גליון 1783 מתאריך 3 בנובמבר 1971

אנו מטפלים בעזליס

טלוויזיות שאוב לורנץ 1971/72
£ 0 X 8 .0 31-1000 * 110

מודלים :

מכונות כביסה: קנדי, הובר, זינגר, פילקו

מערכות סטריאו, מכונות תפירה, רהיטים.
בנוסף, מבחר מגוון של מוצרי יבוא.
הספקה 10 :ימים

יבואנים לעולים ולקורפוס דיפלומטי

כדרךכ דד, כשאנו מצביעים על הראשוניות של העולם הזה בפירסום
פרשה כלשהיא, מתפרש הדבר כטפיחה עצמית על השכם. הפעם, אני מקווה
ניתן יהיה להגדיר זאת כהכאה על חטא.
לפני שלושה חודשים היה העולם הזה העיתון הראשון והיחיד שפירסם
בפירוט את שערוריית השחיתות בחברת הנפט הממשלתית נתיבי נפס, בידה
הופקדה הפקת הנפט מבארות הנפט באבו־רודם ובמיפרץ סואץ. העולם הזה
היה אז גם העיתון הראשון שפירסם את דבר מינויו של עורך־הדין משה בן-
זאב, בידי שר המשפטים, כדי לחקור אם יש יסוד להאשמות כי מעשי שחי תות
בקנה־מידה ענק בוצעו בשנים האחרונות במיסגרת חברה זו. בכתבת
השער שנשאה את הכותרת ״שחיתות ומעילות בנפט הישראלי בסיני״ (העולם
הזה )1771 פירטנו גם את עיקר העדויות שגבה עד אז החוקר בן־זאב.
לא רק זאת. עכשיו אפשר לגלות, כי כמה מהמימצאים שהובאו בפני
החוקר, ושאליהם התייחס בדו״ח המפורט שלו שפורסם השבוע, הובאו אליו
בסיוע כתבי העולם הזה. כך, למשל, קיבל בן־זאב הוכחות מצולמות כי במח סני
חברת מידבר בחדרה, נמצא ציוד שהיה שייך בשעתו לחברת הנפט הלאו-

תל-אביב: רח׳ אלנבי ( 113 בפסג׳) ,טל 624555 :
חיפה :״אדיב״ ,ככר מאירהוף ( 18ק. אליעזר) טל 523085 :
נצרת עילית: בוזגלו, מרכז רסקו, טל 55386 :
רמלה: מרכז הסלונים, הרצל ,67 טל 961605 :
חולון: סלון ״סבוי״ ,רח) סוקולוב , 88 טל 859642 :
טבריה :״רהיטי חן״ ,רח׳ הגליל, טל 20225 :

? 3ינו ד ״ כו ה
שדה הנפט באגו רודס בעת כניסת כוחות צה״לי ב־>7א*1

בגדות
ן מ 1קדמ 1ת
קורסי ערב למועדים אפריל ואוקטובר 1972
נפתחים השבוע
תוכנית ההטבות לתלמידינו:
* ביטוח לימודים * אפשרות פיצול
* אפשרות לימוד מקצועות בודדים
* שכר הלימוד — כבשנה שעברה
* תקצירים וחומר עזר — חינם
פרטים והרשמה: בשעות 9—1

ב 1לטכ 1ק 1ם

ברנר 17

תלפיות 19
חיפה שמריהו
לוין 30

מית המצרית ושנגנב ממיתקני הנפט המצריים באבו־רודס בדרך מיסתורית.
(בדו״ח שלו ממליץ בן־זאב כי יוטל על המשטרה לחקור כיצד הגיע ציוד שלל
זה לידי חברת מידבר ).התמונות שקיבל בן־זאב צולמו על ידי צלם העולם הזה.
באותה כתבה מפורטת כתבנו, בין השאר, כי אותה שערורייה מאיימת
להפוד לאחת משערוריות השחיתות הגדולות ביותר של המדינה. הבאנו דוג מאות
מוחשיות מדוע אנחנו טוענים כך, פירטנו רשימה ארוכה של ביזבוזים,
מעשי שחיתות, גניבות ותופעות שליליות אחרות שנעשו מתחת למסך האיפול,
שהוטל בשעתו על ידי הצנזורה על כל המתרחש בחברת נתיבי נפט.
השבוע, כאשר פורסם הדו״ח של בן־זאב, אנו נאלצים להכות על חטא
ולהודות: טעינו, הוטעינו, נכשלנו.
מסתבר כי מימדי השחיתות הם הרבה יותר גדולים מכפי שיכולנו לתאר
לעצמנו. גילינו, לצערנו, כי ידענו רק חלק קטן ממה שהתחולל סביב הנפט
הישראלי בסיני.
אבל גם היום, אחרי שנוכחנו בטעותנו, אנחנו יכולים רק לחזור על הדרי שה
שפירסמנו כבר לפני שלושה חודשים, ושבימים האחרונים הצטרפו אליה
רבים :״הדרך לטיהור האווירה העכורה של עסקי הנפט בישראל, ששימשו
מקור להתעשרות קלה ומהירה לרבים, היא במינוי ועדת חקירה ממלכתית
שתוכל לחשוף את כל האמת בפומבי!״

לקצץ את הבנילואיבו!

ידיעות שהתפרסמו בימים האחרונים בעיתונות, בישרו כי במערכת
הביטחון שוקלים עתה את צימצום ימי השירות השנתיים של חיילי המילואים.
לא נעים, אבל גם במקרה זה היה העולם הזה העיתון הראשון, שהעז
להעלות לדיון את הרעיון האפיקורסי של צימצום ימי השירות במילואים.
במדורו הנדון, שנשא את הכותרת: מילואים; ניתח אורי אבנרי לפני
חודשיים (העולם הזה )1774 את הבעיה, העלה את התביעה לבדוק בדיקה
יסודית את כל מערכת השירות במילואים.
כתב אז אבנרי, בין השאר :״שנה שנה מסיים שנתון נוסף את
שירותו הסדיר בצה״ל, ומצטרף למילואים. מי שמלאו לו 18 שנה ביום
הקמת צה״ל, הוא עתה בן 41 וחודשיים, ועדיין משרת במילואים. השאלה
היא: האם זה עדיין סביר. האם בכלל נבדקה שאלה זו אי־פעם מראשיתה
ובכללותה, באופן אובייקטיבי, בעזרת שיטות מדעיות מעודכנות אירגון
מחדש של שיטת המילואים, בהתאם למציאות של שנות השבעים, יחסוך
חלק ניכר (מתקציב הביטחון) .הדבר טעון בדיקה יסודית!״
העובדה שבינתיים נעשתה כנראה בדיקה יסודית של הבעייה ובעק בותיה
נמסר כי יקוצצו ימי השירות במילואים, מוכיחה את חשיבותו של
הוויכוח החופשי והפתוח בענייני ביטחון, שהחל בוויכוח סביב תקציב
הביטחון.
אם יכול היה הנגיד החדש של בנק ישראל, משה זנבר, להכריז
השבוע, עם כניסתו לתפקידו, כי ״יהיה צורך לשקול מחדש את בעיית
השירות במילואים״ ,ולחזור כמעט מילה במילה על תביעתו של אורי
אבנרי מלפני חודשיים, מוכיח הדבר כי לא כל מוסכמה היא בהכרח אמת
מוחלטת. יש מוסכמות, שברגע שמסירים מהם את הילת הקדושה ומת חילים
לכפור בהם, מצביע ההגיון הפשוט על כך שהן מעורערות מיסודן.
מתפקידה של העיתונות הוא להעז ולהעלות את הכפירה הראשונית.

שבועון החדשות הישראלי *
״׳ ,העולםה זה״ ,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
מא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס, הדפום החדש״ בע״מ,
8״א, רח׳ בן־אביגדזר הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורר הראשי: אורי אבנרי •המדל: העולם הזה בע״מ.

ה עו ל ם הז ה 1783

מצילסי, לונדון :
אופנת הפנים
היפות.

18 הגוונים האופנתיים המשגעים של
השפתונים, שאינם משגים את צבעם גם
כשאת מתנשקת.
־ 5 8א £1*12£1? - 51<1ז01^101$ט|/צ|׳

המכיל ויטמינים רבים ומשמש בעת ובעונה
אחת בקרם לחות ליום ובקרם מזין ללילה.
*וווו /£ץ 7 0 1 1 0

מרי קוונט -אשה בעלת דמיון
והעזה, אשר הפרה מוסכמות ולעגה
לכל הכללים ־ התפרסמה בעולם
כולו כאשר יצרה את חצאית המיגי. היא
סיחררה ומסחררת עדיין את עולם האופנה
בהציגה רעיונות חדשים וסגנונות מיוחדים
בבדים ובצבעים. מה שעשתה לאופנה -
היא עושה עתה לקוסמטיקה.
רעיונות נועזים -תכשירי יופי חדשים.
בין אלה -־ 1?5 5פק££ד ־ 3גוונים
של צלליות עיניים באריזה אחת, כדי ליצור
מראה חדש, מיוחד ומסעיר לעיניך.

מערכת תכשירי-יופי האומרת לך :״חביבתי,
כשאת מאבדת את ראשך, אין זאת אומרת
שאת חייבת לאבד גם את מראה פנייך״...
מוצרים אלה אינם יורדים או נמרחים גם
כשאת נמצאת ברגעי-האושר הגדולים שלך.
ומה שחשוב מכל -מרי קוונט יודעת
שאת רוצה להיות יפה, אבל אין לך זמן
מיותר להקדיש לכך. תכשירי היופי שלה
נועדו להקל עליך. הם נוחים ובלתי מסובכים
ואת זקוקה לכל אחד מהם !מעתה -אין את צריכה לנסוע ללונדון
כדי לקנות את תכשירי היופי של מרי קוונט.
היכנסי לאחת הפרפומריות המובחרות
ותשיגי אותם שם.

.מס^מס!)2113111,0161863,

פו רו ם־ יחסי ציבור

ה עו ל ם הז ה 1783

ב הגו /מו לנו

בינתיים הסכימו עורכי ״ידיעות אחרונות״
לפרסם הבהרה נוספת, שהתפרסמה
במדורה האחרון של סילכי, אחרי שהובטח
להם שעם פירסום ההבהרה, המציינת כי
״ככתבה הופיעו פרטים שאין להם יסוד
עובדתי, אד פירסומם מטיל דופי במפקד
בכיר, כחבריו המפקדים וכצה״ל״ ,יראו שלטונות
צה״ל את הפרשה מחוסלת מבחינתם.
אגב, הרשעת ידיעות אחרונות והענשתו, ע״י ועדת
שיפוט המורכבת מנציגי צה״ל ואגודת העיתונאים,
קבעה תקדים: זוהי הפעם הראשונה שעיתון מורשע
ומוענש על עבירה שאין בה פגיעה בביטחון המדינה.

ת 1י ! 1ן * ך
המכשלהח לו ק ה ־
הדת ״ ם יכריעו
המסשדה הולכת ונערכת בשתי קבוצות,
ההופכות לסיעות־קבע.
הסיעה הקיצונית של משה דיין כוללת
שבעה שרים: דיין עצמו, גולדה מאיר, שמעון
פרם, יוסף אלמוגי, שלמה הילל, זאב שרף (המסור
לגולדה) ,ישראל גלילי.

הסיעה המתונה כוללת שמונה שרים:
פינחס ספיר, אבא אבן, יגאל אלון, י״ש שפירא,
חיים גבתי, ויקטור שם־טוב, נתן פלד ומשה קול.

כמצב זה יהיה ערף מכריע לדתיים,
שהפכו שוב לשון־המאזניים. קולות שלושת
השרים של המפד״ל יכריעו את הקו בכל
הכרעה.
כל שלושת השרים הדתיים קרובים בדיעותיהם
לפינחס ספיר, אולם הם עומדים תחת לחץ צעירי
מפלגתם, התומכים בדיין. במצב זה יכריע את הכף,
כנראה, ח״כ יצחק רפאל — שהכרעתו האישית
עשוייה לקבוע את ההחלטה ההיסטורית של הממ שלה
לגבי מלחמה או שלום.

רפאל קרוב יותר לספיר מאשר לדיין,
וייתכן כי כמצב זה יש סיכויים טובים יותר
לסיעה המתונה בממשלה.

מיש לחח מאו חדת
לוועידת בודוזיה?
ההבנות לוועידת בולוניה נכנסו להילוך
גבוה, עם החלטת הנשיא אנוואר אל-סא-
דאת לתת לה את האור הירוק.
בראש המישלחת המצרית עומד לוטפי אל־חולי,
שהוא שמאלי־קיצוני, אך מקובל על המישטר. אל-
חולי עורך כתב־עת שמאלי רציני, המוצא־לאור מטעם
העיתון אל־אהראס, בחסות עורכו הימני, חסנין הייכל.
בלב המארגנים האיטלקיים שרר ספק לגבי עתיד
הוועידה, כאשר נדחק הצידה במצריים יוזם הוועי דה׳
חאלד מוחיי־אל־דין. אולם עתה הבהירו המצ רים
כי הם עצמן יחליטו מי ישתתף בוועידה מצי-
דם — וכי הם תומכים תמיכה גמורה ברעיון של
מיפגש בין שוחרי־שלום ישראליים וערביים. הדבר
יהווה חלק ממאמץ מצרי של הרגע האחרון למנוע
מלחמה, על־ידי הסדר היכול להתקבל על-ידי דעת־הקהל
הערבית.

כד ככד נעשים כישראל מאמצים לאחד
את כוחות השלום ממפ״ם ועד רק״ח כמיש־לחת
משותפת. הדבר יהיה תלוי כנכונות
אנשי מפ״ם להסכים למצע שיתקבל על
דעת המארגנים, ושיסתור את מדיניות
ממשלת גולדה מאיר.

״דיעוח אתרונוח״ וקוו
עלר שי מתה עוד *ל *3
בתביעה שהוגשה נגד עורכי ידיטות אחרונות על
שפירסמו לפני שבוע את כתבתה של סילבי קשת
אודות ״החנראל המכסיקני קאסטנייטאס״ ,שניתן
היה לפרשה כייחוס מעשי שחיתות לקצין בכיר
בצה״ל, וזאת מבלי להגישה לביקורת הצנזורה הבט-
חונית, הורשעו עורכי העיתון פה אחד. כעונש על
עבירה זו הוטל עליהם קנס של אלף ל״י.

וטלה חובני ח לייונוא
ועלי ערבי לחוי׳ל
תוכנית שנרקמה במשך חודשים רבים לייצוא פו עלים
ערבים מהגדה ומרצועת עזה לארצות אירופה,
בוטלה לאחרונה סופית, אחרי שהסתבר שאין סי כויים
להגשמתה.

יוזמי התוכנית ובראשם סגן־אלוף פועלים לשלוח פו
--(מיל ).עהקיכא סער ,׳,תיכננו
ערכים מ הנדה למדינות כמו גרמניה וצרפת,
שם מבוקשת עבודת ידיים זולה. התוכנית
זכתה לתמיכה כהוגי המימשל, שסברו
כי יש כה להגביר את זרם ההכנסות של
המדינה כמטבע-חוץ, אחרי שהפועלים הערכיים
ישגרו את שכרם למשפחותיהם ש
ישארו כתחומי שלטון ישראל.
התוכנית ירדה מעל הפרק אחרי שהסתבר כי
לכל היצע של ידיים עובדות בשטחים יש ביקוש
בישראל עצמה.

מציעים לחדש פירסו הנישומים בחוגי האוצר שוקלים הצעה שהועלתה
לאחרונה לחדש נוהג המקובל כמרבית
ארצות-המערב, שהיה נהוג גם בשנותיה
הראשונות של המדינה, לפיו תפרסם המדינה
את ספר הנישומים, בו יפורטו הצהרות
ההכנסה השנתיות של משלמי מם־ההכנסה
כישראל.
לדעת מציעי ההצעה, הרי במצב הנוכחי הגובל
כמעט בהיסטריה, בו דורשות שיכבות שלמות העלאת
הכנסות כתוצאה מקינאה בהכנסות שיכבות אחרות,
מן הראוי לפרט את ההכנסות המוצהרות של כל
משלמי המיסים בפומבי. פירסום כזה עשוי להעיד, כי
שיכבת המתעשרים בישראל, עליהם מדובר הרבה
לאחרונה, אינה אלא שיכבה דקה הכוללת כמה
אלפי אנשים.

שיקול נוסף הוא שפירסום ספר נישומים
מגביר את מוסר תשלום המיסים,
ועשוי לסייע כידי האוצר לגלות מעלימי מס,

שהצהרות הכנסתם אינן תואמות את הכנסתם
הריאלית.

צפוי עימות ב״ן
והחברה חמאוחדתיי
לפין הפירסומא
החברה המאוחדת של מפא״י לשעבר, המרכזת
בידה את הוצאת כל העיתונות הלועזית של מפלגת
העבודה, ושיזמה הוצאת עיתון בוקר בשם בוקר טוב,
שיצורף לכל עיתון לועזי שבהוצאתה, עושה נסיון
לעקוף את הפירסומאים.

מנהלי החכרה פונים ישירות להכרות
ומפעלים, מציעים להם הנחות גדולות במחירי
הפירסום בעיתוני המפלגה, על ידי
מגע ישיר עם העיתון, ללא תיווך הפיר
סומאים. מנהלי החכרה, החושבים להעלות
כדרך זו את כמות המודעות ואת הכנסות
עתוניהם, עוררו כבר את זעמם של הפיר־סומאים,
הרואים כצעד זה חתירה תחת
מעמדם.

צעידים יוזמים פ עו ל ה
נג ד אלי מו תהמשטרה
ביוזמתם של בוגרי המוסד החינוכי כקיבוץ
השומר-הצעיר גן-שמואל, עומד להתארגן
גוף של נוער וצעירים, שמטרתו לפעול
נגד גילויי האלימות שהתגלו לאחרונה
על ידי המשטרה ובעד יחס הומאניטארי
כשירות כתי־הסוהר.
יוזמי הרעיון כבר פנו לגופים וארגונים של נוער,
על מנת ליזום פעולה משותפת שתעורר את דעת־הקהל
בארץ ואת הממשלה, לחסל את גילויי הברוטא ליות
של המשטרה בעודם באיבם.

כשלב ראשון מתכננים היוזמים לארגן
הפגנה רבת משתתפים של נוער נגד הפעלת
אלימות ללא צורך מצד המשטרה.

בוו עוד מ תי מגד
ח שוד בעישון ס מים
כין 11 התלמידים שנעצרו בשבוע שעבר
ליד המרכז הקהילתי על-שם אבא חושי בחיפה,
היה גם בנו של הסופר והמבקר
הספרותי מתי מגד, שהוא מורה לספרות
במדרשת ״אורנים״.
בנו של מתי היה הצעיר שהוריו לא הצליחו לגייס
500ל״י כדי לשחררו בערבות, והיה צורך להטיל
עיקול על רכושם לשם כך.

;/שינון עובדי

טובה לילדי !
ב..ש*כ!} שבדים״ ל א רק בתים דירות טובות
ב״שיבון שבדים״ מפתחים איזודי מגורים חדשים*חדישים
ושכונות מרווחות ומתוכננות היטב.
יש מר ח ק מתאים בין בית ל בי ת,
יש מ שטחי ד שא וגנים ויש מרחבלמש חקי הילדים.
ב״שיכון עובדים ־ אתה מקבל דידה טובה
עם תכנון סביבתי מודרני.

1 * 1 1

שיכון עובדי

פרטים והרשמה בכל סניפי שיכון עובדים ב ע־ מ:
תל־אביב. רח ליאונרדו דה וינצ׳י .21 טל 250211 .
ירו שלים. רח־ הלל 8טל 231771 .
חיפה. רה׳ החלוץ .43 טל <0715 .־
באר שבע. רח מצדה בנין
״מרכז הנגב־ ,טל 3542
אשדוד. רזגוזין 31890 12

העולם הז ה 1783

כדהכ בו ד ד חו הזמר
לנהוג ככל אזרח, לתבוע את כותב ה־בין
האנשים שעקרונית אני תומך ב מאבקם
הפוליטי, נמצא גם מזכיר ההס ׳מאמר ואת עורכת העתון על הוצאת־דיבה
לפי חוק לשון־הרע. אם נאמרו ב תדרות
יצחק בן־אהרון. אני חושב שהוא
מאמר דברים שעוררו את חמתו של בן־
עשה יותר מכל מזכיר אחר שקדם לו,
אהרון, יכול היה לכתוב מכתב למערכת,
לחיזוק כוחה הפוליטי של ההסתדרות
או לכתוב מאמר תשובה, שוודאי היה
ולהחזרת האמון של ציבור העובדים במנ מתפרסם
במקום בולט בעיתון.
היגו. הוא לוחם למען האינטרסים של
אין כאן שום מקום לעריכת בירורים
השועלים, על אף המכשולים שהממשלה
רעיוניים עם חנה זמר. בדיוק כפי שבן־
מערימה על דרכו. אני מקווה שיום אחד
אד,רון מסרב לראות את עצמו כפקיד
הוא יצליח להבקיע את שיכבת־הבידוד,
המורכבת ׳מעסקנים־מפלגתיים־ממונים, ה ממשלתי
הממונה על ההסתדרות, כך רש חוצצת
בינו ובין ועדי־העובדים.
אית הגברת זמר לא לראות את עצמה
עם בן־אהרון כמיועמד לראשות־הממש־כפקידת
הסתדרות, הממונה על העיתון.
לה, יש למערך סיכויים לשמור על מעמדו
לא כל חברי ההסתדרות תומכים טו בבחירות
הבאות. בלעדיו, ו טאלית
בבן־אהרון, ומחובתה
מלחמה־הפותרת-את־כל-
בלי
של חנה זמר, כעורכת עיתון
הבעיות, עשוי המערך לספוג
ההסתדרות, לתת ביטוי גם ל מהלומה
כבדה בבחירות לכנסת
דעותיהם של מתנגדי המזכ״ל,
השביעית.
מה גם שזכות התגובה שמורה
לו, כמו לכל מותקף אחר. סי דווקא
משום תמיכתי בבן-
רובה של הגברת זמר, לקבל
אהרון התקוממתי נגדו, כאשר
הוראות ותכתיבי מדיניות מ קראתי
על כוונתו לקרוא לבי פיו
של בן־אהרון, ראוי להע רור
את חנה זמר, שהעזה
רכה לא פחות מסירובו של
לאשר פירסומו של מאמר התו זמר
בן־אהרון
לקבל הוראות ותב־קף
את מזכ״ל ההסתדרות בעי תון
ההסתדרות ״דבר״ ,אותו
תיבים מהממשלה וממפלגת
הרוב. חופש הביקורת, וביקורת־הביקורת
היא עורכת.
וביקורת־ביקורת־ד,ביקורת הוא אחד מעמו המאמר,
כפי שמסתבר מההודעה לעי די
התווך של הדמוקרטיה, בה דוגל מז תונות
שנמסרה על-ידי דובר ההסתדרות,
כיר ההסתדרות.
״תוקף אישית, ובצורה חסרת תקדים,
תגובתה של הגברת חנה זמר :״אנחנו
את מר בן־אהרוך ועל כך תיקרא חנה זמר
לא, פראבדד /,ואין בדעתנו להחניק את
לבירור רעיוני בפני פורום הסתדרותי.
חופש־הדיבור ב,דבר׳,״ מזכה אותה ה אני
מתפלא על בן־אהרון. אם נעשה לו
שבוע בציון־לשבח, ואילו התנהגותו של
עוול משווע, אם העלילו עליו עלילות-
בן־אהרון בעניין זה מקנה לו ציון לגנאי.
שווא הפוגעות בשמו הטוב, יכול היה

משפחת חרו צ חי ם
יכול להיות שאין פשע־מאורגן בארץ,
בנוסח ה״מאפייה,״ אבל קשרי המשפחה
הקיימים בין המעורבים בפרשיות־רציח
אחדות ראויים, נדמה לי, לתשומת־לבו
של היועץ המישפטי.
בתיאור פרשת הרצח של דב ליבנה,
אשר נורה בשבוע שעבר במשרדי חברת
״ברינסק״ אני מוצא את הקטע המאלף
הבא :
״חברתו (של החשוד ברצח) היא צעירה,
שהיתר, גרושתו של עודד קפליצקי, אשר
נרצח בחודש יוני השנה בתל־אביב. קם־
ליצקי היה קשור בעיסקי העולם התחתון,
ונאמר בשעתו כי נידון למוות על־ידי
בית־דין של העולם התחתון. הרצח אירע
בדירתה של זוהרה תנעמי, אלמנתו של
גואל תנעמי, סוחר־סמים ידוע שנרצח
באוגוסט 1970 וגופתו נמצאה בדרך ל לטרון.״
מעניין,
מה? הכל אינטימי, משפחתי
כזה. כמובן, זה לא אומר עדיין שקיים
אצלנו פשע־מאורגן. מכסימום שהפשע
הפך כאן לעסק משפחתי. אבל זה, כנראה,
לא מדאיג את היועץ המישפטי.
לפני זמן מה, אגב, הייתי במסיבה ש נערכה
לכבוד שיחרורה של עצמאותה
ישראלי מהכלא, בו בילתה שנתיים על
השחתת פניו של ידידה, איזי ברתוק, ב־מי־אש
וסכיני־גילוח. איזי ברתוק, המכונה
״צלף״ ,נמצא אשם, כזכור, ברצח רחמים
זביללו, בעל מועדון־ד,קלפים ברחוב גאו-

לה, אשר מתחת לריצפתו נמצאה שנה קו דם
לכן גופתו של סוחר־הסמים ברלה
מנדבושקין.
את המסיבה לכבודה של עצמאותה יש ראלי
ערכו האחים רבינסקו, שהיו חשו דים,
בזמנו, בהשלכת הרימון לביתו של
רב־פקד אלמוזלינו, שסירב לסגור את
התיק נגד בדודובסקי מחדרה, שנתפס
על־חם בשעת נסיון לשדוד את סניף
״בנק הפועלים״ ,שבו נהרגה מכדור טו עה
הילדה שושנה באום. רב־פקד אלמה־ליינו,
שטוהר בשעתו על־ידי ועדת־חקירה
משטרתית מאשמת נטילת שוחד, איבד
את אחת מעיניו בהתפוצצות הרימון, ו טען
בבית־המשפט שלא ראה את האחים
דבינסקו, אף כי שכן באותה קומה העיד
שראה אותם יוצאים מדירתו שניה לפני
התפוצצות הרימון.
המסיבה נערכה, אגב, בחסותם של שני
שופטי בית־הדין העליון של העולם ה תחתון,
ובין אורחי־הכבוד נוכח גם דק
פולוצקי, המבוקש על־ידי משטרת צרפת
על אי־תשלום •שני מיליון פרנק מס־הכג־סח,
מרווחיו בניהול דשת בתי־זונות והי מורים
בפאריס.
המסיבה היתד, עליזה מאוד( .השכנים,
שהתאוננו על הרעש, נעצרו על־ידי ה משטרה)
.מי לא היה שם? חוץ מהקור בנות,
לא נעדר שם איש הקשור במידה
זו או אחרת עם פרשיות הרצח במדינה,
שתודה לאל אין בה, עדיין, פשע מאורגן.

אורגיות 1ב א בו־ ר 1ד ס
בתזכירו המרעיש של דויד ניב לשר-
האוצר, על פרשת ״נתיבי נפט״ ומנהלה,
מר מרדכי פרידמן, כלולה גם טענה לפיד,
נהג מר פרידמן לערוך בביקוריו באבר
דודם אורגיות ש״כללו זנות, שיכרות ו יריות
מאקדוחו של המנכ״ל על העובדים,

לשם שעשוע, בעת היותו שיכור.״
על ד,פיסקה המשעשעת הזו מגיב מר
משה בן־זאב, היועץ המשפטי לשעבר ל ממשלה,
אשר ׳נתמנה לחקור בפרשה, ש הוא
נמנע מלבדוק את אמיתותה ,״׳מתוך
השש שבעל־כורחו עשוי הוא להיגרר כאן

לרכילויות, דבר שאינו לכבודם של האנ שים
המעורבים, ולא לכבודו של העניין...״
אני לא בקיא בפרטי הפרשה הזו, אבל
אני מתאר לעצמי שזו איננה מסקנתו
התמוהה היחידה של מר בן־זאב. בואו
ננסה ביחד לנתח את המשפט הזה:
למה הוא מתכוון בדיוק כשהוא מדבר
על ״רכילויות?״ האם כוונתו לומר שה אשמות
הן בגדר של רינונים ושמועות
בלתי־מוכחות, ולכן אין טעם לעסוק
בהן? (האם חקר בעניין זה את מר דויד
ניב, המצטט בתזכירו את אחד המנהלים־
לשעבר של השדה? האם ביקש לשמוע
יעדי ראייה?) או שמא מתכוון מר בן־זאב
לומר שעצם ההתעסקות בשמועות על
אורגיות, שיכרות ויריות יעל אנשים לשם
שעשוע היא בגדר ״רכילות?״
אני יכול להבין את סלידתו של מר בן־
זאב מרכילות, סלידה שלה אני שותף
בכל לבי. אבל ימה כוונתו, בדיוק, כאשד
הוא אומד שרכילות כזו (גם אם יתברר
שהיא אמת) אינה לכבודם של האנשים
המעורבים ולא לכבודו של העניין?
״העניין״ ו״ד,אנשים המעורבים,״ ש־לכבודם
חושש מר בן־זאב, עוסקים ב-

וו ו

שחיתות, רמאות, גניבת ציוד בסכומים
אסטרונומיים, תשלום חשבונות עבור עבו דות
שלא בוצעו, פיטור פקידים שסירבו
לאשר חשבונות פיקטיביים, ואיום בחיסול
פיסי של מתחרים. אני לא מבין איך
יכול מר בן־זאב לחשוש לכבודם של
האנשים המעורבים, לאחר רשימה מדהי מה
זו של האשמות!
מתוך סירובו לטפל בנושא הפעוט הזה,
בנימוק הנ״ל, עלול להתקבל הרושם כאי לו
גניבה, רמאות ושחיתות אינן פוגעות
בכבודו של אדם, כמו הוכחה להשתתפות
באורגיה של זונות. האם לזאת התכוון
מר בן־זאב, או שמא נביע בהזדמנות זאת
עמדה של אדם נאור, החי בחברה המתיר נית
של המאה ה־ ,20 וטוען בצדק שאין
כל פגם מוסרי בזנות ואופני הימישגל ה חביבים
על האדם — בין אם הם מבוצעים
ביחידות או ברבים — הם עניינו האישי,
ואין לכרכם עם מעילות, גניבות ומעשי-
רמייה ששום איש־עסקים ממולח אינו
נקי מהם לגמרי?
אני פשוט רוצה להבין מה היא עמדתו,
בנדון, של היועץ המישפטי לשעבר של
ממשלת ישראל.

יובל יוסיפו!
לזאב יוספון מלאו השבוע 75 שנה,
מבלי שהממשלה תטריח את עצמה לשכור
מטוס ולעלות־לרגל אליו, כדי לערוד לו
מסיבה ספונטאנית של חנפנים דו־פרצו־פיים,
כפי שהדבר מקובל עליה לאחרונה.
אני נדהם מהיעדרם של מאות מיודעות־ברכה
ב״דבר״ לכבוד יובל ה־ 75 של ה מוסד
החינוכי והתרבותי ששמו ״יוסיפוך.
אני מתפלא שטרם הוענק לאיש הגדול
הזה פרס־ישראל על שרותו המסיור לישר־אל־ר,שנייה,
על מלחמתו האמיצה באל כוהול
(הוא החליט בזמנו להשחית את
כל הקוניאק בארץ על־ידי שתייתו) ,על

תרומתו להכרה עממית וממלכתית באיציק
מנגר ז״ל, על עשרות, אם לא מאות,
בנות העלייה־השנייה אותן הצליח לשחרר
מבתוליהן, תוך הקרבה עצמית שלא פסקה
עד עצם היום הזה, ויעל עוד מיפעלים
חינוכיים ותרבותיים רבים, שיעצבו את
פני הדורות הבאים.
מי הוא זאב יוספון, אתם שואלים?
אילו העמיד מר אבנרי לרשותי את כל
עמודי ״העולם הזה״ ,אולי היה מספיק
המקום כדי לספר מעט ימן המעט בשבחו
של האיש המופלא הזה, שלו אני יחייב
זה עשר שנים 250ל״י.

ת שו בהל קו ר א
השבוע הגיע אלי מכתב מקורא בשם
אינני פקיד ממשלתי, המקבל שכר, בין
יעקב טימברג (דרך הנצחון , 159ת״א)
היתר, עבור היענות לפניותיהם של אזר בו
מאשים אותי האיש בנרקיסיזם, באפ חים.
השכר שאני מקבל ב״העולם הזה״
סות ובכלומיות בדמות עיתונאי. הוא
ניתן לי עבור הנהלת חשבונות, ולא עבור
מזכיר לי שנזרקתי, בצדק, מכל העיתו כתיבת
מכתבים לקוראים, המנהלים קורס־נים,
ומקווה שאזרק בקרוב גם ממערכת
פונדנציה עם עיתונאים גדולים ממני.
״העולם הזה״ .הוא טוען שאינני מתייחס
אינני מבין באיזו זכות אתה תובע
לעבודתי ברצינות, ושאני מו ממני
תשובה. מעולם לא הת ריד
מערכו של התואר ״מנהל
חייבתי לענות על מכתבי קור חשבונות״
,כאשר אני מש אים,
גם אם הם נחמדים ומשע תמש

שעים, לא כל שכן, על מכתבי
וכל זה למה? משום שלא
קוראים בלתי־סימפטיים.
מכתב ששיגר
עניתי לו
הברירה בידך, מר טימברג.
אלי. בפירוש כך ! איך אני
אתה רשאי לשלוח מכתב למע מעז
לא לענות על מכתבו, שעה
רכת, ובמידה והאחראי למדור
שעיתונאים גדולים כחיים חפר,
זה ימצא בו עניין, ומשהו הראוי
אורי אורן, שולמית אלוני
לדפוס, הוא ודאי יפרסמו, אם טימכרג ואפילו אורי אבנרי, ענו על
תצרף למכתב צילום פוטוגני.
מכתביו ! ?
אתה רשאי לחדול לקרוא את
המדור שלי, אם אינך מוצא בו עניין
ובכן, קודם כל, מר טימברג הלא־כל-
כך־יקר, אינני זוכר שקיבלתי אי־פעם
עוד, ואתה רשאי, כמובן, להתרגז עלי,
ולנקום בי על-ידי כך שלא תשגר אלי
מכתב ממך( .ב) אם קיבלתי ממך מכתב,
יותר מכתבים.
כנראה שלא היה בו עניין הראוי לתשומת-
לב, אחרת ודאי הייתי זוכר אותו( .ג) גם
אם קיבלתי ממך מכתב, ובו עניין הראוי
נ.ב. עלי להודות שמשלוש האפשרו לתשומת־לב,
אין הדבר מחייב אותי עדיין
יות שהעמדתי בפניך, חביבה עלי במיוחד
לענות לך.
האפשרות האחרונה.

המיצרך היחידי שמחירו לא עלה: הבטחות הממשלה
דוגו אמד?

בתו שד הרמטכ״ד, נהגת
פרטית של השחקן פיטר וסטינוב
9הופעתו של דויד בן
גוריץ מעל דוכן הכנסת, ב ישיבה
שנערכה לכבוד יום-
הולדתו, הצטיינה בכמה נימות
אישיות. באמצע הנאום, היה
נראה ליו״ר, ראובן ברקת,
כי בן־גוריון זקוק למים. הוא
רמז לסדרן, יצחק ציגלר, וזה
מיהר להעמיד ליד ב.ג /כוס
מלאה .״לא צריך,״ צחק הזקן,
והמשיך בדבריו. לקראת הסוף,
כשסובב עמוד, הרים לרגע את
עיניו מן הכתוב וניחם את ה־ח״כים
:״אני כבר גומר.״

שנות נשואים ושלושה ילדים,
בלוזאן שבשוויץ. ליוסטינוב
יש קשר עקיף לישראל, למ רות
שמעולם לא ביקר בארץ.
סבו, הברון יוסטינוב, השתכן
בשעתו ביפו, והבית בו הת גורר,
במושבה הגרמנית ליד
בית־המשפט המחוזי לשעבר,
ניצב על חילו עד היום. הברון
יוסטינוב היה ארכיאולוג חובב,
שחפר בעצמו וגילה מימצאים
ארכיאולוגיים חשובים ביותר,
אותם היה מוכר לכל רחבי ה עולם.

9למחרת
היום נפתחה
הישיבה בהספד לשני ח״כים
שנפטרו בימי הפגרה. שניהם
זכו לנאומי־הספד מעל הדוכן.
לא כל הח״כים התלהבו מנאומים
אלה. בדרך משל סיפר ל-
אחר-מכן ח״כ ל״ע גדעון
האוזנר את הבדיחה הבאה :
הגביר בעיירה היה סקרן לדעת
מה יגידו עליו אחרי מותו.
עשה את עצמו כמת, הובא ל־הלווייה,
וכך שמע את נאומי-
ההספד. אחרי שהמספידים שיב חו
את נדיבותו, חוכמתו, תבו נתו׳
אומץ־לבו, יושרו ורחמ נותו,
הרים הגביר לפתע את
ראשו מן הארון ושאל :״ומה
בדבר ענוונותי?״

אליזבט מלכת בריטניה
הגיעה בשבוע שעבר לביקור
בטורקיה כשכל עיתוני המ דינה
מקבלים את בואה ב ברכה.
עיתון אחד אפילו פיר־סם
כותרת ענקית :״מלכת
בריטניה, אליזכט טיילור,
מגיעה היום.״

השובב של מפלגת הע
11ן?
| מלכת המים ( 1971 מימין) ,מדגימה תסרוקת בשס ״תסרוקת 11 111 ״1 1 ^ 1
\ | 11111 1 1 1 11 1בתצוגה שהוצגה השבוע על־ידי צמד הספרים דוד וליזה,
תסרוקות חדשה: שיער קצוץ מאחור, החושף את העורף כשמלפנים הוא יורד
הלחיים. דגם השיער הקצר שמשמאל נקרא ,״חוצפה״ ובמרכז התמונה ״תסרוקת
דין אל־זועכי, שכתב מכתב
חריף ביותר לראש הממשלה
גולדה מאיר, לשר יגאל אלון
ולמנכ״ל רשות השידור שמד
אל אלמוג. בין השאר כתב
זועבי, כי נור א־דין היה בסך
הכל מורה קטן בנצרת וקורא
בקוראן. השיב אבו ג׳ריר :
״אמת, אבל התקדמתי בדרכי
שלי, בדיוק כפי שהתקדם סייף
א־דין שהיה פקיד קטן בעירית
נצרת, בלי עין הרע.״

)״׳יו 8 1ויפ־!::

ח״כ גח״ל צכי צימר־מן
חזר מארצות־הברית, שם
דיבר, בין השאר, בבית־הנבח-
רים של מדינת פלורידה. בדש
מעילו הוא נושא עתה, בגאווה,
את הדגל המקורי של פלורידה,
עוד לפני היות ארצות־הברית,
1,61״
עליו המילים :
הכל ידעו כי שמעון
פרס לא היה מאושר ממינוי
סגן שר־התקשורת, השייך ה דרוזי
ג׳בר מועדי. הדבר
נכפה עליו, והוא קיבל את
הדין. אולם הדבר לא מנע מ עמיתיו
לשמוח לאידו. כשעלה
פרם על הדוכן כדי להכריז
רשמית על המינוי, בהבעת־פנים
בלתי-מאושרת בהחלט,
ליגלג שר־העבודה יוסף אלמוגי
ז ״רק אני מקופח. אין
לי סגנים!״ פרם, שיש לו עכ שיו
שני סגנים (בתחבורה וב תקשורת)
,חייך חיוך מר.
שחקן הקולנוע הבריטי
המפורסם,
שהגיע השבוע לישראל כדי
להשתתף בצילומי הסרט המש אית
הגדולה ופיטר המסכנה,
שיתחילו בשבוע הבא באילת,
הופתע ודאי כאשר גילה כי
במקום נהג פרטי צמוד, הו עמדה
לרשותו נהגת פרטית
צמודה. הפתעתו היתה ודאי
גדלוה שבעתיים כאשר התברר
לו שהנהגת אינה אלא זוהר
כ ד ־ ל ב, בתו הצעירה של
רמטכ״ל צה״ל רב-אלוף חיים
ב ר ־ ל ג. מובן שזוהר לא הוצ מדה
ליוסטינוב על-ידי צה״ל.
זוהר, שסיימה את שירותה ה צבאי
אחרי שאירעה לה תק לה
בשעת צניחה, החליטה לע מוד
ברשות עצמה. מזה מספר
חודשים שהיא השתכנה ב אילת,
שם היא מוצאת את
מחייתה כמדריכת תיירים. כא שר
שמעה כי מחפשים נהגים
לצורך ההסרטה של המשאית
הגדולה, הציעה את עצמה ו התקבלה.

פיטר
יוסטינוב,

אגב, פיטר יוסטיגוב
( ,)50 הגיע לישראל אחרי ש־שבועיים
קודם לכן התגרש
מאשתו, סוזאן קלוטיא (,)44
מי שהיתר. פעם שחקנית קנ דית.
הם התגרשו אחרי 17
העול ם הז ה 1783

אנשים

9בגיל 87 עדיין עוסק
הפרופסור
מי שהיה שר־החינוך והתרבות
בתקופת כהונתה של הכנסת
השנייה, בכתיבה אינטנסיבית.
דינור עומד להוציא לאור עוד
22 ספרי היסטוריה על ארבעים
הספרים שכתב עד כה. בראיון
שהעניק השבוע לעיתונאי לוי
יצחק הירושלמי במיסגרת
המדור 3דורות — 3תשובות,
בו נוהג הירושלמי לראיין בני
שלושה דורות במשפחה אחת
על נושאים אקטואליים, התיי חס
דינור בין השאר גם ל תופעת
ההעדרות של חברי

כן־ציון דינור,

איריס״, בסידרת לאורך
2000״.

הכנסת, באומרו :״חבר־כנסת
צריך להקדיש את זמנו לכנ סת.
ההיעדרות מישיבות הכנ סת
היא בושה גדולה. אני יכול
להגיד שאני לא נעדרתי.״ בין
השאר גילה דינור, כי בזמנו,
כשקיבל את פרס ירושלים,
תרם את סכום הפרס לייסוד
קרן לסובלנות. כשגילה כע בור
כמה שנים ששום דבר לא
נעשה בכספי הקרן, העביר או תה
לאוניברסיטה כמילגה בעד
עבודה בנושא ״כיצד לחנך ל סובלנות״. 9האילתי שהוא
עיוור בעין אחת, ידוע
במקוריותו. השבוע שלח רפי
מכתב־בקשה למשרד־הביטחון,
בו הוא טוען כי בגלל עוורונו
החלקי, מגיע לו חצי כלב.

רפי נלסון,

פסוק השסע
9ח״כ גח״ל גדעון

פת :״יש לנו מנהיגים אשר
מהדקים את החגורה רק כאשר
הם מתיישבים בכורסא במטוס
הלוקח אותם לחו״ל.״

1 1י? 1 1 1 1 1 1־ י 11ה 69 השחקן והבמאי האיטלקי
1 1סידר לעצמו סילסול־תמידי,

למען תפקידו בסרטו החדש ״הקטור איש השרירים״ ,בו משחק
דה־סיקה המתולתל את האל יופיטר בדמות מודרנית של ספסר קרקעות.

