גליון 1784 מתאריך 10 בנובמבר 1971

שר-המישפט• ופרשת ׳נתיב• נפט :

הרבה זמן לא פורסמה בהעולם הוה
כתבה שעוררה תגובות כה מנוגדות
וחלוקות כמו הרשימה ״לינץ׳ לצה״ל״
(העולם הזה .)1782
באותה כתבה תקף העולם הזה בחריפות
כתבה שפירסמה סילבי קשת בידיעות
אחרונות, ושנראתה לנו כפגיעה
בלתי־הוגנת ובלתי־מוסרית בקצין בכיר
בצה״ל, ובתדמיתו של צה״ל עצמו. חלק
מהתגובות באו כמכתבי קוראים. על אחרות,
שהושמעו בצורה ביקורתית בעיקר
בעל־פה, אני רוצה להתייחס במדור זה.
אני מתכוון בעיקר לביקורתם של בעלי
המצפון הסלקטיבי, הבורר עבורם את הדברים
הראויים להזדעזעותם ולמחאתם —
לא לפי אופי הדברים ומהותם, אלא לפי
האנשים הקשורים בהם, דיעותיהם או השתייכותם.
איני
יכול שלא לקנא באלה. הודות
למצפון הסלקטיבי הם משוחררים מהתלבטויות,
ספיקות וגם מטעויות. לגביהם הכל
תמיד ברור ומוחלט. עבורם העולם תמיד
מחולק רק לשניים: טובים ורעים, צודקים
וטועים, ישרים ומושחתים.
בין שאר הטענות שהוטחו נגדנו על-
ידי אלה, הועלתה אפילו הטענה הבאה:
״לא חשוב מי צודק. אין זה משנה אם
מה שכתבה סילבי קשת הוא אמת או שקר.
להעולס הזה אסור להגן על המימסד. תפקידו
הוא רק להילחם בו.״
אין אנו יכולים לקבל טענה מסוג זה.
אנו רואים את יעודו של העולם הזה
כעיתון לוחם. המלחמה החרותה על דגל
העולם הזה היא בעד רעיונות הנראים
לנו כנכונים וצודקים, ונגד דיעות הנראות
לנו כמוטעות, נגד מעשים פסולים
ותופעות שליליות .״בלי מורא, בלי משוא-
פנים״ אינה סיסמה ריקה.
כלי־נשקו של העולם הזה במלחמה זו
הם הרעיונות והמילים. כוחו של נשק זה
הוא באמינותו. רק נכונותו של העולם הזה
להתריע ולהילחם נגד כל מעשי-עוול,
ולא חשוב בידי מי הם נעשים ונגד מי —
היא המקנה לו את הסמכות המוסרית
להתריע נגד מעשי־עוולה אחרים. היא גם
המקנה להרתעה זו את אמינותה ותוקפה.

בין תגובות הביקורת החריפות,
שעוררה הכתבה, נכלל גם מיכתבו של
אלכם מסים, לינץ׳ לצה׳׳ל או ליוץ, לדי־מוקרטיה,
שפורסם בגליון הקודם (העולם
הזה .)1783
אני רואה חובה להגיב על מכתב זה,
לא רק מפני שהוא נכתב בידי ידיד,
שהיה בשעתו בעצמו כתב העולם הזה,
אלא גם מפני שהוא מכיל כמה קביעות,
שלדעתי הן מסולפות מעיקרן.
כך, למשל, קובע מסים בתחילת מיכתבו
כי בכתבה האמורה ״יצא העולם הזה לנקום
את נקמתם של אלופי צה״ל, או של
כמה מחברי-המערכת עצמם במקום
אחר במכתבו הוא טוען כי ״מערכת החשבונות
הפרטיים, שיש לכמה מחברי מערכת
העולם הזה עם הגברת סילבי קשת,
אין בה צידוק לרשימה שפורסמה.״
לא להעולס הזה ולא לאיש מחברי מערכת
העיתון — אין חשבון פרטי עם
סילבי קשת. ממילא לא יצא איש לנקום
נקמה פרטית בסילבי. החשבון של העולם
הזה עם סילבי הוא חשבון ציבורי. לא
ניסינו מעולם להסתיר חשבון זה, ואף
הרחבנו עליו את הדיבור (ראה המאמר
״לידתה של מיפלצת,״ העולם הזה .)1761
אין אנחנו מתייחסים לסילבי קשת האשה,
אלא לתופעה הציבורית ששמה סילבי קשת
כעיתונאית.
עוד לפני שסילבי קשת, שהחלה את
הקאריירה העיתונאית שלה בעיתון זה,
תקפה את עורך העולם הזה, ביקר העולם
הזה בחריפות את הצורה בה בחרה לנקום
בפומבי במעבידה לשעבר (העולם הזה
.)1757 נטלנו לעצמנו את הרשות לבקר
במילים בוטות את דרך כתיבתה של סילבי
קשת, לא משום שהיינו בין קרבנותיה
(להיפך: ידענו שסילבי קשת תתנפל עלינו
מייד אחרי שתתפרסם כתבתנו — וכך
אמנם קרה, ובוודאי עוד יקרה).
אלא משום שאנו רואים בה כתיבה לא
מוסרית, המטילה צל על תפקיד העיתונות,
ופוגעת באמינות וביעילות של כל
ביקורת לגיטימית.
רשימתה האחרונה ,״החנראל המכסיקני
קאסטנייטאס״ ,שגרמה לפירסום הכתבה

״לינץ׳ לצה״ל״ ,היתה דוגמה מאלפת לכך.
לא כל מה שהתפרסם בהעולם הזה היה
תמיד אמת צרופה. לא אחת, ואין אנו
מתביישים להודות בכך, פורסמו בהעולם
הזה — כפי שמתפרסמים בעיתונים אחרים,
גדולים ומפורסמים מעיתון זה —
דברים שהתגלו כמוטעים, לא־מדוייקים
ואפילו מופרכים מעיקרם. מעולם לא התביישנו,
כאשר התבררה לנו הטעות, לתקנה
או להתנצל, אם היא גרמה לפגיעה
במישהו.
מצפוננו נקי לפחות בנקודה אחת: מעולם
לא פירסמנו דבר שקר ביודעין, מתוך
כוונה לפגוע במישהו או מכל סיבה אחרת.
זהו בדיוק מה שעשתה סילבי ברשימה
שעליה הגבנו. היא ייחסה לדמות,

אלכם מסיס עצמו היה חלק נכבד בכך.
• העולם הזה היה העיתון היחידי
שתקף שורה שלמה של תופעות שליליות
שהתגלו בצה״ל, החל מהתעללות של קצינים
בפיקודיהם וכלה במחדלים, חריגות
מסמכות או חילול טוהר הנשק. ידיעות על
מעשי ההתעללות של אנשי משמר־הגבול
וחיילים בעזה.
דווקא בגלל העובדה שלחם על הזכות
לבקר את צה״ל, מערכת הביטחון וקציני
צה״ל, מוחרם העולם הזה כמעט מיום
הקמת המערכת הנוכחית, לפני 21 שנה,
על־ידי צה״ל. הוא העיתון היחידי בארץ
שאינו נקנה על־ידי צד,׳׳ל ואינו מחולק
לחייליו. אין גם כל סיכוי שיחם זה ישתנה
בעתיד הנראה לעין.
לרמוז, כפי שעשה אלכם מסים, כי
העולם הזה שולל את הזכות להפנות
את תשומת־הלב למעשים חריגים של גי־בורי־מלחמה,
אינה רק היתממות אלא התעלמות
מכוונת. לא זה היה נושא הוויכוח.
הוויכוח, ידידי מסים, בין העולם הזה
לסילבי קשת אינו גם. אם מותר או צריך
לבקר דיעות ומעשים של קצין בכיר
בצד,׳׳ל. העולם הזה עשה זאת פעמים ללא־ספור.
הוויכוח הוא אם מותר לסלף בזדון
את דמותו של קצין בכיר, להדביק בו
שקרים ביודעין, ולייחס לו מעשים פליליים,
מתוך ידיעה שכתוצאה מכך קיימת

״העולם הזה״ ()1782
רשימעברוקצין

שניתן
היה לזהותה בקלות מתוך
מתה לפי סימנים ברורים, תכונות,
שים ועבירות פליליות, מתוך ידיעה
רה שאין הם קשורים כלל באותו
בכיר.
נכון, לא היתד, זו הפעם הראשונה שהיא
עשתה זאת. זוהי דרך הכתיבה שהיא סיגלה
לעצמה בשנים האחרונות. אלא שהפעם,
משום שהנושא היה קשור בצה״ל,
הוא נוגע בכל אזרח במדינה הזו, שהוא
חלק מצה״ל.

תפקידו ומעמדו אינם מאפשרים לאותו
קצין להשיב לסילבי בפומבי. הוא יכול
לתבוע את סילבי לדין על הוצאת־דיבה,
אבל במישפט שיתנהל בדלתיים סגורות.
הוא יוכל לזכות בסיפוק אישי, אך לא
יטוהר מבחינה ציבורית. רק עיתון כמו
העולם הזה יכול היה לצאת להגנתו.
ועובדה: רק העולם הזה עשה זאת.
• ״קשה להבין מה הקפיץ את העולם
הזה — האם זו הפעם הראשונה שמגיעות
לאוזניו שמועות ועדויות, מפי חיילים בשירות
חובה ומילואים, על האופן בו ממלאים
כמה קצינים בכירים את תפקידיהם
החשובים ן״
כך כותב מסיס, וניתן להבין מדבריו
שעד כה, כשהגיעו שמועות וידיעות ל-
העולם הזה, הוא ישב בשקט, והפעם, משום
מה, קפץ. אלכס מסים יודע היטב, כי
העולם הזה כעיתון, ועורכו בכנסת, פעלו
בכל מיסגרת אפשרית לבירור שמועות
וידיעות שהגיעו אליהן, כולל נגד אותו
קצין בכיר שבו פגעה סילבי קשת( .אורי
אבנרי הגיש לשר־הביטחון לפחות שש
שאילתות על מעשיו ופעולותיו של קצין
זה, ובמה פעמים הגבנו על פעולותיו מעל
עמודי עיתון זה — למשל, כשהזמין אורחים,
עסקנים ובדרנים, למצוד על פידאיון,
או כשהצטלם לטלוויזיה, בשעה שהפי-
דאיון התמסרו לצה׳׳ל ).בשל גילויי העולם
הזה על מעשים מסויימים שאירעו בצה״ל
נערכו לא אחת חקירות ובירורים, בפורומים
שונים, שאין כאן אפשרות לפרטם.
למנוח ועדת־חקירה ממלכתית, כפי שתובע
אלכם מסים, כדי לחקור בשמועות
המהלכות בציבור סביב קציני צה״ל, הרי
זו דרישה אבסורדית. צה״ל איננו הליגה
הלאומית בכדורגל. אם יש למישהו האשמות
מבוססות וספציפיות, יש דרכים לבדקן
ולבררן, כפי שהוכיח צה״ל בפרשת
הידיעות על התעללות החיילים בתושבי
מחנה פליטים בעזה, שעורך העולם הזה
העלה אותן לראשונה בכנסת, מול מקהלת-
הצעקות של שאר הח״כים, או בפרשת
סילוקו מתפקידו של המושל הצבאי בבית-
לחם.
שמועות על צה״ל ניתן לבדוק באמצעות
שאילתות בכנסת לשו״הביטחון, כפי
שעושה אורי אבנרי מדי פעם וכפי שעשה
רק בשבוע שעבר, כשהיפנה לשר־הביטחון
שאלה בדבר השמועות על העסקת חיילים
כמלצרים במסיבות של קצינים בכירים.

״העולם הזה״ ()1001
אלכם מסים קובע כמכתכו בפסקנות,
כי ״העולם הזה ניכשל בוויכוח עם
סילבי קשת בצורה לא־מוצלחת,״ אחרי
שהוא עצמו קובע בצורה שרירותית מה
היה נושא הוויכוח בין סילבי מחד וצה״ל
והעולם הזה מאידך.
אומר מסים :״הוויכוח הוא אם מותר או
אסור להפנות את תשומת־הלב לכך שגי-
בורי־המלחמה, שהמדינה מעניקה להם סמכויות
לשלוח אנשים למשימות העלולות
לעלות להם בחייהם משתמשים בסמכויות
אלד, למשימות, שהמדינה לא העניקה
להם סמכות לבצע אותן כלל.״
צר לי, אבל לא זה היה נושא הוויכוח,
לא בין העולם הזה לסילבי, וממילא לא
בין העולם הזה לאלכם מסים. כחבר מרכז
תנועת העולם הזה — כוח חדש, וכקורא
העולם הזה במשך שנים רבות, צריך היה
אלכם מסים לדעת לא רק מה עמדתו של
העולם הזה בנושא זה, אלא את העובדה
כי עיתון זה היה אולי הגוף היחידי, שמאז
הקמתו נלחם בכל צורה אפשרית על הזכות
להפנות את תשומת־הלב לחריגות מסמכות
מצד ״גיבורי־מלחמה.״
רק כדי להזכיר לאלכם מסים:
• זמן קצר אחרי הקמתה של המערכת
הנוכחית, נותקו כל היחסים בץ צה״ל
והעולם הזה, משום שעיתון זה העז להתריע
על יחס השלטונות לנכי צה״ל של
מלחמת העצמאות, והעז לפקפק בגלוי בתועלת
שבגיוס-חובה של בנות לצה״ל.
י• עורכי העולם הזה הוכו והותקפו
אישית, אחרי שביקרו בחריפות פעולה כפו
פעולת־התגמול בקיביה.
׳ 0העולם הזה היה העיתון היחיד
שלחם על הזכות לפרסם את הטבח בכפר-
קאסם עם פרוץ מלחמת סיני ב־ , 1956 דבר
שהביא להסרת האיפול פעל הפרשה. ל־

סכנה שלא יהיה כל תוקף לפקודה שלו:
״אחרי!״ ושכך וכך אמהות שכולות תתחלנה
לתהות איזה טיפוס מושחת שלח
את בניהן למות.
העולם הזה לא היה מעולם עיתון פאצי-
פיסטי. עורכיו הם חיילים קרבים (מיל,).
אולם הוא לא ראה בצה״ל מעולם פרה
מקודשת. דווקא עובדות אלה מקנות תוקף
להיחלצותו של עיתון זה להגנת קצין
בכיר בצה״ל וצה׳׳ל עצמו, מפני לינץ׳
ציבורי.
הציבור יודע שאם יעשה צה״ל, או מישהו
מקציניו, מעשה שלא ייעשה — יחשוף
העולם הזה את הדבר בלי שום היסום,
יהיה המחיר אשר יהיה. אותו ציבור
יודע גם שלא נעשה זאת מתוך שינאה ל-
צה״ל, או מתוך אידיאולוגיה פאציפיסטית
דוקטרינרית, או מתוך כוונה פוליטית כלשהי
— אלא מפני שאנו מאמינים בציד-
קת העניין לגופו.
מי שנוטל לעצמו את הסמכות המוסרית
להתקיף, מן הראוי שיהיה לו גם או־מץ־הלב
המוסרי להגן, כשזה דרוש וצודק.
ישנן עוד טענות מסוג זה במיב-
תבו של אלכם מסיס, שאינן עומדות ב־מיבחן
ההגיון.
י• מסים קובע כי העולם הזה יצא
״למסע־צלב מדומה להגנת קוזאק־לא־נג-
זל, שיש לו יותר דרכים להבטיח את שמו,
כבודו ומעמ דו
שוב, טועה אלכס מסים בקביעה פסקנית
וצינית זו. העולם הזה יצא להגנת
הקצין הבכיר, דווקא משום שהשתכנע,
שבמיקרה הנדון היו ידיו של אותו קצין
בכיר כבולות מלהגן על עצמו מבחינה
ציבורית.

באן

אנחנו

מגיעים

לנקודה

העיקרית, התמוהה ביותר, במיכתבו של
אלכס מסים.
טוען מסים :״העולם הזה עדיין איננו
הערכאה המשפטית המתאימה לתבוע לדין,
להחליט בעניין, לפסוק, לגזור את גזר-
הדין ולהוציאו לפועל.״ בכך שעשה זאת,
סבור מסים ,״עשה העולם הזה מעשה לינץ׳
בדימוקרטיה.״
ריבוי המשמעויות שיש בעברית למילה
״מישפט״ ,סייע למסים במישחק מילים.
״מישפט״ הוא בעברית גם עשיית־דין וגם
פסוק, מחשבה המבוטאת במילים. לשלול
זכותו של עיתון להביע מישפט במשמעות
דיעה, ולהשוות הבעת־דיעה לחריצת מיש-
פט, הוצאת גזר־דין והוצאתו לפועל, זוהי
תפיסה משונה מאוד של הדימוקרטיה.
לפי תפיסה זו אין עיתון — אף עיתון
אחד, ולא רק העולם הזה — יכול לבקר,
להתריע או לתקוף שום מעשה, דיעה או
תופעה. שכן כל ביקורת כזו פירושה,
אליבא דמסיס, פסיקה, גזירת־דין והוצאתו
לפועל. מה שניתן לפירסום בעיתונים, בדיר
מחשבה זו, הוא רק מה שייצא מבית־משפט
רשמי או ועדת־חקירה המתמנה
ביוזמת הממשלה.
אני מאמין שאלכם מסים נסחף בניסוח
זה אחר עטו, וכי אף הוא תופס את הדי-
מוקרטיה בצורה שונה.
משום כך, יכולה הדימוקרטיה להמשיך
לישון בשקט. שום סכנה אינה מצפה לה.
לא סכנת לינץ׳ מצד העולם הזה, ולא
סכנת פירושה המוטעה מצד אלכם מסים.

ה מזל* הדה 1784

18 קראט-קפה היוקרה!
כבוד ויקר לקפה היו קר ה! 18 -קראט קפה נמס
גבישי, הקפה החד ש שהוציאה ׳ ע לי ת׳ לשוק
ל שמחת ליבם שב אוהבי הקפה והמבינים בו.
18 קראט -קפה נמס גבי שי. מיוצר בתהליך
מהפכני וחדש (>[81£ס )1* £52£-יבוש בהקפאה,

תהליך השומר על הטעם הנפלא !הארומה של
הקפה ממש עד רגע ההגשה בספל. קנו היום 18
קראט -קפה נמס גבישי. תיהנו בעצ מכ ם והגישו
לאורחים. בעלי טע ם אי שי מעדיפי ם 18 קראט
-קפה נמס גבישי.
קפה נמס
גביש1

פךס 1םדיריעקבסון

נפ שך תטאס ש
ה פו א טי

?0לך*

ד״ר משה סנה, יו״ר הוועד המרכזי של
מק״י, הגביר לאחרונה את מלחמתו האישית
כמנהיגת המפלגה אסתר וילנסקה.

תו!וו!י ך
ה!!סק 01״ עוד, מעריב,,
סורר על פירסום ישן
ה״סקופ״ בו התפאר השבוע הצהרון
״מעריב״ ,כשפירסם ככותרת ראשית ביום
השני השבוע את דבר פרישתו הקרובה
של הרמטב״ל חיים בר־לב והתוכנית למנותו
בשר בממשלה, לא היה אלא חזרה מדוייקת
על כתבה שפורסמה שלושה שבועות קודם
לכן ב״העולם הזה״ .העובדה כי שירותי השידור
מיהרו לחזור בלהיטות על ידיעה זו, כאילו היתה
חדשה, העמידה אותם באור מגוחך.
ב־ 20 באוקטובר (העולם הזה )1781 פירסם העולם
הוה בשער את הידיעה :״חיים בר־לב יצורף לממשלה.״
בכתבה מפורטת על הנסיבות שהביאו לצירופו
המתוכנן של בר־לב לממשלה, כתב אז העולם
הזה. בין השאר :״תקופת כהונתו של חיים בר־לב
כרמטכ״ל, עומדת להסתיים בחודש ינואר הקרוב. הפסקת
האש המתמשכת וההילה שרכש בר־לב בשנות
כהונתו כרמטכ״ל, יוצרות רקע נוח לחילופי המפקדים
בצה״ל ...פרישתו הקרובה של בר־לב מתפקיד
הרמטכ״ל וכניסתו לחיים הפוליטיים אחרי תקופת
נופש קצרה, הביאו לאפשרות שבר־לב יקדים את
רבין מיספר חודשים בממשלה. בר־לב יספיק לכהן
בממשלה הנוכחית מספיק זמן כדי להציבו בעוד
שנתיים במקום מכובד בראש רשימת המערך.״

בשני גליונות רצופים של קול העם התקיפו נאמניו
של סנה את וילנסקה בשצף קצף, האשימו אותה בהתקפות
אישיות על סנה. וילנסקה עומדת בראש קבוצה
של ותיקי המפלגה וצעיריה, התובעים מהמפלגה לחזור
לקו אנטי־ממשלתי תקיף בעד שלום ללא סיפוחים
ובעד מאבק תקיף נגד החוקים האנטי דימוק-
רטיים שהממשלה מנסה להעביר בכנסת.
אחרי שהלישכה הפוליטית של מק״י החליטה שלא
להשתתף בהפגנת המשמרות נגד החוק לאיסור שביתות,
שיזמו וביצעו תנועות העולם הזה — כוח חדש,
ברית־השמאל ושי״ח, התקוממו חברים רבים במק״י
נגד החלטת הלישכה. בתגובה, נאלץ דובר מק״י

לפרסם הודעה כאילו החליטה הלישכה להפגין
עם שי״ח, אך לא עם ״העולם הזה״ .חברי
המפלגה המתנגדים לקו הלי״טכה, הניטמעת
לסנה, לא קיבלו את ״ההסבר״ הכוזב ופתחו
בהחתמת עצומת־חברים לוועד המרכזי,
נגד החלטת הלייטכה.

כ־ 3000 ערבי
נרשמנו

ל עבוד ה ב אירופה
כשלושת אלפים בעלי מקצוע ערביים, רובם מהשטחים
המוחזקים, כבר הציעו את מועמדותם לחברה
הישראלית, בניהולו של עקיבא סער, העומדת
לייצא עובדים לארצות אירופה.

בניגוד לידיעות קודמות הסתבר בי
התוכנית לא בוטלה אלא נדחתה, עד שהמדינות
אליהם מיועדים הפועלים הערכים
לצאת, יאשרו רשמית את ייבואם של
פועלים פלסטינים ויבינו עבורם רשיונות.
עתה היא עומדת לפני הוצאתה לפועל.

בינתיים גוברת הנטייה בצמרת מפלגת
העבודה להכשיר את כר־לב לכהונת ראש-
הממשלה הבא, אולי בעוד שנתיים ואולי
כעוד שש שנים. את מקומו ברמטכ״ל עשוי
לרשת כחודש ינואר הקרוב האלוף דוד
(״דדו״) אלעזר, ראש אג״ם.

החברה הישראלית מייצגת למעשה בישראל חברה
שווייצית ושתי חברות צרפתיות, העוסקות בהקמת
מפעלים מהמסד ועד הטפחות, ומספקות אותם לבעליהם,
כולל הפועלים. עד כה התעוררו קשיים בייצוא
הפועלים הפלסטינים בשל החששות של המדינות
האירופיות מארגוני המחבלים ומתגובות מדיניות של
ארצות־ערב. עתה הוסרו כל ההגבלות. הפועלים
חייבים להיות בעלי־מקצוע, מצויירים באישורים ולתת־

*101־ 0ת 3ז -דו ת
שד גו לדה

משרד״הוווץ מממן
הפקת סרטים ורי ס

בדידותה של גולדה מאיר בממשלה הולכת וגוברת.

למעשה חדלה גולדה מלהתייעץ עם
שריה הבכירים, כגון אבא אכן, פינחס ספיר
וסגנה יגאל אלון. היא מקיימת מגע רק עם
שני שרים: משה דיין וישראל גלילי. שניהם
מקבלים את דעתה בלי הסתייגות.

מפיקי סרטים ואיגוד עוכדי־ההסרטה
יתבעו חקירה ציבורית כדרכי הוצאת תקציב
ההסברה של משרד־החוץ ואירגונים
ציבוריים אחרים. העילה לתביעת החקירה
תהיה תקציב של כארבעים אלף דולאר

שאושר לקלוד לנצמן, שמאלן צרפתי שהפך
לפרו-ישראלי, בדי להפיק סרט תעודתי כנושא
הסיכסוך הישראלי-ערכי.
כדי להסוות את העובדה שהסרט נועד לשרת את
מטרות התעמולה הישראלית, הקציבו משרד־החוץ
והוועד־הפועל של ההסתדרות, כעשרים אלף דולאר כל
אחד, במטבע זר, לקלוד לנצמן אישית והאחרון שכר
צוות, ציוד ואמצעי־הפקה בצרפת, מבלי להעסיק
אפילו טכנאי ישראלי או מפיק מקומי.

ה שותפות הנוזורה
3ץ כהן ל״ם־ענחור
עימות פיקאנטי עתיד להיערך בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, כאשר תתברר שם תביעת הפיצויים על
סך של 50 אלף ל״י שהוגשה על ידי חברת הפירסום
דחף ואחרים נגד ח״כ שלום כהן, על הפרת הסכם
להוצאת שבועון נשים.

לפי כתב התביעה מסתבר כי אחד השותפים
המיועדים של שלום כהן בשבועון,
אותו עמד לערוך אחרי פרישתו מ״העולם
הזה״ ,היה לא אחר מאשר מנחם יפ-שחור,
גיבור פרשת השחיתות כהסתדרות, שזכתה
בשעתו לכינוי ״עיסקת הפרדסים׳* ושהת-
גלתה מעל דפי ״העולם הזה״.

ראויה לציון העובדה ששלום כהן, היה אחראי
על חקירה זו נגד ים־שחור, ועובדה זו אף שימשה
סיסמה מרכזית במערכת הבחירות להסתדרות שהביאה
לבחירתו של שלום כהן כחבר הוועד הפועל מטעם
העולם הזה — כוח חדש. עתה נמצא ים־שחור, שהיה
אך לפני זמן קצר מנהל בנק אגודת ישראל, בין
אלה התובעים את כהן לדין על שהפר עימם הסכם,
לערוך עבורם עיתון נשים, ונקנה על ידי בעל ידיעות
אחרונות וראשה נוח מחם, כדי להוציא עבורו את
השבועון נוער ,71 שבינתיים שבק חיים.

וסד בייבוא 3ת*ם
113־ ?11״ ם מ־וגוסדב׳ה
חברת הייצוא הממשלתית היוגוסלבית חתמה בימים
האחרונים הסכם עם חברת אסיו הישראלית לייצוא
של בתים טרומיים לישראל. המדובר הוא בבתים טרומיים
בני קומה אחת או קומותיים, המיוצרים בשיטה
מיוחדת בעזרת לוחות אסבסט וחומרי בידוד מעולים,
ושהם בעלי חזות אסטתית ואיכות גבוהה, שזכתה
להצלחה בכל רחבי אירופה.

ניתן להשלים הקמת מיבנה בזה, ששטח
הדיור בו עולה על 100מ״ר, תוך 8ימים
כעזרת 5פועלים כלבד. הקמת בל הכנין
על אביזריו, עד למסירתו לדייר, נמשכת
כשלושה שבועות כלבד. החכרה היוגוסלבית
המייצרת מיכנים אלה נתנה ליבואנים
אחריות לפי תקן של ממשלת גרמניה.

בין הלקוחות הראשונים שיקימו בישראל מיבנים
בשיטה מודרנית זו, נמנים מחלקת הבינוי של משרד
הביטחון, משרד השיכון, קיבוצים וחברות אחרות.
החברה היוגוסלבית מוכנה לספק בשיטה זו גם
מיבנים לבתי־ספר, מועדונים וגני־ילדים, שיפתרו את
בעיות הקמת המיבנים הציבוריים. מחיר הקמתו של
בית טרומי כזה אינו עולה על 600ל״י למ״ר.

הנטיות הדיקטטוריות של גולדה החלו בולטות
יותר ויותר בישיבות האחרונות. בעוד שעד כה היתד,
גולדה נותנת לשרים להביע תחילה את דעתם, ואחר-
כך מסכמת את הדיון ברוח הרצויה לה, היא החלה
לאחרונה להודיע את מסקנותיה בראשית הוויכוח, ובכך
למנוע בכלל דיון של ממש.

הקיצוץ בתק ^י ס
הבטחון -
טעות אופטית
נכונותו של שר־הביטחון משה דיין להסכים לקיצוצים
בסך 500 מיליון ל״י בתקציב הביטחון, אותו
התכוון משרדו להגיש מלכתחילה, אינו אלא תרגיל
של הסחת־דעת.

למעשה אץ מדובר בלל בקיצוץ. מסתבר
שדיין עומד להגיש תקציב המיועד לתקופה
של הפסקת־אש. הוא שומר לעצמו את
הזכות לבקש תקציב נוסה
=ף במרוצת שנת נוסף שהקיצוץ הוא רק למר
התקציב הכאה, בך יצו אית-עין.

ז־ריאן

מבצע ״יחדיו״ בו משתתפים כל עובדי
בנק דיסקונט, נועד להדק את הקשר
ביו העובדים ללקוחות ולהר חי ב את
חוג ידידי הבנק.
מבצע ״יחדיו־ נותן גם לד הזדמנות
ליטול בו חלק. פנה לסניף הקרוב של
בנ ק די ס קו נ ט ובק ש את ה שאלון
מלא אתה שאלון
ה מיו ע ד לך.
וה ש ת תף ב הג רל תפר סי םכס פיי ם
שיחולקו ביו המשתתפים לרגל מבצע
״יחדיו״ .הפרס הראשון 2,000ל״י.

לקבלת פרסים כלשהם על שתתי הבנק, התקשר אתנו אחרי שעות העבודה,
באמצעות דיסקונטופון.
חייג תל־אביב ־ סל ;54572 .ירושלים ־ סל 2$50 .נ ;5חיפה -סל.521285 .
פניתד תוקלס ותענה רבד ראשון למחרת בבוקר.

בכנדץ דיסקונט

בבודה עולנדת!!!
ת״א ־ מונטר־יאל
הוא גבר הסובל
מתסביך מיני...
ועושה זאת עם
כל א שה...

ו1מ
^י סי ת
יהר׳ ^פל ״
^נ 7י ת
^ישרא לי ח
גהשן /ל 7פןת•
מכתבים לינץ׳
באלופי צה״ל
״העולם הזה״ ,1782״לינץ׳ באלופי
צה״ל״ על כתבתה של טיל־בי
קשת ״החנראל המכסיקני
קאסטנייטאס״ .על התגובות בנושא,
ראה איגרת ראש המערכת.

רק השבוע נוכחתי שאתם באמת העיתון
היחיד שיש לו אומץ־לב. אני מתכוונת
לכתבה שפרסמתם על ״לינץ׳ באלופי
צד,״ל,״ ושבה הוקעתם את חוצפתה
ורשעותה של העיתונאית סילבי קשת
שתפלד, דיבד, על אדם שאני אישית חייבת
לו הרבה.
בעיקבות מאמר הרשע בידיעות אחרונות,
שלחתי מכתב תגובה למערכת ידיעות
אחרונות, למדור ״הקורא מגיב לעניין״׳
אך המערכת, שאישרה הדפסתה
של זוועה כמו הכתבה על ה״חנרל המכסיקני
קסטניאטאם״ ,לא פירסמה את מאמר
התגובה שלי. וזד, המכתב :
״התנצלותה של מערכת ידיעות אחרונות
על כתבתה של סילבי קשת מפחי-
תר, אך מעט מאוד מהטעם הרע שבעצם
פירסומו של פיליצ(ן אווילי ובאוש כזה
שהודפס בעיתונכם ביום ששי.
הגברת סילבי קשת, המדשדשת במיץ
של עצמה מזר, כשנה, עדייו לא הסתגלה
כנראה לעובדה שחיציה קהו והם דומים
לאחרונה לפגיעתו של אבוקדו מרוח בחמאה,
יותר מאשר ל״חיצי ארם טבולים
בסטריכיניך, כפי שהיא עצמה הגדירה פעם
את תהליך עבודתה. הגברת קשת ממשיכו׳
כפי הנראה לחשוב עצמה לאל־נקמות,

(ג) כיצד תסבירו את דרככם לקבוע
גזרי־דין זכאים לגבי עיתונאים שנאשמו
בפלילים, ואשר מישפטם טרם התקיים?
יש לכם אינטרסים, הידועים רק לכם,
ברצח־אופי של אנשים מסויימים, ובהלבנת
מעשיהם של מואשמים בפלילים.
לאור האשמותי הנ״ל, עליכם להתפטר!
צפורה פרידמן, חולון
מלחמה מבישה
נרבץ את ראשינו בצער לזכר כל אלה
אשר נפלו לפני 15 שנים במלחמת סיני,
מלחמה מבישה אשר שותפינו, דאז ממש לות
בריטניה וצרפת, איפשרו לנו לנהלה,
מלחמה נפסדת אשר
הרחיקה מאיתנו עוד
יותר את הסיכוי
למצוא שפד, משותפת
עם עמי ערב
הסובבים אותנו.
נרבץ את ראשינו
בצער לזבר נרכפר־קאסם, צחי קורבנותיה
הראשונים
של מלחמה זו.
נרכין את ראשינו
בבושה ובחרון
כאשר נזכרים אנחנו
שוב בכך שרוצחיהם של אנשי כפר׳
קאסם הולכים חופשיים בינינו כאילו הר גו
בשעת אחר־הצהרים הנוראה הזאת 49
זבובים טרדנים ולא 49 גברים, נשים וילדים
חפים מפשע.
ישראל אלכסנדר, רמת־חז

,8הומור

•דלי ה פרידלנד
• רוזנה סקיאפינו
•ז׳ אן קו 17י
• יעקב בן סיר א
ואח רי ם...
בקולנוע
מקאברי בתור אדם בעל שבעד, שיני זהב ואחה
שומן(חומר גלם לסבון) מקובל, אני מקווה
מאוד שתרבות גרמניה תגיע לישראל ארוזה
בקופסאות הרמטיות. צריך לפתוח בזהירות

כשאני מסכם מד, בדיוק תרמה התרבות
הגרמנית למאה העשרים — אין לי אלא
לראות בעריכת שבוע תרבות גרמניה ביש ראל
הומור מקאברי חולני.
אליאב צרפתי, ירושלים

״ ב יהירה ״ תל־אביב
בקרוב בירושלים ובחיפה

מיכלסון

הגיעו דגמים משגעים מפריס
רומא ולונדון

או לפחות לשופט עליון. על כך יסלח לה
המרחם על עלובי החיים. אך למאמרה על
ה״חנרל המכסיקני״ דומה שאיו סליחה.
אני אם לבן ששרת באותה גיזרד, שעליה
רומז בפיליצון של הגברת קשת.
והנה, מיום ש״החנרל המכסיקני״ קיבל את
הפיקוד עליה — שקטה נפשי ודאגתי
לבני פחתה. הגבול הרותח, שאותו חסם
לגמרי אותו חנרל, כנראה לא אומר הרבה
ל״פסיכה העצלה״( .גם זו אחת מד,גדרו־תיה
על עצמה).
שפשפי עיניך, הגברת קשת, פהקי פי הוק
גדול, מתחי את שריריך רוויי־השינה,
וקראי שוב את יצירתך הדרמתית על
״החנרל המכסיקני״ .אז רק תביני איזה
עוול עשית לי ולעוד מאות אימהות המ ברכות
יום־יום את החנרלים שלנו.
ל. מיכרסץ, תל־אביב
עליכם להתפטר י

בו טי ק האופנה העידית
יי״א, אלנבי ( 60 ככר מגו דוד)
טלפון 57452

שבועון החדשות הישראלי
׳ ״ העולם הזה״,
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזד, בע״מ.

במאמרכם לינץ׳ לצה״ל, הגעתם למסקנה
שסילבי קשת חייבת להסיק המסקנות ול התפטר,
בעיקבות ההתנצלות המפורסמת
שהתפרסמה בידיעות. ברצוני לשאול:
(א) מדוע לא התפטר אורי אבנרי, אחרי
שהתנצל על ההשמצות המפורסמות על
הרב פרוש? ועוד תרם 5000ל״י למוסדות
המוכרים של הרב פרוש?
(ב) אם לדעתכם השמצת אלוף בצה״ל
גוררת תגובה של אי-אמון במנהיגות הצב אית,
כיצד תסבירו את ההתקפות הארסיות
שלכם על שר-הביטחון, אשר מרוב שטי-
פת־מוח מלוכלכת עליו גרמתם לכך ש הרבה
אמהות וחיילים איבדו אמונם במנ היגות
הביטחון?

קריאתו
של ממזר

כממזר שהכל רודפים אותו, אני יבול
להבין את התעוררות ענקי הרוח, ביניהם
ג׳ורג׳ טמרין, הנד, מרון ואורי אבנרי,
להלחם למען ״העם־הזה״.
יש להוציא הבל
— אישות, קבורה
ועוד — מידי הדתיים
ולהפוך את
זה לשירותים ממלכתיים.
הדתיים,
בעצה
אחת עם מנגנון תחושו,
הם שגורמים
לנו להיות נרדפים.
והם כמעט הצליחו
זד 20 ,שנה.
אנא! סייעו לנו!

אל תחכו לדור
עשירי כי גם אז לא יתנו לנו לבוא בקהל
ישראל.
הפגינו, כי אנו איננו יכולים כבר!
אל ניתן לממשלה זו מנוח עד אשר
תיפתר בעייתנו!
ע. ח ,.תל־אביב

לוח עברי
או לועזי
״העולם הזח״ ,1777״מצפצף על
הלוח העברי״ ,התקפתו של דן
גן־אמוץ על לוח השנה העברי.

להלן כמד, הערות לידידי דן נן־אמוץ
ה״מצפצף על הלוח העברי״:
לוח עברי פירושו, חגים בתשלום לכו לם,
שמאפשרים: להתפלל, לנוח, לטייל
ולפעמים גם לעבוד ולקבל משכורת ״חגיגית״
.כל אחד חוגג את החגים לפי רצונו
האישי. ביטול הלוח העברי, פירושו מבהי־
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1784

השד ה 1ה עד ר\ דאחת
לגלם את דמותו של מפקד חוליית פתח,
המסתכסך עם יאסר ערפאת על רקע
אידיאולוגי, בסרט שקוסטח גריכאם
עומד להפיק השנה בתורכיה. אומר אסף:

לפני שבועיים היה העולם הזה ( )1782 העיתון הראשון והיחיד
שפירסם את הידיעה הבילעדית על מותו של קצין צה״ל בכיר, שהיה מן
האחראים על שירותי הביטחון. השבוע אנו הראשונים המכחישים את
הידיעה, ומוכיחים שוב את אשר טענו תמיד: בשטח הסקופים העיתונאים
אין להעולם הזה מתחרים.

הנחלת חשבונות יי׳יי

הלאה הבדק דימזוייד !

הידיעה שהתפרסמה השבוע בדבר נכונות
הסובייטים להתיר עלייתם של מאה
יהודים תמורת כל קילומטר מרובע שישראל
תהיה מוכנה לפנות, טרם אושרה
על־ידי הממשלה, אולם כל משקיף מדיני
אשר יבחון את ההצעה הסובייטית
בעיניים פקוחות ייווכח על נקלה במלכודת
המסוכנת שהצעה זו טומנת לנו.
אני משער שהרוסים אינם מתכוונים

בגליון העולם הזה מהשבוע שעבר התפרסמה
מודעה על עמוד שלם, המדברת
בשבחיו ומעלותיו של ״שיכון עובדים״.
כותרת המודעה היתה :״שיכון עובדים
טובה לילדים!״
וזה נכון. ראיתי כל שיכונים, אבל
שיכון נהדרת, מודרנית, מפוארת ויחד

אני מחפש משקיע פרטי להוצאת שבועון
מהפכני חדש, שיעסוק אך ורק בבעיות
המוות. שם השבועון יהיה ״יחי
המוות!״ ונוסף למודעות־אבל, שיהוו את
עיקר ההכנסה, יקדיש השבועון מאמרים
מקיפים על תעשיית המצבות בארץ, תע
למאה
יהודים, עכור כל קילומטר
מרוכע משטחה שד סיני, שישראל
תהיה מוכנה להחזיר למצריים.
לדברי מקורות מהימנים, סירב השגריר
רבין להתחייב בשם הממשלה, אך הבטיח
להעביר לירושלים את הצעתה המדהימה
של מוסקבה. בכך מסבירים חוגים אלה
את השיחות הבלתי־צפויות שנערכו השבוע
בין השגריר רבץ ושר־החוץ מר
אבא אבן, בחדרי הנוחיות של מלון הילטון
בלונדון.

״העולם הזה״ : 1782״מה גרם
למותו של הקצין הבכיר׳ /כת־בת־שער
בעקבות הידיעה על
מעילה בשירותי״הביטחון.

בדרך כלל איני קורא את עיתונכם המכובד,
אך מדי פעם בפעם, כשאני מוצא את
עצמי בחדר־ההמתנה של רופא-השיניים
שלי, מזדמן לי להעיף עין על שבועוג-
כם, המרופט והמקומט מרוב קריאה.

