גליון 1787 מתאריך 1 בדצמבר 1971

£ 0 / 11X 1 1

את מקום האש, כבר הוזעקו למקום מכו ניות
כבאים נוספות. יללות צופרי מכו ניות
הכבאים, שדהרו מכל פינות העיר
למקום, העירו ודאי משנתם רבבות אז רחים
רדומים. אבל מיבצע הכיבוי ומניעת
התפשטות הדליקה, בראשו עמד מפקד
כבאי תל־אביב, דפק ביעילות מירבית.
למעלה משלוש שעות עמלו הכבאים
כדי לכבות את האש ולמנוע את הת פשטותה.
הצלחתם היתר. מליאה. עבורנו,
אנשי מערכת העולם הזה, היתד. זו נחמה
פורתא.
מה שלא הצליחו הכבאים להציל, היו
משרדי מערכת העולם הזה, בהם פרצה
הדליקה. האש, מי הכיבוי וגרזני הכבאים
הותירו אחריהם את משרדי המערכת כעי
חרבות עשן ומפוייח.

מכונו ת הכ תיב ה
הפכו לפס לי ם

ה ד 1ך 1 1תמונה זו צולמה מתוך חלון
*1 1 1 1 1 1
מנופץ מחדרי המערכת השרו1
.1 .1 1 1 11 # 111
פים, כשמכבי האש עדיין עסקו בפעולות הכיבוי. בתמונה נראות
שלוש מכוניות מתוך צי מכוניות הכיבוי שהוזעקו לכבות את
* * כחםאטיאם, ישראלט רי, דני
] 1ספרדי ואהרון ימיני, הם ארבעה
חיילים צעירים המשרתים באחת מיחידות
השריון בסיני. אבל ביום חמישי האחרון,
בחצות הלילה, הם היו עסוקים במיבצע
צבאי בלב תל-אביב דווקא. הרכב הצבאי
של אחד ממפקדי יחידתם התקלקל והאר בעה
עמלו במשך הלילה מיספר שעות כדי
לנסות לתקן את הרכב, שנתקע ברחוב

הדליקה במערכת ״העולם הזה״ ,אלומת האור מצד ימין היא
זרקור אחת המכוניות המכוון לעבר משרדי המערכת, באמצעותו
האירו הכבאים את שטח הדליקה כדי להקל על פעולות הכיבוי.
מכוניות הכיבוי הצליחו להגיע במהירות מסחררת למקום השריפה.

ך ! משך שעתיים כמעט השתוללה
האש במשרדי המערכת, ואיש מחברי
המערכת לא ידע על כך. שוטרי ניידת
משטרה שהגיעה למקום בעקבות הכבאים,
ניסו לשווא, במשך שעה ארוכה, לאתר את
העורכים ללא הצלחה.
קרוב לשעה שלוש בלילה צילצל הטלפון
בביתו של כתב ידיעות אחרונות אריה
אבנרי .״מדברים כאן מהמשטרה,״ הודיעו
לאבנרי הרדום למחצה .״אנחנו מצטערים
להודיע לך שבמערכת שלך פרצה דלי קה
״.אבנרי, שסבר כי מישהו מנסה לס־

קרליבך בתל־אביב, ולחלצו.
שהייתם המקרית של הארבעה בשעה זו
של הלילה ברחוב חשוך וריק מאדם, הנמ צא
באיזור מסחרי שומם בשעות הלילה,
עצרה בעודה באיבה דליקה שאיימה להיות
אחת הדליקות הגדולות שידעה תל־אביב
אי־פעם,
תוך שהיו רכונים על גבי הרכב הצבאי,
עלה באפם של ארבעת החיילים ריח של

חלונות מנופצים ומפוייחים, תריסים שבורים,
כך נראו משרדי המערכת מבחוץ בבוקר שאחרי
הדליקה. בצהרי יום שישי היה צורך להזעיק את הכבאים שוב, אחרי
שמוקדי אש חבויים בתיקרות התלקחו מחדש ואיימו לגרום שוב לדליקה.

החווים השרופים

ן* 1זךךו |ל || 11 עוברי אורח ברחוב קרליבך נושאים עיניהם לעבר משרדי
11 1 1 1 / 1 1מערכת ״העולם הזה״ ביום שאחרי הדליקה. החלונות
החיצוניים של המשרדים שבערו נראים מוקפים בעיגול. ניתן להבחין בתמונה בחיבור
שבין בניין המערכת לבניינים הסמוכים להס נשקפה סכנה לוא היתה הדליקה מתפשטת.

עשן. הם הרימו את ראשיהם ואחד מהם
הבחין בעננים סמיכים של עשן הפורצים
מחלון בקומה השלישית של אחד הבניי נים
הסמוכים. הארבעה, שהיו זרים במקום,
נטשו מייד את עבודתם, החלו לחפש דרך
להזעיק את מכבי־האש. האזור היה חשוך
כולו. רק מחלון אחת החנויות בסביבה
בקע אור. החיילים התדפקו על דלת
החנות.
היתד. זו מסעדתו של ״מלך הפלאפל״
צבי דחבש. פועלי המסעדה, הלנים בדרך
כלל במקום, היו עדיין ערים. הם איפ־שרו
לחיילים להשתמש במכשיר הטלפון
במקום. השעה היתד, אז מיספר דקות אח רי
אחת בלילה.
מכבי־האש הגיעו למקום תוך דקות ספו רות.
אז כבר בקעו להבות ממיספר חדרים
בקומה השלישית של בית המשרדים ברחוב
קרליבך . 12 הערכת המצב של הכבאים
הראשונים שהגיעו למקום היתד, מהירה.
עוד לפני שידעו היכן פרצה הדליקה ומה
היקפה, היה ברור להם שאם תתפשט, היא
עומדת לסכן לא רק בניין אחד, אלא גוש
בניינים גדול. זהו גוש בנייני המשרדים
והעסקים שצורתו כעין ח׳ ,המשתרע בפי נת
הרחובות החשמונאים, קרליבך והאר בעה.
קירות כל הבניינים בגוש נוגעים
זה בזה. המחיצות הפנימיות בבניינים דקות.
התיקרות חלולות ומכילות חומרים דליקים.
אם תתפשט האש צפוייה כאן דליקה ש השריפה
הגדולה בבית צי״ס בשעתו, תיראה
לידה כמדורת ל״ג בעומר.
וכך, כשראשוני הכבאים מנסים לאתר

תוח אותו, השיב :״זה עצוב מאוד, אבל
מה אתם רוצים ממני, תודיעו לבעל העי תון.״
״האם לא אתה בעל העיתון ו״ תמה
השוטר מעברו השני של הקו .״לא, זה נוח
מוזס!״ הסביר אבנרי. כאן הבין גם השו טר
שחלה אי-הבנה :״ממתי נוח מוזס הוא
בעל העולם הזה?״ אריה אבנרי תפס
שהחליפוהו בטעות באורי אבנרי, מסר ל שוטרים
את מיספר הטלפון של עורך
העולם הזה, שאינו מופיע בספר הטלפונים.
בינתיים הצליחו שוטרים אחרים לאתר
את עורך-דין אמנון זכרוני, פרקליט העי תון.
זכרוני הזעיק את חברי המערכת.
כאשר הגענו למקום כבר סיימו הכבאים
את מלאכתם. חדר המדרגות של הבניין
ומה שהיו משרדי המערכת, היו מוצפים
במים. לאור זרקורי מכוניות הכבאים יכול נו
להבחין במבט אחד בתמונת ההרס:
קירות אכולי אש, תיקרות מתמוטטות, מער כות
ריהוט שהפכו אודים מפוייחים, ארו נות
ספרים ומיסמכים שהיו לרמץ, ומכו נות
כתיבה שהותרו באש והפכו לפסלי
מתכת סוריאליסטים.
המראה היה נורא. אבל אוטומאטית נשא נו
עינינו לכיוון אחד, לראות מה עלה
בגורל האוצר היחיד שהיה במערכת. כמו
אם שבשעת אסון תרה ומחפשת אחר בנה
כדי להצילו, כך חיפשנו מייד אחר הדבר
היחיד שהיה בעל ערך רגשי ומשמעותי
לגבינו: ארכיון הנגטיבים.
לא היה צורך לתהות הרבה כדי לגלות
מה עלה בגורלו. עשרות הקופסאות בהם
היו מסודרים וממויינים מאות אלפי סרטי

האוכיוו

זה מה שנותר מאר כיון
הנגטיבים של מערכת
״העולם הזה״ .חבר מערכת מחזיק
בידיו שרידים של פילמים בתוך מעטפות
המיון, בעוד על הארץ מתגוללים מאות אל פי
נגטיבים שהושמדו בדליקה או בכיבוי.

צילום מפותחים, התגוללו ריקות על הארץ.
סרטי הצילום עצמם היו למאכולת אש או
שהפכו לעיסה דביקה בתערובת של פיח,
טיט ומים.

אוצר של מח שבה,
עבודה ואהבה
ך* שה להסגיר למי שלא חי עם
\/מערכת העולם הזה, מה פירוש אר כיון
הנגטיבים לגבינו. זהו אוצר שאין כל
אפשרות להעריכו במונחים כספיים. זהו
אוסף כל התמונות שצולמו בידי עשרות

אחד מחדרי המערכת שהיו למא־ך
11ך ך 1 1ה ך 11
כולת אש. מכונות כתיבה שהוש *
1י י • י
לכו לתוך המדורות התעוותו לגמרי. ארונות הספרים והמיסמכים
עלו באש. שולחן העבודה של העורך כוסה כולו בטיח שנשר

טביעות אצבעות

חוקר המשטרה מחפש אחרי סימני טביעות
אצבעות אפשריים, שאולי הותירו המציתים
אחריהם בעת שהשתוללו במשרדי המערכת
לפני ההצתה וחיפשו אחר הארכיון.

הצלמים, בהם מטובי הצלמים בארץ, שעב דו
במערכת העולם הזה ב־ 21 השנים ה אחרונות.
ארכיון
זה, שייתכן שהוא יחיד מסוגו
בארץ, הכילי כחצי מיליון נגטיבים. הוא
היווה למעשה היסטוריה מצולמת של מאו רעות
מדינת ישראל כמעט מאז הקמתה.
לגבי שבועון חדשות מצולם, כמו העולם
הזה, היה ארכיון זה מכשיר עבודה יסודי
וחיוני. כל רכוש אחר שהיה במערכת הוא
בר תחליף, מלבד ארכיון הנגטיבים.
בבניית הארכיון השקענו במשך שנים
המון מחשבה, עבודה ואהבה. בחרנו שיטה
מתאימה לשימור הפילמים. מיספרנו ורשמ נו
כל תמונה שצולמה אי־פעם על ידי
צלמי העולם הזה. בצורה זו ניתן היה
תוך שניות ספורות לאתר כל תמונה
מבוקשת.
רק מי שעוסק יום יום בעבודת הכנת
השבועון יכול להבין ולהעריך מה רבה
מידת חשיבותו של ארכיון זה לעיתון. זאת

מהתיקרה שהחלה לבעור אף היא. פעולת הכבאים המהירה הצליחה
למנוע את התפשטות הדליקה. אפילו בחדר זה ניצלו השול חן
וחלק מהארונות מדליקה. לוא היתה הדליקה מתפ שטת׳
היא היתה מסכנת גוש שלם של בנייני משרדים.

ידעו גם האנשים שהציתו את הדליקה
במשרדי המערכת. הם לא באו לשרוף את
המערכת. הם פרצו למשרדים כדי לחסל
את ארכיון הנגטיבים.
לא היה צורך להיות כבאי מומחה או
חוקר משטרתי כדי לגלות מייד כי האש
שאחזה במשרדי המערכת היתר. תוצאה של
הדרך היעילה ביותר לפגוע בהעולס הזה.
הצתה זדונית ומכוונת.
דלת הכניסה הראשית למשרדים נפרצה.
מרהיטים שהפכו לפחמים נדף עדיין ריח
הנפט שנשפך עליהם. אבל המציתים לא
התכוונו רק להבעיר את המערכת. לפני
שהדליקו את האש, הם עשו עבודה יסו דית
שלפי הערכה היתה צריכה להימשך
קרוב לשעה.
הם ניגשו ישר לאותם ארונות במש רדי
המערכת, שהיו מפוזרים בכמה חד רים,
ושהכילו את ארגזי ארכיון הנגטיבים.
הנגטיבים, שכל אחד מהם היו נתון בשקית
מיוחדת, הושלכו מתוך הקופסאות לערי־

מות בחמישה מוקדים שונים. אל תוך ערי-
מות אלה נזרקו גם מיסמכים, אלבומי
תמונות, מכונות כתיבה ודלתות שנעקרו
ממקומם. כל אלה הפכו למדורות.
שניים משמונת חדרי המערכת נשרפו
כליל. חדרים אחרים נפגעו בצורה חמורה
פחות. חדרים אחרים, כמו משרדי הנהלת
העולם הזה, מעבדת הצילום וחדר הישי בות,
ניצלו לגמרי.

גל של אהדה
ו הז ד הו ת
ך* צינו להתחיל מייד במלאכת ה שיקום
וההצלה, אלא שלא ניתן היה ו לעשות זאת עד שתחל ותסתיים חקירת
המשטרה. למעשה לא היו משרדי המע רכת
קיימים עוד, אבל לא יכולנו לעזוב
את המקום.
החל מהשעות המוקדמות של הבוקר,

דבר ומעריב, גינו בחריפות את מבצעי
הפשע במשרדי המערכת — תופעה שלא
היתה קיימת בנסיונות התקיפה הקודמים
על העולם הזה לפני 15 שנים. לכל אלה,
שביטאו את הזדהותם וצערם בצנעה או
בפומבי, שלוחה בזאת תודתנו.
מייד כשהתברר כי הדליקה במש רדי
המערכת היתד, תוצאה של הצתה,
הרכיבה משטרת מחוז תל־אביב צוות חוק רים
מיוחד, עליו הוטל לחקור את נסיבות
ההצתה ולגלות את המציתים האל מוניים,
שלא הותירו אחריהם כל סימן.
בהיעדר סימני זיהוי או עקבות אח רים׳
יהיה המיבצע שהוטל על חוקרי
המשטרה קשה במיוחד. בשלב זה, כ־שהחקירה
עדיין בעיצומה, וכל סברה היא
בגדר חשד בלבד, לא רצוי להרחיב את
הדיבור על כך. אולם ניתן לגבש כמה
אפשרויות לגבי זהותם של המציתים.
על פי צורת הביצוע של הפשע, ניתן
להסיק כמעט בוודאות, כי ההצתה בוצעה
בידי פושעים מקצועיים ולא בידי חובבים.
הפריצה למשרדי המערכת, השהייה הממו שכת
בחדרים, החיפושים בתיקים ובארו נות׳
ריכוז החומר שנועד להשמדה ואחר
כך ההצתה המתוכננת בחמישה מוקדים
שונים — כל אלה מעידים על כך שהפשע
בוצע בידי אנשים קרי־רוח, מנוסים ובקי אים
בפשעים מסוג זה.
חובבים, המנסים לנקום או למחות באמ צעות
מעשי הצתה, אינם מסתכנים בדרך
כלל בפעולה מסוג זו. הם יכולים להשליך
מטלית בוערת או לשפוך פח נפט על דלת
חיצונית ולהציתה, וממהרים להסתלק.
אפשר גם להניח, במידה רבה של סבי רות׳
שהפשע בוצע על ידי יותר מאדם
אחד. המלאכה הפיזית שהיתה קשורה ב מלאכת
ההשמדה, הצורך להציב שמירה
מפני אפשרות של הפתעה בשעה שהמצית

יהיה בפנים — אלה מעידים שהמדובר
בקבוצה של פושעים.
אלה היו יכולים להיות פושעים שביצ עו
את הפשע על דעתם עצמם מתוך מני עים
שלהם, או פושעים שכירים, מקצו ענים
שנשלחו לבצע מלאכתם של אחרים.
אולם מהרגע הראשון של החקירה היה
ברור כי מי שביצע את הפשע היה מצוייד
במידע פנימי מירבי על הסידורים הפני מיים
הנהוגים במערכת, על מיקום החו מר
הארכיוני, על סדרי העבודה ועל חלו קת
החדרים. מידע זה יכול היה להגיע
לידי הפושעים או במלאכת עיקוב ממו שכת׳
או על ידי שתילת אדם בתוך ה מערכת
במשך תקופה ארוכה. אפשרות
אחרת היא שהפושעים ניזונו במידע של
אנשים שהיו מצויים במתרחש בין כתלי
המערכת עד לפני כשנה.
כי במשך השנה האחרונה נערכו כמה
שינויים פנימיים שהפושעים לא היו מוד עים
להם כנראה.

א לי מו ת
כשיטה פולי טי ת
ך• אשר החלה חקירת המישטרה,

^ אספו החוקרים באופן שיגרתי כל מי דע
אפשרי על אנשים שאיימו לאחרונה
לפגוע במערכת או באנשיה. רובם של
אנשים אלה נחקרו. אולם האפשרות שה פשע
בוצע כמעשה נקמנות ע״י אדם פר טי
שנפגע בצורה זו או אחרת מפירסומי
העולם הזה, כימעט ואינה באה בחשבון.
אין ספק כי ההצתה תוכננה ביסודיות
ובקור־רוח, תוך ידיעת נקודות התורפה
של עבודת המערכת. הפירסומים שהופיעו
השבוע בעיתונות, שניסו לעורר את הרו-
(המשך בעמוד )14

אחד השוטרים שהגיעו למשרדי המערכת כדי
לחקור בנסיבות הדליקה בודק את ערימת ה תמונות
והנגטיביס שנאספו על ידי המציתים מהארונות ומתיבות הארכיון, נערמו למדורה
אחת במיסדרון משרדי המערכת. רק שרידים מעטים מארכיון התמונות נותרו לפליטה.

חסיות המישטרה

אחרי ששידורי ישראל הודיעו על דבר
הדליקה במשרדי המערכת במהדורת החד שות
הראשונה של יום שישי בבוקר, חזי נו
בתופעה מוזרה, האופיינית להעולם הזה,
לה היינו עדים תמיד בעיתות צרה.
מוקדם בבוקר החלה מעין עליה לרגל
שלא נסתיימה עד היום. קוראים מוש בעים
של העיתון מיהרו למקום בדרכם
לעבודה כדי להיווכח באמיתות הידיעה,
להביע את צערם ולהציע את עזרתם. ידי דים
ועיתונאים של עיתונים אחרים, באו
או התקשרו כדי להביע את הזדעזעותם
מעצם ביצוע הפשע. עובדים לשעבר של
העיתון, צלמים חופשיים ואנשי ציבור
שתקצר היריעה מלנקוב בשמות כולם, הצי עו
את סיועם כדי שנוכל להמשיך ולהו ציא
את העיתון.
אפילו אנשים, שמעולם לא היינו מג דירים
אותם כידידי העולם הזה, בתוכם
כאלה שאינם מסתירים את איבתם לדרכו
של העולם הזה, הביעו בגלוי את הזדהו תם׳
ולוא רק מתוך שראו בהצתה הנפ שעת
פגיעה חסרת תקדים בחופש העי תונות.

עבודה

מקצועגיס

גוילים שרופים ז =2

כת מנסה לחפש אחר שרידי מיממכים ותעודות
בארון הספרים המרכזי של המערכת.
מאות ספרים ועיתונים יקרי מציאות
עלו באש בארון זה, שהוצת במתכוון.

אחס רו כמובן גם גילויים של שימחה
/לאיד וסיפוק של הנאה, אותם קלטנו
מאחורי גבינו, במיוחד מצד כמה עיתונאים
של עיתונים אחרים, שהם נואלים מדי
מכדי להבין כי הם עלולים להיות הקור בנות
הבאים של אלימות מעין זו שפגעה
בנו. אבל, לשמחתנו, היו אלה גילויים
בודדים. מעולם לא זכה העולם הזה לגל
כה רחב של אהדה והזדהות כמו זה שנת קלנו
בו השבוע. אפילו מאמרי המערכת
בעיתונים החשובים של המדינה, הארץ,

חזרה לחלוציות

למחרת ליל השריפה כבר חודשה העבודה במערכת.
אנשי המערכת הצטופפו סביב השולחן ה יחיד
שנותר נקי ושלם בחדר העורך שלא ניזוק, המשיכו בעבודה השיגרתית של הכנת
העיתון. איש לא העלה בדעתו כי הוצאת העיתון תיפגע מנסיון החבלה במערכת.

הלכה רובינשטיין מציעה לך
״•ופי בעיניי גדולות״
איפור צללית בארבעה בני גוון תואמים
״יופי בעיניים גדולות״ :
בכחול, ירוק, סגול
וענבר — קומץ רך של
צלליות לעיניים.
ארבעה גוונים שונים
של צבע אחד
מרוכזים יחד בקופסה
אלגנטית ונוחה לשימוש.
גוון ראשון — לתיחום העפעף,
גוון שני — לעיצוב.
גוון שלישי — להדגשת
קשת הגבה,
גוון רביעי — מוכסף,
להארת המבט.
העלי את כל ארבעת
הגוונים ומזגי אותם
לפי בחירתך ולפי אופנת
האיפור ״גוון על גוון״.
איפור ״עיניים גדולות״
מועלה בקלות
במכחול דו צדדי
עמיד להפליא ומעניק
לך עיניים גדולות,
מופתעות, תמימות
ורומנטיות.
זהו צו האופנה החדיש
ביותר וה מקסים ביותר.
״יופי בעיניים גדולות״
יעניק לך
£11:״ 5113)101 שץ£

כדי שעינייך
תהיינה היפות ביותר,
תמיד.

. £ 1 6 1 6 0 3 £ .0131081610 נן 1 3 £ 6 0׳ \6 1׳ ( 11111111111311011 £
יעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שד׳ קק״ל ,94 ,תל־אביב, בימים ב׳ ו־ד׳ בשבוע בין השעות 6.00—3.30 אחה״צ.
הזוולרז הזה 17*2

תמרורים

מונה. למנכ״ל מפעלי תובלה, במקו מו
של אברהם אלתרמן, חיים פוקר
( ,)43 בוגר הטכניון בחיפה, החל עובד ב־
1953 במפעלי ינדהמלח, היה אחראי על כל
עבודות החשמל במפעלי סדום, למד ב־
1968 מינהל עסקים ומונה ב־ 1969 למנהל
המפעלים בסדום.
מצפיםלתינוק. בעוד שישה
חודשים, קתרין דנאב ואהובה
מסטרויאני הנשוי לפלורה מסטרויאני.
לקתרין בן בגיל שמונה מרודה ואדים,
שגם איתו לא היתר. נשואה, למרות שרצה
לשאתה בזמנו.

מרצ׳לו

פרס ראשון ב״לוטו ׳
מצטבר עד

250,000

מנהליםרומן. השחקנית כרכרה
סטרייסנד וזמר הפופ גראהם
נאש מלהקת הצמרת קרוסבי, סטילס, נאש
ויאנג, אותו פגשה תוך כדי השתתפותה
בסרט מה חדש, דוק?

נחוג. בחיק הבעל הפרדסן דני ציר-
לין שהעניק לה כמתנה מכונית פרטית,

׳ 1שני המועדהאחר ון
למסירת טופס ה.,לוטו״

?זי)ן5*;1ז*#מ#מ 1* 511 1ן *ן; * מז1ז*
^ 56200נסו־

ליאורה חכמי
יום־הולדתה
אוגרסית

וד 26

ליאורה חכמי.

הרקדנית־כורי-

נחוג. ברומא, בחברת רעייתו ליז
טיילור, יום־הולדתו ה* 49 של ריצ׳ארד

כרטון.

נבחר. בניו־יורק, על־ידי אירגון
המפיקים האמריקאיים, למפיק השנה, סאם
שפיגל הנחשב לאחד המפיקים המצלי חים
ביותר בשנים האחרונות כשבין סרטיו
המפורסמים לורנס איש ערב והגשר טל
הנהר קוואי.

שערך ז7ן ו7ן לגווב ביותר
בכל מזג אויר ובכל עוגות השגה
החזירי לו את הברק והגמישות בעזרת ט 3השמפו החדש של הלן 7ן רט>ס,גסי ותוכחי!
לבחירתך 4סוגי ט 3השמפו המעולה המיוצר לפי נוסחה אמריקאית:

0 0נן ווז 3ו£ 9 9 31 ט 3

לשער שמן

0 0קרח 3ר 31ח011ח .1 8 ט 5

נפטר. בגיל ,56 חבר הנהלת מחלקת
האירגון של הוועד הפועל של ההסתדרות,
י?ן קכ גלר• יליד גליציה, עלה לארץ ב־
, 1937 היה אחיו של ראש עיריית כפר־סבא
זאב גלר.
נפטר. בבית־החולים תל־השומר, ב גיל
,66 מי שהיה מראשוני בוניה של
נתניה וראש עירייתה לשעבר, משה
שקד. יליד פולין, עלה לארץ ב1925-
ועבד כקודח בארות בפתודתקווה. ב־1928
הגיע לנתניה והיה במשך שנים חבר מו עצת
העירייה וכיהן תקופה מסויימת כ ראש
עירייה מטעם הליברלים העצמאיים.
נפטר. מהתקף־לב, בגיל ,84 הרא שון
מבין יהודי קווקז שהגיע לארץ־יש-
ראל כדי להכשיר את הקרקע לבואם של
יהודי קווקז אחרים, שמואל סמואלוכ,
שעלה לארץ בחנוכה , 1920 השתתף במל חמת
העולם הראשונה, נפצע פעמיים ב חזית
וזכה לאות הצטיינות גבוה מהצאר
ניקולאי.

להחזרת ברק משי לשערך
0 0נן ווו 3ו31 51כ-1ז16־1 ט 3

להבראת השער ועור הראש
0 0קווז 3ו9 31ח!ח *!0ו01ח 0 0 ט 5

נפטרה. בגיל ,85 מי שרייתה אשתו
הראשונה של קליק גייבל,
שרייתה, עת פגש אותה גייבל, שחקנית
ומורה ידועה למישחק, התאהב בה ונשאה
לאשה, למרות שהיתה בוגרת ממנו ב־10
שנים.

ג׳וזפין דילון,

שמפו שהוא גם מעצב שער
*מסזי *3**315.1.0*100*1.*1£\*/

—זיכ ת ה. בבית־משפט לונדוני, בתש לום
פיצויים בסך עשרת אלפים לירות מ רדיו
לוקסמבורג ומשבועון צרפתי, זמרת
האופרה מריה קאלאם. התביעה הוגשה
אחרי שהרדיו והשבועון פירסמו כי מריה
ניסתה להתאבד אחרי שנודע לה שאונסים
נשא לאשה את ז׳קלין קנדי.

העולם הזה 178/

האם תרדי ג ת חנ ה זו! הדס המראה הרומנטי בתכשירי האיפור והטפוח החדשים
של אנסלם. קשת עשירה של גווני איפור רכים.
מרשימים ביופיים. תכשירי טפוח מעודנים. נעימים לעורך.
עשירים באיכותם. פניך — מבע חמימות ורוך בגוונים המלטפים
של קרם פון־דה־טיו, פודרת אבן
וסו מק לחיים הדס. צלליות הדס — מסגרת ברק
ויופי זוהר לעינייך. נסי פעם
את החזרה לרומנטיקה עם הדס ;
זה אולי המראה שכה חסר לך.

6הו 861ח11

30138

המראה הרומנטי
פרסום צימט י יחליו • צילום מיקי קורן

העולם הזה 1787

[ 1787

0 5 1 1 0

מכתבים
זכויות האדם

רמתי, כל הזמן אתם משמיצים את
ממשלות־״שראל כי הן תמיד מוצאות את
עצמן לצד מדינות ריאקציוניות כגון ספרד,
פורטוגל, דרובדאפריקה ועוד. ובכן,
כנראה שממשלת־ישראל החליטה לשים
קץ אחת ולתמיד
למצב בלתי נסבל
זה, והיא עושה זאת הדרגתית בצורה
אך בעיקביות על-
ידי קבלת חוקים
״דמוקרא־בצורה
טית״
בהחלט.
— 1965 חוק

סתימת הפה — ה ידוע
כחוק לשון
הרע.
— 1969 חוק
ב) זוהר האריסות — הי דוע
כחוק המושבים.
— 1971 חוק העבדות — הידוע כ ג)
חוק
לאיסור שביתות.
— 1972 חוק מחנות הריכוז — ה ד)
ידוע
כחוק לחינוך פועלים.
— 1974 חוק כיתות הירי — הידוע

כחוק להכנת עובדים סוציאליים לטיפול
באזרחים בצורה הומנית.
לאחר שיגמרו לאשרר אזת כל החוקים
הללו, תוכל ישראל לעמוד בגאווה עם
המדינות הנ״ל בשורה אחת גלא לצידן,
כפי שמקובל עד היום.
מרדכי יוחד, אשדוד
התיישבות מחודשת

מדוע שולל אורי אבנרי את זכותנד •של
יהודים להקים ישוב קבע בחברון:1 ,גוש
עציון, בכפר דרום או לבנות מחדש. את
הרובע היהודי בירושלים, כאשר אין, יד.
אלא חידוש הישוב שהיה קיים והופסק׳
בכוח הזרוע ז
דב ליבנה, רמת־גן
• בתנאי שאותו כלל חל על ערבים
שנאלצו לנטוש את בתיהם בעיקגו ת מע־שי־אלימות.