ג׳ורג׳ כר

בודה הבריטית,
און, הוציא השבוע לאור את
זכרונותיו, הנחטפים בבריטניה
כלחמניות טריות. זה לא פלא,
מפני שבראון, הידוע בלשונו
החדה, הוא האיש שאמר ל גולדה
מ איי :״מותק! את
מזכירה לי מישהו בתקיפותך...
אהה ! את מזכירה לי את

ארנסט כווץ!״

זכרונות מן היום ה ראשון
לעבודתו כמנהל נמל
אשדוד, העלה מרדכי (מוטה)
כרגר. בסיור היכרות ראשון
שערך, שמע ברגר התלחשויות
מפי העובדים :״אחרי חיים
לסקוכ, מלבישים עלינו גנ רל
חדש ברגר לא התאפק,
והשיב בחיוך :״האמינו לי,
אינני גנרל, אני בקושי רב־טוראי.״
9ראיון
לא־שיגרתי בכ נותו,
בו חשפה הזמרת
עופרים רגשות ובעיות פני מיות
של חרדות ופחדים מפני
החיים והמוות והופעות בפני
קהל, הובא לשידור בשבוע ש עבר
בתוכנית גלי צה״ל, ה
אסתר

לילה,
שנערכה והוגשה על־ידי
מולי שפירא. אסתר, ש שהתה
אינקוגניטו בבית הו ריה
בחיפה והסכימה להתראיין
רק אחרי הפצרות מצד אחיה,
סיפרה בראיון כי היא מלאת
חרדות מפגיעות וממוות וזה
מורגש גם בחומר שהיא מש מיעה.
דבר נוסף אותו גילתה
הזמרת: היא קרובה מאוד ל ציור
והיא מתכוננת להתחיל
לצייר.
9עובד בית השידור ה ערבי
והטלוויזיה, גור א-דין
המכונה אבו ג׳ריר, היה נבוך.
הוטל עליו מטעם משרד
יועץ ראש הממשלה לעניינים
ערביים להנחות את הטכס ה מפואר
של חנוכת המיסגד ה חדש
אל־אסתקלל בחיפה. מ רוב
מכובדים מוסלמים, נוצ רים,
יהודים, דרוזים, בהאים
ואחמדים, הוא לא ידע על אילו
שמות להכריז בקול רם ועל
אילו לדלג. לבסוף הוא ויתר
על כל השמות מלבד שמו של
ראש עירית חברון מוחמר
אל*ג׳ עכרי. מי שנעלב קשות
מאקט זה היה ח״כ סייף א־

דו אלמגור ומרים עציוני

השניים, שחברו יחד לצורך הצגת השטן ובת האיכר, הוא כמתרגם
ועורך החומר והיא כמפיקה, התערבו מל 100ל״י, מי יצליח להוריד!
יותר קילוגרמים במשן חודש. השבוע התחילה התחרות בארוחה
מפסקת שנערכה בקיבוץ עין־השופט, בשקילה ובסידרת צילומים של
לפני הדיאטה. בעוד חודש מתכוננים השניים להישקל ולהצטלם
שוב כדי להשוות את התוצאות, ומי שיוריד יותר, יזכה.

מכתבים
חסו לחב

לינץ׳
לצה״ל

לון לקוסמטיקה

מעל

ועצות 3 1׳

״העולם חזה״ , 1782 על הסערה
שהתחוללה בעה״ל בעקבות פיר־סום
כתבת ההשמצה של סילבי
קשת ב״ידיעות אחרונות״ נגד
האלוף רחבעם (״גנדי״) זאבי.
כקורא ותיק של העולם הזה, השתוממ תי
שדווקא אתם יצאתם להגנת גנדי,
אחרי שעמדתם בראש מותחי הביקורת
עליו בפרשות שונות בהן היה מעורב.

המועמדות שתתקבלנה תוכשרנה ע״י חברת ״לון״ לעבודה
כיועצות יופי בתנאיםמצויינים עם עזרה ברכישת

חוג לקוחותקבוע

כתובת

עיר ...

הטכניון -מכו! ט כנולוג, לי שראל
מזכירות לימודי הסמכה
מודיע כי

ה וש מתמ ועמד ים
לסמסטר שני (חודו)
תסתיים ביום וי 12.11.71
הערה: אין הרשמת מועמדים ליחידות האקדמיות הבאות :
רפואה, ארכטיקטורה ובינוי ערים, ביולוגיה.

מייק ג׳אגר ולהקת ״האבג׳ המתגלגלות״
הגיעו לתל־ א בי ב
בסרט

תנו ל׳ מחסה קולנוע .,תל־אכיב״ 4.30 ,7.15 ,9.30

הגיהינום והשביתות

מלאי את התלוש ושלחי לאחת הכתובות :
תל־אביג — רח׳ גאולה ,34 טל 58171 .
ירושלים — רח׳ יפו ,33 טל 228743 .
חיפה — רה׳ ירושלים ,17 טל 527283 .
באר־שבע — שולמית דרורי, רח׳ חוגלה ,12 טל. 5442 .

לכב׳ חב׳ ״לון״

המציאות היומיומית, הדיווחים
דפי העיתונות, הכל פוקח עיניים.
גם המסך הקטן גורם שלא ביודעין
שירות־דוב למנהיגינו הדגולים. אין כמו
ראיון טלוויזיוני עם שר כלשהו, מנהיג
כלשהו, כדי להמחיש מי הם המנהיגים
אותנו.
לא אצביע למערך, אפילו יתקן דרכו.
זוהי חובתו החברתית והמוסרית לתקן
מה שקילקל.
למי נצביע?
בבחירות הקודמות הצבעתי פעם רא שונה.
לאחר שירות צבאי, רחוקה מכל
פוליטיקה ככל חיילי צה״ל, עמדתי נבו כה
במקצת מול שפע הפתקאות. חוש נס תר
כיוון ידי לאות ״ש״.
נאוה דהכני, תל־אביב
• אין דבר, המשיכי.

נובימיר
רק לפני שבועיים סירסמתם שהיה זה
הוא שהוציא את האוויר מגלגלי מזכיר
ההסתדרות. זכור לי גם מיקרה בו הביא
אורי אבנרי לכנסת את הזמנתו של מנחם
בגין בידי גנדי לציד מחבלים, אחרי ש הצנזורה
פסלה לכם קודם ידיעה על כך.
פתאום שיניתם את עורכם!
יובד נובימיר, ירושלים
#העולם הזה ציין בכתבתו שגנדי
עשה די מעשים שעמרם הוא ראוי לביקורת,
מכדי שיהיה צורך לטפול עליו
האשמות־שווא ושקרים.
איזה אבסורד זה ז ! העולם הזה מגן
על צה״ל מפני משמיציו! אני חושב ש המצב
הוא רע מאוד עם צה״ל זקוק
להגנת העולם הזה !
אבל במחשבה שנייה, מסתבר שהעולם
הזה הוא העיתון היחידי שמסוגל לעשות
מה שעשיתם אתם.
ב. נ( .קצין־קבע) ,אי-שם
שינאתכם לסילבי קשת, שדפקה את
אורי אבנרי, מעבירה אתכם על דעתכם.
עכשיו אתם מוכנים להגן על כל מי
שהיא תוקפת א ו תו...
יפה הורוביץ, תל־אביב
• בהתאם למסורת של העולם הזה
להתייצב המיר לצד החלשים.
למי לתרום קודם?
״העולם חות״ ,1780״איך לתרום
לבנגלה״דאש ז״ מכתב למערכת.
רונית אלון מחיפה שואלת׳ איד היא
יכולה לעזור לילדי הפליטים מבנגלה־דאש,
שרבבות מהם צפויים לסכנת־מוות
מרעב 7
לרונית: למה לך להתאמץ כל־כך הר בה
ז אני מציע לך לבקר קודם במחנות-
הפליטים הערביים בגדה המערבית או
תחליטי למי
ברצועת־עזה, ואחר-כך
לתרום.
דגים חסן, כפר־סכנין

גם אני כמובן כועס על הרוסים על
שהם מספקים נשק רב לערבים חינם אין
כסף, בו בזמן שלנו קשה מאוד לקבל מן
האמריקנים אפילו רובה אחד.
אבל אפילו אידיוט יבין שליהודי רוסיה
די־טוב. כי יהודי שבורח מגיהינום לא מכ ריז
מייד שביתה ברגע שהוא מגיע במטוס
לנמל־התעופה לוד. כנראה שברוסיה
וגרוזיה די־טוב להם.
קורא, תל־אביב
הספודטוטו דימה אותי!

חושבני שרומיתי על־ידי הספורטוטו בכך
שבמשך העונה שחלפה, לא זכיתי, ואולי
לא זכיתי בגלל אותם המישחקים שנמ כרו
או שנחשדו.
בידי נמצאים כל טופסי העונה שחל פה
שהשתתפתי בספורטוטו ואשר לא זכי תי
אלא לסכומים קטנים מאוד עד — 20
ל״י בלבד. אבל כל סכום ההשתתפות
במשך העונה מסתכם בכמה מאות לירות.
מאחר ואין לי האמצעים והזמן הדרושים
להגיש תביעה נגד חברת הספורטוטו,
אבקש לדעת אם יש אפשרות, דרך העי תון
או כל דרך אחרת, להגיש תביעה
נגד חברה זו לאור העובדות שציינתי לעיל.
ישראל אבני, בת־יס
ביוט לילי

״העולם הזח״ ,17* 1״זח לא יכול
לקרות פה״ ,כמדור ״הנדון״ ,על
הכושים העבריים המגיעים לארץ.
בחלומו של אורי אבנרי — ״זה לא
יכול לקרות פה׳ /נשכח משום מה פרט
אחד אודות העברים.
היתה תקופה מסויימת שהעם העולה הזה
מדיניות ומציאות

היום , 19.10.71 ,התבשרתי באמצעות
כתבה קצרה בהארץ, כי יום אחד לאחר
חנוכת ״קו״ האוטובוסים תל-אביב—שא-
רם־אל-שייו, יצא מתל־אביב אוטובוס
ריק.
אין דבר שידגים טוב יותר את ה תהום
בין ״מדיניות״ למציאות מאשר ידי עה
קצרצרה זו.
מ. כי, רא שוך לציון
למי נצביע?
המחדלים והשחיתויות במערך בולטים
לעין, ואין חשש שנשכהם, אפילו עד
הבחירות הבאות.

(בסיוט, אני מתכוון) הקים מחתרת אנטי-
יהודית בשם לוחמי חרות הישראליתים —
לח״י. אירגון קיצוני זה, מראשית דרכו
בארץ, אימץ לעצמו דרכי מחשבה מוזרות,
שהתבטאו בעיקר בנוסח ״הלאה היהודים
המלוכלכים״ ו״העברים משני עברי הירדן״.
למרות שאירגון קיצוני זה תפס רק חלק
מן העם העברי-ישראליתי, הרי שהוא תפס
חלק חשוב בהיסטוריה של העם. למען הש לים
את הנוף, אני מצרף את סמלו של
העם הנ״ל כפי שנגלה לי בסיוטי־הלילה
שלי ראה תמונה).
עם זאת, אני חוזר ומציין, שראשית צמי חתו
של אירגון זה, שאנו עדים לה כיום,
מאפיינת רק מתי־מיספר, שעדיין לא נקטו
העו ל ם הז ה 1783

פעולה. עם זאת, הם־הם אלה הנשמעים
לרוב מעל גלי האתר ובעיתונות.
אילן עידו, קיראון

מכתבו
של קורא מיקרי
״העולם הזה״ ,1779 מכתבו של
פאוזי אל״אסמר, ו״גיחינום באש־קלון״
,״העולם חזה״ ,1870
פרשת הכושים מדימונה.

איני קורא נלהב של עיתונכם, גם איני
משתדל לעשות זאת, אך מדי פעם יוצא
לי לעיין בו כאשר אני הולך לספר שלי,
ונאלץ לחכות בתור.
באחד הגליונות קראתי שני דברים ש־זיעזעו
אותי, ממש לא האמנתי שבמדינת־ישראל
יכול לקרות דבר כזה. זה היה
העובדות על כלא אשקלון, ומכתבו של
הערבי פאוזי אל־אסמר.
האם אפשר להתנכל לאדם בצורה כזו
רק על רקע של חשד בל ב די היה מוטב
לבדוק היטב את הבעייה שלו, ואם נמצא

ביזבוזים במערכת הנטחון
כל הכחשותיהס של שר־האוצר, שר־הביטחון
וקצינים בכירים שונים, אינן
יכולות לעוור עיני אלפי חיילי מילואים,
הרואים, מתרשמים ואיום כה
שוטים, כפי שסגן־אלוף זה או אחר
עלול לחשוב.
המצער והמתמיה בנדון, הוא 11־
הביזבוזיס אינם גורס של אי־שמירת
ציוד, או רכישה מוגזמת של אביזרי
לחימה. ההיפר הוא הנכון. דווקא בכל
הנוגע לציוד יש הקפדה הגורמת לאבסורדים.
היו ימים, ואני תקווה שימים
אלה חלפו ללא־שוב, שצוערים סולקו
מבית־הספר לקצינים בגין אובדן שתי
מחסניות של עוזי בעת הסתערות, אובדן
את־חפירה, או אובדן סתרשף של
מקלע. ההגזמה בנדון לא היתה רחוקה
מטימטום.
הביזבוז האמיתי הוא בכוח־אדס,
שלדעת קצינים בכירים לא מעטים, הוא
כח ״זול״ למדי. באוניברסיטה בירו
שלים
״התהלכו׳ ,במשך שנים בדיחות,
על אותו פרופיסור, בעל אינטלקט
כביר, אשר במשך שנים היה מבלה את
תקופות המילואים שלו, בתור ״ש. ג״.
עם כובע לבן, בסגירת שערים ופתיחתם.
אני לא הייתי מלגלג לאותו פרו־פיסור,
אלא למפקדיו במילואים ולאנשי
השלישות
תופעות חמורות אחרות, הן גיוס אנשים
לשם עבודות מע״ץ וגידור, או
לשם העמסת משאיות בפגזים, או לשם
נקיון, או סתם לשרותה של פקידת
הגדוד הנחמדה. תופעות אלה קיימות
עד עתה, אם כי היקפן מצומצם מעט
באחרונה, עקב הביקורת החמורה של
הציבור, לרבות מכתביו של כותב שורות
אלה לשר־הביטחון ולוועדת־החוץ־
והביטחון של הכנסת.
את כל העבודות לעיל, יכולים לבצע
בנקל עובדים אזרחיים ואפילו ערביי
השמחים — במקומות שסיווגם הבטחו

ת * זסיי
ני אינו חמור. הם יעלו בזול יותר.
גם המילה יחידה־קרבית, אינה מי־לת־קסס
וגוף זה אינו בחינת ״פרה
קדושה״ שאין לגעת בה. גס ביחידות־קרביות
אתה מוצא לעיתים פלוגות
מיפקדה עמוסות לעייפה בג־ובניקיס,
בתריסרי רבי־סמליס שאינם עושים
מאומה ואיש אינו יודע מה יש צורך
בהם, ובחיילים שבעצם היה צורך
לשחררם מייד ולשלחם הביתה, אלא
שלאיש לא איכפת שיבלו 40—30 יום
בבטלה על חשבונו של משלם המיסים.
בשל קוצר היריעה איני מרבה בפרטים
ואסתפק בהערה נוספת בלבד :
טענותיכם אינן צריכות להיות כלפי
שר־הביטחון או עוזרו. תפקידם הוא
לדרוש עוד ועוד ועמדתם טבעית. ה־טענות
צריכות להיות מופנות כלפי שר־האוצר,
פקידיו ומנהליו, וכן חברי וע־דת־החוץ־והביטחון.
עליהם להיות ״כלב
המשמר״ של משלם המיסים ולהציק ל־שר־הביטחון
ללא־הרף. למרבית הצער
אין הם עושים זאת והתוצאות נראות
לעין.
עו״ד אוריה באר, תל־ אביב

(המשך בעמ 1ד ) 10

עו מ ד

0י 1־

״ 1ידל משמר 01

מבטיח

דיל ה איטית ״י

תל,לדי-

י ג 1? 8,1

שמן המנועים של היום-המקדים את המחר
ה עו ל ם הזה 1783

מכתבים
(המשך מעמוד )9
אשם — להעמידו לדין. זה עדיף על הע מדת
המצפון היהודי במיבחן כה קשה.
בגליון אחר זיעזע אותי עניין הכושים
העבריים. העובדות שהבאתם לא קראתי
באף מקום, וממש מזעזע לדעת שדברים
כאלה קורים במדינת היהודים.
אני ממש מברך אותכם.

אפרים שיל/

נצרת עלית

יעדה ציבורית
לחקירת המעצרים המגהליים!
בקשר למכתבו של המשורר הערבי פאו־זי
אל־אסמר, ברצוני להעיר שזו בעיית
רבים מהמשכילים הערביים בארץ.
עד היום יושבים עשרות ערבים במע צר
מינהלי ללא שום אשמה. המטרה של
המעצרים היא להתנכל להם ולהפעיל פחד
על הצעירים הערביים, שלא יפצו פה.
אני מציע לכם להציע הקמת ועדת צי בורית
שתבדוק מיקרים דומים.
סולימאן זועבי, נצרת

המישטר
לא ב6דר

מיכתבו של אל־אסמר זיעזע אותי ממש.
הוא מצביע על מצבה של קבוצת האנשים
המקופחים ביותר בישראל — הערבים.
די שבמשרד מסויים תיפול הכרעה שער בי
מסויים חשוד, ואדם כזה צפוי למעצר
ללא־משפט ולמאסר־בית ממושך, דהיינו,
לשלילת חרותו — ואין פוצה פה ומצפצף.
ברצוני להביע את מחאתי, כאזרח ב-
מדינת-ישראל, על קיום מצב־דברים כזה.
שמואל מידן, חולון
תינוק בהשאלה
״העולם הזה״ ,1782״טרגדיה
במטפחת בנאי״ ,על הסינסוך
בין גברי ואורנה בנאי.
תגידו, אתם חושבים באמת שהקוראים
שלכם מטומטמים?
מה פתאום הרמז המצולם בתמונת השער
האחורי, כאילו שהבן של אורנה וגברי
נולד לפני הנישואים. הפוטו־מונטז שלכם

סיקורת

לינץ׳ לצה״ל או
לינץ׳ לדימוקרטיה
אלוף בצלות ואלוף שום־דבר, נחרדו
למקרא ״רצח האופי של מוסד שלם —
צה״ל״ כשקראו את מאמרה של סילבי
קשת בידיעות אחרונות — ונרגעו כש העולם
הזה יצא להגנת כבודו של הצבא.
ידיעות אחרונות התנצל על מאמרה של
סילבי קשת — והעולם הזה יצא לנקום
את נקמתם של אלופי־צה״ל, או אולי של
כמה מחברי המערכת בעצמם. המשמיצים
השמיצו, הנוקמים נקמו והדימוקרטיה —
רק לה אין מנגנון של תביעה כללית, כדי
לקרוא באמצעותו לדין את המשמיץ אותה.
בהעדר תביעה ואיומים בדיבה — אין
הדימוקרטיה יכולה לקבל את ההתנצלות,
המגיעה לה, על ההתנצלות של ידיעות
אחרונות וההשמצה של העולם הזה.
סילבי קשת כתבה רשימה שנועדה לזרוק
אור ולהטיל צל על מעשיהם של קצינים
גבוהים בצה״ל. היא עשתה זאת בצורה
לא כל־כך מוצלחת, כשהקוראים יכלו לה סיק
מרשימתה כי אותו אלוף שבנה את
מצודת־כפיר הוא גם שתיכנן אותה, כשהוא
חובש כובע שחור, מאכיל אריות בכפית
וגומע שמפניה מגביעים המושטים לו ע״י
מלצרים־בשירות־חובה.
הוויכוח בין סילבי קשת, צה״ל והעולם
הזה איננו על ההחלטה להעניק את פרס
פוליצר או פרס־אבנרי לכתיבה תמה ומוצ לחת
— הוויכוח הוא אם מותר, או אסור,
להפנות את תשומת הלב כי גיבורי המל חמה
״שהמדינה העניקה (להם) סמכויות
לשלוח אנשים למשימות העלולות לעלות
להם בחייהם משתמשים בסמכויות אלה
למשימות שהמדינה לא העניקה להם סמ כות
לבצע אותן כלל.
בוויכוח זה נכשל העולם הזה, לצערי,
בצורה מאד לא מוצלחת, כשהוא יוצא
למסע־צלב מדומה להגנת קוזאק-לא־נגזל,
שיש לו יותר דרכים להבטיח את שמו,
כבודו ומעמדו, מאשר העיתונאית סילבי
קשת שהאריה של העולם הזה יצא למלחמה
עליה, בלי מורא ובלי משום פנים.
קשה להבין מה הקפיץ את העולם הזה
— האם זו הפעם הראשונה שמגיעות לאוז ניהם,
שמועות ועדויות, מפי חיילים רבים
בשירות־חובה ומילואים, על האופן בו
ממלאים כמה קצינים בכירים את תפקי דיהם
החשובים? האם אין צורך לברר
שמועות אלה אם זדוניות הן אם לאו. הרי
רשימתה של סילבי קשת היא הזדמנות-
זהב, ציבורית ומשפטית, לברר את אמיתותן
של שמועות אלה, שבמידה והן נכונות
הרי יש צורך בפעולה נמרצת כדי להקדים
תרופה למכה עוד יותר חמורה.
סילבי קשת האשימה — צה״ל צריך
בהחלט לתבוע חקירה, להגיש תביעת-
דיבה, להעמיד את המשמיצה לדין. העולם
הזה עדיין איננו הערכאה המשפטית המתאימה
לתבוע לדין, להחליט בעניין, לפסוק,
לגזור את גזר־הדין ולהוציאו לפועל. כל
זה ביחד זה בזימת יותר מדי. על מעשה
לינץ׳ ,אמיתי או מדומה, אי־אפשר להשיב
במעשה לינץ .,
אם צה״ל אינו רוצה לתבוע את סילבי
קשת וידיעות אחרונות לדין — חובתה
של התביעה הכללית של המדינה לעשות
זאת. שר־הבטחון, ראש־הממשלה ושר־המשפטים
אינם יכולים ואינם רשאים

בן־גודיון
היה דיקטטור!

אורנה, שירלי וגברי
אומנם מוצלח, אבל אנחנו יודעים שאוריה
נולד אחרי הנישואים ולא לפניהם.
בלומה ומשה ברוכי /חיפה
9תמונת השלושה שימשה כהזמנה
לחתונת אורנה וגברי. התינוק שבתמונה
היא שירלי, בתו של אמרגן הגששים אבר הם
(פשנל) דשא, שהושאלה לזוג רק לצורכי
צילומים.

בימים אלה בו העם או, נכון יותר, צמרת
העם, חוגגים את יום־הולדתו של בן־גוריון,
כדאי להיות קצת אוביקטיביים. כשרונו
ומעלותיו של בן־גוריון בצידן מונחות,
אבל כדאי להיזכר כי בהיותו ראש־ממשלה
היה שליט דיקטטור ודימגוג(שפחדו להגיד
נגדו משהו) וקויזלינג בריטי היה.
בתור מרקד ״מה־יפית״ מלפני הבריטים
התבלט בשנת 56 בהצטרפו אל האימ פריאליסטים
שהתנפלו על הסואץ. בזמן ש־שכרון
הניצחון שלט בארץ, בן־גוריון
הכריז והתפאר שרק הוא יחידי ידע ואירגן
את הצירוף. כאילו היה במה להתפאר
במבצע־קדש, כפי שקראו לזה אז.
ר. גובחוביץ, פחח־תקווה

לעבור לסדר היום על השמצה כל־כך
חמורה של סילבי קשת, שפורסמה בעיתון
כל־כך פטריוטי וכל־כך מקובל, כמו ידיעות
אחרונות. אילו העולם הזה היד, מפרסם
את השמצתה של סילבי קשת — הכל
יודעים שזהו שבועון מסויים מאד, שרק
משמיצים מסויימים מאד, מעיזים לפרסם
בו את השמצותיהם המסוימות מאד נגד
ראש־הממשלה, הבטחון והקליטה הנערצים
על כולנו. אבל ידיעות אחרונות? — זה
כבר דבר אחר,
צה״ל איננו מוסד פרטי של אלופים־
חובשי־כומתות־שחורות או של סילבי קשת
שיצאה לגילוי־אריות בנזצודת־כפיר —
צה״ל הוא צבא העם והעם בוודאי רוצה
שהמשמיץ או צבאו יועמדו לדין באמצעות
מנגנון התביעה הכללית ולא על־ידי עורכי
העולם הזה.
גם לעורך העולם הזה יש תפקיד אחר,
מאשר להשמיץ את סילבי קשת המשמיצה
— בתפקידו כחבר הכנסת של העולם הזה

ת ק לי טי ם
• השיגעון החסידי בפיזמון הישראלי
מתחיל כנראה להתייבש, אם לשפוט לפי

פסטיבל הזמר החסידי תשל״ב

(הד ארצי )14203 אשר הנציח את המאורע
שהתרחש לפני במה שבועות בהיכל התר בות.
פסטיבל
זה, שהניב בשנים קודמות כמה
פירות אהודים מאוד, כמו ״והאר עינינו,״
״יברכך,״ או ״ידיד־נפש״ נשמע השנה,
הרחק מאורות־הבימה והתלהבות התחרות,
חד גוני וחסר השראה באופן יוצא מן
הכלל.
הרצון המאולץ של המלחינים, המעבדים
והזמרים, להגיש פיזמונים שהם ספק
חסידיים, ספק פיזמוני-קצב, ספק להיטים,
הביא הפעם לידי כך שכל השירים דומים
זה לזה, עד שאין כמעט להבדיל ביניהם,
ואף אחד מהם אינו שיר חסידי, ואף לא
פיזמון־קצב או להיט, זהו סתם אוסף של
יצורים מוזרים, לא בשריים ולא חלביים,
אשר ההבדל היחידי ביניהם הוא המבצ עים.
ששי
קשת זכה לפרס ראשון (״שישו
ושמחו״) רק משום שזאת שנת ששי קשת
במיצעדים, כי השיר דל ומשעמם לא
פחות מן השאר .״חמדת ימים״ של קרלי־בך,
בטיפול ״שובבי ציוך היא דוגמה
ומופת למה שקורה כאשר מנסים להפוך
בכוח אמונה אמיתית בדברי המקורות,
ללהיט עם גיטרות, חצוצרות ודיסוננסים.
קרליבך עדיף בכל אחד מימות השנה,
ואם יש טעם להמשיך את הפסטיבל הזה,
אולי צריך היה לתת לרבי המרקד ולחב ריו׳
לנהל אותו. הם יודעים בדיוק במה
המדובר.
תיאטרון מפיס
כוח חדש, היה עליו, והוא עוד יכול
לעשות זאת, לתבוע חקירה מיידית בהש־מצותיה
של סילבי קשת, כדי שוועדת
החקירה המשפטית שתתמנה מטעם הכנסת
לעניין זה, תמליץ להעמיד לדין את סילבי
קשת וידיעות אחרונות, אם באמת יתברר
כי האמור ברשימתה הוא שקר — או,
להעמיד לדין את המושמצים, אס יתברר
כי לא הושמצו כלל וכי האשמותיה של
קשת הן האמת, או אפילו חלק ממנה.
הנייר סובלני, אך לא דעת־הקהל. התיק
של סילבי קשת לא נסגר על־ידי משפט
הלינץ׳ שערך בה העולם הזה. מערכת
החשבונות הפרטיים שיש לכמה מחברי
מערכת העולם הזה עם הגברת סילבי קשת,
אין בה צידוק לרשימה שפורסמה. אם
סילבי קשת ניסתה לעשות לינץ׳ בצה״ל
— עשה העולם הזה מעשה לינץ׳ בדימו-
קרטיה.
על היועץ המשפטי לממשלה להציל
אותנו, הקוראים והאזרחים, ממעשי הלינץ׳
שעשתה קשת בצה״ל והעולם הזה בקשת,
בדרך הדימוקרטית לבדיקת האשמותיה של
קשת — הדימוקרטיה זקוקה לדין־צדק, ו בהקדם
האפשרי.
אלכם מפיס, תל־אביב

• רק לעתים רחוקות מזדמן לשחהן
צעיר וחסר-נסיון יחסית להיכנס, בפעם
הראשונה, לתפקיד ראשי במחזמר שכל
דמויותיו הן צללים שתפקידן להבליט את
תלת־המימדיות שלו. ולעתים רחוקות
עוד יותר קורה ששחקו בלתי־מנוסה כזה,
מצליח במשימה המסובכת, ומחזיק את ה הצגה
כולה על הכתפיים.
אבל זה בדיוק מה שעושה אושיק לוי
בשמחבנמל (מפיק: אורגד ורדימון,
אולם אלוזמברה, יפו) כשהוא מגלם מין
יהושע פרץ מזמר, המלהיב פועלי־נמל
בברק שבעיניו ובמרץ שבהתנהגותו, מו ביל
אותם לשביתות ולדרישת תנאים טו בים
יותר, ומסתבך י, כפי שאפשר להסתבך
רק במחזמר, עם בתו של מנהל־העבודה.
טעות לעולם צוייות

״יש להתכונן לקראת תופעה של נישואי
תלמידים בגיל בית הספר התיכון.״ דברים
אלה אמר אמש ד״ר י. בן־יוסף, יו״ר המו עצה
הזדגוגית של הסתדרות המו רי
ם -בסימפוזיון על חינוך מיני שנערך
בתל־אביב (מעריב.)28.10.71 ,
עופרה קפלן, תל-אביב

?וראיס השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם ברצדח.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
דמכתכיחם.

אושיק לוי כז׳אקו
נוכחותו של אושיק לוי והחיוניות שבה
הוא מפזר את הלצותיו, במיבטא מרוקאי
טהור (הוא היחידי בין כל השחקנים ש אינו
שוכח את מיבטאו גם כשהוא מזמר),
היא בעצם הסיבה העיקרית לראות את
שמח בנמל.
הסיפור של יורם מטמור, ושמעון ישר אלי׳
יעל צמד חברים שכמעט ונפרדים
בגלל אשה, על רקע תסיסת פועלי הנמל,
הוא במישקל־נוצה, ההומור — ברמה של
״אשתי דומה לפולקסואגן, אי־אפשר לד עת
מה קדימה ומה אחורה,״ הפיזמונים
של דן אלמגור לא יעשו היסטוריה, המו־ה
עו ל ם הז ה 1783

סיקורת
סיקה של משה וילנסקי היא ערבה לאוזן,
(בעיבודים מקצועיים של אלכם וייס) אבל
לא מדבקת ביותר.
ואפילו שמעון ישראלי, המגלם את
ברוך, החבר הגברתן והמגמגם של ז׳אקו
(אושיק לוי) מלך הנמל, אינו אלא חזרה
נוספת על דפוסים אופייניים לו, מימי
הצגות היחיד שלו, אם כי קולו המדהים
בכל פעם מחדש הוא •תרומה מבורכת לכל
מחזמר. היו על הבימה גם כמה נשים,
קצת יותר מנדנדות וקצת פחות, אולם
מה שנוגע לכשרונו הדרמתי, מוטב לו
לאיש מנומס שישוחח על מזג־האוויר.

• ,״אני נחרדת למחשבה שבארץ
גדל דור של שונאי־תיאטדון !״ הכריזה
שושנה רביד, השחקנית הוותיקה, כאשד
ניגשה לבימוי הצגת ילדים בלתי־שיגר־תית
בהחלט נעליים אדומות (תיאטרון
יובל) .בלתי־שיגרתית — כי לעומת ה הצגות
הטיפוסיות, המתבשלות כמה ימים
לפני חופשת סוכות או חנוכה, הנעשות
כלאחר יד ואוספות את שחקניהן משיירי /

בעיות
ולבטים

כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

ה עו ל ם הזה 1783

תיאטראות ואת תפאורותיהן ממחסני־גרוטאות
על־ידי אמרגנים צמאי־כסף, ה מעריכים
את הקהל הצעיר כקהל מטומ טם,
זוהי הצגה מיקצועיות, עם צוות
מיקצוזר.

בלי הרף את ילדיה המבקשים ממנה הס ברים
לאורך ההצגה, כי הם פשוט הפריעו
לה להתרכז, הרי כדאי להורים לבקש
את ילדיהם שיקחו אותם לנעליים אדומות.

המפיקה מרים עציוני לא חסכה בתפאורה
שהכין במיוחד אריק סמית, ברקד נים
מיקצועיים, בשחקנים מיקצועיים וב מחשבה
על הסיפור ועיבודו המיוחד. ה אגדה
האכזרית במקורה, של אנדרסן, על
הילדה היתומה, שחלמה להיות פרימדונה
מפורסמת ונענשה על־כך, כשמתה נעולה
בנעלים •מכושפות, נוטרלה מן הסממנים
המאקאבריים שבה, והותירה רק משל
נוגע ללב על ילדה טובה, צועני •מרושע
וליצן רחום וחנון.

בידור

זה גורם לפשטנות בסיפור, אבל נותן
שפע הזדמנויות לצחוק מתעלוליו הוויר־טואוזיים
של יורם בוקר (הליצן) ,מריש־עותו
המקסימה של אריה אליאס (הצוע ני)
,מהופעתה הרעננה של מרים פאסקאל־סקי
(היתומה קארין) ,ומשני שחקנים
ותיקים ואציליים כחנהל׳ח הנדלר ומיכאל
מסינגר.
אם לשפוט לפי אותה אמא שהשתיקה

* השטן ואשת האיכר שלישיה
חדשה (רפי גרנות, מיכל טל ואמנון ברני
זון) מגישה ערב שלם של שירי-עם מכל
רחבי העולם. שהמשותף לכולם: התרגו מים
של דן אלמגור.
הפתעה נעימה בהחלט. השלושה בחרו
בקפידה את הרפרטואר שלהם, הכולל, בין
היתר, שירים מוכרים היטב כמו ״גרינס־ליבם״
האירי ,״הצפרדע יצא לחזר״ ,או,
להבדיל ,״סרנה״ ,הבלדה המוכרת בעברית
בשם ״סירתי״ ,ואשר תורגמה הפעם ב נאמנות
מן המקור בלאדינו.
העיבודים המוסיקליים של אריה לבנון
הוכנו בטעם, התאורה (שמעון רייכשטט)
שימושית ואינה מגזימה, והזמרים ניחנו
בקולות ערבים, בעיקר מיכל טל, אשר
הגישה ביצוע מרשים של ״אנתיאה״ ,שיר
אשר בוודאי אפשר יהיה לשמוע בקרוב

בירושלים :
כתיבה במכונה — חודש!
קורספונדנציה, קצרנות, פנקסנות
בפיקוח משרד העבודה :
ביה״ס ״הפקיד״ ,י. פורמן, בצלאל 18

בארץ בביצוע המקורי של ג׳ודי קולינס.
תרגומיו של דן אלמגור, או עיבודיו
החופשיים לשירים מוכרים, הצטיינו, ב
יורם
בוקר כדיצן
דרך כלל, בטעם טוב והומור, פרט לכמה
חריגות גסות, כמו ״בלוז המהמר״ הכושי
(המשך בעמוד )12

מי שבא בא!
למסיבות

במועדון טיראן
הרצליה, חוף ים, טל 930650 .

סיקורת
(המשך מעמוד ) 11
המפורסם, שהפך לחיקוי חיוור ומיותר ל-
שירי־המחאה האינדיאניים של באפי סנט-
מרי.
הטענה העיקרית שאפשר לטעון נגד ה־שלישיה
היא שבעוד השירים הדרמתיים
זוכים בפיה להגשה נמרצת, ושירים קו מיים
אינם מחמיצים את ה״פואנטות״ של־

״השטן ואשת האיכר״
הם, הרי השירים העדינים יותר מאבדים
כמעט את כל קסמם — דווקא בגלל עודף
המרץ של השלושה.

ספרי ם
גאי טאלזה הוא עיתונאי שהחל כותב
בגיל 15 וזכה לתהילה כסופר, כאשר כתב
את ממלכת הכוח, המספר בפירוט רב את
חייו היומיומיים של העיתון בו עבד טאל־זה
במשך עשר שנים — ניו יורק טיימס.
בעקבות הצלחה זו, יצא עתה לאור קובץ
מאמרים שפירסם טאלזה במשך השנים ב־כתבי־עת
שונים הנושאים את השם הכולל
ץ;ז 1ז5011כ 311)1 01 סבת( ? 3״תהילה ד
אפלולית״) (בנטם .)1971
טאלזה הוא אחד מאותם העיתונאים ה אוספים
את נתוניהם בראיונות ומחקרים,
פוגשים אנשים ושואלים שאלות, ואחר־כך
כותבים סיפור, שהוא כאילו פיקטיבי,
אבל הוא מבוסס על כל מה שצבר במשך
ימי ההכנה למאמר. סיגנון עלילתי זה
מעניק למאמריו אופי של סיפור קצר,
יותר מאשר כתבה עיתונאית, כשההבדל
הוא, כמובן, בכך, שסיפורים אלה מבוססים
כולם על עובדות בדוקות.
התהילה שבקובץ הסיפורים, מתרכזת
הפעם בסידרה של מאמרים המוקדשים כו לם
לאנשים מפורסמים — פרנק סינטרה,
פיטר או׳טול או ג׳ו לואיס. האפלולית היא
זו האופפת את הפועלים הבונים את גשרי־הענק
בכל רחבי אמריקה, או את האנשים

טאלזה

- 11111 תוצרת דובק, הסיגריה המובחרת הצועדת. בראש,הרחק לפני כד סיגריה אחרת

הקטנים והמאורעות הפעוטים המתרחשים
מדי יום ברחבי ניו־יורק.
כאשר הוא מקדיש פרק לפראנק קוסטלו,
מראשי המאפיה באמריקה שגורש חזרה
לאיטליה, נשמעים הדי הדם האיטלקי ש־בעורקי
המחבר, המתאר את הגאנגסטר
אמנם כפושע, אבל גם כ״מי שהחזיר ל מהגרים
האיטלקיים את האמונה בכבוד
מוצאם״.
בתארו את האפלולית, נדמה כאילו מימד
האגדה גובר על הריאליזם, וסיפוריו על
בניית גשרים והסיכונים הרבים הכרוכים
בכך, מזכירים יותר את אגדות המערב
הפרוע ומיבצעי הגבורה שלו, מאשר את
ריח הזיעה הקשור בעמל הרב.
הפרקים על ניו־יורק מזכירים את
אמריקה המחרה, בלקטם כל מיני עובדות
מפתיעות. למשל: האיש הגבוה ביותר
בעיר זו הוא אדוארד כרמל, יליד תל-
אביב 2.49 ,מ 216 /ק״ג.
העולם הז ה 1783

צ 1ויחיה קולקטיבי
בהשמיענו את התנגדותנו הטוטאלית להצעת החוק
לאיסור השביתה, המתעטף באיצטלה של ״חוק ליישוב
סיכסוכי עבודה״ ,אנו משמשים פה דרבים וטובים בכנסת,
בהסתדרות ובציבור, שפיהם נסתם ומצפונם נאנס.
בדרכים של כפייה ואונס, מידמה וכחש, מנסים עתה
לחוקק חוק שלא קיבל מעולם את אישור הבוחרים בקלפי,
חוק המחזיר אותנו מעידן הדמוקרטיה וזכויות־האדם אל
העידן הפיאודלי, עידן של אדונים, צמיתים ועבדים.

קדמה לכך מערכת של שטיפחדמוח ללא־תקדים•
סיסטות־שקר, החוזרות ללא־הפוגה,ככל
אטצעי־התיקשורת, הופכות לילה ליום, שחור
ללבן.
הבה ונבחן סיסמות אלה, אחת לאחת, כדי לגלות את
הכזב, ולחשוף את המציאות המתחבאת מאחורי מזימה
חקיקתית זו.

• אומרים: הסכם הוא קדוש. חוק זה
נועד לשמור עד קדושת ההסכמים.

ההסכם מחייב אותו לעבוד תמורת שכר חודשי השווה
למחיר של כיכר לחם.

אם כתקופת ההסכם משתנה בל מערכת
המחירים, ועל אחת במה וכמה כאשר קורה
הדכר כגלל מעשי הממשלה עצמה, הרי מתבטל
החוזה מאליו, לפי כללי המישפט המקובל.
• אומרים: החוק הזה נועד לשמור על
פעולת השירותים החיוניים.
שקר וכזב. החוק אינו מדבר על ״שירות חיוני״ ,אלא
על ״שירות ציבורי״ .קנה,־ר,מידה הקבוע בו אינו לפי מידת
החיוניות, אלא לפי הבעלות. החוק אוסר שביתות של
עובדים ממשלתיים וציבוריים, כמו נהגי־שרים, בלי קשר
לחיוניות עבודתם, ואין הוא חל על שירותים חיוניים בל־תי־ממשלתיים,
כמו התחבורה.

את החוק לא יזמה הממשלה, בשילטון הרוצה
להכטיה שירותים• את החוק יזמה הממי

אין שקר גדול יותר מזה. בחברה הדמוקרטית אין
קדושה אלא לזכויוח־היסוד של האדם.
אין ערך ואין תוקף לשום הסכם, שבו מוותר אדם על
זכותו האנושית היסודית. אדם רעב המוכר את עצמו
כעבד — אין תוקף להסכמתו. אדם הנאלץ, באיום של אק דח,
לחתום על חוזה של עבודת־כפייה, אין תוקף לחתימתו.

אם חתם אדם הסכם־עבודה תמורת שכר המבטיח את
מחייתו בכבוד, ולפתע פרצה אינפלציה דוהרת — אין

החוק כא להבטיח צדק

חכרה שכה יש חופש־מיקוח לעשירים, ואין
חופש־מיקוח לעניים — הפער הסוציאלי כה
מוברח לגדול כהתמדה. חוק זה פותח פתח
לאסון לאומי, המסוכן שככל האסונות.

אילו נאמר בחוק שעל העובדים לכבד הסכם אחרי
שהם אישרו אותו בהצבעה חשאית, ברוב דיעות — ניחא.
אולם החוק אומר את ההיפך.
ההסכם המחייב לפי חוק זה הוא זה שנחתם על-ידי
מוסדות ההסתדרות, על פי הנחיית הנהגתה. מוסדות
אלה כפופים לתכתיב הממשלה, באמצעות מרכז המפלגה.

כמישפט הלאומי והכינלאומי, קיים העיקרון
של ,3x^1x118113 810 £808£לאמור :
ההסכם מתכטל מעצמו אם השתנו מיסודן
הנסיכות שכהן הוא נחתם.

זהו שקר. יש כוונה, והדבר הוא בלתי־נמנע.
מי שיממש את זכות־היסוד ויכריז שביתה, יהיה צפוי
לתשלום נזקים למעביד — ואם לא ישלם, ילך לבית־הסוהר.

עד היום היתד, הפלייה מחפירה בין ההכנסה מעבודה
ובין כל שאר ההכנסות. על ההכנסה מעבודה משלמים
מס־אמת עצום. על ההכנסה מרכוש או ממיסחר או משי רות
עצמאי משלמים מס הרבה יותר נמוך, או לא משל מים
מס כלל. עתה תהיה הפלייה מחפירה נוספת: יהיה
חופש המיקוח לכל האזרחים, מלבד השכירים הרוצים
להתמקח על כוח־עבודתם. הם יהיו עבדים.

חוק זה מחייכ את העוכר לקיים הסכם,
שהוא לא הסכים לו מעולם, שלא נשאל לגכיו,
שלא היה כלל צד לו•

זהו שקר בסיסי, לפי כל תפיסה מישפטית הקיימת
במדינת־חוק.