נזנכ״ל .״ישראנעל״ ,תל־אביב.
9עיין בכתבתו של אלי תבור קורא
יקר בפתח גליון זה, בדבר הידיעות הביל־עדיות
המתפרסמות בהעולם הזה.

זה כהחדט
לא נכון

עם זה לא יקרה כמו שיכון־עובדים לא
ראיתי בארץ. אין לי ספק ששיכון־עוב־דים
טובה לא רק לילדים. היא גם טובה
לזקנים, נשים, וותיקים ועולים חדשים,
שיש להם כסף. נוסף לשאר מעלותיה,
מעודדת שיכון־עובדים את דייריה לדבר
עברית צחה ונכונה, ועל זה בלבד מגיע
לה ״פרם בדיהודה״.

ה מוו תמשתל

יהודי ת מו רתשט חי ם

מכתבים

לחצי האי סיני בלבד, אלא לכל שטח
משיטחה של מדינת־ישראל. בדרך זו,
אם ברית־המועצות תתיר את עליית כל
יהודי ברית־המועצות 2.600.000 תצטרך
המדינה להחזיר לערבים לא רק את כל
אדמות המדינה אלא תישאר חייבת להם
כ־ 50,000 דונאם, שאיש אינו יודע כעת
מאיץ יילקחו, כדי להשלים את היעים־
קה עם ברית־המועצות.

שיסון והדרת

ב רי ת-י ה מו ע צו ת ומגיעה :

באחד הגליונות נדהמתי לקרוא את
כתבת־השער שלכם, בה אתם מודיעים על
פטירתי בנסיבות טראגיות וכתוצאה, כביכול,
של התנכלות אישית מצד אישיות
בכירה במערכת־הביטחון.
הריני מודיע לכם בזאת שאני בריא
ושלם, ושמעולם לא עלה בדעתי להסתלק
מהעולם הזה בדרך טבעית או בנסיבות
טראגיות כל שהן. מהיום והלאה
אקרא מדי שבוע את עתונכם כדי לדעת
מה שלומי.

וווו
11 1 1 1 1

ההצעהה סו ביי טי ת

ידיעות שנתפרסמו לאחרונה בעיתונות בישרו כי במערכת הביטחון
שוקלים עתה קיצוצים בתקציב־הביטחון בסכום של כמה עשרות מיל יונים
לירות, על־ידי חיסול מלאי חומרי המירוק (״בראסו״) ,המשמשים
להברקת סימני־הדרגה של קציני צה״ל וסמלי היחידות, שהחיילים
עונדים על כובעיהם.
לא נעים, אבל גם במיקרה זה היה העולם הזה העיתון הראשון
שהעז להעלות לדיון את הרעיון האפיקורסי של ביזבוז כספי משלם
המיסים על הופעה חיצונית וברק שטחי, שהפכו מסימני־ההיכר של צה״ל
בשנות השבעים.
כתב אבנרי במדורו הנידון שנשא את הכותרת: לא על הברק לבדו :
״שנה־שנה מוציא ~צה״ל רבבות לירות על רכישת פחיות בראסו, לימונים
וחומרי־ניקוי אחרים, המשמשים למירוק דרגות, סמלים, שאר פריטי
נחושת המקשטים את מדי החייל. השאלה היא: האם סביר ביזבוז
משווע זה בעידן טכנולוגי, בו ניתן לצפות פריטי נחושת אלה אחת
ולתמיד בשיכבת לאקה, שתחסוך לצה״ל מיליונים לירות בחומרי־מירוק
ובשעות עבודה של חיילים סדירים ואנשי מילואים?״

כשיחה חשאית ׳שנערכה כין
שגריר ישראל יצחק וכין לבין
שגריר ברית־המועצות סרליי דוב
רינין, כחדר־הנוחיות של מלון
״וולדורף־אם טוריה״ ,כאשר שוט
רי־הראש של שניהם ניצכים כ־מיסדרון
ומונעים כניסתם של אורחי
המלון לחדרי הנוחיות. כאמתלה
של שיטפון שנגרם כתוצאה
שד סתימת אסלות, הציע מר רוב
רינין מתן היתר־עלייה לישראל

״היתה לי בעניין זה שיחה בשלוש עיניים
עם אבא. הוא נתן את הסכמתו, בתנאי
שאמסור את עצמי לידי כוחות־הביטחון
ברגע שיסתיימו צילומי הסרט.״

שיית ארונות־מתים, וכדומה.
השבועון יהיה בלתי־מפלגתי, כמובן,
ויפנה אל כל אזרחי המדינה ללא הבדל
דת, לאום וגזע, מתוך הנחה שבמוקדם או
במאוחר כל אחד מתושבי המדינה יגיע
אלינו.

הנ דיז

ס תי מתאף קול ק טי בי ת
בהשמיענו את התנגדותנו הטוטאלית
להצעת החוק בדבר איסור ההתעטשות
בפומבי, המתעטף באיצטלה של ״חוק
להגנת בריאות הציבור״ ,אנו משמשים פה
לרבים וטובים בכנסת, בהסתדרות ובציבור,
שאת אפם ופיהם הממשלה מנסה
לסתום בנימוקים בטחוניים.

אומרים: חוק זה ישפר את מצב
בריאותו שד הציבור ויחסיד למדי־נה
מיליונים, על-ידי הקטנת, אם
לא חיסול מוחלט של היעדרות
ממקום־העבודה בתוצאה מהצי
טננות, המתבטאית כרדיפות מהאף.

אלוף
(מייל ).בנימין עשת,

אין שקר גדול מזה. בחברה דמוקראטית
האזרח, והאזרח בלבד, אחראי עבור מצב
בריאותו, ואיש לא מסר לממשלה מנדאט
לפיו היא רשאית לסתום את אפיהם של
אזרחיה, כאשר הדבר משרת את האינטרסים
המפלגתיים הצרים של ראש הממשלה,
יוזמת החוק הדראקוני.

בנן של שר הב ט חזן -

עומרים: אף דולף אינו מראה

אסתטי מלבב, ופוגע בתדמיתה של
ישראל בעיני המבקרים אותה.
גם זה שקר. הצטננותו של אזרח היא
זכותו האלמנטארית במשטר דמוקראטי.
ברפובליקת ויימר 15 ,שנים לפני עלותו
של היטלר לשילטון, ביטא את הרעיון
הזה בדרך מאלפת האוברשטיניק סקרטאר
וילהלם פון־קלוצה, כאשר אמר את המיש־פט
הקלאסי ״כאשר האף סתום — הפה
פתוח.״
אילו למדה הגברת מאיר פרק בהיסטוריה,
לא היתה מעלה בדעתה להניח
על שולחן הכנסת הצעת חוק המאיים להגביל
את חרות ההתעטשות של האזרח.
אימת ההדלפות, הרודפת אותה מאז נב חרה
לראשות הממשלה, מעבירה אותה
על דעתה, וגורמת לה לחשוב שעל-ידי
סתימת דליפות האף, תפסקנה גם ההדלפות
מישיבות הממשלה.

על כד אין לי אלא לענות לה :
ראבום סיק סטאנטיבום. לאמר :
אדם הקרוב לעצמו, רואה רק את
קצה אפו.

מפקד חו ליי תפתח?
9ח״כ ככה אידלסון סיפרה השבוע
במסיבת יום הולדת שהאירגון העולמי של
נשות ויצ״ו ערך לדויד כן־גוריון בבית
כרל כצנלסון שבשנת תרפ״ו, כאשר 5ן
גוריון ויצחק כן צכי ז״ל נהגו לישון
על ספסל אחד בצריף מועצת הפועלים
בירושלים, היתה היא ורחל ינאית
מגישות להם תה בספל־פח אחד, שהיה כל
רכושם באותם הימים. יום אחד נתהווה

חור בפח, והתה שנזל על הספסל הרטיב
את מכנסיו של בן גוריון, כאשר הוא התיישב
על הספסל. יצחק בן צבי ז״ל, בראותו
את הכתם על מכנסיו, אמר :״מן הפח
אל התחת.״
9אסף דיין, בנו של שר־הביטחון
משה דיין, שהופיע לאחרונה בצילה של
מלינה מרקורי בסרטו של בעלה ז׳׳דל
דסין, קיבל בעת שהותו בפרים הצעה

זוכרים את ליאורה שינצמן? המזכירה
היפהפיה שהיתה כל כך מסורה ודבוקה
לתפקידה במישרד־המיסחר־ותעשייה,
עד שנמצאה יום אחד דבוקה עם פקיד
בכיר, המשמש כיוס כאחד מיועציו של
הבנק העולמי? אתם יודעים למי הכוונה.
אם כן, השבוע קיבלתי ממנה גלוייה

מניו־יורק, בה היא מספרת על מסיבת
קוקטייל שאגא חאן ערך לכבוד ידי־דתה,
רחל פסיקוכסקי, מלכת הסבון
של שנת ,1967 שהתחתנה עם מלך־החז־יות
הצרפתי קלוד דובואה, אחרי שהרתה
לו במסיבה ששר־האוצר ערך לכבודו
בגני־התערוכה.

מכתבים
(המשך מעמוד )6
נה מעשית ביטול חופשות החגים, שמהווים
הישג סוציאלי לציבור העובדים.
לוח עברי לא מבטל מבחינה מעשית
נשפי 31 בדצמבר. משתי האפשרויות התיאורטיות:
א) להשאיר לוח עברי כולל
חופשות חגים, ב) לבטל לוח עברי ולהפסיד
חופשות חגים ; לדעתי, הרוב המכ ריע
יבחר באפשרות הראשונה. למרות שכל
הפעולות המעשיות נעשות לפי הלוח הלועזי,
אני מציע, לא לבטל הלוח העברי.
ישי וישקובסקי, רמת־גן

מדי״ (מכתבו של דוד לוי).
צורת הסחטנות הזו רק מראה על רמתו
של הכותב ושל ה״אירגוך אותו הוא מנסה
לייצג. אי־פרסומו של הנ״ל לא היה מפחית
מחופש הדיבור אף כמלוא הנימה !
מיכה כהן, אילת
חופש הדיבור
״העולם הזה״ ,1782 תמונת מטוס
ב״דו״ח לבוחר״ ומכתבו של דוד
לוי, חבר אירגון ד ב (דיכוי בוגדים)
המצדיק את מאסרו האדמיניסטרטיבי
של פאוזי אל״אסמר.

א) המטוס הוא סקייהוק ולא פאנטום
כפי שכתוב!
8 כהן
ב) מצטט :״פירסום המכתב או אי־פר־סומו
יוכיחו על חופש הדיבור והדמוקרטיה
אליהם חותר העולם הזה במרץ רב
האזרה והמשטרה
1״העולם הזה״ ,1781״אלימות בן
חסות החוק,״ המכות במשטרה.

לאחר קריאתי את הכתבה אלימות
בחסות החוק איני יודעת ממי עלי לחשוש
יותר: מהפושע המתוסכל או מהשוטרים

הרצון להקסים לב כל רואיף..

...עד לקצות אצבעותיך,עם
רזז 6 3־י 1 3 9 0 0ו ו של 0 1 1 1 1 *0 1 - 9 1 0 5 5
הלכה שאינה שוקעת הנ מר ח ת על הצפורן בשכבה אחת ואחידה
לשימ 1שך עד לטיפה האח חנ ה. ו״ 3־י 3 9 !0 0ר״ הלכה החדישה
אשר תפתיע א 1ת ך בגוונים נפלאים וא 01 נתיים 1בי1פי המתחד ש
של צפורנייך. וזח 3־! 391 0רוו החידוש האחרון של 3 91055־01111

העולם הזה 1784

מגיני האזרח כביכול, המתוסכלים לא פחות
ואפילו אולי יותר.
משוכנעת אני ששר־המשטרה הנכבד יודע
על תקריות אלו ודומות להן, שהן מעשה
כמעט יום יומי. ואם הוא אינו מסוגל
לטפל לפחות באנשיו המתוסכלים, עליו
להגיע למסקנה הנכונה ולהתפטר מתפקידו.
כיוון שהפשעים שמבצעים אנשי המשטרה
הנתונים תחת חסותו, עברו מזמן את הגבול.
חנה סמואל, חיפה

לסבית זועקת לשה״ם
מסרת לי פרטים על החוק המנדטורי הבריטי,
שאתה משתדל לשנותו.
בינתיים עזבתי את ישראל ונסעתי להולנד,
שבה מצב ההומו־סכסואלים הוא טוב
מאוד. פגשתי כאן הרבה ישראלים.
בשבילי היה זה עצוב ומר מאוד־מאוד
לעזוב את ישראל. אני אוהבת את הארץ ואת
העם — הארץ ש לי והעם של י. היו
לי הרבה ידידים טובים, עבודה טובה ובית
נחמד. אץ צורך לומר שהיה לי צורך ב־אומץ־לב
רב כדי להתחיל בחיים חדשים
לגמרי בגלות שאיני רוצה בה. כל זה למען
חופש אישי, שאני זקוקה לו כמו אוויר
לנשימה.
אני מצרפת מיכתב גלוי שכתבתי להו־מדסכסואלים
היהודיים בהולנד. בתור ישראלית
והומו־סכסואלית, אני חושבת שתפקידי
הוא לעזור לישראל בדרך של י .
אני יכולה לעשות זאת רק בכוח רצוני
העמי. איכשהו, אפילו מחוץ לחוק הבריטי
המנדטורי, מוכרחה להיות אפשרות

(לפני שנח קיבל אורי אבנרי מיכתב,
בשפה האנגלית, שהיה חתום בידי ״הומו״
סכסואל״ ,ושתיאר בצבעים קודרים את
גורלם של ההומו״סכסואלים בישראל.
הפותב ציין רק את האות הראשונה של
שמו הפרטי, ואבנרי הניח כי הכותב הוא
ממין זכר. בתשובתו תיאר אבנרי את
מאמציו בכנסת לשנות את החוק הבריטי
הקיים בישראל, שבוטל זה מכבר
בבריטניה עצמה.
השבוע קיבל אבנרי מיכתב שני מאותו
אדם, אלא שהפעם נשלח המיכתב מאפד
סטרדאם. מסתבר מתוכו כי לא נכתב
בידי הומו״סכסואל זכר, אלא בידי הומו-
סכסואלית לסבית).
וזו לשונו :

שחור
״העולם הזה״ ,1781״שחור
ולבן״ ,מכתבו של ישראל אלכסנדר
על הכושים מדימונה.

בקוראי את מכתבו של ישראל אלכסנדר
על בעיית הכושים היהודים, הזדעזעתי לק רוא
כי הכותב מביע את דיעותיו בצורה
מחרידה. הוא לא זכר כנראה כי באותה

אדון נכבד,
לפני כשנה פניתי אליך בשאלה שהיתה
דחופה לי: מה בדבר החוק הנוגע להומו-
סכסואליזם בישראל. בתשובתך האדיבה

להפוך את ישראל לארץ שבה יוכלו לחיות
כל היהודים!
הבדידות של ההומדסכסואל הישראלי
היתד, פוחתת בהרבה, אילו היתד, קיימת
איזושהי חברה, איזשהו מקום שאפשר
לבקר בו, שבו לא יתייחסו אליך כאל אדם
חולה או רע או מלוכלך. לא מועדון־לי-
לה (כל כך הרבה אנשים אינם אוהבים
לשתות או לרקוד) ,אלא סתם מקום שבו
אפשר יהיה להרגיש בבית, לדבר, לקרוא,
להסתכל בטלוויזיה, לשתות קפה,
להיות הוא עצמו או היא עצמה.
אני יודעת שזוהי בעייה יהודית פנימית,
ולא אדבר על כך אלא עם עיתונאי
או פסיכיאטר יהודי. אולי אתה מכיר
מישהו, שיכול לעזור להתחיל במשהו?
אתה יכול לפרסם מיכתב זה או המיב־תב
המצורף, אולם אנא, השתמש רק ברא-
שי־התיבות שלי, מפני שיש לי משפחה
בישראל.
(—) חתימה מלאה וכתובת בהולנד.

מי כתב

ל הו מו -ס כ סו א ל

ג לוי

אמסטרדאס 5 ,באוקטובר 1971
עד לפני חודש חייתי בישראל. עליתי לשם מהולנד לפני
עשר שנים.
אחרי שחייתי בישראל שנתיים, נסתבר כי אני הומו״סכסו-
אלית, ומאז התחילה דרך של יסורים, שבסופה חזרתי להולנד.
במשך חודש שהותי כאן, כבר פגשתי ארבע בנות ישראליות,
צבריות, שעזבו את ישראל בגלל אותה סיבה.
מדוע !
לפי חוקי המנדט הבריטי, הקיימים עדיין בישראל, אפשר
להרשיע הומו״סכסואלים בפלילים * .למרות שחוק זה
אינו מבוצע, הוא מונע כל מגע גלוי. חוסר־המגע חמור עוד
יותר, בגלל החוקים היהודיים העתיקים על נושא זה, המונע,
כמובן, כל שינוי.
לדרר צורה דיבר הצורר הנאצי על אבותיו
היהודים. והוא היהודי ! כותב בגזענות כזו
ובצורה איומה.
הוא מכריז כי הכושים — ״השחורים״
בפיו — ״מעיזים ללכלך את העיר ולהרע
י ש בין השעות שתיים וארבע, לפי דעתי
אין זה צודק כלל לפגוע בהם כך, ויהיה
צבעם אשר יהיה.
דנה לדרר, בת ,11 תל־אביב
• מכתבו של ישראל אלכסנדר, היה
מכתב סאטירי לתגובות שהושמעו על־ידי
אחריס ברצינות.

הנה כמה מן התוצאות:
כמחצית חהומו-סכסואלים הישראליים מתאבדים. איני
יודעת עד כמה אפשר לסמוך על מיספר מחריד זה. הוא
נמסר לי על-ידי פסיכיאטר בירושלים, הולנדי״לשעבר.
רבים מהם נמצאים במוסדות, שם מנסים עדיין ״לרפא״
אותם. אין פלא שרבים מהם משתגעים באמת בנסיבות אלה.
בישראל אין מעיזים לשאול בגלוי :״האם את לסבית!״,
כי אז לא תראה את הנשאלת שוב. לא, שואלים בגוף
שלישי :״האם גם היא היתה בטיפו לז״
איני יודעת מה מצבם של הגברים, כי מעולם לא העזתי
לדבר עימם בגלוי, ובמשך כל השנים האלה לא גיליתי מעולם
היכן בדיוק הם נפגשים, וגם לא שמעתי היכן הברים או
מקומות״חריקודים שלהם. ידעתי רק: אי-שם בתל -אביב...
נמצאתי במצב מיואש, בבידוד מוחלט, וחיפשתי מגע.
בגלל ייאוש זה, רק החזקים ביותר מסתדרות במצב זה,

נגד, זה?
1״חעולם הזה״ ,1781״שדיים
בקופסאות״ ,על הפטנט של
| הצייר משה פרופס.

הכתבה על עבודתו של הצייר משה
פרופס, מביאה אותי לפיקפוק בקשר לגבריותו
של הנ״ל, לאור העובדה שאת בעיית

* יתכן כי בעלת המיכחב אינה יודעת כי חוק זה חל רק על
הומו־סכסואליס זכרים, ולא על לסביות. אבנרי לא פירט זאת
בדברי־הסברתו, דפני שהניח כי המיכתב אליו נכתב בידי הוטו־סכסואל
זכר.

ויינברגר
״החתיכות״ פתר בקופסא.
על איכותו כצייר, שתי מלים בלבד:
גרפומנים — הביתה ! !
טובה ויינברגר, תל־אביב
0חייל ממורמר
הייתי רוצה לדעת את האמת, אודות
זכותם של המשתמטים משירות צבאי, בעזרת
הורדת הפרופיל.
לפני גיוסי לצבא, התהלכה ״אגדה״
לפיה לאזרח כזה, לא תינתן זכות להוציא
רשיון נהיגה, או לעבוד במשרדי
ממשלה.
העולם הזה 1784

ההיפך מזה הוא הנכון. ישנם כאלה
העובדים במשרדים ממשלתיים למרות שעוררו
בעיות בצבא, על מנת להשתחרר,
ואל עבודתם הם מגיעים במכוניתם הפרטית,
אותה רכשו בחסכונותיהם משלוש
השנים אותן חסכו לעצמם.
לעומת זאת, בתעודת השיחרור שלי,
שום נותן עבודה לא התעניין. הייתי אומר
שעם מעט קשרים בצמרת, ומפתח לדלת
אחורית, ניתן להסתדר הרבה יותר מהר
וטוב, במדינתנו מולדתנו.
חייל משוחרר וממורמר, תל־ אביב

והן מנצלות יפה את האחרות, הארנבות הנפחדות.
הבה אתאר לכם איך חי זוג לסביות, שאני מכירה
בירושלים :
הן גרות בקומת-גג, שם אין איש יכול להסתכל לתוך
דירתן.
המכונית שלחן חונה מסביבלפינה ,
אין שמות על חדלת.
מיספר הטלפון שלחן אינו רשום בספר הטלפונים.
יש להן כלב נובח יעיל.
הן משתמשות בחדר האחורי, כך ששום אור אינו נראה
מהרחוב.

אני מוכנה לחזור לישראל, אבל לא לבדי. ואם לבדי, אז
בכל אופן עם משהו שייתן לי גיבוי, מישענת כלשהי, בישראל
עצמה. אני יודעת שאיני בודדה בשאיפה זו.
אני שואלת את עצמי: כמה הומו־סכסואלים יהודיים
היו מוכנים לעלות או לחזור לישראל, לולא היו פוחדים
מפני הבדידות המאיימת עליהם שם ן
אני גם תמהה מהו אחוז ההומו־סכסואלים שבקרב
ה״יורדים״ ?
אותם הנשארים בישראל, מוצאים את עצמם שם בבדידות
גוברת והולכת.
אני שואפת מאוד לעשות משהו בעניין מעציב זה.
מי עוד?
מישהו הרי מוכרח לעשות זאת !
חוסר נימוס

״העולם הזה״ ,1781״זה לא
יכול לקרות פה״ ,הנדון על הכושים
העבריים.

במאמרו זה לא יכול לקרות פה, הדן
בעברים השחורים, הצליח אורי אבנרי
להתעלות לרמתם של ויליאם רוג׳רס ואבא
אבן.
מאמר מבריק, מגוון דוגמאות ומשלים.
מאמר שנועד לגשר בין שני הצדדים בדימונה
בהיותו ניתן לפירוש דרכיווני, שיתקבל
על דעת שני הצדדים היריבים, כהח לטה
242 של מועצת הביטחון.
אגב העורך, מהי לבסוף עמדתך בנידון?

כעס האזרח ש עשה
דרך ארוכה
לקצה העיר, ובי קש
להתקבל על־ידי
מנהל הליש־כה.
לאחר קשיים
מרובים הצליח להיכנס
ללישכת המנהל
זלמן כהן, וביקש שירות. אמר לו

דדכיווני

המנהל :״אנחנו עובדים שעות קייץ עד
12 וחצי — ולא מעניין אותי מה כתוב
בשלטים !״ כל זאת בחוסר נימוס ובתוק פנות.

גופר, ירושלים
אלמנות הקיבוצים

משרד הרישוי בירושלים שוכן בתלפיות
שבקצה העיר. שעות הקבלה הכתובות
בכניסה הן משבע בבוקר עד אחת
בצהריים.
הגיע אזרח ברבע
לאחת ומצא
את המשרדים סגורים.
נאמר לו שעובדים
רק עד 12
וחצי.

פירוש

איני כותבת מיכתב זה מתוך רחמים על עצמי, מפני
שאני ״ברחתי״ .על כל פנים, אני כאן ! אני גם יכולה לוותר
טוב מאוד על הפירסומת.
אני גם לא רוצה שמיכתב זה ישמש תעמולה אנטי-
ישראלית.
אולם אני חושבת שצריכים לעשות משהו בעד ישראלים
אלה, ולמען ישראל. מפני שמצב זה זועק לשמיים.

חושבני שחייבים להסכים לדברים שכתב
דן בן־אמוץ בצורה כה חד־משמעית, קולעת
ומשכנעת באותו גליון.
צבי דוידוכיץ, תל־אביב

הי הו די ב הנ לנ ד

״העולם הזח״ ,1782״אלמנות
הקיבוצים״ ,סיפוריהן של אלמנות
מלחמה, חברות קיבוצים.

התרשמתי מאוד
הקיבוצים, בייחוד
יכול אני אולי
זאת. האם יש גוף

יוסף אלקלס,

מהמאמר על אלמנות
מסיפורה של אסתר.
להיות לעזר לבעייה,
המטפל בזאת?
רח׳ שילר ,5ירושלים

קוראים השולחים מבתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיחם.

סיקורת תיאטרון המירשם החדש לרב־מכר בתיאטרון
הוא מחזות לפי מישפטים, אם לשפוט לפי
הרפרטואר של התיאטרון הקאמרי, אשר
בעוד הוא מעלה את משפט הסופרים בלנינגרד,
הזדרז להעלות שוב את היכל
המשפט על הבימה, הפעם בהפקודה,

תאומי ובר
(במקור ״משפט אנדרסונוויל״) ,פרשה המבוססת
על מיקרה שהיה, כאשר קצין
דרומי הועמד לדין בארצות־הברית, לאחר
מלחמת האזרחים, בעוון רצח והתעללות
בשבויים במחנה אנדרסונוויל, עליו פיקד.
אם מחזה זה צריך לעמוד על אחריותו
של הפרט למעשי-הזוועה של המלחמה,

הרי זהו הנסיון הדליל והקלוש ביותר
בכיוון זה, ולאנשים אשר מכירים מן ההיסטוריה
הקרובה מאוד את מישפטי נירנ-
ברג ואייכמן, והטיעונים אשר הושמעו
בהם, נראית המוסריות ההפגנתית של התובע,
הקשיחות של השופטים והערמו-
מיות־כביכול של הסניגור, כהולמים ביותר
הצגת מחזמר בגימנסיה.
כשחומר כזה בידיהם, כל מה שהשח קנים
יכולים לעשות הוא לביים התקפות
היסטריה מדומות, עצבנות שאינה קיימת
ורוגז מעושה. ואפילו זאבים ותיקים ומנוסים
כמו עודד תאומי, יהודה פוקס או
שמעון בר, אינם יכולים לצדקנות הפוריטנית
של תפקידיהם, ומחפשים זה את
זה על הבימה הגדולה-מדי של אולם
הקאמרי.
האמריקאים הצטיינו תמיד בכתיבת מח זות
על אלימות ורדיפת־בצע, וככל שר-
מת־חייהם עולה, כך נוטה כף־המאזניים
יותר לטובת האלימות במחזותיהם. ישראל
הורוביץ 31 מן הכוחות הצעירים וה מבטיחים
שם, עושה רושם שהוא מסוגל
לכתוב בקלות דוקטורט בנושא.
בשני המערכוניים המוצגים עתה בארץ
(מועדון צוותא בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי)
,תופסת האלימות את התפקיד
הראשי, והיא המפעילה העיקרית של הדמויות.
המערכון
הראשון, והמפורסם יותר,
ההודי רוצה רבו־ונקם הוא הפחות
מקורי והפחות-מעניין בין השניים. בתחנת
אוטובוס מרוחקת בניו־יורק, ממתינים
שני פרחחים מקומיים והודי זקן, שאינו
דובר מילה אחת אנגלית. כמינהג הפיר־חחים
האמריקאיים, המצב גולש במהירות
מופרזת להחלפת מהלומות, ניבולי-פה בסיטונות,
ולמישחקים בהם שותף גם ההודי,
למרות רצונו — מישחקים מסוכנים
שסופם אסון.
מדוע הם מתנהגים כך ז ובכן, אמא זונה,
אבא ברח מן הבית, עבריינות־נוער,

קצינת-מיבחן שאינה מבינה מאומה. זה
נשמע מצחיק ז נכון, בסיפור הפרברים
ליגלגו הביריונים עצמם על תירוצים אלה
בפני השוטר קרופקה. לכן, כאשר הורד

(אל יבלונקה, וישינסקי ואלברט כהן, ההודי
מן המערכון הראשון, מצטרפים יוסף
כרמון ורחל לוי) ,אמנם עושים הצגות
יותר משהם משחקים, אבל קצב ההצגה
הוא שוטף, והבזקות הדיאלוגים תכופות
כל כך, עד שהתוצאה היא מרתקת ומעניינת
בהחלט. כדאי לראות.

וישגסקי, ברמון, לוי
ביץ מתייחם לכל זד, ברצינות מוחלטת,
וחושב כי יש בכך חשיפת אמת עמוקה,
נראה הדבר קצת מוגזם. מה עוד שהמצב
הדרמתי שקוף, וברור מן הרגע הראשון
מה עתיד לקרות, מאחר וזה קרה בהז דמנויות
קודמות רבות, ואילו לשלמה וי-
שינסקי וליוסי יבלונקה חסרה אותה מידת
פראות תהומית, המצליחה להעניק לכל
הסיפור הזה מימד מהימן.
לעומת זאת, תור הוא מערכון פיקח,
כתוב בהרבה כישרון וניחן בתכונה נדירה
אצל מחזאים אמריקאים זועמים: חוש־הומור.
זהו סיפור על תור אבסטרקטי,
ועל ארבעה גברים ואשד, הנלחמים על
המקום הראשון באמצעים לאו-דווקא כש רים
ומהוגנים. במערכון זה הצליחה הב מאית
עדנה שביט, להגיע, על הבימה,
לבאלט של סיטואציות קומיות המתחלפות
במהירות רבה, והיא מנצלת את כל ההברקות
הטמונות בתוך הטקסט. שחקניה

ת ק לי טי ם

אוריה היפ היא אחת מאותן להקות־קצב
התוקפות את אזני־המאזין במהלד
מות־צליל אדירות עד כדי כך, שאוזן
בלתי מאומנת ובלתי מחוסנת עלולה לאבד
את צלילותה. אולם מי שמצליח לעמוד
במיתקפד, הראשונה, לפזר את ענני ההלמות
של הקצב (שאינו מגוון ביותר, אך
לעומת זאת הוא דופק בעקשנות של פטיש
אוויר) יכול להבחין בכמה דברים יפים:
בסממני מנגינות צועניות (אחד השירים
גם נקרא צועני) בשרידי בלדות אנגליות
ובשיירים של שירים רומנטיים שיצאו מן
האופנה, ולפחות בשיר אחד, עורו, כוונו
רוביבם, המתאר קרב, מתחילתו ועד סופו.
מאז קוננה ״ראו, מה הם עשו לשירי״
היתד, מלאני לזמרת אופנתית מאוד בארץ.
אבל, שורה אחת מאותו להיט
עשוייה, בסופו של דבר להיות בעוכריה.
״אם יהיו קונים לדמעותי, אהייה עשירה
בודאי״ שרה באותה קינה. אף כי התכוונה
לגודל היגון שבליבה, הרי יש לכך
גם משמעות צינית יותר.
למישמע תקליטה החדש בארץ (בודהה
)2318006 קשר, שלא להרהר בסכנות המאיימות
על מי שד,קינה הופכת אצלו ל שיטה.
מלאני נשמעת אמנם כנה בתלונו־תיד,
נגד החברה, בין אם היא מתריעה
נגד ערים האוכלות את יושביהן או מוחה
על מוחים שאינם יודעים בדיוק למה מת־
(המשך בעמוד )12

העולם הזה 1784

..אני מקווה שהחתונה הנאה שדו דא תתקיים
בקיוסק״ איחל אבי קוון לגאולה 111׳ לרגל נישואיה
8לא יפעם מעוררות תשובותיו
החדות של משה דיין
בכנסת רעמי־צחוק. כך קרה השבוע.
בתשובה לשאילתה אמר
דיין שתהנה -מערבית רצתה
להפגיש אותו עם חסנין הייכל,
במיסגרת ראיון משותף, אך
היי-כל סירב להיענות להזמנה.
חבר־הכנסת השואל לא התיי אש,
שאל :״ימה היו הסיבות
לסירובו של הייבל?״ השיב
דיין :״אני יחושב שהסיבה היתד,
שהוא לא רוצה להיפגש
איתי.״
8שעה קלה אחרי שמפ״ם
נמנעה (ברשות -מפלגת העבודה)
מן ההצבעה על חוק איסור
השביתות, עלה אותו עניין
במיסגרת אחרת במליאת הכנסת-
,והפעם נמנעה -מפ״ם בלי
רשות. איש כמעט לא שם לב
לזה, מלבד ח״כ מנחם כגץ,
שקרא :״מי נמנע?״ ממילא
נאלצו אנשי מפ״ם להרים את
ידיהם באופן בולט, למורת רוחם.
כשיצא ימן האולם, חייך
בגין :״זוהי הנמקה שלי. הם
הלשינו עלינו בימי הסיזון,
ועכשיו אני הלשנתי עליהם.״
8ידידיו הטובים של אלוף
פיקוד המרכז רחכעם (נכדי)
זאבי נחלצו למאבק ציבורי
כנגד העוול שנעשה לו, לדעתם,
בפיירסום הכתבה של פיל״
כי קשת החנראל המכסיקני
קאסטנייטאס. בין אלה היה גם
ידידו הטוב של גנדי, יבואן
הבשר ובעל בריכת תל־אביב
עזריאל עינב- .כששמע על-
כך דידי מנוסי, אמר :״עז-
ריאל הוא אינטרסנט. גנדי
בטח הבטיח לו שהוא יהיה הספק
הבלעדי של הבשר לאריות
במצודת כפיר.״
8הוועד הציבור למען נישואין
אזרחיים, שפגישת היסוד
שלו נערכה לפני כשלושה
חודשים בהשתתפות אורי אבנ־רי,
שולמית אלוני, אמנץ
זכרוני, ד״ר ג׳ורג׳ ממרין
ונתן ילין־מור, זכה לפירסום
בין־לאומי עד כדי כך ששמו
הגיע אפילו לדרום־אפריקה. השבוע
קיבל ד״ר טמרין, יוזם
יום הממזר, טלפון -מרב בקיפטאון
שביקש -ממנו פסק־הלכה
בענייני -ממזרים. תוך כדי שיחה
הוברר לטמרין כי הרב -מ־קיפטאון
חושב גם אותו לרב.

מה גרם לבעלת אולפני

הרצליה מדגוט קל-אוזנר להפוך
למדיום הבאה במגע עם
עולם הרפאים? בראיון לתמר
מרוז, סיפרה מרגוס :״בגיל
17 היתד, לי תאונת־דרכים
קשה עם -סוס ועגלה שהתדר דרו.
ראשי נחבט -והייתי בלי
הכרה. חצי שנה לא קמתי ממיטתי.
בסך הכל היו לי בחיי
עשר תאונות בראש. נעשיתי
רגישה כל־-כך, שאפילו עצירה
של אוטובוס גורמת לי זעזוע-
עצבים. החבלות הרבות בראש
גרמו לי שאהיה מדיום, כי
זה -מגביר את הרגישות לרוחות
מתים.״
8אחרי שגילתה את כוחותיה
הרוחניים, התחילה -מר־גוט
קלאוזנר לחקור טכניקות
של גילגול נשמות. אז היא
גילתה ימה היא היתד, בגילגול
הקודם :״פעם, בגילגול הקודם,
הייתי איש זקן, קרח עם
זקן לבן, שהיה כהן במצרים
העתיקה ...גם הייתי שחקן
צעיר, במאה ד,־ ,18 יפה וצעיר
ושיחקתי את המלט, היפולי־טוס
ואורסטיס. ופעם הייתי, בטיבט,
סוחרת גדולה- ,כזאת
ערמומית, שיש לד, מ-חסן גדול
של עורות ...הגילגול הכי קדום
שלי היד, באטלנטיס. פעם הייתי
פליטה מאטלנסיס. אחרי ששקעה
מפגיעת מטאוריט בסמוך
לה, נסענו בסירה באוק-
ינוס דרך -מפרץ גיברלטר.
הגענו לים התיכון והתיישבנו
בקרתגו. ניצולי אטלנטיס יסדו
גם את כריתים, את טרויה, את
מצרים ואת שאר תרבויות אגן
הים התיכון ...בגילגול הראשון
הייתי פרח באטלנטיס. פרח
צהוב, המניה.״
8בהתקפה על ריבוי משרדי
הממשלה, יצא השבוע
כתב דבר דניאל כדוד• בין
השאר הביא בלוך סיפור על
השרים בלי-תיק :״פרץ נפתלי
היד, שר בלי־תיק- .באחד
הימים ביקשה -מזכירת ראש־הממשלה
משוער המשרד להודיע
לה כשייכנס השר בלי-
תיק. אחרי שעות אחדות דאתה,
כי השר יושב במשרדו.
כששאלה את השוער, השיב
לה , :אבל השר נכנס עם תיק׳.״
מ איי
8מ-נכ״ל כור
ע מי ת; הנמצא בסיור לימודים
בארצות־הברית, החליט
להראות דוגמה אישית לעובדי
כור, מהם הוא דורש צימצו־

כים: הוא החליף את -מכונית
הדודג׳ שלו בפג׳ו .504
8רכז המערכת המתפטר
של מחלקת החדשות בטל וויזיה,
שמעון מסלר על
הנהלת הטלוויזיה :״שלוש שנים
המעלית מתקלקלת ופועלת
לסרוגין -ושירותי המיזנון
הם מתחת לכל ביקורת. אפילו
את זד, הנהלת הטלוויזיה כנראה
אינה מסוגלת להסדיר בלי
שתקום ועדת־חקירד,־ממלכתית
לבידור העניינים בטלוויזיה?״
8העיתונאי יג אל ל כי ב,
בתגובה על הודעת שר־הקלי־טה
נתן פלד כי תפקידה
ההיסטורי של מפ״ם הוא
לשמור על גחלת הסוציאליזם :
״זאת כדי שהגחלת לא תהפוך
ללהבה.״
11 מחבר הכפר הישראלי
הנחמד, הסופר שמעון פרי,
החליט להתפרסם בכל מחיר.
בשבוע שעבר הוא הוזמן לראיון
בקול ישראל בתוכנית ה־חייה
של עמוס אטינגר. בין
השאר נשאל פרי אם האיורים
האירוטיים בספרו נועדו להגדלת
התפוצה בלבד, או שהם
קשורים בסיפור. מול מיקרופון
פתוח ובאוזני אלפי מאזינים,
ענד, פרי :״לגבי יוליוס כה־נוב
הראשון(גיבור הספר) לזיין זה כמו לאכול ולשתות. וכאשר
גם בני־האדם ילמדו לקרוא
לדברים בשמם, יתחילו לחיות
באמת.״
8אשתו של עמוס אטינ־גר,
העיתונאית תמר אסייר ר
שנכחד, באותו שידור, פנתה
לפרי כולה נדהמת ואמרה לו כי
הוא עשה היסטוריה בקול ישראל.
הוא הראשון שהעז להשתמש
בשם המפורש מעל גלי
האתר. כששמע עמוס את דברי
אשתו, אמר :״זה לא בדיוק
כך. פרי לא היה הראשון ש השתמש
בביטוי הזה -מעל גלי
האתר. בתוכנית שלי על בתי־המשפט,
ששודרה בקול ישראל,
השתמשה זונה אחת בביטוי,
יותר מפעם אחת.״
8מתנת־חתונה מקורית
קיבלה גאולה ניני מהפיזמו־נאי
אבי קורן: מגנט גדול.
״זה -כדי שתשמרי על בעלך,״
כתב אבי, והוסיף :״החתונה
הראשונה שלך היתד, באולם,
השנייה בדיסקוטק, השלישית

נולדה למיק ולרעייתו. ילידת ניקרגואה, ביאנקה די מצ׳יאס, שהיתה
ארוסתו של מייקל קיין ושנישאח למיק לפני שישה חודשים, בת
בבודה. בתמונה: מיק וביאנקה, שהתבודדו מאז החתונה, לפני לידה.

במסעדה; אני מקווה שהרביעית
לא תיערך בקיוסק.״
8במסיבת יום־ד,הולדת הלל
של מנחם (שלונויק של
חדווה) זילברמן, שערכו לו
גלי צה״ל, סיפר שלומיק
על הפיכתו מנער עירוני
אלגנטי לחבר מן השורה בלהקת
הנח״ל. כשהופיע לבחינה
ענוב עניבה, היה הדבר הראשון
שאמרו לו הבוחנים,

חנן גולדכלט ויאיר רד־זנבלוט
:״הוריד את העניבה

מר זילברמן, או שאנחנו מהדקים
אותה עליך.״ באותה מסיבה
אירח מנחם את ם גן-אלוף
איצ׳ה, שהיה קצין החינוך
של הלהקה בזמן שמנחם היה
חבר בה. איצ׳ד, סיפר שבזמן
מלחמת־ששת־הימים, חנתה הלהקה
ברפיח ובבוקר מצא את
מנחם יורה בקלצ׳ניקוב לכיוון
בו היו פעם המצרים .״אבל
מנחם,״ אמר לו איצ׳ה ,״למה
אתה יורה, הרי המצרים כבר
בצד השני של התעלה.״ ״אתה
רואה, שזה עוזר,״ השיב לו
זילברמן.

