גליון 1779 מתאריך 6 באוקטובר 1971

מספר

1779

י״ז תשרי תשל״ב6.10.1971 ,

ספיר נגד דייו

המחיר

1. 80

ונו־עד־דוגא׳

היועץ המשפ טי

נג ד מו של רוגו ע ח־ עז ה

יתערב בפרשתל בי ב

בית־הדין־העליון הוציא צו־על־תנאי נגד מושל
רצועת עזה, תת־אלוף יצחק פונדק, ונגד שר־החק־לאות,
שיבואו וינמקו מדוע לא יתירו לוזדג׳י מור-
טג׳ה, גדול יצואני פרי ההדר ברצועת עזה, להקים
בית־אריזה משלו.

צפוייה התערכותו של היועץ המשפטי
לממשלה שלמה שמגר כפרשת העיתונאי
יגאל לכיכ.

מאחורי צו-על-תנאי זה מכתתר מאכל,
מכקרן. מורטג׳ה, שהוא היצואן העיקרי של
פרי הדר מהרצועה למדינות מזרח אירופה,
נאלץ לשלם מדי שנה מאות אלפי ל״י עכור
אריזת הפרי שלו, למתחרהו, ראש העיר
החדש כעזה, שהקים כית-אריזה כסיוע
ובמימון של ממשלת־ישראל. בית אריזה
שני שייך לפרדכן ישראלי, שנעזר אף הוא
כככפי הממשלה לכניית המיפעל.

העין הפר טי ת
שדישר אל ישעיהו
מינויו של אביעד (עדי) יפה, מי שהיד, בזמנו יועצו
של לוי אשכול, כעוזרו המיוחד של מזכ״ל העבודה
ישראל ישעיהו, כבר מעורר ניחושים סביב המאבק
על מוקדי הכוח במפלגת העבודה.
יפה, שהוא חתנו של אליהו ששון, מי שהיה שר-
המשטרה, לא מונה לתפקידו בידי אחד מראשי המפלגה,
אלא לפי יוזמתו של ישעיהו. לפי התפקידים
החדשים שנקבעו לו, נראה שהוא מיועד להיות העין
המפקחת של ישעיהו במנגנון המפלגה.

כמה מפעילי מפלגת העכורה רואים
כמינוי זה נסיון של ישעיהו לארגן כוח עצמאי
וכעל משקל, שיעמוד מחוץ למאכל!
הכוח על השלטון כין פנחם כפיר למשה דיין.

מורטג׳ה רוצה להקים בית אריזה בכספו, ללא כל
סיוע ממשלתי, אך השלטונות אינם מאשרים לו זאת
בטענה שעל ידי כך ייפגעו שני בתי האריזה האח רים
ובעליהם לא יוכלו להחזיר לממשלה את ההלוואות
שניתנו להם.

ה מ צרי ם מפ עילי ם

יציאתה של משלחת בת ארבעה אנשים מטעם
מפלגת העבודה, בראשותו של דובר המפלגה יורם
פרי, לוועידת הווג׳ם, אירגון הסטודנטים היהודיים
בארצות־הברית, עוררה את זעמם של כמה מראשי
מפלגת העבודה.

הסתכד שמשלחת העכודה כלל לא הוזמנה
לוועידה, חכריה לא הורשו להשתתף
בדיוניה ועל יורם פרי עצמו אסרו מארגני
הוועידה להיכנס אפילו לחדר־האוכל. בינתיים
הגיעו ידיעות שיורם פדי אירגן לעצמו
סידרת פגישות עם אישים רמי דרג כ
משרד-החוץ האמריקאי, נפגש כין השאר
גם עם ג־׳וזף פיסקו, ועם כימה פקידים גבוהים
אחרים.

הוד עהל קו ר אי ם
הגליון הבא של ״ ה עול ם
הז ה״ יופיע, בגלל ה חגי ם, ביו ם
הרביעי הבא בבו קר.
ב ר חו בו ת תל־אביב יופיע
הגליון ביו ם ג׳ בערב.

יועלו מחירי

אתב תי הזיקוק בסוא ץ
ממשלת מצריים מנכה להפעיל מחדש
את כתי הזיקוק הגדולים של מצריים כסו־אץ,
שנהרסו כליל כהפגזה ישראלית אחרי
טיכוע המשחתת ״אילת״ כשנת .11(68
בטאון המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה המוסר
על כך, טוען כי לעובדה זו יש משמעות לגבי
המשך הפסקת האש, שכן המצרים לא היו מסתכנים
בהשקעת סכומי עתק לשיקום מיפעל העלול להינזק
מחדש מיד כאשר תחודש האש.

צפרתהע בו ד ה !עפת
עד רו בדהמפלגה

סיבת ההתערבות היא הודעתו של אחד הנאשמים
בפריצה, דויד אסולין, שהודיע בבית־המשפט, כי
המשטרה הבטיחה לו עונש קל אם יסכים להכניס
את שם לביב לפרשה.

עליית המחירים תכלול בתוכה גם את מחיר הספרים.

סו ב סי די הפפשל׳ תי ת
לווצליפתו ש ד ישו״

ה פנ ת רי ם תחמון עיי׳
אירגונים מאואיסטיים
הכינוס באיטליה שאליו הוזמן נציג
הפנתרים השחורים הוא של פלגים אשר
פרשו מאירגונים מאואיסטיים לכיוון שמאלה
— כלומר, הפלגים הקיצוניים כיותר של
השמאל החדש הקיצוני.
מניחים שעל
רופה, המקורבים
תרים עצמם לא
התומך באירגוני

כעיקכות האישור שניתן למפעלי נייר
חדרה להעלות את מחיר הנייר ב־,20$
צפוייה עליית מחירים של בל העיתונים.

הפנתרים המליצו חוגי מצפן באילחוגים
אלה. קרוב לוודאי שד,פנ־הבינו
את מהות הכינוס המזמין,
הפידאין הקיצוניים.

צליבתו של ישו, בהתאם למסורת הנוצרית,
בולל הסיפור על תפקידו של יהודה
איש־קריות — יצולם כסוף החודש כירושלים,
בשמפיקי הסרט מקבלים סובסידיה
ממשלתית עבור כל הוצאותיהם לצילום
המאורע המשוחזר.
חברת ההפקה של דוד וולפר, ממפיקי הסרטים
השמרניים והריאקציוניים ביותר בארצות־הברית, עוסקת
בהכנת תוכנית מיוחדת לטלוויזיה, ממומנת על-
ידי חברת השעונים טיימקס. הצוות האמריקאי, הנעזר
באולפן מקומי, הגיע ממינכן, שם צילם תוכנית
אחרת באותה סידרה, על חייו של אדולף היטלר.

כיוון שפרי משתתף באופן קבוע בישיבות הוועדה
המדינית של המערך, ובקי בכל סודות המדינה, נוטים
לדרוש ממנו הסברים על פגישות אלה, שנעשו
ביוזמתו וללא כל אישור מראש של הממונים עליו.

נסיעה של פונקציונר אחר כמפלגת
העבודה, מנהל המחלקה לנוער זאב וקסלר,
המעוררת אף היא מורת-רוח: וקסלר, איש
אחדות־העכודה וחכר קיכוץ כארי נסע
לסיור בגרמניה על חשבון ולפי הזמנת שר
התרבות כממשלת בוואריה.

א רי א ל עמיעד
יפרו ש מעיריית ח״א
ממלא־מקום ראש עיריית תל־אכיב,
אריאל עמיעד, עומד לפרוש ממועצת
העירייה אחרי שבקשתו לקבל הבטחה
ככתב מצמרת המערך, בי הוא יהיה המועמד
לראשות העירייה כקאדנציה הכאה,
נדחתה.
עמיעד עומד לקבל על עצמו את
המועצה לשיווק פרי הדר במקומו של
ראשי הפרדסנים תומכים במועמדותו
ייפגש עמיעד עם שר החקלאות חיים
העניין.

תפקיד מנכ״ל
מרדכי מקלף.
ועוד השבוע
גבתי לסיכום

סו כו ת, תשל״ב

משחת השיב
ה חדי ש ה בינ תר
בי שר אל !
״שמן״ מציעה לך עתה אתמ שח ת השיניים ה טו ב ה ביותר, היעילה
ביותר והט עי מהב מיו ח ד :״זיג-זג״ — בשני צבעים.
המש חה ה מ כיל ה? 111011)10 וגם 11010ק0ז? ^ 301110 חודר ת זיג-זג בין חריצי
השיניים, מנ ק ה או תן בי סו דיו ת, מ שמידה בקט ריו ת, מ ר חי ק ה ריח רע,
עוזרת ב חי סון השיניים.
״זיג־זג״ מ שח ת ה שיניים ה אי די אלי ת לגדולים ולק טני ם. תעניק לך ולבני מ שפחתך —
שיניים ברי או ת, לבנו ת ויפו ת !
20£הנ חהל היכ רו ת רא שונה
ב מ קו ם 1.35ל״י
1.10ל״י בלבד.
ה הנ חהלת קו פ ה קצרה,
מהרי לנצלה !

אלתדאג-קח

זיג־־זג

סטודיו כרמל. בינג ליניאל

ך* א מבכר, כאחת מפגישות המערכת, ניסינו לשחזר
/מה אירע בגורלם של עשרות רבות של עובדים, שהיו במרוצת
השנים שותפים למערכת עתון זה.
הסיכום היה מרשים למדי: שניים מהם הפכו לפרופסורים,
המרצים באוניברסיטאות ארצות־הברית, אחד בנושא התיקשורת
והשני בפסיכולוגיה: אחד הפד לבעליו של מכון לעיבוד נתונים,
המפעיל מחשב יקר־ערך: שניים היו לפירסומאים, אחד למהנדס
ואחד למו״ל. ואילו כל שאר העשרות הרבות, מאלה שעבדו מספר
שבועות במערכת זו ועד אלה שהמשיכו מספר שנים, רובם
ככולם, ככל הידוע לנו, נשארו במקצוע העתונות, אם בארץ
ואם בחו״ל.
איני רוצה לחזור כאן על הרשימה המרשימה של כוכבי העתו־נות
הישראלית, שעשו את תחילת דרכם בעתונות בהעולם הזה.
בין אלה אפשר למצוא כיום ידידים ושונאים. אבל ללא ספק
הכרה אחת מאחדת אותם: שהעולם הזה היה עבורם בית־ספר
מצויין למקצוע העתונות.
במדינה בה קיימים קורסים לעתונות וקתדרות לעתונות באוניברסיטאות
מוכרות ובלתי מוכרות, בהם לומדים מאות תלמידים׳
ושלא הצליחו להעמיד עד כה לרשות העתונות הישראלית
אפילו עתונאי מקצועי אחד — זהו ללא ספק הישג בעל חשיבות
החורגת מתחומי שבועון זה בלבד.

^ תדמית עוברת בירושה

מקלטי דדיו למבתיות

$קו1ואק
מבחר דגמים לבחירתך !
ה מ פי צי ם:

•ו גו ת די דן כו ד ־ א

ב ע ״ ח

ו בו׳ פי לי ם בי שראל

חיפה

רח׳ אלנבי , 12 טל 526231 .

ירושלים: א׳ פאול בע״מ, רח׳ אבן ישראל . 2טלפון 23561
תל־אביב: רדיו צליל בע״מ, רח׳ טשרניחובסקי <21 טלפון 51167
באר־שבע: הילמן את לוינסון, רח׳ הפלמ״וז ! 79 טלפון 3639

פרסו שפי היפה

א כ לי הו דיי ם בחגי כרגיל

המסעדה פתזחה
עד אחרי חצות

ארוחות קארי מקוריות ומאבדים הודיים אחרים
עוף כקרי, חסילונים, ירקות ודגים. ארוחת עסקים
מדאה ב־ 8.75ל״י. מיזוג אויר מלא ואוירה נעימה.

ס יטא ר

המסעדה

ההודית1

רח׳ שלום עליכם ,10ת״א, טל 58553 .
(ע״י כית ״אל־על״)

.העולם הזה״ ,שבועוןהח דש ותהישראלי
המער-כת והמיגהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
חא־דואר 136 מען מברקי: עולמסרס. הדפוס החדש״ בע״מ,
מ״א, רח, בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
בססי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ך* זכרתי עוכדות אלה כדי להצביע על תופעה מעוררת
1 1עניין — תדמיתו של העולם הזה לא רק בשבועון אלא
כבית־ספר לעתונות. תדמית זו עוברת כנראה בירושה מדור לדור׳
למרות שאין אנו מנהלים כל מבצעים לגיוס כתבים חדשים
או קורסים לעתונאים מתחילים.
מדי חודש מצטברת במערכת ערימה מרשימה של מכתבים,
רובם ככולם כתובים בידי צעירים, שזה עתה סיימו את שירותם
הצבאי. נוסחם אף הוא דומה ברוב המקרים :״הייתי רוצה לדעת
אם יש אצלכם מישרת כתב פנויה,״ או ״אני קרוב לדיעות
העולם הזה ומזדהה עם רוב רעיונותיכם, שמעתי כי אתם מעניקים
הזדמנות לעתונאים מתחילים...״
אחרים מבקשים עצות והדרכה מה עליהם לעשות כדי ללמוד
עתונאות וכדי להתחיל לעבוד כעתונאים. לצערנו, אין אנו יכולים
לנהל חילופי מכתבים עם כל הפונים אלינו. תפקידנו הוא לכתוב
עתון, לא מכתבים.
אולם בדרך כלל, כשמכתבו של הכותב מעיד על רצינותו,
הוא מוזמן מייד לפגישה. איננו חוקרים הרבה בעברו ובתכונותיו
של האיש. איננו מעבירים אותו בשרשרת של מבחנים.
לרוב הוא עובר מבחן פשוט אחד: עבודה. מוטלת עליו משימה
עתונאית פשוטה ביותר של עתונאי מתחיל: להביא סיפור עתו־נאי
פשוט וקצר ביותר.
מנסיוני בשנים האחרונות אני חייב לומר: למעלה נד,ס/ס90
מהנבחנים במבחן זה, נכשלים בו. פשוט אץ אנו רואים אותם
יותר. נראה שרוב אלה החולמים להיות עתונאים, סבורים כי
ברגע שיציעו את עצמם לתפקיד, הם יזכו מייד במישרה, במיש־רד־
בדרגה ובמשכורת — וכמובן בעמודי העתון בו יודפס שמם
באותיות של קידוש לבנה.
העולם הזה יכול להציע לפונים אליו, כפי שעשה זאת תמיד,
רק דבר אחד: הדרכה בעבודה העתונאית.

דרושים:
כתבים מתחילים
ני רוצה לומר הפעם מספר דברים לאלה הפונים אלינו,
ל? העומדים לפנות או המהססים בפנייתם זו.
אין דבר פשוט יותר מאשר להתקבל לעבודה בהעולם הזה.
אין צורך בקשרים, בפרוטקציה או נסיון קודם. עתון זה השומר
על חיוניותו בעזרת תהליך מתמיד של חילוף משמרות של
עובדיו, זקוק תמיד לעובדים חדשים — כתבים מתחילים, צלמים,
או בעלי כישורים אחרים בתחום העתונות.
אפשרויות ההתקדמות ומרחב הפעולה שיכול כתב מתחיל
למצוא בעתון זה, עולים על כל מה שעתון ישראלי אחר יכול
להציע לו.
כדי להתחיל לעבוד ככתב בהעולם הזה דרוש, מלבד הנתונים
המובנים מאליהם לגבי כל מי שרוצה לעסוק במקצוע זה, דבר
אחד: הרצון לעבוד, לעבוד קשה, לעבוד במתח, לעבוד הרבה.
זהו כל סוד ההצלחה של העולם הזה כבית־ספר לדורות של
עתונאים.
אם דרישה זו אינה מרתיעה אותך — שערי העולם הזה פתוחים
בפניך.

העולם הזה 1779

13־ ס 1ס ך*ד *וגקבסוו

?!עולם חזה 1779

בקיזג 1ר 1ל עני1
קמה נמס טלית

׳׳ססו טהור

ייוט* ססיטיז•^

תמרורים
נפטר. בגיל ,62 פרופסור אריה
ציפרקובסקי, מנהל מחלקת עור ב־בית־החזלים
שיבא, לאחר מחלה. עלה
ארצה ב־ ,1933 נימנה עם מייסדי תל־השומר
אחרי מלחמת השיחרור, הקים בו
את מחלקת מחלות עור ומין. מהתורמים
העיקריים לחיסול מחלת הגזזת בארץ.
הניח אשה, שתי בנות ובן, גם הוא
רופא בשיבא.
נפטרה. ציפורה אהרונוכיץ,
בתם של יוסף אהרונוביץ, ממנהיגי תנועת
הפועלים בארץ, והסופרת דבורה ברון.
נפטר. מאיר שחף, בגיל ,75מ מייסדי
המושבה הוד־השרון, ואביו של
העיתונאי אלי שחף, מעורכי במחנה, ש־
•נפטר לפני תשע שנים.
התפטר. ראש עיריית צפת, מאיר
מיגר, שימשיך לכהן כחבר מועצת
העירייה.
נולדה. לראש עיריית טבריה,
משה צחר, נכדה.

קזאקוב
רקדו. בצוותא, בחתונתו של ה
עולה
מרוסיה המפורסם, יאשה קזאקוב,
ראש־הממשלה גולדה מאיר, שר־הבי־טחון
משה דיין, וראש האופוזיציה
מנחם בגין.
נישא. בשלישית, ראש־ממשלת
צרפת ז׳אק שאכאן־־דלמאם 56בטקס
אזרחי, עם מישלין שוולד ,,גרושה
בת .40 לראש הממשלה ארבעה ילדים
מנישואיו הקודמים, לרעייתו החדשה —
שניים.
עומדתלהינשא. לבמאי-
סרטים איטלקי בשם פרנקו אינדובינה,
מי שהיתר, קיסרית איראן, סוראיה,
שהיתר, אשתו של השאח הפרסי במשך
שבע שנים, גורשה מעל פניו, לאחר שלא
הביאה לו יורש־עצר.

לוי
!וצרת דובק *

איכות בינלאומית־י־

תערובת אמריקאית * סופר קינג ס״ז-פיל טר

נפטר. בגיל ,68 בעת ביקור באר־צות־הברית,
פרנץ לוי, חלוץ ׳תעשיית
הגומי בארץ. מהאישים הבולטים בין עולי
גרמניה בחיפה עירו, חבר הנהלת התאחדות
בעלי־התעשייה בחיפה, חבר הנ הלת
דירקטוריון חברת-החשמל, פעיל כליברלים
העצמאיים.
זכה• בפרס הראשון בתחרות בינלאומית
למנצחים בברלין המערבית, גג־ריאל
שמורה 25 שקיבל מדליית-
זהב ופרס בסך עשרת אלפים מארק.
העולם הזה 1779

**ץ ר״הכיטחון משה דיין חוא אדם נחמד, באמת
נחמד.
תענוג הוא לראות אותו בטלוויזיה, כל שני וחמישי,
כשהוא מחייך את חיוכו השובב.
תענוג הוא לשמוע את הודעותיו השנונות, בסיגנון
צברי מלבב, הסותרות זו את זו.

אולם כמו בד דכר טוב כחיים, יש לזה
מחיר.

ועלינו לשאול את עצמנו, סוף־סוף, את השאלה שניסינו
להתחמק ממנה במשך ארבע שנים:

האם אנחנו יבולים להרשות לעצמנו את
משה דיין ץ

ך* י זוהי האמת הפשוטה: משה דיין הוא שר־ביטחון
* יקר•

פשוטו כמשמעו: יקר. יו״ד. קו ״ף. רי״ש.

הדבר מתבטא במיספרים פשוטים.
בשנה האחרונה לפני מלחמת ששת־הימים, שהיא גם
השנה האחרונה ללא משה דיין במשרד־הביטחון, הגיע
תקציב־הביטחון של המדינה למיליארד ורבע ל״י.

כשנה השוטפת, הניע תקציב־הבטחון ל•
5.2מיליארדים ל״י.
זה היה לפני הפיחות. עכשיו מצפה לנו תקציב נוסף,
שנידרש לאשרו בלי חוכמות, בהתאם למחירים החדשים.

כקיצור: כמשך ארכע שנות כהונתו של
משה דיין, נדד תקציכ-הכטחון פי ארכעה.

ך מראית״עין, אין זה מוזר. שהרי בינתיים היתה
/מלחמה, ומלחמת־ההתשה, וסיפוח שטחים בפועל.

אכל למעשה זה מוזר מאוד־מאוד.

שהרי לפני המלחמה, חיינו בגבולות הנוראיים של

מזה ארבע שנים, אין לנו שר־ביטחון שהוא חבר
בממשלה, המקבל חלק סביר מתקציב המדינה, והכפוף
למיגבלות הטבעיות של משאבי המדינה.

כשר-הכיטחון, יושב משה דיין על תקן אישי
של שולטאן. אין אדם בצמרת שהעז אי־פעם
לסרב דו משהו.
שר־האוצר הכריז בעבר גלויות שאין הוא בודק את
תקציב הבטחון, אלא מאשר אותו אוטומטית, כפי שהוא
מוצע על־ידי דיין.

מכקר־המדינה משתחווה שלוש פעמים, וחולץ
את נעליו, לפני שהוא נכנס להיכל המקודש
של הביטחון.

האיש המטפל בממלכה כלכלית עצומה זו — כימעט
מחצית תקציב־המדינה, כימעט שליש התוצר הלאומי! —
הוא פקיד שונא־פירסומת, שאינו כפוף לשום מרות דמוקרטית,
והעושה את מלאכתו בדממה אולימפית.
״עוזר־שר־הביטחון״ ,צבי צור (הוא צ׳רה) אינו סגן-
שר, וממילא אינו חבר־כנסת ואינו מופיע בפניה. הוא
אחראי אישית בפני דיין, ועושה כמיצוותו. ואם כי יש
לי כל האמון האישי למי שהיה המג״ד שלי בימי קרב,
מצב זה אינו בריא.
וזה היה המצב עד כה, בפשטותו: שר־הביטחון קבע
את תקציב־הביטחון ככל העולה על רוחו, הממשלה והכנסת
ענו אחריו אמן, ושרו את התקווה.

כולנו שילמנו.

דם נורמלי אינו מסוגל לחשוב על מיליארדים.
צריכים לחלק סכום זה ליחידות מובנות יותר.
בישראל יש 635 אלף משפחות. כאשר תקציב־הביטחון
מגיע ל־ 5.2מיליארד ל״י, פירוש הדבר שכל משפחה
משלמת עבורו, בממוצע, כימעט 8000ל״י בשנה.

נושא אחר, לדוגמה, הוא גודל התחייבויותינו הבט־חוניות
מחוץ לישראל.
צה״ל מאמן צבאות רבים מסביב לכדור־הארץ. אוייבי
ישראל והעיתונות העולמית הנייטרלית טענו שאנו מאמנים
את צבא סינגאפור וקונגו, מחזיקים בסיסים באתיופיה,
מנהלים מלחמות בסודאן הדרומית ובצ׳אד, שביצענו
מהפכה באוגנדה, ועוד ועוד.
מי שקורא ידיעות אלה בעיתונות הרצינית, יכול לחשוב
שישראל היא מעצמה עולמית, בסדר־גודל של ברית־המועצות,
או לפחות בריטניה וצרפת.

אלא שכשכיל פעולות ישראל מחו״ל אין
משלמים 250 מיליון אזרחים סוכייטיים, אלא
שלושה מיליון אזרחי ישראל.

לא מכבר שמעתי מפי האדם מם׳ 2בגרמניה, שלפי
הערכה מוסמכת נאלצת ברית־המועצות להימנע מהרפת־קות
באירופה, בעולם הערבי ובמיזרח הרחוק, מפני ש כלכלתה
הלאומית שוב אינה מסוגלת לשאת במחיר. ואילו
אנו מסוגלים, כנראה, לשאת בכל מחיר.

מפני שאנו אוהבים את שר-הכיטחון שלנו,
ולמי יש לכ להגיד לו לא ץ

^ מונח ״ביטחון״ הוא רב־צדדי מאוד. אין הוא
( } פשוט כלל וכלל. אפשר להרוס את הביטחון האמיתי
על־ידי הגברת הבטחון הפורמלי.

ואין קשר אוטומטי כין ביטחון לבין תק•
ציב־כיטחון.

נח ה שלה
ה־ 4ביוני, גבולות שחסרו כל קווי־ביטחון טבעיים.
משה דיין עצמו אומר לנו, כיום, שהשיבה לגבולות אלה
תסכן את עצם קיומה ובטחונה של המדינה.

ההגיון אומר שבגבולות באלה היינו זקוקים
לעוצמה צבאית יותרגדולה. שהרי
בוח-המגן צריך לבוא כמקום גכולות־הכיטחון.
ואילו מזה ארבע שנים אנחנו חיים בגבולות־ביטחון
אידיאליים ממש, עם מחסומי־מים נהדרים בדרום ובמיז־רח,
בסיס במרומי הגולן, מרחב־חגנה אווירי, ריחוק החזית
ממרכזי־האוכלוסייה, ועוד ועוד דברים טובים.

אפשר היה לחשוב כי כגכודות אידיאליים
אלה, אנחנו יכולים לחסוך מתקציב־הכטחון.
שהדי מי התעלה והירדן אינם עולים כסף.

ובכל זאת — אנחנו משלמים פי ארבעה י ות ר, גם
בשנה שאין בה לחימה כלל.

^ ם כן, מהו ההסבר לעליה זו במצב התשלומים?
הריני מעז לנסח אותו בצורה הפשוטה ביותר, כלהלן:
אין אנחנו משלמים רק בעד הביטחון. אנחנו משל מים
גם בעד שר־הביטחון.

הכטחון הוא חיוני. שר-הכטחון הוא לוקסוס.
לפני
מלחמת ששת־הימים, היה שר־הביטחון לוי אש כול,
מי שהיה לפני כן שר־האוצר. סגנו היה צבי דע-
שטיין, שגם הוא בא ממשרד־האוצר, וחזר אליו.

שני האנשים האלה היו חדורים תודעה כלכלית.
כלומר: הם שאלו את עצמם כמה עולה
כל דכר.
רק משמיץ זדוני יכול לטעון, כיום, שבימי שר־הבי-
טחון לוי אשכול חסר דבר לצה״ל. אשכול לא קימץ
כאשר היה צורך בחימוש. להיפך, מכיוון שלא היה איש־ביטחון,
ואף ידע זאת היטב, לא נהג לסרב לדרישות.

ולראייה: כימי כהונתו קם וחושל הכוח
הצכאי, שהשיג כשישה ימים את הנצחון ה
צכאי המזהיר, שנרשם על שמו של משה דיין.
כל זה, במחיר של מיליארד ורבע ל״י לשנה.

^ ולם מלחמת ששת־הימים לא הביאה לנו רק
את הנצחון, אלא גם את משה דיין.
ומאז נפרצו כל הסכרים.

אין לומר על דיין שהוא חסר חוש לכסף,
כמישור האישי. בהחלט לא. אבל חסרה לו
כל תודעה כלכלית כמישור הציבורי.

ואיני מתכוון לביזבוז העצום של פמלייתו האישית,
ולא לאורח־החיים הבזבזני שבו הוא מנהיג את הצמרת.
כל אדם בישראל ישלם ברצון לירה אחת לשנה כדי
להחזיק בשר־ביטחון ססגוני כזה. זה שווה את הכסף.

אני מתכוון להתנפחות תקציכ-הכטחון, בניצוחו
של משה דיין.

ה שה
למעלה מ־ 650 לירות לחודשי
אם הכנסתך היא מעל לזו של משפחה ממוצעת,
הרי אתה משלם יותר — ואולי הרבה יותר — בצורה
של מס־הכנסה, מיסי־עקיפין, ועוד ועוד.
למעשה, אתה משלם עוד יותר. כי תקציב־הביטחון
אינו כולל סכומים שונים, הנוגעים לענייני ביטחון, אך
המשובצים בתקציבים אחרים. למשל: תשלום המשכורת
לחיילי־מילואים משובץ בביטוח הלאומי, השייך למשרד־העבודה.
ובכן, אין זה סכום מופשט.

זהו סכום ממשי כיותר, שאתה משלם
אותו.

יננו יכולים לנתח כאן את תקציב-הביטחון. אולם
יש דברים, שאיזכורם אינו מגלה סודות בטחוניים
כמוסים.
כבר דיברנו במדור זה על האבסורד הפנטסטי שבשיטה
הנוכחית של שירות־מילואים, המוציאה מנהלי-
עבודה חסרי־תחליף ממיפעלי-ייצור חיוניים, כדי שיעמדו
בשער מיתקן בלתי־חשוב וימשכו בחבל המוט הצבעוני.
המחשבה הכלכלית הבסיסית ביותר היתר. מביאה ל מסקנה
שיש לגייס מילואים רק לצורכי אימונים של יחידות
הדרושות למלחמה, וכי את תפקידי השמירה, הסיור
השיגרתי והתחזוקה השיגרתית יש להעביר לצבא־קבע
מוגדל ושכיר.

זה יכיא לא רק לחיסכון עצום כתקציב
המדינה, אלא גם לחיסכון עצום כמשק ולייעול
כל המיפעלים.

אם תקציב־בטחון מביא לנטל מיסים ההורס את
רצון־העבודה — הרי הוא מזיק לביטחון.
אם תקציב־ביטחון מנופח גורם לחוסר אמצעים ל־בתי־ספר
הגונים, לסתימת הפער הסוציאלי, לבריאות ציבורית
תקינה — ,הריהו פוגע במוראל הציבורי, בתשתית
הלאומית, וממילא בביטחון.

שר־כיטחון ישראלי יכול לסכן את כיטחון
המדינה יותר מכל שר-כיטהון מצרי או סורי,
אם הוא עולה יותר מדי ביוקר.
ולנו יש, כמדומני, שר־הביטחון היקר ביותר בעולם,
אם נשווה את תקציב־הביטחון לתוצר הלאומי.

*** ר״האוצר התעורר סוף־סוף מתרדמתו הפוליטית
המודעת, ורמז על רצונו להוריד מיליארד ל״י מ־תקציב־הביטחון
הבא.
שר־הביטחון נרעש, ומפיץ סביבו רמזים על משבר,
על איום בהתפטרות, וכיוצא באלה.

אינני סכור כי די בקיצוץ של מיליארד
אחד כלכד.
אני סבור שיש צורך בבחינה מדוקדקת מחודשת של
כ ל תקציב-הביטחון, על-ידי ועדה בדרג עליון, מורכבת
מאישיים עצמאיים — ובכללם רמטכ״לים לשעבר. יש
לקצץ את כל המיותר, ולהוריד את תקציב־הביטחון ל-
מימדים המתאימים למדינה כשלנו.

ואם שר-הכיטחון סכור שכמיקרה זה עליו
להתפטר — מילא. אולי נשיג שר זול יותר.

