גליון 1780 מתאריך 13 באוקטובר 1971

בויכוח המתעורר מדי פעם, אם העולם הזה והאידיאולוגיה
שהוא מייצג שייכים לציונות או מתנגדים לה, התערב לאחרונה
גורם חדש. עכשיו יש לנו תעודה כתובה, כשרה למהדרין שאנחנו
ציונים. היא באה ישר מפי הסום.
לא מכבר הופיע בשבועון המצרי הסאטירי רת־אל־יוסוף,
מאמר מאת הוגה הדיעות הפלסטיני מוסטאפה אל־חוסייני, בו
הוא מתמצת, בין השאר, ויכוח בין שני יהודים: הפרופסור
השמאלני האמריקני נועם חומסקי והישראלי פרץ מרחב. הויכוח
בין השניים, שהתנהל בנושאים כמו ״מדינה דו־לאומית״ ,״מדינה
פלסטינית״ ו״עתיד המזרח התיכון״ ,הופיע בשעתו בכתב־העת
ישראל הוריזון המופיע בארצות־הברית.
בהקדמה לתמצית הויכוח בין השניים כותב חוסייני :״שני
המאמרים הם הרהור ישראלי בקול־רם. מה שחשוב בהם, הם
שני דברים: שהויכוח המתנהל בישראל לגבי הבעיה הערבית
אינו כולל ויכוח לגבי נסיגה מן השטחים הכבושים ...הויכוח
מתנהל רק על הנוסח המתאים לקשירת שטחים אלה לישראל:
אם באמצעות סיפוח, מתן הגדרה עצמית, איחוד פדראלי או
קונפדראלי. זה מהוה אות אזהרה לגבינו. הזמן אינו פועל
לטובתנו. כפי שאמר הוגה הדיעות של הציונות החדשה אורי
אבנרי :״הסכנה היא בסיפוח ממשי, הקיים כבר היום...״
״הדבר השני הוא שאנו מוצאים בין השורות של הויכוח,
ויכוח על עצם גורלה של ישראל כמדינה יהודית, גורל ישראל
כגוף עצמאי באיזור.״
בהמשך אותו מאמר מספר חוסייני לקוראיו גם על דנה זוהר,
חברת מרכז תנועת העולם הזה—כוח חדש :״דנה זוהר היא סטודנטית
בעלת אזרחות כפולה, ישראלית ואמריקאית. היא שייכת
למפלגתו של אורי אבנרי, אשר קוראת לציונות מפותחת יותר:
ישראל ללא ציונים. דנה זוהר אומרת כי הנוער בישראל מבולבל,
נבוך, לכן הוא רוצה לשמוע, לפגוש זרמים חדשים בעולם. הוא
רוצה בדבר חדש, אמיתי ולא רק במילים...״
הוא אשר אמרנו: אישור על היותנו ציונים יש לנו כבר.

מידה בנגד מידה
מאמרו של חוסייני, המביא לקוראים המצריים ויכוח מהותי,
יסודי ומעמיק, הוא אופייני להתעניינות הגוברת והולכת בעולם
הערבי לגבי המתרחש בישראל. מזה מספר חודשים, שהעתונים
הערבים במדינות ערב גדושים אינפורמציה ומאמרי פרשנות על
החיים הפנימיים והפוליטיים בישראל.
המעניין בתופעה זו, היא העובדה שלראשונה מזה שנים,
כנראה בהשפעת הקו של נשיא מצריים, סאדאת, החותר לקראת
פתרון מדיני, גדושים עתונים אלה במידע על כוחות השלום
בישראל. שוב אין הם מציגים את ישראל כיחידה הומוגנית

ב תנ ם מ תגייס תעתה לצבא.
נאשרת סיי םאת השירות,
ת הי ה כנר גברת לנל רבר.
ראויה הי אשתח סכו למענה.
נעת שרותה,
אמצ עי ם שיע מדו לרשותה להנסחתע תי ד ה
בגמר השירות,
ב תכני ת ה סו ב ה ביותר למסרה זו-

חסןל חיי לי
התכנית הבלעדית של

הבועלים;
אכנרי ובן־גוריון כ״רוז־אל־יוסוף״

1ולק סו אגן

נגיאר

מו ס ך מו סמר
שירות

תיקון -מכונ או ת -פ ח חו ת -צבע

נצרת — רח׳ המחצבות — ע״י מגרש הכדורגל
טלפון

מבחינה פוליטית, מדווחים על מרחב הדיעות והויכוחים המדיניים
המתנהלים כאן, אם כי לא תמיד בצורה אובייקטיבית.
כך למשל, זכה מעצרו של עמום קינן בשעתו לפירסומת
מרובה, תוך פירסום בולט לדיעותיו ולצורת כתיבתו. ביקורה
של משלחת השש הישראלית בבריודהמועצות, פורסם אף הוא
בעתונות המצרית בצורה שנועדה להבהיר שאין מדובר כאן
בבגידה סובייטית, אלא בצורך להכיר בכוחות השלום בישראל.
מיגוון הדיעות המושמעות בישראל בקשר לפתרון הסיכסוו
הישראלי הערבי, הבעיה הפלסטינית והשלום, זוכה אף הוא
להבלטה רבה. זוהי ללא ספק תופעה חדשה בעיתונות הערבית.
רוז־אל־יוסוף, שפירסם בכתבתו על הציונות אח ציוריהם של
שני ״הציונים״ בן־גוריון ואבנרי, משתלב בתופעה זו.
השבוע אנחנו מחזירים לרוז־אל־יוסוף מידה כנגד מידה על
התענינותו בנו. שני עמודי הקאריקטורות על ישראל הלקוחות
מתוך ווז־אל־יוסוף, המתפרסמות בגליון זה (עמודים ,)10—11
משקפות כיצד נראית ישראל כיום בעיני ציירי השבועון המצרי.

( — 56057 בבית )54470$

סרסוס א. ס ר עיצוב קאופסן צלום וורנרם

בארצות הברית, בקנדה, בשויצריה, באוסטרליה
ובעוד עשרים ארצות, רבבות צרכנים מכירים אותו, מעדיפים אותו על כל לפתן אחר.
זו העדות הטובה ביותר לאיכותו. זו המחמאה הגדולה ביותר לטעמו.
הגישי גם את לבני ביתך ולאורחיך את הלפתן המצוין של ויטה, את הלפתן העולמי.
לבחירתך: אפרסקים, מישמשים, אגסים, מלונים, רסק תפוחי עץ.

ממנה ראשונה עד מנה אחרונה

השלם הזה 1780

ה תנ חלו ת
ברצועת עזה

המ שטרה מר חוב ה
החקירות בפרשת

שטח של 11ק׳׳מ, מדרום לעזה, אותר
להתיישבות יהודית.

יגאל* ד ב־ ב

פעולת ההתנחלות כבר נמצאת בעיצומה. לפי שעה
הורחקו מן השטח שבטי הבדואים שגרו בו בביק־תות
חימר.

תיג 14זיף
מ של ח ת מלונדון
שביתת־ג שק
ס בי ב ספיר
תחול שכיתת-נשק בדלית במאבקים
סביב פינחס ספיר כגלל מות אשתו, אדיה
חיה קשור כיותר. מחלתה האנושה שד ה*
אשה היתה ידועה זה מבכר והאפילה עד
כל מעשיו שד ספיר מזה חודשים. הוסיפה
על כך טרגדיה שנייה כמשפחת השר.
למרות מצב זה, לא הירפה ספיר מעבודתו המאומצת,
ויש להניח כי גם עתה יחזור למלוא פעילותו
תוך ימים מעטים.

אז יתחדש גם המאבק סביב דרישתו
הנמרצת של פינחס ספיר, להקטין את תק-
ציב־הכיטחון כמיליארד לירות, כדי לאפשר
פעולות כתחום הסוציאלי, מאבק העלול
לגרום למשכר חסר־תקדים.
משה דיין גייס את כל נאמניו בעיתונות כדי להתנגד
לדרישה זו, ואלה איימו אפילו בהתפטרותו.

גולדה מאיר טרם קבעה את עמדתה. אם
תצדיק את דיין נגד ספיר, לא מן הנמנע
כי •טר־האוצר יפיק מסקנה קיצונית, יודיע
בי אינו יכול עוד לקכד עד עצמו את האחריות
לניהול העניינים הכספיים של המדינה.

!ייצמן פו1ו 1ל ל קירוב
המר בו החופשי
עזר וייצמן פעיל כהתמדה לשיתוף
המרכז החופשי בגח״ל, מתור מגמה להחזירו
כהדרגה לתנועת־החרות. וייצמן סכור
שהדבר יחזק את מעמדו בתנועה.
אחד ממקורבי בגין רמז לו לאחרונה שייזהר
בכך, בגלל רגישותו של בגין לנושא זה, מאז הוש מץ
קשה על־ידי שמואל תמיר בעת הפילוג. אך
ייתכן כי המרכז החופשי, שאין לו סיכויים בבחירות
הבאות, אם יופיע בהן לבדו, יצורף בכל זאת
לרשימה משותפת עם גח״ל.

סו סי ההמ עי ר
של ע׳ימ
סי ס ״
אין סיכויים לתוכניתם שד במה מאנשי
ע״מ להקים מערך משולש שד ל״ע, ע״מ
והמרכז החופשי.
הליברלים העצמאיים מתנגדים לכך בחריפות,
מכיוון שהדבר עלול לסכן את אפשרות השתתפותם
בקואליציה הממשלתית הבאה.
בינתיים אין תוכנית אלטרנטיבית לע״מ, שארבעת
חברי-הכנסת שלהם נמשכים לכיוונים שונים,
כשמאיר אביזוהר נוטה למערך, זלמן שובל לל״ע,
ואיסר הראל ויגאל הורוביץ לגח״ל. עם הסתלקות בן-
גוריון ממפלגה זו, המתנגדת לדעתו שיש להחזיר
את השטחים המוחזקים, הסיכויים שלה קלושים.

ת ב דו ק מ צב ענף
היהלומים בארץ
צפויים שינויים כמדיניות סינדיקט
היהלומים הלונדוני כדפי הענף הישראלי.
הסינדיקט החליט לשגר ׳משלחת רמת
דרג, כת חמישה אנשים, שתבדוק האם יש
כסיס לדרישות של ענף היהלומים כארץ
להקלות כאשראי, כתואנה כי מצב הענן.
הוא ככי רע.
האינפורמציה שקיבלה המשלחת בלונדון, היא תיאור
מלא של חתונת בתו של נשיא בורסת היהלומים
הישראלי משה שניצר, אשר הביזבוז בה גרם לזעזוע
גם אצל ראש־הממשלה גולדה מאיר.
טענת הסינדיקט היא כי אם היהלומנים בארץ
יכולים להוציא סכום כל כך גדול על חתונה, אין
סיבה לטענה כי מצבם בכי רע.

£מהשבוע הכא יחזור ״העולם הזה,״ |י
* להופיע ביום ד׳ כבוקר. כתל־אכיב י|

\ יופיע הגליון ביום ג׳ כערב.

!,גי מבד נחת עם
מנוע אחד
צפוייה חקירה על התקלות במטוסי הג׳מבו של
אל־ננל. הסתבר כי בחודשים האחרונים היו תקלות
במטוסים, שעליהם כלל לא דווח.

כאחד המיקרים אף הועמדו כד כתי־החודים
כארץ כמצב הכן, כאשיר מטוס אחד
חזר עם שלושה מנועים — מתוך ארבעה —
משותקים.

גם אחרי שמשטרת מחוז תל־אביב העבירה את
מימצאי החקירות שבידה, בפרשת העיתונאי יגאל
לביב, עדיין ממשיכים חוקריה בחקירות נוספות, תוך
נסיון לגלות חומר מרשיע נגד לביב בפרשה כלשהיא.
כך, למשל, הסתבר כי בעיני כמה מהחוקרים מצטייר
לביב כגיבור פרשה חדשה מסוג בוני וקלייד.

אותם חוקרים חקרו ידידה שלו, המועסקת
כ״כנק הפועלים״ ,כנסיון למצוא אם יש קשר
כין אינפורמציה שיכול היה לבקש ממנה,
לכין מעשי שוד שאירעו כשנים האחרונות
בסניפי ״בנק הפועלים״.

סררוח 3ין
שדו כהן
השופט־לשעבר יוסף לם נתמנה כבורר בתביעות
ההדיות בין משפחת מהם, בעלי ידיעות אחרונות, ובין
שלום כהן.

שבועונו שד שלום בהן ,״נוער 71״,
שנסגר אחרי ארבעה חודשים, צכר הפסד
המתקרב ד־ססצ אלף דירות. כהן דורש את
כל הסכום ממשפחת סוזם, שהשתתפה תחילה
כהוצאת השבועון. משפחת מוזס מפרכת
למלא דרישה זו, כטענה שהיא עזכה את
השכועץ מייד כשנתברר לה שניכשל סופית,
כעוד שכהן הוציאו לכדו כמשך כמה
שבועות נוספים.
בשבוע בו נפסקה הופעת השבועון, דרש כהן מן
ההסתדרות שתעביר לו את חלקה של תנועת העולם
הזה — כוח חדש בכספי המס הפוליטי. ההסתדרות
טרם החליטה בעניין זה.
בינתיים הורה הפירסומאי אליעזר ז׳ורבין, בעל
חברת דחף, להגיש מישפט נגד שלום כהן, בטענה
שהוא הפר לפני ארבעה חודשים התחייבות להוציא
יחד עימו שבועון לנשים, שעמד להתחרות בשבועון
לאשה של משפחת מהם. אחרי שכבר הושלמו ההכנות
להוצאת שבועון זה, הועסקו עובדים ונעשו בו הוצאות,
פרש ממנו שלום כהן לפתע, בעיקבות ההסכם שחתם
עם משפחת מחס.

בתג ההאמנה החדש לגט־

־׳דיפלומט״הוא ההבדל הקטן בין גבר -לגבר מקסים.
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
מבלה כמה רגעים חטופים בטיפוח עצמי.
*דיפלומטימרככיב
מרככים את עור פניך
*דיפלומגדעושה רגעים אלה לחלק הנעים של הבוקר. קצף גילוח ״דיפלומט״הרך והנעים אוז משחת גילוח *דיפלומטי
וסכין הגילוח*דיפלומט פלטינום פלוס־מחליק חרש על לחייך׳! *
י רחיצה בסבוך דיפלומט״ואתה יוצא את הבית כאדם חדש.
*דיפלומט״־ כתב ההאמנה החדש לגבר.
די ס לו נוט -י חי ד ו מיו ח ד

מכתבים
חור! השביתות

עתוגאי -

נחמיה גולד, קרית־מוצקין

איזו דרגה

וההסתדרות הבשיסטית
לאור הדיונים וההחלטה ב׳מפלגת־ד,עבודה
לקבלת ״חוק השביתות״ ,ולאור כתבתכם
על איש־השנה יצחק בן־אהרון —
דומה כי עתה הרגע המתאים ביותר לתקן
את שמה של ההסתדרות ל :
״ההסתדרות הפשיסטית הכללית של
העובדים העיוורים לקיעקוע ישראל״.
וכל ההסברים מיותרים.
קורא, תל־אביב

דיניות ממשלתנו. הוא אמר
ראל תאיים, לא יהיו אלה
סרק. ומה עושים כאן שני
מת? שאלה במקומה. ומה
כולנו?

העולם הזה ( )1777 טוען בטעות כי מר
ישעיהו בן־סורת, מנחה ״השעה השלישית
בטלוויזיה, הוא עיתונאי דרגה ב/
האמת היא שהוא עתונאי דרגה ד.
משה רוזן, תל־אביב
• ד׳ — דיין?

כי באם יש כי
אם איומי
היהודים והעושים
אנחנו
המת והבעייה היהודית

מת מונח בדרכם של שני יהודים, ב
איד
לתרום
לילדי כננלה־דאש?
נולד לכתם ברחוב. אומר האחד :״צריך להזריק
לו זריקה״ .אומר השני — ״אבל
הוא מת״ .עונה הראשון :״כן. אבל זה
לא יכול להזיק.״
רוג׳רס נתן סטירת-לחי עולמית למ
איך
הייתי יכולה לעזור לילדי הפליטים
מבנגלה־דש, שרבבות מהם צפויים לסב־נת־מוות
מרעב? אני מוכנה לתרום —
אבל איני יודעת לאן?
רונית אלון, חיפה
• הכתובת הטובה ביותר: הצלב האדום
הבינלאומי, ג׳נבה.
(המשך בעמוד )8

אי הו ן ני ע
וסאן סחפן
₪ש חן פז
ט שע?
אתה נכנס לאחת מתחנות ••פז ־ א 1״עוזי־.
קונה שמן או בנזין ומקבל גלויה.
לאחר שתמלא את הפרטים המבוק שים בגלויה. נא החזירה
ל א חת התיבות המיוחדות המוצגות בתחנות ־־פז • 1־־עוז־ בכל הארץ.
כך תקנה לעצ מך את הזכות להשתתף
ב הג רלת הפרסים הגדולה בה אתה עשוי לזכות בהפלגה חינם לאירופ ה

מ׳ מ שתתף ב ת חרות בחוד ש אוקטובר?
בחודש אוקטובר רשאי להשתתףכלמ׳ ששם מכוניתו מתחיל באחת האותיות

. 8.5.ס.א.ג

(לדוגמא. ז 1ט*א- 6£מ $- 51* 0 * :וכדומה)

לאירופה חינם עם מכוניתך ב ״נ. ל,״ אן ״רן.

העולם הזה 1780

ירושלים של צביעות
גולדה מאיר כועסת על העולם בגלל
אי־ההבנה שהוא מגלה כלפי תוכניות
הבינוי שלנו בירושלים.
״רוטנת״ היא אולי מילה יותר מדויי־קת.
שכן באופן רשמי, התעלמה הגברת
מאיר והממשלה, שבראשה היא ניצבת,
מהדיון ומההחלטה שנתקבלה באדם בעניין
ירושלים. היא מתייחסת ברצינות,
בכובד־ראש ובהערכה לאו״ם כל עוד
תומכים שם בישראל, או לפחות מתעלמים
ממנה. ברגע שמתקבלת במועצת־הבטחון
או בעצרת האדם איזו
שהיא החלטה נגדנו, הופכת
״משפחת העמים״ ל־
״מוסד מתרוקן מתוכנו״,
ובתור שכזה אין לייחס לו
חשיבות רבה.
אני משער שבתגובה
לכל החלטה אנטי־ישרא־לית
המתקבלת באדם רוקמת
הסבתא מאיר ״אדם—
שמום״ על מפית או
ממחטה.
בפתיחת ועידת האינג׳ינרים וארכיטקטים,
שנערכה לפני שבוע בתל־אביב, שפכה
הגברת מאיר קיתון של דברי לעג
וקלס על החלטת האדם בעניין ירושלים.
בסרקאזם חלוצי עבה אמרה גולדה ש־האדם
מאשים אותנו ״לא על כך שירושלים
מאוחדת זה ארבע שנים, אלא
משום שהישראלים הסירו את גדרות התיל
ואת המחיצות בלב העיר, הקימו
בתים על סלעים ובשממה ויש להם תוכניות
נוספות לשיקום העיר וכינוייה.״
העיתונים, שדיווחו דברי אלוהים חיים
אלה, לא מסרו מה הייתה תגובתם של
האינג׳ינרים והארכיסקטים לפרשנות מדינית
זו. אני בטוח שהם לא העזו לצחוק
בקול רם, אבל חיוך ודאי עלה על פניהם,
ולאו דווקא כהערכה לחוש ההומור הבריא
של ראש־הממשלה, אלא כתגובה לצביעות
שבדבריה.
נו באמת! למי היא באה למכור את
הלוקשים האלה על מעשי החלוצים, המקימים
בתים על סלעים ובשממה? כל
אינג׳ינר וארכיטקט יודע שקרקע סלעית
מהווה יסוד משובח מאוד לבנייה עירונית.
כל מנהאטן יושבת על סלע אחד
ענקי. חוץ מזה, חלוצים עיבריים לא עבדו
במקושים על עקירת סלעי ירושלים.
עבדו שם בבולדוזרים ובחומרי־נפץ, ובאבן
עצמה לא נגעו ידיו של פועל עיברי.
את בנייני ירושלים היהודיים, כמו את מרבית
הבניינים בארץ, בונה היום החלוץ
הערבי.
וממתי מכנים מיגרשים עירוניים ריקים
בשם ״שממה״? נכסי המקרקעין. אותם
מנסה הגברת מאיר להציג בשממה,
מחולקים לפיקים, שכל אחד מהם שווה
היום הון תועפות. אני מכיר הרבה אנשים
שהיו מוכנים להפריח כמה דונאמים
של שממה כזו. הם עוד היו ׳משלמים למ
מ של ה עבור הזכות החלוצית הגדולה
לקחת חלק בבניין הארץ ובתקומת ירושלים.
הצביעות
של הממשלה (וגם של הציבור)
אינה מתבטאת בדברי שמן זית חלוציים
כאלה בלבד. מה שאנחנו מכנים
בשם ״איחוד ירושלים״ איננו למעשה
סיפוח העיר הערבית.
כשמדובר על שיקום הריסותיה, הכוונה
להריסות הרובע היהודי בלבד —

לא שמעתי על שום תוכניות לשקם רוב־עים
אחרים. כשמדובר בפיתוח ירושלים
הכוונה לשכונים ווילות, שהזכות להתגורר
בהם שמורה ליהודים בלבד. זו גם
הכוונה המסתתרת מאחורי המשפט הנאה
״הגדלת כושר־קליטתה של ירושלים״.
העקרון הגדול, עליו מושתת איחודה
של העיר, הוא פשוט מאוד. לערבים מותר
לבוא לקנות בעיר היהודית, ואילו
ליהודים מותר לבנות, לרכוש, להרוס ולהפקיע
בעיר הערבית.
אני מתאר לעצמי שאת
הריסת שכונת המוגרבים
מיגרש־הכדורגל ופתיחת הענקי שלפני הכותל המערבי,
אנחנו מגדירים כ־
״הסדרת מקומות חנייה-
בעיר״.
כדי למנוע מקום לאי-
הבנות, יורשה לי להדגיש
שאני תומך בשתי ידי באיחודה
של ירושלים, ושאין
לי כל התנגדות
להקמת מיבנים חדשים בגבולותיה.
נעזוב ברגע זה את עתידה הפוליטי של
העיר — זה נושא בפני עצמו. כשאני
תומך באיחודה, שיקומה וכינוייה של
ירושלים, כוונתי לטובת כל תושביה, ללא
הבדל לאום, דת וגזע.
הייתי מאמין בפראזיולוגיה שלנו אילו
שמעתי, דרך משל, שיהודים וערבים כאחד
רשאים להתגורר ברמת אשכול וב־שיכוני
הגבעה הצרפתית, או אילו הקים
משרד־השיכון במערב העיר שיכון אחד
או שניים עבור תושביה הערבים, במידה
ומגורים משותפים בבניין אחד אינם נראים
בעיני הממשלה הדוגלת בשוויון על
הנייר.
אין לי שום התנגדות להוצאת הערבים
מן הרובע היהודי ולאיכלוסו על-ידי יהודים,
אד רעיון איחוד העיר לא היה הופך
לפדאזה ריקה אילו פונו גם כמה תושבים
יהודים מהחיילות של טאלביה, כדי
שבעליהן הערבים יוכלו לשוב ולהתגורר
בהן.
הייתי מוחא כף לרמת־אשכול, אילו
הקמנו לערבים על מורדות אבו־תור
״רמת־נאששיבי״ .לא הייתי מעקם את
האף להפקעת הבניין בשיד־ג׳ראח על־ידי
המטה הארצי של המשטרה, אילו החזרנו
לערבים, כז׳סטה סמלית לפחות, את
בניין סאנסור או את מלון ״פאלאם״.
הייתי משבח את העירייה על הגן הציבורי
הנאה המשתרע על בית־הקבדות המוסלמי
במימילא, אילו פיתחו גם את בית
הקברות היהודי בהר הזיתים לאמהות וילדים
ערבים.
לעולם לא אבין למה אנחנו מזדעזעים
ממעשי ״הוואנדאליות״ של הערבים, אשר
השתמשו במצבות יהודיות לצרכי בנייה,
בשעה שעקירת מצבות ערביות והפיכתם
של בתי־קברות מוסלמים (כמו ממילא,
למשל, ובית־הקברות שליד מלון הילטון
בתל־אביב) לגנים ציבוריים נראה בעינינו
לא רק כמעשה מובן מאליו, אלא כהפרחת
השממה.
איחודה של ירושלים חייב להיות מיב־צע
דו־סטרי, שתושביה היהודים והערבים
כאחד ייהנו ממנו. כל עוד הפעולה הח לוצית
היא חד-סטרית, לא תהיה ברירה
אלא לראות בדיבוריה הנאים של הממ שלה
על איחודה, שיקומה וכינוייה של
ירושלים — צביעות מתחסדת!

111אדהב חו ר ה ההג!!
מה היא ההוכחה לכך שיחסי מין נחשבים במדינת ישראל כתענוג, ולא כעבודה
שחורה?
תשובה: אילו יחסי־מין היו עבודה שחורה, היינו מזמן מוסרים אותה לידי הערבים.

סיסמה מקיר תז ע ק
המשטרה (אם אינני טועה) ,או אולי
עיריית ירושלים, מוכנה לשלם 5000ל״י
לכל אדם שימסור מידע שיביא למעצרם
של כותבי סיסמאות על קירות הבתים.
אני מניח שהכוונה איננה לכותבי סיסמאות
נגד הפאתולוגים בלבד, אלא לכל
אדם המלכלך את חזית הבתים, והרואה
בהם אמצעי תקשורת להבעת דעותיו ה־נודקונפורמיסטיות.

הגיון מסויים בפרס הגבוה הזה.
נראה שאין דרך אחרת לשכנע את אזרחי
מדינת ישראל של 1971 שמחובתו האזרחית
של כל אדם היא למסור למשטרה
עבריינים, המלכלכים את פני ארץ ישראל
היפה בסיסמאות של צבעי שמן וזפת.
יחד עם זאת, נדמה לי, חייבת להישמר
זכותו של כל אזרח להביע את דיעותיו
הקיצוניות במקום ציבורי. זכות אלמנטארית
זו מגיעה לא רק לחרדים, הרואים
בנתיחת־מתים פשע מחריד, אלא גם ל אנשי
״מצפן״ ,שהיו רוצים לכסות את
כל הקירות בקריאות ״הלאה הכיבוש הישראלי

קירות הבתים, ככתלי בתי־השימוש
הציבוריים, תמיד שימשו במה חופשית
להבעת דיעות וסיסמאות קיצוניות, שאין
להן מקום באמצעי־התקשורת המקובלים.
העיתונים, שלא לדבר על הרדיו והטלוויזיה,
לא תמיד מוכנים להקצות שטח
וזמן במדורים המיועדים לכך ל״קולו של

העם״ .קירות הבתים הם, לא אחת, המקום
היחיד מעליו ניתן לשמוע את הווקס־פופולי.
קיימת
דרך להשיג את שתי המטרות
הנאות האלה. מצד אחד למנוע את השחתת
חזיתות הבתים, ומצד שני להקצות
מקום להבעת דיעה, אפילו למטורפים ביותר
שבינינו.
למה לא תקים עיריית ירושלים מיספר
לוחות גדולים, עליהם יהיה כל אדם רשאי
לכתוב סיסמאות מהפכניות, המדידות את
השינה מעיניו?
אחת לשבוע יודבקו גליונות נייר לבנים
על הלוחות האלה, וכל אחד יהיה
רשאי לצייר עליהן סיסמאות ישנות וחדשות.
הסדר
זה יספק את תשוקת ההבעה העצמית
של כולם, ובסופו של דבר יהיה
הרבה יותר זול והרבה יותר מכובד מאשר
עידוד המלשינות תמורת בצע כסף.
הפלוס הנוסף של ההצעה שלי הוא
בכך שגם אנשים התומכים בממשלה יוכלו
להביע בפומבי את דעתם, ללא חשש
מפני מעצר. שהרי במצב הקיים, תיאורטית
לפחות, אני עשוי לזכות בפרס של
5000 לירות אם אני אמסור לידי המש טרה
אדם אשר רשם על קיר את הסיסמאות
״תחי מדינת ישראל הטובים
לטיס!״ ״קוסיגין — שלח את עמי!״
וכדומה. וזה אבסורד, כמובן.

שיטה מגו חכ ת
תופעה מעניינת: כאשר סאדאת חוזר
ומצהיר שמצריים לא תסכים לפתיחת התעלה,
אלא אם כן ישמש ההסדר החלקי
חלק מהסדר כולל, לפיו תיסוג ישראל ל גבולות
שלפני זד 5ביוני — 1967 מכריזים
הפרשנים המדיניים שלנו בביטול ש־
״סאדאת לא חידש דבר״.
כאשר ממשלת ישראל, לעומת זאת, מודיעה
שהיא לעולם לא תסכים לחזור לגבולות
שלפני מלחמת ששת הימים, מגדירים
הפרשנים את הכרזתה הלעוסה כ״החלטה
נחושה״ ורואים בדבריה הוכחה לכך ש־
״הממשלה תקיפה בדעתה״.
כאשר רוג׳רס חוזר באו״ם על עיקרי

תוכניתו, אנחנו ממהרים להכריז בעיתונות
ש״רוג׳רס חוזר על תקליט מ־ 1969״.
אבל כאשר אבא אבן חוזר ודורש שלום
אוטופי, המבוסס על שיחות ישירות, הס כמים
חתומים וערבויות בינלאומיות,
אנחנו טופחים לעצמנו על השכם על
״עיקביותה של מדיניות הממשלה״.
חידוש זה דבר יפה, אבל זה לא הכל.
גם מי שמשמיע היום את עשרת הדברות,
חוזר בעצם על תקליט מלפני
שלושת אלפים שנה. דברי יריבנו ראויים
לתשומת־לב גם כאשר אין בהם חידוש.
זכותם להיות עקביים אינם קטנה מזכותנו
שלנו.

שר־הדואר לסיור לימודים
מר שמעון פרם עומד לצאת בימים אלה
לסיור לימודים בארצות־הברית ובעשר
מדינות אירופיות. הסיור יערך שבועיים
בלבד, ואל השר יצטרפו ששה פקידים
בכירים של משרד־הדואר, ביניהם מנהל
היחידה לאוטומציה, מנהל •מדור הכבלים
והממונה על יחסי־הציבור.
המשלחת תבדוק ותטעם בסיורה מינים
שונים של דבק בולים,
תלמד נושאי דואר שונים כגון
תיכנון שיטות חיוג חדשות, שיפור
הקליטה במכשירי הטלוויזיה,
כדאיות שיטת ספרות
המיקוד, פיתוח שיטות קומוניקציה
אולטראסוניות, רכישת
ציוד לסניפי-הדואר, ולמידת
נושא הטלקומוניקציה.
חברי המשלחת ישיגו את המטרות שהציבו
לעצמם בדרך פשוטה, שאיש לא
חשב עליה עד כה. כל אחד מחברי המש לחת
יערוך בכל מדינה עשרות שיחות
טלפוניות למכריו בארץ. חלק מהזמן תק

התמרמר על הממשלה

דיש המשלחת לביקור באולפני טלוויזיה
ולבדיקת הקליטה במכשירי הטלוויזיה ש־בבתי־המלון.

אחד מחברי המשלחת (חוץ מהשר
עצמו) ילקק בממוצע 80 בולים ליום, כדי
לעמוד על טעמו של הדבק הרצוי והמתאים
ביותר לאקלים ולטעמם של תושבי
המדינה.
מכל עיר ישלחו חברי המשלחת
מכתבים לכתובתם בישראל.
כאשר יחזרו הביתה,
יוכלו בדרך זו לעמוד על יעי לותו
של הדואר הישראלי. אם,
נניח, יגיע מאמריקה מכתב ארצה
תוך שלושה ימים, אך
יימסר לתעודתו רק כעבור שבועיים,
סימן שמשהו לא בסדר בדואר
שלנו.
חוגים הקרובים לשר־הדואר מניחים שהסיור
הזה יחולל שינויים מהפכניים בשרותי
הדואר הישראלי.

תחליח אותה!

מכתבים

ו7ן י 11

(המשך מעמוד )6

חתגחנות אנטישמית

בערב יום־כיפור וביום־כיפור עצמו שיחקו
נערים בני 15 בכדורגל באמצע הכביש
והרעישו עולמות בצווחותיהם וב־שריקותיהם.
ממש התנהגות אנטישמית!
ככה ממלאים את תפקידיהם הרב הראשי
אונטרמן ושר־החינוך והתרבות
יגאל אלון...
אני במקומם הייתי מתפטר מזמן.
ישראל פחי, חולט

אנו מפעילים צוות גדול
של אנשי תחזוקה,
המנקים את האוטובוסים
בתחנות הסופיות וכן
האמת העירומה

בחניונים ובמוסכים. כל
אוטובוס שלנו מתחיל את

דווקא אין לי טענות נגד הנשים היהודיות
הכשרות (כולל הלוליטות מבתי־הספר
היסודיים) — המדדות ברחבי ארץ
הקודש בתחתונים ובחזיות. נהפוך הדבר.
רק חידה אחת מנקרת במוחי: מהו
הטעם שעם ישראל מתעקש להשאר ב־מיסגרתו
ה״יהודית״ עוד אלפיים שנים?!
הדי רק המיסגרת היפה נשארה. בפנים
הכל רקוב כבר מזמן.
פרופסור ליבוביץ מכנה ״תרבות״ מסוג
זה בשם ״פרוסטיטוציה״ .וזה לא רק
מצלצל נהדר. זוהי גם האמת העירומה —
להנאת כולנו.
שמחה שחור, מקווה ישראל

נסיעתו יום יום נקי
ומבהיק. אולם, שמירת
הנקיון היא גם חובתו
של הנוסע. כל מי שאינו
מקפיד על נקיון
האוטובוס — גורם

בהכרח אי־נעימות
לנוסעים אחריו. אוטובוס
נקי הוא כרטיס־ביקור
המנהיג האמיתי

בהעולם הזה 1776 אתם מציינים מאו רעות
שקרו במשך השנים. בין השאר
אתם מציינים שהמדינה קמה במקרה בגלל
מדינאי שתפש את הרגע המתאים והכ
נאה
למפעילי השירות.
אנו ערים לכך ן עזרו לנו
לקיים את הנקיון !

