גליון 1786 מתאריך 25 בנובמבר 1971

הברירה בפג* ראש הממשלה:

לשכנע א ת ניכלזון-
או להתפטר
הנסיוו 88888

בכל ש נו ת קיו מו, לא פירסם העולם הזה חומר הדומה
לסיפור שראה אור ערב פסח ,1964 ושנשא את הכותרת
״פרשת אלכסים״.
עכשיו אפשר לספר ביתר פירוט איך ולמה נוסד סיפור זה.
זה היה בשיא הוויכוח (השני) על פרשת־לבון, כאשר
דויד בו־גוריון איים לפוצץ את מפלגתו, שנה אחרי שהתפטר
מן הממשלה.
דיברו על ״הפרשה״ — אך כימעט איש לא ידע מה זה.
חקירת הפרשה העסיקה אותנו במשך שנים. בעיקר
עסק בכך אורי אבנרי עצמו.
בהתמדה ובסבלנות, גילינו את מקורות האינפורמציה.
תחילה קראנו כל מילה שהופיע בעתונות המצרית, בשעת
המישפט הגדול. לאחר מכן בדקנו מקורות אחרים, חשפנו
פרט אחרי פרט, עמדנו על הסתירות, על העדויות המנוגדות,
על נקודות המחלוקת.
בסופו של דבר, היה לנו מידע כימעט שלם על העניין,
מראשיתו ועד סופו — יותר מכל עיתונאי או עסקן מפלגתי.
ידענו את הכל — ולא יכולנו לפרסם דבר.
הדבר שיגע אותנו. ראשית כל, אין תיסכול יותר גדול
מהרגשתו של עיתונאי שהוא יודע סיפור נהדר — ואינו
יכול לפרסמו.
שנית, היינו בטוחים גם אז שפירסום הדברים הוא חיוני
למען ההיגיינה הציבורית של המדינה.
השקענו שעות ארוכות של ויכוח עם הצנזורה. זו טענה
שאין לתת פירסום לדברים, מפני שגיבורי הפרשה עודם
כלואים במצריים, וכל פירסום יכול היה להשפיע לרעה על
סיכויי שיחרורם. שוב ושוב נאמר לנו, שזהו השיקול היחידי
— ואין מצד הצנזורה שום שיקול של יוקרת אישים
ואינטרסים מפלגתיים.
קיבלנו את הדברים. אך לא יכולנו להשלים עם אי-
הפירסום.

״פרשת

מאירופ ה לאשה שאיכפת לה

14011611

הספרי האינטימיהמיוחדהמשחרר
אותך מריחות ורג שו תבל תי נעימים .
£11א ¥ 1 0מבית , 8 * €גדול
יצרני הדי אודורנסי ם המובחרים באירופה.

ואז בא הרעיון הגואל.
כמו בפעמים אחרות, ולא מעטות, לא בא הרעיון מתוך
המערכת עצמה, אלא דווקא מבחוץ.
באחד הימים שוחח אבנרי עם איש בעל עבר ביטחוני
חשוב. דיברו, כמובן, על הפרשה, וניתחו את פרטיה מבחינת
הנתונים הביטחוניים. דובר על חוסר האפשרות לפרסם
את הידוע. ואז אמר האיש, לפתע, כבדרך אגב :״מדוע
שלא תכתוב כל זה כסיפור דימיוני, המתרחש במקום אחר?״
אבנרי קפץ על הרעיון בהתלהבות. הוא הסתגר במשך
כמה ימים, כתב סיפור דמיוני בהחלט. השיטה היתר. זו:
״לקחתי את כל הידוע לנו על הפרשה. חיפשתי סיטואציה
דומה לזו שבין ישראל ומצריים, בעלת משמעות אקטואלית.
החלטתי להעביר את העלילה לתורכיה, שהיתה אז במצב
כימעט־מלחמה עם יוון, בגלל קפריסין. הפכתי את כל היש ראלים
ליוונים, ואת כל המצרים לתורכים. הוספתי פרטים
להשלמת התמונה, כתבתי הכל כסיפור־ריגול שיגרתי.״
כך נולדה ״פרשת אלכסיס״ — פרשת שר-הביטחון היווני
אלכסיס סטאברידאקי, שהרמטכ״ל הגידם סיפאקאס וראש
אמ״ן ג ׳ ורג /אירגנו משהו מאחורי גבו. הפעולה בוצעה
על־ידי ד״ר סטאברוס, בעזרת ריקה מאנולאקאס וחבריה.
לא היה צורך בדימיון רב כדי לדעת, שאלכסים הוא לבון,
הרמטכ״ל הוא דיין, וראש אמ״ן הוא ג׳יבלי. גם לא שד״ר
סטאברום הוא ד״ר מרזוק, וריקה היפהפיה היא מרסל.

הסקופ הגדול ביותר
וכך, כ״ ליון ערב פסח ,1964 שהיה גם הגליון בו מלאו
14 שנה למערכת זו, הופיע סיפור סתמי, מקושט בציורים.
הוא נשא את הכותרת ״פרשת אלכסים״ ,ואת שם המחבר:
קוסטאנדי קאזאנצאקים — אדם שאינו קיים, אך ששמו מזכיר
את בעל זורבה היווני. בראש נאמר :״כל דמיון בין
הדמויות והמאורעות בסיפור זה, לבין דמויות ומאורעות
במציאות — מיקרי בהחלט.״
לא העברנו את הסיפור תחת ידי הצנזורה — מתוך
הנחה שסיפור דמיוני, שאינו נוגע לישראל, אינו זקוק לאישור.
אך ידענו, שהטלפון יצלצל — ואכן עשה זאת תוך
כמה שעות אחרי הופעת העיתון.
התחיל ויכוח נוקב. תחילה טען הצנזור, שפגענו בביטחון
ובשלום האסירים — אך השבנו לו, בכנות, שלדעתנו,
אין המצרים יכולים לנצל למטרה כלשהי סיפור דמיוני,
המתרחש על רקע סיכסוך תורכיה—יוון. לבסוף קיבל הצנזור
את הדיעה הזאת, והוא לא הפריע לפירסום החלק השני
של הסיפור בגליון שלאחר מכן, אם כי ביקש לשנות כמה
פרטים — בקשה שנענינו לה ברצון.
קבלת־הפנים של הסיפור היתר. מוזרה. רק קומץ אנשים
יכלו לדעת שזהו תיאור מדוייק ומפורט של הסוד הכמוס
ביותר במדינה. השמועה עברה מפה לאוזן, והגליונות נמ כרו
יותר מכל גליון אחר באותה שנה. גם במערכת לא
נותרו גליונות. חלק מן הציבור הבין שיש כאן גילוי גדול
— אם כי לא יכול היה, כמובן, להעריך את מהימנותו.
במשך שנים לא נשכח סיפור זה בחוגים ביטחוניים. עד
החודש, כאשר דובר בין יודעי־דבר על הסקופים של השבועון
המסדים, הופיעה פרשת אלכסיס בראש הרשימה.
עתה הוסרו כל ההגבלות על פירסום הפרשה עצמה, ושוב
אין מניעה לפירסום הגירסה האמיתית, הבלתי־מוסווית, של
פרשת אלכסים. עד היום, זהו התיאור המוסמך ביותר של
הפרשה, על כל פרטיה — תיאור שעיקרו אמת, אם כי
השתמש אבנרי בשעת כתיבתו גם בחירותו של הסופר,
להשלים את החסר כיד דמיונו הטובה עליו.

תשוב

ה לכל

שאלת

האם יש ״קונץ ,,המאפ שר
ל מרו ח קו ישר וחלק
של איי־ליינר)

קיי מו ת בעיות יופי קשות וקלות,
בעיות מסובכות ופשוטות. כן,
בעיות לא חסרות והן מ ע סי קו ת
רבבות מביניכן. ישנן בעיות הק יי
מו ת מ אז ומתמיד, בעיות ה חוזרות
ונישנות. ואם חברת הלנה
רובינשטיין מבי אהאת פתרונן,
זאת מאחר ולחברת הלנה
רובינשטיין פתרון לכל בעיות
היופי.

מרכז ההדרכה
האם בי קו ר כ מרכז ה ה דרכ ה
באמת חיוני וח שוב
גם לנערות ן
כן, כי לעור צעיר יש בעיות משלו.
כל עור זקוק לניקוי י סודי מ תמיד.
במרכז ההדרכה של הלנה
רובינשטיין(שד׳ ק ק״ ל ,94ת״א)
דיילות יופי תייעצנה לך על ה טי פול
לו נזקק עורך. הייעוץ ניתן
בימים שני ורביעי בין השעות
3.30 עד 6.00 אחה״צ.

איזו עזרה יכול ל ה עניק
מרכז ה ה דרכ ה לנ ער ה)
במרכז ההדרכה ינתן לך יעוץ חינם
על תכשירי טיפוח ואיפור ודרך
השימוש בה ם והדרכה מק צועית
על איפור אופנתי, איפור
ה מו תאם לאישיותך, למאורע
מסוי ם, לבגדיך, לשעות היו ם או
הערב.
הי גי ע ה

אנו מזיעות ה מון,
אפילו בחורף —
מ ה לע שות)
אי אפשר למנוע הזעה לחלוטין
ואף אילו ניתן הי ה הדבר, הוא
אינו רצוי. אין לך אלא להשתמש
בבקר לאחר המקלחתב דיאודורנט
מ ת אי ם כדי להשאר
רעננה במשך כל שעות היו ם ולמ נוע
מריחו ת בלתי נעימים לה תפשט.
בידך הבחירה בין שני סוגי
דיאודורנטים, ה א חד ץ>11011 1
בבקבוק עם גולה בראשו. הדי אודורנט
השני מוגש בתרסיס
(ארוסול) 61 1310)1013111:נ!.80

האם נכון כי אין לגלח
אתה שערות מ ה רג ליי ם)
כן. השערות הצו מ חו ת מחדש
קשות יותר בכל פעם. הדרך הבטו
ח ה והטוב ה ביותר להסרת ה שערות
הי א בעזרת ,!>0)1106 משחה
זו, ללא ריח לווי, מ אי ט ה
ע״י שימושים חוזרים א ת קצב
גידול השערות ע״י פעילותה על
שורשיהן.

טיפול יופי בגוף
אין ל מנו ע ה תיב שות העור
לאחראמבט או מקלחת )
ההתיב שות נגרמת ע״י השימוש
במים ובסבון אך השימוש בשני הם
הכרחי. כדי לנטרל א ת השפעת
הלווי שלהם, עשי א ת גופך
כל יום בקרם ה מו סי ף לחות
50100111ץ 80)1ועמדי ב מיו חד על
אותם חלקי ם אשר לה ם נ טי ה
להתיבשות כגון א מו ת הידיים
ואזור המחשוף. עתה עם אופנת
השורטס, גם הרגליים והירכיים
דורשים א ת טיפוחם.
הקפידי על הוספ ת לחו ת לגוף
לאחר שיזוף. השיזוף עצמו יק־לט,
יראה א חיד ויפה לאחר שיזוף
הדרגתי ושימוש בתכשיר ל
יופי

צריך,
כך אומרים, להשעין א ת
המרפק על שולחן ...אך הדרך
ה ב טו ח ה ביותר הי א לבטח ע״י
! ^.010013110 >110016 £>׳61106 גליל
מהודר להפליא המכיל מברשת
ונוזל יחדיו.
אין לך אלא למשוך א ת המברשת
החוצה ועליה כבר מ שוחה
כמות האי-ליינר הדרושה ה מ ספיקה
לאיפור עין אח ת. והנה
מרחת קו ישר וחלק ללא כל
קושי, בדיוק ב מקו ם בו רצית
אותו.

א>פור
ה ב סי ס ל איפור -
האם הו אהכר חי)

טיפול בפנים
האם יש דרך להסרת
נ קו דו ת ש חו רו ת)
מטרת האיפור אינ ה להסתיר
אלא להבליט עור נקי, חלק ובריא.
כדי למנוע היווצרות נקודות
שחורות נקי א ת פניך בעזרת
תכשירים ה מ אזני םאת פעולת
בלוטות השומן. זאת עושים
תכשירי 515:10 8313006 של הלנה
רובינשטיין.
בשורת תכשירים זו שני תכשי רים
יעילים במיוחד ל מל חמה בנקודות
השחורות 51)10 8313006 :
!>01013112102 01-3011168 המאפשר
ניקוי העור והסר ת לכלוך המצט בר
מדי יום. ו>101013112102 ^1381)-
מ סכ ת יופי מבריאה ה מ חזיר ה
א ת העור למצב תקין. כדי להגיע
לתוצאות טובות, יש להשתמש
בתכשירים אלה בקביעות.

האם אפשר למנוע הופ עת
שומן מעל ל אי פו ר)
כן. בשורת תכשירי ס קין בלנס,
קיי ם תכשיר יעיל מאוד המש מש
כבסיס לאיפור סס,? 06-\131)6
010131126 זהו קצף קל ה מ טפ ח
א ת העור וסופג א ת ההפרשות
השומניות. האיפור מועלה בקלות,
אינו משנה א ת גוונו ונשאר
מט במשך כל היום.

איך להסיר
את האיפור
הדבר הראשון שיש לעשות הוא
להסיר א ת איפור העיניים עם
—51)10 136!)/ 01630561
תכשיר ה
316־ 00006011 או בעזרת >1350313
ז6׳)0ו .860 לאחר מכן יש להסיר
א ת איפור פניך. למטרה זו הכרחי
להשתמש במסיר איפור טוב
ה מו תאם לעורך. קיי מי ם תכשי רים
להסרת האיפור לכל סוג
של עור: לעור שמן ושמן בחלקו
־013112102 01630561־51)10 8313006 >101
תכשיר זה מנ ק ה ומסיר א ת ההפרשות
ה שומניות המצטברות
בעור. לעור יבש ורגיל התכשיר
להסרת האיפור הו א ))51)10 061
! £010111601 0163056 אשר גם מכיל
לחות חיוני ת לעור יבש. לאחר
הנקוי יש לרענן א ת העור בעזרת
טוניק אשר גם הו א מו תאם לסוג
העור • 81)10 8313006 >101013112102
10061 לעור שמן ושמן בחלקו.
טוניק ללא אלכוהול לעור יבש
11611131 £01100׳)) 51)10 06 ולעור

למי דרוש קרם
מזיו ואיך
להשתמש בו?
ככל חי כן גם העור דורש טיפוח
וטיפול, ומאחר שהוא מותקף
מדי יום ע״י גורמים חיצוניים,
יש להביא לו מדי יום חומר עזר
להגנתו. זה גם אמור לגבי עור
צעיר ובריא כי אין דבר יותר
עדין מ איזון העור. בקרמים מזי נים
ו מ טפ חי ם מ שתמ שים בדרך
כלל בערב לאחר ניקוי מעמיק
של העור.
לעור יבש ורגיל דרוש קרם מוסיף
לחות כ״1ס•51)10 06))) 0 !63
עור שמן צורך קרם מטהר —
81)10 8313006 01631102 016301
בקרם מבריא זה, בצבע העור,
אפשר להשתמש גם בשעות היו ם
להסרת פגמים ק טני ם בעור. יש
להעלות א ת הקרם רק על או ת ם
חלקי ם בפנים הדורשים טיפול.

בהחלט ותפקידיו שלושה :
הוא מגן ומוסיף לחות לעור במ שך
כל שעות היום, מאפשר לה עלות
א ת האיפור בקלות ובצורה
א חיד ה ושומר על רעננות ה אי פור
לזמן ממושך יותר.
יש לבחור א ת הב סי ס לאיפור
בהתאמה לסוג העור :
51)10 06 01015100 לעור יבש
ורגיל. לעור שמן ושמן בחלקו :
10311261־ > 01 קג 81)111 8313006 ? 16 >131)61

ב סי ס

מ שחת

061

> 01013112102

שקופה :

8313006

81)10

תכשיר זה חוצץ בין העור וה איפור
ומונע ממנו להבריק או
לשנות א ת מראהו.

האם פודרה היא
הכרחית?
עדיף להשתמש בפודרה. הי א
מעמעמת ומייצבת א ת האיפור.
בדרך כלל כדאי לבחור בפודרה
ללא גוון כ״1!305100601 1>0\)׳6161ך
אשר מ שאירה א ת המייק -אפ בגוונו
המקורי.

הע>נ>>ם
איך לעבות אתה רי סי ם,
לע שותם יו תר עשירים
ו א רו כי ם)
בעזרת £002 1-3511 של הלנה רו בינשטיין,
הצובע א ת הריסי ם
ויחד עם זאת בעזרת סיבי שער
עדינים מאוד שבתוכו, מאריך
ומעבה א ת ריסיך. אפשר להשיג
א ת לונג לאש בכמה גוונים הניתנים
לשילוב ליצירת איפור
מקורי.

האם קיי מי ם רי סי ם
מלא כו תיי ם הני תני ם
להדבקהבק לו ת)
1110011031100 £381165ה ם ריסים
מלאכותיים הנראים טבעיים להפליא
והודו ת למצמד מיו חד
ניתנים להדבקה בקלות. המצמד
הוא מעין מל ק חיי ם המאפשרים
תפיסה יציבה של הריסי ם והצ-

איך לבחור
כנייק-אפ?
כדי שאיפור י הי ה מוצלח בא מ ת
יש לבחור מייק-אפ מו תאם לסוג
העור1)1 .ס6!£1׳) 810 00 הו א מייק-
אפ לעור שמן. הו א קל אך מכ ס ה
את הפגמים ה ק טני ם בעור ה פנים.
לעור
יבש ורגיל ניתנת בחירה בין
שני תכשירי מייק-אפ 1110011031100
01<1 £000)131100ן 1נוזלי מאוד
ניתן להעלות בקלות ומעניק לעור
מראה טבעי.
ו־) 81101ק 0־ 1110011031100 >131)6טוב
במיוחד לאיפור מהודר לערב או
איפור קל יותר במשך היום. מ קלון
איפור זה הו א א חד משורת
מקלוני איפור ,1110011031100 המ שמשים
לאיפור, ל סו מ ק ולעיצוב

להיפגש משלחות של תנועות השלום מישראל
ומארצות ערב, נדחתה לזמן ניכר.
גרמו לדחייה חילוקי־הדיעות שבקרב העולם הער בי,
ובעיקר בין המצרים לבין האלג׳ירים והפידאיון
הפלסטיניים.
האלג׳ירים עירערו על הסכמת המצרים לקדם
בברכה מישלחת ישראלית ייצוגית.

לא נקבע מועד חדש לוועידה, שהיתה
צריבה להתקיים כחודש הבא. יתכן כי ועדה
מכינה תתכנס בפברואר הבא.

של מרבית הנוכחים כישיבה, בה הועלה
הנושא לראשונה. כין אלה שיצאו ננד
העלאת אחוז החסימה היו מזכיר המפלגה
ישראל ישעיהו, ושר-המשפטים יעקב שמשון
שפירא.

למרות ה קש-ם, יוק

תלונה במשטרה נגד
ייהמלחמה הסינית״
בין תקוע ור בץ
המלחמה הנושנה בין שני השגרירים
בארצות־הכרית — יצחק רבין בוושינגטון
ויוסף תקוע באו״ם — לבשה צורה חדשה,
פיקאנטית למדי.
ערב ההצבעות הגורליות על קבלת סיו לאו״ם,
פרצו בין השניים חילוקי־דיעות מהותיים. רביו תבע
להתייצב בצד אמריקה, להצביע נגד קבלת סין לאו״ם.
תקוע, שגדל בסין, טען שסין תתקבל ממילא לאו״ם,
ולכן כדאי להצביע בעדה. כידוע נמצאה פשרה,
וישראל הצביעה עם אמריקה בהצבעה הראשונה
(שהיתר, פורמלית, אך מכרעת) ובעד קבלת סין בהצבעה
הסופית.

נסתבר שתקוע צדק בהערכתו, וההצעה
האמריקאית נפלה. אולם עתה, כשהסינים
מדברים כלשון אנטי-ייטראלית חריפה כ־או״ם,
יש כמשרד־החוץ הטוענים כי הקו
של תקוע היה מוטעה.

סגן רא ש עיריית

למרות שהתוכנית להקמת הבנק להון חוזר נתקלת
בקשיים, מנוי וגמור עם שר־האוצר פינחס ספיר
להקים את הבנק בהשקעה של 200 מיליון ל״י.

פתח־־תקווה

הבנק יוקם למרות שהבנק האמריקאי
שהיה אמור להשתתף במימון, הודיע שהוא
לא נכנס לשותפות.

פרשת המינרשים בפתח־תקווה, כה
הואשם סגן ראש העיר שלמה פיינשטיין
על־ידי בני משפחת נפני בתיווך לטובתו
של הקבלן יצחק גרוסמן, גרמה לבידודו של
ראש העיר ישראל פיינכרג כתוך מפלגתו.

הטלוויזיה לא תדון

פיינברג סירב להעביר את הטיפול בפרשה לידי
המשטרה, בטענה שהוא מחכה לחוות דעתו של
היועץ המשפטי של העירייה. הוא לא העביר את
המכתב של משפחת גפני נגד סגנו למשטרה —
למרות הייעוץ של היועץ המשפטי אברהם בר.

ראשי המערך כפתח־תקווה מוכנים
להדיח את פיינכרג, אך הם חוששים שנפילתו
של ראש העיר תביא להשתלטות נח״ל
בעירייה.
בגלל המצב שנוצר, החליטה משפחת גפני לפנות
למשטרה בתלונה נגד פיינשטיין.

בנושאי מלחמה
•שמועה עקשנית במסדרונות הטלוויזיה
אומרת שיש החלטה מדינית בדרג נכוה, לא
לדון כנושא האם תהיה מלחמה כין ישראל
ומצריים.
ההחלטה באה כדי לא לספק חומר לעיתונות המצרית
ולעיתונות בשאר הארצות, כאילו ישראל מאיימת,
מתכוננת ומחרחרת מלחמה.

הקו הוא לתת לנשיא מצריים סאדאת
להסתבך כדברי עצמו.

התנגדות ב מ פלג ת
בן־בל ה התערב

העבודה להעלאת

לטוב ת שיחדור

אחוז החסימה

אסירי קאהיר
אחמד כן־כלה, מי שהיה נשיא אל-
ג׳יריה, התערב אישית כמה פעמים לשם
שיחדור מרסל ניניו וחבריה, אך בלי הצלחה.

המשך הדיון בין הנהלת סיעת מפלגת העבודה
בכנסת לבין לישכת מפלגת העבודה, בהצעתו של
ח״כ משה ברעם להעלאת אחוז החסימה לשניים
וחצי, לא יתקיים.

הסיכה לביטול הדיון היא ה תנגדותם

מעילה במע״א
פקיד בכיר במחלקת העבודות הציבוריות,
חשוד במעילה כסכומים של עשרות
אלפי לירות.
בעיקבות החשדות יצא הפקיד לחופשה, אך הוחזר
לאחרונה לעבודתו.
הפקידות הבכירה במשרד העבודה מנסה, כנר אה,
להשתיק את הפרשה.

בראשית שנות ה־ 60 ביקשו חברי הוועד היש ראלי
למען אלג׳יריה חופשית מפעילי מחתרת הפל״ן
בפאריס, שעימם קיימו מגע בימי מלחמת־ד,שיחדור
האלג׳ירית, להעביר בקשה על כך לבן־בלה. פעילים
אלה, שאחדים מהם היו יהודים, עשו זאת ברצון.
הם ביקשו מבן־בלה שבעת ביקוריו בקאהיר ישתדל
אצל עבד־אל־נאצר למען שיחרור האסירים, כטובה
לפעילים היהודיים והישראליים שהסתכנו למען שיחדור
אלג׳יריה.

כן-בלה הודיע לאחר מבן לפעילים אלה
שאמנם מילא את בקשתם והעביר את הבקשה
לנשיא מצריים.
עבד־אל־נאצר קיבל את הדברים ברוח טובח וגילה
גישה מתונה מאוד, אך טען כי עדיין לא הגיע הזמן
לכך, מכיוון שאנשי־הביטחון שלו מתנגדים לשיח־רור
האסירים.

הממ שלה

עבד־אל־נאצר עורר אצל כן־כלה את
הרושם שאין לו שליטה מלאה על צמרת
שירותי־הכיטחון שלו.

ועידת בולוניה :

דחייה גדול ה
ועידת־השלום

בבולוניה, שכה

עמדו

..עזבו את הכרז תראו מה שאנימצא תי!״

זיג-זג משחת השיב
בעלת הפעולות הרבות
ב־ 2צבעים לנהמת בהצלחה נגד • :עששת זיג־ח. לשיניים בריאות, שיניים יפות ולבנות.
• דימנם החניכיים • .בקטריות • טעם רע • כתמי עישון משחת השיניים האידיאלית לכל בני המשפחה.
שומרת על בריאות השן ־ 24 שענת ביממה. נסה ותהנה -כבר היום.
זיג-זג בשני צבעים. המלה האחרונה בתברואת
הפה והשיניים. יעילה ביותר. טעימה במיוחד.
<0את.

1ק!01׳0ו
מלילה ^!זס^ו ם 6ח 6ו

אלתדאג-קח זיג-זג
מוצר מצו״ן־של ו כמובן!

העולם הזה 1786.

מכתבים

יש נגפים
ויש נגפים

מי שגונב 1מיליונים, ברור שהוא לא
ייעצר.
:אבל פה בארץ כן עוצרים אדם רעב
שגנב בקבוק חלב.
ממש זוועה!
א: .פרץ, תל־אביב

מיספר ירו?
לחפדות פ3גם ונ

לפני שבוע יצא לי להכיר בחור בגילי

( )17 עולה חדש מברית־המועצות. בין
שאר הסיפורים ששמעתי ממנו, שמעתי
שבבואם ניתנה להם דירה יפה במרכז
הארץ ושאביו קיבל חינם מספר ירוק
למונית !
מזל שאין מיספר ירוק למטוסים, או לחברות
בכנסת( .אם כי שמעתי שמזנון
הכנסת כבר מתעניין במחירי הוודקה).
נ די שסל, תזת־גן

מלחמת מגן — שלוכלכה בפעילות כיבוש,
אך ללא אפשרות להפריד בין השניים.
יעקב זינגר, ונזת-גן

בכית־חולים
גנד סרפגי ניום

מכתבו של הרב אקסלרוד (בזכות סרבני
גיוס) היה מעניין מאוד — אך לקוי ב הגיונו.
טיעונו
העיקרי, כי זוהי זכות בלתי
מעורערת של אזרח לסרב להשתתף במלחמת
כיבוש — נכונה. הצרה היא, שביש
יחם
משפיל

ראל של 1971 אין אפשרות להפריד בין
מלחמת כיבוש למלחמת מגן. לוא היו כל
הישראלים מחליטים שהם מתנגדים לנוכחות
צה״ל בשטחים, ומסרבים לשרת ב־צה״ל
— הרי שהמצב שהיה נוצר היה
מאפשר לערבים לנצח את ישראל. האמת
המרה היא, ששירות בצה״ל כיום הוא עדיין

כשבאתי מעבודתי ראיתי את אמי במצב
מאוד קשה. הצעתי לאבי לקחת אותה
דחוף לבית־חולים תל־השומר.
המתנתי בתדר המיון ורשמתי את אמי
בכרטסת החולים ואמרתי לפקידה בפירוש
שהמדובר כאן בימיקדה דחוף. תשובת
הפקידה היתה :״אין דחוף״.
כשביקש אבי מהאחות שלפחות יתנו
לאמי עגלה כדי שתוכל לשכב, היא ענ תה
שאין ילה מקום ואם הוא רוצה אז
״שישכיב אותה על הריצפדד.
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1786

?11״! הטלוויזיה איו אדוני.. :צילום
שלי ממותני־ומטה היה מתאים יותר מפרצופי״
8אחרי ששוחררו מבית-
הסוהר והגיעו לישראל, נפגשו
אסירי קהיר עם דויד כן
גוריון לשיחה בשדזדבוקר.
בין השאר שאל אז ויקטור
לוי את ביג׳י :״האם במדינה
כמו ישראל, שיש לה בעיות
ביטחוניות כאלה, מוצדק מיש-
טר דמוקרטי ן״ השיב לו בן־
גוריון :״לוא היית קורא את
שיח לוחמים והיית רואה לוחמים
שדיברו על האדיב בצורה
אנושית כזאת בלי שזה
הפריע להם להילחם נגדו —
היית מבין שדמוקרטיה אינה
מפריעה, להיפר.״
באותו יום נזכרה מרסל
ניניו במיקרה שקרה לה כש נודע
בביודהסוהר על התקדמות
צה״ל במלחמת־ששת־הי-
מים :״אני זוכרת שבאותם
ימים שצה״ל הגיע לתעלה אמרה
לי אשתו של לוץ, שבאותו
זמן ישבה איתי בתא, :חבל,

בילה אתה יושב גרמה להיפך
ממד, שהתכוונת לו ...אבל מה?
במשך הזמן שכחתי בגלל
מה אני יושבת וחשבתי רק
למען מה אני יושבת, וידעתי
שאני יושבת למען הציונות
וישראל, וזה נתן לי
כוח.״
בתגובה על הכתבה טלוויזיה
עם ביצים (העולם הזה
)1784 שאל יאיר אלוני את
כתב העולם הזה מדוע פורסמה
תמונתו בעיתון מן המותנים ומעלה
במקום מן המותנים ו מטה
— דבר שהיה אולי ממ חיש
יותר את הכותרת הראשית.
8בשיחת
העלאת זיכרונות
על מנכ״ל כור מאיר
עמית, סיפר אחד המשתתפים,
עיתונאי במיקצועו, על התקופה
בה היה בהכשרה בקיבוץ
אלונים, בו היה עמית, שנקרא

!כמה פעמים 1סע
!פרס לחוייל השנה?

)1בששת הימים שבין ה־ 5—12 בינואר הרצאתי בשלי-

בתשובה
לשאילתה של וד־כ אורי אבזרי, על
נסיעותיו לחדל ב־ 971ו, ענה השר שמעון פרם:

חות המגבית היהודית המאוחדת בשש קהילות יחודיות באר־
^צות־חברית.
)2בשלושת הימים שבין 19—22 בינואר שחיתי, יחד עם

^מנהל ״אל־על״ ,בצרפת לפתיחת המשא ומתן בדבר חידוש
״זכויות הטייס ההדדיות שבין שתי הארצות.
)3בעשרת הימים האחרונים של מאי ביקרתי בארצות־
^ הברית בשליחות מילווה״העצמאות.
)4ב־ 30 לאוגוסט טסתי ליומיים ליוסטון, לפי החלטה

ל מיו חד ת של הממשלה, לנאום בוועידת הלגיון האמריקאי. במשך
״שהותי שם נפגשתי עם מזביר המדינה רוג׳רס, ובן נאמתי בשני
לכנ סי ם של מנהיגי הבונדס במקום.
)5בשבעת הימים האחרונים של ספטמבר ביקרתי בבל־

גיה ובאיטליה לפי הזמנות הממשלות של ארצות אלה. במשך
^הביקור הגענו להסכמים עקרוניים בשורת של נושאים, ביניהם
השתתפות כספית ומקצועית בהנחת כבל תת־ימי חדש בין
לישראל לאירופה, הסכמים על תנועת מכולות ללא מכס בין
^הארצות, ונכונות עקרונית להשתתפות במימון מערכת ההסעה
ההמונית של ישראל לכשתקום.
)6בין ה־ 19—22 לאוקטובר, ביקרתי באנגליה בשליחות

המגבית ומכון וייצמן. בשלושת ימים אלה היו לי פגישות
^רבות מטעם המגבית, ומיספר פגישות בענייני מכון וייצמן
ובנושאי תחבורה ותיקשורת. כן נפגשתי עם מערכת ה״לונדון
^טיים״ ועם עורכי עיתונים.

למה שצה״ל לא המשיר? למה
לא הגיע לקהיר?׳ אני אמרתי
לה אז , :טוב שחיילי צה״ל לא
נכנסו לקהיר. מבחינה טאקטית
כל מי שנכנס למצרים — כמו
נפוליון — הפסיד את המערכה
...אסור להם להיכנס, עליהם
לנצח אותה מבחוץ׳.״
ועוד על אותה תקופה
סיפר ויקטור לוי :״אני זוכר
שמיד אחרי מלחמת-ששת־חי-
מים אמר לי הרופא הערבי של
בית-הסוהר שלנו, בלשון הציורית
שלו, :ב־ 5ביוני נטע
משח דיין עץ, ובכל פעם
הוא קוטף פרי אחר מהעץ הזה,
כל פעם קוטף הישג אחר ; ה־שיחרור
שלכם יהיה אחד חפירות...״
ומה
דעתה של
ניניו על מה שכונה
העסק הביש קשה
כששומעים שהפעולה
העולם הזה 1786
מרסל בארץ לשבת שבש־

א 1ש > ם

אז סלוצקי, מדריך. חברי ההכשרה
השתתפו בעליה לביריה
שבגבול לבנון. כשהלכו החברים
לישון, התמקם אותו עיתונאי
ליד ידידתו, בחורה נאה
ושחומה בשם ויקטוריה. באמצע
הלילה, כשהקור גבר,
התקרב הבחור לבחורה ושם
עליה את ידו — כדי להתחמם
יעני. כעבור כמה רגעים הוא
הרגיש כף יד בריאה ומיובלת
מלטפת את ידו. הוא פרץ בצעקות,
התרומם, תפס את היד
של מאיר סלוצקי-עמית.
מסעדת קליפורניה הזכורה
לטוב מחדשת ימיה. הפעם
בלבוש חדש: את מקומו של
איי כי נ תן תתפוס עורכת-
הדין רותי שמיר, יחד עם
קבוצת משקיעים אמריקאיים
וישראליים. אופי המסעדה, ש תיקרא
קליפורניה דיקי צ׳יקי,
ישתנה והיא תתרכז בעיקר בתרנגולות.
כאורח הכבוד, ב־

הובי דריסן

אומנם חובש כיפה ונראה כרב אדוק, אך הוא אינו רב ואינו יהודי כלל.
הוא מלך עיתוני הפורנוגרפיה בהמבורג, שיסד לא־מכבר מפלגה פוליטית,
שמטרתה היחידה היא לחולל מהפכה מינית בגרמניה. הוא ביים תצלום זה בפוזה של פחה מזרחי,
כפי שהגרמנים מתארים לעצמם כזה: גבר מזוקן עם כיפה וחתיכות עירומות יושבות מסביבו.

פתיחה החגיגית, מתכוננים הבעלים
החדשים להזמין את איי־בי
נתן.

תמונות. הוא הצהיר, שיגיש את
רכישתו כמתנות לפצועי־צה״ל,
שיבואו בברית־הנישואין.

8שחקן השילר תיאטר הגרמני
מקם כדקסכאום, ה מבקר
השבוע בארץ, התגלה
כיורד ישראלי שלא הצליח להתקבל
לוזבימוז. בתוכנית דגש
בגלי צה״ל ריאיין מיכאל הנ־דלזץ
את בוקסבאום שגילה
כי בשנות ה־ 40 ירד מישראל
לגרמניה. הוא היה בעל דוכן
למימכר נקניקיות בתל־אביב,
בעל בר, ושיחק בתיאטרון קטן
יחד עם זאב ברלינסקי. הסיבה
שלא הצליח להתקבל ל־הבימה:
היה לו מיבטא ייקי,
בעוד שהתיאטרון העברי הראשון
קיבל אז רק בעלי מיב־טא
רוסי.

8על רישום עירום (אשה)
של צייר הידוע בנטיותיו החריגות,
הכריז דן :״הנה רישום,
אובייקטיבי כמובן, ש ל

במסדרונות התיאטרון
הקאמרי מהלכת בדיחה: מנכ״ל
התיאטרון, ישעיהו ויינכרג,
המרבה לנסוע לחו״ל, מחזיק
מזכירה מיוחדת בשדה־ד,תעופה
בלוד, שדרכה יכולים גם השחקנים
לדעת בדיוק היכן הוא
נמצא ברגע זה.

8העיתונאי אלי לנדאו
מוסיף להיות אופטימי: באחד
הבקרים, השבוע, שאלו אותו
מה שלומו? הוא השיב :״שלא
יהיה יותר ג רו ע

פסוק השבזע
• דידי מנוסי :״מותר
לגנוב, אבל רק פלי שחיתות!״

מה שהגיל עושה לבן-
אדם: שמואל שי התחיל ללמוד
היסטוריה כללית באוניברסיטת
תל־אביב. כשהגיע באיחור
להרצאה הראשונה, השתתקו
התלמידים, הוציאו מחברות
והתכוננו להרצאה. הם
חשבו את שמיל למרצה.
במכירה הפומבית של
ציורים לטובת ילדי בנגלה־דש,
שנערכה בשבוע שעבר בגלריה
לים בתל-אביב, הירבה התע שיין
הצעיר ארנון מילצץ,
שבא עם רעייתו היפה־כתמיד,
כריג׳יט, לרכוש תמונות. בין
ר,יתר, הציג המנחה, דן בואמוץ,
תמונה אחת למכירה
בליינד: התמונה לא הוצגה
בפני הקהל — וזה נתבקש
להעלות את מחיריו על־פי
המזל. מילצ׳ן הימר על הנעלם
וקנה, במחיר של 1,050ל״י,
ליטוגראפיה נדירה של הצייר
הוותיק מרדכי ארדון, שאינה
ניתנת להשגה בשוק.
8מי שנוכחותו ניכרה הי טב
באותה מכירה, היה אבי־הפצועים
וזוכר־השואה הבלתי־נלאה,
שמחה הולצכרג.
שמחה נזף תחילה בדן על כי,
בהיסח־הדעת, פלט את המילה
הגרמנית ״ראום״ .אך זה לא
מנע מבעדו לרכוש פסל וכמה

ציני שבים

הקומיקאית, בתו של מנכ״ל החברה
ליצוא חקלאי ״אגרסקו״ בחברת בחיר״
ליבה משה פרי־פז. השניים מתבוננים להינשא בעוד מיספר שבועות.

מכתבים
(המשך מעמוד )6
בושה וחרפה, נדהמתי לשמוע מפי עובדת
ציבור במוסד ממשלתי מילים !מהסוג
הזד.
ברצוני לשאול: האם החולים הם חיות?
יונה האם אין ביקורת על עובדים מהסוג חזהו בית־חולים ממשלתי כמו תל־השומר לא
יכול להוסיף לתקן עוד רופא בחדר ה־
!מיון? אני מזועזעת מהתנהגות שפלה
כזאת!
רינה יונ ה, בני־ברק
אימת ההומוסכסואלים

מאבקו של ח״כ אבנרי למען חזק המתיר
הומוסכסואליות בארץ ראוי להערכה.
אולם נבצר ממני להבין כיצד זד
מנהל מר אבנרי מאבק זה בעוד שעיתונו
הוא אימת ההומוסכסואלים בישראל והוא
העיתון היחיד בארץ שמפרסם כתבות נגדם
ורבים מהם חוששים מהעולס הזה
יותר מאשר מן המשטרה. האם ידוע לכם
כמה מהדומואים שכתבות אודותיהם פורס מו
בהעולס הזה עזבו את הארץ וקשריהם
עם משפחותיהם נותקו ועוד טראגדיות
שקצרה היריעה מלספר אודותם?
ידועים לי הנימוקים אודות תפוצתו של
העיתון התלוייה בפירסומים סנסציוניים
ופיקנטיים, אולם אם ח״כ אבנדי באמת
רוצה לעשות משהו למען ההומואים, אז
לפני מאבקיו בכנסת יבצע נא טיהור
מבית, ובמיוחד במדור המסויים.
יורם שפרינצל! ,אמשטרדם, הולנד
האפמורד כישראל
״העולם הזה״ ,1782״המשרד
לרימום השר,״ על מודעות משרד
התיקשורת.

כתבתם על שאיפות הפרסומת של שר-
התקשורת שמעון פרס ונתתם אפילו דוגפר

משרד התק שו ר ת מודיע לציבו!
כי מ היו ם נ כנ סי ם ל תו קפם תע
ריפים חד שים ב שירותי הסל פו
לאלס קוז.
לשיחה אי שית

אות. על כן, כאשר מצאתי בעיתון את
המודעה המצורפת, חשבתי לנכון לשלוח
אותה לכם.
אם זה לא ממחיש את האבסורד במדינת
ישראל, דבר לא ימחיש זאת.
דן גראור, פתח־תקווה
• המודעה על המחירים החדשים לשיחות
לאלסקה — ראה גלופה.
העולם הזה 1786

השכונות
אישיים

מוסד
של מתיישבים

״חעילס הזה״ , 1782״לינץ׳ באלופי
צה״ל,״ על כתבתה של
סילבי קשת ב״ידיעות אחרונות״
נגד האלוף רחבעם (״מדי״) זאבי.

איך שזזידרדדתס בשבועות האחרונים.
זה עובר כל גבול. חשבתי שנשאר עיתון
(שבועון) אחד במדינה המציג את דרך
מחשבתי, מבלי שום מיליטריזם, לאומנות,
שחיתיות וכל יתר אסונות שאין להם
כפרה במדינה הזו.
המאמר המתייחס לכתבה בידיעות־אחרונות
של סילבי קשת היה מגעיל. או
שזה היה גמירת חשבונות אישיים על
חשבון הערכים שאתם נלחמים, או טיפד
טום וקהות חושים, או כתבה שנכתבה
על־ידי דובר צה״ל ללא חתימה.
אבל לצערי אני חושב שהאפשרות הראשונה
היא הנכונה, וחבל. אני מבין
היטב את סילבי קשת: נכון, היא הגזימה
ואולי סילפה. אבל אתם שחושפים
שערורייה אתם לא מגזימים בהיקפה ן
זאת הדרך להכניס לקוראים הפרימיטי־בים
של ידיעות־אחרונות, את היקף השחיתות
שלמשרד״הבטחון, ואת המילטרי־זם
של הקצונה הבחירה בצה״ל. והיא
כזאת, כי אני משוחרר סך־הכל חודשים
ספורים בכדי שאשכח אותה.
יצחק מיער, נתניה

״העולם הזה״ ,1780״היהודים
הלבנים נגד העברים השחורים,״
פרשת הכושים מדימונה.