מכתבים

אני מתבייש
להיות אזרח

ישר השיכון מתבייש להיות שר בממשלה
הזאת. דעתי כדעתו. אני מתבייש
להיות אזרח במדינה הזאת.
האמנם ייתכן שכבר פשה בנו הרקב
כל־כך עמוק — בכל תחומי החיים?
בתחום הפשע המאורגן — הצליח דד
מימסד לקבוע כי אין חיה כזאת. אמנם
כנופיות שולטות בשוק הכרמל בתל־אביב,
בדיסקוטקים, במסעדות. שריפות,
סבות, אלימות, לנסקי — אבל המימסד
לא הצליח לגלות פשע מאורגן.
בתחום המשטרה — לא הצליח המימסד
לגלות כל פגם. פרשת יגאל לביב מסריחה
לשמיים. רמתה המקצועית של המש טרה
והישגיה בתחום הפלילי מידרדרים.
במקום מיקצועיות, משתלטת במשטרה
שיטה אחרת — השימוש במכות. מכתבו
המזעזע של מוני יקים (העולם הזה ,)1777
בו סיפר על המכות שקיבל במשטרה —
ומה שנורא יותר, על הפילוסופיה
ששמע מפי השוטרים— חייבת היתד. לשמש
נורת־אזהרה לשר המשטרה ולמפכ״ל. אך
לא דובים ולא יער.
בתהום הממשלתי — רוצה דיין לשלוח
פועלים לבתי־הסוהר.
תהיה זו מדינה מקסימה: הפועלים ישבו
בבתי־הסוהר, השוטרים יכו אותם שם,
ולנסקי וחבריו ישלמו ברחובות, יגבו כספים
— וישלחו לבתי־הסוהר כל מי שיסרב
לשלם להם.
בני ציטרין, תל-אביב

בשמת פעיל
מאז ימי המאבק על תקומת המדינה ובכל
מלחמות ישראל הסיעו האוטובוסים של ״אגד״
לוחמים ועדיין אנו עומדים לשירות האומה בכל
שעה שנקרא. כי ״אגד״ הוא חלק בלתי־נפרד
מן העם. חבריו חיילים ככל אזרחי המדינה
ורכבו עומד נכון לכל שעת־צורך. גם בימים
שבין מלחמות עומד ״אגד״ במערכה על שמירת
הקשר לכל ישוב שעל מפת ישראל.
להילחם בפשע המאורגן

כאזרח המשתתף באופן פעיל בעשייה
לביטחונה של המדינה (שבע שנים ב שירות
צה״ל) ,אני רואה בדאגה עמוקה
את בעיית הפשע המאורגן.
ברוד לכל בר־דעת — או צריך להיות
ברור — שהמצב בשטח זה הולך ומחמיר,
ויש להילחם בסכנה החדשה כל
עוד לא מאוחר מדי. לדעתי, נושא זה
יכריע את עתידה ודמותה של המדינה
לא פחות מנושאי השלום והפער החברתי.
על העולם הזה להילחם בפשע המאורגן
בצורה הנמרצת ביותר, גם בכנסת וגם
מעל דפי העיתון. ליזום חקירות, לתבוע
דו״ח מהשלטונות על מעשיהם ומחדליהם,
ובשום פנים לא להרשות לנושא לרדת
מסדר היום. אני אישית מוכן להשתתף,
במידת יכולתי, במימון פעילות זו.
רפאל דגן, ראשון־לציון

הסטודנטים — חלוצי
חגיזקנות בישראל

לפני זמן, פורסם בעיתון נשים המכבד
את עצמו מדריך לסטודנטית הצעירה, איך
להתנהג עם טיפוסי סטודנטים שונים. אחד
הטיפוסים היה כמובן הסטודנט הערבי—
שתואר בצורה השלילית ביותר (״׳מכוער,
אינו מוכן לדבר על, בוליטיקה /טיפוס
אנטי חברתי ודוחה״) .העצה שניתנה לסטודנטית
הישראלית: לא לקיים איתו
ש־ם קשרים, מלבד כאשד היא צריכה
להעתיק ממנו הרצאה.
תיאור גזעני זה
לא נפל מהשמיים
— הוא תיאר בדיוק
את המציאות
בקמפוסים של יש ראל.
מספיק שסטודנטית
תשמע מילה
ערבית ממד,
כדי שפרצופה יחמץ.
ואם אחת מאלף
מעיזה לקיים
קשרים עם סטו דנט
ערבי, היא
מוחרמת מיד על-
ידי חברותיה. זוגות
מעורבים כמעט ולא קיימים בקמפוס
— אלא אם כן הסטודנטית היא יהודיה
שהגיעה מארצות־הברית, ודא ספגה
לתוכה אח הגזענות הישראלית. הסטו-
(המשך בעמוד )9

העולם הזה 1779

פרשת מאיר לנ ס ק׳
סירובו של שר הפנים להעניק תעודת־עולה
למר !מאיר לנסקי בגלל ״עברו
הפלילי״ מעורר מיספר שאלות ביחס ל-
חוק־השבות, שמן הראוי היה לקבל עליהן
תשובה מפי המחוקק.
(א) מה היא הגדרתו המדוייקת של
המחוקק למונח ״עבר פלילי״? האם כל
אדם החשוד בעבירה על החוק זוכה
בתואר ״בעל עבר פלילי׳ /או רק אדם
שהורשע לאחר שאשמתו הוכחה?
שלטונות ארצות־הברית, על אף השנים
הרבות שעמדו לרשותם,
לא הצליחו למצוא ראיות
מספיקות להרשעתו של
לנסקי, וגם אם עובדה זו
תזקף לחוסר יעילותה, ואולי
אפילו שחיתותה, של 6 המשטרה הפדראלית, הרי
כל עוד לא הוכח ההיפך י מזה, רשאי מר לנסקי לראות
את עצמו כזכאי וכחף-
מפשע.
אם יש בידי משרד-
הפנים שלנו הוכחות חותכות ל״פשעיו״ של
מר לנסקי, עליו להביא אותן לידיעת הציבור.
הוכחות כאלה, אילו נמצאו, היו
עוזרות, מן הסתם, לממשלת ארצות־הברית
להניח את ידה על ״הפושע הנמלט״ ,ויש
לשער שהיא היתה מזדרזת לתבוע את
הסגרתו של לנסקי.
גירושו של לנסקי מגבולות המדינה
מבלי שארצות־הברית תתבע רשמית את
הסגרתו, נראה בעיני רבים כצעד תמוה
ביותר.
(ב) האם כל מי שנחשב בארץ מוציאו
כ״בעל עבר פלילי״ פסול אוטומטית
לקבלת דרכון ישראלי? מה יקרה, נניח,
אם יהודי מבדית-המועצות, אשר הורשע
שם על עבירות כלכליות (מיסחר
במטבע זר) ,או אפילו גניבה מרכוש
המדינה, יגיע ארצה ויבקש תעודת ע ד

11 1

מ8זז ש ב טו ח ־ ב טו ח
לה? האם משרד־הפנים יפעיל נגדו את
החוק, אותו הוא מפעיל. נגד לינסקי?
(ג) מר לנסקי הודה באוזני אחד מ-
מראייניו שהוא עסק בזמנו (בתקופת
ה״יובש״) בהברחת משקאות לארצות־הברית,
ובמכירתם באופן בלתי-ליגלי.
האם פשע מסוג זה פוסל אותו לקבלת
דרכון ישראלי?
מר ברונפמן, למשל, עשה את המיליונים
הרבים שלו בהברחת ויסקי מקנדה
לארצות־הברית, ובכל זאת שמחה ממשלת
ישראל כאשר ״פושע״ זה
תרם כמה מיליונים להקמת
מוזיאון ישראל בירושלים.
האם בדקה עד כה ממ שלת
ישראל בציציותיהם
של כל העולים והנדבנים
מארצות הרווחה?
״פשע״ שני, שמר לנסקי
הודה בו, הוא ניהול מיש-
חקי-הימורים. האם ה״פיס״,
ה״לוטוי וה״טוטו״ אינם
בגדר של מישחקי הימורים?
או שמא טוהר מידותיהם, והעובדה שחלק
מהכנסותיהם מוקדשות למטרות ציבוריות,
הופכות הימורים אלה לעיסקות כשרות?
(ד) האם מדינת ישראל אינה צריכה
לשמש מיקלט גם ליהודים ש״חטאו״,
אס רצונם לחזור בתשובה, ולחיות חיי-
יושר בין אחיהם? האם רשאית מדינת יש ראל
להעניש אדם על־ידי מניעת אזרחות
ממנו, גם לאחד שהאיש ריצה את עוונו
בארץ מוצאו? האם יהודי, אף על פי
שחטא, שוב אינו נחשב ליהודי במדינת
ישראל?
•אני שואל את השאלות האלה משום
שהדברים לא ברודים לי, ולרבים מבין
אזרחי המדינה. מחובתה של הממשלה
להבהיר לנו את חוק-השבות, כדי שנדע
באיזה ימין: מדינה אנחנו חיים.

פ סו ק מ תגך עול*
״הבל הבלי ם, הכל הבל! ״ אמר הבל, ויוריד א ת הנ־בוט
על ראשו של קין.

פתרון לבע״ית המא פי ה
גירושו של לנסקי מגבולות המדינה
עלול לעלות לנו ביוקר. חוגים כלכליים
מוסמכים מעריכים שהחזרתו לארצות־הברית
תקטין את הכנסת המגבית היהודית
המאוחדת באמריקה בכמה עשרות
מיליונים של דולרים לשנה. שלא לדבר על
כ־ססס 300,000,דולר, שבו מעריכים את
רכושו הפרטי של לנסקי,
שיירד לטמיון ברגע שהוא
יגורש מהארץ.
לדברי חוגים אלה עלול
לנסקי, ברגע שיגיע לאר־צות־הברית,
להפעיל את
קשריו ולגרום לכך שמיל־יונרים
יהודים רבים, החייבים לו את עושרם,
יחדלו לתרום למגבית, ויש לשער
שבשטח הלחצים לא תוכל אפילו מדינת
ישראל להתחרות עם לנסקי.
מאחר ומצבה הכלכלי הקשה של המדינה
מטריד את מנוחתי בזמן האחרון — יש
לי הצעה בלתי־שיגרתית, אשר תפתור גם
את הבעייה של מר לנסקי ותקל במידה
ניכרת על הבעיות הפיננסיות של מדינת
ישראל. .
(א) לא לגרש את לנפקי מהארץ.
(ב) לערוך פגישה בינו לבין ספיר, ולשכנע
אותו שיוריש את כספו למדינה, תמורת
התחייבות להקים על שמו מוסד לחינוך
עבריינים צעירים, או ספרייה קרי־מינולוגית,
או מבשלת ויסקי, או ישיבה
בעיר העתיקה, או מוזיאין לכלי־נשק
קטנים ליד מוזיאון ההגנה.

אם הוא יסכים להוריש את כספו ל מדינה,
נוכל תוך שנים מיספר להחזיר
את מחיר מיצרכי המזון החיוניים לקדמותם
ולאות הוקרה על תרומתו הנכבדה,
לתת לו זכיון להפעלת סדום-סיטי.
הרעיון של סדום־סיטי כבר מזמן מנקר
בראשי. למה לא להקים בסדום עיר־שעשועים
בנוסח לאם־וגאם?
האם יש עוד מקום אחד
בעולם שנוצר מתחילתו ל שמש
מרכז לחיי־שעשועים
וחיי־חטא? קאזינו ובתי־זו־נות
מפוארים, ובתי-זונים,
ומירוצי־סוסים ומירוץ מכוניות,
ובנקים שווייציים וחנויות ללא מכס
וכל שאר הפיצ׳בקס, שיכולים להחיות את
אתור ים־המוות, להמתיק את החיים בים-
המלח, ולהפוך את השממה לגן־עדן פורח.
את ניהול המיפעל המאושר הזה אני מציע
למסור לידי המאפייה היהודית באמריקה,
בשני תנאים :
(א) האוצר יקבל > 510/מהרווחים של
סדום־יסיטי.
(ב) ה״מאפייה״ תתחייב, בתמורה ל־זכיון
הבילעדי שיינתן לה, להיות אחראית
על הביטחון השוטף לאורך הגבול
עם ירדן. צה״ל יוכל להוציא את כוחותיו
מהשטחים, וקדילאקים שחורים, ובהם
גאנגיסטרים בחליפות ערב מפוספסות ותת־מקלעים
חבויים בנרתיקי כנורות, יסיירו
לאורך הירדן ויבטיחו את המדינה מפני
הסתננויות של מחבלים. מה דעתכם?

אחד מעולי ברית־המועצות הביא עימו
השבוע את הסיפור המאלף הבא, אותו
אני ממהר לפרסם כלשונו בתרגום עברי:
יהודי במוסקבה שביקש לעלות ארצה,
הוזמן לחקירה בקג״ב.
״מה דעתך על מדיניות־החוץ הסובייטית?״
שיואל אותו הקצין החוקר.
״אני מזדהה עם כל מילה שנכתבה
בעניין זה במאמר הראשי של. פואוודה,״
אומר היהודי.
״ומה דעתך על מדיניות־הפנים של
ברית־המועצות?״ שואל החוקר.

״בעניין זה אני מזדהה יעם המאמר
הראשי שפורסם באידווסטיה,״ אומר
היהודי.
״והנוער הסובייטי, מה דעתך עליו?״
ממשיך החוקר ללחוץ.
״׳אני בהחלט מזדהה עם המאמר הראשי
שפורסם בקומסונזולסקאיה פראוודה.״
״תגיד לי,״ אומר החוקר .״וריעות
משלו אין לך?״
״יש לי,״ אומד היהודי .״אבל אני לא
מזדהה איתן.״

נג ד כגימץ קי חני די ל
בעיתון ״הארץ״ )28.9.71( .נתפרסמה
רשימתו המתפלפלת והמתחכמת של אחד
בשם פרופסור בנימין קורצווייל, הטוען
כאילו אני, ארתיור רובינשטיין, שהישגיו
בעולם המוסיקה ידועים לכל, כתבתי באותו
עיתון רשימה פוליטית, בה תקפתי
כביכול את התיזה שלו בדבר היותם של
הכנענים ״זרם דומינאנטי יחיד בספרות
העברית החדשה.״
לא ולא! לא היה ולא יהיה דבר כזה,
שאני, ארתור רובינשטיין, אשר הקדיש
את כל חייו למוסיקה, אעסוק בכתיבת
מאמרים פוליטיים בכלל, ואטפל בתיזות
הספרותיות של כל מיני קורצוויילים. אין
זאת כי אם נפלה כאן טעות.
כנראה התכוון הפרופסור בנימין קורע-
ווייל המכובד למאמריו של ד״ראמנון
רובינשטיין (״מישור פוליטי מלא איי געש
סמויים״ ,״הארץ״ )8.9.71 ,בז העז הכותב
להסתייג מקביעתו של פרופסור ברוך
קורצווייל, בדבר חלקם של הכנענים בהיכל
הספרות העברית.
קודם כל, ברצוני להודיע לפרופסור
בנימיו קורצווייל, אשד שירבב את שמי
לתוך מלחמתו הפרטית נגד ד״ר אמנון
רובינשטיין, שאת השכלתי המוסיקאלית
אני זוקף גם לזכות המאמרים והספרים
הקלוקלים שאינני קורא אותם, ומבחינה
זו מאמרו של בנימין קורצווייל בעניין
דעתו של אמנון רובינשטיין על פרופ׳
ברוך קורצווייל השנון, הוא נכס צאן
ברזל של השכלתי. בדיוק כפי שברוך
קודצווייל אינו קורא את מאמריו של
אמנון רובינשטיין, אף כי הוא ייודע בעל-
פה כל מאמר בו הזכיר רובינשטיין את
קורצווייל — כך אין אני קורא את

מאמריו של בנימין קודצווייל אלא אם
כן מוזכר בהם שמי.
למען האובייקטיביות המדעית והאמת
ההיסטורית פניתי, איפוא, אל ד״ד אמנון
רובינשטיין, ודרשתי ממנו לכתוב ממד
תב ל״הארץ״ ולטהר אותי מן החשד הנורא,
כאילו אני ולא הוא קורא •את מאמריו
של פרופסור ברוך קורצווייל.
״האם אתה הוא אותו ארתור רובינשטיין
שכבר לעתים כה קרובות לא שמע תי
עליו דבר במדור הספרות של, הארץ׳?״
שאל דוקטור אמנון רובינשטיין, ולחץ את
ידי בשמחה .״אתה צודק בהחלט, אדוני.
אני הוא הרובינשטיין שהזכיר את שמו
של קורצווייל במאמר הפוליטי. ההבדל
היחידי בינינו הוא שאני קורא את מאמריו
ומכריז על כך בגלוי, ואילו הוא קורא
את כל מאמרי ומודה רק בקריאת אותם
מאמרים בהם אני מזכיר בטעות את שמו.
הייתי עוזר לך ברצון, אך מאחר שברוך
קורצווייל אינו יודע להבחין בין פסנתרן
לפובליציסט, יהיו דברי־ההסבר שלי
מבוזבזים לחלוטין עליו.״
עד כאן דברי עמיתי ושותפי לשם-
המשפחה, הד״ר אמנון רובינשטיין. ועתה
אין לי אלא לבקש את עורך ״הנהלת
חשבונות״ ,שיואיל לפרסם את מכתבי נגד
בנימין קורצווייל, שכתב בשמו של ברוך
קורצווייל, כביכול, כאילו אני, ארתור
רובינשטיין הוא ״המנגן המפורסם בקא-
קופוניה של מערכת, הארץ׳.״
זה כבר באמת עובר כל גבול! לא את
עלבונו של ״הארץ״ בא אני לתבוע, כי
אם את עלבוני.
בכבוד רב, ארתור רובינשטיין.

הצעו ת?־ ס ת רי ם
הפנתרים מתלבטים. הם לא יודעים איך
להביא לידיעת הציבור, בצורה אפקטיבית,
את הבעיות המעסיקות אותם. הם
לא יודעים איך לגייס כספים כדי לממן
פירסומי־הסברה, ולשחרר בערבות את חבריהם
הנתונים במעצר.
יש לי שתי עצות פשוטות ואפקטיביות :
(א) תפסיקו לשנורר תרומות
מנדבנים. את המלאכה הזו
יודעות המפלגות האחרות יותר
טוב מכס. כסף שבא בקלות
— הולך בקלות, ונדבות משחיתות
את האדם.
אם אתם זקוקים לכסף למימון
פעולותיכם — הכריזו על
יום־גיוס. צאו ליום־עבודה אחד בחודש,
שכל הכנסותיו תהיינה מוקדשות לאירגון
הפנתרים השחורים. גייסו חמישים, מאה
פנתרים, שייצאו לעבוד יום אחד בכבישים,
בחקלאות, בסבלות, בבניין — לא חשוב
במה! העיקר יחד.
אני בטוח ששירות התעסוקה של מש-
רד־העבודה ימצא יום־עבודה בשביל מאה
בהורים צעירים, ולא תזדקקו לטובות
של נדבנים, ולחסדיהס של אנשים בעלי
כוונות טובות. אני משוכנע שיימצאו סטודנטים
ורבים מאוהדיכם ה״לבנים״ וה־

״שבעים״ ,שיהיו מוכנים להצטרף אליכם
ליום־עבודה כזה. אתם יכולים כבר לרשום
אותי כמתנדב ראשון מהחוץ.
(ב) אתם רוצים לשתול בהכרת הציבור
שאדם לא יכול לפרנס משפחה של
עשר נפשות ב־ 300 לירות לחודש? גייסו
עשרים, שלושים אנשים, המקבלים שכר
כזה, הושיבו אותם על המדרכה
באחד המקומות הסואנים ב עיר,
שיבקשו נדבות ! בפירוש

בשלט הגדול, שיהיה מוצב
מאחוריהם, צריך להיות כתוב:
״הפנתרים השחורים נלחמים ל צדק
ושיוויון סוציאלי. אנחנו
מרוויחים 300 לירות לחודש וכדי לקיים
את המשפחות שלנו — עלינו לפשוט יד
ולבקש נדבות.״
אני בטוח שתמונה כזו ברחוב בן־יהודה
או ברחוב דיזנגוף לא תימחה במהרה מתודעת
הציבור, וממשלת ״הפועלים״ שלו.
זה גם הרבה יותר זול מאשר להוציא
חוברות הסברה ולערוך הפגנות. כיסוי
מלא בעיתונות העולמית (אם לא בעיתונות
העברית) מובטח לכם. ואין דבר
שמרגיז את הממשלה יותר מאשר כתבות
ותצלומים כאלה בעיתונות הזרה.

פנתרים שחורים: תהיו ״נחמדים״ ותצביעו למערך!

911

ווו

מכתבים
כ 7נ ת. ב ה /ע ס /ג

מ דו ע ה*ית ע צו רדדא
משבט 15חודש
ץ ץ עצרי הממ הלי, אשר נמשך 15
(*) חודשים, העסיק לא נמעט את
העיתונות הישראלית, והלא״ישראלית.
רוב העיתונות נארץ ניפחה את הגעייה
לנדור שלג ענק. יותר מזה: חוגים מסויי־מים
ניצלו את ההזדמנות נדי להתקיף
את חוגי חקידמה נארץ, השוללים את
תקנות ההגנה לשעת חירום הבריטיות
ואת אלה שנתנו או הפגינו נגד המעצרים
מינהליים. העניין התפתח עד
אשר נמה עיתונים העלו נל מיני אשמות
נגדי :״המנתב היה מיועד למשורר
אל־אסמר. המנתב נלל הוראות לסופר

משום נך מצאתי לננון לפרסם את
גירסתי שלי.

״אבקשך — לך ללוד. ליד התחנה,
ישנו אדם ששמו פאוזי יוסף אל-אסמר.
הוא מקבוצת אל־ארד. ותסדר את העניינים
עד ...שם.״ (לפני הסוף, היתה
מילה שלא פוענחה במנתב המקורי).
זה היה המשפט היחידי שנגע אלי
במנתב. בגלל משפט זה ישבתי 15 חודשים
במעצר מינחלי — והנני מתקרב
לסיום השנה שנועדה לי למעצר־בית
בשעות הלילה, וריתוק לעיר לוד ולבית
הורי במשך היום.
^ מה שאלות התעוררו אצל חוקרי:
^ )1ניצד ידעו שולחי המנתב את
הנתובת שלך!

* עצרתי ביום 18 לאוגוסט ,1969

^ בשעה 3.45 לפנות בוקר, בבית חורי
נעיר לוד. אותו זמן הייתי בבית הורי,
ני אחי הצעיר בא מקפריסין לחופשת מולדת
— נפעם הראשונה מזה ארבע
שנים — ונן לבקר את אמי החולה.
באותה תקופה התגוררתי בת״א, ולא
נמצאתי בבית הורי אלא לפעמים.
נערך חיפוש בבית, נלקחו ניירות
וספרים שלי. החיפוש נמשך נשעתיים.
מעצרי בוצע עשרה ימים אחרי שהופיע
ספר השירים הראשון שלי — אשר
עבר נמובן צנזורה מדוקדקת.
נבר בשלב הראשון של החקירה, שהתנהלה
ברחובות, הוצע לי לעזוב את
הארץ. סירבתי. בחקירה נאמר לי, ני
אני שייך לחזית העממית של ד״ר חבש,
וני ״יש להם עובדות חותנות לנך״.
החקירה התנחלה בצורה גסה, בלוויית
קללות, שימוש בידיים, ורגליים, והשפלה.
באותו יום הועברתי למוסקוביה
בירושלים. חוננסתי לבידוד מוחלט.
ך* חקירה בירושלים לא היתה
1 1שונה מזו שברחובות. רק דבר אחד
השתנה: הפסקתי להיות שייך לחזית
העממית. ענשיו ייחסו אלי השתיינות
לפתח. בנל זאת הוצע לי לעשות עיסקה
ולעזוב את הארץ. סירבתי.
החקירה נמשנה 72 שעות בלבד. ב-
48 השעות הראשונות נחקרתי על עצם
העניין — דהיינו, על המנתב. בשאר
הזמן נחקרתי על קשרי עם נל מיני
אנשים, ועל יצירותי הספרותיות, מאמרי
הפוליטיים, ועל מנתב ששלחתי
למשוררת פדואה טוקאן משפם.
פאן, לראשונה, סיפרו לי שרותי הבי-
טחון ני נתפס אדם שחזר מירדן ואיתו
מנתב המיועד לאדם בגדה המערבית
ובמפתב הוראה להתקשר איתי. ביקש״
תי לראות את המנתב. הביאו לי צילום
של המנתב. הוא היה נתוב בערבית
גרועה, ובאמת חיה מיועד לאיש מהגדה,
וחתום על־ידי אדם בשם ראע׳ב אבו-
ראס, שמעולם לא שמעתי עליו.
במנתב היו הוראות לאותו איש,
שלא נגעו אלי במאומה. בין היתר היו
שם הוראות לחסל אדם מסויים שמשתף
פעולה עם נוחות הניבוש, לעקוב אחר
פלוני החשוד כמשתף פעולה, על כסף
שנשלח, ונו .,בסוף המנתב חיה המשפט
הבא, שאני מעתיק מן הנוסח שהגישו
אנשי הביטחון לבית״המשפט ה־גבייי
לצדק, בבג״ץ שהיגשתי לאחר
שיחרורי :
• העילה למעצרו של אל־אסמו, כפי
שפורסמה: מכתב שנתפס בידי מחבל,
ואשר בו ניתנו הוראות להתקשרות עם
אל־אסמר.

משתלם להם לסכן אנשים בנדי לנסות
לצרף אותי לשורותיהם.
ך* חוקרי ם הציגו בפני שני

( | שים, וטענו כי הם קשורים לעניין.

האחד היה זקן שנינו אותו חאג׳ .ה-
חאג׳ הזח הוכנס לחדר החקירות בכוונה
כאשר הייתי לבדי שם. ישבנו שנינו בלי
שאחד מאיתנו יפצה את פיו, לא החלפנו
מילה. לאחר זמן קצר נכנס החוקר,
אשר התנהג אל החאג׳ באדיבות
רבה. בכל זאת הרגשתי כי החאג׳ שבור,
מבחינה נפשית. ראיתי סימני עינויים על
ידיו וצווארו. הוא שאל אותו :
״חאג׳ ,מה היה כתוב במכתב שנתפס
איתך!״
״היה כתוב שאתקשר עם יוסף אל-
אסמר ״,ענה האיש.
יוסף אל״אסמר הוא שמו של אבי.
החוקר עמד על הטעות, ותיכף אמר
כי זה לא חשוב, שבלאו הכי זה כתוב
במכתב.
תשובתו של הזקן הדהימה אותי. לא
בגלל הטעות, אלא בגלל זח שהחאג׳
התחיל ישר בענייו שלי, ופסח על שאר
הדברים, שמהווים 98 אחוז מהמכתב.
״חאג׳ ,האם מכיר אתה את פאוזי ! ״

״האם ניסית להתקשר איתו ! ״

האדם השני שהובא בפני היה בחור
כהה־עור, אשר טען כי הוצע לו לנסוע
ללוד כדי לחפש אם יש שם אדם בשמי,
אך הוא סירב. הוא טען בפני החוקרים,
ובפני, כי אינו מכיר אותי, ולא ראה
אותי מעולם.

אל־אסמר
)2מדוע אתה ולא אחר ! הלא יש
הרבה אנשים שחושבים כמוך.
)3האם לדעתך השתלם להם לסכן
את החולייה שלהם כדי להתקשר איתך!
• לגבי השאלה הראשונה, עניתי
לחוקרי, שזה לא קשה להשיג את הפרטים
שהוזכרו במכתב. זה שאני תושב
לוד (למרות שמזה עשר שנים הפסקתי
לגור בלוד, ומזח ארבע שנים אפילו איני
נמנה עם תושביה לפי מירשם התושבים
).לא היה סוד. בהתחלת חיי
הספרותיים הייתי חותם ״פאוזי יוסף
אל־אסמר — תחנת הרכבת לוד.״ גם
אמי חתמה על מאמריה באותה צורה.
מאמרי ושירי הועתקו בעיתונות בארצות
ערב, עם החתימה והכתובת.
• מדוע אני ולא אחר: מאין לי
לדעתי ומאין יודעים החוקרים שרק
ל י קרה מקרה נזה ! ייתכן שנעשו נס-
ימות להתקשר גם עם אחרים! מאין לי
שלא היו נסיונות להתקשר גם עם יהודים!
זה שהמקרה שלי הוא שנתפס,
עדיין אינו אומר שהוא היחידי.
• לשאלה השלישית: איני יודע אם
הם יודעים מה משתלם להם ומה לא!
ספק אם אנשים השולחים מכתב כזה,
ובצורה בה נשלח, יודעים מה משתלם
להם.
ההנחה שלי: נניח שהמכתב אכן היה
קיים (יש לי מקום להטיל ספק בנך).
כנראה הגיע שולחו למסקנה, לפי הדברים
שכתבתי ושפורסמו, ושברונם הם
דברי ביקורת על המשטר, ומאבק למען
זכויות הערבים בארץ — ני לפחות לא
אמסור את האדם חזה לשלטונות, אם
יתקשר אתי. הנחה שנייה: אולי היה

;המשך מעמוד )8
דנטים בעולם עושים כיום מהפכות כדי
להילחם בגזענות של הוריהם — הסטודנטים
בישראל ממשיכים את נגע הגזענות
של הוריהם וממשלתם הלאה, לדור
הבא.
עתימאן נסאו* ,האוניברסיטה העברית,
ירוש׳לים.
לא לזנות
מזועזעים אנו.ומאוכזבים על ששר החוץ
אבא אבן העניק ביום ה־ 25 בספטמבר מדליה
של גבורה לרונלד ריגן, מושל קליפורניה.
עמדותיו הפוליטיות של ריגן נוגדות
באופן ברור את הערכים היהודיים של
צדק סוציאלי ובתיכנון הסעד והחינוך מתעלמת
מדיניותו הריאקציונית באופן עקבי
מן הצרכים הדחופים של העניים והמיעוטים
במדינה.
אנו רואים בהענקה זו דוגמא למנטליות-
של־הגטו, שאין לה מקום במדינת ישראל
או בקרב יהודי אמריקה.
ישראל והתפוצות הם כזוג אוהבים ; כל
אחד מהם זקוק לבן־זוגו ומקבל ממנו את
חיזוקו. כשמפר האחד את אמוניו וזונה
אחר מאהבים אחרים, נשברים היחסים ביניהם
ושניהם נמצאים מפסידים.
הגיע הזמן שישראל תחדל להניח שאין
ליהדות העולם שום רגישויות מוסריות או
צרכים פוליטיים, ממש כשם שאנו מנסים
להקריב קורבנות למען צרכי ישראל, כך
חייבת ישראל ללמוד להתייחס ברצינות
לחיינו הקהילתיים !והפוליטיים. מעשים כגון
אלה פוגעים בשרשי כבודה העצמי של
הקהילה היהודית ומערערים את עצמאותנו
כעם. הענקה זו לריגן מפלגת את קהילתנו
ומרחיקה יהודים פרוגרסיביים מתמיכה בישראל.
האיחוד
היהודי הרדיקלי, ברקלי

הקהילה היהודית הרדיקלית,

הסונים, סן־פרנסיסקו.
הקומונה היהודית, ברקלי.

ך• חקירה עברה למישור אחר,
| 1לאחר 48 שעות. נחקרתי על קשרי
עם כל מיני קבוצות יהודיות שאני קרוב
להן. על עבודתי בהזא־אל־עאלם, על
הקשרים שלי עם כל מיני יהודים. חם
ניסו להוריד מערכם של אנשים אלה,
ע״י המטרת קללות עליהם.
נחקרתי על המכתב ששלחתי — בדואר
רגיל — למשוררת משכם, פדואח
טוקאן, לאחר ביקורה אצל שר הביטחון
בביתו. אני גיניתי בזמנו צעד זח.
עכשיו נשאלתי :״מדוע לא כתבת שירים
על הילדים היהודיים אשר נהרגו בפיצוץ
במחנה יהודה בירושלים ! ״
בסיום החקירה, הוצע לי שוב לעזוב
את הארץ. שוב סירבתי. לאחר מכן נשלחתי
למעצר מינהלי, בו שהיתי 15 חודשים.
גם במעצר הוצע לי מטעם חש ב. לעזוב את הארץ. שוב סירבתי.
ך! סיבים: א פי לי נצא מהנחה כי
/המכתב באמת היה קיים — ברצוני
לשאול :
האם בגלל שקבוצת אנשים, מפלגה,
ארגון, ואפילו מחתרת, מנסה להתקשר
עם אזרח כדי לשכנע אותו להצטרף
אליהם — אפשר להאשים את האזרח !
האם אין הבדל בין נסיון ההתקשרות —
לבין הסכמה לכך! על אחת כמה וכמה,
כאשר מעולםלאהתקשרו עמי!
אני מאמין (ביציאה מהנחה שהמכתב
אכן היה קיים) שאנשים אלה התכוונו
להתקשר איתי ולנסות לצרף או-
ייי לארגונם. האם אני צריך לשלם מחיר
כה יקר — על דבר שלא היה לי חלק בו!
מסקנתי היא איפה חד-משמעית. מעצרי,
הגבלתי וריתוקי, אינם אלא תוצאה
של עמדותי הפוליטיות, ולא בגלל
שום סיבה אחרת.
פ א תי אד־ אסמר, לוד

לוס־אנג׳לס.

חנה ואטם (מימין)

במדור קורא יקר, בגליון (העולם הזה
,)1777 התפרסמה תמונה של מועמדות ל כתר
מלכת המים במערכת. הייתי מבקש
לדעת מיהי היפהפיה הבלונדית הנמצאת
קרוב לעדשת המצלמה? לא זכור לי
שראיתי אותה בתחרות מלכת המים. האם
היא השתתפה!
אברהם סעדי, תל-אביב
• היפהפיה הבלונדית היא חנה ואטם,
והיא השתתפה וחצי.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנפח אותם בקברה.
עדיפות תינתן למברסים תמו
נות למכתכיחם.
העולס הזה 1779

מ דו עלא חתם
חיים וייצמן ע ל מגי לתהעצמ או ת?
טענות חמורות נגד הנהגת
המדינה ובעיקר נגד דוד
בן־גוריון, על שלא הניחו ל חיים
וייצמן, נשיאה הראשון
של מדינת ישראל, לחתום
על מגילת־העצמאות שלה, הע לה
מאיר וי-יסגאל, מי שהיה
מזכירו ואיש אמונו של וייצמן,
בזכרונותיו המתפרסמים עתה.
אומנם, בעת שחברי מועצת
המדינה הזמנית חתמו על מגילת
העצמאות, היה וייצמן ב־ניריורק,
אולם וייסגל טוען כי
במזיד לא הושאר מקום במגילה
עבור וייצמן, כדי שיצרף
את חתימתו למיסמך ההיסטורי
של המדינה לאחר
מכן. אומר וייסגאל :״שנים־
עשר מן החותמים על מגילת
העצמאות לא היו בתל־אביב
בעת החתימה. עשרה מהם היו
בירושלים. שניים מהם היו
רחוקים כמו וייצמן בחוץ־לארץ
— בניו־יורק. בכל זאת הושאר
מקום לחתימותיהם. כלום אי־אפשר
היה לגלות אותה התחשבות
בווייצמן השאלה
עומדת בעינה: האם היתר.
מזימה ז יש לי דעה אך לא
תשובה !״
0סיפור אחר של וייס־גאל
נוגע לשאלה שביקש דוד
בן־גוריון, ערב הקמת המדינה,
לשאול את וייצמן, האם יש
לדעתו להכריז על הקמת המדינה
היהודית לאלתר. לדברי
וייסגאל השיב לו וייצמן טלפונית
:״למה הם מחכים האידיוטים

0באותו הקשר היה ל-
יוסף שפרינצל״ היושב-ראש
הראשון של הכנסת, סיפור טוב
להצדקת ההכרזה המיידית על
הקמת המדינה. אמר אז
שפרינצק :״אנחנו נמצאים במצב
של אותו צעיר שהיה
מחזר אחרי בחורה. אחרי אין
סוף שנות פיתויים, הוא הצליח
להכניסה למיטה. בבוקר
היא קמה בתולה גמורה. מה
יאמרו הבריות כשיוודע להם
על כך? שהוא ג׳נטלמן? שהוא
הראה התחשבות, חוכמה,
בגרות? בכלל לא. יאמרו שהוא

א ג שי ם

חסר כוח־גברא. עלינו יאמרו
כי כאשר עמדנו על סף הכ רזת
מדינה יהודית, איבדנו את
אומץ ליבנו והתמוטטנו.״
לרגל יום הולדתו ה־

,85 נשאל השבוע דוד כן
גוריון, כיצד היה רוצה להי
כנס
להיסטוריה ז תשובתו :״לא
מעניין אותי, שידאגו אחרים!״
אחרי מעט הירהור, הסביר את
תשובתו :״אדם לאחר המוות
לא קיים יותר. כאשר אני
אמות, חלאס, זה לא אני יותר.
אולי הנכדים שלי יתעניינו במה
שיכתבו עלי, אבל אני, אני
אחרי מותי אינו קיים !״
0ישיבת ועדת הכנסת שכונסה
בימי פגרת הכנסת, זומנה
במכתבים שנשלחו לחברי
הוועדה בדואר. כאשר התכנסו
חברי הוועדה בבנין הכנסת, גילה
יושב ראש הוועדה, ח״כ
ישראל ישעיהו, מי שהיה
שר־הדואר, תמיהה גדולה :״מה
זה, איך הגיעו כולם? איך קיבלתם
את ההזמנות בדואר?״

0בפגישה שנערכה בין
קציני צה״ל לבין מזכ״ל ההסתדרות
יצחק כן־אהרון,
התלונן קצין בדרגת אלוף־מיש־נה,
כי משכורתו מגיעה לאלף
ל״י בלבד, בעוד שסבלים בנמל
התעופה בלוד מרוויחים
100ל״י ביום. השיב לו בן־
אהרון :״כאן זאת מדינה די־מוקרטית.
כל אחד יכול לבחור
לעצמו את המיקצוע שהוא
רוצה לעסוק בו.״ אחר־כך סקר
את אלוף־המישנה מכף רגל
ועד ראש ואמר :״בעצם, אינני
יודע אם אתה בתור סבל
בלוד היית מרוויח 100 לירות

ניקיטה כוושציוב

עטוף זרי פרחים, כשראשו מונח על כר משי אדום, בארון המתים
שלו. כך הובל למנוחתו האחרונה האיש שעוד לפני שבע שנים
שלט באחת משתי האדירות שבמעצמות העולם. ניקיטה המת בתמונה כמעט ואינו דומה לניקיטה כפי שהיה
מוכר בחייו. בעת הלווייתו ירד גשם, והיה צורך לסוכך במטריות על ארונו׳ הפתוח כדי שפניו לא יירטבו.
קנות דו״ח עציוני — למנוע
מעסקני ההתאחדות לעלות במעלית.״
מספרים שכמה מעם־;
קני ההתאחדות מאמינים עד
היום שסנקציה זו אומנם היתה
כלולה במסקנות ועדת עציוני.