• אומרים: אין כוונה לשלוח את העוב
דים לכית-הסוהר.

רק סחורה אחת תהיה מוגבלת: הסחורה
ששמה עבודה, הסחורה היחידה שיש לרוב
העצום של העם, הסחורה היחידה של העניים
והאביונים. להם אסור לסחור בסחורתם, לדרוש
עכורה מחיר הוגן, להימנע מלספק אותה
בתנאי-ניצול.

זה נכון, אם אין החוזה שולל זכות־יסוד אנושית. אני
בעד קיום הסכמים. כל חברה מסודרת מבוססת על חו בתו
המוסרית והמעשית של אדם לקיים הסכם שחתם עליו.
אולם, האם זהו מד, שנאמר בחוק זה? לא דובים
ולא יער!

#אומרים: אין לשנות את תנאיו של
הפכם קולקטיכי כעורו כתוקפו. לבן אסורה בל
שכיתה המכקשת לשנות את שכר-העכודה
והתנאים הסוציאליים איסור מוחלט.

החוק חל על בל העובדים, ככל המיפעלים
הממשלתיים והציכוריים, והוא כוכל את הרוכ
בשם שהוא כוכל את המיעוטים.

נכון ר,היפו הגמור: החוק בא להגדיל ולהנציח את
הפער החברתי. כל סוחר יכול להימנע מלספק סחורה,
אם המחיר אינו מוצא חן בעיניו.

• אומרים: חייב אדם לככד את חתימתו
ולקיים חוזה שחתם עליו.

כלשון פשוטה: חוק זה הופך את העוכדים
למחנה של צמיתים ועכדים, השייכים לאדונים
פיאודליים, והמסורים להם לשכט ולחסד.

זוהי סיסמה אופיינית של שטיפת־מוח — שקר מרא שיתה
ועד סופה.

• אומרים :
סוציאלי.

הסכם השולל את חופש־השביתה — בטל ומבוטל
מעיקרו.

לפי הצעת־החוק, דעת העובדים אינה קובעת, ואינה
מובאת כלל בחשבון. גם דעת האגודות המיקצועיות —
של הימאים, של פועלי־הבניין, של פועלי־המתכת, וכד
— אינה קובעת. קובעת אך ורק החלטת ״אירגון העוב דים
הכולל״ — כלומר, המוסד המרכזי של ההסתדרות,
המשועבד כל־כולו לממשלה( .והרי זד, מוכח כיום לנגד
עינינו, בצורה חותכת, על־ידי הדרך בה הוחלט על קבלת
חוק זה עצמו!).
יתר על כן, לפי החוק יכול שר־ד,עבודה ״להרחיב״
את תוקפו של הסכם קולקטיבי גם על עובדים שכלל
לא היו צד לו, אפילו להלכה. מאותו רגע, הופכת עבודתם
לעבודת־כפייה, כולל עבודת־כפייה של שעות נוספות
בניגוד לרצונם.

• אומרים: החוק נועד למנוע כעד קבוצות
קטנות של עובדים, השולטות כמיקרה על
עמדות-מפתח, להשבית את עבודתם של עובדים
אחרים, כדי לסחוט שבר מופלג.

כית־המישפט יכול להוציא נגדו צו — ואם
יפר אותו, יהיה צפוי למאסר כלתי־מוגכל,
כעוון כיזיון כית-המישפט.

חופש־חשכיתה הוא זכות־יסוד דמוקרטית,
כמו חופש־הדיבור וזכות־ההגנה-העצמית. כהיעדר
זכות זו, הופכת העכורה לעכודת־כפייה.
עבודת־הכפייה אסורה על פי האמנות הבינלאומיות,
שישראל חתומה עליהן.

לפי עדותו של המזכיר הכללי של ההסתדרות,
חכר-הכנסת יצחק כן־אהרון, אין לפועלים
עצמם שום השפעה על מוסדות אלה, ואין
להם ייצוג אמיתי כהם.

בנסיבות אלה, הצורך באישור ההסתדרות לשביתה —
פירושו איסור השביתה.

היכן חובת הממשלה לשמור על רמת המחירים, על גובה
המסים, על הערך הריאלי של השכר? היכן הערובה
לחלוקה צודקת של ההכנסה הלאומית? היכן המחסום בפני
התעשרות טפילית, ספסרות של מלחמה ושלום, שוד כספי
הציבור, עליית רמת־הביזבוז של האריסטוקרטיה החדשה?

זאב ב״וזארץ״

שלה כמעביד הגדול כיותר כארץ, הרוצה למנוע
שכיתות נגד עצמו.
זוהי מזימה חצופה של מעביד, המבקש לנצל את
הכנסת ואת בית־המישפט, כדי לחסוך לעצמו את הצורך
להבטיח תנאים הוגנים לעובדיו.

החוק הזה אינו אלא צו־ריתוק קולקטיבי.

• אומרים: אין החוק מכטל את זבות
השביתה, אלא כתקופת ההסכם הקולקטיבי.
לא דובים ולא יער. החוק אוסר שביתה גם במקום־
עבודה שבו לא היה קיים מעולם הסכם קולקטיבי, וגם
במקום־עבודה שההסכם הקולקטיבי בו נסתיים. בשני
ד,מיקרים, דרוש לשביתה אישור מטעם המוסד המרכזי
של ״אירגון העובדים הכולל״.

אין כארץ חוק המבטיח את הדמוקרטיה
כתוך ההסתדרות, את זכות החכרים, הסיעות
והאגודות המקצועיות כה, את הנוהלים הדמוקרטיים
כתובה. כנסיבות הקיימות, אישור ההסתדרות
לשכיתה, גם לפני ואחרי קיום החוזה,
בימעט אינה אפשרית. כי ההסתדרות היא זרוע
מבצעת של הממשלה — מנגנון לשיטור ה־עובדים.
המזכיר
הכללי של ההסתדרות, המכיר בעובדה זו,
דרש לבצע רפורמה יסודית בהסתדרות. רפורמה זו לא
בוצעה, ואין כל סיכוי שתבוצע.

להיפך, ישנם כל הסיכויים לכך שבמקומו של
המזכיר הנוכחי יבוא, כעוד שנה או שנתיים,
שר־העכודה יוסף אלמוגי — יוזם החוק לאיסור
השביתות.

לכל אלה — אין מחסום. הדכר היחידי
המופקע כרגע זה הוא זבות העוכד לשבר הוגן.
הדבר היחידי הנכלם עתה הוא יכולתו של
השכיר להיאכק על שברו.

אין צורך בדוקטרינות, ישנות או חדשות, כדי להת נגד
לחוק זה. הוא פסול מכל הבחינות המוסריות והמע שיות.
הוא אנטי־דמוקרטי, אנטי־ליברלי, אנטי־סוציאליסטי
ואנטי-לאומי כאחד.
הוא אנטי״דמוקרטי, באשר הוא שולל את זכו־יות־היסוד
של האדם.
הוא אנטי״ליברלי, באשר הוא נוגד את החופש.
הוא פסול מבחינה סוציאליסטית, באשר הוא
מדכא את העובדים וקורא דרור להתעשרות העשירים.
הוא אנטי״לאומי, באשר הוא יגביר בהכרח את
הפער בין השכבות ואת כל המתחים הפנימיים המסו כנים
בחברה.
הוא אפילו אנטי־תועלתי -באשר הנסיון הו כיח,
כי חוקים כאלה אינם שווים את הנייר שעליהם הם
מודפסים. שום חקיקה שרירותית לא תעמוד מול הדינמי קה
של החיים, מול ציבור המאמין שנעשה לו עוול.

חוק מסוג זה ניתן להפעלה ביעילות רק
כמישטר טוטאליטרי. בל עוד תתקיים כארץ
דמוקרטיה כלשהי — החיים יעברו עליו לסדר־היום.
כי אי-אפשר לשלוח לבית-הסוהר את רוב
העם — בי אז גם הסוהרים יכריזו על שביתה.
אני מציע לכם: הסירו הצעת־חוק מבישה זו מסדר־היום.
זירקו אותה לפח־האשפה, כי שם מקומה.

(דברים אלה נאמרו על״ידי אורי אבנרי בכנסת
בוויכוח על ״החוק ליישוב סיכסוכי עבודה״)

במדינה

הועד הציבורי להנהגת
נישואין אזרחיים

העם

הממזר״

יום ג ,9.11.71 /הוכרז על-ידי הוועד כ״יום הממזר״.
ביום זה, בשעה 11.00 בבוקר, תתקיים עצרת הזדהות
ברחבת המנורה מול בניין הכנסת בירושלים. בסיומה,
תגיש משלחת מטעם הוועד לחברי הכנסת עצומה ובה
דרישה להנהגת נישואין אזרחיים לאלתר.
בעצרת ישאו דברים אישי ציבור, והרב טוביה בן־חורין
ישא ״תפילה למען פתיחת המוחות״.
אזרח שוחר חופש,
כל עוד קיימת חרפת הממזרות בקרבנו, נקום ונכריז :

כולנו ממזרים!
בוא להשתתף בעצרת!

בית הספר הישראלי
ללימוד התנ״ך בתכתובת
מציע לכם ללימוד בחינם חוגיתג ״ך בשפה העברית,
האנגלית, הצרפתית או הרומנית.
כיצד להבין את התנ״ן.
+העבר, ההווה והעתיד של ישראל.

ספר דניאל וההתגלות.

לאחר סיום הלימודים יוענקו לתלמידים תעודות דיפלומה
של ״הר ציון ירושלים״.
למד תנ״ך בחינם, בביתך ובזמנך הפנוי
פנה

10060

ירושלים

משה דיין
יוצא לקרב

18* £ 0 ,6(.מ)1 1־ 1ת 1זק) 3 א 81 0) 13 018

11.־ 12111ק \1, 6ז 13110־׳ 8־ז 1 211)1־ 0201 תס 9־116):1ק 0זק 818££

.־ 81111־) 1 111 111־־ס011ת1ז-2שתק 01 18 0־־ 01 211)1 1111111־ 5־ 1ק? 281

0 .א 0ס 1.1ס 21 20)1־׳ 10 111׳: 11018־§ 2ק 21111־^ 11
5 111ק1־ 1־ 8־] 211)1 00 111־2־ 18 011 181־׳ 8110118 20 )1 20818־211

! 8־ 1־811118 2111־״ 1 111[61־0111
2811108.תסקס 111 8־111 11 ת2§221 מז ] 211)1£11־נ1
! 0 £א 1) 21 0־׳\ 1־־־ז 111׳ 11ג01ץ 10 )18 ? 0 0 20)1־!!!עז

? . 0 . 80 x 568

כריכות הווו!! היה
קוראים המעוניינים לכייר את גליונות
״העולם הזה״ של שכת ,1970 יכולים להביא את
הגליונות שברשותם למערכת ״העולם הזה״ ,רחוב
קרליבף ,12 תל־אביב, כין 10 בבוקר ל־ 2כצהריים.
הקוראים יקבלו במקום, תמורת 14ל״י, שני
ברכים, א׳ ו־יב׳ של .1970
עכור כל כליון חסר יש לשלם 1.80ל״י.

החלטת הממשלה להנהיג שרות בהת נדבות
לבנות הוא מעשה מבורך, הפותח
פתח לרפורמות חשובות.
כידוע, לא בוצע מעולם חוק השרות
הלאומי, אשר לפיו היו חייבות בנות
״דתיות״ ,המשוחררות מגיוס בצה״ל, לש רת
בשרות לאומי אחר — בחינוך, בבתי־חולים,
בסעד, ועוד. עכשיו החליטה ה ממשלה
לבטל חובה זו. להבא יהיה שרות
הבנות, שהצהירו על דתיותן, בהתנדבות.
תרצינה לשרת — טוב. לא תרצינה —
גם טוב.
זוהי התקדמות חשובה אחורה, אל תקר
פת־הזוהר של החלוציות.
כם לכנים. הצעד הבא הוא, כמובן,
להפעיל את אותו עקרון יפה גם על ה בנים.
הרי לא יתכן שתהיה במדינה הפ לייה
בין המינים, ושיתפללו כאן ״ברוך
שעשני אשד.,״
על הממשלה, איפוא, לבטל את חובת-
השדות של הבנים, גם של מי שאינם
בחורי־ישיבה, שיצהירו כי אינם יכולים
לשרת ״מטעמי דת״ .המצהירים כך ישוח ררו
מיכל שרות־חובה, אבל יהיה מותר
להם להתנדב לשרות אלטרנטיבי, כגון
שליחות בחו״ל.
גם לאזרחים. הצעד שלאחר מכן
מובן מאליו. הרי לא יתכן להפלות בין
חיילים לאזרחים, שמא ייאמר על המדי נה
שהיא מיליטאריסטית, ושבה נדפק רק
האזרח.
לפיכך על הממשלה לבטל את חובת-
התשלום של מם־ההכנסה. אזרח שיצהיר
כי ״מטעמי דת״ איננו יכול לשלם מם-
הכנסה — ישוחרר. אם ירצה, יוכל לשלם
תשלום־בהתנדבות, לפי רצונו — למשל
לליגה למלחמה בשחפת, או לאידנשיל־פוליו.
בחוגים
דתיים מוסמכים קיימת התקווה
שעם הגשמת רפורמה זו, יצהירו סוף־סוף כל אזרחי ישראל על דתיותם, וכך יבואו
ימי המשיח.

מפלגות

א 210 זאע 10א

איך יבואו
ימי המשיח

מחיאות־כפיים סוערות רעמו בהיכל ה תרבות
התל־אביבי, בו הצטופפו כשלושת
אלפי איש, קציני־שיריון מכל הדרגות —
החל בסגני־מישנה שסיימו בשבוע שע בר
את הקורס, וכלה במפקדי חטיבות.
הם התאספו כדי לחגוג את יום
השיריון, במלאת 15 שנה למיבצע־סיני.
האיש שעורר את סערת־המחיאות היד,
משה דיין — בנאום שאין לו תקדים ב היסטוריה
הקצרה של המדינה.
ציונות שד טאנקים. נאומו של
דיין היה מחוץ לתוכנית. כפי שפורסם
מראש, עמדו לנאום בעצרת רק מפקד
גייסות השיריון ,״ברך אדן, ראש אמ״ן
והרמטכ״ל. באמצע היתד, צריכה להיות
הפסקה של עשרים דקות.
ברגע האחרון החליט דיין לנצל הזדמ נות
זו להופעה־רבתי. ההפסקה קוצרה,
ובמקומה הופיע דיין.
מן הרגע הראשון לא השאיר ספק לגבי
מטרת הנאום — הכרזת־מליחמה נגד הכוו נה
של פינחס ספיר לקצץ בתקציב־הביט-
חון.
לשם כך חילק דיין את נאומו ל פרקים׳
אשר להם הוא נתן כותרות כמו
״שיריון וציונות,״ ״שידיון ותקציב״ ו־
״שיריון ומלחמה.״
״פנתרים־שמנתרים.״ הציונות ה משוריינת
של דיין כללה עימות מעניין.
זה מול זה העמיד שר־הביטחון את ביצורי
קו־בד־לב ואת היאחזויות נח״ל. בקבעו
כי אלה עלו כמו אלה, שאל :״איפה הציו נות
הטובה יותר?״
המסקנה, שעוררה מחיאות־כפיים סו ערות:
קו בר־לב הוא ציוני יותר מן ה־היאחזויות.
לאחר
מכן התמודד עם הטענה שדרוש
קיצוץ בתקציב־הביטחון כדי להגביר את
ההוצאות הסוציאליות של המדינה. הוא
דיבר בלעג על ״פנתרים־שמנתרים,״ פטר

בזילזול את דרישות הזוגות הצעירים,
קבע ממרום נסיונו :״במדינה אף אחד
אינו רעב, ואף אחד אינו מתגלגל בר חוב

הטבות לאנשי המכס. את השקפ תו
הסוציאלית גילה דיין בדברו על ביז-
בוז 17 המיליונים במצודת כפיר. הוא הצ דיק
לגמרי את הקמת המצודה במקום זה
ובמחיר זה, הוסיף בלעג :״אילו היו חוס כים
את הכסף הזה, היו מבזבזים אותו על
כל מיני הטבות לקבוצות־לחץ, כמו ההט בות
לאנשי־המכם !״
הקצינים מחאו כפיים גם להערה זו, ש העמידה
את עליית שכרם של עובדים מי-

שר־הגיטחון
״אף אחד אינו רעב
עוטי-יכולת כ״הטבה לקבוצות־לחץ,״ וש־קראה
לצד,״ל בגלוי לבזבז את כספי ה מדינה.
היה
זה נאום מיוחד במינו בישראל, אם
כי מקובל בארצות־חוץ מסויימות. כי היה
זה נסיון מופלג של פוליטיקאי, איש־צבא־בדימוס,
לגייס את הצבא למדיניות ריאק ציונית,
תוך הפצת סיסמות לאומניות ו הפיכת
הצבא עצמו לקבוצת־לחץ כל כלית.
מדיניות ישיבה
בין הכסאות פעמיים הצביעה ישראל באותו יום גור לי
באו״ם, כאשד נדונו קבלת סין העממית
וגירוש מישטרו של צ׳אנג קיי־שק. בשתי
הצבעות סותרות, הצליחה להושיב את
עצמה, כרגיל, בין שני הכסאות.
ההצבעה המכרעת היתד, דווקא הרא שונה,
ה״נוהלית,״ בה נדונה ההצעה ה אמריקאית
שיהיה דרוש רוב של שני
שלישים להצבעה המהותית. בהצבעה זו
תמכה ישראל בארצות־הברית — דבר
שהציב אותה במחנה האנטי-סיני המוב הק.
אילו
נתקבלה הצעה זו, היתה קבלת
סין העממית נדחית לפחות בשנה. כי כמה
מן המדינות, שקפצו ברגע האחרון לצד
סין, היו אז נשארות בצד ארצות־הברית.
במיקרד, זה לא היה נמצא רוב של שני
שלישים לקבלת פקין.
ספק אם הצבעה זו תישכח במהרה על־ידי
הסינים וידידיהם.
הפתעה ומחיאות־כפיים. כעבור
ישעה קלה נערכה ההצבעה הרשמית על
קבלת סין. לפי ההוראות שקיבל מראש,
הצביע יוסף תקוע בשלב זה בעד קבלת
סין.

הטלוויזיה האמריקאית (שהועתקה על-
ידי הטלוויזיה הישראלית) התעכבה על
פניו של תקוע, כאשר אמר *הן״ לקבלת
פקין. היא גם קלטה את מחיאות-ד,כפיים
הסוערות מצד הנציגים המופתעים, שהת רגלו
זה מכבר למחשבה שישראל היא
גרורה אמריקאית, ושהיו בטוחים שישראל
(המשך בעמוד )22
העול ם הז ה 1783

ב ח צי חינם מ איל־ ה מגסויו ת יצחק שוביגסקי

ש ס כנ תפש ״ ט ח־ רג ל רי חפהעל מיפעדו
להשיג את הרשימה.
השמועה על הימצאותה של רשימה
זו אינה פרי רכילות או דיבה. היא
מבוססת על כמה מהמחקרים שנעשו ב שעתו
סביב עסקי שובינסקי וליילאנד.
כל הסימנים מצביעים על כך שרשימת
מקבלי טובות ההנאה, נאספה בשעת חקי רה
שהורה בשעתו לעשות אלוף־מישנה
(מיל ).אריה שחר, לשעבר מנכ״ל מפעלי
ליילאנד מטעם כור, וכיום מנכ״ל מפעלי
ים המלח.
^ יום שנכנס שחר לתפקידו, הוא גילה
תופעות מוזרות בחברה שהיה צריך
לנהל. כמה מתופעות אלה הביא שהר ב שעתו
לידיעת מנכ״ל כור, מאיר עמית.
כך, למשל, הובא לידיעת עמית כי
עמיל המכס החיפאי, הממונה על שחרור
משאיות ליילאנד המגיעות לנמל חיפה,
הוא משה פייקוביץ׳ ,לשעבר מנהל רכבת
ישראל ואחיו של יגאל אלון. הוא גבה
דמי עמילות בסכום שעלה על מאה ל״י
למכונית. ביוזמתו של שתר נערך מכרז
חדש לעמילות המכס בחיפה, וזד. שזכה
במכרז קיבל רק 28ל״י עבור כל משאית
ששוחררה מהמכס באמצעותו.

איל־מכוניות שוכינסקי
מדוע הוא נותן?

שביג׳י ישלם עבור המכונית 10ל״י.
שמעה פולה בן־גוריון את ההצעה וקפצה
מיד :״אם כך, קח 20 לירות ותן שתיים.״
כפי שהסתבר מהמידע שהגיע למשטרה,
לא כללו טובות ההנאה רק מכוניות ב תנאים
נוחים. כך, בין השאר, קיים חשד
שמספר פקידים בכירים בילו חופשות ב*
בתי־מלון מפוארים בארץ על חשבונו של
שובינסקי, סוחר הלקרדה מרחוב הגשר
שהפך תוך שנים מועטות לאיל־המכוניות
של ישראל. אישים אחרים, שלא היו מו כנים
להסתפק במכוניות העממיות של
טריומף, זכו לקבל באמצעות שובינסקי
ומפעליו מכוניות מפוארות יותר, מינואר
ועד ב.מ.וו.
עלה על כולם אותו חבר ממשלה, לו
העניק שובינסקי לדברי הידיעות שהגיעו
למשטרה, סירת־מירוץ. כאשר נשאל השר
על כך, הוא השיב כי הסירה לא נועדה לו,
וכי הוא העביר אותה לאחד הקיבוצים.
אין זה סוד ששובינסקי — שידע כי
משרד־התחבורה, השולט על ענף פיתוח
המכוניות בארץ, נתון בשליטת אנשי
אחדות־העבודה — הגדיר את עצמו כ אוהד
מפלגה זו, תרם תרומות נכבדות
לקרנות הבחירות שלה, ואף העסיק כמה
מאישיה הבולטים כמנהלים במפעלו.

אישית נשו
ך* התרגשות במסדרונות הכנסת
ן | היתה גדולה. היה זה ביום שלישי
בשבוע שעבר, כאשר התכנסה הכנסת
לשמוע את נאומה המדיני של ראש־הממ־שלה
גולדה מאיר, בו נפתח המושב. כמ עט
כל שרי הממשלה היו נוכחים בבניין
במעמד זה. אבל לא היה זה דווקא נאו מה
של גולדה שגרם להתרגשות.
היתד. זו ידיעה שפורסמה יום קודם
לכן בהארץ, ובאותו יום גם בשני המד
רונים. היא סיפרה על חקירה משטרתית
בדרג של קציני המטה־הארצי של המשט רה,
המתנהלת כדי לגלות מה מסתתר
מאחורי הטענות כי אישים שונים בעמדות
מפתח בממשלה, ביניהם אישים בצמרת
השלטון של המדינה, קיבלו טובות הנאה
בצורות שונות ממפעלי המכוניות הישר אליים
אוטוקארם וממנהל המפעל ובעליו
הישראלי יצחק שובינסקי.
יתכן שעצם הפירסום שניתן לחקירה
לא היה גורם להתרגשות פומבית, לולא
נפוצה אותה יום במסדרונות הכנסת ה שמועה,
כי למחרת היום עומד הארץ
לפרסם את הרשימה השמית המלאה של
כל הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה,
של האישים בעמדות המפתח האחרות,
ושל שרי הממשלה עצמם, שקיבלו בצו רי׳
ישירה או עקיפה טובות הנאה מ־אוטוקארס
ומשובינטקי.

ך* רדתם של הפקידים הבביריס
* י ואישי הצמרת היתד. מוקדמת מדי,
כפי שהתברר למחרת היום, כאשר נראה
היה שמסך איפול הוטל על הפרשה. שום
ידיעה לא הופיעה מאז בעתונות על ה פרשה.
גם הפירסום לו ציפו כולם, שיכ לול
את הרשימה השמית המלאה של
מקבלי טובות ההנאה, לא הופיע. במקום
ידיעות אלה נמשכו הידיעות על המצב
הכספי החמור אלייו נקלעו ׳מפעלי המכו ניות
של יצחק שובינסקי, מצב שאיים
להביא את המפעלים אל סף פשיטת רגל,
תוך גרימת נזקים חמורים מאוד למדינה.
אותם אישים שדאגו פן ימצאו את שמם
ברשימה, יכולים גם היום להמשיך לישון
בשקט. בשלב זה אין כל סכנה ששמם
הטוב ייפגע. שכן, למרות הידיעות על
פעולתם של הקצינים ראובן מינקובסקי

ויוסף רוזנברג בפרשה, טרם העלתה ה משטרה
כל מימצאים של ממש בחקירה,
אולי בשל העובדה שהיא לא התאמצה
כל כך למצאם.
הסיפור כולו החל עוד זמן רב לפני
ישיבת הכנסת בשבוע שעבר. עוד לפני
מספר חודשים הופיעו פירסומים בעתונות
על טובות הנאה שמספקת חברות אוטו־
?וארס וליילאנד של שובינסקי לפקידים
בכירים, העשויים להועיל לה.
כך, למשל, נודע ששני פקידים בכירים
בבנק לפיתוח התעשיה, יצאו למסע סא־פארי
באפריקה במימון עקיף של החברה.
שני בניו של פקיד בכיר במשרד ממשל תי
אחר, שהיה אחראי להזמנת מאות
משאיות מדגם ליילאנד, זכו במילגות
לימודים מאחת הקרנות של ליילאנד.
שלמה שילוח, איש גבעת ברנד, שהיה
בזמנו המפקח על התעבורה במשרד ה תחבורה,
זכה אף הוא, אחדי שפרש
מתפקידו, לנסיעת השתלמות באנגליה על
חשבון ליילאנד.
אולם הידיעה שגרמה למיפנה פורסמה
לפני כשלושה חודשים בהארץ. היתד. זו
ידיעה של שמשון ארליך, כתבו הכלכלי
של הארץ, לפיה קיבלו אישים שונים מ־אוטוקארס
מכוניות במחיר הקרן. ידיעה
זו הובאה לתשומת־ליבו של היועץ־המש-
פטי, שהורה למשטרת חיפה לחקור.
ססשטדת חיפה התקשרו באותה תקופה
עם ארליך, ביקשו ממנו למסור להם את
כל הידוע לו בפרשה. ארליך, שהתמחה
בפרשת ליילאנד, אחרי שפירסם בזמנו
סידרת כתבות שביקרו קשות את המיפעל,
מסר את כל הידוע לו לחוקרים.
מה שהצליחו חוקרי משטרת •חיפה לג לות
אז היה, כי קיימת שמועה על רשימה
שמית, בה מופיעים לא פחות מ־101
שמות של אישים מצמרת המדינה והפקי דות
הבכירה שלה, שקיבלו טובות הנאה
משובינסקי או מפעליו בצורה זו או אח רת.
לפי השמועה נמצאו עותקים של אד
תה רשימה בשני מקומות: אצל מנכ״ל
כור, אלוף (מיל ).מאיר עמית, שהקונצרו
שלו היה שותף עם שובינסקי במפעל
ליילאנד; ואצל משרד עורכי-הדין ברא שו
עומד ח״כ המערך חיים צדוק.
עד כמה שידוע לא הרחיקה המשטרה
לכת •מעבר לזה. היא לא עשתה כל נסיון

מכונית טריומף מתוצרת אוטוקרס
לאישים בכירים מותר לנסות
בין שאר הגילויים שגילה שחר, היתה
העובדה כי אוטוקארס נוהגת לתת לאי שים
שונים מכוניות מדגם טריומף לצרכי
ניסוי לתקופה ארוכה. לפעמים נעשה הד בר
באמצעות חברת בת להשכרת מכו ניות.
בתום תקופת הניסוי הממושכת, היו
מצהירים על בלאי מואץ במכונית, ואז
מוכרים אותה לאיש שנסע בה במחיר
נמוך בהרבה מהמחיר שנדרש מלקוחות
אחרים של החברה.
ביוזמת שחר נערכה חקירה, בה נאס פה
גם הרשימה השמית של מקבלי טובות
ההנאה, שהועברה למאיר עמית.
בשעתו סופר כי כאשר החל אפרים אי לץ
לייצר במפעלו בחיפה את מכוניות
הלארק, הוא רצה לתת במתנה את אחת
המכוניות הראשונות שייוצרו במפעלו
לדוד בן־גוריון. בן־גוריון סרב לקבל מכו נית
חינם, ואז הציע אילץ, לדברי ההלצה,

יתכן שהאמין אז כי אנשים שלא ירצו
ליפול יחד עמו, לא יתנו לו ליפול.

ששש

ך* קידת המשטרה, שהחלה לפני
1 1כשלושה חדשים, הגיעה מסיבות ש אינן
ברורות למבוי סתום. נדמה היה כי
תיק החקירה, נסגר. אבל כמה אנשים,
שהיו מעורבים בשעתו בחקירה סביב
טובות ההנאה שהעניק שובינסקי לאישי
הצמרת, לא היו מוכנים להשתקת הפרשה.
הם חששו כי גורמים בכירים, המעוניי-
נים לחפות על שובינסקי, לוחצים לסגור
את התיק כדי למנוע שערוריה ציבורית.
אנשים אלה הם שגרמו לפיצוץ המחודש
של הפרשה בשבוע שעבר, מבלי שלמעשה
חלה כל תזוזה בחקירה המשטרתית.
מי שהיה מעוניין לשתוק ולהשתיק את
העניו עד כה, ממשיך להיות מעוניין בכך
גם עכשיו.

השערורייה!שרוציס להסתיר

הכותל בסכנה!

ה נשמע כחלום־בלהות, או כבדותא
תפלה. אבל זוהי עובדה פשוטה:
הכותל להתמוטט.

המערבי

עלול

בגלל רשלנות של כמה מוסדות, מעשים
ומחדלים הגובלים בקלות־דעת פושעת,
ואינטריגות שונות של אישים ומישרדים,
עלול להתרחש אסון.

כית־המיקדש נפל, לדעת רכים,
בגלל מלחמות היהודים, בינם לבין
עצמם. עתה עלול לקרות אותו
הדכר, כגלל אותה סיכה, לשריד
האחרון של אותו מיקדש.
זאב רוזנברג, עוזרו של שר־הדתות,
בשם השר :״אנו לא ישנים בלילות מדוב
דאגה. הכותל קרוב ללבנו!״
מאיד בן־דוב, סגנו של הארכיאולוג
פרופסור בנימין ׳מזר, החופר במקום:
״אם הכותל לא נפל עד עכשיו, הוא לא
יתמוטט !״

מי שרוצה לברר פרטים מדוייקים יו תר,
יחייב לעבור מסך עבה של איפול
והשתקה, שקרים וחצי־אמיתות. הגורמים
הלוחמים זה בזה, על חשבון הכותל, מוכ נים
לעשות יד אחת כדי שהאמת המזע זעת
לא תיוודע לציבור הרחב.

עד לעומק שגונה מסרס
ה ^\ ש ע רו מיוו ^ז ד ־י ^! ר
אותה סכנה, זיזעזעו את הציבור ב עבר.
זמן
קצר אחרי כיבוש העיר העתיקה,
התחיל משרז״הדתות לחפור ׳מתחת לבניין
ה״מחכמה,״ הסמוך לכותל המערבי. הדבר
נעשה בחיפזון, ללא אמצעי־בטיחות, ללא
חקירה מוקדמת, מתוך אמונה שכל יום
יקר, בגלל החשש שהמקום יוחזר לירדן.

אז קמה סערת־רוחות, והחפירות
הופסקו, משנתכדר שהן

מסכנות את הכותל.

השערורייה השנייה התעוררה כאשר נס תבר
ב־ 1968 כי פרופסור ועמיתיו האר כיאולוגים
חפרו ליד הכותל, ורק לאחר
מכן ניסו לברר לאיזה עומק מותר להגיע.
הסערה הביאה את שר־הדתות, זרח
ורהפטיג, אל בימת הכנסת. בנובמבר
1668 הצהיר :״הוחלט להפסיק את החפי רות
בסמוך לכותל המערבי והדרומי, ול הטיל
על ועדת מומחים לבדוק, לתכנן
ולפקח על העבודות, להבטחת היציבות
של הכותל המערבי והדרומי.״

מה •טהוסתד מעיני הציכור, עד
עצם היום הזה, הוא שאז ככר
היה כידי החופרים דו״ח סודי,
שהזהיר כפני תוצאות מעשיהם.

דו״ח זה חתום בידי שלושה מומחים —
הפרופסורים הולצמן, וייסמן ושפירא מה טכניון
החיפאי. הוא נושא את התאריך
,30.4.68 ונועד למצוא תשובה לשלוש
בעיות( :א) הבטיחות בעת ביצוע החפי רות(
,ב) יציבות הכותל אחרי השלמת ה חפירות(
,ג) מעקב.

לפי הדו״ה, מותר היה להגיע
עד לעומק של שמונה מטרים מתחת
לפני הקרקע דאז — כלומר,
מלפני החפירות. למעשה הגיע
מזר ככור אחד, ליד הכותל הדרומי,
לעומק של למעלה מ 10-מטר.

בשירטוט של המישלחת עצמה ,׳מסומ נים
פני הקרקע במקום זה במיספר ,8
כלומר שמונה מטרים מראש הכותל. קר קעית
החפירה היא מתחת ל׳מיספד . 18
בבור השני, היה פני הקרקע במיספר
10 מראש החומה, והבור עצמו הגיע ל־מיספד
20 בשירטוט.

בלומר: גם באן החפירה היא
כעומק של למעלה מעשרה מטרים
(כל מיספר כשירטוט הוא
מטר אחד).
החפירה הגיעה כשני מטרים
מתחת לנקודת־הסכנה, שנקבעה
כדו״דו המומחים. דו״ח זה לא שו
כתכו
הפרופסורים :״(מותר)
הפור בכורות אנכיים, שאורכם
ככיוון אורך הכותל, ושאורכם לא
יעלה על 1.5עד 1.8מטר, ורוח־כם
כרוחב החפירות המבוקשות,
עד לעומק המלא — היינו, כשמונה
מטר מפני הקרקע (של אז).

״הבורות יהיו מרוחקים מרחק ארבעה
מטרים זה מזה.
״אחרי גמר החפירה של כל בור, יש
להרכיב בו פיגומי פלדה. תפקידם של פי גומים
אלה הוא לאזן את תוספת לחץ־
העפר של הכותל, העשויה להתהוות כ־כתוצאה
של העמקתו בשמונה מטרים.
״כפי שהובלט בזמן פגישתנו, בדיקה
רלוונטית כלשהי יכולה להיעשות אך ורק
אם יהיו בידינו הנתונים הבסיסייים, והם
— עובי הקיר במיפלס קרקעית החפירה
ואופייו של המילוי בצד הר־הבית.״

דו״ח זה נשמר, כאמור, כסוד.
השכוע, כשניסה כתב ״העולם
הזה״ לברר את קיומו ואת פרטיו,
הוא נתקל בקיר אטום.

חבירה בעומק מסונן
ף־• משרד הדתות פנה הכתב לדובר
*4משרד־הדתות, הרב דרוק. תשובתו :
״הדו״ח הוא מיסמך פנימי של משרד-
הדתות. אסור להראותו לעיתונאים. הלוואי
ותכתוב שהכותל המערבי עומד ליפול ! ״
(הרב המכובד קיווה שזה יפגע באר־כיאולוגים,
שהם אויבי מישרדו).
ממי אפשר לקבל את המידע? לדברי
דרוק: מהאדריכל יוסף שינברגר, יו״ר
ועדת הבטיחות של הכותל. דרוק אף הב טיח,
ברוב אדיבותו, להודיע לשינברגר
שמותר לו לדבר.

שינכרגר כטלפון :״אמסור
דו״ח רק לשר־הדתות!״ (טריקת
השפופרת).
דרוקר, לאחר מכן :״כן, שינברגר אמר
גם לי שהוא מוסר אינפורמציה רק לשר.״
מה אומר הפרופסור גדליהו וייסמן?

וייסמן :״אינני רוצה לדבר עם
עיתונאים על המחקר שלי. עשיתי
את המחקר לפי כקשת הפרופסור
מזר. לפני שנה, שלחתי לו
מסקנות. לא אדבר:״

מדוע מתעטפים כל הצדדים בשתיקה
כה עמוקה? מה יש כאן להסתיר?

האמת הפשוטה היא שהמלצות
הפרופסור וייפכרג וחכריו
לא נתמלאו. יתר על כן: הנוגעים
כדכר ככלל התעלמו מהן.
ואלה הן העובדות•.

הבוו המשכו

חפירה זו נעשתה בדיוק ליד הפינה הדרומית״מערגית
של הכותל. לפי דו״ח המישלחת הארכיאולוגית עצמה,
היא חפורה שני מטרים מתחת לגבול המותר על פי חדו״ח המדעי הטורי, המתגלה
כאן לראשונה. התצלום מוכיח שגם פיגומי הפלדה, למניעת התמוטטות, לא הותקנו.

לפי ההמלצות, אסור שאורכו
של כור יעלה על 1.8מטר. אולם
הכור הצמוד לכותל הדרומי הוא
כאורך של למעלה משישה מטרים.
חשוב עוד יותר, ומסוכן הרבה יותר,
ד, עומק .

בי חמימצאים של מומחי הטכניון ״הוצאו
מן השרוול ואין להם כל שחר״.

נה מאז, ולא נתקבל שום אישור
מוסמך שאפשר להגיע עמוק יותר,
ללא סכנה לכותל.
איך מתרצים האחראים את ה פגיעה
קלת־הדעת הזאת בחוקי ה בטיחות
— פגיעה שאינה מסכנת רק חיי
אדם, אלא גם עלולה לגרום להשמדת
אתר המקודש ליהודים וללא-יהודים?

מ משקו?
ך* פרופסור מזר :״פרטי הדו״ח של
1 1וייסמן—זה עתיקות !״ אך מזר לא טען
שיש לו דו״ח אחר, מידי מומחים אחרים.
מאיר בן־דוב, סגנו של מזר :״הנתו נים
האלה (של וייסמן) הוצאו מהשרוול.
הגענו לעומק של 17—18 מטרים (מראש
הכותל) ,וזה הגבול.״ (טענה זו סותרת
את השירטוט של המישלחת עצמה).
מוסיף בן־דוב :״בדקנו את עובי מחי צות
הכותל.״ (הכוונה לדופן החיצוני של
הכותל) .״הוא מגיע ל־ 4.9מטרים.״
מי אחראי למצב?
לכאורה, יש ועדת־בטיחות. היא שייכת
למשרד־הדתות, שהוא האחראי לכל עניי ני
הכותל. יו״ר הוועדה הוא שינברגר.

כן־דוב :״פניתי פעמים רבות
אל משרד־הדתות, והזהרתי ש
כמשך שנה לא התכנסה הוועדה
לבטיחות הכותל אפילו פעם אחת.
אני אחד מחכרי הוועדה, ולפי

התקן חייכת הוועדה להתכנס כל
חודש, כדי לדון כמצב הקיים.
״לפני חודשיים פניתי בכתב, בפעם ה־אחרונה,
לשר־הדתות, והודעתי שהוועדה
אינה קיימת. לפני חודש קיבלתי רק את
התשובה שמיכתבי הועבר לאדריכל יו סף
שינברגר. פגשתי את שעברגר, ושאל תי
מה בנוגע למיכתבי. הוא לא ענה לי.״

מדוע* טוען בן־דוב :״אתה
צריך להכין שכין הר מו ת הראשית
לכין משרד-הדתות מתנהל
קרכ עד השליטה עד הכותל המע
רכי. שר־הדתות, מסיכות פוליטיות,
מנע מהוועדה דכטיחות
הכותל להתכנס לישיכות כל חודש.
אילו התכנסה הוועדה, היא
היתה צריכה לקכל החלטות כניגוד
לאינטרסים של משרד-הדתות.

״בכלל, יושב־ראש הוועדה היד. צריך
להיות מהנדם־בניין. שינברגר הוא רק
אדריכל. אבל שר־הדתות סומך עליו.״
כשנשאל דובר שר־הדתות מדוע לא
התכנסה הוועדה, השיב :״האדריכל שיג־ברגר
אמר שאינו יחייב למסור פרטים
לעיתונות. הישיבות התקיימו כרגיל.״

מי משקר*׳ דוכר משרד־הדתות
או סגנו של פרופסור מזר*־

ועוד הדובר :״השר התעניין דק לפני
חודשיים במצב בכותל.״ מה נמסר אז
לשר? ״אני לא מתמצא בפרטים הטכ ניים.
צריכים לשאול זאת אצל האדריכל
שינבדגר. המצב טוב.״

בית־שימוש
במקום בטיחות
ך י דור שמצכ מחפיר זה לא יכול
^ היה להיווצר, לולא היו כולם עסו קים
במלחמות היהודים.

מסכיכ לכותל, נלחמים הלגיונות
שד כד המשרדים הממשלתיים.
כל אחד רוצה לחזור עד
מיכצע-טיטום, להשתלט על הר
הכית.

בין

חזקה

בחלק

השאר:
שר־הדתות, שהוא האחראי לכותל.
הרבנות הראשית, השומרת לעצמה
במקום.
משלחת הפרופסור מזר, החופרת
הדרומי־מערבי של הכותל.
משרד־החוץ, המתעניין בכותל מב־

כותל זה עלול ליפול!

פרופסור מזר, בפינה חדרומית־מערבית של הכותל. כל מה
שנראה בתמונה זו, היה מכוסה אדמה, כאשר כבש צה״ל את
העיר חעתיקה. עתה נחשפו מימצאים רבים — אך במחיר סי
עוד
כשנת 1968 הודיע, לעומת
זאת, מהנדס מחוז ירושלים שד
מע״צ והמנפ״ל (לשעכר) של מש־רד־העבודה,
שהם אינם רואים עוד
את עצמם אחראיים עד מה שעלול
להתרחש ככותל, ולכן לא
יכצעו עכודות-כטיחות כמקום.
מע״צ סירבה אפילו להתקין חגורות־בטון
בבורות של מזר. היא הסתפקה ב ביצוע
תיקונים בריצפד, של הורדוס, ש נתגלתה,
ובהתקנת בית־שימוש לנשים.

שרהדתות רוחם נונזוח
** לחמות אלה גרמו להסתבכויות
(*) בלי סוף, כשכל מוסד תוקף את ה שני,
וגם מול פני הסכנה אין איש מוכן
לנטוש את חזקתו.
המאורע שעורר מחדש את החששות
הרדומים היה צו־הריסה, שהוציאה עי ריית
ירושלים נגד בניין בית־הדין הרבני
הגדול, הסמוך לכותל.

כון הכותל עצמו, מאחר שהחופרים התעלמו כליל מן ההוראות
שנקבעו, בעיקבות חקירה מדוקדקת של מומחי הטכניון.
בתצלום נראית ״קשת רובינסון״ ,הבולטת בכותל, שהיתה
מכוסה עד הכיבוש. מימין: קטע מהחומה הצלבנית. מאחורי
הפינה: רחוב מתקופת בית אומאייה, אחרי הכיבוש המוסלמי.

י• רחוב מרוצף לאורך הכותל הדרו מי,
מתקופת הורדוס.
י• בניינים ביזנטיים.
0נרות מהתקופה היוונית ומתקופת
הורדוס.
• פסלים מתקופת איליה קאפיטזלינה
(העיר הרומאית, שנבנתה על חורבות
ירושלים, אחרי דיכוי מרד בר־כוכבא).

