יון־זכויות
מלא. אבל אחרי שסיימתי את
לימודי, גיליתי שזה רק על הנייר.״
המהנדסת סוהר אל ראשידי :״אני אחת
הבודדות במצריים ששברו את מסגרת
המשרד ויצאו לשדה — ואני קובעת שה בחורות
עובדות לא פחות טוב מהבחורים.
למרות שאני נשואה ואם, אני מבצעת
את העבודה בסדר גמור. פשוט מפלים
את הנשים לרעה.״
שטויות -פוחדים. הגיבו המהנדסים
על טענות המהנדסות, כמעט פה אחד :
״מהנדסת לא תוכל להשתלט על העבודה
בשטח. הפועל הערבי אינו מכיר עדיין
בסמכותה של האשה לתת לו הוראות.״
הגיבו המהנדסות בחזרה :״שטויות. הגברים
פשוט פוחדים מההתחרות שלנו.״
ה עו ל ם הז ה 1777

בחורה תדאביבית בת 19 בעלת
׳וזחה נתחה שוות ח וש :
* פהפייה צעירה, בעלת גיזרה דקה
והופעה מרשימה, חצתה בצעדים מהי רים
את אולם הנוסעים הבאים, בנמל-
התעופה לוד, קרבה אל שורת הנוסעים,
שירדו זה עתה ממטוס אל־מל שהגיע בטיסה
ישירה מניו־יורק :״מיסטר פרסקוט?״
קראה בקול צלול, באנגלית צברית ל מהדרין.

זה אני,״ השיב גבר מגודל מידות

״אלה דיבורים. את כבר שווה את המחיר
שלד. איך אמרת קוראים לך 1רוני י מצחיק.
הייתי יכול להישבע שזה שם של
גבר.״
הנערה הקטנה והגבר הגדול פנו לעבר
מסעדת הנמל, כשהנוסעים האחרים, עייפים
וקצרי־רוח, מסתכלים אחריהם בקינאה
לא מוסתרת.

המנהלת
דיילת צמודה

קלרה פלדסביירג היא בת ,19 נשואה מאז תחילת לימודיה
בשמינית, ומאמינה ששירות הדיילות הפרטיות שהיא מציעה
לתיירים הבאים לארץ יעזור גם לתיירים, גם לענף התיירות, וכמובן גם לה עצמה.

ך• צינה זו עדיין לא התרחשה במצי-
אות — אולם היא תתרחש בקרוב.
רונית שאולוב תופיע בנמל־התעופה לוד,
או בחדר־הקבלה של מלון פאר, תאתר את
הלקוח שלה — ותעמוד לשירותו כדיילת
פרטית, כשתפקידיה הם שילוב של מדריך
תיירים, בת־לווייה, יועצת לענייני כספים,
מסעדות, בילוי, ומה לא. הגדרת תפקידה
פשוטה ביותר: הנעמת שהותו של התייר
מוכנה לקרב

עם השירות שאני אתן לו, באמצעות ה־
( 11051:055 011115 מועדון המארחות) שלי
— הוא ייצא מכאן מרוצה.״
הדיילת הצמודה תעמוד לרשות התייר
מתי שירצה, במחיר הצנוע של שלושים
דולר ליום. התייר — או התיירת — יכולים
לבחור גם בדייל כמובן. לא מוכרחים דווקא
דיילת. הדייל או הדיילת הפרטיים
יעמדו לרשותו של התייר גם כשירצה

ן* מאתיים תשובות הגיעו למודעות
עיתונות .״בחרתי כ־ ,120 לאחר שהעברתי
אותם מבחן באנגלית ובאינטליגג־ציר״״
מסבירה בעלת העסק. ביקשתי מהם

דו ר עו
לצאת לסיור ברחוב, למועדון־לילה, לביקור
במוזיאון או למסעדה, יסבירו לו את
כל הדברים הנראים מוזרים לתייר, יחסכו
ממנו בזבוז זמן וטרדות מיותרות, שהם
מנת־חלקו של אדם זר ברחוב זר.

י ח סי ם אינ טי מיי ם
_ א סו ר

הדיילת

שפרירה פרשקר סטודנטית
לסטאטיסטי-
קה, מקווה מאוד שהתיירים יהיו ג׳נטל-
מנים, לא יעמידו אותה במצבים מביכים.

בגיל העמידה, שעם הסיגר, המצלמה, ולחייו
האדמדמות, היווה את הטיפוס הקלאסי
של התייר האמריקאי — אף לפני
שנשמע מבטאו הברוקליני הזועק לשמיים.
״שלום,״ הושיטה לו הצעירה יד קטנה
וחיוך גדול .״אני הדיילת הפרטית שלך.
שמי רונית, ואני אעמוד לרשותך במשך
כל ביקורך בישראל. אם תואיל לבוא איתי
למסעדה מעבר לאולם, אשמח להזמין אותך
למרטיני. שם, נוכל לשוחח על התוכניות
שלך. אינך צריך לדאוג למיטען שלך.
מישהו כבר דואג לקבל את המזוודות
שלך. הזמנתי בשבילך את המכונית ממו־זגת־האוויר
שביקשת. היא ממתינה בחוץ.
אינך צריך לדאוג בקשר לחוקי התנועה
כאן. אני אסיע אותך עד שתתרגל.״
״או בייבי,״ רעם הבאס של אייב פרס-
קוט בצהלה על פני כל אולם הנוסעים.

*1 1 1 1אלכסנדר ביגלון, סטודנט ל|
משפטים שנה ג׳ ,חוייב גם

הוא לחתום על התחייבות להתנהגות
נאותה והוגנת — כמובן עם התיירות.

בישראל, תוך מאמץ לעזור לו להפיק את
המקסימום מביקורו.
רונית שאולוב היא אחת מצוות דיילות
ודיילים שהקימה צעירה תל־אביבית בהי־רת־שיער
בשם קלרה פלדסביירג, שהתלבשה
על הרעיון המקובל בעולם, אך
חדש בארץ, של שירות דיילות — ודיילים
— פרטיים לתיירים ותיירות. כאשת עסקים,
קלרה צעירה קצת — בת 19 בלבד.
אולם את שחסר לה בשנים, היא משלימה
בביטחון עצמי .״אם ישראל רוצה לפתח
את התיירות,״ היא קובעת בביטחון שאין
עליו עוררין ,״התייר חייב להיות מרוצה.

ך* דרה פדדסכיירג הגיעה לעסק ב-
׳ 1/מקרה. תייר שהכירה התעניין אצלה
אם היא לא מכירה במקרה אשד. רצינית,
בשנות השלושים, המוכשרת לנהל עסק
מעניין. איזה עסק? התייר סיפר לה, ו־קלרה
ענתה לו מיד שהיא מכירה בדיוק
את האשד. המתאימה. היא עצמה. בן־שיחה
פקח עיניים, סקר את בת־שיחו בת ה־,19
והחליט בעד.
קלרה פירסמה מודעות בעיתונות, ביק שה
סטודנטים וסטודנטיות לעבודה, רצוי
בעלי רישיון נהיגה. השכר 40ל״י ליום.
עוד לפני כן, החליטה עם שותפיה על
עקרונות העבודה: הדיילת רשאית כמובן
לסעוד עם הלקוח, לבלות איתו במועדון־
לילה — וכאן הגבול. על הדיילת לחתום
על התחייבות לפיה ״לא תצא עם הלקות
שנית ללא ידיעת המשרד,״ וכן כי ״לא
תקיים יחסים אינטימיים עם הלקוח.״ ״אנחנו
כמובן לא נרוץ אחרי כל דיילת לבדוק
מה היא עושה עם התייר,״ מסבירה קלרה
״אבל הדיילות חייבות לדעת שאם הן
תלכנה לשכב עם הלקוח, אנחנו לא אח ראים
לכך.״

רגשת לקראת העבודה הצפויה .״זה בטח
יהיה מאוד מעניין, למרות שזה זר לי.״

לענות לי — באנגלית — על שאלות כמו
מי היה רנואר, מה דעתך על המצב הפוליטי
בארץ, מה דרישותיך מהחיים, ועוד
כ־ 30 שאלות. בחרתי את הטובים ביותר,
כ־ 15 בנות ועשרה בחורים. האחרים ענו
נורא. המון בורים יש אצלנו.״
אחת מאלה שעברו את המיבחן היתד,
רונית שאולוב. שחרחורת ,18 ,שנרשמה
השנה לאוניברסיטת תל-אביב (סוציולוגיה)
.כחניכת הנוער העובד היא נבוכה
קצת עדיין מהרעיון שתצטרך לבלות עם
תיירים במועדוני-לילה :״אלה חיים זרים
(המשך בעמוד )35

איך אפשר לסכם את שנת תשל״א
בקולנוע ן זזת ענייו של טעם. ד,כל תלוי
במי שמסכם.
בעלי בתי־הקולנוע בארץ, למשל, ישיבו
•תשובה מעין זאת :״שנה של שוד ושבר!
הטלוויזיה אוכלת בנו כל חלקה טובה,
מיספר הצופים ירד, סובסידיות אין, העסק
הולך ומתמוטט.״
ואם, למשל, יישאלו יצרני הסרטים
בעולם, ישיבו תשובה פסימית לא פחות:
״איום ונורא! אי־אפשר לדעת מה יילד
יום. איך אפשר לנהל תעשייה סדירה,
כאשר אין כל קו מנחה לטעם הקהל?
פעם הוא זולל בתיאבון ״סיפור אהבה״
מתקתק, ולפתע הוא דוהר לראות את
״ מאש ״ הציני. אז איך אנחנו יכולים
לדעת מה לעשות ז״ ומרוב בילבול, מפסיקים
האולפנים הגדולים לעשות סרטים,
ומעודדים יותר ויותר את ההפקות הפרטיות
הקטנות.
ואם יישאל המפיק מיכאל שווילי, הוא
בוודאי יאמר :״בומבה! זאת שנת א׳
בתעשיית הקולנוע הישראלית! ״אריא
נח״ ו״פישקה״ הוכיחו בדיוק מה טעמו

