גליון 1778 מתאריך 28 בספטמבר 1971

^ גי לו

ו חדשי
1בפרשת

.׳! 3ביב

ה ע תו נ אי טהוחטדעל -ח ־יהמטטרה טו ען:

יינ!* 1ןיך
ת ס ריו ת ־ ה אוי ר 3תעדה
!סו, לוו שק מ תו חכםשלהמעצ מו ת
משקיפים צבאיים בבירות המערב, שניתחו את
תקריות האוויר שאירעו באיזור תעלת סואץ בשבת
שקדמה לראש השנה, הגיעו לכלל מסקנה, ששתי
התקריות, זו בה הופל מטוס התובלה הישראלי וזו
בה ירו מטוסי קרב ישראליים טילי שרייק לעבר
עמדות הטילים המצריות, נועדו לבחון כלי נשק
חדישים מתוחכמים, של ברית־המועצות וארצות־ה־ברית
שלא נוסו עד כה מעולם.
אותם משקיפים מצביעים ביחוד על העובדה שב־תקרית
שאירעה למחרת הפלת הסטראטוקרוזר, בה
נורו טילי שרייק אמריקאיים לעבר עמדות הטילים המצריות,
ובה נורו טילי טאם רוסיים לעבר המטוסים
הישראליים, לא נגרמו, לפי הודעות הצדדים, כל
נזקים לאף אחד מהצדדים.

תופעה זו מצכיעה, לדעה המשקיפים
עד הפעלתם שד אמצעי שיבוש ומניעה
בזח הכמים, שניטרלו הו את פעולת הטילים
הסובייטים והן אתי פעולת הטילים האמריקאיים.
לניסויים
אלה יש השפעה מכריעה לגבי קרבות
עתידים באיזור התעלה, שכן לפיהם יקבע כל צד
את טאקטיקת הלחימה שלו.

אפש רו תלהו 34ד ח
ע צ מו תיו שלא לי הו
חמק הי רלישראל
מעצרו של סגן־נשיא מצריים לשעבר, עלי צברי,
דחה לזמן בלתי ידוע תוכנית להעברת עצמותיו של
אליהו חכים, לוחם הלח״י הקבור בקהיר, לישראל.
אליהו חכים הוא אחד משני אנשי הלח״י שנתפסו
בשנת 1944 במצריים, אחרי שהרגו את הנציב ה־העליון
הבריטי הלורד מוין, נשפטו והוצאו להורג
בתליה. בתקופת המנדט מנעו השלטונות הבריטיים
כל נסיון להעביר את עצמותיהם של אליהו חכים
וחברו אליהו בית־צורי לארץ־ישראל.

רק כשנה האחרונה נדונה אפשרות להעברת
גופתו של אחד מהשניים לישראל.
המגעים על כף התקיימו כין נציג של ממשלת
ארצות-הכרית לבין סגן־הנשיא עלי
צברי. כפי שמסר אותו נציג אמריקאי, היו
סיכויים סכירים שהמצרים יתירו את העברת
עצמות אליהו חכים עוד השנה. עתה
צפויה פתיחת המערכה מחדש.

מחלוקת סג דו״ל
סביב תו פ עו ת ^
ש ל עו ר וייצמן!
הצהרותיו האחרונות של עזר וייצמן,
יו״ר הנהלת תנועת החרות, לפיהן החמיצה

ישראל הזדמנות להחזרת השליטה האווירית
כתעלה, כתגובות כלתי נכונות כפרשת
הפלת ה״סטראטוקרוזר״ .עוררו תגובות
של אי־רצון כקרב צמרת גח״ל*.אפילו

חכריהם בהחזקת סמים מסוכנים, השתכר
כי במהלך העיקוכ אחרי השניים השתרבבה
לפרשה גם דמותו של עורך־דין ידוע
כתל-אכיב.

הקיצוניים שבין מנהיגי תנועת החרות מסתייגים
בפומבי מהצהרותיו הקיצוניות של עזר.
ביחוד עוררו ההצהרות את זעמם של ראשי המפלגה
הליברלית, הטוענים כי הופעותיו של עזר יוצרות
תדמית שלילית לגח״ל אפילו בקרב אוהדיה
בעבר.

אנשי המשטרה שעקבו אחרי הצריף של אביגדור
צברי, שם נתפסו זוהר ואיינשטיין, הצליחו לצלם
בין שאר המבקרים גם את אותו פרקליט נודע. הבלשים
הנדהמים ביקשו רשות ממפקדם, סגו־ניצב
יוסף נגל, ראש מדור הבילוש במשטרת תל־אביב,
לעצור את הפרקליט. הרשות ניתנה להם, אחרי דיונים
בדרג גבוה, אולם בעת המצוד אחרי האמנים
שהיו בצריף, לא נמצא שם אותו פרקליט, למזלו.

מעקבוח קי ר ה
סשסר תיוו 0 *3
עוו־ כ ״ו ״ן סליל
התמרמרות שוררת בימים האחרונים בקרב קבוצה
של עורכי־דין העוסקים בעיקר במשפטים פליליים.
לפי טענתם מפעילה לאחרונה משטרת תל־אביב מעקב
אחריהם ואחרי לקוחותיהם ומנהלת חקירה סביב
פעילותם המקצועית.

ממקורות אחרים נודע כי המשטרה מנסה
לאמת ידיעות שהגיעו אדיה כאילו קשורים
כמה עורכי-דין עם שוטרים בכית־ה
מעצר כאכו-ככיר, המפנים אליהם לקוחות
תמורת אחוזים מדמי הטירחה המשולמים
להם.
בקרב עורכי־הדין הועלה החשש שהמשטרה עלולה
לנצל את הפרשה לשם סילוק חשבונות עם כמה
עורכי־דין, שגרמו בשעתו צרות למשטרה בטענות
ופירסומים על הכאת לקוחותיהם.

הו דעהל קו ר אי ם
הגליון הבא של ״ ה עול ם ה זה״
יופיע, בגלל ה חגי ם, ביו ם
הרביעי הבא בבוקר.
ב ר חו בו ת תל־אביב יופיע ה־גליון
ביו ם ג׳ בערב.
הוא הדין לגבי הגליון הבא
א ח ריו, א ח רי שמיני עצרת.

עזרך־ד{ א ל מוני
מ עו רבבפרשת
איי נשט ין ־ וו ה ר
עם תחילת משפטם של האמנים אורי
זוהר ואריק איינשטיין, הנאשמים יחד עם

ובפן״ ההתנג שו ת 1*3
א גו דתהע תונ אי ס
ו עורכי ייהארץ׳י
החלטת גורמים מרכזיים באגודת העתונאים להביא
להוצאתם מן האגודה של שני עתונאים — יגאל
לביב ושאול שיף — עלולה להביא להתנגשות חמורה.
העילה לנסיון להוצאת השניים: הטמנת מלכודת
לעיסקה בלתי־חוקית( ,במיקרהו של לביב) ותיווך
בעניין זה( ,לגבי שיף).

אודם לכיב פעל כפי שפעל על דעתו
וכאישורו_ המוקדם_של_ כעל ״האיץ״ ,גרשום
שוקן, ונקיטת סנקציה כלפיו — היא הת ות עקיפה כשוקן עצמו, ופסילת מעשיו.
יתכן מאוד ששוקן יסיק מזה מסקנות׳מר•
חיקות־דכת.

!!ס״רת ה ב טי חו ת ״
ל א וי א די ר ימים
המישטרה הפרטית של גד יעקובי, הנושאת
את התואר ״סיירת בטיחות״ ,לא
תחזיק מעמד כשנת־התקציב הכאה.
לאוצר נתגלה כי הסיירת עולה בהרבה יותר כסף
מכפי שנקבע לה מראש, ויש חשד שהיה כאן מעשה
הונאה של משרד־התחבורה כלפי משרד־האוצר, כדי
להשיג את האמצעים הדרושים. הסיירת כבר עולה
למעלה ממליון ל״י.

לדעת האוצר, זהו כיזכוז משווע, ללא
שום תמורה מתאימה, ויש להניח שהדבר
לא יארטר כשנת-התקציב הכאה.
הוא הדין לגבי המישטרה הפרטית של יוסף אל מוגי,
שנועדה להוריד מהעבודה פועלים ערביים מן
השטחים המוחזקים, שלא נתקבלו באמצעות לישכת־העבודה
— וזאת אחרי שאלמוגי עצמו המליץ על
ביטול הצורך ברשיונות־מעבר.

מכתבים
ישגה

טובח

ש׳ חג נכלא
של וולט ד*ם נ

מיטב הברכות לשנה החדשה.
זאב הכירויי(מאירוכיץ) ,ראשל״צ
9לקורא דוק מאירוביץ, ולכל הקוראים
האחרים שבירכותיהם לשנה החדשה ממשיכות
להגיע למערכת — תודה. ושנה טובה
גס לכס.
וסונים ועליזים
כליון טקכים
גליון ראש השנה — היה משהו מקסים.
ואינני מתכוונת רק
לכתבת איש־השנה,
שמאחר שהפכה כבר
למסורת, אין היא
גורמת להפתעה, כי
מצפים לה כבר —
אלא לתריסר החתיכות
המפוארות,
ולנייר המבריק, ש
תענוג להחזיקו ביד.
למה אינכם בצורה ממשיכים
כזו?

הקומדיה שתשיט אתכם
במפרשיה על פני גלי
(ואף סערות צחוק בלתי
פוסקים !

בהשתתפות: רוברט מורם,
סטפני פאורס,
פול סילורס.
הצגת בכורה ארצית

בקולנוע ח ן ודא

כהן

ליאורה בהן, חיפה

החל ממוצ״ש 2.10.71
9.30 — 7.15 — 4.30

9מחוסר רצון לפשוט את הרגל.
שוטרים אלימים
הפגנת נטורי־קרתא ואוהדי אגודת־יש־ראל
בירושלים, שמטרתה היתה למהות
נגד נסיעת מכוניות פרטיות ברחובות ירושלים
ביום שבת, היתה בלתי אלימה,
והסתכמה בקריאות ״שאכעס״.
בעת ההתקהלות הוזמנו עשר ניידות
משטרה, ונראה היה בעיני השוטרים כי
הם ״מתים״ להפרעת הסדר ע״י המפגינים.
ואכן ההזדמנות הגיעה. רב ישיש ניסה
להרחיק את איש הטלוויזיה אשר ניסה
באופן הפגנתי לצלם את המתקהלים. השוטרים
התנפלו על הבר, היכו בו מהלומות
נאמנות, וניסו להעלות בכוח לניידת
— שיסע בשבת. רק לאחר התערבות
ערה מצד הקהל ניאותו לבסוף לקחתו
רגלית, אך המשיכו להכות את ראשו
של הישיש.
חייל צה״ל שעבר במקום באקראי צעק
,,מגילת זכויות האדם״ .כתגובה התנפלו
השוטרים גם עליו ואיימו לעצרו, באכד
רם :״אם תפתח. את הפה, לא יהיה לך
טוב.״
עזרא ברח־ ,ידושליס

כגדי המלך
הערומים — ככהלל

בתוכנית בחצי היום בשידורי ישראל, ששודרה
מנהלל לרגל מלאות חמישים שנה
להקמת המושב, שאל המראיין נער, שלפי
קולו נשמע כבן : 15—14״מדוע טוב
אצלכם במושב?״
״כי מרוויחים הרבה כסף,״ היתר. תשובת
הצעיר.
השתנו קצת הדברים, מאז ימי דור המייסדים,
ימי החלוציות, הציונות, והק רחת.
הלא כן?
ק. קלמנוכיץ, תל־אביב
גשיקות מתוקות מי ץ...
אינני מבינה מדוע יצא הזעם על תדי
קולק, על שביקש מאחד מאזרחי עירו
לנשק לו במה־ישמו. מן הידועות היא, ש־תדי
הוא גבר נאה ומטופח — מכף־רגל
ורגל ועד ראש, וכן הלאה. אז איפה כאן
העלבון?
ליאורה מנטל, רמת-ג!
9במה״שמו כמובן.
(המשך בעמוד )8
העול ם הזה 1778

מכונת הכביסה
המשוכללת ביותר•

פורום פילס בצבעים.

1617171
מי בוש
לגבר!
האם הגבר הישראלי מבין בבושם !
יוכלו לדעת אנשי הלנה רובינשטיין
הוציאו זה עתה לשוק מי בושם לגבר
בוק ארוסולי, הבושם מצטיין בניחוח
שהוא תערובת של ברוש וטבק.
זאת אשר
בבק גברי

הבקבוק
מוגש בהידור רב עם מדליון המוט בע
במרכזו ומכסה מוכסף גבוה. וכך —
האריזה המיוחדת מצטרפת אל התכולה בני חוח
הגברי ויחדיו זוהי מתנה נאה לחג ולכל
הזדמנות.
להלנה רובינשטיין סדרת מוצרים לגבר המצטרפים
יחדיו לנבחרת ״מועדון הגברים״
5 0£178׳ א \ 1£החל במי אחר-גילוח, קצף
לגילוח, דאודורנטים ועוד. גברים רבים אשר
עקב אורח חייהם מוקפים בנשים, יודעים
להעריך את השפעתו של ניחוח גברי המלווה
את הגבר.
אלו הם הגברים חברי ״מועדון הגברים״ של
הלנה רובינשטיין.

מכתבים

לצעירי

(המשך מעמוד )3
כ עי

נגד המילואים
כה לחי לאורי אבנרי על מאמרו מילואים
(העולם הזה .)1774 מאמר זה ביטא
את אשר בליבם של רבים, המרימים ומורידים
שערים במילואים, ומסתובבים ריקם
חודש ימים בהרגשת תיסכול עמוקה.
פנחס ליכי, ראשון־לציון
״טיסו־סידרל״
— סופר*
עלילה, השעון
לצעירים,
אל־חלד,
חזק מאד,
עמיד בפני
זעזועים1

ופיתולי־כטן
כשקראתי בעיתונים את המודעה הרצ״ב,
נתקפתי גניחות־צחוק ופיתולי־בטן.
ימים טובים הגיעו: גח״ל מתריעה בפני
פועלי ישראל על הידרדרות מוסר
העבודה בארץ.
תחי מדינת הפועלים המטושטשים.
עידו אילן? ,ויראו!

להשיגו בחנויות המבותרות ברחבי הארץ

מי האחראי?

1 6 9 -0

מאז קום המדינה ערך המטבע הישראלי
נמצא בירידה מתמדת.
משער של 4דולר ללירה עם קום המדינה
שער הלירה כיום הוא למעלה מ־ 4לירות.
לדולר אחד.

־ 18301־1
סופר -צלילה

גניהות־צחוק

מי האחראי?

ווורות בינל או מי ברחבי העולם

הממ של ה ־

אחראית לבזביי של מאות מיריינים בתמיכה
במפעלים כושלים.

הממשלה ־

אחראית לניפוח מוגזם של המנגנון הממשלתי.

הממשלה ־

אחראית להתערבות יתר בשוק ההון.

הממשלה ־

אחראית לערעור מוסר העבודה בארץ.

הממשלה ־

אחראית למחדלים הרבים שגרמו להרחבת הסער
נין שבבית האוכלוסיה בארץ.

הממשלה ־

אחראית לאיבוד האמון בדסבע הישראלי

תחת שלטון..הממשלה הסוציאליסם־ת״
מקופחים בארץ הפועלים!
גוש חרות ליברלים

מודעת נח ״ל

מינו לטה

דמעה

חיפאי נמסרה, בהתאם לצוואתו, לאוניברסיטה
לצרכי מחקר.
נראה לי שזה רעיון מצויין לדפוק את
אלופי הכפייה הדתית. אם אין לנו דם
להילחם על זכויותינו בעודנו בחיים —
הבד. נעשה זאת לפחות בהזדמנות האחרונה:
אחרי מותנו.
חנן גולדנרט, חולון
מנורש מביתו

לפני כמה זמן פגשתי במקרה את פולי־מאן
איבראהים אגבריה, מהכפר אום אל־פאחם
— ונבהלתי ממראהו.
אני מכיר את סולימאן זמן רב, ונדהמתי
לראות אותו לבוש קרעים.
התברר לי שבגלל
סיבות שונות,
גירשה אותו המש פחה
שלו מהבית ומהכפר.
גם כשעבר
לגור אצל חבר בכפר
תמרה, בגליל,
רדפו אחריו עד לשם
וגם משם גירשו
אותו.
עבשיו הוא נע
ונד בארץ, בלי בגד
ואוכל ופרנסה. אגכריה ואני שואל את
משפחתו, שהיא משפחה עשירה ומלומדת,
ואת כל התושבים האחרים באום אל־פאחם:
האם זד. הפיתרון?
ערד אכו־חמאד, כפר קרע

אריס סאן
לא התייוון

ברצוני למחות בתוקף על הכתבה ש התפרסמה
במדור רחל המרחלת, אריס
סאן התייוון (העולם הזה .)1760
אריס לא התייוון. זה עתה חזרתי מניו-
יורק, שם הייתי אחד מרבבות מעריציו.
בכל הופעותיו, ארים הוא תמיד, וקודם
כל, ישראלי. דוגמה אופיינית: כשהוא
הופיע בטלוויזיה היוונית בתוכניתה של
מריר. צ׳לו, הוא פתח בשיר תל־אביב.
כשד,מנחה שאלה אותו :״ארים, מדוע אתר.
שר לנו בעברית?״ הוא ענה :״כי אני
ישראלי.״ גם בתוכניות שלו בטלוויזיה
הוא מופיע כשברקע דגל ישראל.
דן סגינר, רעננה
למלכה הכתבה על איריס דוידסקו, מלכת המים
( 1971 הייתי ילדה לא רצוייה, העולם ווזה
)1777 היא מזעזעת, מזעזעת, מזעזעת.
אינני מתביישת לגלות: כשגמרתי לקרוא,
ניגבתי את העיניים.
מלכה מייקלר, חיפה

ל ח מזיג ב ח גזי גתחס שנ ח רו ת :

כרית־השמאל —

התחייבה ככתב

מאכ לי הודיים בחגי כרגיל

המסעדה פת וחה
ע ד אחר י חצ ות

ארוחות קארי מקוריות ומאכלים הודיים אחרים
מעוף־כשר, חסילונים, ירקות ודגים. ארוחת עסקים
מלאה כ* 8.75ל ״י. מיזוג אויר מלא ואוירה נעימה.

המסעדה

ההודית

רח׳ שלום עליכם ,10ת״א, טל 58553 .

בגלל עיסוקים אחרים, התפניתי רק
עתה להשיב למכתבו של עודך־הדין חיים
הולצמן, שפורסם אצלכם (העולם הזה
)1773 בעניין פעילותי בברית־השמאל,
ממנה פרשתי לאחר הבחירות.
אגיב רק לנקודה אחת: מר חולצמן
טוען כי איש בברית־השמאל לא ידע כי
אספתי כספים מאנשים עבור הבחירות —
כנגד הבטחה להחזירם אחרי הבחירות
מכספי המס הפוליטי של ההסתדרות.
קשה להביא הוכחות לחיזוק דברי, כי
התורמים מעוניינים בעילום שמם. אולם
קיבלתי את הסכמתו של מר דויד ארנפלד
להודיע, כי בידו התחייבות שנתתי לו
לפני הבחירות. בהתחייבות כתוב כי בדית־השמאל
תחזיר לו את התרומה שנתן, בסך
— 5000.לירות, אחרי הבחירות.
מר ארנפלד מודיע גם כי שוחח על
התרומה עם מר יעקב ריפתין, וקיבל את
אישורו לכך כי הכספים שהוא מוסר ל־ברית־השמאל
יוחזרו אחרי הבחירות.
יג אל דכי ם, תל־אביב
דפיקה אחרי המוות

קראתי בעיתונות כי גופתו של אזרח

סאן וסגינד

הטרנזיסטור הסר כמוצב

בתאריך שביעי לספטמבר נסעתי לפני-
הצהרים בטרמפ במכונית כרמל צבאית,
נהוגה בידי חייל בשם אברהם, מתל־השד
מר לפתח־תקווה. כשירדתי, שכחתי מקלט
טרנזיסטור במכונית. אודה מאוד לאברהם
אם יחזיר לי את הטרנזיסטור, שחסר לנו
מאוד במוצב.
שדמה וקס, ד.צ 3050 .ב ,2/צה״ל

קוראים השולחים מכתבים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.
ה עו ל ם הז ה 1778

הי ה לה שי ע ר יב ש
היה לה שיער יבש וחסר ברק. עד אתמול.
אתמול היא חפפה אותו ב ט $השמפו החדש של׳הלן קרטיס׳
נסי אותו גם את!
לבחירתך 4סוגים של ט-5השמפו המעולה המיוצר לפי נוסחה אמריקאית.
00 נן וזז 3ו £99 81 ט 3
לשער שמן
00 קוח 3ו^ 8ח!01ח 1_3 ט 5
להחזרת ברק משי לשערך
ססקוח 0ו^ 13313־161־ 4 1ט 5
להבראת השער ועור הראש
00 קוח3ו) 9 3ח 1ח):10ו(£ח 0 0 ט 5
שמפו שהוא גם מעצב שער

טיזם_5 {, 1ומ\/מ}־

4אחסץ \^/ש^ו,עז 0 0

ח 7ן ירה מי חז דתשל .11:10* 111:1

בוק שני נ סיוו ה

האמת ״י המנהיגים
כפי שהיא מ תגל המת 1ך כ תבי יד
כעמודים אלה ממשיך ״העולם הזה״ כסידרה מיוחדת כמינה.
המערכת הגישה לגרפולוג ידוע שורה של כתכי־יד של אישי־צי
כור, ככקשה לנתח על־פיהם את אופי האנשים.
לגרפולוג לא נאמר דכר על זהות כעלי כתכי־היד, מלכד הגיל

והמין. לא היתה למומחה כל אפשרות לדעת או לנחש כמי המדוכר. גם
כמערכת. ידע רק חכר אחד מי הם כעלי כתכי־היד.
כדי שהגרפולוג יוכל להתכטא כחופשיות גמורה, הוכטח לו שזהותו
לא תפורסם, והוא חתם על הדכרים כשם ״כרוך שמאי.״

״הוא קנאי לרעיון אחז ולמחשבה אחת...
.הוא איש המונולוג,...
; ״נאונן איש׳ הוא אום אנוע...

דויד בוגוחרו

כתב־יד צר, לא סדיר, פשוט בצורתו
ואינטליגנטי בשילובים.
בכתב־היד הזה ישנה חיות רבה, בהתחשב
בגילו הגבוה של האדם. מצויים אצלו
כוחות נפשיים חזקים מצד אחד, אך מאידך
גם עקשנות גדולה מאוד, הגובלת בעיקשות
של זקן, וקצת מן המונומניות.
הוא איש קנאי לרעיון אחד ולמחשבה
אחת, ומוכן לחזור על דבריו ללא ליאות,

ואינו מרגיש תמיד באיזו מידה הדברים
נקלטים ומשכנעים, ובאיזו מידה הם מהווים
טירדה ומשעממים את השומע.

הוא איש המונולוג, ולא איש

הדיאלוג. אין זאת אומרת שהוא
איש אנוכי, או כעל שגעונות־גד־לות.
לגמרי לא. כאופן אישי הוא
אדם צנוע, ללא יומרות וללא דרישות
של הופעה מרשימה. אך בקני
אותו וכדיעותיו אין הוא מסוגל
כלל לחוש את תגוכות הזולת,
ולכוון את התנהגותו על פיהן.
אמנם ישנה גם גמישות מסויימת אצלו

— גמישות המצוייר. בכוח. אך היות ועקביות
הגובלת בעקשנות היא הקו היותר
שולט אצל הכותב, יש וכל תהליכי תגובתו
טבועים בחותם של איטיות מסויימת, יש

.מצליח לשכנע במו־־מ עסקי או גו
..גמיש ומציאותי כאחד״.־
.הוא לא חיפש נבוז מימיו...״

אמנם יש בכתב־יד זה קצת קווי רעידה,
הסבירים אצל אדם בגיל כה גבוה, אך
כתב־היד מעיד שאדם זה חי חיים מלאים,

עשירים ומגוונים. כתב היד מצטיין ע״י
בהירות החלוקה, גמישות התנועה ורב
גווניות הצורות.

להניח שתגובתו היסודית היא השמרנות.
לא קל לו להסתגל לתהליכים חדשים,
מחשבות חדשות, אם כי הדבר בהחלט
אפשרי לגביו.
אך השתנות־הסתגלות זו היא אצל הכותב
תהליך איטי למדי, ויש מקום לחשש
שקצב הסתגלותו אינו חופף את קצב
תהליך השתנות הסביבה.

ושוכ יש גורם מכלכל, מגוון
ומפריע לתמונה של הזקן העיקש
והקנאי, השופע כריאות נפשית.
הוא עיקש, נכון. אכל הוא גם עשוי
להפתיע כקפנדריות ומצכי־רוח
לגמרי כלתי־צפויים.
איש זה עשוי להתקומם ולהשתולל כנער
בן ארבע, השתוללות יצרים עזה. חיוכי
שמש וגשם זלעפות עשויים להתחלף אצלו,
כמו אצל נערה בגיל .16
ועוד תופעה מעניינת אצל איש מורכב
זה. הוא צנוע באופן אישי, אינו רודף
פירסומת, אינו אנוכי ואינו אגוצנטרי, אך
הוא איש מלא נסיוו־חיים, תככים ועורמה,

והוא עשוי להפתיע בהשתוללות־יצרים בלתי
צפויה, והוא עשוי להפתיע, אפילו כיום
בגילו, בתחבולות זריזות של מו״מ או
בתחבולות מחשבתיות.

לעומת הנטיה לעקשנות ולרוח
תזזית, מצוי כאישיות הכותכ גם
הרכה רוך, רגש מפותח, דמיון פורה
ויכולת הסתכלות.
עקב הפכפכנותו ותכסיסיו, אין להגיח
שהיה תמיד עקבי ונאמן לחבריו, הפתעות
בלתי־צפויות לרוב והתנגשויות על רקע
רעיוני, שבהן היה כנראה מצוי גם גוון
יצרי ואישי, בודאי לא היו חסרות בחייו
הארוכים.
יש להניח שכיום, לאחר שהאיש כנראה
כבר לא פועל בחיים המעשיים עפ״י גילו,
הצליח למצוא לו שדה־פעולה, עניין וסיפוק,
כי איש עשיר־נפש זה, על כל ליקוייו,
מעולם לא היה חד־צדדי בנפשו. יש לו
גם כיום אפשרות מלאה של התעסקות
מספקת, באשר באיש זה פועלים לא רק
יצר־׳מעשה חזק, אלא גם יכולת הסתכלות
ויכולת הירהור.

שוס גולדסו
איש זה ניחן במחשבה אחידה, תמונת־עולם
כוללת ושלמה, אך לא בדוגמאטיות
קשוחה וסכמטית, אצל הכותב יש הרבה

מאד גמישות להסתכל במציאות, לשנות
תוכנית, לכוון ולהתחשב במציאות.
חולשות לחץ מסויימות מסתברות כנראה

על־ידי תופעות גיל. האדם כולו הוא גמיש,
דינאמי, ער, רענן ומגיב גם בשנתו ה־.77
מחשבתו היא כוללנית ומסוגלת היטב
להכיר במהירות הבזק קשרים ענייניים
קרובים בין תופעות שונות, אשר במבט
ראשון הן נפרדות לגמרי, וביסודו של דבר
שייכות זו לזו רק באמצעות השייכות
המשותפת למכלול שלם מקיף.

למרומים, אך בשתי רגליו הוא עומד איתן
על קרקע המציאות.
הוא איש התנועה האלגנטית והחיננית
ומי יודע, אולי בנעוריו היה מרוקדי ין*
קרקוביאק והפולקה המצטיינים.
גוף ונפש כידוע חד הם, ואין להפריד
ביניהם. תנועה גמישה גם מעידה על תגובה
גמישה ועירנית.

כתור איש קושר תופעות, הוא
מסוגל לקשור אותן כביטוי עשיר,
מגוון ומשכנע. יש להניח שהוא
הצליח לשכנע כמו״מ עסקי או
מדיני לא כאמצעים דמגוגיים, או
על־ידי שימוש בכוח גס, אלא על־ידי
עומק ומישקל טענותיו. כמו״מ
הוא גמיש ומציאותי כאחד.

יש לכותב דמיונות נועזים ושאיפות
רוחניות נעלות, אך הוא גם יודע לשעבד
שאיפות אלה לבדיקה מציאותית, ונמצא
שיתכן והוא איש שהצליח בחייו במידה
ניכרת להגשים ולממש רעיונות.
עם כל שאיפותיו החזקות, שבוודאי זכו
להצלחה ניכרת, הוא איש ענייני מאוד באופן
אישי. הוא לא חיפש בחייו מישרה,
כיסא ועסקנות, אם כי יתכן שאלה הוטלו
עליו.

הוא אדם בעל שאיפות רחבות מאוד.
שאיפות חובקות זרועות עולם ומגיעות

הוא לא חיפש ככור מימיו. ההצלחה
בוודאי האירה פנים לאיש
כרדו-כשרונות זה. לעולם לא הסתנוור
ולא השתכר מרוב חשיבות,
ככור, מישרה ומעמד. תמיד נשאר
צנוע, אנושי מאוד, לא מתנשא ולא
מתייהר.
בתור אדם הוא מצטיין בעדינות גישתו
האנושית. ביכולתו לחוש את הלא־נאמר,
ביכולת ההתחשבות שלו. בחיי המעשה הוא
בוודאי הצליח לתרגם גישה יסודית זו
למעשים תכליתיים של עזרה חברית, באשר
יחד עם עדינותו בתור אדם הוא
לא רק היה שרוי במעלות הרקיע, אלא
ידע גם לעשות במרץ, בתכלתיות ותבונה.
חבר במצוקה ודאי מצא אצלו תמיד
אוזן קשבת ויד מושטת, ומה שחשוב ברגעי
מצוקה היא מילה טובה ואמיתית.
הוא בוודאי עזר לחבריו האישיים, הקרובים
יותר והקרובים פחות, אך צרת הכלל
גם היא אינה זרה לו. אם ניקרה בדרכו
אדם סובל, או שקלט את מצוקתו, או ש-
תשומת־לבו הוסבה לכך, לא נשאר אדיש.
ועוד קו חשוב מציין את הכותב: יכולת
קליטה רגשית עמוקה, פתיחות הלב והחושים
לחווייה האומנותית. ודבר נוסף
ואחרון: פתיחות גם בפני זה הנעלם, יראה
בפני מה שמעל לתפיסתנו והבנתנו. פתיחות
בפני הסוד. ועומד הוא בפני זה ביראה
ובענווה, אך בקומה זקופה.

:.בעד הרגשת חובה וציניח מאו...
..משכנע בהחלטיות ששטה ומתמדת...

״מן הראוי שיתן תופש רנוחותיו הקלילים...״

ראובן ברקת
קשה מאוד לומר דברים ברורים וודאיים,
על סמך כתב־יד זה, באשר הקטע מכיל
5מילים בלבד, ובאשר הכותב השתמש
בעט שרטוט עבה וייתכן ואינו כותב בעט
כזה בדרך כלל.

כותב, אם כי לא מן הנמנע שהם אכן
אופייניים לכתב־ידו ולאופיו.
מה שאנו יכולים לומר בבטחון, על סמך
מילים מועטות אלה, ומתוך התעלמות מן
הביצקיות והשימוש בעט־שרטוט, הוא ש
יתכן
והבצקיות הצבעונית הרכה
אינה אופיינית לכותב, אלא לעט בלבד.
ולכן, מתוך זהירות אנו נמנעים מלפרש
ביצקיות, צבעוניות ורוך כאופייניים ל
הכותב
הוא אדם רציני מאוד, מרוסן ובעל
שליטה עצמית.

חולשות של אנשים אחרים,
ובייחוד לא לגכי חולשותיו הוא.
הוא איש בעל הרגשת־חובה רצינית
מאוד וחמורה. יש לו דרישות מוסריות
גדולות לגבי אחרים, אבל בייחוד הוא
תובע הרבה מעצמו.
האדם הוא איש שקט, רציני, מאופק,
בטוח בעצמו, כנראה ללא נטיות אנוכיות,
ודי החלטי ותקיף בדרישותיו, אבל לא
באופן צעקני. החלטיותו היא שקטה, חרישית
אך תובעת ללא הרף.

ביטויו הוא מאופק, תמציתי
וישר, ויש לו גוון מאוד משכנע
של החלטיות שקטה ומתמדת, של
התביעה המוסרית שיש לה כיסוי
מלא על־ידי תכיעה המורה גם
לגכי עצמו.

אינו נוטה להתייחם לדברים
כקלות, ואינו נוטה לסלחנות לגכי

איש זה עשוי לשמש מופת של מילוי
חובה. עם חומרתו, ריסונו העצמי ורצינותו
אין לראותו כקפוא, קשוח או כאדם ללא
רגשות, הוא אדם די שקט ושלוו, המנסה
לדחות את השפעת הרגשות על החלטותיו,
שהן צריכות להיות מוכתבות, לדעתו, על-
ידי מניעים מוסריים והגיוניים, על-ידי

עקרונות של ! !וק כללי ומחייב בלבד. אך
אין לדחות לגמרי את ההרגשות.
לא ניתן לאדם שרק עקרונות יישלטו
בחייו ורק דרך החלון ייכנסו העקרונות
לחייו, משפיעות ומכניסות גוון של גמישות
וגם חוסר שלווה מסויימת לתוך
חיים, שכולם קודש ועקרון של כלל.
אך גם מצד שני אין לראות באיש זה
הגשמה חד־צדדית קיצונית של חיים עלפי
עקרון כללי מופשט. האדם הוא רציני
מאוד, נתון להרגשות חובה חזקות, אך
אינו נעדר רוך אישי, יכולת תיאור וחיוך.
ייתכן והוא דוחה כל אלה לחייו הפרטיים,
ולא נותן להם מקום בחייו הציבוריים.

ייתכן שמן
יהרהר קצת
כאן, יתן יותר
קלילים וימנע

הראוי שאיש זה
בדברים הכתוכים
חופש לכוחותיו המחד־צדדיות.

בביטויו
המצומצם ובקפדנותו הוא מנסה
לגרש מיחסיו עם אנשים אחרים, כל גוון
חם ואנושי. אין זה מקל על התקבלותו
החברתית. יתכן מאד שאנשי סביבתו מתייחסים
אליו בייראת־כבוד והערכה מרובה.
ספק אם רבים אוהבים אותו.

״מונן להקשיב לבני־אדם...״
״מחזוו מחחלו של מאמץ וחונ״ה״
..אנשו לסמוך עליו גס מבחינה אנושית...״
כתב היד אשר לפנינו מצטיין בחיות
ואחידות כאחד. קטנות האות, תוך גודל
ההפרש בין איזורי הכתיבה.
הכותב הוא אדם ענייני ואדם מסור.

שאיפותיו הן גדולות וחזקות, אך הן משמשות
מטרה על־אנוכית ולעצמו. באופן
אישי, אין הכותב דורש הרבה.

חייו הם אינטנסיביים

מאוד.

אויה אליאב
הוא מתמסר לעבודותיו ולתפקידו
ללא גכול. על נאמנותו והתמדתו
אפשר לסמור לא רק מבחינת מילוי
תפקיד ומשימה, אלא גם מנד

חינה אנושית. הוא אדם אחראי,
מתמיד ונאמן באדם.
קווי המישרל הם: עצמאיות, מהירות
(המשך בטמוד )8

כתב• יד
(המשך מעמוד )7
התפיסה, חריצת המשפט וראיה אובייקטיבית
בלתי־משוחדת ועניינית.

דבר. אשר הוא עומד לעשותו.
צריך להיות מבוסס על בדיקת
עובדות ׳מוקדמת.

אופן מחשבתו היא עניינית ואובייקטית.
כדי להיות מדען וחוקר שקט, חסר לו
משהו. אפשר גם לומר, יש לו משהו נוסף,
שאינו תואם לגמרי את התדמית המקובלת
של טיפוס החוקר, אם כי החיים הם יותר
עשירים מספרי לימוד לפסיכולוגיה.

כדי להתאים לתדמית המקורית של חוקר,
יש לכותב עודף מרץ וצמאון עשייה,
אמנם שקט ומרוסן, אך חי וקיים ועוד
איך. חשיבותו היא הגיונית וקושרת כאחת.
כאדם הוא איש עניו וצנוע, אם כי לא

בעל הכתב אשר לפנינו יודע יפה לעבוד
במרץ ולהחזיק מעמד עד הסוף. אינו מן
הדברנים הגדולים, ובוודאי שאינו ״נופת
צופים״ ,בדברי ניחוח ומחמאות זולים היוצאים
מפיו.
הוא דיפלומט ואדם גמיש, אך הוא
משתמש מעט, באופן יחסי, בדברי שקר
ומירמה, ואפשר לסמוך על דברו. הוא
מוצא נתיבות ללב זולתו בביטוי הולם
ומתאים לתנאי השעה והאיש. על אחריותו
וגישתו העניינית אפשר לסמוך בהחלט.

מצטנע, עדיו־נסש, מגיב בעירנות ומתחשב
באנשים אחרים.
על כל עקביותו והתמדתו, אין לראות
בכותב אדם קשוח. הוא די גמיש, והסתגל
לתנאים משונים, וכל קו מחשבתו הוא
מציאותי. הוא עקבי ותוכניתי מחד, ומאידך
אינו נדבק לתוכנית ערוכה מראש, ותמיד
מוכן לשנות, תמיד מוכן להסתגל למציאות׳
וכל זה לא תוך כדי איבוד דרך, אלא
תוך כדי התאמה למציאות.
יש לו נטייה מסויימת( ,אם כי קשה
לומר את זה בוודאות גמורה לאור היקף
הדוגמה, של כתב־היד) של נכונות הקשבה
לבני־אדם. גישה זו מתקשרת לעדינותו
הנפשית. אינו מן המפקדים או המנהלים
הגסים והקשוחים.

ידוע לו דווקא המחזור הטבעי
המתחלף של מאמץ והרפייה, ובסך
,הכל הוא מצליח להשתמש בכוחות
האישיים, העומדים לרשותו.
בתכליתיות מרובה, כאופן ענייני
ומוצלח, עד כדי השגת מטרות
ללא עייפות וללא סכנה של היד
לון־כוחות או ירידת-כוחות פתאומית.

אנו
בטוחים שבמעשיו ובמסירותו
לעניין, אשר הכותב משרת
אותו, הוא מוצא סיפוק רב, וגם
אינו חסר הכרה חברתית ואהדה,
אם כי אינו טיפוס מבריק ושנון,
שהדברים באים לו בקלות• אך הוא
גם לא מחפש את ההצלחה הקלה
המסנוורת.

אריה (״לובה״) אליאב

יש לו סבלנות. לא בוער לו. בסופו של
דבר, גם האושר החברתי מובטח לו, הוא
אינו זקוק לכך במיוחד, אם כי כל אישור
תמיד מוסיף. אך האמונה בכוחותיו —
קיימת בו, והיא הנותנת לו גם כוח להיאבק
ולהתמודד.