השוברות שו יריחו
הה הוד&צג כעת ז ד-חטירוח נכש-
1*1כות, תוך זילזול בכל הוראות הב טיחות,
והכל סומכים על נס מן השמיים,
שיקיים את הכותל הקדוש.
כשנשאל הפרופסור וייסמן אם ההת עלמות
מהוראותיו מסכנת את קיום ה כותל,
סירב להגיב. על תיקוותו של ה כתב
להשיג מפיו תשובה ברורה, העיר:
״אל תהיה תמים!״

כשנשאל אם הוא אחראי למה שעלול
לקרות, השיב :״אשוחח איתך רק בנוכ חות
הפרופסור מזר.״
אחרי שמאיר בן־דוב, סגנו של ׳מזר,
הודיע לו טלפונית, בשם הפרופסור, ש־מותר
לו לדבר, השיב הפרופסור מהטכ ניון
:״אני לא חייב לדבר. לא אדבר!״
נראה שלא האמין כל־כך לכנות אישד
רם של מזר ובן־דוב.

מקור מוסמד טוען כי כיום יכול
כל זעזוע חזק — כגון פיצוץ כעיר
העתיקה, כוס שד מטוסים, מעכר
דחפורים ככדים כקירכת המקום,
להפיל את החומה הקדושה.

פעם, כשאך נכנסו לארץ, הפילו בני-
ישראל כותל חזק אחר, ביריחו, ברעש של
שופרות, כשהקיפוהו ישבע פעמים.

כינתיים השתכללה הטכניקה,
ואפשר להפיל את הכותל כעזרת
כום שד מטוס או זעזוע שד דחפור.

טדי קולק גילה שיסודות הכית
התערערו, והוא עלול להתמוטט.

הדובר

של משרד הדתות, חרב
דרוק, אומר :״הלוואי

ותכתוב שהכותל עומד ליפול.״ עוזר
השר אומר שאינו יכול לישון בלילות.

חינה מדינית.
• ועדת־השרים למקומות
הבוחשת בקדרה.
0,רשות הגנים הלאומיים, השייכת ל משרד
ראש־הממשלה, שלא התייאשה מ לשים
את ידה על כל העניין.
• הוועדה המחוזית לתיננון ובניין
עדים בירושלים, והצוות לעיבוד תוכנית-
האב לירושלים, הטוענים כי העניין צריך
להימסר להם. כמו כן הצוות לעיבוד
תובגית־המיתאר למיזרה ירושלים.
על־ידי
• משרד־הביטתון, המיוצג
מהנדס החבר בוועדת הבטיחות לכותל.
• עיריית ירושלים, הרואה את עצמה,
כמובן, כסמכות מעשית עליונה.
הקדושים,

עד כה ניסתה העירייה לטשטש את
השערורייה הזאת, ולהרגיע את הרוחות,
אך עתה הסכנה מוחשית מדי.
בן־דוב מגלה שמשרד־הדתות לא הס כים
בשום אופן שבית־הדין הרבני הג דול
יעבור לאחד הבתים שבקירבת ה כותל,
מול רחבת התפילות. שר־הדתות
חשש שמא קירבה כזאת לרחבת התפילות
תקנה לרבנות אחיזה במקום, כך שרגלי
משרד־הדתות יידחקו. אולם הרבנות הת עקשה,
סירבה לקבל בניין רחוק מן ה כותל,
אפילו יהיו התנאים יותר טובים.

התוצאה: הרכנות נשארה
כינתיים ככניין המסוכן, וכל ה•
מכקר שם מסכן את חילו.

אגב, אין זו הפעם הראשונה שהאי!-
טריגות של משרד־הדתות גורמות לשע רורייה.
ערב הבחירות הכניס המשרד את
המתפללים לשטח החפירות, כדי לשתקן
ולהשתלט על המקום. רק אחרי הבחירות
הצליחו הארכיאולוגים להוציא משם את
המתפללים, ולהמשיך בחפירותיהם.
תוך כדי כך ראו ברכה בעמלם. הם
חשפו, בין השאר:
0.שרידים מתקופת בית־אומאזיה (שו שלת
הכליפים שמשלה בדמשק, לסן קצר
אחרי כיבוש הארץ).

ךןץףןץךןןן גדנעיות אלה עובדות בחתלחבות גסינון עפר החפירה, בדי
111ש לגלות מימצאים חדשים. העפר בא מבור חדש, טיגיע גם חוא

אל מתחת לגבול המותר לפי טימצאי חטבניון. ועדת-הבטיחות, האחראית לכך,
לא התכנסה מזה שנה, בגלל אינטריגות בין משרדי-הממשלה השונים.

11111

חוקו בן־זאב
^ 4ין זהמעשה מקובל ושיגרתי לתת
פירסום פומבי להתכתבות אקטואלית
בין שני שרי ממשלה. אם בחר שר־המש־פטים,
יעקב שמשון שפירא, לבקש משר-
האוצר לתת פירסום פומבי למכתב שכתב
אליו, היו לו ודאי סיבות טובות לכך.

כי מכתבו של שפירא לספיר היה נספח
לדו״ח שהשתרע על פני 26 דפים, שנב-
תב בידי עורך־הדין משה בן־זאב, אשר
מונה על ידי שר־המשפטים לחקור בתלו־נתו
של הגיאולוג דוד ניב בדבר מעשי
שחיתות וגניבות בחברת הנפט הממלכתית
נתיבי נפט, והתעשרות מנהלה מרדכי
(״מוטי״) פרידמן.

נוכח מימצאי החקירה של בן־זאב, שהי-
תה מצומצמת במימדיה, מוגבלת בסמכו יותיה
וחסרת שיניים, אך יחד עם זאת חש פה
חלק מאחת השערוריות הגדולות ב־תולדות
המדינה, הרגיש כנראה שר־המש־פטים
צורך להסביר ולתרץ תמיהות המת־עוררות
נוכח צורת טיפולה של הממשלה
בפרשה כה חמורה. מכתבו לשר־האוצר,
מלבד היותו מכיל את הקביעה הפסקנית
שלמרות כל המימצאים אין הוא רואה
מקום להסרת מוטי פרידמן מתפקידו כ־מנכ״ל
נתיבי נפט, הוא מכתב בו מלמד
שר־המשפסים סניגוריה על עצמו. הוא מת גונן
נורה הטעיה כי עצם מסירת בדיקת
הפרשה לבודק חסר סמכויות ולא לשופט
חוקר או ועדת חקירה רשמית, היא שע־רורייה
בפני עצמה.

המשטרה מגלה חריצות
נגד גנבי סטנים
ואזלרו־״ד כשמדובר
בשוד של מיליוני

לגנוב את רכוש האומה ולהתעשר על חש בונה.
למרבית
המזל ניצלו שדות הנפט של
אבו־רודס והרכוש שהיה בהם, מגורלם של
מיכרות המנגן באבו־זנימה ובאום־בוגמה:
שם פשוט נגנב, נשדד ונחמס רכוש בשווי
של עשרות מיליוני ל״י, מבלי שמישהו
יטרה להתלונן, לבדוק ולהאשים.
והנה, באה אישיות בעלת משקל, כמו
הגיאולוג דוד ניב, ומטיחה האשמות כלפי

בעניין) הוא מגיע למסקנה ש״אין בעניין
חשיבות ציבורית, מאחר שהוא מיושן ולא
העסיק את דעת הקהל.״
מה זה נקרא מיושן? מדוע לא העסיק
הנושא את דעת הקהל, בגלל האיפול או
מחוסר עניין? מדוע אין בגזל כספי המדי נה
עניין ציבורי?
על שאלות אלה אין שר־המשפטים עונה.
ספק אם הסניגוריה שמלמד שר־המש־פטים
במכתבו על עצמו ועל הממשלה,

בקשר לזכיונות הקידוח שלה במידבר סיני.
עוד יותר מזה: כאשר מכר פרידמן את
חברתו הפרטית לנזידבר, הוא שכר עבור
נתיבי נפט ממידבר ציוד ושילם עבורו
מכספי המדינה הרבה למעלה מהמקובל.
כותב בן־זאב בדו״ח שלו לגבי פרשה
זו :״סביב העיסקה פשטו רינונים, כי
היתה זו למעשה עיסקת שוחד, שפרידמן
הצליח לעשות תוך ניצול מעמדו כלפי חב רת
מידבר, כמנכ״ל נתיבי נפט,׳׳

מסע שוד,
גזל וביזה

/4ין ו ען שפירא במכתבו :״העניין לא הת־
1*/אים כלל למסגרת של ועדת חקירה, כי
הממשלה רשאית להחליט על הקמת ועדת
חקירה רק כאשר היא ראתה שקיים עניין
שהוא בעל השיבות ציבורית חיונית אותה
שעה, הטעון בירור. נושא תלונתו של דוד
ניב היה מיושן קצת ולא העסיק את דעת
הציבור והחוק לא איפשר למנות ועדת
חקירה למקרה זה.״
טיעון זה של שר־המשפטים, שנועד
לנקות את הממשלה כולה, תוך הסתמ־כות
על החוק, הממתן חיפוי וגיבוי למה
שנעשה והתגלה בנתיבי נפט, הוא אולי
הצד החמור ביותר בכל הפרשה.

שימו לב מה קורה כאן !
כמעט ארבע שנים, מאז תום מל־חמת
ששת הימים, הוטל מסך איפול כבד
ביותר על כל מה שהתרחש בתהום הפקת
הנפט בשטחים המוחזקים בסיני. במסווה
של צנזורה בטחונית נמנע מהעיתונות
לדווח, לבדוק או לסקר מה התרחש בתחום
עדין זה.
אותה שעה התרחשו בשדות הנפט ה־יבשתיים
והימיים בסיני ומסביבם דברים
נוראים. מאחורי מסך הסודיות הבטחונית
נערך מסע של שוד, גזל וביזה. אישים אז־רחיים,
שרק בגלל קשרי חברות אישיים
מונו לנהל שלל שערכו מאות מיליוני
דולארים, איישרו לחבורה של מושחתים

מנב״ל נתיבי נפט. האשמות אלה נוגעות
רק בחלק קטן מהדברים שהתרחשו באמת
בשדות הנפט של אבו־רודס. הן התיחסו
בעיקר לעיסקותיו הפרטיות של המנכ״ל,
אך התעלמו מתופעה חשובה הרבה יותר:
צורת פעולתו של מנכ״ל נתיבי נפט, שני הל
מיפעל ממלכתי כאילו היה רכושו
הפרטי, ושאיפשר בכך לשורה ארוכה של
מושחתים, להיהפך תוך זמן קצר למיל יונרים.

״רינונים

עיסקת־ שוחד״
ף אז, כאשר נקרא שר־המשפטים בשם
| הממשלה להחליט איך לבדוק את התלו נה
ואיך לטפל בה (וזאת אחרי שבורר
ראשון שמונה לבדוק את התלונות מגיש לו
שורה ארוכה של המלצות איך לנהוג

תצליח לטהר אותם מאחריות לצורת הטי פול
השלומיאלית בפרשה — צורת טיפול
כה כושלת שבכל מדינה מתוקנת אחרת
היתה גורמת מיד להתפטרות הממשלה.
בניגוד לשר-המשפטים, הרי האז רח
הרגיל, כשיבוא לעיין במימצאיו
של בן־זאב, יגלה עד מהרה כי למרות
היות הדו״ח מוגבל ואנמי, הוא מכיל גי לויים
והאשמות מסמרי־שיער.
האשמות אלה מצטמצמות אומנם בכמה
תחומים בלבד, אך מה שהתרחש בהם יכול
רק להעיד על מה שהתחולל בתחומים אח רים,
אותם לא בדק בן־זאב.
הנושא הראשון שבדק בדזאב היתה
העיסקה שנערכה בין מנכ״ל נתיבי נפט
מוטי פרידמן, לבין חברת הנפט הזרה
טידבר, בה מכר מוטי למידבר את חברת
הקידוח הפרטית שלו, קונטיננטאל, בעיס־קה
שהכניסה לכיסו סכום של כמיליון ל״י
ללא תשלום מם הכנסה.
מה שחמור בעיסקה זו אינו הרווח ש הפיק
מוטי פרידמן ממכירת ציוד קידוח
ישן ומשומש, אלא העובדה שהוא עשה
את העיסקה בהיותו מנכ״ל נתיבי נפט,
שניהל את כל המגעים והעיסקות עם מידבר

בן־זאב אף מביא עדויות בקשר לרינונים
אלה.

״ ת רו מ ה לקרן
הב חירו ת״
^ צחק לוי, מנהל חברות, העיד על
דברים ששמע מהגיאולוג הראשי של
מידבר, באומן :״באומן היה מלא מרי רות
על שההנהלה שלו נכנסה בעניין
הקנייה של הציוד. הוא התפלא מאוד שמצד
אחד מר פרידמן הוא נציג הממשלה —
ממונה מטעם משרד־הביטחון והאוצר —
כנותן זכיון לחברתו לקידוח, ומצד שני
הוא מכר להם את הציוד, ומצד שלישי
היתה לפרידמן זכות חתימה שנייה על צ׳-
קים של מידבר. מר באומן התלונן באופן
גלוי שנח כהן מקבל שוחד מספקים וקב לנים
והוא רמז לי שאין לו שום ספק
שמוטי פרידמן, בשותפות עם הדרגים ה־

גבוהים בממשלת־ישראל, נהנים מכל מיני
הטבות הנ״ל. הוא הדגיש לי את הכוח
הבלתי מוגבל של מוטי פרידמן והשפעתו
על משרד־הביטחון ועל משרד־האוצר.״
עד נוסף העיד על שיחה שהיתר, לו
עם נורמן קאופר, אחד ממנהלי מידבר,
שאמר לו כי חברתו מתייחסת לקניית
חברת קונטיננטאל באותה צורה בה היו
משחדים את הפקיד האחראי לחוזה באר צות
אפריקה. לדברי קאופר, לא היתה כל
הצדקה לרכישת מכונת הקידוח של פריד מן.
אפשר היה לרכוש מכונה כזאת הר בה
יותר בזול. קאופר סיפר כי מוטי
פרידמן אף דרש שחברת מידבר תשתתף
בקרן הבחירות של אחת המפל גו ת
איך בדק בן־זאב האשמות חמורות מעין
אלה?

יחס סל חני
ורכרוכי
האנשים שניהלו את המו״מ עם
מוטי פרידמן אינם בארץ. בן־זאב גבה
עדות רק מפי ג׳יימם טוקר, ממנהלי חברת
מידבר. טוקר זה הכחיש בפני בן־זאב את
כל הדברים שיוחסו למנהלים אחרים של

סוף העסקים של חברתו בישראל.
גם טענתו של בן־זאב, כי לפרידמן היו
אישורים לביצוע העיסקה, ביניהם אישור
מצבי דינשטיין, מי שממונה כיום על ענייני
הדלק באוצר, אינה עומדת במיבחן ההגיון.
עיסקה אינה הופכת מפסולה לכשרה בגלל
אישור מגבוה. לכל היותר יש להאשים
באחריות לעיסקה כזו, מלבד את פרידמן
גם את הממונים עליו, שנתנו לו אישור
לביצוע העיסקה ובכך הפכו לשותפים לה.
הנושא השני בבדיקתו של בן-
זאב היה נושא גניבת הציוד מסיני.
קובע בן־זאב :״כללית, הכל מודים שהיו
גניבות ציוד בסיני ...הובא לידיעת הדי רקטוריון
(של נתיבי נפט) שיש גניבות
בשטח. מרבית הציוד היה באבדרודס, ציוד
של הרבה מיליונים דולארים. היו גניבות
במאות אלפי לירות. דני קמחי קנה ציוד
בצד,״ל במשרד־ד,ביטחון בשביל החברה
שלו מגל — ונמצא שנלקח על ידו עוד
ציוד שלא הוחזר. אחר־כך הוחזר הכל.
הד״ר דינשטיין וגם סלמן ידעו על זה.״
מאוחר יותר, גבה בן־זאב עדות הנו געת
אף היא לדני קמחי, מי שהיה סגנו
של פרידמן בנתיבי נפט. מצטט בן־זאב
את דברי העד בדו״ח שלו :״אני חושב
שעשו ביזה של הרכוש. אני בטוח שמוטי
פרידמן ידע על כך. הוא עצמו נתן לי
לפעמים הוראות להעמיס. חוץ מזה, דני
קמחי היה סגנו. הם היו רוב הזמן בשדה
למטה.״
נקודה זו, המתייחסת למי שהיה סגנו
של מוטי פרידמן, דני קמחי, היא אחד
הצדדים החמורים ביותר בדו״ח של בן-

העולם הזה, לפיהם מוכח בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים, כי במחסן חברת
מידבר בחדרה היד, מונח ציוד שנגנב מ סיני.
הסתבר לבן־זאב גם כי למחרת הצי לום,
הועבר הציוד שצולם ממחסני החברה
ונעלם בצורה מיסתורית.

עקיפת ההגינו ת
ו ה מו ס ר הציבורי
** וטי פרידמן, בעדותו בפני בן־זאב,
לא יכול היה להמציא הסבר מלווה ב־מיסמכים,
כיצד הגיע הציוד שנגנב מסיני,
ושהיה שייך לחברת הנפט המצרית הלאו מית,
למחסני הברת מידבר. שרגא אום־
טרובסקי, עובד נתיבי נפט, שהושאל ל־מידבר
והיה אחראי לציוד שלה, לא יכול
היה להסביר אף הוא את מקור הציוד
הגנוב. הוא אומר בין השאר בעדותו:
״הייתי מגדיר את הרישומים של נתיבי
נפט לאותה תקופה כבלגן גדול.״

פרידמן

תוך כדי בירור פרשה זו נחשפה פרשת
שחיתות נוספת. מוטי פרידמן, במאמציו
להסביר את פרשת הרכוש הגנוב, גילה
לבן־זאב כי מקובל בין חברות נפט לש אול
ציוד זו מזו. והנד״ באחד הימים, רצ תה
חברת קונטיננטאל, השייכת למוטי
פרידמן, לשאול ציוד מחברת נתיבי נפט
הממשלתית, שמנהלה הוא אותו מוטי פריד מן.
אבל מוטי אינו בחור אידיוטי. הוא
עצמו תופס שאינו יכול להשתמש בחברתו
הפרטית בציוד של החברה הציבורית ש הוא
מנהל אפילו תמורת תשלום. הוא
מצא תכסיס מחוכם מאוד כדי לעקוף את
חוקי ההגינות והמוסר הציבורי.
לפי דבריו הוא, הוא ביקש מסירקין,
מנכ״ל חברת הנפט הציבורית נפטא, ש הוא
גם אחד מחברי מועצת המנהלים של
נתיבי נפט, ש״אם קונטיננמאל תזדקק
לשאול ציוד מנתיבי נפט, תעשה זאת נפטא
בשבילה. סירקין הסכים לכך וכך גם פעל.״

״רשלנות
בלתי מבו טל ת׳,
^ הרי שהוא מודה כי ״לא ראיתי
עצמי מוסמך וגם לא בעל יכולת לע רוך
בעניין זה חקירה ממצה, שמטבעה
צריכה לשאת אופי של חקירה משטרתית
מובהקת,״ קובע בן־זאב :״אני מוכן להניח
לזכותו של פרידמן שלא היה בכוונתו לג נוב
בדרך זו ציוד של נתיבי נפט.״
זוהי קביעה מסוכנת מאוד. מה זאת או מרת
״אני מוכן להניח?״ כאשר נמצא
ברשותו של מישהו רכוש גנוב, אין לפי
החוק מקום להנחות אם הוא רצה לג נוב
אותו או לא. במקרה זה מאשימים
אותו כחוק כאילו היה בכוונתו לגנוב וחו בת
ההוכחה, שלא היתד, לו כוונה כזו,
מוטלת עליו.

ציוד הנפט שנגנב מסיני במחסן׳ חברת ..מידבר
החברה ואת עצם עיסקת השוחד.
על עדות זו, בה הוא רואה עדות בעלת
חשיבות מכרעת, מסתמך בן־זאב בעיקר,
כשהוא בא לפסוק כי העיסקה בין מוטי
פרידמן למידבר נעשתה בתום־לב, באי שורם
של הממונים עליו במשרד־האוצר
ומשרד־הביטחון.
עם כל הכבוד לכושרו המשפטי של
עורך־דין בן־זאב, זוהי מסקנה מפוקפקת
מאוד. שכן, מה ציפה בן־זאב? שנציגה
של חברה זרה, שקיבלה זכיונות לקידוחי
נפט בסיני, יבוא ויתוודה בפניו כי חברתו
שילמה שוחד למנכ״ל החברה הממשל תית
עימד, ניהלה משא־ומתן?
אותו נציג חברה זרה, הרואה כי למ רות
כל הסערה הציבורית ממשיך אותו
מוטי פרידמן לנהל את נתיבי נפט, זוכה
לגיבוי בלתי רגיל, הן במשרד־האוצר והן
במשרד הביטחון, צריך להיות טיפש גמור
כדי לאשר את ההאשמות שנשמעו מפי
מנהלים אחרים של חברתו. צריך להיות
ברור לו שאישור מעין זה פירושו יהיה

זאב, כי היא מצביעה על היחס הסלחני
שיש לבן־זאב כלפי מנהלי חברות ממשל תיות
המואשמים בגניבה.
דני קמחי מואשם בגניבה ובן־זאב קורא
לזה ״לקיחת ציוד שלא הוחזר.״ מסתבר
לבן־זאב שפקידים בכירים כמו צבי דיג-
שטיין ויעקב סלמן ידעו על כך, ואין לו
לומר דבר בנושא זה. ואותו דני קמחי,
שהואשם בגניבת ציוד, ממשיך להיות
מנהלה של חברת גז ציבורית, מגל, מבלי
שאיש יחקור אותו על האשמות שהוטחו
נגדו.
על רקע יחם סלחני ורכרוכי זה, ניתן
להסביר גם את גישתם הסלחנית של שר״
המשפטים והיועץ־המשפטי לשעבר, כלפי
מוטי פרידמן.
בפני בן־זאב הובאו הוכחות ברו רות,
כי ציוד שנגנב מסיני הובא לחב רה
הפרטית של מוטי פרידמן, כשזו עוד
היתד, ברשותו. עוד יותר מזאת: בפני בן־
זאב הובאו צילומים, שצולמו על ידי צלם

ממשיך בן־זאב ואומר :״פרידמן נהג ב רשלנות
בלתי מבוטלת מבחינת חובת
הנאמנות שהוא חייב לנתיבי נפט כמנכ״ל
וחבר הדירקטוריון שלה. הוא העמיד עצ מו
במצב של ניגוד אינטרסים בלקחו רכוש
שלה לשימוש על ידי חברתו הפרטית.״
זוהי האשמה חמורה ביותר. שר־המש-
פטים לקח על עצמו אחריות רבה מאוד,
כשאחרי קביעה כזו, המאשימה מנכ״ל של
חברה ממשלתית ברשלנות בלתי מבוטלת
ובאי נאמנות, הוא פסק כי ״אין מקום
להסרת מר פרידמן מתפקידו כמנכ״ל
נתיבי נפט.״
מה שכל בעל חברה פרטית היה עושה
כשהיה מגלה שהאיש שהופקד על ניהול
רכושו נוהג בו ברשלנות בלתי מבוטלת
ובחוסר נאמנות, אין הממשלה מוכנה לע שות.
כי המדובר הוא בכספי הציבור.
לפי ההגיון המשפטי של משה בן-זאב
ושר־המשפטים, הרי כל זמן שמוטי פריד מן
לא ייתפס ביד, ממש בשעת ביצוע גני בה,
אין כל מקום לפקפק ביושרו ולסלקו
מתפקידו.
הגיון זה הוא שגרם כנראה גם לשי-
סירקין תוקה של משטרת־ישראל, הממהרת לברר
כל חשד אמיתי או מדומה של גניבה,
פריצה או נסיון סחיטה, כאשר מדובר ב גנבים
ועבריינים קטנים. אבל, כאשר מדו בר
בגניבות בקנה־מידה גדול, גניבות ב היקף
של מיליונים מכספי האומד, ורכו שה,
או מרכוש שלל, מגלה המשטרה ציי תנות
למופת ואי־רצון להסתבכות.
במקרים כאלה היא ממתינה להוראות
מגבוה, אם ואיך צריך לפעול.

ך שו, ליאונרדו דה־וינצ׳י, יהודה
איש־קריות וכל שאר השליחים מתהפ כים
ודאי מאז ראש השנה היהודי האח רון
בקברותיהם. כי מאז אותו תאריך סו בבת
בעולם גירסה חדשה לאחד המעמדים
האחרונים בחיי ישו — הסעודה האחרונה
שלפני הצליבה.
הפארודיה המצולמת אינה מתכוונת כמו בן
למעמד עצמו, אלא לגירסה המצויירת

[ 111 הגרפיקאי אשר צי־זר,
ש גלויות הברכה
שלו הפכו לשם דבר. השנה הכין ציזר
גלוית ברכה בצורת לוח שנה באורך של
חצי מטר, עליה הודפסה בצבעים תמונת
סעודתו האחרונה, מעוררת התיאבון.

ן שרום ויונים שבה 35

ציזר לידידיו לפני שנה. בתמונה נראית
יונה היושבת במקום אימטרטגי על גופת
נערה עירומה. היונה המפוחלצת זכתה
שנה קודם לכן בפרס שני ליום העצמאות.

שלו, שהפכה לאהד מנכסי האמנות האנו שית.
זוהי הסעודה האחרונה של קיסר אשר.
קיסר, שיש הקוראים אותו ציזר, הוא
ציזר אשר 32 גרפיקאי עליז העומד
בראש סטודיו לאמנות גראפית, הנושא את
שמו הפרטי. מלבד חוש ההומור המפותח
שלו, יש לו כמה תכונות יוצאות־דופן
נוספות. כך, למשל, הוא אולי העולה ה רשום
היחיד ממדינת אקוואדור שבדרום
אמריקה. על כל פנים, הוא עצמו אינו
מכיר משפחות עולים נוספות מאותה ארץ.
זה גס מסביר מדוע העניקו לו הוריו את
השם הפרטי ציזר בהיוולדו.
״בדרום אמריקה,״ מסביר ציזר ,״ציזר
זה שם פרטי נפוץ כמו חיים ומשה ב ארץ.״
פעם
היה ציזר, בעל הפנים העגולים

אגן תדאביבי שי שו את אחד הג
וההייכניים, מפורסם גם במשקלו, שהגיע
ל־ 135ק״ג, הוא היה האבטיפוס של היש ראלי
השמן, כשכל הפירסומאים בארץ הש תמשו
בו לצילומי הפירסומת שלהם. היום
הוא שוקל 100ק״ג בלבד. אך את חוש
ההומור והרוח הספורטאית שלו לא איבד
עם יתרת הקילוגרמים.
הסטודיו של ציזר גם הוא מוסד בפני
עצמו. יותר משזה מקום עבודה ל־13
האנשים המועסקים שם, זאת מעין קומו נה
של אמנים. הסטודיו, שהוא בין הגדו לים
בסוגו בארץ, אינו בנוי על יחסי עבו דה
רגילים. העובדים מרגישים עצמם כעין
משפחה קטנה, ללא הירארכיה של סמכו יות.
הרעיונות נולדים שם ספונטאנית
וחלוקת העבודה מתבצעת וולנטארית.
אחת לשנה, ערב ראש־השנה, מרשים

לעצמם ציזר ועובדיו להשתולל קצת,
ולהפיק רעיון גראפי פירסומי שלא היה
מתקבל על־ידי אף פרסומאי. כך, למשל,
הפתיע ציזר לפני שנתיים את לליחות מש רדו,
כששיגר להם סצינת עירום מתוך
הצגת הו, כלכותה ! כשפני השחקנים אי נם
אלא פני עובדי משרדו. השנה, שוב
הופיעו עובדי הסטודיו בגלויית שנה־טובה
מקורית — בה הם נראים מסבים לסעודה
האחרונה, שהיא חיקוי מקורי לתמונתו
המפורסמת של דה־וינצ׳י.

ן..הו. תדאביבר

ברכת ״שנה פוריה״ צורפה. לתמונת פוטומונטד
זו, שהיוותה את גלוית הברכה לשנה החדשה
1של ציזר לפני שנתיים. הגופות הס גופות שחקני המחזמר הו, כלכותה,
| ואילו הפנים הם פניו של ציזר (שלישי משמאל בתמונה) ועובדי משרדו.

מספר שלמה כהן, מנהל הסטודיו:
״ישבנו וחשבנו על רעיון לגלויית שנה
טובה. מישהו אמר , :בואו לא נעשה שום
דבר. נשב ונאכל ונשתה ונצלם את זה.׳
מכאן ועד לרעיון הסעודה האחרונה של
הסטודיו כבר לא היה המרחק גדול. ואם
כבר סעודה אחרונה -י אז למה לו כפא-
רודיה על ליאונרדו.״

המקור: תמונתו של
הצייר האיטלקי לי־אונרדו
דה־וינצ׳י,
המתארת את הסעודה
האחרונה בחיי
ישו הנוצרי (במר כז)
.ציור זה הוא
אחד מאוצרות ה אמנות
הקלאסית.

הפארודיה: לעג ל מעמד
הקדוש של
הסעודה האחרונה
כפי שנראה בסרטו
של הבמאי הספרדי
לואי בונואל, וי־רידיאנה,
שהוא סאטירה
אנטי־דתית,
ומקוממת.
חריפה

מדים המקודשים בח

שו ־ ב צוו ה ש תזעזע כר נוצרי מאמין
לא נותר אלא להתחיל לשחזר את
המעמד. כל אחד מעובדי הסטודיו קיבל
תפקיד וערך במשך יום חזרות עליו, כדי
שבשעת הצילום ידע בדיוק את מקומו
ותנוחתו. אחר כך נשלחו העובדים להביא
אביזרים לתפאורה. כל החפצים שבתמונה
משקפים את תחביביהם ואופיים של האנ שים
המופיעים בתמונה. הכלב, הנראה
בקצה הימני של התמונה, אינו אלא בו־ברוסה,
כלבו של שלמה כהן, שהוא ״הפוינ־טר
החכם ביותר בתל־אביב והסביבה.״
כל העסק, מהצילום ועד הדפסת התמו נה,
נעשה בהתנדבות. רק את האוכל ש הוגש
בסעודה היה צורך לקנות. וזה עלה
כמה מאות לירות טובות. גם דוגמנית ה עירום,
ג׳יג׳י, הרובצת למרגלות השולחן
כשהיא מלטפת את רגלו של ציזר, עש־

האחרונה עוד 7ף סך
תה זאת בשביל כסף. הצלם דרג ברג נס חף
אף הוא בהתלהבות הכללית של היצי רה,
ומה שהתחיל כצילום פירסומת, הפך
למסיבה עליזה שנמשכה כל הלילה.
הסעודה האחרונה של ציזר, שהופצה
באלף עותקים כלוח שנה, בו מצויינים
ימי ההולדת של כל עובדי המשרד, זכתה
להצלחה בלתי רגילה. אנשים שנתקלו בה
החלו להתעניין ברכישת עותק לעצמם.
לסטודיו ציזר החלו להגיע מכתבים מאל-
מונים, כולל חיילי צה״ל, שביקשו לצייד
אותם בתמונה המקורית המשעשעת.
יתכן ויהיה עוד צורך להפיק את התמו נה
בפוסטר, אם ימשך הביקוש. הביע הפר סומאי
אריה גלבלום את התגובה האופיי נית
למראה היצירה :״עכשיו אני מבין
מדוע המונה-ליזה חייכה!״

11!1

במדינה
(המשך מעמוד )14
תישאר עד הסוף המר במחנה האמריקאי.
צהלה זו לרגל ההצבעה העצמאית של
ישראל הצטרפה לשאר המראות, שעוררו
מורת־רוח כללית בדעת־הקהל האמריק אית,
ואין ספק שיוסיפו להעכיר את יחסי
ירושלים—וושינגטון (ראה להלן).
לא קל לרכוש ביום אחד את איבת שני
הצדדים. אך נדמה כי ישראל הצליחה ב
ני. מקמט הטלויזיה
הטוב

עול ם!

ס1כן בלעדי גישרא׳ו
כמרי בע׳־מ פרץ 4ת-א

לאשר! שאיננו!
!7311007 01310
נשענו
^־ בוני ם־ג סי שוני בז 4

ארכוניס אקסטחנים

בסריגת מיקוומש
מאויכת ימיס

מסיבת גירושין! !!
במועדון טיראן
הרצליח, חוף ים, טל 930650 .

יחסי ח 1ץ
הסיגאט ידון ויסרב בירושלים קיימת כיום שינאה עיוורת
לאו״ם. לכן השתררה בה שימחה כללית,
כאשר נודע, למחרת ההצבעה באד ם על
קבלת סין, כי האמריקאים עומדים לקצץ
בתמיכתם הכספית באירגון הבינלאומי.
גם הטלוויזיה והרדיו של ישראל תיארו
את הנעשה בעצרת או״ם בבוז ובשינאה.
מעולם לא הפכה שימחה־לאיד במהירות
כה רבה לאבל לאומי. כי למחרת היום
נתקבלה בירושלים הבשורה המחרידה, ש-
הסינאט האמריקאי הפסיק את כל סיוע-
החוץ — ובכלל זה הקצבה של 285 מיל יון
דולאר (כמיליארד ורבע ל״י) לישראל.
ח;יקת הוושט. מכה זו לא היתד,
תוצאת הלחץ האמריקאי לקבלת יוזמות
רוג׳רס. לחץ זה פועל באיטיות שיטתית
כדי למנוע נשק מישראל, בשעה שהנשק
הסובייטי זורם למדינות־ערב. כלומר:
הודעת האמריקאים שלא יסתבכו בהרפת קאות
של ממשלת ישראל, ולא יגנו עליה
מפני הסובייטים, אם תנקוט בקו נוקשה
בלתי־סביר,
אולם גם ממשלת ניכסון לא חלמה להח ניק
את ישראל על־ידי סתימת הוושט.
הדבר בא לה כאסתעה.
הסינאט, שאינו אחראי לניהול המדי ניות׳
והנהנה לפי החוקה האמריקאית מ מעמד
אידיאלי של חוסר־אחריות, פשוט
נענה למצב־רוח ציבורי בעקבות ההצבעה
באו״ם, חיסל במכה אחת את סיוע־החוץ
כולו. יתכן כי הזעם על ההצבעה השנייה
של ישראל (ראה לעיל) תרם תרומה
מסויימת להעזה זו.
תזכורת שחורה. ברור כי ההחלטה
הזאת אינה סופית. קודם כל, מפני שיש
בידי ממשלת ניכסון עוד כספים רבים,
לפי תקציבים קודמים, להמשך הסיוע.
תעבור שנה עד שתורגש תוצאת ההחלטה
הדרמתית. עד אז יוכל הנשיא לפעול ל ביטולה,
ואין ספק שיעשה כך.
אולם הפרשה כולה, אפילו לא תביא ל תוצאות
מיידיות, שימשה תזכורת חשובה
לירושלים: לא לעולם תפרנם ארצות־הברית
את ממשלת ישראל. האמבארגו ה זמני
על משלוח מטוסים אינו הדרך ה יחידה
בה יוכלו האמריקאים ללחוץ על
ממשלת גולדה מאיר.
השבוע, יותר מאשר בכל רגע אחר ב ארבע
השנים האחרונות, חדרה לתודעת
ממשלת ישראל מלוא ההכרח במידת ה תלות
הישראלית בארצות־הברית. מעשה
בלתי-אחראי אחד של הסינאם שיכניע יו תר
מאשר אלף נאומים רגשניים של גול דה
מאיר, על החלטתה הנחושה שלא
להיכנע ללחץ.

מדוע הכניס הנרצח
אח רוצחו ל חדר
המיבצעים של ״ס־־ינקס״*
שעז, היתה .18.40 דב ליבנה,
ן \ קצין־המיבצעים של חברת ברינקס,
ישב ליד שולחן הפיקוח שלו.
משמאלו היתד, הכספת, שאליה מובילים
אנשי ברינקס את הכספים שהם מופק דים
על העברתם ושמירתם — כספי ה בנקים
והמיפעלים, החוששים משוד.
ממקום מושבו, יכול היה ליבנה בן
ד,־ 27 לראות את שתי הדלתות שלפניו,.
הדלת החיצונית, שהיא משוריינת ובעלת
צוהר של זכוכית משוריינת, ודלת שניה,
פנימית. סידורי-ד,ביטחון אינם מאפשרים

התנהל הדו-שיח בערך כך:
ליכנה ז מה יש? מה אתה רוצה?
האורח ז סליחה, שכחתי משהו ב־תא
ה חדר־ההלבשה
! (של הצוות,
נמצא ליד הדלת החיצונית, משמאלו של
הנכנס).
ליכנהז היכנס !
ליבנה הלך אחרי האורח לחדר ההל בשה.
שם קרה הדבר: האורח הוציא אק דח
פאואבלום, בעל קוטר של 9מ״מ,
תבע מקצידהמיבצעים לעמוד מבלי לזוז.
האורח התכונן להוציא את הכסף מן הב־

ה \ 1 1 1רב ליבנה, קצין המיבצעיס של חברת ברינקס, כפי שצולם לפני
1 1 1 1 1 1זמן קצר, כשהוא מנקה את הרובה המיוחד בו צויידו אנשי ברינקם,
שקליעיו הס בעלי כושר פיזור גבוה. אחרי שנפצע הספיק עוד ליבנה לטלפן למשטרה.
כניסת זר לחדר-המיבצעים. כדי להכנס
לדלת החיצונית, חייבים פני הנכנס להיות
ידועים לליבנה. כשנפתחת הדלת החי צונית,
הדלת הפנימית סגורה. רק אחרי
שהדלת החיצונית נסגרת שוב, ניתן לפ תוח
את הדלת הפנימית (ראה שירטוט).
לקצין־המיבצעים אסור להכניס זר ל מקום.
אסור גם להכניס עובד של החברה,
כשאינו בתפקיד.

ך• אורח הקיש כדלת. ליבנה ראה
1 1את פניו המוכרות. הוא הפעיל את
הדלת החיצונית, והאורח נכנם.
ליבנה הכיר אותו היטב. הוא קם ממקומו,
פתח את הדלת הפנימית, יצא
מן החדר הפנימי אל החדר החיצוני,
ושם נפגש עם האורח.
מדוע עשה זאת ן לפי גירסת המשטרה,

ספת, שכבר היתד, פתוחה, כי בעוד כמה
דקות היה משלוח נוסף של כסף צריך
להגיע למקום. המשמרת של ליבנה, אב
לשלושה ילדים, עמדה להסתיים עם פעו לה
זו. לכן כבר לבש בגדים אזרחיים,
ופתח את הכספת, בעזרת הצופן.
האורח ידע שזוהי השעה, שבה הוא
יכול למצוא את הכספת פתוחה.
״אתה משוגע 7תפסיק את השטו יות
!* אמר, כנראה, ליבנה. הוא הרים
כסא, זרק אותו לעבר האורח. הכסא
לא פגע, נשבר במרכז החדר החיצוני.
כל זה קרה בתא־ההלבשה הקטנטן. תוך
כדי הקטטה שהתפתחה, יצאו שני הגב רים
לחדר החיצוני. שם, אולי תוך כדי
מאבק, ירה האורח כדור אחד, שפגע ב ראי.
לפני או אחרי כן, פגע באקדח בפני
ליבנה, גרם לשריטה במיצחו.

יחסים מרחביים
״כל מיני
כוונות אבסורדיות״
בישיבה סגורה של ממשלה ערבית
מסויימת, הוחלט לאמץ בחשאי קו מדיני
חדש, הוחלט להשקיע אמצעים, זמן ומרץ,
ולפעול בכל הדרכים כדי להביא למהפכת
פנתרים בישראל.
״הספרדים בישראל הם רוב,״ כתב ראש-
הממשלה בדימום למחליפו ,״ולרוב זה
מסורת ותרבות שונה לגמרי מאשר למי עוט
האשכנזי השליט. המסורת הספרדית
היא מסורת המיזרח, ובסופו של דבר נמ צא
איתם שפה משותפת במדינה פלסטי נית
החדשה.״
ספסרות הרפתקנית. סיפור זה לא
היה ולא נברא. הוא מצוץ כולו מן האצ בע.
הוא, כמובן, היה יכול לקרות.
(המשך בעמוד )26

הכניסה לחדר המיבצעים

ניות המשוריינות, ישר לחדר הכספת של ברינקס, בו אוספים מדי יום את חכספיס
שאספה חחברה. במקוס זח, במרתף מיגדל שלום, נמצאה גופתו של דב ליבנה.

יתכן כי האורח התבלבל בגלל ההת־נגרות
הבלתי־צפוייה. הוא ירה כדור שני
— וזה פגע באיזור הלב של ליבנה.
הרוצח נבהל׳ עזב בריצה את חדר-
המיבצעים. יתכן כי הדלת החיצונית לא
היתה סגורה היטב. יתכן גם שהרוצח הו ציא
מכיס הנרצח את המפתח לשעת-
חירום שברשותו.
הוא ויתר על השוד, מפני שאיבד את
הדקות היקרות, וידע שבכל רגע צרי־כים
להיכנס מובילי־הכסף, שהכירו את
פניו.

** יכנה, הפצוע אנוש, גרר את
1עצמו חזרה לשולחן־הפיקוד, הרים
את הטלפון, חייג את המיספר 100 של ה משטרה,
הודיע בקול חלוש :״שודדים ב־ברינקס!
פגעו בי!״
משולחן המיבצעים גרר את עצמו חז יה
אל החדר החיצוני, יצא מן הדלת
החיצונית, צנח לפניה ארצה. לאורך כל
הדרך, הלוך וחזור, השאיר כתמי־דם.
בינתיים ברח הרוצח, כשהאקדח הש ליף
בידיו. הוא לא ידע כי מרוב בהלה
איבד את המחסנית בחדר־המיבצעים. ב החזיקי
באקדח יצא מן המרתף החוצה,
רץ לכיוון רחוב מוהילבר הסמוך, שם
זרק את האקדח על גגו של בית נמוך.
אחד ׳מעובדי נזיגדל שלום ראה את
הבורח. תחת לרוץ אחרי האיש המזויין,
הודיע על כך לפקיד־המודיעין של הבניין.
תוך זמן קצר באה המשטרה. השוטר,
שראה את הפצוע שוכב ליד הדלת של
ברינקס התרגש, שכח את תפקידו לסרוק
את הסביבה. כשבאו מפקדיו, לא ידע
להגיד אם הדלת היתה סגורה או לא.
ליבנה הוזעק לבית־החולים איכילוב,

החשוד

עמוס אוריין, מעובדי חברת ברינקם, שנעצר למחרת
יום הרצח, כאשר בא לעבודתו במשרדי ברינקם 17 ,
יום אחרי שהחל עובד בחברה. התמונה צולמה כאשר הובא לבית־המשפט.

שרה דנוך בת ה־ ,23 חברתו של

עמוס אוריין, שלפי טענת המשטרה
11 1 1 1111111
נתנה לו מחסה במשך הלילה, ועזרה לטשטש עיקבות.

חשוד ברצח

ע תשדת י1טר

יעקב אליאב, מנהלה
ה *1 7 1 1 ¥1
של חברת ברינקס יש /
1 1 1 /1 1 1
ראל, העוסקת בהעברת כספים מבנקים
וחברות וש׳מירתס. אמר אליאב :״רק מטו רף
יכול לנסות לפרוץ את הכספת שלנו.

