גליון 1785 מתאריך 17 בנובמבר 1971

ע״ט חשון תשל״ב17.11.1971 ,

שנ ה 35

הטחי

מספד 1785

בעיסקת-חבילה צינית

ף״ חלטתה של הממשלה, השבוע, על
1 1הקמתה של ועדת־חקירה ממלכתית
בפרשת חברת הנפט הממשלתית נתיבי
נפט, לא יכלה שלא לעורר בקרב חברי
המערכת, רגשות של הסכמה וסיפוק.
ני.העולם הזה היה העתון הראשון, שהעלה
את התביעה להקמתה של ועדת־חקירה
ממלכתית בנושא זה, וזאת, כשמרבית
אזרחי ישראל טרם שמעו על המתרחש
בחברה זו.
היה זה באותה רשימה עצמה בה פורסמו
בהעולס הזה, לראשונה בעתונות הישראלית,
פרשיות השחיתות בחברת נתיבי
נפט ועצם מינויו של עו״ד בן־זאב
כבודק בפרשה מטעם הממשלה. היה זה
ב־ 10 באוגוסט השנה (העולם הזה )1771
בכתבת השער שנשאה את הכותרת: הזהב
השחור — לכיסו של מי?
כתב אז העולם הזה, הרבה לפני ש-
העתונות הישראלית גילתה איזה שהוא

נתיבי נפט, נערך מסע של שיכתוב העובדות
וסילוף גילגולי הפרשה.
אפילו ההנחה המקובלת בעתונות הישראלית,
שפרשת נתיבי נפט החלה להתגלגל
רק בעקבות המכתב שכתב הגיאולוג
דוד ניב לשר־האוצר ובו פירוט
השמועות על השחיתות בנתיבי נפט, היא
מופרכת מעיקרה. ניב שלח את מכתבו
באמצע חודש מרץ השנה. אולם חודש
ימים קודם לכן, ב־ 10 בפברואר שנת
( 1970 העולם הזה ,)1745 כבר הופיעה במדור
תשקיף הידיעה הבאה: בעקבות
תלונות שהגיעו למשרד״מבקר המדינה
על אי־סדרים נוהליים וכספיים בחברת
״נתיבי נפט״ ,החברה המפיקה את
הנפט בדרום סיני וממונה על העברתו
צפונה, פתח משרד מבקר המדינה בחקירה
על הנעשה בחברה זו.
עיקר התלונות מתיחמות לאי־מדרימ במחסני
החברה, המעוררים חשד שכמה מ 7אשהשאיננה שעה
למסתבק בשעט גרבונים • גמי₪נים
ארטנים אקסטרונים

בסריגת מיקחמש
מאו־יכת ימים
כתבת ״העולם הזה״ כ״שטרן״ הגרמני

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסיס
סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל 5תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

כריכות

הונולס הנה
קוראים המעוניינים לכרוך
את גליונות ״העולם הזה״ של
שנת ,1970 יכולים להביא את
הגליונות שברשותם למערכת
״העולם הזה״ ,רחוב קרליבך
,12 תל־אכיב, בין 10 כבוקר
ל־ 2כצהריים.
הקוראים יקבלו במקום, תמורת
14ל״י, שני ברבים, א׳ ו־ב׳
של .1970
עכור בל גליון חסר יש לשלם
1.80ל״י.

עניין או ידיעה בפרשה: מה שנראה
תחילה כמסע שמועות ולחישות, שנועד
לפגוע בשמו הטוב של איל־הנפט של
ישראל, מוטי פרידמן, לבש מימדים של
חקירה מסועפת, שהלכה והתרחבה, איימה
להפוך לאחת משערוריות השחיתות
הגדולות ביותר של מדינת ישראל.
כבר אז, כחודשיים לפני שפורסמו
מסקנותיו של בן־זאב ולפני שהתחוללה
הסערה הציבורית שכפתה על הממשלה
את מינוי ועדת־ד,חקירה, קבענו במפורש
כי רק ועדת־חקירד. עשויה לחקור את
הפרשה ולחשוף את האמת. כתבנו באותה
כתבת גילויים: הממשלה משתה צעד
חיובי ראשון בכך שמינתה את עזרו־דין
בן־זאב לחקור אם יש יסוד להאשמות שהועלו
נגד החברה ומנהלה. אבל לבן־זאב
לא ניתנו סמכויות של ועדת־חקירה. אין
הוא רשאי לגבות עדויות בדרך משפטית.
הוא יכול להגיש לשר־המשפטים ולשר
האוצר רק מסקנות בלתי מחייבות.
הדרך לטיהור האוירה העכורה של עסקי
הנפט בישראל, ששימשו מקור להתעשרות
קלה ומהירה לרבים, היא במינוי
ועדת־חקירה ממלכתית ...רק ועדה כזו
תוכל לגבות עדויות מאנשים החוששים
עדיין לדבר מפחד פן יפסידו את מקור
פרנסתם. רק ועדה כזו תוכל לחשוף את
האמת בפומבי ולמנוע זעם אזרחי סל שכספי
המיסים של הציבור מבוזבזים בצורה
כה נואלת.
ין אנו מתימרים לטעון כי גילויי
העולם הזה ותביעתו הם שהביאו למינוי
ועדת־החקירה השבוע. אבל הם שתרמו
את התרומה הראשונה לתחילתו של
מסע ציבורי, בו הוכיחה דעת הקהל הישראלית,
בפעם הראשונה מזה זמן רב,
כי יש מישקל וכוח לתביעותיה.
עתה, כשגורמים רבים קופצים על הכבוד,
ותובעים לעצמם זכות ראשונים בחשיפת
הפרשה, מתעלמים כולם מחלקו
המכריע של העולם הזה. בצד מעשי החיפוי
של המימסד על מה שנעשה ב
אנשי
החברה עשו יד אחת עם ספקים כדי
לנפח חשבונות. אחד המחסנאים הראשיים
בחברה, שהתלונן בפני ההנהלה כנגד
כמה מעובדי החברה והספקים הקשורים
בה, פוטר על ידי ההנהלה ממשרתו.
החקירה מסתעפת גם לכיוון המובילים העובדים
בשירות החברה, שם נמצא גס
אחיו של ח״כ מסיעת המערך.״
הידיעה ד,יתד, כנראד, קצת מוקדמת מדי.
שכן מבקר המדינה החל לחקור בפרשה
רק כשמונה חודשים מאוחר יותר, בעק בות
הוראתו של שר־המשפטים שהעביר
לידיו את מימצאיו של בן־זאב. אין ספק
כי גם מחדל זה של מבקר־המדינה יהיה
חייב לעמוד תחת שבט הביקורת של
ועדת־ד,חקירה.

בהתאם למידע בדוק ומתימן הנמצא בידי׳
ושהיה בידי גם בחודש פברואר השנת
כאשר פירסמנו את הידיעה הנ״ל,
היה בידי מבקר המדינה חומר מוסמך,
מלווה במיסמכים ותעודות, שצורף לתלונה
על מעשי שחיתות הנעשים בחברת
׳נוזיבי נפט. למרות זאת ולמרות הפירסום
בהעזלם הזה, לא נקט מבקר־המדינה צעדים
של ממש לחשיפת השערוריה.

* 1א לכל פי ר סו מי העולם הזה יש
/המשך דווקא בארץ. כמה מהם זוכים
להמשך בחו״ל. דוגמא לכך הוא סיפור
השער האחורי שלנו מלפני חודש (העולם
הזה )1781 על ״בתו של רומל המתבודדת
על הר סיני.״
כתבתו של אריק לביא על הגרמנית
המיסתורית המתבודדת על הר משה, ש לדברי
הבדואים והנזירים בסנטר. קתרינה
אינה אלא בתו של רומל, הסתיימה ב־פיסקה
:״הביאוגרפיה הרשמית של פילדמרשל
רומל, מרבה להזכיר אח בנו ה אחד
והיחיד, מנפרד. אין בה זכר לקיומה
של בת כלשהיא.״
למרות הסתייגות מפורשת זאת זכתה
הכתבה להתענינות מרובה בחו״ל, צוטטה
ופורסמה, כמו כתבות אחרות של
העולם הזה, בעיתונים רבים בעולם.
אחד מהם, השבועון הגרמני רב־ד,תפוצה
שטחן, לא הסתפק בדיווח על הכתבה
בה עולם הזה ובפירסום חלק מהצילומים
שצילמנו בהר משה (ראה תמונה) ,אלא
טרח לחקור מד, מקור השמועה כי הגרמנית
ד,תמהונית היא בתו של רומל.
נקודת המוצא לחקירת ד,שטרן היתד, כחובת
בהמבורג, שפורסמה בכתבת העולם
הזה ככתובתה הגרמנית של הד״ר סיניה
מוריה, שתוארה כבתו של רומל.
אחרי שפנו לכתובת זו הסתבר לכתבי
השטר! כי ״בתו של רומל״ אינה אלא
ברברה רוטראוט פלאייר 42 שזכתה

לפירסום עולמי כבר באולימפיאדת הלסינקי
שנערכה ב־ ,1952 כאשר הקיפה בטקס
הפתיחה את מסלול המירוצים באיצטדיון
האולימפי, עלתה על דוכן הנואמים, והספיקה
לומר ״גבירותי ורבותי,״ לפני
שנאסרה.
כאשר הובא הפירסום בהעולם הזה ל ידיעתו
של מנפרד רומל — בנו של
שועל המידבר הגרמני, שהתאבד בפקודת
היטלר ב־ — 1944 שהוא כיום פקיד בכיר
בשטוטגארט, היתד, תגובתו :״זה משע שע!
זה מוכיח שלאבא שלי יש עד היום
שם אגדתי במידבר.״

העולם הזה 1785

העולם הזה 1785

פרסום ד״ר יעקבסון

דיפלומט
חד יחיד
ומיוחד

נה החכרה כקשיי מימון וכמחסור כהון
חוזר.
הנהלת החברה עושה עתה מאמצים כדי להיחלץ
מהמצב הכספי הקשה, בפנייה ללקוחות גדולים של
החברה לתשלום מקדמות על אספקת סחורות שתיעשה
בעתיד.

על סגן שר־האוצר, צבי דינשטיין, העומד עתה בראש
הבנק לפיתוח התעשייה, הבנק שד,ילווה בשעתו מיליוני
ל״י לבעלי העיתון כדי להקים את בניינם החדש.

תיקים סוו־״ם

תנגונץ יך
קרע מו חל ט
בין אבן לרב!
היחסים כין שר־החוץ אכא אכן לבין
שגריר ישראל בוואשינגטון, יצחק רכין,
נותקו כמעט לגמרי. הקרע כין השניים הגיע
למצב כזה ששר־החוץ נאלץ היה להעלות
כפורום רשמי את ההצעה להחזיר את רכין
מארצות־הכרית.
למרות ההודעות הרשמיות הגיע רביו לארץ בניגוד
מפורש לעמדתו של שר־החוץ שסבר שעל רביו להישאר
בוואשינגטון. כן הועלתה הטענה, כי ההצעה
האחרונה שהוצעה לארצות־הברית, בדבר הסכמתה
של ישראל כביכול לניקוי התעלה, היתד, הצעה פרטית
של רבין שלא קיבלה כל אישור רשמי.
למרות שבביקורו הנוכחי אושרה מחדש ההבטחה
שניתנה בזמנו לרבין בדבר צירופו לממשלה, הובהר
לו שאפילו ידידיו בממשלה מתקשים להגן על כמה
מצעדיו וביטוייו.

כף, למשל, כינה רכץ כאחת ההזדמנויות
את אנשי משרד־החוץ וכמה משרי
הממשלה כתואר ״מטומטמים.״

חזו הציע לגו רן

של חס ה כנ ס ה

ל ע מו לבראשהמפד ״ ל

עשויים דהפתח

הפנייה לרב הראשי של תל־אביב, הרב שלמה
גורן, לעמוד בראש רשימת המפד״ל בבחירות הבאות,
באה מצד השר מיכאל חזני בשיחה עם הרב גורן.

ב מ שפ ט ל בי ב?

ההצעה כאה כדי לנטרל את עמיתו של
חזני, שר־הפנים ד״ר יוסף כורג, המקווה
לתפוס את המקום הראשון כרשימת ה-
מפד״ל.

משפטו של העיתונאי יגאל לביב, המואשם בשידול
לפריצה כדי לגנוב מיסמכים, עשוי להפוך למשפט
שבמרכזו יעמדו תיקי החקירות של מס ההכנסה.

ח קי ר ה פנימית
ד״ר יצחק שני, המנהל הארצי של מגן-
דוד־אדום כישראל, מינה את אמנון גלוסקה,
המכקר הפנימי, לחקור כפרשת טוכות
ההנאה של עוכדי מגן־דוד־אדום.
החקירה מתבצעת בעקבות כתבה שפורסמה ב־העולם
הזה ( )1729 ובד, נמסר שכמה מעובדי מגן־
דוד־אדום בתל־אביב מקבלים טובות הנאה מבעלי
חברת אמבולנסים פרטית תמורת העברת מקרי הפטירה
לאותה חברה.

ב ר שי מ ה תג מז ד ס חו ת

צנזו רהפר מי ה ח מו ר ה

שב חו א ת הפיוס

ב..ידיעות אחרונות״

אנשי הרשימה הממלכתית, שיצאו השבוע במסע
פירסום נרחב נגד שר־ד,משפטים יעקב שמשון שפירא,
בו הזכירו לו את ״חטאיו״ בעבר נגד דויד בן־
גוריון בתקופת פרשת לבון, שכחו כי בינתיים הספיקו
כבר שפירא ובן־גוריון להתפייס.

כך, למשל, מינה דויד כן־גוריון את
שפירא כממונה על כיצוע הצוואה שלו.

עורכי הצהרון ״ידיעות אחרונות״ הג־כירו
לאחרונה את הכיקורת על נושאי
הכתכות של כתכי העיתון. כתוצאה מכד
נפסלו ולא הודפסו מיספר רשימות של כעלי
טורים קכועים כעיתון, כמו דידי מנוסי,
זיוה יריב וסילכי קשת.
בין המאמרים שנפסלו היו כאלה, מהם השתמעה
ביקורת על שר־המשפטים, יעקב שמשון שפירא, שהמליץ
בשעתו על חנינה לבעל העיתון נוח מוזם! וכן

פרקליטו של לכיכ, עורן־־דין רם כספי,
הכהיר לתכיעה, כי אם לא תחזור כה
מהטענה, שנכללה בכתכ-האישום כי לכיס
היה מודיע •טל מס-ההכנסה, עשוי לבים לטעון
ככית־המיטפט, כי מחלקת החקירות של
מס ההכנסה פתחה כפניו תיקי חקירות
חסויים •טל נישומים, ואף לדרוש כי תיקים
אלה יוכאו לכית־המשפט.
כיוון ששר־האוצר נתן כבר הוראה בכתב לאליעזר
שילוני, מנהל מחלקת החקירות של מם־ההכנסה,
להעיד במשפטו של לביב, עשוי שילוני להיחקר
ולהידרש לחשוף בבית־המשפט תיקים של אנשים שאינם
קשורים למשפט, במטרה להוכיח כי תוכנם
נמסר ללביב.

מ חז הבקאמ רי
טרם או שר להצגה
המועצה לביקורת סרטים ומחזות במשרד־הפנים
טרם העניקה אישור להצגת המחזה החשבון מאת
ג׳ון הרברט, בתיאטרון ה״קאמרי״ ,שהצגת הבכורה
שלו עומדת להתקיים בשבת הקרובה.
המחזה, בביומו של הלל נאמן, עוסק בתופעה
של עבריינים צעירים הנשלחים לכלא, שם הם הופכים
לסוטי־מין ופושעים.

נראה שהכיקורת שמטיח המחזה נגד
מוסרות הענייטה, ההופכים לכתי-ספר לפשע,
עוררה ספיקות כאנשי הצנזורה,
שתכעו לראות את המחזה לפני שיאשרוהו
להצגה.

עובדי!.נתיבי נפט״
נמנעים מ שי תו ף־ פ עו ל ה
עם חוקרי המשטרה
עוכדי חכרת ״נתיבי נפט״ כעיר הנפט
אכו-רודם שכסיני, נמנעו כאופן הפגנתי
משיתוף פעולה עם חוקרי המשטרה שכיקרו
כמקום כתחילת השכוע, כדי לחקור את
ההאשמות על גניכות מרכוש החכרה.
מרבית העובדים הבכירים של החברה, שיכלו
להשיב על השאלות שרצו חוקרי המשטרה לחקור,
לא היו בשדה ביום הביקור. אלה שהופקדו במקומם
לא ידעו להשיב על מרבית השאלות.
חוקרי המשטרה העדיפו להחרים במקום ערימות
גדולות של מיסמכים, אותם העבירו לבדיקה במטוס
צפונה.

..המ שביר ה מרכזי״
נתון בק שיים כספ ״ ם
הגירעון המצטכר •טל חכרת השיווק
ההסתדרותית הגדולה ״המשכיר המרכזי״
עולה על 20 מיליון ל״י. כתוצאה מכך נתו-

זהו שנ א מר :״ מ הר, חלק ובאופן אלגנ טי.״

קאו קאו

גרבי המכנס
בעלי השם הבינלאומי מעתה גם לאשה הישראלית
מעתה, תוכלי גם את להצטרף
למליוני הנשים ברחבי העולם הגורבות
את קאן קאן — גרבי המכנס של גבור.
גרבי המכנס קאן קאן,
שרכשו את אמונן של נשות העולם.
מיוצרים בתהליך חדש השומר על
היתרונות והתכונות האלסטיות של סיבי הניילון.
גרבי המכנס קאן קאן מיוצרים בשתי מידות
המתאימות לגדלים 3-11ר״טנ״ז.
בעזרת מדריך המידות קאן קאן
המודפס על גב האריזה
תוכלי לבחור לעצמך מבין שתי המידות;
את גרבי המכנס המתאימים לך ביותר.
את תשלמי בעבור גרבי קאן קאן,
כמו שמשלמות נשים בלונדון, פריז;
ניו־יורק, מונטריול, טוקיו ועוד.
קאן קאן״שתי מידות 7 .מתים 3.25 .ל״י,

נז סטל׳ טק ס טיל בטיילו

( קאן קאן־גרבי המכנס עול גבוי
העולם הזה 1785

ו 7ד וז_ : 1ר; /ע. תו.1/

מכתבים

בז כו ת סרבני הגיוס
פשע מאורגן

** יכתבי זה נועד לתמוך ברעיון סרבנות־המלחמה מטעמי
מצפון, ובסרבני השירות בצבא מטעמי מצפון.
לפני זמן־מה, פירסמו ארבעה צעירים ישראליים את החלטתם
לסרב לשרת בצה״ל. התנגדותם זו, כפ־ שהבינותי, מקורה בדעתם
שצה״ל הוא צבא־כיבוש. ושמדיניות ממשלת ישראל חותרת
לשיפוחים ולהתרחבות, ומגלה יחם לא־אנושי לערבים.
דעתם של הארבעה היא ללא ספק לא־פופולארית. מאידך,
עמדתם אמיצה — ואף יותר מכך: הולמת את המסורת והחוק
היהודיים, לפחות כפי שאני מבין את היהדות. משום כך יש
לכבד דעה זו, ולא להעניש או לדכא את בעליה.

רק לפני כמה שבועות קבע מאיר שמגר,
שאין בישראל פשע מאורגן לפי מתכונת
אמריקאית. עד כמה שאני מבין, המאפיין
העיקרי של הפשע המאורגן האמריקאי,
שמבצעים את הפשעים בחסותם של גורמים
פוליטיים וציבוריים.
נדמה לי שמהעניין של אבו־רודס לא
חסר שום דבר למלוי התקן של פשע
מאורגן אמריקאי. גורמים פוליטיים וציבוריים
ידעו על גניבות ושחיתויות, ומשום
מה בחרו לשתוק.
ואם אפשר להאמין למאמרו של אמנון
רובינשטיין (הארץ )8.11.71 ,אפילו מר
שמגר מתנגד לוועדת חקירה.
אולי כדאי לבחון מחדש את מצב הפשיעה
בארץ, ולהחליט, איזה מין פשע
מאורגן יש לנוז
י. גולן, באר־שבע

* 6אשר העם היהודי שרוי בסכנת־חיים, ויש לצאת למלחמה
כדי להינצל ממוות, מלחמה זו הינד, מלחמת־מיצווה, ולפי
ההלכה היהודית חובה להשתתף בה. כאלה, לדעתי, היו מלחמות
ישראל ב־ 1948 וב*.1967
לדעת בעלי רצון־טוב רבים, שירות בצבא בתקופת כיבוש,
סיפוח, והקמת ישובים אזרחיים בשטחים כבושים, הינו עניין
שונה לחלוטין. לי, לפחות, נראה הדבר מובן, שיהודים רגישים
יתנגדו למדיניות כזו — ולנתינת־יד לביצועה.
גופים יהודיים דתיים בארצות־הבדית הרימו, לא אחת, את
קולם בתמיכה בסרבני־מלחמה מטעמי מצפון. לדוגמה: הוועדה
המרכזת של הרבנים האמריקאים (המייצגת את הרבנות הרפורמית)
קבעה :״סרבנות־גיוס מטעמי מצפון תואמת את המשמעות
העמוקה של היהדות.״

״חעולם הזה״ ,1783״לי־לה״לו
חוזר״ על חידוש נעוריו של תיאטרון
לי״לה״לו.
זכרתם לי חסד נעורי ...ועל זה תבורכו.
משה ולין, תל־אביב

** 0ועצת דורכנים של ארצות־הברית (המייצגת את הרבנים
הקונסרבטיביים) קבעה, בתמיכה בסרבנות־גיוס :״אנו מכירים
בזכותו של סרבן מטעמי מצפון לתבוע שיחרור מגיוס בשעת
מלחמה אשר אין הוא יכול להסכים לה מבחינה מוסרית, ואנו
מתחייבים לתמוך בהתנגדותו זו.״
חק מסוכן במילים. מסוכן — כי הוא מטשטש
את אופייה האמיתי של התרבות הגרמנית.
השאלה
איננה מהו מיכלול הסממנים
הכלולים בתרבות הגרמנית. בצורה כזו,
היא אינה שונה מכל תרבות אחרת. השאלה
היא — מה מאפיין את התרבות
הגרמנית. לשאלה זו, ישנה רק תשובה
אחת: התפיסה הפילוסופית, שמקורה בתורת
קאנט, ושתוצאתה ההגיונית היתר•
תורת הנאציזם. זו גם הסיבה שהנאציזם
התקבל בידיים פתוחות על־ידי העם הגרמני.
עוזי
הד, תל־אביב

אמרגן ולין
ברכה

התרבות הגרמנית —
תרבות של רוצחיס

1״העולם הזה״ ,1784״חעם״ ,אודות
שבוע התרבות הגרמנית.
הקביעה, כי ״התרבות הגרמנית כוללת
גם את הפשעים, גם את ההתקוממות נגדם•
גם את תגובת הדור הגרמני הצעיר,
וגם את תגובת הקורבנות״ — הינה מש

זעקתם

הרבנות
האורתודוקסית אינה נוהגת להביע, למיטב ידיעתי,
כל עמדה בנושאים אקטואליים המתייחסים לפרט, לבעיות מצפון,
ולשאלות חברתיות וציבוריות. למרות זאת, באורח יוצא מהכלל,
אישר בית־הדין היהודי של בוסטון את ההתנגדות להשתתפות
במלחמה מסויימת. גם הרב האורודוקסי המפורסם משיקאגו, הרב
אהרון סולובייצ׳יק, אישר זאת.
אין ספק שהנ״ל התייחסו למלחמת ויאט־נאם, המחפירה
מבחינה מוסרית. יחד עם זאת, אינני רואה מדוע אין להרחיב
תפיסה זו גם למיזרח התיכון, בנסיבות הולמות.

ף לכ פוף: מו עצת בתי־הכנסת של ארצות־הברית (גוף יחיד
( במינו, בו מאוחדים רבנים אורתודוקסיים מודרניים רבים
יחד עם רבנים קונסרבטיביים ורפורמים) הצהירה לאחרונה:
״האמונה היהודית מכירה בסרבנות מטעמי מצפון, וההלכה
היהודית מאפשרת בפירוש שיחרורם מגיוס של סרבנים כאלה.
אין זה בטעם טוב לדחות את בקשותיהם של סרבנים, בטיעון הכוזב
כי היהדות אינה יכולה להסכים לסרבנות מטעמי מצפון.״
אישית, הייתי מתקשה ביותר להצדיק התנגדות לגיוס במציאות
של 1948ו־ ,1967 כאשר היתד. זו שאלה של מלחמת־קיום. לעומת
זאת, נראה לי סביר הרבה יותר להצדיק זאת כיום, כאשר
אנשים רבים מאמינים שמדיניות הכיבוש, הסיפוח, ההתיישבות
בשטחים, שלילת הזכויות, והיחס הברוטלי והמשפיל לתושבים
— מפרידים בין המאבק הנוכחי ובין מאבק למען החיים.
אם אכן זהו המניע לעמדתם של ארבעת סרבני־הגיוס הישראליים,
איני יכול אלא לקוות שעמדתם זו תכובד.
רכי אדברטס. אקסלרד, ולטהאס, אוה״ב
• הרב הרפורמי אקסלרד, דמות מרכזית בתנועת־השלום
האמריקאית, הוא הרב הרשמי (״צ׳פלייך) של אוניברסיטת בראנ־דיים,
ליד בוסטון, שמרבית תלמידיה הם יהודים (ראה הנדון).

ריקים, וחברי הכנסת שכן נכחו באולם
עסקו בשיחות בינם לבין עצמם.
צ. מ ,.חיפה

גגד האדישות
בעגיין הדצח כבגגלה-דש!

לפני 30 שנה, בתקופת השואה, הושמדו
מיליוני אנשים, והעולם עמד מנגד.
העם היהודי לא סלח לעולם על חטא זה.
כיום, בבנגלה־דש נמצאים מיליונים אחרים
בסכנת השמדה, ומדינת־ישראל יחד
עם העולם כולו עומדת מנגד.
אנחנו מזמינים את הציבור להפגין נגד
אדישות העם והממשלה בעניין הטבח ב־בנגלה־דש.

דני
קדטר,

בשם שכבות בוגרות שבט צופי צהלה

של־ היהודים
ביום שני, בעת שידור מהדורת החדשות
בטלוויזיה, חזינו בנאומו חוצב הלהבות
של שר־החוץ שדיבר על מצבם
הקשה של יהודי סוריה ויהודי רוסיה. בנאומו
פנה אל העולם ואל ״האומות המאוחדות״
וביקש מהם לשמוע את קול
זעקתם של היהודים.
לצערי, כמדומני שקול זעקתם אינו
מגיע אף אל חברי הכנסת. אולם הכנסת
היה כמעט ריק. הצלם, עם חוש ההומור
המקברי שלו, צילם את כל הכסאות ה
האמת

לא תעמולה !

1״חעולם הזח״ ,1784״משרד!
החוץ מממן חפקח סרטים זרים.״
נוסף על האיום הסתום הכלול בקטע האנונימי
שנמסר לכם על הסרט שאנו
מסריטים, ולסיגנון הסחטני של הדברים,
אין בו כל אמת.
(א) נושא הסרט אינו סיכסוך ישראל-

ערב, אלא החברה הישראלית כיום.
(ב) אין הוא עוסק בתעמולה, אלא באמת.

זהו סרט צרפתי, המיוצר בידי החברה
הצרפתית סטיפאן פילם.
מישרד־החוץ הישראלי וההסתדרות
משתתפים ביחד בחמישית של תקציב
הסרט. החוזה לא נעשה עם קלוד לאנצמן
באופן אישי, כפי שכתבתם, אלא עם חברת
סטיפאן פילם. שאר הכסף, כלומר
ארבע חמישיות של ההשקעה, הוא צרפתי
טהור.
(ד) הצוות שלי מורכב משבעה אנשים
— חמישה צרפתים ושני ישראלים.
(ה) כל הציוד הטכני הוחכר מחברה
ישראלית.
(ו) ה״מידע״ שלכם בא. לפי כל הסימנים׳
מפי מפיקים ישראליים פרטיים. ל שניים
מן החשובים ביותר שביניהם הוצע
להשתתף בהפקת הסרט, והם סירבו. סרט
תעודי אמיתי על ישראל מעניין אותם
פחות מאשר יצירות־מופת מיסחריות, מן
הסוג שהם רגילים להציען לציבור. זה
העניין שלהם, ואני הסתדרתי בלי תמיב־

׳ א רי ה־ מ׳וד׳אריה
אילולא היתה תנועת העולם הזה — כוח חדש עושה עדיין
שימוש בשם השבועון שאתם עורכים, לא הייתי חוזר לוויכוח
על השאלה מי עשה לינץ׳ במי — סילבי קשת בצה״ל, השבו־עון־המסויים
בדימוקרטיה, או אנוכי בה עולם הזה. כיוון שתנועתנו
עדיין קרוייה ״העולם הזה — כוח הדש״ ,ויש לה הרבה
סיבות שלא להתבייש בכך, אני מרשה לעצמי להשתמש באב־פנייה
זו שוב, כדי להסביר על מה הוויכוח.
כשיצאתי להגן על הדימוקרטיה בפני הלינץ׳ שנעשה בה,
הסברתי היטב שיש לחקור את האשמותיה של סילבי קשת,
שעשתה את רשימתה פה להרבה שמועות, חלקי־אינפורמציה
וידיעות, שנפוצו לאחרונה בציבור הרהב. אמרתי כי תפקידו
של השבועון היה לתבוע חקירה כזו וכי ח״כ אורי אבנרי,
שליח תנועת העולם הזה — כוח הדש בכנסת, צריך היה לפעיל
באמצעים הפרלמנטריים שברשותו כדי ללחוץ על הסיעות
האחרות בכנסת, ועל הקואליציה, להסכים לחקירה פרלמנטרית
במתרחש בתוך הקצונה הגבוהה של צה״ל.
במקום להתייחס לתביעתי זו, זכיתי, יחד עם כל .־שאד
הקוראים, לתזכיר ארוך ומייגע על כל שעשתה מערכת העולם
הזה בכל השנים. אילולא ידעתי כל אלה, בפרטי־פרטיהם, האם
הייתי נזעק בכלל לכתוב את המכתב שכתבתי למערכת העולם
הזה? הרי דווקא משום שאמון אני על דברי־הימים של המל חמה
בשחיתות, המאבק לשלום, ההתראה בפני הסכנות לדי-
מוקרטיה, הטיפול בחלכאים ונדכאים, ההתייצבות לימין המקופחים
נגד המקפחים — הרי בגלל כל אלה, קראה תנועתנו

י 6 1

לעצמה תנועת ״העולם הזה — כוח חדש״ ומשום כל אלה,
כתבתי, כחבר הוועדה המרכזת של תנועה זו, מה שכתבתי.
במקום להטיף לי מוסר, מוטב ש״חוליות הכיסוי״ של העולם
הזה ייצאו לפעולה מיידית, בלי מורא ובלי משוא פנים, כדי
לבדוק אם מה שנאמר בכתבה של סילבי קשת אמת או לאו.
חוליות־הכיסוי צריכות לחקור את אורח חייהם של חלק משיב־בת
הפיקוד העליון של צה״ל, לבדוק אם נתיבי הנפט אינם מובילים
אל נתיבים אחרים, בשטחים הכבושים ובשטחים אחרים
שאין להם ולא כלום עם הסמכות של הפקודה ״אחרי!״.
דווקא משום שאנו, תנועת העולם הזה — כוח חדש, רוצים
בצבא עממי, צבא־הגנה, צבא שאיננו מתערב בחייה האזרחיים
של המדינה -וכל־כולו מורכב מאזרחיה, בצבא-חובה ובשי-
רות־מילואים — דווקא משום כל אלה, רוצים אנו בצבא בריא
ברוחו — ברוח חייליו ומפקדיו.
שבועון השלם הזה הוא שמורת־הטבע וקרנות המיזבח לדי-
מוקרטיה הישראלית. קוראיו רוצים שימשיך להיות כזה. האריה
של העולם הזה צריך לצאת ובהקדם האפשרי לעימות עם
האריה של מצודת כפיר.
קוראיכם היקרים רוצים שבהזדמנות אחרת, כשתפרסמו תזכיר
ארוך על מעשיה המכובדים של מערכת העולם הזה, בכל
הימים תוכלו להוסיף לרשימה, גם את הפריט 1971 חקירה
במתרחש בצה״ל.״
אלכם (״קורא יקר״) מסים, תל־אביב
• ראה הנדון.

במאי לאנצמן
הכחשה
תם..לכן מוזר לראות שהם מגלים לפתע
עניין בסרט שהם דחוהו.
קלוד לאנצמן, פאריס
• קלוד לאנצמן הוא המזכיר המדיני
של ז׳אן־פול סארטר, ועורך כתב־העת
שלו, טאן מודרן.
שישי ושימחו
ביום ,7.11.71 בשידור היום הזה, שמענו
את דבריו של נכה מלחמה.
הנ״ל נשלח לקורס לצילום מקץ מאמצים.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1785

מהו הנשק הסודי של השר ב1ו־ן.
כשהוא מנתח יהודי כדי להפרידו מכספו
כתבת ידיעות אחרונות,
מירה אגרך, ישבה במועדון
פינק בירושלים בחברת חברי-
הכנסת מרדכי כן־פורת ויוסף
הדלי] ,וביקשה לברר
כמה סיפורים על שד־זזמישם־
טים יעקב שימשון שפירא.
למשל: האם נכון ששפי־רא,
שהוא חילוני בהחלט, החל
לאחרונה להתפלל בבית־הכנטת
ישורון בירושלים, שם מתפלל
גם הנשיא זלמן שזר, כחלק
ממאמצו להיבחר בבוא היום
לכהונה רמה זו? (התשובה :
כן ).אולם כמה מהנוכחים צחקו
ממירה, טענו שאף מילה
אחת על נושא זה לא תפורסם
בידיעות אחרונות. העיתונאית
הנרגזת התערבה על 100ל״י,
שרשימתה תפורסם. למחרת היום
פתחה את העיתון — ונוכחה
לדעת כי כל הקטע הזה
נמחק על־ידי העורך. עכשיו
היא שואלת את עצמה מי יש לם
את ההתערבות, ואם היא
תוכר על־ידי מס־ההבנסה כ־הוצאה
מותרת
שאל ח״ב סרלין :״מה
קורה לשנים, שהנשים מורידות
מגילן?״ התשובה :״הן
מוסיפות אותן לגיל חברותיהן.״
9לא
בטוח לנסוע ב־מפ״ם.
ולראייה: ביום אחד

כשניסו חברי המישל־חת
לשכנע את ח״כ מיטה
פנ ה כהנה וכהנה, הפסיק אותם
סנה :״יש לי כבר עודף
של נימוקים לנאום של עשר
דקות. לא נימוקים חסרים לי,
אלא רגעים.״
השר יוסף בורג, המרבה
להופיע באסיפות המגבית
בחו״ל, הסביר את שיטתו:
״אני משתמש בהומור. זוהי
הנרקוזה הדרושה לניתוח, כ־שמפרידים
בין היהודים וכספם.״
סיפור השבוע שייך, ללא
ספק, לאלוף מספרי המעשיות
בישראל, מאיר וייס
גיאל, לשעבר נשיא מכון 1ייצ־מן
ומזכירו של הנשיא הראשון
חיים דייצמן. בזכרונו־תיו
המתפרסמים עתה מספד
וייסגאל, בין השאר, כיצד אח רי
מותו של וייצמן, ניסה לש דל
את דוד כן־גוריון, אז
דאש-המסשלה, להיות נשיאה
הבא של המדינה. בין שאר
הנימוקים שגייס כדי לשכנע
את בע׳י הביא וייסגאל גם את
הנימוק הבא :״אתה הרי היהודי
המפורסם ביותר בעולם.״
כאשר ביטל ביג׳י את דבריו
בתנועת יד, סיפר לו וייסגאל,
להמחשת טיעונו את הסיפור
הבא: שבוע קודם לכן, בהיותו
בלונדון, נטפלה אליו גברת
צעירה, שכדברי וייסגאל ״ה ציעה
לי את דודיה.״ למרות
שוייסגאל ניסה לדחותה היא
המשיכה לצעוד אחריו עד ש נואשה
ואז פלטה לעברו משפט
שהבהיר לו כי היא החליפה
אותו בטעות עם דוד בן־גוריון
הדומה לו ברעמתו. לדבריו,
אמרה לו היצאנית הלונדונית:
״כל־כך הייתי רוצה לשכב עם
ראש־ממשלח.״ הסיפור לא
שיכנע את בן־גוריון להאמין
כי הוא מפורסם כל-כך.
אבל, לדברי וייסגאל, הוא התעניין
בסיפור, שכן שאל בסופו:
״האם אותה גברת היתר, יהודיה?״
סיפור
אחר של וייס־

הופי פריים הנוצריה. פר-
מינג׳ר החליט לערוך את נישואיו
דווקא בישראל, מבלי
להיות מודע לעובדה שהרבנות
לא תסכים להשיא אותו לנוצ־ריה.
לדברי וייסגאל היה דרוש
כושר השיכנוע שלו, של חושי
ושל מזכירתו ישל אבא חושי,
כדי לשכנע את רבני חיפה
שהנישואין הם עניין דחוף, כך
שהרבנים לא טרחו לחקור מה
דתם של הוריה של הגברת
פריים.

הסופרת שולמית הר
אבן סיפרה השבוע מד, הבדיחה
האחרונה, הפאתיטית לדעתה,
שהובאה ממצריים :״למה
הישראלים הם כל-כך מוצלחים?
— כי כולם הם מיובאים!״
1מי
שחלמה להצטרף
אל החוג המצומצם של כוכבי
המסך הקטן, מרים אלון,
שדרנית הרדיו הפופולארית ו־רעיתו
של יצחק שמעוני,
מנהל מחלקת התוכניות בעברית
בטלוויזיה, הצליחה להכניס
רגל אחת לטלוויזיה, כאשר
ניתן לה מקום קטן בימי
ששי אחר־הצהרים לקרוא פרקי
קריאה לשבת מיד בתום
המישדד לילדים רחוב ההפתעות.
אימדת
השבוע שייכת

למנכ״ל משדד התקשורת שמחה
סורוקר שהגיב בראיון
עיתונאי על השאלה בדבר הטיפים
הניתנים למורים, במלים
:״זה ענין של הרגשה
מצד בעל הדבר כלפי הדוור.״

ראש הממשלה נולדה
מאיר הזדעזעה השבוע שוב:

״אחד הדברים המזעזעים ביותר
שאני רואה מחלון ביתי
ברמת־אב־ב הן היצאניות בפעולה,״
סיפרה השבוע לסגן
שר־החינוך ד״ר אבנר שא

מנגן
האורגן אדי ש״
פירוכיץ שליווה את יפה

ןןןןנ )41 1נליבויי ברלינאי בעל בארים, שגרס
11 | 1111/1111ן לא מכבר לכותרות גדולות בעיתונות
הגרמנית בגלל הכוכבנית זוזנה אולן, משחק בסרט חדש את
תפקידו של כומר על קטנוע, המנהיג כנופייה של ביריונים, כשהוא
לבוש במעיל־עור. כדי להכשיר עצמו לסרט זה, דוהר עדן בכל
יום באופנוע הכבד שלו דרך רחובות ברלין. טוען עדן :״זוהי
הרגשה הרבה יותר נהדרת מאשר להתנענע ב,רולס־רויס׳ שלי.״
בון המשלוח: ארבעת אלפים

תוכנית הטלוויזיה השעה
השלישית ששודרה השבוע,
עוררה תשומת־לב רבה. בחוג
לתיאטרון של אוניברסיטת תל־אביב,
למשל, שיחרר המרצה
א בי עוז את תלמידיו בשעה
שבע וחצי כדי שיספיקו לחזות
בתוכנית. הסטודנטים חיכו ל מרצה
של השיעור הבא, הב־

מרדכי (מנטש) ידיד צרפתי,
משפחת דיין, היה אחד האורחים
בהצגת הבכורה של הסרט
״חצי חצי״ .הוא התקבל
על־ידי מפיק הסרט אשי דיין.

