גליון 1782 מתאריך 27 באוקטובר 1971

שמרי גם ב חו ר ף...
על כושר גופני.
התעמלות לזקיפות, גמישות
וחיזוק שרירים.
לך, הרוצה לרזות —

הרזיה מובטחת

השעורים מתקיימים
בשעות הבוקר ואחה״צ.
לפנות אישית :

אולפן לאה פלטשר
רח׳ אבן גבירול 50 תל״אביב
טלפון .267682

לפני שלושה חודשים נפרדנו יחד במדור זד< מאחד מסימני
ההיכר המובהקים של העולם הזה מיום היווסדו — יום ההופעה
של העיתון. בגלל סיבות טכניות הקשורות בדפוס החדש, בו
מודפס עיתון זה מזה שלושה חודשים, נאלצנו, מחוסר ברירה,
להקדים את יום ההופעה של העולם הזה ביום אחד.
מאחר שלא ערכנו כל סקר על כך, אינני יודע באיזו מידה
התרגלו קוראיו הוותיקים של העולם הזה — אלה שהיו רגילים
לקנות את העיתון בימי שלישי בערב ברחובות תל־אביב, או
למחרת היום בקיוסקים —
לשינוי זה ובאם אומנם שינו
את מנהגי הקנייה והקריאה
שלהם עקב כך. מה שברור
הוא שאנחנו במערכת לא התרגלנו
לכך.
אין זה רק משום שההרגל
הפך לנו לטבע, ומפני שהשינוי
חולל מהפכה באורח החיים
של עובדי המערכת. הסיבה לכך
קשורה יותר באופיו ומהותו של
עיתון זה.
למעשה, העולם הזה הוא
שבועון החדשות היחיד המופיע
בישראל. בניגוד לשבועוני
חדשות אחרים בעולם, המסק רים
בהרחבה אירועים וידיעות
עליהם דווח כבר בעיתונים
היומיים, הרי העולם הזה, בחלקו,
משתדל להיות צמוד ל מאורעות
השבוע בו הוא מופיע,
מנסה להתחרות בחדשות
אפילו בעיתוני חדשות יומיים.
כך קורה ששבוע העבודה
של עובדי העולם הזה אינו דו מה
לשום שבוע עבודה של
עיתונאי אחר בארץ. לפעמים,
בשני הימים הקודמים ליום
הופעת העיתון, ניתן למצוא את
״העולם הזה״ נמכר כדיזנגון!
כתבי העיתון כשהם עובדים 18
שעות רצופות ביממה ויותר,
מתוך מאמץ לכסות ולדווח אודות החדשות הטריות ביותר.
לחץ עבודה זה מהווה מאמץ עצום, הרבה יותר מבחינה נפשית
מאשר מבחינה פיזית. רק מעטים יכולים לעמוד בכך
לאורך זמן. הרבה מהכתבים הטובים שעבדו במערכת זו נשרו
כיוון שלא יכלו לעמוד בלחץ המוטל על צוות עובדים קטן יחסית.
זו הסיבה לכך, שבעוד ששבועוני החדשות בעולם נסגרים
ברובם כמה ימים לפני תאריך הופעתם בשוק, יכול העולם הזה
לדווח בהרחבה על מאורעות שאירעו יום לפני הופעתו ובמקרי
חירום גם על חדשות שאירעו ביום ההופעה עצמו.

חז ר ה ליום ה מ סו ר תי
אינני רוצה להיכנס לפרטי הייצור וההדפסה של העיתון, כדי
להסביר את הקשיים שהיו כרוכים בשינוי מועד ההופעה. די אם
אציין כי הם גרמו לקיצוץ יום עבודה מימי העבודה של המע רכת
בשבוע הופעת העיתון. קיצוץ זה עלול היה לגרום בטווח
ארוך לפגיעה בהיצמדותו של העיתון למאורעות השוטפים.
עתה, כתוצאה משינויים ארגוניים שנערכו בדפוס החדש, אופשר
לנו לחזור ליום ההופעה המסורתי של העולם הזה _ היום
הרביעי בשבוע בכל רחבי הארץ, ויום שלישי בערב ברחובות
תל־אביב. אנו עושים מאמצים כדי לאפשר את הפצת העיתון ביפי
שלישי בערב גם בערים הגדולות האחרות.

מדורים חד שי ם

אם כבר מדברים על שינויים, הייתי רוצה להסב את תשומת
ליבו לשני חידושים שהכנסנו לאחרונה. אחרי הפסקה ארוכה,
הוחזר לעיתון המדור ההומוריסטי הטולם הבא. קוראיו הוותיקים
של הטולם הזה ודאי ירגישו בחיסרון שם נוסף, שהיה צמוד
תמיד למדור זה: שמה של עורכת המדור לילי גלילי, ששימש
כפסבדונים לשורה ארוכה של הומוריסטים ידועים בישראל, שערכו
את המדור בשנות הופעתו.
החל מהשבוע שעבר הפקדנו את עריכת המדור בידי הבדרן
חיים בנאי, בן למשפחת השחקנים המפורסמת, שאץ צורך להציגו
בפני הקוראים.
מדור נוסף, המתפרסם לראשונה בגליון זה, נושא את השם
סיקורת. אינני רוצה להסביר ולספר על המדורים. הם חייבים
לדבר בעד עצמם. אבל כדי לדעת באיזו מידה הם נושאים חן
בעיניך, הקורא, הייתי מאוד מעוניין לקבל, כמובן אחרי תקופת
הרצה קצרה, את דעתך ואת ביקורתך.

מסרס הזח 1782

בחזרה לרומנטיקה
מציאות או אולי מה תלה ל
אך א ת רואה זאת לנגד עינייך. פריחה חדשה של
שירה רומנטית.
ספורי אהבה סנטימנטליים. סרטי קולנוע עתיקי־יומין.
מו סי ק ה רגשנית.
לבוש אופנתי בסגנון שנות ה־...30
ואין טוב מאשר להביט בפניה של אשה.
ממבט ראשון קל להבחין — הכל יותר טבעי. חופשי.
מעודן. אפילו כנה יותר.
אלו הם א חדי םמסמ מני הרו מנטיקה של שנות ה־.70
אנו היינו רגישים לה מאד, לתופעה החדשה־ישנה...
והיינו חלוצים בשטח ה קו ס מ טי ק ה.
והתוצאה — קו מיוחד של מוצרי יופי לנשים בתקופה
של חזרה לרומנטיקה.
הדס .

קשת מגוונת של תכשירי איפור וטיפוח מעודנים.
עשירים באיכותם. נעימים לעורך. מרשימים ביופיים.
מראה רומנטי לפנייך.
איפור הפנים של הדס הוא שקט ועדין להפליא.
בגוונים רכים ונעימים. תכשירי איכו ת המאפשרים
לעורך לנשום בקלות 1קרם פנים ״פונד־דה־טינט״
( )2פודרת אבן הדס
(זא 0 0£ 1£1א £0ש1שושח )0
(/\01£ק1עו 00 שוזסטסק 3סו מ ק לחיים (א -0א.)8103
...ולעינייך מסגרת של ברק ויופי מרשים. מבע של רוך
ו ח מי מו ת בגוונים המלטפי ם של ( )4איי־ליינר הדס
( )5מסקרה (\/ח\/\80/וש)1
וח£או£-1ץ)£
( )6צלליות הדס (/3ו\ 0ס\£-3£1/ץ)£
בגוון חלק או כסוף ( )7עפרונות
איפור המבליטי םאת יופיים הטבעי
של עינייך.

תכשירי הטיפו ח של הדס מעניקים לעורך לחות
קלילה הנספגת בעורך ומשווה לו מראה רענן. מעורר.
( )8חלב פנים ״דרמליס״ (5׳\.ו\/ושוחשס 9מי־פנים
״ טוני ק״ (00£וא 0ז א 0וז )10( )10 תכשיר להורדת
איפור עיניים ״דוסיל 11( )000011.3קרם לחות
״הידראפו״ (א(£/\1ק\/וז0׳ויא).
במראה הרומנטי של הדס אין לך צורך בשפתונים
שמנוניים ה מכ תי מי םאת שפתותייך וקוראים למרחוק•
( )12 שפתוני הדס הרכים, בגווני חלק וצדף
יפים להפליא, מלטפים קלות את שפתותייך, כה
נעימים במגעם.
וגם לשערותייך מתנת הדס נעימה ( )13 שמפונים
עשירי־תוכן ה מ חז קי םאת שורשי שערך. מקני ם
לעטרת ראשך זהר וחיות. שמפונים לשער יבש, שמן,
רגיל, נגד קשקשים ולתינוק.
מראה רומנטי עד לקצות אצבעותייך ; 20 גווני לכת
הדס חלקי ם ומוצדפים. עוטפים את צפורנייך בשכבה
א חיד ה ומושלמת של יופי ונשיות ( )14 לכת הדס
(£וו /\0א £ע )1/\0מתיבשת כהרף־עין ונשמרת לזמן

...ואחרון
במינו — ומחליק נסי פעם

חביב ; קרם ידיים ( )15 בניחוח טבק מיו חד
עושה נפלאות לעור ידיך. הקרם מזין, מעדן
א ת העור. מונע לחלוטין תופעות יובש.
א ת החזרה לרומנטיקה עם הדס.
הדס הוא אולי המראה שכה חסר לך.

6חו $61ח\;
30133 המראה הרומנטי

פרסום צימט • וזו* 1צילום מיקי קורן

הזה 1782

עובד הט^ו1י 1יה

ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים, ששיחק תפקיד
מרכזי בפרשת ״מיסמכי לנסקי״ ושוועדת פלד טיהרה
אותו מכל אשמה בפרשה זו.

יתכן שגם כמשטרת מחוז תל־אכיכ
יחולו שינויים, כאשר מפקד המחוז, ניצכ
יהודה פראג, יפנה את מקומו לסגן־ניצכ
אריה איכצן, מפקד הנפה הצפונית. פראג
שוהה עתה כשליחות רשמית כארצות־הכרית,
כדי ללמוד את שיטות פעולתה של
משטרת נידיורק כמלחמה כפשע המאורגן.

ת | 4 !1ןיך
לקראת התפייסות
ספיר-בן־ א הרון?
בצמרת מפלגת־העבודה ישנם חוגים הפועלים עתה
בשקט למען התפייסות בין פינחס ספיר ויצחק בן-
אהרון, כדי למנוע פירצה שתנוצל על־ידי משה דיין
בקרב על ירושת גולדה,

עד רקע זה, תיערך הפגישה כין שני
האישים, למרות חילוקי-הדיעות החמורים
כיניהם כעניינים סוציאליים.

•עקפו הוראות תר שוח
השערורייה שפרצה השבוע בטלוויזיה הישראלית
בעיקבות כוונת מנכ״ל רשות־השידור, שמואל אלמוג,
להעמיד לדין משמעתי את עורך החדשות יאיר אלוני,
על מאמר שפירסם בהארץ, בו תקף את עובדי הוועד
המנהל של רשות־השידור — לא תסתום את פיותיהם
של עובדי הטלוויזיה.

עוכרי הטלוויזיה, המתייצכים לצידו של
אלוני. עומדים לעקוף את הוועד המנהל
כצורה מקורית: הם עומדים לפרסם מאמרים
חריפים נגד הוועד המנהל כעלה פנימי
— דכר המותר להם לפי החוק — מתוך
ידיעה כרורה שעותקים מהעדה יגיעו לכל
מערכות העיתונים, ויזכו כפירסום נרחב.
שערורייה באירגו! הקונגרס
אלוף־מישנה (מיל ).זאב (״זוניק״) שחם, עלול למצוא
את עצמו במרכזה של שערורייה ציבורית, כאשר
יבדקו האשמות נגדו בהנהלת הסוכנות היהודית.

הפנתרים דורשי

זוניק, שעסק עד כה כמיפקד חכרי ההסתדרות
הציונית כרחכי העולם, ושעליו הוטל
לארגן את הקונגרס הציוני הקרוכ, מסר
חדק מעכודת אירגון הקונגרס להכרת אירועים
פרטית שהוא אחד השותפים כה.

״וגוג באוניברסיטה
ועד הפנתרים השחורים שליד האוניברסיטה העברית
בירושלים, יצא השבוע בתביעה למנות לתפקידי
הוראה בני עדות־מזרח, ובמיוחד להכליל בני עדות־מזרח
בסגל המרצים של החוג המזרח התיכון.

אנשי חברות אירגון אירועים אחרות, הסבורים כי
מעשה כזה גובל בשחיתות, כבר התלוננו על מעשיו
ופעולותיו של זוניק.

התכיעה, המזכירה תכיעות דומות שהעלו
נציגי הפנתרים השחורים כארצות
הכרית ושגרמו שם למהומות כקאמפוסים,
מדווה כאיום שאם לא תתממש התכיעה, לא
יאפשרו הפנתרים המשך הלימודים כחוג.

ספיר ובן־אהרון מתנגדים שניהם בחריפות לתפי סתו
של משה דיין, אם כי ביניהם הם חלוקים על אפשרות
המשך עיסקת החבילה.

התנג שות בין
משרד־המישפטים יוזם הצעה לחוק־עי*
תונות חדש, שיכוא כמקום פקודת־העיתו
נות המנדטורית. החוק מקיים, ואף מחמיר,
הוראות שד הפקודה הקולוניאלית.
החוק כולל הוראות דראסטיות, כגון: שעיתון חייב
לפרסם תוך 24 שעות, ובאותו מקום בו פורסמה
הידיעה המקורית, כל הכחשה מטעם הממשלה. אם
לא יעשה כן — תוכל הממשלה לתבעו לדין פלילי,
ובינתיים להפסיק את הופעת העיתון ולהשעות את
העורך — דבר שאינו קיים בשום מדינה דימוקרטית.
סעיף אחר מחייב כל עורך לקבל אישור ממשלתי
למינויו. עד כה היה די בהודעה בלבד.

סעיפים אלה, אם לא יתוקנו, עשויים
להכיא להתנגשות חזיתית כין הממשלה
והעיתונות, כדומה למאכק סכיכ חוק-דשץ-

התקפת נגד
על חנה ו מר
נוכח עמדותיו של היומון דבר, בעריכתה של חנה
זמר, שאינן נושאות־חן בעיני רבים משרי הממשלה —
ובמיוחד נוכח ההתקפות האחרונות של דבר על שר־החוץ
אבא אבן, בפרשת התבטאותו האומללה בראיון
הטלוויזיה עם דויד פרוסט — צפוייה עורכת דבר
להתקפת נגד.

אחד השרים ככר עורר כפורום רשמי
את פרשת נסיעותיה התכופות של עורכת
״דכר״ דדונדון. רק כשנה האחרונה נסעה
חנה זמר ללונדון ארכע פעמים, הרכה
יותר, לטענת אותו שר, מאשר שרים כממ
שדה המרכים לנסוע.

עומד לפרו ש
מפכ״ל המשטרה פנחס קופל עומד לפרוש
מתפקידו. קרוב לוודאי שכמקומו יתמנה
כמפכ״ד ניצכ שאול רוזודיו, ראש אגף
האירגון כמשטרת ישראל.
נראה שעם פרישת המפכ״ל יתחוללו שינויים פרסונליים
נוספים במשטרה. כך, למשל, מדברים כי ניצב
אריה שור, ראש ענף החקירות במטה הארצי, יועבר
לתפקיד אחר ובמקומו ימונה תת־ניצב אהרון שלוש,

בתביעתם מסתמכים נציגי הפנתרים על הטענה כי
בחוג קיימת אפלייה נגד בני עדות־המזרח, והם
מצטטים אף מדבריהם של ארבעה מרצים בכירים
בחוג, שהתבטאו נגד בני עדות־המזרח.

שוטר ובד קו
במכונות אמת

ג ׳,ג׳אמס״

מיספר שוטרים, המשדתים ככית־המע־צר
כאכו־ככיר נחקרו לאחרונה כאמצעות
מכונת־אמת, כמסגרת חקירה מקיפה שעורכת
משטרת מחוז תל-אכיכ. החקירה
נערכת סכים ההאשמות לפיהם קשורים
כמה עורכי־דין עם שוטרים ככית-המעצר,
הנוהגים להפנות אליהם לקוחות תמורת
תשלום.

נוסע לברודווי
אחרי הביקורת, האוהדת ברובה, בה התקבלה הצגת
המיוסיקל הישראלי לחיות עוד קייץ, לעבור עוד חורף
בברודוויי, צפוייה השתלטות ישראלית כללית על מרכז
הבידור העולמי. הצגת איש חסיד היה באנגלית,
של תיאטרון בימות, תחל בעוד שבועיים, כשמייד
לאחריה תיערך הצגת הבכורה של הסרט כנר על הגג.

מיספר עורכי־דין שהוזמנו לחקירה הכחישו כל
קשר לפרשה. גם השוטרים החשודים מכחישים כל
אשמה.
נראה שאם לא ימצאו הוכחות להרשעת השוטרים
החשודים, יסתפקו מפקדיהם בהעברתם לתפקיד אחר,
כדי למנוע רינונים.

עתה מתכוון גם האמרגן אכרהם
(״פשנל״) דשא לרכס על הגל הישראלי,
ולנסות לייצא לכרודוויי את ההצגה המוסיקלית
שדו ,״ג׳אמכו״ ,המורככת כעיקרה
מפזמונים ישראליים שהפכו ללהיטים.
מיקודס נגד סנה
שמואל מיקוניס, המזכיר
הכללי של מק״י, נשאר
במיעוט בהצבעה שנערכה
השבוע בלשכה הפוליטית
של מפלגתו. ברוב של חמישה
נגד ארבעה, הצליח
יו״ר המפלגה, ח״כ משה
סנה, לדחות את הצעתו של
מיקוניס להשתתף בהפגנה
נגד חוק איסור שביתות,
ליד הכנסת, בשבוע הבא.
יחד עם מיקוניס, נשארו
במיעוט אסתר ווילנסקה,
אליעזר (״שומרניק״) פיילר
ושמואל לנצמן.

אין זו הפעם הראשונה
שמיקוניס יוצא
נגד סנה, אך זו הפעם
הראשונה שפנה יוצא
כגלוי נגד פעולה הנוגעת
כמישרין לחופש
השכיתה והאיגוד המקצועי.
מיקוניס והכריז
רצו להיענות ליוזמת
העולם הזה־כוח
חדש, שי״ח ו־
״כרית השמאל״ —
אך סנה, החותר להצטרפות
דמערך ככחי־רות
הקרוכות, נדהם
כחירוף נפש נגד שיתוף
פעולה כזה.

רן כ 0א /ר כ
רן כסא
ך ! כסא /ת כ

כסאורס

הכסאור ^

ף 17/חץתכסא ^

האם תשוטי בסירה זו י
הדס — הגל הרומנטי בתכשירי האיפור
והטפוח החדשים של אנסלם. קשת עשירה
של גווני איפור רכים. תכשירי טפוח מעודנים.
מראה רומנטי עד לקצות אצבעותיך ;
20 גווני לכת הדס אופנתיים עוטפים את צפרנייך
בשכבה א חיד ה ומושלמת של יופי ורכות.
נסי פעם א ת החזרה לרומנטיקה עם הדס
זה אולי המרא ה שכה חסר לך.

6חו $61ח \1
80103 המראה הרומנטי

פרסום צימס ליו י )נילוס מיקי?ורן

העולם הזה 1782

מבצע ״יחדיו״ בו משתתפים כל עובדי
בנק דיסקונט, נועד להדק את הקשר
ביו העובדים ללקוחות ולהר חי ב את
חוג ידידי הבנק.
מבצע ׳־יחדיו׳ נותו גם לד הזדמנות
ליטול בו חלק. פנה לסניף הקרוב של
בנ קדיס קו נ ט ובק שאתה שאלון
מל אאתהש אלון
ה מיו ע ד לך.
והשתתףב הג רל תפר סי םכס פיי ם
שיחולקו ביו המשתתפים לרגל מבצע
״יחדיו: הפרס הראשון 2,000ל״י.
לקבלת פרגזים כלשהם על שרותי הבנק, התקשר אתנו אחרי שעות העבודה,
באמצעות דיסקונטופוו.
חייג תל־אביב -טל ; 54572 .ירושלים -טל ;5>2450 .חיפה -טל.52123$ .
פניתך תוקלט ותענה דבר ראשון למחרת בבוקר.

בנדן זהי 0־דן 11 בו

חרבהתק שו ר ת

הקטע ה *3ח שוב ב,.העולם הבאי,
מי שרוצה להשתתן* איתי כמשכורת, מוזמן לשלוח אלי חומר
מצחיק. כל שכוע אוותר על 10ל״י(נטו) מהמשכורת שלי, עכור
הקטע שהכי ימצא חן כעיני.
אני אפרסם גם קטעים שלא ימצאו הכי חן כעיני — אכל
תמורתם לא אשלם.

חול !!לבן
נשמע מפי הבדרן אבי בהט:
״למה היהודים ברוסיה שרים כל
הזמן כחול ולבן?
״מפני שהם דורשים וולוו כחול עם
מיספר לבן.״

מרוסיה באהבה
אזרח רוסי קיבל אשרה לעלות לישראל,
בתנאי שיהלל את ברית־המוע־צות
לפני צאתו.
כשהגיע אותו אזרח לנמל־התעופה
במוסקבה, נשאל :״איך החיים ברוסיה?״
״יוצאים
מן הכלל. הנה, אני עבדתי
כמנהל עבודה והרווחתי מצויין 300 .
רובל לחודש׳.
״מה אפשר לקנות ב־ 300 רובל ׳ 7
״אפשר לקנות טרקטור.״
״נו, קנית?׳
״לא, חסכתי משכורת של חודשיים,
וקניתי חולצה !״

לישכת שר־התיקשורת. טכס חגיגי לרגל
מינוי השייך ג׳בר אל־מועדי כסגן
שר־התקשורת.
שיי ך ג ׳ כ ר (מוסר לשר שמעון פרס
חרב דרוזית מהודרת וזהו, יעני, המכשיר
החדש שבו אני רוצה, יעני,
לפתור את בעיות התקשורת בישראל.
פרם (מופתע) :המט, כן, בוודאי. תודה
רבה. מרסי. זאת אומרת, שוקראן.
אבל, ד.ממ, איזו בעייה בדיוק אתה
מתכוון לפתור בעזרת מכשיר טכנולוגי
מעולה זה?
שיי ך ג׳ כ ר: למשל, כשאדם לא
משלם חשבון הטלפון. שולחים לו אזהרה
אחת, שולחים לו עוד אזהרה. לא
משלם. אז ככה (שולף את החרב, חותך
משהו דמיוני) מכה אחת, והקו מנותק.
פרם ז מצויין, יא שייך. המצאה
מצויינת. בדיוק מה שהיה דרוש. מה
עוד?
שיי ך ג׳ כ ר: אנשים מקבלים
מיכתבים. מרגלים, אויבי המדינה. אז
צריכים לפתוח את המכתבים שלהם,
נכון? אז יש חרב.
פרס: חרב כזו גדולה בשביל מכתבים?

כ ר (מחייך בתרועת־נצחון) :רק

מ שפחה שכז א ת

באלוני

קראתי השבוע בשבועון המסויים כי אני שייך למשפחת
שעורכת אורגיות־סמים לאלילים (הבעל, עשתורת, דגון ז).
אז זה מזכיר לי סיפור על סמים :
שני ערבים יושבים במאורת סמים בקהיר. פונה האחד
לחברו, ואומר :
״עבדאללח, שמעת ז מוחמר מת.״
עבדאללה לא עונה לו. כעבור חצי שעה פונה הראשון
שוב :
״עבדאללה, שמעת ז מוחמד מת.״
״מה, פעמיים !״ משיב לו עבדאללח.

מכוויות השרים
אני לא מבין מה רוצח הטלוויזיה מהמכוניות של
השרים.
אז מה אם מכוניות השרים חנו במקומות אסורים ן
מה אתם רוצים, הרי כל המקומות שמותר לחנות בהם,
תפוסים על״ידי פיאטים, סימקות ושאר מכוניות של העם
היושב בציון.
איך זה יראה אם מכונית־שרד של שר בממשלת פועלים
תחנה ליד פיאט של קפיטליסט ז

חלמה: לדעת מ ה צריך|
לעשות בעתיד.
בינה: לדעת איך לעשות
זאת.
לעת: ל א לעשות זאת.

גולדה ודיין במליאת הבנטת

טובים השגי׳ים
מן ה א חד
שמיל בא לביקור בעיר. בדיזנגוף
הוא פוגש חבר מהזמנים החם.
״שמע, אני לבד בעיר ומשעמם לי,״
מספר שמיל לחברו ,״אולי אתה מכיר
מישהי בשבילי ! ״
״איזו שאלה! אני מכיר את ה חתיכה
בעיר,״ משיב החבר ,״סכסית,
משהו לא נורמלי, ארוכת רגליים,
בלונדית, עיניים כחולות, חזה פנטסטי,
שפתיים ...חכה, אני בא
איתד.״

איך להיפטר

בשביל מכתבים גדולים וחשובים, למרגלים
גדולים!
פרם ז אהה, כן, רעיון טוב. מה
עוד?
שייך ג׳כר: זה טוב לכל הבעיות.
למשל, מהי הבעייה הכי גדולה של
משרד־התקשורת עכשיו?
פרס: נו, השביתות, כמובן. יש הפקרות.
כל החורים והטכנאים שובתים.
ג׳כר: זהו זה. דרושות שיטות חדשות.
מעמידים את החורים השובתים
בשורה, סופרים, כל אדם עשירי מוציאים
מהשורה וטראח, הראש למטה.
אחרי זה לא יהיו עוד שביתות, בחיאת
חנק.
פרם: רעיון גאוני. ננסה את זה
בהזדמנות. ובכן, רבותי, בשם כל עובדי
אני מברך את סגן־השר החדש,
שבמחשבתו המקורית ובטכנולוגיה החדשה
שהוא מביא עימו, פותח לנו
פתח לחידוש, למודרניזציה, לאוטומציה
ולקיברניטיקה. מזל טוב!

מהאשה?
שיכור יושב בבר ועושה חשבונות
על פיסת נייר.

המלצר מתמלא סקרנות, ושואל אותו
למעשיו.
משיב השיכור :״אשתי עושה דייטה,
והיא אמרה שהיא מורידה שני קילו
בשבוע. אז לפי החישובים שלי, אני
אפטר ממנה תוך 18 חודשים.״

צסדיונוו חמודים
ן עוקצני ם
״אחא, איו באתי לעולם?״
״החסידה הביאה אותך׳.
״אז זה נכון מה שהשכנים אומרים,
שאבא אימפוטנט?״

זכר !ונקבה
איך קוראים לנקבה של האריה ן
— לביאה.
איך קוראים לנקבה של הנמר?
— נמרה.
ואיך קוראים לנקבה של הפנתר!
— פרכה.

מכתבים

יבוטל שרות החופה
לכנות כצה״ל

כידוע משוחררות מטעמים מצפוניים־
מוסריים־דתיים בנות רבות משרות החובה
בצה״ל. לפי הפירסומים, מדובר בערך
במחצית הבנות החייבות בגיוס. אמנם
קיים ״חוק שרות לאומי״ הבא באילו
לחייבו בשרות לאומי בתחליף, אך אין
להניח שהוא יתבצע בעתיד, בשם שלא
הופעל כלל עד היום. כיום באים חוגים
מסויימים ומציעים לגבי בנות אלה רשות
לשרות בהתנדבות.
נראה לי שזה הזמן להציע שתופסק
ההפלייה בין בנות דתיות לחילוניות ויבוטל
שרות החובה לבנות ב צד
,״ל, לכלל בנות ישראל.
את המיסגרות לבנות בצה״ל ימשיכו
לקיים, אך על בסיס של התנדבות ואולי
אף בתנאי שרות מעודדים יותר, שיהיה
בהם משום השוואה, פחיות או יותר, לבת
שאינה משרתת בצה״ל.
אליעזר מכני, גבעתיים

ניתוחי מתים

בהלכה כתוב :״פיקוח נפש דוחה שבת״.
הדתיים צריכים להגיע למסקנה שניתוחי
המתים נעשים כדי להציל חיי אלפי
אנשים, הסובלים ממחלות ללא מרפא.
אם הדתיים כה באים, שיוכיחו זאת
החולים שביניהם באי־לקיחת התרופות
שסופקו בזכות ניתוחי מתים. מעניין כמה
דתיים ימותו, למשל, ממחלת הסרטן...

אברהם הורוביץ,

תלמיד שמינית, קרית־חיים
• אף לא אחד, נקווה.

ב ש רו ת פ עי ל
מאז ימי המאבק על תקומת המדינה ובכל
מלחמות ישראל הסיעו האוטובוסים של ״אגד״
לוחמים ועדייו אנו עומדים לשירות האומה בכל

83 בוז
לכדורגל העסקני
ברצוני להביע את שאט־נפשי מכל הזוהמה
והשחיתות, המתגלגלים ביחד עם
הכדורגל על מגרשי הארץ.
ועדת עציוני, שחקרה בנושא, גילתה
טפח וכיסתה טפחיים.
אני קורא לכל חברי ההתאחדות לכדורגל
להסיק מסקנות ולהתפטר. מקומם

שעה שנקרא. כי ״אגד״ הוא חלק בלתי־נפרד
מן העם. חבריו חיילים ככל אזרחי המדינה
ורכבו עומד נכון לכל שעת־צורן* .גם בימים
שביו מלחמות עומד ״אגד״ במערכה על
שמירת הקשר לכל ישוב שעל מפת ישראל.
חדד

ז הו אגד ־-

של ״עסקנים מקצועיים״ במפלגות, ולא
בספורט.
בוז לכדורגל העסקני!
דקיחדד, מושב חלץ
@ בוז !

מכתב פאוזי —
מזעזע
״העולם הזח״ ,1779״מדוע היי תי
עצור ללא משפט 15 חודש׳/
מיכתגו של פאוזי אל־אסמר.

מיכתבו של פאוזי אל-אסמד מלוד זיע־זע
אותי! האם בעזרת זה מחפה המשטרה
על מחדליה (הבולטים!)?
האם בכך רוצה המשטרה לשכנע את
עצמה שאין היא אפם עגול, כפי שרואים
אותה רבים?
אורלי חוט, בת-ים
המישטר בסדר

מיכתב השבוע. של פאוזי אל־אסמר,
גררני להעיר הערה עקרונית ביחס למעצרו
המנהלי של אל־אסמר, השוללת כל

העולט הזה 1782

טיעון שלו כלפי המדינה והמישטרה.
במיכתבו יצא אל־אסמר ׳מההנחה כי
המיכתב, אשר נשלח מהמחבל ושכלל
הוראות להתקשרות עיסו, אכן היה קיים,
לכן אצא גם אני מהנחה זו.
אל-אסמר ציין כי המחבל שולח־הממד
תב הגיע למסקנה, מתוך דברי הביקורת
של הנמען כלפי המישטר אשר התפרסמו,
כי הנמען לפחות לא יסגיר את האדם,
שיתקשר עימו, לשלטונות.
אם ידוע לאל-אסמר או לא, אזי על-
ידי אי־הסגרתו של המחבל עובר הוא על
החוק, ומהווה סכנה לציבור. לכן היה
לרשות המבצעת יסוד סביר להניח כי
מר אל־אסמר הנכבד מהווה סכנה לצי בור,
ומשום כך עשו מה שעשו בצדק,
ולא המשיכו במה שעשו שלא בצדק.
הערת אגב: פירסום המיכתב, או אי-
פירסומו יוכיח על חופש־הדיבור והדמוקרטיה׳
אליהם חותר העולם הזה במרץ
רב מדי.

יש לי חדשות בשבילכם: במרוצת ה דורות
היו כמה אמנים שראו את ישו בצורה
שונה. אפילו ציירו אותו ככושי.
אריה ניר, ירושלים
9הכל עניין של גיאוגרפיה. דמות
הצלוב ככושי, כפי שראה אותו אמן מזרח
אפריקאי — ראה תמונה.

דוד לוי,

חבר ארגון דב, ירושלים
• הודות למרץ מופרז זה, מתפרסם
גם מיכתבו של הקורא לוי, בשרות דוב.

שערוריה ׳משטרתית
בערב שכת

בשעה 17.45 כשרעייתי היתר, עסוקה
בהכנת מטעמי שבת ואני כעזר נגדה עוסק
בעניינים שיגרתיים, השמיע, פתאום,

אברהם ויהודית בהניו
פעמון הדלת צילצול ממושך.
ניגשתי לדלת ובהצצה דרך חור הזיהוי
נתחוור לי כי שוטר בדרגת סמל-שני דורש
שאפתח לו את הדלת ולהרשות לו
להיכנס לדירה. התפתח דו־שיח בגין זכויות
האזרח.
״מה הבעייה שלך?״ שאלתי.
״אני רוצה לחקור אותך!״ ענה.
״תשלח לי הזמנה בדואר!״ עניתי.
״אפרוץ את הדלת אם לא תפתח!״
״האם יש לך צו מבית־המשפט?״
שאלתי.
״לא!״ ענה.
בינתיים, רעייתי, שלא יודעת מהותן
של זכויות האזרח, ומחשש כי יבצע את
איומו וזה יעורר את סקרנותם של השכנים,
יצאה לחצר, דרך מירפסת המטבח,
אחרי שקפצה מעבר למעקה, והפצירה
בשוטר שלא יבצע את איומו, כי
אני, ביעלה, חולה ועצבני. זה נתן לו מוצא
של כבוד מפעולה בלתי־מכובדת.
הסתבר לי שהשוטר בא מרחובות ! וזה
מעורר תמיהה: מחד שר־המשטרה והמפקח
הכללי קובלים על מחסור בטח־אדם,
ומאידך מבזבזים כוח־אדם לפעולות
סרק בלתי־חוקיות. מחד טוענים הנ״ל כי
תקציב המשטרה לא מספיק לממן את
צרכי המשטרה ומאידך מבזבזים רכב
משטרתי עם שני אנשי משיטרה ללא־תו־עלת
ו/או תכלית.

יהודית ואברהם בהניו,

תל־אביב
• אברהם כהניו היה בעל דרגה במשכורת
המנדט, ואחר במשטרת ישראל,
משנת 1937 עד .1968
הגוצדי השחור

ישו

עיתוי הניכוי

המחלה הרוסית היא, כפי הנראה, מח לה
מדבקת מאוד. הוכחה לכך אפשר
למצוא בגילוי־הדעת שפירסם ״הוועד המרכזי״
של אגודת הסופרים העבריים, ש בו
גיגה את פרופסור דן מירון על דברים
שאמר בעיקבות ביקורו ברוסיה.
ייתכן שרשמיו של מירון היו מסולפים.
ייתכן שראה רק אותם דברים שלמאר־חיו
נוח היה להראותם לו. ייתכן שדבריו
שימשו מטרות פוליטיות סמויות, או
גלויות. בכל אחד מהמיקדים, הדעת נותנת
שאגודת הסופדים תילחם על זכותו
של אחד מחבריה להביע את רשמיו בפומבי.
חופש
הביטוי, כך נידמה, צריך להיות
מוגן, בראש ובראשונה, על־ידי מי שעיסוקם
ספרות — דהיינו על־ידי הסופרים.
אבל לא כך חושבים חברי ״הוועד המרכזי״.
יכולים
היו חברי הוועד לקום ולהתנגד,
באופן אישי, לדעותיו של מירון.
במקום לעשות כך, לבשו על עצמם את
גלימת ה״ועד״ ויצאו להילחם בעוכר־יש־ראל,
בשם כל סופרי המדינה.
הצרה היא שמתהת לגלימה אפשר לראות
את סימני החיידק האדום.
נראה שלפי תפיסת ״הוועד המרכזי״
חופש-הביטוי טוב רק בשביל הרוסים.
תוספת ריח רע מתלווה לגינוי בעובדה
שנעשה בזמן שמירון יצא את הארץ. מסתבר
שגם גינוי הביטוי הוא עניין של עיתוי.
יעל פישכיין, פתח־תקווה

יעניק לך הרגשת רעננות במשך כל היום
שלושה סוגים לבחירתך:
׳וחם 5* 6א • 015* 11ר 50 ומז • זק 1* 110 50

ראש המועצה
לא מתאים
״חעולס הזה״ ,1775״זאת שחיתות
זאת על מילגות הלימודים
באוניברסיטה שחילקה מועצת
נס־ציונה למקורביה.

ישראל שמידם, ראש מועצת נם־ציונה,
נתן את ההסבר הבא לעובדה, כי העירייה
לא פירסמה ברבים אודות מילגות הלי־
׳מודים שהועמדו לרשות סטודנטים מקו־מ״ים

״לא עשינו פירסומת כדי לא לגרום
לתסיסה. הרי כל אחד היה מגיש את מועמדותו
של בנו ...פשוט לא ידענו איך
לחלק את המילגות.״
נראה לי כי ראש מועצה, המודה במו־פיו
כי לא הצליח לפתור בעייה מינהלית
וציבורית כה פעוטה — מקומו לא יכירנו
בכיסא אותו הוא מחמם כרגע.
ציפורה כלאי, תל־ אביב
• אפשר לסדר לו נזילגה בפרוטקציה.

״העולם הזה״ ,1779״כל אחד
ישו״ ,על תפקיד ישו בסרט חדש.

בכתבתכם על ישו, אתם מביאים סידרה
של תמונות זמתחתה הכותרת :״כך
נראה ישוע בן־יוסף מנצרת בעיני ה־אמנים
במרוצת הדודות — גבר רוחני,
מזוקן, בעל מבט סובל ותווי פנים עדינים.״
העולם
הזה 1782

מוראים השולחים מבתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיהם.

שבועון החדשות הישראלי
׳ ״ העולם הזה״,
המערבת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״מ,
מ״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ * העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

סיקורת תיאטרון מסיבת יום־הולדתו ה־ 75 של ישיש
משמשת למחזאי יוסף מונדי הזדמנות
נוספת להמשיך בסידרת מחאותיו נגד ה־מימסד,
באותו נוסח המוכר כבר מזה
מסתובב. וגם הפעם, הסמליות היא ברורה
ושקופה בהחלט, אם כי על כל דמות מוטלים
בשורה כמה וכמה סמלים בזה אחר

בעל השימחה, למשל, יכול להיות ישראל
המיליטריסטית, הכובשת בכוח שטחים
במרחב, או המסורת החונקת את ה-
קידמה, או התגלמות הקפיטליזם הבורגני,
או בן הדור הישן, הנדחף אל הקבר על־ידי
צעירים חסרי־סבלנות הרוצים לתפוס
את מקומו.
הבן המגיע לחגיגה, יכול, לעומת זאת,
להיות הנער השופך דמו בקרב לפי בקשת
הוריו, או המהפכן שפיו נסתם על־ידי
מנהיגים מיושנים, או איש־הרוח, הבז
לרכוש ולרכושנים, והנלחם בהם עד כלימה.
הבת היא דלילה הנצחית, רודפת־בצע
וזונה חסרת־בושה, המשך ישיר למזכירה
מזה מסתובב. ואילו שני המשרתים המסתובבים
בלי הרף על הבימה הם, לפי
רצונם, הצבא והמשטרה, המימסד על כל
סניפיו (עם אנשי־שלומנו, בדמות תוכי
הצמוד לאחד מהם) או כל בורג מאוס אחר
במנגנון.
המחזה שבעים וחמש כשלעצמו, על
אף שקיפותו, ועצם התכונה שהוא קובע

מאוזן )1 :שר בממשלה )4גיא )8
מסביר פנים. ,מנומס )10 חודש קדוש
למוסלמים )12 בן משפחה )15 מיניסטר
)16 סופר צרפתי מהמאה השבע־עשרה
מפורסם באימרויתיו )20 רקב )22 חודש
נוצרי )24 מאביזרי ׳המלוכה )25 רמטכ״ל
לשעבר )27 מדרון )29 עוף טורף )30 העיר
בה נשמר אדון אדני )31 פחד פתאום,
מורא )33 תבלין )34 מחצית היממה )35
דמות ממגילת אסתר )36 נרפה )39 תואר
אצולה )42 בירה דרום אמריקאית )43 אלגוריה
)45 מדינה ערבית )47 עיר בנבדה,
בה קל להתגרש )48 חוג )50 זך )52 רשע
)53 הר געש אפריקני )56 בסים )57 משכן,
מעון )58 אסם, מקום לצבור בו סחורות )61
חרוץ, מתמיד )63 נגע בעוד )64 איבה.

מאונך )1 :ענף )2חוילה )3איש דת
)5צונן )6מעממי כנען )7בת קול )9
בן שאול )11 בעל תחבולות )12 רב צבאי
)13 שר בממשלה )14 חית טרף קטנה )15
דורון )16 ערכה פוחת והולך )17 אביון
)18 מונח בחשמל )19 כלי דם )21 בית
הציפור )23 מדינה אפריקנית )26 בנק
ישראלי (ר״ת) ;28״אשה גורלית בתנ״ך
)30 כבל עשוי טבעות )23 כסף רב )33
צחיח )36 מעין )37 כחוש, רזה )38 ציה
)40 ארגון נשים בארץ )41 מקום מעגן
אניות )42 מועדון לילה פריזאי מפורסם
)43 רב ומורה )44 סהר )46 רמאי )47 סוד
• )48 תיק )49 עיר בהולנד )51 שוהה לשנת
לילה )54 מבני יעקב )55 פוחז )59 חומל
)60 שובת מעמלו )61 עצם בפה )62 קידומת
שם צרפתי.