דו״ח
אובייהטיכי

1״העולם
חזה״ , 1783״חושך ב<*ור•
1עקינא״ ,על הנעשח באור״עקשנא.
הדו״ח שמסר הכתב על אור-עקיבא

תנועת השלו וצה״ל
את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי חמעטפד: .
״תשבץ 1787״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן! )1פרעה! )5בושם עתיק!
)9גזל! )10 מהר! )12 מין מאפה! )13
מוסד בינלאומי! ) 15 נישא 16 מדינה
במזרח הרחוק! )19 עמוד מים! )20 תר בות
עתיקה ! )21 יוון הקדומה ! )22 פרור !
)23 דחמנה ליצלן (רת)! )24 מין בד!
)27 אבי הנביאים! )29 שאינו קשה! )30
פרי! )32 מצוקה, מסה! )33 עיר במרכז
הארץ! )34 ישימון! )35 תמורתו הציע
ריצ׳רד השלישי מלכות ! )37 סעודה,
משתה ! )38 שרת ! )39 דרדר ! )40 שליח !
)43 בן סוס ! )45 המאור הגדול ! )46 נווד !
)47 מידת מרחק! )49 מדינה ערבית!
)51 איש דת! )52 פלצור! )54 פקק!
)56 מתגורר! )57 מחזה מאת לורקה!
)58 משא! )60 גדולה, יקר! )61 שאינו
כבד )62 :מלכת מצרים בימי יוליום קיסר !
)67 רחמנא ליצלן (דת)! )68 ראש ממש לה
אירופי! )70 תמרוק פרסי לשיער!
)71 קופסא ! )72 מעביד ! )73 חדל אישים !
)74 ניצה בצמח.

חשבץ

מ אונ ך )1 :ממיסדיה האגדיים של
רומא! )2נצח! )3לכלוך! )4מדינה ב מזרח
הרחוק! )5דיבה! )6שפיכת דמ עות
! )7מילת בקשה> )8מדינה מזרח
אירופית ! )9כבל ! )11 ניר ! )12 אסיפה !
) 14 מיועדת להולכי רגל ! )16 אותה ברא
אלוהים ביום הראשון! )17 מחול! )18
קול אנחה ויללה! )25 אותו מעלים תמיד
אחרי הבחירות ! )26 חלק השלם ! )27
מנגד! )28ג׳ין! )31 כושר התמצאות ב מצבים
קשים! )34 מדינאי דגול במלחמת
העולם השניה! )36 דרגה בצה״ל! )37
מיכל לנוזלים ! )40 נכנע במינכן ! )41
אותו אכלו בני ישראל במדבר! )42 אבן
קשה! )44 שוער ידוע! )45 שריקה, רעש
חד שקט! )46 שקט! )48 מפלגה! )50
חיה טורפת! )52 יחידת מטוסים צבאית!
)53 זכות השמורה באו״ם למעצמות הגדו לות!
)55 עיר קדושה למוסלמים! )58
יפה! )59 ירק מאכל! )63 דבור בקול
נמוך! )64 מקרבותיו המפורסמים של
נפוליון! )65 השקיע בנוזלים! )66 גאווה!
)69 נאיבי! )72 בתוכו.

1787

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

:9 X 0

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייה :
״חשבץ 1787״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .7.12.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו סלוס ח פרסי ספרים.

בעניין ובדאגה אני עוקב מזה מספר
שבועות אחרי הוויכוח המתנהל
מעל דפי העולם הזה בשאלה האם יש
שחיתות בצה״ל. ליתר דיוק מה מידת
האמת בפרסומים ובשמועות על מעשים
שלא ייעשו שבוצעו בידי קצינים
בכירים. כיצד על תנועת השלום להת ייחס
למסע המתנהל בעיתונות נגד
קצינים בכירים, שהמאמר האווילי של
סילבי קשת על ״גנדי״ ,הינו אחד מגילוייו
הקיצוניים?
נראה לי כי הוויכוח כולו, איננו
מתנהל על המישור הנכון. גם אלי
תבור, כתבו הצבאי של העולם הזה,
גם אלכם מסים, חברי בוועדה המרכזת
של תנועת העולם הזה — כוח חדש,
וגס אורי אבנרי, נציגנו בכנסת, לא
פגעו במטרה.
כתותחן במילואים, הרשיתי לעצמי
להמתין לגמר הטיווח וייתכן שהדברים
שנאמרו יקלו עלי להסיט את הקנה
ולהוריד •מעט אש לתכלית.
להבהרת נקודת התצפית ממנה אני
משקיף על המטרה הריני להעיר כי
כיום אני משרת
ביחידת שדה ולובש
מדים לסירוגין
כעשרים שנה.
יש לי סיכוי סביר
להמשיך וללבוש
מדים במשך עש רים
שנים נוספות
עד שאתייצב במסדר
ה סיו טי ומפקדי
(מן הסתם
בהג״א) יגיש לי
את תעודת הפי־טור. עופר מעולם
לא ראיתי ניגוד כל שהוא
בין שרות צבאי, לבין מאבק לשלום.
היה ברור לי תמיד שיש לעשות את
המלאכה ״חזק, מהר ובאופן אלגנטי״,
כדי להתפנות בהקדם למאבק הציבורי
למען השלום, שימנע את הצורך לשוב
ולעשות את אותה מלאכה מחדש.
תמיד תהיתי מה הוא סוד כוחו של
הצבא הזה, שאת מדיו לבשתי.
צה״ל הינו אחד הצבאות המודרניים,
היעילים, והחדשניים. זה הוא נוף בל־תי־שיגרתי,
שאין דומה לו בארץ אח רת.
נוסף על היותו מכשיר לחימה,
הוא מהווה גס מיסגרת חברתית שאנ שיה
קשורים זה בזה ובזה כוחו. מחוץ
לשעות העבודה, קיימים בו יחסי קיר בה
וחברות בין חיילים ומפקדים בכל

הדרגים. קיימת בו אווירה בלתי פור מאלית,
ויש בו מידה רבה מאוד של
שכל ישר ביחסי אדם. וחברו.
כל זה לא היה אפשרי לו לא היו
מפקדיו במילואים ובקבע ברובם ה מכריע,
בראש ובראשונה אזרחים
דמוקראטים לובשי מדים, חופשיים ממחשבה
דוגמאטית והתנשאות הנובעת
מחשיבות תפקידם.
בצה״ל הולכים אחרי המפקדים לא
רק בגלל הקריאה ״אחרי״ ,כי אם מתוך
ידיעה שהמפקד הוא איש ישר, צנוע
ונקי כפיים.
פגיעה במרקם החברתי של צה״ל,
ואבדן האימון בעליונותם המוסרית של
מפקדים, עלולים להנחית על הצבא
מכה אנושה. וכך ייגזל ממנו אחד המרכיבים
המרכזיים של כוחו כגוף קר בי
תכליתי.
לכן לא רלוונטית היא השאלה האס
הדביקה סילבי קשת ל״גנדי״ מעשים
״טובים״ שנעשו על־ידי אחרים. רלוונטית
היא השאלה אם מעשים אלה אמנם
נעשו, על־ידי מי, ובאיזה היקף נעשו.
לא רלוונטית היא השאלה האם
יכול ״ ע די ״ להתגונן בפני השמצות,
או שהוא זקוק לאלי תבור להוכחת
נקיון כפיו. לא רלוונטית היא הביקורת
שהטיח העולם הזד. בצה״ל בפרשיות
העבר, קובעת עמדתו כיום.
האם הזמין אלוף בצה״ל בדרנים
לחזות במרדף?
האם ניצלו אלופים שתתי חיילים
במסיבות פרטיות?
האם יש להחזיק אריות במצודת
כפיר, מעשה אימפרטור, או שיש ל תרום
אותם בצנעה לגן־החיות ה-
תנ״כי?
אלה ודומות להן הן השאלות שיש
לשאול.
צה״ל הוא צבא פתוח. הנעשה בו
ידוע למספר עצום של אנשים. קשה
לשמור סוד במדינה שכולה צבא. גל
השמועות על השחיתות וקילקול המידות
בצבא גואה, ויש לשיס לכך קץ.
אס הדברים נכונים, יש להסיק כלפי
האחראים את מלוא המסקנות. אס זו
עלילה, יש להעמיד לדין את המעלילים.
המצב
הנוכחי מחייב נקיטת עמדה
במישור הצבאי והממלכתי העליון. יש
להקים ועדת חקירה, מורכבת מאנשי
ביטחון בכירים שעזבו את הצבא, ל בירור
כל השמועות והפרסומים.
פרץ עו פ ר, רמת־גן

ראוי להרבה שבחי;ק, בעיקר בגלל ה אובייקטיביות
שלו.
הנתב לא הסך שז־בטו אפילו מהאדם
שהזמין אותו לכתוב על אוד-עקיבא מ תוך
שיקולים פוליטוים.
יודעי דבר אומריים שעד עתה לא נכתב
מאמר כה מקיף על אור־עקיבא (והיו
הרבה כתבות).
אם הכתבות בז^יתונכם הן כה אמי תיות,
אז כל הכבוד על האמת שלכם.
א. יהושע, אור־עקיבא

התאחדות הכדורגל, ממונה מטעם משדד
החינוך והתרבות.
ב) על מר מסד מעולם לא נמתחה כל
ביקורת מטעם מבקר המדינה לגבי פג מים
אסטטיים או אחרים עקב עבודתו כ־מננ״ל
חברת ערד — תעשיות כימיות
בע״ם (התשלובת הכימית) או בכלל.
עו״ד ראובן הלר, תל־אביב

מעולטה

סגן ראש־הממשלה ושר־החינוך והתר בות
ביקשני להעביר את ההערות הבאות : מתאריך תשקיף״,

בימדורכם
,20.10.71 בקטע המתייחם לנשיאות הת אחדות
הכדורגל, שתי העובדות המרכ זיות
הנוגעות למר עודד מסר מוטעות מ

חוויו ת ח 3 :0חוו78

עיקה :

תתנצדות
ב״העולם הזה״ .1782 פמדור|
,תשקיף, פורסמה ידיעה !זז׳
ו״שערוריה כאירגון הקונגרס!
הציוני״ ,לפיה יבדקו האשמות ז
)נגד אלוף ימישנה (מיל ).זאב!
י(״זוניק״) שחם, ראש לשבתי
)הקונגרס הציוני, באילו מסר!
יחלק מעבודת אירגון הקונגרס׳
)לחברת אירועים פרטית שהוא!
ישותף בה.
הסתבר לנו כי הוכשלנו במידע מוט!-
ער. בקשר לפירסום הידיעה הנ״ל. כלי
!!גבורות הארגון של הקונגרס הציוני!
יפיבוצעות על־ידי לשכת הקונגרס עצ|-
)מת ולא נמסרה ולא תימסר כל עבודה1
׳הקשורה בארגון הקונגרס לחברת אירו־!
נעים פרטית כלשהיא. ממילא לא נמס־.
ירה עבודה כזאת לחברת האירועים בד!.
^שותף מר שחם.
העולם הזה מתנצל בפני מר שחם|
,על פרסום הידיעה הנ״ל.

א) מר עודד מסר הוא אמנם ידידו של
השר אלון אך לא היתד, לשר שום תוכ נית
למנותו לתפקיד זה של נשיא הת אחדות
הכדורגל ומעולם לא דובר על
כך. ממילא לא היה לישר מה ״לבטל״,
או יממה ״לסגת״ — כפי שאתם כותבים
באותו קטע.
ב) לפי מיטב ידיעתו של השר לא הו אשם
מר מסר מעולם, בשום אשמה שהיא,

קינג ס

קלאב

מ 1ע ד11

חברים

רחוב

טלפון :

יורדי הסירה 3

443805

תורגמו
מרקו
מתכבד להציג את :

עודד מסר ויגאל אלון
הכחשה

גדולי

על־ידי מבקר המדינה באף אחד מן ה תפקידים
שמילא.

ההגירות

אמנון דנקנר,

והכזתל

דובר משרד החינוך והתרבות, ירושלים

״חעולס הזח״ , 1783״חבותל
המערבי עלול להתמוטט״ ,על
החפירות שמסכנות את הכותל.
כאשר עמדתי לפני הכותל (ביזם ג׳
)2.11.71 וראיתי את שטח החפירות,
חששתי לבטא את מה שחשבתי באותו
רגע. אבל, כאשר ראיתי את שער העולם
הזה ביום ו /הרגשתי שמגיעה למערכת
התשואה — הידד!
יש ליזום פניה ישירה למע״ץ ולמשרד
דאש-הממשלה (אפילו באמצעות חתימות)
נדי שכל אחד מהנ״ל יעשה את מה ש צריך
לעשות ועוד אפשר לעשות כדי
למנוע את האסון (האפשרי) ח״ו.
נפתלי דרור, עכו

הקשיבו בני
אברהם והנר

השינה הגענו ליבול של 888 קילוגרם
חיטה מדונם אחד, באדמת הנגב שהיתר.
מידבר, שממה כל הדורות. שיא עולמי.
ארצכבו שופעת מים לרוב, ושטחי מיד בר
עצומ״ע׳ .אם תרצו, תקבלו גם אתם
מהידע שלנו ..ארצכם תהפך לאסם מזונות
להרבה ארצו!-׳ תבל, לכל משפחה תהיה
מכונית, טלוויזיית ועוד...
התרחקו מד,ערלים ומהמיגיס המביאים
דם, עוני ודמעות! פנו להגיון, למענכם
ולמען הדורות הבאים.

מאיר בלדמכרג,

רא שורלציוז

אלון, מסר
והתאחדות הכדורגל
״העולם הזה״ , 1781״אלון ביטל
מועמדות מטר לנשיאות התאח דות
הכדורגל״.
בעיקבות הידיעה ״אלון ביטל מועמדות
מסר לנשיאות התאחדות הכדורגל״ ידי עה
הנוגעת למרשנו, מר עודד מסר, עלי נו
להעיר:
א) למר מסר מעולם לא הוצע או נר מז
שעשוי להיות מוצע לתפקיד של נשיא
העולם הזה 1787

• הידיעות והרמזים על, מינויו הצפוי
של מר עודד מסר כנשיא התאחדות ה כדורגל
מטעמו של שר־החינוך, פורסמו
בהרחבה ובהבלטה (בצירוף תמונתו של
מר מסר) בכל -מדורי הספורט של העיתונות
היומית בישראל, זמן רב לפני ה־פירסום
בהעולם הזה. מפליא שאז לא
מצאו שר־החינוך ופרקליטו של מר מסר
לנכון להכחי׳ש את הידיעות שפורסמו.

מי פירסס
ראשון?
שבועונכם כותב בגליוגו האחרון כ אילו
הפירסום הראשון של פרשת נתיבי
נפט היה על ידכם, ונוקב בתאריך של
תחילת אוגוסט.
לעניות דעתי, הפירסום הראשון של
חלק מהפרשה היה ביומון הארץ, ב שתי
ידיעות שפירסמתי ב־ 16 וב־ 18 ביו לי,
בהן פורסמה פרשת מינויו של ד״ד
יעקב ארנון, התפטרותו, וכן חלקים מ תוכן
מכתבו של דוד ניב. כן פורסמה
בהרחבה פרשת מכירת ציוד קונטיננטל
ברווח גדול. כותרת
הידיעה אף היתה:
״מנכ״ל נתיבי נפט
מואשם בניצול מע מדו
להתעשרות.״
שבועונכם בפיר-
סומו הראשון, ש היה
לאחר שתי
ידיעות אלו, גילה
לראשונה את פרשת
גניבות הציוד ואף
הצליח לצלם ציוד
זה. תצלומים אלו
היוו אולי אלמנט לביב מכריע לגבי עו״ד
משה בן־זאב כא שר
החליט למסור את הפרשה לחקירת
המשטרה.
לגבי פרשת הגניבות, שמורה לכם זכות
ראשונים. לגבי היתר, זכותו של הארץ
קודמת.
יגאל לביב, תל־אביב
9הפירסום הראשון היה בהעולם
הזה 1745 בחודש פברואר , 1971 תחת
הכותרת ״מבקר המדינה חוקר אי־סדריס
בחברת נתיבי נפט״.

הגז ׳

מופע מיוחד של סדנת הג׳ז

דני גוטפריד — פ סנ ת ר
הארי שימן — ב ס
אלבר ט פי א מנ ט ה — ס ק סו פון
ג׳רי גרוון — תו פי ם

הידועים מהופעותיהם בטלויזיה

שיערך בקלי 1ם חמישי
במועדון הקינגס ״ קדאב בהשתתפות
זמרים ורקדני ג׳ז מהידועים בארץ

״תשואות -ראשונות״
בכל יום ראשון

* הופעות בכורה של זמרים וזמרות חדשים בלווי תזמורת
הריקודים של המועדון.
* הכניסה לחברי מועדון ולאורחיהם בלבד
* חברי מועדון שטרם קבלו את כרטיסי החבר שלהם
יוכלו לקבל את כרטיסיהם בכניסה.

הוצאת ״כמתת״ תל־אביב
ת.ד 281 .בת־ים

״..חבל שישראלים רבים ונחמדים
מחפשים לעצמם דרך קלה מדי אל
התהילה, וחושבים שדי במילים גסות
וביטויים דוחים כדי ליצור ספרות נועזת
וגיבור אמיתי. בקורת חברתית טובה היא

הישראלי הנחמד

תופעה ספרותית רצויה. ספרות קלוקלת, עילגת ומשעממת, היא תופעת
חברתית מדכדרת.״
(שרד, ריפין — ״את״ — נובמבר )71
״נראה לי בי שמעון פרי הצליח ליצור את התבשיל הפוליטי״חברתי
החריף והגס ביותר שקם עד עתה בישראל״.
(רן כסלו — ״חארץ 20.10.71
הפצה ראשית :״ספרי״ — נחלת־בנימץ ,30ת״א
ובכל חנויות הספרים.

סיקורת

הערבי 1צ א
כן — הערב יוצאים לכלות

תיאטרון

איו יותר דאגה ל״ביבי־סיטר׳
מכשיר קשר חדיש
יפתור אחת ולתמיד
את הדאגה לשמר־טף
(כיכי־פיטר) כיום וכלילה

להציג את שקספיר בפני ילדי בית־ספר
זד, רעיון מבורך בהחלט. קצת חינוך לא
יכול להזיק אף פעם. הבחירה בליל ה
ח ש;י פ * עשד זה כבר רעיון פחות מוצ לח.
מחזה זה הוא אנדרטה לכל האיוולת
האנושית על שלוחותיה השונות: כסילים,

המכשיר מוכן מיד לפעולה
מחירו 119ל״י — כולל כל האביזרים
להדגמה ונסיון חינם
פנה אלינו ונציגנו יבקרך בהקדם :
״ ק ו ־ ח ד ״ בע״מ, נתניה, סמילנסקי , 12 טל 24467 .

חברה, נמה מהן אפילו מוקדמות מאוד,
אשר פרט למלחין המשותף, אין שום סיבה
מוסיקלית או כל סיבה אחרת לצירופן
בתקליט אחד.

השוודי יוסי כיר*

אשר לביצועים, הטנור
לינג היה אמנם בעל קול לירי מרשים,
אולם ההקלטות שנבחרו לתקליט זה מצי גות
אותו בסוף •הקאריירה שלו, כאשר
עוצמת נעוריו ממנו ומד,לאה. ריצ׳ארד
טאקר מזמר בתקיפות הרגילה שלו, אולם
בטון הרומז יותר לבן־החזן מאשר לחניך
הבל קאנטו, ואילו אונטין פריים, שיפי-
קולה אינו מוטל בספק, מבריקה באריה
,לירית מג׳יאני סקיקי, אבל רחוקה מאוד
מן הפאתוס ושיברון־הלב של טוסקה.

שירלי כאפי היא זמרת הנעה בין
קיצוניות אחת לשניה, מלחישד, סקסית
לזעקות היסטריות ,׳ואין ספק שהיא מסוגלת
להכניס הרבה מאוד עוצמה ומרץ לתוך
•הפזמונים שהיא מבצעת. אלא שלא כל
•הפזמונים זקוקים לטיפול נמרץ שכזה, ז־ארוך־נגו
שלם כזד, מסוגל בהחלט לעייף.
זה בדיוק מה שקורה בארוך־הנגן האחרון
של הזמרת (יונייטד ארטיסטס )39100ה־דולל
פזמונים פופולריים כמו משהו של
ג׳ורג׳ ראריסון, ספינינג ויל של דם
יזע ודמעות או דרכי של סינטרר, אלא
שכל אחד מהם עדיף בביצוע המקורי.

11111111

(כ 1ללהעברה )
אלקלעי ורייזר
מצחיקון היסטורי
ציניקנים, הולי־אהבה, שיכורים מועדים,
גאוותנים ריקים מתוכן, לסביות מיועדות
והומוסכסואליים מרומזים. כל זאת בהצגת
הלילה השניס־עשר.
מובן שדבר מסוג זה אינו הדיאטה
האידיאלית לנערים בגיל הבר־מיצווה. ולכן
התאמץ התיאטרון לילדים ולנוער של
אורנה פורת, לטשטש את כל הסממנים
הפרובוקטיביים. וכך נותר מן המחזר, ימצ־חיקון
היסטורי משעשע עם שיניים תות בות.
הכול הוכן והוכשר לעיכול של
קיבות עדינות, ולמבקד־תיאטרון בעל קי בת
בת־יענד, הזולל,ת מדי יום ביומו מסמ רים
חלודים ושאר מעדני התיאטרון ה ישראלי
קשה לחוות על הצגה זו דעה
אובייקטיבית לגמרי.

מינימום כלל
הפוסיס
ל׳ 3 3 0אלרל
( כו ל ל העברה)

ע עו הלר מנ הג ק בו ע־מ
ל א טו טו כלש בו ע!

1מ 1קדמ 1ת
קורסי ערב למועדים אפריל ואוקטובר 1972
נפתחים השבוע
תוכנית ההטבות לתלמידינו:
* ביטוח לימודים * אפשרות פיצול
* אפשרות לימוד מקצועות בודדים
* שכר הלימוד — כבשנה שעברה
* תקצירים וחומר עזר — חינם
פרשים והרשמה: בשעות 5—8 ; 9—1

13ליטכניק 1

חיפה

ברנר 17

תלפיות 19
שמריהו לוין 30

קשה מאוד.
•מה שאפשר לשבח בפה מלא הוא הביטוי
של ראדו מירון הרצוף בהמצאות חכמניות
(הרומזות לכך שהוא •ראוי לקצת יותר
תשומת־לב גם בעיני המבוגרים) ומשחקו
של מוסקו אלקלעי, שעשה את המעשה
המפוכח ביותר של חייו כשעזב את הכלוב
הקאמרי •ואת פירורי התפקידים שקיבל
שם. הוא מוכיח בדמותו של סר טובי
באלץ ( ,סקיצה מוקדמת לפאלסטאף המאו חר
יותר) כי אינו נופל בזוהרו משאר
האודות היחסניים של התיאטרון הישראלי.
ביו שאר השחקנים, דב רייזר, הצעיר
והארוך, מגוחך במידה הנכונה כחברו ל הוללות
של סר טובי, וזלמן לביוש חוזר
על דמות •מאלווליו, הטיפש היהיר, שגילם
לפני שנים גם על בימת התיאטרון הקאמרי.
ד,בעיית הרצינית בכל ההצגה היפה הזאת
היא: האם הילדים הבאים לראותה זקוקים
לה באמת. לפי דעתם, שהופגנה באולם
אהל־שם — לא. הם הצטיינו בהרעשות
נוסח הצגות־יומיות בקולנוע ובסיגריות
בוערות וקללות לוהטות נוסח הצגת־ערב
בקולנוע. היו שם גם מורים, אבל הם היו
עסוקים מדי בהצגה.

ת קלי טי ם
בהמשך לסידרת ר״,להיטים״ המשונה
שמוציאה לאחרונה חברית אר.סי.איי• ,.הת ברך
השוק בעוד פנינה ,״להיטי פוצ׳׳י־ני״
(אר.סי.איי .)5003 .זהו אוסף של
אריות מתוך הקלטות מוקדמות של ה
כ׳יימס
טיילויר שייך לאותה כת זמרי
בלדות המחברים בעצמם את שידיהם,
ומשמיעים אותם אולי לא בקול מרשים
במיוחד, אולם בכנות ובהבנה שבדרך כלל
ניתן למצוא רק אצל המחבר עצמו. שיריו,
בהם המלים והמוסיקה חשובות באותה ה מידה׳
שייכים למה שנהוג לקרוא ״רוק
רך״ .מנגינות קליטות ופשוטות, ליווי של
כמה כלים בלבד, וקצב גמיש המוכן לסטות

ג׳יימס טיילור
כנות והבנה
מזמן לזמן מן המטרונום, כדי לשרת את
התוכן. אמנם, שמיעד ,׳רצופה של 13 שיירים
בקולו המאנפף במקצת של טיי׳לוד יכולה
׳לשמש •כתחליף לשיר־ערש, אולם כמה מן
השירים יפים מאוד (נוסעים ברכבת, הרחק
ומזמן) ,וכולם ראויים לד,אזנה (נתר .)2561

מאז שזמרי פופ משתמשים באקורדים
של ואגנר, ומלחינים כבדי־משקל מודים
שד,חיפושיות עשו מהפיכה, התבלבלו תחו מי
המוסיקה לגמרי, וכך ניתן לזמרת
נינה סימון, שהיתד, פעם נציגת ג׳אז
עם תרבות קלאסית, לנגן ולשיר פיזמונים
מן המיצעד.
׳מאחר והגברת ׳סימון ניחנה בתכונה
מיוחדת, אשר מאפשרת לד, לבצע כל
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1787

אין לי בל קשר לעניין. בלילה שבין
ה־ 25 ווד 26 בנובמבר לא הייתי אפילו
בקירבת ׳מערכת ״העולם הזה״ .את ה שעות
שבין 21.30ד 23.30 ביליתי בקול נוע
״בדיהודה״ ,בו מוצג סרטו של בו־נואל
״טריסטאנה״ ,עם קתרין דנב. ה־כרטיס
שעליו, תודה לאל, שמרתי, מו כיח
שישבתי אותן שעות בשורה 22
כסא . 14
משעה 23.45 עד כמחצית השעה אח רי
חצות, ישבתי ב״פאב״ ,בחברת דב
ופרדריקה סגל, ושתיתי תה עם שתי

שקיות. את שארית הלילה ביליתי במי טה,
בחברת חיילת חיבה שמיספרה ה אישי
(או אולי זה הטלפון שלה) רשום
אצלי בפינקס, ואם המישטרה תתחייב
לא לפרסם את שמה (היא ממשפחה .,ר דה)
היא תעיד שלא קמתי מהמיטה ב משך
כל הלילה, ולא יצאתי את הבית
כשפה נפט בידי.
אני יודע שאיש לא חושד בי, אבל
מה שבטוח — בטוח. אליבי טוב לא יכול
להזיק.

מוכרי לנו פאניקה
תופעה מעניינת ומיוחדת במינה מתרחשת
בימים אלה לנגד עינינו.
הממשלה מנסה למכור לנו פאניקה,
ואנחנו לא קונים. זה שבועות אחדים
שגולדה מאיר, משה דיין, יגאל ידין ו סוללת
הפרשנים־המדיניים־מטעם מנסים
לשכנע אותנו — את העם ההיסטרי, ה רגיש
כל־כך לנושא ההשמדה — שעלינו
להתייחס ברצינות ובכובד ראש לאיומי
המלחמה של סאדאת, לכנס הרמטכ״לים
הערביים בקאהיר, לזרם המתגבר של
מי׳שלוחי הנשק הסובייטי, להאפלה בערי
מצריים, ולתיגבור הכוחות המצריים בקו
התעלה, ואנחנו שומרים על קור רוחנו
ולא נתפסים לפאניקה המוצעה לנו בכל
אמצעי-התקשורת הממלכתיים.
מה קורה פה, לכל הדוחות? תרופת
הפלא — סכנת המלחמה וההשמדה —
שעד כה הצליחה כהרף־עין להשכיח מ לבנו
את כל המכאובים החברתיים שלנו,
וללכד אותנו סביב מנהיגינו, תרופת פלא
זו פתאום אינה פועלת עלינו.
האומנם פיתחנו לה נוגדנים? או אולי
אנחנו פשוט לא מאמינים יותר לצעקות
המלחמה ההיסטריות של הממשלה?

איך אנחנו מעיזים להתעסק בפרשת
נתיבי־נפט, בהפסדי אוטוקארס וורד, בני תוחים
הפאתולוגיים של ״הפרשה״ ,ב־התפלמסות
על קיצוצים בתקציב משרד־הביטחון,
כאשר דיין מתחנן לפנינו שנ תייחס
ברצינות להכרזות־המלחמה של סא־דאת?
אולי חושינו הבריאים טרם בהו,
ואנחנו פשוט תופסים שכל הפאניקה הזו
היא לתצרוכת חוץ בלבד? הממשלה תו בעת
פאנטומים מאמריקה, כדי להרגיע
את הרוחות ולשכך את האימה שתקפה־כביכול
את עם ישראל. אבל האמריקאים
(כמונו) לא השתכנעו עדיין שיש להת ייחס
ברצינות לאיומים המצריים.
אם הממשלה שלנו מעוניינת במלחמה
קטנה כתרופה למכאובי החברה, כדבק
לאומי מלכד, וכאמצעי שיכנוע דרמאטי
לרכישת פאנטומים ולהגברת תרומות ה מגבית
— עליה לעשות משהו בנידון.
היא צריכה להבין סוף־סוף שאי־אפשר
לסמוך על הבטחות־המלחמה של הערבים
בלבד.
ובבן? מה בעניין גיוס חלקי קטן. או
משהו דומה לזה?