מגטש

רון, נעתר, ורץ בעצמו לחזות
בתוכנית .״היה כדאי,״ אמר
למחרת.
1מרצה אחר בחוג לתיאטרון,
השחקן עודד תאומי,
רכש לו דירה במיסגרת
תוכנית ל׳ .כל פעם שהוא חוזר
מהאוניברסיטה הוא עוצר את
המכונית ליד הבית הנמצא בבנייה
ומסביר לנוסעים איתו
את תוכנית הבית. בשבוע שעבר
עצר תאומי כמנהגו, והנה
הוא רואה חבורת פרוצות מתרכזת
ליד הבית מתחת לשלט
של שיכון עובדים. הוא ניגש
לעברן, ואמר :״מה אתן חוש בות
לעצמכן, שפה זה שיכון
עובדות?״ אחר נכנם למכוניתו,
והוסיף :״הבת שלי תצטרך
כבר בגיל ארבע ללמוד את
עובדות החיים.״

פסוקי רישוסע

קרתה לשתי מכוניות, זו של
ח״כ מאיר יערי וזו של ח״כ
יעקב חזן, אותה תקלה עצמה.
בדרכן לישיבת הכנסת בירושלים,
איבדה כל אחת משתי
המכוניות גלגל.
העיתונאי רוזנפלד :״חדשות ספורט:

מישלחת הוועד הציבורי
להנהגת נשואין אזרחיים,
שנתקבלה בכנסת במיסגרת
״יום הממזר,״ שאלה את השר
ויקטור שם־טוב מדוע חברו
למפלגה ולממשלה, שר־הק־ליטר,
נתן פדר, לא השיב
לפניית הוועד. השיב ויקטור
בצחוק :״ואני דווקא חשבתי
שהוא ממזר גדול.״ כדי לשכנע
את שם־טוב שהסוגייה נוגעת
גם למשרדו, סיפר לו הרב
(הרפורמי) טוביה כן־חורין
שפעם הכריזה הקהילה הספרדית
בפורטוגל שיהודי אשכנז
דומים לעכברושים. זוהי כיום
גם הגישה לממזרים — והרי
משרד־הבריאות אחראי לבעיית
העכברושים.

הנ״ ל :״לנוחיות הקהל,
הייתי ממליץ שהרדיו והטלוויזיה
שלנו יתחילו לפרסם
לוח יומי של תוכניות שבוטלו.״

העולם
הזה 1785

שלום

במרוץ הקרוב לממשלה, לא
יהיו מנצחים ומנוצחים, שהרי
הרצים הם הפעם אלופים.״

11111¥1ח 111 [ 1באה בייצוג מלא לבכורה של הסרט. משמאל לימין: עזר וייצמן, בתו
111111111/1ן מיכל, אשתו ראומה ובנו שאול (מזוקן מימין, משוחח עם אסי
דיין) .עזר הסתובב בין הנוכחים, כשהוא מכריז :״אני הדוד, אני הדוד של אסי.״
גאל מגלה כיצד הוליכו שולל
הוא ואבא חרטי, ראש העיר
המנוח של חיפה, את הרבנות,
והכריחו אותה לערוך נשואים
של יהודי וגויה. המדובר הוא
בבמאי הקולנוע אוטו פר*
מיננ׳ר, שכאשר הסריט בישראל
את סרטו אקסודוס,
הביא עימו לארץ את ארושתו,

ירקוני בסיורה בארצות־הב־רית,
נתקל בבעייה בזמן הסיור:
האורגן שהציעו לו, לא
התאים. מה עשה? הוא הבריק
לאורי זומרפדד, בעל
חנות לכלי מוסיקה, וביקש ממנו
שישלח לו בדואר אוויר
אורגן. אורי מילא את הבקשה
כשהוא מצרף לאורגן את חש־

מאי שמואל בונים, כדי לבקשו
שיבטל גם הוא את השיעור.
בתחילה לא התלהב בונים,
שזו לו השנה הראשונה
כמרצה באוניברסיטה, מהרעיון.
אבל אחרי שהתלמידים
אמרו לו שמזה שנתיים מלמדים
אותם שהסרט האזרח קיין
השפיע על הקולנוע והתיאט
סגן
שר-האוצר צבי
דינשטיי! :״הטענות נגד
נתיבי נפט ומנהלה הם רישעות
ומלחמת גלדיאטורים.״
צופה אלמוני, באנחה
קולנית גוררת רעמי צחוק
בהצגת חצות של הסרט הקץ
לנשק, בשעת סצינה בה מתלבשת
האחות הרחמניה על
הגיבור הפצוע בבית־החולים:
״כשאני שכבתי פצוע בבית־החולים
שבוע שלם, אף אחד
לא ניגש אלי.״

מכתבים

(המשך מעמוד )6
באולפני גבע שמו לו ביד מטאטא ד300
ל״י ברוטו בחודש.
שישו ושימחו.
דניאל בך־כסט, קרית־אתא

גכי מלחמה

ותחנוודדלק ראשי אירגון נכי המלחמה הודיעו, כי
ניתקו את המגע עם משרד־הבטחון. כלומר,
איו עם מי לדבר.
לא מכבר קראנו בעיתונות על מתן זכיר
נות המגיעים לנכי המלחמה, לאנשים שו־

85^*86*38588^•:

§11§11111:

^11111

111111111

| 10₪6

רוסו

ח * 1זמו פול ול^פו^ולשערזות ^ בריא לפתרון

, 1אןה ׳#

ן ןמ*:זן גח ד וזבי3ה יגילה
ק״ק״יס

רעי •
הקריות

כ ,22.11.71-בשעה 8.30 בערב,
אצל ע. יגול, רחוב הגפן ,5
קריית־כיאליק, תתקיים

אסיפת חברם
ואוהדים
על סדר היום:
)1מסירת דו״ח מכינוס
הפעילים
)2בעיות אירגוניות
)3״עת לעשות מה !
חברים ואוהדים מוזמנים

נים. החבר סעדון קיבל חתימתה של איש יות
עלומת-שם, על וכיון לתחנת־דלק השווה
זהב.
כן קיבל אלוף (מיל ).וכיון לתחנת־דלק,
תשע שנים לפני שיחתרו. מאליהן נכפות
המסקנות גם במוחו של הדיוט כמוני.
ליאץ רוסו, חיפה

לא לקצץ
כשירות מילואים
״העולם חזה״ ,1774 חנידון ״מילואים״
של אורי אבנרי ו״תעולם
הזה״ ,1783״קורא יקר״ ,״לקצץ
את חמילואיס״-יעל אותו נושא.
אינני תמים דעים עם אורי אבנרי ואלי
תבור, שיש לקצץ את המילואים. ייתכן,
שבימים כתיקונים ובתנאים רגילים, מוטב
שהצבא ימנה מכסת חיילים, שיספיק
למילוי תפקידי צה״ל, מהם חיילים סדירים
ומהם צבא־קבע.
ברם, אנונמצאים במצב, שבכל יום
עשוי העם כולו, זקן ונער, להיקרא אל
הדגל, לשם הגנה
על עצם קיומנו ו כדי
למנוע שואה
זז״ו על עמנו, גרועה
משואת אירופה.
למטרה זו, על
כל אחד ואחד נד
איתנו להתאמן, לפחות
אחת לשנה,
למען יוכל להיכנס
מייד לתפקידו עם
קבלו את צו הקריאה.
דגני

בל היותי
בלתי פופולארי בעיניכם, דעתי היא, שבתוקף
הנסיבות, יש לסגל את המשק ול־ארגנו
כך, שלא יפגע בצבא, אם־כי יש
לשאוף לדו-קיום ואף זה אפשרי! והאמי נו
לי שבדרד־כלל הנני אנטייביטחונניזם
מושבע. יש מספיק ידיים עובדות על־מנת
לתכנן מילואים גם לצרכי המשק! ואם
תרצו, הרי ל״מילואים״ השפעה עקיפה ואף
ישירה על-כך שאין אבטלה בישראל.
אמנם, אני מעדיף, שיהא שלום עם
שכנינו — אחינו הערבים ! ולשם-כך, נהא
מוכנים אף לסבול אבטלה פורתא.
יצחק א. דגני, טבריה
גגגסטד ברשיון
נניח ששר-הסנים צדק ולנסקי מסובן ל
העולם הזה 1785

ציבור, אבל מד! אם הרג כהנא, שעתיד
לקבל אזרחות ישראלית?
כד,נא הורשע בייצור נשק, אימון צעירים
בנשק, אי־ציות למשטרה, חבריו ובני־בריתו
הם מראשי המאפיה, ואחרון חביב
איום ברצח. הרי לכם גנגסטר ברשיון,
בחתימת שר־הפנים, הרבנות הראשית, ש-
מדינודישראל תהיה אחראית על מעשיו.
נתאר לעצמנו שאזרח מדינת־ישראל
יהרוג דיפלומטים זרים, ודיפלומטים ישראליים
ייהרגו כתגמול. או שהרב כהנא
יקבל הוראה משר־הפנים והרבנות להטמין
פצצות באוטובוסים ובדיסקוטקים שפועלים
בשבת, לחטוף ילדים ולהעבירם לאר־צות־הברית,
ועוד דברים שעל פי עברו
עלולים להיעשות. אם כן מי מסוכן יותר?
מצידי שניהם מסוכנים, אבל יש מסוכנים
שממשלת־ישראל חפצה ביקרם. אולי
תקבל גולדה את הצעתי ותשאיר גם את
לנסקי בארץ, תלמד אותו לייצר נשק ש יהיה
מישקל נגד הדתיים, לארגן פנתרים,
ובשעות הפנאי יהיה יועץ לממשלה בענ ייני
מם־הכנסה.
ר. זאב, גבעתיים
• שם דווקא יש מומחים יותר גדולים.
הטלוויזיה ושלטי ה&ידסוס

מצאו להם אגודות הספורט השונות
מקור הכנסה, והפעם לגיטימי ביותר, ש יעזור
להם באחזקת המיגרשים ותפעולם,
וזאת על-ידי מכירת שטחים להצבת של-
טי־פירסום המופנים לקהל הצופים במיש־חק.
והנה קפץ עליהם רוגזה של רשות
השידור, שומו שמים, חס ושלום, יראה
בעקיפין שלט של איזו שהיא חברה על
המסך הקטן בעת צילום המישחק ותיפגע,
חם וחלילה, איכות השידורים העומדים
כידוע על רמה גבוהה.
נראה לי שיש טעם רב לפגם בגישה זו
של רשות השידור. שהרי אם תמשיך בדרך
זו עלולים אנו להגיע לדרישות אבסורדיות
של הרשות: במיצעד יום העצ
)2מוסדות
איגוד הימאים מעולם לא
ראו בנגע ההברחות ״חלק מזכויותיהם הלגיטימיות
ותנאיהם הסוציאליים של ימאי
ישראלי״ ,ולכן הם מנהלים פעולות הסברה
בקרב חבריהם להפסקת ההברחות ולשיפור
התדמית של הימאי הישראלי.
משה נוטר, דובר האיגוד הארצי
הפדרטיבי לימאים, חיפה
• תקנון איגוד הימאים קובע, שהמזכיר
הכללי חייב להבחר על־ ידי הוועידה
ולא על־ידי מזכירי האיגוד.
העולם הזה לא כתב שמוסדות איגוד
הימאים ראו בהברחות חלק מזכויותיהם,
אלא שהימאים רואים בהברחות חלק מהזכויות.

כתי־שימוש
כנמל התעופה לוד
מאות ידרשו, למשל, להוריד את כל השלטים
מהרחובות בהם עובר המיצעד.
א. אברמוביץ, רמת גן
הסבר פניד לתייר!

או אחוריך.
בכל אופן, כך נראים בתי שימוש בנמל
התעופה לוד, כפי שקלטה אדשת מצלמתי,
בשבוע שעבר, כשבאתי למקום כדי לקבל
קרובים מחויל.
אבי שפירא, רמת־גן
• בתי השימוש — ראה תמונות.
יום ההופעה
״העולם חזה״ 1782״קורא יקר״
על החזרת יום הופעת העיתון
ליום שלישי בערב.
אני מניח, שאינני הקורא היחידי ששבע
רצון מהחזרת יום ההופעה ליום רביעי.

אמנם גם במרוצת השבועות הללו קניתי,
אך משום שלרוב סוף השבוע הזמן לעיון
יסודי בשבועון, ברור שאם ההופעה קרובה
ככל האפשר ליום ששי, הרי זה משובח.
קורא, ראשון־לציון

צוקה גבהה,
לא מונה
״העולם הזה״ 1782״המזכיר נלחם
בבוחריו,״ על הנעשה באיגוד
הימאים הישראלי.
הרשו לי לתקן שתי טעויות בכתבתכם
המזכיר נלחם בבוחריו :
)1מכונאי ראשי חיים צוקר לא מונה
למזכיר הכללי של איגוד הימאים עם פרישתו
של מכונאי ראשי יחזקאל ארקין,
מאחר ולפי תקנון האיגוד הארצי הפדרטיבי
לימאים רק הוועידה (שהיא הגוף
העליון) בוחרת במזכיר כללי.
מ/ר חיים צוקר נבחרע״י מזכירי
האיגוד כמ״מ המזכיר הכללי עד למועד
כינוסה של הוועידה, באוקטובר שנה זו.
טעות לעולם צודקת

״בכתב ההגנה טוען הרופא, כי הוזמן
על-ידי האשד, לבדוק את בעלה, כאשר
זה השתולל בבית. הרופא קבע שהאיש
סובל מסכיזופרניה פרנואידית והוא
מוכן לציבור( .הארץ.)3.11.71 ,
יהושע רובץ, פתח־תקתה
״משרד התיירות נוקט צעדים נגד 2
מלונת (כותרת במעריב.)8.11.71 ,
מרים זכודין, רמת-גן
״יכול להיות אצל בר־לב תהיה מחשבה
שנייה והוא עשוי להתעניין בתפקיד בכיר
אחר. התיקים המועמדים להימסר הם:
מסחר ותעשייה, פיחות ותיקשורת.
(ידיעות אחרונות.)10.11.71 ,
אהובה בר, תל-אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.

סי קו ר ת

הוצאת ״כמתת״ תל־אכיב
ת.ד 281 .כת־ים

״נראה לי בי שמעון פרי הצליח ליצור
את התבשיל הפוליטי־חברתי החריף והגס
ביותר שקם עד עתה בישראל.״
(רן כסלו — ״הארץ״ )20.10.71

הישדאל הגחנזד

״זוהי עטיפה הומוריסטית שיש בה הרבה מן הבקורת החברתית.״
(ספרים חדשים :״מעריב״ )22.10.71
״עם פרסומו של הספר ״הישראלי הנחמד״ של שמעון פרי נפתח
דף חדש בספרות הישראלית.״
(פרוס׳ גולדקאקער ״האתמול״ )12.10.2021
להשיג בכל החנויות ובמישרין מההוצאה: ת.ד 281 .בת־ים.
נא לשלוח לי את ״הישראלי הנחמד״ .ר״ב צ׳יק/המחאת דואר בסך 9ל״י
שם המשפחה שם פרטי ...
העיר הרחוב ...מס׳ הבית

תיאטרון

שלוש אחיות, בתולות זקנות, אשר היו
כולן מאוהבות בזמן זה או אחר בגבר
בשם תיאודור, מקנאות זו בזו, וכולן
ביחד כאחיינית צעירה, המראה סימנים
שתצוד את הגבר ברשתה. זהו נושאו של
מחזה קלאוסטרופובי פושר ומשעמם, בשם
תיאודור (אלן שניידר) המוצג על־ידי
תיאטרון הבימה.
כל מרכיבי הקאניבליזם הרוחני של
אדוארד אלבי מצאו את דרכם לתוך מחזה
זה, אלא שכולם, בלי יוצא מן הכלל,
מהולים במים, בים של פיטפוטים. הורים
שתלטנים ההורסים חיי ילדיהם, אנשים
החיים בצוותא והשונאים זה את זה, אבל
אינם מסוגלים להיפרד, צדקנות בורגנית,
— כל התירוצים הללו צועדים כאן בסך,
כמו חיילים טובים שנקראו להצדיק את
קיום המחזה, אבל שכחו ללבוש מדים
חדשים, לפני שהגיעו למיצעד. המחזה
אינו קומדיה, משום שאינו מצחיק, אינו
דרמה, משום שאינו מרגש, ואינו חשוב,
משום שאינו מחדש.
הבמאי ניקו ניתאי לא עזר הרבה ל-
תיאודור המיסכן, ארבעת השחקניות המשתתפות
בהצגה אמנם אינן מתנגשות
על הבימה, אבל קשה לומר שמישהו עזר
להם לחדור לעומק תפקידיהן, או להעניק
להן איזה מימד מעניין שהוא. אפילו
שחקנית מנוסה כמו בתיה לנצט נאלצת
להשתמש במנייארות מאולצות, כשהיא
מגלמת לסבית מזדקנת, המנסה להיות
מודרנית. שושנה דואר נראית אובדת-
עצות כאשה שהטביעה את יגונה בעולם
העסקים. ואילו יעל דרויאנוב מסגלת לעצמה
צליל־דיבור וצורת מישחק מעצבנת
עוד יותר מכפי שדורש התפקיד. תיקווה
מור, האחיינית הצעירה, שבטלוויזיה נראית
כשחקנית שבטעות הסתננה פנימה,
נראית כאן כקריינית טלוויזיה אורחת.
אפשר גם בלי.

מי שמודאג מן העובדה שספרים הוא
מסוגל לקרוא רק בקושי, עיתונים —
הוא מוכרח, אבל שירה היא למעלה מכוחותיו,
יכול לסלק דאגה מלבו: את ספר ה־

הרשו לעצמכם את הטוב ביותר1

הז מינו כבר היו ם חדר זוגי לליל כלולותיכם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות ל א רו ח ת לילה ו א רו ח ת בוקר ב מי ט ה.
כל זאת במחיר של — 75.ל״י י.
כתבו או צלצלו ל״דורי ת״ ,טל 445111 .מלון
שרתון — תל-אביב ותקבלו אשור בדואר חוזר.

בשפה פשוטה וקולחת, בלי התהדרות ו־נפיחות
סיגנונית לשמה.
דוגמה מצויינת לשיר מחאה עצוב נוסח
גפן הוא ״התארגנות״:
״מצאנו מקנס למיטבח, מקום לאפסנאות,
הבערנו מדורה, זרדי אלה ותות,
מצאנו מקום למירפאה, מקום לאלונקות,
או לא מקום שם הקצינים יוכלו לבכות.״
ואולי דווקא משום שאוזניו פקוחות לרחשי
המאה העשרים, מתגעגעת נשמתו
למאה שעברה. למישחקי הילדות של
יונתן הקטן בנהלל, לאבירים בלי טלפון
ולאהבות שלא מחכות לאוטובוסים. ויותר
מכל הוא מחפש את העצים התמירים והדור
הבריא והחסון, שהיה פעם בארץ.
בשיר, המוקדש לסבו (שמואל דיין, אביו
של משה דיין, אחי אמו) מתמצת יהונתן
גפן את דאגתו של יהונתן הגדול, לאורך
כל שיירת השירים: געגועים לברוש הירוק
והבריא, שנטע סבא בימים בהם עוד
לא טסו לירח, ולסבא לא היה סרטן־כבד.
בידור בתל־אביב חושבים שאת שירי המחאה,
כמו את הפיצה, המציאו בניו־יורק. שבוב
דילן וג׳ון באיז היו נביאים, ושמלכת־האמבטייה
היתד, שיא־שיאי המחאה האפשרית.
השאנסונים הצרפתיים משנות
ה־ ,40 שבעטו במימסד ובכל פרותיו המקודשות,
נישמרו בסוד מפני המאזין הישראלי.
הסיבה: אחוז דוברי הצרפתית
בשרות־השידור נמוך כל־כך עד שכימעט
ולא הושמע בפומבי שום דבר צרפתי ש דרש
מאמץ קטן של תירגום.
יוסי בנאי תיקן קצת את המצב ביחס
לג׳ורג׳ בראסנס, שירי ז׳אק ירל הגיעו
למעשה דרך אמריקה, פילים שפרן־ווגנר
העז לתת לישראלים מנה של ז׳אק פרבר
(והם לא ידעו בדיוק איו לאכול את זה),
ועתה נעשה נסיון אמיץ ומבורך של אלי
קינן שתירגם, ופרדי כהן שביים, להביא
אוסף שירים של ״הגדולים הצרפתיים״
בתוכנית אחת: עת לאהוג ועת לשנוא
(בימת צוותא).
כוונות טובות. אבל כוונות גבוהות. בורים
ויאן, ג׳ורג׳ בראסנס וז׳אן פרא( ,ש שיריהם
כלולים באוסף) .כל אחד הוא
תותח — משורר ומבצע בחסד־האלוהים.
לכן, עם כל הרצון הטוב של דוריאן ארויו
׳ושולמית אדר, המגישים את קובץ השירים׳
חבל שהחומר הטוב הזה מגיע בקיש,
עד לשורה הראשונה. שולמית אדר
היא אמנם שחקנית מוכשרת, והיא מצלי-
חה בהחלט לזעזע כשהיא מגישה את
שירו של נתן אלתרמן אל תתנו להם רובים
(קצין בכיר ששמע את השיר הזד,
בהופעה שאל :״מי הדביל הלא־מוכשר
שכתב את השטויות האלה ז״) אבל כתפיה
רכות וקולה חלש מלהיאבק במנגינות
הסרקסטיות של בורים ויאן (אותו שיר
על הפצצה האטומית, שהממציא־הגאון
מפגין לעיני הממשלה, ומפוצץ אותה ב-
אותה הזדמנות, הצליח להפיל גם את השחקנית
השברירית) .דוריאן ארויו מגיים׳
מגזים ומגזים. העריק הוא שיר ש-
אינו זקוק לפתטיות של טוביה החולב,
יש בו חומר־נפץ חי. אבל צריך לדעת
להגיש את זה. כמה חבל.

* כל יום נוסף — 65.ל״י (כולל ארוחת בוקר)

( 11 )8ל 1ן ט 1ו ת 1ןתלא בי ב

ת קלי טי ם
יהונתן גפן
כשסבא דיין נטע ברוש

5ק^66|(6

!3ק6ק66ק

שירים החדש של יהונתן גפן אפשר לבלוע
בגמיעה אחת, על אף שמו מ קו ם
דדאגה, ולמרות שיש בו 56 שירים
(מבורכים בעיטוריו של יוסל ברגנר).
מקום לדאגה רומז בשמו שהאמן הצעיר
בן ה־ 22 מודאג. הוא מאחד בתוכו
כמה נשמות: עיתונאי-פיליטונאי־פיזמו־נאי־משורר.
החדשות הן התורמות את
הדאגות. הפיליטונאי שבו מלווה אותן ב־ליגלוג
מריר, אך אף פעם לא בשינאה
תהומית. כמשורר הוא תמים מכדי לשנוא
בשיריו, אבל כפיזמונאי הוא מיטיב לתאר
את נושאי־דאגותיו, מבטא אותם

נעים מאוד להיות ג׳ורג׳ בראסנס או
ז׳אק ברל. לכתוב לבד את המוסיקה. לכתוב
לבד את המילים. לשיר לבד את השירים.
להופיע לבד על הבימה. להקליט
לבד את התקליט. לקבל לבד את המחמאות
ולגרוף לבד את כל זכויות היוצרים.
בהחלט נעים. אבל זד, לא הולך לכל
אחד.
שלמה ארצי, שיצא לשוק באומץ־רב
והפיק בעצמו את תקליטו אריך־הנגן על
אנשים, אסף מהירהורי-ליבו, מזיכרונותיו
וממחשבותיו, כתב להם מוסיקה ושר אותם
בעצמו. אבל, למרבה הצער, דווקא
תרומות אחרות לתקליט, כמו העטיפה
והעיבודים (אלברט פיאמנטה) ,זכאים למחמאות
העיקריות. כי עם כל ההערכה
(המשך בעמוד )12

סי קו ר ת
(המשך מעמוד )10
לרצון הטוב ולכנות של ארצי. תקליטו
לוקה בבינוניות מונוטונית, ובנושאים פרטיים
שאינם מצליחים למשוך תשומת־לב,
אולי משום שארצי אינו בדיוק משורר גדול.
הנושא של השיר דנה מזכיר, להבדיל,
את סודאן של ליאונרד כהן. נוף ילדות
אינו שונה מכל תיאור ילדות קשה או

שדמה ארצי
לא משורר גדוד
מאושרת אחרת. להיות לאחרים ובן־אדס,
חפש את השקט גם הם תזכורת חיוורת
לשירי־מחאה מוצלחים יותר.
גם כזמר קשה לקבל אותו לאורך שני
צדדים. יהיה זה רצח מתוך רחמים לומר
שהוא זמר ״עדין ורגיש.״ האמת היא שהתקליט
משעמם.
מי שמצפה משם מבטיח כמו ״תיאודו־רקיס
החדש״ שיקיים את הבטחתו, יתאכזב
מרות כשישמע את ג׳ורג׳ הפרנוס
וקתרינה קונדולידו (אי.אמ.אי.)6444 .
מורחים את המלחין־משורר, שהיה למוסד
ציבורי, מופת פוליטי ונכס תרבותי של
העולם. אין כאן זכר לחווייה הדרמתית
המרשימה, שנתן תיאודורקים בפס־קול ה סרט

אמנם, שני הזמרים שרים בשפה היוונית,
אבל ברמה בינונית בהחלט, ובעיבוד
גרמני חלקלק, של היינץ קונרט. איל מלא
השם תיאודורקיס, היה סתם תקליט
של שירים יוונים ברוטב גרמני שמן. זהו
כמו לקטוף זיתים משובחים בארץ שטו-
סת־שמש, ולשמרם בארץ שטופת־בירה.
מר הנרי מאנצ׳יני, הגר בהוליבוד, ואינו
סובל מאבטלה, הוא לא רק איש מוכשר
מאוד, הוא גם איש שחצן מאוד, לפי
תקליטו החדש מאנצ׳יני קונצרט
(אר.סי.איי.)4542 .
הוא רוצה להוכיח שהוא יודע לעשות
הכל, שסיימון וגרפונקל (המתבגר) יכולים
להפוך תחת ידיו לוואגנר, לקופלנד או
לקוסטלאנץ. שהוא מסוגל לחקות בהצלחה
את צליליהן של כל תזמורת הענקים בעבר,
כמו גלן מילר, וודי הרמן, טומי דורסי,

מאנצ׳יני
אחרי הפנתר הוורוד
ואפילו לתקן אותן במיתרי־מאנצ׳יני וב־שמאלץ
מאנצ׳יני. למה לא לעשות מישו
כוכב עליון כמה נעימות צועניות, עם
פתיחה של ההולנדי המעופף? ובעצם, למה
לא לעשות זאת, אם הוא יודע לעשות זאתי
יש כאן רק שאלה קטנה אחת: מה
בעצם קרה למאנצ׳יני, היוצר המקורי של
פיטר גאן, סעודה בטיפאני או הפנתר
הוורוד?

** ליזה בארץ־הפלאות שתתה מן
> הבקבוק הקטן, והתכווצה. היא ירדד,
לגודל של 25 סנטימטרים.
לאחר מכן אכלה את העוגה, וגדלה
עד לגובה של שלושה מטרים.
אחר כך ניפנפה במגיפה, ושוב הפכה
זעירה. כימעט וטבעה בדמעותיה.
אחר כך שתתה מבקבוק אחר, וראשה
הלם בתיקרה. אז אכלה מן העוגיות הקטנות
והתגדמה.

אכל היא לא ידעה איד לחזור
לגודלה הנורמלי.

תיע את אויכי השלום כמרחב,
ולהכטיח את התעמקות יסודות
השלום — עד אשר תיווצר מצי־אות־שלום
מוצקה, שתאפשר פירוק
הדרגתי של הצכאות והחי-
מוש, תוך הסדר ואימון הדדי.

ך* ינתיים אין כוחות־השלום שולטים

משת ובאה, לשנות בעוד מועד את מדיניות
הממשלה, להסביר לציבור שהבחירה
היא בין שלום ובין סיפוח שטחים, להשיג
הכרעה דמוקרטית נגד גולדה, דיין ושות׳.
אם ניכשל במשימה זו, לא נוכל לרחוץ
את ידינו ולומר: אנחנו לא שפכנו את
הדם הזה. תרדוף אותנו השאלה: האם
עשינו די 1האם עשינו את הכל 7או שמא
ביזבזנו חלק מכוחנו הדל במריבות אישיות
קטנוניות ובקטטות כיתתיות?

£בישראל, ולא הם המכוונים את מדיניות
ממשלתה. זו נקבעת על־ידי שוחרי*

* ומני שיחס הציבור הישראלי אל
ן צה״ל דומה קצת לבעייתה של עליזה.

אנו מסתכלים כצה״ל דרך המשקפת
— והנה הוא אליל אדיר.
אחר־כך אנחנו הופכים את המשקפת,
מסתכלים כצה״ל מן הצד
השני — והנה הוא שרץ.

יסודות צד,״ל הונחו בפלימ״ח וביחי״ש,
בקיבוצי ההתיישבות העובדת של שנות
ד 40 והדבר הטביע על צה״ל חותם
שלא נמחק עד היום, למרות כל ההשפעות
הזרות מבחוץ. מי שפיקפק בכך, באה אותה
יצירה קלאסית, שיח לוחמים, והרגיעה
אותו. לפחות — זמנית.
לא קל להסביר זאת בקמפוסים בארצות-
הברית, שתושביהם רגילים לצבא אחד
ולקצינים אחרים. לא קל להסביר שם שאני
מקבל בברכה, ואף בשימחה, את הצטר פותם
לממשלה של גנרלים מיקצועיים כימו
בר־לב ורבין — ומוכן להעדיפם בכל שעה
על אזרחים מושבעים כמו שלמה הילל
ושימעון פרס, שלא לדבר על סבתא יורקת-
אש כמו גולדה מאיר.

אנו חיים כמציאות שלנו, ובמציאות
הזאת יש גנרלים מיקצד
עיים שהם שוחרי-שלום יותר מ־יידישע
מאמע מיקצועית.

יום אחד עורכים לצר,״ל אורגיה של
עבודת־אלילים, מוציאים בסיטונות אלבו־ימים
דוחים ,׳ממלאים את העיתונים במא-
מרי־חנופה על אל״מ פלוני ותא״ל אלמוני׳,
עד שעצם איזכור שם צה״ל מעורר קבס.
למחרת היום עורכים אותם אנשים את
האורגיה ההפוכה, מתעשרי־ד,אלבומים מתחרים
ביניהם באנטי־מיליטדיזם אופנתי,
והמקום שהיה מוקדש למאמרי החנופה
לאלופים מוקדש עתה באותם העיתונים
למאמרי השמצה על אותם האלופים.

זאת אינה אידיאולוגיה. זה אינו מתאים
לימיטת־סדום זו ישל דוקטרינת-אימפורט,
שאפשר לייבאה לארץ יחד עם פלאקאטים
אופנתיים.

אכל זוהי המציאות, שכה
אנחנו מחוייכים לכלכל את מעשינו
ולמלא את חוכתנו למען השלום.

אני
מציע לזרוק את המשקפת,
על שני צדדיה, ולהביט בצה״ל
וכאלופיו כעין כלתי-מזויינת.

הבה ונתעלם מן האורגיה ומן האורגיה-
הנגדית, וננסה לברר לעצמנו מחדש מה
יחסנו לצד,״ל.

** ד כמה קשה לקבוע במשותף יחס
׳ ע כזה, מוכיח הפולמוס שהתנהל בשבועות
האחרונים ימעל עמודי שבועון זה בין
שניים מידידי — אלי תבור ואלכם מסים.
שניהם שייכים למחנה־השלום — האחד
כראש מערכת העולם הזה, השני כחבר
הוועדה המרכזת של תנועת העולם הזה—
כוח חדש. שניהם חיים במציאות הישראלית.
שניהם היו חיילי צד,״ל. ובכל זאת,
הגיעו למסקנות שונות מאד על המצב

הלאומנים הם החריגים. לפחות —
כינתיים.

ף* ציאות זו היא לרועץ בעיני הזמין
הריאקציוני וד,שוביניסטי. אין הוא
רוצה להשלים עם העובדה שקומץ הגנרלים,
האכם־גנרלים והדד,־גנרלים הדוברים
בשפתו — הם החריגים בארץ. הוא היה
רוצה להטביע את חותמו על צה״ל כולו,
איו לפיחות על הקצונה המיקצועית.
לשם כך הם צריכים לכרות ׳תהום בין
צד,״ל ובין תנועת־השלום הישראלית.

מי שעוזר להם בכך, מכצע פשע
כלפי השלום ומחולל אסון היסטורי.

בר-לב ודדו: יו תר טוב מיידישע מאמע
הסיפוח, המובילים בעין פקוחה לקראת
מלחמה חדשה. הם מאמינים יכי שארם־
אל־שייך (היא ״אופירה״ ד,מסופחת) חשו־

אך אם תפרוץ המלחמה, על
אפנו ועל חמתנו, חרף מאמצינו
ואזהרותינו — נצטרך שוב לסמוך

בה יותר מן השלום — ופוסלים ממילא
כל שליום שיחייב את הממשלה להחזיר
את השטחים הכבושים. האלטרנטיבה היא,
כמובן, מלחמה חדשה.
מה יהיה יחסנו לצד,״ל במלחמה כזאת?

על צה״ל, עד אנשי הקבע והחובה
והמילואים, כדי לשמור על קיום
המדינה ועל חיי אזרחיה.

במידה שהיתר, לי אי־פעם השפעה כל שהי
על. תנועת־השלזם הישראלית, מאז
קום המדינה ועד היום הזה, השתמשתי
בה כדי למנוע אסון זה, כדי לבצר את
יחסי־הרעות בין צה״ל ויתנועת־ד,שילום.

לא פעם קראו לי, כשל כך, כשם

טלית שמלה חאח׳
בצד,״ל, על תפקיד הביקורת הציבורית
ועל היחס לאלופים.
חילופי־הדברים האלה עוררו בוודאי
רבים למחשבה עצמאית יעל נושא זה. הם
המריצו גם אותי לחשוב מחדש על הנושא
כולו.

הנושא האמיתי: לא מאמר־השמצה
מסויים, שנכתב ופורסם
כקלות-דעת אופנתית, אלא הגישה
הנכונה של מחנה־השלום
לצה ״ל, כמציאות המדינית והמוסרית
של סוף .1971
אני רוצה להרהר על כך בקול רם. אתחיל
בקביעת כמה הנחות־יסוד.

ך • נחת־יסוד ראשונה: צר,״ל עדיין
1 1איננו מכשיר מיותר. הוא עודנו חיוני
לקיום המדינה בימי מלחמה ושלום.
אינני, ומעולם לא הייתי, פאציפיסט.
אני מכבד את אומץ־ליבם המוסרי של סר־בני־ימלחמד,
מטעמי מצפון (כימעט ואמרתי
:״כמה מהחברים הכי טובים שלי הם
סרבני-יפלחמד אך איני מסכים לדעתם
מבחינה מעשית ומוסרית.

ההגיון שלי אומר לי: אם אג
שי־המצפון יפרקו מעל עצמם את
הנשק, יפול העולם כולו כידי ה נבלים,
העריצים, המרושעים. על
כן חייבים אנשי-המצפון לשאת
נשק, ולנהל מדיניות שתמנע מלחמה
והשתלטות הרשע.
אילו היד, השילטון בישראל עובר לידי
אנשי־המצפון, ואלה היו משיגים שלום־
אמת — יגם אז לא היו מפרקים את צד,״ל
בן לילה.

צה״ל היה דרוש להם כדי להר
תהיה
זאת כעייה מצפונית
קשה. כעייה שככר עמדתי כפניה
פעמיים כחיי.
ב־ 1947 כתבתי ספר קטן, בו הטפתי
לראשונה לאיחוד המרחב השמי. הזהרתי
בפני מדיניות שתוביל למלחמת־נצח בין
שני העמים בארץ.
אולם כאשר פרצה המלחמה, התגייסתי
לגדודי ההגנה, ומילאתי בלי היסום את
חובתי כחייל ביחידה קרבית.

כי האלטרנטיבה היחידה היתה
השמדת היישוב העברי.
בפני ברירה דומה עמדנו כולנו ב־.1967
במשך שנים הזהרנו, מעל עמודי שבועון
זה, שהמשך המדיניות הרשמית יוביל בהכרח
למלחמה חדשה. הטלנו בפה פלא חלק
מן האחריות לכך על שכם ממשלת ישראל.
אולם כאשר פרץ המשבר של מאי ,1967
והמלחמה הפכה בלתי־נפנעת, תמכתי ב־מלחמת־המגן.

האלטרנטיבה היתה, שוב,
השמדה.
זהו הכלל העליון:

אנחנו רוצים כשלום כמרחב
למען מדינת־ישראל, למען קיומה
וביטחונה — ולא על קיברה.
לא המתים יהללו יה, ולא להרוגים דרוש
שלום.

ף* מצב הנוכחי, מוטלת עלינו חובה
^ קדושה למנוע את המלחמה הממש־

׳מתוך תקווה שאחרי מלחמה כזו, יקיא
הגוף הלאומי סוף־סוף את הפוליטיקאים
שוחרי־הסיפוח, ויתמסר למשימה הגדולה
של דורנו — השגת השלום.

צה״ל אינו אליל, אינו פרה קדושה,
צה״ד הוא מכשיר.

מכשיר שהממשלה — שנבחרה בדרך
דמוקראטית — יכולה לנצלו לטוב או
לרע, למען הסיפוח או למען השלום.

מכיטיד שהוא חיוני לקיומנו הלאומי.

זוהי
ההנחה הראשונה.

ך* נחת-היסוד השניה: יהסי־הרעות
ן ן השוררים בין צה״ל ובין תנועת־ד,ש לום
בישראל הם פיקדון שאין יקר מפנו.

כגלל נסיכות-דידתו של צה״ל
ומיכנהו המיוחד, שונה צה״ל מכל
צכא אחר כעולם.

ברוב הארצות הדומות לישראל, הצבא
הוא כוח־המחץ של הימין הלאומני, אוי־בם־בנפש
של כוחות־השלום. גנרל אמריקאי,
צרפתי, יווני — כן, גם גנרל מכסיק־אי!
— שייך אוטומטית לימחנד,־המלחמה
בארצו, למחנה הריאקציה הסוציאלית. את
החריגים אפשר לספוד בכל מדינה באצ בעות
הידיים.

די לחשוב על דמויות כמו יצחק
דכין וחיים בד־לב, על אלפי קצי־ני־המילואים
המעורים בחיי הציבור,
על חברינו ככל יחידות
צה״ל, כדי לזכור כי אצלנו אין
המצב כך. אצלנו הריאקציונרים

״מיליטריסט״ — גם בחו״ל וגם
בארץ. שילמתי את המחיר —
מחיר קטן מאוד בהשוואה לגודל
המשימה.
הרמטכ״ל השני של צד,״ל הטיל לפני
21 שנה חרם טוטאלי על העולם הזה. סגן
שר־הביטחון שימעון פרס החמיר חרם זה,
ושר־הביטחון משה דיין מקיים אותו עד
היום. המטרה היתד, לא רק לפגוע בכוחנו
מבחינה כלכלית, אלא גם להפריע להפצת
רעיונותינו בקרב חיילי צד,״ל.
אולם חרם זה נכשל טוטאלית. העולם
הזה נפוץ בכל רחבי צד,״ל, בין קציניו
וחייליו. התנועה שקמה על ברכי שבועון
זה זכתה באלפי קולות של קצינים וחיילים,
ובלעדיהם לא הייתי יכול להשמיע
את דבר השלום — גם בשמם בכנסת
הקודמת ־והנוכחית.

חשוב מזה: כאשר קמנו והת
רענו בפומבי נגד מעשי-הזוועה ב־כפר־קאסם
ומעשי-השרירות בעזה,
וכאשר התרענו בדרך סודית נגד
מעשים מסויימים אחרים — מצאנו
אוזן קשבת אצל מיטב אנשי
צה״ל. האשמים הובאו למישפט,
ונקבעו כללים ברורים למניעת מעשים
כאלה.
כל זה ממלא תפקיד חשוב בעיצוב דמות
המדינה, החברה והצבא. וכל זה אפשרי
׳מפני ׳שלא הנחנו לאיש לנדות תהום
בינינו ובין הצבא, ומפני שגם הקצינים
הלאומניים ביותר מאמינים בסתר־ליבם
שאנו פטריוטים לא פחות מהם, ודואגים
לביטחון המדינה לא פחות מהם.