משום שהגברת דברת היא זמרת, המתמחה
במיוחד באופרות איטלקיות, ויש לה זיקה
יוצאת מן הכלל אליהם. נהפוך הוא. היא
ידועה דווקא כזמרת־קונצרטים, אבל קולה
המתורבת, החזק והנקי. עומד בניגוד גמור
לכל שאר המשתתפים, שהשתיקה יפה
למעלותיהם.
קצת יותר טוב מן האחרים היה גם ה־באריטון
האיטלקי קלאודיו אוולה, טוניו
בליצדס. אמנם קולו נעדר חום, בעל
דינמיקה מוגבלת, ולא מתגבר תמיד על
הצלילים הגבוהים, אבל זהו לפחות קול
מאומן, שאפשר להאזין לו בלי להסמיק.
אשר למקהלה, כל מה שאפשר לומר
עליה הוא שלא הצליחה אפילו פעם אחת
להתחיל ביחד — והיו שטענו כי זה נשמע
יותר כקאנון מאשר מקהלה. לכל האנדרלמוסיה
הוסיפה גם התזמורת, אשר תחת
ניצוח הססני של אלכסנדר טארסקי, ניהלה
חילוקי־דעות אינסופיים בקשר לקצבים
עם כל מי שניצב על הבימה.
וכדי להשלים את התמונה: האקוסטיקה
של האולם עלובה, ומיזוג־האוויר מקפיא
את הדם. אפילו זמרים טובים היו מצטר-
דים כך.

ת קלי טי ם
יש לך שמיט /לגדי -גדי עטרו
(אר.סי.אי הופעת־בכורה של זמרת יפה,
מתוקה וצעירה. והיא אמנם גם נשמעת
כך, ואפילו יותר מדי כך, יותר מדי
מעניין. יש דך שמש נשמע כמו מיתנה
לארץ השמש •העולה, כשהמלחין־מעבד
שליה, דוד קריבושי, כתב צילצולים אפ־ייניים
נחמדים מצד אחד של התקליט.
הצד השני מתמיה: למה זה תבחר לה
זמרת חדשה במין פוקס־טתט מתקתק ומיושן
ז אם זו כוונה ליצור סיגנון ״דווקא
כזה״ ,אז נחכה לתקליט הבא, ואפשר
להתנבא שהוא לא יאחר לבוא.
יהורם גאץ (סי.בי.אס אוסף הפיז־מונים
של תוכנית־היחיד מצטיין בשיקול
הגאוני: אם כל מעריצי אוהבים אותי
כזה, אז אני אמשיך להיות כזה כמו
שהם אוהבים. לכן זהו תקליט אידיאלי
למעריצי הזמר: הנה הוא כאן, עם קולו
החם, סילסוליו האופייניים, מיבטאו הבהיר,
וההרגשה שהוא מאמין בכל מילה

אושיק לוי בז׳אקו
עובדות וצועק סיסמאות יותר מכפי שהוא
מפתח מצב דרמתי, יכול היה, אולי, ב העלאה
וירטואוזית, לעורר עניין, להרגיז
או לקומם. אלא שרמת הביצוע בתיאטרון
המרתף היא נמוכה מאד (אצל כל השחק נים)
,והמצאות הבימוי שצריכות לכסות
את מיגבלות המקום, הן דלות השראה.
אפשר להבין מיגבלות תקציב לשחקנים,
אבל אי־אפשר להצדיק מישהק גרוע.

אופרה

1כו בפר סי
ואלה הקוראים אשר פתרונותיהם זיכו אותם בהגרלה בפרסי ספרים:

6ר0י תשבץ
תשבץ מס )1 : 1775 .ג. פז -רה׳
שרת ,87 תל־אביב )2 .יעקב פרידלנד —
ת.ד ,3116 .רמת־גן )3 .משה מזרחי, רח׳
שלום עליכם ,21 תל-אביב.
תשבץ מם )1 :1 7 7 6 .מיקי נרקיס -
קיבוץ אפק, חיפה )2 .רב״ט חנני רפפורט
— ד.צ 1026 .צ.ה.ל )3 .דפנה עזריהו —
רה׳ יהודה צור ,4רחובות.
תשבץ מם )1 : 1777 .יצחק דגני -
ת.ד ,305 .טבריה )2 .אמנון דרורי —
המעפילים ,14 באר־שבע )3 .טובה בלון,
רח׳ סירקין ,17 גבעתיים.
תשבץ מם )1 ; 1778 .שושנה בראון

— רח׳ לוינסקי ,94 תל־אביב )2 .טל
בר־טל — רה׳ הרכש ,11 אפקה, תל־אביב.
)3אסתר לוסטהאוז — רח׳ שמואל הנגיד
,17 ירושלים.

פרסי השבץ
חשבץ מס.

)1 : 1777 צביה רביבו

— קרית־יטבתה, ד.נ. אילות )2 ,איתן בן-
עמי — רח׳ רוקח ,60 דמת־גן )3 .ציפי
קסל, מס׳ אישי 2546989ד.צ 1056 .צ.ה.ל.

חשגץ מס.

)1 : 1778ר. מישלוב

— שושנה הכרמל ,25 חיפה )2 .דניאל
•לבנון — בית־קלור, מכון וייצמן, רחובות
)3 .מזל קובה — רח׳ המסילה ,27
תל־אביב.

הפרסים יישלחו לזוכים בדואר.

האופרה הישראלית, חיה, קיימת, מציגה
הצגות, ויש אפילו קהל שהולד אליה
וממלא (יחסית) את האולם. אם תרצו
דווקא למצוא אותה, צאו לחפשה בין
מאורות־הלילה והזונות של רציף הרברט
סמואל. באיזה מידה זה כדאי, זאת כבר
שאלה אחרת.
אם לשפוט לפי קאוולריה רוסטי־קנה
(זו שנקראה פעם בעברית קנאת
בן כפר) ו ה לי צני ם, הביקור עדיין איננו
חובה. שתי אופרות קצרות אלה, השייכות
כיום למיצעד־הפיזמונים ולמוסיקה הקלאסית
באותה המידה, חיממו, בתנופת ה־פאתוס
האיטלקי שלהם, דורות של חובבי
אופרה בעולם. אלא שלשם כך דרושים
תזמורת, מקהלה, ובעיקר סולנים מעולים.
וכל מה שאפשר היה למצוא על
בימת האופרה הישראלית זה זמרת אחת
ועוד חצי זמר. וזהו.
נתניה דברת, הזמרת הישראלית, הנהנית
כבר תקופה די ארוכה ממוניטין בינלאומי,
בולטת, בתפקיד סאנטוצה ב-
קאוואלריה, בערך במו גוליבר בארץ
ליליפוט. בכל פעם שהיא פותחת את פיה,
מרגישים מייד עד כמה מוטב היה אילו
האחרים היו סותמים את שלהם. וזאת לא

גלי עטרי
היוצאת מפייו. רק חבל שאפילו באותו
סיגנון לא בחר יהורם שירים שיש בחם
די תוכן, די עניין ודי מנגינה, כשם שיש
לו די כוח לשיר אותם. חוץ מרחל, שירם
של חפר וזלצר, שהוא באמת מקסים,
אין סיבה להאזין דווקא לתקליט הזה.
אמצע הדרך (אר.סי.איי לצעירים
ברוחם, הרוצים לרקוד, לשמוע, ומסכימים
להרשות זאת גם לאבא ואמא, בלי
שיעייפו את אוזניהם וישבת את רגליהם.
זוהי להקת־קצב אמריקאית אופנתית מיק-
צועי׳ת, שהתכונה הבולטת שלה רעננות,
להבדיל ממהפכנות. יש קצב, אבל אין
מחתרת! יש טעם, אבל אין חדשנות. יש,
וזה העיקר: יש צ׳יפי צ׳יפ צ׳יס,

כנועדוני לילה
מן המפורסמות הוא שהדיבר ה־,11
,לא תעשה לך מועדוני־לילה״ השפיעה
(המשך בעמוד )12
העדלם הזה 17* 2

אהבורו־י*1וור,ו
ש ל דויד בן־גוריון
בכנס הפיקוד העליון
של צה״ל, לכבוד יום־הולדתו
ח־ 85 של דויד כן־גוריון,
עלה ביג׳י להשיב למברכיו, כשבידו
ניירות. הוא התחיל קורא
את נאומו מתוך הנייר, אולם
אחר־כך לא שב אליו יותר.
רק כשסיים דבריו, לקח
את ערימת הניירות, ואמר :
״אני שמח מאוד שלא דיברתי
הדברים שכתבתי כאן.״
בנאומו חילק בן־גוריון
את הציון הבא לרוזן פולקה
ברנאדוט, מי שהיה המתווך
מטעם האו״ם במלחמת העצמאות
:״ברנאדוט היה אדם הגון
פחות או יותר — למרות ש הוא
לא אהב יהודים.״
כשסיים בן־גוריון את
דבריו, עמדו אנשי הפיקוד העליון
של צה״ל על רגליהם
והמתינו עד שירד מעל הבמה
בבית החייל. אבל ביג׳י לא
הבין לשם מה עומדים פתאום
האלופים ואלופי-המישנה, שאל
את הרמטכ״ל חיים כר־לב
שעמד לידו :״ובכן, גמרנו,
אז למה הם לא הולכים?״
בספר הזכרונות שמוציא
עכשיו דוד בן־גוריון, אין
כמעט נימה אישית. רק בסיפורים
על תקופה מוקדמת בחייו
של ביג׳י, משתרבבים פה
ושם וידויים אישיים, בהם מספר
הזקן על אהבותיו :״עוד
ילד הייתי, כבן שתים־עשרה,
וכבר אהבתי ...זה היה בלמדי
איתה יחד בבית־הספר לממ שלה
...רכה היתה אז אהבתי
כניצני ראשית־האביב ותגדל
במשך העת ותתלקח כשלהבת
ובקיץ העבר נודע לי כי היא
אוהבת אותי ...ופתאום החילותי
לפון באהבתי האם באמת
הנני אוהב? השאלה הזאת לא
נתנה לי מנוח כל הלילות. אולם
בסוף באתי לידי הכרה כי
אינני אוהב אותה...״
אהבה אחרת של ביג׳י
פרחה בוורשה :״זה כשלושה
חודשים העתקתי את מעוני ל
רחוב
הפרנצישקני. לבעל-
הבית שתי בנות, המבקרות ב־גימנסיון.
הצעירה שבהן היא
סימפאטית מאוד, חמה, שובבה
וטבעית בלי קורטוב של עי-
שוי ומלאכותיות, שכה קשה
למצוא בבנות דורנו ...לפעמים
יש לי חולשה אליה.״
01 את אהבתו הגדולה ביותר
פגש בן־גוריון כשהיה
בן .32 באמריקה הוא פגש אז
את פולה מונכז. אחד המכתבים
בזיכרונות, הוא מכתב
התנצלות על כי נאלץ לעזוב
אותה כשהיא בהריון כדי להצטרף
לגדוד ולצאת לחזית
ארץ־ישראל :״את הקדושה
שלי, המלאך הסובל המרחף
סביבי ...הדבר הגדול ביותר
שיכולתי לעשות עכשיו למענך
הוא להיפרד ולהתנדב ללגיון,
לעזוב אותך עם ילד שטרם
נולד ולצאת לחזית. כי המעשה
הזה יקדש אהבתנו ויכשיר
אושר חיינו.״
פורש מפ״םיעקב
ריפתין, מנהיג ״ברית הש מאל״
,נסע מקיבוצו עין־שמר
לת״א, ניצל את הזמן כדי לקרוא
מאמר בעל המשמר שנשא
את הכותרת ״היכן המפתחות
לשלום?״ כדרכו, סימן ריפתין
את הקטעים העיקריים בעיפרון,
ורשם הערות בשוליים.
בחורה שישבה לידו עקבה בעניין
אחרי מעשיו, ולבסוף
שאלה בסקרנות :״האם כבר
מצאת את המפתח לשלום?״
ביום הששי תמהו קוראי
ידיעות אחרונות כשלא מצאו
את מאמרה השבועי של זיוה
יריב. פתרון התעמולה: גם
זיוה וגם סילבי קשת כתבו
מאמרים חריפים
המערכת החליטה שזה יותר
מדי, גנזה מאמרה של יריב.
מסיבת־הפתעה נערכה
בשבוע שעבר לכבוד יום־הול־דתו
של מנהל רשות הגנים ה־לאומיים
אל״מ (מיל ).יעקב
(יאנק) ינאי. אחרי שאשתו

סלאודיה סארדינלה ובויז׳יט בארדו 2 2

כריסטיאן דאק לברידיס בארדו ( )36 ולקלאודיה קארדינלה 33 הדו־קרב של כוכבות החזה הוא שיא
המערבון סיפורו של פרנקי קינג המוסרט בספרד. סימלי הסקס של צרפת ואיטליה משחקות בסרט
יריבות חמות מזג. בארדו מקימה כנופיית גנבות יחד עם ארבע אחיותיה. קלאודיה וארבעת אחיה
מתחרות בכנופיה זו. אבל לסרט יש סוף שמח: האחיות של ב.ב. מתחתנות עם האחים של ק.ק.

סגן הנשיא לשעבר יוכרט
האמפרי — יוברט הולו (החלול)
.כמו־כן, מופיעים האחים
קנדי, המקבלים את שם-
התואר כאריזמה וראש עיריית
ניו-יורק, ג׳והן לינד־זי,
ההופך ללאנסלוט, האביר
האגדתי המוכר.
לפני

זכה לקבלת־פנים חמה ביותר בנמל התעופה
לוד, כשחזר בשבוע שעבר מביקורו ב־ארצות־הבריח,
בה הופיע הופעת־יחיד מוצלחת באולם קרנגי־הול.

יהורם גאון

גלילה הוציאה אותו לארוחת-
ערב חגיגית, חזרו השניים הביתה
ומצאו אותו מלא באור חים
שחיכו לבעל השימחה. בין
האורחים היו שר־הביטחון
משה דיין, ראש עיריית ירושלים
תדי קולק ופרופסור
יגאל ידין שבירכו את יאנק.
באותה מסיבה נשמעו גם ברכות
של הנשיא זלמן שזר ו־שר־החוץ
אכא אכן, למרות
שהשניים לא נכחו במסיבה.
איך זה? פשוט מאוד: מנהל
הבימה גבריאל ציפרוני,
הידוע כחקיין, נשא נאומי ברכה
כשהוא מחקה את שזר ואבן.
לפני למעלה משנה הציג

הצייר הקפריסאי-יווני יורקו
סקוטינוס את עבודותיו ב-

מובל על כסא גלגלים במסדרונות בית־החוליס
הדסה, על־ידי ידידו הבדרן דודו דותן, לאחר
שנפצע בשבוע שעבר בתאונת־דרכים ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב.
מני נפצע בעיקר בפניו ואפו נשבר בשלושה מקומות.

מני פאו
העולם הזה 1782

למעלה

משנה

נשלחה הזמרת רותי סיפרו*

ביאנלה במצרים וזכה שם לפרס
ראשון. השבוע הוא פתח
תערוכה בגלריה לים בתל־אביב.
הביאה אותו לארץ בעלת
הגלריה, עמלי,ה ארבל,
שביקרה בקפריסין, ראתה ציורים
שלו, התרשמה לטובה והחליטה
להביאו לארץ. יורקו,
שהוא דמות ידועה בארצו,
היה אסיר פוליטי וישב

שלוש שנים בבית־סוהר באנגליה.
הוא מצייר בעיקר על
נושאים ים־תיכוניים והוא ממשיך
להתעניין בפוליטיקה. לכן,
כשפנתה אליו עמליה, הוא
השיב לה :״אני מוכן להציג
בישראל, מפני שאני חושב שנושאי
התמונות שלי קרובים
ללב האנשים שלכם ולתושבי
מצרים — ואולי, מי יודע, הם
יזיזו משהו לקירוב השלום.״
פיליפ רות, מחבר
מה מעיק על פורטנוי, מעביר,
בספרו החדש, את נושא טיפולו
מהמשפחה היהודית אל
המימסד האמריקני. הספר,
הכנופיה שלנו, הוא סאטירה
חריפה ביותר, שאינה חסה על
שום פרה אמריקנית קדושה.
רות אינו טורח להסוות כהלכה
את גיבוריו. הנשיא די*
צ׳רד ניקסון, דרו-משל,
מכונה בספר טריקו (הנוכל)
דיססון ; המטיף כירי גריי
האם — הוא בילי קאפקייק
(מתוקי); ראש הפי.בי.איי.
הרכרט הוכר -מר האו־האו
; שר המשפטים ג׳והן
מיצ׳ל — מלישס (המרושע);

ני לייצג את ישראל בפסטיבל
במאנילה. מאז היא נשארה במזרח
הרחוק. בשבוע שעבר
היא חזרה כשהיא מלאה בחוויות,
חותמת את שמה בסינית
ואוכלת בעזרת מקלות. בהיותה
בהונק־קונג, השתתפה
רותי בפסטיבל לילות קאהיר
שנערך שם. היא זכתה בפרס:
כרטיס־טיסה לקאהיר וחזרה,
עליו נאלצה לוותר בגלל היחסים
בין ישראל למצרים. על
מה שלא ויתרה הוא מפתח הזהב
של העיר מאנילה, אותו
קיבלה מראש עיריית מאנילה.
מה היתה דעתו של
אריק אינשטיין על יהורם
גאץ וגברי בנאי? בגיליון
של במחנה נח״ל משנת ,1959
נפתח אז מדור חדש בשם
יומו להקת הנח״ל, בעריכת
אריק אינשטיין, שכתב בין השאר
גם יהורם הוא ירושלמי.
הוא אוכל קצת יותר
מתובל. תמיד הוא עייף ומנצל
כל רגע פנוי לשבת או לשכב. .
כן, הוא גם שחקן מוכשר מאוד1 .
בגלל כל זה ניתן לו מנוחה
ונטפל קצת בגברי בנאי. גברי
הוא אחיו הצעיר של יוסי
כנאי, כוכבה לשעבר של הלהקה
וכיום שחקן הבימה. דומה
לאחיו כמו שתי טיפות
מים. אותו קול, אותם תווי
פנים ואותו חוש הומור. גברי
הוא הצעיר שבחברי הלהקה.
תמיד עליז, תמיד מצחיק ותמיד
הגבות מתחברות אצלו...״

פסוק השבוע
העיתונאי

שלום

רוזנפלד :״העולם התרבותי
כולו נזעם על מסע־הביזבוז
של השאח הפרסי. בצדק. צא
וראה כמה תיאטראות־פאר
אפשר היה להקים בארץ
במיליונים שפיזר ב׳מסיבת יום־
ההולדת/״

סיקורת
(המשך מעמוד )10
על בני־ישראי בצורה מוזרה: אם יש
להם מועדון־לילה (וזאת אומרת, מקום
ציבורי הפתוח בשעות הלילה) שיש בו
אווירה, אז אין בו מה לשמוע. ואם,
רחמנא ליצלן, יש קצת מה לשמוע, אין
בו אווירה של מועדון־רילה.
מועדון התיאטרון החיפאי אינו
יוצא מן הכלל, במובן זח. מצד אחד,
בגלל שכנותו לתיאטרון העירוני, הוא
סובל מיסורי־מצפון תרבותיים, ומכאן ה־דקוראציה
הרשמית והצורה הדומה לאו־לם־חתונות
רגיל, שרק במיקרה החליפו
את כיסאותיו בשולחנות וכורסאות. מצד
שני צריך בכל זאת להגיש בידור לילי,
ומכאן — האפלה, חלק מסויים מן התוכנית,
והמשקאות המוגשים באדיבות.
ואשר לתוכנית — יש בה אותו תיסכול
עצמו. יעקב בודו מנחה ומספר בדיחות,
בסיגנון של ערב בידור ישראלי־נייד (ופירושו
— החלף את הבדיחה לפי מצי
הרוח של כותרות היומון. צביקה פיק
מבלבל את החיפאים השמרניים בשערותיו
הארוכות ובדמותו הדומה לישו, עד
שכמעט והם שוכחים למחוא כפיים בנימוס.
תוספת משלימה: זוג רקדנים בעירום,
מצרפת, המגישים מין שחרזאדה בלי בגדים.
זה לא נועז, אבל מאחר ושני הגופים
אסתטיים בהחלט, אין טענות.

ספרי ם
אוטוביוגרפיות של שחקני־קולנוע מפורסמים
אינן מעשה נדיר במיוחד. אוטוביוגרפיה
של כוכב קולנוע, שאינה מדברת
כימעט על קולנוע, זה כבר לא מעשה של
יום־יום, ובכך הצליחה שירדי, מקליין
להיות שונה מן האחרים ב־ £311 זימסס
ת 1116 11101111{31 מזסז) (״אל תפלי מפסגת
ההר״) (נורטון.)1970 ,
שירלי מקליין, שחקנית אשר הפכה
לדוגמה המושלמת של קומיקאית מטורפת
בהוליבוד, מספרת בסדר כרונולוגי סופתי,
ובשפה שוטפת, את קורות חייה, החל מן
הילדות בעיר־שדה קטנה בדרום ארצות-
הברית, שם היא גדלה כבתו של מורה
שמרן, יחד עם אחיה וארן (שם משפחתה
ביטי, ואחיה הוא כמובן הכוכב של בוני
וקלייד) ,ילדות שהייתה כולה ׳תחת סימן
שיעורי הבאלט, אשר היוו את קשרה
הראשון עם הבימה, דדך השנים הרזות
של שוליית שחקנית בברודווי, אחר כך
עלייתה לדרגת כוכבנית, ומאוחר יותר
כוכבת במלוא מובן המילה, בהוליבוד.
אולם הקאריירה המקצועית שלה היא
חלק קטן מתוך הספר. פה ושם אפשר
למצוא כמה סקיצות שטחיות של דמויות,
אשר ניקרו בדרכה (היצ׳קוק, שביים את
סרטה הראשון, מה קרה את הארי; הכ נופיה
של סינטרה, שבעזרתה הפכה לכוכבת
באחדים באו במרוצה) ודמות מוש־

נהגת• לע שן״תוצרת חוץ״,
ואז ניסיתי ברודווי
בעת?והי סיגריתי -היא עצומה !
ונוסף לבל אני חו סכ ת.

שירלי מקריין
צרת דובק

איכות בינלאומית תערובת אמריקאית* סופר קינג־ס״ז־פילטר

מצת אחת, זאת של המפיק האל ואליס,
(הפיק מאות סרטים ביניהם בקט ואן של
אלף הימים, ולהבדיל סרטים של אלביס
פרסלי).
הרבה יותר חשוב, בעיניה של שירלי
מקליין, לתאר את משבדיה הנפשיים,
את נישואיה המוזרים לסטיב פארקר, מפיק
הצגות החי ביפן, ובעיקר את מיפגשיה
עם המחאה הסוציאלית באמריקה, עם
החיים הפרימיטיביים של אפריקה, ומעל
הכל, עם המיסטיות של הפילוסופיה הבודהיסטית.
העולם
הזה 1782

1עונז־11

ך* ״דרכי״ הגדול בין קבוצת אלופי!
1הומיל ).ובין ניבחרת העיתונאים היה,
בלי ספק, האירוע הספורטאי הגדול ביותר
של השבועות האחרונים, מחוץ לבית־המישפט.
קבוצת
ה(מיל ).הופיע בהרכב מלא ומרתק,
וכללה דמויות שמזה זמן רב לא
שיחקו ביחד: עזר וייצמן (מיל ).כחלוץ
ימני, מתי פלד (מיל ).כחלוץ שמאלי,
ויויאן הרצוג (מיל ).באמצע, וכהנה וכהנה
מלפנים ומאחור, סגן־(מיל ).ותת־(מיל ).ו־
(מיל).־מישנה.
גם ניבחרת אבירי־העט הצטיינה בהרכב
ססגוני ומפתיע: שבתי טבת, סילבי קשת,
פרשנים, כתבים מיוחדים, חוגים מדיניים,
ומדליפים למיניהם.
העיתונאים פתחו בהתקפה. הם טענו
שאלופי־ה(מיל).

הם שחצנים, כורים, פרימה-
דונות, כעלי-מלאבה משוחררים.
האלופים נהגו כפי שלמדו בפו״מ —
המתינו עד שכוח־המחץ של המיתקפה
נחלש, ואז עברו להתקפת־נגד והבקיעו
את מערך האוייב.

הס טענו שהעיתונאים הם עמי־ארצות,
כסילים, חסרי-אחריות,
יודעים־מעט־על־שום-דבר, כושלים־
מקצועיים שלא עברו !מעולם לא
בחינה או קורס.
כל צד הנחית מכות נאמנות על יריבו,
אך לא הושגה הכרעה.

י נדמה שבוויכוח זה שני הצדדים
/צודקים, ואולי יותר נכון לומר ששני
הצדדים אינם צודקים.

רית — שלום או שטחים ץ
פלוני, שהוא מומחה גדול ללוחמת שריון,
יכול לטעון שבתור טאנקיסט יש לו
מה לומר גם בשאלה זו. כאיש־השריון,
הוא יכול לומר שמבחינת האינטרס המצומצם
של גייסות־השריון עדיף קו א׳
על קו ב׳.
זה אחד הגורמים — אחד מרבים־רבים
— שיש לקחתם בחשבון כשמדובר על
הסדר־שלום. אך יש לפחות מאה גורמים
אחרים, מהם חשובים יותר לאין־ערוך, שיש
להביאם בחשבון באותו מעמד.
בוויכוח הגדול על סיפוח השטחים, על
הסדר־שלום, על סיכוני המלחמה והשלום,
חשובה דעתו של כלכלן, המבין את ה-
מיגבלות הכלכליות של המשק הלאומי,
לא פחות מדעתו של התותחן, המחשב
טווחי־ירי. קולו של הדיפלומט, הבקי במערכת
יחסי־החוץ של המדינה, צריך
להישמע יחד עם קולו של איש חיל-
הים, המשקיף על הבעייה מבעד לפריסקופ
של צוללת.

הכעייה היא שבמה אלופי•
(מיל ).מתיימרים, כך נדמה, להיות
כעלי איצטלה של סמבות לא כתוקף
התמחותם המיקצועית המצומצמת,
אלא כתוקף עצם היותם
קצינים משוחררים. הם סבורים כי
התואר (מיל ).מקנה להם חוכמה
עילאית אוטומטית כבל עניין.

כלום עומדים מול אלוף(מיל ).מתי
פלד, הפרופסור יהושע אריאלי,
חכר-הכנסת אברהם עופר והעיתונאי
עמום קינן.
ומכיוון שלא ייתכן שכל אלה צודקים
גם יחד, מסתבר כי רק חלק מן האלופים
וו־,פרופסורים והח״כים והעיתונאים צודקים,
והאחרים טועים.

מי צודק ומי טועה — הרי זה
עניין של השקפה. כהכרה דימוק
רטית מחליט הרוב את דעתו של
מי לקבל, וישפוט ההיסטוריון לאן
הוכילה הדיעה שנתקבלה.

מכיוון שכל ויכוח מדיני כארץ
מושפע על־ידי גורמים צבאיים, יש
לקדם כברכה את העובדה שמיס
פר ניכר של אלופים משוחררים
מסוגלים עתה להשתתף כאופן
חופשי כוויכוח, איש-איש לפי השקפתו
הפרטית.
העדרם של אלופים משוחררים בולט
בכנסת, ובייחוד בוועדת־החוץ־והביטחון.
זוהי אחת הסיבות לחוסר ויכוח ופיקוח
פרלמנטרי ממשי על תקציבי־הביטחון הענקי.
במציאות של ישראל, דרוש אלוף
כדי לקצץ את כנפי הביזבוז של מערכת-
הביטחון.

יהלום חותן* יהלום, ואלוה חותר
תקציבו של אלוף.

^ ש מישקל לדעתם של רופאים על
ענייני רפואה, של מהנדסים על עניי ני
הנדסה, של אלופים על ענייני צבא.

השאלה היא: איזה מישקל יש
לדעתם של אלופים כאשר הם יוצאים
מן התחום הצר של התמחותם
המיקצועית ץ
למשל, כשהם משתתפים כוויכוח
הגדול על הברירה ההיסטו
הלוואי
והיתה קיימת חכרה אידיאלית,
שכה היו רק הטובים
והחכמים ואצילי־הנפש נמשכים
אל המדינאות ואל העיתונאות.
למרכה הצער אין חכרה בזאת —
לא כארץ ולא כעולם בולו.
לכן יש להיזהר
ולכאן. יש לשקול
גם אם הוא אלוף,
— לפי רמתו של
גולי של הדיעה.

מפני הכללות — לכאן
אח דעתו של אדם —
חבר־כנסת או עיתונאי
האיש, ולפי ערכה הס

אלופי(-מיל ).שאני קורא כל מילה
היוצאת מתחת לעיטם, גם כשאיני מסכים
אף לאחת מהן, מפני שדרך מחשבתם רע < ש נקודה אחת בוויכוח שלגביה
ננה, וכושר־מחשבתם רב.
כדאי להעיר הערה נפרדת—מפני שהיא הב מתפקידו שנזרק ויש
אלוף*(מיל).
נוגעת, לדעתי, לטעם הטוב.
כיר אחרי שרשרת של ביזיונות מפוארים,
והמהלך מאז אימים על הארץ והעולם
כהוגה־דיעות מדופלם. פעם, אחרי הרצאה
בה ציטט מאה ואחד ספרים מקצועיים,
השיב לו ידידי (שלא היה אפילו סגן-
טוראי-בלתי-מוסמך) :״התרשמתי עמוקות
מהיקף ידיעותיך, אך אין צורך במאה

בזה הם נמצאים בחברה טובה. יש פרופסורים
המאמינים כי התואר פרום׳ —
למיקרדביולוגיה או לשפות אינדו־אירו־פיות
עתיקות — מקנה חוכמה אוטומטית

אלוף (מיל ).וייצמן

כוודאי אין לפסול בסיטונות את
זכותם של אלופים משוחררים
להביע דיעות על ענייני ח ח וביטחון.

אמנם
אמר קלמאנסו שהמלחמה היא
עניין רציני מדי, מכדי להשאירו בידי
הגנרלים. אולם אפילו קלמאנסו המיסכן,
שסחב על גבו קופת שרצים של גנרלים
צרפתיים בלתי־מוכשרים, לא טען כי אין
לשמוע דעת גנרלים על ענייני מלחמה.
לאלופים שהשתתפו בישיבות מטכ״ל,
או שהתמחו בסוגים של לוחמה וכלי־נשק,
בוודאי יש נסיון המאפשר להם לא פעם
לתרום תרומה עניינית לוויכוח. יש מישקל
רב לדבריו של אלוף (מיל ).מתי פלד
על מערכות ביצורים ותפיסות איסטרא-
טגיות, ולא הייתי מייעץ לאיש לזלזל בדבריו
של אלוף (מיל ).עזר וייצמן על
נתוני הלוחמה האווירית.

להן בשוק בעל־פה ובכתב, לעשות להן
נפשות, ללכד אוהדים למען הגשמתן, להקים
מפלגות, להתייצב לבחירות.

לאחרונה פשטה בארץ אינפלציה
של שימוש כתוארים.
אלוף (מיל ).הרצוג

אלוף (מיל ).עמית
בעניינים לאומיים. עסקני־מפלגות, שהגיעו
לכנסת בזכות הצטיינותם באינטריגות
סיעתיות או סבלנותם העילאית באלפי
אסיפות מפלגתיות, סבורים שיחד עם התואר
ח״כ זכו במנת־עודף של הבנה מדי-
נית־איסטראטגית. ועל כולם עולים, כמובן,
העיתונאים, המשוכנעים בעליונותם האינטלקטואלית
המוחלטת על אלופים, פרו פסורים
וח״כים גם יחד. בזכות יכולתם
לנסח דברים בצורה מושכת, או להשיג
מידע ביעילות.

בל התביעות האלה הן מפוקפקות.

חייל המקצועי הוא אי ש-מקצוע-
1 1טוב, רע או בינוני. כשם שיש פרופסורים,
חברי-כנסת, עיתונאים וכלכלנים
— טובים, רעים ובינוניים.
אילו היתד, ההתמחות הצבאית מקנה
חוכמה עילאית, כי אז היו כל האלופים-
(מיל ).צריכים להינבא בשפה אחת. אולם
הקצינים המשוחררים חלוקים בדיעותיהם
מן הקצה אל הקצה, כשם שמחולקים בי נם
לבין עצמם הפרופסורים, הח״כים, ה עיתונאים
וכל שאר בני־התמותה.

אלוף (מיל ).עזר וייצמן, הפרופסור
יוכל נאמן, חכר־הכנסת איפר
הראל, העיתונאי הרצל רוזנ*

ואחד ספרים כדי להגיע למסקנה שאליה
הגעת. יש מצחצחי־נעליים בכיכר מוגרבי
שהגיעו לאותה מסקנה.״

* 4ד כאן — לגבי טענות העיתונאים
?ג כלפי האלופים. מה ביחס לטענות
האלופים כלפי העיתונאים?
אחד האלופים־(מיל ).השיב על התקפת
העיתונאים בחריפות קיצונית. הוא הזכיר
את העובדה שאין אדם זקוק לשום תואר
או רשיון כדי לעסוק בעיתונאות. מכל בעלי
המקצועות החופשיים — רופאים, מהנדסים,
עורכי־דין, רואי־חשבון, רוקחים, מו רים
— העתונאים הם היחידים המשוחררים
מחובת השכלה פורמלית.
ונשאלת השאלה: האם זה סביר? האם
אין יכולתו של העיתונאי להזיק, להשפיע
לרעה, להרעיל נשמות, עולה על זו של
חברי המקצועות האחרים?

שאלה מכירה, לכאורה• אך 5יי,־פ
רכת מיסודה.

אילו העז אותו אלוף לה,מקי׳ך בדרך
מחשבתו (כפי שעש?׳׳ בלי סי.ק, בשקט)
היה מגיע לשאלה הבאי׳ :י״ט *מי שעולה
בכוח דיד׳רס שלי או* על י׳׳יייתונאי — הפוליטיקאי
המקצועי, חני ׳,הכנסת, השר. איך
זה יתכן שאין שום ׳תהליך של השכלה-
בחינה-הרשארדתעוזיה לפולטיקאים, אנשים
המחליטים על חיי הם ומותם של מיליונים?

מחשכה זי, מוכילה בהכרח לדיקטטורה
או לאוליגרכיה —
מישטר כי מתיר מישהו לזולתו
לעסוק ע׳ענייני־ציכור, כפירסום
דיעות, באיסוף־מידע.

החברי?.הדימוקרטית מבוססת על ה־חופש
המוחלט של כל אדם לעסוק
בענייג׳י ציבור, להציג אח דיעותיו, להטיף

מדוע חייב אדם לחתום על מאמר, אי
להציג את עצמו בטלוויזיה, בתואר ״פר,״־
פסור״ או ״חבר-כנסת״ או ״אלוף״ כעי הוא
מביע את דעתו על בעיות הביוב שיי, רא*
שון־לציון?
כשאני קורא מאמר על תור הזהב בספרד׳
חשוב לי לדעת כי הכיח׳ ב הוא פרופסור
לדברי ימי הביניים־ כש׳ פלוני מתווכח
בטלוויזיה על סדרי הכנפי״ כדאי להזכיר
שהוא חבר־כנסת. כשהרי• ,יו מוסר על הר צאתי
של פלוני על בעיות-בטחון, אין
פסול בהגדרתו כאל׳,ף(-מיל.).

אף בשכל הנ״ל מדכרים על
עניינים שאי׳1נם שייכים לתחום
התמחותם, כשהם מוכרים עגבניות
אי כותבים מיכתב למערכת
עי. מבת העכברים — איזו
משמעי ת יש להבלטת תואריהם,
מלכי־ סנוכיזם וולגארי ץ
י״שמדובר על קצינים משוחררים, רגי-
יטה נקודה זו שבעתיים. אהבנו את צד,״ל,
מפני שחסרו בו סממני המיליטריזם, ה ידועים
לשימצה בחו״ל. כנאה לצבא עממי,
צבא־העם, הצטיין בצניעות קולקטיבית ו־ .
אישית, בגישה עניינית לתפקיד.

הופעתם של אלופים משוחררים,
המפריחים את תואריהם כבאלו
נים צכעונייס, פוגעת כדמות
צה׳׳ל. היא מעוררת את הרושם
שמתחילה להיווצר אצלנו בת-קצו-
נה, המתנשאת מעל לעם, התובעת
לעצמה זבויות־יתר.

כל מי שיש לו מנייה במוסד זה ששמו
צה״ל (ומי אין לו?) מתקומם אינסטינק טיבית
נגד סממנים אלה. ואני בטוח שרוב
אלופי־ד,מילואים, אם יתנו את דעתם
על כך, ישימו קץ למינהג חדש זה.

מי שיש לו מה לומר, אינו זקוק
לתואר (מיל ).בדי לתת תוקף
לדבריו. ומי שאין לו מה לומר, שום
עלה־תאנה של דרגה לא יסתיר
את מערומיו.

כפיר ה במצודה
יהיו הטענות הציבוריות אשר יהיו נגד
הוצאה של 17,121,000 לירות מתקציב-
הביטחון על הקמתה של מצודת־כפיר בשטחים
— דבר אחד לפחות חייבים
להגיד בזכותה של השקעה מדהימה זו:
בתולדות המדינה תירשם מצודת־כפיר כציון
דרך היסטורי, המסמן את התפנית
הראשונה ביחסו של האזרח לקדושת נושא
הביטחון.
זו הפעם הראשונה שספיקותיהם של
יחידים — אשר כפרו תמיד בסיסמה הקדושה
״אין ברירה!״ שנועדה להצדיק
את כל מעשיה ומחדליה המדיניים והבט-
חוניים של הממשלה — הפכו
לנחלת רבים במדינה.
לפתע החלו להישמע בציבור
שאלות מטרידות שעד כה רק
״עוכרי ישראל״ ו״אויבי המדינה״
העזו להעלותם על הדעת.
האמנם חייבת המדינה להוציא
״/״ 25 מן התוצר הלאומי על
ענייני ביטחון, או אולי יש אפשרות
לקיצוץ כלשהו בתקציב*
ענק זה?
הייתכן שגם במשרד־הביטחון
קיים ביזבוז, כמו בשאר משרדי
הממשלה?
האם קיים במדינה גוף בלתי־תלוי, ה־פוקח
עין על הוצאות משרד הבטחון?
(אני מבין שחלק מהוצאות משרד־הביטחון
חסוי אפילו מעיניו של מבקר-המדינה).
האם ועדת־הכספים מאשרת הוצאות
ביטחוניות לאחר ששמעה חוות־דעתם של
מומחי ביטחון ״בלתי־תלויים״ (שאינם
נמנים על צוות עובדי משרד הבטחון,
ואינם משרתים בצה״ל) ,או שהיא מסתפקת
בחוות־דעתם המיקצועית של האינטרסנ-
טים בלבד?
האם נועץ שר־האוצר ברמטב״לים לשעבר
ובאלופי מילואים, לפני שהוא מאשר
את תקציב־הביטחון המוגש לו על־ידי שר
הביטחון, או שהוא מקבל את תביעותיו
כתורה מסיני, שאין לערער עליה?
האם הוצאות הביטחון הן פועל יוצא של
מדיניות הממשלה או להיפך?
שר־אוצר — ויהיה זה גאון כאשר יהיה
— שאינו נעזר ביועצים טכניים אובייק טיביים,
אינו יכול להציע קיצוצים בשט חים
ספציפיים, וחייב להסתפק בתביעה
כללית ובלתי-מוגדרת לקיצוצים בתקציב
המישרד. עובדה זו מאפשרת לשר־הבטחון
להציג לפגי הציבור את תביעתו של האוצר
כתביעה לקיצוצים בשטחים חיוניים׳
העלולים לסכן את עצם קיומה של
המדינה. אילו ביקש שר-האוצר את חוות-
דעתם על תקציב־הביטחון של מומחי-
ביטחון כמו האלופים עזר וייצמן, ישראל
טל, ישעיהו גביש, מתתיהו פלד, עוזי
נרקיס ואחרים, שאינם נתונים עוד למרו תו
של שר־הביטחץ — לא מן הנמנע ש היה
מצליח להצביע על סעיפים שונים
בתקציב, אותם ניתן לקצץ, מבלי לפגוע
בביטחון המדינה ומבלי שייאלץ לעמוד
מבחינה ציבורית במצב של התגוננות.
הסודיות המונעת דיון ציבורי בפרטי
תקציב־הבטחון עלולה לשמש כיסוי גם׳
להוצאות מייותרות, אלא אם כן נעזר שר-
האוצר במומחים משלו, המוסמכים מבחי נה
מיקצועית לדון בפרטים, מבלי שאיום
הסודיות הקדושה יבלום את פיהם.
,מומחים כאלה, למשל, אילו נועצו בהם
לפני שוועדת הכספים אישרה אוטומטית
הוצאה של 17 מיליון לירות על הקמתה

של מצודת־כפיר, יכולים היו להשמיע
נימוקים נגד השקעה תמוהה זו. בהשקעה
של 3מיליון לירות בלבד, יכולים היו
מומחים אלה להגיד, ניתן לייעל ולשפר
את בסיסה הקודם של היחידה, ולחסוך
על-ידי כד למדינה 8,591,000 לירות (האומדן
המקורי של הוצאות הקמת המצודה
היה 11,591,000 לירות) .הם יכולים היו
גם להציע את הקמת המצודה מיספר
קילומטרים מערבה, בשטחה של ישראל
הקטנה, כדי שבבוא היום, אם וכאשר
יחתמו הסכמי-שלום עם הערבים תמורת
החזרתם של השטחים הכבושים, נוכל ל-
הפוך את המצודה למלון מפואר,
או לפחות לבית־כלא לאנשי
החברה הגבוהה.
גם מי שאינו מומחה לענייני-
ביטחון יכול אולי להעיר שלא
היה כל הכרח להוציא 600,000
ל״י על ציפוי המצודה באבן,
גם אם זו היתד, תביעתה של
הוועדה המחוזית לבניין ערים.
ממתי צה״ל מתרגש מתביעותיהם
של גופים אזרחיים? האחראי
להקמת המצודה יכול
היה להגיד לאותה ועדה: אל
תבלבלו את המוח. אני לא
אבזבז את כספיו של משלם־המיסים על
טיפול קוסמטי במיבנה תכליתי, העלול יום
אחד להימסר לידי הערבים.
חוץ מזה קשה להגדיר את עצם ישיבתנו
בשטחים כעובדה אסתטית, ומבחינה זו,
לפחות׳,ארכיטקטורה ״ברוטאלית״ כפי ש מכנים
את הבנייה בבטון חשוף, מבטא
בצורה הרבה יותר נאמנה את יעודה של
המצודה.
ההסבר של מפקדי המצודה, לפיו כוסו
במלואן ההוצאות האמנותיות (אחד הפסלים
בלבד עלה כ־ 100,000ל״י) מכספי
תרומות, אינו מצדיק עדיין בזבוז סכומים
ענקיים על קישוטים בלתי־הכרחיים. לפי
אותו הגיון, יכול היה אלוף פיקוד המרכז
להצדיק הקמתם של בריכת־שחייה, סאונה,
דיסקוטק ומיגרש־קרח. אני בטוח שהוא
היה מוצא תורמים למטרות אלה, מבין
הקבלנים הזוכים בעבודות עפר וביצורים
ללא מיכרז.
אין לי מושג כמה חדרים נוספים אפשר
היה להקים בסכום שהוצא על הפסלים
והקישוטים ה״אמנותיים״ ,ולמנוע על־ידי
כך מגוריהן של שמונה בנות בחדר אחד
ובמיטות של שתי קומות, אך אין לי ספק
גם שהתורמים הנדיבים לא היו צועקים
געוואלד, אילו העמיד האלוף זאבי את
כספם לרשות מישרד־הביטחון או אפילו
הוועד למען החייל, כדי שיוכלו לרכוש בו
רבע פאנטום, הליקופטר אחד או מכשירי
רדיו, טלוויזיה וספרים עבור חיילים, שלא
נפלה בחלקם הזכות לשרת בארמונו של
נציב־יהודה.
אך, כאמור, אם הקמתה של המצודה
תרמה משהו לפקיחת עיניו של הציבור,
אם הוויכוח הפומבי, שנתעורר עקב כך,
יתרום לקיצוצים בתקציב־הביטחון ויביא
לידי חיסכון, הרי ההוצאה של 17 מיליון
ל״י על מיבנה מייותר בהחלט תצדיק את
עצמה. בעניין זה נוקט אני בכלל המוסרי
האומר שיש הצדקה לביזבוזם של מיליונים
רק כאשר כספים אלה תורמים למניעת
ביזבוזם של מיליונים רבים יותר, בדיוק
כפי?והקרבתם של חיי־אדם מוצדקת רק
כאשר ואנו מאמינים שמותם יקצר את המלחמה,
ן>ימנע מאיתנו קורבנות רבים יותר.