כלהכ בו ד לד״ר ניב
לפעמים, לעתים רחוקות מאוד, כאשר
אני מוצא את עצמי מיואש, כפי שקרה
לי באן לפני שבועיים, כאשר נדמה לי
כי אין כל ערך למחאתו של האזרח ול מאמציו
לשנות את המציאות — מתרחש
איזה נם המחזיר לי בבת אחת את האמו נה
בכוחו של הפרט.
נס כזה התרחש כאשר קראתי את
עדותו של ד״ר דויד ניב בפני ועדת־החקירה,
שנתמנתה לעסוק בפרשת נתיבי
נפט. פתאום דאיתי לעיני אדם ישר,

אדם שאיכפת לו, אדם תמים המאמין
שיש ערך למלחמתו, אדם המוכן לסכן
את הקריירה האישית שלו בחיפושיו אחר
האמת, אדם נדיר, המרים את קולו ודד
זועק באשר כולם סביבו שותקים.
אחת מתשובותיו לעורך־דין סלומון
ראוייה שתיחדת בכניסה למישכן הכנסת,
ותשמש סיסמה על דגלו של כל אזרח
במדינה דמוקראטית .״בחברה מסויימת,״
אמר ד״ר ניב ,״כבוד הוא להיות דון קי שוט׳
או אפילו משוגע.״

מגיני ה שפ ה זעעברית
לפני ז׳מן־מה סירבה רשות השידור ל שדר
בראדיו פירסומת, שבה נכללה המי לה
״שוונג״ ,בטענה שמילה זו אינה עב רית.
הטענה, כמובן, מגוחכת כטענותיהן
האחרות של קנאי השפה העברית נגד
מילים שעל אף שמקורן לועזי הפכו מזמן
למטבע לשון לגיטימית בשפה העברית
המדוברת.
האמנם מאמינה רשות השידור שהמילה
״תאוצה״ יכולה לבוא במקום ״שוונג״?
במסדרונות הטלוויזיה, אגב, קלטתי ה שבוע
את המישפטים הבאים, שוודאי טרם
הגיעו לאוזניהם של קנאי השפה העב רית
ברשות השידור:
״התחלתי את הצילום בלונג, עברתי
למדיום שוט וגמרתי בזום־אין.״
״בסקדיפט היה כתוב בפירוש פייד-

אאוט, והמטומטם הזה עושה לי דיזולב.״
״כל זמן שהיה וויס-אובד לא שמנו לב
שהסרט לא בסינק.״
״עשינו דריי־ראן בשביל הטיימינג של
האנימציה, בלי הסאונד באוף־סקרין, ו בלי
הסלאיידים של הקרדיטס והתברר
שחסרים לנו כמה פריימים.״
לא אתעסק עכשיו עם מישפטים ממוני
חים טכניים כמו: וי־טי-אד, אנדר־אקס-
פורר, פלור מנג׳ר, ויזץ־מיקסר, מוביולה,
דבל־סיסטם, קלוז־אפ, אינטר־קאט, מייק-
אם, קאט, אייטם, ריר-פרוג׳קשן, שורט,
ספלייסר, לאיין־אס ואחרים, שבלעדיהם
אין כימעט כל אפשרות לנהל שיחה ענ יינית
בטלוויזיה. אבל אם העברית יכל־כך
יקרה לרשות השידור, למה לא תקח
שוונג ותתלבש על הנושא?

למעונינים ישבח פרוספקט צבעוני חינם
כתוב לת.ד 28311 .ת״א.
מינוי שנתי — 42.ל״י. מינוי חצי שנתי 24ל״י.
צרף שיק/המחאת דואר, ותקבל את הירחון באריזה אטומה.
ת. ד 28311 .תל־אביב.

שבועון החדשות הישראלי
־׳ ,העולםהזה ״ ,
המערבת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא-דואר 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש״ בע״מ.
מ*א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״ט גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ 8העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע*מ.

סיקוו־ת
(המשך מעמוד )10
קטע באילו כתבה אותו בעצמה, מעומק
הנשמה ובסיגנון שאינו דומה לאיש, ה תוצאה
בתקליטה החדש (אר.סי.אי)4536 .
שייכת לפיזמונאות המעולה יותר, בעי קר
כשהמדובר ב״הנה השמש״ (מאת
ג׳ורג׳ האריסון) ״הו ילד״ ,או ״מר בוי-
אנגלם״ של סקוט ווקר.
יתכן שאותו מימד של אילתור עשיר,
אשר אפיין את דרך ביצועה עם הרכב
כלי קטן, הולך לאיבוד ברקע המיתרים
העשיר, אולם נגינת הפסנתר של נינה

נינה סימון
אילתור עשיר
סימון וקולה, הרווי כאילו הצער וחכמת־החיים
של אשה שהתנסתה בכל, מהווים
פיצוי נאות.

ספרים

אוז -תוצרת וובק, הסיגריה המובחרת הצועדת בואש,הרחק לפני כל סיגריה אחרת

£115 יד 513כ<\¥יך (״שתי אחיות״
בנטם ) 15*71 הרומן האחרון שלו, מה ווה
תרכיז של הישקפת-העולם הווידא־ליסטית
במסווה של אוסף זיכרונות( .על
זיכרונות אלה אפשר לבסס חידון לדכי־לאים:
מה התרחש, ומה לא ).על רקע
פגישה מן הזמן האחרון, קופץ וידאל 20
שנה אחורנית, לאהבה הטרו־הומוסבסו־אלית,
שרחש לאח ואחות תאומים, וב תוך
זה משלב תסריט היסטורי דמיוני,
שצריך למצות את משמעות שתי הפגי שות
גם יחד.
הסיפור, על שלושת רבדיו, עוסק בעי קר
בתאוות האדם לתהילת־נצח, תאוות-
שווא, לדעת הסופר, משום ש״רצונו של
האדם להיות שונה מן האחרים, הוא ה מכנה
המשותף הגדול ביותר של האנו שות.״
וברדיפות השילטון, שלדעת וידאל
(ההולך בעיקבות אלפרד אדלר) היא ה כוח
המניע העיקרי באדם. אולם תיאו ריות
אלה, משמשות בעיקר כבמה להצגת
הברקותיו האישיות של וידאל, הקוטל
ביעף את הסופרים האמריקאיים בכלל
(״אף אחד מהם אינו מעז להיראות אינ טלקטואל״)
,כמה מהם בפרט (״את נאבד
קוב אי־אפשר לקרוא, נורמן מיילר כו תב
פרוזה רצינית ומיוזעת״) ,מצטט את
סונטיין, אנדרה ג׳יד, אבלין וו ואת עצמו,
כמובן, ושולח חיצים מורעלים גם אל
הפוליטיקאים ואנשי החברה־הגבוהה (לי
ודאקלין בוביה :״האחיות ההרפתקניות
והמצליחות של המאה״).
כל זה קל מאוד לקריאה, פיקח וקולח,
מחמיא לכל מי שמסוגל לזהות אישים
מפורסמים, מהנה את כל מי שאוהב להס תופף
במחיצת ״האנשים היפים״ ,ומוכיח
שוב שלווידאל יש משהו לומר על כל
נושא שבעולם, אולם אין במשהו זה
שום דבר מן החידוש.
העולם הזה 1787

* ש הרכה דרכים לפגוע בפעולת העולם הזה, או
7לגרום לו נזק חומרי.
בעבר הניחו אצלנו פצצות, ואף התנקשו בגוף ה עורכים.
הפעם
בהרו המתנקשים בשיטה אחרת: ההצתה,
נשקו של הפחדן. וכייעד עיקרי לאש: ארכיון התצלומים,
על חצי מיליון הנגטיבים שלו.
מדוע?

ארכיון זה לא היה רל, רכוש, ולא רל, מכ־שיר-עבודה.
הוא היה: כס ציבורי.

הונצחו בו רגעי השימחה והעצב של המדינה ושל
מאות אלפים מאזרחיה. כונס בו פרי עמלם של טובי
צלמי ישראל במשך 21 שנה.

שריפתו אינה רק נעיצת סכין כלב העיתונות
החופשית — האש השמידה דבר שאינו
ניתן לשיחזור או לתיקון.
ימי שביצעו מעשה זה, בדם קר, בנחת, ללא הסתכנות
כלשהי, הם ברברים.

תהיה זהותם האישית והפוליטית כאשר
תהיה — הם שייכים לניצנים המבצבצים
לאחרונה כפינות שונות כארץ — ניצני האלימות
הבהמית, התת-אנושית, הנהנית מעצם
מלאכת-החורכן.

* ומיים לפני מעשה ברברי זה התרעתי מעל
דוכן הכנסת נגד תופעה חדשה זו, וניסיתי לאתר
את סיבותיה.

על הפרק עמדו המעשים הפאתולוגיים נגד
הפאתולוגים — האיומים כרצח, שהומחשו
על-ידי מישלוח קליעי תת-מיקלע.

בשולי הטירוף הדתי, קשה לדעת מהי מידת ההש פעה
מן החוץ. ידוע רק שהכסף למיימון ההסתה בא
ממרחקים.

כשולי הטירון? הימני, העוכדות ברורות
יותר• הניצנים הראשונים של האלימות היו
סחורת־ייכוא מובהקת.
הליגה להגנה יהודית היא מוצר אמריקאי — לא ירק
מבחינה גיאוגרפית, אלא גם מבחינה רוחנית וחברתית.
היא חלק ממחלה ממארת, שפשטה בגוף הלאומי האמ ריקאי.
מחלה שחיידקיה הם השינאה ההדדית הטוטאלית,
האלימות כמעשה יומיומי, ההסתה כביזנם פוליטי וכלכלי.
כמו אגדת המערב הפרוע ואקדוחניו, כמו מלחמות־הגאנגסטרים
של שיקאגו, כמו הפאנתרים השחורים ו־המישטרה
הרוצחת — שייכת הליגה הזאת למעגל ה תרבות
(או האנטי־תרבות) האמריקאית.

אין זה גוף פוליטי העוסק כפעילות פלילית,
אלא גוף פלילי המתעטף כאיצטלה פוליטית.
לא עולם עליון, המשתמש כשיטות העולם
התחתון, אלא עולם תחתון, המנצל סיסמות
של העולם העליון.
לולא היה קיים עניין יהודי ברית־המועצות, הקרוב
לליבם של רבים וטובים, היתה הליגה מוצאת לה עניין
אחר, כלשהו. ובשם אותו עניין היתד, מניחה פצצות,
יורה על נשים וילדים, מושכת כספים מתורמים תמימים,
ומשתזפת בזרקורי הפידסומת.
מישטרת ניו־יורק, השייכת לעידיה והכפופה לאינ טרסים
פוליטיים, הניחה לליגה לפעול כאוות־נפשה, ל בצע
את פשעיה באין מפריע. עד שהגיעו המעשים לממ דים
שהפריעו למדיניות הנשיא ניכסון, ולמעמדה של

מניין צצה תופעה זו?
מזה שנים מתנהלת מערכה נגד הרופאים, בסיגנון
של הסתה פרועה. עסקנים מפלגתיים ציניים, המוכרים
מדי יום שמיים וארץ, התחרו בטרור מילולי עם טיפר
׳סים חשוכים יותר.
׳מילים אלימות מצימיחות מעשים אלימים. הפושע ה מילולי
מצמיח את הפושע המעשי — ולדעתי, הוא גם
אשם יותר.

ך • פלמה דומה, ובצורה מסוכנת ביותר, אירעה ב י
1אותו זמן בשוליים המטורפים של הימין הקיצוני.

פריצה אלימה לימישרד של רק״ח, תוך פציעת עו בדת.
פיצוץ אסיפות של שוחרי-שליום. מישלוח מיכתבי-
איום. הפרעה בהופעות אמנותיות (גרמניות ואחרות).
כל אלה הפכו כבר למעשי יום־יום.
בתי המישפט התייחסו למעשים אלה, כשבאו מימין
ובשם סיסמאות לאומניות, בסלחנות, ובימעט בחיבה.

מחדל זה, יחד עם גורמים הכרתיים אחרים,
גורם להתכריינות המזורזת שד החכרה הישראלית.
נגד
פלוגות־יסער, יש שתי צורות של התגוננות. ה אחת
היא ההתגוננות של החברה המאורגנת, באמצעות
החוק, בית־המישפט, המישטרה, שרות־הביטחון־הכללי.

אילו פעלה המישטרה נגד הטרוריסטים
המילוליים כעוד מועד, ואילו הובאו לדין משמיעי
האיומים האלימים וגורמי התקריות ה אלימות,
היתה תופעה זו געלמת מזמן.

וכך, לאחרונה, רכו מעשי האלימות הפוליטית
הימנית.

ין ספק שזרועות השילטון לא פעלו עד כה כראוי
לא כלפי ד,בריונות הפוליטית של שולי־ד,טירוף ה דתיים
וד,לאומניים, ולא כלפי ד,בריונות הפלילית הפשו טה
של הפשע המאורגן, המתגבש גם הוא.

^ פשר היה להחניק את הלהבה בעודה באיבה.
בפעולת כבאות, העיקר הוא המהירות. ככל שרב
זימנה של התבערה, כן קשה לכבותה, וכן רב הנזק.

אם לא תחוסל התארגנות זו מייד, נהיה
עדים לשורה של מעשים אלימים, העלולים
להסתיים במעשי-רצח, נגד רופאים ואחרים,
כשם אלוהים ותורת-ישראל.

קבוצה מקומית, שכמה מחבריה ידועים למישטרה
ולנו, הקימה מחתרת בשם ״דיכוי בוגדים״ ,או ד״ב.
היא שלחה הודעות־איום לנו ולאחרים. השפה היא אלי מה,
והיא מבשרת מעשים אלימים.
תוך כדי כך נגררו גם אנשי בית״ר של חרות לדרך
זו. תנועת־החרות זנחה מזמן שיטות אלה, והפכה למפ לגה
מימסדית מובהקת. אולם צעיריה נמצאים בהתחרות
עם גופים אלימים, המשתמשים באותן הסיסמות.

אולם המישטרה כפופה למוסדות פוליטיים, המכל־כלים
את מעשיהם ומחדליהם על פי שיקולים קואלי ציוניים
עדינים.
וכך פעלה הסלמה אוטומטית. מכיוון שהחוגים ה קיצוניים
ביותר יכלו לפעול באין מפריע, נאלצו האח רים
להתחרות בהם. אגודת־ישראל התחרתה בשוליים
המטורפים, ונאלצה לחזור על סיסמותיהם המטורפות.
המפד״ל נאלצה להתחרות עם האגודה. האוויר התמלא
חשמל.
׳מכאן הוביל רק צעד קטן אחד להתארגנות מחתרתית
ממש, לביצוע מעשים פליליים.

אולם תוצאה חשוכה אחת ככר היתה לליגה.
היא הכריחה את בל מתחריה כשודי־הטי•
רוף להתחרות עימה. גם אירעה הסלמה אוטומטית.

ידוע
מה היה ההמשך בגרמניה. בתחרות בין גופים
אלימים, ניצח הגוף האלים והציני ביותר.
בארץ אנו עומדים עדיין בראשית התהליך.

נוער זה, הגדוש רגשות תוקפניים שלא מצאו להם
פורקן, מוכרח היה להידלק, במוקדם או במאוחר, על־ידי
גיצי ההסתה המילולית שהומטרו עליו. עתה פרצה
השריפה.

הם התחילו להפעיל בקמפוסים אלימות מלווה בסח טנות
פלילית פשוטה נגד סטודנטים נפחדים. על יכך כבר
הועמדו למישפט.
מבסיסו הישראלי, הגיח הרב כד,נא ואיים שוב ברצח
דיפלומטים סובייטיים בעולם. עכשיו מסובכת באיומים
אלה גם המדינה שמתוכה הוא פועל.
כשהפירסומת לא הספיקה, החליטו אנשי הליגה לג רום
למלחמה בין יהודים וערבים בירושלים, ויצאו ל-
״הפגינה״ בעיר העתיקה. הם נחסמו על־ידי המישטרה.
כששמעו על פרשת העברים השחורים בדימונה, מי הרו
לשם, בתקווה לגרום ישם למהומות ואולי — עם
קצת מזל — גם למיקרי פיגוע ורצח. גם שם נבלמו.

כל זה מזכיר פרקים מסויימים של ״מיין
קאמפף״ ,כהם התגאה היטלר כשיטות אלה,
והתלוצץ עד המיע; טרה וכתי־המישפט, שלא
שמו קץ לתעלוליו כשעוד יכלו לעיטות זאת.

כמחנה הדתי הקיצוני יש עתודה אנושית
גדולה, כעלת מרץ עצום ובלתי-מנוצל. הוא
מורכב מאלפי משתמטי־צה״ל כגלימות שחורות
— אכרבי־המשי, המסרבים כלהט רכ בל
כך להפוך לאכרכי־חאקי.

האמיתית. ואילו המטרה המוצהרת היא רק
אמתלה.

אם תיכשל התגוננות זו, תכוא כהכרח שיטת
ההתגוננות הישירה — ההתארגנות שד
המותקפים, כדי להגן על עצמם ולהשיב מלחמה
שערה.

לפיד האזהרה: השריפה במערכת
ארצות־הברית. למשל: יריות אנשי הליגה על ילדים
רוסיים, שהסתכלו בטלוויזיה בדירה ניו־יורקית, ואיומי
הליגה ברצח דיפלומטים רוסיים.

אז — רק אז — התחילה המישטרה לפעול
בימעט כרצינות נגד הליגה. וראשי הליגה
נזכרו שהם ציונים, והתחילו לרעות כשדות
ישראל.

ף בואם ארצה, הביאו עימם אנשי הליגה סיגנון
* 1שהוא זר למציאות המדינית של ישראל, לפחות
בעשור האחרון.

כי כשביל הליגה -האלימות היא המטרה

19111

תהיה זאת הידרדרות הרת־סכנות. ראינו תהליך כזה
בגרמניה של ויימאר, כאשר המדינה כולה הפכה לזירה
של קרבות־רחוב, פעולות טירור וטירור־נגדי. אנו עדים
עתה לתהליך מעין זה בארצות־הברית, כאשר אירגונים
אלימים משמאל ומימין, לבנים ושחורים, צוברים נשק
ומוכנים לשפוך איש את דמו של רעהו.

אני מזהיר כפני התפתחות זו כארץ. אלימות
גוררת אלימות — ודא חשוב אם היא
מתחילה מימין אד משמאל, מצד דתי או עדתי.
מי שפותח כמחול־השדים שד פצצות ובקכוקי־מולוטוב,
פיצוץ־אסיפות ושריפת-עיתוניט, פותח
תיכת־פנדורה.
האחריות מוטלת על הממשלה. חוסר-כשרונה ו/או
חוסר־רצונד, להתמודד עד כה עם תופעה זו, השתעב דותה
לחשבונות קואליציוניים במקום שהיה צורך לשמור
על החוק, נכונותה לעבור בחיוך נבוך על איומים־ברצח
— כל היחס הזה מצד גוף ממשלתי־יכביכול, המתחמק
מחובות הממשלה, הוא גורם מרכזי בתהליך ההידרדרות.

האש במשרדנו הטילה אור על מצב זה.
יהיה־נא ללפיד שד אזהרה.

קורא קר
(המשך מעמוד )4
שם כי הפשע לא היה אלא מעשה נקמנות
של בודדים, היו מסו עשן, שיד מכוונת
ניסתה לפזרו כדי להסיר את החשד מ מבצעי
הפשע האמיתיים.
בין שאר האפשרויות שהועלו, קיימת
גס האפשרות שההצתה נעשתה בידי אנשי
אירגון קיצוני, אחד מאותם אירגונים ש האלימות
מקובלת עליהם כשיטה פוליטית,
שאיימו לא פעם בגלוי בחבלה בהעולם
הזה.
רק לפני מיספר חודשים התלונן ח״כ
אורי אבנרי במישטרה על מכתב איום ש קיבל
מאירגון הנושא את השם דב (דיכוי
בוגדים) .המישטרה לא התייחסה ברצינות
למכתב איום זה ושר־המישטרה עצמו
הגיב בזילזול על האפשרות שאנשי האיר־גון
יוציאו את איומם אל הפועל.
אין זו הפעם הראשונה בה היתה
מערכת עיתון זה קורבן להתקפות
אלימות. בשנות החמישים היינו נתונים
במשך תקופה ארוכה באיומים של טרור

ואלומות. עורכי העיתון נבחרו כמטרה
לתקיפה פיזית מצד מתנגדים פוליטיים
וראשיהם נופצו. במשרדי המערכת הונחו
פצצות, שרק בנס לא גרמו קורבנות ב נפש.
פצצה אחרת התפוצצה בדפוס ש הדפיס
את העיתון. מעשה חטיפה, איומים
ברצח ונסיונות חבלה אחרים, גרמו לכך
שבמשך תקופה ממושכת היה צורך להציב
שומרי־ראש לעורכי העיתון, שבאו ויצאו
ממשרדי המערכת באקדחים שלופים.
ף 0אז, לווה מסע טרור זה בנסיון פולי־
^ ט י של המשטר לחסל את העולם הזה.
היה זה רק אופייני• ,שההתקפה שנערכה
השבוע על משרדי המערכת, אחרי הפס קה
של כ־ 15 שנה בפעולות הטרור נגדנו
לוותה במסע פוליטי של המשטר להש תיק
את קולנו. למרות שברור שלא אותה
יד היא שיזמה את המסע הפוליטי ואת
ההצתה, הרי צירופן של מספר תופעות
שאינן קשורות זו בזו, מביא ליצירת
אווירה של אלימות וחוסר סובלנות.
רק בשבוע שעבר נדונה בסיעת המע רך
בכנסת ההצעה להעלות את אחוז

החסימה בבחירות לכנסת, כשראשי המת דיינים,
כולל גולדה מאיר, אינם מסתי רים
את דעתם כי הכוונה היא בעיקר
למנוע את נוכחותו של אורי אבנרי ב כנסת.
אותה שעה נעשה בשבוע שעבר
בכנסת נסיון לשלול את מעמדה של סי עת
העולם הזה כסיעה, למנוע את זכו יותיה
כסיעה ולהפריע להופעתה בבחי רות
הבאות.
הפושעים שהציתו את משרדי המערכת
אולי לא הושפעו ישירות מהנסיונות לס תום
את פי העולם הזה באמצעים חוקיים,
אבל מעשה הפשע שלהם היה מיועד ל אותה
מטרה לה התכוונו אותם עסקנים
מפלגתיים של מפלגת העבודה, שבשעה
זו לא מצאו בעיות אחרות להתעסק בהן,
מלבד הבעיה כיצד לסלק את העולם הזה
מהכנסת.
לאלה וגם לאלה מוטב להזכיר כמה
עובדות. כל ההתנקשויות ונסיונות הח בלה
בהעולס הזה, שנעשו עד היום ב מטרה
לחסל את העיתון ולמנוע את הו פעתו,
רק חיזקו את העולם הזה. כמו

״אגד״ הוא מחלוצי עידן המח שבי ם בישראל.
היקף הפעולות העצום, הכרוך בהפעלת שירותים בקנה-מידה
כה רחב, חייב את ״אגד״ לחפש פתרונות חדישים
להתגבר על הבעיות. והתשובה — רשת של מחשבים, שעליה
חולש מחשב-ענק, והמעבירה מדי חודש בחודש כמליון פרטים
בכל הנוגע לטיפולים ברכב, להזמנת חלפים, לתכנון התנועה
וכוח-האדם ולביצוע תשלומים ותקבולים.

״אגד״ ראשון הן על הכביש והן ב או טו מ צי ה.

ו הו

אג ד

השבוע, הם גיבשו סביבו את דעת־הקהל
החופשית, ליכדו את מחנה התומכים וה ידידים
של העיתון להגנה על זכותו ל המשיך
ולהשמיע את דיעותיו ולפרסם את
גילוייו.
ההוכחה הטובה ביותר לכך היא גליון
זה, שלמרות נסייון החבלה הנפשע מופיע
כסידרו ובמועדו. העולם הזה מופיע ה שבוע
ויופיע גם להבא. כי המוסד והמושג
העולם הזה אינו •מורכב מקירות, סכו־נות־כתיבה
ודפוס, תמונות או נייר, ש השמדתם
תחסל את העיתון. העולם הזה
אינו תלוי גם בעובד זה או אחר של
העיתון. זהו יצור בעל ישות עצמאית
משלו, שרק השמדתם הפיזית של עורכיו
ועובדיו עלולה להביא לחיסולו.
ימי שעבד פעם בהעולם הזה צריך ל דעת
זאת יותר טוב מכל אדם אחר.

ירוחם משל, איש האיגוד המקצועי, ששאיפותיו
לכהונת המזכ״ל הן חסרות סיכויים, יעתיק כנראה
את פעילותו לכנסת או לאחת החברות של משק
העובדים.

וסין! זיוך >ו־וד עוד
תחרו ת ״כינור דויד״

עכב הרוגוג -נשיא
אוניברסיטת ס־־ אידן?

נסיון זיוף בקנה־מידד. גדול של תוצאות התחרות
לפרסי כינור דוד לאמנים, הנערכת על ידי מערכת
ידיעות אחרונות, התגלה השבוע.
הפרסים מחולקים לזוכים בהם על סמך מישאל
קוראים, כשכל קורא זכאי לשלוח טופס אחד לתחרות
ובו רשימת הנבחרים בידו בכל אחד מתחומי התחרות.

יעקב הרצוג, מנכ״ל משרד ראש־הממשלה, עומד
לעזוב את השירות הממשלתי אחרי 23 שנים רצופות.

קרוב לוודאי שהרצוג עתיד להיבחר
בנשיא אוניברסיטת כר־אילן.

גו לדה מעדיפה
את רביו עד אבן
אי צירופו של שר־החוץ אכא אפן לפגישתה
של ראש־הממשלה גולדה מאיד עם
נשיא ארצות־הכרית השבוע, מתפרשת כפגיעה
הסרת-תקדיס ביוקרתו ובמעמדו של
שר־החוץ הישראלי.
לפגישה עם ניכסון, שתיערך בנוכחותו של שר־החוץ
האמריקאי ויליאם רוג׳רס, ילוו את גולדה שג ריר
ישראל בארצות־הברית יצחק רביו ויועצה המדי ני
שמחה דיניץ. העובדה, שלמרות נוכחותו של אבן
בניו־יורק בעצרת האו״ם, הוא לא הוזמן להשתתף
בשיחה (בתירוץ של חיוניות נוכחותו באו״ם באותו
יום) אינה רק פגיעה באבן, אלא חריגה מכללי הטכס
הדיפלומטי. נראה שליחסים המתוחים ולניתוק המגע
בין רבץ ואבן, יש חלק בצעד סמלי זה של גולדה,
שהעדיפה את נוכחותו של רבין בשיחה על זו של אבן.

צירופו של שמחה דיניץ לפגישה מתפרש
בחוגים המקורבים לגולדה כתרומתה
האישית של ראש-הממשלה למאמציו של
יועצה לרשת את מקומו של רכין בשגריר
כארצות־הברית כאשר תסתיים כהונתו של
רכין שם, בנראה כחודש מאי הקרוב.

מדוע שתק
משה דייו*
שר־הביטחון משה דיין בחר לשתוק ולא נשא
נאום, כמתוכנן, בדיון המדיני שהתנהל במרכז מפ לגת
העבודה בסוף השבוע שעבר. תופעה זו נראתה
מוזרה, במיוחד לאור העובדה שהמרכז כונס לדיון
זה לפי יוזמתו של משה דיין עצמו.
אחרי נאומיהם של גולדה מאיר ואבא אבן במרכז,
ציפו הכל כי משה דיין יהיה הנואם הבא, אולם
דיין העדיף לשתוק באופן הפגנתי.

בחוגי מרכז העבודה יש המייחסים את
שתיקתו של דיין לאותו קטע בנאומה של
גולדה, בו טענה בי ״מי חוץ מסאדאת מובן
להציע לנו הצבת צבא מצרי כצד המזרחי
של התעלה ץ״ מקורביו של דיין סבורים,
כי כאמירה זו חלקה גולדה על נכונותו של
דיין כעבר לסגת בשלושים קילומטר מהתעלה
כמיסגדת של הסדר חלקי. דיין נפגע
מכך וכתגובה התעלם מהוויכוח.

הודעה לקוראי
בעיקבות העלאת מחירי ייצור
העיתונים בישראל, ואחרי ששאר
העיתונים היומיים והשבועונים
העלו את מחיריהם לפני כחודש,
נוצר הצורך להעלות את מחיר
״העולם הזה״ ב־ס/ס.10
השבוע נוצר צורך דחוף להעלאת
מחיר העיתון. מחיר גליון
״העולם הזה״ יהיה מעתה 2ל״י.
הנהלת ״העולם הזה״ מקווה שהקוראים
יתייחסו בהבנה להעלאה

ג ב רו הסיכו״
לאירופה של מפ״ם
למפלגתה עבוד ה
גברו הסיכויים כי הוועידה הכאה של
מפ״ם, שתתכנס כעוד כשנה, תקבל החלטה
שתביא לאיחודה המלא של מפ)׳ם עם מפלגת
העבודה. כאותה ועידה, כה יופיע מאיר
יערי כפעם האחרונה כמנהיגה של המפלגה,
עלול להתברר לראשי מפ״ם כי אין
בקרבם מי שיירש את מקומם של יערי וחזן
וכי לטובת האינטרסים הכלכליים של מפ״ם
וקיכוצי השומר־הצעיר, עדיף להם להצטרף
לעבודה.
במקרה כזה, מנבאים משקיפים, יוצב יעקב חזן
במקום השלישי ברשימת מפלגת העבודה לכנסת
השמינית.