8הבמאי האמריקני פט
קאנינגהם, שהגיע ארצה לביים
את המחזמר הרוטשילדים,
כבר קלט כמה ביטויים בעברית.
למשל, כשהוא אומר
״אלאבאמה״ ,יודעים כבר השחקנים,
שאין הוא מתכוון לאותה
מדינה בדרום ארצות־הב־רית
— אלא הוא פשוט קורא
להם לעלות על הבמה.

ך ( 1 1שוכב) במסיבת שערכו חברי צוות ״אמי הגנרלית״ לרגל ההצגה ה״ .300 כטוב
ןךןן
ליבם של חברי ההצגה ביין (מימין לשמאל: יוסף לוי, נורית כהן, צבי ירון
1 1 #111

ופיני בן״ארי) הם ערכו חלוקה היתולית של גבי כשכל אחד בוחר חלק אחר של גופו.
העולם הזה 1784

11 הצייר משה גת תפס
השבוע, שהיחס בין מיצווה
וגמול איננו בדיוק כמו שכתוב
בתורה. יום אחד לאחר שתרם
תרומה יקרת־ערך למען המכירה
הפומבית לטובת קרן ילדי-
בנגאל — פרץ גנב אל תוך
הסטודיו שלו וגנב משם הרבה
כסף, לרבות צ׳קים ומטבע־זר.
המשטרה הצליחה ללכוד את הגנב
על־ידי מעקב, למחרת יום
הגניבה, בשוק-השחור של רחוב
לילינבלום. עד־מהרה הגיע
גבר, שהציע דולארים למכירה
— בדיוק בסכום שנגנב מהצייד.
הדולארים הוחזרו ל
צייר,
אך למרבה הצער, הספיק
הגנב להיפטר מכל הכסף המקומי
שהיה ברשותו.

11 השחקן פיטר יוסטי־נוס,
המככב בימים אלה בסרט

מק הגדול וקלייר הקטנה,
מהנה את חבריו לסרט, בהפסקות
שבין הצילומים, בהש מעת
אריות מתוך אופרות —
בכמה וכמה לשונות.
8בנוסף לכל הצרות שהתרגשו
ובאו עליו בטלוויזיה,
שלא באשמתו, היה השבוע הממונה,
ישעיהו תדמור,
דאוג ומודאג ביחס לאביו, ש עבר
ניתוח קשה ומסובך בבית־חולים
בירושלים. את הרגשתו
האישית ביחס לנעשה במקום
עבודתו החדש, ביטא סגן־אלוף
תדמור במסיבת פרידה, שנער כה
לו באחת מיחידות צה״ל,
כאשר אמר :״אתם יכולים
כבר להכין עבורי מסיבת קב-
לת־פנים.״ בטלוויזיה מתבדחים,
כי אם וכאשר יחזור תדמור
לצה״ל הוא יוכל לספר בשקט
גמור, כי יש לו כבר נסיון
קרבי, לפחות במלחמות הגדולות
של המסך הקטן.
8עכשיו מותר לגלות:
מסיבת הלידה שערך אדי
8ופר במזנון בית הטלוויזיה,
היתה כפולה ומכופלת, כי גל״
יה סופד סבלה בזמן ההריון
מפחד לידה נוראי ושנאה את
גיזרתה במשך תשעה ירחים
שלמים. אבל בחיים הכל עובר.
לדברי ידידותיה, אחרי ה־נסיון
שהתנסתה בו, יעבור הרבה
זמן עד שגילה־גלוריה תכנם
שוב להריון, אם בכלל.
₪פעם, לפני שנה ומשהו,

חלתה הקרנית דליה מזור.
ומי קפץ ברגע האחרון למלא

את מקומה? נכון, דן כנר.

ובדיוק כמו באגדות, הוא הצליח
לשבות את לב הקהל. עכשיו
הם עושים חאלטורות ביחד.
לפני שבועיים הם הלכו
יחד, אחרי ערב־ראיונות משותף
בנתניה, לאכול סטייק ב־סטייקיה.
ראו אותם. מאז נפוצה
שמועת שווא עקשנית, שמתנהל
ביניהם רומן.

סיקורת
(המשך מעמוד )10
ייחסת מחאתם. אולם מעייף קצת לשמוע
אך ורק תלונות, מה עוד שהתמלילים בשיריה
של מלאני מעניינים יותר מן
המנגינות.
האחרונות מציגות את כשרון החיקוי
של מלאני: פעם היא נשמעת כמו באפי
סנט מרי ופעם כזמרת שנסון, פעם כשירי-
נשמה ופתאום כשיר־בוקרים, וקשה להאמין
שכל שאיפתה של מלאני היא להישמע
כחיקוי מוצלח. קיימים כמה קטעים
שחובה לשמוע בתקליט זה :״אני מהרהר
בקרונלייה (שיר של ג׳יימס טיילור) ,אלכ־
מלאני מנד החיפושית (פיזמון מקסים של מילנה
— פו הרב) ,נרות בגשם חזון לעולם טוב
יותר נוסח מלאני, ונוסחת־להיט, א־לה
מלאני ״מה הקו עשו לשירי, אמא.

קורט וונגאט הוא סופר אמריקאי
ומיקרה סיפרותי מיוחד בהחלט: במשך
עשרים שנים רזות כתב ספרים וסיפורים
קצרים, תערובת מוזרה של מדע דמיוני
ושירה מודרנית, סאטירה חברתית, מחאה
פוליטית וניבולי פה מסוגננים. הוא כותב
במשפטים נוקבים במהלומות אגרוף. לכאורה,
ציניקן חד־לשון. למעשה, התגלמות
ייאושו של המשכיל, שגילה כי אדם נור מלי
הוא בחזקת מטורף בחברה המודרנית.
כשהופיע ספרו בית מטבחייס מספר
חמש (זכרונות מזעזעים מהפצצת התופת
על דרזדן במלחמת העולם השנייה) הפך
וונגאט לסופר מוכר ומהולל, תוך בוקר
בהיר אחד. השנים הרזות חלפו, ומו״לים
צמאים התנפלו על כתביו הקודמים והוציאו
אותם לאור, מחדש.
כך קרה שהאל יברכך מר רוזוואטר
(־ 1 1 0 5 6 ^ 3 1 6 1

,גזנ < 7

1( 1685

שנכתב לפני שש שנים, ספר המהווה דגם
אידיאלי לספרי וונגאט נולד מחדש (הוצאת
דל — ^1״ .)1970 0£1רוזוואטר הוא
מיליונר נורמאלי המחליט להשקיע את
הונו במעשי-צדקה. וכמו שקורה לאנשים
נורמאליים, שקיבלו טיפול מוונגאט, נח שד
האיש בעיני החברה האנושית כמטורף
מסוכן הזקוק לאישפוז דחוף.
העלילה סוטה מן הנושא מעת לעת
ועושה עקיפות ניכרות. ואם כי מבקרי-
ספרות מפקפקים בכשרות דרך חתחתים
מסוג זו הרי הנושא והעקיפות גם יחד
משרתים בסיגנון ה״וונגאטיסטי״ הטיפוסי
אותה מטרה עצמה: את יצירת תדמיתו
של העולם המודרני כמעוות וחסר־תקווה.
כך, למשל, הוא משתקף באישיותו של
סוכן־ביטוח, המופיע בספר כטיפוס עלוב
המוכר לאנשים פוליסות־ביטוח והופך אותם
בין־לילה לעתירי־נכסים, רק אחרי
המוות, כמובן. דוגמא נוספת? בבקשה:
סופר מדע-דמיוני מטורף למחצה (דמות
חוזרת בכתבי וונגאט) הכותב ספרים ש איש
לא קורא על בית־משפט דמיוני המעמיד
אדם דמיוני למשפט דמיוני. על
האדם לדעת להביע רגשי־תודה או לקבל
על עצמו מאסר אכזרי. והסופר הדמיוני
של וונגאט טוען ש״המין האנושי, ברובו,
מעדיף מאסר.״
מדוע, אם כן, מטיף מר רוזוואטר לאה בת
האדם? ״בעולם מיכני שבו האדם הוא
יצור מיותר, מה נותר לו כדי לשמור על
צלמו חוץ מאהבת לרעך״ ? תשובת וונגאט.

העולם הזה 1784

אש־הממשלה יהושע בן־נון ישב
] במישדרו מול כיכר רחב ביריחו,
ועילעל בתזכיר סודי שהועבר אליו.
התזכיר העלה האשמות חמורות כלפי
פקידים מסויימים, ובייחוד נגד מנכ״ל
חברת נתיבי יריחו, אדם בשם עכן בן־
כרמי (לשעבר קרמילוביץ׳) .נאמר בו כי
בן־כרמי מעל בכספי המדינה, העביר ל רשותו
הפרטית ציוד שהוחרם מידי האד
ייב, ואף מטלטלים אישיים.

המיסמך לא מצא חן כעיני
ראש־הממשדה. מחכרו השתמש כ
כיטויים חריפים, כגון,,וימעלו כני
ישראל מעל עשה נכלה כישראל״
וכיוצא כאלה כיטויים ה־חכיכים
על העיתונות הסנסציו•
נית•
אולם בן־נון הבין שאם יגנוז את התזכיר,
כפי שהיה רוצה, עלול הדבר להתגלות
ערב הבחירות הבאות. מה גם שמחברו
העביר חלק מהאשמותיו לידיעת
שבועון מסויים.
לפיכך נקט בן־נון בשיטה אחרת. הוא
מינה את אחד מלבלרי יריחו כחוקר פרטי.
הלה נפגש עם מנהלי נתיבי יריחו, שמע
מה בפיהם, ולבסוף מסר לידי בן־נון מסקנות,
שפורסמו כעבור זמן־מה.

״לא מצאתי הוכחות,״ קכע ה
לכדר,, ,כי אכן חטא עכן לה׳ אלוהי
ישראל.״

הוא אישר שאמנם נתגלו מתחת למרצ־פות
בווילה של עכן בן־כרמי ״אדרת
שינער אחת טובה 200 ,שקלים כסף, ולשון
זהב אחד שמישקלו 20 קילו,״ כולם
מן הרכוש שהוחרם בשטחים המוחזקים,
אך ״לא נמצאו הוכחות חותכות שאלה
נגנבו על־ידי בן־כרמי.״
״איני מפקפק בכך שבן־כרמי פעל ב־תוט״לב,״
סיכם הלבלר ,״מה גם שיש
בידו אישור לביצוע ההעברה זזנ״ל מטעם
הממונים עליו.״
על סמך חוות־דעת זו, קבע בן-נון שאין
מקום להדחת בן־כרמי מתפקידו כמנהל
נתיבי יריחו. הוא גם סירב להעביר את
המימצאים לידי המשטרה, כדי למנוע את
פיצול החקירה בין הרשויות השונות. הוא
דחה מכל וכל הדרישה למינוי ועדת־חקי-
רה ממלכתית.

ה׳ ביום הוה. וירגמו אותו כל ישראל אבן,
וישרפו אותם באש, ויסקלו אותם באבנים.

״ויקימו עליו גל־אכנים גדוד עד
היום הזה, וישב ה׳ מחרון־אפו. על
כן קרא שם המקום ההוא עמק־עכור,
עד היום הזה.״

פי מושגי ימינו, העונש קצת חמור
/מדי. אנו מתנגדים לעונש־מוות,
ובוודאי להענשת בנים, בנות, חמורים וצאן
על דבר שלא עשו.
אבל העיקרון עצמו הוא נכון.

אין זה מיקרה כי שערוריית־השהיתות
הגדולה כיותר מזה
שנים אירעה דווקא כשטחים ה
ככושים, ודווקא כהכרה העוסקת
כניצול רכוש שכולו שלל־מלחמה.

הציבור עקב בחרון־אף גובר והולך אח רי
התפתחות הפרשה. תחילה הגילויים,
בעיתון זה, ובדבר, על עסקים בלתי־כש־רים
וגניבת רכוש של מאות אלפי לירות
בחברת נתיבי־ נפט, המופקדת על הנפט

לכן מוכן חרון־האף של הצי-
כור, הכא כימינו כמקום ה׳ .אפו
של הציכור מריח את ריח הרי
קכון. ריח שד שחיתות, כיזה ושלל.
הציניקאים אומרים שהציבור מרוגז,
מפני שהוא מקנא כמושחתים רמי־המעלה.
איני סבור כך.

הציכור מרוגז מפני שהוא חש,
אינסטינקטיכית, שריקכון זה, הפושט
כסרטן כצמרת המדינה,
מסכן את קיום המדינה והחכרה.

קשר כין ריקבון זה ובין שלל־המל־
1חמה אינו חדש, גם לא בתולדות מדי נת
ישראל.
למחרת קום המדינה, תמהו רבים על
המהירות המסחררת שבה הפכה חברה חלוצית,
שגאוותה (ואף יהירותה) היתה על
צניעות־המידות של מנהיגיה, לגן־עדן של
קארייריסטים ציניים, וכדאיניקים מכל הסוגים.
כשאך הפכו עסקנים בלויים, יושבי

** לחמת־סיני של 1956 לא הביאה
לאסון דומה. פשוט לא היה רכוש
נטוש. השטחים הכבושים היו עניים, והוחזרו
במהירות.
אמנם היו כמה פרשות של שחיתות
(כגון פרשת הבולים של סנטה־קתרינה),
אך הן היו מעטות.

פרשת נתיבי נפט היא אחת מהן, ואולי
הגדולה ביותר.

אין זה מיקרה שהדכר אירע
כסיני. הוא לא יבול היה לקרות
כישראל עצמה.

קודם כל, מפני שהיה דרוש מעטה של
סודיות. כל מה שקשור בנפט של סיני,
שניצולו כרוך בבעיות מדיניות וכלכליות
סבוכות, היה סודי. קל הרבה יותר לגנוב
בחדר חשוך, מאשר באולם מואר.
שנית, מפני שבחיפזון של ימי מלחמה
ונצחון, ניתן היה לסדר פרוטקציונרים ב־עמדות־מפתח,
בלי בעיות פורמליות חמורות.
דברים נחתכו ונעשו באופן פרטיזני,
כביכול, מבלי שאיש העז לשאול שאלות
מיותרות.

בן־זרח לא נשכחה כעבור כמה חודשים׳
וגם לא כעבור כמה דורות.

בכך לא נבדל יהושע מאלפי מפקדים
אחרים, לפניו ואחריו. בכל התקופות החליטו
מצביאים מעולים שיש להוציא להורג
את הבוזזים — לא כל־כך מתוך רחמנות
על אוכלוסיית השטחים הכבושים,
ואלא מתוך הבנה שצבא של שודדים מוכרח
להתפרק מבחינה מוסרית, להתנוון
ולאבד את רוחו .״ויימס לבב העם ויהי
למים,״ כפי שקרה לבני ישראל לפני העי.
יהושע העביר את החקירה לידי השוטרים(
.״המלאכים״) .אלה ערכו חיפוש באוהלו
של עכן ומצאו את הרכוש הגנוב
מן החרם.
״ויקח יהושע את עכן ואת הכסף ואת
האדרת ואת לשון־הזהב, ואת בניו ואת
בנותיו, ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו,
ואת אוהלו ואת כל אשר לו, וכל ישראל
עיסו, ויעלו אותם עמק־העכור.
״ויאמר יהושע: מה עכרתנו — יעכרך

אין לי ספק שהיחס לכוזזי הרכוש
הנטוש כימי מלחמת-השיה-
רור קכע את הדמות המוסרית של
המדינה מראשיתה. הוא היה כבחינת
אסון לאומי — האסון
שיהושע כן־נון מנע אותו כיד
חזקה.

כמקום מעשי־השוד הקטנים
והפרטיים, באו פרשות-השוד הגדולות
והציבוריות.

״זהו נסיון נלוז לפגוע כמוראל
של צה״ל, על-ידי ניפוח פרשה
הסרת־משמעות. העניין כולו יישכח
כעוד כמה חודשים.״

^ לא שפרשת עכן בן־כרמי בן־זבדי

ההתחרות על השלל אכלה כל
חלקה טוכה כציכור. הוא החליט
ליטים לה קץ.

תחילה עוד היו אנשים שהתריעו על
השחיתות, כמו מבקר הסוכנות היהודית,
אמיל שמורק המנוח. הם חוסלו וסולקו.
לוי אשכול הצהיר שאין לחסום שור בדישו.
תוך קיום איסור תנ״כי זה, נחסם פיהם
של המבקרים.

למרבה המזל, נמנעו מעשי־שוד בעת
הכיבוש עצמו. המוראל הגבוה של הצבא,
חוש האחריות של המפקדים, ואי-בריחת
האוכלוסייה, גרמו לתוצאה מבורכת זו.

בשאט־נפש גינה בן־נון את האופוזיציה
התבוסנית, שרצתה למצוא קשר כלשהו
בין פרשה זו ובין כשלונות מסויימים של
צה״ל בקרבות ליד העי.

כפי שמסופר בספרו, ערך יהושע בדק-
בית אחרי שנחל מפלה בקרב ליד העי. הוא
הגיע למסקנה שמקור הרעה הוא בדמורא־ליזציה
שפשטה בצבא ובעם בעיקבות מעשי
הביזה והשוד בשטחים הכבושים.

המושחתים עלו לגדולה, פירסמו
את מזלם כצריכה ראוותנית, הפכו
נדטא להערצה ולחיקוי.

שונה לגמרי המצב מאז מלחמת
*טיטת־הימים, שכה נככשו שטחים
עצומים, שלא הוחזרו עד היום.

,,אכסורד הוא להניח,״ קכע
ראש־הממשדה ,״שיש עניין ציכו-
רי כמעשים המיוחסים למר עכן
כן־כרמי. אלה הם חריגים של מה־ככף,
המהווים לכל היותר פגם
אסתטי.״

כי יהושע כן־נון נהג, כידוע,
אהדת.

המדינה בשנותיה הראשונות. האנשים ההגונים,
שעמדו מן הצד וראו את הנעשה,
החלו מרגישים שהם כסילים ולא-יוצלחים.

עכן בו־כרמי :״ויסקלו אותם באבנים.
המצרי בסיני. לאחר מכן, העברת העניין
לחוקר פרטי, ללא סמכויות, ממקורבי שר־המישפטים.
לאחר מכן הדו״ח התמוה של
החוקר, שהעניק תעודות־יושר לחשודים
אשר מעשיהם זעקו לשמיים, ואשר החוקר
עצמו קשר אותם בפרשה של גניבות בסכומים
אגדתיים. לאחר מכן העברת העניין
למבקר־המדינה, תחת העברתו לידי המיש־טרה.
לאחר מכן החלטת מבקר־המדינה
להעביר בכל זאת את הצד הפלילי לחקירת
השוטרים. לאחר מכן סירוב המישטרה
לאסור את החשודים, כפי שהיתה עושה
בכל מיקרה אחר, הנוגע לגניבות בממדים
של אלפית מן הרכוש שנגנב כאן.

הציבור חש שכאן מסריח משהו,
ושסירחון זה דכק ככמה מגדודי
המדינה.

גילויים אלה באים בשעה שעליית-
המחירים מורידה את שכר העובדים. בשעה
שנאסר על העובדים להיאבק על עליית
שכרם. בשעה שוועדה נכבדה עומדת להכביד
את עול המיסים על-ידי ביטול הנחות
שונות. בשעה שהסיפורים על ביזבוז כספי
הציבור, בידי שרים ופקידים וקצינים,
ממלאים את עמודי העיתונים.

קרנות וועדות, ל״שרים״ ,הם התנפלו בבולמוס
מטורף על דירות־שרד, מכוניות־שרד
ומזכירות־שרד.
איך התחיל הבולמוס הזה 1

הוא התחיל בביזה.
במלחמת השיחרור ״שוחרר״ ,בין השאר,
רכוש עצום של אוכלוסיית הארץ. חלקו
נשדד באופן מאורגן, תחת פיקוח ציבורי,
על-ידי העברתו לאפוטרופוס על רכוש
הנפקדים. אולם חלק שני — עצום בהיקפו
— פשוט נעלם.

ערך הרכוש שהועבר לאפוטרו
פוס — רכוש הפליטים הנמקים
מאז כמחנות, בחוסר־כל — מגיע
למיליארדים. אני מאמין שערך הרכוש
״טנגנב ונעלם כאופן פרטי
מגיע לסכום דומה.
אחרי שהגל הראשון של החיילים הקרביים
כבש עיר או כפר ועבר הלאה, בא
הגל של בוזזי־הביזה ורוקו את הבתים.
כמויות עצומות של ריהוט וחפצי־בית נש דדו.
בתים, עסקים, אדמות, מחצבות —
הופקעו על-ידי פרוטקציונרים.
מיבצע־שוד עצום זה שינה את דמות

ושלישית, כך אני מאמין, הרדימה
האווירה הכללית של ביזה
ושלל את התחושה המוסרית של
כל המעורבים כפרשה.

שהרי מי שקודח נפט בסיני, ומשקיע
בכך הון־עתק, יוצא מן ההנחה שישראל לא
תחזיר לעולם את השטחים המוחזקים.

כלומר: קודחי נפט-סיני, כמו
כוני מצודת־כפיר, מאמינים כסתר
ליכם שממיטלת ישראל משקרת
לעם ולעולם ככל הצהרותיה על
נכונותה לברות שלום, ולסגת ל־
״גכולות בטוחים״ שעליהם יוסכם
כמשא-ומתן שאין בו תנאים מוקדמים.
הרי
לא יתואר שלום מוסכם, שישאיר
בידי ישראל את דרום־סיני ואת רמאללה.

* הושע כן־נון הקים גל-אבנים בעמק ,עכור,
כדי שיזכרו את המקום.
כיום אין עמק־עכור מקום אחד ונידח.
האווירה העכורה היא סביבנו, והמדינה
כולה הופכת עמק־עכור.

איני דוגל כשיטות הקיצוניות
של יהושע. אך הלוואי והיה לנו
איש כמותו.

במדינה
העם

קשק שי ץדק כידג!

גם ההפגנות
שייכות לעניי!
לעם חי יש רגשות חיים. רגשות אלה
אינם כפופים להיגיון מופשט.
ואין עניין המעורר רגשות בישראל,
כמו יחסי ישראל־גרמניה.
בצד אחד מתייצבים לא רק דמגוגים זולים,
המבקשים לעשות הון מרגשות הקורבנות,
אלא גם אנשים המאמינים בכנות
שלעולם אין להתייחם אל הגרמנים כאל
עם נורמלי.
בצד השני מתייצבים לא רק קהי-הרגש,
אלא גם המאמינים שהזמן צריך לעשות
את שלו, שביטחון ישראל מחייב יחסים
נורמליים עם גרמניה, שהדבקת כתם על
עם שלם היא גזענות ברוח הנאצים עצמם.
פשע ותגובה. מי צודק 1השאלה
עצמה מופרכת מיסודה.
תחושתו של עם מורכבת ממכלול רגשות
כל בניו. שתי הגישות לגרמניה קיימות
זו בצד זו, מתמזגות באלף צורות
שונות, משפיעות על גישת המדינה והציבור
לגרמניה.
היטיב להגדיר זאת אחד הגרמנים עצמם
— הסופר האנטי־נאצי גינתר גראס,
נציגו של דור חדש שאינו שותף לפשעים,
והמנער את חוצנו מעבר אבותיו.
אמר גראם: גם ההפגנות הישראליות
נגד ״שבוע התרבות הגרמני״ הן חלק מ שבוע
התרבות הגרמני.
כי התרבות הגרמנית כוללת גם את הפשעים,
גם את ההתקוממות נגד הפשעים,
גם את תגובת הדור הגרמני הצעיר, וגם
את תגובת הקרבנות.

אצלם — ז ה מותר.
אצלך — מיותר .
מ ה לעשות ו
פשוט וקל — ק ח ״ תל תל״.
״ תל ת ל״ חדש תל ת ל״ שמפו,
בשפופרת שקופה, אדו ם צבעו.
מכיל הק סלו רופן,
וי ט מיני ם וביו־סולפור.
מונע ק שק שים, ושיער שמן,
יעניק לשערך ברק וחן.
דיעות העולם כולו
נגדנו _ הפלסטינים

7 2עוב?1

״אני עובד מהשכם בבוקר עז־ מאוחר
בערב, כדי לפרנס את שני ילדי. אני לא
רוצה שהס ייהרגו במלחמה חדשה!״

ביגג-ליגיאל

אלי־ מרכז האופנה

• הקריות
כ־ ,22.11.71 בשעה 8.30 בערב,
אצל ע. יגול, רחוב הגפן ,5
קריית־ביאליק, התלויים

מבחר חריש וענק של אופנה
עונת החורף החל ה
מרכז האופנה מציע
מבחר ענק של מיטב
האופנה לנבר ולנברת

מ וכ ן או לפימ ידה .

מחלקה מיוחדת לצעירות
הוגה־דיעות אבו־שילכאיה

רח 1ב סלסה .121 חלאביב. טלפון 826168

ישר ללב

אסיפת חנוים
ואוהדים
על סדר היום :

מסירת דו״ח מכינוס
הפעילים

בעיות אירגוניות

״עת לע שו ת מה?
חברים ואוהדים מוזמנים

111131)6-111(10
111131)61011616.

011(111

״אני לא רוצה לחזור לכפר מולדתי,
יהוד, מפני שאני לא רוצה שהיהודי היושב
בביתי יהיה פליט במקומי.״
״אנחנו, הפלסטינים, הננו היהודים החדשים.
כל העולם הוא נגדנו, כמו שהיו
נגדכם במאה שעברה.״
משהו: כנות. האיש שאמר את ד,דברים
האלה היח גבר נמודקומח, בעל עור
שחום ושיער שחור קצרצר. חוא דיבר
אנגלית מחססת, אחרי שוויתר על שרוחו
של תורגמן, כדי לדבר ישר אל לב שומ עיו.

ואכן, הוא הגיע אל ליבם. כי יש למו-
חמד אבו־שילכאיה משהו, המשכנע מייד
כל אדם: כנות מוחלטת, פשוטה, בולטת.
אבו שילבאיה, בעל הספר המהפכני אין
שלום בלי מדינה פלסטינית חופשית, הוז מן
להופיע באולם קנדה רחב־ד,ידיים של
האוניברסיטה העברית, במיסגרת ערב־הסברה
של תא הסטודנטים של העולם חזה
— כוח חדש. הוא גרם להתרגשות מוזרה
העולם הזה 1784

אצל הסטודנטים והסטודנטיות, שהקשיבו
לדבריו בתשומת־לב מרותקת.
אחרי נאומו הקצר, שאלו הישראלים
שאלות — מודאגות, מגרות, סקרניות,
מהורהרות. הסופר־העיתונאי השתדל להבין
את תוכנן ואת כוונתן, השיב בשקט,
באותה כנות חודרת.
הערכים הם אחינו! היה זה ערב
יחיד במינו. אמנם גם בעבר הופיעו מנהיגים
פלסטיניים בפני סטודנטים ישראליים.
אך מעולם לא הופיע איש מהם
בתוכנית מגובשת להשכנת שלום ישראלי-
פלסטיני, בגילוי־לב ובפה מלא. ומעולם
לא הופיע איש מהם במטרה ברורה להש פיע
על הישראלים, כדי שישפיעו על
מדיניות ממשלתם.
״הערבים הם אחינו,״ השיב לאחד השואלים
,״אבל אנחנו פלסטינים. לא סתם
ערבים, אלא פלסטינים. ואף אחד אינו
יכול לעשות את השלום בלעדינו!״
מאזיניו ידעו: האיש סבל בשל דיעו־תיו
אלה בימי השילטון הירדני, שהשליך
אותו לכלא במשך חמש שנים ועינה אותו
קשות. כאשר חיבק אותו המנחה בסוף
הערב, באופן ספונטאני, והכריז :״המדינה
הפלסטינית קום תקום פרצו הצעירים
באולם במחיאות־כפיים נרגשות.
מדיניות חיוך מסוכן לאט־לאט התהדקה טבעת הלחץ סביב
ממשלת גולדה מאיר.
מטוסים סובייטיים חדרו למרחב האווירי
הישראלי, חצו אותו בשלוות־נפש.
לא היתד, זאת עוד גיחה מבוהלת של
טירונים מצריים נבהלים — אלא של טייסים
-הבוטחים בכליהם, המוכנים לקרב.
היתד, זאת מיחווה של אזהרה.
אמכארגו כדרך. באותה שעה נשאר
משרד־החוץ האמריקאי אדיש ללחץ חציו־ני-האמריקאי.
הוא המשיך לסרב לספק
לישראל את ד,פנטומים המבוקשים. העיכוב
הזמני התחיל ללבוש בגלוי צורה של
אמבארגו.
לא היה זה, עדיין, אמבארגו ממשי,
סופי. אבל היתה זאת אזהרה.
הופעתה של סין העממית באו״ם שינתה
את האווירה במוסד הבינלאומי. עד כה
היתד, ישראל שם במצב קשה, אך איתן.
היה נגדה רוב בטוח, אך לא הרוב המכריע
הדרוש. עתה, עם בואה של סין, ישתנה
המצב — אפילו לא תנקוט סין בעמדה
הקיצונית ביותר (ראה להלן).
פוף שחור. האזהרה החמורה ביותר
היתד, הקרובה ביותר, והיא היתד, עטופה
בחיוכים.
ארבעה הנשיאים של סנגאל, קאמרון,
ניגריה וזאיר (ראה להלן) באו לישראל,
נתקבלו בטכסים ממלכתיים חגיגיים.
בישראל רבו הבדיחות לרגל הביקור.
כל ההלצות הישנות על אוכלי־האדם קמו
לתחייה( .״מר מובוטו, איך אתה אוהב
את גולדה מטוגנת, בבבקשה!״)
אבל הביקור לא היה בדיחה כלל וכלל.
הוא פגע באחת הנקודות הרגישות ביותר
בישראל. משום כך גם הגיב מישרד־החוץ
בעצבנות כה רבה על הנסיונות של קבוצות
ימניות לעשות קצת הון פוליטי משמו
הרע של נשיא ניגריה, שחיסל את מלחמת
ביאפרה).
כי בלי הקולות של אפריקה השחורה,
יהיה לישראל סוף שחור באו״ם. אם הי בשת
השחורה תקום נגדה, צפוי לה גורל
טיוואן.
ידיים שחורות. האפריקאים הם אנשים
רגישים מאד. עלבון לנשיאים שחורים,
או אפילו דו״ח שלילי של הארבעה,
עלולים להקים נגד ישראל את כל הגוש
השחור הגדול, להרים נגדה ים של ידיים
שחורות באו״ם.
הארבעה עצמם אינם אנשים מבוטלים.
לפחות נשיא סנגאל, שדבריו עשו רושם
עז על צופי הטלוויזיה הישראלית, מצטיין
בפיקחות פוליטית יתרה. גם האחרים כבר
עברו מיבחנים קשים. הם עלולים להתרגז
אם יתברר להם, כי ממשלת ישראל
משכה אותם באף, משתמשת בהם כדי
להרוויח זמן בטכסיסי-ד,שהייה, או מבטיחה
להם דברים שאין בכוונתה לקיימם.
לפן השקיעו גולדה מאיר ואבא אבן
מאמץ עילאי בשיכנוע הארבעה. אולם
זוהי רק ההתחלה. הם נסעו לקאהיר, יחזרו
כעבור זמן־מד, לירושלים. ואז הם
עשויים להביא עימם פתרונות ממשיים —
פתרונות שישאו את חותם ד,קד,יליד, ד,אם-
העולם הזה 1784

מיג 2 3מ עד ס הצבא המוגר
מתכחן לחידו שהמלחמה

האם ירחץ׳
סאדאת ער ההדק?
ידו היו הידיעות, שהתפרסמו ה-
שבוע בכותרות עיתוני ישראל, מתפרסמות
במאי או ביוני ,1967 הן היו גורמות
לפאניקה ציבורית. עובדה: ידיעות
פחות מאיימות גרמו אז לתחושת חרדה
כללית.
אלא שבשלהי ,1971 אחרי 15 חודשים
של הפסקת־אש, נראתה פתאום המלחמה
כמשהו בלתי מציאותי. איומי חידוש המלחמה
של נשיא מצריים אנואר אל־סאדאת,
נשמעו כאיומי סרק, בדיוק כמו האזהרות
של שר-הביטחון משה דיין. וזו בדיוק היתד,
הבעייה של שניהם: שיתחילו להתייחס
בייתר רצינות אל ההצהרות שהם משמיעים
חדשים לבקרים.
לצורך זה באה טיסת מטוסי המיגי 23
מעל סיני השבוע. כשם שעצם הטיסה באה
להקנות אמינות לאיומיו של סאדאת, כך
פירסום הטיסה, בא להקנות אמינות לאזהרותיו
של דיין.
טיסות הנזיג־ 23 לא היו צעדי הראווה
היחידים השבוע. מלבד מינויו ההפגנתי של
סאדאת כמפקד הכוחות המזויינים המצ ריים,
ומלבד ההדלפות לכתב הדיילי טלג־ראף
הלונדוני, ג׳ון בולוק — הידוע בדרך
כלל במהימנות האינפורמציה שלו — לפיהן
אישר סאדאת סידרה של פשיטות קומנדו
ותקיפות מטוסים על ישראל, היו
רמזים נוספים, הרבה יותר רציניים לאפשרות
חידוש המלחמה.
שורה של סימנים, במקומות שונים בריקאית,
יחד עם ההשראה האמריקאית.
הרגע הקשה. בעוד שבועות מעטים
ישתלבו כל הלחצים האלה יחד.
הנשיא ניכסון יתקרב למועד ביקורו במוסקבה,
שם ירצה להשיג הישג ממשי
בצורת הסדר במזרח התיכון.
הסינים יהיו במוסדות האו״ם.
האפריקאים יציעו פתרון, שבוודאי יהיה
תואם את החלטת מועצת הביטחון מם׳
— 242 שישראל קיבלה אותה להלכה,
אך דוחה אותה למעשה.
זה יהיה הרגע הקשה לגולדה מאיר.

מורה גבוכיס
בזעיר אנפין
מה זה ״זאיר״? שאלה זו הטרידה השבוע
מאות אלפי ישראלים, כשנוכחו לדעת
כי מבקר בארצם נשיא של מדינה שלא
שמעו עליה מעולם.
לעזרתם של אנשי־ציבור ועיתונאים
נבוכים חשה השגרירות של זאיר בירוש לים,
באמצעות דף־הסברה. נאמר בו כי
בסוף אוקטובר התכנסה בקינשאסה (לשעבר
ליאופולדוויל) הממשלה, בראשות הנשיא
יוזף־דזירה מובוטו. על סדר-היום:
לברר את משמעות המילה ״קונגו״.
משנה שם, משנה מזל. נתברר ל ממשלה
הנכבדה כי השם קונגו נובע מן
השם האפריקאי העתיק נה-קונגו, אך אינו
שם הנהר הקרוי כך באירופה. שם הנהר
האדיר, החוצה את רוב מחוזות המדינה,
היה במקורו האפריקאי ״זאיר״.
מאותו שם נקרא שם המדינה כך, ואותו
שם גם הוחזר לנהר ולמחוזות הנושאים
את שמו. ההימנון הלאומי והדגל ישתנו אף
הם בשנה הקרובה.
אמנם, קונגו נשארה על המפה. אבל
זו קונגו השניה — המושבה הצרפתית־לשעבר
שמצפון לנהר, שעיר בירתה היא
בראזאוויל.
יחד עם דיפלומטי כל העולם, נשמו גם

עולם, שכל אחד מהם הוא חסר משמעות
לכשעצמו, אבל ביחד הם מצטרפים לתמונה
כוללת — העידו כי משהו חמור מאוד
ובלתי ברור מתבשל מאחורי הקלעים.

למאורעות הגיון משלהם, שאינו תלוי בהגיון
של המעורבים בהם. משום כך היה
חידוש המלחמה תלוי בנכונותו של סאדאת
ללחוץ על ההדק ולירות את הירייה הראשונה.
האם
הוא יעשה זאת?
מומחים, שבדקו את הערכת המצב, הצביעו
על התשובה המתקבלת ביותר על
הדעת והי מלחמת עצבים, בה מנסה כל
אחד מארבעת השותפים למתוח את שלושת
הנותרים עד כמה שאפשר כדי להרוויח
רווח מירבי.
מי שיישבר ראשון — יפסיד. אם תהיה
זו ישראל, היא תיאלץ לסגת כדי למנוע
מלחמה נוספת. אם תהיה זו מצריים —
חידוש המלחמה רק יחזיר את הגיבוי האמריקאי
לישראל. אם יישברו האמריקאים

נשיא מצריים אד־סאדאת
המשך המצב הנוכחי הוא לתועלת הן
לישראל והן לשתי מעצמות העל: ברית־המועצות
וארצות־הברית. אפילו מבחינתה
של מצריים אין כל תועלת בחידוש האש,
משום שאז היא תאבד את היתרון שבעצם
האיום בחידוש האש. אבל, לפעמים יש

הדיפלומטים הישראליים לרווחה. להבא
יהיו פטורים מלהבחין בין ״קונגו־קינ־שאסר,״
ו״קונגו־בראזאוויל״.

^חסי זזו1ץ
כשאת אומרת לא _
למה ארג מתכווגת
הסינים אינם דיפלומטים. אין הם אומרים
״כך, כשהם מתכוונים לומר ״אולי״,
ואין אומרים ״אולי״ ,כשהם מתכוונים לומר

בסיגנונם הקשוח, הם דומים יותר לגברת,
האומרת ״לא״ כשהיא מתכוונת לומר
״אולי״ ,ו״אולי״ כשמתכוונת לומר ״כן״.
״לא״ שפירושו ״כך׳ .השבוע עשו
זאת הסינים בדברם על ישראל.
ראש-ד,ממשלה נתן ראיון לעיתון יפאני.
לכאורה אמר ״לא״ — לא ייתכנו יחסים
דיפלומטיים בין סין וישראל, למרות ש ישראל
הצביעה בעד קבלת סין לאו״ם
(אחרי שהצביעה עם האמריקאים בהצבעה
ה״נוהלית״ המכרעת).
אולם קריאה זהירה מלמדת כי ה״לא״
לא היה ״לא״ ,אלא ״אולי״ — ואפילו ״כך
מסוייג.
כי המנהיג הסיני צירף לדבריו הסבר,
ההופך את הדברים על פיהם. הוא אמר
שלא ייתכנו יחסים דיפלומטיים, מפני שישראל
פתחה במלחמה תוקפנית, והתוצאות
עדיין לא סולקו.
אם הופכים מישפט זה על ראשו, פירושו:
אם יסולקו תוצאות ד,״תוקפנות״
הישראלית, ייתכנו יחסים דיפלומטיים.
בכך קבעה סין לעצמה את אותה המדיניות
כמו ברית-המועצות: שאפשר לקשור
יחסים עם ישראל, אחרי שתסכים
לפנות את השטחים הכבושים.
לא ״ ל א ״ .יש כמובן הבדל אחד:
ברית־המועצות קיבלה את החלטת מועצת־הביטחון
מס׳ ,242 הקובעת שתמורת נסי
ויספקו
עוד מטוסים לישראל, הם יפסידו
את האהדה שצברו לאחרונה אצל הערבים.
אם יישברו הרוסים, הם יפסידו את
סיכויי ההידברות עם האמריקאים.
מי מהארבעה ישבר ראשון? על כך אפשר
רק להמר. כל הימור עשוי לזכות.
גת ישראל משטחים כבושים (או מ״ד,שטחים
הכבושים״) על הערבים להכיר בעצמאותה,
ריבונות ושלמותה הטריטוריאלית.
אולם גם בשטח זה חלה השבוע נסיגה
סינית רבת־משמעות. ממקורות מוסמכים
נמסר כי נציג סין העממית במועצת־ד,ביטחון,
שיהיה מעתה בעל זכות־וטו על
כל החלטה, לא יצביע נגד החלטות בדבר
השלום במיזרח התיכון (הצבעה נגד מביאה
אוטומטית לדחייתה) — אלא יימנע.
נראה שעם כניסתה לאו״ם, מתאימה
סין את עצמה לאווירה הבינלאומית, תתרחק
מן הסיסמות הקיצוניות, תשתדל להשתתף
במישחק הדיפלומטי הכללי.
המנסוז שבויי המלחמה
נפגשים שוב
יוסף אלמוגי עמד בפתח המליאה, הקשיב
לנאומים משעממים, המתין בעצבנות.
כמו כל חברי־הכנסת, חיכה שר־העבודה
לנאומו של מזכ״ל ההסתדרות, יצחק בן-
אהרון, שהיה צריך להיות אחרון הנואמים
בוויכוח על חוק יישוב סיכסוכי-העבודה
(״חוק איסור השביתות״).
אמנם, בן־אהרון הבטיח לתמוך בחוק.
אך איך אפשר להיות בטוח אם בן־אהרון
ירסן את עצמו?
הורדה כדרגה? שעה קלה לפני כן
כבר היו חילופי־דברים קצרים ופיקאנ־טיים
בין השניים. היה זה כאשר טען אורי
אבנרי שיש כל הסיכויים שבעוד שנה־שנתיים
יבוא אלמוגי במקום בן־אהרון,
בהנהגת ההסתדרות.
בן־אהרון התכופף לעבר המיקרופון שעל
שולחנו, אמר באירוניה :״לא מקובל במדינה
להוריד בדרגה!״
אלמוגי לחץ אף הוא על כפתור המיקרופון
שלו :״זאת לא הורדה בדרגה!״
(המשך מעמוד )22

על מה באמת נטוש המאבק בטלוויזיה

אולי העובדה שאלמוג, שנבחר לתפקידו
בהשראתם ולחצם של מדיחי גיבתון ובראשם
חגי פינסקר, זוכה לגורל דומה.
מה יש לעובדי מחלקת החדשות בטלוויזיה
נגד אלמוגן
את התשובה לכך מספקים העובדים ללא
מעצור.