העדה
של פועל דפו ס
סדר הדפוס, שקרא את הקטע הראשון, רשס נזתחתה את ההען־ון,קבאה, אותה אני
ממהר לפרסם, אף ני היא לא נועדה לכך:
לא לסידור ! הערה פרטית.
אך יה דן, דן! איפה אתה חי, יה דן! אני רואה שלא למדת שום דב,־ מפירסום

הפרטים על הקמתה של מצודת־כפיר בשטחים. אתה באמת חושב שבממשלה יושבים
מטומטמים? אתה חושב שבמיקרה או בטעות הקימו את המצודה בשטחים? אחה לא
מבין שהכל מתוכנן ומכוון?
קודם כל, הוכיחה בכך הממשלה שהיא לא מעלה על דעתה אפילו להחזיר את
השטחים למישהו. דיבורים על. משא־ומתן ללא תנאים מוקדמים״ לחוד ומעשים לחוד.
המדיניות היחידה שהממשלה מאמינה בה היא: קביעת עובדות. מצודה פה, מצודה שם
— אדמה נגאלת. ההשקעה כדאית מכל הבחינות.
אם וכאשר לא יהיה מנוס מלנהל משא־ומתן עם הערבים על החזרת שטחים תמורת
הסכנדשלום, אנחנו נתבע ששטח המצודה (המצודות?) יהיה קשור למדינודישראל
על-ידי רצועה של רצף טריטוריאלי. אחרי הכל, המצודה היא שלנו. השקענו בה הרבה
כסף ועמל, ולא נוכל בשום פנים לוותר עליה. גם אם הערבים לא יסכימו לתביעתנו,
נוכל להתדיין איתם במשך חודשים רבים על נקודה זו. בינתיים נקבע עובדות נוספות
בשטחים, שעליהם נתדיין כאשר נגיע סוף־סוף לאיזה הסדר בעניין מצודת־כפיר( .אולי
היא תישאר מובלעת ישראלית בתוך שטח ערבי, ואחת לשבוע נסע אליה בשיירות,
כמו אל הר־הצופים).
אם הערבים לא יסכימו גם לסידור הנאה הזה, לא תהיה לנו ברירה אלא לתבוע
מהם את מלוא מחיר הקמתה. אתה לא מבין שלצורך כך בלבד נופחו החשבונות לסכום
הפנטסטי של 17,121,000 לירות? הממשלה עשתה כאן את התרגיל שכל בעל-דירה
עושה לפני שהוא מציע את דירתו למכירה. ציפוי אבן, פאנלים של עץ, חרסינה צבעונית,
טאפטים, צביעה — בקיצור: קוסמטיקה.
הרי כולם יודעים שהקמת המצודה לא עלתה יותר משניים־שלושה מיליון לירות.
הארכיטקטים והקבלנים עבדו חינם, תמורת הבטחה שיזכו בעבודות אחרות בתשלום
מלא. הבנייה בוצעה על-ידי פועלים מהשטחים, בשכר־עבודה נמוך. החומרים לא עלו
גרוש. חסר אבנים מסותתות בשטחים? מהאבנים של המיבנים שפוצצו על־ידי כוחות
הביטחון אפשר להקים עוד עשר מצודות. האמנים, אני משער, עבדו במיסגרת שירות־המילואים
שלהם, ואפילו האריות התנדבו לשרת בבסיס, תמורת חבלן או שניים שיושלכו
לגוב שלהם מדי שבוע.
מובן שאת העובדות האלה אי-אפשר היה לפרסם בציבור, משום שהן היו פוגעות
בכוח המיקוח שלנו, בשעת ניהול המשא־ומתן לשלום. אבל אינטליגנט כמוך צריך
היה להבין מה מסתתר מאחורי המיספרים, ולא להיסחף עם ההמץ, המאשים את צה״ל
בביזבוז־כביכול של כספי משלם־המיסים.
סמוך על צה״ל והממשלה. הם חשבו על הכל!

מציאה ג דו ד ה
קראתי בעיתונים שהבחירות הבאות
לפרלמנט השוודי ייערכו בעזרת מחשבים
אלקטרוניים, ושהתוצאות הוודאיות יתבררו
תוך עשר דקות אחרי הבחירות. העיתון
הקדיש לידיעה הזו כותרת שמנה, כאילו
שמי יודע איזה הישג מדעי מהפכני הושג
כאן. זה ממש מגוחך!
בעולם הסוציאליסטי, שהישגיו המדעיים
עולים לאין־ערוך על ההישגים המדעיים
של העולם־החופשי-כביכול, ידועות תוצ־

אות הבחירות 5דקות אחרי התחלתן.
בברית־המועצות, למשל, כאשר מערכת־הבחירות
מתנהלת כהלכה, ידועות כבר
התוצאות כ־ 24 שעות לפני הבחירות.
אפילו ארצות בלתי-מפותחות, כמו מצריים
וסוריה, עברו מזמן את ההישג של
שוודיה, וזה מבלי להיזדקק לעזרתם של
מחשבים אלקטרוניים. גורלו של סאדאת
היה רע ומר, לולא ידע בוודאות של
99,9*>/6את תוצאות הבחירות לפני עריכתן.

המוות ממשיך להשתלם !
לא מניתי את מודעות־האבל, שהתפרסמו
בעיתונים לאחר פטירתו של שמעון בז׳־
ראנו ז״ל. אבל ביומיים הראשונים לאחר
פטירתה של רעיית שר־האוצר הגיע שטח
מודעות־האבל, שפורסמו ב״הארץ״ ,ל־
1007 אינטש מרובעים, שהכניסו לעיתון
כ־ 20,000ל״י.
מי לא היה בפסטיבל המאקאברי הזה?
כל מיפעל כלכלי ותעשייתי, ששר־האוצר
תמך בהקמתו, ערב להתחייבויותיו הכספיות,
העניק לו הלוואות ומענקים — נוכח
בהפגנת ההזדהות. כל מיפעל מאושר

הביע את השתתפותו בצער מיטיבו ומושיעו
הפינאנסי.
מה לא היה שם, בהפגנה המחרידה הזו
של גסות-רוח, הגובלת בשחיתות ציבורית?
שוקולאד ליבר ועלית, בסקויטים
של פרימן, נם קפה, סוכר סוגת, יהלומים
מהבורסה, צינורות פלדה, שמן סאלאט של
עץ־הזית, נפט, שיכונים, מכשירים אלקטרו־מכנים,
טכסטילים, דלק מבתי-הזיקוק, מיץ
עסיס, צמיגים, גלילי־נייר מחדרה, פוס־פאטים
מים־המלח ומיץ עגבניות על מפות
שולחן לבנות של ״אתא״ — להקיא ממש
מסעודת החנפים הזאת!

עצות מסוכנות
אילו הייתי יודע שמישהו
מתייחם ברצינות לעצות, אותן
אני מציע כאן מדי שבוע —
הייתי שוקל בזהירות רבה כל
מילה היוצאת מתוך מכונת-
הכתיבה שלי.
לפני שבועות מיספר, למשל,
הצעתי לפנתרים השחורים ש ייצאו
ליום־עבודה במשקים,
ויקדישו את השכר לפעולות
הסברה, במקום לשנורר תרומות
מנדבנים. כתבתי שרבים

המזדהים עם מאבקם יהיו מוכנים
להצטרף אליהם ליום־עבו-
דה כזה, ונתתי עצמי דוגמה.
הסניף התל-אביבי של הפנ תרים
השחורים קיבל את העצה
המטופשת שלי ברצינות
ולא היתד. לי ברירה אלא לצאת
איתם ליום קטיף אשכוליות בקיבוץ
אייל. פעם שנייה אני
אחשוב טוב־טוב לפני שאציע
למישהו רעיון, שביצועו תלוי
גם בי!

המעוו נו סעב ״ פונטיאק ״ -ולא נו תן לנו טרמב !
יוי

במדינה
העם

* מאחוו׳ הקרעים שר התסיסה במפלגת העבודה
איש אמיץ

11101

אומץ־לב אזרחי אינו תכונה נפוצה ביותר
בישראל של שנת .1971 תכונה זו
נדירה עוד יותר בקרב עובדי המנגנון הממשלתי,
שכל גילוי חריג עלול לסכן את
פרנסתם ועתידם.
משום כך היה המעשה שעשה השבוע
הקריין ועורך חדשות החוץ של הטלוויזיה
הישראלית, מעשה אמיץ ויוצא־דופן.
כותכי־מאמרים־רחג. יאיר אלוני
היה הקריין והעורך של אותו שידור חדשות
בטלוויזיה, בו הוצגו לפני שבועיים

עורף חדשות אלוני
״חוסר מוסר והגינות״
נשים פלסטיניות בשכם, שיצאו בהאשמות
חמורות מאוד נגד שלטונות בית־הכלא
באשקלון בו פרצה כמה ימים קודם לכן
מרידה.
שידור הקטע עורר סערת רוחות. ביחוד
בין חברי הוועד המנהל של רשות־השי־דור,
שטענו כי פירסום דברים מעין אלה
מהווה הסתה אנטי־ישראלית.
שום תלונה רשמית לא הגיעה לעובדי
הטלוויזיה. רק חרושת השמועות עלומות
השם החלה לפעול. יאיר אלוני לא שתק.
הוא פירסם בהארץ מאמר חתום בשמו,
בו יצא בגלוי נגד חברי הוועד המנהל,
מתוך ידיעה שהוא מסכן בכך את מעמדו.
כלפי חברי הוועד־המנהל של רשות־השידור
התריס אלוני :״בוועד־המנהל של
רשות־השידור רק עתונאי אחד, כמה כות־בי־מאמרים־להג,
אף לא איש רדיו וטלוויזיה.
אף אין הם צריכים להיות כאלה.
מכל מלמדי השכלתי ורכשתי תורה. מרבות,
אלה — רק חוסר מוסר.״
לקראת עימות. התגובות על פיר־סום
מאמרו החריף של אלוני לא איחרו
לבוא. הוועד־המנהל של הרשות, שהואשם
על ידי אלוני בחוסר הגינות ובהעדר
מוסר, המליץ להעמידו לדין משמעתי בשל
עבירה על סדרי המשמעת, תוך הטלת
ספק במהימנותם של עובדי הטלוויזיה
האחרים שנתנו גיבוי לאלוני.
אותה שעה נודע על תוכנית למנות
עוזר מיוחד למנכ״ל הרשות לענייני חדשות,
הצעה שהיה בה הבעת אי־אמון למנהל
מחלקת־החדשות דן שילון ומינוי
קומיסאר מעליו.
בתחילת השבוע היתה הסערה רק בראשיתה.
היא התגלגלה לקראת עימות
גלוי בין הקומיסארים המנהלים את הטלוויזיה
לבין עובדיה. יהיו אשר יהיו
תוצאות מאבק זה, איש אחד כבר ניצח
בו: יאיר אלוני, שהתגלה כאיש אמיץ.
כתוצאה מכך הודיע דן שילון על התפטרותו
מתפקידו כמנהל מחלקת החדשות.
עובדי הטלוויזיה עסקו בהחתמה על עצומה,
לפיה מסתבר, כי רובם ככולם מזדהים
עם הדברים שפירסם אלוני בהארץ.
אפילו הממונה החדש על הטלוויזיה,
ישעיהו תדמור, שרק זה עתה נכנס לתפקידו׳
גילה נטייה לעמוד לצד עובדי הטלוויזיה.
העולם
הזה 1782

ר 1ו * 1 1^9ה

***עת האפיה טרם הגיעה, אבל
(1/כמו בבצק שמרים טוב, מתחיל גם
משהו במפלגת העבודה לתסוס ולהתנפח.
שתי תופעות, שוליות לכאורה, שהתחוללו
השבוע, בישרו על חזית בלתי
צפויה, העלולה להתייצב מול מנהיגי מפלגת
העבודה, שעה שאלה יתחילו בבישול
ובאסיה של רשימת המועמדים לכנסת ולממשלה
הבאה. אחת מתופעות אלה היתר.
החופשה הארוכה, שנטל לעצמו לפתע
סגן שר־החינוך, אהרון ידלין מתפקידו
הרשמי, כדי לעבוד בקיבוצו. הנימוק הרשמי
לחופשה, שכאילו נועדה לשמור
על הקשר עם חבריו בקיבוץ, ושכאילו
תוכננה מזמן, לא שיכנע איש. שכן עוד
לפני מספר חודשים היה ידלין מוכן לקחת
על עצמו את תיק מזכ״ל מפלגת העבודה,
שהיה מעסיק אותו עד לבחירות, הרבה
יותר מתפקידו הנוכחי כסגן־שר.
התופעה השניה, הראויה לתשומת-לב,
היתד. הפירסום הפתאומי לו זכה לפתע
השבועון הקיקיוני של מפלגת העבודה,
אות.
כל מפלגה אחרת היתד. מתביישת ב־כתב־עת
מעין זה, העלוב מבחינה עתו-
נאית ורעיונית, מודפס ב־ 4000 עותקים
ונפוץ ברבע מכמות זו, כשבמכירה חופשית
בקיוסקים נמכרים פחות ממאה עותקים.
אבל מפלגת העבודה אינה יכולה
להרשות לעצמה להתקיים בלי שבועון.
אחרי שסגרה את הפועל הצעיר, הסכימה
להפסיד כ־ 400 אלף ל״י בשנה בהוצאת
אות. ב־ 25 גליונותיו הראשונים כבר ד.פ-

היב! י 1ניים

ל ו * ווי 11ו1

* 9 11 1י •

אליאב לפני מספר חודשים, הצביעו על
זרם תת־קרקעי המתחיל לגלוש במפלגת
העבודה.
יודעי־דבר צירפו אחת לאחת, קישרו
את התמרדותו הפתאומית של אות, למינויו
החדש של מזכיר חברת העובדים,
אשר ידלין כמנהלו הכללי של השבועון,
והפסיפס הצטרף לתמונה מעניינת.
דור הביניים של מפלגת העבודה, זה

כמו מאיר עמית, עוזי נרקיס, ומורל׳ה
בראון, מועידים כחברי כנסת. שורה ארוכה
של אישים נוספים, בהם אישי כלכלה
וכספים ופרופסורים צעירים באוניברסיטאות,
מועמדת לשבץ מקומות רבים שיתפנו
ברשימת העבודה לכנסת הבאה, כשחלקם
הם מועמדים פוטנציאליים לממשלות
הבאות.
יותר משהוא פוגע בזקני המפלגה, ההולכים
ומשלימים עם העובדה שעליהם

דודנים אהרון ואשר ידדץ
שבועון תוקפני
לפנות את מקומותיהם, פוגע תהליך זה
באנשי דור הביניים. מסתבר להם, כי למרות
האמון שרוכשת להם ההנהגה, איש
אינו חושב ברצינות לשתפם בעוגת השלטון
הממשי. נוח לשליטי המפלגה, ופנחס
ספיר בראשם, שהם יושבים בעמדות מפתח
כשתמיכתם בהנהגה מובטחת, אבל אין
חושבים לקדמם בסולם השלטוני.
על רקע זה הולכת ומתבשלת תסיסה
והתארגנות. פרישתו של ליובה אליאב
אחרי שלא הובטח לו שרות בממשלה!
פרישתו של אהרון ידלין אחרי שלא זכה
בתפקיד המזכ״ל, שהיה צריך להיות גם
עבורו קרש־קפיצה לשרות! תוקפנותו של
אות — כל אלה הם סימנים ראשונים
לתהליך ההתארגנות של דור הביניים לקראת
הקרב על השלטון.

מזכיר לשעבר אליאב ודו״כ אכרהם עופר
צרות להנהגה
סיד אות את 200 אלף הלירות הראשונות,
מבלי להצדיק את קיומו. לפתע הוא החל
לעשות צרות (ראה במדינה).
אות גילה אותות חיים של עיתון, החל
לתקוף ולבקר, בעיקר את המימסד ואנשי
המפלגה השלטת. עורכו, דוד שחם (,)48
שעשה מספיק כסף בעסקי פירסום כדי
שיוכל להתמסר לקאריירה פוליטית, החל
לוחם על זכות הביקורת שלו, זכה לפיר־סומת
בעיתונות ובטלוויזיה כמארטיר חדש.

הקרב
על השלטון

תי תופעות אלה, בצירוף התפטרותו
של מזכ״ל העבודה ליובה

שעוד לפני מספר שנים כונה בשם צעירי
מפא״י, מתחיל להתארגן לקראת ־הקרב
על השלטון. צעירים קשישים אלה, עליהם
נמנים הדודנים אהרון ואשר ידלין; ח״כ
אברהם עופר שהוא גם מנכ״ל שיכון
עובדיס; ליובה אליאב, דוד שחם ועוד
שורה ארוכה של עסקנים ״צעירים־ותי-
קים״ ,שרובם ככולם נבנו בשעת הפילוג
במפא״י, כאשר לא הצטרפו לרפ״י ונשארו
נאמנים להנהגה הוותיקה — צעירים
אלה חוששים לעתידם.
הסתבר להם בחודשים האחרונים כי
הצמרת מתכוונת לדלג עליהם בקרב המתקרב
ובא על המשך השלטון. שליטי
העבודה רוצים בתדמית חדשה למפלגה.
מטפחים אנשים שמעולם לא היו עסקנים
מפלגתיים. את חיים בר־לב ויצחק רבין
רוצים לדחוף לממשלה. קציני מילואים

קבוצת

ך* קבוצה איננה. הומוגנית ועדיין
( 1אינה מאורגנת. ללא ספק יצטרפו
אליה גם בני דור הביניים מקרב סיעות
אחרות במפלגת העבודה, הרואים עצמם
מקופחים, כמה מראשי רפ״י לשעבר, שנדחקו
לקרן זווית, כמה מעסקני אחדות-
העבודה, שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם,
ואפילו אישים הנמצאים עתה בצמרת,
אך חוששים לעתידם, כמו שר־המשטרה
שלמה הילל — כל אלה עשויים
להתארגן לקבוצת לחץ חזקה מאוד, העלולה
עוד לגרום הרבה צרות למפלגת
העבודה.
הם אינם מוכנים שמנהיגים חדשים וצעירים,
שצצו בין לילה, ידחקו לראש
התור, לפניהם.

15צ

שלחח לתו שבי השטחים המוחזקים מיד חופ שלפ עול ה פוליטית !

הפתרון דא יחכה!
כימי חג־הסוכות נפגשו מישלחות של תנועת העולם הזה — כוח
חדש עם מנהיגי העם הפלסטיני כגדה המערבית. הפגישות, שנמשכו
כמה ימים, הקיפו את כל מנהיגי־הציכור העיקריים בגדה, על מיגווך
דיעותיהם. נדונו בהן כהרחבה, תוף אמון הדדי מלא, הדרכים להשגת
שלום ישראלי־פלסטיני.
אורי אבנרי מסר דו״ח מפורט על פגישות אלה ככתבה שפורסמה
כ״הארץ״ .הוא קבע בי כ ל מנהיגי הגדה מאוחדים עתה כשלוש נקודות(
:א) שהעם הפלסטיני עצמו ולבדו חייב להכריע על עתידו.
>כ) שלא תיתכן חזרה לממלכת ירדן( .ג) שיש לתת לעם הפלסטיני,
גם כתנאי הכיבוש הישראלי, את חופש הביטוי, ההתארגנות והפעולה
הפוליטיים, כדי שיגבש את דעתו הקולקטיבית ויבחר כמנהיגות, לבצעה.

הרוב הגדול של המנהיגים הביעו כגלוי את דעתם שהפתרון
הסביר היחידי הוא הקמת מדינה פלסטיגית עצמאית בגדה המערבית
וכרצועת־עזה, שתבוא בקשרי שלום עם ישראל. אכנרי סיכם את
הדו׳׳ח שלו כדרישה להעניק מייד חופש פוליטי לתושבי השטחים
המוחזקים, כדי לזרז תהליכים אלה, למען השלום.
למחרת פירסום דו״ח זה, הגיב עליו ״הארץ״ במאמר ראשי, בו
לא פסל את עצם רעיון הפתרון הפלסטיני, אך טען כי עדיין מוקדם
מדי להעניק חרות פעולה פוליטית בשטחים המוחזקים. כין השאר
הועלתה הטענה כי הנבונות לשלום, השוררת בעת לגדה המערבית,
היא תוצאת הכיבוש הישראלי, ולבן המשך הכיבוש יגביר נכונות זו.
כמאמר זה, מתווכח אורי אכנרי עם טענה זו.

״א״ אור אבנר
•1דמה כי התביעה להעניק לעם ה-
4פלסטיני בשטחים המוחזקים את חרות
הפעולה הפוליטית, כדי שיוכל לגבש
מנהיגות דמוקרטית שתכרות שלום עם
ישראל, עוררה הד בחוגים נרחבים.
המאמר הראשי של הארץ, עורר טענה
שאפשר לתמצת אותה כלהלן :

״אם ארבע שנות כיבוש ישראלי
הביאו את העם הפלסטיני ומנהיגיו
לנכונות לברות עימנו שלום, הרי
ארבע שנות־כיכוש נוספות יחזקו
נכונות זו כפליים.״

טענה זו היא לגיטימית והגיונית לכאורה,
ויש להתמודד עימה.

חוששני שאינה נבונה, ושיש כה

אלא שההגיון הפוליטי אינו זהה עם
ההגיון האריתמטי. הפוליטיקה אינה מדע
מופשט, אלא עיסוק באנשים חיים ובכוחות
חיים שהם, לפחות בחלקם, אי־רציוג־ליים.

בפוליטיקה,
למרבה הצער,
שתיים ועוד שתיים הן רק לעיתים
רחוקות ארבע.
מדוע ז
מפני שבתהליכים הפוליטיים הגדולים,
פ,עלים תמיד יותר מגורם אחד. לעולם
לא ניתן לבודד גורם מסויים, כמו במעבדה,
ולומר: הוא לבדו יביא תוצאה מסויי־מת.
כי אותו גורם משתלב או מתנגש,
במציאות, עם הרבה־הרבה גורמים אחרים,

תהליכים הרי-גורל. בפוליטיקה, בקיצור,
״הכל תלוי בטיב העיתוי.״

שניתן להתעלם מקיום ישראל, או
להביא להיעלמותה.

אני סבור, בי לגבי הפתרון הפלסטיני,
העיתוי הנבון הוא עכשיו,
ולא כעוד ארבע שנים. אנסה
להסביר זאת כקצרה, כאופן מעשי.

מכאן ירידת קרנם של אירגוני הפידאיון
(״האגודות״ ,בלשון תושבי הגדה) שהתיימרו
להביא, בדרך קסם, לחיסול
ישראל ולהחלפתה ב״מדינה פלסטינית
דמוקרטית ולא־כיתתית, בה יחיו מוסלמים,
נוצרים ויהודים בצוותא.״
ההכרה בקיום ישראל לא היתה עוזרת,
אילו התפתחה באותו זמן שינאה לכובש
הישראלי. למרבה המזל, לא קרה הדבר.
בגדה המערבית הופיע הכיבוש הישראלי
בדמות מתונה למדי. על אף החריגים והשגיאות
החמורות (כגון פיצוץ בתים,
גירוש מנהיגים, אי-החזרת פליטים וההתנהגות
כלפי עצירים בשעת החקירה ובבתי־הסוהר)
משווים תושבי הגדה את הכיבוש
הישראלי לטובה עם הכיבוש הירדני.
בסך הכל ניתן, איפוא, לסכם שהכיבוש
הישראלי הביא בעיקבותיו כמה תהליכים
חיוביים, וכי תוצאותיו השליליות לא היו,
עד כה, חמורות מדי.

״ א ם אין אני
ל י -מ י ליז״
ילו ניתן לומר שהתודעה הפלסטי ק
נית החדשה, המובילה לדו־קיום בין
מדינת ישראל ומדינה פלסטינית חדשה,

אולם לא הכיבוש לכדו הביא
להתפתחות הפסיכולוגית והפוליטית
המחזקת את השאיפה להקמת
מדינה פלסטינית עצמאית וחופשית.
לפחות
שלושה גורמים אחדים היו חשו בים
עוד יותר. כבר ציינתי אותם בדו״ח
שלי, ואזכירם כאן שוב בקצרה:

(א) הטבח הנורא שערך המיש
טר ההאשמי בפלסטינים, כשנה
שעברה ובשנה זו, שחיסל בל זיקה
פלסטינית לשילטון הירדני.
>ב) ירידת קרנם וכוחם של ה
פידאיון, כעיקכות טבח זה.
(ג) ההתייאשות מכוחם ומרצו
נם של שאר מדינות-ערב לפעול
ברצינות לפתרון בעיית העם הפלסטיני,
וההכרה החדשה שד ״אם
אין אני לי — מי לי 5״

11ן * 1י ךךן ראש עיריית חברון, והמנהיג הרוחני
והחילוני הבלתי־מעורער של הרחב\
ו #ח 1 .1 1 1
תן, הוא אחד האישים מבין שיכבת־המנהיגים הקשישה והמסורתית
שעימם נפגשו המישלחות, בצד המנהיגים מבני הדור החדש.
אל־ג׳עברי תומך בגלוי בהקמת מדינה פלסטינית תוך שלום עם
ישראל. למחרת הפגישה, הביע דיעה זו בפה מלא בעת ביקור
רשמי שערך בחיפה. המשלחות נפגשו גם עם אישים מרכזייס
בשכם, רמאללה, ירושלים המזרחית, בית־לחם ובית־ג׳אללה.

כדי לטפח אשלייה נוחה, ועל כן
מסובנת.

שתיים ו שתיים -
א מן ארבע
ך יו פי ההגיון האריתמטי, שתיים ועוד
/שתיים הן ארבע.
לפי אותו הגיון, אם ארבע שנים גרמו
לתוצאה מסויימת, שמונה שנים צריכות
לגרום לאותה תוצאה כפול שתיים.

\ 1ך ן וון ןןךו \ ןןל המכה עתה גלים ברחבי השט־
1 # 111 1.11 חים המוחזקים הוא ספרו של
מוחמד אבו־שילאביה, עיתונאי והוגה־דיעות צעיר שנולד בכפר
יהוד, ושישב חמש שנים בכלא הירדני. שם הספר הוא :״אין
שלום בלי מדינה פלסטינית חופשית״ ,והוא מודפס בצבעי הדגל
הלאומי הפלסטיני. המחבר היה אחד מלמעלה מ־ 20 אישים שעימם
נפגשו משלחות מטעם תנועת העולם הזה — כוח חדש,
החליפו עימם דיעות על הדרכים להשגת מטרה זו.

רציונליים ובלתי-רציונליים, בצורה שאינה
ניתנת לחישוב מדוייק מראש.
מארטין בובר המנוח אמר לי פעם, כש באתי
לבקשו להשתתף בפעולה מסויימת:
,׳בפוליטיקה יש לכל דבר רגע נכון. אותו
עניין אינו נכון רגע אחד לפניו, וגם לא
רגע אחד אחריו. אבל במשך רגע אחד,
הוא נכון. תפקידו של המדינאי הוא לחוש
מתי בא הרגע, ולפעול בו.״
דברים אלה (ואני מצטט מתוך הזיכרון)
מזכירים את חוכמת־החיים של קהלת.
ויש בהם כדי להזהירנו בפני ההזדקקות
להגיון אריתמטי ומיכני, בבואנו לדון על

היא תוצאת הכיבוש הישראלי בלבד —
כי אז בוודאי אפשר היה לטעון שככל ש יימשך
הכיבוש, כי ייטב.
אולם, כפי שניסיתי לפרט בדו״ח שלי,
אין הדבר כך.
אין לזלזל בחשיבות הנסיון שנרכש בארבע
שנות דו־קיום כפוי, תחת כנפי זד
מימשל הצבאי הישראלי. המגע היומיומי,
הגבול הפתוח, יחסי המיסחר, כל אלה
יצרו היכרות הדדית והכרה פלסטינית ב מציאות
של ישראל.

אין ביום פלסטיני סביר כשטחים
המוחזקים המאמין ברצינות

המצב עלול
להש תנו ת!
ך* ל הגורמים האלה קשורים בזמן,
^ ואיש לא יתקע לידנו שהם יימשכו,
בקו ישיר, בשנים הקרובות.

אני יכול להעלות כדימיוני שלל
של התפתחויות, שיבטלו גורמים
אלה, או ישנו את צורתם עד ללא
הבר — ובכך ישבשו מן היסוד את
התמונה הקיימת.

חמלו חוסיין יכול להירצח. המישטר
דהאשמי יכול ליפול בהפיכת־חצר, ש תעלה
לשילטון כוח פרו-פלסטיני, אך
עויין לישראל. מחנה הפידאיון יכול להתאושש,
לעורר אהדה ואמון חדשים בקרב
הדור הפלסטיני הצעיר. מלחמה חדשה
בין ישראל ומצריים יכולה ליצור עובדות
חדשות. אסון בלתי-צפוי, כמו שריפת
מיסגד אל־אקצה, יכול לשבש את היחסים
בין המימשל והאוכלוסייה, אף בלי אשמת
המושלים הצבאיים. התפתחות בינלאומית
יכולה להביא להקשחת העמדות. ועוד ועוד.

במדינה
תסמשלה

השבוע, כשתמכה בדיין בעניין תקציב־הביטחון,
מבלי לקבל על עצמה את האחריות
לקיצוץ בתקציבי המישרדים האחרים
— הלכה בכיוון זה.

ריח חדש באוויר מאז חדר לתודעת אנשי הצמרת כי
גולדה מאיר אכן עשוייה לרדת מכס-
ממלכתה בעוד שלושה עד ששה חודשים,
השתנתה האווירה כליל.
ריח ההזדמנות עלה באפם של עסקנים
רבים, הסבורים כי יוכלו להשתתף איכשהו
בקרב על הירושה, לכרות בריתות,
להרוויח נתחים, למכור את תמיכתם למועמד
זה או אחר.
אד את המתח העיקרי יצר המאבק בין
שני המועמדים העיקריים לירושה: פינחס
ספיר ומשה דיין.
שלוש חזיתות. בשבוע הקודם עמדה
במרכז מאבק זה התקפתו הגדולה של
ספיר, שדרש לקצץ את תקציב־הביטחון
המנופח, דרישה שעוררה הד עמוק בציבור
עמום־המיסים.
דיין השיב השבוע מלחמה בכמה זירות
שונות :
הוא הציג את תלוש-התשלום של טייס
חיל־האוויר, בהשוואה לטייסי אל־טל,
כדי להוכיח שאין ביזבוז במערכת־הביט־חון.
אולם איש לא טען כי משכורות החיילים
דווקא מוגזמות. הביזבוז שורר במקומות
אחרים.
111111111

האחרון, עשתה
אס לא יינתן

1 1 ^ 111 כפי שהיא מתבטאת בתצלום זה, בו מגיש חייל
ן צה״ל מים לפידאי שברח מירדן בשעת הטבח
רושם עמוק על הפלסטינים, גרמה לאובדן אמונם בפידאיון ^.אך
ביטוי אחר ׳ללאומיות הפלסטינית, עלול מצב זה להשתנות.

ההיסטוריה אינה עומדת דום, ואינה
מתפתחת בקו ישיר. משום כך עוסקים
ההיסטוריונים בעבר, ונזהרים מלעסוק בעתיד.

ואילו
המדינאי, המבקש להטביע
את חותמו על העתיד, עוסק
כהווה, ומשתדל להשפיע עליו
ככיוון הרצוי.

מחפ שיס אליבי
לד חיי ה
ני טוען, על כן, שהמצב הנוכחי
^ נוח לפיתוח יוזמה ישראלית רבת־מעוף
כלפי העם הפלסטיני — יוזמה ש תיצור
בעצמה (אך לא לבדה) התפתחות
בכיוון חדש.

אין לי שום ביטחון שאותה אפשרות
תהיה קיימת, כאותה צורה,
גם כעוד ארבע שנים, או כעוד
שנתיים.
בפוליטיקה יש תמיד נטייה לדחות
הכרעות. עצלנות מחשבתית, אינטרסים
אישיים ומפלגתיים, האינרציה הטבועה במהותו
של כל מנגנון ממוסד — כל אלה
מתנגדים ליוזמה חדשה׳ ומחפשים אליבי
לדחייתה.

אולם הכניעה לנטייה זו יבולה
להיות חרת-אסון.
אזכיר שוב דוגמה אחת מנסיוננו הלאומי
שלנו. במאי 1948 היה קיים צירוף
נדיר של נסיבות נוחות להקמת מדינת־ישראל.
שתי מעצמות־העל הכבירות היו
בנות־בריתנו. גדודי־ההגנה היו ערוכים לקבלת
פני פולשים. המצב באו״ם היה נוח.
הקואליציה של שליטי-ערב היתה מעורע-

רוב הגורמים האלה השתנו תוך זמן
קצר. סטאלין נאחז בטירוף אנטי־שמי
ואנטי־ישראלי, ירח־הדבש האמריקאי־סובייטי
הקצרצר נסתיים, המהפכה המצרית
שינתה את המציאות המרחבית. אילו
דחינו את הקמת המדינה בשנתיים בלבד,
היינו גורמים בכייה לדורות רבים. אפילו
דחייה של כמה חודשים היתה עלולה
להיות מסוכנת.
גם אז נשמעו קולות של חכמים, ועימם
נימוקים כבדי־מישקל, שהציעו דחייה. למזלנו,
נמצא מי שהכריע הכרעה, היסטורית
לטובת המעשה הנועז. .

אני משוכנע בי חשיבות המעשה
הגואל, שיכיא את חשלום ואת ה
השלמה,
אינו נופל בהרבה מחשיכות
המעשה הגואל שהביא להקמת
מדינתנו. כאור זה אני מציע
לשקול את טיב הנימוקים הקוראים
לדחייה.
משום־מה קשה לרבים להבין כי כל
כיבוש צבאי הופך, מעבר לנקודה מסויי-
מת, לגורם מתסיס וממריד. אין זה מטבע
האדם לחיות ללא חופש, מבלי להיות אדון
לגורלו, ללא הזכות להתבטא ולהתאגד ולבחור
במנהיגים.

נאמני דיין פתחו בהתקפה מוחצת על
אבא אבן, בגלל דברים שאמר בראיון באמריקה
על חוסר הטעם במישפטים נוספים
נגד פושעי־מלחמה נאציים. דבריו של
אבן היו, מן הסתם, הבעת דיעה כנה, ש רבים
שותפים לה. אולם מבחינה פוליטית
היתה זו פליטת־פה תמוהה, וקל היה לנצל
אותה.
בראש ההתקפה עמדה חנה זמר, עורכת
דבר. אחרי שלישכת המפלגה גינתה את
ההתקפה והתייצבה אוטומטית לימין אבן,
דיעזת לקח מפואר המעמד היה פאתיטי. קציני סגל הפיקוד
העליון של צה״ל, שרובם המכריע
היו קצינים זוטרים כאשר שימש דוד בן-
גוריון בתפקיד שר־חבטחון, חלקו לישיש
בן ד 85-.לכבוד יום הולדתו, כבוד צבאי
מלא, כיאות לאיש שהטביע את חותמו
האישי, יותר מכל אדם בודד אחר על
צה״ל.
רבים מהם, שלא עבדו מעולם במחיצתו
של בן־גוריון, נדהמו לראותו כשהוא ניצב
על רגליו במשך שעה ארוכה בבית־הזזייל
בתל-אביב, שם נערכה לכבודו חגיגת יום
ההולדת הצבאית, כאשר מפעם לפעם מועד
זכרונו ומגלה סימני שיכחה האופייניים
לגילו. כך למשל, לא הצליח ביג׳י להיזכר
איך נקראה המפלגה אליה השתייך עם
הקמת המדינה. כאשר אימץ את זכרונו,
ניסה האלוף להט לסייע לו, והזכיר לו:
״מפא״י בדגוריון ביטל את דבריו בת-
נועת־יד, אמר כאילו לעצמו :״אולי זה
היה פועלי ציון...״
״אברהם החזיר הכל״ .נראה היה
שביג׳י התכונן מראש לנאום שישא בפני
הקצונה הבכירה של צה״ל. הוא הקדים
ואמר כי מה שיאמר יאמר כאדם פרטי,
ואז סיפר לקצינים את סיפורו של אבי
האומה, אברהם אבינו כפי שסופר בספר
בראשית פרק י״ד, ושלהפתעת ביג׳י אץ
לומדים ממנו לקח.
הסיפור התנ״כי עוסק במלחמת מלכי
האמורי, בראשות כדרלעומר, במלכי סדום.
בשמעו על נצחון כדרלעומר, אוסף אברהם
אבינו את צבאו, המונה 318 איש, ויוצא

המשכת מצב כלתי־טכעי זה
תוליד, כמוקדם או במאוחר, תהליכים
נגדיים, העלולים לכרות
תהום חדשה בין ישראל ופלסטין.
הזמן הוא עכשיו!
ן* אחד מדבריו טען השר שלמה
^ הילל, האחראי-כביכול למגעים עם
אוכלוסיית השטחים המוחזקים, שלא ייתכן
כלל להעניק חופש פוליטי במצב של שיל־טון־כיבוש
צבאי.

חוששני שהשר הילל אינו מצוי
כתקדימים היסטוריים.
מיבנה חקמיליח הפדרלית הגרמנית
מחד, ומיבנה הקהיליה הדמוקרטית הגרמנית
מאידך, נוצרו שניהם בשלמותם תחת
כיבוש צבאי. המישטר הקיים ביפאן, על
מוסדותיו והחוקה שלו, נולד כולו תחת
מישטר של כיבוש צבאי אמריקאי. ובכל
זאת, לא בגרמניה המערבית ולא ביפאן
נוצרו מישטרי־קוויזלינגים, ובשני המיק־רים
החזיק המישטר החדש מעמד, ולא
נפל בידי כוחות קיצוניים, גם אחרי שנסתיים
הכיבוש רשמית.
אני משתמש בדוגמות אלה בכוונה, כי
הן הוזכרו לאחרונה במאמר של הוגה-
דיעות פלסטיני, שפורסם בעיתון ערבי.
הן מוכיחות ששילטון נבון, המוצא את
עצמו במצב של כובש אחרי מלחמה ש נכפתה
עליו, יכול לתת דחיפה להתפתחות
חיובית לקראת שלום ודו־קיום, ולטיפוח
גורמי העצמאות והשיחרור של העם הכבוש,
בעוד מישטר־הכיבוש קיים להלכה.

לנו יש ביום הזדמנות כזאת. עם
כל הכבוד לנימוקים הנגדיים, שאיני
מזלזל אף כאחד מהט, אני חוזר
וטוען: הכה נעניק לעם הפלסטיני
חרות פוליטית עכשיו — כדי
שיהיה לנו עם מי לברות שלום
אמת מחר.