זהו

פרוס ק

מאכ לי הודיים
בחגים

כרגיל

המסעדה

פתוחה

אחרי

חצות

ארוחות קארי מקוריות ומאכלים חודיים אחרים
עוף כקרי, חסילונים, ירקות ודגים. ארוחת עסקים
מלאח כ־ 8.75ל״י. מיזוג אויר מלא ואוירה נעימה.

סיט א ר

המסעדה

כירושלים:
כתיבה במכונה — חודש!
קורספונדנציה, קצרנות, פנקסנות
בפיקוח משרד העבודה: ביה״ס
״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל . 18

ההודית

רח׳ שלום עליכם ,10ת״א, טל 58553 .
>ע״י בית ״אל־על״)

שבועון החדשות הישראלי *
׳ ״ העולם הזה״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש״ בע״מ,
ת״א, רה׳ בדאביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי * המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ריז על הקמת המדינה. למה אתם מסלפים
את ההיסטוריה? מספיק שבבתי־ספר
ובתחנת הרדיו מסלפים את ההיסטוריה
האמיתית.
ובכלל, אם נלך יותר עמוק ׳מתקופת
החלוצים בארץ, מתקופת ״כופר היישוב״,
תמיד היה מצב של שטיפת־מוח לקהל
הרחב. הסיסמה שהיתה: מספיק ׳ודאי בשלטון
מפא״י ! אבל אין־ברירה, הכסף
בידם. הנדבות מכל קצות עולם באים
ממילא אליהם והם נותנים את הטון. אבל
לידיעתכם: המדינאי שקם בדורנו וזה ש דחף
את בן־גוריון להרכיז על הקמת
המדינה, היה מנחם בגין.
לדעתי מנחם בגין הוא איש התקופה
התמידי שלנו.
כצלאל מרוסק, ארצות־הברית

,,שק כתחת״
של טדי קולק
אין צורך להביא ראיות לעובדה האמפירית
שהביטוי ״שק בתחת״ נתקדש
בארצנו הקדושה כביטוי צברי ״טהור״.
וחטא חטאו לביטוי עברי זה עורכי המילונים
העבריים למיניהם בכך שלא הכניסוהו
לברכיהם כ״יערך״.
באשר לעובדה שעד כה לא זכינו לש מוע
ביטוי כזה מפיותיהם של ראשי־ערים
בישראל, נובע הדבר מכך ש״אין
להם דם״.
ולגופו של דבר ,״בימים טרופים אלה״
בהם מרשה לעצמו דוקטור/פרופסור נכ בד
לבטא את ״מחקריו המדעיים״ גם ב הטולס
הזה 1780׳

דרכי מחאה מן הסוג המקובל, על כל
עגלון •ו״פנתרוך המצויים כשוק (עם כל
הכבוד לכל אלה גם יחד, אשר בצלם
אלוקים נבראו) חושבני שהיה זה הביטוי
החמוד ביותר ו״בסקזמו״ ,אשר אליו ראוי
היה דוקטור נכבד זה, שהרי ״אם כבר
מתירנות, מדוע ייגרע איפוא חלקו של
ראש־עיר עקב צביעותנו האנושית המפלה
בין ״ראש־אדם״ לבין ״ראש-עיר״.
יתר על כן, אם כבר לדון בביטויו של
שדי, מבחינה משפטית אין כל אפשרות
להוכיח שראש־עירנו הנכבד התכוון לשלו
שהרי אחרי ככלות הכל כדי להגיע לזכות
נשיקתו של ראש־עיר (אף כי לאו על
לחיו דווקא) טבעי הדבר שהמנשק יגיע
איפוא קודם־כל לרמה של ״כואב עירו
ממש״ ולאו־דווקא במובן הצר של הבעיות
הקשורות אל ה״חמודילה״ שלו
בבית־הספר.
נין־ציון אבישי, ירושלים

טדי?ולי!
לא מתאים!

כאשר אדם הנושא תפקיד ציבורי נכבד

כנראה שיבוש. נאמר בה כי אדם זה
הוכה בנוכחותי ואני ברחתי מהחדר. האמת
היא כי מעולם לא הוכה שום אסיר
בנוכחותי, וגם לא אסיר זה.
נכון הוא כי האיש היה מחוץ לחדד
בו קיבלתי אסירים אחרים לשם שיחה.
לפתע שמיעתי צווחה ויצאתי במרוצה מהחדר
וראיתי סוהר הצועק על אסיר
אשר ישב על הריצפה ושוחח עם חברו
והיורה לו לקום ולעמוד עם ראשו לקיר.
מיקרה זה אירע לפני שנה וחצי בערך.
גם בקטע המספר על בואו של משה
דייו לראות את נעים קבלני מתקבל
הרושם כאילו הפגישה נערכה באשקלון.
האמת היא כי דיין נפגש עם קבלני כאשר
זה היה בחקירה, והתערב למען הפסקת
הכאתו.
פדיציה לנגר, תל־אביב

וחשוב, אינו ממלא את תפקידו כראוי,
מובן ׳מאליו שהנפגעים מהרשלנות יגישו
אליו תביעות לשפר ולתקן את המעוות.
אך כאשר הלה מתרגז ואף פולט מפיו
מילים בלתי תרבותיות, הרי שהדבר עובר
כל גבול. והכוונה היא לכבוד ראש עיריית
ירושלים מר טדי קולק.
אם הוא לא התכוון לומר זאת והמלים
נפלטו מפיו כשלא שלט ברוחו, הרי
ניתנה לכבודו הזדמנות להצטדק. אך ראש
עיריית ירושלים הכריז במצח נחושה
לעיני ימאות אלפי צופים, בשעת ראיון
בטלוויזיה, כי היה מוכן לחזור יעל כך
בעתיד, בעוד שהוא לא מרשה לאף אזרח
לפנות אליו כך.
מעשיו של טדי קולק אינם תואמים את
תפקידו וגם הוא עצמו אינו מתאים ל תפקיד
ראש עיר.
ויסלח לנו כבודו ראש עיריית ירושלים
אם התבטאנו בקיצוניות.

אדון תכור, גדעון באומפלד,
דנה לדרר, תלמידי כתה ד בית־ספר
תל־נורדאו, תל־אביב

לנגר

דברים
על דיוקם

בהתייחס לכתבה גיהינום באשקלון
(הטולס הזה ,)1779 עלי להעמיד הדברים
על דיוקם:
בפיסקה הדנה באסיר יונים גיאוד חל

קוראים חשולחים מכתבי
מתבקשים לניח אותם כקצדח.
עדיפות תינתן דמצרפיס תמונות
למכתכיחם.
הצטרפי למיליוני הנשים בעולם
הלובשות ואוהבות חזיות
טריומף״בעלות
המוניטין

להשיג ב חנויו ת ה מוב חרו ת ובסלונים בבל הארץ
העול הזה 17*0

ברנר אי ת י עוו־ אלב עיני

הקאריקטורה היא מכשיר פוליטי ממדרגה ראשונה. משום כך יש תמיד עניין
בניתוח הקאריקטורות המתפרסמות בארצות־ערב על ישראל. ועניין מיוחד בציוריו של
השבועון ״רוז־אל״יוסוף״ ,המיצרי, שהוא אלוף הקאריקטורות בעולם הערבי.
בימי השיא של הסיכסון חישראלי״ערבי, תיאר השבועון את ישראל בדמות האנטישמית
הידועה של היהודי, החומס והשודד. והנח, בומן האחרון, השתנתה הדמות. הצורה
האנטי־שמית נעלמה. במקום הסתה נגד ישראל, בא ביקורת על ממשלת ישראל.
אין ספק שכמה מן הקאריקטורות האלה יכלו להופיע גם בעיתון ישראלי — כביקורת
על מדיניותם של נולדת מאיר ומשה דיין.

(על בגד הילדה :״השלום העולמי״)

רוג׳רס לריאד :״ישראל מוכנה
לאפשר את פתיחת התעלה,
כתנאי שהצבא המצרי ייסוג עד
לגכול ליכג״

(יונת השלום כבולה בתוך •יו של דיין)
יאחרי כמיזרח התיכון ׳,היא תצטרף לגוש
האנטי־אימסריאדיסטי:״

,תוכנית־השלום הישנה שדנו
עדיין קיימת!״

גולדה מאיר :״הבא כתור, בבקש•
רוג׳רס, יארינג, סיסקו)

דיין לגולדה :״האם העולם לא נראה
יותר יפה כך ז״
מצב השלום ביום
(קלצ׳ניקוב בפי היונח, אחרי שעלת״הזית נפל)

תמרורים
נתמנהי לנשיא התאחדות טניס־

שולחן באפריקה. נשיא מצריים אנואר
סאדאת, המקדיש לספורט זה חלק ניכר
מזמנו הפנוי.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 21 של הזמר־מלחין
צכיקה פיק שהחל את הקאריירה
המוסיקאלית שלו בקונסרבטוריום בפולין,
עלה לארץ ב־ 1960 והמשיך כאן את לימודיו
המוסיקאליים, החל להופיע בגיל 15
בלהקות־קצב, ושימש ככוכב שיער.
נהוג. יוס־הולדתו ה־ 36 של מפקד
גלי צה״ל והעורך הראשי של במחנה
יצחק לבני שהיה נשוי למשוררת דליה
רביקוביץ, בוגר האוניברסיטה העברית
ועורך לשעבר של במחנה נח״ל ושבמשך
לבני שלוש שנות כהונתו כמפקד גלי צה״ל
הכפילה התחנה את שעות השידור שלה
משש שעות ביום ל־ 12 שעות.
נחוג. יום־הולדתה ה־ 37 של ברי
ג׳יט בארדו שסיימה עתה את הופעתה
במערבון הקומי המציתות, בו יש לה סצינות
עירום שצולמו ביום האחרון להסרטה
אחרי שכל המבקרים במקום הורחקו לפי
בקשת ב. ב .שהתייחסה עד כה באדישות
לנוכחות בצילומי עירום שלה.

נולדה. לחיפושית־לשעבר פול
מקארתני ( )29 ולרעייתו לינדה איסט־מן
30 בת שנייה. ללינדה בת נוספת
מנישואין קודמים.
עומדיםלהינשא. השחקנית
רוזמרי ניקולם ( )29 המשחקת את תפקיד
אנבל בסידרה הטלוויזיונית מחלקה
סודית, והסופר פרדריק מולאלי (.)53
נחוג. יום־הולדתו ה־ 70 של יו״ר
אירגון האמרגנים והמפיקים בישראל,
ברוף גילאון. יליד אוקראינה, למד ב־בית־ספר
גבוה למהנדסי מיכרות, היד, פקיד
גבוה במישטר הסובייטי, מנהל בית־חרו־שת,
עלה לארץ ב־ ,1923 היה שומר במגדיאל
ואחר המנהל האדמיניסטראטיבי
של האופרה הארץ־ישראלית, ממייסדי התזמורת
הסימפונית הראשונה בארץ ומי
1929 אירגן הופעות אמנים.
נישאו. בטכס שנערך בסודיות בצרפת,
הכוכב הקרח יול בדינר ובת זוגתו
בשנים האחרונות ז׳אקלין דח

רואם ט.

נפטר. בירושלים, מי שהיה מראשי

הקרן הקיימת וחבר הנהלתה, אליעזר
ארגוב. יליד ירושלים, בוגר בית־מדרש

למורים בבית הכרם והאוניברסיטה העברית,
שירת בתקופת מלחמת העולם השנייה
בגדוד העברי, היה כתב צבאי ב־הארץ,
נמנה עם מקימי קול ציון לגולה
ובשנים האחרונות אחראי על מחלקת אר־צות־הברית
וקנדה בלישכה הראשית של
הקרן הקיימת.

ווגה ־ תוצרת דובק. הסיגריה המובחרת הצוערת בראש,הרחק לפני נר סיגריה אחרת

נפטר. בגיל ,73ד״ר זיגפריד
לנדאו, רופא כללי, חירורג, ונשים, שהצטיין
כדיאגנוזיסט מעולה, והמשיך עד יומו
האחרון, כשמורת־טבע של תל־אביב הקטנה,
לקבל חולים במחיר סימלי של שתי
לירות לביקור.
נפטר. בברית־המועצות, בגיל ,94
הסופר האידי שתירגם לאידיש את יצירותיהם
של מרק טוויין, ג׳ון סטיינבק וג׳ק
לונדון -דוד ונדרובסקי שנולד ברוסיה
הלבנה והשתתף בפירסומים אידיים
ברוסיה, בריטניה, ארה״ב וארגנטינה.

העולם הזה 1780

פנחס ספיר לאהרון בכ ר:
״אני לא מרוויח הרבה יותר ממך.״

אנ שי ם

8במסיבה לרגל מלאות
50 שנה לעלייתה של ראש הממשלה
גורדה מאיר לארץ,
שנערכה בקיבוץ רביבים, סיפר
מי שהיה איש המחלקה
המדינית של הסוכנות עזרא
דנין, כי שנתיים לפני ר.רצ-
חו של המלף עכדאדדה,
הוא הזהיר אותו מפני הרצח.
דנין, שליווה את גולדה לפגישות
המפורסמות עם עב־דאללה,
העיר למלך כי הוא
עושה מישגה בכך שהוא מופיע
בקרב ההמון ונותן לאנשים
לנשק את שולי אדרתו.
״עליך לשנות מינהגיך ולמנוע
זאת,״ אמר דנין ,״בן־בליעל
עלול לפגוע בך.״ השיב לו המלך
:״נולדתי בדואי בן־חורין,
ואם רוצים להרוג אותי — ש יהרגו.
אני לא אשמור עצמי.״
כעבור שנתיים נהרג המלך ב־מיסגד
כאשר נישקו את אדרתו.
8מאז פירסם העולם הזה
( )1763 את פרשת יחסיה של
גולדה מאיר עם המולטימיל־יונר
לו כויאר ופירסם את
תמונת הזוג בפונדק הגולש
הירושלמי, הפסיקה גולדה לבקר
במקום: אמר השבוע בעל
המסעדה הנרי פישר :״לא
איכפת לי שגולדה לא באה —
ממילא היא לא מבינה באוכל
ולא הבינה מה הגישו לה.״ האחרונים 8בשבועות
כבשה אופנה חדשה את מערכת
דבר: מישחק השחמט.
כימעט כל חברי המערכת נדבקו
בה. מרכז המישחקים נמ צא
במשרדי דבר השבוע, והשרופים
ביותר אליה הם עורך
דבר השבוע אוהד זמורה,
העיתונאית עידית זר־טל
ויו״ר המערכת חיים אי
זק. האופנה החדשה הפריעה
למנהל העיתון גדעון נאמן
שכינס בשבוע שעבר אסיפה
מיוחדת של הוועד, בה דרש
בתוקף להפסיק את משחקי השחמט
— מפני שהם מפריעים
להתקדמותו של העיתון.
8במאמר במעריב העלה
הכלכלן דן פטנקין את השאלה:
איפה נמצא בנק יש ראל,
למה הוא לא קיים עתה
כאשר מתקרבת אינפלציה 1אז

*1ן בהרכב מלא חגגה השבוע את סיום הסרטת הסרט

1 1 .1 7 1 ) 111 על קורותיה במסיבה שנערכה בקינגס-קלאב בהשתתפות
כל האחראים לסרט: הסופר יגאל מוסינזון (מימין) משוחח

התשובה היא שנגיד בנק ישראל
דויד (דולק) הורוביץ,
מזכיר הבנק יצחק טאוב,
מנכ״ל משרד האוצר אברהם
אגמון, יועץ כלכלי לאוצר
אפרים דוברת וסגן נציב
מס-הכנסה אדיעזר שידוני,
כולם נסעו לארצות־הברית כדי
להשתתף במסיבת הפרידה הנערכת
להורוב־ץ בוושינגטון
על־ידי ועידת נגידי הבנקים —
בשעה שבארץ נמצאים הדיונים
על התקציב בעיצומם.
3הבדרן גדי יגיל מסתובב
בעיר ומציג לראווה בפני
כל תעודה עליה כתוב :
״גדי, אתה גאון !״ חתום גילה
אלמגור. גילה עצמה מסתובבת
עם תעודה דומה, עליה
רשום :״גילה, את הכי ...והכי
...והכי תמלאי בעצמך
את מה שאת רוצה).״ חתום,
אלוף רחבעם (גנדי) זאבי.
8סוף־סוף נעתר כתב

בית־המשפט של ידיעות אחרונות
אהרון (מאזני צדק)
ככר להפצרותיו של שר־האו־צר
פנחס ספיר והסכים להיפגש
עימו לשיחה על סידרת
כתבותיו על אורח החיים של
עשירי ישראל. באותה שיחה
התעניין השר כמה מרוויח בכר
וכמה הוא מוציא. וכאשר שמע,
אמר :״אני לא מרוויח הרבה
יותר ממך.״ סיפר בכר בתום
הפגישה :״כל הזמן פחדתי
שספיר יקח אותי כמנהגו לשיחה
במכוניתו ויוריד אותי בדרך
ויעלה מישהו אחר איתו
קבע להיפגש. היו לי בכים 35
אגורות ולא ידעתי איך אחזור
אם יוריד אותי בכביש
לירושלים.״
8בפברואר 1971 שהה הסופר
ויליאם סטיכנסון בארץ.
הוא קיבל גישה חופשית
ללא־תקדים למתקני חיל-הא-
וויר ולקצינים בכירים של ה־

עם ואב רווח, המשחק בשרט את תפקיד זורקין השודד, הבמאי יואל
זילברג, עידית פאנק (מימין) ,המשחקת בחסמבה את תפקיד שולמית
החובשת וגליה גופר (משמאל) המשחקת בסרט את תפקידה של תמר.

חייל. השבוע נערכה בבאר
של מלון דן מסיבת קוקטייל
לרגל הופעת המהדורה העברית
של ספרו זנק שהוצאה בהוצאת
בוסתן, המספר על קורות
חיל־האוויר הישראלי. במסיבה
השתתף כל מי שהיה
משהו בחיל האוויר, החל ממפקדי
החיל לשעבר רב-אלוף
(מיל ).חיים ל ס קוב ואלוף
(מיל ).אהרון רמז עד אלוף-
מישנה (מיל ).אורי ירום
המנהל כיום חברת טייס פרטית
ושנחת בתקופת מלחמת
ששת הימים על גבי סיפון של
נושאת מטוסים אמריקאית מפני
שהדלק אזל להליקופטר בו
טס. כשהסביר אז המפקד האמריקאי
לירום כי זה לא נהוג
שמסוק של צבא אחר נוחת
על אונייה אמריקאית, השיב
לו ירום :״מצטער, חשבתי ש־האונייה
הזאת היא משלנו.״
8את איחוליו לשנה החדשה
מסר השבוע השחקן
מנחם (שלומיק של חדווה)
זידכרמן בתוכניתו של אורי
לוטן בגלי צה׳׳ל :״לעולם כולו
— שזו תהיה השנה האחרונה
שלו; למחבלים — שאשמח
להשתתף בצערם מפעם לפעם;
לפנתרים השחורים —
שילבינו; לספורטאים — שנת
עושר וכושר ובעיקר יושר!
לאמנים ולפורצים — שישברו
קופות.״

8האילתי הוותיק רפי
נלסון עושה קאריירה בסרטים.
אחרי שכבר השתתף בשלושה
סרטים שהוסרטו ב אילת,
חתם השבוע על חוזה
לסרט נוסף שיוסרט בכפר שלו
באילת בהשתתפות פיטר
יוסטינוב והשחקנית פרג־צסקה
אניס המשחקת בליידי
מקבת של רומן פולנסקי.
את הסרט יביים רוכרט מלר
שביים את צייד בודד הוא הלב
ורפי ימלא בו תפקיד שייך
ערבי המארח את יוסטינוב.

אחרי

שבעלת

חברת

שירותי השומרים אסתר מר*

מ 1 ¥1 11ן §1 1אשתו של ד״ר רג׳ינלד מוריס (משמאל) ,רוקדת במסיבה שנערכה בביתם האילתי
] )1 של בני הזוג. במסיבה השתתפה גם מלכת היופי של 1971 אתי אורגד (ליד

ד״ר מוריס) שהצהירה, בי מלכת המים 71׳ איריס דוידסקו היא ״ללא ספק, יפהפיה.״
העולם הזה 1780

קו בי ץ קראה בעיתונים כי
כלבי השמירה של מועדון
כליף נשכו ילד, היא שלחה

לבעל המועדון חיים לוי,
שי: חבילה גדולה של מזון לכלבים
אליו צירפה מכתב :
״את המזון תן לכלבים, ואת
השמירה תן לחברה שלי. אני
מבטיחה לך שלא אנשך.״

8הפסל מנשה קדיש•

מן, המבלה זה שבוע שני
בבדיקות נמרצות בבית־החו־לים
איכילוב, שנועדו לבדוק
כיצד ניתן להוריד ממשקלו, גילה
כי יחס האחיות אליו הש תנה
בימים האחרונים. תוך זמן
קצר גילה את פשר שינוי היחס.
באחד הימים ביקש קדישמן
מידידו, לוחם יחידת ה־101
לשעבר, יצחק ג׳יכלי
(הקטן) ,לשלוח לו פרחים בססו
לירות, תוך הבטחה שיח זיר
לו את הכסף. קדישמן פשוט
רצה להראות לאחיות במחלקתו
שיש לו מעריצים. ג׳יבלי עשה
כמבוקשו. הוא שיגר לקדישמן
שלושה זרי פרחים ענקיים,
שלכל אחד מהם צירף ברכה
נפרדת. האחיות המופתעות גילו
כי אחד מזרי הענק נשלח
מלשכת נשיא המדינה, הזר השני
ממרכז רק״ח, והזר השלישי
ממטה הפנתרים השחורים.
הן החליטו שלאור ידידיו המוזרים,
מוטב לא להתעסק עם
קדישמן.
8בערב הראיונות של
שמואל שי הופיע בין השאר
גם יו״ר אירגון הפתולוגים ד״ר
בנימין גריפד שסיפר על
ניתוחי מתים ועל הצעה ש-
היתד. להקים בתי־חולים מיוחדים
לדתיים בהם לא יהיו ניתוחים
לאחר המוות .״אבל הדתיים
לא הסכימו,״ סיפר גרי-
פל .״הם טענו כי בתי־חולים
כאלה לא יהיו טובים מפני
שלרופאים העובדים בהם לא
יהיו מסקנות. הם רוצים להי כנס
לבתי־חולים בהם ינתחו
את החילוניים אחרי המוות וירפאו
את הדתיים.״ גריפל גם
סיפר כי בברית־המועצות מנתחים
80 אחוז מהנפטרים כדי
לבדוק את סיבת המוות. התערב
שמואל שי :״כן, ברוסיה
המציאו שיטת ניתוחים חדשה:
מנתחים את המתים כדי לבדוק
אם היו להם חיים לפני המוות.״

במדינה השמצה עצמית

האזהרה הרשמית בוטלה
הישענות על כוח ...מערך הטילים המצרי מהווה איום ולחץ, בחלקו
הכרתי ובחלקו תת־הכרתי, על מדינאי ישראל. בעת משבר הטילים
נאמר על ידי מנהיגי האומה, כי ״לא ננהל משא ומתן עם
אקדח מול הרקה.״ לא זו בלבד שהאקדח לא הוזז, אלא הוא אף
ירה יריית אזהרה שהפילה שערות אחדות בראשינו...״
״...מעל ומעבר לכל חשיבות נמצא את הנכונות בדרג העליון
של המנהיגות, להשתמש בכוח בזמן הנכון, במקום הנכון ובשיטה
הנכונה. ההיסטוריה זרועה דוגמאות, בהן כוח עדיף הובס רק
מפני שמעצבי המדיניות לא השכילו להפעילו במועד המתאים
ובצורה אופטימלית ...הפלת ה״סטרטו״ נתנה בידינו הזדמנות —
וההזדמנות הזו עדיין קיימת — להחזרת מצבנו האווירי בתעלה
לזה שהיה בקיץ ,1970 היינו, להשבת שליטתנו בשמיים על כנה...
תגובה נכונה להעזה המצרית האחרונה עשויה לחזק את הפי
סקת־האש, ואילו הימנעות ממנה עלולה להביא לקיצה, ולצערנו
ביוזמת המצרים.״
לא היתה זו רק ביקורת מדינית. צורת כתיבה זהירה זו ייצגה
דיבורים חריפים יותר של עזר1 .
תגובתו של דיין לא איחרה לבוא. היא נעשתה בשני מישורים.
במישור האחד, הבלתי רשמי, פירסם שבתי (״סבי״) טבת,
כתב הארץ, שהשלים לאחרונה ספר ביאוגרפי על משה דיין,
רשימת השמצה ארסית ביותר נגד עזר, כשהוא מאשים אותו בלא
פחות, באי הבנת ואי ידיעת הנושאים שהוא מדבר בהם.
למקרא רשימתו של טבת, אי אפשר היה להימנע מהרושם
שטבת נקם כאן בעזר וייצמן נקמה אישית מאוד, על עניין אישי
שהיה בין השניים לפני שנים. אי אפשר היה גם למנוע את ההתרשמות
כי התקפת טבת באה לשרת אינטרסים של שר־הביטחון.

הנזיפה הוח!ר1
ך ץ גוכתו האמיתית שד דיין באה בצורה אחרת. היא
1 1הופיעה אצל עזר וייצמן בצורת מכתב רשמי, כתוב בידי
אישיות רשמית בכירה,
חשעוו1ההסודית סביב
עזר וייצמן נפגע עד עומק נשמתו יותר מאשר מעצם המכ ין
זה סוד, כי היריבות הפוליטית בין שר־הביטחון משה
דיין לבין גיסו, ראש הנהלת תנועת־החרות עזר וייצמן, תב, מנוסחו היבש והרשמי. הוא ראה בו נסמן של משה דיין לסתום
את פיו ולנסות למנוע ממנו להביע דיעה בנושאים צבאיים
חרגה כבר מזמן לדרגה של יריבות אישית. משה דיין מוכן
להתעלם מביקורת מדינית. אולם הוא אינו מוכן לעכל בנקל
ובטחוניים.
ביקורת בטחונית, מה עוד כשהיא באה מפיו של אלוף מילואים
עוד יותר מזאת, לדעת עזר ואותם ממנהיגי חרות, להם
כעזר וייצמן, החוסה עד היום בצל ההילה של גיבור חיל־האוויר.
גילה את פרשת המכתב, היה המכתב בבחינת שערוריה. שכן,
יריבות מדינית־צבאית־אישית זו, שזכתה לתואר ״מלחמת
לדעתם, היה זה נסיון לנצל גורם רשמי כדי למנוע מעזר וייצמן
הגיסים״ ,ושכבר גרמה לכמה מסעי דו־קרב פומביים בין השניים,
להביע ביקורת פוליטית, שבמקרה הנדון התייחסה לנושא צבאי.
הגיעה לשיא חדש בימים הנוראים האחרונים. רק בשל רצף החגים
עזר החליט להחזיר את המכתב לשולחו. אבל הוא לא עשה
ולחצה של הצנזורה הצבאית, נדחקה המערכה האחרונה של הקרב זאת לפני שמנחם בגין מיהר להיפגש עם ראש*הממשלה גולדה
בין השניים לקרן זווית. במאמצים רבים הצליחו למנוע את הפי מאיר, תוך עקיפה הפגנתית של משה דיין. בגין הסביר לגולדה
כתה לנושא של שערוריה ציבורית. אולם בקרב הצמרת המדינית את החומרה שבה הוא רואה כתיבת מכתב מעין זה, איים שאם
והבטחונית של המדינה, היא מוסיפה עדיין להסעיר את הרוחות. לא תורה לשולח המכתב לקבלו בחזרה (אקט שפירושו ביטול
שליחת המכתב) ,תשקול מפלגתו יציאה למסע סביב פרשה זו.

גולדה נכנעה. היא לא ראתה טעם להעמיס על ממשלתה
בעייה נוספת בימים אלה, הורתה לשולח המכתב לקבלו בחזרה.
עזר החזיר את המכתב, שהיה בבחינת נזיפה רשמית, לשולחו.
הפרשה עצמה השתתקה, אבל לא הסתיימה.
יותר מאשר המכתב שנשלח לעזר, עורר מאמרו של שבתאי
ף* מערכה התלקחה מחדש עם תקריות האוויר האחרונות,
ו 1שאירעו לפני חודש בתעלה. בעקבות הפלת מטוס הי טבת את זעמם של אלופי המילואים, שראו בביקורתו על עזר,
סטוטוקווזו בטילים מצריים, ותגובת צה״ל למחרת היום בשיגור נסיון למנוע מהם להביע דיעה מקצועית בעניינים בטחוניים,
טילי שדייק לעבר סוללות הטילים המצריות, חידש עזר וייצמן, להשאיר עיסוק זה רק למלחכי הפינכה של העיתונות הישראלית,
חריף הלשון, את ביקורתו על המדיניות הבטחונית של הממשלה. ה״כתבלבים״ ,כפי שכינה אותם אלוף (מיל ).מתי פלד.
בראיון בהארץ, במאמר שפירסם בידיעות אחרונות, ובעיקר
מאמריהם התוקפניים של אלופים במילואים כמו מתי פלד וחיים
בסידרת הופעות פומביות, תקף וייצמן, מבלי להתאמץ לחפש אחר הרצוג, נגד הנסיון למנוע מהם הבעת דיעוח בטחוניות בפומבי,
ביטויים עדינים, את מדיניות הביטחון לה אחראי שר־הביטחון: תוך שלילת מקצועיותם וסמכותם, היו הגילויים החיצוניים של
״כל כוח צבאי ...המאבד שליטתו באוויר, נכנס למצב של הסערה שהתחוללה בימים האחרונים מאחורי הקלעים, בעקבות
נחיתות ...אנו חייבים לקבל את הנחת היסוד, שאין מדיניות ללא ״מלחמת הגיסים״.

תעי

בישראל עצמה שררה אווירת חג. אך
בעיתוני העולם היא הצטיירה השבוע בדמות
בלתי־חגיגית מאוד. היה זח כאילו
התעקשה המדינה להציג את עצמה באור
המכוער ביותר.
אחרי פרשת לנסקי באה פרשת ליפסקי.
היה זה כאילו רצתה ישראל לאשר את
טענת האנטישמים, כי היהודים הם גנבים
ומדינת־ישראל היא מרכז הגנבים בעולם.
פרשת גירושם של ״העיברים השחורים״
(ראה עמודים )19—22 תוארה בהרחבה
בתחנות הטלוויזיה ובעיתונות העולמית,
השאירה טעם־לוואי מר. הרושם שנתקבל :
ישראל היא מדינה גזענית לבנה, שאינה
מוכנה לקלוט שחורי־עור.
כאילו לא די בכך, גורשו השבוע כמה
כושים מבית־כנסת יהודי בניו־יורק, בטענה
שאינם יהודים אמיתיים.
בוויכוח המדיני מסביב להצעות־ההסדר
האמריקאיות, מצטיירת ישראל כמדינה
נוקשה, שאינה מעונייגת בעצם בשלום,
והמוכנה להיאחז בכל אמתלה כדי למנוע
הסדר שיביא לנסיגתה מן השטחים.
ואילו בישראל עצמה התפרסם סיפור
קטן, שכאילו נועד להוכיח כי הלאומנות
הקיצונית אכלה כל חלקה סובה. הוא
הועתק מביטאונו של קיבוץ שמיר, משק
של השומר־הצעיר השוכן למרגלות רמת־הגולן,
בגבול הישן של ישראל.
מספר הביטאון בבושת־פנים:
כשהוחל בבניית שיכונים חדשים במשק,
הגיעו מספר פועלים ערבים. כמקובל, סודרו
להם מגורים בקיבוץ.
ביום הראשון לבואם נכנסו לחדר־האוכל
כרגיל. מיד הניחו מספר חברים את כלי
האוכל, קמו ממקומותיהם ועזבו את האולם.
טענת החברים היתה שעם ערבים הם לא
מוכנים לשבת ליד שולחן אחד. מאז
התקרית אין אותם חברים באים עוד
לחדר־האוכל.
מחניות יורש כירש אינו מזמין
את יורשי גחמיה
״על נא תאמרי לי שלום
מתחת לעצי השדרה...״
כך התחנן היינריך היינה, באחד משיריו
המפורסמים, בפני פילגשו.