״סקייהוק״

פרשת הכושים־אולי־יהודים־אולי־עב־רים־אולי־לא,
מבליטה בכל נוראותה את
נפל התיאוריה הציונית במהדורתה החדישה!
גירוש ה־ 18 עוד עלול להיכנס לספרי
ההיסטוריה. ה־ל״ה וה־י״ח. כשם ש־ל״ה
מהווה חומר לימוד בבתי־הספר של
היום, הי״ח יהווה חומר לימוד בבתי-

כתבתכם על סלבי קשת — ממש שפתיים
יישק. בטאתם את רחשי ליבם של
מאות קוראים גם בגולה. סלבי קישת
הגדישה את הסיאה ברשימתה הקלוקלת
שפורסמה בידיעות אחרונות.
שום עיתון המכבד את עצמו ואת קוראיו
לא היה מקדיש את במתו להשמצו־תיה
התכופות של סלבי קשת, על כן צדק
עיתונכם שקבע שהיא נשארת בידיעות
אחרונות משום הסיבה הפשוטה — כי אין
לה עוד לאן ללכת...
נכון נהג הארץ שידע להקיא אותה
מבמתו בעוד מועד. אני מנבא שעוד יום
יבוא (והוא אולי אינו רחוק) ועורך ידיעות
אחרונות ישמש גם הוא מטרה ל-
חיציה המורעלים...
אלי יוכל, טוקיו, יפאן

איזה אבסורד, אי זה
סירחון! וכי מה
הפלא? כאשר עם
זה דת, דת זה עם,
חג לאומי הוא חג
דתי, חג דתי הוא
חג לאומי, הכיצד
אפשר ולא יפול ה־במלכודת מימסד עצמית
כזו?
כידוע, מוסר־שלמתיישבים
ומוסר
בינלאומי מקובל,
דברים שונים הם,
ולא ניתן להביאם למכנה־משותף בשום
תרגיל מתימטי־אלגבראי. הזריזין והמק-
דימין קובעים כאוות־נפשם מי לשבט, מי

חיציה המורעלים
של סילכי

לחסד. הבא ראשון קובע למי יתן דריסת
רגל. וכך זה יימשך, כל עוד המדובר
במדינת־,מתיישבים עם מוסר־של־מתייש־בים.

.8.כרמי, ראשון־לציון

ה״פנטום״
היה ״כקייהוק״
1״העולם הזה״ ,1782
| מטוס ב״דו״ח לבוחר.״

תמונת

צר היה לי לראות בעיתונכם כי התמונה
המצולמת הנושאת את הכותרת ״פנטום
בפעולה״ הוא צילום של הסקייהוק
האצילי.
לפנטום אין צינור תידלוק בחרטום, ו־החרטום
שלו מורד.
בפנטום כיפת הטייסים כפולה ואילו
בתמונה הכיפה מכסה ראש אחד. בעצם,
לא תפקידי הוא להתנצל -ולפרט את ההבדלים.
התמונה מדברת בעד עצמה ובעדי...
כשלושה
חודשים מציינים את סיום
שרותי הצבאי בחיל־האוויר. אי־לכך תבינו
את המניע שהריץ אותי לכתוב.
ש. גל, קבוץ רביבים

קוראים השולחים מכתכים
מתכקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרשים תמונות
למכתכיחם.

ון צף נפלא, עור בריא, מזיון. הנ אהו הרג ש ה שוב ה בל היום,
!הו דרמ פוו או כפי ש או מ רי ם הי ל די ם
ה פ שו ש ביר לה תרח ע בדדמפוו״ ואכן, אני בחח לש
וישכיבו ע ם הי ל די םלהתרחעעם

-דמפון ה ס בון ללא שבון של הי א. זה ממש כיף!

איז ה כי ף!

ירימזרחרזיהעולם הזה 1746

סיקורת
תיאטרוו
השבוע ליו.ו־י לאומית

מינימום כוסי

200 אלף י

מינימום נו ס
ראשון:

לא ייאמן כי ייספר, אבל הקומדיה של
השנה היא בלי ספק, אם כי בלי רצון
ובלי כוונה תחילה, ביעלת האוב (תיאטרון
הנשר).
אמנם, מחברה של בעלת־האוב, אנדרה
רוסיין( ,הביקתה הקטנה) ,ידוע בעיקר
בשל קומדיות הבולווארד שכתב, ובשל
הדדשיח הפיקחי-ציני שלו, המוטח על
הבימה כאילו היו אלו מכות־אגרוף, על
שפת־הים בין פסיכולוגים בפנסיה. אלא
שאת בעלת־האוב שלו כתב במיוחד ל מען
אלווירה פופסקו, שחקנית רומניה
ותיקה, שהפכה את המחזה להצלחה קופ־תית
חסרת־תקדים בתיאטרונה בפריס,
והפעם לא כקומדיה מובהקת, כי אם כ־טרגיקומדיה,
רוויית מיסתורין, על הכי-
שרון המפחיד של רואי־הנולד.
אין ספק שמרגוט קלאוזנר בחרה להעלות
את המחזה בגלל השליחות הגדולה
שלו, העולה בקנה אחד עם ה״אני מאמין״
האישי שלה בידע הפארא־פסיכולו־גיה.
ואכן, לאורך כל ההצגה משכנעת ה־

80 אלף י•
עשהלךמנהג 7ן בוע־מ
לאט 1ט 1כ *7ש ב 1ע !
מרגוט קלאוזנר
קומדיה, בלי כוונה

הירחון המזרח־תיכוני המופץ, באנגלית, בישראל ובארצומ-ערב
בערי כמ

מ ק סי ם גילן ו לו אי ס מ אר טון הופיע גליון מס׳ 4

מן התוכן :

פאוזי אסמר — 6ימים ועוד 4שנים
מקסים גילן -הצעה ל״אירגון לשחרור פלסטינה״
השמאל האמריקאי והסיכסוד כמרחב — ויכוח ציבורי
למות בשארם־אל־שייד

4סרבני־מלחמה נעצרו בישראל * פרעות ביהודי סוריה * החרמות-קרקע
בחברון * חוק שובר־שביתות בכנסת * סובחי־אל־חולי בפאריס * הועד
האמריקאי לאלטרנטיבה במרחב על ועידת בולוניה * המשבר בפת״ח ¥
איום על כורדיסטאן החופשית *
להשיג במחיר לירה וחצי בהמחאת־דואר בינלאומית אצל :

א 0ז 4ל מ )16 0׳״43, £1
?^£.18 12

גברת קלאוזנר שהיא אולי אינה שחקנית,
אבל היא מאמינה בכל מילה היוצאת מפיה,
ומוכנה לתת לה גיבוי אישי בכל
רגע.
כשהיא עולה על הבימה, וחיוך של
יודעת נפש־האדם ומיסתורי הרוח על
שפתיה, אי־אפשר שלא לאשר את מה
שאומרת לה אחת הדמויות במחזה :״אי-
אפשר לעמוד בפני אומץ־הרוח שלך.״
אמת ויציב. אומץ־רוח יש כאן, ועוד איך.
תיאטרון ן זו כבר שאלה אחרת.
בתירגום מגוחך, ועם משפטים תנ״כיים,
מתלבטים כל השחקנים החובבים (להוציא
את אלינה סטרניצקה הוותיקה, המגזימד,
בנוסח תיאטרון אידיש) בבעייה הגדולה
איך יצליחו להוציא מישפט שלם מפיהם,
בלי לטעות באמצעו, ואיך יעברו את הבימה
הקטנה בבית מפעל־הפיס בשלום.
הבמאי אלף ארי וולף הוא, אולי, מאולף
בתסכיתי רדיו ובפינת־הנוער, אבל
בוודאי שלא יכול היה לתת הדרכה מיק-
צועית לניבחרת שכזאת.
ייתכן, שלפי רוח המחזה עדיין, לא
הגיעה שעתם הגדולה של בני־האדם להאמין
בכישרון הגדול של הצוות העומד
לצידה של מרגוט קלאוזנר, כשם שעדיין
לא מכירים ברואי־העתיד כמדענים כש רים
למהדרין, אבל עד אחרית־הימים הזאת
ההצגה תצחיק כנראה צופים רבים,
ולא בשל הסיבות שרצה בהן המחבר.

הודעה למינויי

העול הוה
לפי בקשת משרד התיקשורת, ובדי למנוע עיכוב במיון
וחלוקת העיתונים הנשלחים בדואר, מתבק שים ה מינויי ם
להודיע למערכת א ת מספר המיקוד שעהט.

חוויה תיאטרלית שכמוה לא התרחשה
עד כה באף אחד מן התיאטרונים המקצועיים
בארץ מוגשת בימים אלה ערב־ערב
(עד יום חמישי) על־ידי תלמידי בית־הספר
לדראמה ברמת־גן, באולם על־שם בית צבי.
הנחש מאת ואן איטלי, הפותח בבראשית,
עץ הדעת, גירוש אדם וחווה מגן-
עדן, הרצח הראשון של הבל על־ידי קין,
ומגיע לרצח קנדי ומרטין לוטר קינג —
בוצע לראשונה על-ידי התיאטרון הפתוח
בנידיורק, ובויים ברמת־גן על־ידי מנהל
בית־הספר, פרוס׳ מיכאל היטמברג. כל
אוהב תיאטרון־חי, היכול להפעיל קשרים
כדי לקבל הזמנה להצגה זו, יחמיץ מאורע

אמנותי בלתי־רגיל אם לא יגיע היום או
מחר בשעה 8.30 בערב, לאחת משתי ההצגות
האחרונות בבית צבי.

אחד התחביבים המשוגעים ביותר של
בני־אדם שפויים־בדעתם בהחלט הוא :
לזהות את כל הנעימות המשמשות אותות
לתוכניות רדיו.

הלהיטים הגדולים של לרוי אני
דרסץ (אר.סי.איי )5006 .הם אוסף יוצא

מן הכלל של אותות כאלו. אין בהם
כימעט לחן אחד שלא שימש פעם אות
של יומן־השבוע או פינת־הספורט, כמו
למשל הקונצ׳רטו למכונת־הכתיבה, עם
צילצולי הפעמון המסיים את השורה, שהיה
אידיאלי ממש כנעימת־מעבר. אפשר לראות
בתקליט זה גם מוצר תעודי: תזכורת
לימים עברו, בהם התקיים עלי-ארץ
יצור ושמו ״מוסיקה קלה לתזמורת גדו־לה.״
נעימותיו של אנדרסון, העליזות בלי
תסביכים, היו רפרטואר אידיאלי של אר״
תור פידלר, ותזמורת הטיילת מבוסטון
אשר הקליטה אותן פעמים אין ספור, וגם
מבצעת אותן כאן בכל הפאר, ההדר
והרושם.
מובן שזהו תקליט לזקנים ברוחם. ה־
,צעירים מתייחסים בבוז לקטעים נוסח
המיזחלת, שיר ערש לחצוצרה או החתול
המרקד, שלא לדבר על כך שלא יעיזו
לרקוד צמוד דווקא ״טאנגו בכחול״ .אבל
אם כבר להישאר בבית בערב גשום, בנע־לי־בית,
ולחכות ששביתות המחאה בטלוויזיה
יסתיימו, למה לא להיזכר בעבר,
שהוא תמיד יפה יותר?

אם המושג ״להיטים״ יכול אולי להתאים
למוסיקה של לרוי אנדרסון, הרי אפילו
הבור הגמור ביותר לא היה מצליח
למצוא כל שפח משותפת בין גוסטאב
מאהלר למיצעד הפיזמונים. אבל כאשר
האמריקאים רוצים למכור, אין הבורות
מפריעה להם כלל, ולכן באותה סידרה
של להיטים אשר הציגה את אנדרסון,
הופיע עתה גם ״רהיטיו הגדולים של
מאהלר״ (אר.סי.אי .)5013 .התקליט המכיל
פרקים בודדים מתוך כמה סימפוניות,
בתוספת שיר מתוך המחזור ״שירי
הנודד״ ,משול בערך להצגה המורכבת
ממערכה אחת מתוך האמלט, מערכה נוספת
מנזאקבת ועוד מערכה מחלום ליל
קיץ. יתכן שפסבדו־אינטלקטואלים, הרוצים
לשרוק ידענות על מדרכות דיזנגוף
את נושא ״מוות בוונציה״ (הסימפוניה
החמישית) ימצאו עניין בתקליט זה, אולם
מי שרוצה באמת לשמוע מוסיקה, מוטב
שיקנה את היצירות בשלמותן. אשר לביצועים
שבתקליט, כולם מהקלטות ש יצאו
לאור קודם לכן. המומלץ ביותר היא
הסימפוניה הרביעית בניצוח פריץ דיינר.

לעג מר של הגורל הוא, שסלמנדרה,
סיפרו המהמם של קצטניק — ניצול
אושוויץ המסתתר תחת שם זה, ושיצא
מאלמוניותו רק פעם אחת, כאשר עלה להעיד
במשפט אייכמן — יצא-לאור מחדש
בעברית דווקא בימים של סערת רוחות
מחודשת סביב הנושא: לזכור או לשכוח.
הספר הוא סיפורו של הארי פרלשניק,
צעיר בן־טובים בוורשה, שאינו שונה בהרבה
מכל צעיר צפון־תל-אביבי של היום׳
חמוצא עצמו, יחד עם ארץ שלמה,
מוקף לפתע על־ידי קלגסי הצבא הנאצי,
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. העולם
הישן מתמוטט במהירות, והחיים הבורגניים
הנעימים הופכים לחיי גטו מכוערים,
ולאחר מכן — לחיים בתופת של אושוויץ.
ולאורך כל הדרך, מלווה את הארי אהבתו
הגדולה, סאניה שמידט.
סלמנדרה הוא הספר הראשון שנכתב
בעברית אודות אושוויץ — ועד היום,
הנורא ביותר. זה אינו ספר שאדם קורא
בו כי אם אמצעי כפייה הסוחף את הקורא
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1766

הערות דעניין הייאוש
עיתונאי בעל כישרון־התעללות דחק אותי
השבוע לקיר ואמר :״קראתי את כתבת-
הייאוש שלד. אם אתה באמת לא מאמין
בערכה של הכתיבה, למה אתה לא מפסיק
לכתוב ו אם אתה כל־כך מייואש, למה ש לא
תעלה באמת לראש מיגדל־שלום ותק פוץ
משם?״
התשובה לשאלות הגיוניות
אלה בעצם פשוטה: הכתיבה
לגבי היא מחלה כרונית, שטרם
מצאתי לה תרופה. אני מכור
לכתיבה ולהבעת דיעות, וטרם
גיליתי תחליף לסם המשכר הזה.
אני אמשיך לכתוב ולדבר
גם אם איש לא יקשיב לי,
ואיש לא יקרא את דברי. הייתי
מאוד רוצה להפסיק, אך פשוט
אין לי שליטה על השילשול
האינטלקטואלי שלי. אני נגוע במחלות
הדברת והכתבת — אין מה לעשות.
ארבע מהדורות חדשות, ושלושה עיתונים,
אותם אני בולע יום־יום, מתוך הרגל
שאינני יכול להתגבר עליו — מעוררים בי
מועקה כבדה, יסורי־מצפון ואי־שקט נפשי.
עוד לפני שאני מספיק להגיע לארון ה
תרופות,
אני מוצא את עצמי מקיא ומשלשל
באמצעות מכונת־הכתיבה. מה אני
יכול לעשות? אני אדם חולה. אני רגיש
ואלרגי לחדשות.
אני יודע שהתגובות שלי לא ישנו את
המצב, ולא ישפרו את החדשות, בהן מלהיטים
אותי בניגוד לרצוני, אך לפחות,
שעה קלה לאחר ההתרוקנות,
אני חש הקלה מסויימת, ואר־געה
זמנית באיזור המצפון.
אין לי ספק שהייתי ממשיך
להשתחרר ולהתרוקן באמצעות
הכתיבה גם לולא שילמו לי
שכר־התרוקנות (המכונה בפי
החולים ״שכר־סופרים״) .אך
כאשר עוד מציעים לי שכר
חודשי בלתי־מבוטל עבור ביצוע
פעולות אינטלקטואליות
שאין לי עליהן שליטה בין כה וכה — יהיה
זה משום טירוף מוחלט להפסיק לכתוב.
לסיכום: גם כאשר אני כותב שאין טעם
לכתוב, אני עושה את זה משום שאני
מוכרח לכתוב. אז תפסיקו לשפשף ידיים
בהנאה. אני עוד לא מפסיק לכתוב, ועדיין
לא עולה בדעתי לקפוץ מראש מיגדל
שלום.

הומור בכבישי
שמתם לב לאימרות־הכנף המשעשעות,
הצצות לאחרונה כפיטריות בחלוגות־האחו־ריים
של כלי-הרכב?
לרגע חשבתי ש״המועצה למניעת תאונות״
נתברכה לפתע בחוש־הומור, אך חקירה
קלה הובילה אותי לחנות כרזות ב־פאסאז׳-פרישמן־דיזנגוף
(״מסדה״) ,שבה
נמכרים, ביוזמת בעל החנות, האימרות וההכרזות
הבאות :
אתה קרוב מדי, אם אתה יכול לקרוא.
תכנס אלי — אבל לא עכשיו.
אני נהג זהיר — אין לי ילדים.
בלי דפיקות!
אל תוריד אותי מדרך הישר.
נוסע לירח־דבש — מחפש טרמפיסטית.
אל תגע בי!

מה שלום אשתך והילדים? סע לאט!
אל תעשה רוח ! אני מצונן.
יש לי מעצורים — למכונית שלי אין.
מתמסר בקלות — מחפש טרמפיסטית.
סע כמו משוגע — אני כבר אקח אותך
לביודחולים.
זהירות ! נהג לא־נורמלי.
זהירות! נהג עם ביצים.
מלך הכביש מחפש את מלכת הכביש.
שוטר מאחוריך!
למה לך להתעייף? סע בשרות.
עזוב אותי! אני כבר דפוק מספיק.
אל תמהר ! אשתך תשיג אותך בכל מקום.
כל הכבוד למשטרת התנועה ! (לאימרה
זו מגיע, נדמה לי, פרס החנופה השטנית).

החרדים והשירוח הלאומי
בעמוד א׳ של ״מעריב״ ,מיום שישי,
פורסמה מודעה בה גדולי ישראל קוראים
לבנות ישראל לא להתפתות ולא להתנדב
לשרות לאומי, כפי שהממשלה והמפד״ל
מציעים להן לעשות. במקום זה מצווים
גדולי ישראל שהבנות החרדות יתנדבו
לבנות את ביתן.
בעמוד ה׳ של אותו עיתון, תחת הכותרת
ההיסטרית ״גזירת העברה על דת״ ,מודיעים
״ראשי עם קודש, גדולי עדות הספרדים,
רבניהם ודייניהם״ ,שגזירת התנדבות
הבנות לשרות לאומי ״תפגע ותהרוס
יסודות המשפחה בישראל בכלל, ובקרב
עדות־המיזרח בפרט ...ואחריתה התאבדות
נפשית ורוחנית, והתמוטטות יסודות הצניעות
והמשפחה בעם ישראל״ .אי-לכך נתבעים
״כל ראשי האבות והמשפחות בישראל
בכלל, ובעדות־המיזרח בפרט, והבנות
היקרות, להיקהל ולעמוד על נפשם, ובשום
פנים ואופן לא להתפתות ללחצים, ולא לק בל
את הגזירה הנוראה הזאת.״
מודעה זו, הקוראת בגלוי למרד של
חלק מאוכלוסיית המדינה, מעוררת היד־הורים
רבים שמן הראוי, נדמה לי, להתעכב
עליהם מעט.
המחשבה שלא כל האזרחים שווים בפני
החוק, שחלק מהם פטור מלמלא חובות
בלתי-נעימות המוטלות על כולנו, שעינד

קות קואליציוניות מקנות למיעוטים אתניים
זכויות שאותם לא יכולים שאר האזרחים
לרכוש תמורת כסף — צריכה לקומם
כל אדם ולהצדיק כל עבירה שלו על
החוק.
אני לא מבין בשום פנים ואופן למה
ישוחררו בני־ישיבות ובנות דתיות מגיוס
בנימוקים או תירוצים של אמונה ומצפון,
ולמה נימוקים או תירוצים אלה עצמם אינם
משחררים פציפיסטים מגיוס, ואינם מ שחררים
אותי ואותך מתשלום מיסיס, שחלקם
לפחות מוקדש למטרות שאנחנו מתנגדים
להן מבחינה מצפונית ואידיאולוגית.
או שקיים חוק, החל על כל האזרחים, או
שכל אחד, או כל קבוצת אנשים, תהיה
רשאית להשתחרר כרצונה ממילוי חובות,
שמסיבה זו או אחרת נראות לה בגזירות.
אני לא מבין למה תינתן לבנות דתיות
האפשרות ללמוד באוניברסיטת בר אילן,
ולקדם על-ידי כך את הקאריירות האישיות
שלהן, בשעה שבנות אחרות חייבות לשרת
בצבא, ולדחות על־ידי כך בשנתיים־שלוש
את הקאריירה שלהן.
אני לא מבין למה, בנוסף לשרות־חובה,
חייבים אנחנו לשרת 45 ימי מילואים בש נה,
ולשלם מיסים שחלק ניכר מהם מוק דש
לצורכי ביטחון, בשעה שחלק מן האזרחים
נהנה משרותי המדינה ומהביטחון

שהצבא מעניק לכולנו, מבלי שהם יטלו
חלק בהשגת מטרות אלה.
לצערי הרב קיבל הציבור בהכנעה אי-
צדק תמוה זה. עכשיו, כאשר הממשלה
ויתרה על גיוסם של בני־הישיבות והבנות
הדתיות למען ״אחדות העם״ ,ושאר שמות
נאים בהם מכנים נבחרי האומה את העיכד
קות האפלות המתנהלות מתחת לשולחן
הקואליציה: עכשיו, כאשר המערך הצבוע
נכנע לסחיטות המפד״ל והסכים להסתפק
בשרות לאומי על בסים של התנדבות
אישית, טוענים ״ראשי עם קודש״
שגם התנדבות היא בבחינת גזירה אכזרית.
(א) אינני מקבל את הסדר ההתנדבות,
כל עוד לא חל הסדר זה גם לגבי חייבי-
גיוס שאינם דתיים.
(ב) הטענה שהתנדבות היא כפייה היא
סתירה שאינה עומדת במיבחן ההגיון?
(ג) למה אני חייב להגן על הבית, שבת
ישראל נקראת לבנות לעצמה, שעה ש היא
פטורה מהגנה על הבית שאותו גם אני
רוצה לבנות לעצמי?
(ד) אינני מבין באיזו דרך ייהרסו יסודות
המשפחה בישראל, אם בת־ישראל
כשרה תשרת כאחות בבית־חולים, כעובדת
סוציאלית בשכונת־עוני, או כמורה בישוב
עולים? (אם כל דאגתם של ראשי
עם קודש נתונה לבתוליהן הקדושים של
הבנות היקרות, למה לא ירכיבו להן חגו-
רוודצניעות עם חותמת ״כשר״ לפני צאתן
לשרות לאומי?)

(ה) אני מוחה בכל תוקף נגד ההתנשאות
העדתית של כותבי המודעה. מה פירוש
״(גזירת ההתנדבות) תפגע ותהרוס יסודות
המשפחה בישראל בכלל, ובקרב עדות•
המיזרח בפרט״? האם בתוליהן של בנות
עדות־המיזרח קדושים יותר מאלה של בנות
אשכנז? האם לכך כיוונו ראשי עם קודש?
(ו) הייתי מוכן, אולי, להמשיך ולשמש
לדתיים ״גוי של שבת״ ,המדליק עבורם
את החשמל, המוציא עבורם לחם מן הארץ
בשנת שמיטה, האוכל חול ואבק במעוזים
בשעה שבניהם היקרים לומדים פרק גמרה
בישיבה, המנדב את גופתו לאוניברסיטה,
כדי שרופאים יאריכו את ימיהם
וירפאום מחוליים הודות ללקחים שיוסקו
מנתיחת גופתי, המוכן להחליף את מצעי
בנותיהן המגיעות לבית־חולים, מבלי שהן
תהיינה מוכנות לבצע שרות אנושי זה
עבורי — הייתי מוכן לכל זה, אילו ידעתי
לפחות שבשעת תפילה הם מתפללים גם
על נשמתי החוטאת, אילו האמנתי שבבוא
יום־הדין יגידו מילה קטנה לזכותי עבור
כל השרותים שאני עושה להם ויאפשרו
לי סיור חטוף, אם לא ישיבת־קבע, בגן-
עדן שלהם. אך גם לשרת אותם וגם לסבול
יריקות, קללות, גידופים ואבנים בראש
בשבתות ובחגים — לזה אני לא ׳מוכן.
על הסעיף הבא אני אוותר מתוך התחשבות
ברגשותיהם, וכדי למנוע ״התמוטטות
יסודות הצניעות והמשפחה בעם
ישראל בכלל, ובקרב עדות־המיזרח בפרט״.

מסימני הזמן
אני יודע שבמדינת ישראל לא קיימת
הפלייה גזעית. אני בטוח שהערבים הם
אזרחים שווי־זכויות במדינה, ושאפשרויות
הפתוחות לפני אזרח יהודי פתוחות גם
לפניהם. ובכל זאת, תושב בית־ג׳אן, צעיר
דרוזי בשם ג׳מאל יוסף זיידאן, הגיש לפני
זמן מה בקשה למישרד־הפנים בעכו לשנות
את שמו ליוסף זיידמן.
משונה, נכון? האמנם מעלה ג׳מאל יוסף
זיידאן על דעתו שסיכוייו לקבל עבודה׳
שיכון ולחתקדם בקאריירה שבחר ל עצמו
יהיו טובים יותר בתור יוסף זיידמן?

זה לא הדבר היחידי המשונה בפרשה
הזו. מישרד־הפנים מסרב לאשר את שינוי
השם, כדי ״לא להטעות את הציבור״.
אתם מבינים? זה ממש מסוכן. זיידמן
כזה עוד עלול לשכור דירה בתל־אביב,
לצאת עם בנוודישראל כשרות, לנסוע לחדל
ל 5-שנים וליהנות בשובו, מזכויות
של תושב חוזר, ומי יודע? עם שם כזה
הוא עוד עלול לקבל עבודה במישרד־הפנים
או במישרד־הסעד.
ממש סכנת נפשות!

עמוק העצב בע*1״ם
כשהייתי בן ,18 ראיתי אותו בפעם הראשונה
בקפה ״קנקן״ .ענק יפה־תואר,
לבוש מכנסי־רכיבה, סוודר שחור ומגפים
מבריקים, ישב ליד שולחן מוקף חבורה
גדולה של ידידים ומעריצים, שהקישו עי-
מו כוסיות קוניאק, שצחקו בתיאבון לכל
מוצא פיו, וצירפו שלושה קולות לקול
הבס העמוק בו שר מדי פעם שיר רוסי
נוגה.
לפעמים ראיתי אותו בשעת לילה מאוחרת,
עובר ברחוב דיזנגוף, מעיל ארוך
שמוט על כתפיו הרחבות, ושתי
עלמות־חן מאוהבות מתלוות
אליו מכל עבר, ונושאות עיניים
חולמניות אל עיניו האבודות
במרחקים.
הוא היה ה״פליי־בוי״ של תל-
אביב באותן שנים. כולם אהבו
והעריצו אותו, את אלכסנדר

אחר כך, עם חלוף השנים, נתמעטה
והלכה חבורת המעריצים סביב שולחנו ב־
״כסית״ .אשד, זקנה, שזכרה לו את חסד
נעוריה, שניים־שלושה קומוניסטים קשישים
שידעו את כל שיריו בעל פה — זה
הכל. יום אחד חדל להראות גם בחברת
אנשים גלמודים אלה.
השבוע, לגמרי במיקרה, ראיתי אותו
שוכב במיטת־ברזל, במיסדרון חצי־חשוך
בבית־חולים איכילוב. מקומתו התמירה

נותרה רק המחצית העליונה. פניו ד,מאד
רכים וד,אפורים היו שקועים בכר, ועיניו
היו עצומות. עמדתי רגע ליד מיטתו וה בטתי
במה שנותר ממנו. רציתי ללחוץ את
ידו החיוורת והדקה. רציתי להגיד לו תודה
על שירים שכתב, שירים שלחשתי
באוזני נערות בלילות קיץ, בפתח חדר
המדרגות, שירים ששרתי פעמים רבות כל
כך סביב מדורה בחורשות ובחולות שעל
שפת־הים .״הדרך נראית לי כל כך ארוכה״
,״על גבעות שייך הבריק״ ו״עמוק,
עמוק העצב בעיניים.״
רציתי לראות שוב את החיוך
הממזרי בעיניו, שהפעים
פעם את לבותיהן של
יפהפיות תל־אביב. רציתי לגמגם
לו כמה מילים של מבוכה.
אבל אלכסנדר פן ישן בודד,
גלמוד, נשכח, במיסדרון החשוך
של בית־חחולים.
מחר, מחרתיים, בעוד שנים אולי, נראה
את שמו במסגרת שחורה בעתון. האם אי-
אפשר להשתתף כבר עכשיו בצער כל בני
דורי, אשר גדלו על שיריו? האם לא תימצא
עכשיו איזו נערה נבונה, ד,מתבשמת
משיריו, שתביא לו פרח וספר־שירים של
משורר צעיר? היא רק צריכה להניח אותם
ליד מיטתו, ולומר פשוט ״בוקר טוב,
אלכסנדר פן. אנחנו זוכרים אותך.״

שחיתות אינה בושה -היא שלב מתקדם בקאריירה!

סיקורת

נ 7ת 1ע

ד 1בקו־ 1י י * 7י

(המשך מעמוד )10
מחדש לתופת הנוראה של אושוויץ 30 שנה
אחרי.
אווירת הגיהינום של סלמנדרה ממשיכה
לשלוט גם בחלקו השני של הספר, העימות
־ ,המתאר את הולדתו מחדש של הגיבור,
שניצל מהכיבשן, בארץ ישראל,
ואת האהבה החדשה שמצא. שמחת החיים,
בחלק זה, מהולה בעצב מדכא, ש מקורו
באי־יכולתו של הקורא לשכוח את
זוועות החלק הראשון של הספר. הסיום
הטרגי, הנובע מהסיכסוך בין שני העמים
הגרים בארץ, רק מוסיף לעצב העמוק.
מי שרוצה לחוש מה היתד^ ,ושוויץ —
אסור לו לוותר על סלמנדרה. מי שאינו
יכול לעמוד בכך — אסור לו לגעת בספר

״על מה חולם עיתונאי, כאשר מלאכת
יומו הופכת לו לשיגרה, וכאשר משכורתו
נגמרת בין ה־ 20 וה 25-לחודש? הוא חולם
על כתיבת ספר: ספר שיהיה תרופת-
פלא לריענון הנשמה, ניפוח ה״אגו״ וניפוח
הכיס שלו. ולא סתם ספר — אלא
ספר רב־מכר.״
חלומה של בעלת שורות אלו, העתונ־אית
תמר (מעריב ואת) אסידר, התגשם
פעמיים. אחרי בעל זה דבר מצחיק (שלפי
דיווחה של המחברת נקנה כמתנות לחולים
לפני ניתוח, ולרופאים אחרי ניתוח)
הצליחה לטפס לראש רבי־המכר בישראל
בפעם השנייה עם ספרה החדש אדם
מתחתן רק פעמיים. וכדי להדוף את
ענני הקינאה של מתחרות במיקצוע ה-
עתונאות, ומתחרות בשטח הנשיות, מסבירה
המחברת בסוף ספרה את ערכה הריאלי
של הצלחתה המיסחרית: שיק של
1000 לירות. מתוכו הוציאה 900 על מסיבת
חנוכת־הספר ו־ 100 על זוג נעליים.
רב־מכר בעבור נעליים.
עיקרון זה הוא דגם אופייני להומור
האבידרי, לאורך ספר שאפשר לכנותו:
ההומור האינטימי של עקרודבית העובדת
מחוץ לבית. זה ההומור של ״אנו נתגבר״
,תרופת־הפלא להתקפות־העצבים הקטנות
שגורמים הרמזורים הגבריים, ל
תמר
אכידר
דומה לאליזבט טיילור

3ר 0ום-דו •ווקנ 10ן

חוצפה של הרוכלים, לקופת־חולים ולאסי-
פות הורים. אין זה הומור מחוכם או
מתוחכם, ואין מאחוריו חלילה משמעות
סמלית או דיעות פוליטיות. יש מאחוריו
אשה קטנה, שהגיעה למסקנה המבדרת ש-
התיחכום הבריא ביותר לבנות־מינה הוא
לא להיות מתוחכמות. אשה מתוחכמת לא
רק שתינשא יותר מפעמיים, או אף לא
פעם אחת, כי אם תצליח לאבד את הבעל
הפחות־מבוקש ביותר, ותירדף לעולם ב סיוט
הנורא שהיא רוצה בסך־הכל להיות
אשה פשוטה.
לכן, בחיוך מסויים של צרת רבות היא
יותר מנחמה שלמה, מציעה תמר אבידר
לכל מי שפרצופה אינו נראה לה כאליזבט
טיילור להשלים עם המציאות, שהיא פחות
מתוקה מאשלייה, אבל יותר בריאה.
* במקור, פורסס סלמנדרה לבדו, ב־
,1946 ומיד לאחר שאזלה המהדורה הראשונה,
אסר המחבר על הדפסת מהדורות
נוספות. העימות הופיע שנים מספר לאחר
מכן, כספר נפרד בשס כחול מאפר.
עתה מתפרסמים שניהס בכרך אחד בשם
סלמנדרה, בהוצאת שיקמונה.

המולח הזה 1766

ך* משך כמה דקות, ביום הרביעי שעבר, הייתי
! נתון במצב ימהר ביותר.
אנשי גח״ל תבעו לדון במליאת הכנסת בדברים
שאמר אבא אבן על מישפטיהם של פושעי־מלחמה נאציים.
ברוב של 27 נגד 22 נדחתה הצעה זו.
אנשי המרכז החופשי תבעו להעביר עניין זה לדיון
בוועדה. הידיים הורמו. מילבד קולי שלי, היו 26 בעד
ו־ 26 נגד.

לפתע, כאופן כדתי-צפוי לגמרי, היה נראה
כי קולי הוא שיכריע.

תוך שניות היה עלי להחליט סופית — האם לשנות
את הצבעתי ולהצביע בעד ההעברה לוועדה, או להצביע
שוב נגדו
כאיש האופוזיציה הקיצונית, הייתי צריך להצביע
נגד הממשלה. כל שאר אנשי האופוזיציה, שנכחו באולם,
עשו כן.

טות של סיסמות נדושות. זהו כימעט חילול
הקודש.
אני מתעב עסקני־מפלגות המנפנפים בזכר חללי צה״ל,
וד,מנסים לנצלם למען מטרתם, תהיה אשר תהיה.

הייתי רוצה שנוסיף לעשרת הדיכרות את
הדיכר ה־ : 11״לא תשא שם חללי צה׳׳ל
לשווא.״
ואת הדיכר ה : 12-״לא תעשה הון פוליטי
מן השואה• כי השואה היא אחת.״

מכאן שאני אלרגי מטבעי לוויכוח מסוג זה שהתנהל
בכנסת.
איני מפקפק לרגע בננות רגשותיו של ח״כ בנימין

נכון, אבן משרת בנאמנות את מדיניות־הסיפוח של
גולדה ודיין. הוא מעמיד לרשותה את כשרונותיו המילוליים,
ועוזר לתרגמה למסך של ניסוחים ססגוניים,
המאחזים את עיני העולם.
בכל זאת, יש הבדלים דקים גם בממשלה זו. יש בד,
קיצוניים יותר, וקיצוניים פחות. אמנם, לא אבא אבן,
אלא פינחס ספיד, הוא מנהיג המחנה המונע כיום הידרדרות
טוטאלית לתוך תהום הסיפוחיזם. אבל אבא אבן
חיוני למחנה זה.
סילוקו של אבן בשעה זו יכול לשרת רק את משה
דיין ושות׳ ,ולעזור להשתלטות סופית של הכוחות המובילים
למלחמה חדשה.

כל זה היה תלוי, לרגע קט, כהצכעה זו.

הצכעתי כעד הצעת הממשלה. היא ניצחה
כרוב של 27 נגד .26

(מכיוון שאנשי גח״ל נכחו לדעת שהפסידו בקול אחד,
דרשו הצבעה חוזרת. עד שזו נערכה, מיהרו לאולם כמה
מחברי המערך. בהצבעה הסופית נדחתה הצעת המרכז
החופשי ברוב של ארבעה קולות).

ועם כל יראת־הככוד שאני חש כלפי זכר
קרכנות השואה — חללי המלחמה הכאה חשוכים
לי יותר מחללי המלחמה שהיתה. כי ה ם
עדיין חיים:

^ הרי מעשה, תמהתי בעצמי מדוע היה לי כל-כך
ברור שעלי להצביע כפי שהצבעתי — להפתעתם
הגמורה של אנשי הקואליציה והאופוזיציה גם יחד.
מכיוון שהחלטתי היתד, כימעס אינסטינקטיבית, לא
היה לי קל לנתח את גורמיה. הם היו שונים ומורכבים.

דומני שהמניע העיקרי שלי נכע מהתנג־דותי
הנפשית לעצם עריכת ויכוח זה ככנסת.

יש הסבור כי עלינו לשנוא ולתעב כל דבר גרמני,
עד סוף כל הדורות .״זכור את אשר עשה לך עמלק.״ יש
המאמין שזוהי גישה גזענית, מעין נאציזם־במהופך, וכי
עלינו להתייחס אל צעירי גרמניה, שנולדו אחרי השואה,
כמו אל יורשים אומללים וחפים־מפשע של ירושה נוראה.
יש ד,משוכנעים שיש לזכור בל פרט ופרט של אותו פרק
מיפלצתי ויחידי־במינו, שאנו קוראים לו, בפשטות מונומנטלית
,״השואה״ .ויש המעיזים לחשוב שמוטב לנו,
למען בריאותנו הנפשית ,״לזכור ולשכוח״.

נדמה די שאין שני ישראלים שיש להם
כדיוק אותה הגישה. כל ישראלי, וגישתו שדו.
גישה פרטית מאוד, אישית מאוד, פרי נפיונו
האישי ומיכנהו הנפשי והשכלי.

** שופ״כך אני מתנגד אינסטינקטיבית להפיכת נ ד
* 1שא זה, היחיד במינו בגדולתו הנוראה, לנשק פוליטי.
הייתי
רוצה שיתקיים הסכם אילם בין כל המפלגות
והחוגים והאישים בעמנו — שלעולם לא תיהפך השואה
נושא למאבק בין מפלגות, לוויכוח בין אישים בנוסח :
״אני רגיש לשואה יותר ממד!״

״כי כוויכוח זה — אם ירצו ככך המתווכחים,
אם לאו — מוכרחה השואה להפוך לכדור
של מישחק פוליטי, להישחק, להיפרט לפרו*

הם עטו על אכן, לא רק מפני שהוא החוליה
החלשה כיותר כצמרת השרים הככירים. הם
ידעו גם שהוא אכן־הפינה כמערך היונים כ
ממשלה.

כל מיצווה אופוזיציונית קראה לי: זהו, הצבע נגד
הממשלה !
אולם אף במשך אלפית של שניה לא גבר בי פיתוי

כי יחסו של כל אחד מאיתנו לגרמניה אינו
יכול להיות הגיוני כלכד. יש לו רכדיט־רכדים
של רגשות.

מה גם שרוב אנשי־המעדך שנכחו באולם לא טרחו
לחוש לעזרת גציגם המושמץ, אלא הקשיבו בשלוות-
נפש לדברי־הגנאי הבלתי־מרוסים.
אילו מתחו וחבדי־הכנסת הלוי ותמיר ביקורת עניינית
על דברי אבן, יתכן שהיו עשויים לשכנע אותי. אך
סיגנון דיבורם הקיצוני — בנושא כזה, ונגד איש
חשוף כזה, קומם אותי.
* ש, כמוכן, גם צד פוליטי אקטואלי לוויכוח זה.
אין זה מיקרה שהתקפת-המחץ בפרשה זו באה מצד
אנשי הימין, הדוגלים בסיפוח השטחים.

ואם אבא אבן היה מסיק את המסקנה — מי יודע מה
היה קורה בממשלה, ולממשלה? אולי — מי יודע? —
יכול היה הדבר להביא למשבר ממשלתי, להתפרקות הקואליציה,
לנפילת הממשלה כולה.

קולקטיבית. יש לי דיעה מסויימת, אותה פירטתי בספר
שכתבתי על נושא זה. אך מעולם לא ניסיתי לשכנע
אדם אחר בנכונות גישתי זו. אני מכבד אדם המחזיק
בכנות בגישה אחרת, ותהיה קיצונית ביותר.

לכן אין זה מוצא חן כעיני כשמתנפלים על
אכא אכן דווקא, וכלשון של השמצה קיצונית.
זה זול מדי.

הצכעת הרוכ נגד אכא אכן כעניין זה, אחרי
דיון כה נרגש וקיצוני, היה פירושה הבעת
אי־אמון כאיש. אפילו כמישטר הישראלי, היה
אכא אכן צריך להתפטר כמיקרה זה מתפקידו.

אין דבר אישי יותר מאשר היחס הרגשי, המצפוני,
שיש לכל אחד מאיתנו לגרמניה ולשאלת אשמתה ה־

חית עליהם טכת־תגמול.
כשאני מאזין לנאומים פרועים נגד אבן, מפי אנשים
המתפלשים בעפר תחת רגלי משה דיין, המתחנפים
ללא בושה לגולדה מאיר, והחוששים מפני התגרות בפינחס
ספיר — אני מתמלא לא פעם גועל.

זאב ב״האו׳!׳׳

הלוי — וחבריו למפלגה. אך איני סבור שהלוי צריך
להשמיע רגשות אלה במיסגרת של ויכוח בכנסת, שבו
הוא מופיע כדובר מפלגה אחת, נגד מנהיג של מפלגה
אחרת.

בגלל סיכה זו כלכד הייתי מצכיע נגדו. אך
לא היתה זאת הסיכה היחידה.

ך• שנים האחרונות, אני נהנה פחות ופחות מחת!
קפות אישיות על אבא אבן.

אני מתנגד כאופן קיצוני למדיניות ממשלת
גולדה— דיין, שאכא אכן הוא דוכרה העיקרי,
והמוכשר כיותר.
תקפתי את אבן, ואת התפקיד שהוא ממלא בביצוע
מדיניות זו, פעמים ללא־ספור.
אך כשאני מדבר נגד אבא אבן, אני מתאפק במיוחד.