כן־גוריון
לקח מאבי האומה
פירסמה זמר את העובדה שחברי הלישכה
כלל לא קראו את דברי אבן, לפני שהגנו
עליהם.
איש לא שכח כי חנה זמר נחשבת ל-
נאמנת גולדה מאיר, וכי נפגשה עם גולדה
לפני שכתבה מאמר זה.
לקראת תוהו־וכוהו. אם תלך גולדה,
האם תשאיר אחריה ירושה מסודרת,
או להיפך — מצב של תוהו־ובוהוז
בן־גוריון השאיר את הירושה ללוי אשכול,
אף שהיה רחוק ממנו בדיעותיו. לצורך
זה הפקיר בן־גוריון בשעתו את משה
דיין, לא דאג אפילו למנותו לשר־הביט־חון.
בירושלים
גובר עתה החשש שגולדה
תשאיר אחריה מצב של תוהדובוהו, תמנע
בכוונה העברה מסודרת של הירושה ליורש
מוסכם, היכול להיות רק פינחס ספיר.

לרדוף אחרי המנצחים כד׳ להחזיר למנוצחים
את מה שנגזל מהם.
אמר ביג׳י :״מלכי סדום רצו לתת לאברהם
את כל הרכוש, אבל הוא לא
רצה לקחת דבר. הוא החזיר הכל ...הוא
לא רצה להינות ממשהו ששייך להם.
זה אחד המעשים המפוארים ביותר בהיס טוריה
היהודית ...אבי האומה נלחם בגבורה
ובמהירות אך לא רצה לקחת שום
דבר ממה שהציעו לו והחזיר את הכל...״
בן־גוריון עבר מנושא זה לנושאים אח רים,
מבלי להסביר מדוע הביא דווקא
סיפור זה בפני קציני צה״ל הבכירים. אבל
לא היה צורך בשום הסבר או פירושים.
היה ברור לכל כי ביג׳י הביא את סיפורו
של אבי האומה כדי ללמד את קציני
צה״ל שהנצחון בקרב אינו העיקר, אלא
נדיבות הלוחם, היודע להחזיר מה ששייך
לאחרים.

בפעם הר א שזנ הבת 1ל ד 1תהמדינה עשו צ ה״ ל
לתבועלדיןעת 1ןעלהוצאתדיבהבגלל
והדמיוניים, שנעשו אי־פעם על ידי קציני
צד,״ל. היא ציירה דמות של מיפלצת
מיליטריסטית, המועלת בכספי המדינה,
בכך שהיא חותמת לטרקטוריסטים אזרחיים
על שעות שלא עבדו, מברכת מוש חתים
ומחפה, כך בפירוש, על מועלים.
תוך כדי איזכור כמה מעשים שעוררו
בשעתו ביקורת נגד נשוא רשימתה, הערימה
עליו סילבי קשת ערימת זוהמה, שחלקה
נולד בשמועות, חלקה בדמיונה החולני
וחלקה אירע במציאות, אבל ללא כל
קשר לחנרל קסטאניטאם.
מעשה שפל
ך* שיטת רצח האופי המקובלת עליה,
*1קפצה סילבי בפראות אל הפתח שנפתח
לאחרונה לביקורת על תקציבי ומוסדות
הביטחון, דחסה בו כל מה שהצליחה
ללקט.
היה זה מעשה שפל מכמה טעמים:
9הוא ייחס לאדם מזוהה מעשים שלא
היה לו כל חלק בהם.

^ רכע־־עשרה השורות שנאלץ
ד,צד,רון ידיעות אחרונות לפרסם בעמוד
הראשון של גליונו ביום הראשון
השבוע, מתחת לכותרת ״התנצלות״ ,היו
אולי השורות היקרות ביותר שהודפסו בעיתון
זה. כי מחירן לא נמדד בכסף, אלא
בהשפלה ובהתבזות.
היתד, זו הפעם הראשונה בה התנצלה

חייהם. אם איש זה הוא בה מושחת כפי
שתיארה סילבי, מדוע ימלאו אנשים את
הוראותיו ופקודותיו.
מעבר ללינץ׳ האישי קיים גם רצח האופי
של צד,״ל. אפילו נניח לרגע שסילבי
קשת לא התכוונה לאישיות ספציפית, הרי
עצם העובדה שבצה״ל עלול להימצא מין
מפקד כמו זה שציירה, הוא כתב האשמה
חמור ביותר נגד כל צד,״ל, מפקדיו
וחייליו.
אין פלא לכן, שזמן קצר אחרי שגל-
יונות יום שישי האחרון של ידיעות אחרונות
הופיעו ברחוב, הם הקפיצו הרבה
אנשים מכסאותיהם. הטלפונים הנזעמים
שהגיעו אל עורכי ידיעות אחרונות, הבהירו
להם כי הם עצמם לא תפסו את
חומרת הפירסום.
המעשה התגלה כחמור שבעתיים, אחרי
שהתברר כי העורך האחראי של ידיעות
אחרונות, דב יודקובסקי, קרא את כתבתה
של סילבי לפני פירסומה ואישר את הדפסתה.
תוך
זמן קצר הסתבר לעורכי ידיעות
אחרונות, כי הם הקימו מולם חזית רחבה
ונזעמת, שהיתה מוכנה להילחם בהם בכל
האמצעים החוקיים כדי להביא את האח ראים
לפירסום על עונשם.
רק אז הבינו עורכי ידיעות אחרונות
את המישגה. הם התנצלו וביקשו סליחה
ומחילה בכל צורה אפשרית, מכל מי שרק
נגע לעניין. אלא שלהתנצלות במקרה זה
לא היה כבר טעם רב, אחרי שהמעשה

לינץ׳ אישי באדם כבול־ידיים, ורצח אופי
של מוסד שלם — צד,״ל.
כנושא רשימתה בחרה סילבי קשת
גנרל מכסיקאי, מתוך כוונה לעקוף את
חוקי הדיבה, כשאת חוקי הצנזורה היא
עוקפת באי הגשת הרשימה, שלפי הבנתה
נועדה להיות סאטירה, לביקורת בטחונית.
גיבורה האמיתי של הרשימה, שהוסווה

אלוף רחבעם(..גנרי ) זאבי

סירב׳ קשת והומטנ״ו
מערכת עיתון בישראל, לא על פירסום ידיעה
או עובדה, אלא על פירסום כתבה, כפי
שצויין באותה התנצלות :״מערכת ידיעות
אחרונות מצטערת על פירסום רשימתה של
סילבי קשת, שהופיעה ביום ר, רשימה
העלולה להתפרש כפגיעה במפקדי צה״ל.
הרשימה והנאמר בה לא היו מכוונים לאיש
מוגדר, ואם נגרם צער למישהו מבין אלופי
הצבא, אנו מתנצלים על כך.״
לא רק ההתנצלות היתד, יוצאת־דופן.
הרשימה נשואת ההתנצלות היתה אף היא
חריגה. היא היתד, שיא של שפלות, נבזות
והתבזות. אפילו לגבי כותבת הרשימה,
סילבי (״העקרב״) קשת, מיפלצת הדיו של
העיתונות הישראלית, היתה זו התדרדרות
לתהום של סיאוב מוסרי.
כי מה שעשתה סילבי קשת ברשימתה,
שנשאה את השם המתחכם ״בצבאו של
החנרל המכסיקני קסטאניטאס״ ,היה מעשה

במחלצות הגנרל המכסיקאי, היה ״בונה
מצודה מפוארת ומרהיבה העולה רק 17
מיליון דולר ש״הכנים בה יצירות אמ נות
מצויירות ומפוסלות ש״שיכן במצודתו
שתי חיות טרף מצחינות.״
כיוון שבאותו שבוע עצמו עסקה כמעט
כל העיתונות הישראלית בוויכוח על מצודת
כפיר ועל הסכום של 17 מיליון ל״י
שהושקע בה, על יצירות האמנות שבה ועל
שני כפירי האריות ששוכנו בה, לא היה
צורך בכושר אסוציאטיבי מפותח, כדי
להבין שסילבי קשת מתכוונת למפקדה של
אותה מצודה, השוכנת בתחומי פיקוד
המרכז, הלוא הוא אלוף פיקוד המרכז, האלוף
רחבעם (״גנדי״) זאבי.
אחרי שהציגה ללא כל אפשרות של
טעות את הגיבור האמיתי של רשימתה,
החלה סילבי לייחס לו את כל אוסף מעשי
השחיתות, העוולות והחטאים האמיתיים

• הוא ייחס לאדם מעשים בהקשר לא
נכון. כך למשל, ניתן להבין מהרשימה,
שמפקד המצודה המפוארת והמרהיבה, שעלתה
17 מיליון, הוא האיש שבנה אותה.
דבר זה מנוגד לעובדות. ההחלטה על בניית
מצודת כפיר והתקציב שיושקע בבנייה,
נעשו הרבה לפני שאלוף הפיקוד הנוכחי
מונה לתפקידו. עוד לפני זה, הושקעו
סכומים גדולים בהרבה, בהקמת מחנה
אחר, שמאז הקמתו אינו ממלא את יעודו,
וגם זה לא ביוזמת אלוף פיקוד כלשהו.
9ביקורת מעין זו, שוללת כל אפשרות
לביקורת אמת רצינית, כלפי אישי ביטחון,
בגין מעשים הראויים לביקורת. נשוא
רשימתה של סילבי עשה מספיק מעשים
עליהם נמתחה ביקורת, גם מבלי שתטפול
עליו ערימה של שקרים.

ס לי ח ה
על ה תליי ה
9הו מעשה הליגץ, האישי שעשתה
1סילבי קשת. יש לו משמעות חמורה,
שכן האדם לו ייחסה סילבי את כל הדברים
הנוראים אותם פירטה ברשימתה,
הוא איש המופקד מטעם המדינה על גורלם
וחייהם של אלפי אנשים. זהו אדם
שהמדינה העניקה לו סמכות לשלוח אנשים
למשימות העלולות לעלות להם ב־

נעשה .״זה כמו תליין, המניח חבל על
צוואר התלוי, וכשזה מתנדנד על החבל,
מבקש ממנו התליין סליחה,״ הגדיר קצץ
מילואים בכיר את ההתנצלות.

ה תנ צלות
מ שפילה
** דרכי ידיעות עצמם יודעים ש•
¥מעשה זה לא יעבור להם בשתיקה.
הפעם הם הצליחו לקומם נגדם את בל
הקצונה הבכירה של צה״ל. מלבד העבירה
הצנזוראלית שביצעו ועליה ישפטו כבר
השבוע, הם יהיו חייבים לתת את הדין
גם בפני פורום משפטי אזרחי.
בדרג ממלכתי עליון עדיין נשקלת הברירה,
באם להגיש תביעה מטעם המדינה
נגד ידיעות אחרונות, עורכיו וסילבי קשת,
על הוצאת־לשון רע נגד צה״ל! או לאפשר
למי שנפגע מרשימתה להגיש באופן
אישי תביעת דיבה פלילית ופרטית נגד
סילבי קשת ונגד העיתון.
תהיה אשר תהיה ההחלטה, סילבי קשת
כבר נענשה בעצם פירסום ההתנצלות המשפיל,
בה קבע העיתון, כי הוא מתנצל
על פירסום רשימתה. שום עיתונאי המכבד
את עצמו לא היה ממשיך לעבוד באותו
עיתון המפרסם התנצלות בנוסח כזה.
אלא שאצל סילבי קשה לחפש כבוד
עצמי. חוץ מזה, אץ לה גם יותר לאן ללכת.

במדינה
בתי־סזוזר
סיפורי זוועה
מכלא חביון
אחרי שהגישה תלונה רשמית, על כי
מפהד הכלא בחברון סירב להרשות לה
לפגוש אח לקוחה, העציר הביטחוני עבד־אל־ג׳אבר
עבדאללה אל־סיוני מחברון,
(העולם הזה ,)1781 קיבלה עורכת־הדין
פליציה לנגר את ההיתר.
מה שמעה בביקור ז הי על כך כתבה
מיכתב רשמי לשר־הביטחון ולרמטכ״ל.

טענה הפרקריטה:
לדאבוני הרב עלי להצהיר, כי סיפורו
של הנ״ל הצדיק את חששותי: הלה גולל
לפני את קורותיו בחקירה במימשל חברון,
לאמור: לאחר מעצרו הובל לחדר־החקי־רות,
והוכה בפניו ובכל חלקי גופו על־ידי
מיספר אנשים, שאת שמותיהם אין הנ״ל
יודע.
בחלק מהזמן בו הוכה מרשי, היו עיניו
קשורות.
חוקריו הפגישוהו עם עצורים אחרים,
ולחצו עליו, בהמשיכם להכותו, כי יודה
על כי העביר כסף מעמאן לאותם האנשים.
כאשר מרשי הכחיש מכל וכל את
המיוחם לו, המשיכו חוקריו להכותו, עד
שחדל הוא לשמוע באוזנו הימנית.
לאחר מכן ציוו עליו חוקריו להתפשט.
בהיותו עירום, כבלו את ידיו לאחור, ותלוהו
בידיו על חבל, אשר נקשר לכבליו
ואשר הורם מאחוריו, יחד עם גופו, בצורה
ואופן בלתי־ידועים למרשי. חוקריו גם
ד,יכוהו באשכיו, ולאחר כל מכה ציוו
עליו :״תדבר!״ כאשר אמר כי אין לו
במה להודות, וכי לא עשה דבר, המשיכו
חוקריו במכות.
לאחר החקירה הוטל מרשי לצינוק, בו
היה שרוי 31 יום, ללא אפשרות להחליף
בגדים, להתרחץ, ומבלי לראות את אור
השמש בכל אותה התקופה, כשברשותו
שמיכות דקות בלבד, והוא מוטל על ריצפת
ביטון, כשכל גופו כואב והוא רועד
מקור.
עלי לציין כי מרשי, שהנו כבן 52 שנה,
סובל ממחלת דרכי־הנשימה, ובכל אותה
התקופה לא ניתן לו שום טיפול רפואי.
בעת פגישתו עמי אמש טען מרשי, כי
עד היום אינו שומע באוזנו הימנית, כתוצאה
מהמכות, אף כי הסימנים האחרים,
בנפיחות פניו וגופו נעלמו, מפני שעברו
ימים רבים מעת החקירה והעינויים.
עד כאן מיכתב הפרקליטה.
העיוור לא קם. בינתיים נודעו ל-
פרקליטה הנמרצת, חברת רק״ח, פרטים
על המרידה באשקלון.
טוענת היא: בעת שביקרה בכלא רמלה,
נתברר לה ש 18-האסירים שגרמו למרידה
הועברו לרמלה .״האסירים היו יחפים ו־קרועי
בגדים. את צעקותיהם שמעו האסירים
כל הזמן, בגלל המכות שקיבלו
מהסוהרים.
״האסירים סיפרו שמחאתם כלל לא
היתד, מאורגנת, אלא נגרמה על-ידי המאורע
הבא: אסיר־עולם עיוור מחלחול,
בשם מחמוד אבדדנהש, שכב חולה במיטתו.
אחד הסוהרים, בשם טולידנו, ניגש
אליו והחל מכה אותו, היות והנוהג וההוראות
בכלא קובעים שבעת שסוהר נכנס
לתא כולם צריכים לעמוד.
האסירים התרתהו בגלל המכות שקיבל
העיוור, והחזירו מנה אחת אפיים.
המיקרה קומם את האסירים האחרים בכלא,
שראו בכך הגדשת הסיאה של דיכוי
והשפלות. כך החלה המרידה. לטענת האסירים,
נשברו לרבים מהם אברים במהלכה,
וכולם הוכו קשות. זו הסיבה, לטענתם,
שעיתונאים לא הורשו לבקר בכלא.״
אחד
האסירים סיפר שאחרי המרידה
באשקלון קרה גם מיקרה דומה עם אסיר
ושמו יוסף כליפה. הוא הסתכסך עם סוהר.
כתוצאה מכך התלונן האסיר שתקופה
מסויימת איבד את מאור עיניו.
המרידה באשקלון לא גרמה אולי לשיפור
תנאיהם של האסירים הביטחוניים ב־בתי-הכלא,
אך היא ודאי גרמה ליתר עיר-
נות, אפילו מצד האסירים עצמם, כלפי
המתרחש.
העולם הזה 1782

איו הוחמצה הזדמנות ה־סטווית?

הסיני השליש
ץ ץ לחמתם של שני סינים גדולים — מאו טסה־טונג וצ׳אנג קיי-
שק — האפילה השבוע על החיים באו״ם ובבירות העולם.
במשך כמה ימים היתה קיימת האפשרות שהמלחמה תוכרע
על־ידי סיני שלישי: יוסף תקוע 46 שנולד אמנם ברוסיה, בשם
טוקצ׳ינסקי, אך גדל בסין( .פרט מעניין: בכל הביוגרפיות הרשמיות
של תקוע, הושמטה העובדה שחי וגדל בסין ).מסין עבר
לארצות־הברית, שם היה מרצה באוניברסיטת הרווארד, לפני
שעבר לעבוד כיועץ משפטי בסוכנות היהודית — עד שעלה
לארץ בשנת .1949
ההכרעה עמדה על חוד התער. היתד, קיימת אפשרות שתהיה
בידי ישראל.

תקדים -כאן ו 3א!
א הייתה זאת הכרעה קלה, לא מבחינה עניינית ולא מב־
/חינה תכסיסית.
הפחד הגדול היה, כמובן, מפני יצירת תקדים, העלול להתנקם
בישראל. אלא שכל הכרעה יכלה להוות תקדים מסוכן.
• ההצעה האלכאנית, שביקשה לגרש את טייוואן

לגרש סתם חברה מן האדם, כי אם לקבוע כי החברה הקיימת —
סין — מיוצגת על-ידי ממשלת פקין, לא על־ידי ממשלת טייוואן.
• ההצעה האמריקאית, שביקשה להכניס את סין
העממית מבלי לגרש את טייוואן, יכלה גם היא להוות תקדים מסוכן׳
המקופל בשתי המילים ״ייצוג כפול״.
אמריקה הציעה שהאדם יכיר בסין העממית כיורשת החוקית
של הכסא הסיני באדם. לפיכך היה ההגיון מחייב את קבלת
טייוואן כחברה חדשה, בשם זה. אולם לפי ההצעה האמריקאית,
תישאר טייוואן כחברה באדם (אם כי לא כחברה קבועה במועצת
הביטחון) כמות שהיא — כלומר, כמי שמתיימרת לייצג את סין
כולה, ולא רק אי פורש.
תקדים כזה היה מאפשר לערבים לטעון, בבוא העת, כי גם
ארץ־ישראל יכולה להיות מיוצגת באדם על־ידי שתי ממשלות שונות
— ממשלת ישראל וממשלה פלסטינית, שתוקם על־ידי הפי-
דאיון בחסות הליגה הערבית.
ממשלת ישראל התקשתה להחליט בעניין לא רק בגלל
הירהור ענייני זה. היו כמה וכמה שיקולים אחרים. בין השאר:

• איש דא היה כטוח ׳שארצות־הברית רוצה
כאמת שהצעתה תתקבל.
לדעת רבים בוושינגטון, וגם בבירות אחרות, לא היה כל זה
אלא מישחק, וארצות־הברית היתד, בעצם מעוניינת להפסיד בו.
כי סין העממית לא היתד, נכנסת לאדם, אם היתד, נשארת בו
טייוואן, והנשיא ניכסון זקוק באופן חיוני, לקראת מערכת־הבחירות
האמריקאית, לכינון יחסים עם פקין. לעומת זאת, לא היתד, דעת־הקהל
האמריקאית סובלת הפקרת טייוואן בדם קר.
הפתרון, כפי שנדמה לרבים: מישחק כאילו עומדת אמריקה
באופן נמרץ על השארת טייוואן באדם, אך תנחל מפלה בהצבעה.
(ייתכן מאוד שזהו הפירוש האמיתי למאורעות שקרו בסוף).

• מי שהשב כי ארה״ב כאמת רוצה לנצח, לא
היה כמוה שישראל צריכה לוותר לה כלי תמורה.
רבים בירושלים סברו כי במיקרה זה כדאי לעמוד על המקח
עד הרגע האחרון, מתוך תיקווה שאם יתברר כי הקול הישראלי
יכריע — תוכל ישראל למכור אותו לארצות־הברית ביוקר, למשל,
תמורת פאנטומים, או ביטול יוזמת רוג׳רם.
ההצבעה לטובת ארצות־הברית הוסוותה, כדי למנוע
את הצורך להצביע בגלוי נגד סין העממית. השיטה: להצביע
בעד האמריקאים בעניין ״נוהלי״־כביכול — כלומר, ההצבעה שתכ ריע,
אם יהיה צורך ברוב רגיל או ברוב של שני שלישים
בהצבעה ה״מהותית״.
ישראל הצביעה בעד רוב של שני שלישים. אילו היתה מתקבלת
הצעה זו, היתד, נופלת ההצבעה האלבאנית אוטומטית, כי
לא היה לה רוב כזה. אז יכלה ישראל להצביע בשקט בעד
ההצעה האלבאנית בהצבעה השנייה — כי לאמריקאים כבר לא
יהיה איכפת. נצחונם הובטח.

הזדמנות היסטורית!

(פורמוזה) מן האדם עם כניסת סין העממית, היתד, יוצרת תקדים
של גירוש חברת־או״ם. במצב מסויים, יכלו הערבים להסתמך
על כך בנסיון לגרש את ישראל, למשל, בטענה שאינה
מקבלת את החלטת מועצת־ד,ביטחון מנובמבר .1967
אלא שאין תקדים זה פשוט כל כך. כי אין אלבניה מציעה

* דמה כי ירושלים לא העזה כלל לחשוב על האפשרות
^ ההפוכה — למסור את הקול הישראלי לסין העממית.
וייתכן שגם בשטח זה החמיצה ישראל עתה הזדמנות
היסטורית.
אין ספק כי יש לפקין עניין חיוני ביותר להיכנס לאדם
תוך גירוש טייוואן. הדבר שווה לה הרבה — הרבה מאוד.
בראשית ימיה, איבדה ישראל הזדמנות היסטורית לקשור
יחסים עם סין העממית, שקמה באותו זמן. מי שהיה אז ציר ישראל
בבורמה, דויד הכהן, העמיד את גיסו, שר־החוץ דאז משה
שרת, על גודל ההזדמנות, והציע לקשור קשרים. אולם שרת פחד
להרגיז את האמריקאים, טירפד את ההצעה.
התוצאה: ישראל אמנם הכירה בסין העממית (ואינה מכירה
בטייוואן) ,אך לא יכלה לקצור את הקציר. סין הפכה אוייבת
קיצונית ביותר של ישראל.
יתכן כי השבוע יכלה ישראל לתקן את המישגה ההיסטורי,
לבוא בשקט בדברים עם מנהיגי פקין, לברר מה מחיר שינוי
העמדה הישראלית.
תוך כדי כך היתד, ישראל גם מפגינה שהיא עצמאית בהכרעות
חשובות, ושהיא שייכת למחנה אחד יחד עם מרבית המדינות
הנאורות במערב, במיזרח ובעולם השלישי, המבינות כי
שלום העולם מחייב את צירוף סין לאדם.
מה שקרה באמת, הושיב את ישראל בין שני הכסאות. היא
הצביעה בעד ההצעה האמריקאית לדרוש רוב של שני שלישים
— הצבעה אנטי־סינית מובהקת. אולם הצעה זו נפלה. הצבעת
ישראל בעד ההצעה האלבאנית, לאחר־מכן, לא שינתח כבר
דבר, כי ממילא כבר היה אז להצעה זו רוב מכריע, וההצעה
האמריקאית כלל לא עלתה להצבעה.

גבר* ואורנה בנאי
מסיחים האשמות והשמצות נמותמה

>לד זה

ף* מעט מדי ן ןר 3עולה גברי בנאי
^ נמוך הקומה ועקום הרגליים על הבמה,
ויחד עם שני חבריו ללהקות הגשש
החיור, ישראל (״פולי״) פוליאקוב וישעיהו
(״שייקה״) לוי, גורם לקהל הצופים לצחוק
עד דמעות או עד לשאגות פרועות.
גברי, הצעיר ( )29 בששת האחים
בנאי, שארבעה מהם הם שחקנים (החמישי
הוא שופט והשישי פקיד בכיר) ולאחות
אחת, אינו ליצן או מוקיון. הדמות
אותה הוא מגלם כמעט תמיד בשלישיית
הבידור, שהפכה לחלק מן הפולקלור הישראלי,
היא דמותו של הג׳חש בן דמות
היגון, האומלל הנצחי והמסכן הכרוני. ודווקא
הבעת המסכנות על פניו של גברי
בנאי, בעל הקול הערב, היא ההופכת
אותו לחביב שבשלישייה.
השבוע לא היה גברי בנאי צריך להעמיד
פני אומלל. הוא היה כזה. העתו-
נות, שהתיחסה אליו עד כה רק במאמרי
הביקורת הנלהבים של המבקרים על
הצגות הגשש החיור, הציגה אותו השבוע
בכותרות ענק כמי שמנהל מסיבות חשיש
לאלילי הבידור, וכמי שמתמכר לסמים ו־לנשים.
גילויים
סנסציוניים אלה לא היו כמובן
פרי חקירה עתונאית, גם לא תוצאה של
פעילות משטרתית. הם היו פשוט קטע
מקרב משפטי־משפחתי, המתנהל בעצם
ימים אלה בין גברי לבין גרושתו. מבלי
להרבות להתיחם לעצם הפרשה הטרא־גית,
או לבדקה, מיהרה העתונות להרשיע
את גברי בנאי מבחינה ציבורית כהולל,
מופקר וחסר מוסר.
מאחורי הכותרות הסנסציוניות, שעוררו
את סקרנותם של כל מעריצי הגשש החיור,
הסתתר סיפור עצוב, אך בלתי יוצא־דופן.
כמוהו ניתן למצוא כל יום לעשרות במסדרונות
בתי־הדין הרבניים בישראל.
זהו סיפורה של משפחה הרוסה, סיפור
אהבה המסתיים במלחמה מכוערת.

״בהריון
נשארתי לבד״
ך* תונתם של גברי בנאי ואורנה שיק
1 1שנערכה במסעדה קאזה דל־סול בסוף
,1968 היתה חגיגה בוהמית אופיינית.
היא היתה סיום לרומן ממושך שנמשך
כשנה וחצי בין השניים.
גברי הכיר את אורנה כשהיתה עוזרת
לעורכת סרטו של אפרים קישון ארבינקא.
סיפרה אורנה :״ראיתי את גברי לראשונה

תוך כדי עריכת הסרט. הוקסמתי ממנו
מיד. ביקשתי מאחיו, יוסי, שיכיר לי אותו.
יוסי אמר לי אז :״אין לך סיכוי אצלו,
יש לו חברה.״ כאשר עשיתי את הצעד
הראשון להכירותנו, הוא התנהג בביישנות
ירושלמית אופיינית.
״אני זוכרת שערב אחד, יום אחרי מלחמת
ששת הימים, יצא לנו לחיות יחד
בג׳ים סיור. היה חושך והיה שקט מסביב...
יצאנו יחד כשנה וחצי עד החתונה. אני

רציתי להתחתן מה שיותר מהר, אבל
גברי היה עסוק בעבודתו.״
גם הוריה של אורנה התנגדו תחילה
לנשואים. העובדה שהחתן המיועד שלה
הוא שחקן מפורסם ומצליח, ושחשבון ה בנק
שלו שמן הרבה יותר מאלה של מי
שנראו להם כחתנים אשכנזים טובים,
לא השפיעה על ההורים. החתונה נערכה
ללא הסכמתם, והם השלימו עם הנשואים
מאוחר יותר.

הגששים המגורשים

שונים, התגרשו ונישאו בשנית. שייקה אף התגרנו
במשך שנים רבות לשותפותם האדנותית ולאמרגננ

כעבור שנה נולד בנם בכורם של אורנה
וגברי — אוריה. והנד״ דווקא אחרי הולדתו,
נתגלה קרע בחיי המשפחה של בני
הזוג.
היום טוענת אורנה :״כשהתחתנו התברר
לי מהר מאוד שאשתו הראשונה היא
להקת הגשש החיור. אני הייתי אשתו השניה.
את חודשי ההריון שלי נאלצתי
לבלות לבד. חלק מהזמן הוא היה עסוק
בסיבוב הופעות ברחבי העולם, ובחלק
מהזמן הוא היה עסוק בעבודה על תוכנית
חדשה, דבר שהיה מרכז חייו. הוא היה
טוב אלי בהרבה מובנים. הוא נתן לי
כלכלה ובגדים.
״אבל אני רציתי שיהיה לי גם בעל מסור.
וזה לא היה לי.
״גברי,״ ממשיכה אורנה ,״לא היה
עצמאי במחשבותיו. הוא היה מפונק, כנראה
משום שהיה בן זקונים במשפחתו. הוא
היה מושפע מאוד משני חבריו בלהקה.
התחלתי לראות שהחיים מסביבי הם חיים
של זוהר מזוייף. זה היה לי לזרא. אך לא
ידעתי איך להשתחרר מזה. אני זוכרת
שפעם ערכו תחרות אכילה בה השתתפו
הגששים וחברי להקת צץ וצצה. הענין
הזה פשוט החליא אותי.
״רציתי לעשות משהו. ביקשתי לצאת
מהבית ולהתחיל לעבוד. הלכתי להתיעץ
בענין הזה עם אברהם (״פשנל״) דשא,
אמרגן הגששים. אמרתי לו שאני לא מסוגלת
יותר, שאני מוכרחה לצאת לעבוד.
״פשנל אמר לי , :אם זה לא מתאים לך
— אז תתגרשי.׳

ה תינו ק נשאר
אצל אבא

בימי האושר

אורנה וגברי בנאי זמן קצר אחרי נשואיהס.
הס נכנסו לחיי הנשואין ברגל שמאל, כיוון
שימים מיספר אחרי חתונתם יצא גברי בנאי עם להקת ״הגשש החיוור״
לסיבוב הופעות ממושך בחוץ־לארץ. לידם יושב גשש־חיוור אחר, פולי.

בהריון

אורנה וגברי בנאי במסעדה תל־אבי־בית,
במצב־רוח טוב, כשאורנה היתה
בחודשי הריונה האחרונים. אורנה טוענת כי בתקופת
הריונה נאלצה להישאר תקופות ממושכות לבד.

ף• פי ידידיהם של בני הזוג היה
סיפור שונה במקצת מגירסתד, של
אורנה. לדבריהם היתה אורנה תמיד בחורה
מוזרה במקצת. אולם היא השתנתה
קיצונית אחרי לידתו של בנה, אוריה.

גדי ח
זבדרן
עם אוריה

אוריה — הילד המשמש עתה כסלע המחלוקת
בין אורנה לגברי בנאי. הילד, שהוא
כיוס כבן שנתיים וחצי, גדל מזה שנה וחצי בבית אביו, אחרי

חברי להקת ״הגשש החיוור׳ — שייקה,
וגברי. שלושתם לא הצליחו בנשואיהם הרא־השנייה.
לעומת זאת נשארו השלושה
(״פשנל״) דשא, המנהל את עסקיהם.

יתכן והשינוי היה ברוד במשבר הנפשי
העמוק העובר על נשים מסויימות בעת
הלידה. יתכן והסיבות היו אחרות. אולם
ידידי הזוג לא יכלו להתעלם עוד מתגובותיה
המוזרות של אורנה, ובמיוחד ביחסה
המוזר אל ילדה.
לאורנה היו אז אמביציות קולנועיות.
אחרי שתקופה ארוכה היתד, שקועה בעריכת
סרטים, היא האמינה שהיא יודעת הר בה
על סרטים, רצתה לנסות וליצור בשטח

בתקופה מסויימת היה המשבר הנפשי
שלה כה חזק, עד שהיא היתד, נאלצת
לעבור טיפול פסיכולוגי. היא רזתה באותה
תקופה בצורה דראסטית, היתד, מסתובבת
ברחובות כסהרורית. ככל שהתברר ש אין
זה משבר זמני, אלא מצב נפשי ההולך
ומחמיר, נעשו הגירושים הפתרון היחיד

שאמו ויתרה עליו בהסכם הגירושין, בטרם מלאה לו שנה. הילד,
הזוכה עתה לטיפולה של אשתו החדשה של גברי, שהסכימה
להינשא לו מתוך ידיעה שיהיה עליה לטפל בתינוק, של קודמתה.

לבעיית הזוג גברי ואורנה בנאי.
אומרת אורנה :״הגירושין היו האפשרות
היחידה לנתק את עצמי ממצב איום
זה. לא התנגדתי להשאיר את הילד אצל
גברי. הייתי בטוחה שאוכל לבקר אותו
מתי שארצה.״
זהו מצב די נדיר, בו בני זוג נפרדים
וילדם, שבזמן הגירושין טרם מלאה לו
שנת חיים אחת, נשאר ברשות האב ולא
ברשות האם. אלא שאוריה נשאר אצל
גברי בהסכמתה המלאה של אורנה. אותה
תקופה, במצבה הנפשי, היא לא היתד,
מעונינת במיוחד בילד, נראה היה לה ש הטיפול
בילד כובל אותה לבית ומונע
ממנה לפתח את כשרונות היצירה, שהיא
היתד, סבורה שטמונים בה. גברי לעומת
זאת, היה קשור בקשר רגשי עמוק אל
התינוק.

יתכן ובשלב מסויים היה גברי מוכן
אפילו לוותר על אושרו האישי ולא להסכים
לגירושין ורק כדי שלבנו תהיה
אמא. אולם אז הזהירו אותו כי אורנה
נמצאת במצב נפשי מסוכן. מצבה עלול
להחמיר, ואז הוא עלול למצוא את עצמו
כבול אליה לשנים רבות, עד שתחלים
ממחלתה.
תמורת ויתורה על הילד, דרשה אורנה,
שעוד לפני הגירושין כבר עזבה את הבית
בחברת צעיר אחר, רק דבר אחד: בית
משלה. גברי נתן לה בעת הגירושין סכום
של 22 אלן* ל״י.
אורנה רכשה ב־סססד ל״י דירת חדר.
את יתרת הסכום היא השקיעה ואיבדה,
יחד עם ידידה החדש יעקב יושע, בנסיו־נות
להפיק סרטים אבאנגרדיים קצרים.
(המשך בעמוד )22

הטרגדיה בב*ח הבדרן
(המשך מעמוד )21
בששח־עשר החודשים שחלפו מאז גירושיהם,
התחוללו הרבה שינויים בחייהם
הפרטיים. גברי, שהתנסה בנשואים אומללים,
הכיר צעירה בשם דפנה, שהיתר.
מוכנה להינשא לו למרות שידעה שהיא
מקבלת יחד עמו גם תינוק, שהיא צריכה
להיות לו לאם. הם נישאו לפני ארבעה
חודשים.
אורנה, לעומת זאת, ניהלה בחודשים
אלה חיים סוערים יותר. תקופה מסויימת
היא ניסתה לחיות יחד עם ידידה חיי
ביטניקים. הם הלכו פרועי שיער ולבושים
בסגנון היפי, כשהם חולמים ליצור
יחד סרטים. לאט לאט אזל כספם. אורנה
נאלצה לצאת לעבוד. כיום היא עובדת
כזבנית בסנדביץ, בר שברחוב בן־יהודה.
כל אחד מהם חי עכשיו בעולם משלו:
גברי בעולם של הצלחה, חיי משפחה
מסודרים ושפע: אורנה בעולם של חלומות
והזיות ומחסור.
על רקע זה נולדה התביעה שהגישה

היא היתד. ממעטת לבקרו. גם כשהיה גברי
מביא את הילד אחת לשבוע, בימי שישי
לדירת הוריה של אורנה, היתה אורנה
ממעטת לראות שם את הילד.
משום כך נדמה היה לגברי ופרקליטיו
כי תביעתה של אורנה לקבל את הילד
באה רק כדי שתוכל לקבל מגברי מזונות
עבורו. מאחר שהכנסתו של גברי היא
גבוהה ביותר, הרי אם היה הילד עובר
לחזקת אמו, היה על גברי לשלם סכום
גבוה כדמי מזונות.
פרקליטו של גברי, עורך-ד.דין הירושל מי
דן אבי-יצחק, התגונן נגד תביעתה
של אורנה בצורה תקיפה. אחרי שטען כי
רק ביודהדין הרבני רשאי לפסוק בענין
הילד, טען כי טובת הילד מחייבת שיימצא
בחזקת אביו.
כך, למשל, התבסס פרקליטו של גברי
על תאריך הלידה של הילד שהופיע בתביעתה
של אורנה, כשהוא מציין :״אופייני
לתובעת שאינה יודעת אפילו את תאריך
לידתו של בנה.״
הסביר הפרקליט בכתב־ההגנה שהגיש
לבית־המשפט המחוזי, מדוע לדעתו חייב
אוריה בנאי להשאר אצל גברי :״בין
היתר, חלה הדרדרות בהתנהגותה המוסרית
ובאורחותיה הנלוזות של התובעת ד
בתנאי חייה וחברתה, דבר העושה לבלתי
נסבלת ובלתי סבירה — מבחינת טובת
הילד — כל אפשרות החזקתו אצלה...
אורנה היא אשר נמנעת מראות את הילד,
והיא שמתאכזרת, מתוך נקמנות ומתוך
מניעים אנוכיים וחומריים — הן אל הילד
והן אל אביו.״
טען כתב־ההגנה :״אין ברצונה של אורנה
ואף לא באפשרותה לטפל בילד...
תביעתה כולד. אינה אלא מעשה קנטרנות.
לאמיתו של דבר היא אינה רוצה כלל בילד
ומשתמשת לרעה הן בילד והן בהליכי
המשפט מתוך נקמנות ומתוך רצון לזכות
שלא כדין בטובות הנאד, חומריות.״

ד1י1י

וי ל! וון גברי ואורנה בנאי
11 1 _ 1בתחרות האכילה
המפורסמת, שלדברי אורנה גרמה לה להחלים
על רצונה לשנות את חייה ולהיפרד
מגברי ומבנם, הוציאה לפועל החלטה זו.

אורנה לפני כחודשיים בבית-המשפט המחוזי
בתל-אביב. היתד. זו תביעה בה
ביקשה אורנה להעביר את בנה אוריה
מרשותו של גברי לחזקתה.

הדדדרות מוסרי ת,
או ר חו ת נלוזו ת !׳׳
*ץ ענה אורנה בכתב־התביעה :״לפי
^ הסכם הגירושין נשאר הילד בחזקתו
הבלעדית של הבעל. אבל מאז הסכם הגירושין
השתנו נסיבות חיי וטובת הילד
מחייבת את מסירתו לידי אמו.
״הנתבע (גברי) מייסר את התובעת
(אורנה) ואת בנם בכך, שהוא מונע ממנה
לראות את בנה יחידה ובכך מונע ממנו
את אהבת האם, שלה הוא זקוק ומתאכזר
לאם. גברי הוא אדם עסוק וטרוד ביותר
ואין לו פנאי להעניק לבן את החום, הטיפול
ותשומודהלב שלהם הוא זקוק.
״לגברי אין אף את הכישורים הדרושים
לטיפול בקטין בגיל כה רך, לכן
נמסר הילד לטיפולה של אשה זרה.״
לעומת זאת, טענה אורנה בתביעתה,
חל בה שינוי, ובניגוד לתקופת הגירושין
היא מוכנה עתה ורוצה לטפל בילד.
תביעות מסוג זה הן מקובלות למדי בבתי
המשפט הישראליים.
בדרך כלל פוסקים הדיינים והשופטים
כי ילדים, שטרם מלאו להם שש שנים,
הולכים עם אמם אחרי הגירושין. רק במק רים
יוצאי-דופן, כאשר אין האם רוצה
בכך, או שאינה מסוגלת לגדל ילדים
מבחינת מצבה הנפשי, מאשרים השופטים
את מסירת הקטינים לידי האבות.
גברי בנאי נדהם כשקיבל את תביעת
אורנה. לדברי ידידיו היה ברור לו שלא
השתנה שום דבר קיצוני ביחסה אל הילד.

