גליון 1781 מתאריך 20 באוקטובר 1971

ע1י ם חדי דיגי׳י
ר-״יר־ ,לאמ די ק די

י ל סיזו
לר״זיי׳י1־
ין עדאנר

ישיבות מערכת העולם הזה אינן נעדרות הומור. לא פעם עלה בדעתנו,
שאם היינו מפרסמים את הבדיחות, ההלצות והעקיצות ההדדיות
המושמעות בישיבה כזו, היה זה חומר קריאה משעשע ומרתק מהרבה
כתבות המתפרסמות בעתון. אחד מחברי המערכת, עורך הכיתוב, עוזי
הדרי, אפילו לקח את הדברים המצחיקים ברצינות, מנהל יומן של
הבדיחות הפרטיות של המערכת, כשהוא מאיים עלינו שיום אחד יוציאם
לאור.
אבל כבר הרבה זמן לא צחקנו כמו באותו יום, כאשר הכתב אריק
לביא, העלה ליד שולחן הישיבות את הרעיון לפרסם כתבה על בתו
של המצביא הגרמני רומל, המתבודדת על פיסגת הר־סיני. תחילה
חשבנו שזו מתיחה של אריק. אחר־כך, כשהתעקש כי שמע מכמה מקורות
את הסיפור, היינו בטוחים כי הוא עצמו נפל קורבן למתיחה. הצענו
לו לטפס על החרמון כדי לפגוש שם את סבתו של היטלר או לחפש
בגבעת נאפוליאון את פילגשו — דזירה.
אריק דווקא לא נעלב, הציע שנטיל עליו לטוס לסנטה קתרינה,

אריק לביא במרומי הר משה
והוא מתחייב לחזור עם הסיפור. עכשיו היינו בטוחים שהוא מנסה
להערים עלינו, לצאת לחופשה באמצעות טכסים מחוכם זה. סוף סוף
מה נאמר לו אם יחזור אחרי שבוע ויספר :״היא בכלל לא בתו של
רומל, אלא נכדתו של מונטגומרי.״
בסלחנות עברנו לדון בעניינים אחרים. אבל הבחור המזוקן הזה
התעקש ונאחז בסיפור ששמע, כאילו היה הסקופ של חייו. מצאנו פתרון
כיצד לסיים את הפרשה :״סע לסנטר. קתרינה, אבל על חשבונך!״
נאמר לו .״אם תחזור עם הסיפור, יוחזרו לך ההוצאות.״
כעבור יומיים נעלם הבחור. שמענו שהוא טס לסנטר. קתרינה במטוס
של חברת נתיב. רק אחרי ארבעה ימים נוספים הוא הופיע במערכת,
הניח בחיוך נצחון ערימה של תמונות, שצילם על פיסגת הר־משה
באומרו :״הנה, זו בתו של רומל.״
באותו רגע נזכרנו שבמדינה הזאת אסור להתלוצץ. כי כל בדיחה
הופכת כאן למציאות.

לכל הדורש

עולועו עו עו ת עול ע לי ה

ללא תמורה וללא כל התחייבות

ספר הברית החדשה
לשם השכלה כללית ולהכרת הדתות
יישלח לכל הדורש בכתב.
ת. ד 7089 .ירושלים.
(נא לציין את השפה ולכתוב בכתב ברור).

ןמאכליהודיים
פח• ח עד חצות

רו י 1 14

המסעדה

ך* די להסיר את חיובי הספקנות הרחמניים שלנו, עשה אריק
דרך ארוכה ומפרכת, יותר משעשה כל כתב אחר של העולס הזה
עבור סיפור אחד. את הכתבה, המופיעה בעמודים ,10—11 יכול היה
לכתוב רק אחרי שהגיע לסנטר, קתרינה, טיפס ברגל אל הר משה, מהלך
של שלוש שעות הליכה בריאה.
מספר אריק :״אחרי שקיבלתי מהמפקד הצבאי של האיזור רשות
לעלות להר, בחרתי לטפס בדרך הגמלים. דרך הגמלים עוברת דרך
מנזר סנטה קתרינה המפורסם. לא יכולתי לחלוף שם מבלי לד,כנס פנימה.
ביקור זה עלה לי ביום. מסתבר, שכל יום בשעה 12 בצהריים,
נסגרים שערי המנזר ואינם נפתחים אלא בשעה 3.30 אחר,״צ. הסדר זה
נעשה כדי לאפשר לנזירים מנוחה ותפילה ללא הפרעה. כיון שלא
ידעתי על כך, נכלאתי במנזר. אחרי־הצהריים כבר היה מאוחר לטפס
בהר. נאלצתי לדחות את הטיפוס עד לשחר יום המחרת.
״שער המנזר נפתח בארבע לפנות בוקר. אבל הבדואים המקומיים
עדיין ישנים, כך שנאלצתי לטפס ללא ליווי. מובן שכתוצאה מכך תעיתי
בדרך. תחילה אין העליה קשה. רק מאוחר יותר, כאשר מגיעים לכנסיה
קטנה הנקראת כנסיית הארבעים (לפי האגדה, רצחו כאן בדואים 40
נזירים) מתחילה הדרך הקשה. קל לזהות אותה לפי הסימנים שמש אירים
כאן הטיילים הישראליים. במעלה הדרך ניתן לפגוש בבדואים
הממתינים עם גמליהם. הם מצפים למטפסים הישראלים הנחלשים במהלך
הטיפוס ומבקשים להמשיך לעלות על גבי גמל.״
לאריק עצמו, לדבריו, היה המאמץ כדאי, רק כדי שיוכל עכשיו
לצחוק לשאר חברי המערכת שלעגו לו. מה שברור הוא, שמעתה יצחקו
פחות בישיבות המערכת. היום מסוכן כבר לנחש מה בדיחה ומה לא.

ההודית

רה׳ שלום עליכם .10ת״א, טל 58553 .
(ע״י בית ״אל־על״)

ה עו ל ם הז ה 1761

פרסום א *רי א? 1 1דט?ן 1נר| אסטל דייו

העולם הזה 1781

בו הביעו חברים את דעתם בזכות עיקרון הרוטציה,
שאינו נראה למאיר יערי.

אחרי שעורף הביטאון קיפל הוראה
להוציא את המכתבים, הוא השאיר במקומם
עמוד לכן שבמרכזו הודעה :״כאן היו
צריכים להופיע מכתבים שנפסלו על־ידי
הנהגת מפ״ם״.
הביטאון, שהודפס בצורה זו ב־ 17 אלף עותקים,
נגנז ולא הופץ, אבל כמה עותקים ממנו גונבו החוצה.

י ״יגווזי ף
ו־.א?1ריקאים חושדים
בק שר סמוי עם בריה״מ
כשגרירות ארצות־הכרית כישראל הצטברו
לאחרונה ידיעות המובילות למסקנה
בי כין ישראל וכרית-המועצות יש צינור
תיקשורת סמוי אף יעיל. ידיעות על כף
הועברו לוושינגטון.
המדובר הוא במגעים רשמיים המתנהלים בסודיות
מרובה, אך שעצם קיומם מובא לידיעת המעוניינים
בכך בהבלטה רבה, הן לישראל והן לממשלת ברית־המועצות
יש אינטרס ישיר בכך שעצם קיום המגעים
יהיה ידוע, מבלי לגלות את מהותם, וזאת כדי להפעיל
לחץ על בעלות־הברית: ישראל על ארצות-
הברית, והרוסים על מצריים.

לבן, אומרים אותם משקיפים, המתבססים
על ניתוח צעדי דיין כעבר, קרוב
לוודאי שישראל עומדת להיכנע כקרוב לכמה
נקודות בהם לוחצת עליה ארה״ב.

אבן הפר הור או ת
אבן הפר הוראה מפו חוץ הממשלה כאשר נחת בנמל-התעו-
רשת של המב
פה של פאריס, כדרכו למושב מועצת אירופה
כשטרסכורג. הוראת הממשלה התקבלה
על סמך המלצתו של שגריר ישראל
בפאריס, ארתור כן־נתן, שטען בי כמצב
היחסים הנוכחי כין פאריס וירושלים, בו
מסרבים הצרפתים להזמין את אכן רשמית
אליהם, אך מעוניינים להפגישו לשיחה מקרית
עם שר-החוץ הצרפתי — ,חייב אכן
לעקוף את פאריס.
לצורך זה אף תיכננו פקידי משרד החוץ לוח
רכבות מיוחד באמצעותן יגיע אבן לשטרסבורג, אח רי
שיגיע במטוס לשווייץ.
משום מה בחר אבן להמרות את ההמלצות וההוראות,
עורר בכך את זעמם של אנשי השגרירות
הישראלית בפאריס.

פחר״ףהמאבקבפפ ״ ם
ס בי ב בעיית הרו טציה
בעיית הרוטציה במנהיגות מפ״ם, המהווה סלע מחלוקת
בין הנהגת המפלגה לבין הדור הצעיר, גרמה
השבוע לאי־הופעת ביטאון הקיבוץ הארצי השבוע
בקיבוץ הארצי. במאוחר גילתה הנהגת המפלגה כי
בגליון שעמד להופיע השבוע התפרסם עמוד מכתבים

שיתיר פ עי ל ה

ועד ת אשר: חהק דו ת
ב שנ ההבאה

דר כמנכ״ל מכון
מינויו של אברהם
הייצוא, בעת שיושב ראש מועצת המנהלים של הייצוא
הוא אלוף־מישנה (מיל ).בנימין ג׳יבלי, מי שהיה
בזמנו ראש אגף מודיעין בצה״ל, מצביע על הכוונה
ליצור תנאים לשיתוף פעולה בין המנכ״ל ויושב־ראש
מועצת המנהלים.

מרבית מסקנות ועדת אשר, הוועדה הדנה ברפורמה
במיסוי המקובל בישראל, שמשמעותן החמרת עול
המיסים, ייושמו בתקציב המדינה, כבר בשנת התקציב
הבאה. לעומת זאת, נראה שמרבית ההקלות
שהוועדה ממליצה עליהן, ייושמו רק בשנת התקציב
,1973/74 שהיא שנת בחירות.
מדובר בעיקר בהחמרות במס הרכוש ובסעיפי ההר
צאות, שהמלצות ועדת אשר ביחס אליהן יתקבלו עוד
השנה. לעומת זאת תוסבר דחיית ההקלות המומלצות
בשנה נוספת, בדחיית הטלת מם הערך המוסף.

מלכד השיקולים הכלכליים הנובעים
מהצורף לאזן את תקציב המדינה, נלקח
כחשבון שיקול פוליטי — היתרון שבהנהגת
הקלות מס קרוב כבל האפשר לבחירות.

אלון בי ט ל מועמרות

תו קפנו ת דיין
בניגוד למשקיפים זרים, שפירשו את נאומו האחרון
של שר־הביטחון משה דיין ביום השישי האחרון —
בו הכריז כי הוא מעדיף מלחמה על נסיגה — כסימן
להקשחת הקו של ישראל, סבורים משקיפים בישראל,
כי המסקנה צריכה להיות הפוכה.
אומנם, מסכימים המשקיפים, נאומו של דיין הצטיין
בחריפותו, והיה התוקפני בנאומיו בשנה האח רונה,
אבל — הם טוענים — דיין נוהג להקדים תמיד
נאומים תוקפניים לוויתורים. כך עשה בטרם קיבלה
ישראל את תוכנית רוג׳רס והסכימה להפסקת האש, וכך
עשה גם בטרם הסכימה ישראל לחזור לשיחות יא-
רינג בעקבות הזזת הטילים המצריים בתעלת סואץ.

הסתבר בי יציאת המשלחת נעשתה בעצתו
והשראתו של מזכ״ל העבודה, ישראל
ישעיהו.

פבון הייצוא

מסר לנשיאות

סומן לויתורים

בראשותו של דובר המפלגה יורם פרי, שנסעה לכנס
התאחדות הסטודנטים היהודיים בארצות־הברית מבלי
שהוזמנה לשם, וסולקה בבושת פנים, נפתרה השבוע.

שר־החינוך יגאל אלון ביטל כפי הנראה את תוכניתו
למנות את עודד מסר, ידידו ומי שהיה מנכ״ל
משרדו בעת שהיה׳שר העבודה, כנשיא הממונה מטעם
משרד החינוך של התאחדות הכדורגל.

נסיגתו של אלון כנושא זה נעשתה אחרי
שהוסבר לו, כי לא ייתכן למנות לתפקיד
של הבראת גוף חולה ומושחת אדם
שהואשם בזמנו על־ידי מבקר־המדינה בשורה
ארוכה של פגמים אסתטיים ואחרים,
בעת ששימש כמנב״ל התעשיות הכימיות.
בינתיים נראה כי מאחורי החלטת ביח״ר שלא
להיענות לדרישת אלון ולא להחליף את נציגיה בהתאחדות
הכדורגל, עומד תרגיל פוליטי שעושים עזר
וייצמן וח״כ קרמרמן לשר החינוך.

בשעתו, ככר עבדו דר וג׳יבלי ככפיפה
אחת וגילו תיאום יוצא מהכלל בעבודתם
המשותפת.

גםדפים רו צ ה

לראות מיסמכים
אחרי שכתב האישום נגד העיתונאי יגאל לביב,
מאשים אותו בפריצה, כדי להשיג מיסמכים, ולא מזכיר
דבר בקשר להאשמות הסחיטה ונסיונות הסחיטה,
עליהם התבססה ועדת פלד במימצאיה, שעה שחקרה
את פרשת ״מיסמכי לנסקי״ — עומד לביב לתבוע
משר המשטרה לאפשר לו לעיין בחומר החסוי, עליו
ביססה ועדת פלד את מסקנותיה.

לביב יטען כבקשתו בי אחרי ששר-
הפנים איפשר לפרקליטו של מאיר לנסקי,
לעיין כמיסמכים שהצטברו כמשרד-הפנים
נגד שולחו, זכאי גם הוא ליחס דומה מצד
שר־המשטרה.
אגב, בינתיים הסתבר בי המיסמכים
שאסף פרקליט המדינה גבריאל כף בעת
שהותו כארצות־הכרית נגד מאיר לנסקי,
ושעליהם הסתמך שר־הפנים בסרבו להא:
ריף את איטרת התייר של לנסקי, אינם מכילים
כל חומר חדש, שלא פורסם קודם לבן
בעיתונות או כספרים אודות הפשע המאורגן.

אבקס בי ב
פסילתמח 1ה

מי שיגר אתמשלחת

המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה
להצגה את מחזהו של עמום קינן ,״הכרים
מספרים על ישו״.

ה ע בי רהדסס היוגיס*

המועצה לא נימקה רשמית את החלטתה, הנובעת
מתוכנו ומלשונו של המחזה (״אלוהים יאכל חרא!״).
יתכן מאוד שסביב הדרישה לקבל נימוק רשמי,
וסביב ההחלטה עצמה, יתלקח מאבק משפטי.

תעלומת משלחת הסטודנטים של מפלגת העבודה,

מכתבים

ב תי ה סו ה ר
ב ארץ, ססודלדו וגרוסח!
״העולם הזה״ , 1779״גיהינום
באשקלון״ ,על המרד בבית הכלא.

הכתבה גיהנונז באשקלון מזכירה לי את
בתי־הכלא בסוריה.
בושו לכם, נציב בתי־הסוהר אריה
ניר, סוהרי בלא אשקלון, ושאר מנהיגי
המדינה המעלימים עין!
איפה כל הצורחים והמפגינים על העוול
הנעשה בבתי־הכלא ברוסיה?
הבוז לכולכם!
סנד ר ה פד, ירושלים
• גם המוסר הוא עניין של גיאוגרפיה.

סכת ;וראה
של עוול
״העולם הזה״ , 1779״מדוע
היית עצור ללא משפט 15 חודש״,
מכתבו של פאוזי אל־אסמר.

מכתבו של פאוזי אל-אסמר מוכיח ש־קפקא
יכול היה לשבת במדינת־ישראל,
ומבלי שיצטרך להפעיל את דמיונו, יכול
היה לשאוב חומר מלוא חופניים רק ממה
שמתרחש בה.
נשלח מכתב, המכתב לא הגיע ליעודו,
ובו ניסו לגייס אדם מוכר בציבוריות
הערבית. והנה, די בכו להנחית מהלומה
מוחצת על אותו אדם, לעצרו, לרתקו
ולהתעלל בו.
הממזרים, הכושים־העבריים, וסיפורו של
אל־אסמר, הכל מצטרף למסכת נוראה
אחת של קיפוחים ועוולות!
שלמה אילן, חל־אביב
• אך חסר עדיין סופר בדרגת קפקא.

ש הו ר

_נל=נ
״העולם הזה״ ,1780״היהודים
הלבנים נגד העברים השחורים״
,פרשת הכושים מדימונה.

בסיפוק רב קראתי ושמעתי על המסע
הנרחב, אשר הוחלט עליו כדי לסלק מארצנו
ומתוך עמנו את השחורים, אשר

היה לה שיער יבש
היה לה שיער יבש וחסר ברק. עד אתמול.
אתמול היא חפפה אותו ב^/£-ט 5השמפו החדש של יהלן קרטיס׳
גסי אותו גם את!
לבחירתך 4סוגים של -511£\/£השמפו המעולה המיוצר לפי נוסחה אמריקאית.
00 קוח 3ו) 4 99 5ט 8
לשער שמן

00 קוו)3ו0110 81ח 1-3 ט 5
להחזרת ברק משי לשערך

הצליחו לחדור פנימה במסווה של תיירים,
הרואים את עצמם ברוב חוצפתם
כשייכים שווים לעם היהודי! והם אף
מעזים לטעון כי מאמינים הם בדתנו,
דת משה רבנו!
אחרי שניתנה מגבוה הפקודה, והטלוויזיה
ירתה הירייה הראשונה (ביום
,)1.10 החלו הגלגלים לנוע, והכל התנהל
מאז על פי התוכנית. כל הכבוד!
גם אנוכי הזדעזעתי כאשר התברר לי
שהכושים הללו מעזים להשליך פסולת
על המדרכה בדימונה, והם אף מגדלים
ילדים רבים (הרי לא אליהם התכוונו,
כאשר השתכנענו שיש צורך מירבי בהגדלת
הריבוי הטבעי!) .ילדים שחורים
אלה עוד מעזים לשחק ולהקים רעש
סביב בתי־המגורים שלהם, אפילו בין
השעות 2ו־ 4אחר־הצהריים!
חוצפתם הפראית של תיירים שחורים
אלה עוברת כל גבול.
(המשך בעמוד )6

00 קרח 3ו63181־ ^161 ט 3
להבראת השער ועור הראש
00 קוח 3ו) 9 5ח 1ח 0(1110ה ^ 0 0 - 7 £ט 3
שמפו שהוא גם מעצב שער

אחסץ 0* * 18.1.0*100*1,*1£\*/

מכתבים
(המשך מעמוד )5
כעת ׳מבין אני טוב יותר את מדיניותן
ד,נבונה של ממשלות ידידותיות מסויימות,
דוגמת דרום־אפריקה.
הנני מציע להקים מייד מיכלאה עבור
שחורי דימונה במקום מבודד, כדי שלא
ייתכן עוד מגע בין יצורים תת־אנושיים
אלה לבין יהודים טהורים וגאים; שם
מקומם עד שנוכל לזרוק אותם באורח
חוקי ומסודר החוצה. דימונה חייבת לירד
פך שוב לעיירה שקטה, נקייה וחמודה,
כפי שהיתה עד בואם של הגויים השחורים
והפראים הללו.
רצוי, לדעתי, להקים את המיבלאה בקרבת
אחד מבתי־הסוהר שלנו, והרי כאלה
יש הרבה, כדי שנוכל להשליך פוש עים
שחורים אלה מהמיכלאה ישר לכלא,
וזה במיקרה ויתנגדו לכך שנגן עליהם,
כל עוד והם אורחינו, בפני זעמם המרוסן
ומעורר־הכבוד של יהודים טובים, אשר
לבטח ירצו לטהר את אדמתנו מהחרפה
הכושית הזאת.
עלינו לבודדם בהקדם ולרפא את הגידול
הממאיר, ולכן הכרחי לדאוג לכך
כי לתיירים שחורים נוספים לא יותר
לצאת מנמל־התעופה אל תוך ארצנו הנקייה•
הבה נתגונן ונשליך את היצורים
המוזרים הללו ישר בחזרה למטוס אשר
הביא אותם!

הרס גורן
וההלכה היהודית

בעקבות הראיון שנערך עם הרב שלמה
גורן בתכנית הטלוויזיה מוקד הייתי רוצה
להזכיר לכבוד הרב ולקוראים מספר
דברים.
)1ההלכה היהודית מקבלת נישואין בין
שני בני־זוג, שנערכו בנוכחות שני עדים
(לא רבנים) ,טבעת ששוויה לפחות פרוטה
אחת, ואמירת המשפט :״והרי את
מקודשת לי״ .מכאן יועד לכפיית חוקי
הנישואין הדתיים, או איסור נישואין אז רחיים
— הדרך רחוקה.
)2משום מה מציע הרב גורן למדינת-
ישראל, ללמוד מחוקיה הדמוקרטיים הנאורים
של ארה״ב ביחס לנתיחת מתים.
איני זוכר ממתי החלו רבנינו להזדקק
לארה״ב כדי להוכיח פסק הלכתי, וממתי
לומדים הם תורת־דמוקרטיה בוושינגטון.

ישראל אלכסנדר (ואן דייק),

רמת־חן
י• צחוק־צחוק, אבל כמה מאזרחי ישראל
חושבים ברצינות מחשבות שחורות
אלה, שהקורא אלכסנדר העלה אותן כסאטירה.
איזה דרג?
״העולם
הזה״ ,1777״שלוש
שעות יותר מדי״ ,על תוכנית
הטלוויזיה השעה השלישית בהנחיית
ישעיהו בן־פורת.
אפשר להתווכח, כמובן, על דעותיו השונות
של העיתונאי ישעיהו בן־פורת.
אך שמא תענו לי מיהו העיתונאי שלכם
(מדרג א׳ כמובן) אשר קבע שי.ב.פ. הוא
עיתונאי מדרג ב׳ י
אליעזר דומקה, חיפה

אבות אכלו כוסר
ושיני כנים תקהינה

ל צ לי ל ה

אחד הסימנים של מדינה דיקטאטורית
הוא הפעלת עונש קיבוצי, או הענשת
פרט מסויים ביעוון פשע של אחר. יאפשר
לכנות זאת אחריות־קיבוצית או שעיר־לעזאזל.
והנה
קם כבוד הרב גורן והחליט להצדיק
את הענשת ״הממזרים״ בשל מה

עץ־גל
)3יש לי שאלה, הרב גורן: אם הינך
מתיר לבנות־דתיות לא להתגייס, כדי לש מור
על המסורת, האם תהיה סובלני כדי
להתיר זאת גם לבחור שמצפונו אוסר
עליו להרוגו
)4שמחתי לשמוע כי הרב גורן מצפה
מהרבנים שיירדו אל העם. אני מחכה לרגע
בו אראה את רבנינו מסתובבים בחולצות
פרחוניות ובג׳ינס, כשחיוך על
פיהם.
אהוד עין־גיל, בת־יס
• מה יש כאן לצחוק?

המאכל; המקצועי לשובתי הסכם: שמענו היום,30.9.71 ,
ברדיו על שהחזרתם למעבידכם את כרטיסי
הברכה לראש השנה, באמרכם כי
קיבלתם את אחוליו בצורת צווי־גיום.
תשובתכם תייחרט בדברי המאבק המק צועי
האמיץ.
ראובן שטרן, חיפה
י• העיקר: חתימה טובה על חתה
חדש.

חייל ופועל
גראור כזאת החוק אדם
להע

ר 5 5 0ו־ ד
סו 9ר -צלילה

ו!ורות בינלאומי בדרוג וזעולם

שהוא קורא: יחטא הוריהם. בצודה
מפר הרב הראשי של תל־אביב את
הבסיסי בדמיוקראטיה, האומר שכל
אחראי למעשיו ורק למעשיו, ואין
ניש אדם בשל פשע של אחד.
בנצלו במה ציבורית שהועמדה לרשותו
(טלוויזיה) ושמטרתה היתה לשרת את
הדמוקראטיה, התקיף הרב גורן את אחד
היסודות החשובים של מדינה מתוקנת
בקובעו עקרון של ״אבות אכלו בוסר
ושיני בנים תקהינה.״
דן גראור, פתח־תקווה
• קואליציה אכלה בוסר, ושיני אזרחים
תקהינה.

בתאריך 30.9.71 נגשתי לרישוי מכונית
במוסך המורשה מטעם משרד התחבורה,
דינמומטר. בבדיקה לפני הרישוי במוסך
הראשון של דינמוימטר קניתי חגורות־בטחון
ב 65-ל״י כולל הרכבה.
עברתי את כל בחינות הרישוי ונותר
רק להרכיב את חגורות הבטחון ולהחתים
את הרשיונות. האיש האחראי בדינמומטר
סירב לבצע העבודה ואמר לי ״תחזור
מחר וארכיב לך,״ למדות שהובטח לי
שהחגורות יורכבו בעת ד,רישוי, ולמרות
שהסברתי לאיש שאני חייל בחופשה.
הוא ענה :״אתה חייל ואני אדם עובד.״
כל הכבוד לדינמומטר ! שידות ויחם
מתחת לכל ביקורות.
קורא, תל־אביב
• אין ברירה. צריכים להדק את החגורה.
(המשך
בעמוד )8

המפד״ל בין קוד ש ל חו ל
למר יצחק רפאל, הבר־הכנסת מטעם להישאר ברשות היחיד, ואם כן — מי
המפד״ל, יש כישרון מיוחד לתקוע את הוא אותו יחיד? האם כוונתו שרק אנחוטמו
במקום הלא־נכון ובזמן הלא־נכון. שים המוסמכים לכך רשאים להביע דיעה
אני לא מתכוון, ברגע זה, לביקורו של בשאלה הזו? אם כן, למה הוא עצמו
איש האלוהים במועדוני סטרים־יטיז פרי -מביע דיעה וקובע שאין לקצץ בתקציב־זאיים
ולחלקו בפרשת השוחד של ״תל -הביטחון? מה רע בוויכוח ציבורי על
גיבורים״ .בעניין זה, כמו בענייני מצפון קדושתו של תקציב־הביטחון?
אחרים ודאי, הוא הגיע לידי פשרה עם
ומה זאת אומרת ״הוויכוח פרץ לרשות
סילבי קשת, אם כי מישפט זה עדיין הרבים שלא במקומו ולא בזמנו״? האם
תלוי ועומד לו לפני בית־דין של. מעלה.
כוונתו היא שאם הוא כבר פורץ, הוא
כוונתי להתערבותו בעניין תקציב־ה־ לא צריך להתנהל בעיתונות, ברדיו ובביטחון.
בשבוע שעבר, באסיפת חברי טלוויזיה? מה הוא, איפוא ,״מקומו״ האידיאלי
של ויכוח כזה?
מפלגתו בירושלים, התנגד
מר רפאל לקיצוצים בתק בית
הכנסת? בישיבה?
ציב הביטחון, עוד בטרם
במזכירות מפלגת המפד״ל?
ומתי הוא הזמן המתאים
הגיש שר־הביטחון את תקציב
משרדו לעיון שר־האו־ביותר
לוויכוח כזה? בימי
מלחמה? או אולי רק לאחר
צר ולאישור הממשלה.
שייחתם הסכם שלום בר־אני
לא מבין איך הוא
קיימא עם ארצות-ערב?
יכול להתנגד לקיצוצים בהאם
אוזניו של מר רפאל
תקציב, אותו אפילו שר־ה־אוצר
עדיין לא ראה? וזה אחרי ששר -שומעות את השטויות היוצאות מפיו? או
האוצר הודיע במפורש שאין בדעתו ל שמא הוא חושב שהקש הרעיוני הזה ישמש
קצץ בסעיף הרכש של התקציב. אולי מזון רוחני לעדר החמורים ששמע את
מתכוון מר ספיר להקפיא לזמן מה הק דבריו, ולא נער במחאה?
ולסיכום, יורשה לי להביע את צערי
מתן של מצודות־יוקרה בשטחים, אותם
מוכנה הממשלה להחזיר ברגע שיפרוץ על כי תמיכה ללא עירעור בתקציב־ה־השלום?
כוונתי למצודות כפירים! ,מ ביטחון הושמעה ברבים שלא במקום ולא
רים וחמורים, שישחיתו בכספיו של מש־בזמן
הנכון, ועל כן פסולה תמיכה זו
לם־המיסים עשרות מיליונים של לירות.
מעיקרה.
רגע, עוד לא גמרתי עם המומחה ה־אולי
יציע שר־האוצר קיצוצים בסעיף
הוואפלים וה״בדאסו״? הרי אין להעלות מפד״לי לענייני ביטחון. בחלק אחר של
על הדעת שספיר יציע לקמץ בתקציב דבריו באותה אסיפה הציע רפאל, ב־הלולבים
והאתרוגים של צה״ל, ואין גם מיקרה של הישנות התקפת רימוני־יד בכל
סימן לכך שהוא יציע להקל על ירושלים, לסגור חנויות וסימטאות, הבעיית
כוח־האדם על־ידי גיוס בני־הישי -משמשות מחסה למחבלים, ול״אפשר את
בות. אם כן, על סמך מה מתנגד אותו מר הרחבת הדרכים לכותל — הרחבה ש יצחק
רפאל לקיצוצים בתקציב הביטחון?
תמנע מסתור ממחבלים.״
רעיון נהדר. ויכל-כך פשוט, בעצם. ירוזה
עוד לא הכל. עצם הוויכוח הציבורי
שהתעורר — זו הפעם הראשונה חיבו את הסימטאות המובילות לכותל,
מאז קום המדינה — בקשר לתקציב ה על־ידי הריסת שורה אחת של בתים.
ביטחון, אינו. מוצא חן בעיניו של מד אחד־כך, אם המחבלים בכל זאת לא יתיצחק
רפאל. שימו לב לדבריו של מורה רגשו מאיומיו של קצין־המיבצעים החרההלכה
וגדול חסידי ״לידו״ :מר רפאל די, וישליכו רימון — להרוס שורה נוספת
הביע באותה אסיפה ״צער על שהוויכוח של בתים, וכך הלאה, עד שבסופו של
פרץ לרשות הרבים שלא במקומו ולא דבר, בימות המשיח, תיהרס כל העיד הבזמנו,
ועל כך הוא פסול מעיקרו״ (ה עתיקה, וסיגרש ענקי מרוצף, נקי ומוקף
ארץ.)13.10.71 ,
חומה, יסגור על הכותל סביב־סביב.
זה מה שקוראים בעברית מדוברת :
ואם המחבלים יעזו להטיל רימון ב-
בבל״ת. בילבול ביצים ללא תכלית.
וואדי־ג׳וז או בשייך ג׳רח, נרחיב את
בואו ננסה לנתח את המישפט המטומ דרכי הגישה לכותל המסוגר חומה על-
טם הזה, ולהבין מה בעצם רצה מר רפאל ידי הריסת הבתים בשכונות האלה, ואז,
להגיד. האם דיון בתקציב־הביטחון חייב סוף־סוף, יהיה שקט, ושלום ישרור בארץ.

גו לדה למנח
אני לא יודע מה אומר לכם הניסוי
האמריקאי הנערך בימים אלה לבחינת
נכונותה של תורת היחסות של איינשטיין.
לי הוא פתר בעייה פוליטית ממדרגה
ראשונה.
כוונתי לשני המדענים האמריקאים, ש הקיפו
את כדור־הארץ במטוס, לשם הש וואת
הזמן הנמדד על־ידי שעון אטומי
שברשותם עם הזמן של שעון אטומי
בלתי־נייד, המוצב בארצות־הברית. אם
יהיה הפרש של אפס פסיק אפס אפם אפס
משהו בין שני השעונים, תהייה זו הוכחה
מעשית ראשונה לתיאוריה של אלברט
איינשטיין, הקובעת את יחסיותו של הזמן.
במילים אחרות: הזמן איננו מידה אבסולוטית,
השווה בכל מקום. אסטרונאוט
בן שלושים, שייצא למסע של ארבע
שנים לחלל, יחזור לכדור הארץ כשהוא
בן ,34 בשעה שאנחנו כאן נזדקן באותו
פרק זמן ב־ 32 שנה או משהו דומה לזה.

אני לא בטוח אם המיספרים מדוייקים,
אבל זה הפרינציפ, בכל אופן.
אתם ודאי רואים בתופעה המשונה הזו
פתרון לבעיות האישיות שלכם. אתם
רואים את עצמכם יוצאים למסע של ארבע
שנים לחלל ומוצאים, בשובכם ארצה,
את כל מכריכם, ידידיכם וילדיכם זקנים
מכם ב־ 28 שנה. אבל אני, שהמדינה היא
בראש דאגותי, רואה בתופעה הזאת פתרון
להמשך כהונתה של גולדה מאיר.
אם אנחנו רוצים שבראש הממשלה
שלנו יעמוד אדם צעיר (באופן יחסי לגילם
של השרים המקיפים אותו) אין דבר
פשוט מזה. כל מה שצריך לעשות הוא
לשלוח את גולדה למסע־בחירות של ארבע
שנים בחלל החיצון. כשהיא תחזור
אלינו, יהיו כל השרים זקנים ממנה בעשרים
ושמונה שנים. אם נשלח אותה
כל שנה למסע נוסף של ארבע שנים, יש
כל הסיכויים שהיא תהייה ראש־הממ־שלה
גם כאשר נכדינו יהיו בני שמונים.

3ח רו1ו שד קפקאל סי כ סו ב— עבודה
בין כתביו של פראנץ קפקא מצוייר׳
רשימה קצרה ומדהימה בשם ״הצעה לקולקטיב
פועלים״ .אני לא בטוח שאני
מסכים עם כל סעיפיה, אך אין לי ספק
שמזכיר ההסתדרות והשרים, המתחבטים
בימים אלה בהצעודחוק לישוב־סיכסוכי-
עבודה, ימצאו בה עניין רב.
חלק מהרעיונות שהעסיקו את קפקא,
הפקיד הזוטר בפראג, העסיקו גם את
מייסדי תנועת העבודה השיתופית בארץ.
אלא שהוא, בניגוד להם, היה מקבל ודאי
שבץ אילו נוכח לדעת איך מוצאים לפועל
האידיאלים היפים האלה היום.
והרי לפניכם תרגום הקטע ללא הערות
נוספות :
חובות:
.1לא להיות בעל־הון ובעל ׳ נכסים.
הרכוש היחידי המותר: בגדים פשוטים
ככל האפשר (שיתוארו בפירוט) כלי־עבו־דה,
ספרים ומזון לצריכה אישית. כל
השאר שייך לעניים.
.2להתפרנס מיגיע כפיים. לקבל כל
תפקיד שאינו מעל כוחותיו של האדם,
ושאינו מסכן את בריאותו. לקבל כל
עבודה שתוטל על־ידי מועצת הפועלים
— גוף האחראי בפני הממשלה — כאשר
אין אפשרות לספק לאדם עבודה לפי
בחירת ליבו.
.3לעבוד שלא על־מנת לקבל שכר
שהוא ימעל צרכי הקיום הבסיסיים ביותר
של האדם.
.4קיום ספארטאני ביותר. לא לאכול
יותר מהדרוש לקיום הגוף. שכר מיניי

מאלי אפשרי, שמן הרצוי שיהיה גם לשכר
המכסימאלי, הוא לחם מים ותמרים.
מזון, בגדים וכלי מיטה פשוטים,
כשל העניים.
.5לראות את היחסים בין העובד והמעביד
כמבוססים על אמון הדדי; לעולם
לא לדרוש בוררות מישפטית. מלאכה
שפועל התחייב לבצע חייבת להתבצע
בכל תנאי, פרט למיקרים בהם מצב בריאותו
של העובד דורשת התחשבות מיוחדת.
זכויות:
,1לא
יותר משש שעות עבודה, שרק
ארבע או חמש מהן הן עבודה גופנית.
.2זקנים ובעלי בריאות לקוייה זכאים
לאישפוז בבתי־חוליס ובתי־אבות ממשלתיים.
חיי
עמל הם עניין של מצפון ואמונה
באדם.
רכוש אישי יש למסור לממשלה לצורך
הקמת בתי־מגורים ובתי־חולים.
אין מקום, לפי שעה לפחות, לזוגות
נשואים ונשים בקולקטיב.
מועצת הפועלים (אחריות כבדה) תסי
סוק במשא־ומתן עם הממשלה.
המוכשרים לכך יתנדבו להגיש עזרה,
ללמד ולחנך במקומות יישוב נידחים וב־מישכנות
עוני, הזקוקים לכך.
מיספר חברי הקולקטיב לא יעלה על
.500
רצוי לנסות את הרעיון במשך שנה.
;מתוך הגיאוגראפיה של קאפקא
מאת מאנס ברוד).