תוך מהלך מיון התשובות הסתבר כי
אמרגן אחת מהצגות הבידור הדפיס כצורה
מחוכמת טפסי השתתפות כתחרות, שנראו
כאילו נגזרו מתוך העיתון. כצורה זו,
כמקום לקנות עיתון כ־ 0צ אגורות ולהשתמש
כטופס המודפס בו, עלה לו כל טופס
באגורה אחת כלבד. אלפים רכים של טפסים
מזוייפים כאלה נשלחו, כשהצד השווה בהם,
הוא ציון הצגתו של אותו אמרגן כהצגה
הטובה ביותר.
עורכי התחרות הצליחו לאתר חלק ניכר מהטפסים
המזוייפים, והוציאו אותם מהתחרות.
כתוצאה מכך עלולה חלוקת פרסי כינור דוד השנה
לעורר טענות ותרעומות רבות.

יח 9דו מנהרה מחתת
ל כ בי ש תיבה
אחת מבעיות התחבורה הקשות של תל־אביב —
בעיית החיבור מחלקה המערבי לצידה המזרחי, בעי קר
לרובע הקרוי שיכון בבלי — עשוייה להיפתר
עם חפירת מנהרה לא הרחק מגשר הירקון הישן.

התנועה ממערב למזרח, דרך בביש חיפה,
מפריעה עתה לתנועה השוטפת ככניסה
הצפונית לעיר, וגורמת סבל רב לתושבי
אזור ככלי, שאין להם פנייה מכביש חיפה
לאזורם. המנהרה, שתעבור מתחת לדרך
חיפה, תחבר את שני חלקי רחוב כני־דן
המשתרע לאורך הירקון. לפי התוכנית מתכוונים
להתחיל כעבודות הבנייה באביב

מיברז פנימי בטלוויזיה
ללא גגועמו־ים ברגע האחרון החליטו שני אנשי מחלקת החדשות
של הטלוויזיה, יעקב אחימאיר ויאיר אלוני, שלא
להגיש את מועמדותם למיכרז הפנימי למישרת מנכ״ל
מחלקת החדשות בטלוויזיה. כצורה זו נותר ה״

מיברז ללא היענות מצד עובדי מחלקת
החדשות שאיש מהם לא ניגש אליו.

זהו שלב נוסף במאבקם של עובדי מחלקת החד שות
ברשות השידור. כל נסיון של הרשות למנות
מנהל מחלקת חדשות מבחוץ, נידון מראש לכישלון,
כיוון שספק אם מנהל כזה יזכה לשיתוף פעולה
עם עובדי המחלקה.

מאיר עמית ־ מזב״ד
התט תדרו תהבא *
כרית חדשה עשוייה להירקם כין קבוצת
עסקני דור הביניים כמפלגת העבודה
לבין אנשי רפ״י לשעבר כמפלגה, כמטרה
להביא לבחירתו של אלוף (מיל ).מאיר
עמית, מנב״ל הקונצרן ״כור״ ביום, במזכיר
הכללי הבא של הסתדרות העובדים, במקומו
של יצחק כן־אהרון.
אנשי דור הביניים, המאוחדים בתיסכולם עם אנשי
רפ״י נוכח מינוי ״הגנרלים״ כשרים בממשלה, מנסים
להשתלט על עמדות מפתח באמצעות ״גנרל״ משלהם.
נראה שהם סבורים כי במערך הכוחות הנוכחי, ניתן
להם להשיג עמדת כוח כמו זו של מזכיר ההסתדרות
בבחירות הבאות שייערכו. כבר עתה נערכות ההכנות
לכך.

שם נוסף העתיד לעלות ביורש אפשרי
למנב״ל יהיה שמו של מאיר זרמי, מזכיר
איחוד הקבוצות והקיבוצים. נראה גם שאחרי
הבחירות הכאות יופרד תפקיד מזב״ל
ההסתדרות מזה של יו״ר חכרת העובדים,
וכיו״ר חכרת העובדים יבחר איש בנק הפועלים,
יעקב לוינסץ.

״שיעור באנאטומיה״ (לפי ציורו של רמבראנדט)

בגוד כרשת שחיתות חדשה, הפסיד סגן
שר־האוצו צבי דינשט״ן 5תקליטים אווני־נגן
יש אנשים שלא היו
מדברים זה עם זה לעולם,
לולא נפגשו באולם הכנסת.
אמיל חכיכי מרק״ח ו אי פר
הראל, מי שהיה הממו נה
על שרותי הביטחון, יוש בים
בכנסת בשורה •אחת, ב מרחק
של כמה מושבים זה
מזה. השבוע, אחרי שהחלי פו
ביניהם קריאות־ביניים, קם
הראל, התיישב ליד חביבי ו שאל
אותו במלוא הרצינות:
״אולי תסדר לי הזמנה למוסק בה
ז״ ואחרי הירהור נוסף:
״אבל תבוא עימי. זה יהיה
יותר בטוח.״
₪כאשר הופיע ח״כ אי-
סר הראל, במועדון הסטודנ טים
הירושלמי בעיר אתון ב וויכוח
על ״הפרשה״ ,הוא ניכ נס
בוויכוח עם עורך עיתון
הסטודנטים פי האתון, אב־רהס
גל, שהאשים את איסר
הראל בהתעלמות ממיגבלות ה צנזורה.
הראל האשים את גל
בהפצת שקרים. בתגובה ביקש
ממנו גל לתבוע אותו לדין על
הוצאת דיבה אם הוא סבור ש-
פירסם עליו דברי שקר. הר אל,
שעמד על דעתו כי מא מריו
של גל נכתבו בהשראת
״גורמים עויינים״ ,השיב לגל:
״תתבע אתה אותי לדין, לי אין
כסף.״

כשפתח אכא אכן
את נאום־התשובה שלו בווי כוח
על איומי אנואר אל
סאדאת, דיבר על חשיבות
חודש ראמאדאן למוסלמים. ה

ראש-הממשלה גולדה
מאיר היתה במצב רוח עליז
ביותר בחתונתה של אסירת
קאהיר מרפל ניניו עם ה תעשיין
אלי כוגר. ביחוד
שפעה הערות לצון לעבר ה צלמים
שהרבו לצלמה, הודיעה
כי כאשר תפרוש מתפקידה
תבחר במקצוע צלמת עיתונות.
באמצע מסיבת החתונה ניגש
לפתע החתן ושאל את כתב
מעריב אורי דן, שניצב ליד
ראש־הממשלה :״אולי ראית
את אשתי?״ דן, הצביע לעברו
השני של האולם, שם היתה
מרסל מוקפת חברים. ראתה
זאת גולדה ואמרה לבוגר :״אם
אתה רוצה לדעת מה קורה
במדינה הזאת אתה רואה ש אתה
צריך לשאול אותו!״ ה שיב
לה אורי דן :״גבירתי
ראש־הממשלה, אני מודה לך
על המחמאה!״ אמרה לו גול דה
:״זאת לא מחמאה. אל
תחשוב שתמיד זה טוב לדעת
את הכל.״ סיכם אורי דן את
הוויכוח :״לעיתונאי זו תמיד
מחמאה לדעת.״
שערך

₪בארוחת־ערב
השבוע עורך הארץ,
שוקן, לכמה ידידים, נזכר
פליקס שנבלג איך החליף את
שינער. לפנחס שמו
משה שרת הזמינו, הטיל
עליו לנהל את המשא־והמתן
לשילומים עם גרמניה. אולם
הוא דרש שיבחר לעצמו
תחילה שם עברי. שנבלג אמר
לשרת שיציע לו שם. בו ב
גרשום

שים

.כאשר הציבור התקומם נגד
מה שנראה כהססנות וחוסר־החלטה
של ממשלת. לוי
אשכול. באחד הימים, אחרי
שטליק ואלופים אחרים דיברו
עם אשכול וביקשו ממנו
לדעת את סיבות הדחייה,
שאל אזרח מסויים את טליק
מדוע אין הקצינים פועלים
בלי פקודת הממשלה. השיב
לו אז טליק :״אתה רואה
את האקדח הזה ז אני נושא
אותו רק למטרה אחת: לירות
בכל אדם שיציע זאת.״

0סגן שר־האוצר צפי
דינשטיין, הפסיד השבוע
חמישה תקליטים ארוכי־נגן.
ומעשה שהיה, כך היה: לפני
שבועיים ראיינו כתבי הארץ

שלמה גרכר, ויגאל לכיפ

את דינשטיין בקשר לנתיבי
נפט. במהלך הראיון טען
דינשטיין כי קונצרן אי.או.אס.
השקיע בחיפושי נפט בישראל
כל דולר מהמניות שמכר ב ישראל
ושהחברה מכרה בארץ
מניות בשמונה מיליון דולר.
אמר לביב :״תסלח לי, מכרו
בארץ לא שמונה אלא 15 מיל יון.״
השיב דינשטיין :״לפי
נתוני הבנקים מכרו שמונה
במזומן וארבע בהתחייבויות.״
לביב :״אני יכול להשיג חומר
המראה שמכרו 15 במזומן
ד 20 בהתחייבויות.״ דינשטיין:
שהבריחו?״
אומרת
״זאת
לביב :״נכון, שבעה מיליון ב בהתחייבויות.״
מזומן
ו־20
דינשטיין :״לא מאמין.״ לביב:
״נתערב?״ דינשטיין :״מת
בחברת
הצמד הישראלי צחי ויעל העורך
1 *1 1
\ |1ח ך
סיבוב הופעות בארצות־הברית, בפתיחה
1 -1 1
החגיגית של החנות הגדולה ביותר בשיקאגו ״קרסו פירלס סקו ט״.
בתום אחת ההופעות של הצמד בשיקאגו, ניגש אליהם אחד הצו פים,
הציג עצמו כיהודי והזמין אותם לסיבוב של שבועיים ביאכטה.
שישי האחרון התחילה להת פרסם
בהארץ הסידרה עם
צילומי המסמכים על ההברחה.
במוצאי־שבת טילפן דינשטיין
ללביב כדי להודיע לו שזכה
בהתערבות וכי הוא מציע ל משטרה
לפנות ללביב כדי
לקבל את המסמכים ולטפל
בעניין.

בראיון לעדנה שפיט
בגלי צה״ל, סיפר השבוע ה־שחקן־זמד
שמעון ישראלי,
שהופיע בזמנו בתוכנית על
כנימין זאכ הרצל, על
הנם בנו של הרצל שהיה ב מצוקה
כספית ופנה אל אחד
המרכזים היהודיים בלונדון ב בקשה
שילוו לו לירה שטרלינג
אחת. אנשי המרכז, שלא זיהו
את בנו של האיש שתמונתו
מתנוססת על גבי שטר 100
הלירות הישראליות, סירבו.
ארצות־הברית
שגריר בישראל
הוזמן לטכס תקיעת הבורג
המאה־אלף באולם הסחורות
החדש שהולך ומוקם על־ידי
החברה האמריקאית־ישדאלית
אינטרדו בנמל התעופה בלוד.
ברבור, שהתכבד בתקיעת ה בורג,
התקשה להבריג את ה בורג
הענק. אחד הפועלים
החליף אותו, הבריג את הבורג
עד סופו כדי להקל על ה הברגה,
הוציאו ומסר לברבור
כדי שיתקע אותו מחדש.

ודלוורת כרכור

שלה ״מסיבת הצייד״ .קנדיס אינה מאושרת מתפקידה בסרט :״תפקידי הוא להאנס ולהגיע לאורגזמה.״
דבר צילצל כשיעור קצר על
מהות האיסלאם• .ח״כ מנחם
כגין הקשיב, ואז פנה ב קריאה
היתולית אל אמיל
חביבי :״האם הוא צודק?״
חברי־כנסת אחרים התערבו,
הזכירו לבגין שחביבי אינו
מוסלמי, אלא נוצרי — כמו
חברו־ליסיעה, תופיק טופי.
המוסלמי היחידי שנוכח אותה
שעה באולם היה סגן שר־הבריאות
המפ״מי, עכד־אל־עזיז
אל־זועפי. הוא אישר
את נכונות ההסברים של אבן.

מקום הציע לו שרת את
השם שינער, בלווית הסברים
על אמרפל מלך שינער. שג־בלג
הסכים והלך הביתה. כע בור
כמה שעות טילפן לו
שרת, אמר :״פליקס, תזכור
לאיית את השם בלועזית ב נ
דן כפול. אחרת יבטאו אותו
שלא כהלכה.״
באותה ארוחה נכח גם

האלוף ישראל
טל. הוא נזכר בימי־החרדה
שלפני מלחמת ששודהימים,

ערבים.״ לביב :״בכל התער בות
יש אחד טיפש ושני
מנוול. אין לי כל רצון להיות
מנוול. יש לי בבית מסמכים
שמוכיחים שהבריחו שמונה
מיליון ל״י לשווייץ.״ כאן הת ערב
שלמה גרבר :״אם זה
נכון, אז אני מציע שצבי
יממן לך סיור בשדות הנפט
דינשטיין :
בארצות־הברית.״
״בסדר, נלחץ יד.״ לביב :
״לא, זה ייראה כסחיטה. אני
מציע שנתערב על חמישה
תקליטים ארוכי-נגן.״ ביזם

מי שהתרגשה בצורה
בלתי־רגילה כאשר נערכה ב אולפני
הרצליה הקלטת פרקי
שירה של אפרהם שלונם־
קי, דליה רביקוכיץ ד
אכרהם חלפי עבור הטל וויזיה
הישראלית, היתר. ה שחקנית
חנה מרון שהק ריאה
את השירים. את סיבת
התרגשותה גילתה חנהל׳ד, ל נוכחים
תוך כדי הצילומים:
היה זה בדיוק יום־הולדתה.
המפיקה־במאית דנה כוגן
הגישה לה פרחים בתום ה הקלטה
שעמדה כולה בסימן
יום־ההולדת. בשיא ההתרג שות׳
פלט התאורן הראשי של
אולפני הרצליה, נסים אפר־כאיה
נ ״חנהל׳ה, את נראית
לכל היותר בת 22 פלוס.״
לכבוד הצגות המאה
של מדיאה, הוזמנה חנה מרון
לספר בחוג לתיאטרון של
אוניברסיטת תל־אביב על ה
הצגה.
במצב־רוח מרומם, חוש
הומור ורצון לשיחה הודתה
חנה שהיא מאושרת יותר לשוחח
עם סטודנטים מאשר
עם נציגי כלי התיקשורת,
כיוון שבראיונות לרדיו, ל עליה ולעיתונות טלוויזיה
להיות
זהירה מאוד ולזכור
תמיד שיש דברים שאסור לה
לומר, משום שאינם בריאים
לא להצגה ולא לאי׳מאז׳ שלד.
כשחקנית. חנה הוסיפה גם כי
הרעיון לשחק את מדיאה חדר
למוחה לפני חמש ישנים ״וה אמת
היא שבתחילה רציתי
לשחק נזדיאה כושית או פלס טינית.״
כשנשאלה למד. דווקא
מדיאה? השיבה :״אני שונאת
אלימות, עם כל ההשלכות ה־האקטוא
חברתיות־פוליטיות
ליות
הנובעות משינאה זו.״

מפקד גלי צה״ל יצחק
לפני חזר השבוע מסיור
במזרח הרחוק כשאת שלושת
הימים האחרונים לטיולו עשה
בוויאט־נאם, בין השאר ב־דלתת
המקונג הנמצאת עדיין
בחלקה בשליטת הממשלה וחל קה
בשליטת הוויאט־קונג. ב כפרים
שביקר פגש לבני
אנשים למודי מלחמה, נוקשים,
חשדניים ומתחמקים משאלות
על חייהם. בין השאר הוא
פגש נערה יוצאת־דופן, לבו שה
בבגד מסורתי — האתי
— נשענת על עץ וקוראת
ספר. הנערה, מסתבר, היא
מורה באותו איזור וכששאלה
לבני לשם הספר, השיבה :
״מלחמה ושלום.״
את הכתבה על הגשר
היבשתי אילת־אשדוד, ששוד רה
במוצאי־שבת ביומן אי רד
עי השבוע בטלוויזיה פתח
השדרן שמעון טפלי במי לים
:״בנמל אילת היה כתבנו
עמנואל אל כאן התפרץ
בצחוק והוסיף :״דודאי.״ ה סיבה:
לטלוויזיה יש שני כת בים
בשם עמנואל. האחד הוא
הכתב בעמק הירדן עמנואל
אל־נקווה והשני הוא״הכתב
לענייני מדע עמנואל דודאי.
אחרי שידור הכתבה פיצה
טסלר את דודאי במילים :״זו
היתד. כתבתו של עמנואל...״
(הפסקה, חיוך) ״דודאי.״ הגיב
על כך דודאי :״לא פעם קרה
שצילצלתי לירושלים והחלו
לדבר איתי כאילו שאני אל-
נקווה מהעמק.״
העולם הזה 1787

במדינה חעם הדחפור המש תולל
הרג שוג
הדחפור המשתולל תבע השבוע קורבן
נוסף.
במשך השנים, הרס באכזריות תאוות נית
את כל סימני־הדרך של הארץ והעם,
בשיגעון של הרם.
כפרים ערביים ואתרים עיבריים, עצים
עתיקים ובניינים היסטוריים — כולם נפלו
קורבן לזחל המטורף.
אך נסתיימו קרבות ששת הימים, הרס
הדחפור את הסימטאות הצרות, שהובילו
אל הכותל המערבי, ושהפכו את הגישה
אליו לחודיה בלתי־נשכחת. אחרי גמר ה מלאכה,
נשאר לפני הכותל משהו הדומה
למיגרש־חנייה ענקי. הכותל עצמו התגמד
לקיר בלתי-מרשים.
רק בנס לא בוצעה אז מלאכה נוראה
אחרת. דויד בן־גוריון תבע להרוס את חו מת
העיר העתיקה, מפני שאינה עברית
אלא תורכית. ברגע הראשון מצא תומכים
רבים לרעיון, וביניהם גם טדי קולק. אולם
השיכרון עבר במהרה, והמלאכה היתד,
קשה מדי מכדי להתבצע בחיפזון. החומה
ניצלה.
השבוע עלה הדחפור על אתר היסטורי
אחר, החרות בליבו של כל ישראלי שלחם
במלחמת העצמאות. החושות של אום־רש־רש,
שעליהם הונף הדגל הישראלי המאול תר
בידי ״סאשה הפוליטרוק״ ,קצין־תרבות
של הפלמ״ח, כאשר הגיעו אליהם כוחות
צה״ל בשלהי המלחמה, נהרסו בהשתוללות
מטורפת חדשה של הדחפור.
החוליה הממשית היחידה המחברת את
אילת אל עברה — נעלמה מן הנוף, כדי
לפנות מקום לשיכונים שהפכו סימך היכר
וסמל לאומי לישראלי המכוער.

אבני הגזית
ה מ תגלגלו ת
פעם היה קיים בארץ־ישראל המושג
״מוחאראם״ .זהו שמו של חודש בלוח ה מוסלמי,
ובמועד זה היו מסתיימים חוזי-
השכירות בארץ. כי בימים ההם עוד לא
היו הדיירים בעלי־הדירות, ובהגיע ה״מו־חאראם״
היתד, נערכת נדידת״דיירים כל לית.
האחד
בינואר הפך עתה תאריו דומה.
באותו יום ינדדו כמה וכמה מבכירי ה פקידים
והקצינים ממישרה למישרה.
השינאה של גולדה. הראשונים שעל
נדידתם נודע ברבים היו ראשי צה״ל. ראש
אג״ם בא במקום הרמטכ״ל, העובר לכהו נת
שר בממשלה (ראה מיסגרת) ,כשמקומו
של ראש אג״ם נתפס על-ידי קצין בכיר
אחר, מטובי המוחות האיסטראטגיים של

חילופין אלה לא יחלישו את צה״ל, ויו סיפו
כוח נוסף לממשלה.
השבוע נודע על חילופין נוספים. ב ראש
מישרד־החוץ יבוא מנכ״ל חדש, מר דכי
גזית, במקום גדעון רפאל.
תוכנית זו, כמו החילופין בצה״ל, היתה
ידועה זה מכבר ליודעי־דבר* .גם לה יש
רקע מעניין ביותר.
כי רפאל הוא שנוא־נפשה של גולדה
מאיר, שסילקה אותו מעמדת־מפתח כשהיא
כיהנה כשרת־החוץ. כאשר מסרה גולדה
את משרדה לאבא אבן, מיהר זה להחזיר
את רפאל לצמרת המישרד, מתוך הנחה
שמי שנדפק על־ידי גולדה, יהיה נאמן לו.
אותה שעה הרחיק אבן מעמדות־ההשפעה
את נאמני־גולדה, ובראשם שימחה (״שימ חת
זקנתי״) דיניץ, שהוא עכשיו יועצה
המדיני של ראש־ד,ממשלה.
תכונה נדירה. אולם שינאתה של
גולדה אינה סגולה מספקת כדי להישאר
בתפקיד בכיר במישרד־החוץ. במשך הזמן
אפסה גם האהבה בין אבן ורפאל. רפאל
נשאר בלי גב.
נוצר מצב משונה בצמרת מדיניות־ה־חוץ:
גולדה החליטה את החלטותיה מעל
לראשו של אבן, ואבן החליט מה שהחליט
(המשך בענווד )18
* העולם הזה הודיע על כך לפני חצי
שנה, במדור תשקיף. אד התלוצצו במיסד־רננות
מישרד־החוץ שהפירסום הציל את
מעמדו של רפאל לכמה חודשים נוספים.
העולם הזה 1787
ולרסלוף חיים בו 7ב
לרם־אלוף חיים כר־לב, שלום רב.
בעוד כמה שבועות אתה עומד לפשוט את מדי צה״ל,
וללבוש את הבגדים האזרחיים של שר בממשלת ישראל.
אני שמח שאני חי במדינה שבה אני, אדם שוחר־שלום,
יכול לשמוח על כך שקצין בכיר מצטרף לממשלה. באיזו מדינה
אחרת יכול אדם להאמין שגנרל מקצועי יחזק בממשלה את
האגף המתון, ולא את האגף הלאומני הקיצוני י
(פאציפיסט זר לא יאמין לי — אבל אני הייתי שמח עוד
יותר אילו היה רמטכ״ל משוחרר שני, הגנרל יצחק רבין, מצ טרף
אף הוא לממשלה).
אני שמח שאתה מצטרף לממשלה. אני שמח שאתה מוסר
את תפקיד הרמטכ״ל בידי מפקד שגדל בהתיישבות העובדת,
וכי זה מוסר את תפקידו הנוכחי בידי קצין שגם הוא איש
ההתיישבות, החדור תודעה דמוקרטית עמוקה.

צה״ל יוסיף למלא את פקודות הממשלה האזרחית,
והממשלה עצמה תהיה קצת יותר מוכה כגלל
נוכחותך כה.
.ברם, הייתי רוצה להשמיע באוזניך מחשבה מסויימת לגבי
תפקידך בה.

לפי הדיווח, סוכם שאתה תכהן בממשלה זו בתפקיד שר־המיסחר־והתעשייה.

אני
סכור שתהיה זאת טעות מצידך.

אמנם, התפקיד עצמו חשוב. בידי איש־ביצוע כלכלי, המעו רה
בחיי המשק, זהו תפקיד רב־אפשרויות. אך בנסיבות הנו כחיות,
טמונה בו מלכודת אוטומטית.
אין זה סוד כי שר־המיסחר־והתעשייה האמיתי בישראל הוא
פינחס ספיר. לא חשוב איפה יושב ספיר — במישרד־האוצר,
במשרד־ראש־ד,ממשלה, אפילו במישרד־ד,תקשורת — בכל מקום
הוא ינהל מישרד זה.
כי פינחס ספיר, אדם בעל כושר־עבודה מדהים וזיכרון
פנומנאלי לפרטים, הקים את רוב המיפעלים השייכים למישרד
זה — לטובה או לרעה. מזה שנים רבות הוא מחליט את כל
ההחלטות — אף הקטנות ביותר — הנוגעות לחיי המשק.

כל מיפעל השום הוא, מכחינה מסדיימת, התינוק
שלו — תינוק שגדל, שחלה, שהבריא, שהצליח
או שסרח. איך אפשר לדרוש ממנו להניח מידיו את
חוסות האבהות?
כל שר שניכנס למישרד המיסחר והתעשייה התנסה בכך.
חיים צדוק וזאב שרף היו שניהם מקובלים על ספיר כשקיבלו
לידיהם את התפקיד. אבל היחסים התקלקלו לאחר מכן. והיה
זה פלא אילו קרה הדבר אחרת. הם רצו להיות עצמאיים. ספיר
רצה לתת להם עצמאות. אבל הנסיבות עצמן, מיבנה המשק
ודרך קבלת ההחלטות — מנעו עצמאות זאת.

יתכן שיש מקום לשר־מיסחר־ותעשייה, אם
להתאים את עצמו לקצב־ר,עבודה של ספיר,
לאופי שיקוליו. כלומר: אם הוא מוכן לשמש
כלכלי בצד הרמטכ״ל הכלכלי, שהוא ספיר.
היחסים מאליהם.

הוא אדם המוכן
לדרכי־מחשבתו,
מעין ראש־אג״ם
אחרת, יתקלקלו

ואני דווקא מקווה שהיחסים כינך וכין פינהם
ספיר לא יתקלקלו.

תהיה דעתי על ממשלה זו כאשר תהיה — ואיני נמנה עם
חסידיה המושבעים ביותר — הרי אני מבחין היטב בין האגף
ההרפתקני, הנוקשה והמסוכן שבממשלה לבין האגף המתודיח־סית,
האחראי והזהיר. בראש אגף זה עומד, באופן טבעי, פינחס
ספיר. ואתה, כך אני מקווה, תהפוך לאחד מחלקיו החשו בים
ביותר.
אולם כשר־המיסחר־והתעשייה תביא לאגף זה פחות תועלת
מאשר בתפקיד כלשהו, שישמור על זיקתך לענייני ביטחון
ומדיניות.
לכן הייתי מייעץ (אילו נתבקשה עצתי) שתלמד בסוגיה
זו (ובה בלבד!) לקח מכהונתו של מנחם בגין בממשלה. הוא
לא נטל לידיו תיק. הוא שימש כשר בלי תיק. בתור שכזה, היה
חופשי להתבטא כאוות נפשו בענייני מדיניות וביטחון, מבלי
שאיש התמרמר על חריגה מתפקיד. הוא היה חופשי לטפל
בנושאים אלה.

זהו המעמד המתאים כיותר לך, לדעתי.
ממשלה זו מטפלת בהחלטות הרות־גורל בשטח המדיני והביט חוני,
מבלי שלרוב חבריה ישנה ההכשרה המינימלית לכך.

החלטות כעלות משמעות ככירה מתקפלות
כמיקריות מחרידה, ללא מחקר מתאים, ללא דרך
נאותה לגיכוש החלטות מסוג זה.

נוהל חדש ליחסים בין הממשלה ומערכת־הביטחון. לתיאום בין
המדיניות והביטחון. ועוד ועוד).
תוכל להתבטא באופן חופשי. הציבור מקווה לשמוע ממך
על נושאים אלה, דווקא מפני שאתה תהיה טרי בממשלה, שנכ נסה
לשיגרה איומה בארבע וחצי שנות הכיבוש. וגם מפני
שאתה בא ממקום שבו יש, באופן טבעי, נקודת־ראות אחרת,
היבט אחר, זווית־ראייה אחרת.

פשוט הכד להקריס כל אדה על מיזכח המיסחר
והתעשייה.

ויש לי עוד סיבה למישאלה זו. אודה בה בגלוי.
אתה רכשת לך יוקרה, שהיא מבחינה מסויימת יחידה במינה.
לכל רמטכ״ל רחש הציבור יחס שונה, בהתאם לאופיו. ליגאל
ידין ולחיים לסקוב היה לציבור רספקט. משה דיין הוא, כידוע,
בעל כאריזמה. ליצחק רבין, המסוגר וד,מופנם, גילה הציבור
יחם של אמון וביטחון.

לך רוחש הציכור אחכה.
זהו נכס יקר — לא רק לך, אלא לציבור. אין אישים
רבים בארץ שזכו ליחס כזה, ובאופן כללי כזה. אילו הוצע לך
תפקיד שר־ד,ביטחון, או אפילו תפקיד ראש־הממשלה — היה
הציבור מקבל זאת בשימחה, ללא היסוס.
בשעת־חירום, יכול איש כמוך לאחד את הציבור, מקצה
אל קצה, אולי יותר מכל אדם אחר.

נכס יקר זה עלול להשתחק כתפקיד כלכלי פרוזאי,
כמו זה של שר־המיסחר־והתעשייה.
תוך שבועות מעטים יזהה אותך הציבור עם תפקיד זה.
תוך כמה חודשים תהיה משובץ, בתודעת הציבור, במיסגרת
כלכלית. הבעיות הכלכליות, השערוריות הכלכליות הכרוניות,
ההחלטות הכלכליות שתצטרך לקבל — כל אלה ישנו את
תדמיתך. כל החלטה כלכלית שתתקבל — תועיל למישהו, ותזיק
למישהו. עמדתך בשאלות שכר, תוספת־יוקר, יישוב סיכסוכי
עבודה — יקימו לך, בהכרח, ידידים ואויבים.