ה עי קרשאתה רנ7ן 1ב7ב! 7
אם רק תתכנן א ת
שעת־הקימה שכך
כ ד שיהא גיי ד זמן
מספיק להתלבש,
להתרחץ, לשתות
משהו ולהגיע
לתחנת ״אגד״
הקרובה — אצו
נדאג לכל השאר !
אנו מעמידים
לרשותן בוקר־בוקר

2800
*ו טובו ס״ ס
אשר מוכנים להסיע
אותך לכל יעד
שתבחר על פני
מפת ישראל —
בנוחיות,
במהירות ובבטיחות.
אנו דוגלים במתן
שירות טוב ויעיל
ואנו גאים על כי
ברוב ה מקרים
איננו מכזיבים
את ציבור הנוסעים
שלנו1

זהו אגד ^

העול ם הז ה 1778

הת שת המערך
כמה מילות־הסבר על הסיסמאות הפוליטיות
המתפרסמות בשולי מדור זה:
הספיקות שהיו לי פעם ביחס לערכה
של הביקורת נגד המישטר הקיים והמפלגה
השלטת כבר מזמן הפכו לוודאות
מייאשת. אני יודע שאין ערך רב, או
לפחות ערך מעשי כלשהו, למאות ואלפי
ההתקפות, הנערכות מזה 24 שנים מעל
דפי העיתונות נגד הממשלה. גילויים על
שגיאות ומחדלים שבכל ארץ דימוקרטית
אחרת היו גורמים להתפטרויותיהם של
שרים, ואפילו לנפילתה של ממשלה, מתקבלים
כאן על־ידה בשלווה ובביטול. מיש-
סטו הקלאסי של הרקליטס ״הכל עובר״
רקום על דגלה של הממשלה הזו, מאז
עלתה לשלטון.
ביקורת קטלנית, ידיעות על שחיתות,
הסתאבות, ביזבוז, שגיאות, מחדלים, מעילה
באמון הבוחרים, שקרים רשמיים,
מדיניות כלכלית וחברתית כושלת — הכל
עובר וזורם כמו הנהר של הפילוסוף
היווני. הדבר היחידי העומד במקומו כסלע
איתן — הוא הממשלה עצמה.
היא לא מתרגשת משום ביקורת המושמעת
נגדה. היא לא טורחת אפילו לשאת
יד ולגרש את היתושים והבארחש העולים
עליה. העקיצות לא חודרות מבעד לעור
הפיל שלה. הסארקזם המר, הלאקוניות המעודנת
והציניות הקטלנית של
אנשים כמו עמום קינן, שמואל
שניצר, יואל מרקוס, שלום רוזנפלד,
זיווה יריב, סילבי קשת,
אמנון רובינשטיין, שבתי טבת,
בועז עברון ועיתונאים שנונים
אחרים — מבוזבזת לחלוטין
עליה. היא אפילו לא מתרגשת
ממאמרים ראשיים, המוטחים נגדה
ברצינות בומבאסטית, ומכ־תבי-אשמה,
המבוססים על ידיעות
בדוקות.
הכל עובר, היא אומרת, וגם זה יעבור.
מחר תקום שערורייה חדשה, ותשכיח את
הישנה, ומחרתיים תתגלה פרשה שתשכיח
את כל השערוריות הקודמות — אלוהים
גדול, ועוד ידו נטוייה.
הממשלה הזו סומכת. על זכרונו הקצר
של הציבור, על בורותו, אדישותו, ציי תנותו
העיוורת ונכונותו לאכול לוקשן,
ולעבור יום־יום תהליך יסודי של שטי-
פת־מוח.
היא יודעת שהציבור ישכח לה הכל,
כאשר תפרוץ מלחמה, או כאשר יתחילו
מנהיגי האומה לנפנף דגלים שחורים
ולהכריז על סכנת ההשמדה הצפוייה לנו.
היא יודעת שלקראת הבחירות, כאשר החגורה
תותר, המשכורות יעלו, ההבטחות
יפרחו — ישכחו המטומטמים האלה את
כל העוולות שהממשלה גרמה להם במשך
ארבע שנים.
כך זה קרה בכל הבחירות הקודמות,
ואין שום סיבה שתהליך שימון הגלגלים
וגירה המוחות הרופסים לא יפעל

גם בבחירות הבאות.
מה אפשר לעשות ז אתם אומרים, ככה

לפעמים גם אני מרים את הידיים
בייאוש, ולפעמים, ברגעים של טירוף־חל־קי,
אני מתחיל להיתפס להזיות מתוקות,
ולהאמין שבכל זאת ניתן לעשות משהו
לשינוי המצב. אחרי הכל, אני אומר לעצמי,
הממשלה היא המיעוט, והעם הוא הרוב.
לא ייתכן שאין ערך לקול שלי. אני, אתה,
הוא, ובסופו של דבר כולנו, יכולים לעשות
משהו כדי להעלות לשילטון ממשלה
אחרת, או לפחות להפחיד את הממשלה
הנוכחית ולגרום לה שתשנה את דרכיה.
להפחיד אותה בכל הדרכים האפשריות :
הפגנות, מחאות, שביתות וצעקות עד לב
השמיים. ומד, שחשוב יותר מכל — לש תול
בלבה ספיקות רציניים ביחס לתוצאות
הבחירות הבאות. ברגע שד,כסאות
אליהן דבוקים שרי־הממשלה יתחילו לחרוק
ולזוע — תיפקחנה עיניהם באימה,
ואוזניהם האטומות תזדקפנה להקשיב לרחשי
המרירות העוברים ב״עם״ ,סליחה
על הביטוי.
וזה מד, שאני מנסה לעשות בסיסמאות
שלי. מדי שבוע, עד הבחירות הבאות,
תתפרסם בשולי המדור הזה סיסמה נגד
המערך. אין טעם בעקיצות חמודות. צריך
להכות את המערך בפטיש על
הראש. להילחם בו בכלי־הנשק
שלו.
כל סיסמה — היא שטיפת־מוח.
אין שום סיבה שנשאיר
בידי הממשלה את המונופול על
תהליך הסברתי אפקטיבי זה.
סיסמאות נגד המערך יתקבלו
ויפורסמו על ידי ברצון.
אולי נגיע במשך הזמן לכך
שאנשים יצרפו את המילים ״אל
תצביע למערך׳ לכל ברכה ומשפט שיגרתי.
בוקר טוב — אל תצביע למערך. לילה
טוב יקירתי — אל תצביעי למערך. בתיאבון
— אל תצביע למערך. וכדומה. כשגולדה
וספיר יתחילו לשמוע הערות כאלה
מפי הנהגים שלהם — יכול להיות שמשהו
יתחיל סוף־סוף להדאיג אותם.
רגע, רגע! לא כולם בבת אחת! שמעתי
אותכם. בשביל מי כן להצביע? האמת
היא שאני בעצמי לא יודע. עדיין לא, בכל
אופן. ברגע זה אינני רואה שום אלטרנטיבה
מתקבלת על הדעת לממשלה הנוכחית.
התשובה שלי ושלד לא מוכרחה
לבוא מייד. יש עוד שנתיים עד הבחירות.
עד אז הכל עלול לקרות. אולי תקום
איזה מפלגה חדשה, שכדאי יהיה לתמוך
בה, ואולי יקרה איזה נס, והמערך יתקן
את דרכיו.

על מותו ללא עת של

פרנץ לוי
חלוץ תעשיית הגומי בארץ
ואדם למופת

בע״מ
בע״מ
בע״מ
בע״מ

דן כן אמוץ
מנהל השכונות
איך לעשות מה
לזכור ולשכוח
המפגין כע״מ
ערכי ראיונות כע״מ
מתקן פגצ׳רים כע״מ

פיתג העונה
לך אל הנמלה עצל ולמד מדרכיה — נו, זוז כבר, נבילה !

חשבון חסו ב בו ק הזרע
אני לא יודע איפה הייתם אתם לפני
שבועיים־שלושה, כאשר בנידיורק נפתח,
לראשונה לשימוש הקהל הרחב, בנק־זרע,
אשר תמורת 70 דולר דמי־קדימה ותשלום
שנתי של 20 דולר מוכן לקבל הפקדה ולשמור
אותה בהקפאה עמוקה ובמצב תקין
עד שנת .2030 אני, עם ״ידיעות אחרונות״
(שפירסם את הידיעה) ביד אחת, ועם המה־שמו
ביד השניה, עמדתי שם לפני הקופאי,
וביקשתי לפתוח חשבון.
״חסום או עובר ושב?״ שאל הקופאי
מבלי להביט בידי.

קדון, או לד,שלח לכל כתובת באמצעות
הדואר. סידור פראקטי זד, חוסך לאדוני
טיסות מיותרות לכל קצווי תבל, וביקורים
מייגעים (הכרוכים לא אחת בביזבוז זמן
ודברים) .אצל נשים המבקשות לעשות שימוש
בפקדונו, או בכל חלק ממנו.
״נניח שאדוני רוצה לשלוח מתנת יום
הולדת לנערה בלונדון או פרים. כל מה
שעליו לעשות הוא למלא המחאה בנקאית,
שבה הוא מציין את הכמות בסנטי-ליטר —
סי.סי, בשפת הבנק — אותה הוא מבקש
להעניק לידידתו.״

תא־־זרע (מוגדל פי מיליון)
מקרר, מכונת כביסה, טלוויזיה או מיקסר)
,יש לי בשבילכם הצעה הזדמנותית
משגעת.
מיצרך החודש שלי הוא הדולר עצמו,
שהוא מיצרך־הייבוא הזול ביותר שניתן
להשיג היום בשוק. מחירו בסר הכל 4.30
ל״י, וניתן להשיג אותו בכל חור.

דופקי את 091 הוי 0 2 9ה
לממונה על הכנסות המדינה, מר משה
נוידורפר — שלום רב.
יש לי יסוד סביר לחשוד במיספר חב-

אני מתאבד מרה (לצורכי מס הכנסה)

ברגע זה ברור לי רק דבר אחד: למערך,
במצבו הנוכחי, אני לא מצביע. ומה
איתך?

מיצרך החודש
אם עדיין לא השתחררתם מבולמוס
הקניות, אם אתם עדיין מחפשים מיצרכי־ייבוא
כדי להבטיח את ערך הלירה הנמצאת
בידכם, אם אתם מחפשים סחורה
שעדיין עולה בזול ומצוייה בשפע, אם
אינכם רוצים לשלם חמש, שש ואפילו
שמונה לירות עבור הדולר (זהו, פחות או
יותר, מחירו כאשר אתם רוכשים מכונית,

צאות לצורכי פירסום של עסקיהם, היורדות
מהכנסותיהם ונקיות לפיכך ממם.
החברות החשודות עלי הן: כלל — חברה
להשקעות בישראל בע״מ ! ב. קרבצ׳יק
ובניו בע׳׳מ> בלונדר את פוקס! דרור
בנימין בע״מ! ״גומר״ :סופרגום בע״מ!
פינטל חיים בע״מ; ופלסגומי בע״מ.
חברות אלה פירסמו בעיתון ״הארץ״
( )23.9.71 מודעוודאבל על פטירתו ללא
עת של פרנץ לוי ז״ל, מנכ״ל מיפעלי
פרנץ לוי בחיפח, ואני חושד מאוד ש־

בדו״ח שומה של שנת 71/72 יופיעו המודעות
שלהם כהוצאה מוכרת לצרכי פיר״
סום עסקיהם.
אני יודע שכולם עושים את התרגיל הזה
לממשלה, וחשבתי שאולי תהיה מעוניין
לעשות משהו בנידון.
או אולי התרגיל הקטן הזה נראה גם
בעיניך כדרך לגיטימית להתחמקות מתש לום
מם מלא? אם כך תואיל בטובך לאשר
את המודעה הבאה, כהוצאה לצורכי פיר-
סום, הפטורה מתשלום מם הכנסה:

רות מיסחריות המשתמטות מתשלום מלוא
המס המגיע מהן, על-ידי הגשת קבלות
עבור הוצאות פרטיות כאילו היו אלד, הו

ההבדל?״ שאלתי במתח.
״חשבון חסום פירושו הפקדה חד-פעמית
בכספת על־ידי בעל החשבון עצמו, ומשי כה
חד־פעמית על־ידו או על־ידי באת־כוחו.
חשבון עובר ושב, לעומת זאת, מקנה
לאדוני את הזכות להפקיד בכל הזדמנות,
שהוא עובר בסביבה, או לשלוח את
הפקדותיו באמצעות הדואר. סידור זה
משחרר את הלקוח שלנו מאי-הנוחיות הכרוכה
בהתאפקות, ועצם תהליך ההפקדה
נותן לו, הייתי אומר, הרגשת סיפוק בלתי-
מבוטלת.
״גם המשיכה מן החשבון יכולה להערך
בכל עת על-ידי באודכוחו של בעל הם־

״עובר ושב,״ אמרתי לקופאי, בקול נרגש
כלשהו.
״זה יעלה לאדוני 100 דולר כדמי קדימה,
ו־ 30 דולר לחודש.״ אמר הקופאי.
״לא חשוב,״ אמרתי בקול רועד .״אני
מסכים לכל תשלום. העיקר, איפה אני
מפקיד?״
״בנקב שלפניו, אדוני,״ אמר הקופאי בשלווה
״ונא לחתום על שלושת העתקי
הטופס הזה.״
״רק רגע, אדוני !״ אמרתי מתנשם .״עוד
רגע אחד!״
מה אני אגיד לכם, רבותיו יצאתי מהבנק
וחזרתי מהטיול הזה לניו־יורק עייף,
אך מלא סיפוק.

שכיר: אם אתם לא חצים לנשום יו ־ תנו למעוך לנשום וגר

תמרורים
נישאו. שר השיכון זאב שרף
( )65ו הני ח, אחות אשתו המנוחה, שנפטרה
לפני שנתיים.
עומדלהינשא. אוורל הרימן,
השגריר הנודד של ארצות־הברית
בן ה ,79-לפאמלה צ׳רצ׳יל האווארר
51 מי שהיתר. אשתו של רנדולף
צ׳רצ׳יל (בנו של סיר וינסטון צ׳רצ׳יל).
נחוג יום הולדתו החמישים של
חבר־הכנסת הערבי של רק״ח אמיל

חביבי.

ח״ב חביבי
מונה דובר נפת חיפה של משטרת
ישראל וראש לישכת החקירות, רב־פקד
חיים פרנקל, לדרגת סגן־ניצב. תפקידו
החדש: סגנו של מפקד מרחב חיפה.
זייף מבלי משים, נשיא ארצות
הברית ריצ׳ארד ניכסדן, בעת תחרות
באולינג במרתף הבית הלבן עם שני אלופים
בינלאומיים, אאידה גונזאלס מפורטו-
ריקו ואדווין לותר מויסקונסין. בסיבוב בו
ניצח ניכסון את שני האלופים, הוא חצה,
בתנופתו, את קו ההתחלה, נפסל למעשה,
אך איש מהנוכחים לא העיז להעיר לו
זאת.

נכנם

לכיתהא חנסיד

אדוארד בן השבע, בנם של מלך ומלכת
בריטניה. אחיו הגדול, צ׳ארלם, נכנס
באותו יום לביודהספר הימי המלכותי
בדארטמות.

נהגת• לע שן״ תוצר ת חוץ׳
ואז ניסיתי ב רו דווי-
כעת זוהי סיגריתי -היא עצומה !
ונוסף לכל אני חו סכ ת.

:רת דו ב ק

8* * 100

איכות בינלאומית תערובת אמריקאית סופר קינג-סייז-פילטר

נפטר בגיל ,82 הארכיאולוג האמריקאי
פרופסור ויליאם אולכרייט
מגדולי חוקרי עברה של ארץ־ישראל ה-
מיקראית בכל הדורות. לזכותו נזקפת השיטה
לקביעת תאריכים של מימצאים ארכיאולוגים
הנהוגה עד היום.

נפטר. בגיל ,59 גוסטב וייסד־ברג,
אחת הדמויות הידועות בין בולאי
ישראל.

נפטר בגיל ,87 בתל־מונד, צ בי
זבולון ויינברג, מזקני הסופרים העב ריים׳
שהחל לכתוב בראשית המאה, פיר-
סם סיפורים בעיתונים מעוררי נוסטלגיה
כהזמן, רשפים, הנותטורר, ובספריו —
בדרכים אבלות ובית ורחוב — תיאר את
יהודי ארצו, פולין, בין שתי מלחמות
העולם.
נפטר. מהתקף־לב, בגיל ,59ד״ר
מרדבי קניגסכו!־ ,מרצה לכימיה באוניברסיטת
בר־אילן. משפחתו קיבלה היתר
מיוחד להביאו למנוחות בבית־הקברות ה צבאי
בכפר־סבא, לצד קיבריהם של שני
בניו שנפלו במלחמת ששת־הימים: סגן
שלמה 21 שנפל בפריצה לרפיח, וסמ״ר
שמעון ( )29 שנפל בקרב בעמק דותן, הניח
אשה בהריון ושני ילדים. ד״ר קניגסבוך
היה מבוגרי המחזור הראשון של בר־אילן,
החל את לימודיו כאשר היה כבר אב
לחמישה ילדים, המשיך בם גם כאשר נפלו
שני בניו, וב־ 1968 קיבל את הדוקטורט.
ה מו ל ח

הז ה

1 7 7 ,4

ו*ו^ו׳ו*ו*ו*ו*ו*1*1*1

חת הסצנות הונראות ביותר שראיתי אי־פעם על
בד הקולנוע נחרתה בזכרוני עוד מימי ילדותי. היא
הופיעה בסרט פאציפיסטי על מלחמת־העולם הראשונה.
איני זוכר איזה סרט זה היה.
חייל פצוע שוכב בבוץ, בשדה־קרב עזוב. הקרב עבר
הלאה, והפצוע לבדו נשאר במקום, מבלי שיוכל לזוז.

אט-אט, בדממה נוראה,
בוץ. תחילה נעלמות רגליו,
וחזהו, עד שעיניו הקרועות
מתחת לפני הבוץ. שום זבד

שוקע החייל בלאחר
מכן בטנו
לרווחה נעלמות
לאיש לא נותר.

ך** מימסד הישראלי שוקע בבוץ. אט־אט, טובע גו!
1פו בשחיתות ובזוהמה.
הוא לא פצוע, והוא לא הולך למות. להיפך, הוא מתבוסס
בבוץ הזה בשימחה מטורפת, כאילו היו המים העכורים
סם־חיים ומי־בושם.
מימסד זה איבד מזמן כל זכר של חזון סוציאלי, כל

המימסד המוסמכים?

הנה הועלו האשמות נגד אנשי־צמרת כ
מישטרה, על רקע פרשה הקשורה כדאשי סינ־דיקאט
הפשע הבינלאומי.

צריכים לחקור. בהחלט.
מי ממנה את החוקרים וקובע להם את מיסגרת חקירתם?
שר־המישטרה, כמובן. אלא מי?
ומי יהיו החוקרים? מנכ״ל של משרד ממשלתי, ואיש
צמרת המשטרה, ואיש מנגנון התביעה הכללית, שכל
קיומה על המישטרה.

הושמעה הטענה שיש כארץ פשע מאורגן,
ושזה קיטור כקציני־משטרה וכראשי־מפלגות.
צריכים לבדוק. כמובן.
מי יקבע את הבוקד? שר־המישסטים.
ומיהו הבודק? היועץ המשפטי לממשלה.

יש שחיתות כספורט? היא קיטורה במפלגות
ץ דרושה ועדת-חקירה?

הממסד ]וחבט
שריד של מוסר אישי וקיבוצי. מעליו מתנוססת, כסיסמה
מיפלצתית, קריאתו של העסקן הצרפתי פראנסואה גיזו,
מלפני 128 שנים :״התעשרו! התעשרו!״

כי כאשר כולם מתבוססים בבוץ, עליזים
מתרוננים, האיש הנקי הוא יוצא־דופן, חריג,
השוד וניקלה.

ן*ן שוב להכין שהסתאבות זו אינה עניין אישי, אלא
ן 1חברתי. לא תופעה של פרטים, אלא תופעה קולקטיבית.

לשון
אחרת: עניין של מימסד.

וכאשר מימסד שלם כפוף לאנטי-ערכים אלה, מוכרחים
הם להתפשט ולהשתלט על כל חלקיו — מוסדותיו
ומפלגותיו, עולמו העליון והתחתון, כלי התקשורת וחיי
הספורט, חברתו וכלכלתו.
זוהי משמעות הצירוף, המיקרי־כביכול, של ארבעת
המיסמכים שהונחו החודש על שולחן המימסד.

ארבעה דו״חות של ועדות חקירה ובירור
ובדיקה, שנגעו כשטחים כה שונים־בביבול במו
עסקי הכדורגל, גילויי הפשע המאורגן, מיפעלי
הנפט ומיסמכי לנסקי.

יש כאן מכל וכל: כלכלה. ספורט, מישטרה. עיתונות.
הימורים. שטחים מוחזקים. ממשלה. שרותי־בטחון.
מפלגות.
ושבעה יהודים טובים, שמילאו מאות עמודים של
מסקנות.

א ר כי מדט: ב טי ס שיהיה

בחוץ

הלוואי ויכולתי לומר שהעיתונות הישראלית,
כולה או בעיקרה, ממלאה תפקיד זה. אכל
אין זו אמת.

ישנו מיעוט אנטי־מימסדי בעיתונות, כשם שישנו

את עצמו
בוודאי. מי מחליט על כך? הממשלה. ומי הם החוקרים?
שלושה נכבדים. שופט חשוב, איש־ציבור מפלגתי.
ומי שהיה היועץ המשפטי לממשלה.

ואותו יועץ לשעבר הוא גם החוקר כהאשמות
שהועלו נגד עיסקי-הנפט כשטחים הכבושים.

ומי
מינה אותו? שר המישפטים בעצת שר־האוצר,
או להיפך.
שבעה יהודים טובים, בסך־הכל. אין ספק שהיו להם
כוונות טובות מאוד, ושעשו את מלאכתם נאמנה.

מבחינה סובייקטיבית. כוודאי.

אך מבחינה אובייקטיבית?

מבחינה אובייקטיבית זה כלל אינו אפשרי.
אלא אם כן לא היו השיכעה כני־תמותה, כשר
ודם, החיים כעולמם ובתל,ופתם, אלא אנשים
עליונים, אלילים יווניים או נביאים ישראליים
קדומים.
ך* לל בסיסי הוא: אין אדם יכול לשפוט את עצמו.
ואין מוסד יכול לדון עצמו לכף חובה.

ך• אשר מימסד שלם שוקע בבוץ, מי ינקה אותו?
^ מי יחקור? מי יבדוק? מי יאשים? מי ישפוט?

אנשים השייכים למימסד מסויים, שגדלו בו ועלו
בתוכו, יכולים להצביע על פגם מסויים, לשפוט עבירה
מסויימת.

יש כאן פאראדוכס יסודי.

ועתה, ברוך השם, יש גם אומבודסמן. נציב תלונות
הציבור. יש בפני מי להתלונן. שישו בני מעי.
אלא מה? נקבע שהאומבודסמן אינו אלא אותו מבקר-
המדינה, אותו האדון בשינוי הסאלון.

** ה נותר? האם ישנו מוסד המסוגל למלא את
תפקיד הניקוי והטיהור?
במישטר הדמוקרטי, יכול להיות מוסד כזה — העיתונות.

מסקנות
שכולן כאחת משאירות טעם מוזר
כפה, והרגשה סתומה של אי־סיפוק, והר־כה-הרבה
שאלות פתוחות.

צריכים לחקור. אבל מי ימנה את החוקרים, אם לא
המימסד עצמו? ומי יהיו חוקרים אלה, אם לא אנשי-

אכל המבקר שייך למימסד הזה, כמו כל
שאר חלקיו ומוסדותיו• ורק אדם תמים מאוד
יכול לצפות שהמבקר ימתח ביקורת על עצם
מהותו של המימסד, על מיכנהו ההכרתי והמדיני,
על המעמד השליט בו.

אכל הכנסת, כתור גוף, היא מכשיר מיכד
סדי. שהרי, כמישטר דמוקרטי, אילו היה בה
למימסד
הקיים — היה ה־כנסת
רוב המתנגד למימסו
מימסד הקיים נעלם. או שהכנסת היתה נעלמת•

ועל
אחת כמה ובמה: אין מימסד יכול
ליטפוט את עצמו.

ם כן, מהי שיטת־התיקון? הרי מוכרח להיות מכ־שיר
כלשהו שיעשה את המלאכה היסודית, שאין
ועדות החקירה והבירור ובדיקה יכולות לעשותה?
הנה, יש מבקר המדינה. הוא פועל כל ימות השנה.
הוא חוקר. הוא בודק. הוא מפקח. הוא מסיק מסקנות.
בוודאי, זה חשוב. זה יכול להביא אפילו תועלת
כלשהי, פה ושם.

ויש, כמובן, הכנסת.
היא האחראית לכל. היא הבוחרת בממשלה. היא המחוקקת
את החוקים.
ממילא, היא מהווה את הבסיס הפורמלי של המימסד.
יכול להיות בכנסת מיעוט קטן שאינו שייך למימסד.
העומד מחוץ לו. זה ישנו, ואני מרשה לעצמי לחשוב
שזה חשוב.

התעשרו — ובמקום עשרת הדיברות המיושנים, אמצו
על לבכם את הדיבר ה־ : 11״דאג שהכל יהיה בסדר מבחינה
פורמלית!״
מותר לחמום, לרמות, להעלים מס, לספסר, להבריח,
לגנוב מקופת הציבור, לזייף קבלות, למסור הצהרות־כזב.
הכל. בתנאי שזה יהיה בסדר מבחינה חוקית. שיהיה
כיסוי. שיהיו דוקומנטים.

במעמד, הזה, יש רק בושה אחת: בושתו של האיש
הישר, המתקיים על עמלו הגופני והרוחני, שאינו מרמה
איש ואינו חומם איש. הוא הלא־יוצלח. עליו יצביעו
באצבע. אשתו ממררת את חייו, ובניו משתדלים להסתיר
את חרפתם.
אם אינו מסוגל לחקות את רעיו, מוטב לו להעמיד
לפחות פנים כאילו הוא עושה זאת, כאילו גם הוא ציני,
ומושחת, ומצליח, ומלא בוז למושגים המגוחכים שאבד
עליהם הכלח: מוסר, וצדק, ונקיון־כפיים.

עתם לד*(.קועצמו — התנוונות שאין הם יכולים אף לראותה,
כגלל זווית־ראייתם.

ומה שחל עליו כבעל תואר א׳ ,חל עליו
כבעל תואר כ׳.

התעשרו — לא חשוב איך, לא חשוב על
חשבון מי ומה :

וכך גדל ומשגשג המעמד החדש — הכורה
עליזה של כיורוקראטים ופלוטוקראטים, מת־עשרי־מלחמה
וספסרי-שלום, פרוטקציונרים ו־מעניקי-הפרוטקציה,
ייכואני־אמת וייצואני
שקר, ספסרי מטבע במעטה של יצרני-מוצרים,
עסקני-ציכור שהם חומסי-הציכור, טפילים מכל
המינים והסוגים, אבירי חשכץ־ההוצאות
ופרשי מכוניות־השרד, פקידים־ככיריס־דהיום
המעניקים מיליונים למיפעלים שהם יהיו מנהליהם
מחר, קכצניפ-כני-קכצנים שהפבו מיליו־נרס-אכות־מיליונרים,
הכדאיניקים שהפכו לסמל
המדינה.

ממשלה אינה ממנה ועדת־חקירה, כדי שתפסול את
הממשלה עצמה.
שר אינו ממנה ועדת־בירור, שתקום על השר ומשרדו.
כל מישטר קובע את חוקיו. את החוקים שעל פיהם
פועלים משפטניו. אבסורד הוא לצפות ממשפטנים שיקומו
על המישטר שהם פועלים בשמו ובהשראתו.

אכל אין הם יבולים לשפוט את המימסד
כתור שבזה, ואין הם יבולים להגיע למסקנות
הפוסלות את מיכנהו היסודי.

בכנסת. אבל העיתונות הישראלית בכללה לוקה במחדל
היסטורי.
העיתונים מקנאים איש ברעהו. אין הם יכולים לנהל
ביחד מערכה נגד השחיתות, כי אין בארץ שני עיתונים
המסוגלים לשתף פעולה במשהו, זולת איסוף מודעות.
אם עיתון מסויים יגלה שחיתות — יעברו האחרים על
גילוי זה בשתיקה זועמת, או יתייצבו לימין המושחתים,
ובלבד שלא יצטרכו להודות שהיה סקופ למישהו אחר.
אך התופעה חורגת מתחום הקינאה והשינאה, המעכירים
את חיי העיתונות. היא חורגת גם מתחום השחיתות
האישית, שדבקה בעיתונאים מסויימים כמו בבעלי מק צועות
אחרים.

העיקר הוא שבלי-התקשורת העיקריים
משולבים כמימסד ומהווים חלק כלתי־נפרד ממנו
— כארץ, כמו כרוב הארצות האחרות.
ואין להם שום עניין כשינוי סדרי־יסוד, שבהם
הם משגשגים ופורחים.

**ץ ום מימסד אינו יכול לשפוט את עצמו. עצם
* /יומרה כזאת היא מגוחכת.

אם כן, מהי התשובה?

ארכימדס אמר :״תנו לי מקום איתן לעמוד בו, ואני
אזיז את העולם.״
מקום איתן זה יכול היה להיות רק מחוץ לעולם.
אותו דין חל על כל פעולה לשינוי פני המימסד. היא
תצליח רק אם יהיה לה בסיס איתן מחוץ למימסד.

זוהי המסקנה הראשונה, העליונה, שאי ־
נ ה כלולה ככל ערימת המסקנות על השחיתות
שנערמה השבוע מולנו.

הממסד שנפט א ת עצמי
זוהי גירסווו שד

דו״חפלד :

גאל ל בי ב
כס שנ מסר ה

למשטרה:

מישנה לפרקליט כלטמן

ראשונה מחקירות המימסד נגד עצמו, שהפן
ן תיימה ופורסמה, היתה חקירת ועדת הבידור
שמונתה על ידי שר המשטרה שלמה הילל
ושזכתה לשם ועדת פלד, על שמו של מנכ״ל משרד
החינץ־ אלעד פלד, שעמד כראשה.
מסקנותיה של ועדה זו היו כה מפתיעות ומר־עישות,
וההתפתחויות שהתחוללו כעקבות פרסומן
היו כה סנסציוניות, שרק מעט תשומת־לכ
הוקדשה לוועדה עצמה, לדרך חקירתה ולמשמעות
מסקנותיה. העוכדה כי המאשים הראשי כנושא
שהועמד לבירור כפני הוועדה, העיתונאי
יגאל לכיב, הפך על ידי הוועדה לחשוד כפשע
חמור כמו סחיטה, והעובדה כי נעצר 12 שעות
>• עדת פלד מונתה על ידי שר־המש־
1טרה לבדוק אם יש ממש בטענותיו
של כתב הארץ יגאל לביב, כי תת־ניצב
אהדון שלוש, ראש המחלקה לתפקידים
מיוחדים במטה הארצי של משטדת־יש־ראל,
הכשיל את המיבצע שזכה לכינוי
״פרשת מיסמכי לנסקי״ .לפי האשמותיו
של לביב, הוא יזם בשיתוף עם משטרת־ישראל,
מיבצע שנועד לתפוס את עורך-
הדין חיים בסוק, פרקליטו של ג׳ו סטא־שר,
בעת שיקנה במטבע זר מלביב מים־
מכים הנוגעים למאיר לנסקי. מיבצע זה
ניכשל אחרי שתת־ניצב שלוש הזהיר את
עורך־הדין בסוק לבל יקנה את המיס־מכים
מלביב בדולארים.
הוועדה, שהורכבה מאלעד פלד, מניצב
יוסף בן־פורת, מנהל משרד־המש־טרה,
ומיונה בלטמן, מישנה לפרקליט
המדינה, קיימה שמונה ישיבות בהן שמעה
10 עדים.
עצם הרכבה של הוועדה מציב מעליה
סימן שאלה גדול. איש אינו מפקפק ביושרם
ובכנותם של חבריה. אולם עצם
העובדה ששלושת פקידים בכירים במנגנון
המדינה צריכים לשפוט ולקבוע את
גורלו של פקיד בכיר רביעי בשירות
המדינה, מהווה סייג לחופש הפעולה של
אנשי הוועדה.
מסקנותיה של הוועדה נקבעו בעיקר
על סמך עדויותיהם של קציני משטרה
בכירים, ותת־ניצב שלוש בתוכם. כדי
להסביר את פגישתו של תת״ניצב שלוש
עם עורך־הדין בסוק, בה הזהירו כביכול
מפני המלכודת שטומנת לו המשטדה בשי-
תוף עם לביב, סיפרו קציני המשטרה
לחברי הוועדה גירסה המבוססת על עדויותיהם.
לפי
גירסה זו הם חשדו מראש כי
בפרשה עומד בסוק להיות הקורבן, וכי
לביב מתכוון לנסות לסחוט ממנו כסף
בעזרת המיסמכים שבידו. פגישתו של
שלוש עם בסוק נועדה לברר אם אומנם
מנסה לביב לסחוט ממנו ולהזהירו מסחי טה
כזו.
זוהי גירסה יפה מאוד. אבל היא בנויה
כולה על עדויותיהם של קציני המשטרה,

אחרי פירסום דו׳׳ח הוועדה, מנעו מהציבור להב־חין
כי הדו״ח המכיל את מסקנות הוועדה, הוא
מיסמך שהתואר העדין כיותר כו ניתן לכנותו
הוא: אכסורד.
זהו מיסמך המכיל כל בך הרכה סתירות פנימיות
כל כך הרכה טיעונים שאינם עומדים כ־מיבחן
ההגיון, כל כך הרבה ליקויים, והמעורר
כל כך הרכה תמיהות, עד שקשה להתייחם אליו
ברצינות. ניתוח מפורט של חויו״ח, המשתרע על
פני עמודים רכים, הוא מלאכת מחקר ארוכה.
כמסגרת המוגכלת של פירסום עיתונאי, ניתן להתייחס
רק למגרעותיו הבולטות כיותר של דו״ח

שלוש וחבריו. בפני הוועדה עמדה הבעיה,
האם להאמין לעדויותיהם של הקצינים
הבכירים או לא.
הבעייה היא שבגלל הרכבה לא יכלה
הוועדה שלא להאמין לסיפורם של קצי ני
המשטרה, או לכל סיפור אחר שהיו
מעלים בפניה. מנכ״ל משרד המשטרה
אינו יכול שלא להאמין לקצינים הבכירים
של משרדו. מישנה פרקליט המדינה
אינו יכול שלא להאמין להם — שכן
כיצד ייראה אחר־כך כשיתייצב בפני
בתי־המשפט, שם הוא מבקש מהשופטים
להאמין לדבריהם של קציני משטרה
בכירים?

סתיווח חח״סת חסנו
^ ל מסקנותיה של ועדת פלד סבו־ססות
על עדויות קציני משטרה, ש ד,יא
לא יכלה מראש שלא להאמין להם.
היא גם לא עשתה שום פעולת חקירה
אחרת כדי לאמת עדויות אלה•
אילו למשל היתד. הוועדה משווה את
הצהרותיו הפומביות של תת־ניצב אהרון
שלוש, ביום בו התפוצצה פרשת מיסמכי
לנסקי, לעדותו בפניה, היא היתד, מוצאת
ביניהם סתירות החייבות הסבר. אבל
הוועדה לא עשתה זאת וממילא לא נדרש
שלוש להסביר את הסתירות.
כך, למשל, טען שלוש ביום פיצוץ
הפרשה, כאשר נשאל על פגישתו עם עו־רו־דין
בסוק ,״ייתכן שעשיתי מישגה!״
ואילו בפני הוועדה הוא הצהיר כי יצא
לפגישה עם בסוק בפקודת הממונים עליו,
כתוצאה מישיבה שנערכה במטה־הארצי
של המשטרה. אם אומנם היתד, פגישתו
של שלוש עם בסוק פגישה מיבצעית, על
מנת לחקור נסי׳ון סחיטה של לביב, מדוע
חשב שלרש בתחילה כי עשה מישגה?
ועדת פלד הסתמכה על הטיעון כי
״תת־ניצב שלוש פעל בפרשה זו על דעת
ראש אגף החקירות, ניצב אריה שור,
ובידיעת ניצב־מישנה רוט, ראש מחלקת
החקירות, וזאת על יסוד מידע שהיה
אותו זמן בידי המשטרה והחשיד את

יגאל לביב בביצוע פעולות סחיטה תוך
שימוש במיסמכים.״
בנקודה זו אומדת הוועדה, כי ״מצאה
לנכון לבדוק באיזו מידה היו החשדות
של תת־ניצב שלוש כלפי לביב חשדות
סבירים ולא רצון להתנכל לעיתונאי הנלחם
לגילוי האמת.״
בהמשך, במימצאי הבדיקה שלה, מסתמכת
הוועדה על דבריהם של קציני
המשטרה שחיו מעורבים בפרשה, כדי
להוכיח ש חשדותיהם כלפי לביב היו
סבירים.
אומרת הוועדה :״ניצב־מישנה רוט
העיד בפנינו כי ;מן הרגע הראשון לא
האמין לדברי לביב וסבר כי פנייתו לא
באד, אלא כדי לשמש כיסוי למעשה סח טנות
חדש !״
במילים אלה טמון אחד הפארדוכסים
הגדולים ביותר של מסקנות הוועדה.
שימו לב: המשטרה באה וטוענת כי היו
לה, עוד לפני פיצוץ פרשת מיסמכי לגס־קי,
חשדות, כי לביב עוסק במעשי סחיטה.
היא נמנעת מלהסביר מדוע לא חקרה
חשדות אלה. והנה, בא לביב, וממציא
למשטרה הזדמנות פז לאמת את חש דותיה.
הוא מנסה לשתפה במעשה סחיטה
נוסף שלו, שחוקרי המשטרה חושדים
בו מהרגע הראשון כי הוא מעשה
סחיטה.
ומה עושה המשטרה? במקום לנצל את
ההזדמנות שנותן לה לביב, ולתפסו ב שעת
מעשה בעת נסמן סחיטה, היא מתחמקת
מכך בטענה, כפי שהועלתה על ידי
רוט ,״שהוא מנסה לשלב את המשטרה
בהרפתקה בלתי ברורה.״ מה יותר פשוט
לשתף פעולה עם לביב כדי לברר את
מהות ההרפתקה, לתפסו בשעת מעשה
ולהוכיח את כל החישדות שהיו למשטרה
נגדו מזמן?

שיא הבאדאדוסס
ץ ה אינו האבסורד היחיד במימצאי
( הוועדה. הנה שלל מקרי מאבסורדים
(המשך בעמוד )20

ץ* ה מסתתר מאחורי פרשת סע-
צרו של כתבו הכלכלי של הארץ,
יגאל לביב ז
האם אומנם יזם לביב, כטענת המשטרה,
מעשה פריצה כדי להשתלט על
מייסמכים, באמצעותם רצה לסחוט כספים?
או שמא אין כל הפרשה, אלא עלילה,
פיבויוק של המשטרה, שנועד לנקום בעיתונאי
שהעטה חרפה פומבית על המשטרה,
האשים את אחד מקציניה הבכירים
בהאשמה חמורה?
מסקנותיה החד משמעיות כמעט של
ועדת פלד, יכלו לשכנע רבים, כשם
ששיכנעו את חברי הוועדה, כי לגירסה
הראשונה יש יסוד.
מעצרו של לביב זמן כה קצר אחרי
פירסזם מסקנות הוועדה, יצר את הרושם
הנגדי, בקרב ציבור גדל והולד, כי
המדובר כאן במעשה נקמנות של המשטרה.