עניין הכושי מדימונה
הרוחות רגשו מאוד לאחרונד׳ בקשר
לכת העברים־הכושים היושבת בדימונה.
שממה־עשר מבני הכת שניסו להצטרף
אליהם גורשו מהמדינה, בתירוץ הפורמלי,
שלא היו בידיהם הוכחות שלא יפלו למעמסה
על הציבור הישראלי.
המדיה היא, כמובן, הרבה יותר עמוקה.
האמת היא שהם אינם רצויים כאן
להרבה אנשים מהרבה סיבות.
מישרד־הפנים אינו מכיר בהם כיהודים,
מאחר ולא עברו תהליכי גיור זכי
״גויים״ חוק השבות אינו חל עליהם,
והם אינם רצויים במדינה כמו כל ה״לא־יהודים״
האחרים הרוצים לחיות כאן.
הגזענים אינם רוצים בהם, משום צבע
עורם השחור. אבל גם אני, כליברלים
אחרים, המאמינים שהמדינה צריכה לפתוח
את שעריה לכל אדם — ,הרואה את
עצמו כיהודי והמוכן לקחת על עצמו את
גורל העם היהודי — ללא הבדל דת
לאום וגזע, גם אני לא מתלהב מנוכחותה
של הכת הזו בגבולות המדינה.
נשכח לרגע את צבע עורם. אני הייתי
מתנגד לבואה של כת אנגלית או שוודית,
שהיתר, דואה את חבריה כצאצאיהם
של העברים הקדמונים וכיורשיה הבלעדיים
של ארץ־ישראל. אני מוכן לשאת
את נוכחותו של מטורף אחד מסוג זה,
אבל כת שלמה, הטוענת שמיספר חבריה
מגיע למיליונים, והמבטיחה לנו שכולם
יעלו ארצה ובבוא היום הגדול יסלקו מכאן,
בעזרת הכוח העליון, את היהודים
שאין להם כל זכות על האדמה הזו —
כת מטורפת כזו אנו רשאים בהחלט להרחיק
מגבולות המדינה.
העובדה שצבע עורם שחור אינה מקנה
להם שום חסינות, אפילו אצל הליברלים
הגדולים ביותר. בדיוק כפי שאני

מתנגד שיפלו אדם לרעה בגלל צבע עורו,
כך אני מתנגד להפלייתו לטובה.
אילו הכריזו האנשים האלה שהם רואים
את עצמם כיהודים (גם אם הגדרה
עצמית זו לא היתר, זוכה בתמיכת הרבנות
ומישרד־הפנים) הרוצים לחיות בקרבנו
כאזרחים ישראליים לכל דבר,
הייתי יוצא להפגין ולהקים צעקות נגד
גירושם מהארץ. אך מאחר והם רואים
עצמם כבני ״העם הנבחר״ ,וכבעליה הבלעדיים
של הארץ הזו, אשר בבוא היום
יסלקו מכאן כל מי שלא יהיה מוכן

להאמין ב״עליון״ שלהם — אני בהחלט
תומך בסילוקם מהמדינה. ובלי שום
פוילה־שטיק ליגאליסטיים.
זכותנו היא לומר להם בגלוי :״אתם
לא רוצים בנו — אנחנו לא רוצים בכם.
חזרו למקום שממנו באתם, ושלום על
ישראל, וגם על העברים.״
טענותיהם כאילו לא רוצים בהם על
רקע גזעי דומות לטענותיהם של גנבים
יהודים בחוץ־לארץ, הטוענים נגד אנטישמיות.
אינני
דן אדם לפי מוצאו וצבע עורו,
אך בדיוק כפי שיש יהודים שפלים, גזענים,
רמאים ומטומטמים, כך יש ודאי
גם כושים כאלה. מי שאוהב את ״כל״ ה כושים
הוא לא פחות גזעני מאדם שאינו
סובל את ״כל״ הכושים.

המערך נוסע נ״בונסיאק״ -אנו לא בניוון הנכון!

מכתבים
(המשך מעמוד )6
הדת הרסנית

מי אמר שהדת איננה הרסנית?
עברו ברחבי הארץ וראו את הילדים ה־עוקרים
בחמת זעם כל עלה ירוק לסכך
לסוכות.
אתם יודעים איך מכנים האוקראינים
את הציפור העפה בעקבות הזורעים ואוכלות
את הזרעים? ז׳יד.
שמואל רון, חיפה
• אז הילדים הנ״ל בוודאי היו גויים.
נלקח חתול

ביום שבת לפני שבוע, לקח מישהו
את החתול הסיאמי שלי מחצר ביתי.
אני מבקשת ׳מאוד
את הלוקח להחזיר
לי את החתול.
החתול חולה ונמצא
תחת השגחת
רופא והוא
צריך לקבל אוכל
מיוחד. במידה ולא
יקבל את הטיפול
הנכון הוא עלול
למות.
אני מקווה ש הלוקח
יבין את רובינשטיין המצב ויחזיר לי
את החתול.
עליזה רובינשטיין, תל־אביב
• הלוקח הישר מתבקש להחזיר את
החתול לעליזה רובינשטיין, רחוב חברון
8א׳ ,תל־אביב.

חידושים ושיפורים חשובים!
•בדמי״דיסק״ לגלגלים הקדמיים
•סרן קדמי(״פרונט״) ג חל חתר
• קפיצים ובולמי זעזועים קדמיימ״הביריוטי״
•ועוד טפורים אחרים!
המשלוח הראשון יגיע ארבה באוקטובר
ההרשמה החלה !

אולפו

(כר־קמא)

עברית ו /או אנגלית

מאיפה אתם לוקחים את זה שישו היה
מזוקן?
ומה פתאום אתם כותבים שהוא נראה

יר 1שלי ם. רדו מ. ה ס 4טל 22191 ,

מן התוכן— :

אבו-עדנן -לו ישראל רצתה כ שלום...
לואיס מארטון -איש״איש וירושלים משלו
ד״ר ישראל שחק — מקסים גילן — חליפרדמבתבים מדינית

ישו של מיפאלאנג׳לו

* על ועידת השלום הבינלאומית בבולוניה * עצי־תלייה בארצות־ערב
* הפנתר השחור — למחתרת? * עזה *
להשיג במחיר לירה וחצי בהמחאת־דואר בינלאומית אצל:

בעיני האמנים בכל הדורות כגבר רוחני
ומזוקן?
בעיני האמן הנודע מיכאלאנג׳לו לפחות
נראה ישו בלי זקן.
דינה גורפינקל, תל־אביב
• ישו כפי שראה אותו מיכאלאנג״
לו — ראה תמונה.

11* £ז 86 ? 41£ £ 8
ו1ס 1ו 61ז 13ן (6 0ז 4 3 116

״העולם הזה״ ,1779״כל אחד
ישו״ ,על תפקיד ישו בסרט חדש.

הופיע
גליון מס׳ 3

קורס ערב

הצלחה מובטחת ! הרשמה :
תל-אביב, גורדון ,5טל 236209 .
ירושלים ,״הפקיד״ ,בצלאל 18

מה פתאום

£א 1ז 4 1 £ $ק
הירחון המזרח־תיכוני המופץ, באנגלית, בישראל ובארצות־ערב.
בעריכת מקסים גילן ולואיס מארמון

פותח ב״24.10

ל־קצרנוח

אני פונה בזאת לכל קוראי העולם הזה
בבקשת עזרה.
חמי וחמותי חם הורים שכולים, שאיבדו
את בנם היחיד במערכות ישראל. הם זוג
זקנים חולים, שעבדו כל חייהם, והצליחו
לחסוך לעת זיקנתם 40 אלף ל״י.
כסף זה הם שמרו בביתם — והנה פרץ
לבית גנב, והותיר אותם ככלי ריק.
אני פונה בזאת בבקשה לתרום, איש
כאשר ידבנו ליבו, להצלתם של שני אנ שים
שנותרו בחוסר כל לעת זיקנתם.
אלדן טינה, רימון ,6בת־ים
• הודעה לגנב: נא להחזיר מייד !

ת־א רח ריבל 26 טל 33241 .

גרג

עיזרו

ישו מזוקן?

• אנו מציע, גס ציקוים משומשים
משנות ייצור 9 6 7 6 8 69ו אחדי בדיקה.

ב ני

אנא,

? 3115

הנהלת חשבונות
עם המערך
המערך

בהמשך לניהול החשבון עם
הרי כמה סיסמאות :
)1פועל, המערך •סם יד על כספך —
אתה שים לו רגל !
)2אם אין אני לי מי לי ואם לא לי
אז גם לכם לא!
)3ראשי המערך חיים על חשבונך —
דאג למרר להם חיים אלו!
6 3 )4 1מס^ — 1116111־? 01

.)1311111
)5ההפוכים את הבטחון לפרה קדושה
— הכניסו אותם לרפת ולא לכנסת!
דרך אגב, בני שנולד לפני שבוע חייב
לפי חשבונו של דן בן־אמוץ 20,000 דו־לאר.
בני מוכן לקבל 20,000 דולאר נוס פים
ולהיות חייב 40,000 דולאר.
קלי נחום, חיפה
• גם אנחנו.

זהירות !
פצצה!

״העולם הזה״ ,1776״אני
משגעת גברים״ ,סיפורה של תמי
אלוני.
מאחר ואנו קוראים נלהבים של העולם
הזה ולא מפספסים אף מאמר ובולעים
אותו, שמנו לב כי במשך שלושה שבועות
רצופים נזכר שמה של בחורה ש־אגב,
לדעתנו, לא לפי מה שמצויין. במאמר
אודותיה, כי אין היא מן היפות,
אלא שהיא יותר מכך: נשית, סקסית,
יפיפיה, בעלת אישיות מקסימה הכובשת
כל מי שמשוחח עימה, כשרונית, וכל
מה שאפשר לחפש ב״אשה״.
המאמר האחרון אודות תמי אלוני ממש
איכזב אותנו. היא אינה מה שנקרא,
בפיכם, או כפי שצויין בכותרת גדולה,

נ !7יון
אנו מפעילים צוות גדול
של אנשי תחזוקה, המנקים
את האוטובוסים בתחנות
הסופיות וכן בחניונים
ובמוסכים.
כל אוטובוס שלנו מתחיל את
נסיעתו יום יום נקי
ומבהיק.
אולם, שמירת הנקיון היא גם
חובתו של הנוסע. כל
מי שאינו מקפיד על נקיון
האוטובוס -גורם בהכרח
אי־נעימות לנוסעים אחריו.
אוטובוס נקי הוא
כרטים־ביקור נאה
למפעילי השירות.
אנו ערים לכד ; עזרו לנו
לקיים את הנקיון!
זהו תמי ארוכי
״אני משגעת גברים״ .אנו מכירים היטב
את העלמה הסקסית, ולא פעם חזינו בהתקפה
גברית בכיוון שלה. אין באמת אחד
שלא מתפעל מאישיותה?
חבל שלא חזיתם בפסטיבל צפת, והייתם
רואים ׳מחזה אמיתי: מי לא התפעל
וחיזר אחריה, מי?
חבל שאתם לא יודעים שאין היא יוצאת
בהפגנתיות עם •מחזריה, ולזכותה
נזקפים רומנים גדולים ושקטים.
אבל היא היחידה אשר לא עשתה רעש,
אלא אף הסתירה את הרומנים שלה.
האמת היא כי כיום היא מתמסרת יותר
למישחק, כתיבת תסריטים ושירים, והגברים
אצלה עתה במקום שני.

דיאטה

ב 1מ 1א ק דרמ ותות
קורסי ערב למועד אפריל אוקטובר 1972
נפתחים השבוע
תוכנית ההטבות לתלמידינו :
* ביטוח לימודים * אפשרות פיצול
* אפשרות לימוד מקצועות בודדים
שכר הלימוד — כבשנה שעברה
+תקצירים וחומר עזר — חינם
פרטים והרשמת: בשעות 5—8 ; 9—1

דני, רוני, רוניי וקוקי

ועוד מאות אחרים, תל־ אביב
• וחבל.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיחם.
העול ם הז ה 1781

1 3ליטכ 1י ק 1ם

חיפה

ברנר 17

תלפיות 19
שמריהו לוין 30

בר־כוכבא 1

אחריות
אכלי הרבה, ותיווכחי שאת מאבדת
סנטימטרים רבים ממתנייך, משוקייך
ומכל משמנים מיותרים. למדי את
סודות הדיאטה של כוכבי הקולנוע.
הורידי עד חצי ק״ג ליום.
מאות ואלפים ניסו את תכנית ההרזייה
שלנו ברחבי העולם. התכנית לא
מצריכה מאבקים, כח־רצון, או הרעבה
מכוונת. תכניתנו מאפשרת לך לאכול
הרבה, ולהוריד עד 5—10ק״ג ויותר.
בלי גלולות, בלא תרגילים, בלי רעב
— תכנית ההרזייה המהפכנית שתתן
לך את הגזרה הטבעית שלך. על אחריותנו
— 3ק״ג תוך 10 ימים ולא —
כספך יוחזר אליך. שלחי עוד היום 10
לירות, ותקבלי את התכנית המוחצת
ביותר להרזייה מהירה ובריאה. טיבולי,
ת. ד ,332 .הרצליה ב׳.

המתנודדת
ע 1הד 1*0׳

ן * ר א שון ביו לי, שגת ,1!>42 הגיע
1הפילדמרשל הגרמני ארוץ דומל לאל-
עלמיץ שבמצריים, בראש הקורפוס האפריקאי
שלו. זו היתה הנקודה הקרובה ביד
יתר להר סיני, אליה הצליח להגיע, אם
חיה בכוונתו לכלול גם הר זה ברשימת
כיבושיו. אל־עלמיין מרוחקת כ־ 550 קילו־מטר
בקו אוירי מהר סנטה קתרינה, שהוא
לפי האמונה העממית, הר סיני.
רומל לא התקרב מאותה נקודה מזרחה.
נעבור עשרה ימים הוא נהדף מאל־עלמיץ
במיתקפה שהיתה תחילת התבוסה של
הקורפוס האפריקאי שלו. אבל 29 שנים
אחר־כך ריחפה רוחו, והיא מרחפת עד
היום הזה, מעל הר משה שבמידבר סיני.
הסיפור נשמע כאגדה, כחזיון תעתועים
אופייני לתועי מידבר. בפיסגה הר משה,
הוא דבל מוסה, בראש צוקים מהם נשקף
מראה מעורר הוד וחלחלה, מופיעה בהו־

29 שנים אחו
ששועל המיובו
המושר המר()1*8
נעצו במוחק 550ס
מהרס] -מתבודדת
ער ביסגת ההו
אשה גרמניה
שרב השמועה
אינה אלא בתו
של המצביא הגומני
הווו

— ו! — 11 הותז—1—1[ 111111 1

דשים חאחרונים דמות רפאים עטופת
לבן. כמה מהבדואים בסביבה מוכנים
להישבע שזהו ג׳ין אמיתי שבחר לו למיש־כן
את המיסגד הקטן הבנוי במקום. טיילים
שטיפסו בשבועות האחרונים אל ההר והב חינו
בדמות המיסתורית •המתחמקת מהם,
מוכנים להשבע כי ראו אותה מתעופפת.
כמה מהם ראו בה אפילו אישור לנוכחותו
של אלוהים במקום .״אולי אלוהים שלח
אותה,״ הציע אחד החיילים המשרתים
באיזור ,״לחפש את שברי לוחות־הברית.״

--מאת —אריק ל בי א

1ד 111 זהו הר משה, המתנשא מעל
1ו 1 11י ה
181 11177111 18111 למנזר סנטה קתרינה, כפי
שצולם ממטוס. מאחוריו מתנשאים צוקי הר סנטה קתרינה, הגבוה

10 —1

יותר. בתוך העיגול נראים שני מיבנים: מיבנה מוארך שהוא כנסיה,
אליה עולים נזירי סנטה קתרינה אחת לשבוע לתפילה. המיבנה
הקטן יותר הוא המיסגד בו מתאכסנת עתה הד״ר סיניה מוריה.

אבל נזירי מנזר סנטה קתרינה וחיילי
צה״ל המופקדים על בטחון האיזור, אינם
מאמינים ברוחות וגם לא בפאטא מורגאנה.
הם יודעים בבידור שהדמות האוורירית
הלבנה היושבת על פיסגת הר משה אינה
אלא אשד. גרמניה, תמהונית שבחרה לעצ מה
להתבודד במקום הקרוב ביותר לאלוהים.
במגעים החטופים שיצרו עמה לא
הצליחו ללמוד אודותיה הרבה. כל מה
שהם יכולים לספר עליה הוא :״היא גרמניה
...בתו של !חומל ...היא רוצה לכפר
על הפשעים שעשה אביה...״

במקום שנמסרו לוחות הבוית -האשה המסתורית מתייחדת עם אלוהים
עליתי להר כדי לחפש את בתו של
רומל.

״חברה לדת,
מדע ושלום״

ך* ר משה מתנשא לגובה של
2255 1 1מטר ימעל פני הים. אלה המגיעים
לפיסגת ההר מופתעים לא רק מהנוף
הנשגב הנגלה לעיניהם, אלא גם מהעובדה
שעל הפיסגה בנויים שני מיבנים. המיבנד,
האחד, המאורה הוא כנסיה קטנה מגודרת
׳ונעולה. הבנין השני הוא מיסגד בעל
חדר אחד בגודל בינוני. גודלו כארבעה

גוויה בוותת

מטר על ארבעה. מלבד דלתו יש בו
צוהר אחד בלבד, הפונה מזרחה. הסיד
הלבן שעל הקירות מתקלף. על רצפת
הבטון פרושה מחצלת ועליה שטיח פרסי
ישן ודהוי.
ועל השטיח יושבת היא. פניה מופנות
למזרח. עיניה עצומות. היא שקועה בתפילה.
היא לבושה בלבן מכף רגל ועד
ראש. לרגליה סנדלים. גופה מכוסה במ שהו
הנראה מעין סארי הודי בהיר. על
חצי גופה העליון, מעל הסאדי, עוטה
צעיף תחרה ענק, בוא היא מליטה גם
את פניה.
מבעד לצעיף ניתן להבחין בפנים בהי
זהו
המיסגד שעל פיסגת הר־משה, הבנוי מעל לצוק,
מתחתיו פעורה תהום עמוקה. המיסגד ללא צריח, בנוי
אבני מידבר כשהוא מוקף גדר ברזל פשוטה. בתמונות אלה נראית המתבודדת התמהונית

רות ושקופות, שהשמש לא שזפתן שנים
רבות. תוי פנים עדינים. עיניה גדולות
וכחולות. יש שמץ של יופי שאינו מסתיר
את הגיל. היא נראית כבת ארבעים לערך.
לידה, על השטיח, מונח בקבוק המלא
עד מחצי׳תו מי ליימון. שתי: תיבות קרטון
נוספות מהוות את כל ריהוט החדר.
כשאתה מתקרב כדי להיות בטוח שאינך
הוזה, ושאומנם דמות זאת המתבודדת
לבדה על פיסגה ההר המקודש לכל הדתות
היא דמות של בשד ודם, אתה מבחין
על הדלת בצלב נייר מורכב מהודעות
משונות. פתק אחד אומר :״הד״ר מוריה
סיניה מבקשת לא לצלם במקום מטעמי

אמונה.״ פתק שני מבקש מרב הנקלע
למקום להזדהות. מאוחר יותר הסתבר לי
כי המתבודדת מבקשת רב כדי שיגיירה במקום השם״מוריה״ סיניה אינו שמה המקורי
של האשד! המסתורית הזו. אבל הוא מופיע
על נייר המכתבים שלה הנושא את הכו־יתרת
:״חברה לדת, מדע ושלום, הרשומה
כאגודה בהמבורג. הנשיאה: ד״ר למשפטים,
מועמדת לד״ר לרפואה, סיניה מוריה.
סגן־נשיא פרופסור לרפואה ארתור ג׳וזף.״
לפי נייר המכתבים המודפס מסתבר
שלאגודה יש שלוש כתובות .־שתעם מהם
״~(המשך~״בעחוד )30

על הר משה, עטופה בגלימה לבנה, כשהיא בורחת מפני הצלם, מסתתרת בתוך החדר הצר
של המימגד. על דלת המיסגד תלתה הד״ר מוריה סיניה הודעות שונות, המבקשות
מרב שיזדמן למקום להיכנס כדי לגיירה והמזהירות צלמים מלצלמה

ת מ רו רי ם
נחוג. יום־הולדתו ה־ 82 של הנשיא

השלישי של מדינת־ישראל שניאור*
זלמן שזר שנולד ברוסיה, ביקר לרא
שונה
בארץ־ישראל ב־ 1911 והשתקע בה
סופית ב־ .1924 היה עורך דבר וממייסדי
מפא״י, חבר־בנסת ושר־החינוך־והתרבות
הראשון של מדינת־ישראל, נבחר ב־1963
לתפקידו כנשיא המדינה.
נחוג. במסיבה צנועה, יום־הולדתה
ה־ 83 של הגברת הראשונה של התיאטרון
העברי, חנה רוכינא, המשחקת עתה
רובינא במחזהו של נסים אלוני הצוענים של יפו,
שאמרה :״אני מטבעי עצלנית גדולה, יכולה
להתבטל כל היום, אבל קשה לי לחיות
בלי עבודה.״
התארשו. בקהיר, בתו בת ה־17
של נשיא מצריים, לובנה סאדאת.
וקצין הצבא לשעבר, אחמד אל־מסירי,
שהיה קצין במשמר הלאומי והמועסק עתה
בתפקיד זוטר במזכירות הנשיא סאדאת.
התמנה. לראש המחלקה לכימיה
במכון וייצמן, במקום פרופסור גרהרד
שמידט שנפטר לפני שלושה חודשים —
פרופסור ויליאם מאוב, מומחה בשטח
הכימיה הפרמקולוגית, שהצטרף לסגל המכון
למחקר על שם דניאל זיו, ממנו צמח
לאחר מכן מכון וייצמן.
מונה. ליו״ר הבנק לפיתוח התעשייה,
במקום משה זנדברג, שמונה לנגיד
בנק ישראל — סגן שר־האוצר ח״כ צבי
דינשטיין דינשטיין שימשיך לכהן כסגן שר וכחבר-
כנסת כשהוא מתמסר שלושה ימים בשבוע
לענייני הבנק לפיתוח התעשייה.
נפטר. באירלנד, הסופר והעיתונאי
האנגלי רוי אלסטון שישב שנים רבות
בארץ והתפרסם בזכות פרשנותו הפרו־יהודית,
בג׳רוזלס פוסט ובוזארץ. היה עורך
השירות האירופי של הבי.בי.סי ,.נשלח
ב־ 1943 לירושלים כמנהל השידורים
של מעצמות הברית ששודרו לאירופה, התפטר
בסוף מלחמת העולם משירות השידור
הבריטי כמחאה על המדיניות האנטי-
ציונית של בווין ונשאר בארץ עד לתקופת
מלחמת ששת הימים, עת חזר לבריטניה.
נפטר. מהתקף־לב, במרילנד, בגיל
,78 מי שהיה שר־החוץ במימשל הנשיא
טרומן, דין אצ׳יסון, שעזב את הסטייט
דיפרטמנט ב־ 1953 אחרי ארבע שנות כהונה
וחזר לעיסוקו הקודם בראשות חברת
פרקליטים בוושינגטון. היה אחראי על
המדיניות האמריקאית בימי מלחמת קוריאה,
תוכנית שיקום אירופה, עיצוב דמותה
של ברית נאט״ו ותחילת עידן ציד המכשפות
של סנטור מקארתי.

12^ 8

העו ל ם הז ה 1781

יש לא יכול היה להעלות על דעתו שקבוצה של 18
גברים ונשים שחורי־עור, שירדו מן המטוס בלוד ושרו
״יהושע כבש את יריחו /תשנה את מהלך ההיסטוריה.

אולם ההיסטוריונים נוטים כיום להאמין כי
במאורע זה, שלא משך בשעתו תשומת־לב
מיוחדת, נפתח התהליך הכביר שהוליד את
המדינה העברית.

בבתי־הספר של המדינה העברית מתייחסים כיום
לקבוצה זו כאל היכא״ים (על שם השיר הדתי הכושי, שהפך
לסיסמתם) ,ורואים בה את ראשית העלייה הראשונה.

ך* עלייה הראיטונה נמשכה כתריסר שנים
,)1970—1982( | 1ובשעתו נראתה כתופעת־שוליים.

אחרי שהקבוצה הראשונה התמקמה בדימונה,
באו קבוצות נוספות. הם העמידו את

באותה התמודדות־איתנים, בה עמדה ״הברית״ של אר־צות־הברית
וסין מול ה״התאגדות״ של בריודהמועצות
ויפאן, לא הושגה הכרעה מהירה, כפי שניבאו רבים.
פצצות־הגרעין לא יכלו להכריע את המערכה, בגלל האיזון
האיסטראטגי בין טילים לבין טילים־נגד־טילים, וכעבור
כמה חודשים, בהם ניספו רק כמה עשרות מיליונים,
השתרר קיפאון.

היה זה שר־החוץ היפאני, בלפישירי, שהגה
לראשונה את הרעיון הגאוני, שמצא את ביטויו
ב״הכרזת בלפישירי״ משנת .2009

הצהרה זו, שבאה בצורת מיכתב לנשיא ליבריה,
קבעה :״בעונג רב הנני מוסר לך בשם ממשלת הוד
רוממותו הקיסר ...ממשלת הוד רוממותו רואה בעין יפה
את כינונו של בית לאומי לעם העברי השחור בארץ־
ישראל, ובמיטב כוחותיה תתאמץ להקל על השגת המטרה

ושיתפו פעולה עם ״הסוכנות השחורה לארץ־ישראל״,
שהוקמה על־ידי ההסתדרות העיברית.
בתנאים אלה, הגיעו לארץ העלייה השלישית, הרביעית
והחמישית, ששינו את מאזן־הכוחות הדמוגראפי.

היהודים התגוננו בכל כוחם בפני פלישה
זו, ומפעם לפעם התמרדו ככוח הנשק (כגון
מאורעות .)2007—2009

בהמשך הזמן פנו הכושים פעמים רבות לאו״ם,
בטענה ששלטונות־הנאמנות היפאניים שמים מיכשולים
בדרכם, מקיימים קשרים סודיים עם יהודים, ומספקים
נשק לכנופיות היהודיות.

ך* וויכוח היה מר. בפני מוסדות האו״ם התנהלו דיונים
1 1אינסופיים על הזכויות ההיסטוריות של שני הצדדים,
כשכל צד משתדל להוכיח כי אבותיו קדמו בארץ.

1ה לא יבנל
לקחת 3ח!

כהוכחה לכך שהישראלים המקוריים
היו שחורים, הובאו פסוקים
כגון ״שחורה אני ונאווה,
בנות ירושלים״.

כדוגמה להבטחה האלוהית הובא הפסוק
של הנביא עמוס (ט 7 ,״הלא כבני כושיים
אתם לי בני ישראל, נאום ה׳!״
אפילו פסוקים כמו דברי ישעיהו (כ:)4 /
״את שבי מצריים ואת גלות כוש״ או(מ״ד,
:) 3״נתתי כוש תחתיך״ הוצאו מהקשרם,
והפכו הוכחות לזכותם ההיסטורית של

המושלים הישראליים במצב עדין,
וקשה היה לממשלה לנקוט עמדה
חד-משמעית.

היו קבוצות שהגיעו בשקט והורשו להיכנס
ולהקים ישובים נידחים, בעוד שקבוצות
אחרות גורשו. הדבר היה תלוי בהדים
הבינלאומיים, במצבה המדיני של המדינה,
בתגובות שנשמעו באו״ם, ובגורמים פנימיים
וחיצוניים אחרים.
העלייה הראשונה נשארה, על כן, מצום 1
צמת. אולם אט־אט הסתננו היישובים
העבריים לפינות שונות בארץ. אחדים מהכושים למדו עברית,
השתכנו בשכונות יהודיות, ואף התחבבו על הבריות.
הם טענו שבאו כשליחי שלום, וכל מישאלתם היא להיטיב
עם כל תושבי הארץ.
באותן שנים הופיעו, במקומות שונים באמריקה ובאפריקה,
ספרים שהטביעו חותם עמוק על דור שלם של
כושים. הם נשאו שמות כמו ״השיחרוו העצמי של העברי
השחור /״לאן?״ ״ציון ואלאבאמה /ועוד.

העיברים השחורים על הארץ.
כהוכחה מכרעת לייחסו של ״העליון״ לכושים, הביאו
העיברים את פרק י״ב של ספר במידבר, הפותח במילים:
״ותדבר מרים ואהרון במשה, על אודות האשד, הכושית
אשר לקח, כי אשה כושית לקח.״ כידוע, מספר הספר
שהעליון ציווה על משה, אהרון ומרים לבוא אל אוהל-
המועד, ושם גינה את אחיו ואחותו של משה על יחסם
הגזעני .״וייחר אף ה׳ בם ויילד. והענן סר מעל האוהל,
והנה מרים מצורעת כשלג.״

עד שהופיע באטלנטה שבמדינת ג׳ורג׳יה
הספר שנחשב מאז לתנ״ך של התחייה העברית
השחורה. כתב אותו עיתונאי שחור בשם
טיילור האריס, והוא נשא את השם הפשוט
והמלהיב :״מדינת העברים״.

לדברי הכושים, כהר העליון במחלה זו
דווקא, והפך את מרים הגזענית לבנה, כדי להביע
יחסו לגזע הלבן, שהוא מצורע כנפשו.

״הייתכן,״ קרא באחד המעמדים ההיסטוריים בעצרת
האו״ם הפרופסור וייטמן, נשיא הסוכנות השחורה ,״להפקיר
את הארץ בידי יהודים לבנים, שהשחיתו כל חלקה
טובה בה, ולא למסרה לצאצאי ישראל, משה רבנו
ושאר הכושים?״

בספרו הכריז האריס בלהט נבואי, שיש רק פתרון
אחד לבעיית הכושים בארצות־הברית: עליהם לקום ולהגר
לארץ־ישראל, שהיא ארץ אבותיהם. הכושים, כך טען,
הם צאצאי עשרת השבטים. כהוכחה הביא את שירי
ה״ספיריטואלס״ של הכושים, את אגדות־העם שלהם על
אברהם, משה ויהושע, שהיו כולם שחורי־עור, את נוסח
התפילות השונות, ומחקרים ארכיאולוגיים.
לגבי תושבי ארץ־ישראל טען :״היהודים הם רמאים.
לא קיים, ומעולם לא היה קיים, עם יהודי. בני שבט
יהודה — שבט אחד מתוך 12 אשר להם הבטיח אלוהים
את הארץ — השתלטו על הארץ, זמנית, אחרי שהאוייב
האשורי היגלה אותנו. הגזען עזרא, שגירש את הנשים
ה,נכריות /זייף את התנ״ך. אולם היהודים של היום
אינם אלא ערב־רב של בני-תערובת, ולראייה: חזותם
הלבנה והאירופית.

^ ת בן שהעיבריפה & זומם לא היו מגיעים לעולם
למטרתם, לולא המאורעות הנוראים שאירעו באר-
צות־הברית, אחרי שנבחר הנשיא מאד האטר, בבחירות
של שנת .2020 האטר, גזעני מטורף, כלא את שלושים
מיליון הכושים במחנות־ריכוז ופתח בהשמדתם השיטתית
אחרי שפרצה מלחמת־העולם הרביעית (.)2024—2026
מלחמה נוראה זו, שבה עמד כימעט העולם כולו מול
ארצות־הברית הפאשיסטית, הותירה את האנושות עייפה,
מלאת סלידה על מעשי הגזענים.

כשנתגלו מחנות־ההשמדה של מיסיסיפי,
בהם נרצחו 18 מיליון בושים כקרני־קובאלט,
תבע מצפון העולם מעשה דרמאתי שיכפר על
זוועות השואה — מה גם שאיש כמיזרח לא
נקף אצבע כדי להציל את השחורים.

״העברים המקוריים היו שחורים.״

ך* פרו של האריס היכר. את המוני הכושים בסנוורים,
^ כברק בחשיבה. הופעתו המלכותית של העיתונאי,
שהפך בן־לילה לדיפלומט, חיזקה את אמונת מאמיניו.
הוא נפגש עם גדולי העולם, בנסיון־שווא להשיג מהם
הצהרה המעניקה את הארץ לעיברים השחורים. אפילו
גדולי הגזע הכושי באפריקה התייחסו אליו בהסתייגות,
וחששו שמא יגרום לגל של רגש גזעני אנטי־כושי. הדיעה
הכללית היתד, שהעיברים השחורים הם קנאים מטורפים.

כשנת 1982 התכנס כקאזינו במונרוביה,
כירת ליבריה, הקונגרס העיכרי הראשון. אחרי
נאומו ההיסטורי של האריס, שנסתיים כמילים
:״היהפוך כושי עורו, נמר חברבורותיו?״
קיבלו הצירים את ״תוכנית מונרוכיה,״ שתבעה
להקים כארץ־ישראל ״בית לאומי לעם העברי-
הישראלי.״
בעיקבות הקונגרס באה העלייה השניה — גל גדול של
אידיאליסטים שחורים מארצות־הברית ומארצות־אפריקה
השונות. ממשלת ישראל השתדלה לעמוד מול לחץ זה, אך
דעודהקהל הבינלאומית, ומצבה המדיני ההולך ורע של
המדינה, הכריחה אותה לנהוג בליברליות רבה.

עם פרוץ מלחמת-העולם השלישית בכר
שהו כארץ כמאתיים אלף עברים שחורים.

ץ ץלחמת־העולם השלישית ( )1997-2004 שינתה
את גורל ארץ־ישראל, כשם ששינתה את גורלן של
ארצות רבות.

ההעפלה והטירור של השחורים עשו את שלהם.

טיילור האריס: הישנה כושי עורו!
הזאת, אך בתנאי ברור ומפורש, שלא ייעשה דבר העלול
לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הבלתי-
שחורות אשר בארץ־ישראל, או בזכויותיהם ובמעמדם של
הכושים בכל ארץ אחרת.״
ההיסטוריונים חלוקים בדעתם לגבי המטרה שביקשה
יפאן להשיג בהכרזה זו. יש המאמינים כי היתה ביטוי
להשתתפות כנה בגורל הכושים.

אך הציניקאים טוענים שהמטרה האמיתית
היתה כפולה: להמריד את הכושים כארצות•
הכרית נגד ממשלתם, שתמכה כישראל, ולמשוך
לצד מעצמות ה״התאגדות״ את מדינות
אפריקה, שהפכו לשון־המאזניים כמאבק העולמי.
מטרה זו הושגה.
רק כעבור שנים נתברר שבאותה עת עצמה הבטיחו
סוכנים יפאניים הבטחות גם ליהודים, הדבר גרם, כידוע,
לוויכוח היסטורי ממושך בתקופה שבין שתי המלחמות.

** חסות ה״נאמנות״ על הממרח התיכון, שנמסרה
ליפאנים על-ידי האו״ם בעיקבות ניצחון ה״התאג־דות״
במלחמה, עלה במהרה מיספרם של הכושים בארץ.
היפאנים העניקו להם כספים, העבירו להם קרקעות,

כנוכמכר 2028 החליטה עצרת האו״ם על
חלוקת ארץ־ישראל לשתי מדינות — מדינה
יהודית כצפון הארץ, ממעבר לקו יפו׳—ירו•
שלים, ומדינה עברית כדרום. ירושלים נועדה
לשמש בעיר-פרזות בינלאומית.
הכושים קיבלו את ההחלטה בהתפרצות של התלהבות,
אך היהודים התנגדו לה, כמובן, בחירוף־נפש.
פרצה מלחמה קצרה, שבה התערבו המעצמות הגדולות בצד
הכושים. במאי 2029 הכריז בן ג׳ורג׳ בדימונה על הקמת
המדינה העיברית השחורה, שזכתה מייד להכרה בינלאומית
ולמקומה הראוי במישפחת העמים. הכל הבינו
שבכך תוקן עוול היסטורי לגזע נרדף.

מוכן שהיהודים לא השלימו כליכם עם החלוקה.
גם אחרי כריתת שכיתת-הנשק של
מארס ,2030 זממו לחזור ולשחרר את ארץ־יש-
ראל. בשנת 2037

י 1הקץ לחלום־בלהות זה ! אנחנו מתעוררים
1משנתנו המעונה, והנה אנו חיים בשנת ,1971 במדינת
ישראל השלמה.

לא, אצלנו זה לא יבול לקרות.

אולי בכל ארץ אחרת בעולם — אבל לא אצלנו.
מפני שאנחנו לא מטומטמים, כמו עמים אחרים.

ואם נרצה, תהיה זאת אגדה:

גונדה מאיו
נוע תנוע
**4ק רן ה גי פ ה ראש־הממשלה,
גולדה מאיר בת ח־ ,73 נאשר חת־בקשה
להגיב על ידיעה שפירסם הארץ.
הידיעה, שפורסמה ביום החמישי שעבר
בכותרת ראשית בהארץ, חזרה על
ידיעה שפורסמה לפני שלושה שבועות
במדור ״תשקיף״ בהעולס הזה (.)1777

רפיה, זוכות דפירסום ״רכים,
כמוהן כהודעת פיטורין מוקדמת,
הנעשית כעדיכות וכצורה מכו־כדת,
כראוי למעמדה.
יש צורך להבין את הדינמיקה של מפלגת
השלטון בישראל, כדי לדעת, שכאשר
מייחסים לראש־הממשלה בישראל כוונות

1973 תהיה שנת הכחירות הכאה
כישראל. מי שרוצה לעמוד כראש
השלטון כאותן כחירות, חייכ
להכין עצמו לקראת קבלת השלטון
ככר ב־ .1972 אם לגולדה מאיר
אין כוונה להמשיך ככהונתה קדנציה
נוספת, היא תהיה חייכת
כעוד חודשים ׳מיספר להכשיר את
הקרקע ליורשה.
יתכן ואולי בסתר ליבה, חולמת גולדה
על תקופת כהונה נוספת, מגיל 75 ועד
שימלאו לה ,79 אבל ׳משאלה כזאת לא
תתקבל אפילו על דעת תומכיה הנלהבים
ביותר. הדינמיקה של המפלגה השלטת,
השואפת להמשיך ולהשאר בשלטון, מח ייבת
אותה להתחיל להתכונן כבר בעוד
זמן קצר לכיבוש השלטון מחדש, והפעם
בלי גולדה מאיד.