זה יהיה הכל. יש אנשים הרכה המסוגלים למלא
כארץ תפקיד כלכלי־מינהלי. יש רק כר-לכ אחד.
באיחולי הצלחה,

כשר בלי תיק (או כ״שר המדינה״ ,כפי שמציעים להסב תואר
זה) תהיה חופשי להקדיש את כל מירצך לעניינים מדיניים
וביטחוניים. תוכל להתמסר לשאלות מיוחדות. למשל: לגיבוש

במדינה
(המשך מעמוד )17
מעל לראשו של רפאל. רפאל המשיך ב כהונתו,
ללא השפעה מעשית כלשהי, כ שכל
אדם במישרד־החוץ ידע שהוא צל
פוליטי.
באותו זמן עלה כוכבו של פקיד בכיר,
שקט ואהוד, שנהנה במפתיע מאמונם של
גולדה ושל אבן גם יחד — תכונה נדירה
ביותר.
מרדכי גזית הוא איש בעל מחשבה עצ מאית,
מתון ומפוכח. במשך זמן־מד. היה
אחראי למחלקת המיזרח התיכון במישרד.
אך כשנתברר לו כי מחלקה זו היא קליפה
ריקה, ללא אמצעים וללא תפקיד של ממש,
מיהר להשתחרר ממנה. בשנים האחרונות
היה אחראי לנושא החשוב ביותר במישרד
— היחסים עם ארצות־הברית.
אין ספק שמינויו של גזית לתפקיד בכיר
מוסיף אבן־גזית לחומת האגף המתון ב צמרת
המדינה — כך שגם חילופין אלה
הם בעלי אופי חיובי.

השטתים המוחזק,
צעד ראשון
לקראת פל ס טין
ההחלטה עצמה היא חיובית. בצו המו של
הצבאי הוכרז על קיום בחירות חדשות
בכמה מן הערים המישניות בגדה המער בית.
הן תיערכנה בהתאם לחוק הירדני.
בכך נענה המושל לדרישת רוב תושבי
הגדה, הרואים בכד צעד ראשון לקראת
הגדרה עצמית פלסטינית וגיבוש הנהגה
לאומית חדשה. במהלך הבחירות, הם מק ווים,
יקומו כוחות ואישים חדשים, ייערך
ויכוח על הגורל הלאומי, תיבחר מנהיגות
מקומית שתוכל להפוך, בבוא היום, לממ שלה
לאומית.
דלא חרות פוליטית. אולם עצם
עריכת הבחירות, ללא שינוי המצב, לוקה
בחסר.
הערבים דרשו שיתמנה קצין־מחוז ער בי,
שיפקח על הבחירות. אך המושל קבע
שהפיקוח יהיה בידי מישרד־הפנים היש ראלי.
בגדה
אסורה עדיין כל פעילות פוליטית.
אין רשות לערוך אסיפות, לקיים כינוסים
ארציים או מקומיים, לדון בנושאים מדי ניים,
לקבוע מה יהיה גורל פלסטין.
בתנאים כאלה, בחירות אמיתיות אינן
אפשריות. הדבר פותח פתח לטענה כי
אלה תהיינה בחירות מבויימות, בחסות ה כובש
— טענה שתושמע בלי ספק על־ידי
אויבי רעיון המדינה הפלסטינית, ובראשם
ממשל ירדן ואירגוני הפידאיון.
אש צולבת בעזה. עד כמה עדין מע מדו
של ראש־העיר, הנבחר תחת שילטון
הכיבוש, מוכיחה פרשת ראש עיריית עזה,
ראשד אל-שאווה.
בשעתו התפלאו על כי האיש העז בכלל
לקבל לידיו תפקיד זה. מנהיגי עזה, ש פעלו
תחת הכיבוש הישראלי ב־, 1957
נענשו קשות על־ידי המצרים בחוזרם, עו נו
והוצאו להורג. איך העז בעל־הון מקומי
לקבל מינוי מטעם המושל הישראלי לרא שות
העירי
תעלומה זו התבהרה כאשר נתגלתה ב ביתו
גופתו של מפקד הפידאיון, שהסתתר
שם בחסותו, ושהתאבד לבסוף. ברור כי
אל-שאווה קייס יחסים הדוקים עם הפי־דאיון,
בשעה שעמד במגע הדוק עם ה ממשל
הצבאי.
השבוע, כאשר הופיע על מסכי הטל וויזיה
הישראלית, יכול היה כל אזרח להת רשם
מאישיותו. אל־שאווה נתגלה כאדם
מרשים, בעל תודעה לאומית מפותחת ור מה
אישית גבוהה. מי שחשב שאין לפלס טינים
מנהיגים, יכול היה להיווכח שטעה.
אך ישראלים רבים חשו לראשונה מה קשה
מצבו של מנהיג פלסטיני, העומד באש ה צולבת
של מדינות־ערב, הפידאיון והכי בוש
הישראלי.
הבית שלא פוצץ. תוך כדי כך נת עוררה
שאלה נוספת.
במיקרים דומים נוהג צה״ל לפוצץ את
ביתו של אדם שנתן מחסה לפידאי. באו תו
שבוע נעצרה בצפון ישראל משפחה
ערבית שנתנה מזון לפידאי, אך לא העזה
לתת לו מחסה.
שר־הביטחון, בהסכמת גולדה מאיר, הח ליט
לחרוג הפעם מכלל זה כלפי ראש עי ריית
עזה, כדי לשמור על האיש. השיקול
היה ענייני: אם ייעלם ראש־עיריה זה,
לא תהיה בכלל מנהיגות מוכרת לאנשי

הרצועה, והפידאיון יהפכו שוב לשליטי ה ציבור.
השאלה
היא: מהו הבסיס המוסרי לכל
מדיניות פיצוץ הבתים במיקרים כאלה?
איך אפשר לדרוש מערבי לעשות מעשה,
שהיה נחשב למתועב אילו נעשה, למשל,
על־ידי יהודי בימי מלחמת המחתרת —
הסגרת אדם לשילטון־כיבוש זר?

11111

יחסים מרחביים

111111י 1ז1\1
השריפה בעיני ה שכגיס
״מערכת השבועון הלא־ציוני, העולם
הזה, שבעליו הוא ח״כ אורי אבנרי,
הידוע במלחמתו התקיפה נגד ממשלתה
של גולדה והמתנגד לכיבוש הישראלי
בשטחים, עלתה הלילה באש. אין ספק
כי גורמים ימניים קיצוניים ביצעו זאת,
כנקמה על הקו הפוליטי של אבנרי.״
דעה זו של פרשן רדיו קאהיר, ביום
השישי האחרון, היתד. פחות או יותר
הדעה שהתקבלה ברחבי המרחב כולו.
ההצתה במשרדי מערכת העולם הזה,
שבוצעה ביום החמישי שעבר לאתר חצות,
תפסה מקום נכבד במהדורות החדשות
ומדורי הפרשנות של מדינות ערב כבר
למחרת היום.
התנגשות נוספת. רדיו רבת־עמון
חזר על דברי רדיו קאהיר, ידע להוסיף
ממקורות משלו כי חמישה אנשים נפצעו
במהלך הכיבוי. רדיו סאות אל־ערב ראה
במעשה ההצתה חלק ממסכת האיומים
והאלימות שמפעילים חוגי הימין בישראל
נגד המתנגדים לכיבוש השטחים :״אין
זו ההתנגשות הראשונה בין שני הכוחות,״
קבע הפרשן .״לפני השריפה הנוכחית,
היתד, פעולה. דומה נגד מערכת עיתון
המפלגה הקומוניסטית, בישראל, וק״ח.
ועוד לפני כן, היה נסיון לרצוח את מזכיר
רק״ח, מאיר וילנר — לאור היום, באמצע
רחוב ראשי של תל־אביב.״ סאות על־ערב
האשים את השלטונות הציוניים ב״רש־לנות
בכוונה תחילה.״
אופי נאצי .,מטעמי נוחיות פוליטית
ברורים, לא העלה אף אחד מאמצעי ה תקשורת
הערביים את האפשרויות האח רות:
שההצתה בוצעה בידי מטורפי־דת
או חוגי הפשע המאורגן. את התיאוריה
החד־משמעית השלים אל־אהראס הקאהירי,
בגליון יום השבת שלו :״מעשי ההצתה
מעיד על הקשר ההדוק בין האופי הציוני
והאופי הנאצי. כך טיפלו אנשיו של היטלר
במתנגדיהם.״

ומל גז ש\ ד ד ״\
אני יודע. הנושא נדוש, בנאלי. על
בולמוס העתיקות של משה דיין כבר נב-
תב לא אחת בעיתונות. בדרך כלל, לב־שה
הביקורת צורה של דקירות סאטי־דיות
קלות, שאיש לא התייחס אליהן ב־רצינות.

חתימה אישית

זוהי חתימתו האישית של שר־הביטחון משה דיין,
באנגלית, כפי שהיא מופיעה על גבי תווית מיוחדת
המצורפת לפריט עתיקות המוצא למכירה, כשעליו מצויין :״מאוספו של משה דיין.״
בעיתון ״וורלד קוינם״ המופיע בארצות־הברית, התפרסמה בחודש יולי מודעה המציעה
עתיקות מאוספו של דיין, שנאסף על ידו בניגוד לחוק, למטרות מסחר ולא כתחביב.

אגף העתיקות לא שמע רשמית על ה אוסף
הארכיאולוגי הענק של שר־הביט־חון
(ואם שמע, לא מצא לנכון להגיב),
המי׳שטרה העלימה עין עד כד, מהפרת
החוק הברורה. שר החינוך, כפי שלמדנו,
אינו מעלה על דעתו ששר בישראל יתעלם
ביודעין מהחוק. עד לנאומו של
אבנרי בשבוע האחרון לא מצא שום חבר
כנסת לנכון להביע דעה בנדון. פובלי ציסטים
ואנשי־רוח, העוסקים בבעיות תר בות,
לא הקדישו שורה לנושא. ארכי אולוגים
לא פצו פה. קשר שתיקה אחד

ספגה ח מו ר ה:
שירות גצה״ל

הפצירו ״החגו־״ה הצעי
רים
ץ״ .הסבירה הרבנית נריה בראיון
שהעניקה לכתב מעריב לוי יצחק הירו שלמי
:״אני מתנגדת בהחלט לגיוס בנות
לצד,״ל. גיוס כל הבנות — גם חילוניות...
אשה המביאה לעולם שישה־שמונה ילדים
תורמת לעם ישראל לא פחות, ואפילו
הרבה יותר — מאשר חיילת המשרתת
שנה־שנתיים בצבא ויולדת רק שניים־
שלושה ילדים.״
מה קרה לרבנית נריה, שישינתה לפתע
את דיעותיה, החליטה לפרוש מראש מפ־
(המשך בעמוד )27

עבודה שלו. לצורך גילוי העתיקות והע־ברתן
לביתו השתמש שר הביטחון לא
אחת בבולדוזרים, מנופים, משאיות ואפי-
לו הליקופטרים מרכוש הצבא.
זה שנים שמשה דיין מוכר עתיקות
באמצעות ״משכית״ וחנויות העתיקות א־

דוח

שעה שחוגים דתיים קיצוניים הסעירו
השבוע את המדינה באיומי רצח חסרי
תקדים על הפאתולוגים, בחרה לה דמות
מרכזית של המפד״ל מטרה אחרת להת־קפתה:
צה״ל. היתד, זו הרבנית רחל נריה,
אשתו של ח״כ המפד״ל, הרב משה צבי
נריה, תושבת כפר הרוא״ה, אחת ׳ממנהי גות
תנועת האשה־הדתית־לאומית, שלפני
כשנה יזמה את מפעל ההתנדבות לשירות
לאומי של בנות דתיות, כתחליף לשירות
בצה״ל.
השבוע, כאשר התפטרה מראשות מפעל
ההתנדבות של הבנות הדתיות, יצאה ה רבנית
נדיר, בהשמצה חסרת תקדים של
צד,״ל והחיילות המשרתות בו.
טענה הרבנית נדיר בצבא יש הרבה
יותר הפקרות מאשר בחיים האזרחיים...
אפילו בשביל הבנים עצמם ...השירות ב צבא
הוא תקופה של ירידה באורח ה חיים
...הסכנה הזאת היא חמורה יותר
מהסכנה הבטחיונית.״

שר במלונות ״הילטון״ ׳ו״שרתון״ .ד,מימ־צאים
הארכיאולוגים נמכרים בקופסאות
הדורות, מרופדות קטיפה, כשכל אחת
מהן נושאת את הכתובת ״מתוך אוספו ה פרטי
של משה דיין,״ וכוללות את חתי מתו
האישית. זכוכית פיניקית, שדוגמתה
ניתן לרכוש ב־ 300ל״י, נמכרת ב״מיש־כית״
ב־ 1600 ליי. אחד מסוחרי־ד,עתיקות
בתל־אביב משמש כסוכן של מר דיין,
המביא לביתו את האספנים ״הכבדים״ מ־חו״ל.
אספן כזד, רכש לפני זמן־מה בביתו
מימצא ב־ 30,000ל״י.

דן בן־־אמוץ
^ גדול נקשר סביב המוזיאום הפרטי של
י! דיין.

נדמה לי שהגיעה השעה לדבר גלויות,
ולדון ברצינות בתופעה הפלילית הזו ש־שמה
שוד עתיקות. קיים במדינה הזו חוק
הנקרא ״פקודת עתיקות״ משנת ,1929
האוסר בפרוש על כל אדם לחפור, או
לחפש באופן אחר, עתיקות, בין באדמתו
ובין באדמת אחרים, אלא אם כן קיבל
רשיון לכך ׳ממנהל מחלקת העתיקות.
סעיף 7אומר שרישיון כזה יינתן רק ל מי
שסמכותו המדעית מובטחת די הצורך
ע״י אגודות או מוסדות־מדע. העובר על
החוק צפוי לקנס של 200 לירות שטרלינג.
סעיף 22/7קובע שכל אדם שאינו בעל
רשיון, והוא סוחר בעתיקות, ייאשם ב עבירה
ויהיה צפוי למאסר של שישה
חודשים, או לקנס של 100 לירות שטר לינג,
או לשני העונשים כאחד.
בפני החוק הזה, על 30 סעיפיו, שווים
כל אזרחי המדינה, חוץ מאזרח מכובד
אחד ששמו משה דיין. זה למעלה מ־20
שנה שמר דיין חופר עתיקות ללא רשיון
בשעות הפנאי, ובחלק ניכר משעות ה

העתיקות הנמכרות ב״משכית״ ראי תי
במו עיני וצילמתי. בשיחה טלפונית,
בה העמדתי פנים כסוכנו של סוחר אמרי קאי
ד,מעוניין לרכוש 50 עתיקות מאוספו
של דיין, אמרה לי מנהלת החנות שהדבר
ניתן לביצוע, ושעלי לסור לשם כך לח נות,
ולשוחח עם הגברת רות דיין.
שאר הפרטים הם בגדר שמועות, שרק
בית־משפט או ועדת חקירה משפטית יוכ לו
לעמוד על אמיתותן. אם תקום ביום
מן הימים ועדת חקירה כזו (או אם מר
דיין יטרח לתבוע אותי לדין על הוצאת
דיבה) יהיה עליו לענות על השאלות ה באות:

האם קיבל מר דיין רשיון ממנהל
אגף העתיקות לחפור עתיקות באדמות
המדינה ובשטחים הכבושים (שמהן, אגב,
לפי החוק הבינלאומי, אפילו המדינה אי נה
רשאית להוציא עתיקות) ולהעבירן
לביתו?
(ב) האם הודיע דיין לאגף העתיקות
על האתרים הארכיאולוגים שגילה, ועל
כל מימצא שחפר, כפי שהחוק תובע מכל
אזרח?

האם קיבל דיין רשיון למכור יול־

עסוק במיסחד עתיקותו

(ל) האם מנהל דיין פנקסים, ומשלם
מם הכנסה, על הרווחים ה־אגדתיים
שלו ממיסחר בעתיקות ץ
(ה) האם השתמש דיין בציוד צבאי
כבד, בכלי תובלה ובהליקופטרים, לצורך
חפירת העתיקות והעברתן לביתו? אם
לא, באיזו דרך הגיעו העתיקות לביתו?

( 0האם הגיש מר דיין אי־פעם
הצהרת הון, ומניין הגיע לידיו ה־כסף
בו רכש את נכסיו הרבים 1
(ז) האם זה נכון שסרן בשם יוסף יפת

טר כאתר ארכיאולוגי כעין־בוקק
בו חפר ההיסיטוריון מרדכי גיהץ
מטעם אוניברסיטת תל-אכיב והעביר
משם 50$מהכדים שנתגלו
עכור משה דיין ץ
(י) בכמה כסף נמכרו העתיקות של דיין
במכירה הפומבית שנערכה לפני חודש ב-
לוס־אנג׳לס ע״י בית מסחר לעתיקות,
והאם הגיע הכסף הזה ארצה?

(יא) האם זה נבון שחיילי צה״ל
שמרו כלילות בעזה על הטרקטור
שעסק בחפירות ארכיאולוגיות
עכור דיין.
(יב) איזה אחוז מתקציב הכי־

או שכזלנו
נכבד את החוק
א 1שכולנו
נעבור עליו!״
הועלה על־ידי דיין תוך תקופת זמן קצרה
לדרגת סגן־אלוף משום שכל תפקידו הוא
להודיע לשר־הביטחון על עתיקות המת גלות
ברצועת־עזה וסיני? האם נכון שכדי
להצדיק העלאה זו בדרגה, העניק דיין
למודיע שלו תואר ״קצין להילכי רוח״
שאין דוגמתו בכל צה״ל?
(ח) האם זה נכון שעוד ב־ 1956 ערב
הנסיגה מסיני נפגע הליקופטר טיקורמקי
תוך נסיון להוציא אובליסק מצרי מצרא-
בית־אל־חדם שבסיני ושהאובליסק הוצא
על־ידי הליקופטר שני והועבר לביתו של
דיין?

(ט) האם זה נכון שהאלוף
רחכעם (גנדי) זאבי ירד כהליקופ

טחון החדש מוקדש לחפירותיו
הארכיאולוגיות של דיין ז
במישפט זה, אם וכאשר ייערך, יצטרך
גם הד״ר אברהם בירן, מנהל אגף העתי קות,
להשיב על מיספד שאלות מביכות.
האם ידוע לו, למשל, על האוסף הפרטי
של דיין? האם חקר ודרש כיצד הגיעו
העתיקות לידיו של דיין? למה לא הגיש
תביעה נגדו, כאשר כל העיתונים דיווחו
על החפירה באזור, בה נפצע דיין, בהת מוטט
עליו קיר? האם ערך רישום של
מימצאי דיין, והאם ניצל את זכותו לר כוש
או להחרים את העתיקות שנחפרו
ללא רשיון?

שר־החינוך־והתרכות אשר כי־

קברים למכירה?

משה דיין ליד כדים עתיקים וארונות
קברים ויו
עתיקים מאבן, אותם אסף בחפירות שהוא מנהל

מזה שנים רבות כתחביב פרטי. חלק נינר ממימצאיו של דיין מיוצאים לחו״ל. לפי החוק
חייב כל מי שמייצא עתיקות לקבל על כך רשיון מיוחד, ולשלם ־ 107 מערך המכירות
שלו לקופת המדינה. לא ידוע אם משה דיין אומנם שומר על סעיף זה של החוק.

קר, אני משער, כביתו של דיין,
יצטרך לתת הסבר להעמדת־הפ־נים
ולצכיעות שלו, שבאה לידי
ביטוי בתגובתו להאשמותיו של
מר אורי אבנרי מעל כמת הכנסת.

ארכיאולוגים נודעים ומכובדים כיגאל
ידין יצטרכו למצוא הסבר כלשהו לשתי-
קתם התמוהה נוכח שוד העתיקות הגלוי^ ,
המתרחש לעיניהם על־ידי שר בממשלת
ישראל.
אך, כמובן, אינני מעלה בדעתי שמשהו
קונקרטי יצא ׳מהרשימה הזו. הממשלה
לא תקים ועדת־חקירה, המישטרה לא תח קור
במעשיו הפליליים של שר הביטחון,
שום חבר־כנסת מסייעת המעדך לא יגיש
.שאילתה בעניין זה לשר החינוך והתר בות.
אנחנו נמשיך לכתוב ולדבר, ושר-
הביטחון ימשיך לשדוד את אוצרותיה ה תרבותיים
של המדינה.
כשיתמוטט עליו שוב קיר, יודיעו על
כך בחדשות, אך שר־הביטחון אינו מת עניין
בחדשות. הוא מתעניין רק בעתי קות׳
והוא מצפצף עלינו ועל החוק, אותו
אנו נתבעים לכבד.
בעניין זה, כימו בשטח השחיתויות ה אחרות
הפורחות במדינה, קיימות שתי
אפשרויות — או שכולנו נכבד את ר יחוק׳
או שיותר לכולנו לעבור עליו. אם
מותר למישהו לשדוד עתיקות, לחפור ללא
רשיון באדמות המדינה, להוציא מן ה שטחים
הכבושים אוצרות תרבות ואמנות,
להשתמש בציוד צבאי לחפירה ולהעברת
השלל, ולהתעשר מההובי הממלכתי הזה
— אז גם אני רוצה.

מ׳ מניו את האיש שבקיו?

האיש שבקיר אינו אלא שר־הביטחון משה דיין, שטיפס על גדר
האבן של ביתו בצהלה, בה שובצו עתיקות שנאספו על ידי שר־

הביטחון בחפירות וברכישות שנעשו על פני כל הארץ ובשטחים
המוחזקים. לדיין יש רשת עניפה של מודיעין, המודיעים לו מייד
על כל גילוי של אתר עתיקות חדש, או מימצאים שכדאי לרכשם.
הוא מינה אפילו קצין צה״ל שתפקידו היחיד להודיע על עתיקות.

משתי האפשרויות אני מכבר,
כמוכן. את הראשונה, אך, כאמור
זה עניין של טעם אישי.

דיו

כרס

ד*פא

מעיז ה
גזרזוין

מאסו

עמי*לד
׳•.ייז־זז

סילזפ

בחב*זן

סאהיד 1954

על ספסל הנאשמים, בעת משפט הריגול נגדם. בשורה
הימנית, מלמעלה למטה: פיליפ הרמן, רוברט דאסא,
ע<ר כ הן משמאל: מרזוק, עזאר, ויקטור לוי, מאיר מיוחס, מק ס בנט, פיליפ נתנזון.

כאורה, היה זה טקס חתונה.
/למעשה, היה זה מיסדר הכרה והודייה.
ראש הממשלה, בלוויית נציגים בכירים של
הממשלה ושל קהיליית המודיעין,של ישר אל.
באו להצדיע לחברי רשת הריגול הציו נית
בקאהיר, שבעקבות הפעלתם הטראגית
נולד עסק־הביש המפורסם, נפלה ממשלה,
נתפלגה מפלגה, וכל הארץ רעשה.
את כל חטאי העבר, נועד הטקס הצנוע,
שנערך ביום השלישי בשבוע שעבר בבית-
הכנסת של שכונת נווה־מגן, ברמת־השרון,
לחתום סופית.

מוסל בכלא המצר

רוץ ואנשי העסס 53

הסוס״ — יוסף מרזוק, פיליפ נתנזון, ומאיר מ
רשת הריגול מלפני עשרים שנה — מרסל ני

הכוכבת היתה, כמובן, הכלה. בשמלת כלו לות
לבנה, כשהקישוט היחיד לגופה היא שר שרת
מעוטרת, דמתה מרסל ניניו, בתיספורתה
הקצרה וחיוכה המשוחרר והמדבק, למה שהיתה
לפני שבילתה 14 שנים בכלא המצרי: נערת־חברה
צעירה ועליזה, ספורטאית מצטיינת ונו עזת,
המוכנה להסתכן לא רק על מסלול הריצה,
אלא גם בריגול.

/ומת־השוון 1971

פיליפ נתנזון, רוברט דאסא, מרסל ניניו, מאיר מיוחס, גולדה

(לא מהחגורה) ,יוסף מרזוק (אחיו של ד״ר משה מרזוק)
ויקשור לוי, אח של שמואל עזאר. מהנוכחים בתמונה למעלה
נעדרו ד״ר מרזוק ושמואל עזאר, שניתלו, ו מק ס בגט שהתאבד.

ך* חתן, התעשיין אלי בוגר, מילא בשמחה
1 1את תפקידו — לעמוד בצל צשתו המפורס מת.
היתה לו זו חתונתו השלישית. שתי נשותיו
הראשונות נפטרו — שתיהן מסרטן. הוא הס תובב,
מאושר, בין החוגגים, לחץ ידיים עם שר-
הביטחון, הרמטכ״ל, אלופי צה״ל וראשי זרועות
המודיעין.

:פ׳ שפורסמה נעתון קאהיו׳ בשנת 1956־ ומתנשקת בחתונתה עם פיל־פ נתחון

ועולה מחדש — לאחר 17 שנה. מימין לשמאל,
במוטות החופה: וולפגנג לוץ — ״המרגל על
זס. בעוד דקות ספורות, תעמוד ביניהם מקשרת
י. בגלל החתונה התאספו שוב חברי הרשת.
הדמות הבולטת בטקס היתה השושבי־נית
— גולדה, בשמלת תכלת נאה ומצב״
רוח מבריק. היא התלוצצה, בירכה, ונראתה ב כנות
מאושרת כאילו היתד, זו בתה שלה מתחת
לחופה.
בולטת פחות, אד מאושרת לא פחות, עמדה
בצד, דוממת, כשרק דמעה מתגלגלת מעינה,
מטפחת מסורתית למהדרין, מעשה ריקמה מימי הסבתא.
מרסל ניניו, עטורת
קשישה אחרת, לבנת שיער. היתד, זו מתילדה
היתה זו גולדה שגילתה לראשונה, בהערת אגב, את נוכחותם
הינומה וצוחקת באו גולדשטיין,
דודתה בת ד,־ 80 של מרסל. במשך
בארץ של חברי הרשת — ובחתונתה של מרסל, הופיעה כל
שר, מתחת לחופה, כשלצידה האחד בעלה, אלי בוגר, חבוש
14 שנות ישיבתה של מרסל בכלא. לא החמיצה
צמרת המדינה להצדיע בפניה ובפני חבריה האחרים לרשת.
כיפה לכבוד ה טקס, ולצידה השני ראש הממשלה, מכוסת
הדודה אפילו ביקור אחד אצל מרסל, מהמיכסה
פנים בבית־הכנסת בנווה־מגן, לא היו יצירי
האלמונים הללו, ששמותיהם היוו סוד כמום
היה ערר עלם צעיר. רוברט דאסא, ויקטור
של תריסר ביקורים לשנה שר,ירשו לה המצרים.
דמיון. הם היו מציאותיים מאוד.
במשך שנים ארוכות. בצדעיו של אברהם
לוי, רכל האחרים — היה זה בדיוק כאילו
למטרה זו נשארה להתגורר במצריים, כל אותן
גם הברכה שאיחל אחד מהם, היתד,
דר, הלא הוא ג׳ון דארלינג המיסתורי, ה נכנסת
לאולם חתונות, ומצאת עצמך עומד
שנים ארוכות — למרות שהיה בידה להסתלק
מציאותית מאוד, ולקוחה ממושגי המקצוע.
איש שהקים את הרשת, כבר זרקה השיבה.
פנים אל פנים עם כל גיבוריו של איאן
משם.
״הפעם,״ חייך לעבר קוליגה ,״אני מאחל
פילים נתנזון, שבכים מעילו התלקחה פצ פלמינג.
הגיבורים
האחרים היו שמחים ונרגשים לא
למרסל שלא תשתחרר ממאסר עולם.״
פחות. היה זה מרגש לראות, פנים אל פנים את צת התבערה, וכך נתפסה הרשת — לא
אלא שהגיבורים, שמולם עמדת פנים אל

הזוג והשושבינה

ההוק השני והאחרון שו ..ברשת אונסיס״ רוא הסוואה

״פרשת אלכסיס״ ,סיפור דמיוני של אורי אבנרי שפורסם כשמו
של סופר יווני שאינו קיים, הופיע כ״הטודם הזה״ ערב פסח .1964
הוא הכיל את בל הפרטים של עסק־הכיש הישראלי במצריים, שאסור
היה אז לפרסמם. כדי לאפשר זאת, הועברה העלילה לסיכסוד
היווני־התורכי, שהיה אז אקטואלי.
עתה, עם ביטול האיסור על פירסום מרבית פרטי העסק־הביש,
מפרסם ״העולם הזה״ את הסיפור מחדש — והפעם תוך ציון מלא
של השמות והמקומות, אך מכלי לשנות דבר כנוסח המקורי, זולת
השמטות קלות וחסרות־ערך.
הסיפור הוא כמתכונת רומאן היסטורי — כלומר, בדי לצייר
3רק שני

ב חדר השר
פינחס לבון, שר־הביטחון, קי׳מט את מצחו. בתנועה
מהורהרת החליק את שערו הלבן.
לפניו היה מונח עיתון אמריקאי. הוא נהג להקדיש
את השעה הראשונה של יום־עבודתו לקריאת עתונים,
ישראליים וזדים. תאוות־הקריאה שלו, תכונה בלתי־רגילה
אצל פוליטיקאי, ליוותה אותו כל חייו.
את עינו צדה ידיעה קטנה, בתחתית העמוד הראשון:
קאהיר — 16 ,מאת כתבנו — שורה של מעשי־חבלה

את אווירת העלילה, את מניעי הגיבורים ואת הרקע הכללי, בא
תיאור שהוא פרי הדמיון, אך המבוסם על הפרטים האמיתיים.
כשבוע שעבר, כחלק הראשון, תיאר הסיפור איך הגיע ״האדם
השלישי״ ,המכונה ״רוכרט״ ,מפארים לקאחיר, איך קיבל את הפקודה
לביצוע מעשי החבלה והתחיל לבצעה. החלק השני, המתפרסם
להלן, מתאר את נפילת הרשת ורקימת העלילה שנודעה לאחר מכן
כשם ״פרשת לבון״.
בל זה נכתב ופורסם לפני שבע שנים — כשפחות מתריסר
אנשים כארץ ידעו את הפרטים.