מפני שהכאת אכא אכן הפכה לספורט לאומי
— ספורט שאינו מעיד עד גכורה יתרה.

בגלל כמה וכמה סיבות, אין אדם חשוף יותר למכות
מאשר אבא אבן. הסיגנון המליצי של נאומיו, חוסר
התכונות ד,צבריות באופייו ובהופעתו, העובדה שאין
מאחוריו שום קבוצת־לחץ סיעתית יעילה — כל אלה
הפכו את ההתעללות באבא אבן כימעט לפרוורסיה של
סאדיזם לאומי.
יש פער מוזר בין מעמדו של אבן באו״ם ובכנסת.
בפרלמנט הבינלאומי הוא נושא לקינאת הרבים, בן-
התפנוקים של אמצעי־ד,תקשורת, הנואם המבריק שרבים
מחקים אותו ורוצים להידמות לו. בפרלמנט הלאומי
הוא נושא לבדיחות ללא־ספור, להתנפלות כללית, לזיל־זול
ולבוז.

לפעמים נראה לי אכן כמו שק־אימונים,
אותו מכשיר אשר מתאגרפים־טירונים הולמים
כו מכל הצדדים, ללא חשש שמא יוכל להג

אותם עוד אפשר להציל!
גם שיקול זה עזר לי להחליט.

ך יתכן שכל השיקולים האלה לא היו משכנעים
י * אותי, אילו האמנתי לרגע שאבן אמנם אמר את הדברים
שמתקיפיו ייחסו לו — במובן שהם ייחסו להם.

לא ראיתי בעיני את דאיון־ד,טלוויזיה של אבן, ששודר
בשידור חי בארצות־הברית( .חבל שהטלוויזיה
הישראלית לא טרחה להשיג את הסרט, ולשדרו לכולנו).
אבל קראתי את הדברים במלואם — ותוך כדי קריאה
ניסיתי להעביר בדמיוני את המילים הכתובות לשפת
הדיבור המשודר.

ואין די שמץ של ספק שלא היו כדכרי אכן
זילזול כעשיית דין כנאצים, או פגיעה כזכר
הקורכנות.
בוודאי, היו בראיון שניים־שלושה פסוקים, שאפשר
היה בהחלט לנסחם בצורה יותר מוצלחת — אילו נכתבו
הדברים במאמר, או -אילו נאמרו בנאום המוכן
בהקפדה מראש. אבל הרי היה זה שידור חי — שידור
המשפיע בכללותו, כשלמות של הופעה ודיבור ותנועה
והעווייה, וברור שבהקשר זה צילצלו אחרת מכפי
שהם נראים בכתב.

להוציא את הדכרים מן ההקשר המשודר,
וגם מן ההקשר ההגיוני, לנפחם עד דמימדים
מיפדצתיים — זוהי מלאכה קלה. קלה מדי.
אולי הגזים אבן בהגנה על כל אות ופסיק של דבריו.
גם לו מותר להודות שבחר, בשטף הוויכוח, בכמה ניסוחים
שלא היו כליל השלמות הרעיונית. אבל הרי לא
על זד, נטוש הוויכוח.
אני שונא מעשי־לינץ /מכל סוג שהוא. גם כשהם
מבוצעים באויבי המושבעים. גם כשהם מבוצעים בדובר
של מדיניות שאני רואה בה אסון לאומי, בחבר של
ממשלה שאני ׳מתנגד לה בכל לבי. ני לינץ׳ — דין
ריגשי של המון נסער — הוא תמיד ההיפך ממישפט*
צדק.

לכן הצכעתי כפי שהצכעתי.

מעול לא הלכה אשה לפגי שהעגברכא שר
בליב ה פחוח חשק, פחוס אהבה ופחות אשליוס...

בדרךלק אנו ס ה *

ץ ץ?{ולס לא נולדה נסיעה של ראש ממשלת ישראל
בצורה כה מוזרה כמו נסיעתה של גולדה מאיר
לארצות־הברית בעוד שבועיים.

לבקר 6 תהיה

בשיחה עם אורחים חשובים מארצות־הברית, נשאלה
גולדה מדוע אינה מדברת עם הנשיא ניכסון על אספקת
הפנטומים ותוכנית רוג׳רס פנים־אל־פנים. בדרך של
התחמקות אדיבה, השיבה גולדה שלא הוזמנה.

איסטראטגיה נועזת זו, שהיתה כל-בולה
מחושבת בעיתוי מתייק לקראת הבחירות,
השמיטה את הקרקע תהת רגליו של כל מועמד
דמוקרטי אפשרי.

היתה זאת, כימעט, קומדיה של טעויות.

האורחים הכינו זאת כרמז. הם הפעילו
את ההשפעה היהודית בוושינגטון, וכתוצאה
מכף באה התשובה: אם גולדה תבקר בארה״ב
כביקור פרטי, ישמח הנשיא לדבר עימה.
אחרי תשובה כזאת, אי־אפשר היה לסרב — מבלי
ליצור תקרית עדינה.

כף נולדה הפגישה כין שני האישים —
כשאיש מהם לא רצה בה, כעצם.

הוא חיזק את הגשר עם ברית־המועצות, עומד
גם בה באביב .1972
הוא נקט באמצעים שיבטיחו שעד הבחירות, לא
עוד נוכחות צבאית אמריקאית בוויאט־נאם.

ניכסון שיתייצב לבחירות יהיה המנהיג שחזר זה עתה
מביקור היסטורי בפקין, ראשון בתולדות אמריקה* ומבי-
קור חשוב במוסקבה, ראשון בתולדות אמריקה מזה דור.
הוא הוכיח תושיה וכוח־החלטה בעניינים כלכליים.
בעיית ויאט־נאם לא תהיה עוד נושא למלחמת־בחי-
רות נגד ניכסון, אלא להיפך, הוא יופיע כאיש שחיסל
מלחמה זו, שבה פתחו נשיאי הדמוקרטים דווקא. ואילו

ך * איש שגולדה עומדת להיפגש עימו הוא ״ניכסון
{ 1חדש״ — אישיות שונה מזו שעימה נפגשה קודם.
עד לפני זמן קצר, פעלה המדיניות הישראלית על
סמך ההנחה שיש להפיל את ניכסון — ושניתן להשיג
זאת בבחירות שיתקיימו בנובמבר .1972
ניכסון נראה חלש. כמה וכמה מועמדים דמוקרטיים
התקרבו בפופולריותם לנשיא, והיה מקום להנחה שבעזרת
הקולות היהודיים המאורגנים, ואחרי מסע־תעמולה
ישראלי מרוכז, יפול ניכסון.

חשבון בל ב* 1להביתהלבן
לא שהיה זה חשבון בלי־בעל־הבית~^^בעל
הבית הלבן.

גולדה טעתה בהערכת כוחו של ניכסון.
אפשר לסלוח לה, כי כמוה טעו רכים וטובים,
וביניהם מיטב הפרשנים הפוליטיים.
ניכסון נחשב למדינאי ממדרגה שנייה. לכל היותר
נחשב לפוליטיקאי ממולח.
עתה נתברר כי לפעמים חשוב יותר להיות פוליטיקאי
ממולח מאשר מדינאי דגול.
המדינאי ניכסון לא הצליח במשך שלוש שנים לפתור
שום בעייה השובה. הוא עורר עליו את שינאת
הנוער האמריקאי, ואת זילזול העולם כולו.

אולם הפוליטיקאי ניכסון הוא איש־מעשה.
הוא ידע מהו יעדו האחד: להיבחר מחדש בנובמבר
.15(72
איך 7הפוליטיקאי עשה חשבון פשוט: עליו לבצע
בראשית 1972 כמה מיבצעי־ראווה, שישנו את סיכוייו.

ורד עשה ניכסון, המדינאי־ממדרגה־שניה,
שורה של מעשים שלא נעשו על־ידי מדינאים
גדולים ממנו, במו ג־׳ון קנדי.
בזה אחר זה, ביצע כמה מיבצעים מזהירים:
• הוא מתה קו תחת השגיאות של דור שלם, פתח
את הדלת לסין, הכניס את סין לאו״ם (תוך העמדת-
פנים כאילו אמריקה רצתה להשאיר בה את טייוואן,
והפסידה באופן אלגנטי, כך שחסידי טייוואן בארצות-
הברית באו גם הם על סיפוקם ).מיבצע זה יגיע לשיאו
עם נסיעתו לפקין, באביב הבא.

קרוב לוודאי, שלא תהיה ביניהם בל אפשרות
של הידברות ממשית.

כי יושמדימחדש,
מדינית

אבל
גולדה אינה מסוגלת לכך. קרוב לוודאי שהיא
תעדיף להתפטר, ולהשאיר מלאכה זו למי שיבוא במקומה.

מבחינה זו, עשוי הביקור להיות שירת־הברבור
של גולדה. כעיקכותיו עשוייה גולדה
להתפטר יותר מוקדם מכפי שחשכו — אולי
תוך חצי שנה.

עוד השבוע אפשר היה לראות על מסכי הטלוויזיה
של ישראל סרט־תעמולה לטובת הסנאטור הנרי ג׳אקסון,
שהודיע על מועמדותו מטעם הדמוקרטים.
אולם ג׳אקסון הוא מועמד אפסי. אילו היה צריך
להיבחר בתל־אביב, ייתכן שהיו לו סיכויים. אולם הבוחר
בבוסטון ובפילדלפיה מכיר אותו פחות מאשר הקורא
והצופה ברמת־גן.
גם שאר המועמדים הדמוקרטיים האפשריים — מאס-
קי, האמפרי, קנדי — כבר ביקרו בישראל, תמכו בהתלהבות
בעמדה הישראלית הרשמית, הבטיחו ככל העולה
על דעתם. כל אחד מהם נראה לגולדה נשיא טוב יותר
(לישראל) מניכסון.

בצורה זו קיוותה גולדה לקבור את האמבארגו האמריקאי
ואת תוכנית רוג׳רם יחד עם רוג׳רס עצמו, ולחזור
לימי-הזוהר של ירח־הדבש עם ג׳ונסון הדמוקרטי.

בעיני ניכסון, היא מהווה מחסום בלתי־נסבל לכל
תוכניותיו הגלובליות להשגת הסדר אמריקאי־סובייטי,
אמריקאי־ערבי, אמריקאי־סיני, למנוע מלחמה חדשה
ולהרחיק כל אפשרות של הסתבכות אמריקאית.
מה תגיד גולדה כזאת לניכסון כזה?

מוכן שגולדה יבולה ללכת לקאנוסה ״ .היא
יכולה להכין שמדיניותה אינה מציאותית,
ושהיא עלולה להביא לאסון. היא יכולה לחזור
כה ולגבש מדיניות חדשה שתתקבל על
ידי ניכסון.

הישראלי

כף, עוד לפני חודש, היתה האיפטראטגיה
של גולדה ברורה: להכריז מלחמה על ניכסון,
להתערב כמלהמת־הכחירות האמריקאית,
לגייס את היהודים לטובת המועמד הדמוקרטי
שיתמנה, לדאוג לכד שניכסון לא יחזור
לבית הלבן.

בשללה את תוכנית־השלום האמריקאית,
אין גולדה מציגה שום תוכנית אלטרנטיבית.

אולם גולדה צריכה להשיג תוצאות. אין ספק
עציה מציירים לח כיום את התמונה כהווייתה :
ניותה תפשוט את הרגל ברגע שניכסון ייבחר
ושישראל תהיה אז מבודדת לחלוטין מבחינה
וצבאית כאחת.

איד דקבוראתרוגירס

כל פעולות מנגנון־התעמולה
הותאמו למטרה זו.

מלחמתית קיצונית. הכותרות בעיתוני אמריקה קבעו:
גולדה ״דורשת״ פנטומים. אפילו עיתונים הכפופים לחלוטין
להשפעה יהודית, שמו את המילה ״דורשת״ במר־כאות
כפולות, כימעט באירוניה.
גולדה שוללת באופן טוטאלי את תוכנית רוג׳רס
(״גבולות ה־ 4ביוני , 1967 עם שינויים בלתי־מהותיים״),
וממילא גם את כל התוכניות להסדר כולל ו/או חלקי
המבוססות על גישה זו. היא דורשת פנטומים, וציוד אחר.

האס ח ח חד ש האש?
משבר האמיתי בין ניכסון ובין ממשלת ישראל
$ 1צפוי רק בעוד שנה, אחרי הבחירות בארצות־הברית.

אך אין כל כיטהון שאכן יידחה עד אז.
כי בינתיים מתקבצים העננים כמרחב. וגם הם
יעיבו על הפגישה המתוכננת.

גולד ה: שירח תבר בו ר
הנושא שיכריע, אולי, בבחירות — נושא המלחמה
הקרוי באמריקה ״חוק וסדר״ — הוא לטובת
הימני. הדמוקרטים הליברליים לא יוכלו להתחרות
זה עם ניכסון הנוקשה, ועם סגנו, ספירו אגנו,
שה־המקצועי.

בפשע, ניכסון בעניין
הנוק־

כקיצור: כרגע זה נראה כאילו בחירתו
מחדש של ניבסון היא כימעט ודאית, אם לא
יקרו מאורעות כלתי־צפויים לגמרי עד אז.

1ה י 1ע 1עאחגולדה
שכיל האיסטראטגיה של גולדה מאיר, זהו
מצב ביש. יש לה כל הסיבה להיות מזועזעת.
גם בפעם שעברה לא נבחר ניכסון בקולות היהודים.
כל אלה הלכו ליריבו, האמפרי. בדרך כלל הולך הקול
היהודי האמריקאי לדמוקרטים, מזה דורי־דורות.

הפעם לא יהיה ניבסון תלוי בלל כקולות
היהודיים, והלחץ הפוליטי היהודי עליו איבד
את עיקר עוקצו.
אחרי בחירתו, יהיה ניכסון יריב מפחיד. מכיוון שהחוקה
האמריקאית המתוקנת אינה מאפשרת לנשיא תקופת-
כהונה שלישית, יהיה פטור בכלל מכל דאגה לבחירה
מחדש. הוא יוכל לצפצף על הקולות היהודיים לצמיתות.

כמש!־ ארבע שנים יישב בכית הלבן האיש
שהמציא את תוכנית רוג׳רס המקורית, איש
שלא יהיה עוד רגיש לשום לחץ יהודי, איש
שירצה להיכנס להיסטוריה כתור האדם שהביא
את השלום לעולם, חרף כל יריביו ומשמיציו.
ואותו איש יידע כי בשלב מסויים עשתה ממשלת
ישראל את הכל כדי שלא ייבחר מחדש.
עם האיש הזה תצטרך גולדה להיפגש. האם זה
פלא שאין היא מצפה לפגישה זו בשימחה רוננת?
השבוע, עם קביעת הפגישה, השמיעה גולדה הצהרה

יש אדם אחד שאין לו זמן להמתין שנה — אפילו אם
זה כדאי לו. זהו נשיא מצריים, אנוואר אל־סאדאת.
אל־סאדאת הבטיח לעמו הכרעה עד סוף השנה. כשאמר
זאת לראשונה, רצה להרוויח זמן. סוף השנה נראה אז
רחוק מאוד.

אך בינתיים לא חלה שום תזוזה, ואל
סאדאת עומד כפני ברירה קשה — להתכחש
לדבריו ולבייש את עצמו, או לנקוט פעולה
שתתנקם בו.

הרוסים רוצים למנוע הסלמה, כי גם הם מחכים לביקורו
של ניכסון, הדרוש להם כמו לניכסון עצמו. לכן יש
להניח שהרוסים יפעילו את מלוא השפעתם במצריים כדי
לדחות כל הכרעה עד לאביב הבא, אחרי הביקור.
אולם אל־סאדאת יושב על גחלים. הוא יודע שיפסיד
בכל מערכה צבאית. אולם הוא יודע גם זאת: אם תתלקח
מערכה גדולה, לא תהיה לשתי המעצמות הגדולות שום
ברירה אלא להתערב מייד ובאופן מוחץ, כדי למנוע
הסלמה בינן לבין עצמן.

כמקרה זה, יבול אל-סאדאת לצפות לפעולה
מדינית מאסיכית של ברית־המועצות ואר
צות-הברית, עד בדי תכתיב של הסדר כפוי.

האם ילך אל־סאדאת בדרך זו? יתכן שאינו רוצה, אך
יתכן גם שלא תהיה לו ברירה.
לא פעם פרצה במרחב מלחמה שאיש לא רצה בה.
מכיוון שניכסון לא ירצה בכך, הוא מוכרח למצוא
שיטה כלשהי שתאפשר לאל־סאדאת לטעון שחלה תזוזה,
ושעל כן יש הצדקה בדחיית המערכה. דרושה תזוזה מדינית
בולטת ומהירה — עוד לפני סוף השנה.

גם זה יעמוד לנגד עיני ניכסון כשהוא
ייפגש עם גולדה — וגולדה יודעת זאת היטב.

יתכן שניכסון יציע לה עסק: להפשיר את הפנטומים,
תמורת תזוזה ישראלית משמעותית בחזית ההסדר החלקי
או הכולל. תזוזה, שהיא בניגוד חותך למדיניותה של גולדה.

בך או אחרת — מעולם לא הלבה אשה
לפגישה עם גבר כאשר בלבה פחות חשק,
פחות אהבה ופחות אשליות מכפי שיש ברגע
זה כליבה של גולדה מאיר, בצאתה לראנדבו
עם ריצ׳ארד ניכסון.
* מצודה באיטליה הצפונית, שבה חזר בתשובה
הקיסר הגרמני היינריך ה־ 4בשנת ,1077 בהשפילו את
עצמו בפני האפיפיור גריגור ה־ ,7שעיסו הסתכסך קודם
לכן. הקיסר הלך יחף בשלג.

במדינה

״סיי רי ם, סיי רי ם
אנו סיירים
האקלים של ארץ־ישראל קבוע וסדיר.
גם השערה הביורוקרטית של מדינת ישראל
קבועה וסדירה.
בכל חודש נובמבר, מתחילים גשמי־זעף
לרדת. זה קבוע.
ובכל פעם באים גשמים אלה כהפתעה
גמורה לפקידים. גם זה קבוע.
כך קרה גם השבוע.
הגשמים הגדולים התחילו, וכל מנגנוני
המדינה והעיריות הופתעו לחלוטין.
הביוב היה סתום. הרחובות בשכונות־העוני
הפכו לאפיקי נחלים.
הטלפונים התקלקלו.
הרמזורים חדלו מלפעול. בכל מיקרה
הופיעו השוטרים כעבור שעה ומעלה. בינתיים
נוצרו פקקי־תנועה.
רק דבר אחד היה חדש, השנה. כי
פינתיים יצר משרד־התחבורה את ״סיירת
הבטיחות״ — יחידת־ראווה משופעת בציוד
ובתקציב (שאיש לא אישר אותו).
אולם כאשר נוצרו הפקקים הגדולים,
נעלמה הסיירת כאילו טבעה בשלולית.
צבא־הפאר של גד יעקובי, כוכב הרדיו
והטלוויזיה לענייני תחבורה, בלט בהעדרו.
וגם זה לא היה, איכשהו, מפתיע.

צה׳זל
דמ טפ״ל שכולם
יקר או לו דדו
אין מינוי חשוב יותר בישראל, אחרי
ראש־הממשלה, מאשר מינוי הרמטכ״ל.
כי הרמטכ״ל אינו רק המתכנן הראשי
של צה״ל, היועץ הצבאי של הממשלה.
הוא הרבה יותר מזה: הוא דמות חינו-

אחר ש הו סרההה סוו אהה״דמיוניח״

ערם פשה, לפני שבע שנים וחצי,
פירשם ״הטולם הזה״ את ״פרשת
אלכסיס״ ,שיפור דימיוני־כביכול עד
רשת־ריגול יוונית שכיצעה מעשי״
חשדה שתורכיה. שצורה זו משר
לראשונה לציכור את פרטי־הפר־טים
שד העסק־הכיש, שהסעיר כאותם
הימים את המדינה (ראה
איגרת העורך לקורא כעמוד .)2אף
כרור שרוש הקוראים לא יכלו
לדעת עד כמה הפרטים הם נכונים.

עתה, עם התרת פירטי הפרשה
לפירסוט, החליט ״העולם הזה״
לפרשם מחדש את הסיפור כולו —
אך הפעם עם השמות וחמקומות
הנכונים. השמות האמיתיים מוד
פפים כאותיות שמנות, ולידם, כאותיות
דקות וכפוגריים, השמות
שהופיעו ששיפור המקורי.
סיפור זה כתוש כשיטה שד רומאן
היסטורי: תוך שימוש כפרטים
הנכונים, והוספת פרטים דיבד

״האמיני יום יבוא /טוב יהיה מבטיח לך׳ /לחבק אותך אבוא...״
אריאלה כן־גו ר (אריאנה אבגוראס) שמח את ד,תקליט, הק-
שיבה לצליליו הראשונים. תקליט מטופש, חשבה. פטריוטיזם זול.
מנגינה נדושה, שכבר נשמעה מאה פעמים. אבל כרגע יש דרישה
לשירים לאומיים. הם מעניקים לחנוונים הקטנים בתל-אכיכ
(אתונה) תחושה של שותפות בגורל החיילים כנגש.
השדרנית השחרחורת עיוותה את פיה, כאילו בלעה גלולה
מרה, ונטלה לידיה את המעטפה החומה, עליה היה רשום בכתב-
ידה העקלקל :״פינת עקרת־הבית -יי ה־ 16 בחודש״ .היא עיל-
עלה בדפים באי־רצון. השטויות הרגילות. עצות לשמירת הבגדים

יוניים לשם השלמת התמונה. הפרטים
הנכונים לקוחים מן המקורות
המיצריים, הפירסומים כעת
המישפט ומקורות אחרים. כמה מן
הפרטים שלא פורסמו עדיין שונו,
כדי למנוע גילוי שיטות מודיעין.
מתוך הסיפור המקורי הושמטו
כמה קטעים כלתי־חשוכים. הציורים
כעמודים אדה ליוו את הסיפור
המקורי.

כפני עש, נימוסין של מארחת, מתכון להכנת אורז עם עלי־דפנה.
״האמיני יום יבוא...״
דלת האולפן נפתחה חרש. לונה שמה פתק על השולחן:
״הבוס רוצה לדבר איתך. מיד!״
אריאלה הרימה את גבות־עיניה המצויירות בתמיהה. בשפת-
סימנים שאלה לסיבת הקריאה, נענתה במשיכת־כתף של אי־ידיעה.
הצביעה על התקליט ונענתה שלונה תחליף אותה. עוד
יש עשר דקות של תקליטים. כולם פטריוטיים.
״האמיני יום יבוא...״
״אה, גברת אריאלה, כנסי, כנסי,״ אמר הבום, ב־

רמטכ״ל־מיועד דדו

אחרי יוגוסלבי׳ ,־וגוסלבי
כית, המשפיעה בכל מעשיה ותנועותיה על
רבבות צעירים, הקובעת את התדמית ה מוסרית
של הצבא, ובמידה רבה של המדינה
כולה.
ההייד הדמוקרטי. מכל הבחינות
האלה, חיים בר־לב היה כימעט רמטכ״ל
אידיאלי — חייל דמוקרטי הנשמע למרות
האזרחית, אישימוסר שלא נרתע מחשיפת
פגמים חמורים, דמות חינוכית ממדרגה
ראשונה. ויחד עם זאת — חייל קרבי וקצין־
מטה, בעל תפיסה איסטראטגית.
בארבע שנות כהונתו, זכה בר־לב להע רצה,
אולי יותר מכל רמטכ״ל קודם בצה״ל.
לא קל לבוא במקומו של איש כזה. יהיה
זה מיבחן קשה ליורשו.
טוהר הנשק. אולם לדויד (״דדו״)
אלעזר יהיו כמה יתרונות, שיקלו עליו את
המלאכה.
הוא הוכן לתפקיד זה במשך זמן רב
על-ידי ידידו בר־לב, יליד־יגוסלביה כמוהו.
הוא השתפשף בכל התפקידים האפשריים,
מאז ימי הפלמ״ח, הקרבות המרים של הראל
על ירושלים, מלחמודסיני, וכיבוש הגולן
(המשך בעמוד )23

מוסל ני 1יו־ בדמיון ובמציאות

ויקטוריה (״מרסל״) ניניו, כפי שהופיעה בשער עיתון מצרי בעת
המישפט (משמאל) ,ובציור של העולם הזה שליווה את ״פרשת

אלכסים״ .מרסל היתה באמת חברה במועדון המוזכר בסיפור,
התיידדה שם עם אנשי הצמרת• המיצרית, התפרסמה כספורטאית
מעולה .״מרסל״ היה שמה המחתרתי. העיתונים המיצריים
הקדישו לה עמודים רבים בימי המשפט, לא הסתירו את הערצתם.

(המשך מעמוד )15
קולו השמנוני הרגיל .״אני יודע שאת עמוקה. כמובן,
במובן. דק ענץ קסן. מתי את משדרת את המתכון היומי

״בעוד שש־עשרה דקות,״ השיבה אריאלה, והביטה
בגבר הצעיר שישב מול הבום .״אורז עם עלי-דפנה.״
״כן, כן, במובן,״ הבוס הסתובב בכסאו, באי־נוחות
כלשהי .״ד,ממ. יש לי בקשה קטנה אליך. דבר שטותי,
הזדהה. הנה, אולי תואילי לשדר את זה היום...״
הוא דחף לידיה בליון לבן. אריאלה העיפה מבס
בכותרת :״פודינג אנגלי״ .היא לא הצליחה להסתיר את
אי־רצונה.
״אבל אדוני המנהל,״ הפליטה .״אינני יכולה לשדר

את זה היום. הרי לא בדקתי אח זה ! אפילו לא קראתי.
אולי מחר. מה החפזון 1״
״אה, ילדתי,״ אמר הבוס -״את מבינה, הנה הבטחתי
לידידי הצעיר, מר — מר —״
״ דוי ד ״ (דימיטדיוס) ,הגבר הזר דיבר בפעם הראשונה.
קול מתכתי. אריאלה הביטה בו שוב. היה בו
משהו מיוחד, בבעל הצלקת. משהו מושך ודוחה כאחד.
״כן בוודאי, דויד, הה־הה,״ צחק המנהל, וצחוקו
נשמע כמזוייף .״את מבינה, מר דויד הוא ידידי מנוער.
היינו בבית־ספר יחד. והיום יש לאשתו יום־הולדת,
והבטחתי לו שנפתיע אותה ונשדד את המתכון החביב
עליה. נכון ן״
״נכון,״ אמר הגבר הזר. הוא ניראה הרבה יותר צעיר
סן המנהל. משונה.
״ובכן, אח תשדרי את זה, תודה.״ ״אבל...״

המנהל הפסיק את דבריה בתנועת־יד .״ידעתי ש תעשי
לנו סובה קטנה זו. תודה, תודה.״
אריאלה יצאה, רותחת !מכעס. במסדרון קראה את
המתכון :״קחי שלוש ביצים...״
היא משכה שוב בכתפיה. בעצם, מה זה חשוב ז
פודינג או אורז, הכל אותן השטויות.
הגבר הזר הזה, עם הצלקת. מה היה שמו ז דויד.
מדוע חלף בלבה הרושם שהמנהל אינו מכיר אותו כלל 1

האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך...״
גל חם הציף את לבו של יצחק * ,זהו קולה של
* זוהי דמות דמיונית, לצורך המחשת הרקע.

איו!0מו

₪שחן נ1
אתה נכנס לאחת מתחנות ״פז־ אז ־עוד.
קונה שמן אז בנזין ומקבל גלויה.
לאחר שתמלא את הפרטים המבוקשים בגלויה, נא החזירה
לאחת התיבות המיוחדות המוצגות בתחנות ״פז״ ו ״עזו־ בכל הארץ.
כך תקנה לעצמך את הזכות לה שתחף
בהגרלת הפרסים הגדולה בה אתה עשוי לזכות ב הפלגה חינם לאירופה
עם מכוניתך ב נילי־ או דך.

מי משתתף בתחרות בחוד ש נובמבר ד
בחזדש נובמבר רשאי להשתתף כל ם׳ ששם מכוניתו מתחיל באחת האותיות

נלדוגמא 5 :טאט*ז-ז• 7-701x0 ,וכדומה)

לאירופה חינם עם מכוניתך ב •גיל•* א* 1דן•

הוודלרז הזה

ישראל האמיתית (יוון) .יצחק לחש לעצמו את ד שם
המקודש.
אצבעותיו תופפו על הדוכן לקצב השיר, מבלי ש הרגיש
בכך. לחבק אותך אבוא. לרגע תיאר לעצמו
חייל ישראלי מנשק את אהובתו. ברחוב צועד הגדוד.
הם יוצאים לנגב, להרוג את הערבים.
גם אני חייל, אמר יצחק לעצמו, ומתח את גופו
הצנום, הכפוף־קמעה. השכרון, בו היה שרוי מאז ראשית
המעשים, לפני שבועיים, התגבר בו לשמע המנגינה. כל
אחד יכול להיות חייל בחזית, בין חברים, עם רובה
ביד. אבל להיות לבד, בלב ארץ האוייב...
יצחק התכופף מאחורי הדוכן, הנמיך את קול המכשיר.
אסור להסתכן. כך אמרו לו בפירוש, באותו בית
כחול קטן ליד תל־אכיג (אתונה) .אותה צעירה תמירה,
שקראה לעצמה רחל * (פולינה) .אסור להסתכן. אסור
להשוויץ. לא לעשות רושם. להתמזג עם הרקע. להיות
אפור, אפור. אבל היא ידעה שהוא, יצחק, אינו אפור.
הוא גיבור.
יצחק העיף מבט של בוז כמצרי (בתורכי) שמן,
שהתעכב לרגע ליד פתח החנות, היסס והמשיך בדרכו.
ההוא בטח חשב שיצחק מנצור אינו אלא חנווני קטן
ועלוב בבזאר של קאהיר. כך חושבים כולם. ורק הוא,
יצחק עצמו, יודע שהוא איש חשוב. רק הוא, וגם רחל
התמירה, והאיש הבלונדי המסתורי בבית־המלון.
אבל יבוא יום, וכולם ידעו. אז ייסע לישראל, לא
כחנווני עלוב, אלא בגיבור־חיל. יכתבו עליו בעתונים.
יפרסמו את תמונתו. שר״הכייטחון החדש (במקור :
המלך הצעיר, החדש) ילחץ את ידו
יצחק עצם את עיניו וראה בבירור את המעמד. השר
יעמוד ויושיט לקראתו את שתי זרועותיו.

״האמיני יום יבוא, טוב יהיה״...
ניצב מחמוד פעיל (פאול קוצ׳וק) ,מפקד משטרת
קאהיד,לא הקשיב למנגינה. הוא אהבלהאזין לקול
ישראל, כדי לרענן את ידיעותיו בעברית. תמיד
כדאי לדעת את שפת האוייב. אבל באותו רגע לא
חשב על ישראלים. היו לו צרות קרובות יותר.
״מה הדו״ח האחרון?״ שאל את קמאל, והוסיף
להתהלך אנה ואנה.
קמאל, ראש המדור לתפקידים מיוחדים, שלף את
הסיכום האחרון מתיקו. בעצם לא היה צורך בכך, כי
קמאל ידע את העובדות על-פה.
״ב־ 24 השעות האחדינות לא היו תקריות נוספות
בקאהיר ״,אמר בקולו החדגוני, המטריף את הדעת.
״גם לא באלכסנדריה. כל המודיעים קיבלו הוראה
תקיפה לדווח על כל דבר שיכול להיות קשור בתקריות.
התוצאות עד כה — אפס. הסוכנים שלנו בכל אירגוני־הסתר
נקראו לשיחות. התוצאות עד כה — אפס. ההאזנה
הטלפונית וביקורת המכתבים הוגברו. התוצאות עד כה
— אפס.״
״אפם, אפס, אפם !״ רטן מחמוד .״איך זה יכול להיות,
בן־אדם? יש לנו המישטרה היעילה ביותר במצריים.
והתוצאות הן אפם.״ ולעצמו הוסיף: אולי איני מתאים
לתפקיד? לא רציתי להיות מפקד מישטרה. לא רציתי
להיות שוטר בכלל. מה היה לי רע בצבא? הייתי קצין
טוב. השתתפתי במהפכה. מדוע שלח אותי הראיס לתפקיד
המחורבן הזה?
דקות ארוכות פסע הלוך ושוב, שקוע במחשבות.
הקצין הצעיד לא הפריע לו.
״לדעתי, אדוני הניצב, יש לגשת לעניין גישה פוליטית,״
אמר לבסוף ,״בפשעים מסוג זה, המניע הוא
המפתח.״
״אבל הרי זד. העניין, בן־אדם!״ מחמוד חזר לכורסתו,
מתחת לתמונת הבוס, ישב ונאנח .״אין מניע.
שתי פצצות־תבערה בבתי-קולנוע בקאהיר, פצצה בדואר
באלכסנדריה. פצצה בשרות־ההסברה של האמריקאים
בקאהיר ובספריית השגרירות האמריקאית.״
״אולי קומוניסטים?״
מחמוד הסתכל בפיקודו בזילזול. לדור הצעיר אין
השכלה .״כדאי שתקרא כמה ספרים טובים על הקומוניזם.
לנין, טרוצקי. זה מעניין.״
קמאל נפגע .״הפצצות כוונו נגד האמריקאים. הקומוניסטים
שונאים את האמריקאים. לדעתי זה פשוט.״
״פשוט! בעיניו זה פשוט.״ מחמוד לא יכול להתאפק
מלהראות את עליונותו .״דע לך, ידידי הצעיר, כי הקומוניסטים
מתנגדים לטירור. תמיד התנגדו. זה בניגוד
לתורה שלהם. והם לוקחים את התורה שלהם ברצינות.
הם מחנכים את אנשיהם לשביתות, להפגנות, למהומות.
אבל לא להנחת פצצות. ואיך אתה מסביר את הפצצות
בבתי־הקולנוע? אולי מתנגדים הקומוניסטים שלך לסרטים
אמריקאיים?״
״אדוני הניצב צודק,״ הודה קמאל. הזקן אינו מבין
בענייני מישטרה, אבל הוא לא טיפש .״אם כן, זוהי
המחתרת הדתית. הקנאים המטורפים האלה רוצים להש חיר
את פני המישטר החדש בעיני ההמונים, לעורר
הרגשה של אנדרלמוסיה ואי־בטחון כללי.״
״אולי,״ היסס מחמוד .״אבל לא סביר. מדוע הפצ צות
במוסדות האמריקאיים? האחים המוסלמים
(האחים הדתיים) עדיין -מקווים לקבל עזרה מן האמריקאים.
למה להם להרגיז אותם?״
״זה נכון. אבל אל תשכח, אדוני הניצב, כי תפסנו
את כל המנהיגים שלהם. הרי הם עומדים עכשיו למיש-
פט. ההנהגה היא בידי אנשים קטנים, ללא שיקול־דעת.״
* ״רחל״ הוזכרה ן־מישפט בקאהיר, כקצינה ישרא
לית שהעבירה את חברי הרשת קורסים בישראל.

״המס, זה אפשרי,״ הקצין הקשיש שקע בהירהורים.
קומוניסטים, אחים המוסלמים. לא. משהו אינו כשורה.
משהו חסר. החוליות אינן מצטרפות לשרשרת הגיונית.
קומוניסטים אינם עוסקים במירור. האחים המוסלמים
שבורים. אין להם כל עניין להרגיז את השלטונות בדיוק
ברגע שמנהיגיהם עומדים למישפט, ערב גזר־הדין.
היה כדאי להם להפסיק כל פעילות, להתארגן מחדש.
אבל קמאל צדק. המניע הוא הספתח.
ודווקא מניע אין.
״׳ועכשיו אקרא את מתכון היום,״ בקע קול עברי נשי
ממקלט הרדיו .״היום נכין פודינג אנגלי. קחי שלוש ביצים

מחמוד סגר את הרדיו. פודינג אנגלי! הישראלים
האלה! אפשר היה לחשוב כי יש להם צרות אחרות —
המתיחות בגבול, האיום של חיל־האוויר המצרי.
הוא נאנח בכבדות .״הבה ונעבור עוד פעם על רשי מת
התקריות. אחת־אחת.״

״האמיני, יום יבוא...״
מר פראנק (מיסטר סטון) היה שרוע על הספה,
כמו תמיד. בעיניו הכחולות, הבהירות, עקב אחרי כל
תנועה של החדרנית.
פטמה הרגישה במבטו. בעצם, אסור היה לה להיות
בחדר בכלל. לפי הוראות־הקבע של מלון סמירמיס,
אסור היה לחדרניות לנקות את החדרים אלא בהעדר
האורחים. אבל מר פראנק אינו נעדר כמעט לעולם.
שוכב על הספה, מבוקר עד ערב, ויוצא רק בלילה.
אם הוא סוחר, כמו שכתוב בספר הגדול שעל דוכן-
הקבלה, למטה, אז הוא סוחר עצלן מאוד, חשבה פטמה.
או עשיר מאוד. אדם עשיר לא צריך לעבוד. אדם עשיר
יכול לשכב כל היום על ספה, לשמוע רדיו ולחכות
שיביאו לו את האוכל לחדר. וגם אשתו של אדם עשיר.
האם מר פראנק נשוי? לאיזו גרמניה (אנגליה) אחת,
כמו אלה שבאות לקאהיר בקיץ, עם פנים של סוסים
ובגדים שהיא, פטמה, היתה מתביישת בהם?
היא העיפה מבט בגבר הבלונדי, ולכדה אח מבטו

יקרה בקאהיר, או רוקד איתה באחד מבתי־הקפה המהודרים
בטיילת על הנילוס, וכל החדרניות האחרות היו
מתפקעות.
היא החלה מאבקת את שולחן־הלילה, ליד הספה.
ספרים אנגליים, עתונים אנגליים. כאילו במיקרה נגעה
ידה בידו .״סליחה,״ הפליטה והסמיקה. היתד. לו יד
קרירה, נעימה.

יש לה יד די יפה, בשביל חדרנית — חשב רוברט *.
אני מקווה שלא ראתה את הפתק העברי מתחת לעיתונים
האנגליים. צריכים להיזהר. בבית־-מלון כזה, גם החדרניות
יכולות להיות סוכנות של שירות-הביסחון.
אבל לא זאת, החלים מייד. זאת ילדה נחמדה. ויש
לה גוף משגע.
״מה שמך?״ ישאל, באנגלית.
״פטמה, חוודג׳ה פראנק,״ היא השפילה את עיניה.
אבל את לא צנועה כל-כך, חשב רוברט. אני מכיר
אותך. יש לי מספיק נסיון בזה. המבט הזה- ,מתחת ל עפעפיים
עצומים־למחצה, מוכר לי.
פתאום נזכר בעיניה של אשתו. לפעמים יש לה אותו
המבט. כשהיא רוצה לעשות רושם על סי שאינו מכיר
אותה. רושם של נערה ביישנית.
ביישנית! הוא צחק לעצמו, ופטמה שלחה לעברו
מבט נוסף מאותו סוג. אשתו.
הוא ניזכר בפגישה האחרונה במסעדה בפאריס. היא
היתה נחמדה אליו. כמו בשבועות הראשונים של נשו-
איהם. כאילו היה איכפת לה שהוא יוצא בשליחות מסוכנת.
היא ו א רי ה ** התחרו ביניהם בדברי־נועם.
בשביל מה הביא אותה אדיה לפאריס? הרי ידע
שהם נפרדו, נם נ׳יכל י (ג׳ורג׳) ידע זאת היטב. ובכל
זאת, דווקא ג׳יבלי שלח אותה. בשביל מה?
השאלה הטרידה את רובדם. מגיל ילדות התרגל
לחפש את הכוונה הנסתרת במעשי הזולת. אין מעשים
ללא כוונות. ובוודאי לא אצל ג׳יבלי. ג׳יבלי הוא טיפוס
מחשבן. בשביל מה הוא שלח את אשתו לפאריס?

צחק הסתנל, תוך שניות התרקהה האש באורם הדואר
שלו. מבט חשקני. פטמה ידעה מה זה מבט חשקני, כי
קראה הרבה ספרי־כיס, וראתה הרבה סרטים אמריקאיים.
גם סרטים בהם חדרניות קטנות בבתי־מלון נישאות לאורחים
עשירים, שהתאהבו בהן ולקחו אותן לקאלי-
פורניה.
״האם האדון מבין ע כ רי ת (יוונית)?״ שאלה באנגלית
רצוצה, כדי לפתוח בשיחה.
״עברית? לא. מדוע?״ התשובה השתהתה קמעה,
כאילו התקשה להבין את האנגלית שלה.
״מפני שהאדון מאזין לרדיו ישראלי״.
״זה עברית?״ צחק, צחוק עליז וגלוי-לב .״ואני
חשבתי שזה ע ר כי ת (תורכית) !״
גם פטמה צחקה, אבל היא נעלבה קצת. היא ידעה
שהישראלים הם חלאת המין האנושי. הנה, בפלסטין
(בקפריסין) הם פותחים בכידונים את הבטן של נשים
ערביות הרות. וזורקים תינוקות מן הגגות, להנאתם. זה
כתוב אפילו בעיתונים.
אבל הצחוק של מר פראנק מדבק. פטמה נאלצה
לצחוק, בעל כורחה. הוא כל-כך עליז, מר פראנק זה.
אילו התאהב בה, היה בטח לוקח אותה למסעדה הכי

החדרנית שוב נגעה במיקרה בידו. הפעם תפס את
זרועה.
״אבל חוודג׳ה פראנק!״ היא מחתה, אבל לא משכה
את זרועה ומידו.
הוא שם יד סביב מותנה.
הנה זה בא, חשבה היא. בדיוק כמו שתיארתי לי.
זה נורא רומנטי. בדיוק כמו בסרט האחרון, סערת התשוקות.
חבל שהמוסיקה ברדיו נפסקה בדיוק עכשיו.
האם אתן לו לנשק אותי, או שזה עוד מוקדם מדי?
הוא יכול לחשוב שאני מופקרת, שנותנת לכל אחד.
רוברט ימשך אותה אל הספה, אחז בשערותיה השופעות,
קירב את שפתיו אל פיה. היא התנגדה קצת, אבל
לא יותר מדי.
הרדיו פיטפט. נמאס לו לשמוע את פינת עקדת *
״רזברט״ הוא שמו שהוזכר במישפט קאהיר. שמו
האמיתי של ״האדם השלישי״ עדיין לא ניתן לפירסוס.
** שמו האמיתי של ״קצין המילואים״ ,כפי שנקרא
בפרשה, עדיין לא ניתן לפירסוס.