שחקן

השנה

שחקנית

השנה

ז־ירק בוגארד

ג׳נבייב בוז׳ולד

״מוות בוונציה״

״אן של 1000 הימים״

של הקהל הישראלי, ומי באמת יודע לספק
את דרישותיו.״
ואילו היחידים שקצת יגמגמו, קצת
יהססו, וקצת לא יידעו מה לומר, יהיו
בוודאי המבקרים. כי תשל״א היתה בסופו
של דבר, שנה פושרת למדי, עם סרטים
קצת יותר טובים, סרטים קצת יותר חלשים,
אבל שום דבר מהפכני שיש לו סיכוי
להדשם בתולדות האמנות השביעית.
אם בכלל תיזכר שנה זו, יהיה זה יותר
כתקופה של החלפת מהלכים, פנייה לדרכים
חדשות ולסיגנונות חדשים, שאולי
בעתיד עוד ישאו פרי.
אפשר לציין בשקט את תשל״א כשנה
בה חדרה הפוליטיקה, ובעיקר זה בעלת
הגוון השמאלי יותר, אל בד הקולנוע,
ואפילו הוליבוד הפחדנית, שלא העזה
מעולם להצהיר בפירוש מה הן דיעותיה,
הוציאה לעולם סרט כמו ״חייוז ככחול״,
המהווה סטירת־לחי חמורה לכמה מן הפרקים
המקודשים של ההיסטוריה האמ ריקאית.
נטייה
נוספת, שהלכה והתגברה בסרטים
מכל קצוות יתבל (פרט לישראליים) היתה

זסרט הרע תשל׳׳א * הסרט

. 1בלו מפילד (קו פרודוקציה י שראל־אנגליה)

. 2מייר ה ברקנברידג׳ (ארה״ב)

. 3התפש טו ת (ארה״ב)

. 4המעגל ה א דו ם (צרפת)

אי־שביעות־הרצזן מן המישטר הדמוקרטי,
ובעיקר מן המשטרה הדמוקרטית, ודרכיה
האלימות המעוותות את הדמוקרטיה לצרכיה
הפרטיים.
ולבסוף, ההעזה המינית הלכה וגברה
עד כדי כך, שאין כימעט סרט ללא תמונת־עירום
אחת לפחות, והיום רק סנובים, או
כאלה הרוצים דווקא להיות יוצאי־דופן,
מלבישים את כוכבותיהם מתחילת הסרט
עד סופו. שום דבר אינו שמור עוד בגדר
סוד, ושחקניות מהוללות, ובעלות פרסים
בינלאומיים, כמו גל נדה ג׳קסון, אינן
מתביישות להראות את כל מה שיש להן,
מכל הזוויות האפשריות, ובכל התנוחות
הקיימות. ואילו תנועת שיחדור האשה,
המתפשטת בעולם, הביאה, כנראה, שיווי-
זכויות גם אל הבד — ולא רק את הנשים
מפשיטים היום, אלא גם את הגברים;
בין אם אלד, כוכבים וותיקים, כמו קורק
דוגלם >״איש נבל היה״ ),או צעירים
כמו אלן בי יטב ואזליכר ר״יד, אשר
עוררו סנסציה בהיאבקות העירומה שלהם

ב״נשים אוהבות״.

כל זה, סייע, כמובן, לכך שהקולנוע

התקרב ביתר העזה וגילוי־לב לבעיות
אקטואליות, טיפל בהן בצורה ישירה יותר,
והעלה בכך את חשיבותו כאמצעי קומוניקציה
לרעיונות חדשים מכל הסוגים.

אמריקה האומללה
כך, למשל, עשה סידני פולאק את אחד
הסרטים האכזריים והמדכאים ביותר ש נעשו
אי־פעם על המציאות האמריקאית.
הסרט ,״הם יורום נם בסוסים׳׳ ,תאר,
לכאורה, תחרות מאראטונית בריקוד, המתנהלת
בתקופת השפל בארצות־הברית,
כאשר זוגות רבים השתתפו בתחרויות
מסוג זה, משום שקיבלו ארוחות חמות
כל זמן שהחזיקו מעמד על מסלול הריקוד,
ולזוכה הובטח אפילו פרס כספי
שבאותו זמן, היה בגדר חלום.
אולם מאחורי סיפור זה מסתתרת דמותה
של אמריקה בעיני פולאק, אמריקה המאוכלסת
אנשים העובדים את אל הממון,
מוציאים את לנשמתם ודורכים על כל מי
(המשך בעמוד )34

הרע תשד״א * הסרט הרע

צ׳יי קו ב ס קי( אנג לי ה)

. 4וו טרלו ( קו פרודוק צי ה אי ט לי ה־ רו סי ה)

מוי *

סרטי השנה
(המשך מעמוד )33
שנמצא בסביבתם, ברדיפה המטורפת אחרי
הכסף, אמריקה בד. אנשים משלמים כדי
לראות אנשים אחדים סובלים, אמריקה
שבה כל מי שמצליח להגיע לסוף־המירוץ
מגלה שבעצם הוא חסר כל טעם.
הפער העצום המפריד כיום בין הורים
וילדים בעולם כולו, פער שהוא חריף
ואלים יותר מכל באמריקה, זכה לשפע
של תיאורים קולנועיים, בין אם המדובר
ב״המתכג״ים״ על מרידות הסטודנטים,
״ג׳ו״ ,המביא את ההתנגשות עד כדי
שפיכת־דמים נוסח בת־יפתח, או ״רסיסי
חיים״ ,המעניק לכל הבעיה נופך אינטלקטואלי
יותר, ומנסה להסביר שמשכיל
אמריקאי צעיר אינו יכול עוד להסתגר
בעולם המתבדל והצחיח של רעיונות נש |
גבים,
בו הסתגרו הוריו.
אולם התמונה המעניינת, המקורית וה מפתיעה
ביותר, הובאה לקולנוע דוקא
ע״י במאי לא אמריקאי, הצ׳כי מילדש
פורמן, שברח ממולדתו עם פלישת הסובייטים,
ואחרי שנתיים בארצות־הברית
יצר סרט רגיש, מפוכח ומלא הברקות.
״התפשטות״ מציג, זה מול זה, הורים
וילדים המבולבלים ומתוסכלים באותה המידה,
הזקוקים כולם גם יחד לעזרה,
להבנה, ולמעט אהבה מצד המחנה השני.
רעיונותיו המבריקים של פורמן בעריכת
סצינה של מיבחן כשרונות צעירים, או
במישחק סטריפ־פוקד, הוכיחו כי הבמאי
היהודי־הצ׳כי לא איבד מאומה מרעננותו
ומן הרגישות אשר בזכותם התפרסם.

המישטוה האיומה
אחת התפניות המכריעות ביותר של ה שנה,
היתה הכתרתה הסופית של המשטרה
כנבל מושלם.
סרטים רבים, אשר הציגו את שומרי-
החוק כרוצחים ברשות, להבדיל מן העבריינים,
הרוצחים בלא רשות, כאשר המסקנה
המתבקשת מאליה היא כמובן, כי
הראשונים מסוכנים הרבה יותר. זאת אפשר
היה לראות ב״יומנו של שוטר״
סרט צרפתי של איוו כואסה, אשר כלל

ברצינות ־ מותר!

״נשים אוהבות״ — כשאוליבר ריד ואלן בייטס נאבקו בעירום.
להוכיח שבעצם כל מישטר דמוקרטי אינו
אלא מסווה לטוטליטריות המסתתרת במעמקי
המרתפים של המשטרה, שם כל אזרח
מתוייק, במקומו וכל אחד יכול ליפול
קרבן לשגיונותיו של איש־משטרה. שלא
לדבר על כך שהידארכיה חונקת ומדכאה
לא פחות מאשר בדיקטטורה החמורה. ביותר.
מה הפלא שהסרט מסתיים בציטטה
של קאפקהז
ועוד בענייני פשע, אבל בצורה המסוג־ננת
ביותר; מצרפת יצא הסרט שהוא אולי
המושלם ביותר מבחינה טכנית מכל ש

ו 11ך ן הדגע המיני המצחיק ביו־
\ ו ; 1111 תר השנה נגנז במרתפה
!1 811 1
של הצנזורה. הזקנים לא התירו הצגת ״׳מה תאמר לגברת עירומה.״

תיאר במקוריות ובעזרת ארבעה שחקנים
צעירים ומוכשרים מאד (אחת מהן, קאחי
בורנס, עוד נועדה לגדולות) את התבגרותם
של צעירים בגיל ,16 תוך כדי
חופשת־קיץ על שפת הים: או את ״יופר
נח של איטה נשואה״ אשר צייר
תמונה סרקסטית עגומה של חיי משפחה
אמריקאית ממוצעת, ותרם לבד עוד תרומה
נשית ומוכשרת — קרי ׳סנודגרם.