,ש מח ת זקנתי1יי
מחפ שמקלט
ץ ץ לכד עצם הידיעות על כוונותיה
להתפטר, ישנם סימנים רבים מא־חורי־הקלעים
של החיים הפוליטיים, ה־

כפיהם כ*טם ״שמחת זקנתי״ ,הוא
העככר הראשון המכין את דרך
הכריחה שדו מהספינה הטוכעת.
דיניץ השאפתן, שהגיע למשרדה של
גולדה ׳ממשרד־החוץ, אינו רוצה לסיים
את הקאריירה הפוליטית שלו בעוד שנה
שנתיים, כשם שסיימו בעבר יועציהם המיוחדים
של ראשי־הממשלות הקודמים
בישראל. הוא אינו רוצה להסתפק בכהונת
חבר כנסת כמו יצחק נבון, מי שהיה
יועצו של בן־גודיון 1או בכהונת עוזר
לישראל ישעיהו, כמו עדי יפה, ימי שהיה
יועצו של לוי אשכול.
דיניץ, בוגר מכללת ג׳ורג׳טאון, ששיא
הקאריירה שלו במשרד־החוץ היתה דרגת
ציר לענייני הסברה בשגרירות ישראל
בוושינגטון, יודע שאם תסתלק גולדה,
הוא אבוד. יורשיה לא יזרקו לו אפילו
פירורים. משום כך עליו להבטיח את
עתידו כבר עתה, כשגולדה מאיר עדיין
במלוא כוח שלטונה. אם יקבל את התפ קיד
אליו הוא חותר בתקופת כהונתה,
יקשה על יורשיה של גולדה לסלקו ממנו
בבוא היום.

דיניץ לא היה עושה שום צעדים
מעשיים ככיוון זח לולא חיה
גם הוא חש ויודע כי סוף שלטונה
שד גולדה מאיר קרב. זה יכול

יועץ דיניץ (עם גולדה)
נאמר בה כי גולדה מאיר שוקלת התפטרות
מתפקיד ראש־הממשלה, אחרי ש רמזה
לאחרונה מספר פעמים לקרוביה גי
״נמאס לה״ וכי בדעתה להתישב אחרי
פרישתה בקיבוץ רביבים.
גולדה מאיר יכולה לצעוק גם בפני אותם
המכונים מקורביה ״שקרנים!״ מהיום
עד מחר, והכחשתה לא תעשה יותר
רושם על איש. יתכן שאיש מהם לא יוכל
להשבע ולהעיד כי שמע במו אוזניו
מפיה על כוונתה להתפטר מראשות הממשלה.
קרוב לוודאי שהיא גם לא התבטאה
בנוסח זה בפני איש. יותר קרוב
לאמת שזיעקתה של גולדה על השקר היא
כנה ואמיתית. כמוה כמרבית חבורת השלטון
הקשישה של ישראל, מלבד דוד
בן־גוריון, היא מעדיפה להסתלק בבוא
היום מעל במת ההיסטוריה, כשהיא בתפקיד
ויושבת על כסא, מאשר כמי־ש־חיתה,
נשכחת ובודדה באיזה קיבוץ נידח.

הכחשתה הזועמת שד גורדה
נגד כוונות ההתפטרות שמייחסים
דה מצכיעה עד כך ששכחה
או אין היא מכינה כי כמציאות
הפודיטית שד ישראד אין זה
משנה אם היא הכיעה את רצונה
להתפטר או לא. עצם העוכדה,
שידיעות על כוונת התפטרות
כזאת הכאות מפי המכונים מקו־

התפטרות, הוא יאלץ בסופו של דבר להתפטר,
אם ירצה בכד ואם לא.
אף אחד אינו מחליט על כך. שום
קבוצת צמרת מיסתורית המושכת בחוטים
מאחורי־הקלעים, ממנה אישים או
מסלקת אותם, אינה מתכנסת במציאות.
זהו תהליך פוליטי בעל חוקים משלו ובעל
קיום עצמאי במסגרת המפלגה, שרצונו של
היחיד כמעט ואינו משחק בו תפקיד.
זוהי, מבחינה מסויימת, הטרגדיה של
ראשי השלטון בישראל. הם אינם קיימים
לעולם בזכות עצמם, יהיו תכונותיהם
האישיות נעלות עד כמה שיהיו,
אלא בזכות המפלגה.
משום כך, אין יכל סתירה בין הידיעות
המתפרסמות על כוונתה של גולדה להתפטר,
ובין הכחשתה המרירה של גולדה.
שתי הידיעות משרתות אותה פונקציה:
תחילת תהליך סיום שלטונה של גולדה.
(בסוגריים מן הראוי לציין במקום זה,
כי רק במקרה אחד עשויה גולדה לפרוש
מן השלטון מרצונה הטוב: במקרה שיתברר
לה כי אין ברירה והיא חייבת לעמוד
בראש ׳ממשלה שתצווה על הנסיגה
מהשטחים המוחזקים. גולדה אינה מוכנה
להרשס בשום פנים בהיסטוריה כמי שפקדה
על ממשלת נסיגה).

העוכדות כמקרה זה הן פשוטות
כיותר ומדברות בעד עצמן:

רמטכ״ל בר-לב (עם דיין)
מצביעים על רעידת האדמה השלטונית
המתרגשת ובאה.

אחד הכודטים כסימנים אלה
היא התנהגותו המוזרה לאחרונה
של האיש המקורב כיותר לגולדה,
ראש לשכתה ויועצה המדיני
המיוחד שמחה דיניץ. דיניץ כן
ה ,42-השנוא על מרכית שרי הממשלה
כשל •שחצנותו, והמכונה

לקחת חודשים ספורים או להת ארך
למשך שנתיים — אכל גול דה
הולכת.
לכן עושה עתה דיניץ מאמצים
נואשים כדי לזכות כנתה השמן
עוד כימי שבתה שד גולדה על כס
השלטון. והנתח שדיניץ רוצה יאותר
הוא לא פחות ודא יותר מאשר
תפקיד שגריר ישראל בוושינגטון.

נסיעתו האחרונה של דיניץ לארצות־הברית,
עליה תלו תילי תילים של יניחו־שים,
נועדה למעשה להכשיר את הקרקע,
גם בקרב עובדי השגרירות וגם בקרב
המימשל האמריקאי, לקראת אפשרות
מינויו כשגריר.

3ד ־ ד • 3צורך
לממ של ה
ך. רדד שכדי ששמחה דיניץ -
* 1שמחת הזקנה — יוכל להתמנות כשגריר
בוושינגטון, חייבת משרה זו קודם
כל להתפנות. לפני מספר חודשים
נראה היה שהשגריר יצחק רבין עומד
לסיים את תפקידו ולקבל תיק של שר
בממשלה. דיניץ דאג כבר אז ששמו יצוף
בין המועמדים לרשת את רבין, למרות
שאז עדיין לא נראה לו סוף שלטונה
של גולדה קרוב וקשה היד. לו לוותר על
מעמדו כאיש סודה, והקשר החי שלה עם
המציאות.

אודם הנסיבות גרמו להארכת
תקופת כהונתו שד רבין כשגריר
בוושינגטון. רבין יהיה שגריר עד
דחודשים האחרונים שד שנת
מועד בו הובטח לו בי יצו־רף
לממשלה. בתאריך זה רוצה
דיניץ לרשת את מקומו.
אלא שבינתיים גכנסו גורמים נוספים
למשחק. בשעתו, כאשר דובר על צירופו
של יצחק רבין לממשלה, דובר על צירוף
אישיות נוספת לממשלה. השמועות אמרו
כי המדובר הוא ברמטכ״ל חיים בר-לב.

דובר עד כך גם שמינויים של
רבץ ובר-לב יעשה בו זמנית, למרות
שלאחדים משרי הממשלה
נראה מעשה כזה כמיליטריזציה
שד הממשלה.

גולדה יוצרת בעייה נוספת בסבך
זה: אם תלך גולדה לפני שגם
יצחק רבץ יצורף לממשלה, ספק אם הוא
יגיע בכלל לממשלה. כי גולדה היא הגיבוי
של רבץ בצמרת ׳והיא שנתנה לו את
הבטחתה בקשר לשדות. בר־לב, מאידך,
נחשב כאיש שפנחס ספיר הוא הגיבוי
שלו בצמרת.

כד מהלך במישחק הפוליטי הפנימי
המסובך הזה תלוי במיספר
מהלכים נוספים. את התוצאות
הסופיות קשה לנבא מראש. אולם
עצם המהלכים יוצרים תנועה. בד
תנועה יוצרת מהלכים ותנועה נגדית.
תנועה מבשרת שינויים.
אלה הם הסימנים המצביעים עד
תחילת הסוף של שלטון גולדה.
תנועה מסוג אחר ובמישורים אחרים,
המצביעה גם היא על הערכות המפלגה
השלטת לקרב נוסף על השלטון! ,מתחוללת
בין עסקני המפלגה (להבדיל ממנהיגיה).

התופעה
הבולטת ביותר כתחום
זה היא החזית המתגבשת והולכת
להדחת ישראל ישעיהו, מזכ״ל
המפלגה, מהתפקיד שרק זה עתה
נבחר למלאו.
סימנים שונים מעידים בי בקרב צמרת
המפלגה משתררת מורת ר׳וח הן מהצורה
בה מנהל ישעיהו את חייה הפנימיים של
המפלגה, והן מעצם התדמית הנוצרת למפלגה
בהיותו המזכיר הכללי שלה.
הבעיה היא שאת ישעיהו בן ה־ 61 קשה
להדיח, שכן הוא המזכ״ל הראשון של
המפלגה שנבחר בבחירות דמוקרטיות
ישירות ולא ימונה מגבוה. אבל על סמך
הנסיון הקצר שנצבר מאז נבחר ישעיהו
לתפקידו, נשמעות יותר ויותר טענות
בין ראשי המפלגה, שמפלגת העבודה אינה
יכולה להרשות לעצמה ללכת למערכת
בחירות קשה כשהמזכ״ל שלה הוא
ישעיהו.
מובן שבטענות אלה משתקפים הרבה
אינטרסים אישיים וקבוצתיים, שכן ל-
במדינה העם
גדודי־שיגה
קולקטיביים
׳תופעה מוזרה הופיעה השבוע בישראל.
אנשים לא יכלו להירדם.
באוניברסיטת ירושלים ישבה קבוצת
מרצים, גילגלה שיחה. אחד מהם העיר,
בדרך אגב, שמזה כמה ימים הוא מתקשה
לישון. מכיוון שהיה בריא ושלם, ושום
דאגה מיוחדת לא העיקה עליו, תמה מה
הסיבה.
דבריו עוררו ׳תגובה מיידית. בזה אחר
זה גילוי בני-שיחו שהם סבלו מאותה תופעה
עצמה. גם הם התקשו, לאחרונה, לישון.
כך נתגלה במיקרה שזוהי ׳תופעה כללית.
מגיפה של נדודי־שינה הציפה את
הארץ. מדענים דיברו באופן סתמי או
מלומד על ״יונים״ ,על חשמל באוויר,
ועל גורמים מסתוריים דומים.
קולות צורמים. עם או בלי חשמלים
׳באוויר, היו סיבות אובייקטיביות די טובות
להדחת השינה מעיני המדינה.
אמנם, שום אסון לא נשקף באופק.
אולם צרות מצרות שונות הדאיגו או
הרגיזו.
עליית־מחירים מסחררת, ששמה לאל את
כל ההבטחות שבאו בעיקבות הפיחות,
לחצה על כיסי האזרחים, המתפרנסים מש כר
או מהכנסה קבועה אחרת.
בעוד שמחוץ הגיעו קולות עמומים אך
ברורים, שהעידו על העמקת התהום בין
ישראל וידידותיה, נשמעו בבית הקולות
הצורמניים של עסקנים פוליטיים, שהתחרו
זה בזה בקיצוניות לאומנית, כדי למצוא
חן בעיני ההמונים.
דרך המלכה• בפעם הראשונה אמרו
משה דיין ואחרים בגלוי, את אשר אמרו
בעבד רק ברמז: שכדאי שתהיה מלחמה,
עוד מלחמה, כדי להחזיק בכיבושים של
המלחמה האחרונה.
ואדם נבון יכול להשלים את המחשבה:
יהיה צורך בעוד מלחמה אחת, המלחמה
שאחרי־הבאה, כדי להחזיק בכיבושים של
המלחמה הבאה. וכן הלאה.
זהו נתיב הטירוף, בה הלכו עמים רבים
בעבר. המחשבה שמדינת ישראל נמצאת
עתה בדרך המלכה בכיוץ זה, די בה כדי
להבריח שינה מעיני בר־דעת.

המיזבלה של
העם היהודי!

מזכ״ל ישעיהו (עם בן־גוריון)
אולם מצד שני דרוש היה צירופם של
השניים לצמרת הוותיקה של מפלגת העבודה,
כדי להוות חסימה לאפשרות הש תלטות
של דיין. ותיקי המפלגה היו זקוקים
לשני אנשי בטחון, מתונים בדיעו־יתירים,
במשקל נגד לכאריזמה הבטחונית
של משה דיין בציבור הרחב.
בינתיים השתבשו נמה מהחישיובים.
הארכת תקופת כהונתו של רבין ׳כשגריר
מצד אחד, והידיעות על פרישתו הקרובה
של חיים בר-לב מתפקיד הרמטכ״ל, וכניסתו
לחיים הפוליטיים אחרי תקופת נופש
קצרה, הביאו לאפשרות שבר־לב יקדים
את רבץ במיספר חודשים כשר בממשלה.
תקופת כהונתו של בר-לב כרטמכ״ל,
אחרי ארבע שנות כהונה בתפקיד, עומדת
להסתיים בחודש ינואר הקרוב. הפסקת
האש המתמשכת וההילה שרכש בר-לב
לעצמו בשנות כהונתו כרמטכ״ל, יוצרות
רקע נוח לחילופי המפקדים בצה״ל.

בר־לב יספיק לכהן בממשלה
הנוכחית מספיק זמן כדי להציבו
בעוד כשנתיים במקום מכובד בראש
רשימת המעדר בבחירות.
אלא

שהסתלקותה

האפשרית של

ישעיהו לא ניתן עדיין מספיק זמן להו כיח
את עצמו. אולם ברור שבחודשים הקרובים
הוא יצטרך לנהל ׳מערכה קשה
כדי להגן על מעמדו מנסיונות ההתנכלות.

הרעש מתקרב
ך* עידת האדמה הפוליטית הגדולה
עדיין רחוקה. מאורעות חיצוניים
עשויים לקרבה או להרחיקה. אם

למשל תופר הפסקת האש בשבועות
הקרובים, ספק אס יהיה זה
סועד מתאים להחלפת רמטכ״ל
בצה״ל. וממילא ישתבשו בתוצאה
מכד מהלכים אחרים במישחק הפוליטי
הפנימי המסובך.

אבל, אם לא יכולו שינויים קיצוניים,
הרי עצם התופעות המתגלות עתה, הן
בבחינת רישומים ראשונים על הסיסמד
גראף המפלגתי, המבשרים את תחילת
הרעש הגדול, שבו יבוא גם קץ שלטונה
של גולדה.

אם תרצה או לא תרצה — גולדה
מאיר נוע תנוע:

-,פושעים נמלטים — יהודים — יוסגרו
על-ידינו, במיסגרת של הדדיות ...יהיו
הסכמה-הסגרה, שיוציאו מן הכלל רק
עריקים בימי שלום...״
כך רשם ביומנו בנימין זאב הרצל.
לגסקי לדירת־קכע. שום מנגנון-
תעמולה אנטי-שמי לא יכול היה להכתים
את המדינה כמיקלטם של פושעים וגנבים,
כפי שעשתה זאת המדינה עצמה.
פרשת מאיר לנסקי לא נסתיימה. להיפר,
היה נדמה כאילו קיימת קנוניה ברורה
בין משרד־הפנים ובין לנסקי, כדי
למנוע את גירושו מן הארץ. האיש, הנראה
למיליוני אמריקאים כראש סינדיקאט־הפשע
בארצם, התנהג כאילו אינו חולם
כלל לנטוש אי-פעם את ישראל.
הוא עזב את בית-המלון, שכר דירת-
קבע.
מיפלט לכל גנב. פרשת לנסקי לא
נעלמה מעיני עמיתיו היהודיים בעולם
׳כולו.
הוגה־דיעות אנגלי גדול אמר פעם :
״הפטריוטיזם הוא המיפלט האחרון של
כל נבל.״ נדמה כאילו החליטו הפושעים
היהודיים בעולם כולו כי ״הציונות היא
המיפלט האחרון של כל גנב.״
אחרי לנסקי בא קלוד ליפסקי, אדם
שהסתבך בעיסקי־מירמה בממדים עצומים,
ושדעת־הקהל הצרפתית התקוממה נגדו.
עתוני צרפת דיווחו בהרחבה שמצא מיק-
לט בישראל — ושממשלת ישראל אינה
מגלה נטייה להחזירו למולדתו.
אחרי ליפסקי בא פול אוחנה — פקיד
מארוקאי בכיר שנאשם במעילות עצומות
מכספי ארצו, גילה לפתע שהוא יהודי
וציוני ותיק, ובא לישראל. גם מאורע זה
נרשם בהרחבה בעיתוני העולם.

אילו שמע זאת הרצל, היה מסתובב בקברו.
קול
מן הקבר. אדם שדיבר מקיברו
היה שארל דה־גול. בשעתו אמר שהיהודים
הם ״עם עילית משתלט״* .על כך סערו
הרוחות היהודיות, והוא נאשם באנטישמיות.
דה־גול תמה על תגובה זו, כי
חשב (או העמיד פנים) שאמר דברי-שבח.
בספר שהתפרסם השבוע, נתגלה כי אמר
אז לאחד ממקורביו שהיהודים היו מתייחסים
לדבריו בחיוב, אילו אמר שהם עם
של גנבים.
בכך חזר דה־גול על סיסמה אנטי־שמית
נושנה. בהתנהגותה כלפי הגנבים היהודיים
שהתקבצו בארץ, חיזקה ממשלת ישראל
את הסיסמה הזאת, להנאתם של אנטישמי
העולם כולו.

בתי סזחר
מה יש
להסתיר! בכל בתי-
כאי שיש

ילד
שסרח — מגלה את אשמתו
׳תנועותיו. השבוע התנהגו שרות
הסוהר, שר־הביטחון ומוסדות אתרים
לו רובצת עליהם אשמה נוראה,
להסתירה בכל מחיר.
התחיל בכך משה דיין. אחרי שנשות
שכם, האמהות והנשים של אסירי כלא
אשקלון, פתחו בשבייתה שקטה וסיפרו
בטלוויזיה מה נודע להם מפי יקיריהם —
אסר עליהן שר־הביטתון לבקר בבתי־הסו־הר.
כדרך של שולטאן ערבי מיימי־הבי-
ניים, המחלק טובות אישיות, ביטל איסור
זה כעבור כמה ימים.
מנגנון־התעמולה של ׳משרד־המישטרה
הפיץ סיפורי־בדים, כאילו פרץ המדד
הגדול באשקלון ׳והוכה קצין בגלל סיכסוך
בין אסירים בינם לבין עצמם, על רקע
היריבות בין פתח והחזית העממית. שטות
זו הודפסה על־ידי העיתיונות, כדברי־חוכ־מה
חיים.
אך המעשה האופייני ביותר, המגלה את
הפחד הנורא של שלטונות הכלא, נעשה
בחשאי. נאסר על הפרקליטים להיפגש
עם לקוחותיהם הכלואים.
אסור להיכנס: הדבר נתברר כאשר
הפרקליט הראשון ביקש להיפגש עם שול חיו
בכלא אשקלון. עורכי־הדץ פליציה
לנגר ביקשה להיפגש עם חמישה אסירים
בכלא, שבועיים אחרי המרידה. להפתעתה
לא איפשרו לה להיפגש עם האסירים,
אותם היא מייצגת.
היא נחקרה על סיבות ביקורה, הסבירה
שברצונה ילדון עם האסירים בעגייני הח נינה
שלהם, וכן בבקשות שוטפות למוש לים.
אך דבר לא הועיל. מפקד הכלא
הודיע לה שמכיוון שהעניינים אותם היא
מבקשת לסדר אינם דחופים, לא תורשה
להיכנס.
פליציה הגמרצת לא שכהה ׳להודיע למנהל
הכלא שהיא רואה באיסור ביקור
הפרקליט אצל האסיר עניין חמור, שמט רה
אחת לו: להסתיר דברים. היא פנתה
לצלב האדום הבינלאומי ולנציב בתי-
הסוהר, אריה ניר, שהודיע מייד לאחר
המהומות שלפרקליטים תורשה הכניסה*.4
סימנים ותנועות• אך נראה שהמנוחה
המוחלטת מעורכי־דץ לא ניתנת לא סירי
כלא אשקלון בלבד. ייום לפני כן
פנתה הפרקליטד. לבית־הכלא בחברון. ה ביקור
נערך בעיקבות פניית אשתו של
עבד־אל־ג׳אבר עבדללה אחמד אל־סיורי
35 עציר מינהלי העצור בחברון כחמי שים
יום. כשביקשה להיפגש עם העציר,
אמר לה האחראי על הכלא, שעליה לפנות
לקמ״ן (קצין המודיעין) חברון, כדי שהלה
יאשר את הביקור.
הקמ״ן לא נמצא, וסגנו סירב לטפל במקרה.
לנגר פנתה לסגן מושל חברון
וביקשה רק לאפשר לה להחתים את העציר
(המשך בעמוד )19
* המינוח המדוייק של דה־גול אינו
ניתן לתרגום מדוייק בעברית, ומכאן הוויכוח
על נימת דבריו.
״ פרשה דומה אירעה לח״כ אוריאבנרי.
בטלוויזיה הצהיר שר־המישטרח כי לחברי
ועדת־הפנים של הכנסת תורשה הכניסה
לכלא. ח״כ אבנרי, שהוא חבר הוועדה,
פנה מייד לשר־המישטרה וליו״ר הוועדה,
ח״כ מרדכי סורקים, דרש היתר להיכנס.
שני האישים לא השיבו לדרישה כלל.

הטכניון -מנון טכנולוגי לישואד

א ל פעילי התנועה

מזכירות לימודי הסמכה

מוסדות התנועה החליטו לפנס את פעילי התנועה וחבריה
המרבזיים לדיון ממצה על השאלות הבאות :
(א) הפער הסוציאלי הקיים במדינה — האם יש לקיימו או לחסלו,
ואם כן — איך ן
(ב) האם יש לתנועתנו תפיסה בסיסית לגבי מהות הצדק הסוציאלי !
אם כן — מהי התפיסה?
(ג) האם אנו דוגלים בחופש מוחלט של המאבק המקצועי או לאו,
ומה עמדתנו בלפי ההצעות השונות לחקיקה המגבילה בסיכסוכי
עבודה ן
(ד) מה צריפים להיות מעמדה של הסתדרות העובדים, דמותה,
המיבנה שלה ומדיניותה ן

בפתיחת הכנס ימסור אוריאבנרי דו״ח על שיחות משלחת התנועה
עם המנהיגים הפלסטיניים בגדה המערבית.

בל הסטודטנים שנתקבלו לשנת הלימודים הראשונה וסידרו
הרשמתם בהתאם לנוהל ועדיין לא קיבלו את הטפסים לייעוץ ;
והרשמה מתבקשים לפנות החל מיום א׳ 17.10-71 כין השעות
9.00—13.00 לחדר ,417 בנין אולמן, קרית הטכניון, לשם
קבלת הטפסים.

הבינום יתקיים כיום שבת ,23.10.71 ,באולם כרית העבודה,
רחוב קלישר ,48 תל־אביב, כשעה 10.00 כבוקר.
אנו מקווים לסיים את הדיונים לקראת שעה 4.00—5.00 אחה״צ.

נמכרים עדיין במחירים הקן דמים!
כ ב חי רתך :

מבחר דגמים משוכללים
מסך אופטימלי 24 אמץ׳
מסך ברוחב 20 אינץ׳
מבחר צבעים

יותר טרנזיסטורים ופחות מנורות

המפיצים

יתרון נוסף:

־ ש ור יו ת

2 7 X 7וסוחרים מורשים

ה עו ל ם הז ה 1781

אלוף פי קו דהמר כז הוציא את ה א חי ר
מג לג ל מכווית! של מזכ״לההסתד רו ת

אנ שי ם
לו ביום הרביעי השבוע ב-
תל־אביב. סידורים מיוחדים
נעשו כדי להעבירו במהירות
להופעה. מעריציו, שלא יוכלו
לקבל את פניו, יחגגו עימו עוד
באותו ערב במועדון הקינגס
קלאב.

מה הימה דעתו של מי

שהיה נשיא צרפת שארל
דדדגול על ישראל ועל היהודים
1ספר בשם דבריו האח
רונים
של המראל, שיצא השבוע
בצרפת על־ידי העיתו נאי
הצרפתי פרדריק כדייר,
מתבסס על אימרותיו של דה־גול
בשלוש שנות חייו האחרונות.
כך, למשל, לאחר פרשת
ספינות שרבורג, אמר דה־גול
:״לפני שנתיים הגדרתי
את היהודים כעם סגולה, בוטח
בעצמו ושתלטן. האמנתי בכנות
שקיבלו את הדברים כמחמאה.
תחת זאת ראו בדברי
עלבון וקמו למחות עליהם. עכשיו,
שאני קורא להם גנבים
— אולי זה ימצא חן בעיניהם...״
מאוחר יותר באותו יום
שב הגנרל ודן בנושא הישראלי
:״היהודים מעולם לא
הבינו אותי. תחילה ראו בי
תרנגולת המטילה ביצי זהב;
אחרי כן הפכוני בדימיונם למשיח.
עכשיו אין הם מאושרים
בי עוד ומכשפה זו, גול״
דה מאיר, יודעת איך ללבות
את יאושם...״
גם אחרי פשיטת צה״ל
על נמל התעופה בביירות, הוד
פריי דה־גול נגד ישראל :
״מדינת־ישראל הצליחה להסיר
מהעם היהודי קללה בת אלפיים
שנה. טוב ויפה. אבל עכשיו
ישנאו את היהודים על
פשעיהם היום יומיים.״

במסעו סביב העולם כדי
לגייס תמיכה כספית לאוניית
השלום שלו, הגיע אייכי נתן
גם לשטוקהולם. הוא שכר אולם
במלון מהודר, הזמין כיבוד
ושלח הזמנות לכל עיתוני
שבדיה וכתבי הרדיו והטל וויזיה
שלה. לרוע המזל נאלצו
אייבי ומלצרי המלון לאכול את
כל הכיבוד. בגלל סיבה מיס-
תורית לא בא אפילו עיתונאי
אחד למסיבה.

מיהו האיש?
מהו מחזיק?
תמונה נדירה של ראש עיריית
חברון מוחמד עלי אל״ג׳עברי,
שהוריד לרגע את התרבוש
העטוף בלבן, המסמן את תפקידו
במנהיג דתי, נוסף על
תפקידו החילוני בראש עיריה.

שיא, איכון דה־גול, דמות
ידועה בפני עצמה בגלל הצלחתה
לגרש את הזנות מרחובות
פאריז, בפני בעלה על

פלישת ספרות פורנוגרפית מדנמרק
לצרפת. דה־גול הרגיע
אותה :״אל תחששי, הדנים
לא ישפיעו עלינו. באלפיים ה־

לאחר פגישתו עם נשיא

ארצות־הברית ריצ׳ארד ניב־פ
ץ בפאריס, אמר דה־גול :
״איש זה, ניכסון, שקע כה
עמוק בבוץ, שאין הוא יודע
אנה יפנה. אך זהו אדם המציץ
כל הזמן לאחור. באדם
כזה אי-אפשר לירות בגב.״
ועל שאר נשיאי אר־צות־הברית
במאה האחרונה :
״רוזכלט היה עד־רמיה :
טרומן — אדם פשוט אך
יעיל ; קנדי — סבר שידע לסרוק
את שער־ההיסטוריה ; אך
אייזנהאור, מקומו לא ידענו
בחבורה זו; הוא אהב את
צרפת ואת דה־גול.״
גם על עניינים פנים־
צרפתיים היה לדה־גול מה להגיד.
פעם התלוננה אשת הנ
מושה
ריקליס ובנימין סרטו

בתצלום בפול משני צדדיה של קופסת גפרורים שחולקח לאורחים
במסיבת חתונתם שנערבח בקומת ח־ 65 של בניין ח״רוקפלר
סנטר״ בניו״יורק. מרשח היא בתו של חמולטימיליונר היהודי
המפורסם בתרומותיו למגבית היהודית, משולם ריקליס, ובנימין הוא
מסטרנט בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים.

שנים האחרונות היו הצרפתים
חזירים בכוחות עצמם.״
אלוף פיקוד המרכז
רחבעם (גנדי) זאבי, הגיע
לישיבה צבאית ומצא כי במקום
המיועד למכוניתו חונה
מכונית אזרחית. בירור אצל
שוער המחנה העלה כי בעל
המכונית הציג בפניו ניירות
מתאימים ולכן הירשה לו להיכנס.
גנדי, שכעס על כי
תפסו לו את המקום, ירד ממכוניתו
והוציא את האוויר
מאחד מגלגלי המכונית האזרחית.
כעבור זמן מה הודיעו
לגנדי כי מזכ״ל ההסתדרות
יצחק בך אהרון מחפש אותו
כשהוא מרוגז מאוד. התברר
שהמכונית האזרחית היתה
של בן־אהרון.
בערב ראיונות שנערך
השבוע באולם דקל,
רי זוהר חוויות מעבודתו כבמאי
בסרט כל ממזר סלך :
״חיפשנו טיפוס של פוץ. אתם
יודעים, אחד כזה ממשרד־החוץ.
עשינו מיבחני בד ל אורי
׳לוי כשהוא עם שפם
ובלי שפם והוא קיבל את התפקיד.״
בסוף אותו ערב סיפר
אורי לוי בשיחה פרטית בי
אחרי ששר-החוץ אבא אכן
ראה את ההסרטה, הוא אמר
שמשרד־החוץ לא מיוצג בסרט
כראוי.

סיפר או*

השבוע טבע שר-הסעד
ד״ר יוסף? בורג מטבע לשוני
חדש: שני הלמ״דים, בהתכוונו
למאיר לגסקי המבוקש ב־ארצות-הברית
ולקלוד ליפס־קי
המבוקש בצרפת. כשנשאל
בורג בראיון למעריב כיצד
הוא מתייחס לבקשתה של אשת
לנסקי לקבל תעודת עולה,
השיב :״אינני חושב שיש לגברת
לנסקי עבר פלילי ושהיא
מסוכנת לציבור. אין כל
מניעה למתן אשרת עולה. אישית,
אינני אוהב שלבעל ולאשר,
יש סטאטוס חוקי שונה,
אבל זהו עניינם שלהם ולא
שלי.״

ךךךךיןוי 11ן* ן (במרכז) ,בילתח את סוף השבוע שעבר בכפר של רפי נלסון (מזוקן
מימין) באילת. ביום שבת בבוקר נערך במקום טקס חיתולי, בו חנכה

רבקה׳לח את תחילת הדרך מאילת לשארם״אל־שייך דרך חים, כשרב-סרן (מיל ).הצייר משה ינוקא
(משמאל) מניח לוחות אסבסט על חמים, ובעל בריבת תל״אביב עזריאל עינב גוזר את הסרט.

׳העול ם הז ה 1781

8בהצגת הימים הבאים
של התיאטרון החיפני, המבוססת
על שורת ראיונות עם
קשישים במקומות שונים בארץ,
ביקש אחד המרואיינים
להודיע לכל מכריו, בדרך זו,
שהוא עדיין חי. ובכן, יעקב
טלכאום, מי ששהה במח־נה־הריכוז
הנאצי קאופרינג־3
מבקש להודיע לכל מכריו ש נותרו
בחיים — כי גם הוא
חי, בריא ומתגורר בבית־הא־בות
של פרדם־חנה. בעיקר,

* הזמר יהורם גאון, שזכה
להצלחה חסרת תקדים בהופעת
היחיד שערך השבת
באולם הקרנג׳י הול בניו־יורק,
עומד לחזור לארץ דקות מיספר
לפני תחילת הופעה שנקבעה

דני חיי מוב

אחד מהאמנים הרבים שבידרו
את הקהל בתחרויות מלכת
המים, זכה לתשומת־לב מצד
רוב המשתתפות בתחרות. במסיבה
שנערכה בסוף התחרויות,
רקד דני משך כל הערב
עם בחורה אלמונית, אותה
הציג בסוף המסיבה באישתו.

מבקש מר טלבלום לשוב ול היפגש
עם שרידי עמיתיו ל גירוש,
שמהם נותרו, בתום ה מלחמה
80 ,בלבד — מתוך
אלפיים.
0במשך עשרות בשנים
הילכה בהוליבוד השמועה, כי
ג׳וזן ז (היום בן ,)48 בנה-
יחידה של כוכבת־העל לשעבר
גלוריה סוואנסון, אינו אלא
בנו הבלתי־חוקי של ג׳וזף
קנדי, אביה המנוח של משפחת
קנדי ומי שמימן כמה
מסרטיה. רק בימים האחרונים,
ניאותה הכוכבת הקשישה להרחיב
את הדיבור על השמועה
.״ג׳וזף״ ,סיפרה הכוכבת,
״הוא יליד שנת ,1922 ואילו
את קנדי ראיתי לראשונה רק
ב״״.1929

*1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1
^ וויכוח על תקציב־הבטחון דומה לן
| כדור־שלג: הוא התחיל בענייו קטן,
הופך בהדרגה לוויכוח על בעיית־היסוד
של המדינה.

היה זה כאילו גילתה המדינה
כשנה ה־ 24 לקיומה שתקציב־הכי
טחון בולע אותה, כמקום להגן
עליה.
לא ברור עדיין מה תהיה תוצאת הוויכוח.
קרוב לוודאי שיסתיים בקיצוצים
קטנטנים, אולי במיחווה של שר־הביטחון
עצמו, שירצה לרכוש חזרה פופולריות
בדרך זו.

אולם הוויכוח עצמו הוא גורם
חדש, חיוכי ומבריא מאין כמוהו.

חנפנים

אין פלא בתופעות מסוג זה. כי בשנה
החמישית אחרי מלחמת ששודהימים, מאיימים
על הצבא כמה תהליכים מסוכנים:

• האווירה הכללית של רדיפה
אחרי מותרות וראוותנות חומרית,
המתפשטת כמדינה. אנשי צח ״ל
אינם מבודדים מן החכרה, אלא
חיים כתובה. ממילא קשה לנתקם
מאווירה זו.
• שנה של הפסקודאש, הגורמת להפגת
המתח.
ס המשך הכיבוש בשטחים מוחזקים,
עם כל הסכנות המוסריות הכרוכות בכך,
בייחוד במקומות שבהם חיה אוכלוסיה
המוכנה לשרת כובש, והרגילה לראות בקצינים
אדונים כל־יכולים.
• הדוגמה האישית של משה דייו עצמו,
שהוא בזבזן מטיבעו המצפצף על כללי-
התנהגות והנהנה מהצגת מותרות.

סביב דיין

הוויכוח על תקציב־הבטחון גרם לכך
שבפעם הראשונה נשאלו, במישור הביטחוני,
שאלות־יסוד הנוגעות לשורשי
האידיאולוגיה הביטחונית של המדינה:

דרוש. אחרי שובו לארץ, ופתיחת קאריירה
אקדמאית חדשה. השמיע כמה מחשבות
שעשו רושם עמוק בחוגים מדיניים־אינ־טלקטואליים.

מהו היעד הבסיסי של מאמץ
הביטחון 1
• מהי הדוקטרינה הביטחונית
והמדינית, שאותה הוא נועד
דשרת ז
• האם ככלל קיים רעיון מרכזי,
המאפשר את ריכוז ותיבנון
המאמץ, כמקום לפזר אמצעים
לבל עכר, ללא מחשכה ותכלית?

סיכומו של פלד: כשנים האחרונות
כיזבזה המדינה מיליארדים
על גכי מיליארדים של לירות, מפני
שקכרניטיה אינם מסוגלים לח שוב
כרצינות על מדיניות בטחו־נית.