״מכור ל ס מי ם
ולנשים׳,

ך מאבקים משפטיים מעץ אלה אין
1פשרות בין הצדדים. כל צד מנסה
להשחיר את פני יריבו עד כמה שיותר.
שכן מדובר כאן לפעמים בהכרעות שהם
שאלת חיים לגבי המעורבים בדבר. ה־סיגנון
המשפטי המקובל אינו צריך להיות
דווקא מושפע ממה שחושבים באמת הצדדים
האחד על השני.
אבל אורנה נפגעה עמוקות מההאשמות
שהוטחו נגדה בכתב ההגנה. היא השיבה
מלחמה. בכתב התשובה שלד. לכתב ההגנה
של גברי, אותו הגישה לבית־המשפט
— וכל זה לפני שהתחיל הדיון המשפטי
בפרשה — היא הטיחה בגברי האשמות
חריפות ביותר.
״התובעת (אורנה) תטען,״ נאמר בכתב
התשובה, שנוסח בידי עורך-הדץ מנשה
בן־שלטון ,״כי הבן לא היה צד להסכם
הגירושין, אשר התובעת ר,וחתמה עליו
תוך הערמה, פיתוי והבטחות כוזבות, מבלי
שתהיה מיוצגת על ידי עורך־דין, כאשר
היתד, חולה וחסרת־מגן, תחת השפעה
שלילית בבית הנתבע.
״לאור השמצותיו הגסות של גברי, תטען
אורנה כי אם יש לדבר על הדרדרות
מוסרית, הרי הדרדרות זו היתה וחינה
שלו, אשר בדירתו התנהלו מסיבות חשיש,
אליהם הוזמנו חבריו ללהקה וכן אלילי הבידור
...מסיבות אלה התנהלו ערב ערב
בבית הנתבע ופרט ללקיחת סמים להעלאת
המוראל בהופעות, הרי הסרטת הסרט
התרוממות, בה השתתף גברי, נעש תה
כאשר נמצא תחת השפעת הסם ל.ס.די.
בהיות הנתבע מכור לסמים ולנשים, אין
הוא האב האידיאלי...
״אורנה תטען כי לא ניתן להפוך את
הילד יתום מאב ואם בהיות האב עסוק
בהופעות בלילות ונמצא מחוץ לעיר, וישן
עד שעות הצהריים, וכל מאוויו בהופעות,
עשיית כספים, רדיפת בצע ובילויים.״
״אני לא יכולה יותר,״ אמרה אורנה,
״אני רוצה את הילד בכל מחיר.״ גברי,
שהפירסומים מתוך תביעתה של אורנה
פגעו בו בצורה קשה, סירב להגיב ולהתראיין.
כל תגובתו התבטאה במילים הבאות
:״את אורנה מענינים העתונים. אותי
מעניין הילד. כל זמן שהוא אוכל וישן
ומקבל חום ואהבה, לא איכפת לי כלום.״
בכל הסיפור הזה, נשכח רק פרט אחד:
אורנה, שהאשימה את גברי בשימוש בסמים,
הורשעה בעצמה בבית־משפט על
החזקת חשיש באילת, נדונה על כך לשלושה
חדשי מאסר על־תנאי.
במדינה ימאים המזכיר נלחס בבוחריו
מה שקרה בוועידת איגוד הימאים, שהתקיימה
השבוע בחיפה, יכנס אולי להיסטוריה
של ארגוני הפועלים בארץ. בעת
הוועידה קם מזכיר האיגוד, האיש שצריך
היה יומיים מאוחר יותר להיבחר שוב לתפקידו
על ידי הוועידה, תקף בצורה קשה
את האנשים שעמדו לבחור בו כמזכיר
האיגוד.
במקום לנסות ולרכוש את אמונם בהבטחות
לפעולה ובתככים, הוא התקיף את
הימאים בצורה, שאם היתה נעשית על ידי
אישיות מבחוץ, הרי שהאיש היה ודאי
צריך להתנצל ומעורר סערה ציבורית.
מזכיר איגוד הימאים, חיים צוקר (,)46
ממושקף ובעל בלורית קצרה, שאיננו מפסיק
ללעוס את גומי-הלעיסה, הוא מכונאי
ראשי ששימש משך 14 שנה בתפקיד
מזכיר חטיבת הקצינים ורבי־החוב־לים
באיגוד הימאים. לפני שנה, כאשר פרש
באופן פתאומי המזכיר הנבחר, יחזקאל
ארקין, מונה צוקר למזכיר הכללי של האיגוד,
למרות שהתקנות דורשות שהמזכיר
יבחר לתפקידו ולא יתמנה.
בתום שנה לכהונתו נערכה בחיפה ועידת
האיגוד הארצי הפדרטיבי לימאים.
בוועידה זו צריך היה צוקר להיבחר לתפקידו
כחוק. למרבה ההפתעה הוא לא פעל
כמקובל, אלה התקיף את הימאים, שהוא
משמש כמזכירם, בחריפות רבה.
הברחות באמצעות המשפחה. על
מה יצא קצפו של המזכיר? אלה שלא ראו
את המחזה יתקשו לדמיין לעצמם את התופעה.
בעת שמגיעה אוניית נוסעים לנמל
חיפה, מורשים קרובי הימאים לעלות לאוניה
על מנת להתראות עם יקיריהם. ביקור
משפחתי זה מנוצל זה שנים לרעה על ידי
הימאים לצורך הברחות בקנה־מידה כזה
שעשרות חנויות ודוכנים בלי מכם פועלים
לאחרונה לא רק בחיפה, אלא בכל חלקי
הארץ.
הימאים היהודיים אינם מבריחים ככל
עמיתיהם בעולם באמצעות סירות־גומי בחשיבת
הלילה, או על ידי צמיגים המוסתרים
מתחת לפני המים עד אשר בא איש
צפרדע ומושה את השלל. בחיפה מבריחים
לאור היום, כשכל אחד רואה זאת, כולל
קציני המכס וייתר הסקרנים המתגודדים
סביב האוניות המגיעות. זה הפך כבר ל מסורת,
לחלק מזכויותיהם הלגיטימיות
ותנאיהם הסוציאלים של ימאי ישראל.
מיד עם קשירת האוניה למזח, מתפרצים
קרובי משפחות הימאים לעבר התאים ומתחילים,
להתלבש׳ .זוג מכנסיים אחד צרים.
אחר כך יותר רחבים ואחר כך מודרניים
לחלוטין, כלומר, עוד יותר רחבים. יש
מהדרים היודעים ללבוש מלבד המכנסיים
בהם הגיעו, עוד ארבעה זוגות, ומספרים
שהמומחים הגיעו כבר לחמישה זוגות מכנסיים
בבת אחת.
אוחו התהליך מתרחש גם עם החולצה.
והסוודרים. בכיסי המכנסיים מכניסים מכל
הבא ביד: סכיני גילוח, מקטרות, סבונים,
סיגריות, וכל דבר אחר הנכנס לכיס. אז
נפרדים מבן המשפחה, ויוצאים מהנמל מול
אדישותם של המוכסים, שהתרגלו לתופעות
אלה.
קבוצה של חמישה אנשים, המינימום
המבקר אצל ימאי, יכולה בארבעה ביקורים,
תוך שעות מיספר, להוביל בשיטה
נכונה עד למאה פריטי לבוש. מתלבשים,
יוצאים מהנמל, הולכים למרכז העומד לא
הרחק מהפתח, מתפשטים, משאירים את
הבגדים וחוזר חלילה.
פשע מאורגן. צוקר החליט להילחם
בתופעה. הסביר הוא:
״המחזות המבישים אשר הנמל הפך להם
עד קבוע כל עת שמגיעות אוניות נוסעים
ישראליות, לא יכולים להשאיר אותנו
אדישים. שום הודעת התנערות מצידנו לא
תועיל. התופעה היא בבחינת פשיטת רגל
של החוק והסדר. אולם לא מספיק להניח
את האחריות בפני דלתה של רשות זו או
אחרת בלבד, אשר אינם ממלאים תפקידם.
גם אנו, כנציגי הימאים, נושאים באחריות
ישירה לנעשה ולא נצליח להתחמק מכך!
״אין מנוס מן העובדה כי בפנינו קטע
של מערכת פשע מאורגן( ,ומאורגן להפליא:
ההזמנה, המימון, השיווק הבלתי חוקי
לעיני כל ולאור היום) ,תופעות בריונות
ובכלל מחזות אשר המשך קיומם פוגע

קשות בשמו הטוב ותדמיתו הציבורית של
הימאי הישראלי.
אין לי אלא לומר כי יימשך הטיפול
בבעייה, אולם חייבת להימצא דרך (ותהי
כפייה נוקשה של החוק והסדר באמצעות
הגופים הממלכתיים המיועדים לכך!) ל עקירת
הנגע הזה לפני שנוכל להשיב הן
את שמנו הטוב והן את מעמדנו.״
חיים צוקר, יליד גרמניה, היה חייל ב
מזכיר
צוקר
מסע ביס — להתרעננות
צבא הבריטי. רק ב־ 1947 עלה לראשונה על
אוניה. בנובמבר הקרוב, עומד צוקר לע שות
צעד בלתי רגיל נוסף בחיי העסקונה
בארץ. הוא עומד לעלות על אוניה להפלגה
של חודשים ספורים. אז יהיה צוקר
מזכיר האיגוד המקצועי היחיד העוסק במקצועו
ולא בעסקנות.
את מלחמתו בימאים המבריחים החל
מייד עם כניסתו לתפקיד. הוא הוציא כרוז
לימאים בו קרא להם להפסיק את ההברחות
שאינן מוסיפות כבוד למקצוע.
קריאתו נתקלה בקיר אטום. יחד עם זאת
אין צוקר מאשים את אנשיו בלבד. לדבריו,
אשם המכס באותה מידה שהימאים אשמים.
״הימאים צריכים לעבור בדיקות. כמובן,
שבמסגרת הסבירה. המכס לא משתלט על
המתרחש בחיפה. לטענתם, כוח האדם
שלהם לא מספיק. אנחנו לא צריכים לדאוג
להם לכוח אדם. אם הם מאפשרים
לעשרות חנויות לפעול כשכל הסחורה
שלהם היא מוברחת, שיהיה להם לבריאות.
אני מצידי אעשה הכל על מנת לעקור
את התופעה מהשורש.״
אופונה אהבה
בלי דאגה
כדי שבחורה תהיה נאהבת היא צריכה
להיות יפה. כדי להיות יפה היא צריכה —
על פי רוב, כשהטבע לא חנן אותה בנתונים
יוצאי־דופן — להתאפר. כשהיא מתאפרת
ויפה היא עושה אהבה. אז יורד
האיפור ונוצרת הסכנה שהיא לא תהיה
יפה וממילא לא נאהבת.
על פילוסופיה מעין זו, כך מסתבר,
אפשר לבנות עסק לא רע. עובדה: מרי
קוואנט עשתה זאת. זאת אומרת, היא עשתה
כבר עסקים טובים קודם, כאופנאית
מרי בת ה 37-היא הבריטית הראשונו
מזה זמן רב, שהצליחה לחדור לעולב
האופנאים ידועי־השם, בו היה שמור מקו^
רק ליצרני האופנה הצרפתים האיטלקיב
או האמריקאיים. האופנה שלה היתד, עמן
מית ונועזת ועשתה אותה מהר מאוד ל
עשירה ומפורסמת.
טעם לוואי. בגדים הם עסק טובן
אבל לא עסק טוב כל כך כמו קוסמטיקק
מרי קוואנט למדה זאת מהר. לדבריך
אחרי שראתה את הדוגמניות שלה עמלו(
קשה על איסור במשך שעות רבות ואחר
שראתה איך שכל העבודה הזאת נמחק!
תוך שניות במצבים מיוחדים.
מרי קוואנט החליטה לחולל מהפכה ב
עולם האיפור, לחדור לעולם העסקים1 ,
שולטות חברות הענק האמריקאיות לקוב

מטיקה. היא הוציאה לשוק תכשירי איפור
שיתרונם, לפי הפירסומת, הוא בכך שהם
קלים ומהירים לשימוש אך קשים להסרה.
ההמצאה הזאת הגיעה השבוע גם לישראל,
אחרי שבנימין ג׳יבלי, מנכ״ל שמן
והלן קרטיס, החליט לשווק בארץ את
פאט מאש, היועצת הראשית של חברת
מרי קוואנט לאיפור, שהקימה בישראל
צבא של דיילות, לבושות במדים מיוחדים,
המוכנות להתנדב ולהציג בפני כל לקוח
פוטנציאלי, שאיפור מרי קוואנט אינו יורד.
תחבזרה העניים משלמים יותר
כאשר הגיעו משרד־התחבורה וחברת
האוטובוסים דן לידי הסכם באילו מהקווים
העירוניים בתל־אביב יעלו מחירי
הנסיעה ב־־ 207 ובאלו יעלו המחירים ב־
־ ,407 היו להם חישובים, השמורים בסוד.
דובר משרד־התחבורה מחזיק עד היום
בדעתו כי שיעור ההעלאה הכללית במחירי

מינויו היה כדאי. זהו דוד שחם והוא בן
.48״צעיר יחסית,״ כפי שהוא אומר. יח סית
לאנשי משמרת צעירה אחת, הוא
באמת צעיר. שחם, הוא העורך בפועל של
שבועון מפלגת העבודה, אות .״כשיצא
הגליון הראשון,״ אומר שחם ,״חשבו כולם:
הו, הנה בא הפועל הצעיר חדש.״
למעשה קיוו כך גם אותם אנשים במפלגת
העבודה אשר יזמו את הקמתן.
מאחורי שולחן ענק, בחדר שקישוטו
היחיד הוא ארון עתיק, מנהל דוד שחם
בשבועות האחרונים את המערכה נגד שחי-
תויותיו הקטנות והגדולות של המערך.
״אהרון הזה,״ הוא נחפז לציין ״איננו
שלנו. הוא נשאר לנו בירושה שנייה. אייבי
נתן השאיר אותו לעמיקם גורביץ, ועמיקם
השאיר אותו כשעברנו לכאן. נעים
לעבוד בחדר שיש בו יצירה כזו.״ אך יש
גם דברים שאינם מנעימים כל כך את
עבודתו. כמו למשל, הכרזתה של הגב׳
הזקנה, כי יש לצמצם את גודלה של מערכת
אות. שחם אומר כי היו אנשים
גלויים ממנה. הם אמרו בפירוש :״יש להע
ערך
את עיתון התנוונה על החומה, וד,יה
חבר ההנהגה הראשית.
כחבר קיבוץ בית־אלפא נשלח מטעם התנועה
לארה״ב. כשחזר מארץ האפשרויות׳
התגרש מן השומר הצעיר, עבר ל-
מפא״י. הוא היה אז בן ,29 והתגייס לשירות
חובה .״עשיתי זאת,״ הוא אומר ,״כדי
לא להישאר חייב לתנועה את אי שרותי
בצה״ל. למעשה נמצאתי על גבול חובת
הגיוס, ויכולתי להימנע משירות חובה.״
הוא שירת כקצין הסברה במטכ״ל וכשחש־תחרר
למד משפטים באוניברסיטת ת״א.
לפני כחצי שנה מכר את חלקו בחברת
הפרסום הגדולה שחס—לוינסון—איילון
ועבר לעריכת אות.
״התניתי מראש,״ אומר שחם ,״כי בתפקידי
כעורך אהיה אני הפוסק האחרון
על מה שיכנס או לא יכנס לעיתון.
אינני עומד על חברותם של העובדים במפלגת
העבודה. עיתון זה נכתב אמנם
בקו המפלגה, אך זו אינה סיבה מספקת
למתן גיבוי לכל מיני אנשים שסטו מן
הדרך ונחשבים משום מה לפרות קדושות
של המפלגה. אם יש אנשים החושבים כי
יש לרסן את פעילות העיתון ע״י גורמי
חוץ, הרי שאנשים אלה יאלצו לפטר אותי
בטרם יוכלו לבצע את זממם. אות איננו
שופר נוסף שיבכה ״הולך ופוחת
הדור.״
מנגנזן המשרד
לרימוס השד

דיילת יופי שד מרי קוואנט ויועצת פאט מאש בתצוגה
סכנות ליפיס
הכרטיסים בדן נשאר בסיכום בגבולות
1־ .22.570 אולם יקשה עליו להוכיח זאת
הלכה למעשה לרבבות הנוסעים בקווים
העמוסים בעיר, המשלמים כיום ־ 407 יותר.
ההסבר הרשמי לציבור היה שבקווים
לצפון העיר, בהם נוסעים בעיקר בעלי
היכולת ו״העשירים״ ,יעלו המחירים ב־
־ .407 ואילו בפרברים תשאר העלאת המחיר
בשיעור נמוך יותר, כדי לא לפגוע
במיעוטי היכולת.
אלא שטענה זו אינה עומדת במבחן
המציאות. מסתבר כי לרוכשי הכרטיסיות,
שכל אחת מהן מאפשרת 23 נסיעות במחיר
של 20 נסיעות, בחרה חברת דן
להעניק הנחות דווקא ל״עשירים״ ולא
למיעוטי היכולת.
כרטיסיה בקו בו מחיר הנסיעה הוא 35
אגורות, מחירה הוא בדיוק כמחיר הכר־טיסיה
בקו בו מחיר הנסיעה הוא 30 אגורות
6 :ל״י(ראה תמונה) .במילים אחרות:
בעוד שלנוסעי הקווים ״העשירים״ ,מעניקה
הכרטיסיה הנחה של 177,הרי לנוסעי
הקווים העממיים הנחה של ־ 137 בלבד.
מדוע עשתה זאת דן? יש לכך הסבר
פשוט: נוסעי ״הקווים העשירים״ אינם
מרבים לרכוש כרטיסיות, דווקא מיעוטי
היכולת, החוסכים כל פרוטה, הם המשתמשים
בכרטיסיות. והם ישלמו יותר.

שישתולל

מיד פיקוח על העורך הזה,
פחות.״
דוד שחם הוא בעל שתי עיניים מלוכסנות
וחודרות. לסנטרו זקן־שדון, המעניק
לו מבע מפיסטופלי. הוא מחייך חצי חיוך
של אחד היודע כי קמו עליו גדולים וחזקים.
הוא עלה מפולין בהיותו בן שנה
והיה שנים רבות חבר השומר הצעיר. הוא

המהפכה הגדולה והחשובה שחולל שמעון
פרס כאשר קיבל לידיו את משרד הדואר,
היתד. שינוי שם המשרד למשרד
התיקשורת.
מעשה חשוב אחר שעשה פרס, היתה
הקמת המחלקה ליחסי־צבור במשרד, במקום
הממונה על יחסי־הצבור, שהיה קיים
עד אז. שום דבר אומנם לא השתנה בטיב
השירותים של המשרד מאז, אבל דבר
אחד הושג ללא כל ספק: המשרד והשר
שלו נעשו מפורסמים יותר.
כי שמעון פרם והמחלקה ליחסי־ציבור
של משרד התיקשורת דואגים לכך שאי-
אפשר יהיה לשכוח אותם. כמעט מדי
שבוע הם מפרסמים באמצעות לשבת־העתונות־הממשלתית
מודעות ענק בעתו־נים,
בכספי הציבור כמובן, שנועדו להלל,
לרומם או לפחות להזכיר את קיומו של
המשרד.
כמקום מכתב פרטי. אבל השיא
היה השבוע. מודעת ענק פורסמה בעתו־נים
על פני עמוד שלם. חציה היה ריק,
כי למשרד לא היה כל כך הרבה מה להגיד.
המילים המועטות שנכללו במודעה
נועדו לבעלי דחפורים וקבלנים, מהם
ביקשו להתקשר למשרד התיקשורת לפני
שהם מתחילים בחפירות, כדי למנוע פגיעות
בכבלי טלפון תת־קרקעיים.
אילו באמת התכוון משרד התיקשורת
למנוע פגיעות בכבלים, היתד. לכך דרך
פשוטה וזולה. שר התיקשורת, שהוא במקרה
גם שר התחבורה, יבול היה לקבל
ממשרדו את רשימת כל בעלי הדחפורים
(המשך בעמוד )28

בעד
ח 1פ ש
השביתה ן
* הצטרפו למשמרת־,המחאה
נגד החוק לאיסור שביתות
גולדה נגד הפועלים —
הפועלים נגד גולדה !
-¥החוק חוק גח״ל —
הידיים ידי המערך!
* חוק איסור שביתות
חוקן לפועלים.

השביתה אסורה —
הדמוקראטיה שובתת

* היוקר עולה, הרווח גואה
— הפועל נדפק!

מ שמרות ההפגנה
י ת קיי מו ביו ם שלישי,
2בנובמבר, בין השעות
15.00ל־ 17.00 בר חב ת
ה כנ ס ת בירו שלים
שי״ח
ברית השמאל
העולם הזה — כוח חדש

כיום א /ה־ ,31.10.71 בשעה
8.30 כערב, בכית דב ברנשטיין,
רה, הרצוג ,9ירושלים,
תתקיים

העולם הז ה -
כוח חד ש
על פדר היום :

משמרות מחאה מול
הכנסת נגד חוק המגביל
שביתות.

)2סימפוזיון באוניברסיטה
על הנושא מדינה פלסטי נית.

המודד

)3דו״ח
מכנס הפעילים
ומוסדות התנועה.

החדש

העולס הזה 1782
ההתבבלזת לדמוקראטיה!

פגישת תא
הסטודנטית שר

נופלגזת

במרתף רחב ידיים, שהיה שייך פעם
להוצאת ספרים, יושב יהודי שהשבוע עורר
ספק בקרב אלה שהושיבוהו שם, אם

נגד

כרטיסיות ״דן״ עם סימוני המחיר

שונות.

הנחות לעשירים

על שנת הים של שריה נחות שתי נשים. הן שומת מנר האחרות. הן

סיפורה של דורית
בת , 25 אם לבן שהוא ביום בן שש. דני, בעלה, נחרג ביום השני של מלחמת־ששת״הימים.
דורית מדברת בחיסום. נראה שהראיון אינו לרוחה. הוא מזכיר
פצעים שהיא עצמה אינה יודעת עדיין אם הגלידו או לא. היא נראית צעירה
מגילה. שערה חאדמוני מגיע לחגורה, המבליטה את גזרתה הדקה.

אני לא חושבת שאפשר להסביר מה זה אלמנת־מלחמה. זה מאותם דברים שככל
שאתה מנסה להסביר אותם, כך הם הופכים למסובבים יותר. אבל כמה שקשה
להסביר מה זה סתם אלמנת־מלחמה, פי שבע קשה להסביר מה פירוש הדבר להיות
אלמנודמלחמה בקיבוץ.
אני חיה בקיבוץ של פחות מ־ 500 אנשים. כולם מכירים את כולם. כל אחד יודע
את מצבי. כל אחד מנסה לעזור. כל אחד מנסה להיות איתד טבעי. להתייחם למה
שהיה כאילו זה לא היה. אף אף אחד איננו מצליח בכך.
כמה שבחורה בגילי, כשהיא בודדה וחסרת־בעל, הופכת מטרה למבטים, ללחי שות,
לדיונים בגורלה, מעץ חיה בכלוב — הרי שלהיות אלמנה של בן־קיבוץ,
שכולם אהבו אותו וכולם זוכרים אותו, זד, להיות חיה בגן־החיות שכולם מסתכלים
עליה, מלטפים אותה ומשגיחים עליה.
מה עוד שההורים של דני, בעלי, נמצאים בקיבוץ. גרים לא הרחק ממני. כל
פגישה איתם הופכת לסיוט. הם מנסים להיות חביבים. בעצם, בדרכם הם יותר
מחביבים. הם חושבים שהם עושים את המכסימום. לעבור דרך החדר שלהם זה ממש
נורא. כשאני מנסה לעקוף ולהגיע לחדר האוכל בלי לעבור ליד חדרם, אני תמיד
פוגשת אנשים היודעים שזו אינה דרכי, ושאני הולכת על־מנת לעקוף את חדר
הורי דני.
אין שבוע שהם לא אומרים לי פעמיים שאני צריכה לשקם עצמי ולהתחתן. אבל
די לראות את הבעת פניהם, בעת שהם אומרים זאת, כדי לדעת את אשר מתרחש
בליבם פנימה.
לפני מיספר חודשים הייתי בתל־אביב. פגשתי ידיד מהצבא. הוא כלל לא ידע
שאני אלמנה. באחד הימים, באופן מפתיע, הוא הגיע לביקור במשק. לארוחת־הערב
הזמנתי אותו לחדר־האוכל. את המחזה אני לא אוכל לשכוח.
כולם נעצו בי את העיניים. הנסיון שלהם להיות טבעיים — אלמלא היה טראגי,
היה מצחיק. כשכימעט עמדנו לצאת, באו הורי דני. אני חושבת שבגלל הצורה שבה
ישבנו, לא ראו אותנו כשנכנסו. הם הלכו לכיוון שולחן פנוי, ואז נתקלו בנו. הם
נעמדו שניהם לרגע, כמו פסלים. אחר כך אמרו שלום, שאלו לשלומי, והמשיכו ללכת.
אותן שניות ספורות אני חושבת שהן היו מהקשות ביותר מאז מותו של דני.
באותם רגעים הגעתי להחלטה. אם אני אתחתן, הרי שבשום אופן לא אמשיך
להיות בקיבוץ. זה בלתי־אפשרי. גם עכשיו המצב בקושי ניסבל.
האם אני רוצה להתחתן? האמת היא שאינני יודעת. התשובה שלי נראית ודאי
מצחיקה, בגלל המקום שבו אנחנו נמצאים, והרקע לראיון זה. אבל האמת היא
שאינני יודעת.
לעומת זאת אני יודעת בפירוש שאני רוצה להפסיק להיות אלמנת מלחמה. זה
מצב טראגי. להיות אלמנת־מלחמה ארבע שנים בקיבוץ זה לא פחות טראגי מלהפוך
לאלמנה. אני רוצה לשנות את מצבי.
אילו היה לי האומץ, הייתי מתחתנת ומתגרשת, כדי להיות גרושה. כדי לא להיות
אלמנה. כדי שכל הקדושה שבה מתייחסים אליך תתפזר לכל רוח.
מדוע אינני עוזבת את הקיבוץ? לא מפני שאני אוהבת אוחו. אהבתי את המשק
לפני שקרה מה שקרה. מה שקרה לא גרם לכך שאני אפסול את החיים בקיבוץ.
ברגע שהשלמתי עם חסרונותיו, לא הייתי מתנגדת לגור בו, לחיות בו. הצרה היא
שמאז מה שקרה אני לא חי ה בקיבוץ, אני גרה בו.
אני לא יכולה לצאת לעיר, כי לא אוכל להחזיק מעמד מבחינה כלכלית. הורי
לא יכולים להחזיק אותי, לא מבחינת מגורים וגם לא מבחינה כלכלית. אין לי מיקצוע
שבו אוכל להרוויח בעיר סכום שיאפשר לי לחיות חיים נורמליים.
לעומת זאת יש לי עופר. אילו הייתי רוצה לעזוב את הקיבוץ, ברור שהם היו
מסכימים ברצון להמשיך ולהחזיק אותו כאן. אבל אני לא מוכנה להיפרד ממנו.
אפילו לא לשלושה ימים בשבוע. חשבתי על כך. זה יהיה בלתי-אפשרי !
האפשרויות שלי הינן די מוגבלות. בקיבוץ שלי, אפילו רציתי, לא היה לי עם
מי להתחתן. מקיבוצים אחרים אתה בעצמך רואה את המצב. אני אומנם אלמנה,
עם ילד, בת ,25 אבל אני לא מוכנה להתחתן עם כל אחד. אם כי הייתי ברצון מתחתנת
עם חבר-קיבוץ אחר, רצוי הרחק מהקיבוץ שלי, ועוברת אליו.
בעיר אינני מכירה איש. או כימעט איש. להרפתקות, שבעיקבותיהן אני אוכל
להכיר מישהו למטרה רצינית יותר. אין לי הכוח הנפשי. יתכן ואחרי שאתחתן
אהפוך שוב למה שהייתי. יתכן בהחלט שאני אתחתן, וכעבור זמן אתגרש, ואז יהיה
מצבי קל בהרבה. העיקר הוא לא להיות אלמנת מלחמה!

מונים אלמנות־מלחמה זומנו למלון
עדן בנהריה. הן הוזמנו לנופש של
שבוע על-ידי הקיבוץ הארצי, המנסה להפגיש
אותן עם פנויי הקיבוצים. רוב הפנויים
רווקים, והיתר גרושים. מיספרם
הגיע לארבעים בלבד.
למרות כל נסיונותיו של מיקי, בעל המלון,
לנסות לקרב בין הלבבות, קשה לומר
שנסיונותיו הצליחו.

זאת, היו מבוגרים, ובעיקר — מעטים.
הם לא הרגישו בנוח.
הסביר אחד :״תראה, אני אומנם לא
נשוי, ואני רוצה להתחתן, אבל כל הבנות
כאן חיות את העבר. אני חושב שאין
להן גם כל כוונה לשכוח אותו.
״הזמנתי אתמול את אחת הבנות מקיבוץ
שכן. כל הזמן דיברה או על הילדים
שיש לה, או על מי שהיה בעלה. בסופו

בדרך כלל אפשר היה לראות בחדר-
האוכל של המלון את האלמנות, קבוצות-
קבוצות. היו ביניהן שניסו להתלוצץ על
מצבן. לא חסרו גם הבדיחות מסוג ההסברים
לאורחים הרגילים של המלון, שהתעניינו
לדעת מה פשר הקבוצה הגדולה
הזאת של בנות, לא תמיד צעירות מאוד.
הסבירו לאורחים שהקיבוץ נוהג לאפשר
לבנות, לפני שהן מתחתנות, לבלות חופשה
של שבוע בעיר, בלי הבעלים־לעתיד.
האורחים, בעיקר התיירים, קיבלו את ה הסבר
תוך קריצות רבות־משמעות.

חיו ת
א ת העבר
^ ך לא תמיד האווירה היתה עליזה.
^ האלמנות בילו את יומן בחדריהן, בקריאת
ספרים. מדי פעם ירדו לשפת־הים.
אחרי הצהריים ירדו לעיר, התבוננו בחלונות
הראווה — הכל בקבוצות, שאין בהם אף
במרתף שנערכה
ה ¥1ח | 1״ ה
מלון עדן הוכיחה
1 1 4 11/11
באופן בולט את הכישלון. שני זוגות של
צעירים, חברי קיבוצים, רוקדים ריקודים
סלוניים. אלמלא המלצרים והמלצריות של
המלון, שהצטרפו למסיבה, גם נס זה לא
היה מתרחש ואף זוג לא היה קם לרקוד.

המיפגש

שתי הבנות יושבות
ליד השולחן ומשוחחות.
היתה זאת תמונה אופיינית למיפגש,
בו התקשו האלמנות להתקשר עם הרווקים.
לא גבר אחד. קשה לומר שהן התלהבו
במיוחד מהנופש.
גם הרכב־הגילים הקשה על הנופשים,
ועל אפשרות ההתקרבות ביניהם. הבנות
היו מ 22-שנה עד .35 הגברים, לעומת

של דבר היא הצליחה, תוך זמן קצר,
לקלקל את מצב־רוחי.
״חבר שלי, שאני גר איתו בחדר, אמר
לי משהו שאני חושב שהוא נכון, :כש יצאתי
איתה לטייל בעיר, היא נתנה לי
להבין שאני אשם שחזרתי מהמלחמה חי׳.״
גופש משותף
1ראשונה עיד הקיבוץ הארצי מיפגש
/בין האלמנות לחברי־הקיבוצים לפני
שנה, כאשר ערך מיבצע שבו אירח כל

סיפורה שד אסתר
בעלת שיער חום, קצוץ לתספורת של ילד. בת . 22 אינך יבול לנחש שגילח
עולה על .18 אתה נדהם כשאתה שומע שלדפנח בת בגיל ארבע, ושמח נאווה.
כשנודע לדפנה שדב (דובי) ,קצין ביחידה קרבית, נפצע בימים הראשונים של
המלחמה, לא ידעה עדיין שהיא בהריון. דובי היה פצוע קשה. מאמצי הרופאים
להציל את חייו עלו בתוהו. שבועיים לאחר הפציעה נפטר. ביום שנפטר
דובי, נודע לדפנה שהיא בהריון. היא רצה כמטורפת לבית״החולים כדי להודיע
לדובי שהוא אב, ואז הודיעו לה שדובי נפטר.

אני בת הקיבוץ. הורי חיים במשק. דובי היה עירוני. הוריו מבני המעמד הבינוני
בתל־אביב.
הוא הגיע לביקור בקיבוץ (בצפון הארץ) ואז הכרנו. באותו זמן הוא השתחרר
מהצבא. מעולם לא חשב על חיים בקיבוץ. אבל כשאמרתי לו שאינני רוצה לחיות
בעיר, הוא ויתר.
ההיכרות שלנו ארכה לא יותר מחצי שנה, מאז שהכרנו עד שהוא מת. חודשיים
לאחר ההיכרות התחתנו. אחר-כך החלה המלחמה, והסוף המר.
אני אמרתי לך שאני ילידת הקיבוץ, כדי להסביר לך כמה שהקיבוץ התייחס
אלי יפה בכל התקופה מאז מות דובי ועד היום. הם מנסים לעשות הכל כדי לעזור
לי. הם ידעו שמאוד רציתי ללמוד מישחק. הם איפשרו לי זאת. היה זה חצי שנה
לאחר הלידה.
השארתי את הילד בבית־התינוקות, ונסעתי לרמת־גן. שנתיים למדתי בבית צבי.
זאת היתד, אחת התקופות המאושרות ביותר בחיי. אבל משהו היה חסר לי כל
הזמן. נאווה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהשארתי אותה בקיבוץ. לא היה שבוע
שלא ביקרתי פעמיים בשבוע במשק. אילו יכולתי יותר, הייתי מבקרת יותר.
כדי להיות עם נאווה חשבתי על עזיבת הקיבוץ. אבל האמצעים לכך לא היו
בידי. הייתי צריכה לוותר על תוכניותי. אבל גם צורת־החיים של לימודים אינטנסיביים
ונסיעות למשק לא יכלו להימשך.
בסופו של דבר נשברתי. עזבתי את בית צבי. על כך נדמה לי שאני מצטערת
כל יום מחדש. בקיבוץ אני עובדת כעת בעבודה שאינה מעניינת אותי כלל.
מבחינה חברתית אני לא חושבת שיש לי בעיות. בכל אופן, אין לי, לדעתי,
הבעיות של אלמנות־המלחמה. אני מתנהגת, אני חושבת לפחות, כאילו הייתי רווקה
עם ילדה, או גרושה עם ילדה.
הסביבה לא כל כך מקבלת את זה. כמו שלא מקבלים כל־כך את העובדה שאני
באמצע היום מתחילה לרקוד עם הבת שלי לפני חדר־האוכל של המשק. הם לא
מבינים אותי.
בעת שהייתי בעיר, התנהגתי והתלבשתי כעירונית. הם לא ראו בעין יפה כל-
כך שהייתי נכנסת לחדר־האוכל עם מקסי. הם ראו בלבושי זה נסיון להיות עירונית.
הם לא הבינו שהבגד פשוט מצא חן בעיני. מעולם לא לבשתי בגדים שלא מצאו
חן בעיני.
אני אהיה גלוייה. אני רוצה להתחתן. אינני צריכה להתבייש בזה. הצרה היא
שאין לי עם מי לעשות זאת. בקיבוץ, הרווקים הם, או צעירים מאוד, שאולי בצדק לא
ירצו להתחתן עם אלמנה, אם לילד. אחר כך ישנם המבוגרים בהרבה ממני, שאיתם
אין לי כל ענייו משותף.
במסיבות של הקיבוץ כולם מנסים לעשות את הרושם כאילו הם מחזרים אחרי,
אבל אני יודעת שבסך הכל הם חושבים שאני ראוייה לרחמים.
איני חושבת שאני צריכה שירחמו עלי. קרה מה שקרה. זה יכול לקרות לכל
אחת. בעיר היו לי כמה הצעות־נשואין. לא רבות, אבל אף אחד אינני יכול היה
להבטיח את קיומי. אינני יודעת, אני בת ,22 אבל המנטליות שלי היא של נערה. לכן
אינני יכולה לראות את עצמי נשואה למבוגר ממני בחמש שנים. דובי, שהיה בן
,22 כשאני הייתי בת ,18 היה על הגבול.
לא מצאתי אף אחד שיכולתי לחשוב שאתחתן איחו. פשוט, לא היו כאן האנשים
המתאימים לי. אבל לפחות היה נופש, ואפשר היה לצבור כוח לתקופה נוספת__ ,

שיער שחור בצורת זנב״טוט. פנים רזים. עיניים שחורות. מבט מעט עצוב.
פנים חיוורות, למרות העובדה שאת מחצית שנותיח בילתה דווקא בקיבוץ בדרום
הארץ. בת 14 היתה כשבאה לקיבוץ עם עליית הנוער. היא עלתה מפולין. הוריה
גרים ברחובות. תחילה הם היו בטוחים שאשתי שלהם תהיה בקיבוץ שנה־שנתיים,
עד שמצבם הכלכלי ישתפר. להפתעתם בחרה אתי בחיי הקיבוץ. בתום
לימודיה התגייסה לנח״ל, ולאחר שנה של מועמדות התקבלה כחברה. בגיל 22
התחתנה עם צעיר מהמשק, בן גילח. כעבור ארבע שנות נישואיו פרצה מלחמת
ששת״הימים. חודשיים אחרי המלחמה נהרג בעלה, מרדכי.

תחילה נכנסתי למרה שחורה. העובדה שנהרג אחרי המלחמה גרמד, לכך, לדעתי.
אילו היה נהרג בעת המלחמה, הייתי מקבלת את זה אחרת. במלחמה, כל אישה
שהיה לה בעל ביחידה קרבית, מוכנה מבחינה נפשית להיות לאלמנה. אך העובדה
שחודשיים לאחר המלחמה, כשהכל נשמו לרווחה, הוא הלך, ועוד בגלל מוקש שהוא
עלה עליו עם הג׳יפ בעת שהיה בדרכו הביתה, גרמה למצבי.
אחר כך באה ההשלמה. הנסיון לחזור לחיים רגילים. אני חושבת שאפשר לחזור
לחיים כאלה רק כאשר את משלימה באמת עם העובדה שהאיש איתו חיית פרק־זמן
מחייך, כבר איננו. אז מתחילים הנסיונות לחזור לחיים הרגילים.
אני חושבת שהצלחתי בכך. אולי בגלל העובדה שלא היו לנו ילדים. כשיש ילדים,
אני חושבת שהמצב הוא הרבה יותר גרוע. אז אתה נפגש יום־יום עם הזכרונות,
בגלל הילד. עם השאלות שכל כך קשה לך לענות עליהן, בייחוד כשהילד קטן.
ידעתי שאם אני לא אנסה לחיות חיים רגילים לחלוטין, כאילו שמה שהיה לא
היה, לא אובל להשתחרר מזה. אינני דוגלת ברעיון שהאלמנות צריכות לחיות כל
הזמן עם העבר. הדבר הינו פשוט בלתי־אפשרי. פירושו התנוונות. רק שרבים מחברי
הקיבוץ סבורים שהאלמנה חייבת לחיות את חיי־העבר.
אינני אומרת את זה על סמך נסיוני האישי בלבד. אני אומרת את זה על סמך
הרבה שיחות, שהיו לי עם נשים במצבי, מהרבה קיבוצים. כולן מתלוננות על־כך
שחברי הקיבוץ דורשים מהן להיות קדושות. שהן צריכות להתנזר. שאין הן יכולות
לחיות כאילו שמה שקרה לא היה מעולם.
הקיבוץ איננו מאפשר לך לחיות חיים רגילים. כל הזמן, בלי יוצא מהכלל,
אתה נבדק. ההתנהגות שלך עוברת כל היום ביקורת. כשאני מביאה ידיד לחדרי,
וזה יכול להיות אפילו אחד מחברי־המשק, הרי שאני מרגישה במבטים.
משך כמה חודשים עבר ידיד שלי, צעיר ממני בשנתיים, לגור בחדרי. המבטים
של אלה שנתקלו בנו יחד היו נוראיים. היו אפילו שתי חברות שניסו להסביר לי,
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שלא יתכן שאני אקח בחור צעיר ממני
לחדרי. הן כימעט והאשימו אותי בכך שאני משחיתה את הצעיר מבחינה מוסרית.
אמרתי להן שזה אינו העניין שלהן, ואני לא מסכימה שיעירו לי על התנהגותי.
אחת מהן אמרה לי: תראי, את לא חיה לבד. זה לא עיר כאן, שכל אחד יכול לחיות
כפי שמתחשק לו. עזבתי אותה על המדרכה והמשכתי ללכת.
מאז לא רק שהן אינן עונות לי שלום, אלא שגם הבעלים שלהן מתעלמים ממני.
אני חיה בבדידות. כשאני מזמינה מישהו אלי, אני כל הזמן צריכה לחשוב ולקוות
שאף אחד לא יראה אותנו ביחד, בדרך לחדרי או ממנו.
כשאני מביאה ידיד מהעיר אלי, אני שומעת את הלחישות סביבי. הם חושבים
שברגע שאני אלמנה, אז אני צריכה להיות יצור בלי חיים פרטיים.
״כשתתחתני, זה יהיה אחרת,״ אמר לי מישהו. אבל למה אני צריכה להתחתן, על
מנת לחיות את חיי? בכלל, אם מי אני יכולה להתחתן? שיכבת־הגיל משלושים עד
ארבעים, שביניהם אני יכולה למצוא את בעלי, הם כולם או בימעט כולם, נשואים.
אינני צריכה להתחתן בדי לחיות את חיי.
את המיבצע הזה, שהם עורבים, אני מעריכה. אם כי אינני רואה כל תוצאות.
אלה המגיעים לכאן הם לאו דווקא המוצלחים שבין חברי הקיבוצים. האווירה כאן גם
כן אינה נוחה. לכל היותר יושבים כמה אנשים יחד, ומתלוצצים על המיפגשים. וזה
עצוב, כי יש רבות מאוד במצבי.

הקיבוץ הארצי 1זפגיעו 1במלון ס ה רי האת אל מ 1ות
הקיבוצי ע רווקיה -אולם הרעיו 1ל א 1שא פרי
קיבוץ קבוצה של אלמנות לסוף־שבוע.
אך אחוז ההיכרויות, כתוצאה מהמיפגשים
הללו, היה זעום, כמעט אפסי.

הוחלט להוציא את האלמנות ופנויי-
הקיבוץ לנופש משותף. תחילה נערך הדבר
בבית הקיבוץ הארצי בנתניה. אחר כך
הוחלט להעביר אותם גם לנהריה, למלון
עדן.
בעל המלון, שהתמחה בעריכת מיפגשים
בין רווקים, נקרא לעזרת הקיבוץ הארצי.
נראה שבישיבה הקרובה של הוועדה ה־בינקיבוצית,
המטפלת בנושא זה, יוזמן
להציע פתרונות. המיפגש במלון עדן, ש־איתו
הגיעו להסכם על מחיר מיוחד (הממומן
על־ידי הקיבוץ של הנשלח לנופש)
נערך במיסגרת מצומצמת יותר. הפעם היה
המיפגש משותף לאלמנות, גרושות ורווקות.