חתיכים ונדונות

!1*1111*11

צמה מקיט האלימות הפחות נעימים של
השנא חייל ככחול״ היה אמנם מזעזע
אאבה יותר, אלא שזאת יודעת רק מצנזורה)
,בכל הסרטים על בעיות הגוער האמריקאי,
ובצורה המסוגננת ביותר, ב־

״חקירתו שד אזרח העומד מעל
לכל חשד״.
סרטו של אליו פטרי בא, למעשה, ל הוכיח
כי המימסד, במיקרה זה המשטרה,
מוכנה לחפות על הפשעים החמורים ב יותר,
כל עוד אפשר בדרך זו לשמור על
יוקרתה בעיני הציבור. האזרח העומד מעל
לכל חשד הוא מפקח־משטרה מופרע, המ בצע
רצח, משאיר במקום את כל העקבות
המובילים אליו, ומתגרה אחר־כך בחבריו
למקצוע, שיפענחו את התעלומה.
אלה, לא רק שאינם עולים על העקבות,
אלא מתעלמים מהם בכוונה תחילה אפילו
כאשר העובדות מושלכות הישר בפניהם.
תוך כדי כך, מנצל פטרי את ההזדמנות

הוצג השנה. הכוונה ל״מעגל האדום״,
סרטו של כלוויל, המנסה להראות את חו סר
הישע של האדם הכפוף לגורלו והחייב
להישמע לו, אם רצונו בכך, אם לאו.
אם אפשר להתווכח על עסקם של הרעיו נות
שבסרט (היו שטענו כי המדובר ב־גירסה
מודרנית של טרגדיה יוונית, אחרים
אמרו שאין זה אלא פשעון משובח) אין
כל ספק שמלוויל הצליח ליצור שלמות
קולנועית נדירה.
בין הסרטים המעניינים ביותר של ה שנה,
אי־אפשר להתעלם מ״חשוקה״
של ברגמן, פרק נוסף בחיטוטיו הקא-
מדיים של הבמאי השוודי בנשמה האנושית;
ב״קס״ ,סרט כמעט תעודי המדגים
את האכזריות של אדם לרעהו, בהש וואה
לאהבה שמשקיע נער צעיר בגידול
גוזל־נצים; ב״סאטץ״ ,אחת הביוגרפיות
האינטליגנטיות ביותר שעשתה הוליבוד
אי־פעם; ״חקיין שחלף״ אשר

״וואטרלו״ ,סרטו ענק המימדים של
הבמאי הרוסי סרגי כונדארצ׳וק, אשר
צולם בכסף מערבי של דינו דה״
לורנטים, היווה אבן־דרך נוספת לקראת
גסיסתה הסופית של הסופר־פרודוקציה
הקולנועית. סרט זה, שהצטיין בסצינות־הקרב
המרשימות ביותר של השנה בקולנוע,
הצטיין בשטחיות ובחוסר־מקוריות
מוחלטים, בכל מה שנוגע לשאר פרטי
ההיסטוריה.

4מה על להיטי העונה? האין הם
1חשובים? בוודאי שכן, הרי רק כך
אפשר לדעת מה אוהב הקהל.
למשל: צ׳רלס כרוגסון המשיך להיות
הגבר האידיאלי, שרירי, מחוספס וקשוח,
בסרטים כמו ״נוקע עוכר כ״

כביסה מלוכלכת בבית

הצלחתו מוכיחה שקני־המידה ליופי הש תנו
בתקופתנו. ואם לא די בברונסון כדי
להוכיח זאת, הרי שהאיש היחידי המסוגל
להתמודד עמו, בשבירת לב הנשים השנה,
הוא עוד יפהפה אחד, אליוט נולד,
אשר צריך להתחיל ולהיזהר בבחירת תפקידיו,
פן יתחיל לפהק בשיעמום, תוך
חזרה אינסופית על אותן תנועות והבעות.
הסרט הראוי לתואר ״בזיון השנה״ הוא
סרט המוצג עדיין על בדי הארץ :״צי׳יי*
קובסקי״ של קן ראסל. במאי זה, אשר
ביים את העיבוד הקולנועי הנאמן ביותר
לספר כלשהו, במשך השנה האחרונה
}״נשים אוהבות״) ,התגלה ב״צ׳יי־קובסקי״
כסתם סוחר זריז, המשתמש בטכניקה
הקולנועית כאילו היה מוכר עבדים
המציע את סחורתו בחרוזים.
כי ״צ׳ייקובסקי״ הוא הדוגמה האידיאלית
לסרט שנוצר רק למען הסנסציה,
סרט שיטחי, מלא מעמדים רעשניים, המנ סה
תוך כדי הצעת הומוסכסואליות, נימ פומניה,
זנות, אוננות, חולירע וטירוף-
דעת, בכפיפה אחת, למשוך מיספר גדול
ככל האפשר של צופים. אפילו אם נתעלם
מכל הגניבות שגנב ראסל מעצמו ומאחרים
בסרט זה (״אדוירה מאדיגן״ או
״מארא־יסאד״ בולטים במיוחד בנוכחו תם)
סרט זה הוא חרפה לכל מי שמתיימר
להיות איש־קולנוע רציני.
סרט אחר שעורר ״התפעלות״ מסוג זה,
היה ״טיירה ברקינרידג׳״ ,אחת ה הפקות
היקרות של השנה, וללא ספק מן
המדוברות ביותר. מייק ברנה, במאי
אנגלי שהיה בעבר זמר פוס, מבקר־קולנוע
ושחקן, ניסה בסרט זה להראות כמה הוא
יודע על קולנוע, כמה הוא פיקח וכמה
הוא יכול לבלבל את צופיו.
לשם כך השתמש בהמוני קטעים מתוך
סרטים ישנים, צילם סצינות שערכן היחידי
היה, כי מצאו חן בעיניו, ועשה
שמות בספר וולגארי, אבל קולע בהחלט
למטרה של נדר זיד׳אול, אשר הוקיע
בציניות רבה את בילבול המינים בו

בין כשלונות הסרט הישראלי הפליאה
לעשות דווקא הקו־פרודוקציה ״כלוט־פילר״
.וועדת עציוני הצביעה על כך
שהכדורגל הישראלי יכול לספק חומר לתריסר
פשעונים לפחות, ולאור מסקנותיה
נראה סרטו של ריצ׳ארד האריס עוד
יותר חיוור ומשעמם מכפי שנראה במקור
(אם זה בכלל ייתכן) .ואם לפחות היתד,
בושה זו נשארת בבית, אפשר היה לכבס
את הכביסה המלוכלכת במשפחה, מבלי
שאיש יידע על כך. אבל הרעיון המשונה
לשלוח סרט זה כנציג ישראל בברלין,
הראה לעולם שישראל צועדת בראש במה
שנוגע לצבא או מדע, אבל כשהמדובר
בקולנוע, היא רצה עדיין אחרי הזנב.
לא היתה זאת הנקודה היחידה בה אפשר
היה להתפאר השנה. כך, למשל, אחרי
מאמצים ארוכים, נראה השנה הסרט על
חיי בן־גוריון, אשד הצליח באורח מופלא
להציג את הזקן כדמות משעממת ושיגר־תית
לחלוטין. אפילו אויביו המושבעים
ביותר של דויד בן־גודיון לא העזו אף
פעם לתאר אותו בצורה כזאת.
תשל״א גם זכתה לראות כמה סרטים
מיסחריים ישראליים כמו ״התרנגול״
אשר הפשיט את חיים טופול וכמה
חתיכות (פחות או יותר) ,״מלכת ה*
ככיש״ שהפשיט את גילה אלמגור,
או ״השוטר אזולאי״ ,שלא הפשיט
איש אלא סיפק כמה אפיזודות חמוצות־מתוקות
מחייו של שוטר שלומיאל.
ותשל״א זכתה גם ׳לגילויים הסנסציוניים
ביותר של הקולנוע הישראלי, סרטי העלי לה
של המפיק מיכאל שווילי ,״אריא
נה״ ו״פישקה: במילואים״ .המבקרים
התחרו ביניהם בקטילת שני סרטים אלה,
כשכל אחד מהם מנסה להמציא שמות־תואר
חדשים להגדרתם.
אלא שכל זה היה ללא הועיל. הקהל
בכה עם אריאנה, והתגלגל מצחוק עם
(המשך בעמוד )36

נשם״ או ״בשם החברים״.

8 1 1 1 1 7 1אליוט גולל רחוק מלהיות אפולו, אבל מיסתבר
י י - 1י י ^ י י 111111ן שהוליווד אינה כפופה יותר לחוקי־הזהב של הכוננים
המסורתיים. ב,,הופ עוברים דירה״ ,מבלה גולד באמבטייה עס פאולה פתנויס.

שרוייה אמריקה, ואת שטחיות תוצרתה
האמנותית. אפילו עצם העובדה שראקל
וולש אנסר־ במשך הסרט גברתן צעיר
ונאה, לא עזרה לאנדרלמוסיה בלתי־מאורגנת
זאת בקאריירה הקופתית המפוק פקת
שלה.

דיירת פרטית
(המשך מעמוד )31
לי. אני לא שותה אפילו משקד. חריף,״
היא אומרת.
יחד עם זה, היא מוכנה לקרב. הרעיון
קוסם לה מאוד. כן, היא חשבה כבר על
כך שייתכן שלקוח ירצה ממנה מעל ומעבר
ממה שמגיע לו. איך היא תגיב ז היא לא
יודעת. היא רק מקווה שהתייר יזכור שגם
הוא חתום על התחייבות לא לעבור את
הגבול עם הדיילות.
חוה אפרתי היא בת ,21 סטודנטית לביולוגיה,
ובהחלט לא מוטרדת מלהיראות כל
פעם עם גבר אחר במועדון־לילה .״כל
מי שמכיר אותי ידע שזה בענייני עבודה,״
היא בטוחה .״איך שלא יהיה, הרעיון כולו
נשמע מעניין.״

הנ קוד ה
העדינה

לכסנדר ביגלון 21 סטודנט שנה
ג׳ משפטים בתל־אביב, הוא אחד ה דיילים
שנבחרו. אצל קלרה אין אפלייה:
גם הוא חתם על טופס התחייבות, לפיו
לא יקיים יחסים אינטימיים. עם תיירות,
במקרה שלו .״מיותר,״ מסביר אלכם הבלונדי
והממושקף .״אני נשוי.״
את שפרירה פרשקר (סטאטיסטיקה),
חולונית שחרחורת, אין הנקודה העדינה
מטרידה .״אני יודעת לסרב יפה, בהתאם
לנסיבות, בלי לפגוע,״ היא מרגיעה.
גם בעלת העסק איננה מוטרדת מהנקודה
העדינה. כמארחת מלידה, היא רואה
לפניה רק את היתרונות של הרעיון
החדש, אינה מרשה לבעיות להפריע לה.
חוש האירוח המפותח שלד. התגלה לראשונה
לפני שנה וחצי, כשהיתה תלמידת
שביעית עדיין, בתיכון תלמה ילין בתל-
אביב. בדירה שמתחת לדירת הוריה נכנס
לגור צעיר רווק, תייר שבא לחיות קצת
בישראל, מבוגר ממנה בשמונה שנים .״הוא
היד, בודד, ואני הייתי נכנסת אליו לארח
לו חברה. ככה התאהבנו.״