תנועת-השלום שייכת לצה״ל,

(המשך בעמוד )16

במדינה העם זילזול
ב ת בונ ה

1 1 ^ 4 1 1 1 1 1 1
** ערב יום הראשון השבון ן, נערך
*1במשרד־החוץ בירושלים, טכס חפוז
ומבוהל, שנועד כביכול לבשר על פתיחת
שלב חדש ביחסים בין ממשלות צרפת
וישראל: טכס אישרור אמנת ההסגרה בין
שתי המדינות.
למעשה ייחרט טכס זה בהיסטוריה המשפטית
של ישראל, כיום בו אימצה
ממשלת ישראל את שיטת ה״סיזוך מתקר
פת המנדט הבריטי כשיטה מדינית. המיס-
מך עליו חתמו שר־החוץ אבא אבן ושגריר
צרפת בישראל — שלמרות יום השבתון
הרשמי שלו הטריח את עצמו עד
לירושלים — יהיה תעודת קלון שתעיד
לדורות על מעשה נבלה שנעשה בשם
החוק: מכירת אדם תמורת המחיר המפוקפק
של נורמליזציה ביחסים עם מדינה
.מתנכרת ועויינת.
כאשר החל השבוע, בבית־המשפט באשקלון,
תהליך חיקור הדין של קלוד ליפסקי,
איש־העסקים היהודי שנמלט לישראל מצרפת,
אחרי שעסקי קרנות הנאמנות שלו
הסתבכו וגרמו לשערוריה פינאנסית ומדינית
בצרפת, היה ברור כי תהליך משפטי
זה לא ישנה עוד מאומה. הוא יכול רק
לדחות בכמה שבועות או חודשים את הקץ.
והקץ במקרה זה כבר הוכרע, מראש, בהסי
כם חשאי בין ממשלות ישראל וצרפת:
קלוד ליפסקי יוסגר לממשלה הצרפתית.
לולא היה הדבר ברור וחתום, לא היתד.

המוסגר

פוי שם לעונש מוות, אלא אם כן יובטח
לה מראש שבמקרה שיורשע בדין, לא
ייגזר עליו עונש מוות.
סעיף שני בנוסח האמנה, שהצרפתים
לא יכלו להסכים לו, היה הסעיף שקבע
כי כל מדינה תסגיר לשניה אפילו אזרחים
שלה עצמה, אם בזמן שעברו את העבירה
בגללה מבקשים להסגירם, היו אזרחיה של
המדינה המבקשת את ההסגרה. כלומר.
אילו היה הסכם זה מאושר, יכלה צרפת
לבקש מישראל להסגיר לידה אזרחים
ישראליים, המואשמים או חשודים בביצוע
עבירות כשהיו עדיין אזרחים צרפתיים.
מכיוון שעל סעיף זה חל עקרון ההדדיות,
היה פירוש הדבר שגם על צרפת
להסגיר לידי ישראל אזרחים צרפתיים,
שביצעו עבירות בהיותם ישראליים. מאחר
ולצרפתים נראה סעיף זה כפוגע בריבו־נותם,
ומאחר וסעיף כזה אינו מופיע באף
אחת מאמנות ההסגרה עליהם חתומה
צרפת, סרבה צרפת לחתום על האמנה.

ן• הנה, תוך זמן קצר, חדלה צרפת להק!
פיד על עקרונות החוק שלה. היא היתד.
מוכנה לפתע לאשר את ההסכם עם ישראל,
על התנאים המנוגדים לחוקתה הכלולים
בו, וזאת ללא כל הסתייגויות וויכוח.
תוך שעות ספורות זכה החוק באישור
הנשיא פומפידו. את אנשי החוק הצרפתיים,
שיכלו להתקומם נגד אישור האט־

קלוד ליפסקי (במרכז) בין שני פרקליטיו,
עורך־דינו הצרפתי יוהנס אמבר (מימין) ועורך־
דינו הישראלי חיים שנהב. ברור שצרפת לא היתה מאשרת את
הסכם ההסגרה לולא הובטחה לה הסגרתו של קלוד ליפסקי.
ממשלת צרפת מורה בשבוע שעבר לסינאט
הצרפתי לעשות מעשה חסר־תקדים: לאשר
בבהילות את אמנת ההסגרה עם ישראל,
אותה סרבה צרפת לאשר במשך 13
שנים, אחרי שישראל כבר חתמה עליה.

ך* ירוגם של הצרפתים לאשר את
^ הסכם ההסגרה עם ישראל לא נבע
מלכתחילה מטעמים מדיניים. בנוסח ההסכם
המקורי, שנחתם בידי ישראל לפני
13 שנים, היו שני סעיפים, שהצרפתים
לא יכלו להסכים להם, בגלל השיטה המשפטית
המיוחדת שלהם, השונה מזו המקו בלת
בישראל ובמרבית מדינות המערב,
שם נהוגה שיטת המשפט הבריטית.
מאחר ובצרפת לא בוטל עונש המוות
כמו בישראל, תבעה ישראל שלא תחוייב
בהסכם ההסגרה להסגיר לצרפת אדם הצ
קמו־
ל־פסק
שהיה יועצו לשעבר של פומפידו. עבור
פומפידו חשוב לחסל את השערוריה במהירות
ולהעניש את ליפסקי לפני שתחל
שנת הבחירות ב־ ,1973 כדי שלא ינצלו
את הפרשה נגדו.
מדוע היתד. ישראל צריכה לסייע לפונד
פידו בתוכניתו זו?
אין כל סיבה הגיונית לכך מלבד הרצון
להצביע על ״שיפור האווירה״ עם צרפת.
העובדה שאישרור האמנה בא בד בבד
עם פיצוץ הידיעה על המשא־ומתן הסודי
עם הצרפתים לשימוש בתמורת 50ה־מיראדים
המוקפאים בצרפת לרכישת חלקי
חילוף, העידה כי נעשתה כאן עיסקת חבילה
חשאית. הצרפתים היו מוכנים ללכת
לקראת ישראל בעניין המיראדים (אם כי
לא עד כדי מסירתם לישראל) תמורת
הסגרת ליפסקי. אין להעלות על הדעת
שהסינאט הצרפתי היה מאשר את האמנה
לולא היה סמוך ובטוח כי אחרי האישור
יוסגר ליפסקי לצרפת.
העקרון לפיו אין מדינת ישראל צריכה
להיות מקלט לעבריינים ופושעים יהודים
מרחבי העולם, חל גם על ליפסקי. לפי
עקרון זה, אילו היתד. קיימת אמנת הסגרה
בין ישראל לצרפת, היד. על ישראל להסגירו
כדי שישפם במדינה בה מחשידים
אותו בביצוע עבירות כלכליות.
אבל ברגע בו נרקמת קנוניה פוליטית
להסגרת האיש, הופכת בל הבעיה מבעיה
עקרונית־מוסדית לבעיה פוליטית. אם שתי
ממשלות מוכנות לעוות את חוקיהן לצורך

הרודפים

דורשי הסגרתו של ליפסקי בעת חיקור
הדין באשקלון. משמאל לימין: לואי גת־דאר,
השופט־החוקר הצרפתי, נציגת שגרירות צרפת בישראל,
ועלי נתן, סגן פרקליט המדינה, המייצג את משרד המשפטים,

נה, שזכתה מיד 6שם ״אמנת ליפסקי״,
הרגיעו דברי ההסבר שליוו אותה :״ההסכם
ישאר בתוקף לפחות שישה חודשים
מאותו יום שבו אחד הצדדים יצהיר על
רצונו לבטל את ההסכם.״
במילים אחדות: אין שום מניעה שיום
אחד אחרי הסגרת ליפסקי לצרפת, יבקשו
הצרפתים לבטל את האמנה מאחר שהיא
פוגעת בחוקתם, ואז, בתום שישה חודשים
יפקע תוקף האמנה אוטומטית והיא לא
תחייב את הצרפתים לדבר.
״מדוע היו הצרפתים צריכים את ״אמנת
ליפסקי״ בחיפזון כזה?
הסיבה לכך היא ששערוריית ליפסקי,
שהפכה לאחת השערוריות הכלכליות הגדולות
בצרפת, משמשת קלף במאבק הפוליטי
הפנימי בצרפת נגד הנשיא פומפידו.
נשיא קרן הנאמנות של ליפסקי, הוא מי

משחק פוליטי, הופך המוסגר בכוח לקורבן
פוליטי הראוי למקלט פוליטי.
הנסיון של חוגים רשמיים בישראל להדליף
לציבור כאילו ליפסקי הוא בן לאם
נוצריה, שהתחתן עם נוצריה בכנסיה והט ביל
את בניו כנוצרים, הוא נסיון גזעני
מכוער (שאינו עומד גם במבחן חוק הש בות
המתוקן) למנוע התנגדות ציבורית
בישראל להסגרתו של ליפסקי לצרפת.
אמר ליפסקי השבוע :״אם הייתי יודע
שתמורת הסגרתי תקבל ישראל את ה־מיראז׳יס,
הייתי נוסע מרצוני לצרפת. אבל
אתם צריכים לדעת להכיר את צדפת. לא
תקבלו ממנה אלא אצבע משולשת!״
השאלה אינה שאלה של מחיר. באשרה
את אמנת ליפסקי, הפכה ממשלת ישראל
לשותפת במעשה נבלה, המבזה את המוכרים
יותר מאשר את הקונים.

כל אזרח ישראלי נאמן, חייב היה להזדעזע
לשמע הדברים שהשמיע שר־הבטחון
משה דיין בטלוויזיה ביום השישי האחרון.
ניתן היה להבין מדבריו, שסכנה נוראה
מרחפת על מדינת ישראל. מצד אחד
מאיים עליה נשיא מצריים, סאדאת, בחידוש
האש ! ומצד שני מאיימים עליה שר־האוצר
ותומכיו בקיצוץ הוצאות הבטחון.
״אפשר להחליט שלא להקים יחידה נוספת
של 100 טנקים,״ אמר דיין ,״ואז
ייחסכו 8מיליון ל״י.״
מזימתו של שר־האוצר נעשתה עכשיו
ברורה. הוא רוצה לקצץ למשה דיין הקמתן
של יחידות טנקים נוספות, כדי של־צה״ל
לא יהיה במה להתמודד עם סאדאת
ומסייעיו הרוסיים.
מלחמת צללים. היתד. זו הדמגוגיה
במיטבה. שכן דיין יודע יותר טוב ׳מאחרים,
שאף אחד אינו רוצה לקצץ לו הקמת
יחידות טנקים נוספות. הקיצוצים שמבק שים
לעשות בתקציב הבטחון לא נועדו
לקצץ בצה״ל אלא בתקציב מערכת הבט־חון
— שאינו זהה בהכרח עם תקציב
צד,״ל. אפשר לקצץ בהשקעה בהקמת
היאחזויות נוספות בשטחים, אפשר לקצץ
בפירסומי הראווה של משרד־הבטחון, אפשר
לקצץ במבנים מפוארים, ואפשר לקצץ
,׳כפי שהעיד השבוע אלוף (מיל ).מתי
פלד, ב״פיתוח מערכת נשק שבעיותיה
דומות עקרונית לבעיות ייצור הרכב ביש ראל
...כשמשרד הבטחון יממן השקעות
עצומות להרכבת המערכת בארץ״.
לגבי רובו של הציבור בישראל היתד.
המלחמה על תקציב הבטחון מלחמת צללים,
שנתוניה ופריטיה לא הובאו לידיעתו.
להתיצב במצב כזד. בפומבי, כפי
שעשה דיין, ולהפחיד את העם שעומדים
להפסיק את התעצמותו של צה״ל, זד. הרבה
יותר מטעם רע. זה זילזול בתבונתו
של העם הזה.

מפלגוות
ה סו צי א ליז םהמהפ כני
מול ה סו צי א ליז ם ה הו מ אני
הוויכוח נושא אופי של ויכוח אידיאולוגי.
לקראת המועצה הרעיונית של מפ״ם,
העומדת להתכנס בסוף חודש זה כדי
לקבוע את נוסחת הסוציאליזם בו תדגול
המפלגה, פרץ במפ״ם דו־קרב ׳מילולי חסר
תקדים. זה מול זה נערכו שני מחנות.
מצד אחד מחנה ״הסוציאליזם המהפכני״
בראשותו של מנהיג מפ״ם הישיש ()75
מאיר יערי. ומצד שני מחנה ״הסוציאליזם
ההומאני״ בראשותו של סגן־המנהיג, יעקב
חזן (.)72
בפעם הראשונה התפלגה ״ההנהגה ההיסטורית״
של מפ״ם. הודה השבוע יערי,
במאמר תוקפני בו ענה לתוקפיו בשבועון
המפלגה חותם :״לא הסכמתי להיות שותף
(לוועדה המכינה של המועצה) משום שאי נני
מוכן לשאת באחריות למפנה חד בהערכת
הארצות הסוציאליסטיות, שחברי חזן
היה היוזם לו, מבלי להידבר איתי מלכתחילה
כנהוג בינינו זה עשרות שנים.״
קודם לכן הודיע יערי כי לא יציג עוד
את מועמדותו כמזכיר המפלגה בוועידתה
הקרובה.
״פשיטת רגל רעיונית״ .הוויכוח
על ״הערכת הארצות הסוציאליסטיות״ ש נראה
כאנכרוניזם, שיקף מחלוקות הרבה
יותר עמוקות במפלגה, שמאז הצטרפה
למערך, איבדה את ייחודה באופן רעיוני
ומעשי כאחד.
מחלוקת זו ביטא מכתבו של אולק נצר,
חבר קיבוץ מזרע, אותו מכתב שצונזר
ונפסל מלהופיע בהשבוע בקיבוץ הארצי.
נצר, הגיב במכתב בלשון חריפה על מאמר
של חזן בו ניתק את עצמו מהזיקה לברית־המועצות
ו״מהחיוב שבמהות״ של הדרך
הסובייטית לסוציאליזם.
כתב נצר במכתב שנפסל :״לגבי מנהיגים
רעיוניים כחזן ואחרים, זוהי הודאה
מפורשת בכך, שכל דרכם הרעיונית בשטח
הסוציאליזם, או למעשה כל מהותם האידיאית,
היתד. מוטעית. אם יש מצב המתאים
להקרא ״פשיטת רגל רעיונית מוח לטת״
,קשה להעלות על הדעת מצב מובהק
יותר ממצבם...
העולם הזה 1785

ך* רשות ישנות אינן מתות לעולם.
בייחוד בישראל, שהפכה זה מכבר לארץ
קלאסית של פרשות.
מי רצח את ארלוזורוב (בשנת?)1933
מדוע פורק הפלמ״ח (בשנת? )1948 מי נתן
את ההוראה (בשנת? )1954
שאלות אלה,ממשיכות להדהד בארץ, מתעוררות
מחדש כל כמה חודשים, רמות
וחזקות כמו ביומן הראשון.
השבוע הגיע שוב תורה של השאלה
השלישית — ״מי נתן את ההוראה.״
״העסק הביש״ ,פרשת הריגול והחבלה
במצריים של ,1954 קמה לתחייה בגוף גיבד
ריה. לראשונה פורסם כי אסירי־מצריים
נמצאים עתה כולם בישראל, וכי הדמות
הרומנטית ביותר של הפרשה ,״מאטה־הארי
הישראלית״ ,סרסל ניניו, עומדת להינשא
בישראל, בנוכחות ראש־הממשלה.
רבים ידעו כי האסירים הגיעו לישראל
זמן קצר אחרי מלחמת ששת־הימים —
אחרי שישראל התעקשה שלא להחזיר את
שבויי־המלחמה המצריים אלא תמורת שיח דור
אסירים אלה * .אך דבר בואם של האסירים
לארץ לא הותר עד כה לפירסום.
עם הופעת תצלומיהם הישנים של האסירים
בעיתוני ישראל — חזרה וצפה הפרשה
שגרמה למיפנה היסטורי ביחסי ישראל-ערב
ב־ ,1954 זיעזעה את אמות הסיפים של הממשלה
ומפלגת־השילטון ב־.1961

רקע העסק
ך* חלמ סו 1953 ?1קרו כמה דברים, ש י?
עוררו פאניקה בחוגי השילטון בישראל.
כעבור שנים נתברר בלי כל ספק כי
היתה זאת פאניקה מגוחכת — כמו פאני-
קות רבות מאז, כגון פרשת המדענים הגרמניים
ועוד ועוד.
כפי שטענו החוקרים במשפט קהיר, עמדו
הבריטים לפנות את הבסיסים הצבאיים
העצומים, שבהם החזיקו עד אז
באיזור תעלת־סואץ. בישראל חששו כי הנשק
הרב הנמצא במחסנים אלה יפול בידי
המצרים, וישנה את מאזן־הכוחות לרעת
ישראל( .בדור כיום שהיתה זאת היסטריה
מפוברקת, כי נשק מיושן זה היה חסר כל
ערך בידי הצבא המצרי).
באותה שעה השתדלה הממשלה האמריקאית
החדשה, בראשות הנשיא אייזנהואר
ושר־החוץ דאלס, להתקרב לממשלת הקצינים,
שקמה במצריים אחרי המהפכה.
בישראל חששו שהתקרבות מצרית-אמרי-
קאית תהיה אסון לישראל.
בפירסומים בעיתונות זרה נאמר כי
על כן הוחלט לעשות פעולה, שתשמש
מטרה כפולה: תמנע בעד הבריטים לחתום
על הסכם־הפינוי עם מצריים, ותפוצץ את
הידידות המצרית־אמריקאית החדשה.
כל זה באמצעים ילדותיים ממש.

מה היתה ה״הוואוד?
ך* חוקרים כקהיר טענו כי ביוני 1954
1 1נשלח למצריים האדם שזכה לאחר
מכן לתואר ״האדם השלישי״ (שהופיע
במצריים בשם פאול פרנק) .הוטל
עליו לפוצץ פצצות במוסדות אמריקאיים ובריטיים
בקאהיר ובאלכסנדריה, בצורה ש תעורר
את הרושם כאילו אלה הם מעשי*
הפירסום הראשון על עיסקה זו ניתן
בספרו של אורי אבנרי, מלחמת היום ה שביעי
(ישראל בלי ציונות) שפורסם ב־ארצות־הברית
ב־ ,1968 ובמהדורתו העברית
בארץ כעבור שנה.

״האם אפשר להעלות על הדעת מצב
שבו חובה על אדם להודות בכשלונו
ולהתפטר יותר מאשר במקרה זה? כיצד
יכול אדם להנהיג תנועה ולקוות שיתיחסו
ברצינות לשיקול דעתו, כאשר הוא עצמו
מוכיח כי שיקול דעתו בעבר — עליו
ניהל בכח ובעקשנות מלחמודחורמה באלה
שאמרו אז את מה שהוא אומר היום —

סד ז

חבלה מצריים.
לצורך זה היה על האדם השלישי להש תמש
ברשת־ריגול, שהוקמה קודם לכן, על־ידי
אדם שהופיע במצריים בשם ״ג׳ון דאר־לינג״
ששמו האמיתי הוא אברהם
דר. חברי הרשת היו יהודים מצריים
צעירים, ציונים נלהבים כולם. בראש רשת
זו עמד יהודי־קראי, הד״ר מארזוק.
חברי־הרשת עצמם התנגדו בחריפות לתפקיד
שהוטל עליהם. אולם הם שוכנעו כי
זהו תפקידם למען ישראל, והסכימו לבצעו.
שורה של פצצות הונחו והתפוצצו בלי
תקלה. הפרשה נתגלתה כאשר אחד מאנשי
הרשת ניסה להכניס פצצת־תבערה לבית־קולנוע,
אולם הפצצה נדלקה בכיסו בפתח
הבניין. בלש מצרי, שהוצב במקום בעיק*
פות אמצעי־הזהירות המוגברים של שלטונות
מצריים, תפס את האיש.
האדם השלישי הצליח להימלט, בנסיבות
המשמשות -מאז רקע לוויכוח סוער בשרותי-
הבטחון הישראליים( .לאחד מכן הורשע בישראל
בעבירה ביטחונית, ויישב 12 שנים
במאסר).
אולם כל חברי־הרשת נתפסו, נחקרו תוך
עינויים, הודו במעשיהם. שניים נתלו, האחרים
נדונו לעונשי־מאסר ארוכים.

ו נתגלתה הושת

ציווים אלה ליוו את הכתבה ה״דימיוניוד
של העולם הזד! בימי פרשת לבון, שנשאה
הכותרת ״פרשת אלכסיס״ .סיפור זה גילה אז את כל העסק־הביש לפרטי־פוטיו, אך
אותם לפרשה דמיונית שאירעה, כביכול, בין יוון ותורכיה. בתמונה זו נראה איש־כשפצצת־התבערה
נדלקה בכיסו, והביאה לתפיסתו. כמו במציאות, קרה הדבר בכניסה
הקולנוע האמיתי נקרא ״ריאו״ ,לא ״לידו״ .כרמז, נקרא הסרט ״האדם השלישי״.

חו״ה ותגמול
** ל (הפרטים האלה פורסמו בהרחבה
בעיתוני מצריים, נאסרו לפירסום ביש ראל.
היו לדברים תוצאות מרחיקות לכת.
משה שרת, שעמד אז בראש הממשלה,
ניסה למנוע את תליית הנדונים. לשם כך
הפעיל מתווכים שונים, שקיבלו את הרושם
שגמאל עבד־אל־נאצר אינו מתכוון להחמיר.
אולם המנהיג המצרי מצא את עצמו במצב
ביש: זה עתה תלה את מנהיגי האחים
המוסלמיים, שהתנקשו בחייו. הוא חשש
לחון את ״המרגלים הציוניים״ ,שמא ייאשם
בפחדנות וכניעה לישראל.
הוצאתם להורג של אנשי־הרשת גרמה לזעזוע
בירושלים. בן־גוריון, שחזר משדה־בוקר
למשרד־הביטחון, איפשר למשה דיין
לבצע פעולת־תגמול מוחצת בעזה, בה נהרגו
עשרות חיילים מצריים. פעולה זו דחפה
את עבד־אל־נאצר להתקשר לראשונה עם
ברית־המועצות, לקבל ממנה את זדם הנשק,
ששינה מאז את פני המרחב והעולם,
וגרם בין השאר למיבצע־סיני.
אותה שעה העיבה הפרשה על יחסי ירוש־לים־וושינגטון.
אייזנהואר ודאלס התרגזו
— ורוגז זה בא לגילוי בתגובה האמריקאית
על מלחמת־סיני, כאשר עשו אייזנהואר
וכרושצ׳וב יד אחת כדי להכריח את ישראל
לסגת מכל השטחים שכבשה.

ת1>..סק״ ד״בושוו״

מוסלמנסהלהתאבד ^?.ד״י^׳37^£
להתאבד בקפיצה מהחלון. דבר זה התרחש במציאות, כשמרסל ניסתה להיחלץ מחוקריה.

^ זירה הפנימית היו התוצאות מדחי^
קות־לכת לא פחות.
כאשר התפוצצה הפרשה, גרמה לבהלה
בחוגי השילטון. שר־הביטחון פנחס לבון
טען שלא נתן הוראה זו, וכי בוצעה על־ידי
״הקצין הבכיר״ (ראש אמ״ן, בנימין
ג׳יבלי) על דעת עצמו. בעקיפין הוחשד ה־רמטכ״ל,
משה דיין, שפיברק את כל העניין אך מצא לעצמו אליבי נוח בנסיעה חסרת־שחר
לארצות־הבדית.
בבירורים שנעשו אז, הוכרח לבון להתפטר.
בן־גוריון הוזעק משדה־בוקר, נטל ל ידיו
שוב את מישרד־הביטחון, בפב׳ .1955
עברו שנים, עד שהועמד האדם השלישי
למישפט סודי על העבירה הביטחונית ש־ייוחסה
לו (שלא היה לה קשר עם העסק-
הביש) .במהלך המישפט גילה האיש כי

הוכרח למסור עדות־שקר, כדי לטהר את
הקצין הבכיר ולהטיל את האחריות לעסק-
הביש על לבון. נתגלה גם שפיסמכים זויי־פו
ואחרים הועלמו לאותו מטרה.
כך התפוצצה ה״פרשה״ ,המכונה ״פרשת
לבון״ .בסופת הצליח בן־גוריון להדיח את
לבון מתפקידו כמזכ״ל ההסתדרות, אך
מבחינה מוסרית נשאר לבון המנצח. כאשר
סירבה הממשלה למנות ״ועדת חקירה מיש־סטית״
,כדרישת בן־גוריון, התחילה ההש תלשלות
שבעיקבותיד. פרש בן־גודיון מן
הממשלה. פילג את מפא״י והקים את רפ״י.
יריבו הימישפטי היה אז יעקב שמשון •שפירא,
שקרא בלהט הדיון שבן־גוריון ואנשיו
חם ״ניאו־פאשיסטים״.
פרק זה קם אף הוא השבוע לתחייה,
בעיקבות הוויכוח על מינוי ועדת־חקירה

ף} היה הדיעה על חוסר־האחריות ו־ן
1הטיפשות הפלילית של מחוללי העסק־הביש
כאשר תהיה, דבר אחד ברור: אנשי
הרשת פעלו מתוך מניעים אידיאליסטיים,
האמינו שהם מוסרים נפשם למען ישראל.
לכן יכלו אזרחי ישראל לשמוח השבוע
— במאוחר — על שיחדורם מסבלותיהם.
נשואיה של מרסל ניניו, הנערה שבילתה
את מיטב שנותיה בכלא, מסמנים ״האפי
אנד״ אמיתי.
הכל עובר — מלבד הפרשות עצמן.

היה טעות הדברים שכותב חזן והדברים
שהשמיע יערי לאחרונה, מעידים
כי התחדשות רעיונית והמשך הנהגתם —
הם דבר והיפוכו.״
עסק כלכלי טוב מדי. למעשה היה
הוויכוח על יעודה של מפ״ם כאלטרנטיבה
או כקורקטיבה. הוויכוח האמיתי נסב לא
על היחס לארצות הסוציאליזם, אלא על

היחס למפלגת העבודה. בעוד חזן ותומכיו
חותרים לקראת איחוד עם מפלגת העבודה,
מבקשים תומכי יערי לשמור על ייחודה
של מפ״ם.
אלה שניבאו סכנת פילוג למפלגה,
עשויים להתבדות. האינטרסים הכלכליים
של המפלגה וקיבוציה הם כל כך חזקים
שיש בהם כדי למנוע כל פילוג. אמר אחד

מחברי מפ״ם :״אין לפועל היום מה להפסיד
— מלבד בית־החרושת לכבלים שלו!״
מפ״ם היא עסק כלכלי טוב מכדי לפרקו.
מה שברור הוא שיעקב חזן לא יהיה
יורשו של יערי. אם יפרוש יערי יאלץ
חזן להסתלק עמו. הטרגדיה של מפ״ם
היא שאין לה יורשים בעלי שיעור־קומה,
שיהיו מסוגלים לרשת את שניהם.

ממלכתית בעניין נתיבי נפט, והמערכה נגד
י.ש. שפירא מצד ותיקי רפ״י.

רואני אנד

הדדון

(המשך מעמוד )13

שבץה עו ב ט הו ד

1785

כי כל אנשיה משרתים בו, ככל
הדרגות. תנועת-השלום משפיעה
על צה״ל, ומשתתפת כמאכל, על
נפשו ודמותו.
לא פעם נתגלה כי אנשי־השלום הם
חיילים טובים יותר במלחמת־מגן, מכל
הפיליטריסטים־בגרוש והקצינים־במיל. המנדנדים
בכל ימות השנה בפעמוני הדמגוגיה
הלאומנית.

ככה זה, וזה טוכ. כי כל זמן
שזה ככה, יש מחסום כפני מזימות
כוחות־המלחמה, ויש סיכוי לתנו*
עת־השלום להפוך לכוח המנהיג
את המדינה.

הביטחון מגיע לשישה מיליארדים ומעלה,
כשסכום של מיליון נראה כדבר של מה־בכך.
מה גם שבראש מערכת־הביטחון עומד
שר שהוא עצמו משמש דוגמה אישית
של חיי־מותרות, אדם עשיר שקנה לעצמו
שם כמצפצף על מוסכמות המוסר הציבורי.
אין לקנא ברמטכ״ל המופקד על מוסר
צה״ל במציאות כזאת, החייב לשמור על
קציניו המיקצועיים לבל יעברו לסקטור
האזרחי המפתה בשלל האפשרויות והש־חיתויות,
הצריך לשמור על ערכים ומסורת
שנולדו במציאות שונה לגמרי.

האם הצליח? עד כמה הצליח?

לה הן ההנחות שלי. אילו מסקנות
ץ | נובעות מהן בוויכוח שהתעורר עתה 1

^ ם יבוא אלי מישהו ויאמר שצה״ל
לא נדבק בשום גילויים פסולים, אגיד
לו שהוא תמים או שקרן.

הוא פסול מבחינה מוסרית. ,מפני שטפל
על אדם אחד — והעובדה שהוא קצין
בכיר בצה״ל אינה מעלה ואינה מורידה
— צרור של חטאים, שאין לו כל קשר
עימם. בדרך של רכילות בלתי־אחראית,
נאספו בכתבה סיפורים ושמועות מכל הבא
ליד, שנגעו לאנשים שוגים, והדביקה את
הכל לאיש אחד.
אותו איש הוא מתנגד חריף של תנועת־השלום.
הוא אסר על השמעת שיר־רושלוס
הנהדר בתחום שילטונו. אני עצמי חשפתי
וגיניתי שורה ארוכה של מעשיו ונאומיו,
בשאילתות בכנסת ובגילויים בשבועון זה.

משום כך לא הופתעתי כאשר החלו
פושטים סיפורים על מסיבות שבהן שימשו
חיילים כמגישים, על הופעת התופעה הבריטית
הקרוייה ״באטמן״ (חייל המשמש
כפשרת קבוע לקצין) ,על הופעת כלי־מותרות
במישרדים צבאיים. אי־אפשר ל התעלם
מכך שפרשת נתיבי נפט אירעה
תחת המיטריה של מימשל צבאי, כשהאחריות
הציבורית רובצת על עוזר שר־הביטחון,
מפקדי־לשעבר צבי צור.

אין להשחית מילים רכות מדי
על אותו מאמר כצהרון, שגרם ל־סערה־ככום־מים.
אני פוסל אותו
מבחינה מוסרית וציכורית.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1785״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

מעבר תת־קרקעי.

)1שר בממשלה, נמצא בחדשות)5 .
חלק בפה )7 .בושה )11 .בעל מום)12 .
מתגלית לאחרונה בארץ לעתים קרובות
ובקנה מדה גדול )15 .ציפף, הידק)16 .
רעל )18 .מקל, המשמש ככלי נשק)19 .
דרגה צבאית )21 .יום המנוחה )23 .מקום
נישא )24 .שטף מים רבים )26 .ישימו
מלך )29 .מנהיג ציוני )31 .בכי )32 .נושא
לשערוריה צבורית המסעירה את הצבור
בימים אלה )35 .חיה מבויתת )36 .אותו
אכלו בני ישראל במדבר )38 .שאינו
סמיך )39 .תל חרבות )40 .ענן )41 .אדם
נאיבי )42 .מוץ, תבן )43 .צאצא)44 .
תנור חימום )45 .עוות משפט )49 .נישא.
• )51 תנועת אוויר )53 .מכרסם מזיק)55 .
קנה הבליעה )57 .כשאינם נלחמים בשכניהם,
נלחמים בינם לבין עצמם)59 .
מנהיג כורדי )61 .אריח לכיסוי גגות.
)62 מרגיש )64 .תנועה קצרה )65 .סוף
כל חי )66 .העבודה בבית המקדש)68 .
בן הנכד )70 .חרדה, חלחלה )71 .אליו,
דבר יוליוס קיסר בשעת מותו )73 .קרוב
משפחה של האדם )75 .פסיחה על שתי הסעיפים,
חוסר החלטיות )76 .תבואה)77 .

מאונך :
)1מתכופף )2 .גוויה )3 .היא יבום.
)4להבה )5 .חיל נשים בשרות המשטרה.
)6הקפה )7 .קבוצת אנשים )8 .קיבוץ בדרום
הארץ )9 .חיל מתנדבים במלחמת
השחרור )10 .שקט )13 .הדר, יופי)14 .
מונח חשמלי )17 .שלילת חופש כתוצאה
מפעולות מלחמה )19 .לבנה )20 .נתקבלה
לאחרונה לאום )22 .מיד )24 .אות)25 .
דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה
בארץ, בולט בפעילותו העיתונאית)27 .
מילת שאלה )28 .צמח נוי )29 .מקום
מעגן אניות )30 .אלוהים )33 .אוניברסיטה
אמריקאית )34 .מספיק )37 .פרוסה,
קטע )39 .הון, רכוש רב )44 .מקום בסיני
הקשור לשערוריה המסעירה את המדינה.
)45 ראדאר )46 .חוזר )47 .בהמה)48 .
חוכמה ובינה (ר״ת) )50 .פסיפס )52 .בן
צאן )53 .יגע )54 .מקור )56 .עצם בפה.
)58 חכמה )60 .כוח )62 .משבעת המינים.
)63 ממונה על שמירת החוק )65 .אחד
מגלגולי מפא״י )66 .מיניסטר )67 .סימן,
אות )69 .אש )70 .תו נגינה )71 .קול
גברי )72 .רעל .)74 .כאן.

17 8 5

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

3 X1

0 0 3 - 1 9 - 0 3 X 3
את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״השבץ״ 1785״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .23.11.1971

דווקא מפני שיש לנו נגד האיש
הזה טענות כה חמורות, נגן עליו
מפני השמצות כלתי־נכונות, ולא
נעניק לו מעמד של מארטיר. במל־חמתנו
למען טוהר הנשק, נשמור
על טוהר נשקנו שלנו.
מבחינה ציבורית פסולה אותה כתבה
עוד יותר. לא נאמר בה שהיא באה לתאר
דמות מסויימת, אמיתית או דמיונית, שהיא
חריגה בצה״ל. הקורא הנורמלי מוכרח
לקבל את הרושם שהכתבה באה לתאר
מצב השורר בצה״ל כולו, או ברובו, או
לפחות בחלקו הניכר. שצה״ל הפך למוסד
מושחת, המנוהל בידי אלופים רכרוכיים,
שוחרי־מותרות, מעורבים בעסקים שחורים,
בוני בנייני־פאר, מנצלי חיילים כמשרתים,
הנוסעים אחרי חיילים בקרונות
ממוזגי־אוויר, במקום לצעוק ״אחרי!״

אם זוהי האמת — הרי זאת
אמת מחרידה, שיש להתריע עליה
כפה מלא. כי אז יש לפרק את
צה״ל, לסלק את כל קציני־הקכע
שלו, ולכנות צכא עממי חדש מראשיתו.

אין זו האמת — הרי כתיכה
כוללנית זו היא השמצה חמורה.

•ס יני אמין כי צה״ל הוא קדוש או
> £טהור מכל טהור.

זוהי טלית שכולה חאקי, ולא
כולה תכלת.

בארבע וחצי השנים האחרונות עומד
צה״ל בפני הסתערות של חיידקים, המסוגלים
לסכן את בריאותו של הגוף החסון
ביותר. רק רופא־כסיל או דופא־אליל יאמר
במצב כזה: הגוף הזה חסין מפני כל פגע.

הכיכוש הממושך הטיל על
צה״ל תפקידים של צכא קולוניא לי.
אין צכא כעולם המסוגל לשמור
לאורך ימים על טוהר מוסרי
כתנאים של כיכוש, כשהוא מושל
כאוכלוסייה זרה• כל צכא אחר נד בק,
במצב דומה, בחיידקי ההתנוו נות,
בסממנים של מותרות וני צול
ושחיתות.
סכנה זו חמורה שבעתיים בשעה שב-
צמרת האזרחית של המדינה פושטת הש חיתות
בגלוי ובשחצנות. אשתו של הקצין
הבכיר רואה את שכנותיה, נשות הפקידים
הבכירים, מתחרות ביניהן בצריכה ראוו תנית,
בעקיפת מיסים, בחיים על חשבון
הציבור, ברדיפה אחרי זכויות־יתר.

כל צכא הוא חלק של החכרה —
וצה״ל מעורה כהכרה יותר מכל
צכא אחר כעולם. כי רוח רעה
המהלכת אימים כרחוב האזרחי,
משתדלת לחדור אל מחנות צה״ל.
כל זה חמור עוד יותר בשעה שתקציב

צה״ל מורכב מכני־אדם. בני־אדם
מגיבים על סביבתם. כמציאות
הקיימת, מוכרחים להיות
גילויים פסולים, ואף תופעות של
שחיתות.

אני חושש שמתגלים פה ושם
סימנים ראשונים להתהוות כת־קצינים
״פרוסית״ ,מלווים כדרישה
לרמת-מחייה של מנכ״לים
אזרחיים ולזכויות-ייתר צבאיות.
יש דיעות שונות על ממדי התופעות
האלה. אך אין ספק שישנן — כשם שאין
ספק שתיאור צה״ל כולו בצבעים כאלה
הוא סילוף האמת.
תפקידנו הוא לסגל לעצמנו גישה רציו נלית.
יש לחשוף כל גילוי של שחיתות
והידרדרות ללא רחם, ללא סנטימנטליות
מזוייפת ומסוכנת, ללא טישטוש. ומשוא־פנים.

להתקין, לדעתי, כלים חדשים
של ביקורת פרלמנטרית וציבורית
על הנעשה במערכת־הבי
טחץ — והוויכוח הפומבי על מע־רכת־הכיטחון
הוא התחלה מבורכת.

יש להתנגד באותה תקיפות למסעי־השמצה
קולניים כוללניים, לרצח־האופי
של המוסד ושל קציניו. עדיין לא הגיע
הזמן לזרקם לפח האשפה. עדיין אנחנו
זקוקים להם.

ני דוגל, איפוא, בגישה זו של איש־השלום
הישראלי לצה״ל:
לשמור על כושרו, יעילותו וטוהרו
— ולפסול כל עבודת־אלילים.
להיאבק על דמותו מבחוץ ומבפנים
— ולפסול ייבוא של סיסמאות אופנ תיות,
ממלחמת ויאט־נאם — שנולדו באר צות
אחרות, שבהן יש צבאות אחרים
ותנועוודשלום אחרות.
לחשוף בלי מורא ובלי משוא־פנים
כל גילוי של שחיתות, התנוונות, סנוביזם
כיתתי ומיליטריזם שחצני — אך להישמר
מפני השמצה טוטאלית ודצח-אופי קיבוצי
או אישי.
לחייב את הדאגה הכנה לביטחון
המדינה — ולהיזהר מפני כל מלכודת
של אותם המבקשים לכרות תהום בין צה״ל
ובין מחנדדהשלום.
ובעיקר :
להילחם במישנה־כוח לשיחרור
צה״ל פעול המשימות של צבא קולוניאלי
בשטחים כבושים.
המשך הכיבוש הוא אסון למדינה. אך
הוא מהווה סכנה חמורה עוד יותר לדמותו
המוסרית של צה״ל.

סרכני-מילחמה לא יביאו את
השלום. את השלום יכול להביא
רק המחנה הגדול של שוחרי
השלום כישראל, שרכים מהם
מתגאים כעובדה שהם חיילים,
קצינים ואף קצינים בכירים של
צה״ל.