הקש ששבר
א ת המישדר
יאיר אלוני, עורך חדשות החוץ של
הטלוויזיה, שבגללו פרץ המשבר הנוכחי.
אלוני בן ה ,31-הוא יליד ראשון־לציון,
מורה מוסמך ובעל השכלת אקדמאית
בספרות והיסטוריה. הוא הגיע לטלוויזיה
דרך גלי צה״ל והשעה העברית של ה־בי.ב.יסי.
הלונדוני. מאמר שפירסם ב־הארץ,
בעקבות הכתבה המצולמת על
נשות שכם, בו האשים את הוועד המנהל מוסר בחוסר
של רשות השידור
והגינות, חיה הגורם המניע לסערה.

*** ר־החיניד יגאל אלון רווח מ־ש
כעס. זה עתה הסתיימה הקרנת
יוינזן־השנה בטלוויזיה. מאות אלפי צופים
ישראלים ראו בו את ראש־הממשלה גולדה
מאיר ואת שר־הבטחון משה דיין, שהיו
דמויות מרכזיות ביומן. אותו, את אלון,
לא הציגה הטלוויזיה כלל. זה לפחות מה
שהשתמע מהדברים החריפים, שהוטחו בעקבות
הקרנת היומן בלפי שמואל אלמוג,
מנכ״ל רשות־השידור. אלמוג לא ניסה
כלל להגן על אנשיו לתת להם גיבוי, או
להצדיק את פעולתם. הוא הטיל את סל
האחריות לקיפוחו של אלון, שהוא השד
האחראי על הטלוויזיה בפני הממשלה, על
עורך היומן אלי ניסן. אלמוג לא ראה
כלל את היומן כפי ששודר בטלוויזיה.
הוא ראה את היומן בהקרנה סגורה מיוח דת
רק אחרי שספג את הנזיפה. אבל הוא
יכול היה, אילו רצה, לראות את היומן
מראש. כי היומן הוכן במחלקת החדשות
של הטלוויזיה במשך חודש וחצי של
עבודה.
סיפור זה, אותו סיפרו השבוע אנשי
מחלקת החדשות של הטלוויזיה, הוא המ אפיין
לדעתם, ומסביר יותר מכל, את
אופי המאבק שהם ניהלו השבוע נגד
רשות־השידור.
במהלך המאבק הוכרחו סיסמאות שו נות.
שני המחנות המתמודדים — עובדי
החדשות ואגודת עתונאי ירושלים מצד
אחד, ואנשי מליאת רשות־השידוד והוועד
המנהל מצד שני — השתמשו בסיסמא
של מאבק על חופש העתונות. אבל התוכן
האמיתי של סיסמא זו התבטא במילים
פחות מליציות: היה זה מאבק על עצמ אותה
של מחלקת החדשות, שהיא ללא
ספק הענף החשוב ביותר כיום במדיום
החדשות של התיקשורת בישראל.
אויבה של העצמאות המבוקשת התגלם
בעיני עובדי מחלקת החדשות של הטלוויזיה
בדמותו של אדם אחד: שמואל אלמוג,
מנכ״ל רשות-ד,שידור. כשם שבזמנו
הורם נס המרד בקול־ישראל נגד שליטתו
של חנוך גיבתון, והדחתו הפכה ליעוד
לדור שלם של שדרנים, כך גם היום:
המטרה העיקרית של המאבק המתחולל
בטלוויזיה והלובש בכל פעם צורה אחרת,
היא הדחתו של שמואל אלמוג. מצחיקה

ך< ן שילון, הנמהל המתפטר שר

המתפט רי ם
דן שילון, כמנהל מחלקת החדשות של ה טלוויזיה,
התפטר באשר נודע על כוונות
רשות השידור למנות עוזר מיוחד לחדשות
למנכ״ל הרשות. שילון, שביום התפטרותו
חגג את יום הולדתו ח ,31-הוא בוגר ה אוניברסיטה
במדעי-חמדינה וסוציולוגיה,
היה חניך טייס ודובר עיריית חיפה.

שמעון טסלר, סגנו של שילון, שהתפטר
מייד אחריו, בן ה־ ,33 הוא יליד
חיפה, עובד הצנזורה הצבאית לשעבר,
שהתחיל את הקאריירה הרדיופונית שלו
בחדר החדשות של הרדיו. באשר חזר
לארץ אחרי שירות בשעה העברית של
חבי.בי.סי. באנגליה, הצטרף לטלוויזיה.

| מחלקת החדשות, העיד באסיפת עובדים
שנתקיימה ביום ג׳ שעבר בבית אגרון
בירושלים, כי אלמוג פיקח אישית פיקוח
צמוד ביותר על הנעשה במחלקה. מדי
בוקר בבוקרו קיבל אלמוג לוח אירועים
מלא, לגבי הדברים העומדים להיות משודרים
באותו ערב וביומן השבוע. היתר,
לו אפשרות, והוא אמנם ניצל אותה, כדי
לבדוק מה קורה בכתבה זו או אחרת.
הוא היד, שואל: מד, יש בכתבה ן איך
נעשתה 7וכוי.
שילון, שזכה בפרס השידור הטוב ביותר
ממלחמת ששת הימים, על כתבה, שהוע ברה
מזחל״ם ב עז שהופגז ברמת־הגולן,
ורוב נוסעיו נפגעו, מעולם לא ברח משדה
המערכה. למרות שהוא לא ראה בזמנו
את שידור הראיון המטופש של דן רביב
עם מאיר לנסקי שעורר ביקורת רבה, נתן
שילון גיבוי מלא לפיקודו, שזכה משום
כך לקיתוני ביקורת .״אבל אלמוג תמיד
ברח מאחריות,״ מציין שילון.
עד נוסף להאשמה זו הוא יורם רונן,

הוו עדהמתמרדשל עו ב די החד שו ת
מיכה לימור, קצין חיל־הים בעבר, מפקד
טרפדת, שפקד בעבר על היאכטה הפרטית
של נשיא גאנה המודח, אנקרומה, בעת
ששירת בגאנה כשליח משרד״הניטחון.
לימור, יליד ירושלים, היה כתב מעריב
במערב אפריקה. הוא בוגר האוניברסיטה
במדעי המדינה וסוציולוגיה. הוא חזר
לעבוד בטלוויזיה אחרי ששהה למעלה
משנה בגרמניה בעניינים משפחתיים.

חיים גיל, הוא האיש שסירב לשדר בתוכנית
מבט את הראיון עם יו״ר רשות
השידור חיים יחיל, בלא ראיון מאזן עם
נציג אגודת העיתונאים, זכה על כך בנזי פה
מהמנכ״ל. גיל ,38 ,יליד חיפה, בוגר
האוניברסיטה בספרות ולשון, איש נח״ל
בעבר וחבר קיבוץ מחניים בגליל העליון,
מילא בזמנו את תפקיד דובר מחלקת
ההתיישבות של הסוכנות היהודית.

שלמה ארד, חבר ועד עובדי החדשות הוא
יליד ירושלים, בוגר האוניברסיטה בתולדות
האמנות ומדעי החברה. הוא בן , 29
יליד ירושלים, שצורף למערכת היום הזה
ברדיו על ידי חגי פינסקר, אחרי שעבר
בהצלחה קורס שדרנים. ארד, שהיה
תמיד מזוהה כאיש של חגי פינסקר, עשה
תפנית ברגע שהתייצב לצד חבריו
בראש המאבק של עובדי החדשות.

( ,)38 מי שהיה מנהל מחלקת החדשות
בטלוויזיה לפני שילון במשך שלוש שנים:
״אלמוג תמיד הטיל עלי את האחריות״
סיפר רונן, לכתב העולם הזה ,״כל פעם
כאשר הוטחה כלפיו ביקורת ציבורית אני
הייתי האשם.״
הקש ששבר את גב הגמל היה המישדר
של אבי סופר על נשות שכם שהתלוננו
על היחס לאסירים בכלא אשקלון. אלמוג
ידע מראש שעומדים לשדר כתבה זו. חבר
ועד עובדי החדשות, מיכה לימור, סיפר
באסיפת העובדים :״שבוע אחרי הסערה
שהתחוללה בגלל שידור זה, רצינו לשמוע
מפיו של אלמוג עצמו מה הביקורת שלו
על הכתבה משכם. אלמוג ענה אז :״אינני
יכול לדבר עליה, כי לא ראיתי אותה.״
אחרי שבועיים סיפר אלמוג למעוניינים
לשמוע, כי הוא עדיין לא ראה את הכתבה
שגרמה למשבר. בסך הכל היה צריך לבקש
הקרנה סגורה. כל הכתבה נמשכה שתי
דקות אפס שש שניות. התירוץ של אלמוג
בו ניער חוצנו מהכתבה היה מביש ומבזה.
אבל עוד יותר מבישה לגביו התגלית
של מרדכי קירשנבאום, מי שהיה כתב
עורך בכיר בחדשות (רימון בעזה) וכיום
הוא עורך ומפיק תוכניות ליל שבת.
סיפר קירשנבאום באסיפה :״אנחנו יודעים
שאלמוג כן ראה את הכתבה על נשי
שכם, למרות שהוא אומר שהוא לא דאה
אותה.״
קיימות שתי אפשרויות. אם לקבל את
דבריו של אלמוג כאמת לאמיתה ואם
באמת רצו למנות לו עוזר מיוחד לענייני
חדשות רק מפני שאין סיפק בידו לפקח
על ענייני החדשות, הרי התשובה היחידה
ההולמת אותו היא תשובתו של חיים
גיל חבר ועד עובדי החדשות :״ארבע
שנים הוא אינו מצליח לפקח על החדשות
והוא עדיין על מקומו? מנכ״ל כזה צריך
להתפטר.״ ואם לקבל את גירסתו של
קירשנבאום, הרי התופעה חמורה עוד
יותר. זוהי תופעה סימפטומטית לאלמוג:
פיקוח — כן! אחריות — לא!
יד רוחצת יד

ץ* די *הכין כיצד התדרדרו ה־
^ עניינים בטלוויזיה לדרגה כזו, וכיצד
הפכה מחלקת החדשות בשבוע האחרון
לספקת חדשות במקום מדווחת עליהם,
יש צורך להכנם למבנה העדין והמסובך
של הנהלת הטלוויזיה.
רשות־ד,שידור מורכבת משני גופים. הגוף
הציבורי שהוא — המליאה, הוועד
המנהל והיו״ר. והגוף המבצע, בראשו
עומד המנכ״ל. העורך הראשי הוא המג־כ״ל.
לגוף הציבורי, לעומת זאת, אין זכות
עריכה. יש לו זכות פיקוח אחרי מעשה,
וזכות למתן הנחיות. על כך העירו באי־

ה מגן
דניאל (״דגי״) בלוד, יושב-ראש ועד אגודת
העיתונאים בירושלים, שגילתה אומץ-
לב ראוי לציון בחתייצבותה הטוטאלית
לצידם של עובדי מחלקת החדשות בטלוויזיה
במלחמתם נגד רשות השידור. בלוך
בן ה־ ,32 חיה בעבר מעובדי רשות השי דור.
כיום הוא הכתב הפרלמנטרי של דבר.

המבט הגנוז

כך היתה צריכה להיראות התוכנית
מבט לחדשות בטלוויזיה, החל נזיוס
ראשון השבוע. שני קר נים (דניאל פאר ויאיר אלוני) נזקרייניס

רוניה כמה מבכירי העובדים בטלוויזיה
בצורה חד משמעית. הראשון בהם, יורם
רונן, אמד :״במשך שלוש שנים הוזמנתי
בכך הכל שלוש פעמים אל הוועד המנהל.
מעולם לא קיבלתי הנחיות.״ אמר דן שילון
:״אני הוזמנתי פעם אחת בלבד, כדי
לקבל הנחיות על שילוב אירועי תרבות.״
ובאסיפת עובדי הטלוויזיה הצהיר השבוע
שמעון טסלר, רכז מערכת החדשות שהתפטר
:״מעולם לא קבלנו הנחיות מהגוף
הציבורי הזה.״

החלוץ מבי ת
אלפ א־רו מ או
ץץליאת רשות-השידור והוועד המנהל
^ /ח ם גופים של עסקנים מפלגתיים. כל
ההצגה כאילו הדשות היא עצמאית ואינה
תלויה בממשלה היא פיקציה, כי את הר שות
מייצגים עסקנים שנבחרו לפי אותו
הרכב מפלגתי של מוסדות השלטון האחרים
בישראל. היו אלה המפלגות, שהמ ליצו
על מינוי שליחי הציבור למוסדות
כאלו. על השאלה האם הוועד המנהל הוא
גוף פוליטי, השיב השבוע אפילו יו״ר
הוועד ד״ר חיים יחיל במילים :״כן, ברור.
יש כאן איזון פוליטי.״
אבל אין זה משנה, שיש כאן איזון,
ושהאנשים מייצגים מפלגות שונות ודעות
שונות החל בסיפוחיסט קיצוני כמו יחיל
עצמו, ראש תנועת ארץ־ישראל השלמה,
וכלה במשנהו הסופר נתן שחם, איש
השומר־הצעיר וחבר קיבוץ בית־אלפא.
כולם קשורים זה בזה בקשר אמיץ מאד

של שמור לי ואשמור לך. יד רוחצת יד.
כל אנשי רשוודהשידור כאחד הזהעצמאות, תופעות לנוכח דעזעו שגילתה
מחלקת החדשות של הטלוויזיה
בחודשים האחרונים. ביחוד הרגיזו אותם
הגילויים שהתפרשו כביקורת על השלטון :
הכתבה על נשות שכם בקשר לעינויים
בכלא אשקלון, הכתבות על הביזבוז במיב־ני
פאר ציבוריים, הכתבה על מכוניות
השרים ועוד.
כדי למנוע תופעות כאלה, החליטו אנשי
הרשות להגביר את הפיקוח על מחלקת
החדשות. תחילה היה זה יעקב גרומן,
נציג המפלגה הליבראלית במליאה, שהציע
להקים ועדה מיוחדת של המליאה שתפקח
על החדשות. היתד, זו הצעה תמוהה
ביותר, שכן תפקיד הוועד המנהל של
הרשות הוא לפקח על החדשות.
אז נולד רעיונו של יחיל לימאות עוזר
מיוחד למנכ״ל שיפקח על החדשות. כי
יחיל, המבין היטב את כוחה של הטלוויזיה
כמכשיר של שטיפת מוח, לא חיה מוכן

את החדשות על רקע מפת תבליט של ישראל ושל כדור הארץ,
כששני מסכי טלוויזיה שונים קבועים בתפאורה שמאחוריהם.
התוכנית במתכונתה החדשה לא שודרה בגלל המשבר שפרץ.

להפקיד את המחלקה החשובה ביותר לבעלי
דיעות עצמאיות. למעשה היה פירושו
של מינוי כזה — שהמועמדים לו היו
חגי פינסקר וצבי גיל, דובר רשות השידור
— חזרה לרעיון של האינטגרציה
בין הרדיו והטלוויזיה.
לפני כשנה וחצי התכנסה בבית אגרון
בירושלים אסיפה כללית של עובדי הטלוויזיה
באותו מספר נוכחים כמו באסיפה
שנערכה בשבוע שעבר. הסיבה לאסיפה
אז היתד. הרצון להעיף את חגי פינסקר
מרשות הטלוויזיה. אז הושמעו אותן הטענות
ממש. מרדכי קירשנבאום טבע אז
מטבע לשוני חדש :״המאנייריזם הקיוס-
קאי של הנהלת רשות־השידור.״ בינתיים
נבחר נקדימון רוגל כממונה על ענייני
הטלוויזיה. ואחרי חצי שנה התפטר. הסיבה:
סמכויות מוגבלות.
שום דבר לא השתנה מאז אותה אסיפה
ועד האסיפה האחרונה. היה זה אותו קיר־שנבאום,
שהבריק בדיוק באותה צורה
גם הפעם. הוא אמר :״בסד הכל חוק
רשות־השידור הוא טוב, השיטה טובה,
אבל האנשים נכשלו. שלוש שנים הם
משהקים בכיבוי שריפות. אנחנו לא יודעים
אם הם מציתים או מכבים ...אם אנחנו,
אנשים בני ,35 משכילים, בעלי רגישות,

הי1׳
חיים יחיל, יושב-ראש רשות השידור בן
ח ,66-רואה את תפקידו העיקרי בריטון
עובדי הטלוויזיה והטלת מרותה של הרשות
המפלגתית עליהם. יחיל הוא יליד
צ׳כיה, ד׳׳ר למדעי המדינה, מראשי תנועת
ארץ־ישראל השלמה, ששיא ה קריירה
שלו חיה בכהונת שגריר
בסקנדינביה בין השנים .1956—1959

העובדים 20 שעות ביממה, נחשבים בציבור
כמופרעים, אז צריך להסתכל על
ההורים( ,הוועד־המנהל) .אנשים כמו הח לוץ
מבית אלפא־רומאו (נתן שחם) ,כאלה
שכתבו ספרים ׳שצריך למכור אותם רק
לפי קילו, איך הם לוקחים אנשים וקונים
אותם בהופעה על המסך...״

״ ה ק לי ק ה
של אל מוג
!* 4מרות כל השינויים והמהפכות
/שהתחוללו בתוך הטלוויזיה לא חל
כל שינוי בגופים שניהלו אותה. מיום
ליום גדל המתח המצטבר. היה צורך רק
בניצוץ אחד שיצית את אבק השריפה
שהצטבר במחלקת החדשות.
הניצוץ הזה היה הביקורת שהשמיעו
אנשי רשות־השידוד, אנונימית, על כתבת
נשי שכם. מכאן התדרדרו העניינים במהירות
ככדור שלג שלא ניתן לעצרו.
יאיר אלוני פירסם בהארץ את מאמר ההתקפה
שלו על הרשות. בתגובה הוחלט
להעמידו לדין משמעתי ולמנות עוזר לח דשות
למנב״ל.
(המשך בעמוד )18

ה מנ כ ״ ל
שמואל אלמוג, המנכ״ל, שעובדי החדשות
בטלוויזיה רואים בו את שורש כל הרע
שבה ושנגדו בעיקר מכוון מאבקם. אלמוג
בן ה 45-יליד ברלין, עבד ככתב ופרשן
בשירות השידור משנת .1949 הפך למרצה
לתולדות היהודים באוניברסיטה, עד
שבהמלצת חגי פינסקר ואנשיו הובא
לרשות כיורשו של חנוך גיבתון שסולק.

- 17ז

ע ביצי
(המשך מעמוד )17
אז התפטרו דן שילון וטסלר והסיכסוך
הפך למאבק גלוי.
״עמדתי להתפטר,״ סיפר שלמה ארד,
איש מחלקת החדשות .״קצתי בסידורי
העבודה המשובשים. דוגמא — 1כל כתבה
שלישית היתד. מתבטלת בגלל ליקויים
באירגון. לא היו צוותים, היו קשיי עריכה,
תחבורה וכר. כשנתמנה שילון, הוא התחייב
התחייבות ג׳נטלמנית לשנות את
פני הדברים. הוא שינה אותם. הקהל היה
אמור לדאות את תוצאות השינויים בעוד
כמה חודשים. עכשיו הכל מתמוטט. מדברים
על חזרה לקו הזינוק. על סידרי
נוהל חדשים. בלשון קצרה: המאבק שלנו
הוא בעד החזרת שילון.״
מזווית אחרת תוקף את הענין דני
בלוד, יו״ר ועד עתונאי ירושלים שנתן
את מלוא הגיבוי לאנשי הטלוויזיה. בלוך
העלה טענה פשוטה יותר :״הרעיון למנות
עוזר למנכ״ל על ענייני חדשות ואקטואליה
ברדיו ובטלוויזיה פירושו הרעת
תנאי העבודה של שילון ושל אחרים.״
מאחורי הטענות הפורמאליות מסתתר
סיפור שונה לחלוטין. זהו סיפור המתגלגל
מאחורי־הקלעים של הטלוויזיה כבר שלוש
שנים והמדחף עליה כעננה שחורה. זהו
סיפור המספר על קליקה של מ נהל ים אינ־טריגנטים,
הפועלים בשיטות מוסוות מתחת
לשולחן, על ידי מתן טובות הנאה, פתקים,
הבטחות והבטחות סרק, איומים והפחדה.
מכנים אותה ״הקליקה של אלמוג״.
קשורים בה חגי פינסקר המנהל המודח
של הטלוויזיה, העושה כעת בהשתלמות
בלונדון, ארנון צוקרמן הסמנכ״ל, ומרים
רוטשילד, מנהלת כוח האדם.

מנ הלי ם
מלונדון
ך 1לפני כ״ 4שנים כאשר פתיחת הטל /וויזיה
עוד לא עמדה על הפרק, הדיח
ועד עובדי הרדיו את מנהל קול ישראל
דאז חנוך גבתון, המכהן ביום כמנהל מש־רד־התיירות.
המדיחים, שלא בחלו באמצעים
הפסולים ביותר, היו חברי הוועד:
פינסקר, רוטשילד ויגאל לוסין. תוך כדי
המאבק, עמדו שלושת הקושרים בקשר
התייעצות מתמיד עם אלמוג, המועמד
הסביר ביותר לרשת את מקומו של גבתון.
הקשר לא הותר עד היום הזה. לאחד
מינויו של אלמוג, נבחר פינסקד כממונה
זמני על הטלוויזיה. מרים רוטשילד נתמנתה
מנהל כוח־אדם ויגאל לוסין נשלח
ככתב בכיר לארצות־הברית .״יש לנו הרגשה,״
מספר לימור ,״ששיקולי ההנהלה
כיום נובעים במקרים רבים מהתחיבויות
הקשורות במערכת היחסים סן העבר עם
מדיחי גבתון, ולא משיקולים מקצועיים.״
כמה מעובדי מחלקת החדשות טוענים
כי שמעו מספר פעמים את אלמוג מתייעץ
טלפונית עם פינסקר בלונדון על המהלכים
האחרונים כלפי עובדי הטלוויזיה.
שיחות הטלפון התכופות בין לונדון לירושלים,
הנעשות על חשבון משלם המסים
הישראלי, הפכו כבר לנושא לבדיחה בבית
הטלוויזיה. בדיחה אחרת המתהלכת במסדרונות
הטלוויזיה היא הסיפור שפינסקר
מנהל למעשה את הטלוויזיה מלונדון.
הסיפור הבא יכול להעיד, אולי יותר
מכל סיפור אחר, על מהות היחסים הלא־נורמליים
השורדים בטלוויזיה, וביחוד על
מהות היחסים בין מנהל מחלקת־החדשות,
דן שילון, לבין המנכ״ל שמואל אלמוג.
היה זה כאשר למד דן שילון, מתוך
פירסום בעתונות, כי עומדים למנות מעליו
עוזר למנכ״ל לענייני החדשות. הוא גיגש
לאלמוג, ביקש ממנו אישור לנכונות הידיעה.
תשובתו של אלמוג הדהימה את שילון,
והיא שגרמה למעשה להתפטרות, ש בתנאים
הנוכחיים אין שילון מוכן לחזור
ממנה. אמר אלמוג לשילון, באותה פגישה
:״לא חשבתי אותך למנהל חדשות
אידיאלי כאשר נבחרת. חשבתי, ואני עדיין
חושב גם עכשיו, שאתה מתאים להיות
מספר שתיים, אבל לא מספר אחד!״
כך הפכה המלחמה למלחמה בעד שילון.
עובדי המחלקה תמכו בו לא רק מתוך
לויאליות. כי עם כל הכשלונות שנכשל
שילון מאז מונה לתפקידו, אי־אפשר היה
להכחיש דבר אחד: רוח חדשה החלה
לנשוב במחלקת
אמר על כך דני בלוד :״היה ברור
שההצעות של רשות־השידור לא הועלו
מטעמים אדמיניסטרטיביים אלא מתוך ה

הרגשה
שיש יותר מדי חופש במחלקת
החדשות בטלוויזיה.״ הוסיף ואמר שלמה
ארד :״התחננו בפני אלמוג שימנע זעזו עים.
תשובתו היתה כל כד פורמאליסטית
עד שהיתה לי הרגשה ברורה, שהוא כבול
ומונע על ידי שיקולים בעלי אופי פוליטי.״
מה לכל זה ולסיסמה מוצהרת על מאבק
למען חופש העתונות? השיב על כך
אחד העובדים שהעדיף להשאר עלום־שם :
״מאבק נגד הניוון וההסתאבות של ההנהלה
מקפל בתוכו גם מאבק על חופש
העתונות.״

?שאיבת! שר שו־המשנסים להיבחר
כנשיא הבא שר המרינה
הועמדה בסימן שארה

העיתונים גל ח מי ם
במדיום מתחרה
1א היה זה ספתיע כי דווקא
/העתונות הישראלית, היא שהתיצבה
בשבוע האחרון לצידה של הנהלת רשות־השידור
במאבקה נגד עובדי הטלוויזיה.
היו לכך כמה סיבות. בעלי העתונים
אינם מעוניינים באגודה מקצועית חזקה
של עתונים. מה שקרה השבוע בטלוויזיה
בירושלים יכול להתרחש מחר אצלהם
במערכת. סיבה יותר מהותית היתר. הקנאה
שבתחרות בין העתונות היומית למח לקת
החדשות של הטלוויזיה.
היתד. זו הזדמנות פז להטיל אבן במדיום
מתחרה שהוא יותר אפקטיבי. שום
עתון אינו מעוניין במתחרה עצמאי מוכשר
ובעל יכולת.
שיכורים מיללת התנים הציבורית, החליטו
אנשי הוועד־המנהל של רשות־השי־דור
להקשיח את עמדתם, כשהם מתעטפים
באיצטלה של מגיני הציבור מפני
החזרת הטלוויזיה לרשות הממשלה. אבל
כאשר ניסה הוועד־המנהל לגייס את האיגוד
הארצי של עתונאי ישראל לצידו
למערכה, הסתבר כי נמצאה לשון משותפת
בין אנשי האיגוד הארצי לבין עובדי
הטלוויזיה והאגודה הירושלמית. זו הסיבה
שתרועת המלחמה של רשות־השידור
הסתיימה בקול דממה דקה של נכונות
למשא־ומתן.
בינתיים השתלטו על הטלוויזיה אנדרלמוסיה,
דכאון ויאוש. כל כתב במחלקת
החדשות עושה את הישר בעיניו. העורך
היומי במחלקת החדשות משתלט בקושי
על העניינים. באופן רשמי מנהל את הענ יינים
יהושע תדמור. אבל זוהי בדיחה. כל
מה שהוא עושה זה לעלות פעמיים ביום
לקומה החמישית בבית הטלוויזיה ולשאול:
״מה נשמע ז״
היה זה יחיל עצמו שטען כי לממונים
על הרדיו והטלוויזיה אין כל סמכות לגבי
החדשות. אבל כאשר צריך היה לפתור
בעיה בוערת בעקבות התפטרות שילון,
נמצא פתאום תדמור כשר כאחראי לענייני
חדשות. כשר — אבל חסר־אונים.

קו מי סרל תוכני ת
״השעה השלישית״
ך* קרם טרם הופרע לכאן או לי
1כאן.
אבל, מבלי להתחשב בתוצאה הסופית,
אי־אפשר היה שלא להתפעל ולהעריך
את אומץ־ליבם של אנשי מחלקת החדשות
בטלוויזיה. עצם העובדה שהעזו
להתקומם ולמרוד, להשמיע בפומבי את
כל מה שיש להם לומר נגד הממונים
עליהם, ללא חשש למשרותיהם ולמקום
עבודתם, היא תופעה חיובית ובריאה.
העובדה שקבוצת אנשים צעירים בלתי
הומוגנית, הצליחה להתלכד סביב העקדון
של טלוויזיה חופשית, עם דם וביצים,
שתפקידה הוא להביא מידע מירבי לצופים,
נותנת מקום לתקווה שפעם תהיה
עוד בישראל תחנת טלוויזיה טובה לפחות
מבחינת החדשות.
סימן ראשון שמאבק זה, נגד שלטון
הקומיסארים המפלגתיים, התפשט ממחלקת
החדשות למחלקות אחרות, אפשר היה
למצוא בתוכנית השעה השלישית השבוע,
שנערכה על בעיית האתיקה העתונאית.
אחרי שעורכי התוכנית, דב שנער וישעיהו
בן־פורת, כבר עיצבו את התוכנית
וקבעו את משתתפיה, לא מצאה רשימת
המשתתפים חן בעיני הרשות. הם רצו
להכניס גם את הד״ר בנימין אליאב, מי
שהיה בעבר הקומיסאר של השלטון בק ולישראל.
עורכי התוכנית התנגדו למינוי
המשתתף מגבוה, איימו לבטל את התוכנית
אם יכפו עליהם את השתתפותו של

אליאב.
עוד סכסוך על חופש בטלוויזיה היה
כבר יותר מדי אפילו לאדונים של רשות־השידור.
הם נכנעו, וויתרו על תביעתם.

י אפשר הי־ה השפיע שלא לרחם
על שר־המשפטים יעקב שמשון שפי

תוך
שבוע אחד הוא נאלץ פעמיים להת־יצב
בפומבי כדי לגונן על אחד המחדלים
החמורים ביותר שלו כשר־המשפטים: טיפול
כושל בפרשת גילויי השחיתות בחברת
הנפט הממלכתית נתיבי נפט.
הוא עשה זאת פעם אחת בשבוע שעבר
בפני הכנסת. בפעם נוספת, ביום השני
השבוע, הוא עשה זאת לעיני העם כולו,
בתוכנית מוקד בטלוויזיה. ושתי הופעותיו
אלה, יותר משסייעו לו להצדיק את
עמדותיו ומהלכיו, סיבכו אותו בפרשה
אומללה. הוא נראה כאיש הטובע בעיסה
בוצית, שככל שהוא מנסה להיחלץ ממנה,
הוא שוקע בה יותר ויותר. ויעקב שמשון
•שפירא, שקע עמוק בתוך הנפט.
אפילו חברי מפלגתו, שהאזינו לנאומו
הארוך בכנסת בשבוע שעבר, לא יכלו
להסתיר את מבוכתם למראה הופעתו.
שפירא הופיע בכנסת כנאשם, המנסה
לסתור טענות שהושמעו נגדו, נאחז בתירוצים
שונים כדי להסיר מעליו אשמה.
אותו רושם הוא עורר גם בקרב צופי
הטלוויזיה, כאשר הופיע בתוכנית מוקד :
כנאשם היושב מול שופטיו על ספסל
הנאשמים, נסער ונרגש ונבוך, קוטע את
הדברים המומחים בפניו בחזרה אינסופית
על הביטוי ״תסלח לי אבל תסלח
לי ו״אדוני, תסלח לי...״
כל נסיון שלו לסגת מקוי־ההגנה שנקט
בהם רק לפני ימים מספר, רק סיבך
אותו יותר ויותר. לרגע אפשר היה לדמות
כי לא מוטי פרידמן והאנשים שסביבו
הם הנאשמים בפרשת נתיבי נפט, אלא
שר־המשפטים, שנטל על עצמו לבדוק
את הפרשה.
במצב זה היה זה דק טבעי, שבחוגים
הולכים וגדלים של הציבור, כולל חוגים
מקרב מפלגתו שלו, הועלתה התביעה,
כי על שר״המשפטים להתפטר מתפקידו.

אין זה סוד כי מזה כמה שנים רואה
שפירא את עצמו כאחד המועמדים לשרת
בכהונת נשיא־המדינה הבא. לטענת מתנגדיו,
זוהי הסיבה המסבירה כמה מהל כים
תמוהים שלו, כמו הוותרנות וההליכה
לקראת הדתיים. שפירא זקוק לתמי כתם׳
אם הוא רוצה להבחר כנשיא. זאת
גם הסיבה, טוענים יריביו, שהוא החל
•מתפלל בקביעות בבית־הכנסת ישורון
בירושלים ומופיע במרכזי המפלגות.
הוא נהנה מחסותה ותמיכתה של גולדה
מאיר. אילו היה הדבר תלוי רק בה,
יכול היה שפירא — יליד רוסיה שהחל
ללמוד רפואה באוניברסיטה של חארקוב
אך עלה בהיותו בן 22 לארץ והשתלם
דווקא במשפטים — לראות את מינויו
כנשיא כמובטח. אלא שיעקב שמשון
שפירא יודע שעליו להתגבר עוד על
כמה מכשולים בדרכו לתואר הנכסף.
נשיאי ישראל להוציא את חיים וייצמן,
הנשיא הראשון, לא נבחרו מעולם בזכות
כושרם המדיני או הישגיהם. הנימוק העיקרי
לבחירתם היו סגולות נקיון־הכפיים,
יושר־הלבב והיותם סמל מוסרי וחינוכי.
ואילו שמו של יעקב שמשון שפירא,
שאיש כמובן אינו מטיל ספק ביושרו
האישי, היה קשור בעבר בכסה פרשיות
שהטילו צל על הקאריירה הציבורית שלו.
שפירא בעל האישיות הסמכותית, ממייסדי
קיבוץ גבעת השלושה בעבד, שהיה
התובע הכללי הראשון של מדינת־ישראל,
אינו יכול להרשות לעצמו שאותן
פרשות יצופו ויועלו מחדש כאשר ידונו
בשיקולים לפיהם צריך להיבחר הנשיא.
זו הסיבה לכך שהוא מתגונן בחירוף

צל על
הקא ריי ר ה
ך 1גבי יעקב שמשון שפירא היתד,
/זו טרגדיה אישית נוראה. בשנת וד 69
לחייו, ניצב עורך־הדין המצליח, הנחשב
לאחד האנשים העשירים ביותר במדינת-
ישראל, בפני שיא הקאריירה הציבורית
שלו. בתום שש שנות כהונה רצופות
כשר המישפטים, הוא עומד בפני סיכוי
לתואר שיחרוט את שמו על דפי ההיסטוריה
— נשיא מדינת־ישראל.

י״ש שפירא

נפש כזה בפרשת נתיבי נפט. אין זו הגנה
על שיקוליו בפרשה זו בלבד, אלא על
סיכוייו להבחר כנשיא. שמשון הסתבכויותיו של יעקב
שפירא היו תמיד שלא באשמתו.
כך למשל, כאשר נבחר כח״כ לכנסת

להכחיש. זאת אומרת שגם הוא מבין
שקבלת כסף מהשילומים פוגעת בכבודו
של אדם.״
אולם בזה לא הסתיים הוויכוח הלוהט
בכנסת. דיווחו עתוני אותה תקופה על
מה שהתרחש בכנסת :״היושב־ראש הספיק
בקושי לדפוק בפטישו וכבר קם שאון
מהמם בכנסת. מיקוניס דרש אפשרות
להכריז הודעה אישית וצעק :״חוליגא־נים
!״ משה סנה צעק לעבר יעקב שמשון
׳שפירא :״שקרן! גנב!״ אנשי מפא״י צעקו
לשניהם :״בוגדים! עוכרי-ישראל !״

פרישה
מן ה כנ ס ת

צבי דינשטיין

מייק ב״ידיעות אחרונות,,
השניה הוא התגלה מהר מאוד כעמוד
התווך של סיעת מפא״י בכנסת. ניבאו
לו עתיד מזהיר וקאריירה מהירה.
אבל מזגו הלוהט של שפירא הוא שהכשילו.
כך, למשל, ביוני של שנת ,1954
כאשר שר־המשפסים דאז, פנחס רוזן,
הביא לכנסת את הצעת החוק של עבי רות
נגד המדינה, נגרר שפירא לוויכוח
חסר תקדים בסגנונו הפרלמנטרי.
במהלך הדיון בכנסת. נאם ח״כ משה
סנה נגד הצעת החוק. הוא הטיל קיתון
של האשמות על ממשלת ישראל, ששירתה
לדעתו את האמריקאים. כשסיים את דבריו
קם שפירא רחב הכתפיים, הטיח לעבד
סנה ״הם (האמריקאים) משלמים לך!״
צעק סנה ממקומו לשפירא :״האם זה
נכון שחברת השילומים משלמת לך מש כורת
של 20 אלף ל״י 1״

ך) מחרת היום קם שפירא, חיוור מכעס
/והכריז בכנסת הודעה אישית: הוא לא
קיבל שום משכורת מחברת השילומים,
מוכן לתבוע לדין את סנה אם יחזור על
דבריו מחוץ לכנסת. לעומת זאת ידוע
לו כי הקומוניסטים ואנשי סיעת סנה
.מקבלים כספים מ׳מעצמה זרה.
הכנסת עצרה את נשימתה, חיבתה לת־
׳שובת סנה שלא התמהמה לבוא. סנה קפץ
ממקומו, ניגש לדוכן ומסר הודעה בה
אמר בין השאר:
• שפירא האשים אותי שאני מקבל
כסף מהאמריקאים. אני מקווה שאינו מתכוון
כי המדינה, המשלמת משכורת לחברי
הכנסת, היא מקוד אמריקאי.״
• ״לא האשמתי את שפירא שהוא
מקבל משכורת מחברת השילומים. אני רק
שאלתי אותו. אני שמח שהוא מוצא צורך

*** פירא לא האריך ימים בכנסת
השניה. הוא נאלץ להתפטר, שוב שלא
באשמתו ושוב בגלל עיסקי נפט.
בשנת 1953 ייצג שפירא כעורך־דין את
חברת מחפשי נפט, שבבעלותו של יקד
תיאל פדרמן. הוא ערך את מיזוג חברה
זו עם לפידות. כתמורה עבור טירחתו
היה צריך לקבל סכום של 30 אלף ל״י,
סכום נכבד באותם ימים. כיוון שיקותיאל
פדרמן היה אז במצב כספי דחוק, הוא
שילם לשפירא במקום במזומנים, במניות
׳שקיבל מהחברה הממוזגת. שפירא קיבל
את המניות החדשות של לפידות לפי שער
נקוב של לירה אחת המניה.
אבל כעבור מספר חודשים, כאשר התגלה
נפט בקידוח של לפידות. בחלץ,
היה ערך כל מניה כזו 7ל״י. כלומר,
בעבור אותה עיסקה זכה שפירא בדמי
טירחה של כרבע מיליון ל״י.
כאשר התגלתה הפרשה היו שראו בה
פגם אסתטי. היו שטענו כי האתיקה המק צועית
של עורכי־דין אינה מרשה להם
לקבל תמורה אחרת עבור טירחתם מאשר
שכר. היו אחרים שטענו כי שפירא לא
היה רשאי לקבל מניות, שערכם עלה כתוצאה
מהטיפול והפעולות של עצמו.
אם כך או כך, מינתה מפא״י (שהיתה
אז רגישה מאוד לבעיות של מוסר ציבורי
של עסקניה וגרמה אף לפרישת האידיאולוג
שלה, אליעזר ליבנה, על רקע של
מגורים בוילת פאר) ,ועדה שתבדוק את
האספקטים הציבוריים של העיסקה. כתוצאה
מכך נאלץ שפירא, בשנת ,1955
לפרוש מחברותו בכנסת. הוא החל אז
בקאריירה משפטית מזהירה שהביאה להוד
עשרותו, אולם הוא לא סלח לחבריו במפלגה.
ובעיקר לבן־גוריון (שחזר אז משדה־בוקר
לממשלה) על העלבון ובושת הפנים.