רק ד״ר מרזוק לא מצא חן בעיניו.
(המשך מעמוד )17
הבית. יום אחרי יום, אותן השטויות .׳נימוסי שולחן.
איך לקבל פני אורח מכובד. לשמוע שטויות אלה בכל
יום — זה החלק הנורא ביותר של התפקיד.
היא החזירה את נשיקתו. ידו ליטפה את צווארה,
ירדה לחזה. מארולה, חשב, זונה שכמותו.
״ועכשיו אקרא את מתכון היום,״ אמר הקול הנשי
ברדיו .״היום נכין פודינג אנגלי. קחי
רוברט קפא. פודינג אנגלי. פודינג אנגלי! שלוש
ביצים. ידיו נשמטו מגוף הצעירה, כאילו היתד. חפץ זר.
מה קרה לוו חשבה פטמה בקדחתנות, ופקחה את
עיניה. האם הוא חולהו הוא ניראה באילו שכח איפה
הוא נמצא.
היא העמידה פני נעלבת ויצאה את החדר, מבלי
להסתכל אחורה. שיידע לו שהיא לא כמו אחרות. אצלה
זה לא קל. ובכלל, שלא יכניס לראש שלו כל מיני
מחשבות.

לטלפן ו
לא, מסוכן מדי. לטלפונים של בתי־מלון יש תמיד
האזנה. רוברט עמד לפני הראי, התלבש בקפידה. הוא
בחן את הופעתו במבט בקרני. האין העניבה אמריקאית
מדי בשביל מד פראנק, הסוחר הג ר מני השמרני? לאו
דווקא. הוא ניראה באמת כמו גרמני — בלונדי, תכול-
עיניים, זקוף. גם בלי הבגדים, היה ניראה כצפון־אירופי
טיפוסי.
נו, לפחות את זה ירש מאבא. אבא היה עסקן סוציאליסטי
אוסטרי. הנאצים עינו אותו במחנות־הריכוז
שלהם, ולא הצליחו לשבור אותו. אידיאליסט אמיתי.
מה היה אומר על בנו?
אמא היתר, אחרת. אמא היתד, יהודיה. כאשר אסרו
את אבא היא עלתה, עם רוברט לישראל. אבל הוא
גדל, למעשה, לבדו. בכל מיני מוסדות. הוא לא אידיאליסט,
כמו אבא. אבא האמין כי כל האנושות היא
משפחה גדולה אחת. רוברט ידע כי כל אדם חייב לדאוג
לעצמו.
משפחה גדולה אחת. לא, החברה לא היטיבה עימו.
להיפך. תמיד היו לו אויבים ומקנאים. כמו בעסק
ההוא של המקרר. אמרו לו להעביר מקררים
למחסן. המחסן היה כבר סגור. הוא לקח את המקרר
המחורבן הביתה. הוא לא התכוון לגנוב אותו. לכל היותר
היה מחליף אותו במקרר שהיה לו בבית, שהיה קטן
יותר. אז מה? מי לא עשה כך? כל אחד דאג לעצמו.
אבל אותו הענישו בכל חומרת הדין. הבאישו את ישמו
ברבים.
כך זה היה תמיד. אם עכשיו יתחרבן העסק הזה,
למשל — את מי יאשימו? לא את ג׳יבלי. ג׳יבלי הוא
ראש אמ״ן, והוא יהיה בסדר. ג׳יבלי יזייף כמה ׳מיס-
מכים, וידאג כבר לעצמו. בטח לא את דיין (סיפאקאם
הגידם) .דיין הוא רמטכ״ל. הגנרלים תמיד בסדר. אותו,
את רוברט ידפקו. למרות שהוא, רוברט, בכלל לא רצה
בכל העניין.
הוא ניתק את שרשרת מחשבותיו. מה פתאום? איזה
מין מחשבות! אסור לחשוב על כישלון. זה מביא מזל
רע. רוברט יצליח. רוברט תמיד מצליח. אבל הם לא
יודו לו. ג׳יבלי ידרוש את התהילה לעצמו, ודיין יתפאר
שזה היה רעיון שלו.

ד״ר מרזוק התקרב לספסל בצעדים כושלים. כל כמה
צעדים העיף מבט נפחד מעל לכתפיו. הוא נהג כאילו
כל עץ בפארק הגדול הוא שוטר מצרי בתחפושת.
רוברט התבונן בו מעל לגליון הטיימס, בו היה שקוע
למראית עין. כן, אין ספק, ד״ר מרזוק הוא אסון. הוא
קרוב להתמוטטות עצבים. מאז החלו המעשים, לפני
שבועיים, נעשה עצבני יותר ויותר. התנהגותו יכלה
לעורר חשד גם בלב הבלש המטומטם ביותר.
הרופא הצעיד התיישב בקצה השני ישל הספסל. הוא
שלף קופסת־סיגריות, שם סיגריה בפיו, פישפש בכיסיו
כאילו חיפש גפרור, ופנה אל רובדט בערבית :״אולי
יש לאדוני אש?״
רוברט הוציא קופסת־גפרורים, הגישה לו באדיבות.
הרופא הצית גפרור, קירבו לסיגריה. ידיו רעדו. כימעט
ולא הצליח להפגיש את קצה הסיגריה עם הלהבה.
רוברט השקיף סביבו. חוץ משתי עהרות־בית, שדחפו
עגלות־ילדים, לא היה איש בסביבה. הוא התקרב ל מחוק
ודיבר אליו בעברית, בקול נמוך.
״דוקטור, יש הוראות חדשות. מהיום אנחנו פוגעים
במוסדות בריטיים. אני רוצה שתוך שלושה ימים תונח
פצצה בסיפריית הבריטיש קאונסיל. כעבור שלושה ימים

המכונית ירדה העירה. רוברט יכול היה לעצום את
עיניו, ותוכנית העיר עמדה מול עיני רוחו, כשם שלמד
אותה על־פה בפאריס.
המכונית נכנסה לרחוב הראשי. הוא העמידה ליד
מדחן.

את חמישים המטרים האחרונים עד לבנק הלאומי,
פסע ברגל, תוך התבוננות בחלונות־ר,ראווה ובפני ההולכים
מאחוריו. הוא היה בטוח לגמרי: אין עיקוב.
הוא ניכנס לאולם המרווח של הבנק. כתריסר פקידות
ישבו מאחורי הדלפק. הוא עמד לרגע, כמהסס, ניגש
לצעירה שחרחורת .״סליחה, האם אפשר להחליף אצלך
המחאות של אמריקן אכספוס?״
הצעירה הרימה את עיניה. במשך מאית של שניה
נפגשו עיניהם. מאית של שניה בלבד.
היא באמת דומה לאינגריד ברגמן, חשב רוברטיי.
היא בסדר. אפשר לסמוך עליה.
״אדוני יואיל לפנות לדוכן מימין,״ אמרה בקול
שיגרתי.
״׳מיספר חמש?״ שאל רוברט.
״לא, מיספר שלוש, סר,״ ענתה הפקידה וחזרה לניירותיה.
איש
לא יכול היה למצוא משמעות מיוחדת בשיחה
זו. תייר כלשהו ישאל אינפורמציה אצל פקידה כלשהי.
אבל במילים מעטות אלה קבע רוברט פגישה: בשעה
חמש, במקום הרגיל בפארק, עם ד״ר מ רזו ק (סטאברום).
מרסל (ריקה) היתד, המקשרת. לדעת רוברט, היתד,
הדמות הטובה ביותר בקבוצה כולה. כשחיינית מצ טיינת
הייתה חברה פופולארית במועדון הספורט, שבו
ביקרו הקצינים הבכירים של הצבא המצרי. היא גרפה
ידיעות בלי מאמץ.
כן, אכרהם דר (בעל הצלקת) ,שהקים את הקבוצה,
היה בסדר. רוברט היה מוכרח להודות: הוא עושה כאן

טובים.
עבודה טובה, לפני שלוש שנים. האנשים הם
* העיתונים המצריים קראו למוסל, בשעת המישפט,
בשם ״אינגויד ברגמן הציונית.״

מוסל רניו־ערב מעצרה
נוספים בקונסוליה. אתה תשלח לפעולה הראשונה את
נתינזון. אפשר לסמוך עליו. אחריו יגיע תורו של
דאסא (סטפאנוס).
מחוק החוויר עוד יותר. פניו קיבלו גוון ירקרק
ממש.

״אבל זה שגעון!״ הוא התפרץ.
״תוריד את קולך,״ פקד רוברט .״אפשר לשמוע אותך
ממרחק של מאה מטרים, גם בלי מכישיר־ר,אזנה.,״
הרופא התכופף, כאילו ספג צליפה -של שוט. הוא
התבונן סביב בבהלה, כאילו ביקש לגלות את מכשיר-
ההאזנה המכוון אליו מרחוק. בבית הכחול הקטן, ליד
תל־אביב, ילמד על קיומם של מכשירים כאלה, המסוגלים
לקלוט כל לחש ממרחק של מאה מטרים. לאחר מכן
מצץ את הסיגריה, ונרגע קצת.
״תראה,״ פנה אל רוברט בקול שקט יותר. הוא לא
ידע, במובן, את שמו האמיתי .״אינני יודע מי נתן את
ההוראה לפעולה הזאת. בוודאי היו לו מניעים חשובים.
איני מבין בזה. אבל אני מבין את המצב כאן. הפעולה
הזאת תסתיים באסון.״
״שטויות!״ פסק רוברט בבטחון מעושה .״מדוע אתה
חושב כך?״
״הקבוצה הזאת הוקמה לשם ריגול. לזה היא מתאימה.
ארבעה מאיתנו עברו קורס ליד תל-אביב. אנחנו מומחים
לאלחוט, לצופן, לצילום, לקריאת מפות. מרסל מסוגלת
להוציא ידיעה מכל קצין ערבי. רשת כזאת שווה לישראל
מיליונים! ערכה לא יסולא בפז! והנה אתם באים
והורסים את הכל!״

״מי הורם, לכל הרוחות?״ שיסע דוברט את דבריו
בזעם .״אין כל סתירה בין ריגול שיגרתי ובין פעולות
חבלה.״
״אבל יש ויש ! האנשים שלי אינם מתאימים לפעולות
חבלה! הם למדו להרכיב פצצת־חבערה בנרתיק־משקפיים
או בקופסה של אבקת־כביסה. אבל יתפסו אותם!
אם לא היום — אזי מחר!״
״ים, איט איז ורי גייס היר!״ אמר רוברט בקול רם,
כמו תייר המפלים דברי נימוסין. בזווית־עיניו ראה זוג
שוטרים מתקרבים בשביל. הוא לקח סיגריה מן החפיסה
של הרופא, הדליק אותה, זרק את הגפרור בתנועה
מרושלת. השוטרים עברו.

הוא ידע כי דברי הרופא צודקים במידה רבה. הוא
עצמו השמיע טענות דומות באוזני אריה, מפקד הרשת
בארצות־הוץ, כשהלה הציע לו לראשונה לקבל על עצמו
את השליחות.
זה היה !פאריס. הם שתו קאמפארי ורוברט היה
סקרן לדעת מדוע הובהל לפאריס. כששמע את ההצעה,
פרץ במחאה.
״למה אני, דווקא?״ שאל .״אתה יודע שהולך לי.
שילחו מישהו אחר!״
אין לנו אחר, כרגע,״ הסביר אריה בסבלנות .״גם
אני לא רציתי להטיל את זה עליך, תחילה. אני מעריך
את הצלחתך, ואיני רוצה לסכן את זה. אבל
אין לנו כרגע מועמד אחר. אברהם דר ידוע מדי בקאהיר.
הטלנו את זה על איש אחר. הוא אפילו כבר יצא
לפאריס, בדרכו למצריים, אבל באמצע הדרך התחרט.
בינתיים עבר הרבה זמן, והשעה דוחקת. רק אתה יכול
לנסוע ברגע זה למצריים מבלי לעורר חשד. אין ברירה,
אתה האיש״.
רוברט הסבים. גם לא היתר. לו ברירה. אריה היה
מפקדו הישיר במודיעין.
אבל הוא לא יכול היה להתגבר על היסוסו הראשון,
וככל שהתעמק יותר בתוכנית המיבצע, כן גברו ספקותיו.
ואחד הספקות העיקריים היה קשור באישיותו של ד״ר
מרזוק.
מרזוק ניקרא לפאריס, וכבר בפגישה הראשונה הרגיש
רוברט כי יש מצידו התנגדות לכל העניין. נימוקיו
אז, כמו עכשיו, היו ענייניים. אבל משהו התחבא מאחוריהם,
והיד. נידמה לרוברט שהוא יודע מה. מרזוק
נעלב.
מי יודע, אולי בצדק? הוא דיבר על ״האנשים שלי״
ועל ״הקבוצה שלי״ .יתכן שדר, אחרי שהקים את הקבוצה
לראשונה, לפני שלוש שנים, נתן לו להבין כי
הוא יהיה מפקדה. על כל פנים, מרזוק חשב את עצמו
למפקד. כששמע שעומדים לשלוח איש מישראל כדי
לפקד על המיבצע, ראה בכך סימן של אי־אמון ביכולתו.
הוא נפגע. הוא ראה ברוברט פולש זד, אדם שבא לנשל
אותו מעמדתו.
כשרוברט חש בכך, הפציר באריה לשלוח את מרזוק
לישראל, ולהחזיקו שם עד לגמר המיבצע .״הוא שונא
אותי. הוא מתנגד למיבצע. הוא לא מאמין שנצליח.
הוא מפיץ סביבו אווירה של אי־בטחון ותבוסנות. אם
יבוא לקאהיר, יפריע לי.״
אריה הבטיח. אך כבר יומיים אחרי שהגיע רוברט
לקאהיר, הודיעה לו מרסל שד״ר מרזוק חזר. הוא לא
האמין למשמע אוזניו. מדוע נתנו לו לחזור?
היתה זאת תעלומה. כשם שהופעת אשתו בפאריס
היתר. תעלומה. כל הפרשה הזאת מלאה בתעלומות.
כשיחזור לתל־אביב, יתן להם על הראש. לאריה,
לג׳יבלי, לכל החבורה.
״אבל בינתיים אני בקאהיר,״ אמר לעצמו, כימעט
בקול רם .״ומרזוק זה נמצא כאן. אני מוכרח להסתדר
עייפו, איכשהו.״

לא היתד. ברירה. היה עליו לעשות את הדבר השנוא
עליו ביותר :״להרביץ ציונות (הלניות)״ ,כפי
שנהג לקרוא לנאומים על המולדת העתיקה, וכיוצא
באלה.
הוא פנה שוב אל הדוקטור החיוור .״האם אתה
חושב שאני לא יודע את הקשיים? האם אתה חושב
כי המפקדים לא לקחו אותם בחשבון, כשהטילו מיבצע
זה עליך? אבל הם סומכים עליך. הם בוטחים בך. הם
הטילו עליך משומה כל־כך קשה, מפני שמעולם לא
היתד. ישראל זקוקה כל־כך לשרותם של אנשים כמוך.״
האם נידלק איזה ניצוץ בעיני הרופא? רוברט לא
היה בטוח. הוא דיבר בקול רגשני עוד יותר.
״אתה יודע את המצב כמוני. עכשיו השעה לדפוק
את המצרים. אבל יש מיכשול אחד: תמיכת האמריקאים
במצריים. לכן עלינו לסכסך בין האמריקאים והמצרים,
בכל מחיר. עלינו להשניא את המצרים על האמריקאים.
עלינו לפגוע במוסדות האמריקאיים בתוך מצריים.
״יש לנו הרבה יהודים בארצות־הברית. הם מוכנים
להסית את דעת־הקהל האמריקאית נגד מצריים. אבל
עלינו לתת להם תחמושת תעמולתית. תמונות של משרדים
אמריקאיים שרופים, אולי אפילו של הרוגים אמריקאים
במצריים. אם תצליח, לא יתנו האמריקאים
נישק למצרים, ולא יסתדרו עם המצרים על חשבוננו.״
״אם כן, מדוע לפגוע במוסדות בריטיים?״
רוברט ידע את התשובה על כך. אריה דיבר על
כך עוד בפאריס, כשעלתה אפשרות כזו.
״יש לאנגלים בסיסים צבאיים באחור תעלת סואץ
(בקפריסין) .אנחנו מעוניינים כרגע שישארו שם. הממשלה
הבריטית החליטה להוציאם.׳ אם ייפגעו מוסדות
בריטיים במצריים, אם ייהרגו אנגלים — תקום צעקה

בדעת־הקהל באנגליה, והממשלה הבריטית תצטרך להחליט
להשאיר את הבסיסים במקומם ולתמוך בנו.״
ההרצאה לא היתר. לשווא. הרופא התאושש קצת. הוא
לא היה טיפש, והוא תפס את הגיון הרבדים. אבל חששותיו
לא נעלמו לגמרי.
״אבל אם יתפסו אותנו ויגלו את בל העניין, הרי
נשיג בדיוק את ההיפך! האמריקאים יתרגזו עלינו,
והם יתנו למצרים יד, חופשית לדפוק את ישראל!״
״לא יתפסו אותנו!״ פסק רובדם בקול של ביטחון
מוחלט.
״מרסל ניניו שמעה במועדון הקצינים ני המישטרה
המצרית הציבה מארבים ליד ביתי-ד,קולנוע והגבירה את
השמירה על המוסדות האמריקאיים,״ התעקש מרזוק.
״המצרים הם עם של מטומטמים!״ זרק רוברט בבוז.
״אנחנו יהודים! לא מהיום אנחנו לוחמים בערבים,
ובנל פעם דפקנו אותם, נאשר לא התערבו זרים. זה
הג׳וב שלנו ענשיו, להבטיח שהזרים לא יתערבו הפעם.״
הוא מיהר לתקן את עצמו :״זה הג׳וב שלך. אנחנו
סומנים עליך.״
הרופא נאנח .״אני לא אאנזב אתנם. אבל העניין
נגד האנגלים יקח זמן. צריכים לבקר במוסדות שלהם,
לערוך סיורים, לתננן את הפעולה. זה יקח שבוע, לפחות.
בינתיים נובל להמשיך בפעולות הקודמות.״
הוא קם, אמר בקול רם :״איי הופ יו לייק איט היר,״
לטובת שני גברים שלובי־זדוע שעברו בשביל, והלך.
צעדיו היו הרבה יותר בטוחים מנפי שהיו בבואו.
רוברט הרגיש שהוא שוקע בגל של עייפות, נמו
אחרי קרב. הוא ידע שניצח, לפחות לפי שעה. הוא היה
ראוי לבידור. אך עם מי אפשר היה להתבדר בחור זה י
לרגע עלתה לנגד עיניו דמותה של מרסל. עם מרסל
היה יוצא ברצון. מרסל היא זוהרת, נחמדה, נועזת.
אבל אסור היה לצאת עם מרסל. זה היה מסונן מדי.
אולי יקח את אותה חדרנית קטנה, מה שמה? פטמה.
נדאי שיראו אותו בחברת נערה מצרית.

אחרי שביקרה בבית־החולים היווני והזמינה את ד״ד
מחוק לפגישה עם הבוס הבלונדי היפה, נסעה מרסל
למועדון. היא שחתה חמישים פעם לאורנה של הברינה,
עשתה נמה תרגילים אתלטיים, התקלחה. עתה, שזופה
ורעננה, עמדה ליד הבאר, מוקפת קצינים מצריים. השיחה
נסבה, במובן, על המאורעות בפלסטין.
״אילו הייתי בשלטון,״ נשמע קולה השובבני ,״הייתי
מזמן נותנת לישראלים אחת על הראש, שיזנרו הרבה זמן״.
״אבל הדי את בעצמך יהודיה, לא בן?״ שאל רב־חובל
מצרי, בעל חזה מנוסה עיטורים.
״חס וחלילה״ ,השיבה בבת־צזזוק, וגמרה בוסית עראק
בלגימה אחת .״הורי הם ממוצא יהודי. נאשר התחילו ה יהודים
להגר לישראל, נשארו הורי נאן. משפחתי חיה
במצריים מזה שלושת אלפים שנים, נאן המולדת שלנו!״
״הלוואי וכל היהודים בקאהיר היו חושבים נמוך״ ,הפליט
קצין־מישטרה צעיר, ששמו היה קמאל.
״חם כולם כמוני״ ,פנתה אליו מרסיל .״אני לא הייתי
מפקירה את פלסטיו. אני לא הייתי זקוקה אפילו לאוניות
של האדמירל שלנו״ ,חייכה וטפחה לרב־החובל השמנמן
על חזהו הססגוני .״הייתי יכולה להגיע מאלכסנדריה לחיפה
בשחייה״.
רב־החובל אחז בזרועה. היהודיות האלה! שום ערביה
לא היתד, יכולה לשוחח בצורה כל־כך חופשית .״למה לנו
לדבר על מלחמות,״ הפציר בה .״בואי עימי למסעדה
ונבלה ערב נעים״.
מדסל צחקה את צחוקה הפרובוקטיבי .״להתחיל עם חייל?
עכשיו? אני לא מטומטמת כל כך. אחרי המרק תקבל
פקודה להפליג, ויותר לא אראה אותך״.
״אין כל חשש״ ,מיהר רב־החובל לשכנעה ,״לא יהיו שום
פעולות נגד ישראל — ,אני מבטיח״.
״מה, עזבתם את הישראלים?
הקצין משך בכתפיו .״מה אפשר לעשות, האמריקאים
אינם נותנים. ועכשיו הם גם מרוגזים עלינו, בגלל הפצצות״.
״איזה פצצות?״ מרסל פערה זוג עיניים תמימות.
״מוטב שתשאלי את קמאל,״ השיב הימאי .״הוא אשם.״
״לא, לא,״ מיהר קצין־המישטרה להתערב ,״אנחנו נתפוס
את המנוולים האלה בכל רגע. אנחנו כבר יודעים מיהם״.
״מי?״ שאל הימאי בסקרנות.
״קומוניסטים, כמובן,״ השיב השוטר.

יצחק נכנס לאולם הגדול של הדואר. הוא הרכיב משקפי-
שמש שחורים, וחבש מיגבעת רחבת־שוליים. בידו החזיק
כמה מכתבים, ואת נרתיק המשקפיים.
ללא היסום ניגש לאחד הדוכנים .״בולים, בבקשה״ ,אמר
בקול נמוך מכפי קולו הרגיל .״שלושה מכתבים לאנקרה״.
מבלי להרים את מבטו, הגיש הלבלר את הבולים, לקח
את המטבעות, הוא פנה לקונה הבא כששם לב כי האיש
בעל המיגבעת שכח את נרתיק המשקפיים על הדוכן.
״אדוני ! אדוני !״ קרא אחרי הדמות המתרחקת, אך האיש
לא שמע.
מילא, הוא יחזור, חשב הפקיד, ושם את הנרתיק על
עדימת החבילות מאחוריו. כעבור שניה שכח אותו.
יצחק חצה את הרחוב. זה היה קל ! צהל. ביצעתי את
פעולתי הראשונה.
הוא התיישב בביודקפה ממול, כשפניו אל משרד־הדואר,
והסיר את משקפי־השמש. רק עתה שם לב כי בשעתיים
האחרונות, מאז קיבל את הפקודה מד״ר מחוק, הרגיש
מועקה מוזרה בקיבתו. עכשיו נעלמה המועקה, ובמקומה
באה התרוממות־דוח. כמו אחרי תפילה בבית־כנסת. אני
מסוגל לזה, במעט שר לעצמו, אני מסוגל כמו כל אחד.
לא, לא כמו כל אחד, כי רק למעטים עוז־רוח הדרוש

פטמה נישקה את רובוט, או ואשו היה נמקו אחו...
למעשה כזה. הוא, החנווני הקטן מן השוק, מסוגל לכך.
היה לו צורך עז לספר על כך למישהו, אבל לא היה
למי. הוא עצם את עיניו, ודימיין לעצמו את רחל, הצעירה
התמירה מן הבית הכחול. לה יכול היה לספר. והיא היתד,
מביטה בו בהערכה .״האמיני יום יבוא״ ,שרק לעצמו, בלי
קול ,״טוב יהיה מבטיח לך...״
כשפקח את העיניים, ראה את הלהבה, שהאירה את
חלונות הדואר מבפנים. מי היה מאמין כי נרתיק כל־כך
קטן מסוגל להבעיר תבערה כה גדולה?
אנשים יצאו בריצה מן הדואר. צעקות. שניים־שלושה
שוטרים הופיעו מעברים שונים, ניסו ליצור שרשרת לפני
פתח הדואר. מכונית של כבאים באה בדהירה. מיד לאחר
מכן, במכונית־מישטרה צופרת, הופיע סגן־ניצב צעיר.
יצחק רצה לצעוק: אני עשיתי את זה, אני, החנווני
היהודי שכולכם בזים לו!
הוא קם, הניח כמה מטבעות על השולחן וצעד בקומה
זקופה, כמעט כמו חייל, בכיוון לשוק״.

רוברט ראה אותה ברגע שנכנס למיסעדה שליד הנילוס.
שניה לפני שראתה אותו. היא ישבה ליד קצין של חיל־הים
המצרי, שהיה במצב של שיכרות מתקדמת.
האם רק נידמה לו שהסתכלה בו בליגלוג־מה, אחרי
שמדדה במבט קטלני אחד את פטמה הקטנה? אומנם,
פטמה נראתה בדיוק כמו חדרנית שהתהדרה בלבוש, כמיטב
הבנתה. השימלה היתד, רועשת מדי, והכובע עם הנוצה
היה מגוחך. תנועותיה, תנועות של גברת גאוותנית בסרט
אמריקאי מסוג ג׳ ,היו ממש פאתטיות.
שתלך מרסל לעזאזל, חשב רובירט. לא איכפת לי מה היא
חושבת. אני בתפקיד. אני הולך עם פטמה כדי להיראות
בחברה מצרית. כן, גם כדי שיהיה לי מישהו במלון שיזהיר
אותי אם שרות-ד,בטחון יתחיל להתעניין בי.
בכל זאת לא הרגיש בנוח. מבטה של מרסל הוסיף
להטריד אותו.
הוא הזמין שתי מנות של קבאב ומשקאות. ויסקי לעצמו,
דיריי מארטיני לפטמה. היא התלבטה מה לעשות בזית,
אך התגברה על המיכשול. היא היתד, די חביבה, בסך הכל.
היכן מרסל? כסאה היה ריק. הוא ראה אותה פוסעת
בין השולחנות, עוברת על פניו. מטפחתה נפלה ליד
שולחנו, מבלי שהרגישה בכך.
רוברט זינק מכיסאו .״גברתי״ ,קרא ומיהר אחריה,
כשהוא מנופף במטפחת. הוא הדביק אותה במסדרוו
לחדרי־ד,נוחיות. שם חיכתה לו.
״ידיעות אחרונות״ ,לחשה .״מצב־כיוננות בצבא המצרי
בוטל זמנית. יש ביטחון גמור שלא תהיה פעולה בשבועות
הקרובים.״
״בסדר״ ,רוברט דיבר בקול יבש, כנאד, למפקד .״עבודה
טובה. בקשי עוד הערב את ויקטור לשדר במכשיר שלו״.
״מיד כשאתפטר מגיבור־החיל שלי,״ צחקה מרסל ב־קריצת־עין
שובבה.
) למעשה בוצעה פעולה זו בדואר של אלכסנדריה, ב־2
ביולי, כשבועיים לפני התחלת הפעולות נגד המוסדות־הבריטיים.
פצצות התבערה, שהונחו על־ידי שלושה מאנשי
הרשת, גרמו לנזק מועט, גרמו לכוויות בזרוע של פקיד.

״או קיי״ .ולעצמו הוסיף: את נהדרת. חבל לסכן אותך
בפעולות ריגול. אם יתפסו אותך, זה יהיה אסון.

רוברט שכב על גבו, רגוע, וליטף את חזה של פטמה
בהיסח־הדעת. לא היה קשה לשכנע אותה לעלות עימו
לחדרו. היא הסכימה, למרות שפחדה. מלון סמירמיס
הקפיד על שמו הטוב, ואילו ידעו היכן היא נמצאת,
היו מפטרים אותה בו במקום,
הוא הביט בקרך אור בודדה ששיחקה על ד,תיקרה.
בסך הכל, זד, היה יום טוב. הוא שיכנע את מרזוק,
התחיל בהכנות נגד האנגלים, ביצע פעולה נגד הדואר,
העביר ידיעות חשובות הביתה. והוא כבש את פטמה.
דבריו של מרזוק חזרו אליו. הדוקטור צדק, כמובן.
הפעולה מתקדמת יפה, אבל כל הצלחה נוספת מגבירה
את סיכויי הכישלון. הם יציבו מארבים. הם יחזקו את
הפיקוח. בסופו של דבר יעלה על דעתם כי אלה מעשיהם
של יהודים.
זהו עקבדאכילס של כל העניין. אילו היתד, הרשת
מורכבת ממצרים או קופטים, אפשר היד, להסוותה. אבל
כל 11 חברי הרשת הם יהודים. מחוק עובד בבית־חולים
יהודי. כגט הוא זר, שבא למצריים לא מזמן. ברגע
שיתעורר החשש ני מבצעי הפעולות הם יהודים, יהיו
כולם שרויים בסכנה נוראה.
ולא רק הם. הדבר יתנקם בכל העדה היהודית ששרדה
במצריים. יאשימו אותה שהיא גייס חמישי.
אם יתפסו אחד מהם, האם ידבר? רוברט כבר היה
נוכח בחייו בעת חקירת אנשים תוך עינויים. הוא ידע
את התוצאות. הוא העביר לנגד עיניו את כל 11 אנשי
הרשת. אם יענו אותם, ידברו.
מחשבתו חזרה אל מרסל. מה יעשו ילה, אם יתפסו
אותה? יתלו אותה? לא, הם לא יתלו אשה. היא תקבל
תקופת־מאסר ארוכה. לבו התכווץ. בתי־הסוהר המצריים
ידועים לשימצה בעולם. איך תהיה מרסל — הזוהרת,
השובבה, ה,פיקחית, השופעת־חיים — במקום כזה?

אריה הוא שקרן. הוא הבטיח לעצור את מחוק
מחוץ־לארץ, והוא הניח לו לחזור לקאהיר.
האם שיקר אריה גם בשאר הדברים? כששאל אותו,
בפגישה האחרונה, אם פנחס לבון (אלכסיס סטאבוי־דאקי)
שר־ד,ביטחון החדש, אישר את הפעולה, השיב
בחיוב. אולי גם זה שקר? האם בכלל אפשר להאמין
לאריה, לג׳יבלי אפילו לדיין?
הם יושבים להם שם בנוחיות, ביתל-אביב ובפאריס,
ועושים חיים. ואנחנו כאן נמצאים במלכודת, כמו עכברים.
המלכודת יכולה להיסגר בכל רגע.
״כן,״ אמר ,״אני אוהב אותך. אני אוהב אותך מאוד־מאוד״
.הוא הסתובב איליה ושקע בין זרועותיה.

בשבוע הבא:

כך 1תפסה הרשת

במקו להתרו מם.
1ז—^3ה<><1זו1עסד—יפוהסטודנטים

החל־אביביים
לה תגלו ת בבטלנים

הכישלון הגדול

תל״אביב( ,מימין, בניין גילמן) מנסים כוכב ״שיער״ דני הירש
(שמאל) ,יורדן, וידידה, למשוך את תשומת״ליגם של הסטודנטים.
אף סטודנט לא טרח להתעניין במיבצעם של השלושה.

הסטודנטים

בוקר: ברחבת הדשא השוממת של הקמפוס של אוניברסיטת

** ופי הטלוויזיה היו שותפים, ביום
£הרביעי שעבר, להרגשתו של הקריין
יאיר אלוני. בסופה של מהדורת החדשות
המאוחרת, שודר על המסך הקטן קטע מו־זר,
שהיד, אמור לתאר משהו מוזר שאירע
בקמפוס התל־אביבי. בסיום הקטע, כש־הופיעו
שוב פני אלוני על המסך, נראה
הקריין תמה לחלוטין. כמו רבבות הצופים,
לא קלט אף הוא כנראה במה המדובר.
האשם
בכל היה יהודה יורדן, שניסה
להרים את הסטודנטים התל-אביביים. יורדן
הוא בן ,29 פסל במקצועו. שנים רבות לא
היה בארץ, חזר מארה״ב עם רעיון משעשע:
לשתף את הסטודנטים בתל-אביב בהפנינג
גדול.
יליד טורקיה, עלה יורדו לישראל ב

סבב בעיר לזזדביקם על לוחות ה־מודעות.
ממזכירות הסטודנטים, ביקש רק
שני דברים: שיכינו לו קומפרסור לניפוח
השרוולים ,׳ושיודיעו על האירוע בקמפוס.
מטרתו של מרדן בקיום האירוע היתד,
להביא לארץ את הפיסול הקונספצואלי, ולהיות
מראשוני מבצעיו כאן. בכך ביקש
הפסל־החוזר לחדש את קשריו בארץ.
״שיכירו אותי בלי שאצטרך לבקש פרד
טקציות כבר מההתחלה.״
הוא הגיע לאוניברסיטה בבוקר יום רבי עי
כדי לגלות כי אין שום קומפרסור, ומה
שגרוע יותר — אין שום סטודנט כמעט.
כל שעות הבוקר התרוצץ הפסל מעסקן־
סטודנט אחד למישנהו, בבקשו את ה

,סיים את בית־ספר בצלאל, נדד וצייר
ברחבי אירופה, למד וערך מספר ניכר של
תערוכות ברחבי ארה״ב, הציג מיצירותיו
גם במוזיאון ישראל, ושב לפני כשבועיים
ארצה.
הרעיון עמו הגיע ארצה מבוסס על 400
צינורות פוליאטילן צבעוני, כל אחד באורך
של כעשרה מטרים. הצינורות, דמויי
בלונים מוארכים, היו אמורים להיפזר על
פני רחבות הקמפוס של אוניברסיטת ת״א:
״על־ידי דריכה של הסטודנטים על הבלונים,
המנופחים באוויר, מתרוממים קצוות
הבלונים, והקהל הופך לחלק מהפנינג
מושגי,״ מסביר הפסל .״האוויר שבתוך
הבלון הופך לממשות, הסוחפת את הצופים
לחווייה של קומוניקציה חברתית. יער
הבלונים העולים ויורדים המשוטים —

חוו״ה חושה הגיעה השבוע לארץ: הנניו

בערב, באולם מקסיקו, הצליחה ההתרוממות יותר —
1117 1 7 1 1 ^ 0 1 1 1 1
הודות לסטודנטים האמריקאים, שהצליחו להתפתל,
11111 #11 1111111
להשתולל, ולהתרומם עם החווייה החדשה. מימין: שירלי הקטנה התרוממה כל בך
הרבה, עד שנפלה באפיסת כוחות. אבל רוב הזמן התייחסו הסטודנטים באדישות.

המופעלים על ידי הצופים־שהפכדליוצרים
— גורם לתחושה של התרוממות. התרומ מות
נפשית וגופנית.״
הצרות החלו במזכירות הסטודנטים.
כיאות לסטודנטים ישראליים האמונים
על חשיבותה של רצינות, העיפו ה עסקנים
שאלות ענייניות, כמו :״בשביל
מה זה טוב ז אולי נשמור את זה לפורים?״
לא עלה בדעתם לרגע שייתכן
להשתולל גם לא בפורים, ומבלי להיזקק
למסורת במות־הבידור. הם לא שאלו כמה
זח עולה — רק משום שיורדן התחייב
לשאת בכל ההוצאות.
הוא קנה שרוולי פלסטיק ב־ 500ל״י,
הכין הקלטת של מוסיקה אלקטרונית ב־
150ל״י, הזמין כרזות פלסטיות ב־600

קומפרסור המובטח. ב־ ,3.30 כשהגיע צוות
הטלוויזיה כדי לצלם את ההתרוממות ה מובטחת,
חיו בשטח רק שרוולים ספד
דים, במקום ה־ 400 שהובטחו.

** וות מטלוויזיה, במקום לצלם את
המחדל האווילי, את חוסר שיתוף-
הפעולה והאפטיה שאפפו את הקמפוס ך-,
תל־אביבי, ביצע טריק משונה. הוא צילם
את יורדן ושלושת עוזריו כולם סטודג־טים
זרים, משתעשעים בבלונים. כל העניין
צולם בעדשה טלסקופית, כדי לתפוס חלק
קטן ככל האפשר מן הקמפוס הריק, ול־העניק
למאורע העלוב צביון של אירוע
סוער ומלא משתתפים. התוצאה: כשחוקרן

דיי

הפסד

נותית

פסל במדבר

מרי, דוגמנית אמריקאית, ידידה של יורדו, מדגימה
פסל קונספבואלי, בעזרת שרוולי הפוליאטילו, במדבר
יהודה (ראה גם מונה למטה) .בתמונה מימין: מרי מדגימה פסל נוסף — ברחוב.

המתרוממת ~ ,י

טה: רמי, שמילא השרוולים במאוורר.

*מורכב מאוויר וגופות

ט על המסך, לא הבינו הצופים את המתרחש.
זלת הכותרת של האירוע נועדה להיות הפנינג
יר באולם הגדול שבבנין מכסיקו, בדרך נס, נופחו
את הערב מספיק בלונים — עקב תושייתו של
דנט זר, שגילה כי ניתן לנסח בעזרת מאווררים.
:א הערב — ופעם נוספת הוכיחו סטודנטי־ישראל
זין להם מתחרים באדישות ופלגמטיות. בעוד כמה
יות סטודנטים אמריקאים, בהנהגתו של דני הירש,
זו שיער, משתוללים להנאתם ביו הרי הפלסטיק,
ז מסביב, בגורן מלאה, סטודנטים מקומיים ובהו
מטום .״מה הרעיון?,׳ התעניינו איש אצל רעהו.
זביל מה הם עושים את זה 1״ ״מה יוצא להם מכך?״
זגיב דני הירש שניגן כל העת בחליל־סוף יחד
המוזיקה האלקטרונית שהקליט יורדן :״הסטודנ־הישראלים
לא יודעים להתרומם. לא יודעים
ווה, לא יודעים כלום.״

יהודה יורדו, שהביא לארץ
את התפיסה האט־החדשה
של פיסול״תוך־הפנינג.

!סטודנט

אמריקאי
ג׳ורג׳,
הלומד בתל־אביב,
השתעשע באקסטזה בבלונים ובנערות.

הנסינודוג שהואשם בביצוע געשה מגוש בחורה שלו ־ טען :
ציירתי. רציתי להציץ לחברה שלי, איך
היא עושה זאת, בי לא ידעתי בדיוק איך
לצייר את זה. אך הוא לא הסכים, ואז
ציירתי כפי שאני יודעת. חברתי גמרה
קודם לצייר, ונתנה לו את הציור, ואז
אני אמרתי לה, ציירת את זה יותר מדי
גדול. אז הוא אמר לי :״מותק — זאת
הבעיה שלך: את חושבת שהמקום קטן,
ולכן את מפחדת.״
אחרי זה הוא הושיב אותנו על הספה,
ואמר שנחזיק יד ביד, ואמר :״אני אספור
עד עשר, ואז תסגרו את העיניים. הוא
ספר עד ,10 ומ״ 10 חזרה לאפס. ושוב חזר
על אותו דבר, ובזמן הספירה כיבה את
האור. הוא ביקש שנחזיק ידיים ושלא
נצחק, כי החברה שלי צחקה כל הזמן.
כל הזמן העיניים שלנו היו עצומות.
במשך זמן זה, הוא הדליק שוב את האור
בחדר. הוא אמר :״טוב, אני אספור חזרה
ואתן תתעוררו.״ אבל לא היינו כלל תחת
השפעה היפנוטית, ואת העיניים כבר פקח נו
מזמן.

ץ תן רזניק, שהוא פסיכולוג בו!
4מקצועו, הורה ליעל צורף, שבאה
לקבל יעוץ מקצועי פסיכולוגי אצלו, להתפשט,
אחרי זה, הוא הושיב אותה על ה מיטה,
ואמר לה שהמעשה שהוא עומד
לעשות עתה, ישחרר אותה מהתסביך שלה
ויעניק לה ביטחון עצמי. הוא התפשט בעצמו,
לקח את ידה, ושם אותה על אבר־המין
שלו, כשכל הזמן היא מתנגדת, ואילו
הוא משכנע אותה כי זהו חלק הכרחי
של הטיפול. אחר־כך דחף הפסיכולוג את
אברו לתוך וכאן בא תיאור מפורט
של מגע מיני אורלי).
אישום זה, בין היתר, היה הגורם לכך,
שלראשונה בארץ הוגשה תביעה פלילית
נגד פסיכולוג ״על ניצול מעמדו והש פעתו
המקצועיים לביצוע מעשה מגונה
בלקוחותיו,״ וכן על הוצאת כספים בטענות
שוא.

*8תביעה נגד הפסיכולוג הצעיר ()33
ן 1הוגשה לאחר שנתקבלו במשטרה תלונות
של כמה לקוחות. אחת המתלוננות
היתר, פורטונה חסון, תושבת באר־יעקב.

סיפרה פורטונה על מה שאירע
על ספת הפסיכולוג:

אני בת ,21 נשואח כ־ 17 חודש, וה־בעייה
שלי היא שאני מוזוזדת לבוא במגע
מיני עם בעלי. לכן חיפשתי כל
הזמן פיתרון לבעייתי.
לפני כחודש ימים קראתי בעיתון ישן
אצל חברה שלי שקיים פסיכולוג רזניק

פסיכולוג ותן ר11 יק

^ הו כן־ הוא ביקש שניגע בחזה אחת
לשנייה, ונחבק וניצמד חזק. עשינו
זאת. לאחר זאת ביקש שנתנשק. לא הסכמנו.
אז הוא אמר :״אי־אפשר ככה. עליכן
נו. אז הואאמר :״אי־אפשר ככה. עליכן
להתפשט רק בחלק התחתון.״ אבל אני
לא הסכמתי, ואמרנו שנרים רק קצת את
החצאית. הוא הסכים.
החברה שלי שאלה אותו אם הוא נשוי.