(ו) דלת הכניסה לחדר
ה 1י | |1 1 1

צעיס )2( .דלת ביטחון
. 4 1 1 11 1ש 11
׳שולחנו של ליבנה )4( .האיזור בו נאבק ליבנה עס
מחסן בו נמצא כסא שבור )6( .כאן נמצאה גופת

הסיב־נוספת.
הרוצח.
ליבנה.

הדלת
המשוריינת

ברינקם, במרתף מיגדל שלום. מכאן מעבירים את הכספים מהמכוניות
המשוריינות לכספת. בתמונה נראה רב־סמל נחום יחזקאל.

שם מת מבלי שהוציא חגה מפיו.
למחרת הבוקר הגיע עמוס אוריין ל עבודתו
בחדר־המיבצעים של ברינקס
באיחור של שעתיים. מדוע? ״ליבנה
אמר לי לבוא יותר מאוחר,״ אמר.

ודיין , 24 ,נתקבל לעבודה רק לפני
17 יום, כשבידו תעודת־יושר מטעם
המשטרה. הוא זוהה על־ידי העובד, שראה
את הרוצח הבורח. היכן בגדיו מאתמול?
״איבדתי אותם בתחנת־האוטובוסים.״ הי כן
היה בלילה? ״אצל החברה שלי, שרה
דנוך.״ כשנשאלה שרה, גרושתו של איש
העולם התחתון עודד קפליצקי שנרצח,
מתי בא אוריין :״אינני יודעת. ישנתי!״
חוקרי המשטרה טוענים שחברת ברינקס
קיבלה לעבודה עובדים חדשים, הכניסה
אותם לעבודה לפני שסיימה את הבדיקות
הביטחוניות לגביהם. מחזור העובדים רב,
בגלל המשכורות הנמוכות. העובדים ש־התפטרו
פיטפטו, סיפרו ברבים על סי־דורי־הביטחון.
העובדים, המטפלים ב מיליוני
לירות, קיבלו שכר של 400—500
ל״י לחודש נטו.
מנהל ברינקס, יעקב אליאב, ותיק לח״י,
אישר זאת .״רק מטורף היה מנסה לבצע
כאן שוד,״ הוסיף, בטענו שסידורי־הבי־טחון
הם מושלמים.
המשטרה סברה אחרת. לדעתה, אטור
שיהיה אדם יחיד בחדר־המיבצעים, וחסרה
טלוויזיה במעגל-סגור, המאפשרת למי ש בפנים
לראות מה קורה בחוץ.
החשוד דרש לא מכבר העלאה במש כורת.
כשזו לא ניתנה לו איים, לדברי
המשטרה, להתפטר.

הוא חתיו
בער מכונית באו-
היא נעות
זוהו -אולם:
איך מצליחים לבטל חתונה שכבד הו דיעו
עליה ברבים, ואחרי שהשלימו את
ההכנות ז

ר שמקול
מו סתר

החתו המיועד

המיליונר הצעיר יצחק אנטושבינסקי (משמאל),
שחגג השבוע את ביטול נישואיו לרותי בקרמן,
ליד מכונית הג׳נסון היקרה שהביא איתו לארץ -בביקור ליד מגדל דויד בירושלים.

^ כיו של יצחק מצא פאטנט. הוא הזמין
את משפחת בקרמן לשיחה, רמז להם
כי מצבו הכלכלי של בנם לא כל־כך טוב

ה ד די ר

אנטושבניסקי

נערת הזוהר רותי בקרמן
שנישואיה למיליונר יצחק
שעבר. בשבוע בוטלו

ההממה בוטלה לפח 11
בזמן האחרון, ולדעתו על ההורים משני
הצדדים לעזור לזוג הצעיר.
״אני נותן דירה של רבע מיליון לי רות
בלונדון,״ הוא אמר לבקרמן האב,
קבלן עשיר בפני עצמו .״מה אתה נותן?״
אבא בקרימן העדיף לדחות את הנושא
הפיננסי עד אחרי החתונה. אבל אבא
אנטושבינסקי המשיר ללחוץ. הוא קיווה
שהדיבורים על המצב הקשה של הבן יבי או
את בני משפחת בקרמן למחשבה שנייה
על כדאיות העיסקה. הוא העדיף שבקשת
ביטול החתונה תבוא מצד משפחת הכלה,
כדי למנוע תביעות משפטיות. לכן הוא

החתו חוגג הפססת האירוסין

שי השבוע בקפה ג׳קי, חגג יצחק אנטושבינסקי בחברת ידידים
שתיכננו להשתתף בחתונתו שעמדה להיערך באותו יום, את ביטול

ך ערת הזוהר הישראלית רותי בקר *
מן ( )23 הכירה את המיליונר היהודי
הצעיר יצחק אנטושבינסקי 35 בלונדון.
השניים מצאו שפה משותפת, וכעבור שבו עות
אחדים של חיזור, החליטו להתחתן
— בארץ.
כל ההכנות המוקדמות הושלמו 600 .
איש הוזמנו למסיבת החתונה, שעמדה
להיעדר ביום החמישי השבוע. שמלת ה כלה׳
שהוזמנה במיוחד באנגליה, ושעלתה
3000ל״י, הגיעה לארץ. החתן קיבל מהכלה
שעון־זהב יקר. אפילו העלייה המסור תית
לתורה התקיימה.
אבל החתונה בין המיליונר ונערת הזו הר,
לא יצאה לפועל.
ביום הראשון, השבוע, נשלחו הודעות
ביטול לכל המוזמנים. וביום חמישי, ה יום
שיועד לחתונה׳ עיר החתן מסיבת
רווקים עליזה בקפה ג׳קי בתל־אביב —
כדי לחגוג את ביטול החתונה.
מה גרם לכד?
חיים זוהרים
^ הרי שהוריו של החתן פגשו ב־ד
• יכלה, הם החלישו שזה לא זה. תח קיר
מוקדם, שערכו לרותי, העלה סי
היא מתכוננת אחרי החתונה לנהל אורח־חיים
זוהר. היא סיפרה להם שהיא רוצה

גם הביא איתו רשמקול מוסתר לפגישה,
שנועד לשמש עדות בשעת הצורר.
אחרי דין ודברים, התברר שהשיטה של
האנטושבינסקים הצליחה. הוריה של רותי
הציעו לבטל את השידור. אבל לא לפני
שרותי תקבל בחזרה את השעון שנתנה
במתנה ליצחק.
בינתיים, מתכונן יצחק, שהביא איתו
לארץ מטנית־פאר מסוג ג׳נסון בשווי
של 130 אלף ל״י, להישאר בארץ ולמצוא
כלה חדשה. רותי מצידה תסע, קרוב לוד
דאי, לנוח מההכנות לחתונה בבית אחיה
בברזיל.
וידידות נישואיו.

ללמוד ציור, שתינוקות זה לא בשבילה,
ושאחרי החתונה היא חושבת לנסוע אר בע
פעמים בשנה לטיולים בחו״ל.
גם סיפורי הרכילות על הבלה המיועדת,
שהגיעו לבני משפחת אנטושבינסקי, לא
נראו להם. סיפרו להם על הרומן שהיה
לרותי עם בן־הטובים יאיר קולטון, שנע צר
בעוון הברחת סמים בשווי של חצי
מיליון לירות. ועל כד שהיא עמדה להינ שא
לקולטון, נישואין שלא יצאו, משום-
מה, לפועל.

מ סי ב ה
עליזה
ך* י פ רו להם גם על תוכנית הנישואין
שהיתה בין רותי לפליבויי התל-אביבי
משה פרנסים. וסיפרו להם על מסיבה
עליזה שנערכה ביום־הכיפורים בביתו של
בעל מועדון רמת־אביב יאנוש — בה לק חה
דותי, כביכול, חלק פעיל.
אחרי שעשו את המאזן, החליטו בני ה משפחה
לטרפד את השידוד. וזאת למתת
שהוריה של רותי כבר ערכו ביקור מוקדם
אצל בני משפחת החתן בלונדון — כדי
לבדוק מקרוב את גודל הרכוש של ה מיליונר
העומד לשאת את בתם.

בנעם השלישית

לפני ביטול נישואיה ליצחק אנטושבינסקי, עמדה
רותי בקרמן להתחתן עם בן־הטוביס
יאיר קולטון שנעצר בעוון הברחת סמים ועם בעל מסעדת אולימפיה, משה פרנסים.

תמרורים

נולדה בבית־החולים הדסה בירו שלים׳
לקריינית הטלוויזיה בשפה הערבית,
גליה (גלוריה) סופר (סטיוארט) ולבע לה,
כתב הטלוויזיה אדי סופר, בת
בכורה.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 75 של איש
התיאטרון, מראשוני הבוהימה של תל-
אביב, ממייסדי תל״ם (תיאטרון למע ברות
— בשעתו) ,זאב יוסיפון (יוסקו-
ביד).
נבחר לסגן יושב־ראש הכנסת,
במקום ראש עיריית נצרת, ח״כ סייף א דיו
זועבי שהתפטר מתפקיד זה — ח״כ
אריאס נחלה ה-
ערבי־נוצרי בן ה־
,58 תושב כפר רמה
שבגליל, המכהן כ־חבר-כנסת
מ־. 1959
נבחר לתפ קיד
ראש המועצה

העליונה של תנועת
הבונים החופשיים
בישראל, ד״ריד

לשעבר שופט בית-
המשפט המחוזי ב־שנולד
תל״אביב,
בגליציה,
למד באוניברסיטת וינה, עלה
לארץ ב־ , 1939 עבד כעורך־דין, תובע ב ממשלת
המנדט, שופט בית־משפט השלום
בתל־אביב, ח״כ בכנסת הראשונה ושופט
בבית־המשפט המחוזי.

נהליםרומן. השחקנית
ברה (מצחיקונת) סטרייסנד והבמאי ה-
צ׳כי שהשתקע בארצות־הברית מילוש
(התפשטות) פורמן.
ניטאו זמר הרוק הוותיק ג׳רי
לי לואיס וג׳רון גון־פייט. אלו הם
נישואיו ברביעית של הזמר שאשתו הרא שונה
היתר. קטינה בת 14 ואשתו השלי שית
היתד. אחייניתו.
זכתה בפרס השחקנית הפופולרית
ביותר בבריטניה, אינגריד ברגמן, ה שוהה
בתקופה האחרונה בלונדון.

בעדת פני
הפלאך התעלסה
עם א הו ב ה
ו שו תפ ה הכי!
א ח הרצח...
^ ני אחזור בעוד שעתיים,״
אמר מרקו סעדה להוריו בעת
שיצא ב־ 17 במאי, לפני חמישה וחצי חוד שים
מבית הוריו שבקרית שרת בחולון.
היו אלה דבריו האחרונים של מרקו
למשפחתו. יותר הם לא ראו אותו. משך
חמישה וחצי חודשים חיפשו את מרקו ב כל
חלקי הארץ. כאשר הגיעה שמועה
שמרקו עובד באילת, מיחד אחיו לחפש
אותו שם. משרד חוקרים פרטי הועמד
במצב הכן בחיפושים אחר הבן האובד,
בפרוטות האחרונות שאספו הוריו הקשי שים.
כשהתעורר
בלב בני המשפחה החשד

ו עזן
בשעתהח׳ 1ענל

ך ן מרקו סערה בן ה־ ,24 שעלה לארץ לפני למעלה משלוש שנים,

כפי שצולם בעת חגיגה משפחתית, זמן קצר לפני הירצחו. 1111 באותה חגיגה צולמה גם תמונתו בחברת החשודה ברצח, שנעלמה בצורה מיסתורית,

שמרקו נעלם בגלל אהבה נכזבת, חששו
הוריו כי ברח. הם הפעילו את קרו ביהם
בלבנון במטרה לאתר את הבן. כל
המאמצים לא נשאו פרי. ההורים המיוא שים
לא ידעו שבנם מרקו נמצא במרחק
של 300 מטר מביתם.
גופתו נקברה בעומק של מטר אהד,
בחולות חולון, ליד השכונה השקטה ב יותר
בעיר, גבעת חולון.
כשמרקו לא חזר באותו ערב בחודש
מאי, היו הוריו מודאגים אך החליטו להמ תין.
הם ידעו שהוא יצא לפגוש את חב רתו,
היו סבורים שנסע איתר. לאיזה מקום.
רק כאשר לא חזר למחרת היום החלו דו אגים
מאוד. בהתייעצות שערכו, החליטו
לפנות למשטרת חולון ולהודיע על היעל מו.
מספר
אחיו של מרקו, יוסף סעדה (,)34
העובד בספריית אייל בתל-אביב :״זה
שנעלם ללילה נראה לנו מוזר אבל חשבנו
שיצא עם החברה שלו. אז הבננו. זה יכול
לקרות לכל אחד. אבל כשהוא לא חזר
לדאוג. אין זה
למחרת התחלנו מאוד
ממנהגו להיעדר מהבית. ידענו שמשהו
קרה.״
כשיצא מרקו מהבית היה לבוש מכנסיים
חומות וחולצת פסים לבנה אפורה. אותו
יום התבשר בחברת תדיראן, בה עבד כ־מחסנאי
מזה שנד. וחצי, כי העלו את ה־
׳משכורת שלו בכעשד לירות ליום בזכות
העברה לתפקיד בכיר יותר. על סמך הוד עה
זו לקח מרקו הלוואה של 700 לירות.
לפני שיצא מהבית הספיק להחזיר להו ריו
סכום של 300 לירות שהיה חייב להם
מזמן.
את יתרת 400 הלירות לקח מרקו איתו.
כאשר נמצאה גופתו הרקובה, שזוהתה
דק לפי בגדיו, לא נמצאו לידה כל כס פים.

הרגה בתאונת-דרכים, צפורה
מרכוס 36 אשתו של יעקב מרכוס (,)37
מנהל מחלקת השיווק של חברת הלנה
רובינשטיין, עת נסעה בחברת שניים מתוך
שלושת ילדיה, שאחד מהם נפצע קשה
באותה תאונה.
נפטר בקופנהגן, בגיל ,58 מי שהיה
נציג פולין באו״ם והיגר לדנמרק ב־, 1969
יוליום כץ־סוחי, שנאלץ לצאת ב־1968
לגימלאות ועזב, יחד עם קבוצת יהודים
פולנים את פולין והשתקע בדנמרק, שם
הירצה במכון למדעי המדינה על בעיות
מדיניות של אירופה המזרחית.
נפטר במוסקבה, בגיל ,60 ראש
תוכנית החלל בברית־המועצות מיכאיל
יאנגל, שנמנה עם מומחי הרקיטות הבכי רים
של בריה״מ ושמונה ב־ 1966 לראש
תוכנית החלל הסובייטית.
נפטר בירושלים, מהתקף־לב, ב גיל
,67 יו״ר אירגון הקבלנים בירושלים
זאב פרוס ק, שהחל עוסק בבנייה כשעלה
לארץ לפני 45 שנים, עבד תחילה כפועל
בניין ואחר כקבלן שבנה בניינים רבים
בכל חלקי ירושלים.
נפטר בגיל ,75 מי שהיה קצין
במשטרת המנדט והגיע בתקופת שירותו
לדרגה הגבוהה ביותר ששוטר יהודי הגיע
במשטרת המנדט — מייג׳ור קלמן כהן,
יליד זכרון־יעקב.
נפטר בירושלים, מי שהיה יו״ר
מועצת המנהלים שיל בנק ארץ־ ישראל
בריטניה, זאב ויליאמם, שנולד בברדי-
צ׳ב, עבר בגיל 17 עם משפחתו לברי טניה,
ומאז עלותו לארץ התגורר חצי שנה
בארץ וחצי שנה בבריטניה. תרם כסף
רב למוסדות תורד. בישראל והיה ממנהלי
היכל שלמה והקים את פלאנטריוס ויל־יאמס
ליד האוניברסיטה העברית בירו שלים.

עו ל ם הזה 1783

נאו נמצאה הגונה

בעומק של מטר אחד בחולות הנודדים שבין
חולון לראשון־לציון, נמצאה גופתו של
סעדה, חמישה וחצי חודשים אחרי הירצחו. המקום בו הוטמנה גוויתו, נמצא כ־ 300 מטר
מבית מגוריו בשכונת גבעת חולון. ממקום זה לא ניתן לראות אף אחד מבתיה של העיר.

ן* חודשים האחרונים לחייו היה מרקו
1בדכאון. הוא גם לא ניסה להסתיר
את הסיבה לכך. לפני כשנתיים הכיר מר־

במדינה

לורדה היא סירבה בתוקף. כל נסיונותיו
לשכנעה עלו בתוהו. הוא קנה לה מתנות,
הבטיח לה כל דבר שבעולם אך היא בש לה.
מרקו נכנס לדכאון.
אחרי שהודיעו למשטרה על היעלמו
החלה המשפחה לחפש אחריו. האח יוסף
חיפש באילת. הם הפעילו חוקרים פר טיים,
ביקרו אצל מגידי עתידות ואחיו
שהה באילת כשבוע בתקווה למצוא אותו.
׳מספר האח יוסף :״אף לרגע לא העלי נו
על דעתנו שהוא לא חי. היינו בטו חים
שבגלל הבושה מסירובה של ורדה
להתחתן איתו ברח. בל הזמן היינו ב תקווה
שבאחד הימים יחזור.״

אס הנרצה

תזוז, אמו של
סעדה, מרקו מסרבת להאמין כי ידידתו הצעירה של
בנה היא שרצחה את מרקו סעדה.

(המשך מעמוד )22

*ט אחד מימי השמע שעבר הגיע שוטר
לביתו של האח יוסף וביקש ממנו
לגשת למשטרת תל־אביב.
מספר יוסף :״הייתי מלא תקוות. השו טר
שהיה אצלי לא גילה לי דבר. אבל
כשנכנסתי לחדרו של הקצין ניבא לי הלב
רעות. הוא שאל אותי איזה בגדים לבש
אחי. אמרתי לו שאני לא יודע איזה בג דים
לבש בעת שיצא בפעם האחרונה מה בית
אבל אם אראה אותם אדע אם הם
שייכים לו או לא. רק אז גילו לי שיש
חשד שמרקו נרצח. ביקשתי לראות את
הגופה. אמרו לי שהגופה בשלבי רקבון
ושאי־אפשר לזהות אותה, אלא על פי
הבגדים. הזמינו אותי למכון הפאתולוגי.
זיהיתי מייד את הבגדים.
כיצד גילתה המשטרה את הגופה חמי שה
וחצי חודשים אחרי היעל מה? על
כך יש שתי גירסות.
לפי אחת הגידסות, אותה העלתה ה משטרה
בבית־המשפט, קיבל המדור ה מרכזי
של המשטרה מידע מאדם בשם

אב הנוצה
סעדה יעקב
80 משותק ברגליו
וחולה שיגרון, אמר :״היא היתה מו תק
של בחורה. היתה כמו הבת שלנו׳.

לא וחוק ממקום הוצח נמצאה דנני
6חודשים שקית ניילון ובה חלקי גויה
(המשך מעמוד )25
קו את ורדה * הגרה לא הרחק משכונת
קרית־שרת, בה התגורר.
לבו של הצעיר התמים בן ה־ ,22 הלך
אז שבי אחר הנערה היפהפיה שזכתה ל כינוי
״מלכת היופי של חולון״ ,בשל יופיד.
הנדיר. למרות חיזוריו הנלהבים, לא הת ייחסה
הנערה ברצינות להתלהבותו של
הגבר הבוגר ממנה בשבע שנים.
לא פעם הגיע מרקו לביתה, ניסה לשד־לה
לצאת עמו והיא השיבה פניו ריקם
בטענה שכבר קבעה פגישה עם אחר.
אך מרקו, לא רק שלא התייחס להבדלים
המנטאליים שבינו, עולה חדש, לבין ה צברית
בת השבע-עשרה, אלא שאהבתו
אליה גדלה. והלכה. הוא קנה לה מתנות
ובגדים והעתיר עליה שפע של אהבה.
דווקא אותם דברים, שבתחילה הרחיקו
אותה ממנו, הפכו בשלב מאוחר יותר עבור
היפיפיה, בת להורים עניים, סיבות להמ שך
הקשרים עם מרקו.
מספר האח יוסף :״את כל הכסף שהיה
מרוויח היה מבזבז עליה. כל פרוטה. ל עצמו
כמעט ולא קנה דבר. הוא אהב
אותה והיה מדבר עליה כל הזמן. כשהיא
רצתה משהו הוא לא היה מהסם להלוות
כסף ולקנות לה.״

^ הרי תקופה קצרה של ד,יכ־
^ רות החלה ורדה לבקר בבית הוריו
הקשישים של מרקו. אלה לא ראו בעין
יפה את ביקוריה של הנערה הצעירה.
מספד האב יעקב 80 משותק ברגליו
וחולה שיגרון, בעל הפנים חרושי הקמ טים
ומלאי דאגה :״היא היתר. מותק
של בחורה. כולם אמרו את זה. היתד. כמו
הבת שלנו. אבל היא היתד, מתנשקת עם
מרקו כאילו שאף אחד לא היה בחדר.
לא היה איכפת לה שיש עוד אנשים ב בית.״
מוסיפה האם רוזה 55״לנו זה
לא היה איכפת כל כך. בשבילנו העיקר
היה שמרקו אוהב אותה.״
מרקו החליט לשאת את ורדה לאשה.
הוא גילה זאת להוריו. הם לא התנגדו
לרעיון. אך כאשר הציעה את ההצעה
*) השם בדוי בגלל היות הנערה קטינה.

שלמה, שעל פיו עצרה את עזרא ענטר,
,21 שהוביל את החוקרים לחולות השכו נה
החולונית מולדת ושם נמצאה הגופה.
על פי גירסה שניה היה שלמה, הצעיר,
שהמשטרה איננה מגלה את זהותו, אחד
מחבריו של עזרא ענטר. הוא ידע על
המקום בו נמצאה הגופה ומסר למשטרה
על מקומה. המידע של הצעיר היה כה
מדוייק עד שבנסיון החפירה הראשון נמ צאה
הגויה.
בעקבות גילוי הגופה עצרה המשטרה
את עזרא ענטר ואת ורדה, המתגוררת
לא הרחק ממנו, החשידו* .אותם ברצח
מרקו סעדה.
עזרא ענטר החל את היכרותו עם החוק
כבר בגיל צעיר ביותר, בגלל עבירות
כמו התפרעות וגניבות. בשכונת רסקו
הצליח לרכז סביבו את נערי הרחוב.
לעזרא היתד, אהבה אחת גדולה: סוסים.
הוא היה גונב סוסים, לצרכי רכיבה, הטיל
את חיתתו על השכונה בדהרה פראית
ברחובות הצרים.
מד עזרא ידידה, היתד, ג 6ורדה
^ בת להורים עניים. הוריה אינם עוב דים
וחיים בדוחק. מגיל צעיר עזרה ורדה
לאיזון תקציב המשפחה.
בפנימיה של ויצ״ו בתל־אביב, בה למ דה,
היתד, תלמידה בינונית. למרות שלא
היתד, התלמידה השקטה ביותר בבית-
הספר, הוכו כולם בהלם כאשר נודע להם
על מעצרה.
מה קרה ביום הגורלי? בעיני החוק רים
שחקרו את הפרשה מצטיירת התמו נה
הבאה: עזרא קבע פגישה עם ורדה.
הוא חזר לביתו, התקלח, החליף בגדים
והלך ל׳מיפגש. היא חיכתה לו בקצה רחוב
הר־הצופים, רחוב ללא מוצא הפונה לעבר
החולות. אחרי מספד דקות הליכה בחולות
מגיעים למגדל מים ישן המוסתר עד
מחציתו מעיני זרים, והנקרא בפי בני
שכונת קרית־שרת ״מגדל האהבה.״ למר גלות
המגדל, המוקף שיחים, נוהגים צעי רי
השכונה לתנות אהבים.
השניים לא עצרו בנקודה זו, המשיכו
דדך הכביש המחבר את חולון עם דא-
שון־לציון לגבעת חולון, שכונה בת שב

בתים. בסמוך לגבעת חולון נמצאת
גבעת חול ענקית שהיא הגבוהה בסבי בת.
למרגלות גבעה זו, בין גבעת חולון
לרחוב הר הצופים, בו מתגורר מרקו,
עצרו. המקום מבודד. כאן הוציאה ורדה
שני בקבוקי עראק ושקית ממתקים ה אהובים
על מרקו.
על מה שאירע אחר־כך קיימות מספר
גירסות. לפי אחת מהן הישקתה ורדה את
מרקו לשכרה, שכבה עמו, ואז הגיח ׳מה אפלה
עזרא עגטר ובעזרת ורדה חנק את
מרקו השתוי.
פי גירסח אחרת, הרי האיש ש /חנק
את מרקו עדיין לא התגלה ו עזרא
ענטר שימש באמת, כפי שהודה
מאוחר יותר, רק כמסייע להעלמת הגו פה.
בהודעתו
במשטרה טען עזרא שבלילה
הגורלי ישב בבית־קפה ושתה לשיכרה.
בשעה מאוחרת, אחרי שהגיע לביתו, באה
אליו ורדה, וסיפרה לו כי מרקו נרצח.
הוא לא האמין לה. היא הובילה אותו
למקום בו התעלסה עם סרקו והצביעה על
הגופה. לדבריו היה מרקו מת.
הוא ניסה לעזור לורדה להעלים את
הגופה. תחילה ניסו לשרוף אותה אך
כאשר זה לא הלך, חפרו בור והטמינו בו
את הגופה. לחוקרי המשטרה סיפר עזרא
שיום לפני המקרה הציעה לו ורדה לרצוח
יחד אדם אחר. הוא היה סבור שהיא מת לוצצת.
כאשר באה לביתו וסיפרה לו ש רצחה
את מרקו, לא האמין לה ולכן הלך
איתה. נוסף לכך היה שיכור.
בינתיים נזכרו חוקרי המשטרה, כי לפני
כמחצית השנה גילו, לא הרחק ממקום
גילוי גופתו של מרקו, מספר שקיות ניי לון
ובהן גופתו השסועה של גבר בבן
שישים, שאת פרטי זהותו עדיין שומ רים
בסוז* .החוקרים החלו חוקרים גם
מקרה היעלמות נוסף שאירע בסביבה.
לדעת החוקרים נמצא בידי הנערה בת ה־
17 הפתרון לתעלומות.
באוזני החוקרים הכחישה ורדה תחילה
הכל. אך החוקרים שמו לב לעובדה ש־היא
היתד, פחות מופתעת מכולם כשבאו
לעצרה. בשלב מאוחר יותר הודתה ורדה
בסיוע לתכנון רצח.

סיפור הפוך קרה בישראל בשנת . 1954
במיכתב, שכתב משדד-,בוקר דויד בן־גור־יון
למחליפו, משה שרת, הציע בן־גוריון
להשקיע אמצעים, זמן ומרץ, ולפעול בכל
הדרכים העלולים להביא לכינון מדינה
נוצרית בלבנון.
״הנוצרים בלבנון הם רוב,״ כתב בן־
גוריון ,״ולרוב זה יש מסורת וחרבות שו ני׳
לגמרי מאשר לשאר ישובי הליגה ה ערבית.״
בן־גוריון
מציע באותו מיכתב לגייס לאל תר
למטרה זו את אליהו ששון, את ראובן
שילוח ואת שאר הערביסטים ״למען המדי ני׳
הנוצרית אני מוכן להשתמש ב,את׳,״
הדגיש בן־גוריון .״אם יידרש כסף — אין
לחסוך בדולארים, אם כי אולי יונה הכסף
על קרן הצבי.״
״יש להתרכז בדבר הזה בכל הכוחות...
זוהי הזדמנות היסטורית שהחמצתה לא
תסולח ...אינני יודע אם יש לנו אנשים
בלבנון — אבל יש כל מיני דרכים איך
לעשות את הנסיון המוצע.״
למרבה המזל, השיב משה שרת בשלי לי׳
מוחלטת. לדעתו, היה בתוכנית משום
התערבות של גורם מבחוץ בענייניה הפני מיים
של ארץ אחרת, שעשוי היה להת קבל
בספסרות הרפתקנית בשלומם ובקיו מם
של אחרים.
״תוכנית דימיונית״ ז מה היה קורה
אילו מזימה כזו היתד, מתרקמת כלפינו,
באחת ממדינות ערב, והדבר היה מגיע
לידיעתנו, אפילו באיחור של 17 שנה?
היינו צועקים: שומו שמיים והאזיני ארץ !
אליהו ששון, המפרסם התכתבות זו ב־זכרונותיו,
מפרסם גם את מיכתבו שלו
בנידון אל ראש־הממשלה ושר־החוץ דאז.
בין השאר הוא כותב :״גם כשאנחנו
יושבים בחיבוק־ידיים, מייחסות לנו מדי-
נות־ערב כל מיני תוכניות דמיוניות, כל
מיני כוונות אבסורדיות וכל מיני פעולות
דסטרוקטיביות.״
אז באמת, אץ מה לבוא אליהם בטע נות׳
אם הם לא בדיוק מאמינים לכל מה
שיוצא מפי מנהיגי ישראל בפומבי, כאשר
לאחר 17 שנה מתגלה כוונח־אמת אחרת?
עסקים סופם של
פטישי הפלסט>ק
יושב לו יום אחד יצרן פלסטיק נודע
במשרדו ובוכה על חשבון מם ההכנסה
האחרון, כשלפתע מכסה דבר מה גדול את
עין השמש. כשמתבהר קצת, מוצא היצרן

הצינור השורק -
אפשר לנשוף
את עצמו מכוסה כמעט לגמרי ע״י אי שיותו
רחבת הממדים של מר ישראל
לשעבר רפאל הלפרין .״יש לי משהו פרטי
אליך,״ לוחש איש השרירים ומביט בחשד
בשתי מזכירות חפות מפשע.
לא עובר רגע והשטח נקי ממזכירות כמו
משרד ממשלתי אחרי שעה ארבע. ד,לפרץ
מתיישב קרוב מאוד ליצרן, פותח תיק
ג׳יימם בונד הסגור בשלושה מנעולים ומו ציא
בחרדת קודש חתיכת צינור פלסטיק
ורוד .״כאן טמון העתיד,״ הוא מכריז
בתרועת ניצחון, וממהר להטמין את הצי נור
במגירת היצרן .״שאף אחד לא יראה
את זד״״ הוא רועם בלחישה.
״מה זה?״ הוא שואל .״ששש מש-
תיקו ד,לפרץ .״אתה מכיר את פטישי ה פלסטיק
של יום העצמאות? זאת התשובה
הסופית לפטישים. זה הקבר שלהם.״ היצ רן
מתחיל להירגע .״איך אוכלים את זה?״
הוא שואל .״פשוט מאוד,״ מסביר האלוף,
השלם הז ה 1783

״אפשר לנשוף פנימה ואז הוא שורק. אי שר
לסובב מצל הראש ואז הוא מצפצף.
ואפשר לקפל לכל מיני כיוונים ואז זה
בכלל סימפוניה״ ובהדגמה מרהיבת עיין,
הופך הלפרין את המשרד לבמת בידור.
הצינור שהתחיל לשיר. שואל היצ רן
המוקסם את הלפרין, מאיין הגריל את
פאטנט הפלאים הזה, והלה אומר :״מגר מניה.״
מסתבר כי המועמד לשעבר לרא שות
עיריית ת״א, נסע לתערוכת הפלס טיק
הבינלאומית בדיסלדורף. שם, בין מב חר
חידושים מכל רחבי העולם, גילה דווקא
את צינור הפלסטיק המחוספס.
נותרת רק השאלה, אם יכול היצרן לייצר
את הצינור בארץ .״השאר אותו אצלי,״
אומר היצרן להלפרין ,״תוך שבוע אתן
לד תשובה.״ יוצא הלפרין והעתיד כמונח
בכיסו.
לא עוברות דקות מיספר וסוכן פלסטיק
מוכר פולש בסערה למשרד .״שמע,״ הוא
מבשר חסר נשימה ,״אתמול חזרתי מ התערוכה
בדיסלדורף, יש לי משהו שיש בור
את השוק. אבל אתה מוכרח להב טיח
לי שזה בינינו. אחרת לא עשינו
עסק.״ היצרן, המריח כבר את מהות ה עסק מסכים.
ללא אומר ודברים, כשהוא משוכנע ב השפעה
המחשמלת שתהא ל״עסק״ שבכי סו׳
שולף הסוכן חתיכה מצינור הפלא,
ותוחב אותה תחת חטמו של היצרן .״זאת
התשובה לפטישי הפלסטיק,״ הוא מריע,
״ייצר את זה ואני עושה ממך איש עשיר.״
וכן הלאה, וכן הלאה. אחרי הטיפוס
הרביעי שנכנס עם צינור העתיד, נשבר
היצרן ומרים טלפון לבנו. הבן נמצא ב נסיעת
מחקר. בדיסלדורף כמובן. בין שאר
דברים שהוא עושה שם, משחק הפלסטיק
תפקיד בכיר. הבן כוטף שוק קטן כשהוא
שומע כי להיט התערוכה הגיע כבר ליש
העיזה
והנזילה את הפרמיות
של רוב סוגי ביטוח־חיים.
גאה על היזמה שנקטה,
ממנה רואות וכ 1עו שו ת
חברות ביטוח אחרות.

רכו ש מיד

והצינור המכה
ואפשר לפצח ראשים
ראל. הוא היה משוכנע כי זוהי תגליתו
הבלעדית.
עד כאן הבן ועד כאן הסיפור. כל העסק
היה יכול באמת להישמע כמהתלה, אלמלא
הופיעה השבוע בעיתונים מודעה בזו ה לשון
:״הכונו — הצינור השורק. בעוד
ימים ספורים.״
מי שמכיר את צינורות הבידוד החדי שים
המוכנסים לקירות הדירה, יודע בדיוק
במה המדובר. גם צינור החשמל הזה שו רק
ומצייץ כשמניפים או נושפים בו. מג-
רעתו היא (והדבר נוסה) ,שהוא שביר מאוד
וצלילו חלש יותר מצליל הצינור הדיסל־דורפי.
מעניין שהילדים של תל-אביב ב אזורי
בניינים חדשים, גילו את הפאטנט
מזמן. אלא שהיה כנראה צורך במוח גר מני
כדי להפוך את התגלית לכסף.
דבר אחד בטוח, אם יאשרו מכון התקנים
ומשרד־הבריאות את הצינור השורק, תעופ־נה
הרבה שיניים בארץ. עובי הצינור 3
ם״מ ואורכו כמטר. הוא עשוי פלסטיק
קשיח וכדי להשיג בו תוצאות אפקטיביות,
צריך לסובבו ולטלטלו במהירות מירבית.
מי שחוטף דבר כזה בפרצוף, יזדקק לני תוח
פלסטי.
אבל, אולי תועלת אחת תהיה בו —
הוא יחסל את אופנת פטישי הפלסטיק. מה
יחסל את הצינור 1זאת כבר שאלה אחרת.
העולם זזזה 1/83

כ..הס 1ה יי

בי גו נ ח -חיי ם.
.ב מ חיר ה מו ז ל
פרטים אצל טובני הטנה

יי בו-יש ישראליתלבי 113 יי גטימ

הראשונה בישראל

בגודלה, מ הי מנו ת ה ותכניותיה

טלוויזיה עובדים המאבק על
החופש העיתונאי
השבוע לא ידעו צופי הטלוויזיה אם
לצחוק או לבכות. האנדרלמוסיה בטלוויזיה
וברשות השידור היתר. יכולה להוליד רק
אחת משתי תגובות אלה. מעבר לליגלוג
השתררה התדהמה. נסיעה של רשות השי דור
לדכא את גילויי החופש העיתונאי
שהופיעו במחלקת החדשות בטלוויזיה, תוך
סיכון מעמדה הציבורי העצמאי של הרשות,
היה צעד חסר־תקדים.
כאשר נכנם בשבוע שעבר מיכה לימור
אל הממונה על הטלוויזיה, ישעיהו תדמור,
להודיע לו על שביתת השעה, עליה הח ליטו
עובדי הטלוויזיה, דקות ספורות לפני
פתיחתה, הגיב זה בתדהמה :״אתם מטו רפים״
.ביום ראשון האחרון עשה הוא עצ מו
מעשה טירוף דומה, כאשר הורה לבטל
את שידור מבס לחדשות.
הסיבה: יו״ר רשות השידור ד״ר חיים
יחיל, שרואיין, לפי דרישתו, על ידי אלי
ניסן, ואשר עיקר טיעונו היה, שאין כל
כוונה לרשות השידור לפגוע בחופש העי תונות
בטלוויזיה, סירב להתיר תגובה
מאוזנת מיידית על המסך מפיו של דניאל
בלון־ ,יושב־ראש ועד אגודת העיתונאים
בירושלים, וזה דבר, שהוא פגיעה מובהקת
בחופש השיקול העיתונאי של עורך מבט.
העובדים שסירבו לשדר את הראיון עם
יחיל ללא תגובה נאותה, קיבלו הוראה מ־

סגנונו המבוים;
לשפע מחמאות בהארץ זכה השר[
,יוסף אלמוגי, על הופעתו התקיפה!
^בתוכנית מוקד בטלוויזיה .״הוא לא ,
,חייך אפילו פעם אחת,״ סיפר בהתלה־
)בות מבקר הטלוויזיה יהודה קסמן[,
״הוא לא היה, כבהופעות קודמות, ה־
?איש המשתדל להיות חביב, חייכן, ה מבקש
להפיג מעוקצן ישל שאלות ומ־וחומרתן
בשיטת הטפיחה על השכם.׳
]הסיפור שמאחורי־הקלעים הוא, ש־
|טוכיה סער, מנחה התוכנית, י שבז
עמו שעה ארוכה !
בחדר האיפור, כדי
לשכנע אותו, שיימנע
בכל מחיר מ־חיוכים,
מחביבות^
מיותרות ומהופעה!
חברית .״זה יעלה״
לי בבריאות,״ הגיב!
השר ששינה את״
דמותו מן הקצה עד^
הקצה מאז, שנעשה
לראשונה שרן מוסנזון בישראל • .קש רים
ידידותיים ביותר
עם הנציגים הערביים בקורס ל־
,מפיקי־במאי טלוויזיה בכירים קשר ב־
)לונדון אכיטל מוסנזץ, העומד!
את השתלמותו באולפי הבי.־
לשבחים מפיהם ומפי מדריכי!
זכה מוסנזון כאשר ביים בזו
את המחזה רכבת תחתיתה
בזמנו בישראל על ידי גילה;
זר ויוסי בנאי• • מה לא!
למען ההופעה בטלוויזיה. לח־כאבים
העזים שחש ברגלו, נאות!
]הצייר המוכר ביותר בחו״ל, ו שעבד
ידו תיו שנויות במחלוקת בארץ, יונה!
גבו תמונת[
ילוטן 43 לשאת על
!ענק בסימטאות יפו העתיקה — הכל!
ולמען ההופעה בתוכנית קלעים (.)1/11
!לוטן, שהיה רב־סרן בחיל ההנדסהן
ובצה״ל, שינה את אורח חייו בצורה*
!קיצונית ביותר, כאשר נסע לפני כמה!
״שנים ללמוד ציור בפאריס. בשבוע?
!שעבר נפתחה תערוכתו בגלריה יפו^
והעתיקה מאורע המצדיק הליכת שמלשון
הנושא שערי עזה לעין המצלמות,.

טלביזיוו רבבות הצופים, שחזו חשנוע בתוכנית
{ערב טוב, לא יכלו שלא להבחין בעבודת
האיפור המצויינת של המאפרת רחל גולן,
)ששיווה חזות פנים סבירה באופן יחסי
״לשחקנית הישישה לאה דגנית. אפילו
)התאורנים והצלמים הקדישו תשומת־לב
״מיוחדת לפניה של דגנית, אשתו של ה)
במאי משה הלוי וממייסדות תיאטרון
״אהל ז״ל, ולא התקרבו אליה יתר על
,המידה. בכל זאת היה קצת מביך ולא
י נעים לראות אשה זקנה ומכובדת שאיש
,אינו חולק על זכויותיה בתולדות התי־יאטרון
הישראלי, מתגמדת בצורה כזאת
,בפני המצלמות האלקטרוניות. דגנית
י היונה כבר צריכה לדעת, בגילה, את מקו-
,מה השמור בפנתיאון של התיאטרון העב״
| רי, ולא להתבזות בכבודה בהופעה באנ-
,דרוגינוס זה שקוראים לו ערב טוב, שהוא
)לא בידור ולא קבלת שבת.
מתקבל הרושם, שהתוכנית נעשתה
׳הפעם ללא כל חשק וללא כל קריטריון
,תוכניתי או אמנותי. מה היה למשל הנוי
שא המשותף ז מה היה משותף בין ה,חלילן
הצעיר והחסון, שהחליל קטן עליו,

תדמור שלא לשדר את מבט כלל.
יצחק רועה, מנהל ענייני היום ועורך
היום הזה ברדיו, שהפר הוראה דומה בכך
שהביא לשידור את דברי בלוד, קיבל הו דעה
מעמוס גורדון, מנהל חטיבת החדשות
שעליו להתפטר לאלתר. השיב רועה:
״תתפטר אתה״.
כדי לטהר את עצמו, נקט הוועד המנהל
של הטלוויזיה בשיטת התגוננות תוקפנית,
תוך גילוי להיטות יתר להחריף את
היחסים עם העובדים ועם ועד אגודת העי תונאים.
הוא החליט לגנות את השביתה
שפרצה בגלל נסיון למנות קומיסאר למח לקת
החדשות, לנקוט אמצעים כנגד מפירי
המשמעת ולקבל את התפטרותם של דן
שילון ושמעון טסלר. במקומם מונה תד מור
למנהל ענייני החדשות בטלוויזיה.
מליאת רשות השידור, במקום לעסוק בחי פושים
למוצא מן הסבך ובהשקטת הרו חות,
נתנה גיבוי לוועד המנהל ובחרה לפ עול
בשיטת ״תמות נפשי עם פלישתים״.
התמים האחרון. ועד אגודת־העיתו־נאים
בירושלים, שהחליט לגנות את הוועד־המנהל,
ולתבוע הקמת ועדת־חקירה־מם־
לכתית לבירור השיבושים ביחסי העבודה
בטלוויזיה, הורה לעובדי החדשות בטל וויזיה,
שלא להכיר במינויים חדשים לני הול
ענייני החדשות, כולל מינוי תדמור.
יותר מזאת, בראיון בהיוס הזה אמר נציג
העיתונאים, דניאל בלוך :״אם הוועד המנהל
סבור כי במשך שלוש וחצי שנים הוא לא
הצליח, עליו להסיק מסקנות כלפי ניהול
הטלוויזיה ולא כלפי העובדים.״ כאשר אמר
חגי פינסקר לשילון, בשיחה טלפונית מ לונדון
,״שמואל אלמוג נגמר,״ נפוצה שמו עה,
כי אלמוג עומד בפני התפטרות. אולם
אחד ממקורביו הגיב על השמועה במלים:
״לפי שעה לא.״ לפי שעה הוא גומר עם
הטלוויזיה.
תגובת העובדים: שילון וטסלר הפסיקו
לאלתר את עבודתם, יתר העובדים הח ריפו
את הסאנקציות שלהם בצורה קי צונית
ביותר, כפי שהדבר מתבטא במהדו רות
החדשות שהובאו לשידור: שידור
מינימום חדשות, מינימום סרטים וכתבות.
הכל ניתן בקיצור נימרץ וכלאחר יד.
למרות שהציבור היה הסובל העיקרי
מכך, הוא היה חייב לתמוך בעובדי הטל וויזיה.
הם נאבקו על זכותם של הצו פים
לקבל בטלוויזיה שלהם דיווח עיתונאי
הוגן, אובייקטיבי, ובלתי מתודרך. איומו
של יו״ר הרשות, חיים יחיל, כי אם יימשך
מצב זה, יהיה צורך לשקול הפעלת טל וויזיה
ממשלתית במקום טלוויזיה ברשות
ציבורית, צילצל כבדיחה גרועה.
יחיל הוא אולי התמים האחרון, אם אינו
מיתמם, שעדיין מאמין בעצמאותה של
רשות־השידור.