סיבה.
לולא קבוצה זו, שמנתה ששה איש,
קשה לתאר איך היה נראה סוף המסיבה.
הם הפעילו רשם־קול, וממש בכוח גררו
את הקיבוצניקים לרקוד, אך עם מעט מאד
הצלחה. לא היה כל סימן לשיתוף פעולה.

רבים עזבו זמן קצר אחרי תחילת המסיבה.
המוסיקה הרועשת לא הצליחה
להוציא אותם מקפאונם.
לפניהם היתד, עוד שנה של בדידות.

העליזים הי חידי ם,
המלצרים

ךןן 1ןךו של המלון עומדת קבוצה
1 1 1 1 .1 .1של בנים ובנות. מחליפים
רשמים על טיב ארוהת־הצהריים. בעוד רגע
יתפזר כל אחד לחדרו, על מנת לקרוא.
אולי סיפורי אהבה, אולי סיפורים אחרים.

ך* כים מארה שבאו, עזבו אחרי כמה
1ימים את נהריה, בלי כל הסבר. נראה
שאוכזבו מהמיפגשים. אחרים נשארו עד
הסוף.
אופיינית לכל השבוע היתר, המסיבה ש נערכה
במרתף המלון, בלילה שלפני פיזור
המיפגש. כעשרים חבר׳ה, רובם בנות,
ישבו על כסאות קטנים וניסו לשיר.
אקורדיוניסט עשה מאמצים נואשים להחיות
אח הקבוצה, אך ללא הצלחה. כולם
ישבו קפואים על מקומותיהם.
היחידים שהיו עליזים במסיבה היו ה־מלצריות
והצוות של המלון, שהוזמנו למי

ניכרה על פני כל המשתתפים במיפגש שנערך במלון עדן בנהריה.
1111ן ״ ןוי
תצלום זה צולם בעת שהמסיבה היתה בעיצומה. בלב כל אחד
111 11
מהבאים למיפגש קוננה התקווה שאולי במסגרת זו יוכל למצוא שותף לחיים.

״בן 1ולד לוו

1.140ק״ג
ך* גכר המאושר ביותר בישראל ד־
| 1שבוע היה יצחק ברמן ,24 ,ג׳ינג׳י
ירושלמי, ש־ 170 הסנטימטרים שלו שוקלים
76 קילוגרם. אחרי ארבע שנות נשואים
ללא ילדים, הפד ברמן, מוכר הדגלים
ואוהד קבוצת הכדורגל של בית״ר ירוש לים
לאב. אך לא סתם אב, אלא אב כפול
חמישה.
אשתו הדסה (״דסי״) ,ילדה לו השבוע
שני בנים ושלוש בנות בלידה אחת. לידת
החמישיה הראשונה שנרשמה אי-פעם ב ארץ.
אך השיא אינו רק שיא ארצי. זהו
הישג גם בקנה־מידה בינלאומי. החמי-
שיה של ברמן היא החמישיה הרביעית
החיה כיום בעולם.
מאז הלידה אין ברמן עוזב את בית-
החולים הדסה בירושלים. כדי למצוא אותו
צריד רק ללחוץ על כפתור חדר הפיקוח
בחדר האחיות. הוא מופיע מיה מוכן
לכל שאלה, ולמרות שהוא עדיין נתון
בהלם, אין הוא מאבד את חוש ההומור
שלו.
הוא אינו לבדו. חברו הטוב, משה
אלעזר, פקיד במשרד־החוץ, אינו נוטש
אותו לרגע .״הוא עוד עלול להידבק וללכת
בדרכי,״ מתלוצץ אב החמישיה
העליז .״היום כולם רוצים ללכת בדרכי.
כולם רוצים לדעת את הסוד שלי. הנה,
בא הנה עתונאי אחד ושואל אותי, :תגיד
לי בבקשה איד עשית זאת?׳ אמרתי לו:
״שלח אלי את אשתך ואז תדע!״ אבל
הרופא המיילד הזהיר אותי :״אל תבטיח
להם שום דבר, זה לא תלוי רק בך.״

יצחק והדסה ברמן

״תידו בצרורות!
לא בודד ת! ,,

עדיגה
ו קו פי קו
ך* חמישיה עדיין שוכבת באינקוב-
1 1טורים. לבנות אין שמות. רק לבנים.
הבכור נקרא קלמן ע״ש אביו של יצחק,
והשני נקרא גיורא, ע״ש כוכב הכדורגל
גיורא שפיגל. אבל האחיות המטפלות בילדים
כבר המציאו להם שמות חיבה:
סבא לבכור, מכיוון שהוא מכוסה בשיער
בכל גופו; עדין ועדינה לשני הפגים הקטנים
ביותר: נחמדה לפגית המחייכת
כל הזמן וקופיקו למכוערת מכולן.
לא יצחק ולא דסי עדיין אינם קולטים
בדיוק מה פירוש לגדל חמישה ילדים בני
אותו גיל. יהיה להם עוד זמן לחשוב על
כך. בעוד כשבועיים תצא דסי מבית-
החולים, לבדה. הילדים יגיעו הביתה רק
בעוד ששה שבועות לערך, כאשר ישלימו
את תשעת חודשי ההריון באינקובטור ויוסיפו
משקל. כד שיש עוד זמן לדאגות.
״איד אסתדר?״ אומר יצחק ,״אסתדר.
כעת אני רוצה רק דבר אחד: שיהיו
בריאים ושיתנו לי להחזיק אותם בידיים
שלי. עשו לי היום חשבון שרק בשביל
חלב אצטרך לשלם 150ל״י לחודש. היה
כאן כתב מסי.בי.אס ,.שהביא לי דרישת־שלום
ממשפחת הנסון הבריטית, שגם להן
יש חמישיה. הוא עשה לי חשבון ש אצטרך
לפחות 2000 לירות בחודש כדי
לגדל את הילדים שלי כמו שמשפחת הנסון
מגדלת את ילדיה. אני מרויח רק 800ל״י
נטו לחודש בחנות הרקמה של אמי. אבל

מס־הכנסה כבר שיחרר אותי ממס עד
שהילדים יהיו בני .18
״מה נעשה עם מיטות אני לא יודע.
מקיבוץ גבעת־ברנר כבר הציעו לנו מי טות
בשביל כל הילדים, בתנאי שנסכים
שיצלמו אותם ויכתבו :״שבט ברמן ישן
במיטות כל גיד.״ עוד לא שילמנו את
החובות על הדירה הזאת שאנחנו גרים
בה, וכבר צריך לחשוב על דירה אחרת.
״כולם מבטיחים לעזור. היתד, פה בבה
אידלסון. השאירה לי כרטים־ביקור ואמרה
:״אם תצטרך משהו תתקשר.״ אני
לא אבקש שום דבר. מה שיתנו לי אקבל.
לא יתנו לי — אמשיך לחיות עם אשתי
והילדים כמו עד עכשיו. מה שמבטיחים
היום ישכחו מחר.״

האב המאושר: יצחק ברמן במסדרון בית־חחולים

ך* מו כד אבא, התעניין יצחק ברמן
^ לדעת מי מחמשת ילדיו דומה לו.
״גיליתי מיד שהבן והבת הגדולים דומים
לי. בזה אני בטוח. שני אלה שנולדו
אחרונים, בן ובת, דומים אחד לשני בצורה
שאי-אפשר להבדיל ביניהם.״
לאבא של חמישיה יש בעיות. למשל,
איד ילד לטייל עם חמישיה? מה יקרה
כשכולם יתחילו לבכות בבת אחת?
״חשבנו על הכל כבר הרבה זמן,״ מספר
יצחק .״עוד בחודש השלישי להריונה של
דסי אמרו לנו שיהיו לגו ארבעה ילדים.
רק לפני הניתוח הקיסרי התברר שיהיו
חמישה.
״בזמן האחרון, כשהיינו יושבים במיטה,
ראינו איך היו לפחות שלושה משתוללים
בבטן שלה בבת־אחת. ראינו את כל התנועות
שלהם. שמרתי עליהם כמו על
הייניים שלי.״
״האמת היא שהחברים התרגשו יותר
ממני. אחד מהחברים שלי סיפר לי, :כשאבי
שמע ברדיו שנולדה לכם חמישיה
הוא עשה במכנסיים׳ .אני רוצה שהיו לנו
הרבה ילדים. נעשה הפסקה של איזו שנה
ואחר־כך ננסה שוב. אני רוצה בבית שלי
שמונה־תשעה ילדים לכל הפחות. אני
רוצה לראות אותם איד הם הולכים מכות,
איד הם משחקים ואיך הם צועקים.״
״כעת אין לי בעיות. גולדה הבטיחה ש תעזור
לנו. אני מבטיח שנמשיך בתוכניות
שלנו. אני השתחררתי מהצבא רק לפני
שלוש שנים ואני רגיל עדיין לירות צרור
אחרי צרור. אני ממליץ על השיטה הזאת
לכל הצעירים בארץ: תירו בצרורות, לא
בודדת !״
כשהתבקש יצחק להזכר בעוד רגעים
דרמתיים בחייו, נזכר :״כן, לפני שנתיים
היה משהו דומה. נסעתי במכונית שלי
והתנגשתי בנזוסטאנג, זה היה האוטו של
ח״כ אורי אבנרי. שכבתי בבית-חולים אבל
יצאתי שלם. ככה זה — אני ואשתי חזקים
מאוד. אתם עוד תשמעו עלינו!״

חד ...ושד אחת ...ו שד אחת ...ו שד אחת

5במיטה אחת ; ״

אחרי שהגיעו הביתה, שוכבות בנות חמישיית
הנסון במיטה אחת, כשג׳ון
ואיירן הנסון מטפלים בהם בצוותא.

ד שנולדה חמישיית ברמן לפני שבוע,
ז ע היתר. החמישייה המפורסמת ביותר בעולם
חמישיית הנסון, שנולדה לפני שנתיים,
בנובמבר .1969
חמש האחיות הנסון, ניקול, ג׳ואן,
ג׳ולי, ג׳קלין ושרה, נולדו לבני הזוג ג׳ון
ואיירן הנסון באסקס שבבריטניה. גם הן,
כמו חמישיית ברמן, נולדו כשאמן היתה
בחודש השביעי, ובאמצעות ניתוח קיסרי.
משקלן של.החמש היה דומה למשקל ילדי
משפחת ברמן, והן הוחזקו באינקובטור ב משך
מספר שבועות. כתוצאה מכך יכלה
איירו הנסון לקבל את פניהן בבת אחת.
ראשונה הגיעה הביתה שרה, כאשר
משקלה הגיע ל־ 1.600ק״ג. היא היתד. אז
הגדולה והשמנה באחיות. כיום היא דווקא
הרזה שבהן. אחריה קיבלה האם את בנותיה
בהפסקות, אחת אחת, כשמשקלן
הירשה להוציא אותן מהאינקובטור.
חמש בנות הנסון לא נולדו דומות האחת
לרעותה. שלוש מהן הן בעלות שיער
כהה ושתיים הן בלונדיות, מה שמקל
כמובן על זיהוייו בידי הוריהם. לדברי דד

*זז ^ו דן ז ^ 1

בטיול

כך ניתן לטייל עם חמישייה:
שתי עגלות ילדים
מחוברות מאכלסות את חמשת תינוקות
הנסון. האס יכולה לדחוף לבדה את העגלה.

הורים, הם הצליחו להבדיל את הבנות
כבר אחרי שלושה חודשים, וזאת בעזרת
קולות הבכי שהיו שונים.
לאיירן הנסון, שילדה את החמישיה
בהיותה בת 34 ואם לבת אחת, אין טענות
מרובות על הקשיים הכרוכים בגידול ה-
חמישיה. לדבריה מתחיל סדר היום שלה
בשעה שש בבוקר, כשחמש הבנות מתעוררות,
אז היא מתחילה לטפל בהן בעזרת
בתה הבכירה.
״זה כמו לנהל גן ילדים,״ היא אומרת,
״צריך רק לדעת לארגן את העבודה.״
תחילה היו חמש הבנות ישנות במיטה
ארוכה אחת, שהוזמנה במיוחד לצורך זה.
כיום. כשגדלו, יש לכל אחת מהן מיטה
משלה. אבל הן מבלות בלול אחד. היו
להן חמישה סל־קלים לישיבה, אבל רק
עגלת טיול אחת, באמצעותה היתה האם
הגאה יכולה להוביל אותן בעצמה.
״כשהן היו תינוקות,״ אומרת איירן,
״נראה היה שלא נוכל לעולם להסתדר
איתן. אבל התרגלנו. בעלי ובתי היו
עוזרות לי. עם שש ידיים אפשר לטפל
בחמישה תינוקות. היום זה כבר הרבה
יותר קל.״
״יש רק בעיה אחת,״ מוסיף בעלה ג׳ון,
״כשאנחנו יוצאים לחופשה, קשה למצוא
מלון שיסכים לאכסן את כל החמש איתנו
בחדר אחד.״

מסעדה לגן־ילדים

איירן מאכילה במטבחה את חמש בנותיה
שנולדו בלידה אחת באנגליה לפני שנתיים.

יש ל ר
מיליון וחצי-
היא כולה
ל היו ת
שלד!

ה! ד הני

ך* יא נהדרת. עיניים גדולות. מבט
( ן לוהט. שיער בלונדי. שורטס המגלים
זוג רגליים ארוכות, אלגנטיות, שזופות.
צעדים של נסיכה.
לידה — אשד׳ בעלת גוף ספורטאי, שיער
כסוף, תסרוקת קפדנית. אלגנטית. עדיין
מקסימה. דומה לגוש קרח.
שתי הנשים ירדו במדרגות הווילה
המפוארת (ראה תמונה) ,הנמצאת בקצה
השטח שבבעלותה של משפחת ואנג, בסביון.
הצלם,
שעמד במרכז הכביש, מול האימפריה
של משפחת ואנג, ברחוב המגל
,23 צילם בהתלהבות, ממרחק של כ־80
מטרים, את הווילה ההוליבודית ואת שתי
החתיכות. הן ירדו אל מכונית הג׳אגואר
החום. תוך שניות זינקה המכונית כפאנטוס,
לקחה את הסיבוב של כביש־הגישה על
שני גלגלים, בחריקה צורמנית. הג׳אגואר
נעצר בענן אבק.
האשה הכסופה ליד ההגה זעקה :״מי
נתן לכם רשות לצלם את הווילה ז תעלו
מייד למכונית שלי ! אקח אתכם ל-
מישטרה !״
כשסירבה חוליית־הכיסוי של העולם הזה
להיענות להזמנה, פתחה גלוריה ואנג בסלידה
:״אתם הישראלים...״
חניתה, הבת הבלונדית, רמזה לאמה
שהן נמצאות בישראל, לא בארצות־הברית,
וששני האנשים שצילמו את הווילה הם
ישראלים, לא כושים.

סידרה של
חדרי שינה
** צבנותה של גלוריה ואנג נובעת,
> אולי, מסידרה של אכזבות, שפגעו
לאחרונה במשפחה האצילה.
כי משפחת ואנג עומדת להיפרד מהווילה
המפוארת שלה. וילה־ואנג עומדת למכירה.
סם ואנג הוא, למרות שמו הסיני, יליד
פולין, שהיגר לפני 20 שנה לארצות־הברית,
עלה לישראל אחרי מלחמת ששת־

הימים, השתקע בה יחד עם אשתו גלוריה
וארבעת ילדיו. המיליונר היהודי הידוע
השקיע מיליונים בעיסקי ספנות, בנה
מיכלית.
לפני שנה פנה סם ואנג אל הקבלן דויד
טפרסון, מכפר־שמריהו, ביקש לבנות לו
וילה בסביון. חזית הבית בנויה מאבנים.
אורך הווילה משגע. שני שערים מעץ
מפוסל, בצבע כרם. סידרה שלמה של
חדרי־שינה. חדר־אורחים המזכיר את כי כר
סביון. אולם־ריקודים. אולם ביליארד.
חדרי־מגורים למשרתים. היחידה למיזוג־אוויר
במרתף לבדה עלתה קרוב ל־40
אלף ל״י.
שלוש מכוניות עומדות לרשות המשפחה:
ה ג׳אגואר החום, טריומף ספורט,
ועוד מכונית חדשה. מאחורי הווילה ברי־

כת־שחייה, מיגרשי־ספורט, מוסכים למכוניות.

שיים
כ ס פיי ם
ך* סגיון מספרים שקשיים כספיים
^ פקדו את הוואנגים .״העסק עם המי-
כליות באשדוד לא הולך״.
ואנג עדיין יכול להרשות לעצמו להעניק
לבתו חניתה, שנישאה לפני חודש, מתנה
בסך 100 אלף ל״י. אך הוא נאלץ להציע
את הווילה למכירה.
אחד ממכריו, שביקר בה, אמר :״הווילה
שווה מיליון וחצי ל״י, בלי הרהיטים. בגלל

מצבו של ואנג, אפשר להשיג אותה במחיר
קצת יותר נמוך.״
במשרד הקבלן טוענים כי ואנג נשאר
חייב לו כ־ 200 אלף ל״י, סירב לפתע
לשלמן מייד אחרי כניסתו לבית. המחיר
המקורי נקבע ל־ 800 אלף, אך עם בריכת-
השחייה, עלה למיליון. טפרסון ביקש ל עקל
את הבית, ששטחו הבנוי מגיע ל־1400
מ״מ, והעומד על שטח של עשרה דונמים,
כולל מיגרשי־הספורט והפרדס, הנמצאים
מאחורי הווילה.
לדעת הקבלן, שווה הווילה כיום חצי
מיליון דולאר. מחיר של מיליון וחצי ל״י
הוא ממש מציאה.
אז מי שיש לו סכום פעוט זה — שיקפוץ
על זה!

תמרורים
נחוגי יום־הולדתו ה־ 36 של הצייר
הישראלי משה גת, אחד משלושת הציירים
הישראליים שציוריהם מבוקשים
ביותר בארצות־הברית (ראה מדור במדינה).
נחוג. יום־הולדתו ה־ 46 של המשורר
והפזמונאי חיים הפר. יליד פולין שגדל
חפר ברעננה, שירת בפלמ״ח ומלבד כתיבת
פיזמונים השתתף שם גם בליל פיצוץ
הגשרים ב־ . 1945 הפר שוהה עתה באר־צות־הברית
לקראת הפקת המחזמר שלו
בברודוויי הנקרא בשם לעבור עוד חורף,
לחיות עוד קייץ.
נחוג יום־הולדתו ה־ 62 של העיתונאי
הוותיק נתן גורדוס, מנהלה
הישראלי (הנכה והצמוד לכיסא גלגלים)
של סוכנות הידיעות הצרפתית פראנס פרס.
גורדום, יליד ורשה, שלמד עיתונאות בקופנהגן,
הוא בעל אות מיסדר החרות על־שם
המלך כריסטיאן.
נחוג יום־הולדתו דד 65 של הדוק טור
לכלכלה כרוניסלב רב לוין. יליד
פולין, נשלח לראשונה
לארץ מפולין
בשנת 1932מטעם
לישכת המיס־חר
ארץ־ישראל—
פולין ואחר שעלה
לארץ כיהן כמפקח
הבנק הפולני
פ.ק.או. בתל־אביב,
עבר לשטח הפיר־סום
והעיתונות והיה
בין השאר,
המנהל האדמיניסטרטיבי
של העולם
הזה. נבחר ליו״ר
אגודת העיתונות הפריודית בארץ ולנשיא
לישכת -צחק ילין של בני־ברית.
נבחר בפילדלפיה, על־ידי איר-
גון בני־ברית בארצות־הברית, ליו״ר ה־אירגון
לשלוש השנים הקרובות, דויד
בלומכרג ממדינת טנסי, שבא במקומו
של ויליאם וקסלר שסיים את תקופת
כהונתו השנייה.
מונה ליועץ המשפטי של המימשל
ברצועת עזה, במקומו של סגן־אלוף צבי
עינבר שכיהן בתפקיד זה מאז מלחמת
ששת הימים, רב-סרן אכרהם פכטר,
שהיה נשיא בית־הדין הצבאי בעזה.
מונה על־ידי שר־התיקשורת, למנהל
בנק הדואר, אלפדד רנן שכיהן
עד כה כמנהל שירותי הדואר במשרד-
התיקשורת.
נפטרה בלונדון, בגיל ,44הפסנתרנית
הישראלית־לשעבר פיליה
א רי א לי, ששמה הקודם היה ססיל ליי-
בוביץ. ילידת איסטנבול, בת להורים יהד
דים־רוסיים שאביה היה מורה לפסנתר
שלימד את בתו, שהתפרסמה כבר בגיל
המש כילדת־פלא שניגנה לפני המלכה הרומנית
ואישים מפורסמים אחרים. עברה
לגור בירושלים ב־ 1943 והשתקעה בבריטניה
ב־. 1949
נפטר בעיר קולומביל שבמדינת
מיסיסיפי בגיל ,130 פילווטר מגי, שהיה
עבד כושי ושימש ב־ 1860 כקברן
בעת מלחמת האזרחים בארצות־הברית.
יליד צפון־קרולמנה, התגורר רוב ימיו
במיסיסיפי, התחתן שלוש פעמים וכדי
לאשר את גילו המופלג, הציג מיסמכים
של סוחרי־עבדים שהעידו על תאריך
הולדתו.
העולם הזה 1782

,בעלי. מי שהא שרוב. בטח יבין -
אבלהחברהשלז־אן ל א הבינה...

הרומאן המבו״ ם
של דליה פדידלנד
ך* אשר יצאה דליה פרידלנד מן
המטוס במונטריאול שבקנדה — לשם
הגיעה לפני שלושה שבועות כדי להש תתף
בבכורת סרטה שבע פעמים ביום —
היא לא האמינה למראה עיניה:
צבא שלם של עיתונאים וצלמים קידם
את פניה בתיקתוק מצלמות, וסידרת שאלות
בקצב של מכונת יריה.
דליה לא הצליחה להבין את זה. היא
ידעה שהסרט עורר תשומת־לב בקנדה,
ושהיא השחקנית ממין נקבה היחידה ש הוזמנה
לבכורה החגיגית — אבל בין
עובדות אלה לבין התקפה עיתונאית כזאת
עדיין היתד, רחוקה הדרך.
מה שדליה לא ידעה, באותם רגעי־מבוכה
ראשונים, הוא שהלהיטות של עיתונאי
קנדה אחרי דמותה החיננית —
היתד, רחוקה מלהיות סתמית.
ה,דליה׳ שעליה התנפלו בעשרותיהם,
מהרגע שהגיעה לנמל־התעופה, לא היתה
סתם שחקנית ישראלית מוכשרת, ואפילו
לא שחקנית ישראלית שהשתתפה בסצי־נת־עירום
קצרצרה בסרט חצי-פורנוגראפי.
בעיניהם היא הייתה דליה של ז׳אן קוטו.
ועובדה רומנטית זו הספיקה כדי להפוך
אותה לאשה הכי מצולמת בקנדה בשבוע
שלפני האחרון.
כי ז׳אן קוטו — המשחק בסרט שבע הוא פעמים ביום לצידה של דליה
אחד משחקני הקולנוע והתיאטרון המפורסמים
ביותר בקנדה כיום. ברור — לכן —
שכל רומן חדש שלו, זוכה לתשוסת־לב
ציבורית מירבית.
עובדה זו לא נמלטה מידיעתם של אנשי

המשולש המדומה:

הידיעה המפובוקת

״הלהבה החדשה של דאן קוטר* —
בתואר זה זכתה דליה על־ידי עיתון

קנדי ״הדי כוכבים״ .ליד הכותרת — צילום של אחד מן הרגעים הרומנטיים
המפוברקים הרבים, שהיו לז׳אן ולדליה במשך תשעת הימים בהם שהתה בקנדה.
יחסי־ד,ציבור של הסרט. ולכן, בנסותם
לארגן את מסע־הפירסום שלו, צצה באופן
טבעי האפשרות לארגן קשר רומנטי בין
דליה וז׳אן. דליה נראתה כבת־הזוג הפיק טיבית
המתאימה ביותר לז׳אן: ראשית,
היא צעירה, יפה ופוטוגנית. שנית, היא

מישל בריאן(משמאל) חברתו האמיתית של
ז׳אן קומו, סוקרת במניין את יריבתה המדומה,
בעת הפרמיירה החגיגית של הסרט שבע פעמים ביום. דאן קוטו מחבק את מישל,
מחייך לעבר דליה, הנראית מקסימה בשימלת־ערב שחורה של האופנאי גדעון אוברזון.

נמצאה איתו יחד בתקופת ההסרטה ביש ראל
— וזה רק טבעי ששני שחקנים
צעירים ויפים, המתפשטים ביחד, ימצאו
אחד את השני.
״כשהגעתי — פשוט העמידו אותי בפני
עובדות,״ מספרת דליה .״זה קרה מייד
לאחר שהמטוס נחת, דקות לפני תחילת
מסייבת־העיתונאים שנערכה בחדר האנשים
החשובים. הבמאי, דני, לקח אותי הצידה,
וסיפר לי שההפקה הפיצה שמועה על כך
שעשיתי את כל הדרך לקנדה, רק במטרה
להתראות עם ז׳אן.

ף* אותו זמן לא ידעתי שז׳אן הוא
כוכב כל כך גדול בקנדה, ולא
תיארתי לעצמי שכל העיתונים יפרסמו
תמונות־ענק שלנו. התייחסתי לכל העניין
בבידור, ואמרתי לדני שמצידי אני מוכנה
להשתתף במישחק.
״האמת היא שלא האמנתי שמישהו
יקנה את הלוקש הזה. אבל איד שלא יהיה,
הסברתי לדני שאני אשה. ולכן — כמובן
שאני לא יכולה לחזר אחריו. אבל אם
הוא יחזר אחרי — לא אעשה בעיות.״
אבל מי שכן עשתה בעיות — היתה
דווקא החברה האמיתית של דאן — מישל
בריאן. מישל, שהיא מפיקת־תוכניות ברדיו
וסופרת, לא יכלה בשום פנים ואופן
להשלים עם הרומן של אהובה המפורסם.
״ודאי שהיא ידעה שכל מה שהיה ביני
ובין ז׳אן הוא המצאה של יחסי־ציבור,״
מסבירה דליה ,״אבל למרות זאת — היא
לא יכלה להשלים עם כך. כאשר נסענו
לאולפני הצילום של הטלוויזיה — וזה
סודר מראש שנעשה זאת ביחד — היא
לא היתר, איתנו. את זה אפשר היד, להציג
בתור, עבודה׳ .אבל לכל האירועים האח רים
הגענו בשלישיה.

• 1מהעם הבעל החוקי?
1״למישה זה בכלל לא איכפת,״ מצהי רה
דליה .״דבר ראשון — זה קרה בקנדה.
יתכן שאילו היו מנסים לעשות טריק כזה
בארץ — הוא לא היה מסכים. אבל בקנדה?
מי בכלל מכיר את הז׳אן הזה כאן בארץ?
״חוץ מזה — המצפון שלי נקי. יש לי
די עדים בשביל להוכיח לו שלא היה
ביני ובין ז׳אן שום דבר, חוץ מפירסומים
בעיתונות. מישה לא מתרגש — ומתייחס
לעניין בדיוק כמוני: כמו אל בידור טוב.״

במדינה
(המשך מעמוד )26
בישראל, לשלוח לכל אחד מהם מכתב
אישי הביתה. מבצע כזה היה עולה כמה
עשרות לירות, אולי.
אבל שמעון פרס מעוניין בפירסומת,
לכן העדיף לבזבז אלפי ל״י מכספי הציבור,
כדי להודיע הודעה הנוגעת לציבור
של כמה מאות איש בלבד, להעניק בכך
שוחד מוסווה לעתונים, כדי שיאירו לו
פנים.
או שמא, אין חשר עצמו מאמין שמשרד

הייתי בתורה כאשר התחתנתי, והייתי

פתוחת צווארון, מרכיב משקפי שמש,
וגוער בערבית רהוטה בחבורה של בדואים
הממהרים למלא את הוראותיו כאילו היה
שייך לכל דבר.
כי לגבי הבדואים של סיני, שנשכרו
כדי לעבוד במלון קראוואן, היה שייך
קוקי נמוך הקומה והשחום, שייך כמו כל
שייך בדואי אחר.
בדואים הופכים לפועלים. שמו
האמיתי של שייך קוקי הוא ורד עופרי.
עד שעופרי בן ה־ 32 הפך לשייך, הוא
הספיק להיות צנחן, נהג מונית, מעסה,

ך* שה להאמין בכך. בגיל זה מתחי-
1/לות נערות אחרות לטוות את ניצני
החלומות הרומנטיים שלהן, על האחד והיחיד
עם הסום (מוסטאנג, כמובן) הלבן.
אבל לגביה של ליביה שמאי (וולפלד),
זוהי עובדה. היא בת .17 היא גרושה.
״פשוט — התחתנתי עם האדם הלא-
נכון — ובגיל הלא-נכון,״ מצהירה ליביה,
השייכת לחוג המצומצם מאד — אבל הרחוק
מלהיות אכסקלוסיבי — של גרושות
צעירות מאד־מאד.
עבורה — זה אולי פשוט. אבל התגובה

על-ידי דיעות קדומות,״ אומרת ליביה.
״בדרך כלל הם אומרים לי: טוב שחת־פטרת
מזה מהר.
״כך גם אני חושבת. לנישואין הקצרים
שלי(שלושה חודשים של חיים משותפים)
אין שום משמעות בעיני. אפילו לא
מבחינה של יחסי-אישות: למרות שחייתי
יחד עם גבר במשך שלושה חודשים רצופים
— נישארתי בתולה. לאו דווקא בגלל
העיקרון. פשוט, בעלי רגיל, כנראה, לקיים
יחסים עם כל מיני טיפוסיות ואתי
היה לו קשה. לא שזה כל-כך משנה —

שייך קוקי (ימין) וכדואיו
צנזזן־נהג־נוונית־נועסה־קבלן
התיקשורת שלו מסוגל להעביר הודעה
מעין זו לכתובותיהם של בעלי הדחפורים

הווי השייך הבדואי היהודי הראשון שנתיים ימים עמד כפר הנופש של
שארם א־שייך, שהיה מורכב מקראוואנים,
על תיל ו. בעוד זמן קצר הוא יפורק ויועבר
לסנטה קתרינה. בתי המלון הבנויים
והיציבים הנבנים בשארם, דחקו
את רגליו של מלון הקראוואנים. יחד עמו
יעלם משארם תופעה יוצאת־דופן נוספת:
השייך הבדואי היהודי הראשון.
אורחי מלון קראוואן היו נדהמים לשמוע
ברשת הרמקולים של המלון את ה קריאה
:״שייך קוקי! בוא מיד למשרד
הקבלה!״ אלה שהיו משתוממים לשמע
העובדה ששייך בדואי יקרא בשם קוקי,
היו מתפלאים לא פחות כאשר היו רואים
את השייך, לבוש מכנסיים קצרים וחולצה

פתאום
דמתה...
מודעודהשוחד איך מוצאים בעלי דחפורים?

קבלן לשיפוצים וממונה על האחזקה בכפר
הנופש בשארם.
לפקודתו של שייך קוקי עומדים 50
בדואים אמיתיים, המוכנים ללכת עבורו
באש ובמים, כולל העברת נעליו לקרון
שלו, כשמתחשק לו ללכת יחף ועד לריצה
מטורפת כדי לספק לו בקבוק בירה קרה.
קוקי הגיע לשרם לפני שנתיים, כאשר
החליט בן־ציון ספקטור להקים במקום את
כפר־הנופש. הוא הופקד אז על קבוצה
של מאה בדואים שעסקו בהקמת הכפר.
מספרי שייך קוקי :״עמדתי מול אנשים
שבחיים שלהם לא ידעו מה זאת עבודה.
רובם היו צעירים מאוד. הם לא יכלו לתפוס
גם מה זאת משמעת עבודה. זה היה
מנוגד לאופי שלהם ולמסורת. בדואי לא
נולד בשביל עבודה. הבעיה היתה כיצד
להפוך אותם מבדואים לפועלים. ידעתי
קצת ערבית מדוברת, אבל התברר לי ש אין
למעשה דמיון בין מה שאני דיברתי
והערבית שהם דיברו. עכשיו אני יודע את
השפה שלהם יותר טוב מהם.
״הבעיה הראשונית היתה לרכוש את
אמונם. זה לא היה קל. כשהייתי עוזר
להם בעבודות הקשות הם היו צוחקים
ממני. הם לא הבינו איך בום מסוגל להשפיל
את עצמו ולעבוד. אבל מאוחר
יותר החלו להעריך את זה.״
אתגרים במידבר. שמו של קוקי
הלך לפניו והגיע עד לאוזניו של השייך
אבו־עבדאללה, שייך השייכים של מידבר
סיני. הוא הזמין אותו לאוהלו ושם הודיע
לו רשמית כי הוא ממנה אותו כשייך
הממונה על בני שבטו המועסקים בשארם
א־שייך. טקס ההכתרה של קוקי כשייך
נערך בחאפלה מסורתית כדת וכדין שכללה
גם שחיטת כבש.
״אני מציב בפניהם אתגרים,״ מסביר
קוקי את שליטתו בבדואים .״תחילה אני
נותן להם לעבוד בעבודות נקיון פשוטות.
אחר כך הם מקבלים עבודות הדורשות
יותר אינטליגנציה. כשזה הולך, אני
הופך אותם לחדרנים. אם הם מצליחים
בזה, הם מגיעים למעמד העליון של מלצרים,
החובשים כאפיות ומגישים געפילטה
פיש.״
שייך קוקי עורך מדי יום מיסדר ביקורת
לצבא הפרטי שלו, ומלמד את חניכיו ל השתמש
בסכין ומזלג. במרוצת הזמן הוא
מחדיר בהם את ערכי הציביליזציה.
הסוף יהיה שקוקי ישאר אולי עם תואר
השייך, אבל הבדואים שלו לא יהיו יותר
בדואים.

משהו מיוחד

אפילו מל הרקע הציבעוני של רחוב דיזנגוף, מצליחה
ליביה להתבלט. בתמונה: ליביה מושכת תשומת־לב,
כשהיא רכובה על אופנוע נוצץ וחדיש .״השיגעון של האופנועים התחיל אצלי כבר בגיל
,15״ מספרת ליביה, בגיל 16 כבר היה לה אופנוע משלה, ודמותה השברירית —
הצמודה אל הכלי הגברי והכבד, הפכה לאחת האטרקציות התל־אביביות.
החברתית רחוקה מלהיות כזו. כפי שמודה
ליביה עצמה :״כאשר אני מספרת לאנשים
שאני גרושה — הם נדהמים. רובם
מסרבים להאמין בכך — ודורשים הוכחות
בתעודת־זהות. כאשר מתברר להם שלא
מכרתי להם לוקש — ושאני באמת בת
17 וחצי וגרושה — הם מתחילים לרחם
עלי. המון בחורות בנות־גילי אמרו לי:
אני במקומך — הייתי מתאבדת !

..הנישואין היו בשניו
וק מאסר בית...״
״אנשים אחרים — פחות גלויים — מנסים
לנחם אותי. הם מסבירים לי שזה לא
נורא כל-כך — ושאני עדיין די צעירה
בשביל למצוא לי מישהו אחר. אבל בתוכם
הם חושבים שאני אבודה.״

* שגו יין סוג אחד של אנשים המקבל
את ליביה בצורה לגמרי הפוכה :
ההיפים ויושביה הקבועים של כסית ״אלה
הם אנשים צעירים, פתוחים ולא כבולים

אבל זה פשוט מראה שלנישואין שלי לא
היה כל ערך.״
כאשר בני־זוג מחליטים להתגרש —
ועוד אחרי תקופה כל־כך קצרה — הם
עושים זאת בדרך כלל אחרי שעוברים
עליהם נסיונות די מרים ביחד.
גם ליביה ועזרא (זהו שם בעלה) —
לא יוצאים מכלל זה.
״בעלי הוא טיפוס פרימיטיבי, וקנאי
בצורה חולנית, והוא נהג להרביץ לי בגלל
שטויות,״ מספרת ליביה .״גרנו בשיכון
ברמת־עמידר — ואני הייתי צריכה לשבת
כל היום בבית — ולחכות בסבלנות עד
שהוא יחזור.
״עזרא הוא מכונאי במיקצועו. במשך
היום הוא נהג לתקן אופנועים מתחת ל בית
שלנו. כשהוא חזר בערב — הוא
היה הרוג. אני — לאחר שהייתי כלואה
כל היום — רציתי לצאת. אבל כמובן
שהייתי צריכה להישאר בבית, יחד אתו.
״במשך הזמן שהייתי נשואה — חיי
הפכו לגיהנום. אני טיפוס חברתי: בעלי
לא נתן לי הזדמנות לראות אנשים. במשך
שלושה חודשים הייתי במאסר־בית. הוא
לא נתן לי לעשות גם דברים אחרים,
שאני אוהבת — כמו לרכב על סוסים.

בתולה נאשר התגרשתי אחרי 3חודשים״ ,מספרת ליביה

הגרושה

במישקפיים עגולות אפרו ותיסרוקת
מאורכת, נראית יותר כמו היפית חסרת דאגות,
מאשר כאשה שעברה חווייה לא־נעימח.

בת תשע

בלבד היתה ליביה, כאשר קיבלה במתנה
את סוסתה הראשונה .״קראתי לה סבינה,
מפני שבאותו יום בדיוק התחילה להציג את הסרט סבינד,
והגברים,״ אומרת ליביה שקשרה מאז את גורלה עם עולם החי.

בת שבע־עשרה

הגת לרכב כמה פעמים בשבוע, ובמשך חודשים אחדים אף היתה
סייסת בחוות גורדון. אל הסוסים הגיעה באמצעות אימה.

הוא טען שאשה נשואה לא רוכבת על
סוסים״.
״פעם, כשהעזתי ללבוש שימלה עם
מחשוף קצת גדול — הוא קרע לי אותה
באמצע הרחוב. על כל מבט שנדמה היה
לו שהעפתי אל מישהו — הוא הרביץ לי.
הוא עשה צעקות גם כאשר מישהו הביט
עלי.״

** וכן שעכשיו -לאחר החוויה ה-
מפוקפקת הזו — יודעת ליביה את
מה שלא יודעות רוב הנערות בנות־גילה :
שהחיים המשותפים עם הגבר האהוב —
אינם מישחק חמוד ב,אמא ואבא׳.
אבל למרות זאת, היא מסרבת בתוקף
להיכנס לליגת הממורמרות המיקצועיות,
שרבות מבין חברותיה הן נשים גרושות.

הברה

ליביה התחתנה עס בעלה
בגיל ,16 לאחר שלוש שנות
חברות (בהפסקות) ,למרות התנגדות אמה.

ליביה (שוכבת על הריצפה,
ד 1 1 1 1 1 0ך 11ך 111
מימין) מתפרקדת בחופשיות
1 1 1.21

על היפי מגודל־שיער, באחת הסצינות של הסרנו הטרמפיסט, בו
היא משתתפת בתפקיד של סטטיסטית. לליביה לא היו בעיות של
,הזדהות עם התפקיד׳ בסרט. היא פשוט שיחקה את חייה שלה,
כפי שהתנהלו לפני כשנה בחיפה, בדירתו של סבה. ליביה עברה

״הגרושות האחרות שאני מכירה —
מעצבנות אותי,״ מספרת ליביה .״הן מתנהגות
כאילו עברו איזה סבל עצום, וכאילו
הן שונות לגמרי מבחורות שעדיין
לא התחתנו. נכון שאני שונה מרוב הנערות
בגיל שלי — אבל זה לאו דווקא
בגלל העובדה שאני גרושה. תמיד הייתי
משהו מיוחד: שונה ואחרת מכל השאר.״
ליביה אינה טועה בהגדרתה העצמית.
היא באמת שונה. וזה מתחיל אפילו מן
הצורה החיצונית( 43 :ארבעים ושלושה!)
הקילו שלה מתמתחים בצורה שלא תיאמן
כימעט לאורך 173 סנטימטר, ויוצרים
דמות הנראית כאילו יצאה מאחד הסרטים
של פליני.
היא גם מתלבשת בצורה שונה: בגדי
פופ זרועי-כוכבים ופרחים, שמלות ערביות

שקופות למחצה, צמידים, שרשראות וכל
שאר פריטי הלבוש, הלקוחים ממלתחת
החובה של ההיפי הממוצע.
״אני מזדהה עם ההיפים גם ברעיונות,״
אומרת ליביה .״אמנם אני עדיין בתולה,
וזה לא מתאים להיפית הדוגלת באהבה
חופשית, אבל זה לא בגלל הפרינציפ.
פשוט — אני קצת מפחדת מכל העניין.״
״אני בת להורים גרושים — ומגיל שש
אני חיה יחד עם אחותי ואמי בלבד. אבא
הוא קצין בצבא-הקבע, המשרת בשכם.
״אני חושבת שילדה הגדלה רק עם אמא,
היא הרבה יותר מאושרת מילדות אחרות.
אמי היא חתיכה לא-נורמאלית, ותמיד
הלכתי אתה ל,פייף־אוקלוק׳ בבתי־המלון,
ולדיסקוטקים של ג׳אז. היא גם נתנה לי
את הסום הראשון שלי במתנה, וקנתה
לי אופנוע.
״יש לה המון חברים בבוהמה, וכבר
בגיל 12 היא הכירה לי ולאחותי, מיקה,
את סולימן הגדול, והוא עשה מאיתנו צמד
זמרות בשם: האחיות מיקה וליביה. הופענו
בשרתון והצלחנו נורא. בכלל: היו לנו
חיים חופשיים ומאושרים. אף פעם לא היה
אבא, שחשב שהוא יודע הכל. תמיד עשינו
מה שרצינו״.