זיוה יריב

ציפור הנפט
אחד מעוזריו של סר המישפטים ניכנס ללישכת־השר :
״בוקר טוב, כבוד השר ! נתחיל?״
״בבקשה ! ״
״ובכן,״ שלף העוזר מיסמך מהערימה שלפניו ,״נמצאים בידי תלונות
חריפות על תקרית ציבורית״פלילית, שהתחוללה בישיבת הדירקטוריון של
בנק ישראל: בעיצומה של הישיבה על מדיניות״האשראי, אובחנה נפיחה חרישית
מקידמת השולחן מגוף בלתי־מזוחה. איך אתה מציע לטפל בפרשה זוג״
״זו שערורייה ציבורית שלא נשמעה כדוגמתה!״ רתח השר ,״יש להקים
מייד ועדת״חקירה ממלכתית לאיתור הפקיד שסרח ! ״
״התלונה החמורה השניה שהגיעה אלינו,״ המשיך העוזר ,״מתייחסת
לפקיד־בית־המישפט, מר פסח צוקרמן. הנ״ל, מוסרים המיטצאים המבוססים,
מופיע בוקר״בוקר לעבודתו משך 20 שנה ! מעולם לא אחר ! לא החסיר
יום ! לא בגד באשתו ! לא תקף עליו יצרו ! ואין לו תיק במישטרח \״
״משהו מסריח כאן פסק השר ,״יש להשעות אותו מייד מעבודתו,
ולהעביר את העניין למבקר״המדינה !״
״המיסמכים האחרים שבידי,״ נטל העוזר ערימת־נייר עצומה ,״עוסקים
בפרשה המזוהמת של חבר הקונגרס הציוני ה״ ,1ממייסדי דגניה, החבר
פייבוש גרופשטיין. לאחרונה הועלו נגדו חשדות מבוססים, שאביו היה כושי
עברי מדימונה !״
״שחיתות ! זה עניין פלילי מובהק זעם שר-המישפטים ,״יש להעביר
את המיקרה לחקירה מישטרתית ! ״
״התלונה הבאה נוגעת לפועל משרד-התברואה בעיריית״תל-אביב, אברהם
מזרחי, בן ,55 שמרננים מאחוריו שהוא ממזר!״
״שערורייה ציבורית ! זו עבירה חמורה על חוק המדינה וההסכם הקוא ליציוני,״
רקע השר ברגלו ,״יש למנות במהירות ועדת״חקירה בראשותם של
שלושה שופטים עליונים ! ״
״בידי נמצאת עוד תלונה אחת,״ אמר העוזר ,״המתייחסת לחברת
ציפור־הנפט ! מדובר בגניבת רכוש״המדינה, הונאה במיליוני לירות, שוחד,
שחיתות, ביזבוז וביזה. בידינו ראיות ועדים. לפנות למשטרה ז ועדת-חקירה ״1
״שטויות צחק שר-המישפטים בטוב״לב ,״מה יש כאן לחקור ז ! את
מי זה מעניין ז! אדם רוצה בתוס״לב להתעשר קצת על חשבון הציבור! אתה
רואה כאן איזה עניין ציבוריז!״

טרגדיה
מ מ תנו ת
ך* ק אחרי הסתלקותו של בן־גוריזן
ן מראשות־הממשלה, כתוצאה מהפרשה
— הסתלקות שלשפירא היה בה חלק
מכריע — יכול היה לוי אשכול להחזיר
את שפירא למקום הראוי לו, מינה אותו
כשר־המשפטים בממשלתו.
אבל דווקא חזרתו לוותה בפגם אסתטי
מבחינה ציבורית, שוב שלא באשמתו,
כמובן. כשנה אחרי מינויו כשר־המשפטים,
התפוצצה פרשת חברת הספנות סומופין
ובעליה, מאיר הלוי, שבשעתו היה שפירא
פרקליטו. בתוך כל המהומה אז, בלטה
פרשת אחת, שבז׳ארגון הישראלי. נקראה
,פגם אסתטי.׳
היה זה כאשר כתב מעריב, אורי דן,
גילה מסמך, לפיו רכש מאיר הלוי שני
פסלונים יפאניים בסכום של 4300 פראנק
שוויצריים בחנות ידועה בג׳נבה. על המסמך
המאשר את הקניה דשם מאיר הלוי
עבור מי היו הפסלים מיועדים. האחד עבור
צבי דינשטיין שהיה אז סגן שר־הבטחון.
והשני עבור ״המיניסטר שפירא.״
בשנחקר הלוי על עיסקת המתנות הוא
טען שהמתנה לדינשטיין לא נמסרה, אך
אשת שפירא קיבלה את שהיתר. מיועדת לו.
אמר אז הלוי, בנסותו לנמק ולהסביר
את עיסקת המתנות :״את המתנות האלה
לא אני נותן, כי אם רעייתי. תלוי למי.
יש דברים שאני נותן. לד״ר דינשטיין
הפסלון לא נמסר. לגברת שפירא כן.
...אני דשאי למסור, יותר נכון רעייתי
רשאית למסור מתנה לגב׳ שפירא. אני
ורעייתי זה אותו דבר ...אילו היה מדובר
במתנות למישהו שאני מכיר אותו רק
במובן עסקי ...עצם העניו הזה ששמו
מתנות שעשו. מזה איזה טרגדיה ! אי־אפשר
לבוא ולחתוך כמו בסכין ברגע
שמישהו מקבל איזה ג׳וב או עולה בדרגה,
או שהיה עורך־דין ונעשה לשר, שהידי דות
או היחס בין שני אנשים נעשית
פתאום פסולה.״
מעורבים שהיו האנשים אותם
בעיסקת המתנות של מאיר הלוי,
מצאו עצמם מעורבים גם בפרשת נתיבי
נפט. צבי דינשטיין, סגן שר־האוצר והאחראי
לענייני הנפט, הוכרז כמי שנתן
למוטי פרידמן את הגיבוי לביצוע העיסקה
שלו עם חברת מידבר.

״ הסד הכל
בסדר!״
למדורת פירסום דו״ח בן־זאב, מיהר
/דינשטיין להכריז חגיגית :״הדו״ח הוכיח
כי חלק ניכר מההאשמות נגד חברה זו
הן תערובת של רכילות, תיסכול ושקרים.
דינשטיין האומלל מיהר להסיק מסקנות.
למחרת, כשהתברר לו שמבקר המדינה.
כבר הורה למשטרה להמשיך לחקור בעניין,
נאלץ להתכחש לדברי עצמו, פירסם
הבהרה נלעגת בזו הלשון :״אשר להאשמות
בדבר גניבת ציוד ואי־סדרים אחרים
בחברה, סבור הד״ר דינשטיין כי יש
להעבירן למשטרה, כדי שתמצא את הא-
׳שמים, אם יש כאלה, ותבער את הנגע.״
במצב דומה מצא את עצמו גם שפירא.
אחרי שמיהר לטהר על סמך דו״־ח בן־זאב

את מוטי פרידמן, בא בן־זאב וטען כי כלל
לא ביקש לזכות את פרידמן וכי מטרת
הדו״ח שלו היתה להעביר את הפרשה
לחקירת המשטרה.
שפירא, שתחילה טען כי אין עניין
ציבורי בפרשה, נלחץ לקיר כאשר פורסם
שחברת קונטיננטאל של פרידמן, שנמכרה
לסידבר, קיבלה ייצוג משפטי ממשרד
עורכי־הדין שהיה לשר עם עורך־הדין
מיכה פירוז. חברה זו היא אף שפירקה
את חברתו של פרידמן. שר־המשפטים נא-
לץ אז לטעון :״לא היה לי מושג שמשרדי
מטפל בחברה. פירון היה שותף זוטר.״
השבוע, בראיון הטלוויזיה, נאלץ היה
להכחיש את הכחשתו, לחזור בו מהעלבון
שהטיח בשותפו לשעבר, המנהל, יחד
עם בנו של השר, את משרד עורכי-
הדין המייצג את חברת נתיבי נפט.
כך קרה, שבמאמציו שלא לאבד את
סיכוייו לנשיאות, כמעט ואיבד שפירא
השבוע גם את כסא השרות, כאשר הועל־תה
התביעה כי עליו להתפטר מתפקידו
כדי למנוע כל חשד בציבור כי הטיפול
הכושל בפרשת נתיבי נפט והחיפוי על
מנהליה, נבע מהקשרים שהיו בעבר למש־רדו
של שפירא עם מוטי פרידמן ועסקי
הנפט שלו.

איר מחזירים צעירה מודרנית של
שנות ה שבעים לאחור -אל
מיה של הסבתא
ואל התקופה
הרומנטית שלה
ו 1ע 11|1| 1וווו ו ו ווו

— ו ווווו ! 1וווו ! 1וווו 111 1ווו 11 1111— 11111111111 ויו 11111 111111111 11

ריקאית .״בחרתי בטרי, כי היא נראית
כמו ליידי,״ הוא מפרט .״היא לא מסוג
הצעירות האלה בעלות הצוואר הארוך. גס
לא יפה במיוחד. אך יש בה משהו מיוחד

חזרה לדיליג׳אנס

זו איננה פירסומת לסוסים, גם לא לכיר•
כרות. הפירסומת היא לתמרוקים —
והדוגמנית האמריקאית טרי רביד אמורה לסמל את האופנה החדשה לצעירות ישראל.

בחורה הרומנטית של ישראל -
1ן היא אמריקאית דווקא. קוראים לה
מרזה רביד, והיא זכתה בכתר הישראלי
בגלל שהתגרשה מבעלה. בעלה היה סטודנט
ישראלי שלמד בארצות־הברית, ולאחר
שהתגרשה ממנו, החליטה טרי לראות את
הארץ שמגדלת גברים כאלה. היא באה
לביקור בארץ, ונתקלה בצלם מיקי קורן,
שהפך אותה למה שהפך אותה.
בניגוד למלכות היופי, האופי, המים
והחול, זכתה טרי רביד בתואר
הרומנטי בלי כל תחרות. מסביר קורן —
שהשתלם באירופה באחדים מבתי הסטודיו
הגדולים לצילום שם, ואשר צילומי הרומנטיקה
של טרי היו עבודתו הראשונה
בארץ לאחר שחזר — את בחירתה :״סרקנו
את כל הארץ כדי למצוא בחורה רומנטית.
מצאנו הכל — יפהפיות, סקסיות,
נועזות, צנועות, חופשיות, הדורות בהוד
מלכות. מה שלא תירצו — רק לא רומנטית.
נראה שישראל חדלה לגדל צעירות
רומנטיות, מיום שסיימו לייבש את
הביצות ולסלול את הכבישים.״
בליח־ברירה, נאלץ קורן להסתפק באמ

11#ן

ח ג 1ו ת

?וו;> 7ד, 7

לאחר חיפושים ממושכים, את הדוגמנית,
אתרי הצילום, והאביזרים הרומנטיים.

בכל זאת. זה בדיוק מה שהייתי צריך.״
השאלה היא רק — לשם מה בעצם
הוא היה צריך את זה? ״התקופה הרומנטית
חזרה, לא שמעתם?״ מתפלא קורן.
סבתא חזי ה ה בי ת ה
ך* זרה, ועוד איך. זה התחיל בסרט
( | סיפור אהבה, שגרם לפריחתה של
התקופה הניאורומנטית — בשיאה של
התרבות האלקטרונית־אוטומאטית־תעשיי-
תית של סוף המאה העשרים שלנו. מה
שהתחיל כתרגיל לדוגמה של מורה לספ

111״ ״1 ״111י?1 1ן״ שע ן ן ביפות־הקצף הענוגות, המלטפות ברכות את
11י 11 /שובל חלוקה הלבן, המתנפנף בעדנה ברוח הקלי׳
| 111
לח, של היפהפיה הרומנטית, המאפרת את שפתיה ביד ענוגה — כיפות קצף אלה, וכל
היתר, נועדו להשרות את הרוח הרומנטית על הצופה בתצלום פירסומת מקורי זה.

רות בשם ג׳ורג׳ סיגל, ד.פך למפל אדיר,
שסחף בעקבותיו מיליונים, החזיר לתחייה
את סיגנון הסבתא בבגדים, באיפור, בתכשיטים,
בפיזמונים ובריהוט על פני שלוש
יבשות. סיפורי הסבתא חזרו ופרחו במפתיע
באמצע שנות השבעים התוססות —
וכמו קל אופנה חדשה, הם ניראו טבעיים
לחלוטין, ברגע שהזעזוע למראם חלף.
כמו כל תורה שמקורה בארצות־הברית,
הגיעה גם זו לבסוף לישראל. כאן, הח ליטה
חברת התמרוקים אנסלס לפרסם את
קו המוצרים החדש שלה — בסיגנון הרו
מנטי
— בסידרת תצלומים בעלי אופי,
רקע, גוון וריח רומנטיים. הם הטילו את
המשימה על חברת הפירסום צינזט, ואלה
הקימו צוות משימה, בראשותו של הצלם
מיקי קורן, שימצא את הדוגמנים הרומנטיים
ההולמים.
כך הפכה טרי רביד לנערה הרומנטית
של ישראל. עובדה המהווה תעודת-
עניות לילידות המקומיות, גם אם קשה
להאשימן קצת, אם רוצים להיות אובייקטיביים.
קשה קצת, בן רגע, להשיל את
התדמית בת עשרים השנה של האמזונה

המשמעות של התצלום הינה אווירתית בעיקרה, ואין לתרגמה הלכת למעשה: כל 9
יפחפיה שתנסה להתאפר בתנאים דומים, תגמור עם דלקת ריאות בריאה. בשתי
התמונות התחתונות מופיעים טרי רביד והדוגמן דויד חיטין (המככבים גם בתמונה
זו) באמבטיה, במיטה, ובתנוחות מימי הסבתא, שנועדו להזכיר את הימים הטובים

בתא

חובקת העוזי בימינה והמחרשה בשמאלה,
ולהפוך לסמל הרומנטיקה. רק טבעי הוא
שטרי, צעירה אמריקאית טיפוסית, שעבדה
כדוגמנית והשתתפה בסרטים, ניצחה
את המקומיות.

בקשר לגבר היו העניינים קלים יותר.
הגברים הישראליים, מסתבר, רומנטיים
הרבה יותר .״לקחתי את הדוגמן, דויד
חיטין,״ מספר קורן ,״משום שהוא התאים
לטרי והתנהג איתה בחופשיות. הוא
חיזר אחריה יפה. בסצינה של המיטה
למשל, בתוך שדה השיבולים, נוצר בי
ניהם
מתח כזה, שהרחקתי משם את כל
האנשים מסביב.״

גם בקשר למקומות היתד, הבעייה קלה
יחסית. גם הם רומנטיים, בארצנו הקטנטונת.
צוות־המשימה שוטט ימינה ושמאלה,
למעלה ולמטה, ובחר בוואדי ערה, שדה
קציר, חוף עזה, חוף אכזיב, וכפר ערבי
בדרום. לאחר שנמצאו המקומות והגיבורים,
הובאו האחרונים אל הראשונים, ונולדה
סידרת תצלומי הפירסום, שנועדה להח דיר
ולהעמיק את שיבתם של ימי הסבתא
לכל בית בישראל.

במדינה
(המשך מעמוד )15
למי מותר לדבר ז תוך כדי המתנה,
סיפר אלמוגי על כמה חוויות משותפות של
שני האנשים, השונים כל־כן־ זה מזה.
גם בן־אהרון וגם אלמוגי היו שבויי-
מלחמה אצל הנאצים, אחרי שהתגייסו לצבא
הבריטי. בו־אהרוו היה קצץ, ונמצא
במחנה של קצינים בריטיים שבויים. אלמוגי,
שהיה רק סמל, נבחר על-ידי השבויים
היהודיים מארץ־ישראל כמפקדם.
בתפקיד זה כיהן אלמוגי במשך ארבע
שנים, כשהוא נוסע ממחנה למחנה, תחת
ליווי חיילי אמ׳ץ הגרמני (״אמור״) .היחס
היה הומאני, ובאחד המיקרים שיחד אלמוגי
את הגרמנים ״למכור״ לו את הזכות ל האכיל
500 אסירים יהודיים .״כשראיתי את
הסרט הגשר על נהר קוויי, זה הזכיר לי
את הכל.״
כששוחררו השניים, הם הוזמנו למסיבה,
יחד עם שבויים משוחררים אחרים. אלמוגי
היה אחרי ניתוח, ואסור היה לו לדבר.
בן־אהרון, בתור הקצין הגבוה ביותר, הוזמן
לשאת את דבריו. הוא אמר :״רק לאדם

פים עוזים, מנקים את הכספת מיהלומים
בשווי 200 אלף דולר — כמעט מליון ל״י
— ונעלמים לתוך הבוקר הרענן כאילו
בלעתם האדמה?
קשה היה׳ השבוע, להימנע מהמסקנה
העגומה, שלמשטרה ישנה כבר שיגרה
מתורגלת היטב למצב זה: היא נחפזת
לשלושת החשודים הנצחיים שלה, מביאה
אותם בפני שופט, ומושיבה אותם לכמה
שמאשר השופט. אז, מתחילים לחפש אחדי
השודדים.
חוכחות — אין .״אנחנו חייבים לעצור
מישהו,״ הגיב השבוע המפקח יגאל
אנקורי מהמדור המרכזי, בפתח אולם המעצרים,
כאשר הביא את שלושת חשודי
הקבע של משטרת תל-אביב להארכת
מעצר.
״האם יש למשטרה הוכחה שהחשודים
השתתפו בשוד המליץ ן״
״לא,״ אישר אנקורי .״אין שום הוכחות.
אולם יש בידינו מידע סודי הקושר אותם
לשוד.״
״האם אינך סבור כי ייגרם למשטרה
נזק, אם, אחרי 15 ימי המעצר שלהם,
תשחרר המשטרה את החשודים מחוסר
הוכחות — כפי ששיחדרה אותם כבר
בעבר פעמים רבות?״
״אינני סבור שייגרם נזק,״ השיב אנקורי
.״אנחנו צריכים תמיד לבצע מעצ רים
במקרים חמורים כאלה.״
״בל שוד -עוצרים אותי״ .ללא
ספק. השאלה היא רק, אם מעצרים אלה
נועדו להרגעת דעת־הקהל ולהוכחה על
פעילות כלשהי מצד המשטרה — או על
תוצאות של חקירה שנועדה לגלות באמת
את החשודים.
לקחי העבר מצביעים, למרבית הצעד,

א שתו של דויד אבירן
מספרת מדוע ופרדה
מבעלה -אחרי שנה
היו ערים!

חשוד חרוש
״אני יתום, אדוני השופט״

חשוד אחרוני
״פוגעים בעסקי עם הממשלה״
על האפשרות הראשונה. שלושת החשודים
— רחמים הדוש, יהודה חזי ורחמים אחרוני
— הפכו לשלושה מוסקטרים מוכרים
בבית־המשפט בתל־אביב. לאחר כמעט כל
שוד רציני, הם נעצרים כחשודים —
ומשוחררים לאחר מכן׳.
זה בדיוק מה שקורה גם הפעם, טענו
השלושה בפני השופט. הרוש, צעיר רמת-
גני המתאר עצמו כמגדל עופות, חזי,
דמות מוכרת למשטרה, ואהרוני, סוחר־בשר
במקצועו, הכחישו כל קשר לשוד,
ביטלו את המידע הסודי הנמצא לטענת
חשוד חזי
המשטרה בידיה, טענו כי הפיכתם לש״כל
שוד — עוצרים אותי״
לושת חשודי-הקבע של איזור תל־אביב
והמרכז פוגעת בעסקיהם .״אני עומד לח אחד
מגיעה הזכות לדבר כאן, וזה אלמוגי. תום על עיסקת־בשד גדולה עם משרדים
לא אדבר במקומו.״ אלמוגי קם, דיבר
ממשלתיים,״ טען אהרוני ,״והמעצר יגרום
שלוש שעות.
לי נזק רב.״ ״אם יעצרו אותי לשבועיים,
הפעם היה המצב הפוך. אלמוגי חיכה
ימותו כל העופות שלי,״ החרה אחריו
לנאומו של בן־אהרון. אם דאג בסתר, יכול הדוש .״החלפתי כבר ארבע דירות בגלל
היה להירגע. בן־אהרון הגן על החוק.
המשטרה,״ יקבל חזי .״כל שוד שמתבצע
בעיר הזאת — עוצרים אותי.״
יתום מסכן. האם השלושה חינם אש פי
הפשע, שלמרות חשדותיה אין המש שלושת
ה מו סקט רי ם-
טרה מצליחה להעלות הוכחות נגדם —
או שלוש שיות תמימות, שהמשטרה יורדת
לחייהם על לא עוול בכפם? כך או כך,
הצגה חוזרת
נראה שהשלושה למדו לחיות עם עובדות
ימה עושה משטרת ישראל, כאשר שלו החיים המרות. הפליט הדוש בפרצוף פוקר,
שה שודדים רעולי־פנים פורצים למלטשת בטענו בפני השופט נגד הארכת מעצרו:
יהלומים ברחוב תובל 26 ברמת־גן, שול ״אני יתום, ואין מי שידאג לי.״

פשעים

מאת לילי אבירן

ך ולדוד כהדרה לפני 23 שנה. אמי
^ היתד, אשה יפהפיה, נשואה לגבר שהיה
אקדמאי במקצועו, ובחייו קלפן ושתיין.
אמי פירנסה אותו. בגלל קלפנותו,
מכרה אפילו את מכשיריה הרפואים. בין
השאר מכר את תעודת־הזהות שלו לבגין.
אמי היתר, רופאה, בת 1.73 ,38 מטר,
שחורת שיער ובעלת עינים חומות, כש נקראה
יום אחד לביקור־בית אצל גבר

הצרה בנישואי הראשונים
היתה, שככל שנשימתי
התעוררה _ גבריותו נרדמה
שהגיע לארץ כפליט מפולניה. הם התאהבו.
הוא היה מהנדס טקסטיל שהגיע
לארץ כשסיפור חייו כתוב על ניירות טואלט.
הוצאת ביאליק הוציאה את הספר
ברשומות. הם התאהבו ואמי קיבלה את
הגט ברבנות. לאחר שטענה שיש לה גבר
אחר, ונקבה בשמו. כשעמדו לקבל את
הגט, התברר ששם הגבר השני הוא שם
אחיה והיא סתם חמדה לד, לצון. אבל היה
כבר מאוחר לבטל, מאחר ותעודת הגרו־שין
היתה בידה.
נולדתי. בת יחידה. עברנו לגור לכפר-
עולים תימנים עקיר, כשאמי משמשת שם

הייתי מתוסבכת וסיפורי הרחוב לא נגעו

** ד גי ל 19 הייתי בתולה. התחתנתי
בלבן עם בתולים, וכל השאר. הבעל
היה גבר מקסים, גדול ממני בשבעה חודשים.
היכרתי אותו בגיל .17 מראשון-
לציון. כזה עם אהבת נעורים וירח, רק
בלהחזיק ידיים.
כל חיי חלמתי להיות שחקנית. רק בגלל
זה למדתי תיכון. כדי להגיע לבית־צבי.
הצרה בנשואים היתד, שאני הייתי סוערת,
ועם הנישואים התעוררה נשיותי.
ככל שנשיותי התעוררה — גבריותו נרדמה.
הוא דרש ממני להנמיך את החצאית,
לא ללכת עם שיער פזור, לא לעשן
סיגריה. הגעתי למצב שהסתרתי את הסיגריות.
בינתיים
נפטר אבי, דבר שהשפיע עלי
מאוד. כשאמי נסעה לארה״ב, נגמרו הנישואים
שלי. מעולם לא בגדתי בו, איני
טיפוס בוגדני. אחרי הגירושין נסעתי ל־חו״ל
לאמי. למדתי דוגמנות והיכרתי אחד
מחוג הסילון באירופה שרצה להתחתן.

ך* געתי לארץ לפני שנה וחודשיים.
( 1יום אחד נסעתי ברכבת לחיפה. שם

היה בזמן המתאים. היתד, זו תקופה קצרה
אחרי הסרט מין, כשהוא היה מבודד מבחינה
חברתית ועשר שנים לאחר גרושיו.
לא היכרתי את החוג שלו. מה שידעתי
עליו היה שהוא משורר שיושב הרבה ב־כסית.
אחרי שלושה חודשים החלטנו ל התחתן,
אף־כי הוא העדיף, שאגור איתו
ללא נישואים.
הוא נצטייר לי כמלך המין של תל־אביב.
אבל הוא לא פרוורטי בכלל. איני
יודעת איך התייחס אל אחרות —
אלי התייחס כאשה. היה לו רצון עז לחיות
חיים חופשיים, אבל מבלי לתת לי חופש
דומה.
לא התעניינתי, ולא ירדתי לחייו. למרות
שהיו טלפונים שהכאיבו לי. למשל :״איפה
דויד? אולי תתני לי אותו, דבילית.״
הוא דיבר רק על נשים. הוא ידע שאעזוב
אותו אם יתחיל במעשים גלויים. עד
היום הוא טוען, שאני האשד, בהתגלמותה.
אני חתומה איתו על חוזה ל־ 10 שנים.
הוא הסוכן הבלעדי שלי לדוגמנות ולמיש־חק;
הוא מקבל 40 מההכנסות שלי.

ליל הכלולות

לילי ודויד אגידן לאחר החופה. האשה הנאמנה מעסה
את גבו של הבעל הנינוח. משמאל: לילי לפני כחודשיים,
כמועמדת בתחרות מלכת המים. מימין: לילי כשחקנית קולנוע בסצינה מתוך הסרט
הטרמפיסט שהסרטתו נסתיימה זה עתה באילת ושאחריו לא חזרה לילי הביתה.

מעין מחנכת הכפר ורופאה. המילים הראשונות
שלמדתי היו קללות בערבית.
מאוחר יותר הפך אבי להיות קצין מילואים
בדרום. היה מבוגר מאמי ב־17
שנה. אמי עברה להיות רופאה במכון
ויצמן.
בגיל חמש ראיתי לידה וזה השפיע
עלי טוב. התחלתי לחקור את אמי איר
נכנס הילד לבטן, היא הביאה אותי לחתולים
והסבירה בדיוק. כך, מעולם לא

היכרתי את דויד אבירן. הוא החל לדבר
אלי. לא עניתי. כשהציג את עצמו חייכתי.
מגיל חמש־עשרה הערצתי את שיריו. המצחיק
היה שבמגירה שלי בבית הוא מצא
שיר שלו.
אבירן הגיע בזמן מתאים. הייתי באותה
תקופה מדופרסת. במשך שנה היה לי בקושי
גבר אחד.
הדבר היחיד שמצער אותי הוא שלא
היו לי מספיק גברים. גם מבחינה זו דויד

צ פסקתי לפחד לומר דברים. אתו
1 1הייתי חפשיה. הצרה היא שקשה
לחיות עם טיפוס שהוא מחשב אלקטרוני.
הוא ניסה להפוך אותי לאבידן נשי, וזה
לא הלך. עכשיו, אחרי שחזרתי מאילת —
נפרדנו. הסיבה שנפרדנו היא כי זה חדשים
כבר, מאז ראש־השנה, שאגי מחפשת
את עצמי. איבדתי את העצמאות שלי,
והייתי מוכרחה לחזור אחורה ולחפש.
אני לא לוקחת סמים. אני מצליחה ל מזלי
להגיע ל״מעלה״ גם בלי סמים. אני
בוהמית, חיה לא לפי שעון. אוהבת לכתוב
שירים, אך איני מורדת. אולי זה שאני
נורמאלית עושה אותי ללא נורמאלית
בעיני אחרים. אני לא מוכנה להיראות
תמיד אלמנת צד,״ל או מדונה ישראלית,
אך הטבעיות שלי לא הופכת אותי לזולה.
בחזיתיות שלי, לא איכפת לי שאני נראית

במשך שנה היה לי בקושי
גבר אחד.
אבידן הגיע בזמן ה מת אים
כמו בלטה. כשהייתי ילדה, אמר עלי יעקב
גיסין, מנהל בית־ספר בראשון־לציון, ש אני
מין ילדת־טבע עם כל האיפור שעלי.
אבידן רצה תמיד שאהיה יפה ואשתוק.

מזה חודשים הרגשתי שקורה לי משהו —
ובאילת התפרקתי לבסוף.
באחרונה, בגלל התקפות כתיבה ואי־כתי־בה
של אבידן, לא יצאנו הרבה מהבית.
כשהגעתי לאילת, מבחינה סק סואלית
לא היה לי שום דבר, אך מבחינה
חברתית היד, הרבה. רקדתי כל לילה עד
שעות הבוקר, ושחיתי בחוף האלמוגים.

מעולם לא הייתי מ תוס בכת.
ה תחתנתי בגיל ,19
עם בתולים והכל
כשנגמרה ההסרטה (ראה כתבה במנזודים
)33—32 ביום חמישי, הרגשתי שאיני יכו לה
לחזור יותר. הגעתי בערב עם כל
המזוודות לרחובות, אל אמי, שמתגוררת
שם בוילה בת שישה חדרים. אמי לא
שאלד, דבר, סידרה את מיטתי, וישנתי 17
שעות. אחרי כן קיבלתי ארוחת בוקר ל מיטה.
לפתע
הרגשתי, שאיני יכולה לחזור למצב
הקודם. אני רוצה לנוח.

עד כאן סיפורה של לילי. על כך
מגיב כעלה :

״אור נישואים
זה לא בשבילי־מאת
דו ד א בי רן ־י• תבקשתי על־ידי העולם הזה להגיב
^ בשורות אחדות על וידוייה המפתיע של
לילי, ואני עושה זאת בצער וללא חמדה.
אחרי הכל, לא אני נקטתי יוזמה פירסו־מית

אינני יודע, אם ובאיזו מידה אני באמת
מחשב אלקטרוני. אבל אם אני כזה, ייתכן,
כי תיכנות-היסוד שלי אינו תיכנות־ני־שואים.
מתקבל על הדעת, שאינני מוב־
(המשך בעמוד )27

תמרורים
התארסו במסיבה שנערכת בביתו
של אבי הפצועים, שמחה הולצברג, נכה
צה״ל שהוחזר משבי המצרים לפני כחצי
שנה, יאיר דורי וחברתו משכבר הימים
שושנה בוכבינדר שקיבלה מהולצברג
טבעת יהלום כמתנת אירוסין.
נבחר. ליו״ר אירגון רופאי קופת-
חולים של ההסתדרות, במקומו של ד״ר נח
קפלינסקי ששימש בתפקידו שש שנים, ד״ר
רם ישי שנולד בטוניס, עלה לארץ לפני
16 שנה ועבד ביישובי הנגב.
זכתהב־ 50 אלף דולר פיצויים,
השחקנית קים נובל! שנפצעה קשה לפני
שש שנים בתאונת־דרכים, הגישה אז תביעת
פיצויים נגד המוסך שטיפל במכוניתה
לפני התאונה, בטענה שאחרי שיצאה מ המוסך
ניתק לפתע גלגל המכונית וגרם
לתאונה. השבוע פסק בית־המשפט כי היא
זכאית לפיצויים.
להינשא. אחת עומדים הנערות הפופולריות בהוליבוד, השחקנית
קנדים ברגן, והמיליונר היהודי ברט
שניידר. קנדים, שניהלה רומנים עם מייק
ניקולם, ג׳ק ניקולסון ועם בנה של דוריס
דיי טרי מלצ׳ר, יצאה בחודשים האחרונים
בחשאי עם שניידר, העוסק בהפקת סרטים
ומצפה עתה לגט מאשתו הראשונה.
נתבע יחד עם אחרים, על־ידי שני
קבלנים מרמת־גן, לתשלום 40 אלף לירות
בגלל אי־השלמת עיסקת מקרקעין,

4חתנים 4 .חזירים

לברכה, מסתובבים על שיפוד במרכז השמחה, כשארבעת חתני

השמחה, ייבדלו לחיים ארוכים, משיקים כוסית של ברכה. שלמה משמאל לימין: רפי נלסון (מזוקן 41
(.)50 רז אשרוב 45 רודי גרינברג ( )40 וליאון
מסיבת שושנה ויוסי ידין
השחקן יוסי ידין. הקבלנים טוענים כי
לפני שנה וחצי רכשו מהנתבעים מגרש
ברמת־גן, אותו התחייבו הבעלים לרשום
על שמם במשרד ספרי האחוזה עד חודש
מאי השנה. המגרש נמסר לקבלנים באוגוסט
ואשתו של יוסי ידין, שושנה,
קיבלה מבעלה יפוי־כוח בלתי חוזר להעביר
את הנכס. אולם בגלל סיכסוכים בין
בני הזוג, טוענים התובעים, ביטל ידין את
יפוי הכוח והם לא יכלו להעביר את המגרש,
למרות שהשקיעו בו כסף.
עומדיםלהתגרש. אחרי
נישואים ממושכים ומאושרים, סטיב
מקווין ואשתו נייל, שנחשבו לאחד הזוגות
המאושרים בהוליבוד. לפני שבוע עזב
סטיב את הבית ועבר לגור בדירת רווקים
כשהוא נראה רבות בחברת הכוכבנית ברברה
לייג׳.
נפטר. במוסקבה, בגיל ,70 מי ש היה
אחד מגדולי במאי הסרטים הסובייטיים
— מיכאיל רום שהיה פסל והחל
בבימוי סרטים ב־ 1931 והתפרסם אחרי שהפיק
את הסרטים לנין באוקטובר ולנין
ב־.1918
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,71 השח קן
בצלאל לונדון, שנולד באוקראינה,
סיים בית־ספר דרמטי באודיסה והחל לשחק
בתיאטרון רוסי. ב־ 1922 עבר לאר-
צות־הברית וב־ 1925 עלה לארץ והצטרף
לתיאטרון העברי עד שנסגר ב־ ,1927 אז
הצטרף לקומקום וב־ 1928 ייסד יחד עם אח רים
את התיאטרון הסאטירי המטאטא. ב־
1954 עבר לאהל, שם שיחק עד סגירתו.
נפטר. בבית־החולים בילינסון, בגיל
,75 מי שהקים בארץ את רשת הטל פונים
וכיהן עד 1965 כמנהל הכללי של
שרותי הטלפונים — יעקב רחביה
(רחבלסקי) שעלה לארץ מארצות־הברית
ב־ 1916 כחייל בגדוד העברי ביחד עם
הנשיא המנוח יצחק בן־צבי ועם דוד בן-
גוריון.
נפטר. בגיל ,75 משטף־דם במוח,
שעה שרחץ בבריכת-שחייה, פרופסור
יצחק קצנלבוגן, שהיה עד לפני שנה
מנהל מחלקת עור ומין בביודהחולים בי־לינסון,
וממייסדי בית־הספר לרפואה בתל-
אביב. יליד פולין, למד בווינה, עלה לארץ
ב־ 1924 וב* 1957 מונה למנהל המחלקה זד
דרמטולוגיה בבילינסון.

תו1

ייו ־

^ 4ורח הכבוד, במסיבת החזירים ש־התקיימה
באילת במשך כל ליל השישי
האחרון, היה הכוכב הבינלאומי המפורסם
פיטר יוסטינוב. כלומר, אמור
היה להיות. מאוחר יותר התברר, שאין
ביכולתו של אורח הכבוד להופיע בגלל
תקלות במזג־האוויר: ענני אלכוהול הפריעו
בעדו לראות את הדרך.
חוץ ממנו, הופיעו שם כולם 300 :אורחים
שהגיעו במיוחד מהצפון והציפו את
עיר הדרום. ארבעה חזירים חמודים. וכמובן
ארבעת החתנים.

הסיבה לכל ההילולה היתד, צנועה למדי:
יום הולדתו של האילתי הוותיק רפי
נלסון. אבל אצל רפי נלסון שום דבר אינו
צנוע. משום כך, הוא גירד מפה ומשם
שלושה בעלי מזל עקרב כמותו — את
שלמה אשרוב, את ליאון רז, עובד האוניברסיטה
העברית באילת ואת רודי גרינברג,
מסעדן תל־אביבי — והארבעה הח ליטו
לחגוג יום־הולדת משותף. איפה י
כל אחד רצה בביתו שלו, ומשום כך התפשרו
על ביתו של רפי נלסון — כפר־הנופש
האילתי, שנועד לשמחות מסוג זה.

שאול וייצמו

וייצמן, מזוקן, מפזז בדביקות בריקוד
סוער, לאחר שנשא, מעל הבאר, נאום
חוצב להבות בשבח המחותנים. למטה :
מראה כללי של כפר הנופש של נלסון.

ארבעה חזירים

1־ 300 אורחים, בידו
לילה סוער באיות
שם, באווירה כפרית שלווה, מסביב לארבעת
החזירים הניצלים במרכז, ישבו
ארבעת החתנים ומאות אורחיהם — בי-

1 1 0 *1 1ביום הולדתו ה־ : 41 כומ־
1י 81 ^ #תה סקוטית, גופייה מימי
הסבתא, זקן ותלתלים ישר מ״אי המטמון,״
וחיון נצחי שהפן כבר לסימן היכר.

ניהם שאול, בנו של עזר וייצמן! המנתח
הפלסטי סגן אלוף ד״ר עמי גלעדי; העיתונאים
דן בן־אמוץ ומוטקה ארציאלי;
והבמאי בעל האוסקר בוב (צייד בודד
הוא הלב) מלר — וחגגו, עד עלות הש חר,
את שמחת העקרבים. איש יחסי-
הציבור מייק סטולוביצקי הסתובב בין

אינגריד אנדר היא
הולנדית טיפוסית,
בלונדית בעלת תווים אריים קלאסיים וחזה אדיר״מימדים.

ההולנדית השונעת

אינגריד בת ה״ 18 היא בתו של נשיא חגרת הנפט ההולנדית
״של.״ באילת היא עובדת כטייסת של כפר״חנופש. מדי בוקר
היא יוצאת לשחייה בים עם אחד מסוסיו של רפי נלסון.

השמחים, כשלצידו בלונדית חדשה, ושאל
את כולם מה דעתך על אשתי החדשה,
ולסיום, עם הנץ החמה הטרייה. בראש
האילנות, ערכו השובבים תחרות טיפוס
על עץ, שבצמרתו התנדנדה גויאבה בו דדת.
זכה בתחרות — ובגויאבה — האיש
בעל האשד, החדשה.

הנערה שבחבורה

מריה, בת־לווייתו של
המסעדן התל״אביבי
ג׳קי רונן, ניסתה בתחילה לעודד את הבדווים לרקוד עימה.

ריקוד שחו

מרקדים נשיא חברת״התעופה
״אולימפיק״ בישראל זאב קייס,
עם אשתו של רודי גרינברג. משמאל: שולי, חבארמנית בכפר.

השמיניסטים הנועזים שיצאו רתקו
את העולם -החוו וועדים מנתו
המורדים המשקשהים
אך התקוממות לחוד — ואומץ לב לחוד.
אף מאמר בעיתון אינו חתום בשם אמיתי.
ישנם שם מרי־חואנה, ואבן גבירול פינת
פרישמן. הכל משעשע מאד — אך נפחד.
ואכן, נוכח זעמו המשתולל של מנהל
הגימנסיה, שלמה הירש, שראה את העלון,
איבדו שלושה מעורכיו את רוח־

עם המנהל. מאוחר מדי גונבה שמועה לאוזני
המנהל, כי ההורים מסכימים עם חלק
ניכר מדיעות בניהם, אינם מסכימים לחלוטין
עם התנהגותו של הירש בעניין.
תגובתם הספונטאנית של התל מידים
נמוגה במהירות. כיום, שולט
ברמת־גן הפחד. התלמידים פוחדים לדבר.

שחולל את הסערה — ושלימד את השמיניסטים של
התיכון חדתי ברמת־גן לקח עגום: כי חופש הדיבור,
והזכות לביקורת, והלחימה על עקרונות — הינם דברים השייכים לחומר הלימוד בלבד,
ולא לעולם המציאות. בעיתון, שנועד לתפוצה פנימית בלבד, מתחו עורכיו
ביקורת על תופעות שניראו להם שליליות בבית־הספר — וזכו לתגובה מוחצת.

שעו העתוו

ך• ישעם של שמואל הספרי וישראל
אלטשולר, צמד שמיניסטים בתיכון
העירוני־דתי ברמת־גן, היד, חמור ביותר:
הם אמנם לא השתתפו באונס קיבוצי, גם
לא נתפסו במאורת חשיש. אולם הם נת־

רועמת מוזיקת הפופ הרבה יותר משירי
חזנות, ואת הקירות מכסים פוסטרים מודרניים.
הבנות לבושות במיני הגון, והבנים
היו רוצים מאוד לגדל שיער ארוך.
(המנהל אוסר) .השמיניסטים מעשנים סי-

מועצת התלמידים

לא רק המורים וההנהלה זכו לביקורת מצליפה
במעוף העכברוש. גם מועצת״התל-
מידים לא יצאה נקייה, מתוארת בציור זה כבובות המורקדות על-ידי ההנהלה.

ה 1 ¥1ה ¥111 0 ¥1 1 *1ה שלמה הירש, במכוניתו. מנהל התיכון־הדתי
ברמת־גן, שסירב להצטלם, הפעיל מכבש פלדה
# 1 1 1 /1 1 1
נגד חמשת תלמידיו שהעזו למתוח נגדו ביקורת, נסוג בבהלה כאשר הסתמן מרד תלמידים
נגדו, דיכא במהירות את המרד באמצעות שוט ציוני״המגן והסילוק מבית״הספר.

פסו לשטות גדולה לא פחות: הם לקחו
ברצינות את העקרונות הנעלים שלימדו
אותם בשיעורי אזרחות, יצאו להילחם
למען עקרונות אלה בעלון פנימי שפירסמו
בשבוע שעבר, יחד עם שלושה חברים נוספים,
בבית סיפרם.
בעלון הם. פירסמו דברים לגיטימיים
מאוד. דברים שכל מורה טוב לאזרחות
דיבר עליהם לא פעם בשיעוריו. הם יצאו
חוצץ נגד צביעות, אווילות ושחיתות. נגד
מנהל בית־סיפרם, המחייב אותם להשתתף
מדי בוקר בתפילת שחרית — תוך איום
ברישום מדוייק של הנוכחים. נגד אווי-
לותן של תכניות החינוך הישנות. ונגד
צביעותה של מועצת התלמידים.