נקמה אישית

ה שאח
״אל תאמרי לי שלום
וכך מתחנן כיום אחד מגיבורי שבועוני־הנשים
בעולם, השאח הפרסי, מוחמד ריזא
פאחלווי, בפני מדינת ישראל.
ההלל בו ש? גדולי העולם הוזמנו
להשתתף בטכס המפואר ביותר של העידן
— חגיגת 2500 השנים למלכות מרש,
מייסד האימפריה האדירה ביותר של זמנו,
העולם הזה 1780

זהו רקעהמ או ר עו תהאח רו!: 1

גו דדה החד־טה
להפיל את ניכסוו!
ך• כרעה גורלית נפלה כמיטכחה של גולדה מאיר. הכרעה העלולה
ז ן לגרור אחריה תוצאות כעלות מימדים היסטוריים :
גולדה מאיר החליטה להפיל את הנשיא ניכסון.

למנוע בחירת ניכסון מ חד ש!
ך• החלטה זו, שאינה כה פנטסטית כפי שהיא נראית במבט ראשון. יש רקע
/כפול — אחד הנוגע לעתיד, ואחד הנוגע להווה. לגבי העתיד :

אם ייכחד ריצ׳ארד ניכסון מחדש כנוכמכר ,1912 צפויות לגולדה
מאיר ולמשה דיין ארכע שנים קשות כיותר.

לפי החוקה האמריקאית המתוקנת, יכול נשיא לכהן רק במשך שתי תקופות-
כהונה רצופות. הדבר בא להבטיח חילופים אישיים בשילטון לפחות אחת לשמונה שנים *.
בתקופת־הכהונה השניה פטור הנשיא מכל דאגה לעתידו הפוליטי, מכיוון שממילא
אינו יכול עוד להיבחר מחדש. כתוצאה מכך הוא יכול להתעלם מכל שיקול של קבו-
צות־לחץ, גושי־בוחרים והשפעות דומות.
השוט העיקרי שיש לממשלת ישראל כלפי ממשלת ארצות־הבר־ת הוא לחצם של
מיליוני בוחרים יהודיים, המרוכזים במדינות החשובות ביותר של ארצות־הברית.

כתקופת כהונתו השניה של נשיא, נעלם כוחו של שוט זה.

• גיוס טוטאלי של יהדות ארצות־הברית וכלי־התקשורת האמריקאיים הכפופים
להשפעה יהודית (כל העיתונים החשובים, חלק ניכר מתחנות הטלוויזיה והרדיו) נגד
מדיניות ממשלת ניכסון.

• ייפתחו כל כרזי ההיסטריה המפוכרקת, כמו כימי המערכה
נגד המדענים הגרמניים במצריים, להזהיר כפני ״שואה חדשה״ ,וכר.
• הודעות מדיניות של גולדה ועוזריה, שיש להם משמעות של הכרזת־מלחמה על
ויליאם רוג׳רס, ובעקיפין על ניכסון עצמו.

• אזהרה חמורה כיותר לאכא אכן וליצחק רכין, לנקוט מעתה
כקו קיצוני ללא שום סטייה.

התוצאות הראשונות של קו זה כבר נתגלו השבוע. יצחק רבץ השמיע הכרזה
תקיפה, הנוגדת לחלוטין את עמדתו הידועה. אבן חזר על עמדה זו בפגישותיו עם רוג׳רס.

אמברגו אמריקאי. איום סובייטי
ין ספק שאפילו גולדה מאיר מבינה שזהו קו מסוכן, ושאם ייכשל — הוא עלול
להביא אסון.
אם ייבחר ניכסון מחדש — יעמוד בראש ארצות־הברית בפעם הראשונה אדם
שיהיה אז עויין ממש לממשלת ישראל.

דעתו של ניכסון לגבי הסיכסוך הישראלי־ערבי ידועה. היא היוזם האמיתי של
מה שקרו־ ,.תיכנית רוג׳רס״ .הוא מאמין שהאינטרס האמריקאי והעולמי מחי־ב כפיית
שלום על הצדדים ברוח תוכנית זו.

גולדה ויועציה משוכנעים שאם ייכחד ניכסון שנית, יכפה על
ישראל והערכים שלום לפי גבולות ה־ 4ביוני — דכר שגולדה ודיין
מתנגדים לו כאופן קיצוני.
לעומת זאת יהיה כל מועמד דימוקרטי תלוי בקולות היהודיים, וכל המועמדים
האפשריים כבר הצהירו הצהרות קיצוניות ברוח הקו של גולדה. אם ייבחר נשיא
דימוקרטי, הוא יישאר תלוי במשך ארבע השנים הבאות בקולות היהודיים, כדי להיבחר.

לכן סכורה גולדה שיש לגייס את כל הכוח היהודי כארצות־הכרית
כדי למנוע את כחירתו מחדש של ניכסון.

ויתורים מצריים ח שאיים
ך* שיקול השני הוא מיידי, והוא נוגע לעתיד הקרוב ביותר.
| 1גולדה השתכנעה כי ניכסון ינצל את החודשים הקרוב־ם כדי לכפות הסדר
במיזרח התיכון.

ניכפון מקווה שהצלחה כולטת כהשגת הסדר כלשהו כמיזרח
התיכון תשפר כמידה ניכרת את סיכוייו ככחירות. אין הוא חושש
לאכד קולות יהודיים, מכיוון שממילא זכה רק כקולות יהודיים מעטים
כפעם שעכרה.

לנסיונו של ניכסון לכפות הסדר מיידי, לפחות חלקי, יש גם סיבות החורגות משיקולים
מפלגתיים, והם :

• האמריקאים משוכנעים שאם לא יושג הסדר, ייאלץ הנשיא אל*
סאדאת — כעל כורחו — לחדש את המלחמה כשנה הכאה.

#הם מאמינים שבמיקרה זה תתמוך ברית־המועצות במצריים, ותיתכן תסבוכת
בינלאומית. הסובייטים עשויים לראות במצב כזה הזדמנות להחזיר לעצמם את ההש פעה
שאיבדו לאחרונה בעולם הערבי. על כל פנים, אפילו אין ברית־המועצות ששה
להרפתקות, לא תוכל להרשות לעצמה לנטוש את הערבים, אם אלה יסתבכו במלחמה.

• מכיוון שאל־סאדאת אינו רוצה כשום פנים כחידוש המלחמה,
הוא העכיר כחשאי לשר־החוץ האמריקאי ויתורים מרחיקי־לכת,
כרוח ההצעות האמריקאיות להסדר החלקי.
•:משום כך סבור ויליאם רוג׳רס שיש עכשיו שילוב־אינטרסים אמריקאי־סובייטי־מצרי
להשגת הסדר, והמיכשול היחידי הוא ממשלת ישראל.

זהו הרקע לתקיפות האמריקאית המחודשת, המתכטאת כהודעות
פומביות, יוזמה דיפלומטית, אמכארגו על פאנטומים ועיכוב כספים.
גולדה מאיר מתנגדת באופן קיצוני להסדר החלקי ברוח ההצעה האמריקאית. היא
משוכנעת שהוויתור הקטן ביותר על העמדה הנוקשה שלה יגרור אחריו בהכרח ויתור
כולל. וקבלת תוכנית רוג׳רס לשלום על פי גבולות ה 4-ביוני ,״עם שינויים בלתי־מהותיים״.

משום כך החליטה גולדה: להכריז כפעם הראשונה מלחמה גלוייה
על ממשלת ארצות־הברית.
ייתכן מאוד שהחלטה זו הושפעה גם על־ידי עידוד שקיבלה מן המועמדים הדימוק-
רטיים לנשיאות, המבקשים לנצל את ישראל למטרתם.

מירושלים יצאו הוראות תקיפות, שישפיעו על כל המערך •טל
ממשלת ישראל כחודשים הקרובים, ושיביאו לעימות חסר־תקדים כינה
וכין וושינגטון.
בין השאר:
* התיקון נתקבל אחרי שפרנקלין רוזבלט נבחר ארבע פעמים רצופות, ונפטר אחרי
שלוש־עשרה שנים בבית הלבן.
שהשתרעה מהודו ועד כוש.
לכל אחד מן המוזמנים רמי־המעלה,
נציגי הממלכות והקהילייות, ניתנו הוראות
מפורטות אילו מדים ללבוש, איך להתנהג
ומה לעשות. דק לנציגה של מדינת ישראל
העולם הזה 1780

לא ניתנו שום הוראות. הוא לא הוזמן.
כי השאח הפרסי, שנפגש השבוע עם
נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת (ראה
במרחב) ,אינו שש לגלות בפומבי את
יחסיו המצויינים עם ישראל. רק לעיתים

עד לבחירות — יוחרפו כל הלחצים על ישראל. יהיה זה תהליך איטי, אך הרה־סכנות.
בין השאר:
<• לא תפעל ארצות־הברית נגד קבלת החלטות ברורות בעצרת האו״ם, שיגדירו
את חובת ישראל לחזור לגבולות ד 4-,ביוני תמורת שלום, ויביאו לבידוד גמור של
ישראל במשפחת העמים.

• עלולה כרית־המועצות לחזור כקול רם על העיקרץ שהשמיעה
עד כה רק כשיחות כלתי-רשמיות — שכהיעדר יכולת האו״ם לכפות
את החלטותיו על ישראל — רשאית כרית־המועצות לנקוט פעולה
צכאית עצמאית למען הגשמת החלטות האו״ם *.
• יימשך האמבארגו האמריקאי על פאנטומים, בליווי ״הדלפות״ של שירותי־הביון
האמריקאיים על ייצור מטוסי־קרב, טילי־התקפה וראשי־נפץ גרעיניים בישראל.

גולד ה ה תחילה ב מל חמת הבחירות
ם כן, תיערך בחודשים הקרובים התמודדות־רצונות מיוחדת במינה, כשמצד אחד
עומדת ממשלת גולדה, ובצד השני ממשלת ניכסון. במאבק גלוי.

דכר אחד ככר הושג: גולדה מאיר פתחה כמלחמת־הכחירות על
הנשיאות כארצורדהכרית, ארכעה חודשים לפני המועד המקוכל שם.

* תיזה זו הושמעה על־ידי התובע הסובייטי הראשי במישפט נירנברג, בפגישתו
עם חברי משלחת שמונה האישים שביקרה בברית־המועצות בתיווך רק׳־ח.
דחוקות הוא מרחיב על כך את הדיבור.
כמו, למשל, בשעת התקרית במיצר באב־אל־מנדב,
כאשר עיתוני ערב הטיפו לו
מוסר על שהוא מוכר נפט לישראל.
השיב אז השאח המוסלמי: לא רק

איראן מוכרת לישראל. יש במרחב עוד
מדינות העושות זאת.
הרמז היה ברור. מלבד איראן, כל המדינות
המפיקות נפט במרחב הן ערביות.
(המשך בעמוד )22

להחליף את העם!

ך* רי לכם בעייה של צדק והגיון:
| 1העם יכול להביע אי־אימון בממשלה.
ביום הבחירות, למשל.
כשהעם מביע אי־אימון בממשלה, הממשלה
צריכה ללכת. במקומה באה ממשלה
אחרת.

כסדר. אבל מה קורה באשר הממשלה
מכיעה אי־אימון כעם ז
הצדק דורש שבמיקרה זה, העם צריך
להתפטר.
אם הממשלה מחליטה, בהכרעה דמוקרטית
של רוב, שהעם שלה אינו ראוי עוד
לאימון — צריך העם הזה להסתלק.

כמקומו צייד לכוא עם אחר.
המתאים יותר לממשלה זו.

ך* עייה ז* עלתה לנגד עיני כאשר
. 4קראתי על אשר התרחש באחת הישיבות
האחרונות של ׳ממשלת ישראל.

של שם־טוב. כל השרים הסכימו בלב שלם.

לכסוף, כף הודיע מזכיר הממשלה,
החליטה הממשלה פה אחד,
שאין שום הצדקה לביקורת זו.
בכך נסתיים, כנראה, הוויכוח. וחבל. כי
נתבקש המשך הגיוני.
על השר שם־טוב היה להגיש רשמית
הצעה של אי־אימון בעם, המותח את הביקורת
חסרת־השחר• .
על הממשלה היה לערוך הצבעה על
הצעה זו, ואין לי ספק שזו היתה מתקבלת
פה־אחד.

ואז, באמור. היה העם צריך להתפטר,
ולפנות את מקומו לעם
הראוי לממשלה נעלה כזאת.

^ מרכה הצער לא הלך השר ויקטור
/שם־סוב בדרך הגיונית זאת, והסתפק
בהחלטה הנ״ל.

שד ישראל-של-מעלה לעולפ-הדי-
רות שד ישראל־של־מטה.

בישראל יש כיום 635 אלף משפחות.
אם נחלק את דרישת משרדי־הממשלה בין
משפחות אלה, נגיע למיספרים הבאים:
חלקה של כל משפחה בעומס התקציב
הוא 31,500 לירות לשנה.

חלקה שד בל משפחה הוא
5צ6צ דירות לחודש .

יגדל סכום זה, מפני שיגישו ״תקציבים
נוספים״.

והנה, דורשים משרדי־הממשלה
לשנה הכאה סכום העולה כ־ס/י<50
על התקציב השוטף :
ושר־האוצר, הלוחם כאריה פצוע כדי
להקטין דרישות אלה• ,מקווה שהתקציב לא
יעלה על 15,000,000,000 לירות. מקווה,
אבל לא יוכל להשיג.

אילו היו כל הכנסות הממשלה באות לה
ממיסים של אזרחים בלבד, היינו מגיעים
לאבסורד מטורף: כל אזרח היה צריך
לשלם לממשלה פי כמהיותרמכל
שכרו ברוטו.
מובן שאין זה כך, כי יש לממשלה גם
הכנסות אחרות. אבל המיספר נשאר
מדהים.

בלומר: למרות הביקורת הקטלנית
שנמתחה ככל חוגי הציבור
על כיזכוזי הממשלה, למרות ההתמרמרות
שהולידה הפגנות
אלימות ושביתות ״פראיות״ ,למרו
ת כד אשר התרחש מאז נתק־כד
התקציב האחרון כקלות־דעת
שובבה — מתכוונת הממשלה להוציא
כשנה הכאה יותר .

יך הגיעה הממשלה לשיגעון הזה ז
כהדרגה, בהדרגה.
לפני שנתיים הוציאה הממשלה בדיוק
סכום של 8,788,477,209 לירות.
לפני שנה הגיע התקציב לסכום של
9,874,500,000 לירות.
בשנה השוטפת (שאנו נמצאים עכשיו
בדיוק באמצעה) התכוונה הממשלה להוציא
סכום של 13,238,000,000 לירות. עד שנגמור
את השנה >ב־ 31 במארס )1972 בוודאי

הרבה יותר.
אפשר להשליך בפניה מילים חריפות,
כגון: חוצפה, מצח נחושה, שערורייה,
שיגעון.
אבל המילים אינן משניות דבר. הממשלה
לא תבין כלל על מה התרעומת.

יותר ממדהים: משוגע .

אם העם אינו מוכן לשלם את
מחיר הממשלה הזאת — הרי,
לדעת הממשלה, העם אינו כסדר.
ואין לי ספק שהגברת גולדה מאיר תהיה
מזועזעת.

איישם במרומי! ,ננעל רעננים
התנגשות של שני עולמות
כאותה ישיכה גינה שר־הכרי-
אות, ויקטור שפ*טוכ את הציבור
המותח ביקורת על הממשלה.
השר שם-ם וב נפגע מאד סן הביקורת
המרושעת הזאת. ואכן, הוטחו בפניו כמה
טענות זדוניות ואבסורדיות. למשל: אחרי
שבנו הצעיר והסימפאטי הרס בתאונה את
מכונית־השרד המפוארת שלו, שכרה עבורו
הממשלה מכונית לא פחות מפוארת, מדגם
פונטיאק, במחיר של 6000 לירות לחודש.
הלשונות הרעות העלו את הטענה המגוחכת
שמוטב היה להשתמש בכסף זה כדי
להוסיף מיטות בבתי־החולים, או להעלות
את שכר־הרעב של פועלי־הנקיון שלהם.
לא היה צורך בוויכוח על דבריו המרים

כתוצאה מכך, נשארו הממשלה הזאת
והעם הזה — כל אחד במקומו.
העם ימשיך למתוח ביקורת זדונית ומרושעת,
והממשלה תוסיף לגנות את העם
על התנהגות מבישה זו.
העם אינו מבין את הממשלה. הממשלה
אינה מבינה את העם. למעשה, שוב אין
להם שפה משותפת.

יש ישראל של מעדה, החיה כעולם
אחד. ויש ישראל של ׳מטה,
החיה כעולם אחר.
ודי בכמה מן ההתרחשויות של הימים
האחרונים כדי לגלות את התהום התבצת
בין שני עולמות אלה.

שגעון שר 20 מיליארד
ך קח, למשל, את העניין הקרוי תקציב
^ המדינה.

את התקציב קוכעת ישראל של
מעלה. את התקציב משלמת ישראל
שד מטה.
כל עקרת־בית יודעת מה זה תקציב.
בראשה, או על גבי הנייר, היא עושה את
החשבון: הבעל מביא הביתה כך־וכך
לירות, מה שנשאר מן המשכורת בסוף
הלוקש. הכסף הזה צריך להספיק לכל צרכי
המשפחה: אוכל, ביגוד, מנורים, שכר־לימוד,
בילויים, ועוד ועוד. בהתאם לסכום
ההכנסה, היא קובעת כמה להוציא על
כל פריט. ואם הכסף אינו מספיק לכל,
היא מחליטה על מה לוותר.
רק עקרת־ב״ת משוגעת תערוך חשבון
הפוך. היא תחליט כמה שהיא היתה רוצה
להוציא על אוכל, ביגוד, מגורים וכר,
תחבר את כל הסכומים ותגיד לבעלה:
ובכן, את הסכום הזה תביא הביתה. לא
איכפת לי מניין. מצידי תשרוד בנק.

אודם ממשלת ישראל נוו?גמ
כדיוק במו אותה עקרת מטורפת.
כל משרד ממשלתי עורך לעצמו רשימה
של כל הדברים הטובים שהיה רוצה בהם :

פעולות, מנגנונים, מכוניות, נסיעות לחו״ל,
חגיגות, פירסומת־עצמיית, דירות־שדד,
ועוד. הוא מצרף את כל הסכומים האלה
יחד, ומגיש את זה לאוצר.
האוצר מחבר את כל הסכומים של כל
׳המשרדים לסכום גדול אחד, ונדרש להפוך
את זה לתקציב.
אחרי שיתקבל סכום כולל זה, נדרש
האוצר לשבור את ראשו מניין לקחת את
הכסף. לוקחים באקשיש מממשלת ארצות־הברית,
עושים שנור אצל יהודים טובים,
ואת השאר מטילים על האזרח.
כל זה מובא לכנסת, וזו — אחרי תש פוכת
אדירה של סלל — מטביעה על זה
את חותמת־הגומי שלה.

ישראל של מעלה החליטה. ישראל
של מטה תשלם.

ך* שבוע שעבר נודע כי משרדי*
הממשלה השונים כבר הגישו את
הצעות־התקציב שלהם לאוצר. הן מסתכמות
בסכום של 20,000,000,000ל״י.

בד־בך הרכה אפסים יבולים לכלכל
קצת את הדעת. הכה נעתיק
את הסכום מעודפ-המיליארדים

ך* מוח האנושי בנוי כך שאינו יכול
1 1לתסוס את מלוא המציאות של זוועה,
טרגדיה או קומדיה גדולה, אלא באמצעות
פרטים קטנים דווקא.
כל סופר, כל עתונאי יודע זאת.
יומנה של ילדה אחת — אנה פראנק —
זיעזע את האנושות יותר מן המיססר
הבלתי־נתפס של שישה מיליונים.
גורלם של מיליוגי פליטי בנגלה־דש
אינו מגיע בימים אלה אל לבנו, אלא באמצעות
׳תצלום של ילד קטן אחד הגווע
ברעב.
תקרית מגוחכת אחת, כמו פרשת הסרן
מקופניק. בגרמניה הקיסרית, חושפת את
מהותו של מישטר יותר מאלף ספרים
מלומדים.

הוא הדין לגבי התהום הרובצת בין
ישראל־של־מעלה ׳וישראל-של־מטה. יתק־ציב־הענק
מטורף מדי, מכדי להיתפס
במלוא משמעותו. דווקא הפרשות הקטנות,
המתגלות עיתים לבקרים, עוזרות להבין
משמעות זו. ביזיבוז של כמה אלפי לירות
מסביר את המצב יותר מביזבוז של מיליארדים.

זוהי
חשיכותן של פרשות אלה.
הן עוזרות דבל אדם כישראל לה כין
מה קורה, כעצם, שם למעלה
— במרומים שמעד לעננים, כהם
חיים ונעים קכרניטי המימסד,
תרתי משסע.
לא מפני שפרשוית אלה הן חריגות .
יוצאות מן הכלל, אלא להיפך. מפני
שזה ו הכלל.

הממשלה היא משוד נסיעות
^ 4חד המודדים לחשיבותו של אדם
בישראל־של־מעלה הוא מיספר הנסי עות
שהוא נוסע לחו״ל על חשבון משלם־
המיסים.

יש קונגרסים. יש ועידות. יש
כינוסים.

רוב הקונגרסים האלה הם הסכמי־שחי־תות
בין עסקנים ופקידים מארצות שוניות,
העושים יד אחת לתוך כיסי משלמי־המי־סים
שלהם, כדי לבלות בצוותא הופשר
נעימה. אנשי גרמניודשל־מעלה, גאנה־של־מעלה
וגואטמלה־של־מעלה מחליטים להי פגש
בווינה, כדי לדון בבעיית המלחמה
בשחיתות( .עיריית וינה מתירה את הזנות
ברחובותיה, כדי למשוך קונגרסים כאלה
לעיר).
יש אלפי קונגרסים כאלה בשנה, כי יש
אלפי עסקנים ופקידים בכל מדינר, שנסיעות
אלה הן חלק בלתי־נפרד מרמת־מחייתם.

כתוך
ההסכם האילם הבלל-עו-
למי, יש הסכם אילם ישראלי
ערכי.
בשטח זה פורח שייתוף־פעולה מרחבי
למופת. אנשי מצריים־של־מעלה מוכרחים
לנסוע, כדי להבים הצעת־החלטה ישראלית,
המגנה את השחיתות במצריים. אנשי יש־ראל־של־מעלה
מוכרחים לנסוע, בהמוניהם,
כדי להביס הצעת־החלטה מצרית,
המגנה את השחיתות בישראל.

הנשים של חכרי־הסשלחות ממצריים
ומישראל נפגשות כחנו־יות-הפאר.
הגברים נפגשים כמקומות
אחרים, כיטהם מלווים על־ידי
אנשי־כטחון, המכירים את המקומות
האלה היטב ויכולים לשמש
מדריכים מצויינים
כל זה נכלל בתקציב, וגם במדורים
בעיתונות מסוג ״הכלל והפרט״ ,המדווחים
על יציאתם של האדונים פלוני ואלמוני
ושלמוני בשליחות לאומית חשובה לאוסלו,
לטוקיו ולטורונסו.
ך י כינוסים מ סו *ז ה בו ל טי ם, זה בצד
זה, שליחי הארצות העשירות ביותר
׳ושליחי הארצות המושחתות ביותר. בין
שני מחנות אלה ׳תופסת ישראל מקום
מייוחד.

ישראל היא אלופת השליחויות.
יש אצלנו שרים הנוסעים כממוצע
פעם אהת כחודש לחו״ל, על חשבוננו.
(כבר
פורסמה אימרתו של פקיד בכיר,
שאמר כי שר מסויים, כשהוא מוצא את
עצמו בנמל־התעופה לוד, אינו זוכר אם
הוא נוסע או בא).
השרים עצמם הגיבו על כך בזעם. ישראל׳
הם אומרים, היא ארץ ציונית. היא
חייה על השנור. השרים הם, קודם כל,
שנוררים. הם נאלצים, בעל כורחם ולמורת

רוחם, לטוס כל הזמן לקצוות תבל, כדי
לנאום באסיפות של המגבית והבונדס.
כשנואם באסיפה כזאת שר, או אלוף, איו
אציל ישראלי אחר, עולה ההכנסה פי
שניים.
(בעיני זוהי תעלומה. בתוקף תפקידי
בכנסת, אני נאלץ לשמוע את נאומיהם של
אותם השרים. אני הייתי מוכן להרים
תרומה כדי לא לשמוע את נאומיהם של
כמה ימן השרים המעופפים האלה).

אך נניח שזוהי טענה נכונה. השרים
צריכים לנוע ולנוד, כמהדורה
חדשה דה-לוכס של היהודי הנודד,
כדי להוציא כסף מכיסי היהודים.
התנועה הציונית העולמית
היא כתנועה מתמדת כעולם. ה-
סרסטזאופ-מוכילה דרוש לשנור.
אם כן, יש לנו בעייה. כי אנחנו משלמים
עבור הנסיעות האלה פעמיים. כמה מן
השרים המעופפים ביותר מופקדים על
המשרדים המבורדקים ביותר. אנחנו משל מים
לא רק עבור הטיסות, אלא גם עבור
הברדק הנגרם בגלל ההעדרות המתמדת
של השרים.

מהו הפתרון ו

פשוט מאד. כראש כל משרד
ממשלתי, צריכים לעמוד שגי
שרים.
אחד יישב בשקט על האבר המיועד
לכך, ינהל את המשרד וידאג לייעול,
לצימצום ולחיסכון. השני יטוס לחו״ל,
אחת לשבועיים, כדי לנאום באסיפות ה*
מגבית.

כמקום ממשלת־צללים אחת,
כפי שישנה כיום, תהיינה שתי
ממשלות־צללים.
זהו הפתרון היקר. יש, כמובן, גם פתרון
זול.

אם השר של משרד פלוני יכול
להרשות לעצמו לשהות כמדכית
זמנו כחו״ל. משמע שהמשרד אינו
חשוכ. כמיקרה כזה, רצוי לחסלו.
זה יכול לחסוך כמה לירות
טוכות.
יתכן, שאז נגיע למסקנה שבמדינה קטנה
כשלנו, המתאימה בגודלה לאחת מחמש
השסונות של העיר ניריורק, דרושים רק
חמשה־ששה משרדי־ממשלה.

שמעון נו ס בשאור תחתית
ם ישראל היא אלופת הנסיעות,
השר שמעון סרס הוא אלוף הנוסעים.
נדמה לי שכבר טס השנה שבע פעמים,
ועולים עליו רק חברו לרפ״י, השר אלמוגי,
ושחה פנים, שהוא יותר בחוץ מאשר
בפנים.

שמעת סרס מרקיע שחקים, והוא
מגיע לשאול תחתית.
פשוטו כמשמעו.
רוצים לבנות, אי-ם עם, רכבודתחתית
בתל־אביב. לא יודעים מתי, לא יודעים
מניין ייבוא הכסף, לא יודעים אם כדאי.
אבל השר פרס, בהתפרצות של ראיית*
הנולד, לקח את כל צמרת משרדו, וטס
עימם לפאריס, כדי לבדוק שם את המטרו.
הוא לקח עימו אפילו את מנהל רשות־הנמלים,
כדי לבתק אם אונייודמשא יכולה
לעגון בתחנת המטרו שלייד שער־הנצחון.

יש חוצפה המגיעה למיימדים כאלה,
שיש כה כדי לעורר התפעלות,
ואפילו הערצה. דומני שנסיעה
זו של השר פרס וארכעת
מלוויו, יכולה לזכות כתחילה זו.
מבחינה ציבורית, נוגעת התחת״ת התל־אביבית
לראשי־הערים של גוש ה, יותר
מאשר לשר־התחבורה. אבל זה רק דרך
אגב.
אם רוצים לבדוק את הכדאיות של
תחתית שתיבנה בין בת־ים וסתח־תקווה,
אין צורך לנסוע ממונפארנאס למונמרטר.
די להזמין ארצה מומחים, שיבנו לאחרונה
תחתיות בערי־העולם, כדי שיבדקו את
מיבנה הקרקע בגוש דן, את דפוסי התנועה
בו, את הנתונים הדמוגראפיים והכל כליים.

ככיכר
פיגאל אפשר ללמוד רק

ספק יותר

אכרים אחרים, וכלי
מעניינים.

פשר חיה לחייך אילו טסו ש ח
החקלאות והפיאודלים של משרדו
למכסיקו, כדי לטעום את טעם הבננות
של אקאפולקו. או אילו הפליג שר־השיכון
והשיכוניסטים שלו להודו, כדי לבחון את
שיטות־הבנייה של הטאג׳־מאהאל.

אכל השר פרס ככר עכר מזמן
את שלכ החיוכים הסלחניים.

אין לו מזל, לשיר פרם. אך נגע בתעופה,
והחלה סידרה של תאונות וכימעט־תאונות
באודר. הכריז מלחמה על תאונויודהדרכים,
ברעש רב, ומייד התחילה עקומת התאונות
לקפוץ כתייש שיכור. גגע בתחבורה,
והתחיל גל שביתות של מוכסים, מנהלי־עבודה,
וכל פי שיש לו יד ורגל בנמלי
הים והאוויר. הגיע לדואר, ומרוב סנקציות
אפשר להקים אנדרטה של שקי־דואר מלאים.
וכל
זה למרות שהשר פרס מקיים שלוש
לשכות (שתיים בירושלים ואחת בתל־אביב)
,ובהן 12 עובדים (עוזר אישי, שני
ראשי-לשכות, נהג, כותב־נאומים ושבע
מזכירות) במחיר מלל למשלם־המיסים של
250,000ל״י השנה. את הלישכה בירושלים
ריהט רק עכשיו ב־ססס 150,לירות, ובכלל
זה שני מכשירי טלוויזיה ללשכות, כדי
שיוכל לראות ולשמוע את עצמו, בהופעותיו
התכופות על המסך, בעניינים שלעולם
אינם נוגעים למישרדיו.

לא יהיה דרוזי סגן שר־הבטחון י
(במשרד־הבטחון אין סגן. גם במשרד־החוץ
אין. זהו טיב המישטר בישראל —
ככל שהמישרד חשוב פחות, כן רבים בו
סגני־השרים).

השייך ג׳כר הוא בן־כפר. רום
הערכים כמדינה, וככללם הדרוזים,
הם חקלאים. מדוע לא יהיה סגן
שר־חחקלאות ז

או סגן שר־הסעד י או -סביר מכל —
סגן שר־הדתות?
ואם יהיה מועמד דרוזי אחר, מדוע לא
סגן שר־החינוך (יש שם כבר סגנים למכביר,
אשכנזי וספרדי, חילוני ודתי).

אכל כל זה סביר מדי. נדמה
כאילו החליטה הממשלה להגיע,
אחת ולתמיד, לאכפורד המוחלט.
סגן שר התקשורת.

שוחד בסנו הטלפונים
**ץ מעון פרס לא המציא את ג׳בר
11/מועדי. מישהו כפה אותו עליו, ואין
לזקוף את הדבר על חשבונו.

לעומת זאת המציא השר שמעון
פרס המצאה גדולה אחרת. לא
לחינם זכה, כעכר, לכינוי שמעץ
פרסומת.

לפני כמה ימים נדהמו הקוראים למצוא
בעיתוניהם עמודים על גבי עמודים של
מיספרים. מסתפר כי משרד־התקשורת
החליט לפרסם בעיתונים את כל מיספדי-
הטלפון שהשתנו בירושלים.
מי שניטה להשתמש במידע זה ולחייג
לבעלי המיספרים, גילה כי ריבים מן המיס־פרים
הם משובשים. פשוט לא טרחו
לקרוא הגהה ולדאוג לדיוק.

מדוע ז מפני שאיש כמשרד•
התקשורת או כעיתונות, לא האמין
לרגע, כי מטרת הפירסום היא,
כאמת, למסור מידע.
לשם כך הרי יש מדריד הטלניון, וב־מיקרה
הצורך אפשר להדפיס לו מוסף ולשלחו
למנויים הביתה.
אם כן, לשם מה באו המודעות בעיתונים,
שעלו לסשלם־המיסים רבבות לירות?

היה זה נסיון פשוט וגס לשחד
את העיתונות.

כאשר שר אינו מצליח, יש בידיו שתי
אפשרויות לסתום את פי הביקורת. האחת
היא לחסל את הכשלון ולהפכו להצלחה.
השניה היא לנסות ולשחד את המבקרים.
לפשל: כאשר שחהתחבורה וסגנו,
שניהם רודפי־פרסומת מובהקים, לוחמים

המחשבה: האם כדאי לנשוך את היד
הנותנת מודעות יקרות כאלה? האם כדאי,
על־ידי מאמר־ביקורת אחד, לשחוט את
התרנגולת המסילה את ביצי־הזהב?
המודעות אינן נמסרות לפי שיקולים
של תפיצה, או לפי סיוג הקוראים של כל
עיתון. הן נמסרות לסי שיקול טהור של
שיחוד והענשה. השר מאמין שאפשר
לשחד את העיתון — העיתון ׳מקבל. העיתון
הרגיז את השר — אינו מקבל.

זוהי שיטה כללית, ורישמית.
מפקח עליה משרד ראש-הממשלה,
שכל המודעות הממשלתיות חיי-
כות לעכור דרכו.
שר פלוני מפרסם במודעות־ענק סחורה
שכלל אינה מצוייר, בשוק.
שר אלמוני (שאינו רוצה להישאר אל מוני)
מוסר לעיתון, אשר מרבית קוראיו
הם זקנים, מודעות־ענק שנועדו למשוך
את הנוער למקצוע מסויים. חברו מוסר
לעיתון־נוער מודעות על הזכות לקיצבת
זיקנה.