הפצצות האלה במצריים. משהו מוזר כאן.
שוב חזרה אליו ההרגשה הסתומה, שתקפה אותו לא
פעם בשבועות האחרונים. האם אומרים לו את הכל?
האם עוזריו נאמנים לו?
לעיתים, מבלי שיוכל להסביר מדוע, נידמה היה לו
שהוא מוקף חומה אטומה, שעוזריו מסתודדים סביבו
כמו ליד מיטה של חולה.
נכון, הרמטכ״ל, משה דיין (״הר׳מטכ״ל הגידם״,
גנרל סיפאקאס) שונא אותו. הוא יודע זאת. לפחות מאז
נזף בו על שהירשה לאחד מאנשיו, לעבור את הגבול
הירדני, כדי לחטוף חיילים ירדניים. זה היה מעשה מטומ טם,
אפילו בא כדי להבטיח החזרתו של סמל ישראלי
שנתפס מעבר לגבול. מעשה כזה יכול לגרום לתסבוכת

הסמל המצוי קפץ לעבר האיש ששכב על הארץ...
בלתי־מוסברים, שאירעה כאן לאחרונה ,׳מעוררת את
דאגתם של מפקדי המישטרה.
פצצות־תבערה התפוצצו במוסדות של ארצות־הברית
ושל בריטניה, וכן בבתי־קולנוע ובמשרד־הדואר המרכזי.
התקרית הראשונה אירעה בשני בחודש, ומאז התפוצצה
פצצה כל יומיים־שלושה.
ידיעות דומות הגיעו גס ׳מאלכסנדריה.
בשיחה עם כתב זה הודה מר ׳מחמוד מעיד, מפקד
מישטרת קאהיר, כי לפי שעה עוד אין בידי אנשיו מפתח
לפיענוח התעלומה, אמצעי־הביטחון הוגברו, ותגבורת
של שוטרים הגיעה לעיר.
לבון הניח את העיתון הצידה, הדליק לו סיגריה.
מוזר, הידהר. מזה שבועיים מתפוצצות פצצות ב מצריים.
מדוע
לא נמסר לו על כך בדו״חות של המודיעין?
הוא ניגש לחלון, שאף את עשן הסיגריה.
אחרי כמה דקות חזר לשולחן, ושוב קימט את מיצחו,

בינלאומית, ואין לבצעו בלי אישור שר־הביטחון. אחרי
הכל, לשם כך קיים שר־ביטחון.
משה דיין, הרמטכ״ל, הגיש אז את התפטרותו. בוודאי
חשב שלא יקבל אותה. אבל הוא קיבל את ההתפטרות.
ורק כאשר התערב שר־הביטחון הקודם, כן־גודיון (פא־פאדופולו
הזקן) ,הסכים להשאיר את דיין בתפקידו.
הר׳מטב״ל שונא אותי. האם כך גם המנהל הכללי,
שמעץ פרס (אינדריאס הצעיר)? והקצינים הבכי רים?
הם מעמידים פני נאמנים. הם מתחנפים. אבל ה אם
הם נאמנים באמת? האם לא קשרו ביניהם קשר,
׳מאחורי גבו? אולי הם מקיימים קשר עם בן־גוריון?
הירד,ורי־׳תע תועים .׳מדוע יחתור בן־גוריון תחתיו?
הרי בן־גוריון עצמו הציע למנותו כשר־הביטחון, כש־התפטר.
אני מתחיל לסבול מתסביך של רדיפה. הכל
בסדר. אני פשוט לא רגיל לאווירה של משרד זה, על
סודותיו ותעלו׳מותיו. הרמטכ״ל והמנכ״ל ממלאים את
תפקידם. אפילו אין הם אוהבים אותי, לא יעלה על

דעתם לפעול נגדי בצורה שתסכן את ביטחון המדינה.
ובכל זאת. הפצצות האלה. מדוע נודע לו הדבר רק
מעיתון זר?
אשאל את דיין. לא, דיין נסע לארצות־הברית. השד
יודע לשם מה. דווקא בשעה זו.
הוא הרים את השפופרת .״בקשי נא את ג׳יבלי,
שייכנס אלי.״

הגבר הגבוה, בעל ההופעה המרשימה, נכנם וסגר
אחריו את הדלת .״ביקשת לראות אותי, פינחס?״
הוא ניראה כמו חייל אמיתי, חשב השר. יותר מכל
קצין אחר בצבא שלנו. ובכל זאת, איני מאמין לו. יש
בו משהו בלתי־כן. אולי כל איש מודיעין הוא כזה.
״אנא, שב, בנימין.״
במשך כמה דקות מדדו שני הגברים איש את רעהו.
הבדל־הגיל ביניהם לא היה גדול. אך הם השתייכו לשני
דורות. השר היה שייך לדור שלפני־המלחמה, שהיה
מעורה בתרבות ההומניסטית. לשונו החדה הטילה את
מוראה על כל יריביו המדיניים. הקצין היה שייך לדור
של מלחמת־העצמאות. דור שאיבד רבים מן המעצורים
התרבותיים של קודמיו. שמו היה קשור באחת הפרשות
העטרות של המלחמה*.
לבון נטל לידו את העיתון האמריקאי, הניחו לפני
ג׳יבלי .״האם ידוע לך משהו על זה?״
אף ניד בפניו של הקצין לא העיד על הפתעה כל שהי.
הוא קרא את הקטע בעיון, כמורה העובר על חי בור
של תלמידו, העיר :״כן. זה נכון, פחות או יותר.״
״תמהתי במקצת. נידמה לי שלא קראתי על כך מאו מה
בדו״חות שהוגשו לי.״
״זה נכון.״ ג׳יבלי הדליק לעצמו סיגריה, בנחת.
״נתתי הוראה לברר תחילה מי עומד מאחורי התקריות
האלה, כדי לאפשר הערכה מתאימה. ברגע שנדע משהו
מוסמך, תקבל, כמובן, דו״ח מפורט.״
״וכיצד אתה חושב לברר זאת?״
״יש לנו רשת טובה מאוד במצריים. היא מורכבת
מאנשי העדה היהודית בקאהיר ובאלכסנדריה. שלחתי
את אחד מאנשינו הטובים ביותר לקאהיר כדי לאסוף
במקום אינפורמציה מוסמכת.״
״והוא עוד לא חזר?״

״ואין לך שום דיעה ביחס לאופי התקריות?״
״קשה לדעת. ההשערה הקרובה ביותר היא, כמו בן,
שזה מעשה ידי הקומוניסטים.״
״שטויות!״ לבון נהג תמיד להגיד את דעתו לבני-
שיחו בפה מלא, וזאת היתד, אחת הסיבות לכך שפחדו
מפניו, אך לא אהבוהו .״קומוניסטים אינם עוסקים ב־טירור.
כאיש מודיעין אתה צריך לדעת זאת. כדאי לך
לקרוא כמה ספרים טובים על נושא זה.״
הישר לא ידע כי כמעט אותן המילים נאמרו, יום
לפני כן, בנסיבות דומות בשיחה בקאהיר.
״ספרים הם ספרים, ומציאות היא מציאות,״ השיב
ג׳יבלי, שלא אהב ספרים וקוראי־ספרים .״על כל פנים,
זו השערה. אפשרות שניה היא שפועלת שם מחתרת של
האחים המוסלמיים. אצל הערבים האלה, הרי לעולם אי-
אפשר לדעת.״
״לא משכנע,״ פסק השר, קצרות.
ג׳יבלי משך בכתפיו, קם ממקומו .״על כל פנים,
פינחס, ברגע שנקבל ידיעות מוסמכות, נמסור לך דו״ח.״
לבון הסתכל בגבו של האיש היוצא. הוא היה מרוגז.
בעצמו לא ידע מדוע. הרי האיש היה אדיב. לא היה
בדבריו כל רמז לחוסר־משמעת. ובכל זאת

רוברט קם ממיטתו, במצב־רו׳ח מרומם.
מלצר במדים הכניס את ארוחת־הבוקד ואת העיתון
האנגלי. בעין מאומנת עבר על הכותרות — מהומות ב קפריסין,
שר־החוץ התורכי מאיים בפלישה אם לא
* רמז לפרשת טוביאנסקי, שהוצא להורג ב־ 948ו
אחרי ״מישפט שדה״ ,שבו כיהן ג׳יבלי כ״שופט״.
** תיאור שיחה זה משוחזר באופן חופשי, ואין לראות
בה דיווח מדוייק על שיחה שהיתה. כידוע, מסרו
לבון וג׳יבלי גיהסות סותרות.

תיפסק שפיכת הדמים באי, הנציג האמריקאי באדם חיווה
את דעתו שאין להסכים לסיפוח קפריסין ליוון.
רק ידיעה אהת עניינה אותו .״מי הזמין את הרמטכ״ל
הישראלי?״ שאלה הכותרת.
שוב דיין מבשל -משהו, חשב רוברט, וקרא את ה ידיעה
בחיוך. נאמר בה כי ראש־המטה שתום־העין הגיע
לניו־יורק, בטענו כי הוזמן לביקור רשמי בארצות־הברית.
הדבר היה -כתעלומה בעיגי העיתונאים, מאחר ש־משרד־ההגנה
האמריקאי טען כי לא הוזמן כלל. אולם,
הוסיפה ההודעה האמריקאית, הרמטכ״ל הישראלי יתקבל
בברכה אם ירצה לבקר באורח פרטי במיתקנים צבאיים
אמריקאיים. דיין קיבל את ההזמנה, והוסיף שישלם ב עצמו
בעד כרטיס הטיסה. הדבר גרם, לדעת הפרשן,
אי־נעימות לממשלה האמריקאית, מאחר שזה עתה מסייר
בארצות־הברית ר-מטכ״ל ערבי, שהוזמן רישמית, והו פעת
הגנרל הישראלי עלולה להעכיר את יחסי וושינג־טון־קאהיר.
רוברט
בחש בקפה, מרח ריבה על לחמניה. מה פשר
מעשיו של דיין ן מוכרחה להיות להם כוונה. דיין הוא
שועל ערמומי.
לפתע פרץ בצחוק דם. ברור. אם תימשך הפעולה
בהצלחה, יהיה צורך להתחיל, בעוד כמה ימים, במערכת-
תעמולה אנטי־ערבית בארצות-הברית. יהיה צורך לגייס
את ראשי הקהילה היהודית ישם, לשכנע סנאטורים, ל השפיע
על עיתונים. יוכל לעשות זאת רק אדם היודע
על הפעולה, המסוגל לתכנן את המהלכים הפוליטיים מראש.
לכן נסע דיין בעצמו.
מדוע לא הוטל הדבר על השגריר ו ״אבא אבן נאד
נפוח,״ אמר ג׳יבלי לא פעם. והוא בוודאי שמע זאת
מדיין עצמו. הגנרלים לא אהבו את השגריר הישראלי
בוושינגטון, כי הוא גדל בחוץ־לארץ ולמד בקמברידג׳.
השגריר יהיה האיש האחרון שישמע על כל העניו. דיין
יספר לו רק כשלא תהיה ברירה.
אולם אם השגריר אינו יודע על העסק, האם יודעת
הממשלה? ראש־הממשלה? ולבון — שר־הביטחון ה חדש.
בצבא הכל ידעו כי דיין שונא את שניהם. דיין
מתייעץ עם בדגוריון הזקן.
שוב עלתה בלב רוברט אותה מחשבה מטרידה: מי
ישא באחריות אם העסק יתחרבן? דיין יטען שלא ידע
מאומה, ששהה בארצות־הברית. מן הסתם לקח גם זאת
בחשבון, כשיצא לנסיעה זו, השועל.
הוא אכל את הלחמניה. אין מה לעשות. צריכים לגמור
את העסק, ולא להיתפס*.

ר? שליש

פצצה בקולנו;!
האם אני שונה מכל האחרים? שאל פי לי םנמנזון
(סטפאנוס) את עצמו.
הוא הכין את החומרים, שם אותם על השולחן. כל־כך
קל להכין פצצה. בבית הכחול, ליד תל־אביב, למד
את המלאכה הרבה יותר מהר משלושת האחרים.
אולי אני פוחד? שאל את עצמו שוב. אבל הוא היה
בטוח שאין זה נכון. אצבעותיו, שטיפלו בחומר, לא רעדו.
לא, אינני פוחד. אבל העסק אינו מוצא וזן בעיני.
הוא לא שנא את המצרים. אולי זו הצרה. הוא אהב
את ישראל, אך לא שנא את המצרים.
הוא זכר את פגישתו הראשונה עם אברהם דר, לפני
שלוש שנים, מאחורי בניין הקולנוע. האיש הציע לו
להצטרף לרשת־ריגול, למען ישראל. הוא הסכים, כאילו
היד, זה דבר מובן מאליו. אבל דבריו של האיש על
הרוצחים הערביים, על הצורך להלום בהם מהלומה ניצחת,
עוררו בלבו אך אי־רצון. הוא לא הראה זאת. האיש
לא היה מבין. היה חושב שאינו מבקש אלא להשתמט.
פילים האמין במוסר. מילה מצחיקה, מוסר, כל
אחד מדבר על מוסר. בעולם של ימינו קשה לדעת
מה זה מוסר. אם תדבר על מוסר, יחשבו שאתה מתכוון
לענייני מיטה. פעם ניסה לדבר על כך עם מרסל, והיא
צחקה את צחוקה המתגלגל.
איך יוכל להסביר למישהו כי ריגול הוא מוסרי,
ואילו הטמנת פצצה בקולנוע איננה מוסרית?
כן, הוא הסכים לרגל. לרגל למען ישראל. ישראל היא
עריסת התרבות. היא נתנה לעולם את התנ״ך. צריכים
להגן על ישראל. אפילו הוא, ששנא את הצבא וסלד
מכל אלימות, מוכן לרגל כדי לעזור לצה״ל להגן על
ישראל, עם תותקף.
מותר לרגל. למען הגנת המולדת. אבל מה הקשר
בין ריגול ובין סיכון אנשים חפים מפשע?
נכון, עד עכשיו לא נהרגו אנשים. אבל זד, מיקרה.
אם ישים היום את הפצצה בקולנוע, עלולה לפרוץ בהלה.
בבהלה כזאת, הכל יכול לקרות. נשים וילדים יכולים
להידרס למוות. והוא, פילים, יהיה הרוצח.
ובכל זאת, הוא יעשה זאת. פילים נתנזון, תלמיד-
חכם, הוא יעשה זאת, ודווקא היום, ה־ 23 ביולי. 1954 ,
מדוע? בפעם האלף שאל את עצמו את אותה השאלה.
האם אני פוחד להיחשב לפחדן? האם אני פוחד שמרסל
תביט בי בבוז.
החומר היד, מוכן. הוא מילא את נרתיק-ד,משקפיים.
ברגע העדין ביותר צילצל הטלפון. הוא סיים את המלאכה
בחיפזון, שלא כרגיל, והרים את השפופרת.
היד, זה קולה של מרסל .״אתה הולך היום לקולנוע?״
שאלה, כפי שכל נערה רגילה יכולה לשאול ידיד.
״כן,״ ענה .״עוד מעט.״
״לאיזה סרט?״
* נסיעתו המוזרה של דיין לארה״ב, כפי שהיא מתוארת
כאן במדוייק, היא אחת התעלומות הנשכחות של הפרשה.

כשניגש השוטר לדלת, קפצה מוסל ו לחלון..
״סרט של אורסון וולם, בקולנוע דיו(לי דו).
״חבל. כבר ראיתי את זה, לפני שנים. תצטרך ללכת
לבד. תבלה בנעימים, ואל תשכח את המישקפיים שלך.״
ציחקוק קל .״טלפן לי מחר. תספר איך התרשמת.״
מרסל, מרסל. הלוואי והיד, לו חוש־ההומור שלה.

סמלח סן עוו א ד (פקד סלים ביוגלו) עמד בכניסה

הנפשות בסיפור המקור־היוון

סטאברידאקי — שר־המלחמה ה

אלכסים
חדש ש ל יוון
• פאפאדופולו הזקן — ראש־הממשלה ושד־המלחמה
הקודם, שפרש מתפקידו >דדיד בן־

(פינחס לדון).

גוריון).

• גנראל סיפאקאס הגידם — רמטכ״ל הצבא
היווני( .הרמטכ״ל משח דיין).

אנשי־מודיעין :

אגף

המודיעין

(בנימין

ג׳ורג׳ו — ראש
נ־יכלי, ראש אמ״ן).
$קוסטא — ראש המודיעין בחו״ל( .השם לא
הותר עדיין לפירסוס. בסיפור הוא נקרא

• ניקום (״מיסטר סטון שליח המודיעין
בתורכיה( .האדם השלישי, שנקרא במצריים
״פאול פראנק״ ,ושחברי הרשת הכירוהו בשם
״רוברט״ .השם האמיתי לא הותר עדיין לפירסום).
• ״דימיטריוס״ המצולק — מייסד הרשת באיזמיר(
.אברהם דר).
• הג׳ינג׳י ( איפר הראל, ראש שרות־הבטחון).

אנשי הרשת באיזמיר:

מרזוק).

• סטאברוס — מרכז הקבוצה( .ד״ר
9ריקה מאנולאקאס — המקשרת, אלופת־ספורט
ונערת־זוהר( .ויקטורין ניניו, שנודעה
גם בשם ״מרסל״).
• יאני יואנידס — זבן( .דמות דמיונית. נקרא
כאן ״יצחק״).
• סטפאנום חרלמבו — (פיליפ נתנזון).

התורכי :
• פאול קוצ׳וק — מפקד מישטרת איזמיר.
(נקרא בסיפור ״ מ ח מו ד פ עי ד ״).
• ג׳לאל — קצין לתפקידים־-מיוחדיס( .נקרא
בסיפור ״ קמאל ״).
• סלים ביוגלו — (סמל ח סן ע וו א ד הופיע
כעד במישפט קאהיר).
• חוסון — חדרנית במלון אתאתורך( .דמות
דמיונית. נקראת בסיפור ״ פטמה

לקולנוע ריו, כמו בכל יום, מזה שבועיים. מעולם לא
תיאר לעצמו שאי־פעם יבוא יום וישנא קולנוע.
כל רעיון המארבים נראה לו כמגוחך. לגלות חבלן
בקולנוע, הרי זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת.
אילו שאלו אותו, היה גומר עם כל העניין מזמן.
צריכים לאסור כמה קומוניסטים ידועים, וכמה אחים
מוסלמיים, וכל מיני טיפוסים מלוכלכים אחרים, ולהרביץ
להם על כפוודהרגליים עד שמישהו מהם יגלה את האמת.
אבל איש אינו שואל אותו.
מחמוד סעיד זה, מה הוא יודע על המישטרה? היה
קצין־צבא, בסך הכל. אין לו מושג. אבל פרוטקציה
יש לו אצל עבד ־יאל ־נאצר (הבוס הגדול).
שהחיילים ילכו לפלסטין, להילחם, וישאירו את עבו דת
השוטרים לשוטרים. אבל עכשיו מתלבשים החיילים
על כל התפקידים הטובים.
הוא תחב את ידיו לכיסי מעילו האזרחי, שלא היה
רגיל לו, מישש את האקדח והסתובב בין הקהל. כולם
דבילים. הסרט הזה לא שווה כלום. הוא ראה אותו עוד
בשבוע הראשון. משהו על מבריחי פניצילין בווינה. הוא
היה תופס את אורסון וולם אחרי עשר דקות* .
מישהו מאחוריו הדליק סיגריה. לא. זאת לא היתד,
סיגריה. בגדיו של אדם נאחזו בלהבות.
בתנועה אינסטינקטיבית של שוטר מאומן דחף חסן
את האנשים הצידה, קפץ לעבר האיש, קרע את כפתורי
מעילו בתנועה אחת, עזר לו להוריד את המעיל, שמתוך
כיסו בקעו הלהבות. האיש נפל על הארץ, מתפתל
בכאבים. פרצוף יהודי, נוסף לכל .״זה כלום,״ הרגיע
חסן ,״מייד נביא אותך לבית־החולים ותקבל...״
דבריו נפסקו באמצע הפסוק. ריח מוזר, מוכר, עלה
באפו. הוא זרק את המעיל הבוער על הארץ, הרים אותו
בשוליו. מתוך הכיס נפל נרתיק-משקפיים, חרוך למחצה.
מתוך הנרתיק התגלגלו גרגירים של חומר אדמדם.
״מהר!״ צעק לעבר שוטר שהתקרב להתקהלות .״קרא
לקמאל ! רוץ, בן־זנונים

הטלפון לא צילצל. הדאגה החלה מכרסמת בה. היא
אמרה לאמה להישאר ליד הטלפון. לבשה שמלה שקטה
ואלגנטית ונסעה במונית למועדון הליו־לידו.
הבאר היה רק חצי מלא. היא פנתה מיד אל חבארמן.
״אולי ראית כאן את סגו־ניצב קמאלז״
״היום לא. אבל הוא היה פה אתמול בערב. קראו
לו באופן בהול. הוא לא גמר אפילו את הכום שלו.״
״מה כל ההתרגשות?״ שאלה, מבלי לשנות את גוון
קולה.
הבארמן התקרב אל אוזנה, לחש בקול דרמאתי :״זה
סוד. אל תספרי לאיש. תפסו אדם עם פצצה ליד קולנוע.״
• לא ידוע איזה סרט הוקרן באותו קולנוע. לצורך
הסיפור נבחר הסרט האדם השלישי של וולס, כרמז לשם
שהודבק אז בעיתונות לאיש שביצע את העסק הביש.
•* במציאות קרו מאורעות אלה באלכסנדריה ולא
בקאהיר. נתנזון היה חבר החוליה האלכסנדרינית של
הרשת.

(המשך מטנוח־ )23
״אז הוא בטח לא יבוא הערב. הבל, היתד, לי פגישה
עימו. נו, בפעם אחרת.״
היא פנתה ללכת. מייד הפצירו בה כמה מן הקצינים :
״אבל מרסל! מה את זקוקה לקמאל! קחי אותי!״
היא חייכה את חיוכה הזוהר ביותר .״מה איתכם,
אמא מחכה לי בבית ד

רק למחרת היום חזר רוברט מהביקור באלכסנדריה.
פטמה לא חייכה אליו כרגיל .״גברת אחת שאלה עליד
בטלפון, חוודג׳ה פראנק,״ הטיחה בפניו. לאחרונה כבר
קראה לו ״פאול״ .ניראה שהיא מקנאת .״גברת? מתיו״
״כמה פעמים. מאוחר בלילה, והבוקר.״ ובבוז :״כנראה
שהיא זקוקה לך מאד, חוודג׳ה פראנק.״
״אינני מכיר שום גברת בקאהיר.״
״הה!״ הפליטה פטמה ויצאה את החדר בראש מורם,
בטריקת דלת. כמעט כמו ליז טיילור בסרט.
זאת יכולה להיות רק מרסל, חשב. מה יכלה לרצות
מאוחר בלילה? הותר לה לצלצל לו רק במיקרים דחופים.
הוא עישן סיגריה, ועוד סיגריה. מתיחותו גברה. לפתע
החליט, יצא למכוניתו, נסע לרחוב הבנקים.
לפני בניין הבנק הלאומי ראה דמות מוכרת, שהתהל כה
בעצבנות אנה ואנה. מרזוק. הוא ניסה לעבור על
פניו, מבלי לעורר תשומת־לב, אך הלה עצר אותו בניגוד
לכל כללי הקונספירציה.
״אני צריך לדבר איתר,״ פתח בקול עקשני .״שלשום
בלילה תפסו את נתנזון. ליד הקולנוע. מה לעשות?״
רוברט חשב בקדחתנות. אצל מרזוק היו מיסמכים,
מכשיר אלחוט, חומרי חבלה. אם יתפסו את כל אלה,
יובילו העקבות אליו, ואל המודיעין הישראלי.
״לך הביתה, מייד,״ סינן בין שיניו .״אל תאבד רגע.
תשמיד את כל החומר והאלחוט הנמצא אצלך!״
״אבל אולי כבר מחכים לי בבית?״ הרופא רעד.
רוברט תפס את האיש בשרוולו, הביט בעיניו :״זוהי
פקודה! איש מכם לא יינצל אם לא תצייתו עכשיו
לפקודות שלי ! ״
מרזוק ניראה כאילו רצה להתנגד, אך נמלך בדעתו.
מבלי להגיד שלום פנה עורף, לכיוון ביתו.
רוברט זרק את הסיגריה שלו. להיכנס למרסלו לא,
שוב לא כדאי. הרי שמע מה שרצה לשמוע. זהו זה.
שלשום. שלשום היה ה־ 23 בחודש. הפצצה של נתנזון.
תפסו את נתנזון. זה ברור.
מה הלאה? יחקרו אותו. האם ישתוק? אולי. נתנזון
הוא אידיאליסט. יתכן שלא יצליחו לשבור אותו כל־כך
מהר.
אבל גם אצל נתנזון בבית יש מכשיר־אלחוט. ימצאו
את זה.
ונתנזון הוא ידידו של מרזוק. את זאת יגלו תוך יום-
יומיים, לכל היותר. יאסרו את כל ידידיו ומכריו, ויחקרו
אותם. ומשם יובילו החוטים לכל חברי הרשת. כמה זמן
זה יקח? עוד 24 שעות, לכל היותר. הזמן דוחק. לעזאזל !
יכול היה להציל את כל אילו הקבוצה. לפחות את רובם הגדול. את מדסל. אל מרסל
יגיעו רק בסוף. אבל אין
שמץ של סיכוי להציל אותם.
לקחת אחדים מהם במכונית ולנסות לעבור את הגבול?
לא, זה יהיה טירוף. עד שיגיעו לגבול, כבר יהיו שוטרי-
הגבול במצב הכן ויחכו להם. זה רק יביא לכך שיתפסו
גם אותו. והרי הוא יכול להינצל.
הוא ניסה לדחוק את המחשבה הצידה, אבל היא חזרה
ביתר תוקף. הוא יכול להינצל. בידו יש דרכון. יעברו
לפחות 24 שעות עד שיקשרו אותו, את פאול פראנק
הגרמני, לקבוצת היהודים. עד אז יוכל להיות בחו״ל.
ולעזוב מאחריו את כל אנשי הרשת?
אין ברירה. בענייני מודיעין אין סנטימנטים. הוא
לא יוכל לעזור להם. אם יישאר, רק יסכן את עצמו.
לא רק את עצמו, בעצם. את כל המודיעין של ישראל.
הוא יודע יותר מדי. יש שיטות להוציא סודות. לא רק
עינויים. סמים, זריקות.
ברור, הוא חייב להציל את עצמו.
אילו ידעו ג׳יבלי ואריה את המצב, היו מצווים עליו
להציל את עצמו. באיזו דרך?
לפי ההוראות שקיבל, היה עליו לעבור, במיקרה
במכונית. אבל זה שגעון.
כזה, את הגבול
זה יקה זמן רב מדי. אלף דברים יכולים לקרות למכונית
בדרך. לא. הוא צריו לתפוס אוניה. ולהיפטר איכשהו
מן המכונית. חבל עליה.

״אדוני עוזב?״ שאל פקיד־הקבלה בתמיהה.
״רק לשלושה־ארבעה ימים,״ השיב רוברט .״נקראתי
באופן דחוף לאלכסנדריה.
״להזמץ לאדוני את החדר?״
פטמה עמדה בדלת. עיניה היו אדומות.
״כן, אהיה בעוד ארבעה ימים. אני מסדר כמה עניי נים״
עלה בלבו רעיון .״אני מביא לי משם מכונית
חדשה. גדולה יותר. אולי אתה יודע איפה אפשר למכור
את המכונית הישנה שלי?״
הפקיד לא היה חכם, אבל הוא הריח הזדמנות להרוויח
קומיסיון .״כן, במיקרה אני מכיר את המקום הטוב
ביותר. אטלפן לשם שאתה בא.״
רוברט הודה לו. המשרת לקח את מזוודותיו למכונית* .

בחדרו של ניצב סעיד נערכה התיעצות ראשי המדו-
* מכירת המכונית גרמה לאתר מכן לחשדות כלפי
״רוברנו״ ,כאילו היה לו זמן לסדר את ענייניו אחרי
תפיסת הרשת. הופצה הגירסה כאילו מסר את הרשת, או
הסתדר עס החוקרים שתפסו אותו.