בגיס וגנו ת
בכיתה אחת

יך צמח חוטר נועזים כזה בבית־ספר
דתי דווקא 1
תיכון זה, למרות היותו דתי, הוא מעורב.
בנים ובנות יושבים יחד בכיתה —
אפילו על ספסל אחד. בבתי התלמידים

גריות. אפילו הבנות, רחמנא ליצלן. יש
הטוענים כי גם החשיש לא זר להם.
בקיצור, תיכון נורמלי לחלוטין, למרות
שהוא נקרא תיכון דתי.
הישן מתפורר

** רדף ז ה של עובדות הביא לכתיבת
העלון בשם מעוף העכברוש, שהכיל
קטעים כמו :״הגד נא לי מורי היקר כמה
אתה מקבל לחודש מהקב״ה כדי שתביא
לו לאולם ההתעמלות כל מיני יצורים,
שלא יעלו על דל שפתם אפילו מילת
תפילה אחת ...אתם יכולים להכריח מישהו
שיבוא לתפילה — אך אינכם יכולים
להכריחו להתפלל. עליכם לבטל את חיוב
התפילה, ולתת זכות זו רק למי שרוצה
בכך.״ או פנינה כמו זו :״פעם היה לי
חשק לשטוח את מערכת החינוך על מרפסת
חיינו הציבוריים ולחבוט בה כמו
שטיח, כדי שיצא כל האבק. היום אני
רואה שזה לא יעזור, לא יהיה מנוס
מקניית שטיח חדש. הישן כבר מתפורר.״

שני הנועזים

במרכז, שני המורדים שסירבו להיכנע למנהל: שמואל
הספרי (ממושקף) וישראל אלטשולר. שלא כמו שלושת
חבריהם לעריכת העיתון, סירבו שניים אלה לחתום על מכתב חרטה, עמדו במריים
גם כאשר סולקו מביה״ס. הוצאת העיתון הרתיחה את מנהל הגימנסיה, שלמה הירש.

הקרב, נטשו את המערכה עוד בטרם החלה,
הסכימו לחתום על מכתב חרטה. נותרו
שני בחורים שסרבו להיכנע ולהתנצל
על הוצאת העיתון: ישראל אלטשולר ושמואל
הספרי. כעבור יום סילק המנהל
את השניים מבית הספר.
תלמידי השמיניות בגימנסיה התקוממו.
הם דרשו במפגיע, בעצומה שהגישו ל מנהל,
להחזיר את שני חבריהם ללימודים.
המנהל הכריז כי לא יקבל תכתיבים מתלמידים
— והחזיר את שני המורדים. אחד
התנאים לשיבתם: הבאת הוריהם לשיחה

נערים ונערות שרק אתמול זעקו חמם על
״מערכת לימודים מעופשת״ ו״מורים מיובשים״
— שותקים היום כנתינים משועבדים.
רק אתמול התארגנו שני תיכונים
נוספים ברמת־גן להגנת שני המורדים —
קלעי ואהל שם. היום, כשהם רואים אדם
עם מצלמה קרב לעברם — הם בורחים
לחדר מדרגות קרוב .״אתכם אנחנו ב־מאבקכם״
כתבו באהל שם בעצומה עליה
חתמו מאות תלמידים. כעבור יום אמר
שמיניסט מאותו תיכון :״אני לא מוכן
לדבר. אני לא מוכן להצטלם. אני לא

מוכן להרוס לעצמי את העתיד בגלל אידיאלים.
זה כואב לי אמנם שאני צריך
להישמע כמו סטודנט, ולא כמו שמיניסט
— אבל זה המצב. אני לא רוצה להפסיד
את בחינות הבגרות שלי אפילו בשם הצדק
והיושר.״
אמו של השמיניסט תומכת בו בכל־לב :
״אתה יודע מה זה יושר? זה ראשי תיבות
של, יתגדל ויתקדש שמי רבא/״ ,בכך,
מתכוונת האם לרמוז כי היושר מת ונקבר.
מוסיף
תלמיד אחר מתיכון אהל שם:
״אני אישית שמעתי את המנהל מזהיר
את מזכירת מועצת התלמידים שהוא יראה
אותה אחראית לכל הבלגן עם בית־הספר
הדתי. ולמה הוא אמר את זה ז כי היא
זאת שאירגנה את החתימות על העצומה.

--אבידן --(המשך מעמוד )23
שר במיוחד לחיי־משפחה תקינים.
מי כמוני מסוגל להבין לדאגתה ה־מסויימת
של לילי לנוכח העובדה, שלא
היו לה גברים רבים בחייה. חיים במחיצת
אשה אחת גרמו לי דאגה דומה, ודאגתי
זו הדאיגה את לילי יותר מדאגתה שלה.

ך* ילי מו ד ה, שהצלחתי לשחרר אותה
/מבחינות רבות. אחת התוצאות לכך
היתה, למשל, התנהגותה החופשית למופת
לפני המסרטה בקטעים, שמנסיוני המקצועי
אני יודע, כמה קשה לבצעם באורח
משכנע.
אבל מעבר לשיחרור — יש בה עדיין
מידה לא מבוטלת של פוריטאניות, ואפילו
שמץ פרובינציאליות. גישתה לעניינים
מסויימים הקשתה עלי מאוד.
כך, למשל, לא יכלה לעכל אפילו את
האפשרות התיאורטית, שיש גם נשים אחרות
זולתה, יפות וחושניות לפחות כמוה.

היא לא עיכלה את
האפשרות, שיש בעולם
גם נשים אחרות
עד היום היא נוטה להחזיק בדיעה, שאין
לה, למעשה, מתחרות בארץ הזאת. על
נטייתי המסויימת לפקפק מפעם לפעם, בחצי
הומור, בדעתה הפסקנית על עצמה
ועל אחרות השקיפה, משום־מה, כעל אכזריות
רוחנית.

למטה) בתיכון־הדוגי ברמת״גן. על הקיר
תקליטים ופוסטרים מודרניים, ושתי כרזות
:״התפלל — למען ניצחון האתאיזם.״
״שניים הם חכרה. שלושה — אורגיה.״

ץ קיקותה של לילילתשומת־לב היא
( כמעט בלתי־מוגבלת. להעניק לה את
תשומת־הלב, הדרושה לה — זוהי מיש רה
מלאה. אני ויתרתי, כבר לפני שנים,
אפילו על מישרות חלקיות.
ייתכן, כי אם תצליח לילי בקאריירה
הקולנועית שלה (ובתורת סוכנה — מי
כמוני מקווה לכך) ,היא תזכה מפעם לפעם
במינונים מוגברים של תשומת־לב, כמיש־אלתה,
בעיקר, כנראה, בזמן הצילומים.
הצרה היא, כמובן, שהחיים אינם זירת-
צילומים מתמדת. היה זה טבעי וצפוי, ש־השתתפותה
של לילי בהטרמפיסט תשנה
לרגע את מושגיה על עצמה ותנפח במידה
זו או אחרת את האני הבלתי־יציב שלה.
מה יהיה אורכו של רגע חולף זה, וכמה
אנשים יהיו מוכנים לסייע לה למתוח אותו
עד כמה שאפשר ובאיזה מחיר — קשה
לנחש.

ן ילי טוענת, בין־השאר, שניסיתי
/להפוך אותה ל״אבידן נשי״ ושניסיון
זה התיש אותה. היא צודקת בהחלט. יש
בה יותר מדי נשיות ופחות מדי אבידניות
מכדי שניסיון כזה יצליח.
הפרידה לא הפתיעה אותי במיוחד. בחודשים
האחרונים הזכרנו את המילה גירושים
לעיתים די קרובות. מרגע שנזרקת

לילי ז קו ק ה לתשומת״לב
בלתי־מוגבלת.
החיים אינם זירת־צילומים

האשה שבקיו. גג

ניסטית שלה שיין הקיר למעלה. בדתייה,
היא מסרבת להצטלם. לעומת זאת —
היא מעשנת סיגריות והולכת במיני.

דבר כזה יכול לעלות לה בשקט בכמה
ציוני־מגן, אם לא בזריקה מהגימנסיה.״
מסכמת תלמידה מהתיכון הדתי :״אני
לא מבינה למה אומרים שאצל הרוסים
אין דמוקראטיה ואצלנו יש. שם כשמישהו
מדבר אז שולחים אותו לסיביר. כאן כש מישהו
מדבר — שולחים אותו לבית־ספר
אקסטרני.״
גם ישראל ושמואל אינם מוכנים לדבר
יותר :״ניסינו לעשות משהו פנימי, רק
בבית־הספר — וקמה שערוריה לאומית.
כבר עכשיו אנחנו דפוקים מספיק. מי יודע
איך ייראו ציוני-המגן שלנו מכל העניין.
אנחנו לא רוצים לדבר יותר.״

מילה זו אל חלל נישואים כלשהם —
העניינים מתחילים להתפורר.
ייתכן, עם זאת, שניתן היה לחשוב על
עיתוי מוצלח יותר,.מה שצועד פחות או
יותר לקראת ״גירושי־פירסומת״ משרת
את משקיעי הטרמפיסט ואת העולם הזה
יותר מאשר את הצדדים הנפרדים.
אמנם אין נישואים, שאי־אפשר להצילם
ברגע האחרון. השאלה היא, באיזה מחיר,
והמחיר תמיד יקר מדי.
מוסד־הנישואים הוא, כנראה, המינהל
הפרימיטיבי — ועם זאת היומרני ביותר
— בחברה האנושית. הוא תובע מנתי ניו
הכל — ולא נותן שום דבר ממשי
בתמורה. מבחינה מסויימת — ״להצליח
בנישואים״ הרי זה כמו להיכשל באהבה.
נישואי עם לילי היו נישואי-אהבה —
לכן הם לא יכלו להימשך כנישואים.
רוב הנישואים הם בלתי-מוצלחים ונמשכים
לעבר גיל-הגימלאות מתוך אינרצייה
ופחדי הינתקות. רוב הגירושים באים מאוחר
מדי, לאחר שהנפרדים כבר נשחקו
ללא־תקנה ואיבדו את סיכוייהם לזינוק
חדש.
לחתוך בזמן הנכון — זהו האתגר האמיתי.
לכן, למעשה, חשוב יותר להצליח
בגירושים מאשר בנישואים.
אני מאחל ללילי מנוחה אמיתית, אף
כי לי עצמי אין כל תוכניות לנוח. המנוחה
מעייפת אותי.

ו תו• כ לג ב ר־ 111 בל ך *וו־נ
הסיגריםה דזונ לנ ד ״ ס ־
באיכות בז ^גונ ל ה :

נ־דברז ר־ גד־נליכד ו כ 1וני 0
נלר תנאר תתנל או ת !
יבוא והפוגה ב ל עדי ת בי שראל:

ברבר,

חיפה, בי נו -ני א ט , 2ת. ד .ד 96ו, עלפון . 68551 :

במדינה
דרכי אדז האיש שאוהב דאגות

מ לו ע אז לו

למוסקו אלקלעי היה מה שכל שחקן
בישראל חולם שיהיה לו: חוזה שנתי עם
הקאמרי, שהבטיח לו את משכורתו בשקט,
בלי דאגות למחר, בלי דאגות מה יהיה
אם ההצגה לא תצליח, בלי דאגות כלשהן
— מלבד הדאגה למלא את תפקידו.
ואז, יום אחד, קם האיש — וזרק את
כל זה מבעד לחלון. מבעד לדלת, ליתר
דיוק: הוא טרק את הדלת בפני מנהל
הקאמרי, ויתר על סיר הבשר, ויצא למצוא
את מחייתו בשוק החופשי הפרוע.
לא צריף פרנסה. לא היתר, זו הפעם
הראשונה שהשחקן בעל הקרחת והזקג־קן
הג׳ינג׳יים, והעיניים הכחולות החייכניות,
הלד לחפש לעצמו דאגות, במקום
בטחון. בפעם הראשונה הוא עשה זאת
לפני שמונה שנים, ברומניה ארץ הולדתו.
מוסקו, כיום בן ארבעים, התחיל את
הקריירה שלו כשחקן תיאטרון בגיל .18
במשך 14 שנה הופיע בתיאטרון ג׳יולשטי
בבוקרשט, מוגן על־ידי חוזה ממלכתי,
שהבטיח לו תעסוקה ופרנסה עד ליציאתו
לפנסיה. אלא שאלקלעי החליט שייעודו
כשחקן אינו עולה בקנה אחד עם קבלת
הוראות בחייו האמנותיים מפוליטרוקים.
הוא ויתר על החוזה, הביטחון, רומניה
כולה, ועלה ארצה עם אשתו רודיקה.
העיקר השליחות. בקאמרי עבד
מוסקה הנחשב למיקצוען שקט, אחראי
ומסור, במשך ארבע שנים .״מעולם לא קיבלתי
תפקידים ראשיים,״ מספר הוא.
״בתחילת השנה, כשחתמתי על החוזה
החדש, הודעתי למנהל הקאמרי, שאינני
יכול להמשיך לקבל רק תפקידים מיש־ניים
.״מחכה לך תפקיד טוב מאוד ב־הפקודה,״
הבטיח לי.
כשפורסם הליהוק של הפקודה, הייתי
על סף התמוטטות עצבים, כשראיתי איזה
תפקיד קיבלתי. ההנהלה ניסתה למכור לי
את הסיפור שאני ממלא שליחות.״
מעדיף להתמודד. הפעם לא ניאות
אלקלעי לקנות את התשובה, סירב פקודה
בהפקודה .״ידעתי שזה לא תפקיד בש בילי,״
הסביר השבוע .״שלא אוכל למלא
אותו. אך ההנהלה לא רצתה לשמוע לי.
הודיעו לי שאם איני מסכים לתפקיד
שהוטל עלי, שלא אופיע לחזרות.״
הוא לא הופיע — ולאחר ארבע היעדרויות
קיבל הודעה על ביטול החוזה.
״מוטב כך,״ מסכם השחקן המתמרד.
״עברתי לשחק בתיאטרון הנוער. אין

הכר טי סי ם
ליעוראלים לאולימפיאדה

הספור ט הפך
לפרה חולב ת

**אז נערכה האולימפיאדה במקומות
שונים בעולם. רק דבר אחד נשאר
קבוע: המונופול על מכירת כרטיסים לאו־לימפיאדות
— נשאר תמיד בידי פלתורס,
חברת הנסיעות הגדולה.
חברות הנסיעות האחרות שתקו תמיד.
הן ידעו כי ישנה תועלת קטנה מאוד
בצעקות. במדינה בה הספורט הפך לפרה

יש יוצ אים
מן הכלל

*6ירפול נוסף בפרשת הכרטיסים הוא
2ענין החברות הקטנות שקיבלו פתאום
כרטיסים לאולימפיאדה. לדברי גלו־בינסקי,
מדינות רבות באסיה ובאפריקה
החזירו כרטיסים רבים. בגרמניה קנו את
הכרטיסים האלה חברות גדולות, והן מכ רו
אותם לחברות קטנות ברחבי העולם.
״אבל הרי טענת כי הוועד האולימפי
הבינלאומי אסר על יותר מחברה אחת
בכל מדינה לעסוק בכרטיסים?״

גדובינסק׳
אירגנה את הטיסה, וביקש שובר תשלום
על 3000 דולר בשביל עודף המשקל. כשהגיעו
לשדה־התעופה, התברר שאל־על לא
חשבה כלל לדרוש מנבחרתנו הלאומית
כסף עבור עודף משקל, כמו מנוסעים
רגילים: כך נשאר הכסף בסוף בידיים
המתאימות.״
בימים אלה נתבשרו חובבי הספורט
בישראל כי ניתן להשיג כרטיסים ל
מתרץ
גלובינסקי באי־נוחות :״זה נכון.
אבל כאן יש מקרה יוצא מן הכלל. נשארו
יותר מדי כרטיסים, אז הוועד האולימפי
הגרמני, לא הבינלאומי, נתן אישור לעוד
חברות למכור.״
כבר כיום נראה כי האולימפיאדה במינכן
צועדת לקראת בלאגאן מונומנטלי.
למופעי הפתיחה והנעילה אין כרטיסים
כבר עתה. בשביל צופים שיגיעו מיותר
ממאה ארצות, הכינו הגרמנים איצטדיון
של 80,000 מקומות בלבד. הם מעדיפים
שישמיצו את הכנסת האורחים שלהם, מאשר
להיתקע עם מונומנט גרנדיוזי, ש־

האולימפיאדה של שנת 1972 תהיה קרובה לישראל יותר
מאשר כל המישחקים האולימפיים האחרים שנערכו בשנים
האחרונות. היא תיערך במינכן שבגרמניה. אבל אותם חובבי
ספורט ישראליים המתכננים לנסוע ולחזות באירועים הספור״
טאיים של אולימפיאדת מינכן, ושסברו לתומם כי עוד נותר
להם זמן רב כדי לתכנן נסיעה זו, עלולים להתייצב בפני אכזבה

מרה. כבר כיום, כן מסתבר, אין סיכוי רב לאזרח ישראלי
להגיע למישחקים האולימפיים. כל הכרטיסים שהוקצבו לכך
לישראל כבר אזלו, או נתפסו בשיטת החלוקה המוזרה הקיימת
בישראל. חובבי הספורט הישראליים, יצטרכו ברובם לחפש
תחליף בצורת שידורי הטלוויזיה, שלפי המקווה, יועברו אז
במישרין ממינכן לישראל באמצעותו של לוויין תיקשורת.

ברטים* 01 *11
חולבת לעסקן הממולח, עבר גם עניין זה
לסדר חיום.
ובכל זאת, היו כאלה שהדבר חטרידם:
מה עושה את פלתורס לטובה מהם? כיצד
הגיעו הדברים לכך, שלכל אירוע ספורט
בינלאומי היה הוועד האולימפי מעביר אוטומטית
את המונופול על מכירת הכרטי סים
לחברה זו — כמו למשל במשחקי
הכדורגל על אליפות העולם במכסיקו?

אולימפיאדה הקרובה במינכן, בשתי חב רות
נסיעות קטנות. לאלה שנחפזו לשם,
ציפתה אכזבה. לפתיחה ולנעילה, שהם
המופעים המבוקשים ביותר — לא היו
כלל כרטיסים. גם למשחקים החשובים יותר.
כמו שחייה, כדודסל, וכדומה, לא היו
כרטיסים. למעשה היו רק מעט כרטיסים
בודדים למשחקים המשניים בחשיבותם.
משעשעת ביותר היתה תשובתם של אנשי
משרד הנסיעות החיפאי 711 כשנשאלו:
ומה עם מופעי הפתיחה והנעילה?
ענו :״את אלה סידרנו שתוכלו לראות
בטלוויזיה.״

ומר כעל חברת נסיעות קטנה,
^ שהיה בשעתו מבחירי הספורטאים בארץ
:״אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי
אם אני עושה את זה — אני גמור פה
בארץ. זה יפה מאוד לדבר על צדק, אבל
כשאתה בא לעשות אותו אתה צריך להיות
קודם קדוש. אני פשוט לא יכול להרשות
לעצמי להרוס לי ולמשפחתי את החיים —
רק בגלל שאני יודע שהמעשה שעלי
לעשות הוא צודק ונכון. הנה קח את
ריבלין. הוא האיש שחשף את כל הטינופת
בכדורגל. איפה הוא היום? איזה בעיטה
שהוא קיבל. וזה אדם שהלך שמאל־ימין
עם הצדק.
״אני יודע בדיוק מה הולך עם הכרטיסים
האלה. פה בארץ מספיק שתדע ל איזה
אנשים צריך לתת זוג כרטיסים חינם
— וכל האופציות בעולם אצלך בכים.
אספר לך סיפור נחמד על אחד מבחירי
עסקני הכדורגל בארץ. רק בלי שמות.
הקבוצה היתד, צריכה לנסוע לחו״ל. התברר
שיש לו עודף־משקל של כמה מאות
קילו. הלך העסקן לחברת הנסיעות ש־

האחראי לכל ענייני הכרטיסים האלה
הוא נשיא הוועד האולימפי הישראלי —
חיים גלובינסקי. בתשובה לשאלות, טען
בתחילה גלובינסקי, כי הוועד האולימפי
הבינלאומי מתיר שבכל מדינה תהא רק
חברה אחת המטפלת בכרטיסי האולימפיאדה.
״ומה
הסיבה שבארץ עושה את זה
פלתורס 7״

שחקן אלקלעי
אחרי 8שנים, סיבוב שני
לי אמנם חוזה שנתי, אבל איש לא מנסה
לשכנע אותי לקבל פקודות בניגוד לרצוני.
יש לי תפקיד ראשי, ומעדיף להתמודד כך.״
הגיב על הפרשה אורי עופר, המנהל
האדמיניסטרטיבי של הקאמרי .״אנחנו לא
נוהגים להתווכח עם שחקנים שעזבו.
אם יש לי דעה בעניין — אני לא מתכוון
להכניס אותה לעיתון.״
מגיב אלקלעי :״בקאמרי אין דאגה
להתקדמות השחקנים. הוא מסוג התיאטרונים
שההנהלה בו פועלת כאילו היתה
הנהלה של מפעל, והשחקנים הם פועלים.״

* 6אשר תיפתח באוגוסט הבא ה־
^ אולימפיאדה במינכן, ימלאו עשרים
שנה להשתתפות ישראל באולימפיאדות.
במקביל, ימלאו גם עשרים שנה לשערורייה
ציבורית ממדרגה ראשונה — שערוריית
הכרטיסים לאולימפיאדות, שנולדה
ביום הראשון להשתתפות ישראל במוסד
זה, כאשר דגל ישראל התנוסס, לראשונה,
באולימפיאדת הלסינקי ב־.1952

שהסתלף עד כדי כך, שהוא רואה בשיטת 1
״שמור לי ואשמור לך״ התנהגות ציבורית ־
נאותה.

מי שצודק —
מקבל בעיטה

״אומר לך בגלוי,״ משיב גלובינסקי ב־גילוי־לב
.״זה חסד נעורים. היו ימים
שלא היה טוטו, ולהתאחדות לא היה כסף,
ואז החברה היחידה שהיתר, מוכנה לתת
אשראי לספורטאים שנסעו היתה פלתורס.
לא תמיד הם זכו לראות כסף כל־כך מהר,
ובכל זאת המשיכו לתת קרדיט לשחקנים
ולמלווים. היום אנחנו זוכרים להם את
זה, ומשלמים להם באותה מטבע.״
גילוי לבו הנוגע ללב של גלובינסקי
אכן ראוי לציון. מה שמצטיין קצת פחות,
זה ההגיון שלו — הגיונו של עסקן ציבורי

אחרי האולימפיאדה לא יהיה מה לעשות

לעומת זאת, יש עודף בכל העולם ל כרטיסי
המשחקים עצמם .״זה מזכיר את
האולימפיאדה במכסיקו,״ אומר גלובינסקי,
״שם קנו החברות הדרום־אמריקניות את
כל הכרטיסים. נוצר מחסור בכרטיסים ב כל
העולם. רק לפני המשחקים התברר
לחברות שאינן יכולות להיפטר מחלק גדול
של הכרטיסים. וכך, ימים מספר לפני
הפתיחה, הוצף השוק בכרטיסים מתחת
למחיר הקרן.״

לי מו ת
א ת האוצר

**•ערורייה נוספת הקשורה בכרטי-
סיס היא אופן רכישתם. בהתאם למדיניות
הרווחים של פלתורם, ניתן לק נות
כרטיס לאולימפיאדה רק בעיסקת
חבילה — בתוספת מקומות בבתי מלון.
ולא רק זה: את הכרטיס המשולב יש
לרכוש מסכום הקצבת מטבע זר. כיצד
ייתכן שאדם יצא למינכן ב־ 250 דולר,
שמהם יקנה כרטיסים, יתגורר בבית־מלון
— וגם יאכל לפעמים? קשה שלא להגיע
למסקנה, שהאוצר מתחנן ממש שידמו
אותו.
כשנשאל חיים מזרחי, מנהל מחלקת
הנסיעות של פלתורס, כמה הוא חושב
יישאר ליהודי למחייתו בגרמניה, אחרי
שירכוש את הכרטיס והמלון, ענה בגילוי-
לב :״זה תלוי ביהודי.״

במדינה
פרשת לנסק׳
יותר מכל בוס
של המאפיה
אם אכן ירצה משרד־הפגים להוכיח כי
מאיר לנסקי. הוא ״בעל עבר פלילי המסכן
את שלום הציבור,״ יעמוד לרשותו עד
נוסף.
בטלוויזיה טען לנסקי כי הוא קורבן
לעיתונאי אחד, הרודף סנסציות, ושפתח
במערכה נגדו. אבל נראה שלנסקי טעה.
לא רק אותו עיתונאי מפלורידה, האנק
מסינק, שכתב את הביוגראפיה שלו כמנהיג
העולם התחתון, הכריז עליו מלחמה.
יש חוקרים נוספים.
אחד מאלה הוא ראלף סאלרנו, אמריקאי
ממוצא איטלקי, שכתב ספר בשם ״הפד־

ב ק לי ט ת הרדאר ורגישותו, כן
גם רגישות ה ק לי טהבמקל טי
ה ט לויזי ה של פילוס.
בכל מקל טי פילוס הו שקעו
מיטב הידע האלקט רוני של
טובי מ הנ ד סי ה תכנון באנגליה
הם שפתחו למענך אתמקל טי
היוקרה מקל טי טלוויזיה

פילוס.

מי ת רונו ת ט לויזי ה פילוט :
• תמונה צלולה וחדה הודות
ל 2-טיונרים נפרדים לק ו־ז

ליטת שידורי
• זכוכית מסך המסננת אור
למניעת עייפות העיניים.
• צליל נפלא הודות ל2-
רמקולים.
• מסך רחב 61ס״מ 24
• שנתיים אחריות למנורת
המסך.

חוקר סאדרנו
מוכן להעיד
רציה של הפשע״ .בספר זה הוא מזכיר
את לנסקי שש פעמים.
השבוע הודיע לידיד ישראלי, שהוא מוכן
בהחלט לבוא לישראל ולהעיד כאן ב־בית־המשפט.
אין
לו תחלי!? על מה 1למשל, על
המניעים שהביאו אותו לתאר את לנסקי,
בעמוד 88 של ספרו, כלהלן:
״מאיר לנסקי הוא דמות יחידה־במינה
בקונפדרציה (של הפשע) .לפני מלחמת־העולם
השניה עסק בהימוריס בלתי־חו־קיים
בפלורידה ובמקומות אחרים. הוא
ראה את הנולד והבין שהתפתחות התחבורה
האווירית תהפוך את ההימורים לעסק
עולמי ...הוא פתח בפעולות הימורים
בקובה, עד שנפלה הדיקטטורה (של בא־טיסקה)
שעזרה לו ...לאחר מכן פתח בפעולות
באיי באהאמה...
״לנסקי הבין תמיד שכדאי להכניס לעסקיו
אנשים בעלי שמות איטלקיים. הוא
גאון בהעברת כספים (בלתי־חוקיים) במזומנים.
היה לו תמיד הביטחון העצמי להשחית
בני־אדם, לפתוח במגעים, להסתכן.
״כאשר ימות לנסקי, יהיה זה סופו של
חלוץ וסופה של תקופה. הפשע המאורגן
לא יוכל למצוא לו תחליף. מבחינה מסו־יימת,
הוא חשוב יותר מכל אחד מן הבוסים
של המאפיה האיטלקית.״
פשע בלי מסים בעמוד 225 מצטט
סאלרנו את דברי לנסקי :״אנו גדולים
יותר מחברת הפלדה שד ארצות־הברית *.״
המחבר מציין כי חברת הפלדה היתד. בשנת
1967 בעלת מחזור של 17 מיליארד ל״י,
והרוויחה 800 מיליון ל״י נטו. ההכנסות
של קונפדרציית הפשע הגיעו באותה שנה
ל־ 200 מיליארד ל״י — פי עשרה יותר
מחברת־הפלדה. רווחיה היו כמובן הרבה
יותר גדולים מרווחי הפלדה — כי אין היא
משלמת מסים.
* פלדת ארצות־הברית היא אחת מחברות־הענק
הכבירות ביותר בעולם.
העולם הזה 1784

לעולים חד שים ולתו שבים חוזרים, עם פטור ממס קני ה, מ חי רי ם מיו ח די ם.
דיאטה
על אחריות
אכלי הרבה, ותיווכחי
שאת מאבדת סנטימטרים
רבים ממתנייך,
משוקייך ומכל משמנים
מיותרים. למדי את סודות
הדיאטה של כוכבי
הקולנוע. הורידי עד
חצי ק״ג ליום.
מאות ואלפים ניסו את תכנית ההרזייה
שלנו ברחבי העולם. התכנית לא מצריכה
מאבקים, כח־רצון, או הרעבה
מכוונת. תכניתנו מאפשרת לך לאכול
הרבה, ולהוריד עד 5—10ק״ג ויותר.
בלי גלולות, בלי תרגילים, בלי רעב
— תכנית ההרזייה המהפכנית שתתן
לך את הגזרה הטבעית שלך. על אח ריותנו
— 3ק״ג תוך 10 ימים. ולא —
כספך יוחזר אליך. שלחי עוד היום 10
לירות ותקבלי את התכנית המוחצת
ביותר להרזייה מהירה ובריאה. טיבולי,

ת. ד ,332 .הרצליה ב׳.

גיורא גוריד!מאיג

במזל דגים
קומדיה מוסיקלית משעשעת
תד״אביב

גבעוניים ,,הדר״

״בית ארלוזורוב״ (אהל)
יום ג׳ 9.11ב־8.30
יום ד ׳ 10.11ב־8.30
יום א׳ 14.11ב־8.30
יום ב׳ 15.11ב־8.30

יום ר 12.11ב־9.00
ירושלים ״בניני האומה״
מוצ״ש 13.11ב־9.00
באר־שבע ״קרן״
יום ג׳ 16.11ב־9.00

¥11111

הונולם

1 7 8 4
במדינה משטרר.

המשטרה מרביצה ומתנצלת אזרח ישראלי אחד זכה השבוע להישג
נדיר: כישראלים רבים וטובים, עבר גם
אזרח זה את החווייה המרעישה של ספיגת
מכות מדי שוערי משטרת ישראל. אך
בניגוד למרבית המוכים, זכה האזרח הנידון
גם להתנצלות.
מכות ואיומים. האזרח בר־המזל הוא
מוני יקים, מנהל תיאטרון המרתף בצפון
תל-אביב, שהתלונן בפני שר המשטרה
על ׳מכות ואיומים ברבריים שספג מידי
שוטרים על לא עוול בכפו( .אלימות בחסות
החוק, העולם הזה .)1781

כך אנו מתנצלים.
יחד עם זאת, עלי לציין כי בהתנהגותך
ובצורת הדיבור שלך, העמדת את השוטרים
במבחן קשה בעת שניסו לבצע את תפקידם
כמוטל עליהם וגרמת לא במעט
להתלקחות היצרים שהביאה לתוצאות
בלתי־רצויות אלו.
לסיכום, תיאטרון המרתף המנוהל באורח
בלתי־חוקי זה זמן רב מהווה מיטרד רצי-

השבוע, קיכד יקים את המכתם
הכא ממשרד שר המשטרה :

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לוז.ד ,136 .תל-אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1784״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

מאונו :

)1גיבורת מחזה שקספירי )5 .שובבות,
תעלולים )9 .מילת בקשה )10 .איבר חיוני
)12 .מפתן 13 .שקט )14 .מצבה)16 .
מטבע קדמון )17 .הקדש מוסלמי)19 .
לאום )20 .גבעה )21 .סופר צרפתי)24 .
מילת תנאי )25 .מלכה סקוטית )26 .גורל.
)27 חוסר פרי, חוסר תועלת )29 .מוקיון.
)33 אילוף, הרגל לחיי בית )35 .תו נגינה.
)36 אבן יקרה בגוון אדמדם )38 .רגב)40 .
נהר בצרפת )41 .מאבות המהפכה הרוסית.
)42 אמונה )43 .עולם ומלואו )44 .דמות
אשה הרואית הקשורה למלחמת יהודה ביוונים
)45 .משמש למאור )47 .תערובת.
)50 עוף מאכל, נמצא בארץ )52 .תכנית
בטלוויזיה )54 .חומר בנין )56 .בושם
קדום )57 .ישן, שוהה לילה )59 .מלך בבלי.
)62 סוף )63 .קול גברי )64 .נתן ללא
תמורה )65 .אגם .)66 .מילת יחס )67 .מגש.
)69 בוסתן )70 .מכשיר עינויים )71 .אחד
השבטים )73 .מחלת מין )74 .מדינה אפריקאית.

)1מיועצי
דוד המלך )2 .שמא )3 .מילת
שלילה )4 .תרמיל זרעונים )5 .חסר בעלים.
)6תו נגינה )7 .סוג אדמה )8 .אנסמבל.
)11 רמיה )12 .מחבר )15 .אביון )16 .ארגמן
)18 .מכשיר למאור )19 .משא כבד.
)21 מי שהיה שר החינוך )22 .מדינה אפריקאית
)23 .מאן )25 .כלי נגינה קדמון.
)28 יועץ אמריקאי בכיר )30 .צד מערב.
)31 מטיב מעולה )3 .בית הכלב )34 .קידומת
שם הולנדי )36 .במתינות, ללא חיפזון
)37 .עיכב, עצר, שם מכשול )38 .דמות
תנכית מספר בראשית )39 .מאכל מסורתי
של פסח )42 .עני, אביון )46 .רחמנא
ליצלן(רת) )47 .תפוח אדמה )48 .חותן
יעקב )49 .עולם )50 .נקב )51 .יישוב ליד
תל-אביב )53 .חודש עברי )54 .אוצר)55 .
משחק סחט, מצץ )58 .פלא )60 .קריקטוריסט
אמריקאי (פליי-בוי) )61 .הערכה.
)62 מץ )67 .ילדים )68 .טנא )71 .חי
במים )72 .אבי אבנר.

17 84

ח שבץ

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

ן ^ י -ו ׳ 0יי

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלדיה :
״חשבץ 1784 הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .16.11.1971

ועדת חקירה אשר מונתה כדי לחקור
באופן יסודי את התלונות בדבר התנהגותם
של אנשי המשטרה שטיפלו בתקרית, העלתה
את העובדות הבאות :
בליל שבת 27—28.8.71 בסמוך לאחר
חצות, הופרעה מנוחת הדיירים בקרבת
המרתף שבהנהלתך, ואחד מהם הזעיק
את המשטרה. השוטר שהגיע למקום בעקבות
קריאה זו — ולא ״כמנהגו״ —
הסתפק ברישום דו״ח על ניהול המקום
ללא רשיון וסבר שבזאת יסיים העניין.
דיירי הסביבה, כפי הנראה לא הסתפקו
בכך, ואחת הדיירות הביעה את התמרמרו־תה
במעשה בלתי חוקי, בזה ששפכה מים
על האנשים שהמתינו במקום. הרעש והמהומה
גברו והשוטר המטפל, כאמור,
הזעיק תגבורת. בהגיע העזרה בראשות
הסמל חזוט החליט זה האחרון, נוכח המצב
שנתהווה ונוכח הצעקות והתלונות
של דיירי הסביבה שמנוחתם הופרעה, לפזר
את המתקהלים ולמנוע על-ידי כך את קיום
ההצגה השלישית, שעמדה להתחיל כמחצית
השעה לאחר חצות.
״חלאה ״.בשלב זה התערבת אתה
אישית באופן שבו דאו השוטרים את הת נהגותך
כהפרעה וכמכשול במילוי תפקידם,
ועל כן נדרשת לבוא עמם לתחנת
המשטרה. בשלב זה גם אזרחים אחרים
שהמתינו לתחילת ההצגה התערבו באותה
צורה והפריעו למהלך הפעולה ועל־כן נתבקשו
גם הם לבוא למשטרה. המעצר לווה
בדחיפות ובמכות על גבך, מאחר והתנגדת
לעלות לניידת.
בדרך למשטרה התנהגת כלפי הסמל
האחראי בצורה מעליבה ופוגעת בהתבטאות
כמו ״חלאה״ המופנית אליו והמשכת
להתנהג כך גם בתוך תחנת המשטרה.
בהיותך בתחנה הפכת את עצמך מנאשם
למתלונן ודרשת בתוקף מהשוטר
התורן לרשום את תלונותיהם של הנוכחים
(שני חיילים בלבוש אזרחי) ,נגד התנהגותם
של אנשי המשטרה.
טענת השוטר התורן היתה שאין הוא
מוסמך לקבל ולרשום תלונה נגד אנשי
המשטרה וכי דק קצין מוסמך לכך. מאחר
ואתה לא קיבלת טענה זאת, צעקת ואיימת
על השוטרים, היה צורך לבודדו והדבר
נעשה על־ידי סמל פרנקו שנוכח במקום
ואשר השתמש לשם כך בכוח.
לא גמצא דופי. בזאת מסתיים חלקו
הראשון של המכתב. לאור פירוט מעשיו
הנוראים של יקיס, מהווה החלק השני
הפתעה. ממשיך המכתב וקובע :
להלן מסקנותיה והמלצותיה של ועדת
החקירה, אשר אושרו על־ידי פיקוד המשטרה
ושר המשטרה סומך עליהן ידו:
.1סמל המשטרה אשר הורה על סגירת
התיאטרון, אף כי עשה זאת בתום־
לב ובכוונה כנה להשליט סדר, חרג בכך
מסמכותו ועל־כן הוזהר על־ידי מפקדיו.
.2בשני מקרים במהלך התקרית היה
שימוש בכוח ללא צורך מצד שגי אנשי
משטרה ועל־כך יובאו לדין משמעתי.
.3הוסבר לשוטר התורן כי על־פי ה חוק
היה עליו לקבל את תלונת שני החיילים
נגד איש המשטרה או לפחות
לרשום את שמותיהם ושאר פרטיהם האישיים
כדי שיוזמנו להעיד מאוחר יותר.
.4לא נמצא דופי בהתנהגותו של הקצין
שנכנס לתחנה בעת שהיית עצור שם.
.5הומלץ לסגור את התיק הפלילי שנפתח
נגדך בגין העלבת שוטר והפרעה
בעת מילוי תפקידו מחוסר עניין לציבור.
צר לנו על אי־הנעימות ועגמת־הנסש
שנגרמו לך עקב התנהגותם של כמה מאנשי
המשטרה המעורבים בתקרית זו, ועל

מוכה יקים
מכות — כן, התנצלות — לא
ני לדיירי הסביבה, הדורשים והזכאים
ליהנות מהגנת החוק. בנסיבות אלה אינך
יכול לצפות להגנה חוקית מאת המשטרה
על עסק המנוהל באורח בלתי חוקי והמשטרה
לא תצא ידי חובתה אם תתעלם
מתלונות הציבור, שהתיאטרון מהווה
עבורם מיטרד חמור.
המשטרה מוכנה להכיר בחיוב של תיאטרון
מסוג זה ולהושיט כל עזרה אפשרית,
אך אין היא רשאית להימנע ממילוי
חובותיה כלפי הציבור, שזה עיקר יעודה.
אנו מקווים כי הבעיה תבוא על פתרונה
בעזרת גורמים ומוסדות הנוגעים בדבר.
שקרים. הסיום בעל הנימה הפייסנית
לא פייס את יקים. הגיב הוא עם קבלת
מכתב ההתנצלות, בסיגנון שהעיד על רוח
לחימה שלא נפגמה כלל במהלך ההתנג שות
עם כוחות החוק:
אני דוחה את מסקנות זעדת־החקירה
בשתי ידיים. לא ייתכן שקצין משטרה
יהווה ועדת־חקירה לגבי שוטרים שהוא
חי ונמצא איתם יום יום. קצין משטרה
לא יכול להיות אובייקטיבי לגבי המשטרה
ושוטריה. כאשר התלוננו בתחנה, הרי
שהתלוננו — ולא התפרענו, כפי שכתוב
בדו״ח. על כך יש עדויות. אני סבור ש אם
לא יקימו ועדת חקירה אזרחית — הדי
שלפחות יש להחמיר בעונש השוטרים.״
החי עטקיס מפוקפקיס שרה מרמורק, אלמנה תל־אביבית, המתגוררת
לבדה בדירתה בת שני החדרים
בקומת הקרקע של בית משותף ברחוב
איבן גבירול בתל-אביב, ניעורה בבהלה
משנתה. הרחש הזר שהעיר אותה, נגרם
על-ידי צל זר לא פחות. לא היה ספק
בדבר: גנב הסתובב בחדר.
שלשח תמורת אחד. האלמנה הקשישה
פרצה בצווחות אימים. הצל האלמוני
ניתר בבהלה, נעלם כלעומת שבא.
שרה הזעיקה את שכניה, ובת השכנים
התנדבה לישון עימה בדירה למשך הלילה.
עם שחר, ערכה בעלת הדירה סקר
בביתה, גילתה שהגנב הצליח לסחוב את
ארנקה, בו היה שטר של עשר ל״י.
אלא שבמנוסתו הנחפזת, איבד הגנב
האלמוני את ארנקו שלו, שנשאר על ריצפת
המטבח. בתוכו, מצאה שרה מרמורק
שלושה שטרות של חמישים ל״י כל אחד.