בין הפותרים נבונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.
העולם הזה 1785

כתכת יא 1ש
אני עומד בראש מיגדל־שלום ומביט
למטה .״לקפוץ או לא לקפוץ?״ זאת ה-
שאלה, רבותי, המעסיקה אותי השבוע.
בתמונה אחרת אני רואה את עצמי שוקע
לאט־לאט יחד עם כולם בתוך בוץ
צמיג. מי-המדמנה כבר מזמן עברו את
מיפלס הנפש. הם מגיעים עכשיו עד האף,
ואני שואל את עצמי: לשקוע או לא
לשקוע ז להמשיך את המלחמה או להרים
את הידיים, ומה שיבוא — יבוא? לשאת
את עיני למרום, ולצפות לנס — או לעצום
אותן ולהתמכר לפיתויה המתוק של הכניעה?
בשביל מה להילחם? בשביל מי?
למה לא להפסיק את הבעיטות האלה ולהירגע?
הרי אין שום סיכוי לצאת מהבוץ
המסריח הזה! בשביל מה להתאמץ?
מצבי, כפי שאתם רואים, קשה מאד.
אני עומד על סף הייאוש, ואיש אינו מו שיט
יד לעזרה. כל גלגלי ההצלה נגנבו
ממחסני־החירום של הממשלה, ונמכרו במחירים
מופקעים לסוחרים התובעים את
נשמתי תמורת הצלה. החבל היחידי ש מישהו
מוכן להשליך לעברי, ללא תמורה
— הוא חבל תלייה.
אני מאוכזב ומייואש. מהכל. מהעולם.
מהמין האנושי. מהיהודים. מהממשלה. מהמדינה.
מאנשים שאני מכיר. מכם. מעצמי.
כל מה שהאמנתי בו, מתמוטט. הכל
מתפורר. הספקות שחגו מעלי כציפורי-
טרף, מאז שעמדתי על דעתי ויצאתי למסע
המפרך של חיפוש אחר משמעות ו טעם
בחיים האלה — הפכו לפתע לוודאות
מחרידה. עכשיו אני יודע, או לפחות נדמה
לי שאני יודע, שאין טעם לכל המאבק
הזה. אין כל ערך לכל מה ש כתבתי
ואמרתי, ומאחר שהכתיבה מהווה
עיסוק עיקרי בחיי, אין ערך לחיי, ומכאן
שאלת השאלות בראש מיגדל־שלום.
טוב. די לבלבל את הביצים עם כל הפילוסופיה
הגימנזיסטית הזאת, שאפילו
תלמידי־תיכון היו מהססים להגישה כ־חיבור-על־נושא־חופשי
בשעור לכתיבה־תמה.
בואו נדבר לעניין. אני אנסה להיות
קצת יותר ספציפי בתיאור היאוש ש לתוכו
כולנו, נדמה לי, שוקעים לאחרונה.
אחת השאלות שהעסיקו אותי תמיד
היא: מה ערכו של היחיד בקביעת המציאות
בה הוא חי? האם יש ערך לדעתו
של הפרט? האם יש טעם למחאתו
ולמאבקו? האם יכולים אנחנו — אני ואתה,
ועוד כמונו, המהווים, אולי, רוב —
לשנות מציאות שנגדה אנו מתקוממים?
ברגע זה התשובה שלי לשאלות יסוד
אלה היא שלילית באופן מוחלט. וכאן, בהכרה
זו שרבים שותפים לה, מקור הייאוש
הניבט לאחרונה מעיניהם של אנשים,
המאזינים לחדשות והרכונים מעל
עיתון. לדעה שלנו על המתרחש סביבנו
אין כל ערך. אנחנו יכולים לצעוק מהיום
עד מחר, לחתום על עצומות ולמלא את
העיתונים במיכתבי־מחאה, נגד מדיניות
הממשלה או נגד מעשה איוולת של שר
זה או אחר, וזה לא יעזור. דבר לא ישת נה.
לדעתו של האזרח אין מישקל.
הנשק הקטלני ביותר שהדמוקרטיה
המציאה, להבטחת שילטונה ולחסינות
שליטיה בפני ביקורת, הוא ״חופש הדי בור״
.במישטר בו מותר לך להגיד הכל,
אין, ולא יכול להיות, כל ערך לדבריך.
אחד מעמודי־התווך העיקריים של מישטר
דמוקרטי הוא הבטחת זכותו של האזרח
לדבר באופן חופשי אל הקיר.
רק במישטר טוטאליטרי, בו כולאים
אדם במחנה־ריכוז או בבית־משוגעים, על
דעה שהעז להביע ללא רשות, יש ערך
ממשי למילה הנאמרת או הכתובה. מילת
ביקורת שדיקטטורים, ברוב איוולתם,
מפחדים ממנה כמפני אש, נלחשת מפה
לאוזן ולא אחת מצליחה, בכוח האיסור
שהוטל עליה, לעבור כאש בשדה־קוצים,
ולסכן אפילו את כס השלטון.

רגע אחד! אל תמהרו לקפוץ למסקנות.
אינני מציע להקים מישטר טוטאליטרי,
רק כדי שיהיה ערך ממשי לדברי־הביקו־רת
של הפרט. לא כבודה של המילה כ־כלי־נשק
לשינוי המציאות מעסיק אותי.
המציאות עצמה מעסיקה אותי, וברגע שהגעתי
למסקנה שבמישטר דמוקרטי אין
כל סיכויים לשנות את המציאות באמצעות
המילה, התחלתי לחפש נשק אפקטיבי
יותר שיעשה את המלאכה.
מסקנה עגומה ומייאשת זו מבוססת על
נסיוני האישי בהפעלת המילה לשינוי המציאות,
ועל נסיונם של רבים וטובים
ממני, בהפעלתה למטרה זו.
פעם, למשל, האמנתי בערכה של הסאטירה
ככלי־נשק אפקטיבי לשחיטת
פרות קדושות ולמלחמה במעשי-איוולת,
שחיתות מוסרית, עוול, זדון ואי־צדק. הייתי
נאיבי מאד, וחשבתי שדי בדקירה
סאטירית, כדי להוציא את האוויר מאנשים
מנופחים. האמנתי בתום־לב שהצל פת
חריפה בתופעה חברתית שלילית
עשוייה לתרום משהו לתיקונה. נדמה היה
לי שאם אצליח לשים לצחוק וללעג שר
בממשלה, ישנה הקהל את יחסו לאותו
שר ואז, בלחץ דעודהקהל, ישנה השר

שבעצם הם רואים בי ליצן המסתובב ב חצר
שלהם, ליצן שתפקידו לדגדג אותם,
להצחיק אותם, כדי שישכחו לשעה קלה
את מה שכואב ומטריד אותם (והרי זה
הדבר האחרון שביקשתי לעשותו).
כשראיתי שבסך הכל אני ממלא תפקיד
של משחרר לחצים, שסתום־ביטחון
בסיר־לחץ, מעסה שרירים מכווצים, מרפה
תיסכולים חברתיים, וכללית, מבצע מלא כת
טראפיה נפשית, שבלעדיה יקשה על
אנשים לחיות עם רגשי־האשם שלהם,
אמרתי לעצמי: די! מספיק עם השטויות
האלה! צריך להחליף את הנשק. אם
הדקירות המעודנות והתרבותיות מדגדגות
אותם, צריך לקחת פטיש ביד ולהכות
על הראש, בלי חוכמות.
לשם המחשת טיעוני נקח איזו דוגמה
קונקרטית. נקח למשל את פרשת ״נתיבי
נפט״ .מה היא, לדעתכם, הדרך האפקטיבית
ביותר להגיב על שחיתות מוסרית
וחברתית זו? כליצן בחצר הדמוקרטיה,
יכולתי לדגדג אותכם בפופיק בפיזמון ש בו
היתה מופיעה השורה :״פרידמן הוא
פרידמן מה יש לדבר /כי פרידמן תמיד
הוא הטוב ביותר״ .חביב, נכון? אתם
תפסתם שלא התכוונתי לתנורי פרידמן,
אלא למוטי פרידמן, ושכבתם לישון ב הרגשת
סיפוק מסויימת :״ראיתם איך ש הכניסו
לו בטלוויזיה?״ הייתם אומרים.
״פרידמן הוא פרידמן! זה היה גדול!״
הייתי יכול גם, ללא מאמץ מייוחד, ל

דעותיו ואת דרכו.
אני בוש ונכלם כשאני נזכר איזו חשיבות
ייחסתי באותם ימים לביקורת החברתית
והפוליטית שלי, אותה ניסיתי ל הסוות
בהומור משעשע ככל האפשר. ברגעים
מבישים של טפיחדדעצמית־על שבם
ראיתי את עצמי כמי ש״מרעיל״ את
דעת־הקהל בסוכריות מצופות־הומור. באותם
ימים נדמה היה לי שהומור תרבותי
״מעודן״ ,ודק ככל האפשר, הוא מטרתו
הנשגבת ביותר של אדם, המקווה לשנות
את פני המציאות באמצעות הצחוק.
יום אחד התעוררתי שטוף זעה קרה,
מן החלום המתוק שטיפחתי לעצמי. פתאום,
כאשר נוכחתי שהאנשים בהם שלח תי
את מיטב חיצי־הלעג שלי הם הראשונים
המוחאים לי כף, כשקיתונות שום־
כין, שהרקתי על ראש הקהל, נתקבלו בצחוק
דשן ובמחמאות ״איזה לץ! איך
שהוא מצחיק כשקורבנות התקפותי
התחילו להזמין אותי לבתיהם ולמסיבות
שלהם, כאשר נוכחתי שרוב האנשים רואים
בעצם פיענוח הרמזים הדקים שלי
את מטרתה הסופית של הסאטירה, מבלי
שיטרחו לחשוב על המסקנות המתבקשות
מן הרמזים המפוענחים — הבנתי לפתע

עשות פאראפראזה על אחד משירי ה-
צ׳יזבטרון, ולהשמיע בטלוויזיה על רקע
פוטומונטאז׳ של קידוחי נפט (או לפרסם
בעתון) את השיר:
מוטי, מוטי. מוטי
הוא לא סתם בחור אידיוטי
עוד שנה אם יתדרדר, יתדרדר
הוא יהיה למיליארדר, מיליארדר
לפעמים הוא מתחרט
אחרים מכה על־חטא
אך כשהוא מבסוט רק קצת
מספר הוא חמל צ׳יזבת
והלב ממש נצבט
איך למוטי לא איכפת
איך למוטי לא איכפת !
זה מצחיק, נכון? אבל אין לזה כל
ערך. מר פרידמן לא יתפטר מתפקידו,
ולא יכה על־חטא בפומבי, בגלל איזה
ליצן המנצל את ההתנפלות הכללית ותוקע
בו את שיניו הקטנות. כבן־תרבות
אמיתי הוא מתגאה ודאי בחוש־ההומור
שלו, ולא אתפלא אם יגזור את הפיזמון
ויתלה אותו במישרדו במיסגרת של זהב.
ועכשיו נחזור לשיטת הלחימה בעזרת
פטיש על הראש. זמן מה האמנתי שהדרך
היחידה להשגת שינוי היא להפסיק את

ההתחכמויות, ולדבר אל האנשים ברצינות.
לכתוב מאמרים חריפים, לנאום באסיפות,
לקיים חוגי-בית, לחתום ולהח תים
אחרים על עצומות, לכתוב מיכתבים
למערכות העיתונים, להשתתף באסיפות-
מחאה, להציג סיסמאות בוטות לפני מצלמות
הטלוויזיה, לטלפן ל״מעצבי דעת־הקהל״
.ולשלוח מיכתבים לחברי־כנסת ולשרים.
לצעוק את האמת בקול רם ככל
האפשר, ולקרוא לילד בשמו. לא להתעסק
ברמזים דקים, אלא לתבוע באומץ
״תופסק השחיתות יושם קץ לגניבות
יוסקו המסקנות יובאו האש מים
לדין!״ וכדומה.
השבוע התחלתי להתייאש גם מהטכניקה
הזאת. איבדתי את אמונתי בערכן של
המילים, ואין כל חשיבות לכך מי אומר
אותן, איך, איפה ובאיזו עוצמה. לדבר
אל הקיר כל אחד יכול, כמה שהוא רוצה.
איש לא מתרגש מזה, ומוטי פרידמן וי.ש.
שפירא פחות מכולם.
בכל זאת, אתם אומרים, יש ערד ל־דעת־קהל.
הנה קמה סערה ציבורית (שני
מאמרים של אמנון רובינשטיין, שתי כתבות
שער ב״העולם הזה״ ,רשימה ביקור תית
אך מאופקת ב״דבר״) ,והשר שפירא
נכנע והחליט להמליץ על הקמת ועדת־חקירה.
אז מה? מה זה משנה? כבר
שמענו על ועדות־חקירה, שלאחר חקירה
ממושכת הצליחו, בדרך פלא, להגיע ל מסקנות
הממשלה.
ומה עם השר שפירא עצמו? זה שבועיים
שהעיתון המכובד ו״רב־ההשפעה״
״הארץ״ רומז בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים שעל השר להסיק מסקנות
מעמדתו הכושלת בעניין חקירת פרשת
״נתיבי נפט״ ,ולהגיש את התפטרותו. אני
יכול להבין שהשר אינו מתרגש מתביעה
דומה שפורסמה ב״העולם הזה״ אבל, אלוהים
אדירים, איך הוא יכול להתעלם מ־
״הארץ״ ומקולות רבים בקרב הנהגת המערך?
קשה
להעלות על הדעת זילזול גדול
יותר בדעת־הקהל. ובכל זאת, אתם רואים?
זה אפשרי. הוא מצפצף על כולם.
לא תהיה כאן הפקרות! זו ארץ חופשית,
שבה אנחנו יכולים להגיד מה שאנחנו
רוצים, ואילו הוא יכול לעשות מה
שהוא רוצה.
וכך, רבותי, איבדתי את אמונתי בערכה
של הביקורת ובמישקלה של ״דעת
הקהל״ ,והגעתי למסקנה שכל הדיבורים,
ללא הבדל סיגנון ועוצמה, שווים לתחת.
אם כן, מה נותר לנו לעשות, כדי ל שכנע
את הממשלה שאנחנו באמת ובתמים
מזועזעים מהביזבוז, מהשחיתות,
מאי-ההתחשבות שלה בדעת־הקהל ו־מזילזולה
ברצון ״העם״ (תסלחו לי על
הביטוי)? מה אנחנו (אני ואתה, ועוד אנשים
מתוסכלים כמונו) יכולים לעשות?
לא חשוב מה. העיקר לעשות משהו,
כדי לבטא את זעמנו, במקום לתארו
במילים. אני חוזר למסקנה הקשה: רטו ריקה
פיסית! לשבת על הכביש, להשבית
את התנועה, לא להרים יד על שוטר, ל היגרר
פאסיבית לתוך מכוניות המישט־רה,
לשבת במעצר, לסרב להשתחרר בערבות,
להפוך את בית־המישפט לבמה
שמעליה תוקע הממשלה ולמלא את בתי־הכלא
מתמרדים, ואם גם זה לא יעזור,
ורק כאשר לא תהיה כל ברירה, לפנות
לאמצעי האחרון, המסוכן והנורא מכולם:
אלימות! אלף אזרחים שיטילו אב נים
בחלונותיו של שר־המישפטים, ישכנעו
אותו אולי, סוף־סוף, שעליו להסיק
את המסקנות מגסיונו המביש להשתיק
פרשת־שחיתות משוועת, שבה היה קשור
עד כה בקשרי עסקים מישרד מסויים של
עורכי־דין.
הבעייה הקשה ביותר היא למצוא איש
שאין בו מתום, אשר ישליך את האבן
הראשונה. המישטר הזה הפך את כולנו
למושחתים, ובכך הוא חושב שכבל את
ידינו לתמיד. אך, רבותי, אל תשכחו ש גם
אדם מושחת רשאי למרוד נגד מיש-
טר שהפך אותו לכזה.

החופהפרוצה ־ אךהמערך חי עלרו וח יה !

< 1111*1(111

מאז ״פרשת לבון״ בתחילת שנות ה־ ,60 לא גרמה שום פרשה לטערה ציבורית
כה גדולה, כמו פרשת ״נתיבי נפט״ .אמר השבוע אחד ממנהלי החברה :״אפשר
לחשוב שלכל עם ישראל יש מניות של נפט ולכן כולם מודאגים.״ במידה מסויימת
קלעו דבריו למטרה.
היו כמה סיבות טובות לטערת הרוחות שהתמקדה טביב שערוריות הנפט,
שנחשפו במהלך החקירה בפרשת ״נתיבי נפט״ .אחת מהן היתה ללא טפק הרגשת
הבעלות שחש כל אזרח בישראל לגבי הנפט בסיני. זה היה הנפט שנכבש במחיר
ניצחון צה״ל במלחמת ששת הימים. הוא לא היה שייך לא למוטי פרידמן, לא
למשרד הביטחון ולא למשרד האוצר, אלא לעם ישראל כולו.
סיבה נוטפת לחשיבותה של הפרשה, היא העובדה שהיא תימצתה את הפער
החברתי והכלכלי בין העם והצמרת. בפרשת ״נתיבי נפט״ התגלמו כמעט כל בעיותיה
של החברה הישראלית: התעשרותם של מעטים מרווחי מלחמה ; ביזבוז של מיל״
יונים מול הכבדת עול המיטים ן הוצאות ראוותניות מול הדרישה לקימוצים>

שימוש לרעה בשם הביטחון כדי לחפות על מחדלים ושחיתות.
במצב כזה לא יכלה הממשלה להתחמק מהחלטה למנות ועדת״חקירה ממלכ•
תית שתחקור בפומבי בפרשה, תפריד את העובדות מהרכילות ותצביע על האחראים
האמיתיים למה שאירע בחברה הממשלתית, בידיה הופקד אוצר הנפט של סיני.
בהחלטת הממשלה הוגבלה אומנם ועדת־החקירה לחקור בהאשמותיו של
הגיאולוג דוד ניב ובעיטקת המכירה של החברה הפרטית של מנכ״ל ״נתיבי נפט״,
מרדכי פרידמן. אבל ועדת־החקירה חייבת לבדוק את כל ההיבטים הציבוריים של
הפרשה. כשם שוועדת־החקירה לשחיתות בכדורגל לא הסתפקה בחקירת כדורגלנים
והעמידה בשבט הביקורת את ראשי ההתאחדות לכדורגל, חייבת גם ועדת החקירה
בפרשה זו לחקור את כל האחראים והמעורבים בעסקי הנפט בסיני. רק אם יחקרו
כולם, ניתן יהיה לקבוע מי אחראי לבזיון הלאומי, במידה שאומנם התרחש כפי
שהוא מצטייר עתה.
בין השאר תצטרך ועדת״החקירה לעסוק גם בבעיות הבאות :

מ ה מידה האח ריו ת

ולה היו ה שיפודי ם

שדשר־ הבט חון *

במינויו שדפ רי ד מן ך

השר היחיד שנמנע בישיבת הממשלה
מההצבעה בעד הקמתה של ועדת־חקירה
לפרשת נתיבי־ נפט, היה שר-הביטחון משה
דיין. היה זה אותו דיין, שבעיצומה של
החקירה בהאשמות נגד מנכ״ל נתיבי נפט,
עוד בטרם התפרסמו המסקנות של החוקר
בפרשה, טס באופן הפגנתי לעיר הנפט
אבו־רודס, לחץ שם בהפגנתיות את
ידיו של המנכ״ל מוטי פרידמן.
בצורה מוזרה מאוד, הושמט שמו של
דיין מנושאי האחריות למה שהתרחש בחברת
נתיבי נפט. בסופו של דבר, למרות
חלקם של משרדי האוצר והפיתוח בהפקה
ובשיווק של הנפט בסיני, שר־הביט־חון
הוא הנושא ישירות באחריות למה
שהתרחש באבו־רודם, כשם שהוא אחראי
למה שמתרחש בשאר השטחים המוחזקים
הנמצאים בשליטת המימשל הצבאי.
היה זה משרדו שהעניק את המינוי להפעלת
שדות הנפט של סיני. מבחינה
פורמאלית אחראי המושל הצבאי של האזור,
הכפוף למשרד־הבטחון, על כל מד.
שהתחולל באזור מיום כיבושו ועד היום.
בדומה לנשיא התאחדות הכדורגל, האחראי
פורמאלית על שחיתות של שחקנים
בליגה ב׳ למרות שלא היתד. לו כל ידיעה

אישית על כך, אחראי שר־הבטחון על
מה שקרה באבו־רודס.
ועדת־החקירה תצטרך לבדוק כיצד ביקר
משרד ד,בטחון, כיצד פיקח וכיצד שמר
על הרכוש העצום שנפל בידי צד,״ל עם
כיבוש האזור. שר־הבטחון יהיה חייב ל הבהיר
מה עשה אישית כדי לבדוק מה
שהתרחש בתחום זה שבליטת משרדו.

שר־הכיטחון דיין

אחד הפרטים המדהימים שהתגלו במבול
הפירסומים סביב פרשת נתיבי נפט,
היתד, העובדה, אותה טרח להדגיש דווקא
המנכ״ל המואשם של החברה, מוטי פרידמן.
לדבריו, כפי שצוטטו בראיונות שונים,
הוא נקרא אל רב־אלוף (מיל ).צבי
(״צ׳רה״) צור, עוזרו המיוחד של שרד,בטחון,
לפני פרוץ מלחמת ששת־הימים,
ומונה כבר אז כאחראי על ענייני הנפט
בסיני.
פירסומי מדינות ערב הבליטו עובדה זו
כהוכחה לכך, שכל מלחמת ששת־הימים
היתד, מיועדת להשתלטות ישראלית על
הנפט של סיני.
ועדודהחקירד, תהיה חייבת לברר מה
השיקולים שהביאו את עוזר שר־הבטחון
למנות קצין זוטר במוטי פרידמן, בעל
נסיון בקידוחי נפט אך חסר נסיון בהפקת
נפט, לתפקיד כה חשוב. הועדה תהיה חייבת
להפריך או לאשר את ההאשמות לפיהן
נעשה מינויו של פרידמן לא על סמך
כישוריו, אלא בגלל יחסי החברות ההדוקים
שלו עם צבי צור ועם אלוף (מיל).
עזר וייצמן, שבתקופת מינויו היד. ראש
אג״ם במטכ״ל, ואחד הממליצים על מינויו
של מוטי פרידמן כאחראי להפקת כל הנפט

צבי (צ׳רד!) צור
של סיני.
קשריו של פרידמן עם מערכת הבט-
חון, המתנות שנהג לתרום ליחידות שונות
של צה״ל, וידידותו עם מפקדים בכירים
בצבא, חייבים להתברר כדי לגלות
מה היה חלקם בשיקולים של מערכת ה-
בטחון למינויו.

מה היו
הק שרי ע תנו עתהח רו ת *
אחת ההאשמות שד,ועלו נגד מוטי פרידמן
במהלך חקירתו של הבודק הממשלתי
לפרשה, עו״ד משה בן־זאב, היתה האש-

מה, שהועלתה על-ידי אחד העדים, כאילו
שמע מנורמן קאופר, אחד ממנהלי חברת
הקידוח חזרה מידבר, שמוטי פרידמן דרש

מדוע מו ס ה
סגן־ ה עור לחמוס?
הדמות הפאתיטית ביותר בכל פרשת
נתיבי נפט, היא דמותו של סגן שר-
האוצר והאחראי על עניני הנפט במדינה,
צבי דינשטיין.
אין צורך להמתין עד להקמתה של
ועדת החקירה כדי לדעת מה דעתו של
דינשטיין בפרשת נתיבי נפט. סגן שר-
האוצר התיצב בהתלהבות ובלהיטות להגנתו
של מנכ״ל נתיבי נפט, בצורה העלולה
לסכן את הקאריירה שלו.
אם אומנם תגיע ועדת החקירה למסקנות
כי יש פסול במעשים או בעיסקות
שעשה מוטי פרידמן, עלול גם צבי דיני
שטיין לשלם עבור כך. כי דינשטיין מטיל
את כל כובד משקלו כדי לנקות את פרידמן
מכל חשד או האשמה .״הטענות נגד
נתיבי נפט ומנהלה הם רשעות,״ טען
דינשטיין. הוא לא חסך ביטויים חריפים
נוספים על ההאשמות שהועלו נגד פרידמן
:״זוהי שטות! זהו שקר! זהו מסע
מטורף! זוהי היסטריה משוגעת!״
דינשטיין, שלא היה אחראי למינויו של
פרידמן. נושא באחריות הישירה עליו
מאז מונה כממונה על ענייני הדלק בסוף
שנת .1967 כל מה שעשה מוטי פרידמן
מאז נעשה באישורו, בהמלצתו או בעצתו.
אם ימצא פגם כלשהו במה שעשה

ח״כ יוסף קרמרמן

ממנו שמידבר תשתתף בקרן הבחירות של
אחת המפלגות.
האשמה זו לא בורדה ולא מוצתה, כיוון
שהממונה על ענייני הנפט באוצר, צבי
דינשטיין, לא מצא לנכון להביא את
קאופר לעדות בענין זה לארץ. וזאת, למרות
שלדבריו מימנה הממשלה בעצתו את
הבאתו של אחד המנהלים האחרים של
מידבר. המדובר הוא בג׳ימס טוקר, ש מסר
עדות לטובתו של פרידמן.
אין זו הפעם הראשונה ששמו של פרידמן
נקשר בעסקי מפלגות. כך למשל, כאשר
עמד הסופר הכלכלי של ידיעות אחרונות,
משה שליו, לפרסם כתבה על המתרחש
בנתיבי נפט, בתחילת חודש אוגוסט
השנה, הופעל עליו לחץ כדי שלא יפרסם
את הכתבה.
ואומנם, הכתבה לא פורסמה בהשתדלותו
של ח״ב חרות יוסף קרמרמן, שמצא
לנכון להגן על עמדת נתיבי נפט ועל
מוטי פרידמן, למרות שאין לו כל מעמד
רשמי בחברה הממשלתית.
מעורבותם של אישים שונים, שאין ל הם
כל מעמד בחברה, בעסקיה, ראויה אף
היא להחקר על ידי ועדת־החקירה.

המשטרה חוסות

חוקרי המשטרה, מהצוות שהופקד לחקור ב־פרשת
״נתיבי נפט״ ,מסיירים במיפעל צינו־

רו״ת״הקידחז באשקל״ון, בחיפוש אחר ציוד של ״נתיבי נפט״ .משמאל נראים בעל המפעל,
רינגלר, ובנו. בתווך, משה בן־מנחם, מעובדי ״נתיבי נפט״ ,פקד שבתיאל ורס״ל אלברג.

מ חו ה ע בו ד ה
או מ חנ ההג לי ה?
מוטי פרידמן, מנכ״ל נתיבי נפט, שיעמוד
בודאי במרכז התענינותה של ועדת
החקירה, יצטרך להשיב כנראה על שאלות
שאינן נוגעות רק לדרך הניהול של
החברה או לעיסקות הפרטיות שעשה בתקופת
כהונתו כמנכ״ל החברה הממשלתית.

צכי דינשטיין
פרידמן, יצטרך גם דינשטיין לשאת באחריות.

שועדת־החקירה תצטרך לקבוע לגבי
צבי דינשטיין, היא מידת האחריות והחת־חיבות
שלו. האם היא מסתמכת על ידיעה
ברורה ומוחלטת של העובדות, טיפול
אוביקטיבי וחסר פניות בתלונות ובהאשמות,
או שמא אינה אלא נסיון חיפוי על
טעויותיו ומחדליו שלו עצמו?

קרוב לודאי שמוטי פרידמן יתבקש להסביר
מדוע התנגד במשך שנים להקמת
ועד עובדים של עובדי החברה במקום,
מה היו השיקולים לקבלת עובדים בחברה,
ואם שימש עבר פלילי מכשול לקבלת
עבודה בחברה?
בהסברים אלה יוכל מוטי פרידמן לענות
על הטענות שהוטחו נגדו בידי
מתנגדיו, כאילו הפכה עיר הנפט במשך
תקופה מסויימת בעבר, כעיר מקלט וגלות
לאלמנטים מפוקפקים. יהיה גם צורך
להשיב על האשמות בדבר האדרה של

איר התעשר
אחיו ש ל הח׳׳בלשעבר?

ועדת־החקירה הממלכתית, לא תוכל שלא
לבדוק כיצד הפכה עיר הנפט אבו־רודס
לאחד משערי ההברחות הגדולים
ביותר של מדינת ישראל. כמה מעובדי
נתיבי נפט (בתוכם כאלה שמיהרו למסור
הצהרות בשבועה לטובת מוטי פרידמן)
ידועים כמבריחים, המרוויחים הון על
הברחת שעוני סייקו יפאניים, טלוויזיות
ומכשירי הקלטה.
ההברחה נעשית על ידי הורדת הסחורה,
הנקנית בחנויות הפטורות ממכס שעל
המיכליות המובילות את הנפט לאילת, וכן
העברת סחורות מוברחות מאניות

אחת הפרשות לדוגמא, הטעונות בדיקה
ממצה, היא פרשת דני דגני, אחיו של מי
שהיה ח״כ רפ״י והמערך, עמוס דגני.
מיד אחרי מלחמת ששת־הימים היה דני
דגני, איש כפר־ויתקין, נהג משאית ובעליה
של משאית ישנה מדגם מאן, האיש
שקיבל את הזכיון הבלעדי להובלות
משדות הנפט שלחוף מיפרץ סואץ צפונה.
עוד לפני כשנתיים הואשם על ידי אחד

דני דגני

טרור ופחד שהושלמה על העובדים במקום.

אורגינת,
הבר חו ת,
תנות וגניבות

המחסנאים בחברה כי אינו מקפיד להביא
למחסנים את כל הציוד הרשום בתעודות
המשלוח. כשהעז המחסנאי להתלונן על
דגני בפני מנכ״ל החברה, הוא פוטר.
המחסנאי, לא דגני.
בידי המשטרה נמצאת עתה עדות, לפיה
נהג דני דגני לפרק גלגלים וג׳נטים מ-
משאיות ישנות מדגם איקארוס (תוצרת
הונגריה) שהיו בשימוש החברה האיטלקית
שהפעילה את שדות הנפט המצריים
במקום, ולהרכיבם על משאיתו. עתה מחפשים
החוקרים אישורים לפיהם חויב דגני
בתשלום עבור הצמיגים והגלגלים שלקח.
לימים הצטרף אל דני דגני כשותף בחברת
המשאיות, חיים רייזמן, עובד נתיבי
נפט, שפוטר מעבודתו אחרי שנתפס כש ניסה
לגנוב משאית מליאה צמיגים ממחסני
החברה. הוא לא הועמד לדין ולא
נענש. אחרי פיטוריו הצטרף רייזמן אל
דגני, יכול היה לחזור כאדם פרטי אל
אותם המחסנים מהם ניסה לגנוב כעובד
החברה.
תוך ארבע שנים התפתחה חברת ההובלה
של דגני ורייזמן בצורה נאה. לרשותם
עומד עתה צי של משאיות כבדות, ש ערכם
נאמד במאות אלפי ל״י רבות.

מרדכי פרידמן

אריה שיצר

העושות דרכן מהמזרח הרחוק לאילת.
עורך־דין בן־זאב נמנע אומנם לחקור
את השמועות על האורגיות המאורגנות
שנערכו בעיר הנפט, אבל ועדת־החקירה
תצטרך לתת דעתה גם לתופעה זו. היא
תצטרך לבדוק אם נכונות הטענות כי
בזמנו גוייסו יצאניות מקצועיות והובאו
במסווה של חדרניות למחנה של נתיבי
נפט.
ועדת־החקירה תצטרך לבדוק שמועות על
גניבות מזון ממנות המזון של עובדי נתיבי
נפט. האשמות אלה פחתו בתקופה האחרונה,
אחרי שעובדי החברה נוכחו לדעת
כי כל מי שמעז להתלונן על חוסר מזון,
עלול להיות מפוטר מעבודתו.
כמה מעובדי החברה מציעים לבדוק,
כיצד הצליח קבלן המזון של נתיבי נפט,
משה זלמן, שעד למלחמת ששת הימים
היה קבלן מטבחים קטן, לבנות אחרי
שלוש שנות זכיון באבו־רודם, מלון בשווי
של כ־ 2מיליון ל״י בשארם א-שייך.
את אריה שיצר, מנהל הביצוע של
נתיבי נפט, שהפך בימים האחרונים לדובר
החברה כלפי העתונאים־מטעם שהומסו
לאבו־רודם כדי לכתוב מאמרי
הגנה על פרידמן ועל החברה, תצטרך
ועדת־החקירה לשאול מה הן הסיבות שהביאו
בזמנו לפיטוריו מחברת הנפט נפי

אחת הנערות הזוה

תחיה

גוויה

יפה!

נישאו. בני הוא ממשפחה אמידה, לאביו
מפעל מתכת משגשג. אולם את ציונה לא
ענייו מעולם הכסף, לדבריה — למרות ש־היא
השתמשה בו הרבה .״רק אהבה מעניינת
אותי בחיים,״ מגלה היא. היא גם יודעת

לת להיות תמימה בצורה נוראה. דק שלא

השחקנית

ציונה טוכטרמן בסצינה מתוך סרט
פרסומת, יוצאת רטובה מתוך הבריכה
כשבגד״הים שלה נצמד בשארית כוחותיו לגיזרתה המסעירה.
ן* עלי הוא הבעל האידיאלי — אבל
אני אינני יכולה לחיות עוד לצידו
של בעל. עשר שנות נישואין מסוגלות
להרוג אפילו את האהבה הגדולה ביותר.
אני זקוקה לאהבה — לא לבעל. אני עדיין
מחפשת את אהבת הנצח — ומאמינה ש אמצא
אותה.״
אמונה מפתיעה למדי — כאשר היא
מפעמת בעורקיה של דוגמנית מערת זוהר
מפורסמת, כציונה טוכטרמן, בלונדית יפה-
פיה וסקסית במידה לא רגילה (למרות ש היא
עצמה מתכחשת לכך — ״אני בכלל לא
מרגישה. את עצמי סקסית.״) אפשר היה
לחשוב שעלמה כמוה, שעברה את מסלול
הייסורים: גדיד לצמרת, ולמדה להכיר את
עובדות החיים — ׳תהיה יותר צמית.
אבל לא ציונה. אצלה, האמונה כה בוערת

ע 20

סצינה שופעת סקסיות זו תרמה רבות לעיצוב תדמיתה —
שהיתה קיימת למדי גם לפני כן, כחתיכה סקסית בחוג הזוהר.
למרות זאת, טוענת ציונה טוכטרמן, שהיא נורא נאיבית.

— עד שהיא עומדת, בימים אלה, בגלל סיבה
זו בדיוק, על סף גירושיה מבעלה האידיאלי,
בני — ובדרכה לחיפוש האהבה.
״בשבילי האהבה זה כמו אוויר לנשימה,״
מסבירה בת מזל סרטן רבת הקימורים.
״בלעדיה — אני אתנוון ואבול. ואני לא
רוצה להתנוון ולגבול. אני רוצה, כשאמות,
להשאיר מאחרי גוויה יפה והתיכית.״ רעיון
מעניין, יש להודות.
צילומי היפירסומת, הייתה זו משפ!׳
.חת סוכטרמן שהירבתה לדגמן את
המשפחה האידיאלית — ציונה המקסימה,
בעלה החתיך, ובנם החמוד. חפרה ידועה
יצרה לפני כשנה סרט פירסומת בהשתתפות
השלושה, המתאר את המשפחה ה מאושרת.
גם במציאות נראו פני הדברים

כך — על פני השטח: זוג צעירים אוהבים
ויפים, דירה נאה במרכז תל־אביב, פרנסה
בשפע. שום דבר לא חסר.
רק מה? מתחת לפני השטח, בלטו צלילים
שצירמו את ההרמוניה. סיפורים על
שערוריות, על הבעל שתפס את אשתו עם
המאהב על שפת הים והפליא את מכותיו,
כך שנאלצה להישאר מתחת לפני השטח עד
שחלפו הסימנים. סיפורים על הבעל עצמו
שהיה שובב לא פחות גדול. בקיצור — זוג
שמדובר בו רבות ונכבדות. השבוע, לאחר
מספר נסיונות התפייסות ואיחוי קרעים,
הגיעו הטוכטרמנים אל סף הקץ, עמדו לסיים
את הליכי הגירושין.
** יונה !ה,כידה את בני טוכטרמן כש־היתה
בת .15 לאחר רומן של שנתיים,

אשה ובעד

ציונה וגני טוכטרמן
מלבד המועקה שתק>
שנות נישואיו לצידו של גבר אחד. בגיל

ות ביותו של ישואל מתגרשת, ואחו מ1ימוקיה הוא:

מאמינים לי, כי אני נחשבת לסקסית כל

הבחורה התמימה אוהבת לנקות, ושונאת
לבשל. ויותר מכך אפילו היא שונאת חיים
מסודרים, המתנהלים על מי־מנוחות. היא
אוהבת מתח, לא רוצה לדעת מה יהיה עוד
שעה — או לתכנן את זה. היא גם, למרות
שלא תאמינו לפי המראה, חושבת הרבה
על המוות, וקוראת דברים מסוכנים כמו
המלט. יותר מזה — היא אפילו רצתה
ללמוד פסיכולוגיה.
ץץה שהיא מחפשת באמת בחיים —
1*4לפחות עכשיו — זה מישהו שהיא תוכל
למצוא איתו קונטאקט. מישהו שמספיק ש־

כשבעלה תנס אותה
עם המאהב, הוא
הפליא את מנותיו
היא תסתכל לתוך עיניו, כדי שידע מה היא
רוצה.
מלבד המישהו הזה, היא לא מחבבת כל־כך
אנשים .״כל אחד מת שהשני יתפגר,״
מסבירה היא בהגיון של אחת שמרבה,
כאמור, לחשוב על המוות .״כל אחד דוחף
את אפו לכל חור.״
עם בני, הבעל האידיאלי שאינו רצוי
יותר, היא תישאר ידידה טובה לנצח. הכי
טובה .״אבל כדי לאהוב גבר,״ היא אומרת,
והעיניים הירוקות המקסימות נוצצות ,״צריך
להעריץ אותו.״
ולהעריץ, ביחוד את הגבר הישראלי, קשה
מאוד .״הגבר הישראלי מוכיח את גבריותו
בלשון עוד לפני שהשיג אותך.״ זו גם
כנראה אחת הסיבות שאין הרבה גברים
היכולים להתפאר כי היא היתר. שלהם.
השנים לצד הבעל גרמו אצלה להיווצרות
מיצבור של רגשות, שאת כולם היא תשפוך
בסופו של דבר לתוך הגבר שאותו היא

טת התבדה ד
בלטה תמיד בהופעתה הסקסית והמיוחדת.

דדי 9 1עיןך ציונה כדוגמנית —
11 ] 711\ 1 111 הפעם על פני השטח
— מרשימה לא פחות מתחת למים.
באמת תאהב. מבחינה זו, היא עדיין מצפה.
לפעמים, היא לא יכולה שלא לקנא באשה
היום־יומית, שאינה מחפשת גבר אחר, ו״
הממתינה בשלווה לבעל שיבוא הביתה ויאכל
את הארוחה שהכינה לו.

יהם צעירים, חתיכים, ואינם חסרים מאומה —
את האשה הבלונדית היפחפיח, לאחר עשר
ורים ושבע, היא רוצה אהבה, לא בעל.

מתחת 131׳ החים
רטובה ובבגד״ים, מצליחה ציונה

ציונה בעת תצלומי פירסומת, מקבלת אוויר
לנשימה דרך פיית־הנשימה של בן־זוגה.
טוכטרמן להפגין פירסומת נהדרת לבגד־ים.

* ש לה גם בעיות עם התדמית .״תמיד
,שרואים אותי לבושה יפה, חושבים
שאני חוזרת מאיזו פגישת אהבים. האמת
היא שמעולם לא איבדתי את הראש —
למרות שהייתי רוצה מאוד שזה יקרה לי.״
בינתיים, עד שתגיע האהבה הגדולה, היא
אוהבת אמנות, גלריות, לטפח את עצמה;
וספרות טובה באנגלית. היא לא אוהבת
דיסקוטקים, מאחר שהם הומים אנשים, ולנדנד
.״מעולם לא שאלתי את בעלי איפה
הוא היה ומה הוא עשה. כדי שלא יצטרך
לשקר. ידעתי שאם הוא ירצח, הוא יספר
לבד, ואם לא, לא יספר בשום מקרוב״
ומבחינה זו, לפחות, יהיו לאהובה העתיד
חיים שקטים.

£9 21

עשרים וארבע שנים תיו שתי נשותיו של סעדיה נהו נשדוס -עד שנו צ ה ביניהן
שרים וארבע שנה היו חביבה

^ ,ושושנה, שתי נשותיו החוקיות של
סעדיה כהן. מעולם לא רבו ביניהן, מעולם
לא הסתכסכו. עד שלפני אחד־עשרה
חודש נפטר סעדיה.
שתי הנשים היו עצובות. שתיהן הלכו
לביודהקברות. שתיהן חזרו כל אחת לביתה,
שתיהן ערכו סעודת־מצווה. אחר כך
ישבו שתיהן, כל אחת בביתה, שבעה.
חביבה כהן, אשתו הראשונה של סעדיה,
גרה ברחוב כינרת בכרם התימנים. שד

בר הרמת־גני :״כשבאתי לארץ, התגרשתי
מבעלי. לא יודעת מתי. הרב הראשי
של תימן, ראובן, גירש אותנו. אמרו לנו
להגיד שאלמנה יותר טוב מגרושה, אז
אמרתי שאני אלמנה. ככה התחתנתי עם
סעדיה.
״הלכנו אני וסעדיה לרב פרטי. הוא חיתן
אותנו, ועברנו לגור ביחד בבני־ברק.
סעדיה לקח את הדברים שלו והעביר אותם
לבית שלי. זו היתד, דירה שלי. רשמנו
אותה חצי חצי.