0אל עוללותיו הבלתי
נשכחות של מזכירה הוותיק
של אגודת־העיתונאים בתל־אביב,
משה רון, נוסף השבוע של מפיו
הסיפור הבא,
חבר ועד תא־עיתונאי־הספורט,
משה לרד• ערב מישחקי אליפות
אירופה בכדורסל, שנערכו
בחודש שעבר בבובלינגן שבגרמניה,
ביקש לרר מרון לשגר

דוד בן־גוריוו

בפתיחת חגיגות יום ההולדת ה־ 85 שלו
בבית ברל בצופית. למרות שמעולם
לא ייחס ביג׳י כל חשיבות למנהגי האכילה שלו, ולא היה בררן בסעד
דותיו, הוא נראה בתמונה ח כמי שמתעניין מאוד במה שמגיש המלצר.

מנחם בגין

טייל ברחובות תל־אביב ביום הכיפורים,
אחרי תפילת הבוקר, למרות שהרחובות
בהם טייל, בסביבת ביתו והיכל התרבות, היו כמעט ריקים מאדם,
פגש בהם מנהיג גח״ל ידידים רבים, אותם בירך ב״גמר חתימה טובה״.
העולם הזה 1779

למארגני האליפות מיברק בקשר
לפרטי איכסונם׳של ששת
עיתונאי הספורט מישראל, שיצאו
לסקר את המישחקים.
כיוון שהבקשה נעשתה ערב
צאתם של העיתונאים למיש־חקים,
ציין לרר בבקשתו :
״תשלח את המיברק הזה
אקספרס !״ כשהגיעו לרר וחבריו
לבובלינגן, הם פרצו בצחוק
מהול ברוגז. חבר הוועדה המארגנת
של המישחקיס שלף
מכתב אקספרס שהגיע מאגודת
העיתונאים בתל־אביב. בתוך
מעטפת המכתב היה המיברק
אותו ביקש לרר לשלוח. רון
סבר כנראה שמיברק אקספרס
יגיע מהר יותר במעטפה של
מכתבי אקספרס.

0בעייה מסוג אחר ניצ

בפני אמציה לבקוכיץ׳,
עוזר מאמן נבחרת ישראל בכדורגל.
אמציה, המתייצב מדי
יום במשרדי ההתאחדות לכדורגל,
גילה יום אחד אחר פיר־סום
דו״ח השופט משה עצי
יוני על השחיתות בכדורגל,
כי המעלית בבניין בו נמצאים
משרדי ההתאחדות הפסיקה לפעול.
מכיוון שמשרדי ההתאח דות
נמצאים בקומה החמישית,
נאלץ אמציה, כמו כל עובדי
ההתאחדות ועסקניה, לטפס במדרגות
עד לקומה החמישית.
אולם כאשר חלף שבוע והמעלית
לא תוקנה, הפיץ אמציה
בין עסקני ההתאחדות את הסיפור
הבא :״זה חלק ממס
0מאז
רכש לעצמו מכונית
אופל מאותו הדגם בו ערך
שחקן הקולנוע צ׳ארלס
בדונם ץ את מירוץ המכוניות
המטורף שלו בסרט בשם החברים,
אין הזמר-שחקן יהורם
ג און יודע מנוחה. לאחרונה נגר
נבה מכוניתו של יהורם מיספר
פעמים, כשהחנה אותה בשעת
הופעותיו. כתוצאה מכך נעשו
עובדי הבמה של הצגת היחיד
שלו ערים ודרוכים לשמור על
המכונית, כדי שבתום ההופעה
לא יצטרך יהורם לרוץ עוד
פעם למשטרה. באחת ההצגות
שנערכו השבוע בקולנוע דקל
בתל־אביב הבחינו עובדי ההצגה
כיצד דוהר, דקות מיספר
לפני תחילת ההצגה, צעיר
רכוב על אופניים, אל החניון
של הקולנוע. כיוון שהמכונית
היחידה שחנתה שם היתה מכוניתו
של יהורם, וכיוון שקשו
להניח שבעל אופניים יבחר
להחנותם דווקא בחניון במרתף,
הסתערו עליו מיד שני
תריסרי פועלי הבמה, תפסו
אותו והיפו אותו מכות נמרצות,
כמי שהתכוון לגנוב או
מכוניתו של אלילם. לפני שי
הניידת שהוזעקה לקהה או
החשוד, הוא הספיק עוד לזעוי
לעבר יהורם, כשהוא אחוז ב
ידיהם של פועלי הבמה :״אבי
אני מעריץ שלך!״ .עכשיו אי
יהורם יודע אם האיש באמו
התכוון לגנוב את מכוניתו, א
שהוא סתם מעריץ. מכיוון ש
אינו יודע את זהותו, ביקל
למסור לו :״אם באת להצגז
ולא לגנוב, אז באמת סליחה!

**י שלא ידע כי ישראל ניצבת
על סף שואה לאומית, חייב היה
לקרוא את רשימת האזהרה של מרדכי
בדקאי, שהתפרסמה בדבר, ערב חג הסוכות.
קבע ברקאי בצורה חד משמעית
בסיום אותה רשימה :״באי־אספקת צרכיו
(של הבטחון) יש סיכון של שואה לאומית!״
בפתח אותו מאמר ידע גם ברקאי לק בוע
מה מאיים על אי אספקת צרכי ה־בטחון
של ישראל :״המערכה המתנהלת
זה זמן מה נגד תקציב הבטחון,׳׳ ש־
״אופייה מעורפל, בלתי מזוהה וחתרני!״
מרדכי ברקאי אינו סתם כותב מאמרים.
האיש, שהיה בזמנו עורך עתון מערכת
הביטחון במחנה ואחר־כך, במשך תקופה
ארוכה, דוברו של שר הבטחון משה
דיין, מרכז כיום את מקהלת נאמניו של
משה דיין בעיתונות הישראלית, מארגן
גם את חזית ההתגוננות של משרד הבט־חון
נגד התוכנית לקצץ מתקציב הבט-
חון בשנה הבאה סכום של מיליארד ל״י.

כמאמרו קבע ברמאי, נאמנו
ושופרו של משה דיין, את הו
ההתגוננות: מי שמנסה לפגוע כתקציב
הביטחון של המדינה הוא
חתרן ומוביל לקראת שואה.
כרקאי אומנם טען, שלא ברור
לו מי החתרן הנורא המנסה להילחם
כתקציב הביטחון — אכל
הסוד בכר ידוע מזה שבועות רכים
לבל: זהו שר-האוצר פנחס ספיר.
**זה מספר שבועות שהוויכוח על
תקציב הבטחון, שבשנה האחרונה
היה קרוב ל־ 6מיליארד ל״י מתוך תקציב
כולל של קצת למעלה •מ־ 13 מיליארד
ל״י, יצא מאחורי הקלעים ומחדרי החדרים
והפך לוויכוח פומבי.

יארד ל״י. התקציב הכללי של המדינה
לא יקטן אומנם בשיעור זה, אבל סכום
של מיליארד ל״י יועבר מ׳משרד־הבטחון
למשרדים אחרים, בדי לענות על צרכי
שיכון וצרכים סוציאליים אחרים, במטרה
לסתום את הר הגעש החברתי שנפער
במשך שנת 1971 בישראל.

תקציב צה״ל או לקצץ בסכומים שנועדו
לרכישת אמצעי לחימה. הוא מתח קו
מבדיל ברור בין תקציב צה״ל לבין תק ציב
מערכת הבטחון, כשהוא קובע בפס קנות
שניתן לצמצם סכום של מיליארד
ל״י מהוצאות מערכת הבטחון, מבלי לפגוע
כלל בבטחון של המדינה.

בה יותר. זהו הקרב בין פנחס ספיר ומשה
דיין לא על תקציב אלא על תפקיד —
תפקיד היורש לגולדה מאיד.

כרגע שפנחס ספיר החליט
לצאת כדרישה לקצץ כתקציב
הביטחון, היה ברור לו שהוא הולך
לקראת עימות גלוי לאויד כל

מדל״אדד דירות מכספך
סלע המחרוסת ביו
שני המועמדים לירו שה
הוא נסב כולו על כוונתו של פנחס
ספיר לצמצם בשנת התקציב הבאה את
תקציב משרד־הבטחון בסכום של מיל-

הוויכוח בבעיה זו (ראה הנידו!) ודאי
יסחוף מומחים רבים. אולם מעבר לוויכוח
הכלכלי בטחוני, מתחולל קרב חשוב הר־

כשהעלה את הצעתו לראשונה, תוך
ידיעה שייתקל בהתנגדות עזה, הבהיר
פנחס ספיר שאין בכוונתו לצמצם את

החזית עם משה דיין. יותר מ־שהמאבק
יהיה כאן ענייני ועקרוני,
זהו מאבק יוקרה, ועל עמדת
הכוח. אם ייאלץ דיין לוותר
על מיליארד ל״י מתקציבו ולהמשיך
לכהן בשר־הביטחון, יהיה
ברור לכל שהוא מודה בעליונותו
שד פנחס ספיר, מוכן להכיר בו
גם בראש-הממשלה הבא.
ראש־הממשלה הבאה של ישראל ייבחר
אומנם (אם לא יקרה משהו בלתי צפוי)
רק בשנת ,1973 אבל במפלגת העבודה
יהיה צורך לקבעו כבר ב־ .1972 הקרב על
תקציב הבטחון של שנת ,1972 הוא קרב
הגישוש הראשון במערכה הגדולה.
* נחס ספיר נהנה במערכה זו
מתמיכתה המוחלטת של גולדה מאיר,
שהגיעה להכרה כי רק שינוי דרסטי
במדיניות ממשלתה עשוי למנוע הידרדרות
חברתית־כלכלית שתאלץ אותה ל התפטר.
אבל. דיין אינו מוכן להיכנע
כל כך בקלות. בסופו של דבר הוא יודע
שייאלץ להסכים לקיצוץ בתקציבו, אבל
הוא רוצה לסחוט ככל האפשר תמורת
הסכמה זו.

סביו: צה־־ל ומשרד הנטחון -זה לא אותו הדבר

המחיר שידרוש דיין: הבטחה
ואישור מצד ספיר, שהוא ימשיך
לכהן כשר־הכיטחץ גם כממשדה
שספיר יעמוד כראשה. לאור הכוונה
לצרף את יצחק רכין ואישיות
כטחונית נוספת לממשלה
כעוד שנה, חדטש דיין לכסאו כשר
הביטחון, ישתמש ככל אמצעי הלחץ
שברשותו, כולל יצירת אווירה
של סכנת מלחמה, כדי להבטיח
את עתידו -אם לא בראש
הממשלה אחרי גולדה, לפחות ב-
שר־כיטחון גם בממשלה הכאה.

במדינה

מדוע התמרדו האסירים?-
השם איש ה ע קו ם
בעיניו יעשה

מעולם לא שודר דבר כזד. בישראל —
לא ברדיו, לא בטלוויזיה.
אבל זה שודר ביום הששי האחרון,
ביומן אירועי השבוע של הטלוויזיה הישראלית.
הנושא:
מושבת השחורים שבאו מ־ארצות־הברית,
דרך ליבריה, והרואים
את עצמם כצאצאי עשרת השבטים.
דא רוצים שחורים ! אילו רצה מישהו
לתת שיעור בתעמולה גזענית ארסית,
לא יכול היה להצטיין בכך יותר.
מהמילה הראשונה עד האחרונה, דיבר
הקריין בלשון של החשדות והשמצות.
קצין־מישטרה אמר :״הם בכלל לא יהודים״
.שכנות אמרו :״הם מלוכלכים. הם
רועשים״ .ובעוד המצלמה מראה ילדים
שחורים חמודים ומחייכים, הם תוארו
על הבד בפה מלא כגנבים, שודדים, רמאים,
שקרנים.
דוור נחקר על-ידי הכתב מי כותב להם
מכתבים.
הבשורה הבלתי־׳מוסווית: לא־רוצים
שחורים בישראל. השחורים הם נחותים,
מלוכלכים, זרים. הקריין שאל את דובר
הקבוצה בגלוי :״לא איכפת לכם שלא
רוצים אתכם כאן?״
ראי. הכיעור. קטע מביש זה היה
רק חלק מיומן, שהיה מורכב כולו מארבעה
קטעים מחפירים. היה זה כאילו הציג
מישהו בפני הציבור הישראלי ראי —
וצייר עליו קאריקטורה מכוערת.
קטע אחד בא לתאר, כביכול, את המרד
בכלא אשקלון — אך הראה רק את נציב
בתי־הסוהר, אריה ניר, מטפטף חשיבות
והנאה עצמית, מספד כמה נהדר המצב
בכלא זה (ראה נזיסגרת) .המראיין לא
ניסה לחקור אותו, ומובן שאיש בטלוויזיה
לא העז אף להעלות על דעתו להיכנס
לכלא ולדרוש לחקור את האסירים
עצמם לסיבות מדידתם.
זה מובן. מובן גם מדוע מתארת הטלוויזיה
הישראלית את מלחמת ויאט-
נאם, בקטע אחר, דרך עיניים אמריקאיות
— קטע שהיה כולו תעמולה למלחמה
העכורה. שדעת־הקהל האמריקאית עצמה
פנתה לו עורף מזמן. בטלוויזיה הישראלית
אנשי הוויאט־קונג הם עדיין רוצחים,
האמריקאים מצילי הדמוקרטיה בארץ
המעונה, ומחנות־הריכוז הם כפרים
שלווים, שבני 14 יוצאים להגן עליהם
למען הנשיא תיו.
מה היה דרוש להשלמת התמונה ו רק
דבר אחד: קטע על יחידות־הכיבוש של
צה״ל במחנה־הפליטים ג׳באליה, בו מתאר
צעיר יפה־תואר ונחמד, בלשון !מקצועית
יבשה, איד ״מחסלים״ עכשיו את
המחבלים. השינאה לחיילים לא פחתה,
מנחם הקריין, אבל כבר לא זורקים עליהם
אבנים.
את האבנים היה כדאי ליידות בעורכי
הטלוויזיה, העושים במכשיר לאומי זה
ככל העולה על רוחם, לעיני מדינה שלמה.
מצח נחו שה

ץ ץ דון{ פתחו אסירי בית־הסוהר ב־
^ 1אשקלון במרד, שנמשך 3שעות, ואילץ
את הסוהרים להזעיק שוטרים וחיילים
מהחוץ?

איש לא ידע.
צופי הטלוויזיה ראו את נציב בתי-
הסוהר, אריה ניר, נהנה לאור המצלמות
ומספר, תוך עישון מקטרת ללא טאבאק,
כי זוהי תעלומה. מסתבר כי האסירים
מאושרים באשקלון, אוהבים את הסוהרים
שלהם, נהנים מחיים נהדרים.
אם כן, מדוע התמרדו? לפי דברי ניר,
נכנסה בהם כנראה דוח־שטות שובבה.
לכל היותר, הסביר הנציב, הסיבה היא

אסיר קבלני
קודם מכות, אח״כ דיין

נסיון לחקות את מרד־האסידים הגדול בכלא
אטיקה, במדינת ניו־יודק, שדוכא באכזריות
על־ידי המושל נלסון רוקפלר,
תוך הקרבת חייהם של עשרה סוהרים
שהוחזקו כבני־ערובה על־ידי האסירים
— ושנרצחו על־ידי השוטרים שפרצו
פנימה.

האסירים הננו שנויינלים

דרושה היתד. מידה גדושה של חוצ פה
ועזות־מצח כדי לעשות מה שעשה
שר התחבורה והתיקשורת שמעון פרס
השבוע.
שמעון פרם, שחידש את נעוריו כשמעון
פרסומת כשהחל מבזבז את תקציבי
משרדיו במבצעי ראווה, כמו פירסום מספרי
הטלפון החדשים של ירושלים במודעות
בעתונים, עשה השבוע מעשה שצרם
עיניים אפילו לחסידיו.
בלוויית שישה פקידים של משדד, יצא
פרס בתקופת החגים, לסיור במדינות אירופה,
כדי ללמוד את בעיות הרכבת התחתית
שם. לא פחות זלא יותר. כאילו
אין בישראל מבצע דחוף יותר מאשר
הקמת רכבת תחתית בתל־אביב. כאילו
(המשך בעמוד )16
העולם הזה 1779
וגיהינוסו גאשהגוו

ה קרה כאשקלון מה הביא אסירים
מאושרים־להפליא לאחוז במכשיר
הנואש האחרון של אסירים חסרי־מגן
וחסרי־נשק — מרד חסר-תוחלית?
את האמת אין לדעת. הכלא נסגר מייד
בפני עתונאים, שגם בשאר ימות השנה
אין להם גישה אליו. הטלוויזיה לא טרחה
לשאול את האסירים עצמם, הסתפקה בצילום
ניר וימקטרתו מכל הזוויות האפשריות.

ואם
מסתירים — סימן ישיש מה
להסתיר.
ימה?
זאת אפשר לנחש רק מסיפורים העוברים
מפה לאוזן בין תושבי בתי־הסוהר
בארץ, ומשם לקרוביהם.

עיקרם: כלא אשקלון הוא גיהינום
— מקום שאליו נשלחים
אסירים, כולם {רכים, כדי לשבור
את רוחם.

לא לצורכי חקירה, חלילה — אלא
אחרי שכבר נשפטו. אשקלון הוא כלא
לענישה מיוחדת. אסירים שהועברו משם
בריאים וזקופים מרמלה, חזרו לרמלה כע בור
כמה שבועות שברי־כלים, הרוסים —
ושותקים.

נמו חיוח בכלוב
ך* ק מעט מן הסיפורים חדר החוצה.
1ניר עצמו הודה שאין לאסירים באשקלון
תעסוקה. האמת כולה: הם כלואים
בתאיהם, כמו חיות בכלוב, במשך
23 שעות ביממה, בצפיפות של עשרים
ויותר לתא.
כמה מן הסיפורים שפרצו החוצה, וש אין
אפשרות לאמת אותם:
עיראס אחמד מחמוד מטר נידון ל־12
•שנות מאסר. היה זה עקב הרשעתו בהחזקת
נשק בסביבות רמאללה, עיר מגוריו.
ב־ 18 למרס 1970 הוא הובא לכלא אש קלון,
הוכנס לצינוק. הוכה שם. שבעה
ימים הוחזק בצינוק.
את תלונתו זו מסר לפרקלייטתו, בעת
שהובא לבית המשפט ברמאללה כעת במשפט
אחר.
מכיוון שבכלא אשקלון יושבים אסירים
שכבר נשפטו, מצטמצם המגע שלהם עם
עורך־דינם להכנת הבקשה לחנינה. מספרת
עו״ד פליציה לנגר, המרבה לייצג
את האסירים הערביים :״השיחה עם האסיר
מתקיימת, כשהסוהר יושב בחדר
ומזהיר אפילו בנוכחותי את האסירים לא
לסטות מהדיבור על החנינה. כל נושא
אחד אסור לדיבור.
״לפני תקופה מסויימת היה נהוג של חדר
מובאים נמה אסירים, שאני מזמינה
אותם לשיחה. הייתי מדברת עם אחד
מהם, והיתר היו עומדים עם הפנים ל קיר.
״פעם
התיישב אחד האסירים, שהזמנתי
לשיחה. זה היה עורך־הדין יונים גיאוד,
שהוא גידם, אותו ייצגתי, הוא התיישב
על הרצפה. הוא הוכה על כך בנוכחותי,
ואני ברחתי מהחדר.
״העמידה ליד הקיר משפילה ביותר.
כעת השתנה הנוהג. מרשים להם לשבת
על האדמה בחוץ, בשעה שהם ממתינים
לעודך־דינם.״

נציב ניר
מילים ריקות, מקטרת ריקה
הם נכבלו באזיקים בידיהם וברגליהם, עד
זוב דם, והוחזקו בצינוק כ 25-יום.
בעודם בצינוק הגיעו לאוזניהם קריאותיהם
של האסירים לסוהרים :״אללה
אכבד, אנחנו מתחילים בשביתת רעב!״
עצורי הצינוק הצטרפו לחבריהם, והחלו
אף הם בשביתת־רעב.

מנות, אדוני
י* תנהגותם של הסוהרים בעת השבי!
) תה היתה גסה ואלימה 19 .השובתים,
אשר המשיכו בשביתתם לאחר ר 12-.ביולי,
הואכלו בכוח.
אין מכניסים לכלא אשקלון ספרים
או עיתונים. המישטר חמור. סגן מנהל
הכלא נוהג להשפיל את האסירים. כאשר
לא צייתו האסירים לפקודה לפנות אל
כל הסוהרים בתואר ״אדוני״ ,איים לדכא
את הסרבנים בכוח. על רקע זה פרצה
קטטה בין אחד האסירים לבינו. התא שלו
הוקף סוהרים. שוכניו הוכו מכות רצח,
וחלקם הוכנסו לצינוקים. צעקותיהם הגיעו
ליתר התאים. פליציה לנגר סיפרה
שאהד האסירים הודיע לה שאם התנאים
בכלא לא ישופרו, הרי שלא יהססו לפעול
בכוח. היא לא מיתה מוכנה לגלות את
שמו של האסיר.
נעים קבלני ( )27 מירושלים המזרחית
נידון למאסד־עולם על שנתפס עם חוליה
מזויינת. עם החוליה היה גמל עמוס נשק,
שהתפוצץ. משה דיין עצמו ביקר אצלו
בכלא. בפניו טען קבלני על תנאי־מאסרו,
ודיין התערב בעניין. לפני כן הוכה במשך
ימים על־ידי סוהרי הכלא. הוא הוכרח
לומר אחרי כל מילה שאמר ״אדוני״,
וכשלא עשה כן הוכה קשות, גם בהיותו
עירום. הוא אף הובא בפני מנהל הכלא
וסוהר בעט בו בבטנו, בנוכחות המנהל.
הוא טען שאיננו רואה כל תועלת בתלונה׳
כשההתעללות מבוצעת לעיני מנהל
הכלא עצמו.
יוסף עזיודי הוכה במשך ימים מיספד
לאחר בואו. הוא הוכנס לצינוק, וכל פעם,
כשבאו הסוהרים, בהגישם אוכל או מכל
סיבה אחרת, היו מכים אותו.
עומר אבו רשיד הוכה גם הוא. בסם
עבישי ( )23 משכם הואשם בהשתייכות
לארגון בלתי־חוקי ונידון ל־ 10 שנות
מאסר. כשהתלוננה על כך שהוא הוכה
על־ידי שני סוהרים, שאת שמותיהם מס רה,
השיב שרות בתי־הסוהר להד״ט מבלי
שחקרו את התלונה.

הנאשמים חוברים
את עצמם

שביתת רעב
^ סיר אחר, מו׳חמד סעיד סעד, הת־לונן
על מכות ועל כך שישב 16
ימים בצינוק.
ב־ 15 ביולי בשנה שעברה הכריזו 540
יושבי כלא אשקלון על שביתת־רעב. במשך
14 יזם שבתו. במהלך שביתת־הרעב
מת עבד־אל־קאדר אבו פהים. שלטונות
הכלא טענו שהאסיר מת מוות טבעי. אסירים
אחרים אושפזו בבית־החולים.
האסיר עומר מוחמד ק׳אסם התלונן כי
לאחר ביקור פרקליטו הוכנס לצינוק, יחד
עם עוד שני אסירים — עלי עבד־אל־עזיז
שהין ואחמד אל־שייט, בטענה כי
הם עומדים לארגן שביתית־רעב בכלא.

ך* רגיל, מונתה ועדת־חקירה. כרגיל,
^ הורכבה מאנשי השרות עצמם — כך
שהנאשמים חוקרים את עצמם.
אולם פעולות־טישטוש שיגרתיות אלה,
כולל הופעות בטלוויזיה של סוהד לא־איכפתי
בעל מקטרת ריקה, אינן יכולות
להרגיע את המצפון הלאומי. משהו קורה
בכלא אשקלון. משהו המביא למרד. משהו
שבגללו אין נותנים לעתונאים להיכנס
ולחקור.

משהו שהוא חרבה למדינת יש
ראל.

גילויי חדשי בפר שת
ל בי ב
**ץ תי הפתעות ציפו ביום השישי
(14 האחרון למשתתפי וצופי משפטם של
הנאשמים בנסיון לגנוב את ״מיסמכי שכטר״
— אותם המיסמכים שהמשטרה טוענת
כי העיתונאי יגאל לביב ניסה להשיגם,
כדי להשתמש בהם למטרות סחיטה.
הפתעה אחת היתד, הודעתו של הנאשם
דוד אסולין בבית המשפט .״קציני

יעקב פן הוא בעלה של סגנית הפרקליט,
שהיתר, תובעת במשפט. בגלל הסתבכויותיו
של בעלה עם סלפטר, עוקלה פעם
אפילו משכורתה של התובעת.
ייתכן שהפרקליטות הבינה כי היא עלולה
להיקלע למצב בלתי נוח, אם תועלה
במהלך עדותו של סלפטר השאלה, מדוע
לא הועמד הוא עצמו לדין בפריצה שהוא
עצמו יזם אותה, גם לפי עדותו. משום כך
הוחלפה חנה פן ברגע האחרון בפרקליט
המחוז יעקב קדמי, שינהל מעתה את ה־

תביעה לבדו,

מיליון ל״י
לביעור העוני
המיסמכים אצל שכטר, הגיעה אליו באמצעות
יגאל לביב.
מיהו עודד סלפטר זה, שעל עדותו סמכו
הן המשטרה והן ועדת פלד בחשדו-
תיהם נגד יגאל לביב ן
בפברואר ,1970 נידון עודד סלפטר לארבע
שנות מאסר, מהן שתיים בפועל
ושתיים על תנאי, אחרי שהורשע בתיב־

** דותו של אדם כמו עודד סלפטר
41 אינה העדות היחידה הנמצאת בידי
המשטרה, לפיה הוחשד יגאל לביב בסחיטה,
אחרי שהאשים בהאשמות חמורות קצין
משטרה בכיר.
במהלך החקירה שניהלה ועדת פלד, הו־פימה
בפניה פקיד בכיר, שסיפר כי עוד
הרבה לפני פרשת ״מיסמכי שכטר״ ,נחשד
יגאל לביב כמי שמנסה לסחוט סכו־

״ חיט ת״ מיליון ה לי דו ת
משטרה בכירים אמרו לי,״ העיר אסולין
כשנקרא להופיע כעד הגנה,״ שאם אמ סור
משהו על יגאל לביב, הם יהיו מוכנים
לעזור לי במשפט נגדי.״
הפתעה שניה היתד, פחות גלויה. היה
זה כאשר בתחילת הישיבה הסתבר כי

נון רצח שלושה יהלומנים, אותם הזמין
לפגישה עם מיליונר מדומה, במטרה לגנוב
את היהלומים שיביאו איתם לאותה
פגישה. פסק־הדין ציין כי סלפטר תיכנן
לא רק את הרצח, אלא גם מה יעשה עם
גופותיהם של הנרצחים. תוכניתו היתד,

הגיבור של ״גיבור

זהו גרשון רוזוב, ממנהלי מפעל הגרבונים
גיבור, שאותו כביכול התכוון, לפי החשדות
שהועלו על ידי המשטרה, יגאל לביב לסחוט. השבוע הסתבר לחוקרי המשטרה כי הידיעות
על הסחיטה נולדו מבדיחה. עתה נתגלה שלא כל גיבורי הפרשה חוננו בחוש הומור.
פרקליט מחוז תל־אביב, יעקב קדמי, הח ליף
את מי שהיתה עד כה התובעת מטעם
המדינה במשפט, סגנית פרקליט המחוז
חנה פן. לכאורה היו אלה חילופים שיג־רתיים,
אולם מאחוריהם הסתתרה החלטה,
שהצילה את פרקליטות המדינה ממצב מביך
ביותר.
כי באותה ישיבה הזמין פרקליטם של
שני הנאשמים בגניבת ״מיסמכי שכטר״,
עורך־דין אורי רון, כעד הגנה את עודד
סלפטר. עודד סלפטר הוא האיש, שלפי
טענת המשטרה, הזמין אצלו יגאל לביב
את גניבת המיסמכים. הוא האיש שעל סמך
טענותיו, קיבלה ועדת פלד את טענותיהם
של קציני המשטרה, כי יגאל לביב
היה חשוד בנסיעות סחיטה; ועל סמך
עדותו זיכתה את תת־ניצב אהרון שלוש
מכל חשד של פעולה בלתי כשרה בפרשת
״מיסמכי לנסקי״ ועורך־הדין חיים
בסוק.

חולה־דוח
ועבריין
** ל דוכן העדים לא חזר עודד סלם־
41 טר על הגירסה שמסר לקציני המש טרה,
לפיה תיכנן את הפריצה לביתו של
שכטר אצל שני הנאשמים, לפי הזמנתו של
לביב. הוא טען רק, דבר שיגאל לביב מוכן
לאשרו, כי האינפורמציה על הימצאות

להמיס את הגופות בתוך. חומצה גופרי-
תנית.
גזר־הדין, הקל יחסית, מתחשב בעדויות
המומחים, שניתנו במהלך המשפט, בקשר
למצבו הנפשי של סלפטר. אומר פסק־הדין
:״הד״ר ירמולוביץ׳ (מנהל בית־החו־לים
לחולי־נפש בבת־יס) והד״ר מאיר
(מנהל בית־החולים באר־יעקב) מסכימים
שהוא אישיות פסיכופאתית עם תופעות
פסיכופאתולוגיות, כגון דחפים לרמאות,
להעמדת פנים, לעשיית רושם וכר...״
גם הפסיכולוג הד״ר דוד רודי, שנקרא
להעיד על מצבו של סלפטר מטעם חסני-
גוריה, אמר במהלך המשפט :״אין ספק
שבחור זה חולה רוח הרבה יותר מעבריין
רגיל. הוא מערבב בין מציאות פנימית
לחיצונית. אין לי ספק שמדובר באדם שאינו
מסוגל להבדיל בין מציאות פנימית שלו
למציאות חיצונית. הוא לא חי, רק משחק...
כל מעשיו קשורים בדמיונו. הוא יכול
לשכור מכונית ב־ 100 לירות ליום. אבל
איננו יכול לשלם. הוא גם לא תמיד יודע
שאינו יכול לשלם. לפעמים זה אקט של
מירמה, לפעמים אקט של אי־כוונה.״
כאשר העלה עורך־דץ אורי רון את
סלפטר כעד הגנה, הוא רצה לשאול אותו
כמה שאלות, שנגעו בעקיפין גם לגברת
חנה פן, סגנית פרקליט המחוז. מסתבר
שבסוף שנת ,1969 היה אותו עודד סלפ־טר
שותפו של יעקב פן, בעיסקה של
ייצור לוחות בידוד למיבנים טרומיים. אותו

מים גבוהים מגרשון רוזוב ומפעלי גיבור
שרוזוב שותף בבעלות עליהם. באותה
עדות, הנכללת בחלק ששר־ד,משטרה לא
התיר לפירסום, נמסר כאילו הציע לביב
להפסיק את הפירסומים בהארץ נגד רוזוב
ומפעלי גיבור, תמורת סכום של מיל יון

ייתכן שוועדת פלד התייחסה לעדות זו
ברצינות, והסיקה על פיה את מה שהסיקה
לגבי יגאל לביב. השבוע התברר אפילו
לחוקרי המשטרה עצמם, כי כל פרשת
סחיטת מיליון הל״י לא היתה אלא בדיחה.
בשעתו, בתחילת השנה, כאשר פירסם
הארץ את התקפותיו החריפות על מפעלי
גיבור, פגש יגאל לביב, כתבו הכלכלי של
הארץ, במקרה את אחד מידידיו, פקיד
בכיר במוסד הסתדרותי חשוב. הפגישה
היתה בקפה כסיה בנוכחות עדים רבים.
אותו פקיד זרק אז בבדיחות הדעת כלפי
לביב :״כמה אתה רוצה כדי להפסיק את
הפירסומים בהארץ נגד רחוב?״
תשובתו הספונטאנית של לביב, שניתנה
אף היא בבדיחות הדעת, הייתה :״מיל יון
לירות לקרן לביעור העוני.״
בכך הסתיימו חילופי הדברים ביניהם.
אותו פקיד הסתדרותי מתגורר בבית אחד
עם דב לאוטמן, מנכ״ל מפעלי גיבור. ימים
מיספר אחרי הפגישה עם לביב, פגש
הפקיד את לאוטמן במוסך הבית ואמר לו,
כשהוא מבליט את הבדיחה שבדבריו:
״יגאל לביב אמר לי שתמורת מיליון לירות
לעניים אפשר להפסיק את הפירסו־מים
בהארץ.״ דב לאוטמן צחק.
נראה שהסיפור המשיך להתגלגל. בשלב
מסויים הוא איבד את הבדיחה שנלוותה
אליו, הועבר מפה לאוזן כהצעה ממשית,
שהוצעה על ידי לביב, להפסיק את הפיר־סומים
בהארץ נגד רוזוב ומפעלי גיבור
תמורת מיליון ל״י.
בצורה זאת הושמע גם הסיפור בפני
ועדת פלד, כהוכחה שכבר בעבר היו חש דות
על נסיונות סחיטה על ידי לביב.
במדינה הכנסת
דו-קדב
באמצעות הדו אר
דוב חברי־הכנסת הם משפחה גדולה
אחת. הם יכולים לריב מעל הדוכן —
אך כעבור שעה קלה, במיזנון, הם יוש בים
שבת־אהים־גם־יחד.
רק לעיתים דחוקות פורץ בין חברי־כנסת
(שאינם שייכים לסיעה אחת) ריב
אישי של ממש. כך קרה עתה, בגלל פסוק
אחד.
אמר אותו דווקא חבר־כנסת שקט ומנומס:
יצחק קורן, איש מפלגת־ד,עבודה.
בעת הדיון על משרד־המישפטים זרק
לעבר כסאו הריק של ח״ב מנחם פרוש,
ששהה אז בעסקי־שנורר שיגרתיים בקנדה:
״איך זה קורה שכאן, בבית הזה, מקבל
חבד־כנסת אחד סכום־כסף כהלוואה ל־מיפעל
פרטי שלו 100 ,אלף דולאר, מאדם
שהוא שייך לעולם התחתון, והוא ממליץ
עליו שתינתן לו אזרחות?״
הדברים היו ידועים: השותפות המוזרה
בין עסקן היהדות האורתודוכסית
ובין אלוף היהדות הפושעת, גץ סטאשר,
ראש בנזפיית־הפשע של קליבלנד, שהורשע
בדין באמריקה, בא לארץ, השקיע
כספים בבית־המלון של פרוש, וזכה לאזרחות
לפי חוק השבות — לפני שהמדינה
התעוררה לבעיית חדירתם של אנשי
סינדיקאט הפשע לישראל.
״התנצלות הולמת״ .אולם פרוש
אינו אמון על שתיקה. אופייני לו דווקא
הקול הרם. לכן כתב לקורן מיכתב, עם
העתקים לכל שאר חברי־הכנסת, לאמור:
״...תרשה לי_ בזה להגיד לך כי מתפלא
אני מאוד עליך שהעלית את הדברים
האלה מעל במת הכנסת, לפני שביררת
בעצמך את הנידון, ולפני שהספקת לק רוא
הודעתי בעיתונות בעניין זה.
״הנני בזה להודיע לך, מה שבעצם הודעתי
כבר, כי מר יוסף סטאשר, שממנו
קיבלתי את ההלוואה הנ״ל, הומלץ בפני
על־ידי אחד מראשי המגבית המאוחדת
ומראשי מפיצי הבונדס בארה״ב, ולא
ידעתי כלל וכלל שלמר סטאשר יש איזה
קשר שהוא עם אנשי העולם התחתון.
״ובאשר להאשמתך על פנייתי למשרד־הפנים
בבקשה למתן אזרחות ישראלית
למר סטאשר, אני מפנה את תשומת־לבך
לתשובתו של כב׳ שר הפנים, ד״ר יוסף
בורג, שהודיע מעל במת הכנסת, למחרת
התקפתך עלי, שלא היתה כל פנייה מצדי
למשרד הפנים בעניין הענקת •אזרחות למר
סטאשר.