כה יכול היד. הציבור להתרשם בעיקר
מטענותיה של המשטרה. יגאל לביב,
ששוחרר ממעצרו בערבות אחרי ראש
השנה, שמר על שתיקה. גירסתו האחת
של לביב בכל הנוגע לחשדות שתולים בו,
נמסרה בהודעתו לחוקריו במשטרה. באותה
הודעה עמד לביב על דעתו, כי כל
ההאשמות שמעלים נגדו אינם אלא עלילה
תפורה בחוטים גסים, שתופרת עתה
המשטרה כדי להרשיע.
וזה הרקע לפרשה, כפי שהוא מתגלה
מעדותו של יגאל לביב בעדותו במשטרה.

המיסמנים של ״גיסו״
ף• תחילת השנה פורסמו ביומון
הארץ מיספר מאמרים שכללו התקפות
חריפות על מפעלי הגרבונים גיבור,
שבבעלות האדונים רוזוב וגיברשטיין.
כתבות אלה נכתבו הן בידי יגאל לביב,
הן בידי שמשון ארליך, אף הוא כתבו
הכלכלי של הארץ.
בין השאר כללו פירסומים אלה טענות
כאילו שני שליש מהסכום של 150
מיליון ל״י — רווחי חברת גיבור בחמש
שנים, נבעו מתמריצים וכי לפי
דו״ח הבנק לפיתוח תעשיה, מקבלת חברת
גיבור תמריצים שאינם מגיעים לה כלל.
בתגובה לפירסומים אלה, סירסם רוזוב
מודעות ענק בעיתוני ישראל, בהם האשים
את. הארץ בפירסום שקרים אודותיו
ואודות מפעליו.
כתוצאה ממלחמת פירסומים זאת התקשר
יום אחד אל לביב, לטענתו, אברהם
שכטר, יהלומן תל־אביב שטען כי
יש ברשותו מיסמכים העשויים לעניין
את לביב, בקשר לפרשת גיבור.
שכטר היה מסוכסך עם חברת גיבור.
בנו, הד״ר בנימין שכטר, כלכלן לפי
מקצועו, עבד כמנהל חשבונות בחברה.
הוא נפטר כתוצאה מגידול סרטני במוח.
משפחתו טענה כי גידול זה, וכן מותו,
היו תוצאה של תאונת עבודה. לדבריהם
נחבט בנימין בקיר במרתף אחד ממפעלי
גיבור, וכתוצאה מאותה חבטה התפתח
בראשו הגידול הסרטני.
המשפחה תבעה מהמפעל פיצויים. בע לי
המפעל סירבו לראות במותו של בנ ימיו
שכטר תוצאה של תאונת עבודה.
החומר שהיה שמור אצל אברהם שכטר׳
היד, שייך לעזבונו של בנו. הוא
הכיל מיסמכים רבים של החברה, שבנ ימין
שכטר עסק בזמנו בתרגומם לצרפתית׳
לצרכי השותף הצרפתי של החברה.
כתוצאה
מהצילצול הטלפוני נקבעה
פגישה בין לביב לשכטר האב. באותה
פגישה נתן שכטר ללביב לעיין בחומר
שברשותו. לדברי לביב, היה רוב החו־מר
כתוב בצרפתית, שפה שאינו שולט

בה. בין המיסמכים הבודדים בעברית היו
שני מיסמכים שעניינו את לביב. אחד
מהם היה, לדבריו, מכתב של עורך־הדין
שמואל קמחי, מי שהיה בזמנו מנהל
חטיבת הטקסטיל במשרד המסחר־והתע־שייה,
ושאחרי שגמר לנהל את המשא־ומתן
עם חברת גיבור מטעם הממשלה,
הפך להיות יועצו המשפטי של אחד
ממנהליה.
מיסמך שני היה לדברי לביב, הסכם
עם חברה צרפתית, לפיה תקבל אותה
חברה אחוזים תמורת כל מכירה לקניינים
שתשיג החברה למוצרי חברת גיבור.
לדברי לביב היה לו עניין במיסמך זה,
כייין שחשד שמאחוריו מסתתרת פיקציה.

מס המסה מתענ״ן
ך דברי לביני במשטרה, תוך כדי
/עיון במיסמכים, חזר בו שכטר האב
מנכונותו למסור לו את המיסמכים. לביב
לא ניסה עוד לשכנעו. אולם בחודשים
הבאים, במגעיו עם גורמים שונים, הזכיר
מדי פעם. את המיסמכים שראה אצל
שכטר. לדבריו, גילו •עניין בסיפורו שני
גורמים. אחד מהם היה עמרם שרביט,
קצין משטרה לשעבר, וכיום ממנהלי חברת
החקירות הפרטית מודיעין אזרחי.
לדברי לביב גילה שרביט עניין במים־

מכים הנמצאים אצל שכטר, מבלי ש־ללביב
יהיה מושג מה היו מניעיו לכך.
כתוצאה •מכך הציע לו לביב לבקר יחד
עימו אצל שכטר, כדי ששרביט, השולט
בצרפתית, יראה אם יש עדך למיס־מכים
הכתובים צרפתית, שלביב לא יכול
היה לפענחם בשעתו.
ואמנם, לטענתו, ערכו שניהם ביקור
אצל הד״ר שכטר, כשזה מגלה להיטות
קטנה והולכת להראות להם את החומר
שבידיו. גורם שני שלדברי לביב היה
מעוניין במיסמכים היה אליעזר שילוני,
סגן נציב מם הכנסה, שהוא מנהל מחלקת
החקירות של מם ההכנסה. לפי טענת
לביב, הרי אחרי ששוחחו שניהם אודות
המיסמכים, פנה שילוני לממונים עליו
כדי לקבל רשות לשים יד על המיס־מכים.
לצורך זה, היה עליו לבקש אישור
משופט להחרמת המיסמכים. הרשות לא
ניתנה לשילוני, בשל התנגדותו של משה
זדנברג, יועצו של שר־האוצר.
נסיונות שלטונות מס ההכנסה לקבל
את המיסמכים משכטר בדרך רגילה, נכשלו
אף הם. שכטר חזר בו מכוונתו
הראשונית לתת פירסום למיסמכים, שהש איר
בנו בעזבונו, ושכללו ברובם מאזני
בוחן של חברת גיבור.
לדברי לביב הוא שכח את עניין המים־
מכים לגמרי, עד שבוקר אחד, בתחילת
חודש יולי השנה, טילפן אליו קול אלמוני
בשעה שמונה בבוקר והודיע לו :
״אם אתה מעוניין במיסמכים של שכטר,
דע לך שהם בידי המשטרה. המש טרה
תפסה פורצים שניסו לגנוב אותם.״
לביב, הרגיל לדבריו לקבל הודעות
אנונימיות בטלפון, לא זיהה את קולו של
המודיע. עוד באותו יום, בשעות הצר-.
ריים, טילפן לאליעזר שילוני, ומסר לו
את הידיעה שנמסרה לו בטלפון, כדי
שידע שיוכל לקבל את המיסמכים שחפץ
בהם מידי המשטרה.

מיסמכים בשווי
40 ארו די
* הו, לדבריו, כל הקשר שהיה ל ו
לביב למיסמכי הד״ר שכטר, שכדי
להשיג אותם נעשה נסיון פריצה בדי-

דתו של שכטר האב ברחוב יוסף אליהו,
בליל ה־ 12 ביולי השנה.
שני פורצים ידועים למשטרה, אברהים
ותאד ויוסף אסולין, התפרצו לדירה, גנבו
ממנה חבילת מיסמכים ותכשיטים,
אולם נעצרו ביוצאם מפתח הבית על ידי
מארב משטרתי.
במשפטם של השניים, המתברר בעצם
ימים אלה, הסתבר כי הם נשלחו לביצוע
המשימה על ידי אדם שלישי, הוגו כהן,
שהבטיח להם תשלום של 40 אלף ל״י
תמורת המיסמכים שיגנבו מדירת שכטר.
אותו הוגו כהן, שלא הועמד לדין, הוא
כנראה שהודיע גם למשטרה על הפריצה
המתוכננת.
לפי טענת המשטרה היה גם הוגו כהן
רק שליח של אדם רביעי — עודד סלם־
טר, שיזם את הפריצה בשליחותו של
יגאל לביב.
לביב אינו מכחיש את היכרותו עם
סלפטר. סלפטד, בנו של הד״ר יוליוס
סלפטר, מי שכיהן שנים רבות כחבר
מועצת עיריית תל-אביב, ודודנו של
אליהו סלפטר, חבר הנהלת מערכת הארץ,
היה בזמנו איש עסקים, שהסתבך בעיס־קות
התיווך שלו, אושפז במוסד לחולי־רוח,
ולפני כשנתיים נעצר כחשוד ב־תיכנון
רצח יהלומן במלון שרתון, כדי

לגנוב ממנו יהלומים בשווי של חצי
מיליון ל״י.

נגישוזו 10370 011
ך ם אחי׳ שנשפט, הורשע ונשלח
ולמאסר לתקופה ממושכת, המשיך
עודד סלפטר להתראות עם יגאל לביב.
הוא נחבש במחנה־המעצר מעשיהו, משם
היה מקבל חופשות לעיתים קרובות, כנראה
בזכות יחסיו ההדוקים עם המשטרה
בעבר. בי עודד סלפטר היה מודיע מש

| י 1 1 *1י זהו אליעזר שילוני, קצין
משטרה לשעבר, העומד
11 1 111
עתה בראש מחלקת החקירות של מס ההכנסה.
לדברי לביב הוא החליף אינפורמציה
עם שילוני על מיסמכי שכטר ושי־לוני
מסר עדות במשטרה לפיה היה
גם הוא מעוניין מאוד במיסמכיס אלה.
טרתי מזה זמן רב. איש הקשר שלו במש טרה
היה לא אחר מאשר תת־ניצב אהרון
שלוש.
סיפר יגאל לביב לחוקריו: כל חופשה
שלו ממעשיהו היה עודד סלפטר מתקשר
איתי. הוא היה מספר לי סיפורים

יגאל לביב (יושב) מתייעץ עם פרקליטו, עורך־הדין
רם כספי, בעת שהובא להוצאת פקודת מעצר, בבית־משפט
השלום בתל־אביב. השבוע טען כספי כי הגיעה לידיו אינפורמציה לפיה ניסתה
המשטרה להשפיע על שני הנאשמים בפריצה לשנות עדויותיהם, ולהאשים את לביב.

על אסירים הכלואים יחד עימו. היינו
יושבים יהד ומדברים.
כאשר שוחרר סלפטר ממאסר, ביקשו
קרובי משפחתו מלביב שינסה לחפש
עבורו עבודה כדי לשקמו. בפגישתם אחרי
שיצא מהכלא, אמר לביב לסלפטר,
לדברי לביב: אין לך חצי שנה מה לחפש
בארץ. סע לברזיל.
אבל סלפטר לא יכול היה לעזוב את
הארץ, כיוון ששוחרר רק אחרי שריצה
שני שליש מתקופת מאסרו. כל עוד לא
נגמר השליש האחרון ממשך המאסר שהוטל
עליו, הוא היה חייב להישאר בארץ.
האם שוחח יגאל לביב גם עם עודד
סלפטר על מיסמכי שכטר י
כאשד נשאל על כך על־ידי חוקריו,
הוא השיב בחוסר בהירות .״יכול להיות,״
אמר לביב לחוקריו ,״שכשם שסיפרתי
להרבה אנשים אחרים על המיסמכים
הנמצאים אצל אביו של הד״ר שכטר
המנוח, סיפרתי על כך גם לעודד סלפטר.
ייתכן שהוא שמע באחת הפגישות שלנו
שסיפרתי זאת למישהו אחר, בעל־פה או
בטלפון.״
לשאלות חוקריו במשטרה, השיב יגאל
בשלילה מוחלטת ובהבחשה טוטאלית של
כל אפשרות שדן עם סלפטר על דרכים
להשגת המיסמכים משכטר.
לדברי לביב הוא פגש את עודד סלפטר
שוב רק כעשרה ימים לפני שנעצר. היה
זה אחרי שפרשת מיסמכי לנסקי התפוצצה
ואחרי ששד־המשטרה כבר מינה
את ועדת־הבירור לחקור בהאשמותיו של
לביב.
ללביב כבר היה ידוע אז שבהופיעם
בפני ועדת פלד, הביאו קציני המש טרה
זכרון־דברים שנכתב על־ידי תת-
ניצב שלוש. לפי זכרון־דברים זה מסר
אזרח אלמוני לשלוש, אחרי *ששמע על
האשמותיו של לביב כלפי שלוש, מידע
לפיו שלח אותו לביב לבצע פריצה להש גת
מיסמכים, בהבטיחו לו תמורה של
40 אלף ל״י עבורם.
ואז, עשרה ימים לפני שפורסם דו״ח
ועדת פלד ולפני מעצרו, קיבל יגאל
לביב, לדבריו, טלפון מעודד סלפטר.

הז־ינן נא ו13 ישה
* פי שפסי לביב נחקיותו. הוא
קבע עם עודד סלפטר מפגש בקפה
אקסודוס ברחוב ז׳בוטינסקי בתל־אביב.

באותו מפגש ביקש ממנו סלפטר, כפי
שטען, למסור לו כל מה שידוע לו על
מיסמכי שכטר ועל הפריצה לביתו של
שכטר.
באותה פגישה עדיין לא חשד לביב
בסלפטר, כי הוא בא אליו בשליחות
המשטרה כפרובוקטור, סיפר לו את כל
הידוע לו. לדברי לביב, התקשר עימו
סלפטד פעם נוספת ביום החמישי לפני
שבועיים, הוא יום מעצרו, בשעה 7.00
בבוקר, ביקש עימו שוב פגישה דחופה.
שוב קבעו השניים להיפגש בקפה אקסודוס.
לפגישה זו כבר בא יגאל בידיעה
שסלפטר נשלח אליו על ידי המשטרה.
לדבריו אמר לו סלפטד באותה פגישה
:״היו אצלי מהמדור המרכזי לבילוש
בקשר לפריצה, מה לעשות?״
תשובתו של לביב, לטענתו, היתה :
״תיקח עורך־דין טוב!״.
״את מי לקחת, את עורך־דין כספי?״
שאל סלפטר לדברי לביב.
״קח את כספי. קח את מי שאתה רו צה,״
השיב לביב ,״ועכשיו בוא נתרחק,
ואל תטלפן אלי יותר.״
לביב היה משוכנע אז כי סלפטר נושא
עימו מכשיר הקלטה שנמסר לו על
ידי המשטרה, ונועד להקליט את תגובותיו,
ושבלשי המדור המרכזי מצלמים
אותו כשהוא יושב בחברת סלפטר.
חשדו התבסס על פגישה מוזרה שהי־תה
לו כמה ימים קודם לכן, ושהעלתה
במוחו את המחשבה שהמשטרה החלה
רוקמת עלילה נגדו.
היה זה כאשר הופיע אצל בחור צעיר
ומזוקן, בשם שמואל שילון, אותו לא
הכיר לביב קודם, כפי שטען במשטרה,
אבל הכיר את שמו. הוא ידע ששילון,
גרפיקאי במקצועו, הוא אחד הזייפנים
המעולים ביותר במדינת ישראל, נחשב
לזייפן מיסמכים בקנה־מידה בינלאומי.
שמואל שילון, שעבד בזמנו עבור מוסדות
ציבוריים שונים, נתבע כמה פעמים
לדין על זיוף מיסמכים כמו דרכונים, רש יונות
נהיגה, ואפילו כספים.
לביב ידע ששילון זה הוא טיפוס פלילי
ומופרע. הוא ידע גם ששילון היה
(המשך בעמוד )20

הטחסד שנפט אתעצמ1
לזעזוע חסר־תקדים ככל מיבנה המימשל הישראלי.
למזלו
של שמגר, ניצל מאסון זה. הוא יכול היה
לקבוע כי אין שחר להאשמותיו של רן כיסלו.
הוא עשה זאת באופן אלגנטי, כדרכו, תוך חלוקת
מחמאות לעיתונות ולכיסלו, ציון חוש האזרחות שלהם
והחיוב שבעצם מתן תשומת־לב לעניין הפשע.
אף מתחת למילים היפות, היתה המסקנה

הד־משמעית: אין כל יסוד להאשמות כיסלו.
יש כארץ פשע, ויש פשע אלים, ויש כנופיות
של פושעים — אך אין פשע מאורגן, אין
קשרים עם השילטץ, המישטרה היא כסדר
גמור ומוחלט, וכל היועצים המשפטיים לממשלה,
כלי יוצא מן הכלל, פעלו כתום־לכ עילאי.

..ונדוס״ -דא..וחקוו״
שאלה הראשונה היא, כמובן, אם עצם הטלת
{ \ תפקיד זה על מאיר שמגר היתד. נבונה.
הנימוקים בעד הם סבירים. שמגר שולט על החומר
העצום המרוכז בתיקי התביעה הכללית, והוא במגע הדוק
עם המישטרה. אפשר לסמוך על יושרו. הוא בעל רמה
אישית ומישפטית.
אך מעלות אלה הן גם מיגרעות.

היועץ המשפטי מאיו שמגר
היועץ המישסטי לממשלה, מאיר שמגר, הוא אדם
אלגנטי — בהופעתו, בדיבורו, בהתנהגותו. אותו שם־
תואר מתאים גם לדו״ח שהניח בשבוע שעבר על שולחנו
של שר־המשפטים.

זהו דו״ח אלגנטי.
שמגר הצעיר והנמרץ, שהיה קודם לכן הפרקליט ה־

מדוע הוטל ככלל על מישהו ״ לכדוק ״ ,
ולא ״ לחקור ׳׳ץ מדוע נערכה ״כדיקה״ ,ולא
חקירה רשמית, מטעם ועדת־חקירה ממונה
כחוק ץ
(אותה שאלה מתעוררת גם לגבי ועדת־הבירור מטעם
שר־המישטרה, בענייו פרשת בסוק־לביב־שלוש. מדוע לא
ועדת־חקירה? ומדוע הוטל התפקיד על אנשים המייצגים
מוסדות הקשורים בפרשה?)

ואם הוטל התפקיד ״לכדוק״ על מישהו,

ריך בכל מחיר את דברי כיסלו — הצליח להוכיח שכמה
וכמה מן העובדות שהוזכרו על־ידי כיסלו אינן נכונות,
או אינן מוכחות.
אז מ ה 1
אין צורך בדו״ח של היועץ המישפטי כדי לגלות את
מיגבלות העיתונות הישראלית. היה צורך בחקירה כדי
לגלות אם יש בארץ פשע מאורגן.

היועץ קכע שהכתכות אינן מוכיחות
זאת.

נושנות, נמקום ניסש
ך* •טיטה של קביעה זו אינה רק אלגנטית, אלא
| 1גאונית בפשטותה.

זוהי שיטה סמנטית. הכלשנות כאה כמקום
הבילוש.

כלומר: היועץ מפרט מהו הדגם המדוייק של ״פשע
מאורגן׳ /ולאחר מכן הוא קובע שהפשע הישראלי אינו
מתאים לדגם זה.
מהו הדגם? כפי שהיועץ עצמו קובע: דגם מסויים
מאוד, הקיים במקום אחד מסויים מאוד — ארצות־הברית.
ואם אין בארץ פשיעה מאורגנת לפי הדגם המדוייק
של ארצות־הברית, משמע שאין כאן פשע מאורגן בכלל.

אלגנטי, מחוכם — אך מפוקפק.
אומר היועץ בראש דבריו :״בטרם ניגשים לבחינת
השאלה אם יש בישראל, פשע מאורגן׳ — יש לבחון
משמעותו (הדגשה במקור) של מונח זה. המונח...
מקובל בעולם ככינוי לצורת התארגנות מיוחדת של הפשע,
הוא בעל משמעות מקצועית־טכנית מדוייקת ...הביטוי
מיוחס למיסגרת כדוגמת הגנגסטריזס האמריקאי,
היינו ה,קחה נוסטרה׳ או, הסינדיקאט׳.״
לסיכום :״,הפשע המאורגן׳ פירושו מיסגרת פורמלית
מאורגנת של פושעים במתכונת המאפיה האמריקאית, המקיימת
מיבנה הירארכי מוגדר, מערכת נורמות מיוחדות,
והעוסקת בחסות כפוייה ובמתן שירותים בלתי־חוקיים,

הדו״חשדש מג ר:
צבאי הראשי, נתבקש על־ידי יעקוב שמשון שפירא
לבדוק מהי מידת האמת בסידרת־המאמרים, בעלת 13
הכתבות, של רן כיסלו בהארץ, בדבר קיומו של ״פשע
מאורגן״ בישראל.
היועץ המישפטי מצא את עצמו במצב עדין למדי.
מאמריו של כיסלו לא היו מכוונים נגד הפושעים, אלא
נגד שורה של גורמים ממלכתיים.

הנאשם העיקרי היה המישטרה. כיסלו טען
שהיא מחפה על קיום הפשע המאורגן, ומשתפת
פעולה עם ראשיו.
לא היתד, זאת האשמה כלפי שוטר זה או אחר, או
כלפי קצין אחד או שניים, המישטרה כולה נאשמה, למעשה,
בתור גוף.
המישטרה היא הזרוע העיקרית של היועץ המשפטי.
היועץ הוא האיש הבכיר במנגנון של התביעה הכללית,
שתפקידה הוא לתבוע אנשים לדין על פי מימצאי חקירות
המישטרה. היחסים בין התביעה הכללית והמישטרה הם
יומיומיים והדוקים, ובלעדיהם אין התביעה הכללית יכולה
בכלל לפעול.
אמנם, יש פה ושם חיכוכים, וגם ויכוח מסויים על
חלוקת העבודה בין שני המנגנונים. אך אילו פרץ סיכסוך
חמור בין היועץ המישפטי והמפקח הכללי של המיש־טרה
— היה אחד מהם, או שניהם, צריכים להסתלק.
האשמותיו של כיסלו לא הסתפקו בכך. כתבותיו מכילות
האשמות גם נגד היועצים המישפטיים לממשלה —
קודמיו של שמגר — בדבר סגירת תיקים, לפי בקשת
ראשי הפשע המאורגן.
וכאילו לא די בכך — טען כיסלו שהפשע המאורגן
משולב בכמה מפלגות פוליטיות, ובעיקר במפלגת העבודה.
כיסלו אף זיהה כמה חברי־כנסת ואישי-ציבור, כקשורים
במישרין בעניין.

אילו מצא מאיר
ביטלו, ללא יוצא מן
הדבר צריך להביא
טרה, לטיהור יסודי
פטרות חברי כנסת

שמגר שבל טענותיו של
הבלל, הן נבונות — היה
לסילוק כל צמרת המיש־כמשרד־המשפטים,
להתוראשי
מפלגות. כקיצור:

מדוע דווקא על האיש המרכזי האחראי לפעולת
השילטון בלפי הפשיעה ץ

תוך כדי קשרי שוחד עם חברי המוסדות הנבחרים של
המדינה ושל הרשות המקומית ועם הרשויות הממונות על
השלטת המישפט ובסיועם של אלה.״
זהו הדגם. ועל פי הדגם ה זה, המסקנה:
״דעתי היא, כי אין יסוד לגירסתו של מר כיסלו,
כפישהציגהבכתבותיו למיטב הידיעות
שבידינו אין עתה בישראל פשע כדוגמת המאפיה או
הסינדיקאט.״ (ההדגשות במקור).
חד וחלק, ומנוסח במיטב הכשרון, בזהירות עילאית.
אין ספק שכל מילה היא אמת. אלא שקביעה זו היא
חסרת־משמעות.

זה הקל את המלאכה על שמגר מאוד. כי הכתבות היו,
בהכרח, לקויות.
אילו מונתה ועדת־חקירה ממלכתית לשם חקירת ״הפשע
המאורגן״ — היתד, צריכה לנהל חקירה, להזמין
מאות עדים, להעסיק חוקרים. כפי שעשתה, בזעיר אנפין,
ועדת־החקירה בעניין השחיתות בספורט.

מוכן מאליו שאין כארץ פשע מאורגן כנוסח
המאפיה, הקוזה־נוסטרה או הסינדיקאט.
כי מיכנה הפשע, וגם הפשע המאורגן, הוא כהכרח
שונה ככל ארץ. בי דפוסי הפשע מותאמים
לדפוסי החכרה — וכשם שבל חכרה
שונה מרעותה, כן שונה גם בל מיבנה של פשע
מאורגן.

הנדון: הבחנות7 ,א הנשע
ך* שאלה השניה נוגעת להגדרת נושא ד,״בדיקה״.
\ 1הדו״ח של שמגר נושא את הכותרת ״דו״ח היועץ
המישפטי לממשלה בקשר לכתבות על הפשע המאורגן.״
ולהלן :״הנדון: כתבות על, הפשע המאורגן׳.״

בלומר: נבדקו הכתבות, ולא הפשע המאורגן
עצמו, עם ובלי מדכאות.

אולם אדם המקבל על עצמו לבדוק רק את
טיבן של ״כתבות״ — יש לו תפקיד הרכה
יותר קל.
כי אין בארץ עיתון היכול להרשות לעצמו לנהוג
כעיתון גדול בארצות־הברית: להוציא מן העבודה השוטפת,
למשך כמה חודשים, חוליה גדולה של עתונאים־
חוקרים, לאסוף בסבלנות עובדות, לבדקן עד לפרטי־הפר־טים,
ולהגיש לקוראים דו״ח ממצה, בדוק ומושלם.
רן כיסלו פעל כעתונאי יחיד. את סידרת־ד,כתבות
הכין, במשך כמה חודשים, נוסף על עבודתו השוטפת.
לא עמדו לרשותו חוקרים או תקציב מיוחד.
ממילא היה נאלץ לסמוך במידה רבה על שמועות,
על ידיעות שלא ניתן לבדקן עד תומן, על מידע שהצטבר
בחוגים שונים (כולל מערכת העולם הזה) .הדבר הספיק
כדי להציג תיזה — שקיים בארץ פשע מאורגן. אך זה
לא הספיק כדי להוכיח תיזה זו עד תומה, במאה אחוזים.
בא שמגר ובדק את טענותיו של כיסלו. בעזרת המנגנון
העצום העומד לרשותו — שני גופים שופעי־כוח,
כמו המישטרה והתביעה הכללית, שהיו מעוניינים להם־

הפשע המאורגן האמריקאי הוא תוצאות של נסיבות
אמריקאיות מיוחדות — ייבוא המאפיה מסיציליה עם
בוא ההגירה משם. תקופת הפרוהיבישן (איסור המשקאות
החריפים) וגידול אירגונים ארציים של הברחת משקאות,
המרחב העצום של המדינה, ד,מיבנה הפוליטי והמישטרתי
המיוחד, המעניק עצמאות גמורה לכל רשות מקומית ו־מישטרה
מקומית.
בישראל קיימות נסיבות אחרות לגמרי, מכל הבחינות•
האוכלוסיה שונה, העלייה שונה, יש מפלגות מסוג
אחר, יש מוסדות אחרים.

השאלה איננה, על כן, אם יש בארץ
״פשע מאורגן נוסח אמריקה״ .מוכן מאליו שאין.
השאלה
היא אם יש בארץ ״פשע מאורגן
נוסח ישראל״ ,ומה טיכו.
על כך אין היועץ המישפטי עונה. הוא פטר את עצמו
מתפקיד זה עוד בהקדמה.

ממילא אין לדו״ח כולו משמעות רבד״ מעבר לתגובת
השילטון על כתבות כיסלו.

סינור על זונה מסנוו
חרי שפטר את עצמו ופתר את הבעייה העיקרית
בשיטה הבלשנית, בודק שמגר את הטענות הספציפיות
של כיסלו, וכאן מתעוררת שורה של תמיהות.

כמו כיסדו עצמו, פותח שמגר כניתוח הרצח
של איש העולם התחתון, עזרא שם־טוכ
מיזרחי, לפני למעלה ׳משנה, כפינת הרחוכות
אלנכי־הירקון כתל-אכיכ.
זהו סיפור בלשי (לא בלשני) מעניין. האיש היה בעל
מועדוני־חימורים, וגם בעל עסק סיטונאי לירקות בשוק
הסיטונאי — אחד ממוקדי הפשע המאורגן בארץ (חבל
שלא כיסלו ולא שמגר נכנסו לפרשה זו של שילטון־
טרור בשוק הסיטונאי, הקיים מזה שנים רבות, מבלי שאיש
יעז לפתוח את פיו. אין בארץ דוגמאות רבות לטרור
כה רצוף ונמרץ).
כאשר נרצח מזרחי בלב העיר נתפס הרוצח. הוא
נדון למאסר (וניסה, לא מכבר, לברוח מן הכלא, בעזרת
חבריו מן החוץ. עוזריו לא נתפסו, בגלל מעשה־שטות
של נציב בתי־הסוהר, אריה ניר, שלא רצה להתחלק
בתהילה עם המישטרה).
מה שלא נקבע בבירור הוא המניע לרצח.
לפי גירסה אחת, הביא הרוצח נערה מספרד, ניסה
להעסיקה בזנות, וזו ברחה אל הנרצח. הנרצח הגן עליה,
ולבסוף נשלחה הנערה חזרה לספרד, על חשבון הרוצח.
זה יכול להרגיז את הבן־אדם.
גירסה אחרת: היה כאן סילוק חשבונות בין בעלי
מועדוני־הימורים.
גירסה שלישית: מלחמת־כנופיות בין אירגון־פשע
מקומי, ובין כנופיה חדשה שעלתה מצרפת.

טרה רוצה כהמשך המצב הקיים, ואן! מכחישה
את עצם קיומו.
שמגר מתייחס רק בקצרה לטענה שיש מנגנון
בלתי־חוקי לגביית חובות, באמצעים של סחיטה ואלימות.
הוא טוען שאין ראיות לקיום אירגון או
רשת (הדגשה במקור) .ושוב פתרון טכני: לשכלל את
דרכי ההוצאה לפועל הממלכתית.
רק בנקודה אחת ויחידה מותח היועץ המישפטי ביקורת
כלשהי על מעשה של המישטרה — לגבי פרשה של
אבנר עקביה, אדם שנהג לקנות מכוניות הרוסות מחב־רות־ביטוח,
לשלוח אנשים לגנוב מכוניות דומות, ול החליף
את מיספרי המכוניות הגנובות במיספרי המכוניות
ההרוסות.
המישטרה דפקה את עוזריו של עקביה, אך האשימה
אותו עצמו בעבירה קטנה יותר, והסתפקה בעונש סמלי.
בעניין זה, הנוגע במישרין לחלוקת הסמכויות בין ר,מיש-
טרה והתביעה הכללית, מביע שמגר מחאה.
לגבי סגירת תיקים, כביכול בהמלצת מנטש, עושה
היועץ עבודה חלקה: הוא פתח את כל התיקים, ולא
מצא בהם (מלבד במיקרה אחד) התערבות של מנטש
״לא היה קיום וזכר לצרפתי (מנטש) כאשר דנו בכך הרשויות
המוסמכות לכו על פי דין...״

החוליה המחברת בכל הכתבות של כיסלו היא דמותו
החמקנית של מרדכי צרפתי, הוא מנטש. מנטש, שכיסלו
רואה בו את מלך העולם התחתון, מעין מהדורה ישראלית
של ״הסנדק״ ,אבי משפחת המאפיה. מנטש, שמגיניו תיארו
אותו כפטריוט דגול, מיטיב לאנשים נרדפים, משקם
אסירים.
שמגר אינו בוחר בשתי גירסות אלה. הוא מתעלם
ממנטש עד כמה שאפשר. ולבסוף, בסיום הדו״ח, הוא
מזכיר אותו רק דרך אגב, בלשון מעליבה למדי. הוא
מתאר את מנטש כרברבן, אדם המעמיד פנים כאילו יש
לו השפעה, בלופר המשתדל לעשות רושם על ידידיו.

כלומר: מנטש עצמו יצר את אנדת מנטש.
האמנם? האם זהו אותו מנטש שאירגן את הפסטיבלים
של משה דיין? שבאמתחתו מאות תצלומים של
עצמו עם ראשי המדינה? שהיה חברם של עמוס בן-
גוריון ויעקוב קנר, כאשר אלה שלטו במישטרת תל-
אביב?

וכך נשארה דמותו שד מנטש, אחרי דו״ח
זה. כפי שהיתה קודם לבן — מיסתורית, חמקנית,
מעורפלת, שנוייה כמחלוקת. אודי הכוס,
אודי רק מתווך, אולי משהד אחר.

היועץ המשפטי פסל את הגירסה כאילו
הוצא מזרחי להורג מפני שאיים על מרדכי
צרפתי (״׳מנטש״) ,האיש שדמותו ריחפה על
בל פתכותיו של כיסלו.

שמגר גם נוזף בכיסלו על שרמז כי המישטרה פעלה
במרץ נגד הרוצחים, כדי לשחרר את הפשע המאורגן
המקומי מהתחרות של כנופייה מייובאת.
הפרשה מסתיימת בתיקו.

אף אחד ז א החוונן...
**ץ ונח לגמרי הפרק הבא בדו״ח שמגר — זה ה־נוגע
למתן ״חסות״.
״חסות״ פירושה: הטלת טירור על מועדונים, כדי
שאלה ישכרו. את מפעילי־הטירור כשומרים וישלמו להם
שכר תמורת ההגנה שלהם בפני עצמם.
על כך אומר שמגר, בתמימות עילאית ממש :״מבדי־קותי
עס משטרת ישראל עולה כי לא קיבלה אי־פעס
תלונה על לחץ המופעל על מועדון־לילה, או מקוס־בידור
אחר, לקבלת שמירה, פרט למיקרה אחד...״
היועץ מספר שקיימת חברת־שמירה בשם מעוז, בבעלותו
של ישראל תוך, אשר עובדיה שומרים על מיס־פר
דיסקוטקים. דנוך הוא פקח עירוני, במשכורת צנועה,
ואסור לו לעבוד בעבודות־חוץ. שמגר מציין בסיפוק כי
על כך הובא דנוך לדין משמעתי בעירייה, ובכלל העניין
אינו בסדר.
אולם אין, לפי קביעת שמגר, אירגון המטיל חיתתו על
מקומות־הבידור, הסוחט מהם כספים תוך איום במעשי־אלימות.

בד הככוד, קביעה זו אינה נכונה.

אלה, והרבה אנשים הגונים, שהסתבכו במישחקי־קלפים
מן הראוי לציין שהיועץ המשפטי, למרות עצימת
עיניו מפני המציאות, מסיק ממנה מסקנה: שיש להרחיב
את החוק, כך שכל שומר יהיה זקוק לרשיון מישטרתי.
זה רצוי מאוד — אך זה לא יפתור את המדיה, אם
המישטרה אינה מוכנה לשים קץ לנגע עצמו, לסלק את
״השומרים״ ,ולהגן בעצמה על מקומות־הבידור — אולי
באמצעות שוטרים־בדימום, שיועסקו בתשלום, או מיש-
טרת־עזר שכירה.
טיפול דומה מעניק היועץ לעניין מועדוני־ההימורים.
כל ילד יודע שקיימים בארץ מועדוני־קלסים לרוב,
העוסקים בפעילות בלתי־חוקית.

המישטרה סוכדת מועדונים אדה, ואן! מעודדת
אותם, כי ריבה הפושעים שם מקד עד
עכודתה, ודמודיעי המישטרה כעודם התחתון
קד דגדות מכצעי־פשעים, באשר הם רואים
שם פושעים מועדים המכזכזים דפתע אדפי
דירות.

ומי הורו קוף משוגע
וך כדי כף קם עולם תחתון מאורגן סביב מועדונים
4 1אלה, והרבה אנשים הגונים, שהסתבכו במישחקי-קל-
פיס מסוג זה, נדבקו בשיגעון שהרס את חייהם, ושהוא
יותר גרוע מהתמכרות לסמים מסוכנים.
את כל אלה פוטר שמגר ברשימד-,לדוגמה של ביקורי
מישטרה במועדוני־קלפים, כאילו זה מוכיח משהו. המיש״
טרה מבקרת, המועדונים ממשיכים בפעולתם — ממשי כים,
בלי שמץ של ספק, בהסכמת המישטרה.
אם סבורה המישטרה שכך זה צריך להיות, מבחינת
יעילות פעולתה — שתאמר כך. הנסיון להכחיש את המציאות
— הידועה לכל אדם שיש לו מגע כלשהו עם
העולם התחתון — הרי זה רע.
גם כאן בא שמגר וסומך על פתרון טכני — פירסום
תקנה שתחייב את המועדונים להצטייד ברשיונות.

יפה מאוד. אבד זה דא יעזור — אם המיש־

מנטש עם משה ד״ן בחתונת בני דיין, שאורגנה עדיו׳ מנטש
באן מותר לחייך קצת. העובדה שלא מופיע
כימעט בשום מקום שמו של מנטש כמים
מך רשמי — מה היא מוכיחה ז שמנטש לא
היה קיים — ואולי דווקא את ההיפך ץ

הגיסחווין שו מנטש
^ כאן באים אל העיקר בדו״ח של מאיר שמגר —
| החלק שאין בו.
היועץ פסל מראש כל דמיון בין הנעשה בישראל ובין
הפשע המאורגן האמריקאי.
מדוע? קודם כל, מפני שהפשע הישראלי אינו קשור
בזרועות השילטון, במפקדי מישטרה, בעסקני ציבור, בפקידים
בכירים.
אבל הרי כל טענתו של כיסלו היתד, בנוייה בדיוק
על זה — שישנו אדם בשם מנטש, הקשור בזרועות השלטון,
שהוא ידידם האישי של ראשי המישטרה ושרי-
ממשלה, שאירגן במחיר מגוחך חגיגות מפוארות למשה
דיין, שהצטלם בחברת ראשי מפלגות כמו עזר וייצמן
ודויד בן־גוריון, שאירגן את הבחירות בשכונות לטובת
מפלגת־העבודה, שמינה חברי־כנסת מסויימים, שיש לו
השפעה מכרעת בבניין העירייה ובמטה המישטרה.

הדבר בימעט לא ייאמן — אכל שמגר בלל
לא נכנס להאשמות אדה• הוא פשוט התעלם
מהן. אחרי הקכיעה הריטורית, כהקדמה, שאין
דמיון כין המצב כאן והמצב כארצות-ה-
כרית, הוא פשוט התעלם מכל הטענות שד
קשר עם השדטץ.
זהו מחדל הזועק דרשני. מדוע חשש שמגר לנגוע
בנקודות אלה? מדוע ביכר משפטן חריף כמוהו להתעלם
מדבר המזדקר לעיניו? מדוע לא מצא לנכון לעסוק
בהן לפחות פורמלית, ולוא רק כדי לפסול את הדברים?

וכך גם נשאר עולם הפשע הישראלי בעיקבות הדו״ה
— בלתי־ברור, בלתי־מוגדר, חמקני, אפוף ספקות.

נוקווה נוסטוה
י שאינו נמצא במצבו העדין, ומי שידוע פחות
או יותר מה מתרחש בעולם התחתון, יכול לקבוע
במידה רבה של ודאות, כי למרות הדו״ה הזה :

6יש כארץ פשע מאורגן.
אין הוא העתק של הפשע המאורגן האמריקאי,
כמו ה״קוזה נוסטרה״ ,כי כל הנסיבות שש שונות.
6הוא פועל בשטחים רבים, אך בעיקר במתן חסות,
סחיטה והימורים.