המעמד החדש״ גגרקיע שחקים

כז בז אלפיים ל״י על טיסה בסונד
״ /שבוע — זה כלום. אתה יודע כמה
היינו מבזבזים בחוץ לארץ?״
איזי סקלי־כהן עלה ארצה מצרפת רק
לפני שנתיים. אולי משום כך מושגיו עדיין
בלתי רגילים קצת לישראלי הממוצע, החולם
להגיע, אי־שם בשיא הקריירה שלו,
למשכורת חודשית של אלפיים ל״י. ואולי
משום שאיזי סתם עשיר. כאשר הוא יורד,
בשדה התעופה בהרצליה, ממכונית ה־פורשה
היקרה שלו, מודל אחרון, שחצי
תריסר כמותה אין למצוא בארץ, ונכנס
לתוך המטוס הקטן, הוא נראה כדמות
הקלאסית של הפלייבוי.
לא רק נראה. הוא בן למשפחה עתירת-
הון, העוסקת בבנייה, שבנתה בין היתר את
מלון נפטון באילת. כרגע, מקימה המש פחה
מפעל לפלסטיק. בחו״ל, היה איזי,
כיום בן ,22 נהג־מירוצים וצלם־עיתונות —
בשביל הכיף. עכשיו, החליט להוסיף ל תחביביו
גם את הטיסה.
איזי יודע גם בדיוק איזה מטוס יקנה,

עוד בהפגנת מכונית שעולה 60 אלף ל״י,
וילה בסביון, או ארוחה במסעדה במחיר
200ל״י. זוטות כאלה יכולה כבר כיום
כל עשיר טירון להרשות לעצמו. הסממן
החדש, המצביע על השתייכותך לצמרת —
הוא המטוס הפרטי. מספר זאב זמיר (,)25
מנהל חברת־התעופה הפרטית שחף :
״אנשים באים, רובם בסופי־שבוע. אם
יש להם רשיון — לוקחים מטוס לבד. אם
אין להם — שוכרים מטוס עם טייס. טסים
מעט — בעיקר לאילת, או לשארם א-שייך.
בכלל לא מנצלים את כל שעות הטיסה
שלרשותם. אחר כך חוזרים, משאירים על
השולחן צ׳ק של 1,500ל״י, לפעמים יותר.
ביום שישי הבא — חוזרים שוב פעם.״

לא רק
בשביל שוויץ
ף* רובד השני מורכב מאנשי עסקים,
} \ משלבים טיסות־עסקים עם־בידור. גם

המנהלי

הרצל זמיר (מימין)
מנהל חכרת
יבוא, וזאב זמיר (לא קרוב משפחה)
מנהל סוכנות ביטוח, גם הם מצטרפים
חדשים למעמד הטייסים החדש.

שלא אוהב את ההודיה הזאת, לא יבזבז
עליה זמן.״

הפרופ סורי ת
המעופפת

מו ס רי ת
ך חופשת הקיץ, בסוף השביעית, הם
נסעו — כל אחד לחוד — לאיטליה,
נפגשו ברומא, טיילו באירופה, והתחתנו
בדנמרק, לאחר שתרו את הארץ במשך
עשרה ימים. למה דווקא שם? כי פין
(על שם הקלברי פין) ,בעלה, הוא יליד
דנמרק. בארצו הוא סיים את לימודי מינהל
העסקים באוניברסיטה. בארץ הוא עובד
כטרקטוריסט. קלרה עצמה, ששמה לפני
נישואיה היה סלעי, עלתה ארצה עם הוריה
רק לפני שש שנים, מטרנסילבניה, השייכת
כיום לרומניה, אף לפני מלחמת העולם
היתד. חלק מהונגריה, כפי שאפשר להיווכח
מהמיבטא ההונגרי המילרעי של קלרה.
בגלל שהיתר, אזרחית זרה, היו להם
בעיות להתחתן .״זה לקח לנו כמעט יום
שלם עד שזכינו להיות בעל ואשד״״ מספרת
קלרה .״פין כעס, אבל הרגעתי אותו.
אמרתי לו שאם היינו מתחתנים בארץ,
זה היה לוקח לו עשר שנים להתגייר.״

החליטו לחזור לארץ — ביאכטה.
״בעצם זאת היתד, בסך־הכל סירת־מפרש,
והמנוע היה יותר בשביל הרושם,״ נזכרת
קלרה .״ברגע האחרון זה לא יצא לפועל,
כי אני לא סובלת את הים.״
כשהיא חזרה לארץ, ולשמינית, היא הפכה
לנושא הרכילות מספר 1של הגימנסיה
— חיה עם גבר, מי שמע דבר כזה !
בין חבריה, היתה באי-המוסריות ד,פיקנ טית
נימה של זוהר. אבל במשפחה, עשו
הקרובים להוריה את המוות — מדוע קלרה
לא מתחתנת עם הבחור ז ״ואמא המסכנה
שלי היתד, צריכה לשתוק ולסבול, כי לא
הרשנו לה לגלות שאנחנו נשואים.״
כך, כשסיימה את הבגרות, היתד, קלרה
כבר נשואה ותיקה. עתה, פתחה את העסק
החדש שלה. אולם מאחר שזה אינו מספיק
לבחורה כדי למלא את סדר יומה, היא
גם מנגנת על כינור ופסנתר, משלימה
מחזה בהונגרית שיוצג בקרוב, ומתחילה
בחודש הקרוב ללמוד פילוסופיה ודראמה
באוניברסיטה.
העולם הזה 1777

ה 1 1 1 ¥ 1ח ד״ר אורי קלעי, צוללן
1 1 1 1 1 1 1 1 1ותיק, שהצטרף לאח רונה
לחוג הגדל של טייסים פרטיים.

נעו השעשועים

איזי סקלי-כחן, מגיע לשדה־התעופה בהרצליה
במכונית ה״פורשה״ שלו, היקרה יותר מכמה
מהמטוסים בשדה. איזי, בן למשפחה עתירת־נכסים, מתכוון, לכשיוציא את ה
רשיון, להשתמש במטוסו לטיסות בילוי ועסקים גם יחד, בארץ ובחוץ־לארץ.

חד האוהכים את ההודיה הוא ד״ר
אורי קלעי 33 מנתח בבית־חולים
איכילוב בתל־אביב, שהתחיל בתחביב לפני
שנה, צבר מאז 89 שעות טיסה, מהן 25
שעות הדרכה. וזאת, לאחר שהתפרסם בקריירה
התת־מיימית שלו, כאשר לפני

כשיקבל את רשיון הטיסה: קומודור דו־מנועי
עם עשרה מקומות ישיבה, שמחירו
400 אלף ל״י .״אנחנו צריכים אותו גם
לעסקים. אין חודש שאני לא טס לחו״ל
בענייני עסקים. עם המטוס, זה יהיד. זול
יותר.״

1500ל״י
בשביל בילוי
יזי הוא אחד הנציגים הבולטים של
בני המעמד החדש, שהרקיע שחקים
לאחרונה בישראל — הטייסים הפרטיים.
בעבר, נימנו בודדים על מעמד זה. התנועה
בשדה-התעופה בהרצליה היתה על
טהרת מטוסי הריסוס. כיום, רוב התנועה
האווירית בשדה היא של מטוסים פרטיים
וחברות התעופה הפרטיות, המלמדות טיסה
ומשכירות מטוסים לטיסות פרטיות.
המעמד החדש של המעופפים הישראלים
מורכב משלושה רבדים: האחד, נערי־שעשועים
ואנשי חברה, שאינם מסתפקים

אבני ישפה, מנחל חברת הביסקוויטים ״פרומין״ הוא אחד
מוותיקי הטייסים הפרטיים בארץ, בעל מטוס פרטי משלו.

המטוס, היכול להכיל שישה נוסעים, עלה בערן בסביבות 100 אלף לירות ישראליות

לגביהם, ההוצאה הכספית של כ־6,000
ל״י שכר-לימוד להוצאת רישיון, והסכומים
שעולה שכירת או אחזקת מטוס, אינם נוגעים
לכיסם. במרבית המקרים, גם מוכרים
סכומים אלה כהוצאה על־ידי מס־הכנסה.

הקבלנים

אברהם גולדשטיין
וישראל אלון, מבעלי
חברת ״גד״ ,טסים כבר 8שנים.