אני עוד ממתין למודעת־ענק שתודיע
לאנאלסכתים מה לעשות
כדי ללמוד לקרוא.

החשבון למשלם־המיסים הוא עצום.
נוסף עליו, כמובן, חשבון הפירסומים
הממשלתיים הישירים.

אי השר, אי המישרד שיוותר
על התענוג להוציא כתב־עת מ פ אר
משלו, מעוטר בתצלומי השר
ופמלייתו, מודפס על נייר-ייכוא
משוכח?

אפשר היה לחשוב ששר כזה
יישאר בכית, ישתוק ויעבוד. ואולי,
כעוד שנתייבדשלוש, ימסור
אך לא ישתוק איש כמוהו. ובוודאי לא
יישאר בבית.

מינוי אלקטה! בכפר ירקה
ולי מצפה השר שמעון פרס לכך
שמישהו אחר יסדיר, במקומו, את
ענייני הדואר.
למשל: סגן שר־התקשורת החדש, השייך
ג׳בר מועדי מכפר ירקה.

יש כדיחות הגורמות לדמעות.
יש שערוריות הגורמות לצחוק.
מינוי זה שייך לסוג השני.
סגן־שר עולה כסף. הרבה כסף.

לישכה. מזכירה. מכונית-שרד.
נהג. חשכון-הוצאות כלתי-מוגכל.
בשביל מה ממנים סגן־שרז כדי שייטול
מעל שכם השר חלק נכבד מעומס העבודה.
או כדי שייצג את השר בכנסת, וישחרר
אותו מן הצורך לנאום שם כל שני ורביעי.

ימה יעשה השייך ג׳כרץ

בכנסת הוא מופיע פעם ברבע שנה,
ונואם פעם בשנה. מסופקני אם שמעתי
ששה נאומים שלו בשש שנות ישיבתנו
יחד (בתיאוריה) במישכן הרם. השייך נואם
בערבית, תוך קריאת כל מילה מן הכתב,
תוך קושי ניכר.
מבחינה מעשיית, קשה לדעת מה יעשה
השייך מכפר־ירקה במישרד הטכנולוגי
ביותר של המדינה, מישרד של מחשבים
אלקטרוניים, לווייני־חלל, מערכות־טלפון

מסובכות, תחנות־שידור מתוחכמות.
מישרד־התקשורת זועק למומחים. יש בו
מחסור נורא במהנדסים. טיב השחת שוקע,
והגיע לרמה של מדינה טעונת־טיפוח.

להכניס את השייך לתסבוכת זו
— הרי זה חטא על גכי פשע, זול
יותר להכניס פיל למחסן של כלי•
חרסינה.

ץ* ובן מאליו שלא יתנו לשייך הנכבד
) ₪1להיכנס לענייני התקשורת. הוא יצטרך
להסתפק בשאר ההנאות של תפקידו
היקר.

השאלה היא: מה חשבה לעצמה
ישראל-של-מעלה, ולאיזה שיא
של חוסר רגישות לדעת-הקהל
היא הגיעה, כשהחליטה על מינוי

טוב שממנים ערבים לתפקידים בכירים
במחנה. דרשתי זאת מזמן. מוצדק בהחלט
שבין הערבים האלה יהיה גם ערבי מבני
העדה הדרוזיית.

גוליבר בארץ המיסים
בתאונוית־הדרכים בנאומי־סרק ובפיבצעי־ראווה
(כובעים לקטנוענים, בתי־דין לשי־פוט־שדה)
במקום לטפל ברצינות ובשקט
בגורמים היסודיים — אין הם יכולים
להצליח. אבל הם יכולים לשכך את זעם
העתונות — או לפחות לנסות זאת —
על־ידי מבול של מודעות על ענייני
בטיחות. כולם בכסף טוב, וכולם על חשבון
משלם־המיסים, שהסכנה לחייו לא פחתה.

וזהו כדיוק מה שעשו.

ך• שוב: בפרשת מודעות־המיספרים
( בעיתונות הביא שמעון פרס רק לשיא
חדש שיטה הנהוגה זה מכבר.

אכל מדוע איש זה, ובתפקיד

ייאמר הדבר כבירור: רוב המודעות
הממשלתיות בעיתונות הן
מכשירי-שוחד.

הדרוזים בולטים בין הערבים בכך שהם
משרתים בכוחות־הבטחץ. אם כן, מחע

הן נועדו לחמם את השר ואת הבוסים
של משדדו, ולהעלות בכל מערכת את

ולמה לא, כאשר ׳משרד־הביטהון, הבולע
שליש ימן התוצר הלאומי, בשם הגנת
המדינה בפני האוייב הזומם לכלותנו,
העביר זה עיתה את שבועון־הפידסומית
הפרטי של שר־הביטחון לדפוס היקר ביותר,
על גבי הנייר היקר ביותר, כשהת־פוצה
בקיוסקים מגיעה לכמה מאות?
וכאשר כל חיל מפרסם אלבום־פאר,
במחיר רבבות לירות, לשם חלוקתו כשי
לעוזר שר־הסעד של וולטה העילית?

לכל הכיזבוזים האלה יש, כמוכן,
גם מטרה מישנית. מישהם
צריכים לערוך את כתכי־העת והאלבומים.
וזה מאפשר חלוקת סכו•
מי־עתק כין עתונאים מסויימים,
ההופכים כדרך זו לנושאי-הבלים
העיתונאיים של שרים ופקידים
ססויימים.
(המשך בעמוד )18

הנידון
(המשך מעמוד )17
שר־הביטחון, המוקף עדה של עתונאים
פרטיים, המשובצים בעיתונים השונים,
עומד בראש התור. אבל גם שרים שיש

להם פחות כאריזמה וכסף (ולא תמיד קל
להבחין בין זו וזה) יכולים להרשות ל עצמם
כסה כתבלבים פרטיים בשולי העי תונות,
על־חשבון משלם־המיסים.

נאשר גורדה שטה בגונדולה
ך א !מכבר הזדעזעה הגברת גולדה
/מאיר כמה פעמים, נוכח הביזבוז
הנהוג בממשלתה.
פעם הזדעזעה כאשר סיפרו לה בהס־תדרות
שמנהלים מסויימים של חברות
ממשלתיות מקבלים משכורת של אלפי
ל״י לחודש.
היא ביקשה וקיבלה רשימה מדוייקת,
ממנה נסתבר כי שכר המנכ״לים הממשלתיים
האלה מגיעה עד ל־ 7000ל׳׳י לחודש
ברוטו, פי חמישה יותר משכר חבר־כנסת.
חלק־הארי של משכורת זו חוזר, כמובן,
ישר לאוצר, בצורת מס־הכנסה. אני משער
שרק שליש מזה נשאר בידי המנכ״ל,
כדמי־כיס.

כדור שכלכלת המנב״ל אינה על
משכורתו. הוא חי על השכון ההוצאות
— מכונית־פאר, נהג, מים־
עדות, בתי־מלון, נסיעות לחו״ל
עם משפחתו ו/או מזכירתו, משכורת
לידידתו, ופו׳ ופו׳.
אם כן, מדוע לו משמרת ענקית כזאת,
שממנה נשאר רק חלק קטן?

גולדה לא תכין זאת. אכל זה
די פשוט: בכוה מקבל המנכ״ל
פיצויים, לפי משכורתו האחרונה,
ולפיצויים יש חישום אחר של מס־ההכנסה
מאשר למשכורת.
אחרי שיסתלק מעבודתו (מפגי שמצא
מקום בחברה פרטית, שהוא עשה לה
טובה בהיותו מננ״ל; או מפני שרב עם
השר האחראי עליו! או מפני שחוסר־הכשרון
שלו הגיע לממדים בלתי־נסבלים
אפילו בממשלת ישראל) ,הוא עוזב עם
רכוש גדול.

•1x1ולגבר־ וג*נ^ך ארב
הםיגרים רזוחובלוד־״נז
באיכות רז־ו-גונלדז :

מבחר גז־נליס ו סו גי ם
ולרזנאורז כד נלוזות !
•בוא והפצה בלעדי ת ביעוהאל:

ד גי.

כל יותר מכל היתר, גולדה מאיר
מזועזעת, כך אומרים העיתונים, מפרשת
מישבן הנשיא. היא ביקרה במישכן,
וזד, היה נורא.

אבל גולדה אינה משלמת את
החשבון. את החשכון משלם האזרח.

מבצע
פאות

וזהו החשבון: המישכן תוכנן במחיר
000 .2.000ל״י. הוא הושלם במחיר
000 .5.000ל״י. אבל אין הוא ראוי לייעודו.
כדי להתאימו, איכשהו, צריכים להשקיע
עוד כמה מיליונים, מכספי משלמי־ד,מיסיס
בשכונת־התקווה ובמוצררה.
אין טעם להתווכח על טעם וריח. אבל
אפשר להתווכח על כסף.

״אלפי״

ב־ 89ל״י
המבחר הגדול ביותר בארץ

היה למדינה נשיא שגר בצריף.
על ק* היתה גאוות המדינה, וכל
אורח זר התרשם מכך.

בפאות אלפי
רמת־גן

הנשיא מת, ובא במקומו נשיא שגם הוא
אדם צנוע בהליכותיו. קשה לתאר שהנשיא
זלמן שזר ורעייתו ירגישו את עצמם בנוח
במישכן יומרני, שעלה הרבה מיליונים.

רח׳ ביאליק ,36
טלפון 734619 :
אוטובוסים .66 ,61

השאלה היא: איזה מוח משוגע
העלה על דעתו הפגומה שככלל
דרוש, כשעה זו, היכל מפואר, כדי
לשכן כו את נשיא-המדינה — אדם
שכל מעמדו הוא סימלי וחינוכי?

1מ וקדמות
קורסי ערב למועד אפריל אוקטובר 1972
נפתחים השבוע
תוכנית ההטבות לתלמידינו :
* ביטוח לימודים * אפשרות פיצול
* אפשרות לימוד מקצועות בודדים
* שכר הלימוד — כבשנה שעברה
+תקצירים וחומר עזר — חינם
פרטים והרשמה: בשעות 5—8 ; 9—1

1 3ליטכ 1י ק 1

ברנר 17

היתר

כששמעה זאת,
מזועזעת.

ממש

ולמה הייתה מזועזעת? מפני שמעולם
לא ביקרה במיסעדות כאלה. כך הצהיר
דובר הממשלה.

אך מה אפשר לעשות, ושבועון
מסויים זה פירסם, כרוב רישעותו,
תמונה של גולדה מאיד וידידה לו
כויאר כמיסעדה ירושלמית, שכה
ארוחה צנועה לזוג עולה יותר ממאה
ל ״י ז
ומה אפשר לעשות כשאפשר לפגוש מדי
פעם את גולדה בסיסעדת גונדולה בתל-
אביב, ששם המחיר דומה? אפשר — אם
יש לך די כסף, ואם הפרצוף שלך מוצא
חן בעיני הגורילות בכניסה.
יתכן שגולדה אינה מסתכלת בחשבונות.
כנאה לאשה צנועה ועממית, לא תסתכל
בפיסות־נייר כאלה. בשביל זה יש פקידים,
אחרי הכל.

אכל היא יכולה ל-טאול את משה
דיין, שהוא מומחה גדול למיסע־רות
יקרות. ועוד כמה וכמה שרים
אחרים, שמומהיותם אינה פדות
מופלגת__ .
(אולי כדאי פעם לערוך ביניהם תחרות
גסטרונומית, כדי שמשלמי־המיסים ייהנו
קצת מן ההשקעה שהשקיעו בפיתוח הטעם
הקולינארי של שריהם ופקידיהם).

נשיא בצריף וצלם בהיכל

חיפה, בי נ ד כיאנו , 2דו. ד , 1967 .ט ל פון. 60551 :

לא, גולדה לא תבין זאת. כשם שלא
הבינה איך יכול פקיד ממשלתי לאכול
במיסדעת־פאר, במחיר 100ל״י הארוחה,
על־חשבון משלם־המיסים.

חיפה

ביאליק 12
תלפיות 19
שמריהו לוין 30

בר־כוכבא 1

רק מי שחי בישראל־של־מעלה, ומי
שאיבד זה מכבר כל תחושה למה שנעשה
בישראל־של־מטה, יכול היה לחשוב ש-
נשיא־בהיכל עדיף על נשיא־בצריף, וייטיב
לסמל את המדינה.

אכל להעכרה עצמה יש משמי

עות. הנשיא מועכר מישראל-של-
צריפים לישראל־של־היכלי-הפאד,
מארץ האזרחים לארץ האדונים.
פשר להצטער על כך שגורל זה
נפל בחלקו של זלמן שזר. מוכרחים
להצטער שבעתיים על גורל דומה שנפל
בחלקו של דויד בדגוריון.
האיש ברח לשדר,־בוקר. הוא רוצה
לנצל את שארית ימיו כדי להעלות בחיפזון
על הנייר את כל הטעון, לדעתו,
להישמר בזיכרון הדותת.
הוא סולד ממבקרים, הגוזלים את זמנו
היקר. הוא מתעב נאומים, מפי עסקנים
שהוא בז להם מעוסק נפשו, מפני שהוא
מכיר אותם היטב מזמן — מהזמן שבו
השרים דהיום, הבאים אליו במסוקים,
היו מזכירים במועצת פועלי עפולה, ורכבו
על אופניים מושאלים.

והנה מטרידים את כן־גוריון כצורה
כדתי-נסכלת, בהילולא יקרה.
את רוגזו של בדגוריון יכול היה כל
אזרח לראות על מסך־ד,טלוויזיה, כאשר
הסתיר האיש רק בקושי, במאמץ עילאי
ובולם של התאפקות, את דעתו על אורגיית
הצביעות ותשפוכת הפיספוטים של גמדים
אינטלקטואליים, בעלי חשיבה אפסית
וחשיבות נפוחה.

אם כן־גוריץ סוכל זאת, זה עניינו•
השאלה היא מדוע מוכרח האזרח
לסבול שיוציאו על חגיגות
אלה וספיחיהן בעשרים מיליון לירות
מכספו?

כפיר אריות במאה אלף ל
ך* מדינת ישראל יש עוני, יש גבול^
הרעב, ויש גם רעב ממש.
יש קיצבת־זיקנה, שאינה מספיקה לכלכלת
חתול. יש שכונות־עוני, שאינן מתאימות
למגורי כלב. יש אנשים הגוועים
במסדרונות של בתי־חולים, מחוסר יכולת
הרופאים והאחיות לטפל בהם.
יש שכר מוקפא, שערכו הריאלי יורד
בהתמדה. יש שביתות של התמרמרות,
ויש הפגנות של זעם.
באותד, מדינת ישראל יש אדם שהחליט
להקים, בפתח מישרת, פסל של. כסיר,

שיהיה כולו חצוב בסלע.

האיש הוא שפיר המדינה. הפסל
יוקם על חשבון המדינה. הוא
יעלה — לפי אומדנה ראשונה —
100,000ל״י. מאה אלף לירות.
סכום פעוט, בהשוואה להצעות־תקציב
של 20 מיליארד.
אבל פסל בא לסמל משהו. ופסל זה
באמת מסמל.

הוא מסמל את המצב כמדינה,
שסו צריכה הממשלה לפטר את
העם. או להיפך.
העולם הזה 1780

דת ולאום: יהודי

זוהי תעודת הלידה שהוצאה לפני שבעה חודשים
על ידי משרד הפנים, לשיבנה מור, שנולדה למשפחת
״עברים ישראלים״ בדימונה. בסעיף הדת והלאום, נרשם בפירוש, כי הנולדת היא
יהודיה. עתה, כשמתכוונים לגרש את בני הכת הכושית מדימונה ומישראל, מתכוונים
לשלול מהם גס את יהדותם, למרות שהם עצמם לא טענו מעולם כי הם יהודים.

ס בו ת בנים ברוד

(מימין),

^ רבע

באנשי

משטרת

מאות

ישראל,

שבעים

18 הכושים שגורשו השבוע מלוד, נפגשו
בבואם לשדה התעופה בנציגי עדתם מדימונה
ובאליהו מדון, שניסה למנוע התפרעויות.

להתייחס אליהם כאל אפיזודה חולפת.
ניתנו להם תעודות טיפול של משרד
הקליטה, ניתנו להם שיכוני עולים בדימונה,
ומשרד־הפנים של המפד״ל אפילו
רשם את ילדיהם שנולדו בארץ כיהודים,
כפי שמוכיחות התעודות הנמצאות בידי
״העברים הישראליים״.
רק כאשד התברר שהמושבה הכושית
בדימונה התרחבה תוך שנתיים לכמה

ורק כאשר הסתבר שצפויה
כמה אלפי משפחות כושיות
אותה כת יעל הארץ, הוחלט
שסממני הגזענות נדפו מ
מאות
נפשות,
הסתערות של
נוספות מבני
על המדיניות
מנה.
ריח הגזענות לא נדף מעצם הגירוש,
שכן מדינה רשאית לקבוע את מי היא רוצה
לקבל לתוכה ואת מי לא, אלא מהטענות
וההסברים בהם נומק הגירוש.

ותשע

שנים אחרי גירוש ספרד — מאורע
שנחרת לדראון בהיסטוריה של העם
היהודי, שכן סימל את שיאה של ההפליה
הדתית והגזעית שהתבטאה בגירוש בני־אדם
מארץ בגלל דתם — נקטה מדינת
היהודים בצעד דומה. מבחינת משמעותו.
בשבוע שעבר גורשו מישראל 18 נפשות
(שלושה זוגות ו־ 12 ילדיהם) ,שעות
מספר אחרי שהגיעו אליה. הם לא גורשו
מישראל בגלל עברם הפלילי, או
משום שהם עלולים להיות סכנה לציבור.
הסיבה לגירושם היתד. אחרת: הם גורשו
מפני שהיו כושים ולא יהודים.
מובן שזאת לא היתר. הסיבה הרשמית.
הנימוק שניתן לגירושם היה היעדר אמצ עים
כספיים וחשש פן יפלו למעמסה
על הציבור. ההסבר הרשמי, שלא ניתן
למגורשים אך פורסם בהרחבה בישראל,
היה החשש שנפל פתאום על מנהיגי המדינה,
מפלישה כושית המונית, מנסיון
התנחלות המזכיר בשיטותיו את צורת
ההתנחלות הציונית בארץ בראשיתה.
מה שנראה בתחילה כאפיזודה חולפת,
כנסיון של בת דתית קטנה להגשים את
מאוויר. הדתיים בישראל דווקא, גדל פתאום
והתנפח למימדים של סכנה. אבל
מאחורי כל ההסברים למיניהם הסתתרה
עובדה יסודית אחת: השנאה הגזעית
קיימת גם בישראל. היא לא היתד. הגורם
הישיר לגירוש הכושים בני כת ״העברים
השחורים״ — הטוענים כי בניגוד ליהודים
שהם צאצאי שבט יהודה, מייצגים
הם את שאר 11 שבטי ישראל — אבל
היא גרמה ללא ספק לצורת הטיפול בבעיה
זו, שהיא חמורה כשלעצמה.
הרגשות הגזעניים, עד כמה שיראה הדבר
מוזר, הם שגרמו גם להולדת הבעיה.
כאשר הגיעו, באוגוסט ,1969 ראשוני בני
הכת לישראל, אחרי שגורשו מליבריה,
היה זה החשש מפני הצגת ישראל כמדינה
גזענית ברחבי העולם, שהכתיב
את צורת הטיפול בכושים אלה. במקום
לקבוע מייד עמדה החלטית לגביהם, ניסו

העולה דווה גילאנד ש.״י(6

בריה, זכתה בכרטיס טיפול של משרד הקליטה ונשלחה לקליטה

בדימונה. אז חשבו אנשי משרד הקליטה כי תהיה זו תופעה חד
פעמית, הסכימו לקלוט את העולים הכושים כאילו היו יהודים,
מחשש כי גירושם יעורר את זעם המדינות האפריקאיות נגד ישדאל.

צפויה לגירוש ־ד״

שבעת החודשים, שנולדה בבית־החולים
המרכזי בבאר-שבע. ונרשמה כיהודיה.

1 11 1 \ 1ן ! 1 ¥ד ״ ראש קבוצת העברים־הישראלים שגורשה השבוע
מנמל־התעופה בלוד, אחרי שהגיעה לשם במטרה

להצטרף לאחיה בדימונה 18 .האנשים שבקבוצה הוחזרו לארה״ב, שם הצהיר ראש
הקבוצה, קול אדוניי .״הישראלים הם גזענים. אבל אנחנו נחזור לישראל

״פה יהיה רצח!

אשתו של ראש קבו-
\ 71111 ״18
צת העברים הישרא1
11X1 1111
לים• בין שאר התכשיטים שעיטרו את
גופה, בלט במיוחד מגן־דוד מוזהב.

אות קיו : 1971 מגו־דוו

ה״ ,8שמגן־דוד טבוע על מצחה פדי לסמן א
יחד עם הוריה, מסמלת את הבעיה החדי

יהיה אסון!

יהודה יפת, מזכיר מועצת
פועלי דימונה :״אני לא מפחד
מהכושים, כי לא פחדתי גם מערבים. אבל המצב
חמור. פה יהיה עוד רצח. אמרתי זאת לשר-הפנים

ז׳קלין אבוטבול , 12 ,תו שבת
דימונה :״הם מפריעים
לנו לחיות. גם המשטרה מפחדת מהם. הם מנקים
מזרונים בחדר המדרגות. הם מלאים פישפשים ! ״

.פישפשיס!

ך ׳ 1 1י אברהם אלימלן, רבה הראשי
של דימונה, יליד מרוקו, אומר:
״ ! 111 111 /
הם לא מעניינה של הרבנות. זה עניין הממשלה. אסור
בכלל לקבל אותם, כי הרי הם בכלל לא יהודים ! ״

זוהר ידין:

)£ג 0 0 1א [ ס
רשימה זו של העיתונאית הידועה נפסלה לפירסום בעיתונה.
יום אחד הגיעו לעיירה הקטנה דימונאפלייס, שבדרום ארצות״הברית,
חמש משפחות יהודיות.
כמה שבועות לאחר מכן, ביום הראשון בערב, ישבו תושבי דימונאפלייס
מול מסכי הטלוויזיה, וצפו בחרדה בתוכנית האהובה ״יומן השבוע״ של
שדרן הטלוויזיה המקומית, מייק לורי :
״כבר ביום הראשון לבואם של היהודים לדימונאפלייס שלנו״ ,שידר
מייק לורי ,״חשותושבי המקום הוותיקים, כי נטע זר וארסי פלש לתוכם !
היהודים לא באו לדימונאפלייס כדי להתמזג עם תושביה ! הם באו להשתלט
על העיירה שלנו ! !
״שאלתי״ ,המשיך קריין הטלוויזיה ,״את אחת מתושבות המקום הוותי קות,
גברת אליטון, מה דעתה על השערורייה המחפירה הזאת. והרי תשו בתה
הכנה :
״הם פשוט מזוהמים, היהודים האלה ! הם מטריחים נורא ! במיוחד
בין השעות 10ל־ 12 לפני-הצהריים, כשאני רוצה לישון
״אחר-כך ניגשתי אל מיטטר ג׳ונטון, מנהל הסופרמארקט שלנו. הרי
הוא לפניכם.״
האלה מדימונאפלייט רעם קולו הקוצף
את היהודים
״צריך לסלק
הקטן ,״הם שודדים, הם לא קונים אצלי כלום !
של ג׳ונסון מבעד למסך
חוץ מזח הם גם צלבו את ישו, אבל על זה כבר דיווחתי לשריף ! ״
״שריף רוג׳רס,״ המשיך מייק לורי בשידור ,״שעימו שוחחתי במישרדו,
ניראה מודאג ביותר, ובצדק. שימעו נא אותו!״
״מאז הגיעו היהודים לדימונאפלייס,״ הופיע על המסך השריף נשוא-
הפנים בקול מבשר־רעות ,״נעלמו החוק והסדר מהעיירה שלנו ! רק אתמול
גנב אחד מהם, אברהם אמזלג, גפרור משומש, שמצא על המדרכה ושהיה
שייך, מתברר, לדוקטור הופקינס, שהצית בו סיגרייח שעה קודם לכן! כמו
כן נודע לי כי היהודי פרוספר אבוטבול, שהגיע לעיירה שלנו לפני שבועיים,
נחג לשחוט ילדים נוצריים במולדתו מארוקו לחג-הפסח
״וזה לא הכל!״ המשיך השריף בחומרה ,״הדוור גילה לי, כי הם מקבלים
מכתבים ! החלבן אישר בפני בשבועה, שהם שותים חלב ! והספר הודיע
לי, כולו מבוהל, שהם מסתפרים ! רבותי, דימונאפלייס בסכנה ! היהודים
רוצים לגרש אותנו מארצנו ! ״
״ועכשיו, צופים יקרים,״ הופיע שוב הקריין לורי על המסך ,״אני עובר
לשוחח עם אחד היהודים האלה, יעקב בוזאגלו, שכפי שהנכם רואים הוא
שייך לגזע נחות״דרגה והוא שחום־עור, גנב מלידה, ורמאי. ובכן, מיסטר
בוזאגלו, זוז קצת מהמיקרופון, בבקשה ! נודף ממך ריח איום
״אני ...אני ...בסך הכל.״״ גימגם בוזאגלו מול צופי״הטלוויזיח הרותחים.
״כן, יודעים, אתה יהודי מטונף!״ צחק השדרן, לורי, והמשיך לשאול:
״ומה אתה מחזיק ביד!״
״זה לולב!״ השיב בוזאגלו.
״כפי שאתם רואים רבותי,״ פנה שוב לורי לצופים ,״מודה בפני בוזאגלו
ללא בושה, כי הוא מחזיק בידיו רובה קטלני, הנקרא בשפתו לולב, וכי
מטרת בואו לעיירתנו היא לנשל אותנו בכוח הנשק מאדמתנו ! מיסטר בו־זאגלו,
לא איכפת לך בכלל שלא רוצים אותך כאן ! ״
״אמריקה היא ארץ החרות, ומיקלט לכל העמים הנרדפים ! באתי לכאן
לחיות בשלום ובשקט השיב בוזאגלו.
״שמעתם, רבותי פנה שוב לורי הנסער לצופים ,״מיסטר בוזאגלו חשף
בזה הרגע את פרצופו האמיתי, ומודה בשחצנות יהודית טיפוסית, כי דימו-
נאפלייס שייכת לעמו בלבד ! ולנו אין כאן שום זכויות
״ועכשיו, מיסטר בוזאגלו,״ המשיך השדרן בקול מנצח ,״נודע לנו, כי
ילדיך אוכלים ביצה בבוקר ! מה יש לך לאמר על זה ! ״

״זה נכון,״ השיב בוזאגלו.
״אזרחים יקרים, במו אוזניכם שמעתם הרגע,״ המשיך הקריין לורי בזעם

ךךך 1ך ן ״ אומר יחזקאל
כהנא, חסיד מתל־
: |71 1
אביב :״צריך קודם לחקור בזהירות אם
חם יהודים, ואז להחליט אם לגרשם!״

על מצח כושי

.גיע

אמונתה, שגורשה השבוע מישראל, אליה הגיע
; המסעירה באחרונה את החברה הישראלית.

דימונה עצמה אין סימני מתיחות. עיר העולים
הדרומית אינה נראית כאילו היא עומדת על
התלקחות. יתכן שלרבים מתושביה היו גם עוד
שבועות מספר טענות נגד התושבים הכושים
העיר, אבל הם היססו להשמיע אותן בקול מחשש
יאשימו אותם בגזענות. מסתבר שזו האשמה שאין
ם הרוצים להסתכן בה. אבל מרגע בו גילו תושבי
וגה כי המדינה היא נגד העברים־הישראלים הש ים,
כי מגרשים אותם כבר בבואם לנמל התעופה
ר, וכי שר הפנים עצמו יוצא בפומבי נגד הכנסתם
ץ ! מרגע בו שמעו בטלוויזיה כי הכושים אינם
״קוריוז״ ו״בדיחה״ ,הותרו כל החרצובות.
ופתע הסתבר שלרבים מתושבי דימונה יש מה
־ בנושא. השנאה שלהטה בהם, ואותה נאלצו
א כל הזמן מחשש מה יאמרו עליהם, פרצה החו־אי־אפשר
היה שלא לגלות בה את כל הסממנים
ייינים של השנאה הגזענית, המעורבת בדיעות
מונות תפלות.
אש-עיריית דימונה דרש כי יציבו שוטר בפתח
ו, מפחד נקמת הכושים. יהודה יפת, מזכיר מועצת
וי דימונה, הוא אמיץ יותר. אומר יפת :״אני לא
:ד מהם. לא פחדתי אפילו מהערבים כשנלחמתי
נ. הייתי קצין בצה״ל. אז למה שאפחד מהכושים
ה. אני לא פוחד כדי שאבקש את שמירת המש .:אבל
המצב הוא חמור. כאן עוד יהיה רצח
אסון אחר. הם מאוד רעבים הכושים האלה, וכש־
1הוא רעב, אז
ופת אינו מסתיר :״יניתי לשר-הסנים, ביקשתי
!משלה שיוציאו את הכושים האלה מדימונה. כי
עלולה להיות התנגשות דמים חמורה מאוד בין
כי דימונה לבין הכושים. תהיה שפיכות דמים.
הממשלה רוצה למנוע את זה, אז שהיא תחליט
הם יהודים או לא. אם הם יהודים שיתנו להם
־ במקום אחר, לא בדימונה.״
(הוושד בעמוד )22

* 1ה 1 1 \ 1111ן ״ יהושע אדרי,
23 מעפולה:

בל בל יהודי שרוצה לבוא ארצה. גם
דים. אז מדוע לא להשאיר אותם

חייל בן
״יש לקחם
יהובארץ

..למה לימול?״ ג גי

האמריקאית ליזה, בנמל התעופה בלוד.
היא לא הבינה את עניין חמילה.

דוווו ״ סבור יחיאל
מנצור, נהג

מונית בן 26 מרחובות האומר :״אסור
לקבל פרזיטים. חם לא רוצים לעבוד!״

גזענו ת?

דוד נוסבאום
נת-ים סגור 3ן
״אני מעדיף לא לומר מה אני חושב
כל הבעיה, בדי שלא יאשימוני בגזענוו

וווו!

במדינה

(המשך מעמוד )21
למה? נשאל יפת, האם מפני שצבע
עורם שחור?
״לא!״ הוא משיב ,״אצלי לא יחשוב
איזה צבע יש לעור. עובדה, הם באים
אלי, לבקש עבודה ועזרה רפואית. אני
נותן להם מה שהם שמבקשים, כולל עזרה
רפואית ללא תשלום. אבל אני אינני רוצה
להיות אחראי על מה שיקרה פה. אם לא
יוציאו אותם מדימונה יהיה כאן אסון
גדול מאוד!״
״אבל אתה תובע להוציא אותם מדימונה,
מדוע אינך רוצה בהם בעיר?״
נשאל יפת.
״אני אגיד לך,״ אומר יפת ,״רציתי
כבד להרביץ לאחד מהם כשביקרתי בדירתו.
הרגשתי מימש שאני מתפוצץ.
הוא אמר לי: תוך שש שנים אנחנו נהיה
בישראל שניים־שלושה מיליון. אז אנחנו
נבוא לחקור אותכם! מדוע לא להאמין
להם? הם אומרים מה שהם חושבים. הם
מכריזים שהם ׳נגד חוקי המדינה. הם לא
מכירים כלל בחוק. הם מאיימים עלינו
שבבוא היום יגמרו איתנו את החשבונות!״

ץ* ושבת ה״עבירים

השחורים״

]_ /מרוכזת באחד הבניינים במרכז
הקליטה של הסוכנות בדיימונה. השכונה,
שכונת הנצחון, היא שכונה מודרנית ויפה.
מאז גירוש ה־ 18 מלוד, מורגשת
אווירה של מתח בשכונה. הכושים, החלו
להיות מושפעים מההסתה הרשמית נגדם
בטלוויזיה ובצינורות התיקשורת הממלכתיים
האחרים. הם חוששים פן יגשימו את
האיומים ויגרשו גם אותם.
דק בהמלצה אישית של מכרים מקרב
בני הכת, ניתן לחדור עתה למבצרם
ולשוחח עם כמה מאנשי הקבוצה: מיכאל
ישראל, גבריאל הקטן ואלחנן. תחילה הם
משמיעים כמה סיסמאות :״אתם כולכם
שקרנים! הדמוקראטיה אצלכם היא בדיוק
כמו בארצות־הברית !״ או ״אתם כולכם
כמו גולדה!״ הם מדברים עברית טובה.
שאלח: אם יכירו בכם כאזרחים, האם
תסכימו ללכת לצה״לז
מיכאל ישראל (בכעס והתרגשות):
מדוע השאלה הזאת? אני לא ייודע ...עכשיו
איני יכול לענות.
אלחנן: המדינה אינה רוצה אותנו,
אז איך רוצים שנלך לצה״ל?
מיכאל ישראל: איך אתה יכול
להבין אותנו? אנחנו רעבים ואתם לא.
שאלה: מה העמדה הפוליטית שלכם?
האם אתם סבורים שישראל צריכה להמשיך
להחזיק בשטחים שנכבשו במלחמה?
מיכאל ישראל: מדוע אתה שואל
שאלות כאלה? אתה אמרת שאתה חבר...
שאלה: מה צורת התפילה שלכם?
גכריאל הקטן: זה יעניין פרטי. אני
לא שואל אותך איך אתה מתפלל ואם
אתה מתפלל. כל אחד מתפלל בליבו. זה
העיקר.
מיכאל ישראל: אתם היהודים מתפללים
לאבנים. מתפללים לאבני הכותל

בשירה וריקודים במיקצבים אפריקאיים באו בני עדת
״הישראלים השחורים״ לקבל אה חבריהם בנמל־התעופה
בלוד. השלט אומר: ברוכים הבאים מגלות.״ אבל בני הכת הנוספים שהגיעו — גורשו.