• יש מערכת תיווך כינו וכין השלטונות,
גופים מפלגתיים ועירוניים.
• מערכת היחסים בינו ובין המישטרה היא מסובכת
ומסועפת. אין המישטרה פועלת ברצינות כדי לחסלו. לא
מפני שהמישטרה, בתור שכזאת, היא מושחתת, אלא
מפני שהמצב נוח לה יחסית.
• בלי חקירה יסודית׳ ,אין לדעת אם הוא מאורגן
כולו במערכת אחת, או שיש מערכות שונות! אם יש
תיאום, או שליטה, או תיווך בין שלוחותיו! ואם עומד
בראש כל המערכות האלה איש אחד, או אנשים אחדים,
או מעין גוף בלתי־מוגדר, או שבכלל אין ראש.

דבר אחד כרור: זהו חלק מן המציאות
הישראלית, תוצאת מהותו של המימסד, ואם
לא יתן הציבור את דעתו עד תופעה זו —
היא תלך ותגבר, עד שתגיע, אולי, כהמשך הדרך,
למימדים אמריקאיים.
אם היום עושים נרקוזה, כמו בדו״ח זה, הרי
תהיה לנו קוזה נוסטרה משלנו.

הממסד שופט א ת עצמי

ועדתע ^ יוו :,
ההר הוד!־ עכבר
ך* מש־־עשרה שנים לפחות ציפו
1 1רבבות ;חובבי ספורט בישראל ליום
הזה. אותם אוהדי הכדורגל השרופים, ש־הצפיה
במישחק כדורגל מותח ומהנה מדי
שבת, היא חלק ניכר מעולמם ותחום
התעניינותם, או לפחות מרכיב עיקרי בבידור
שלהם! אותם האלפים הנוהרים
בעקבות קבוצותיהם לכל פינות הארץ ;
המוכנים לשלם סכומים גבוהים כדי לח זות
מימי תקנים עלובים בגשם סוחף ובשרב
צורב באירוע ספורט אמיתי — אלה
שכאבו כל השנים של ההסתאבות והשחיתות,
שהפכו חלק בלתי נפרד מהכדורגל
הישראלי —
אלה האמינו כי סוף סוף בא יום הדין.

תהפוך למטאטא שינקה ויטהר את הספורט
הישראלי מכל הגילויים השליליים
שדבקו בו.
והנה, אחרי שלושה וחצי חודשי צפיה,
סיימה סוף סוף הוועדה את חקירותיה
וסיכמה את מסקנותיה. וכאשר הוסר מעליהם
האיפול והם פורסמו בפומבי, אחזה
בכל תדהמה גדולה.
אלא שהיתה זו תדהמה שונה לגמרי
ממה שציפו לה. היתה זו הפתעה מהממת
לנוכח החיוורון, הקלישות, העדינות
והזהירות של דו״ח הוועדה, שלא עמד
בשום יחם לחומרת והיקף הגילויים שהתגלו
בפניה.

תבים, שנשלחו אליה על ידי ציבור אוהדי
הכדורגל במדינה.
לא היה שום מקום לפקפק כי הוועדה
לא תירתע מלהסיק את כל המסקנות
החמורות ביותר נוכח הגילויים שהתגלו
בפניה. שכן, למרות היות הספורט
בישראל חלק בלתי נפרד מהמימסד הפוליטי
והחברתי, למרות היותו נתון בשליטתם
של מרכזים הנתונים להשפעת מפלגות,
אין הספורט מהווה את אחד מעמודי
התווך של המשטר הקיים בישראל.
טיהורו לא היה פוגע במימסד. להי-
פך — הוא היה מוכיח כי גם במימסד
הקיים יש מקום לטיהור ולניקוי השחיתות.
אלא שמשום מה נרתעה הוועדה מללכת
עד הסוף. היא הכזיבה את כל
התקוות שתלו בה. במקום להשתמש ב־איזמל
ניתוחים בהמלצותיה, היא נטלה
לידה מברשת אבק בעלת נוצות רכות.
כל מי שהאמין כי ועדת עציוני תבצע

שהספק היחיד, שהוועדה מוכנה להטיל
בצורת הטיפול של עסקני ההתאחדות
בעשרות מיליוני ל״י, הוא ספק ביעילות.
הנה, למשל, מה שהיה לוועדה להגיד
בנושא אחריותם של עסקני ספורט הכדורגל
בארץ לשחיתות שפשטה בענף
זה בשנים האחרונות :
• משימתם הציבורית של עסקני הספורט
היא לעודד התפתחות חיובית של
הספורט, אך לעשות ביחד עם זאת כל
מאמץ כדי לשמור עליו מהתפתחות מקבילה
של תופעות שליליות. בחלק השני
של המשימה נכשלו, לדעתנו, עסקניה הבכירים
של ההתאחדות והמרכזים.
• ישנם עסקנים, המכהנים בהנהלת
ההתאחדות שנים רבות, וגדולה ביותר
אחריותם למחדלי ההתאחדות בשטח בו
אנו עוסקים.
• בסולם העדיפויות של ההתאחדות
לכדורגל ושל מר צבי בדים — לא עמי

וטרח ו׳הזזק׳רה,ה11ע1ר׳ד־הדט
! 111111 1 1מ ס 11כלים
משה בן־זאב ויצחק זיו־אב, מזכיר התאחדות האיכרים, בעת טסירת הדו״ח לשר אלון.

עציוני מותו את הכדור לאלוו;?־.גיג״?

שעמד בראש ועדת החקירה לחקר השמועות על מכירת המשחקים במשחקי הליגה
הלאומית העונה, מוסר את דו״ח ממצאי הוועדה לשר החינוך יגאל אלון, שהורה
להקים את הוועדה, בהיותו ממונה (כשר החינוך והתרבות) על הרשות לספורט.
ורבבות האחרים, שהתעניינותם בספורט
הכדורגל היתד, מקרית, שהאמינו
כי לפחות בתחום הספורט שוררים טוהר
המידות ונקיון הכפיים וגילו לפתע כי
הוליכו אותם שולל כל השנים —
אלה האמינו כי בא יום נקם ושילם.
מה שסופר כל השנים ברכילות ובשמועות
שחלפו מפה לאוזן — קיבל עתה
אישור פומבי, נאמר בפני פורום ממלכתי
;וזכה בפירסומת חסרת־תקדים בכל
אמצעי התיקשורת. מה שריחף כרוח רעה
כל השנים מעל מגרשי הכדורגל בארץ,
נאמר סוף סוף בפני ועדה ממלכתית, שהוקמה
על ידי הממשלה כדי לסהר אחת
ולתמיד את הכדורגל הישראלי. מהיקף אפילו קטניהאמונה, נדהמו
הגילויים כפי שהובאו בפני ועדת עצ־יוני,
הלא היא ועדת החקירה בעניין
השמועות בדבר מתן תשלומי כסף, כדי
להטות משחקים בליגה הלאומית בכדורגל.
ועדה זו, היתד, הדיעההכללית,

במקום תרועת הטיהור הגדולה, נשמע
קול דממה דקה ומתנצלת.
ההר הוליד עכבר.

91 בושת אבק
במקום איזמר ניתוחים
ך• וועדה שהוקמה לפי החלטת הן
ן ממשלה, מונתה על ידי נשיא בית־המשפט
העליון. היתה זו ועדה של שלושה
אנשים הידועים ביושרם הציבורי :
שופט בית המשפט העליון, הד״ר משה
עציוני, על שמו נקראה הוועדה ! עורך־
דין משה בן־זאב, לשעבר היועץ המש פטי
לממשלה! ויצחק זיו־אב, מזכיר התאחדות
האיכרים. הוועדה קיימה 18 ישיבות
פומביות ושמעה את עדויותיהם
של 39 עדים. נוסף לכך עיינה הוועדה
בחומר כתוב נוסף, שהועמד לרשותה על
ידי גופים שונים ובלא פחות מ־ 131 מכ
מהפכה
בכדורגל הישראלי, התאכזב מרה.
היה זה שיעוד מאלף לגבי מהותו של
המימסד בישראל: אם בתחום מישני
של החברה והמשטר כמו ספורט, אי אפשר
לבצע טיהור מקיף! על אחת כמה
וכמה לא ניתן לעשות זאת בתחומים חשובים
ורגישים יותר של המימסד.

אין עדיפות
ך* מימצאיס של הוועדה, היו חמו-
) 1ירים מאוד כשלעצמם, אך הם גוסחו
בלשון משפטית אקדמאית זהירה מאוד.
כך, למשל, בבואה לקבוע כי עסקני
התאחדות הכדורגל גילגלו במרוצת השנים
האחרונות עשרות מיליוני לירות
שהוקצבו להם על ידי מועצת ההימורים,
כחלקה של ההתאחדות לכדורגל ברווחי
הטוטו, עשו זאת חברי הוועדה בנוסח הבא:
־**י1ז**״אף אחד מהמרכזים ואף לא ההתאחדות
לכדורגל לא נתבקש על ידי מועצת
ההימורים לתת דו״ח על השימוש בכספים
האלה. לא נעשתה כל ביקורת.
אין פיקוח מטעם המועצה אם אומנם
הכספים ששולמו לגופים אלה הוצאו
בצורה היעילה !והנכונה למטרות המשמשות
לקידום הספורט.״
מה שמשתמע מניסוח עדין זה הוא

טוהר

הספורט

בעדיפות

דה בעיית
גבוהה.
9אנו מרגישים חובה לעצמנו להצ ביע
על חוסר כל רגישות מצד העסקנים
הבכירים בענף הכדורגל בארץ לניגוד
אינטרסים בין עיסוקיהם השונים בענף
הספורט, וכל מה שקשור אליו
• לדעת הוועדה יש לשים קץ למצב
מוזר זה, המזכיר יותר שוק שבו כל
אחד אץ להרוויח, אם לעצמו, ואם לגוף
אותו הוא מייצג ,׳מאשר עיסוק בספורט
על בסים של התנדבות מתוך תודעה בדבר
הסכנות החברתיות והמוסריות הנילוות
לנושא בו הוא עוסק!״
איזו פראז׳ולוגיה נהדרת ! מצד אחד
מדברים בעסקנים מפלגתיים מושחתים,
שהיטו תוצאות מישחקים, שהפיקו טובות
הנאה פרטיות כתוצאה מעיסוקיהם
בספורט, שהפכו את כדורגלני ישראל
לסוחרים וסחטנים, וכל מה שיש לוועדה
לומר על כך הוא ,״תופעות שליליות״,
״׳מחדלים״ ,״חוסר רגישות״.

הסנה 1018
והגברוח ודנהויוח
ך* נוכח כל מה שנחשף במהלך ישי/בותיה
של ועדת עציוני, לא היה

חוקרים, מבררים, בודקים
ארבע חקירות הגיעו השבוע לסיומן. כולן עסקו באותו הנושא: השחיתות
בשטחי״החיים השונים. אולם כל אחת מהן היתה שונה מן השניה מבחינה
פורמלית.
דרכי המינוי והמעמד הרשמי של כל אחד מן הגופים החוקרים קבע,
במידה רבה, את פעולתם :

ועדת עציו 1י
זוהי ועדת־חקירה רשמית, שנתמנתה על־פי חוק ועדות החקירה .1968
חוק זה הוא פאר יצירתו של יעקוב שמשון שפירא, שיזם ויצר אותו בעיקבות
נסיונו האישי בוויכוח המפורסם סביב ״ועדת החקירה המשפטית״ בימי פרשת
לבון.
חוק זה נוסח בהקפדה רבה. הוא קובע שהממשלה כולה מחליטה אם יש
צורך בחקירה על נושא בעל ״חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה״ (כלומר:
לא עניין היסטורי)! אולם חברי הוועדה עצמם מתמנים על־ידי נשיא בית-
המשפט העליון. היו״ר חייב להיות שופט עליון או מחוזי.
הוועדה יכולה להכריח עדים להופיע, לגבות עדות בשבועה, להפעיל את
המישטרה להבאת עדים, וכר. בסעיפים מיוחדים מובטחות זכויות אזרחים העלולים
להיפגע מן החקירה, ואלה יכולים למנות לעצמם פרקליטים שיהיו נוכחים
בחקירה, יחקרו עדים, וכר. הובטחה פומביות הדיון.
הוועדה חייבת לפרסם את הדו״ח שלה ברבים (פרט למיקרים מיוחדים),.

דו״חפלד
ועדת פלד, שכללה את מנכ״לי משרדי החינוך והמשטרה ואת המישנה
לפרקליט המדינה, היתה ״ועדת בירור לבדיקת ענייך.
כמעט ספק, מה יכולות להיות המלצותיה
לשם תיקון המצב:
• היא היתה צריכה לתבוע את פיזור
ההתאחדות לכדורגל, שאישיה ועסקניה
גילו אוזלת יד וקהות חושים למתרחש
בשדה הכדורגל. היא היתד, צריכה
להמליץ על הרחקת כל העסקנים
הוותיקים מכל פעילות בתחום הכדורגל.
• היא היתה צריכה לקבוע דרך להמעטת
השפעתם של המרכזים המפלגתיים
על חיי הספורט.
• היא היתד, צריכה לתבוע שינוי
יסודי של שיטת ההימורים בטוטו, בצורה
שלא תאפשר עוד זכייה בפרסים הגדולים
באמצעות קניית מישחקים ושיחוד
שחקנים.
• היא היתד, חייבת להוציא את, מפעל
ההימורים מידי בעליו הפרטיים והעסקנים
המפלגתיים, ולמסרו לניהול ממלכתי
בדומה למפעל הפיס.
• היא היתד, צריכה לחרוץ משפט
בפרשת החובבנות המזוייפת של כדורגלני
ישראל, ולהכיר בתופעת המקצוענות.
במקום כל אלה הסתפקה הוועדה, בהמלצותיה,
בהצעות פושרות ביותר:
• הגברת השפעתם וייצוגם של גורמים
ממלכתיים בהתאחדות הכדורגל.
• סירוב לשחרר. את הספורט מכל
זיקה לאירגון בעל צביון פוליטי והסתפקות
בהצעה הערטילאית ״להנהיג בענף
הכדורגל משטר שירסן ניצולו למטרות
פוליטיות כלשהן.״
• מינוי גשיא להתאחדות על ידי או
באישור שר־ד,חינוך.
• שינוי תקנון החובבות תוך הגדרת
זכויותיו וחובותיו של הכדורגלן.
• שיחדור מועצת ההימורים מזיקתה
הארגונית והמעשית לארגוני הספורט,
תוך הרחקת כל מי שיש לו
קשר לספורט מכל קשר רווחי לטוטו
באיזו צורה שהיא.
שום דבר בהמלצות אלה לא בישר
מהפכה. שום דבר בהם לא אמר טיהור•
בסך הכל היה זה נסיון לתקן בעזרת
הם םת*מוסר, מילים יפות וכמה הגבלות
מנהליות, את המצב הקיים.
נראה שוועדת החקירה התרשמה כי
הכדורגל הישראלי לקה בהצטננות, שדי
בכמה גלולות אספירין כדי לרפאו. היא
לא קיבלה את ההתרשמות, לה היה שותף
רובו הגדול של ציבור חובבי הספורט
במדינה, שהכדורגל הישראלי הוא עץ
רקוב שאין כל סיכוי להבריאו. יש לגדעו
מהשורש, כדי לטעת במקומו עץ חדש.
וכאילו לא היה די בדו״ח הרופף של
עציוני, הרי שאחרי שנמסר הדו״ח לשר
החינוך ואנשי משרדו, הם נטלו ממנו את
מעט העוקצים שעוד היו בו.
בכל מקום שדו״ח עציוני פסח על
שני הסעיפים, או היה מנוסח בצורה דו־משמעית,
פירשו השר ועוזריו את הדו״ח
לקולה ולא לחומרה. הם הפכו אותו למן
פירסום אנמי נוסף, בדומה לפירסומים
של מבקר המדינה.
לא לחינם צהלו עסקני ההתאחדות ל
כדורגל,
שלפני פירסום הדו״ח מיהרו להתפטר
מתוך חשש לביקורת שתונחת
עליהם. לא לחינם הם שתו שמפניה, זקפו
ראש בחוצפה, טענו כי הדו״ח מטהר אותם
והעזו להתנגד בפומבי למסקנותיו שלא

ועדה כזאת מתמנית על־ידי שר, לשם בדיקת עניין שבתחום
כזאת מוסרת דו״ח רק לשר שמינה אותה, וזה יכול לעשות בו
ועדת־בירור מתמנה על פי חוק — סעיף (28א׳) של חוק
אולם בניגוד לוועדת־חקירה, אין לה הסמכות להכריח עדים
לתבוע מהם להישבע, וכר. מצד שני, גם אין הוועדה חייבת
הנפגע על־ידי החקירה, למנות לעצמו פרקליט ולחקור עדים.

תפקידיו. ועדה
כאוות נפשו.
ועדות־החקירה.
להופיע בפניה,
לאפשר לאדם,

חקירת שמגגר
כל שר, במיסגרת מילוי תפקידיו, יכול להטיל על כל אדם לבדוק בשבילו
עניין כלשהו. לאותו אדם אין, כמובן, הסמכות להזמין עדים, להשביעם, או
לעשות פעולה אחרת של ועדת־חקירה, המתמנה כחוק. שום חוק מיוחד לא
חל עליו.
כאשר פירסם רן כיסלו את כתבותיו, הטיל שר־המשפטים על היועץ המשפטי
לממשלה לבדוק את גילויי כיסלו ולמסור לו דו״ח. דו״ח זה הוא לשימוש השר
בלבד, ואין לו משמעות מישפטית.

חקירת בן־ואב
מעמדו של משה בן־זאב, היועץ המשפטי לשעבר, בחקירת האשמות על
התעשרותו של מנכ״ל חברת נתיבי נפט, דומה לזה של יורשו, שמגר, בחקירת
עיסקי הפשע המאורגן.
כאשר הגיעו לשר־האוצר האשמות נגד מנכ״ל חברת נתיבי נפט, מוטי פרידמן
ואחרי התייעצויות שונות, ביקש שר־המשפטים מבן־זאב לבדוק את ההאשמות.
בן־זאב, הפועל במיקרים כאלה ללא שכר, והנהנה מאמון משרד־המישפטים,
פעל ללא סמכות חוקית מיוחדת, ובלי אפשרות להכריח עדים להופיע בפניו.
הדו״ח שלו נמסר לשר.
נגעו בהם. לא לחינם חזרו בהם עסקני
הפועל בהתאחדות מכוונתם להנהיג רוטציה
בתפקידי מפתח.
כי דו״ח עציוני גרם למצב הרבה יותר
חמור ממד, ששרר עד כה: בהססנותו וב
ד,מנעותו
מהסקת מסקנות קיצוניות, הוא
נתן גושפנקה ממלכתית למצב הבלתי נסבל
ששרר בכדורגל הישראלי.
מה שהיה, הוא שיהיה גם הלאה, בתיקונים
קלים וחסרי משמעות.

והחקירה הרביעית:

הי תר רשמי להתעש רו ת
חקירה הרכיעית שניהל המימסד שהסתיימה בימים לקידוחי נפט בסיני, ובאותו זמן מכר לאותה חברה חברת
| ן אלה, היתד, למעשה חקירה סודית. היא לא ננקטה עקב חברת קידוחים פרטית שהיתר, שייכת לו ברווחי כספי ניכר
פירסומים בעיתונות, כמו שלוש החקירות שקדמו לה, אלא ובמטבע חוץ.
מימצאיו של בן־זאב לא פורסמו באופן רשמי. אולם
כתוצאה מהתנגשות אינטרסים בתוך המימסד עצמו.
היו אלה אנשי חברת הנפט הציבורית לפידות, שהממשלה מסתבר כי מצא שהטענה היא נכונה: שתי הפעולות בוצעו
מחזיקה במרבית מניותיה, שהטיחו האשמות חמורות נגד על ידי מוטי פרידמן. אלא שלדעת בן־זאב לא נמצא כל
חברת נפט ממשלתית אחרת, נתיבי נפט, השייכת למשרד־ קשר ביניהם. כלומר: אין כל הוכחה שהחברה האמריקאית
שילמה למוטי פרידמן 250 אלף דולאר יותר בעד ציוד
הבטחון והממונה על הפקת הנפט המצרי בסיני ובמיפרץ
לקידוחים בסיני.
קידוח, מפנישהעניקלה הטבות וזכויות
סואץ.
וכמנכ״ל נתיבי נפט שכר ממנה ציוד (עבורו שולם מכספי
הממשלה נאלצה לנקוט עמדה בסיכסוך בין שתי החברות,
המדינה) שלחברה הממשלתית לא היה צורך
אחרי שגיאולוג בכיר, הנמנה על חברי מובו.
עצת
המנהלים של לפידות שלח מכתב לשר־זוהי
טענה מוזרה ביותר כאילו ניתן למהאוצר
בו האשים במפורש את מנכ״ל נתיבי
צוא מיסמך שיקשר בין שתי הפעולות. אלא
נפט, מרדכי (״מוטי״) פרידמן, בפעולות בל שבן־זאב
לא יכול היה מראש להגיע למסקנה
תי חוקיות, שהביאו להתעשרותו המהירה בשונה.
מוטי פרידמן אינו אידיוט, הוא דאג
סכומים של מאות אלפי דולארים, תוך ניצול
מראש לקבל אישור לכל צעד שעשה מהמעמדו
כממונה על הנפט בסיני.
ממונים עליו. לכל פעולותיו יש אישורים החל
מלכתחילה לא התכוונו שרי הממשלה, בפמהממונה
על ענייני הנפט במשרד־האוצר,
ניהם עלתה הבעיה, לתת פומבי לפרשה. היה
צבי דינשטיין, וכלה בשר־האוצר פנחס ספיר.
זה עניין בלתי נעים, שאסור לגלותו לציבור,
אילו היה בן־זאב מוצא פסול במעשיו של
ושצריך להגמר בתוך המשפחה. משום כך
פרידמן היה זה כאילו הטיח האשמות גם
לא מונה לצורך זה כל גוף בודק שסמכויותיו
בסגן־השר צבי דינשטיין ובשר־האוצר עצמו.
מואצלות לו מכוח החוק. מינויו של עורו־מכאן
ברור שכל מינויו של בן־זאב לא
פרידמן מוטי
דין משה בן־זאב (שהיה חבר גם בוועדת ההיה
אלא מס שפתיים לאנשי המימסד שהתלא
סתם
חקירה בקשר לשחיתויות בספורט) היה אקט
לוננו על קיפוח. חקירתו, בה נחשפו בדרך
בחור אידיוטי
פרטי של שר־המשפטים, שנועד להוכיח לאגב
גילויים מזעזעים על דרכי הניהול הכוש־חלק
מאנשי המימסד כי בודקים את טענולות
של נתיבי נפט, שאיפשרו לעשרות גורמים פרטיים להתתיהם,
למרות שהיה ברור מראש כי אין לבדיקה זו כל
עשר ולגרוף מיליונים, הסתיימה במסקנה כי אין כל סיבה
משמעות.
גם אם היה בן־זאב מוצא כי יש ממש בהאשמות שהועלו להדיח את מוטי פרידמן מתפקידו.
אלא שתוך כדי חקירה נחשפו גם האשמות פליליות חמונגד
מוטי פרידמן, לא היה כל תוקף למימצאיו. הם רק
היו יכולים לשמש בסים למינוי או לאי מינוי ועדה בעלת רות, שהועלו על דפי העולם הזה לראשונה. היו אלה האשמות
כי ציוד קידוח מצרי שנמצא בסיני נכלל בתוך הציוד שמכר
סמכויות חקירה מקיפות, או נקיטת פעולות אחרות.
מוטי פרידמן לחברה האמריקאית.
היה זה צלם העולם הזה שצילם את ציוד השלל במחסני
א יר נמכרהשלדי
החברה האמריקאית. כאשר הונחו צילומי העולם הזה בפני
בן־זאב, הוא לא יכול היה להתעלם מהם גם במסקנותיו ה־ך
סיונות המימסד לטפל בפרשה זו בתוך המשפחה פושרות. הוא המליץ להעביר את החקירה בקשר לציוד השלל
^ נכשלו. אחרי שהעולם הזה פוצץ את דבר מינויו של לטיפול המשטרה.
בך זאב ואת כל ההאשמות שהועלו בפניו נגד מוטי פרידמן
יתכן ומסקנותיו של הבודק בן־זאב, יכולות להשקיט את
(העולם הזה )1771 הפכה החקירה לעניין ציבורי. בעקבות מצפונם של מנהלי נתיבי נפט, אנשי משרד־הבטחון והממונים
העולם הזה החל גם יומון ההסתדרות, דבר, לפרסם סידרת על ענייני הנפט בממשלת ישראל. בעיני הציבור אין המסקמאמרים
על המתרחש מאחורי הקלעים של נתיבי נפט, והטיח
נות מהוות טיהור, כיוון שהבדיקה לא נעשתה כשם שצריכה
האשמות חריפות נגד מנכ״ל החברה, מוטי פרידמן.
להיעשות חקירה בעניין כה חמור.
ההאשמות העיקריות שהועלו נגד פרידמן היו, כי בעת
העובדה שלפקיד ממשלתי בכיר יש אישור להתעשרות
שהיה מנכ״ל החברה הממשלתית נתיבי נפט, ניהל בשמה מהממונים עליו, היא אולי בסדר מבחינת החוק הפלילי, אך
משא־ומתן עם חברת קידוח אמריקאית, העניק לה זכיונות עדיין אינה מטהרת אותו מבחינת המוסר הציבורי.

הי ב דו ת

באה לכיתה כמה ימים. אבל לא הייתי
מבינה שום דבר, ואבא שלי היד צועק
שבחורה כמוני צריכה להישאר בבית
ולעזור לאחים שלי.
יזם אחד נפל אח שלי, מושיקו, מהעץ
על־יד הבית, ואמא שלי אמרה לי ללכת
לקרוא לאבא, שהיה בקפה ברחוב הראשי.
שמה האנשים משחקים קלפים ושש־בש,
ומעשנים חשיש. אבל מה ן האבא
שלי לא היה שם. פגשתי רק את יהודה.
יהודה גם לא היה עובד, אבל כל
הזמן היה לו כסף .״שלום בובה,״ הוא
אמר לי, וצבט אותי בתחת .״מה נש מע
ו אין לך מה לעשות, אה? אולי
תבואי איתי, אני אראה לך משהו יפה.״

הוא ה ת חיל

§111 14

׳1 31111 111911

1 1י £

11 חוו 11^ 1111

ת שושנה לוי • אתה יכול לפגוש,
בדרך כלל, ליד המעקה שעל״יד
קולנוע ציון, במרכז ירושלים. היא בת
12 וחצי — ונראית כך. גופה דקיק,
פניה חדות. גם האיפור הכבד והלבוש
הטיקצועי אינם מסתירים את גילה. לולא
איפור ולבוש אלה, המצביעים על מיק־צועה,
היית חש, בראותך אותה, רצון
אינסטנקטיבי לעטוף אותה בשמיכה חמה
ולהשקות אותה בצלחת מרק. היא נראית
רזה, מטננה, ובודדה.
שושנה לוי היא אחת מ־ 75 ילדות
ונערות במצוקה, שנכללו בסקר שהושלם
לאחרונה על־ידי האוניברסיטה העברית
בירושלים — ושגילה, לראשונה, את

שמות הזונות ובני־משפחותיהן. מוס־כדי
להסתיר את זהותן של קטינות,

מיטדיה המבהילים של בעיית הפרוצות
הקטינות בעיר״הקודש.
שושנה לוי היא אחת הזונות הקטי-
נות שרואיינו על־ידי ״העולם הזה״ ,בעק־בות
הסקר. היא דיברה בחופשיות, ללא
הסתייגות, ללא בושה — וללא תקווה.
^ ני חדשה במיקצוע. רק חצי שנה.
הכל התחיל מפעם שאמא שלחה אותי
לקרוא לאבא, שהיה משחק שש־בש
בבית־קפד, כל הזמן.
אנחנו גרנו בבקעה. היינו שמונה אחים,
ואני הילדה היחידה. הייתי צריכה לעבוד
קשה בבית, לטפל באחים שלי, כי אמא
היתה עובדת במשק־בית.
כשאבא היה חוזר מהקפה, היה תמיד
מרביץ לי. לא הלכתי לבית־ספר עוד
מכיתה ה׳ .לפעמים היתד, באה אלינו
המורה או עובדת סוציאלית, ואז הייתי

הודה לקח אותי מהקפה. לא היה
איכפת לי כל־כך שלא מצאתי את

אבא שלי. הוא בין כך רק היה מרביץ, במקום
הביתה.
יהודה לקח אותי לבית שלו, והתחיל למזמז
תי. הוא היה זקן, והיה לו תמיד ריח רע נ
הוא הבטיח לי שאם אשאר איתו, הוא יקנה לי
דים יפים וכל מד, שארצה.
אני הסכמתי. עוד מלפני זה רציתי לברוח
בית, אבל לא היה לי לאיפה. כבר נמאס לי ל
כלים ולעשות כביסה כל היום ואחרי זה עוד 1
מכות.
באותו יום הוא שכב איתי.
יהודה היה אלי טוב. אבל רק בהתחלה.
נותן לי אוכל כמה שרק רציתי. נתן לי גם
לקנות בגדים ונעליים והכל.
אחרי כמה ימים, הוא לקח אותי למקום
ואמר שתיכף יביא לי כמה אנשים שאני צ
להיות איתם נחמדה ולשכב גם איתם ! לא ח
וכשהוא הלך, ברחתי משם. אבל יהודה חזר 1
אותי. הוא הרביץ לי חזק ואמר שאם לא אנ
הוא יחתוך לי את הגרון.
ככה זה נמשך. יהודה היה מביא לי אנשים. ז
שוכבת איתם, ויהודה היה נותן לי קצת כסן

בוסיטה :
:ירושלים !
1111111 פעם אחת הביא לי בחור צעיר שקוראים
לו אלברט. אולי בן .20 הוא היה
נורא טוב אלי. לקח אותי לבית־קסה,
ואסר לי שלא טוב שאני חיה עם בזה
זקן נסיו יהודה ועובדת במיקצוע כזה.

הבטיח
להתח תן א תי

מחזה רגיל במרכז ירושלים, וח׳ יפו, בליל שבת השבוע

חדי כמה זמן, אלברט בא עוד
פעם, ולקח אותי לכל הלילה. לקח
אותי אליו. היה לו צריף שלו במום*
ררה. הוא היה חתיך ומצא חן בעיני.
בבוקר הוא התחיל לעבוד עלי שאני
אעזוב את יהודה ואשאר איתו. אמר
שהוא אוהב אותי, ורוצה שאני לא אעבוד
יותר במיקצוע זונה, ואפילו שיתחתן
איתי, אחרי כמה שנים.
הסכמתי. לא אהבתי לשכב עם כל מיני
זקנים מגעילים, ולפעמים גם ביום וגם
בלילה. נשארתי בצריף של אלבדט.
גם אלברט קנה לי הרבה דברים. אפילו
טבעת אירוסין. הוא אמר שיגיש
בקשה לשופט כדי שיתן לנו להתחתן.

שתי יצאניות קטינות ממתינות ללקוחות, נכנסות למכונית
הוא גט הביא הברים שלו ועשה מסיבה.
אבל אחר כך אמר לי שכדאי שאמשיך
לעבוד עוד קצת, כדי שנחסוך כסף עד
שנתחתן. אני לא שמחתי לזה, אבל הסכמתי,
כי אהבתי אותו.
אלברט היה מביא לי אנשים, וכל
פעם שהיה נמאס לי והייתי בוכה, אל-
ברט היה מספר לי שעוד מעט נתחתן
ויהיה לנו כסף, ונוכל לקנות כל מה
שאנחנו רוצים ולחיות טוב.

1צ 1ל 1 0

שעךן| ־ ן
ביגתייס אני עובדת

? £םכא יהודה יצעק ״ל ״לבי־0
ואמר לו שבאיזה זכות הוא לוקח

אותי שאני אעבוד בשבילו. אבל אל-
ברט קרא לחברים שלו וכולם הרביצו
ליהודה מכות. אחרי זה הוא לא בא יותר.
בינתיים עבר די הרבה זמן. איזה כמה
חודשים. אבל אלברט מוציא הרבה כסף
לוויסקי וכל ימיני דברים, ולא נשאר בש ביל
החתונה כמו שהוא הבטיח. כל
פעם הייתי שואלת אותו מה עם החתונה.
אז הוא ה׳־ה אומר לי, עוד קצת. אחרי
כמה זמן הוא היה עושה את עצמו
ששכח מכל מה שאמר לי.
לפני כמד. זמן באו שוטרים ולקחו את
אלברט למשטרה. אמרו שלחקירה בקשר
לאיזה פריצה. אלברט אמר לי לא לדאוג.
אבל הוא כבר הרבה ימים בבית-
סוהר, ואומרים שיהיה לו משפט על
פריצה.

בינתיים אני עובדת לבד. בדרך כלל
אני עובדת על יד קולנוע ציון או ברחוב
יפו. אני מקווה לעשות הרבה כסף ואח רי
זה להפסיק לעבוד. אני לא חושבת
לחכות לאלברט, כי ממילא הוא סתם
עובד עלי. הוא לא יתחתן איתי. בין
כה אני יותר מדי צעירה בשביל להתחתן.
אני לא רוצה קשר עם אף אחד.
דווקא, לפעמים באים כל מיני אנשים
ואומרים לי שהם ישמרו עלי וידאגו לי.
אבל אני לא רוצה לתת כסף לאף אחד.
אני רוצה שיהיה לי מספיק כסף, שאני
אוכל להפסיק לעבוד במיקצוע. אולי
אחרי זה אתחיל ללכת לבית־הספר כדי
להיות חכמה.
(המשך בעמוד )22

הסחסד שופט א ת עצ1ז1
במדינה העם

מלבישיס עלי עלילה
(המשך מעמוד )13
לפני כשנתיים שותפו של עודד סלפטר
ועמד כמוהו בקשרים עם המשטרה.

8111x11 וזיוף דיסמנים
ץ כאן הגיע לביב לקטע הסנסציוני
1ביותר בעדותו. לדבריו פנה אליו שילון
בשמו של סלפטר, הביע את נכונותו
לזייף עבורו מיסמכים של האפ.בי.איי,
לפיהם יתברר, כביכול, כי בידי האפ.בי.איי.
נמצא חומר פלילי מרשיע נגד מאיר
לנסקי.
לדברי לביב טען שילון, כי שמע מ־סלפטר
שהוא, יגאל לביב, מעוניין בזיוף
מיסימכים כאלה כדי למוכרם לפרקליטיו
של לנסקי. הוא, שילון, היה מוכן, כפי
שמסר לביב בעדותו, לבצע את הזיופים
המבוקשים תמורת התשלום הצנוע של
5000ל״י. לביב טען בעדותו, כי הטיח
בפני שילון שאין הוא יודע על מה הוא
מדבר וכי שלח אותו מעל פניו.
בעקבות פגישה זו ומידע נוסף שקיבל,
פנה לביב מייססר ימים לפני מעצרו
לפרקליטו, עורד־הדין רם כספי, סיפר לו
את כל מה שהתרחש סביב פגישותיו עם
סלפטד ושילון, הודיע לו כי ברור לו
שהמשטרה עומדת להלביש עליו עלילה.
לדברי לביב, אותם השמיע גם ב־בית־המשפט
בעת ׳מעצרו, ניתנה ההוראה
לכד על־ידי שר האוצר פנחס ספיר
בכבודו ובעצמו.
מה יש לפנחס ספיר נגד לביב?
לדברי לביב הוא אסף בשנים האחרונות
חומר על ׳מחדליה ובזבוזיה של
ממשלת ישראל, להם אחראי שר־האוצר

דו׳יח פלד

מ׳ שיום נער חסיסות?
בחמשת ימי מעצרו לצרכי חקירה בפרשת
הפריצה לצרכי סחיטה, שיתף יגאל
לביב פעולה עם חוקריו, ענה לכל שאלותיהם
והסביר כל מה שנראה סתום בעיניהם.
לביב
הסכים גם להסביר לחוקריו כל

(המשך נזממוד )12
ופאראדוכסים נוספים
הוועדה לכל אורכו:
• יגאל לביב, שלא יכול היה למצוא
כל פסול חוקי או מוסרי בנסיונו של
ביסוק לקנות יממנו מייסמכים, ניסה להכשילו
בעבירות על יסחר במטבע זר, בדרשו
יממנו תשלום בדולארים, בכוונה תחילה.
רק על סמך טענתו של ׳לביב, כי
ביסוק הציע לו תשלום בדולארים, הסכים
ניצבימישנה רוט לשתף עימו ׳פעולה
במיבצע.
׳תת־ניצב שלוש הזהיר, כפי שהודה בעצמו׳
את בסוק מתשלום בדולארים. והנה
בא הדו״ח וקובע כי ,״׳נראה איפ׳ויא כי
בישיבה בין ראשי המחלקות במשטרה
לא נדונה פעולת המשטרה בעניין הדולא-
רים וייתכן שלא הוזכרה כלל העובדה
שהעיסקה בין לביב ועורד־דין בסוק קשורה
בדולארים.״
כלומר, ניתן להסיק בכך, ששלוש לא
ידע כלל שלביב תובע תשלום במלא-
רים, הזהיר את בסוק מתשלום כזה, רק
׳משום שהעלה בדעתו במקרה כי בסוק
עלול לשלם בדולארים. צריך לחיות תמים
מאוד כדי לאמץ גירסה זו.
• שלוש טוען כי נפגש עם בסוק רק
׳כדי לבדר אם יש יממש בחשדות, כי
לביב מנסה לסחוט כספים ׳מלנסקי זסטא־שר
ביאמצעעיות בסוק על ידי שימוש ב־
׳מיסמכים ן
איזו טענה ׳מגוחכת! אם באמת רצה
שלוש לברר אם יש ממש בחשדות אלה,
מה היה פשוט יותר מאשר להניח ללביב
לסחוט מבסוק, ולהאשימו אחר־כך בסחי-
טה. בטענתו אומר שלוש למעשה, כי
הוא הכשיל עבירה מתוכננת של לביב,
שהמשטרה היתה מעוניינת לתפסו בשעת
ביצועה, על ידי אזהרת ביסוק משיתוף
פעולה עימו.
• הן עודד־דין בסוק והן תת־ניצב
שלוש, יחזרו כמה פעמים על הסיפור, כי
בעת פגישתם בקפה עטרה, היה זה בסוק
שהציע להראות לשלוש את המיסמכים
שירכוש מלביב.
סיפור זה ׳מוביל את כל הטיעון של
שלוש לשיא הפאראדוכם.
שימו לב: בסיוק, פרקליטו של סטאשר,
המייצג גם את האינטרסים של לנסקי!
היודע כי ממשלת ישראל עושה מאמצים
להשיג מיסמכים וראיות שיאפשרו לה לא
להאריך את רשיון השהיה של לנסקי
בישראל, וכי שלחה למטרה זו את סרק-
הזרועים

פנחס ספיר. חומר זה שלח בצורת תזכיר
לכל חברי הכנסת ואף ביקש לפרסמו
בעיתונים.
אף עיתון לא הסכים לפרסם את תזכירו
של לביב, ,אפילו לא כמודעה עבורה
היה ׳מוכן לשלם היהלומן דוד ארנפלד,
חברו הטוב של לביב.
צחוק הגורל הוא שהעיתון היחיד שהסכים
לפרסם את התזכיר כמודעה היה
דווקא יומון המערך, דבר, המודעה פורסמה
בדבר יום אחד אחרי מעצרו של
לביב, מבלי שעורכי דבר ידעו בשעת
הדפסתה כי האיש החתום על המודעה
המאשימה את ספיר, כבד יושב בבית־המעצר.