המ שטרה
גפלה בפח
ך* פרשה יבולה היתה להיראות
1 1ולהישמע משעשעת ומבדחת, לולא
היתה כה עצובה. השבוע, אחרי שאותו
פקיד בכיר ואחרי שדב לאוטמן נקראו
למשטרה ומסרו עדויות מפורטות על גיל-
גולי הבדיחה אודות מיליון הלירות, הסתבר
גם לחוקרי המשטרה שהם נפלו בפח.
מה שיש כיום למשטרה (עד כמה שני תן
לדעת ואם אין בידיה סודות והפתעות
נוספות) נגד יגאל לביב, הוא עדות
של פסיכופאט, שכבר הורשע בבית־המש־פט
על תוכניות מטורפות ונפשעות, ושמועות
על נסיון סחיטה שהסתבר כי מקורן
בבדיחה שהתגלגלה והיתד, ידועה לרבים.
אם לא תצליח המשטרה להוכיח כי
נמצא בידיה חומר רציני ומבוסס יותר,
שעל פיו החשידה את יגאל לביב בנס-
יונות סחיטה, היא עלולה למצוא את עצמה
כנאשמת בביום עלילה זדונית ומרושעת,
שנועדה להציל את ראשם של כמד,
קציני משטרה בכירים.

ח״פ פרוש
מי זה סטאשר 7
״אני חושב שאתה, עם נסיונך וקשריך
המסועפים, יודע גם כן שלא נוהגים לעשות
מחקר על בן־אדם״ ,כאשד פונים
אליו, או כאשר הוא מוצע למתן תרומה
או השקעה. האם לדעתך עלי לפנות
מהיום והלאה לכל אלה שאני בא איתם
במגע בעניינים כספיים, ולשאול אותם אם
אינם קשורים לאנשי העולם התחתון?
״אעריך מאוד אם אחרי הבהרה זו,
ואחרי הודעתו של שר־הפנים, תמלא את
העולם הזה 1779

אורגיית הצבוע בהקמת מדינת ישראל. אולם מכאן ועד
לחגיגות ראוותניות ובזבזניות, שכאילו נועדו
להחיות מחדש את פולחן האישיות
של האיש, דווקא ביום הולדתו ה־ ,85 רב
המרחק.
מה פתאום נזכרו דווקא השנה לחגוג?
הסיבה לכד פשוטה. כשהיה בן 80 היה
דוד בן־גוריון אוייב המשטר והנהגת
המדינה. הוא לא היה זכאי לחגיגה ממלכתית.
חבריו בצמרת, המזדקנים יחד עימו,
חוששים שהוא או שהם לא יזכו לחגוג
את יום הולדתו ה־ .90 לכן קפצו על תאריך
יום ההולדת ה־ .85 באותה מידה טוב
היה גם יום ההולדת ה־ 83 או ה־ ,87 אם
חבורת השליטים היתה מחליטה על כך.
מה שמעורר גועל ודחייה יותר מכל,
אינה עצם ההחלטה על החגיגות, גם לא
הפזרנות והביזבוז שבהם בימי מצוקה כלכלית,
אלא הצביעות הנוראה של חבורת
המנהיגים התלושה, החיה כאילו על פלנטה
אחרת.

/1 111 ¥1י י \ 1י 0ע ח 111ר ת דוד בן־גזריון משמיץ את משה שרת,
ש 1וגולדה מתמוגגת מצחוק, בפתיחת חגיגות

יום ההולדת ה־ 85 של דוד בן־גוריון בבית־ברל בצופית. שני המנהיגים שהשמיצו זה את
זה בשינאה פאתולוגית, הפכו עתה לידידים, כשההשמצות נופלות על חבריהם המתים.

^ 0היתה דרושה הוכחה לתליי
ן שות, לאטימות ולניכור של חבורת
השליטים בישראל, הם סיפקו אותה השבוע
בעצמם.
ההזדמנות לכך היתד, במקרה זה פתיחת
חגיגות יום־ההולדת דד 85 של דוד בן־
גוריון. אולם התירוץ אינו חשוב. אינו
חשוב גם מה היה באמת באותה מסיבה
בבית בדל בצופית, בה חגגו 200 חברי
מזכירות מפלגת העבודה ואורחיהם את
יום הולדתו של בן־גוריון באורגיה של
זלילה רבתי.
חשוב איך כל זה מופיע בעיני דעת
הקהל בארץ ! בעיני מאות אלפי עקרות
בית שאינן יכולות לקנות בשר בגלל
מחיריו המאמירים! בעיני רבבות פועלים
עליהם מאיימים במאסר ובעונשים אחרים
אם יעזו לשבות בתביעה להעלאת שכר
של כמה עשרות לירות.
בעיני אלה היתד, החגיגה בבית בדל
מעין פאראפראזה קומית של האקט של פריטת
נירון קיסר בנבל, כשרומי בערה לעיניו.
הנה, כל החבורה מתכנסת שוב יחד.
במכוניות הפאר מגיעים שליטי המדינה
למבצרם המפלגתי. אלה, שהטילו את הפיחות,
שכפו את עליית המחירים על המוני
העם, שהפכו את מרבית העם לעבריינים
מאונס על חוקי מנדההכנסה! אלה
שאינם יודעים חשבון מלבד חשבון ההו
חובתך
האלמנטרית,
בצורה ההולמת.״

ותביע

התנצלותך

״לגונן על ככודף״ .אולם במקום
התנצלות קיבל פרוש מיכתב חוזר — גם
הוא עם העתקים לכל חברי־הכנסת.
כתב קורן, בחזרו על התקפתו האישית:
״הרשה לי להביע תמיהה על הדרך
שבחרת להגיב על הנושא הכלול במכתבך.
״...עוד קודם לנאומי בכנסת עסקה העיתונות
בהרחבה בעניין הקשר העסקי עם
מר סטאשר.
״על דברים אלה בחרת להסתפק בהודעה
לעיתונות ובמכתב אישי אלי, שבהם
אתה טוען כי בעת עשיית העי-סקה עם
העולם הזה 1779

צאות שלהם, באים לדקור את עיני אזרחי
המדינה בסעודת הזלילה שלהם, שתם־
ריטה המדוייק נמסר להמוני העם בכל כלי
התיקשורת, למען ידעו מה עולח על שולחן
המנהיגים: יין רוזה, געפילטע פיש,
צלי עוף, בשר הודו, בשר בקי טרי, קפה,
עוגות חג ופירות.
לא חשוב כאן כמה עלתה הארוחה. לא
חשוב שבכל ארוחה עסקית על חשבון
ההוצאות שלהם, הם יכולים לזלול מעדנים
יקרים בהרבה. חשוב כאן האקט ד,סימ־לי,
המעיד על הניתוק הגמור של ההנהגה
האטומה מהעם. הם מכריזים בשעת
מצוקה ומשבר כלכלי, כשהם תובעים
לצמצם אפילו את תקציב הביטחון, על
חגיגות שיימשכו שלושה חודשים ושיעלו
מיליונים למשלם המיסים. ה ם פותחים
את החגיגות בהפגנה של זלילה רבתי בפומבי.
שום
דבר לא שיקף נאמנה יותר את
אופיו של המישטר בישראל, מאורגיית
הזלילה לכבוד בן־גוריון.

אורגיית הזלילה הייתה כאין וכאפס לעומת
אורגיית הצביעות שהשתוללה בבית
ברל ביום חמישי האחרון.
החבורה הזאת, שאמרה עוד לפני מיספר
שנים את הדברים הנוראים ביותר על דוד
בן־גוריון, אחרי שקברה כמה מחבריה
בגלל מריבותיהם עימו, עשתה סיבוב של
180 מעלות, כאילו לא קרה שום דבר.
אותו איש, שאמר על החבורה הזאת את
הדברים הבוטים והקשים ביותר שאיזה
שהוא מנהיג הטיח אי פעם בפניהם, גם
חוא כאילו שכח הכל. אפילו דבר, בדווחו
על המאורע לא יכול היה להתעלם מכך
שבחגיגה בלטו ״עצימת־עין, דילוגי לשון
על פני קרעים, חילוקי־דיעות ומשברים.״

הנתוון: השמצת המתי
ילו היה מדובר בסולחה, בחגיגת
^ פיוס, ניתן היה עוד איך שהוא להסביר
את כל ההילולה הזאת. אבל זאת אין
מזכירים כלל. בן־גוריון לא חזר בו באף
מילה אחת מדיעותיו על גולדה (״האשה
המיטיבה יותר מכל דבר אחד לשנוא״)
וממשלתה. גולדה לא חזרה בה אף מאחד
מהדברים והכינויים שהאשמה בהם את דוד
בן־גוריון בוועידה העשירית של מפא״י
ואחריה.

מנשקים את שות
גולדה מנשקת את משה שרת בוועידה
העשירית של מפא״י, אחרי ששרת קיטרוג נאומי
וגולדה נשאו בה
חריפים ביותר נגד דוד בן־גוריון.
החגיגות שחוגגת החבורה השלטת עם עצמה:
לא פיוס, לא סליחה, לא חרטה, לא
חזרה מדברים, רק העלמת עין — צביעות.
היה זח רק דבר אופייני, שבבואו
להשיב למארחיו, נקט גם דוד בן*
גוריון בשיטה דומה כשאמר ,׳לא אגיד
כל מה שיש בליבי,״ ובמקום לומר מה
הוא חושב באמת על החבורה העורכת לו
את חגיגות יום־הולדתו, בחר להטיל האשמות
ורפש בחבריו המתים, שאין בהם
עוד היכולת להתגונן.
כך האשים את חבריו לשעבר משה שרת,
אליעזר קפלן ודוד רמז, כמי שהיו אחראים
ל״בכיה לדורות״ ,שמנעו ממנו את
שיחדור הרי יהודה וירושלים השלמה במלחמת
העצמאות, ושחסמו כל חופש פעולה
צבאי ממנו בימיה הראשונים של
המדינה.
וחבורת השליטים ישבה ושמעה מת מוגגת
את דבריו, מבלי שאיש יעז להפסיקו.
אותה גולדה מאיר שנישקה בפומבי
לאות הזדהות את משה שרת בתום הוועידה
העשירית, כשבערוב ימיו גילה אומץ-
לב וניסה להתנגד לבן־גוריון, היא שהגיהה
עתה לישיש משדה־בוקר להשמיץ את
אותו שרת מבלי שתפצה פה ותצפצף.
הנסיון של החבורה הזאת לשפץ את
ההיסטוריה, להעלים ממנה את כשלונותיהם
ושנאותיהם, לא יעלה בידה.

יש לא יעלה כדעתו לפסול את
פעלו וזכויותיו של דוד בן־גוריון

המליצות שנשמעו מפי מזכ״ל העבודה,
ישראל ישעיהו, בנוסח ״אנו שמחים על
שהצללים שהעיבו על משפחתנו הגדולה
נסו ...מחמת סיבות מצערות ובנות חלוף
לא ישבנו איתך במחיצה אחת מיספר
שנים איפיינו את אופיין הכללי של

חבל רק על בן־גוריון, שבחורפו הוא
נותן יד להילולה הצורמת הזאת, שלא
נועדה אלא לרומם ולשבח את הצביעות.

סטאשד לא היו ידועים לך אישיותו ועברו.
האם לא ראוי היה שבעניין כזה, שדעת־הקהל
מוסערת ממנו — תדרוש בירור
נייטראלי ואובייקטיבי של הפרשה, על־ידי
הקמת ועדה ציבורית, שבפניה תוכל להוכיח
את צידקתך?
״לעצם טענתך, גם אם נקבל את הסברך,
כי בשעה שקיבלת את ההלוואה
למפעלך הפרטי לא ידעת את אישיותו
של, המלווה׳ ,הלא משתמע מדבריך כי
לאחר זמן ׳מה נודע לך במי המדובר, וכלום
בעת שנודע לך הדבר דאגת להחזיר מיד
את סכום ההלוואה לסטאשר כדי לנער
חוצנך, בדיעבד, מן העיסקה ולהסיר מ
עליך
כל לזות שפתיים?
״ברם, כיצד אפשר לקבל טענתך זו,
אם בהודעותיו בעיתונות הודית כי הפנית
את מר סטאשר לעורך־דין (בסוק)
לשם השגת האזרחות, והרי לכאורה,
כיהודי, יכול היה סטאשר לקבל אזרחות
ישראלית אוטומטית מכוח השבות. מה
צורך, איפוא, ראית בהפניית סטאשר לעד
רך־דין, אם לא סילוק המיכשולים מדרכו?
״ועוד, מדוע במכתבך אלי לא ציינת
כלל ועיקר את העובדה כי הפנית את
סטאשר לעורך־דין? כלום הפנייה בנסיבות
אלה אין במשמעה המלצה או סיוע
להשגת שאיפתו של סטאשר: אזרחות יש
ראלית
למרות עברו?
״אני מביע, איפוא, דעתי שוב כי מן
הראוי שתנקוט בדרך של בירור ציבו־רי-אובייקטיבי,
אם ע״י הכנסת, אם על-
ידי מבקר המדינה או בדרך ציבורית אחרת,
כדי שהפרשה תתבהר כדבעי.
״כאיש־ציבור ותיק, וכחבר הכנסת, ראוי
היה שתעשה כן, כדי לגונן על שמך ועל
כבודך.״
עוצו עצה ותופר. עכשיו ממתינים
118 חברי־הכנסת האחרים בכליון־עיניים
להמשך הקטטה המילולית.
רק בדבר אחד הם בטוחים: שפרוש לא
יפעל על פי עצתו של קורן.

גוער, וח״ה!ניזנוז

במדינה
(המשך מעמוד )13
תצליח המדינה לגייס בשנים הקרובות
את מאות המיליונים הדרושים להקמת
רבבת תחתית באמור גוש דן.
אבל פרם הוא ביעל חזון. לו אין זמן.
ובך, ידעה העתונות לספר, שהה ארבע
שעות רצופות במטרו של פאריס כדי
ללמוד את הבעיות מקרוב. כאילו אם היה
שוהה שם חודש ימים היה למד מכך
משהו. ומי נמצא בין המומחים שצריכים
להחליט על שיטת הרכבת התחתית שתאמץ
ישראל: כמובן, מנהל רשות־הנמ־לים
אהרון רמז.
שיטה ישנה* שמעון פרס לא עישה
כל רע. הוא עשה מה שעשו ועושים כולם:
מציאת תירוץ רשמי לשם מסע תענוגות
וטיולים עם פקידי משרדו על פני
אירופה.
זוהי שיטה שאומצה במשך שנים במדינה
ואיש אינו מתרגש ממנה יעוד. אבל
כיום, במצב הנוכחי, כשהממשלה מניחה
ידה יעל הגרושים האחרונים של אביונים,
ושריה זועקים מרה על הצורך בקיימוצים
וקיצוצים — צריך אדם להיות נטול חושים
לחלוטין כדי לעשות מה שעשה שמעון
פרם.
השטוח1 אוני ב ר סי ט ה גו ציי ת
ב ש טחים
לא רק ליהודים ולערבים יש צרות בשטחים.
גם לנוצרים.
מה שמטריד את הנוצרים, זה גל ההגירה
הפוקד את בני העדה. במיפקד שערכה
ממשלת ירדן ב־ ,1961 היו בירושלים
13 אלף נוצרים. בספטמבר שלאחר מל חמת
ששת־הימים — 11 אלף בלבד. בגדה
כולה, הצטמצם המיספר בתקופה
הנידונה מ־ 33 אלף נפש ל־ 27 אלף. הצטמקות
זו, יש לזכור, אירעה על אף
הריבוי הטבעי של האוכלוסיה.
גורמי תיסכול. הסיבה להגירת התושבים
הנוצרים מהשטחים איננה התעללות
שלטון הכיבוש, אלא גל האבטלה
בקרב הנוצרים ,־שהם רובם בעלי השכלה
— והפחד מפני העתיד בקרב אלה
שאינם בעלי השכלה. האחרונים, שהם
ברובם בעלי מקצוע, מתפרנסים היום בישראל
יפה — אך חוששים מהיום בו יח זרו
רבבות ישראלים מהצבא למישרו-
תיהם האזרחיות. כי 19 אלף נוצרים מהשטחים
עובדים בתחומי הקו־הירוק — והם
יודעים יפה שהם עובדים רק מפני שחסרות
ידיים עובדות יהודיות.
הבס הקדוש מודאג. הבעייה הגיעה
למימדים כאלה, שאף הכס הקדוש הביע
את דאגתו שמא יישארו הכנסיות בארץ
הקודש ריקות מאדם. בעקבות העלאת ה־בעייה,
הסתמנו כאפשריים הפתרונות הבאים

@ הקמת אוניברסיטה נוצרית בשטחים,
בה יוכלו צעירים נוצרים להמשיך
בלימודיהם.
ס הקמת בתי־ספר מקצועיים, בהם
יוכלו צעירים לרכוש מקצוע.
9מסע הסברה נגד ההגירה.
פיתרון נוסף הוצע כרצוי ביותר, אך
קשה יותר לביצוע: השכנת השלום במרחב,
מאחר ש״מצב האיבה הנוכחי הוא
הגורם היסודי לכל הבעייה.״

ה סו ח רי ם
נגד ה אלוף
עד סוף חודש זה יצטרכו -שר החקלאות
חיים גבתי ותת־אלוף יצחק פונדק להתייצב
בפני בית־המשפט העליון בירושלים
ולנמק מדוע הם מסרבים לשני בעלי הון
מעזה, סעדה יסגין ומחמוד אמיורטג׳ה,
לבנות בית־אריזה להדרים.
בעתירתם, טוענים השניים, באמצעות
עורך־הדין שמואל תמיר, כי יש להם
פרדסים המייצאים כשלושה מיליון דולר
לשנה. כמות הפרי מהפרדסים שלהם מגיעה
לשישית מכל יבול ההדרים ברצועה.
לא רוצים עזרה. בעזה ישנם ארבעה
בתי־אריזה ענקיים. האחרון שבהם הוקם
לפני כשנתיים, על־ידי ישראלי שקיבל
למטרה זו הלוואות ממשלתיות ואת
תמיכת השלטונות.

קורבן כקרי
מחת אחרי 45 ימי מעצר
שני בעלי ההון מעזה אינם רוצים שום
עזרה ממשלתית. את בית האריזה הם רוצים
להקים בכוחות עצמם. הם מציינים
שכיום הם משלמים סכומים ענקיים ל-
בתי־האדיזה המקומיים. אך למרות הסכומים
הענקיים שהם ׳ משלמים, מעדיפים
בעלי בתי־האדיזה לארוז בשעות היום את
פריים שלהם, ורק בשעות הלילה, כאשר
הפיקוח הינו כמעט ובלתי אפשרי, אורזים
הם את הפרי של העותרים — ללא
פיקוח.
וז עד פ ה. בקשת השיניים נדחתה על-
ידי המימשל הצבאי בטענה, כי יש עודף
בבתי אריזה בעזה. השניים הודיעו שהם
מוכנים להתחייב לארוז אך ורק את ההדרים
שלהם. למרות זאת, רשיון לא
קיבלו. הם פנו לבג״ץ. בעתירתו, כותב
הפרקליט :״הנסיון להקפיא את המצב, בנסיבות
המיקרה, מהווה העדפה בלתי מוצדקת
של תושב על מישנהו. העדפה זו
היא קיצונית וחמורה במיוחד לאור העוב־דה,
שהאחד קיבל רשיון בתוספת הלוואה
ממשלתית בתנאים נוחים — ואילו ימן
השני נשללת אפילו הזכות לרשיון להקמת
בית־האריזה על חשבון עצמו, וללא עזרה
ממשלתית כלשהי.״

תעלזמזת
מו תו של

רופא שהובהל לבדקו, ציוה להעבירו
מיד לבית־החולים בנצרת. שם, אחרי שערכו
לו צילומי רנטגן פסקו כי הוא חבול
קשה בראשו, פקדו להעבירו לבית־החולים
רמב״ס בחיפה, כדי לבצע ניתוח ראש.
זה היה הסיכוי היחיד להצילו.
לקרובי משפחתו נאמר שסיכויי הצלתו
אפסיים. ואומנם, יום אחרי שנותח, ארבעה
ימים אחרי שנזרק מחוסר הכרה במכונית
שהביאה אותו ממקום מעצרו, השיב חאג׳
בקרי את נשמתו לאללה.
חקירה בנפרכווג ה,מוות• קרובי
משפחתו •של בקרי, היו משוכנעים כי מותו
נגרם כתוצאה סמכות שספג בעת מעצרו.
הם לא הבינו מדוע לא קראו להם לקחת
את בקרי הפצוע מבית־המעצד, ורק השליכוהו
ככלב בתחנת הדלק.
באמצעות עורך־הדין חנא נקרה הם
פנו לבית־המשפט בחיפה, תבעו לערוך
הקידה בנסיבות מותו המיסתיורייות של
הזקן.
כאשר פנה נקארה לבית־החולים ונזב״ם,
ביקש לקבל את תיאור הפגיעה של בקרי,
שכתוצאה ממנה היה צורך לנתחו, הוא
נדחה. במקום תעודה ביקשו ממנו 158
ל״י, עבור שני ימי האישפוז של יוסזף
מנצור בקרי לפני מותו.

תקופה קצרה. אם היינו יודעים את כל
הפרטים האלה, ייתכן שלא היינו מסכימים
לבטח אותו. בגלל העלמת פרטים
אלה, ביטלנו את הביטוח, כאשר הם התגלו,
לאחר מותו.״
בסידן לא לשלם .״לא נכון,״ משיב
עורך־דין יואל לוי, סניגורה של רינה זפתי
.״נפתלי זפרני לא קיבל מעולם כל
הודעת ביטול או אי־חידוש על הפוליסות
שלו, לא מירדניה ולא מסהר. מדובר פה
בניסיון פשוט מצד חברת צור לא לשלם
לאלמנה את המגיע לה.״
אם מגיע לה או לא מגיע לה, זאת
יקבע השופט מקם קנת — המשפט אמור
להתחיל בסוף דצמבר. מתי יסתיים —
אין איש יודע. נפתלי זפרני נפטר ביוני
שנה שעברה. דהיינו — במקרה הטוב ביותר,
תקבל האלמנה את הכסף, אם תזכה
במשפט, שנה וחצי לאחר מותו של בעלה.
אפשרות זו היא תיאורטית. משפטי ביטוח
יכולים להימשך דורות. גם אם תזכה במשפט,
תצא נשמתה של האלמנה עוד הרבה
פעמים עד שתראה פרוטה.

רדין
מ טיג ת יו ם־ הו לדת

עסקים

אינ טי מי ת

שלם היו ם —
תי הנ ה מי יודע מ תי
ההודעה הנוראה הגיעה אל רינה זפרני
בשעות הצהריים: בעלה נפתלי, שיצא
אותו בוקר לעבודתו, נהרג בתאונת־עבו־דה.
לאחר
תקופת האבל, פנתה האלמנה, שנותרה
עם שני ילדים בגילים שבע וש לוש,
אל חברת הביטוח צור, אצלה היה
נפתלי מבוטח בביטוח־תאונות על־סך 20
אלף ל״י.
פה, זכתה למהלומה נוספת: החברה
הודיעה שלא תשלם, משום שהפוליסה בטלה.
וגנאי
יחיד. כיצד היתד. הפוליסה בטלה,
למרות שזפרני שילם את הפרמיה י
התשובה טמונה בעובדה, כי נוסף ל תשלום
הפרמייה, חייב הלקוח לעמוד בשורה
ארוכה של תנאים נוספים, הכלולים
בחוזה שבינו לחברה. אלא שעד שאינו

כל אחד (או לפחות, כימעט כל אחד)
יודע שדודו דותן הוא בחוד מצחיק. כל
אחד (או לפחות — כנ״ל) יודע גם שהוא
לא הכי רזה בעולם, שהוא יודע לחקות
נורא טוב את אבי טולידאנו, את יפה
ירקוני, את אריה אליאס ואת עוד כל
מיני — אבל שהספציאליטה שלו היא
שושנה דמארי.
מה שלא כל אחד יודע על דודו, הוא
שיש לו עוד תכונה אחת בולטת במיוחד:
הוא פופולארי בחברה בצורה יוצאת מן
הכלל.
האמת היא ,׳שעד יום חמישי האחרון
— בשעה אחת לאחר חצות — אפילו
דוד עצמו לא ידע על התכונה החשובה
הזאת שלו. מה שקרה לדודו, קרה בעבד
גם לדרורה חבקין ולעוד כמה אמנים:
גדי צה״ל ערכו לו מסיבת יום־הולדת.
ואז פיתאום הסתבר לכולם ששום דבר
לא יעזור: הוא פשוט מין טיפוס חברותי
שכזה, שכל אחד מת עליו.
עובדה: כל כך הרבה אנשים הגיעו
חשוד מוחמד איבדהים בדרני ישב עם חבריו
בפתח תחנת הדלק סונול, בתוככי כפר
עראבה בגליל. השעה היתה שבע בערב
והם האזינו למוסיקה שבקעה ממקלט ח״
רדיו.
לפתע התקרבה לתחנה מכונית בלתי
מוכרת. אין זה מחזה רגיל לראות מכונית,
שאינה שייכת לבני המקום בתוך הכפר.
בפתח הכפר נמצאת תחנת דלק, ואף זר
אינו מחפש דלק בתחנה הפנימית. כאשד
עצרה המכונית יצא מפנה גבר צעיר ושאל
בערבית :״האם מישהו יודע היכן גר
איש זהי״ היוא הצביע על גבר ששכב
בתוך המכונית.
בדרני וחבריו התקרבו למכונית. הם
הבחינו באדם שוכב כשפניו מכוסים בכא־פיה.
כאשר הוסטה הכאפיה זיהו אותו
כדואג׳ מנצור בקרי .64 ,הוא היה מחוסר
הכרה. לפני שמישהו הספיק להסביר היכן
מתגורר בקרי, הודיע להם הנהג :״אני
מוריד איותו כאן. אתם תביאו אותו לביתו•״
הוא לא המתין לתשובה, הוריד את
הזקן בתחנת הדלק.
כך, בצורה מיסתיורית הגיעו לסיומם 45
ימי מעצר של חאג׳ מנצור בקרי.
,,דכחוני!״ .בקרי נעצר עם 14 מבני
הכפר עראבה, זמן קצר אחרי שהסתבר
שאחד מבני הכפר ביצע, בשותפות עם
חבלן ערבי, התנקשות בחייל צה״ל בקיר-
בת הכפר. בקרי, שעבד ב־ 11 השנים
האחרונות כפועל בבית־החרושת לשימורים
פרי־זה בחדרה, נעצר במקום עבודתו.
למרות שהיה נשאר ללון כשומר במייפעיל,
היה מגיע לכפר רק אחת לחודשיים, הוא
נחשד במתן מחסה לחבלנים שרצחו את
חייל צה״ל.
שלוש פעמים הוארך מעצרו. הוא שוחרר
מהמעצר בצורה המחרה, כשהושלך מהמכונית
בפתח הכפר כשהיא גוסס ומחוסר
הכרה. קרובי משפחתו שראוהו פרצו בזעקות.
בקרי הזקן, שפקח את עיניו לרגעים
מספר, תפס בראשו ואמר רק מילה
אחת :״דבחוני ד, שפירושה ״שחטוני !״
ומובנה גם ״היכוני עד מוות!״

דודו דותן ושושנה דמארי
קול ישראל חברים
תובע כסף, אין חברת הביטוח — כל
חברות הביטוח — עומדת על כך שימלא
תנאים אלה. היא מעוניינת רק במילוי
תנאי אחד — תשלום הפרמיה. רק כאשר
מגיעה עת התשלום, בודקת החברה אם
אמנם מולאו גם התנאים האחרים.
לא היינו מסכימים. במיקרהו של
זפרני, לא מולאו התנאים, טענה צור.
טען עורך־הדין אברהם מישר, יועצה המשפטי
של צור :״המנוח סילף עובדות.
הוא לא מסר לצור את האמת, כאשר
חתם על הפוליסה. הוא הודיע שהוא מבוטח
רק בחברה נוספת אחת, לא גילה כי
הוא מבוטח בשתי חברות אחרות. הוא לא
הודיע כי חברת ירדניה סירבה בזמנו לחדש
לו את הביטוח, ושחברת סהר ביטלה
לו ביטוח, עקב ריבוי תביעות שהגיש ב

למרות השעה המאוחרת — למסיבת
יום הולדתו ה־ 22 שנערכה במלון טיראן
— עד שלא נמצאו די מקומות־ישיבה
לכולם.
אנשים חשוכים מאוד. מי לא היה
שם ז דוגמנית הצמרת, קארין דונסקי.
צלם דוגמניות הצמרת, וצלם צמרת •בזכות
עצמו, סמי בן־גד, כוכבת הצגת הצמרת
של השנה, גאולה נוני, זמרי הצמרת אבי
טולידאנו, שלמה ארצי, ויגאל בשן, זמרת
הצמרת של כל הזמנים — עם מלחמות
ובלעדיהן — שושנה דמארי, ואפילו חקיין
צמרת — או לפחות חקייך צמרת־לשעבר
— צדוק סביר.
מלבד אנשי צמרת בהווה ולשעבר, היו
שם, כמובן, גם כמה שלא היו, אינם,
ושאין להם הרבה סיכויים להגיע לצמרת.
העולם הזה 1779

מו דו 1ה ז! גרמהלמלחמתאיתנים
ץ ולדה ;מאיר אינה צריכה למהר
*4להתפטר. מסתבר שלא כל העם נגדה.
יש לה עוד כמה תומכים. כמה מהם
אפילו היו מוכנים להוציא בשבוע שעבר
מכיסם כמה מאות לירות, לפרסם בעיתונים
׳מודעות תמיכה נלהבות בגולדה מאיר
כראש־יהממשלה. הם התמו על מודעתם
בתואר ״בני-אור״ ,כדי שכל מי שאינו
תומך בגולדה ידע שהוא שייך למחנה
״בני־החושך״.
מי הם בגי־אור, תומכיה הנלהבים של
גולדה?
נא להכיר: המנהיג — יאיר פרידמן,
,27 גרפיקאי במקצועו, שהואשם על ידי
המשטרה בנסיון לזייף צ׳קים של הביטוח
הלאומי, בזיוף שטרי חוב בסכומים של
עשרות אלפי ל׳׳י, ובאיום בנשק חם. מש־

שיילחם במימסד הקיים. ייתכן רק מימסד
שיבחר לתקופה ׳מוגבלת ויפנה את מקומו
למימסד חדש!״
כיצד מתישבת אידיאולוגיה זו עם תמיכה
נלהבת כל כך בגולדה מאיר? מסביר
פרידמן, הטוען כי ארגונו מונה כיום
100 איש ועורך את כינוסיו על הדשא
באוניברסיטת תל־אביב :״גולדה היא מעל
ומעבר למימסד !״

בעד חופש מ מי!
נגד ה מי מסד

* תכן ומלחמתם של בני־אוד עבור
י גולדה מאיר, היתה עוברת ללא תשו־

וו1ו יד לגודרה!
לאיי השביעות על אסעדית הת 5מ־ימ ראש הממשלה :.יודה מאיר. הרומי* *גו,
רב־מל ש* צשי־יט בגו דבב־ש הצעיד לא לד,הדיש יוהד, לניבה מכיסיי ה ש רי לי
הניתז על ידי ככיצית 3־לומ שיניה כגגיתה של ראי* הממשלה,
לרז אני?.יראים לגילדה לחמשיר לד,הייק ולשמור על אחדותהעס גמקמיב הרת־שבנית
וי. ח־כהמיי יהע״גיר בכללי תיעדדי־אשהממשלה נשדד,מאיד לדינה

המדמה.
במהנת י-י ״״•
כהני**

*גי.כני״איר ב׳י**ש י * ו ״ כ י ו

יבכד נין ן!|יויד*שר,נ1כשוי״ .
על גילמן לדעה כ;

מ שייכת מ?

בני־האור ההם קראו :״מסגרות נוצרו
כדי שינפצו אותן עם סיום תפקידן. מימסד
נוסד כדי שיפילו אותו כשיתחיל להסתאב.
צעיר עשה זאת!״
היה צורך בחקירה מדוקדקת כדי להיוו־כה
שאותם בני־אוד, שקראו למלחמה ב־מימסד
המסואב, אינם אותם בני־אור שקראו
השבוע לתמיכה בגולדה. השמש החזקה
בישראל, מסתבר, משפיעה על היוולדם
של הרבה בני־אור סבל הסוגים.
בראש ארגון בני־אור השני עומד אהוד
עין־גיל 21 צעיר מבת־ים, שסיים לא
מכבר את שירותו הצבאי בחיל־התותחנים.