וער נן הצסלסעימת עדב גותו
כשהיא מחופשת לנות

סעדיה ידע שוא
יגיע לחתונת בת
חזקוני שלו
שנה כהן, מיספר ,2גרה ברחוב התפוצות
בשכונה שעל גבול בני־ברק וגבעתיים.
עבר חודש. שושנה הזמינה עורך־דין
על-מנת לפתוח את הצוואה. שמעה על
כך חביבה — והבינה שלא טוב. העובדה
שיש צוואה בידי האשד, השניה, לא ביש רה
טובות.
לאחר שהסבירו לחביבה את אשר כתבו
בצוואה — כבר היתד, בטוחה שלא טוב.
חביבה החליטה לצאת למלחמה. לא לוותר
עוד.
״אני אשתו. אני לא התגרשתי ממנו
והוא לא התגרש ממני. לי מגיע הרכוש,״
הודיעה.
הודיעה שושנה, האשד, השניה, שאיתה
חי סעדיה הביגמיסט לאחרונה :״אני לא
אשכנע. הוא בעלי ואני אשתו. אצלי גר.
אצלי חלה. כאן מת. מה שכתוב בצוואה
— זה יהיה.״ לראשונה מאז 24 שנה יצ־

אחרי זמן, נולדה סמדר. לפני זה היו
לי שלוש הפלות, ואחרי סמדר היתד, לי
עוד הפלה אחת. אני עבדתי במשק־בית.
סעדיה היה חולה כל הזמן.״

^ שעכר סעדיה לגור עם שושנה, נע-
רך הסכם בינו לבין אשתו הראשונה,
חביבה, שמאוחר יותר אושר על־ידי הרבנות
בתל־אביב. בהתאם להסכם, התחייב
סעדיה לשלם לחביבה שתי לירות לחודש
מזונות — צמוד למדד. בתמורה, ויתרה
חביבה על ילדיה, הסכימה שיעברו לרשותו
בדירת שושנה. כמו כן הירשתה לו לשאת
את האשה השניה.
כיצד אישרה הרבנות את ההסכם 1

דל תהו שלשותשתיים
או השתיים למלחמה. לא על הגבר —
אלא על הירושה.
סעדיה כהן עלה ארצה מתימן. הוא
עצמו לא ידע בדיוק באיזו שנה. בכל
תעודה שלו רשומה שנת עלייה אחרת.
בדיוק כמו שנת הלידה: תאריך שונה בכל
תעודה. בהתאם להרגשה שלו ברגע ש נשאל.

לגבי הכתובת היתה אותה בעייה.
היו מיסמכים שהכתובת הרשומה של
סעדיה היתד. תל-אביבית. היו מיסמכים
שהכתובת היתה רמת־גנית.
לפני שעלה סעדיה ארצה, הכירו לו את
חביבה. השניים נישאו. עד היום לא יודעת
חביבה בת כמה היתד, כאשר נישאה.
היא גם לא יודעת בת כמה היא כיום,
מעריכה את גילה ב־.60

האשה הדאשונה

חגיגה — אותה נשא
הפקח חעירוני, בי־גמיטט
צנוע וישר״דרך, עוד לפני עלותו ארצה מתימן מולדתו
—י גחנרת נכדתה. גנחוג גמולדת הישנה, צייתה חגיגה,
כיוס כנת ,60 לרצונו של געלח לקחת לו אשה שנייה.

ן ארץ הקודש, החל סעדיה עובד ב*
עיריית תל-אביב. החילה כפועל, ולאחר
מכן במחלקת הפיקוח. לזוג נולדו שני בנים
ובת. הבן הבכור זכריה כהן, משרת כיום
כרב־סמל במשטרת ישראל.
בעת חגיגה משפחתית, אצל אחותו בגדרה,
הכיר סעדיה כהן את שושנה, גרושתו
של אחיו. בין שושנה וסעדיה התפתח
רומן.
לא עבר זמן רב וסעדיה הציע לשושנה
נשואין. השנה היתד ,1947 .ובין עולי תימן
היה מקובל דווקא להיות בעל לשתי
נשים. שושנה הסכימה. כלל לא הפריע
לה שבתל-אביב מחכה לסעדיה אשתו הראשונה.
היתד,
רק מיגבלה אחת. שושנה היתה
גרושה, סעדיה כהן. מספרת שושנה, כבת
45 כיום, בדירתה בת שני החדרים בפר־

ה 11111ה ה 1111י?1שושנה, גרושתו של אחיו של
| | סעדיה. סעדיה התחתן איתה

כבר בארץ, לא טרח להתגרש מאשתו הראשונה, קינל את אישורה
של הרבנות לעיטקת החבילה בה נשא לו אשה שנייה.
לצידה של שושנה — נכדתה מילדה מבעלה הראשון.

המלחמה עד הירושה
תגובת סגן מזכיר בית־הדין הרבני בתל-
אביב, חזקיהו קובו :״אי־אפשר לדעת מה
היה ב־ .1947 איד אתה רוצה שאנחנו נדע
את זה? בכלל מה זה עניינך? אתה
לא דיין!״
בסופו של דבר, לא עברו הילדים לביתו
החדש של סעדיה, ואילו שני ילדיה
של שונה מנישואיה הקודמים ראו בו את
אביהם לכל דבר.
כך התנהלו חיי השלישייה ע,ל מי־מנו־חות.
בהתאם לעליית המדד המשיך סעדיה
לתת לחביבה מזונות, שהגיעו במרוצת
הזמן משתי לירות ל־ .130 אחת לחודש
היה עורך ביקור אצל חביבה, מביא את
הכסף. מספרת חביבה :״הוא היה אצלי,
והיינו יושבים ומדברים. בזמן האחרון הוא
רצה לחזור אלי, אבל אני לא הסכמתי
שיחזור.״
מספרת שושנה :״כל הזמן הוא היה אצלי.
אצלי הוא עבר את כל הצרות שלו,
עם כל המחלות. האולקוס, והסברת. אני
טיפלתי בו. זאת חוצפה מצידה שהיא
מנסה לקדזת את הכסף. אני בכלל לא
מבינה את החוצפה הזו.״
כשפורסמו פרטי הצוואה, פנתה חביבה
לעורך־הדין יוסף סלטון, הגישה בקשה
לבית־המשפט המחוזי לביטולה. הסיבה: בצוואה,
שנכתבה בחמישי לנובמבר ,1970
בנוכחות שני עדים כדת, הורה סעדיה
שהדירה ברמת־גן תעבור לרשות אשתו שושנה
ובתו סמדר 10,000 .ל״י שהיו לו בבנק,
ציווה סעדיה לבתו סמדר. זאת, לאחר

ך? ךןןן בצעירותו. סעדיה, זכר
/ 11 ^ 11 צדיק לברכה, למרות שרשמית
היה ביגמיסט, היה יהודי ישר,
שומר מצוות ונאמן לשתי נשותיו. ממשכורתו
הצנועה חסך כדי להשאיר נדוניה
לבת־זקוניו סמדר (בתמונה למעלה).
ניכוי הוצאות ההלווייה והמצבה. כל סכום
העולה על ה־ססס׳ס! ל״י הראשונות —
הוריש לשושנה. לאשתו הראשונה חביבה
הוריש רק את הדירה שברחוב כינרת,
שבה גרה.

ר בקשתה של חביבה לביטול הצוואה
י ,־ טענה מיספר 1כי בעת שנחתמה,
היה סעדיה חולה אנוש, והוא חתם מתוך
אונס או איום או בהשפעה בלתי הוגנת.
בחודשים האחרונים לחייו היה סעדיה ז״ל
לוקח סמים ותרופות, היה מאבד את זכרונו,
ולכן דעתו לא היתד, צלולה עליו
מרבית הזמן.
בתגובה, תבעה שושנה, באמצעות עו־רך־הדין
חנניה לוינגר, לקיים את הצוואה.
השופט המחוזי יצחק שילה קבע שאכן
יש לקיים את הצוואה כלשונה. כך, תקבל
סמדר הקטנה את מרבית הונו של אביה.
יחד עם זאת, תצטרך לשלם מזונות לאשתו
הראשונה של אביה במשך כל שנות
חייה. ואילו האשד, השנייה תצטרך, בהתאם
לפסק הדין, לשלם את הוצאות האבל
שהיו לאשה הראשונה — על מותו של
הבעל המשותף.

במדינה
מ שפט

שרות הפלגות סדיר מחיפה ככל יום ג׳ כשעה 11.00

הרו פאה שירקה

החל מה־ 16 כנוכמכר כאנית המעכורת

על הרופא
היתד, זו תופעה נדירה בעולם הרפואה:
הרופאה זינקה ממקומה, התנפלה על הרופא,
ירקה עליו, וכמעט שהצליחה גם לחבוט
בו כהלכה, לולא תפסו אותה השוטרים
ברגע האחרון.
סצינה לא רפואית זו געשה בשבוע
שעבר באולמו של השופט יצחק שילה,
בבית־המשפט המחוזי בתל-אביב. הסיבה
— חילוקי־דיעות גינקולוגיים בין הרופא
לרופאה: זו טענה שהרופא הוא אבי בתה
בת החמש — וזה טען שלא דובים ולא יער.
יחסים אינטימיים. הפרשה החלה
לפני שש שנים, כשד,רופאה * ,כיום בת
,41 שהתה בראש־השנה בבית־ההבראה ב־שבי־ציון.
שם, פגשה ברופא־נשים ידוע.
הרופא והרופאה נמשכו זה לזה, החלו מתראים
בקביעות .״אחרי חודשיים החלו יחסינו
האינטימיים,״ מספרת הרופאה .״מאז,
לא קיימתי יחסים עם אף גבר אחר.״
״כחודשיים אחרי שחיברנו, נודע לי שהוא
נשוי ואב לילד.״ היו אלה בעצם
נישואין פורמליים בלבד, מאחר שהרופא
חי בנפרד מאשתו זה למעלה מעשר שנים,
וניהל הליכי גירושין ממנה.
אכא כלי שם. כאשר נכנסה להריון,
טוענת הרופאה, עבר מאהבה לגור בביתה,
וכשד,יתר, בחודש השלישי, ערכו קידושין
פרטיים בבית־הנוער בחיפה. הרופא
שם 11 אלף ל״י, היא שמה 60 אלף,
והם קנו יחד דירה ברמת־גן.
״כשילדתי, מסרתי רק את שמו הפרטי
של האב. הוא ביקש ממני לא למסור את
שם משפחתו, בטענה שזה יסבך לו את
משפט הגירושין שלו.״
חמש שנים נמשך האושר. הוא הגיע
לסיומו במאי ,1970 כאשר לאחר תקופת
הצטננות היחסים, עזב הרופא את הרופאה
.״יום אחד טיילתי בדיזנגוף עם היל דה,״
מספרת הרופאה ,״וראיתי אותו עם
בחורה צעירה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו
אם הוא לא מתבייש לטייל ככה עם בחורה
צעירה ולא לשלם כספים בשביל
הילדה.״
הריון נדיר. עניין הכספים חרה לרופאה
לא מעט — בייחוד בהתחשב בעובדה
שהרופא השתכר, לדבריה, כ—3,000
ל״י לחודש. אולם יותר מכך חרתה לד,
התכחשותו לילדה .״כשהתברר שאני בהריון,״
סיפרה ,״הוא קרן ממש מאושר.
,זה כל כך נדיר להיכנס להריון בגילך,׳
שמח. עכשיו — הוא מכחיש בכלל שהיא
הבת שלו. בישיבה קודמת במשפט הוא
שאל את הילדה , :את מי את אוהבת יותר,
את אבא או את אמא?׳ ,את אבא,׳ ענתה
הילדה. עכשיו, היא פתאום לא הבת שלו
בכלל.״
לא רק לילדה התכחש הרופא. גם לכל
גירסתה של הרופאה. לדבריו, החלו יחסיהם
שנה מאוחר יותר ממה שטוענת הרופאה.
דהיינו — הילדה לא ילדתו. וגם
כאשר החלו, לא התקיימו היחסים בצורה
שתיארה הגברת. הוא מעולם לא גר איתזז—
אלא לכל היותר בשישי שבת: ולעיתים
גם בחגים. והכספים ששילם? אלה היו
עבור הנהלת הבית, שבו הוא כמעט לא
גר, ולא עבור הילדה.
שקר גס. גם הטענה כאילו הבטיח
להתחתן איתה, היא שקר גס, זעף הרופא.
הוא עבר לגור איתר, רק מרחמים, לאחר
שהתחננה לפניו שיהיה לצידה בחודשי הריונה
— מגבר אחר. עקב התנהגותה, נמלט
משם בהקדם האפשרי, עבר לגור עם
אמו. כל התקפותיה ותביעותיה לא נועדו
אלא למשוך אותו אליה בכוח. הלא לא
ייתכן שבגלל שגבר גר עם אשד, תקופה
מסויימת, יהיה חייב לה כאילו היתר, אש תו?
ובכלל, כיצד אפשר לטעון כי הוא
אבי הילדה? הלא בלתי אפשרי הוא כי
| אב יתכחש ליוצאי חלציו.
זאת בדיוק מה שביקש גם השופט לדעת,
כאשר החליט לשלוח את הרופא לבדיקת
דם, כדי לברר את אבהותו. לאחר הבדיקה יימשך הבירור המשפטי. אלא שאז,
ייזהר כבר הרופא לשבת במרחק הגון
מהרופאה. מה שבטוח בטוח.
* שמות הדוקטורים ן אפרו לפירסונן
על־ידי בית־הנזג 90ס, ר ך לקגן טל הילדה.

אפרודיטה
ללימסול, רודוס, פיראוס וברינדיזי ( איטלי ה)
(שרות אקספרס — הדחק 9,000 טון)
מ חי רי ם מוזלי ם — נו חו ת מירבית — שרות אדיב —
מ טבח לאניני ה טע ם
פנה אל סוכני הנסיעות או לסוכנים הכלליים

אלאלוףש וחי
תל־אכים, רחוב אלנבי ,94 טלפון 613389—611757
חיפה, רחוב כיאט ,6טלפון 67753—67752
(״אפרודיטה״ ,שנת בניה 1948״א׳-א׳״)

ביום שישי

19.11.71

ביום שישי י ! !

ב״עולם הקולנע״
שבועון הבידור והטלוויזיה

טופול כוב ש את הוליבוד

כ תב ה בלעדית ו ת מונו תמה צג ת הבכור ה של

ה קולנו ע

״כנר על הגג״ ,עם גדולי כוכבי

כל מהשר צי ת ם לד ע ת על רוג׳ר מו ר ( המלאך)
כתבה מיו חדתל״ עו לםה קו לנ ע ״ עם ת מונו ת
ח ד שו ת

ל הי טותק לי ט:
האמת על ״ מ א מי בלו״

ומיי ודיט ה

7 1 1 *1 1 1 1 3דומוברז 11*1־1

האם וצו לאנסה או לסחוט ממנה?
סיטוו המזעזע שד עד־הוא״ה
קמיצת המוות
הקורבן: הלן ינקום
ר שעה אחת־עשרה לפני הצהריים,
,4ביום השבת האחרון, כאשר נשמעה
הדפיקה הגורלית על דלת חדרם, היו עדיין
יעקב פנשטאק ( )21 והלן פינקוס ( )26 זוג
צעירים מאוהבים. שעה לאחר מכן, כבר
לא היו זוג: הלן פינקום כבר היתד. מתה,
גופתה המרוסקת שרועה על המירצפות,
לשם נפלה מחלון הדרה, בקומה החמישית
של מלון חיים שברחוב שלמה המלך
בתל-אביב. אלא שיעקב עדיין לא ידע זאת
אז. הוא גילה זאת רק כמה דקות מאוחר
יותר, לאחר שהצליח להיפטר מהאורחים
הבלתי קרואים, שגרמו למותה של הלן.

** ל ההתרחשויות הדרמטיות
> שהביאו למותה שד הכרתו,

פיפר יעקב למחרת היום, כשהוא
עדיין מזועזע בודו:
ב־ 11 בבוקר דפקו בדלת של החדר
שלנו. הלן נבהלה. היא ידעה תיכף מי
אלה. היא ברחה לחדר השני, ואני נעלתי
אחריה את הדלת, והלכתי לפתוח את דלת
הכניסה.
שני גברים עמדו בחוץ — והסתערו
פנימה: יהודה צברי, ושלמה כהן. אי-
תם היה איש שלישי — בעל קוקטייל־בר,
בובי יעקובסון, ששני האחרים לקחו אותו
איתם בכוח כדי שיראה להם את הכתובת
של הלן.
יהודה ושלמה טענו שהלן לקחה מהם
אתמול בלילה 1500ל״י, ודרשו את הכסף
בחזרה. הם היו נורא מפחידים. אני עצמי
רעדתי מפחד, ואני יכול לתאר לי איך
הלן הרגישה, שם מאחורי הדלת בחדר
השני כשהתחבאה מהאנשים שבאו.

רחךך ^ 1ת ד יעקב, מתנדב מקנדה, בלונדי וממושקף, בחדר שבו חוג-
| 111111 חוללה הדרמה שגרמה למותה של חברתו הלן. מעבר
| 111 לדלת הפתוחה, שבאמצעיתה חור, החדר השני שבו הסתתרה הלן, ואשר מחלונו יצאה
אל המוות. מימין: הלן, בוגרת פסיכולוגיה באוניברסיטת סידני, הדומה לג׳ודי קולינס.

כוכי ניסה כל הזמן להרגיע אותם, ולמנוע
בעדם לתפוס את הלן. במשך חילופי
הדברים והוויכוחים, שנמשכו כמעט שעה,
שעה נוראה של מתח ופחד, הכניס שלמה
את היד דרך חור שהיה בדלת הפנימית.
הלן בטח נבהלה למוות מזה. אם היתר.
עדיין בחיים אז.
בסוף הצליח בובי לשכנע את השניים
לעזוב את המקום. הוא הבטיח להם שישלם
להם את הכסף שהם דורשים. ברגע שהם
יצאו, נכנסתי לחדר של הלן.
החדר היה ריק. התכופפתי מתחת למיטה,
אבל הלן לא היתד. גם שם. ואז שמעתי
סירנה.
חשבתי שזאת סירנה של משטרה. חשב תי
שהלן יצאה דרך החלון לגג, והזעיקה
את המשטרה.
אבל זאת היתד. סירנה של אמבולנס.
יצאתי החוצה, והסתכלתי למטה. הלן שכ בה
שם בחצר, מתה.

חשוד צבו׳

יהודה צברי הודה בפני השופט בנו כחותו
בחדרם של הלן ויעקב במלון
״חיים״ טען כי לא בגלל שהבהיל אותה ניסתה הלן להימלט.

ן 1ץ ח | שלמה כהן הודה גם הוא בנוכחותו
במקום המוות, גילה בבית־המשפט 1111111 מורל גבוה ביותר והירבה להתלוצץ עם חברו יהודה צברי.

ן* כרתי את הלן לפני שלושה חו-
י 1דשים. אני באתי מקנדה, והתנדבתי ל-
צה״ל. אני ג׳ובניק בצבא, עובד באי.בי.אמ,
וחופשי בשבתות ובערבים. את הלן הכרתי
כאן במלון. היא באה מסידני לפני חצי
שנה, ועבדה כאן בתור פועלת ניקיון. אחר
כך היא עברה לעבוד בזנב התרנגול בתור
ברמנית. אני הבאתי אותה לשם. אמרתי
לה שהיא יכולה להרוויח טוב שם. איך
יכולתי לדעת שזה יביא למותה ך
בזנב התרנגול היא עבדה מ־ 7בערב עד
שלוש בבוקר. בשבת בלילה היא באה מבד

הלן, הוא בלוף,״ אומר יעקב .״היא לא
היתד. חייבת כלום לאף אחד. אנחנו חיינו
ביחד, וניהלנו יחד את ההוצאות וההכנסות
שלנו. אני יודע שלא היו לה שום
חובות. תיכף אחרי המקרה, טילפנתי למש פחת
שלה באוסטרליה, והודעתי לאביה מה
קרה.

^ יום השני בבוקר, הביאה המשטרה
את יהודה צברי ושלמה כהן בפני שופט
השלום התל־אביבי נחמיה בר להארכת
מעצרם. רב־סמל נחום יחזקאל, מצוות
החוקרים, טען שלצברי הרשעות קודמות
על גניבות, שוד, תקיפת שוטרים וניהול
בית־בושת. תיק דומה יש גם לשלמה כהן.
לעצם המעשה, סיפר נציג המשטרה, כי
השניים איימו על יעקב לחתוך אותו ולשרוף
את פניו במגהץ לוהט שמצאו בחדר,

..ש1י *גויס
התפרצו לחדר שלנו,
דרשו את הלן!״

נולדה בבית־החולים אסותא בתל-
אביב, לפירסומאי צ בי קרמץ ( )35 ולאש תו
בלהה 27 בת בכורה.
נבחר. ליו״ר מועצת המנהלים של
מכון וייצמן, במקומו של דיואי סטון שמילא
את התפקיד מ ,1944-אברהם (אייב)
פיינברג, הנמנה עם מייסדי המכון ומילא
שנים רבות תפקיד מרכזי בוועד האמריקאי
למען המכון, כיהן כיו״ר מיפעל
מילווה הפיתוח בארצות־הברית והיה יועץ
לעניינים יהודיים לשלושה נשיאים אמריקאים:
טרומן, קנדי וג׳ונסון.
תבע את השבועון הקנדי חצות,
לתשלום פיצויים בסך חמישה מיליון דולר׳
פרנק סינטרה, הטוען כי השבועון
הוציא עליו דיבה פעמיים בשנה האחרונה.
פעם ראשונה טען העיתון כי סינטרה
סובל מסרטן במצב מתקדם, ופעם שנייה
פירסם, כי הוא נישא בחשאי וכי אשתו
בהריון. לדברי התביעה, שתי הידיעות
אינן נכונות והם גרמו לסינטרה ״כאב
עמוק ועירעור חמור, אם כי זמני, באי זון
הנפשי שלו.״

מנהליםרומן. השחקנית רחל
ווליט שניהלה, אחרי שנפרדה מבעלה רו־

אם לא יפתח את דלת חדרה של הלן.
התובע המשטרתי טען כי כוונת השניים
היתד. לאלץ את הלן למגע מיני.
שני החשודים לא ניראו נרעשים כלל
ממקרה המוות. בעת הדיון בפני השופט,
הם התלוצצו וגילו מצב־רוח מרומם. יהודה
צברי ביקש לשחררו ביום ד׳ השבוע,
כדי שיוכל להשתתף בברית־המילה של
בנו. השופט אישר את בקשתו — בתנאי
שיהיה מלווה בבלש. לבד מכך, הורה לעצור
את השניים ל־ 15 יום.
את יעקב, כל זה לא עניין .״אהבתי
את הלן,״ הפטיר .״עכשיו, אני צריך לקבור
אותה.״

נר זה סרה ״״ל

מצביע על החלון ממנו יצאה הלן כדי
להימלט מרודפיה. היא הלכה לאורך הצינור
שבתחתית החלון, כדי לרדת אל הכיסא
שליד המעקה, כאשר הצינור נשבר
(בנקודה המסומנת ב־ ^ והלן צנחה
אל מעבר למעקה, מגובה חמש קומות.

וולש
מן סוער עם מנהל אולפני מטרו ג׳ים
אוברי שהסתיים במריבה רעשנית, והסר
כן־מפיק בו פולק.
זכה. בפרס רוקפלר לשירות ציבורי,
עוזר שר-החוץ האמריקאי ג׳וזף סיפקו,
מראשי הפעילים האמריקאים למען
הסדר שלום במזרח־התיכון. הפרס בסך
עשרת אלפים דולר מוענק מאז 1960 לאות
הוקרה על שירות מצטיין לממשלת אר־צות־הברית
ולעם האמריקאי.
התפטר מתפקידו כסגן בכיר
לפרקליט מחוז תל־אביב! עו״ד אורי וג־מן,
שהופיע בעיקר בתיקיהם של ריגול,
רצח ותיקים הדנים בנושאים ציבוריים.
התגרשו אחרי תשעה חודשי נישואים,
השחקנית־זמרת קוני פרנסים
ובעל מכוני היופי איזדור מריץ, בגלל
״אי התאמה,״ כפי שהצהירו בבית־המישפט.
התפטר בגלל חילוקי דיעות עם
חברי ההנהלה, מתפקידו כעורך הירחון הלונדוני
ניו מידל איסט המוקדש לענייני
המזרח התיכון — נזון קמחי
שייסד את הניו טידל איסט.
נפטרה בגיל ,66 הגננת הוותיקה
ברוניה (ברכה) פופיק, שנולדה בגליציה,
נתחנכה בהשומר הצעיר, עלתה לארץ
ב־ ,1922 מראשונות פועלות הבניין וממקימי
רמת־גן ושכונת בורוכוב, שימשה 35
שנה גננת בגבעתיים.
נפטרה בירושלים, בתו של הרב
קוק ז״ל -מרים בתיה רענן־קוק,
שנתפרסמה במעשי הצדקה שעשתה, בייחוד
למען הישיבה שהקים אביה בירושלים.

הלת וסיפרה לי על מקרה נורא שקרה לה.
בערך בחצות הגיע לבר אורח שיכור, בשם
יהודה. הוא הזמין אותה למשקאות, והציע
לה 1,500ל״י כדי לשכב איתר .,היא ברחה
ממנו למטבח, ואחר כך נעלה את עצ מה
בבית השימוש. היא ביקשה עזרה מהשומר
של הבר, אבל ההוא לא רצה
להתערב. השיכור כיסה את כל ד,ריצפה
בשטרות כסף. הלן הצליחה לברוח, ובאה
מייד לחדר שלנו.
הרגעתי אותה. אמרתי לה שאין לה מה
לדאוג, כי זה היה שיכור בסך־הכל. הלכ נו
לישון. לא ידעתי שהשיכור יופיע אח רי
כמה שעות, עם תיגבורת, ויגרום למותה
של הלן.
עד כאן, סיפורו של יעקב.

ך* משטרה שהגיעה, עצרה את שלון
ן שת הגברים שחדרו לחדרם של יעקב
והלן, שיחררה לאחר חקירה ראשונה את
בובי. צוות החוקרים שיחזר במהירות את

״השיכור כיסה את
הריצפה בשטרות
כסף, דרש
מהלו לשכב איתו.״
מה שאירע: הלן יצאה דרך חלון חדרה,
טיפסה על הצינור לאורך המעקה. הצינור
נשבר תחת משקלה, והלן הידרדרה
חמש קומות למטה, אל המוות. יהודה
ושלמה, המוכרים למשטרה כעבריינים, יואשמו
כנראה בהריגה.
״הסיפור שהופיע בעיתונים כאילו השניים
התפרצו לכאן בגלל חוב כספי עם

תמרורים

נפטר בגיל ,70 מי שהיה המנהל
הרפואי של קופת־חולים המרכזית בחיפה,
ד״ר מירץ בליקוב, שעלה לארץ ברא שית
שנות ה־ ,20 אחר נסע ללמוד רפואה
באיטליה, חזר לחיפה והיה פעיל בהסתדרות
הרפואית שם.

בית המל 11

זהו מלון ״חיים״ ,ברחוב שלמה המלך 33 בתל־אביב. הו
מורה על חלון חדרה שבקומה החמישית, של תלן, שמנ
נמלטה החוצה. במלון, המכיל 70 חדר, מתגוררים בעיקר חיילים ודלי-אמצעי

נפטר. בחיפה, בגיל ,71 מי שהיה
סגן יו״ר מרכז מכבי וסגן יו״ר ההתאח דות
לכדורגל — דוד אגני.

במדינה מנגזזן שוד ב ח סו ת ה חו ק -
או עלילת זדון?
ההאשמה שהוטחה נגד שלמה פיינשטיין,
סגן ראש עיריית פתח־תקווה, היתר חמורה
ביותר: במכתב רשמי לראש העיר,
הואשם סגנו כי קיבל 2,000ל״י דמי־תיווך
עבור מכירת מיגרשה של משפחת גפני
לחברת הבנייה גן, המופעלת על־ידי קבלן
פתח־תקוואי בשם יצחק גרוסמן, במחיר
450 אלף ל״י.
אלא שהאשמה זו היתד. מצחיקה באפ־סיותה,
לעומת האשמה אחרת שהרעילה את
האוויר: לפיה, היה מחירו האמיתי של
המגרש האמור כפול — כ־ 800 אלף ל״י.
ובעליו הסכימו למוכרו בחצי המחיר, רק
בגלל שעיריית פתח־תקווה הקפיאה אותו
ועמדה להפקיעו לצרכי ציבור. אלא שבעלי
המגרש האומללים לא ידעו, כאשר
מכרוהו במחיר של 400 אלף ל״י, שההפקעה
בוטלה ימים ספורים קודם לכן, ושערכו
חזר, משום כך, לגובה של 800 אלף ל״י.

מגוש המריבה: גד״גז״״-יי??

מאל לתמונה — בית״חולים ״השרון״ .מימין הכביש המקשר

טחתו לפצות את בעלי המיגרש ״במחיר
מלא של קבלן.״

על פגי־טה נוספת, שנערכה כ־
8.1.71צ, בלישכתו של ראש העיר,
מספר חיים פינקוויים :
ראש־העיר הוציא טופס־הערכה ושאל:
״כמה אתם רוצים בשביל הפרדס?״ אמרנו
לו :״מה זה כאן, שוק ירקות? הרי בידך
הערכה. תגיד בכמה העריכו ונדע.״
פיינברג הסתכל במיסמך :״ 174 אלף.״
דוב מאירמן קפץ ממקומו וזעק :״זה גזל!״
תשובת ראש־העיר :״אני מציע לכם
למצוא מעריך שלכם, ואם הוא יתן הערכה
שונה, יקבעו הצדדים מעריך שלישי מקובל
על שניהם.״
עד כאן, תיאורו של פינקוויים.
הסגן מופיע. בני משפחת גפני המשיכו
במאמציהם להילחם בהפקעה, שעמ־

את שביון עם כביש החוף. ו/מגרש שווה לפחות 800 אלף ל״י
בשוק החופשי. ברגע שנודע על כוונת העירייה להפקיע אותו
לצורכי ציבור, ירד ערכו וראש העיר הציע למכרו ב־ 174 אלף ל״י.

״למה אינכם פועלים? תביא קבלן שרוצה
לקנות את המגרש, ושיפנה אלי.״
ההפקעה בוטלה. ימים מיספר לאחר
מכן — דהיינו, לאחרשכברהוח לט
לוותר על ההפקעה — יזם
פיינשטיין, לטענת פינקווייס, פגישה בין
פינקווייס, כנציג משפחת גפני, לבין הקבלן
יצחק גרוסמן, שהביע נכונות לקנות
את המגרש. אם להאמין לגירסה זו, הרי
שבפגישה זו ידע כבר פיינשטיין כי ההפקעה
בוטלה, ומשום כך ערך המגרש חזר
להיות ערכו של מגרש חופשי. גרוסמן,
מצידו, הודה גלויות כי ידע כבר, כאשר
חתם על העיסקה, כי ההפקעה בוטלה,
למרות שסירב לגלות כיצד נודע לו הדבר.
במו״מ הקצר, ביקש פינקווייס 800 אלף
ל״י בעד מכירת המגרש .״גרוסמן,״ מספר
פינקוויים ,״שידע מצבנו, הציע 400 אלף.״
האיש הפל״יסול. המשך המו״מ נקבע
לאותו ערב, לדברי הגירסה של פינקווייס,
ונערך במשרדי חברת גן. היו שם
פינקווייס, גרוסמן ופיינשטיין. סוכם על
450 אלף ל״י — כשפינקוויים עדיין מאמין
כי המגרש מופקע, וגרוסמן יודע שלא.
״שאלתי את סגן ראש־העיר,״ מספר
פינקוויים ,״,איך זה ייתכן שחברת גן רוכשת
מגרש שנועד להפקעה? ,והוא ענה

את ביטול העיסקה עם גרוסמן. פיינשטיין
מכחיש בתוקף את סיפורה, קובע, בגיר־סתו
שלו, כי נתבקש על־ידי משפחת גפני,
בתורת טובה, למצוא להם קבלן שיסכים
לקנות את מיגרשם, מאחר שהקבלנים
שאליהם פנתה המשפחה סירבו לקנות אותו,
בגלל ההקפאה. בעקבות בקשתם, מצא להם
את גרוסמן — ועשה זאת ללא טובת הנאה.
זעקה לשמיים. גירסת מי נכונה? לא
זה המקום לקבוע. אולם שאלה אחרת,
חמורה יותר, זועקת לתשובה: כאשר הפגיש
פיינשטיין את נציגי משפחת גפני
עם הקבלן גרוסמן — כבר ידע על ההחלטה
בעירייה לבטל את הפקעת המגרש.
מדוע לא הודיע על כך לנציגי המשפחה?
מפיינשטיין עצמו אי-אפשר היה לקבל
תשובה. הוא סירב להגיב ולספר את גיר-
סתו שלו.
שאלה נוספת הזועקת לתשובה — והיא
חמורה לא פחות: מה חלקו של ראש
העירייה, הבום של פיינשטיין, בפרשה?
פיינברג ופיינשטיין הינם ידידים ותיקים,
נסעו יחד לחו״ל, ועזרו איש לרעהו לא
אחת. בתגובה לשאלות, השיב ראש העיר,
כי אילו פנתה אליו המשפחה ערב המכירה
היה מייעץ לה לא למכור.
והשאלה הגדולה היא: מדוע לא יעץ
זאת סגנו למשפחה?

עיתתות

עי תונאי ירו שלים
נגד תל־אביב 1 : 0 -
הסודיות היתד. רבה: הנושא, שעמד על
סדר היום בישיבת האיגוד הארצי של עי-

ראש־העיר פיינברג
״לא ידעתי״
את ההאשמה בדבר נטילת דמי התיווך,
שהופנתה אליו, דחה סגן ראש־עיריית
פתח־תקווה בתקיפות .״למרות שאינני סגן
בשכר, ואני רשאי לקבל דמי־תיווך, לא
לקחתי ולא קיבלתי במקרה זה כל דמי-
תיווך.״ הוא לא הסתפק בהכחשתו החד־משמעית,
הורה להגיש תביעה משפטית
נגד מאשימיו, על הוצאת דיבה נגדו.
בגידה כידיד! לבני משפחת גפני,
שהיא בעלת המגרש המסעיר בימים אלה
את כל פתח־תקווה — סערה שתתפשט ללא
ספק גם מעבר לגבולות העיר — ישנה
גירסה מפורטת על השתלשלות העניינים.
סיפרו חיים פינקווייס, בעל מוסך, ודוב
מאירמן, רס״ר, חתניו של אברהם גפני:
״בוקר אחד, בסתיו שעבר, הבחינה חדווה
פינקוויים, בתו של גפני, בצוות מודדים
בשטח הפרדס שעל המגרש שלנו. כך, בלי
שום הודעה רשמית, נודע למשפחה שלנו
שהעירייה הפקיעה את המגרש לצרכי
ציבור.״
לפני עשרות שנים, בימי העלייה וכיבוש
הארץ, היה גפני הקשיש הבוס של
פיינברג, כיום ראש העירייה, בביודהארי-
זה בקיבוץ תל־נטע. מאז, היו השניים חברים
ותיקים. עתה, כאשר נתקל גפני, זמן
מה לאחר פרשת המודדים, בידידו הוותיק,
שטף אותו על שפיינברג עומד להפקיע
את רכושו, אותו קנה בחיסכון של שנות
עמל ויזע .״שאתה תעשה לי דבר כזהו״
צעק גפני על ראש העיר׳.
הבטחה לפיצויים. פיינברג״״הרגיע
את ידידו, הבטיח לו פיצוי מלא על רכושו•
בפגישה לאחר מכן בין פיינברג למש פחת
גפני, הסביר ראש העיר, כי העירייה
חייבת להפקיע את המגרש לצרכי הקמת
בית־ספר ומישטח נחיתה להליקופטר, לצור כי
חירום של בית־החולים השרון הסמוך.
בפגישה זו, חזר ראש העיר שוב על הב־

סגן ראש־העיר פיינשטיין
״לא תיווכתי״
דה לגרום להם הפסד של יותר מ־600
אלף ל״י. בהתאם לגירסה שלהם של הפרשה,
הציע, זמן מה לאחר מכן, חבר מועצת
העירייה יצחק וילנציוק לחיים פינקוויים,
להיפגש עם שלמה פיינשטיין, סגן ראש־העיר
שהוא גם חבר ועדת בנין־ערים.
בפגישה, שהתקיימה בתשיעי לפברואר,
בשעה עשר בבוקר בלישכתו של פיינשטיין,
טען סגן ראש־העיר, לדברי גירסה זו,
כי הוא מתנגד לבניין בית־הספר על מיג־רשה
של משפחת גפני, בגלל שרעש בית־הספר
יפריע לחולי השרון. פיינשטיין העיר
מיספר פעמים, במהלך הפגישה, כי הוא
לא עובד במשכורת בעירייה, ואז אמר לו
דוב מאירמן, בנוכחות המשתתפים האחרים
:״זה בסדר. אתה לא תעבוד חינם.״
פיינשטיין לא הגיב.
כל •זאת — לפי גירסת משפחת גפני.
איו תשובה. ב־ 11 לאפריל 1971 הח ליטה
עיריית פתח־תקווה לוותר על הפקעת
מגרשה של משפחת גפני, לרכוש מגרש
אחר במקומו.
אלא שהחלטה זו לא היתד. ידועה למשפחת
גפני. אלה, המשיכו בפעילותם בהנחה
שהמגרש שלהם עדיין מופקע, וזאת —
למרות שפרקליטם שלח לראש־העיר מכתבים,
חודש וחודשיים לפני שבוטלה
ההפקעה, וביקש שיודיעוהו על מצב העניינים.
הוא לא זכה בתשובה.
לדברי פינקווייס, צילצל אליו פיינשטיין,
סגן ראש-העיר, יומיים לפני שהעירייה
החליטה לבטל את ההפקעה, ואמר לו:

מאשים פינקוויים
״כן תיווך״
לי , :גרוסמן יכול לעשות הכל. הוא בונה
את פתח־תקווה,.״
מספר דוב מאירמן :״באותה ישיבה אמר
לי גרוסמן, :צריך לקחת בחשבון את
פיינשטיין.׳ ואני עניתי לו , :אל תדאג.
הכל יהיה בסדר.׳״
לדברי שני חתניו של גפני הקשיש,
הופעל עליהם, מייד אחרי חתימת העים־
קה, לחץ על־ידי גרוסמן לשלם לפיינשטיין
את דמי-התיווך המקובלים בשוק — שני
אחוז. דהיינו 9,000 ,ל״י. לבסוף החליטה
משפחת גפני לשלם רק 2,000ל״י, ולדבריה,
שילמה זאת במזומנים, מאחר ש־פיינשטיין
סירב לקבל אפילו חלק בצ׳ק.
רק עשיתי טובה. ואז התפוצצה
השערורייה. לבני משפחת גפני נודע כי
ימים ספורים בלבד אחרי שגרוסמן רכש
מהם את שמונה ורבע הדונם שלהם, החליטה
הוועדה המקומית לבניין־ערים, שבראשה
ישב פיינשטיין עצמו, להפוך את
יעוד המיגרש מציבורי לפרטי.
משפחת גפני מתכוננת למלחמה, תובעת

קבלן גרוסמן
הצלחה מדהימה
תונאי ישראל, ברביעי לנובמבר, לא יכול
היה כמובן להיות אחר, מאשר יחסי העבודה
העכורים בטלוויזיה.
ההחלטות, שפורסמו בתום הישיבה, לא
גילו אפילו טפח ממה שהתרחש ביו כות לי
בית־סוקולוב, באותו יום חמישי. מיום
היווסדו, לא ידע האיגוד הארצי של עיתונאי
ישראל ישיבה ארוכה (שמונה שעות
רצופות) וסוערת כל־כך: ההתפתחויות הדרמטיות,
שארעו במהלכה, הגיעו לשיאן
בהתפוצצות האיגוד, שארכה אמנם שלו-
(המשך בענזוד )28
העולם הזה 1785

התעוכח נדי לצדם
זמרת בינלאומית -
ומאז רא ננודו
לצאת מהחדר בשעה היעודה, ונא להמתין.
אז כולם המתינו. כשירד הזוג לבסוף
מהחדר, הקפידה דודי על כך שגיורא לא
ימוש מצידה.