מיני
שאלות נוספות שהתעוררו במהלך
חקירתו, שלא נגעו ישירות לחשד בגללו
נעצר. כך, למשל, התעניינו חוקריו לדעת
מי מימן את 12 טיסותיו לחו״ל בחמש
השנים האחרונות? ומי מימן את טיסתו
האחרונה לארצוודהברית, משם הביא את
מיסמכי לנסקי?
לביב הסביר לחוקריו כי הוא טס לאר־צות־הברית
עם אשתו, כתוצאה מחיבור
שני כרטיסי טיסה שניתנו לו על ידי בעלי
חברות פרטיות באמצעות ובידיעת מערכת
הארץ. כרטיס אחד ניתן לו על ידי עז־ריאל
עינב, יבואן בשר, שרצה כי כתב
הארץ יבדוק את טיב הבשר המיובא לארץ
מאירלנד: כרטיס שני ניתן לו על ידי
מר רובינזון, מבעלי חברת זניט היש ראלית.
חוקרי המשטרה ביקשו לבדוק
אצל אנשי עסקים אלה אם הכרטיסים לא
הוצאו מהם על־ידי סחיטה. הסתבר להם
כי לא היה כל עניין פלילי בפרשות אלה.
בין שאר השאלות המרחפות עדיין מעל
הפרשה, נשארה שאלה אחת תמוהה ביותר:
המשטרה חושדת בלביב כי יזם פריצה
לשם גניבת מיסמכים, באמצעותם רצה
לסחוט. אם כך, חייבים מיסמכים אלה
להכיל האשמה פלילית חמורה נגד אלה
המוזכרים בהם. איפה המיסמכים? אם
יש בהם אישום כה חמור נגד המוזכרים
בהם, שבאמצעותו ניתן לסחוט מהם, מדוע
לא פועלת נגדם המשטרה?
בעוד שספק אם המשטרה תגיש אישום
נגד לביב בפרשת הפריצה, ברור דבר
אחד: יוגש נגדו אישום על החזקת דולא־רים
ללא רשות. בחיפוש שנערך בביתו
בעת מעצרו מצאו החוקרים 72 דולאר. ה איש
שרצה להכשיל עורך־דין במסחר בלתי
חוקי בדולארים, יואשם בעצמו בהאשמה

החשדות הבלתי מבוססים שהיו למשטרה
על מעשי הסחיטה של יגיאל לביב.

בדו״ח

עניין שו גסחוו
יגאל לכים
למה לא תפסו?
ליט המדינה גבריאל בך לארצותיו־,ב־רית
— אותו בסוק מתנדב מיוזמתו לתת
לממשלה, באמצעות שלוש, מיסמכים שרכש
בכספי לקוחותיו ושיאפשרו לה לפעול
נגד לקוחותיו.
זהו רק מעט מזעיר מהאבסורדים המזדקרים
ממסקנות הוועדה.

מווע שיקוו ושוקן?
•י* רשה חמורה בפני עצמה, ש־
^ הוועדה כלל לא התיחסה אליה במסקנותיה,
היא החלטתם של ניצב־מישנה
רוט זתת־ניצב שלוש לשקר לעורך הארץ
גרשום שוקן ,״מתוך דביקות בעיקרון של
אי־גילוי !מידע לגורמי חוץ על החשד.״
אחרי שהתברר לעורך הארץ, כי עורך־
דין בסוק הוזהר על ידי שלוש בקשר
לעיסקת הדולארים עם לביב, הוא ביקש
טלפונית הבהרות על כך מניצב־ימישנה
רוט. רוט השיב, כי ״העניין לא ברור
ליו״ .למחרת סיכם עם שלוש לא לספר
לשוקן את האמת בדבר החשדות שיש
להם כלפי לביב.
כלומר, שני קציני המשטרה חששו
לגלות סוד לאישיות כמו גרשום שוקן,
שהוא חבר בוועדת העורכים של העיתונות
הישראלית, שכל סודות המדינה
כמעט נמסרים להם תוך ביטחון במהימנותם
וייושרם, ובאותה שעה לא חששו
לגלות את המידע שיש בידם יעל החשיד
נגד לביב לאדם כימו עורך־דין בסוק,
נציגם של סטאשר ולנסקי.
בנוסף לכך, אחרי שקבעה במפורש,
כי ״לאחר שיקול החלטנו כי עלינו לצמ צם
את חקירתנו לנושאי כתב המינוי״,
חרגה הוועדה חריגה חמודה מנושאי כתב
המינוי שלה, בכך שפירסמה בפומבי את

א פחות חשוכ ממה שישנו ב/דו״ח
ועדת פלד, הוא החומד שאינו
כלול בה.
חומר זה ׳מתייחס לשאלה מה בכלל
עשה תת־ניצב אהרון שלוש בפרשת
.מייסמכי לנסקי? תפקידו של שלוש הוא
בתחום הביטחון ולא בתחום הפלילי, אם
כי הוא שייך לאגף החקירות. למעשה הוא
מעין מקשר בין שירותי הביטחון לבין
המשטרה.
בהקשר זה מזכירה הוועדה שבפגישה
בין בסוק לשלוש, תמה פסוק מדוע מתערב
שלוש בפרשה ושאל ,״האם יש
כאן משהו בטחוני?״ הוועדה מעידה בהקשר
זה כי ביסוק ידע כי תפקידו של
שלוש קשור בענייני ביטחון.
אבל השאלה שנראתה כה טבעית לפסוק,
ליא נשאלה על ידי הוועדה: מה
עניינו של שלוש, העוסק בענייני ביטחון,
בפרשה מעין זו?
מבלי ששאלה את השאלה, נתנה לה
הוועדה תשובה: שלוש השתתף, בישיבת
ראשי המחלקות במטה הארצי, בה העלה
ניצב־מישנה רוט את הבעייה העומדת
בפניו בפרשת •מיממכי לנסקי. אומרת
הוועדה :״רוט הביא בפני הנוכחים את
כל המידע שברשותו. תת־ניצב שלוש
הוסיף פרטים שהיו ידועים לו ממקורות
מודיעיניים משלו.״
אילו היתה הוועדה טורחת לחקור את
תת־ניצב אהרון שלוש, ימה הם מקורות
המודיעין שלו, היה אולי מסתבר לה
סרט, שלא הובא לידיעתה: שתת־ניצב
אהרון שלוש קשור בקירבת משפחה
רחוקה עם עורך־דין יורם ׳אלרואי, פרק ליטו
של מאיר לגסקי. אשתו של הפרק ליט
היא קרובת משפחה של משפחת
שלוש.
ייתכן שאילו היתר. הוועדה בודקת מה
מידת הקשרים החברתיים והאישיים בין
פרקליטו של לנסקי לבין תת־ניצב שלוש,
היו נפתחים בפניה אופקים חדשים כדי
לחקור מה עניינו של קצין משטרה כמו
שלוש, שהוא לכל הדיעות בעל שם טוב
כאדם ישר והגון, בפרשה שאינה נוגעת
ישירות לתיחום תפקידיו במשטרה?

אפל! או מלל !
מ סו כן! נרדף!
דמות אפלה ומסוכנת? אדם זקן וחולה,
הראוי לרחמים? פושע בינלאומי?
יהודי נרדף?
לא היה השבוע אדם בישראל, שלא
היתד, לו דיעה על מאיר לנסקי, ועל
זכותו להישאר בישראל. וכמו כל עניין
בעל משמעות רגשית ורעיונית, היה הציבור
מפולג באופן חד וחותך.
תומכי לניסקי, שכללו לא רק תועמלנים
שנונים כמו אפריים קישון, אלא
גם הרבה יהודים סתם, שראו בזכותו של
לנסקי אידיאל ציוני, עמדו מול מתנגדי
לנסקי, שגם להם לא חסרו דוברים שנונים,
ושגם הם הסתמכו על עקרון ציוני:
שחוק השבות לא גועד לפושעים.
הכדור לשופטים. בתווך עמד שר-
הפנים המפד״לי — מטרה לכל הלחצים.
מצד אחד: דעת שרי המשפטים והמש טרה,
שאין להשאיר בארץ אדם שייהפך
בהכרח למוקד הפשע המאורגן הבינלאומי,
ימשוך אחריו יסודות סליליים
נוספים. ודעתו של שר־החוץ, שהישארות
לנסקי בארץ תעכיר •את יחסי ישראל-
ארצות־הברית.
מצד שני: לחצם של אילי־כספים, המשולבים
בסינדיקאט הפשע, והקשורים
דווקא עם חוגים דתיים בארץ.
ההחלטה שנתקבלה היתה מחוכמת מבחינה
פוליטית: להעביר את כל הכדור
לביית־המשפט העליון.
השר סירב להאריך את אשרת לנסקי,
לנסקי הודיע שיפנה לבית־המישפט הגבוה
לצדק, כדי לתבוע את זכותו על פי חוק
השבות.
מוצא מחוכם. מבחינה פנימית וחיצונית
כאחת, היה זה מוצא אידיאלי לשר,
למפלגתו ולממשלתו.
אם יחליט בית־המשפט כי לנסקי זכאי
להישאר בארץ לפי חוק השבות, לא יוכלו
האמריקאים לבוא בטענות, וגם שוללי
לנסקי לא יעזו להתנגד לקביעה מש פטית
(אם כי ידרשו, בוודאי, את תיקון
החוק).
אם יקבע בית־המשפט שאין זכות ל-
לנסקי, יהיה השר מחוסן בפני זעמם של
ידידי לנסקי, בקרב מפלגתו ומחוצה לה.
מה יגיד בית־המשפט? דעת המיש־פטנים
היתה מחולקת השבוע כדעת כל
שאר הציבור. רק דבר אחד היה בטיוח:
תהיה זאת אחת ההחלטות המעניינות ביו־תר,
וגם החשובות ביותר מבחינה רעיו־ניית,
שיצאה אי־פעם מבית־משסט ישראלי.
בודמיות למען ירי שליס
לא יחשו
משפחת העמים ישבה השבוע בדין על
התנהגות ישראל בירושלים.
היא החליטה פה אחד: התנהגות זו
ראוייה לגינוי, ועל האו״ם לפעול כדי
לשים לה קץ.

או״ם־שמוסז רבים בישראל פטרו
את הגינוי במשיכת־כתף מזלזלת :״או״ם-
שמום״.
אחרים תירצו את התבוסה בתירוצים
הידועים על חלוקת הכוח באו״ם, הקואליציה
האנטי־ישראלית האוטומטית, וכיוצא
באלה.
אולם גם הזילזול !וגם התירוצים היו
מסוכנים.
כידוד עצמי. מבחינה מעשית, היה
לגינוי חשיבות רבה. כי לא רק היריבים
המסורתיים של ישראל הצביעו נגדה,
אלא גם כל ידידיה. ארצות־הברית התייצבה
ביד מורמת לצד ברית־המועצות.
מדוע דווקא בעניין ירושלים? יש לכך
סיבה פשוטה: ישראל פעלה בעיר זו
בגסות פרובוקטיבית, כאילו היה מגוי
וגמור עימה לבודד את עצמה ולהקים
נגדה את העולם כולו.
החלטתה הנחושה להשחית את נוף
ירושלים, ללא תקנה, בשיכונים מכוערים,
הקימה נגדה את שוחרי־היופי בעולם.
הדרך שבה בוצע הדבר הקים נגדה את
שוחרי־הטעם הטוב. ההתעלמות הגסה מזכויות
הערבים בעיר, הקים נגדה את
ה עו ל ם הזה 1775

במדינה
שוחרי־הצדק. והזילזול הגלוי בהחלטות
האו״ם הקים נגדה את שוחרי המוסד
הבינלאומי ומישפט העמים.
כיסוי לפעולה צבאית. בקואליציה
החדשה, החובקת את העולם, טומנת בחובה
סכנה רבה.
היא קמה רק לצורך ירושלים — אולם
היא יכולה מחר להקיף את יכל בעיות
ישראל־ערב, אם תמשיך ממשלת ישראל
במדיניות הנוכחית.
אמנם, החלטות פורמליות אינן משנות
את המציאות. אולם הן עלולות מחר
לשמש כיסוי למי שירצה לשנות אותה
בכוחות עצמו. מאחורי התכונה החדשה
באו״ם, מתגבשים לחצים מסוג חדש —
לא רק מדיניים ומופשטים, אלא גם
צבאיים ומוחשיים ביותר.
רפואה המרד
יימשך
״המרד מוצדק. אני מקבל אותו וסומך
את שתי ידי עליו. והוא יימשך —

ולהשתילם באנשים בריאים. למרות ש לפי
החוק הם רשאים: מספיקה חתימה
של שלושה רופאים כדי לעקור אבר מגופת
נפטר. אבל איזה רופא סובן לצאת
לבדו למלחמה נגד הלחץ הדתי המאור גן
י התוצאה: אנשים חיים ממשיכים
להיות עיוורים למחצה. לעומת זאת,
כאשר קרוב-משפחה של הרב לורנץ נזקק
לקרנית, הירשו הדתיים לבצע ניתוח
השתלה.״
רפואה־לגיוון. מסביר ד״ר שני :
״כל ההתקפה על הפתולוגים הינה אבסורדית.
ראשית, לא הפתולוג הוא המח ליט
על ניתוח גופה, אלא הרופא שטיפל
בחולה. רופא זה מבקש את הניתוח
על־מנת לבקר את עצמו, לבדוק את עצמו,
לגלות אם עשה טעויות. זוהי הדרך
היחידה לשמור על רמת הרפואה. ללא
ניתוחים שלאחר־המוות — הרפואה נידונה
לניוון.
״הטענה האחרת של הדתיים, כאילו
מנתחים גופות לצרכי לימוד, פשוט איננה
נכונה. לצרכי לימוד מנתחים רק
גופות של אנשים שנידבו את גופם.״
ד״ר שני 33 יליד הארץ, בעל קומה
בינונית, תווי פנים צעירים ובלורית

!11113 מי ת
ל כ בו ד החג 2 :האירועים
הגדודים שד בחירת

נסיכות המי
אילת בחיות נסיכת
ים־סוף תיערך
במעמד המו!
בחוף הצבוני, ביום שבת 2.10.71
בשעה 8.30 בעוב

נשיקת ראש־העיר אזר

הקהל מוזמן חי 1

מנהל כית־חולים שני
המתים שלמים, והחיים סובלים
עד שתיפסק ההשתוללות נגד הפתולוגים.
אנו נלחמים כעת על עתיד הרפואה
בארץ.״״
מנהלי בתי־חולים הם בדרך כלל אזרחים
כבדים ונכבדים, המהססים פעמיים
לפני שהם פוצים פיהם — ואחר אינם
פוצים פיהם. שונה בתכלית השינוי היא
הרוח הנושבת ממשרדו של מנהל אחד
מבתי־החולים הגדולים בארץ — ש יבא,
לשעבר תל־השומר. המנהל החדש, ד״ר
מרדכי שני — שמינויו, בגיל ,33 כיורשו
של הפרופסור חיים שיבא לתפקיד
מנהל בית־החולים עורר סנסציה בארץ —
אינו מהסס לדבר גלויות.
כל אזרח קורבן. במשך שנים, סבלו
הרופאים בדממה את ההתקפות עליהם
מצד חוגים דתיים בנושא ניתוחי-
מתים. כל אימת שקבוצה דתית מצאה
זאת לכדאי, לחזור ולעורר את הנושא
כדי לזכות בתועלת פוליטית — היו
הרופאים הקורבן .״לא הרופאים,״ טוען
ד״ר שני .״רמת הרפואה — ובעקבות
כך בריאותו של כל אזרח במדינה.״
עתה, לראשונה, יצאו הרופאים למרד,
איימו לשבות, לסרב לטפל בחולים דתיים,
ולהפעיל סנקציות אחרות — עד שהמש טרה
תמלא את תפקידה ותשחרר אותם
מאימת הבריונים. האם יש לכך קשר
לעובדה שהדור הצעיר בציבור הרופאים
החל תופס פיקוד — עובדה שבאה לביטוי
סמלי בעלייתו המטאורית של שני
עצמו י
הרופא נרתע. לדעת שני -לא
בהכרח. הסיבה הקובעת יותר, לדעתו —
הגיעו מים עד נפש .״מאות ישראלים
ממתינים לתורם לניתוח־עין,״ אומר הוא
״חלקם כבר שלוש שנים — ואינם זוכים
לכך בגלל שאין ׳מספיק קרניות.
והסיבה שאין: מספיק קרניות היא, ש הרופאים
נרתעים מאימת הדתיים, ואינם
מוכנים להוציא עיניים של נפטרים

דלילה, סיים לפני שבע שנים את לימודי
הרפואה בבית־החולים הדסה בירושלים.
בחלומותיו הפרועים ביותר לא חלם
שכעבור שבע שנים מיום קבלת התואר
יהיה מנהלו של אחד מבתי־החולים הגדולים
בארץ.
כיצד הגיע לתפקיד זה? משיב ד״ר
שני :״במזל,״ ולאחר הירהור של רגע:
״ואולי בעצם בחוסר מזל.״
פרס שווייצר .״עסקתי ברפואה
פנימית,״ מספר הוא .״בגנטיקה. התורשה
של עדות. לפני שלוש שנים הוטל עלי
לטפל באדמיניסטרציה של הרפואה בעזה
וסיני. כעבור זמן קיבלתי על כך את פרס
אלברט שווייצר. באותה תקופה נסע סגנו
של ד״ר חיים שיבא, הד״ר ברוך פדה,
לירושלים, כמנהל כללי של משרד הבריאות.
התבקשתי למלא את מקומו. לצערי
מת הד״ר שיבא, וכך קיבלתי את
מקומו.
״אני חושב שהעובדה שכמנהל בית־החולים
הזה מונה אדם צעיר — היא
מקרית. הרפואה היא מטבע הדברים מקצוע
הדורש הרבה נסיון. מנהלי מכונים
ומחלקות בבית־החזלים מגיעים לתפקידם
לרוב בגיל .50—45 אומנם קייימת
מגמה להכניס יותר צעירים בתפקידים
אחראיים ברפואה, אך אינני רואה שבקרוב
ימנו לבתי־החולים הדסה, איכי־לוב,
או בילינסון מנהלים צעירים.״
״כיצד אתה מסביר את העובדה שנוש אי
המרד, בעת שביתת הרופאים, היו שני
רופאים צעירים?
״ומי יהיה הנועז? ברור שהצעיד. כך
זה בכל התמרדות. מי יהיה מעוניין לש בות?
מנהל מחלקה שיש לו קביעות, או
רופא שעובד כבר שנים ועדיין אין הוא
יודע מה יהיה גורלו מחר?״
הבראת הרפואה. ד״ר שני מסכים
עם ההנחה שמצב בתי-החולים בארץ
(המשך בעמוד )24

בתוכנית האמנותית: אג> טולידנו
עדנה לב, שולה חן, גירי אוונס
ותזמורתו של יצחק קייט, דני חיימוב
מנחה: מרטיו גילת

בהיות וסיבת
ם בינות תיעור
במעמד המוני
פנישה עם ראש־העיר צחר
בחוף בינות, ביום שריש׳ 5.10.71
בשעה 8.30 בעוב
הקהל מוזמן חינם
בתכנית האמנותית: אילנה רובינא,
אבי טולידנו, שולה חן, גירי אוונס
ותזמורתו של יצחק קייט
מנחה: מרטין גילת

הילדות ה1ו11 דו
(המשך מעמוד )19

בחזרה
ל בי ת ה!

ך 1פ;י כמה חודשים באד, אלי אשד,
/אחת מהעירייה, קוראים לד, יעל.
הציעה לי ללכת עוד הפעם לבית־ספר.
לא רציתי. היא ניסתה לשכנע אותי.
הציעה לי לבוא איתה למנהל בבית־ספר.
הלכתי איתר, לשם. דיברנו עם
המנהל. הוא רצה שאני אחזור לכיתה
ה׳ .באותה כיתה שהפסקתי ללמוד. לא
רציתי. אני כבר גדולה. כל הילדות
בכיתה שלי כבר הגיעו לכיתה ף. ובכלל,
בית־הספר לא מוצא־חן בעיני.
רציתי ללמוד תפירה. זה מצא־חן בעיני.
יעל לקחה אותי לבית־ספר׳ לתפירה.
אבל כששם שמעו עלי, לא רצו לקבל
אותי. אמרו שאני אקלקל את הילדות.
במקומות אחרים אמרו לי שאני קטנה
מדי. יעל רצתה שאני אלך לקיבוץ. אבל
אני לא רציתי. גם למוסד לא הסכמתי
ללכת.
יעל באה אלינו הביתה הרבה פעמים.
היא מנסה לשכנע את האבא שלי שיתנהג
אלי יפה. אבל הוא לא רוצה. הוא
אומר ששושנה היא הבת שלו, ושום
דבר לא מעניין אותו. אם אני רוצה לשבת
בבית ולעזור לאמא, טוב. אחרת, לא
איכפת לו ׳ממני.

לשון עדינה
ל מצי או ת מרה

ן ר אליעזר יפה הזדעזע קשות
( כאשד שמע לראשונה את סיפורה
של שושנה. הוא הזדעזע אף יותר, כאשר
גילה כי סיפור זה אינו יוצא-דופן —
כי זהו סיפורן של מאות ילדות יהודיות
בירושלים.
כמה מאות — לא ידע איש. היה זה
זמן קצר לאחר שד״ר יפה נכנם לתפקידו
החדש כמנהל מחלקת־הסעד בעיריית
ירושלים. לפני כן, היה הסוציולוג
המקריח והממושקף, בעל המקטרת
הנצחית בפיו, אחד המרצים הבכירים ב־בית־הספר
לעבודה סוציאלית על־שם
פאול ברוואלד שליד האוניברסיטה העברית
בירושלים. כאשר הוצע לו לשמש
כמנהל מחלקת הסעד, סירב. לבסוף הסכים
— לשנה בלבד.
בתום השנה, חי כבר עמוק מדי את
הבעיות מלנטוש את המערכה.

מ צוק ה
אופיינית
ך* אשר גילה את בעיית הילדות הזונות
של ירושלים, החליט להילחם בה. לא
היו בידיו כל נתונים, על מה שנקרא
בלשון עדינה ״נערות הנמצאות במצוקה״.
יפה פנה לתלמידיו מבית־הספר, הציע
להם לערוך מחקר — שהתגלה, כבר עם
השלמת חלקו הראשון, כפצצה.
כתחילה, חשב יפה להקיף בבת-
אחת את הבעייה מכל צדדיה. מאוחר
ייותר החליט לפצל את המחקר ל שניים•
החלק הראשון הוטל על הסטודנטים
אהרון פיין ודויד עירשי, ונוער
לנסות למצוא פרופיל אופייני לנערות
במצוקה, על-ימנת לעמוד על אופיין
והשלבים בדרך הידרדרותו — וכן לנסות
ולאתר את מוקדי התופעה. המחקר נערך
על בסים המידע שהועמד לרשות עור־כיו
על־ידי העירייה, המשטרה, שמתיר,מיבחן,
עובדות סוציאליות והיחידה לטיפול
בנערה במצוקה.
עורכי המחקר הגבילו עצמם מלכתחילה•
הם לא כללו במחקר נערות אשר
בחרו מרצונן בזנות, או בנערות המסרבות
לעבוד בעבודה אחרת. הם החליטו להתרכז
רק בנערות שיש סיכוי סביר שתוכלנה
לחזור למוטב. הם בחרו 75 נע־רות
וילדות, שהן מידגם מייצג של 300
קטינות יהודיות, העוסקנות צזניות בירושלים.

אין
מ קו ם
מי קלט
**ספר ד״ר יפה:
החלטנו לטפל הפעם רק באותן נע רות
שרוצות לחזור לחיים אחרים —

אך אין להן לאן ללכת. צריך למצוא
שיטות התערבות למען פיתרון הבעייה.
כיום אין לנו הכלים לכך. כאשר נערה
במצוקה מגיעה אלינו, על העובדת הסוציאלית
לשוחח איתה. בהגיע השעה שלוש,
כאשר המחלקה נסגרת — אין לאן לשלוח
את הנערות. צריך להחזיר אותן הביתה.
פירושו של דבר, בהרבה מקרים —
החרפת הבעייד, או יצירת חוסר אמון
מצד הנערה שבאה לקבל עזרה.
היחידה לטיפול בנערה במצוקה, ש היא
היחידה מסוגה בארץ, חייבת להיות
בעלת אפשרויות עזרה. אחרת, היא לא
תוכל לבצע את עבודתה כראוי. לא
פעם אנחנו צריכים לשלוח את הנערה
לבית־ימלון, על־ימנת להרחיק אותה מהבית.
לא פעם צריך לתת לה כסף לכלכלה
או בגדים. הכל — במטרה שלא
תהיה נאלצת להשיג את הדברים הללו
ברחוב.
הפתרונות שאנחנו יכולים כיום להציע
הם פרטיזניים, ולא פעם אינם ממלאים

בה. יש נערות שהמורה או מנהל בית־הספר
יודעים שהיא עובדת בזנות —
ואין להם כל אפשרות לפתור את ה־בעייה.
במחקר
טיפלו שמונה חודשים. אחת
העובדות המחרידות שגילינו בעקבותיו:
העובדה ש־ 20 אחוז מהנערות הגיעו לזנות
בגלל קרובי משפחה הקרובים ל־מיקצוע.
זה יכול להיות אח סרסור, אחות
זונה, והיו אף מקרים שהאב עצמו שליח
את בנותיו לעבודה.
עד כאן, דבריו של פיין.

23א חוז —
למטה מגיל 15
* ילאי הגנות: היה אחד הפרטים
^הראשונים שעורר תדהמה 23 .אחוז
מהנערות — גילן עד 15 שנה 39 .אחוז
— גילן בין 15ל־ .17 עוד 25 אחוז —
גילן עד .19 כלומר — 61 אחוז הן
קטינות. עורכי המחקר מעריכים את
מיספר הזונות היהודיות הקטינות בירושלים
ב־.300
אחת ההשערות, שאומתה במחקר, הי-
תה האחוז הגבוה של הבנות שהן בנות
עדות המזרח 70 .אחוז מהורי הבנות —
מוצאם מעדות המזרח 60 .אחוז מהבנות
הן ילידות הארץ.
מצג משפחתי 63 :אחוז מהבנות
באו ממשפחות שימיספר הילדים בהן הוא

חוקר ד״ר יפה
־ 437 מהקטינות —
אחר הדרוש. כמו משפחה אומנת וכדומה.
לאחר איבחוו הבעייה, הגענו למסקנה
שלצורך פיתרון, נצטרך להתחיל
בפעולה דרסטית.
הקמנו את המועצה הציבורית לקידום
הנוער הירושלמי, בראשותו של השופט
המחוזי אלעזר הלוי, שמקדישה את עצמה
לפיתדון בעיית הנערה במצוקה. חברי
הוועדה דוחפים את הגורמים הרש מיים
לטיפול בבעייה. אולם ברור כי
העובדה שירושלים הינד. עיר תיירות,
איננה עוזרת לפיתרון — אלא להיפך.
עד כאן, דברי ד״ד יפה.

בור חתמה בי ת — לרחוב הרון פיין 28 אחד משני החוק-
רים, עוסק בתיבנון שרותים סוציאליים
בעיריית ירושלים. לפני כן חיח
קצין בצבא קבע. חוא מדבר באיטיות,
מנסח את משפטיו בזהירות.

הבעיה מאוד עדינה. אנחנו נמצאים
במצב שאין לנו כל אפשרות לעזור לאותן
נערות. אנחנו עוסקים בעיקר בבנות
שבאות משכונת עוני. גיל הבנות הינו
רגיש. כאשר נערה בורחת מהבית בשכונה
אמידה — היא יכולה לברוח לידידה,
שיש לה חדר איפה לשכן אותה.
כאן, כאשר היא בורחת — בשכונה שבה
מתגוררות בשני חדרים עשר נפשות —
אין לה לאן לברוח, מלבד הרחוב. והרחוב
מלא פיתויים עבור נערה מסוג זה.
אין כיום למוסדות המתאימים את
הכלים לטפל בבעייה. באחד המוסדות
לנוער עבריין בו עבדתי, גיליתי נערה
שהוציאו אותה מהבית בעזרת חוק הנוער.
לא היה לאן להעביד אותה. בחוסר
ברירה הכניסו אותה למוסד לנוער עבריין.
ידעו היטב מה יהיה גורלה אחרי שתצא
מהמוסד — אך לא היה להם פיתרון אחר.
היא תידרדר קרוב לוודאי ותיהפך ל-
עבריינית.
למרות שהמחקר הנוכחי טוען כי גיל
הנערות העוסקות בזנות מתחיל נד— 13
הרי שלדעתי יש נערות בגיל נמוך בהר
חוקר
פיין
— שוכבות עם כל גבר
21 ,5—8אחוז מהבנות באו ממשפחות
שמיספר הילדים בהן הוא .12—9לעומת
זאת, רק 13 אחוז מהבנות הגיעו
ממשפחות שמיספר הילדים בהן עד ארבעה.
!מקום מגורים: התגלה ששני אי-
זורי עוני בירושלים מספקים כל אחד
30 אחוז מהבנות — וביחד 60 אחוז.

איזור אחד: שכונת הבוכרים, שמואל
הנביא, גאולה, קריית־משה, רוממה, מקיר-
ברוך, ובית־ישראל.
האיזור השני הוא הקטמונים. ברחובות
יוסי בן־יועזר ואנטיגונום נתגלו
שבע נערות שמקצוען הוא העתיק בעולם.
לימודים: רק רבע מהבנות התמידו
במוסד אחד. השאר טיילו ממוסד למוסד.
השכלתן של הנערות כמעט ואפסית. רק
36 אחוז סיימו שמונה שנות לימוד.
לעשר שנות לימוד הגיע אחוז אחד בלבד.
אותו אחוז גם סיים עד ארבע שנות
לייסוד 28 .אחוז לא סיימו בית־ספר עממי.
73 אחוז מהבנות הינן ללא כל הכשרה
מקצועית.
45 אחוז מהבנות לא באו במגע מעולם
עם לשכת העבודה.
מגע מיני 88 :אחוז מהנערות עד
גיל 15 החלו במגע המיני שלהן בהיותן
בבית־הספר 49 .אחוז, מכל הגילים, החלו
במגע מיני בתחומי בית־הספר.
43 אחוז מהבנות קיימו מגע מיני עם
יכל אדם תמורת תשלום. אחוז אחד
מהבנות קיימו מגע עם כל יהודי תמורת
תשלום 5 .אחוז קיימו מגעים תמורת
תשלום בחוגי ירידים בלבד 18 .אחוז
קיימו מגע עם ידידים ללא תשלום.

לזגות —
^ בה שפעת ה מ שפחה
^ מחקר עוסק ב״נערות במצוקה״.
1ן ״נערות במצוקה״ ,לפי הגדרת עורכי
המחקר, הינן ״בנות במצב של הידרדרות
מינית״ .דהיינו, בנות העוסקות בזנות
אם בתשלום ואם לא בתשלום, וכן
בנות אשר עזבו את חוג משפחתן לכתובת
בלתי ידועה — דבר אשר הוגדר כתחילת
ההידרדרות.
38 בנות, המהוות למעלה מ־ 50 אחוז
מהמידגם עברו עבירות של גניבה ותקיפה.
בסעיף עבירות תקינה קיימת עלייה
עם עליית הגיל. ייתכן וההסבר פשוט,
והוא נובע מעלייה בכוחה הפיזי של הבת.
אחוז אחד מהבנות ניסה להתאבד.
ל 26.6-אחוז היה נסיון בשימוש בסמים,
בעבר או בהווה.
עשר אחוז מהבנות הגיעו לזנות בהש פעת
המשפחה — אח, אם או אחות 12 .
68 אחוז —
אחוזביוזמתן העצמית.
באמצעות חבר או חברה. לגבי היתר לא
יקיע מי היוזם.
ביחס לפעילותם של קרובי משפחה בשטח
הזנות, נתגלה :
ב־ 47 אחוז מהמקרים — האחות עו בדת
בזנות. ב־ 17 אחוז מהמקרים — האם
עוסקת בזנות. בחמישה אחוז מהמקרים —
סרסור. ב־ 12 אחוז מהמקרים — האב שתי אחיות עוברות בזנות.
עורכי המחקר הגיעו למסקנה שלמלששת
הימים היתד, השפעה רבה
חמת
על גידול מימדי הזנות בירושלים.
האוכלוסיה הערבית מהווה גורם לא
מבוטל בביקוש לזנות. מתוך 46 בנות

הפ תרונו ת המוצעים :
• הכנסת הנערות למיסגרת של טיפול אינטנסיבי מיד לאחר בריחתן הרא שונה
מחגית.
• הקמת מעון-הסתכלות מיוחד, עם כל השירותים הצמודים, בו תגור נערה
שברחה מהבית, או נערה במצוקה, ואשר בו ייקבע הטיפול שהיא זקוקה לו —
תוך שהיא נתונה בינתיים בסביבה מומת.
• הקמת יחידות מגורים בהן תתגוררנה עד 12 בנות בתנאי פנימייה, בהשג-
חתה של אם־הבית. מעונות אלה מיועדים לבנות הצעירות יותר, ויחוו מעין בית-
קבוצתי.
• הנערות המבוגרות יותר יתגוררו ב״הוסטל״ .שם הן תהיינה מוגנות מהרחוב
ומהסרסור, ותוך כדי כן ינסה השירות הסוציאלי והפסיכולוגי המלא שיעמוד
לרשות ח״הוסטל״ לטפל בבעייתן.
• הגדלת התקציב וכוח־האדם של היחידה לטיפול בנערות במצוקה. ארבעה
אנשים — המספר הנוכחי — אינם מסוגלים לפתור בעיות של עיר שלמה.
• הגברת פעילות של עובדים מקצועיים בבתי־הספר, על ידי תוספת עובדים
סוציאליים ופסיכולוגים. זאת — ביחס מתאים לאוכלוסיה בקירבה עליהם לפעול.
התיחסות מיוחדת למניעה, חייבת להיות בקרב משפחות בהן כבר הופיעה תופעת
חזנות.
• לאור המסקנה כי אין הבנות מקיימות מגע עם שרותי תעסוקה, אין שרותי
התעסוקה צריכים להמתין עד שהבת תפנה לבקש עבודה. עליהם למצוא דרכים
להגיע אל הבנות.
• הפעילות של מספר שרותים המטפלים בנערה בנסיבות שונות — כגון שירות
מבחן לנוער, היחידה לטיפול בנערה במצוקה, עובדת סוציאלית אזורית ובד׳ — נוסף
על כך שיש בה כפילות, הריהי מכבידה ומסרבלת את תוכנית הטיפול. יש להקים
רשות עירונית כללית לטיפול בתופעה, בעלת סמכויות רחבות ואמצעי טיפול יעילים.

העו ל ם הז ה 1778

המקיימות מגעים מיניים ומקום פעילותן
ידוע — 18 בנות ( 37 אחוז) פועלות ב־איז!ור
ירושלים העתיקה, ירושלים על
שני חלקיה וירושלים והגדה. יש להניח
כי חלק מהפעילות הנ״ל היא בקרב
תיירים הנמצאים באזורים אלה.

הילדה —
הי מ ה זוגה

ך רקע המשפחתי של הזנחה חוזר
) 1שוב ושוב בסיפורי הילדות הזונות
— כמו בסיפורה של דליה.
בלש המדור המרכזי, שעמד, לבוש אזרחית,
נסתר, בכניסה לאחד הבתים ברחוב
הירקון בתל־אביב, הופתע כשמכונית
לארק לבנה עצרה ;מטרים ספורים
ממנו, וממנה ירדה ילדה, כבת .13 הבלש
היה בטוח שהילדה גרה שם, והיא תעלה
מיד לביתה. אלא שלפתע, בתנועה מאוד
מוכרת, מיד לאחר התרחקותה של ה־לארק,
ניסתה הילדה לעצור מכונית נוספת
שהתקרבה.
לא היה ספק: הילדה היתר• זונה. השוטר
יצא ממחבואו, נכנס איתה לשיחה.
לאחר שנקבה במחיר, הזדהה, עצר אותה.
סמול לאותה שעה, הגיעה לתחנת המשטרה
שבמגרש הרוסים בירושלים מרים
עבודי, התלוננה כי בתה דליה נעלמה
מאז הבוקר, כאשר יצאה בדרכה לבית־הספר.
כאשר הילדה לא חזרה גם אחרי
הצהריים, פנתה האם, המתגוררת בשכונת
מוסררה, למחנכת כיתה ז׳ ,בה לומדת
דליה בת ה־ .13 היא לא הופתעה במיוחד
כאשר המחנכת השיבה שבתה כלל
לא הגיעה באותו יום לבית־הספר.
נסיונותיהם של השוטרים בתחנת
משטרת־דיזנגוף, לשם הובאה הזונה
בת ה־ ,12 לדובבה, עלו בתוהו. היא הסכימה
למסור רק את גילה, וכן את עובדת
היותה ירושלמית.
שיחת טלפון עם ירושלים הבהירה לשוטרים
שהנערה הינד, כנראה בתה של
מרים עבודי. השוטרת שחקרה את הילדה
חזרה לחדר בו ישבה הילדה :״את דליה
עבודי. נכון ל״ אמרה.
הילדה נשברה, סיפרה את פירטי בריחתה
— ואת כל סיפור חייה.
היא היתד, השישית מתוך 12 אחים
ואחיות. האב חולה־נפש, תוקפני ואלים.
שלוש פעמים היה מאושפז תקופות ארוכות
בבית־חולים לחולי־נפש. האם חלשה.
באחד הימים, כאשר דליה נשארה בבית
ואמה היתה בחנות, הציע לה אחד
מצעירי השכונה לבוא איתו להצגת־בו־קר.
דליה הסכימה בהתלהבות — אך
לפתע העציבה :״מאיפה אקח כסף?״
שאלה בחרדה.
היא לא האמינה למישמע אוזניה, כאשר
דויד הוכיח אבירות בלתי רגילה, הציע

במרחב

לשלם בשבילה. היתד, זו הפעם הראשונה
שבן הזמין אותה לסרט.

; /פ ת או ם
כאב לי ״
ן* אשר באמצע הסרט הניח דויד
^ את ידו על כתפה, היא רק שמחה.
לפתע, היא היתד, מישהו. היא היתד,
מאושרת בגלל שזכתה לתשוימת־לב, לא
התעניינה במיוחד במשמעות הליטופים.
בסוף הסרט, שממנו לא זכרה דליה
דבר מלבד הרבה סוסים ואקדחים, לקת
אותה דויד לגן העצמאות. היא לא התנגדה
כשהשכיב אותה מאחורי שיח.
חודשיים לאחר פגישתם הראשונה, סיפר
דויד לדליה שהיה רוצה ללכת איתה
לסרט, דק שאין לו כסף. אבל יש לו
חבר, הסביר, שרוצה להזמין אותם. דליה
לא ראתה סיבה להתנגד.
כשנכנסו לסרט, לחש לה דויד שהיא
צריכה להיות נחמדה לחבר ישלו. בסרט,
הרגישה דליה יד על גווה — של החבר.
אחרי הסרט, ניגשו שלושתם לחדרו
של מורים, החבר, לשתות קפה. אחרי
הקפה, קם דויד, הודיע שעליו ללכת. הוא
הזכיר לדליה שוב שעליה להתנהג יפה
עם מורים, והסתלק.
כזה התחיל. אחרי מורים, היו חברים
אחרים של דויד. מאוחר יותר, הלכו לחפש
את החברים על הכביש.
לראאשונה הבינה דליה את מצבה
לאשורו כאשר טיילו כהרגלם על הכביש
הראשי לתל־אביב, וניידת משטרה התקרבה
אליהם. דויד החל רץ. דליה נש ארה
עומדת נבוכה, כששמעה עובר־אורח
מפטיר לעבר אשתו :״המשטרה עושה
מצוד על הזונות״ .״רק אז הבנתי שאני
זונה,״ סיפרה לחוקרת.
רק לאחד שנתפסה על־ידי משטרת
תל־אביב, נשלחה דליה למחלקה לטיפול
בנערות במצוקה של עיריית ירושלים.
שם, הכירה את יעל מלבר, עובדת המח לקה׳
הודתה בפניה על רצונה להשתחרר
מהמיקצוע — ומדויד, גילתה כי היתד,
רוצה להיות ספרית.
בעזרתה של יעל, החלה לומדת ספרות.
אביה החליט, כי ספרות הוא מיקצוע לא
מכובד לבתו. בנוסף פגשה בקורס חניכות
אחרות, שגם הן עברו את אשר
דליה עברה — אך בגיל, מבוגר יותר.
השפעתן לא היתד, חיובית ביותר.
התוצאה, כרגע: דליה ממשיכה בקורס
— אך לא תמיד היא חוזרת מהלימודים
הביתה. לא פעם מחכה לה ליד המספרה
דויד — והיא ממשיכה, לפחות לשעות
מיספר, לעסוק במיקצועה הראשון, ב־סימטה
שליד תחנת המוניות קשר. האם,
באשר תגיע, בעוד חודשים מיסטר, לשנתה
ר 13 תהיה זונה — או ספרית?
איש אינו יודע.