בצה״ל
קיים המושג בבל״ת — בילבול
ביצים ללא תכלית. עתה נולד רעיון, המסתכם
באותם ראשי־תיבות :״ביזבוז ביטחוני
ללא תכלית.״
האיש שהעלה את הרעיון בכל חריפותו
אינו עסקן או פרופסור, שאפשר להתעלם

המטרה המרכזית להתקפתו לא הוזכרה
בשם. אך היא היתה ברורה לכל קורא
נבון.

כשם שאלוף (מיל ).עזר וייצמן
תוקף את משה דיין מן האגף ה
לאומני־דמגוגי־רגשני, תוקף האלוף
(מיל ).מתי פלד את דיין מן
האגף המתון־הגיוני־מחשכתי.
הדבר לא נאמר בשום מקום, אך הוא

ן* וא התחיל כוויכוח על שאלה חשו!
| בה, אך מישנית: האם יש ביזבוז ב־מערכת־הבטחון

עצם השאלה, שהועלתה על־ידי פינחס
ספיר נוכח הצרכים הדחופים שנתגלו הודות
למהומת הפאנתרים, היא נועזת ביותר.
כי בפני הפרה הקדושה של מערכת-
הביטחון נאלמו דום כל שרי־האוצר שעד

ברור •טכלל לא ייתכן שאין כיז
כוז כמערכת הבולעת קרוב למחצית
מתקציב המדינה, קרוב לשליש
מכל התוצר הלאומי הגולמי.

התגובה הנזעמת של העתונאים, הפרשנים
והעסקנים, שהתקוממו נגד עצם
העלאת השאלה, מגלה הרבה על רמתם
ויושרם. לשיא הגיע השבוע דווקא עסקן
ליברלי־עצמאי, שפירסם מיכתב בו תבע
להעניק למסה דיין את הסמכות הבילעדית
להחליט על כל עניין הנוגע לתקציב הביטחון.

אפילו
במישטרים פאשיסטיים
אין סמכות כילעדית כזאת לשר-
ביטחון.
מובן שלצידו של דיין התגייסו כל
החנפנים המקיפים אותו גם בשאר ימות
השנה, העיתונאים המבקשים להיבנות על-
ידו, ומלחכי־פינכתו האחרים.

לחתור שומן,
להציל שרירים
^ ך כל המצוי במערכת־הביטחון יודע
\ £כי המלחמה נגד הביזבוז היא חיונית
לטיהור צה״ל עצמו מתופעות־לוואי, החודרות
אליו. דמותו של צה״ל כצבא בעל
צניעות ספארטנית, המואס בגינונים טילי-
טריסטיים, שאינו רוצה לגדל כת־קצינים
בעלת זכויות־יתר סוציאליות — כל אלה
מחייבים ערנות מתמדת וויכוח ציבורי.
הסכנה לצה״ל קיימת, ופה ושם כבר הולידה
תופעות בלתי־רצויות. לאחרונה חדרו
הדברים אף לדפי העיתונות 17 .מיליוני
לירות בוזבזו לבניית מחנה צבאי
במקום שלפי המדיניות הרישמית של
הממשלה יש להחזירו לערבים, בבוא
השלום. מישכן ראוותני זה נושא את התואר
היומרני־הילדותי ״מצודת כפיר״.
אפילו בטאון מפלגת־העבודה, אות, התמרמר
על הביזבוז שנתגלה במסיבה מסויימת
של אלוף מסויים.

ביזבוזים קטנים יכולים להצטרף לסכום
גדול. ביזבוזים גדולים, שמקורם בחוסר-
ביקורת על מנגנונים מתנפחים מוהלים
מיושנים, יכולים להצטרף לסכומים גדולים
עוד יותר.

הסיסמה שד קיצוץ תקציב־הכי־טחץ
כמיליארד ל׳׳י אינה מוגזמת.
לגכי מי שרוצה למנוע כיזכוז, לח-
תוף את השומן מן הגוף הביטחוני
בדי לשמור על בריאות לכו ושריריו
— זהו יעד מציאותי.

הבבל״ת החדש
ולס בשכועות האחרונים התחילו
להישמע קולות חדשים — שחרגו
מעבר למיליארד הראשון, וגם מעבר לשאלה
של ביזבוזים סתם.

מדבריו בנקל. הוא בא מצוייר בתעודות־כושר
מרשימות ביותר.
מתתיהו פלד, שוויתר השבוע על
החתימה של ״אלוף (מיל).״ במאמריו,
הוא אחד מחצי־תריסר הוגי־הדיעות המ קוריים,
המפרסמים את דבריהם בעיתונות
הישראלית. הוא עושה זאת מעל דפי מעריב.

עור
מכאן, מת, מכ אן
* 1לד הוא חייל קרבי ותיק ביותר, איש
0 /פלמ״ח, חייל מקצועי, שניצח על אחת
הזרועות החיוניות ביותר של מלחמת
ששת־הימים: האספקה לכוחות הלוחמים.
כאיש המטכ״ל הוא בקי במציאות הביטחונית,
לא פחות מאשר בתיאוריה הצבאית.
כמה שנים של לימודים והתבודדות
בארצות־הברית הוסיפו לו את המרחק ה
מסתבר
בבירור מן הדברים: שר־הביטחון,
האחראי למדיניות הביטחונית של ארבע
השנים האחרונות, הוא אדם ללא כושר
מחשבתי, המבזבז מיליארדים מפני שהוא
חי בעולם של סיסמות נבובות, בהעדר
היכולת לגבש דוקטרינה ביטחונית המוש תתת
על ניתוח קר של המציאות והצרכיג.
אירהתהפכה הקערה
ך* נושא העיקרי של התקפת פלד
( ן הוא קו־הביצורים לאורך התעלה, הנושא
את השם ״קו בר־לב״ .פלד מצליח
במקום שנכשל הצבא המצרי. הוא מבקיע
את הקו.

לדעת פלד, הקמת קו זה היא

במדינה

אינה התוצאה היחידה, וגם לא הגרועה
ביותר, של מדיניות־חוסר־המדיניות
של הממשלה.

כיצורי לצורך
סיפוח טוטאלי
ך* יצורי קו בר-לב הוקמו על שפת
התעלה עצמה, מול לועי התותחים
המצריים.

כך הוגשה למצרים, על מגש
של הרכה כסף, מטרה נוחה לפיגוע.
כתוצאה מכך הפגיזו המצרים
את הקו, והיה צורך להגן על
הקו כהפצטות של חיל־האוויר.

מתי פרד
אלוף מיל, נגד אלופי מיליארדים

שגיאה מונומנטלית, שעלתה לא
רק במיליארדים של כסה, אלא גם
כאובדן הכושר לנהל מדיניות
הגיונית.
ניתן לתמצת את הטיעון המעמיק של
פלד בפאראדוכם אחד: כשמדינת ישראל
היתד, בגבולות ה־ 4ביוני, ללא מכשולי־טבע,
ללא מרחב־נסיגה כלשהו, כשה־אוייב
הפוטנציאלי היה קרוב למרכזי אוכ לוסייתה
— היא לא בנתה שום קווי־ביצורים.
להיפך, צה״ל של אז, ובראע
וראשונה הרמטכ״ל משה דיין, דחה מכל
וכל רעיון של מלחמת־הגנה. המדינה סמכה
על הכוח ההתקפתי של צה״ל, שיביא
את המלחמה מייד עמוק לשטח האדיב.
משום כך לא בוזבזו אמצעים על מערכות-
הגנה, וכל המשאבים רוכזו באמצעי־הת־קפה.

היתה זאת רק דוקטרינה
יעילה, כפי שהוכיחה מלחמת
ששת הימים, אלא גם דוקטרינה
זולה. ככל השנים ההם, עד למלחמה,
לא בלע תקציב־הביטחון
אלא בעשירית מן התוצר הלאומי.
הוא לא הפריע להתפתחות המשק.
והנה, למחרת מלחמת ששת־הימים, התהפכה
הקערה על פיה, בצורה כימעט מגוחכת.
קווי צה״ל התרחקו ממרכזי האוכלוסייה.
הם התמקמו הרחק־הרחק מהם,
במרומי הגולן, על גדת הירדן, בשפת
תעלת־סואץ, מוגנים על־ידי מיכשולי-טבע.
מאחורי קווים אלד, השתרעו מאות קילומטרים
של מרחב־תימרון בדרום, עשרות
קילומטרים במיזרח ובצפון.

ביבו! המסכן
את בטחון המדינה
ף כמקום לשים את מיבטחה בניידות
ץ | של צה״ל, ביכולתו לנהל מלחמת־תנו־פה
משוריינת וחתקפת־נגד, עשתה המדינה
עכשיו, בגבולות הרחוקים, מה שסירבה
לעשות קודם לכן בגבולות הקרובים. היא
התחפרה, התבצרה, קבעה קווי-הגנה סטאטיים.
הושקעו
מיליארדים בביצורים — ובאותה
שעה הושקעו מיליארדים נוספים
באמצעי־לוחמה התקפתיים. במקום תקציב-
ביטחון אחד, הצמוד לדוקטרינה ברורה
אחת, נאלצה המדינה לממן כמה וכמה
דוקטרינות שונות, שכל אחת מהן הצריכה
תקציב־ביטחון משלו.
טוען פלד: הסיסמה ״להשאיר את כל
האופציות פתוחות״ היא אווילית. כי פירוש
הדבר שיש צורך לממן בעת ובעונה
אחת את כל האופציות האפשריות — הרעות
יחד עם הטובות, הטיפשיות יחד
עם הנבונות. והרי הכסף המושקע למימון
אופציה גרועה נלקח מן הכסף המיועד למימון
אופציה טובה — וממילא מושקע
הון־עתק במימון אופציות גרועות, פשוט
מפני שאין בכל צמרת המדינה אדם בעל
שיעור־קומה המסוגל לשקול ולהחליט מהן
האופציות הנכונות.

מכאן הכיזכוז הפנטסטי, המסכן
כשלעצמו את כיטחון־המדינה,
מכיוון שהוא יוצר תלות כלכלית,
ומונע פתרון הבעיות הסוציאליות
הדחופות והמסוכנות.
אולם התוצאה הכלכלית

ההרסנית

התוצאות הידועות: הפצצת מצריים בעומק,
בוא הטילים הסובייטיים, הופעת
היועצים והצוותות הסובייטיים, ההסתבכות
הבינלאומית.
זאת היתד, מלחמת-ההתשה (פלד טען
שישראל הובסה במלחמה זו — וכאן נפגשים
שני הקצוות. גם פלד וגם עזר וייצמן
טוענים כי מלחמת־ההתשה היתד, לרעת
ישראל ).כאשר נסתיימה לא פנתה ישראל
עורף למדיניות ההתבצרות. להיפך:
מערכת־הביטחון של משה דיין השקיעה
מיליארדים נוספים בהעמקתו של קו־הבי־צורים,
שהפך לאחד היקרים בהיסטוריה —
בדומה לקו־מאז׳ינו האידיוטי״ ,שהביא
חורבן על צרפת ב־,1940

(המשך מעמוד )15
על יפוי־כוח( .ללא יפוי־כוח מהמבקש, אין
עורך־דין יכול לפעול בשם מרשהו) .סגן
המושל חדאד, נכונות לאשר את הביקור,
מכיוון שהעילה נראתה לו הגיונית.
על אשר קרה ברגע שסגן־המושל נתן
את אישורו לפגישה, מספרת לנגר :״החלה
התרוצצות בלתי־רגילה בין האחראים על
הכלא. הם הביטו האחד בשני, והחליפו
ביניהם סימנים ׳ותנועות! .תחילה טענו שאין
הם מצליחים למצוא את התיק. לבסוף
התקשרו עם סגן־המושל וביקשו ממנו לבטל
את האו־קיי שלו היות והחקירה לא
נגמרה״.
״מראהו זיעזע אותי:״ כותבת
לנגר במיכתב לשר־המישטרה, שלמה הילל
:״אך מכאן ואילך חל מפנה, כאשר
האחראי על הכלא נוכח לדעת — וזאת
הנני מצהירה לפי מיטב אמונתי — שכנראה
מראהו של מרשי אינו יפה לפגישה
עימי. החלה התייעצות, שבסיומה הודיע
הלה לי ולסגן־המושל על כי אין באפשרו־יתי
לראות את הנ״ל, מפני שהוא עדיין
נחקר.
״אינני נותנת כל אמון לכך שהסיבה
לביטול האישור היא החקירה. יש לי כל
היסוד להאמין כי מסתירים ממני את

שנשאר זקוף קומה, לא נסחב ולא הסיתאב
בטעמם המר של השלטון והשררה.״
מיסדר אבירי ציון, שאת הקמתו יזם
פרי, נועד ״לחולל מהפכה שתבוצע על
ידי אנטרופורפיזציה של תולדות ישראל,
החל מימי האבות, באמצעות מסעים, כנסים,
חגיגות ושיחזור מאורעות היסטוריים,
בהם מזלו חלק כל המשתתפים שיקבעו,
יארגנו ויבצעו את החגיגות כאימפרו־ביזציות
עצמאיות ללא צופים מן הצד.
את כל שלבי הקמת המיסדר עד לוועידת
היסוד שלו ילוו צוותי הסרטה מבין חברי
המיסדר, אשר יכינו את החומר מתוכו
יופק הסרט נויסדר אבירי ציון, שיהיה
׳מעין וודסטוק של ישראל.״
אם בן־אהרון לא יתן את הסכמתו
להיות נשיא המיסדר, מוכן שמעון פרי
עצמו ליטול את התפקיד על שכמו. ואם
למישהו לא ברור עדיין למה בדיוק נועד
המיסדר, הוא יכול למצוא את התשובה
בהישראלי הנחמד.
הכבשה השחורה. פרי נולד בירושלים
בשכונת מאה שערים, למשפחה
דתית מאוד. מגיל צעיר מאוד החל לשבת
על תקן של הכבשה השחורה במשפחה.
שני אחיו זכו בתהילה: האחד יורם פרי,
הוא דובר מפלגת העבודה. השני, הד״ר

קו־חכיצורים לא הכיא רק למל
חמת־ההתשה ולתוצאותיה הרות־האסון,
אלא גם למדיניות הסיפוח
של גולדה_דיין.
מכיוון שהושקעו מיליארדים בקו, נאלצה
הממשלה — לדעת פלד — לנקוט
במדיניות שתמנע נסיגה אף של מילימטר
אחד. כך נולדה מדיניות הסיפוח, החותרת
לסיפוח כל השטחים המוחזקים.

יתכן שזוהי טעות אופטית מצד
פלד, ושהתהליך היה דווקא הפוך:
לא הדוקטרינה של קו כר־לב הביאה
למדיניות הסיפוח, אלא ש•
מדיניות־הסיפוח טבועה כעצם
מהותה של ממש׳ ,ת גולדה—דיין,
והדוקטרינה של קו כר-לכ היא תוצאה
של מדיניות זו.
מסכם פלד :״ובכן, אין ספק, ומוטב
שלא יהיה יותר כל ספק, בכך שישראל
נעה עכשיו בכיוון מוגדר וחד־משמעי,
שמגמתו סיפוח טוטאלי של השטחים, תוך
התנגשות חזיתית עם ארצות־הברית.״
ומוסיף החייל־המדען: מדיניות זו נוגדת
את דעת הרוב הגדול של הציבור הישראלי,
מעולם לא זכתה לשום אישור בקלפי,
והיא נתקבלה על-ידי הממשלה באורח
בלתי־דמוקרטי לחלוטץ. כי הכנסת אינה
דנה כלל בתקציב־הביטחון, ומוטבעת עליו
אוטומטית חותמת הגומי של ועדת־החוץ-
והביטחון, שאין לה שמץ של עצמאות פוליטית
או אינטלקטואלית.
כל זה מפני שאין בארץ ויכוח על
תקציב־הביטחון — בעוד שתקציב־ד,ביטחון
קובע במידה רבה את המדיניות של
מחר.

מי שמשקיע את התקציב ה־צכאי
כדרך מסויימת — נאלץ
ללכת לאחר מבן כדרך זו, עד הסוף
— גם מכחינה מדינית. י

הפרה הקדושה

סופר פרי

איך להצליח בחברה הישראלית?
מרשי, כדי להעלים דבר בלתי־חוקי, אשר
נעשה עימו בעת החקירה.״
אך זאת לא היתד, ההפתעה היחידה
שערכו לעורכת־הדין בכלא חברון. לנגר:
״לפני חודש הייתי בביקור בכלא. בעת
שהייתי בפנים הכלא, דאיתי אדם שהובל
על־ידי חברו לחדר השתיתים. רק אחר
כך התבדר לי ששמו מוחמד אבד־אל־לטיף
קראג׳י.
״מראהו זיעזע אותי לחלוטין. אין מלים
בפי כדי לתאר את אשר ראיתי. עיניו
היו עצומות למחצה. בקושי הוא עמד
על רגליו. ידיו היו תלויות וחסרות־אונים.
״האסירים שם לא התרגשו ממראהו.
הם אמרו לי שכך נראה כל אחד מהם,
לאחר החקירה.״
לאור דברים אלה לבשו המרד באשקלון
והנסיון הבולט להסתיר את הנעשה בבתי-
הכלא אופי מחפיר שבעתיים.

יותר
ף דמה שמעולם לא נשמעה ביקורת
1מוחצת כזאת על המימסד המדיני-
הביטחוני של ישראל מתוך אדם שגדל
בו, והשייך אליו גם כיום.
יש להניח שאין זאת המילה האחרונה
בוויכוח. נגד פלד יקומו, בלי ספק, דוברי
המימסד, הרשמיים והבלתי־רשמיים, כדי
לסתור את טענות האלוף (מיל.).

אך עצם הוויכוח הזה מוכיח עד
כמה חיוני ויכוח פומבי, גלוי
ואמיץ על תקציכ-הכיטחון —
הפרה הקדושה כיותר כמדינת
ישראל.
* על שם שר־הביטחון הצרפתי, שבנה
קו־ביצורים מול הגבול הגרמני, בין שתי
מלחמות העולם.

ו״הישראלי הנחמד״ שיו
ארגונים המהפכה החגיגית מזכ״ל הסתדרות העובדים יצחק ב ד
אהרון אולי עוד איננו יודע זאת, אבל
הוא מיועד להיות הנשיא הממונה הראשון
של מיסדר אבירי ציון. מכתב על כך
נמצא בדרך.
מי שמינהו לתפקיד זה אינו אלא יוזם
הרעיון של מיסדר האבירים, שמעון פרי,
,44 שהוציא לאחרונה לאור את ספרו
הישראלי הנחמד, המוקדש אף הוא ליצחק
בן־אהרון, שהיה, לדבריו ,״היחיד
מבין כל הניצבים בראש המימסד אשר
השמיע את זעקת כאב העם ...היחיד

יוסף פרי, הוא מרצד, לחינוך באוניברסי טת
תל־אביב. שמעון רצה בקאריירה של
סופר.
ב־ ,1950 מיד אחרי ששוחרר מצה״ל,
כתב את הרומן הראשון שלו, ימים יגידו.
ספריית הפומלים סירבה להוציאו לאור.
אז כתב פרי מחזה, בשם במבור שרוך
נעליים, הדן בתוצאות ד,נוראות של מלחמת
העצמאות. הנהלת הקאמרי סירבה
להציגו, לדברי פרי, בטענה כי ״׳המאורעות
המתוארים בו עלולים לפגוע בטוהר מאבק
העם לעצמאותו.״
פרי לא נכנע. הוא כתב מחזה אחר
מחזה. גודל אחד נועד לכולם — גניזה.
אף תיאטרון אינו מסכים להציגם, דבר
ששובר את רוחו של פרי ודוחפו ללמוד
כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטה העב־ירית.
בתום לימודיו מתחילה דרך נדודים,
מאפריקה, שם כיהן כיועץ לחברה כלכלית,
יועד לונדון, שם השתלם בטלוויזיה,
קולנוע ותיאטרון.
ב־ 1965 חזר שמעון פרי לארץ מתוסכל,
אך עם הרבה רעיונות מקוריים, העתידים
להתפתח לשני רומנים יוצאי־דופן. תחילה
מצא תעסוקה בטלוויזיה הלימודית. שם
למד כי לג׳נטלמן אנגלי כמותו המקום
קצת צפוף. הוא התפטר וחזר לפעילות
כלכלית.
ירק ב־ 1970 זכה פרי, לדבריו, להתגלות
הגדולה. יהודי שמן מאוד, בשם
יוליוס כהנוב, הופיע בחלומותיו בהקיץ.
משמניו של כהנוב עומדים ביחס ישר לעושת.
הוא יושב בבית כהנוב, היכל פאר
ירב קומות בלונדון, ומנהל משם את
עסקיו המסועפים. כהנוב זה מטיל על פרי
לכתוב את האוטוביאוגרפיד, שלו, הדומה
באורח פלא למסכת חייו של פרי עצמו,
להוציא פרט קטן: יוליוס כד,נוב הוא
(המשך בעמוד )22

הצייר משה פוופס גירה פאטנט: רשבוו את 1
*ץ וף כל סוף — אחרי הנשים הנשיות,
^ הנשים השמנות, הנשים הטבעיות, הנשים
הערומות, הנשים האידיאליות, הנשים
הרחוקות מאידיאל, הנשים בעלות העין
האחת והנשים הדפרומטיביות — אחדי
כל הנשים האפשריות והבלתי־אפשריות
ואחרי שנדמה היה שאין יחדש אפשרי
תחת השמש — הגיע מודל חדש של נשים
אל בד הציור: הנשים המקופסאות.

** ד שמצא את הנשים הערומות וה־ע
מקופסאות שלו — עברו על משה
פרופס — הרבה לבטים ותקופות.
משה, בוגר הסטודיו של אבני (הישן)
לציור, ספג את ההשפעות הראשונות שלו
מן הציור האקספרסיבי — בו ניתקל בתקופת
לימודי האמנות שלו בפאריס.
לאחר שחזר משם, בשנת / 51 הצטרף
לקיבוץ עין החורש, והתחיל לצייר שם
מטפלות עם ילדים, עדרי צאן, שלווה
בין הערביים ועוד נושאים אידיאליסטיים.
לאחר שבע שנים אידיליות, נסע שוב
לפאריס — עם מטרה ברורה: להבין את
אמנות הציור המופשט.
״הבנתי אותו — עד הסוף — דווקא
בטייט גאלרי בלונדון, כאשר הסתכלתי
על תמונה של דסטאל,״ מספר משה.
״זה תפס אותי מאוד!״
ואז, כמובן — הוא חזר לקיבוץ, התחיל
את התקופה המופשטת שלו.

ך* נעתי למסקנה שאני אוהב קול-
״ \ 1ינוע,״ מספר פרופס.
״אני גם אהבתי תמיד את גוף האשה
בעירום. אני חושב שהנשים המקופסאות
שלי — הן סינטזה של שתי אהבותי.
״אילו הייתי היום בן — 18 הייתי פונה
לקולנוע. כיום — בגילי — זה בלתי-
אפשרי. לכן אני עושה בציור משהו
שהוא לפי דעתי הכי קרוב לקולנוע.
משהו יותר דינאמי. ולכן — משהו ה

ד 111ו 1הךן הדוגמנית העירומה שוכבת על שפתהים
.״אני אוהב את הגוף הנשי בעי

/דוס״ ,טוען משה פרופס. אולם עד שמצא את הטכניקה
\ החדשה — היתה לו הרגשה שלא מיצה את כל היופי שבו. הציור

של חלק מהגוף העירום הזה כלוא (משמאל) בתוך קופסא.
הניגוד בין היסודות האורגאניים (גוף האשה) והיסודות המכניים
(קופסאות בעלות צורה גיאומטרית מדוייקת) — הוא היוצר את
המתח הצורני .״זה עניין של טכניקה,״ מסביר פרופס.

(משמאל) .מן התצלום הפשוט הזה מכין
׳מבטא בצורה שהקולנוע עושה זאת, את
התקופה שלנו. המדיום שלי עדיין סטטי
— גוף האשד. העירום. אבל אני עושה
לו דברים דינאמיים, אני מקרין את שי־קופית
האשד. העירומה על קוביות —
והצל שלה נישבר על הקוביות האלה.
מה שאני מקבל — זה נשים דפורמ־

המו 111ר 11111י ך 1ך הנערה הצעירה מתרחצת
1 41111י 1 1בעירום על שפת־היס. את 11171111 התצלום המקורי הזה מקרין פרופס על קומפוזיציות שונות של

קופסאות. לאחר שהחליט מהי הקומפוזיציה המתאימה -
מתחיל שלב הציור .״אני מצייר בחורות חיות — ולא סינטתיות,
טוען פרופס. אבל הקופסאות נותנות להן מימד סטרילי

במדינה
(המשך מעמוד )19
הצלחה מונומנטלית. כל מה שהוא נוגע
בו סופד לכסף.
לקבור ולהשכיב: הביאוגרפיה של
כהנוב, הישראלי הנחמד, מתארת את יול-
יום מיום היוולדו כוולד שמן שכמעט והרג
את אמו בלדתה, ועד להיותו איש עסקים
מצליח בלונדון. בדרכו להצלחה משתמש
יוליוס בשירותיה של חברת יחסי ציבור
גדולה — הפלמ״ח. הוא קובר אנשים
בדרכו למיליון הראשון ומשכיב כל אשד.
הנקרת בדרכו.
הישראלי הנחמד של פרי, אותו הוציא
בהוצאה פרטית משלו בשם כמתת (ראשי
תיבות של כי מציון תצא תורה) ואותו
הוא מפרסם במודעות מבדחות, הנושאות
ציור של סמל אצולה ישראלי, נועד להיות
סאטירה על החברה הישראלית, ערכיה
המזוייפים ורדיפת הבצע שלה. אלא ש שמעון
פרי אינו מוכן להסתפק בכתיבה,
הוא מתכוון, כטענתו, להקים באמת ובתמים
את מימדר אבירי ציון שלו, אם ימצא
מספיק ׳מועמדים המסכימים עמו, כמובן.

ללילי, כי היא מעופפת בעננים. היא התגאתה
בגלוי בהיותה סוחרת סמים, לא
לשם רווחים אלא ממניעים אידיאולוגיים,
לדבריה. משהו מעין כוהנת חשיש ול.אס.ד.
לילי, שהייתה מחלקת סמים וגלולות חינם
ליושבי בתי־הקפה של דיזנגוף מתוך הנחה
שאלה יטעמו, יהנו ויבואו אליה שוב —
הפעם עם כסף, היתר. זו שהגתה את הרעיון
׳״להכניס אלפי גלולות של ל.אס.ד. לתוך
צינורות הימים של תל־אביב, כדי שתושבי
העיר ישתו אותם ויהיו תושבים יותר
טובים.״
אבל זה היה לפני שניה. השבוע כבר
נעצרה לילי על ידי המשטרה עם כמות
של סם מסוכן כמו אופיום. אבל יותר
משהיתה מסובכת עם החוק, מצאה את
ירושלים הפיל הלבן אילו הבינו אויבי ישראל איך מתנהלים
בה הדברים — היו מוצאים דרך פשוטה
הולה־יחסית להביא להתמוטטותה.
מליונר א׳ יודיע שהוא תורם מיליון
ל״י להקמת מוזיאון עירוני בעפולה —
בתנאי שהממשלה ׳תתרום חמישים מיליון
משלה לפרוייקט.
מליוניר ב׳ יודיע שהוא תורם מאה אלף
לירות להקמת מיצפה־כוכבים בעקרון ,׳תמורת
השתתפות ממשלתית בסך מאה
מליון.
מליונר ג׳ יודיע שהוא תורם חצי מליון
לגן־חיוית ענקי בניצנה, בתנאי שהממשלה
תוסיף 150 מיליון משלה.
וכן הלאה.
הממשלה לא תוכל לסבול בשום פנים
להפסיד תרומות כאלה — ועל כן תצטרך
להקים את המוזיאון, מיצפה־הכוכבים וגן-
החיות.
כדין יש, תיאטרון אין. כך קרה
בירושלים, כאשר המיליונר מיילס שרובד
הציע לממשלה שלושה וחצי מיליון ל״י
לבניין תיאטרון בירושלים — בתנאי שהממשלה
תשתתף בשמונה וחצי מיליון ל״י
משלה.
איך אפשר לוותר על שלושה וחצי
מיליון ל״יז מובן שזה בלתי־אפשרי. לכן
נפתח השבוע, ברוב פאר, בניין התיאטרון
של ירושלים — עיר שאין בה תיאטרון,
שאין בה כל סיכוי להקמת תיאטרון רציני
בעתיד הנראה לעין, מניות שאין תקציב
למטרה זו.
בניין יש. תיאטרון אין.
וכל הסנובה המקומית והארצית התכנסה
השבוע בבניין המפואר, הנשים הציגו את
שמלותיהן החדשות זו בפני זו, הגברים
הוכיחו את רמתם התרבותית הגבוהה —
והמיליונים ירדו לטמיון.
חתן השימחה היה, כמובן, המיליונר
שרובר עצמו, שפתיחת התיאטרון נחגגה
יחד עם יום־הולדיתו. במעמד החגיגי הודיע
שהוא מוותר על קריאת התיאטרון על
שמו.
אבל העיר ירושלים נשארה עם הפיל
הלבן י.
סמים פרס נובל בגיל 18 היתד. לילי נובל נערית זוהר
פורחת ומושכת. כיום, בגיל ,23 היא נראית
כשבר־אדם מבוגרת בעשר שנים מגילה
האמיתי. עוד לפני שנה נדמה הייה
* פיל לבן, שהוא נדיר ביותר, נחשב
לקדוש בסיאם, ועל כן אסור להעבידו.
׳מלך סיאס היה נותן פיל לבן כמתנה
לאויב, שנאלץ להאכילו מבלי להפיק
ממנו כל תועלת.

סוחרת־סמים נובל
לפני

על ידי המשטרה, נחלצה ממאסר ארוך
בעיקר בזכיות ילדתה. לפני כארבעה חודשים
הגיע לארץ לביקור אבי ילדתה,
שיצא מכאן עם כמות גדולה של סמים
והילדה עצמה.
לילי, שהיתה קשורה בשעתו עם סוחר
הסמים גואל תנעמי שנרצח בדדך מיסתו־רית,
נעצרה לאחרונה אחרי שגנבה חותמת
של רופא, זייפה באמצעותה מירשמים
׳רפואיים, בעזרתם רכשה סמים בבתי־מרקחת
ומכרה אותם ללקוחות. את מעצרה
ייחסה להלשנה. היא הייתה בטיוחה שהמלשינים
היו ידידיה בעבר, זוהרה תנעמי,
אלמנתו של גואל תנעמי, ושמעון עטיה,
שנעצרו לפני מספר חודשים אחרי שסוחר
סמים אחר, עודד קפליצקי, נרצח כשיהיה
בחברתם בדירתה של זוהרה.
כששוחררה ממעצרה, ניסתה לילי להרוויח
כספים בתיווך סמים, לאסוף מספיק
כסף כדי לקנות כמות גדולה של סמים
ולהסתלק מהארץ. ואז, שוב נעצרה על
ידי המשטרה. למרות זאת שוחררה מיד
בערבות.
למחרת שיחרורה נעצרו זוהרה •תנעמי
ושמעון עטיה, כחשודים בהחזקת אופיום.
בבית־חמשפט טענה המשטרה כי השניים
סיפקו אופיום לאלמוני !תמורת פטיפון
ותקליטים גנובים.
בעולם התחתון לא היה ספק לאיש כי
האלמוני אינו אלא אלמונית, זכי האלמונית
אינה אלא לילי נובל.
אי אפשר לברוח. כאשר נפוצה בחוגי
העולם התחתון הידיעה כי זוהרה ועטיה
נעצרו בעקבות הלשנה של לילי, וכי שיח״
דורה היה מעין פרם נובל במהדורה חדשה
שמעניקה משטרת תל־אביב למשתפי הפעולה
עמה, הבינה לילי כי היא נמצאת
בסכנה. היא התרוצצה בין ידידיה בנסיון
לגייסם כדי לשחרר את זוהרה ואת עטיה
בערבות.
נסיונותיה עלו בתוהו. זוהרה ושמעון
נעצרו לשישה ימים. נוכח השמועות שהגי עו
אליה על הסכנה המצפה לה, הייתה
לילי מבכרת להסתלק מיד מהארץ, אלא
שדרכוגה הופקד במשטרה בפקודת בית־המשפט
עד למשפטה.
משפט נכנס יין -
יצא דבש

קורבן בועז בן־ציון
מכות בסטייקיה

כטוב ליבו ביין, אותו לגם בקפה אתונה
שעל הטיילת בתל־אביב, התחשק ליעקב
דבש 23 לעשות קצת שמח. הוא שבר

כמה כוסות ושיר בקול. כשניסו להרגיעו $
התחיל להשתולל ולנפץ מכל הבא ביד,

שולחנות, ראשים וכסאות, עד שלא נותרה 4
ברירה אלא ׳להזמין את המשטרה. 4 כאשר ניצב דבש השבוע בפני שופט 4
השלום יוסף קירטוני, כשהמשטרה מבקשת 4
לעצרו לעשרה ימים לחקירה, הסביר דבש 4
את סיבת שיכרותו אותו לילה באתונה 1 :

״אבא שלי קיבל התקפת־לב. הוא חצי
משותק. זה השפיע עלי קשה. קיבלתי

דיכאון והלכתי לשתות...״
״אם אבא שלך קיבל התקפת־לב,״ אמר 4
השופט קירטוני ,״אז חובתך לעמוד על 4 4 ידו ולא ללכת להשתכר.״
״אני מצטער,״ הביע דבש את חרטתו4 ,
״ביקשתי סליחה מבעל •הקפה, הבטחתי 4
לו לשלם את כל הנזק. הוא ׳מוכן לסלוח 4

לי.״ 4 המתלונן יערוב המשטרה התנגדה 4
כמובן לבקשת השיחרור בערבות של דבש4 .
בדרך כלל מתקבלת התנגדותה. אבל הפעם 4
הפתיע השופט קירטוני את השוטרים כא 4
שר פסק :״אני מצווה לשחרר את החשוד

בערבות, בהתחשב במצבו של אביו החו|

השוטרים
נשארו פעודי־פה. החלטית ה 4 4 שופט פגעה בהם קשות, אבל כעבור
דקה 4
נרגעו. היה זה כאשר המשיך השופט
לק 4
רוא את החלטתו, בה אמר :״החשוד ישוח
רר רק אם בעל בית־הקפה, שהתלונן
נגדו, יחתום על הערבות.״
אפילו דבש תפס את העוקץ שבהחלטת,
השופט :״מי יודיע לו שיבוא לשחרר
ך שעה אחת וחצי בלילה, נכנם
אותי1״
^ יעקב מלחי ( )21 לסטייקית מרכז ה(המשך
בעמוד )26
סטייק בדרך פתח־תקוה בתל-אביב. הוא

חמש שנים אחרי
עצמה מסובכת עם העולם התחתון וסוחרי
הסמים. בחוגים מסויימים העלו את השאלה
אם לא תהיה זו היא הבאה בתור
ברשימת סוחרי הסמים המחוסלים.
חותמת שד רופא• לילי הגיעה אל
הסמים בדרך האהבה. היא התאהבה במו־סיקאי
לארי ווקר, שניגן בתזמורת דז
במועדוני הלילה של תל־אביב והיה מכור
לסמים. היא נישאה לו. הוא השאיר לה
ילדה, כיום כבת ,4ואת ההתמכרות לסמים,
ובעצמו הסתלק לדנמרק.
לילי הפכה לאחת מחבורת סוחרי הסמים
בכרם התיימנים. מדי פעם נעצרה

*ץ וכן הביטוח התל־אביבי יצחק ברוך
( ,)35 החנה את מכוניתו באחד מ־רחובות
תל-אביב. בין מקום חניית מכו־ניתו
לבין המדחן הקרוב, ניצב אופנוע
עם סירה. ברוך סבר כי בעל האופנוע,
הוא שחייב לשלם את דמי החניה במד-
חן, כיוון שחנה קרוב אליו. אולם כש־חזר
אל מכוניתו הבחין בדו״ח עבירה
על אי־תשלום דפי חניה.
אזרחים אחרים מעדיפים במקרה כזה
לשלם את הקנס בסך 10ל״י ולשתוק. אך
ליצחק ברוך יש פרינציפים. הוא פנה
לעירייה בטענה כי הפקח שרשם לו את
הדו״ח עשה עוול. הוא הוזמן לבירור.
אותו בוקר כרעה אשתו ללדת. אך יצ־חק
ברוך, כאזרח נאמן, לא ביטל את
הפגישה במשרד העירייה ברחוב אידלסון.
גם הפקח שרשם לו את הדו״ח הופיע
לאותה פגישה .״מדוע רשמת לי דו״ח
ולאופנוע, שחנה קרוב יותר למדחן, לא
רשמת ד׳ שאל ברוך.
לדבריו, היתד, תשובת הפקח :״אני לא
שואל אותך מה לעשות, אני מצפצף
עליך!״ בתום הבירור העיר ברוך לפקח,
שלדעתו היתה צורת התבטאותו מבישה.
פקח עירוני אינו אוהב שמטיפים לו
מוסר. ביחוד לא אם המטיף הוא אזרח.
על מה שאירע אחר־כך מספר יצחק
ברוך :״כאלה דברים ראיתי רק בסרטי
אדי קונסטנטין. אבל אדי מרביץ רק
לפושעים. אולי גם אני פושע מפני ש־התלוננתי
על דו״ח חניה. הפקח הזה התנפל
עלי, דחף אותי לחדר ריק, סגר. את
החלון והזעיק את חבריו. אולי חמישה
פקחים התנפלו עלי. נסיתי להתגונן ו־לצעוק
לעזרה, אבל הם חבטו בי זה אחר
זה וביחד. איימתי עליהם שאזמין מש-
טרה״ אבל הם לעגו לי והודיעו שבעצם
כבר הזמינו. כשבאה המשטרה הסתודדו
הפקחים עם השוטרים, אמרו שאני תקפתי
אותם וצחקו לי בפנים.״
יצחק ברוך נעצר והועבר בניידת ל־תחנת
משטרה. שם סרבו לקבל ממנו תלו־נה,
אבל גבו תלונה מחמישה פקחים גבר-
תניים, שסיפרו כיצד ניסו רק להגן על
עצמם מפני סוכן הביטוח התוקפן. כאשר
ביקש ברוך לטלפן לפרקליטו, לא ניתן
לו. רק עדת־ראיה, שנקלעה במקרה לתת־נת
המשטרה, הצליחה להזעיק את עורך־
הדין משה גלעד, שדאג מיד לשיחרורו
של ברוך, הגיש בשמו תלונות חריפות
לראש עיריית תל-אביב ולמפקד משטרת
מחוז תל-אביב, דרש למנות ועדת חקירה.
זעזחדמוח בסטייקיה

סוהרים מרביצים ־

עירוניים מרביצים!
9113 ונ ביי ״ מ ך
מןורד ^ ו ו 1ווב י:
ן ךל 0 :י ״* 1

בחסות החוח
לא היה לבדו. הוא בא לשם לסעוד בחברת
אמנון מגורי־כהן, לשעבר עבריין
מועד, שמזה שלוש שנים עובד בחברת
טלוויזיה ללא הסתבכויות עם החוק.
ליד אחד השולחנות הסבו שישה גברים
לבושי אזרחית, כשהם נועצים את שיניהם
בפיתות ממולאות הבשר. אמנון ויעקב
ישבו ליד שולחן סמוך, הזמינו
סטייקים בצלחות.
לפתע זיהה אחד מחבורת הגברים את
אמנון, הודיע לו :״אתה מבוקש ! בוא
איתנו למשטרה!״
אמנון זיהה אותם בבלשים. הוא לא
הבין מדוע, אם הוא באמת מבוקש, לא
באו לחפשו בכתובתו, המצויה בידי המשטרה.
הוא רק ביקש שיניחו לו לסיים
את הארוחה שהזמין .״תיקח את הסטייק
איתך בפיתה,״ אמר לו אחד הבלשים. אמנון
סרב, עמד על זכותו לסיים את ארוחתו,
ביקש מהבלשים להמתין.
שלושה מהבלשים התנפלו עליו, החלו
להכותו מכות רצח, שמו אזיקים על ידיו
וגררוחו למכונית. מוכה וזב דם, הספיק
אמנון לצעוק עוד לעבר יעקב מלחי,
שלא התערב בקטטה :״תצלצל לאשתי,
שתביא עורך־דין!״
לשמע הוראותיו של אמנון, התנפלו
שלושה שוטרים גם על יעקב מלחי, ש לפני
זמן קצר בלבד סיים את שירותו הצבאי.
הוא הוכה בראשו, נכבל באזיקים
ונזרק אף הוא למכונית הבלשים, כשהוא

פור. הד״ר מושקט הוציא מיד צוו־איש-
פוז, בו קבע כי מלחי סובל מזעזוע מוח.
הצעיר שכב חמישה ימים בבית־החולים
הדסה בחדר חשוך, לפני שהיה יכול לשוב
ולעמוד על רגליו. פרקליטו, עורך־דין
משה רום, הגיש תלונה חריפה, עומד לתבוע
את תוקפיו של מלחי למשפט.