א הו ב ת
שני דורות

האהובה בצילום מאהבה

ג׳ודי קולינס כפי שצילם אותה
אהובה הישראלי. בשבוע שבו
בילו השניים את כל זמנם הפנוי במלונה של ג ודי, הירבה גיורא, ביו היתר,
גם לצלם את ג׳ודי הנראית בתמונה למטה יחד עם אהובה הצלם גיורא סלמי.

ך* היסטוריה של גיורא עוד לא מפור־
1 1סמת כל כך ברחבי העולם. של ג׳ודי
— כבר כן. גבוהה וצנומה, בעלת עיניים
כחולות בפנים נעימות, נחשבת הצעירה
שהתאהבה בצלם הישראלי לאחת מזמרות־העם
החשובות ביותר בארצות־הברית כיום,
ולאחרונה גם כמשוררת כישרונית. התקליטים
שלה, בייחוד האחרונים, הם להיטים,
והיא הצליחה, איך שהוא, להתחבב גם
על דור המחאה הצעיר וגם על דור ה־מימסד.
דודי,
ילידת סיאטל, ואשינגטון, נולדה
למשפחה מוסיקלית, ולמדה מוסיקה כבר
מגיל צעיר — כדי להקל על יסוריה :
בגיל שבע היא היתה משותקת בחצי גופה,

הצרם המאהב
גיורא סלמי,
צלם בן , 25 ששיגע את הזמרת הבינלאו מית
מרגע ששמה עליו עין, לא מש מצידה.

התאהב הישראל׳
סצינה נערכה לפי כל פירטי
| | המתכון של סיפורי האגדות: הזמרת
הבינלאומית המפורסמת ירדה מהמטוס,
כשהיא אפופה פמליה שלמה. נחיל צל מים
וכתבים הסתער עליה. ביניהם היה
צלם צעיר ונחמד, שתיקתק במרץ במצלמתו.
הזמרת הנודעת העיפה בו מבט
אחד, ומאותו רגע לא נפרדו השניים.
סצינה זו התרחשה בשבוע שעבר ב־נמל־התעופה
לוד, כאשר הזמרת הבינלאומית
המפורסמת ג׳ודי קולינס הגיעה
לשבוע הופעות בישראל. הצלם, שהפך
מאותו רגע לאהובה הישראלי, היה גיורא
סלמי .25 ,מאותו רגע, לא נפרדו
השניים. גם נוכחותו של ג׳ון טיילור,
הגיטאריסט הכושי המלווה את דודי —
ויש טוענים שאך יותר ממלווה — לא
הפריעה לרומן הסוחף.

היוצאים מהלב — וחודרים ללב.
התפתחותה הבאה — שירי עם. בשלב זד,
היא החלה זוכה לפירסום כל־אמריקאי,
תקליטיה החלו נמכרים, והיא זכתה לתואר
גרטה גארבו של הזמר העממי.
כיום, כשהיא לא מופיעה בפינה כלשהי
בעולם, מתגוררת חברתו של גיורא בדירה
לא רעה, בת שמונה חדרים, ברובע-
האמנים בניו-יורק.

אהבה — או
רומן חו ל ף!
ך* אםכש כי ל זמרת־הצמרת הבינלאו-
\ 1מית, גיורא הוא רק הרפתקה חולפת?
לך תדע, אצל זמרות צמרת. מה שכן ברור,
זה שדודי ניסתה לדחות את תאריך עזיבתה
את ישראל, לא הצליחה בגלל לוח־הזמנים
הגדוש שלה. השמועה אומרת ש-
גיורא עומד לקבל ממנה כרטיס־טיסה לאר־צות־הברית,
כדי שיוכלו להמשיך להיות
יחד. גיורא עצמו — לא אומר כלום.
מה שברור, גם בלי שהוא יאמר מילה,
זה שהצעיר הישראלי נשבה בקיסמה של
נערת העולם הגדול. מה הולך מהצד השני
— קשה לדעת. דודי קולינס היא בת ,31
קבורה במלון
רומן הסוחף כמעט שלא התרחש
\ 1כלל. לפני כשלושה חודשים היה
גיורא על סף הנישואין, עם דיילת
ארקיע. תאריך החתונה כבר נקבע. ברגע
האחרון הגיעו אליו כמה סיפורים פיקנטיים,
והחתונה בוטלה.

כדי להירגע מהכמעט־אסון, הוא יצא
לחודשיים לאירופה לנוח. כשחזר, יצא מייד
למילואים. כשחזר, יצא מייד ללוד —
ומשם מייד לחדר המלון של דודי קולינס.
ושם הוא נקבר, למשך השבוע הקרוב.
כל אותו שבוע ניסה הבום שלו להחזיר
אותו לעבודה, אך גיורא התנצל בנימוס

מדי ה 1ל׳1ס
שהוא אינו יכול להשתחרר, וזהו זה. ביום
השני האחרון עמדה להיערך מסיבת עיתונאים
עם הזמרת בארבע אחר הצהריים.
ארבע עבר, ועוד איך, והגברת איננה. הסתבר
שגיורא צילצל לאמרגן שלה, התנצל
— שוב בנימוס — שהם — דהיינו, דודי
קולינס וגיורא סלמי — לא יהיו מוכנים

בגלל מחלה קשה. כשגדלה, נרפאה מהמחלה
— אך לא מהמוסיקה.
היתה זו מוסיקה קלאסית בעיקר. בגיל
מאוחר יותר מצאה באקראי גיטארה בבית
חבר, התחילה משתעשעת איתה, ועולמה
השתנה. היא גילתה שהיא אוהבת
לפרוט על גיטרה, ולשיר שירי אהבה,

גרושה, ואם לילדה בת .12 היא ראתה
כבר את כל העולם — ואת הגברים שבו.
האם יהיה גיורא רק רומן נוסף, בשרשרת
הרומנים הסוערים שלה, המתנהלים
בכל קצות העולם? נותר רק לקוות שאם
כן, לא יהיה זה עבור גיורא שיבתו־לב
נוסף.

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )26
שת רבעי שעד בלבד, אולם קרעיה אוחו
בתפרים גסים.
התקוממות וגינוי. במרכז הסערה
עמד מאמרו המפורסם של הרכז המקצועי
של האיגוד הארצי, מאיר בן־גור, שפור סם
בהארץ, ואשר גינה את עובדי הטלוויזיה
על שביתתם. צעדו זה של בן־גור
קומם את הירושלמים, הביא לגינויו באסיפתם
בבית־אגרון, בירושלים. הירושלמים
קצפו על מאמרו של הרכז המקצועי, שבתוקף
תפקידו היה אמור להגן עליהם, או
לפחות להימנע מלהוציא משפט נגדם.
מצידו השני של המיתרם עמדו התל־אביבים,
אשר דיברו בשיבחו של האיש.
רוגז רב במיוחד גרמה להם הודעת הגינוי
הירושלמית, שקיבלה כמובן פירסום
מירבי ברדיו ובטלוויזיה.
התפוצצות כפולה. הפגישה בין שני
הצדדים היתה סוערת. האשמות הדדיות
הוטחו. פעמיים התפוצצה הישיבה, וההדים
נשמעו גם מעבר לדלתות הסגורות.
המתיחות הגיעה לשיאה, כאשר נידון
הרכב הוועדה של האיגוד הארצי לטיפול
ביחסי-העבודה ברשות־השידור. אחד רד
תל-אביבים קרא הצעה שמית של חברי
הוועדה. משנקב בשמו של בן־גור, זינקו
ממקומם כל הירושלמים, כשבראשם יו״ר
האגודה, איש דבר, דני בלוך, יצאו בזעם
את החדר. בעיניהם, התפרש צעד זה כ־סטירת־לחי.
בן־גור
החוויר, אסף בשקט את ניירותיו,
יצא אף הוא מחדר הדיונים, ונסע
לביתו. הנותרים בחדר ניסו להשיג את

(בולל העברה +
תו ספת מיו חדת)

(בולל העברה +
תו ספת מיו חדת)

עשה לך מנהגקבוע-
מלא טוטו כל שבוע !
לנוחיותו טפסים שיטתיים בלוטו׳
8סימנים
2 8צירופים אפשריים

בניחוש נכון, סיכוייך גדולים יותר

9סימנים

בטפסים שיטתיים.

8 4צירופים אפשריים
פרטים בכל ת חנו ת
1 0סימנים

האיסוף של

2 1 0צירופים אפשריים

*יי1׳

עיתונאי גפן
ישועה ברגע האחרון
הנוטשים ולהחזירם. בן־גור לא היה מוכן
לחזור, ואילו הירושלמים ישבו במסעדת
הבניין וטיכסו עצה. האווירה היתר. לאחר
ייאוש.
הצלה ברגע אחרון. בשעה ,5.45
קרוב לשש שעות אחרי פתיחת הישיבה,
קמו המסובים ממקומם, התכוננו להתפזר.
הכל היו בטוחים, שהאיגוד הארצי שבק
חיים, התפורר לאגודות מקומיות חלשות.
הצילה את המצב התערבות של הרגע
האחרון מצידו של מרק גפן, מזכיר מערכת
על המשמר. בפעולה פרטיזנית ניסה
גפן לתווך בין הגורמים השונים, למנוע
את הריסת האיגוד. אחרי סידרת שיחות
טלפון, הצליח להזעיק את משתתפי הישיבה,
שכבר החלו עוזבים את הבניין, בישר
להם כי ניתן להרכיב את הוועדה ללא
מאיר בן־גור. הירושלמים נקראו מן המסעדה,
חזרו לאולם. הישיבה נתחדשה. במקום
בן־גור הועלה שמו של גפן כחבר
הוועדה, והוא ניאות לקבל את המינוי.
אחת ההחלטות שנתקבלו בישיבה הביעה
אמון ברכז הוועדה המקצועית, מאיר
בן־גור. אך הוצאתו מהוועדה התפרשה
בעיני הירושלמים בנזיפה בו, והם נתרצו.
האיגוד ניצל, למרות שאווירת אי־האמון
השוררת בו לא חוסלה.
הוועדה החלה את עבודתה ביום ה׳
האחרון בבית־אגרון בירושלים. בשלב זה,
מוטל הדבר בספק אם פגישותיה עם הנהלת
רשות השידור ועם ועד עובדי הטלוויזיה
יצליחו להחזיר את העניינים למסלולם.
דבר זה יקרה, אומרים הירושלמים,
רק אם יוסר האיום של מינוי קומיסר מעל
ראשם של העובדים.
העולם הזה 1785

ישב] ,אלה הם

שני בני ה־ 25 פתחו חנות תקליטים,
אחר החליטו להביא מסיבות לבתי יהודים.
הרעיון כפי שסטיב מסבירו :״היום לצאת
לבלות זה לא תענוג. בעיות חנייה, בריונים,
מכות. התענוג האמיתי הוא להזמין
אנשים אליך הביתה, וליהנות בשקט בין
ארבע הקירות שלך.״
במסיבה אחת שערכו בבית־זקנים, לישישים
מגיל 60 ומעלה, הם החלו את
המסיבה בעדינות. טנגו, סלאו, וולסים
איטיים, הם הופתעו נוכח דרישתם של
הזקנים להכניס קצת פילפל. להקות המחתרת
וזעקות הקצב זכו לתגובות כה נלהבות
מצד הזקנים, שהשניים החלו לחשוש
ללבבותיהם.

דנושן הבוס׳ של
הציירת עידית קמחי

ונעות הזוהר ארית גוויה
ך* ת כונן הי מ ם בתמונה גלויית־הלב
1 1במרכז העמוד. האם לא היית מוכן
להתערב שזוהי תמונתם המפורסמת של ג׳ון
לנון ויוקו אונו?
אם היית מתערב — היית מפסיד גם
אתה את המכנסיים. כי התמונה איננה אלא
מבט מאחור של שני הצעירים המופיעים
בתמונה התחתונה — מישל אופטובוסקי
וסטיב גילסטון.
איזו משתי התמונות בדיוק משכה את

אבל בתענוג

ך ם תזמורות כבר הקימו השניים. מי-
*4של הקים בשנת 65׳ להקה בשם הנזימד
הרביטי, וסטיב ייסד את להקת הבמה החשמלית.
לפני שבוע נקלעו השניים לירושלים.
וקפצו לבכחוס. על הבמה העניקה

כלה סמחי״^/ד״יד״״.

ידידה גודיס
אדית גודיק,
ידידתו הישראלית טל סטיב גילסטון,
העולה האנגלוסכסי שהתערה בארץ.
סטיב היה נשוי ואב לילדה, כאשר הכיר
את אדית. למענה, הוא התגרש, הפן
לידידה של אדית, על אף התנגדותו החריפה
של אביה, האמרגן גיורא גודיק.

מיועדת להיות אשתו של מישל,
העולה מצרפת, שהוא גם עורד־דין.
לפני היכרותה את מישל, היתה אדית
טיפוס של יושבת״בית שלווה. לאחר ההיכרות,
הפכה לטיפוס גוהמי, החלה
אדית מציירת ברצינות, מעשנת סיגרים.

ליבן של שתי יפהפיות ישראליות — קשה
לקבוע. אולי שתיהן גם יחד. כך או כך,
הן נמשכו. נערת הזוהר אדית גודיק, בתו
של המפיק גיורא גודיק, היא ידידתו של
סטיב. יפהפייה נודעת אחרת, הציירת עידית
קמחי, היא ארוסתו של מישל.
סטיב ומישל התמחו, כל אחד לחוד,
באירגון מסיבות כבר מגיל צעיר.

להקת הבמה החשמלית את הופעתה האחרונה
לפני הפירוק. סטיב ומישל, שעזבו
את עסקי הלהקות לפני שנים, הופתעו כשאנשי
הלהקה הזמינום לעלות ולהשתתף
עימם בהופעתם האחרונה .״לא החזקנו גיטרה
חשמלית ביד איזה שנתיים,״ אומר
סטיב ,״זייפנו משהו לא נורמלי. אבל זה

החתנים שחו 100 -ענוד!

תחילה — בשביל הכיף. כשהתבגרו, נעשו
חכמים והלכו ללמוד באוניברסיטה, החליטו
לעשות מזה גם כסף. המסיבה הראשונה
שאירגנו היתר, מסיבת פיז׳מות. הם
אספו את כל מודעיהם הסטודנטים באוניברסיטה
העברית בירושלים, דחסו אותם
לבר־אתון ולקחו כסף רק בשביל משקאות.
ניחוח המסיבה הזאת הסתובב בעיר שבועות
לאחר מכן. ראו השניים כי טוב,
והעלו בפעם השנייה את התעריף. אחר-
כך נדהמו לשמוע, כי הכרטיסים למסיבה
השנייה נמכרו ע״י ספסרים במחירים משולשים.

התענוג

בבית
ן • שנים עכרו, סטיב האנגלוסכסי סיים
1ן לימודיו במדעי־המדינה, ומישל, העולה
מצרפת, הפך לעורך־דין. השניים, ש נפגשו
לראשונה באוניברסיטה בירושלים,
החליטו להמשיך בדרכם בארץ וביחד.

מלפנים ומאחור

משמאל — בשתי התמונות — סטיב גילסטון,
מימין מישל אופטובסקי. שני הצעירים עלו ארצה,
סיימו את האוניברסיטה בירושלים, וחתערו יפה בעסקי־הבידור והאירוח,
למרות הופעתם הביטניקית, ותמונותיהם המקוריות (למעלה, לא למטח).

היה גדול. איזה הופעה!״
לפני שבוע העניקו השניים את שרותיהם
הטובים לאילתי רפי נלסון, שחגג
את יום־הולדתו דד .41״עשינו סולחה בין
רפי לטום, השכן שלו,״ מספר סטיב,
״טום הוא בחור מצויין. ביטניק שקט ולא
מזיק. הוא התיישב באיזור כבר לפני
שנתיים, עוד לפני שמישהו חשב בכלל
לצאת מאילת. כל מה שהוא רצה זה שקט.
כשבא רפי למקום והתחיל לעשות שמח,
הם הסתכסכו בגלל הרעש. אנחנו סידרנו
שרפי יזמין את טום למסיבה. היית
צריך לראות איך הם התחבקו כשטום בא.״
השבוע, עמדה האידיליה לבוא לסיומה.
מישל אמור היה להתגייס לשירות סדיר
לצה״ל, לאחר שנסתיימו כל הדחיות שקיבל
עקב לימודים. עיתוי לא מוצלח ביותר,
בהתחשב בעובדה שהוא מתכונן להתחתן
בעתיד הקרוב עם עידית. השניים
יתחילו את נישואיהם ברגל שמאל, כשעי-
דית תיאלץ להיות אלמנת־קש כבר מתחילת
חיי-הנישואין שלה.
היא תצטרך, בלית-ברירה, להסתפק בתמונותיו
של בעלה.

טלוויזיה ביקורת הרביעית
תוכנית השעה השלישית היתד׳ בעיצומה
כאשר קול אלמוני, שזיהה את עצמו בטלפון
כאדי מלכה, שאל :״מדוע מקפחת
העיתונות הישראלית את בני עדות המז רח?״
כעבור כמה דקות חזרה ונשנתה
אותה שאלה על־ידי אדם, שהציג את
עצמו כמשה באומגארטן. שתי השאלות
לא הובאו לשידור.
בתום השידור נשמעו צעקות בכניסה
לבניין הטלוויזיה. היה זה אדי מלכה,
מנהיג הפנתרים הפורשים, אנשי תנועת
כחול־לבן, שניסה להתפרץ בכוח פנימה,
כדי למחות בפני עורכי התוכנית על אי־שידור
השאלה. לדוב שיגער, שהכניס אותו
פנימה, סיפר מלכה, כי היה זה הוא,
שהציג את השאלה גם בפעם השניה,
בשם האשכנזי המובהק. הסבריו של שיגער,
יכי מתוך 200 הפניות שהגיעו למערכת
הובאו לשידור דק כ־ 20 שאלות,
לא היה בהן כדי לשכנע את מלכה הממורמר.
תולדה
אחרת של השידור היתד, פנייתו
של ח״כ שמואל תמיד, שביקש את התמליל
של הוויכוח באולפן, על־ימנת לעיין
בדברים שאמדו בתוכנית מי שהיה שר־המשפטים
רב יוסף וח״כ אורי אבנרי,
בפרשת מישפט הדיבה שהגיש בשעתו
היועץ המישפטי לפי בקשת ד״ר ישראל
קסטנר.
שני סיפורים אלה רק משקפים את

חבורה נינוחה, שבעה ומרוצה מעצמה
אי אפשר לרמות צדפים. הדבר היה
ניכר אף בתוכנית השעה השלישית עצמה,
שיוחדה לעוצמה ולמוסר של העיתונות
הישראלית. נציגי המימסד ח״כ (מיל ).משה
אונא ואיש דשות־ד,שידור ארי אבנר, נכשלו
כישלון חרוץ בהצגת עמדותיהם. לא
היה להם מה לומד באופן משכנע, וכל
מה שאמרו היה בקול ענות חלושה. אי־אפשר
לרמות את הצופים כאשר עומדים
מולם פנים אל פנים.
גם עורכי העיתונים, גרשום שוקן (הארץ)
,חנה זמר (דבר) ואורי אבנרי (העולם
הזה) הצטיירו על המסך כחבורה מכובדת,
נינוחה, שבעה ומרוצה מעצמה. העקיצות
ההדדיות שהחליפו ביניהם היו מרומזות,
אנשים שדיברו בהם, כמו העתונאים יגאל
לביב וסילבי קשת, לא הוזכרו בשמותיהם.
דברים רבים מדי נשארו סתומים וערטי־לאים
לגבי הצופה שאינו קורא עיתונים.
אולם בסך הכל היתר, זו תוכנית פוקחת־עיניים
ומאלפת, אחת הטובות מבין 13
התוכניות ששודרו במסגרת השעה השלי
איו
הפסידה הטלוויזיה
סקו נ עולמי?
ראשי הטלוויזיה יכלו השבוע לבלוע את כובעיהם מרוג אכזבה. הם תחמיצו
את אחד הסקופים הבודדים שהטלוויזיה הישראלית חיתה מסוגלת לשדר. היה
זה סקופ בקנה־מידה עולמי, שחוחמץ רק בגלל פחדנותם של ראשי שירות־השידור.
המדובר הוא, כמובן, בסיפור על חייה של מרסל ניניו, גיבורת מישפט
קהיר, בישראל. עצם הימצאה של מרסל בישראל, יחד עם אסירים אחרים
ממישפט קהיר ששוחררו אחרי מלחמת ששת־חימים
לא חיה סוד. אולם במשך שנים נמנע פירסום עובדה
זו על״ידי הצנזורה הביטחונית,
היה ברור, שכמו הרבה סודות ביטחוניים, יגיע יום וגם סוד זה יחדל לחיות
סוד. השאלה היא רק מי יגלה ברגע המתאים כי הסודיות הוסרה מעל הפרשה.
הידיעה על כן היתה לראשונה בידי הטלוויזיה. ישעיהו בן־פורת, והכתב
הצבאי איתן הבר, באו יום אחד אל דן שילון, מנהל מחלקת החדשות, והציעו
לו לעשות סרט על חייה של מרסל ניניו בישראל.
וכך יתגלה בפעם הראשונה
לעולם בי מרסל ניניו חיה בישראל.
דן שילון התלהב מהרעיון. הוא מיהר אל שמואל אלמוג, מנב״ל שירות
השידור, ביקש אישור להסריט את הסרט. אלמוג כמעט והשתבץ לשמע ההצעה.
הוא קפא על מקומו, ביטל במחי־יד את הרעיון, טען כי אין זח מתפקידה
של הטלוויזיה לעסוק בנושאים מסוג זה. הרעיון ירד מהפרק.
השבוע, באיחור של כמה חודשים, גילה עיתונאי אחר במיקרה, כי מסן
הסודיות מעל פרשת מרסל ניניו כבר הוסר.

הרצינות בה מתייחסים אנשים שונים
בציבור לאפקטיביות המדהימה של המדיום
הטלוויזיוני. רק עכשיו מתחילים להבין
בארץ את כוחו העצום והמסוכן של
המדיום החזותי. דווקא נושא זה כמעט
שלא הועלה בתוכנית, אלמלא חזר עליו
אורי אבנדי פעמיים במשך הוויכוח ובסופו,
כאשר דובר על הסכנה שבמינוי
קומיסר מטעם.
אם יש משהו הדומה כיום לעוצמה ה־עתונאית,
שהשתקפה בסרט האזרח קיין,
שהוקרן בתחילת התוכנית, הרי זו העוצמה
העיתונאית של הטלוויזיה. כי שום עיתון
ישראלי עוד לא השפיע על מהלך המאורעות
בארץ בצורה דראסטית כזו, כפי
שהשפיעה העתונות של רנדולף הרסט
האמריקאי, אב־הטיפוס של האזרח קיין.
העיתונות הישראלית הזיזה צעד גדול
קדימה, למשל, את פרשת נתיבי נפט. אולם
היתה זז הטלוויזיה, שהכניסה את הפרשה
לכל בית בישראל, הן ביומו השבוע,
בו הופיעו כל הנוגעים בדבר, והן בתוכנית
מוקד, בה הוצג השר יעקב שמשון
שפירא חשוף וערום קבל עם ועדה. כי
הטלוויזיה פונה פניה טוטאלית אל העין
והאוזן, פועלת באופן סוגסטיבי ומרתקת
את כל תשומת־הלב של הצופה.

שית. ביהוד היא היתר, כזו לגבי הציבור
המתמצא בעניינים— הוא קוראי העיתונים.
חבל שהקשר בין הסרט המוצג בתחילתה
של כל תוכנית כזו, והוויכוח המתנהל
בעקבותיו הוא רופף ביותר. חבל גם שמנחה
התוכנית, ישעיהו בן־ם ורת, מסתפק
בתפקיד של קונפדנסיה ואינו נוטל חלק
בוויכוח, אינו תוקף את המרואיינים ואינו
מכוץ את הוויכוח לאפיק של עימות חריף
יותר — נוסף על עצם הציוות, שבו
גילה בן־פורת אומץ־לב ניכר.

מ שהו
יוצא-דופן
ההפתעה שנפלה בחלקם של מאות אלפי
הצופים, שישבו נינוחים על כורסותיהם
בליל שבת האחרון מול מסכי הטלוויזיה
הישראלית היתר, מהממת. חמישה שחקנים
צעירים קראו טקסטים סאטיריים מצוינים
פרי עטם של דן בן־אמוץ, אפרים קישון,
דירי מנוסי, ואחרים, ששיקפו בצורה חריפה
ביותר את אירועי השבוע שעבר.
תיקי דיין, הזכורה לטוב ממלכת האמבטיה
ומהצגת הפרפרים הס חופשיים, הבליטה
כל מילה בדיקציה המצוינת שלה.

יחד עם טליה שפירא, בוגרת להקת השריון
והליצנית של להקת צץ וצצה, קלעו
השתיים למטרה בפארודיה על משפחה שכזאת,
שהתייחסה לפרשת הממזרים. טוביה
צפיר, יוצא להקת הנח״ל ושחקן בהצגת
מחברות החשק, זיעזע אפילו את הציניקא-
נים שבקהל הצופים, בטון המתון והרציני
בו קרא קטע המתייחס לשבוע התרבות
הגרמנית.
יוסי פולק, שהופיע באולפן לבוש בחלקו
העליון בז׳אקט וענוב עניבה, ובחלקו
התחתון במכנסי ג׳ינס דהויים, הפריז ב־העוויותיו,
כנראה מדוב הנאה לראות את
עצמו על המסך.
אולם לא השחקנים, חסרי הנסיון בהופעה
בפני מצלמות הטלוויזיה, היו העיקר,
כי אם הטקסטים שקראו ושדו. הפוגה
מצחיקה ביותר במהלך התוכנית הביאה
המצלמה הניסתרת. אריה אורגד נתגלה
כשחקן קומיקאי בחסד.
אחד הסיפורים, שלא הובא לשידור,
היה קשור בזוג שנכנס למספרה. כשהתיישב
הגבר על הכסא לחשה לו האשה:
״תראה זה אריה אורגד״ ומיד עצרה ב׳עצ־
.מה במבוכה ובחוסר בטחון. אחר כך ניגשה
אותה האשד, אל הבחור ולחשה לו
באוזן :״תשאל את הספר אם הוא קרוב
של אורגד?״ בשעת ההתוודעות היתר, המבוכה
כפולה ומכופלת. הסרט שתיאר בצר
רה דוקומנטאדית מה היה קורה לו הפסידה
ישראל במלחמת ששת הימים היה חלש,
חסר אמת וסתום. למרות זאת ולמרות
שהקטעים לא נדבקו זה לזה בצורה אורגאנית,
היתד, התוכנית יוצאת־דופן, במיוחד
אחרי מדבר ד,שממון •של לילות שבת
בעונה שעברה.
שאלה אחרת העלו רבים בחדרי חדרים :
האם תמשיך התוכנית לחיות ולהתקיים
למרות הביקורת שהוטחה בה כלפי המיס־סד
על כל גווניו?

ג׳נין, בוגר תיכון ומפקח בעבר בחברת
התעופה הירדנית עליה. באחת מטיסות
החינם לארצות־הברית, החליט הצעיר לנחות
באמריקה ולהשלים את השכלתו ברמה
אקדמאית. מסיבות משפחתיות הוא
חזר לארץ, אחרי שנתיים, ומאז הוא מכהן
כמורה בבית־הספר היסודי בואדי ג׳וז.
התלמידים מעריצים אותו, ביהוד מרגע
שגילו אותו על מסכי הטלוויזיה. יש להם
סיבה טובה לכך. כי הוא באמת כוכב.

תדריך
• זכרונות צ׳רצ׳יל (יוס ד׳ ,17/11
)19.30 בסידרה הדוקומנטארית, שהופקה
באולפני הבי.בי.סי. על פי זכרונות סיר
וינסטון צ׳רצ׳יל, מי שהיה ראש־ממשלת
בריטניה, בה משוחזרים אירועי מלחמת
העולם השניה בצורה סובייקטיבית. בתוכנית
הפעם: הפלישה הגרמנית לנורווגיה
ולארצות השפלה ומינויו של צ׳רצ׳יל כ־ראש־ממשלה.

סרט חשכוע (יום ד׳ , 17/11
)20.95 המשרת — דרמה המתחילה בסיפור
סלודראמטי, אך מטפסת לפסגת הביטוי
הקולנועי והאישי וסוחפת עמה גם את
הצופה ההססן. המשרת (דירק בוגארד)
משתלט לאט לאט על אדונו(ג׳יימס פוקס)
תוך ניצול נבזי ביותר של ארוסתו וורד,
(שרה מיילס) המוצגת כאחותו.
• תוכגית דיל שכת (יום ו׳ ,19/11
)20.00 שם התוכנית: אתמול שלשום —
לא הכל עובר. זוהי הפעם הראשונה שתוכנית
ליל שבת מנסה להיות משהו
מענין ויוצא דופן. בעין ביקורתית, אם
כי במשחק בוסר של כמה משחקני ישראל,
נסקרים בה אירועי השבוע בזמר,
עובדים כוכב נולד
אלפי צופים ישראליים המתבוננים מדי
ערב במישדרי החדשות הערביים של
הטלוויזיה הישראלית, הופתעו החודש לראות
פנים חדשות על המסך. היו אלו
פנים גבריות ונאות מאד של שדרן חדש
ואלמוני בעל אישיות טלוויזיונית מובהקת.
זהו נביל חדר 28 משועפאת, הפרבר
הצפוני העשיר של ירושלים. הוא נשוי
ואב לבת. גילו אותו במקרה. לפני כשנה
נכנס סעיד קאסם, ראש הקריינים הערביים
של הטלוויזיה הישראלית אל משרדי הרדיו
כדי לקחת משם את רעייתו הצעירה מרי,
העובדת בבית־השידור הישראלי ככותבת
תוכניות ותסכיתים. אותה שעה נערך במקום
מבחן לקרייני רדיו 18 .מועמדים נרגשים
חיכו לתורם בעצבנות ניכרת. דק
אחד מהם היה שקט ורגוע. היה זה נביל.
קאסם הבחין בו מבעד לזגוגית ורמז לו
לגשת אל המיקרופון פעם נוספת. אבל
אחרי, שנערך עבורו מבחן מסך מיוחד,
הצליחו אנשי הרדיו לקנות אותו במחיר
של הופעה מיידית מעל גלי האתר. קאסם
נעלב וניתק את המגע עמו. היתד, זו
מרי שקישרה ביניהם מחדש לפני כחודש.
בכלל, אצל השדרנים הערביים מתנהל
הכל על בסיסי אישי, חברי ביותר, כמעט
משפחתי. מרי, היא חברה טובה ביותר
של השדרנית הבלונדינית סוהר מסוואדי,
מאז הלכו שתיהן לקנות פיאה נוכרית
לסוהר. כאשר הופיע נביל לראשונה בבית
הטלוויזיה, זיהתה אותו סוהר מיד כמורה
השכן החתיך, אבל הנשוי מאד, שגר
ברחוב ראשד מסוואדי בשועפאת, הנקרא
על שם אביה המנוח, שחיה עורך-דין ידוע
בירושלים.
סיפורו של נביל פשוט. הוא יליד איזור

קריין נכיל חדר
הכל נשאר במישפחה
בשיר, בפליטונים, סאטירות ותעלולי מצ למה
נסתרת. מפקי־במאי׳ :מרדכי קיר־שנבאום.

אלימות מטלוויזיה (יום ג׳ ,23/11
)20.30 במסגרת הסידרה החדשה הטלוויזיה
על הטלוויזיה, יוקרנו בתוכנית הראשונה
בסידרה קטעים מתוך סרטי טלוויזיה וחדשות
גדושי אלימות, ולאחר מכן ייערך
דיון בנושא באולפן בנוכחות קהל פעיל
ובהשתתפותם של ר״ד מיכאל גורביץ
מהמכון לתיקשורת של האוניברסיטה העברית,
ד״ר יואל ינון מהחוג לפסיכולוגיה
באוניברסיטת בר־אילן, הבמאי היי קילוס,
ודובר רשות השידוד צבי גיל. מנחה :
ד״ר מירון מדזיני. מפיק: יורם רונן.
במאי: שלמה גנון.
ר -יריחייז >— ד י ־

הכנס עצמך לעורו ש ד השופט -ושפוט אתה

או עלילה
השעה היתה שתיים דפנות בוקר, כאשר נכנסו יצחק בן עזרא ()33
ונאווה הזמי 21 שניהם תושבי גבעתיים. לחורשה שברחוב סטרומה
כיד אליהו. הם שהו שם זמן קצר — ובאשר יצאו, האשימה נאווה את
יצחק כי ניסה לאנוס אותה.
יצחק נעצר בו כיום, הואשם כי ״ניסה לבעול שלא כדין את נאווה
הזמי נגד רצונה, הפילה עד הקרקע, הפשיל חצאיתה, הוריד תחתוניה,

הוציא את אכר־מינו וניסה להחדירו דאכר־מינה, תוך־ שהיכה אותה כאגרופים
ככיטנה ובפניה.״
כפני השופט שדמה קוארט, העלתה התביעה את גירסתה שד נאווה,
ואילו הסניגור, עו״ד צבי דידסקי, העדה את גירסתו של הנאשם. שני
הסיפורים היו כמעט זהים — והפוכים כמשמעותם. העד היחידי טען בי
היה שיכור, ובי אינו זוכר דבר. מה כאמת התרחש בחורשה ץ

גירס ת הנערה ״ :התחל תי ל ח שו ד כ שהיינו בחור שה.״׳
*ל* עות אחדות לפני המקרה השתתפתי בחתונת
ש חברתי ברחוב סטרומה.
הגעתי לחתונה עם מכר, יעקב דהאן, וחברתו כרמלה.
אלמלא הציע לי יעקב להילוות אליו — לא הייתי באה
לחתונה.
בחתונה רקדתי עם בחורים שונים, ובכללם הנאשם,
אותו לא היכרתי לפני כן. רקדתי איתו רקוד יווני סולו,
וריקוד סלאו. הייתי במצב־רוח עליז וקצת שתוייה.
במהלך החתונה, גיליתי עניין בנאשם, ושאלתי אחרים
עליו. מהם נודע לי שהוא נוסע מדי פעם לגרמניה. הוא
עשה עלי רושם של בחור נחמד.
לאחר מצות ערכו החברה הצעירים שולחן, אכלו, שתו
ועלזו. אני התיישבתי לשולחן ליד הנאשם, ובכל פעם
הוא היה מציע לי לאכול ולשתות משהו.
סמוך לשעה שתיים בבוקר עזבנו, כל החבורה, את
מקום החתונה.
כאשר יצאנו התכוננתי לחזור הביתה, כי השעה היתד,
מאוחרת וחששתי שהורי ידאגו לי. בחור, אשר ניגן על
גיטרה בחתונה, הציע להסיע אותי במכוניתו עד לבית,
אך לא נענתי לו, כי יעקב חשב שאינני צריכה לנסוע
עם בחור בלתי מוכר לי. הוא הציע שאלך עם כל החבורה.
זה לא נכון שלא נסעתי עם הגיטריסט רק בגלל שרציתי
להישאר עם הנאשם.
בלכתנו, שוחחתי עם הנאשם, ושוב התרשמתי שהוא
נחמד וכי נעים לשוחח אתו. הוא סיפר לי שהוא עובד
בבארים בגרמניה, ואני סיפרתי לו שאחותי נמצאת
בבלגיה, ושאני מעוניינת מאד לנסוע לחו״ל, ושחשבתי
לנסוע גם לגרמניה.
הנאשם הסביר לי את הסידורים שצריך לעשות בקשר
לנסיעה והבטיח לעזור לי אצל סוכן הנסיעות שלו.
הסכמתי ללכת איתו לסוכן הזה, גם אם מתוך היסוסים.
למרות שהסכמתי, לא כל כך רציתי שהנאשם יסדיר את
ענין הכרטיס, כי לא ידעתי אם אפשר לסמוך עליו.
בכל זאת, ביקשתי ממנו שיסדיר לי עבודה בגרמניה.
הוא הסביר לי את תפקיד המארחות בבארים. אבל לא
התכוונתי לעבוד שם כמארחת, למרות שכשהוא סיפר לי
כמה מרוויחה מארחת, נדהמתי.

מכו ת א כז ריו ת
ך ץ יף כדי שיחתנו, נכנסנו לחורשה ברחוב סטרומה.
4 1שאלתי את הנאשם למה הוא מוביל אותי לחורשה,
והוא אמר :״אין דבר, זה מקצר את הדרך.״ המשכתי

ללכת. הוא דיבר יפה. ראיתי שהוא נחמד. תוך כדי
ההליכה, מבלי ששמתי לב, נכנסנו לחורשה. לא שמתי
לב שעבר זמן ושהחבו׳רה שהלכה אחרינו לא במקום,
כי הייתי שקועה בשיחה עם הנאשם. לא, נכנסתי לחורשה
כדי להתעלס איתו. לא היכרתי את החורשה, ולא
ידעתי שנעשים שם דברים כאלה.
לבקשת הנאשם, כיבדתי אותו בסיגריה. הוא אמר לי
שיש לי גוף נאה ונגע בי. לא הגבתי בדברים. ראיתי
בכך מחמאה, אבל התחלתי לחשוד בכוונות הנאשם
ולפחוד. משום כך אמרתי לו שברצוני ללכת הביתה.
כאשד ראה הנאשם שאני מתחילה להתעצבן, הוא
דחף אותי לכיוון האדמה. שערותי נתקעו בעץ, אמרתי
לו• :״חכה השערות שלי.״ אבל הוא הפיל אותי לאדמה.
אמרתי :״תעזוב אותי,״ והתחלתי לצעוק ״יעקב, יעקב.״
הנאשם נשכב עלי, אמר לי לשתוק והתחיל להתפרע.
לפתע ראיתי בחור שעמד סמוך לנו, וצעקתי לו שיעזור
לי. הבחור התקרב והתרחק, אבל לא בא לעזרתי. קראתי
לו :״אל תסתכל אלי, בוא תעזור לי.״ יותר מאוחר
נזכרתי ששם הבחור שאול, ושהשתתף גם הוא בחתונה.
הוא היה מכיר של הנאשם.
הנאשם התחיל להכות אותי בבטן באכזריות, כדי
שאני אתן לו. הוא אמר לי :״תני לי לפחות בין הרגליים.
״אמרתי לו :״גם את זה לא תקבל.״ הוא נתן לי גם מכה
בפנים.
הוא התחיל להוריד את תחתוני, ואני התנגדתי ומשכתי
אותם בכיוון הנגדי. תוך כדי כך, הוא הנחית עלי מכות.
הוא הצליח להוריד לי קצת את התחתונים ונגע קצת
באבר מינו ברגלי.
לפני שהוא התנפל עלי, לא התחבקתי ולא התנשקתי
איתו. לא התכוונתי לקיים איתו יחסי-מין. זה לא נכון
שלולא נוכחותו של שאול ״המציץ״ ,הייתי נותנת לו.
למרות שלא הייתי בתולה.

לא חירפ המתח תוני
ף* וך המאבק, ולאחר צעקותי, הופיע יעקב וראה את
( 1הנאשם שוכב עלי. הוא משד אותי מלמטה, החל להאבק
עם הנאשם וניסה לדחפו מעלי. הנאשם לא הירפה מתחתוני.
עקב המשיכה נקרעו התחתונים, אך נשארו על גופי.
יעקב כעס עלי :״איך מגעת, לאן הגעת?״ הוא נזף
בי על שלא חיכיתי לו, ושאל מדוע הלכתי עם הנאשם
לחורשה. הוא גם שאל אם קרה לי משהו. עניתי :״הוא

לא עשה לי כלום.״ כי רציתי להגיע הביתה בכל ההקדם.
החברה שלי לילי צעקה שהיה אונס, ואשה מהסביבה
הביאה לי כוס מים. הצעקות הזעיקו למקום גם ניידת,
ואני הגשתי את תלונתי למשטרה בעצת לילי. היא אמרה
לי כי הנאשם הוא פושע.