ועדת סברה

משפחות, כתריסר נפשות. רק אלחנן מתפרנס.
רווחיו: כ* 300ל״י לחודש.
המותרות המעטות שהם מרשים לעצמם
הם בקבוקי הבירה. ערימות של בקבוקי
בירה ריקים נערמות בכל דירה. הילדים
נקיים ,׳ממושמעים ואינם פרועים יותר
מילדים אחדים בשיכון.
בכל זאת שוררת עתה אווירה של ציד
מכשפות בשכונת הנצחון. לכל אחד יש
טענות נגד ״השחורים״.
מסבירה רווה ועקנין, ילידת מארוקו,
בת ,23 אם לשני ילדים :״אנחנו לא
יכולים לחיות ככה. אי־אפשר לנוח. הם
מסתובבים כל הזמן ברחוב, בין הבתים.
לפעמים עד ארבע לפנות בוקר. או שהם
מתכנסים כ 15-איש בדירה ומתחילים

אתם חיהווים מתפללים דאב]ים.
זה אסוו. אנחנו מתפללים בליבנו.
בירושלים כאילו היו כוח עליון. זה אסור.
בתנ״ך כתוב שזה אסור. אנחנו מתפללים
בלבנו.
שאלה: אומרים עליכם כאן בדימונה
שתשתמשו בכוח במלחמתכם. אמרו שעלול
להתרחש רצח ושפיכות דמים..
גבריאל הקטן: זה הכל שקר. אין
לנו טנקים. אין לנו רובים כמו שיש לממשלה.
איך אנחנו יכולים להילחם?
אנחנו לא נשתמש בכוח, אנחנו לא משוגעים.
העליון הוא יילחם איתכם.
שאלה: אמרתם לעתונאי אחד, והוא
כתב זאת, שבבוא היום תגרשו מהארץ את
כל היהודים...
גבריאל הקטן: זה לא נכון. זה
שקר. מי שירצה להישאר ולהאמין בכוח
העליון הוא יישאר.

^ לחנן, כושי ענק כבן ,30 הצי
טרף לבני כת ״העברים השחורים״
בדימונה לפני כשנה. בדירת שני החדרים
שלו מתרוצצים כל הזמן ילדים. בחדר
האורחים מוצבות שתי מיטות סוכנות
ושולחן עבודה גדוש כלי עבודה ועורות.
אלחנן מרחיב את בית־המלאכה שלו.
הוא מייצר דברי עור, כמו ארנקים.
בפינת החדר ניצב ארגז גדוש ירקות
*כל המינים. בדירה מתגוררות שלוש

לנגן ולשיר. הם מרביצים נורא לילדים
שלהם. לא הייתי מגרשת אותם, אבל לפחות
שיעבירו אותם למושב, או לקיבוץ...״
ז׳קלין אבוטבול ,23 ,מספרת כי מהמז־רונים
של הכושים, אותם הם מנקים בחדרי
המדרגות, יוצאים פישפשים.
״ראית פשפשים?״
״לא, אבל אני בטוחה שהיו ...כולם
אומרים...״
עולה חדש מארגנטינה, המסרב לגלות
את ישמו :״אני פוחד מהם. לקחתי את
אחותי מבית־הספר ששם לומדים הילדים
שלהם. היא חתיכה ואני מפחד עליה.
אני מכיר אותם עוד מחוץ־לארץ.״
אמר יצחק פרץ, סגן ראש־העיר :״המצב
באמת חמור. אמרנו לממשלה. זה
לא יוכל להמשיך ככה עוד הרבה זמן.״
אומר על זה גבריאל הקטן :״אנחנו לא
נלך מפה. יכל יום יותר קשה לנו לחיות
כאן. אבל לא נעזוב את המדינה שאלוהים
ציווה עליגו לחיות בה.״
מוסיף חברו אלחנן ואומר :״תראה איך
משקרים את כל הארץ. הממשלה שקרנית.
שר־הפנים שקרן. הוא הודיע לעתונות שאנחנו
לא יהודים ושלא מכירים יבנו כיהודים.
הנה תעודות שמשרד הפנים
מכיר בילדים שלנו, שנולדו כאן כיהודים.
אבל עכשיו השר חוזר בו.״
ליד מרכז הקליטה בדימונה גי-

צב יחזקאל כהן. הוא כבר אינו
תושב דימונה .״אתם יכולים לפרסם את
שמי,״ הוא אומר ,״עכשיו כבר לא איכפת
לי. הייתי מנהל אדמיניסטרטיבי של
בית־הספר כאן. אשתי מורה. נאלצנו לעזוב
את דימונה בגלל הפלייה עדתית.
למה? מפני שאני ווזווז — אשכנזי! כן,
ככה זה. ס/ס 60 מתושבי העיר הם יוצאי
צפון־אפריקה 207 עולים מהודו. הנותרים
מתחלקים בין בני עדות אחרות.
מרגישים כאן מתח עדתי באוויר. לא פלא
שהכושים הסתגרו בגטו משלהם. לא רוצים
אותם מפני שהם כושים, כשם שלא
רצו אותי מפני שאני אשכנזי.
״מדוע לא נותנים להם דירות? מדוע
מביאים אותם למצב של רעב? יש מספיק
דירות בדימונה לתת לכולם.״
ץ הו אולי שורש הבעיה. קל ליצור אן
ווירת פחד במדינה כשמאיימים בפלישה
של כמה מיליוני כושים. אבל זה עדיין
רחוק מכך. שום אסון לא יקרה למדינה
אם כמה מאות בני כת כושית יתיישבו
בה, כשם שלא קרה שום אסון כשבני
כת מיסיונרית גרמנית התיישבו בסביבות
זכרון־יעקב וטבעון. נגדם לא סערו הרוחות
כל כך.
אבל י ההיסטריה והפאניקה שאחזו ב־מדינה
לרגל הפרשה, הם חסרי כל פרופורציה.
הם מעידים רק על ׳מצפון רע.
קשה להאמין, אבל זה כך. הנה למשל,
קטע שפורסם השבוע בעתון עברי. אלי
אייל ,׳כתב מטריב, כתב רשימה בעתונות
ביום שישי השמיני בחודש על ״חומר
נפץ בדימונה.״ באותה רשימה הוא מסביר
כי רק אחרי שאנשי כת ״העברים
השחורים״ יעברו עבירות פליליות, ניתן
יהיה להפעיל נגדם סעיפי חוק המאפש רים
לגרשם.
והנה, מספר אייל, היו כסה מקרים ש הכושים
בדימונה כבר עמדו לעבור עבירות
פליליות, לספק בכך לשלטונות עילה
לגרשם, אבל ברגע האחרון נרתעו.
זה כבר נעלה מבינתו של אלי אייל,
והוא שואל בפליאה גדולה :״שאלות אחרות
ללא תשובה חדה וחלקה: מדוע הם
נסוגים ממש כאשר עומדים להאשימם
בפלילים? מה חששם להפר את החוק?״
באמת לא יפה. הרי הם פושעים שצ ריך
לגרשם. אז למה אינם משתפים פעולה
ומספקים את ההוכחות לכך?

(המשך בעמוד )15
חייל־אוויד עצום• בירושלים לא התרגש
איש מחוסר ההזמנה האיראנית. כי
הכל מבינים כי היחסים המעשיים עם
איראן חשובים לאין ערוך יותר מכל
הפגנה פומבית של ידידות.
כי איראן אינה רק מדינת־נפט חשובה.
היא עומדת להיות המעצמה החשובה
ביותר במרחב כולו, מבחינה מדינית וצבאית
כאחת.
גורל זה, נכפה עליה בגלל נסיגתם
הסופית של הבריטים, השנה, מאיזיור ה־מיפרץ
הפרסי(שהערבים מתעקשים לקרוא
לו ״המיפרץ הערבי״) .נוצר חלל ריק של
כוח — וקיימת הסכמה אילמת במערב
שלתוך חלל זה לא ייכנסו האמריקאים,
אלא האיראנים, כדי למנוע חדירה סובייטית.
השאח
מתכונן לקראת התפקיד מזה כמד,
שנים בשקט. הוא בנה חיל־ים גדול וחיל־אוויר
עצום, הרחיב את שאד זרועות
צבאו. הוא הודיע מראש כי הוא עומד
לשגר צבא זה לכיבוש כמה מאיי המיפרץ,
ברגע שהבריטים ינטשו אותם. גדודי הצנחנים
כבר מוכנים לכך.
ביתור ימול כיתור בד בבד עם
הפעילות הצבאית, הקים השאח רשת
מסועפת של פעילות מדינית בחוף המערבי
של המיפרץ, בנסיכויות־הנפט של חצי־האי
ערב.
סוכניו יצרו קשרים הדוקים עם ממלכת
עומאן הסמוכה, שבה נטושה מלחמת־אזרחים
ממושכת. השאח תומך בשולטן
הפרו־מערבי, המתקדם קצת יותר מקודמו
שהופל במהפכת־חצר, והלוחם נגד לוחמי־הגרילה
של תנ׳ועת־שיחרור שמאלנית.
ביקורו של סאדאת אצל השאח, שעליו
הכריז גמאל עבד־אל־נאצר מלחמה בשעתו,
היא הכרה רשמית בחשיבותה הגדלה
והולכת של איראן. ואף כי ישראל לא
תהיה נוכחת ׳בטכס המפואר העומד להפגין
חשיבות זיו לעיני העולם, הרי מערכת־היחסים
בין ישראל, איראן, תורכיה, אתיופיה,
אוגנדה, צ׳אד וכמה׳ מדינות אחרות
שמעבר לעולם הערבי, מהוות כיתור יעיל
של העולם הערבי המכתר את ישראל.
דיעות המלחמה לא
תסתיים לעולם!
דיעותיו של משה דיין מספקים תמיד
חומר מרתק, ואף משעשע.
כך, למשל, ציטט השבוע אחד ממערי־צי־האלילים
המקצועיים של דיין, שבתי
טבת, מה אמר משח דיין ערב מלחמת
ששת הימים, כאשר דובר על הרעיון
להגיע לתעלת־סואץ.
קבע אז דיין :״אם יגיע צה״ל לתעלה,
לא תסתיים המלחמה לעולם. המצרים לא
יוכלו להרשות לעצמם חנייתו של צה״ל
על גדת תעלת־סואץ, וגם ׳הסובייטים לא
ישלימו עם זאת. אפשר שאף יתערבו
באמצעים צבאיים עקיפים!״
דיין הסביר שהתעלה חיונית ליוקרתו
של נשיא מצריים, ודרושה לקשריהם של
הסובייטים עם תימן !וויאט־נאם. לכן הכריז
דיין :״שומר נפשו ירחק מהתעלה !״
היו אלה דברי־נבואה חיים, חבל שדיין
עצמו שכח אותם בשיכ׳דון־חנצחון. בגלל
התעלה נמשכת המלחמה זו השנה החמישית,
והסובייטים התערבו לא ירק באופן
עקיף.

״ידיד שלי סיפר דיעה אחרת
של דיין, לא פחות מעניינת, התפרסמה
השבוע מפי דויד בן־גויריון, בראיון שהעניק
לשבועון האמריקאי לוק (המפסיק בש בוע
הבא את הופעתו לצמיתות).
כשנשאל לדעתו על מלחמת ויאט־נאם,
השיב הזקן:
״תחילה הייתי נגד מלחמה זו. חשבתי
שזו שגיאה. אבל אז נסע לשם ידיד שלי,
המבין בעניינים אלה, והוא חזר וסיפר
לי את רשמיו ונתן לי את הסבריו. שמו
משה דיין. אז הבינותי שהאנשים הדוגלים
במלחמה זו יש להם סיבות מסויימות.
אבל בהתחלה חשבתי שזוהי שגיאה איומה.״
להחזיר ה כי ל! גם בראיון זה לא
שכח בן־גוריון לציין שבניגוד לדיין הוא
מוכן בהחלט להחזיר את שארם־אל-שייך,
יחד עם כל שאיר השטחים המוחזקים
׳(מלבד ירושלים והגולן) •תמיורית שלום.
אלא שבאורגיה הכללית של צביעות
סביב בן־גיוריון, שנמשכה גם השבוע, לא
הזכיר זאת איש.
המולס הזה 1780

אמנות
תיאטר 1ן למות לטובת מה!
המתאבד בתיאטרון העירוני בחיפה רוצה
מאוד להיות סאטירה. פוליטית, אבל מאחר
והוא נכתב עוד בשנות העשרים, כאשר
הסיסמה היתה סאטירה קונסטרוקטיבית
שאינה מזיקה (פי שמע שעושים חביתה
בלי לשבור ביצים?) ,חסרה כאן חריפות
המחאה של סולז׳ניצין, למשל. לעומת
זאת, מאחר והבמאי יוסף מילוא שינה
כהנה וכהנה במקור, ועידכן אותו, לא צריך
לבוא בטענות למחבר ניקולאי ארדמן.
המתאבד הוא סמיון סמיוניץ׳ ,קרוב-
משפחה רחוק של גוגול ויונסקו, פועל
מחוסר־עבודה, המחליט להתאבד, משום
שאשתו אינה מכינה לו פרוסות־לחם עם
נקניק בחצות הלילה. אבל חבל לבזבז
התאבדות, אם אפשר להקנות לה משמעות,
ומשמעויות למעשה שכזה, אינן חסרות.
האינטליגנציה, למשל, דורשת מסמיון

״והיה באחרית הימים / ,והרדיו ישמיע
לנו פיזמוניס עבריים /ולפיזמונים יהיו
מלים שאפשר יהיה להבין /ולחנים שלא
ידמו לכל הלחנים האחרים / ,ולמשוררים
יחיו נושאים /ולזמרים יהיו קול וכשרון /
והנגנים יידעו לקרוא תווים /ותינוקות
בית־ רבן לא יתביישו להאזין למיצעדיס/ .
ואז תקום תקווה גדולה בלב ההמון /
ואפשר יהיה לא להסמיק כאשר חותמים
על פיזמון״.
נבואת־שקר? הבלים שלעולם לא יתגשמו?
ייתכן. ואף־על־פי-כן ישנם אידיאליסטים,
משוגעים בודדים, אשר מזמן לזמן
מנסים להוכיח כי זה אפשרי. וחמשת
בני־החזון האחרונים בסידרה זו בחרו להם
את השם הקולקטיבי ״אחרית הימים״.

(הרי גם הם טוענות שהן מחפשות משהו
מיוחד).
״לא פחות מתוק, כי אם מוסיקה רצינית,״
מוסיף אלי מגן, וזוהר מספר :
״הנה, יש לי שירים שמחכים כבר ארבע
שנים במגירה. שירים של חנוך לוין, עם
אווירה ועם תוכן. זה אולי לא נעים לכמה
פחדנים במדינה הזאת להודות בכך, אבל
בארץ מפחדים מדברים מקוריים. ואפילו
אם אין הם שירים פוליטיים או אנטי-
מלחמתיים דווקא, הנה למשל אחד משיריו
של חנוך, סתם סאטירה עדינה
באווירה הרסנית:

על קברו שמו אבן קטנה
ועליה באמצע נכתב :
״מה גוסקינד היה איש קטן
״החיים עברו מעליו.״
״יש בארץ תופעה משונה,״ טוען זוהר,
״או שאתה מוצא זמר עם קול גהדר,
אבל מטומטם לגמרי ולא יודע להגיש
שיר, או שישנו אחד שמבין את המילים
ויודע להגיש, ולא יודע לשיר. ולשיר
שירים זה כמו להגיש יצירות קטנטנות,
וחשוב שישמעו את המלים אפילו, ואולי
עוד יותר חשוב, כשלא נעים לשמוע

האם •הם שפויים? למה משוגעים?
כי בקני־הסידה של הבידור הישראלי אפשר
לתאר אותם אך ורק כמשוגעים. וכי
מה אפשר לומר על נערה כמו מירי אלוני
(הקול שזימר את אחד ההימנונים של
השנה :״זה לא עובר, זה לא עובד, אולי
זה משהוא אחר,״) שכל אמרגן מוכן להבטיח
לה כוכבות מיידית, ולמרות זאת, היא
מתעקשת להופיע במיסגרת להקה שאם,
אכן, תזכה להופיע פעם בהופעות מסודרות,
תקבל ביחד עבור הופעה מה שמידי
מסוגלת לקבל לבד?
או בחור כמו גבי שושן, שהיה כוכב
שיער — האם הוא שפוי בדעתו כשהוא
מוותר על כוכבות בלעדית והולך להיות
״חבר־קיבוץ״ ,חלק מתוך קבוצה?
ומה אפשר לחשוב על אלי מגן, מי
ששר בזמנו את ״הבלאדה לעוזב קיבוץ״,
(בכף התקנוה) ונחשב לווירטואוז בנגינה
על בס, או צ׳רצ׳יל, אותו בחור בלונדי
שלפני עידן ועידנים (וזה כבר היסטוריה)
נתן את שסו ללהקת־קצב ונאלץ לעזוב
אותה כשהתגייס לצה״ל, והחוזר היום לאחר
השיחרור בהילה של גיטריסט מעולה?
האם לא יכלו שני אלה למצוא לעצמם
חלטורות שמנות ומצלצלות כיד המלך?
ולבסוף, זוהר לוי, מתופף שהירבה לנגן
בהקלטותיהם של אחרים, וחי טוב מאוד
מכך, שהתפרסם כמלחין מלכת האמבטיה,
שאיש לא שמע את פזמוניה, משום שהוח רמה
ברדיו, והפסיק כמעט לחלוטין כל
הופעה שהיא, כדי להתמסר לכתיבה והכנת
חומר אך ורק בשביל ״אחרית הימים״?

״המתאבד״
סובייטים +נקניק
שיכריז כי מעשהו אינו אלא מחאה על
דיכוי האמנות; הנשים מצפות שיודיע
כי מת בגללן, ואילו •הספסרים מצפצפים
על סיבת המוות, כל עוד הם מקבלים את
דמי־העמלה שלהם.
וכאשר כל אלה חולפים בפני סמיון
סמיוניץ /מתקבלת תמונה, מבודחת אם
לא יסודית, של הסובייטים בימי ארדמן.
הנהנה: בודו• בסופו של דבר, מה
שחשוב כאן יותר זה איך, ולא מה. לכן,
הנהנה העיקרי מן הפרשה הוא יעקב
בודו, אשר חי את דמותו של סמיון עד
הסוף, עד אשר קשה להבחין איפה נגמר
בודו ומתחיל סמיון, אפילו אם קשה לקבוע
באיזה מידה הוא מתאים לכוונות ארדמן.
בודו הוא האיש הקטן הניצחי, הנדחף
והמנוצל על־ידי כל הסובבים אותו. לידו,
רות סגל, כאשתו, ודבורה קירר, כחותנתו,
מציירות קריקטורות משעשעות.
העידכון של מילוא מוצדק אולי מבחינה
מיסחרית, ואכן הקהל מגיב עם צחוקים
במקומות הנכונים, אבל רפליקה כמו ״מי
רוצה לראות את הפירמידות?״ אותה זורק
סממן כאשר מאשימים אותו באנטי־מהפ־כנות׳
אינה מוסיפה לעומק המחזה, אם כי
שייכת בהחלט לחדירה הסובייטית למצריים.
הבימוי
נאה מאוד לעין, בעיקר במסיבת
ההתאבדות בסוף המערכה הראשונה, ובלוויה
המסיימת את המחזה. והקומפלימנט
הגדול ביותר שאפשר לתת לבמאי הוא
כי כל מה שמוביל לסופי מערכות אלה
מתנהל בקצב עידני, ואינו משעמם לרגע.
ובתיאטרון הישראלי המכובד, שעיקר כובדו
רובץ על עפעפי הצופים, זהו הישג.
העולם הזה 17*0

״פתאום מצאתי את עצמי,״ מסבירה
מירי את המיוחד שבחומר לגביה .״הבע יות
והשאיפות של האדם בחברה המודרנית״
,מנסה נחום שליט, השחקן ובעלה
הצעיר של הזמרת, שמצא אשד, עם זזמי־שיה.
ואולי הוא שמצליח יותר מכולם
להגדיר מה הם מחפשים בקדחתנות, על
מה הם דוגרים כבר שמונה חודשים, ולמה
בעצם הם משוגעים יותר משאר הלהקות

מגן, שושן, לוי, אלוני וצ׳רצ׳יל
שכב לך בשקט והנח להם להתקרר
ראשו הנוטה קצת לצד
כמעט ונגע ברגליו.
כשהיה בן עשרים ואחת
עוד נותח לו שיני החלב;
מר גוסקינד היה איש קטן
החיים חלפו מעליו.
...הוא ראה איך קונים וקונים
והמוות קונה את כולם.
היה לו משרד לתווך,
הוא עשה עסקים פה ושם.
מה גוסקינד היה איש קטן
החיים עברו מעליו,
הוא נפטר בן שלושים וחמש
בקיץ או באמצע הסתו.

שחקן חתיאטרון תחב בחגיגיות את וזגופיה לתוך מכנסיו,
וקשר את שרוכי נעלי־ההתעמלות בקשר אלגנטי.
המחזאי המודרני החליט שלא יסע הערב באופניים, בגלל
האסטמה שלו, וחיפש כסף קטן. די לאוטובוס?
הבמאי הצעיר, בעל הרעיונות המקוריים, עמד ליד תחנת-
הדלק, ובתנועה דרמתית הרים את ידו לעצור טרמפ.
ואילו מבקר התיאטרון הצטייד בגליל נייר־טואלט משומש,
שמא יתבקש, במחילה מכבודו, לנשק למישהו.
וכולם גם יחד, הפנינים היקרות המקשטות את כתר
הבוהימח הישראלית יוצאים לדרך, אל החינגא הגדולה, חנוכת
בית״הנכאות החדש בירושלים, בו תינתן הזדמנות ממלכתית
לתיאטרון הישראלי להיקבר ברוב פאר וחדר, לשביעות רצונם
הדשן של כל התורמים והמתרימים גם יחד. האורחים הנכבדים
יבואו לראות איך אפשר לבזבז 11 וחצי מיליון לירות,
כדי לחקים בית למוסד שלא קיים, אחרי שאלה אשר הציעו
להקים את המוסד עצמו, נשלחו לרעות באחו.
אמנם, לירושלים חבירה אין תיאטרון משלה, ומנהלי התיאטרון
למיניהם טוענים אפילו שהקהל הפוטנציאלי שם הוא
קטן כל-כך, שלא כדאי להקים תיאטרון. ועוד מסתבר שכאשר
להקה ירושלמית, כמו החאן, מבקשת תמיכות ממשרד החינוך
והתרבות, משיבים את פניה ריקם.

אותן; כמו אותו שיר של חנוך לוין
שדן אליה שר בעבר. שיד שמצא את
עצמו גנוז במהירות עצומה:
״...שים ידך הימנית על הסנטר /
והמוח הקטן על הארוך /שכב לך בשקט
והנח להם להתקרר.
״משוך גבך למטה על האדמה /גע
במצחך בעשבים קטנים /אל תסמוך ידיך
לצדדים, כי אין לך על מה.״
שירים אחרים שבחרו להם אחרית הימים?
עמוס קינן, דליה רביקוביץ /יעקב
רוטבליט, חיים חפר. בלי ספק זו גיבחדת
בעלת קו מסויים. ואיך היו רוצים להגיש
את הקו המסויים הזה?
זוהר :״היינו רוצים להגיע לערב של
שירה ממש, ואם מישהו כמו מייק אלפרדס
היה מביים את זה, הייתי המאושר באדם.״

מספרים אפילו, שקבוצת״שחקנים, שהתנדבה לעלות לעיר-
הקודש ולהתיישב בה קבע, כדי להקים היאחזות חלוצית של
תיאטרון, קיבלו תשובה ששיכנעה אותם להמשיך ולשבת בכסית.
יש אומרים, כי האולם החדש מפואר ומשגע אפילו יותר
מהבימה, אבל שוכחים להגיד שבתל־אביב הגדולה עוד לא מצאו
תעסוקה מלאה לאולם הקיים, הנשאר סגור על מנעול ובריח
לעיתים מזומנות, מחוסר הצגות. ובסופו של דבר, מי בכלל צריך
אולם תיאטרון כל-כך משוכלל, כאשר בכל הארץ כולה אפשר
למצוא בקושי הצגה אחת בשנה שכדאי לראות, וגם זאת, בדרך
כלל, הצגה קאמרית לאולם קטן ן
אבל מה יכולה עיריית ירושלים המיסכנה לעשות, כאשר
בא מיליונר ומכריח אותה לקבל שלושה מיליון לירות
להקמת תיאטרון? האם תאכזב אותו? מוטב להתנהג בנימוס,
להוסיף עוד 8וחצי מיליון לירות מן הקופח, ולהקים עוד
אתר״תיירות.

במדינה
׳דרגי אדם

תנועת העולם הזח -כוח חדש

עם גיטרה,
בלי אופנוע

אל פעילי התנועה
לבקשת הוועדה המרכזת, אני פונה אליך בבקשה להשתתף בפעולה שאנו
רואים בה חשיבות מכרעת בשעה זו.

עם הימשך הפסקת האש, הולכות הבעיות הסוציאליות של
המדינה ותופסות מקום מרכזי בתודעת הציבור.
תנועתנו היא בעלת גישה מגובשת, וידועה היטב, בעניינים הכלל־לאומ״ם׳
מדיניות חוץ ובטחון. לעומת זאת היו רק בירורים מעטים בפורום הרחב של
התנועה על גישתנו לבעיות סוציאליות וכלכליות.
אמנם, עמדתנו בעניינים אלה התבטאה בנאומים רבים בכנסת ואף מחוץ
לכנסת, או הגיעה השעה, שכל פעילי התנועה יתכנסו ויתנו דעתם על עניינים
חשובים אלה, כדי שקולנו ישמע בבירור ובמלוא התוקף, כשהתנועה ניצבת
במלוא כוחה מאחורי דברים אלה.

לכו החליטו מוסדות התנועה לכנס את פעילי התנועה וחברוה
המרכזיים לדיון ממצה על השאלות הכאות:

הפער הסוציאלי הקיים במדינת — חאם יש לקיימו או לחסלו,
ואם כן — איך 1
האם יש לתנועתנו תפיסה בסיסית לגבי מהות הצדק הסוציאלי !
אם כן — מהי התפיסה ז
האם אנו דוגלים בחופש מוחלט של המאבק המקצועי או לאו,
ומה עמדתנו כלפי ההצעות השונות לחקיקה המגבילה בסיכסוכי
עבודה ז
מה צריכים לחיות מעמדה של הסתדרות העובדים, דמותה,
חמיבנה שלח ומדיניותה ז

אז זה ככה, עמוס ונגלה ( )24 פשוט
רוצה להיות זמר. והוא עשה כבר את
כל מה שהוא חשב שאפשר לעשות כדי
להגיע לכך.
הזא עמד עם הגיטרה ושר בדיזנגוף.
והוא עמד עם הגיטרה •ושד בחדר־ההסתנה
של המישרדים של פשנל. והוא עמד עם
הגיטרה ושר במישרדים של חיים סבן.
והוא עמד עם הגיטרה ושר בכל המישר־דים
של המפיקים האחרים, שהוא מכיר.
את •מיקי פלד הוא לא מכיר, במיקרה, אז
אולי השבוע ייצא לו בכל זאת להיות
זמר. כי השבוע הוא מתכונן לעמוד עם
הגיטרה ולשיר אצל מיקי, ואולי מיקי
יסכים להפיק לו את התקליטים שלו.
הצרה היא שעל.מיקי פלד סיפרו לו רק
השבוע. עד אז, בטעות, הוא חשב שה־מפיקים
נגמרו לו. ובגלל המחשבה הזאת,
הוא החליט ללכת בדרכים אחרות. הוא
הבין שאולי אי־אפשר להתרשם כיאות
משירה מלווה בגיטרה. אז הוא חסך שישים

אני פונה אליך אישית כבקשה להשתתף בכינוס זה, אפילו
אם כרוך הדבר בקורבן מצידך.
אני מייחם חשיבות עליונה להתכנסות זו, כדי ליצור תקשורת
אמצעית בין ראשי התנועה, פעיליה וחבריה, בעניינים אלה — כדי
על דעת התנועה ואוהדיה ברחבי הארץ, לגבש עמדה תנועתית בעניין
לעמוד במרכז חייו של כל אחד מאתנו, בחודשים הקרובים, ואולי אף
מערכת הבחירות הבאה.

בלתי־שנוכל, העשוי במרכז

אנא,
עשה את המאמץ!

הכינוס יתקיים כיוס שכת:{.10.71 כאילם כרית העבודה,
רחוב קלישר ,48 תלי־אכיב, כשעה 10.00 כבוקר.
אנו מקווים לסיים את הדיונים לקראת שעה 4.00—5.00 אחה״צ.

׳ 1המפזר
פרשת הממזרים וגילוי עובדת קיומה של רשימת מנודים סודית
כמשרד־הדתות וככל כתי הדין הרבניים, חשפו לעיני כל מציאות
הנוגדת את מגילת־עצמאותה של ישראל ואת עקרונות מגילת
זכויות־האדם. חוקי ישראל מקיימים הפלייה בין אדם לאדם
כגלל מוצאו, גזעו, דתו או מינו. המשמעות: כמדינת ישראל
קיימת למעשה ״כת טמאים״.
הגיעה השעה שאזרחי ישראל, החרדים לאופיה הדמוקראטי של
מדינתם, ולעלית־המונים ממזרח ומערב, ישמיעו קול מחאה.
נוכח מציאות זו, ואחרי שנכשלו כל הנסיונות לפתרונות חלקיים,
אין דרך אחרת מאשר לתבוע הנהגתם של נישואין אזרחיים
לאלתר.
| כדי לקדם מטרה זו החלטנו ליזום הקמהו של ועד ציבורי
1רחב למען הנהגת נישואין אזרחיים בישראל, ואנו פונים
אל כל אזרח נאור להצטרף לוועד.

מתיר הזדהות עם קרכנות פרשות הממזרים, וכדי להפנות תשומת לב לבעייה
החמורה, החלטנו להכריז על ״ יוםהממזר ״ ולבקש את תמיכת הציבור
כולו כפעולות המחאה שייערכו כיום זה.
רשימה ראשונה של חותמים :

ח״כ אורי אבנרי
שולמית אלוני
פרופ׳ שרל בלון
הרב טוביה בן־חורין
משה א. גלבוע
אורי הופרט
ישעיהו וינברג
אמנון זכרוני
חיים חפר

ד״ר ג׳ורג׳ טמרין
נתן ילין־מור
אלכס מסיט
חנה מרון
פרץ עופר
שמחה פלפן
ויקטור ציגלמן
יורם קניוק
מנחם שמעון

אם הנד מסכים לקריאה זו, אנא שלח את חתימתך לת.ד ,104 .גבעתיים.
תרומתך דרושה למימון מודעות נוספות.

עמוס ונגלר
״עכשיו החלטתי להשתקע !״
לירות, והקליט את השירים שלו. את
סליל הטייפ הוא נתן בהתחלה לשיסל,
שיסל אמר לו לחכות שבועיים. הוא חיכה
שבועיים, ואחר כך שיסל אמר לו לחכות
עוד. אז הוא חיכה עוד, ואחר כך החליט
לקחת את הסרט בחזרה, כי לפי איך ש־שיסל
התנהג, זה היה יכול לקחת לו עוד
חצי שנה עד להחלטה הסופית.
את הסרט שלקח משיסל, הוא נתן לחיים
סלוצקי. חיים סלוצקי אמר לו לחכות.
עמוס חיכה. אחרי כן הוא חיכה עוד פעם.
אחרי כן הוא לקח את הסרט בחזרה.
אחרי כן הוא התחיל לחשוב שאולי לא
די לדעת לשיר כדי להיות זמר. הוא
הסתכל על זמרים אחרים, וראה שיש להם
דברים אחרים — מלבד קול — כמו אופנוע,
למשל. אבל לו לא היו דברים אחרים
— כמו אופנוע, למשל. אז הוא השתמש
במה שהיה לו.
היה לו חבר, בשם דלף קליין, והיה לו
נייר: ועיפרון .׳והיה לו, כמובן, את עצמו.
אז הוא התחיל ללכת יחד עם החבר ברחובות,
ועל הגב שלו תלה שלט, שצייר
בעצמו על חתיכת קרטון :״אני אוהב
פירסום״.
10ל״י לשעה. השלט הזה היה דווקא
רעיון די טוב. כי כל מיני אנשים חשובים
התחילו לשים לב אליו. אורי זוהר לקח
אותו לתוכנית הטלוויזיה שלו, ודורי ב ך
זאב לקח אותו לתוכנית הרדיו שלו. הוא
נעשה פופולארי כימעט כמו זמר אמיתי.
עובדה: שלוש חברות מיסחריות החליטו
שהפופולאריות שלו שווה כסף, ושילמו
המשך בעמוד )26

זה קרח בשעות הצתריים של יום ה חמישי
האחרון:
הנערה דקת־חגיזרה והמטופחת, בעלת
השיער האדמדם, לפתח באצבעותיה ה ארוכות
את הגה המכונית המפוארת,
ולחצה בקלות על דוושת חגאז. עיניה
המאופרות בעדינות, סקרו בשלווה את
כביש תל״אביב—לוד, ההולך ונמוג במהירות
מסחררת מתחת לגלגלי מכוניתה,
בעוד מחשבותיה נתונות אל השעות הרגועות
הבאות, אותן תבלה בסלון חווילה
שלה בסביון.
פתאום נכנס משחו זר ושונה אל התמונה
ההדורה והשלווה הזאת: היפי
מגודל״שיער, משופם ומזוקן, שעמד בצד
הדרך, והושיט ידו לטרמפ.
ההמשך — שהיה טבעי מאוד לגבי ה-
היפי האמריקאי, ונועז במיוחד עבור הנערה
השמרנית, שהוריה נסעו לחו״ל ל־חופשת״קייץ
— התרחש כעבור שעות
ספורות על השטיח העבה בסלון הווילה
הסביונית: שני גופות עירומים ומלאי-
תאווה, שברו את האחרונה בסידרת המחיצות
שהפרידו ביניהם לפני שנפגשו,
שוחחו, התיידדו ולבסוף — התאהבו.