׳והרעיון הראשון שניצנץ בי היה בני־אור.״
עין־גיל
נדהם כמובן, כאשר ראה בעתו־נים
מודעות תמיכה בגולדה בחתימת בני-
איור. באותן מודעות הופיע שמו של יאיר
פרידמן ;וכתובתו: רחוב כרמיה ,5תל־אביב.
מספר עין־גיל פנייתי לכתובת
שפורסמה בעתון. שאלתי על בני־אור. אף
אחד לא ידע. מצאתי שם מישהו בשם
פרידמן. זקן בן 80 פתח לי את הדלת.
שאלתי אותו על בני־אור. הוא לא ידע
על מה אני מדבר. הבנתי שמישהו דצד,
להשתמש בשמנו כדי לחסל אותנו, יונתן
כתובת של מישהו בשם פרידמן.״
אבל ליאיר פרידמן, מנהיג בני־אור,
לא היו כל כוונות זדון לגבי בני־אור
של עין־גיל. אמר פרידמן, דמות ידועה
בקפה כסית, המתפרנס מהוצאת מעטפות
מבדילות לאירועים שונים :״אנחנו בני־אוד
הראשונים. אני בכלל לא מתיחס
לעין־גיל. הוא סתם גנב לנו את השם.
שיהיה לו לבריאות. הוא בסך הכל צעיר

עין־גיל, שלפני גיוסו הוציא לאור כמה
עלוני נוער, החליט, לדבריו, עם עוד ארבעה
חברים, להקים ארגון פוליטי שיילחם
במימסד, משהו מעין ״פניתרים לבנים.״
הצעד הראשון היה פירסום מודעות בעתו־נים.
לדבריו,
השיבו למודעותיו בעיתונים 20
איש, שהשתתפו בכנס ראשון שנערך
באולם תיאטרון מרתף בתל-אביב. הפעולה
הראשונה של בני־אור של עין־גיל הייתה
עריכת הפגנה שקטה בפתח מסעדת הפאר
קסבה, נגד ארוחות עסקיות על חשבון
ההוצאות.
עין־גיל רואה את עצמו אנרכיסט, אבל
מתכוון להתחיל בשנה הבאה בלימודים
מסודרים באוניברסיטה. מסביר הוא כיצד
בחד בשם המחייב בני־אור :״אני־ לא
מייחם לשם של הארגון שום חשיבות.
בחרתי בו במקרה. סדשר פניתי לעתיונים
וביקשתי לתת מודעות ביקשו שתהיה איזו
חתימה על המודעות. חשבתי על שם

שגמר את הצבא וכנראה מטרידות אותו
בעיות הסקס שלו. שמעתי אותו נואם
בהייד־פארק שבכיכר מלכי ישראל על
סקס וחופש מיני. פעילותו לא מפריעה לי.
שיצטרף לארגון שלנו. אנחנו ארגון של
ממש. הוא רק צעיר משולהב בסך הכל.״
מדוע מסר במודעות כתובת שאינה
שלו? משיב פרידמן :״לא רציתי לתת
את כתובתי, כיוון שהיא בגבעתיים. מסרתי
את הכתובת של אבי. אבל אני נולדתי
בכתובת הזאת.״
רק שאלה אחת במלחמת בני־אור נגד
בני־אור, נשארה, ללא תשובה: מאין יש
לצעירים יושבי כסית, בימים טרופים אלה
שלאחר הפיחות, אלף לירות ויותר כדי
להודיע מעל גבי העתונים לגולדה שהם
מאחוריה?
על כל פנים, מישהו צריך להסב את
תשומת־ליבה של גולדה: בני־אור ׳מאחורייך,
הזהרי !

נות. לעומת זאת יש בבבלי הרבה ילדים,
כי זהו שיכון של זוגות צעירים ברובו.

אד היא גם חלק מאיזור, בו שווה ה־אדמה
זהב. בשיכון בבלי הפסיקו למכור
את האדמה לפי שיטחה. היא נמכרת ל קבלן
לפי מספר החדרים שיבנה עליה.
יותר גבוה, יותר חדרים — יותר כסף.
הגיון זה עולה לקבלן 15,000ל״י לחדר —
עבור הקרקע בלבד.

מלחמת
בנ -או ר
בן־אור עין־גיל
״חופש מיני —
פטו לא התקיים עדיין.
הגן המנהיג הוא אלי ואהל ,24 ,סוכן-
ביטוח, שחיבר כמה ספרים על היפנוזה,
הואשם בזמנו בעיסוק ברפואה ללא רשיון.
בחודש מרץ השנה יצאו בני־אויר של
פרידמן וואהל מחושך לאור. הם הפיצו
כרוזים בהם הודיעו לציבור על פעילות
ארגונם. בין השאר, נאמר בכרוזיהם :״בני-
אור ילחמו במימסד הקיים ויכריזו על
כל איש מימסד שאינו דוגל ברוטציה כבן-
חושך ...אהבת הגוף תינתן לכל בן־אויר

אבל הבדלים מעמדיים אלה, לא הצליחו
— בשום פנים ואופן — לקלקל את
מצב הדוח המרומם ששרר גם אצל אלה
שבצמרת: אחרי הכל, הם ידעו שבתור
ידידים ותיקים של דודו — בראש וב ראשונה
— ובתור אמני צמרת — שנית
— הם יתבקשו לתרום את חלקם הרדיופוני
להצלחת הערב.
ידידות״גזק. אז ימה לא עושים עבור
ידידים? במיוחד אם המעשה הזה מועבר
באופן ישיר לגלי האתר, בתכנית יוקרה
של שבת לפני הצהריים?
אז הם עשו. וכל ארץ ישראל המאזינה
לרדיו, יכלה סוף סוף לדעת מי הם
ידידיו הקרובים של דודו דו׳תן. כמובן
שבעד אותו הכסף, היתה לאותה ארץ
ישראל הזדמנות בלתי־גישכיחת להקשיב
לצליל קולותיהם הערבים.
הקולות הפיורדים שנשמעו שם, היו
שייכים לידידים ׳מסוגים שונים: שלמה
ארצי, למשל, הוא ידיד מתקופת הלהקה
הצבאית של דודו. את שושנה דמארי,
לעומת זאת, אי־אפשר להגדיר איחרת
העולם הזה 1779

בן־אור ואהל
— גולדה מעל למימסד !״
מת־לב, לולא הופיעו לפני שבועות מספר
בעתונים מודעות, החתומות אף הן בידי
ארגון הנושא את השם בני־אור, שסיגנונן
היה שונה לחלוטין.

אלא כ״ידידת ילדות״ (הילדות במיקרה
זה, שייכת לדודו) .על רקע זה ניתן גם
להבין את הקשר העמוק שיבין השניים.
והיו גם הפתעות. כמו אבי טולידאנו
למשל: אבי לא הזמין את דודו לחתונתו,
שהתקיימה לפני חודש וחצי בסך
הכל. אף אחד לא שייער — אפילו בדמיונו
הפרוע ביותר, שבמשך יחודש וחצי
זה, הספיקה להתפתח ידידות כל כך
עמוקה בין השניים.
אבל בסך הכל — כל האהבה הפתאומית
זאת היתה די ציפוייה. אחדי הכל,
ידוע שקול ישראל חברים. אז עכשיו גם
גלי צה״ל הברים.
ווללאביב הפשע
ה א חרון
בשיכון בבלי בצפון־מזרח תל-אביב —
כמו בשאר חלקי העיר — אין הרבה גי
שיכון
בבלי מכוסה כולו בטון — כבישים,
ומגרשי־חנייה. ונותרה בו גם גבעה
ירוקה אחת. את הגבעה האחת הזו, מחסלים
בימים אלה.
נקודה כודדתי כעכברים על הר גבינה,
נלחמים קבלני הבניין ביניהם מי ינגוס
נתח גדול יותר מן הגבעה האחרונה.
לא עובר שבוע, ובמקום, בו מחיר הקרקע
הרקיע מעל ומעבר לכל הגיון, צומח בניין
חדש. לא עובר שבוע, מבלי שהגבעה
תינגס עוד קצת.
הגבעה, המשקיפה על כל השיכון, מכוסה
כולה ירק. היא נקראת ״גבעת הכל ניות״
,ובעונה באים אנשים מכל קצווי
תל־אביב להביט בפריחה הנהדרת. היא
מקום משחק מקסים לילדים. היא נקודה
בודדת של רגיעה לעין העייפה מבטון
ואספלט.

מיכרה זד!כ. מאליו ברור מי ינצח במאבק
בין הכלניות לבטון. בעלי הגבעה
אינם יכולים לראות בה כר של כלניות.
הם רואים בד. מה שהיא באמת — מכרה
זהב ותו לא.
קשה כמובן להאשימם. הם היו טפשים
לוא נהגו אחרת. אם יש מי שמאפשר ל מחירי
הדירות והקרקע לזנק לשחקים כאלה,
ואם יש מי שמרשה לכסות שיכון
שלם בביטון, ללא ריחות ירק — מדוע
שלא ייהנו גם אותם קבלנים מהשמחה
הכללית?
קשה לצפות מהם להבין, כי השמחה
היא עצובה למדי — לאותם ילדים, שיצ טרכו
לגדול בלי הגבעה, ובלי הכלניות.

ל ש קר אין רגל ״ ם־ אבלש דו ש ד ״

ד״מ 7ל 7־7/711
ך* ודם ל ק חו לנו הצרפתים את
) /המיראדיס. עכשיו הם רוצים לקחת
מאיתנו דבר שהם לא נתנו להם בכלל —
את תדמיתה של מדינת ישראל כמדינה
של חלוציות ומוסר.
זה בכל אופן מה שמנסה לעשות בגל-
יונו האחרון, ירחון הגברים הצרפתי (לואי)
(לו) ,שהוא מעין חיקוי צרפתי לפלייבוי
האמריקאי. בעקבות הפלייבוי, שפירסם לפכתוצאה
מכך היה הלואי צריך לפברק
ני כשנתיים סידרת צילומי עירום של
יפהפיות ישראל, החליט גם הלואי להציג כתבה, המעוררת לעג וגיחוך אצל כל ישאת
הישראלית הערומה בפני הגבר הצר ראלי. זוהי כתבה הנפתחת במילים :״חשופתי.
אלא שאין מה להשוות כלל בין פות למען הלואי — מתל־אביב עד אילת,
עירוניות וכפריות, שוחרות־שלום וצבאיות
שני המיבצעים.
— אלה הן הבנות של ישראל. אידה, שומיבצעו
של הפלייבוי היה מיבצע של לה, רחל, אסתר, גולדה וציפי — זה היוממש.
צלמיו שהו בארץ שבועות רבים, פי הנסתר של הארץ המובטחת.״
חיפשו נערות שתסכמנה להצטלם בעירום,
צריך רק לציין שבעוד שלכל השמות
הקדישו לכל אחת מהן יום צילומים, פיר־סמו
אותן לבסוף בשמותיהם המקוריים ניתן כיסוי, הרי רק לשם אחד אין מלווה
וברקע הטבעי שלהם. הלואי עשה חלטורה. אף תמונה בכתבה — שמה של גולדה.

צלם הירחון, אנדרי הולמקויסט, שהגיע
לארץ, גייס במיבצע בזק כמה דוגמניות
ונערות, שהסכימו להצטלם בעירום תמורת
תשלום מתאים, אבל בשני תנאים :
שזהותו האמיתית לא תתגלה והן לא תופענה
בשמותיהם אפילו בירחון הצרפתי,
ובתנאי שתמונותיהן יתפרסמו רק בחו״ל
ולא בארץ.

אבה המזוייפת לל;

הצרפתי את אידה, הצברית התל־אביבית,
המשתזפת בעירום בשדות קיבוץ תל־יוסף.

שנית מצדה רא תיט7

אותה כשולה, תלמידה מתל־אביב, עשוה מאמץ ני
כשברקע משהו הנראה כמו מצדה. השם היחיד
אחרי צד,״ל בא גם תורו של הקיבוץ.
כאן עשה הלואי תרגיל מסוג אחר. הוא
שכר שתי דוגמניות, לקח אותן לשדות
עמק יזרעאל, הרכיב אותן על טרקטור

?1111
אבה האמיתית״^

עולה מגרמניה, שנישאה לישראלי, הפכה
לדוגמנית העירום המצולמת ביותר בארץ.

ה חיילו ת
העירומות

החיילת העירומה

זהו עמוד מתוך הכתבה ב״לואי״ .הכותרת לתמונות,
מיועדת ליצור את הרושם כאילו תמונות
העירום בעמוד הן תמונות העירום של חיילות צה״ל, המצולמות באותו עמוד.

ך* גלון? של הלואי בולט לעין ומר!
1גיז בשני חלקים של הכתבה על נערות
ישראל. בעמוד אחד שילב הירחון
תמונות של חיילות צה״ל במדים, עם תמונות
של נערות עירומות. הכותרת לתמונות
אלה נועדה ליצור את הרושם שמדובר
כאן בנערה אחת, חיילת המתפשטת
ומבלה במדים לסירוגין. אומר הלואי:
״רחל, החיילת היפה, אינה משתעממת
כשהיא פושטת את המדים. בבגד־ים היא
יכולה לטובל ראשה במים, לקשקש עם
חברותיה ולשחק ברקיטות בשפת־הים ב-
תל־אביב.״
בתכסיס שקוף זה מנסה הירחון הצרפתי
להשביע את רעבונם החולני של הגברים
הצרפתים: לראות סוף סוף חיילת
צה״ל ערומה.

כו עובדים

בקיבוץ בל

שדות קיבוץ תל־יוסף, מוצגות על ידי ירחון הגב

בשמש ולריצה בשדות. כמו צבריות רבות,
באות ציפי ואידה כל שנה לקיבוץ תל־יוסף
בעמק ישראל (הכוננה לעמק יזרעאל)
שבגליל. כאן החיים הם פשוטים,
זהים לגמרי לאלה של החלוצים בימים
עברו. ההל משעה מוקדמת בבוקר הן עוב־

ה״לוא,
לדבר

צריכה בחורה זו,
1 .4נ | י י
המצולמת ליד מפל עין־גדי, להיות אסתר,
נערה אילתית, אחת האטרקציות של עיר זו.

אבל מה בנוגע לשדיים? זה עדיין לא כל כך
בטוח. בסל אופן, ישראלית זו, שה״לואי״ מציג
כדי לזקוף את חזה כשהיא מצולמת בים־המלח,
צילומו נפקד מן הכתבה הסלפוית היה גולדה.
והפשיט אותן בשמש, דבר שנתן לו את
ההצדקה לכתוב :״לאחר הפסקת האוכל
יש לציפי ולאידה שתי שעות לפני שיחזרו
לעבודה. הן מנצלות אותן לסייסטה

דות בשדה. ביום אחד הן חורשות בטרקטור,
ביום שני הן רועות צאן. החיים
עבורן הם החיים האמיתיים של ישראל...״
זה ששתי החתיכות המצולמות בעירום
אינן נקראות לא ציפי ולא אידה, ולא רק
שאינן קיבוצניקיות ולא עבדו מעולם בקיבוץ,
אלא שאחת מהן אינה כלל צברית
אלא גרמניה — זה אינו משנה. בסופו
של חשבון אין הכתבה מזיקה לישראל.
היא רק עלולה להגביר את תנועת ההתנדבות
בנוער האירופי לעבודה בקיבוצים.
ואז הם יצטרכו לחפש בנרות קיבוצניקיות
כמו אלה המופיעות בכתבה.

כך חיים בקיבוץ

בעזרת שתי דוגמניות העירום הישראליות, שהסכימו
להתפשט בשדות עמק יזרעאל, מציג ה״לואי״
לקוראיו תמונה מסולפת מהווי הקיבוץ הישראלי. לגבי ירחון הגברים הצרפתי,
לקוחות תמונות אלה (למעלה ולמטה) מהווי החיים היומיומי בקיבוצי ישראל.

חתיכות אלה, הרכו־על
גבי טרקטור ב־ס
הצרפתי ״לואי״,

כשתי צבריות שהתגייסו בקיץ לעבוד בהתנדבות בקיבוץ, עובדות
לחליפין בחריש ובמרעה. האמת היא שהשתיים אינן אלא
ב״לואי״. סולפו שמותיהן שאפילו מקצועיות,
דוגמניות

מאסר עול או לג םשד כסנה לירות!?

אונ ס קו ג חנו יגי?
והסתם מי שחק!
״צריכים לתת להם מאסר־עולם: אילו היה אצלנו עונש־סוות. הייתי
כעד זה שיתלו אותם!״ אמרה פקידה בלונדית של עורד־דין, בת ,25
ילידת גרמניה.
״ואללה. מה רוצים מהם ז קצת שיחקו עם כחודה. אז כשביל זה
כל הרעש ץ״ שאל אחיו הככור של אחד הצעירים, כן .25 יליד עיראק.
שני עולמות של מושגים. ושניהם התכוונו לאותו מיקרה עצמו.
זהו מיקרה החוזר לאחרונה כימעט בל השבוע. אפשר לקרוא לו :
״אונם קולקטיבי״ ,ואפילו ״אונס המוני״.
ך* 20בסמ טכן כ ר עצרה המישטרה ׳תשעה קטינים,
4בני 14 ומעלה, מבין כנופיה של 14 נערים הנחשדים
כולם בפעולת־אונס משותפת בפארק הלאומי של רמת־גן.
הצעידה בת ה־ 17 היתד, שם עם בן־זוגה, צעיר בן .19
לפי גירסת המישטרה, איימה הכנופיה על הזוג,
התחילה לאנוס את הבחורה. שניים הספיקו לאנסה,
השלישי היה בשעת מעשה כאשר עבר במקום סיור
של המישטרה ועצרה את תשעת החשודים שנתפסו.
כאשר עמדו מול השופט, שוב עמדו זה מול זה שני
העולמות.
השופט בורים רפופורט :״הדברים הם חמורים !
במיקרה, של אונס, שבו משתתפים יותר מארבעה גברים,
העונש הוא 12 שנות־מאסר. מה יש לכם להגיד?״
הנאשם מם ז 1ישראל דנון *,בן ,16 בעל חולצת-
פסים של ימאי, בלי התרגשות :״היא היתה פתוחה. היא
בכלל הסכימה. הייתי הראשון...״
החשוד מם 2מש,ה דהאן :״אני מודה.״
החשוד מס׳ ,3ירחמיאל לוי :״אני לא גמרתי.
בדיוק כשהגיע התור שלי, באה המישטרה.״
ההמשך היה שיגרתי 15 .ימי־מעצר להשלמת החקירה.
כל השמות בכתבה הוסוו, כדי למנוע זיהוי קטינים,
בהתאם לחוק.

בתשעה בתים, אצל קציני־מיבחן, עובדים סוציאליים,
שכנים, חברים ועדי־דאייה, דיברו על המיקרה — ושוב
נתגלו שני עולמות.
אחיו של החשוד מס׳ 1בא ללישכת מזכיר בית-
המשפט, אחרי שנגמרה הישיבה, התעניין פלאחר־יד
בגורל אחיו. בן ,19 יפה־תואר :״הוא יקבל רק קנס, נכון?
אם זה בפעם הראשונה, נכון שזה רק קנס? בכלל, שמעתי
שהבחורה היא מתרוממת!״
ידידו של החשוד מס׳ ,1בן ה־ 14 וחצי, נראה
מיסכן, רזה, פצוע ביד, מעורר רושם של כלב נרדף:
״הייתי עם החבר׳ה, כשזה קרה. אמרתי במישטרה את
הכל. היא הסכימה לשכב עם חמישה. לא איימו עליה.
היא חתיכה, יפה, בחיי. אני ראיתי יאותה גם קודם. היא
מתרוממת. החבר שלה בכלל לא התנגד. סתם עמד מהצד.״
אחיו של החשוד מם׳ : 1״ישראל אחי כבד לא
גר בבית שנה. אבי עצבני. זרק אותו מהבית. הייתי
מביא לו אוכל ובגדים. ישראל היה ישן בסככה איפה
שמוסרים אבטיחים.״
אמו של החשוד, בביתו. קירות מסודקים. חדר-
המדרגות נראה כאילו הוא עלול להתמוטט בכל רגע.
האם, בת ,36 לבושה היטב, יושבת עם אחת הבנות והבן
הבכור. בתנור יש תרנגולת .״אתה יכול לכתוב מה שאני
מספרת לך? אתה יכול לכתוב נגד הממשלה? רק הממשלה
אשמה, בחיי. רק הממשלה והמישטרה !״

חברי הכנופיה בעת הארנה המעצר

לא אדם אחד אונם, ולא שניים. אלא כנופייה שלמה — כנופיית־רחוב
העוסקת גם כגניכות, סחיבות, מעשי־כריונות — מתנפלת על
נערה אחת, ואונסים אותה.
לפעמים מובאת הנערה על־ידי אחד מאנשי הכנופייה. הוא ״תפס
חתיכה״ ,הלך לו, ואז הוא רוצה לכבד במציאה גם את חבריו.
פעמים אחרות, כמו כמיקרה זה, מוצאת הבנופייה את הקורבן
כפארק, מכריחה את החבר שלה, ומתנפלת עליה.
האח :״אולי אתה מכיר איזזת עורד־דין? צריכים
עורך־דין בשביל כולם, או אחד לכל אחד?״
׳האם ז ״תדבר עם בעלי, חנוך. אבל לא עכשיו
(באמונה בבוקר) .הוא עוד ישן. בשמונה וחצי זה יהיה
טוב. הוא עצבני. ב־ 10 הוא יוצא לעבודה. יש לנו חנות.״
בינתיים לא עשתה המשפחה דבר למען הבן העצור.
לא חיפשה לו עורך־דין. לא ניכרת התרגשות מיוחדת.
האב, חנוך, אחרי שהוא מתעורר :״הממשלה אשמה
במה שקורה לנוער בשכונה שלנו!״
האם :״בלילה שעצרו את ישראל, באו שני שוטרים
בניידת. שמעתי שהילדים בשכונה רצו לחסל את השוטרים.
אפילו הילדים בשכונה לא סובלים את השוטרים.״

כול ם נגדנו
ה שחורים

*גאס הוא בן 22 .42 שנים בארץ 18 ,שנים מיקרה־
1 1סעד. ששה ילדים, בני ( ,16,18,19 ישראל).8,11,12 ,
״המישטרה אשמה בכל. התקשרתי שלוש־ארבע פעמים
עם הרב־סמל דגול באור־יהודה, והלכתי לשוטרים. אמדתי
להם שראיתי את בני, ישראל, מסתובב עם חברים
שמשתמשים בסמים. סיפרתי להם שהם נפגשים בצריפים
של הנוער העובד של ההסתדרות, ומעשנים שם חשיש.

האמהות והאחיות במסדרון נית תמשבס

בתל־השומד, איפה שיש ילדים שעושים בעיות. המישטרה
עצרה אותו, לא פעם. בליל האונס הוא אמר לי שהולך
לראות סרט. הוא מתרוצץ הרבה מחוץ לבית. לא יכולים
להשתלט עליו. אם המדינה לא יכולה להעמיד אותו בדרך
הטובה, מה אנחנו יכולים לעשות?״
העובדת הסוציאלית מרים מרכוס :״כדי להציל
את הילדים מההשפעה השלילית של הבית שלהם,
צריכים לטפל בהם מגיל שלוש. להוציא אותם למוסדות.
לא לתת להם לחזור. הטיפול שלנו, כשהוא מתחיל בגיל
14 או ,16 בדרך כלל לא מצליח. הם כבר אבודים.״
מנהל !הדישכח מנחם גלעד: יתכן, אילו קיבלנו
יותר סמכויות, היינו פותרים הרבה בעיות בקלות. צריכים
לשקול כל החלטה, מבחינה כספית.

הבל בגלל
בחינה בחשבזן
ן יי־< עובדת הסוציאלית מרים מרכוס :״לא יכלתי
\ 1להעביר את ישראל (החשוד מס׳ )1מבית הוריו. הוא
לא הצליח במיבחן במרכז הקיבוצים. לא רצו לקבל אותו.״
אביו של ישראל :״המון פעמים ביקשתי את הגברת
מרים, העובדת הסוציאלית, וגם את האדון גילעד,

אבי החשוד מסי ו

הסע תו ג סי ( 1ג עו גאל)

השוטרים אמרו שאין מת לעשות. רק אם יתפסו את
הילדים על חם...״
׳האם :״איזו מישטרה יש לנוי התקשרתי איתם
ואמרתי להם ששמעתי שעוד מעט יהיה רצח. אז אמרו:
עוד לא רצחו? אחרי שיהיה הרצח, נבוא.״
האב :״מדוע אתה חושב שהמישטרה לא רוצה
לחסל את המקומות שמעשנים הסמים? יש לה שם מלשינים.
הם מספרים לה מה קורה אצל הפושעים. אבל
בינתיים מקלקלים שם את הנוער שלנו. כל החוקים
במדינה הם נגדנו, השחורים. גם השופטים הם נגדנו.״
האם ו ״בטח.״
האב ז ״אני לא מנסה להוציא את ישראל מחבית־סוהר.
שהמישטרה תשלח אותו לתל־מונד, לא איכפת לי.
שייצא משם מקצועי, ויילחם נגד הממשלה במחתרת.״
מרים מרכוס, עובדה סוציאלית :״אני מכירה
אותם. ארבעה מהחשודים נמצאים בטיפול של קצינת-
המיבחן ביפו. אני לא חושבת שכלא תל־סונד יכול לפתור
את הבעיה שלהם. הם יתקלקלו שם יותר. עכשיו כבר
מאוחר מדי. אין לנו מוסדות המתאימים לנוער מסוג זה.״
מנחם גלעד, מנהל הלישכה לעבודה סוציאלית:
״עזרנו הרבה למשפחת דנון. טיפלנו בילדים. אך התורשה
היא חזקה מאד. יותר חזקה מההשפעה שלנו. נכון, האבא
שלו אמר לנו שקודים דברים לא טובים בשכונה, מעשנים
חשיש במועדון. מסרתי על זה להסתדרות. איני יודע
מה קרה לאחר מכן.״

להוכיח
שאתה גיבור
ך* שבונה היא׳ סלמה ג /השייכת לרמת־גן. שכונתו
1עוני טיפוסית.
יחזקאל נסים, אחד מבני השכונה :״כשהייאוש
מגיע לגבול, אז הוא מחפש דרך לפרוץ החוצה. להוכיח
לעצמנו שאנחנו גיבורים. ישנים כמו חיות 12—10 ,בחדר,
בחורים בגיל ,17 עם אבא ואמא, עם אחות. אבא מרביץ
מכות־רצח, ואתה צריך לשתוק ולקבל את המכות. אתה
מרגיש שמשהו דוחף אותך להוכיח שאתה גיבור. שאתה
יכול לצפצף על כולם. לא מחפשים הרבה. האונס זה
ההזדמנות הכי טובה להוכיח שאתה גיבור.״
אמו שד החשוד מם׳ : 7״יש לי שמונה ילדים.
חיים הוא בן 14 וחצי. שני בנים שלי בצבא. בעלי נכה.
חיים למד סנדלר, אבל עזב את המקצוע. התחיל למכור
אבטיחים. אנחנו חיים קשר״ 250 לידות מסעד, עוד 250
מהביטוח הלאומי. במשפחה שלנו לא היו גנבים. כולם
מכירים אותנו. אני לא יודעת איך זה קרה שחיים שלי
נכנס לאונס הזה. אומרים שהבחורה היא זונה.״

זה היה
סתם נזישוזק!
חותו של החשוד מם׳ : 6״נסים הוא בן .16
אנחנו ששה ילדים בבית. חיים מ־ 450 לירות לחודש.
אבא פועל־בניין, לא יכול לעבוד כל יום. מדוע קרה
האונס הזה? לא יודעת. אני חושבת שזה היה סתם
מישחק. בשביל זה צריכים להחזיק אותו 15 יום במעצר?״
אמו שד!החשוד מם׳ : 2״משה בן 17 וחצי. יש
לי שמונה ילדים. בעלי חולה. לא יכול לעבוד. מקבלים
מלשכת הסעד 360 לירות לחודש, ועוד 250 מהביטוח
הלאומי. בת אחת שלי חיילת. יש לנו חדר וחצי, איפה
שישנים פולס. ישנים על הריצפה. משה היה במוסד

העונות הסוציאלית גויס גוסס

המנהל, לשלוח את ישראל לקיבוץ, כדי שלא יהיה
עם החברים שלו. אמרו לי שלא הצליח לעבור בחינה
בחשבון, ולכן לא רוצים לקבל אותו. מה זה? רוצים
לעשות ממנו פרופסור: או להציל אותו? אני בעצמי לא
גמרתי בית־ספר עממי. אבל ניסיתי להביא את הבנים
שלי לדרך הנכונה. הייתי מרביץ לישראל עד לפני
שמונה חודשים. גם לאחיו, שימחה, שהוא יותר מבוגר,
הייתי מרביץ. הם קיבלו את המכות ולא אמרו כלום.״
האם, מראה על שימחה ואחותו חנה, בת ה־ ,18 השוכבים
במיטות -שלהם בעשר בבוקר .״הילדים לא רוצים
לעבוד. אין להם סבלנות. שמחה נשלח הביתה על־ידי
הצבא. היה בקומנדו הימי. השופטת בן־עיתו הרסה אותו.״
האב :״כששימחה היה בן ,16 תפסו אותו כשחטף
אופנוע. דנו אותו לקנס של 800 לירות, ושלילת רשיון
לשלוש שנים. מאיפה שיקה כסף לשלם קנם? דוחפים
אותו לגנוב. בצה״ל למד נהיגה, אבל כשהיה צריך לקבל
רשיון, אמרו שיש לו שלילה, ולא יפול לקבל רשיון
שלוש שנים אז הוא לא רצה לשרת יותר בצה״ל.״
האם :״שימחה רוצה ללכת לצי הסוחר. מבקשים
ממנו פינקס־מילואים. אין לו. מאיפה יקח, אחרי שאמרו
שלא מתאים לצה״ל, מפני שעשה צרות?״
האב :״לפני שנה וחצי קיבל ישראל שוק. היה לי
קיוסק, בלי רשיון. אז שלחו שוטרים סהנפה, איזה 25
׳פעמים, לעשות פרובוקאציה. פעם בא שוטר ואיים על
אשתי, שיעצור אותה אם לא יקבל רשיון. אז בדיוק
הגיע ישראל מבית־הספר ושמע את מה שאמר השוטר,
ואמר לשוטר שאם ייגע באמא שלו הוא יפרק אותו. אז
השוטר נכנס לקיוסק, הפיל את ישראל על הארץ, חנק
אותו והרביץ לו גם. זה גרם שוק לישראל, והבת שלי
קיבלה דיכאון נפשי. הכניסו אותו לבית־משוגעים. היה
משפט, אז השופט אמר לעורך־דין שלי שצריכים לרחם
על השוטר, מפני שהוא היה צנחן ויש לו משפחה. בקיצור,
הסניגור שלי מכר אותי. הפסדתי את המישפט. כולם
נגדנו.״

זה היה
א 1נ ס !
** ולס נגדנו, אומר אביו של ישראל דנון, החשוד
מס׳ .1אבל זה לא בדיוק כך.
באמצעות לישכת־הסעד, קיבל האב דנון חנות־מיזנון.
אז היתר. שווה 30 אלף. לידות. עכשיו, טוענים בעיריה,
היא שווה 150 אלף לירות. האב השכיר את המזנון ומקבל
רווח של מאות לירות ליום. לא מזמן קנה מכונית. אבל
הוא טוען שהוא מתפרנס בקושי, ושהאונס בא בגלל
תנאי־הדיור הקשים — שמונה נפשות בחדר וחצי.
האב ששה ילדים ישנים ביחד. כשאני עושה
דברים עם אשתי, כולם רואים.״
בשכונה מוכרת הכנופייה היטב. עדי־ראייה טוענים
שלחברי הכגופייה יש תמיד כסף, למרות שרובם אינם
עובדים. הם עוסקים בשידול לזנות, חוטפים ארנקים,
מצלמות או חפצים אחרים ממכוניות החונות בפארק
הלאומי. כשהם נתקלים במתנגדים, הם בורחים.
אחד מעובדי,הפארק, המטפל בסירות :״זה היה
אונס בלי שום חוכמות, צריכים להעניש אותם. בכלל,
הכנופייה הזאת היתה מפריעה לכל הזוגות שישבו כאן
בפארק. היו מרימים את החצאיות של הבנות, או שמים
ידיים, וכשהיה מתקרב שוטר — היו בורחים.״
׳מנחם גלעד, מנהל לישכת הסעד, אחרי שאביו של
ישראל דנון ביקר אצלו :״נתתי לו המלצה להעמיד עורר־דין
לכל החבורה. העיקר הוא להוציא אותם מאבדכביר
לפני ההג.״

נירה ובינוביץ

שמשן בו

אורי לוי

נחש מ• נזאדא
א| האנ 7א
זה חידון. הוא בא לתת לך הזדמנות לקבוע בעצמך כאיזו מידה
דומים הילדים להוריהם.
הנה שמונה הורים ושמונה ילדים. ההורים מזוהים. הילדים לא.
לבל אחד מההורים האלה — אבות או אמהות — יש תווי פנים
*.ולמיס. הידועים היטב לקהל הרחב לרגל עיסוקיהם. האם חוזרים על
עצמם תווי־פנים אלה גם כצאצאיהם ץ

הסתכל כתמונות. נסה־־נא לנחש מיהו ומיהו הכן או הכת של מי
מהאנשים הידועים האלה.
אם ניחשת ואם לא — עכור לאחר מכן לעמוד .26 שם ישנם
הפתרונות.
זהו מישחק טאתה יכול לשחק כו לכרך, או כהכרה. על כל פנים,
הוא יגרום לך להרהר שנית לפני שאתה מפליט, בהתלהבות, כשאתה
פוגש חכר או חכרה עם ילדיהם :״הוי, כמה שהוא דומה לאכא:׳׳
״שמע, זוז
האמא :

גדי יגיד

מ״ק ושטיין

הא תגלי תווי הפני של הילדים את זהות הוריהם?