ר 3נ*ן
לקראת
ני שואים אז ר חיי ם
כאשר יפרוץ השלום בין ישראל למדינות
ערב, יהיו הראשונים שירוויחו מכך
הכוהנים והגרושות הרוצים להינשא, וכל
הזוגות הצעירים הסולדים מהכפייה הדתית
בישראל: אלה, לא ייאלצו להשקיע עוד
בזוג כרטיסי טיסה לקפריסין. הם יוכלו
להיכנס למכוניתם, לנסוע לראש ד,ניקרה,
לעבור את הגבול, להיכנס לעיירה הראשונה
— ולהינשא שם בנישואים, אזרחיים.
שכן, לבנון תהיה כנראה המדינה
הראשונה במזרח התיכון שתנהיג נישואים
אזרחיים.
הרס החברה. המאבק עוד סוער —
אולם תוצאותיו כבר כמעט מוחלטות.
החברה הלבנונית — המפותחת ביותר בין

טען בדיון איש־הדת המוסלמי שייך מו־חמד
שאמס אל־דין .״זהו חיקוי של אופנה
מערבית, והוא יביא רק להרס חברתנו.
התרבות המערבית נמצאת כיום בקו של
הידרדרות מסורתית ומוסרית. אנו חייבים
להגן על בני עמנו מהידרדרות זו, ולא
לתת לה יד.״
מיעוט מעדיף. דיעה הפוכה השמיע
המשתתף שייצג את דעת האוכלוסיה הנוצרית
.״נכון שנישואים אזרחיים הם תופעה
שלילית,״ טען הארכיבישוף ג׳ורג׳
חדר .״אך יש מיעוט המעדיף אותם, ומיעוט
זה נוסע לאירופה כדי להתחתן. זו
סכנה חמורה, כי רבים מבני הנוער שלנו
נשארים שם, לאחר נישואיהם, ואינם חוז רים
למולדת. מאחר שממילא איננו יכולים
למנוע תופעה זו, עלינו להשלים איתר.,
האדם שאינו מאמין, לא ייהפך למאמין
אם נמנע ממנו את הנישואים האזרחיים.״
כת שישית .״אין זה נכון שבלבנון
יש רק חמש כיתות דתיות,״ קבע המש תתף
החופשי, עורך־הדין אלבר לחאם.
״ישנה גם כת שישית — זו של הלא-
מאמינים. דינה של כת זו כשל הכיתות
הדתיות, ואין לשלול ממנה את זכותה
לחיות באמונתה שלה. לא ייתכן שבמדינה
נאורה כמו לבנון, יכפו על אזרח מנהג
דתי שאינו לפי רוחו.״
תוניסיה שוטרים בר חוב -
עם מספ ריי ם

ד״ר לחאם
הזכות לא להאמין
מדינות ערב — נתונה ללחצים כבדים
למען הפעלת נישואים אלה. תיאורטית,
מחולקים אזרחי לבנון בשווה שווה בעד
ונגד — הנוצרים בעד, המוסלמים נגד.
מעשית, נוטים המאזניים לכף המצדדים.
אופייני למצב היה דיון ששודר לאחרונה
בטלוויזיה.
״זהו חילול המסורת והדת המוסלמיים,״

אופנת סתו חור ף 7 2

תוניסיה נחשבת לאחת המדינות הערביות
הפתוחות ביותר להשפעת התרבות
המערבית. לא אחת התבטא שליטה, חביב
בורגיבה, כי הוא אירופאי — וכראייה
הצביע על עיניו הכחולות.
לאחרונה החליטה המדינה הפתוחה ביותר
לתרבות המערב להסתייג מכמה מ־הסממנים
הבולטים ביותר של תרבות זאת
— בצורה לא־מערבית למהדרין: מיימשלו
של בורגיבה הכריז מלחמת־חורמה על
ההיפים, אסר על כל מי שנראה כד,יפי
להיכנס למדינה.
לאלה שהספיקו להיכנס לפני היכנס הצו
לתוקפו, נקבעה תרופה חד־משמעית:
שוטרי תוניס צוידו, כחלק מהפק״ל שלהם,
במספרי-ספרים — ובהוראה לעצור כל
מגודל שיער, לקצץ את שערו באמצע
הרחוב, בלי הרבה גינונים של טקס. הנימוק
שניתן לצו הדראסטי: הגנת הנועד
מהידרדרות.
בכך, הפכה תוניסיה למדינה הערבית השלישית,
אחרי עירק וסוריה, שיצאה למלחמה
בשיער הארוך.

4974

אנו צועדות, ב טו חו ת לקר א ת שתי אופנות במקביל. אופנת הצעירות (ברובן)
ואופנת היותר-מבוגרות. בין שתיים אלה תהיה זיקה־הדדית בסוגי הבד ובגוונים,
אך לא במורכבות ובנועזות. ההפרדה בין השתיים תחול ודאי לקר אתס תיו , 1971
ותימשך, אולי, מספר שנים.
בנסיבות אלה, לא מצליחה ה קו ס מ טי ק ה ״להוביל א ת האופנה״ והיא מ תאי מה
את עצמה לתכתיבי הלבוש־האופנתי.
חברת רבלון מנהיגה ומיד, שני ״מראות״.
המראה ״הסוער״ — לצעירות יותר
? £106ץ^^ 00)101 ^100

והמראה ״העצור״
8 ? 306מ1 010\¥1ז10׳\.£מ

המשותף לשני ״המראות״ הם :
. 1פנים עגולים ומלאים.
. 2איפור מלא של הפנים, בגווני רקע בהירים.
. 3שלושה מוקדים מעוגלים וזוהרים: עיניים, לחיים ושפתיים.
. 4הדגשות חז קו ת של ה מוקדי ם הן מבחינת עוצמת-הגוונים והן
שיטחי-הכסוי.

הרדרו־ירז הזר־70 .־7־

מבחינת

במדינה
(המשך מעמוד )20
רחוק מלהיות בריא. לדעתו, ניתן לפתור
את הבעייה בדרך אחת: בתי־חולים
איזוריים: אז יהיה קשר הדוק יותר בין
החולה לבית־החולים, וכך יוכל בית־החו־לים
לטפל בבריאות הסביבה, שעד כה
היתד. מוזנחת.
בעיית רופאי הספר לא תהיה גם היא
קיימת אז. השיטה האיזורית תאפשר לרופאים
צעירים וחסרי נסיון לשרת —
במרכז רפואי. שכן המרכז הרפואי יהיה
בכל מקום — ולא רק במרכז הארץ.
שני תפקידים. אשר למישרתו הרמה,
אומר ד״ר שני :״אני מקווה שלא אעסוק
במלאכה זו יותר מכמה שנים. אולי חמש
שנים. בגלל מותו הפתאומי של שיבא,
יצאתי ממסלול הרפואה הפנימית, שבה
התחלתי, וזה מציק לי. מפריעה לי מאוד
העובדה שמזה חצי שנה לא פירסמתי אף
עבודה רפואית אחת. אני רוצה לעסוק במחקר.
אם אעסוק שנים באדמיניסטרציה,
הרי שלא אוכל להקדיש את עצמי למחקר.
״עד עכשיו נמצאתי בתקופת לימוד
בעיות ניהול בית־החולים. עכשיו אני רוצה
לחזור לעבודה מלאה במחלקה פנימית.
אין בדעתי לנהל מחלקה. לא אוכל
כעת להקדיש את עצמי לשני התפקידים.
אני רוצה רק לעבוד כרופא במחלקה.״
כתוצאה, יווצר מצב מוזר: הממונה על

ליטו להפסיק לחלק דברי דואר רשומים,
התייצב אליעז בפני הנהלת הדואר,
הציע לחלק את המכתבים באופן
פרטי. משרד התיקשורת קפץ על המציאה,
הוציא מיכרז — שאליעז זכה בו. הוא
התחייב לחלק את הדואר הרשום בירושלים
תמורת 80 אגורות למכתב.
יעילות +רווח. לראשונה בהיסטוריה
הפכה חלוקת המכתבים באדץ ל־ריווחית,
שכן מחיר מכתב רשום בדואר
ישראל הינו 88 אגורות. ישנם גם מכתבים
עם אישורי מסירה — שדואר יש ראל
גובה עבורם 138 אגורות. אליעז
מחלק גם אותם באותן 80 אגורות.
במשך חמישה השבועות בהם מחלק
הוא, הספיק אליעזר לחלק 50 אלף מכתבים.
הוא התגבר על הפיגור שנוצר
מפאת שביתת הדוורים — תוך שהוא
עובד עם צוות שאינו מגיע לרבע ממים-
פר עובדי משרד התקשורת העוסקים רק
במיון מכתבים רשומים. ברשותו של אליעז
עובדים כ־ 15 צעירים — המבצעים גם
את המיון וגם את החלוקה. דווריו של
אליעז עובדים בקבלנות, משתכרים בין
40—30 אגורות למכתב, בתוספת פרמיה.
רובם משתכרים בין 70—60ל״י ליום.
אימפריה קטנה. בשני חדרים קטנים,
האחד בקומת. קרקע בו נמצא גם
משרד השליחויות, והשני בקומה השנייה
של בית ישן במרכז ירושלים, מנהל
אליעז את האימפריה הקטנה שלו. בשני
החדרים הקטנים נערך המיון. הדוורים עצמם
עוסקים במיון הפנימי שלהם על
הריצפה, בחצר. מאוד צנוע, מאוד לא
מרשים — ומאוד יעיל ודיווחי.
חברה לילה יקר
ביפו
״זיוה יריב !״ הכריז דן בן־אמוץ .״מחיר
התחלתי אני קונה!״ קטע אותו
איצ׳ה ממבוש בזריזות.
דיאלוג זה ייצג כמעט את מלוא ההד

מנהל דואר־פרטי אליעז
משמונה אגורות —
ד״ר שני במחלקה — יהיה רופא שיהיה
כפוף לו בתפקידו כמנהל בית־החולים.
אפשרות זו איננה מדאיגה את ד״ר שני.
אותו לא מעניינת המסגרת הפורמלית —
אלא רק השגת המטרה.

ל היו ת יעיליס
דניאל הורוביץ פקח עיניו בתימהון.
מולו ניצב צעיר מזוקן, לבוש מכנסי
ג׳ינס ותיק היפי בידו, שמסר לו מכתב
רשום.
הורוביץ לא זכה ׳מעולם ליכך ישמכ־תביו
הרשומים יגיעו אליו לדירתו הירושלמית,
בקומה החמישית. עד אז, נהג
תמיד ללכת לקבלם בסניף הדואר.
מהפיכה. כמו הורוביץ, הופתעו גם
ירושלמים רבים אחרים, כאשר בחמשת
השבועות האחרונים, זכו לקבל את מכתביהם
הרשומים בזמן — ובכל קומה.
האיש הביא למהפכת־תקשורת זו בבירה
הוא משה אליעז 26 בעל משרד לשליחויות
הד רם. כאשר דוורי ירושלים הח

,15,000
באדישות
כסבתא הזוהרת מאיזור הגלריות ביפו
העתיקה, לא הסתפקה בידיעה תיאורטית
גרידא. היא רצתה להביא את סאוטבי
לישראל.
ניירת, עצומה. כדי לעשות זאת -
היא נסעה במיוחד למקום עצמו. במשך
שבועיים שלמים ערכה בסאוטבי סיור
מודרך. כאשר חזרה לארץ, הביאה איתר.
ניירת עצומה, שכללה את כל החוקים
בני מאות השנים, לפיהם מתנהלות המכירות
הפומביות בסאוטבי, והכריזה באוזני
הפרובינציה הנדהמת כי כל מה שהתרחש
בשטח המכירות הפומביות בארץ
עד כה, פשוט לא היה רציני.
הקהל התל־אביבי, בעל התודעה ד.אמ־גותית
והתרבותית שהצליח לתפוס מקומות
ישיבה בערב המכירה, היה דווקא
מלא רצון טוב והבנת: מלוא חשיבותו
הרצינית של האירוע. המנחה היה דן בן־
אמוץ — ובניגוד לעבר, הוא לא היה
יחף, לא מכר חולצות של עצמו, ולא
סיפר בדיחות. הוא הכריז על מחיר התחלתי
של 15,000ל״י (עבור תמונה של
קיקויין) בקור־רוח קלאסי, ובהבעת פנים
רוגעת.
רבבות ל״י בדילה. הקהל היה גם
הוא ברמה אירופית הולמת: אנשים הוציאו
עשרות אלפי לירות — בלי לומר
׳מילה (במכירה נוסח סאוטבי אסור לדבר
— מותר רק להצביע) ,ושמרו על שלווה
אפאטית אפילו לנוכח יצירות מקוריות
של דאלי או יוסל ברגנר.
במכירה הוצגו תמונות של דאלי,
לבנון, שוובל, תומרקין> פריטי סיפדוית
עתיקה, כרכים נדירים, כמו כתבי ז׳בו-
טינסקי ברוסית או תנ״ך שלם בהוצאת
זעירה.
רק כאשר הגיע משה דיין למכירה
(בעזרת מיכחולו האדיב של ליטבינובס־קי,
ובמחיר של 6,600ל״י)) נימזזקה
ההבעה האנגלית הצוננת מן הפנים. הגיב
איצ׳ה ממבוש :״כמה יעלה לי ראש באותו
גודל של ספיר?״ התעניין.

בונגנ!1
שרותים כשרוצים -אפשר

כן־אמוץ מוכר את דיין

ח ל טו די ת
דוור־פרטי ממיין את הדואר
— מרוויחים 70ל״י
מור שהושמע במכירה הפומבית שנערכה
בתחילת השבוע בגלריה ריבגפלד היפו אית.
יתרת הערב היתד. רצינית להז־וויע.
אלא, שרוב הנוכחים, שהגיעו על
חליפותיהם, עניבותיהם, פינקס הצ׳קים
הפתוח, והבעת ג׳נטלמו אנגלי בן שלושה
דורות לפחות — היו דווקא מרוצים
מאוד מעודף הרצינות.
הטון שקבע את האווירה הכללית במכירה,
ניקרא :״סאוטבי״ — על־שם בית
אנגלי מפורסם מאוד, שחדשות לבקרים
נערכות בו מכירות פומביות מפורסמות
של חפצי אמנות ועתיקות שונים.
המידע החיוני הזה, היה ידוע מזמן
למרי ריבנפלד. אבל מרי, הידועה יותר

ב טלוויזי ה
לא חלפו 24 שעות מהופעת גליון
העולם הזה 1777 בו פורסמו הגילויים
על שערוריית חברית ההפקה הפרטית, בה
היה שותף מנהל מחלקת החדשות של
הטלוויזיה, דן שילון, ומנכ״ל רשות־השי־דור
נאלץ להגיב עליהם במסיבת עיתונאים
שקיים עם כתבי הטלוויזיה בירושלים.
מאחר והפיר׳סיום היה בבחינת הפתעה
גם לגבי המנכ״ל עצמו, הוא הסתפק
בתגובה דיפלומטית שכללה את הטיעון:
״הידיעה מעוררת בעייה עקרונית, הן
מבחינה עקרונית והן מבחינת האינטרס
של רשות־השידור.״ יחד עם זה הודיע
אלמוג, כי ימסור את הפרשה לבדיקת
היועץ־ד,משפטי של רשות־השיידור.
עוד באותו יום פירסם דובר רשות-
השידור הודעה שניסתה להמעיט מחשי
בות
הגילוי. לדבריו, הוקמה החברה על
ידי דן שילון ואהרון להב, עורך מדור
הספורט של דבר, לצורך הפקת סרט על
כינוס הפועל. שילון קיבל אישור להפקת
סרט זה מרשות השידור ולצורך ההפקה
הקים את החברה. לדברי הדובר, הודיע
שילון על פרישתו מהחברה עוד לפני
שלושה חודשים.
העיתונים שמיהרו לפרסם את תגובת
הדובר לא טרחו לבדקה. היא היתר׳
מרוחקת מאוד מהאמת. האישור שניתן
בזמנו על ידי רשות־ד,שידור לדן שילון
היה לבימוי סרט על כינוס הפועל, ולא
להקמת חברה להפקת הסרט. החברה
עליה מדובר הוקמה כחודשיים ׳אחרי ש נשלמה
הכנתו של הסרט על כינוס הפועל,
והחברה בה היה שותף שילון נרשמה
אצל רשם החברות יומיים אחדי התאריך
שלפי הודעתו של שילון פרש ממנה.
עוד יותר מזאת — גם ביום מסירת
הודעתו של דובר רשות־השידור, עדיין
היה דן שילון רשום במשרד רושם החברות
כאחד מהבעלים והמנהלים בפועל
של חברת ההפקות הפרטית רונן.
משום מה לא מצא דובר רשות־השי־דור
לנכון להגיב על האשמת העולם הזה,
כי שילון החל מעסיק את שותפו בחברת
ההפקה הפרטית, כמפיק עצמאי וככתב
בתוכניות החדשות של הטלוויזיה שבפיקוחו.
פרש,ת
יכין. בירורי היועץ־המשפטי
של ר׳שות־ד,שידור סתרו את הודעת דובר
הרשות ואישרו את כל גילויי העולם
הזה. רק בעקבות זאת נאלץ דן שילון
להודיע לפרקליטו לממש את פרישתו מהחברה.
מנכ״ל הרשות הורה להפסיק את
העסקתו של העיתונאי אהרון להב בטל וויזיה.
בכך
הסתיימה פרשת שילון, אולם פרשת
החלטורות של עובדי הטלוויזיה לא
הגיעה אל סיומה. באיזו מידה משפיעות
חלטורות אלה על שיקול דעתם של עובדי
הטלוויזיה ניתן היה להיווכח לפני
שבועיים. הטלוויזיה הישראלית שיגרה
צוות לצילום מופע בחירת מלכת־הימים
שנערך בהיכל התרבות. צוות שלם צילם
את המאורע כולו, במיבצע שעלה למשלם
המיסים הישראלי כמה מאות ל״י לפחות.
אולם הקטעים שצולמו לא הגיעו מעולם
לשידור.
״׳ כאשר ניסו לברר״ בטלוויזיה מדוע לא
שודר דיווח על הטכס, הייתה התשובה:
הפילם נשרף. בירור נוסף שנערך גילה
כי לא רק שהפילם לא נשרף, אלא ש עורכי
החדשות בטלוויזיה חזו בקטע
שצולם, החליטו לבסוף לא להכלילו במהדורת
החדשות ,״בגלל הקשר ישל
העולם הזה למאורע.״
לעומת זאת, בעת שנערכה תחרות בחירת
מלכת־היופי, שידרה הטלוויזיה קטע
ארוך מאוד על המופע. את הקטע ערך
הקריין חיים יבין, שהיה בעצמו מנחה
בשכר באותו מופע מטעם מארגני המופע.
האם צריך להבין מכך שהטלוויזיה
הישראלית מדווחת על אירועים של בחירת:
מל׳כוודיופי רק כשאנשיה מועסקים
בשכר באותם אירועים?
ה עו ל ם הז ה 1778

גסאת ׳ פולהד היו תחש פני תפר טי ת!

סטריב-טיזאית
בבר בי ת
זה גדיוק מה שהיה חסר לך בחיים,
נכון! כל ימין השתוקקת, בסתר ליבך,
להתחרות באותן חשפניות זוהרות, המרתקות
את תשומת־ליבם של מאות גברים
מהופנטים. אם כן, יצרני לבני״ה-
נשים באירופה — ומן הסתם גם בישראל,
בעתיד הקרוב — החליטו לבוא

לקראתך, להעניק לך לפחות את האביזרים
המתאימים לכך. ההשתוללות המאפיינת
את הלבוש החיצוני התרחבה
גם לתחתון — והתחתונים הבלעדיים
המוצעים לך בעונה הקרובה, מאפשרים
לך לבצע בקלות הצגת סטריפ״טיז פרטית
בבית.

תחתונים מקצועיים

לעקרת-הבית .״לא כדאי להסתיר ישבן
נחמד.״ בסיסמה זו נוצרו תחתונים אלה,
שאכן אינם מסתירים הרבה — בדיוק כמו החזייה, שמלבד קישוט התחרים בחזית,
מורכבת מסרט־תמיכה בלבד. התחתונים, כפי שאפשר לראות בתצלום שבחלון
למעלה משמאל, יכולים להתאים כמובן גם להופעה מיקצועית של חשפנית.

חזרה לבירית ולתפו

אופנה מתפשטת במהירות היא חזרה
לשנות השלושים׳ לימי הבירית
והתפר מאחור בגרבי הניילון — שניראו אז כה סקסיים ורומנטיים. הדוגמנית
מבליטה מעין מחוך המבליט את הגיזרה. השיבה לתקופה לאחור באביזרים
התחתונים חינה חלק מההתרפקות המחודשת על התקופה הקודמת, הרומנטית.

הפופוים הם חופשיים

לה לסיים את המופע גם בלי להסירם — התוצאה אינה שונה בהרבה מעירום מלא.

יהו שע פרץ בבוב ת שעווה
במוזיאון הבובות של מ אד א ם טוסו
עובדי מערכת עיתונו. העובדים,
שנעלבו על שלא קיבלו בק בוקי
משקאות יקרים יותר
מאשר יין פשוט מתוצרת מקומית,
החזירו את השי. מחס
למד את הלקח. השנה הוא לא
נתן לעובדיו כל שי. ועד
העובדים של מערכת ידיעות
אחרונות היה יותר נדיב: הוא
שיגר לבעליו העשיר של העיתון
חבילת שי שהכילה משקאות
יקרים מתוצרת חוץ
וממתקים.
8יהושע פרץ, מזכיר
ועד עובדי נמל אשדוד, מבלה
לאחרונה בסיורים בחו״ל. בעת
שביקר בלונדון, הלך לחזות
בבובות השעווה המפורסמות
המוצבות במוזיאון של מאדאם
טוסו, ושכל אחת מהן באה
להנציח אישיות היסטורית
חשובה. תוך כדי סיור במוזי אנשים און,
הבחין פרץ בקבוצת מבקרים
אחרת מאשדוד. פרץ החליט
למתוח אותם, התייצב בין
בובות השעווה כאילו היה אחת
מהן. כאשר הגיעו המבקרים
מאשדוד למקום, התפרץ אחד
מהם, הטרקטוריסט עוזי ארב
ץ בזעקה :״תראו, אפילו את
יהושע פרץ הנציחו כאן.״ כאשר
הבחין ארבץ בחיוך שהת פשט
על פני פרץ־הבובה כמעט
והתעלף.
8אגב, פרץ מוכן להישבע,
כי אחד מנהגי לונדון
שכמעט ודרס אותו ברחוב והפליט
לעבדו קללות עסיסיות, לא
היה אחר מאשר הזמר הבריטי
המפורסם תום ג׳ונס.
8כתבו הכלכלי של הארץ,
יגאל לביב, שנעצר לפני
שבוע על ידי המשטרה כחשוד
בתיכנון פריצה למטרות סחי-

תאו :״אתה הלו אתאיסט, חניך
השומר־הצעיר:,׳ אמרו לו. יגאל
עמד על זכותו להתפלל.
״אבל אצלנו מתפללים לפי נוסח
ספרד ואתה אשכנזי,״ ניסו
עוד להשפיע עליו .״אני דווקא
חזק מאוד בנוסח ספרד,״
אמר לביב. בלית ברירה חבשו
הסוהרים כיפה לראשו והביאוהו
לתפילה הציבורית בבית־המעצר
באבו־כביר.
8גדעון סאטט, מפקד
תחנת גלי־צה״ל לשעבר, שהתמנה
כעורך־מישנה של ה יומון
הארץ במקומו של יאיר
קוטלר, לא שבע השבוע נחת
ממגיהי עתונו. שגיאת הדפוס
היחידה שהיתה בגליון יום א׳
של הארץ השבוע, נגעה לתו־ץ*ארו
של סאמט עצמו. במקום
׳עורך־מישנה הוא הוגדר כ״עו־רך־משונה״.

1*11
| 0 1 1 1 1 1התגלה כאב מסור במסיבה שערכה השבוע
1-411 | 11 1111 הזמרת שולה חן במועדון ״טיראן״ לרגל הולדת
בתה. המשורר והפיליטונאי גפן, הופיע למסיבה עם אשתו היפה
נורית ועם בתם, ניהל את מגעיו החברתיים במסיבה תוך טיפול בבת.
8ערב ראש השנה נשאל
הרב הראשי לישראל, איפר
יהודה אונטדמן, אם יש
בדעתו להגיש. את מועמדותו
לתקופת כהונה נוספת כרב ראשי.
השיב הרב בן ה־ : 90״לא
אדבר על כך כדי שלא יהשבו
שיש לי עניין אישי. יש עוד
חמישה חודשים להתייעץ. לא
החלטתי לא לחיוב ולא
לשלילה.״
לפחות לגבי אדם אחד
בישראל, נשארו עדיין לוחמי
האצ״ל והלח״י בבחינת שידו־ריסטים.
זהו מאיר וייסגאל,
מי שהיה נשיא מכון וייצמן
למדע. בספר זכדונותיו העומד
להופיע בקרוב, מספר וייסגאל
על ביקורו במצריים בנובמבר
,1944 בעת שלורד ימוין ״!רצח
בידי טירויריסטים יהודיים.״
באותו ספר מספד וייסגאל גם
על אחת החוויות המזעזעות
שעברו עליו בעת שביקר ב־
1944 במחנה הפליטים בעתלית
וראה את הטיפול המפלגתי בקליטת
ילדי העולים.
כתב וייסגאל :״אחרי שעשיתי
שם שעה, מתבונן במיון,
קראתי לחדר הזה לישכת האינקביזיציה
...הילדים נחקרו
בשאלות. מה שרע מזה, הם היו
נפחדים. עבר עליהם גיהנום.
בארץ ישראל הם היו רק יום
או יומיים. הם לא יכלו לדעת
שאין זאת הגסטאפו, שאנשים
אלה משתדלים לעזור להם...
אילו היתה העברית שלי רהוטה
הייתי מתפרץ על החוק רים.״
8ראש
עיריית ירושלים,
טדי קוללו, חזיר ביו השבוע
מכל הצהרותיו הקודמות שלא
יבקש סליחה על שהטיח כלפי
הפרופסור יואל חייטובסקי
את הקריאה :״שק לי בתחת.״
אחרי שחייטובסקי איים לתבעו
לדין, התנצל טדי וביקש סליחה.
ייתכן וטדי, שהגן על זכותו
להשתמש בביטוי זה, חשש
פן במשפט יסתבר שהוא הש מיע
את הביטוי כשהיה בגילופין.
מסתבר שטדי הגיע לאותה
פגישה עם ההודים, בה
הפליט מה שהפליט, ממסיבת

פרידה שנערכה לקצין המשטרה
דניאל בראלי, שנטש את
משטרת ירושלים כדי לעבוד
בסוכנות היהודית בלונדון. באותה
מסיבה שתה טדי מש קאות
חריפים בכמות שלדעת
מקורביו עברה קצת את הגבול.
8מאז נטש את תפקידו
כמזכיר מפלגת העבודה, התפנה
ח״כ המערך אריה (״לובה״)
אליאב לעיסוקים שלווים
יותר. מדי שבת •בבוקר בשבועות
האחרונים, אפשר לראות
את ח״כ אליאב כשהוא מבלה
על גדות הירקון בחברת מש פחתו,
שקוע שעות ארוכות ב־ריג
בעזרת חכה.
ערב ראש השנה תשל״א
שלח נוח מהם, בעל ידיעות
אחרונות, בקבוקי יין כשי ל
מנשה
קדישמן

הפסל הישראלי שזכה לתהילה בחו״ל חזר לארץ ונכנס מייד לטיפול
באיכילוב כדי להוריד 20 קילוגרמים ממשקלו. כל יום בורח קדישמן כדי
לתפוס ארוחת צהריים אצל ג׳קי כאן הוא מציג את ביטנו בפני האמרגנים יעקוב אגמון ומרקו תורג׳מן.
טה, אחרי שהאשים בהאשמות
חמורות קצין משטרה בכיר,
הוא ללא ספק הלורד היחיד
בישראל. תואר אצולה בריטי זה
טבוע כחותם בשמו של יגאל.
במקור היה שמו של הכתב יגאל
ברגר. אולם כשהגיעה שעתו
לעברת את שימו, החליט
הצעיר, יליד חדרה, שהתחנך ב־מוסד־החינוכי
של השומר־הצעיר
בגן־שמואל, לכלול בשמו
גם את שם האדם שהיה
נערץ אז עליו מכל: הלורד
ביימן. כך הרכיב יגאל את
שם משפחתו העברי החדש,
שהוא בעצם ראשי תיבות של
השמות הבאים: לורד ביירון
יגאל ברגר — לביב.

ד 1ך ר | 1 ^ 1 1 1 1 1 | 1 אינו רק מזכיר את במאי
# 1 1 # 1 1 14 14 1 ^ 1 1י הקולנוע האיטלקי רוברטו
רוסוליני, הוא גס בנו, רוברטינו, שנולד מנשואי רוברטו לשחקנית
אינגריד ברגמן, כתוצאה מהרומן שהתפתח ביניהם בעת הסרטת הסרט
״סטרומבולי״ ,הוא כיוס בן ,21 סדונט לארכיטקטורה. רוברטינו,
שירש מאביו את החיבה לנשים אך לא לסרטים, נראה בעת חופשה
שהוא מבלה באי סרדיניה בחברתה של הרוזנת האימלקיה קרספי.

8אגב, אולי בפעם הראשונה
בחייו, בילה יגאל לביב
בבית־הכנסת דווקא בעת מע צרו
בבית־המעצר באבו־כביר.
וסיפור שהיה כך היה: כל
תקופת מעצרו הוחזק לביב בתא
בידוד, כדי שלא יוכל
להתרועע עם עצורים אחרים.
אבל בהגיע ראש־השנה, נאלצים
הסוהרים לפי החוק, להתיר
אפילו לעצורים בתאי בידוד
ובצינוק להשתתף בתפילה, אם
אלה רוצים בכך. הסוהרים ניסו
להשפיע על יגאל להישאר ב-

8פרשתם של צמד הז מרים,
שמוליק קראום ו-
ג׳וזי כץ, הגיעה לשיא טראגי
חדש. לפני שבועיים, ניסתה
ג׳וזי, עולה מארצות־ה־ברית,
שהתבלטה תחילה כרקדנית
ואחר־כך כזמרת, לשים
קץ לחייה. היא ניצלה בנם,
אושפזה ומקבלת טיפול. ימים
מספר אחריה ניסה גם בעלה,
הזמר־מלחין שמוליק קראום לסיים
את דרך חייו. אף הוא
לא הצליח בכך, מקבל טיפול
רפואי, באמצעותו מנסים להציל
את חייו.

פסוקי!השנוע
• הרב הירושלמי עדין
שטיינזלץ, בסימפוזיון בעיתון
על המשמר :״בתולה היודעת
שהיא בתולה וחושבת על
כך שהיא בתולה, היא בתולה
מאוד מפוקפקת.״

• הרבי איפר יהודה

אונטרמן, הרב האשכנזי הראשי
לישראל, בהתבקשו ל הגיב׳
על ידי סופר הארץ, על
מעורבותו של עורך־הדיו חיים
בסוק בפרשת מיסמכי לנסקי :
״קשרים עם פשע מאורגן? זה
לא יפה!״
יז 111דחי־יזי־

במדינה דת התקפה

החינוך הדתי, ולא עקב אי־סדרים בעבודתו.
ואילו
ח״כ שלמה לורנץ הגיב על הפרשה
:״שיינפלד הוא אדם נקי וישר.״

על היורש
כרוז ההשמצה היה חריף — אפילו במונחים
של כרוזי השמצה. הוא האשים
א.ת הרב משה חיים שיינפלד בכל האש ימה
תחת השמש, תבע מהנהגת אגודת־ישראל
לסלק את שיינפלד מכל תפקיד.
הרב הצעיר ( )34 קורבן ההתקפה, הינו
חבר ההנהלה המצומצמת של אגודת ישראל,
ונחשב לאהד מאנשי־ם ודו של ח״כ
שלמה לורנץ. לדעת רבים, רואהו לורנץ
כיורשו המיועד. תפקיד ׳נוסף של שיינפלד:
אחראי על צעירי האגודה המתגייסים ל-
׳נח״ל, והמתאמנים במשק קוממיות.
אלן? ל״י פרס. הצרה עם כרוז ההש מצה,
כרגיל עם כרוזים כאלה, היתה החתימה
שבסופו. ליתר דיוק — היעדרה.
במקום חתימה, השתמשו מפיצי ההשמצה
בשם :״קבוצת אברכי חסידי גור.״

נתל״? שיינפלד

עסקים
״ א חיי של פיס
חיזב לי חצי מלליון״
״איד הוא יכול היה לעשות לי את זה?
עשר שנים עבדתי אצלם — מדוע שיתייחסו
אלי בצורה כזו? לימה זה מגיע

הגבר הקשיש, ששידך רגליו בדיכאון
בעקבות פרקליטו, במסדרון בית המשפט
המחוזי בתל־אביב, לא פסק מלמלמל מילים
אלה שוב ושוב, ללא הרף.
היה זה אליעזר גרוסברד 50 קבלן־
שרברבות תל־אביבי, שהגיש, באמצעות
עורך־דינו דן גיורא, ממשרדו של עורך־
הדין שמואל תמיר, תביעה על יותר מ חצי
מיליון ל״י נגד חברת־הבנייה הפרטית
אדגר בע״נז ומנהלה, גרשון (״גיגי״)
פרס, אחיו של שר התחבורה והתיקשודת.
מתי התחילו הצרות. לכאורה, הי תד,
זו תביעה מסחרית רגילה. למעשה,
טוען גרוסברד, הירשה לעצמו לתת אש ראי
ענק כזה לחברת־ד,בנייה רק בגלל
הקשרים הממושכים ביניהם, שבמהלכם
הוכיחה ההברה עצמה שוב ושוב כעומדת
בתשלומיה.
״רק אחרי שגיגי פרס נהיה המנהל בפועל
של ההברה, התחילו הצרות שלי,״
מקונן הקבלן.
בתביעתו, טוען גרוסברד כי אדגר ומנהלה
הזמינו אצלו עבודות שרברבות
בשני בנייני מגורים, האחד ברחוב האוניברסיטה
95 והשני ברחוב אופנהיימר
,16 שניהם בתל־אביב. בשעת ההזמנה, סוכם
כי ערך ההזמנה יקבע על־ידי שמאי.
בתום העבודה, קבע השמאי, המהנדס
זלמן כהן, כי ערכה 405 אלף ל״י. גרום-
ברד קיבל על־חשבון ׳ 53 אלף ל״י בלבד.

גישה מודרנית מדי
״אני מוכן לשלם אלף ל״י למי שיגלה
את העומדים מאחורי המכתב,״ הכריז הרב
שיינפלד. הוא לא הסתפק בכך, פנה
למשרד חקירות פרטי, מודיעין אזרחי,
ביקש לגלות את האחראים.
לא היתר. זו הפעם הראשונה ששיינפלד
שימש מטרה להתקפה. שנתיים לפני כן,
הוציא נגדו הרב בנימין מנדלזון, רבו של
מושב קוממיות, שבתחום פיקוחו נמצאים
גם מתגייסי הנח״ל, פסק־הלכה, בו קבע:
״לכבוד ראשי הנהלת צעירי אגודת
ישראל בארץ ישראל
ה״ה ר׳ שלמה לורנץ נ״י
ור׳ שמעון סירוקה נ״י
ור׳ אברהם ריין נ״י.
״אחרי ההשתדלויות וההתאמצויות בגוף
ובנפש שעשיתי לתקון הנח״ל של
צא״י באתי לידי החלטה שעפ״י תורה
אני צריך להודיע לכב׳ פסק הלכה:
״שעפ״י התורה מחויבים ראשי צא״י
לפטר את ר׳ משה חיים שיינפלד נ״י
מתפקידיו בנח״ל, הן מניהול הנח״ל בפנים
והן מטיפול משרדי בעניין הנח״ל במשרד
צא״י והן מטיפול אצל מוסדות הצבא
ובטחון.
״וכאשר אין בזה עניין של זמן — בי״ד
צריכים לעשות זאת בשומעם ההלכה.
״גם ר׳ משה חיים שיינפלד צריך לקיים
ההלכה והש״י יתן לו בזכות זה פרנסה
וכבוד ממה שמותר לו להלכה, הצא״י
צריכים להגיד לו ההלכה הנ״ל ואם ירצה
לקיים מה טוב, והאיך שיהי׳ צריכים ראשי
צא״י לקיים ההלכה, וזכות מרן החזו״א
זצ״ל שהנהיג אתכם בחייו בעלמא הדין
יגן עליכם שגדולים צדיקים במיתתן יותר
מבחייהם, שתקיימו ההלכה מהתורה בשמחה
וצא״י יתנהל עפ״י דרך קדשו עד
ביאת משיח צדקנו במהרה דידן אכי״ד.
״בנימין מנדלזון,
רב רפה.״
נישה מודרנית. הרב סנדלזון סירב
לגלות את הסיבות שהניאוהו להוציא פסק־דין
חמור זה, טען שהן סודיות — כמו
פסק־ההלכה עצמו. שיינפלד, שפסק ההלכה
נגדו ל א הוצא לפועל — טען, בתגובה,
כי הרב מנדלזון הוציא את פסק־ההלכה
בגלל גישתו המודרנית בנושא
המולחהזה * 177

נתבע פרס
אשראי גדול מדי
הזמנה שנייה, טוען גרוסבדד, ביצע
עבוד אדגר בבנייניה ברחוב אופנהיימר
12ו 14 ערך ההזמנה — 557 אלף ל״י.
מתוך זה קיבל רק 337 אלף ל״י.
כל בקשותיו להשלמת היתרה של שתי
ההזמנות, בסך 532 אלף ל״י, לא נענו —
עד שנאלץ להגיש תביעה משפטית. צעד
נדיר למדי, מאחר שבכך חיסל כל סיכוי
בעתיד לזכות בעבודה ממקור עשיר, ש מעטים
כמותו.
הסביר גרוסבדד את צעדו :״ראיתי
שבלי משפט, אין לי סיכוי לקבל את הכסף
שלי. אני לא יכול להרשות לעצמי
לוותר על חוב של חצי מיליון — אפילו
אם זה אח של מיניסטר.״
• אין זו הפעם הראשונה שבניינים אלה
זוכים בפירסוס. הבניין ברחוב האוניברסיטה
95 הגיע לכותרות כאשר גיגי פרס
ניסה להוציא משם דייר בשם ליאו גרדור,
ותוך כדי כך נהרס כל פנים הדירה (פרס
טורף עולה חדש, העולם הזה .)1743
הבניין ברחוב אופנהיימר 12 הוזכר כמקום
בו התכוון מאיר לנסקי לרכוש דירת-
גג. בבניין הסמוך, מספר ,14 נפל פועל
ערבי מקומת־הגג ונהרג.