אגרוף לגגד
ילי העידה, אחר כך, שכאשר היא היתד, בחברת
/יעקב דהאן, היא שמעה צעקות מכיוון החורשה:
״יעקב, יעקב, אמא׳לה, עזוב אותי.״ וגם :״מה אתם מסתכלים
עלי ככה.״ היא הכירה את קולי וביקשה מיעקב
שיכנס לחורשה ויעזור לי.
יעקב עשה כדבריה, נכנס לחורשה דרך סחים, וחזר
כעבור דקה, ואמר שנתקל בבחורה אחרת. לילי קראה
בשמי, כדי לאתר את מקומי, וביקשה מיעקב להיכנס
שוב לחורשה. היא ליוותה אותו מרחק מה ואחר־כך
יעקב המשיך לבדו.
כשהוא חזר איתי, העידה לילי, הייתי רועדת ובוכה,
והוא ליטף אותי להרגיע אותי. החצאית שלי היתד, מורמת
מהצד ומקופלת ובראש היה לי עשב.
לילי שאלה אותי מה קרה, אך לא עניתי. יעקב
סיפר ללילי שנתן אגרוף לגבר שהיה עלי, אך לא ראה
מי זה היה. אחר־כך כשהתאוששתי, אמרתי לה מי היה
הגבר.
לילי גם העידה :״כשנאווה יצאה מהחורשה, היא
אמרה, :אני פוחדת, אני פוחדת,׳ לילי ביקשה מדהאן
להזעיק משטרה, אך הוא סירב וטען שיטפל בנאשם
בכוחות עצמו ,״ירצח אותו, יהרוג אותו.״
אחר שהגשתי את התלונה, החלו חברי הנאשם ללחוץ
עלי לבטל אותה, ולהודיע למשטרה שסיפורי אינו נכון.
גם על הורי הופעלו לחצים.
לבסוף הסכמתי, בעצת אמי, לחזור בי מתלונתי. חברי
הנאשם לקחו אותי לעורך־דין, וזה החתים אותי על
תצהיר שתלונתי במשטרה אינה נכונה וכי המצאתי את
הסיפור כדי לעכב את נסיעת הנאשם לגרמניה, ולהתחתן
איתו. בצאתי ממשרד העו״ד נתן לי אחד מחברי הנאשם
200ל״י כפיצויים.
פניתי למשטרה וביקשתי לסלוח לנאשם, אך טענתי
בכל זאת שסיפורי המקורי נכון, רק שביקשתי לא להע מידו
לדין, כי אני מפחדת שמתי שישתחרר יבוא ויעשה
לי צרות או שהחברים שלו עלולים לעשות לי צרות.
במשטרה ענו לי שאין די בזה כדי להפסיק את ההליכים.

גיר ס ת הג ב ר :״ הי א מ שכ ה או תי ׳לחור שה...״
ץ יליתי עניין בנאווה עוד בחתונה
^ והרגשתי עניין כזה גם מצידה. כאשר
החבורה יצאה מהחתונה, הייתי בחברת
יצחק, אחיו של יעקב דהאן, לילי מוזם,
ואחרים. נאווה התקדמה לפניהם בחברת
יעקב. כעבור זמן מה סימנה נאווה בידה
אלי להתקרב, ושלושתנו שוחחנו.

בשעה שנכנסנו לחורשה, הושיטה לי
נאווה יד, והמשכנו בשיחתנו חבוקים כרגיל.
לא נכון שאמרתי לנאווה כי מעבר
דרך החורשה יקצר את הדרך לכביש.
אני הולך הרבה עם בחורות, ואם בחורה
מושכת אותי לחורשה הבנתי שהיחסים
יתקדמו.

תוך כדי שיחתנו, אמרה נאווה משהו
ליעקב, ומיד אחר־יכך אמר לי יעקב שהוא
הולך, והצטרף לחבורה שהלכה מאחורינו.
נאווה ואני המשכנו ללכת, כשאנחנו משוחחים
על עבודתי בגרמניה. נאווה אמדה
לי שהיא רוצה להצטרף אלי בגרמניה,
ואני התכוונתי להשאיר לה כרטיסי נסיעה
אצל הסוכן שלי. את מחיר הכרטיס התכוונתי
לגבות מהרווחים של נאווה בגרמניה.
אני חשבתי שנאווה תחיה אתי בדירתי
שם. אני עבדתי כשוער בבארים
בגרמניה, וקיבלתי גם דמי עמלה מבעליהם,
כאשר סיפקתי להם מועמדות למאר-
חות.
סיכמתי עם נאווה כי ניפגש למחרת
היום בקפה, וניגש לסוכן הנסיעות.

במרכז החורשה נעצרנו, וביקשתי מנאווה
סיגריה, ושנינו עישנו ושוחחנו. אחר־כך
עישנו עוד סיגריה, והתחלנו להתחבק.
נתתי לה מחמאות על גופה הנאה, כי
כשנכנסים עם בחורה לחורשה, לא מתחילים
במעשים אלא בדיבורים.
בשלב מסויים עמדנו במקום שבו היו
אבנים קטנות ושיחים והקרקע היתד, בשיפוע.
פתאום נאווה אמרה לי שמישהו עומד
בקירבתנו. הרגעתי אותה ואמרתי שכרגיל
נמצאים בחורשה מציצים ואין מה לדאוג.
אבל היא נפלה לאחור מרוב בהלה, ואני
ניסיתי להחזיק אותה, אך נפלתי עליה.
נפלתי כי הייתי חבוק עימה. מהתנועה
אחורנית היא איבדה שיווי משקל, ונפלתי
איתה.

קמתי מייד ורדפתי אחרי המציץ, אבל
לא הצלחתי לתפוס אותו. חזרתי לנאווה,
אשר היתה שוב במצב עמידה. הצלחתי
להחזיר אותה למצב האינטימי שבו היינו
לפני כן. נשכבנו, ואני התחלתי להוריד
את תחתוניה ללא התנגדות. הייתי מחומם.
פתאום קפץ עלינו אדם מעבר לחביות.
נאווה נבהלה וצעקה :״מי זה.״ ניסיתי
להרגיעה שזה שוב מציץ. פתאום היא
הבירה את האיש וצעקה :״יעקב, יעקב.״

לא הו צ א תי א ת האבר
ך• שלב זה נאווה שכבה תחתי ואני הח־זקתי
בתחתוניה. כשהיא נבהלה, הושיטה
ידיה מתוך בהלה, ועל ידי כך נקרעו
תחתוניה. אני הרגשתי שהתחתונים נקרעו,
כי הם נמשכו ...היא לא אמרה לי שום
דבר על כך.
אנחנו התעלסנו בהסכמתה. ציפיתי של אחר
הורדת התחתונים תתפשט נאווה ל גמרי,
וגם אני אעשה כמוה. אני רגיל לכך.
אבל לא הספקתי להתפשט, ולא הוצאתי
את אבר המין. נאווה טועה כשאמרה

שנגעתי בה באבר המין בין רגליה. אולי
התכוונה לאצבע שנגעתי בה ברגליה, כש הורדתי
לה התחתונים.
זה לא נכון שנאווה צעקה ״אמא׳לה,״
או ״עזוב אותי.״ היא רק צעקה ״יעקב,
יעקב,״ כאשר קפצה עלינו הדמות. וזה
לא נכון שהיכיתי אותה.
לאחר שעזבתי אותה, נוכחתי לדעת ש יעקב
הוא הדמות. קמתי על רגלי, ואמרתי
לנאווה שלא תשכח לפגוש אותי מחר
בבית־הקפה, כפי שנדברנו. הבחור שבא
חיבק אותה ואמר שהוא הולך איתה, ולכן
לא הצטרפתי. אמרתי לה :״תלכי,״ ואני
הלכתי. ויתרתי על ההמשך, מכיוון ש נאווה
ניגשה ליעקב ואמרה שלא קרה
כלום, וחיבקה אותו והציעה ללכת הביתה.
לא ליוויתי אותה הביתה, אחרי שראיתי
שהלכה עם בחור אחר. חששתי שאפריע
לו, אולי חיכה לה כל הלילה.
כשנאווה באה ליעקב, היא לא בכתה ולא
היתד, היסטרית. יצאתי לכביש, עליתי על
מונית וחזרתי הביתה.

החלטת השופט;
(ראה בעמוד )34

במדינה
פשע מאזרגן
״הפשע המאורגן בי שראל -
כבר התבסס ״
״בישראל קיים כבר השלב הראשון של
הפשע המאורגן.״
קביעה זו, מפי הד״ר מנחם אמיר, עומדת
בסתירה חריפה לעמדתה של משטרת
ישראל, שחזרה וקבעה שוב ושוב, כאותו
איכר שחזה לראשונה בחייו בג׳ירפה בגן-
חיות, כי אין חיה משונה כזאת.
סתירה זו אינה מטרידה את הסוציולוג.
״קיימת בישראל התארגנות לא חוקית בתחומים
מסויימים, מתוך ניסיון להשתלט
על שירותים כלכליים מסויימים, כמו הובלות
ושירותי הארחה. באוכל תמיד קל
יותר להשתלט, כי בענף זה עובדים תמיד
במזומנים. גם דמי־ההגנה שמשלמים בענף
הבידור הם חלק משלב ראשון זה של
הפשע המאורגן. מה שכנראה אין עדיין
בישראל — או לפחות אין עדיין הוכחות

אחרי שפיתתה את כל בעליה, מצאה דליה לביא
ך• חיים שלי ״,אומרת דליה לביא
״הכל דופק רק בפעם השלישית.״
.אחרי שתי קריירות שלא הצליחו, היא
מנסה את עצמה עכשיו — ובהצלחה —
כזמרת. אחרי שני נישואים שעלו בתוהו,
מגיע תורם של הנישואים השלישים. בחיר-
ליבה של דליה הוא המנהל שלה קולין
ברן, סקוטי בלונדי ואתלטי, השווה לדליה
בגובה ובגיל.
יש להם גם דברים משותפים נוספים:
״שנינו בנינו את עצמנו,״ אומר קולין
ברן, לשעבר בעל קאזינו למשחקי־מזל
במנצ׳סטר .״אנו לוחמים את אותה המלחמה
על בטחוננו העצמי. לדליה יש הרבה

״קולין הוא הגבר
הראשון העובד
עימי — לא נגדי״
תסביכים, אבל התסביך העיקרי שלה הוא
פחד הקיום. הסיוט שלה הוא שיום אחד
תעמוד בלי אמצעים. סיוט זה שולט בה
לחלוטין. יש לה חלומות בלהות. לפעמים
היא פורשת את זרועותיה בלילה ונאנחת.״
חד זה מפני הקיום הפך את דליה
האימפולסיבית ובעלת הטמפרמנט לכוכב
שאינו מכיר בכל מעצורים נפשיים.
במשך התצלומים של תוכנית הטלוויזיה
אודותיה, בת 45 הדקות, שתשודר בטלוויזיה
הגרמנית תחת הכותרת ״התלך יחד
עימיז״ היא דייקנית, שקטה וממושמעת.
אולם כאשר היא צועקת, זה מהדהד כמו
אש ממיקלעי צה״ל. כשהיא בוכה, היא
מתייפחת כמו מקוננת יווניה. הפחד מפני
הכישלון רודף אותה ללא הרף. משתלטת

ד | 1לין דליה לביא בחברת בחיר ליבה מיספר ,3קולין ברן, סקוטי בלונדי
ואתלטי, המשמש גם כמנהל עסקיה, איתו פתחה דיסקוטק.

לאחר שני נישואים מפוספסים — האם תצליח הפעם דווקא עם הסקוטי!

סוציולוג אמיר
יש חיה כזאת
לכך — זה שהמשטרה מעלימה עין בכוונה,
בגלל שהיא מקבלת דמי־לא־יחרץ.״
צנחן ושוטר. מה סמכותו של הסוציולוג
המשופם לערער על דעתם — לפחות,
הפומבית — של מומחי משטרת ישראל ן
לאחר שהיה בפלמ״ח, במשק, וביחידה
,101 סיים הצבר, בן ה־ 42 כיום, תואר שני
בסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים,
יצא ב־ 1958 להשתלמות בארצות־הברית.
הוא שירת שלוש שנים כשוטר במשטרת
פנסילבניה, עבד כסוציולוג בבתי-
סוהר שם, למד שם קרימינולוגיה, ולאחר
שסיים את הדוקטורט, לימד שנתיים באוניברסיטה
בפיצבורג. ב־ 1966 חזר לארץ,
מונה כראש מחלקת־המחקר במשרד הסעד,
ויצא לפני שנתיים שוב לקליפורניה, שם
העביר, בין הייתר, קורסים בפשע המאורגן,
כשהוא משתתף, במקביל, בחקירת הפשע
המאורגן בקליפורניה, בשיתוף עם
השלטונות המקומיים.
שחיתות כבחירות .״הפשע המאורגן
איננו אף פעם בעל דגם אחיד,״ קובע
אמיר .״בכל ארץ יש לו תנאים מיוחדים.
בישראל, צריך לזכור, ישנה מסורת ארוכה
של שחיתות בבחירות. המפלגות נהגו
מאז ומתמיד לשלם לראשי חמולות כדי
שיביאו את המשפחות לקלפי — עם הפתק
הנכון. כך היה גם בארצות־הברית עם
המהגרים האיטלקים. אחד הדברים שיצרו
את הבוסים הגדולים של הפשע המאורגן
שם, היתה יכולתם להביא בלוקים גדולים
של בוחרים לקלפי. שלב ההתפתחות הבא,
קיים גם הוא כבר בארץ: תחומי פרנסה
מסויימים נמצאים בשליטת קבוצות פליליות
מסויימות, ועל הקורבנות מופעל לחץ,
איומים, ולעיתים מכות והצתות.״
נטילת שוחד .״מה השלב הבא?״
״משטרה מושחתת,״ קובע ד״ר אמיר.
״כיום, פתוחה עדיין השאלה מדוע המשטרה
איננה מתערבת בתחומי פשע מסויי-
מים, כמו דמי־הגנה על מועדונים, זנות,
מועדוני-קלפים וכר. לעיתים, יש למשטרה
שיקולים משלה להרשות עיסוקי פשע אלה
(המשך בממוד )36

רוצה להיות רק אשה. לבשל, לגדל ילדים,
לקלף תפוחי אדמה ...לפעמים נדמה לי
שאני רק מוצר, שעושים אותו. אני צריכה
לעשות את הכל כדי שהמוצר הזה
ימכור את עצמו, כי מזה חיים כולם: אמי,
אחותי, בני ראובן, וגם קולין, הידיד
והמנהל שלי.
״אני מאושרת מאוד איתו, מזה שנה.
קולין הוא הגבר הראשון העובד עימי,
ולא נגדי.״

המאהב הטוב

דליה לביא וידידה האחרון, הצייר מנחם גפן, כבי־קורם
האחרון בישראל. בזמנו, פרחח ביניהם האהבה
והרקיעה שחקים. בכתבה זו, שהופיעה בשבועון־חענק הגרמני ״שטרן״ ,מפורטת בל
שרשרת גבריה המאכזבים של דליה, בשאגב כך מצטיירת תמונתה חמיוחדת״במינה
כפי שהיא נראית בעיני הקהל הגרמני. דליה לביא חיתה נשואה כבר פעמיים.

על הטקסט במכה אחת ויודעת מה מצפים
ממנה בדיוק.
בבוקר, בשעה שבע, היא דוהרת, בשלושים
מעלות חום, על סוסה ערבייה
לבנה, עד שרגליה רועדות והדם נוטף
מנחיריה. לעיני המצלמה היא רצה לתוך
ים־המלח למרות שהמים שורפים בתוך פצע
קטן באצבעה כאש תופת. היא צועדת במדבר
הנגב בבגדי בדואים וברגליים יחפות
על פני החול הלוהט. היא שרה בעשן
המדורה על שפת-הים של כפר מולדתה
שבי־ציון, בצפון ישראל.

בין זה לזה היא חותמת אוטוג-
ראפים ביד שמאל, כרוב הישראלים. בהפסקות
בין הצילומים, כשהצוות יושב על
שפת הכביש, עייף ורצוץ, היא מבדרת את
כולם בבדיחות יהודיות :״כהן מבקר אצל
גרין ומספר, :אני בא אל הדלת שלו,
ופותח — היא סגורה. אני מצלצל —
ואין פעמון.׳ ,נו אז בכלל לא נכנסתי.׳!״
הצחוק הקשה והצרוד שלה גובר
על צחוקם של כל האחרים.
דליה לביא, שנולדה בחיפה ב 1942-בשם
דליה לווינבוק, והמבוגרת בשש שנים ממדינת
ישראל, אומרת :״לפעמים הייתי

**ץ יתרן* הפעולה משתלם. קולין ברן,
שהיה רוכל בגרבי ניילון בגיל ,15
פתח יחד עם דליה לא מכבר דיסקוטק
במנצ׳סטר בשם ראובן, וקנה בארבעים
אלף ל״י רולס־רויס משומש מדגם ענן
כסף.
גם שני בעליה של דליה לא יכלו מעולם
להתלונן על חוסר נדיבות מצידה. שניהם
חיו חיי־מלכים על משכורתה האסטרונומית
מסרטיה, ושניהם ידעו לשלב בזריזות
את הנעים עם המועיל.
את בעלה הראשון, איש־העסקים הצר פתי
ז׳אק ז׳ראר, הכירה דליה ב־1960
בהסרטת הקופרודוקציה הצרפתית־ישרא־לית,
חולות לוהטים. הוא נשא את בת ה־18
ועבר עימד, לצרפת, וכך שיחרר אותה
מהצורך הטורדני לשרת בצבא בארץ הקודש.
ולס
מוצר הייצוא הישראלי מכניס
המטבע הזר לא חשה את עצמה בטוב

בניכר :״הייתי אומללה מאוד. הנישואין
הראשונים שלי היו בדיחה עצובה. ז׳אק
היה בן־של־אמא רכרוכי.״
שנתיים הספיקו ללביאה לביא, והיא
נטשה את הצרפתי הרכרוכי .״היתר. לי
קופת־חיסכון בצורת חזיר, ולתוכה הכנסתי
כל יום במשך השנתיים מטבע של
חמישה פרנקים. זה הספיק בשביל כרטיס
לרומא. מאז, לא ראיתי אגורה מכל הכסף
שהרווחי בסרטים עד אז, ושהיה בניהולו
של ז׳אק.״
כעבור כמה חודשים שוב הצליח גבר
להסעיר את דליה. הפעם היה זה מחזר
איטלקי. דליה לא ידעה עליו אלא ששמו
מרצלו, בן למשפחה ענייה, המנסה לרכוש
את עולמו בעזרת מכונות־מזל. בהתקף רו־

ראל לסופיה לורן נשכחה. הכוכבת שהופיעה
עד אז ב־ 43 סרטים, ניהלה עתה
בלונדון את החיים העצמאיים של בורגניה
צנועת הכנסות .״כיבסתי ותיקנתי בעצמי
את בגדי, הלכתי לקניות בשוק, ובישלתי
במו־ידי. באותה תקופה עזרה לי אמי מאוד
— היא לקחה את בני אליה. אז למדתי
סוף סוף לשמור על הכסף. שילמתי את
שכר הלימוד שלי.״
** ייר ישראלי ידוע התחלק בשנים
אלה רבות עם דליה. זה היה מנחם
גפן, שתמונותיו גדולות־המימדים, בהש ראת
פיקאסו, תלויות עכשיו בביתה ב־שבי־ציון.
היא בנתה את הבית ב־,1965
למען אמה ואחיה .״מנחם היה יפה, הוא
נראה כמו דויד של מיכאל אנג׳לו, אבל
הוא לא הצליח להבין שהישיבה המתמדת
בבית הטריפה לאט־לאט את דעתי.״
זה השתנה כאשר נתגלתה דליה בעלת־הקול
בסוף ,1969 על־ידי המפיק האנגלי

״פחד ה קיו ם גורם
לדליה ח לו מו ת
בל הו ת ״

בעל א׳

חב״לב ספונטאני, העניקה לו דליה במתנה
את כל הכנסותיה מהסרט איל דמוניו 18 :
אלף דולר. מאז לא ראתה אותו יותר,
למרות שביקשה מהמשטרה לחפש אחריו.
^ גבו* השלישי שעשה רווחים מדליה
} 1היה הבמאי והשחקן האירי בן ה־42
ג׳ון סליבאן, אותו הכירה דליה בהסרטת
לורד ג׳ים. סליבאן התגרש למענה ונשא
אותה לאשר, כשראובן היה כבר בדרך.
״ידעתי שהוא קלפן, אבל אי־אפשר היה
להילחם נגד תכונתו זו. בתקופה זו איבדתי
כמעט את כל רכושי. גם היום אין
הוא משלם אגורה בשביל ראובן. אבל אינני
כועסת עליו.״
כשנפרד הזוג ב ,1968-היתד, דליה חסרת
אמצעים. במשך השנתיים הבאות, לא הציע
לה איש כל תפקיד בסרט. תשובת יש־

המוצר המוגמר

״אני רואה את
אומרת דליה על
הדולרים מיספר 1של מדינת ישראל,״ מכנים
משמאל: דליה לביא בים־המלח בעת תצלומי סרט

עצמי כמוצר שיש לשווקו,״
עצמה .״מוצר היצוא מכניס
הגרמנים. בתמונה אותה הטלוויזיה הגרמני אודותיה.

מייק סלומן, בתוכנית טופול. סלומן הח תים
את הנערה בעלת קול הוויסקי הצרוד
בשביל התקליט שיר אהבה. נזכרת דליה:
״זה היה קשה מאוד. לא היה לי מושג על
זימרה, לא ידעתי איך משמיעים ומקלי-
טים את הקול. במשך כל החודש עשינו
חזרות על השיר, וההקלטה באולפן נמשכה
שלושה ימים. כיום, דרושות לי רק
שלוש שעות לכך.״
ך* גירסה הגרמנית של השיר מכרה
\ 1תוך כמה חודשים מאה אלף תקליטים.
קבע אחד המבקרים :״אין היא
קאלאס ...אבל יש לה קול שנחרת בזיכרון
בצורה יוצאת מהכלל.״ קבע שמואל
רודנסקי, בגרמנית משובשת :״נו. דליה
היא אשה יפה, וזה עוזר מאוד. ישראל
היא ארץ קטנה וצעירה, ואנו מתגאים בבנות
שלנו.״
הצעד מן המין אל הזימרה — עלה
יפה. בדצמבר 1970 זכתה דליה לביא במקום
הראשון במישאל של העיתון המיק-
צועי של תעשיית התקליטים הגרמנית.
גילה אחד הייצרנים :״דליה לא ציפתה
לזה. היא טילפנה כל יום כדי לברר כמה
תקליטים נמכרו.״
תוך שנה כבשה לה דליה מקום בלבבות
אזרחי גרמניה בשני תקליטים נו ספים.
על השאלה :״איך את מתארת לעצמך
את האשד, המושלמת?״ ענו מאה קוראות
בנות 17 של העיתון בילד :״כמו
דליה לביא.״
אומרת על עצמה אלילת בנות הטיפש־עשרה
:״הרגליים שלי דקות מדי, כפות
הרגליים גדולות מדי, האף שלי עקום מדי,
ואין לי הרבה השכלה.״
את הליקוי האחרון, לפחות, רוצה דליה
לתקן. תוך חמש שנים, לכל היותר, היא
רוצה לחדול הזימרתה, לפתוח בוטיק —
ולהתחיל ״לקרוא הרבה הרבה.״

וזהו פסי, דושו 9ט בתיי!
שפרטיו הובאו בעמוד : 31
ך* דור שגם נאוה וגם הנאשם נמשכו זו לזה לאחר
היכרותם בחתונה. בצאתם בשעה שתיים אחר חצות,
בערך התרחקו בלכתם ברחוב מואר משאר החבורה ונכנסו
לחורשה. שם העמיקו, לדבריה, עד למרחק כקילומטר, ללא
התנגדות מצידה. התנהגות זו בשעת לילה מאוחרת מאד
מצביעה על נכונות או אף רצון מצד נאווה להתבודד
עם הנאשם בחורשה. הוא מצא־חן בעיניה. יחסיהם תוך
כדי שיחתם התהדקו. היא לא היתד, כבר בתולה. בנסיבות
אלה נראה שהיתר, מוכנה ליחסים אינטימיים איתו בחורשה,
אם כי ייתכן שרק עד גבול מסויים.
הגם שעדות נאווה לא היתר, נקייה מסתירות פנימיות,

מעשה. ברור לי, שהנאשם הפעיל כוח כדי לקיים מגע
מיני עם נאווה בניגוד לרצונה...
אני מרשיע את הנאשם בנסיון לאונס.

והגם שלא היתד, מוכנה להודות שציפתה לקשרים אינטימיים
כלשהם עם הנאשם בחורשה, היא עוררה אימון
בתארה את שלב התנגדותה. לדבריה החלה לפחד והתנגדה
לנסיונות הנאשם לקיים איתה מגע מיני...
שוכנעתי שהנאשם שיקר בעדותו, כאשר טען שנאווה
הסכימה לקיים איתו יחס, מיני. למרות שהיה בהתנהגותה
כדי לעודד יזמת התעלסות מצדו, הרי היא התנגדה ליחס
מיני כאמור. הוא לא הצליח להסביר בצורה משכנעת
את הסתירה בין גירסתו במשטרה, כי אף לא נגע בנאווה,
ובין עדותו. למרות שהשתדל לדבר בגילוי־לב לגבי פרטים
שנראו לו בלתי מסוכנים, שיקר לגבי העיקר. כן נתגלו
בעדותו סתירות פנימיות לא מעטות. התרשמתי שבאשר
להתנהגות נאווה בשעת המעשה, ביטא בעדותו את
הירהורי לבו — ולא תיאר את ההתרחשויות כפי שקרו.
ייתכן שפעל כפי שפעל משום שהיה ״מחומם״ בשעת

גזר־הדין ;
^ פי נסיגות המקרה, כפי שנקבעו בהכרע ת־ד,דין,
/לא היה זה מקרה חמור. הבחורה עודדה לא מעט
את הנאשם במעשיו, אך כשהביעה בסופו של דבר את
התנגדותה ליחסי־מין מלאים, ניסה הנאשם לבצע את
המעשה בכוח ...בשים לב לכל השיקולים לקולא ולחומרא,
אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים :
א. שישה חודשי מאסר ! מתוך כך — שלושה חודשים
מאסר בפועל, החל מתאריך מעצרו, והיתרה על תנאי.
ב. קנס בסך 1200ל״י או ארבעה חודשי מאסר אם
לא ישולם הקנס__ .

מונית פלימוט פיות 1
7מוטבים, מסירה מידית
מחיו־ מיוחדבתנאים נוחים

מנוע פרקיגס מידאו; 4צילינדרים, גיר אוטומטי. הגה כוח. בלמי כזח.
מכשיר חימום,דגם מהודר

תל־אביב: מכשירי תנועה בעיים, דרך פוזו ד ת קו ה .74 טלפון• 36115 :
בע־מ. ד רך העצמאות ,104 טלפון 04-524475 :

חיפה: מכשירי תנועה

מכוניתטובה מביתטוב
בית קרייולר •מכשירי תנועה בע מ

*1.ו\ו 0ו /\7ואח 76 או

קולנוע
עוחקנים
אנ קו ת ב מי ט ה
ז׳אקלין ביסט היא אחת הצעירות החינניות
יותר שגילתה הוליבוד לאחרונה.
בימים הראשונים שלה בעיר־הסרטים,
סירבה ז׳אקלין להופיע בסצינות־עירום,
והדבר פגע, כמובן, בקידום הקאריירה.
עד מהרה הבינה שאין היום כוכבת, גדולה
או קטנה, היכולה להרשות לעצמה
קפריזות, ונכנעה, אבל מעירום אינה נהנית
עד היום הזה.
״תארו לכם שאני צריכה לשכב עירומה
במיטה, עם גבר זר, עירום אף הוא,
והזרקורים המאירים אותנו מעלים את
טמפרטורת האולפן עד ל־ 45 מעלות. אני
מזיעה, הוא מזיע, פועלי הבמה באים
לכוון את הסדין, לחשוף כאן טפח ולכסות
שם טפח, ובאווירה קסומה זו אני צריכה
ליהנות מתינוי־אהבים 1״
ישנם גם רגעים מבדחים בכל העניין,
כפי שמספרת דאקלין ודווקא בסרט המוצג
עתה על בדי הארץ, מחול הקינאה.
״אלן אלדה ואני צריכים להתעלס בכמה
סצינות מתחת לסדין. באחד הצילומים,
כששנינו מכוסים מעל הראש בסדין,
נתקעה לי אצבע במיסגרת־המיטה. זה
כאב לי כל־כן־ שנאנקתי בקול, ולא
יכולתי לזוז. אלדה, מצידו, החל משמיע
גניחות מוזרות, וכל מי שנמצא על בימת
הצילומים, היה בטוח שאנחנו חיים את
תפקידינו עד הסוף. אולם עד מהרה הסתבר
שגניחותיו אינם אלא רעמי־צחוק ש >

שחקנית
ביסט

חצי +חצי
+חצי
חצי חצי (מוגרבי, תל-אביב, ישראל)
— קומדיה ישראלית זו של
הבמאי בועז דוידסון מצטיינת בעיקר
בליקויים שאין בה: המישחק בה איגו מוגזם,
הצילום אינו מטורף, התמליל אינו משונה, הרעיונות אינם
יומרניים, בקיצור, האיפוק שולט בכל. והוא שולט עד
כדי כך, שחלק נכבד מן הבדיחות הקולנועיות מאבדות את
עוקצן, בגלל הקצב האיטי של הסרט, במיוחד בתחילתו.
הסיפור הוא סיפור מוכר, שהתגלגל בגירסות רבות:
שני אנשים קונים יחד ברטיס־הגרלה. אחד מהם מת,
ולאחר מכן מסתבר שהכרטיס זכה בהגרלה, וכולם דוהרים
למצוא את חצי״הברטיס של האיש אשר הלך לעולמו.
אסי דיין ונסים עזיקרי הוסיפו על בסיס זה עוד
אי אלה קישוטים על בעל הבוגד באשתו, זוג גנבים עלו־בי״נפש,
המצטרפים ללא הזמנה לריצה אחרי הממון, מלחמת
מאפיות (המאפיות האוטומטיות נגד לחם בעבודת-
יד) בן־קיבוץ תמהוני הבא העירה, ועוד.
מכל הדברים הללו ביחד, אפשר היה בהחלט לעשות
קומדיה מצחיקה מאוד, אילו היה מישהו נוטל מספריים
וחותך באכזריות כל סצינה, בדיוק ברגע הנכון, ועובר
לסצינה הבאה, בך שלסרט יהיה קצב מוגבר, וה״פואנטות״
יהיו בלתי־צפויות ויעוררו יותר מאשר חיוך.
השחקנים הם בולם טבעיים ופשוטים בהתנהגותם,

פולק ודויד: עסקי מאפיה
וזה שיפור בלתי-רגיל לגבי רמת המישחק המקובלת בסרט
ישראלי. עם זאת, באשר מוטל עליהם להציל סציגה
(לדוגמה, שעה שעזיקרי, עם עליזה יצחקי, זאב ברלינסקי
ורחל לוי יושבים יחדיו ליד השולחן, ואיו להם מה לומר
זה לזה) בה המצלמת היא סטטית לחלוטין, אין להם
די המצאות בדי להפוך רגע זה לקומדיה ממשית.

פ חד לשםפחד
לא מפחידפחד עיוור (אוריון, תל״אביב,
אנגליה) — בסרט זה צריך להפריד
בין שני מרכיבים שונים :
האחד הוא הצד הטכני, הנושא גושפנקה מיקצועית מאוד,
והשני, זהו הסיפור, שהוא רופף, חסר הפתעות ואפילו לא
מפחיד די הצורך, בפי שמבטיח השם.
נערה שהתעוורה בתאונת רכיבה, חוזרת לביתה לאחר
טיפול בבית-חולים, על מנת להיתקל במעגל של רציחות
אכזריות המתרחשות בביתה. זה יכול להיות מפחיד או
מותח, אילולא בוזבז למעלה מחצי״הסרט בהצגת חינניותה
וחביבותה של העיוורת (מיאה פארו) ,עם בל מיני רמזים
סתומים לאלימות תעשוייה להתפרץ, רמזים סתומים כל־כך
עד שהלב אפילו אינו נצבט. וכאשר האלימות, בסופו
של דבר, מתפרצת, במקום לדחוס אותה באווירה קלאוס-
טרופובית של בית סגור, מניחים לה להתפשט על פני שדות
ויערות, בצורה בלתי־מאורגנת ובלתי-משכנעת.
לעומת זאת, הצד הטכני הוא מלוטש, בפי שאפשר
לצפות מבמאי מנוסה כמו ריצ׳ארד (״כפייה״) פליישר.
בעזרת הצלם ג׳רי פישר (צילם את סרטיו האחרונים של
ג׳וזף לוסי) הוא יוצר אווירה דחוסה, נעזר בפרוזדורים

מיה פארו: עיוורת סימפאטית
אדומים ואורוות אפלות להעלאת המתח, ומחפש נואשות
חומר בתוך הסיפור אשר יצדיק את בל הנסיונות חללו. אבל
לא מאמציו האישיים, ולא נוכחותה הסימפטית של מיאה
פארו, פותרים את חבעייה הזאת.

״אני מזיעה, הוא מזיע״
ניסה להחניק, ללא הצלחה, וכאשר החל
צוחק בקול, הצטרפו אליו כל הנוכחים.
איזו אווירה לסצינת עירום!״

תדריך
תל־אביב
כמעגל הנקמה (סינרמה,
אנגליה) — רוצח שכיר יוצא לחקור את
מות אחיו, בעיר־שדה אנגלית. פישעון
אלים ואכזרי, גדוש פעילות, עם מייקל
קיין, נמרץ מאד, בתפקיד הראשי.
רציחות קטנות (פאר, אר־צות־הבוית)
— סאטירה מאקאברית על
אלימות ומוסר בחברה האמריקאית, מביאה
את הצופה למסקנות עגומות על המתרחש
בעולם החדש.

ידו שליס
השוד המוקלט (אוריון, אר־צות־הברית)
— פישעון שעלילתו המרכזית,
על שוד נועז, חשובה פחות מן הרמזים
הצדדיים הרבים לכך שהרשויות
פושטות באמריקה לכל חיי־הפרט, ההופך
כרטיס בכרטיסייה ממוספרת. הבמאי סידני
(המשכונאי) לומט.

חיפ ה
התפשטות (חן, ארצות־הברית)
— עימות הורים וילדים באמריקה,
כפי שהוא נראה בעיניו אוהבות האדם
של הבמאי הצ׳כי מילוש פורמן.
העולם הזה 1785

מערבון +
מו סי ק ה
ז כ רי ה (פריס, תל־אביב, אר-
צות-הברית) — מערבון מוסיקלי
אבסטרקטי זה, מלא זרויות
ורעיונות משונים, צריך להביא את בשורת ילדי־הפרחים
לעולם הגדול, בעזרת עלילה מטושטשת שבעצם אינה
חשובה אלא ככלי״שרת לסמלים.
זכריה הוא צעיר המתמחה בשליפות מזורזות, הופך
לרוצח מטיל״אימה, אבל בסופו של דבר מוצא את המנוחה
ואת חדוות־חנפש, בחיים שקטים ורגועים, קרוב לאדמה
הטובה, בחיק הטבע.
בל זח אינו נשמע נורא מקורי. לכן החליט הבמאי
ג׳ורג׳ (״האמריקאי המכוער״) אנגלונד, להוסיף לזה מו־סיקת־מחתרת,
המנוגנת על״ידי להקת זמריס״נודדים ארו-
כי״שיער, שחם עבריינים, אבל עבריינים קטנים ולא מסובנים,
בקיצור, מין ביטניקים של ימינו, הגונבים כדי לאכול,
אבל לא יותר מדי. הוא בנה עיר דמיונית מתפאורת תיאטרון,
בה מתגלגל הזהב כמים, ובעלת בית-הבושת מבדרת
את אורחיה במוסיקה של רביעיית מיתרים (המנגנת
כמובן ״פופ״) ,כנר בדמות שטן, השר בלדות בנוסח חמע-
רב-הפרוע, מאורת אקדחנים בהנהלתו של אקדוחן וירטו אוז,
כושי (המגולם על־ידי אמן־התופים אלווין ג׳ונס) ,ועוד
ביוצא בזה.
אלא שמאחר ואנגלונד אינו שייך כבר מזמן לדור

קונצרט בבית־בושת גרמני
ה״היפיס״ שאת בשורתם הוא מנסה להביא, נראה
בפארודיה בלתי-מגובשת, גיבוריו מגוחכים, ונדמה
נוצר בסרט זה רק כדי להוביל ממעמד משונה אחד
מי שחזרות מספקת אותו, בבקשה, הוא ימצא
באן בשפע. אבל לא יותר מזה.
סרטו שהכל
לשני.
אותה

זה לא יהיה נוח במיוחד,
אבל אם אתה
רובה, אתה יכול להסתכן.
כאב־הראש ה־ריגעי,
הצרות בטווח״
קצר, הפגישות עם
שונאין — כל אלה ו111ן שקולים, אם רק תדע
21 במרס -

להתמיד על-ידי ההי 20 באפריל
שנים הרציגיים וכוח־הרצון,
שתפתח על־ידי
עצם התפנית. מיקרה נעים ובלתי-צפוי
עשוי להתגלות, אם לא תיזהר, כתגלית
של איבה אישית או של קינאה מיק-
צועית. אל תראי לו שאת נפגעת ממנו.
העמידי פנים של לא־איכפתיות ואדישות.

פלירט לא־מחייב, או
רומן אהבהבים קצר ומרגש,
צפוי לך, בת
שור, לקראת סוף־הש־בוע,
או בתחילת הש בוע
הבא. השותף לפלירט
או לרומן יהיה
גבר אשר ראית בו עד
כה רק ידיד ותו־לא,
ואשר בתקופת ליבלוב־האהבה
שלכם נידמה
יהיה לך כי זהו האביר־על־הסום־הלבן לו
את ממתינה כל השנים. בשטח העסקים—
אין חדש. השבוע יעבור בשיגרתיות.

מי את,
בעצם?
מה שאת חושבת. מה שאת
עושה. מה שידידיך חושבים
עליך. כל אלה תורמים להיותך
מה שהנך.
היינו רוצים להציע לך
משהו פעוט שיעזור לך עוד
יותר להיות מה שאת. טמפוני
טמפקס. נשמע טפשי ו לגמרי
לא. טמפוני טמפקס לשימוש
פנימי מבטלים קשיי אותם
ימים קשים מדי חודש. אותם
ימים בהם קשה לך להיות
מה שאת יכולת להיות.
כי טמפוני־טמפקס יאפשרו
לך ללבוש את הבגדים אותם
את באמת רוצה ללבוש בכל
יום. הם יאפשרו לך לשחות,
לרכב, לרוץ, להשתעשע, בכל
יום ויום. לא כמו הסיכות,
התחבושות והחגורות המפריעות
— טמפוני טמפקס אינם
נראים, אינם גורמים לחיכוך,
או לאי־נוחות. שפופרת־ההח־דרה
חלקה כמשי, מבטיחה
החדרה היגיינית ונשטפת
בקלות עם מי האסלה,
אלה טמפוני טמפקס הנוחים.
עצה קטנה, שתעזור לך
להיות חפשיה תמיד, עצמך
תמיד, גבל יום ויום מימי
החודש.

פגישה עם דמות מן <
העבר הרחוק מעיבה
על חושיך ומעוררת את
דמיונן. נצל זאת לעתיד:
לחלום, ליצור,
לתכנן תמורות בחייך
ויצירה מסוג אחר לגמרי,
אם אתה בין
היוצרים. אל תיכנעי
לריגשות-יאוש או ל-
דיכדון. זהו עניין של
זמן, לא של אופי. התקשר טלפונית עם
אדם שאתה מכיר ושאינך מייחס לו חשי בות
רבה: הוא יעזור לן בשטח מאוד
חשוב לך. על בני תאומים להיזהר השבוע
מנסיעות מיקריות. לבשו כחול.

תאוחיס

השבוע עליך לשים קץ
לבטלנות ! כמה זמן
תוכל עוד לשבת ולחלום
בהקיץ, ומבלי לעשות
אפילו את אותם
דברים המוגשים לך
על מגש הכסף? זהו
שבוע מצויין לתיכנון
לטווח קצר ובינוני ;
בעוד שבועיים שלושה,
תוכל לעבור למעשים,
ובקצב נמרץ ובלתי־רגיל. הקפד על סילוק
מיכשולים מן הדרך, ושלם חובות קטנים
וטורדנייס. אך היזהר, בן סרטן: מתחרה
מסוכן עלול לצוץ בשטח, אם לא תדע
לשמור טליה. לכן הימנע ממסעות.