הרובד השלישי הוא סתם משוגעים לדבר,
לפעמים בעלי אמצעים, לפעמים דלי־אמצעים
החוסכים פרוטה לפרוטה בשביל
שיעור או שעת טיסה — בגלל אהבתם לטייס
.״לא צריך לחשוב שכולם טסים בשביל
שוויץ,״ אומר רפי צור, מדריך טייס
בשחף. נכון שהרבה חבר׳ה באים רק כדי
להוכיח שהם יכולים להגיע לשארם במטוס
פרטי, והמטוס ימתין להם שם כל
השבת. אבל אפילו אלה אוהבים לטוס. מי

שלוש שנים זכה להישג בלתי־רגיל: בעת
צלילה בחוף טנטורה, גילה על קרקעית
הים ספינה מימי נפוליון.
אוהבת אחרת היא פרופסור ציפורה אל-
תרמן 53 ראש החוג למדעי הסביבה
באוניברסיטת ת״א. הגברת הלא־צעירה
הפתיעה את כולם, כשהצליחה להוציא את
הרשיון הפרטי שלה בזמן־שיא, וכעבור
חודשיים — גם רשיון מסחרי, הנותן לה
רשות להטיס נוסעים. לאחרונה הוציאה
רשיון שלישי — לטיסת־מכשירים. המחיר
הכולל לתענוג כזה — כ־ 25 אלף ל״י.
אחד הטייסים הפרטיים הראשונים בארץ
הוא אבנר ישפה 39 מנהל בית־החרושת
(המשך בעמוד )38

ס ר טי השנה 0 0 0
יחסים רומנטיים אינטימיים
עשויים להא פיל
השבוע על כל התרחשות
אחרת בחיין.
אם אתה חושב שהגיע
הזמן להתייחס
ברצינות רבה יותר ל0
עתידן,
ולקשור את
21 במרס -
עצמך לחיי-משפחה, זה
20 באפריל
השבוע המתאים לעשות
זאת. אל תמתין
רגע נוסף. טוב ליבן עלול להיות לן
לרועץ. השתדל להרגיע את עצביך המתוחים
בשבוע זח. בידור לא יזיק
לן, למרות ההוצאה הכספית הגדולה.
השבוע כדאי לשמור על הבריאות.

״שושנה אמרת
שחנה אמרה
־שאת אמרת
שכדאי לי לנסות
את טמפוני טמפקס.
״למה?

״כן, אני יודעת שהם לשימוש
פנימי, אך מעולם לא
חשבתי על הרעיון שהם
״אינם־נראים״ .הי, זאת
אומרת שאני יכולה
ללבוש את כל בגדי ללא חשש.
אפילו בגד־ים.
״את אומרת שאני יכולה
אפילו לשחות ממש?
ומה שאומרים שאסור
להרטיב את השיער
זה סתם מעשיה של סבתא,
אה ן

״רופא פיתח אותם י ובכו.
הוא ודאי בקיא בז ה.
ברצון רב אפטר מהתחבושות
העבות האלה. בפעם הבאה
אנסה את טמפוני טמפקס.
״אלף תודות, רותי,
שסיפרת לי איך זה בדיוק.״

בעייתך העיקרית השבוע,
תהיה איו לשמור
על שלוות נפשך,
נוכח התקריות הפוליטיות
האחרונות. לא
יהיה זה עבורך השבוע
הטוב ביותר. הרבה לכתוב
ובמיוחד ענה על
מכתבים. תוכנית אותה
תיכננת לבצע מזמן —
אין סיכוי שתתגשם. אך
אל ייאוש, החיים לפניך. היזהר בנהיגה
בשעות החשיכה. הדרכים ׳מלאות מלכודות.

אל תהססי להגיד בתוקף
את מה שיש אל
ליבן לומר לו: בייחוד
אם הוא ממשיך כמינ1* -
הגו הנלוז. אל תחיי
כלבתא — אבל אל
תהיי גם קורבן״עולה §|[
לשיגעונותיו. עסק בל-
תי-רגיל מושן את התעניינותן.
לשווא. זה
לא בשבילן, ואם תגע
בו — תיכווה. ביום ה׳ גם לא כדאי לן
לצאת או לקיים קשר טלפוני עם חו״ל.
זהו יום להתבודדות ולהתבוננות עצמית•
לבשי ירוק-בחיר ואל תהיי
מגונדרת יתר על המידה. זה יקלקל לן.

חאוחיס

מישהו שחשבת אותו
כל השנים לידידך הטוב,
יתגלה השבוע כ־אוייב
בנפש, המסוגל
לכל על־מנת להשמיץ
אותך בעיני הממונים
על שניכם. התאפקות
מצירו תקדם את עניינך,
לכן היזהר מכניעה
לדחפים בלתי מרוסנים.
הרבו בנסיעות מחוץ
לעיר בשבוע זה. שם יש לכם סיכוי טוב
לפגוש אדם שישפיע לטובה על המשך
חייכם. לא כל הנוצץ זהב הוא — לכן הישמרי
מפני זה הנראה לך מבריק ונוצץ
כברו. תוכו בחברה. זיכרי, אין
לא אליך הוא מתכוון, אלא לכספך !

הזהר מאוד מלהיכנס
להתחייבויות כספיות.
אל תיכנס לעיסקות
חדשות בלי לבדוק אותן
היטב. עם זאת,
הזמן מתאים לעריכת
תוכניות כספיות לטווח
ארון. סמון על
עצתו ותבונתו של
ידיד, בעיקר אם נולד
במחצית הראשונה של אתה חודש מרס.
לש- עשוי אוב סיפוק רב מאירוע חברתי.

להשיג בבתי סרקחת ובתסווקיזת
ובחרות. המעונינות בקבלת חנסאז ת
וחומר הסברתי ישלחו $4אד בבולי
דואר אל היבואגים איוווסטיאיספקס
בנדם, חל־אביב, רחוב ירמיהו 38

סוף־סוף אתה רואה
ברכה בעמלך. אתה עומד
לקראת השנה החדשה,
אס תצליח לשמור
על מצב־רוח מרומם,
תיפתחנה בפניו כל
הדלתות. אס לא תעשה
11(111
בעיות, גס תדע להסתגל
לשורה שלמה של
@5מצבים חדשים, שאי־גמישותו
מנעה ממך
למצות קורס לכן. בתולה: לבשי סגול וססגוני
השבוע. כמו־כן אל תרבי בשתייה.

לא. עדיין אל תצאי
לחופשה. זה לא בשבילך,
זה כרוך בסיבוכים
ואולי אף במחלות. אם
יש לך בעיות כספיות,
נסה לשבת עם נושיו,
ולסדר כל הניתן לסידור.
אבל אל תסתבך
בישיבות מסובכות ביום
ד׳ הבא, המסוכן
מאוד מבחינה פינאנסית
ואל תוותר על פסיק, בענייני יוקרה
או סמכות. אין זאת אומרת שתתיר
רסן לעצמך ולמצב־הרוח שלך.
פשוט — היה זהיר ונהג בתבונה.

מאזנ״ט

לעקרג זה שגזע של
שיחדור מלחצים מעי קים,
בעיקר פיזיים.
הלבטים אם להיענות
או לסרב ייפתרו אם
תפגשי בן מזל ארית
בסוף השבוע. אל תסרבי.
בן עקרב שזכה
^ י ן | .ו > ו ו. ו 3 1,להצלחה בשבוע שעבר
עלול למצוא עצמו
מבודד. גלי יותר עורמה
בעסקים ותצליחי להתגבר על כמה
מנוחתן.
מיכשולים המטרידים את
בת עקרב הרבי להמר השבוע. הישמרי
בהירה.
מבן״אדם הלבוש בחליפה

עקת

השבוע מסוכן מאוד ל־בנות־קשת:
הן יכולות
להסתבך בהרפתקאות
העלולות לגרום לסיבו
כים אישיים ובריאותיים,
זמן רב לאחר
שתשכחנה את התקרית
עצמה. מוטב, איפוא, לא
להרבות בקשרים חברתיים
ולהגביל את המגע
עם אנשים חדשים
בייחוד בסוף השבוע.
בימים רביעי וחמישי
קשת לבשי

אדום.

^[91*1/ 2י1י191 הצטברות יתר של עצבים
עלולה לגרום לן
להתפרץ ולהזיק לעצמן.
גלולות ארגעה או
מנוחה בבית-תבראח
ישפיעו עלין לטובה.
נטייתן הטיבעית, להמר
על דברים חסרי
ה 1.1,111 סיכויים של ממש,
? ?נסם עלולה להפילן השבוע
בפח. פקח עי-
נין והישמרי. מחלה קלה עלולה
לפקוד את ביתן. טפל בה לפ-
ני שתדביק בה את שאר בני הבית.

בחירה בלתי מוצלחת
— תיגמר ברע. היזהר!
היא רוצה ללכוד אותך,
לכן היא מתנהגת כל־כך
יפה. אבל אין זה
פרצופה האמיתי. זאת
לא היא. הפרצוף האמיתי
יתגלה לו בזמן
20 בינואר -
הקרוב. לכן, עוד הפעם:
18 בפברואר
היזהר! אם אתה צייר
— החלף מהר את ה־מיקצוע!
אחרת עוד תגווע ברעב. ברירה
אחרת — למד לצייר. לא עתה הזמן לדרוש
העלאה בדרגה, המתן בסבלנות להזדמנות.

יום השבת יביא לן
את הכוח להגשים את
תוכניתן הישנה ורבת
ההיקף. לעומת זאת,
התעלם מן התככים
הבזויים וחקטנוניים
של כמה מן הסובבים
אותן: הם לא שו-
חרים את טובתן. אל
19 בפברואר
20 במרס
תעשה עסקים ביום אי,
כי ביום זה תיתקל בקשיי
קומוניקציה. הישמרי מעקרבות.

(המשך מעמוד )34
פישקה, ומה הפלא שמבקר אחד הציע
לקולנוע מוגרבי להקנות עבור ברטים אחד,
זכות־כניסח גם למוגרבי וגם לסטודיו, בו
הוצג באותו זמן סרטו המלוטש והיומרני
מאד של ויפקונטי ״מוות בוונציה״?
״אולי כך,״ כתב אותו מבקר, זאב רב־נוף
,״יהיו גם כאלה שיציצו בוויסקונטי״.