״המשטרה
רוצה לחנן!״
ץ ץ וני יקים 26 לשעבר סטודנט
ו )₪למשפטים, מנהל תיאטרון המרתף,
מספר :
״זה היה לפני חודש וחצי. באחד מימי
שישי הזמינה אחת השכנות שוטר בטענה
שיש רעש בתיאטרון. מישהו שפך מים על
השוטר והוא עלה לבית לברר מי היה
זה. בינתיים הגיעה למקום ניידת עם שוטרים.
אחד מהם היה סמל בשם חזות.
השוטרים עמדו והמתינו לשוטר שעלה.
״אותה שעה החלו אנשים יוצאים מאולם
התיאטרון. מהצד השני החלו להכנס אנ שים
אחרים להצגת חצות. ביקשתי מהשוטרים
לא לעמוד בפתח כדי לא להפריע
לתנועה. בינתיים ירדו שכנים נוספים
והקימו שערוריה. השוטרים החלו
לאבד את עשתונותיהם.
״הסמל חזות צעק שהוא סוגר את המרתף.
התרתחתי ואמרתי לו :״אם בית-

מתעניין מדוע הוא מכה אותי. חזות
הכניס לו שני פליקים וזרק גם אותו לניידת.
לקחו אותנו לתחנת משטרה. למקום
הגיעו שני חיילים שהיו במרתף וביקשו
להתלונן כי חיכו גם אותם. אבל היומנאי
סרב לקבל את תלונתם נגד השוטרים.
ביקשתי להצטרף לתלונתם, אבל
נאמר לי לבוא ביום ראשון. הודעתי ש אתלונן
בפני מפקד המחוז.
קורבן יצחק ברוך
״ליד היומנאי ישב סמל עם חולצה בחוץ
מכות בעירייה
בשם פרנקו. רשמתי את מספרו של היומנאי
וביקשתי לרשום גם את מספרו של
פרנקו, אך זה כיסה בידו את המספר. כש לנסות לשחררו.
ביקשתי ממנו להסיר את ידו מעל המספר,
מספר בר־אל :״נסענו מיד לתחנת הלקח
מכשיר להידוק ניירות והשליך עלי. משטרה. בחדר קבלת התלונות בא בועז
הוא שאל אם אני רוצה לרשום גם את לקראתי וסיפר לי מה קרה. אותה שעה
מספר נעליו והתחתונים שלו. אחרי רגע נכנסה לחדר קבוצה של צעירים. סמל
קפץ עלי והחל מנחית עלי אגרופים.
אחד, שמעון שניאורסון, קם והחל צועק
״שוטר אחר אמר לו בשקט, :אתה לא לעברם לשבת.
מוכרח להכות אותו לעיני כולם!׳ הם
התחלתי גם אני לנוע לעבר הספסלים
זרקו אותי לאחד החדרים. נעמדתי כש כדי להתישב, ותוך כדי כך הגיע שניאור-
ידי צמודות לגופי ופני אל הקיר, כדי סון והחל דוחף אותי.
שלא תהיה להם עילה לטעון שאני רציתי
שאלתי אותו אם העובדה שאני עומד
לתקוף אותם. הנחתי שיש לו מספיק כבוד מפריעה לו. בתגובה, מבלי לדבר מילה,
עצמי כדי לא להכות אדם העומד כשגבו הוא החל להכות אותי.
מופנה אליו.
״אחרי שנרגעתי הלכתי להתלונן על
״אחרי כמה שניות נכנס לחדר סמל, שהוכיתי בתחנת המשטרה על־ידי סמל
ששיכך את זעמו של פרנקו. לפני שעזב משטרה. רב־סמל שמואל ינקוביץ סרב
את החדר לא שכח פרנקו לציין שהוא לקבל את התלונה. הוא היפנה אותי לילמד
אותי לקח לכל חיי, שזה יהיה לילה מפקח משנה אברהם גרינבאום. גם הוא
שלא אשכח אותו.
סרב לקבל את התלונה, בטענה שאיני
״אחרי כרבע שעה נכנם הקצין התורן יכול להתלונן כאשר מגישים תלונה נגדי.
לחדר המעצר בו כלאו אותנו. הוא אמר
״הגשתי תלונה ללשכת עורכי־הדין. אני
לי בין השאר :״אינך נראה כפושע. ממתין עדיין לתוצאות חקירתם ותוצאות
אבל כדי לחנך אזרחים מותר למשטרה החקירה המשטרתית.״
להשתמש בכוח !״
״כעבור שעה שחררו אותי. בעקבות
מקרה זה הקמתי את הועד הציבורי להגנת
האזרח הישראלי מפני מכות המשטרה.
עד כה פנו אלי שישה אנשים עם סיפורי
הכאות מצד המשטרה.״
ץ הו אוסף מקרי של ארבעה סיפון
רים. כמוהם מתרחשים רבים יום יום.
הסיפורים מדברים בעד עצמם. משמעותם
מתיידד. ומזעזעת. היא מצביעה על כך
שסכנה של אלימות מאיימת על אזרחי
תל-אביב.
לא אלימות מצד פרחחים, סוטים או
ך! שעה אחת אחרי חצות עדיין
!2המתה סטייקית אצל רונן של אלי אנשי הפשע המאורגן. אלא אלימות מצד
רונן, בכיכר מלכי ישראל, מסועדים. לפ אנשי החוק. שוטרי משטרת תל-אביב, כמו
תע עצרה ניידת במקום. שוטר ירד מ פקחי העיריה, הפכו לסכנה לאזרחי העיר.
המדובר אינו בעבריינים או פושעים,
מנה, החל לרשום דו״חות לשתי מכוניות
לגביהם מפעילים נציגי החוק אלימות זה
שחנו בחניה כפולה בחזית הסטייקיה.
אחרי שסיים את הרישום ניגש השוטר זמן רב. תופעה זו, האופיינית למחלקות
לבועז בן־ציון עוזרו של האמרגן יעקב החקירות של המשטרה כמו לשירות בתי-
אגמון בתיאטרון בימות, שישב ליד אחד הסוהר, זכתה ללגטימיזציה של הציבור ו משולחנות
המזללה, דרש ממנו לסלק את השלטונות, אחרי שעשרות תלונות נוראות
בנושא זה לא הצליחו לעורר את
אחת המכוניות לה נרשם דו״ח חניה.
בועז השיב כי המכונית אינה שלו, דעת־הקהל לתביעת שינוי.
עכשיו לא מכים רק פושעים. אזרחים
התבקש להציג תעודת־זהות. כאשר ביקש
רשות לעלות למשרדי תיאטרון בימות, הגונים ורגילים, הנקלעים בצורה זו או
השוכנים מעל לסטייקיה, כדי להביא את אחרת, לגמרי במקרה, לעימות עם לובשי
תעודת־הזהות שלו משם, דרש ממנו השוטר מדי משטרת-ישראל, צפויים להתנפלות
לעלות לניידת .״מה עשיתי?״ נדהם בועז. אלימה מצד שומרי החוק, המכלים באזבתגובה
הנחית עליו השוטר, לעיני הסו רחים את תיסכוליהם.
אזרח אחד יכול לבדות האשמת-שוא
עדים במסעדה, סטירת־לחי מצלצלת.
בתחנת המשטרה סיפר סמל המשטרה מליבו. אבל כשהסיפורים מצטרפים זה
לקצין כי בועז בן־ציון, הצנום ונמוך -לזה, הם מצביעים על תופעה מסוכנת,
שיש לעקרה מיד מהשורש.
הקומה, הוא שתקף אותו.
כדאי שמפקדי המשטרה יטפלו בכך מיד,
אותה שעה הגיע לסטייקית רונן עורו־הדין
דני בר-אל, ידידו של בועז. כש לפני שיהיה צורך להכריז על חמשטרה
שמע שבועז נעצר, מיהר למשטרה כדי כאוייבת הציבור מספר .1

אוייבת הציבור
— המשטרה
מבורג לעירך-דין

קורבן יעקב מלחי
עס זעזוע־מוח למעצר
שותת דם, שניגר על המדרכה.
בתחנת המשטרה בנפה הצפונית, לשם
הובאו השניים, המשיכו הבלשים להכות
את שניהם. מלחי הצעיר היה מעולף והמום.
הוא התחיל להקיא, טען שהוא סובל
כאבי תופת בראשו, ביקש עזרה רפואית.
השוטרים לא שהו לבקשתו, השליכוהו
לתא־המעצר.
למחרת בבוקר הוא הובא לפני שופט
ושוחרר. דרכו הראשונה היתד. לרופא,
המנתח ד״ר תיאודור מושקט ברחוב גל-

המשפט לא סגר את התיאטרון, אתה בטח
לא תסגור אותו!״ הסמל חזות והשוטרים
שאיתו החלו לחבוט באנשים שרצו להיכנס
לאולם ולבעוט בהם. לא הבנתי למה הוא
מגרש מהמקום אנשים שקנו כרטיסי־כני־סה.
אמרתי לאנשים :״אל תלכו מכאן!״
אז התנפל עלי חזות והחל מכה אותי
לעיני כולם. הוא הפיל אותי לריצפה ו־אחר־כך
דחף אותי לניידת.
״אחד המבקרים, חייל שלא היה במדים,
פנה לחזות וביקש את פרטיו, תוך שהוא

1* 23

הטוטו
מקדם את הספורט
בי שראל

מיליוני לירות מושקעים
בפיתוח מיתקנים
בענפי הספורט השונים בכל רחבי הארע:
באילת, דימונה, ירוחם,
נעמו, בית-שמש,
לכיש, מצפה-רמון,
שדרות, גרופית, יוטבתה,
ח צו ר-
בעשרות מועצות
אזוריות. קיבוצים
ויישובי־ספד.

5 2ב ר כו ת ש חיי ה

וטניס ט
כדורעף פו ר
שי ס
320 מג ר
כדורסל, כדוריד,

מטוס טוב
אמנות בידור
גולש קורקבנים
עסיסיים ושוגולים
המיצרכים :
גברת יהודיה אחת.
אדון גוי אחד.
קורקבן אחד לשתילה.
אופן ההכנה: לגייר את האדון, לש תול
לגברת קורקבן.
כאן יש בעייה קטנה: הקורקבן המצוי
בשוק הוא קורקבן של גוי בלבד. זה מס בך
מעט את אופן ההכנה, כי הגוי ש התגייר
לא רוצה להתחתן עם היהודיה
שתולת הקורקבן־הגוי.
מוסיפים לתבשיל שופט ורופא, רבנית
שהיא זמרת, ורב־כפרות, שהוא גם תורם

רית, עם הרבה רעיונות מטורפים, ש עדיין
מתבשלת לה על אש קטנה.
ורק לשם אינפורמציה: הגברת יהודית
רב־תהפוכות, הלא היא הכלה הכש רה
לשעבר, היא רחל אטאס, ואילו הגוי
שכנגד, קוקבאך, ששינה שמו לחבקוק,
הוא דובי גל. רב־כפרות, שלמה בר־אבא
מטביל את גברת רב־תהפוכות בפיילה,
כשמתברר שהרבנית היא בעצם זימרת
יוצאת מן הכלל (שולה חן) ,ועכשיו רק

ל א דוני סיו ס גל צריך להסתכל על פרצופו של אורי זוהר,
השופט, ולהבין שקורקבן הוא עיק רון
יסודי ביותר בהילכות גיור והשתלות.
אטאס הקורקבן, מערבבים היטב, והרי גולש
קורקבנים עסיסי ואקטואלי, המצליף בחדווה
בכל מה שאפשר להצליף, קצת ב רבנים
וקצת ברופאים והרבה בקורקבנים.
הזכויות על מירשם זה שמורות לאדון
חתולי, הבימוי ליוסי בנאי.
ובעצם, זאת סאטירה ישראלית מקד

הז מו ת
שמאסה
בעש! ובשיכווים אחד האורות הסודרים, המנצנצים ב־מוסד
הידוע בשם ״מיצעד הפיזמונים״,
כפי שהוא נראה בשנים האחרונות, היא
הפתיחות שלו לדברים יוצאי־דופן, ובעלי
רמה קצת יותר גבוהה ממוסיקה ל־לועסי־ימסטיק.
וכך קורה שבצד ״יודיד•״
ו״יאמי-יאמי״ ושאר לחישות בשפת תד
שבי־העצים שבג׳ונגל המודרני, זוכים
לפעמים לקצת נחת מקולותיהם של בוב
דילאן, ליאונרד כהן, ג׳וני מיטשל או
ג׳ודי קולינם שהיא בעצם מכנה משותף
לכל השמות הללו.
ג׳ודי, בתו של איש רדיו עיוור מן
העיר הגבוהה ביותר באדצוודהברית, דג-
בר, היא בעצם מוסיקאית רצינית. מגיל
שבע הכינו אותה בבית לקראת קאריירה
של פסנתרנית. היא למדה עם אחת: מ־תלמידותיו
של המלחין הפיני הדגול יאן
סיבליוס, ובגיל 11 התכוננה כבר להופיע
בקונצרטים סימפוניים. בכל הרצינות.

העולם הז ה 1781

פיוט ונוסטלגיה, אווירה ססגונית ותפאורה
רומנטית, צלילים מימים עברו,
ודמויות ההולכות לקראת מותן — פל
אלה משמשים בערבוביה את נסים אלוני
ב״צוענים של יפו״״ ,בכורת השבוע בתיאטרון
הבימה.
למעריציו של אלוני, זאת אורגיה בת
שלוש וחצי שעות, גדושה חוכמות, פיל-

תיו של הבמאי, עד שאינן מספיקות לפתח
אישיות משלהן, והטרודות בכל-כך הרבה
אמיתות, עד שאינן מגיעות להתעמקות
אף באחת מהן.
וכל זה גדוש עד כדי כך במילים
(יפות, מקושטות ומומצאות) ,שנדמה
כאילו השחקנים, השייכים לאצולה ה־הבימאית
(חנה רובינא, שמעון פינקל,

או רגי ה

מגוי בהול

קורקבן שתול
בלדה לעוזב ק*בוץ
מה יעשה איש מיסכן כמו דן אלמגיור,
ושמו מופיע רק בעשרים וכמה מתוך המופעים
על במותינו, ועוד נשאר לו כל-
כך הרבה חומר פנטסתי בבית?
האדון אלמגור הוא גם חי ותוסס ורענן,
ופשוט משעמם לו יום בלי פר־מייארה
ובלי ביקורת (הס מלהזכיר, חם
וחלילה) אם לא יחפש לו איזו במה

ג׳ודי קוליגס
מטען כבד של אישיות
אבל אז, לדבריה, נחנקה מן האווירה
הצחיחה ומהבדידות שנכפתה עליה ב־מיסגרת
הנוקשה של האימונים הקלאסיים.
ובעת אחת עם הרגשת מועקה זו,
גילתה את הגיטרה, אולי כלי־הנגינה החברותי
ביותר הקיים. היא למדה לפרוט
עליה, ובשקידה של ילדה מוסיקלית מבית
טוב התייחדה עמה שנתיים. אחר-
כך החלה להופיע במועדונים קטנים כ-
זמרת־עם.
חיקוי למלכה? אלה היו ימי הזוהר
של ג׳ון באז, תחיית הפולקלור בנפש
הנוער האמריקאי ובאוזני רבים נשמעה
ג׳ודי כ״עוד אחת עם גיטרה, המנסה ל חקות
את ג׳ון המלכה.״
אלא שבעלי האוזניים הרגישות השגי חו
בהבדל: הקול מלא ובשל יותר, הרפרטואר
רחב ומגוון יותר, ומעל לכל —
תנופה והבנה לכל שיר שהשמיעה, וזאת

פולים והברקות אופייניות, אורגיה ל־אלוניסיוס,
אורגיה שבה לא חשוב כל-
כך מ ה נאמר, אלא איך נאמר. וכל
המרבה, הרי זה משובח.
לעומת זאת, אותם שאינם נמנים על
האלוניסטים בלב ונפש, מצבם קשה יותר,
כי ״הצוענים של יפו״ זה ים מתנועע של
רמזים, סמלים, כוונות ודמויות, שבעצם
אינן מגיעות אף פעם לביטוי שלם, אבל
חולפות במהירות רבה, זו אחרי זו, כאי לו
רצה מישהו להראות שאין בעולם
בעייה שהמחבר אינו ער וקשוב לה.
בין אם המדובר בכך שכל העולם במה,
וכל האנשים שחקנים, או, אם תרצו,
צוענים ; או באידיאליסטים שאיש אינו
חפץ ביקרם ; או בשוטרים הנהנים מעצם
הציד אחרי קורבנותיהם יותר מאשר
מלכידת הפושע גופו ן או באמנים דגו לים
המתפלשים ברפש של אשליות לעת
זיקנה ; או באילוף האמן הבוהמי לאיש
המימסדן או בקלפים כסמלים לחיים
ולמוות; או ביחס האמביוואלנטי (איזו
מילה מפוצצת במקום ״דו-ערכי״) של
הנשים אל הגברים ; או בדרמה של גורל
שאין לבני״התמותה מנוס מפניו ; או, או,
או, אפשר להמשיך בסידרת ה״או״אים
כמיספר הרפליקות בהצגה. וברוך השם,
ישנן הרבה מאוד.
ובין כל ה״או״אים הראשיים וה-
״או״אים המישניים, מטיילות הדמויות
בצלליות, העסוקות כל-כך בהצגת דיעו-

אומרת מטען כבד של אישיות. וכבד,
בתקליטה הראשון מסתבר שבורי אינה
״עוד אחת״ כי אם אחת ויחידה, אמנית,
המבצעת שירים שעיקר מעלתם הוא היופי,
ולא כמו האחדים, עצם היותם עממיים.
היא
בחרה פיזמונים במלקחיים. הש מיעה
קטעים של המשורר והמחזאי האירי
הגדול ייטס, וככל שעבר הזמן החרידה
לפיזמוניה יותר פולקלור מודרני, כלומר
שירים של דילאן ושל פרד הלרמן (הידוע
מן האורגים) ,של פיט סיגר ושל
וודי גאתדי, של ג׳וני מיטשל, ריצ׳ארד
פאירנה (חתנה של ג׳ון באז) וג׳ון פי-
ליפס (האמהות והאבות).
ואם הסיגנון היה עממי, הרי התוכן
היה אקטואלי ועירוני בהחלט. עד מהרה
הפכה ג׳ודי לאחת מנושאי הדגל של המחאה
האינטלקטואלית באמריקה, ול תדהמת
כולם הצליחה אפילו להגיע למיצעד
הפיזמונים עם להיטים כמו ״שני הצדדים
עתה״.
שעות מאוחרות. כיום עזבה ג׳ודי
את מועדוני הלילה, משום ש״נמאס לה
מהשעות המאוחרות, השיכורים ועשן הסיגריות.״
היא מופיעה רק בקונצרטים,
והרבה מאוד באוניברסיטאות, מקומות בהם
היא בטוחה שהקהל בא להאזין לה,
ולא לשמוע צלילים כרקע לשיחה .״ה שמאל
החדש״ משתגע אחריה (למרות
שהיא טוענת שזהו מושג שאת פשרו
אינה מבינה) ואנשיו מוצאים בה את המבצעת
האידיאלית לשיריהם.
הופעתה בישראל בעוד שבועיים היא
הזדמנות נדירה לאוהבי פיזמונים טובים,
ולאלה שעדיין לא הבינו ״בעצם, מה
כואב לנוער המטורף הזה של היום״?

אהרון מסקין) אינם מצליחים תמיד
לרדת לסוף דעתו של המחבר. לא פעם
נשמעים דבריהם כדיקלום חגיגי, ולא
כדיאלוג חי.
אבל אסור לקחת מן הצוענים את מה
שיש בו בשפע: קסם של תיאטרון, הצגה
אמיתית, תפאורה מופלאה (יוסל ברג-
נר) עשרות המצאות בימתיות (כמו צוות
הנגנים, החולף מדי פעם על הבימה)
וכמה סצינות של קאבארט או פולקלור,
כמו הפתיחה של קלצ׳קין או שירי הצוענים
של בנאי, המהווים פנינים תיאט-
רוניות.
שני השחקנים האלה הם גם הבולטים
ביותר באנסמבל עשיר, עטור שמות
כוכבים. קלצ׳קין זוכה לכמה רגעים נדירים
בדמות הבדרן הדגול, החי בעבר
מפואר ורחוק. שמוליק סגל כאיש קטן
עם כוונות גדולות, אמיתי ומשכנע,
ואילו יוסף בנאי, כצועני שכל דוביו מתו,
והוא מוכרח להיכנס לכבלי המימסד,
נראה כדמות היחידה ששפת אלוני נחירה
לו כשפת-אמו, והוא שט בה בביטחון
גמור, כדג במים. משום כך חיה הצועני
שגילם הוא, הטיפוס השלם ביותר
במוזיאון הצועני של אלוני.

פנוייה, ואיזו להקה הרוצה לעשות משהו,
ויתן להם מלוא החופן, שירים ובלאדות
ופיזמונים מתורגמים ומקוריים ועוקצניים
וגסים, וסתם שירים שכתב להם מילים.
ובכן, בשעה טובה, שלישיה חדשה בתוכנית
חדשה ובסיגנון הזה בערך:
״הייתי אז ילדונת, עבדתי במטע.
במטע של מיסטר טי.
ויום אחד נשארתי, אחרי העבודה,
והבוס נשאר אתי.
הלילה רד אך הוא אמר
עוד אין לך ימה לרוץ,
בואי נא אל. הסוכה, כי פשוט ברצוני
לשמרך מפני הטל אשר בחוץ;
זה הבית הראשון של שיר־עם אנגלי
עתיק ״הטל אשר בחוץ״ הה הבית האחרון
שלו:
למחרת פוטרתי בלי סיבה ובלי פרוטה
לא היה על מי לכעוס.
עכשיו הריני גרה עם בתי הפעוטה
הדומה מאד לבוס.
״היזהרי מן הגברים!״
כך לבתי אעוץ —
אך יותר מכל בירחי מזה שרק רוצה
לשמרך מפני הטל אשר בחוץ.״
השלושה המגישים את שרשרת העתי-
קות־המחודשת של אלמגור הם מיכל טל,
רפי גרניות ׳ואמנון ברנזון. הראשונה יפה,
השני מעודן והשלישי במישקל כבד, והוא
גם שהפיק את הערב.
אפשר לקרוא לו בשקט ערב של בל דות
לעוזבי־קיבוץ. כי אמנון בירנזון היה
פעם קיבוצניק, והבמאי, שהוא פנים חדשות
על הבמה המיקציועית, נדב לוויתן,
גם הוא עוזב קיבוץ. ובינתיים מריצים
את התוכנית בקיבוצים, ויש אומרים שהם
קהל טוב יותר ומסוכן יותר מהקהל
התל-אביבי.

במדינה
(המשו מעמוד )22
״המשטדד- .תודיע לו, אל תדאג,״ מרגיעו
השופט.
רק אז עלה החיוך מחדש על שפתיו
של התובע המשטרתי.
כאשר נשאל בעל קפה אתונה, אם הסכים
לחתום ערבות כדי לשחרר את הצעיר
שהתפרע בבית־הקפה שלו, השיב :״מה
פתאום! השתגעתי?״

דרכי חיים בדיחה מאקבדית
הד״ר ליאו לוי ירד מדירתו שברחוב
קרל נטר 6בתל-אביב ופנה ללכת לעבודתו-
.כאשד הגיע לרחוב הבחין במודעות
אבל, המודבקות על בתי הרחוב

מוחה ברמן
״תשלמו עוד !״
הקטן וד,סולידי. כשהתקרב ראה לחרדתו
שהמודעות -מודיעות בצער וביגון על מותו
של האופה ליאו לוי.
הדוקטור למוסיקולוגיה היה נזעם. לא
רק שהפכו אותו למת אלא שגם החליטו
להתעלם מכל שנות פעילותו בהן הספיק
לעשות דוקטורט, לעבוד בעתונאי, לעסוק
בפוליטיקה וכן להיות מרצה וחבר מח קר
באוניברסיטה העברית בירושלים. הם
הפכו אותו לאופה, מקצוע שבו עסק תקופה
מסויימת -כאשר הגיע ארצה מאיטליה.
תחילה לא ידע -מי חמד לו לצון. הוא
לא יכול היה למעלות בדעתו מי מאדי־
-ביו יכול היה לחשוב על מתיחה מאקב־

מנהליה הינם השחקן אסי דיין והבמאי
בועז דוידסון. הם בחרו בשמו כדי להסריט
קטע לסרט.
זה -כבר היה יותר מדי עבור הד״ר לוי
— שמודעות האבל ובהן שמו יופיעו בסרט.
הוא פנה ל-עו״ד מרדכי בר־יהודה,
שהגיש בשמו לבית־משפט השלום בתל-
אביב בקשה לצו מניעה שיאסור על אסי
דיין ובועז ד-וידסון להקרין קטעים המציגים
את מודעות האבל בסרטם, ובן תביעת
נזיקין בסך של 3,000ל״י לפי חוק
לשון הרע.
הסביר ד״ר לוי :״לא כל כך מעניין
אותי הכסף כמו שאני רוצה שיהיה להם
ברור שאין הם יכולים למען פירסו-מת
לסרט שלהם לעשות צחוק מבן־אדם.״
מחירים הפגנת
יחיד
״הצרה עם מזג־האוויר,״ אומר הפתגם
האנגלי ,״שכולם מדברים נגדו אבל אף
אחד לא עושה שום דבר נגדו!״
השבוע אפשר היה להחיל את אותה
אימרה על מחירי הנסיעות באוטובוסים
בישראל. האמרת המחירים בשיעור של
ס/״- 40 במקום 20 האחוזים המובטחים על
ידי מש רד־ד,תחבורה, עוררה גל של התמרמרות.
אבל אף אחד מרבבות הנוסעים
לא עשה דבר, מלבד לקטר.
אף אחד, מלבד פנחס ברמן ,20 ,עולה
חדש מארצות־הברית, תלמיד השנה השנייה
בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת
תל־אביב. בשעות הצהריים של
יום השישי האחרון, הוא יום עליית המחירים,
התייצב ברמן הממושקף והמזוקן
ליד תחנת היציאה של אוטובוס מם׳
25 ברחוב מרכז בעלי -מלאכה בתל־אביב,
כשבידו שלט כתוב בכתב־ידו :״תיתבי־שו!
ס/ס 40 העלאה יש! שירות — אין!״
סיפר ברמן מה גרם להפגנת היחיד
הספונטאנית שלו :״נסעתי בבוקר מקולנוע
מקסים ליפו. נאלצתי לנסוע בשני
אוטובוסים מפני שאין קו ישיר. בסך
הכל שילמתי, הלוך וחזור 30 ,אגורות
יותר מאשר אתמול. איך יתכן דבר כזה!
מדוע כולם מסכימים לכך? מדוע כולם
שותקים?״
כמו כגיי&ים. ברמן לא הסתפק בהנפת
הכרזה המאולתרת שלו, התגרה בנוסעים
שהצטופפו בתור לאוטובוס :״אתם
כמו כבשים! הולכים לאן שמובילים אתכם

״לפני כמה חודשים רציתי לעלות עם
חברתי לאוטובוס,״ זעק ברמן ,״הנהג
סגר את הדלת בדיוק כשעלינו. רגלה של
חברתי נתפסה בדלת. הוא יכול היה לפחות
לבקש סליחה. אבל זה לא עלה
בדעתו. האם בעד זה צריך לשלם תוספת
של ס/ס? 40״
״אתה צודק!״ היתה תגובת רוב הנוסעים
שהשתתפו במחאתו, עלו לאוטובוס

החתן והכרוז

כך צולמו לא מכבר גאולה ברני״ השחקנית המצליחה
של אמי הגנרלית, עס בעלה המיועד, סוחו־השטונים
הווינאי הנרי (״הייני״) לידר. גאולה נוני הכירה את הייני לידר לפני
עשר שנים בערך, באמצעות בעלה הראשון, הפנטומימאי הישראלי סמי מולכו.

,א1י חוסה
והיות]לאושות!

כך נולדתי. להיות אשד, לצידו של גבר.
ולכן — למרות כל מה שעבר עלי —
ולמרות שנשרפתי קשה ארבע פעמים
בחיי — עדיין חיכיתי לנסיך על הסום.
לא היד, איכפת לי אם יבוא אפילו על
קורקינט — העיקר שיבוא.

הייגי הוא
גבר אידיאלי

ההלויה תצא מביתו דחי נטר 6

המשפחה
ד״ר לוי ומודעת האבל

רית כזו. התשובה באה מאליה כאשר
צוות שהיה מוכר לו מאוד החל מסריט
את ההתקהלות סביב מודעות האבל של
עצמו. היו אלד, שכניו לבית, מהדירה
שמול דירתו. רק אז נזכר הד״ר לוי
ששכניו הינם למעשה אנשי חברת חצי
חצי בע״מ, העוסקת בהפקת סרטים וש־

ושילמו את המחיר החדש .״זה לא הפעם
האחרונה שאתם משלמים יותר,״ ניסה
ברמן בפעם האחרונה להסית את הנוסעים׳
״עכשיו, כשראו שאתם שותקים,
יבקשו עוד תוספת, ואתם שוב תשלמו!״
אחר־כך, קיפל את השלט ונסע באוטובוס
הביתה.

האם והבת

גאולה בחברת
בתה ש רונה,
שחגגה השבוע את יוס־הולדתה. לחגיגה זו
הביא בטלה הראשון מתנה מבעלה השלישי.

ך* מיד הייתי טיפוס אופטימי. למרות
1 1כל מה שעבר עלי — המשכתי לקוות.
נכון שבזמן האחרון הצלחתי מאוד באמי
הגנרלית — אבל זה לא הספיק לי.
אצלי — הצלחות בתיאטרון הולכות
תמיד יחד עם כישלון בחיי הפרטיים.
פחדתי מזה.
אמנם יש לי ילדה נהדרת — שרון,
ואנחנו גרות ביחד בדירה נאה — אבל
אני לא שייכת לסוג הנשים היכולות לחיות
לבד.

ך פיתאום — לפני חודשיים — הוא
1באמת בא. הייני (הנרי לידר) נפל עלי
מהשמיים. הוא בן ,32 גרוש, ויש לו ילדה
בת חמש.
אני מכירה אותו כבר מלפני עשר שנים
— מן התקופה שבה גרתי בווינה, יחד
עם סמי מולכו. באותו זמן הייתי כלה
צעירה — ומאוהבת עד למעלה מן הראש
— וכמובן שלא שמתי אליו לב במיוחד.
בעיני — הוא היה סתם בחור יהודי נחמי׳
שנהג לבלות יחד איתנו. חוץ מזה,
הוא גם ידע עברית, מפני שמגיל שנה עד
גיל שמונה הוא גר בארץ. בילינו עימו
לעיתים תכופות.
בכלל, שכחתי ממנו.
לא ראיתי אותו במשך כל השנים.
ניפגשתי איתו שוב באוגוסט השנה. הוא
בא להצגה, וניגש אל מאחורי הקלעים.
התיידדנו — ותוך זמן קצר הפכה הידידות
לאהבה. להייני יש הכל כדי לעשות ממני
אשד, מאושרת. אמנם הוא לא מיליונר —
אבל יש לו סוכנות להפצת שעונים גדולים
— והוא חי יפה.
בשבילי — העיקר הוא שאוכל להת פתח
לצידו בצורה עצמאית. קודם כל —
הוא לא יפריע לי בחיי המיקצועיים. חוץ
מזה — הוא מבין שאין להפריד ביני ובין
הילדה.
הייני הוא גבר אידיאלי עבורי. יחד
איתו — אוכל לשמור על כל הדברים
הטובים, מן התקופה שבה הייתי לבד —
ולהוסיף להם את מה שחסר לי במשך

סים ודה שד גאו^ה - 111
ה שחקוית שהצדיחה להתגבר
פדכד הנ?בשול־ם -והעומדת
ל ב הו ת ב עוד שבועיים

ד ף חד שבח ״ ה הסוערים
שלוש השנים האחרונות: מישהו שאוכל
להישען עליו.
בעל הכיר לי בעל
•ס ם הייני אני סוגרת את מעגל חיי.
אם איכשל גם איתו — לא אתחתן
יותר. אבל אני לא חושבת שזה יקרה.

התחתנתי איתו. הייתי אז חיילת בצבא,
ויוסקה זינגר עזר לי לנסוע לווינה אל
בעלי הטרי.
בווינה היינו חצי שנה ובאותה תקופה
הכרתי את הייני.
כאשר התגרשתי מסמי, בפרנקפורט, הוא
הכיר לי שם בעל מועדון־לילה יהודי שחי
והתחנך בארץ, בשם מרדכי ציגלה. אחרי
הגירושין — נסעתי יחד עם סמי לירח־גירושים
באיטליה. זאת היתה מתנת־הגי־רושין
שלו.
מאיטליה חזרתי לארץ, ואל אהבתי הרא שונה
— יוסקה זינגר. אחרי חמש שנות
נישואין נפרדתי ממנו. ואז הגיע לארץ
מוטקה ציגלה — שהוא כיום בעל מועדון
אליבי. כעבור שנה נפטר זינגר.
הרבה אנשים, ביניהם ידידים טובים של
שנינו, מאשימים אותי במותו של יוסקה,
ואינם מדברים איתי עד היום. לא משנה

גאולה נוני

כפי שהקהל מכיר ואוהב אותה — התימנית שגדלה בתנאים
דחוקים, בצריף בצפון תל־אביב, בתו של שרת בית־ספר.