הובעת הגנות הזקנה
עמוס מלר, לבין השחקנית הקשישה בע־!
לת הקול העמוק, לאה דגנית 1מלר אי־?
נו זקן וחסר אונים. הוא גם אינו קרוב!
משפחה או בן של דגנית. מלבד העובדה?
ששניהם נחשבים כידידים קרובים של מר־!
גוט קלאוזנר, בעלת אולפני הרצליה״,
מפיקת התוכנית, לא היה שום דבר משותף
בין החלילן הצעיר והשחקנית הזקנה׳.
מה קראה הזקנה ן מה תרם הבמאים
אילן אלדד ז מה הוסיפה התפאורה? היה?
זה פרצופו המיסכן של הפסנתרן המלווה.,
שיכול היה לשמש סמל מסחרי לתוכ־׳
נית חמיסכנה והעלובה הזו.
יש נקודה מסויימת בה חוסר ההת״ו
חשבות בציבור הצופים עובר כל גבול[.
מנהל התוכנית חייב במקרה כזה, לפחות?
פעם אחת, לשים את האצבע ולמנוע הקרנה
של טלוויזיון במקום תוכנית!
טלוויזיה.
שבועיים של 195 דקות. לעומת זאת מוק צבות
858,000ל״י למבט לחדשות בעב רית,
עבור שידורים שבועיים של 200
דקות. כלומר, עבור חמש דקות נוספות
בשבוע, או 250 במשך השנה, קיבלה ה תחנה
העברית 250 אלף ל״י יותר.
ועוד עובדה: עבור 80 דקות שבועיות
של יומן אירועי השבוע, קבעה הנהלת
הרשות סכום של 839,800ל״י לשנה. זאת
אומרת, שתוכנית חדשות בעברית בת 80
דקות לשבוע מקבלת 200 אלף לירות
יותר מאשר החדשות וזרקור בערבית.
.עובדות אלה מוכיחות דבר אחד: ה־מישדרים
בערבית אינם נחשבים כלל ב רשות
השידור. הם לא פונקציה בכלל
בשביל הנהלת הרשות. האיכות לא חשו בה.
האנשים העושים במלאכה לא חשו בים.
הכל שייך לליגה ב׳ או לליגה ג׳.
הטיעון הנגדי היחיד שאפשר היה להע לות
על הדעת, כדי להסביר אפלייה מוזרה
כזו, הוא שמספר הצופים דוברי העברית
עולה פי כמה על מספר הצופים דוברי
הערבית. יש שניים וחצי מיליון צופים
פוטנציאליים למישדרים בעברית. לכן גם
נותנים הרבה יותר שעות שידור בעברית
והשידורים נעשים בשעות הנוחות ביותר.
הכל טוב ויפה, מלבד העובדה שמספר
הצופים הפוטנציאליים למישדרים בערבית
אינו רחוק ממספר הצופים הפוטנציאליים
בעברית. כמיליון וחצי ערבים חיים ביש ראל
ובשטחים. אפשר להוסיף עליהם את
ערביי דרום לבנון ורבת־עמון, כולל ואס פי
תל, ראש־ממשלת ירדן, הצופים בחד-

שות הטלוויזיה הישראלית מדי ערב. שלא
לדבר כבר על העובדה שלמעשה יהודים
רבים דוברי ערבית, נהנים משירותי ה חדשות
בשפה זו בישראל.
מעטים זוכרים היום, שהטלוויזיה ה ישראלית
הוקמה בעצם לראשונה לצורך
המישדרים בשפה הערבית. בהתחשב ב עקרונות
המוזרים לפיה פועלת הנהלת
הרשות כיום, אין ספק שיש מקום לווסו
מהיר, הד וחלק, בתחום זה במליאת רשות
השידור, בממשלה או בוועדת הכספים של
הכנסת, שיקבע מדיניות ברורה בתחום
המישדרים בערבית.

תדריך
$סרט השכוע (יום ד׳ )20.35 ,3/11
המראה האפלה — סרט מתח על רופא,
החייב לקבוע מי משתי אחיות תאומות
היא הרוצחת. בהשתתפות אוליביה דה*
הבילנד.
• תיאטרון טלוויזיה (יום ה׳
)19.30 ,4/11 הטיסה נדחתה — האשד, ה צעירה
שנטשה את ביתה ואת בעלה נמ צאת
במצב ביש, כאשר טיסתה נדחית
בעוד הבעל נמצא בעקבותיה.
0הצייר ארדון (יום ה׳ ,4/11
— )20.20 ירושלים בציוריו הפיגורטיביים
ובית אביו השען כמקור השפעה.
ס ציפור בראש (יום ר ,5/11
— )20.30 סרט קולנוע על צעיר היפי ה מוצא
את מקומו במסגרות המימסד.
• תחנת שער שכם (יום א׳ , 7/11
) 18.30 היורש המאושר — קומדיה רא שונה
בסידרה בערבית בלווי תרגום עב רי
על הרפתקאותיהם של נהג מונית ועוז רו.
הפעם מסיעים השניים עורך־דין המח פש
אחרי יורש נעלם, כדי להודיע לו על
זכייתו בסכום כסף ענק. במאי: ראובן
מורגן.
• ד״ר דוליטל ( יוםב׳ )17.30,8/11
— סידרה מצויירת לילדים. קולות בעב רית.
בתפקיד דוליטל — ראובן שפד.
פולקלור (יום ב— ) 18.30,8/11 ,
זמר העם אבי אלחקם וקבוצתו מהכפר
דיר אל אסד.
• השעה השמשית (יום ג׳ ,9/11
— )20.30 בעקבות הקרנת סרטו העלילתי
של אורסון וולס, האזרח קיין, המספר את
הביאוגרפיה של ויליאם רנדולף הרסט, אבי
העיתונות הסנסאציונית בארצות־הברית,
ייערך דיון באולפן על עוצמה עתונאית
ועל אתיקה עתונאית בהשתתפות העורך
הראשי של העולם הזה אורי אבנרי, עו רך
הארץ גרשום שוקן, עורכת דבר חנה
זמר, העיתונאי ארי אבנר ואיש קיבוץ
שדה אליהו משה אונא, מי שהיה יו״ר
ועדת חוקה חוק ומשפט, שהביאה ללידתו
של החוק נגד לשון הרע.
@ פידור ישראלי (יום א׳ , 7/11
— )21.20 יהורם גאון, הפרברים, בלהה
מזלדובן ובנות מקהלת צדיקוב.

מאחורי הקלעים
ה גו

החורג
יש חוצפה המגיעה למימדים נוראיים.
על חוצפה כזו יכולה להעיד הצעת התק ציב
של רשות־השידור לשנה החדשה.
בהצעת תקציב זו, קבעה הנהלת הרשות
סכום של 608,400ל״י לחדשות ולתוכנית
זרקור בשפה הערבית, עבור שידורים

אורסון ודלס ב״האזרח קיץ״
עימות בין אבנרי— שוקן—זמר
העו ל ם הז ה 1783

ראש הוועדה
הקוואה בע״ות
העוו - ,יחד עם
בקיו המועצה
צאו ותנוס את
אחו העובדים
משחק קרבים הספורט המקומי -הדחות^דיו
בבית־קבה
בשעת הענווה
מועצה המקומית באור־עקיבא, בעת אחת מהצבעות ההדחה
שלה, שהפכו לספורט המקומי. תושבי המקום, המצטופפים על

תכנים, קנוניות נדנתויזם ומעשי־שחיתות
הוננים את הדמוקרטיה רקאויקטווה
מה שמתחוור באורעקיבא אונ״נ׳ רהובה
מע״וות־הפיתוח ומהווה נתב־אישום
נגד המפרגות
והממשוה

גב נבחריהם, עוקבים במתח והתלהבות אחר ההצבעה. ישיבת
ההדחה שבתמונה נערכה ב־ ,1967 ונועדה להדיח את יו״ר המועצה
המקומית דאז, עמוס ברכה. מאז ועד למינוי
הוועדה הקרואה, הפכו ישיבות הדחה לחלק מסדר היום.
ך* מחזה נראה כמו קומדיה קולנועית,
( | המתרחשת בקלושמרל. ראש־המועצה
המקומית, שהוא במיקרה יו״ר ממונה ולא
נבחר, יצא בריצה מבוהלת מבניין המוע צה.
מאחוריו, בשורה ארוכה, השתרכה
שורה ארוכה של פקידים ופקידות: גיזבר
המועצה, מזכירת היו״ר, מנהלת מחלקת
הגביה, מנהל מחלקת התברואה, ועוד שו רה
ארוכה של פקידים זוטרים.
בניין המועצה־המקומית באור־עקיבא
כמעט והתרוקן, כשכל עובדי המועצה רצו
בעיקבות היושב־ראש לבית־הקפה המקומי
הסמוך.
כשהגיעה כל החבורה אל בית־הקפה,
בשעה עשר וחצי לפני-הצהריים, הם נעצרו
סביב אחד השולחנות, שם הסבה חבורה
של גברים, שקועה במישחק־קלפים וב שתיית
עראק. ראש המועצה, חיים קופלמן,
מי שהיה קצין־המחוז של חיפה, שם ידו
על כתף אחד המשחקים, הודיע לו בקול
נרגש :״אתה מפוטר!״
כי האיש, יוסף כהן, לא היה אלא אחד
מעובדי המועצה המקומית, שבמקום להיות
במשרדו, בחר לשחק בקלפים בשעות*
העבודה.
הפרשה המבדחת, הסתיימה בפואנטה
קומית עוד יותר. להגנתו טען הפקיד ש נתפס
בקלקלתו :״לקחתי לי יום־חופשה,
כדי לקחת את ילדי לרופא. בזמן שלי, אני
יכול לעשות מה שאני רוצה!״
ועד־העובדים במועצה המקומית באור*
עקיבא קבע כי אומנם טענתו נכונה,
התייצב לצידו, טען כי אין לפטרו. ביום
בו נתפס במישחק-קלפים בשעות־העבודה
השאיר כהן פתק במשרדי המועצה, בו
כתב שיצא להוביל את בנו לבית־חולים,
אחרי שזה קיבל 48.8מעלות חום.
בדיקה שנערכה בבית־החולים בחדרה,
לשם הובא בנו של כהן, לפי טענתו,
הוכיחה כי הילד לא הובא לשם כלל בסבי בות
אותו תאריך. הטלפוניסט יוסף כהן
קיבל עליו את הדין. הוא הסכים לפיטו ריו.
האושר הנעלם

ה שנראה במעשייה פיקאנטית בעיני
מרבית אזרחי ישראל, אינו נראה כך
כלל בעיני כ־סססד תושבי עיירת־הפיתוח
אור-עקיבא, ליד קיסריה. עבורם מהווה מע שייה
זו חלק ממציאות חיי היום־יום שלהם,
חלק מהמלחמה הפוליטית המקומית, שהיא
הבידור, הספורט ולפעמים גם הפרנסה של
חלק ניכר מהתושבים.

חקירה מיוחדת זו אינה כאה
לזרוק אור ער התופעה הספציפית
הקרוייה אור־עקיבא. כי מה
שמתרחש בעיירת־עורים זו, הוא
אופייני למתרחש כשורה ארוכה
של עיירות-פיתוח כמדינה, שניהו־לן
הופקד כידי תושכים מקומיים,
שהיו חסרים כל הכשרה לתפקידים
שהוטלו עליהם.
הם הפכו את השלטון קרדום לחפור בו,

(המשך מעמוד )29
את השררה לפרנסה ואת הדמוקרטיה ל-
קאריקטורה של כלנתריזם.
אור־עקיבא היא עיירת־עולים. או לם
התואר ״נידחת״ ,הדבק כמעט
אוטומטית במושג ״עיירת עולים״ ,אינו
חל עליה. היא שוכנת לצד הכביש הראשי
תל־אביב־חיפה, על אם־הדרך המובילה ל עתיקות
קיסריה.

נקרא בשם זה, ושם הסרט שהוצג בו לפני
שבוע מקפל בתוכו את חולדות המקום
ואת תחושת תושביו מזה זמן רב: האושר
הנעלם.
אור־עקיבא הוקמה באפריל 1951ע״י
קבוצה של 40 משפחות עולים מרומניה.
הם ישבו אז בבדונים ובפחונים, מעברה

מרבית תושבי אור-עקיבא מתביישים
בשם יישובם. אם תשאל תושב מקומי איך
נקרא מקום מגוריו, יענה, קרוב לוודאי:
קיסריה. כי בשם קיסריה כרוכה הילה
היסטורית, למרות שהיא כיום רק תל-
חרבות. גם בית־הקולנוע היחיד בעיירה

מכוערים, שעמדו בניגוד מחריד לאתר
העתיקות המרהיב של קיסריה.

על הכסף
^ אותם ימיס רחוקים לא היתר. העם־
1קנות הציבורית כבוד שיש להלחם
עליו. התקציב השנתי של אור־עקיבא
עמד על 11 אלף ל״י. ראש המועצה דאז,
יחיאל וייסנברג, הבין בקושי עברית.
משכורת לא היתד. לאף אחד מחברי המו עצה.
מים
לא היו במקום, גם לא חשמל.
למה שראש־המועצה המקומית היה צריך

וגונו

סנדר

הקיימת עד עצם היום הזה באור־עקיבא.
עקב קירבתו לים, רצו המתכננים להפוך
את המקום לכפר דייגים. הוחל בבנית
מזח ליד אזור העתיקות בקיסריה, נבנו
בתים דו־משפחתיים למשפחות הדייגים,
ואולי דאג מישהו גם לקניית הרשתות.
אבל לעולים שיושבו במקום לא היה כל
חשק לעסוק בדייג. אז החליטו המוסדות
המישבים לבסס את המקום על משקי עזר.
כל משפחה קיבלה חלקת אדמה ליד ביתה
והיתה אמורה לעסוק בחקלאות. אלא ש-
המתישבים היו אדישים לירקות בדיוק

כמו לדגים.
כך הפך המקום, מבלי שתוכנן לכך,
לעיירה. עיירת הפיתוח, שהוקמה לפי נוס חת
הקסם של שנת , 1953 קמה במקום
שאיש לא היה זקוק בו לעיירה או לעיר
נוספת. אבל המקום היה טוב כדי לקלוט
עולים ולבנות טלאי-טלאים של שיכונים
ציוני ברכה
לדאוג יותר מכל, היה להשגת יום עבודה
לתושבים המקומיים. וייסנברג גילה ב תחום
זה פעילות ראויה לשבח. לאט לאט
נוצרו סביב מעברת העולים, שהפכה ל עיירת
פיתוח, מקורות פרנסה לתושביה:
מפעל לייצור טקסטיל — פונסטיטקס.
מפעל הענק לשטיחים — כרמל, מאפיה
איזורית, בית־חרושת לקרח ועוד.
באותם ימים רחוקים לא היו מהפכות
חצר במועצה המקומית אור־עקיבא. ד,אנ־

כך מנסי לכנות כלנתר

כ2-צ בחודש ספטמבר 70ע ,1נפגש יצחק כמכשיר הקלטה שהקליט את שיחתם. תוכן השיאספלט,
חבר סיעתו העצמאית של מנחם ציוני. חה המוקלטת נמסר ע״י אמסלם למיטטרת חדרה.
עם שלום ונונו, שנבחר אח הוא ברשימתו של ציו כתוצאה מכך נכשל נסיון הדחתו של ציוני מראני.
אך פרש ממנה. סייע לחולל מהפכה כדי להכ שות המועצה, אך משרד הפנים היה נאלץ לפזר
תיר את איש המערך בראש המועצה. בפגישה. את המועצה המקומית באור-עקיכא ולמנות
שנערכה כביתו של ונונו, ניסה ונונו לשכנע את כמקומה ועדה קרואה לניהול המקום.
להלן קטעים מתוך השיחה המוקלטת שהתאמסלם
לפרוש גם בן מתמיכתו כציוני ולהצטרף!
למערך. ונונו לא ידע כי אמסלם היה מצוייר נהלה כין ונונו ואמסלם.
אמסלם: הבטיחו לך שיתנו?
ונונו: אתה תראה, אתה תראה, תבוא
ונונו: חכה בסבלנות, יודח ואחר־כך
אחרי ותראה, תסמוך עלי, רק תבוא אח נמצא
פתרון, שב בשקט, יהיה בסדר, יצ ונונו:
ועוד איך? אני מדבר אתך. מלה

חק, אתה תשב בשקט, מנחם ציוני הר־ויח,
שלום שלמה הרויח, אנחנו זה ש מפסידים
כאן, למה שגם אנחנו לא נר־ויח?

מסלם: מה תרויח? הבטיחו לך
משהו? מה תקבל, מה יצא לך מזה?
ונונו: חכה בסבלנות, שב בסבלנות,
יהיה טוב, אני רק מציע לך עוד פעם
לטובתך ולטובת שנינו...
אמסלס: מה יצא?
ונונו: ועוד איך יצא, חכה בסבלנות,
אני מדבר אתך, אני לא שלום שלמה.
אתה מכיר אותי, אנחנו צריכים להגיע —
הזמן שלנו להרויח.
אמסלם: מה תרויח?
ו נונו: קודם כל הכסף שלנו.
אמסלם: איזה כסף?
ונונו: כל הכסף שהוצאת, וכל הכסף
שהוצאתי אני.
אמסלם: מה עם הכסף, מאיפה?
ונונו: חכה בסבלנות, חכה, אתה תק בל
ואני אקבל.
אמסלם: מה תקבל, הבטיחו שיתנו
לך את הכסף או משהו?
ונונו: יתנו !
אמסלם: יתנו?
ונונו: שזקוקים לנו — יתנו. צריכים
אותנו.
אמסלם: אם הבטיחו, שיבואו ושיגידו
אנחנו מוכנים לתת.

אמסלם: מה יצא לך מזה?
ונונו: יצא, אחרי ההדחה תראה ש יצא.
זה צריך להישמר בסוד.
אמסלס: אני לא רואה שום דבר.

רי ותראה.
אספלט: ידיחו — מה יצא לי מכל זה?
ונונו: אדם שרוצה לגמור עסקה, אני
כן אבטיח לך.
אמסלם: מה תבטיח לי? אתה לא
מוסמך להבטיח. הוא יכול להיות מוסמך.
ונונו: אני נותן ! מה אכפת לך.
אמפלם: מהכיס שלך?
ונונו: כסף אתה תקבל גם, שנינו
נקבל. דע לך אם אנחנו מצטרפים למערך
יש לו רוב.
אמסלם: כן. הם צריכים אותי, מה
יכולים לתת?
ונונו: אני נותן! מה אכפת לך.
אספלט: מהכיס שלך?
ונונו: קודם כל ההוצאות שלך, מאלף
עד תו.
אמסלם: מה ההוצאות 500ל״י2,000 ,
ל״י 3,000ל״י?
אשתו של ונונו: גם אתה תקבל.
ונונו: מזכיר מפלגה שלהם ; לא תע בוד
ותקבל משכורת כמו שמסתובב צבי.
אספלט: הם אמרו לך ככה? זאת או מרת
שהמילים שלך...
ונונו: קדוש! גם להם זה יהיה קדוש.
אם לא היה מוציא לך — אני נותן. הוא
חיכה לך כל היום. הרשימה הזו מתה,
אנחנו צריכים לנצל את הזמן הזה בשבי לנו
— זרוק את כולם, הם הרוויחו. שלמה
קיבל חמש, זה קיבל מהמרכז — מה אנחנו
הרווחנו?
אספלט: שום דבר.
ונונו: לכן בוא ותשמע ותראה שיצא
לך טוב.

שלי אתה מקבל אותה בתור מלה. כל מה
שאני אומר לך, מלה שלי זה מלה. אנו
פשוט מאוד רוצים לנצל את המצב.
אמסדם: צריכים להרויח מזה?
ונונו: בדיוק הגיע הזמן. הגיע הזמן
שלנו. אם לא מנצלים את זה — ועדה
קרואה — לא הרווחנו שנינו. אם אתה
בא אתי ושנינו יד אחת אנחנו יכולים
לעשות מה שאנחנו רוצים. אתה קודם כל
תשאר סגן בתואר. ואני סגן בפועל. אתה
מקבל כסף, מזכיר מפלגה, מה שאתה רו צה,
אנחנו זורקים את עמוס. את מנחם,
את ברדוגו את כולם, מה יש יותר מזה —
זה הצענו לך גם לפני זה.
ונונו: אני אומר לך ברור זה לא יהיה
ועדה קרואה. עכשיו ישנה אפשרות. אם
אתה מצטרף — אתה מחזק את המערך.
אז תמיד זקוקים לך לא כמו שעשה להם
שלום שלמה.
אמסלם: אני לא שלום שלמה.
ו נונו: אף אחד לא ישמע שקבלת. אתה
עובר למערך. הרשימה התפזרה, ואתה
חוזר למערך.
אספלט: ואני אקבל את הכסף בשקט?
אף אחד לא ישמע את זה?
ונונו: אף אחד. שני דברים אתה מק בל.
אתה רוצה דרג גבוה בעבודה שלך
אתה מקבל. אתה רוצה מזכיר מפלגה.
הם זקוקים לך. ונונו לא יבגוד. למערך
נתתי מלה שאני לא אבגוד בהם — לא
אבגוד בהם לעולם.
אמסלם: מה יצא לך מזה?

שים היו טרודים מדי בבעיות אחרות.
כשיום אחד הגיע מנחם בגין לנאום נאום
בחירות בעצרת מקומית, סידר לו וייסנ־ברג
המפא״יניק במה, ספסלים ותאורה.
מאז הוא שומר מכתב תודה מבגין.
אלא שבמרוצת עשרים השנים השתנה
משהו באור־עקיבא. לאיטה התמלאה עיי רת
הפיתוח בעולים מארצות צפון־אפריקה.
את אלה העלו שליחים של המפד״ל. עוד
בארצות מוצאם הסבירו להם מה טוב עבו רם
וחילקו להם פנקסי חבר במפלגה. לא
עוברות שנים רבות, והמפד״ל משתלטת
על אור־עקיבא.
עכשיו יש גם על מה לשלוט. תקציבה
השנתי של עיירת הפיתוח מגיע כיום ל־9
מיליון ל״י. מי ששולט במועצה שולט על

ונונו

:יצא לי !

ונונו: המצב שלך הוא טוב מאד. אתה
תשב בשקט. אם תתן לי הבטחה לא נדיח
אותך — נוכיח לך את זה.
אמםלפ: איזה הבטחה?
ונונו: אתה הולך חוזר למערך שלך,
לא ידיחו אותך.
אמסלם: שידיחו !
ונונו: הגיע הזמן שאנחנו גם כן נחיה.
זה הכל.
אמסלס: צריכים לראות את הנהנה
הזה.
ונונו: אתה לא אומר לאף אחד שאתה
מקבל, יה־חביבי. דע לך אם המערך הוא
רוצה ראש מועצה, הוא יכול להיות בפ נים,
אתה מסכים אתי?
אמסלם: כן — הוא ישלם בשביל זה.
ונונו: ועוד איך ישלם. זה מועצה בש בילו
3שנים.

אשתו של ונונו

:בטח — הוא רוצה

שתלכו אתו.
ונונו: זה אמון מלא, אנחנו מצטרפים
סופית למערך. הוא יתן! יתן את הנפש
שלו — זה 3שנים ...הוא זקוק לנו — זה
3שנים אני יכול להתקדם אתו יחד. אני
יכול להרויח אתו. אחרי 3שנים הוא
לא יזרוק אותי. הוא ידע שאני אדם יציב...
ונונו: אני מציע לך לטובתך ולטובתי.
אמפלם: לשבת בשקט?
ונונו: בשקט. נדיח. אני לוקח אותך
שנינו ביחד, ומה שאני מסכם — אל תע שה
דבר בלי שאני נותן לך — למה מה
שאני אומר לך זה שמעתי מהם. אני לא
מדבר מהראש.
אספלט: ממי שמעת? מצבי, מצבי !
ונונו: מצבי ! יותר מזה !
אמפלם: צבי אמר לד?
ונונו: בהחלט ! הוא יתן לך. הוא זקוק לה אספלט: למה הוא לא בא בעצמו
להגיד לי — המצב ככה וככה — מתבייש?
ונונו: אני אמרתי לך ואתה הולך לס פר,
זה לא טוב. באתי לשכנע אותך ואתה
הולך לספר לציוני — בא ונונו לשכנע
אותך. אתה מערכניק — אתה. אחרי הי שיבה,
תבוא — רבותי, הרשימה התפזרה
ואני חוזר למפלגה שלי — אתה קונה
את עולמך.

תקציב זה, שהוא ענק במושגים של עיירה
קטנה, שרוב תושביה פועלים שכירים.
הוא יכול לחלק טובות הנאה. יש מישרות.
יש משכורות. יש מענקים. יש מיכרזים.
העולים החדשים למדו מהר מאוד את כל לי
המשחק מהותיקים. מה שראו הם יישמו
לאפשרויות המוגבלות והמצומצמות שלהם.
וכאן מתחיל הקרב הגדול על השלטון
בין המפלגות. אין זה קרב הנובע מחילוקי
דעות רעיוניים. זהו הקרב על השלטון ועל
הכסף.
בשנת 1959 נבחרה המועצה השלי שית
של אור-עקיבא. מתוך 7חברי
מועצה 4מהם חברי הימפד״ל. כראש ה מועצה
נבחר עמוס ברכה, מורה לא-
מוסמך. שתי קדנציות עתיד ברכה לשבת
בראשות המועצה — שתי קדנציות בהן
תלמד אור־עקיבא כי לא כל מה שטוב
למפד״ל ולעמוס טוב גם לה.
עמוס, בן העדה הטריפוליטנית, דאג קו דם
כל, שלא ישארו מקופחים בקרב מקו רביו.
הוא הכנים חלק מהם לעבודה במו עצה,
על אף השכלתם המינימלית (אנ שים
שקשה להיפטר מהם עד היום).
הוא ארגן חנויות ומקומות בשוק לאנשי
שלומו וגם נפנה קצת להתעסק בהטבת
מצבו הוא. הדבר המסתורי ביותר שקרה
לעמום ברכה בתקופת כהונתו היא הווילה
שלו. זה שהיא קשורה באוטוסטרדה של
כביש החוף, בכך אין ספק. רואים את זה.
אך הצדדים המיסתוריים של העניין אינם
מחוורים עד היום.

הוויל ה של
דאש־המועצה
ף* מקורו הסיפור הוא כזה: כשתוכננח
4האוטוסטרדה, התחשבו מתכנניה במי קומה
של אור־עקיבא, ובמקום להמשיכה
ישר, בצורה שתנתק את אור־עקיבא מחוף
הים ומאזור קיסריה, ביצעו מעקף מאחורי
העיירה, דרך אזור התעשייה. באותו אזור
אמור היה המיליונר שפירא, בעל מפעל
השטיחים המקומי, לבצע את הרחבת מפ עלו.
צבי
סנדר, ראש סיעת המערך המקו מית,
ויו״ר לשעבר של אור־עקיבא מספר,
כי שפירא בא אל ברכה ואמר לו כדל קמן
:״אם אתה מצליח להעביר את האו טוסטרדה
מהשטח שלי למקום אחר אני
דואג לך לווילה״.
דבר אחד בטוח, האוטוסטרדה היום
אינה עוברת במקום בו תכננו אותה. היא
עוברת בלב אור־עקיבא. שני דברים בטו חים
נוספים: שפירא הצליח להרחיב את
מפעלו, ולעמוס יש וילה.
כשנשאל עמום כיצד יתכן כי מורה לא
מוסמך ומאוחר יותר יו״ר מועצה שמש כורתו
הסתכמה ב־ 750ל״י נטו, יצליח לח סוך
כסף לווילת פאר, ענה :״אני עובד
מגיל . 14 כל ימי חסכתי וזה מה שהגעתי
אליו.״ קצת קשה להבין איך יכול מורה
לעברית בתלמוד־תורה בטריפולי להרוויח
4000ל״י לחודש, סכום שלפי טענתו של
ברכה השתכר שם, וממנו חסך לבניית
הווילה.
אחרי שעשה לביתו נפנה ברכה לארגן
מעט גם את הוריו. בית־הדואר, שהיה
צריך להיבנות במרכז המסחרי, הועתק
בעזרתו האדיבה סמוך לבית הוריו. המט רה
לא היתד׳ לדאוג לאם שלא תכתת חלי לה
רגליה רחוק מדי. פשוט יותר. עמום
קיווה שבכך יצליח להעביר גם את כל כו בד
משקלו של המרכז המסחרי לאזור.
זה שבית־הדואר תקוע היום בקצה הנידח
ביותר של העיירה לא הטריד אז את
עמוס בכלל.

שלושת
ה מ קו פ חי ם

** ך לא לעולם חוסן. עמוס עשה
א? שלוש טעויות גורליות. שלושתן היו
מעשים חיוביים מאד, פעולות שכל אזרח
שומר חוק חייב היה לבצען.
המעשה הראשון חיה נסיון לחייב את
הרב המקומי מנשה מלול, שהוא גם יו״ר
המועצה הדתית, בדו״חות כספיים. הרב
לא היה רגיל ליחס כזה. מאז ומתמיד עשה
בכספי המועצה הדתית כעולה על רוחו,
ואיש לא ציפצף. הוא בנה קרנות לתל מידי
ישיבה עניים, ובנו, שחיה בן ישיבה
עני, נתמך בה. הוא הקים קרן לנצרכים,
שאחיו — שהיה נצרך מאד — צרך ממנה.
הוא סידר לאשתו משכורת חודשית מכס פי
המועצה, שהרי אשת הרב היא אוטו מטית
רבנית. הוא שחה והתפתל, התכווץ
והתרחב ותמיד הצליח לשמור על מעמדו.

הכלנתר־ז המשתודד

הקואליציה הואשוש — ״

למחרת הבחירות ב־ , 1969 היתה מורכבת מארבעת חברי
הרשימה המקומית העצמאית של מנחם ציוני ושלושת חברי
המערך. למרות שגם ציוני שייך למפד״ל, הוא לא נכנס

הקואליציה השניה =ז !2

מחברי סיעתו העצמאית של מנחם ציוני את רשימתו, תמכו
בהצבעה במערך, סייעו לבחור את צבי סנדר, מהמערך, כראש

הקואליציה השלישית

אחרי הרכבת הקואליציה הקודמת, אחרי ששלום שלמה,
הכלנתר שפרש מסיעתו של ציוני ו ת מו במערך, חזר לתמוך
בציוני. הפעם גם לחץ מרכז המפד״ל על ציוני ועל עמוס
ברכה להשלים ביניהם ולהיכנס יחד לקואליציה. מרכז המפד״ל
אף החזיר לציוני סכום של עשרת אלפים ל״י, שהוחזר לשלום

אחד

חרות, גח״ל, מפא״י, מערך, אף
מהם לא יכול לו.
והנה בא ברכה, חברו למפלגה המקו דשת,
ודרש ממנו את הבלתי הגיוני. הוא
היה הראשון שעמוס ברכה קומם נגד
עצמו.
השני היה מנחם ציוני, שעמד בראש
המחלקה לחינוך ותרבות. בין שאר מעשיו
התרבותיים: רישום כוזב של שעות נו ספות,
חשבונות אש׳׳ל ונסיעות מנופחים
ואי־הופעה לעבודה. ציוני היה כנראה בעל
חוש הומור ניכר, אחרת קשה להבין כיצד
בחור דתי כמוהו, הביא קבלות אש״ל
ונסיעות של עשרות לירות שהתאריך ה מתנוסס
עליהן הוא של יום הכיפורים.
ברכה ראה מעשים אלה, ובצדק, כפגמים
אסתטיים. הוא תבע את פיטוריו המיידיים
של ציוני.
השלישית ברשימת טעויותיו של ברכה
היה שלום שלמה. הוא היה מנהל מחלקת
המים במועצה. הקושי העיקרי בתפקיד
זה היה הצורך לבוא בסוף כל חודש לק בלת
צ׳יק. הסיבה היתד, פשוטה. עמוס
ברכה לא העז לגבות יותר מדי מסים
בעיירה. כל משלם מיסים היה מתנגד
פוטנציאלי, וכל פטור, אוהד נלהב. כך
אמנם הגיעה המועצה לגרעונות מסמרי
שער. אך כך גם הובטח כסאו של ברכה.
וחוסר תעסוקתו של שלום שלמה. והנה,
החליט ברכה יום אחד שמושבו מספיק
איתן בשביל לגבות אגרת־מיים לפחות.
החלטה זו חייבה את שלום שלמה להת חיל
סוף סוף לעבוד.
הגרוע מכל עבור עמום ברכה הגיע,
כששלושת ה״מקופחים״ התאחדו באו פנסיבה
אחת נגדו. הרב המקומי אירגן את
כל הקהילה המרוקאית במקום לתמיכה
בציוני. הוא לא שכח לציין כי אשתו
לשעבר של ציוני היתד, יוצאת מרוקו.
ואשתו העתידה היא בת מרוקו ותושבת
המקום. במקרים רבים לא טרח ציוני
לערב את נשותיו בעניין וציין בפשטות כי
הוא עצמו ממרוקו. זה שהוריו עלו מרוסיה

לקואליציה עם חברי רשימת המפד״ל, בגלל יריבותו האישית
עם עמוס ברכה, ראש המועצה הקודם מטעם המפד״ל. קואליציה
זו, בה נבחר ציוני כראש המועצה, החזיקה מעמד חודשיים
בלבד. היא התפרקה, הוקמה מחדש באותו הרכב פעמיים,
פעם בראשות שלום שלמה ופטם נוספת בראשות ציוני.

המועצה. כאות הוקרה קיבלו השניים מישרות־כבוד. שלום
שלמה קיבל את סגנות ראש המועצה בפועל ואילו ונונו
קיבל את הסגנות בתואר. ציוני ויצחק אמסלס, הצבאופוזיציה. היושבים המפד״ל נציגי לשני
טרפו

שלמה
תמורת הלוואתו בזמן הבחירות. עכשיו נשארו אנשי
המערך באופוזיציה יחד עם שלום ונונו, שפרש מסיעתו של
ציוני. כעבור שבוע הדיח ציוני את שלום שלמה מהסגנות,
וזה חזר והצטרף למערך. שוב הוקמה קואליציה במתכונת
הקואליציה השנייה, אלא שאז התגלה עניין הצעת השוחד
לאמסלם, שהביא למינוי הוועדה הקרואה באור־עקיבא.

לא הפריע לו להיות מרוקאי בדם. לצורך
זה למד גם משפט מפתח בערבית מרוק אית:
אי אחונה אל אח, שפרושו המי לולי
הוא :״כן, אחי היקרים״.
השתדכותו לרב המקומי, שליטם של
יוצאי מרוקו בעיירה, היתד, המעשה ה מוצלח
ביותר שעשה ציוני. כשהוא בטוח
באלפי תומכים, קם וייסד רשימה עצמ אית,
לקראת הבחירות של . 1969

פ ר סי ם
לנ א מני ם
** ה שהיה אשר ניזרי לקריית-
שמונה, ומה שהיה מחלוף לבית־שאן,
היה מנחם ציוני לאור־עקיבא.
ציוני בן ד,־ ,29 נאה ומשכיל, הוא יליד
הארץ, תושב תל־אביב לשעבר, חניך
תנועת בני-עקיבא ופעיל במרכז המפד״ל.
אביו הוא מנהל סניף של בנק המזרחי
וכל אנשי צמרת המפד״ל הם ידידיו.
הוא למד מיקרוביולוגיה באוניברסיטת
בר־אילן, אך לא השלים את לימודיו בגלל
התנגדות הוריו.
בגלל החיכוכים המשפחתיים, נאלץ ציו ני
לנטוש את תל-אביב. הוא מצא תע סוקה
בגלות אור-עקיבא. תוך זמן קצר
גילה כי מקום מעין זה הוא מקום אי דיאלי
עבור צבר משכיל וממולח, שהוא
שאפתן וחולם על קאריירה פוליטית.
וכך הקים ציוני ב־ 1969 את הרשימה
העצמאית שלו, שמטרתה היתד, להדיח את
עמוס ברכה מכס השלטון. תוצאות הב חירות
היו מפתיעות. הבוחרים המקומיים,
שמאסו במעשי המועצה המקומית הקודמת,
העניקו לרשימתו של ציוני ארבעה מקו מות
מתוך תשעת חברי המועצה. המערך
זכה ב־ 3מנדטים, והמפד״ל, בראשות
עמוס ברכה, רק בשני מקומות.
לא רק אישיותו, המיוחדת במינה, של
ציוני, היא שסייעה לו לגייס קולות. לא
במעט סייעו לו בכך ההבטחות שפיזר

על ימין ושמאל ערב הבחירות, הבטחות
שכללו מתן טובות הנאה שונות, מ מקורות
פרנסה ועד לדירות חדשות.
שלום אילוז, תומך נלהב של ציוני,
קיבל אחרי הבחירות מכרז לנטיעת עצים,
שהפך לשערורייה בעיירה. המכרז קבע
שעבור כל עץ שקוטר גזעו 15—10ם״מ,
תשלם המועצה 125ל״י. בסה״כ 11,000
ל״י. אילה קיבל את 11,000 הל״י, אך
בין העצים השתולים היו רבים שקוטר גז עם
לא עלה על 3—2ס״מ.
לנסים אלפסי, אף הוא מנאמניו, העניק
ציוני את המיכרז לצביעת בתי־הספר. גם
מיכרז זה, כהרבה ממעשיו של ציוני הת פתח
לשערורייה קטנה. הצבעים לא הס פיקו
לסיים את עבודתם עד לתחילת שנת
הלימודים, וזאת למרות שסיידים עסקו
בשבת בסיוד ביה״ס הדתי ״ר׳ עקיבא״.
מוטב נוסף של מערכת הבחירות היה חיים
בדהרוש, שזכה עקב תמיכתו הפעילה
בציוני בקבלנות הנקיון של בית-התרבות.
למשפחתו של סגנו, שתמך בו במסע הב חירות
גם אישית וגם בכסף, העניק ציוני
פיצוי נאות. למרות שיצחק אמסלם היה
רביעי ברשימה ואיש לא קיווה ל־ 4מנד טים,
נתן לו ציוני את תפקיד הסגן,
איפשר לו להמשיך בעבודתו במפעלי נייר
חדרה. כך שבמועצה לא ראו אותו הרבה.
לאחותו של אמסלם סיפק משרד השי כון
דירה בהמלצתו האישית של ציוני.
לאחיו, חיים אמסלם, סידר ציוני את חוזה
החכירה של מזנון בית התרבות. לאשתו
של אמסלם שעבדה אותה עת במועצה,
העניק תקן גבוה יותר. תקן שיודעי דבר
אמרו כי לא אושר מעולם.
הכלגתריס החד—שים

1ד—י

כים מאזרחיה הנאמנים של אור עקיבא,
שנתנו אמונם בציוני, סברו
(המשך בעמוד )54

8- 31

!וכדים את רי־דה־רו?
אם נ ! -אז התכוננו
רעוב שר נוסטלגיה משתפכת!
לאלתרמן שלוש לירות עבור השיר הרא שון
שלו ללי־לה־לו.״
לי־לה־לו, לכאורה, השלג דאשתקד החי
רק בזיכרונותיהם של אנשים, אם הם
עדיין בחיים ; באלבומי זכרונות, בכריכות־עור
מאירופה; בתוכניות תיאטרון שאי־אפשר
שלא לצחוק ממחירן ( 25 מיל);
במודעות הפירסומת הראשונות בארץ
(״לבך לפיזמון, תיאטרון לי לה לו, לבך
לסבון, סבון לי לה לו״); בקיטעי עיתו נים
צהובים של העולם הזה בעריכת אורי
קיסרי, ובסיגריות (״גלבוע — שיא ה סיגריות
בארץ״) שכבר אינן מעלות עשן.

״1 *1 ¥111ה כן, זוהי באמת שושנה ד מ אוי, בחברת הבמאי הפולני יארושי, בתצלום
ברוח הזמן, על רקע תפאורת התוכנית ״הטרקלין״ ,בשנת . 1947 היתה
זאת תקופת הזוהר של לי־לה־לו, שהתמחה אז בעקיצת הבריטים, בהשראת פיזמתי אלתרמן.

רכים ט ענו שלי־לה־לו היה בעצם
תיאטרון לא־רציני. אחרים זוכרים שזה
היה, בסך הכל, קיטש אחד גדול, ושה־קומקום
היה חריף יותר. שלי־לה־לו היה
חיקוי לרוויו פולני, להומור הונגרי ר
לשמלות של הוליבוד בתור־הזהב. המבק רים
של אז ניבאו ללי־לה־לו תוכנית אחת
בקושי, והוא איכזב אותם ומילא אול מות.
אבל רבים אחרים מודים שאם היתד
פעם סאטירה טובה בארץ, היא צמחה ב־לי־לה־לו.
ולין
:״מה זה סאטירה? זה כמו פאם־
ריקה מפולפלת! אתה צריך לטעום ממנה
בקצה שפתיך, ולהבין את כל השאר!״
מבקרת אנכי בכנסת,
מתיישבת לי בין הקהל.
אני פשוט נובלת וגוססת,
וחושבת שצריך בכלל
לסבן אותם במים,
ולשים בתוך הדוד
ולהרתיח שעתיים
ככה ככה § 00 )1 ,ץ־נסע.
ולגלגל אותם על לוח,
ולשטוף, אם לא זזים,
ולתלות אותם ברוח,
ולסתום את הברזים.
קלצ׳קין ו ״לאלתרמן היה איזה חוש
נבואי. היום, כשרוצים לעבד אותו להצגה
מחודשת, רואים שבעצם אין מה לעבד.