השחקנים והשחקניות
״מוות בוונציה״ ,פרט לצילומיו עוצ־רי־הנשימה,
תפאורותיו המדהימות והמוסיקה
של גוסטיב מאהלר, סיפק גם את
הופעת המישחק המרשימה ביותר של השנה:
הידק בונארד, בדמותו של
המלחין המזדקן, המתאהב באידיאל היופי,
על רקע עיר אכולת־חולירע.
בוגארד. ,שהיה פעם גברבר מצוחצח,
אשר התחכם בחביבות בסרטים בריטיים
בינוניים בהחלט, רוכש לעצמו מעמד
מכובד יותר ויותר, מאז הופעתו ב־
״משרת״ ,דרך ״הארורים״ ,ועד ל-
״מוות בוונציה״ .מה שהרשים במיוחד
בסרט אחרון זה, הוא העובדה שדמותו
של גוסטאב פון־אשנבאן מנוגדת למעשה
לכל מה ששיחק בוגארד לפני כן, ואף
על פי כן בנויה בדקדקנות מופלאה, עד
לפרטיה הקטנים ביותר, והתוצאה הסופית
— תיאור התמוטטותו המוחלטת של אדם,
דרך גסיסתו עד למותו — עשוייה כמלאכת
מחשבת.
אולם לא רק בוגארד ראוי שיזכירוהו.
אי־אפשר להתעלם מהופעתו המבריקה של
דונאלד סאתרלגד, שחקן־מישנה ותיק,
בתפקיד הראשי ב״מאש״ (שהיה אולי
ראוי להימנות על סרטי השנה, אילולא
צייר בססגוניות רבה כל־כך את הווי בית
החולים הצבאי, עד שכמעט התחשק להצטרף
לצוות השובב, למרות המלחמה ש מסביב)!
או מפיטר בויל, אשר זכה
לתפקיד הראשי ב״ג׳ו״ ,רק לאחר ששלושה
שחקנים אחרים סירבו לקבלו, והפך
את התפקיד לנצחון אישי גדול ! או ג׳ ק
ניקולסזן, עוד שחקן־מישנה בעל ותק
רב, אשר עם ״רסיסי חיים״ היה לסמל
המשכיל האמריקאי המתוסכל ולהתגלמות
האופיינית של בן־התקופה שלנו! שלא
לדבר על ג׳אן־מריה וולונטה, איש
התיאטרון שהסכים לגלם נבלים במערבוני
ספאגטי תחת השם ג׳ון וולס, כדי לאזן
את תקציבו, והסך במשך השנים לשחקו־הקולנוע
מיספר 1באיטליה, כפי שהוכח
מעל לכל ספק ב״חקירתו של אזרח״
או ב״מעגל האדום״.
גם בין השחקניות אין מחסור במצטיי־נות.
קאנדים ברנן זכתה לתפקיד חייה
ב״חייל כחול״ ,אני ג׳ירארדו הכניסה
נשמה אנושית לתיק המשפטי של קאיאט

ב״למות מאהבה״ ,קרי פנודגרם

גילמה היטב את היאוש, המעורב בקורטוב
של הומור, אשר מציל את עקרת־הבית
האמריקאית מטירוף דעת ב״יומנה ה
אינטימי
של אשה נשואה ״ ,וגלנ־דה
ג׳קסץ היתד, לסנסציה של השנה
בזכות כשרון והעזה גם יחד ב״נשים
אוהבות״.
אלא שמכולן הפליאה לעשות קנדית

דקת־גו, בעלת אישיות חזקה המפוצצת
ממש את הבד. הכוונה
בוז׳ולד, השחקנית הצעירה שהופיעה
בזמנו ב״המלחמה נגמרה״ של אלן
רנה, והצליחה ב״אן של אלן? הימים״
להעמיד בצל אפילו את כשרונותיו הראוותניים
של ריצ׳ארד בורטון.
בין דמויות־המשנה, נחרתו בעיקר בדמיון
שחקנים כמו דונאלד ׳פלזנס,
מוכר הנשק ב״חייל ככחול״ ,אלן ווב
>״נא להכיר את !מר סלון״) ומעל
כולם גיג יאנג, מי שהיה פעם גבר
יפהפה וריקני, והפך למנהל רצחני ואלים
של תחרות הריקוד ב״הם יורים כסו

לג׳נבייג

סיס״.

ואשר לנשים, הדמות החדשה שסיכוייה
רבים מכל כי שמה יישמע גם בעתיד היא
פאלי קלרמן, בעלת ״השפתיים הלוהטות״
המשגעת את כל הגברים ב״מאש״.
איחולים לשנה הבאה: בראש וראשו נה,
שנזכה לסרטים טובים. שנית, שנוכל
לחזות בהם בבתי־קולנוע, בהם התמונה
אינה מתעוותת, הצליל אינו מזוייף, והמושבים
אינם חורקים. שלישית, שהמש טרה׳
הנהלות בתי־הקולנוע, או אולי
הקב״ה, יעזרו להשלים קצת סדר בבריונות
של הקהל, כך שאפשר יהיה לראות
סרס ולשמוע אותו בעת ובעונה אחת.
רביעית, שהצנזורה תצא סוף־סוף לפנסיה.
היא ראויה לכך מזמן.
ה עו ל ם הז ה 1777

הבקבוק הלא־נסן בראש הלא־נכן?
היתד. זו שעת ערב שלווה של יום שלישי׳
בו נאמר, כזכור, פעמיים כי טוב,
והאורחים השלווים בפאב של פרדריקה
עסקו בתפיסת שלווה, תוך כדי לגימה
שקטה ושיחה אינטלקטואלית, במידה זו
או אחרת.
באחת הפינות ישבה חבורה שלווה,
שכללה את נ?ן מי אדווה, העיתונאית
זיוה יריב, ידידה יורם שדה, וקבוצת
אורחים נכבדים מחו״ל — ביניהם שני

אלה היו פני הדברים, כאשר בפינה אח רת
של הפאב הופרה השלווה בעקבות חילופי
דברים, שהחלו בקול רם, התפתחו

הפסל־ויוצר־התכשיטים הנהדרים ולארי,
ביקש לשלם את החשבון בצ׳ק. המלצר
הסביר לו, שנהוג לשלם במזומן. ולארי

הגנרלית חסכה
אגווו מבנה
אדווה 1יהודים יקרים מהפדרציה הציונית של אר־צות־הברית,
קצין־משטרה בריטי גבוה מ!
תקופת־המנדט, וכדומה.
החבורה היתה במצב־רוח מצויין —
:בייחוד נעמי, שנהנתה מבקבוק פרטי של
ויסקי 30)1 6 .הוויסקי החביב על
! ג׳יימס־בונד, כזכור לכם — מתנתו הפר טית
של סוכן 1. 30)1 6 .בישראל, שישב
בחברתה.
ולארי לקול רעם. חיש מהר, הפך הפאב הג׳נ־נטלמני
לסלון קאובויי למהדרין.
השמחה החלה כשאחד האורחים, הצייר־

אף א חד לא נשאר פה?
דפי, ידידתו של השחקן אברמ׳לה
מור, נוסעת לניו־יורק, כדי להופיט בהצגתו
של יונתן כרמון לחיות עוד קיץ.
אברמ׳לה — שסיפר לכל מיודעיו שהוא
נפרד מדסי — נוסע גס הוא לניו־יורק,
כדי לחזות בהצגת הרוטשילדים, מאחר
שהוא עומד להיות המחליף של שמואל
ודנסקי בתפקיד רוטשילד, בהפקה הישראלית
של ההצגה.

הסביר למלצר מה הוא חושב על הנוהג
הזה. מילה רדפה מילה — ובלי להיכנס
לפרטים, ובלי לפרט את הגירסות השו־

חתונת שיפוץ
ביום שישי שעבר נערכה בביתו, בקו

ה״ 11 בבניין־דירות יפואי, של חביב
י שמעוני 29 מנהל ירחיו״הנשים,את׳,
איזה גורל — אתה רוצה להיפרד מחברה
בארץ — ומוצא אותה בניו־יורק.
חיים קשיס.
ולב שבור אחר הוא ליבו השבור של
של אילי גורליצקי • הוא משאיר בארץ
את אשתו דודים, ואת ידידתו רותי

לרמן.

גם הוא, כדסי, נוסע לניו־יורק לשחק
בהצגתו של יונתן כרמון.

אלף נשים עד גבו

,מסיבת־חתונה.

בשטח הסתובבו, בין היתר, קארין
דונסקי, שרית דמיר, ציונה טוב־טרמן,
בתיה דיסנצ׳יק ובעלה,
יהונתן גפן ואורי דן, על השולחן

י היתה עוגת־קרם ענקית, ועליה רשום
באותיות מוקצפות :״ 8שנים לנישואין״.
(בקיצוו — הכל נראה כמסיבה אידיאלית.
ומה הסיפור שמאחורי המסיבה ה ן
אידיאלית ז
הוא כזה: לפני שלוש שנים, נפרדו בגי
| הזוג שמעוני, הורים לשני ילדים קטנים,
ולפני שנתיים הם החלו בתהליך גירו{
שין. ועכשיו, הם החליטו לקחת רברס.

התעע ״ ז היי ח ! נסע לרגל עסקיו ל -ן
מזרח הרחוק. ומה עושים במזרח הרחוק?
כמובן: הולכים לקבל עיסוי. כן, כך קור־!
אים לזה שם.
הוא עבר טיפול שיגרתי של עיסויים,
וכדומה, והגיע למדור האחרון באפיסת־1
אמרתי לכם שזו רק שאלד, של זמן.
כוחות. בשלב זה, היה בטוח, שאפילו תו,-
פיע לנגד עיניו האשד. הנחשקת ביותר י הבטחתי לכם שבסוף אדע את סיבת שיעלי
אדמות, לא יהיה מסוגל לנקוף אצבע. בתה המפתיעה לארץ של הרוזנת כרים־
״אבל,״ דיווח הוא לי השבוע ,״פתאומי טינה פאולוצ׳י.
ובכן, הסיבה היא בחור שאטני, נאה
נכנסת לחדר צעירה יפאנית יפה מאוד,
ובידה צינצנת וקופסה. היא השכיבה אותי • מאוד, העונה לשם אבי יודקובסקי. הוא
סטודנט למשפטים, בנו של רופא, ושותף
במיטה, כיסתה את גופי בפודרה, מתוך
הצינצנת — ואחר כך שילחה על גופי! לדירת־הרוווקים המהוללת של עמי זום־
מן. הוא אמנם לא נתפרסם עד היום
אולי 1000 פרפרים קטנים, שהיו בתוך
הקופסה. הפרפרים התחילו למצוץ את ה־| כבחור שמסתובב עם יפהפיות זוהרות, אבל
אבקה — ולי היתה הרגשה כאילו 1000
כנראה עוד נותרו חבר׳ה בארץ העוסקים
נשים מנשקות כל אבר בגופי.
במלאכתם בצינעה, בהשקט ובביטחה, כמו
ן שאומרים.
״אז איך יכולתי שלא להיכנע?״.