לגור בחיפה כדי להיות לצידו של הסב, ששכב אז בבית חולים
(ובינתיים נפטר) ,אבל תוך זמן קצר היא מצאה את עצמה לצידס
של כמה עשרות היפים שעברו לגור בדירתה, והקימו בה קומונה
אמיתית .״אלה היו חיים מלאי מוסיקה ושלווה,״ נזכרת ליביה
באותה תקופה. אבל גס לאחר שהייה במחיצת ההיפים הדוגלים
באהבה החופשית — נשארה ליביה בתולה במלוא מובן המילה.

..נד 01 הברות, אבד הייתי ](אושות...
בער, היה חת י כת מ אני ה
..אני מוכנה לשלם נ סו ד גנו טוב,...

אצטרך
11 חמ מנוון!

מאח מרגלי ת אנקורי
^ ;י כ 3ר חודשיים בארץ עם הילד שלי,
מ בן הארבע וחצי.
אחת הסיבות שאני מפחדת לחזור לאר־צות־הברית
היא שהאיטלקי שלי יחטוף
ממני את הילד, לא כל־כך ׳מאהבה אליו,
כמו מהרצון להזיק לי. הוא לא סלח לי
על העובדה שהילד נימול על־ידי רב
אורתודוכסי, ושכל הקהילה והחברה היו
נוכחים שם.
האיטלקים הם באמת מאהבים לא נורמליים.
כל מה שהם רוצים מהאשה הוא
שתהיה שמנה, ושתאכל מאקארוני (וזה
מה שהוא ניסה לעשות ממני) ,כשהם עצמם
משנים, בלי הפסק, את המכוניות
ואת המאהבות שלהם.
הוא אסר עלי לדבר עברית.

״בעלי רצה ש אוכל
מאקארו!׳ ושאשמין״
הייתי נשואה ארבע שנים. לפני שנתיים
התגרשתי. טעיתי. עשיתי שטות. זה לא
רק שהתחתנתי, אלא שגם עזבתי את הארץ
וגרתי באמריקה.

^ כד עכשיו לא נותר לי אלא לחזור
לאמריקה, כי כל אמן בארץ רודף
אחרי שלאגר, וחי משלאגר. זה לא הכיוון
שלי. אני מנסה לעשות משהו שלם. את
גבי (שושן) אהבתי נורא, אולי משום
שהזכיר לי את התקופה הכי מאושרת שלי,
שיער, אז הרגשתי שאני קיימת וחיה
בשביל משהו.
כל היציאה שלי עם גבי אינה בריאה.
הנישואין לא מעניינים לא אותי ולא
אותו. אני גם טיפוס שלא אוהב לעזוב
אהבות באמצע. אז פשוט קשה לסיים,
ומתחילים ללכת עם יורם (לוקוב) ,כדי
להרגיז, ואז נעשית כל האווירה לא אמיתית,
ואת בכלל לא יודעת איפה את ער
מדת.
אני נורא רוצה להישאר בארץ, אך
אחרי שיער קשה לי לעשות דברים אחרים,
כי אני מאושרת לעשות דברים
שאומרים משהו.
אני מחפשת גבר רענן ומושך, ולא איכפת
לי בכלל שאני אתן לו כסף. אני בטח
לא אתחתן עם מרגרינה אמריקאית. הגעתי
למצב כזה שלא איכפת לי. אני לא עושה
דברים כדי לקבל ציונים.

ומה שהכי גרוע הוא שאין גבר שיכול
לחדש לי משהו .״הדברים״ הראשונים
הם לא מה שהיו.
גי מ ר גי ש ה יותר חזקה מגבר, וזה
גם מה שמפחיד גברים.
בארץ את יכולה להסתכל באוטובוס על
גבר בעיניים, וכך להתחיל. באמריקה הוא
שואל אותך :״נרד בתחנה הבאה. כמה
את רוצה?״
הורי התגרשו כשהייתי בת ,3ומאז אין
קשר, וכמובן לא איכפת לי מה יאמרו,
כי אין יסוד. ניסיתי לעשות, לבנות יסודות
לילד, אבל זה לא יוצא לי נכון. זה
יוצא לי כמו חגיגה. לכן השנה הייתה הפעם
הראשונה שלא צמתי.
הארץ הזאת בכלל גוררת אותך לעשות
דברים, לפעמים כמו ששמוליק קראום
עשה — להתאבד.
אני מחפיסת מוסיקאים. היחידים שיש
לנו בארץ בשטח זה הם שלום חנוך,
שנמצא באנגליה, ושסוליק קראוס, ששוהה
עתה בבית־חולים. השאר הם עושי־פיזמונים.

לך 800ל״י, אז את די טובה.
לא קורה שבאים ואומדים: את טובה.
תשירי את השירים שלנו.
הגברים בארץ הם נורא סכסיים, אבל
הם נבהלים כשמתקרבים אליהם. הצרה
שכולם רוצים בזמן האחרון להיות ידידים,
וכמובן שידיד אי-אפשר לאהוב.

לחצקל, והוא תמיד נתן לי לחם ומרק.
כל יום הפלות — אבל הייתי מאושרת.
זאת היתה תקופה של איזי, ומהליה ג׳קסון.
באמריקה, אם את רעבה, אז את מתה.
אני נגד אורגיות, אני כמו כלב. נורא
נאמנה, אבל בגלל המראה שלי, לא מאמינים

תארו לעצמכם שכאן גולת הכותרת היא
לקבל את כינור־דויד. הבן שלי משחק
איתו לא, רע, רק שזה דוקר.
בתקופת נישואי היה לי רומן לוהט
עם ליאונרד כהן. זה נמשך חצי שנה,
והתנהל במשך שעות היום, כשהבעל שלי
היה בעבודה. הוא היה משורר. טיפוס

** ד הכגיזיים שלי נמצאים באמריקה.
^ (יונתן) כרמון כתב לי שאבוא להופיע
בהצגה שלו. אך אני מסוגלת לשנות
החלטות־חיים במשך חמש דקות, ואני
נורא מושפעת.
כשהייתי באמריקה, קיבלתי מכתב מכר-
מון, והוא הציע לי תפקיד מרכזי במחזמר
שיועלה בארץ. באתי. אבל לא בא לי
לשחק במחזמר ההוא, ולכן ויתרתי על
התפקיד. היו לי רגעי־ימשבר נוראיים.
יורם (לוקוב) עזר לי מאוד.

״בעלי תפס אות׳
ע ליאונו־ד כהן...״
מכוער ויפה. הרומן הסתיים כשהבעל
תפס אותנו, והרביץ לי מכות רצח.
בכלל, להיות נשואה לאיטלקי, זה כמו
להיות נשואה למאפיה. המשפחות האלה
יכולות להרוג את הבן־אדם. אפילו פה
אני מפחדת ממנו.

״אני מחפשת גבר
רענן ומושך...״
לכן, בזמן האחרון יש לי המון ידידים.
זה הכל עניין של תקופה.
כל מי שהלכתי איתו למיטה, התאהבתי
בו. זה יכול להיימשך אצלי שנים או יום.
בתקופה של שיער בא לי על הכוריאוגרף
אוליבר טביוס. באתי לגבי שושן ובכיתי
לו מפני שאוליבר לא שם אלי לב בכלל.
גבי פשוט הייה כומר הווידוי שלי. רק
כשקפצנו בכיכר דיזינגוף, לצורכי פיר־סומת,
זה נדלק. בכלל בתקופת שיער
הרגשתי שאני מאוהבת בהמון אנשים.
היתד. לי גם תקופה שלא היה לי מה
לאכול. זה היה לפני שגילו אותי. אבל
לא היו בעיות, כי זה היה בארץ. באתי

אנקורי ננוננת ..שיער

במדינה
דרכי חיים סבתא חוזרת הביתה
בפעם הראשונה הציע הצייר משה גת
את הסבתא שלו למכירה ג־ 300ל״י. זה
היה ב־ .1957 מוזיאון תל־אביב ערך אז
את תערוכת ציוריו הראשונה של הצייר
הצעיר, יליד חיפה ובוגר בצלאל. תמונת
הסבתא היתד, אחת מתמונות השמן הראשונות
שצייר שנתיים קודם לכן, כש היה
בן .18
למשה גת, השקט והצנוע, היה יחס
מיוחד לסבתא שלו. סוף סוף היתד, זו
היא שקנתה לו בילדותו את מכחוליו ואת
צבעיו הראשונים, באמצעותם החל לקש קש
על הבדים עד שהפך לצייר, שהוא
כיום אחד מבחירי ומפורסמי הציירים של
ישראל בחר׳ל.
אבל ב־ 1957 היו 300 לירות הרבה כסף
בשביל ציור שמן של צייר בראשית דר כו,
למרות שהתמונה כבר היתד, תלויה
במוזיאון.
הפרידה. כשנסע משה גת להשתלטותו
הארוכה במקסיקו, השתלמות שהטביעה
את חותמה על כל סיגנונו האמנו״
תי, הוא לקח עמו את תמונת הסבתא ל גלות.
היא זכתה להיתלות בין ציוריו ה אחרים
בכל מקום בו הוצגו, כולל בבי״
אנלה של מקסיקו. כמה שנים אחר־כך,
כשערך תערוכת יחיד בניו־יורק, התאהב
אספן פרטי בתמונת הסבתא. משה גת
לא היה כבר מעוניין למכור את התמונה.
הוא היה צייר מצליח שמכר ציורים בהצלחה
ויכול היה להרשות לעצמו לשמור
את הציורים אותם אהב. אבל הקונה
הציע תמורת הסבתא 3000 דולאר, וזה
סכום שאפילו צייר מצליח אינו יכול
לעמוד בפניו.
לפני כשלוש שנים נפטרה הסבתא, האמיתית.
משה גת, שחזר בינתיים לתל-
אביב, כצייר מבוסס שציוריו כבר נמכרים
באלבומים אמנותיים, ביכה את הסבתא.
תגלית
כקטלוג. באחד הימים, כש עיין
בקטלוגים של הגלריות המפורסמות
בעולם, המציעות למכירה ציורים של ציירים
מפורסמים — קטלוגים אותם הוא
נוהג לקבל בקביעות — הבחין כי אחת
הגלריות מציעה למכירה, בין תמונות
אימפרסיוניסטים ידועי שם, גם את תמונת
הסבתא, פרי מכחולו.
גת התקשר מיד טלפונית עם הגלריה,
בתקווה שעתה יוכל לרכוש מחדש את
ציור סבתו. לאכזבתו נאמר לו כי הציוד
כבר נמכר. לא רק זאת, אלא שד,גלריה
שמרה על הכללים המקובלים, סרבה ל גלות
מי רכש אותה. דק אחרי הפצרות
מרובות הסכימו בעלי הגלריה הניו־יור־קית
להעביר מכתב שלו לרוכשי התמונה,
מבלי לגלות מי הם.
גת ישב וכתב מכתב הפצרה נרגש.
הוא הסביר לרוכשי הציור האלמוניים את
ערכה הסנטימנטלי של התמונה לגביו,
ביקש לרכשה מהם במחיר בה קנו אותה.
כעבור שבועות מספר קיבל תשובה.
בעלי הציור סרבו לד,פרד ממנו. היתד,
זו משפחת הנלי מפנסילבניה, משפחת
מיליונרים שבאוסף האמנותי שלה נמצ אים
כאלף ציורים. לא מכבר התפרסם
אוסף זה כאשר 16 מהתמונות שבו, בשווי
של מיליון וחצי דולאר, נגנבו.
משה גת לא נכנע. הוא שב והפציר
בבעלי הציור. במשך ארבעה חודשים התנהלה
חליפת מכתבים ממושכת, בסופה
הסכימו בני הנלי למכור את ציורו של
גת לצייר במחיר של 3000 דולאר, המחיר
בו רכשו אותו ובו מכר אותו גת
לראשונה לפני 9שנים.
השבוע, שלוש שנים אחרי שנפטרה,
חזרה סבתו של משה גת הביתה, כש דמותה
בציור מזכירה למשה את תחילת
הקאריירה האמנותית שלו.

צייר גת והסבתא
שלוש שנים אחרי המוות

רונה (גם לסטיב מק־קווין וגם לאספני
מישפחת קאמינגם, בעלי מכוניות שב־רולט,
ולאמרגן של טוני קרטיס, ולכל
אלה שביום הראשון לתעריוכתו שנפתחה
בשבוע שעבר בת״א, קנו כבר עשר תמונות)
הרי זה רק משום שתמיד הלך ״על
בטוח״ ,לא התפשר עם אף אחד, וכמו
שהוא אומר על עצמו :״אני טיפוס
קשוח.״
בגילוי־לב נדיר, ובלי גימגום אחד של
חרטה, מספר רוני את הסיפור המיוחד
של חייו כמו היה מדבר לתוך מיקרופון
(״מי יודע, אולי הידידה שלי בקנדה, ש שמעה
ממני כבר את כל הסיפורים שלי
במשך ימים ולילות ארוכים, יושבת עכשיו
וכותבת את תולדות חיי״) ,סיפור
שמתחיל כמו כל הסיפורים מבית-הספר
(״הייתי התלמיד הטוב ביותר מן הסוף.״)
בית־הספר העממי עבר עוד איכשהו
בשלום• ,ורוני בן ה־ 13 יצא ממנו עם
ברכת המורה לציור, שאמרה לו שמלבד
לציור לא יהיה טוב לשום דבר.
״היא צדקה. נרשמתי לבית־ספד מיק-
צועי, ולא הסתדרתי עם אף אחד. לא
עם הורי ולא עם המורים. גם לא עם
התלמידים, שהיו כולם ממין זכר. משעמם
מאוד. אז ברחתי מן הבית בגיל .14״
בסיירת .״חיפשתי מקום לחיות.
ישנתי בג׳יפים פתוחים ועל ספסלים בשדרות.
רחצתי כלים בטבריה ובחיפה,
וכשהיתה לי חתיכה בתל־אביב, הייתי
מלצר בתל־אביב. בחוף־הים הייתי מציל,
ובתימניע עבדתי ככורה. וכך הגעתי לתקופת
אילת שלי.

הייתי ג׳יגולי
ואהיה פלקאסו
ישנם טיפוסים חולמים, ישנם מקווים
וישנם בטוחים. רוני גולדברג שייך לטי פוס
מיספר שלוש.
ואם היום הוא בן ,24 ומאחוריו 36
תערוכות־יחיד מכורות עד לתמונה האח הטולם
הזה 1782

צייר גולדברג
פושט־הרגל הצעיר ביותר

״הייתי בן ,15 אבל נראיתי כמו בן
.20 הזמנים היו ימי הביטניקים הראשונים
בארץ, ובשבילי אילת היתד, הרבה
תעסוקה והרבה חיים טובים. הייתי מדריך
בסירות הזכוכית, למדתי סקי״מים, עשיתי
מסג׳ים לגברות זקנות ועשירות, וקיבלתי
בתמורה אהבה, כסף והרבה נסיון.
״הייתי מרקיד את הזקנות הנחמדות
האלה עד שירדו בעשרה קילו. הייתי
ג׳יגולו. הייתי כמו מלך.
״ואז נכנס לי דבר אחד לתוך הראש,
להתגייס לצבא. בגיל 17 רצתי עם צו־הגיוס
שקיבלתי, ובשימחה רבה התנדבתי.
שם גילו שאני יודע לצייר, ורצו
שאהיה גרפיקאי, אבל לבוא בשמונה ל עשות
אפס וללכת בארבע, זה לא בשבילי.
אז עשיתי כמה מהפכות, ונכנסתי לסיירת
גולני.״
״חמור ״ 1אחרי מלחמת ששת־הימים
החליט שהוא די ותיק זדי פצוע כדי להישאר
ביחידה קרבית, ואז בימים היפים
של הסיירת החליט שהחתיכות הכי יפות
והחיים הכי קלים בשבילו הם הקיבוצים.
בעמיר היתד, לו פצצה הולנדית, וב-
חציבה היתה פצצה שווייצית, אבל בגע־תון
היתד, פצצה אחרת, שגרמה לו להתעכב
שם. ולפצצה הזאת, השונה מכל
האחרות, קוראים שמוליק כץ. כן, הצייר
הידוע שמואל כץ. רוני ישב לידו, הס תכל
ולמד.
ובערב קייצי אחד, כשפרע את חובו
המוסרי למשק כשומר־לילה, הכיר ״פצ צה
עם שתי צמות, ג׳ינס ונעלי־התעמלות,
שהייתי בטוח שהיא עוד משוגעת שבאה מאמריקה
לרחוץ כלים.״ הוא גם אמר לד,
את זה, ובתגובה קיבל בעברית עסיסית
בחזרה ״חמור״.
אחרי כמה שבועות הם פשוט התחתנו,
ומכיוון, שיומי, זה שמה של הבחורה שלא
היתד, אלא ישראלית •מבטן ומלידה, גרה
בקנדה, נסעו לשם, להודים. וכאן התחיל
עיח חדש לרוני: הוא פשוט התחיל לצייד.
בכמויות. אקוורלים ושמו ורישומים
•ויפו וירושלים וצפת (הכל בקנדה והכל
נמכר, נמכר, נמכר).
יופי או זיפת. לארץ הגיע דוני עם
20 דולר. איך קורה? ובכן, זו היתד,
הפעם האחת שלא התפרנס מציור, כי אם
ניסה לפתוח בוטיק. בתוצאה ״הכריזו
עלי כעל פושט הרגל הצעיר ביותר בקנ דה״
.אבל עם 20 הדולר הגיע לנתניה,
וב־ 15 תמונות כבר היה לו על מה להתבסס
לימים הראשונים בארץ.
היום הוא מדריך בגאווה את הידידים,
ובעיקר את הקונים בגלריה ישראלס, ורוצה
להקים בית־ספד לילדים כשרוניים
לציור. כי ילדים חביבים עליו מכל מבקר
אחר, הם פשוט אומרים לך בפרצוף יופי
או זיפת. הוא גם רוצה לעשות תפאורות,
ובכלל ״אני רוצה להיות בן ,35 ובעל
שם לא פחות מפורסם מפיקאסו. ואין
דבר שיכול לעמוד בדרכי.״

(אשר! המעוינה
את עצתה ייתר
גרבונים גמי₪ני
ארכונים •אקסטרונים

בסריגת מיקוומש
מאוינת ימים_

כריכות 1ר1 ? 1 1

קוראים המעוניינים לכרוך
את גליובורג ״העולם הזה״ של
שנת ,1970 יבולים להביא את
הגליונות שברשותם למערכת
״העולם הזה״ ,רחוב קרליבך
,12 תל־אכיב, כין 10 כבוקר
ל־ 2כצהריים.
הקוראים יקבלו כמקום, תמורת
14ל״י, שני כרכים, א׳ ו־כ׳
של .1970
עכור כל גליון חסר יש לשלם
1.80ל״י.

טלוויזיה ביקורת תגלית בלול לשעה קלה היה נדמה כאילו זו טלוויזיה
אחרת. נדמה היה כאילו נפתחו חלונות
הטלוויזיה הישראלית, ומשב רוח רענן של
כישרון, הומור ויידע התפרץ פנימה. כזאת
היתד. תוכניתם של אורי זוהר ואריק אייג־שטיין
לול מיספר .3
בניגוד לשתי התוכניות הקודמות בסיד-
רה זו, שהיו יותר בבחינת אקספרימנטים,
נראתה תוכנית זו מגובשת ומתוכננת. היא
יועדה כולה לסאטירה. אומנם לא סאטירה
פוליטית, אבל היתה זו סאטירה חברתית
משעשעת ומצחיקה. אורי זוהר ואריק
איינשטיין צחקו בה על זיהום האוויר, על
הלהקות הצבאיות, על פולחן חידוני התנ״ך
ועל השחיתות בספורט. אומנם אלד. נושאים
נדושים לסאטירה במדינה, בה חוששים
מסאטירה פוליטית, אלא שהם נעשו
בצורה מקורית ומצחיקה עד דמעות. שום
דבר מקורי שהוצג בטלוויזיה הישראלית
לאחרונה לא היה כל כך מלהיב.
זכותה של לול מיספר 3שהיא גילתה
כוכב חדש — את אריק איינשטיין, לא
כזמר, אלא כקומיקאי, חקיין ובדרן, ש הצליח
סוף סוף להשתחרר מקפאונו ומה*
אפטיות המסוגננת שלו והתגלה גם כשחקן
רב״פנים.

חו ב בי ם
יוגיוגיזס או אוגניזם
שעה ארוכה ניסו עובדי הטלוויזיה לצאת
מן הסבך. באסיפה כללית של עובדי
ההפקה שנערכה בשבוע שעבר, נתברר
מיד, כי שביתת הבמאים היתד. מקח טעות.
מרדכי קירשנבאום (מפיק) הגדיר אותה
כטראגדיה של טעויות. קירשנבאום טעה.
היתד. זו טראגדיה של מאבק יוקרה טפשי
וחסר תוחלת.
העילה לשביתה היתד. שולית. העובדה,
שהוקם ועד במאים, ושהוא נתקבל על ידי
ההנהלה, היה בה עלבון צורב לועד עובדי
ההפקה. כי ועד עובדי ההפקה מייצג גם
את הבמאים .״אולי היינו מונעים את השביתה,
אם ההנהלה היתד. פונה אלינו״
סיפר באסיפה דודו הירשפלד, ראש ועד
עובדי ההפקה.
שום דבר לא התנהל לפי התסריט: רק
אחרי הכרזת השביתה ביקש ועד הבמאים
את הגיבוי של ועד עובדי ההפקה. מדווח
הירשפלד :״עכשו חשבתי שההנהלה תזמין
אותנו, אבל התעלמו מאתנו. רק אחרי
36 שעות, נזכר המנכ״ל שמואל אלמוג,
לקרוא לנו כדי לבקש, שנחזיר את הבמאים
לעבודה. לבקש ולא כדי לנהל
משא־ומתך.
השלים את התמונה חבר הועד פיטר
מיליק :״ההנהלה פנתה ישירות לאגודת
העתונאים ולהסתדרות מעל ראשנו״ .כדי
לסיים את השביתה המבוימת בכבוד ולא
בצורה של כניעה טוטאלית, הציע אותו
ועד גג, בצורה אולטימטיבית (בהצבעת
אמון) ,להביא את ההכרעה על סיום השביתה
לאלתר, לאגודת העתונאים.
בג׳ונגל. לגבי הצופה הישראלי היתד,
השביתה אות רווחה. יומיים היו מישדרים
מענינים. אולם כל יום, כל רגע, אפשרית
סערה חדשה בבית הטלוויזיה בירושלים.
אנשי הטלוויזיה הם אנשים סימפטיים ברובם.
אינטלגנטיים, בעלי רצון עז להצליח•
אבל הם גם אינדוידואליסטים מובהקים,
ואגוצנטריים. החיכוכים בין עובדי
הטלוויזיה לבין עצמם ובינם לבין ההנהלה
ממש מזעזעים.
״הבנין מסריח כבר שלוש שנים״ ,הטיח
כלפי חבריו באסיפה הצלם מיכה פן ,״אנ שים
פד. מוכרים אחד את השני״ .במאים
עומדים נגד מפיקים. צלמים עומדים נגד
במאים. מקדישים שעות על גבי שעות לכתיבת
תלונות ודו״חות אחד נגד השני,
או לחישוב קבלות הוצאות נסיעה ואש״ל.
לכאורה התופעות טבעיות: יצרים, קנאות,
שאפתנות, אהבות, שנאות — כל
אלו הן תכונות אנושיות ביותר, האופייניות
לכל מקיום עבודה. אלא שבמקרה זה
יש לצרות־העין השפעה מרחיקת לכת, כי
את התוצאות רואים על המסד.
הרצפה עקומה. הוועד המנהל של
רשות־השידור, הסמנכ״ל ארנון צוקרמן,

זמרים מקצועיים כאלה. הם חייבים להתחרות
זה בזה באילתור שירים הנוגעים לחתני
השמחה, לאורחים ולהיסטוריה של
הכפר והאיזור כולו. ד,עקרון בדואט הוא
עקרון תחרות מובהק: משחקי מלים. אסור
לסטות מן החרוז, ואסור לשנות את הסגנון
המוסיקלי. ביום החתונה הולכת
ונימרצת היתד. מדהימה בחוצפתה. מד. י בעקבות החתן תהלוכה של מאות אנשים
הוא עשה? האם הוא עבר למקום חנייה ן בריקוד סחג׳ה סוער, כשהם צמודים כתף
מותר על פי החוק? לא ! הוא רק זז כ־10
אל כתף.
מטר קדימה ושוב עצר על המדרכה ן
מול השורה מתנועעים שני הזאג׳אלים
בצד האסור.
(הזמרים) ,מתגרים זה בזה בחידודי לשון.
מזל ביש היה לשר־המשפטים יעקב. בעבר היתד, תחרות כזו מסתיימת לעתים
שמשון שפירא, שנראה בכבודו ו !-קרובות במהלומות בין האוהדים. הזאג׳א־בעצמו
נכנם למכוניתו מכיוון הכביש, כ-ג לים הם לא רק בדרנים, מקוננים ומשוררי
אשר היא חונה במקום אסור. מכונית מספר! חצר. הם גם אמרגנים למשחקי חברה.
,126 מכוניתו של הרב יהודה איפר /מכניסים למשל אדם לתוך שק ושני האונטרמן
נתפשה בעין המצלמה במצב| משוררים מנסים לגלות מי הוא האיש הדומה
בשכונת טלביה. מכונית מספר 1114 נעלם, באמצעות שאלות ותשובות בחרושל
שר־השיכון זאב שרף, הגדילה חטאן זים.
על פשע. היא לא רק עברה על החוק,
שלושה סוגים של פולקלור ערבי בבחנייה
במקום אסור, אלא גם הסחירה! ישראל מכינים להצגה בטלוויזיה המפיק
יוסוף פאראח יליד גוש־חלב שבגליל, הבמאי
אנטואן סאלח מנצרת ועורך התוכנית
סוד,ל רדואן, מפקח למוסיקה במשרד־החינוך,
שערך מחקר אוניברסיטאי על
השירה הפולקלורית הערבית. הסוג הראשון
הינו סימפוזיון פשוטו כמשמעו.
סימפוזיון בחרוזים בליווי מקהלה ותזמורת.
הסוג השני יהיה פולקלור בידור,
ביצוע שירי־עם קיימים, תנועה וריקוד.
הסוג השלישי הוא הסוג הציורי, כש״
באולפן תבוים תמונה מסויימת מחיי הכפר
כמו סולחה, חתונה, או ארוחת ערב
חגיגית. התוכנית הראשונה בסידרה תשודר
כבר ביום ב 8.11 בשעה שש וחצי.

הטל היזי ה וצאת
למלחמה בממ שלה

עורכי הטלוויזיה הישראלית מחפשים
ולעצמם צרות. ביום שישי האחרון, במהדו־
!רת השבוע — יומן אירועים, הם הכריזו
!הכרזת מלחמה על ממשלת ישראל ועל
,המימסד, בשתי כתבות ביקורת תוקפניות.
!האחת נגעה לביזבוז שבבניית תיאטרון
,ירושלים. השניה התיחסה לדוגמא האישית
!שנותנים השרים בנהיגה הפרועה ושוברת
; החוק של מכוניותיהם.
הדבר ודאי לא יעבור לאנשי הטלוויזיה
בשתיקה. עובדה, כבר במהדורה השניה
1של היומן, ששודרה במוצאי-שבת, הם
נאלצו להשמיט את איזכורו של שר זד
)תחבורה, בין אלה המפרים את חוקי ה!
תחבורה. אבל מה שלא יהיה — את ה־

!צופים קנתה השבוע מחלקת החדשות של
!הטלוויזיה באומץ ליבה. מגיע לה ציון ל־ישבח.

הקטל בדרכים אמר ביום שישי האח)
רון שר-הסעד מיכאל חזני ז ״אצל הנוהגים
ברכב פשטה ההפקרות, השאיפה
(לעקוף, למהר, להקדים את האחרים״ .או־
*לם זה בדיוק מה שעשתה מכוניתו של
(עמיתו, שר־הפנים יוסף כורג, מכוניתי
שרד מם׳ ,112 כפי שנראתה בטלוויזיה
!באותו יום שישי עצמו.
בסרט שצולם על ידי כניה כן־נון,
/נראתה מכונית מספר 112 בכביש לטרון,
י עוקפת פס לבן במהירות מסחררת הרבה
(מעל ומעבר למותר על פי החוק. אותה
׳מכונית צולמה חונה בירושלים במקום,
!שהחנייה אסורה בו.
בורג לא היה בן יחיד בכתבה המצולמת
/של אברהם קושניר. באותו יום עצמו
יתפשה עין המצלמה בכביש את מכונית!
השרד מספר ,103 מכוניתו של שר־הברי־יאות
הצנוע ויקטור שם־טוב, נוסעת
,במהירות מופרזת. על קו לבן טסה גם ב!
כביש מרמלה מכונית־שרד מספר ,116
,של מבקר-המדינה יצחק ארנסט נבג־
!צאל, שמונה על ידי הכנסת להיות נציג
,תלונות הציבור (אומבודסמן).
אחד הנהגים הבולטים במחנה מפירי ה־
(חוק היה נהגו של שר-ד,קליטה נתן פלד.
׳מכוניתו, מספר ,105 הראשונה בכתבה
(הטלוויזיונית, נראתה עומדת על המדרכה
!ליד תמרור ״אין עצירה״ בכניסה למלון
!״עדן״ ברחוב הילל בירושלים. תגובתו על
!הערתה של שוטרת ירושלמית צעירה

הלכה למעשה בפני נהגים אחרים את!
ד,ולכי הרגל, שעברו במעבר החצייה ב־ ז
רחוב הילל וסיכנה בכך את חייהם בצורה!
טוטאלית.
יתכן שיש משמעות רבה עוד יותר ל־1
עובדה שמכוניתו של השר שמעון פרם[,
מכונית־שרד מספר ,118 ניצבה בחנייה|
אסורה ליד מלון ״המלך דוד״ בירושלים,
באחד הימים הבודדים בהם היה השר!
בארץ במקרה, בין הנסיעות התכופות׳
שלו לחו״ל.
תירץ את העובדה, שהשרים לא הוזכרו^
בשמותיהם בכתבה הטלוויזיונית, יעקב!
אחי־מאיר, עורך היומן :״התופעה היא׳
העיקר. לא השמות או הפרטים״ .האמת!
היא, שהחשש מפני השרים בעלי הדבר״
עצמו, שיחק כאן תפקיד מכריע. אברהם^
קושניר ובניה בן־נון שמרו את נושא הכתבה
בסוד כמום ביותר בכל שלבי הצי־1
לום והעריכה, מפחד פן יוודע הדברץ
מראש לנוגעים בדבר ואז יופעל עליהם/
לחץ כבד שהיה יכול להביא, בסופו של|
דבר, לביטול המישדר.
שני אנשים ניצלו בנס מבזיון טלוויד|
יוני בגלל עריכה טכנית. האחד הוא שר־[
החינוך והתרבות יגאל אלון. מכוניתו צולמה
ליד משרדו כשהיא חונה בצל ליד[
תמרור אין עצירה, בשעה שבצד השני(,
בשמש, שמור מקום חנייה מיוחד למכונית[
השר. השני הוא בעל מכונית מספר ! 102
שר האוצר פנחס ספיר, שחנה אף הוא*
במקום אסור. בגלל תקלות טכניות לא|
נכללו גם צילומי מכוניותיהם במישדר, ש־׳
שם ללעג ולקלס את הטפות המוסר של!
השרים לעם.

המנכ״ל שמואל אלמוג וכל ראשי הפינהל,
הכספים וכח־האדם, היושבים אחר כבוד
בבית טפחות בירושלים, נושאים באחריות
למצב הקיים בטלוויזיה ובאשמה העיקרית.
הם המפיקים והם הבמאים של המחזות המבישים
המתרחשים בבית היהלומים. כי
עד היום לא ברורה חלוקת העבודה והסמכויות
בטלוויזיה. כתוצאה מכך קיימים
עיצורים רבים בקומוניקציה בין האנשים
השונים, בין היחידות השונות — דבר הגורם
לעתים קרובות למחדלים, לעיכובים
ולקשיים בביצוע.
עובדי ההפקה רואים את עצמם אנשי
יצירה. הם מאשימים את המינהל בהכשלת
היצירה, בנוהלים נוקשים ומיותרים, בחוסר
אמון, בהערמת קשיים, בפיקוח צמוד
מדי, בהתערבות ישירה באספקטים ה־תוכניתיים
ובמסירת העבודות המענינות
ביותר למפיקים פרטיים בחוץ.
קל להאשים את המוסד, את ההנהלה.
קל לרקדן הכושל לומר שהרצפה עקומה.
האמת היא שנחוץ ניתוח גם למעלה וגם
למטה כדי לסלק את שלוחות הסרטן שפשה
באיברים הנגועים של הטלוויזיה.
ניתוח אכזרי נחוץ ולא ניתוח פלסטי קל.

במציאות הקיימת ביחסי העבודה בישראל,
זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.

תדריך
• סרט השבוע (יום

— תחנה סופית — דראמה על אשד, אמריקנית
המנסה להפרד מאהובה האיטלקי בתחנה,
בפרידה הממושכת ביותר בתולדות
הקולנוע. משתתפים: מונטגומרי קליפט
וג׳ניפר ג׳ונס. במוי: ויטוריו דה־סיקה.
• תיאטרון טלוויזיה (יוס ה׳ ,28/10
— ) 19.30 אנזא — החברה הטובה ביותר.

אם ובת הגרות לבד מוצאות שפה משותפת
ביניהן עד שהבת מתאהבת בבחור בעל
בטחון־עצמי מופרז העשוי להוציאה מן
הבית. משתתפים: פיטי ברוק, טסה ווייט
וריי ברוקס.

• ציור
ערבים טענות חריפות שהוטחו כלפי הטלוויזיה
מפי אינטלקטואליים ערביים בישראל ובגדה,
על מערביזציה מופרזת של המישד־רים
בערבית (למשל — מוסיקה ושירה)
לא הושבו ריקם. בימים אלה מפיקה הטלוויזיה
סידרת מישדרי פולקלור ערבי
פלשתינאי מקורי, שיהיה בה בודאי ענין
רב גם לאלה, שאינם להוטים אחרי התוכניות
בערבית. יהיה זה כנם טלוויזיוני
ראשון של זמרי עם מקצועיים המופיעים
בכפרים, בחתונות ובשאר שמחות. הזמרים
יתחרו זה בזה בסלסולי חרוזים ובשירה
עממית.
מסתבר, שכמו בין להקות־הקצב יש דירוג
והתחרות גם בין זמרי העם אלה.
לכל ח׳אפלה (מסיבה) מוזמנים לפחות שני

(יום ה׳ )20.20 ,28/10 מציאות

ובבואה — עם הציירים יוחנן סימון ודוד

אסתר עופרים
תוכניות שמחת

ד )20.35,27/10

ברוכאים הבאים

הנדלר. תסריט: יואב בר־אל, במאי —
יכין הירש. מפיק: אורי גבריאלי (סרטי
שבט).
• דשות הבידור (יום ה׳ ,28/10
)20.50 אהבה נוסח אמריקה.
• ערב טוב (יום ו 20.30 ,29/10

עם לאה דגנית והחלילן עמום מלר. במאי
— אילן אלדד.

סרט קולנוע

(יום ר )21.30 ,29/10

— חשיבותה של רצינות — מחזהו ה-
מוסרט של אוסקר ווילד בביצוע בריטי
מלוטש עם מייקל רדגרייב ואדית אוואנס
בתפקידים הראשיים ועם פטולה קקארק
וג׳ואן גרינווד כשתי צעירות רומנטיות.

• ברובים הבאים

(יום ב׳ ,1/11

— )20.20 לקט מתוכניות הקיץ: כתב
התנועה של נועה אשכול, שייקח אופיר,
אסתר עופרים, שלום חנוך, הטיגרים
קקטוס, להקת הפלטינה ואשף הצלחות.

העולם הזה 1782

קולנוע
ה שוד
שפוענדז

הסרטה
חט*08
מסוכנת לחוטפים
הסופר האמריקאי המפורסם או־הנרי
כתב פעם סיפור על שני לא-יוצלחים, החוטפים
ילד ומבקשים עבורו כופר נפש,
אבל לאחר כמה ימים במחיצת הילד,
הם מוכנים לשלם כופר להורים כדי ש-
יקחוהו בחזרה.
משהו בנוסח דומה קורה בסרט חדש
בשם הספינות הקטנות, אלא שהפעם אין
זה ילד נורא אלא ילדה נוראה. ליתר
דיוק — נערה, בתו של מיליונר, הנחטפת
על־ידי כמה שוליות־גנגסטרים, המנסים
לעבור את בחינות־הבגרות שלהם.
ומה שהחוטפים אינם יודעים הוא, כי
נערה זו היא מומחית לג׳ודו, קאראטה
ועוד כמה סוגי־ספורט שימושיים, ותוך
זמן קצר, קשה כבר להבחין מי החוטף ומי
הנחטף.
במאית סרט זה היא נלי קפלן, מי ש עשתה
בעבר את נקמתה של צועניה —
סרט על יצאנית השמה לצחוק כפר צרפתי
שלם. אם לשפוט לפי סרטה החדש, נראה
שהגברת קפלן החליטה להוכיח הלכה ל מעשה,
על בד הקולנוע, כי כל הסיפורים
על מין חזק ומין חלש אינם אלא בדותות.
השחקנית הראשית בסרט היא צעירה
כמעט אלמונית בשם שילה וייט.

ארצות־הברית)

מלחמת הדורות באמריקה מגיעה עד כדי
טרגדיה, בסרט שאינו מחמיא אף לאחד
משני הצדדים. מישחק מבריק של פיטר
בויל.

* * הציפור עם בנסי הבדולח
(ארמון־דויד, איטליה) — כל תעלולי-
המתח המקובלים של הקולנוע, ועוד כמה
סצינות זוועה, בסרט איטלקי על רוצח
נשים פסיכופאט. מתאים לבעלי עצבים
חזקים.

**נשוי כעל

כורחו (אלנבי, ארצות־

הברית) — רווק מושבע נושא אשה, כדי
להציל את נוחיותו הפרטית. מצחיקון
סרקסטי, מוצלח יותר בחלק הראשון, עם
מישחק משעשע מאד של וולתאר מתאו
ואליין מאי.

* * ל,יץ של אהבה

(מוגרבי, ארצות־

הברית) — נער לומד את סודות האהבה
בחופשת־קיץ, לפני 30 שנה, מאשה ש בעלה
גויים לצבא. רומנטי, מתוק, איטי,
חלומן של נשים רגשניות.
* * איש קטן גדול (פאר, ארצות־הברית)
— אוסף קטעי היסטוריה מן המערב
הפרוע, המנסים להוכיח שהאינדיא-
נים לא היו תמיד נבלים, ואקדוחנים לא
היו תמיד גיבורים. כמה הברקות של
הבמאי ארתור פן, ונוכחות מבדרת של
דאסטין הופמן.

מוות בוונציה (אורנע,
איטליה) — מלחין מתאהב בנער יפהפה,
על רקע וונציה המתכלה במגיפת חולירע,
בסרט שבו הרקע חשוב אפילו יותר מן
העלילה עצמה. מישחק מרשים של דירק
בוגארד, צילומים נפלאים, וקצב איטי,
הדורש אורו־רוח רב מן הקהל.

התפשטות

המתפרפר (תל-אביב, תל-אביב,
ארצות-הברית) :מין מצחיקון-
מין, העשוי בבל גינוני הקולנוע
המודרני. מצלמות מרחפות באוויר, זומים מרגיזים, חיתוכים
מטורפים וחסרי״חגיון, ובל שאר הסממנים ששאלו
במאי הסרט העלילתי הצעיר מעולם סרטי-הפרסומת.
הנער חתמים (פטר קסטנר) המנסה למצוא דרכו בבמאי
סרטוני-פירסום בשדרת מאדיסון בניו-יורק, מגלה
שאהבתו הטהורה לנערת-הבפר הטהורה שהשאיר באי־שם,
במקום הולדתו הטהור, עדיפה על הרפתקאות העיר הסוערת.
שלא לדבר על בך שהוא בוחל בשאט״נפש במכירת
גופו הטהור למעבידתו תמורת קאריירה. ולא משנה לו
שהמעבידה, ג׳ואנה ברנס, ראוייה בהחלט להתכבד בו.
אילו חיתה בל התערובת הזאת של ״אתה נער גדול״
(גם שם שיחק קסטנר תפקיד ראשי) עם ״אני לא זוכר
מה שמח״ (סרט בעל נושא כמעט זחה) ,ועם ״הבוגר״
(ממנו הושאל סיום הסרט כמעט בשלמותו) בעלת קצב
ומספיק המצאות, מילא. אלא שבין מישגל אחד בזווית
משונה למישגל השני, יש המון קטעי הירהורים, טיולים
אינסופיים לאורך רחובות ניו-יורק, שיחות ידידותיות עם

(סמדר, ארצות־

הברית) — פער הדורות באמריקה כפי
שהוא משתקף בעיניו טובות-הלב, אוהבות
האדם, של הבמאי הצ׳כי מילוש פורמן.
מישחק, צילום, בימוי ועריכה לעילא.
כדאי לראות.