וירח תימני עטוף טלית
והרוח שרה שיר בתימנית.
״ואני זוכרת שבאותם ימים היו כל־כך
בררנים לגבי אלתרמן, שלא השתמשו בכל
מה שכתב, אבל הוא לא היה בררן, ולא
היה קפריזי. אם היה מביא טקסט שלא
התאים, היה מביא למחרת גירסה אחרת.״
ולין ׳ ״אני זוכר איך שישבנו בסמדר
וחשבנו על התיאטרון החדש. כבר אז
היתד. בעייה גדולה להשיג שחקנים, ש־

ומארי.. :ה״ת ילדה
עם עינ״ם עצומות״
יידעו עברית, קודם כל, שיידעו מה זה
לשיר ולרקוד עם כובע יפה וחליפה אלגנ טית.
את אלף הלירות הראשונות להקמת
התיאטרון הלווה לי חבר, ובו במקום הצע תי
למתתיהו רוזין 80 לירות לחודש,
במקום 60 שקיבל עבור הופעתו בבית-
הקפה. היה לנו מזל שבזמן המלחמה באו
הרבה שחקנים מפולין ומרומניה, ואני לא
קימצתי בכסף, כי תמיד ידעתי שמישהו
טוב באמת, משתלם באמת. וכך הגענו
לשבעים איש, שהתפרנסו בלי־לה־לו.״
רוכ שחקני לי־לה־לו אינם עוד כפי רי
אריות מסוגם של מיכאל גור,
שמואל פישר, ג׳ני לוביץ׳ ומתתיהו רוזין
(״אני רוצה רק להציץ״ ,ו״שיר השיכור״).
אחרים נתפזרו לקצות תבל.
מרים פריש חיה בברזיל, אירנה רוז׳ינ־סקה,
מי שהיתר. הפרימדונה הסקסית של
הלהקה, ושכבר אז, זוכרת שושנה דמארי,
תפרה את בגדיה אצל לולה בר והביאה את
לבניה מפריס, חיה היום בניו־יורק. וישנם
אחרים, ייבדלו לחיים ארוכים, החיים בארץ
עד היום, שניים מהם גם משתתפים בתוכ נית
החדשה (חדשות לי־לה־לו) :אלכסנדר
יהלומי ויעקב בדסירא. בצידם יופיעו
שחקנים חדשים — ריקי גל, שתשיר שי רים
של יאיר רוזנבלום, שנכתבו במיוחד

7״ 17/־
1ו // 1#חוזד
שושנה דמארי הרימה את שפופרת ה טלפון
:״כן, מדברת שושנה דמארי. כן,
כן, ברצון. שלחי לי את כתובתך, ואשלח
לך בחזרה תמונה בחתימתי. כן, בשמחה.
שלום רב.״
הכלנית טרקה את השפופרת בצפון תל-
אביב כשחיוך של אני מצפת על שפתיה:
הילדות האלה לא נותנות מנוחה. מצלצ לות
ביום ובלילה. ואלה בדיוק אותן ה ילדות
הרצות אחרי ששי קשת ברחוב.
כזה הדור של היום. ולחשוב בזמנים שלנו
על לי־לה־לו, זה כמו לחשוב על השלג
דאשתקד. בלתי-אפשרי.״

ליאון מוזיקאנט ממהר לתיאטרון.
עליו לפתוח את הצגת הצוענים של נסים
אלוני במלים ״השלג דאשתקד. ליידיס
אנד ג׳נטלמן. תמיד השלג דאשתקד.״ ו באותן
מלים עצמן מסיים ליאון מוזיקאנט
את ההצגה.
זאת אומרת שרפאל קלצ׳קין, הלא הוא
ליאון מוזיקאנט משחק נוסטלגיה בערב ו־מביים
נוסטלגיה בבוקר. כי בבוקר הוא
ממהר לחזרה של חדשות לי־לה־לו, שאינו
אלא חידושו של תיאטרון ישן. תיאטרון
ישן שצריך לעשות איתו הכרה מחודשת.
למען אותם שאשתקד הורדמו על-ידי
שושנה דמארי ב״דובי דובי שן״ ,והיום
בניהם מבקשים אוטוגרפים ממנה ומששי
קשת. למען אותם שיקבלו את נתן אלתרמן
בתוכנית הלימודים החדשה בבית־הספר.

״מה זה היה לי־לה־לו?״ חושב קלצ׳־
קין־מוזיקאנט בדרך לאולם הגדול ,״זה
היה אולם ישה חפץ הקטן. זה היה בימי
ההאפלות, .קומה שנייה לכבות את האור!׳
זה היה מנדאט. זו היתר. מישטרה
יהודית וחוק אנגלי. זה היה קהל שצחק
פחות מאשר הוא צוחק היום מהגשש אבל
היתד. לו השראה אחרת. זה היה הומור
אחר.״

״די־לה־לו ״,מתלהב משה ולין, ה־אימפרסריו
הראשון בארץ( ,לפני שהעולם

ביאליק עד ארתומן:
עוי־לו לעבוד האדמה!
הזה המציא את המילה ״אמרגן״) בקפה
רוול החדש ,״לי־לה־לו זה תינוק שנמצא
בבטני שמונה חודשים, והעומד להיוולד
מחדש בעוד חודש. להיוולד מחדש, כי
הוא נולד בפעם השלישית.
״בפעם הראשונה זה היה בקפה סמדר.
בסביבות שנות ה־40׳ .זה היה מין בית־קפה
על הטיילת, שלשם באו בעיקר אנג לים
ונשים מפוקפקות. שם היינו יושבים,
נתן אלתרמן, מתתיהו רוזין ואני, ומכבדים
זה את זה בכוסית. כל אחד בתורו, כש־הפרוטה
היתד. מצוייר בכיסו. ושם שילמתי

רואים כמה שהיה נפלא ואקטואלי.״
אי־פעס, כך שמענו וקראנו,
היו אומרים על איש, על זה או זה,
פשוט גנב הוא או פשוט שקרן הוא,
פשוט מלאך הוא או פשוט נבזה.
אבל זמננו קצת יותר מורכב הוא,
כיום, לפי החוק, אין שום רשות
לומר על זה או זה: פשוט גנב הוא
כי הגנב הוא לא כל־כך פשוט.
ולין :״מספרים שכאשר גמר אלתרמן
את הגימנסיה הרצליה וכתב את השיר ה ראשון
שלו, שכבר אז היה בסיגנון ה־אלתרמני
הטיפוסי( ,וכמובן שלגבי אותם
הימים נחשב לאוונגארד מוחלט) ,נבהל
אבא שלו, שהיה ידוע כמחנך גדול, ורץ
לחברו הטוב ביותר, חיים נחמן ביאליק.
תראה חיים נחמן, הוא אמר, ווס איס דו
געשריבן(מה כתוב פה ז) ביאליק קרא את
השיר, החמיץ את פרצופו ואמר: שלח
אותו לעבוד את האדמה. אלתרמן האב
שלח את אלתרמן הבן לצרפת, ללמוד
אגרונומיה. אחרי חמש שנים חזר האגרו נום
אלתרמן, ושתל את הסאטירה.״
דמארי :״נפגשתי עם אלתרמן בקפה
גינתי. הוא הביא לי את השיר החדש ש כתב
בשבילי, מרים בת־ נסים, וקרא אותו
בפני. השתוממתי. לא יכולתי להבין איך
הוא מכיר כל כך טוב את הניואנסים ה עדינים
של ההווי התימני:
כל היום ארוץ, אדפוק בקבקבים,
אך בלילה יא, אין קץ לכוכבים

באווירה מתאימה. משה סולו (פישקה ב מילואים)
,נינט דינר ואחרים.
דמארי ג ״מישחק זה היה דבר אחר
לגמרי בימים ההם. מעולם לא חשבתי ש אני
צריכה לשעשע מישהו, להתיפות או
להשפיע במיוחד בחיצוניות שלי. הייתי
כל־כך רצינית, מין ילדה עם עיניים עצו בות.
הייתי נראית כמו מעפילה. אולי לכן
בחרו לשים בפי את שירו של אהרון אשמן
״הביתה״ ,בתוכנית הטרקלין שביים ה במאי
הפולני הנודע יארושי. עמדתי אז
בשימלה אפורה על רקע ארבעת הגדו לים,
שהיו מעין בובות, וניענעו בראשם
לאות ״לו״ ,כשאני שרתי והתחננתי
״הביתה״ —
וראיתם את דמותי בענן הנוסע,
וראיתם את דמותי באור־יוס הגווע,
וקולי ירדפכם, לא נחם לא רוגע —
הביתה ! הביתה ! הביתה !
אותה תוכנית טרקלין, שלחה חציה לא
רק באו״ם, כי אם גם בעולם הבידור,
ובמערכות העיתונים. ומי שנדמה לו שרק
היום קיים דו־קרב בין המבקרים למשח קים,
יתבונן נא בקטעי ביקורות מברי קים
כגון אלה:
-,מקלחת קרה ניתכת על העתונות שלנו.
ביחוד על עורכי החדשות. יושב לו מיכאל
גור בתפקיד היהודי הקרתני, ואינו יכול
להבין כותרת מעין זו: האובסטרוקציה
הפרלמנטרית גורמת למיליטאריזם קונם־

אירנה ווז״נססה

האשה הסכסית
שבאה מפולין,
היתה סמל־המין של התקופה ההיא. היא הזמינה את שמלותיה
אצל לולה בר, והביאה את לבניה מפאריס — דבר
שהיה בלתי־נשמע בימים ההס. כיוס היא חיה בארה״ב.

טרוקטיבי. כיצד להבין? ובכלל, כה הרבה
ראשי־תיבות ! מה ההבדל בין די.די.טי.
וסי.איי.די?.אין הבדל, לדעתו.
״ארבעת הגברים של הלהקה, יהלומי,
רוזין, גרנובסקי ורהין — נותנים לנו את
המכסימום, בגלמם טיפוסים של ארבעה
אידיוטים־פלגמטים־דפקטיבים נ. דון.
חדשות הערב).27.6.46 ,

כאותו מאמר, תחת הכותרת ״מכירה
כללית של שלאגרים בלי־לה־לו״ ,מתלהב
כותבו משושנה דמארי :״ואחרונה אחרו נה
חביבה שושנה דמארי. הבחורה והתאו מים
הוא שיא חדש. הוא אינו נופל מ־הכלניות
ואני מצפת ...שכני משמאל ה פריז
בהתרגשותו. אשתו הרגישה: יצחק,
מה אתה מתלהב כל-כך? לא ראית אף פעם•׳׳

תימניה?״

חנה אההני

נראית כאן (מימין) במער כון,
המלגלג על האחיות
שהכריזו אז על שביתה. זה היה בראשית שנות החמישים.
אחרוני היתה הכוכבת המיוחדת של ולין. הוא גידל ובנה
אותה מילדות, עבר עימה בחו״ל, אחרי שנסגר לי־לזדלו.

והקהל היה יורד למיקלטים. לפעמים אפי לו
לא ירדו. פשוט התרגלו. והפחד היה
חולף בעזרת ליגלוג מר על הגורמים ל מלחמה(
.אלתרמן):
שם באו׳׳ם הס יושבים להט יחד,
ומחייכים במתיקות ובטוב,
ומאחלים זה לזה — ממש פחד —
י כחיות שיצאו מהכלוב.
שותים להם ויסקי בברים,
ועורכים זה לזה כמין כייף.
אך עוזבים רק את הקוליאריס
הם אומרים ״הלוואי תישרף!״
ודין :״לפני שנה אמר לי ההורסקום
שלי שאהיה יותר מפורסם, ואזכה להצלחה
גדולה יותר, משראיתי אי־פעם בחיי. ואני
ראיתי תקופות רבות, מצבי־רוח. כמה

שושנה דמאר•

שאישיותה קשורה בזיבשם הדור כרון
לי־לה־לו,
יחד עם שמו של נתן אלתרמן. תצלום אופייני
זה מזכיר את התקופה, כאשר שר העם כולו את שירי
אלתרמן—דמארי 1״אני מצפת״ ,״כלניות׳ ושאר פיזמונים.

פעמים נגעתי בעננים, ופעמים אחרות
הייתי עמוק באדמה, בלי פרוטה, עזוב ו גלמוד.
אבל כשאמר לי ההורסקום, לך,
עשה ותצליח׳ .החלטתי להקים שוב את
הלי־לה־לו.
״כי אם לאדם יש אמביציה, הוא מתגבר
על הכל. אני עברתי את העולם עם ברכה
צפירה, ועם שרה אסנת־הלוי, גיליתי את
אסתר גמליאלית וגידלתי את חנה אהרוני.
כשעזבו אותי הצפודים והתעופפו להם
לקנים אחרים, נשארתי גלמוד, אבל ה אמביציה
החייתה אותי שוב.
״גם הפעם אני לא מתכוון להרוויח כסף.
בשבילי התיאטרון הוא לא עסק. בשבילי
התיאטרון הוא חיים. כל החיים.
״לכן, בחרתי באולם אינטימי,

בבית

״תיאטרון זה כמו לחם. אם אינו אפוי
טוב, הוא דוחה, אם הוא נאה, חום בהיר,
קליפתו פריכה ובצקו אפוי היטב, אז
תענוג לנגוס בו.״

זה דברו של אדם אשר עשה פס *
טיבלי-זמר
ותחרות־כשרונות עוד ב ו
שנת
. 1940 אחרי שבשנת 32׳ התחפש יחד
עם שרה אסנת־הלוי לזוג בדואי, כדי ש יוכלו
להסתנן למלון מפואר ברומניה,
ולזכות ב״באנקטים מיוחדים״.
הוא שהביא את חנה אחרוני עד לוול־דורף
אסטוריה, ואחר־כך הביא לשם את

קלצ׳קין :״הביקורת בעיתונים היתד.
חשובה, והיתר. חריפה מאד לפעמים. אחד
המבקרים כתב על שחקנית אחת שהיא
הרגה את אלתרמן. זאת לקחה את העניין
ללב, ולמחרת באה לתיאטרון ממררת ב בכי
ומיואשת לגמרי. אחד השחקנים, ש ריחם
על השחקנית הצעירה, בירר את
כתובתו של המבקר( ,חיים גמזו) ביקר
אצלו וסטר לו על פניו, באופן א,שי.״
מבקרים רבים טענו שהסקצ׳ים בלי־לה־לו
לוקים ב״הומור עדתי״ (מצחיק עד כמה
אקטואלית הטענה גם לגבי הבמות הקטנות
של היום) אבל בזה היה כוחו של לי־לה־

ולין.. :ההורוסקופ אגו
שאהיה מפורסם ותו!״
סדים מקבה. אין ספק, הוא בקיא בכל ה-
טריקיט לעשיית כוכבים ולאפיית תגליות.
וגם הפעם הוא מקווה שאולי יצליח ל הקים
מטה של כתבנים צעירים, מיוחדים
ללי־לה־לו...
הוא מראה בגאווה א,ת המזכרת העתוג־אית
היפה ביותר שיש לו מאורי קיסרי,
שהקדיש לו, לפני עשרים שנה, פיליטון,
שהסתיים כך:

קלציק־ו.. :הקהל בא
והאפלה עם פנסים״
לו, בהומור על דברים קטנים, על יחסי־חברה,
על טיפוסים של יום־יום ועל שבי תות
שכבר אז, מסתבר, היו באקטואלייה
(.י. אורלנד):
אנו אחיות שלוש
אבל יש להן בראש
מה לתבוע ולדרוש !
על מינהגים ומנהיגים בארץ־הקודש
(שיר היובל, נ .אלתרמן) :
זהו מינהגנו במולדת —
טוב שיש עוד זה, תודה לאל,
לילדים קטנים יש יוס״הולדת
לילדים גדולים ישנו יובל.
קלצ׳קין ז ״אני זוכר שהיה קהל
מייוחד, שנשאר נאמן לתיאטרון גם בימי
ההאפלה של המלחמה. זה היה הקהל עם
הפנסים הקטנים. אפילו למבקר־הכרטיסים
היה פנס קטן, וסידרו לו מין ״פארוואך
שכזה, מין מיכסה, שלא יראו את האור.
לא פעם היו אזעקות שהפסיקו את ההצגה,

שלום עליכם, כדי להציג את התוכנית ה חדשה,
הבנוייה כקטעי־נוסטלגיה וסאטי רה
עדינה חדשה, מוגשים בצורה אלגנ טית.

״דואה
את, לילית פעוטתי, בני־אדם
מחולקים לשני סוגים: אלה המסדרים אח
האחרים והאחרים — שסודרו על־ידי ה ראשונים
...וחוששני לומר שהערב סידר
ולין את כולנו.״
שושנה דמארי מעידה על משה ולין כי
.״יש לו כוח השפעה גדול, שתמיד השיג
את הכוחות הטובים ביותר״ .קלצ׳קין טען
ש״דווקא בשנות השפל הנוראות ביותר,
הקים ולין תיאטרון עם הכוחות הטובים
ביותר.״

ןלו \ ן ן4ו 1ץךךיךןן כך אהב משה ולין לקרוא אז לעצמו, לפני שהעולם הזה
| המציא את המילה ״אמרגן״ .הוא עבר את העולם עם ברכה

צפירה, גילה את אסתר גמליאלית וגידל את חנה אהרוני .״כל הציפורים התעופפו להם
ובנו לעצמן קנים חדשים, אבל אני עודני מסוגל לגדל ציפורים חדשים!״

ומישה אשרוב הסכים להופיע חינם אין
כסף בלי־לה־לו המחודש, לתקופה בלתי-
מוגבלת, לפי רצונו של ולין, ואילו את
הסטודיו שלו נתן בחינם לחזרות. והרי
סוף כל סוף היה זה ולין, שנתן
אשרוב 60 לירות לחודש, כשפוטר
הבימה, כדי שיוכל לפרנס אשה ושלושה
ילדים. ואז היה מישר. לוקח לתיאטרון
אשתו וילדיו על האופנוע, כדי
יצטרכו לקחת בייבי־סיטר.
אבל זה כבר שוב נוסטלגיה.

חועוך ב אוו-ו1קי 3א

ט הוווצ 0הוה

1783

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לוז.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1783״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )1 :מלך ישראל, בנה את קי סריה
)5 .מחזאי אנגלי )9 .צד מערב.
) 10 עשרת אלפים )13 .בן בקר )14 .בירת
בבל )16 .לאום )17 .הפיכה לתעשיה)19 .
גאווה )20 .מלא התפעלות )22 .שולט ביד
קשה )23 .נהר בצרפת )24 .גנרל דרום
ויאט־נאמי )25 .אוייב )27 .אציל)28 .
נמצא. )29 .מהבר טרגדיות יווני )33 .מכי נויי
האל )34 .מכתב לכתוב בו יעל לוחות
שיש )35 פלא )36 .תירוש )38 .מחצית
הקוטר )39 .אדמירל גרמני, ראש שירותי
הביון במלחמת העולם השניה )41 .אסף
למקום אחד )42 .איבר חיוני )44 .מדינה
ים תיכונית )46 .זז )48 .קיסר רומי, יור שו
של יוליוס קיסר )51 .בית הציפור.
)52 גבה מצח, ששערותיו נשרו מצד
הפנים )54 .ענף )55 .ידית )56 .הגה, דבר
שפתיים )57 .לדרוך בכוח )59 .ממיסדי
רומי )62 .מורה )63 .תהיה, חוסר החלטה.
)64 טנא )65 .כותב דברי שירה)66 .
אוניברסיטה אמריקאית )67 .בירת טיבט.
)69 על מנת (ר״ת) )70 .שמן מעט)71 .

חשבץ

מאבות תנועת העבודה בארץ.
׳מאונך )1 :מדינה אירופית )2 .רכילות
)3 .כלא ישראלי )4 .זועף )5 .בן צאן.
)6אבן יקרה בממשלת ישראל )7 .שרץ
מוצץ דם )8 .יישוב ליד פתח־תקווה)11 .
אליל כנעני )12 .מזבח )15 .חוסר תקווה.
)18 ממצוות הדת הקתולית )20 .שדה
חרוש )21 .ידען )24 .גנרל רוסי שנלחם
בנפוליון (מלחמה ושלום) )26 .מה שאין
לממשלת ישראל )28 .סופר ישראלי (ה כומתות
השחורות) )30 .מטבע יפני)31 .
קו, רצועה )32 .כריתת אשכים )43 .בו
למדו ילדי ישראל תורה בגלות )37 .בן
הניכר )40 .מחוז בפקיסטן )42 .מילת
תנאי )43 .קול גברי )45 .מועצת גדולי
התורה בימי בית שני )47 .בן ישראל.
)49 מחיצה )50 .חגיגה )51 .תיק לעטים.
)53 שרב )56 .ידען ובקי )58 .קטע בביצוע
שחקן או זמר יחיד )60 .נסיון קשה)61 .
ריקוד )62 .סבור )67 .מזכיר האו״ם הרא שון
)68 .עיר בהולנד.

ג 7$ו

זוהי חידה חשבונית. בל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

(המשך מעמוד )31
כי כאשר יעמוד בראש המועצה, הרי
אפילו אם לא יקיים את שפע הבטחותיו,
יביא את העיירה אל המנוחה והנחלה.
מה שקרה היה ההיפך בדיוק. תוך שי שה
החודשים הראשונים לשלטונו של
ציוני באור-עקיבא, ארעו שש מהפיכות
ושש פעמים נבחרו ראשי המועצה (ראה
טבלאות) .כמה פעמים התפטר ציוני מ רצונו
ונטש את ראשות המועצה, רק
כדי לבוא ולתבעה שוב כעבור זמן קצר.
ההסבר שנותן ציוני לקריזת ההתפט רויות,
נוגע בהתקפי הדיכאון שסבל מהם
כתוצאה משרותו במילואים באותה תקו פה,
ובבעיות גרושיו מאשתו. צבי סנדר,
יו״ר סיעת המערך במקום, ושותפו הקו אליציוני
של ציוני בקדנציה הראשונה,
נותן לכך הסבר שונה לחלוטין. לדעתו
קיווה ציוני לקבל בבחירות מכסימום 2
מנדטים. בשני המנדטים קיווה לתמרן
ולהציע את עצמו למרבה במחיר, ואז
לשבת בנחת ולהגות מפירות נצחונו. ה עובדה
שקיבל 4מנדטים העניקה לו
אמנם נצחון, אך כפתה עליו יחד עם זה
עבודה קשה. סנדר זוכר היטב אותם ימים
בהם קילל ציוני כל השבוע את ״העבודה
המחורבנת והמקום המחורבן״ .בסוף הש בוע
היה נושם לרווחה ונוסע לתל־אביב,
רק כדי לחזור ולקלל כל השבוע הבא.
תמרוניו וחולייו של ציוני, הביאו אותו
לבסוף להפסד שניים מאנשי סיעתו. האחד
היה אותו שלום שלמה זכור לטוב, אשר
עזב את ניהול מחלקת המים כדי לתמוך
בציוני. שלום נתן לציוני לפני הבחירות
כ 10,000-ל״י, אותם הבטיח ציוני להח זיר
לו בתוספת ניכרת לאחר הבחירות.
אך חצי שנה לאחר היבחרו החזיר ציוני
בקושי את סכום הקרן. האשמה כמובן לא
היתה בציוני כי אם במרכז המפד״ל, משם
קיבל ציוני את כל כספיו. אך פרט זה לא
עניין את שלום שלמה והוא החליט כי
כדאי לו לעבור למקום עשיר יותר בנכסים.
בגלל העובדה המצערת שהמערך אינו מק בל
פורשים, לא הצטרף שלום לשום
סיעה. הוא נשאר במועצה ובתאום עם
אנשי המערך עשה הכל להכשלת ציוני.
הפורש הנוסף מרשימת ציוני היה שלום
ונונו. ונונו, שהתחיל אף הוא את הקאר-
יירה הפוליטית י כמורה לא־מוסמך, חשב
להיבנות מן הפוליטיקה מהר יותר מש-
ציוני איפשר לו. הוא היה שקוע בחובות
וקיווה כי בעזרת הרשימה החדשה יעלה
בידיו לצאת מן הבוץ. משבוששו הכספים
לבוא החליט להביאם אליו. כיוון שברור
היה כי המפד״ל אינו מעונין לקנות איש
מאנשי ציוני, שהרי נחשבו למעשה לאנ שיהם
שלהם, קפץ לכיוון המערך. טעותו
הגורלית היתה נסיונו למשוך עמו את
יצחק אמסלם אחרון־מוהיקניו של ציוני.
ונונו ניסה לפתותו בכמה פגישות לעבור
לצד המערך תמורת כמה טובות פעוטות,
כמו אלפי לירות ומשרת מזכיר המועצה.
הוא הסביר לאמסלם כי הבטחות אלה באות
״ישר מלמעלה״ והוא יכול לבטוח בהן
במאת האחוזים. אמסלם הנאמן לא הת חבט
הרבה, הלך לציוני וסיפר לו את כל
הסיפור. ציוני שכנע את אמסלם לביים
פגישה נוספת בין שניהם. בפגישה מצץ
אמסלם שנית את כל הבטחות המערך ש הועברו
דרך ונונו. בעזרת משדר אלחו טי׳
שהטמין בכיסו של אמסלם, ומכשיר
הקלטה, הקליט ציוני את כל השיחה והע בירה
למשטרה (ראה מסגרת).
כך נשאר ציוני עם שני מנדטים בלבד :
הוא ואמסלם. אך בטרם הספיק לתמרן בהם
קפץ עליו רוגזו של משרד הפנים. אפילו
שר הפנים המפד״לי לא יבול היה להש לים
עם השערוריה הציבורית במועצת
אור־עקיבא, מינה ועדה קרואה למקום,
שגם רוב אנשיה הם חברי המפד״ל.

מי ת קגי ס
שימושיים

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״חשבץ 1783״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .9.11.1971

״ ד שמונתה הועדה הקרואה-
> שלהי , 1970 הספיק ציוני, בחודשים
המעטים של כהונתו, לתת דוגמא מאלפת,
של שלטון נמרץ. כך, למשל, הוא הוציא,
בסיוע של משרד פירסום, עתון של המוע צה
המקומית בכספיה, שהיה מיועד לחלו קה
לתושבים. מובן שרוב החומר בעתון
נועד לתקוף את יריביו המפלגתיים, כולל
את חברי הקואליציה שלו. הכותרות הרא שיות
בעתון המועצה היו, למשל :״שע-
רוריה במועצה — סוכל נסיון לשוחד״,
או ״קנוניה להכשלת המועצה — בשי תוף
גורמי חוץ.״

ציוני דאג גם לצייד את המועצה ב מיתקנים
שימושיים שלא היו ברשותה
מעולם: מצלמה, כדי שיוכל לצלם בעצמו
תמונות לעתונו: טייפרקודר, שטיח מקיר
לקיר בחדרו ומזגן אוויר. ביזבוז כספי
המועצה, עורר עליו את חמתו של הד״ר
נפתלי אילתי, הממונה על מחוז חיפה
במשרד הפנים, שהיה משגר לציוני מכתבים
תקיפים בנוסח :״נודע לנו שרכשת ל מועצה
ריהוט וציוד באלפי ל״י, כולל
מזגן אוויר — נא להודיענו מיד מהם
מקורות המימון להוצאות אלה. אם ית ברר
שאין כיסוי תקציבי להוצאות אלה,
נהיה נאלצים לנקוט נגדך בכל האמצעים
החוקיים.״
אבל מי שהפסיד במינוי הועדה הקרואה
יותר מציוני, היתד. המפד״ל.
ברוך צור ,27 ,מאותם צעירים תמימים
שהלכו אחר ציוני והבטחותיו בעיניים
עצומות, מספר :״לפני הבחירות תרמו
תומכים אלפי לירות כל אחד למימון מע רכת
הבחירות. ציוני הבטיח להם כי די-
מפד״ל יחזיר להם כל גרוש. החשבון של
מרכז המפד״ל היה פשוט. כל מנדט שיקבל
ציוני הוא למעשה מנדט מפד״לי. ציוני היה
איש מפד״ל, חבר מרכז המפד״ל ולא חדל
להיות כזה גם כשייסד את רשימתו העצ מאית.
מרכז המפד״ל קיווה שאחרי הב חירות
יישבו בלחץ מגבוה את הסיכסוך
בין שני אנשיהם — ציוני וברכה. בכך
ירוויחו מן הסכסוך תוספת כוח. וכך
בדיוק היה. משנוכח ציוני כי לא יוכל
לתמרן בארבעת המנדטים, וכשהקואליציה
שלו עם המערך נחלה כשלון חרוץ, נכנע
ללחץ מרכז המפד״ל, השלים עם עמוס
ברכה, שונאו בנפש ונכנס עמו לקואליציה.
אבל הכלנתרים הכשילו את חשבון ה־מפד״ל.

מאזן
ה אי מ ה
ה מ קו מי
ך* יום מתרחשים באור-עקיבא דב-
\ 1רים מוזרים. האוייבים בנפש מתלכ דים
שנית. מלבד המפד״ל יש גורם נוסף
המסוגל ללכד את מנחם ציוני ואת עמוס
ברכה — זוהי הועדה הקרואה. שני ראשי
המועצה לשעבר פועלים עתה כתף אל
כתף בחתירה תחת ניהול העיירה בידי אנ שי
הוועדה הקרואה.
אולם במאבקם המאוחד אין הם שוכחים
להכין את עצמם ליום יבוא. יום אחד הרי
תלך הועדה הקרואה ואז יצטרכו שוב ל הלחם
זה בזה על השלטון. לכן הטריח
ציוני את עצמו לצלם מכתב שנשלח ב־עילום־שם
לועדה הקרואה, מכתב שלדברי
ציוני נכתב בידי ברכה. במכתב התמים
מתאונן תושב מקומי על אשפה המצטברת
בפתח ביתו מבלי שיפנוה. הוא מאיים ל שפוך
את האשפה בפתח בית המועצה אם
לא תפונה במהרה מביתו. ציוני רק שוכח
שהוא עצמו פועל במימדים הרבה יותר
גדולים. לא מזמן פירסם עצומה על מחדלי
הועדה הקרואה, עליה השתדל להחתים
תושבים רבים כבל האפשר.
לא רק ציוני וברכה אוספים חומר זה
נגד זה. כמעט לכל עסקן באור־עקיבא יש
תיבת פנדורה משלו. מאזן האימה במקום
נשמר כמעט באותה צורה בה הוא נשמר
בין המעצמות. בל אחד מהעסקנים יודע כי
אם יפצח בשיר, יקהו אותו האחרים יחד ן
עמם למקום אליו ישלחו.
יש הרבה מה לתקן באור־עקיבא. הרבה
יותר ממה שועדה קרואה אחת יכולה ל עשות•
הועדה הקרואה עושה הרבה ל שינוי
פני הדברים. היא הכפילה את סכום
המיסים שנאסף מתושבי המקום. היא
מייעלת את השירותים. אבל איש מבין
חברי הועדה הקרואה אינו מתגורר במקום.
חבריה רק מקיימים את ישיבותיהם ודיוני הם
בבניו המועצה. בסופו של דבר. יהיה
צורך להחזיר את השלטון לתושבי המקום.
וכדי שהם יוכלו אז לנהל את העיירה
ביעילות, יש להכין עתודה של עסקנים ו מנהלים
מקומיים שתהיה משכילה וישרה
יותר מאלה שקדמו להם ושהרסו את ה עיירה
במשך קרוב ל־ 12 שנים.
ספק אם הועדה הקרואה תוכל ליצור
עתודה כזו. בינתיים ממשיך מנחם ציוני
ללטוש עין לשלטון. לפני שבועיים נכנס
אל מזכיר המועצה ואמר לו :״אני מתערב
שתוך 3חודשים אחזור לראשות המועצה.״
לא הצעת ההתערבות היא החשובה.
חשוב יותר להיוכח שציוני עדיין סבור ש־אור-עקיבא
היא מכרה הזהב הפרטי שלו.
במוקדם או במאוחר הוא מקוד, להחזיר ל עצמו
את המכרה. וזוהי הסכנה הגדולה ה אורבת
לאור־עקיבא.

בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.
ה עו ל ס הז ה 1783

קולנוע
הסין החל ש,
המין האבזר

׳ שו אל יצאנית לכל עת
מאז יצאה היצאנית מישל מרסייה, ולא
חזרה במשך עשרות שבועות, בקולנוע בן־
יהודה בתל־אביב, פשטו היצאניות כמגיפה
על לוחות המודעות. כל סרט הבא מחוץ-
לארץ, מחפשים בו מייד יצאנית, כדי להכ ניסה
לשמו העברי. ואם לא יצאנית, אז
לפחות אונם קטן אחד, לעידוד הקהל הספ קן(
.דרך אגב, שמו המקורי של הסרט
היצאנית שיצאה ולא חזרה היה רעס
האלים).
וכך קורה שבימים אלה יש יצאנית
וקלפן ופרוצה ושוטר, והקהל הנוהר לר אות
את השתוללויות המין בשני סרטים
אלה, ומצפה לאורגיות מדהימות, יוצא
מכליו מרוב כעס, שובר בקבוקים, צורח
בקול גדול, והופך את הביקור בקולנוע
לגיהינום. וכל זאת מדוע? פשוט, משום
שרימו אותו.
אותם פירסומאים מעוותי-נפש, המאמי נים
כי אך ורק פרוצות יכולות להביא צו פים
לאולס״ד,קולנוע, שוכחים שמק־קייב
וגברת מילר (בעברית הקלפן והיצאנית)
הוא סרט איטי, בנוי כולו על אווירה
וצילומים אסתטיים, ויש בו רק מעט מין,
ואילו מאקס וסוחרי הגרוטאות (בעברית
הפרוצה והשוטר) הוא סרט המטפל בבע יות
מוסר המישטרה דווקא, ולא במוסר
הזונות. משני הסרטים אפשר ליהנות, אם
צופים בהם בצורה תרבותית, ועוקבים
אחר הנעשה על הבד. אבל שוחרי היצ אניות
הרי באו לקולנוע למטרות שונות
לגמרי.
ובכן, אזהרה לכל המעוניינים: וידוי
מאונס, המוצג השבוע בקולנוע צפון, אינו
בדיוק מה שהשם רומז. במקור קראו לזה
הווידויים המתוקים ביותר. כנראה שבעיני
מי שהמציא את השם העברי, האונס הוא
הדבר המתוק ביותר.

תדוריך
תל־אביב
בלדה לגונב סוסים יהודי
(אופיר, ארצות־הברית) — מצחיקון נום־
טאלגי על מעשי-קונדס של יהודים בעיירה
על גבול רוסיה—פולין, בתחילת המאה.
צנוע, אבל סימפטי מאוד. עם אלי ואלאך
ויול ברינר.
הפרוצה והשוטר (הוד, צר פת)
— מפקח־מישטרה מדרבן פירחחים
למעשה־שוד, כדי שיוכל ללכוד אותם ב שעת
המעשה. סרט מעניין על מוסר חב רתי
מעוות. מישחק מעולה של מישל פי־קולי
בתפקיד המפקח. רומי שניידר.

הנקמניות >חן, תל־אביב, אר-
צות-הברית) — חייל צפוני (קלינט
איסטווד) פצוע נאסף לפנימיית-
נערות דרומית, במלחמת האזרחים באך צות־הברית. כדי
להבטיח שלא ימסרוהו לאוייב, הוא מנטה לעגוב, בצורה
זו או אחרת, על מנהלת המקום, על סגניתה, ועל שש
התלמידות, הנענות, כל אחת בדרכה, לתימרוני־האהבה
שלו, ומתחרות ביניהן על הזכות לשגול בו.
דונאלד (״הרוצחים״) סיגל, במאי ותיק, השולט בכל
אמצעי״הביטוי של האמנות־השביעית, והיודע להשתמש בהם
בדיוק בצורה הנכונה, נעזר בסיפור זה, שהוא ספק מתח
וספק אימה, כדי להמחיש דברים רבים ושונים.
הפנימייה הדרומית, עם כל גינוני הנימוסין המוגזמים
ולימודי הצרפתית, איננו אלא קן־צרעות והנשים
שבו, הן חיות טורפות, המסוכנות לפחות כמו החיילים
העוברים על הדרך, לפני הפנימייה. ואילו בהתמודדות
בין החייל, המשלה את עצמו שהוא מערים על הנשים,
לבין הנשים עצמן, מתברר עד מהרה כי אין לו אפילו
סיכוי קלוש לנצח.
לכל אורן הסרט מפוזרות הערות ציניות נוספות על
דרכי״חמחשבה האמריקאיות הבריאות. למשל: האוייב
הוא חיה מסוכנת, שיש להשמידה באכזריות, כך סוברות
כמה מנערות המוסד (ונא לזכור שהאוייב, באותה מלחמה,
לא היה בעל עיניים מלוכסנות, כמו בימים אלה).

איסטווד: פצוע בין חיות הטרף
אפשר להפליג עוד בשבחים על הווירטואוזיות הטכנית
של סיגל, שכל תעלול-מצלימה וזווית מוזרה משרתים
מטרה מוגדרת בהחלט ; ולהתפעל מאיכות הצילום הנדירה
של ברוט סורטיס (נצר למשפחת צלמים מעולים),
ומהאפקטים המוסיקליים המוזרים של לאלו שיפרין. אמנם
יש פה ושם סמליות שקופה (הקבלה בין החייל לעורב),
אבל אין זאת סיבה לזלזל בסרט מותח זה.

רוצח־בשכר
מחפ שאמת

1י 3י< —

—5* 383ב*0ישו? 8ו *1ו ו 1¥ז י וווו וו וו? ^8833

במעגל הנקמה (סינרמה, תל-
אביב, אנגליה) — מאחר והפשע
המאורגן חזר לאופנה ולכותרות
בכל רחבי״העולם, הגיוני הוא שגם עולם־הסרטים ישתמש
בנושא זה, אשר הביא לו ברכה רבה בשנות ה 30 וה־.40
ואמנם, סרט זה מנסה לחקות בכל את אווירת וסימון
הפשעונים האמריקאיים, אשר העלו בזמנו לגדולה שחקנים
כמו חאמפרי בוגארט או ג׳יימס קאנגי. הגירסה המודרנית
שלחם הוא, במיקרה זה, מייקל קיין, המגלם רוצח-
בשכר, קשוח וחסר-רחמים, היוצא לעיר־שדה, למרות התנגדות
מעבידו, כדי לגלות את האמת על רצח אחיו. החיפוש
אחר האמת מוביל אותו דרך מלכי-פשע, מהמרים,
סתם ביריונים וזונות. המוות נזרע על ימין ועל שמאל,
הכל מתנהל בקצב רצחני, עד לסוף המר.
מייקל קיין אמנם אינו נראה נוקשה כמו ג׳ורג׳ ראפט
או אדוארד ג׳ .רובינסון בימים הטובים, אבל התנהגותו
נמרצת והולמת בהחלט, את דמות הרוצח-בשכר. כל הסובבים
אותו יוצרים תמונה משכנעת של עולם מלא שקרים
ומעשי־תרמית, עולם תחתון המשגשג על כל צעד ושעל.
הסרט מצליח אפילו להחדיר סוג מסויים של מוסר שחור,

הנדרי וקיין: מוות בין ביריונים וזונות
האומר שרוצח-בשכר יכול להיות אנושי, והוא בכל מיקרה
עדיף על העלוקות המפעילים אותו, או על מלשינים ומו-
גי־לב למיניהם.

מעולם לא שרתי לאבי
(שדרות, ארצות־הברית) — דרמה רגישה
על אב זקן ובנו המבוגר, שאינם מוצאים
עוד שפה משותפת. מישחק מעולה של
מלווין דאגלם, האב הקשיש.

מלאכי־ה שרת
בולאבי־החבלה

גיכעת השטן (חן, ארצות־הברית,
איטליה) — מערבון מקצועי מאוד,
נוסח 12 הנועזים נגד האינדיאנים. אומנם
הריגת אדם הופכת בו לדבר מומלץ, אבל
הפעילות מספיקה לטשטש כל מישקע
מוסרי.
מרבבות האלים (ארנון, גרמניה)
— תעודון, המנסה להוכיח כי תר בויות
מעולמות אחרים סייעו לאנושות
בהתקדמותה (איזו התקדמות?) .חלק מן
הסרט יובשני מאוד, אבל הסיום מרתק
בהחלט.

תנו לי מחסה (תל-אביב, תל-
אביב, ארצות־הברית) — פעם,
לפני המון שנים, היה סרט בשם
״וודסטוק״ ,שדיבר על נוער מסוג חדש, על שירי-מחאה,
על ענני חשיש מתקתקים, ומעל לכל, על אהבה השוררת
בין כל בני-הנוער. זה היה בפרה־היסטוריה. היום מגיע
אלינו סרט המראה אלימות, רצח, עסקנים עשירים, פול-
חן־אלילים פרוע. האהבה הלכה ואיננה עוד.
לכאורה, מפרידים דורות בין שתי נקודות אלה. למעשה,
וודסטוק ואלטאמונט (האחרון הוא הפסטיבל סביבו
בנוי ״תנו לי מחסה״) התרחשו באותה השנה.
הסרט התיעודי של האחים מייזלס עוקב אחרי כל
ההכנות להופעה של ״האבנים המתגלגלות״ באלטאמונט,
עד להופעה עצמה ולמיקרה הרצח שקרה בו, כאשר
״מלאכי הגיהינום״ הידועים לשימצה (רוכבי-אופנועים

ידושלים

חיפה
התפשטות (ארמון, אר־צות־הברית)
— הנושא החוזר של התנג שות
הורים וילדים באמריקה, כפי שהיא
משתקפת בעינו האוהבת ובהבנה האנושית
של הבמאי הצ׳כי מילוש פורמן. מומלץ.
סאטיריקץ (בית־רוטשילד,
איטליה) — פליני מחזיר לחיים את רומא
מלפני אלפיים שנה, ומתכוון בעצם לרומא
של היום, בסרט המהווה את האורגייה־החזותית
המדהימה ביותר שידע הקולנוע.
העו ל ם הזה 1783

רוי ח ח חנ לנ לו ח
ריו <א
נ׳ אנ
_ 10נ
חהוח 1 - 1
ץ וגור •1111111 .

גולגולות,־ יייקא
פיצפצו ״י ״ ״0
באכזריות ,־ שימי
אשר הינמני פיאיים ולבסוף
ימסיבנים)׳היכו
שמירת הסדר,

אף תקעו סכין בגבו של צעיר, אשר מסיבה בלתי-ידועה
מכן) ,מצולם בתיכנון ודיוק רב על-ידי צוות טכני משובח.
(ואולי מן הסיבה שכל הדור הזה חולה אלימות) שו־כסרט
,״תנו לי מחסה״ מעייף את העיניים, מאחר וצולם
לף אקדח.
ב 16-מ״מ והוגדל אחר כך, ומכיל קטעי־מילואים, במטרה
כתעודון מציג הסרט הספד סופי לפסטיבלי הרוק למי•
ניהם (התפרצויות דומות קרו בפסטיבלים נוספים לאחר לספק למעריצי מיק ג׳אגר הזדמנות לחזות בהתפתלויותיו.

האם
את מאמינה
לכל מה
שאת קוראת?

צרתך הגדולה שאתה
רוצה המון, מוכן אפילו
לסבול לשם כך, אך
אינך יודע ללכת עד
הסוף, מתי שצריך.
השבוע תיפול בידך הזדמנות
להתגבר על
חולשתך זו ן אם תח 21
במרס -
מיץ אותה הפעם, מי
20 באפריל
יודע מתי שוב יעלה
בידך לעלות על דרך
המלך. במישור חיי-האהבה, אתה נפנס
החודש להילוך גבוה. טעם ונגוס ככל
שתוכל, חיים רק פעם אחת. גם את,
בת טלה, השבוע יהיה רומנטי עבורך.

1(1ו!

דווקא משום שאת חופשייה
בהשקפתך, ובל־במעשייך,
תי־קשורה

מאוד לתפוס אותך
במלכודת או לחייב אותך
לעשות מה שאינך
רוצה. זה מביא, אומנם,
לאוזלת־יד ולאפס־מעשה
מצידך — אבל
מי רוצה בכל הצרות
הללו? לכן מוטב שתחשבי
יחד איתו מה אתם רוצים באמת, מתוך
ויתור הדדי או לפחות אי הסכמה
הדדית. דברים ברורים יחסכו לכם
צרות. הישמרי מצננת. לבשי ירוק.

זכית בהצלחה, ואתה
עתיד לזכות בעוד
כמה. זכור כי הדימיון
והמקוריות חייבים לשמש
נר לרגליך, חרבה
יותר מן הזהירות
והתיכנון הקפדני. עם
זאת, אל תתעלם מדרישות
הרגע ודאג לא
21 במאי -
לריכ לחינם עם ידי20
ביוני
דיך ומתחריך. רכישות
ציוד, או דברים הדרושים לעבודתך,
כדאיים מאוד, השבוע. בת תאומים:
העדיפי הכהה על הבהיר והשחרחר על
הג׳ינג׳י. לבשי משהו המתאים לאופייך.