שוזחז״רה
אתה רוזנ ת

סור

נות — המילים התפתחו למהלומות.
המלצרים היכו את ולארי, ולארי היכר.
את המלצרים, שולחן התרומם ונחת, נשבר
לשניים על גב אלמוני — בקיצור,
היה שמח.
כל המהומה הזאת התחילה מגיעה, לאט
לאט, גם לתשומת ליבה של נעמי אדווה.
בתחילה, היא השתדלה לא להתערב, משום
שהיא אינה מאלה הנוהגים לדחוף את
אפם לעסקיהם של אחרים. אולם, כאשר
שני האורחים הנכבדים מהפדרציה תפסו
רגליים ונמלטו בבהלה מהמקום — וכאשר
יורם שדה חטף בעיטה טועה בבטן —
וכאשר כיסא מרחף נחת בקירבה מדאיגה
ליד ראשה שלה — החליטה נעמי שיש
גבול גם לחופש אי־ההתערבות.
היא שלחה מבט בבקבוק הוויסקי שבידה,
ראתה שהוא כמעט ריק, הניפה
אותו במומחיות לעבר ראשו של מרכז
ההתעניינות, ולארי מיודענו — והנחיתה
אותו בעוז על — ראשו החף־מפשע של
אחד המלצרים. פיספוס מדהים למדי אצל
בעלת יד בטוחה כנעמי — אך שלושת־רבעי
בקבוה 7. 30)1 11.מסוגלים לעשות
שמות בכושר הקליעה של הבן־אדם.
גישתה הפסקנית, מכל מקום, חיסלה את
התקרית. השקט חזר למעונו, ולארי הלך
הביתה, המלצר הלך לתפור את הראש ב־מגן־דויד
וחזר לשרת את הלקוחות, תוך
שהוא מבקש סליחה מנעמי על שנכנס לקו־האש
שלה, וזיוה ויורם התאוששו קצת,
והסתלקו להגיש עזרה לפצוע של פיצוץ
מועדון־הלילה פיגאל, במרחק כשני קילומטר
משם (ראה במדינה, הסלמה במלחמת
הכנופיות).
ורק ולארי נשאר מופתע עדיין גם למח רת
בבוקר .״זה מגוחך,״ אמר, כשהוא
מתאושש משנת־הישרים שלו, ורוכס את
מכנסיו ביד לא בטוחה עדיין .״להרביץ
מכות בגלל 37ל״י״.

ביום הרביעי לפני שבועיים נערכה באולם
אוהל שם בתל־אביב הצגת־הבכורה
של אמי הגנרלית בגרמנית.
השחקנית הראשית, אנה ל1רה, המגלמת
בהצגה את תפקיד האמא, הופיעה
על הבמה כשפניה מכוסות במשקפי שמש
ענקיים.
את מי שהתעניין לסיבת המשקפיים,
פטרו בטענה שהשחקנית נפלה במדרגות.
אבל הסיפור האמיתי היה שונה :
הגנרלית, מסתבר, התקוטטה עם בנה
הנס הס — שהוא גם בנה בהצגה. במהלך
הריב המשפחתי, צווחה האס לבנה :
״טוב שהתגרשתי מאביך — אחרת היו
נולדים לי עוד אדיוטים כמוך.״
תגובת הבן: הוא היכה את אמו מכות
רצח — גם בפרצוף.
וזה לא היה הסוף. ההמשך נערך על
הבמה, במהלך ההצגה הקומית: בין רעמי
הצחוק של הקהל, המשיכו האם ובנה
להטיח אחד בשני, בלחש, קללות עסיסיות
במיטב המליצות של השפה הגרמנית.
וכמובן שפאולוצ׳י ואבי אוהבים עד לב
השמיים, ונראים פה ושם שלובי־זרוע, או
במכונית הטריומפ־ספורט של אבי.
בקיצור, כמו כל זוג אוהבים צעירים.

המעופפים
(המשך מעמוד )35
״פרומיך. הרבה לפני שהדבר הפך לאופנה,
כבר שוטט ישפה ברחבי הארץ, לרגל
עסקים ובילוי, במטוסו הפרטי. בתחילה,
היה זה פייפר זתצקי. כיום, יש לו מטוס
גדול יותר, בן שישה מקומות, שעלה 98
אלף ל״י.
לדעתו של ישפה, התענוג אינו יקר
כלל .״לא כל אחד צריך לרכוש מטוס
גדול,״ אומר הוא .״אפשר לקנות מטוס
בפחות נד 40 אלף ל״י. זה בדיוק כמו
מכונית נוספת למשפחה.״ בסופי שבוע,
טס אבי לשארם או לאילת. כאשר הוא
פנוי יותר, לרודוס או לקפריסין .״זה יותר
זול מבאל־על,״ הוא מציין. לפני חודשיים,
החליט להפוך את תחביבו לעסק, רכש שני
מטוסים נוספים, הקים זזברת־תעופה בשם
נתיב, המבצעת טיסות פרטיות, בעיקר
לירושלים ולסנטה־קתרינה.

ליד הירקון בתל־אביב מ!וקנ

ו.ך עדן של משותקי לילדיב

אי אפשר
להירפא
ך 4וכס טיסה אחר הוא הרצל זמיר,
1י מנהל החברה המיבאת מכוניות טריומף
וינואר לישראל. כל אימת שאיש־העסקים
הצעיר 36 הנשוי פלוס שלושה, מוצא
לו שעה פנוייה — הוא קופץ לשדה־התער
פה בהרצליה, יוצא לשוטט שעה בשחקים
.״אני די טרי בשטח הזה,״ אומר הוא,
״אבל זה גרר אותי בזרועות פלדה. אינני
יכול לתאר לעצמי שאפסיק לטוס אי־פעם.״
אברהם
גולדשטיין, מהנדס־בניין ומבעלי
חברת הבנייה גד, החל לטוס לפני שמונה
שנים. מספר הוא:
״תמיד רציתי לטוס, רק שאף פעם לא
מצאתי את הזמן — עד לפני שמונה שנים.
אך היה זה רק תחילת הטיס הפרטי בארץ.
״התחלתי
עם בן־דודי ישראל אלון, ללמוד
טייס. תוך שנה השגנו רשיון. לאחר
מכן עשיתי רשיון רדיו, שזה שלב גבוה
יותר״.
לדעת גולדשטיין 47 נשוי ואב לשלושה
ילדים, הטיסה איננה תחביב יקר:
״אדם שמעשן שתי קופסאות סיגריות ל יום,
שמחירן ארבע לירות, מבזבז במשך
חודש כ־ 120 לירות״ .הוא מחשב ״עם
הסכום הזה אפשר כבר לטוס שעתיים.
ושעתיים בטיס זה הרבה זמן. ההוצאה
היא בהחלט סבירה.״
״אבל — כדי לטוס צריך להיות משוגע
לדבר. ואני — משוגע לדבר הזה.
אני טס לרוב בשעות הבוקר המוקדמות.
אני לא נוהג לטוס על חשבון העבודה,
מלבד בזמן שהיינו בונים בבאר־שבע, ירושלים
ותל־אביב בבת־אחת. אז, על־מנת
להיות באותו יום בכל המקומות, היינו
טסים״.
גולדשטיין טס כשלוש פעמים בחודש.
״פשוט אין לי יותר זמן להקדיש לזה״.
בדרך כלל הוא טס בארץ — לשארם,
מחניים, אילת. לא מזמן טס לקפריסין.
״טסנו ארבעה — בני, חברי, בנו ואני.
טיסה מעבר לים היא כיף בלתי רגיל״.

מחלה הגורמת לבושר

**שרדו שד ישראל אלון ( )48 סמוך
(ו לזה של גולדשטיין. מספר אלון, ש הוא
כבר סבא לנכדה ונכד:
״מילדות הטסתי דאונים. במלחמת העולם
השניה שרתתי בצבא הבריטי, אך הם
לא קיבלו פלסטינאים לטייס. לפני שמונה
שנים שכנעתי את אברהם שיצטרף
אלי לקורס טיס והתחלנו לטוס. אני נהנה
מזה במיוחד לאחרונה — כשאני יכול
לטוס יחד עם הבעל של בתי, שהוא טייס
מקצועי.
״כמה שאני טס — לא מספיק לי. אני
טס בשבתות, ובכל רגע פנוי. חבל רק
שאין לי הרבה רגעים כאלה. זאת פשוט
מחלה. נדבקים בה. משתדלים לשלב אותה
עם העסקים, אך לא תמיד זה חוסך
זמן. לפעמים זה גורם אפילו לבזבוז זמן.
״לעומת זאת, יש בטיס יתרון אחר.
בגלל הבדיקות הרפואיות שעוברים, צריך
לשמור כל הזמן על הכושר. וזה מצויין,״

10־11׳ ווובינזוניס

לים, המשחקים ומשתוללים בין מיתקני ו

רואים את עצמם
הילדים בכל הגי־המשונים,
הבנויים

כולם מעמודי טלפון ישנים. עוד בטרם הושלם גן השעשועים
המהפכני המוקם ליז הירקון, הוא כבר מושך ילדים רבים.
חניכי תנועות־הנוער, כבר עורכים במקום זה את פעולותיהם.