דעת שבתי מאושרת רק אם אני מאושרת
— ואני יודעת שהיא זקוקה לי.
לכן אני לא מסוגלת לחזור ולהתפתות
למעשה ייאוש, כמו התאבדות.
העתיד שלי נראה מזהיר בעיני:
בסוף החודש אני מתחתנת — ברבנות.
אחרי החתונה, תיערך מסיבה בנאש. לכמה
מאות אנשים.
את ירח־הדבש נערוך בחו״ל יחד עם
הילדה, ולאחריו אחזור לבדי לארץ —
עד שיסתיימו הצגות אמי הגנרלית.
אחרי כן אסע לווינה ואצטרף להייני.

בארץ — הייני
זאת, הוא אינו
רתית, ואין לו
— תוך חצי
טוט בעיני.

עדיין אינו מסוגל לעשות
מבוסס כאן מבחינה חבהון
גדול. אם נישאר כאן
שנה הוא יהפוך לסמר
בווינה
אפגוש גם את סמי מולכו ואת
יורם הראל. יורם הוא האמרגן של סמי —
ויש לו הרבה קשרים באירופה. הם בטח
יעזרו לי הרבה.
יש לי הרבה תוכניות בשטח הקאריירה
שלי בחו״ל. אבל ישנו דבר אחד שאותו
הייתי רוצה לעשות הכי הרבה: להקדיש
את עצמי לשירה. אני כותבת שירה כבר
הרבה זמן, ומקווה שכאשר אמות — מישהו
יוציא לאור את השירים שלי.

אני חושבת שזהו בערך הכל.

הבעלהדאשוו ז?

בחברת סמי מולכו, בימי נשואיהס. נשו־אין
אלה לא עלו יפה, בין השאר בגלל
נסיעותיו המתמידות של ממי לרגל עבודתו,
בחברת אמרגנו יורם הראל. כך הפכו
חיי הזוג, למעשה, לחיי משולש נייד,
ללא פרטיות כלשהי וללא בית קבוע.
אני מאמינה שיד הגורל מכוונת את חיי.
יש קשר בין הדברים שקורים לי.
הכרתי את הייני, בעלי החדש, דרך סמי,
בעלי הראשון. ואת סמי הכרתי דרך יוסף
זינגר, בעלי השני. אלה הם שלושת הבעלים
שלי. אבל זהו גורל אחד.
אני ילידת צפון תל-אביב. שנות ילדותי
עברו עלי בצריפים שליד המקום
שבו כיום מלון שרתון. זה היה עוד בתקופה
שמקם המשוגע הסתובב בחולות! ורו־בינזון,
שלא אוכל בשר ולא נועל עור,
היה ההיפי הראשון בארץ, עם סרט על
המצח.
בבית הסמוך לביתי — מול חדר האמבטיה
שלנו — היתד. דירה של הקיבוץ
המאוחד. חברי הקיבוץ שהגיעו לעיר נהגו
לישון שם לילה או שניים. אחד מן הקי בוצניקים
האלה — שגר בדירה במשך
מיספר חודשים — היה נער צעיר בשם
יוסף זינגר. אני לא הכרתי אותו, והוא לא
הכיר אותי. אבל יותר מאוחר — כשהתחלנו
לצאת — גילינו שהיינו קרובים אחד
לשני כבר הרבה זמן.
בתקופה שיצאנו, גר יוסקה ברחוב הירקון
ליד שפת הים.

האשימו אותי
במות בעלי
ת סמי הכרתי כאשר שוטטתי בחולות
הים, על יד ביתו של יוסקה.

רק עוד דבר אחד: ביום השישי האחרון
היתד, לשרון מסיבת יום־הולדת. למסיבה
הגיע סמי, שהביא עימו מתנה לשרון

מהייני.

ובזאת — נסגר המעגל.

הבעל השני

רה גאולה כשהיתה עוד ילדה בצפון תל־אביב,
ושבאנזצעותו הכירה את בעלה הראשון.
זינגר, אמרגן, נפטר מהתקף־
לב, כשנה אחרי שנפרד מגאולה.
שלא גרתי איתו במשך השנה האחרונה
לפני פטירתו — הצרה היתד. שגם אני
האשמתי את עצמי.
אבל זאת היא התכונה המחורבנת שלי
— וזה אינו עושה את העניין לנכון או
לא נכון.
מייד לאחר שנפרדתי מציגלה, התחלתי
להתבסס בחיים. הקדשתי את עצמי לבת
שלי ולדירה שלי, והייתי מאושרת. פית־אום
בא ה״בום״ הגדול של הצגת אמי
הגנרלית.
זה באמת העלה אותי על המסלול הנכון.
השלמתי עם זה שבאיזה שהוא מקום,
ההצלחה בתיאטרון מקבילה אצלי לחוסר
הצלחה בחיים הפרטיים, ולא קיוויתי ליותר
מדי.

לא אגסה
עוד להתאבד
ך * הצלחה שלי עם הייני הפכה אותי
\ 1לאשה מאושרת. מה חסר לי? יש לי
אהבה, יש לי ילדה נהדרת, ויש לי ביסוס
כלכלי מסויים.
החלטתי לפתוח דף חדש בחיי.
תקופת הדפרסיות נגמרה אצלי. אני י ד

הידיד השלישי^;;

הכירה גאולה באמצעות בעלה הראשון, סמי,
ניחם אותה אחרי שנפרדה מבעלה השני,
יוסף זינגר. בתמונה נראה ציגלה כשהוא
מוביל את ילדתה של גאולה נוני.
אנחנו קונים שם דירה, ומתכוונים לגור
שם במשך שנתיים שלוש.

פגישה
עם הבעל הראשון
ך* דכה אנשים לא מבינים מדוע אני
| 1עוזבת את הארץ. אומרים לי שהוא
יכול לבוא לכאן. אבל אני מאמינה בזה
שהאשה צריכה ללכת אחרי בעלה — ולא
להיפך.
זה לא אומר שאני מוותרת על הארץ.
אנחנו עוד נחזור לכאן. אבל בינתיים —
יותר טוב בשביל שנינו להיות בווינה.
לא בגלל הייני. בגללי: אני זקוקה לגבר,
שיקרין עלי ביטחון.

השחסנית

גאולה נוני, בת למשפחה
מרובת ילדים,
באחד מתפקידיה הרבים על הבמה.

במדינה
דרכי אדם סוף המישחק
הישראלי הוחמד

סטודנט, פועל, פקיד,
חקלאי, ברדק א•
קראאת ״הישראלי הוחמר״
של ש מווון פר

בקבוצת הכדורגל של מכבי יפו קראו
לו ״סינג־סינג״ .הסיבה לכך לא היתה
.משהו בעברו של יצחק (״איציק״) שטיי-
לינג שהזכיר את בית־הסוהר האמריקאי
המפורסם, אלא דמיונו של הכדורגלן הבלונדי
וגבה־הקומה לסולן של להקת הקצב
בשם זה, שהופיעה בישראל.
בקומתו הגבוהה נראה שטיילינג יותר
ככדורסלן מאשר ככדורגלן. במשחקי
מכבי יפו, בשורותיה שיחק כשהיה עוד
תלמיד בבית־ס׳פר עממי, הוא בלט לא
רק בגובהו, אלא גם באלגנטיות של ׳מש חקו,
ובכושרו הגופני המעולה. היו ׳מש חקים
שבהם היה שטיילינג מתרוצץ בתפקיד
הרץ על פני כל המגרש, בהגנה
כבהתקפה, משמש כמנוע של קבוצתו.
ב־ ,1967 כשהיה בן ,17 צורף לנבחרת
האפרוחים הלאומית שיצאה לשחק בטור

שחקני בית״ר יפו, שידידו, יהודה
בן־אדרת, הוא מאמנם. כשהיה מרגיש
בטוב, היה מנסה לחזור ולבעוט בכדור,
אך רגליו לא נשמעו לו עוד כמו פעם.
רק לפני שבועות מספר הכיר איציק
בעובדה שהוא חולה בסרטן זכי קיצו
קרוב. במיטת חוליו התבדח עם חבריו,
שבאו לבקרו, כשהם בוכים בסתר ליבם:
״חברה, אני מתייבש! אל תשכחו לערוך
טורניר כדורגל על שמי!״.
בשבוע שעבר נפטר.

חי 1זך
איך להצליח
בעסקיס!
תש״ל היתה שנה טובה עבור מומחי
השנור של הקרן־הקיימת. האש השתוללה
בכל החזיתות. מודעות האבל מילאו את
העתוניס. המתח הבטחוני והחרדה ל־ישובי־הספר
אחזו בכל שכבות העם.
בכינוסה ביולי ,1969 החליטה מועצת

כדאי

קרא כיצד מצליחים בעסקים

קרא כיצד נעשים גדולים
קרא גם אין דופקים את השחורים
והלבנים

יצחק שטיירינג כ־( 1968 מימין) וחודש לפני מותו
״ערכו טורניר על שמי !״

המחיר 9.00 :ל״י
הוצאת ״כמתת״ — חל־אביב
ההפצה הראשית :״ספרי״ —

רח׳ נחלת בנימין — 30ת״א.
רה׳ הרצל — 55 חיפה.

ובכל חנויות הספרים.

ניר הכדורגל בקאן. הצטיינותו במשחקים
אלה הובילה אותו לנבחרת הנוער
שיצאה לשחק לפני שנתיים בבאנגקוק.
״אני מתייבש ״ 1בבאנגקוק, באחד
המשחקים, חש לפתע שטיילינג ברע.
הוא חש כאבים עזים בחלק התחתון של
גופו, אד לא סיפר על כך לאיש, מחשש
פן ינופה מהנבחרת. רק כשחזר לארץ
סיפר על כאביו למ׳עסה של קבוצתו. זה
שלח אותו מייד לבית־חולים. הוא נותח.
מייד אחרי הניתוח רצה שטיילינג לחזור
לשחק במכבי יפו. מנהלי הקבוצה
סרבו להעתר לבקשתו ללא אישור רפואי.
כאשר פנו קרוביו לרופא כדי לשאלו
אם מותר לשטיילינג לשחק, השיב להם
הרופא :״תנו לו מה שהוא רוצה. הוא
נידון למוות.״
הרופאים ידעו שהסרטן כבר התפשט
בגופו. איציק ומשפחתו לא ידעו. יותר
מכל דבר אחד הוא רצה להמשיך לשחק
כדורגל. אבל באימוני הקבוצה לא הח זיק
מעמד יותר מ־ 20 דקות. הוא בא בטענות
למנהלי קבוצתו. אלה הסכימו מייד
לתת לו שיחדור, דבר נדיר במציאות ה כדורגל
הישראלי. שטיילינג עבר לשו רות
בית״ר תל-אביב. אבל גם שם לא
החזיק מעמד באימונים והתמוטט.
״הוא היה שחקן מיוחד במינו,״ נזכר
ציון דגמי, שוער הפועל רמת־גן, ש שיחק
לצד שטיילינג במכבי יפו .״פעם
אני זוכר, הוא עזב לפתע משחק. ניגשתי
אליו וראיתי אותו בוכה. הוא סיפר לי
כי אחד השחקנים קילל אותו.״
לפני תשעה חודשים החמיר מצבו של
שטיילינג בן ה־ .21 הוא נלקח לבית־חו־לים,
אותו לא עזב אלא לחופשה קצרה

המורים למען הקרן־הקיימת להכריז על
ישובי־הספר כעל הנושא השנתי שבטי פולה.
בכל בתי־הספר בארץ נערכו מבצעי
הסברה. כרוזים מיוחדים חולקו ל תלמידים,
ונאמר בהם, בין השאר :״מתוך
רצון לעזור לישובי־הספר, אשר בזכותם
אתה לומד ומבלה בבטחון בתל-
אביב, החלטנו להעביר השנה את כל
תרומותיכם לקרן הקיימת לזכות ישובי-
הספר. בכסף זה ישפצו הישובים את
מקלטי הילדים, יחזירו את הנוי היפה והירוק
שכה חסר להם, יקנו טרקטורים
חדשים במקום אלה שמוקשו.
״העיקר -החינון התכסיס
עשה את שלו. תרומותיהם של תלמידי
בתי הספר לקרן הקיימת גדלו.
שנה אחרי שהסתיים אותו מבצע, גילה
גדעון ופניק, לשעבר עובד הקרן־הקיימת,
וכיום עורך בטאון המשמרת הצעיר של מפלגת
העבודה במחוז ת״א, כי שום פרוטה
מהכספים שנאספו באותו מבצע שנתי לא
הגיעה אל ישובי-הספר.
הסביר יונה עדיני, מנהל מועצת המורים
למען הקרדהקיימת :״איני יודע
וגם אין זה מענייני לחקור מה עושה ה־קרן־הקיימת
בכספים שתרמו הילדים...
גם אם לא נעשה דבר למען ישובי-ה־ספר,
הרי העיקר היא הפעילות החינוכית
שנוצרה בעקבות הנושא.״
כאשר נודעו פרטי הפרשה, קיבל כתב
הטלוויזיה הישראלית בעמק, יגאל שי-
לוני, אור ירוק להכין תגובה מצולמת
על הנושא באיזור בית־שאן. הכתבה לא
שודרה מעולם. הסיבה: העובדה שהקרן-
הקיימת מרמה את התלמידים התורמים
אינה עניין חדש. זה נושא נדוש.
ה עו ל ם הז ה 1781

איפורמיוחדל 3
?גבע ה עו ר ,
ט חנ ו ת, טיפול ׳ 3 1׳

וותרחז^

חלק נכבד גהצלחת תחרות מלכת
המים ,71 סגניותיה ונסיכות הים חתי-
כוו, ים סוף וים כינרת, אפשר לזקוף
לזכותה של חברת התמרוקים הלנה
רובינשטיין.
דיילות החברה לא חסכו מאמצים
ומילאו מלאכתם נאמנה בכל התחרויות
כשהן מעניקות למשתתפות, מלבד טי פול
יופי, גם מתנות.
הבנות קיבלו שיעורי איפור מיוחדים
והמדריכה הראשית של החברה, אלישבע
חיימובסקי, התאימה את האיפור לפי
צבע העור של המשתתפות.
הבחורות המאופרות צולמו צילומי
צבע ובתחרות בחירת המלכה הוקרנו שי־קופיות
שלהן על מסך מיוחד.

משחק

שו צבעים על ציפות האצבעות, בעת ביקור במפעל..התה וובינשם״!

נשיקה לנוס

מעניקה מלכת המים 71׳ איריס דוידסקו למנהל הלנה
רובינשטיין בארץ יוסף שטיינר, אחרי שנודע לה כי המפעל
מזמין אותה לאירוח בפאריס. מימין: סגן המנכ״ל של הלנה רובינשטיין בארץ, משה ברוך.

משתתפות תחרות מלכת המים 71׳ ממתינות
בתור לטיפולה של הספרית ליזה,
כשמיד אחריה מחתימה מאפרת הלנה רובינשטיין, דבורה קראוס
את חותמת המפעל ואת המיספר הסידורי על רגליהן. משמאל :

תור ליופי

משה ו״ו

איש הפירסוס ויחסי הציבור של הלנה רובינשטיין בחברת משתתפות
תחרות מלכת המים ,׳71 בסיור במפעל שבמגדל העמק. דיין
הציג בפני הבחורות תמונות של מלכת המיס 70׳ חני פרי, שצולמו לפירסומיס בין־לאומיים.

בכניסה למפעל, תמונתה של הלנה רובינשטיין המקורית כשלידה
מלכת המים איריס דוידסקו. לפי טענת מנהלי המפעל, אם היו
צריכים לבחור מישהי המסמלת את היופי בהתגלמותו, לא היו
מוצאים בחורה מתאימה לכך יותר מאשר איריס דוידסקו.

— המתבודדת י —
(המשך מעמוד )11
מודפסות: וילה לה־סלווה, פירנצה, אי טליה!
ורחוב ראגן, המבורג. הכתובת
השלישית הוספה בכתב־יד על נייר המכתבים
:״הר משה, סיני.״

פגישה
עס נאצר
יי•* ד״ר סיגיה מוריה מדדה בי אין
\ 1זה שמה המקורי. זהו שם שאימצה

לעצמה רק לאחרונה. שמה הקודם, לדבריה,
היה ברברה סטריידינג. היא מסרבת
לומר את גילה, גם לא פרטים אחרים
מהביאוגרפיה שלה. באנגלית ובגרמנית
הרהוטות שבפיה, היא מוכנה רק לומר
כי למדה משפטים בהמבורג וכי החלה בלימוד
רפואה באנגליה.
אולם בעוד שעל עצמה אין היא מוכנה
להרחיב את הדיבור, היא מדברת ברצון
על שליחותה .״הבעיה היא העדר השלום
בעולם. זה מציק לי מאוד. מאז שעמדתי
על דעתי אני שומעת רק על מלחמות
בעולם. אני מנסה לעשות משהו כדי
להפסיק אותן. מישהו צריך פעם לעשות
משהו עבור השלום. אני עושה זאת. אף
אחד אינו חושב על שלום עולמי. חושבים
רק על שלום בין מדינות השרויות במצב
מלחמה. אבל איש אינו מנסה להשכין
שלום כלל עולמי, כדי שרעיון המלחמה
לא יהיה קיים יותר עלי אדמות.״
עוד ב־ ,1959 הגיעה מוריה סיניה, כפי
שהיא מספרת, לרעיון כי את השלום
העולמי ניתן להשכין רק מהמקום בו נתן
אלוהים את תורתו לבני האדם. היא ערכה
אז סיור בסיני, טיפסה על ג׳בל מוסה.
אחר־כך ניתן לה להפגש, כפי שהיא טוענת,
עם נשיא מצריים המנוח, נאצר.
נסיונותיה לשכנעו לכרות שלום עם יש ראל,
לא השפיעו עליו, כפי שהיא מודה
בעצמה.
בעת שהמצרים נלחמו בתימן ערכה מוריה,
אז ברברה, ביקור שני במצריים.
מביקור זה יצאה מעודדת יותר. המלחמה
בתימן נפסקה. היא אינה יודעת אם זה
בגללה, אבל, היא אומרת, לעולם אין
לדעת.
הד״ר מוריה סבורה שרק באמצעות אמונה
דתית עמוקה ותפילות בלתי פוסקות,
ניתן לחסל את המלחמות בעולם. היא
עצמה נולדה כפרוטסטנטית. אחר־כך הפכה
למאמיניה אדוקה של המסיר, האורתודוכסית.
עכשיו היא מציגה את עצמה כיהודיה,
למרות שטרם התגיירה רשמית .״אבל
מספיק שאני רואה את עצמי כיהודיה.

במחצית הדרו למישנן המתבודדת עומד מיסגד -בדרך 11
בסופו של דבר כשמתפללים מתפללים לאלוהים.
אלוהים יש אחד ולא חשובה הדרך
בה מתפללים אליו.״
היא אינה מסרבת חלילה להתגייר רש מית,
אלא שתהליכים אלה התעכבו משום
שלרבנות אין סניף על הר משה. כדי
להתגבר על כך שלחה מוריה מכתב לרב
עדין שטיינזלץ מירושלים, עליו קראה
בעתונים, הזמינה אותו לעלות להר כדי
לגיירה. לדעתה עשוי הרב לסייע בהשמת
השלום בין ישראל למצריים, שיהיה שלב
ראשון בדרך לשלום עולמי.
תשובתו של הרב שטיינזלץ טרם התקבלה.
אולי בגלל תקלות בדואר.

בקבוקי שתן
בדואר
ת הדואר, כמז את האעפקה,
מביאים אליה הנזירים, הבדואים או
המטיילים, המגיעים להר אם לא כל יום,

עולים גמלים המובילים לפיסגת ההר את הצליינים המביאים לה גם את צרכיה
אז אחת ליומיים. בשלושת החודשים שהיא

שוהה על ההר, שולחים ליה נזירי סנטה

קתרינה מצרכי מזון מעת לעת, ללא כל
תמורה. היא מבקשת מהמבקרים במקום
לשלוח עבורה דברי דואר כשיחזרו למ קום
ישוב. כמה משליחים אלה היו נדהמים
כשגילו כי היא משגרת באמצעותן בקבוקי
שתן.
מסתבר, כי מיד כשהגיעה ארצה, עוד
בטרם טיפסה אל ההר, התקשרה מוריה
עם הפרופסור אבינועם זלוסניק מבית־החולים
הדסה בירושלים, סיפרה לו על
מחקר רפואי שברצונה לבצע בעצמה על
עצמה בעת שתתבודד על פיסגת הר משה.
פרופסור זלוטניק היפנה אותה לד״ר עזרה
זוהר מביודהחולים תל־השומר, המתמחה
במחקרי אקלים והשפעתו על הבריאות.
בתחילה היו משלוחי השתן ׳והממצאים
האחדים של מוריה מגיעים אל הד״ר זוהר
כתיקנם. אבל לפתע הם נפסקו. סיפר הד״ר
זוהר :״היא התקשרה איתי בקשר למחקר
שרצתה לבצע. סוכם שהיא תשלח לי מיס־צאים
ממקום הימצאה. אחרי שבועיים הפסקתי
לקבל את הבדיקות שערכה.״
כנראה שהתפילות ומאמצי השכנת הש לום
של הד״ר מוריה סיניה, מנעו בעדה
להמשיך במחקר הרפואי. מסבירה המתבודדת
:״אפשר להגיע להשגת השלום רק
באמצעות פעולות רבות של אנשים בודדים
הרוצים להגיע לשלום. אל השלום אפשר
להגיע רק באמצעות האמונה באלוהים.
אני מאמינה באלוהים ולכן החלטתי לנסות
ולעשות משיהו למען השלום.״

היא אינה מתכוונת להשאר על הר משה
עד קץ כל הימים. היא מצפה לאות מסד
יים, שלאחריו תדע כי מותר לה לרדת
מההר. האות יגיע בצורת ביקורם של
שלושה שליחים, אחד יהודי ושניים שאינם
יהודים. הם יהיו חייבים להאמין בשלום
כמותה ולהתפלל יחד עמה.
״נדרתי נדר,״ אומרת הד״ר -מוריה
סיניה ,״לא לרדת מההר עד שהם יבואו.
מאז שבאתי לכאן אני צמה.״
לדבריה, ערכה צום של 13 ימים מיד
עם בואה להד. אחר־כך הסתפקה בשתיית
מים מהולים בלימון. את התבודדותה על
ההר הפסיקה למשך שלושה ימים, בהם
ביקרה בתל-אביב. מאז ועד היום היא
צמה כ־ 40 יום.

יותר קדושה
מהנזירים
* 1א מכבר כיקר בסנטה קתרינה

/הבישוף של אתונה, ניקודימוס. כאשר
שמע על נוכחותה של הד״ר מוריה בראש
ההר, טיפס לשם יחד עם צוות עוזריו,
ערך לה טכס קומוניון, שהוא מעין תפילת
מחילה. בתום הטכס סעד עמה בלחם ומים
שהביאו עוזריו. עדי ראיה סיפרו כי
מוריה היתה נרגשת עד דמעות.
נזירי סנטה קתדינה אינם מאושרים
מנוכחותה של חתמהונית בקרבתם. אחת
לשבוע, כשהנזירים הצעירים עולים במע לה
ההר כדי לערוך תפילה בכנסי-ד, ישב-
ראשו, הם מביאים לה מצרכים למחייתה.
בעיני כמה מהם היא קדושה יותר
מעצמם, כיוון שהיא מעזה יותר מהם.
אף אחד לא טרח לגלות את אוזנה
של הד״ר מוריה כי אם היא חושבת שתפילות
מהר סיני יגיעו מהר יותר לאוזני
אלוהים, היא טועה בהר הנכון. ג׳בל
מוסא, הנקרא הד משה, אינו כלל ההר
שלפי המסורת ירד ממנו משה רבנו עם
לוחות הברית.
שמו בא לו משם נזיר בשם מוסא,
שנהג להתבודד עליו, כמו רבים מחבריו
הנזירים, שהתבודדו בכל הרי הסביבה מזה
מאות בשנים. עד היום ניתן לראות באיזור
מנזרים ושרידי מנזרים, שהיחיד המאוכלס
מבניהם הוא מנזר סנטה קתרינה.
אחרי כל אלה נשאר כמובן לברר, אם
הד״ר מוריה סיניה היא, כפי שטוענות
השמועות, בתו של הפילדמרשל רדמל.
נזירי סנטה קתרינה אינם מטילים ספק
בכך, למרות שהם מסרבים לגלות את
מקור המידע שלהם. אנשי המימשל האזרחי
של מרחב שלמה, שהשטח נמצא בתחום
שפיטתם, מספרים אף הם כי הד״ר סיניה
מוכרת יותר כבתו של רומל מאשר כרופ אה,
או במשיחת שלום.
טלוויזיה מנגנון סיפורי חלם
הוויכוח שהתקיים באולפן הטלוויזיה בין
חברי הכנסת סייף א־דין אל־זועבי ראש־עיריית
נצרת, עבדול עזיז אל־זועבי סגן
שר־הבריאות, אליאס נהלה סגן יו״ר הכנסת
ודיאב עובד, תוכנן לפני חצי שנה
במחלקת התוכניות בערבית. הודעה על
כך נמסרה מראש לכל המחלקות. הנושא
היה כמעט נצחי- :גיוס ערבים לצה״ל.
והכל התנהל כאילו על מי מנוחות.
פתאום קרה דבר מוזר: חצי שעה
אחרי שנסתיימה הקלטת התוכנית, ש נעשתה
במסגרת הסידרה זו בעיית! (בומרנג
בערבית) ,נכנסו לאותו אולפן אנשי
מחלקת החדשות בערבית, עורכי התוכנית
ויכוח פתוח (מוקד בערבית) ,והחלו ל הקליט
ויכוח על הנושא: גיוס ערבים
לצה״ל, כאילו לא הוקלטה כלל תוכנית
כזו חצי שעה קודם לכן.
ההבדל היחיד בין שני הוויכוחים המוקלטים
היה בהרכב המשתתפים. מה
שקרה היה פשוט מאד. מחלקת החדשות
בערבית גנבה את הרעיון ממחלקת התוכניות
בערבית, בטיעון הכוזב, שהנושא
הוא אקטואלי וענייני אקטואליה מקומם
במחלקת החדשות ולא במחלקת התוכניות.
הנושא אקטואלי 20 שנה ופתאום
הוא נעשה להם דחוף.
יותר מזה, אנשי החדשות נקטו בתכסיס
נבזי ביותר. הם קבעו את השידור
שלהם למוצאי שבת ! 6/10 כדי להקדים

הטלוויזיה הישראלית היא
טלוויזיה עניה. אין לה תק ציבים.
אין לה כסף. כך, על
כל פנים נוהגים ראשיה לת רץ
את מרבית כשלונותיה.
התוצאות הנראות על ה מסך
הק טן רק מאשרות א ת דב ריהם.
די להזכיר את סרטי
העלילה המוצגים פעמיים ב שבוע,
שהפכו כבר לבדיחה
לאומית תוך הפיכת כל צופי
הטלוויזיה לארכיאולוגים ב הכרח.
והנה,
כאשר מדובר בנסי עות
השתלמות של ראשי ה טלוויזיה
לחוץ־לארץ, מסת בר
שאין בכלל בעיה של תק ציבים.
לזה יש כסף כמה ש רק
רוצים. המגיפה שפשטה
בכל הביורוקרטיה הישרא לית,
דבקה גם בטלוויזיה.
כולם נוסעים שם להשתל מות.
מי שלא יוצא — חוזר,

הנעשה במחלקות השונות מצד ההנהלה,
שאין כל תיאום ושאין כל הכרעה חד
משמעית מלמעלה, היא הביזיון האמיתי.
תוכניות אמת
כואבת
מכות לצלמיס
**ץ אלתי אותה ישירות: האם את בתו
(6/של רומל, כפי שטוענת השמועה?
הבעה של מתח התפשטה על פניה. ניכר
היה שהשאלה אינה לרוחה. אבל היא סרבה
לאשר את השמועה או להכחישה .״הכל
שמועות,״ היא אמרה ,״איך אפשר בכלל
להתיחם לשמועות מעין זו? אבל מה
זה חשוב בכלל, אפילו נניח שהייתי
בתו של רומל?״
כל הקשר שהצלחתי לקשור עמה עד
לאותה שאלה נמוג ונעלם. היא התקשתה
והסתגרה בעצמה. היא המשיכה לענות על
שאלותי בנימוס, אך שוב לא היתד. חופשית
בשיחה כמקודם.
אותה מידה של רוגז גילתה כאשר אחד
מרטיילים שהזדמנו למקום ניסה לצלם
אותה. היא חבטה במצלמתו ושברה אותה.
צלם אחר נאלץ להמלט מפניה, כאשד
הרימה עליו יד בעת שהבחינה במצלמתו.
מוריה מנמקת את התנגדותה לצילומים
בטעמי דת ואמונה. היא מסרבת להרחיב
את הדיבור על כך. אלה העוקבים אחריה
בשבועות האחרונים טוענים כי התבו־דדותה,
בריחתה מצלמים, כמו הצעיף
המכסה בקביעות את פניה, הם אמצעים
כדי להעלים את זהותה האמיתית.
האם היא באמת בתו של פילדמרשל
רומל?
הביאוגדפיה הרשמית של פילדמרשל
אחין חמל, מרבה להזכיר את בנו האחד
והיחיד, מנפרד. אין בה זכר לקיומה של
בת כלשהיא.

קו ד ם שילמגדו -
א חו כךיש תל מו!

כמאי יצחק גורן
״גונבים את התוכנית!״
בכך את קודמיהם כמעט בחודש ימים
(השידור של זו בעייתך תוכנן ל־ 11בנובמבר)
.יעקב למדן, מפיק זו בעייתך
ובמאי התוכנית יצחק גורן הקימו צעקות
עד לב השמים. הסערה התחילה עוד
זמן רב לפני הקלטת התוכניות. ברגע
האחרון הוזמנה שיחה טלפונית מיוחדת
לפאריס, בה עושה עתה מנהל התוכניות
בערבית סאלים פאתאל, ורק אז הואיל
יוסף בר־אל מנהל החדשות בערבית, לבטל
את השידור שלו באותו נושא.
אין כל פיקוח. סיפור חלמאי זה לא
היה הראשון בשורת האירועים המוזרים
המתחוללים במחלקה הערבית בטלוויזיה.
כבר היו שני תקדימים כאלה במרוצת
השנה: אחרי שאנשי זו בעייתך הקליטו
שתי תוכניות, אחת — על החינוך בסקטור
הערבי והשניה על הבדואים, מיהרו
אנשי החדשות להקליט ולשדר לפני הב־ריהש
שתי תוכניות באותם נושאים בדיוק,
במסגרת ויכוח פתוח.
המסקנה שיש להסיק מפרשה זו אינה
התחרות הפרועה בין שתי המחלקות, שיש
בה לפעמים אולי גם צד חיובי. אפילו
נניח לרגע, שהבזבוז הכפול על -חשבון
משלם המסים עשוי להתקבל על הדעת
למען הסיסמה: קנאת סופרים תרבה חכמה.
עצם העובדה שאין כל פיקוח על

רבבות הצופים, שחזו במבט לחדשות
ביום שלישי שעבר, הופתעו כדבעי, כשראו
את נשות שכם, ששבתו בבנין ה־עיריה
המקומי, מספרות- ,מעל מסכי הטלוויזיה
הישראלית, סיפורי זוועה על
המתרחש בכלא אשקלון.
היה זה אחד מאותם רגעים בהם התעלתה
הטלוויזיה על עצמה. הצופים ראו
על המסך נשים סימפטיות, מנומסות,
מעוררות אמון, שביטאו במילים פשוטות
ובוטות את הכאב הגובר בליבן. הסיפורים
המדהימים על הנעשה בכלא אשקלון
לא יכלו שלא להביך אף את הקשוח שב־צופים.
הזעם
שעורר השידור בחוגי המימסד
היה -כמעט כללי. הטלוויזיה הואשמה בהקרנת
סרט תעמולה אנטי ישראלי מובהק.
אנשי הוועד המנהל של רשות־השי־דור
נתקפו בפאניקה ותבעו להקים מייד
ועדת חדשות מפקחת.
רק אנשים בעלי ראות כוללת יותר
ומקיפה יותר ידעו את האמת: כבר
לפני השידור היו בשכם עתונאים וצוותי
טלוויזיה זרים, שדאגו להעביר את תלונות
הנשים השכמיות לכל רחבי העולם.
רק הצופה הישראלי היה מחוץ לתמונה.
עצם השידור בישראל הוכיח שיש עדיין
חופש דיבור במדינה הזאת ושאפילו הטלוויזיה
היא עצמאית לפעמים. אדי סופר,
הכתב לענייני שטחים של הטלוויזיה
הישראלית, שראיין את הנשים בשכם,
התקשר עם ניצב בתי־הסוהר אריה ניר,
מיד לאחר ההקלטה, ביקש את תגובתו
על כל פרט ופרט בהאשמותיהן. תגובתו
של ניר שודרה במלואה באותה כתבה.
ניר לא הזמין את הכתב לראות את הנעשה
בכלא אשקלון. ניר אף לא הכחיש
את דברי הנשים. הוא לא אמר שהן
משקרות. הוא אפילו אימת כמה מסיפוריהן.
הפתעה
כשכם. מה שהפתיע ביותר
היתה תגובת נשות שכם עצמן על השידור.
הן לא האמינו למראה עיניהן. הן
היו בטוחות שהשידור ייצא מסורס ומעוות.
לפני ההקלטה טען ראש־עיריית
שכם במפורש :״כל פעם שמקליטים אותנו
לטלוויזיה חותכים אחר־כך את דב

ומי
שכבר חזר, מתכנן
נסיעתו הבאה.
הפאטנט אינו כמובן פא-
טנט בלעדי של הטלוויזיה,
הוא נוגע לכל רשות-השידור,
שאנשיה מתרוצצים כאחוזי
קד ח ת בין ועידה לוועידה ה נערכות
בכל קצווי תבל.
איש לא בא לכפור בזכותם
של מומחי הטלוויזיה הישר אלית
להשתלם. בוודאי שהם
יכולים להוסיף הרבה ליידע
שלהם בביקורי הם ב ת חנו ת ובעלות טלוויזיה ו תי קו ת
מסורת. צייד להזכיר להם
רק דבר אחד: לה שתלמות
יוצאים אחרי שכבר יודעים.
כדי לדעת צריך ללמוד. ואת
הלימודים לא רק אפשר,
אלא צייד לעשות בארץ. קו דם
שילמדו אין לעשות טל וויזיה
— אחר״כן אפשר יה יה
לדבר גם על השתלמות.

רינו על ידי עריכה ומסלפים אותם״.
תחילה סרבו הנשים לדבר בפני המצל מות
הישראליות, עמדו עם דמעות בעיניים
וסגדו את פיותיהן.
אחרי השידור הגיבה מנהיגת ארגון
הנשים השכמי, הידועה בקיצוניותה, אג־דהליד
חאג׳י :״לא האמנו שישמיעו או תנו
ככה בישראל. השירות שעשיתם ל מדינת
ישראל היה יותר מכל שירות של
חייל ישראלי כל שהוא בעיר״.

תדריך
* סרט השכוע (יום ד׳ ,20/10
— )20.35 ברלין אקספרס — סרט ריגול
ומתח על קבוצה הנלחמת בנאצים קנאיים,
המבקשים למנוע את איחודה של גרמניה.
בהשתתפות רוברט ריאן.
• אמני עין־הוד (יוס ה׳ ,21/10
— )20.20 סרטה של בלה ברעם על ה-
אמנים מרסל יאנקו -מייסד תנועת הדאדא
(שילוב האמנות בחיים) ומשה מוקדי מוסיקאי
וצייד. מפיק דוד גולדשטיין.

חוה אלכרשטיין
• טוב ערב
• ערב טוכ (יוס ו׳ )20.30 ,22/10
— חוה אלברשטיין, בקטעים מתוך תוכניתה
האחרונה. במאי — אילן אלדד.
• סרט קולנוע (יום ר ,22/10
— )21.30 הדרן לפי שלושה סיפורים
של ומרטט מוהם: הנמלה והתרגול,
הפלגת חורף וג׳יגולו וג׳יגולט. משתתפים:
גלניס ג׳ונם, קיי וולש וניגל פאטריק.
• קונצרטינה (יום ב׳ )20.20 ,25/10
— מארח שמואל שי. בין המשתתפים:
הזמר סם אנטוני, אילנה רובינה וצמד
דרוס. במאי־מפיק — יוסי צמח.
$מישדר מיוחד (יום ב׳ ,25/10
— )21.00 רוחות — מחזהו הנודע של
היינריד איבסן על צביעות וחטאי אבות.

״שושנה אמרה
שחנה אמרה
שאת א מר ת
שכדאי לי לנ סו ת
אתטמ פוני טמפקס.
״למה ן

חוג ישן וגדול, אשר
זמן רג העיק עליך,
ייעלם השבוע. אותו
נושה, שבעגר ידע
להיות פה תוקפני,
יוותר לך עליו במפלן
תיע.
דבר זה ייתן
111 11
מישנה מרץ, ויסייע לן
: 1 21מ רס ־
להגשים את שאיפתך
1 20נ אפ רי ל
העיקרית בעתיד ה־ —
קרוב ביותר. יחד עם
זאת, גם חיי האהבה שלך, עם בת״זוגך
הקבועה, יפרחו ויגיעו לשיאים חדשים.
משימות שיוטלו עליך במיסגרת חוג חברי,
או במיסגרת מילואים יעיקו עליך במקצת.