רים. קמאל מסר דו״ח. הוא לא הצליח להסתיר לגמרי
את גאוותו.
״האסיר פילים נתנזון נעצר ב־ 23 בחודש. בביתו
נמצאו מכשיר אלחוט, חבוי בספר, ותצלומים של ידי דים.
חקרנו את כל האנשים שהופיעו בתמונות. אחד
מהם היה הד״ר מרזוק, מבית החולים היהודי. במיכל
השמן של מכוניתו מצאנו מכשיר קשר. בסך הכל אסרנו
עשרה איש ואשד. אחת, כולם יהודים.״
״אשה?״ שאל סעיד.
״העצירה ויקטורין ניניו, אדוני. אשת־חברה ידועה.״
״אתה מכיר אותה?״
״כן, אדוני.״ קמאל הסמיק.
״ד.ממ. דאג שיטפלו בה כראוי. איני רוצה שום טיפול
גס בנשים,״ *
״כמובן, אדוני.״ קמאל הסמיק עוד יותר .״כרגע היא
בבית־חולים.״
״מדוע?״
״אסרו אותה ליד הנילוס. קראו לי. בשעה שחיכו
לבואי, דפק מישהו בדלת. כשהשוטר קם לפתוח את
הדלת, קפצה העצירה אל החלון, והשליכה את עצמה
החוצה. היא ידועה כספורטאית מעולה, אדוני.״
״רצתה לברוח?״
״לא, אדוני. להתאבד. אבל לא נפגעה כמעט.״
״איך מנמקים האסירים את מעשיהם?״
״האסיר פילים נתנזון הסביר לי כי כמצרי נאמן רצה
לפגוע באמריקאים, מפני שלא התייצבו בגלוי לצד המצ רים
בסיכסוך פלסטין. שאלתיו מדוע הניח פצצה בקולנוע.
אמר שרצה להתאמן ולרכוש נסיון.״**
הקצינים צחקו .״ומה המניע, לדעתך?״ שאל סעיד
את הקת״ם.
״אני יודע שזה מצלצל מוזר,״ היסס קמאל ״אבל
אני חושב שהישראלים קיוו כי המעשים יחרחרו ריב
בינינו ובין האמריקאים. שיקימו נגדנו את דעת־הקהל
באמריקה.״
״היהודים היו תמיד עם מפולפל,״ השיב ראש מדור
החקירות.
סעיד שקל את האפשרות. היא לא נראתה לו, אך
לא היתד. כל סברה אחרת .״אם כן, אין ספק כי קיבלו
הוראה מישראל. מי הביא אותה?״
״סבורני שיש לי תשובה לכך,״ ענה קמאל. ועתה
לא ניסה אפילו להסתיר את שביעות־רצונו העצמית.

רובוט נכנס אל דיין...
״מרסל, כלומר העצירה ויקטורין ניניו, עבדה בבנק
הלאומי. למחרת יום תפיסת העציר הראשון, שמעה פקידה
אחרת שהיא שואלת בטלפון על אחד בשם פראנק במלון
סמירמיס בבנק אין חשבון על שם פראנק.״
״ומיהו פראנק זה?״
״גרמני.
חקרנו את החדרנית. תחילה לא רצתה לשתף
פעולה, והיינו צריכים להפחיד אותה. היא לא ידעה
הרבה, אך זכרה שפראנק היה נוהג להאזין בקביעות
לרדיו ירושלים.״
״תפסתם אותו?״
״לא, הוא ברח לפני שהגענו אליו. מכר את מכוניתו,
ועלה באופן בלתי־חוקי על מטוס.״
״הממט. ברח.״
ראש מדור החקירות הימהם .״אם יורשה לי להעיר,
אדוני הניצב, אני מאמין, על סמך נסיוני, כי האסירים
ידברו כשיוודע להם שמנהיגם ברח.״
״גם אני חשבתי על כך,״ מיהר קמאל להעיר.
״זה הכל, רמתי,״ סיכם סעיד. הוא הביט בתמונתו
של עבד־אל־נאצר בקיר .״אטלפן לראיס כדי להודיע
לו על עבודכתם המצויינת.״
•• זהו תיאור מדוייק. המצרים נהגו במרסל בהגינות
רבה.
•• גם זה תיאור נכון.

פרק רביע•
הק1ו1יה אריה נסע מנמל-התעופה ישר למשרדו של ג׳יבלי.
כרגיל, המתינה לו המכונית על המסלול, ליד המטוס. הוא
יצא מן הנמל בכביש הצדדי, מבלי לעבור את ביקורת־הדרכונים
והמכס. היה זה סידור־קבע לאנשי-המודיעין.
״ובכן?״ קיבל את פניו ג׳יבלי, מבלי להגיד שלום.
הוא ניראה מודאג, חשב אריה. זו הפעם הראשונה מאז
שאני מכירו. אולי מאז אותו עסק עם טוביאנסקי, שנורה
שלא כחוק.
״דיברתי עם רוברט. יש להניח שתפסו את כולם.״
״עדיין לא הודיעו כלום.״
״מפני שלא גמרו את החקירה. כשיהיו בטוחים שתפסו
את כל הרשת, ושם יודעים את כל המעשים, יודיעו.״
״מתי זה יהיה, לדעתך?״
אריה שילב את אצבעותיו והשמיע נקישות מעצבנות.
״בעוד שלושה ימים לפחות, הייתי אומר.״
״זה הרבה זמן.״
העיקר הוא לשמור על קור־הרוח. לא לאבד את
השליטה על העצבים. במהלכים הנכונים, אפשר לצאת
מכל חור.
רוברט. רוברט יודע יותר מדי. רוברט הוא אדם
בלתי-יציב. אילו היינו רוסים, היינו מחסלים אותו בשקט.
קל לארגן תאונת־דרכים באיטליה. אבל אנחנו לא רוסים.
היהודים הם עם הומאני, לכל הרוחות. אם אעשה משהו,
אל בן־גוריון וישחיר את ירוץ פני.
״תשאיר את רוברט בהוץ־לארץ. שלא יראה את
פרצופו כאן במשך השנתיים הקרובות. תן לו מה שהוא
ירצה — ג׳וב טוב, כסף, בחורות.״
״רוברט בסדר.״ פסק אריה.
״מוטב שיהיה בסדר. נוכל תמיד לטעון שהוא מכר
את הרשת למצרים. לא כדאי לו לריב עמנו.״
אתה ממזר, חשב אדיה. תמהני מה תעליל עלי, אם
נדיב פעם. אבל אנחנו לא יכולים לריב. כולנו יושבים
בסירה אחת. גם רוברט. את רוברט צריכים להשתיק.
״יש למה נקודות שנוכל להסתמך עליהם, במיקרה
׳הצורך,״ הוסיף בקול רם .״בעניין התנהגותו של רוברט.
הוא פעל בניגוד להוראות. מכר את המכונית. לא עבר
אלא עלה על מטוס בקאהיר.״
את הגבול
״כמה זמן אחרי שתפסו את האיש הראשון?״
״יומיים לאחר מכן. שאלתי אותו מה עשה בינתיים.
טוען שלא ידע כלום. שרק שמע על זה כעבור יומיים,
כשפגש את מרזוק ברחוב ,.וגם זה לא בסדר.״
״:מה לא בסדר?״
״העניין עם מרזוק. דוברם אמר לו לחזור הביתה,
כדי להשמיד את החומר שהיה בידו. אבל בבית חיכו
הבלשים למרזוק ואסרוהו. הוא ניכנס ממש למארב.״
״ד,ממ. קצת משונה. אתה חושב שישנה אפשרות
שרוברם באמת מכר את הרשת למצרים?״
אריה משך בכתפיו. אין סנטימנטים בענייני מודיעין.
״הכל אפשרי. היה לו שם עסק עם איזו בחורה מצריה.
אולי היתה סוכנת שרות־ד,ביטחון המצרי. אולי הציעו
לו כסף. בענייני כספים לא היה אף פעם בסדר.״
״ואולי עלו עליו מיד אחרי שנתפס האיש שלנו ליד
הקולנוע, והבטיחו לשחרר אותו אם יגלה את הכל.
כך הייתי אני עושה. הייתי משחרר אותו, מארגן לו
בדיחה שתתקבל על הדעת, וממשיך להשתמש בו כ סוכן
כפול. הייתי עושה חשבון שאיש כזה לא יוכל
בעתיד לסרב לשרת אותי, כי בידי ההוכחות שבגד ב חבריו.
הייתי יכול לשבור אותו בכל רגע. הוא בידי.״
מבלי להרגיש בכך, קמץ את ידו, כאילו מעך זבוב.
״נזכור זאת, אם רוברט לא ישתף איתנו פעולה.״
כן, כולנו בסירה אחת, חשב אריה. גם אתה, גם
רוברט. אפילו דיין.״*

״דיין,״ אמר ג׳יבלי, כאילו קרא את מחשבותיו.
״הוא לא יחשוב פעמיים אם יעלה על דעתו שיוכל לה ציל
את עורו על־ידי כך שיקריב אותנו. הוא ימכור
את הסבתא שלו בשביל הקאריירה. אבל הוא לא יוכל
לצאת מן העסק בקלות.״
״מדוע?״ תמה אריה.
״שלחתי לו מכתב לאמריקה, לפני כמה ימים, ודיברתי
במכתב על הפעולה. הוא לא יוכל לטעון שלא היה
מעורב.״ עלה בו רעיון .״שמע, אתקן את ההעתק ואו סיף
שם שלבון נתן את ההוראה.״
הוא קרא למזכירה. במילים פשוטות הסביר את כוו נתו.
תוך כמה דקות היה המיסמך מוכן: שודה אחת
נמחקה, ועליה הוסיפה המזכירה שורה אחרת.
לא הייתי מכניס לזה בחורה, חשב אריה. בחורה
תפטפט תמיד**.
״בעצם,״ אמר בקול ,״למה לנו כל העניין? מה יכול
לקרות לנו אם נגלה את האמת? הרי לא פעלנו לטובת
עצמנו. במיקרה הגרוע ביותר יוכלו לטעון ששגינו.
במישחק הזה, כל אחד יכול לשגות.״
ג׳יבלי הביט בו ברחמנות. איש טוב, אבל בלי חוש
פוליטי .״שמע, ידידי. אם יתגלה העסק הזה, אנחנו
* הגירסה כאילו מסר ״רובוט״ את הרשת למצרים,
שהופצה לאחרונה שוב נול־ידי מיכאל בר־זוהר, איש־אמונו
של איסר הראל, אכן הסתמכה על הנימוקים ה מוזכרים
כאן.
** ואכן, הבחורה פיטפטה. כך נתגלה, כעבור שנים,
הזיוף, שמילא תפקיד חשוב בפרשת לבון.

אנחנו מו גמורים.
ישנם
אנשים האור קפים
אויבים.
בים לנו, והמוכנים לרשת את מקומנו.

״יהרסו כל מה שעשינו.״
זכרונות מרים העיבו על פניו .״אולי לא יסתפקו
בסילוקנו. אפשר לעשות !משפט. חריגה !מסמכות, או
משהו כזה.״
״הם לא יעזו!״
״לא יעזו, מה? שכחת את המשפט של איפר הגדול
(הענק)?״
אריה לא שכח שאיסר הגדול קדם לאיסר הקטן. הוא
עמד בראש השרות, בשעה שנורה טוביאנסקי, אחרי ה־מישפט
המבויים שערך לו ג׳יבלי. עשו לו משפט, נתנו
לו יום מאסר. אמנם, הנשיא (המלך) חנן אותו. אבל
זה תקדים.
״אבל זה לא העיקר,״ הוסיף ג׳יבלי .״העיקר הוא
הצד הפוליטי. יש מלחמה בין השר ובין הרמטכ״ל
ומנהל המשרד. בינתיים אנחנו חזקים. הקלפים הם
בידיו של דיין. בן־גוריון תומך בו. והוא עדיין הבוס
האמיתי, למרות שהוא יושב בשדה ״ גו ק ר (בחווה שלו).
אבל אם יתפוצץ העסק הזה, יהיה לבון על הסום. הוא
יוכל לסלק את דיין. הוא יוכל לסלק את שמעון פרס
מנכ״ל המשרד. אפילו לגמור סופית את הזקן. וזה יהיה
אסון.״
עוד רגע ישכנע את עצמו שאינו לוחם כדי להציל
את הראש של עצמו, אלא כדי להציל את המולדת, חשב
אריה.
״לבון!״ קרא ג׳יבלי .״אתה יודע מה זה לבון?
לבון הוא שואה! הוא מדבר כאחד מאיתנו, כדי לעשות
עלינו רושם. הוא הירשה אפילו פעולות ללא צורך, כדי
לרכוש את לב הקצינים. אבל הוא לא משלנו!״
זאת היתר, מילת־קסם — ״משלנו״ .משלנו — אלה
היו הבחורים הצעירים שגדלו במלחמת־העצמאות, ש דיברו
בסגנון חדש, שחשבו על המלחמה הגדולה בער בים,
שחלמו בסתר ליבם, על כיבושים.
״׳מתחת למעטה הנוקשה שלו, לבון הוא סמרטוט!
הוא ייכנע לערבים. ואם לא לערבים, אז לאמריקאים.
אם יעלה בידו לסלק את דיין, את פרס, את כולנו —
נפסיד את המערכה נגד הערבים!״
את זה שמעת מבן־גוריון, חשב אריה. מעניין. האם
דיבר עם הזקן לאחרונה?
האם הזקן רוצה לחזור?
״אז מה אתה מציע?״ שאל.
״אני חושב, אני חושב. אם רוברט ישתוק, אין הוכחה
מתי ניתנה ההוראה לפעולה. נוכל לטעון כי רוב הפעו לות
לא בוצעו על־ידינו, אלא על־ידי איזושהי מחתרת
מצרית. ממילא אמרתי זאת ללבון לפני שבוע.״
״יש תאריך אחד. הפודינג.״

״המתכון של הפודינג האנגלי, ששידרנו בקול יש ראל.
זה יהיה מתוייק שם. אפשר יהיה לוודא את ה תאריך.״

מתי זה היה?״
״ה 16-לחודש.״
״בסדר. אז נגיד שההוראה ניתנה ב־ 16 לחודש. נכ חיש
כל מה שקדם לזה. עכשיו צריכים להוכיח כי ב־16
נתן לבון את ההודאה.״
הערצתו של אריה גברה. הוא ממזר הגיוני, חשב.
ממזר הגיוני.
״נוציא מלבון איזשהו מיסמך שידבר באופן סתמי
על פעולה. בלי פירוט. נשים עליו את התאריך ההוא.
כבד זייפנו מיסמכים יותר חשובים.״ זה היה נכון.
המוח של ג׳יבלי המשיך לעבוד כמכונה משומנת. לא
לחינם הגיע לימישרה זו.
בשעת חירום היה כושרו השיכלי גבוה ביותר.
״ועכשיו אני אגיד לך מה אעשה עוד. אלך היום
ללבון. אציע לו לפוצץ מוסדות אמריקאיים במצריים
כדי לסכסך בין האמריקאים והמצרים.״
ולא תגיד לו שכבר עשית את זה, ושזה ניכשל?״
״בטח שלא. הוא יקבל את הרעיון. אגלגל את השי חה
כך שהרעיון יהיה חצי שלו. אחר כך, כאשר ישמע
על העסק בקאהיר, כבר לא יזכור מתי בדיוק דיברנו.
יחשוב שזה היה ב־ . 16 ואם יזכור מתי זה היה, זה גם
לא יעזור לו. הוא לא יעשה סקאנדאל, מפני שיזכור
שנתן את הסכמתו, אפילו אחר מעשה.״
״אתה ממזר.״ הפעם אמר זאת אריה בקול רם.
ג׳יבלי לא שמע. הוא המריא בכנפי דמיונו .״זזה
לא יהיה אפילו שקר. אחרי הכל, אילו הצליח העסק,
היה לבון הראשון שהיה מתפאר בזה וטוען שזה רעיון
גאוני שלו. הרי השר אחראי למעשים שנעשו במשרדו.
אז שיהיה אחראי גם לזה.״
הוא קם וניגש לדלת, מוכן לבצע מייד את רעיונו.
ליד הדלת הסתובב :״ואתה, אריה, עבור על התיקים,
תשמיד כל שריד וזכר של הפעולה. ואת כל הפרוטוקו לים
של ישיבות המטה. שלא יישאר הרמז הקל ביותר.
ואחר כך תחזור לגרמניה וטפל ברוברט!״

ראש המטה הכללי היה במצב־רוח מרומם. מעולם לא
הרגיש יותר טוב.
מי שמעז, מנצח תמיד. זה היה סוד הצלחתו. האח־,
דים הולכים על בטוח. או תובעים לפחות 51 אחוז
סיכויים של הצלחה. אבל הוא ידע שזו שטות. כל
הדברים הבטוחים צפויים מראש. אך מה שאינו בטוח,

איסר בארי, הראש הראשון של ש ת תי המודיעין.

אינו צפוי. ומה שאינו צפוי מראש — גורם לאפתעה,
לתדהמה, לבילבול האוייב. וזה סוד ההצלחה.
העסק הזה של קאהיר, למשל. כשקיבל את הידיעה
על הכשלון וחזר לארץ, חשב ג׳יבלי רק על התגוננות.
כל אחד רצה להציל את ראשו. ודק הוא, דיין, הבין
שזה הרגע להתקפה הגדולה.
זה היה חסר-אחריות. אבל איך אמר, לא מכבר,
בנאום הגדול בפני ותיקי. הפלמ״ד! (מלחמת האזרחים) ?
יחי חוסר־האחריות ! *
וכרגיל, הוא הצליח. הכל מתקדם בהתאם לתוכנית.
היה ברוד שהאמריקאים יעשו סקנדאל, וידרשו
קורבן. יהיה צורך להגיש להם ראש אחד על מגש.

לדאוג לעניין הראשון, לסילוקו של לבון.
ג׳יבלי היה על הקו .״רוברט הולך להעיד בעוד
שעה בפני הוועדה,״ אמר .״אולי כדאי שתיתן לו זריקה
של מוראל?״

רוברט היה מדוכא. הוא חשב על מ חוק, על נתנזון,
בעיקר על מרסל. מכס בנט כבד התאבד בתאו.
גם מרסל ניסתה להתאבד. הוא ראה את תמונתה
בעתון מצרי. במשפט לא הושיבו אותה בתא הנאשמים,
כמו את האחרים. נתנו לה לשבת בין העיתונאים. תחת
מישמר, כמובן. לפעמים הם ג׳נטלמנים, הערבים האלה,
למרות הכל.

ויקטול לוי ושמואל עזאר על ספסר הנאשמים
משה שדת, הסמרטוט העלוב הזה, הדמות הפסולה
הזו ללא אשכים, לא יעמוד בפני הלחץ האמריקאי. גם
לא יחלום על התפטרות בעצמו. ולא יעז לפגוע בו, ב דיין,
מחשש פן יתרגז בן־גוריון הזקן ויסלק אותו מן
השלטון.
נשאר רק לבון. יצטרכו להקריב את לבון. אחרי הכל,
הוא שר־הביטחון האחראי.
לא נותר אלא לסבך את לבון בעסק. זה לא יהיה
קשה. ג׳יבלי ידאג לזה. ג׳יבלי עשה בחייו דברים יותר
גרועים. .
כבר מינו ועדת־חקירה מורכבת משני אישים. אותם
יהיה קל לשכנע, בעזרת מיסמך אחד או שנים. וגם
עדויות. עדויות טובות, מתוכננות היטב, מעובדות
ומתואמות לפרטי־הפרטים.
מה ביחס לאותו מכתב ששלח לו ג׳יבלי לאמריקה?
ג׳יבלי הוא ממזר, רצה לסבך אותו. אבל הוא יהיה ממזר
יותר גדול. יגיד שאינו זוכר. שקיבל איזה מכתב
מג׳יבלי, אבל השמיד אותו מייד, מטעמי ביטחון, מפני
שאסור להחזיק מכתבים כאלה בחו״ל. אולי דובר בו על
העניין הזה. אולי גם לא. כך יצא מן העניין בעדינות,
מבלי להרגיז את ג׳יבלי.
לבון יעוף, זה בטוח. ולא יעוף סתם, אלא כך שלא
יוכל למלא תפקיד רציני במדינה לעולם ועד! .מגיע לו,
הנבלה. לפני שנה שמו אותו על כסא שר־הביטחון, כדי
שיהיה בובה. כדי שישב בשקט וייתן לו, לדיין, לפעול.
אבל היתד. לו החוצפה להתערב בכל דבר, לתת לו
הוראות מה לעשות ומה לא, כאילו היה שר.
אז, במיקרה ההוא של מעבר הגבול
כדי לשחרר את הסמל
הקטן שנפל בשבי, הקים שערוריה. וכשהוא, דיין, הגיש
את התפטרותו, לתפארת המליצה, היתד, ללבון החוצפה
לקבל אותה. הוא היה צריך להשפיל את עצמו ולהפעיל
את הזקן, כדי להישאר בתפקיד.
חכה, חביבי, חכה. עכשיו נהפוך את הקערה על
פיה. עכשיו תתפטר ושום בן־גוריון לא יתערב לטובתך.
בן־גוריון יחזור, כמובן. בן־גוריון הוא עובר־בטל
זקן, אבל ההמונים עוד מעריצים אותו. נשתמש בו כדי
לסלק גם את שרת. אני אסובב את הזקן על האצבע
שלי. בעזרת יפדם, כמובן. שמעון פרס, כמנהל הכללי,
יכול לעזור הרבה. הוא אינטריגנט מאין כמוהו. אבל
צריכים לשים גם עליו עין. שלא יבוא ביני ובין הזקן.
הוא חלק כמו צלופח.
ואז הכל יתפתח כמו שצריך. עם בן-גזריון בראש,
נפתח במלחמה נגד הערבים, עליה חשבנו מזמן. נכבוש
את סיני. נקים את מלבות ישראל השלישית (ממלכת
ביזנטין השלישית) .הזקן יצטט פסוקים מהתנ״ך
(מהומרוס) ,אבל העם יעריץ את הרמטכ״ל המנצח.
לאחר מכן לא יוכל הזקן לסרב למנות אותו לשד-
הביטחון. ואחרי זה ...כמה זמן עוד יחיה הזקן? ומי
יוכל לרשת אותו, אם לא הוא, כובש סיני? דיין, ראש
ממשלת ישראל...
הטלפון השמיע צילצול חד. טוב, בינתיים צריך

שדה.

דיין אמר זאת בגבעת־ברנר, בנאום־הספד ליצחק

בדרך, במטוס, קרא בעתון את הכרזתו של שרת
בכנסת :״אנו דוחים בשאט-נפש את העלילה הנלוזה...
משפט־ראווה שנועד להסיח את דעת ההמונים במצריים
ממצבם העגום ...אנו טשליחים את יהבנו על מצפון ה עולם...״
כן, הוא יודע עברית. כל פסיק במקומו. חבל
שאינו יודע שום דבר אחר.
הצרה היא שזה לא יעזור. רק עכשיו תלו בקאהיר
את ראשי האחים־המוסלמיים, שהתנקשו בחייו של
עבד־אל־נאצר. אחרי זה, לא יוכלו לנהוג אחרת במרג לים
יהודיים. יצטרכו לתלות לפחות חלק מהם.
מרסל בבית־הסוהר. קשה לתאר אותה סגורה בתא,
בחלוק של אסירות.
ופטמה הקטנה העידה במשפט. הוא ראה את התמונה.
בשימלה נוראה.
טוב שלא גילו את עניין הפודינג, לפחות.
בנמל־התעופה לקח אותו אריה במכונית, בדרך הרגי לה.
במשך שעות עבדו שוב ושוב על כל פרטי הפעולה.
העיקר היה להעלים את הפעולות הראשונות, כדי להתאים
את כל העסק לשידור הפודינג ולמיסמך שהכינו, שנשא
את אותו התאריך.
לבסוף בא ג׳יבלי עצמו ואמר לו להיכנס לחדרו
של הרמטכ״ל .״תענה רק על שאלות. אל תגיד שום דבר
מבלי להישאל. זה ברור?״
זה היה ברור.
דיין קיבל אותו בחביבות .״אנא, רוברט,״ אמר
בחיוכו המלבב .״אני שמח לראות אותך. אתה הולך
להעיד היום בפני הוועדה, כך אומרים לי.״
החיוך לא מש משפתיו, הנשיות במיקצת, של ה־רמטכ״ל
.״ואתה תגיד, כמובן, את האמת.״
״כמובן.״
״כמובן,״ חזיר דיין וניצוץ שובב נדלק בעינו .״רציתי
דק לשמוע ממך פרט אחד, כדי לוודא שידיעותי נכונות.
מתי התחילה הפעולה?״
״ב־ 16 בחודש.״
דיין קם .״אתה בחור כהלכה. אזכור זאת. עוד תעשה
קאריירה אצלנו.״
רק בצאתו מן החדר עלה בדעת רוברט שדיין לא
אמר אף מילה אחת שיכלה לסבך אותו. ובכל זאת
אמר את הכל*.
ה־ 16 בחודש. לפתע עלתה בזכרונו מנגינה נדושה:
״האמיני, יוס יבוא...״
האם מרסל חושבת שהוא בגד בה ובחברים? שהפקיר
אותם לגורלם וברח? האם בגלל זה ניסתה להתאבד?
היא תשב בבית־הסוהר. תבלה שם את שנותיה הטו בות
ביותר. ציפור־דרוד בכלוב.
הוא הקיש על דלת חדר־הישיבות של הוועדה. ובאותו
רגע עלה על דעתו: אם לא איזהד מאד, יושיבו גם
אותי כאן בבית־הסוהר. יפברקו לי איזו אשמה שהיא.
זה יהיה הסוף.

-פוף -

* עדותו של ״רוברנז״ על שיחה זו בבית־המשפס
כאשר הואשם בהחזקת מיסמכים סודיים ונידון
ל־ 12 שנות מאסר, גרמה לפתיחת פרשת לבון
של שנת . 1961

יי י־ ויי

..אתמול, וו 1אצילצלא לי וא״ס , :אני
\ 1 אחתוך את ילדיו חיים1,.ונחו הוא יבוא 4 אלי שאציל את ח״ ילדיו שלו־ארבעה
פתולוגים, שקיבלו מנתב׳־
נוודים ואיומים נוצח, תובעים
מנתב האיום
בואיון עם..העולם הזה״:

י^סס^

וזו

^...י*למ מוח די^יי׳

יי*י ^יי ,

^יי^כייי״^

שקיבלה הפתולוגית ד״ר מרים לוריח :״הפעם אתה
מקבל את הכדור לידך, בפעם הבאה תקבלו בראשך
וזאת אם לא תפסיק בהשתוללותך במרתפי המכונים הפתולוגים בניגוד לרצון המשפחות,
ראה הוזהרת.״ בהמשך המכתב, ליד קליע ״עוזי״ מוצמד בנייר-צלופן, שלוש חו תמות
:״לא נהיה כצאן לטבח לידי פתולוגים צמאי רווח.״ ״ברוסיה שלילת זכויות
ההגירה. בישראל שלילת זכות הקבורה. לא עוד.״ ״זעקתם הדוממת של המתים
המבותרים קוראת אלינו — :לא עוד פתולוגים נוספים קיבלו מכתבים דומים.