אושיו> לו

דליה פוידלנד

במרחב הפידאתן
תנועת העולםהזה
קורו ח ד שסניף ה ק ריו ת
ביום ד ,6.10.71 ,בשעה 8.30 בערב,
תתקיים בקריית מוצקין, רח׳ התכלת
( 21 אצל א. אלינו ).פגישה חברים
ואוהדים בהשתתפות :

ח״ב אורי אבנר*
על הנושא: בדרן לפא שיזציה
של י שראל!
או ה די ם מוז מני ם
אמנות שוזקנ״ם

לכל אחד -

״אילו הפקה ישראל

פלס טיני ם משלו

מי סג די ם לג תי־ כנ ס ת ״

משלחת אלג׳ירית רישמית הגיעה לביירות
כדי להיפגש עם נציגי הפידאיון
שם. המטרה: להודיע לארגונים על הח לטת
׳ממשלת אלג׳יריה, ומפלגת־ד,שלטון
האלג׳ירית, לתמוך בהם תמיכה כספית,
תמיכה בנשק ותמיכה מדינית.
בביירות האמינו שלא זו מטרת המשלחת.
המטרה הסמיוייה היא לשכנע את
אנשי האירגונים שלא להגיע להסכם עם
המישטר ההאשמי, ולהמשיך בדרך המאבק
המזויין, עד נפילתו.
אלג׳יריה ׳מנסה לתפוס עמדת־מפתח ב־סיכסוך
בין חוסיין לבין הפדאיון. לאור
תמיכת לוב ומצריים בתנועת פתח, התקשרו
אנשי המשלחת בעיקר עם אנשי
החזית העממית לשיחרור פלסטין של
ג׳ורג׳ חבש, והחזית הדמוקרטית של נאיף
חוואטמה.
כי במאבק על ההשפעה בעולם הערבי,
זקוק כל אחד לפידאיון משלו.

האמנם נפצע באמת שליט לוב, מו-עמר
קדאפי, בנסייון התנקשות — או סתם ברצון
האל? הוכחה חותכת לגירסת ההתנקשות
עדיין לא פורסמה. אולם גם אם
לא הייתה זו התנקשות, אין ספק שתהיה
אחת בעתיד — ועוד אחת, ועוד אחת —
יעד האחרונה ׳והסופית.
ההתנגדות לקצין הצעיר והשחצן, המתנהג
כשריף פרוע, בהשתמשו בכספו,
במקום בזריזות שליפתו, כדי לכפות את
דעתו על אחרים — הולכת וגוברת בכל
העולם הערבי.
ביטוי אחרון להתנגדות זו הושמע ל אחרונה
בלבנון, שם נפתחה התקפה רבתי

מרגוט מ ת חי ל ה
גקא ריי ר ה חד שה
״אין לי שום כוונות להתחיל בקאריירה
חדשה של שחקנית,״ מכריזה מרגוט
קלאוזניר בפני כל מכריה וידידיה.
ובאמת, מה צורך לה למנהלת אולפני
ההסרטה בהרצליה, העוסקת באלף ואחד
עניינים שיונים הקשורים לאמנות בארץ,
להתחיל דווקא כאשד שערותיה מאפירות,
בקאריירה חדשה?
ובכל זאת, מירגוט קלאוזנר עומדת להיות
שחקנית, ולא בפעם הראשונה אלא, בפעם
השניה בחייה. לראשונה הופיעה בגרמנית.
עכשיו, היא תופיע בעברית. והכל,
בגלל קנאותה הבלתי־נדלית לנושא המפונה
״פארא־פסיכולוגיה״ והעוסק, כידוע,
בגילגול־נשמות ׳ובעולם הרוחות בכלל.
המחזה שבחרה, כאילו נועד לה מראש.
שמו, בעלת האוב. ענייניו, כפי שאפשר
להניח, במדיום המעלה רוחות מעולם הצללים,
ומחברו הוא מחזאי צרפתי מצליח
ומפורסם מאד בשם אנדרה ׳רוסן, אשד

ה רו סי ם עזרו
חוגי הנוער של העולם הזה —
כוח חדש מודיעים :

מצחיקן,
מקצוע?
וגם שחק?

ל חי סו להמחב לי ם
הרוסים ידועים כתומכים בזכויות הפלסטינים
— וכמתנגדים (לפחות מילולית)
ל׳מישטרו של חוסיין. עתה מתברר
החוג הפתוח
מתקיים ביום ה׳,7.10.71 ,
בשעה 20.30
מתאספים על שפת הים ליד מלון ״דן״
ישתתף :

פידאי חבש
מבוקש

אלפסמ סי
אוהדים מוזמנים.

הפנס הארצי
נשיא קדאפי
של •עילי
תנועת העולם הזה — כוח חדש
יתקיים בשבת ,23.10.71 ,בתל־אביב
נושאי הכנס :

המצב הכלכלי,
תקציב ה מדינ ה,
ה מ אב ק המקצועי
של ה שכירים

חברים ו או ה די ם
הרוצים בארגון

חוגי־־בית
במקומותיהם :
יתקשרו לת.ד 136 .ת״א

לא יפה
— אם להאמין לסיפור — כי הם נתנו יד
דווקא לחיסול המחבלים על-ידי חוסיין.
טוען זאת לא אחר מאשר ׳שגריר עיראק
בלבנון, עבד אל־פתח אל־יאסין.
מידע מהימן. השאלה, שהטרידה יותר
מכל את העולם הערבי מאז מאורעות
ספטמבר אשתקד, היתה: מדוע לא התערב
חיל־המישלוח העיראקי, שהיה מוצב
בירדן, לצד המחבלים ז בראיון שפורסם
לאחרונה בלבנון, ענה אל־יאסין, לראשונה,
על השאלה, במילים :״תשאלו את
הרוסים \״
סיפורו של השגריר :״׳מיד לאחר פרוץ
הקרבות בין הפידאין לצבא המלך, הופיע
השגריר הסובייטי בלבנון בשגרירות עיראק
בארץ זו ,׳גילה לאל-יאסיו כי בידיו
מידע מהימן, לפיו, ברגע שהצבא העיראקי
יירה כדור ראשון, יתערב בקרבות הצי
השישי האמריקאי, יפעיל את מלוא עוצמתו
כדי להגן על חוסיין. כדי להגן על
האיזור מפני התערבות אמריקאית, ביקש
השגריר הרוסי מהעיראקי, למנוע את התערבות
הכוחות העיראקיים בקרבות.
באיזו מידה היה הסיפור נכון? באיזו
מידה היה בלוף — ונועד לשרת אינטרסים
סובייטים מורכבים? קשה לדעת.

על קדאפי — הפעם, מפני שהחרים את
הכנסיות בלוב והפך אותן למיסגדים. ההתקפה
לא היתה מוגבלת לחוגים נוצריים
— השתתפו בה גם מוסלמים.
במו כימי הביניים .״כאב לי מאוד
המעשה של לוב״ ,כתב המשורר הנוצרי
הנודע סעיד עקל .״׳מעשים כאלה היו
יפים אולי לתקופת ימי־הביניים, לא לימינו.
לממשלת לוב יש די כסף לבנות
כמה מיסגדים שהיא רוצה.
״לעומת צעד מחפיר זה, אפשר רק
להצביע על התנהגותה היפה של ממשלת
כוויית, שתמכה בהקמת כנסייה נוצרית
נהדרת בארצה. כיצד זה נעבור בשתיקה
על מעשהו של קדאפי? מה היינו אומרים,
אילו היתד. ישראל הופכת מיסגד או
כנסייה לבית־כנסת?״
רוב העיתונות בלבנון הצטרפה להת קפה,
ובסיגנון הדיף ביותר. יו״ר אגודת
הסטודנטים של אוניברסיטת ביירות ישלח
למזכיר האו״ם או תאנט, וכן לנשיא לבנון
ולראש ממשלתה, מיברק מחאה יחריף.
על המיברק למזכיר האו״ם חתמו, מלבד
הידר, גם 3000 סטודנטים — מוסלמים.

מין
מ מל כ תי
״מיס תבל״ הלבנונית, ג׳ורג׳ינה רזק,
שבה לביירות. היא עומדת להתארס עם
הבחור שלה, שהכירה לפני בחירתה.
הבחור הוא סטודנט לרוקיחות. הוריה
של ג׳ורג׳ינד, אמרו כי הם רוצים בזאת,
לפני שהבחורה תתחיל להשתולל, ויסנוורו
אותה אורות העולם הגדול, שאינם אלא
סתם אורות.
בעצם החלה הבעייה לאחר אותה הצ הרה
שהצהירה מלכת־היופי לאחר בחירתה,
שהיא מצדדת ביחסי־מין גם לפני
הנשואין.
גם הממשלה הלבנונית התייחסה להצהרה
זו בחומרה ,״הצהרה המנוגדת למסורת
הערבית!״ קביעה באורח ממלכתי.

״בודו?״ עיקמה הגברת העדינה את
אפה החד בתנועה מזלזלת .״באמת יקירתי,
איך את יכולה להגיד שביודו יודע לשחק?
הרי בודו בכלל איננו שחקן, זה סתם
בדרן!״ ובתנועת-יד מעודנת, אשר תור־גלה
במשך שנים ארוכות, עוברת הגברת
הנאווה לנושא אחר.
באמת, איזו חוצפה! בודו זד. הרי
אותו בחור מצחיק שהיה מוישה ונטילטור
וקוני למל (שנים רבות לפני מייק בור־טיין)
,׳ולא אמר אפילו פעם אחת שהוא
ירוצה לשחק את המלט. אז איך אפשר
לקרוא לאחד כזה שחקן?
אבל אם שחקן זה אותו אדם שניצב
על בימה ויוצר קשר עם קהל, מעורר אצלו
תגובות. ומביא אותו לידי כך שיאמין כי
אכן, המוצג לפניו על הבימה אינו אלא
חתיכת־חיים, חתיכה מבשרו מעצמו ומבת־זוגו
׳(היושבת לצידו ומזילה דמעות תנין
אמיתיות ורטובות) ,אין לו ליעקב בודו
כלל מה להתבייש. מזה שנים טוענות גב רות
מפורכסות כי אינו לרוחן, ומזה שנים
הוא לא דק מקבל תפקידים נכבדים, אלא
זוכה גם לביקורות טובות.
מה רע בתפקיד ׳ראשי בקרנפים של
יונסקו? ואיזה דופי יש במעגל הגיר
הקווקזי? וטד׳ופלדינו במשרתם של שני
אדוניס? ובאחת מאותן החגיגות העצובות
שפתחו את בית הנכות הבימה, היה הוא,
בודו, היחיד שבלט לטובה בחג שלם של
סנדלרים?
אז למד, נטפלים אליו? משום שהוא
עושה חאלטותת. לא יאה ולא נאה לאיש
מכובד לעסוק במעשים בזויים שכאלה.
״למה חאלטורה?״ מתרעם בודו .״למה
לא יקראו לזאת ״עבודה נוספת״ ,בדיוק
כמו שמהנדסים או רופאים עושים עבודה
נוספת מחוץ לשעות העבודה הרגילות,
משום שהשכר אינו מספיק להם?
וחוץ מזה, מי שחושב כי האלטורה זה
מישחק ילדים, הרי יש לי חדשות בשבילו:
״אין דבר יותר קשה מאשר לעמוד, לבד,
מול קהל, בלי עזרת טקסט כתוב מראש,
ללא במאי וללא שחקנים אחדים, בלי
תפאורה ובלי כל מיני הצלות מהסביבה

זמיר זה
משגע את הכנסייה שחקנית מרגוט קלאוזנר
למען כל הרוחות
חיבר בין היתר את אחת ההצלחות הקד
פתיות הגדולות של צרפת לאחר המלחמה,
הבקתה הקטנה,
על כסא גלגלים. במקור, כתב רוסן

ולספק את דרישותיו של אותו קהל במשך
שעה רצופה.״
״אבל איזה מין חומר יש בחאלטורות
הללו ן״ זועמת הגברת עם האף הרגיש.
שתיים, שתיים, זה רמה ז״ ובכן, אולי זה
לא רמה, אבל זה פולקלור, וליצור פולקלור
קשה לא פחות מאשר לשחק את יאגו.
והרי אמהות דוהרות עם ילדיהם אחריו
ברחוב ומאיצות בצאצאים שיצעקו אחריו
״ומה נתת לד. שמעתם פעם על אמא
שדהרה אחרי שחקן וקראה אחריו ״להיות
או לא להיות״ 7קול המון כקול שדי,
כך כתוב ואם ההמון מצביע בעד בודו,
כנראה שהבחין במשהו שהגברת הנעלה
לא הריחה כלל, על אף אפה המחודד.
ובעצם, לבודו לא איכפת כל־כך מה
אומרים הבריות. בשנים בהם בילה על קרשי
התיאטרון הישראלי, הצליח להשתלט
על רפרטואר רחב להחריד, משקספיר ועד
ברכט, ממוליאר ליונסקו, ועוד היד נטו־ייה.
הוא רואה את עצמו כשחקן מקצועי,
הוא מתייחס בכל הרצינות לעבודתו, והוא
רוגז כאשר הוא נזכר באותה חזרה מפורסמת
על הקרנפים, כאשר הבמאי הצרפתי
פוסטק עבד עד שעה מאוחרת בלילה,
בלי הפסקה.
רק ימים ספורים נותרו עד לפרמיירה,
והוא רץ נגד השעון. ולפתע, כשעה אחר
חצות, נעלמו כל השחקנים בבת אחת
מן הבימה.
לאן? פועל־במה צעק מן הקוליסות ש הביאו
סטייקים.
״פוסטק רצה לעזוב את הארץ. הוא
רתח כולו מכעס, ובצדק,״ נזכר בודו.
זה היה במסגרת התיאטרון החיפאי, אליו
הוא משתייך מאז הקמתו. ובו קיבל תפקי-

פ לא היו לכנסיה הקתולית די
^ צרות בשנים האחרונות, אם הגלולה,
והגירושין והכמרים הסוטים מדרך הישר
בכל קצוות העולם, הנה בא הקולנוע האי טלקי
והעלה את קצפו של הוואתיקן לשיא
חדש.
לא די בכך שעירום נעשה מציאות
יומיומית במוצרי צ׳ינה־צי׳טה, ושקרלו
פונטי מתנקם בכס הקדוש על כל הצרות
שעשו לו בעבר, ומפיק סרט על כומר
הנושא לעצמו אשה, הנה בא פייר פאזו־ליני,
סופר ובמאי שמאלני מפורסם מאד,
ומעבד לבד הקולנוע, בנאמנות מעצבנת
ממש, את הסאטירה הכואבת לכנסיה כבר
שש־מאות שנה: דקאמרון של בוקאצ׳יו.
הבשורה יצאה מפי הוואתיקן: יש להח רים
את הסרט. ואיטליה, בה יש עדיין
לכנסיה הרבה מה לומר, כמעט ונכנעה.
אלא שבינתיים נסע פאזוליני עם סרטו
לברלין, וקיבל פרס מיוחד. אחר כך הגניב
אותו לעיר צפונית קטנה בשם טרנטו,
ושם, משום־מה, שכחו הרשויות לאסור
את הצגת הסרט. אחר־כך זה הגיע לפסטיבל
קטן, ליד וונציה, ועכשיו מאיים ה־דקאמרון,
נוסח פאזוליני, להפוך למציאות
יומיומית כמו הסאטיריקון של פליני.
ואמנם, כפי שהאחד השתמש בקורות
רומא העתיקה כדי לצייר את חברת המאה
ה־20׳ כד עשה גם השני: נטל 11 מתוך
100 הסיפורים של בוקאצ׳יו, איש הרי-
ניסאנס, והלביש אותם במשמעות הרצוייה
לו, ובהפשטה מושלמת במובנה הפשוט
של המילה.

ך* סרט כולו סובב על שתי דמויות.
1 1האחת, צ׳יאפלטו, איש פראטו, שהיה
לדברי בוקאצ׳יו ״נוטריון אשר עמד בוש
ונכלם בכל פעם שלא דימה את לקוחותיו
ולא מסר עדות שקר״ .צ׳יאפלטו זה, נבל
מאין כמותו, לא זו בלבד שהצליח להיקבר
בקבר נוצרי מכובד, אלא שזכה אפילו כי
שמו יקודש ותפילות ייאמרו לעילוי נשמתו.
לצד דמות מכובדת זו, משתמש פאזוליני
בדמות מרכזית נוספת, הלא היא הצייר
ג׳יוטו (בן תקופתו של בוקאצ׳יו) ,אשר
בהשראת ציוריו על זוועות יוט־הדין בנה
הבמאי רבים ממעמדי הסרט.
ואילו הסיפורים — אוי לאזניים השונד
עות ואוי לעיניים הרואות, ועוד וותר אד
ואבוי למי שמחמיץ אותם.
למשל, אותו הסיפור על הנערה אשר
דים שמנים לרוב, כמו זה שהוא מגלם
עתה במתאבד, שכבר יצאה עליו השמועה
בתל־אביב כי הדליקטס שבתפקידי העונה
נמצא אצל בודו בחיפה.
״תפקיד כזה, אילו ידעתי כי הוא קיים,

בודו
מה היתה אומרת הגברת עם האף?

מה תאמר הרבנות הראשית 7
התלוננה בפני אביה הזקן כי אינה יכולה
לשאת אוירו וחומו של הקיץ הלוהט,
וביקשה כי יעבירו מיטתה אל משב-
הדוח הצונן של הלילה, על מרפסת הבית,
שם ירדים אותה הזמיר במיזמוריו.
נעתר האב לתחנוני בתו, והציע מיטתה
על המיפרסת כמבוקשה. הבת, בראותה כי
אביה שקט ושלו עם נפשו, מיהרה לבשר
על כך לאהובה, אשר עם רדת הלילה
טיפס על המעקה, ,הצטרף אל אהובתו
וחיבק אותה באלף אלפי חיבוקים. וכדברי
המשורר, לא פסק הזמיר משיריו באותו
הלילה. בהפציע השחר בא האב להעיר
את בתו מתנומתה, והנה היא שוכבת שם
ישנה שנת־ישדים, ליד מאהבה, והזמיר
העייף בידה (ראה תמונה).

^ ד סי פו ראחר, על כומר שסיפר
ל? לידידו, איכר עני, כי י ש בכוח-
כישופיו להפוך פרדה לאשת וגם להיפך.
האיכר, שחשב כי טוב יהיה אם יוכל להש תמש
גם בזוגתו שימוש כפול שכזה, ביקש

הייתי מוכן לחכות לו שנים,״ מתוודה בודו
.״אני מנגן כאן על כל המיתרים
האפשריים: טרגדיה, קומדיה, פארסה, שי רה,
בכי, שיכרות, הכל. זהו גילגול של
ברנג׳ה של יונסקו לסאטירה סובייטית,
אנטי־המישטר, כמובן. סיפור על אדם קטן
הנרמס על ידי סביבתו, משום שהוא מעז
להתמודד אתה פנים אל פנים ובדד.
המחזה, אשר נגנז ברוסיה הסובייטית
מיד לאחר החזרה הגנרלית, והוברח למערב,
לאחר שהמחבר ניקולאי ארדמן קיבל
טיפול מפלגתי מתאים מידי השלטונות,
הגיע לבודו כמן השמים. זה בדיוק מה
שצריך בשביל ״הנפש״ הוא אומר ,״איזה
גיוון לדיאטה הארוכה של הופעות מחוץ
למסגרת תיאטרון רגילה״.
ברם, אין זאת אומרת שהוא מסתפק
בכך. בלילות, לאחר ההצגה, הוא עובר
דרך הקוליסות עד לבמה של מועדון התיאטרון
החיפאי, כדי להצחיק את הקהל
היושב שם. ומי שחושב כי הוא מתחרט
על משהו בעברו או עומד לשנות דרכיו,
אינו אלא טועה. בודו יעשה בעתיד את
מה שהוא עשה בעבר: תמיד יופיע בתיאטרון
בכל פעם שיהיה תפקיד שימצא חן
בעיניו, ומחוץ לתיאטרון בכל פעם שתהיה
לו הזדמנות.
״תפקידו של שחקן הוא לבדר ויהיה
זה במסגרת התיאטרון או מחוצה לו.
וכי מה זאת הצגה, אם לא בידור?״ ומענ יין,
הוא לא הזכיר אפילו פעם אחת את
פר גינט. ומה היתה אומרת על כך הגברת
עם האף האמנותי?

מן הכומר שיעור במעשה־כשפים.
הכומר החליט להיעתר לבקשה, הפשיט
את אשודהאכר, העמידה על ברכיה
וידיה, ואחר כך החל מעביר את ידו על
גופה .״זה יהיה ראשה של הפרדה,״ אמר,
בהניעו ידו על מצחה ,״וזה גבה של הפרדה,״
היד הדרימה ,״זה יהיה חזה של
הפרדה,״ אמר ומשהו התעורר אצלו ל חיים
.״וזה עכוזה של הפרדה,״ המשיך
הכומר במסעותיו, ואחר הרים את כותנתו,
תקע את היתד לנדן, והודיע חגיגית,
״וכאן יהיה זנבה של הפרדה.״
הוואתיקן רותח, והסרט מוצג באיטליה.
ואם כי לרבנות הראשית אין נציגים ב־דקאנזמן
המוסרם, מתעורר ספק מה, לאור
הנסיזן ברפובליקה האירית החופשית (ש־החרימה
לא רק את הסרט כי אם גם את
כל העיתונים שפירסמו תמונות מתוכו),
אם אכן ייראה הסרט בישראל החופשית.
ואפילו אם ייראה, אין כל ספק שהחלק
אשר יישאר בצנזורה יהיה מעניין יותר
מזה שיוקרן על בדי הקולנוע.
את המחזה עבור אחת הגבירות הנכבדות
ביותר של הבמה הפריסאית, אלווירה פו״
פסקו, אשר אף הציגה אותו במשך שנים
בתיאטרונה, וקצרה עמו הצלחה עצומה.
השחקנית, שהיתר. כבר בסוף שנות הששים
שלה, טענה שזה אחד מתפקידיה
המרגשים, אבל גם המפרכים ביותר, ונאל צה
לשחק הצגות רפות על כיסא־גלגלים.
כאשר נתקלה מרגוט קלאוזנר במחזה,
בשפה הגרמנית, נדלק אצלה אור אדום.
היא הביאה אותו ארצה, והגישה אותו
לקהל דוברי גרמנית, לפי התרגום שהיה
בידה.
אבל בסופו של דבר הפארא־פסיכולוגיה
אינה מכירה בגבול של שפות, והכוהנת
הגדולה של תורה זו רצתה להביא את
הבשורה גם אל דוברי העברית. בדחילו
וברחימו פנתה אל רוסן, אשר לפי שמועות
המתהלכות בארץ, סירב בעקשנות
להרשות תרגום כלשהו למחזותיו בעברית,
:וביקשה רשות לתרגם את בעלת האוב,
תוך הסבר מדוייק למטרות ההצגה.
וראה זה פלא: רוסן לא רק נתן דשות
וברכה, אלא הודיע לה בכתב כי הוא
מקדיש את כל חלקו בהכנסות ההצגה
לאגודה לפארא-פסיכולוגיה בישראל. וא פילו
איחל ליוזמת הצלחה.
אולי גס פרט. ועכשיו, מי יודע?
אולי, אם תהיה זאת באמת הצלחה, תהיה
גם לגירסה מוסרטת? הרי למי קל יותר
מאשר למרגוט קלאוזנר לסדר את העניין?
העולם הזה 1779

ניחשת מיהו הבו או הבת שד מי בעמודים? 22-23 אם נן
ואם לא -הנה רו הפתרונות ושמונת התיוונים האנושיים

מ״ק ופיפרת־אל בוושס״ן

אילנה ומאיה חבינא־ו״סמן

גדי ודני יגיל

וליה ואיילה פוידלנד־אשווב

שמעון ודפנה נ ו

נירה ונילי רבינובי׳ן־פרנס

אושיע ודנה לוי

אוו׳ ורונית לוי

במדינה
צהיזל
לא ת מיד
יפה ש תיק הלחכ מי ם
צרותיו של ויטולד שבינציסקי החלו
לפני חצי שנה — כשמונה חודשים לאחר
גיוסו לצה״ל. תיאורטית, הן הגיעו לקיצן
רק בימים אלה — ולא לפני הזעקת העיתונות,
ראש הממשלה גולדה מאיר —
קצינים בכירים בצה״ל, ועורך־דין. וכל
המהומה הזאת יכלה להימנע, בגלל משפט
אחד — שויטולד עבר עליו בשתיקה.
סתירה בהצהרות. היה זה לפני חצי
שנה כשויטולד ( )23 גילה כי למעשה אין
הוא חייב גיוס לצה״ל, מאחר ששירת
כבר בפולין עשרים חודש. הוא הגיש בקשה
לשיחרור, הופיע בפני ועדה, נענה
בשלילה( .עולים, העולם הזה .)1772
ויטולד סירב להשלים עם הסירוב, פנה
לראש הממשלה ולעורך־הדץ אמנון זיכרוני.
זיכרוני
פנה לצה״ל. הסיבה לסירוב לשחרר
את העולה החדש, הסתבר, היתה
העובדה כי התגלתה סתירה בהצהרותיו.
דהיינו, בתיקו האישי נמצא טופס, בו הצהיר
ויטולד כי בשנים 62׳—68׳ למד ב־טכניקום
לקשר בוורשה. והנה עתה, בבקשת
השיחרור שלו, טען כי בתקופה
65׳— 67׳ שירת בצבא הפולני.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1779׳׳ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

חייל שכינציסקי
אחרי הגאולה, ייאוש
ההחלטה שונתה. הסתירה, הסביר
זיכרוני לצה״ל, לא היתה סתירה כלל. מאחר
שויטולד לא ידע כי שירותו הקודם
בפולין מזכה אותו בשיחרור מצה״ל, לא
טרח להזכיר עובדה זו, פירט רק את זמן
לימודיו מיום ההתחלה עד יום הסיום.
הוא לא פירט כי באמצע, בשנים 65׳—
67׳ ,עשה הפסקה בלימודיו, כדי לשרת
בצבא פולין, ואחרי השירות המשיך וסיים
ללמוד.
לאחר שהתעוררה פרשת בקשת שיח־רורו,
הביא מיסמכים ועדים המוכיחים
על שירותו הקודם. לאחר פניית עורך-
הדין והצגת המיסמכים והעדים, שינה השליש
הראשי לצה״ל את החלטתו. לאחר
שבראשונה דחה את הבקשה, בנימוק של
הסתירות בהצהרותיו של ויטולד, קבע
עתה כי אכן יש להכיר בשירותו הזר.

מ אוזן )1 :שיכור )5 .אלה כנענית.
)9עץ המשמש לבנין, גדל בלבנון)10 .
הקדש מוסלמי )12 .מלצר )13 .עיר בגרמניה
)15 .אלוף שחמט רוסי )16 .כינוי
לשטן )19 .ענן )20 .מלך חצור, אשד
סיסרא היה שר צבאו )21 .עיר במרכז
הארץ )22 .גלדיאטור )23 .מספר הצדיקים
)24 .מעצמה אסיאתית )27 .מחרוזת.
)29 מספר סידורי )30 .קטל )32 .ההר
ממנו השקיף משה על ארץ כנען)33 .
שדה חרוש )34 .משבעת המינים)35 .
נחל אכזב )37 .דמו נזל )38 .מלך הבשן.
)39 טעים )40 .רז )43 .שקר )45 .כסף
רב )46 .אש )47 .מעשר המכות)49 .
מחצית היממה )51 .כלי אכילה• )52 .אליל
כנעני )54 .לעג )56 .אבר פנימי )57 .שב.
)58 עטרה )60 .אקדח מתוצרת אמריקאית
)61 .לובשים אותו לאות אבל.
)62 משורר יהודי בימי הביניים )67 .אביון•
)68 .עטרת אור )70 .מדינה ערבית.
)71 משמש לתפירה )72 .אות)73 .

חשב?

אלתית )74 .מתלמד.
מ אונן )1 : ,מדינאי ומצביא בריטי
בימי המלכה אן )2 .עוף טורף )3 .קץ.
)4מפלגה )5 .יגע )6 .ביזה )7 .בלבד.
)8מושב עובדים בעמק יזרעאל )9 .מלך
ההוגים )11 .סוג אמנות הנזכר בעשרת
הדברות )12 .מלך ישראל )14 .קנדלברה.
)16 ראשון הפרעונים )17 .מידת משקל.
)18 ירק• )25 .מטבע אסיאתי )26 .כלי
נגינה )27 .בן האתון )28 .אבי אבנר.
)31 שופט שהיכה את בני מדיין )34 .נהר
אפריקאי )36 .יסוד, משמש לרפואה)37 .
שביל )40 .מחבר טרגדיות יווני )41 .עוף
אגדי )42 .חמסין )44 .מדינה •אירופית.
)45 הזמה )46 .זז )48 .תיו נגינה)50 .
משערת )53 .שקר )55 .אכל אכילה גסה.
)57 יצר )58 .דרום )59 .אחד החושים.
)63 מס )64 .אבי יהושוע )65 .רעל.
)66 זכות מיוחדת השמורה באו״ם למעצ מות
הגדולות )69 .תבלין מזרחי )72 .מילת
בקשה.

1779

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

שיחרור־תיאורטי. כל הסערה היתה
יכולה להימנע, לוא לא היה ויטולד מאמין
בכלל הישן כי סייג לחוכמה שתיקה,
והיה מפרט, בעת חיולו, גם את תקופת
שירותו הזר. מאידך, היא היתד. יכולה
להימנע גם לוא היה מישהו דואג לשאול
את ויטולד ישירות, בעת חיולו, אם שירת
בצבא זר. קשה לבקש מעולה חדש,
המגדים לצה״ל, כי ידע את כל התקנות
והזכויות המגיעות לו, ויבקש את מימושן.
בינתיים, שיחרורו של ויטולד, למרות
שאושר, הוא תיאורטי גרידא. כי הצעיר,
שהתייאש מלהמתין חצי שנה לגאולה, נש בר,
ערק לשלושים יום, יושב עתה בכלא
צבאי כשהוא ממתין למשפטו.
העולם הזה 1779

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״חשבץ .1779״ הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון 13.10.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

כך גואה ׳שוע

בן־ינסף מנצרת בעיני האמנים במרוצת הדורות

נו אחד י ט1

קאי מיבחן־בד ליורשו של האיש מנצרת.

נת 3השלם הזה
אויק לביא
הציע את עצמו
רחנסיו ׳שו־ונענה
שאינו מתאים
גבר בן ,31 בעל שיער שחור, גולש על
כתפיו, תווי־פנים עדינים ומבט חולמני
סובל, ירד מהר־הזיתים לעבר ירושלים,
כשהוא רכוב על חמור לבן.
זה היד, לפני 1940 שנה. אילו חזר
השבוע היה משתומם: לא רחוק מן המקום,
הצטופפה חבורה של שישים גברים, שכולם
דמו לו להפליא — או לפחות חשבו כך.
כי במלון פאלאס, במורד הר־הזיתים,
המשקיף על המקום בו נצלב ישוע גן-
יוסף מנצרת, ערך צוות־טלוויזיה אמרי־

׳ שועי ם בצוו תא

עשיות ישועים יושבים על הארץ במלון
״פאלאס״ ,ממתינים בסבלנות לתורם לעלות
על הצלב של מיבחן־הבד. הם סקרו
איש את רעהו בסקרנות, שקלו סיכוייהם.

קל יותר לגמל לעבור דרך קוף של
מחט, מאשר לעשיר להגיע לגן־עדן, אמר
ישוע המקורי. יורשיו נוכחו לדעת שקל
יותר כנ״ל מאשר למצוא חן בעיני הבמאי.
המידוץ התחיל עוד בתל־אביב —
כאשר כל שחקן מזוקן, זמר־פופ בזהה, יו־שב־כסית
מדובלל־שיער קפצו ממקומם
כנשוכי־נחש, כאשר קראו בעיתון את
המודעה: מחפשים ישו, שחקן לא־מיקצו־עי,
בן .30—35
להיות ישו — זה כיום באופנה. בעולם
פולו. אחרי המחזמר ישו כוכב־עליון
פשט במערב גל של להקות־ישו, סרטי-
ישו, מנגינות־ישו. אולם לישראל יש יתרון
אחד גדול: ישו היה יהודי, והוא
הטיף וחי בנופי הארץ.
הסרט מתאר את השבוע האחרון בחייו
של ישו. הבמאי רכש את נסיונו
בסרטים על דמויות קרובות יותר —
אברהם לינקולן המזוקן, וההתנקשות בחייו
של אדולף היטלר המשופם. ישו הוא
הבא בתור.
מעטים היהודים המאמינים בתורת ישו,
אך רבים היהודים המאמינים שהם דומים
לישו, או לפחות היו רוצים לחשוב
כך. מי לאו הבמאי־הצייר דק קת־מור,
הצלם יגאל מן, מנהלי־חברות, פקי־די־בנקים,
סוחרים שישו עצמו גירש או-

עע\רות
גברים
ישרא ליי ם
באו והציעו
עצמם

השיער, רוברט גנם 35 רובם היססו,
אחרים אזרו עוז וניסו להוכיח אומץ-
לב. הבמאי, למרבה הפלא, חייו אליהם
בהבנה. צבא הצלמים והכתבים הפחידו
•ותר את המועמדים בהערות .״זקן קטן
מדי,״ ״לא פוטוגני,״ ״חסר ביטחון עצמי.״.
השאלות היו פשוטות :״מאיפה אתה י״
״מה מעשיך?״ ״מדוע אתה רוצה לגלם
את תפקידו של ישו?״
החלק השני של השאלות התחיל .״כיצד
אתה רואה את דמותו של ישו?״ ״מה
הפעולה המרשימה ביותר של ישו?״ ״כיצד
היית רוצה לראות את עצמך בדמות
ישן?״
בשלב זה הביא אחד הצלמים את התמונות
הראשונות של המועמד. כולו
מתח, חיכה המועמד לפסק־הדין. הציגו
לו את התמונה, שצולמה במצלמת
פולואריד. התמונות לא היו כל־כך מוצלחות•
המועמד גיסה להסביר שהתמונות
לא בסדר. הבמאי הרגיע אותו שהדבר
ידוע לו. חלק מהמועמדים לא שכחו
להביא תצלומים איתם.

תם מבית־המיקדש בלי גינונים של טכס.

בדחילו וברחימו התייצבו הישועים
אחד־אחד לפני הבמאי הממושקף ובהיר־

תורי מגיע .״כנס בבקשה!״ מזמין עוזר
הבמאי.
אני נכנם,
מבטים חודרים. של עוזר־הבמאי, בעיקר.
צלם המכירני איננו מהסס להודיע
בקול דם שאינני מתאים.