( •10! •111 אהבה 9ו1וית!
נתן, ברחוב מלך ג׳ורג׳ 44ת״א. הלכתי
לאותה כתובת, ביחד עם חברתי ויקי
ביניסטי.
מר רזניק קיבל אותנו לא בלבוש רופא,
אלא בבגדים רגילים. הדירה בכלל לא
עשתה רושם של מרפאה, אלא דירה רגילה
מיושנת. חברתי שהלכה לשרותים,
העירה לו שהשרותים מאוד מלוכלכים.
סיפרתי לפסיכולוג את הבעיה שלי. הוא
ענה ״בסדר, בסדר.״ הוא שאל אותי איפה
אני גרה. עניתי לו ברמלה, כי לא רציתי
שבעלי ידע שהייתי אצלו.
בתחילה הוא לא הזכיר כלל את בעיית
התשלום. הוא רק שאל מה הבעיה שלך
ועניתי לו כדלקמן :״אני מפחדת מהב־תולים
שלי.״
הוא קם והביא תיק עם תמונות. הוא

והושיב אותנו שלא נראה אחת מה השנייה
עושה.
הוא ביקש שאצייר את אותה התמונה
שראיתי מקודם, כלומר הגבר עם החבל.
ציירתי מדמיוני מה שראיתי, והראתי לו.

מאחור, והחברה אני לא להדגיש החברה

ולהדגיש את הישבנים. ציירתי,
שלי גט ציירה. ואז הוא אמר ש מציירת
בסדר, כי אני לא יודעת
את הנשיות שבציור. ולעומת זאת,
שלי ציירה יותר טוב לפי דעתו.

״הוא ביקששניגע
בחזהאחת לשניה
ונחזיק וניצמד חזק״

בתמונההיה מצוייר
גבר ונרו שמחזיק
חבלעבה בין
רגליו וידיו
הוציא תמונה שעליה נראתה אשד, ערומה
בחלק העליון וגבר עמד על ידה והתלבש.
הפסיכולוג שאל אותי מה אני רואה בתמונה.
עניתי, כנראה פרוצה, והגבר כנראה
גמר ורצה ללכת. לאחר זאת הוא
שאל את החברה שלי מה היא רואה בתמונה׳
והיא ענתה שהגבר לא מעוניין
באשה, והתלבש על־מנת ללכת.
בתמונה השניה היה מצוייר גבר ערום
שמחזיק חבל עבה בין רגליו וידיו. לשאלתו
מה אנו רואות, ענינו חברתי ואני
אותה תשובה — שהגבר כנראה קיבל את
סיפוקו המיני מהחבל.
ראיתי גם עוד תמונה, אבל איני זוכרת
מה היא היתה.

אחר זאת הפסיכולוג הוציא מחברת
/עבה עם כריכה קשה, נתן לי את המחברת,
ודף אחד תלש ונתן לחברה שלי,

הוא ענה שכן, ושהוא גר בחיפה, ועבר
לזמן מה לנסות פה בתל־אביב.
כשעמדנו ללכת, הוא אמר שהחברה
שלי היתר, לעזר ועוד תהיה לעזר,
אבל במשך הטיפול אני חייבת לבוא לפחות
פעם אחת לבד. שאלתי אותו כמה
יעלה הטיפול. הוא אמר :״תשאירי 30
ל״י, והשאר תשלמי במשך הטיפול.״ הוא
לא אמר בדיוק כמה. עניתי לו :״אמרתי
לך מראש שאין לי כסף איתי, ואני מוכנה
לשלם רק 100ל״י לכל הטיפול.״ אז הוא
ענה לי שבגלל שהוא הרוויח השבוע די
הרבה, הוא מוכן להסכים ל־ 100ל״י.
הוא שאל אותי :״מתי תבואי?״ אמרתי
לו שאיני יודעת בדיוק, כי אני לא רוצה
שבעלי ידע מזה. אז הוא ענה לי :״טוב,

מיבח! .ז *•ז

ציור זה הינו חלק משידרת תמונות בשם זה, והוא אחד
המיגחנים הפסיכולוגיים הקלאסיים. הציור ניגנה
בכוונה תחילה בצורה כזו שכל אחד יוכל לראות בו דברים שונים, ולענות תשובות שונות
לשאלות: האם ערומה האשהי מה עושה הגבר — חושק באשה או דוחה אותה ז וכו׳.

הוא לא אמר דבר, ורק ביקש שאצייר
עכשיו גבר ערום, ולהדגיש את אבר־המין
של הגבר בצורה זקופה. ציירתי, וגם החברה
שלי ציירה. הוא הסתכל, אך לא
הגיב.
לאחר זאת, ביקש שאצייר אשד, ערומה

לאחר זאת הוא ביקש שאצייר עוד פעם
אשד, ערומה מאחורה, אך יותר טוב. צייר תי
והוא אמר עכשיו זה בסדר. אחדי זה
הוא אמר שהבעייה שלי היא פחד מידי
הגבר, ואמר לנו לצייר רק את אבר־מינה
של האשה.

אבל לא בבוקר, אני עובד באסף הרופא.
תבואי בשבוע הבא, באותו זמן.״ עניתי
שאיני יודעת מתי אבוא, שאבוא שיזדמן
לי. הוא הסכים.
הוא גם שאל אותי אם הייתי בטיפול
אצל מישהו אחר. עניתי לו שהייתי אצל
פרופסור. הוא שאל אותי מה היה ה טיפול,
ועניתי שהרפיות נפשיות.
לאחר זאת שאלתי אותו אם יש לו תעודה
שהוא פסיכולוג. אז הוא הצביע על
המזנון, שם היה ארון עם דלתות מזכוכית,
והיתה שם תעודה שעליה היה כתוב נתן
רזניק, הכתובת בחיפה, ואיני זוכרת בדיוק
מה עוד.
בתחילת הביקור אצל רזניק, התייחסתי
בכל הרצינות לעניין. רק כשאמר לנו להתחבק
ולהתנשק, זה עורר בי חשד. כש אמי
לנו שעלינו להתפשט קיבלתי פחד,
ורציתי כבר ללכת. וזאת גם הסיבה שלא
חזרתי אליו שנית.
עד כאן, סיפורה של פורטונה.

יפדר אחר סיפרה יעל צורף
( )23 גננת רווקה, תושבת

שדרות, שעפרה גס היא את משרדו
שד הפסיכולוג :
בתחילת , 1969 לאחר שקראתי מודעה
בעיתון בקשר לטיפול פסיכולוגי והיפנו־טי,
נפגשתי עם הפסיכולוג רזניק. הוא
שאל אותי מה הבעייה. עניתי לו שאני
סובלת מחוסר ביטחון ואיני מסוגלת להתבטא
בנוכחות קהל. הוא אמר שטיפול כזה
יעלה לי כ־ 300ל״י, ויקח כשבועיים.
בפגישה הראשונה לא שילמתי. הוא
הראה לי תמונות, ואני הייתי צריכה לומר
מה שאני רואה. הוא הסביר איך הוא עובד,
ואמר לי שגם -יטפל בי על־ידי היפנוזה,
ויש גם מקרים שעליו לטפל בהם
במכשירים.
בפגישה השנייה הוא הראה לי תמונות
גזורות משבועונים של בחורות ערומות
וגם של בחור ערום. הוא שאל אותי שאלות
אישיות מאוד, ועניתי לו. הוא שאל
אותי בין היתר אם קיימתי יחסי־מין עם
החברים שלי, ואיך אני בחברה. באותה
פגישה שילמתי לו 30 לירות. הוא אמר
שכל טיפול יעלה 50 לירות.
בפגישה השלישית הוא נתן לי לצייר.
הראה לי תמונות, ושוחח איתי על בעיות
מין. הוא שאל אותי אם ראיתי אי-פעם
אבר־מין של גבר ואיד זה נראה. עניתי
שעדיין לא ראיתי, אבל שאני יודעת איך
זה נראה.
לאחר מכן אמר לי שכעת הוא רוצה
לנסות אם טיפול היפנוטי ילך אצלי. זאת
אומרת הוא רצה לדעת אם אפשר להפנט
אותי. הוא אמר לי לגשת לקיר, לעמוד
עם הפנים אליו, לפתוח את החזייה שלי
ולעצום עיניים. אחר כך הוא אמר לי
להכניס את ידי לאבר־המין שלי. עשיתי

לאחר מכן הוא אמר לי להסתובב עם
הפנים לקיר ולהשתחרר, להרגיש בנוח

הוא אמר לי לשכב. שכבתי, והוא ביקש
ממני ללטף את אבר־המין שלו. למעשה
הוא הכריח אותי לכך. אבר־מינו הזדקף,
ואז הוא דחף את זה — (כאן בא תיאור
מפורט של המגע) .נגעלתי בצורה נוראה.
אחרי זה, הוא הלך להתלבש, ואמר שגם
אני אתלבש, ושזה יהיה בסדר. הייתי כל
כך המומה שלא יכולתי לדבר בכלל.
הוא רצה שאבוא עוד פעם אבל עניתי
לא. הוא ביקש ללוות אותי לתחנת האוטובוסים.
כשהיינו ברחוב שאלתי אותו,
האם זה מה שעשית לי נקרא טיפול פסיכולוגי?
הוא ענה דברים בלתי ברורים,
גימגם, ובין היתר אמר לי :״אני חשבתי
שאני רוצה להיות חבר שלך.״ צעקתי
עליו, ודרשתי את כספי חזרה.
חזרנו לדירתו. אני נשארתי בחוץ והוא
נכנס, חזר עם מכתב שהוא נתן לי לחתום
עליו. הוא אמר לי שהוא מוכן להחזיר
את הכסף, כולל הנסיעות שלי בתנאי מפורש
שלא אגש למשטרה ולא אספר לאף
אחד, ובאמת לא סיפרתי לאף אחד במשך
שנה וחצי, עד היום הזה.
עד כאן, סיפורה של יעל.

ץ יכור הפרשה, נתן רזניק, הוא יליד
4הארץ, התגורר רוב שנותיו בחיפה
אצל הוריו. בגיל 17 נסע לצרפת. תחילה
למד רפואה, אך לאחר שלוש שנים נכשל
ועבר ללמוד פסיכולוגיה. בעת ששהה בטולוז,
סבל ממשבר נפשי, כנראה כתוצאה
מהכשלון בלימודי הרפואה, ואושפז. בשנת
1966 קיבל תעודת גמר מאוניברסיטת
טולוז, כבוגר בפסיכולוגיה. שנה מאוחר
יותר חזר ארצה, ועל סמך התעודה הצר-

^ ין לי כל מושג מדוע יעל הלכה
להתלונן — ועוד שנה וחצי אח רי
שהיתר אצלי.
בכלל הצורה שהמשטרה טיפלה בעניין:
שלחו אלי שוטר שהתחפש לקליינט והציג
לי בעיות מין — שאין לי כלל בטחון
שאינן אמיתיות. הוא השאיר התי
חייבות לשלם לי 200 לירות. אני יכול,
למעשה, לתבוע אותו לדין על זה. אחר
כך, כשהוא בא עם המשטרה לערוך חיפוש
אצלי, הוא פתח את הדלת כלקוח —
ואז התפרצו פנימה יתר השוטרים, בלי
צו־חיפוש.

הוא הוריד א ת
ה ח לו ק ועמד לפני
ערום לגמרי
במקרה של שתי הבחורות, פורטונה ו־ויקי,
הרי שהן ודאי שלא היו בטיפול.
הן באו ואמרו שאין להן כסף. נכנסנו
לשיחה. אבי היה בחדר השני. השיחה
היתד חברותית לחלוטין. פורטונה ביקשה
ממני באופן פרטי ליעץ לה כיצד לא לפחד
מבעלה. אמרתי לה להחזיק בחברתה.
זו שיטת טיפול פסיכולוגית מקובלת.
כשאמרתי להן להיות בבגדים תחתונים.
הצעתי להן שאני אהיה בחוץ באותו זמן.
אמרתי להן לדמיין לעצמן שהשנייה הינד,
בעלה. אך כל זה היה בצורה חברתית.
לא קיבלתי מהן כל תשלום. במקום תודה.
קיבלתי מהן תלונה במשטרה.
עד כאן, סיפורו של הפסיכולוג.

לאחר שראתה
את תעודתו
של הפסיכולוג,
הסכימה הלקו חה
להתפשט כפניו
ולחשוב רק על מה שהוא אומר ולסמוך
עליו. הוא אמר לי לשחק בתוך אבר־המין
שלי. כל זה לקח פחות מרבע שעה.
באותו ערב הוא לא נגע בי ולא עשה
שום דבר. רק אמר לי לעשות מה שסיפרתי.
גם בפגישה זו שילמתי לו 50 לירות.
אומנם התפלאתי על צורת הטיפול,
אבל עדיין חשבתי שזה באמת טיפול
פסיכולוגי.

* 3שפטו של רזניק נפתח, כבר בת־חילתו,
במהלך גבוה. העדה הראשונה,
בפני השופטת המחוזית הדסה בך
עיתו, היתד יהודית שפיץ, פסיכולוגית
מבית־החולים הממשלתי ע״ש יהודה אבר-
בנאל בבת־ים. עם פתיחת המשפט, הציג
הסניגור, עורך־הדין שמואל קינג, בפני
השופטת תמונה, שהיא למעשה חלק ממבחן
•.7 הסניגור רצה להוכיח,

מחרת פאתי אליו, לאחר שאמר
/לי שהטיפול הרביעי יקזז הרבה זמן,
ושאקח זאת בחשבון ושאדאג ללינה בתל-
אביב.
כשבאתי אליו, לבשתי חצאית קצרה,
מגפיים וחולצה סגורה מצמר. ברגע שנכנסתי
לדירה, הוא דרש ממני מיד כסף.
אני דרשתי קודם שיראה לי תעודה שהוא
באמת פסיכולוג. הוא הראה תעודה של
הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, ואז שילמתי
לו 50 לירות, כי באמת האמנתי
שהוא פסיכולוג.
שוב הוא העמיד אותי ליד הקיר, ושוב
ביקש ממני שאכניס את ידי לאבר־המין
שלי, ושבכלל אתפשט לגמרי, אבל לאט
לאט. הוא עמד והסתכל איך שאני מתפשטת.
הוא
אמר לי גם לעצום עיניים, ועשה
כאילו הוא מהפנט אותי. אני חשבתי שכל
זה שייך לטיפול, אבל למעשה לא הייתי
מהופנטת.
לאחר שהייתי ערומה לגמרי, הוא אמר
לי לשבת על המיטה שעמדה בחדר. הוא
כיבה את האור, השאיר אותי יושבת ערומה
על המיטה, ועזב את החדר. הוא חזר
כשהוא לבוש חלוק כהה, והביא לי משקה.
המשקה היה תה, אך טעמו היה משונה.
טעם לגמרי לא רגיל לגבי תה.
לאחר מכן, הוא הוריד את החלוק ועמד
לפני ערום לגמרי. הוא אמנם אמר לי
כל הזמן לעצום עיניים, אבל אני הצצתי
וראיתי שהוא ערום. הוא התיישב לידי
על המיטה, ואמר שכל זה ישחרר אותי
מהתסביך שלי, ויתן לי בטחון, ואם לא
אתבייש לפניו, אהיה בעתיד לגמרי בסדר.

רווקה. כבר לאחר הביקור הראשון אל
השני שלה אצלי, היחסים בינינו לא היו
יחסים של פסיכולוג ופציינט. היא ביקרה
אצלי בשעה מאוחרת, מחוץ לשעות הקבלה.
היינו גם במסעדה בלילה. כשהחלו
היחסים בינינו להיות אישיים, החזרתי
לה את הכסף.
אחרי שקיבלה את כספה, שאלתי אותה
אם היא רוצה להיות חברה שלי. היא
הסכימה, וקיימנו יחסים אורליים. היא אמרה
שאינה רוצה בצורה אחרת, כי היא
בתולה, ומשום כך רצתה כך. לכן קיימתי
איתה יחסים כאלה, אך ללא כל קשר עם
עבודתי.

1ן 1־ 1ן יהודית שפיץ, פסיכולוגית
11 11111 מבית־החולים הממשלתי
בבת״ים, שהעידה בפתיחת המישפט.

פתית התקבל כחבר בהסתדרות הפסיכולוגים
בישראל, ופתח לישכה ברחוב
המלך ג׳ורג׳ 44 בתל-אביב. לדבריו, התעניין
אצל ועדת האתיקה של אירגון הפסיכולוגים,
אם מותר לו לעבוד, ונענה
שאין כל הוק האוסר עליו לעסוק במקצועו.
זאת תהיה כנראה גם אחת מטענותיו העיקריות
של סניגורו, עורך־הדין שמואל
קניג במשפט.

** ל התלונות נגדו מגיב רזניק,
׳ ג כעל רומה ממוצעת, תספורת
קצרה של איש עסקים אמריקאי,
המדכר כהיסוס ובאיטיות :
נעשה לי עוול. מאשימים אותי על דברים
שקרו לפני שלוש שנים. המחשבה
ששלוש שנים אינך יודע היכן מקומך
ומה יהיה גורלך, היא העונש הגדול ביותר.
מאשימים אותי למעשה על־סמך תלונה
שהוגשה שנה וחצי לאחר המקרה. זאת
ועוד: לגבי הבחורה הזו, יעל צורף, יש
לי מכתב שבו היא מודה שאין לה כל
תביעות כלפי.
למען האמת, יעל ואני היינו חברים.
היחסים בינינו היו יחסים שבין רווק ל

יי מת יאיחהיחסים
בתור חברה, לא
בתורפאצ ״ 1טית
שהתמונות שהציג מרשו בפני הלקוחות
לא היו פורנוגרפיות, כטענת התביעה, אלא
מיבחן מקובל בפסיכולוגיה.
השופטת התבוננה בתמונה, קבעה מיד
שהאשה שבתמונה היא ערומה. יהודית
שפיץ קפצה מיד ממקומה, הצהירה שהבחורה
בתמונה לא בהכרח ערומה —
אלא תלוי מאוד כיצד רואים אותה, וזהו
בעצם חלק מהמיבחן.
יהודית שפיץ עוררה את התעניינות הקהל
בבית־המשפט גם כאשר שאלה הסניגור,
בחקירה נגדית, אם השתתפה בעצמה
בטיפול קבוצתי המתקיים בבית
ציוני אמריקה, ושבו יש סממנים רבים
של מין־קבוצתי. היא השיבה בחיוב. בעדותה,
גם עמדה על כך שקיימת שיטת
טיפול פסיכולוגי באמצעות מגע קבוצתי.
יחד עם זאת, טענה שהטיפול המקובל
הינו עדיין בשיחות, ולא על־ידי מגע.
וזאת בדיוק ינסה הסניגור להוכיח: כי
נתן רזניק טיפל בלקוחותיו בשיטה חדישה,
וכי למעשה לא עבר כל עבירה
פלילית.
אם יצליח, נותר לראות.
מבחן פסיכולוגי ידוע.

במדינה
(המשך מעמוד )15
במלחמת ששת־הימים.
כחניך הפלמ״ח, הוא אדם דמוקרטי ללא-
דופי, איש החרד לטוהר הנשק, דמות חביבה
על הכל.
הבחירה היתד. כימעט מובנת מאליה. לא
רק צמרת צה״ל, אלא גם רוב השרים,
ובראשם גולדה מאיר, דגלו בה. הם חיפשו
רמטכ״ל שיהיה טוב גם לימי שלום
וגם לימי מלחמה. שמו של דדו עלה בהק שר
זה מעצמו.
רמטב״ ל שלום ) שום רמטכ״ל הנכנס
לתפקידו אינו יודע מה צפוי לו בשנות
כהונתו — אם יסיים את התפקיד בימי
רגיעה, או יתפרסם כמצביא מלחמה. כל
רמטכ״ל טוען שהוא רוצה לכהן בימי שלום.
על דדו אפשר להאמין שהוא באמת
מקווה לכך.

משטרה

ושו ,1אונ ס
באבו־פביר

ולאדיסלו שטראשנסקי הסגיר עצמו ל משטרה
ב־ 16 ליוני השנה. שורת ההאשמות
נגדו ארוכה ומגוונת. משפטו לא הסתיים,
ומשום כך לא נגזר עליו כל עונש. בי-
נתיים, עד שימצא אותו השופט אשם, גר־מה
הנהלתה הכושלת של בית־המעצר ב־אבו־כביר
להטלת עונש משלה עליו: הוא
נאנס על־ידי פושעים שאיתם נכלא.
עריק, גנ בי ולאדיסלו הגיע לישראל
ב־ .1969 יחד עם אביו, עזב את פולין שנה
קודם, היגר לאיטליה. שנה ברומא, והצעיר,
אז בן ,19 שרוב משפחתו הושמדה בשואה׳
עולה לישראל. אביו, לעומת זאת,
מחליט לפנות לארצות־הברית.
בארץ, מסתבך הצעיר בכל מעשיו. את
הקיבוץ, הוא עוזב לאחר שהסתכסך עם
המזכיר. הוא מתגייס לצה״ל -ועורק.
לאחר מכן, החל עובד בתחנת־דלק.
באחד הימים, סחב, לפי טענת המשטרה,
פנקס כרטיסי אשראי של דיינר׳ם־קלאב
ממכונית שנכנסה לתחנה. בערב, יצא
לבלות עם שתי חתיכות. השלישייה העליזה
קנתה לעצמה תכשיטים, טבעות, מתנות,
בגדים, מכשיר־קשר נייד, כלב, ומזון לכלב.
זמן מה לאחר מכן, תקפו כנראה
מצפונו והוא הסגיר עצמו למשטרה.
הוא נעצר, הובא לאבדכביר. סניגורו,
עורך־הדין בנימין אהרון, ביקש להעבירו
קודם לידי שלטונות צה״ל, ורק לאחר מכן
לטפל בעבירותיו האזרחיות. הדיון נדחה
והצעיר הוחזר לבית־המעצר.
שם, תקפו אותו שני פושעים, אנסו אותו.

עסקים
ז רי ק ת 17 צף —
ל מני ע ת הריון
במבט ראשון, זה נראה כחזון אחרית־הימים:
האשה הישראלית יכולה, מעתה,
להתגונן בפני הריון לא רצוי באמצעות
התזת קצת תרסיס לעצמה.
כל זה — במבט ראשון. במבט שני, נותר
עדייו לוודא עד כמה יעיל המגן החדש.
חומר־המניעה החדש, שהתאקלם באר־צות־הברית
לפני כחמש שנים, ואילו ליש ראל
הגיע רק בימים אלה, נתון במיכל-
תרסיס קטן, ויחד עם מזרק פלסטיק, ממוקם
בארנק־יד קטן וחינני, המתאים לנשי־אה
אפילו לאירועים המפוארים ביותר.
השימוש: מרכיבים את המזרק על־פי המי-
כל, שואבים כמות קצף מלוא המזרק, ומזריקים
את הקצף המרוסס פנימה. ריחו של
החומר נעים, הוא אינו גורם לגירוי או
תחושות־לוואי אחרות.
3אחוז מסוכנים. יש לו שתי מיג-
רעות מוכרות: אסור להתרחץ שש שעות
לאחר המגע המיני, כדי לוודא הגנה מלאה,
ולדברי כמה מומחים, רצוי להזריקו ממש
לפני המגע המיני, ולא חצי שעה קודם.
אשר למיגרעת האפשרית השלישית,
והרצינית ביותר — דהיינו, מידת יעילותו
— טוענים היבואנים הישראלים, כי
בניסויים שנערכו בארצות־הברית, נכנסו
להריון עשר נשים מתוך 995 שהתרססו,
בנוסף ל־ 23 אחרות — שהתרססו לא נכון.
דהיינו — התרסיס יעיל ב־ 97 אחוז.
לאשד המודרנית, הרוצה לזכות בשוויון
המינים גם בתחום המניעה ולהשתמש באמצעי
קל כזד, של הגבר, לא נותר אלא
להתפלל שלא להיות בין 3האחוז הנותרים.

ך• פגישה הוכנה לפי כל כללי מקונו
ז ספירציה. כאשר נפגשו, לבסוף, שלושת
הגברים והאשה בבית־קפד. תל־אביבי,
בבוקר יום הראשון השבוע, היה זה לאחר
שכל הצדדים היו משוכנעים שהמשטרה
לא עלתה על עקבותיהם.
הצעיר השחרחר, לבוש חולצת פולו
כחולה, שהיה במרכז התעניינותם של

כנראה שהגורל של ההיכרות שלנו הוא
כזה. כשהיכרנו בפעם הראשונה, לפני
שנתיים, נמשכה ההיכרות שלנו רק שבועיים.
אחר כך נפרדנו. רק אחרי שבעה
חודשים נפגשנו מחדש. אבל מאז, לא נפרדנו
יותר — עד שנעצרתי.
ביום חמישי שעבר חזרתי לתל־נזונד
מכלא רמלה. ברמלה הייתי שבוע. לקחו

כ תב ..העודם הזה״ ו פג ש עס אס*ו־נמדט
שהמעוט רר. מח 3ע1ח אחריו
האחרים, נראה רגוע ושליו, כיאה לצעיר
חסר־דאגות המבלה בוקר שטוף־שמש ב־בית־קפה.
תסרוקתו המסודרת, עם השביל
המדוייק כמו ילד טוב, הגבירה רושם זה.
״שמי מיכאל מחפוד,״ הציג הצעיר את
עצמו .״אני אסיר בורח מכלא תל־מונד,
והמשטרה מחפשת אחרי ברגע זה.״
לאחר מכן, הצביע על הצעירה היפהפייה
שישבה לצידו :״וזאת אשתי, בתיה.״

מדווח כתב ״העולם הזה״ כווסל
זוהר — הגבר השגי באותה
פגישה :
״קשה היה להדביק למיכאל מחפוד את
הדמות של אסיר נמלט. אך קשה שבעתיים
היה להדביק לאשתו את דמותה של אש תו
של אסיר נמלט. נמוכת קומה, בעלת
פנים מקסימים, הופעה נעימה ושקטה, נראה
היה בברור עד כמה היא אוהבת אותו.
היא בת ,20 תלמידה שנה ב, במידרשת
הנוער בשדה־בוקר. הוא בן 18 וחצי. היא
ממוצא אשכנזי, הוא ממוצא תימני. זוג
מקסים יותר, קשה למצוא.״

ך• אסיר הנמלט העיח מכט כ!
1גבר השלישי כחבורה — סניגורו,
עודד־הדין חיים מישגב —
ופתח כסיפורו:
ברחתי מתל־נזונד ביום חמישי האחרון.
הרגשתי שאם אני לא בורח — אני הולך
ומתאבד. לא יכולתי להחזיק מעמד יותר.
הכל בגלל שלא חירשו לי לראות את
אשתי. הייתי מוכרח לראות אותה. לא
יכולתי בלי זה.
התחתנו לפני חודשיים. אני הייתי אז
כבר עצור, וקיבלתי חופשה של שמונה
שעות בשביל להתחתן.

אותי לשם לרגל העירעור שהגשתי לבית־המשפט
העליון. אחרי השבוע הזה ברמלה,
הייתי מיואש לגמרי.
במשך כל השבוע הזה, החזיקו אותי,
יחד עם עוד שבעה אסירים אחרים, בתא
של שני מטר על שניים. אתה יכול לתאר
לעצמך — שמונה אנשים בחדר של ארבעה
מטר מרובע? מיטות לא היו שם.
ישנו וישבנו עד הריצפה ועל שמיכות. השירותים
היו בתוך התא. היינו כמו סר דינים
מלוכלכים בקופסה מלוכלכת. ככה
החזיקו אותנו שבוע שלם.
ן * שבוע הזה ברמלה, אחרי מה ש י
י עברתי קודם בתל־מונד, שבר אותי
לגמרי.
בתל־נזונד גנבו לי את החפצים האישיים.
נשארתי בלי סדינים, מגבת, אפילו
מברשת שיניים. קצין אחד ביקש ממני
לעזור לו באיזה עבודה באגף־הנוער של
הכלא. במקום תודה, דפקו אותי: כש עשיתי
בשבילו את העבודה הזאת, חילקו
בבית־הסוהר סוודרים לאסירים. בגלל שלא
הייתי במקום, הפסדתי. במשך כמה שבועות
הייתי רועד מקור, עד שנתנו לי
בסוף סוודר.
לא רק מקור סבלתי — גם מחום. לילה
אחד שרפו לי את היד. כשהייתי יושן,
שפכו לי בנזין על היד, והדליקו גפרור.
אחר־כך איימו עלי שאם אתלונן, יטפלו
בי ברצינות.
הסיבה היתה, שבתל־נזונד כל אסיר
צריך להיות שייך לחבורה. האסירים מאור גנים
שם לפי חבורות — בת־ים, יפו, ועוד.
אני לא רציתי להצטרף לאף קבוצה. רציתי
לגמור את העונש שלי ולחזור לאשתי,

לא להסתבך בפשע. אז נקמו בי.
למרות האיומים, הלכתי להתלונן. ביקשתי
מהקצין התורן להביא אותי למנהל
הכלא להגיש תלונה. במשך חמישה חודשים
לא מילאו את בקשתי.
אבל את כל זה הייתי יכול עוד לסבול
איכשהו. מה שהרס אותי, זה שלא נתנו
לי להתראות עם אשתי. כשלא יכולתי
לסבול את זה יותר, החלטתי לברוח, בלי
לחשוב כמה שזה יעלה לי. העיקר להיפגש
עם בתיה.
באותו יום חמישי עבדתי מחוץ לבית-
הסוהר, באיזור התעשיה של תל־מונד.
נשארתי בשטח, אחרי שהאסירים חזרו לכלא
בסוף העבודה. טיפסתי על הגג של
אגף מסויים, וחיכיתי עד הלילה. בלילה
ירדתי, עברתי את שתי הגדרות של תל־מונד.
לא חשוב איך. כל מה שהייתי

נגישה במחתות

צריך להיזהר, זה מהפרוז׳קטורים של מג-
דלי־השמירה.
הצלחתי, ומצאתי את עצמי על הכביש.
עצרתי מונית והסתלקתי משם. שילבתי
את הידיים על החזה, וככה הסתרתי מהנהג
את בגדי האסירים שלי. כשהגעתי, הל-
וואתי שם כסף ושילמתי לנהג.
עד כאן, סיפורו של האסיר הנמלט.

״ / בתיה לחוד,
מונד, לכלא לראות

פי החוק, יש לי זכות לראות
אותו פעם בשבועיים,״ השמיעה
את קולה לראשונה .״אבל החוק
והמציאות לחוד. כשבאתי לתל־אמרו
לי שעומדים להעביר אותו
רמלה, ובגלל זה אני לא יכולה
אותו. שאלתי למה, מה הקשר,

מיכאל מחפוד, האסיר הנמלט, ואשתו בתיה,
בעת הפגישה החשאית עם כתג ״העולם
הזח״ ,שנערכה ביום הראשון השבוע בבית״קפה תל־אביבי. השתתף בפגישה גם סניגורו
שר האסיר, עו״ד חיים מישגב .״ברחתי מהכלא כדי לראות את בתיה,״ אמר מיכאל.

ולא קיבלתי תשובה.
״נסעתי לרמלה. זה היה ביום ראשון
בשבוע שעבר. אמרו לי שהוא איננו שם.
פשוט שיקרו לי. הוא היה שם כבר כמה
ימים.
״איך אפשר להתייחס ככה לאסיר? בגלל
שהוא אסיר, מותר לזלזל בזכויות
שלו?״
למרות זאת, ניסתה בתיה לשכנע את
בעלה, מיד לאחר פגישתם, לחזור ולהסגיר
את עצמו. לו רצה, יכול היה מיכאל
להמשיך את חופשתו עוד זמן רב. המשטרה
שמרה בסוד את דבר בריחתו, לא
הודיעה על כך בעיתונים. מקומות המח בוא
של מיכאל היו טובים. אבל בתיה
עמדה בתוקף על כך שיחזור לכלא.
גם סניגורו הצטרף לעבודת השיכנוע.
מישגב היה הרוח החיה בחתונתם של
בתיה ומיכאל, טרח בהכנת כל הסידורים,
שבדרך כלל עוסק בהם הבעל, כאשר
אינו יושב מאחורי סורג ובריח. עתה,
ביקש ממיכאל לחזור לתל־נזונד.
מיכאל העמיד מספר תנאים. אחד מהם:
להיפגש עם כתב העולם הזה, לספר את
סיפורו לציבור.

דמן נידון הצעיר בן זד 18 לכלא?
מיכאל אינו טלית שכולה תכלת. או
במרחב מצריים
איד להינ צל
מיו ם ה דין!
שום אמן במה לא זכה מימיו לקהל כה
גדול — וכה. מרותק. תרגילי! האקרובא־טיים
של נשיא מצריים, מאז קבע את ה־
31 לדצמבר כיום המכריע לגבי המרחב,
מרתקים את עשרות סליוני ׳תושבי האי־זור,
העוקבים בעניין אחרי נסיונויתיו של
הנשיא להיחלץ מהפח שטמן לעצמו. עתה,
נולד בקהיר רעיון חדש־ישן, העשוי להציל
את סאדאת מהברירה לצאת למלחמה
בישראל — או לאבד את יוקרתו.
הרעיון: ועידת־פיסגה כל-ערבית.
התקפה חיריפה. במישור המילולי,
ממשיך סאדאת לירוק אש וגופרית, בשפה
הברורה ביותר — ובניגוד לסאטירה על
נאומו, ששודרה בערב-שבת האחרונה בתוכנית
הטלוויזיה אתמול שלשום — לא
הכל עובר, ושהיתד, מורכבת מגימגומים
בלבד.
בנאומו בשבת האחרונה, בפני חיילים
מצריים בתעלה, איתם בילה את ימי חג
עיד אל־פיטר, קבע סאדאת בצורה החרי פה
והחד־משמעית ביותר, כי ״מצרים החליטה
להילחם. אבדה כל ׳תקווה לפתרון
מדיני. יום הדין קרוב.״ לאחר הנאום,
החלו תחנות רדיו קהיר וסאות אל־ערב
לשדר שירי מלחמה. פרט פיקנטי: לא היו
אלה השירים ששודרו ערב מלחמת ששת
הימים, אלא סידרה שונה, אודות שיחדור

הדדהליר ! עורך־הדיו חיים
מישגב, סניגורו של
#1/1-111
האסיר, שאירגן גם את נישואיו בכלא.

אף חלקה. יש לו עבר עשיר של פריצות
וגניבות. במשפטו שלפני האחרון, נידון
לשנה ורבע מאסר על תנאי. הוא המשיך
בשלו, נתפס ביוני השנה, הואשם ב־15
עבירות. נשלך לסך־הכל של שלוש ורבע
שנים מאסר בפועל.
בנוסף, תלוי נגדו אישום נוסף, שעדיין
לא הגיע לבית־המשפט, לפיו הוא מואשם,
יחד עם חבר, באינוס בצוותא של קטינה
בת 16 וחצי. מקרה זה קרה לפני שהכיר
את בתיה.
מעניין גם לנסות לראות כיצד הגיע מיכאל
לדרך הפשע. בחוות־דעת רפואית של
הפסיכיאטרים ד״ר ראובן מאיר וד״ר עימנואל
דיאמנט, מבית־החולים באר־יעקב,
קובעים שני המומחים :
״הנ״ל הינו ילד שלישי מבין שבעה ילדים.
פונק על־ידי אביו, נידחה על־ידי אמו
ואחיו הגדולים. איש במשפחה לא דאג לו,
מלבד אח צעיר. לאחר שאח זה נהרג
בתאונת־דרכים, והוא נשאר לגור לבדו,
בנפרד מהמשפחה, גברה פעילותו העבריינית.
״הוא
אינו מגלה שום סימני מחלת-
נפש, אך ללא ספק סובל מהפרעות באישיות.
איננו חושבים שטיפול פסיכיאטרי
או פסיכולוגי ישנה את טיפוס התנהגותו.
לדעתנו, מסגרת מאורגנת ונוקשה, כמו של
צה״ל, עשוייד, לתת לו סיכוי.״
חוות־דעת אחרת היתה של שולמית
גידרון, קצינת־מיבחן של משרד הסעד,
שטיפלה במיכאל:
״למרות הסתבכויותיו אנו מוכנים להמשיך
בנסיון הטיפולי, כי מאסר במצבו הנוכחי
הוא גורלי עבורו ועלול להפכו
לעבריין, שלא ניתן יהיה עוד לשקמו בעתיד.״

מיכאל לא נשלח לצה״ל. הוא נשלח
לתל־מונד.

נשיא סאדאת
לוליינות למיליונים
ירושלים, מיסגד אל־אקצה וכדומה.
׳ תנופות שונו ת. על פני השטח,
מתייחסים כולם ברצינות לדיבוריו של
סאדאת. בעקבות נאום השבת שלו, קרא
למחרת רדיו סוריה לעמי ערב להתכוגן
למלחמה. אפילו עיתוני לבנון יצאו בכותרות
נדירות :״הגיעה השעה להילחם.״
רק אמצעי התקשורת של ירדן לא נסחפו
לתגובה דומה. על כך, ועל הצהרתו של
חוסיין מהשבוע שעבר כי לא יילחם לצד
מצרים אם תפרוץ מלחמה, כינהו רדיו סוריה
בשם בוגד.
זה — על פני השטח. מתחת לפני השטח,
מעטים מאוד מתייחסים לדברי סא־דאת
כפשוטם. שאל רדיו בגדד :״על מה
מסתמך סאדאת בקובעו דווקא את 31ל דצמבר?״
הפרשן גיסה אמנם לא להיות
עויין, אך סיים את סקירתו במילים :״מי
שרוצה לעשות, לא מדבר.״
איך ולא לממש. זוהי גם הדעה ברחוב
הערבי. הגורם היחידי במצרים המעוניין
לדחוף את סאדאת למלחמה הוא הצבא.
נאומו המלחמתי האחרון של שר המלחמה
המצרי היה נסיון ברור לדחוף את סאדאת
לעמדה שאין לחזור ׳ממנה — עמדה ממנה
!מנסה סאדאת להימנע.
מאמציו של סאדאת לשמור על שימי
המשקל העדין בין ׳איומים לאי־מימושם
היה הנושא המרכזי בוועידת שרי־החוץ
הערביים שננעלה לא מכבר בקהיר. כל
הנושאים המתוכננים האחרים — גיבוש
עמדה ערבית אחידה לקראת דיוני העצרת
הכללית ומועצת הבטחון! חידוש היחסים

עם בון; הסיכסוך בין עיראק לפרס, והמשבר
בין הפידאין לחוסיין — נידחו,
׳והוועידה עסקה רק באחת — כיצד יצליח
סאדאת להינצל מחרב־הפיפיות של ת־י31
לדצמבר, בלי לאבד את הצבא המצרי —
או את כבודו בעיני המרחב.
׳ונקווה קלושה. הפיתדון שהעלתה הוועידה:
כינוס ועידת פייסגה כל־ערבית,
שתיטול על עצמה את האחריות לנושא,
תנסה לשחרר את סאדאת מהדילמה שלו.
הצרה היא, שכינוס ועידה כזו קשה לא
פחות מהדילמה עצמה. הקשיים: הסיכסוך
בין מצרים וסוריה מחד, לבין עיראק וירדן
מאידך. הסיכסוך בין עיראק וירדן עצמן.
סירובו של קולונל קדאפי מלוב לשבת ליד
שולחן אחד עם חוסיין.
למרות זאת, נראה שממשלות ערב יחושו
להצלת סאדאת, יסכימו לפיסגה. מאחר
שתקוותו של סאדאת כי ארצוית-הברית
תשפיע על ישראל לסגת נראית קלושה
כרגע, נותרה תקוותו האחרונה — בפיסגה
המושיעה.

מ סיונ רי ס

לדוגמה: הדת המוסלמית מכירה בעקרון
שבעת הרקיעים, שככל שהאדם צדיק יותר
— הוא מרקיע למעלה יותר, והכי צדיקים
— מגיעים לרקיע השביעי. עתה, כשנחת
האדם על הירח — נראה כאילו כל אדם
יכול להגיע לרקיע. זהו כמובן הסבר פש טני
ולא נכון. בין שבעת הרקיעים, לבין
השמים והירח והכוכבים — אין שום קשר.
משום כך, הגיע הזמן להכניס שינויים
עקרוניים בשיטת לימודי הדת, לכתוב מח ד;
את כל סיפרי הלימוד.״ היתה זו דרישה
מפתיעה מצד אישיות דתית— בייחוד
בהשוואה לישראל, בה שומרים נציגי הדת
בקנאות על כל מצווה נוקשה בת אלפיים
שנה, מסרבים להתאים עצמם לחיים המודרניים.
דחילל
.״ואם יימצאו יצורים אינטיליגנ-
טייס על אחד הכוכבים הזרים בחלל?״
נשאל השייח.
״האדם נולד עם צורך פניימי לאמונה
במשהו כביר ממנו. זה נכון לדעתי גם
לגבי יצורים חושבים בכוכבים זרים. אם
יגלו אותם, הייתי מציע לשגר משלחת
חכמי־דת לשם, לנסות להציע להם את
הדת המוסלמית.״
לחלל נחיתתה של חללית אפולו 11 על הירח
גרמה לרעידת־אדימה בקרב המימסד הדתי
בעולם המוסלמי. בניגוד לישראל, בה הדת
איננה חלק מחיי העם, אלא עסק מיסחרי־פוליטי
בלבד, הרי שבעולם המוסלמי, ד
ביחוד הערבי, הדת היא גם אורח־חיים.
האנשים הראשונים על הירח גרמיו להצפת
חכמי אוניברסיטת אל־אזהר הקהירית בים
שאלות מרחבי כל העולם הערבי. בעייתם
של השואלים: כיצד לישב את עקרונות
הדת — עם המציאות החדשה.
׳הדת -בעד מצע. השייחים, שבתחילה
היו נבוכים, התיישבו אל המדוכה,
הצליחו למצוא תשובה לכל שאלה. עקרו נית,
קבעו, אין התפתחות מדעית מודרנית
שאינה מוזכרת בקוראן. חלקם, המהפכנים
יותר, קראו למהפיכה בלימודי הדת, לאחר
נחיתת האדם על הירח. הסביר אחד מהם,
שייך עבד אל־מג׳אר, הממונה על המיסג־דים
במצריים, בראיון עיתונאי :״הרעיון
כאילו הדת המוסלמית מתנגדת להתפתחויות
מדעיות, הוא הבל. אדרבה: היא
מעודדת את קידום המדע והידע. נחיתת!
האדם על הירח, למשל, לא רק שאיננה
מנוגדת לעקרונות הקוראן, אלא היא בתי אום
איתם. רק אלה שאינם מבינים את
הפירושים הנכונים יכולים להגיע לידי
טעות גסה כזו.״
פחד שוא. קבע השייח, שדעתו מכובדת
ברחבי העולם הדתי המוסלמי :״אנו
המצרים, למרות שאנו עם שומר-מסורת,
יש לנו טעויות ׳רבות בקשר להבנת נושא
הכוכבים ותופעות טבע אחרות. חקר החלל

] 0 0ט

סודאן
ה אוייב מ בי ת מ סו כן
מ ה אויי ב הציוני
משפט המפתח בנאומו של נשיא סודאן,
געפד נומיירי, נעלם לגמרי מאוזן לא-
בוחנת .״חוששני שישראל ׳איננה מעוניי־נית
בשלום,״ הכריז ,״ומשום כך — אין
מנוס ממלחמה.״
לאוזן בוחנת יותר, היה זה משפט מפתיע.
שכן בהיפוכו, הוא קבע כי אם היתד,
ישראל מעוניינת בשלום, אפשר היה ל עשות
שלום עימה.
היה זה ניסוח יוני מפתיע לגבי נ׳וסיירי.
מה גרם לנמר הנוראי להחליף לפתע את
חברבורותיו, לרמוז, אפילו בדקות, על
נכונותו לשלוט?
לא כל־כך מאהבת מרדכי כמו משנאת
המן, אם להסתמך על המידע שהופץ לאח רונה
ברחבי סודאן בכרוזים מחתרתיים.
יפחד ׳מהמחתרת. הטבח שביצע נ ד
מיירי באוהדי השמאל בארצו, וביחוד בקומוניסטים,
לאחר הפיכית־הנפל נגדו, הוריד
את השמאל בסודאן למחתרת, בה
התאחדו מפלגת האיחוד הדמוקרטי, ה מפלגה
הקומוניסטית, מפלגת האומה, וכן
איגודי פועלים וסטודנטים.
פעילותה של המחתרת מתבטאת כרגע

״גרמי השמיים וסהרוני המיסגדים מסתדרים ביניהם
יפה מאוד, ולעולם אינם מתנגשים...״
בתקופה האחרונה קיבל את הפירוש הלא
נכון. הפחד שמפיצים מורי הדת, בשם
אללה, מפני אחרית הימים, בהם יעמוד
האדם למשפט — איננו ההסבר הנכון ל קוראן.
העלייה לשמיים, שבעת הרקיעים
ונושאים דומים, אינם מוסברים נכון.