אם ניחנת בסבלנות,
חוש הומור ועצבים
חזקים, תהיה זקוק
להם מאוד בימים ה קרובים.
מישהו ה מקנא
בך מסיבות
הידועות רק לשניפם,
יעשה כמיטב יכולתו
21 במרס -
וגם יצליח במידת־מה
20 באפריל
להפיץ עליך שמועות
ולהבאיש את ריוזך במקומות
חשובים. סי כויים
טובים יהיו במישור הרומנטי.

טוון!

דאגה הולכת ודאגה
באה, קחי את החיים
בקלות. את מזניחה את
בעלך ודואגת לילדיך
יתר על המידה. בעלך
עלול להיפגע ולחפש בשדות תשומת ־ לב
זרים. הוא יתחיל להי1
21 נאפריל -
עדר מהבית לפני שתי־סן
נ במאי
פקחנה עיניך. כוח ההרגל
פועל השבוע
לרעתך. מוטב היה לו הקדשת פעס תשו־מת־לב
לחידושים ולאפשרויות בלתי מקובלות.
שימרי טל דיאטה קפדנית. אל תזניחי
את מראיך. שני את התזונה במיטבחך.

שווו

הבט סביבך ותראה,
בעצם, כי טוב. חכה
ליום שבת כדי להתחיל
לפעול — ביום ג׳
או ד׳ אל תתן לאח רים
לתחוב את אפם
לעניינין. אל תרבה
בוויכוחים ואל תתריס
בהם שאתה הצודק —
ו 2במאי -
20 ביוני
גם כשזה יהיה כך,
ברוב ימות״השבוע. מ אידן,
אל תחמיצי אף פגישה מעניינת,
בת תאומים ואל לך להסס להיות היוזמת.

14)11140

*/חזז

עננים סוערים יכסו לקראת
סוף השבוע את
חיי האהבה שלך. אם
אתה נשוי — תפרוץ
מריבה סוערת בינך לבין
אשתך. אם יש לך
חברה — תיפרדו. גם
את, בת סרטן, לא
תלקקי דבש השבוע :
את תיפרדי לזמן ארוך
מאדם הקרוב מאוד
אליך. שתייחך המופרזת תרחיק את ידידיך.

מריבה עם ידיד ותיק
בגלל בעיה כספית,
עלולה לגרום לך ה שבוע
מתח נפשי עצום.
מצד אחד לא יתן לך
מצפונן לזנוח ידיד בצרה,
אך כנגד זאת לא
תהיה מסוגל מבחינה
נפשית לסייע לו כדרוש.
כל החלטה שתקבל
ביחס לדילמה
זו תיתן לן הרגשה משהו מפסיד
אתה

חשוב.

יום א׳ מתאים לסידורים
כספיים. יום ג׳
מביא לך בשורה לא
נעימה. זהו
כל־כך
שבוע טוב לאלה הרוצים
לבלות, להשתזף,
לאגור כוח לקראת ה־
__ באות — לא כל־כך
טוב לעסקים. בייחוד
ידאיגו אותך שותפיך
ושכניך. סידורי בית
יש לסייס בזריזות — אחרת יביאו לך
שיברון־ראש. בחזית־הלב אין הרבה חדש.

1תווה

אינך טורח לחשוב מספיק על עתידך,
ואינך מנתח באופן נכון את האינפורמציה
שהגיעה לידך. אל תהסס
מלהתייעץ עם בן־
זוגך בענייני עבודה.
שמור על ההישגים הגדולים
אליהם הגעת
לאחרונה, ואל תפטפט.
בת מאזניים — זכרי
שאי־אפשר לרמות את
כולם כל הזמן. הזהרי
בדברייך ושקלי היטב
את מעשייך, פן תיכנסי
לצרה גדולה.
כדאי שתתחילי לחשוב ברצינות על עתידך.

שחנ״ס

8₪1₪1

כולנו יודעים שאתה
בטוח שבכוחך לפתור
את בעיותיהם של כל
אלה הפונים אליך.
אבל השבוע — בחייך,
אל תתן עצות. אתה
לסבך אחרים, עשוי מתוך זה שאתה חושכולם
בנויים שב כמוך. התנאים אינם
שבים לכל אחד, וזה
נתון שעלול לסבך אותך, בייחוד כאשר
אתה אינך רואה את נקודות הזולת.
עשוי לגרום לשיברון-
בייחוד אתה
שור, וג ם לבן דגים.
לב לבת
אל תתן לעצמך להתפרץ בן עקרב.

המצב הביטחוני אינו צריך להשפיע על
תוכניות העבודה היומית שלך. אל תדיר
שינה מעיניך בגלל סיבות
הקשורות בניהול
המדינה. השתדל להתייחס
יותר בכובד ראש
למתרחש סביבך. משהו
לא נעים יקרה בחוג
המשפחה שלך. דווקא
לקראת סוף השבוע תזכה
במעט נחת רוח —
זכייה כספית קטנה,
מתנה יקרה, או משהו
דומה. גבר עימו היית קשורה ינתק יחסיו
איתך. אל תתיאשי, הוא יחזור, כעבור זמן.

ידידך כועס — אבל
לא נורא — זה יעבור
לו. השבוע זה מראים
הכוכבים שינוי דראסטי.
מה שחשבת שלא
יהיה בסדר — יסתדר
בסופו של דבר. בכל
השטחים. זהו כנראה
השבוע שלכם, גדיים.
^ ^ 3 1 8בלו היטב, טיילו הרבה,
בעיקר בחיק הטבע
ונצלו את החיים. אל
תשימו לב למה שהשכנה ממול או-
מרת. מה היא כבר מבינה 1חוץ
מזה, הקינאה מעבירה אותה על דעתה.

לא השבוע! שום טיולים! לא לנסוע!.
הזעזוע שעברת בתחילת החודש ממשיך
לתת את אותותיו. אולם
לא די לחשוב על
מה שהמצב עושה לך
— אתה חייב לעשות
משהו לשנות. זיכרי שאת
יכולה ליפול בפח
— בייחוד עם בן מזל
בתולה, אותו תפגשי
באקראי ותחשבי
אותו 331251131
לבלתי סימפטי בתחילה.
אל תהססי לנתק את לאמנים מאוד. הרבה במנוחה.
שבוע

כמו מצפן המצביע
תמיד צפונה, את הו־זרת,
בהתמדה מדאי-
גה, למצבים ישנים
ולקשרים ותיקים. הי-
זהרי ! דעי שלא כל
תגובה הדומה לזו בה
נתנסית בעבר — זהה
עם מה שאת כבר יו19
בפברואר ־
20 במרס
דעת. את עשוייה ללכת
על קרקע בטוחה —
ולהיתקל במוקש ריגשי. מעל לכל —
הישמרי לא לסבך אדם בקשרים ריגשיים
עזים פי כמה מן הבידור הקל לו התכוונת
את, בעצם, השתדלי ללבוש אדום.

[]יו1

המטפלת מרי דובוב :

״עיני ראו דברים נוראים...
המנהלצבימ 1ו ר :

מקומות אחרים גדועים יותר...״

״מה שגיליתם — זה עוד בלום. ילדים רעבים, שהיו מתגנבים למטבח
לחפש משהו לאכול — היו קושרים אותם לכיסא ומשאירים אותם
כך. אצל ילדים אחרים, שלא יבלו לצאת מהמיטות, נהיו פצעים פתוחים
כעומק של חמישה ס״מ, כגלל חוסר טיפול. הילדים רעבים ומקבלים
מכות. אל חיות מתייחסים יותר יפה.״
האשה הנרגשת, שהופיעה כמערכת, הצביעה על הכתבה ״אושוויץ
כישראל״ (״העולם הזה״ ,)1773 שסיפרה על המצב המחריד כמוסד
לילדים מפגרים ״כית־פנחסי״ כנס-ציונה.
** תמונה הכי מזעזעת שאני זוכרת
1 1מבית־פנחסי, ושלא אשכח לעולם,
היא ילדה קטנה בשם גילה*.
אני לא יודעת אם גילה עוד חיה היום.
כשאני הייתי שם, היא היתד. בת תשע.
היא נראתה בת ארבע, אבל היא היתד.
בת תשע.
הגוף הקטן שלה היה מכוסה בפצעים
נוראים. אחדים מהפצעים היו בעומק של
חמישה־שישה ס״מ. הייתי מכניסה לתוך
הפצעים את כפית התרופות כולה, כדי
שהתרופה תגיע לעומק הפצע. הכפית נכנסה
לתוך החור.
גילה לא היתד. היחידה. כל הילדים
שלא יכלו לקום מהמיטות, היו במצב
דומה. הפצעים האלה נהיו אצלם בגלל
ליכלוך והזנחה בטיפול. הילדים המסכנים
שוכבים כל היום במיטה, לא יכולים
לזוז, ועושים את צרכיהם שלהם במיטה.
אם לא שמים־לב לנקיון שלהם, ולא מזיזים
אותם כל כמה שעות לצד שני, כל
הגוף שלהם נהיה רקוב.

הכניסו או ת ם _
ל מו ת שם
^ אתי לעבוד בבית־פנחסי בתור מט-
^ פלת ביוני שנה שעברה.
בינואר השנה התפטרתי. לא הייתי
מסוגלת לסבול יותר.
במלחמה הייתי במחנורדהמוות אוש־וויץ
וברגן־בלזן. האווירה בבית־פנחסי
הזכירה לי את הזמנים שם — בדיוק.
אף אחד לא מתייחם אל הילדים האומללים
כמו אל בני־אדם. כולם יודעים שהכניסו
אותם לשם רק כדי שימותו.
זה די נכון, בעצם. הרבה מהילדים הם
לא רק מפגרים, אלא גם חשוכי־מרפא,
וסובלים מכל מיני מחלות.
אבל זאת בכל זאת לא סיבה, לפי דעתי,
לתת להם לסבול ולהיות רעבים. אם
הם נדונו למות — למה לא לעשות את
השנים האחרונות שלהם יפות 7
אבל בבית־פנחסי, לאף אחד לא איכפת.
והמצב גם איננו סוד — למרות שאף
אחד לא מוכן לדבר על זה. פוחדים.
בנס־ציונה, קוראים למקום בשם מחנה
ריכוז. אפשר לשאול כל נהג מונית.
כמה ימים אחרי שהתחלתי לעבוד, שאלה
אותי אם־הבית, אליזבט, שהיא חמו*
שמות הילדים מוסווים.

מרים (עלידה) דוכוב היא כשנות החמישים, בלונדית, נמוכת־קומה,
ועל זרועה השמאלית מקועקע מספר בחול. כמשף כחצי שנה עבדה
כמטפלת במוסד -ועם פירסום הכתבה כ״העולם הזה״ ,מצאה עוז כנפשה
לספר את סיפורה.
היא לא היתה היחידה. בעקבות פיצוץ קשר השתיקה מסביב למוסד
על־ידי ״העולם הזה״ ,גילו גם עובדים אחרים פרטים נוספים על
המתרחש שם. עדותה של דוכוב נבחרה כגלל היותה השלמה ביותר.
זה סיפורה :
תו של המנהל, עורך־דין צבי מנור :״נו,
מה דעתך על הגיטו שלנו?״

לא ל ה אכיל,
לא להש קו ת
ף* כר אחרי זמן קצר הרגשתי שאני
מתפוצצת.
קרה, די הרבה, שילד היה מקבל התקפה
של אפילפסיה (מחלת הנפילה) באמצע
הלילה. במקרה כזה, לא יכולתי לעזור
לו. כל התרופות היו סגורות בארון,
על מנעול. מנור לא הסכים להשאיר אותו
פתוח .״צריך לשמור שלא יהיה ביד
בוז,״ אמר לי. כשילד היה מקבל התקפה,
הייתי צריכה לצלצל למנור הביתה, והוא
היה בא לתת לילד כדור.
פעם הוא בא עם אשתו, שהיא רופאה.
היא כיסתה את הפנים בידים, ואמרה:
״אוי, אני לא יכולה לראות את הילדים
האלה.״
אפילו שתייה לא יכולתי לתת לילדים
בלילה. עורך־דין מנור אמר לי לא לתת
להם תה לפני שאני בודקת אם העור
שלהם יבש לגמרי .״אין לי תקציב לבזבז,״
הוא אמר לי.
הילדים האומללים האלה היו רעבים כל
הזמן. אני הייתי עובדת משמרת־לילה,
וזה היה התפקיד שלי להכין להם ארו־חת־בוקר.
הייתי מקבלת שתי ביצים של
חמש אגורות, כדי לחלק ל־ 15 ילדים.
דייסה הייתי עושה להם מאבקודחלב,
גריסים ומים. התלוננתי למנור שאין שום
שומן בדייסה ושום ביצים. הוא הסביר
לי שהוא לא חייב לתת לילדים ביצים.
גם מרגרינה, פירוח, בשר, חלב טרי,
או אפילו ביסקוויטים, הילדים לא רואים
אף פעם.
קציצות מלחם
ך* ,מקום כשר, היו הילדים מקבלים
^ קציצות.
אני רוצה לספר איך היו עושים את
הקציצות האלה: המנהל היה קונה כמויות
גדולות של לחם יבש, עם עובש,
במשאיות שלמות. במטבח היו מנקים קצת
את העובש, מוסיפים חמש ביצים — ומכינים
מזה קציצות ל־ 90 ,80 ילדים.
לא פלא, בגלל האוכל הזה, שהילדים

שהיו יכולים ללכת על הרגליים, היו
מתגנבים למטבח לנסות לגנוב אוכל.
העונש שאליזבט היתר. נותנת להם ב מקרה
כזה: היו קושרים אותם לכיסא,
ולא נותנים להם לזה.
הילדים היו מקבלים גם מכות על כל
צעד ושעל. בגלל המכות, הרעב, ההזנחה,
והמצב ההתחלתי הירוד שלהם, ניראו כל
הילדים כמו שלדים. אני זוכרת ילד אהד,
מנחם, שהייתי בטוחה בהתחלה שהוא בן
ארבע. אחר כך סיפרו לי שהוא בן .13

ישן

3חו ץ,

?3 3ו
חד הדברים הכי מדכאים היה קורה
במוסד בשעה ארבע לפנות בוקר.
היה לנו במוסד עובד בשם חיים. הוא
היה אילם, מפגר גם כן, בן 50 אולי.
מנור הביא אותו מהמוסד למפגרים מבוגרים
בראשון־לציון, ששייך לשותף שלו,
יוסף שטיינהארדט, שהוא הבן של אלי-
זבט.
חיים היה ישן בחוץ על הריצפה. כמו
כלב. כל יום, בארבע בבוקר, הוא היה
מעיר את הילדים מהשינה, ומתחיל להוציא
אותם, על גבו, מהמיטות. הוא היה
מנקה את הגומי שעל המיטה, ומחזיר
את הילדים למיטות. בלי שמיכות. בלי
סדינים. בקיץ, בחורף, אותו דבר.
חיים היה יצור אומלל לא פחות מהיל דים.
גם הוא היה תמיד רעב, והמטפלות,
שהיו מרחמות עליו, היו מביאות לו תמיד
אוכל.
יום אחד הבאתי למוסד בחורה בשם
חיה גרוסמן, בשביל לעבוד שם. כשהיא
ראתה את הילדים, היא התעלפה.

מ טפלו ת, עובדות
ע ל הכביש
ך* יום חמישי, היה המוסד מקבל מ•
^ משרד הסעד ארגזים עם פירות.
בסביבות שעה שש, היה צבי מנור מגיע

״אוי, אני לא כולה לראות
את 1הי׳ ,כיסתה הרופאה
את עיני ה, בראותה את
הילדים הבצועים, הרדם,
הנמקיםבטי טו ת יה

במכונית שלו, ולוקח את הארגזים. הילדים
לא ראו את הפירות.
היתד, במוסד ילדה עיוורת אחת, בת
,14 שנראתה כמו בת ארבע. היא לא
היתד, מסוגלת לאכול שום דבר, מלבד
תפוחי־עץ. אבל כשהתפוהים שלה היו מגיעים,
המטפלות היו אוכלות אותם.
הילדים ישנים בצפיפות נוראה, מיטה
נוגעת במיטה. חתולים נכנסים בלילה
לחדרים וישנים במיטות על יד הילדים.
עכברים וחרקים ממלאים את כל מקום.
אחדות מד,מטפלות היו פשוט זונות.
איתי במשמרת־לילה היו שתי צעירות.
קטינות, מרים ולאה* ,שבמקום לשמור
על הילדים, היו יוצאות כל לילה לכביש,
על־יד השער, ושוכבות עם חיילים מהסביבה.
באותו זמן, היו הילדים בוכים
לכוס מים, ולא היה מי שיתן להם.

״ שימותו

א צ לי״

** שילד היה חולה, מנור היה מח־זיק
אותו עד הרגע האחרון, ורק אז
* השמות מוסווים.

שולח אותו לבית־חולים. לא פעם הוא
שלח ילדים כאלה לתל־השונזר אתי .״בשום
אופן שלא תחזירי לי אותו,״ הוא
היה מזהיר אותי .״שימותו בתל־השומר,
לא אצלי.״
כשהייתי מגיעה לבית־החולים, הרופאה
במחלקת־הילדים היתר. אומרת לי :״שוב
פעם באת? אני לא רוצה את הילדים
שלכם. הם מלוכלכים ונראים כמו שלדים.״
אחרי
שראיתי שהתלונות שלי למנור
לא עוזרות, הזהרתי אותו שאני אתלונן
בחוץ. הוא בכלל לא נבהל מזה.
הלכתי להתלונן במשרד הסעד, בשד־רות־ירושלים
,22 ביפו. סיפרתי על מה
שמתרחש בבית־פנחסי .״הכל יהיה בסדר,״
חבטיחו לי, ושלחו אותי הביתה.
אחרי כמה זמן, באה ביקורת ממשרד
הסעד. מובן שהם הודיעו למנור מראש
מתי הם באים. הביקור היה לעג לרש.
מנור קיבל אותם במשרד שלו, הגיש
להם קפה ועוגות וניהל איתם שיחה נעימה.
בינתיים, הכריזה אליזבט על מצב־חירום:
היא חילקה לנו במהירות סדינים
נקיים כדי לפרוש על המיטות של
הילדים. את הילדים הערומים הלבישו,
ולמטבח הורו להכין ארוחה חגיגית.

פניתי לעוד הרבה כתובות, בבקשת עז רה.
פניתי לחנה לוין, מהנהלת ויצו.
פניתי לעורכי דין ולאישי ציבור. למי
לא פניתי? אף אחד לא עזר.
אינני יודעת למי עוד אפשר לפנות.
כשקראתי את הכתבה בהעולס הזה, שמחתי.
קיוויתי, שאולי עכשיו מישהו יתעורר
להציל את הילדים האלה.
אני מתחננת: הצילו את הילדים. הרי
לא ייתכן שבכל מדינת ישראל לא יהיה
מישהו שידאג לילדים קטנים, שנולדו בלי
תקווה, וחיים בסבל ויסורים עד שימותו.

כתגובה על האשמותיה שד מרים
דוכוב, מסר מנהל ״כית־־פנ•
חסי״ ,עורך הדין צבי מגור, את
ההצהרה הכאה :
9אין זה נכון שהילדים במוסד רעבים.
הם אוכלים לשובע, אפילו יותר ממה
שהם צריכים לקבל. במקומות אח רים
הרבה יותר גרוע.
! 0רק שלושה ילדים מסוגלים להגיע
למטבח. השאר אינם יכולים לנוע, מרותקים
למיטתם או לכיסא.
0היתד, ילדה שנקשרה. זוהי ילדה
מופרעת, שגרמה נזקים, ולכן קשרו אותה.
גם בבית־חולים לחולי-נפש קושרים חולים
מתפרעים.
! 0כל הסיפור בדבר הפירות הוא מסולף.
הפירות לא נתקבלו חינם ממשרד
הסעד, אלא ניקנו על־ידי המוסד בכסף.
יחד עם הפירות שניקנו עבור המוסד,
ניקנו גם פירות עבורי באופן פרטי. את
הפירות האלה לקחתי לביתי.
0,מעולם לא קניתי לחם מעובש.
! 0הילדים ישנים על סדינים.
! 0נכון שאמרתי לדובוב שלא להחזיר
את הילדים החולים מבית־החולים. או לם
הפירוש שלה איננו נכון. אמרתי זאת
בגלל שבתי־חולים סירבו לקבל ילדים
שלנו לאישפוז, ומשום כך הזהרתי אותה
שלא תסכים לנסיונותיהם לא לקבל את
הילדים.
0מרים דובוב היא לא נורמלית.

במדינה
הזז•
מלח מו ת פופאי
פשטו בארץ
גאוני הטלוויזיה, שגילו כי תוכנית הסרטים
המצויירים, ובעיקר סרטי פופאי,
הינם פופולאריים מאין כמוהם בין ילדים
ומבוגרים כאחד, החליטו להזדרז ולסלק
אותם מתוכנית החורף. למרות שהגזירה
בוטלה ברגע האחרון, החל פופאי לבדר
את ילדי ישראל — ואת בתי־המשפט
שלה.
שני אויבים. את ילדי ישראל הוא
מבדר בהצגות תיאטרון שיזמו כמד,
מפיקים זריזים. את בתי־המשפט הוא
מעסיק במלחמות ההדדיות שבין מפיקים
אלה, שהאשימו איש את רעהו בזיוף
ובחיקוי המוצר המקורי.
הצדדים הלוחמים: מחד — המפיק
יאשר, כץ ותיאטרון סולן של האמרגן
והמפיק מיקי פלד, שהפיקו הצגה בשם
עלילות פופאי — וברוך כותני, בעל בימת
זרקור, שהפיק הצגה בשם פופאי ימלו
ישראל — מנגד.
מפיקי עלילות פופאי טענו בבית־ה־וווווווווווו>וווווווווז1ו:.ב.

ה זהרה

לאור ההצלחה הגדולה של המחזמר לילדים

עליל ות פ ופ י ׳
ה מ בו ס ס על ה ד מויו תהמ קו ריו ת של סי דרתסר טי
ה טלוויזי הבהשתת פו ת ס מי ( מ ס מי ו סו סו ) ,פו פי ק,
טליה שפירא, יעל בסיס, שמוליק ליבנה ו ה קו ס ם
פ אוס ט•
ה חלו גופים ל מיני הםב הפ ק ת הצגות ש הן חי קוי גרוע יצסיוו להט עו ת
אתקהלה הו רי ם ו היל די ם.

ההצגה ה מ קו רי תהמ בו ססת על סי דרת פופיי המלח
נקראת עלילות פופיי
נא להיזהר מ חי קויי ם

ר״יאטי:
ו 3בחפח 3 9 3 -::ט 9נ׳

מודעת האזהרה
פנפאי נגד פופאי — מי ינצח?

נ או ר ־ ורשבסקי

שבועון החדשות הישראלי
העולםהזה ״ ,
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״מ,
ו1״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

סרס/ס

תנ א

משפט שהם התחילו ראשונים בהצגה,
ואילו המפיק של פופאי מלך ישראל רק
מחקה אותם. בבית־המשפט הוכיח מת ני,
באמצעות רישום של משרד המשפ טים,
שהוא היה הראשון שהחל בהכנות
לקראת הצגת פופאי. בית־המשפט דחה
את בקשת התובעים. ציין בפסק־הדין :
״איש מהשניים לא יכול לתבוע לעצמו
זכות יחיד לשם פופאי״.
שערוריד! מבית המשפט, עברה ה מלחמה
בין שני יוצריו של פופאי לרחוב.
פלד וכץ החלו שולחים מכתבים לבעלי
אולמות, ובהם ההודעה :״אנו מדגישים
שוב כי הצגת עלילות פופאי, כפי ש־מפורסמת
בעיתונות ובמודעות, חינה אך
ורק בהפקתם הבלעדית של י. יאשה מופעים
בע״מ — תיאטרון סולן. אענו אח ראים
לתוצאות ולשערוריות שתנבעגה
מהטעיית דעת הילדים.
״אנו תקווה שהינכם מבינים מה גודל
הסיכון שבהטעיית דעת הקהל ותעמדו
איתנו על המשמר למניעת התיימרות זו לה
בהונאת הציבור.״
זה עוד לא היה הכל. במודעות בעיתונים,
פורסמה בנוסף הודעה על־ידי
יאשר, כץ, בה נאמר בין היתר :״הזהרה
— גופים למיניהם החלו בהפקת הצגות
שהן חיקוי גרוע ונסיון להטעות את קהל
ההורים והילדים. נא להיזהר מחיקויים.״
המודעות נעלמו. כותני איים במשפט
דיבה נגד מפרסמי המודעות. ה מודעות
פסקו. לעומת זאת, בלילה לפני
שעמדה להיערך הצגת פופאי ברמת-גן,
גילה כותני כי כל המודעות שהדביק על
לוחות המודעות — נעלמו.
סיבוב נוסף במלחמה: נותני הכר את
בית־החייל בתל־אביב, שילם בשביל ה־
,אולם. יומיים לפני ההצגה הודיע לו יגאל
סניר, מנהל בית־החייל, שעליו לבטל את
ההצגה. כאשר סירב כיותני, לא הסכים
סניר לפרסם את מודעותיו של כותני,
כמקובל, מעל לוחות המודעות ובעיתונות.
יאשר, כץ מאשר כי ידו היתה בכל —
מלבד הסרת המודעות. טענתו :״עשיתי
דבר לגיטימי. אני מציג את פופאי ה אמיתי.
כל היתר זה סתם זיוף!״
נראה שעד שבלוטו לא יתערב בעניי נים,
לא ישרור השקט בעסקי פופאי.
הסולם הזה 1778

נורית יה 1ד.20 .
צברית מראשון־לציון.
תצא לאירופה -
עליח שבון הטלוויזיה
הגרמנית כ שגרירה
רא שונה של אכזיב
המ שוחררת

טגרירת אנזיב
** אשר הוד״מעלתה השגרירה תגיש את כתב־
^ האמנה שלה, יוכלו הגברים הנוכחים במקום להשוות
את גיזרתה הנאה — עם תצלומי־העירום שלה שבידיהם,
כפי שהופיעו בכמה מהידועים שבעיתוני אירופה.
לא שהופעתה הבשר־ודמית של הוד־מעלתה תהיה
מלבבת פחות מאשר תצלומי־העירום שלה: כי מדי־הייצוג
שלה, כפי שנקבעו, יכללו מיניכנם זערורי,
המשאירים מעט מאוד לדמיון. חולצת־מטפחת, ששוליה
קשורים בטבור, והמגלה זוג מותניים מקסימות וחטובות.
וזה הכל בעצם.
מדי־הייצוג האלה נקבעו בימים אלה, לקראת יציאתה
של השגרירה לאירופה, על־ידי ועדת הטקס.
ועדת הטקס כוללת את נשיא המדינה, הלא הוא אלי
אביבי — מי שהיה שנים רבות המתבודד מאכזיב,
עד שהכריז על עצמאות, הפך לראש מדינת אכזיב.
וזה רק התבקש, שהשגריר הראשון שלו יהיה —
שגרירה. והשגרירה הראשונה, תהיה־מישהי כמו נורית
יהוד.
השגרירה השן ערת
* ורית היא הדכר הראשון שנתקלים בו כאשר
4מגיעים לאכזיב. לא, היא לא השער. היא הבחורה
העומדת בשער ובודקת את כרטיסי הכניסה.
היא בת עשרים וחצי, ילידת ראשון־לציון — דהיינו,
תימניה — חתיכה נהדרת, בעלת 168ס״מ, פנים והליכה
של אינדיאנית והופעה מושכת תשומת־לב מגנטית. אחרי
שגמרה את צה״ל, למדה שירטוט־בניין, ולפני חודש וחצי
הגיעה למדינת אכזיב ללמוד כמה דברים נוספים, חשו בים
לא פחות משירטוט־בניין. למחייתה, החלה עוזרת
לאביבי ואשתו רינה בהפעלת המדינה, שהיא גם אכסניית
רבת־אורחים, נוסף לתפקידיה הפוליטיים.
לא לקח לנורית הרבה זמן לגלות את נתוניה כדוגמ נית
צילום מעולה — ולהחליט להתפתח קצת בכיוון הזה.
גם לאנשי צוות-ההסרטה של הטלוויזיה המערב־גרמנית,
שהגיעו לאכזיב לסיור, לא לקח זמן מיותר להבחין בה,
בין עשרות החתיכות שמילאו את המקום — היפיות
מקומיות, תיירות ישראליות שבאו לביקור ליום, וכל
היתר.
גיזרה מבוק שת
ך* צדם של הצוות, לותר שטיקלברוקס, הבטיח
״ 1 1לי עבודה במינכן, בתור דוגמנית צילום־אופנה.,
ברגע שאני אגיע לשם,״ מספרת נורית .״ברגע שהוא

1 1 1 1 1| | 1 *1 ^1בישראל, אין נורית מוכנה להצ-
11111111 1/1טלס בעירוס, כוי לא לצער את
איטה. בחוץ־לארץ — אין בעיות, אומרת נורית.

ראה אותי — הוא התלהב ממני. הוא סידר לי הזמנה
על חשבון הטלוויזיה״.
מובן שהמומחים מחו״ל הספיקו לגלות את דיעותיה
של נורית בנושאים טכניים, כמו צילומי־עירום למשל:
״בכלל לא איכפת לי להצטלם בעירום,״ מביעה נורית את
דעתה לכל המעוניין .״העיקר שהצילומים לא יתפרסמו
בארץ. אני לא רוצה לפגוע בריגשותיה של אמי.״
התוצאה: בעוד כחודש תגיע נורית לאמסטרדאם,
לפגישה עם המשקיע — ומשם למינכן.
ברגע שהוחלט על נסיעתה, החליט אלי אביבי לא
לוותר על שירותיה של השוערודחדרנית־כלבויניקית
שלו גם בחו״ל. במסגרת תוכניותיו לקשירת קשרים
דיפלומטיים בין מדינתו לארצות אחרות — שאיפה
שאפילו מדינה כמו סין העממית אינה מתביישת בה —
•החליט להעניק לנורית כתב־מינוי רשמי, להפוך אותה
לשגרירה נודדת של מדינת אכזיב.

במז־ספר
לכוכבות

טלוויזיה

גטס־׳וס
פנים חד שות
או פוטו מו רמה?
מי שהפתיע במסיבת העתונאים השנתית
עם מנב״ל רשות־ד,שידור שמואל אלמוג,
שנערכה בשבוע שעבר בבית אגרון בירושלים,
היה דווקא הממונה החדש על
עניני הטלוויזיה, סגן־אלוף ישעיהו תדמור.
הוא נראה צעיר מאד, הרבה פחות מגילו
האמיתי ( )37 וזאת בשעה שהיית מצפה
לראות גבר כבד בעל הדרת פנים.
תדמור נראה צנום, נמוך קומה ונערי
כמעט. כאב לו מאד, שהציגו אותו בעתו־נים
כקצין, במובן שיכול להתפרש שלא
כהלכה. כאב לו שכך רואים את קציני
צה״ל. למרות דיבורו היבש והמתון, אומרת
כל חזותו אזרח, אחד מהשכונה.
תדמור עצמו מודה בחוסר מקצועיות:
״הקונצפט שלי בינתיים הוא כמו שיל כל
צופה ממוצע. לומר עכשיו שאני יודע
את התשובה לכל השאלות, זה לא יהיה
נכון. טלוויזיה מתוחכמת לאניני טעם או
טלוויזיה עממית? גם זה וגם זה. בסך
הכל טלוויזיה צריכה לשאוף כלפי מעלה
ואני בהחלט בעד מגמות חינוכיות. בינ תיים
אני במצב טוב. תוכניות החורף אינן
נזקפות לזכותי. הדגש ישלי בשלב זה יהיה
על ביצוע מושלם ונקי של תוכניות החורף.
ההכרעות תהיינה בעיקר הכרעות של
רגע. גם זה מבצע. לא?!״
״יש מרחב פרישה׳׳ .בתשובה על
השאלה הפרובוקאטיבית :״מה דעתך על
הטלוויזיה כיום, בתור צופה? ענה תדמור
:״אני חושב שהטלוויזיה די טובה.
אבל יש מה לשפר. מה אתה רוצה שאגיד,
שהיא גרועה?!״
על היחסים עם העובדים דיבר תדמור
בדחילו ורחימו :״עד עכשיו נתקלתי ביחס
אוהד מצד כל הדרגים. אם זה מה שיקרה
ב־ 15 לאוקטובר? (זמן כניסתו הרשמית
לתפקיד) בודאי שלא. אז צריך לקבל
הכרעות. אני מודע לעובדה, שהעובדים
בתחום היצירתי הם בדרך כלל אישיויות
מיוחדות במינן. זר, לא אומר שכולם
מקוריים מאוד. ברור לי שקיים עימות בין
הקאפריזות החיוביות שלהם לבין המינהל.
זוהי דילמה. אבל יש מרחב פרישה.״
דבר אחד מבקש תדמור: למדוד את
הצלחתו או את אי הצלחתו לפי מה
שיעשה בטלוויזיה ולא לפי נסיונותיו ה קודמים
בחייו. אולי זה מה שנחוץ לטל וויזיה
כיום — מנהל שהוא צופה.

במאי מיועד גורן

יש חדש בחדשות
תוכניות השידור שלא הי ה
העתוי של יגאל גורן היה מדויק להפליא.
כאשד העלה מהדורת חדשות במעגל
סגור בתוך בנין הטלוויזיה בדיוק לפי
המתכונת, שתוכנם לשידוד החל מחודש
נובמבר הקרוב, לא יכול היה למצוא זמן
סביר יותר. הניסוי שנעשה בזמן ובמקום
הראויים זכה לתהודה חיובית מאקסימלית.
הצרה היא רק, שלא היה זה נסוי רשמי
של מחלקת החדשות, אלא מבחן פשוט

פעמיים בשבוע בשעות הצהרים המוקדמות
נכנסות שתי צעירות זוהרות
לבית הטלוויזיה ברוממה בירושלים,
עולות במעלית לקומה השלישית ונע־

היחידה, שהואילו להעיר לה היתה,
שהראש שלה מוטה הצידה. ארבעה
חודשים ישבה סוהד על הכסא כאילו
תקעו לה מסמרים בגב. ארבעה חודשים
החזיקה את הידיים כאילו היא
נוהגת במכונית ספורט. תראה אותה
עכשיו״ .זוהי סוהד אחרת: נינוחה,
גמישה ויפה עד להדהים.
התחרות הסמויה בין שתי הקרייניות
היא ממש רצחנית. סוהד יושבת
מול המצלמה וקוראת טקסט. קאסם
מעיר לה כל רגע. רודיינה מחייכת לה
בשקט. אחר כך הן מתחלפות. מדיי־

במלחמת ששת הימים עשה פאדל בכווית
כזבן וטכנאי בחנות רדיו־טלוויזיה. מיד
בתום המלחמה חזר הביתה לחברון, כדי
לראות מה שלום המשפחה ואם היא בכלל
קיימת. אחר כך יצא למצריים כסטודנט
ולמד צילום בטלוויזיה המצרית. בתום
ההשתלמות עבר לעבוד בטלוויזיה הירדנית.
אבל הגעגועים הביתה גברו עליו.
הוא אזר אומץ, וחזר לחברון והצטרף
לטלוויזיה הישראלית. השוואות אין הוא
מוכן לעשות. הטלוויזיה המצרית, לדעתו,
עומדת על רמה גבוהה, לפחות מבחינה
טכנית. הטלוויזיה הירדנית פחותה ממנה.
על הטלוויזיה הישראלית הוא מוכן בינתיים
להגיד דבר אחד ״אני חדש״ • נדהם
לחלוטין היה אחד המפיקים הבכירים ביותר
בטלוויזיה הבווארית, כאשר ביקש
לפגוש את ראש מחלקת התפאורה באולפני
הרצליה זאב ליכטיר, כדי להזמין
אצלו סקיצות לסידרת תוכנית לפי
סיפורי שלום עליכם, המופקת כעת בגרמניה
המערבית. הכניסו אותו לאולפן והצביעו
בפניו על אדם שעמד וטיאטא את
הריצפה. לא היתד, זו בדיחה או מתיחה.
על תמיהתו השיב ליכטר, כמעט בגאווה
״אני כבר יכול להרשות לעצמי לטאטא
את הריצפה״.

תדריך

מעיד קאסם מדריך את פוהד מסוואדי כשרופיינה מקשיבה
למות בפתחו של אחד החדרים. אחרי
דקות ספורות מופיע במסדרון גבר
ידוע, נאה ואלגנטי וחומק אחריהן.
הגבר הוא סעיד קאסם -הקריין
הראשי בערבית. שתי הנערות (משולש
המוזר הזה הן המגישות רת־יינה
אל סאלח וסוהד מסוואדי. בחדר ה־מיסתורי,
הוא אולפן ההגשה ה(!טן,
מאמן אותו קאסם בקריינות ומתרגל
אותן בהופעה נאה בפני המצלמה.
תפקיד של מגישה איננו ניתן על
מגש של כסף. מספר קאסם :״סוהד
נתקבלה להגשת רצף לפני ארבעה
חודשים. במחלקת התוכניות קיבלה
הדרכה אפסית. ארבעה חודשים לא
חלה אצלה שום התקדמות. ההערה

שנעשה לבחור במסגרת קורס הבמאים.
שלושה אנשים התנדבו להגיש חדשות:
חיים יבין שיחק את המגיש הראשי:
ולידו ישבו רון בן־ישי כמגיש לעניני
בטחון ואלכס גלעדי כמגיש לעניני ספורט.
היתד, זו הופעה ראשונה של שלישיית
מגישים בעת ובעונה אחת כפי שייעשה
בתוכניות החורף.
בתוך המהדורה נערך ראיון חי באולפן
בנוסח מוקד בהשתתפות ״ילדי״ הטלוויזיה,
דני כנר ועמוס ארבל. את תחזית מזג
חאויר מסרה סמדר פרי עוזרת-הפקה,
שלבשה במיוחד שמלה חדשה לכבוד המאורע.
היא הצביעה על ימפה אקלימית גדולה
תוך כדי דיבור — מתוך הנחה שמראה
חתיכה עדיף על תמונות דוממות מהסוג
שליווה עד כה את התחזית.
אנשי הטלוויזיה, שהזדמניו לאולפן כדי
לראות את המיבחן יכלו להגיע למסקנה
אחת: כך צריכה להראות מהדורת חדשות
ולא אחרת. עובדה: ילא היתד, כל תקלה.
הסיבה: הבמאי ראה את הסרטים מראש,
דבר שהוא נדיר מאוד בטלוויזיה היש ראלית
כיום.