בוודאי שלא!
אבל, תאמיני או לא,
ישנן הרבה סיבות טובות
להשתמש בטמפוני טמפקס.
למשל:
טמפוני טמפקס הם
האמצעי ההיגייני המודרני
והנוח ...לשימוש פנימי,
ירא סינות
כן שלעולם לא
ודא תהנושות
ייווצר שום ריח ייא חגורות
ווא ויח
לוואי. ללא
חגורה, סיכות או תח בושות
עבות ואפשר
ללבוש כל בגד שמתחשק
לו ...ושום דבר לא
ייראה ...הטמפונים
והשפופרות. נשטפים בקלות
באסלת בית־השימוש,
ללא בעיות.
אבל אל תאמיני סתם כך
להכחותינו, או למיליוני
הנשים המשתמשות בהם.
החליטי בעצמך. נסי
את טמפוני טמפקס החודש.

חמה סניטרית לשימוש פנימי
להשיג בבתי מרקחת זבתסרוקיות
מובחרות. המעונינות בקבלת דוגמאות
וחומר הסברתי ישלחו 54 אג־ בבולי
דואר אל היבואנים אינווסט אימפקס
בע-ם. תדאביב, רחוב ירמיהו 38

משונה מאוד. אתה מגלה
הבנה נהדרת לבני
אדם השבוע. גם האחת
שפגשת שפכה את ליבה
בפניך סהר מדי
בהתייחס לזמן הקצר
שאתם מכירים. ובמק 1110
ביל
אתה מגלה חוסר
״ת!; ביוני -
הבנה לנציגים הרשמיים
() 2ביול•
של החוק והסדר ומוצא
עצמו מסתבך איתס
בדברים שהתחילו במה בכך. אל תניחי
למתחרה הסמויה להפר את מנוחתך. את
מייחסת לה יותר ממה שמגיע לה. עוד
תגיעי למסקנה שלא היה ל ו מה לדאוג.

היזהר מאש כמו —
מאש. זהו שבוע בו השריפות
במחיצתך ה קרובה
עלולות להיות
יותר מסוכנות מכל
דבר אחר. גם תאונות
בדרך אל עיסוקך או
ממנו אינן מן הנמנע.
לביאה: תחשבי שהוא
מכריח אותך, אך לאמיתו
של דבר הוא
פשוט יודע להפעיל את רצונך הכמוס.
אך אסיר לו לדעת שאת יודעת.

ו5.:כזמ.ז1 .
זהו שבוע הממזג את
המיסתורין של חייו ה־רוחנים
עם כמה וכמה
הישגים מוחשיים ביו תר.
שבוע טוב, במה
שנוגע להימורי־טוטו־

ופיס, לעיסקי־מניות או
|1111 1
6 1 11* *2להימורי־אהבה. זהו השבוע
בו מוטב להיפגש
עם זרות מאשר עם
ידידות מוכרות, בו
כדאי ללכת בשבילים לא ידועים, ולטייל
במקומות לא כל־כך מוכרים. אלה הפגיעים
בליבם: יזהרו נא במיוחד, השבוע.
מצב מצויין בקרב המשפחה. אתה
יכול לצפות בקרוב למתנה קטנה.

העננה הגדולה שעלתה
עדיין מאפשרת לול זוז
במלוא החופשיות
הרצוייה לבני־מזל־טלה
אופיניים. על כן דע
לקחת את הכל בשקט,
בשלווה יחסית, וללא
חיפזון. זהו שבוע של
תיכנון ושל זכרון,
שבוע של עבודת־בית
ולא של ביצוע־חוץ.
ידידים יפקדו את ביתך.

והוסרה מעליך,

הפידא־ון

חאזנ״ס

מה ששנוא עליך — אל תעשה לחברך.
אם לא לימדו אותך זאת בילדותך, מוטב
שתיזכור זאת עכשיו,
ותשנן זאת היטב. מלבד
השינון, עליך ליישם
אמת חיים זו בכל
הקשור ליחסיך עם
חברך הצעיר התולה
בך תיקוות, והמעריצך
הערצה־עיוורת ממש.
אל תתייחס אליו כמו
אל נחות־דרגה וחדל
כבר מעכשיו להציק לו.

עקו1

בכלל לא יזיק לך, אס תתכנן בקפדנות
את המשך פועלך העיסקי — ותשמור את
תוכניותיו לעצמך בל בד.
אם אתה זקוק ל כסף
— קרוב משפחה
או אפילו אשה מבו גרת
עדיפים על ממון
מבחוץ, שמוגש לך לכ אורה
תוך כדי הטרדות
קטנות יותר. אס את
רוצה באהבתו — מו }
1בנובמבר ־
20 בדצמבר
טב שתתענייני, לכאובאחרים.

קשת

דן ןן

במישור חיי חאהבה שלך, בת גדי, לא
מרעישים. אל תידחי יחולושינויים בגסות את מחזרך הנלהב,
למרות שאינך
חשה כלפיו כל משיכה.
תני לזמן לעשות
את שלו ; או שהר-
גשתך תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. בן גדי, למרות
אופייך הנוח, אתה נוטה
להתפרצויות פרועות.
קח עצמך בידיים.

נראה שעזרתך תידרש, יותר מאשר בעבר,
כדי לסייע לאחרים. כמה דברים, חסרי־חשיבות,
לא יעלו יפה.
צפויות דאגות הקשורות
במקום העבודה.
נראה שהשאלה :״האס
את הדבר
אני עושה
הנכון?״ היא שתטריד
אתכם במיוחד. תיאל צו
להיעזר בתכונות האופייניות
לבני מזל י ח• עדזודס^
דלי: סבלנות, יושר.

במרחב

נו, עוד שבוע מאומץ שכזה. אבל אם
את עושה את כל המצווה עלייך על־ידי
ממונייך או הבוסים
שלך — יבוא הס-
סדן (בזמן) על שכרך
(ביוקרה ובהתקדמות).
אל תבזבז ! עד לשבוע
הבא אתה חייב לקמץ
בהוצאות ובהחלטות.
לעומת זאת, זוהי תקופה
מצויינת להגות
19 בפברואר
תוכניות לחשוב דברים
20 במרס
חדשים. לבשי אדום.

אנשי ״פתח״
לא נכנעו
מדוע עברו אנשי פתח את הירדן, ו התמסרו
לכוחות צה״לז
תמונות המאורע חרותות בזכרון הישר אלים
והפלסטינים כאחד. הן סימלו את
הכישלון הפוליטי והצבאי של הפידאיון.
ערב צאתו למוסקבה (ראה להלן) מצא
יאסר עראפאת סוף־סוף את ההסבר האמי תי
לתופעה.
צה״ל וחוסיין. בראיון שנתן לשבועון
מצרי, הסביר עראפאת :״כוחותינו נאלצו
לעבור את הירדן (מערבה) כדי להצטרף
אל הבסיסים שלנו בשטחים הכבושים...
ישראל הצליחה לאסור כמה מהם...״
מה אילץ את הכוחות לעבור לשטחים
המוחזקים ן גם על כך השיב עראפאת:
אילץ אותם שיתוף־הפעולה ההדוק בין
צה״ל ובין צבא חוסיין.
״האזרחים בסביבת הגשרים עם ישראל
ראו במו עיניהם אח הסיוע הצבאי קו־הגישה
ישראל למישטר חוסיין, ואת ה נשק
שעבר דרך הגשרים הפתוחים.״
כה אמר קדאפי. עראפאת גם בישר
חידוש. להבא, לא יוכלו רק פלסטינים ל הצטרף
לכוחות פתח. כל אדם המסוגל
לשאת נשק, יתקבל בברכה.
״הציע זאת הנשיא קדאפי, ואני מסכים,״
הודיע עראפאת .״אנו חייבים להפוך את
המהפכה הפלסטינית למהפכה כל־ערבית.״
כדאי תמיד לשמוע לקדאפי. אם לא יחזק
הדבר את שורות פתח, זה יוסיף כסף ל מימון
האירגון, מן הקופה המלאה של
תמלוגי־הנפט הלוביים.

״משא-ומתן על
מדינה פלסטינית״
יאסר עראפאת ניהל במוסקבה משא־ומתן
על הקמת מדינה פלסטינית בגדה המע רבית
וברצועת עזה !
בהאשמה זו יצא עיתון לבנוני, הכפוף
להשפעת הפידאיון היותר־קיצוניים. הוא
טען שזוהי מטרתה האמיתית של נסיעת
עראפאת לבירת הסובייטים. כי מנהיג
פתח מנהל, לדעת העיתון, מישחק כפול:
מגנה את תוכנית המדינה הפלסטינית ב פומבי,
אך מקבל אותה בחשאי ואף מנהל
עליה משא־ומתן.
קנוניה של שדום האשמה חמורה זו
נובעת, בין השאר, מן הזעם שעורר הרכב
המישלחת הפלסטינית, שיצאה למוסקבה.
כימעט כל חבריה היו אנשי פתח, ולא
שותף בה אף נציג אחד של האירגונים
השמאליים יותר. כל פלגי החזית העממית
הוחרמו.
אם כן, מדוע בכלל היה צורך במישלחת,
שאל עיתונו של ג׳ורג׳ חבש, אל־הדף.
הרי עראפאת נפגש עם אנואר אל־סאדאת
לפני שזה יצא למוסקבה. ואשר לקבלת
נשק סובייטי, הרי ניתן להשיגו באמצעות
מצריים, סוריה ואלג׳יריה, ואין צורך ב־מישלחת.
מכאן
שמטרת המישלחת היתה מדינית
וסמוייה. מתרקמת קנוניה בין מוסקבה ו פתח,
להשגת פיתרון של שלום. לשם כך
רוצים לשבור תחילה את האירגונים ה שמאליים
שבמחנה הפידאיון.
מכלא רמלה למוסקבה. נראה ש-
ההאשמות נשאו פרי. כי בגבור הסערה,
הזמינה מוסקבה מישלחת נוספת, הפעם
של ״החזית הסוציאליסטית״.
ראש המשלחת: תוסיר קובעה, שהיה
אסיר בישראל ושוחרר לא מכבר.

עת לשחוט
ועת לשחד
מישטר המלך חוסיין ממשיך לפעול
לחיסול הפידאיון — אלא שבמקום השחי טה,
באו עתה שיטות אחרות. בין השאר :
• הפידאיון העצורים בכלא הירדני
מופיעים בטלוויזיה הירדנית כדי להשמיץ
את אירגוניהם, לקרוא לחבריהם לנטוש
את האירגונים ולהצטרף לצבא המלך.
• הממשלה הירדנית מסדרת לפידאיון
מקומות־עבודה בנסיכויות המיפרץ הפרסי.
בתנאי שיעזבו את האירגונים. בשבוע ש עבר
יצאו 935 פידאיון־לשעבר לנסיכויות
הנפט. הם קיבלו דרכונים ירדניים, נצטוו
להתייצב בשגרירויות הירדניות, שידאגו
לסידורם בעבודה.
העול ם הז ה 1783

ח״ ם הסוערים
ל בחיה בנדיק
זוכרים את כתיה כנדיקט, זאת מ־איך
להצליח בעסקים?.אז השבוע היא של חה
אלי מניו־יורק ארבעה עמודים בכתב-
יד צפוף, בהם היא מגלה לעם היושב בציון
מה קורה לניו־יורק בכלל ולה בפרט:

לביקורת בטלוויזיה על ההצגה.
״עכשיו אנחנו נחים, ומחכים לבכורה
של חיים טופול בניו־יורק.

״מצטערת שלא כתבתי זמן רב, אבל
הייתי עסוקה. הרחבתי את המשפחה. כך,
שנוסף לשובב סקאטי, בן השלוש וחצי,
יש לי גם את אלכסנדרה היפהפיה.
״מלבד זאת החיים הסוערים שלי נמשכים
כרגיל: מסיבות, בילויים, אנשים מעניינים,
בגדים ונסיעות.
״בשבוע שעבר היתה לי הזדמנות להיות
בחברת ישראלים. הוזמנתי לבכורה של
יונתן כרמון. ההתרגשות היתד׳ גדולה.
ילד או לא ילך? ההצגה עברה בשלום
ומחיאות הכפיים היו גדולות. אחרי ההצגה
הלכנו כולנו לפגוש את יצחק רכיל ולש תות
שמפניה ישראלית. ומי היתד׳ מסמר
הערב? ניחשתם, אני. לבשתי תלבושת
משגעת בשחור לבן בצירוף וסט קטיפה
שזור אבנים טובות וכובע ערב מקטיפה
אם אותן אבנים כמו בווסט.
״התברר שכולם עדיין זוכרים את הפצצה
מאיד להצליח בעסקים? אפילו רבץ הג ניב
כל הזמן מבטים לעברי, כשאשתו לא
שמד׳־לב.

סקאטי, בתיה ואלכסנדרה בנדיקט

״אחר־כו עברנו כולנו למסיבה פרטית
עם טחינה ופלפל אצל ידידה שלי, בחורה
ישראלית בשם רחל חץ, כדי לחכות

״לארץ אני מתכוננת לבוא כדי לנוח
קצת מהחיים הסוערים שלי פה. ד״ש לכו לם
ונשיקות.״

החיים ה מ שווי ם
של /ונ!7י הג׳ז
אני חושבת שענקי הג׳ז שביק רו
בארץ, זקוקי ם באופן דחוף
לאישפוז• חל קמהם היה כבר
טרללה לפני שהוא בא לארץ. את
ה חלק שהיה עוד איכשהו בסדר,
גמרו לשגע פה בארץ.
המתופף ארט בלקי, למשל,
פגש באחת ההופעות מאחרי ה קלעים
את ידידתו לילי נובל, ש שאלה
אותו :״ את ה רוצה מנהז״
והוא רצה. אחרי המנה הוא
החל מדבר פתאום על נעליים.
״הנעליים המחורבנות שלי! אני
הולך למצוא א ת לילי שגנבה מ מני
את החבילה עם הנעליים !״
אף אחד מה מקורבים אליו לא
הבין על איזה נעליים הוא מדבר.
או זה שהמחצצר דייזי גילספי
פרץ בבכי בנמל התעופה לוד,
ואמר שהוא לא עוזב א ת הארץ,
אלא רק אם יתנו לו כיפה. פת אום
הוא נהיה דתי.
ומה דעתכם על ענק הפסנתר
מולנק תלוניוס, שכבר היה

מאושפז כמה חודשים בחוץ-
לארץ? הוא ידוע כאחד שלא מו ציא
מילה מהפה. אז כשגיורא גו-
דיק פנה אליו, בולו זורח, בגלל
ההצלחה, ושאל :״ את ה מרו צה
ז״ הוא הופתע לקבל •תשו בה
:״לא ! כי אני רוצה אתה פסנתר
לחדר ההלבשה שלי ! ״

הת 1כניות שד
גאולה נ1ני
בין לחיצות הידיים, איחולי הברכה
ונשיקות השימחה, פגשתי השבוע את
גאולה נוני, כשהיא זורחת כולה ומציגה
בגאווה את בעלה החדש, הייני לידר,
!לו נישאה בתחילת השבוע.
״את הלילה הראשון שלנו כבעל ואשה

הנישואים השניים להתגרש הוא כבר לא ילד. בגיל 48 הוא סבא
לנכד ונכדה, אדם מבוסס ומכובד, המכהן
בתפקיד בכיר באחת מחברות הבנייה הגדולות
בארץ. אבל למרות גילו ומעמדו
יש לו הובי האופייני דווקא לנערי שעשועים
— הוא אוהב לטוס.
הסבא הצעיר הוא ממש משוגע לטיס.
כל שבת וכל שעה פנוייה הוא מנצל כדי
לרוץ למטוס הפרטי ולהתעופף קצת בשמיים.
הוא
טס ככה כבר שמונה שנים, אך רק
לאחרונה הסתבר למשפחתו שהוא ריחף
קצת גבוה מדי. בנסיעתו האחרונה לחו״ל,
טילפן הסבא לפתע לאשתו, שנשארה בארץ.
הוא הדהים אותה בהצהרה מפוצצת:
הוא רוצה להתגרש. תחילה חשבה האשה
שזו בדיחה או מתיחה. אבל סבא דיבר
ברצינות. הוא עומד על כך שהוא רוצה
להתגרש.
המשפחה הנדהמת המתינה שהוא יחזור
לארץ, בתקווה שיתפכח. מבא חזר, אבל
לא הביתה. הוא שכר לו חדר במלון
אויה והודיע שיקרה מה שיקרה, הביתה
הוא לא חוזר.
משלחות של ידידים וקרובי משפחה עלו
אליו לרגל. ביניהם היה גם חותנו, אישיות
ציבורית מוכרת, שהוא אחד מבעליה
של חברת הבנייה בה מועסק הסבא. בפגישה
עם חתנו הבהיר האיש בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים :״אתה רוצח להתגרש
— בבקשה. אבל תדע לך — החברה
היא עסק משפחתי. אם אתה עוזב את אש תך,
אתה עוזב גס את החברה.״
עכשיו ממתינים כולם לראות אם ההבהרה
הזאת תחזיר את סבא לאשתו או לא.

של הדוגמנית והמיליונר
השבוע נערכו שתי חתונות ברחוב
בן־יהודה 77 בתל־אביב: האחת היתד׳
של גאולה נוני שנערכה במסעדת נאש
שבאותו בניין (משמאל) ,והשנייה של
הדוגמנית־משוררת הלית קתמור וה ו
מיליונר, חובב האמנות ישעיהו(שעיה)
ריבלין, הגר באותו בניין.
החתונה של שעיה והלית נערכה ב־

גייל, שחזרה לאנגליה אחרי הגירושין,
מגיעה מדי פעם לביקור בארץ יחד
עם בנה.
גם שיעה, בן לאחת המשפחות ה עשירות
בארץ, שלמד ציור בצרפת,
הוא טיפוס שתקן ומסוגר. אחרי מות
אביו החל לנהל את עיסקי הקרקעות
המסועפים של המשפחה, פתח את

גאולה נוני והייני לידר

הלית קתמור
מסיבה צנועה בחוג המשפחה. אלה הם
נישואיהם בשנית של שני בני הזוג.
הלית, בחורה שתקנית ומסוגרת, היתד.
נשואה בעבר לבמאי ג׳אק קתמור, היא
ההיפך הגמור מאשתו הראשונה של
שעיה, גייל, אנגליה־נוצריה, עליזה
ושופעת, ממנה יש לו בן, בן שמונה.

נחגוג במלון טיראן. למחרת אנחנו נוסעים
לירושלים, שם הייני גר בילדותו שמונה
שנים. ביום חמישי אנחנו טסים לווינה
לחודש שלם עם הילדה שלי. אחר־כך
הייני חוזר עם הילדה לבד, עד דצמבר, אז
ניסע שוב לווינה לשבוע חופשה שנותן
במתנה המפיק של אמי הגנרלית לכל צוות
ההצגה.״ סיפרה לי גאולה כשהיא מעודדת
תוך כדי כך את אורחיה במסיבת החתונה
שנערכה במסעדת נאש, לשתות ולאכול.
״בהזדמנות זאת,״ ביקשה ממני גאולה
שלבשה שימלה ארוכה, כתר על הראש
וזר פרחים ביד ,״אני מבקשת ממך שתתק־ני
אי־דיוק קטן שהופיע בכתבה עלי ב־העולם
הזה לפני שבועיים: אבי לא היה
גייל ושעיה ריכלין
שרת בבית־ספר ואנחנו בסך הכל ארבעה
1אחים ואחיות ומעולם לא היינו במצוקה
כספית. אבי שותף בבית־חרושת לנעליים
גלריה גו רדון והפך סוכנם של ציירים
ומצבנו הכספי תמיד היה טוב.״
מצליחים.
ושוב לתוכניות לעתיד :״בפברואר אני
השושבינים בחתונה היו אחותו של
עושה סרט בארץ ובאפריל כנראה שאשחק
שעיה, ליאורה ריגלין ובעלה עודד
את אמי הגנרלית בברלין ובווינה. בגר קוטלר.
מנית,
כמובן.
ורק מי שהסתכל היטב, הבחין ב ״ובכלל,
אני סוף־סוף מאושרת באמת.״
הריון המתקדם של הכלה.

מאת אודי אבוד
26-27 באוקטובו 1971

על ראש הסוהר
הכובע בוער
מאוח אלפי צופי הטלוויזיה ראו את שר־המישטרה,
כשענה לשאלות למחרת מרד האסירים בכלא אשקלון.
הוא נשאל מדוע אינו מאפשר לעיתונאים לבקר
בכלא, כדי לגלות את האמת. כדי להתחמק, הכריז כי
חברי ועדת־הפנים של הכנסת יכולים בכל עת לבקר שם.
למחרת היום שלחתי לו בקשה רשמית, בתור חבר
ועדת־הפנים, לבקר בכלא אשקלון. השבוע קיבלתי את
תשובתו, ובה התכחשות מוחלטת להבטחתו. למעשה
אומר השר שהוא שיקר למאות אלפי הצופים.
וזהו המיכתב:

אבל מי שמכיר את סורקים ואת הדרך שבה הוא
ממלא את תפקידו, יודע שזה מגוחך.
כי סורקים רואה את עצמו כקומיסאר של השיל-
טון — בענייני בתי־הסוהר, וגם בכל עניין אחר( .בשבוע
שעבר ראו צופי־הטלוויזיה שערורייה סורקיסית אחרת.
ועדת־הפנים (שכמה מחברי־הכנסת קוראים לה, מאחורי
גבו ,״הקירקס הנודד של סורקים״) ביקרו במקום בו
מוקמת התחנה המרכזית בתל-אביב, ביוזמת אריה פילץ.
נגד תחנה זו הושמעו בציבור טענות חמורות ביותר,
מבחינת ההוצאות, המיקום, דרכי-הגישה, וכר. והנה,
עוד לפני גמר הביקור, מול מצלמת הטלוויזיה, שפך
סורקים קיתון של דברי שבח והלל קיצוניים על התחנה
ועל פילץ אישית — עוד לפני כל בירור בוועדה!).
פניתי אל סורקים, ודרשתי שתינתן לי האפשרות
לבקר בכלא ללא הודעה מוקדמת, ולבדי. סורקים סירב
לטפל בזה, הזמין אותי להקשיב לדברי שר־המישטרה
בוועדה, ודיבר באופן כללי על ביקור מאורגן באחד
הימים.
כל ילד יודע מה זה ״ביקור מאורגן״ בבית־הסוהר.
מנקים ומשפצים את המקום במשך שבועות, מסלקים
או מפחידים את עושי־הצרות העלולים לפתוח פה, ונמ נעת
כל אפשרות לגלות את האמת.
כבר הייתי בסיור כזה עם סורקים והוועדה. הוא
נסתיים במסיבודרעים לבבית, בה התחרו סורקים
ונציב בתי-הסוהר זה בזה באמירת דברי הלל איש
על רעהו. כשהערתי שראיתי כמה דברים מחפירים, נאמר
לי שידונו בזה, בבוא העת.
דרשתי אז שתוקם ועדת־מישנה פרלמנטרית, אשר
חבריה יורשו לבקר בכל עת בכל בית־כלא. התנדבתי
להשתתף בוועדה זו, ולהקדיש לה את מרבית זמני. סור קים
אמר שיחשוב על כך.
זה היה לפני שנה. הוא עדיין חושב.

פרשה זו חשובה — כי היא מוכיחה מהו תפקידם
האמיתי של ועדות־הכנסת, בעניינים מסוג זה.
מי שמשלה את עצמו כי ועדות כאלה יכולות לש מור
על זכויות האדם מול שרירות הביורוקרטיה או
המישטרה, משלה את עצמו. הדבר מסודר ומאורגן בצו רה
ששום חקירה בלתי־תלוייה אינה אפשרית.
כשהדבר נוגע לגורלם של אסירים, המופקרים לשבט
ולחסד בידי סוהריהם, מעורר הדבר בעיית־מצפון חמו רה
ביותר.

לכבוד
חה״ב או רי
הכנסת

חה״ב

*בנרי

הנ כ בד,

אבנרי

הרינילא שר קבלתמכתבופה 1 2 -
אין

ב אפ ש רו תי

ש לא בםסגרח

הננים 1י ע
חפנה

באם יפעא

להתייחם לבקשה הסועליח בסכתבר
ה פני ם,

וקדח

אי פו א,

ב ענין

דנ א.

הינך

כ י באם

ליויי ד ועדת

לנ כון

-יעלה

מ עונין

הפנים, אשר

ואח

ל דיון

בכך,

בי שי ב ת

הועדה•

1713להקה

במזל טוב, נפתחה המחצית השנייה של כהונת
הכנסת השביעית, ביום הולדתו של דויד בו״גוריון.
זה יכול היה להיות טכס מרשים, או לפחות נוגע
ללב. אבל הכנסת אינה מתאימה לעניינים טיכסיים.
שוררת בה מסורת הקונגרסים הציוניים, שהיו בורסה
של עסקנים. אחרי ימי הרצל, שהיה איש טיכסי מובהק,
אי־אפשר היה לקיים שם טכסים מכובדים.
בן-גוריון דיבר, וכרגיל פרש יריעה שהשתרעה מבריאת
העולם עד מעשיו שלו עצמו. היסטוריון יקרא
את הדברים בחיוך סלחני, כי בן־גוריוו לא היה מעולם
אלא פוליטיקאי מקצועי, בעל תחביב של הגיגים היסטוריים.

אם היו דברי בן־גוריון רדודים למדי, הרי הם
היו עמוקים ללא כל השוואה יותר מכל מה שנאמר
,כיום בכנסת. דרוש מדי פעם נאום של בן־גוריון, כדי
להבליט עוד יותר עד כמה ריקה הכנסת מתוכן אינטלקטואלי,
ועד כמה רחוקים חברי הממשלה הנוכחית
מכל מחשבה החורגת מטווח של כמה חודשים.
אפשר היה כימעט להתגעגע חזרה לימי בן־גור-
ן ון׳ שבהם דובר לפחות על טווח רחוק יותר _ ולוא
גם בצורה חובבנית בלבד.
בהשוואה לגולדה, בן-גוריון הוא באמת ענק אינטלקטואלי.

קתק: ח״כ ם.

סו ר קי ם,

יו ״ ר וקרת

ה פני ם,

הכנ ס ת.

זה התברר כבר למחרת היום, כשמסרה גולדה את
הודעתה המדינית ונפתח עליה ויכוח כללי.
ההודעה היתה ריקה מכל תוכן מחשבתי, וכל תוכנה
היה אולטימטום לניכסון :״או שתתן פאנטומים, או

הוויכוח שלאחריה היה, אולי, האפור והריק ביותר
שנתקיים אי-פעם בכנסת. פשוט לא היה לאיש
מה לומר.
פירוש הדבר, כי אין חברי ועדת־הפנים זכאים אוטו הקואליציה
הגדולה, משמואל תמיר עד משה סנה,
מטית לבקר בכלא, כפי שאמר השר באוזני ציבור מאזי חזרה
על הצגה ישנה, כמו להקת-חלטורה ותיקה-ותי-
ני הטלוויזיה. אמירה זו רק נועדה כדי לתרץ את
קה. כל אחד ידע מראש מה תפקידו. רימלט מגח״ל וחזן
סירובו לאפשר לעיתונאים לבקר בכלא, ולעמוד על
ממפ״ם חזרו על גישת הממשלה בהדגשות שונות, אחת
הנעשה בו.
בנימה ימנית והשני בנימה שמאלית. בין שניהם לא
הכנסת נוצלה כאן כדי לחסל את חופש־העיתונות.
ברור שהילל אינו רוצה שמישהו יבקר בכלא ויגלה, היה שום הבדל( .הנסיון של גח״ל לגלות הבדל כל-
את האמת. להתחמקות זו יש רק הסבר הגיוני אחד: יש •שהו בין בגין ובין גולדה הוא כימעט פא תטי ).תמיר
וסנה הציעו הצעות משלהם, איך להסביר את המדי-
מה להסתיר בכלא, ומנוי וגמור על שר האחראי למנוע
,ניות הממשלתית בצורה יעילה עוד יותר, לחוגי הימין
כל חקירה בלתי־תלוייה.
.והשמאל בעולם.
מכיוון שרק״ח חוזרת על העמדות השגורות של
.מוסקבה, תוך הצדקת היחס הסובייטי ליהודים ושי-

אפשר כמובן לנסות לקבל את אישורו של יו״ר )מוש בסלאנג הקומוניסטי השיגרתי, אין דבריה מגיעים
1אלא לחוגים קומוניסטיים. נשארנו, על כן, הגורם
ועדת-הפנים, מרדכי סורקים, לביקור כזה.

הצעת-החוק הפרטית הראשונה של המושב הונחה
באותו יום על שולחן הכנסת. היתה זאת הצעתנו :״חוק
הסכמים קיבוציים (תיקון) ,תשל״ב—1971״.
עיקרו: לשום חוזה קולקטיבי לא יהיה תוקף, אם
לא אושר בהצבעה חשאית על-ידי שלושה רבעים של
ציבור העובדים שהוא חל עליו.
היתה זאת, כמובן, ההכנה שלנו למערכה הגדולה :
המאבק על חוק איסור השביתות, המאפיל ברגע זה
על כל עיסוקי הכנסת.

השבוע הגשנו שוב שורה של שאילתות, שהוכנו
על־ידי אמנון זכרוני. בין השאר:

נג דהפ דיי ה -
אל: שר המשפטים
שופט בית־המשפט העליון, מר חיים כהן, הגדיר
•כ״חרפה״ את העובדה, שישראל טרם אישרה את
האמנה הבינלאומית נגד הפלייה גזעית, ואת האמנה
נגד הפלייה דתית.

הנני מבקש לדעת:
מהן הסיבות לאי אישור האמנות הנ״ל?

כמה עלתה
מ צו רתכ פי ר
אל: שר הבטחון
( )1כמה עלתה בדיוק בניית מצודת כפיר, כולל הציוד
שנרכש להחזקת המצודה?
( )2מי אישר את ההוצאה הנ״ל?

מרוע אין
מי רז ב טו טו

בב רכ ה,

שלתה הלל

׳היחידי בכנסת היכול להציג עמדה אופוזיציונית אחרת
— ודומני שהדבר ברור כיום לכל חברי הכנסת, המתייח סים
לדברינו בלי כל קשר לכוחנו המיספרי הזעום.

מחוץ דיווודאל
ע 1לחלט ור ה

ירושלים, ל ׳ בת שרי ח של״ב
19ב * ו ׳ ןסובר 1971

רימלט

חזן

אל: שר האוצר
לאחרונה נמתחה ביקורת ציבורית חריפה על מיפ-
עלי הטוטו.
גם ״ועדת עציוני״ דנה בסוגיה זו. בעיקבות הבי קורת
שנמתחה הוצע כי ייערך מיכרז בין הרוצים
להפעיל את מפעלי הטוטו, או שהפעלתו תימסר למיפ-
על הפייס.

הנני מבקש לדעת:

האם ההצעות דלעיל נבדקו?
אם נבדקו — מה העלתה הבדיקה?
האם באו בדברים עם מיפעל הפיים, על מנת לברר
נכונותו לקבל על עצמו להפעיל את הטוטו?
אם באו בדברים עם מיפעל הפייט — מה עמדת
מוסד זה?
האם נבדקו אי-פעם הוצאות החברה הקבלנית המפ עילה
את הטוטו?
אם נבדקו:
על־ידי מי נערכה הבדיקה?
מתי נערכה הבדיקה האחרונה?
מה העלתה הבדיקה?

להלן נאומו של אורי אבנרי בוויכוח על הודעתה
המדינית של ראש״הממשלה :

אורי אכנרי ז דבר גדול נפל היום — טייוואן גור שה
מן האו״ם, וסין העממית נכנסה אליו.
במשך דור נשאר משטר צ׳אנג קיי־שק מחוץ למהלך
ההיסטוריה. הוא בודד את עצמו ממשפחת העמים, נקט
עמדה שסתרה את האינטרסים של כל המעצמות, התעלם
מן המציאות העולמית המשתנה, התעטף באיצטלה של
קשיחות טוטאלית, ולבסוף נמאס אף על בת־בריתו האח רונה
— ארצות־הברית.

בקצה השני שד אסיה נוקטת ממשרת
גולדה מאיר כשיטה דומה: היא מבודדת או•

אורי אכנרי ו לאן מובילה מדיניות זו ל
ברור לחלוטין, שבמוקדם או במאוחר יתפוצץ הסטא־טום־קוו.

לא יבוא שלום, תתחדש המלחמה, כי
אין להניח •טעם נורמלי ישלים לעולם עם כי-
כוש אדמתו. וכאשר תתחדש המלחמה, תהיה
התערבות מאסיבית של המעצמות הגדולות,
אם ירצו בכך, אם לאו.
מדיניות זו לא הוצגה בפני הבוחרים, ולא זכתה מעו לם
באישורם. העם לא נשאל. אבל העם ישלם את המחיר,
בדמים ובדם.

הציבור הישראלי לא נרתע מעולם ממל
חמת־מגן, לשמירת קיומו ובטחוני• אד האם
מוכן הציבור הזה למלחמה שכד מטרתה היא
להחזיק לצמיתות כשטחים, שבהם יושב עם

הלאומי של העם השכן.

החמצת הזדמנות היסטורית זו, לעקור
משורשו את הסיכסון* ההיסטורי כין שני העמים,
ולהגיע בפעם הראשונה לשדום־אמת,
שלום כין העמים -זהו פשע היסטורי שלא
יכופר לאיש מחברי הממשלה הזאת.
גולדה מאיר הקשיבה לנאום בשתיקה. מלבד נאום
רק״ח, שחזר על קו מוסקבה, היה זה הנאום האופוזיציוני
היחידי בוויכוח פולו. הוא נתקבל בשתיקה מוח לטת•
כשאחד מחברי הכנסת התחיל לקרוא קריאת״בי-
ניים, הושתק על-ידי חבריו.
אחרץ כבר כיום מתקומם הציבור נגד תקציב־ביטחון, הבולע
לפחות רבע, ולמעשה שליש, מן התוצר הלאומי. הוא מת חיל
להבין, סוף־סוף, את הקשר בין מדיניות של כיבוש
שטחים, ובין מצב סוציאלי ירוד; בין מיליארדים הזור מים
להכנת מלחמה שאינה עוד בבחינת ״אין ברירה״,
ובין מיליארדים החסרים לחיסול שכונות־עוני, לחינוך־חי-
נם תיכוני ואוניברסיטאי לבני ישראל השניה, להקלת עול
המסים.

חופש לפיסט־נים -לאותר!
מול מדיניות זו נעמיד את מדיניות השלום — שהיא
אפשרית, שהיא מעשית, שהיא מציאותית לאין שיעור
יותר מאשר הריאליזם הכוזב, העיוור, של ממשלה זו.

למדיניות זו שתי זרועות — הזרוע המושטת
למצריים, והזרוע המושטת לפלסטין.

לגבי מצריים, הצעתנו פשוטה: לשים קץ לתכ סיסים׳
להודיע בפה מלא שאנחנו מוכנים לחזור לגבול
הבינלאומי, במסגרת הסכם־שלום שיבטיח את בטחוננו,
ולהיכנס מייד למשא־ומתן משמעותי לביצוע עקרונות אלה.
לגבי פלסטין, הצעתנו היא: להעניק מייד חופש
פוליטי לתושבי הגדה והרצועה, לקרוא להם להקים מג-
היגות לאומית נבחרת, להציע למנהיגות זו שלום אמת
בין ישראל ומדינה פלסטינית שתקום.
ביום החמישי של מלחמת ששת־הימים, ב־ 9ביוני
, 1967 פניתי במכתב לראש־הממשלה לוי אשכול, והצעתי
לו שיפנה מיד במחווה דרמתי לעם הפלסטיני בשטחים
הכבושים, יביע הסכמה להקמת מדינה פלסטינית לאלתר,
ויאפשר קיום מישאל־עם, שבו תוכל האוכלוסייה להכ ריע
בעד פתרון זה.
מאז חזרתי פעמים רבות על הצעה זו, מעל במת
הכנסת. ומדי פעם השיבו לי תשובה אחרת.

צ׳אנג
תנו ממשפחת העמים. מנתקת את עצמה מבד
אפשרות שד הסדר, מתעלמת בדיל מן המציאות
ומן האינטרסים שד המעצמות.
והיום, בנאום שקבע שיא חדש של נוקשות
הכריזה גברת מאיר מלחמה על הנשיא ניכסון.
מקווה להמריד נגדו את הציבור האמריקאי ערב
אבל זהו מישחק מסוכן. אין לי שמץ של

וקשיחות,
אולי היא
הבחירות.
ספק שכל

מה לא נאמר, ומה לא הושמע, נגד הצעתנו,
בנאומים וכקריאות־כיניים, כאולם הזה ץ

גו לדה

נאמר שאין עם פלסטיני. שאורי אבנרי המציא אותו.

והנה, כשנה החמישית של הכיבוש דורשים
הפלסטינים כחירות, וחופש-פעולה פוליטי,
ותובעים את זכותם להגדרה עצמית כפה מלא,
ככתב וכעל־פה.
נאמר שלפלסטינים אין מנהיגות מוסמכת.

והנה אוסר משה דיין על כינוס ראשי־הצי

בתום הוויכוח לא העזה גולדה להתווכח עם טענותינו
המעשיות. היא הגיבה רק בעקיפין, בדמגוגיה
פרימיטיבית למדי :

גולדה מאיר ז ...אין זה פלא, ובכל אופן אין
זה חדש, שיש כאלד, בבית — למזלנו מעטים
מאוד — שלדידם צודק כל צעד, ויהיה הוא צעד

אל נהיה פורמוזה שניה
מועמד אחר — ויהיו הבטחותיו ערב הבחירות כפי שיהיו
— ילך למחרת בחירתו באותה דרך עצמה.

כור הפלסטיני בגדה וברצועה, מתוך חשש
שמא יקימו כאותו כינוס מנהיגות רשמית.

אימפריאליסטי ויהיה הוא צעד מהפכני סוציאליסטי,
אם הוא דורש איזה דבר מישראל. במיקרה כזה
יש לוותר ולקבלו, לדעתם.
איזה חוסר גאווה עצמית, וביטחון עצמי, והכרה
ברשות אלמנטרית שיש גם למדינה יהודית לק בוע
מה הם צרכיה ועל מה היא יכולה לוותר, על
מה היא יכולה ללכת לפשרות ועל מה אינה יכו לה
לעשות פשרות באשר זה בנפשה.
יש מעטים כאלה.
אחרי דברי ראש־הממשלה, קראתי את הצעת הסיכום
של סיעתנו, לאמור :
( ) 1הכנסתתובעת מן הממשלה להעניק לאלתר
חופש־פעולה פוליטי לעם הפלסטיני. בשטחים המוחזקים
על־ידי צה״ל, ובכלל זה חופש הביטוי, חופש ההתאר גנות׳
חופש האסיפה ועריכת בחירות.
( )2הכנסתמכריזה על נכונותה להיכנס למשא-
•ומתן עם הנהגה פלסטינית מוסמכת, שתקום בתהליך זה,
על בסים של דו־קיום בשלום של מדינת ישראל ומדינה
פלסטינית, שתקום בגדה המערבית וברצועת עזה, על פי
גבולות ה־ 4ביוני . 1967
( )3הכנסתמטילה על הממשלה להודיע על
נכונות ישראל לסגת מן השטחים המוחזקים לגבולות ה־4
ביוני, עם שינויים בלתי־מהותיים, במיסגרת הסכם־שלום
שיבטיח את ביטחון המדינה.
( )4הכנסתמטילה ־ על הממשלה להודיע על נכו-
נותה לנהל משא־ומתן עם מדינות־ערב, אם במישרין ואם
באמצעות האו״ם או ממשלת ארצות־הברית, להשגת הס כם
כולל או חלקי, על בסיס העקרונות האלה.
בעד הצעה זו, הצבעתי לבדי. כל שאר הח״כים הצביעו
נגד, ואילו אנשי רק״ח ומק״י נמנעו.

כי ארצות-הכרית מתאימה את עצמה
למציאות העולמית. היא משלימה עם כרית־המועצות.
היא מתקרבת לסין. היא רוצה לחזור
לעולם הערכי. אין היא יבולה לתת יד לקו
ממשלת מאיר.

והנה מכריז משה דיין שהוא תומך כ•
!מלך חוסיין, והוא לא יסכים שתקום מדינה
פלסטינית נפרדת מירדן — כעוד שהפלסטינים
עצמם דורשים זאת כגלוי.

ה חסוו תחזקי -אחיזת ווי 1״ם

הסבו שיעשה היססורה

לשם מה הולכת ממשלת מאיר בדרך זו? מהו המיזבח,
שעליו היא מוכנה להקריב את אהדת העמים, את מעמדנו
באו״ם, את ידידות ממשלת ארצות־הבריתז

רבותי חברי־הכנסת, בימי הפגרה הקדישו חברי ואני
ימים ארוכים לפגישות ממצות עם כל המנהיגים הפלס טיניים
החשובים בגדה המערבית. אני מוסמך עתה לדווח
לכם על תוצאות פגישות אלה.
אני מודיע בזה שכל המנהיגים החשובים בגדה, על
אף ה״שוני בהשקפותיהם, מאוחדים בדרישה שהמימשל
הצבאי יעניק לאוכלוסייה הפלסטינית לאלתר את הזכות
לפעולה פוליטית, לעריכת כינוסים, לגיבוש דיעות, להקמת
מפלגות, לקיום בחירות, להקמת מנהיגות לאומית מוסמכת.
כולםכאחד מאוחדים בדיעה שרק העם הפלסטיני
לבדו צריך להכריע, באורח דימוקרטי, במישאל-עם ובבחי רות,
על עתידו — ורובם המכריע דוגל עתה בהקמת
מדינה פלסטינית חופשית, שתקום תוך שלום והסדר עם
ישראל.
אדוני היושב־ראש, החודש הופיע ספר, שאולי ייכנס
להיסטוריה הפלסטינית כפי שמדינת היהודים של הרצל
נכנסה להיסטוריה שלנו. ספר זה של מוחמד אבו־שילאביה,
בן הכפר יאהוד, עיתונאי והוגה־דיעות, נושא את השם:
״אין שלום בלי מדינה פלסטינית חופשית״ .בכל פגישו תינו,
היללו ושיבחו המנהיגים הפלסטיניים את הספר הזה,
ואין שמץ של ספק שהוא מבטא עתה את הקונסנזוס

לשם מה היא מעמידה תנאים להסדר כולל
ולהסדר חלקי, ההופכים את קבלת היוזמה
האמריקאית לאחיזת-עיניים, למהלך תכסיסי
שלא נועד אלא להרוויח זמן ץ
לשם מה היא מונעת את הסדר־השלום, האפשרי כיום?
דובר הממשלה, משה דיין, גילה זאת בנאומו המפור סם,
כאשר קבע, כי ישראל מהווה עכשיו ״ממשלת־קבע״
בשטחים המוחזקים. בכל השטחים המוחזקים.
הקול הוא קולו של משה דיין והידיים הן ידי הממ שלה,
הבונה היכל-פאר צבאי במחיר 17 מיליון לירות
בביח-אל, בלב השטחים המוחזקים, וקרייה בחברון,
ויישובי-קבע במקומות רבים אחרים.

רק פתי יאמין בי מי שמשקיע בספים
עצומים אלה כשטחים המוחזקים, מתכוון
.ברצינות להחזירם מחר לערבים, גם במסגרת
שלום אידיאלי.
אברהם ורדיגר: מי מתכוון להחזיר 7

נאמר שהפלסטינים אינם רוצים להיפרד מירדן.

1783

ט״ו השץ תשל״ב 3.11.1971 ,שנד! 3 5

מרקו