אילו היה קורה במציאות — לא היה
בסיפור האהבה הנ״ל — שום דבר •מעורר
תשומת־לב או יוצא־דופן: מיליוני זוגות
צעירים אחרים בעולם, מגשימים מדי יזם
את עקרונות האהבה החופשית בדייוק
באותה דרך, תוך ציפצוף על המוסר ה־זעיר־בורגני
המייושן.
המיוחד בסיפור הוא שהוא לא קרה
במציאות — אלא כסרט ישראלי.

מישגל אינו
ז קו ק ל חזי ה

ן• ליתר דייו? :הוא מהווה את סצי-
1נת־הפתיחה של סרט חדש בשם: הטרמפיסט.
אסציה חיוני, מפיק הסרט,
ועמוס ספר, הבמאי והתסריטאי שלו, טוענים
כי סצינה זו היא הנועזת ביותר ש נראתה
אי-ם עם על בד הקולנוע הישראלי.
בל בך נועזת — עד שאפילו אותן נערות
ח״מובנות־לעשות הכול״ כדי להש תתף
בסרט, התגלו מנצורות וביישניות
בשעת מיבחני-הבד. עשרות נערות כאלה׳
ניגשו למיבחנים, שנערכו לפני כמה חודשים
כדי לזכות בתפקיד הראשי בסרט.
אחת מהן — אירית מוהר, אשתו הצעירה
והבלונדית של עיתונאי דבר, עלי
מוהר, היתד. המאושרת שהצליחה לקבל
אותו. אבל לא לאורך ימים. כאשר נערכו

אשתו שר משודד המופשט מתפ שטת ב סו ט ישראלי חדש
החזרות האחרונות, שבועיים לפני תחילת
הצילומים — התברר -שאירית אינה מסוגלת
למלא את כל דרישות הבמאי.
״הוא דרש -ממני להתעלס באהבים —
באופן ממשי — מול המצלמות״ ,מספרת
אירית .״הייתי מוכנה לעשות זאת. אבל
רק בשעת ההסרטה. לא חשבתי שנחוצה
,חזרה׳ על הסרטים האינטימיים האלה!״
עמום ספר -חשב אחרת, והחליט —
ברגע האחרון — לבטל את השתתפותה.
אבל היתד, נערה אחת, שהתאימה לכל
הדרישות: היא היתד, יפה. היה לה ניסיון
במישחק. וחשוב מכל: היא היתד, משוחררת
לגמרי.
ולא היה בכך שום פלא: משום שעבוד
לילי אבידן, אשתו של המשורר־סופר־תסריטאי־צלם־קולנוע־במאי
ועוד -ועוד
דויד אבידן, אשר הצליחה לזכות בתפקיד
המייוחל למרות התחרות הקשה — ה־שיחדור
הנפשי אינו משהו -מלאכותי,
שהורכב עליה לצרכים קארייריסטיים.
עבורה — זוהי תודת־חיים.
שלוש שעות לאחר שהסתיימו הצילומים
הראשונים של סצינת המישגל
הבעייתית — נראתה לילי בביית־קפה תל-
אביבי, כשהיא שלווה ורגועה.
״זה היה נחמד מאוד,״ סיפרה .״אשר

(צרפתי — המשחק לצידה את התפקיד
הגברי הראשי) ואני היינו עירומים לגמרי
— אבל לאחר כמה דקות מבוכה
הרגשנו טבעיים ומשוחררים לגמרי.

(בלי

האפשר — לשחק את החיים. מה פית־אום
שהמצלמה תעצור על השחקנים, כאשר
הם לבושים י כל אחד יודע שאנשים
לא רגילים להתעלם באהבים במצב לבוש.״
ידיעות קיצוניות מסוג זה, לא היו תמיד
אופייניות לה. כאשר סיימה לילי, בת
לאם רופאה ולאב שהיד, נשיא התאחדות
בעלי המלאכה — את בית־הספר התיכון
ברחובות, עיר הולדתה, היא התחתנה באופן
קונבנציונאלי למדי עם חייל־קבע
בחיל־האוויר, בשם ארי סגל.
אבל לא לקח הרבה זמן כדי לגלות
שהקונבנציות לא נוצרו עבורה. בעלה
התייחס לשאיפות המישחק שלה כג׳וקים
שנכנסו לה לראש בגיל הטיפש־עשרד״
דרש ממנה לעזוב את לימודי המישחק
שלה בבית צבי. במשך שלוש שנים הצ ליחה
לילי לשלב את לימודי המישחק
חייהנישואין. עם בעלה) ידיעת בצורה זו היא גם הצליחה לסיים את
הלי-מודים שם. אבל כאשר ניסתה לעבור
לשלבים מעשיים במיקצועד — ,גברו חי־לוקי־הדיעות
בין השניים. לילי התגרשה,
ונסעה לחו״ל.
״טיילתי במשך כמה חודשים ברחבי אירופה.
ניסיתי לחפש את עצמי שם,״ היא

״היו שם בערך שמונה אנשים —
צלמים, במאי, טכנאים — והם לא הפריעו
לי בכלל. אני חושבת שכאשר שחקן
משחק בסרט, הוא צריך לשאוף — ככל

מספרת. היא לא הצליחה למצוא משהו
מוגדר, וחזרה לארץ. בארץ, חודש לאחר
מכן, היא מצאה את דויד אבידן.
״דויד פתח לי דברים שהיה לי קשה

להגיע אליהם,״ טוענת לילי .״בשלב מסו־יים
בחיי אבדתי קונטקט עם הנשיות
שלי. דויד עזר לי להגשים אותה.״
תהליך ההגשמה, שהתחיל סאז הי־כתתם
לפני קצת יותר !משנה, דרך
נישואיהם, כחודשיים לאחר -מכן, ועד
היום — הצליח להרנין את לבם של כל
יושבי בתי־הקפה בדיזנגוף. לילי התחילה
לפרוח. היא הפגינה מלתחה סופר־אופנ־תית,
גיזרה שהלכה והתהדקה -מחודש
לחודש, וחיוך נצחי. היא הפכה אחת החתיכות
הטובות ביותר בתל־אביב.

א סו ר ל היו ת
תמיד חכמה

סצינה מ״הטומפיסט״ :ליל׳ אביון נעיוום, כשאשו אונת׳ גחנה עגה אהבים

*< ך צריכה להיות אשה,״ טוענת
לי וי .״אף פעם לא יותר מדי חכמה,
ותמיד חייכנית, סימפטית, ומלאה צבעים
עליזים ושיגעונות קטנים של אופנה.״
יש לה דיעה שלילית מאוד על האשד,
הישראלית המצוייר היא יותר מדי אי־דישע-מאמע.
היא -מגשימה את האימהות
שלה — במקום לנסות להגשים את הנש יות
שלה.״
עוד דבר שהאשה הישראלית אינה
יודעת: לקחת דברים בקלות .״האשד,
הישראלית היא יצור סובל באופן כרוני.
היא חייבת להיפטר -מנשמת המדיאה שלה.
ההתייחסות שלה לדברים שקורים לה
אינה נכונה. היא מעמיסה את כל המוסר
של העולם על עצמה. יכל ניסיון שעובר
עליה בחיים, הופך אצלה לקיבעון דיפר־סיבי.
היא אינה מסוגלת להתייחס לדברים
שקורים לה כאל חוויה. אין לה
כושר ההיסחפות.״
הנשים הישראליות מצידן — אינן מתפעלות
במיוחד מלילי.
״הן פשוט נדהמות מהקרנת הנשיות
שלי,״ היא מגלה. חוסר הסימפטיה מצידן
אינו -מפריע לה במייוחד .״תמיד הייתי
אחת מן החבר׳ה — ולא סבלתי מעולם
מחוסר אהדה. ההבדל הוא, שעכשיו האהדה
היא בעיקר גברית!״
ואם לשפוט לפי הכמויות שבהן היא
נשפכת -עליה -בכל פעם שבו היא מראה
את עצמה בציבור — אפשר להבין שהיא
בהחלט מספיקה לה.

ובו 1113־7

הרסיוובוון
ו -ונו_ 1נוו

אולפו

במדינה
(המשך מעמוד )24
לו כדי שישא על גבו וחזהו שלטי־פיר־סומת
שלהן.
זה דווקא החניף לו מאוד, שמישהו
מעוניין לממן את ההסתובבות היומית שלו
בדיזנגוף, ולשלם לו ולחברו עשר לירות
לשעה. הוא הבין שהזמן שלו שווה כסף.
אבל הרווחה החומרית וההצלחה ד,פית־אומית
— עם כל הטוב שהיה בהן — לא
הצליחו להשכיח מלבו עובדה יסודית
אחת: הוא עדיין לא נעשה זמר.
״קודם הייתי נורמלי.״ בשלב זה
הוא התחיל להתלבש בחולצת מיני, שמתחתיה
הציצו ׳תחתוניו הלבנים, ועוד כמה
דברים.
״למה אני עושה את זה?״ שואל עמום,
״פשוט מאוד: אני מקווה, שאולי התלבושת
הזאת תעזור לי להיות זמר. יכול
להיות׳ שזה נשמע לא־הגיוני. אבל את כל
הדרכים ההגיוניות כבר ניסיתי במילא, אז
מה יש לי להפסיד?״
בהתחלה, לפני כשנתיים, כאשר. הגיע
לארץ מארצות־הברית, הוא אפילו לא שר
ברחובות .״התנהגתי באופן נורמלי. כפי
שהתנהגתי כל חיי — מאז שנולדתי בארץ
— ועד שסיימתי את בחינזת־הבגדות בניו-
יורק אליה הגעתי בגיל .10 אחר הבגרות,
אמרתי שלום להורי — ונסעתי לארץ.
הייתי כאן קצת, ואחר כך הסתובבתי
בעולם. לפני שנתיים — כאשר הייתי בן
— 22 חזרתי לישראל באופן סופי.
״מכיוון שתמיד רציתי להיות זמר —
התחלתי, באופן טבעי, לנסות להגיע לזה

גרג

(גר־קמא)
פותח 24.10*3

קורם ערב

ל־ קצרנוח
עברית ו /או אנגלית
הצלחה מובטחת! הרשמה:
תל־אביב, גורדון ,5טל 236209 .
ירושלים ,״הפקיד״ ,בצלאל 18

ונגלר (שמאל) בפעולה
״אני הולך להשתגע

תמונות צבעוניות
+ע״י המעבדות המשוכללות
ביותר בארץ !
* הגדלות מצוינות, בגורל
גלויה 9 / 3ב־ 35 אגורה!
* צילומי פספורט, בן־רגע !
* העתקת מסמכים בו במקום !

פ 1ט 1ברנר
חיפה,רחוב ה ח לו ק 31

בארץ. אבל עשיתי את הכל בצורה נורמאלית.
רק עכשיו התחלתי להשתגע. ואני
פשוט לא יודע למה לא הולך לי.
״יש לי שירים טובים. ברמה של ה־ביטלנו.
ממש שירים טובים. אני הולך
להשתגע בכל פעם שאני נזכר שאף אחד
כימעט לא שומע אותם. אני לא יודע מה
אני יפול לעשות עוד. אולי יש משהו
שעוד לא חשבתי עליו? יכול להיות
שמיקי פלד יקח אותי?״
מבשפות מהימנות .״הוא מוכרח
להצליח,״ אומד החבר הכי טוב שלו, רלף,
במאי סרטים בן 42 מאנגליה, הנראה כמו
היפי בן .22״יש לו קול נפלא, והשירים
שלו גאוניים. חוץ מזה — יש לו מה
להגיד.״
רוב הדברים שהוא אומר, יכולים להכלל
בכל ״אני מאמין״ היפי ׳ממוצע ,׳והם דנים
בעיקר בחוסר קומוניקציה ובהתעלמות מן
הצדדים היפים של החיים. אבל חוץ מזה,
יש לו דברים מיוחדים להגיד על הבחורות
הישראליות :״הן חושבות שהכל מגיע
להן. הן מבקשות תשומת־לב — אבל לא
נותנות שום דבר בתמורה. והן סתם שוביניסטיות
וגזעניות.״
מרוב מחשבות רעות על הישראליות —
יצא לו אפילו שיר עליהן :״מ־מ־כשפות /
הישראליות /מחרמנות ולא נותנות /
ולא מתביישות !״
ואם זה לא נקרא שירה ישראלית מקורית
— אז מה כן?

קבו צ ת הכדור

.העוזם מלו נגחו!
*** לושים

ושבע שנים

חרמה

\14 קבוצת הכדורגל של הפועל חדרה
לזכות בפירסום ותהילה. במשך שלושים
יושבע השנים, מאז נוסדה הקבוצה, היו
דורות של כדורגלנים ששיחקו בשורותיה,
על סף התהילה הספורטאית. כי הפועל
חדרה לא היתד, תמיד קבוצת פרובינציה
אפודה שאוהדי הקבוצות הבכירות בליגה
הלאומית ׳מוכנים לראות בה שעיר
לעזאזל.
היו שנים בהם היתד, הפועל חדרה
קבוצת כדורגל שאסור היה לזלזל בה.
יכך היה בתחילת מלחמת העולם השנייה,
כאשר הבריטים, שחייליהם ש׳כנו במה־נות
בסביבת חדרה, סייעו לקבוצת הפועל
המקומית לרכוש חמישה שחקני רכש
מתל־אביב, בהם הרברט מייטנר הגדול
מהכוח וינה. וכך היה בעונת המשחקים
,1953—4כשהפועל חדרה העפילה לראשונה
בתולדותיה לליגה הראשונה, בה
נשארה שנה אחת.
והנה, מה שלא הצליחו דורות של
כדורגלנים להשיג בבעיטות אין ספור
ובנחלים של זיעה, עשו כדורגלני ועסקני
הפועל ׳חדרה השנה. הם שברו את כל
השיאים בכדורגל הישראלי — אבל לא
על המגרש. הפועל הדרה, הקבוצה המדוברת
ביותר בישראל בחודשים האחרונים,
זכתה ללא ספק באליפות בתי-
המשפט של ישראל.
הכל התחיל בשער בודד אחד, שער
עצמי ־שהבקיע מגן קבוצת בני־יהודה,
יוסף מוכתר, במשחק קבוצתו, עם
הפועל חדרה בחודש פברואר השנה. בגלל
שער זה נחשפה קנוניה למכירת המשחק.
בגללו פרצו המהומות של אוהדי בני־

ג ל המ שגעת את המדינה -הפועל חדרה:

שחקן ארצי
״הפועל״ הפקירה אותנו!״

יהודה לפני משרדי ההתאחדות לכדורגל.
שעד זה החל לגלגל את כדור השלג הגדול
של ועדת עציוני, שהביא להדחת
כל עסקנות הכדורגל הישראלי, ולשורה
ארוכה של דיונים משפטיים, צווים וצווי
ביטול בכל הערכאות, המחייבים השכלה
משפטית גבוהה כדי להתמצא בסבכם.
אחרי כל אלה מתעוררת השאלה: האם
יש בכלל קבוצת כדורגל הנקראת הפועל
חדרה, או כל זה אינו אלא פאטא־מורגנה,
המתרוצצת בין בתי־המשפט ומוסדות הספורט
הישראליים י
כדור המזל
פועל חחדרה חיה ומתגוררת
| ן בחדרה, בינתיים. בינתיים היא
אפילו משחקת כדורגל, כמו שאירע ב־מוצאי־חג
הסוכות השבוע. אבל מצב זה
הוא זמני בהחלט, לדעת מרבית כדורגלני
הקבוצה ואוהדיה.

טרכו כסף לעורכי הדין בשביל להילחם,
נהיה מוכנים להשתתף בהוצאות, אבל
בליגה א׳ ,אין לנו מה לעשות יותר.״
זה לא רק עניין של כבוד מקומי. עבור
העסקנים והאוהדים השרופים של הקבוצה
זה עניין של חיים — אם יאבדו את
אמונתם בצדק, הם טוענים, יאבד הטעם
לחייהם. ברחובות חדרה, בבתי־הקפה
שלה, במגרש הספורט של הפועל, עדיין
לא נכנעו האוהדים. הם מביעים את זעמם
נגד העולם כולו, שחבר יחד נגדם כדי
להדיחם ממפת הכדורגל הלאומי. הם שונאים
את העתונות, את הטלוויזיה, את המערה
את ההתאחדות, את יגאל אלון
וגולדה מאיר .״הם לא ידברו יותר בעיר
הזאת!״ נשבעים האוהדים ,״המערך הפסיד
כאן אלפי קולות.״
דפי אשכנזי, אחד האוהדים השרופים
של הקבוצה בטוח כי כל העניין התחיל
במזימה .״הכניסו לנו גייס חמישי ל״הפועל
חדרה — את יוסף חממי, שמכר את המשחק
לבני יהודה. זה הכל היחד. מלכודת
כדי לדפוק אותנו. הוא פשוט נשלח

״עכשיו כולם נגדנו, למרות שאף בית
משפט לא מצא אותנו עדיין אשמים. כולם
נגדנו. הטלוויזיה מראיינת את האויי-
בים שלנו ואת טענותינו מסרבים לשמוע.
אנחנו פרובינציה ולכן זה נוח לדפוק
קבוצה כמו שלנו, כדי שמישהו יהיה קור בן
לשחיתות של הכדורגל הישראלי.״

אי אפשר
ל חיו תבסמל
ומר קריסטל ז אם תרד הפועל
חדרה לליגה אל״ף, לא נוכל לעמוד
בהתחייבויות כלפי השחקנים. ההכנסות
שלנו בעונה הקודמת היו 200 אלף ל״י.
נותרנו עם גדעון של 40 אלף ל״י. בליגה
א׳ לא נוכל להכניס במשך העונה יותר
מ־ 50 אלף ל״י. בינתיים השקענו 30 אלף
ל״י בקניית שחקנים חדשים. לכן תכננו
למכור את השתקן שלום שוורץ ב־ 40 אלף
ל״י. אבל האוהדים לא רוצים לשמוע על

מספר שלום שוורץ ,20 ,יליד חדרה
וכוכב הקבוצה :״אם הקבוצה תרד פה-
לאומית אני לא יכול להישאר בחדרה.
אני הולך איפה שנותנים כסף. אני נשוי.
אין לי מקצוע אבל יש לי שני ילדים.
אנחנו גרים ארבע נפשיות בחדר וחצי.
בהפועל חיפה הבטיחו לי דירה של 70
אלף ל״י ומשכורת של אלפיים לידות ב*
חודש. אני מוכן אפילו להיכנס להסגר
בשביל זה. אומרים לי שאני הסמל של
חדרה. נולדתי כאן ואני הכוכב. אבל לא
יוצא לי מזה כלום. מסמל אי אפשר
לפרנס משפחה.״
להזכיר לאנשי חדדה את שמו של יוסף
חממי, האיש שסיפר כי שילם כסף לבלם
בני־יהודה מנחם כהן כדי שימכור לקבוצתו
משחק, זה כמו לנפנף בבד אדום
בעיניו של שור רעב.

עסקן קריסטל
״אנחנו הקורבן לשחיתות בכדורגל !״
שמונה משחקני המפתח של הקבוצה
התכנסו השבוע לישיבת חירום .״אנחנו
לא שחקנים של ליגה אל״ף!״ סיפר הכדורגלן
שלמה ארצי ,27 ,יליד הונגריה,
על מסקנות האסיפה .״החלטנו שאם
יורידו את הפועל חדרה לליגה א /נעזוב
את הקבוצה. לא רק זה, אלא שאז לא
נמשיך בשום אופן לשחק באף קבוצה
השייכת למרכז הפועל. לא איכפת לנו
שהפועל חדרה תתפרק, רק שלא יעשו
מאיתנו שעיר לעזאזל!״
חברו לקבוצה, אבי ארגז ,23 ,יליד
תל־אביב, מוסיף :״בשום אופן לא ניש אר
בקבוצה אם תשחק בליגה א׳ .כל
אחד מאיתנו עולה עשרות אלפי ל״י.
אנחנו מוכנים לשחק ולא לקבל גרוש
מהקבוצה אם תישאר בלאומית. אם יצ־

על ידי עסקני מכבי המקומי כדי להרוס
את קבוצת הפועל. זהו. עכשיו אנחנו
מסתובבים כבר שבעה חודשים כמו
משוגעים.״
מזכיר הקבוצה, עמוס קריסטל, קצין
מילואים משופם העומד מאחורי מאבקיה
העקשניים של הקבוצה להישאר בליגה הלאומית,
תולה את הקולר במזל הרע:
״לא היה לנו מזל. כשהתחלנו לשחק ב־זיגה
הלאומית הבאנו במיוחד כדור
מחוץ־לארץ שיביא לנו מזל. והנה, באחד
המשחקים, הוציא לנו השופט את הכדור
בטענה שהוא קל מדי. הפסדנו את המש חק.
מאז לא הלך לנו. תמיד כשהיה לנו
יתרון בשדה היינו מפסידים. לעיתים
קרובות היו השופטים פוסלים לנו את
הגולים שהבקענו. לא הלך לנו.

שחקן שוורץ
״רוצים אותי ב־ 40 אלף !״

עכשיו יודעים עליו בחדרה את הכל:
״הוא קלפן. תמיד הסתובב עם כסף בכים.
הוא היה מספר שהוא יכול לקנות איזה
משחק שהוא רוצה,״ נזכר נתן שפירא,
מנהל מחלקת הכדורגל של הפועל חדרה.
ניסים דנגור, מורה בן ,28 מאוהדי הקבוצה,
מוכן להישבע כי חממי נפגש אי-
תו אחרי פיצוץ הפרשה והיה מוכן לשתוק
תמורת 20 אלף ל״י. השחקן משה סולן
מוכן להעיד על שיחה שרייתה לו עם
אשת חממי :״שאלתי אותה איד יכול
היה לעיסות לחבריו בקבוצה מה שעשה.
היא אמרה לי, :הוא עשה זאת בשביל
כסף. אתה לא היית עושה אותו דבר
בשביל כסף ד נדהמתי. מובן שסיפרתי
להנהלת הקבוצה על השיחה.״
בינתיים מוסיפה הפועל חדרה להתקיים
בזכות התקוות. אוהדיה עדיין מאמינים
בנם שיאפשר להם לשחק בלאומית. את
התרחשות הנס הם מעודדים באמצעות
בתי־המשפט. הרבה גולים לא יהיו מזה
אבל אליפות אחת תהיה ודאי שלהם.

שחקן ארגז
״נשלם לעורכי־הדין!

שחקן סולן
״אשתו של חממי גילתה ליי

רוו תתלאות של מספרת יפיוסום סנוה הראשון:

בומ\1־ וצח
לשבבאיתי!
באין דוסטוייבסקי, היא החליטה לקחת
את המשימה על עצמה :״בהתחלה —
אחרי שהשתחררתי מן הצבא — התחלתי
לעבוד כעיתונאית בעולם האשה. נורא
הצטיינתי שם. אפילו קיבלתי ציון־לשבח
מטעם מכון הייצוא על אחת הכתבות
שלי.״ אבל חצי שנה של עבודה עיתונאית
הספיקה לה כדי להבין שלא בה נימצא
היעוד האמנותי שלה :״בעיתונות מ ת

אלא להסתגל למציאות: מצאתי עיתונאי
אחד — חביב ונעים מאוד לשיחה
— שהסכים להוציא לאור את הסיפורים.
כמובן — בתנאי שאתמסר לו. היה לי
חשוב מאוד להצליח כסופרת, ולכן הסכמתי
לתנאיו.
״אבל כאשר באה שעת מילוי ההבטחות
— הרגשתי שאיני מסוגלת לזה.
היתד, לי הרגשה איומה. העיתונאי הניח

הז מו ת
כה. היא נמשכה חמש שנים, ועברה דרך
כל ארצות אירופה, וחלק גדול ממדינות
ארצות־הברית.
שם מצאה אלה שני יעודים אמנותיים:
זימרה וקולנוע .״לא הצלחתי ביותר בתחומים
האלה,״ מספרת אלה. היא הופיעה
בתפקיד קטן בסרט, אבל ״הרווחתי יותר
כסף כאשר עבדתי במלצרות.״ כישלונה
כזמרת וככוכבת קולנוע לא ייאש אותה.
״חלום חיי היה עדיין להיות סופרת.״
מדורבנת על-ידי מראות החלום הזה —
לא הפסיקה אלה מעודה לנסות למצוא
מדל עבור סיפרה.
חמש שנים לאחר שהשלימה את סיפרה,
היא מצאה אותו. שמו היה אברהם ירון,
והיא הגיעה אליו באמצעות ידיד משותף.
ירון התאהב באלה דרך המכתבים. הוא
שלח לה חצי כרטים־טיסה לישראל, והבטיח
להוציא לאור את סיפרה.
לאחר שלושה שבועות של היכרות, הם
התחתנו. וכך קרה דבר שאלה ניסתה להימנע
ממנו כל חייה: המו״ל שלה — היה
גם האיש שאתו ניכנסה למיטה.
״בצורה כזאת — זה באמת לא הפריע
לי,״ מחייכת אלה.
הזוג המאושר נסע לבלות את ירח-
הדבש שלו באירופה. כאשר חזרו משם —
הזמינו את כל ידידיהם למסיבת חתונה.
אבל בזמן שעבר בין ההודעה על המסיבה
עד למסיבה עצמה קיבלו הידידים הודעה
חדשה: הם מתגרשים. המסיבה בוטלה.
אבל לא הספר.
״זה מספיק לי כדי להיות מאושרת,״
מצהירה אלה .״סוף סוף, השבוע יוצא
הספר שלי לאור. אני חושבת שכבר הגיע
הזמן !״

6נו צוני ס לאלה ברקת, כני שהציעה את עצמה והוליבוד
ך* שבוע נולדה בישראל סופרת חדו
1שה. שמה — אלה ברקת.
ונא לא לבלבל אותה עם כוכבת־הקול־נוע
שנולדה בשעתו — אלאונורה שיין.
וגם לא עם העיתונאית אלה ברקת.
וכמובן שלא עם הזמרת אלה גרינברג.
זוהי אמנם אותה אישיות — אך בהת־גלמויותיה
השונות.

לה ברקת 31 בעלת השיער הלז!
שחור, העיניים כנ״ל היוקדות, ועור
הפנים הלבן־שקוף, היא פשוט בחורה בעלת
נשמה אמנותית, המנסה להוציא את
הנשמה הזאת החוצה.
היא מנסה לעשות זאת כבר במשך עשרים
שנה — מאז שפירסמח את שירה
הראשון בדבר לילדים, כאשר היתד, עדיין
עולה חדשה מרוסיה, תושבת מעברה ומלאה
רגשי־נחיתות.
פירסום השיר מילא אותה באמביציה
מלאת־תיקווה: להיות סופרת בישראל.
״אבל זה לא כל כך קל. הויה־דולורוזה
שעברתי היתה מספיקה לדוסטוייבסקי, כדי
לכתוב שלושה ספרים עבי־כרם, לפחות,״
מעידה אלה.

בים על מאורעות חיצוניים. אני רציתי
לכתוב על הפנים. על מה שנימצא עמוק-
עמוק בתוך הנשמה.״
כדי להגיע עמוק-עמוק, נסעה אלה
רחוק-רחוק. היא שכרה חדר קטן אצל
צייר בעין־הוד, והחלה כותבת סיפורים
קצרים בקצב מהיר. אחרי שהיו לה 35
סיפורים, היא בחרה מתוכם 22 ונסעה
בחזרה לתל־אביב.
בתל-אביב התחיל אחד הקטעים הקשים
ביותר בויה־דולורוזה שלה.
** הר מאוד הסתבר לי שאף מדל
אחד לא יוציא לאור את הסיפורים
שלי סתם כך, בלי לקבל תמורה. ביקרתי
אצל חמישה מו״לים, ואצל כולם חזר
אותו סיפור על עצמו: הם היו מוכנים
להוציא לאור את הסיפורים שלי, אבל
בתנאי אחד: שאשכב אתם. לזאת לא הסכמתי.
״אני
זוכרת שבאותה תקופה הזדעזעתי
עמוקות מן הטבע האנושי. עד שנתקלתי
בזה במציאות — לא האמנתי שאנשים
מסוגלים לבזות את עצמם בצורה כזאת.
בשלב מסויים, החלטתי שאין לי ברירה

את הראש הזקן והקרח שלו על גופי.
ואז תקפה אותי בחילה איומה, וברחתי
לביודהשימוש. שם הקאתי בצורה נוראית,
ואחר כך ברחתי משם.
״נסיון זה לימד אותי שלא זו הדרך.
בכל אופן לא עבורי.״
אלה ירדה לאילת — מבלי שהצליחה
להגשים את חלומותיה הספרותיים. לאחר
שנתיים וחצי דרומיות, כאשר אספה די
כסף — החליטה לנסוע לחדל. היא הגיעה
בתחילה ליוון — שם התחילה לכתוב את
ספרה אל שום מקום.

** יוון עברה לגרמניה .״ביוון היה
(ו לי טוב בצורה יוצאת מן הכלל. חייתי
בזול, ולא הפסקתי להתפעל מן החור בות,
מן האנשים, מן הכנסיות, מן האוכל
הפשוט והטעים, ומן השמש. אבל נסעתי
לגרמניה, משום שהיה לי מבוי סתום עם
הספר, וקיוויתי לפתור אותו בגרמניה.
באותה תקופה היתה ליחסי ישראל־גרמניה
משמעות אקטואלית, והכנסתי את המשמעות
הזאת לספר.״
בגרמניה סיימה אלה את כתיבת סיפרה.
אבל הדרך אל התהילה היתד, עדיין ארו
השחקנית

במדינה
יומנו של
רכז מרבות
לפני שבע שנים, בגיל ,56 נפטר ד״ר
חנוך סבירוני, מי ששימש כרכז התרבות
של מועצת פועלי רעננה.
עם פטירתו התכנסו מול קברו עסקני
הישוב, נציגי הוועד הפועל של ההסתדרות
ומאות מתושבי רעננה.
באותו מעמד הודיע מנהל המרכז לחינוך
ולתרבות של הוועד הפועל בצלאל
שחר, כי בדעת המחלקה שהוא עומד בראשה
להוציא לאור ספר בשם יומנו של
רכז תרבות, שיכיל את הרצאותיו של
הנפטר.
ד״ר סבירוני, שאחד מתפקידיו היה להרצות
ברעננה וסביבתה, נהג לרשום
את הרצאותיו ואת הפתיחות להרצאות
של מרצים זרים שהגיעו לרעננה. במשך
הזמן הצטברו מאות דפים.
יחסו של סבירוני לכתבי היד, דבק גם
במשפחתו, שראתה בהבטחת שחר מעין
נדר.
כתבי היד הכילו ביקורות שונות על
ספרות ואמנות, מאמרים וכן רשימות

נוכח ההתייקרויות בתפעול
שרותי התחבורה ולאחר
בדיקה, אישרה הממשלה
העלאה בתעריפי הנסיעה
החל ביום ה־. 15.10.1971
אגד יעשה מאמצים, וימשיך
לקיים רמת שרות נאותה
לטובת ציבור הנוסעי ם.