)מ!א)דו1ודי הקלעים
איש ה ט לוויזי ה מחברון בחברון מסתובב בזמן האחרון ערבי
צעיר עם מצלמה ביד ומצלם התרחשויות
חשובות ללא כל מורא ופחד. זהו פאדיד
׳ראשיד 25 יליד ירושלים והאיש של
הטלוויזיה הישראלית בהר חברון. הוא
עצמו צלם מקצועי, אבל את תמונתו האישית
הוא מסרב למסור לפרסום. מדוע?
כי לפני זמן סד, פורסמה בהעולם הזה
( )1749 תמונתו של ע,בדול יחמיר, שאף
הוא בא אל הטלוויזיה הישראלית מן
הטלוויזיה הירדנית וזה הסב לו שם נזק.

נה עולה על הדוכן, קוראת את אותו
הנוקסט ורועדת מהתרגשות. היא פחות
מנוסה. עכשיו סוהד מחייכת בסתר.
אבל קאסם מתלהב מרודיינה :״יש לה
נתונים נהדרים, רק שהערבית, שבפיה
זקוקה לשיפור ניכר״.
סוהד מביאה עמה תמיד תגבורת. מדי
ערב מתייצבת אמה במזנון הטלוויזיה
בירושלים ומתישבת במקום קבוע כדי
להשגיח באופן אישי שלא יאונה כל
רע לאוצר הפרטי שלה. קאסס, לעומת
זאת, משגיח על רודיינה.
הסיבה: בעוד שבועות מספר תופיע
השלישיה יחד בציבור במהדורת חדשות
מיוחדת מדי ערב בערבו.

,ראיון
:שלי זהב

המרואיין עצמו היה יוצא דופן. מוסה
!אל־עלמי הישיש, המנהיג הפלסטיני
]שהיה תובע כללי בתקופת המנדט, פרש
ומפעילות פוליטית ומנהל כיום חווה חק־
]לאית לילדי הפליטים ביריחו — נגע
)ללב בהופעתו הטלוויזיונית המרשימה
]במסגרת השבוע יומן אירועים, ערב ראש)
השנה.
זכרונות ארץ־ישראל שלו, הערכתו את
|בן״גוריון, אמונתו בעתידה של ירושלים
]כעיר השלום ותלונתו על חוסר כתובת
)בפניה יוכל להתלונן על החרמת אדמות
״מוסדו, דיברו אל לב כל צופה.
) אולם לא פחות מהמרואיין, חיה זה
ונצחונו של המראיין — אדי סופר, איש
)התחנה הערבית של הטלוויזיה, המכין
״לאחרונה יותר ויותר כתבות לתחנה
גהעברית. אדי יפה־התואר, נתן בראיון
*זה שיעור מאלף לכל מראייני הטלוויזיה
גחישראלית איך וכיצד צריך לראיין.

ר< מבצע נגב (יום ד׳ )20.00 ,29/9
סיפור עלייתם על הקרקע של 11 נקודות
יישוב בי״א תשרי תש״ז, שחל במוצאי
יום־כיפור. משתתפים: אלוף (מיל ).יוסף
אבידר, שאירגן את המבצע מטעם מטה
ההגנה, אליעזר בודנקין, איש סולל בונה
לשעבר, שהיד, אחראי להקמת המבנים
וחברי הקיבוצים עצמם.
סרט השבוע (יום ד׳ )20.50,29/9
סרטו של ז׳אן רנואר ארץ זו שלי היא,
על מורה צנוע בעיירה צרפתית קטנה,
ההופך ללא כוונה לגיבור לאומי, כאשר
הוא נאסר בטעות באשמת חבלה ברכבת
נאצית. משתתפים: צ׳רלס ליוהטון, מורין
אוהרה וג׳ורג׳ סאנדרס.
• רשות הבידור (יום ה׳ ,30/9
)20.50 אהבה נוסח אמריקה.
ערב טיב (יוס ו׳ )20.30 ,1/10 עדנה
גורן והפסנתרן דני גוטפריד בתוכנית

סרט קוודנוע (יום ו׳ )21,30,1/10
הים הנצחי — מעשה שהיה בקצין צי
הממשיך לשרת באוניתו למחית נכותו.
משתתפים: סטרלינג ד,יידן ואלכסיס סמית.
הג האסיף (יום א׳ )20.40 ,3/10
תכנית לסוכות עם גדעון שמר וזה,רירה
חריפאי, ביים והפיק עמק פרי.

הופעתו מעוררת הכבוד, נימוסיו, טון!
הדיבור השלו והמצטנע שלו, היו מיס־}
גרת הולמת לשאלותיו הענייניות והנבו־ ,
נות. הוא כאילו עמד מהצד, לא התערבן
ולא התבלט, בניגוד משווע למראייני ,
התחנה העברית, שאם אינם משתחצים!,
הם סבורים שהופעתם ודבריהם חשובים[
יותר מהמרואיין ודבריו.
אדי, יליד עיראק, הנשוי לגלוריה,
סטיוארט, שהתגיירה כדי להינשא לו},
אינו שולט עדיין כהלכה בעברית, ולכן!
מקריינים אחרים את כתבותיו במחדו־}
רות החדשות בעברית. כדאי להשקיע,
באיש הזח מאמץ. הופעתו הטלוויזיונית}
התרבותית היא תענוג לעין ולאוזן.

מראיין סופר

ה מו ל ח

הז ה

* 177

קולנוע סרטים הנערים ב חבור ה
יוצ אי ם מן הח שיכ ה
סרט תעודי חדש מבטיח בקרוב להתחרות
בהפקות המיוחסות ביותר של הוליווד
— ואף להכותן שוק על ירק בקופה.
הסרט, אשר איש לא דיבר על הסרטתיו,
עד לשלביו הסופיים, נקרא לאור היום,
והוא מהווה תעודה קולנועית יסודית ראשונה
על חיי ההומוסקסואלים באמריקה.
הוא נוצר כמובן על רקע התעוררות
כללית של כל אותם 15 מיליון הומוסקסואלים
אמריקאיים, אשר החלו לדרוש את
זכויותיהם, ובעיקר למחות נגד התדמית
המסולפת שנוצרה להם בשרה האמנות
והתרבות.
מאחורי הסרט ניצב אחד ליאונרד קירט־מן,
הטוען בחום כי אינו הומוסקסואלי.
לעומת זאת, הוא ללא ספק איש־עסקים
ממולח, היודע להעריך את קהלו הפד
טנציאלי.
גיבוי -בלי עירום• לדברי קירטמן,
היחיד מצוות־העובדים שהזדהה ממש עם
הנושא היה הבמאי ג׳ון טורפי, אשר אף
הדריו את הצוות אל עשרות ומאות הראיו־נות
שערכו עם הומוסקסואלים במקומות
שונים, ובמצבים סוציאליים שונים, כש הוא
מתייחס לבעיה בכל הרצינות וכובד-
הראש הדרושים.
ואכן, כנראה שגישתו שיכנעה את האנשים
המהווים את נושא הסרט. הם הביעו
את תמיכתם המוחלטת ביוזמה, עזרו בהשגת
החומר הדרוש, ונתנו לסרט גיבוי
מלא — לאחר שקירטמן התחייב לא לכלול
בו קטעי עירום או מין.
בימים אלה מנסה המפיק לשכנע כמה
מן האישים המפורסמים ביותר בעולם הבידור
והאמנות בארצות־הברית לצאת מחוריהם
לאור היום, להודות כי גם הם
שייכים ל״מחנה העליז״ ,ההולך וגדל.
התנפלות משטרתית• מעניין לציין
כי היחידים אשר סירבו לשתף פעולה
היו דווקא שוטרי העיר לוס־אנג׳לס, אשר
מילאו פיהם מים, כאשר נשאלו על אלי מות
משטרתית והתנכלות מכוונת אל הומוסקסואלים.
כרגע,
מכינים ברחבי ארצות־הברית את
הטקסים לקראת הצגת הבכורה של הסרט
— אשר, מקווים ההומוסקסואלים, יוכיח
לעולם כולו כי אפילו הסרט הנערים בחבורה,
שנחשב ליצירה רצינית בנושא,
לא היה יותר מקריקטורה.
בומבי הפרשי־שכר
נו ס ח הוליווד
ב־ ,1967 כאשר היתד. השחקנית האמריקאית
ממוצא שוודי אן מרגדט בשפל
המדרגה ולא ידעה בדיוק סד. צפוי לר,
בעולם הבד, הסכימה להופיע בהפקה איטלקית
לא מפוארת במיוחד בשם מקרה
רצח, תמורת שכר שהתאים לגודל ה הפקה.

17971 הפכה אן מרגרט לרכוש קולנועי
יקר המציאות, לאחר שהסרט מגע
בשרים של מייק ניקולס, בו היא מגלמת
את אחד התפקידים הראשיים (יחד עם
ג׳ק ניקולסון, ארט גארפונקל וקנדיס ברגן)
,היה ללהיט קופתי לוהט.
לנצל התמימות• מה עושה השטן,
והמפיקים האיטלקיים? הם מודיעים לפתע
שיפיצו את מקרה רצח — אותו סרט צנוע
לצריכה איטלקית פנימית — גם בארצות־הברית.

מרגרט זעקה חמס. מה זאת אומרתז
הכריזה בעזרת פרקליטיה, כאשר עשתה
את הסרט — היתד. אלמונית, האיטלקים
המנוולים הללו מנסים עתה לנצל את
תמימותה דאז, ולמכור אותה ביוקר, עכשיו
כשהיא באופנה? ומה יצא לה מזהו וחוץ
מזה, הבטיחו לה שהסרט לא יצא את
גבולות איטליה? מה בכלל יגידו עליה
בבית אחרי שיראו את הסרט? זה עסק

בהחלט זה עסק. כך לפחות, סבורים
פרקליטיה של אן מרגרם, שתבעו את
האיטלקים לדין, ומצפים להוציא מהם כסף

ס>פור א הב ה
רוכב ע\וב
קיץ של אהבה (מוגרבי, תל-
אביב, ארצות-הברית) — ובכן,
הרומנטיקה חזרה וכבשה את
הבד. כל הציניקנים, המתחכמים והסנובים — גורו לכם.
מבול רגשני עומד לשטוף אתכם בגל גדול. בכל אשם רק
אחד :״סיפור אהבה״ .הצלחתו הוכיחה להוליווד שהעל-
מות הרכות (שאמנם אינן עוד בתולות) ניחנו עדיין בלב
פועם ובעיניים דומעות, וכאשר פונים לשני גורמים אלה,
יש תמיד סיכוי לקופה מלאה.
כך אפשר להסביר גם סרט זה, אהבון מן הנוסח הישן,
מתוק״מריר, בין נער על סף ההתבגרות לאשה צעירה,
אשר בעלה יצא לקרב, מעבר־לים, במלחמת העולם ה-וו
(כפי שרומז שמו האנגלי של הסרט ״קיץ .)״42 אהבות
בין נערים צעירים לנשים מבוגרות אינן בבחינת חידוש על
הבד, והקולנוע זוכר כבר גירסאות מפוכחות יותר של
רומן מעין זה (כמו בסרט לפי סיפור של קולט, אשר
נקרא בצרפתית ״החיטה המוריקה״) אבל למרות הכל,
הבמאי רוברט מאליגן עושה מלאכה נאמנה. שלושת הנערים
המתבגרים בקיץ אחד משובבי-נפש בהחלט, והסצינה
בה מנסה אחד מהם לקנות אמצעי־מניעה בבית״חמרקחת
המקומי מצחיקה מאוד. ג׳ניפר או׳ניל, בדמות הצעירה הנשואה,
מסוגלת בהחלט לככב בחלומות-אהבה של כל נער
מתבגר, עם פניה הרכות ומבטה החם והידידותי.
ומעל לכל, צילומיו של רוברט סורטיז עוטפים את הסי
אמצעי־מניעה
ב מל חמת העולם השנייה
פור כולו בגווני צבעים מקסימים. לכן, גם כאשר נעצרת
העלילה בחוסר־מעש, והעין מחליקה בניחותא לאורך גבעות
החול, יש בהחלט מה לראות.
ואם, נוסף לכל, נשמתכם נשמת אוהבים צעירים, או
שגיל ההתבגרות הפך אתכם לרגישים במיוחד, אין ספק
שתשבעו נחת מן הסרט. לא פחות מן הקהל האמריקאי
המתפעל ממנו.

אילוף
ה סו דו ת
נשוי בעל-כורחו (אלנבי, תל-
אביב, ארצות-הברית) — מה קורה
לרווק מושבע המאוהב במכו-
ניותיו, סוסיו, מועדונו, שטיחיו והרגליו, כאשר הכסף אשר
עיר לפרכס את כל האהבות הללו, אוזל לחלוטין, וכל מה
שנותר הוא ברנש מזדקן, אנטיפטי, מעצבן וחסר־ישע, אשר
יכול להתאבד (אבל הוא מפחד) ,יכול לבקש נדבות מדודים
עשירים (אבל אלה שונאים אותו ומוכנים לעשות הכל
כדי לרמוס אותו בעפר) ,לפנות אל משרתיו (אליהם פונים
רק בעזרת תלוש משכורת) א ו לשאת אשה.
פיתרון אחרון זה אולי אינו אידיאלי, אבל אם האשה
מכוערת, שלומיאלית, ועשויה אפילו למות בקרוב — אם
יעזרו לה כראוי — אז אין ספק שזהו הפיתרון הנוח ביותר.
זהו, בקיצור נמרץ, סיפורה של קומדיה זו, המראה
כיצד עצלן מקצועי נאלץ למצוא את עצמו, לראשונה בחייו,
עושה דברים מועילים, רק משום שהתחייב לשאת, תוך
תקופה מוגבלת, אשה שתאפשר לו להחזיר את חובותיו.
איליין מאי, מי שהיתח בזמנו שותפתו של מייק ניקולס
בהעלאת מערכונים סאטיריים מבריקים בברודווי, ביימה
סרט זה בקצב מהיר, כשהיא לועגת במידה שווה לכל מי
שנקלע לעלילתה: הרווק רודף־הבצע, האשה המפילה את
כפית התה, וכאשר היא מתכופפת להרימה, מפילה את
כל הספל. המשרתים הבוזזים את מעבידיהם, הפרקליטים

אמצעי־כלכלה לרווק נוסח 1971
המרמים את הלקוחות שלחם. בקיצור, עולם שלם בראי
עקום.
חלק מן הבדיחות מתארך יתר על המידה, וכמעט נחנק
מרוב הגזמה. לעומת זאת, משחקו הוירטואוזי של ואלתר
מתאו בתפקיד הראשי, ושל איליין מאי בדמות בחירת-ליבו
המוזרה, מחפים על רוב הליקויים.

ברוגסון מחסל
את כולם
עיר אלימה (אסתר, תל״אביב,
איטליה) — צ׳רלס ברונסון הפך
בארץ למוסד. לא חשוב כלל מה
יעשה — מספיק שימצמץ פעם פעמיים בעיניו החתוליות,
ידדה בקלילות לאורך איזה רציף, ימתח את שריריו ויעיף
מישהו מן הקומה הרביעית, וכבר הסרט הופך ללהיט.
ואם די בכך, מדוע בעצם יש צורך ביותר מזח ז
ואמנם, סרט זח בא להוכיח מה גדול כוחו של ברונסון.
סביבו נרקמת עלילה מסובכת, שכל תפקידה הוא להציע
בפני הסופרמן החדש קורבנות חדשים לקטילה. הוא רודף
אחריהם?מכוניות, מצליף בהם במירוצי מכוניות, מחסל
אותם בשליפות-בזק, ומוכיח מעל לכל ספק, כי הדמות
שהודבקה לו כאן, דמות רוצח מיקצועי הניצב בגאון נגד
סינדיקט פשע שלם, הולמת אותו היטב.
אין צורך להבין יתר על המידה. כל מאמץ של התעמקות
מיותר בהחלט. למען האמת, אין מניחים לכם
אפילו לחשוב. הדברים קורים על המסך במהירות גדולה
מכדי שמישהו יספיק להרהר בקטנות כמו היגיון, מיבנה־דמויות,
או כיוצא בזה.
למי שזקוק לפרטים נוספים — כל זה קורה משום
שברונסון אוהב את ג׳יל אירלנד (אשתו בחיים האזרחיים),
והיא מובילה אותו באף, מופיעה ונעלמת לסירוגין, ותוך
כדי כך זורעת בדרכו קורבנות, כמו מישל קונסטנטין (וילטי

אמצעי־פרנסה לגנגס טר מאוהב
ב״יומנו של שוטר״) או טלי סאבאלס, הנקטלים כמובן
ביעילות רבה על״ידי הכל-יכול.
אם סוג זה של פעילות חביב עליכם, אל תחמיצו. אפשר
רק להמליץ על שבוע הבראה, אחרי החוויה המתישה
של עיקוב אחרי כל מעללי״ברונסון.

במדינה
¥ 1 1 *7 1 7העו&ס הוה

1778

דרכי אדם
על שלושה דג רי ס
העולם עומד

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1778״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
להשיגו )64 .הר בארץ, נזכר בתנ״ך)66 .
מדרון )67 .אותו בונה צה״ל כמתנה לילדי
ג׳יבליה.
מאונך )1 :״מלטה 2ריקוד)3 .
מעמיד פני תם )4 .מילת גוף )5 .מונח בחשמל
)6 .שגריר ישראלי )7 .תירוש)8 .
הגה, דבר שפתיים )11 .איש השנה)13 .
בעל נכסים )14 .לעז )16 .יועץ לנשיא
ניקסון )18 .אכסניה )20 .צונן )21 .תו
נגינה )22 .״מנענע״ הפסנתר )24 .עצם
בפה )26 .סגן )28 .נהר במזרח אירופה.
)29 מקום גלות ברוסיה )31 .מאכל בשרי.
)32 הסתה בדברי חלקות )40 .נודניק.
)43 דבק בדרכי ה׳ )45 .תבלין לקפה)46 .
מידת קרקע )47 .אלסטי )49 .פלא)51 .
חוזר )52 .מילת בקשה )55 .קיבוץ בצפון
הארץ )56 .לחינם )58 .גבר צעיר)59 .
וירוס )62 .מום )63 .בית ספר צבאי)65 .
חרק זעיר האוכל צמר )66 .משחק המלכים.

מאוזן
)1 :היום העצו בביותר בשנה.
)9מפעל ישראלי לייצור כלי־מטבח, חברת
בת של ״כור״ )10 .רחצה )12 .כישוף.
)13 מצב צבירה של מים )15 .קרב מפורסם
של נפוליאון )17 .נמנע מאוכל ומשקה.
)19ר״מ בריטניה לשעבר )22 .בני ישראל
אכלו אותו במדבר )23 .חסר כוח, אין אונים
)25 .ממרח מתוק )26 .פנצ׳ר )27 .צורה
הנדסית )30 .קידומת שם צרפתי )31 .אחד
השבטים )33 .צאצא זכר )34 .משקה אלכוהולי
)35 .ספורט חורף )36 .שאינו עבה.
)37 יושב בנוחיות )38 .פלח, גזר)39 .
במתינות )41 .דמות שקספירית )42 .נוזל
לכתיבה )43 .חומל )44 .ההר עליו מת
אהרון הכוהן )46 .חי במים )48 .סקסולוג
אמריקאי )50 .אחת האמהות )51 .קומפוזיטור
גרמני )53 .מעצמה אסיאתית)54 .
קידומת שם הולנדי )55 .מושבה בצפון
הארץ )57 .סמל נוצרי קדום )58 .הנאה.
)60 זז ממקומו )61 .רץ בעקבות אחר

1776

חשבץ

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

1 1 0 0

את התשובות יש לשלוח * 1־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גגי הגלוייה :
״תשבץ 1778״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — 6.10.1971
בין הופותרים נכונה יוגרלו שלוסה פרסי ספרים.

יחזקאל בחבוט היה עצבני. וקצת מסטול.
לפני שעה קלה, פוטר מעבודתו כמלצר
בבית־קפה דיזנגופי. בעצם, בגלל
אותה סיבה בדיוק. בגלל שהיה עצבני,
וקצת מסטול.
חצייה כאדום. בעל־הבית ראה את
ההתנגשויות בין יחזקאל לאורחי בית־הקפה
— ומיהר לפטר את יחזקאל. עצבני
ומדוכדך, עצר יחזקאל, בדרכו הבי־תה,
ללגום כוסית בקפה סמוך, כדי להתגבר
קצת על הצרות. עם הכוסית בתוכו
— שלוש, ליתר דיוק — צעד לאיטו לעבר
הכיכר והאוטובוס שיביא אותו הכיתה.
בצומת
פרישמן־דיזנגוף עצרה אותו שוטרת.
יחזקאל, מסתבר, חצה את הרחוב
בשלווה רבה — באור אדום, לנגד עיניה
הלא־מאמינות של השוטרת. גם קריאת־האזהרה
שלה, כאשר ירד אל הכביש, לא
עשתה על יחזקאל רושם.
מאנה. האמת היא כי הוא לא שמעה
כלל. יחזקאל, בשלב זה, היה שקוע כולו
בצרותיו, השתומם לשמוע מפי השוטרת
כי עבר עבירה. בשלווה סטואית המתין
להמשך.
״תעודת-זהות בבקשה,״ ביקשה השוטרת.
יחזקאל
פישפש בכיסו, משך בכתפיו
באדישות. לא היו עליו כל מיסמכים.
התנהגותו נראתה משונה לשוטרת ,״אם
לא תציג תעודת־זהות, אעצור אותך,״
הזהירה את האיש האדיש.
יחזקאל יצא מאדישותו. לפתע הבחין
שהשוטרת בעצם מציקה לו, מפריעה לו
מלהרהר בשלווה בצרותיו .״למה לאסור
אותי?״ ביקש לדעת .״מה אני, אל־פתח?״
״אולי. מאיפה אני יכולה לדעת, אם
אינך מזדהה?״ ענתה השוטרת.
״אח, בת־זונה,״ הזדעק יחזקאל .״אני
פתח אני?״
התוצאה: כאשר שוחרר מתחנת־המש־טרה,
היו מאחוריו שלוש האשמות: חצייה
באור אדום, אי־נשיאת תעודת־זהות, והעלבת
שוטרת.

עורך־הדין נטל את המיססך לידיו. היה
זה אישור רפואי של רופא-עצבים תל-
אביבי — מאותו מוסד רפואי שבו שירת
הרופא שהוציא את המיסמך הראשון :
״אליהו מרקו נמצא על-ידי, לאחר בדיקה,
נורמלי בהחלט, ללא מימצאים שליליים
כלשהם.״

ישראלים בתו־ ל
מור ה
הוא מדבר ארבע שפות — עברית, ערבית,
צרפתית ואנגלית — אך מעדיף את
החמישית — הפנטומימה. הוא נראה בצועני,
מתלבש כצועני, גד בעולם בצועני
— ובכל מקום אליו הוא מגיע, הוא
מטיף לתורתו — תיקשורת באמצעות השתיקה.
המקום האחרון בו נחת, ושם
הוא מפיץ את שתיקתו: באולדר, קולוראדו,
ארצות־הברית.

משוגע,
אבל נור מלי
בעשרים שנות נישואיו לאשתו דינה,
ידע אליהו מרקו מעלות ומורדות, ככל
בעל נשוי, אולם הסיכום היה בהחלט
חיובי. כך, עד שזכה בירושה.
ברגע ראשון, נראתה הירושה כאושר
.גדול. אחי סבו של אליהו, שנפטר בארגנטינה,
השאיר אחריו שורת מפעלים
וחוות חקלאיות. חלקו של מרקו בירושה
— 600 אלף ל״י, לפני מם ירושה.
מפזר הרכוש. הסכום, גם אחרי המס,
היה נכבד למדי. יותר מדי נכבד,
כפי הנראה. מישהו, במשפחה, איבד את
איזון־נפשו, בעקבות הזהב שנפל מש מיים.
השאלה היתד. רק — מי.
ללא אזהרה מוקדמת, פנתה דינה ל־עורך־דין,
ביקשה להגיש בקשה לבית-
המשפט לשלילת זכותו של בעלה לרכושו,
ולקביעתה היא כאפוטרופסית שלו.
הסיבות, כפי שמנתה אותן בפני עורך-
הדין: דעתו של בעלה נטרפה, לאחר
קבלת הירושה. הוא החל מפזר את הרכוש
לב רוח, מחלק סכומי-עתק לצדקה,
נכנם לעיסקות מפוקפקות שבהן הפסיד,
תוך שלושה חודשים 130 ,אלף ל״י.
לסיכום טענותיה, הניחה על שולחן
עורך־הדין אישור רפואי, חתום על־ידי
רופא-עצבים תל־אביבי, בו נאמר כי ה בעל
אכן אינו יציב בנפשו, חסר כושר
להחליט בצורה סבירה, ומשום כך אינו
מסוגל לנהל את רכושו.
נכר אלמוני. עורך־הדין קיבל מידי
דינה מרקו את המיקדמה שביקש, עמד
להגיש את הבקשה לבית־המשפט.
אך יום לפני כן, הופיע במשרדו גבר
שהציג את עצמו כאליהו מרקו, הניח על
שולחנו מיסמך.
״נודע לי שאשתי רוצה להגיש בקשה
לשלול ממני את הבעלות על רכושי,״
השיב הגבר שתואר כ״בלתי יציב וחסר
כושר החלטה.״ אולי עניין אותך המכתב
הזה.

פנטומימאי אביטל
ארבע שפות, והחמישית — שתיקה
עיניים ממזריות. בגיל ,14 עלה
שמואל אביטל ממארוקו לישראל עם מש פחתו.
לאחד שהייה במספר קיבוצים, ושירות
בצה״ל, יצא לפאריס ללמוד פאנ־טומימה
אצל אטיאן דאקרו ומרסל מרסו.
כטובים ורבים אחרים, רעב, ישן מתחת
לגשרי פאריס — עד שהשלים את תלמודו.
ב־ ,1964 יצא לארצות־הברית.
שם, החל מפיץ את תורתו ברחבי הארץ
הגדולה: ניו־יורק, טקסס, החוף
המערבי, שיקגו, ועתה קולוראדו.
קטן־קומה, בעל חיוך חם ועיניים ממזריות,
כשהוא עטור בגדים מדהימים, מטיף
שמואל לתורת השתיקה בקנאות דתית.
״אימונו של הגוף להביע את רצון בעליו
ללא מילים — הוא הבסיס לנפש בריאה
ומאוזנת,״ קובע אביטל במאמר שפידסם
בשם אמנות השתיקה, ובו הציג את עיקרי
אמונתו.
הוא גם יצר: מספר סרטים. אחד מהם,
פיארו מבקר בניו־יורק, הוצג ברשת הטלוויזיה
החינוכית בארצות־הברית. בסרט,
מככב אביטל בדמות ליצן מהמאה ה־,18
הנופל ישר לתוך ניו־יורק של .1968
בכל מקום אליו הוא מגיע, הוא זוכה
בפירסום כ״ישדאלי המלמד שתיקה״ .כך,
גם בתחנתו האחרונה.
גם בה, הוא אינו מתכוון להשתקע
חס־וחלילה. רק להטיף, ללמד, להעביר
מספר קורסים וסדנאות — והלאה. לאן —
לא חשוב. העיקר הלאה .״לארוז את מיטל טל,
הצועניים, ולזוז.״
ה עו ל ם הז ה 1778

אני ״לזרי־זוכרת מקרים רבים, שאדם
אחד הבליח למת סטירת־לחי לחברה
שלמה. אבל שמוליק קראוס עשה
את זה בשבוע שעבר.
שרשרת ההתפתחויות העצובות, שהסתיימו
בנסיון ההתאבדות שלו, נראתה
פיקאנטית מאוד לא רק לבל הבו-
הימה, אלא גם להרבה ממכריו האישיים.
כולם ראו במעשיו התנהגות אקסצנטרית
של אמן־צמרת וטיפוס בוהמי
מובהק, המרשה לעצמו להשתולל ולהתעלות
מעל לחוקי החברה.
רק מעטים ראו בכן ביטוי למצוקה
הפנימית בו נתון היה שמוליק. התאבדותו
הבהירה בבת-אחת לכל החכמים
והמלגלגים, שהבדיחה איננה מצחיקה
בל־כך.
השבוע שכב שמוליק בבית״החולים

זאת, הסיכויים הם שאם שמוליק ימ־ז

שיך להיות מאושפז עוד הרבה זמן, יח״ז נעמי אידווה.

ליט השופט לקיים את המשפט ליד^
זה עתה החלימה מן השוק שאחז בה
מיטתו.
(מי יודע?) כאשר גילתה שהורידה בטעות
היתה סמליות רבה בצעדו זה שלו בקבוק על ראשו של מישהו, בלי כוונה,
השופט. כי שמוליק קראום, שישב בעבר7
הלא־רחוק על פיסגת-הצמרת, כאליל נו־^
ער וזמר פופולארי — נמצא כיום בעמקי
הביקעה, כשהוא סגור במעגל קסמים^
אכזרי — והמוצא היחיד שנראה לו|
היתה קופסת הגלולות הקטלנית.
המפורסמות־ההתפרצויות סידרת שלו,
היתה בפני עצמה צרה דייה לכל!
אדם. היא הוכיחה שהאמן הצעיר נמצא
במבוכה נפשית עצומה. אבל, כאילו1
לא הספיקו לו ייסורי הנפש, עלתה
עליו מאז המשטרה: בל כמה ימים •
זכה שמוליק לחיפושים בביתי• תוך זמן

ההתאבדות של
שמוליק קראוס

איכילוב בתל־אביב, לשם הובהל במצב
אנוש. הוא היה כבר אמנם מחוץ לכלל
סכנה, אן עדיין רחוק מהחלמה. הוא
יצטרך לשכב עוד זמן רב כנראה, עד
שייצא החוצה.
בינתיים, מאורע אחר שהתרחש השבוע
איפיין בצורה הרבה יותר מוחשית
את משמעות הפרשה העצובה.
המאורע התרחש בבית משפט-השלום
בתל-אביב, בפני השופט בן־־ציון אלוף,
שם נפתח משפטו של שמוליק באשמת
תקיפת נהג מונית.
הסניגור, עורך־הדיו חיים מישגב,
ביקש מהשופט לדחות את המשפט,

קצר, תכניס אותו הלחץ לייאוש .״אין !
לי סיכוי,״ אמר לחבר .״מכל המשפטים,
החיפושים וההיטפלויות האלה, יהיה
רק סוף אחד — יכניסו אותי לכלא.״
בעקבות התקריות שלו והתנגשויותיו
עם המשטרה, גילה שמוליק מהר מאוד1
שהוא נותר ללא חברים. כל אלה שנדבקו
אליו בימי זוהרו, רבצו בביתו ימים1
ולילות, נפוצו פתאום לבל רוח. היחידה
שנותרה, שנשארה לצידו — כמו תמיד1
— היתה אשתו, ג׳וזי כ״ץ.
כתוצאה מהלחץ — הפנימי והחיצוני1
גם יחד — הוא הפסיק לכתוב מוסיקה
— הדבר האחרון שעדיין נותר לו.

שמוליק קראום וג׳וזי פץ
בגלל ששמוליק שוכב בבית-חולים לאחר
נסיון התאבדות, והציג בפני השופט
תעודה רפואית מבית״החולים.
להפתעת הכל, הודיע השופט שאינו
מאמין לתעודה, עיין באפשרות להתקשר
עם בית־החולים כדי לברר את
האמת, הביע גם את כוונתו לקחת את
העדים, הצוות, וכל השאר, ולהעביר את
ניהול המשפט לבית״החולים, ליד מיטתו
של שמוליק.
לבסוף, לא מימש השופט את כוונתו,
הסכים לדחות את המשפט. יחד עם

לא ׳משעמם בפאב, ולא משעמם ל
במקביל,
הידרדר גם המצב הכספי
שלו. שמוליק וג׳וזי לא היו אף פעם
מיליונרים. גם בימים שהיו מרוויחים
הרבה, היו גם מבזבזים הרבה. מאז שכולם
זנחו אותם, נותרו בלי מיל. החברה,
שהחליטה להתרחק משמוליק כמו
מאש, הרחיבה את החרם — או את
נסיון ההתגוננות — גם לגבי אשתו.
ג׳וזי, הנחשבת לזמרת ורקדנית מעולה,
חדלה לקבל תפקידים.
אני לא יודעת עד כמה נכון הסיפור
שהיא נאלצה לעבוד כעוזרת, בבניין שבו

מישפט חברים ד חבריו הקיפו אותה, וניסו
לגררה לשפת־הים הסמוכה, לשם עריכת
הלינץ׳ כדין.
אולם אידווה אינה נערה רגילה, כפי
שנתברר חיש מהר. חברי הקצב אמנם
הקיפו אותה, אבל הם היו רק שישה,
ואידווה היתה כולה שם. אז היא הודיעה
להם בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים,
ובפרטי פרטים, מה היא מתכוונת לעשות
לכל אחד מהם אס ישימו עליה יד.
אז הלינץ׳ עבר לפסים אחרים. הקצב
בעל חצי־האוזן לקח את פחיות הבירה,

ואן־גוך מהכרס
כאשר ביקשה ליישב סיכסנך שפרץ בין
הצייר ואלרי( ,העולם הזה )1776 לבין
מלצר הפאב, בגלל עניין קטן של צ׳ק.
אז בליל שבת האחרון אספה אידנוה
את חברתה הטובה, תיירת נחמדה מקנדה,
והלכה שוב לפאב. המשקאות זרמו, השעה
התקרבה מהון להון לארבע בבוקר, וליד
שולחן שתי הצעירות ישבו גם כמה אורחים
שנזדמנו למקום, ביניהם גבר אדיר-
ממדים שהוא קצב בכרם־התימנים.
לפתע הרגישה הקנדית הצעירה שסבלנותה
פקעה .״אני לא יכולה יותר ו לחשה
באוזנה של אידווה, ואחר כק התכופפה
לעבר אוזנו של השכן השני שלה,
הקצב וזנ״ל, ובנשיכה אדירה אחת הורידה
לו את חצי האוזן.
הקצב השמיע נהמת אימים, הסתער על
הקנדית, הנחית עליה כמה מהלומות, וגרם
לה (א׳) זעזוע מוח( ,ב׳) שבר באף( ,ג),
כמה חיתוכים אחרים בפניה.
אידווה לא התרגשה. היא אספה את
החברה, הביאה אותה אליה הביתה. השכיבה
אותה במיטה. ומכיוון שאידווה היא
בחורה שקטה ושוחרת״ישלוס, חשבה מה
לעשות כדי לשכך את הרוחות. היא לקחה
כמה פחיות של בירה גיניס משובחת,
וחזרה לפאב כדי לתת אותן, כמתנה
לאיש מכרם־התימנים כאות ליישוב ה־סיכסוך.
אבל
הקצב לא היה במצב־ רוח טוב.
הוא עדיין התהלך כאריה פצוע בכלוב,
שוחר לטרף. כשראה את אידווה, אורו
עיניו .״איפה החברה ה --שלך?״
התנפל עליה, בכוונה ברורה לעשות שפטים
בקנדית. כשאמרה לו אידווה שאינה
יודעת, אחז באידווה ושאג :״נעשה לך

נעמי אידווה

נמצאת דירתם. אבל מה שאני כן יודעת,
זה שהמקרר בדירה לא הכיל, בזמן
האחרון, הרבה יותר ממרגרינה. מעליו,
אפשר היה למצוא גם חבילת מצות.
אדם, שמגיע למצב בל בך חמור, יכול
להיאחז עדיין בקש אחרון, לנסות לשקם
את עצמו מחדש במקום אחר, לנסות את
מזלו בחו״ל.
משמוליק, אפילו אפשרות זאת נמנעה:
עד שלא ייגמרו המשפטים שלו,
תלוי ועומד נגדו צו-איסור יציאה מהארץ.
זה היה מצב הדברים, באשר הוא
החליט להתאבד.
צחוק הגורל הוא, שדווקא בזמן האחרון,
באשר נראה היה שכל העולם
קם נגדו, הוא הפך לרגוע יותר. אולם
זה לא הועיל. המשטרה התכוונה למלא
את תפקידה על מעשיו בעבר. והחברה
המשיכה לראות בו אלמנט מסובן שיש
להיזהר ממנו.
המעשים המבהילים אירעו לפני כחצי
שנה, וכולם רדפו זח את זה תוך
זמן קצר. זה התחיל בתקרית במלון
שרתון בתל-אביב, בששמוליק נכנס עם
הכלב שלו למסעדת בית־המלון, די מאוחר
בלילה, וביקש שני המבורגרים בשביל
הכלב. היתה זו הפעם השנייה שהוא
עשה זאת — והמלצרים סירבו להיעתר.
שמוליק הרים יד ושלח מלצר לאישפוז.
אחר בך באה פרשת המונית המפורסמת,
בששמוליק הכניס מכות״רצח לנהג
מונית, הכניס את המונית שלו לתעלה,
הינה גם שוטר במהלך המהומה.
הוא נעצר, הואשם, שוחרר בערבות —
ובדרך החוצה הספיק להקים שערוריח
נוספת, העליב את אחד מעורבי-הדין
שהיו במזנון היכל המשפט.
בשלב זה, החל יחס הסביבה להש-

תנות אליו. הוא עדיין רכב גבוה במיצ-
עד הפיזמונים, תמונותיו עדיין נאספו
בהתלהבות על־ידי בנות הטיפשעשרה,
מעריצות האלילים — אבל סביבתו
הקרובה החלה מסתייגת ממנו. לא רק
בגלל התקריות שלו, אלא גם בגלל
התנהגותו. הוא גידל זקן, התחיל להסתובב
עטוף גלימה, גילה בסוד למקורביו
שהוא בעצם שמואל הנביא.
חזיונותיו אלה הגיעו לשיאם בסצינה
המפורסמת בכפר הערבי נבי סמואל.
יום אחד הופיע שם שמוליק, בישר
לתושבים כי הוא שמואל הנביא, וכי
מעכשיו הם נתיניו. הוא בחר לעצמו את
אחד הבתים הנטושים, ואחדים מהתושבים
מיהרו לסייד אותו ולהכין אותו
למגוריו. אמנם זה נראה קצת מוזר
בעיניהם ששמואל הנביא נושא איתו
קלצ׳ניקוב, אולם ידוע הרי שנסתרים
דרבי האל.
שמוליק החל רואה בכפר את ביתו
החדש, הביא לשם את ידידיו, הבטיח
גם להם וילות בכפרו הפרטי.
האידיליה נקטעה פחות או יותר באיבה.
לפי עדותם של התושבים, הגיע
הנביא שמואל בוקר אחד לכפרו, כשעל
כתפיו שק בבד. מתוכו, החל מחלק
לנתיניו המופתעים שי — סוליות חשיש.
אחד הנתינים, חסר כל חוש נבואי,
הזעיק את המשטרה, וזו עצרה את שמו-
ליק, את קריינית גלי צה״ל עיינה
אילון שהיתה בחברתו, והחרימה את
הקלצ׳ניקוב, שק התשורות, ובל היתר.
בכך, הגיעה לשיאה תקופת השערוריות
— ותחילת הדרך במורד.
דרך שהסתיימה בשבוע שעבר ב-
איכילוב — ורק בנס לא בשעריו האחוריים.

ושפך
את תוכנן על ראשה של אידווה.
זה היה הסוף. אבל אידווה היתה מרוגזת׳
מפני שהשמלה הבהירה החדשה שלה
לא התאימה לצבע הכהה של הבירה האנגלית
שנשפך עליה. וגס נהג־המונית,
1שהוביל אותה בארבע וחצי בבוקר הביתה׳
שאל :״מה הריח המשונה הזה?״
וזה יש, אף פעם לא שתית גיניסן