אחרי שנה רצופה אכזבות
ומרורים, סוף־סוף
זה הגיע: תוך שבועיים
אתה מועלה בדרגה,
וזוכה לשכר ויחס בהתאם.
אם רק תיזהר
מלהפוך ל״עבד כי ימלוך״
— כי אז ודאי
^וין.ו^ *8שהעלייה בדרגה הבאה
* 133532 תהיה הרבה יותר קרובה,
ובעלת אפקט הרבה
יותר משכנע. שיחת טלפון שקיימת בשבוע
שעבר עם מישהו מעיר אחרת, תישא פרי
בשבוע הבא. כדי שלפרייהיה ערך ממשי,
עליך לקום כבר עתה, לפתוח בפעולה.

״כן, אני יודעת שהם לשימוש
פנימי, אך מעולם לא
ח שבתי על הרעיון שהם
״ אינ ם־נ ר אי ם״ .הי, זאת
או מרת שאני יכולה
ללבוש א ת כל בגדי ללא חשש.
אפילו בגד־ים.
״ א ת או מרת שאני יכולה
אפילו ל שחות ממ ש י
ומהש או מרי ם שאסור
להרטיב א ת השיער
זה סתם מע שיה של סב ת א,
אה י

צורת הדיבור הברורה
והמרשימה שלך בימים
אלה, תזכה אותך ביתרון
ובכושר לשכנע אחרים
לרעיונותיו הבאים
עכשיו לידי ביטוי מעשי,
בתנאי שאתה מאמין
בהם בלב שלם.
ידידה ממזל תאומים
21 בבואי -
שתפגוש עשויה להיות
20 ביוני
לך אשת שיחה מעניינת•
אתה עלול להיסחף בשיחותיך על
דת ומוסר וליצור בה את הרושם של
מטיף דתי, המנסה לחנך את כל
לערכים נעלים. אותו הסובבים
זהו הזמן להיערכות לקראת העתיד.

״אלף תודות, רותי,
שסיפרת לי איך זה ב דיו ק .״

ככוח־ההרגל — כן כוח־האהבה:
שניהם מושכים
אותך לפסים בהם
התרגלת ללכת, בעבר,
גם שעה ששברת את
הראש בנתיבות הללו
עצמם. במילים אחרות :
אתה עלול להיכנס לאהבה
בלתי־נוחה, בל־תי־פורייה,
מתסכלת —
.ולהיכנס אליה עם הראש
והרגליים. זיכרי שהאיש שנפגש
בדרכך אינו כפי שאת רואה אותו
אם את בכלל מסו—
זאת אומרת,
גלת לחשוב. לבשי כחול או ירוק.

נשוה

להשיג בבתי מרקחת 1בתם ר 1קי 1ת
מובחרות. הם עווינוח בקבלת דוגם אזת
וחוסר הסברתי •שלחו 54 אג־ בבולי
רואר אל היבואגים אינווסט־אימפקס
בובם, תליאביב, רחוב ירמיהו 38

לא אגיד לן להשוויץ,
אבל קצת פירסומת לא עצמית צנועה
תזיק בכלל למעמדך.
ואומנם, השבוע הוא
המתאים ביותר לעסוק
בעמדתן הציבורית
או ביחסיך עם
הסביבה, בן־אריה, בצורת
מיכתב, מיסמן
או רכילות המגיעה
מהרחוב. אי״אפשר להימנע מזה וכן אין
להתעלם מזה: אבל מאידן גיסא, מסוכן
ונדי- שקולה היי
להגיב בזעם.
בת־לב. אל תרבי לצאת ביחידות.

מאזנ״ס

זה שבוע נהדר לבנות עקרב הגמישות,
המסוגלות להתאים את עצמן למצב
״ חדש יותר מבנות מזלות
אחרים. היתר —
מוטב להן לא לקפוא
על שמריהן, ולהתקדם
באיטיות בשטח בלתי-
מוכר. היזהר ! הימים
א׳ ,ב׳ ,ג׳ — מסוכנים.
הצרות הצרורות שעניין לעורר פעוט עשוי
( 031357 באמת לא צריכות לבוא.
עם תדע להסתדר.

עקת

הגרעון הכספי לא מוצא השבוע פיתרון.
בכלל, יהיה זה שבוע איטי, חסר־קצב,
וקצת משעמם. זה לטובה:
נצל אותו לאגירת
כוח לקראת הבאות,
מאחר והחודש ידרוש
את כל כושר הניתוח
האינטלקטואלי שלך, בתוספת
למידה לא מבוטלת
של אומץ־לב. עד
כמה שתוכל, התרחק
מאלימות והתרכז בצד >!5x19531
העיוני של החיים. בת
קשת: אהבה גדולה — תתחיל בסוף שבוע
זה להאיר את דרכך. זהו תחילת האושר.

קשת

כוכב מארס, שהוא כוכב
האנרגיה, משפיע
ביותר על פעילותך,
לחיוב או לשלילה.
משהו, שיש בו שמץ
של הרפתקנות, מתעורר
בך, ולכן מוטב אולי.
שתרסן את עצמך, אם
ברצונך להטות את
אפיק הפעילות שלך
לכיוון קונסטרוקטיבי.
אתם עלולים למצוא את עצמכם מעורבים
בסצינה של קינאה. תצטרך להקריב משהו
כדי לזכות ביחס הנראה לך חיוני ביותר
לשיווי המשקל הנפשי שלך, המתעורר כתוצאה
מהפעילות הרבה שלקחת בה חלק.

״רופא פי תח או תםי ובכן,
הו א וד אי ב קי א בזה.
ברצון רב אפטרמהתח בו שו ת
העבות ה א לה. בפעם הבאה.
אנ סהאתטמ פוני טמפקס.

יום א׳ הוא יום של התנגשויות ובעיות
כספיות. הקפד, איפוא, לא לקבל בו כל
החלטה מרחיקת־לכת
ולא להסתבך. בכלל,
נסה לנצל את השבועיים
הבאים לריכוז מחדש,
לעבודה שוטפת, ולחידוש
קשריו עם האהובים
עליך. בת־מאזניים:
אל תזניחי אותו. גם
לאחרים יש בעיות.
לבשי בגדים בצבע לבן.

במרחב הפידאיון
איך להשתחרר
ממנהיג השיחרור!
תחילה האשימו את הסוכנים הישראליים.
לאחר מכן את סוכני ירדן. אך
בהדרגה הסתננה האמת המרה החוצה:
מייסד ומנהיג אירגון פתח כמעט נהרג
על-ידי אנשיו שלו עצמו.
יאסר עראפאת ניצל במיקרה — מפני
שלא ישב במכונית הראשונה של השיירה,
שחזרה מסיור בריכוזי פתח בקו הגולן.
כאשר נדמו קולות הנפץ, צצו השאלות:
מ י רצה להרוג זלמה רצו להרוג?
כמו אצ״ל ולח ״י. אבא-עמאר, כפי
שנקרא עראפאת בפי אנשיו, החזיק מע מד
רק בקושי אחרי מלחמת־האחים הרצחנית
בספטמבר ,1970 בה הובסו הפי־דאיון
על־ידי צבא המלך חוסיין.
אנשיו, אחוזי השינאה ותאוות־הנקם,
רצו להמשיך במלחמה. עראפאת, שהוא
איש פוליטי שקול יותר, הבין שאין אפ שרות
לעמוד נגד כל העולם. הוא נכנע
ללחץ שליטי ערב, חתם על ההסכמים עם
חוסיין, בחסות נאצר, שמת למחרת היום.
אנשיו לא הסכימו עם שיקוליו הזהירים.
רבים מהם עברו מתוך יאוש לחזית
העממית של ג׳ורג׳ חבש. החלה זרימה
שהזכירה את זו שהיתר. בארץ־ישראל,
כאשר אנשי ההגנה החלו עוברים לאצ״ל
ולח״י.
הנשירה גברה כאשר חוקם אירגון חדש
בשם ״התנועה הסוציאליסטית״ ,שכללה
את החזית העממית לשיחרור פלסטין על
שני פלגיה, יחד עם יסודות קומוניסטיים,
אנשי ״חזית המאבק״ ואחרים.
קל יותר להרוג. כמה מאנשי פתח,
החליטו שלא לפרוש מאירגונם, אלא להי־פך:
להדיח את עראפאת. הם שיתפו פעולה
עם אנשי ״צבא השיחרור הפלסטיני״,

העולם נראה השבוע, יותר מתמיד, כ-
שטוח ולא עגול: כאילו ושום דבר לא
יכול להשתנות. זוהי
טעות. כל מה שחסר
לן זה היכרויות חדשות,
או עצתם של
לידידים ותיקים אשר
זנחת, כי הם הרפתקנים
מדי לטעמך.
! עיסקה טובה תסתיים
במסיבה, בימי שבת או
21בדצמבר -
( ראשון הבאים. בכלל,
הרבה במסיבות: הן
פותחות בפנין דלתות. אל תאכל במסעדות.

נזי

לא. הדרך הנכונה אינה להגיד את הכל
בפרצוף. אף לא ל־מקורבות
אליך ביותר.
עם חברות את חייבת
לנהוג בדיפלומאטיה.
על אף שזה שנוא על
בני־דלי, שינאת־מוות.
גס עם זרים: בייחוד
הבוסים והמספקיס עבו20
בינו א ר -
דות, חייבים להבין ל18
בפברואר
רוחך, ולעדנת־חושייך,
אבל את צריכה להבינם.

האמריקאית אומרת
אפילו האימרה
״עסקים לפניתענוג״ .לכן הגיע הזמן
שתבין, בן דגים כי לא
תוכל להמשיך עוד זמן
רב במישחק הכפול.
עליך להכריע, לכאן או
^ 0לכאן: או שתבחר בעסקים,
או בתענוגות.
רק כדאי שתעשה זאת
עוד בימים הקרובים.
אחרת אתה עלול להי19
בפברואר
קלע למצב לא נעים.
20במרס
צבע לבן הוא ציבען.

רמטכ״ל אל־בודיירי
עראפאת יושב על פצצה
שהוא צבא סדיר, הכפוף גם הוא לערא-
פאת, בתפקידו כראש ״האירגון לשיחרור
פלסטין״ ,הגוף הפוליטי של הפידאיון.
בין הקושרים היה כנראה הרמטכ״ל של
צבא-השיחרור, עבד־אל־ראזק אל-יחיא
וסגנו, עוסמאן חדאד. חם חששו להדיח
את עראפאת בגלוי, מכיוון שלא רצו להם־
תכסך עם המדינות הערביות המתקדמות,
התומכות בו. לכן החליטו ללכת בדרך
הקלה: להרוג את המנהיג.
את ההתנקשות ביצע מפקד מחנה צבא-
השיחרור בדרום סוריה, חוסיין והבה. הוא
ידוע כתומך ברמטכ״ל צבא־השיחרור, והדבר
הביא להדחתו, יחד עם 29 קצינים.
חייל של קאוקג׳י. הרמטכ״ל החדש
הוא צעיר שנולד לפני 40 שנה בירוש־העולם
הזה ו178

לים, שלחם בשורות צבא־השיחרור של
פאתי אל־קאוקג׳י במלחמת־העצמאות.
מצבאח אל־בודיירי שרת לאחר מכן בצבא
הסורי, הורחק משם אחרי האיחוד ד!מצ*
רי־סורי, למד מישפטים במיכללת חלב.
אחרי שסיים את לימודו ב־ ,1964 חזר
אל־בודיירי לצבא הסורי, פיקד על היחי דות
הפלסטיניות, השתתף במלחמת ששת
הימים בצד הסורי, שימש לאחר מכן כמדריך
בבית־הספר הסורי לפיקוד ומטה.
כרמטכ״ל, אין אל־בודיירי יכול להיות
אופטימי. המיבנה הפוליטי של הפידאיון
מעורער, צבא־השיחרור נטול עצמאות
אמיתית ואינו מופעל. בירדן חוסלו הפי-
דאיון, ויאסר עראפאת, האיש שמינה אותו,
יושב על פצצת־זמן.
עיראק הקול קול המהפכה
והידיים ידי אילי הנפט
המילים הן מילים, והמציאות היא מצי אות.
כך זה בארצות רבות, וכך זה במיוחד
בעיראק.
המילים הן מהפכניות וסוציאליסטיות.
אך בשבועות האחרונים השתעבדה עיראק
יותר מתמיד לחברות־הנפט האימפריאליסטיות.
גיכור
התליות. מישטרו של הנשיא
מוחמד חסן אל־בקר, גיבור תליות בג־

בשביל מישטר סוציאליסטי מתקדם, המדבר
השכם והערב על מהפכה ועל מל-
חמת־שיחרור — זהו מצב די מביש, כש הוא
תלוי כל כולו בכסף אימפריאליסטי.
עיתוני קאהיר שמחו להבליט עובדה זו
לעולם הערבי כולו.

איזה מיספר
חזק יותר!
הערבים נבדלים מעמי אירופה לא רק
בכתיב שלהם, כמו הישראלים, אלא גם
בצורת המיספרים שלהם. וזה די משונה.
כי הספרות האירופיות קרויות ״ספרות
ערביות״ — למרות שהערבים עצמם אינם
משתמשים בהן.
החודש קם אדם אחד והכריז מלחמה
על מצב בלתי־טבעי זה. זה קרה בעיראק,
אבל האיש אינו עיראקי. הוא שגריר מא-
רוקו בארץ הנהריים, עבד־אל־האדי אל-
חאזי.
הוא הרצה בטלוויזיה העיראקית במשך
50 דקות על הנושא. הוא דרש כי מדי נות
המזרח הערבי יאמצו לעצמן את
הספרות האירופיות, המקובלות מזמן במדינות
המערב הערבי, בצפון־אפריקה.
זה לא יפגע באופי הערבי, טען השגריר.
כי אין זה שינוי, אלא תיקון, וחזרת
המצב לקדמותו .״אנו מחזירים לעצמנו
את המיספרים שלנו״ ,קרא השגריר בהתלהבות
,״ואנו גאים שנתנו לעולם את
המיספרים שהוא משתמש בו !״
״בוגדת .״.הדרישה עצמה הועלתה בפעם
הראשונה לפני דור על־ידי ״מפלגת
הסורים הלאומיים״ של אנתון סעדה * .היא
לא רק הטיסה לאימוץ הספרות האירופיות,
אלא גם התחילה להשתמש בהם בעתוניה,
כונתה בשל כך כ״בוגדת״.
לא ברור אם יש כיום סיכויים למאבק
זה. אך ברור כי הספרות האירופיות נולדו
בהודו, הועברו בימי הביניים באמצעות
הערבים לאירופה, שהשתמשה עד אז בשיטה
הרומאית של ספרות־אותיות** .
1לובומון פאירוז
בשם הלאומיות, שירי !

שושנה דמארי הערכית איך שולטים הציונים בארצות־הברית?
יש להם כמה כלי-נשק סודיים. אבל הכי
יעיל מכולם זה הלהקות והזמריות והרק דניות
הישראליות, המציפות את היבשת
האמריקאית.
ומול סוללה מרוכזת זו, עומד העולם
הערבי חסר־אונים וללא־ישע.
כך זה היה עד היום. ולא עוד.
דפקה גגב הורה. כי מול שושנה
דמארי וחברותיה, מתייצבת עכשיו אוייבת
רבת־עוצמה: הזמרת הלבנונית הפופול רית
פאירוז, שהוזמנה באופן בהול לאמ ריקה.

את פאירוז,״ כתב לה צעיר ערבי
מארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות ,״עם
להקת הריקוד שלך יכולה לעמוד מול
ההופעות של הלהקות הציוניות. דעי לך
שיש ללהקות אלה השפעה עצומה. לכן,
בשם הלאומיות שלי, הנני מבקשך לבוא !״
מי יכול לעמוד מול הזמנה כזו ן בוודאי
לא פאירוז, שהיא לאומית למהדרין .״החלטתי
להוכיח לאמריקאים שגם לערבים
יש כישרון בשטח זה,״ הכריזה בגאווה
באוזני עתונאים .״אני שרה רק בערבית,
והלהקה שלי תגיש הופעות של דבקות
ערביות, וכל מיני ריקודים עממיים ערביים
אחרים.״
את הסיור יממן אירגון האמנות הערבית,
לרגל המטרה הלאומית של הנסיעה. הוא
ייפתח באולם קארנגי המפורסם בניו־יורק,
יעבור על פני היבשת. ההכנסות הן
קודש למאבק נגד התעמולה הציונית.
המנגנון הציוני יצטרך להתכונן למכה
זו. כי פאירוז שרה בעיקר על גורל הפליטים
הערביים, ועל ירושלים העתיקה
הערבית.

דאד, עומד על כרעי תרנגולת. כפי שדיווח
לאחרונה בעתון מצרי עסקן עיראקי,
ששוחרר זה עתה מהכלא, היו כמה
נסיונות־הפיכה נגד אל־בקר. הנסיון האח רון
היה לפני כחודשיים. אל־בקר נפצע,
ו 45-קצינים בכירים הורחקו מן הצבא.
ביניהם: מפקד חיל־האוויר, שנחשד כשותף
לקשר. אלפי אנשים ממתנגדי ה-
מישטר נעצרו.
המישטר הוא של מפלגת אל־בעת (״התחייה״)
.אולם הוא שייך לפלג אחד של
מפלגה רבת־פלגים זו, העויין פלג אחר
השולט בדמשק, וגם כמה פלגים עיראקיים.
בין העצורים, אנשי אל־בעת רבים.
כדי לחזק את עצמו, ניסה הפלג השליט
לנהל דו־שיח עם ״החזית הלאומית״ —
גוף שהוקם על-ידי שאר המפלגות, וביניהם
חסידי מצריים. הדו-שיח נכשל, והשותפים
נעצרו.
רכישת הכן. לאחר מכן ניסה הפלג
השליט לבוא בדברים עם הקומוניסטים
העיראקיים, ששרדו אחרי השחיטה הגדולה
שאותה ערכו בהם אנשי אל־בעת
בשעתו. שוגרה גם משלחת למוסקבה.
אבל הנסיון נכשל.
נשאר רק כוח פוליטי אחד במדינה.
שהפלג השליט יכול היה להידבר עמו.
זוהי המפלגה הדמוקרטית של כורדיסתאן
— המפלגה המנהלת את מלחמת־השיחרור
הכורדית בצפון.
שליטי בגדאד ניסו לפלג מפלגה זו,
רכשו כמה מנהיגים, ביניהם עבדאללה
— בנו הבכור של המנהיג הכורדי האגדתי,
מוסטפה מולא אל־ברזאני.
אל־בקר ניסה להתפשר עם הכורדים,
על־ידי הבטחה נוספת להעניק להם אוטונומיה.
אולם נראה כי נסיון זה אינו * מפלגה זו, בעלת גוון פאשימטי, הטימצליח.
שוב יש אווירה של כוננות בחבל
פה לקיום ״אומה סורית״ (הכוללת את
הכורדים, והם מתכוננים לחידוש המלחמה.
לבנון וארץ־ישראל) ,ושיגשגה בעיקר בלמצכ
מכיש. בינתיים נתערער המצב
בנון. היא הוצאה מחוץ לחוק, וסעדה עצהכלכלי.
ההצלה היחידה באה דווקא מידי
מה נרצח בפקודת השלטונות הסוריים.
הבוסים של חברת הנפט העיראקית, השיי כים
לבריטים. אלה העניקו לממשלה מע ** כאשר אימצו הערבים לעצמם את השיטה
ההודית, הם פיתחו צורה אחרת של
נק של 80 מיליון לירות שטרלינג, והלהספרות
(בערבית 5דומה לאפס האירופי,
וואה בסך 30 מיליון — בסך הכל למעלה
ואילו נקודה בערבית היא האפס).
ממיליארד ל״י.

יעניק לך הרגש ת ר ענ מתבמשך כל היום
שלושה סוגים לבחירתך:
׳וומם פזזפזז • 503 11ו 8ז • ז ז 10 50ו*ז

שבועון החדשות הישראלי
י׳ * העולםהזה ״ ,
המערבת והמינהלח: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
חא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס *הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אברהם:
.,היא ותד מו
טובה בשבילי!״

לחיים משלי״!

הבוקר. סמדר הרגישה מוזנחת. הרגשה
זו לא נעלמה גם לאחר הולדת הבת —
כאשר חזרה למישקלה ולעבודתה הקודמים.
״הצרה של אברהם היא, שהוא נמשך
אחרי החברים שלו,״ אומרת סמדר .״לא
הרגשתי שאנחנו נשואים. בלילה הוא
עבד — ובבוקר, מייד לאחר שהתעורר —
יצא מן הבית. הוא בא הביתה רק בשביל
להתרחץ ולישון כמה שעות. נכון שהוא
רצה תמיד שאבוא איתו למאנד׳יס. אבל
איזה מין חיים הס אלה בשביל אשה?
אף פעם לא יכולנו לצאת לסרט ביחד!
לבקר חברים, או אפילו סתם לשבת בערב
בבית.

ך יו ארץ הזאת אין הרבה סודות.
״ כל אחד, או לפחות — כל אחד מיוש בי
בתי־הקפה שבין פרישמן לגיורדון —
יודע ש״לא הכל הולך חלק״ בין סמדר
דרור ובעלה — אברהם ארביב.
גם אני ידעתי על כך.
כבר לפני כחודשיים, כאשר פגשתי את
אברהם במקום־עבודתו הקבוע — מאחורי
הבר של הפיאנו־בר — ושאלתי אותו
לשלום אשתו, הבנתי שהעניינים בין בני
הזוג הצעיר אינם כשורה .״סמדר היא
בחורה נהדרת,״ אמר לי אברהם אז .״ואני
אוהב אותה יותר מכל בחורה אחרת בעולם.
אני חושב שתמיד אוהב אותה. אבל
אני פשוט לא יכול יותר. חיי הנישואין
לא נוצרו עבורי. יש 1לנו בית נפלאה
— ואני יממש משוגע עליה. אבל אפילו
היא לא יכולה לשניות את האופי שלי.
אני מצטער על סמדר — היא פשוט
יותר מדי טובה בשבילי.״
וכאשר בעל טוען ש״אשתי היא יותר
מדי טובה בשבילי״ — זה סימן שהריברם

אי־אפשר
בלי החבר׳ה
ן * יתה לנו דווקא תקופה אחת טובה:
י *ו !כאשר מאנד׳ים נשרף. לאברהם יש
מיקצוע, חוץ מבר־מן: הוא קבלן שיפוצים.
באותה תקופה הוא עבד במיקצועו. הכל

!,ווו חבו-

אני?

שבהן הצליחה סמדר להתגבר על יריבות
בעלות משקל כבד כמו ברכה נאמן —
הם התחתנו.
סמדר היתד. מאושרת. עבורה מושגים
כמו, ביית, /מישפחה׳ האהבה׳ — היוו
את כל מה שרצתה להשיג בחיים. משים
כד גם לא היססה הרבה ונכנסה להריון
מייד לאחר החתונה. וכך שירת הדוגמנות
באמצע נפסקה.
כבד באותו זמן התחיל המשבר יבין שני
בני הזוג. אברהם — בסיסגרת עבודתו
כביר־מן במאנד׳יס — נעדר בכל לילה
מן הבית, הגיע רק בשעות המוקדמות של

היה מושלם: ראיתי שהוא מסוגל להרוויח
יפה גם בלי הבר. חוץ מזה — היינו הרבה
ביחד, כמו כל זוג נורמלי. טיילנו ביחד
עם הילדה. ראינו סרטים, וחברים, ולא
יצאנו הרבה מן הבית. היה לנו סוב
גם בלי לראות את כולם ערב־ערב.
״אבל כאשר נפתח הפיאנו־בר הכל נגמר:
אברהם פשוט לא מסוגל להגיד, לא׳
לרפי שאולי, ולכל. שאר החברים שלו.
התחננתי בפניו עוד לפני שהתחתנו, ש יעזוב
את העבודה הזאת. והוא הבטיח לי
שיעשה זאת. היה לו כבר די מסוג החיים
האלה — אחרי הכל, הוא כבר שימונה
שנים עומד מאחורי הבאר !

^ ] 1״ אברהם, כפי שהוא נראה כימעט מדי ערב, במשך שמונה השנים האח־רונות.
חברת אנשים, ובמיוחד חברתם של רפי שאולי, אחיו טדי וחבריהם

— קוסמים לו יותר מן האווירה המשפחתית בחברת אשתו היפהפיה ובתו.
במכונית הנישואין שלהם — נתפס זזזק
מאוד.
וכאשר מדובר בזוג כמו סמדר ואברהם
— עובדה זו די מפתיעה.
מפני שהרומן שלהם, למרות העליות והירידות
הקיימות בחיי כל זוג י -התנהל
תמיד בהילוך מאוד גבוה.

הדיון מייד
^ לאחר החתוגה
ך* אשר הוא ׳התחיל -לפני כחמש
^ שנים — הפכו סמדר ואברהם מייד

לאחד הזוגות הפופולאריים והמחברים
ביותר בתל־אביב.
סמדר היתה אז בת — 18 ובשיא
הצלחתה. יופיה האכסוטי הנדיר הפך אותה
בן לילה לדוגמנית צמרת — ושי,מש כאחד
היעחם החביבים ביותר על ציידי החתיכות
והדון־זץ אנים הוותיקים של תל־אביב.
גם לאברהם לא היה חסר כלום: כמו
סמדר — הוא היה יפה, דוגמן צמרת,
ומוקף בהערצתן של חתיכות תל-אביב.
כאשר הם התחילו לצאת — השאירו
סמדר ואברהם מאחוריהם כמה וכמה לבבות
שבורים — משני המינים.
לאחר שלוש וחצי שנים של חברות —

סמדר, בחלוק בית ורחוקה מזוהר הדוגמנות — מחייכת באושר: עבורה,

שיא השאיפות נמצא בתוך כתלי ביתה, בחברת בעלה ובתה הקטנה. חיי־

הלילה הנצחיים, הנכפים עליה ע״י עבודתו של בעלה, אינם מתאימים למושגיה על נישואין.

״הצרה היא שאברהם חושב שבלי, להיות
בהברה׳ הוא לא שווה כלום. זה נראה
לו לא בסטייל לעשות רמונטים. ככד— ,
כשהוא יחד עם רפי וטדי וכל השאר,
הוא ׳מרגיש את עצמו במעמד גבוה. בגלל
זה — הוא לא עוזב את הבר. הוא נמשך
אחרי כל הזוהר המזוייף הזה — ומשאיר
אותי בצד.

גט! לא רוצה
לשמוע!
** ;מה פעמים — במשך תקופת הני-
* ₪שואין הקצרה שלהם — עזב אברהם
את הבית, ועבר לגור בווילה של רפי
שאולי באפקה. בפעם האחרונה הוא עשה
זאת לפני חודשיים.
ובפעם זו — החליטה סמדר להסיק את
המסקנות עד הסוף.
״אני אשד — ,ויש לי זכות לחיים המגי עים
לכל אשד מסבירה סמדר .״התחלתי
לצאת למסיבות בחברת ידידים, ודרשתי
מאברהם גט.״
אברהם אפילו לא רצה לשמוע על זה.

דים טובים!״ אברהם יודע על הקשרים
בינינו — ולכן, בכל פעם שהוא מנסה
לבלוש אחרי — הוא מחפש את אלי!״

הוא איים
להרוג אותי!,,
ך* ך הו אעשה גם בשבוע האחרון.
^ סיפרו לו שסמדר נראתה יחד עם אלי
שר, והוא החליט לפעול.
״אברהם איים שהוא יהרוג אותי אם
לא אעזוב את אשתו !״ אמר לי אלי, כאשר
פגשתי אותו באחת המסיבות .״מאז שמעתי
את זה — אני פוחד לצאת מן הבית. אני
בחור די חזק — אבל אברהם הוא בריון
רציני. בגלל זה אני מחזיק את מכס כשיו־מר־ראש.
יש לו חגורה שחורה בג׳ודיו,
והגובה שלו הוא יותר ממטר תשעים.
בלעדיו — אני לא מעיז לזוז צעד אחד
ברחוב.״
גם ביום השישי האחרון הגיע אלי
למסיבה שנערעכה אצל אפי הקטנה, כש־מכס
נמצא לצידו. לצידו השני נמצאה,
סמדר.
אברהם — שהגיעה אליו אינפורמציה
על מקום ד,ימצאה של אשתו — מיהר
לשם. ואז קרה הדבר שמפניו חששו סמדר
ואלי כל הזמן:
אברהם הגיע למסיבה. כמובן — במטרה
למצוא את אלי.
מי יודע מה היה קורה שם באותו ערב
אילולא אלי נעדר בדיוק באותם רגעים
מן המסיבה: הוא פשוט היה רעב, וירד
לקנות לעצמו סטייק.
סמדר אמרה שלום לאברהם — והמשיכה
לרקוד — כאילו לא קרה כלום.

חמש שגיס
סבלתי
ך ינתיים ירדה מישלחת של חברים
4טובים למטה — במטרה לקדם את
פניו של אלי ולהזהיר אותו מפני הסכנה.
אלי, שקיבל את ההודעה, לא חזר יותר
למסיבה, וסמדר חזרה לביתה עם ידידה.
״שמחתי שלא היתה שם שערוריה,״ אומרת
סמדר .״אבל באופן כללי — המצב
נשאר המו שהיה. אני לא יודעת אם אני
עוד אוהבת את אברהם. אני לא רוצה
לחשוב על זה. אני פשוט מרגישה שעשיתי
את המכסימום למען הנישואין האלה. כ־ניראה
שאברהם באמת לא התבגר עדיין.
אני רוצה בגט. אברהם לא יכול להמשיך
להחזיק אותי במצב כזה, שבו הוא עושה
כל מה שמתחשק לו, ולי אסור לעשות
כלום.
״חמש שנים סבלתי את כל השיגעונות
שלו. אני חושבת שזה מספיק. עכשיו אני
רוצה רק דבר אחד: שיעזוב אותי בשקט,
ויתן לי לחיות את החיים שלי.״

ודוגמנית

סמדר — בתור
דוגמנית־צילום ליד
סל של אשת־לוט בערד. גופה החטוב
האכסונוייס הפכו אותה לאחת
׳ניה
דוגמניות המצליחות ביותר בישראל.
״הוא רוצה גם לאכול את העוגה —
סמדר
גם לשמור עליה !״ מתמרמרת

בקשר לגט — אין לה הרבה מה לעשות.
אבל במה שנוגע לבילויים ולחיים פריים
— החליטה סמדר לפעול לפי הבתה
— בלי להתחשב בדרישתו של הבעל
חי מחוץ לבית.
היא התחילה לצאת למסיבות בחברתו
ול בחור צעיר בשם אלי שר. גם אלי שר
כמוה וכמו אברהם — הוא יפהפה,וגמן מצליח. מלבד זאת — הוא בוגר
צלאל ועובד כגרפיקאי.
״אני מכירה אותו כבד הרבה שנים —
יד לפני אברהם,״ מספרת סמדר. הוא
זור עליז ושופע חיים — ולכן, באופן טב־בכל
פעם שרבתי עם אברהם הוא
יליח קצת להוציא אותי מהדפרסיות.
חנו לא זוג מאוהבים — אלא סתם ידי־

) 1 ^ 11 סמדר — בתנוחה בה היא
י י \ ז ס אוהבת למצוא עצמה: ליד
עריסתה של בתה, בדירתם שברח׳ דיזנגוף.

במדינה סינ׳י פעמוניס בארבע בבוקר
האמריקאי במכנסיים הקצרים, בעל המצלמות,
כשלראשו כובע־טמבל כחול,
עמד מאחורי שער מינזר סנטה־קתדינד״
וביקש בזעם לצאת החוצה.
משרתי המינזר, בדויים משבט ג׳יבליה,
עמדו מהצד וצחקו בכל פה. בתנועות
ידיים, תוך הצבעה על השעון, ניסו להסביר
לתייר שאין לו כל סיכוי לצאת.
אחרי דקות ספורות הסביר לו סטודנט,
המתגורר במקום, שאין לו כל תקווה לצאת
מהמינזר עד השעה ,3.30 כאשר
הנזירים יסיימו את מנוחתם ותפילתם.
התייר לא יכול היה להבין זאת .״אי-
אפשר לכלוא אותי כאן!״ זעם.
״אפילו יבוא משה דיין, לא יפתחו
בשעה זו את השער,״ השיב בדווי.
איד מתנזרים ז־ האיש שהשמיע את
ההערה לא תאר לעצמו שכעבור יומיים
אומנם יגיע שר־ד,בטחון לביקור ספונ טאני׳
כשהוא גורר אחריו שובל של
צלמים, כדי להצטלם בחברתם של הנזירים
הפוטוגניים להפליא, בעלי השער
הארוך האסוף בפקעת.
דיין אינו יחידי. לאחרונה הפך המינזר,
השוכן בלב חצי האי סיני, ושיסודו בכנסיה
שנבנתה בפקודת המלכה הלנה•
אחרי ביקור בסביבה. שדה־ד,תעופה הקטן
שנחנך לפני מיספר חודשים, הביא את
חברת ׳נתיב לפתיחת קו קבוע לסיני.
אגד כלל את סנטה קתרינה בסיוריו ל סיני׳
למרות שהכביש הסלול למינזר העתיק
מסתיים כ־ 140ק״ם לפניו.
אך התיירים והישראלים הפוקדים אווזי׳
זהמדענים המתגוררים בין חומותיו,
לא הצליחו לשנות את מינהגיו בן מאות
השנים של המינזד. בארבע לפנות בוקר
מתעוררים הלנים בו, לקול פעמונים ה קוראים
לששת הנזירים לתפילה. אותה
שעה גם נפתח השער, ובפתחו מתייצ בים
הבדווים משבט ג׳בליה, המונה 1560
איש, והמשרת את המינזר.
בתום שעה מסתיימת התפילה, והנזי רים
מתפנים לארוחת-בוקר משותפת.
בשמונה מתחילים להגיע ראשוני המטיילים.
הם מתקבלים בחיוך מנומס, אך
בקרירות, על־ידי אחד מצעירי הנזירים,
שמתפקידו להדריך את המבקרים. אך
יותר מאשר בהדרכה חייבים הנזירים
לדאוג לשלמותו של המינזר. ידיהם של
המבקרים בכל׳ ואלמלא השמירה הקפד-
נית והחמורה, יתכן ובתום ארבע שנות
כיבוש ישראלי היה נראה כיום אחרת.
לא אחת מחליט מבקר ישראלי להיות
חברמן עם הנזירים, ושואל דרך אגב
כיצד הם מסוגלים להתנזר כל הזמן. פ־סיבות
אלו גם לא מוצגים לראווה אוספי
האיקונין המונה כ־ 200 מהעתיקים והיקרים
שבעולם.
כשרות מיל ישו. בשתים־עשרה ב-
צהריים נסגר השער. לא אחת קרה ש־מטיילים
הפסידו את מטוסם או רכבם,
היות ולא יצאו לשמע הפעמונים המהדהדים.
יעד שתיים בצהריים נחים הנזי־רים.
בשעה זו שוב מצלצלים הפעמונים,
והנזירים מתכנסים שוב בכנסיה, שמחצי-
תה מתחת לקרקע, לתפילה עד .15.30
בשעה זו מגיעים המבקרים, הלנים במקום׳
על מנת להעפיל לג׳בל מוסה. הם
מופתעים כאשר השער נסגר בשעה שש
בערב, למשך 10 שעות עד למחרת. ה־סיורים
המאורגנים זוכים לאכול בחדר-
אוכל כשר, המנוהל על ידי בדווים, ושעל
קירותייו תמונות של ישו הצלוב.
כעת משמש המינזר גם מרכזי לימודי
של האוניברסיטאות השונות בארץ. אין
חודש בלי שמגיעים לסנטה קתרינה חוק יי
0שונים, הבוחרים לערוך את מחק-
ריהם קרוב לנושא מחקרם ובשלווה אולימפית.
בימים
אלו שוהים בסנטר, קתרינה מ-
טעם הספדיה הלאומית שני צלמים, העוברים
על פני יותר ימ־ 3000 כתבי-יד
ומצלמים אותם. מחקר של התקופה ה־מיקראית
עורכת במקום בזמן זה גם מדע-
נית, ד״ר לתנ״ך מהאוניברסיטה ביחש-
אמו של הקיסר הנוצרי הראשון,
קונסטאנטין, שביקרה בירושלים בשנת
325 לספירה.