גין וזפווזרים נכונח יוגרלו שלוסח פרסי ספרים.
הע 1ל ס חזה 1784

קולנוע ישראל מגחם גולן
מטלפן מאמריקה
אנשי הקולנוע בארץ מתחלקים לשניים.
כאלה המדברים השכם והערב על סרטים,
אבל אינם עושים אותם (ואם הם כבר
עושים, מוטב היו אילולא עשו) .וכאלה
העושים סרטים בקביעות, ומשום כך זוכים
בדרך כלל לקיתונות שופכין של הביקורת,
ושל כל אלה שאינם אנשי שלומם.
מנחם גולן שייך לסוג השני. למבקרים
היו מעט מאוד דברים טובים לומר על
סרטיו, אבל הוא לא נבהל מכך, אלא
ממשיך בדרכו. ובימים אלה, הודיע בשי-
חת־טלפון מהוליבוד, שההתמדה משתלמת.
קודם כל, הצליח גולן — והוא הראשון
שעשה זאת — למכור סרט ישראלי להפצה
בידי חברה אמריקאית. מהיום והלאה,
יקדים האריה של מ,ג.מ. את הצגת מלכת
הכביש באמריקה, משום שמטרו קנתה את
זכויות ההפצה של הסרט.
ולא זו בלבד. שעה שההכנות לחנה
מנש, עם מיאה פארו, נמשכות, וכץ וקרסו
יוצא עוד מעט לשוק, כבר החתים גולן
את ג׳יימס (האיש שלנו פלינט) קובורן
לתפקיד ראשי בסרט בשם ג׳יניוס (״הגאון״)
,המספר על שוד נועז בבניין בור-
סת־היהלומים ברמת־גן.
ולבסוף, כדי שלא יישעמם לו לגולן,
מחוסר מעש, חתם על חוזה לבימוי חמישה
סרטים עבור מ.ג.מ. בארצות־הברית.

אכו ר יק ה
בצילומי צואה
רציחות קטנות (פאר, תל-
אביב, ארצות־הברית) — המחזה
עליו מבוסס סרט זה, נחשב לפני
15 שנה, כאשר פורסם, להגזמה אבסורדית חסרונ״שחר.
היום, סיפור על בורגנים החיים בצל האלימות, השחי־תות,
הפשע והדילטנטיות, הוא סיפור ריאליסטי ושיגרתי
כמהדורת״חדשות יומית.
פייפר, קריקטוריסט יהודי ארסי, ממציא דמויות מצחיקות
מאוד, העוברות חוויות מפחידות מאוד. יש כאן
אמן (אליוט גולד) המסרב להתנגד לפרחחים המכים אותו
ברחוב, וזוכה לפרסי״חצטיינות בתערוכות של צילומי״צואה.
אשתו הנמרצת (מרשה רוד) נישאת לו, משום שהיא רואה
בו את הבצק המוצלח ביותר שממנו תלוש לה בעל
כבקשתה. הורי הכלה הם בורגנים המאמינים במימסד,
למרות שבנם נרצח לאור־היום, ואיש לא הצליח לפענח
את הרצח. ואילו המימסד מיוצג על־ידי שוטר פאראנוידי,
חסר־ישע מול שיגשוג הפשע.
הבמאי אלן ארקין (שהעלה את ההצגה באוף־ברודווי)
שוכח לעיתים שהוא מביים סרט, ודמיונו החזותי אינו
מצטיין בעושר רב. לעומת זאת, הוא מפיק מכל שחקניו
מישחק מבריק, והוא עצמו מתגלה כווירטואוז של ממש,

גולד: בצק ללוש ממנו בעל
בתפקיד השוטר, לא פחות מדונאלד סאתרלנד, המופיע
לכמה רגעים בלבד, ככומר היפי יוצא״דופן. מישחק כזה
לא כדאי להחמיץ.

ה מעץ לגר ה

סו חטת

גולן (עם גילה אלמכור)
המלכה תרכב על אריה
וזה מזכיר מפיק ישראלי אחד, שאמר
פעם שהוא מוכן לקבל את כל המבקרים
המטומטמים האלה כסטטיסטים בסרטים
שלו, ואפילו לשלם להם טוב.

תדריך
תל־אביג
הפרוצה והשוטר (הוד, צרפת)
— מפקח־מישטרה דוחף פירחחים
לביצוע שוד, על מנת שיוכל ללכוד אותם
בשעת מעשה. פשעון מעניין ומעורר
מחשבה. מישל פיקולי ורומי שניידר.
במעגל הנקמה (סינרמה,
אנגליה) — רוצח שכיר חוקר בעיר-שדד,
את מות אחיו. פעולון מקצועי, גדוש אלימות
ואכזריות, ושואב השראתו מעולם
הפשע המאורגן, המקובל כיום בחדשות.
מייקל קיין נמרץ בדמות הרוצח.

ירושלים
** שבוז של אוהבים (חן, ארצות־הברית)
— אהבון בין נערה מוזרה, הכופה
את צמאונה לאהבה על בחור פשוט
וסימפטי. מישחק רענן וחביב של ליזה
מינלי, וכמה קטעים מבויימים היטב על־ידי
אלן פאקולה.

חיפה
התפש טוו! (ארמון, ארצות־הברית)
— עימות הורים וילדים באמריקה
בעיניו של מילוש פורמן הצ׳כי, אוהב־האדם.
רגיש, פיקחי ומבויים באמנות.
העולם הזה 1784

^ וידוי מאונס (צפון, תל־אביב,
צרפת) — צעיר, החי בשולי החברה,
מבצע שוד, נלכד, והמשטרה
סוחטת ממנו במירמה ובכוח וידוי על מעשהו.
סיפור כזה היה נחשב פעם לחינוכי בהחלט. היום,
מציג אותו הבמאי אדוארד מולינארו כעיוות גס וחמור
של הדין. ברוב התלהבותו לבקר את המישטרה ואת דרכי
חקירתה הנלוזות, ובעיקר את עצם העובדה שהשוטרים
בוחרים להם בדרך הנוחה של התאכזרות אל החשוד,
הוא הופך את העבריין לדמות של קדוש מעונה.
אין שום ספק שהבמאי מבקש מן הקהל להזדהות
עם המעונה הצעיר, על אף העובדה שמדובר בפושע שגניבת
מכוניות בעיניו היא מעשה טבעי בהחלט, ושביצע
שוד מעורב ברצח (אחד הנשדדים נירצח תוך כדי מעשה).
אבל חזותו של הפושע חמודה כל-כך, וידידתו, השותפת
לכל מעשיו, חמודה עוד יותר, עד שמולינארו הופך אווגם
לדמויות רצויות בחברה. ואוי לחברה שכזאת.
ברם, על אף פגם מוסרי אסתטי זה, הרי אחרי מחצית
הסרט משהתגבר מולינארו על תיאור פרשת השוד הבנא לית
ואווירת האהבה״החופשית השגורה, מקבל הסיפור
מימד אמיתי של אימים. שני שוטרים (פיליפ נוארה
ורוז׳ה אנו) העובדים בתיאום מחריד, סוחטים מן הצעיר
הודאה על פשע, כאשר הם מחניפים לו, מבטיחים לו
סוכריות, מחלקים לו מהלומות, ופורצים בהיסטריה

נוארה ואנן: הרוצחים הם חמודים
מבויימת לפרטי-פרטיה, שעה שלמעשה הם שומרים על
קור״רוח מוחלט. רק סירובו של הצעיר למסור את שותפיו
לפשע מוציא אותם מגדרם.
מישחקם המבוקר להפליא של נוארה ואנו (שזו לו
הופעתו הדרמתית המשכנעת ביותר) ,וצילומיו של ראול
קוטאר, הקולטים בזריזות את התגובות הזעירות ביותר,
ומעניקים לסיפור גוון תיעודי-כימעט, מקפיאים את הדם.

תונ גו ל בלי
יסודי מצפון
7פעמי ם ביו ם (בן־יחודח,
ישראל—קנדה) — מעשייה זו על
ארכיטקט (ז׳אן קוטי) קנדי, הדוהר
במארתון בלתי-פוסק של מישגלים על כבישי וחתיכות
ישראל, ואינו יודע כיצד להיפטר מתיאבונו המיני המוגזם,
לא תיכתב בתולדות הקולנוע. בעצם, אין כל חובה להתייחס
אליה ברצינות. העיקר הוא לזכור מדוע היא בכלל קיימת:
כדי לתת לבמאי דני הרו הזדמנות להעלות סידרה של
הלצות-מין במשך 90 דקות רצופות עם הרבה עירום, הרבה
נופים ומעט מאוד הגיון.
אבל מי צריך הגיון, כאשר בנות ישראל (בעזרת דוגמנית
עירום מיקצועית אחת לפחות מתוצרת חוץ, אבה
קייזר) חושפות שד על רקע אתרים הרשומים בתנ״ך,
והצלם, רנה ורזיה, מנציח את ארץ־חקודש בצבעיה המק סימים
ביותר, ומוסיקת-הרקע היא ערבה, והבדיחות הגסות
לובשות אדרת אסתטית נאה עד כדי-כך שאפילו בתולות
צנועות לא יסמיקו למראיהן.
בקיצור, זהו ״התרנגול״ בלי יסורי-מצפון. תרנגול שאינו
מתבייש להיות בסך־הכל מצחיקון־מיני בגודל מיני, וה־מצוייד
בסידרת חתיכות משכנעת חרבה יותר מבסרטו
של אורי זוהר. השימוש היעיל ביותר בסרט זה חיה להק־

סקיאפינו וקוטי: הישבנות החלוצית
פיא את התמונות, לגזור, ולהדביק ללוח-חקיר המפואר
העליז והצבעוני ביותר של משרד״התיירות.

*1 * 1ך [ ךןןן 1ןןן
\11/ . 111111 1 1
דיהם מייד עם הגיעם
הבגדים מחאה נגד הסדר

מגיעים שמואל וולף, אשר צרפתי, לילי
אבית וצילה קרני, הפושטים את בגלאי־האלמוגים.
בעיניהם, מהווה הסרת
החברתי הכובל והכבול לריעות קדומות.

בסרט הם מגיעים לאילת כדי לבנות לעצמם חברה טובה יותר,
במקום המרוחק ככל האפשר מן התרבות המערבית המוש חתת.
הארבעה, במלוא פריחתם, מחייכים לעולם בפה מלא
אהבה חופשית. לא מקורי כל־כך, אבל יפה למראה.

1ך תוקפת תשוקת ההתפשטות
| את צילה קרני. היא קמה הדוהרת ספונטאני במכונית
מתחילה להסיר את בגדיה.
** שעה היתה באמת רק חמש בבוקר,
ן \ אבל !131 3 1>631111£111ו ג 01 בוקר
זה חיה, למרות זאת !
בצד אחד כבר ניצנצה לה השמש
האילתית הנהדרת, בצד השני ניצנצו המים
האילתיים הנהדרים, ובצד שלישי ובלתי
נראה לעין, בלי עזרת שנורקל, רבצו
להם דומם האלמוגים האילתיים הנהדרים.
וזה
היה רק הרקע!
התוכן היה אפילו עוד יותר נהדר :

ד ¥1יןדךיק נתקבלה צילה קרני
)21( 11 11 1לסרט. היא רוצה
להיות שחקנית, אך לא בקולנוע.

!* ״1 1 ״1 1*1 11171 1111111 צילה קרני ושמואל וולף, היושב לידה במכונית,
11 11/81 111/9111 מקפצים במכונית, אחרי שצילה התפשטה, והס
מניפים בבגדיהם כמו בדגלים מהפכניים. עירומים הם רוקדים במכונית הנוסעת בערבה.

טרמפ להצלחה ש צרפתי ששיחק
למצוא בכמה

אחרי
זה, בסרט מישניים.
תפקידים

ארבעה אנשים צעירים, במלוא פריחת
עלומיהם השזופים, מחייכים אל העולם
המתעורר, בפה מלא אהבה חופשית וטל
מקר רענן. הארבעה, יחד עם הרקע של
אי האלמוגים בשעת הזריחה, ניראו כמו
היופי בהתגלמותו.
מה יכול להיות חסר בתמונה השלווה,
המנצנצת, האילתית, המתעוררת והנהדרת
הזאת 1
אקשן. רק קצת אקשן! אחרת — יש
סכנה שקהל־הצופים בקולנוע יירדם מרוב
יופי מתעורר.
הבמאי המנוסה (בסרטים קצרים לעת

הנר נבו היה:
מישגר, אווגיות,
אונס 171־101
ולידות -
אבו מנות נארה
עוד רא היו
אבו מונפת

בידי צילה קר__
,ני, לעבר אשר
צרפתי, בעוד וולף (יושב) מביט רזעס. כך
מתחילה הקטטה הגדולה, המאפשרת לבמאי
להגיע אל ההמשך המרתק.

מבית הספר בית צבי, לילי אבירן, הבחינה
בכל זאת.
בהינף־יד דקיקה ופוטוגנית אחת היא
שלפה מן הערמה את צילה קרני, והחלה
למשוך בשערותיה.
ואז זה התחיל: הרגע ההיסטורי בתולדות
הסרט הישראלי הונצח על הצלולויד.
היה נדמה שזה בלתי־אפשרי. אחרי אונס
מרובע, אורגיה בשלישיה, עירום בעש רות,
הפלות, לידות, לידות של ילדים דפקטיביים
וסתם מישגלים — מה עוד אפשר
היה למצוא, אפילו גולן נכנע.

ה חזיו ת
חוז קו בפל ס טר
אמציה חיוני, המפיק של הסרט
הטרמפיסט מצא אותו. את הרגע ה־דראמתי
היחידי, שכמוהו לא היה בשום
סרט ישראלי: שתי נשים מחטיפות אחת
לשניה מכות.
תוך כדי החלפת המהלומות בין הגברות
השחקניות אבידן וקרני, נשמטו חזיות
(המחוזקות לצורך זה של השמטה — בפלסטר)
של הביקיני שלהן, ומי יודע מה
עוד היה נשמט להן, אילולא הופיעו ברגע
הנכון שני הגברים המצילים.
״הרעיון הוא שהאלימות לא מופיעה רק
בשכונות עוני,״ מסביר את הרגע הדרא-

מטי ישעיהו (״שיש״) קולר, איש יחסי-
הציבור של הסרט.
״היא מופיעה בכל מקום. זהו הטבע של
בני-האדם. ואפילו ההיפים, החולמים על

עולם טוב יותר, והמנסים להקים אותו
באי־האלמוגים באילת, מגלים זאת.״
דווקא רעיון יפה. במיוחד שיחד איתו
הם מגלים גם עוד כמה דברים די יפים.

סטויפימנות צ־״^•

שורר, מנסה להגיע אל שערות יריבתה,
בסצינה המנסה להוכיח כי אין בני־אלימות.
אדם
יכולים לחיות בלי

עתה) עמוס ספר תפס את זה מייד:
״אקשן!״ הוא ציווה על הקאמרה, והשחקנים
והסאונד־מן ונערת־התסריט.
ואיזה ״אקשן״ שהלך שם?
השחקנית הצעירה והמבטיחה, עוד מ בית
הספר תנים, צילה קרני, הרימה אבן
מפלסטיק והניפה אותה בלהט על השחקן
הנדהם, אשר צרפתי. צרפתי נאבק עם
קרני. בינתיים קם שמואל וולף, רץ בזעם
לעבר צרפתי, והפיל אותו ארצה. לרגע
אחד קשה היה להבחין מה קורה בתוך
ערמת־האדם שהתפתלה על החול הלוהט.
אבל השחקנית הצעירה והמבטיחה עוד

מנוחת הלוחמות
חשופות־חזה ומשוחררות.

אחרי הפייט, מרגישות לילי
וצילה צורך לנוח, כשהן
לא חטפנו מכות אמיתיות, אבל זה

היה בכל זאת מעייף מאוד,״ טוענת צילה. לילי, הנרא ת
רית, אומרת :״יש לי כוח כמו לגבר. הייתי פעם ספורטאי
מצטיינת.״ בסרט מופיעה העיר אילת כגן־עדן לעי

טלוויזיה
לקראת שידור
האיש שמרגיז
את כולם

!בית־ספר
׳לכדורגל

גרד,אם גרין, שסרט דוקומנטארי על
חייו ויצירתו יוקרן בטלוויזיה הישראלית
ביום ראשון הקרוב, הוא אחד מגדולי
הסופרים בעולם. ספרו המפורסם, העוז
בכל יום ראשון בשעה 17.30 בערב מוצג
והתפארת, על ענוייו של כומר קאתולי
שיכור וגיבור בימי המהפכה האנטי דתית !בטלוויזיה אימון הכדורגל המוגש על ידי
במקסיקו, שיצא לאור בעברית בהוצאת, המאמן הלאומי לשעבר, עמנואל שפר,
עם עובד, נחשב לאחד מספרי המופת !בהשתתפותם של כוכבי הנבחרת הלאובעולם
כולו. הסרט הנרדף, המבוסם על מי ת ז מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, צבי
ספר זה, הוקרן בטלוויזיה הישראלית | רוזן ושמואל רוזנטל. שעורי הכדורגל,
המשודרים במסגרת תוכנית הספורט לנו״
לפני חודשים מספר ועורר אז שערוריה
לא קטנה בציבור, בגלל העובדה, שביום )ער מהר יותר, גבוה יותר, זכו כבר
לתהודה עצומה בציבור הכדורגלנים וחו־ששי
הקדוש הוצג דוקא סרט קאתולי.
אותו סרט היה אלגוריה ברורה על חיי
ישו הנוצרי ויחסיו עם מרים המגדלית,
היצאנית שהפכה לתלמידתו. ספר אחר
של גרין, השחקנים, שהוסרט והוקרן בבתי
הקולנוע בארץ ובעולם, האיר בפעם
הראשונה בכל אתר ואתר את אימי הזוועות
של הרודן המנוח בהאיטי — פראג-
סואה דיוואליה (פפה דוק) .היתד, זו הפעם
הראשונה, שמצפון העולם כולו התעורר
בגלל סרט קולנוע.
הפארודיה הסאטירית של גרין על המודיעין
הבריטי, האיש שלנו בהבאנה, ש־

שפר ושני
ובבי הספורט ולא בלי צדק. זהו שיעור
,מאלף לא רק לצעירים, אלא לציבור חו-
!בבי הספורט בכלל.
שפר מספר, כי שמע שאגודות הפועל
!ומכבי בתל-אביב וחיפה, הורו במפורש ל-
נקבוצות הילדים והנוער שלהן לצפות
!בתוכניות אלה כחלק מן האימון השבו-
נ עי שלהן. יריב אורן, מנהל רשות הספורט,
!התעניין באפשרות להשיג עותקים מ הסרטים להקרנה בבתי״הספר. אלפי או)
הדי כדורגל שרופים, שמשחקי השבת הם,
]חלק ניכר מעולמם ותחום התעניינותם,

גרהאם גרץ
ירייה ברולטה רוסית
הוסרטה אף היא, קיבלה אור חדש למרבית
האירוניה דווקא בימים אלה. גרין
הצליח להרגיז את האנגלים בצורה יוצאת
מן הכלל. זה קרה כאשר חיבר הקדמה
אוהדת לספרו של רב המרגלים קים פלבי
מלחמתי החשאית.
מי לא בגד? פילבי, בוגר קיימברידג/
שעמד בראש המחלקה נגד הריגול הסובייטי
במודיעין הבריטי, נתגלה בסופו
של דבר כמרגל סובייטי בכיר. גרין שהיה
אחד מידידיו במודיעין הבריטי, כתב
על ידידו דברים מדהימים :״הוא בגד
בארצו — כן, אולי בגד, אולם מי מאתנו
לא בגד במשהו או במישהו חשוב יותר
מארץ כלשהי? בעיני עצמו פעל פילבי
למען עתיד שארצו תיהנה ממנו.״
רק אדם אקסצנטרי והרפתקן מלידה כמו
גרין היה מסוגל לכתוב דברים מעין אלה
היום באנגליה. בתום מלחמת העולם הראשונה,
היה זה גרין שהציע את עצמו
לעבוד כמרגל למען הגרמנים. מסיפרו
הביאוגרפי, חיים שכאלה, ניתן ללמוד,
כי ילדותו רצופה מעשים מוזרים עוד יותר.
הוא היד, בנו של מנהל בית־הספר,
וכאשר נכשל בלימודיו, ניסה להתאבד.
לאחר טיפול פסיכיאטרי ממושך הפך גרין
להיות טיפוס אנגלי אופייני: ג׳נטלמן
ומשועמם. מרוב שעמום החל לשחק במש חק
מזעזע המכונה בשם רולטה רוסית.
הוא היה טוען בכדור אחד מחסנית של
אקדח תופי בעלת ששה חורים, ולוחץ על
ההדק. כאשר התאהב גרץ בנערה קאתו־לית
אדוקה הוא הפך פתאום לאיש אחר.
הוא למד את עיקרי האמונה הקאתולית

ונעשה אדוק בצורה יוצאת מן
הסרט הדוקומנטארי אודותיו
אולפני הבי.בי.סי ינסה לעמוד
של גרץ כסופר וכאיש נוצרי

גויים תכופים מדי, ביטלו תוכניות והציעו
אחרות. הסדר הטוב חייב נקיטת אמצעי
דראסטי חריף זה, לדברי שמעוני.
הסדר הטוב — אולי כן. אבל אי אפשר
לנהל טלוויזיה רק על פי כללים נוהליים
נוקשים של סדר טוב. וכשמגיעה לארץ
כוכבת ברמה בינלאומית, שרבים קשורים
אליה בזכרונות נוסטאלגיים מימים רחו קים,
אין מקום ואין שום סיבה להבאת
שידור חוזר בפני הצופים כנקמה נוהלית
במפיקי הסידרה ובציבור כולו.

היו יכולים ללמוד משהו מההדגמות?
הטלוויזיוניות של כוכבי הנבחרת, לפני|
שהם צועקים במגרש.
ההפתעה בהפקת התוכנית היתה!
כאשר צמד השי״נים (שפיגלר ושפיגל)ז
שיתף פעולה עם המאמן שפר בטל־|
וויזיה, למרות, שבעבר הסתכסכו עימו,ז
כאשר כיהן כמאמן הנבחרת, והיה לה | 0
אף חלק בהדחתו.
אבי הרעיון של בית־הספר לכדורגלן
הוא אלכס גלעדי, עורן מבט ספורט,
שמעולם לא היה כדורגלן. גלעדי 28
בן רמת״השרון היה איש חיל־הים, ש־׳
+הרפתקאות (יום ד׳ 07.30 , 10/11
זכה פעם בפרס הים על שם מאיר, מנע פרק ראשון ביומן מסע אישי של
דרי הצוללת דקר, על כתבה שכתב בנוג׳רלד
דארל באפריקה ובמזרח.
שא הים. ממדור הספורט של ידיעות)
!• לחישה (יום ד 18.30 , 10/11
אחרונות הגיע גלעדי כמעט במקרה ל״| פרקי שירה בערבית. סידרה שחודשה, של
מדור הספורט של הטלוויזיה.
שירה קלאסית בערבית לאור הדים חיו בקיץ
האחרון הגיע לו צל״ש. אירועיה ביים שהגיעו ממשכילים ערביים, לאחר
הספורט ירדו מתחת לאפס. שום מאורע| שידור סידרה דומה לפני שנה. קוראים:
בינלאומי חשוב בתחום הספורט לא חת-ץ גליה סופר וויקטור נאסייב.
רחש. כל הארץ היתה עסוקה בגילויי)
ס זכרונות צ׳רצ׳יל (יום ד׳ , 10/11
ההסתאבות והשחיתות בעולם הכדורגל — )19.30 ׳.סידרה דוקומנטארית המבוססת
על זכרונותיו של מי שהיה מנהיג האומה
--אייי״״״י מייי״י־הבריטית בימי מלחמת העולם השניה.

קורא — ריצ׳ארד ברטון.

• סרט השבוע (יום ד׳ )20.45,10/11
— תרז דם קרן — על פי סיפרו המפורסם
־ ׳4 של אמיל זולה: אשה החשה מחנק באחו 1

בעלה, מנסה להרעילו. בהשתתפות
עמנואלה ריבה.

@ גיוס ערבים (יום ה׳ )18.15,11/11

— זו בעייתך — ויכוח על גיוס ערבים ל-
צה״ל, בהשתתפות ח״כ סייף א־דין אל ז ד
עבי, עבדול עזיז אל זועבי, אליאם נחלה
ודיאב עובד. מנחה: איברהים שבט.
9בוסתן ספרדי (יום ה׳ , 11/11
— )20.30 המחזמר שהוצג ע״י תיאטרון
בימות מאת יצחק נבון. משתתפים: רבקה
רז ואברהם מור.
• יריד ההבלים (יום ו׳ ,12/11
השי״נים
— )21.15 פרק ראשון בסידרה עלילתית
חדשה אודות יתומה אנגליה בראשית ה באותה
תקופח עדיין לא נערן הסכם על| מאה ה־ .19 בקי עוזבת את הפנימית ועוצילום
מישחקים במגרשים. שילון, האיש׳ ברת לביתו של פיט כמטפלת וכמורה
החזק של מדור הספורט, עבר פתאום | לבתו.
להיות מנהל מחלקת החדשות ונעשה׳
• תוכנית ליל שכת (יום ר ,12/11
טרוד בעניינים אחרים.
— )22.00 מאגאזין נסיוני בענייני אקטוגלעדי
נאלץ אז לשאת בעול כמעט? אליה. ביקורת ותזכורת סובייקטיבית, מצ לבדו,
ולאמץ את דמיונו כדי למלא את) למה נסתרת, סאטירות, פליטונים ופזמוהחורים
שנוצרו. התוצאה היתה: בית־* נים. משתתפים תיקי דיין, מתי כספי,
ספר טלוויזיוני לספורט שלימד לצופים 1טוביה צפיר, טליה שפירא ויוסי פולק.
פרקים בהילכות שחייה, כדורסל וכעת״ עורך־מפיק מרדכי קירשנבאום. חברי מע בכדורגל,
שהוא גולת הכותרת מבחינת !,רכת: נקדימון רוגל, יוסי גודארד, אריה
ההתעניינות הציבורית.
אורגד ובועז דוידזון. במאי — צבי דורנר.
• גרהאם גרץ (יום א׳ ,14/11

תדריך

הכלל.
שהופק בעל
דמותו
מאמין.
תולדות איזה
מין ערב?
ביום שישי האחרון הואילה הטלוויזיה
הישראלית בטובה להציג בפני מאות
אלפי הצופים את התוכנית ערב טוב עם
שושנה דמארי, אולי בפעם השלישית.
היתר. זו התוכנית שפתחה את הסידרה.
היתד. זו אותה התוכנית שסיימה אותה.
הכל טוב ויפה. אבל הבזיון שהתרחש
בהקשר זה היה מאחורי־הקלעים, והוא
התרחש זמן רב מאוד לפני הקרנת התוכנית.
עורכי
הסידרה ערב טוב, אנשי אולפני
ההסרטה בהרצליה, התלבטו זמן רב בבחירת
אמן בעל שיעור קומה לתוכנית
שתחתום את הסידרה כולה, בה הופיעו
במרוצת השנה אמני צמרת ישראלים
רבים, שחלקם זכו לשבחים ואחרים נקטלו
בידי המבקרים. כמעט במקרה נודע להם
לפני כחודש ימים, כי הזמרת-הכוכבת חנה
אחרוני, המופיעה בהצלחה רבה מעל
מסכי הטלוויזיה בדרום אמריקה ובצפונה,
קפצה לביקור פרטי קצר בישראל.
אחרי שהושג עמה קשר, שלושה שבו עות
לפני מועד השידור, הודיעו עורכי
ערב טוב לטלוויזיה על השינוי. חנה אחרוני
עשתה מחווה כלפי אולפני הרצליה
ונאותה לדחות את נסיעתה לונצואלה, שם
עמדה להשתתף בתוכנית טלוויזיה, למען
ההופעה בטלוויזיה הישראלית.

וינסטון צ׳רצ׳יל
זכרונות מלחמת העולם
כשלושה ימים לפני יום ההקלטה הודיע
יצחק שמעוני, מנהל מחלקת התוכניות,
טלפונית דרך מזכירתו, כי הוא מוותר
על התוכנית האחרונה ועל חנה אחרוני
בכלל זה. במקום זה — אמר — הוא יתן
את שושנה דמארי בשידור חוזר. הסיבה:
אולפני הרצליה לא עמדו בתנאים. הם לא
מסרו רשימה סופית מראש, הכניסו שי-

— )20.30 סרט דוקומנטארי על חייו ויצירתו
של הסופר הנודע.
י• ענקי הג׳ז (יום א׳ )21.20,14/11
— מתוך הופעה פומבית בהיכל התרבות
בתל־אביב.
•,סמי מולנו (יו ם ב)19.30,15/11 ,
— סרט אמנותי בהשתתפות הפנטומימאי
הישראלי סמי מולכו.
העולם הזה 1784

נ 5פ£3

ב עריב ת

בנא

דאן היור, 1
בקולנוע אבו־רודס —

הזהב השחור.

בטלוויזיה -הסנט יחליט ויאשר
(קומדיה בהמון מערכות).
באוטוקרס —

ביודקכרות למכוניות
צה״ל -כפירי אריות.
שדה בוקר —

מסיכת יום־הולדת
נמל התעופה לוד — שמח כנמל.
בממשלה — מריאה.

המנשפט
״כבוד השופט,״ טענה בחורה יפה-
פיה בבית־המשפט ,״האיש הזה הבטיח
להתחתן איתי והתחתן עם אחרת.
הוא שבר את ליבי. אני דורשת עשרת
אלפים לירות פיצויים!״
היא קיבלה.
במישפט אחר, באותו בית־משפט,
הוגשה תביעה על־ידי אשה שנפגעה
ממכונית, ונשברה לה עצם ברגל. היא
דרשה אלף לירות פיצויים, וקיבלה.
מוסר השכל: אל תשבור את ליבן,
שבור להן איזה עצם.

בי קו ר הו שי אי ס
איזו מדינה מצחיקה יש לנוד באים ארבעה נשיאים כושים, וכולנו עומדים
על הראש.
כושים יהודים אנחנו לא מקבלים בארץ, ואם כבר מקבלים, אז מקסימום
לדימונה.
כושים לא־יהודים הולכים לכותל המערבי, להשתתף בבר־מיצווה.
שמות כמו אפללו, אוחנה, סוויסה, הם ״לא נחמדים״ .אבל מובוטו, אחידג׳ו
יפים מאוד.
והמקומות שמשם באים עושי השלום האלה ! ניגריה (זה ליד ביאפרה, לא?)
או קונגו־קינשאסה. זד. מזכיר לי שבזמן המהומות בקונגו, אחרי ששלחו לשם
כוחות או״ם, פנו כמה עיתונאים לגנרל ושאלו :״גנרל אוקומוטו, אתה רוצה
עוד כוחות או״ם לקונגוז״ הגנרל ענה :״כן, האחרונים היו טעימים מאוד.״
אני לא יודע למה, אבל כל הטררם הזה מזכיר לי סיפור ששמעתי מעליזה
עזיקרי: אדם נוסע ברכבת. פתאום הוא מקבל בחילה, ומקיא על הנוסע היושב
מולו. האחרון קופץ בזעם וצועק :״אוי, חזיר!״ עונה לו הראשון :״אני חזיר?
תראה איד אתה נראה.״

״הסתלק: יש כאן מקום רק לקול קורא כמידכר אחד ! ״

קוד ציון לגורה

כשירד אחד מארבעת הנשיאים
הכושים בנמל״התעופה לוד, ניגש אליו
אחד העיתונאים ודיבר איתו באנגלית.
השיב
לו הנשיא :״טו, טו, טו,
צ, צ ,צ, צ ,צ, טאו, או, או, או, אני
מדבר עברית.״
העיתונאי נדהם :״עברית? איפה
למדת עברית!״
״טו, טו, טו ; פיר, פיר, פיר, טי,
טי, טי, טי, קול ציון לגולה,״ השיב
המנהיג הכושי.

באלוני

נינת המודעה הקטנה
מודעות אלה פורסמו כ״ידיעות
אחרונות״ כתאריך .2.11.1971
החברמן שמחב את הטריומף הצהוב
מספר 278—140
מתבקש להיות גבר עד הסוף
ולהודיע על מקום הטצאו
לטלפון 747—148

רופא או שדכן

שיחה במטוס
טייס לדיילת :״מה דעתך לעשות
אהבה ! ״
דיילת :״מתי עשית אהבה בפעם
האחרונה ! ״
טייס :״ב״.1950״
דיילת :״יה, זה לפני המון זמן.״
טייס :״למה! עכשיו רק ״.20.15

בחורה בת ,29 נכנסת לרופא :״דוק טור

״גברת, טעית בכתובת,״ אומר לה
הרופא .״את לא צריכה אותי, את
צריכה שדכן.״

ד״ש באסקימוסים

חברה קדזשא

חתיכה בלונדית מנסה לתפוס מונית.
נעצרת לידה מכונית אלפא רונזיאו
פרטית, והיפהפה שליד ההגה אומר:
״היי, בובה, אני נוסע צפונה.״
״מה אתה אומר? דרישת־שלום
לאסקימוסים,״ משיבה הבחורה ומפנה
לו את גבה.

לעשירים. מציעה•:

שמעתי מחצקל איש־כסית:

• ״אנחנו קוברים אותך יחד עם
הכספת.״
ס ״בהנחה, תכריכים מס כיסים
גדולים.״

החלטות, החלטות...
״למה אתה נראה כל־כן טחוטז״
״זה מפני שאני עובד בבית״אריזח כממיין תפוזים.
יש לנו שם מכונה גדולה, עם שלושה חורים.
אני עומד שם וממיין את התפוזים לפי גדולים,
בינוניים וקטנים, כל אחד בחור שלו. זח מה שהורג
אותי. החלטות, החלטות, כל היום החלטות.״

שיפור 33ל3לה
עקרת־בית מבוגרת נכנסת עם הנכד שלה לחנות
מכולת, ושואלת :״אדוני, מה אפשר לקבל ב־10
גרוש?״
״קללה ממקבץ־נדבות,״ משיב לה המוהר.

וויו״! של גיל
אשת הוכנסה לחדר־המיון בבית־החוליס איכילוב,
כשהיא מחוסרת הכרה. מאמצי הרופאים להשיב את
רוחה עלו בתוהו.
שאל אחד הרופאים את חברו :״תגיד, בת כמה
היא נראית לך?״
״במרד בת ,38״ השיב השני.
״מה פתאום,״ קפצה האשת המעולפת ,״אני בת !29״

הענן הפבד שחיה מונח
על זכרונך ועל
תקוותיך מוסר, השבוע
על־ידי חווייה פשוטה,
תמימה, ובלתי-צפוייה.
את מוצאת עצמך בחברתם
של אנשים מסוג
אחר לגמרי, והם
מטהרים את מצב־רו-
חן ואת מסוגלת, שוב,
להלך בגנים ובשבילי-
החיים כאילו וניתן לך להתחיל הכל
מחדש. אותו טלה שעליו עברה חווייה
קודרת, ימצא, לעומת זאת, פיצוי באושר
אישי גדול, עם סוף השבוע.

תבזבז יותר מכפי ש_
אתה
יכול להרשות
לעצמך, אורחים בלתיצפויים
יפתיעו אותך.
אלה עשויים להיות בני
משפחה שישהו בביתך
יותר מכפי שתרצה. יש
איום כלשהו בנזק לפריט
מסויים ברכושך
העלול לגרום לך צער.
משהו הקשור בביגוד
יגזול מזמנו וממחשבות בסוף השבוע
תיתכן לך הפתעה הכרוכה בהימור. תצטרך
להיות מעורב בתיכנון נסיעה של
מישהו מבני־משפחתך או הקרובים אליך.
בת שור, לבשי בגדים בצבע לבן או כחול.

זאשה שחשוב}ח
איו היא 1ראית
גרבונים• גמישננים
ארמנים •אקסטחנים

בסחנת מיקוומש
מאריכת ימים
כריכות הווו&ס הי ה
קוראים המעוניינים לברור
את גליונות ״העולם הזה״ של
שגת ,1970 יכולים להביא את
הגליונות שברשותם למערכת
״העולם הזה״ ,רחוב קרליכך
,12 תל־אכיב, כין 10 כבוקר
ל־ 2כצהריים.
הקוראים יקכלו במקום, תמורת
14ל״י, שני כרכים, א ,ו־כ׳
של .1970
עכור בל גליון חסר יש לשלם
1.80ל״י.

אם את מתעקשת — יש כל הסיכויים שהעניין
יעלה כפי שאת מקווה. אם לא —
את יכולה לשכוח ממנו.
אל תחכה, השבוע, לרומנים
גדולים או מו־ערים
במיוחד: מוטב
שתתרכז בתיקון קשר
! עם הידידות הוותיקות
שלך. כסף מועט
זורם לקופה: אל תחמיץ
נסיעה דרומה: היא
תיראה כשיגרתית, אך
כדאית. לבשי ירוק.

ה)1זו״0

החודש מתחיל עם זינוק קדימה — אך
השבוע אינו, בהכרח, חיובי לתוכניו־תיך.
בייחוד יום א׳ :
אם אתה מתכוון לבצע
תוכניות ביום זה, מוטב
שתיזהר. נסיעה
קצרה תסתיים בסיבוכים
ואולי באסון. אל
תתן לילדים לצאת לטיולים,
דווקא השבוע.
111111
בת עקרב: הפני את
3הע ז1ז> מרצן לשיפוצים והי״
זהרי מרכילות ידידתך.

ר/,יוזז

עכשיו כבר מאוחר מדי.
אז מוטב שתשלימי עם
המצב החדש, שתבצרי
את עמדותייך, ושלא
תגלי את כל הקלפים.
אס אתה דווקא רוצה,
אתה יכול להפיק תועלת
— והנאה — מן
העיסקה או הסיבוך
אליהם נקלעת. זה רק
תלוי בידידך. לזוגות
הרומנטיים: אם היא דלי — תגיד כן.
אם הוא דלי והיא לא — חכו.

טבעי הדבר שקשרים חדשים מדחיקים
את הזכרונות הישנים. אל תרגישי מוסר-
כליות על כך. תחיי
את הרגע, עוד יותר
מן הרגיל. דאג לפר״
_סתך; בייחוד לטווח
•?רוך. אם אתה יכול,
חתום אפילו על חוזה
או על הסכם קבלני.

חודש וזנק ומלא ה־י־נגשויוח

המתחיל

שבוע
אלים, ממוט. אל
תריב. למען השם: אחה
יכול לגרוס לאדם לא
_ !ץ שלילי ביותר נזק רצי־ני
מאוד. ואל תימס
לתאונות: אתה חשו־לגרום
לאסונות, מבלי
להתכוון לכך. אבל אין
ספק שלא תוכל להימנע
מכל מיני סיכסוכים אישיים, במישור
הכלכלי, האישי והאינטימי. ייתכן גס משפט
לא סימפאטי, שאפשר לפתור רק
והתחשבות. גלה הבעזרת
הבנה
שבוע הבנה והתחשבות ! זה כדאי.

עזרים
״השוטרים הבטיחו עזרה -
תוגגו מפות״
״באנו מדימונה למשרד הקליטה בירושלים
לבקש עזרה. שיעזרו לנו להתקיים.
אנחנו לא יכולים להתקיים בדימונה. אני
למשל יש לי שלושה ילדים — והנה התלוש
שלי 345 :ל״י לחודש. איך אפשר
חמישה נפשות שיחיו על 345ל״י לחודש?
וככה גם כל האחרים. בשביל זה
באנו למשרד הקליטה.״
הדובר הוא ז׳אק לאלום 23 שיחד עם
אשתו מרסל, בחודש השישי להריונה, וכ עשרים
קרובי משפחה אחרים, נעצרו
בבוקר יום הרביעי והובאו ממשרד הקלי־

צפוי לכם שבוע מעניין וסוער, הן מבחינה
פינאנסית והן מבחינה
רומנטית. אפשר שתעשו
כסף בעזרת או
כתוצאה מקשר רומנטי
ואפשר שהרפתקה רומנטית
תעלה לכם בכסף
רב. השתדל לא
להמר ולא לסכן כספך
שלא לצורך, כי אתה
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
עלול להיגרר להוצאות
כספית לא כדאיות.