בעיקר בהפצת כרוזים ותעמולה, באחד
הכרוזים האחרונים, ידעה המחתרת לספר
כי בגללה, מעדיף נומיירי לרכז את צבאו
סביב ארמונו, כדי להגן על כיסאו ׳וחייו —
מאשר לשלוח אותו למלחמה באוייב הציוני.

אפילו אם הרגלים בחוץ -
לא ת תקרר...
כאשר פועל בביתך אוגר חום .,אמקור״ בשיטת החימום המרכו׳ בחשמלש כול ה יתרונות!

נוחיות -התקנה פשוטה וזולה. הפעלה נוחה.
ע ל -אוגר חם בליל ה בתעריף מ חל של חברת
החשמל, פולט אותו ביום.
נלע -ללא פיח. עשן או ל כ לו ך אחר.
בטוח ־ אין ס כנ ת תב ערה. אינו שורף חמצן או גז
עצוב -רהיט נאה ודקורטיב׳ מתאים לדירות.
מ שרדים ולמוסדות. לב חי ר תך 2דגמים.

מחש -השווה את מחירו ל של
המתחרים וחווכח כי זו הקניה
הטובה ביותר.
בפיקוח מכון התקנים. מומלץ ע״יחברתהחש מל.

תדון ח שו ב: ש דו ת

ויונגד חום

המפיצים: וסוחרים מורעוים

לי ת מ בנ דרח

פוסש א טל. סטודיו ום. צלו שיבוט

העולם הזה 1786

מנה פלאפל ויאללה
למיטה

אתם יכולים להכין את הממחטות. הזמרת
זהבית קפדן, הלא היא הנוודת מצמד
הנוודים, נוסעת לצרפת. והיא נוסעת מפגי
שנמאס לה.
תשאלו למה נמאס לה? ממה נמאס
לה? מה יש שם בניכר שאין כאן במולדת?
קודם כל, אם כן, מהגברים הלוקליים.
דעתה עליהם לא כל כך מחמיאה, הייתי
אומרת.
זה התחיל, לעניות דעתי, מפרשת גירושיה
מדני ר,פון.
את דני קפון פגשה זהבית כמו באגדות,
אצל רפי נלסון באילת. דני הופיע
שם עם עוד בחור כצמד הנוודים, ראה את
זהבית, עזב את הבחור שהופיע איתו ולקח
אותה כבת־זוגו לצמד ומאוחר יותר
כבת־זוגו לכל הזמן. הם באו בברית הנישואין
כדת משה וישראל. הם היו צעי רים,
אוהבים ומוכשרים והרוויחו הרבה
כסף ביחד, הייתה להם דירה מפוארת ומכונית
כנ״ל וסיפור סינדרלה המודרני החל
להתגשם במלואו, עד שפתאום הכל התפוצץ.
״הכל
קרה בגלל החברה הכי טובה והכי
נאמנה שלי,״ כך זהבית .״אסור להאמין
בחברות טובות, הן רעל לחיי נישואין.״
״זה היה בפורים. אני חליתי ולא יכולתי
להופיע. היה לי נורא חבל, כי היו
המון הופעות, אז אמרתי לדני שיקים צמד
או שלישיה ויופיע. וכאן התחילה השמחה.
החברה הטובה הזאת״ — ושפתיה של
זהבית מתעקמות בסרקאזם נוראי — ״טיפלה
בי כל הזמן, ואני שמחתי כל־כך שיש
לי חברה כל־כך טובה. איזה טיפשה ארורה!
רק אחרי כן הבנתי שהיא עשתה כל
זאת כדי שלא אחשוד בה. ובאמת לא
עלה על דעתי — עד שתפשתי אותם יחד.

הווו נוצה והגורל נוקש בדלת
מי שראה השבוע את תמי אלוני, הכוכבת הישראלית
הידועה ביותר, אחרי האחרות, באולפני צ׳ינה צ׳יטה וכנ״ל,
חולפת בדיזנגוף — ידע שמשהו רציני ביותר התרחש. כי
לראות את תמי לא מאופרת, לא מסורקת, ולא מבריקה —
אפילו בחופשה במולדת הרחוקה — זה סוף העולם. בכך־וכך
השנים שאני מכירה אותה, זו הפעם הראשונה שזה קרה לי.
לראות אותה ככה.
הסיבה, מסתבר, לגמרי לא מצחיקה. זה בגלל הדוד שלה
בניו־יורק, שנרצח ומתי ! אל תשאלו.
הכל התחיל במיברק שתמי קיבלה מהמשפחה בניריורק :
,מגיעים לארץ. קרה אסון.׳
״אל תשאלי. קיבלתי שוק,״ מזדעזעת היפהפיה השחרחורת.
היא עוד לא ידעה איזה אסון, אבל ליבה ניבא לה צרות. כי
יומיים לפני המיברק הזה, היא קיבלה מיברק אחר — מהבמאי
האיטלקי אלכרטו פרנקו. הוא בישר לה שהיא זכתה בתפקיד
ראשי בסרט חדש, על צוענייה שמתאהבת בבן־כפר. הצו־ענייה
— זאת היא. תמי. תפקיד ראשי ראשון — אחרי שנים
של תפקידים קטנים.
ואז, יומיים אחרי שהיא קיבלה את הצ׳אנס של חייה —
הגיע המיברק מניו־יורק.
הצרות, כפי שאתם יודעים, באות במשולשים. לא רק בטוטו.
ברגע שסבא של תמי שמע את האסון שקרה לבנו בניו־יורק,
הוא נפטר מהתקפת־לב. בנס־ציונה.
״אני משתגעת,״ מקוננת תמי .״עכשיו, אס אני אטוס לרומא,
כולם יגידו , :הדוד שלה מת, והסבא שלה מת, והיא נוסעת
לרומא.׳ אבל איך אני יכולה לוותר על ההזדמנות הזאת, שחיכיתי
לה כל השנים?״
ומלבד זה, היא עצובה גס בגלל הדוד עצמו. כי היא אהבה
אותו מאוד .״כשהדודה סיפרה לי איך הוא מת, בכיתי. הדוד
היה יהלומן, וכשהוא לא בא בערב הביתה, הדודה צילצלה לשאול
מה איתו. ולא היתה תשובה. הם גרים ברחוב אבניו סטריט,
ברחוב שז׳אקלין קנדי גרה, את יודעת. אז הדודה נסעה לחנות.
מייד היא נבהלה. הכושי שיושב בכניסה לא היה שם. הדלתות
היו פרוצות, והדודה תיכף ראתה את הדוד, והתחילה לצרוח
כמו מטורפת. רצחו אותו ושדדו את החנות. בחיי, למה היו
צריכים להרוג אותו? למה?
״ועכשיו שסבי נפטר, אני בכלל כבר לא בעולם הזה. הסתכלי
עלי, בחייך, תגידי: זאת אני? כבר יומיים אני לא אוכלת.
בקושי ישנה. רק היזם העזתי לצאת שוב פעם החוצה.

״אחר כך נודע לי שהם גם היו בלונדון
ביחד. ואני לא ידעתי כלום. התגרשנו,
הוא נתן לי חצי מהרכוש שלנו, וכל אחד
הלך לדרכו.״
ומאז, קיבלה דיעה שלילית מאוד על
גברי ישראל.
״בארץ צריך לשלם מס־מיטה. בחו״ל
מספיק הכישרון, כאן לא. צריך להיכנס
למיטה עם אמרגנים, מפיקים, ואנשי תק ליטים,
כדי להצליח. אני יכולה למסור
הרבה שמות — אבל אני לא רוצה לקל קל
את המעט שעוד
נשאר לי מהקריירה
כאן בארץ. אמרגנים ומפיקים
הציעו לי הצעות
שאינן משתמעות
לשתי פנים, .אם את
רוצה להצליח — בואי
איתי למיטה׳.״
״אבל אני לא מוכנה
לזה. אני נכנסת למיטה
עם גבר רק כשאני
רוצה אותו. אני לא מוכרת
את הגוף שלי
בשביל קריירה, ולא
אקריב בשבילה יותר
מאשר כישרון. זו אחת
הסיבות שאני נוסעת
מכאן. הופעתי באולינו־פיה
בפריז וזה היה
טוב, והם הזמינו אותי
שוב, וחברת התקליטים
של ברקליי רוצה להוציא
לי תקליט. וחוץ
מזה, יש לי שם גבר
שאני רוצה אותו ואני
מתכוננת לגור איתו
שם. בלי רכילויות. אני
כבר לא מאמינה בנישואין,
רק בלחיות ביחד.
כך, אם קורה מש הו,
אפשר להיפרד בלי
זהבית וידידים (טוני הקטן וצכיקה הגדול)
רעש וטקסים. כאן ב
תמי
אלוני
״זה אחרי שהחלטתי בכל זאת לנסוע לרומא. אחרי הכל,
למי זה יעזור אם אני לא אסע? ואני נוסעת רק בגלל מפני שכל
השנים חיכיתי להזדמנות הזאת. והבמאי ממש קרע אותי עם
הפוזות, והתמונות והכל. פשוט אין ברירה. החיים צריכים
להימשך.״

ארץ אני פוחדת מהשכנים. כל אחד יודע
מה שמתבשל במטבח של השני. האנשים
רכלנים ומגעילים.״
אז זהו. ובינתיים היא מופיעה ערב ערב .
במקום שלא כל־כך מוצא־חן בעיניה, אבל
היא מרוויחה שם לא רע. ואחרי שייגמר
החוזה, היא תיסע לצרפת. אבל לפני כן
היא רוצה לדוש קצת בנושא הגברים
והנשים הישראליים. וכמו שאמרתי, משהו
לא כל כך טוב.
אז הישראלית:
״היא לא סקסית בכלל, לדעתי. לא יודעת
להתלבש. הטעם שלה הוא סקוורי,
חיקוי זול לאופנה אירופאית. אני עצמי
מתלבשת רק בבגדים שאני מביאה מפריז.
אני אשד, עצמאית שלא תלויה בגבר, בניגוד
לאשה הישראלית. אני אמנם חיה עם
הציבור, אבל לא מתחשבת בו.״
כך. ואילו הגבר הישראלי :
״הישראלי יוצא עם אשה פעם אחת,
מזמין אותה לסרט, ובמחיר ה־ 4לירות
כרטיס, חושב שקנה לו גם כרטיס כניסה
למיטה. כמו שאומרים, הגבר הצרפתי אוכל
לאט ובעדינות, עם סכין ומזלג, והיש ראלי
ניגש לאכול ישר עם הידיים. הישראלי
יוצא עם בחורה — וחושב שהיא
כבר חייבת לו. מתאים לו מאוד הסיפור
על זה שהוא גומר מהר כדי להספיק לספר
לחבר׳ה. הוא יודע להשוויץ ולספר על
היכולת העצומה שלו — כשבעצם הוא
אפס גדול במיטה. הישראלים הם מאוד סקסיים,
אבל לא יודעים לנצל זאת. אולי
יש להם נסיון — אבל אין להם טכניקה.
לעומת זאת הצרפתים עדינים, נימוסיים,
היחסים הם יפים, אינטימיים וסגורים,
הצרפתי לא מדבר כמעט, אבל עושה הר בה,
וטוב. הישראלי קמצן מאוד, מזמין
את הבחורה לפלאפל ואחר כך, יאללה,
למיטה.״
נו. בתנאים כאלה, לא פלא שהיא בורחת
מהארץ. מי אוהב להיכנס למיטה על
בטן מלאה פלאפל 1
הסיבוב השלישי
מבחינה מקצועית, עורן־הדין שלנו
הוא לא מפורסם ביותר, למרות שהוא
ממשפחה מפורסמת מאוד. משום פן,
ספק אם מלבד הקוליגות וכמה חברים,
יודע הציבור הרחב כי הוא פתח עכשיו,
יחד עם שותף, משרד חדש בתל־אביב.
מבחינת הביוגרפיה שלו, זוהי פתיחת
הסיבוב השלישי. כי אם עורך־דיננו לא
מפורסם כל-כך בברנז׳ה, זה לא אומר
שאין לו תחומים אחרים שבהם הוא
דווקא כן מפורסם. כמו למשל, ציד החתיכות.
בתחום זה, הוא ללא ספק על
הגובה. לאחר שהוא סיים את שדות הציד
של ירושלים וחיפה, הוא ירד עתה למטה.
הוא אמנם נשוי פלוס שניים, אבל מתייחס
לנושא בפילוסופיות מסויימת .״הרבה
אין לי מה להפסיד,״ הוא מושך כתף
אדישה .״אשתי כבר תפסה אותי פעם
עם חתיכה במיטה, אז הרבה סודות כבר
אין לי.״
חבריו למקצוע מושכים כתף באדישות
דומה. חם כבר השלימו עם העובדה
שהבחור מתעניין יותר בצד האנטומי
של חקליינטיות, מאשר בצדדים הלגליים
יותר. התוצאה, כמובן, מתבטאת
גם בהופעותיו בבית־המשפט, שאינן רצופות
הצלחות. כל־כך אינן רצופות, למען
האמת, שהוא אף פוטר ממקום עבודתו
האחרון. זאת הסיבה שהוא החליט עכשיו
ללכת להיות עצמאי .״כשבאמצע
העבודה תקרוץ לו מיטה חמה, הוא יוכל
לרוץ בשקט, בלי חשש לפיטורין,״
הסביר חבר טוב.
וגם זה חשוב. קשה לבלות בנוחיות
במיטה חמה, כשאי־שם מחכה בוס עצבני.

קולנוע
הבתולה
ישראל מיגי -סיג מטק
בתל־אביב

מז>>פת

הגורל צוחק: על בדי תל־אביב מוצגים
סרטים על אלימות המשטרה ומוני יקים,
מי שטעם מעט מנחת זרועה בעת האח רונה
(המשטרה מרביצה ומתנצלת, העולם
הזה )1784 מקים מיני־סינמטק דווקא הודות
למשטרה, או ליתר דיוק, בגלל המשטרה.

״פשוט נמאס לי,״ הוא אומר ,״לקבל
מכות, לברוח ממקום למקום ולסחוב על
הגב את חובותיו של תיאטרון מרתף בסך
20 אלף לירות. החלטתי שלהקים קולנוע
לטובת התיאטרון זה פתרון לא רע.״
אם אכן יקים יקים את המיני־סינמטק
שלו ויקיים את הבטחותיו להציג בו מדי
יום ר חמישה סרטים שונים בזה אחר זה,
ארבעה מהם באולם הגדול של קולנוע
תכלת וסרט קומי קלסי אחד, במקביל
באולם הקטן שבאותו הבית, יהיה זה חידוש
מקורי בתל-אביב של יום ששי. הרעיון
המרכזי העומד לפניו, להשיג כמות
גדולה של סרטים ולהציג אותם במעין
כרטיסי־מינוי. אפשר יהיה לקנות כרטיס
לסרט אחד ( 3.50ל״י) כרטיס לשני סרטים
( 5ל״י) ,כרטיס לשלושה ( 6ל״י).

ז (נן־יוזודה, תל)
— במבט ראשון,
זהו רומן מלודרמטי על אציל
מזדקן שירד מנכסיו, המתאהב בנערה יתומה, הצעירה
ממנו בשנים רבות, שהופקדה בידיו לאחר מות אמה.
ואמנם, במקור היה זה רומן של הטופר הספרדי בניטו
פרז גאלדוס, אותו תיכנן הבמאי לואיס בונואל להפון
לסרט, מזה זמן רב.
החזות החיצונית של הסרט היא חמורה מאד. הוא
עשוי לפי כל הכללים המקובלים של הטכניקה הקולנועית.
זוויות הצילום מחושבות להפליא, מבלי להוות מטרה בפני
עצמה. הקומפוזיציות מושלמות, העריכה והמעברים
מסצינה לסצינה מצויינים, בקיצור, סרט משורטט בסרגל
ובמחוגה.
אלא שמאחורי החזית החלקה והאלגנטית, מסתתר
האבסורד שבעולם מכובד ומוסרי, בעל הופעה מטופחת
וארשת־פנים מיוחסת.
הזקן הוא סוציאליסט סלוני אבל רודה בבני ביתו
בסימון פיאודלי מובהק, מוסריותו השיכלתנית עומדת
בניגוד גמור לאהבתו הנואשת והמוזרה לבת חסותו. טריס-
טאנה, היתומה בעלת פני מלאך, המזכירה לא במיקרה
את הבתולה הקדושה, עושה מעשים שטניים ואכזריים,
שלא ייאמנו לפי חזותה התמימה. מערכת היחסים המוזרה
והחולנית המתפתחת בין השניים (נרמז אפילו על
אפשרות שהישיש הוא אביה הבלתי-חוקי של הנערה) היא
שורה של סמלים הבאים להפריך את העמדת־הפנים, שהיא
תוצאה של המוסר הקאתולי השולט על כל הדמויות
שבסרט.

דנב: בתולה קדושה ושטנית
כל מה שמוסר זח מסוגל להניב הוא מעצורים נפשיים,
היוצרים באנשים סטיות ודחפים מוזרים, הצריכים
לחפות על פגמים פנימיים.
מי שהולך לסרט זה, תוך הכנה מוקדמת לכן שעליו
לראות את המשמעות הכפולה שבכל מישפט ובכל דמות,
ולהבחין ברמזים שמסתיר בונואל מאחורי הסיפור הפשוט
של המעשה, ימצא חומר רב לעיון, ולא מעטים יהיו
אלה שיחזרו לראות את הסרט שנית. הופעתם המושלמת
של קאתרין דנב ופרננדו ריי, אשר נוצרו כאילו לתפקידיהם׳
עוזרת להשלים חוויה קולנועית זו.

השטן פורט
על פסנתר

מחול ה קינ א ה (תל-אביב, תל-
אביב, ארצות-הברית) — מפחי-
דון על שדים ורוחות ובריתות עם
השטן, הוא תופעה נדירה על בדי הארץ, ומשום כך צריך
היה בעצם לקבל את פני ״מחול הקינאה״ בהתלהבות
גדולה.
אלא שחמעשיה על פסנתרן־וירטואוז, שנפשו מכורה
לשטן, וכן הוא מצליח, בכל פעם שגופו נובל, לקפץ לגוף
מתאים אחר, מעווה בטרט זה בכל כן הרבה דיבורים
סתמיים, רגעים ריקים-מתוכן ודיאלוגים בלתי־חיוניים, עד
שהוא שוכח להפחיד או לעורר מחשבה. במקום זה הוא
נראה כיצור מתלבט, שלא החליט לאן לפנות. מפחד
בעצמו.
הסמלים הדמונולוגיים קיימים בו אמנם בשפע: ספר
של מכשפים, פולחנים בחצות הלילה, גילגול־נשמות, מסי-
כות״מוות, כלבים שחורים טזרי-אימה, ומעשי-רצח אלימים,
הכל בליווי פס־קול המשתמש לסירוגין ב״ואלס
מפיסטו״ של ליסט, ב״דיאס אירא״ המסורתי מן המיסה
הקאתולית, ובכל מיני תזמורים שהושאלו הישר מן ה סימפוניה
הפנטסטית.
כדי לשכנע, צרין סרט מעין זה להפון מעשים מטו״
שחקנים פוכבנית מארזלה
97ס״מ
מי שיכלה מכל מלאכתו ביום הששיייו־כל
לבלות במיני־סינמטק ס־ 10 עד 6אח-
רי־הצהרים. ביום חששי הקרוב יוצגו (באולם
הגדול של קולנוע תכלת) :ג׳והני
המלט (מערבון איטלקי בהשראת המקור
השיקספירי) ,דולצ׳ה ויטה (פדריקו פליני,
חובה למי שלא ראה עדיין) ,הנירדפים
(סרט של הישראלי אלכסנד הרמתי ושלא
נעשה בישראל, עם מכסימיליאן של) ואוסף
של סרטי מיקי מאוס.
אם הרעיון יביא הרבה זוגות עיניים
לקולנוע תכלת ייתכן אפילו שיעלה ביד
מוני יקים לאסוף לא רק את 20 האלף
השייכים כבר לנושיו כי אם להביא לו את
הסכום הדרוש לדבריו כדי לשפץ מקום
ולעשות ממנו מרתף חדש. לדבריו, הובטחה
לו תמיכה, מכספי העיריה, של חמשת
אלפים לירות. בתנאי שיהיו לו את 45 אלף
הלירות הראשונים.

פליני טי מ ה
אופנה באה ואופנה עוברת, אבל פעמו
של הבמאי האיטלקי הדגול, פדריקו פלי־ני,
לעולם עומד. הוא אוהב נשים ״שופעות״
,כאלה שאפשר למלא איתן את
המסך, ושאיש אינו חושד שהן סובלות
!מתת־תזזנה. משום כך הוא השתמש ב־אניטה
אקברג, בסאנדרה מילו, והוא עדיין
מחפש פנים חדשות, בגוף דומה.
ונראה שמי שמחפש גם מוצא. פליגי,
המסרים עתה את וומא־פליני, והמאלתר
מסצינה לסצינה דמויות חדשות, הוסיף לרשימת המשתתפים שלו בסרס נערה
צעירה בת ,21 בעלת שערות בהירות,
ותכונה אחת החשובה מאוד לבמאי: הי קף
חזה של 97 סנטימטרים. פליני משוכ נע
כי הצעירה, פט מאהלה, נועדה לגדולות,
אם כי לא ציין בדיוק לאיזה
גדולות הוא מתכוון.
רק דבר אחד מטריד את הסובבים אוחו.
כיצד יתכן שהאיש המאוהב כל־כך
בחזה הנשי, נשא לו לאשה דווקא את

ביסט ואלדה: שדים ושדיים
נים לאמינים עד כדי כן, שצופה יתבונן בחשד בכל הסובב
אותו. אחרי ״מחול הקנאה״ החשד היחידי שיתעורר בצופים,
הוא כלפי סרטיו הבאים של הבמאי פול וונדקוס.
חבל רק על ז׳אקלין ביסט. היא נחמדה מדי לכל זה.

ג׳יוליאטה מאסינה, שהיא הניגוד המוחלט
לבעלות הגוף למיניהן. נדמה שגם
הגברת מאסינה תוהה לעתים על כך.

תדריך
תל-אביב
רציחות קטנות (פאר, או-
צות־הבוית) :קאריקטורה -מזעזעת של
אמריקה האלימה. האמנים מטורפים, הבורגנים.
מנוונים, המישטרה חסרת־ישע
ולאזרח הקטן ברירה אחת: לקחת רובה־צלפים
ביד, לירות דרך החלון בעוברים
ושבים אלמוניים, וליהנות מכל העסק.
מישחק מזהיר של אליוט גולד, אלן אד־קין
ודונאלד סאתרלנד.
* * חצי חצי (מוגרבי, ישראל) :מצ־חיקון
ישראלי על מירדף אחרי חצי כר־טייס־פים
ולחם בעבודת־כפיים. צילום נאה
של דויד גורפינקל, עבודת שחקנים טובה,
ובדיחות ישנות בקצב איטי.
* +הר,לפן והיצאנית (סטודיו,
ארצות־הבוית) :רוברט אלטמן, הבמאי
שהגיש את נז.א.ש ,.מנסה לבנות מערב

פרוע מעופש ומזיע, ולהראות עד כמה
הוא גאון ביצירת אווירה. הבד הוא יפהפה,
ג׳ולי כריסטי וווארן בייטי נוכחים,
והזמן זוחל.

ירושלים
*י* * תנו לי מחפה (אוריון, אר־צות־הברית)
:תיאור תיעודי -מזעזע של
ההתפרעויות והרצח בעת הופעת להקת
האבנים המתגלגלות באלטאמונט, באר-
צות־הברית. להקת־קצב ברברית, המש קפת
פני דור ברברי.
** קיץ של אחכה (חן, ארצות־הברית)
:נער עובר את שלבי ההתבגרות
מול צעירה המתאלמנת מבעלה ב־ם
לחמת־העולם השנייה. סרט אופייני לנשים
רגשניות.

חיפה
רסיסי חיים מיו, ארצות־הברית)
:ג׳ק ניקולסון משחק להפליא
את האינטלקטואל האמריקאי הצעיר והמתלבט,
שאינו יכול להשתייך לשום קבוצה
חברתית בזמנים המודרניים.

במדינה
דרכי וחיים
פר שת

ה מיליונר והדייג הוא מליונר, אך נוהג בסוסיתא !מרופטת.
לעבודתו הוא מגיע בחמש בבוקר.
בבנק, שם הוא חותם על עיסקה של מאות
אלפי ל״י, הוא מופיע בבגדי עבודה מוכתמים
בשמן. המקצוע שלו — פרדסן, והתחביב
— הצלת אנשים שעולמם התמוטט.
שוטר
שנגב. לא יתמיד היה חיים
ברא״ז, דור שלישי למשפחת ותיקי פתח־תקווה,
מיליונר. כשהתחתן, בן ,26 הזהירה
חמותו את ביתה :״עם אחד כזה את
מתחתנת? הרי אין לו אפילו חגורה. הוא
קושר את המכנסיים בחבל.״
כיום יש לו ליברא״ז כבר חגורה, וכן
550 דונם פרדסים. בעזרת ההון השופע
מהם — הוא חש לעזרת אחרים. פעם —
לעזרת שוטר שהסתבך בגניבה. פעם אח רת
— לעזרת צעיר שפרץ לחנות, הסגיר
עצמו למשטרה. ברא״ז לקח אותו לביתו,

מיליונר ברא״ז
שוטר שגנב, ודייג שגונב
סידר ילו עבודה, האמין ששיקם את הצעיר
— עד שזה נתפס בגניבה נוספת.
המליונר התאכזב מהצעיר, אך לא מתח ביבו.
קטנוניות
ין ךהפה. האחרון בשורת
הנעזרים על-ידו הוא משה קורקוס (,)35
דייג יהודי ימעכו. בזמנו, הועלתה פרשת
קורקום בכנסת על־ידי אורי אבנרי, ש שאל
את שר־האוצר מדוע אין המדינה
משלמת פיצויים לדייג, שסיריתו נגנבה
על־ידי מחבלים (התשובה: כי הדייג איחר
בתשלומי הארנונה) .״אני איש חירות,״
מספר ברא״ז בן ה־ ,60 בעל השיער הכסוף
והעיניים הירוקות ,״אך המאבק של
אבנרי עורר אותי לתמוך בו. חבל שאף
אחד אחר בכנסת לא חש לעזרתו של
הדייג.״
ברא״ז חש. הוא שכר עורך־דין, ניהל
במשך שנתיים תמימות את המאבק נגד
המדינה. בימים אלה, נסתיים המאבק בהצלחה:
הדייג זכה ב־ 12 אלף ל״י פי צויים.
דיכאון.
בתחילת המאבק, היה קורקוס
אדם מיואש. לא רק בגלל שהסירה הייתה
כל רכושו, אלא בגלל יחסה של המדינה.
הוא נתקף דיכאון, לא יצא ממנו עת
׳ממושכת. ברא״ז טיפל בו כמו בבנו, עזר
לו לעבור את המשבר. יחד עם זאת, כאשר
חזר הדייג לאיתנו, והביא למיליונר
ארגז דגים במתנה — סירב המיליונר
לקבל אותם חינם. הוא עמד על כך שעליו
לשלם עבור הדגים.
עתה, כשזכה הדייג במשפט, החזיר ל-
ברא״ז כגמולו. הוא מיהר אליו, עם צ׳ק
פתוח, עמד בתוקף על זכותו להחזיר ל מיליונר
את הוצאות המשפט.
העולם הזה 1786

לא. הוא לא התאכזב
ממך. את יכולה להמשיך,
כאילו ולא אירע
דבר. בכלל — ייתכן
שרק את הרגשת בשי נוי
שחל, ושבעיניו זה
טבעי או שלא השגיח
111(0
בזה כלל. תקלות ב(
2במר ס -
באפריל

ענייני עבודה: ספק
אם תוכל לעמוד בלחץ
הזה. הקשר ה ידידותי
הופך לחם ולסימפאטי עוד
יותר. אבל אל תצפה יותר מדי ממנה. כוח
משיכה מוזר מפנה את תשומת״ליבך ל
ערים רחוקות. יתכן שייצא מזה משחו.

אחרי הרגיעה באה הסערה.
יש אפילו אלמנט
של סכנה, מיום א׳
עד יוס ג׳ הבא. מוטב,
מכל מקום, שלא תצא
מגדרך. זהו שבוע של
מנוחה ושל שיפור בריאותך,
אם היא רופפת.
שבוע של פגישות עם
אנשים מוכרים, בו יש
להימנע מפגישות מותחות
מדי. אין גם טעם בקניות יקרות.
הצטמצמי לרכישת הדברים להם את זקוקה
באמת. אס יש לך מזל — היכנס לשותפות
חשובה, ביום גי הבא, שתביא ברכה.

תקופהעדינה, רגישה
ורבת-התפתחויות. מוטב
לשקוע לגמרי בתוך
המאורעות, מאשר
לעמוד מן הצד. עם
זאת, תיכנון קצר-טווח
ובהיר-עיניים ביום ד׳
יאפשר לך לקצור פי־רות
זמן ממושך. בת
תאומים: את מסוגלת
להשפיע עליהם השבוע,
כמה שרק תרצי. בתנאי שתהיי אדיבה,
מכונסת בתוך עצמך, מלאת״הומור
אך שלא יהיה גלוי מדי. הרבי בטיולים
בחיק הטבע על אף העייפות שאת חשה
בזמן האחרון, אל דאגה, זוהי רק
תוצאה של הסתיו. לבשי צבע סגול.

את נוטה להסתכל על
הקנקן ולא על מה שיש
בו. על כן, היזהרי מלשפוט
את האיש שייקלע
השבוע בדרכך
על־פי מראהו המלבב
או התנהגותו המבריקה.
אס עליך לשנות
את מקום־העבודה או
להתחיל בעסק חדש —
נסה לעשות זאת ביום
ב׳ או ד /בתחילת השבוע. קח את עצמך
בידיים: בריאותך רופפת, ודווקא ממה
שאתה באמת חושד. לבשי כחול. להורים
מבוגרים, שאחד מהם הוא בן מזל סרטן —
צפוי נחת מן הצאצא הבכור דווקא.

הוצאות כספיות בלתי־צפויות
עומדות לגרום
לך לעמוד בפני מצב
מביך. אל דאגה: אומנם
המצב קשה, אך
אתה תיחלץ ממנו בכבוד.
בעתיד היותר
רחוק צפוייה לך צעי דה
ניכרת קדימה במישור
הכלכלי. יחד
עם ההתפתחות הזאת,
תבוא התפתחות ניכרת בכל הקשור להצלחתך
בקרב בנות המין חיפה. המכתב
שקיבלת — מפתה ומרגיז. עני
ותראי שזה יעזור.
לו בקרירות,

היזהר מיום ב׳ ו־ג׳ !
אחרת תפסיד את אגו־רתך
האחרונה. לאחר
שפתרת את הבעיות,
בימים אלה, אחה יכול
להתייחס לחיים במרץ־
נעורים מחודש: זינוק
דינאמי יבטיח לך את
הצלחת כל פעולך,
£1בייחוד ביום ג׳ של השבוע
הבא. בימי ו׳
ושבת אתה תפגוש שורה של אנשים
מעניינים, אם הדברים המהותיים בהם אתה
עוסק. בת־בתולה: לבשי אפור או חוס.
0 נתווה

תיווכח לראות שהוא מוכן לבוא לקראתך
ולגלות הבנה בכל הנוגע לך. הוא לא יוכל
להסתיר את מבוכתו כ־שתבחיני
שהוא נמשך
אליך. יוס רביעי הוא
יום השילמון הבלתי
מעורער שלך. הוא
עשוי ביום זה להסכים
לכל מה שעולה על רוחך,
אפילו לקבל את
חיצייך השנונים. אל
תספרי לו על הידיד
החדש שהיכרת.

מאזניים

אתם מחפשים אתגר שיתן לכם את
ההזדמנות להוכיח את
עליונותכם. התלהבותכם
תשרה השבוע
אווירה של התלהבות
הסובבים
על אלה
אותכם. כדאי להזכיר
שהשנה, היא שנח
טובה לבני מזל עקרב
להינשא.
החושבים
ג>*1:>.במוו* 0לכן, מוטב אולי להזשהשנה
לפני
מ•8מועלז>*
דרז
שיומה. אל תגיע

עקת

רצונך העז והכנה לשמור בסוד את המתרחש
בחייך ובחיי זולתך,
בעיקר בתחוס
האישי, אינו צריך להביא
לכך שתנתקי את
עצמך לחלוטין מן המחשבות
על העבר. היזהרי
כמו־כן גם מנטייה
11 שס
מוגזמת להשמעת שקרים
קטנים, אשר כידוע,
( 2בנו במבר -
20 בדצמבר
סופם להתגלות. חיי את
ההווה במלואו, מבלי להגות
יותר מדי בעבר.

לאשה שיוזעת
לחנחין נץ
טונ לוע
גרבונים גמינעזנים
א ר כוני ם־ אקסט רוני ס

בסריגת מיקהמש
מאריכה ימים

יוייז

אם כי יש כל השיכויים שתרצה לנצל
את החופש החדש שלך, אל תעשה זאת:
גם הנסיעות מסוכנות

השבוע, לבני״גדי וגם
שינויי״הפתע טומנים
בחובם כל מיני
פסיכולוגיות. סכנות כדאי, לעומת זאת,
להכיר אנשים חדשים,
ולהתעניין בתחומים
ו^1־1-וו;,ו.ן חדשים. בזהירות. עיס-
רז & ךיס קה טובה מזדמנת בדרכך
— קחה בידיך.

האם את באמת מאמינה, בת דלי, כי תוכלי
להמשיך במישחק־הכפול?
אפשר לרמות
במשך חודש, חודשיים,
שלושה, אבל לא במשך
שנה, ולא את כל האנשים
הסובבים אותך !
השבוע יהיה עלייך
להחליט, לכאן או לכאן
20 בינואר -
— מי יהיה הגבר שלך
$ו בפברואר
באמת. לבושך השבוע:
קל וספורטיבי.

הגל העכור העובר, פעם אחת נוספת,
על מחשבותיך עשוי להיות מוסר על־ידי
גורם בלתי-צפוי :
פגישה עם אדם חדש
לגמרי או עם איש מן
העבר — אבל מהעבר
הרחוק יותר. אל תתני
דעתך לצדדים השלי ליים
יותר של הסובבים
אותך; נסי דוו19
בפברואר -
קא להעריך את ה 20ב
מרס
חום האנושי שלחם.

׳ 45 0
זניט

הכנס אור לביתך
קנה פלש ! מבחר גדול
במחירים נוחים אצל

פו טו־ ב רנ ר

מכונות הגדלה וציוד מעבדה,
אצל פוטו״ברנר !
35 אגורות הגדלות גלויה
( )9/13 בשחור לבן
צלומי פספורט בן־רגע ! !

פוטו־ בר נ ר

בדנר
פו טד
חי פ ה,ו חו ב החלונץ 31

טלוויזיה
ביקזרת
ה מ תי ח ה הגדולה איך מכינים ׳מתיחה שנועדה להיראות
לעיני עם שלם ז
יש כתבות שסיפור הכנתן מעניין לא
פחות מהכתבה עצימה. כזו היתה המתיחה
הגדולה אודות ביקורם בארץ של
נשיא ושר אפריקאי מזוייפים, ששודרה
בערב שישי האחרון בתוכנית אתמול
שלשום — לא הכל עובר.
לאחר שגובש רעיון הכתבה, הרים איש
הטלוויזיה טוביה יסעד טלפון לנציגי התאחדות
הסטודנטים, הציג יעצמו כאיש
׳משרד החוץ, יושאל אם קראו בעיתונים
אודות בואם ארצה של נשיא גובונדי
(מדינה דמיונית).
תאכלו בצל ותשתקו. הסטודנטים,
שככל קוראי העיתונים קראו אודות האירוע,
אך לא טרחו להתעמק בשמות המדינות
האפריקאיות, השיבו בחיוב.
התוצאה, בה צפה כמעט כל בית יש ראל,
היתד, מרתקת. לעיני המצלמות התחפש
טוביה סער לנציג משרד החוץ, שני
ערביים כושים מהעיר העתיקה הולבשו
במדי-שרד והוכנסו למכונית־פאר, והשיירה
יצאה לדרך. ברחבת האוניברסיטה
העברית בירושלים כבר המתינו לפמליה
ארבעת נציגי התאחדות הסטודנטים.
קבלת-הפנים עוררה רעמי צחוק, בחד־די־מגורים
ממטולה עד אילת. קטע שלא
שודר: יסער, כנציג משרד החוץ, העביר
בדיסקרטיות לידי מקבלי־הפנים בצל
ירוק, הסביר להם בשקט :״זהו הפרי
הקדוש של גובונדי. הוא דומה מאוד

נחדר־החדשות של הטלוויזיה הישראלית
הופיע בשבוע שעבר על לוח המודעות
פלקט ענק של ביצי ״תנובה״ גדולות
ועגולות, תחת הכותרת ט לוויזי ה עם
1ביצים, שנלקחה מכתבת ה עול ם הז ה

תיהם של המנהלים, המתפטרים ושל חברי
הוועד המתמרד.

גשם גשם בוא

מגיש מחדשות הפופולרי נראה חייב!
ושקט, כאשר נפרשה מעל ראשו מטריה
שחורה להגן על פניו העדינות והמאופ־רות.
אולם בלבו היה אחוז תדהמה ופחד.
טיפות הגשם שחדרו אל האולפן בדיוק
מעליו הרעידו אותו: הן נטפו על
מערכת התאורה החשמלית המורכבת וה־מסובכת,
וכל רגע עלולה היתה להתרחש
התפוצצות נוראה של מנורה ענקית.
,זה לא קרה — כי התאורה לא פעלה,
האולפן כלל לא הופעל, ואיש לא נכח
בו באותה שעה.
אבל זה עלול היה לקרות — באולפן
ג׳ של הטלוויזיה הישראלית. האולפן לא1
הופעל רק במקרה, בגלל סיבה שונה לחלוטין.
למרבית האירוניה, היה הקריין
הנרעד דווקא דן שילון, שדרש בשבוע
1שעבר להוציא את אולפן ג׳ ׳מכלל שימוש,
כי המצלמות לא היו תקינות ועוותו את
פני הקריינים בצורה מגוכחת .״היו לנו
סנטרים ׳מוארכים כמו של !שפיגלר,״ הסביר
שילון. וזהו האולפן המשוכלל, שהיה
צריך לשמש את המתכונת החדשה וה־
( ,)1784 שסיפרה על מאבקם של עובדי מורחבת של ׳מבט לחדשות, שתוכנן להחדשות
בהנהלת רשות-השידור. בתוך חודש נובמבר: הגג שס נוטף מים כבר
הביצים הגדולות, שובצו ביד אמן תמונו שלושה חורפים — באותו מקום בדיוק.

לבצל, אבל אין ברירה. אתם מוכרחים לאכול.״
הסטודנטים הממושמעים מילאו
את חובתם הלאומית על הצד המריר ב יותר,
בלעו את הבצל עד תומו. בגלל
מידת הרחמים, לא שודרה סצינה זו, שו

רק הקטע כשהישראלים מגישים לאורחים
לחם ומלח.
הגלוי והנפתו* .כאשר גילו אנשי
הטלוויזיה לסטודנטים כי היתד, זו מתיחה
טלוויזיונית, ניסה נציג ההתאחדות, ש־

הקרב על הירושה ־ סיבוב חדש
לקצר את השתלמותו באולפני הבי.בי.סי.
בלונדון, ולחזור ארצה כחודש וחצי לפני
הזמן. הסיבה הרשמית: זקוקים לו בדחיפות
בתפקידו החדש, מזה כמד. חודשים, כמפיק
הבכיר האחראי לענייני הסברה, תעודה ומדע
בטלוויזיה, במיוחד לקראת חידוש
בומרנג. הסברה הלא
רשמית: מוע מדותו
לתפקיד מנהל
התוכנית בעברית
במקום שמעוני.
אביטל,
בנו של
הסופר יגאל מוסע-
זון, נולד בקיבוץ
נען לפני 31 שנה,
גדל במושב בית-
שערים, מתגורר כעת
בירושלים, מאחימאיר
אוהב
בתל־אביב.
היה בין השאר דובר
מפא״י, בתקופה בה גולדה מאיר
היתד. מזכירת המפלגה. למד כלכלה ויח סים
בינלאומיים באנגליה ובארצות־הברית.