בבוסתן של המנזר שוהות שתי סטודנ טיות
לזואולוגיה של אוניברסיטת תל-
אביב, העורכות מחקר על הציפורים הנודדות
בסיני. זה חודשיים לא יצאו ה-
שתיים את המידבר.
רק לפני ימים ספורים נפרדה מהמינזר
משלחת של ארכיולוגים שערכה חקירות
באיזור.
ביקורים מלוכלכים. המינזר, כמובן,
איננו מעניק את שרותיו חינם אין
כסף. אך הנזירים משתדלים לעזור כמיטב
יכולתם לסטודנטים ולאנשי המדע,
המגיעים לסביבה.
הנזירים, מלבד האדמיניסטרטור של הם׳
מתגוררים באגף המיזרחי של המינזר.
לשם אין גישה לאיש. בחדרים קטנים
מרוהטים בצניעות. מיטות, שאילו הגיעו
לחנות לרהיטים עתיקים יכלו להימכר
בסכום אסטרונומי. בדווים מבשלים ל ששת
הנזירים ואחת לכמה זמן הם שוחטים
לעצמם כבש. בסביבות המנזר על
מעט האדמה החקלאית מגדלים עבורם
ירקות טריים.
גם חדרי המטיילים, שיש בהם הפרדה
בין המינים, מרוהטים בפשטות מי-
דבית. מיטה, כסא ושולחן. השמיכות והסדינים
פשוטים, אך נעימים למגע.
השוני שבין חלקי המינזר הפתוחים
והסגורים למבקרים בולט. המקום למבק רים
מלוכלך, למרות צבא הבדווים, המנסה
לנקות את הסביבה, אחרי כל ביקור,

מטיילים בפתח המינזר
לצאת? אי־אפשר !
אך ללא הצלחה. נראה שהנזירים השלימו
עם מכת המבקרים. הם משתדלים להימנע
מכל מגע עימם, שאיננו חיוני.
בשעה תשע בערב כבים לפתע האורות
בכל המינזר, עד למחרת היום. תיירים,
תיירים, אך מינזר כמינהגו נוהג.
השאלה שלא געגמה
יש שאלות הזוכות לתשובות. יש שאלות
שאינן זוכות לתשובה — אך חוסר-
התשובה הוא טוב מתשובה.
כך היה כאשר ריאיין מנחם ברש את
שר-הפנים ד״ר יוסף בורג.
שאלה ג ״האם היכרת את מר לנסקי
לפני בואו ארצה 1אומרים שקיבלת ממנו
תרומה בשביל מוסד כלשהו.״
ד״ר בורג 5״היכרתי את שמו של
לנסקי, אך לא היכרתי אותו. מעולם לא
ראיתיו ומעולם לא דיברתי איתו.״
תשובה זו עוברת בשתיקה על עיקר
השאלה: האם קיבל השר אי־פעם מלנסקי
תרומה למוסד כלשהו — למשל, של ה־מפד״ל.

¥1121X 1

העול

[ 1781

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לוז.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1781״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן! )2משורר עברי )12 .זוחל
איטי )14 .אומר )15 .שקט )16 .קידומת
שם הולנדי )17 .דל, אביון )18 .בויקוט.
)19 מונח בחשמל )21 .אדון )22 .ישראלי,
אשר אודות כוחותיו העל טבעיים שרויה
מחלוקת )23 .משתחווה )24 .עשר אל פים•
)25 כלי נשק )27 .מילת תנאי.
)28 מספרי החומש )30 .מרכז )31 .נזכר
לעיל (ר״ת) )33 .אמונה בכוח עליון.
)34 טעים לחיו )36 .עמוד מים)37 .
מספיק )38 .קוד, כתב סתרים )40 .ציביליזציה
)41 .יחידת זמן )43 .אליל כנעני.
)45 חסר תרבות )47 .אין, חלל)48 .
לבלר )50 .לא מקצועי )52 .כלי נגינה.
)53 דבר אחר )55 .סבל )57 .תנועה
רביזיוניסטית )58 .מוכשר )59 .מחזה מאת
גרסיה לודקה, שהוצג בזמנו ב״קאמרי״.
)61 מוץ, תבן )62 .עבר, קצה, כוון.
)64 עיר קדושה לאיסלם )65 .מבני נוח.
)66 בת קול )67 .שאינו נץ ואינו יונה.
)69 אח )70 .תבלין מזרחי )71 .כוכב קול
נוע
אמריקאי, שהפך
רחל 72 .לאום.
מאונך )1 :נשיא ישראלי )3 .כינוי
לסדרי משנה וגמרא )4 .מושבה בדרום
הארץ )5 .נמצא )6 .תבל )7 .קולב)9 .
אוניברסיטה צרפתית )10 .בית הציפור.
)11 מושבה בצפון הארץ )13 .מעשר המכות
)17 .פטפוט )20 .חודש עברי)21 .
פגם )24 .חודש קדוש לאיסלם )26 .בית
מחסה לעניים )29 .סופדת אמריקאית,
בעלת פרם פוליצר עבור ספרה ״תותחי
אוגוסט״ )32 .בית הבליעה בגרון החי.
)34 אחורי הצוואר )35 .נחש חונק, מצוי
באמריקה הדרומית )37 .חולי )39 .תבלין
חריף )42 .שגריר ארה״ב בארץ)44 .
פחד )46 .אציל )49 .גרוד, ניקוי)51 .
אחד השבטים )52 .מהר )53 .אבן קשה
מאד )54 .גיבורת ספר מפורסם של אמיל
זולא, הנושא את שמה )56 .מתפלא)57 .
גיא )60 .כסא נמול )63 .בחודש זה)65 .
חרב, נעזב )68 .פקודה )69 .חוט, פתיל.

131בפרסים

לבמאי

גרבוני • גנזי ₪ני ם
ארמנים •אקסטרונים

ואלה הקוראים אשר פתרונותיהם זיכו אותם בהגרלה בפרסי ספרים:
פרסי ת שבץ
פרסי, השבץ
תשכין מס* 69ד )1 : 1צבי ויצמן -
השבץ מם )1 : 1771 .יצחק זלץ -
ת.ד ,84 .רמת־גן )2 .ברכה שרף — שד׳ רח׳ מנדה ,4גבעתיים )2 .מיכה סקנטה
הרצל ,70 בית־הכרם, ירושלים )3 .אביבה — כפד־חיים, דואר נתניה )3 .נעמי פתיקינזברג
— רח׳ רידינג ,43 תל־אביב.
חה — קיבוץ דן, ד.נ. גליל־עליון.
ת שבץ מם )1 : 1770 .אבי אבידן
השבץ מס )1 : 1772 .יגאל תמיר
— פנימיית בויאר, בית־זגן, ירושלים — .רה׳ אמנון ותמר ,8טבעון )2 .קלרה
)2יאיר חסון — קיבוץ תל־יצחק, ד.נ. מלמד — רח׳ שיינקין ,52 גבעתיים)3 .
השרון התיכון )3 ,שולמית ענבר — רח׳ זהר ברגע — קיבוץ שמרת, ד.נ. אשרת.
עמק הברכה ,44 תל־אביב.
השבץ מם )1 : 1773 .הלל פוסק
ת שבץ מס )1 : 1771 .גבי וימן,
ד.צ ,1222 .צה״ל )2 .תמר ארז — רח׳ — רח׳ הירקון ,65 תל־אביב )2 .שדה
שרשרת ,35 אפקה, תל-אביב )3 .שולה פארו — מ.א ,2535003 .ד.צ ,1004 .צה״ל.
שפן — רח׳ רידינג ,52 רמת־אביב, ת״א )3 .ד״ר ם. עפר — כפר־ורבורג, דואר
קרית־מלאכי.
ת שבץ מס )1 : 1772 .ניסים פרחי
השבץ מס )1 : 1774 .חנוך בכרו
— ת.ד ,3233 .רמת־גן )2 .חמי ישראלה
— דח׳ קלויזנר ,10 בת־ים )3 .ניר בן — -ד.צ ,2203 .צה״ל )2 .ישראל אבני —
רח׳ צה״ל ,2בודים )3 .נאווי אברהם —
יעקב, שיכון צבא קבע, גדרה.
רח׳ טרומפלדור ,10 פרדם־כץ.
ת שבץ מם )1 : 1772 .אלשיך אליעה
שבץ מס )1 : 1775 .אמנון ערער
זר — שד׳ ירושלים ,46 יפו )2 .מלכה — רח׳ הרב קוק ,40 נתניה )2 .יצחק
הררי — ניר־יעם, ד.נ. חוף אשקלון )3 .שביב — רה׳ ירמיהו ,26 תל־אביב)3 .
יעקב ברנט — קרית־עשור ,520/3נהריה. יהושוע בן־יהושוע — שיכון צבא קבע
/ 1ב קרית-ים ״ב״.
ת שב ץ מס )1 : 1774 אלישבע אוה
שבץ מס )1 : 1776 .יוסי בחר— ,
רן — מושב ישע, ד.נ. הנגב )2 .נעמי
מעלה השואבה ,1דמת־גן )2 .אריה מור־רון
— רה׳ ארבע־ארצות ,6תל־אביב.
)3רבקה בן־שחר — רח׳ קק״ל ,23 בת גנישטרן — דח ׳ יצחק־שדה ,12/7אזור.
)3יהודה הרצקא — ת.ד ,378 .דימונה.

לזוכים כדואר.
הפרסים ייש?

נסרגת מיקחמש
מארינת ימים

לרווקים ורווקו ת חוויה שלא תי שכ ח•
שיי טמהנהל סו ף שבוע
ב אניי ת א. מ,; .נילי״
תעזוב את הנמל כיום ששי
22.10.71 אחה״צ, ותשוב ארצה
כיום שבת כערב
• תכנית מגוונת
• 6ארוחות בלב ים
• 2תזמורות
• משחקים
• תצוגת אפנה ועוד
המחיר מ — 125.ל״י
נותרו אך משפר מקומות

לפנות

״סייטסיאינג״

בע״מ

רח׳ הירקון ,81 תל־אביב,
טלפונים 56248 , 56249 :

הווולח הזה 17^1

גירו שי האמרגן
בשבוע הבא עומד להתגרש אחד הזוגות הידועים בבוהמה בבית אמה והשכירה את דירת חמשת החדרים שברחוב פרישמן
התל־אביבית. הוא — האמרגן דני דגן ( )37 והיא — עליזה בתל־אביב, המרוהטת בסיגנון עתיק.
דגן 26 יפהפיה אך לא טיפשה, המצטיינת במאתימטיקה וב־דני,
שנכשל מבחינה עיסקית בכמה מהפקותיו האחרונות,
שח־מת.
ביניהם קפוץ, פסטיבל קצב ביריד המזרח ותחרות כדורגל בליווי
הופעת להקות קצב, הגיע למסקנה שדמי השכירות של הדירה
המשבר בין בני הזוג החל כבר לפני שנתיים. כל נסיונות
יאפשרו לרעייתו בניפדד לחיות ברווחה ולממן את לימודיה
באוניברסיטת תל־אביב.
הסדר נוסף עליו הסכימו השניים: עליזה תקבל את הבע לות
על הדירה, כך שלאחר שהיא תשלם את המשכנתא בסך
30 אלף ל״י, תעבור הדירה, ששווייה מאה אלף ל״י, לרשותה.
וזוהי בכלל מתנה לא רעה לסטודנטית לארכיאולוגיה והפרעות
בתיקשורת.
עליזה היא אשתו השנייה של דני דגן, יליד משמר העמק.
בקיבוץ הוא נשא אשה, סמנה יש לו שלושה ילדים. אחר
התגרש ממנה ועבד לגור בתל־אביב.
את עליזה הוא הכיר במצפה־רמון, בתקופת שירותה בצה״ל.
על התקופה ההיא מספר דני בנוסטאלגיה:
״אין מראה רומנטי יותר: הירח עולה בשמיים ומסביב
רואים את צלליות האבנים.״ אבל מתברר שהנוסטאלגיה אינה
עוזרת בחיי הנשואים. לאחר הפירוד לקח דני כמה תמונות,
מקלט טלוויזיה, שמיכה — ועבר לגיור במשרד.
על חלק מהסיבות שהביאו לפירוד, מספר דני :״ברוד שגם
שתי הבנות שלי והילד, מנישואי הקודמים, שגר אצלנו, העיקו
בצורה כלשהי על חיינו המשותפים.
״עליזה היא מבשלת מצויינת — אבל רק כשהיא רוצה לבשל.
״היא תמיד היתר! איתי, גם במלחמת ששת הימים, כאשד
הצטרפה אלי ליחידת סיור בסיני, אבל בסך הכל היא בחורה
קצת לא מציאותית.״
״למרות הכשלונות בעסקים ובחיי האהבה,״ מצהיר דני:
עליזה ודני דגן
״אני תמיד אתאושש! גם בעבר הפסדתי כסף רב, אבל גם
הרווחתי. שום דבר לא ישבור אותי. לקחתי כעת את ההנהלה
ההתפייסות בזמן הזה, נכשלו. גם הנסיון האחרון ביסידרה: ירח -של וזוביו, תמורת 50 אחוז, ואני פותח שם מועדון בשם
המסיבה. אני -מבטיח לכל המעוניינים, שאם ירצה הגורל ואמצא
דבש מאוחר באירופה, לא הצליח.
אמא לילדים שלי, שתהיה גם מיליונרית, גם יפהפייה ושגם
הפירוד הסופי חל לפני כחודשיים, כאשר עליזה חזרה לגור תחזר אחרי במרץ, אאלץ להתמסר לנישואין — בשלישית.״

מזונות שד 2,500ד־י לחודש
אני רוצה להגיד לכם, שמהסיפור ה זה,
אפילו אני ליקקתי את האצבעות.
אתם יודעים במה בטף ברוטו, לפני
המיסים, זה 2500ל״י נטו ז אז ה שבוע
חייב בית־משפט ישראלי בעל לשלם
לאשתו מזונות בטבום האסטרונומי
הזה.
הפרשה התחילה עוד לפני 13 שנים :
הפירסומאי ברטון מיצ׳ל הלפרן,
יהודי דתי יליד ארצות״הברית, נשא ל-
אשה את שולמית, צברית תימניה,
אז בת .18 שש שנים חי הזוג בעושר
ובאושר. שש שנים בלבד. אז נפסק ה אושר.
שולמית החלה חושדת בבעלה
שהוא מנהל חיים בפולים. ולא סתם,
אלא עם החברה הכי טובה שלה —
חווה אולביק, אשתו של רופא השיניים
יואל אולביק, שהתגוררה בשכנות
לזוג הלפרן בסביון.
מה שהרגיז במיוחד את שולמית הוא
שבעלה נסע לסאפארי באפריקה יחד
עם חווה, בעוד שלה הוא סיפר שיצא
לסיני.

על אותה נסיעה, סיפרה חווה אול-
ביק :״כל אחד מאיתנו נסע לאפריקה
על חשבונו. ברטון נסע בשליחות משרדו,
ואני כדי לנוח אחרי תקופה של
מריבות עם בעלי.״
טענה נוספת של שולמית נגד בעלה,
אותה העלתה בפני ידידיה :״הוא נתן
לפילגש שלו מתנות. בין השאר גם מכונית
סימקה.״
כשגילה הגלגל הרביעי במשולש, רופא
השיניים, איזה יחסים שוררים בין
אשתו לבין חברו ברטון הלפרן, הוא
ניסה לפגוע בו פיזית. לא פעם הגיעו לידי
מכות. אבל במו ג׳נטלמים אמיתיים,

החליטו השניים לסיים את המריבה
בדו־קרב מכוניות. הם התנגשו זה בזה
— אבל בתוצאת תיקו: שתי מכוניות
הרוסות.
לפני חצי שנה התגרש הזוג אולביק.
כששאלתי השבוע את חווה אם היא
רוצה להתחתן עם ברטון הלפרן, השיבה:
מה זה יעזור לי מה שאני רוצה ן
אינני יבולה להתחתן עם ברטון, מפני
שהביגמיה אסורה בישראל ״.בינתיים
ברטון, אחד מבעלי החברה ליחסי ציבור
הלפרן־פרימן, משדרות רוטשילד
105 בתל־אביב, נשוי לשולמית,
ולפי החלטת השופט המחוזי מקס
צ׳רנובילסקי הוא מחוייב לשלם לאשתו
2500ל״י דמי מזונות.
קבע השופט :״בבקשה זו מבקשים
אשה ושלושה ילדים את מזונותיהם
מאת הבעל והאב. רמת החיים היתה די
גבוהה כפי שמסתבר מהעובדה שה משפחה
גרה בווילה שבורה בסביון, ואין
ספק שהאשה והילדים זכאים להמשיך
באותה רמה גם אחר שנפל ריב בין
בני הזוג ...כשאני לוקח בחשבון את הרמה
ואת העובדה שהמדובר באשה ושלושה
ילדים, אינני יבול לקבוע פחות
מ־ 2500ל״י מזונות זמניים...״
הבעל, שיצא השבוע יחד עם שלושת
ילדיו לארצות־הברית להלוויית אימו,
לאחר שהתחייב לשלם מזונות כל סכום
שיפסוק בית״המשפט, נבהל בנראה מגובה
הסכום. הוא הורה לעורך־דינו, להגיש
עירעור לבית״המשפט העליון בטענה
שהסכום שנקבע על־ידי בית-ה-
משפט המחוזי, הוא מופרז.
שולמית, לעומת״זאת, טוענת בי בעלה
מרוויח 120 אלף ל״י נטו בשנה
ביקור המאהבת
אאל

האשה
רק רפי שאולי יכו ל לבשל
מין דיי סהש כז א ת. גם א ו תי
מ צ לי ח ברנש זהלהפ תי ע
מ די פעם.
בשבוע שעבר הו אלקחאת
ה דוג מני ת שלו, אסתר זבקו

!הספרית

!1המיליונר
מי לא זוכר את פריטה אברנ׳יל,
!הספרית הנחמדה, שעזבה אותנו, כאשר
(לפתע פתאום התאהבה לה במיליונר אם־
יריקאי ונסעה עימו ללוס אגג׳לס?

רפי ואתי

ונ סעאיתהל שוויי ץ כדי
לבק ר שם אתב תו ואתאש תו,
מנדי, שלאחרמס עו תי
הבספרד הגי ע ה לארץ
ה ה רי ם ה מו ש לגי ם.
רפי חז רלאח רונ ה ל חי ק
ה של א תי, לאחר שגר
ת קו פ ת ־ מ ה בווי ל ה שלו בא
פקהעםצרפ תיי היפה פי ה
ב שם פרנצ׳יסקה.
תודו, גם אתם, שלבק ר
אצל האשה, עםהמאהבת
_ זהבהחלט רעיון בלעדי
של רפי.

אז לאט־לאט מסתבר שהגבר הנ״ל הוא
לא כל־כך מיליונר, וסריטה היתר, נאלצת
להמשיך לעבוד בלום־אנג׳לס, בספרית־פריטה
בית.
סריטה
וה״מיליונר״ ביקרו לאחרונה בארץ,
וזמן קצר לאחר שובה לניו־יורק,
(או ב 600-אלף ל״י ברוטו לשנה) לכן הגיעו משם סיפורים שאו הוא או היא
מגיעים לה 3000ל״י מזונות ולא | .2500 עזבו את הבית וכל העסק תם ונשלם.
ולשוק החתיכות שלנו יהיה, כפי הנו,
באמת, אם בבר מדברים על סכומים
באלה, מה זה 500ל״י יותר או ן נראה, העונג לשוב ולקבל לזרועותיו את
סריטה.
פחות ז

עוד פתרון

בשבת שמעתי עוד מזימה מבריקה לבעיית לנסקי :
״שמת בטח לב,״ הסביר לי אחד מעובדי בריכת ״אכדיה״ ,״שלנסקי ייילד כל
יום לבריכה ומשתזף. למה כל יו ם! זו הוראה של ממשלת ישראל. הוא חושב
שדואגים לבריאותו. שיחשוב !
״כל יום הוא משתזף ארבע שעות בשמש ! עד שיהיה שחור כמו כושי. ואז
אפשר יהיה לגרש אותו, לפי החוק, מן הארץ — בתור כושי יהודי \ ״

זוהר ידין
בער ־ ב דז

הכושים היהודיים

חיים

בנאי

איך לז כו ת בטוטו?
שני חברים נפגשו בתחנה של טוטו־כדורגל.
אמר האחד :״תראח מח זח, אני אף פעם לא זוכח.״
השיב לו חברו :״אני דווקא זוכה כל שבוע במשהו.״ איד זה ז ״פשוט
מאוד: כל יום אני חולד לבית־הכנסת ומתפלל.״
״יופי, גם אני אעשה כמוד,״ מרוצה החבר.
אחרי חודשיים נפגשים השניים שוב :״נו, הרווחת משחו !״ שואל נותן
העצה.
״שום דבר. ותאמין לי, שהתפללתי כל יום,״ משיב חברו בהתמרמרות.
״באיזה בית״כנסת התפללת ז״ מתעניין המרוויח.
״בית כנסת אוהבי ציון שבשכונה שלי,״ באה התשובה.
״אז זה בכלל לא פלא שלא הרווחת. זהו בית״כנסת של פיס \ ״

ב אלוני

מסיפורי דידי מנוסי:
כושי יושב בתח תי ת בניו-
יורק וקורא בעיון עיתון אידי-
שי. מוכו יושב יהודי, העוקב
אחריו בתימהון.
״אתה יודע לקרוא אי דיש
ד׳ שאל לבסוף.
״בטח,״ אמר הכושי .״אני
יהודי כושי״.
״באמת ז״ שאל היהודי,
אתה בוודאי סובל

מאוד ! ״
״לא נורא,״ השיב הכושי.
״אני לא מספר לאף אחד שאני
כושי.״

הבקבוק והמועיל
״איך התפוצץ לד הצמיג?״
״עליתי על בקבוק חלב.״
״מה, לא ראית אותו ז״
״לא, הילד המטומטם החזיק אותו
מתחת למעיל שלו!״

ובילוי שוות״
שנוע, אני ואשתי בילינו נהדר בשנה
שעברה על חוף־הים. קודם היא
קברה אותי בחול, אחר־כך אני קברתי
אותה. אז השנה אני הולך להוציא
אותה.

שנוסו ביצים
ירוחם נכנט לבית״מרקחת ומבקש
בקבוק שמפו.
״איזה שמפו אתה רוצה?״
״איזה יש לכם!״
״יש כל מיני. יש שמפו ביצים...״
״זה טוב גם לראש ! ״

זה היה בימי סטאלין
כתבנו המשוטט ביקר בברית־ד,מועצות,
ופגש שם פועל אחד שהיה מאחר
כרונית לעבודה. יום אחד ניגש לאותו
פועל הקומיסר ואמר :״שמע חבר, אם
תאחר עוד פעם אחת, תעוף לסיביר !״
אבל מה לעשות, ולמחרת היום קם
אותו פועל שוב באיחור? הוא התלבש
מהר ורץ כמו משוגע לכיוון
האוטובוס המוביל אותו לעבודה.
בדרך עוצר אותו חבר, ושואל אותו

למה הוא ממהר. הפועל מסביר לו.
״אז מה אתה מתרגש,״ מייעץ החבר,
״עלה לאוטובוס, שבור חלון, יבוא שוטר
וישאל מי שבר את החלון, תקום
ותגיד שאתה. הוא יעצור אותך, ותהיה
לד סיבה לאיחור.״
הפועל קנה את העצה, עלה לאוטובוס
ושבר חלון. בא שוטר ושאל :
״מי שבר את החלון?״
כל הנוסעים באוטובוס קמו.

האמת עד
נושת ונסק׳
מדינת־ישראל לא רצתה לתת למאיר
לנסקי לעזוב את הארץ. אבל מה
לעשות כשהאיטלקים האמריקאיים,
השייכים בחלקם למאפיה, הפגינו ליד
השגרירות שלנו בניו־יורק — עם שלטים
״שלח את עמי״?
אז לא היתה לנו ברירה, אלא לתת
לו לעזוב. עם המאפיה מסוכן להתעסק.
אבל כראוי למוח היהודי, עשינו
זאת בצורה אלגנטית, ולא חידשנו לו
את הוויזה.

נינת המודעה העמדה
קח את אחד מעיתוני־הערב של
יום שישי, פתח את מדור השידו כים
וקרא. אני מבטיח לך שתצחק
כל השבת.
דוגמאות ! בבקשה :

״אולי בדרך זו אמצא אותך. אני
רווקה נאה ממוצא תימני,22/157 ,
פקידה סולידית ומסורתית, מעוניינת
בהיכרות רצינית עם רווק נחמד —
רק ממוצא תימני או אשכנזי.״
זה מה שנקרא מיזוג גלויות !
״עבור ידידתי, בת ,25 ביולוגית,
לפנות בערב ל
נא תתקשר, חיידק.
״פרטי, גרוש בלי ילדים,36/175 ,
אשכנזי, רכוש +דירה, מעוניין כמתאימה,
דחוף, לפנות ל
״תוססת (אך מהססת) ,נאה ואינטליגנטית,
מעוניינת בעליז (אך לא פזיז),
אשכנזי, אקדמאי, עד .35״

נ ית וח מפסיקא ׳
רופא צעיר ממכסיקו בא לארץ, כדי
לעבור השתלמות בניתוחי-לב אצל רופא
ישראלי מפורסם.
שני הרופאים נכנסו לחדר־הניתוח.
כעבור חמש דקות נראה הישראלי
יוצא, כשהוא היסטרי לגמרי.
״דוקטור גונזאלם, אתה לא מוכרח
לצעוק אולה כל פעם שאני תוקע את
האיזמל !״

קולנוע
ה מערב
ללא מערבון

י שראל
לבקוביץ׳
ואדואדד ג•
הסרטה חדשה עומדת להפתיע את •שימי
הארץ בשמות מוכרים, בצד תגליות חדשות;
,ובשידוכים של כשרונות צעירים עם
סובבים בדוקים: לא ביום ולא בלילה,
מחזהו הנוגע ללב של אברהם רז, יקבל
מימד שביעי עם מפיקים ישראליים־אמרי-
קאיים, מרדכי סלונים וסטיב ברויידי.
סלונים הוא מי שהפיק את אסירי החופש
,׳וכפי הנראה נמשך יתמיד דווקא אחרי
נושאים אנושיים ׳ובעייתיים ,׳וברויידי הוא
מפיק ׳ותיק, שהפיק את השועל, שיכנוע
ידידותי, והמתפרפר (האחרון מוצג בת״א).
הפתעת הליהוק היא, בלי ספק, ימי שנועד
לתפקיד אבי־הגיבור, אדוארד ג׳ רו־בינסון,
שועל־בד ותיק ומנוסה. בניו, שהוא
הדמות הראשית בסרט, תשותק לעומת זאת
על־ידי שחקן צעיר, שהפך תוך כמה חודשים
לכוכב בארצות־הברית, שם הוא
מופיע כגיבור סידרת הטלוויזיה ״עורך־דין
צעיר״ .וכידוע, מה שעושה הטלוויזיה
׳לשחקן בשלושה חודשים עולה על ימה
שהקולנוע מסוגל לעשות לשחקן בשלוש
שנים. וכך קורה שזלמן לבקוביץ /בנו
של רב יהודי, הפך לסלמן קינג, כוכב
הוליוודי לכל דבר, תוך פחות משנה.
אבל כדאי לזכור שגם אדוארד ג׳ מ ביני
סון נשא פעם שם אחר, כי הרי קשה
להאמין שהוא נולד ברומניה עם שם שכזה.
עיוו ר ׳וחולמת הסיפור שיל לא ביום
ולא בלילה נאמן למקורו הבימתי: חייל
שאיבד את מאור־עיניו פוגש ביביית־החולים
בזקנה שראייתה נהרסה. ידידות מוזרה

הקלפן והיצאנית (סטודיו,
תל-אביב, ארצות-הברית) — ב-
מיסגרת מסע הדמיסטיפיקציה
של תולדות ההתיישבות במערב ארצות־הברית, מסע שצריך
להבהיר בין היתר כי פולחן האקדוחנים פסול, כי
האינדיאנים לא היו נבלים והשריפים לא היו תמיד
גיבורים; בא הבמאי רוברט (״מאש״) אלטמן ומציג התפתחותה
של עיירת-כורים שכוחת־אל, בה שתי הדמויות
החשובות והבולטות ביותר הן קלפן, שמספרים עליו כי
הרג פעם מישהו בקרב אקדוחים, ויצאנית בעלת יוזמה
מיסחרית מפותחת.
אין בעצם כל פסול בגישה זו לתיאור המערב הפרוע,
ואין ספק כי כל הבוץ, הזוהמה, האפרוריות והגסות של
הדמויות המתוארות בסרט, יש בהם מימד שונה מכל מה
שמקובל במערבונים. אלא שבסרט זה הופכים כל הפרי טים
הצדדיים הללו לעיקר, ואף אחת מן הדמויות האנושיות
בו אינה מצליחה לבלוט באמת על רקע, הנראה חשוב
הרבה יותר מהן.
וארן באיטי, בדמות הקלפן מק-קייב, הגוזל את כספי
הכורים ליד שולחן־המישחקים, ובעזרת חזונות שהביא
ל הקל ת מועקתם של הגברים הבודדים בעיירה, הוא תערובת
מוזרה של ערמומיות ואוויליות, תערובת המשתנה
לפי רצונו של הבמאי, ולא לפי התפתחות הגיונית של
העלילה. ואילו ג׳ולי כריסטי, בדמות גברת מילר רודפת-
הבצע, המארגנת בית״בושת למופת בשותפות עם מק״קייב,
ובזמנה הפנוי מעשנת אופיום. היא פעלתנית במידה מפ-

באיטי: ההתיישבות האובדת
עם העובדה

שהאופיום מביא למצבי

תיעה, בהתחשב
אפאטיה.
יש בסרט סצינות הומוריסטיות, כמו קבלת־הפנים
ליצאניות המגיעות לעיר, וסרקאזם, כמו בדבריו של פרק ליט
בעל חלומות פוליטיים, הממריץ את מק-קייב שיגן
בחייו על רכושו, וכך יהפוך לסמל ״היוזמה הפרטית הגר-
מס ת ע״י האינטרסים של החברות הגדולות כשסמל
זה הוא, כידוע, קלפן ורועה-זונות.

במידבר בלי

מכונ ת בב> 7זה

כוכב לבקוביץ׳
זלמן הפך סלמן
מתפתחת בין השניים. היא מאמינה שהוא
אינו אלא סנדר, אהובה שעזב אותה אחרי
לילה סוער לפני 35 שנים. הוא והיא
עוברים דרך משותפת של יסורים גופניים
ונפשיים כאחד, עד שהם מוצאים את
האומץ והכוח להשלים עם המציאות.
אלי כהן, ששיחק את תפקיד הצעיר
על הבימה משתתף הפעם ככותב התסמט
(יחד עם גיזה סלונים, אשת המפיק).
השינוי היחידי שהכניסו בסיפור המקורי
נעשה למען זלימן־סלמן. הוא יהיה אמרי-
קאי, שבא לשרת בצה״ל, ולא צבר. אבל
בתפקיד סוקולובה, המורה הזקנה בעלת
החלומות, תופיע ׳מרים ברנשטיין־כהן (ש הופיעה
גם במקור הבימתי) ,ובצידה סישה
אשרוב ודליה פרידלנד, כרופא ואחות.
אין ספק שישראלים רבים ימצאו כאן
דרך אל הבד, כי עדיין לא לוהקו חבריו־לחדר
של הגיבור, נערתו ואמנים הבאים
להופיע בפני פצועי צד,״ל, באחד המעמדים
המרכזיים של הסרט.
והבמאי, אמריקאי צעיר בן ,33 סטיב
שטרן, שגם עליו מספרים שהוא כוכב
מבטיח ועולה (בינתיים ביים רק את
המתפרפר) ומולו צלם ישראלי כשרוני
שזה לו סרטו הראשון בצבע, אמנון סולר
מון. וכמו שנאמר, בשעה טובה לאורחים
ולמארחים.
העולם הזה 1781

בודדים בערבה (תכלת, תל-
אביב, אוסטרליה) — סרט זה,
אשר הוצג על-ידי אוסטרליה ב-
פסטיבל״הסרטים האחרון בקאן, מנסה להטיף, בכל כוחו,
למען אסכולה אשר מאז ימי ז׳אן־ז׳אק רוסו הולכת ומכריזה
כי האדם חייב לחזור אל חיק״הטבע, וכי החיים
המודרניים משחיתים אותו ואת ערכיו.
במיקרה זה, המדובר בילד ואחותו הגדולה ממנו,
המוצאים א ת עצמם בודדים לגמרי, בערבה הצחיחה של
אוסטרליה, לאחר שגדלו בין קירות, גדרות, כבישים ונד
כונות־כביסה מודרניות.
בהתחלה קשה עליהם ההסתגלות לחיים החדשים,
הנכפים עליהם, מאחר ואינם מוצאים את דרכם חזרה
לתרבות. אבל אחר כך, בעזרתו של כושי צעיר, בן שבט
מפגר, העובר א ת מיבחן הבגרות שלו בכך שהוא צריך
לשהות תקופה מסויימת במידבר לבדו, מסתגלים השניים
לאורח החיים הפראי, ואפילו נהנים ממנו, עד אשר הם
מגיעים לכביש אספלט אשר יחזיר אותם לחיק התרבות.
הרבה דברים אינם קורים במשך כל הסרט הזה. זהו
בעיקר סרטו של צלם( ,הבמאי ניקולאס ריי היה בעבר
צלם מחולל, שעבד עם לוסי וטריפו) המנציח את אלפי
הפנים של הערבה האוסטרלית, ותוך כדי כך עורך הש וואות
אינסופיות בין החיים בחיק הטבע, עם הפרימי טיביות
שבהם, לבין הקירות האטומים והמחניקים של
העיר הגדולה. הסרט מלא וגדוש רמזים מיניים, שהם
הרי חלק בלתי-נפרד מן הטבע, ויש בו כמה התקפות
חזיתיות על האדם המודרני, למשל בדמות רוצחי חיות

תדריך
מל־אביב
* *+השוד ׳המוקלט (אופיר, או-
צות־הברית) — פשעון המעניין יותר במרכיביו
המישניים — כלומר, בתיאור חדירת
המימסד לחיי הפרט — מאשר בסיפור
השוד המתוחכם, שצריך להיות בעצם עי קר
העלילה. שון קונדי טוב בתפקיד
הראשי.
** נשוי כעד כורחו (אלנבי, או-
צות־הברית) — ואלתר מתאו בשיא כוש רו,
כרווק אשר נושא לו אשה רק כדי
לכסות בה את גרעונותיו בבנק. מצחיקון
שתחילתו מוצלחת וחריפה הרסה יותר
מסופו.
ג ׳ ו (גת, ארצות־הברית) — מל־חסת־הדורות
באמריקה מגיעה למסקנתה
האבסורדית הסופית, בסרט אלים ולא מעודן
ביותר, המוכיח שהגיל הוא לעתים

אגוטר וגומפיליל: חזרה לעצים
שלא לצורך, בעזרת רובים טלסקופיים, בהשוואה לכושי
ההורג חיה רק כאשר הוא רעב, ורק בעזרת כלי-נשק,
הנותנים לחיה לפחות סיכוי להינצל.
העניין כולו הוא שקוף למדי, ואין הסרט מחדש חרבה
אחרי השליש הראשון.
אמנם ג׳ני אגוטר, בדמות הנערה, דיויד גומפיליל (הנער
הכושי) הם סימפטיים בהחלט, אבל צופה שירצה באמת
לחנות, יצטרך להצטיין בסבלנות רבה כדי לעבור א ת כל
החוויה בנוסח ריי.

מכנה־משותף חזק יותר אפילו מקשרי־דם.
דייו לובו (סינרמה, ארצות-
חברית) — מערבון הומוריסטי בנוסח
הישן והטוב של הוארד (ריו בראבו) הוקם,
עם ג׳ון ויין בתפקידו הנצחי כמשליט
החוק והסדר.
* +איש קטן גדול (פאר, ארצות־הברית)
— פרקים מתולדות המערב, חלקם
מוצלחים יותר וחלקם פחות, אבל ראויים
להתעניינות, מכות הברקותיו של הבמאי
ארתור פן, ונוכחותו של דאסטין הופמן.
*+קיץ של אחכה (מוגרבי, אר־צות־הברית)
— להיט אמריקאי על נער
ההופך לגבר במשך חופשת־קיץ, בשנות
ה־ ,40 בעזרתה של אשה צעידה אשד
נשארה גלמודה לאחר גיוס בעלה. מתוק,
צבעוני ורומנטי.

ירושלים
התפשטות (סמדר, ארצות־הברית)
— סרט מלא חכמית־חיים ופיק חות,
המטיף להבנה הדדית בין הורים

וילדים באמריקה. הבמאי: מיליוש (אהבותיה
של בלונדית) פורמן.
+* +פאטץ (ירושלים, ארצות־הב־רית)
— ביוגרפיה של המצביא האמריקאי
של מלחמת־העולם השנייה, מנסה לתת
עומק ׳ועניין לדמות, הרבה יותר מן המקו בל
בהוליווד. מישחק וירטואוזי של ג׳ורג׳
סי׳ סקוט.
חיפה לימות מאהבה (אורה, צרפת)
— סיפור אמיתי על מורה שהתאבדה,
לאחר שנורתה מן החברה בגלל אהבתה
לאחד מתלמידיה. התקפה מוחצת על צרות־המוחין
של ה״אינטלקטואילים״ בצרפת.
מוות בוונציה (עצימון, איטליה)
— גידסה יפה מאד, אבל לא נאמנה
ביותר, לסיפורו של תיומאס מאן, על אהבה
מוזרה בין אמן מזדקן לנער יפהפה. אחד
ההישגים האסתטיים החשובים של הקולנוע.