** ל גדת הירקון, כמאתיים מסר לס־י
( ני גשר הירקון הישן, בסבך הורשת
האורנים, הולכים ונשתלים בימים אלה
כמה מאות עמודי טלפון ישנים. כאשר
תסתיים מלאכת השתילה יתנוסס כאן פסל
אמנותי מורכב, עשוי כולו מעמודי טלפון.
היעוד שלו לא יהיה אסתטי בלבד.
יהיה זה ללא ספק מגרש השעשועים המלהיב,
המסעיר והמרתק ביותר שנבנה
אי־פעם עבוד ילדים בישראל.
יהיה זה קומפלכס של מיבנים, הנראים
במבט ראשון כמו מסלול מיכשולים צבאי,
עשויים כולם מעמודי טלפון ישנים ש יצאו
מכלל שימוש. כבר עתה, כשהפרוייקט
טרם הגיע לסיומו, הפך המקום לאטרקציה
מופלאה לילדים שהצליחו, לגלות
את המתרחש. מבלי שסיבירו להם
כלל למה נועדו המיבנים, כבר משתמשים
צהם הזאטוטים, כשהם קולעים בדיוק ל רעיונותיו
וכוונותיו של יוזם המפעל, האדריכל
גדעון שריג.
אומר שריג, שהשתלם באדריכלות גוף
וגנים בארצות־הברית :״הרעיון כולו
מבוסס על מיבנים אמורפיים, חסרי מטרה
מודגשת, פתוחים לדמיון. במילים אחרות :
מבנה הנראה במבט ראשון כלבירינט,
הופך לדבר מה שונה לחלוטין כשמתחילים
הילדים לטפל בו. גזעי העץ המסוקסים,
הבולטים לכל עבר, מכניסים
את הילדים לעולם של דמיון מוחלט.״

זה משהו שונה לחלוטין מגני השעשועים
המקובלים של נדנדות, קרוסלות וארגזי
הול. כאן זה מקום בו יכול 1-לד
למצוא את טרזן, אמיל ובלשיו ואת ה קפטן
נמו. כל הציוד הדרוש לכך נמצא
במקום. צריך דק לטפס, לזגק ממפלס אחד
למשנהו, להסתובב בתוך ספירלה של
עצים, והילד כבר רואה את עצמו כתועה
במבוך של ג׳ונגל הסר מוצא, או מחפש
אחר מטמון נעלם. אין כאן אמצעים כפד
יים. הכל פתוח להתרחשויות. נדנדה בגן
ציבורי היא, עם כל הרצון הטוב, היא רק
נדנדה. אבל המערכת המסובכת של עמודי
הטלפון היא גן עדן לילדים, המזמין או תם
להרפתקות דימיתיות.

ר שתות נ ח תי ם
ו ארובו ת אוניו ת
ה 91ח ך | 1זהו האדריכל גדעון
1 1 1111 שריג שתיכנן את גן
הטלפונים. גן דומה שבנה שריג בעיר
מילווקי בארצות־הברית, זיכה אותו בפרס
ובשבחים כמיתקן אמנותי בעל ערך רב.

^ בידמולידו של גן־־העדן הזה
ל? הוא גדעון שריג, בוגר בית־הספר החקלאי
כדורי, שהיה חבר קיבוץ משגב-
עם, שם עבד בכרם ונוטע. כשהיה בן 27
יצא לארצות־הברית, שם למד אדריכלות
גנים. לפני שנה חזר לארץ ומשמש כ־

תר אהת שלובת
מיבני העץ ש ת הוו ה
א ת גן השעשועים לילדי ם
והלהיב והמרתק ביו תר בארץ
מרצה לעיצוב ופיסול בבית־הספר בצלאל
בירושלים. יש לו כבר עבד עשיר בבניית
גני שעשועים לילדים. בארצות־הברית
הספיק להקים מגרשי ׳משחקים כאלה ש נבנו
מעצים שנפלטו !מהים, מרשתות נחתים,
מארובות אניות ישנות, מצמיגים
ישנים, חבלים, חומרי בנין ׳משומשים, תופים
של כבלי טלפון וגרוטאות ׳אחרות
למיניהן.
את הגנים נהג לבנות בכוח עבודה
מקומי, כשהוא משתמש בנערי השכונות,
בהן נבנו המיגרשים, כבנאים. רעיון זה,
של שימוש בעודפי המרץ החבויים של
נוער השוליים והטייתם לאפיק של אנרגיה
יוצרת, הוכיח את עצמו.
הנערים נהגו לקבל את תוכניות העבודה
והפכו בוסים למקום. בתום עבודתם
היו זוכים אף לשכר סמלי. בדרך זו הפכו
מאוחר יותר לשומריו של הגן ויסגיניו הנלהבים
ביותר ימול כל ניסיון של פגיעה
והרס. בתל־אביב עוסקים בבניית הגן
.שלושה מהיסטודניטטים הצעירים של שריג
זבצלאל. לני פרס, יליד דרום־אפריקה,
~^ 5פו כי תחילה רצה שריג לבנות את
ג׳ונגל הטלפונים הזה בשכונת התקווה.
אבל לשם כבר תיכננו גן מסוג יאחר. ה־עיריה
היא שהציעה לשריג ליישם את
בעיונו על גדת הירקון.

שעתו חשש מקרבתו של הגן לירקון. אבל
שריג עמד על כך שינתן לו לנצל איזור
משחק טבעי זה. הוא הקים מיבנה משחק
דמוי פירמידה המשתפע עד לגובה פני

המים והופך שם למזח דייגים.
שריג קובע בהפתעה כי עיריית תל-
אביב היתר. פתוחה לרעיונותיו המהפכניים
בתחום זה. זה בא לו כהפתעה מפני

מו תר לדרוך
על הבל

גן בחממת
הפנתרים
* *ו רו י בנו, אף הוא סטודנט בבצלאל,
מגיים מדי פעם תיירים צעירים, מ־אכסניית
נוער סמוכה, כדי לסייע בבניה.
צריך לעמוד מקרוב על יופיים של המיתקנים
ודרך הקמתם המושלמת, כדי להעריך
את גודל ההישג.
יתרונו הגדול של גן שעשועים כזה הוא
בכך, שאינו מושך ילדים בגיל מסויים
בלבד. הוא טוב לתינוקות בני שנתיים
ולנערים בני 16 באותה ׳מידה. עם גידולו
יכול כל ילד לימצוא באותו גן אפשרויות
חדשות ודרכי משחק חדשות אותן לא
ראה קודם.
בגן המוקם ליד הירקון יש אזורי
פעילות לפעוטות, לגילאי הגן ול ילדי
בית־הספר. אנשי העיריה הביעו ב־

שבכל נסיונותיו הקודמים לעניין עיריות
ומועצות מקומיות בבניית פרוייקטים כאלה,
התנפצו מאמציו אל חומת הביו רוקרטיה
והבעיות התקציביות.
בשעתו הציע שריג לעיריית ירושלים
לקבל לטיפולו את שכונת מוצררה, חממת
הפנתרים, קיווה כי במקום זה יוכל ליישם
את כל אשר למד. עיריית ירושלים לא
יכלה לשאת בנטל תקציב הקמת הגן,
למרות שגן כזה, ששריג התכוון להקימו
מגרוטאות, היה עולה פחות מכל גן־שע־שועים
שיגרתי אחר בעיר.
לדעת שריג מסמל הגן שלו ושיטת
בנייתו את העידן החדש בארכיטקטורה
החברתית. לא עוד מיבנים הכפויים על
אנשים, אלא מצב בו יש לתושבים מה
לומר לגבי מקום מגוריהם והסביבה בכל
הנוגע לצורה, נוחיות ופונקציונאליות.

לבירינט ספיראלי

שנבנו בצורת

זהו אחד וזנזיתקנים בגן המשחקים של שריג
שכבר הושלם. הוא טשוי כולו סמנזודי טלפון
ילדים בכל הגילים כבר משלהבים את דמיונם במשחק במיתקן.

מקום הגן הפאסטורלי השמרני, ה־
<01 מטופח למופת והמונע פעילות צריכים
לבוא פארקים לפריקת פעילות ומרץ. הגן
החדש, ששריג הוא נביאו הראשון כאן,
אינו פאסיבי ביופיו. אין בו שלטים בנוסח
״אסון לדרוך על הדשא.״ מותר שם לדרוך
ולטפס על הכל. מותר אפילו להביא מהבית
סולמות וחבלים ולמצוא למיבנים
שימושים חדשים. אין גם חשש מפגיעות
כיון שמתחת לעמודי הטלפון הגבוהים,
עליהם יתרוצצו ילדים, יפוזרו שכבות
חול-ים עבות, שימנעו זעזוע וחבטות ב־מקרה
של נפילה. זהו, לדעת שריג, הפתרון
האידיאלי לילדי הערים הנחנקים בין
גושי בטון ומוציאים את מרצם ברבות ה שנים
בחראקות והפגנות מחאה.
יתכן שאתרי שיראו את גן־העדן שהקים
שריג על גדת הירקון, ירוצו אחריו
גם ראשי ערים אחרות בישראל. בינתיים
נחרד שריג כשהוא רואה את התוכניות
לבניית גוש הבטון הענקי בלב תל־אביב,
שיקרה בשם דיזנגוף סנטר .״צריך
לחשוב היסב,״ הוא אומר ,״לפני שזה
ייהפך לכל־בו ענק. יש ליצור במקום כזה
הרבה נקודות של פורקן ופעילות למבוגרים
וילדים, לפני שיהיה מאוחר ׳מדי.״

״בכיתי בחשאי בלילות...״
הווידוי המזעזע של

איד•
גתה 16 שנבחרה
ל מל כ ת המים 71׳ :