סוף השבוע יחייב זהירות
במה שנוגע לעסקים
או לבריאות. משהו
הקשור באש עלול
להעיב על שימחתן.
מזלך מצוי בשבוע זה
בסימן של להבה. יהיו
לן גם הסתבכויות עם
ילדים במשפחתן, ש ויזזן ד-ף לזזו
יולידו ויכוח חריף בין
ההורים. ייתכן וייראה
לן כאילו נשקף לן מקור הכנסה מבטיח
יותר מאשר עבודתן הנוכחית. שקול היטב
את מעשין ואל תסמון רק על האינטואיציה
שלך. חרבה במסעות מחוץ לעיר.

חננה סניטרית למימוש פנימי
להשיג בבתי סרקחוז ובתם ווקיות
ובחרות. הסעתיתת בקבלת דגגמאזת
וחומר הסברתי ישלחו 64 אג־ בבול׳
דואר אל ר,׳מאדם איוווסט אימפקס
מד ם, חל־אביב, רחוב ירמיהו 38

אם זכית בימים אלה
לחסדו של הגורל, שמצא
דרכו אליו באמצעות
המין היפה, דע
לו, שהגורם לכך הוא
הכוכב שלו המקרין
ישירות על בני ובנות 11101 מזל בתולה. צפה לוויכוחים
לא צפויים עם
8 * 0 8מעבידיו ביום שישי.
לעומת זאת ביום ראשון
יתחיל להסתמן פיתרון לדאגה ולמחבת
בדברים הקשורים לביתך ולבית הוריו.
אל תצאי לקניות חשובות השבוע.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן מאזניים,
היא בריאותן.
כל אשר תעשה לשיפורה
— מצויין. כל
אשר תעשה העלול לפגוע
בה — מסוכן מן
הרגיל. גש לרופא, לבדיקה
שיגרתית. ואל
תזניח את פוליסת-
הביטוח בגלל הצלחתן
העיסקית והאמנותית.
נכונו לן הפתעות גם
במישור הפינאנסי — אן מס״הכנסה!..,

מאזניים

אם אין אני לי — מי לי? שאל בזמנו
חכם עתיק, ודבריו
עדיין יפים מתמיד,
במיוחד בכל הנוגע לך,
אתה באמת מאמין, שמישהו
יעשה את עבודתך
למענך? רק יוזמה
מצירו, בצירוף
מאמץ לא־קטן אך כדאי,
3^(*11 יביאו את הפרשה המתמשכת,
בגללך, לידי
גמר. עבורך — בת עקרב
— זהו השבוע באדום. הרבי לטייל.

עקת

לא השבוע! שום טיולים! לא לנסוע!
מעבר לזה — הכאג עדייו לא פג וקשה

גיד לשכוח: גסה לפ-
חות ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבן
הקודם — זכור שגבו-
נו לן עדיין פיתולים
רבים, עד שתראה את
האור, פרנסה חדשה,
או מקוס-עבודה חדש,
עשויים להרים את ה מוראל.
קניות קטנות
מ ח סז מ דז
מוכיחות את עצמן —
בתנאי שלא תעשי חובות. לבשי אדום
וורוד והיי סבלנית, אם כי גם לסבלנות
יש גבול. אבל זה ישתלם בסופו של דבר.

קשת

ד״/חזז

ב מ דינ ה
(המשך מעמוד )32
— כמו הרצון ליצור מרכזי מידע נוחים.
אולם, כאשר הסיבה לאי־ד,הערבות המש טרה
תהיה העלמת עין מכוונת בגלל נטילת
שוחד. יתגבר הפשע המאורגן בארץ
לרמת סינדיקט.״
״לפני חצי שנה נפגשת עם רלף סלרנו.
מה שמעת ממנו?״
״הוא אמר לי במפורש, כי אם מדינת
ישראל תזמין אותו, הוא יהיה מוכן לבוא
להעיד נגד לנסקי.״
״יש לו חומר רציני?״
״סלרנו שלט בזמנו על כל המודיעין
המשטרתי הפלילי בארצות־הברית. זה היה
הג׳וב שלו. מאז שהתפטר מהמשטרה, הוא
מנהל רדיפה פרטית אחרי המאפיה שם.״
לא מאפיה. ומה בקשר לטענת המשטרה
כי אין בישראל פשע מאורגן?
״מי שרוצה, יכול להסתתר מאחורי מיש-
הקים סימנטיים,״ אומר אמיר. השתלטות
קבוצות מאורגנות של העולם
התחתון בישראל על ענפי עסקים
מסויימים, סידרת הרציחות האחרונות
בעולם הסמים — כל אלה סימנים מובהקים
למאבק על השתלטות על השוק,
האופייני לשלב ההתבססות הראשוני של
הפשע המאורגן. בהרצאותי באוניברסיטה,
אציג בפני הסטודנטים — שביניהם, אני
מניח, יהיו גם קציני משטרה — את
תמונת הפשע המאורגן בארצוודהברית
ובאיטליה, וכן את תמונת המצב בישראל —
ואשאיר לשיפוטם את השאלה, אם קיים
פשע מאורגן בישראל.״

דרבי אדם
טכנ אי הפס לי ם
המפלצת הלבנה האדירה מתנשאת גבוה
מעל ראשי הגגות במרכז רחוב בן־גמליאל
ביפו. מימדיה האדירים, מקטינים עוד יותר
את דמותו של האיש הקטן, העומד לידה
על סולם ומקלף חלקים ממנה .״אני לא
הפסל, אני רק הטכנאי,״ ממהר האיש

בסך הכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו
שקדמו לה. אם את 4 רווקה — אין הרבה
סיכויים שתישארו בודדה,
השבוע או שתהיי
רווקה, בעוד חודשים
מועטים. בן גדי: הישמר
מתוצאות ניכרות,
העלולות להיגרס על־ידי
צעד פזיז או על־
! ! זחדמ ידי ליאות־ממחשבה. מצד
שני, מעולם לא
היית כל־כך אקטיבי. לבשי לבן וטיילי.

אם חשבת לנסוע ביום א׳ — ייתכן ש־תתאכזב.
אבל גם אם עלה הדבר בידן,
זכור שדווקא ימי ד׳
עד שבת הם קשים ומסוכנים
במיוחד. על״
כן מוטב שתרכז בחם
דברים הקשורים בביתן.
ואם אתה חייב
לנסוע, נחג בעצמן.
פגישה מיקרית הופכת
לרומאן של קבע• הצי ־ £11 ₪י ₪
לחן ן< בח יבית לאח־ :ייגנבו
רונה. מתגלה כעלייה.

היא אוהבת אותך — רבה איתו — אוהבת
אותך. וזה מה שקובע.
על כן אל תתחשב
בסערות קטנות.
את, בת־תאומים, פנקי
אותו אם הוא מתקצף :
זה חלק מן העניין. עסקיך:
תחזית ורודה,
בתנאי שלא תתלהב ולא
תעשה דברים נחפזים.
בריאות: ככה-
ככה. אתה יכול לשמור
על עצמך. החורף עדיין לא עובר והמזלות
עויינים את ריאותיך השבוע. מעט זהירות.

נפתלי ופסל
למען פת לחם
הקטן להבהיר .״אני בונה את הנגטיב
לפסל: בהתחלה בונים את הפסל מגבס,
אחר כך יוצקים עליו תבניות מגבס, ואת
אלה אני מסיר עכשיו, ואחר כך יוצ קים
לתוך התבניות האלה את הברונזה,
ויוצא הפסל האמיתי.״
למען פת לחם• הפסל הענק — עולי
הגרדום של מתניה אברמזון — ישכון
כבוד ליד בית־הסוהר בעכו .״לי לא הולך,
כמו למתנזון,״ נאנח טכנאי הפסלים, ישראל
נפתלי .״אני שמח שיש לי לפחות
את העבודה הזאת. אחרת לא היה לי לחם
לאכול. אני בעצמי גם כן פסל, ולפני כמה
חודשים עשיתי תערוכה שכתבו עליה יפה
— אבל פסלים לא קנו. בגלל זה, אני
שמח לעבוד אפילו על פסלים של אחרים.״
העולם הזה 1785

מוחלתפפי 0וז 11 ולם
לאן נעלמה הכלה
כחצות. לפני החתונה?
מה הייתם עושים אם הייתם מחליטים להתחתן עם בחורה, וזמן קצר לפני
חגיגת החתונה היה מתברר לכם שהיא לא כל כך בסדר, מבחינת הנאמנות, למשל ן
אז אם יש לכם מחשבות מלוכלכות בראש, אתם יכולים לקחת דוגמא להתנהגות
הומאנית וליברלית מ א לי שר 29 דוגמן״צילום לעת־מצוא וסוכן לחומרים
לסתימות שיניים דווקא, שנחשב לאחד השובבים הגדולים בענייני חתיכות.
כן, זה אותו אלי שר שכמעט לקח את ס מדר דרור מבעלה אברי ארביב.
שבמקום להביא פרחים לאלמנת מלחמה שאחריה חיזר, הוא שתל עץ בפתח ביתה.
ושברשימת הכיבושים שלו אפשר למצוא שמות כמו הדיילת זהבה עינבר, מלכת
היופי עליזה שדה או נערת החברה צילי ג ל קין.
ובכן, מכל נערות הזוהר ומלכות יופי למיניהן בחר אלי שר להתחתן דווקא
עם הגננת הפתח״תקוואית רחל (״חלי״) גרוסרי (.)24
והנה יום אחד, אחרי שהחליטו כבר להתחתן, נפרד אלי הנתנייתי מחלי,
שיוצאת במכונית הפרטית שלה לביתה, ובליבו עולה חשד מוזר שאחרי שהיא נפרדת
ממנו, היא אינה הולכת דווקא הביתה.
המתין אלי את הזמן הדרוש לחלי לנסוע מנתניה לפתח־תקווה, ואחר-כך צילצל
לבית הוריה. ומה שיגור — בא לו. חלי בכלל לא הגיעה הביתה.
אבל אחרי שעה בערך, היא מצלצלת אליו בחזרה, מבשרת לו כי התעכבה
בדרך ושמעה, בבואה לביתה, כי שאל לשלומה. אז היא מודיעה לו כי שלום לה.
מישהו אחר היה אולי הופך פחות חשדן והולך לישון, אבל לא אלי. משהו
הריח לו לא טוב. הוא לקח את הרגליים, ובשעת חצות נסע לבית הוריה של חלי.
וזה היה בדיוק מה שאתם חושבים. היא בכלל לא היתה בבית. היא צילצלה
אליו ממקום אחר.
אז אתם אולי הייתם מבטלים את החתונה, אבל לא אלי .״זה טבעי,״ הוא
אומר ,״שלפני החתונה היא תרצה להיפרד כמו שצריך מכל החברים שהיו לה פעם
ולא יהיו לה יותר, אז שיהיה לה לבריאות.״ גם כשהגיעו לאוזניו של אלי שמועות
כי חלי ממשיכה להתראות עם עורך־דין צבי גדי ס מן, שהיה ידידה עד שהח ליטה
להתחתן עם אלי, הוא לא גילה שום סימני קינאה .״הוא אולי עוד אוהב
אותה,״ אומר אלי כמאהב מנוסה ,״אבל אני לעומת זאת מתחתן איתה.״
אבל מה שבטוח בטוח. את החתונה החליט אלי שר לערוך ביחד עם מ שה
משעול, איש ״אל-על״ ,הנושא לו לאשה דיילת של ״ט.וו.אי.״ אראלה מונבז.
הסיבה הרשמית לחתונה המשותפת היא שמשעול היה בעלה הראשון של אלמנת
המלחמה שאלי ניחם אותה על מות בעלה השני. אבל יודעי דבר אומרים,
שאלי פשוט לא רוצה לאכזב את האורחים שהוא מזמין. אם ברגע האחרון ייאלץ
לבטל את חתונתו שלו, יוכלו האורחים לשמוח לפחות בחתונתו של משעול.

מבוקשת: כלה למיליתר צעיר
כשנערת הזוהר רותיי בקרמן ביטלה
את נישואיה — או אולי להיפך — למיליונר
הצעיר והנחמד יצחק אנטו׳
שכינסקי, היא פינתה בכך מיליונר
צעיר ונחמד, לשוק החתיכות. כדי שלא
יהיה לו משעמם שם, הצטרף אליו בימים
אלה מיליונר צעיר ונחמד נוסף — דויד
בן־ישי ,28 .ג׳ינג׳י, גבוה — ובעל ית־

אפשרות השתקעותו כאן, ועד שהוא בודק,
הוא קנה את מלון אימפריאל ברחוב
הירקון בתל־אביב, הורס אותו ומקים ענק
חדש במקומו. כדי לבדוק ביעילות, הוא
מסתובב במרקיורי מדגם קוגר, שעולה
איזה 80 אלף ל״י. לא שזה סכום בשבילו.
הוא, כפי שהוא מדווח, ריאליסטי,
אינטיליגנטי, שונא סנובים ואוהב כדו־

מכח
בכורות מאות אנשים הסתובבו השבוע, באחד
האירועים החברתיים האינסופיים, ובירכו
1אי ש את רעהו לשלום, וריכלו איש על
רעהו, וסקרו איש את רעהו בעין בוחנת,
1כדי למצוא חומר להשמצות נוספות — ואף
אחד כמעט לא ראה את מה שצריך היה
1לראות.
ומה שצריך היה לראות, זה ששתיים
1מהיפהפיות בתוך הקהל היו בהריון :
אחרונה דיין, אשתו של השחקן אפי
ודיין, וברוריה דוידזון, אשתו של ה-
,מפיק והבמאי בועז דידזון.
אבל קשה להאשים אותם, את האנשים.
ברוריה החביבה החביאה את התינוק, ר,נמ־ו
צא כבר בחודש השישי, מתחת לשימלה
ערבייה מתבדרת, ואהרונה, שבלטה למר!
חקים במעיל הודי משגע, נמצאת בכלל רק
בחודש השני, ואפילו לסבא, של הרך,
1משה דיין, סיפרו על כך רק באותו ערב.
לעומת זאת, לא היה צורך בעין מקצו-
1עי ת כדי לגלות את הריונה של יפהפיה

רון ברור, מבחינת השוק: הוא בפירוש
מחפש. אז הואלנה להתכונן לפעולה,
ולהלן הפרטים הדרושים — ראשית על
הסחורה המוצעת:
דויד נסע לארצות־הברית בגיל ,13 עם
אחיו, התחיל כמו באגדות בסבלות, הדחת
כלים, ומלצרות, והגיע למיליונריות. לישראל
הוא בא עכשיו במגמה לבדוק את

רגל, כדורסל, וכל מיני כדורים נוספים.
ועתה, פרטים על הסחורה המבוקשת:
הוא רוצה אותך אוריגנלית — למה
הוא מתכוון, אולי את יודעת — שלא
תשחקי לו תפקידים, רצוי שחורה וגבוהה,
ולא חייבת להיות עשירה.
אם את כזאת, אולי הוא יסכים לשבור
את רווקותו.

שלישית שבלטה — תרתי משמע —
בשטח — עלמה כן־פורת, אשתו של
העיתונאי שייקה בן־פורת.

המתווך הקטן
סוף טוב הכל טוב. ביום ראשון .,בשעה 5.00 אחר הצהריים, בניתוח־קיסרי, ילדה
הקוסמטיקאית ליזיקה נכד למשפחת שבג׳ (שגיא) ,ובן לעמי שגיא.
לידת הבן המיסה את ליבם של הסבתא סול והסבא מקם, בעלי מסעדת
קזה דל סול. בזמנו, התנגדו הוריו של עמי התנגדות חריפה לחתונה בין השניים. הם
לא באו לחתונה, שנערכה
ברבנות, ובערב הראשון
שלאחר החתונה
אפילו ניפצו את בית
הכלה, חטפו את החתן
בחזרה הביתה, והמצב
הגיע לידי כך שהמשטרה
הוזעקה.
אבל הנכד שנולד עכשיו,
במשקל שלושה
וחצי ק״ג, עשה סולחה.

עם שמחה זו עומדת
להתרחש שמחה נוספת
במשפחה. אחיו הצעיר
( )26 של עמי, גיל, עומד
לשאת את בתו הנאה
מאוד, והעשירה
מאוד, של המיליונר
הצרפתי מורים קאן
— קרול בת ה־17
וחצי, המסיימת את התיכון
בימים אלה בליזיקה
פרים.
גיל
הביא תמיד נחת
להוריו. בזמנו עמד להתחתן עם בתו של בעל מטוסי ערבה, מיליונר אמריקאי שיש לו
שרשרת מפעלי פלדה בכל העולם. את קרול הכיר גיל באמצעות אליהו ם פקטור.
שניהם קשורים לקרן־אור, העוזרת לנפגעי צה״ל, שכן מורים קאן הוא אותו יהודי
שדואג מדי שנה להביא קבוצה של 30 פצועי צה״ל ומלווים, ולארח אותם בפריס
במשך שבועיים.
אז זהו מורים קאן, וזאת בתו קרול, וזהו גיל, האח הצעיר של עמי, הבעל של
ליזיקה, שילדה עכשיו בן, שעשה שלום במשפחה.
סלט דויד בן־ישי

עלמה כן־פורת

מסתבר שבישלתי לכם סלט שלם, ב!
שבוע שעבר (הבכיר והמזכירה בדירה
השוממה, העולם הזה .)1784 אז תרשו לי
! להתיר את הפלונטר.
כפי שכתבתי אז, עצרה המשטרה את
) יהודה תמיר, מהחברה לפיתוח מזרח
ירושלים.
אז זה לא כך. אין נפש כזאת בחברה
׳הזאת. האמת היא, שהמשטרה עצרה את
מסובך ראובן תמיר, מהחברה לפיתוח מזרח
ירושלים. יהודה תמיר הוא יהודי אחר בכלל׳
שעובד בחברה לפיתוח העיר העתיקה,
ואותו לא עצרה שום משטרה ושום בטיח.
אז עכשיו אתם יודעים בדיוק מי הוא
מי, מה הוא מה, מה קרה למי. לא כל
כך? אין דבר. אנשים שרוצים שיוכלו
להבדיל ביניהם, שלא יקחו לעצמם שמות
כל כך דומים ופירמות כל כך דומות.

קיימה שיחות ארוכות עם השר ויקשור שס״טוב, חברי-
הכנסת בן־פורת וזילברברג (עבודה) ,חייקה גרוסמן
(מפ״ם) ,קלינגהופר, אברמוב ורימלט (גח״ל) וסנה

בעוד שרוב בעלי״השיחה של המישלחת תמכו בנשו-
אין אזרחיים לכל דורש, והבטיחו לפעול בכיוון זה,
נראה כי יש סיכוי טוב יותר להצעת־חוק שתהיה הרבה
יותר מתונה, ושתבטיח נשואין אזרחיים רק למיקרים
שאינם יכולים להתחתן כיום, בגלל בעיות ההלכה.
יתכן שעל הצעה זו ניתן לגבש רוב גם בהרכב הנוכחי
של הכנסת והקואליציה — ותהיה זאת לפחות פירצה
ראשונה בחומת הכפייה. אחרי שיקום מוסד של ״רושם
נשואין״ אזרחי, יהיה קל יותר להרחיב פירצה זו.
כל הח״כים האלה ביקשו מחברי הוועד להגביר את
פעולתו, כדי ליצור אווירה ציבורית שתדרבן את ראשי
המפלגות בכיוון הנכון.
התוצאות הראשונות לא איחרו לבוא :
כבר למחרת היום הודיעה ועדה של מפ״ם שהיא
מטילה על סיעתה בכנסת להגיש הצעת־חוק לנשואין
אזרחיים לכל דורש, ברוח הצעתנו. ואילו בקרב הליברלים
התחילה תכונה חדשה להגשת הצעת״חוק מטעם
ח״כ הנס קלינגהופר, להנהגת נשואין אזרחיים במידה
מוגבלת, למיקרים המיוחדים.
בסן הכל: שילוב נכון של יוזמה ציבורית, פעולה
ברחוב, פירסום באמצעי־התקשורת ופעולה פרלמנטרית.

8-10 בנזבמבו 1971
״מול ה כ פיי ה הדתידו -

סליו ממזרים!״
למראית״עין, היתה זאת בדיחה. ואכן, חלק מהפיר-
שום הרב שבו זכתה יוזמה זו היה בגלל העיצוב ההי-
תולי״למחצה שניתן לה.
אבל ״יום הממזר״ נועד למטרה רצינית מאוד —
והוא כבר הזיז את עגלת הנשואין האזרחיים בבוץ
הקנוניות המפלגתיות.

ממשלהבמ קו

אודי אכנרי ז לא הצבעתי בעד הצעתו של חבר-
הכנסת צימרמן, מפני שאני סבור, כשר־המישפטים,
שחלוקת מישרדי־הממשלה אין מקומה בחוק יסוד. אך
לא הצבעתי נגה מפני שאני חושב שעצם המגמה לעורר
מחשבה על מיבנה משרדי הממשלה היא רצוייה,
דרושה, וזמנה הגיע זה מכבר.
כולנו יודעים שחלוקת תפקידי הממשלה בין המיש-
רדים השונים היא חלוקה מיקרית, פרי נוחיות קואליצ יונית•
מישרדים מסויימים הפכו לאחוזות פיאודליות של
מפלגות מסויימות, או — גרוע יותר — של עדות מסויי־מות.
כל זה טעון מזמן רביזיה יסודית.
נטלתי את רשות־הדיבור כדי להציע לממשלה לעשות
דבר שנעשה במדינות אחרות: להקים ועדה מורכבת
ממומחים למינהל שתשב שנה, שנתיים או שלוש, תערוך
מחקר מדעי יסודי על הפונקציה של הממשלה,
ותציע לממשלה הבאה, חלוקה יסודית חדשה.
כדי להדגים את העניין אזכיר רק שלושה תפקידים׳
שהם חסרי שרים, חסרי מישרדים, אם כי הם
חשובים יותר מהרבה תפקידים שהוקמו להם משרדי-
ממשלה מיוחדים. כולנו יודעים שיש יחסים מיוחדים
בין מדינת ישראל והתפוצה היהודית. איך ייתכן שלתפ־קיד
מרכזי זה של מדינת ישראל אין שר אחראי ן

הפיקציה ששמה הסוכנות היהודית היא
מיושנת, היא אנכרוניזם. הגיע הזמן שיהיה
בממשלה שר לענייני התפוצות, ואולי כתוצאה
מכד יטעו שרים מסויימים פחות לחו״ל.
חיים קורפו ז אתה בעד הגדלת מיספר
השרים ד

צבי צימרמן מגח״ל הציע הצעת-חוק, שלא היה לה
שמץ של סיכוי להתקבל: לקבוע בחוק את מיספר והרכב
משרדי־הממשלה. הוא רצה להפחית מיספרם ל־.14
ההצעה הורדה, כמובן, מסדר-היום לפי דרישת
יעקוב שימשון שפירא, שהעסיק את הכנסת במשך כל

אורי אבנרי ז אני בעד חלוקה אחרת.
אני מסכים עם חבר־הכנסת צימרמן, שאפשר
לבטל כמה מישרדים (כגון מישרדי המישטרת
והדתות) .אבל אפילו מהרשימה שלו אפשר להשמיט
3—2מישרדיט.
תפקיד מרכזי שני: יש סוג מיוחד של יחסים בין
ישראל והעולם הערבי. השארת תפקיד זה בידי שר-
החוץ היא בעוכרנו. שר־החוץ ממונה על הלוחמה המדינית
הקיימת בין ישראל ובין העולם הערבי.

אך אין כמשרד החוץ מחלקה יעילה להשגת
השלום כין ישראל והעולם הערכי. אין שם
צוות לעניינים הערכיים, אין מידע מאורגן: כעניינים
הערכיים. דרוש שר לענייני המרחם.
מרדכי כיכי: יש מחלקה למיזרח התיכון.
אורי אכנרי ז יש, והיא קריקטורה. לא רק

הרעיון לקיים ״יום הממזר״ צץ בראשו הפורה של
ד״ר ג׳ורג׳ טמרין, הפסיכולוג הנודע, המתמחה באיתור
דיעות קדומות. בפגישה על גג ביתו של אמנון זיכרוני,
התכנסו אז שמרין, שולמית אלוני, נתן יליו״מור, אלכס
מסיס, זיכרוני ואני כדי לתכנן את האירועי שנתקיים
השבוע לפני הכנסת.
בינתיים הצטרפו ל״ועד להנהגת נשואין אזרחיים״
שורה ארוכה של אישים מכל המחנות, כמו חנה מרון,
הרב הרפורמי טוביה בן־חורין, הסופר יורם קניוק,
מנהיגת״הפועלות רות הקטין, עורך־הדין אורי הופרט
מפעילי הליגה למניעת הכפייה הדתית, העיתונאי ויקשור
ציגלמן, פרופסורים ואנשי״ציבור רבים. מרכז הפעולה
היה המהנדס פרץ עופר.
ההתכנסות הקטנה שערכנו מול בניין הכנסת,
ושבמרכזה עמדה תפילה קצרה ורבת־טעם של בן״חו-
רין, נועדה לשיר אל תוך הבניין משלחת של חברי
הוועד. המטרה: לשכנע את חברי הסיעות השונות
להגיש הצעות״חוק להנהגת נשואין אזרחיים לכל דורש
(נוסף על הצעות־החוק שלי ושל סנה, המונחת כבר על
שולחן הבית) ,ולהשיג חופש־הצבעה על הצעות־חוק אלה.
זוהי, כמובן, הבעייה המרכזית. יש בכנסת רוב להנהגת
נשואין אזרחיים. אולם רוב זה הוא אילם, כבול
בידיו על-ידי משמעת מפלגתית וקואליציונית.
ברגע שנשנה עובדה זו, ישתנו הרבה דברים במדינה.
העצרת הקטנה זכתה בפירסום מירבי של כלי״התק-
שורת הגדולים בישראל ובעולם.
המשלחת שנכנסה לבית (מורכבת משמרין, עופר,
בן־חוריו, פרופסור קרשי וזכרוני) נפגשה במיזנון (כמובן)
עם כמה וכמה חברי-כנסת מסיעות שונות. היא

השבוע. נמנעתי מהצבעה כדי להשמיע רעיונות המעסי קים
אותנו מזמן :

פיקציה, כי אם גם קריקטורה. יושבים שם 4—3
פקידים, העוסקים בכל העולם הערבי. אין מיש־רד
מיוחד לתפקיד המרכזי ביותר של המדינה
— השגת השלום עם העולם הערבי.

הייתי אומר שגם ענייני הספורט והנוער
זקוקים לשר מיוחד, כנהוג כצרפת.

כבוד היושב־ראש, אני סבור שיש לברך את חבר-
הכנסת צימרמן על כך שעורר את המחשבה לבעייד, זו.
הגיע הזמן שהכנסת תדון על נושא זה בצורה מסודרת,
בדיון כולל, ולא רק ערב הקמת ממשלה חדשה,
ערב הקמת ממשלה — זה המועד הגרוע ביותר לח שוב
על חלוקת תפקידים, מפני שאז צצים ועולים הצרכים
הקואליציוניים. דווקא כאשר ישנה ממשלה, זה הזמן
המתאים לתת את הדעת על כל הסוגיה הזאת. דרושה
ועדה — לאו דווקא ועדת־חקירה ממלכתית, או ועדה
פוליטית או ועדה של המפלגות, כי אם גוף המורכב
ממומחים למינהל, אשר יערוך רביזיה יסודית, יבחן מה
עושה כל מישרד ממשלתי, ומה היא החלוקה הנכונה
של התפקידים הממלכתיים בין המישרדים הממשלתיים.

גםמ שפ טן
גכוכב טלוויזיה
חוב בוחווין קורא את התפירה

היה זה כימעט מגוחך.
המדינה כולה סערה סביב פרשת ״נתיבי נפט״.
היא שימשה נושא מרכזי לכל שיחה בארץ, ועוד הרבה

משמות..׳ 01 הממוו״ מול בנ״ן הכנסת-הופוס, צ יגלמו, טמוין, אבנו׳ ואלוני בהתייעצות ער הרכבת המשלחת

גכנסת. אגל איש לא הזכיר אותה מעל הדוכן.
זליאה נדונו חוקים בעלי אופי מישפטי, שאותם
הביא לבית שר־המישפטים, יעקוב״שימשון שפירא. נואם
אחרי נואם דן עליהם — מבלי להזכיר אף במילה אחת
את הפרשה, אף לא את הופעת שפירא בטלוויזיה יום
לפני כן, בשידור שריתק את הציבור כולו.
הדיון כולו יכול היה להתנהל בארץ אחרת, או
בשנה אחרת. הכנסת פשוט ניתקה את עצמה מהמציאות.
החלטתי להסתכן ולהעלות את הפרשה, לפחות בכמה
מילים.
על סדר״היום עמדה הצעת־חוק של שפירא, שבאה
לנתק חוטים מסויימים מן הזיקה לפרשנות הבריטית.
הדבר הוגדר כהינתקות החוק הישראלי מן המקור
הבריטי, כצעד לקראת עצמאות מישפטנית.

אורי אכנרי: לא קל היום לעלות על הדוכן הזד,
להתווכח עם שר־המישפטים על חוקים יבשים, בשעה
שיש ויכוח במדינה על עניינים אקטואליים הרבה יותר,
ובזמן ששר־המישפטים עומד במרכז תודעת הציבור גם
כמישפטן וגם ככוכב־טלוויזיה.
אסתפק בזה שאומר שאני מצטער על המעורבות
של כבוד השר בפרשה ההיא.
1היו״ר מרדכי ביבי! חבר־הכנסת אבנרי,
זה לא דיון על תקציב, זה דיון בהצעת־חוק.

אורי אכנרי ז מייד אדבר גם על הצעת־ס
החוק. מקובל שמותר להעיר הערת־אגב על דב־
1ריס העומדים ברומו של עולם.

כל נסיעה, כמה זמן נמשכה כל שהייה י
האם הביקורים בחוץ־לארץ נעשו במיסגרת תפקידי
של כבוד השר כשר־הפנים, או במיסגרת אחרת
כל־שהיא י
אם כן — מה היא המיסגרת האחרת ו
מה היו ולהיכן נעשו הביקורים במיסגרת תפקידי
השר כשר־הפנים, ומה היו הביקורים האחרים
(כולל מטרת כל ביקור וביקור) ז

תשובת שר הפנים יוסף בורג :

נסיעת שר לחוץ־לארץ יכולה לצאת לפועל אך ורק
לפי החלטת הממשלה.
הממשלה מאשרת או לא מאשרת הצעת נסיעה לפי
המטרות של הנסיעה.
נסיעתי באוקטובר 1970 היתר, לה שתי מטרות (!)
הופעה עבור מילווה העצמאות — באוסטריה
ובצרפת.
( )2השתתפות בכינוס שרי הפנים, במיסגרת מועצת
אירופה בשטרסבורג.
בנובמבר 1970 נסעתי ליום אחד, להביא ברכה לרב
הראשי קפלן, במיסגרת מסיבה שנתקיימה לכבודו.
בפברואר 1971 בשליחות מילווה העצמאות והפיתוח
לארצות־הברית, והמגבית באנגליה.
ביוני 1971 עבור בונדס בקנדה ובאמריקה.
באוגוסט 1971 בשליחות מיוחדת בארצות דרום
אמריקה.
על־מנת לחסוך לשואל הנכבד שאילתה נוספת, הנני
מודיע שאדבר, אם ירצה השם, במוצאי שבת, פרשת
חיי שרה, בחוץ־לארץ, בכינוס תלת־שנתי מטעם הקונגרס
היהודי, וגם זאת באישור הממשלה.

אורי אכנרי (שאלה נוספת) :האם כבוד השר עומד
לנסוע בפברואר 1972 למכסיקו ולסקנדינביה, בשליחות
המגבית או קרן היסוד?
שר הפנים יוסף בורג: יש ועדה עליונה העוסקת
בדברים הללו. היא מחליטה מי כן צריך לנסוע
ומי לא. זה עניין של שפות, זה עניין של הופעה, עניין
של נסיון.
אינני מחוסר עבודה, ברוך השם. אם הוועדה העליונה
הזאת תחליט שכך צריך להיות, היא תפנה לממשלה,
והממשלה תראה אם יש משקל להמלצה או לא.

מ יפעיל א ת הטוטו *
שאילתה מס׳ 3347
חבר־הבנסת אורי אבנרי שאל את שר
האוצר :

ואשר לחוק *.שלפנינו — יש לי ספקות. אני מפחד
מפני מה שאפשר לקרוא ״שוביניזם לגליסטי״ ,המתבטא
מדי פעם בנאומים בכנסת, כאילו כל דבר שהוא
בגדר ירושה מהחוק האנגלי הוא דבר פסול, וכאילו כל
ניתוק מהחוק האנגלי הוא דבר טוב בפני עצמו. את
הגישה הזו אינני מקבל.
...השאלה היא: האם חוק מסויים הוא טוב או רע —
ולא אם יש לו זיקה לחוק האנגלי או לא.
אני מחייב רק שוביניזם לגליסטי מסוג אחד —
ההינתקות המהירה ביותר מחוקי־החירום הבריטיים, כי
זוהי ירושה קולוניאלית, ולאו דווקא ירושה בריטית.
...בעיקבות דבריו של חבר־הכנסת פרוש, שאני שומע
אותם מדי פעם מעל דוכן זה, אני רוצה לומר :
החוק העברי הקדום הוא בלי ספק מיבנה משפטי מפואר
בפני עצמו! אבל היתד, הפסקה מסויימת בחיים הממלכתיים
של העם העברי בארץ זו, ויש חלל חוקי. איננו
יכולים להתחיל במקום שהפסקנו לפני אלפיים שנה,
ולומר שאנו ממשיכים משם. זד, לא כל כך מתאים.
שנית, החוק העברי לא נפל משמיים, ולא נוצר יש
מאיין. גם הוא ינק ממקורות מישפטיים קדומים יותר.
התפרסמו מחקרים מעניינים על זיקת חוקי־התורה לחוקי
חמורבי הבבלי וחוקים אחרים של המיזרח הקדום.
המחוקק הישראלי הקדום בנה את מערכת־החוקים שלו
על סמך משהו קיים: לקח מה שהתאים לו, פסל מה
שלא התאים, תיקן מה שהיד, טעון תיקון.

ואלהמס עו ת בו ר ג
•שאילתה מס׳ 3407
ח׳׳ב אורי אכנרי שאל את שר הפנים :
מאז החל בכהונתו שר הפנים הנוכחי —
(א) כמה פעמים יצא מישראל, לאילו ארצות היתה

לאחרונה נמתחה ביקורת ציבורית חריפה על מפעלי
הטוטו.
גם ״ועדת עציוני״ דנה בסוגיה זו. בעיקבות הביקורת
שנמתחה, הוצע כי ייערך מיכרז בין הרוצים להפעיל
את מיפעלי הטוטו, או שהפעלתו תימסר למפעל
הפייט.
אבקש לדעת :
( )1האם ההצעות דלעיל נבדקו !
( )2אם נבדקו — מה העלתה הבדיקה ז
( )3האם באו בדברים עם מיפעל הפייט, על־מנת לברר
נכונותו לקבל על עצמו להפעיל את הטוטו 1
( )4אם באו בדברים עם מיפעל הפייט — מה עמדת
מוסד זה ז
( )5האם נבדקו אי־פעם הוצאות החברה הקבלנית
המפעילה את הטוטו ז
( )6אם נבדקו — על-ידי מי נערכה הבדיקה ז מתי
נערכה הבדיקה האחרונה ! מה העלתה הבדיקה ז

תשובת סגן שר־האוצר צבי דינשטיין :
לאור קבלת דין וחשבון ועדת עציוני, מינה שר־החינוך-והתרבות
ועדה בינמשרדית בהרכב: סגן שר־החינוך־והתרבות.
אהרון ידלין — יושב ראש, מנכ״ל
מישפטים ד. טרלו, מנכ״ל חינוך ותרבות א. פלד, הממונה
על הכנסות המדינה מ. נוידרפר.
על הוועדה להגיש המלצותיה, במשתמע מדין וחש בון
ועדת עציווי, לגבי שינוי החוק להסדר ההימורים
בספורט, ולגבי הפעלת הטוטו.
אורי אכנרי (שאלה נוספת) :כבוד סגן השר, האס
אתה יודע מי הס בעלי חברת הגשר, שהיא החברה
הקבלנית עד עכשיו? אס אין פגס אסתטי בכך שומסר
לה תפקיד זה בלי מיכרז בעבר? *
סגן שר־האוצר צבי דינשטיין: לא, אינני
יכול להשיב. אני יודע רק את הפרטים על הוועדה
הזאת, שמונתה על-ידי שר-החינוך־וד־,תרבות. האם שאלתך
מתייחסת לכך שזה נמסר עכשיו לחברה הזאת, מאז
פורסם הדין וחשבון של ועדת מציווי?.
אורי אכנרי: לא. החברה פועלת כל הזמן. מצב
זה לא נשתוה ביותיים.
סגן שר־האוצר צבי דינשטיין: אינני יודע
אם הופסק החוזה, או שהעניין מחייב על פי חוזה שנח *
חברת הגשר שייכת למשפחת מוזס, בעלת ידיעות
אחרונות.

תם, ומחייב את המדינה. על כל פנים, בהתאם לאחת
מהמלצות ועדת עציווי, ועדה זו בודקת את הנושא.
שערוריית דיילות האוויר
אל: שר העבודה
מאת: ח״כ אורי אבנרי
קיבלתי העתק של תזכיר, שנשלח אל שר־העבודה
מטעם ציבור דיילות האוויר בחברת ״אל־על״.
בתזכיר מצביעות הדיילות על הפליות חמורות
כלפיהן כנשים, הכלולות בחוזה העבודה הקיים בחברת
״אל-על״ ,וזה בניגוד לאמנה בין־לאומית.

פרטי ההפליות הן כלהלן :
(א) על כל דיילת שמצטרפת לחברת אל־על (משנת 1968
ואילך) לחתום ולהתחייב כי תועסק אך ורק עד גיל
,35 או עד מלאת עשר שנים לכניסתה לעבודה —
הכל לפי התאריך המוקדם יותר( .אין סעיף דומה
לגבי גברים דיילים).
(ב) נאסר על דיילת, שטרם מלאו ארבע שנים לעבודתה
כקבועה באל־על, להינשא — אחרת תפוטר.
(ג) נאסר על דיילת להינשא לאיש צוות־אוויר —
אחרת תפוטר.
(ד) על דיילת העובדת מעל לארבע שנים כקבועה, הנישאת
ונכנסת להריון, לצאת לחופשה ללא תשלום —
ועם הלידה הינד, מפוטרת — כל זאת בניגוד לחוק
העסקת נשים, האוסר פיטורי אשד, בהריון, אלא באישור
שר־העבודה (ועל שר־העבודה נאסר להתיר
פטורי עובדת מסיבת הריונה) .הפיקציה של, חופשה
ללא תשלום עם תחילת ההריון מהווה, לטענת הדיילות,
נסיון לעקוף את החוק.
(ה) על דיילת מעל לארבע שנות ותק, הנישאת, יש
משמעת־עבודה מיוחדת, להבדיל משאר אנשי צוות
דיילי-אוויר.
(ו) דרגת דייל־כלכל, שהינה הבכירה בדירוג הדיילים —
מיועדת לגברים בלבד, ודיילת אינה זכאית לקבל
תפקיד זה.
(ז) אין דיילת, בניגוד לדייל, יכולה להגיע לתפקידי
מינהל ופיקוח.
(ח) דיילת שנפטרה, אין שאיריה זכאים לגמול-שארים,
להבדיל מדיילים, ששאיריהם זכאים לאותו גמול.
בתזכירן מציינות הדיילות, כי עקב ההוראות הנ״ל נמנעות
דיילות רבות מלהינשא, ואלו שנישאות נמנעות
מלהיכנס להריון. וכן, כי לרוב, לאחר עשר שנות, עבך
דה, נותרות הדיילות ״ללא מקצוע וללא אמצעי-קיום,
כשאפשרויות השתלבות בעבודה אחרת מוגבלות.

הנני מבקש לדעת :

האם נקט משרד־ד,עבודה בפעולות כלשהן למניעת

ההפליות.דיג״,ל?
האם נבדק במשרד העבודה באם ההפליות הנ״ל
נוגדות את חוק שיווי־זכויות ׳האשד״ ואת הוראות
״חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשכ״ד— 1964״?
אם נערכה בדיקה — מה העלתה הבדיקה?
האם נכונה טענת הדיילות, לפיהן נוגד חוזה־ד,עבודה
את הוראות האמנה הבינלאומית למניעת הפלייה
בתעסוקה ומשלוח־יד, אותה קיבלה ישראל?

אחרי 10שמת נשואיו:

ציונה סוכסרמו
הדוגמנית הזוהרת עומדת
על סף הגרושין