את הפתעת השבוע, באפופיאה המרתקת
המתרחשת בהמשכים אינסופיים מאחורי
הקלעים של הטלוויזיה, סיפק יאיר אלוני.
לאחר מאמר ההתקפה החריף שפירסם ב־הארץ
על הוועד־המנהל של רשות־השידור
— התגלה השבוע כי אלוני עומד להגיש
את מועמדותו למיכרז הנערך על תפקיד
מנהל החדשות, שאותו נטש דן שילון. על
אלוני, שהורשע על־ידי בית־הדין המש מעתי
של רשות השידור בעבירה על כללי
הנוהג, הוטל גזר דין: פירסום פסק הדין.
בית־הדין התייחס בהבנה למעשהו ונתן
לו המלצה חמה למיכרז.
מצלמות הטלוויזיה לא גילו השבוע לצופים
את מה שהתרחש מאחורי הפנים
המחייכות של הקריינים והשדרנים שהופיעו
על המסך. שכן מאחורי מסך החיוכים,
התכוננו הכל לקרב הגדול על הירושה:
מי יבוא במקומו של דן שילון ז
בקומה אחרת של בית היהלומים בירושלים,
הרחק מאור הזרקורים, ניסו עובדי
טלוויזיה אחרים לנחש
מי יתפוס את
מקומו של יצחק
שמעוני, מנהל מחלקת
התוכניות באסתר
סופר, המועמדת הנשיית, נקעברית,
העומד ל סיים
את תפקידו בעה כבר השבוע כממלאת־מקום של
שמעוני, היוצא לחופשת לידה (היולדת
בדצמבר.
היא רעייתו, השדרנית מרים אלון) .אסתר,
ילידת ירושלים, מורה מוסמכת שהיתר.
יעקב אחימאיר קריינית ועורכת תוכניות לאשה, לאם ול זכה
במקום הרא ילד ופינת הנוער בקול־ישראל, השתלמה
שון, מבין
עובדי בטלוויזיה בארצות־הברית ובאירופה על בטוטו המחלקה,
ש מ עוני
פנימי שנערך ב חשבון מילגה שקיבלה מטעם אונסק״ו.
היתד. זו היא שהולידה את תוכנית הילדים
בניין.הסיבה: הוא היחיד שלא נשרף
השידור. סמי וסוסו, שנכנסה
עד כה ביחסיו עם הנהלת רשות
עיתונאי כבר לפולקלור האחימאיר,
עורך יומן השבוע,
הוא ,33 יליד ישראלי.
בעבודה,
רציני, מקובל על חבריו
עובדה שאין עולשניים.
רמת־גן,
נשוי ואב
ררין עליה: תוכצבי
גיל, דובר רשות השידור, מועמד ניות הילדים והנוזו
הפעם השלישית למשרת מנהל החד ער בטלוויזיה, ששות.
זו הפעם השניה שהוא מסרב לגשת אסתר סופר מופלמיכרז.
אולם גיל הוא הדמות האידיאלית קדת עליהן בתוקף כמפיקה העומדת לרשות הנהלת רשות השידור ב תפקידה
שעה זו — ובהחלט ייתכן שייבחר בתוקף בכירה האחראית
מינוי. אבל אפילו כך, אין כל ביטחון ש לתחום זה, הן ה הוא
בכלל ירצה בתפקיד, מפני שהוצא לו תוכניות היחידות גיל לצאת לחו״ל כנספח לענייני הסברה ב כמעט בתחנה ה,אחת
משגרירויות ישראל.
ישראלית הפועלות
אביטל מוסינזון, קיבל הוראה פתאומית כהלכה בלי בעיות, בלי תקלות, בלי מש
הרגיש
עצמו ׳מסודר, להתנגד לשידור ה כתבה.
ברות טובה יותר קיבלו את המתיחה
הקורבנות בהמשך הסיור — מנהלי
מפעל ירושלמי ידוע וחברי הקיבוצים
מעלה החמישה וצובא.
העוקץ שבכל המתיחה היתד. העובדה
שמצלמות הטלוויזיה לא היו נסתרות, כפי
שמתבקש בדרך כלל במתיחה.
כולם: שלום. מעבר לגלי הצחוק,
חשו הצופים, בתום הכתבה, ברגע של
אמת, כאשר נשיא גובונדי המפוברק שאל
באמצעות המתורגמן המפוברק, שלוש שאלות
— לגמרי לא מפוברקות :״ימה דעתך
על השלום?״ ״מהם לדעתך סיכויי
שליחות יארינג? ״ומה יכולה אפריקה
לעשות למענכם?״ התשובה פה אחד של
כל הישראלים: בעד שלום. רובם גם
תמכו בשליחות יארינג.
חדשנות. כתבת־המתייחד. היתד. ללא
ספק שיאה של התוכנית. לגבי הטלוויזיה,
היתד, זו כתבה חדשנית, במיטב המסורת
של העולם הזה, שכתביו נקטו בשיטות
אלה כבר לפני שנים רבות (אודי דן התרים
אזרחים ברחובות למען קרן להנצחת
אורי דן, יעקב אגור התחפש לראש
עיר גרמני ,׳וכך הלאה).
כתבה חזקה אחרת בתוכנית היה הראיון
עם בן־הרוש, גיבור מהומות ואדי
סליב, שהרשים בכנותו, בסיבלו, ובהיעדר
המרירות שבו. ליקויי הראיון: אורכו
ואי־השתייכותו האינטגרלית לתוכנית
סאטירית.
קטעי הקישור, וביחוד הפזמונים של
•דידי ׳מנוסי, שהושמעו על־ידי תיקי דיין,
ושהזכירו את ר׳וח-הופעתה במלכת האמבטיה,
חשפו בגילוי־לב נקודות עדינות
והעלו את השאלה, עד מתי תזכה התוכנית
— השנייה במספר, והמשופרת לגבי
קודמתה — לחיות. קשה היה להאמין,
שהבו׳סים של הטלוויזיה ירשו את המשכו
של גילוי־לב מסוג זה ,׳מעשה ידיהם של
חסרי ׳משמעת מסוגו של דן בן־אמוץ.

תדריך
• סרט השכוע (יום ד ,24/11
— )20.4הצעיף השביעי — סרט פסיכולוגי
על נערה ההופכת להיות פסנתר־

ברים ועל רמה גבוהה. זוהי הסיבה לכך,
ששמה הועלה כמועמדת לתפקיד מנהלת
מחלקת התוכניות בעברית. זוהי גם הסיבה
האפשרית להשארתה בתפקידה הנוכחי,
בדי שלא לפגוע בתוכניות לילדים ולנוער.

פרט פיקנטי בנושא: מנהל החדשות
וסגנו — שילון וטסלר — התפטרו.
צחי, מנהל התוכניות בעברית, עומד לסיים
את תפקידו ולעבור להפקה. מפקחת
עורכי הפילם אסתר דר התפטרה מתפקידה
לפני זמן קצר ביותר. מפקחת הבמאים
יהודית לוץ התפטרה לפני חודשיים. מפקח
ו.ט.ר( .רשמי הקול-תמונד ).שמעון נחמה
יוצא לחופשה ארוכה באירופה. הסיבה:
היחס כלפי הטכנאים מצד ההנהלה. מאותה
סיבה שוקל התפטרות גם מפקח ניידת
השידור אלי קובר
והמפקחים הראשיים
לוי ריימונד ודב
גולדשטיין__ .
זה לא הכל: עורך
קלעים, יעקב
בן־הרצל, שוקל אף
הוא יציאה לחופשה
ארוכה מאוד.
חמישה ראשי מח לקות
— מתוך שישה
— חתמו על
המכתב לשר יגאל סופר אלון, הקורא להקמת
ועדת־חקירה
לבירור יסודי של העניינים בטלוויזיה
בתקופה האחרונה.
ורק איש אחד אינו מזדעזע ואינו יוצא
לחופשה, אינו מתפטר ואינו זז ממקומו.
זהו שמואל אלמוג, מנכ״ל רשות השידור.
כאשר מלחשים בחדרי־חדרים על התפטרותו
הקרובה, הרי שיש בזה יותר משאת-
נפש מאשר ידיעה ברורה מצד אלד, ש-
מלחשים את השמועות.
אולם אלה, שלפי דעתם ידיעה זו נכונה,
יודעים לנקוב בשמה של לאה פורת כיורשת
הטבעית של אלמוג. פורת, השדרנית
הותיקה והמנוסה מקול־ישראל, מכהנת כרגע
כמנהלת האגף לתרבות במשרד החינוך
והתרבות, והיא מקורבת לשרים אלון
וגלילי, מתומכיו — המאוכזבים — של
אלמוג.

ת או מי ודורון ב״פרנ היי ם״
לפי עגנון
נית בלחץ דודה השתלטן והמתנסד, באהבות
ריבות ובטיפול פסיכולוגי ׳מיוחד,
לפני שהוא מגלה, שאהבתה נתונה בעצם
לדוד המבוגר. משתתפים: אן טוד, ג׳יימס
מייסון והרברט לום בתפקיד הפסיכולוג.
י• זו געיי ״ ד (יום ה׳ )18.15 ,25/11
— ערבים ׳בקיבוץ — סרט וויכוח בערבית
עם תרגום עברי על נושא פיקנטי.
מפיק: יעקב למדן . ,במאי — יצחק גורן.
• תי א ט רון (יום ה׳ )20.30 , 15/11
— פרנהיים לפי ש״י עגינון בהשתתפות
דינה דורון, עודד תאוימי, רות סגל, ברוך
דוד, מרים ׳בדנשטייד׳כהן ואחרים. תסריט
ובימוי — יוסף יזרעאלי.
• ר חוב ההפת עו ת (יום ר ,25/11
— )15.00 תוכנית חינוכית אמריקאית
מפורסמת מאוד לילדים בגיל הגן, שחק-
רנתה באנגליה עוררה ׳מחלוקת ,׳בגלל
האמריקניות שבה, והביאה להקמת ועדה
מיוחדת במשרד החינוך הישראלי, ש אישרה
את הצגת התוכנית בארץ בטל וויזיה
הכללית כתוכנית בידור לילדים.
י• ת עודה (יום א׳ )20.30 ,28/11
— המשודרת לאה גולדברג. בתוכנית לזכרי׳
יוצג קטע מן המחזה בעלת האר׳מון
.בהשתתפות יצחק שילה ומרים גבריאלי!
בו יושמעו פרקי שירה מפי יוסי בנאי,
זהרירה חריפאי, רחל חלפי ופאני לזביץ.
במאי — ׳מנחם שובל. הפקה — סרטי דן.
• בו מ רנג(יו ם ג 20.30,30/11
ויכוח פתוח על עתידו ישל הקיבוץ ב ישראל.
מנחה: פרופסור אמנון רובינ שטיין.
מפיק — חנינה אמוץ.

£390
ב עריב ת
!־וייס
בנ א•
מוסר עבודה

ב אלוני

כמה תושבים יש במדינה?

שימחה רעד
״חלו, הלו. מי ז ה! אבידר! אה,
טוג שתפסתי אותך. מדבר דורון״.
״דורון ז שלום, שלום. בדיוק חיפשתי
אותך. זה בקשר לחקירה.״
״מה, אתה כבר יודע!״
״בטח שאני יודע. הודיעו לי כבר
אתמול שאני יו״ר הוועדה. אז תשמע,
אני רוצה שתעיד בפנינו
״רגע, רגע ! על איזה חקירה אתה
מדבר ! אני יו״ר הוועדה
״נו באמת, תפסיק את הבדיחות.
אני יו״ר ועדת״החקירה בקשר עם
״נתיבי כסף״ .הייתי רוצה שתחיה
העד הראשון שלנו, ביום החמישי...״
״שמע, זה בילבול פנטסטי ! אני
התקשרתי איתך מפני שאני רוצה
שאתה תהיה העד הראשון שלנו .
כן, בוועדת־החקירה של פרשת בוקס-
באום, בענייו ״שבילי בדולח״ .אל תש-

3מיליון.

אל, הלכו שם מיליונים
״איזה מיליונים ! אצלנו זה עש ר
ו ת מיליונים ! אז שמע, אני לא
יכול להעיד, אבל אולי תנסה את

״איזה עמיר ! עמיר טילפן לי לפני
חצי שעה ! הוא יו״ר ועדת-החקירה י
של ״דרכי נועם״ ,אתה יודע, עיסקת
המניות. הסתבכו שם כהוגן. אבל אם
אתה תיקח את א למ ו ג
״יש לך עוד עצות! אלמוג טיל-
פן לי אתמול. הוא יו״ר הוועדה
לחקירת פרשת רחמנינוף, מ״כבישי
הארץ״ ,אלה שסללו בתורכיה. ברוך
בינלאומי, בחיי ! ״
״אז אני לא יודע מה לעשות.״
״שמע-נא, דורון, יש לי רעיון. אחרי
הכל, יד רוחצת יד, לא !
הה— הה— הה. אם עמיר יעיד אצל
אלמוג, ואלמוג יעיד אצלי, אז אני
מוכן להעיד אצלך, ואתה תעיד אצל

כמה מעל לגיל? 65

מיליון.

במה גשארו לעבוד?

2מיליון.

במה מתחת לגיל? 18

מיליון.

במה נשארו לעבוד?

מיליון.

כמה יש כצבא?

ירח דבש

•יין

חצי מיליון.

במה נשארו לעבוד?

חצי מיליון.

״אני ובעלי נשואים כגר 12 שנים,
ואנחנו מרגישים כמו בירח־דבש: עוד
לא התרגלנו אחד לשני.״

במה עובדים במשרדי ממשלה?
400
אלף.

במה נשארו לעבוד?

100 אלף.

במה עובדים בעיריות?

50 אלף.

ככה וככה

במה נשארו לעבוד?

50 אלף.

במה נסעו לחו״ל?

״ראית את הסרט חצי חצי ! ״

במה נשארו לעבוד?

״איך זה ״,

40 אלף.

10 אלפים.

יגאל אלון ויצחק רבין

במה יש מחוסרי עבודה?

״ככה ככה.״

.9998

נשארו לעבוד רק שניים :
אתה ואני, ולי זה כבר נמאס.

שאלות ותשובות
מה לומדים במידרשה התורנית
של צה״ל?
להיות קצין תורן, סמל תורן, מ״פ

איזה דגים אוכלים ההומוסב־סואלים

לוכוס.

ניטוח לאומי
תייר חובב תענוגות עבר ברחוב
הירקון. ניגשה אליו פרוצה והציעה
לו את חסדיה.
״כמה שאל האיש .״ 50 לירות,״
תשיבה הבחורה .״יותר מדי,״
השיב התייר והמשיך בדרכו.
אחרי כמה מטרים, פרוצה אחרת.
״כמה 50 לירות.״ ״יותר מדי.״
עוד כמה מטרים, פרוצה שלישית.
״כמה חמש לירות.״
״למה כל-כך בזול!״ מתפלא התייר.
״מפני שאת ההפרש אני מקבלת
מהביטוח הלאומי,״ באה התשובה.

מאשה וסרמן, תל־ אביב

אני רוצה לספר לכם קצת על הגורל או כמו שקוראים לו אנשים מסויימים
״החוק הבלתי כתוב״ .לא כולם מאמינים בגורל, אז קוראים לו בשמות אחרים.
מה זה גורל 7זהו הגורם לכל מיני דברים לקרות, אבל בדיוק ההיפך ממה שאתה
מצפה, למשל: כמעט תמיד בן־אדם שקונה הרבהמאוד כרטיסי פיס אינו זוכה.
אם למשל אשתך מקבלת סינוסיטים דווקא ביום החופשה שלך: זהו. לפי זה אתה
יכול לצפות שהמכונית תתלכלך בדיוק כשאתה מוציא אותה מרחיצה ופוליש.
תמיד אחרי העלאה במשכורת יש לך פחות כסף בסוף החודש מאשר לפני
ההעלאה. תמיד הכסא האחרון באוטובוס נתפס בדיוק איך שאתה נכנס, ונייר הטואלט
נגמר בדיוק כשאתה צריך אותו. הה גורל.
בחורה נחמדה, יפה עדינה מגיעה לגיל 35 ועדיין רווקה, כי היא מחכה למיליונר
שהועיד לה הגורל, בסוף מתחתנת עם בחור עני בשם משה גורלי, הה !.
יש לנו גם מוסר השכל לכל העניין הזה: אתה יכול לשרוף את כל הגפרורים
שיש לך בבית בנסיון־נפל להדליק מדורה בחצר ולא תצליח. אבל אם תזרוק סיגריה
בוערת מחלון מכוניתך תשרוף יער שלם. אז זהירות בבקשה!

ו.ן-עדן בג יתנום

״מכיוון שאנחנו, כנראה, שני האחרונים
על כדור הארץ, נטיל מטבע. עץ —
קפיטליזם. פאלי — קומוניזם.״

הגורל

אדם חולה מאוד שוכב בבית־חולים.
לילה אחד הוא חולם שהוא מת ועולה
לשמיים ופוגש שם את המלאך גבריאל:
״שלום, לפי מה שאני רואה, היית
יהודי סוב, שמרת מצוות, אבל היו לך
כמה פיקשושים. המשקל שווה. לכן
אתה יכול לבחור גן־עדן או גיהינום.״
״אפשר לסייר בשני המקומות?״
שאל האיש .״תפאדל,״ ענה גבריאל
ולקח אותו לגן־עדן, שם הוא ראה אנשים
נחמדים, שקטים, יושבים ושומעים
מוסיקה קלאסית .״עכשיו אני רוצה
לראות את הגיהינום.״ ״בבקשה,״
ענה גבריאל ולקח אותו לגיהינום, שם
מסר אותו לידי שדון קטן שידריך אותו.
בפנים, מוסיקה, חתיכות, משקאות
חריפים, שמח. אז מתעורר ידידינו
מהחלום.
כעבור שבועיים מת האיש באמת.
הוא עולה לשמיים ופוגש בגבריאל שמציע
לו לבחור .״אני רוצה לגיהינום.״
טראח, בעיטה וידידינו מוצא עצמו
עד הצוואר בתוך הבוץ. גועל.
ואז הוא פוגש את השדון המדריך
מהחלום .״תראה, אני לא מתלונן, אבל
איפה הגיהינום שראיתי אז?״
״חביבי, אז היית תייר,״ משיב לו
השדון.

בי תמשוגעים
״אני לא הולכת יותר לפסיכיאטר שלי,״ אמרה פרוצה אחת
לחברתה.
״למה לא ז״
״אני לא יכולה להתרגל.״
״להתרגל למה? ״
״שגבר אומר לי לשכב על הספה ואחרי זה שולח לי חשבון.״
״חלמתי חלום נוראי. הייתי לבד על אי בודד עם שש בחורות.״
״מה כל־כך נורא בזה?״
״בחלום גם אני הייתי בחורה.״
יענק׳ל נכנס לפסיכיאטר כשצפרדע דבוקה לו לראש.
״מה זה 7מתי זה קרה?״ שואל הפסיכיאטר המופתע.
״אני לא יודעת. קמתי בבוקר והוא דבוק לי לתחת,״ השיבה
הצפרדע.
״דוקטור, אני צריך את עזרתך מייד,״ אמר האיש שנכנס
לפסיכיאטר כשהוא לבוש כנפוליאון.
״אני רואה,״ השיב הרופא ,״שכב על הספה וספר לי מה
הבעייה שלך.״
״אין לי בעיות. כקיסר צרפת יש לי כל מה שאני רוצה. אבל
אני חושב שלאשתי דוזפין יש בעייה נפשית. היא חושבת כל הזמן
שהיא גברת שוורץ.״

ז1שב¥

במדינה

ר.עו 0ס
תלחאביב כמו ב חו ר ה
גלי שדיים
בשילהי 1946 עשתה אנית מעפילים בשם
כנסת ישראל את דרכה לחופי הארץ.
קילומטרים ספורים מן החוף נתגל תה
על־ידי ספינות־משמר בריטיות. המעפילים
הועברו לקפריסין.
היה זה מזלם של כל ההונגרים של: תל־אביב.
אחד המעפילים היה צ׳ירפי. הלא

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1786״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )1 :מאבות תנועת העבודה בארץ
)5 :לשעבר, שר הדואר ! )9צאצא ;
)10 מונח חשמלי! )12 מוץ. ,תבן! )13
נוזל החיים! )14 סוד! )16 עיר קדושה
למוסלמים! )17 בזר שופכין! )19 לבוש
אבל )20 :אוניברסיטה אמריקאית! )21
מנהיג ציוני שנרצח )24 :מילת תנאי!
)25 סעודה! )26 שכב, כרע! )27 מדינה
אפריקאית )28 :עיר בהולנד )32 :משמש
למאור )33 :אבר חיוני! )35 קץ)37 :
תכונה שנהוג לייחס לצרפתיות! )39 חיה
טורפת ! )40 ממלאכי השרת ; )41 חי יותר
מכל אדם )42 :תו נגינה )43 :גיבורת
רומן מאת אמיל זולא! )44 עצמות הגוף;
)45 מסייר )46 :ידית; )50 לשכה! )52
נסיון קשה; )54 מוצא פה; )56 דרגה
צבאית! )57 טהור )59 :משורר יהודי
בספרד )62 :מועד )63 :בית הציפור:
)64 חותן יעקב )65 :עוף לילי)66 :
אביון )67 :תרמיל, אמתחת )69 :כינוי
גוף )70 :ישן! )71 דמון )73 :צמח גוי
ריחני )74 :יבשת.

חשבץ

מ אונ ך )1 1קוף )2 :איש דת )3 :אחד
השבטים! )4רמאי )5 :בלתי אמצעי:
)6תמיד; )7צד מערב )8 :עיר בקנדה:
)11 גקי, זך; )12 צורת התישבות! )15
זכרונו לברכה (ר״ת); )16 אבר בגוף:
)18 תו דואר> )19 מילת יחס ; )21 מתכת :
)22 דומן ; )23 בד פשתן מעולה ! )29 חלק
עקרי כמנוף; )30 תרוץ )31 :מקום בו
התנהל קרב גדול במבצע קדש )32 :נסעה
לאוסטרליה, עם המאמן, בגלל האקלים:
)34 חלק בעין )35 :משמיצה אותנו ב־או״ם
)36 :כדורגלן ברזיליני ידוע)37 :
חמה )38 :צופן; )39 אות באלף־בית:
)46 מעממי ברית־המועצות )47 :רהיט;
)48 אזור בארץ ; )49 נם )51 :עליה מלכה
אליזבס הראשונה ! )53 שטות, רעות רוח :
)54 ארגון מחתרתי לפני קום המדינה:
)55 איפה ; )56 בהמת רכיבה ; )58 בסיס ;
)60 חדל אישים )61 :אימפריה בזמן העתיק!
)62 שנון )67 :מבני נוח)68 :
חוט, פתיל )71 :מזמר )72 :מספיק.

17* 6

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד ית. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :

״חשבץ 1786״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .30.11.1971
פין חפותרים נצונח יוגרלו טלוטח פרטי טפרים.

הונגרים מביני־גולאש כקריקטוריסטים
זאב, ודיו״ש, ואחרים. בחמישה שבועות
הפסיד 40 אחוז מהקלייגטורה הקבועה.
מספר יצחק, בנו בן ה־ 24 של צ׳ירפי:
״כשהיינו כשרים, מכרנו שתי מנות כרוב-
גולאש בשבוע. במצב נורמלי, מוכרים
20 מנות. הסיבה פשוטה: כרוב־גולאש
בלי שמנת, זה כמו בחורה בלי שדיים.
האנשים שאכלו פה יודעים טוב מאד מה
זה אוכל הונגרי. ילך תבשל להם מנר,
עיקרית כמו בשר במיץ פטריות, בלי חלב.
אין לזה שום טעם.״
!תמה וזעם הסוף — ויקום האדון

צ׳ירפי וכנו יצחק _
קישון גנח —
הוא יונה פרידמן, בעליה של המסעדה
התל־אביבית קיש פיפה *.
בבודאפשט היה צ׳ירפי שחקן. קפריסין
הפכה אותו לטבח: תושבי המחנות ב קפריסין,
חיו כבמעין קומונה. בכל פעם
היה !תורו של מישהו אחר לבשל. יום
אחד גילה צ׳ירפי את אשתו יהודית בוכה
מרות. התברר שתורה לבשל לכולם. הרגיע
ההונגרי נמוך הקומה והנמרץ את
רעיתו :״נכין להם גולאש כזה, שבחיים
שלהם לא אכלו.״ כך נפרד צ׳ירפי מאורות
הבמה.
דיפלומה מהרבנות. כשהגיע לארץ,
היה בתחילה מלצר פשוט, אחר רב־מלצ־רים.
תחילה במלון תזת־אביב, זאח״כ כמלצר
הראשי של נמל־ד,תעופה לוד. לפני
שלוש שנים פתח את מסעדתו הפרטית.
ולפני שבוע הופיעה זו על לוחות המודעות.
לא צ׳ירפי הוא שהעניק לה את ה־פירסום.
הפעם קיבל אותו חינם אין כסף,
מידי הרבנות הראשית.
מספר צ׳ירפי, במיבטאו ההונגרי המודגש׳
כשגופו חצנום אינו נח לרגע, כבאותם
ימים רחוקים על הבמה בבודאפשט :
״כשעשר אנשים אומרים לד אתה שי מר,
אז לד לישון. ככה אני. המסעדה
שלי אף פעם לא היתד, כשרה. אי אפשר
שמסעדה הונגרית יהיה כשרה. אם זה
כשר — זה מסעדה יהודית, לא הונגרית.
אבל היו באים אלי כל מיני חברים ואומ רים,
:תשים דיפלומה כשר. יבואו תורים־
טים, ישלחו אנשים מבתי־מלון. יהיה הרבה
קליינטורה.׳
״אומר אחד, אומר שניים, אני שותק.
אומרים עשר — אני הולד עושה דיפלומה•
בשביל דיפלומה אני צריך גם אוכל
כשר וגם לא לפתוח בשבת.״
קישון מקונן. אך האדון פרידמן שכח
במעשה הדיפלומה את הקהילה החשובה
של הונגרי תל־אביב. אלה התעוררו מיד
לזעקת־חמס אדירה. אפרים קישון הגיע
בהול, היקשה בנהמת לבו :״,אני מבין
הכל צ׳ירפי,״ גנח ,״אבל איפה נאכל אני
והילדים כל שבת?״ חבר־כבוד אחר, העיתונאי
יוסף (טומי) לפיד, נעצר לפני המסעדה׳
הוציא ראשו מחלון המכונית,
וצעק לצ׳ירפי :״אתה לא נורמלללי״ .כל
תחנוניו של בעל המסעדה לא עזרו. ההונגרים
מרדו. אחד אחד איבד צ׳ירפי
*) מקטרת קטנה בהונגרית.

מודעה לקהל
אנו סזדידע גוה בי סרקנו את רמגדד..״ 2

אין ידנו עמס מי קוח 10ה 3עור!ת

במסעד״.

״קיש פיפה
דרדב חכריז 6ידא

יא־ו אנחנו אחראיס עיד הסעודות עוג

ו מוג מ ר •והדי
הדג מ ת הראשיח
ל תיי אגיג יחסמ:
ממליזיז הנ>*ר>וז

ומודעת הטריפה— ודוש ברח
צ׳ירפי, ויקרא בקול למכ״ש שבמטבחו,
ויאמר לו: במטותא מכ״שי, הא לד 180
ל״י משכורת חודשך, והא לך עוד 20
ל״י למען תיטול מאתנו את תעודת־ההכשר
הלזו, ונלך לנו איש בדרכו. וילך
׳ממוגה־הכשרות אבל וחפוי־ראש.
מעשה נמהר זה הוציא על צ׳ירפי את
חמת הרבנות, והיא כיסתה את לוחות המודעות
בעיר במודעה שחורה בולטת,
המזהירה את הציבור מקיש פיפה החטאה.
תגובת צ׳ירפי :״אני מקווה שהרבנות יש
עושה לי את הפירסומת הזה כל שבוע.״

נועמן
מי 1וח ש
ב ק די רתהקדר
אורי בר-רזיאל עמד בפתח משרד התיירות
בירושלים ושבת זה השבוע השלישי,
כשבשלטים שמסביבו האשמות
הסולם הזה 1786

חמורות נגד משרד התיירות. אלא שמירי
הבדל בין שביתתו של הקדר העכואי
לבין שאר השביתות השונות והמשונות
הנערמת לפני משרדי ממשלה שונים:
במקרה זה, לא התייחסו הפקידים הבכירים
של החברה הממשלתית לתיירות !ומשרד
התיירות באדישות לשביתה. באמצעים
שונים ניסו לשכנע את בר״
דזיאל שערך את שביתתו להפסיק את
שביתתו. מנכ״ל החברה הממשלתית ל תיירות
בכבודו ובעצמו, מנדי פורת, היה
יורד אליו מדי יום לשיחה.
ניוון, מ כוון. המניע לשביתתו של בר־רזיאל,
שהוא הקדר היהודי היחיד בעכו:
גרמה החברה לפיתוח עכו ה לדבריו,
לניוון
העיר, לבריחת תושבים עתיקה ממנה ולכשלון הפרויקט של שיקום עכו
העתיקה והפיכתה לאתר תיירות. זה כללית.
אשר לו עצמו — לא נותנים לו
לחיות, פשוטו כמשמעו :״אין בשום ׳מקום
בעכו אינפורמציה על קיומי, עיסוקי, ו מקומי,״
מספר הוא .״כאשר הצבתי של טים
משלי — תבעו אותי לדין. בחוברות
של משרד התיירות ועיריית עכו אין כל
רישום עלי כפי שמקובל. כבר באוגוסט
1968 כאשר יצאה החוברת הראשונה,
ביקשתי לתקן את העוול שנגרם לי. דבר
לא נעשה. שש מהדורות של החוברות
יצאו עד כה — ואני אינני שם. שלוש
דרכים מובילות אלי — אך כולן נסגרו בכוונה
על־מנת שתיירים לא יוכלו להגיע
אלי.

״ועוד: הלכו והציבו את עבודות ה קרמיקה
של מתרפאי בית־החולים לחולי-
נפש שבעכו לידי, במרחק עשרים מטר

ל״י פיצויים. לזאת אינני מוכן. בר־רזיאל
רוצה רק כסף.״
בר־רזיאל :״אינני רוצה כסף. אמרתי
שאני רוצה ירק שיפצו אותי על העוול
שנגרם לי כל השנים.״
ומה בקשר לחוברות של משרד התיירות?
פוירת :״׳הוא היד. צריך לפנות אלינו
ולתת מודעות. אחרת הוא לא יכול להיכלל
בפירסומים.״
בר־רזיאל :״הפרסום הוא לא ביוזמת
האמן, אלה ביוזמת העירייה ומשרד ה־
׳תיירות.״ לדעתו, יש לגורמים מסויימים,
עליהם הוא מסרב להצביע, בשלב זה,
סיבות ענייניות ׳מאוד לנסות ולהצר את
צעדיו.
עד כאן — הדיבורים. עתה, מתכונן
בר־רזיאל לשביתתו הבאה, כדי לעודד
את מינוי הבורר.

תחסרר.
מו ת י לנ הוג -
ג ס בלי רשיון
מצד אחד, יוזם משרד התחבורה — מל בד
מודעוודענק מיותרות ויחסי־ציבור רעשנים
— עונשים ההולכים ומחמירים, חדשות
לבקרים, נגד ציבור הנהגים, שהפך
לשעיר לעזאזל לכל מחדלי המדינה בנושא.
במקביל, הוא מאפשר בזיונות מדהימים.
כמו, למשל, שאפשר יהיה שנהג
מונית שרשיונו נשלל ימשיך לנוע על הכביש
שנד. לאחר שלילת הרשיון.
אי שו ר מזויי ף. הנהג הוא יצחק פור-
תי, תושב קריית־מלאכי, שהגיש בקשה
לקבל רשיון למונית. בהתאם לתקנות מש רד
התחבורה, צירף פורתי לבקשתו זו
אישור על כך שעבד מספר שנים מסויים,
ברציפות, כנהג מונית.
האישור, הסתבר, היה מזוייף. מתחרהו
של פורתי על קבלת הרשיון לאיזור קר-
יית־מלאכי, אליהו ימין, סירב להיכנע כאשר
נידחתד. בקשתו שלו, שכר את עורך-
הדין יהושע שרר לבדוק כיצד זה הצליח
פורתי לזכות ברשיון, בעוד שהוא, ימין,
נכשל. שרר בדק, גילה כי האישור של

בגרות
1מ וקדמות

קו ר סי ערב ל מו עדי ם אפריל ו או ק טו ב ר 1972
נפת חי ם השבוע
תוכנית ההטבות לתלמידינו:
* ביטוח לימודים * אפשרות פיצול
* אפשרות לימוד מקצועות בודדים
* שכר הלימוד — כבשנה שעברה
* תקצירים וחומר עזר — חינם
פרטים והרשמה: בשעות 5 9—1

פ 1ל

ברנר 17

כניק1

תלפיות 19
חיפה שמריהו
לויו 30

מנכ״ל פורת
בתי־שימוש —
ממני. רינות, המנהל הקודם של החברה
הממשלתית לתיירות, העמיד שורת בתי-
שימוש ליד האטלייה שלי. מאוחר יותר,
לאחר שבוצע צדהריסה, נגדם, הוא הקים
אותם מחדש באותו מקום — בהשקעה
של 100,000ל״י מכספי הציבור!״
מהבטחות היו בלו!* .בר-רזיאל
( ,)43 נשוי ואב לבת, יצא לשביתתו הרא שונה.
לאחר שבוע, הובטח לו שמבקר המדינה
יבדוק את טענו תיו. ה מ בק ר בדק,
והמליץ. מכל ההמלצות, בוצעה רק אחת:
הוסרו המחסומים, מאחת הדרכים המובי לות
לאטלייה. בר־רזיאל חזר לשבות.
בעקבות שביתתו השנייה, נחתם הסכם
בינו לבין מנדי פורת. בהסכם נאמר:
א. מר בר־רזיאל מפסיק מיידית את
שביתתו.
ב. מר פוירת יזום בדיקת טענותיו של
מר רזיאל ע״י אישיות צמרית אשר תהיה
מקובלת על מר בר־רזיאל ומר פורת.
בחירת האישיות תיעשה לא יאוחר משבועיים
ימים מהיום.
הסכם־דא־הפכם. עברו שבועיים.
עברו שלושה. כלום לא קרה. פורת הס ביר
שלא מונה עדיין בורר בגלל הקושי
בהשגת הסכמתו. בר־רזיאל לא קיבל טע נה
זו :״יש הסכם חתום. אי־קיומו של
הסכם חתום על־ידי מנהל חברה ממשל תית
מוכיח על היחס של משרד התיירות
לאמנים.״
לדעת פורת, סגן־אלוף במילואים, הרי
שהעוול שנגרם לאמן — ״אם נגרם לו״
— לא היה במטרה לפגוע בו .״לא היתד.
שום סיבה לפגוע בו. אנחנו מעוניינים
שאנשים כמו בר-רזיאל יהיו בעכו. אלא
מה? בר־רזיאל דורש שנשלם לו 50,000
| העולם הזה 1786

קדר כר־רזיאל
— במאה אלף ל״י
פורתי הוא בסך הכל פתק אלמוני בכתביה
ללא כתובת ופירטי זיהוי של החותם.
על סמך פתק כזה, אישר משרד התחבורה
לפורתי קבלת רשיון למונית.
זעקות־חמס. בהמשך חקירתו של
שרר, התברר כי פורתי עבד למעשה כנהג
משאית באותה תקופה, ורק באקראי ישב
גם על מונית. שרר הקים זעקות־חמס,
תבע לשלול את רשיון המונית מפורתי,
להעבירו ללקוחו. הוא גם לחץ לפתוח בפעולה
פלילית נגד פורתי.
במשך שנה, לא זכו תביעותיו להיענות,
ורק לאחר שנה של נידנודים הועמד פו־רתי
למשפט, נמצא אשם בשבועת־שקר.
לקוחו של שרר זכה ברשיון ורשיונו של
פורתי נשלל. משרד התחבורה הודיע לו
כי עליו להחזירו.
זד. היה לפני שנה. פורתי לא החזיר את
הרשיון — ומשרד התחבורה, במשך שנה
תמימה, לא הוטרד מהעובדה כי על הכבישים
נע נהג ללא רשיון.

למעונינים ישלח פרוספקט צבעוני חינם
כתוב לת.ד 28311 .ת״א.
מינוי שנתי — 92.ל״י. מינוי חצי שנתי 29ל״י.
צרף שיק/המחאת דואר, ותקבל את הירחון באריזה אטומה.
ת. ד 28311 .תל-אביב.

י׳ * העולם הזד.״ ,שב וע ו ן החדש ות ה יש רא ל י
המערבת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תאידואר 136 מען כוברקי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור * הפצה: גד בע״מ * גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורף הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

הטלוויזיה לנכון לתת שידור עליו במש! דקות שלמות,
והראתה את שולמית אלוני. את 1מי היא מייצגת? הראו
את חבר־הכנסת אבנרי ועוד אנשים...
במוצאי־שבת השתתפתי במיפגן של בני־עקיבא. הופיעה
ראש־הממשלה — והיא מייצגת לא פחות משולמית
אלוני — ונתנה הצהרה מסויימת בנושא נשואין אזרחיים,
ולאן הם יובילו במדינה. מדוע לא מצאה הטלוויזיה
לנכון לשדר זאת? מדוע שידרו רק אותם הדברים
׳שאינם ׳מייצגים אף אחד, בגלל דיעותיהם של המשדרים?
אורי א מרי: יש בברית־המועצות טלוויזיה בדיוק
כמו שאתה רוצה.
אפילו חייקה גרוסמן ממפ״ם חטאה בכיוון זה :

חייקה גרוסמן: אם כתב אינו יודע להבחין בין
עיקר וטפל, והוא נטפל אל הטפל, כי זה בלתי־נורימלי,
והבלתי־נורמלי הוא, כביכול, המעניין...
אורי א מ רי: הבעייה היא שכימעט אין שני אנשים
המסכימים ביניהם מהו העיקר ומהו הטפל.
חייקה גרוסמן: אס כן, מדוע אתה מדבר בשם
האובייקטיביות?
אורי א מרי: ימה שאמרתי עכשיו, זהו אובייקטיבי.

14-16 בנובמגו 1971

הע, קר: לסחוס
את הסה לאחרים
איננו משתדלים להיות שונים מכולם. זה קורה
מעצמו. והשבוע זה קרה שוב, גוויכוח הכללי על המצג
גטלוויזיה. מתמיר ועד סנה, שררה הרמוניה כללית.
הכל התנפלו על השדרנים. הכל דרשו לקצץ בחופש
של עורכי״התוכניות והכתבים, להטיל עליהם יתר פיקוח.
המניעים חיו שונים — אך הדרישה חיתה שווה.
אנחנו דרשנו את ההיפך: פחות פיקוח, יותר חופש,
יותר התחרות.
היו לנו רק עשר דקות בוויכוח של ארבע שעות.
מצב קשה, למי שמהווה את האופוזיציה היחידה בנושא
זה. לכן סמכתי במידה רבה על קריאות־ביניים,
בחן ליוויתי את כל הנואמים האחרים.
זח התחיל עוד בנאום־חהקדמה של יגאל אלון,
השר הטמונה על הטלוויזיה :
יגאל אלון יש להצטער צער רב כי בלהט ה־

פולמוס נעשה שימוש גם בדגל של חופש העיתונות,
ללא שמץ הצדקה...
אורי אבניי: כבוד השר, מה בכל זאת גרם להחלטה
למנות עוזר למינכ״ל בענייני חדשות?
על כך לא ענה השר. וחוסר התשובה היה חשוב
יותר מכל מה שאמר בנאומו.

יתכן שהמשעשעת ביותר היתה תקרית קטנה שאירעה
בשעת נאומו של שמואל תמיר, ושלא נרשמה
בפרוטוקול.
תמיר פתח בהתקפה פרועה על אנשי הטלוויזיה,
שהם כולם, לדבריו, אנשי השמאל החדש, אנטי-לאו-
מיים, וכו׳ וכו.,
בלהט הדיבור פנה כמה פעמים אל ״אדוני היושב-
ראש״ ,מבלי לשים לב שבאותו רגע ישבה על הדוכן
יושבת-ראש, טובה סנהדראי. כשהעירו את תשומת לבו
לכך, התנצל.
קראתי לו :״אין דבר, זה נכון כמו כל שאר הדברים
שאמרת עד כה .״

יוסף ת מי ר הכתב בא לשכם והקליט את כל
דברי־הבלע של אשת איש אל־פתח, שקבעה שבכלא
אשקלון מענים אסירים. לא זה בלבד שזהו ישקר, ואין
מענים אסירים בכלא אשקלון, אלא מענים אותם בירדן,
בעיראק, ואולי גס במצריים. זאת לעולם לא נראה בטלוויזיה
שלנו. אך להעליל בצורה כזאת על כלא ישראלי,..

רי אכנרי :׳מדוע לא נתנו לאנשי הטלוויזיה
להיכנס לכלא?
יוסף ת מי ר: אני רוצה לומר לך, שאתה לא תפריע

ובהמשך הוויכוח :

דוג ׳מילמן (חירות בבית־כלא בניו־יווק היתה
מרידה גדולה. כיצד נסתיימה? בתשעה הרוגים ומיספר

הפולי טי קה...

ובהמשך, באותו קו בדיוק, אנשי המפד״ל:

יהודה כן־מאיר לפני שבוע החליטו כמה
יהודים במדינה הזאת לקיים את ״יוס הממזר כוונותיהם
היו לפגוע בעצם ייחודו של העם היהודי. באו קומץ
קטן של אנשים...
אורי א מרי: כוונתך היא שאם יש הפגנה ברות
דיעותיך, הטלוויזיה צריכה לסקר אותה. ואס יש הפגנה
בניגוד לדיעותיך, אין היא צריכה לסקר אותה, אתה
הולך לפתח־תקווה ועושה מהומה, טוב שהטלוויזיה תס־קר
אותך.
יהודה בן־מאיר: חבר־הכנסת אבנרי, המהומה ב־פתח־תקווה
(שבה הנהיגו בן־מאיר וזבולון המר הפגנה
של הורים) לא כוסתה על־ידי הטלוויזיה, ובזה אתה
יכול להיות רגוע* .אבל אותו ״יום ממזר מצאה
* בן־מאיר טעה. התקרית שודרה.