המצב מעורפל ביותר,
אל תמשיך לגשש באפילה
— אלא דרוש
הסברים, ותבע ביצוע
החלטות שיעזרו לן
ולסובבים אותך לצאת
מן הסבך. אם אתה
ממונה על אחרים —
מוטב שהשבוע תהיה
פחות קשוח, ויותר
נוח, גם צעד מסוג זה
יגרום לתזוזה מועילה לעניינך. בת תאומים
— הונחת לאחרונה את נושא הופעתך.
את ודאי אינך יודעת, שהו-
פעתך החיצונית היא כרטיס־הביקור
שלן. אם את יפה — נצלי זאת !

בת״זוגן נמצאת במבוכה
נוראה, ואולי אפילו
במשבר. ממש מוזר
שלא הצלחת להבחין
בכך עד כה. כדי לנסות
לחלצה ממצבת
הקשה, אותו היא מתאמצת
להסתיר ממך,
אל תסתער עליה חזיתית,
כי אם בחר באיגוף
ממושך, תוך בי ציע
פעולות הטעייה ו הס ח ה; כך תגיע
אל היעד בעזרתה ממש, ויחד תלבנו את
המצב. אם לא תפעל למען זו־גתך,
המשבר עלול לפרוץ החוצה
כבר השבוע ביום ראשון או ביום שני.

במדינה

ז׳אק לאדום ומשפחתו
345ל״י לחודש

ג רו םנחת

!זחזדהאו

ל מ קו ר בין

על-ידי צעד פינאנסי
נבון. לבשי לבן וירוק.

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרכזיות
שלך הן: חוסר־כסף ושיעמום. במישור
הפינאנסי אין רגיעה.
מוטב שתתחיל לחשוב
על חריגה קיצונית
מעיסוקיך — או
אי־עיסוקיך — הרגילים.
אס לא תשנה את
המצב, אתה עשוי להיתקע
לצמיתות. במישור
הרומנטי, בת דלי, אין
>1111141
עוד טעם רב לרומנים
הקצרים והקלים. שמא
תחשבי על משהו קצת יותר רציני
7מצד שני, דווקא האדם ה״
מדבר הרבה, איננו מתאים לך כלל

גאוותן הרבה מונעת ממך לבקש טי׳
בות או להסתבך בקנוניות. זכור כי המילת״חקסם שבוע טיפוח״קשרים. היא לכן,
גם אם תתקשה
להתגבר על גאוותן,
למד לפחות להחזיק
את פיך נעול. אם הם
רוצים להיטיב עימן —
תן להם לעשות זאת,
ואל תידחה הצעות העשויות
להיות מכריעות
עבורך ועבור שאר בני ביתן.

טה למטה המשטרה. על צורת הבאתם מס פרת
מרים ברכה, אם לשניים ובהריון:
״השוטרים באו למשרד הקליטה, ואמ רו
לנו שנבוא למשטרה, ושם קצין יטפל
בתלונות שלנו. כשהגענו למשטרה, עצרו
פתאום את הגברים שלנו, בלי שום הסבר.
״אני התנגדתי, ואז השוטרים הרביצו
לנשים. אותי ואת קלודין צרפתי, שיש לה
שלושה ילדים, השוטרים דחפו בכוח. במ קום
טיפול, קיבלנו מכות.״
הנשים התערבו. מגיב רב־פקד שמו אל
בוגלר, דובר משטרת מרחב ירושלים
וסגן מפקד המרחב, אשר טיפל בפרשה:
״התבקשתי על־ידי פקידי משרד הק ליטה
בירושלים להוציא את הקבוצה מה משרדים.
נגד הקבוצה הוגשה תלונה על
הסגת גבול. הזמנתי את הגברים אלי ל מטה
כדי לשוחח איתם ולהפגיש אותם עם
השלטונות המוסמכים. אך אז התערבו
הנשים, והגברים לא הסכימו כבר לשמוע
בקולי. עקב התערבותן של הנשים, שהפריעו
לי, ויתרתי על הרעיון להפגיש את
המפגינים עם השלטונות. הגברים נעצרו,
ושוחררו לאחר זמן קצר.״
הכל• אומר ממלא מקומו של דובר
משרד הקליטה :״חברי הקבוצה הזו כבר
אינם עולים חדשים, לאמיתו של דבר.
הם עברו את התקופה שבה הם מוכרים
כעולים חדשים. למרות זאת, הם באו
למשרדים לבקש העברה למרכז הארץ. הם
נכנסו למשרדים עם הילדים, בכוונה להי שאר
במקום עד שתתמלא בקשתם. מובן
שהזמנו את המשטרה, חבל שהם החליטו
לפעול בצורה של הפעלת לחץ כזה. יש
להם הזכות לפנות לוועדת העירעורים
העליונה שליד המשרד, המטפלת בהא רכת
התקופה שבה מוכר עולה כעולה.״
אומר ז׳אק לאלום :״לא התפרענו, ולא
השתמשנו בכוח במשרדי הקליטה. נשארנו
רק בקירבת מקום עם התינוקות, כדי ללון
שם. ואז הביאו את השוטרים שיטפלו בנו.
״אבל זה לא יעזור. לא נזוז מפה — עד
שנקבל עזרה. כדי שנוכל לפרנס את ה משפחות
שלנו.״
העולם הזה 1784

השובב 1בת הנספח

תונה

איריס ומוכי רכט

ה מ עג ל נסגר
לכאורה, היתה החתונה שהתקיימה
במוצאי־שבת האחרונה, במסעדת טיב
בתל־אביב, סתם עוד חתונה. אבל רק לכאורה.
רק תשמעו את הסיפור שמאחוריה.
הסיפור
התחיל לפני שנים הרבה, והיו
בו שני זוגות של חברים טובים. זוג אחד
היה אפרים דיברת — יועצו המקורב
של השר פנחס ספיר — ואשתו נתניה׳
זמרת האופרה הידועה. הזוג השני
היה מהנדס בשם יאשה שפירא, ואשתו
הארכיטקטית שילה.
לא רק הבעלים היו ידידים. גם יאשה

ואשתו של אפרים היו חברים טובים —
הם גדלו יחד כילדים באותה עיר בפולין.
וכשהיו ארבעת הידידים מופיעים
יחד בפומבי, לא יכלו כל רואיהם שלא
להבחין בפרט מעניין: שולה, אשתו של
יאשה, דמתה כשתי טיפות מים לנתניה,
אשתו של אפרים, למרות שהראשונה
שחרחורת, והשנייה בלונדית.
בינתיים עולם כמנהגו נהג, ואחרי הנישואין
באו הגירושין. בשלב ראשון, התגרשו
רק הזוג שפירא. יאשה התחתן
מחדש — עם השחקנית אורה בר־אור׳.
התחתן — והתגרש מיד, לאחר שגילה י

נוסיבה ב אג ם
המסיבה שיאיר קולטץ עשה בליל-
שישי האחרון באגם שבפארק הלאומי ב־רמת־גן
(מחצות עד שחר, שמפניה חופשית)
היתה לכבוד יום הולדתה ושיחרורה
מצה״ל של החברה שלו, מיכל מטאסוף,
צנחנית מיל. ובת להורים עשירים (אלק טרוניקה
וכדומה) ,שזהרה בתסרוקת ה־שאטנית־פסים
שלה.
לצידה זהרה, לא פחות, בחולצת פסים
לבנה, ידידה קודמת של יאיר, רותי

קולטץ

כקרמן

בקרמל היפהפיה והעשירה, שמכל ה־כמעט־בעלים
שלה, יאיר היה הכמעט הכי
בטוח( .החתונה בוטלה לפתע, העולם הזה
.)1783 לפחות, הוא היה היחיד שהוריה
של רותי לא התנגדו לו — עד שנתפס
על עניין קטן של חשיש, ונשלח לכלא ל כמה
שנים. הוא השתחרר משם לפני כש מונה
חודשים, וכשזמן קצר לאחר מכן
נפטר אביו, עבר לטפל בעסקי המשפחה.

יחד עם זה, הוא המשיך גם להתראות1
עם רותי בצורה שוטפת, לזכר הימים ה ישנים
והטובים. במסיבה ביום שישי, הוא1
נראה מבולבל בהחלט בין חברתו הישנה
והחדשה. עד כדי כך, שהוא הצליח ליפול ן
מסירה לתוך המים, מרוב התרגשות.

בין 700 האורחים יכולתם לראות את

אתי אורגד, בני טופטרמן -הבעל
של ציונה — רחל גולדפרכ, מלכת ה־1
צעדה ,1970 המטלונים הצעירים, הצייר .
יורם מקוב עם פנינה רוזנכדום, ו1-
דני גולל. אבל האורחת הכי מרשימה, ,
ללא ספק, היתד, שון טלכוט, בתו ה־1
יפהפיה של פרופסור ג ׳ול טלבוט מניו־יורק,
שהוא רופאו של הגנראליסימו צ׳ל־1
קאי־צק. שון התארסה לאחרונה עם
צעיר ירושלמי בשם אלפס אננלהארט (
( ,)24 שגמר כלכלה בלונדון והתגייס עכ שיו
לצד,״ל, וקיבל מתנת אירוסין מכונית |
ב.מ.וו. בשווי 70 אלף ל״י. ולפי השמועות
שאני שומעת, אלכס יכול להרגיש את ן
עצמו די גאה. כי מסתבר ששון דחתה כבר
הצעות נישואין של הבן של פול גטי, ן
הנחשב לאיש העשיר ביותר בעולם, ושל
אחד מבני משפחת המיליארדרים האמריק־1
אים דדפונט.
אבל זה רק דרך אגב. אם לחזור לגיבו־1
רים, אז רותי בקרמן נוסעת בקרוב לבר זיל,
לאחיה המליונר, מאחר שהוריה לא י
כל כך מרוצים מידידותה המחודשת עם
יאיר — לא אחרי העסק עם החשיש
ויאיר ומיכל ישארו לבד.
בינתיים.

מי זה קובי רפט, יודעים כל מכריו.
לא צריך לספר לכם. כן, נכון. זה מלהקת
שובבי ציון. בדיוק.
גס את איריס יודפת מכירים כולם.
או כימעט. נכון. ההיא מהוא הלך בשדות.
אז עכשיו, ביום שני, בשבוע שעבר,
היא הלכה שוב — ודווקא לא בשדות,
אלא בבית־החייל בתל־אביב. והיא הלכה
שם לחופה, עם קובי, כשמסביב הקהל
המקובל באירועים כאלה, כשהיוצא מהכלל
המקובל הוא הרמטכ-ד חיים בר־לב,
שהוא ידיד המשפחה. אירים ( )22 וקובי ()24
נפגשו בלהקת פיקוד המרכז, והנה זה מה
שיצא מזה עכשיו.
בהתחלה היו קצת קשיים משפחתיים,
כמו שקורה לפעמים. ההורים של הכלה
התנגדו קצת — לא התפעלו כנראה מהשידור
— ואיריס, שאביה הוא הנספח הצבאי
בשגרירות ישראל ביפן, טסה אפילו במיוחד
ליפן כדי לקבל אח הסכמת ההורים.
היא לא קיבלה, והתוצאה היחידה היתה
שהיא גרה יחד עם קובי במשך שנה —
עד הסוף הטוב.
ומעכשיו, הס יוכלו גס לגור יחד.

שאשתו, כאשר הופיעה בהצגה הגה גת-
גרשה בתיאטרון זוית, לצידו של גד עון
זינגר׳ ניהלה רומן לוהט עם אחד השחקנים
הראשיים בהצגה .״הבה נתגר־שה,״
אמר יאשה לאשתו מספר . 2
בינתיים, התגרשו גם בני הזוג דוברת,
לפני כחצי שנה, במשפט סוער וסנסציוני
שהידהד בציבור. עתה, היתה כל הרביעייה
האורגינלית גרושה עד הסוף.
לא עוד. במוצאי שבת האחרונה, תא מינו
או לא, התחתנו יאשה שפירא ()45
וחברת נעוריו — נתניה דוברת 40
ואם אתם חושבים שזה הכל, אתם
טועים. מקורות יודעי דבר מוסרים לי,
שאפרים דוברת ושולה שפירא נראים יוצאים
יחד.

הבכיר והמזכירה
בויוה השוממה
איך שדבר מזכיר דבר, תמיד. נורא
ן משונה, בחיי. ברגע שהתפרסם הסי פור
על מעצרם של שני המנהלים
בירושלים, מייד נזכרה כל העיר בסי ׳
פור השני.
בסיפור הראשון, אם לא קראתם
ועיתונים, עצרה המשטרה את יהודה
תמיר, מהחברה לפיתוח מזרח ירוו
שלים, ואת עודד יקים, ממקרקעי יש ראל,
באשמת שוחד. טוב, קורה. אלא
ן שברגע שהתפרסמו שמותיהם של שני
החבר׳ה בעיר, מייד החל מסתובב
! מחדש הסיפור השני.
את הסיפור השני בטח שלא קראתם
!בעיתונים. מסתבר שהחברה שאיתר.
היו שני החשודים קשורים, עסקה גם
!בהכנתן של הדירות לרוכשים אותן.
ובין שאר ההכנות, הוכנסו לדירות אלה
,גם מיטות, כדי שהדיירים יהיה להם
איפה לישון.
והנה, יום אחד נכנם אחד הפקידים
׳של החברה לאחת הדירות הללו, כדי
להסדיר משהו הקשור במסירתה ללקוח
י — וברגע שהוא פותח את דלת הכני סה,
הוא מקבל טיל. מסתבר שהפו־
1עלים, שהכניסו את הריהוט לדירה, עשו
עבודה רשלנית, והעמידו את המיטה
!בפתח הסלון, ממש ליד דלת הכניסה,
במקום לסחוב אותה עד חדר המיטות.
!ושם, על המיטה מול הדלת, בדירה
הריקה, המחכה ליושביה, מה רואה
!הפקיד הנדהם לנגד עיניו הפעורות,
אם לא את אחד הבוסים שלו, אחד
! הפקידים הבכירים בחברה, כשהוא
שרוע, אם זאת המילה המדוייקת, במין
טה, בחברת מזכירתו, שרועה גם היא
כהנה וכהנה.
ורק אל תשאלו אותי לשמותיהם.
׳ כי שני השרועים גם יחד הם בני־אדם
,נשואים, כל אחד למישהו/מישהי
אחר/ת, ולא אני הקטנה שאלך לסב,סך
בין זוגות אוהבים.

בכורות מפוצצות
שתי הבכורות נער-
בו בשתי קצוות תבל,
ושתיהן היו מפוצצות
למדי.
בבכורה של אמי
הגנרלית בגרמניה הי-
תה הפצצה פוטנציא לית,
למרות שמרעישה
כהוגן. ערב הבכורה
הגיעו לתיאטרון טלפונים
ומכתבים שאנשי
הפתח עומדים לפוצץ
את ההצגה. מה
שמוכיח על דיעה
קדומה וחוסר הגינות
משווע, בעצם. אפילו
חיים גמזו בהארץ
וקלייב ברנס בניו־יורק
טיימס נוהגים להמתין
עד רדת המסך,
לפני שחם מפוצצים
הצגה. אבל, ביקורת
היא כידוע עניין של
טעם אישי, וכנראה שאנשי
הפתח מחמירים
בביקורתם האמנותית יותר מהקוליגות.
ההודעות המפוצצות גרמו למתח
מטויים בין חברי הלהקה, אפילו מעל
ומעבר למקובל בהצגות בכורח. לא ייפלא
שמתח זה הגיע לשיאו כאשר שליח הביא
חבילה ענקית, ארוזה, דקות ספורות לפני
התחלת ההצגה. כולם היו בטוחים
שזוהי הפצצה המובטחת. ורק לאחר שנפתחה
— לא לפני שהתחלת ההצגה
התעכבה — באמצעים מתאימים, התגלח
שהיתח זו הבטחת-סרק. החבילה הכי-
לח, בסך הכל, זר פרחים אדיר ששלח
הישראלי שלנו בברלין, שמעון עדן,
לידידתו כרכרה קסל, חמופיעה כ־

כרכרה הסל
גירסה הגרמנית של אמי הגנרלית.
הייתם צריכים לראות את ההתנצלויות
שהוא היה צריך לחלק לכל עבר,
אחרי ההצגה.
התפוצצות אחרת, פחות מרעישה, אך
ממשית מאוד, אירעה בבכורה״ישראלית-
בניכר אחרת — זו של יונתן כרמיו
בניו-יורק. ההתפוצצות שם נגרמח מחת
נגשות״אימים בין שניים מהשחקנים —
אילי גורליצקי ורותי כרמן. לאחר
שהעשן נמוג, חדלו השניים לדבר ביניהם.
פרטים נוספים, לצערי, עדייו לא
הגיעו.

המקצועיות להנהגה המרכזית של ההסתדרות בכל הנוגע
לשביתות. לפיה, תוכל כל אגודה מקצועית לאשר באופן
דמוקרטי כל שביתה. להלן תבענו להוסיף:

״חלה השביתה עקב עליית מחירים שאירעה בתקופת
ההסכם, לא יחולו על השביתה (ההגבלות שנקבעו בחוק).״
ולסעיף העיקרי, המעניש את השובתים, הצענו להוסיף:

״למרות האמור לעיל, אין לתבוע מעובד תשלום נזק
ממון, ואין לחייב עובד במאסר או בתשלום קנס, גם אם
הפר צו שניתן על־ידי בית־המישפט ...השתתפות עובד
בשביתה לא תהיה עילה לפיטוריו.״
קבלת הסתייגויות אלה היתה, כמובן, עוקרת את שיני
הטורף הזה. המאבק על כך בוודאי יעסיק אותנו בחודשים
הקרובים.

דא ה*ה
*71א נברא

2-4בנובמבר 1971
איר לעקור

את השירים

לזכותו של משה דיין יש לציין, שהוא עונה לשאילתות
במהירות. אך המהירות באה, כך נדמה, על חשבון
הדיוק — אם לומר זאת בצורה עדינה .
למשל — פרשת מסיבתו של האלוף אריק שרון.
כזכור, פירסם ביטאון מפלגת־העבודה שבמסיבה זו
הגישו חיילים את הכיבוד. על כך הוגשו שתי שאילתות:
האחת של ח״כ שושנה ארבלי־אלמוזלינו ממפלגת העבודה,
ואחת שלי.
לפי הסדר, ענה דיין תחילה לארבלי-אלמוזלינו. לשאלה
אם הכתבה היתה נכונה, השיב קצרות :״לא.״ אך בהמשך
סיפר, כי, לאחרונה שוב הוזכר למפקדים שלא להש תמש
בחיילים לשרותים שאינם בתחום תפקידם.״
מדוע דווקא לאחרונה? מה קרה ז והרי רבים יודעים
כי הידיעה היתה נכונה!
בהשיבו לשאילתה שלי, פשוט חזר דיין על תשובתו
הקודמת. שאלה נוספת:

ביום השלישי נערכה לפני הכנסת ההפגנה הגדולה
הראשונה של המושב. אחרי כמה מיפגני-קאריקטורות
מגוחכים של גופים קיקיוניים, היה זה מיפגש מרשים.
הנושא: מחאה נגד הצעת־החוק להגבלת השביתות. היוז מים:
תנועת העולם הזה — כוח חדש, שי״ח וברית־השמאל.
כמאתיים
איש ניצבו במשמרות מול המישכן. תוך
כדי כך הצטרפו אליהם אנשי רק״ח, שני פלגי הפנתרים
ואנשי מצפן. למרות זאת נשמר הסדר. מישמר הכנסת וכו חות
המישטרה שנזעקו למקום, נשארו מחוסרי-עבודה.

אורי א מרי: כבוד השר, כיוון שהמיקרה המסוייס
שנדון בשאילתות אלה נבע, כנראה, מאי־בהירות או מאי־ודאות
לגבי הסוגייה כולה, מצד הקצינים עצמם, האס
אין השר סבור שיש צורך להבהיר בפירוש מהן ההגבלות
החלות על שירות חיילים במסיבות אלה 7
שר־הביטח? משה דיין: המיקרה המיוחד של
חבר־הכנסת אבנרי הוא, שהוא לא שמע, או שמתעלם,
מתשובת הרמטכ״ל לשאלה הראשונה של חברת־הכנסת
ארבלי־אלמחלינו. היא שאלה :״האם האמור בכתבה תואם
את המציאות?״ התשובה היא: לא.

יום לפני כן נתקבלה הצעת־החוק בקריאה הראשונה.
הצבענו נגד, יחד עם שתי הסיעות הקומוניסטיות. מפ״ם
וגח״ל נמנעו.
נאומי (שפורסם בגליון האחרון של העולם הזה) נת־

שאילתה אחרת שלי נגעה לנאומו המפורסם של דיין,
בו אמר ש״עלינו לראות את עצמנו גם בשטחים המוח־

הצרה היא שהאמור בכתבה דווקא היה נכת.

ח״כ הנס קלינגהופר (גח״ל) ואני הגשנו לו שאילתות
על פרשת סטאשר. הזכרנו את טענת יגאל לביב, איש
הארץ, כי עורך-הדץ המפד״לי חיים בסוק השיג אזרחות
לסטאשר.
בתשובה לשאלות קלינגהופר, קבע בורג שג׳ו סטאשר
קיבל את האזרחות הישראלית ביום — 14.9.70 לפני שנה
בלבד. האזרחות הוענקה לו מכוח חוק השבות. להפתעת
הכל, אישר בורג שמשרדו בדק את עברו של סטאשר,
לפני הענקת האזרחות, ואף הוסיף כי אינו מתכוון לפנות
לבית־המישפט כדי לבטל את אזרחותו.
בתשובה לשאלה שלי אישר בורג, כי ״למשרד הפנים
היה ידוע עברו של מר סטאשר, לפי מה שהועבר אליו
ממשטרת ישראל.״ עברו זה נלקח בחשבון.
כדי שהדברים יהיו ברורים לגמרי, שאלתי שאלה
נוספת :

אורי א מרי: כבוד השר, לאנר התשובה הזאת,
האם בשעה שהוענקה אזרחות מכוח שבות למר ג׳ו
ססאשר, דן שר־הפנים דאז בשאלה אם יש למר סטאשר
עבר פלילי המסכן את שלום הציבור, לפי חוק השבות?
שר המים יוסף בורג: אינני רואה מה המהות
של שאלה נוספת, כשהיא חוזרת על תערובת של השאלה
שלך והתשובה שלי.

השתאה חוווו 3ה
1תר ססהיהוז־יס
לפעמים נדמה ששינאת ראשי המפלגות לסיעתנו
מעבירה אותם על דעתם. בך זה קרה בשבוע שעבר,
כאשר נערך בכנסת דיון על סבל האסירים היהודיים
בסוריה.
הדיון כולו היה בבחינת הפגנה תעמולתית. הוא נו עד
להפגין את האחדות הלאומית, ולעורר את מצ פון
העולם.
אולם גם במעמד זה לא נשכחו החשבונות הקטנוניים
ביותר של חסידי גולדה.

הדיון עצמו היה שיגרתי ומדכא, למרות הנושא המח ריד.
איכשהו, לא למדה עדיין הכנסת איך לטפל בכבוד
בנושא כזה.
הממשלה מסרה הודעה. לאחר מכן ניתן לכל סיעה
להשמיע הודעה מעל הדוכן. לכל סיעה ניתנו עשר דקות.
אפשר היה לחשוב שאין מה להוסיף על דברי הממ שלה,
וכי כל סיעה תסתפק בכמה פסוקים. אולם בסי־

ההפגנה מול מישבן הכנסת :״השביתה אסורה _ הדמוקרטיה שובתת!״ ״הפועלים ישביתו את חוק השביתות!״
קבל בהסכמה בולטת על-ידי חברי המערך המיסכנים,
שנאסר עליהם להצביע נגד החוק. גם אנשי הימין הודו
שהיה זה הטיעון ההגיוני העיקרי נגד הצעת־החוק באותו
דית. למרות שרוב חברי-הכנסת התנגדו באופן בולט
לדברינו, נשמעו הדברים בשקט, ולא היו כמעט קריאות
ביניים.

תוך חמש דקות אחרי שנתקבלה הצעת־החוק, הגיש
אמנון זיכרוני את הסתייגויותינו.
העיקרית חוזרת על הצעת־חוק פרסית שלנו, שהגשנו
לפני שבועיים. היא אומרת:

״כל הוראה בהסכם קיבוצי השוללת או המגבילה את
זכות השביתה, תיכנס לתוקפה לגבי אותם עובדים רק
לאחר שתאושר בהצבעה חשאית ...על־ידי לפחות שלושה
רבעים של ציבור העובדים, שעליהם חל, או עומד
לחול, ההסכם הקיבוצי.״
הסתייגות אחרת באה לבטה את שיעבוד האגודות

זקים כממשלודקבע.״
דיין אישר שאמר זאת, וקבע שזוהי דעתו הפרטית.
שאלה נוספת:

אורי א מ רי: להבנת ״דעתו הפרטית״ של השר,
מה ההבדל בין הסימשל הצבאי הקייס ובין ממשלת קבע7
שר־הכיטח? משה די? :אינני חושב שזה נושא
לשאילתה. בכל זאת, אס תנסח זאת בכתב, ואס אחשוב
שזה נושא לשאילתה, אשיב עליה.

האזרחות למלך
העול התחתון
סיגנונו של שר-הם נים המפד״לי, יוסף בורג, שונה
מסיגנונו של דיין. גם אופי לשאילתות המוגשות לו שונה,
כמובן.

עות הגדולות יש הרבה חברים, שאינם מגיעים בקלות
לרשות־הדיבור — וכשזו ניתנת להם, לא יוותרו אף על
שנייה אחת> .כך קם ח״כ אחרי ח״כ, ודיקלם בפאתוס
דברים שכבר נאמרו בכנסת אלף פעמים, ושלא הו סיפו
דבר.
החלטנו לחרוג משיגרה עלובה זו. כשהגיע תורנו,
מסרתי הודעה קצרצרה, כלהלן:

אורי א מ רי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
יחד עם כל הטם היהודי, יחד עם טובי האנושות בעולם
כולו, אנו מרימים את קולנו במחאה נגד רדיפת
היהודים בסוריה, כליאתם ומנימת הגירתם.
פנינו לעולם שבו לא יהיו עוד אסירים פוליטיים,
ולא עוד מיעוטים נרדפים, ולא עוד מישטרי דיכוי
ואפלייה.
מעל במה זו אנו קוראים לנוער העולמי, ללוחמי
השלום, הצדק והקידמה, להרים את קולס למען המושפלים,
הנדכאים והנרדפים.
ליבנו עם הקורבנות, וכל המוסיף גורע.
הדברים נתקבלו בהסכמה, וכמה ח״כים אמרו בקול

1אדוני שר־המשטרה ־

מה יש לך להס תיר?
רק פעם אחת התרגשו חברי־הבנסת במשן השבוע —
כאשר נדונה התמרדות האסירים בכלא אשקלון.
הדבר עלה במיסגרת הצעה לסדר״היום של מאיר
וילנר מרק״ח. כשאן עלה על הדוכן והתחיל לדבר,
צעקו עליו מכל עברי הבית :״איפה היית כשדיברו על
מצב האסירים בסוריה וברוסיה
חיכיתי עד שיישככו הצעקות ההדדיות הממושכת,
ואז שאלתי בקריאת״הביניים :
מספר הפרוטוקול :

מאיר וילכו* ג ...מה שהם (סשפזזות האסירים שביקרו
בכלא) ראו ומה שהם סיפרו ומה שפורסם בעיתונות —

זה מזעזע.
יגאל הורוביץ ו אתה מסתמך על הצלב הארוס?
אתה מסתמך עליו שביקר בבתי־הסוהר בסוריה?
תופיק טובי: מה זה שייך?
יגאל הורוביץ: הוא מסתמך על הצלב הארוס!
הצלב האדום מבקר ברמלה. איפה הוא מבקר בסוריה?
אורי אבנרי: האס חברי־הכנסת חושבים שהתעללות
באסירים בסוריה מצדיקה התעללות באסירים
אצלנו? האס אתה מוכן לזה?
יגאל הורוביץ: שהוא לא יהיה צדיק !
אורי א כגדי: אז תעלה אתה במקומו. זה תפקידך!
אחרי דברי וילנר, עלה שר״המישטרה, שלמה הילל,
ונאם נאום מוזר ביותר. הוא לא אמר אף מילה אחת
על הסיבות שגרמו להתמרדות באשקלון, ועל פרטי
המאורע. לגבי כל הנושא שעמד לדיון, אמר רק שאיש
מבין עשרת האסירים שנפצעו לא אושפז, וששום עצמות
לא נשברו.
את כל שאר נאומו הקדיש להתקפה שיגרתית על
רק״ח. הוא קרא קטעים מעיתוני רק״ח, תקף את
עורכת״הדין הקומוניסטית פליציה לנגר, וניגן על מיתרי
הרגשות האנטי-רק״חיות של הכנסת. היתה זאת התחמקות
בולטת מן העניין עצמו.
נטלתי את רשות״הדיבור אחריו, במיסגרת הצעה
להעביר את העניין לוועדה. נגדי לא יכלו לצעוק שאני
אדיש לעניין יהודי סוריה או רוסיה — כי בשני
העניינים הבעתי לא פעם את עמדתה התקיפה של
סיעתנו. לכן הקשיבו לדברי כימעט בשקט, וחברי־כנסת
כמו מנחם בגין ויעקב חזן האזינו בתשומת־לב. ואלה
הדברים :
אורי אבנרי: אדוני היושב־ראש, כנסת נכבדה.
קודם כל אני מציע לשמוע את הדברים בשקט,
ובמינימום של התרגשות קולנית, כי הדברים הם חמורים,
והם מטילים עלינו אחריות חמורה.
אני מציע לכנסת להעביר את העניין לוועדה, ולא
כדי שהוועדה תקיים עוד ישיבה, ושיופיעו בפניה שר־המשטרה
ונציב־בתי־הסוהר, ויספרו מה שיספרו באוזני
חברי הוועדה. אלא כדי שחברי הוועדה יוכלו לבקר
בבתי־הסוהר, ותינתן להם הזכות לבקר בכל בית־סוהר,
בלי הודעה מוקדמת, כל אחד לחוד, ולדבר עם האסירים.
זה דרוש להגשמת האחריות הפרלמנטרית.

דרושות לנו ידיים נקיות
כבוד היושב־ראש, דווקא מפני שאני חרד
לגורלה של סילכה זלמנסון; מפני שאני חרד
לגורלם של אסירים יהודים כסוריה וכמקומות
אחרים, ומפני שאני חושב שלא ייתכן גבול
לדאגה ולחרדה הזו — אני מאמין שעלינו
להיות בעלי ידיים נקיות.
ולא זה בלבד, אלא שידינו הנקיות צריכות להיראות
קבל עם ועולם. אסור שתהיה אחיזה כלשהי לטענות
נגדנו בשטח זה. שיקול זה צריך להדריד את כולנו.
אולם לא זהו השיקול העיקרי. השיקול העיקרי הוא,
שעל הכנסת רובצת אחריות כבדה למצב השורר בבתי־הסוהר,
אולי יותר מאשר לכל שטח אחר במדינה.

כי האסירים האלה הם חסרי-אונים, הם
מופקדים לשבט ולחסד בידי השלטץ, הם אינם
בעלי זכות־כחירה, וה־״נסת, על כל חלקיה, ללא
הבדל השקפה פוליטית — צריכה לחוש אחריות
עמוקה לנושא הזה.

רם, שלדעתם זוהי הצורה הנכונה של מסירת הודעה
על נושא כזה.
אחרי שדיברו דוברי כל הסיעות (מלבד רק״ח, שהזד
רימה את הדיון) נסתבר שאין ביניהן שום חילוקי־דיעות
על נושא זה. הכנסת ציפתה, איפוא, להצעת־סיכום משותפת
של כל הסיעות.

אבל זאת היתד, אשלייה. אנשי המערך פשוט לא
יכלו לסבול שסיעתנו תופיע בהצעת־סיכום אחת איתם.
הם הגישו הצעה של כל הסיעות — מלבד סיעתנו.

מבחינה זו אין כל הבדל בין אסירים ביטחוניים לבין
אסירים פליליים, בין אסירים ערביים לבין אסירים
יהודיים.
העניין הזה מהווה, לדעתי, סוגיה פרלמנטרית ראשונה
במעלה: האם רשאי חבר־כנסת, נבחר העם, להיכנס בכל
שעה לבית־סוהר, לבדוק את המצב, לדבר עם האסירים
ביחידות, להיות בטוח שהדברים הם בסדרו
כיום זכות זו אינה קיימת, ואוכיח זאת.

נרא אשקלון הוא שם דנד
אני רוצה לומר כמה מילים על כלא אשקלון, ואומר
רק דברים שאני יודע אותם אישית. אינני רוצה להסתמר
רק על דברי עורכת־הדין פליציה לנגר. היא, במיקרה,
שייכת לרק״ח, אך עובדה היא שהיא עורכת־הדין היחידה

אחרי ההתמרדות אסר שר־המישטרה על העיתונאים
להיכנס לכלא. ואני רוצה לשאול את חברי־הכנסת: מה
פירוש הדבר? אנו חיים במדינה דמוקרטית. במדינה
דמוקרטית יש תפקיד חיוני לעיתונות — ואין לה תחליף
במילוי תפקיד זה. מה פירוש הדבר, ששר המשטרה
אוסר כניסת עתונאים לכלא הזה, לאחר שאירע שם
מיקרה חמור ומדאיג, כמו התמרדות כללית? מה זאת
אומרת, שלא נותנים לעתונאים להיכנס? ממה יש לחשוש,
מה הפחד? האם העיתונאים מעיתונים כמו דבר, הארץ,
ידיעות אחרונות או מעריב רוצים לבוא לשם כדי ״להמריד
את האסירים״ ?

איזה הצדקה יש לכר זו איזה נימוק יכול
להיות לכך, אם אין מה להסתיר ץ

שר־המשטרה הופיע בפני המוני ישראל מעל מסך
הטלוויזיה, ואמר: לעיתונאים אני לא נותן להיכנס, אבל
חברי ועדת־הפנים של הכנסת יוכלו להיכנס.

דא היתה שום חקידה
אדוני, האם נתת להם להיכנס? האם מישהו מהם נכנם
לשם? מה אתה מספר סיפורים ומעשיות, כאילו ועדת־הפנים
יכולה להיכנס?

אתה הופעת כפני הוועדה, סיפרת מה
שסיפרת. ועדת־הפנים לא כיקרה שם, לא ראתה
את האסירים, לא דיברה עם האסירים. לחב
רי-הוועדה לא ניתן להיכנס. לי אישית, כחבר
הוועדה, סירבת להרשות להיכנס לכלא!

הילל

לנגר

המטפלת באנשים אלה. אין עורכי־דין אחרים המטפלים
באסירים היושבים באשקלון. יכול כל אדם לחשוד בה
ככל שירצה — אנו יכולים להסתמך רק על דברי עורו־דין
המבקר במקום, ואין עורכי־דין אחרים שהם מבקרים
בכלא אשקלון.

יגאל הורביץ: יש לך עורך־דין, שיבקר
שם 8 אורי אבנרי: איך הוא יכול לבקר שם?
18 בשם מי?
אני רוצה לספר דבר שאני יודע אותו מנסיון אישי.
עוד בזמן שרותו של שר־המשטרה הקודם (אליהו ששון),
אני אישית, כחבר־כנסת, טיפלתי במיקרהו של אסיר
שהורשע בפשע חמור, רצח שפל בשרות פתח. אביו
בא מירדן. הוא ביקש להתראות עם האסיר. סידרתי לו
פגישה עם שר־המשטרה דאז, שנהג בעניין זה בצורה
יפה.

אז נתברר שהאפיר הזה הועבר מכלא רמלה
לכלא אשקלון, ונאמר לי בצורה מפורשת
שזהו כלא קשה במיוחד, כלא לענישה, המיועד
לשבור אסירים, ושאליו מעבירים אסירים שיש
כלפיהם טענות בבתי-סוהר פחות חמורים.
אליהו ששון: מי אמר לך זאת?

אורי אבנרי: ר,

לא אתה. לא אמרתי ששו־המשטרה
דאז אמר. אמרתי :״נאמר לי׳ — ואינני
רוצה לומר מי אמר ; כי אינני רוצה לגרום עוולה
לסוהרים שאמרו לי מה שאמרו, על־ידי כך
שאזהה אותם.
קריאה: ביקשו ממך לא לומר?
אורי אבנרי: אני אומר מה שנאמר לי,
ואני אחראי לזה.
בהשתדלותו של שר־המשטרה דאז, הוחזר אסיר זה
מכלא אשקלון לכלא רמלה. שם הופגש עם אביו.
אביו אמר לי בשיחה פרטית, שמעולם לא פירסמתי
אותה :״הזדעזעתי כאשר ראיתי את פניו. זה איננו
אותו האדם ׳.כמה שבועות בכלא אשקלון הספיקו כדי
לשנותו לבלי הכר.

סוגיה זו היא חמורה מאין כמוה. אינני רוצה להטיח
האשמות שאין לי תימוכין להן. אבל דבר אחד בטוח
לגמרי: שלא ניתן לא לעיתונאים ולא לחברי־הכנסת
לערוך חקירה רצינית, ולעמוד על המצב באופן בלתי-
אמצעי. אני חושב שכל חברי־הבית, מסיעת גח״ל ועד
לסיעת המערך, צריכים לעמוד על כך שלא ישרור מצב
כזה במדינת־ישראל — בייחוד כאשר אנו באים —
ובצדק — לתבוע את עלבונם של אחינו הכלואים בסוריה,
ברוסיה ובמקומות אחרים.
מובן שזה לא עזר. הכנסת הורידה את הצעתי מסדר-
היום, בקולות כל סיעות הבית, מלבד רק״ח.
נגעתי באותו עניין עוד פעם, כעבור חצי שעה.
איש חרות, בן״ציון קשת, העלה הצעה להגביר את
הביטחון בבתי-הסוהר. שר-המישטרה הציע בהסכמה נלהבת
להעביר את העניין לוועדה. נמנעתי מן ההצבעה,
ואמרתי :
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, אגיד רק משפט
אחד.
נמנעתי מפני שהדיונים האלה בכנסת, וההעברות האלה
לוועדה, אינם עונים על הבעייה היסודית: המצב בבתי-
הסוהר...
מנחם כגין: בעצמך הצעת קודם לכן להעביר עניין
לוועדה.
אורי אכנרי: הצעתי להעביר לוועדה את המיקרה
שאירע באשקלון. חבר־הכנסת קשת דיבר על נושא
לגמרי אחר, והוא המצב התקציבי של בתי־הסוהר.
אני רוצה לומר שדרושה גישה שונה במהותה לתקציב
בתי־הסוהר, אם אנחנו רוצים להבטיח לאסירים תנאים
הוגנים, המתאימים לרוח מדינתנו.

כיום יש כמדינת-ישראל כתי-סוהר שהם
כושה וחרפה למדינה. כושה וחרפה — לא
כ-לל יחס הסוהרים, כי אם כגלל המיתקנים
עצמם.
יש במדינה מיתקן הנקרא ״מחנה מיון״ ,ליד כלא
מעשיהו. הוא חרפה ובושה למדינת ישראל, והייתי רוצה
שכל חברי־הכנסת יראו מה נעשה שם. התואר מחנה־ריכוז
הוא מחמאה למחנה־מיון זה. מצופפים בו אנשים
בתנאים בלתי־אנושיים, ימים על גבי ימים.

כלא אשקלץ — זהו מושג בין האסירים
בארץ. זהו כלא מיוחד מכל הבחינות. ולכן,
כאשר שמענו על התמרדות בכלא אשקלון —
הדאיגה אותנו ידיעה זו עמוקות.

דיונים שיגרתיים כנושא זה אינם כמקו
מם. כאן אסורה גישה שיגרתית. יש לעורר את
מצפץ המדינה, ואת מצפון הממיטלה, כדי
להשיג שינוי יסודי כיחס לכתי-הסוהד.

כשנוכחנו לדעת שזה עומד לקרות, הגשנו הצעת-
החלטה נפרדת שלנו, לאמור:

את הצעתנו שלנו. תוך כדי הליכה לדוכן, החלטתי הח לטה
מהירה והצהרתי:

״הכנסת קוראת לממשלה ליזום אמנה בינלאומית
להגנה על מיעוטים לאומיים, גזעיים, דתיים ופוליטיים —
והקמת מכשיר בינלאומי יעיל שיהא מוססו להתערב בענייני
כל מדינה, כדי להגן על מיעוטים נרדפים, בדומה
לפעולת הצלב האדום הבינלאומי להגנה על שבויי־מלחמה׳.
אחרי
שהוקראה הצעת הרוב, נקראתי לדוכן לקרוא

״אנו מצטרפים להצעת״הסיכוס של רוב הסיעות. היינו
עושים זאת מלכתחילה, אילו פנו אלינו. לצערי, לא טשו
זאת גם בעניין כאוב זה. כדי להפגין את האחדות הלאו־מית,
אני מוותר טל הצעת־הסיכום הנפרדת שלנו.״
כך, על אפם ועל חמתם של אנשי המערך, נרשם
כי הצעת־ההחלטה הוגשה גם על־ידי סיעתנו, והיא נת קבלה
פה אחד.
פרשה קטנה׳ אך אופיינית.