נפטר סבירוני
יחס לכתבי־יך
שפירסם ככתבו של עתון חוץ.
מספרת הבת שפרה סבירוני, סטודנטית
לספרות 27״הבטחתו של בצלאל שחר
להדפיס את כתבי היד של אבי לקראת
יום השנה לפטירתו נאמרה ליד הארון
וליד הקבר הפתוח. היא נשמעה כנדר.״
חודשים מספר לאחר ההלווייה אספה
המשפחה את רוב כתבי היד והעבירה
אותם לידי בצלאל שחר, שמיהר להודיע
שבתום שנה, עם גילוי המצבה, יהיה הספר
של סבירוני סוכן. כן הודיע שהחומר
יודפס על חשבון הוועד הפועל.
השנה הראשונה עברה ואין זכר לספר.
כשהחלה המשפחה מזכירה את עניין החומר,
השיבו לה ב״עוד מעט, כעת אין
כסף, אין אנשים, התקציב נגמר.״ מספרת
שפרה :״בינתיים ראינו הרבה ספרי זב־רון
אחרים של ההסתדרות. דק ׳שלנו
לא יצא לאור. בינתיים הספיקו להודיע
לאמא שלא יצא ספר, אלא חוברת. ברכנו
גם על צעד זה. כאשר ראינו שזה המצב,
דרשנו את החזרת החומר. פעם אחת.
פעם שנייה. שלחנו מכתבים. נסענו בעצמנו.
לא ביקשנו דבר. רק רצינו ש החומר
יוחזר. החומר לא חזר. כל פעם
הבטיחו שהחומר יוחזר. פעם השיבו ש הפקידה
בחופש, פעם אחרת שאין מי
שיחפש אותו. החלו מכתבים חריפים יותר.
על רבים לא ענו כלל. על אחרים
קיבלנו •תשובה סתמית, מתחמקת. מה שקורה
הוא שהחומר נמצא במרתפים שלהם
והם כלל לא טורחים לחפש אותו.״
בצלאל שחר לא הכחיש את העובדות:
״נכון, מסרו לנו חומר. אנחנו מחפשים
אותו. שוברים את הראש איך למצוא
אותו אך לא מצליחים.״
האם החומר הלך לאבוד?
״תראה, אנחנו מחפשים את החומר.״
שבע שנים?
העולס הזה 1780

לרווקים 1ר 11ק 1ח
חוויה שלאתישכח !

שייט מהנה לסוף שבוע באניית א. מ .״נילי״
תעזוב את הנמל ביום שישי 22.10.71 אחה״צ ותשוב ארצה ביום שבת בערב

תכנית מגוונת * 6ארוחות בלב ים * 2תזמורות
משחקים * תצוגת אפנה +ועוד
נותרו אך מספר מקומות

המחיר מ— 125.ל״י

״ סייטסיאינג ״ בע״מ

נא לפנות:
רח׳ הירקון ,81 תל־אביב

טלפונים 56248 ,56249 :

טלוויזיה עבותות בזכות
אם במבול השערוריות והבזיונות, שמאכילה
הטלוויזיה הישראלית את צופיה,
היתד, לאחרונה תופעה חיובית, הריהי העובדה
שהטלוויזיה הפכה לפה לקבוצות
השובתים למיניהם במשק הישראלי.
והנה, דווקא על שירות חיובי וחינוכי
זה של הטלוויזיה, יצא זעפם של מבקרי
הטלוויזיה בעיתונות הישראלית, ונציגי
המימסד. מי שקרא בשבועות האחרונים
את הביקורת שהוטחה על הטלוויזיה בשל
הצגת השובתים והמפגינים על המסך הקטן,
יכול היה להתרשם כי הטלוויזיה
היא האשמה בכך שהחולים בבתי־החולים
לא קיבלו אוכל או שהפנתרים השחורים
גדלו בתנאי מצוקה.
״לבטל את הרשות:״ בהתאם להשקפת
כמה מהעיתונים, הרי עורכי ושדרי
הטלוויזיה ביימו במזיד שביתות והפגנות
כדי שיהיה להם מה להקרין בחדשות ועל־מנת
שיוכלו להופיע על המסך בעצמם.
לא היתה טענה מגוחכת מזו.
הגדיל לעשות מכולם זלמן יואלי, מי
שהיה בעבר כתב קול־ישראל בפתח־תקווה,
פוטר מעבודתו ומאז ועד היום אינו מחמיץ
כל הזדמנות לתקוף מעל דפי דבר,
יומון ההסתדרות, את שירותי השידור.
בהקשר לעניין הצגת השביתות בטלוויזיה
הציע יואלי בדבר להעניש את הרשות ואת
הציבור גם יחד. הוא הציע לבטל את
הרשות הציבורית המפקחת על הרדיו והטלוויזיה
ולהחזיר את שידורי־ישראל לאחד
ממשרדי הממשלה.
תוקפיה של הטלוויזיה מסתמכים בטיעוניהם
על העובדה שבכל שביתה או הפגנה
שקטה, מתלהטות ומתחממות הרוחות
למראה צלמי הטלוויזיה.
אמצעי לגיטימי. אין ספק שמראה
צלמים מעורר שובתים להרים את קולם,
ועלול לגרום למפגינים להתפרע. אבל אלה
הם אמצעים לגיטימיים בהחלט במאבקם של
השובתים ושל המפגינים. אילו היה מישהו
טוען כי עובדי המכס בלוד שבתו רק כדי
שיצלמו אותם בטלוויזיה, היתה השביתה
פסולה. אבל אין כל רע בכך שהשוב־

ס קו פ: סגה חו שבאבא
אבןעלחי ים בין?
מסיבת הפרידה לחיים יבין, שנערכה
בשבוע שעבר בעיו״כרס, חיתה
עליזה מאוד.
המארגנים, אנשי מחלקת החדשות
בטלוויזיה, דאגו בעוד מועד למצב
רוח מרומם. בעיצומה של המסיבה
הקרין השדרן חיים גיל בפני הנוכחים,
סרט היתולי קצר, שבמרכזו
ראיון עם שר-החוץ אבא אבן, אודות
התופעה המכונה בשם חיים יבין. לא
היה זה פיברוק ראיון רגיל —
המבוסס על עירבוב קטעי סרטים שונים,
בתוספת לפעלולים שונים, אלא
ראיון אמיתי, שנערך על ידי דן שי לון
באחד מביקוריו של אבן בטלוויזיה
כשרואיין באחת מתוכניות
מוקד.
וכה אמר אבא אבן על חיים יבין!
״עד שפגשתי אותו אישית, היה לי
רושם שהוא קיים מן המותניים
ומעלה,״ וברצינות הוסיף :״אני
אומר שהוא יחסר לנו.״
בתשובה לשאלה אם עשוי חיים
יבין להביך את מנהיגי ארצות־הברית
(לשם הוא יוצא השבוע ככתב
שידורי־ישראל) ענה אבן בהיתול,
תוך עקיצה חד-משמעית ליצחק
רביו :״אם הם לא נבוכים מ-
נציגינו המוסמכים שם, הרי שום
דבר לא יכול עוד להביא אותם
במבוכה.״
לסיכום אמר השר :״אצל בתי
בת ח־ 16 יבין הוא במקום ראשון.

תים זועקים בפני מצלמות ד,טלוויזיה, אפילו
אם קודם היו שקטים. שביתה, כמו הפגנה,
היא אמצעי להבעת תביעות.
מי שמאשים בתופעות אלה את הטלוויזיה
ועורכיה, כמוהו כמי שמאשים את
העיתונים המפרסמים מעשי רצח ואונס בעידודם
של מעשים אלה. כיוון שגם טע
חיים
יבין
אינם

יכולים

אירונסייד ומגרה
להתחרות בו.״
דברים דומים בראיון אחר, אמר
גם מזכיר חחסתדרות יצחק בן-
אהרון :״אני לומד בעיקר מהבנות.
הן חושבות אותו לאלף־אלף, ולפיכך
אני חושב שצפוי לו באמריקה
עתיד מזהיר.״ בהצלחה.

העניין החוצה. אולם הסוד שפרץ בכל זאת
החוצה, סחף עימו את כל פרטי השע-
רוריה, המכונה בשם תפאורה בטלוויזיה.
מחלקת התפאורה בטלוויזיה היא אחת
המחלקות העלובות ביותר בבניין. המנהלת
הקודמת של שרותי האמנות, עדה המאירי,
הפכה את המחלקה לאי בודד של אי-
סדרים ועירבוביה. המחסור בכוח אדם במחלקה
הוא משווע. כמעט שאין תפאורה
המגיעה בשלמותה או בזמן אל בימת התצלומים.
כתוצאה מכך נאלצת רשות־השידור
להזמין פריטי תפאורה אצל קבלנים פרטיים
באמצעות מיכרזים חיצוניים.
על קבלני השוק הפרטי אומר אלי בן-
עמרם, ראש המחלקה הכלכלית של רשות
השידור :״הם רואים בנו פרה חולבת בעלת
שיא עולמי. מיתקבל הרושם שהם פועלים
בשיטת הקארטל וזה מאפשר להם
לתבוע מחירים גבוהים ביותר.״
אבל הדבר החמור ביותר בכל הפרשה
אינו נעוץ אך ורק במחירים המופרזים,
בביזבוז כספי הציבור, בהשתקת הנושא או
במעשה המשונה של בושם המוכיח, פעם
אחת נוספת, עד כמה מנסה המינהל להשתלט
על החלק ד,יצירתי־ד,מקצועי בטלוויזיה.
החמור מכל הוא, שהעניין צריך
להגיע להתפוצצות עד שרשות־ד,שידור מואילה
לדון בו ולהסיק מסקנות.
אומר בן־עמרם :״עכשיו החלטנו להכ פיל
את צוות מחלקת התפאורה ולצמצם
את ההזמנות מבחוץ. נשקלת גם הצעה
להתקשר במיכרז שנתי עם קבלן אחד,
שהטלוויזיה תספק לו חומרים ואילו הוא
יבצע את העבודה, ששווייה יוערך רק
אחרי ׳הביצוע.״ הצעה זו הועלתה בפני
ראשי רשות־ד,שידור כבר לפני למעלה
משנה, אבל אז, למרבית הפליאה, היא
הונחה בצד, כתפאורה שאין לה שימוש.
מדוע?

נות כאלה כבר הושמעו בזמנו ברצינות
בארץ, ועיתוני ישראל נאלצו לכנות כל
מעשה אונם כמעשה ״תקיפה״ ,צריך רק
להתפלל שהלחץ שמפעיל עתה המימסד
על הטלוויזיה לא ישא פרי, והיא תמשיך
להיות לפה לכל המקופחים והעשוקים
למיניהם.

שערווריון ות

לאן נעלם
אריה אח־גד?
מאות אלפים מצופי הטלוויזיה
של ישראל ודאי שאלו
את עצמם לאן נעלם אריה
אורגל! משיג אורגד :״יצאתי
לחופשה״ .אולם מאחורי-
הקלעים מסופר סיפור שונה
לחלוטין. הסיפור גורס שדן
שילון, מנהל החדשות, מנסה
להרחיק את אורגד מהגשת
חדשות.
למרות הכחשתו חנימרצת
של אורגד, שהתבטאה במי לים
:״לא עבר בינינו חתול
שחור״ ,מדברות העובדות בעד
עצמן. הופעתו של אורגד על
המסך צומצמה לפעם אחת בשבוע
בלבד. באותו זמן, פנה
אורגד אל מרים רוטשילד,
האחראית לכח אדם ברשות-
השידור, וביקש להעבירו מיד
מבימוי חדשות לבימוי תוכניות,
בטיעון של צורן בהתקדמות
מקצועית. כאשר הוסכם
להעבירו לביום תוכניות
המבדיל, הציע שילון להפסיק
את הופעתו של אורגד כמגיש
חדשות, כאילו קיים קשר בין

מ א חורי הקל עי ם של
א חו רי -ה קל עי ם
אורגד שני הדברים. חיה צורן בישי בה
מיוחדת של ראשי מח לקות
ברשות-השידור ובהעלאת
זכרון 1-ברים בכתב, על
מנת להבטיח את המשך הו פעתו
של אורגד כמגיש חדשות.
אגב, השדרן־הבמאי אורגד
קיבל השבוע הצעה מפתה ביותר,
להופיע כשחקן בסידרת
תוכניות החגים החדשה לילדים
של צלילה רוז, המכונה
בשם אופייני לסיטואציה: מי
למעלה מי למטה.

מעשה מוזר שהתרחש לאחרונה בביוז-
היהלומים בירושלים, הביא לחשיפתה של
אחת השערוריות הגדולות בתולדות הטלוויזיה
הישראלית. יוסי לנדאו, ראש שרותי
ההפקה בטלוויזיה, איש סרטים ותיק ובעל
מקצוע, היה אחה תדהמה כאשר נודע לו
כי צבי לבב, קבלן פרטי לתפאורה, הגיש
הצעה בסך 10,000 לירות במיכרז על תפאורה
לתוכנית הילדים מי למעלה מי למטה.
הוא פנה אישית לחברה מתחרה בשם
אירגונית וזו הציעה את אותה התפאורה
במחיר של 7,500 לירות. רשות-ד,שידור
החליטה לקבל את ההצעה הזולה יותר,
למרות שלא הוצעה במיכרז. אולם אחד
השותפים להחלטה נבונה זו, שמואל בוסם,
ראש המחלקה למינהל ויו״ר ועדת ד,מיכ־רזים
נפגע כנראה מהתערבותו של לנדאו
בעניין השייך לו, ובתגובה שלח את יש ראל
פרלוב, קצין־ד,ביטחון והעוזר החדש
למינהל בטלוויזיה, אל לבב, המציע המקורי,
כדי שיבדוק מחדש את הצעתו.
הפעם העריך לבב את התפאורה ב־
6,000 לירות בלבד. את הצעת המחיר
הקודמת תירץ בטיעון שלא הבין היטב
את הדרישות. לנדאו הועמד במצב מביך
ביותר. נרמז כאילו היתד, לו איזושהי טובת
הנאה במשא־ומתן עם חברת אירגונית
ועובדה — אפשר היה להשיג מחיר זול
יותר אצל לבב. מה שנתגלה בשלב מאוחר
יותר היה, שלבב אמנם העריך את
העבודה בפעם השנייה ב־ 6,000 לירות,
אבל הוא סירב לקבל אותה על עצמו.
סולחה אצל המנכ״ל. מנכ״ל רשות-
השידור, שמואל אלמוג, ניסה מייד לעשות
סולחה בין לנדאו לבין בוסם ולהש תיק
את המעשה. השתיה היתד, כדת והנוכחים
בסולחה נתבקשו לא להוציא את

שיסל ואיינשטיין ב״לול״ מם׳ 3

!ת!דזרי׳ך
• סרט השבוע (יום ד׳ ,13/10
)20.35 עוד אראה אותך — סיפור אהבה
בין חייל אמריקאי, הסובל מהלם כתוצאה
מהתפוצצות פגז, לבין נערה שקיבלה חופשה
קצרה ממאסר. משתתפים: ג׳וסף קוטן,
ג׳ינג׳ר רוג׳רס ושירלי טמפל.
• מולטי״מדיה (יום ה׳ )20.20 ,14/10
על ציירים המשתמשים במדיומים משולבים
לציור. משתתפים: רפי לביא, משה גר שוני
ורן שחורי. תסריט ובימוי — ז׳אק
מורי קטמור.
<• סרט קולנוע (יום ר )21.30,15/10
גורלו של מורה — תלמידים המתקוממים
נגד מורם ואשתו הבוגדנית מסייעת בידם.
בהשתתפות מייקל רדגרייב.
• ״לול״ מספר שלוש (יום בס
)20.20 ,18/1אריק אינשטיין, תיקי דיין,
אורי זהר, צבי שיסל ואוסף של חתיכות
בתוכנית זמר ובידור לא נורמלית.
<• קלעים (יום ב׳ )21.00 ,18/10 מאגזין
לענייני תרבות ואמנות בעריכת יעקב בן-
הרצל.
חעולס הזה 1780

קולנוע
י!שדוא|ל

ג ון ויין
ה ענ קוה טו ב

קולנוע עס חרדל

ריו לובו (סינרמה, תל״אביב,
ארצות-הברית) — תענוג הוא לראות,
פעם ביובל, סרט עשוי כהוגן׳
על־ידי במאי היודע שהוא צריך התחלה, אמצע וסוף,
כי אסור לו לשעמם את צופיו, ועם זאת אינו נזקק לאמצעים
זולים כדי להתגבר על בעיות אלה.
במיקרה זה, הבמאי הוא הוארד (״ריו בראבו״) הוקס,
מן הוותיקים והמשובחים שבבמאי הוליבוד. הסיפור —
אופייני לסרטיו. אנשי חוק נעזרים בכאלה שאינם בדיוק
שומרי חוק, על מנת להביס כנופיות המשליטות פשע על
עיירות מאובקות במעמקי טכסאס. ומאחר ובראש נציגי
החוק נמצא ג׳ון ויין, אין כלל מקום לתהות מי ינצח
בסופו של דבר.
התחלת חסרט במלחמת הצפון נגד הדרום, כאשר יחידת
קטנה של מורדים מן הדרום, גונבת משלוח זהב צפוני
המועבר ברכבת, בעזרת תכסיס מחוכם בהחלט. ההמשך
הוא אחרי המלחמה, כאשר כמה אנשים מן הדרום מסכימים
לעזור לקצין צפוני לגלות את הבוגדים, אשר מסרו
את סוד משלוחי הזהב. ומי שרוצה, יכול למצוא כאן
נושא חביב על הוקס: בתום הקרב, אויבים יכולים להפוך
ידידים, אבל לבוגדים אין ישועה.

איך לקרקס

אז תשמעו טוב מה שאני רוצה להגיד
לכם. חאראקה היום זה כבר לא סחורה.
ושלא תחשבו לכם שלפוצץ ת׳הלונות
בשכונה זה עושה רושם על מישהו. מי
שחושב ת׳עצמו גבר שיילד ויראה ת׳עצמו
במישחק החדש. ואני מבטיח לכם שבחיים
שלכם לא הירגשתם מה זה להיות
ב,ליגה׳ עד שלא שיחקתם פעם אחת ב־ ׳
מישחק הזה, מה שקוראים לו ״תלך לקולנוע
ותקרקס ת׳קהל.״
ות׳מישהק הזה לא קשה בכלל לשחק. כל
ילד יכול ללמוד את זה. רק שלא יהיה
לי כזה סבון מה שהולך עם החתיכה שלו
יא׳אני לפסטיבל הזה בהיכל התרבות. פסטיבל
זה לא סחורה היום. תשמעו מה שאני
אומר לכם. תבואו לקולנוע ותעשו פסטיבל.
אז תשימו לב טוב: אתם נכנסים לקול נוע
ככה עם איזה עשרה עשרים חבר׳ה
לפחות. קונים כרטיסים ככה בארבע לירות
ומשהו, לא חשוב הכסף, בשביל המיש־חק
הזה אתם צריכים לשבת במקומות היותר
יקרים, למה שהמקומות היותר־יקרים
יותר טובים בשביל להרגיז את הקהל
בצורה יותר טובה. ואתם מתיישבים ככה
בכל הכבוד שישמעו שאתם יושבים בכסא.
רק שתשימו לב לא ליפול על איזה נח״ל
מוצנח, שכזה אחד יכול לעשות לכם
בעיות לא כל כך נעימות לעניין. ואז
שתשימו לב שיש על ידכם גם איזו גברת
ככה אינטליגנטית מה שחושבת את עצ מה
לפחות מלכת־היופי.
ואז בשביל להתחיל, אתם צועקים לחבר
שלכם שישלוף סיגריה והוא עונה ״אין
לי סיגריה, מה תעשה לי. בוא תמצוץ
לי אם אתה רוצה.״ ואת זה הוא צריך
לצעוק ככה חזק שהגברת מה שנראית
אינטליגנטית תשמע את זה טוב באוזניים
שלה.
וזה ההתחלה של ה,שיחה׳ ,יעייני, ככה
בשביל להתחמם אתם אומרים לגברת כמה
מילים שלא מוכרים בבית־מרקחת שלה,
וזה מתחיל להיות שמח. אבל זה עוד שום
דבר.
סיבוב שני. וזה באמת הסיבוב שיעשה
לכם טוב על הנשמה. זה כשנכבה האור
ויש הפסקה ואתם הולכים החוצה, שותים
קפה, לוקחים את הספל. שותים תה, לוקחים
את הכוס. שותים טמפו, לוקחים את
הבקבוק. אוכלים סנדוויץ׳ ,לוקחים את החרדל.
עם כל הציוד הזה חוזרים לקול נוע,
מתיישבים טוב ומתחילים להעביר
חופשי בין החבר׳ה. ואז זה ככה מתחיל
להיות יפה עם כל הזכוכיות האלה. אבל
זה רק ההתחלה. במישחק הזה יש עוד כמה
טריקים נחמדים.
סיבוב שלישי, למה שצייד לראות גם
קצת סרט באמצע, עושים קצת שקט.
והגברת האינטליגנטית מבסוטה. ואתם
צריכים לחכות ככה בסבלנות איזה כמה
זמן שאתם מרגישים שההיא תפסה שלווה,
ואז אתם לוקחים את החרדל ורושמים על
השטיח כמה מיספרים. ואחר כך כשנגמרים
המיספרים, אתם מתחילים לעשות גם
ציורים ותראו איזה שמח זה. המנצח של
זה, מי שעושה ת׳ציור הכי מכוער.
עכשיו יכול להיות שהגברת תגיד איזה
מילה אחת או שתיים, אז אפשר להגיד
לה שתסתום את הפה המתוק שלה, למה
שזה לא העסק של האבא שלה, אבל יותר
טוב להגיד לה בחזרה כל מה שהיא אומרת,
ככה לחזור על כל מילה שלה עם
המוזיקה שלה ואתם יכולים לראות אחרי
שני רגעים מקסימום איך שמוציאים אותה
עם אלונקה לבית־משוגעים.
מה שאני יכול להבטיח לכם על מאתיים
אחוז זה שהנהלות הקולנועים הבטיחו לא
להפריע למישחק הזה. ובשביל זה הם לא
נותנים לסדרנים להסתובב לכם בין הרגליים
אפילו בהפסקה. ושתדעו לכם שלמיש־טרה
אסור אפילו להראות את הפרצוף
שלה במקומות האלה. במיוחד לא כשהם
בתפקיד.
ומי שהמישחק הזה לא עושה עליו רושם,
זה בטח למה שהוא לא היה בסינרמה
ה מולח הז ה חוג 17

ואילו למתעמקים בענייני במאי זה, הנערץ במיוחד
על-ידי הגל החדש בצרפת, אפשר להצביע על הופעתה
החוזרת של אשה תוקפנית ונמרצת המסרבת לעמוד מן
הצד (ג׳ניפר אוניל, המופיעה השבוע גם ב״קיץ של אה-

ויין ובנו של רוברט מיצ׳ם
בה״) ,סצינה הומוריסטית נוספת בה כולאים הגיבורים
את עצמם בבית-סוהר, או הסיום בו הגיבורים לא יוצאים
לגמרי שלמים מן הקרב. כל אלה נקודות שאפשר היה
למצוא גם בסרטיו הקודמים.
אולם לגבי הקהל הרחב, ודאי שכל זה אינו אלא
עניין מישני. העיקר הוא ש״ריו לובו״ הוא מערבון מקצועי׳
מלא הומור ופעילות, ומי שנהנה בזמנו מ״אלדו-
ראדו״ או ״ריו בראבו״ ,יבוא גם כאן על שכרו.
הבלב קבור בגיגה
מצרה לצרה (צפון, תל־אביב,
צרפת) — לואי דה־פינס הוא אחד
מאותם הקומיקאים, המעוררים
תגובות קיצוניות: יש המתעבים אותו, ויש המעריצים כל
תנועה משלו. הראשונים אינם מבקרים כמובן כלל בסרטיו,
ועד כמה שהדבר נוגע להם, מוטב שיפסיקו לקרוא
ברגע זה. האחרים, מקבלים בדרך כלל באהבה כל העוויה,
ולמענם סרט זה יכול בהחלט להיות חוויה.
הסיפור — סיפור בלשי ששימש פעם, בעבר סרט הוליבודי
עם גלן פורד ודבי ריינולדס. הפעם, הוא הולבש
באדרת קומית על-ידי הצוות הקבוע של דה־פינס (ז׳אק
וילפריד התסריטאי, והבמאי ז׳אן ג׳ירו) והוא מראה את
הגיבור, כמחזאי המחליט להיפטר מאדם הסוחט ממנו
כספים, על־ידי כך שיבצע רצח מושלם. מובן שהדבר אינו
עולה בידיו, הגופה אותה הוא מנסה להסתיר בגינה צצה
בכל המקומות הבלתי-צפויים, מתנהגת בצורה בלתי-מנו-
מסת לחלוטין ומטרידה כמובן את מנוחתו של דה-פינס —
המחזאי. ומאחר ודבר ידוע הוא כי אין בעולם איש המתרגז
יותר מדה־פינס, כאשר הוא מתרגז, וככל שהוא מתרגז
יותר, הוא מצחיק יותר, קל לתאר מה חן התוצאות
של טיולי הגופה על פני הבד.
אמנם, עדיני הנפש יוכלו, ובצדק, לציין שהבדיחות אינן
מעודנות ביותר, לחלקן צמח זקן ואחרות שאולות בגסות
(הרעיון להפוך גופה לפסל זכה לטיפול נרחב ב״אל-

בשבוע שעבר. לא מאמינים? זה יופי של
מישחק זה, בחיי. רק צריך להיזהר מדבר
אחד. יכול להיות שעוד מעט כבר לא יהיה
את מי לעצבן למה שרק הוובר׳ה ילכו
לקולנוע. אבל זה לא חשוב, נגמור עם
הקולנוע ואחר כך נלד לתיאטרון.

דה־פינס: מעצבן? מצחיק? מתועב?
מנה של זהב״ למישל אודיאר) .אלא שכל העניין מלווה
בכל־כך הרבה תנועות פנים וידיים של דה-פינס, ריצות אינסופיות
מסביב אותה הדירה (שהיא דירה הראוייה בהח לט
להתכבד בה) עד שחוסר המקוריות הופך לבעיה מיס-
נית, ואם לשפוט לפי תגובות הקהל בהצגה היומית (קהל
שגילו הממוצע היה )12 הסרט עשוי לזכות להצלחה קופ-
תית ניכרת.

מפרטים מעניינים רבים, שאינם נדבקים
תמיד לסיפור משכנע.
גשוי בעל ברחו (אלנבי, אר־צות־הברית)
— מצחיקון על רווק מושבע,
הנושא לו אשה רק כאמצעי אחרון, לפני
פשיטת־רגל מוחלטת. ואלתר מתאו מבריק.

תדריך

** קיץ של אהבה (מוגרבי, אר־צות־וזברית)
— איד התבגרו צעירים לפני
שלושים שנה, בקיץ אחד על שפת־הים. רומנטי,
איטי, קצת נאיבי, מומלץ לנשים
רגשניות. ג׳ניפר או׳ניל יפה מאוד.

ג׳ו (גת, ארצות־הברית) —
מלחמת מבוגרים נגד צעירים בבעייתון
החושף רבות ממחלות החברה האמריקאית
בצורה נוקבת. מישחק מבריק של פיטר
בויל בדמות בור גס־רוח, המחסל את מה
שאינו יכול להבין.
השוד המוקלט (אופיר, או־צות־הברית)
— פלילון שעיקרו פלישת
השילטון לתוך חיי הפרט. עלילה מורכבת

איש קטן גדול (פאר, ארצות־הברית)
— סאטירה המנסה לחבוק את כל
תולדות המערב הפרוע, מצליחה בכמה מפרקיה,
נכשלת באחרים, אבל מסקרנת
בסופו של דבר בשל הברקותיו של הבמאי
ארתור פן, ונוכחותו של דאסטין הופמן.

תל־אביב

שלושת הסרג׳נטים (ירט,
ארצות־הברית) — מערבון־מצחיקוז עם
כנופיית סינטרה. הרבה בדיחות.

ירושלים
הז ר (אורננג, אנגליה) — מות חן
מרתק, שבו שום דבר אינו מתרחש
לפי המצופה, וכל תפנית צופנת בחובה
הפתעה חדשה. ריצ׳רד טוד ואן באקסטר.
חיפה למות מאהבה (אורה, צרפת)
— מורה מתאבדת לאחר שנודתה מן החברה,
בגלל אהבתה לאחד מתלמידיה. מבוסס
על מיקרה אמיתי, מבקר בחריפות את
צרות-המוחין של החברה הצרפתית האיג-
טלקטואלית־כביכול.

הציפור עם בנסי הבדולח
(אמפיתיאטרון, איטליה) — מרכיבי־מתח
מכל העולם, בסרט איטלקי על רוצח נשים
פסיבופאטי, מתאים בהחלט לנשים האוהבות
לצרוח מזמן לזמן מרוב פחד.

זיק 1קין־ד״נ 1ר ־ 1000 באלוני צבעוני 17 - ,אלף צופים נלהבי ם -
סירות עמוסות יפהפיות -מיטב האומנים -נשפים של א היו בדוג מתם

ה 9ך שלוש מ בן המש בתחרות 111 #11111111 תתפות
מלכת המיס, על רקע נופה של אילת.
משמאל: נסיכת ים סוף רונית וייזל, במרכז:
דורית טווינה ומימין: מוריה שור.

יןועניךןד בבגד־ים וגלימה של
11.1 #1111 גוטקס ליוותה מלכת
המיס איריס דוידסקו את התחרויות
והנשפים. בתמונה: על חוף אילת.

ספינת טיול המשמשת מעבורת,
שימשה כבמה בתחרות בחירת
נסיכת יס כינרת. מסביב למעבורת
עגנו ספינות כשעליהן למעלה מאלף בלונים. המשתתפים

הגיעו לבימה בסירות מירוץ מחוף הלידו, מלוות בזרקורים לעיני
למעלה מעשרת אלפים צופיס שהתאספו על החוף. בסיום
התחרות הוארו השמיים, נוסף לירח שהתחשב במאורע המרשים
והופיע במלוא הדרו, במשך 15 דקות בזיקוקי די־נור.

אילת

״מופע כזה עוד?־א נרא!ץ באילת,״ התפעל רפי נלסון ששימש
כאחד השופטים בתחרות נסיכת ים סוף. המועמדות הגיעו
לאמפיתיאטרון על גבי מכונית אמפיבית כשבחרטום ניצבת

בעמידה ׳מלכותית מלכת המיס 1971 איריס דוידסקו בבגד־יס וגלימה של בית־החרושת
גוטקס. את המכונית השטה ליוו עשרות זרקורים ומחיאות כפיים של 7000 צופים נלהבים.
המשתתפות הופיעו כשעל רגליהן נוסף למיספר הסידורי גס סמל חברת הלנה רובינשטיין.

נסיכת ים נינו ח

היורדת לקנדה שחזרה לארץ, חניכת מכון וינגייט
יוספה בלום, קופצת משמחה בחברת מנחה התחרות
מרטין גילת, כשנודע לה על היבחרה לנסיכת ים כינרת. את הנשפים
באילת ובטבריה ליוותה במנגינות דרוס־אמריקאיות תזמורתו של יצחק קייט.

נסיכת ׳ 0־110

יושבות סגניות הנסיכה, מימין

רוני וייזל (משמאל) בחברת מלכת המים איריס דוידסקו
(מימין) ,יושבות על כסאות מלכות. על מעקה הכיסאות
האילתית בת ה־ 15 יפה הרוש ומשמאל: בילהה גיא.

״מאורע כזה עוד לא חיה בטבריה,״
אמר בהתפעלות ראש עיריית טבריה
משה צחר, וביטא בכן את הרגשתם של
למעלה מעשרת אלפים איש שהתאספו על
חוף הכינרת.
״מופע כזה עוד לא נראה באילת.
ותאמינו לי שאני כבר ראיתי מופעים

בחיים שלי,״ הכריז האילתי הוותיק רפי
נלסון ושימש פה ל־ 7000 חצופים שנדחקו
לאמפיתיאטרוו אילת, המיועד רק
ל־ 3500 איש.
המאורעות שגרמו להתרגשותם של
השניים נערכו בשבוע סוכות. הם היו חלק
משרשרת אירועים שציינו את בחירת

הנסיבה מגיעה

החיפאית רונית וייזל שזכתה בתואר נסיכת ים סוף
עוררה התפעלות כללית וזכתה למחיאות כפיים סוערות
כשירדה מעל הרכב האמפיבי שהביא אותה לחוף אילת. רבים מקרב הקהל עזרו לה לרדת.

ך ו \ ןןן 1ד | 1 1ך 111141 ראש עיריית אילת, אשר אזר, מפלס את דרכו בין
קהל 7000 הצופים בתחרות בחירת נסיכת ים סוף.
11/1 1 1111 1111\ 1
ראש העיר עלה על המכונית האמפיבית ששימשה כבימה ולחץ את ידי המשתתפות.

ח בו השופטים

הושפע מן האווירה הכללית בטקס בחירת מלכת ים
סוף ובא לתחרות כשעל ראשו כובעים ססגוניים.
השופטים, מימין לשמאל: סגן ראש עיריית אילת ג׳קי פרבר, מאחוריו מוסתר נציג חברת
טיסו משה גבר, לידו אשת מנהל ארקיע מרטי דותן, חיילת, חיים קפלנר ורפי נלסון.
אוונס ותזמורתו, אלכס וייס והתזמורת
שלו עד חברי הבמה החשמלית — כולם
נתנו את המקסימום.
לשמחתו של הקהל הרב שבא לחזות
בטכסים ושלא פסק מלהביע את התפע-

מדנה במרומים

חברת ארקיע הטיסה צוות גדול של אמניס, תזמורות
ואת מלכת המיס איריס דוידסקו שזכתה
לאירוח בתא הטייס. בתמונה למטה משתתפות תחרות בחירת נסיכת ים סוף בשיט.