ו ק 111״וו ליססק
אחת התחבולות הפרלמנטריות הלגיטימיות היא
לקשור עניין דיומא, שאין הממשלה מעוניינת להעלותו,
להצעת־חוק מופשטת המובאת לדיון.
בשבוע שעבר רציתי להעלות בפל מחיר את פרשת
ליפסקי, פדי להביע את מורת״רוחנו על הטיפול בה.
הזדמנות מצויינה באה פאשר הגיש שר״חמישפטים

לי פ ס קי
חצעת־חוק הנוגעת לעזרה המישפטית שנותנת המדינה
למדינות זרות. נאחזתי בה :

אורי א מ רי מבחינה עקרונית אני בעד עזרה
משפטית למדינות זרות. אני בעד ביטול מחיצות טריטוריאליות
גם בשטח המישפטי, כמו בכל שאר השטיחים,
אני נגד מתן מיפלט לפושעים יהודיים או אחרים,
שטרחו במדינות אחדות, והבאים הנה תוך ניצול מוצאם.

אני נגד ציונות רטרואקטיבית, ציונות־שלאחר״מעשה,
ציונות של אנשים המבצעים
בארצותיהם עכירות וגם עבירות חמורות,
וכאשר הם נתפסים בקלקלתם, הם נזכרים
לפתע שהם יהודים וציונים, ונחפזים ארצה.

יוסף תמיר אולם אני מתקומם נגד החד־צדדיות
שהטלוויזיה הנהיגה במדינת ישראל בתחום החברה ובתחו

ציוסוו־דאסר־־מעשה

המשבר בטלוויזיה פרץ, כידוע, בעיקבות כתבה בה
רואיינו בשכם נשותיהם של אסירי אשקלון, אחרי המרי דה
בכלא. הגישה לנושא זח, היתה דוגמה בולטת לגישתם
הטוטאליטרית של כמה וכמה מן הנואמים :

אלון היה מתון, בהשוואה לדובר הראשי של גח״ל,
יוסף תמיר, שדרש צימצום דראסטי של חירות השדרנים,
חיסול כל הדיעות שאינן מתאימות לגח״ל, והופעת
אנשי גח״ל מעל המסך.

אורי א מ רי: אתה היית רוצה שישמיעו את ה־דיעות
שלו, ושלא ישמיעו את דיעות זולתך.
יוסף תמיר: חבר־הכנסת אבנרי, הרשה לי לומר:
כשאתה ׳מופיע פעמיים בערב אחד על מסך הטלוויזיה
— העניין נראה לי חשוד מאוד.
אורי א מרי: אני מציע שתמנה קומיסאר שימנע
גס את זה.
יוסף תמיר אני חושב 1שצריך להיות כלל, על
פיו תחלק הטלוויזיה את הזמן, שיינתן הביטוי או ההתבטאות
הפוליטית ליחסי הכוחות בעם הזה, ולא לפי זה
שאבנרי יודע להסתדר עם כתב זה או אחר. זה צריך
להיפסק. ואתה יודע להסתדר, צריך לומר לזכותך.
;אורי א מ רי: אינני מגיע לקרסוליו בשטח זה.
מנחם מי ן: זה רק מיקצת משבחו (של אבנרי).

בעלה נעקרו, האם היה דבר קל יותר מאשר לנסוע לאשקלון
ולהגיד לאסיר; הראה את ציפורניך העקורות?
זה היה משרת את מדינת ישראל. מדוע זה לא נעשה?
אורי א מרי: מפני ששר־המישטרה לא הרשה.
אתה צודק בהחלט.
משה ברעם: חבר־הכנסת אבנרי, אני משוכנע
שכדי לאמת עובדה יש שר הממונה על ביצוע החוק.
אס שר־המישטרה היה מתנגד — הייתי חושב זאת ל־מישגה
הכי גדול. האס היה מאמץ בכיוון זה? האם
מישהו חשב על כך?
אורי א מרי: כן. אנשי הטלוויזיה חשבו על כך.
משהברעם: בשכלי הדל והפשוט, אני מבין
שמעשה כזה יכול היה להוכיח שהגירסה של נשות שכם
איננה נכונה.

ברעם

ת מיר

גדול של פצועים. זהו דיכוי מרידה. האם בישראל קרה
דבר כזה? האם היתה עילה או סיבה מוצדקת לראיון

אורי א מ רי: חבר־הכנסת מילמן׳ ,אס המצב כל-
כך טוב, מדוע לא הרשו לטלוויזיה להיכנס לכלא אשקלון?
דוג
מילמן: מדוע לא נכנסת הטלוויזיה למערכת
שלך לצלם? גס לא ידוע לי על כך שלא נתנו לטלוויזיה
להיכנס לכלא אשקלון, ואיני אחראי לכלא אשקלון.
אבל אם הכוונה היא ׳שנוסף לחטא הזה של נשות
שכם היה צריך להוסיף פשע ולראיין את כל האדונים
היושבים בכלא אשקלון — אני לוחץ את ידו של האחראי
לכך שלא נתנו לטלוויזיה להיכנס לכלא אשקלון.
אורי א מ רי: האם לא היה זה נכון, במדינה
דמוקרטית, אחרי מאורע כמו המרידה בכלא אשקלון,
שהטלוויזיה תראה מה קורה שם, מה אומרים הסוהרים
והאסירים. כך שהציבור ישמע את שני הצדדים?
ת ג מילמן: אם הייתי מעוניין לגרום עוד מרידה
בכלא אשקלון, הייתי מכניס לשם את הטלוויזיה. האס
זה הביטוי של הדמוקרטיה?
אורי א מ רי: זהו בדיוק נושא הוויכוח.

מעניין שדווקא דובר מפלגת העבודה, משה ברעם,
היח בענייו זה ליברלי יותר מאשר ח״אופוזיציה״
הימנית.

משהכרעם יכולנו לנצל (את שידור הראיון
עם נשות ׳שכם) לתעמולה טובה לטובת ישראל. ברגע
שהאשה אמרה לאיש הטלוויזיה שציפורני האצבעות של

אבל, כבוד היושב־ראש, דווקא מפני שעמדתי העק־רונית
בענין זה היא חד־משמעית, אני רוצה להיות בטוח
בכל מיקרה שאנחנו פועלים מתוך מניעים עקרוניים,
ביושר־לב. אני רוצה למנוע כל חשש שגורלם של בני־אדם
מסוג זה הופך לקלף ביחסי־החוץ של ישראל, ונחתך
מתוך נוחיות פוליטית וגורמים אחרים, שאינם נוגעים
לצדק.
והנה יש לפנינו פרשת ליפסקי. עובדה היא שהאיש
מואשם בעבירות חמורות מאוד בצרפת, ובהתאם
לעמדתי העקרונית, אני רוצה בהחלט למנוע היווצרות
הרושם, שמי שסרח בצרפת וביצע עבירות נגד צרפתים
מוצא מקלט בישראל.
אבל נעשו דברים שהם תמוהים ומעוררים ספקות.
היה הסכם הסגרה בין צרפת וישראל, שלא אושרר
במשך שינים רבות על־ידי צרפת. לרגל פרשת ליפסקי,
נזכרה צרפת לפתע לאשרר את ההסכם, כנראה מתוך
הנחה שהוא יפעל באופן רטרואקטיבי ויחול על ליפסקי.
עד כאן זה עוד ׳מובן. מה שקרה לאחר מכן ׳נראה
לי מפוקפק מאוד.
לפתע באה בקשה לעזרה מישפטית מצרפת, לגבות
עדות. בקשה שהיא כיימעט חסרת־שחר ׳מבחינה הגיונית.
כי היה ברור מראש שליפסקי אינו חייב לדבר, אינו
צריך לדבר וגם לא ידבר. הוא נקט בדרך זו, וסירב
להעיד.
אם כן, לשם מה באה הבקשה הזאת? היא באה
מתוך הנחה שההסכם שיאו׳שרד בעוד שבוע־שבועיים,
והצרפתים רצו למנוע במשך השבועיים האלה ממר
ליפסקי לצאת מן הארץ.
אם אני מתנגד לכך שאנשים, המואשמים בעבירות
חמורות בחוץ־לארץ, יימצאו מיקלט בישראל, אין זה אומר
שאני בעד זה שאנחנו !נמסור אדם כזה באופן פיסי,

..א 1מר התק שי ר -לא 11 רא. חבר -
הלך הג־־ל. יבוא אחר...״
בוויכוח על המצב בטלוויזיה אמרתי :

אורי אכנרי: אחדות דיעות מלבבת שוררת בוויכוח
זה, מקיר אל קיר, מהמערך עד גח״ל ועד אגודת-
ישראל.
כל הנואמים מסכימים למעשה שדרוש קומיסר פוליטי
בטלוויזיה, כדי שתושמענה ברמה הדיעות הנכונות,
ותימנע השמעת הדיעות הפסולות.

אלא׳שכל נואם סבור שדעתו שלו היא
הנכונה, ושאותו יש לראיין כל יום בטלוויזיה,
ואילו את ריעות מתנגדיו יש לשלול, לפסול
ולהעלים.
זוהי אותה הרמוניה עילאית, המשתקפת במליאת
רשות־השידור עצמה — שבת אחים גם יחד של עסקני
כל מפלגות המימסד, הפועלים על-פי העיקרון של יד־רוחצת־יד,
שמור־לי-ואשמור־לו — ולאנשי המיקצוע יש
לסתום את הפה.

מאנק שי אנשי־מונת
הטלוויזיה היא חולה. היא נולדה חולה.
תוך שלוש שנים התחלפו בה חמישה מנהלים. מבין
20 העובדים המקוריים של מחלקת״החדשות, נשארו בקושי
ארבעה.
במיסדרונות שירות־השידור מתהלך שיר, שיש לו

והנה בא יושנדראש הרשות, ואומר — כדברי סגן
ראש מממשלה — ״דרוש יתר־ייעול.״ ייעול — שפירושו
חיסול. יתר-ייעול — כדי שלא יראו את הדברים
האלה.

על זח נטוש המאבק האמיתי. כל השאר
הוא פורמליזם, אם כי גם על הדברים הפורמליים
יש הרכה מה לומר.

שטיפת־מוח או אגנת?
מהו, בעצם, המוקד האמיתי של הוויכוח?
הטלוויזיה היא מכשיר כביר, מכשיר בעל כוח־מחץ
עצום.
הוא יכול להיות מכשיר נורא של שטיפת-מוח, כמו
במדינות טוטליטריות, כמו בדמוקרטיות עממיות, כמו
אותה טלוויזיה שכמה מחברי־הכנסת, שדיברו היום, מתגעגעים
אליה.

לעומת זאת יכולה הטלוויזיה להיות מכשיר
עצום לביצור הדמוקרטיה. על־ידי כך
שהיא מראה את המציאות, ומאפשרת לציבור
להסיק כעצמו את המסקנות.
מכשיר כזה זקוק לעורך. הוא זקוק לעורך כמו כל
עיתון, ויותר מכל עיתון. העורך צריך לדעת מה הוא
רוצה. הוא צריך לדעת מהי דמות הטלוויזיה שהוא

אורי אכנרי ז רשמתי לעצמי מה שנאמר:
״ניתן כולנו מיפרעה נוספת של אמון, אשראי
של אמון.״
יגאל אלץ: זה לעובדים. את זה לא צריך
להזכיר כי זה נוגד את התיזה.
אורי אכנרי ז אם אתה מתכוון שיש לתת
אשראי של אמון גס להנהלה וגס לעובדים —
אני לא יודע איך אפשר להזכיר זאת יחד, במצב
של היום.
קריאה: מדוע?
אורי אבנרי: מפני שיש סיכסוך ביניהם.
ולא זה בלבד שיש סיכסוך ביניהם, אלא שיש
ביניהם חילוקי־דיעות יסודיים לגבי מהות המיש־טר
הדרוש בשירות השידור.
יגאל אלץ: מניין אתה יודע 7
אורי אבנרי. אני חי בקרב עמי, וקורא עיתונים,
וגם רואה טלוויזיה, וזהו הרושם שקיבלתי,
משוס־מה.
קריאה: הס התפייסו.
אורי אבנרי: אפשר לפייס, אפשר להתפייס.
זה דבר יפה מאוד. אבל מה הטעם בהת־פייסות,
אם הבעיות היסודיות אינן נפתרות?
והבעיות היסודיות, כבוד השר וכבוד היושבת־ראש,
זקוקות לחקירה, לליבון, למחשבה, לבי־

וג ד קו מי סאר,
גם מנגינה יפה. יכולתי לחדש חידוש פרלמנטרי, ולשיר
אותו מעל הדוכן. אוותר על כך. הפזמון הוא:
״אומר התקשי״ר — לא נורא, חבר ;
הלך הנ״ל — יבוא אחר.״
כך הולכים ובאים מנהלים, שדרנים ועורכים.

רוצה בה. הוא צריך לדעת איך ללכד צוות עובדים,
איך להפעיל ולהנחות עובדים, לתת להם גיבוי, לקבל
על עצמו אחריות למה שהם עושים, וגם לשגיאותיהם.
בטלוויזיה אין עורך כזה. יש מנכ״ל, אך אין עורך.

נגד המצב הזה ׳מתקוממים העובדים, ומאבקם
הוא חיוכי, צודק ואפילו יפה.

בימים האחרונים הצמיחה החברה הישראלית כמה
וכמה אנשי־מופת.
כזה הוא דויד ניב. הוא שמע על שחיתות בעסקי-
הנפט שלא נגעו לו, פנה אל האחראים, וכשזה לא
עזר — הזעיק את דעת־הקהל. בלחץ מעשהו, ואחרי
מאבק ציבורי ממושך, נאלצה הממשלה, לבסוף, להקים
ועדודחקירה.
על אותה רמה בולטים עתה אנשי מחלקת החדשות
של הטלוויזיה.

סלוויזית מתחדת

על מה חם לוחמים, גבירתי היושכת-ראש ץ

לא על שכר, לא על כסף, לא על תוספות, לא על
הטבות, לא על שום דבר חומרי.

הם לוחמים, חם מסכנים את עצמם, הם
שובתים, למען דבר שבולו בגדר אידיאל ציבורי:
למען חופש המידע, למען טיב המכשיר
שהם מופקדים עליו.
הם דורשים, פשוטו כמשמעו :״תנו לנו לעבוד, תנו
לנו לפתח טלוויזיה הראוייה לשמה, לפי מיטב כשרונו-
תינו. הייתי אומר :״תנו לנו אפילו לשגות.״

נגדם מתייצבים הקומיסרים, העסקנים.

ווו מה יצא הקצו?
לא במיקרה סירב סגן־ראש־הממשלד. היום להשיב
על קריאת־הביניים שלי: מדוע פרץ הסיכסוך? מדוע
עלה פתאום רעיון־הנפל, שלא די במנהל כללי ולא די
במנהל מחלקת־החדשות, אלא דרוש קומיסר.

מדוע ץ על מה יצא הקצף?
היה שידור שבו רואיינו נשות שכם, שיקיריהן כלואים
באשקלון. אני תמים־דעים עם חברת־הכנסת חייקה
גרוסמן, שאמרה שעצם השידור הזה הוא אות כבוד
למדינה ותעמולה מצויינת לדמוקרטיה הישראלית. חבל
ששר־המישטרה לא הרשה לאנשי הטלוויזיה להיכנס
לכלא אשקלון ולדווח על המציאות בין כתליו.
הראו הפגנות של הפנתרים.
הראו בצורה מאוזנת — ודווקא על כך יצא הקצף
— מה אומרים שובתים ומעבידים בסיכסוכי-עבודה שונים.
לא הראו רק צד אחד, את המעביד, אלא העזו
להראות גם את השובתים — ועל כך יצא הקצף.
הראו מכוניות של שרים. המפרות את החוק.

בל אלה היו שידורים נכונים, לגיטימיים,
לפי מיטב המסורת העיתונאית הדמוקרטית.

בהעדר הסכם הסגרה. מצידי הוא יכול היה לנסוע לכל
ארץ אחרת. אינני רוצה שיהיה כאן, אבל הוא יכול לנסוע
מכאן.

איזה עניין יש לנו להפוך את מדינת יש

יסודי ביותר. עברו שלוש שנים, ויש מה
ללמוד, יש ממה להסיק מסקנות.
הדבר הראשון שיש ללמוד אותו הוא, שרשות השידור,
כמו שהיא קיימת, היא פיקציה. אין זו רשות אוטונומית
אמיתית, המייצגת באמת את הציבור על גווניו
השונים.
זהו מוסד ממשלתי, הממונה על-ידי הממשלה, על
פי מפתח מפלגתי. כלומר, זהו מוסד המבצע את רצון
השלטון בענייני שידור, מבלי שלממשלה תהיה אח ריות
למעשיו. וכך יכול לבוא השר הממונה על הטל וויזיה,
ולרחוץ בנקיון כפיו, ולצטט מה אמר יושב־ראש
רשות השידור. בבחינת ״הוא אמר, לא אני.״ השר
הוא רק מעין דובר של יושב־ראש הרשות, המנכ״ל.
המליאה היא עצמאית, כביכול. עם כל הכבוד, זוהי
פיקציה.

השר ה מ מונ ה על ה ט לוויזי ה
יש אבסורד -סודי בדברי כמה מן הנואמים היום. הם
אמרו שהכל רע, שהכל פסול, שיש הפקרות בטלוויזיה,
שיש תוכניות מסולפות, תוכניות קלוקלות, ועוד ועוד.
חשבתי שכל נאום כזה יסתיים במלים: על כן המנכ״ל,
שהוא העורך, צריך ללכת.
תחת זאת, כל הנאומים האלה נסתיימו במלים: לכן
יש לתת למנכ״ל גיבוי נגד העובדים שלו, צריך לתת
לעורך גיבוי נגד עובדיו.

איזה מין מנב״ל הוא זה, הזקוק לגיבוי
הכנסת נגד העובדים שלו עצמו?
השר אמר :״ניתן כולנו (למוסדות רשות השידור)
מפרעה נוספת של אמון, אשראי של אמון.״
אני אומר: לא. עברו שלוש שנים. אחרי שלוש

יגאל אלץ: חבר הכנסת אבנרי, האמון על
האמת, מדוע אינך מדייק בציטוט? מה אמרתי?

ראל למכשיר לביצוע כל ימיני קנוניות של
צרפת ץ
הצרפתיים רצו למנוע את יציאתו מישראל במשך
שבועיים אלה, וניצלו בטענות משפטיות פורמליסטיות,

ואלה הצעותי:
• ראשית, יש לקבל את הצעת העובדים למנות
ועדת חקירה פרלמנטרית, או ועדה ציבורית.
איני רוצה להצטרף לאותם הדורשים מינוי ועדת-
חקירה בכל עניין ובכל פרשה. אך אחרי שכל הנואמים,
בלי יוצא מן הכלל, דיברו היום על הסכנות
הנוראות הצפונות בטלוויזיה, אי-אפשר לבוא ולומר
שהנושא הזה, שהוא מרכזי לגבי דמות החברה הישראלית,
דווקא הוא אינו די חשוב כדי שתקום ועדה
שתחקור ברצינות את מיבנה הטלוויזיה, את מישטר
העבודה בה ואת מגמותיה.
• שנית, לדעתי יש לשנות את החוק כך שיבטיח
רשות־השידור עצמאית באמת, ומינוי המנכ״ל על־ידי
הכנסת, כמו מבקר המדינה, ולא על-ידי הממשלה,
לא במישרין ולא בעקיפין.

• שלישית, יש לתת היתר להקמת טלוויזיה
פרטית מתחרה, בדי שההתחרות תביא
להתחרות כין מכשירים ולהתמודדות של
ריעות.
ובמיסגרת זאת יש לתת חופש מירבי לעורכי התוכניות,
תחת מנכ״ל מיקצועי, אחראי ובלתי-תלוי, תוך
מניעת צנזורה כלשהי.
באותו ראיון שלא שודר אמר יושב-ראש רשות
השידור :״אי־אפשר לסמוך רק על השכל הישר בשיקולי
עריכה.״
אני אומר: אם העורכים אינם טובים, יש להחליף
אותם. אם הם טובים — יש לסמוך על השיקולים
המקצועיים שלהם.

כך או כך, אין מקום לקומיסרים.
הייתי אומר בהתחכמות מישפטית. ביקשו לקחת ממנו
בינתיים את הדרכון, השופט אסר עליו את היציאה מן
הארץ, ואז באמת נכנם חוזה ההסגרה לתוקפו, ועכשיו
האיש הוא בר־הסגרה.

התידד עם
העולה החדש״
הבצע חנונה של בנק דיסקונט
בנק דיסקונט שמח להודיע על מבצע, שמטרתו יצירת קשרי
ידידות בין ציבור הותיקים בארץ לבין עולים חדשים. בנק
דיסקונט מתכוון בבן לתרום את חלקו למשימה החשובה
של קליטתם החברתית של העולים החדשים, ומיזוגם עם
האוכלוסיה הותיקה.
מוזמן להשתתף במבצע זה כל תושב ותיק בארץ, המעונין
לארח בביתו משפחת עולים חדשים למפגש רעים, ביום ד׳
כ״ז בכסלו תשל״ב, נר רביעי של חנוכה 15.12.71 בשעה
6.30 בערב. עובדי בנק דיסקונט נרתמו למשימה בהתלהבות,
והביעו רצונם להזמין לביתם עולים חדשים באותו היום,
במסגרת מבצע זה.
בנק דיסקונט מזמין אותך ליטול חלק במבצע ולמלא את
הטופס המצורף למודעה זו.

לאחר מלוי הפרטים, הואל נא למסור את הטופס לסניף
הקרוב של הבנק, או לשלחו באמצעות הדואר לפי הכתובת :
בנק דיסקונט לישראל בע״מ, תל-אביב.
בנק דיסקונט יפעיל שרותיו הטובים ליצירת קשר
בין התושב הותיק, שיצטרף למבצע, לבין העולה
הבנק יעביר אליו את הזמנתו האדיבה של המארח,
החדש המוזמן יתבקש לשלוח למארח אישור על
להזמנה.
מתאים החדש. והעולה הענותו

משרד הקליטה והסוכנות היהודית קידמו בברכה יוזמה זו
של בנק דיסקונט, כפעולה שתסייע במידה ניכרת למאמצי הם
של הגורמים השונים במדינה, האחראים לקליטתם
החברתית של העולים החדשים.

הצטרף למבצע חנוכה לקירוב לבבות בין הותיקים לבין העולים החדשים.
טופס הרשמה והזמנה ניתן להשיג גם בכל סניפי גנק דיסקונט.

א ם בדצוגך להתק שר ע ם בנ ק די ס קונ ט אחרי שעות
העבודה לקבלת פרטים נוס פי ם על ה מבצע ־החידה עם
העולה החדש״ ,תוכל לע שות כן באמצ עו ת דיס קונ טופוו.
חייג תל־אביב ־ טל ;54572 .ירושלים -טל;532650 .
חיפה -טל. 521285 .
פניתך תוקל ט ותענה דבר ראשון ל מ חרת בבוקר.

טופס הרשמה והזמנה
שם מ שפ ח ה ...

שם פרטי

כ תוב ת ...ט ל פון.

בני 7דיס ־ דןונט

ן הזמנה
שם המארח
כתובתו ...
טלפון ...
* לכבוד

גיל ...ארק הלידה ...
שנת עליה ...מצב מ שפחתי ...
מ ק צו ע ...תחביב
יודע אתה שפו ת הבאות
תאריך...

אשמח לארח אותד ובני ביתך בביתי ביום
ד׳ .נר רביעי של חנוכה, כ׳יז בכסלו
תשל־ב 15.1271 בשעה 6.30 בערב.
אודה לד אם תאשר את קבלת הזמנתי זו.
בכבוד רב,
* ( שם העולה החד ש
ה מוז מן ימולא עי׳ הבנק)

י׳״ יי

תמרורים

נחוגי יום־הולדתו ה־ 82 של הנשיא
השלישי של מדינת־ישראל, זלמן שזר.
נבחרה. לפרלמנט המצרי, כנציגת
אחד הרובעים של קהיר, הזמרת המצריה
פאידה כאמל בת ה־ 38 שהיא זמרת פופולרית
מאז היותה בת .16 אחרי היבחרה
הצהירה פאידה כי היא תקדיש שלוש שעות
ביום לקבלת קהל ולדאגה לענייני הרובע
שהיא מייצגת, ותמשיך לעסוק בזימרה ובבירור.

חוג. ברבת־עמון, ביום בו הכריז
כי ירדן לא תצטרף למצריים במלחמה נגד
ישראל, יום־הולדתו ה־ 36 של המלך חו־סיין.
המאורע נוצל על־ידי אירגוני הפי-
דאיון להתקפה על המלך ומישטרו.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 37 של עורך-
הדין צבי לידסקי. יליד הארץ, למד
מישפטים ומדעי המדינה, הוסמך לעורך-
דין ב־ ,1956 עוסק מאז, יחד עם אשתו

הנהג הבתגו בזונה בשור׳ הנני ש ־ וגרס נג ע ם לתאונה

״העולם הזה״ חדר מבעד למסך
השמירה של הסרסורים, פדי
לצלם כיצד פועלות הזונות —
ומה השפעת פעולתן על
התנהגות הנהגים
כמקום.
לידסקי עורכת־הדין נירה לידסקי, כסניגור במיש־פטים
פליליים.
תבע. פיצויים בסך 22 מיליון דולר,
מאביו דאריל זאנוק, ריצ׳ארד זאנור,
( )37 שפוטר על־ידי אביו ממישרתו כמנהל
הפקה בחברת פוקס. התביעה הוגשה לבית־המישפט
העליון של קליפורניה, ובה קובע
ריצ׳רד כי הוא, רעייתו השחקנית לינדה
האריסון וידידו המפיק דויד בראון פוטרו
בזדון וללא הצדקה ממישרותיהם בחברת
פוקס, שדאריל זאנוק היה נשיאה. התביעה
טוענת בי הפיטורים החפוזים נעשו על־ידי
דאריל במטרה להטיל בכך את האשם ב־כשלונות
החברה — שהוא, דאריל, אח ראי
להם — על שכם בנו ולהציל בכך את
עורו שלו.

מה הקשד
מות לצידי
למטה) —
הקטלניות

בין זונות עדו
הכביש (תמונה
וריבוי התאונות
באותו מקום ץ

נפטר. מהתקף־לב, בגיל ,56 מנהל
מחלקת הנשים בבית־החולים בילינסון,
פרופסור בנימין אקרלינג. יליד פולין,
למד רפואה באיטליה, היה כלוא במלחמת
העולם השנייה במחנה הסגר, ממנו ברח
והצטרף לקבוצת פרטיזנים ביוגוסלביה,
עלה לארץ ב־ 1944 והיה מרצה באוניברסיטאות
ירושלים ותל־אביב.
נפטר. בירושלים, מהתקף־לב, בגיל
,57 מזכיר איגוד עובדי המדינה בירושלים
משה אלון, שעלה מווילנה ב־ 1933 והיה
מראשוני העובדים במפעל חברת האשלג
בים־המלח.
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,67 הלל
שלוש, בנו של יוסף אליהו שלוש ממייסדי
תל־אביב. נולד ביפו, למד ארכיטקטורה
והיה פעיל בהגנה וממפקדי המשמר האזרחי.
היה דודו של תת־ניצב אהרון שלוש,
ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים במטה
הארצי של המשטרה.
נפטר. בניו־יורק, בגיל ,75 הסופר־משורר־עיתונאי
יעקב גלאטשטיין שהיה
עורך העיתון פולק אונד וולט של
הקונגרס היהודי העולמי. יליד פולין, בא
לארצות־הברית ב ,1944-כתב נובלות, שירים
ומאמרים רבים בעיתונות האידית של
ניו־יורק.
נפטרה. בבית־חולים במזרח ירושלים,
בגיל ,106 זינה אל־הטיב, ילי דת
שכונת חדד שליד הר־הבית בירושלים.
בת למשפחה ירושלמית ותיקה ודודתו של
ראוחי אל־חטיב, ראש עיריית ירושלים
המזרחית לשעבר.

גו אהג הנני ש

מישגל זה בין פרוצה
ללקוח צולם על״ידי צלם
״העולם הזה״ מהבביש. השניים לא טרחו אף להעמיק חדור

לתוך הפרדס, ניראו בגלוי לעיני בל נהג שחלף במקום, שימשו
גורם פוטנציאלי חמור לתאונות. בתמונה למעלה: מונית מבצ־עת
סיבוב באמצע הבביש ההומה, בדי להגיע לפרוצה הממתינה.

י•״ 37

אנטומיה שד תאונה

פיתול המוות בכביש החוף לאשדוד. מימין,
פרוצה ממתינה. המכונית הראשונה
יורדת לשוליים לידה. המונית שמאחריה מבחינה גם היא בשימחה, אן אינה מספיקה
לעצור בזמן, עוצרת רק אחרי שעברה את המכונית הראשונה (תמונה משמאל).

..כמה עודה מספר?״ שאג
נהג המשאית לעבר הוו1ה.
מאחוריו, חרקו בלמי
לרבים, זחו מקום שעושים בו חיים.
כביש החוף מתל-אביב בואכה לאשדוד,
בקטע שבין הפנייה לפלמחים לבין שלוש
אנטנות השידור, קצת הלאה דרומה, הוא
בסיסן של כתריסר זונות, המציעות את
שירותיהן לנהגים.
לרבים אחרים, זהו מקום שמתים בו.
בחצי השנה האחרונה, מאז פתחו הזונות
את מיפעלן שם, אירעו בקטע זה
מיספר רב של תאונות קטלניות.
מה הקשר בין הזונות לתאונות!
״למיטב הבנתי, אין קשר,״ השיב קצין
המשטרה האחראי על האיזור.

ך 3המונית עצרה בשוליים, אך רחוק מדי מהזונה. היא ממתינה שה-

1 11״ ^ כביש יתפנה מתנועה. המכוניות שעל הכביש מבחינות במתרחש,
ונהגיהן לוחצים אינסטינקטיבית על המעצורים (כפי שניתן להבחין מאורות הבלמים
הדולקים) באמצע הכביש המהיר. כך נולדות חלק נכבד מתאונות הדרכים.

עת סירפד וקוצים, מורידה במהירות את
מכנסיה ותחתוניה, ונשכבת מוכנה על
הקרטון שלה. את חולצתה ׳וחזייתה לא
תוריד לעולם. שם הבנק שלה. לשם הולך
הכסף. ולתוך בנקים, אסור לשלוח ידיים.

כי !מודד זמן: ראשון מופיע חזרד.
נהג הטאונוס הכחולה. שוימו שמיים :
הוא הספיק ללכת, לפעול, ולחזור — הכל
בשתי דקות ו־ 35 שניות. הזונה מרוצה

מן הביצוע החפוז. היא מתנגבת בחופזה
במגבונית, מושכת על עצמה את ׳תחתוניה,
מעלה את השורטס הסימלי — וכבר
עומדת שוב למכירה.
לקליינט האחרון מבין השלושה לקח ה עסק
זמן רב יותר. כעבור חמש דקות
מתחילת המיבצע, נשמעת קריאה קולנית
מתוך הסבך :״יאללה, תגמור כבר. מה
אתה חושב, שאני אמא שלך?״ קשה
להבין את ההגיון. אולם ייתכן והזונה ה מאומנת
עמדה על נטיות אדיפליות כל שהן
בקליינט.

על הכביש, בלי לרדת לשוליים .״כמה
מספר?״ שואג הנהג מעיל לנהמת המנוע.
זונה כבת ,20 במשקפי־ראייה כתחתיות
בקבוקים, מסמנת באצבעותיה 20ל״י.
היא אינה טורחת אפילו לקום. בשביל
מהי יש הרבה קליינטים ברוך השם.
״בעמידה או בשכיבה י״ רועם שוב נהג
המשאית. הזונה הממושקפת מצביעה בעצלתיים
על הבוץ הלה שמקיף את העצים.
במהלך המשא־ומתן, התאספה מאחורי
המשאית האדומה שיירת מכוניות. אף
אחד אינו ממהר, אינו צופר. כולם מקשיבים
בעניין למיקח־ומימכר. הם מזינים

1 1 X 1 1 1 * 1ע י 7 1 1 1 1 1 * 1 1הפרוצה הצעירה וחצנומה, עם לקוח ג־פרדס.
הלקוחות מציפים את הפרוצות ב^
^11/111

קצב מדהים. לא עוברת כמעט דקה בלי שמכונית תעצור לידן. צילום זה, וצילומי
המישגל האחרים, בוצעו תוך הסתננות יחידים בפרדס, מבעד למחסום הסרסורים.

71 ^ 7 1 1 1 1 1ך ך חייל מזנק מטנדר צבאי, אותו עצר במהירות באמצע ה .
4 1כביש, גרם כמעט לתאונה עם ״קונטסה״ שנסעה אחריו.

מארגז הטנדר נפלטו ארבעה חיילים נוספים, והחמישה אפפו את הזונות.
חוליית-כיסוי של ״העולם הזה״ יצאה
למקום, עשתה מה שאותו קצין ל א
עשה: סקרה את הפעילות במקום במשך
בוקר שלם. מדווח הכתב מניבכי הפרדס :

ך* זונה הצעירה, במיני המיקרוס־
1 1קופי, ישבה על קופסת מלפפונים ריקה׳
לצד הכביש. ברכיה פוזלות לצדדים
בזווית קהה, וכל בני־מעיה חשופים לשמש
הבוקר. שתי זונות נוספות מנהלות
שיחת־הולין, כשהן נשענות על גדר פרדס
הגובל בכביש. אחוריהן מופנים לכביש,
ומחייכים בעליצות לנוסעים ושבים.
לא הרבה זמן בטלות הבנות. השעה
10.30 בבוקר. מכונית־משא אדומה נעצרת

את עיניהם במת שהפרוצות מעניקות חי נם
אץ כסף. פתאום לא בוער לאף
אחד. אין צעקות, אין צפירות זירוז.
שתי מכוניות פרטיות מתפתות בעקביות
נהג המשאית. במהרה גותרת פינית הפרדס
שליד הכביש ריקה. שלוש הבנות
עובדות במרץ תחת עצים רעננים.
הן אינן זונות צמרת. לא תראה אותן
אף פעם במקסי מפואר או במכנסי סאן
טרופז מתרחבים. אולם המיני שלהן מס פיק
לעצור כמעט כל מכונית בכביש.
לכל אחת מהן מצע שהתקינה לעצמה
מתיבת קרטון פרומה. את התיבה הזו היא

מתחת לגבה של פרוצה זו ניתן להבחין
711111
1- 1 11י *11
11ע

בקרטון אותו פרשה על האדמה הבוצית
^ ^11/111

1 1-1
בין עצי הפרדס. הפרוצות פועלות בשיטת הסרט הנע, לא טורחות להתרחק מהכביש.

*1111ן״ 5 1נהג המונית שבשוליים ממתין שהמשאית תחלוף על פניו, וברגע
שחלפה (ראה תמונה בעמוד הפתיחה) הוא מבצע סיבוב לרוחב ה ש

כביש, גורם למכונית שמאחוריו להפעיל בלמיה. שנייה לאחר מכן, לפני שהשלים את
הסיבוב, הגיעו למקום משאית אחרת ואוטובוס, נגרמה כמעט תאונה, ופקק ענק.

עשר דקות מן הרגע בו נכנס נהג המשאית
לפרדס, עומדות שוב כל השלוש
בשולי הכביש, מוכנות לסיבוב נוסף.
נעצר טנדר סוסיתא צבאי. קונטסה
כחולה שנסעה ׳מאחוריו, סוטה נואשות
הצידה כדי לא להיכנס בו מאחור. נהג
הקונטסה הממורמר יוצא, מתפרץ בצעקות
:״אתם לא נורמלים? אתם רוצים
להרוג בן־אדם בגלל מספר? ככה נעמדים
באמצע כביש כזה מסוכן? ועוד תיכף
אחדי העלייה? אני גומר את העלייה,
וברגע שמתגלה לפני המשך הכביש —
עומדת לי מכונית על הכביש״ — הוא
רוצה להמשיך לפרוק את זעמו, אבל אין
לו למי. מהטנדר נפלטו חמישה חיילים
בריאים זחפוזים, וכולם אופפים כבר את
שלוש הזונות. הם אפילו אינם יודעים
שהוא קיים.

אוטובוס ומשאית נחסמים על-ידי סיבובו.
כמה כלי רכב קטנים יותר מתקרבים,
יוצרים פקק ענק. בנס נמנעה תאונה.
נהג המונית יוצא במהירות, בתוך שנ יות
נעלם עם הזונה בין התפוזים.

ך* שהות הרגילה, ושלושת הזונות
ו 1בחוץ. הן נכנסות לעמדותיהן הרגילות,
ן עשנות סיגריה של אחרי. פיאט 850 מת־
;!רב מכיוון אשדוד. הוא נוסע בצד הכביש
המרוחק מן הזונות. נערת המיני הלבן
כרימה בפתאומיות את חצאיתה עד למעלה
ממתניה. ניתן לראות היטב את מבטיהם
הנדהמים של נוסעי הפיאט.
כל העניין נמשך חמש שניות. אך זהו
פרק זמן ארוך דיו להסיט את הפיאט למרכז
הכביש. אוטובוס אגד, מכיוון תל־אביב,

שתיים מהפרוצות, אחת בשורטס קצרצר והשנייה במיני
1 0 1 0 1 1ד • 11
לבן, מקיימות התייעצות עם סרסוריהן בפאתי הפרדס.

תמונה זו כשאר התמונות בפתבה זו, צולמו באמצעות טלסקופ. הסרסורים דאגו
להישאר כל הזמן ברקע, כדי לא להיראות, הופיעו רק כשנוצרו בעיות מסובכות.

מבחין בסטייה הגוברת של הפיאט. הוא
צופר נואשות ובולם. בשנייה האחרונה
מצליח האוטובוס לרדת לשוליים ולעצור.
נהג הפיאט ממשיך לנסוע עוד כמה מטרים,
לפני שהוא קולט מאיזה אסון ניצל.
זה כמעט גם מה שקרה לנו. כאשר
יצאנו מהפרדס וחזרנו לרכב, ניסינו לצלם
את הפרוצות מקרוב. התקרבנו בנסיעה איטית
לפינת הפרדס. אחת המקצועניות, בעלת
משקפי תחתית־הבקבוק, הבחינה בנסי
עתנו
האיטית. היא פרשה אותה כפסיחה
על שני הסעיפים. כדי לעזור לנו לבחור
בסעיף הנכון, הרימה בבת־אחת את חולצתה
וחשפה, מעשה אמזונה, שד אחד.
״עצור!״ נזעק הצלם, שביקש לא להפסיד
את הסקופ. הוא הפסיד.
הנהג עצר בבת־אחת, והצלם הוטח אל
קידמת השמשה, המצלמה נשמטה מידו.
לוא היתד. מכונית נוסעת אחרינו, היינו
יכולים לדווח על תאונה ממקור ראשון.

^ חיילים רוצים הנחה. הם חיילים,
1 1הם עניים יומה שחשוב — הם קבוצה
מאורגנת. בת אחת עם מיני לבן מסבירה
להם שפה לא שק״ם, גם לא חברה קבל נית
.״גם אני חיילת״ ,היא מסכמת את
הוויכוח בהגיון הנהיר רק לה.
שלושה טיפוסים אפלים צצים לפתע.
הם מתקרבים לזונות ברישול בוטח. אם
יקרא להם מישהו סרסורים, יחטוף ודאי

״כאן לא שק״ם,״ השיבה
הפרוצה ל ק בו צ ת חיי לי ם
שביקשו הנ ח ה
אגרוף, אך לבטח לא יטעה. החיילים המאוכזבים
מחליפים כמה קללות שטחיות
עם הסרסורים. שום דבר רציני. כל צד
מעריך יותר מדי את עצמתו הקרבית של
מישנהו. החיילים זזים הלאה. הסרסורים
נעלמים מתחת לגישרון שבשולי הכביש.
מכונית פלקון לבנה מאיטה בעוצמה,
מאותתת ימינה, יורדת לשולי הכביש, פונה
לשביל העפר, מסתובבת ומפנה את
חרטומה חזרה לכביש. הזונה במיני הלבן
מריחה משהו רציני. היא ניגשת לחלון
המכונית ונמרחת עליו. שיחה קצרה. טיפוס
מפוטם, מגודל שיער, נפלט מן המושב
שליד הנהג. הוא עומד ומחליף עם
העלמה בלבן עוד משפט או שניים. כ־בדרך־אגב,
נשלחת ידו ונתפסת בשדה
השמאלי של הזונה. זו נרתעת. קודם כסף.

ך* שמן ארוך השיער מוביל את הזונה
ן | למושב האחורי, והפלקון מתחיל לנסוע.
מתחילות הצתת. זוהי שעת עומס
בכביש בין־ארצי, והנהג המשולהב מנסה
לפרוץ לו דרך מתוך שביל צדדי ולהש תלב
בתנועה. חריקות בלמים, קללות,
צפירות זועמות — והוא הצליח. במקום
נשארות שתי זונות בשורטס.
לא זמן רב. מק־דיזל בא ולוקח את הממושקפת.
הוא כנראה אוהב אותן אינ טליגנטיות.
מונית ירוקה מגיעה ריקה
מכיוון תיל־אביב, מבצעת תרגיל שערוריי תי.
ליד הזונה האחרונה מאיט הנהג— ,
אך מאוחר מדי, רחוק ממנה. מבצע סיבוב-
מלא במרכז הכביש, ונעצר — הפעם לידה.

ההתחלה

זוהי תחילתו של המישגל שנערך על שפת
הפרדס, לעיני הנהגים בכביש. הפרוצה
מתפשטת במהירות, הלקוח הנלהב ממשש את הסחורה.

והתוו

השניים, שנשארו בעמידה במשך כל העיס־קה,
מתלבשים. תצלום המישגל עצמו —
בתמונה בעמוד .37 לא הפריע לפרוצה שמסתכלים בה.

״ רגס דז

המדזייר ־ 1.8 0ל״י

כך הצטלם האסיר־שכל
השוטרים
מחפשים אחריו־בבית־קפה
בתל-אביב

לא ח״ת•
בורח -הייתי