חיפה
**,ישנה נערה במרק שלי
(אורלי, אנגליה) — מצחיקון על איסטניס
ו״היפית״ ,עם הרבה בדיחות לשוניות, ו־מישחק
משעשע של גולדי האון ופיטר
סלרם.

קסטנר: בין מישגל מישגל
חבר-לצרח ופיזמוני-קצב חצריבים, כמו בעוד במה מן
הסרטים שנעשו לאחרונה, למלא חללים ריקים על הבד,
שהבמאי אינו יודע איך למלא אותם.

עיירה י הודית
בל* ד מעות
רומנסה של גונב

ירושלים

העולם הזה 1782

מטיל דופי במעשיה של משטרה חסרת״ישע, ה רוקמת
מזימות אפלות רק בדי להעלות קצת את יוקרתה. שנית,
הדמויות חן אנושיות, אמינות, ומצויירות בדיוק רב. וחמיש-
חק, בתפקידים הראשיים והמישניים גם יחד, יוצא מן
הכלל. בולט במיוחד מישל פיקולי, בדמות המפקח שלבידת
פושעים הפכה לטירוף פרטי שלו.
נוכחותם של רומי שניידר (היצאנית) ,במר פרסון (ידידה
גונב־המכוניות) ,ג׳ורג׳ וילסון (מפקד המשטרה) ופרנסואה
פרייה (מפקח נפה) ,מוסיפה לרמה הכללית של הסרט.

לעניים ב רו ח ם

תל-אביב

פיקולו ושניידר: שוד מוזמן

הבוגר

תדריך

הפרוצה והשוטר (הוד, תל-
אביב, צרפת) — הגאון אשר הח ליט
לשנות שמו של סרט זה
מ״מאקס ומוכרי הגרוטאות״ ל״הפרוצה והשוטר״ ,הצליח
(אם אפשר לבנות את המעשה האווילי הזה, הצלחה)
להביא לקולנוע ״הוד״ את כל הצופים המעוניינים בפרו-
צות ובשוטרים. אבל מאחר והסרט של קלוד (״אלה הם
החיים״) סוטה, אינו עוסק דווקא בשוק הבשר של מדרכות
פריס, ולא במעשיות מקובלות של שוטרים וגנבים,
עובר מזמן לזמן מרכז הכובד מן הבד אל האולם, אל בל
מיני חבר׳ה, המרגישים את עצמם מרומים, והמבטאים
את הירחורי-ליבם בקול גדול.
וזח חבל מאוד, משום שסוטה הצליח להציג בצורה
מעניינת סיפור מקורי, על מפקח־משטרה שאינו מצליח
ללכוד פושעים (אל דאגה, זח נעשה לפני ״אזולאי״ ואין
חשש לגניבה) .כדי לחציל את יוקרתו ולהצליח לפחות
פעם אחת לתפוס פושע בשעת מעשה, הוא מדרבן פרחחי-
פרברים, שעיסוקם העיקרי הוא גניבת מכוניות, לביצוע
שוד מזויין של בנק. את מזימתו הוא מבצע בעזרת
יצאנית, חברתו של ״סוחר״ גרוטאות שהיה ידידו בעבר,
ודרכו הוא מדליף ידיעות מסולפות, המעוררות את תי-
אבונם של השודדים המיועדים. מובן שבשעת השוד מחכה
המפקח עם ועדת קבלה ראוייה לשמה, לתפוס את הפושעים.
סרטו של סוטה מעניין מכמה בחינות. ראשית, הוא

סו סי ם

יהודי (אופיר, תל-אביב, ארצות־הברית)
— נוסטאלגיה היא עניין
שקשת לקבוע את ערבו המדוייק. לגבי מי שהזברונות
נוגעים לו, אין חשוב ממנה. האחרים אינם מבינים כלל
במה מדובר. ומאחר וסרט זה של אברהם פולונסקי הוא
בולו סיפור נוסטאלגי על עיירה יהודית — על הגבול בין
פולין לרוסיה — בתחילת המאה, אין ספק שהדיעות עליו
יהיו חלוקות בהחלט.
העלילה — שאינה אלא שביבי סיפורים על היהודים
הגרים באותה העיירה, ביניהם גונבי סוסים, בעלות בית־בושת,
יהודים בשרים, ומצורפתים צעירים מלאי רעיונות
מהפכניים — מתגלגלת לה בנחת, כשפולונסקי אינו מרשה
אף פעם לאווירה הנוסטאלגית שבוודאי מקשטת פרטים
רבים, לחלוף מן הבד.
שחקנים במו אלי ואלאן, דויד אופטאשו (מחבר התסריט,
לפי זברונות אביו) ,אוליבר טוביאס הצעיר או יול
ברינר (העושה לצחוק את דמות הקצין חקוזאקי, אותה
רגיל חיה לגלם בסרטים אחרים) ,משרתים היטב את
כוונותיו של פולונסקי, ואילו הצמד סרג׳ גיינסבורג וג׳יין
בירקין הם דוגמה אופיינית למהפבני״נייר הקיימים עד
היום חזה. את ההצגה גונבת לני קאזאן, בתור בעלת

ואלאך ולני קאזאן: מאדאם
בית־בושת העושה מלאכתה לתפארת.
בסן הבל, זה רחוק מאוד מן העיירה של י. ל .פרץ,
אבל אנשים שחתיחכום לא השתלט עליהם לגמרי, ימצאו
בסרט גם רגעי הנאה רבים.

שמע לעצת זקנים
וחכמים ממן. בדרך זו
תצליח להתגבר על
קשיים רבים, ולהימנע
מעשיית טעויות. זכור
כי הטיפש לומד משגי־אותיו״הוא,
ואילו חכם
משגיאותיהם של ה3
1 3סטר *|
אחרים. אמת־חיים זו
נכונה גם לגבי חייך
הרומנטיים. וגם אם
נראה לך שספגת אצלה מפלה — אל
תתייאש, נסה שוב. כוכביך מורים כי
דווקא בסוף־השבוע קיימים כל הסיכויים
שתזכה להצלחה. הקפידי על נקיון וסדר.

תקופת־האושר בה את
מצוייה נמשכת — אס
כי ענני־סערה קטנים
מופיעים באופק, בצורת
עבודה, התחייבויות פגישות עם נושים או
מריבות עם ידידות טובות
במיוחד. או אל
דאגה, עם רצון עז את
עשוייה לצאת מכל זה
בשלום. אם את עוסקת
בשני רומנים מקבילים — דעי לגמור עם
אחד מהם, או לפחות להסוות אותו כך
שלא יגרום להתפוררות כל החבילה ולא
תצאי קרחת מכאן ומכאן. זהו חודש מסובך
ומוטב שתתחילי אותו ברגל ימין.

בת״זוגך נמצאת במבו־כה
נוראה, ואולי אפילו
במשבר. ממש מוזר
שלא הצלחת להבחין
בכך עד פה. כדי לנסות
לחלצה ממצבה
הקשה, אותו היא מתאמצת
להסתיר ממך,
אל תסתער עליה חזי תית,
כי אם בחר באיגוף
ממושך, תוך ביצוע
פעולות הטעייה והסחה ; כך תגיע
אל היעד בעזרתה ממש, ויחד תלבנו את
המצב. אם לא תפעל למען זוגתך,
המשבר עלול לפרוץ החוצה כבר
השבוע, ביום ראשון או ביום שני.

0*011111

סאזנ״ס

עירנות רוחנית תאפשר לך להתגבר על
כל מיני התנגדויות צפויות ובלתי-צפו-
יות. רעיון מבריק, אם
יבוסס על-ידי תיכנון
לעומק, עשוי לעצב את
עמדתך הציבורית בצו־
8 6 ^ 1^ 8גתינסית. זהו שבוע טוב
11811 1לביקור אצל התופרת
1 8 9 1 1 11 או בתצוגות־אופנה. אל
3 *£יז ד תסמוך על ידידים.
מ מ & קמקס עשה את הכל בכוחות
עצמך ובמו-ידיך.

היזהר מתאונות ! בייחוד בימי ג׳ עד ד,
אם אתה יכול, התנהג השבוע הזה כאל
תקופה של חופשה
ורגיעה. אל תנסה לכפות
על עצמך מאמצי-
יתר ואל תעשה שטויות.
בת קשת: פגישה
עם אדם הנראה לך,
ממבט ראשון, כחשוד
במיקצת, תגביר את המתח,
תוסיף לחוג־מכ־ריך
רובד חדש לגמרי.
לבשי סגול או ורוד.

מצריים התשובה הערבית
לש״י עגנון
כימעט באותו יום בו פירסמו עיתוני
ישראל את הצגת מועמדותו של אלי ויזל
לפרס נובל לספרות, שיגר עיתון שוודי
מיברק בהול לקאהיר. הוא ביקש להמציא
לו מייד את תמונתו של הסופר המצרי
הקשיש, טאהא חוסיין.
מדינות־ערב הציעו אותו כמועמד לאותו
פרם.
עיוו ר !מגיל .3יש מעט אנשים בעולם
הערבי הזוכים ליחס כה רב של הערכה
כמו סופר וחוקר מצרי זה, שהתעוור בגיל
שלוש, כתוצאה ממחלת־עיניים. טאהא נולד
בכפר, ובו גם למד.
עד מהרה נתברר שהוא מצטיין בכושר־זיכרון
מפליא. בין השאר למד בעל פה
את הקוראן כולו. אחרי -תקופת לימודים
באוניברסיטת אל־אזהאר, עבר ללמוד ב־סורבון
בפאריס, שם גם קיבל את הדוק טוראט
שלו בספרות ערבית, רכש שליטה
מצויינת בצרפתית ובאנגלית. בצרפת הכיר
גם את אשתו הנוצריה, שעברה איתו
לקאהיר.
המלך פארוק הזמינו לכהן כשר־החינוך,
אך כעבור תקופה קצרה התפטר. שנים
רבות הרצה טאהא חוסיין באוניברסיטת
קאהיר.
אהמללי החיים. הספר הראשון שכתב,
ושעורר הדים רבים, היה אל איאם (״ה ימים״)
בו הוא מספר את קורותיו כילד
עיוור, עד שהגיע לפרים וקיבל שם את

תתפלא על שכל״כך
חרבה אגשים מתקשים

סץי &ז

שאתה נמנה על ה״זא-
בים הבודדים״ ואינך
מרבה לשתף לאחרונה
את הקרובים לך בבעיות
המעיקות עליך
באמת. צפוייה לך השביע
פעילות הקשורה 3 3 2 5 1 1
בעבודת״כפיים. מעשהו
של אדם יקר לך יכאיב לך למרות שלא
התכוון לכך. תצטרכי לעודד את בן-
זוגך בפעילות, שבסופו של דבר
יחד. גם תביא אושר לשניכם

כתבת הרבה השבוע ב־מיסגרת
עבודתך. אך
למרות ששורה עליך
המוזה והיית מעדיף
לנצל זאת לכתיבה לשמה,
אתה מוצא את עצמך
שנון, עם נטייה ביקורתית
חריפה, הכותב
ומדבר קצרות ישר לעניין.
אל דאגה, תרגיש
עוד השבוע בתמורה
שתחול בגישתו לחברה הסובבת אותך
במיסגרת עבודתו וגס בחיי משפחתך.

מחזור העיסוקים החדש מתחיל ברגל
ימין. קח עצמך ב-
£ 3 8 9 ^ 81 ידיים; הימנע מחול־ומדיכאון
מנות־יתר
חסר־תכלית
— ותמצא
שאתה יוצא בהדרגה
מן הבוץ, אף מבלי שתצטרך
לקבל החלטות
גורליות כלשהן. הפגישה
אליה נכספת,
181׳ 1111111 תתקיים, אך תתאכזב.
לעומת זאת צפה ל-
מיפנה רומנטי. לבש בגדים בצבע אפור.

בדומה למלח מנוסה, היה נכון לזוז עם
כל רוח. העיקר — שלא תיתקע במקום
אחד, שלא תקבל התמרחיקות־חייבויות
לכת,

ושלא תבטיח הב־טחות.
אתה עשוי לגרום
צער לאשה מבוגרת,
וגם עשוי להביא
לידי ניתוק עם גבר
השוחר את טובתך. אין
זה שבוע לקשרים רו־מנטייס,
אבל מסעות
קצרים יביאו הנאה.

השבוע צפוייה לך פעילות קשה מן הרגיל,
בלתי-שיגרתית, וגם ממש כמו בשבוע ש־סוף
את כל כוחותיך,
והנפשיים,
1)0 714 הפיזיים
כדי לעמוד במשימות
— ן ןן — .שיוטל עליך לבצען.
אם תדע להתגבר על
חולשות קטנות שלך
— תצליח. נסה לאנוס
?1^ 31
עצמך לא לבזבז כסף.

לקנות את לב הסטודנטים. אך חשוב עוד
יותר היו דברי־הפרשנות, שהותר לפרסמם.
הם הכילו את הביקורת הראשונה
על מישטרו של גמאל עבד־אל־נאצר.
ה מי שטרחל חוד. כתב הסופר הש מאלני
סלאח חאפז בשבועון קאהירי :
״אין זה פלא שבזמנו של פארוק היה
מישמר זה, כי המישטר המלוכני היה
נגד התפתחות ,׳והאוניברסיטה היתר. לגביו
אסון. הפלא הוא שנוהג זה המשיך להתקיים
גם אחרי מהפכת ה־ 23 ביולי .1952

משורר דרוויש
במקום נצרת?
פלא הוא שאותו מנגנון של פאדוק המשיך
לפעול לאחר המהפכה, מנגנון זה אשר
סתם פיות, ושלל את חופש הפרט...
״כל זה הפך להיות כיום נחלת העבר.
המהפכה מתקנת כיום שגיאה זו, ונותנת
לסטודנטים להתנהג באופן חופשי. נכון
שתיקון זה בא לאחד עשרים שנה, למרות
שהיה חייב להיות מייד אחרי מהפכת .1952
אך החשוב בדבר הוא שזה בא, ועל כל
העולם לדעת זאת. כדי להחזיר למשכילים
שלנו את כבודם בעיני העולם, עלינו להודיע
להם כי סוף־סוף, המישטרה לחוד
והאוניברסיטה לחוד.״

אתה נמצא שוב בנקודה
שאתה שונא —
אבל לה אתה זקוק כדי
לפעול כמו בן־אדם : תוקפים בקו־הגנה.
אותך חזק, וחזקה שתדע
כיצד לפעול כדי
להשיב מלחמה־שערה,
או למנוע את פני הרעה.
בת־מרטן: חברה
קנאית עלולה לקחת
אותו ממך. אך אם הוא חשוב דך באמת —
או אס חשוב לך לסדר אותה — תזכי
לברנש מתוק. לבשי סגול או כתום.

חשבת שלא תגיע לזה? ובכן, השבוע זה
קורה. אבל רק לאחר מאמצים ארוכים
וקשים, ובעזרת ידידים
שלא ידעת כלל שיש
לך. כסף לא מועט מתלווה
לשינוי החיים הצפוי
לך בעתיד הלא־רחוק.
אבל היזהר ! מישהו
זומם לקלקל את
השורה. ואתה, האוהב
תמיד לנצל את המצב
עד למכסימום, עשוי בהרפתקה להסתבך
מיותרת, שתעלה לך הרבה כאב־ראש,
אם כי תגרום לך מעט הנאה.
צפה למכתב בלתי״רגיל ממקום רחוק.

במרחב

סופר חוסיין
במקום אלי ויזל?
הדוקטוראט. הוא כתב סיפורים רבים,
ביניהם הקובץ אומללי החיים, בו הוא
מספר על השכבות העניות במצריים.
הצלחתו רבה יותר כחוקר. הוא כתב
מחקרים רבים על הספרות הערבית של
תקופת הג׳יהאליה (התקופה שלפני האיס־לם)
.ספרו האחרון בנושא זה עורר סערה
בעולם הערבי, כיוון שבו הרשה לעצמו
למתוח ביקורת חריפה על ספרות זו.
זוהי הפעם השנייה שטאהא חוסיין מוצע
כמועמד לקבלת פרם־נובל. השבועון המצרי
אחר סאעה כתב כי התעמולה הציונית
פעלה נגד הענקת הפרס לו. אילו קיבל
חוסיין את פרם־נובל השנה, היה הוא
הסופר הערבי הראשון שזפה בכבוד זה.
הערבים שהאמינו כי סיכוייו של חוסיין
הם הפעם טובים, ובין השאר בגלל רצונם
של שופטי־הפרס ליצור שיווי־משקל בין
ישראל למדינות־ערב, אחרי שעגנון קיבל
את פרס נובל לפני שנים אחדות, התאכזבו.

מו תי להתקיף את
נאצר _ בעקיפין
יודעי־דבר בקאהיר חידדו את אוזניהם.
לא רק בגלל המעשה, אלא גם בגלל
הדברים שנכתבו עליו.
המעשה היה חלק מן הרפורמה הדמוק רטית,
שמחולל עתה הנשיא אנוואר אל־סאדאת,
במגמה כללית להנהיג. מישטד
ליברלי יותר. הוא חיסל את מישטדת־המיכללות
— כוח מיוחד שהוקם עוד
על־ידי המלך פארוק, כדי למנוע הפגנות
והתמרדויות של הסטודנטים נגד מישסרו.
חיסול מישטרה זו היה חשוב. הוא בא

היכן הוא
״מקום ה מ אב ק״ן
היכן צריך להילחם -משורר לאומני ער־בי־ישראלי?
ויכוח
זה התעורר ברחבי העולם הערבי,
כאשר עזב את ישראל המשורר מחמוד
דרוויש, מי שהיה איש רק״ח (וגורש אחרי
בריחתו) .הוא נסע למוסקבה, אך לא חזר
משם לישראל, אלא המשיך למצריים. משם
נאלץ לצאת אחרי מעצרם של עלי מברי
וחבריו. הוא נמצא עתה בביירות.
בראשית המסע נהנה דרוויש מהילה
של גיבור. אך זו כבתה, כאשר התחיל
הוויכוח הגדול על -מעשהו.
הגי ע הז מן ל ב רו ח. כאשר הגיע
לקאהיר, קיים דרוויש מסיבת־עיתונאים,
דיבר על ״מקום מאבקי החדש״ .כעבור
זמן הזכיר זאת הסופר המצרי פהמי חוסיין,
ברח אל־יוסף :
״ספר-השירים הראשון של המשורר מחמוד
דרוויש, שהופיע אחרי שהגיע למקום-
מאבקו־החדש, עומד להופיע דווקא בנצרת.,
בפלסטין הכבושה ...פעולה זו, לפחות,
היא פעולה חיובית מצד משוררי הארץ
הכבושה...״
ואכן, לפני שעזב את הארץ. מכר דרוויש
קובץ של שיריו לדפוס אל־חכים ב נצרת.
הקובץ הופיע כשדרוויש כבר שהה
בקאהיר- .בשיריו אלה הודיע דרוויש שנמאס
לו, שהוא עומד להחליף מקום. כך,
בשיר ״המסך יורך״ ,כתב:
גבירותי, רבותי, אדוני —
שיעשעתי אתכם עשרים שנה,
הגיע הזמן לעזבכם,
הגיע הזמן לברוח מדוחק זה...
עתה נמסר כי דרוויש מכין בביירות
ספר ערבי על המשוררים היהודיים המתקדמים
בישראל.

ההומה מהירה

מי שמתלווה לקונצרטים של חמשת ענקי הג׳ז׳
בכל אותן נערות הנמצאות ליד הכוכבים.
ביניהן, משיכמה ומעלה, ניבטת אלינו לא אחרת
מאשר מיקי בן־קיקי, שהגיעה לארץ לביקור מולדת, או
בלשונה :״לבדוק את האדמות שלי״.
האמרגן דני בן־אב הכיר לה את קייר וינדינג,
חצוצרן ובעל תזמורת לכלי נשיפה שהופיע במרפ גריפין.
״כבר אחרי שעתיים ראשונות,״ סיפרה מיקי ,״הרגשתי
שאני מכירה אותו שנים• בעיקר לאור העובדה שיש לנו
חצי־מיליון ידידים משותפים.״
מיקי הגיעה לארץ לפני שלושה שבועות והיא מתגוררת
בווילה המפורסמת של אבי אברמוביץ ול פי שאולי
באפקה.
את ההשכלה המוסיקלית שדה היא שיכללה בזמן ה<זח־רון,
כשניהלה בניו״יורק פלירט של כמה חודשים עם המנצח
והמעבד של הארי בלפונטה, ז׳אן קרטרייט, מולטי
גבוה עם גוף של אטלט, שרצה שהיא תארגן שורת קונצרטים
באירופה ובישראל להארי בלפונטה ולזמרת כושית בשם

לאטה מובאלו.

אני מוכרחה לאחל החלמה
מהירה לשמוליק קראוס, כי הוא
בהחלט זקוק לברכה זו.
מסתבר שנסיון ההתאבדות
שלו היה רציני מהמשוער: הוא
ערך אותו לא בביתו ולכן שכב
שלושה ימים ללא הכרה. בגלל
חוסר התנועה באותם ימים גורליים,
נפגע חלק גופו האחורי
והוא הועבר לפני כשבוע מבית-
החולים איכילוב להדסה בירו שלים,
שם הוא עובר ניתוחים
רציניים ברגלו.
באמת, החלמה מהירה.

קייר וינדינג ומיקי בן־לויקי
אז אם תשאלו אותי, אני חושבת שאם מיקי תמשין
בהתעניינות המוסיקלית שלה, היא תוזפין לאשה המבינה
ביותר במוסיקה שאני מכירה.

המלבה זנבה באמא
מזל טוב. אביה של מלכת המים
אירים דוידסקו, עו״ד אלימלך דוידסקו,
עומד להינשא פעם שלישית.
המאושרת היא גרמניה ילידת הנובר,
גרושה בת 35 בשם כריסטינה רוזנב,
שסיימה את תהליכי הגיור שלה לפני

נאצי, פעם בשנה לביקור בארץ הקודש.
הקייץ היא התגוררה במשך חודשיים
אצל משפחה בבני־ברק ולמדה
עברית באולפן ב״בית ציוני אמריקה״.
לפני שהכירה את דוידסקו, חשבה
כריסטינה להאריך את שהותה בארץ

שמוליק קראום
מים שקטים חודרים עמוק. זאת בדיוק
אפשר להגיד על דודו דותן. בשקט בשקט,
הוא הצליח לתפוס יפהפיה, כזאת
שלכולם יוצאות העיניים מחוריהן למראיה,
שהיא גם חכמה וזמרת וסטודנטית טריה
באוניברסיטת תל־אביב.
זאת בקיצור היא עירית בנימין (,)20
הכלה של דודו דותן (.)22
דודו השמנמן הצליח להדהים אפילו את
אמרגנו, כשהכריז על כוונותיו להינשא

את החלק הראשון של הסיפור, כבר,
שמעתי

באיזה

מקום :

בעל

שעזב

אשתו ושני ילדיו, לאחר שהתאהב בבחורה
צעירה ועבר לגור עימה.
אלא מאי? הבעל חטף פתאום התקף-
לב ומי טיפל בו במסירות ובנאמנות אם
לא האשה החוקית?
אז לאחר שהבריא הברנש, הוא היה
פייר־אינאף לחזור לאשה ולילדים ולהתחיל
הכל מחדש בהאני־נזון.

רחל בן־־אברהם ואלימלך דוידסקו
שבועיים ולאחר שטבלה במיקווה, הפך
שמה בישראל לרחל בת־אברהם.
אלימלך הכיר את כריסטינה כשבא
ללובי של מלון ״הילטוך, בחברת עמיתו
עו״ד אילן לפידות. היא ישבה לבדה
ליד שולחן, ומאחר ששאר השולחנות
היו עמוסים, לא נותרה לשני הגברים
ברירה אלא לגשת אליה ולשאול אותה
באדיבות אם אפשר להצטרף.
מזה חמש שנים מגיעה כריסטינה,
שאביה הוצא להזרג על־ידי הגרמנים
לאחר שנחשד בהתנגדות לשילטון ה־

בשבוע בלבד, אבל לאחר ההיכרות
היא נשארה.
השבוע נוסע הזוג להינשא בחתונה
אזרחית בזזו״ל ובדצמבר, כשיחזרו מירח
הדבש המוקדם, ייערך טקס נישואין
דתי.
מידות הגוף של רחל בת־אברהם
ושל בתה החורגת לעתיד אירים, תואמות,
כך שהן תוכלנה להתחלף בבגדים.

אולי, סוף־סוף, תזכה המלכה הצעירה
באמא?

דודו דותן ועירית בנימין

לבחירת־ליבו, חברת להקת פיקוד צפון
לשעבר, ששירתה בלהקה תחת פיקודו של
דודו.
היא היתה, כדבריו של דודו :״אחת החברות
הראשונות שלי.״
ההכנות לקראת חיי המשפחה מסתכמות
לעת עתה בכך שעירית יודעת להכין חביתה,
ושניהם יחד זוללים ביצים.
ואם מישהו, בעתיד הקרוב, לא יצליח
להכיר ברחוב את דודו, הרי זה בגלל
ההבטחה שנתן לרעייתו־לעתיד להוריד 15
קילוגרם ממשקלו. עד עכשיו הוא הצליח
להוריד שישה ק״ג, ומצבו בהחלט לא
מעורר דאגה.

נדמה לי שהן נותנות תמונה די מדוייקת על מיגור
זה של פעולתנו.

מה ה?גיע
משה דיין י

הנני מבקש לדעת :

העיתונות של יום 20.8.71 מביאה את דברי שר־הביטחון,
שנאמרו בהרצאה בסיום קורס קציני פיקוד ומטה
של צה״ל.
בהרצאתו קבע שר הביטחון, כי ״עלינו לראות את
עצמנו גם בשטחים המוחזקים כממשלת־קבע, לתכנן ולבצע
את כל הניתן, ולא להשאיר אופציות פתוחות ליום השלום.״
בהמשך דבריו קבע שר־הביטחון, כי ״עלינו לשים
את הדגש בפעולותינו על עשיה חד־צדדית שלנו ועל פעולה
מיידית.״

הנני מבקש לדעת :

אד: שר הביטחון

מאת אור אבנר

האם הדברים המובאים לעיל נאמרו על״ידי שר-
הביטחוו ו
האם הדברים דלעיל היו בגדר דיעה פרטית, או
שדברי שר-הביטחון נאמרו על דעת הממשלה כולה!
האם הגיא שר-הביטחון לממשלה, או לשרים
הנוגעים בדבר, הצעות כלשהן לעשייה חד״צדדית

אוקסונו 1971
8 0צוללת
מתוות למיס
השבוע התחילה המחצית השנייה של תקופת כהונת
הכנסת השביעית — ועימה השנה השביעית שלי
בכנסת.
במושב שלפנינו, צפויים לנו כמה מאבקים קשים.
הוא נפתח בוויפוח מדיני — בו יהיה מוטל עלינו
להשמיע את קריאת־התגר שלנו על מדיניות הסיפוח,
שעליה הכריז משה דיין בגלוי בימי הפגרה. כנגדה,
יהיה עלינו להעלות מחדש את הדרך לשלום, ובמיוחד
את הפיתרון הפלסטיני — פיתרון שסיכוייו גברו בחודשים
האחרונים, כפי שנוכחנו לדעת בסיורינו המקיפים
כשטחים המוחזקים כשבועות האחרונים.
יתכן כי במרכז המושב יעמדו דווקא העניינים
הסוציאליים — וכאן צפוי לנו מאבק קשה נגד חוקי־איסור-השביתות,
שהוכנו על-ידי הממשלה כימי הפגרה.
יהיה עלינו להסביר לכנסת — ובעיקר לציבור

,20.8.71 כי נאומו של שר-הביטחון מעורר תגובה חריפה
בחו״ל.
בדיווחו מציין הניו־יורק טיימס, כי נוסף על מדינות
ערב, מתנגדות רוב ממשלות המערב לנקיטת צעדים ישראליים,
במטרה לשוות אופי קבוע יותר לכיבושים
של .1967

האם בעקבות דברי שר-הביטחון נתבקש משרד-
החוץ למסור לנציגי מדינות והעיתונות העולמית
הבהרות לגבי דברי שר״הביטחון ן
אם נמסרו תגובות מטעם משרד״החוץ — מה היו
התגובות 1
האם נתקבלו במשרד-החוץ תגובות כלשהן בעקבות
דברי שר״הביטחון ן אם נתקבלו — מה היו
התגובות ן

מה דעת גו לדה
על ד ב רי דיין?
אל: ראש הממשלה
הנני מבקש לדעת :
( )1האם תואמו מראש דבריו של שר־הביטחון, שנאמרו
ביום 19.8.71 בפני בוגרי ביה״ס לפיקוד ומטה
של צה״ל, עם ראש־הממשלה !
( )2האם הוטמן שר־הביטחון על־ידי ראש״הממשלה
להשמיע דבריו, ובכללם הצהרתו כי ״עלינו לראות
את עצמנו גם בשטחים המוחזקים כממשלת
קבע״ ז
( )3האם לאחר השמעת דבריו הנ״ל של שר״הביטחון,
הביעה ראש-הממשלה את הסכמתה להם 1אם לא
הביעה ראש״הממשלה את הסכמתה לדברי שר-
הביטחון, האם נידונו ההצהרות שנמסרו על-ידי
שר-הביטחון בין ראש-הממשלה לבין שר־הביטחון,
לאחר שנתפרסמו ברבים 1

במה פעמים
וסע אלמוג?
אל: שר העבודה

דיין נואם

מאז תחילת שנת ,1970 במה פעמים יצא כב׳ השר
לחו״לז לאילו ארצות היתה בל נסיעה, במה זמן
נמשכה השהייה, ומה היתה מטרת בל ביקור
וביקור ן

הנני מבקש לדעת...

הרחב — את עקרונות החופש והצדק, שניטשטשו
בשטח זה לגמרי בשטיפת־מוח שיטתית.

האם הנסיעות דלעיל נעשו במיסגרת תפקידו של
השר כשר-העבודה, או בתוקף תפקיד אחר כלשהון

בימי הפגרה לא נחנו. עסקנו בהכנת שורה של
הצעות-חוק, אותן נניח על שולחן הכנסת בשבועות
הקרובים.
ערכנו מחקר מדוקדק בשטחים המוחזקים, וקיימ-
ג, שורה ארוכה של מגעים עם מנהיגי הפלסטינים,
כדי להצטייד בתחמושת לקראת המאבק המדיני.
קיימנו בתוך תנועתנו דיון נוקב לגיבוש תפיסתנו
הסוציאלית.
וכל אותה עת עסקנו, במו תמיד, בהגשת שאילתות
שונות.
בדו״חות הרגילים, בימי המושב, אין לי פשוט
אפשרות להקדיש שטח מתאים לפירוט מאות ה שאילתות
שאנו מגישים במשך השנה, תשובות השרים,
השאלות הנוספות והתשובות. השאילתה הפכה, איכשהו,
לבת החורגת של מדור זה.
אין זה מגיע לה. כי השאילתה היתה ונשארה
אחד מכלי-הנשק העיקריים שלנו. אף שלא פעם משיב
השר הנשאל תשובה מתחמקת, ואפילו כוזבת ביודעין,
הרי השאילתה עושה את שלה. שום משרד
ממשלתי אינו מתייחס באדישות לשאילתות, וכל שאילתה
גורמת לתבונה רבה בקרב הביורוקרטיה.
לא פעם, תוך נסיון לטשטש עיקבות מעשה שלילי,
נאלץ השר עצמו להיכנס לעובי הקורה, וכתוצאה
מכך הוא נוזף בפקידים שהכניסוהו לבוץ, נמצא תיקון
לעוול, או שיפור לנוהל נפסד.
מבל זה מגיעים רק הדים קלושים לאולם הכנסת.
אולם השאילתה דומה לצוללת -היא עושה את שלה
גם כשאינה נראית על פני המים.
אנצל השבוע את המדור הזה, לפני חידוש הדיווח
על ישיבות הכנסת, בדי למסור במלואן במה מן השאיל-
תות שהגיש אמנון זכרוני, בשם הסיעה, בימי הפגרה.

הנולנעיס ושואיהס
של סצוע׳!בה״ ל י
אל: שר הדתות
ידוע לי כי מצויה במשרד כב׳ רשימה של פצועי
צה״ל, שנפגע כוח־הגברא שלהם.

הכני מבקש לדעת :

,,פאנטום״ בפעולה
ופעולה מיידית ז אם הובאו הצעות — מה היו
ההצעות ז

האם הזיקו

האם הידיעה דלעיל נכונה ז
מי העביר למשרד״הדתות אינפורמציה זוז
לאילו מטרות מרכז אצלו משרד הדתות אינפורמציה
זוז
מהו השימוש שעושה משרד־הדתות בחומר שנאסף
אצלו 1האם על״יסוד חומר זה נמנעים נישואין או
מועברת אינפורמציה לבנות-זוגז

סזה פעמים
נסע בו רג?

דיין?

אל: שר הפנים

אל: שר החוץ
ב־ 19.8.71 הירצה שד׳־הביטחון בפני בוגרי המחזור
ה־ 17 של בית־הספי הבין־זרועי לפיקוד ומטה של צה״ל.
בדבריו קבע שר־הביטחון כי ״עלינו לראות את עצמנו
גם בשטחים המוחזקים כממשלת קבע.״
בעיקבות דבריו אלה, כתב הניו־יורק טיימס של יום

מאז החל בכהונתו שר הפונים הנוכחי —

כמה פעמים יצא מישראל, לאילו ארצות היתה
כל נסיעה, במה זמן נמשבה כל שהייה ז
האם הביקורים בחו״ל נעשו במיסגרת תפקידו של
כב׳ השר כשר-חפנים, או במיסגרת אחרת כלשהי 1
אם בן — מהי המיסגרת האחרת ז

מהם ולהיכן נעשו הביקורים במיסגרת תפקידי
השר בשר-הפנים, ומה היו הביקורים האחרים
(בולל מטרת בל ביקור וביקור) ז

אם קיימים שיקולים ומיבחנים — מהם, על-ידי
מי נקבעו, מתי, ומי מפקח על הפעלת הנ״ל!

ת ק לו ת 01070

מה יש

מדג ם ״אנט!״

להס תי ר בא שקלון?
אל: שר המשטרה

אד: שר הביטחון
השבועון הגרמני דר שפיגל הודיע כי, התרסקו עד
כה כ־ 80 מטוסי פאנטום בחיל־האוויר ובחיל־הים של
ארצות־הברית.
את סיבת התאונות רואים בכך שבתמרונים פתאומיים,
כמו בטיסה תלולה או בסיבובים חדים, יורדת מהירות
הטיסה עד לדרגה קריטית. לדברי השבועון, לא הצליחו
בוני המטוס לתקן את הפגם, הידוע זה כשבע שנים.

הנני מבקש לדעת :

לישראל ידיעה על תקלה מהסוג הנ״ל במטוה״פאנטוס״ן
נבדקה
אי״פעם על״ידי ישראל טענה בנ״ל ן
נבדקה — מה העלתה הבדיקה ן

נמסר כי נציב שירות בתי־הסוהר סירב להתיר סיור
עיתונאי בבתי־הסוהר בארץ, לשם לימוד סידורי־הבטיחות
בהם, ואף סירב להתיר ביקור של עיתונאים בכלא אש קלון,
כדי לשמוע ממקור ראשון מה בדיוק אירע שם
לאחרונה.

הנני מבקש לדעת :

האם הידיעה דלעיל נבונה !
האם ניתן לעיתונאי כלשהו לסייר בכלא אשקלון
ולשוחח עם האסירים, לאחר מה שאירע שם לאח רונה
! אם כן לאילו עיתונאים !
אם לא ניתנו היתרים בנ״ל — מהן הסיבות לכך!

ג׳ס ״עבר״דם

במה פעמי

צעירים״ לצ ה״ל

נסע

אר: שד הביטחון
גורמים שונים, ובכללם אנשי חינוך וסעד, הביעו
לאחרונה דיעה כי על־מנת להקל על נוער־השוליים להיקלט
בחברה, יש לנסות ולגייס בני נוער זה לצבא, גם
אם הסתבכו בצעירותם עם החוק.
עד כה לא היו נוהגים לגייס צעירים בעלי עבר
פלילי. נמסר לי כי לאחרונה חל שינוי בעמדת רשויות
הגיוס.

ל ב חו רי ישי

מאז תחילת שנת ,1970 כמה פעמים יצא כב׳ השר
לחו״ל! לאילו ארצות היתה בל נסיעה, במה זמן

אל: שר הביטחון
נמסר כי לאחרונה התגייסו לצה״ל, לשירות במיסגרת
הרבנות הצבאית, בחורי-ישיבות שלא שירתו בצה״ל.
הם קיבלו עם גיוסם לשורות־הקבע של צה׳׳ל, דרגות
של רבי־סרנים וסרנים, למרות שלא עברו קורם קצינים.

הנני מבקש לדעת :

הנני מבקש, איפוא, לדעת:

האם נוהגים כיום לגייס לשירות צבאי יוצאי״צבא
בעלי עבר פלילי ז
האם חל לאחרונה שינוי בלשהו בנוהגים שתיו
קיימים לגבי גיוס צעירים בנ״ל 1אם חל שינוי —
מהו 1
אם לא חל שינוי — האם נבחנה השאלה מחדש,
ומה המסקנות שהגיעו אליהן, לאחר הבחינה
הנדונה ז

ה שחיתות מסירת
מודעות ממ שלתיות
אל: ראש הממשלה
הנני מבקש לדעת:

מהו הסכום אשר קיבלו, או צריכים לקבל, העי תונים
היומיים, השבועונים וכתבי״עת למיניהם,
ממודעות ממשלתיות!
הנני מבקש לדעת נתונים אלה לגבי שנת 1970
ושנת ,1971 לגבי כל עיתון יומי, שבועון וכתב-
עת בנפרד.
האם קיימים שיקולים על-פיחם נמסרות מודעות
לעיתונים, שבועונים ובתבי-עת בנ׳׳ל!

הכושים העבריים בלוד

נמשכה בל שהייה, ומה היתה מטרת בל ביקור
וביקור !
האם הנסיעות דלעיל נעשו במיסגרת תפקידיו של
כב׳ השר כשר התחבורה והתקשורת, או בתוקף
תפקידים אחרים כלשהם! אם בן — מהם הביקורים
שלא נעשו בתוקף תפקידי השר בשר התח בורה
והתקשורת!

גירושם שד
תבושי העבר״
אל: שר הפנים
משטרת לוד לא התירה כניסתם של שלושת בני משפחת
ריצ׳ארדסון מארה״ב לישראל, וזה עפ״י הוראות
משרד־הפנים.
המדובר במשפחה הנמנית על שחורי־העור, אשר להם
קרובי־משפחה בדימונה, המייחסים את מוצאם לעשרת
השבטים, והקוראים לעצמם ״עברים׳׳.
באותו יום אף הודיעו שידורי ישראל, כי נמנעה
׳כניסה של קבוצה נוספת של שחורי־עור כנ״ל.

הנני מבקש לדעת:

פרס

האם עיצב לעצמו משרד-הפנים גישה לגבי פניות
מהסוג הנ״ל של שחורי-עור כנ״ל ! אם בן —
מהי הגישה !

דרגו ת קצונה

אל: שר התחבורה והתקשורת

אלמוגי

( )1האם הידיעות דלעיל נבונות !
( )2אם אינן נבונות — מח אינו נכון בחן !
( )3אם הוחלט לא להתיר כניסת חנ׳׳ל לישראל —
מחן הסיבות לכך!
( )4האם ביקשו שחורי־חעור, המתגוררים בדימונה
ובמקומות אחרים בישראל, והמגדירים עצמם בג׳׳ל,
להכיר בחם כעולים ! אם לא הוגשה בקשה כנ׳׳ל
— האם ביקשו להתאזרח בישראל!

האם הידיעה דלעיל נבונה !
אם היא נבונה — מה הן הסיבות להענקה אוטו מטית
של דרגות הקצונה!
האם חוקי הצבא מאפשרים הענקת דרגות בה
גבוהות לאנשים שלא שירתו בצח״ל או בצבא
אחר, ולא הוכשרו בקורסים מתאימים!
האם אירע בשנים האחרונות, שאזרחים אחרים,
שהתגייסו לשורות הקבע בצה״ל, ושלא עברו קורסים
— יקבלו דרגות קצונה של רבי-סרנים וסרנים!
אם בן — באלה מקצועות ובאילו שירותים !

נ 7דוע נגנו
דנ״ח אשקלון *
אל: שר המשטרה
נמסר כי הוועדה שחקרה את סיבות המרד בכלא
אשקלון סיימה את עבודתה, והעבירה את הדו״ח שלה
לנציב שירות. בתי־הסוהר. כן נמסר כי הדו״ח הועבר
לעיונו של שר־המשטרה.
באותו יום אף נמסר כי הדו״חלא יובא לידיעת
הציבור.

הנני מבקש לדעת :

האם הידיעה דלעיל נבונה !
אם הידיעה נבונה — מהן הסיבות לאיסור פירסום
הדו״ח הנ״ל!
האם בעקבות הדו״ח הנ׳׳ל — חלו שינויים כלשהם
בכלא אשקלון ן אם בן — מהם השינויים !
האם מובן בב׳ השר להביא את חמימצאים לידיעת
אחת מוועדות הכנסת!

ב מה אנשי
גורשו מי שראל?
אל: שר הפנים
מאז קום המדינה :

במה אנשים גורשו מישראל!
מבמה אנשים נמנעה הכניסה לישראל!
מה חיו הסיבות לגירוש האנשים או למניעת כניסתם
לישראל!

האש מו ת הדדיו תעלמ סיבו ת חשיעו 1ל . .ד.

טרגדיה במשפחת 1נאי