-גבר

רו חני,

מזו קן, בעל גבם סובל ו תווי כנים עדינים

דן גוינבלם

יוסף מוויץ

נמצא באולפן
״עקיבא״ בנתניה,
הגיע לארץ לפני גמה שבועות. ל-
נן ה 22-סיכויים טובים לקבל את התפקיד.
הבעייה: הוא צעיר מדי.

אני מתרגש.
״שב,״ מזמין הבמאי. השאלות השיג־רתיות.
מאיפה אתה. גילך. אני חושש
מהשאלה מה מקצועך. היא לא באה.
במקומה שואלים אותי, האם לדעתי אני
מתאים לגלם את דמות ישו.
אני מסביר שאת ישו, כפי שאני מדמיין
לעצמי, לא .״אך בהחלט אפשר להציג
ישו שונה.״
נדמה לי שהבמאי מחייך. האם זכיתי
בתפקידו כן? לאו התשובה אינה מאחרת
להגיע. הבמאי קובע: רעיון מעניין. אך
אינך מתאים לתפקיד. חפוי־ראש אני יו־

אני תוון

מריקאים הרבים שהתייצבו למיבחן. נמצא
בארץ רק שנה, מתגורר בירושלים,
קרא בהמתינו, ספר של מדע דמיוני
על החלל החיצון. כמובן מקווה להתקבל.

גינתו לי

9 1יהודי בן 23 מגרמניה. מאז התחיל לגדל
( 1אאת זקנו, אמרו לו כולם שהוא דומה לישו.
כאשר ראה באוניברסיטה את המודעה של צוות הטלוויזיה, קפץ על המציאה.

בן ,19 לפני גיוס, צבר מתל-אביב,
מקווה שהצבא ישחרר אותו אם
יקבל את התפקיד. כמו רבים אחרים, קיווה שאם לא
יקבל את תפקידו של ישוע, יבחרו בו לפחות לתפקיד
אחד מתריסר תלמידיו של ישו הנוצרי.

קאול ויין

בן ,26 לומד בקולג׳ אמריקאי, נמצא
בארץ מזה שנה. אחד העיתונאים התלוצץ
שהוא יוכל לקבל, לכל היותר, את תפקידו של יהודה
איש־קריות, בזכות חיוכו הציני במיקצת. קארל חושב אחרת.
המירוץ פתוח לחלוטין וכל אחד מסוגל לזכות בו.

צא החוצה, כדי לחזור כעבור דקות ספורות
ולהציג עצמי.
הפעם, כמו עמיתי, אני יושב עם הבמאי.
לפתע אני מרגיש עצמי לוחש ליו־שבת
לידי :״הבעתו איבה הבעת ישו,״
ואני מצביע על הנכנס אחרי.
ישועים אינם מפסיקים להגיע. אפילו
סטודנט יפאני סבור שהוא מתאים לתפקיד.
מנהל חברה, היפי, סטודנט. בעצם,
מי לא? גומרים לראיין כ־ 60 ישזעים, אך
עדיין לא מצאו את ישו האמיתי.
אלי, אלי למה שבקתני?

מנחם סבינסקי 1
מנהל חברה לייצוא זכוכית אמנותית, לשעבר
עיתונאי. מגדיר את עצמו כישוע .״בהתאם
לסממנים החיצוניים, וגם בגלל התוכן הפנימי״.

בעולם גרמניה אבן מ א סו
הגדמ גי ס
ראיונו של אבא אבן בשבועון הגר־מני
שטרן כבר גרם לו צרות למכביר.
הוא הכחיש את עצם עריכתו, יעד שהעולם
הזה ( )1775 פירסם תצלום המוכיח
כי אכן נערך הראיון כדת וכדיו.
עכשיו בא הגל השני. אחרי פירשום
הראיון עצמו, מגיבים קוראי השבועון
שטרן על דבדי אבן. וכל התגובות הן
חריפות.
הן מוכיחות שיש בם עתה בעם הגרמני
תחושה אנטי־שמית, שקל להעלות
אותה על פני השטח. אבן הצליח בכך
ימעל למשוער.
״סחטו מאיתנו כותב הקורא
אלברט איריון, מן העיירה מורהארט, ל
מערכת
שטרן :
״...המיליארדים, שישראל סחטה מאי-
תנו, לא צימצמו, כנראה, את ה,אשמה׳
שלנו. שר־המשפטים הישראלי בוודאי
דאג, בעת ביקורו בבון לא מכבר, שהר-
גשת־אשמה זו תחזיק מעמד עוד זמן רב.
״אני לא אופתע אם יעמידו לדין את
:נכדינו מינינו, אחרי מות דור־המלחמה,
־כדי לחמם את ה,אשמה׳.
״מעיין חכם קיצוני עוד יותר
מיכתבה של הקוראה מרגרטה באדטש,
בת העיר אישפנבורג:
״...איש לא רצה להכיר בעובדה שבכלל
לא היינו (בימי השואה)) אנשים חופשיים,
אלא היינו משועבדים לשרירות־לבו
של דיקטטור.
״...אולם התועבה שמגלים כלפינו היהודים,
ונסיונם להכריח אותנו לכרוע ברך
.ולהלביש עלינו בגדי־עונש נצחיים, ינבעו
רק ימעט ׳מחוש אנושי ומריחימים על בני
דתם. כיום משמש הדבר אך ורק כדי
להנציח את ׳מעיין־הכסף המבעבע...״

ה צבאות אל ה?

קשה להאמין: כד אדה הם גכריס. עוד יותר קשה להאמץ: כד אלה
הם חיילי הצכא המערכ־גרמני, מאנשי גדוד החרמ״ש מס׳ ,13 כשעת
אימונים כשדה. הצבא הגרמני, שאימץ לעצמו תפיסה דמוקרטית
כיותר, אינו גוזז את שערות חייליו, מעניק להם חופש מירכי.

אדה הן נערות תורכיות, כנות קפריסין, המתפללות כהפסקה באימונים.
המצב בקפריסין דומה כמיקצת לימצב כארץ־ישראל שלפני מלחמת
תש״ח. ראשי המיעוט התורכי, המצפים למלחמת־אזרחים אכזרית,
הידקו נשק לנוער שד עדתם. הנערות כתמונה הן חיילות החי״ש התורכי,
המתאמנות כסטנים, כמו נערות החי״ש שד היישוב העברי בשעתו.
אולם הן מקפידות על מיצוות האיסלאם, מתפללות גם כשעת האימונים.

הגנה עצמית. אבל עולה על כולם
אדולף מולפינגר, מן העיירה לבנשטט,
שאינו מזדהה עם הפירר המת דק בשמו
הפרטי. הוא גם מזכיר טיעון נאצי נושן.
אדולף זה מביא מובאה מן העיתון
הבריטי דיילי אכספרס, מיום 24 במרס
— 1933 חודשיים אחדי שהגיע היטלר
לשלטון. כתב אז היומון הלונדוני הסג־
׳סציוני :״עם ישראל בעולם כולו מכריז
מלחמת כלכלית וכספית על גרמניה 14 .,.
מיליון יהודים עומדים כאיש אחד כדי
להכריז מלחמה על גרמניה ...הסיטונאי
היהודי ינטוש את ביתו, הבנקאי את הבורסה
שלו, הקבצן את ביקתתו, כדי
להתלכד במלחמת־קודש נגד אנשי
היטלר.״
מסקנתו של אדולף נאמרת רק ברמז:
היהודים הכריזו מלחמה על גרמניה,
ולכן רצחו הגרמנים את ששת
המיליונים רק מתוך הגנה עצמית.

שרווח הודמס
היה מסתובב
בקבו! איוו
שמע זאת...
קזנחניסטים שאר ה פנ סיונ רי ם
ה מכוב די ם
מותו של ניקיטה כרושצ׳וב, שהוגדר
•על־ידי ההודעה הסובייטית הרשמות כ-
״פנסיונר מכובד״ ,עורר סקרנות עולמית
לגבי שאר הפנסיונרים המכובדים בגוש
הסובייטי, שרידי תקופות סטאלין וכרוש-
צ׳וב. מה מצבם?
מכוניות ונהגים. שותפו של כמש-
צ׳וב בתקופה הראשונה, דאש־הממשלה
לשעבר ניקולאי בולגאנין 76 מקבל פנסיה
חודשית בסך 1300ל״י. אותה פנסיה
לויאצ׳סלב מולוטוב 81 דאש־הממשלה
בימי סטאלין, שהודח על־ידי כרושצ׳וב,
ולגיאורגי מאלנקוב 69 יריבו ומתחרהו
של כרושצ׳וב.
שלושה אלה גרים בדירות נוחות ב מרכז
מוסקבה. המדינה מעמידה לרשותם
מכוניות־פאד עם נהגים פרטיים, ומותר
להם לקנות בחנויות המיוחדות לצמרת
המפלגה, שבהו יש סחורות מן המערב.
מולוטוב, שאשתו היהודיה הוגלתה ב-
שעתו לסיביר על״ידי סטאלין אחרי שדיברה
עם השגרירה גולדה מאיר, מחבר
ספר־זכרונות. בולגאנין מתבודד, וקורא
ספרים. מאלנקוב עוסק בתחביבו הישן :
איסוף תמונות של ציירים אימפרסיוניס טיים
צרפתיים.
שמפניה אסורה. מתבודד גם ואלטר
אולבריבט, מנהיג גרמניה המיזרחית עד
לפני חמישה חודשים. הוא גר עם •אש תו
בווילה בת 12 חדרים, השייכת למדינה,
ליד ברלין, על שפת אגם.
לבן ה־ ,78 המטייל רק לעיתים רחוקות
בדגל, יש שתי מכוניות־שרד מתוצרת
סובייטית, עם נהגים פרטיים. מכונית אחת
היא רכושו הפרטי, מתנה מידי כרוש־צ׳וב,
לרגל יום הולדתו ה־ .70 מלבד
הנהגים ומשרתי ביתו, יש לו גם רופא
פרטי, הדואג לכך שלא ישתה שמפניה,
מפני שזה מזיק לבריאותו. מותר לו
רק לשתות יין.
מזפילגש כוורשה. ולאדיסלב גו-
ומולקה׳ מי שהיה ראש המפלגה הקומוניסטית
הפולנית, סובל בשנתו ה־ 66מ־הסתיידות
העורקים.
מנהיג פולין לשעבר התגרש מאשתו
היהודיה, צופיה, והשאיר לה את הבית
בן ארבעת החדרים שהוא בנה בעצמו. הוא
עצמו חי בוורשה, עם מזכירתו לשעבר,
הצעירה ממנו ב־ 30 שנה, בדירתה של זו,
בת שני החדרים.
הוא ויתר על מכונית־שדד ועל שאר
זכויות־היתר, ומסתפק בפנסיה.
הלקוחות לא רוצים. מנהיג אחד
•שהודח כליל ממפלגתו הוא הצ׳כי אג־טונין
גובוטני 66 הוא גר בווילה יישנה
בפראג, שאותה העביר על שם בנו. בגינה
מקרקרות חמש תרנגולות, כי הקומוניסט
הוותיק אוהב בבוקר ביצים טריות.
הפנסיה החודשית שלו מגיעה ל־5600
כתרים — שכרם הממוצע של שלושה
פועלים.
לנ׳ובוטני י יש גם בית קטן בכפר. אבל
חייו אינם קלים, מפני שלא דק התושבים׳
אלא גם השליטים הנוכחיים של
המדינה, שונאים את הסטאליניסט הנוקשה׳
לא מכבר, כשיצא מדירת־הכפר שלו
לבית-המרזח הקרוב, כדי לשתות בירה
ולשחק קלפים, יעץ לו בעל המקום :״לי
אישית אין שום דבר נגדך. אבל אם
תבוא הנה לעיתים קרובות, יסתלקו לקד
חיותי הקבועי ם...״
:מאז הוא יוצא רק לעיתים רחוקות
בביתו, בימי שהותו בכפר.

** ל כף שהם שדדו חצי מיליון
׳ 3ליש״ט — כחמישה מיליון ל״י —
אפשר לסלוח להם בקלות. אחרי הכל,
מה זה כסף. אבל על זה שהם שדדו ידור
שלם מחלומות יימי־נעוריו, הרביצו בו את
אבזבת־חייו — על כך לא ייסלח לאותה
קבוצת שודדים נבזית. לעולם לא.

1 71ד ד רוברט רולנד שקלט
^ ^ 11111 את שיחמם האלחוטית
של השודדים בשעת השוד, דיווח
מיד למשטרה — ולמרות זאת לא הצליחה
המשטרה למנוע את השוד הגדול.
דור שלם? דורות שלמים. דורות
שגודלו על סיפורי האגדות המופלאים
אודות אותו מוסד מיסתורי וכל־יכול —
הסקוטלנד יארד, כוח הבילוש שאין שני
לו של הוד־מלכותה, שלפניו היה רק שדלוק
חולמם, ואחריו רק ג׳יימס בונד. אבל
בעוד הולמס וביוינד היו יצירי אגדה, הרי
הסקוטלנד־יארד היה בשר ודם.
לא עוד. עתה מתברר, שגם הסקוטלנד־יארד
— או, לפחות, שמו המפורסם —
איננו עוד אלא אגדה מימים עברו• .אגדה
שנופצה והיתד. לבדיחה• ,כאשר כנופיית
מקצוענים הצליחה לגנוב, מתחת לאפו
של שדלוק חולמם, חמישה מיליון ל״י
— בשעה שהבלשים ידעו בי השוד מתרחש
— ולא הצליחו לגלות היכן!

סגדוויצ׳ים ותה
בשעת השוד
ך* שוד המשעשע, שהפך את הסקוט־
1וייארד לבדיחה, החל בשבת בחצות,
לפני שבועיים, ונמשך יעד יום שני בתשע
בבוקר. לוא היה מוקרן בטלוויזיה, היה
גודם להתקפת פיהוקים מצד הצופים המשועממים,
שהיו יודעים שימעשייה בזו

הינה מטופשת מנדי להתרחש במציאות.
אלא כמובן שהיא התרחשה במציאות.
השעה היתה מאוחדת למדי, במוצאי
שבת, כאשד חובב־רדיו בצפונה של לונדון
טילפן לסקוטלנד־יארד בהתרגשות,
הודיע כי קלט שיחת־אלחוט בגלים קצרים
בין שני שודדי בנק, שדיווחו למישהו
בחוץ, כי הם ״יושבים על חמישה
מיליון ל״י,״ כי הכינו לעצמם כבר את
הסנדוויצ׳ים והתה, כי חדר הכספת מתמלא
עשן, עקב עבודת הפריצה, אבל הכל
מתקדם לפי התוכנית. חובב־הרדיו הצ ליח
גם להקליט את כל השיחה על מב־שיר־הקלטה

״אני מציע שנמשיך הלילה עד הסוף,
חבוב, ונסיים את הג׳וב עד הבוקר,״ שידר
אחד השודדים, כנראה, הצופה שעמד
על מישמרתו על גג יסמוך, לחבריו ש בתוך
הבנק .״אם השומרים יתקרבו לחדר
הכספת ויריחו את העשן,״ השיב אחד
השודדים בפנים ,״כולנו נגמור בקלבוש
— ובלי גרוש.״

בשכגות
ל שרלוק הו למס
ך • משטרה וסקוטלנד־יארד נכנסו ל ן
| פעולה בהילוך גבוה. מומחי־קשר של
המשטרה ומשרד־הדויאר, מצויירים בציוד
עיקוב משוכלל, הצליחו לאתר את השטח
בו נמצאו שודדי האלחוט. הצרה היא,
שהם איתרו שטח ברדיוס של 17 קילו מטר,
מסביב לרג׳נטס פארק. היה זה
שטח קצת גדול מדי לגלות בו בקלות
שודדים.
במשך כל יום א /דהרו ׳ניידות לכמאה
בנקים שנמצאו בשטח המאותר, הזהירו
את השומרים. אחת הניידות הגיעה לבנק
של לוידם, בפינת הרחובות מרילבון וביי-
קר. רחוב בייקר, לכל מי שזוכר את

קרן הרחובות. שתי חנויות מימינו
— חנות־עורות בשם ״סאק״ .השודדים חדרו לחנות העו־

קדמו לאורך הביוב 12 מטר, חפרו בור כלפי מעלה, בגובה
1.20 מטר — ומצאו עצמם בתוך חדר״הכספות שבמרתף הבנק.

וו!ך ך
ושמרסרוטלוך
1 111 1111111111 11111111
מישנת נעוריו, הוא כמובן מקום מגוריו
של שדלוק הולמים, נוחו עדן. ואכן, מרחק
ימה במעלה הרחוב מהבנק, נמצא הבית
המפורסם — מיספד 221ב׳ ,בו היו הולמס
וואטסון ידידו גרים, לוא היו גרים שם 15 .
מטר הלאה, נמצא מוזיאון־השעווה ה־מפורסם
של מאדאם טיסו, אפוף אלפי
תיירים.

הלב פסק
מלפעום

רחהו 1החץ משמאל מצביע על הבנק ש־
1 1 1 1 1 1 1 ^ 11 | /נפל שדוד. הנמצא בקרן הרחובות
מרילבון (לאורך התמונה) ובייקר. החץ מימין — על חנות
העורות — שדרבה חדרו השודדים לבנק, ונמלטו לאחר השוד.

חנות העורות נמצאת ברחוב בייקר, במרחק קטן מהבית מספר
221ב׳ ברחוב זה — ביתו של שרלוק הולמס. אלא ששרלוק
הולמס לא חיה בבית, והשודדים הצליחו במשימתם. על הגג
הלבן השטוח, בפינה הימנית התחתונה עמד הצופה הפטפטן.

שעה היתה שלוש וחצי אחר
1ן הצהריים, כשהניידת הגיעה לבנק
לוידס להזהיר את השומרים. השומרים
מיהרו לרדת לחדר־הכספות שבמרתף, בדקו
את הדלת. היא נראתה בסדר, והם
חזרו למעלה, רגועים.
גם השודדים שמעברה השני של הדלת
חזרו להיות רגועים. לרגע, בעוד
השומרים בודקים את הדלת מעברה החיצון,
פסק ליבם של השודדים מלפעום.
לוא היו השומרים טורחים לפתוח את
הדלת, או שהיה עולה באפם ריח העשן,
שהיתמר כתוצאה מפעולת ציוד הפריצה
המשוכלל, היו חברות־הביטות חוסכות
לעצמן חמישה מיליון ל״י.
היה זה למחרת, ביום השני בתשע
בבוקר, כשפקידי הבנק פתחו את דלת
חדר-הכספות בפני הלקוחות. כל הכספות
היו ריקות. לא היה צורך בשרלוק
דיזלמס, כדי לקבוע כי כאן בוצע השוד
האלחוטי.
גם לא כיצד בוצע: השודדים נכנסו
לחנות־עורות הסמוכה לבנק, חפרו
בריצפה בור קטן בעומק 1.20 מטר, נכנסו
דרכו למערכת צינורות הביוב, הת קדמו
דרכן עד מתחת למרתף הבנק, חפרו
כלפי מעלה, לגובה 1.20 מטר —
ומצאו את עצמם בחדד־הכספות.

טלוויזיה

התפ או רההה פו כ ה
בראיון ע ם גו לדה
פדסים הפר ס של
ברגע שהודיעו ברדיו על הקרנתו ב־בי.בי.סי.
של הסרט המיוחד המתאר את
שיטת הריגול הסובייטי במערב, ואשר
צולם במצלמה נייסתרת ונמסר לשידור
על ידי המודיעין הבריטי, שיגר עורך
השבוע — יומן אירועים יעקב אחי־מאיר,
שדר דחוף ללונדון, בו ביקש
נימדצות עותק של הסרט המכונה בשם
מרגלים בפעולה, להקרנה בטלוויזיה הישראלית
6 .אותו יעקב אחי־מאיר,
שראיין לפני זמן מה את ראש־המסשלה
כולדה מאיד, ליומן השבוע ששודר לק ראת
ראש השנה, לא ידע עד כמה תגרום
הופעתה של מאיר בטלוויזיה להתרגשות
בבנין ובקרב דאשי רשות־השי־דור.
עובדים שנזדמנו למקום בשעות
אחר־הצהריים המוקדמות נדהמו לראות
את דובר רשות השידור, צבי כיל, עומד
ומנצח בהתלהבות רבה מאוד על
שטיפת הרצפות בכניסה. כאשר ביקשה
הגברת הראשונה של ממשלת־ישראל כוס
סודה והוסיפה בבדיחות הדעת :״בלי
ג׳ין בבקשה,״ יצאו מיד שליחים העירה
לחפש בקבוק סודה. עוד לפני כן היו
התלבטויות ביחס לתפאורה. מרוב הת רגשות
העמידו ברקע חלק מהתפאורה
של מדף (תוכנית רצינית) אבל בצורה
הפוכה. למרבית ההפתעה נסתבר, שזה

ס מי ו סו סו
על העלבון שספגה הטלוויזיה, בכך
שלא זוכתה אפילו בפרס שנתי אחד ישל
רשות השידור, הגיבו אנשי החדשות בנקמנות
ילדותית כימעט, בהקרינם סרט
מטקס הענקת הפרסים, בו נראו רק אנשי
סמי וסוסו מקבלים את הפרס המיוחד
של מנכ״ל רשות השידור שמואל אלמוג,
ולא אנשי הרדיו שצברו את כל יתר
הפרסים.
היה זה אותו אלמוג, שרצה בעבר לבטל
את תוכנית סמי וסוסו בטענה של חוסר
עניין ציבורי, שהעניק לה עכשיו את

מפיקה סופר ובמאי סאלח

היה הרבה יותר מתאים מאשר הצורה
הרגילה של אותה התפאורה. בסוף ההקלטה
נשאלה גולדה מאיר בחיל וברעדה:
״איך מצא חן בעיניך הראיון?״ תשובתה
היתה קצרה וקולעת :״אני סובייקטיבית״
יחס סובייקטיבי גילו חבריו
החדשים של שדרן הרדיו הפופולארי
!3נשה רז, שהושאל לטלוויזיה ככתב
במיבחן באזור תל-אביב. הכוונה היא
לחבריו בטלוויזיה, שהחליטו לצנן את
רז משיכרותו ביחס למכתבי מעריצות
בנות־העשרה. נפל לידיהם כשלל רב מכתב
של מעריצה קטנה מרמת־גן, בו היא
מבקשת את תמונתו. בתשובה שלחו אליה
את תמונתו של כרה רד שרדר, מי
שהיה שר־החוץ הגרמני, בתוספת הערה,
כי מבוקשים ממנה פרטים אישיים נוספים.
הנעדר. המאוכזבת לא האמינה ל מראה
עיניה ובמכתב חוזר אל רז, גילתה
לו גם את רזי לבה :״אני בטוחה
שאתה צעיר יותר,״ כתבה ,״אני חטובת
גו ושזופה,״ הוסיפה. הוויכוח כרגע הוא
אם המכתב הנ״ל הינו מכתב אמת או
פיברוק שיל אותם החברים, שכבר שלחו
לו כמה וכמה מכתבי מעריצות מפרי
קרייני הרדיו, במקומו של דני א ל פאר,
עטם. מי שזכה השבוע במיכרז ראש
העובר לעבודה מלאה בטלוויזיה, הוא

דן כנר• על התמיהה: מדוע לא מופיע
כנר כקריין חדשות בטלוויזיה, הושמעו
כבר סיבות שונות ומשונות ביותר. שתיים
מהן יממש מצחיקות: האחת — שחזותו
צעירה מדי. השניה — שהתדמית שלו
כמגיש רצף וכמנחה תוכנית נוער אינה
הולמת את הרצינות של מבט לחדשות.
פרצוף חדש יופיע בקרוב על
המסך הקטן: ורדי בן־יעקב, איש
רדיו ותיק מאוד ובין הראשונים שנשלחו
על ידי רשות השידור להשתלם בטלוויזיה
בחו״ל. עד כה לא השתלב ודדי
בטלוויזיה, והוא מכהן כיום כעורך העמודים
הפנימיים של מעריב. אולם בנובמבר
תיכנס לתוקפה תוכנית חדשות חדשה
לנוער במקום התוכנית של שרי רז,
בכותרת ובשוליים, שתיקרא בשם גלים
קצרים. תוכנית זו שתימשך עשר דקות
רצופות ואשר תשודר בכל יום ה׳ בשעה
המש וחמישים אחר הצהרייס, תיערך
ותוגש על ידי ורדי בן־יעקב. פרצוף
חדש אחר יופיע בתוכנית לפעוטות
משחקצב במקומו של ישראל גוריון
והוא עזדיאד אשח־ע, בעל הפנים הפוטוגניות
והקול הנעים, המופיע כרגע
בהפקה של ;גודיק במזל דגים, ומי שהיה
הזמר העיוור בהצגת חתונת הדמים מאת
לורקה, שהועלתה בתיאטרון החיפאי.

מוסלמים, נוצריה ויהודיות —
הילדים הנודע אוריאל אופק, ואסתר סופר
המפיקה האחראית לתוכניות הילדים
והנוער, הן השותפות היהודיות של
התוכנית. היתד. זו אסתר סופר, ילידת
ירושלים ובעלת הקול המפורסם מתוכניות
קול ישראל לאם ולילד ״שלום ילדים. כאן
אסתר סופר״ ,שהמציאה את התוכנית
החלומית הזו.

בתוכניתו החדשה המופקת על ידי מיקה
רביד. עמל למדה עברית שוטפת בקורס
של 20 שעורים.
אחותה, הצעירה ממנה לימים, היתד,
ראשונה בכיתה. עמל היתד, השניה. אחותה
משתבצת בתוכנית הילדים החדשה
כבעלת הקול של הילד היהודי תמיר.
שלושה ילדים משתתפים בתוכנית: שני
ערבים ויהודי אחד — שלושתם בובות.
עמל, בתחפושת של דודה זקנה מציצה
מבעד לחלון במשחקי הילדים בשכונה
ומנחה בהערותיה את התוכנית כולה. לפי
המצופה, תהיה מרלין עבור הילדים ברחוב
הערבי והיהודי גם יחד סמי ממין נקבה,
או לפחות דודה טובה שכדאי להאזין לה.

מוחקים את נאפודיון מההיס
לביבה
דאריני ובעלה
— צוות מתואם להפליא
הפרס האישי שלו. והנה זה פלא: הדבר
היחידי שלא הובלט בשמחה הזו, היה
הדבר היחיד הראוי לציון מבחינה מהותית:
תוכנית סמי וסוסו היא תוכנית
ערבית — היא מופקת על ידי צוות ערבי
ויהודי ובתיאום מופלא. סמי הוא סורס
איברהים חבש, שאר בשרו של ראש
האירגון החבלני הקיצוני ביותר ג׳ורג׳
חבש. את סוסו מפעילה לביבה דאריני
שהיא מוסלמית בהכרה מלאה, למרות העובדה
שאמא היתד. יהודיה.
הבמאי אנטואן סאלח הוא נוצרי מנצרת,
בוגד הסורבון בפאריס. כותבת התסריטים
בינה אופק, רעייתו של סופר

טוריה. מה היה קורה אילו באחת מערי
אירופה היו יושבים פרופסורים, היסטוריונים
ומחנכים דגולים ומנסים לשחזר את
ההיסטוריה האירופית מחדש? נאפוליון
הוא אחד המועמדים שלהם להשמטה טוטאלית
מספרי הלימוד. הסיבה: ספרי
ההיסטוריה כפי שהם מודפסים היום, מנציחים
רגשות לאומניים ואיבה שורשית
בין עמי אירופה השונים וזאת בניגוד
למגמות האיחוד באירופה.
תוכנית סמי וסוסו נוקטת שיטה דומה.
היא מוחקת את המציאות זאת הקונפליקט
הערבי־ד,יהודי לחלוטין. כל סיטואציה
אקטואלית רגישה היא בבחינת
טאבו. אצל סמי וסוסו אין שטחים כבושים׳
אין חיפושים, מעצרים מיינהליים ופיצוץ
בתים. אין עלבונות ותייסכולים. נוסף
לכל זה, כל מה שמתרחש בתוכנית כאי-

איד להמ אי ס
אתש אג א ל על ה צו פי ם?
החמצה טלוויזיונית היתה תוכנית
האמנות הצרפתית, שהוקדשה לצייר
מארק שאגאל (יוט ה׳ .)30/9ההחמצה
של הטלוויזיה הישראלית היתה בעצם
בחירת התוכנית. אחרי תוכניותיו ה־מצויינות
של טיר קנת קלרק, דמתה
התוכנית הצרפתית לאזוב בקיר. קנת
קלרק מגמגם, מהסס, מתגרד בראש, מסביר
כמו מורה ומספר סיפורים פיקנטיים
מחייו של האמן. התופעה היא כולה
ספונטאנית. מצלמה אחת וצלם אחד
בעל רגישות אנושית, משלימים את המלאכה.
זהו כנראה מוקד הבעייה בתוכנית
אמנות: לא המה אלא האין.
בתוכנית הצרפתית על שאגאל, נדמה
היה שמישהו החליט להראות לצופים
מהו סרט גרוע. הפתיחה היתה ידועה
ומוכרת. מוכרת מדי. המצלמה עברה
מנוף כללי אל כפר מרחוק, התקרבה
לאחד הבניינים, נכנסה פנימה, הציגה

בריפרוף מרחוק ואחר כך התרכזה בתמונה
אחת: כנר על הגג.
מכאן ואילן רצה עין המצלמה מתמונה
לתמונה במהירות מסחררת, שום
מבקר בתערוכה לא היה מצליח לעבור
את אולם התצוגה במהירות כזו. ההסברים
היו מועטים. אבל מה שנאמר לא
תרם ולא כלום להבנת האמן ואמנותו.
היה זה כישלון אופייני של במאי בעל
יומרות שלא ידע בדיוק מה הוא רוצה
להציג. ניתן לומר שהוא הציג את שאגאל
בצורה המשעממת ביותר שאפשר היה
להציג אותו כדי שאיש מהצופים לא
ירצה לדעת עליו יותר.
מה שמפליא בתחנת החובבים הישראלית
הוא, שמנהליה מתקשים אפילו
בדברים פשוטים, כמו בחירת חומר קנוי
מתאים ובעל רמה מחו״ל, וזאת לאחר
שכבר ראו את סדרותיו של סיר קנת

קליק•

ם ד 1יך

קריינית מרלץ כנ׳אלי
סמי ממין נקבה
לו מתרחש בצורד, אידילית ביותר על
פלנטה אחרת.
זוהי תוכנית אינפנטילית, אבל במובן
החיובי של המילה. עובדה: סמי וסוסו
שייכים כבר לפולקלור הישראלי. מה שלא
הצליחה לעשות אף תוכנית טלוויזיה
אחרת.

שבדים
מי לין —
תגלית חד שה
תגלית חדשה של המחלקה הערבית בטלוויזיה
הישראלית, תוצג על המסך הקטן
בסידרת תוכניות חדשה לילדים המיועדת
לגילאי שש עד תשע. זוהי מרלין בסאלי,
שחקנית ממזרח ירושלים הנושאת את
השם הבימתי עמל מהאר. הצעירה היפה
והשחומה המכהנת בשעות היום כמזכירה
בי.מ.ק.א ,.מופיעה בערבים כשחקנית
חובבת בחוגים דראמטיים שונים.
לפני מלחמת 67 שיחקה לצידו של
יסורס איברהים (סמי מסמי וסוסו) במחזה
דתי בכנסיית סנט סורג׳ .השניים נפגשו
שנית אחרי המלחמה בבית השידור הישראלי
בהופעה משותפת בתסיכיתי רדיו.
בהזדמנות היתד. לה הופעה אפיזודית ב־סידרה
הטלוויזיונית עדל וממירה. אז החליט
הבמאי ויקטור קמר לשבץ אותה

סרט השבוע (יוס ד׳ ,6/10
— 20.35 עיר ללא חוק — מערבון בינוני
על שריף היוצא להושיע את אחיו,
שנחטף על ידי פושעים לעיר פרועה
וחסרת חוק. דאנדולף סקוט.
@ אמנות (יום ה 20.20 ,7/10
נפתלי בזם ואברהם אופק — שני ציירים
שעלו ארצה במסגרת עליית הנוער והת חנכו
בקיבוצים. בתוכנית ייערך נסיון
לראות כיצד השפיעו חוויות העלייה על
דרכם האמנותית. בימוי ותסריט — •בלה
ברעם.

סרט קולנוע

(יום ו׳ <21.30,8/10

— המכשפה עם מארינה ולאדי ומורים
דונה. נערה מוזרה החשודה על ידי בני
הכפר כמכשפה, ומנודה מחברתם, מתאהבת
במהנדס זר המבקר במקום.

הניסוי הנועז

(יום

א׳ , 10/10

— )19.30 סרט מדע דמיוני באנגלית. במעבדה
לאנרגיה אטומית משתחרר כוח
שאין להשתלט עליו

0שירי תנ״ך

(יוס

, 10/10

— )21.30 בהשתתפות תיקי דיין, צוות
הווי נח״ל, הפרברים, שולה חן, מוטי
פליישר, דני ליטאני, להקת פיקוד מרכז,
דוד אלהרר ורבקה זוהר. במאי — שמו^

אימברמן. הפקה — רול.

@ אהבה וג׳ז

(יום א׳ )22.30 , 10/10

— גדעון שמר ומל קלר ותזמורתו, בעיבוד
טלוויזיוני של ההצגה בשם זה״
שהועלתה לפני שנתיים בבימויו של ארנון
תמיר. ביים לטלוויזיה — פול סלע-
סר. מפיקה — נעמי קפלנסקי.