1 1 ^ ¥1ח מעניק נציג גורמי התיירות
1 1 1 1 1 1 /1זוהר בר־עם למלכת המים
1971 איריס דוידסקו. בר־עס תרם רבות
להצלחת מופע בחירת נסיכת ים סוף.
(המשך מעמוד )33
מלכת חמים לשנת : 1971 בחירת נסיכות
ים סוף וים כינרת.
דגלים, זיקוקים, בלונים ותאורה ש-
הורכבח מאלפי נורות צבעוניות קישטו
את רחובות טבריה ואילת .״בחיי, זח
דומח ליום העצמאות,״ אמר אחד מזק ני
טבריח. ואכן, חאווירח חיתח חגי גית.
גם החתיכות שתשתתפו במופע. למרות
התרגשותן הרבה נדבקו היפהפיות
מן ההרגשה הכללית.
וגם שרשרת האמנים שבידרו את הקהל
הרב. מאילנה רובינא דרך צביקה פיק,
עדנה לב, דני חיימו, אבי טולידאנו, גרי

ה 1חידה רונית וייזל זכתה ל!
11.1 1111 נשיקה של סגן ראש
עיריית אילת, ג׳קי פרבר ששימש שופט
בתחרות, שאמר :״היא באמת מקסימה.״

וקריאות

עידוד

לותו במחיאות״כפיים
למשתתפות.
נשפי בחירת הנסיכות של 1971 היו
מהנשפים המקוריים ביותר שנערכו בארץ.
גם באילת וגם בטבריה הם נערכו ממש
על המים, כשהמארגנים נעזרים באמצעים
מיוחדים.
באילת הגיעו המועמדות על גבי מכונית
אמפיבית מקושטת, ששימשת כבימה
ניידת, כשעשרות זרקורים מלווים אותה

לכל אורן המסלול. ואילו בטקס שנערך
בטבריה הגיעו המועמדות על גבי סירות
מירוץ. כל מועמדת בסירה נפרדת, מקושטת
בבלונים ומלווה באור הזרקורים.
כבימה שימשה המעבורת שבימי חול מעבירה
נוסעים מטבריה לעין־גב, שקוש-
טה במיוחד לרגל המאורע.
בשלב הסופי של הנשפים, נבחרו הנסי כות.
כנסיכת ים סוף נבחרה רונית וייזל
שהוכתרה כשהיא יושבת על כסא מל־

1111 11 ¥1א. אטינגר מהמרכז לתיירות ומרפא שעזר בהכנת טקס בחירת נסיכת ים
1 1 1 1 1 1 11 כינרת, העניק מתנות נהדרות למשתתפות בתחרות. למתנה מיוחדת זכתה
מלכת המיס של ,1971 איריס דוידסקו: ענק מקסים, אותו ענדה בגאווה על צווארה.

צביסה

אחד האמנים הרביס
שליוו את המופע היה
צביקה פיק שהלהיב את הקהל הרב
בשירים מתוך המחזמר שיער, בו הופיע.

ער הים

מגיעות המועמדות, כל אחת בסירת מירוץ מלאה בלונים צבעוניים.
את הסירות ליוו אורות זרקורים לאורך כל המסלול מהלידו עד לבימה.
בתמונה למטה נראות המשתתפות המאופרות בתמרוקי הלנה רובינשטיין, מאופרות
על ידי דוד וליזה, כשהן לבושות בבגדי ים מתוצרת בית החרושת גוטקס.

ה שרה עודה

גרצה, עולה מגרמניה שהגיעה לארץ לפני שבוע, השתתפה
בתחרות וזכתה למחיאות כפיים.

כות שנלקח מתוך החיזיון שלמה המלך
שנערך באילת. לנסיכת ים כינרת נבחרה
הספורטאית, חניכת מכון וינגייט, יוספה
בלום שחזרה לארץ אחרי ששהתה תקופה
ארוכה בקנדה, לשם ירדה עם הוריה.

!שיקה

מעניק מפקד משטרת
טבריה רב־פקד קלמן
בורנשטיין לסגנית הראשונה בילהה גיא.

הרגע לו אתח מצפה
חודשים כה ארוכים
יגיע השבוע, ביום
חמישי או ביום רא שון.
הוא גם יהווה
עבורן שימן לפתיחת
תקופת־חיים חדשה.
אין צורן למחוק את
21 במרס -
העבר, אן השתדלי
20 באפריל
לבנות עתיד טוב יוהשיכנוע

כוח
שלן גובר. אתה אומנם מוצא את עצמן
מבודד, אן יחד עם זאת מאושר ובעל
כוח בלתי-רגיל. אפילו יריבים, עליהם
תשפיע בנושא מטויים, יכבדוך ולאו-דווקא
מאהדה. הרבו בשבוע זה במסעות.

1( 0וו

__ רומאן סוער, משוגע
ממש, נפתח בפניך, בת
שור, אם יהיו לך רק
העיניים לראות את האיש,
הנראה כבלתי־נכון.
זה יתחיל בריב,
זה יימשך בסערה, זה
יגיע לשיאו באהבה
גדולה. גם בענייני־כס־פיס
יש סערות, אבל
לאט, דווקא שליליות :
דע לעמוד על שלך, אך ברכות ובאצילות
מסויימת. שמור על עצמך מבעיות־קיבה
— ואל תתן למועד סיום הביטוח
שלך לחלוף. זה מסוכן. כי חייבים אתס
בני שור להיזהר השבוע בנסיעותיכס.

אט״אט, מתחילים מא מציך
המהוססים לשאת
פרי. דאג שלא
יקלקלו לן את העניינים,
ועוד יותר —
שאתה עצמן לא תקלקל
לעצמן, מתון הזנחה
או מתון שינאה
עצמית. זכור שלא רק
21 במאי ־
20 ביוני
אתה אדם עם כבוד
עצמי. תאומה: הוא
אוהב אותן, אבל אם תלכי בדרן שהח לטת,
כלפיו, את עשוייה להפסיד אותו.
כסף ממקור סמוי יגיע לידין. היזהר! זה
כרון בהתחייבויות שלא ברור אם תוטוב
השבוע.
כל למלא. צבע כחול

1ואומי!_1

יום ה׳ פותח פרק
חדש במאבקן המיק־צועי
או האישי. אם
אתה תדע להסתכל
מסביב לפני שתקפוץ,
לשקול את כל האפשרויות
ולא להיכנס
להתנגשויות עקרות —
יש לן סיכויים מצויי־נים
להרחיק לכת. פגישה
עם נערה בהירת-
שיער תוביל אותן לבחירה מביכה. תצטרך
להחליט ומהר: אחרת תפסיד הזדמנות
רומאנטית גדולה מאוד. עליך
לשים את הדגש על פעילות דווקא מחוץ
למקום מגורין, ולהסתכן מעט מאוד בכן.

ם גטבם!

שבוע מצויין — אס תדעי
לנצל אותו ואס לא
תנטרלי את עצמך, מתוך
דווקאיזם. הכוכבים
מבשרים על פגישות־לב
ופגישות־כיס, ובשני המישורים
— על הצלחות
קטנות וגדולות. אתה
יכול למצוא עצמך,
לפתע, במצב חדש בו
לא רצית. בדוק אותו
מחדש. אתה עלול לגלות משהו חדש.

נסווג

[ 1780

ו 1ו ! ובץ הווול 0

חווזנ״ס

שב בשקט, בייחוד ביום ח׳ .זה לא כדאי
להסתבן בגלל רצונן הטיבעי לבלוט. גם
הפירסומים האחרונים
לא עשו לן דווקא טובה.
מוטב שתתרכז ב־ובענייני•
ענייני-הלב
כספך.
במישור היצירה
— אתה ממשין
לחוש בבצורת מסויי־מת,
אן השינוי תלוי
בן. אם את רוצה בהישגים,
דחי זאת עד
שתראי מצב בן־זוגן.

הקסם האישי שלך יסייע לך להיחלץ ממצב
מביך. הדימיון הפורה
בו חנן אותך מזלך
עלול להיראות השבוע
בעיני אנשיס מסויימים
כהפרזה בתפיסת המציאות.
עליך להישמר מלהיות
אכזר כלפי אחד
האנשים הקרובים אליך
ביותר. אכזבה ריגשית
תימוג ותיראה באור
שונה. לבשי סגול.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1780״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

*11־01

יהירותך הטבעית, הכרוכה
בחוסר־ביטחון
משווע, תוריד אותך
שאולה, אס לא תדעי
לרסן את שניהם ולהוסיף
להם מידה אמיצה
של חוש־הומור, שהוא
אחת מתכונותיו היפות
ביותר. זה לא שהוא לא
רוצה אותך: זה שהוא
בטוח שאת לא רוצה
אותו. אז — קדימה ! גלי לו את האמת.
כוח־ההרתעה של מתנגד חזק עשוי לבלום
התקדמותך. היזהר מתרופות לא־מוכרות.

ימים קשים אך טובים עוברים עליך. אתה
יודע זאת, אבל אינך
מסוגל עדיין להעריך
את מלוא־המאמץ
הדרוש ממך. משום כך,
פזר את האחריות ואת
העבודה על־פני כל
ימות־השבוע. אל תשקיע
את כל אונך ביום
אחד, ואת כל כספך בנקודה
אחת ויחידה.
אתה תידרש להחליט
מה עדיף.

הוויכוחים והמריבות שאתה שותף לחם
לא יעזרו להפגת המתח,
אלא רק יגרמו
לן לדפרסיה. במיוחד
הימנע מאי־נעימויות
עד יום ראשון. אז
תתחיל להרגיש בהפגת
המתח. התאזר בהרבה
סבלנות. לן לר־אות
סרט טוב, רציני,

לבד, או עם חברה,
ותיווכח שצפויה לן
הנאה בלתי רגילה.

השתדל לא להציק לחבריך לעבודה. כי
בעתיד הקרוב מאוד
תזדקק לכל רצונם
הטוב. היחסים המתוחים
עם בן זוגך ישתפרו
בעקבות פגישה בלתי

צפויה עם ידיד קרוב,
אותו לא פגשת זמן רב.
אל תיקח על עצמך סי20
בינואר -
כונים מיותרים בענייני
1$בפברואר
כספים, ואל תיכנס להר־פתקאות־נפל
פיננסיות.

ווי

מאוזן )1 :עיר ביפן, שנכנסה להיסטוריה
)7 .מטר )10 .צייד תנ״בי)11 .
סליהה )13 .תואר אצולה פרוסי )14 .תו
דואר )15 .קומפוזיטור גרמני, חיבר את
״אופרה בגרוש״ )17 .כיצד )18 .אחד
המזלות )19 .התכופף 20 .א׳) ראש־ממשלה
במזרח התיכון )22 .קלס )23 .יחידת זמן.
)24 ענן )25 .מעין )26 .׳מעמסה)28 .
זכות השמורה באו״ם למעצמות)29 .
משורר אנגלי שנלחם ביוון )30 .מטוס
רוסי )32 .ההר עליו לפי המסורת נחתה
תיבת נוח )33 .זבל )36 .ישליט ערבי ש נרצח
בשנות הארבעים )39 .בכי, קינה.
)40 מדינה אסיאתית )41 .נווד )42 .עם.
)43 בויקוט )45 .תבל )46 .גזל )48 .קידומת
שם צרפתי )49 .חינם, הבל)50 .
היום השביעי )51 .תעלול (לעז) )52 .נהר
ברוסיה )53 .תו נגינה )54 .אריה)55 .
מלצר )56 .פגם )57 .נופש )58 .נגיף)60 .
מקום הוצאה להורג )63 .ימאי )64 .חכם
הודי אשר אל פיו הכניס ניטשה את
תורתו.

מאונך )1 :עיר בהולנד )2 .שר)3 .
ערפד (לעז) )4 .פתיל )5 .מדינה אירופית
)6 .בגד שרת )7 .מפלגה )8 .דורון.
)9ממשלת מלך )11 .בושם תנכי)12 .
מידת לח )14 .נהר ברוסיה )16 .תופעה
חדשה בחברה הישראלית )17 .ריק)18 .
צעד )19 .רעידת אדמה )20 .מנהיג רביז יוניסטי
)21 .יבשה מוקפת מים )22 .מאכל
מסורתי של חנוכה )24 .כתר )26 .צוק.
)27 הצלחה )28 .סופר צרפתי שניבא
את מסעות החלל )30 .מהירות הקול)31 .
עצמות הראש )34 .מלמד )35 .השתתק.
)37 אחד המזלות )38 .אלוף בצה״ל)44 .
עיר בגרמניה )45 .יתר )46 .סוד)47 .
תו נגינה )49 .קצוות )50 .תבלין)51 .
קיסר רומאי )52 .נוזל לכתיבה )53 .תמור תו
הציע ריצ׳רד השלישי מלכות)54 .
מועדון לילה פריזאי ידוע )56 .מרכז העצבים
)57 .עיר )59 .רחמנא ליצלן (ר״ת).
)60 נכרי )61 .המהלך האחרון במשחק
השח.

חשבץ 117 8 0
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

גם לן בת מזל דגים יש יום אהבים —
אבל הרבה יותר רציני. היום שלן הוא
יום א׳ ,דעי להפיק
ממנו את המכסימום.
צרות בעבודה. ליקוי
בריאותי קל שבקלים.
יהיה זה שבוע מלווה
התפרצויות עצבים בעניינים
שונים, אן בסופו
יחיה מתוק.
בקנותן תכשיטים או
דברי ערן, קחי איתן
בעל מיקצוע מהימן.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה ז
״חשבץ .1780״ הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .20.10.1971
בין הפותרים גכונח יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

סינדרלה רנקפלה
אני מודה: יש שטח אחד אותו
הזנחתי כבר הרבה זמן. אז השבוע
יש לי סוף־סוף סיפור השייך לענף
הכדורגל.
מדובר בו על אחד מנציגי הפועל
בהתאחדות לכדורגל במשלחת שביק רה
לפני מיספר שבועות בהולנד.
אז אותו בחור שחרחר הלך לחזות
באחד ממישחקי הנבחרת שלנו. דקות
מעטות לפני המישחק הוא הרגיש כי
שלפוחיתו לוחצת עליו. ניגש הבחור
לאחד המיבנים הסמוכים לאיצטדיון
והטיל את מימיו. מה שהוא לא ידע
זה שהמקום משמש אורווה. הרעש
של מימיו שהוטלו על קיר האורווה
העשוי פח, הפחיד את אחד הסוסים
שפרץ מהאורווה והחל דוהר אחרי
נציג הכדורגל הישראלי.
הישראלי שנבהל, לא הספיק לר־כוס
את מכנסיו, ברח כל עוד נפשו
בו אל תוך האיצטדיון — לעיניהם
של אלפי הצופים במישחק.
אחרי מירדף של כמה דקות, הצ-
ליחו הסדרנים להרגיע את הסוס הזועם•
אבל בכך לא נסתיימה הפרשה.
ההולנדים המנומסים הסבירו לעבי
שהוא אשם בכל הפרשה וצריך
לעשות סולחה בינו לבין הסוס.
״מה פתאום סולחה עם סוס,״ התפלא
הישראלי .״זהו סוס הולנדי אוהד
יהודים,״ הסבירו לו בסלחנות.
״אם כך, אני מוכן,״ אמר הישראלי,
ניגש לאורווה ולחץ את רגל הסוס.

אני לא יודעת איך זד. אצלכם.
אבל אני פשוס משתגעת אחרי סיפר
רי סינדרלה. הם עושים לי בזה מין
חום נעים בלב, שמחזיר אותי בבת-
אחת, לא משנה כסה שנים, אחורה
ומרכך אותי לגמרי, ועושה לי עוד
מיני דברים מוזרים כאלה, עד שאני
מתחילה לחשוב שאולי קרה לי משבר
והפכתי לרכילאית צמרת הוליוודית.
זהו. עכשיו, כשתפסתם את הפרינציפ,
אתם יכולים לקרוא את הסיפור.
הוא מתחיל בדיוק יכסו כל
סיפור סינדרלה ב״פעם אחת היו
שלוש אחיות״ .שתי.האחיות הגדולות
היו כמובן נורא־נורא מפורסמות ומצליחות.
האחות הגדולה היתד. שחקנית
ידועה, שכל הארץ הכירה אותה
מתל־אביב הקטנה ומשלמה המלך
ושלמי הסנדלר ומעוד המת הצלחות.
האחות השנייה היתד. קריינית יפה
בטלוויזיה וברדיו, שגם כן כל הארץ
הכירה אותה.
סינדרלה היתד. מיואשת.
איזה סיכויים היו לה, הקטנה —
בת שבע־עשרה וחצי בסך הכל — לצד
שתי אחיות מפורסמות ומצליחות
כאלה ז
המזל של הסינדרלה הזאת, הוא,
ששתי האחיות שלה לא היו רשעיות
וקנאיות כמו האחיות של רוב הסינד־רלות.
לגמרי
להיפר: הן היו טובות ואוהבות,
ונורא־נורא מעוניינות לעזור
לאחותן הקטנה. למעשה הן היו הראשונות
שגילו כמה היא יפה, וכמה
יפה היא יודעת לשיר.
בקיצור: הן החליטו שהיא תהיה
זמרת. אבל הביצוע של ההחלטה הזאת,
לא היה כל־כך פשוט. הן אמנם
הכירו את כל האנשים הנכונים, אבל
האנשים האלה לא כל־כך התלהבו מן

הרעיון. בסוף, נמצא איש אחד •נכון,
בשם דוד ק מבושיי, שהסכים -
בתור טובה לידידות ותיקות — לשמוע
את זימרתה של אחותן הצעירה.
את ההמשך, אתם יכולים לנחש.

דוד קריכושיי וגלי עטרי
דוד קריבושיי יצא מן הסטודיו של
פשנל — שם נערכה הבחינה — כש הוא
זורח מאושר. האחות הקטנה יצאה
משם כנ״ל. וחוץ מזה — הם
יצאו משם ביחד.
זה קרה לפני שנה. במשך השנה
הזאת הצליח דוד קריבושיי להפוך
את סינדרלה שלו לזמרת. באותה הזדמנות,
היא גם הפכה לחברה הפרטית
והצמודה שלו. שמה — אם לא ניחש תם
עד עכשיו — הוא גלי עטרי,
האחות הקטנה של יונה ושוש עט

המיליונר והתאום
כל מי שיש לו עמודים ריקים ג־פינקם
האוטוגראפים הפרטי שלו, יוכל
לקפוץ על הזדמנות חייו במוצאי-
שבת הקרובה: בתאריך זה, בכניסה
של מלון שרתון התל־אביבי, הואיוכל לתפוס את כולם — •אבל באמת
את כולם — על מכה חשובה מאוד
אחת.
מי לא יהיה שם? רק מי שלא
הוזמן. כל מי שהוזמן, וביניהם שמות
מ״ספיר״ ומעלה — יגיע. בהזדמנות
החברתית הזאת לא יהיו שום תירוצים
של ״ישיבה דחופה מאוד״ או
מיברקי־ברכה־סמלאי־מקום־נוכחות.
ההתרגשות בצמרת הצפויה הזאת
בהחלט כאשר יודעים את שמו של
המארח: משולם ריקליס.
משולם ריקליס, המולסי־מיליונר
הישראלי, היושב בארצות־הברית מאז
,1947 אשר היקף עסקיו נאמד בשניים
וחצי ביליון דולאר, המשמש
בתפקיד נשיא המגבית היהודית המאוחדת,
והנחשב לאחד התורמים הגדולים
והחשובים ביותר לישראל בכל
העולם — יערוך את המסיבה במוצאי־שבת,
לכבוד עסק פרטי בהחלט:
חתונת בתו, מרשה־נעמה (1ג) לבנימין
קלטר, מסטרנט בפקולטה
למדעי הטבע באוניברסיטה העברית
בירושלים.
החתונה עצמה נערכה לפני שלושה
שבועות בניו־ייורק, בחוג משפחה
מצומצם, ולחוג הזה היו קצת בעיות
זיהוי עם החתן. לא בגלל שהם לא
הכירו אותו מקודם — אם כי גם
עובדה זו נטנה, אלא בגלל האח התאום
שלו, שהיה נוכח כמובן, והצליח
לבלבל את האויב.
אבל לא את האוהבת כמובן. היא
היתד. בעדו כל הזמן — אפילו לפני
שהיא ידעה בכלל מיהו. ואפשר להבין

למה: באותו זמן — לפני כשנה —
היא היתה לא יותר מאשר אחת ממאות
הסטודנטיות האמריקאיות באו־ניבדסיטה
העברית. וכמו כל סטודנטית
אמריקאית־יהודיה טובה, הטורחת
להגיע לארץ־ישראל כדי ללמוד,
היתה לה שאיפה אחת עיקרית, מלבד
הלימודים כמובן: להכיר סטודנט ישראלי
נחמד.
מה שמעניין הוא, שהסטודנט הישראלי
הנחמד הזה, לא כל־כך רצה
להכיר אותה. דווקא סיפרו לו עליה
הרבה. אמרו לו שהיא סטודנטית אמריקאית
נחמדה מאוד, בלונדינית עם
עיניים בחולות, ושהיא לא מכירה אף
אחד בארץ• ,ושאולי יתקשר איתה ויוציא
אותה לאיזה ערב.
בנימין עיקם את האף, כי הרעיון
בכלל לא מצא־חן בעיניו. אבל בסוף
— לאחר כמה שבועות — כאשר נתקל
במיקרה במיספר הטלפון שלה בפנקס
הפרטי, החליט בכל זאת להתקשר
אליה.
כאשר הם נפגשו אמרה לו הסטודנטית
האמריקאית כי שמה נעמה.
אחר־כך סיפרה לו ששמה הוא גם
מרשה. אחד־כך גילתה לו ששמה
מרשה ריקליס.
את כל השאר הוא גילה לבד. ר
כנראה שזה מצא־חן בעיניו, כי כפי
שכבר סיפרתי לכם — בסוף הם התחתנו.

שעוד לא סיפרתי לכם זה שהמסיבה
המפוארת שתיערך במוצאי-
שבת במלון שרתון תהיה בסך הכל
קבלת פנים צנועה. בי מסיבת החתונה
עצמה נערכה כבר, ולפי עדויות ישראלים
שהגיעו אליה במטוס פרטי
שנישבר במיוחד למטרה זו — היא
הצליחה לעורר תשומת־לב אפילו ב־

ברמץ לארה״ב. דוד קריבושיי —
שהוא המנהל המוסיקאלי של המוסע
— יצא כמובן יחד איתה. וכדי שהאושר
יהיה מושלם — גם יונה עטרי,
האחות הגדולה, המשתתפת במופע ב
והשבוע,
היא התקדמה בצעד נוסף
בדרך אל ההצלחה: היא נסעה, ב־מיסגרת
המופע הגדול של יונתן

אחד התפקידים המרכזיים — יצאה
ביחד איתם.
מארה״ב, יקפצו גלי ודוד ליפן לשבוע
— כדי להשתתף בפסטיבל הזמר
בטוקיו — ושם תבצע גלי שני
שירים מפרי עשו של חברה האוהב,
הנחשב להצלחה המוסיקאלית הגדולה
ביותר ביפן, לאחד שזכה שם בפרס
הראשון בפסטיבל הזמר של השנה ש עברה,
עם אני חולס על נעמי.
מה להגיד לבטי
אז אני אומרת לכם — בתור נבואה
פרטית לגמרי שלי — שהסינדרלה
הזאת עוד תפתיע אותנו באיזה סינד׳
רלה רוקפלה שיכבוש את כל העולם.

רבן ורחל במהדורה מודרנית
תמיד טענתי שלובי של בית־ מלון,
הוא מקום אידיאלי עבור נערות צעירות
ואנזביציוזיות.
קחו לדוגמא את הדוגמנית ל חל
קרטה: .מה היא עשתה בסך הכל?
הסתובבה לה בלובי של מלון שדתון
בלי מטרה מוגדרת.
אז מה רצה הגורל? שבדיוק באותו
זמן עבר שם גם ריימוגד אברכד
פץ, שהוא לא פחות מאשר מיליונר
אנגלי־יהודי צעיר, ותעשיין פרוות
גם כן.
ריימונד הנ״ל הבחין ברחל, ראה
כי טוב, והחליט בבת אחת שהוא
מוכרח — פשוט מוכרח — להכיר אותה.
רחל דווקא לא עמדה טל שבע השנים
המפורסמות מהתנ׳׳ך, וההיכרות
יצאה אל הפועל.
מה שעוד יצא אל הפועל — ונחוג
השבוע במסיבה מיוחדת — הוא נסיעתה
הקרובה של רחל לחו״ל. על
חשבונו (הלוך־חזור) של המיליונר
שלה כמובן.

ניו־יורק, שבה ישנם הרבה יהודים ש עורכים
חתונות-פאר.
היא נערכה בקומה ה־ 65 של הרוקפלר
סנטר בניו־יורק, במסעדת הפאר הסופר־אקסלוסיבית
י 0נ,112101״ ומלבד כל האוכל,
יהלומים־תחרות, תלבושות־תחרות
ומתנות המלווים כל •מאורע מסוג זה —

רחל קרטה
מה שמעניין אותי עכשיו זה מה
יהיה רשום על כרטיס ״החזור״ שלה :
רחל קרטה או רחל אברמסון.

היה שם גם חידוש: קופסאות גפרורים
עם תצלום של החתן־כלה האוהבים.
אז מה יש עוד להוסיף לסיפור כזה ז
רק אולי את מה שהסביר לי פעם שחקן
פוקר ותיק, שכאשר •משחקים בליינד
— יש סיכויים להרוויח הרבה־הרבה יותר,
מאשר אם משחקים רגיל.

במרחב
מלחמה 1של 1ם
גבול של ז מן:

31*12*71
האם מכנים את עצמו אנוואר אל־סא־דאת
לפינה, שממנה לא יוכל לצאת?
שאלה זו נשאלת, עתה, על־ידי אנשים
רציניים בכל רחבי המרחב.
איש אינו מפקפק בכך שנשיא מצריים
רוצה בכנות בשלום, בגבולות ד 4-,ביוני.
איש גם אינו מפקפק בכך שהציבור המצרי
רוצה, ברובו המכריע, להגיע לשלום,
לפתרון בעיותיה הלאומיות של מצריים,
ולהעדפת האינטרס המצרי על הסיסמאות
הכלל־ערביות.
השאלה היא: האם אין מצריים נסחבת,
בעל כורחה, לדרך המובילה למלחמה?
כשכי הנאומים ז אל-סאדאת הבטיח
כי שנת 1971 תהיה ״שנת ההכרעה״.
בסוף שנה זו, כך הכריז לא פעם, יהיה
צורך לבחור בין מלחמה ושלום.
תחילה נשמעו הדברים כאיום דיפלומטי,
המכוון נגד האו״ם וארצות־הברית.
לאמור: המצב הנוכחי של כיבוש ישראלי,
וסחבת אמריקאית־ישראלית, אינו יכול
להימשך לנצח. יש גבול של זמן .31.12.71:
הכוונה היתד, ללחוץ על גופים אלה,
ולצורך זה ננאמו נאומים בחריפות גוברת.
עדיין היה ברור כי מטרת הלחץ
אינה אלא להגיע לשלום, בדרך של
כפייה אמריקאית על ממשלת גולדה מאיר.
אולם בעבר קרה לא פעם שהמילים
הערביות גררו אחריהן מעשים ערביים.

מוחיי־אל־דץ
מעצר או ועידה?
מילים שנאמרו לצורך השעה, להשגת מטרה
מסויימת, הפכו לגולם, קיבלו כוח
ולבסוף הפך הנואם לשבוי של נאומיו.
כך קרה כמה פעמים לגמאל עבד־אל־נאצר.
עכשיו זה יכול לקרות ליורשו.
אולי כ מו קד ם. דבר אחד ברור ל גמרי:
המצב של ״לא מלחמה ולא שלום״,
כשישראל יושבת בכל השטחים ומדק-
למת הכרזות־שלום ללא־כיסוי, אינו יכול
להימשך לנצח.
במוקדם או במאוחר — ואולי במוקדם
— היא תיגרר לפתע לתוך תהליך, שגולדה
ושריה מתייחסים אליו בביטול.
מצריים הדרן לבולוגיה
רצופה בעיות מצפוניות
גורלו של ״הרב־סוץ האדום״ הפך ל-
שבשבת רוח של מצריים.
חאלד מוחיי-אל־דין, משותפיו הראשונים
של עבד־אל־נאצר, קצין (מיל ).של
חיל־הפרשים, מנהיג השמאל הפרו־סוביי־טי,
נשאר חופשי כשנאסרו השמאלנים של
קבוצת עלי סברי. לפתע נאסר והושם
במאסר־בית. כעבור זמן־מה שוחרר, בלי
סיבה נראית. בשבוע שעבר נכלא שוב.
הסיבה הרשמית: שותפות־כביכול בהפצת
כרוזים לטובת הקומוניסטים בסודאן,
ובאירגון שביתה במיפעל־הפלדה הגדול
בחלוואן.
אך הסיבה האמיתית שונה לגמרי. אל-
סאדאת זקוק לעדותו של מוחיי־אל־דין
(המשך בעמוד )39

במרחב
(המשך מעמוד )38
כדי להרשיע את עלי סברי בעיני ז?עם.
הרב־סוץ האדום סירב. הוא שוחרר כדי
לחשוב על כך. אבל כשהפשיך לסרב, נעצר
שוב.
ב רי רהא כז רי ת. בכך גילה מוחיי־אל־דין
אומץ־לב רב יותר מכמה מחבריו.
אנשי השמאל שנשארו במישטרו של אל-
סאדאת, כמו אחמד המרוש, מצאו לנכון
לפרסם לפחות גינוי מרומז של ״הקושרים״
(העולם הזה .)1766
אין ספק שבפני מוחיי־אל־דץ עומדת
בעייה מצפונית קשה. כמו המרוש, הוא
מבין את חשיבות כוחות־השלום בישראל,
ומאמין כי אפשר לשנות את מדיניות
ממשלת ישראל רק על־ידי יצירת קשרים
ישירים בין מחנות־השלום במצריים ובישראל.
לכן היה זה מוחיי־אל־דין שיזם,
למעשה, את הכינוס שהיה צריך להתכנס
בסוף השנה בעיר האיטלקית בולוניה, ש בו
היו צריכים להיפגש בפעם הראשונה
בגלוי ורשמית משלחות־שלום מישראל
ומארצות־ערב.
מעצרו של מוחיי־אל־דין מסכן את עצם
קיום הכינוס (ובינתיים כבר נדחתה ישיבת
הועדה המכינה, שהיתר, צריכה להתכנס
השבוע ברומא) .אילו נעתר לדרישת
אל־סאדאת, ומעיד נגד סברי בניגוד
למצפונו, היה מקדם את עניין השלום.
זוהי ברירה אכזרית. את התשובה ישמע
העולם הערבי בצורת ידיעה :״מוחיי-אל-
דין שוחרר״ או להיפך — ״מוחיי-אל-דץ
נשאר במעצר״.

פצצה למטה
ו תזוז ה י מינ ה
מעצרו של מוחיי־אל־דין (ראה להלן)
אינו הסימן היחידי לתזוזה המצרית ימינה.
הסימנים מצטברים — בפנים ובחוץ.
טיהור כללי. בתוך מצריים עצמה
נמשך הטיהור הכללי של כוחות השמאל
באמצעי־התקשורת.
בימי עבד־אל-נאצר, נמסרו העיתונים
והרדיו לידי השמאלנים, ששוחררו בהדרגה
מבתי־הסוהר ותפסו עמדות־מפתח ב-
מישטר, ככל שזז שמאלה.
עתו! מסולקים אותם אנשים בזה אחר
זה. הרשימה היא ארוכה: סולק גדול
הקריינים המצריים ג׳לאל מועווד, שהפך
לשם־דבר כאשר התעלף מרוב התרגשות
בשעה שדיווח על הלוויית גמאל עבד-אל-
נאצר. סולק הפרשן הפופולרי סייד אל-
ררבאן מקול ערב. יחד עימו: קריין הטלוויזיה
סלאת זא-
קי, והקריינית או-
מימה עבד־אל־עזיז.
סולק ראש מערכת
השבועון רוז־אל־יוסוף
(ר׳ עמודים
,)10—11 קא-
מל זוהרי, עורך
אל־אחבאר היומי
פתחי ראנם, והעורך
הצעיר של ה שבועון
אל־קוא־קיב,
המבקר והסו־פר
רג׳א אל־נקאש.
ילד מצא כדו ר. מדוע סולקו כל
אלה? עיתון לבנוני פירסם סיפור, שבא
להצדיק את המעשה.
בגמר העבודה ב־ 31 באוגוסט ערך שר־מר־הלילה
סריקה שיגרתית במשרדים.
בנו הקטן ליווה אותו. באחד המשרדים
מצא הילד כדור־ברזל, והתחיל לשחק בו.
האב, שהרגיש בכך, הזעיק את המישטרה,
וכך נתגלתה פצצה עם עיפרון השהייה.
היא היתד, בחדר שהוא בדיוק מתחת ל משרדו
של שר־ההסברה, הד״ר עבד־אל־קאדר
חאתם.
בביתו של בעל-החדר נערך חיפוש,
ושם נמצאה רשימה של אנשי־שמאל, שהכילה
את שמות האנשים האלה. הם היו
שייכים לקבוצת עלי־סברי.
סטייה כדרך למוסקבה. המצרים,
שהם עם ספקני, התייחסו גם לסיפורים
מסוג זה בספקנות. הם נטו להסבר פשוט
יותר: אל־סאדאת זז ימינה, בהשפעת
הנשיא השכן — מועמר אל־קדאפי מלוב.
על חשבון זה הם זוקפים גם את ביקוריו
הקרובים של נשיא מצריים בשתי
מדינות ימניות במרחב — כוויית הערבית
ואיראן המוסלמית. זוהי הפעם הראשונה
שנשיא מצרי מבקר במדינות אלה, ונפגש
עם שליטיהן.
שתי המדינות יהיו תחנות במסעו של
סאדאת — אל מוסקבה.