@ היידי כת ההרים

(יו ם ב׳ , 11/10

— )16.30 עיבוד מיוחד לטלוויזיה של
הסיפור הנודע על היידי, היתומה המנו כרת׳
המוצאת את אושרה בהרי האלפים.
משתתפים: סיניפר אדוארדם בת ה־10
בתפקיד היידי, מקסימיליאן של, ג׳ין סי־מונס,
סיר מייקל רדגרייב ופיטר ואן
אייק.
העולס הזה 1779

קולנוע
ילדים שהפ כו

ניצוצות
מ צ חי קולנו עול מי
ן * +מי אמר שהטלוויזיה מחבלת
בקולנוע? הדי עובדה מוזרה, שנרשמה
ברשת בתי־קולנוע אמריקאיים לאחרונה:
באותה רשת הציגו את סרטו ההיסטורי
של צ׳ארלס ז׳ארוט אן של אלף הימים
בהצלחה פושרת מאוד, עד אשר לפתע,
עלו ההכנסות במידה בלתי־רגילה והחלו
לשבור שיאים.
הלכו אנשי המיסחר וניסו לנתח את
התופעה, ומה גילו?
בדיוק באותו שבוע סיימה הטלוויזיה
לשדר את הסידרה ההיסטורית הבריטית
המלך הנרי השמיני ושש נשותיו,
והעניין שהסידרה הזאת עוררה דחף את
כל מעריציה ישר לאולם הקולנוע, כדי
לחזות בגירסה נוספת לעריפת ראשה
היפה של אן בוליין.
ן** לא רק לעשות סרטים
צריך לדעת, אלא גם להציגם. כך, לפחות,
סובר משרד־הפנים הגרמני, אשר חילק
לאחרונה 18 פרסים בעדך כולל של כרבע
מיליון לירות לבתי־קולנוע, על הרפרטואר
אשר הציגו במשך השנה ללקד
תותיהם, על רמת ההקרנה והשירותים.
אילו היה מנהיג גם משרד־הפנים היש ראלי
פרסים כאלה (אבל אין כל סכנה
כזאת) ,לא היה. מסתכן במאומה. עוד לא
נמצא בארץ בית-קולנוע הראוי לפרס.
חברת האמר האנגלית,
המתמחה בסרטי־אימים, עסוקה בימים אלה
בהכנת סרט בשם קירקס הערפדים. ב־מיסגרת
העלילה, יש סצינה בה צריך
נמר לנגוס בזרוע אדם.
התפאודנים הכינו לשם כך זרוע מדומה,
מילאו אותה בבשר חזיר, וניסו לשכנע
את הנמר־הכוכב לנשוך אותה. לאחר
500 רגל של סרט ושעות של מאמצים
לשכנע את החיה, הסתבר שהיא מסרבת
בעקשנות לעשות את הנדרש ממנה.
אנשי התפאורה לקחו את הזרוע, הוציאו
את בשר החזיר, הכניסו במקומו
בשר בקד, ואז לא היסס הנמר אף לרגע,
אלא תקע את שיניו בתיאבון רק במציאה.
מסקנת צוות ההסרטה: יש גם נמרים
השומרים על כשרות.

!תדודיך
תל״אביב
* * הציפור עם כנפי הכדולח
;ארמון־דוד, איטליה) — סרט מתח מקצועי
ומשעשע. עם סוזי קובל.
איש קטן גדול (פאר, אר־צחז־הבוית)
— ארתור (בוני וקליין) פן,
מתלבט אם להציג את הבעיה האינדיאנית
בקומדיה אכזרית או מלודרמה משעשעת.
תעלולי בימוי ומשחק. דאסטין
הופמן.
** +למות מאהבה (גורדון, צרפת)
מורה מתאהבת באחד מתלמידיה, נופלת קורבן לצדקנות ודיעות קדומות של
חברה המתיימרת להיות ליברלית.

לז קני ם
חסמבה (הוד, הל״אביב, ישר-
*ל) — הסרט הישראלי עושה
שוב צעד גדול ...אחורה.
לאחר שנדמה היה באילו הצליחו להגיע לאיזושהי
רמה מתקבלת על הדעת, ב״תרנגול״ או ב״מלבת הכביש״,
הנה חזרו הישראלים לימי ״ 8בעקבות 1״ ,לתסריטים הכתובים
ברישול, למישחק הנבון והמבין, לתפאורות מאול-
תרות בדלות של תיאטרון אידיש, ולצורה קולנועית ההולמת
אולי תעשייה בחיתוליה. השאלה היא במובן, עד מתי
נמשין להרטיב במכנסיים 1
מה זה ״חסמבה״ז זאת יודעים בולם. חבורת״הילדים
שהמציא יגאל מוסינזון, ושהיתה בזמנו פופולרית מאוד.
אלא שמאז ימי חסמב״ה עברו שנים, והילדים, בנראה,
הזדקנו והפכו לנערים בוגרי־צבא. וכל הצרה היא שמנסים
להלביש בבוח על חסמבאים מזדקנים אלה אותן התלבושות
שהלמו ילדים, את אותה ההתנהגות של הימים
ההם, את אותה צורת דיבור ואינטליגנציה שהיתה נחלתם
אז. ובן מתקבלת חבורת צוציקים מגודלים, הרודפת
אחרי בנופיית נערים עבריינים (שגם הם מזמן אינם עוד
נערים) ,ובעיקר אחרי מנהיגה המרושע אלימלן זורקין
(זאב רווח) ,הנראה במלן אובו, שעשה דיאטה ומחפש
דיאלוג כדי לתקוע בו את שיניו.
ואם הדמויות אינן משכנעות, הרי גם בל הסובב אותן
אינו עושה רושם טוב יותר. איזה ילד יבול עוד היום,
בתקופת הטלוויזיה, להתפעל משורת קופסאות וארגזים
מהם בוקעים קולות חורקים ומנצנצים אורות עלובים?

שור, נוי, תרשיש, ירוני ורווח
ואין ייתכן היום, לאחר בל הרדיפות המתוחכמות, והנסיעות
המטורפות במכוניות שהוצגו על הבד, להראות מין
דהירה — צולעת וחסרת מתח, במו זו שבאה כאן לסיים
את הסרט ן
אחת התשובות לכל השאלות האלה יבולה להיות שהסרט
נועד לצעירים שאינם בררנים בל-בן גדולים. אם בן,
הוא נועד בנראה רק לצעירים מאוד מאוד — ואלה עדיין
מעדיפים את גני״המישחקים וחנדנדות.

הז א בי ם אינ ם
מ ח לי פי ם עו ר ם
ידידות מסובנת (מקסים, תל-
אביב, צרפת) — זהו אחד מאותם
מתחונים צרפתיים הרוצים
לומר דברים כה רבים, פרט לעלילתם הבסיסית, עד שה־עניין
בולו הופך לדייסה מורכבת, מסובבת ולא ברורה
ביותר.
הפעם זהו סיפור על ידידות מוזרה בין צנחן, רב־סמל
בדימוס, העוזב את הצבא בגלל ״רברוביות״ הטירונים,
לבין מפקח-משטרה, המאמין שתפקידו מקדש את כל האמצעים
בהם הוא משתמש.
הצנחן רוצח את אשתו, שבגדה בו, המשטרה אוסרת
את אחד ממאהביה כחשוד ברצח, ותון כדי החקירה
מתרקמת ידידות איתנה בין המפקח וחצנחן, ובין השניים
נוצרת שפח משותפת של חיות״טרף אשר למדו לחיות לבד
ביער. אלא שבהמשן מתחילות לצוץ ראיות מרשיעות,
המפקח ניצב על המדוכה — ואת הסוף לא יפה לגלות.
אדוארד לונץ, הבמאי הצרפתי הצעיר שעשה סרט זה,
השתדל מאוד להאיר את כל הצדדים האפשריים בפגישה
בין שני גברים אלה, ותון בדי כן האט את קצב העלילה
במעט בדי דריכת על המקום. הוא מזכיר המון נושאים
אקטואליים, כמו אלימות המשטרה, חינון אנשים להרוג,
פער הדורות, הפגנות השמאל, ועוד ועוד. הסמלים נדחסים
לבל אורן הסרט, כאשר הבולט ביניהם הוא נוכחותה של
נערה (קאתי רוזיה) ,היחידה המתקרבת לשני הגברים,
והמתפרנסת, כפי שזה מתאים, מאילוף וטיפול בחיות־בר.
פרטים נערמים על גבי פרטים, סמלים על גבי סמלים,

רוזיה ובוקה: חיות־בר אנושיות
אבל מה לעשות ולונץ שבח לספק את השלד האיתן אשר
ידביק את בל אלה ליחידה אחת משכנעת! לפעמים,
נדמה כאילו כל הסרט אינו אלא קטלוג של רעיונות שונים,
אשר חלפו בראש הבמאי, סביב הנושא :״ידידות
בין גברים אלימים, שנועדה להיכשל״.
הדמויות, על אף מישחקם של זאבים ותיקים ומנוסים
במישל בוקה ומוריש רונה, מתקבלות עגומות, עצובות, חד״
מימדיות, ללא עתיד. והסיפור האיטי אינו עושה מאומה
כדי להגביר את העניין בהם.

ירו שלים
התפשטות (תן, ארצות־הברית)
— עימות בין הורים לצאצאיהם
בקומדיה ספוגת אהבת אנוש. סרטו הראשון
של הצ׳כי מילוש פורמן באמריקה.

מ פ חי דוו
לחולי־לב

חי פ ה
ג ׳( 1גת, ארוז׳׳ב) .סרטו של הישראלי
דויד גיל על פער הדורות באמריקה
בעיניים זועמות ועם טבח כללי של
השנואים העיקריים: ילדי הפרחים. מישחק
מבריק של פיטר בויאל.
צ׳ייקובסקי (סטודיו, אנגליה) .קן
ראסל מנסה לשגע את הצופה בכל הסטיות
האפשריות ומכל הזוויות האפשריות, והכל
על חשבונו של צ׳ייקובסקי בתקופת ני שואים
קצרה לאשה נימפומנית.
ו** עיר אלימה (אסתר, איטליה).
פעילון חלש יחסית לרמה המקצועית המקובלת
בסרטיו של צ׳רלס ברונסון, אבל בבל
זאת הוא קיים ואפילו לצד אשתו גייל
אירנלד.
נשוי בעל כורחו (אלנבי,
אוודב) .קומדיה מרירה הנשענת על כשרונו
הקומי של וולטר מתאיו ועל כיעורה
של איילין מיי, הבמאית, התסריטאית
והשחקנית המבריקה.

דף האימה (פריז, תל־אביב,
איטליה) — קודם כל, אזהרה :
כל קשר, ולוא הרופף ביותר, בין
סרט זח לפולנסקי, הוא פרי דמיונו הפרוע של פירסומאי
שניסח לנצל את הצלחת ״אתה נושן את צווארי״ .אין באן
לא פארודיח, לא חוש־חומור מאקאברי, ולא אותה וירטואוזיות
קולנועית שאיפיינו את פולנסקי.
״דף האימה״ לעומת זאת, הוא אחד מאותם מפחידו-
נים המייוצרים בקבלנות, ולפי מתכונים קבועים, חסר הפתעות
ולא מפחיד אפילו במיוחד. זאת משום שבדי להפחיד
צריכים המאורעות חמדומיינים על הבד להראות דומים
מאוד למציאות. או הם מקפיאים את הדם דווקא
משום שחיו יבולים לקרות לבל אחד ואחד. או, להבדיל,
כאשר המאורעות מדהימים ומזוויעים עד כדי בן שאיש
אינו חולם בלל לנתח אותם, אלא מתחפר עמוק בתון
הכיסא בדי להימלט מן האימה שעל הבד.
אלא שבאן אף אחד מתנאים אלה אינו מתקיים. הסיפור
על רוח״רפאים, נשכח מן הצופה וחיה בלא חיה

דף האימה: לא נושכים צוואר
ברגע שהוא נושם שוב אוויר צח.

קורה לך פעם
0ין יזם כזה?

אם אתה חושב על בילוי
חופשה קצרה בעתיד
הקרוב, זה הזמן
המתאים לתפנן את הפרטים
באופן מעשי.
מוטב שתצא לחופשה
זו בחברת קבוצת אנשים
מצומצמת, ותניח
1ג במרס -
להם את מלאכת ה-
20באפ רי ל

תיכנון וקביעת התא-
רין. מכתב רשמי שיגרום
אתה
עלול לקבל בסוף השבוע,
לן אי״נעימות מבחינה כספית מיידית.

רצוי לך לשוב ולהיצמד
אל ידידיך הישנים
המתגעגעים לחברתו.
לידם תרגיש טוב יותר.
עליך לשכוח את חילו־קי־הדיעות
שאירעו ביניכם
לאחרונה. ידידיך
יקנו לך ביטחון שחסר
ו 2באפ רי ל ־
לך מאוד בימים טרו20ב
מ אי
פים אלה. הגיע הזמן
שתפסיק לנדוד ממקום
עבודה אחד לש נ י. חשוב על עתידך.

את מתעוררת
בהרגשה נהדרת.
השמש זורחת, ה שמים
כחולים, ויש
לך המון תכניות
נחמדות לבילוי.
אבל עוד לפני שאת
בכלל מתחילה —
את מקבלת ווסת1
ה לא חייב לשנות כלום. בתנאי
שאת משתמשת בטמפוני טמפקס
הנוחים כל כך. כי הרי הם נועדו
לשימוש פנימי. טמפוני טמפקס
לעולם אינם מפריעים. לאן שאת
רוצה ללכת, וכל מה שאת מתכננת
לעשות, תרגישי עצמן בוטחת ושאננה.
לבשי כל מה שתבחרי ; שום דבר לא
ייראה. ריח־לוואי אינו
יכול להיווצר ; איש לא
עלול לנחש. פשוט, שימי
אחדים כטלאי בארנקך —
עוד נשאר בו מקום לכסף~,מפתחות
ושפתון — וצאי לדרך.
לעולם אל תתני שיום נהדר יתקלקל
בגלל הווסת שלך. החזיקי טמפוני
טמפקס במצב הכן. מיליוני נשים
ב־ 118 ארצות עושות כן, הן משתמשות
בטמפוני טמפקס יותר מאשר
בכל שאר הטמפוגים ביחד.

אם את מתאכזבת
מאוד ביום א׳ או ב׳ —
זכרי שרצית בזה, ולא
עשית שום דבר בסיסי
כדי למנוע את הדבר.
האיש שפגשת שוב אינו
משאיר בפיך אלא
טעם של אפר: זכרי

שגם הוא איננו יכול
21ב מ אי ־
20 ביו ני
לתת לך אלא מה שאת
מרשה לו לתת. אל
תהסס לצאת לבלות הרבה, לערוך טיולים
ארוכים, רצוי במכונית? הופעתך
היא בעלת חשיבות מרכזית לבריאותך
ולמצבי-רוחך, השבוע. שמור פאסון.

]אומיו

שבוע נפלא מחכה לך.
בייחוד ביחסיך ההולכים
ומשתפרים עם
שהחליטה
בת־זוגתך
להיות בסדר איתד.
קבל אותה בזרועות
פתוחות, במישור הפיננסי
הכל מתנהל כשורה.
המשיך לבזבז, אתה
בין כה וכה עומד לזכות
בבת אחת בסכום
ניכר של כסף. המשך לעבוד בנאמנות
ובמסירות. הבוסים שלך מעריכים את
זה, לך, בת סרטן, מצפה שבוע
שכולו רצוף תענוגות. נצלי את זה.

השבוע עומד כוכב הלכת
אורנוס להיכנס
לתחום השפעה מעורב
בהורסקופ שלך. התקופה
המצפה לך צופנת
לבטים והסתבכויות
מצד אחד, והתעוררות
נפשית תלולה
מצד שני. בהדרגה
תגיע למסקנה, כי אינן
מרוצה ממעשיך וחי-
שגיך בעבר, למרות שיש לן סיבות רבות
להתפאר בהם. נצל את הזמן לעריכת
חשבון נפש, ואולי יעלה בידך לגלות
את הסיבה להרגשה מיוחדת זו.

להשיג בבתי מרקחת ובתמר1קי 1ת
מזבחרזח. המעתיתת בקבלת דונסאות
1ת1ם ר הסברתי ישלח! 54 אג־ בבזלי
] ד 1אד אל היבזאגים אישסט־אימפקס
11 בע־ם, תדאביב, רחוב ירמיהו 38

ועכשיו — השבוע הגורלי.
עד כה התכוונת
להכין את הקרקע. השבוע
תצטרכי להלום
— כל עוד הברזל הוא
חס. מגע חברתי הולם
את תוכניותייך. בייחוד

ביום ה׳ בסוף השבוע,
22באוגוסט -
שהוא גס הירח החדש.
22בספטמבר
אבל טוב תעשי אם
לא תסחכי יתר־על־המידה
על אחרים ובייחוד לא על חברותייך
הטובות יותר. על בחורים אינך סומכת
בין כה וכה, למרות שאחד מהם, תתפלאי
לשמוע, הוא מהימן ונאמן יותר מהאחרים.

1111111 1

ביום א׳ ייפתרו כמה בעיות עסקים ומוטב
׳ שתימנע 1מכל הימור,
או סיכון־יתר עד
סוף השבוע. כדאי גס
שתשמור היטב על
בריאותך, ושתנהג בזהירות.
גילוי לב עשוי
ליישב אי הבנה חמודה
שהתעוררה שלא באשמתך.
יהירותו של
חבר לעבודה מרגיזה
אותך, בן מאזניים.

את פוגשת אותו, את האחד. את מס־תכסכת
איתו. את עלולה לאבד אותו
ביום ג׳ שבסוף השבוע.
זמן נהדר לצאת לטיול
עם חבר או חברה טובה.
זמן עוד יותר טוב
להכיר את הנעלם, להרפתקות להיכנס
קלות, לעשות שטויות
ובכלל, להתפרק. לא
זמן מתאים לעסקים
א מי ט גי ש * או להחלטות הרות-
גורל. צווי״המזלות, ל-
בני״עקרב, השבוע: השתעשעו ! לבשי בגדים
בצבעים עליזים. כמו כן הימנעי מ-
פירסומת רעשנית, שתבוא אליך מאליה.

ע 1ן ע

נסיעה קצרה ושיגרתית לכאורה, בעניינים
הנוגעים לעבודתך
או לבעייה משפחתית
כלשהי, עשוייה לזמן
לך פגישה מרגשת עד
מאוד. אם אתה רווק,
אתה עשוי לפגוש השבוע,
לגמרי במיקרה,
את אשתך לעתיד. עס
זאת, אל תתפתה להא}
2בנו במבר -
20בדצמבר
ריך את שהותך במקום,
מכיוון שרק הפתעה
תקסום לה. פעם במרץ רב ובהחלטיות.

1שס

*0111

השותף שלך לא מרמה אותן. הוא פשוט
עצבני ומרוגז כמוך. לכן החיכוכים. מוטב
שתנסה להיות יותר
ותרן. שום דבר לא
בוער. התייחסי בסובלנות
לסובבים אותך
ותשתדלי לפייס את
השכנה שלך, או מישהו
המקורב אלייך.
כל בני דלי הרווקים
עשויים להיתקל השבוע
במיכשולים בשטח
הרומאנטי. אך
אל דאגה, העתיד הקרוב צופן הפתעות.

יום ד׳ פותח פרק חדש במאבקך המיקצועי
או האישי. אם תדע להסתכל מסביב לפני
שתקפוץ, לשקול את
כל האפשרויות ולא להתנגשויות להיכנס
מקרוב — יש לך סיכוי
להרחיק לכת. פגישה
עם נערה בהירת שיער
תוביל אותך לבחירה
מביכה. תצטרך להח20
בי נו א ר -
ליט — ומהר, אחרת
18בפב רו א ר
תפסיד הזדמנות רומאנטית
גדולה מאוד.
היזהר מלהסתכן השבוע יתר על המידה.

דווקא ביום בו חשבת שכבר נשבר הבל,
ושוב אין מוצא ממצב מסובך — אתה
הופך לאדם אחר. הכל
נפתר בנקל, חלק, בלי
בעיות. זהו שבוע בו
טוב תעשה, אם תרבה
בקשרים חברתיים, בבילויים,
ובפגישות עם
בני שני המינים. השתזף
אן היזהר, במיק־צת,
על דרכי הנשימה
9ובפב רו א ר
20במרס
שלך. בת דגים, לבשי
בגדים בצבע תכלת.

במדינה
תל־אביב
תענוג קצר -
ו חזר ה לפשע
לתקופת מה, הצטרפה לאחרונה תל־אביב
לשורת הערים הגדולות בעולם לא
רק בהמולה, בצפיפות, בליכלוך ובקצב
החיים הקדחתני, אלא גם בתרבות שהיה
בידיה להציע לתושביה. אך לתקופת מה
בלבד.
סרטים טובים — מבחינה אמנותית —
הם תענוג יקר, שרק עיר גדולה יכולה
להציע. רק בעיר גדולה יכול להימצא קהל
במידה מספקת שיצדיק מבחינה כלכלית
את הקרנתם.
בתל־אביב, עלה על הנושא קולנוע
פריז. הקולנוע הקטן, החבוי מול מלון דן,
החליף בשנות קיומו זהויות בקצב המזכיר
עבריין נמלט. בראשית היה סתם בית-
קולנוע רע. קטן, צפוף, מלא עשן וריחות
טחב. במקרים הנדירים בהם היה מלא
עד אפם מקום, גילית כי אינך יכו בשום
אופן לראות את המתרחש על הבד. הכיסאות
הוצבו כך שהיה עליך לוותר ול הסתלק
מן המקום, או להישאר ולקבל נקע
בצווארך.
בתקופה פרה־היסטורית זו, התמחה פריז
בהצגת מערבונים מדרגה ז׳ .אוכלוסיו הקבועים
היו חיילים בחופשה, תלמידי תיכון
חובבי אוויר צח וסתם פושטים.
גן־עדן לקטינים. בשלב הבא הפד
פריז לקולנוע גרוע. הוא ויתר על המער־בונים
התמימים, החל עוסק במדע ופשע.
בתחום המדע התמחה בעיקר באנטומיה
הנשיית, בתחום הפשע לא היה בררן כלל.
טריק חשוב להצלחתו בתקופה זו: אי
הגבלת הסרטים לגיל המותר. המקום הפך
גן־עדן לקטינים. לא היה צורך בתעודת-
זהות ואף לא בשפם מודבק. כל שחוייב
הילד להציג בכניסה היה כרטיס קופה.
החוק הסתכל על הצלחה זו בעין לא
יפה. ניידות של מיפלג הנוער היו אוספות
את הזאטוטים מן האולם. חוקרי ה־מיפלג
היו משכנעים אותם להגיש עדות
נגד בעל־הקולנוע על אי־פירסום הגבלת
הגיל. האפרוח הרך, שרעד מפחד על מה
תאמר אמא כשתדע כמה ערומות ראה,
נעתר. כך נגמרה תקופה נוספת בתולדות
פריז.
חזרה למוטב. בעלי העסק החליטו
כי הספיקו כבר להיות רעים ומכוערים,
ולא נותר להם אלא להיות טובים. וכך,
למרות עברו השחור ונתוניו הטבעיים ה עלובים,
הפך פריז לפנינה באפר הקול נוע
בארץ. השינוי, שהוכיח כי גם לעבריינים
מועדים יש תקנה, גרר אחריו תופעות
דומות. בו׳זי-קולנוע, שעמדו על־סף
פשיטת־הרגל, ניסו גם הם להפוך לסיני
מטקים.
תקופה ארוכה היה פריז קולנוע בו יכול
היד, שוחר סרט־טוב לראות תמיד סרט-
טוב. עבור רבים מן הצופים התל־אביביים,
במאים כברגמן וגודאר, נתגלו בפריז.
אווילות למהדרין. עתה עומד פריז
לחזור לסורו. לאחרונה הוקרנו בו מספר
סרטים אוויליים, כמותם לא נראו שם זה
זמן רב.
בשבוע שעבר למשל ניתן לצופה המאוכזב
לחזות בסרט מפאר הזיבורית של
אולפני צ׳ינה־צ׳יטה. בעוד שאר קולנועי-
הזבל בעיר ממשיכים להקרין מערבונים
איטלקיים מאותו מקור, יצא פריז בהכרזה:
״חברת מ.מ.מ ,.שהביאה לכם את סא-
טירת־האימים של רומן פולנסקי, הערפדים,
ממשיכה במסורת סירטי האימים —
בצל האימה.
איפה פולנסקי ואיפה המסורת! אפילו
פרנקנשטיין הזקן והטוב, בעל קיבת ה ברזל,
היה נתקף בחילה למראה צלחת
ספגטי גדושה ותפלה זו.
וזו רק ההתחלה. בקרוב תוצג בפריז
יצירת־פאר נוספת. הפעם, הזוועה היא
אמריקאית טהורה, וכוללת נקבה עטירת
עטינים ושני גימנזיסטים מאוהבים, ההור גים
איש את אחיו במצתי־סיגריות דמויי-
אקדחים.
אפשר אולי להסביר את ההתפתחות ה חדשה
בכלל הפסיכולוגי הידוע שהעבריין
חוזר תמיד למקום הפשע. אלא שהסבר
זה אין בו כדי לנחם את מאות ואלפי ה־תל־אביבים
שוחרי הסרט הטוב, שתקופה
קצרה זכו להנאה קצרה — ולא עוד.
העולם הזה 1779

משפחה! שכזאת בחיי הקצרים דיווחתי כבר על הרגה
סיפורי אהבה. אבל הסיפור הזה
הוא אחד המדהימים סבהם.
מדובר בו על חתונה שתיערך בעוד
מיספר שבועות, בין קני ב״ץ וצדוק
קראוס. קני, למי שעוד לא יודע, היא
אחותה של הרקדנית״זמרת ג׳וזי כ״ץ
וצדוק הוא אחיו של המלחין־זמר
שמוליק קראוס הנשוי לג׳וזי. מסובך
ז לא בל-בך. פשוש, שני אחים
הנשואים לשתי אחיות.

0:1לטובת א 1רי גלר
מאבק האיתנים הנמשך זה כחצי שנה בין אורי גלר לזמר
בועז שרעבי, הגיע השבוע לסיומו.
איריס דוידסקו, מלכת המים ,71 חגגה ביום השישי
האחרון בקפה כסית את יום הולדתה ה־ , 16 כשלצווארה ענק
מכסף, אותו קיבלה כמתנת יום־הולדת מידידה מזה כשנה,
אורי גלר.
בשלב זה הסתיימה המערכה בין אורי לבועז שרעבי,
כשבתווך ניצבת איריס, בתוצאה 0:1לטובת גלר.
סיפור ההיכרות של אורי ואיריס התחיל לפני כשנה,
כשאיריס הלכה בחברת ידידים לראות סרט בקולנוע גת.
החבורה גילתה בפתח הקולנוע תיק חשוד והחליטה לדווח על
כך למשטרה. כשניגשו לקפה ג׳קי הסמוך כדי לטלפן משם,
גילו במקום את אורי גלר ששלח קרניים טלפטיות לעבר התיק
והכריז שהוא מכיל רק ארנק כסף — דבר שהתברר כנכון.
גילויו של גלר הפך אותו לגיבור בעיני איריס והשניים
התיידדו. את המחזר השני הכירה אירים כאשר אורי הזמין
אותו לטרמפ במכוניתו ומזה חצי שנה היא נודדת בין השניים.
רק ביום שהגיעה לבגרות, ביום הולדתה ה־ , 16 נפקחו עיניה
והיא החליטה: אורי גלר.

אירים דודיסקו ואורי גלד

שמחה גלוייה לעין ) אהבה וכסף

צדוק קראום

הכלה שבסיפור היתה נשואה בעבר
לבעל מסעדת פפה הנתנייתית
והיא אם לשני ילדים. היא מופיעה
עתה בהצגת מדיאה כאחד משני
הילדים שנרצח על-ידי האם בסוף
ההצגה. הרומן בינה לבין צדוק החל
לפני כשנה ונמשך גם בתקופה שצדוק
ישב בבית הסוהר.
כיאה למשפחה מאושרת מבלה
הזוג יחדיו, בחברת ג׳וזי, בבית החולים
איכילוב ליד מיטתו של שמו־ליק
המחלים מנסיון ההתאבדות
שלו.

הצעירה שחורת השיער פשטה מעליה
את הצעיף הראשון. אחר־כך את
הצעיף השני. אחר־כך — וכו׳ ונו׳ —
עד שהגיעה לצעיף השלושים בערך —
ואז בא תור החזיות. הן היו שתיים:
אחת רגילה, ואחת עם נוצצים. לאחר
שהנוצצת ירדה, הגיעה תור התחתונים.
גם שם היתה כפילות. וגם שם —
כפי שניתן היה לשער לפי ההתחלה
— לא היתד, בעיית.
אז מה כבר אפשר להמשיך מכאן?
בצד אחד עמדה לה הצעירה — שחרחורת
ונאווה — בדיוק כפי שאלוהים
ברא אותה במרוקו וגידל אותה בדימונה
— ובצד שני עמדו אנשים והתבוננו
על היצירה הזאת.
אבל בכל זאת יש המשך. לא
לסטריפ־טיז — אבל לסיפור. מפני
שזה לא סיפור הווי של מועדון־לי-

החגיגה האמיתית של חדווה
החתונה של השבוע שסבר היתה
ללא ספק חתונתם שד חדווה עמרגי
( )25 והאורולוג דדלי בן ה־ .35 בין
500 האורחים שהסתובבו בגן האורנים
שברנות־אביב בלטו
ח״כ מנחם בגין

ככוכבי החודש
אבל החגיגה
התחילה אחרי
דבש הם ערכו

במועדון מרבד הקסמים.
האמיתית של בני הזוג
הנישואין. את ירח הביוון,
שם שכרו למשך

!כני אמדורסקי,
הרב ידידיה פרנקל
ורכקה מי־כאלי,
ח-כ יורם
ארידור ואירית
!מייק כורשטיין,

ולהקות המונגו־ג׳רי
ואמצע הדרך.
הכלה חדווה, החצי
של הצמד
חדווה ודויד, היתה
נאה מאוד, דקה וחייכנית מאוד
מאוד בשימלת הכלולות.
גס האמא
של החתן שהסתובבה
מאושרת בין
דדלי וחדווה עמרני
החוגגים נראתה יפה
מאוד בשימלה שנתפרה
על־ידי התופרת של אשת שבוס יכטה. משם הם מתכוננים לננשיא
ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכ־ סוע לקליפורניה, בה שכרו את הווילה
של מרלץ ברנדו.
פון.
אגב, בתקופה שישהו השניים בווילה
למסיבת הנישואין קדמה מסיבה
אחרת שנערכה לצמד חדווה ודויד ב־ בקליפורניה, יהיה אחד השכנים שלהם
מוצאי־שבת שעבר, עם סיום הופעתם דויד טל, הגבר שבצמד חדווה ודויד.

לה — כפי שאולי חששתם — אלא
דווקא סיפור על החברה הגבוהה.
החברה הגבוהה, במיקרה המופשט
הזה, הם המטלונים. ולייתר דיוק :
משח ועדיאל ממלון -בניהם של
אליעזר ויעל מטלון, שאירגנו את
מופע הסטריפיטיז כחלק ממסיבה שנערכה
בליל שישי האחרון על גג בית
המטלונים המפואר בשדרות רוטשילד
בתל־אביב.
למסיבה העליזה הזאת היו סיבות
טובות: עדיאל, הבן הצעיר, עומד
להשתחרר בימים אלה משירותו הסדיר
בצה״ל. גם משה, האח המבוגר, שמה:
לפני שבועות מיספר הוא ניצל בנס
מתאונה, לאחר שהקומנדקאר שבתוכו
נימצא במיסגרת שירות המילואים שלו,
עלה על מוקש.
כמובן ששימחה מכופלת כזאת זקוקה
לביטוי קצת חורג מן הרגיל. אז
שני המטלונים הצעירים שלחו את הוריהם
לנופש בצפון, ונעזרו בשירותיו
המיקצועיים של בעל מועדוני הלילה,
מאיר זיו, כדי לארגן מסיבה
שכל מי שבא אליה יזכור אותה.
״אשתי ואני לא היינו בבית,״ מיהר
להסביר — לאחר מעשה — מטלון
האב. אבל הוא דווקא מבסוט מהנוער
הגדל ושמח בביתו .״שמעתי שהיה
שמח. מה יש? הם צעירים!״ הצהיר
בסיפוק.
וחוץ מזה — הם אפילו צעירים
מסורתיים — שיודעים בדיוק מאיפה
הם צריכים לקחת דוגמה.
צעיפים הם עניין מסורתי מאוד ב־מיזרח.
מטלון האב יכול להיות גאה
בבניו גם בהתנהגות מסורתית אחרת:
משה ועדיאל הוכיחו שכאשר יש להם
סחורה הם יודעים כיצד למכור אותה:
כל אורח שהגיע למסיבה בלי הזמנה
— לא נידרש ללכת הביתה — פשוט
— ניגבו ממנו דמי כניסה.
אז איך אפשר לא להתגאות בבנים
כאלה? אפילו בזמן של תענוגות הם
לא שוכחים את העסקים.
מי שפחות היה מרוצה מכל השים־
חה הזאת — היו השכנים, שקראו למשטרה.
אבל לא לפני שניגמר הסטריפטיז
— שנערך על מיבנה קטן
על הגג — ושכל תושבי השכונה הציצו
עליו.

אתם רואים, יש הפתעות בחיים.
הפעם אני מתכוונת לדיווח שלי על
אילי גורדיצקי שנפרד מהארץ,
מאהובתו ומ אשתו
ונוסע ל־אז
ניו-יורק.
תדעו
לכם שבסוף
האהבה
ניצחה: רותי
ל ר מן הצטרללהקת פה כרמון
והיא נוסעת
עם אילי
לניו־יורק.
ובינתיים ממהאשה שיכה החוקית,

גורליצקי

ריס גורליצ-

קי, להסתובב במרחבי תל-אביב בחברתו
של בארי הצייר. ואם גם כאן
תתפתח האהבה, יש לי רושם שתמורת
סכום כסף, מה שלא חסר לה,
תזכה דוריס בגט.

ישראל, לונדון,
ב חי ל, ישראל
סיפור זוהר נוסף עומד להגיע לסיומו
— גם הפעם בנישואין.
רותי כקרמן, נערת זוהר ובתו של
קבלן עשיר תינשא ב־ 25 לחודש ליצחק
אנטושבסקי כשהיא לבושה ב־שימלת
חופה שהוזמנה במיוחד מלונדון
ועלתה כ־ 3000ל״י. השימלה, כולל
השובל הארוך, הגיעה בכמה ארגזים.
רותי בת ה־ 23 הכירה את בכיר
ליבה בלונדון, לשם נשלחה על־ידי
משפחתה כדי לנוח מכמה שברונות־לב
בתחום האהבה. שם, בכרך הגדול, היא
הוצגה באחת המסיבות בפני יצחק אנ־טושבסקי
בן ה־ — 35 כנערה מברזיל.
רק בסוף הערב גילתה את פרצופה
האמיתי כישראלית.
יצחק, גם הוא ישראלי שנשלח ללונדון
ללימודי הנדסת־קונסטרוקציות, נכנם
שם לעסקים, הצליח והפך מיליונר,
חזר לארץ עם מכונית השווה
8000 לירות סטרלינג.
בנישואיו ממלא יצחק את ההבטחה
שנתן לבני משפחתו בארץ: אם
עד גיל 35 הוא לא יתחתן בלונדון,
הוא ישוב לארץ ויחפש כאן כלה. והנה
הוא הגיע לארץ, זמן מועט לפני יום
הולדתו דד — 35 יחד עם כלה.

] 14 לדי השתתפו
באונם של נערה בת [ 17