.לחסר אח מ0וופי־הדתר
^ ני לא מסוגל לתסוס איך יכול
ן אדם, שאתמול טילפן אלי ואמר לי:
,אני אחתוך את ילדיך •חיים׳ — לבוא אלי
אחר־כך בדרישה שאבדוק את אשתו או
את בנו. שאקבע אם יש להם גידול סר־

ד״ר ג רי ס ל

טני או לא, אם יש צורך לנתחם, או
אולי גיתן לחבות.
״אני לא מבין הרבה בתנ״ך. אבל אני
יודע שיש בתנ״ך איזה פסוק שאומר כי
על אויביך לא תרחם. ואני כן צריך ל־רחם?
״אשתו
של אותו בריון־טלפון לא יו־דעת
כי את החומר שמוציאים מרחמה
שולחים אלי. היא אינה יודעת בי את
הקביעה בדבר פוריותה או עקרותה ע ד
שים אצלי. והרי בגלל דברים כאלה מת־גרשים
אצלם.
״אני לא שואל אם אותו קטע של עור
ששולחים אלי לבדיקה הוא של דתי או
בלתי־דתי. אני רק בודק אם זה סרטן
או סתם דלקת.״
ד״ר בנימין גריפל, מנהל המכון הנד
תולוגי של בית־חולים מאיר בכפר־סבא,
ויושב־ראש איגוד הפתולוגים, מדבר ב זעם
עצור. נשוי ואב לשניים, משמש
גריפל בן ה־ 45 זה 19 שנה כפתולוג.
״נמשכתי לפתולוגיה בשל הדיוק והעוב־דתיות
המדעית שבמקצוע,״ מספר הד״ר
יליד הונגריה .״לפתולוגיה ארבעה תחר־מים.
הבדיקה שלאחר המוות — זה הצד
שבשלו כל המהומה, והוא מהווה כ־״/ס20
בלבד מעבודת הפתולוג.
״כל זאת אנשים לא יודעים — בשבי לם
פתולוג זה שודד־קברים צמא־דם, ה־מחפש
עוד ועוד מקומות לדקור. הרי זוהי
ממש עלילת־דם. מסוג הדברים שהגויים
הטילו ביהודי הגלות החרדים.״
ממשיך ד״ר גריפל :״אך יבוא יום
שלא נוכל להמשיך יותר. לילה לילה אי גני
ישן בגלל הצילצולים האלה, ול־מחרת
בבוקר אני צריך לעבוד? לקבוע
דיאגנוזות — שהן מן המדוייקות ביותר
שיש ברפואה.
״אומר לך את האמת. ישנם רגעים
בהם אני חושב לעזוב הכל ולברוח מ־הארץ.
אך אני יודע כי לא אעשה זאת
לעולם. באתי לארץ ב־47׳ כמח״לניק.
ישבתי חצי שנה במחנות בקפריסין. הייתי

בגדוד הפורצים הרביעי של הפלמ״ח.
אותי הטיפוסים האפלים האלה לא יגמרו
בקלות.״

*7״ר מרים לוויה היא בת ,40 נשו (
אה ואם לשלושה. בעלת ביוגרפיה
ישראלית טיפוסית. עלתה לארץ בגיל
ארבע -מגרמניה. גן־ילדים. בית־ספר נור־דוי.
גימנסיה עברית הרצליה. פלמ״ח —
גדוד ,7חטיבת הנגב. הכשרת הצופים
של תל־רעים. בית־ספד לרפואה בציריך,
שנתיים אחרונות באוניברסיטה העברית,
וסטאז׳ בתל־השומר.
היא החלה את עבודתה כרופאה פני מית
בבית־חולים השרון. שם עבדה ב מחלקתו
של ד״ר שפירא, שנרצח בידי
מטורף שטען כי שפירא לא טיפל בהלכה
באמו. כעבור ארבע שנים עברה לבילינ־סון,
שם היא משמשת זה שמונה שנים
כפתולוגית.
ד״ר לוריה מודה בגילוי-לב כי נמשכה
לפתולוגיה בעיקר בשל היות המקצוע
חסר תורנויות :״בשביל אשה ואם אין
חשוב מזה,״ היא אומרת .״רציתי להישאר
במיסגרת בית־החולים. וזה היה המקום
הטוב ביותר עבורי.״
״מה שמפריע לי, הוא שבציבור הדתי
ישנם ודאי אנשים בעלי רמה מוסרית
גבוהה. לא שמעתי מספיק הוקעה מצי-
דם. וחבל, שכן אותם קיצוניים מבזים

״הדתיים אעם מסכימים שתילקח קר נית
מאדם מת. זהו בזיון נורא. אך אני
לגמרי אינני בטוחה מה יאמר על כך
בחור ישיבה, שיידע כי בקרנית מוש תלת
זו ניתן להחזיר לאימו את מאור
עיניה.
״הוא -ודאי ישיג לכך אישור מיוחד מ הרבי.״

רופסור אלכסנדר לאוסר, מנהל
המעבדה לפתולוגיה חירורגית בבית-
החולים הדסה בירושלים, נולד בהונגריה,
למד רפואה באיטליה, והשלים את לי מד

פרופסור לאופי־

ד״ו־ לוריה
את הדת על כל -נושאיה.
״לדעתי יש לפתור בעייה זו בדרך בה
פותרים -כל פשע אחר. אינני יודעת מה
היה בעבר. כרגע יש לי הרגשה שה־מישטרה
פועלת. אך כרגע, זה עניין של
ימים ספורים. הדבר הזה התאחר כבר
זמן רב.
״אני, כיחוד כאשה, נחשבת בעיניהם
כמכשפה לכל דבר. עם המטאטא ותאוות-
הדמים, וכל היתר. אין הם יודעים — או
שאינם רוצים לדעת — מה גדולה חשי בותה
של מכשפה זו. האש £השוכבת
בזה הרגע על שולחן הניתוב עלולה
להתעורר מן ההרדמה ללא שד. את ה קביעה
העדינה אם יש להסיר את השד
הנגוע או להשאירו — תעשה אותה מכשפה
במעבדת־כשפיה.

דיו בביירות ב* . 1940 עלה לארץ ביוני
- ,1941 והחל -מייד לעבוד כמתנדב בהדסה.
אין לו כל כוונה לעזוב את המקצוע, לכך
יידרשו יותר מכמה קנאים חשוכים.
״פרופסור לאופר, למה פנית לפתו לוגיה
דווקא?״
״משום שזה מקצוע בו מרוכזים כל ענ פי
הרפואה. למן שעדים העלולים ל היגרם
מלקיחת גלולה למניעת הריון,
ועד לאבחנה של סרטן.״
מסביר הפרופסור — ,54 נשוי, ואב
לבת המשרתת בצה״ל :״הקהל הרחב
קיבל דיווח חד־צדדי על המקצוע במשך
שנים. הוא שמע רק את מוציאי־הדיבה.
לאדם מן הרחוב אין גישה למעבדה, וכך
נעלם -מעיניו כל המנגנון העומד מאחורי
הרופא המטפל. זהו המנגנון העוזר ל אבחן
את המחלה.
״בעניין ההטרדות, היינו עדים להי דרדרות
הדרגתית. תחילה הסתפקו -בהט רדות,
אחר כך באיומים, עכשיו רוצים
לרצוח ולהניח פצצות.
״לדעתי, הגבול בין פנאטיזם לקרימי-
נאליזם הוא מטושטש מאוד. והאשמה אי נה
במבצעים — כמו בחוגים המנהיגים
אותם. מנצלים פה את תמימותם האווי לית
של בחורי הישיבות. דוגמת אותו
מכתב שקיבלתי מבחור ישיבה לפני יום
הכיפורים. הוא כתב, בעילום־שם כמובן,
כי הוא זה שליכלך בסיסמאות את חדר
המדרגות שלי. הוא כתב כי צר לו על
כך, והוסיף 50ל״י דמי־נזיקין.
״במילים אחרות: חלק מהאנשים ה ללו,
מגיעים ברגע מסויים למסקנה כי

הם כלי־שרת של גוף שדרכו אינה טהורה.
״אין לי דבר נגד המישטרה. טענתי
מופנית לאותם חוגים דתיים שימקירבם
באים אנשי, האגרוף בפרצוף הפתולוג/
אין די בכך שהם מתנערים ממעשיהם
ומוקיעים אותם- .עליהם פשוט לאתרם ול הוציאם
מקירבם. לא לחפות עליהם. לא
להעניק להם חסות שבאי־הסגרתם לידי
החוק.
״אותם חרדים משתמשים ברפואה מו דרנית,
ודורשים ממנה את הטוב ביותר.
לכן עליהם לא רק לפלוט את נגע הקי צוניות
מקירבם, כי אם גם למצוא אפש רות
לגשר בין חוקי תורתם לבין המחקר
והקידום הרפואי.

* רופסור הנרי אונגר, מנהל המי
כוו הפתולוגי של בית־חולים הדסה
בירושלים, למד רפואה בברלין. הוא הת מחה
ברפואה פנימית, הושפע ממורו ל פתולוגיה,
ועבר להתמחות בענף זה.
חביב עליו מכל — הצד המחקרי שב מקצוע,
צד שבו הוא עוסק כבר למע לה
משלושים שנה.
״אני עצמי עליתי ארצה מארה״ב ב־
, 1935 ונכנסתי •מייד לעבודה בהדסה. ה עניינים
אז היו פשוטים ונקיים הרבה
יותר מכיום. איש לא איים לרצוח אדם
בישל עבודתו.
״איני מוכן להיכנס לבעייה אם ה־מישטרה
פועלת כיום מספיק בנידון. יכל
מה שאני רוצה זה לראות סוף סוף תו צאות.

מסע ההטרדות וההשמצות שלהם
נראה לי מקצועי מאוד. אפילו מקצועי
מדי. אלה הם גופים -חזקים, מאורגנים

פרופסור אונגר
היטב, בעלי גב כספי חזק. הם למדו
היטב ממישהו על יחסי־ציבור ושטיפת־מוח.
״אני
עצמי איני מודאג. בעוד שנתיים
אצא לפנסיה. ילדי יכולים כבר לדאוג
מזמן לעצמם, ולנכדי הורים, עד . 120 אך
מה יהיה על האחרים? כיצד ייתכן ש רופא
יעבוד בתנאים כאלה? הרי זו
שערוריה שהולכת ונמשכת כבר שנים.
המאבק עכשיו, הוא על גורל הרפואה.
את זאת, כדאי שהציבור יבין.״

במדינה

הפתעתם של 26 התלמידים, בהגיעם לבית
סיפרם, היתד, מושלמת: הכיתה שלהם
נעלמה. נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.
רק ההריסות נותרו במקום.
ה־ ,26 תלמידי י׳ שלישית בתיכון־ערב
בית חינוך תיכון הירושלמי שבבעלות הנוער
העובד, יעברו, בלית ברירה, ללמוד
במיסדרון. למחרת, גילו את הסיבה להרס
כיתתם: במקומה החלו פועלים בונים
שני חדרים קטנים, שנועדו להיות חדרי הם
של מנהל בית הספר העממי סוקולוב
ומזכירתו.
בית־חינוך תיכון, שהוא בית־ספר ערב,
שוכן בבניינו של בית־הספר העממי סו־קולוב,
ברחוב הרב קוק ,5זה 30 שנה.
בין הנהלת בית־הספר העממי סוקולוב ל
חינוך
ערב בכיתה שבמיסדרון:
״התחלקנו לכמה משלחות. אני פניתי
יחד עם עוד תלמידה, רבקה מורדוך, ל כנסת.
נפגשתי עם אורי אבנרי וסיפרתי
לו על מה שקרה לנו. הוא היפנה אותנו
לד״ר דן רונן, עוזר שר החינוך והתרבות.
במישרד החינוך הבטיחו לעזור לנו.״
תלמיד אחר, סעדיה אדני, פנה בראש
משלחת אחרת לעירייה. סגן ראש העירייה
יוסף גדיש הבטיח גם את עזרתו. על
כך הגיב סגן מנהל בית־הספר ערב, צבי
חקק 29״בית־הספר שלנו הוא עם
בעיות מיוחדות. יש לנו עשר כיתות, ה מכילות
כ* 290 תלמידים. יש לגו שתי
מגמות: האחת לבחינות בגרות, והשנייה
לתעודת־גמר ממשלתית.
״התלמידים בתיכון ערב הם ברובם נו ער
עובד, שבא ממשפחות בעלות מצב
כלכלי גרוע. להכריח אותם ללמוד ב־מיסדרון
— עלול לגרום להם לעזוב את
בית־הספר. הפתרונות שהציע לנו גדיש
הם, אם נשתמש בלשון עדינה, חלמאיים.
יש בבית־הספר פינה קטנה, מעין כוך של
14מ״ר. גדיש הציע לנו להכניס לשם
כיתה. כנראה שהחוק הקובע שכל כיתה
חייבת להיות בגודל של 35מ״ר מינימום,
לא הגיע לאוזניו.״
״נהיה פנתרים״ .הגיב סעדיה אדני
16״אני חושב שהעירייה בכלל לא
רוצה שנלמד. אם אנחנו לא נהיה בבית־הספר,
אז נהיה כנופייה. אנחנו לא רו צים
להיות פנתרים, אבל הם בעירייה לא
נותנים לנו אפשרות לא להיות פנתרים.״
אורה סבג (ג ,)16*/העובדת בשעות ה בוקר
כגננת :״שלחנו משלחת של תל מידים
גם לחיים לוי. חלק מתלמידי ה משלחת
היו בזמנו תלמידים שלו, בבוקר,
ונאלצו ללכת לעבוד וללמוד בערב. הוא
הקשיב לנו, והסביר שצרכי בית־הספר
בוקר הם הקובעים — ולא כל שיקול אחר.
זאת אומרת, בנו לא צריך להתחשב.״
מנהל תיכון הערב, יוסי פרינץ 30
״מעשיו של חיים לוי הם יותר לא-

תלמידה כהן

מנחל לוי

(המשך מעמוד 8ו)
על ההתנדבות, שנועד למנוע את הטע נות
על השתמטות הבנות הדתיות מה שירות
הלאומי ן לדבריה, מה שחולל בה
את השינוי היתד, פגישה עם קבוצת בחורי
ישיבות .״אני מבינה עכשיו יותר,״ אמ רה
,״החבר׳ה הצעירים הסבירו לי כוו נת
חכמינו וירדתי לסוף דעתם.״
אולם בחוגי המפד״ל טוענים כי מה ש גרם
לפרישתה של הרבנית נריה לא היו
דווקא ההסברים הדתיים של החבר׳ה ה צעירים.
בחורי הישיבות הפיצו לאחרונה
כרוז השמצה •מפורט על הרבנית נריה,
שכלל פרטים אינטימיים מחייה של הר בנית,
שהיא אם לשמונה ילדים וסבתא
לעשרה נכדים. הרבנית נריה שלא מכבר מספרו הודתה ששאבה מידע מיני
של ד״ר רובן ״כל מה שרצית לדעת על
המין״ ,הבינה את הרמז, פרשה מההת מודדות.
חיטך משרד
פרט* ל מנ ה ל —
ב מ קו ס פי מהלתל מי די ם

כיתה י׳ ככית־חינוך לומדת כמיסדרון
המנהל רצה חדר פרטי
בית־ספר לא תהיה מעט פרטיות.
״תלמידי הערב הם נוער קשה. הם היו
משאירים כל מיני דברים, שאני לא רוצה
לנקוב בשמם, בגינת בית־הספר. יש לנו
גן בחוץ, וכעת, עם ההקצבה של העירייה
בסך מאה אלף ל״י, אני רוצה לגדר או תו.
כדי שתלמידי הערב לא יוכלו להיכנס
לשם.״
על משלחת התלמידים שפנתה אליו, או מר
לוי :״באו אלי ארבעה צעירים. הם
דיברו בחוצפה. הסברתי להם את העניין
יפה, שהציעו פיתרון. הם לא רצו לשמוע.
״בכלל, זה יוסי פרינץ שמסית אותם.
התלמידים לא היו עושים את הבעיות ה אלו.
אני חדש כאן, ואני רוצה לדאוג
לבית־הספר בוקר, שאותו אני מנהל, אני
רוצה להצליח בתפקידי.״
חיפה שמח
בגמל

התלמידים הוצאו לנזיסדרון
בין בית חינוך תיכון ערב שררו כל הש נים
יחסים מצויינים. המתיחות בין שני
בתי־הספר החלה בראשית שנת הלימודים
הנוכחית, כאשר לסוקולוב הגיע מנהל
חדש, חיים לוי.
דרישות פינוי. מייד עם בואו, דרש
לוי מהנהלת בית־הספר ערב לפנות אח דות
מהכיתות לרשות בית ספרו שלו בל בד.
דרישות הפינוי הגיעו לשיאן, כאשר
החליט לפנות כיתה שלמה — כדי לבנות
שם את חדרו ואת חדר המזכירה. בעבר,
שכנו המנהל והמזכירה בשני חדרונים
צרים. חיים לוי החליט שהוא זקוק לשני
חדרים גדולים יותר. את שני החדרים
הקטנים, העמיד לרשות בית־הספר ערב.
כאשר נודעה לתלמידים הסיבה שבג ללה
גורשו למיסדרון, התקוממו. הם הת ארגנו
למשלחות שונות, לכנסת, לעירייה,
וגם לחיים לוי עצמו.
פעיות מיוחדות. מספרת יפה כהו,
14 וחצי, פקידה בבוקר הלומדת בבית
העולם הזה 1787

ברורים לי, מאשר ברורים. האם ייתכן כי
בגלל רצונו בחדר פרטי לעצמו ולמזכירתו
— הוא יוציא כיתה מלימודיה הסדירים?
ברור לו היטב שתלמידים אלה אינם תל מידים
רגילים. החבר׳ה האלה יכולים ב קלות
למצוא לעצמם עיסוקים אחרים ב שעות
אחרי הצהריים, במקום ללכת ל-
בית־ספר. הם עובדים ביום, ואין זה תענוג
גדול לחזור עייפים מהעבודה ולהתחיל
ללמוד.״
״זה שלנו ״.חיים לוי 41 גבר נמוך
קומה, בעל קרחת ג׳ינג׳ית, מסביר :״רא שית
כל — זה בית־ספר שלנו. משום מה,
היו היחסים בין הנהלת בית־ספר ערב ל-
קודמי, בסדר גמור. ממש אידיאליים. אני
רציתי לבית-הספר שלי קצת פרטיות. תל מידי
הערב חודרים לכל מקום. הם אפילו
גנבו פעם ידית של דלת. לא היה לנו
מקום משלנו, בו נוכל להניח למשל את
הציוד לקראת החגים. לכן החלטתי לבנות
כיתה לעצמי ולמזכירות. לא ייתכן של
השעה
היתר. שלוש אחה״צ ואברהם
המאירי נחפז לביתו לטרוף ארוחת צה־ריים.
נקל לשער משום כך את רוגזו,
כאשר בשער הנמל, ממנו עמד לצאת, עצר
אותו זקיף משמר הנמל.
זקיף חדש כנראה, חשב לעצמו המאירי.
אחרת, היה ודאי מכיר אותי, יודע שאת
סגן מזכיר מועצת פועלי חיפה לא עוצ רים
בשער.
״ומה יש לך שם אדוני?״ התעניין ה זקיף,
דוד כהן, כשהוא מצביע לעבר ה חבילות
שנחו על המושב האחורי של ה מכונית.
״איזה
בקבוק קוניאק מסכן,״ השיב
המאירי ברשלנות.
הקוניאק היה ויסקי. הזקיף התבל בל•
חשב, חשב, ולא הצליח להבין כיצד
זה ממלא בקבוק קוניאק אחד — שתי
חבילות גדולות. לבסוף, לא יכול היה ל התגבר
על סקרנותו המקצועית .״תפתח
בבקשה,״ ביקש מהמאירי.
המאירי, קצר־רוח ורעב, נאלץ, בלית־ברירה,
לפתוח. בקבוק הקוניאק התגלה
כבקבוק ויסקי משובח, תוצרת־חוץ, ש התארח
בחברת שני קרטונים של סיגריות
מרלבורו וכחמישים סיגרים יקרים.
״ומה עכשיו?״ התעניין דוד כהן, עדיין
מנומס כמקודם.
״עכשיו,״ הודיע לו המאירי, שסבלנותו
פקעה ,״תואיל להוביל אותי אל האחראי
עליך.״
תימהון. כאן, הבין אפילו דוד כהן כי
העלה בחכתו קליינט מיוחד במינו. לא כל
אזרח שנתפס מבקש לראות את הממונה.
ניגשו השניים אל הממונה. רק ראה ה ממונה
את המאירי — ומיד סילסל לעברו
בירכת שלום רחבה ולבבית, מעשה ידידים
ותיקים. דוד כהן נתפס לתימהון, ואילו
המאירי התאושש בהקלה ניכרת. לוא היה
יודע מראש כי הממונה על הזקיף הוא לא
אחר מאשר ידידו צבי מילר, כי אז היה
חוסך לעצמו דקות ארוכות של אי־נעימות.
צבי מילר, שאינו אלא סגן־מפקח משט-
רת־המכס בנמל חיפה, האזין לסיפורו של
הזקיף הנבוך, ופטרו מהמשרד. זמן קצר
לאחר מכן, יצא משם גם המאירי, שמח
וטוב־לב. בין שני הידידים, יושרו ההדורים
צ׳יק־צ׳ק. מילר מסר להמאירי קבלה רש מית
על תשלום מכם בסך 80.50ל״י על

החבילות האמורות, ובזאת הפכו החבילות
לכשרות וישרות — דהיינו, מתנה ששולם
עליה המכס כדין.
מתת מעכר לים. מה מתנה? מי מת נה?
על כך, שתי גירסאות. האחת אומרת
— מתנה מחבר מסויים. ואילו השנייה, של
המאירי עצמו, מספרת שבא אליו רב־חובל
אחד, בראון שמו, והביא לו פריסת שלום
ממכר בחו״ל. כיוון שבא, וכיוון שהביא,
מצא בראון לנכון שלא לבוא מעבר לים
בידיים ריקות, והביא עימו המתת הצנוע.
ומה שמו הפרטי של אותו רב־חובל
בראון?
זאת, אין המאירי יכול להיזכר, אפילו
תהרגוהו. אמנם ישב עם בראון שעה ארו כה,
והחליף עימו דברים הרבה, אבל ה זיכרון,
משמע, איננו עוד מה שהיה פעם.
״פשוט אינני יכול להיזכר בשמו הפרטי,״
כך המאירי.
ומה שם ספינתו של רב־החובל?
צחוק צחוק, אבל גם בכך אין המאירי
מצליח להיזכר.
ניחא. ומה שם המכר מחו״ל, שממנו
הביא בראון את פריסת השלום?
את זה, כבר זוכר המאירי. אלא מאי?
״לא, לא. זה אישי. את שמו אינני מוכן
לגלות.״
משפט מעשה מגונה
ב או טו בו ס
בדרך כלל, עולה כרטיס נסיעה באוטו בוס,
בקן 44 של דן בתל־אביב 35 ,אגורות.
אך לעיתים, המחיר גבוה הרבה יותר. זאת,
גילה השבוע בבית-משפט השלום, אלי כהן
( ,)34 תושב יפו.
כהן נסע בקו זה מהתחנה המרכזית ל יפו,
כאשר פנה לפי כתב האישום שהוגש
נגדו, לרבקה עוזיאל, צעירה שעלתה ל אוטובוס
יחד עם חברתה, רבקה רוזנטל,
ואמר לה באדיבות :״יש לך עיניים יפות.
כל הזמן הייתי באוניה ולא הסתכלתי על
בחורה כמוך. אם היית לידי, הייתי (—
24 )--שעות.״כקשה לאורגיה. שתי הרבקות עב רו
למושב אחורי של האוטובוס. אלי כהן
עבר אחריהן, פנה שוב לרבקח עוזיאל:
״איזה שדיים יפות. אני מת עליך.״ לאחר
מכן, פנה לעברו של חייל שישב שם,
ואמר לו :״לך אתה, תשים לה אותו. אחר
כך, אני אחריך.״
שתי הרבקות קמו שוב ממקומן, נדדו
לחלק הקדמי של האוטובוס. אלי כהן —
אחריהן. הוא נעמד ליד רבקה עוזיאל,
״ועשה מעשה מגונה בגופה בלי הסכמתה.״
דהיינו — תפס בשדה, בעברית פשוטה.
מכות לשוטר. כשהגיע האוטובוס ל שדרות
ירושלים ביפו, התלוננו רבקה עו זיאל
וחברתה בפני השוטר שלמה דלל,
שהיה במקום.
דלל ביקש מאלי כהן להזדהות. אלי כהן
סירב. אז ביקש השוטר את אלי כהן להי לוות
אליו -לתחנת המשטרה. אלי סירב
שוב. דלל עצר את אלי כהן. אחז בידו
בכדי לקחתו לתחנת המשטרה. אלי כהן
חיכה את דלל.
התוצאה: הוא הואשם ברמיזת רמזים
בלתי מוסריים, מעשה מגונה, ותקיפת שו טר.

יגאל אלון הביא תיקון לחוק-העתיקות, המגדיל
את העונשים על העבריינים, והמטיל על כל סוחר״
עתיקות להצטייד ברשיון. עיקר מגמת התיקון הוא
למנוע את הברחת עתיקות הארץ לחוץ-לארץ.
דובר אגו״י דיבר בחריפות על החפירות ליד הכותל,
המסכנות את קיומו — כשהוא חוזר במדוייק על
גילויי ״העולם הזה״ מלפני חודש. בבוא תורי חיזקתי
את דבריו, אך את עיקר דברי יעדתי לנושא שאיש
לא העז להזכירו :

אורי אכנרי כבוד היושב־ראיש, דומני שאין
שטח בארץ שבו הפער בין הכוונות הטובות לבין ה מציאות
גדול עד כדי כך, כמו בשטח הזה. ואין בארץ
חוק שנדרס לעיני כל ובאכזריות, כמו פקודת העתיקות.
שר־החינוך אפר בדברי הפתיחה שיש להגן על הע תיקות
בפני ״חסרי תרבות ומצפון ורודפי בצע.״ כולנו
יודעים שאותם אנשים ״חסרי תרבות ומצפון ורודפי
בצע״ שורצים ברחבי הארץ.
שאלתי פעם את אחד העוסקים בזה באגף העתיקות:
״מדוע לא נעשית פעולה בשטח זה, מדוע החוק אינו
מופעל כלל?״
הוא הרים את ידיו במחווה של יאוש ואמר :״איך
אפשר לרדוף עבריינים קטנים, כאשר אישיות בכירה
ביותר במדינתנו, שד בכיר בממשלת ישראל, עומד ב ראש
העברייגים וחופר מתי שהוא רוצה, איפה שהוא רו צה,
פדי שבת בשבת, בכל רחבי הארץ, בלי רשיון, בכל
אתר העולה על דעתו, בגבולות ישראל ומחוץ לגבולות
ישראל, בשטחים המוחזקים ובשטחים של ישראל?״

22 - 24 בנובמבר 1971

המזימה לג ר ש
אותנו מ הכנ ס ת
נותרו פחות משנתיים עד לבחירת הפנסת השביעית
— וריח הבחירות עולה באפים העדינים ביותר.
הסימפטום הראשון הוא חידוש כל המזימות לגרש
את סיעתנו מן הכנסת.
האות הראשון ניתן בלישכת מפלגת־העבודה. כמה
חברים חידשו בה את הרעיון להעלות את אחוז-החסי-
מה — מזימה ישגה, המתחדשת מדי פעם.
על מזימה זו כותב בגלוי־לב דניאל בלון, הכתב
הפרלמנטרי של ״דבר״ ,בעיתון שהוא למעשה ביטאון
מפלגת העבודה 22.11.71
״בר ור כי המניעהעיקרילחיסולן הרצון הוא הקטנות הסיעות

להיפטרמאוריאבנרי וסיעתו״.
סיעתנו הקטנטנה היא כיום האופוזיציה היעילה
היחידה בכנסת (אם להוציא את רק״ח, השייכת לעולם
הקומוניסטי) .עצם קיומה הוא קוץ בבשר הקואלי-
פוזיציה של המערן וגח״ל. מכאן הרעיון להוציאה
בדרך של התחכמות פחדנית• אן בלון מוסיף ומזהיר:
״העלאת אחוז־החסימה יכולה להשיג תוצאה הפוכה(
...היא) תתן בידי (אבנרי) סיסמת-בחירות לא
פחות מוצלחת מאשר חוק לשון הרע, שהביא אותו
לראשונה אל ספסלי הכנסת. בדגל של סתימת״פה
והתנכלות, יוכל אבנרי להגיע עד לשניים־וחצי אחוזים.״
ובלון מוסיף, על תפקיד סיעתנו :״אין ספק
שלמימסד הפרלמנטרי הקואליציוני והאופוזיציוני, הסיעות
הקטנות הן מיטרד ...לדעתי זהו מיטרד בריא...
הסיעות הקטנות ממלאות תפקיד חיובי, מעורר ומתסיס.
כנסת בלי הסיעות הקטנות תאבד את מעט
החיוניות שעדיין יש בה״.

מי יעז לעצור שר במדינה, ביחוד כאשר
הוא שר בביר זה ז

אם כל החופרים בארץ יודעים שזהו המצב, והוא
משמש דוגמה — מה יעשה אגף העתיקות המיסכן?
זוהי בעיה ששום משרד ממשלתי אינו נתקל בה ב שום
שטח אחר.
זה לגבי החפירה. לגבי המכירה — המצב קשה
עוד יותר.

אותו שר בכיר כממשלת ישראל הוא אחד
הסוחרים הגדולים כעתיקות כמדינת ישראל.
אינני יודע אם הוא סוחר מיספר אחד...
היו״ד ראובן כרקת: חבר־הכנסת אבנרי,

!) אני מטיל ספק אם מותר לך להעלות מעל במה
1זו דברים שלא נחקרו ולא נבדקו, בהתייחסו ל!
אישיות, שלפי הסימנים שאתה נותן בה, היא
| מוכרת בציבור.
אורי אכנרי: אני מקבל את ההערה, ואדבר רק
על דברים שבדקתי.

בדקתי ומצאתי שיש כמה חנויות לעתיקות
כארץ, בייחוד כבתי־המלון הגדולים ב
תל-אכיכ, שם ראיתי כמו עיני חפצים ארכיאולוגים
המוצעים למכירה, ולחפצים האלה
מוצמד מיסמד האומר :״מאוספו של משה
דיין,״ כחתימת ידו, וזה נמכר בפרהסיה.
נאמר לי על־ידי אחד המומחים, שהמימצאים ד,נמצ־

זוהי שאלה פשוטה. אני חושב שאין אפשרות מעשית
ואין שום סמכות מוסרית להפעיל במדינה חוק, אם אין
הוא מופעל לגבי כולם, מלמעלה ועד למטה.

דברים אלה נשמעו בשקט ובסקרנות גוברת, כשכמה
וכמה אנשים בסיעות השונות מביעים הסכמה אילמת
בהבעות-בניהם (לאחר מכן ניגשו אלי במיסדרון, והביעו
הסכמה זו בקול, באופן פרטי).
הכל המתינו לתגובת יגאל אלון על הדברים. אן
הוא הסתפק בדברי״תשובתו במישפט אחד:
יגאל אלון ז ...החוק מיועד לכלל אזרחי יש !
ראל ותושביה, וכל האזרחים שווים בפני החוק.
| אינני מאמין ששר בישראל מפר חוקים, אלא אס
* כן קורה ששר, ככל בן־אדם, מפר חוק, זה או
אחר ב שוגג״

העיתונאים נתנו פומבי רב לדברים, ונערן מעין טוטו
ביניהם אם יגיב דיין או לא. התגובה באה למחרת
היום, בצורת הודעה של דובר מישרד-הביטחון, שהסתפק
בקביעה סתמית שהשר אינו סבור שהוא הפר את
החוק. העובדות עצמן לא הוכחשו.
דבר אחד ברור לגמרי: גם להבא לא יעז איש להפעיל
את החוק נגד משה דיין.

וה 9אדוודו1י
כשהביא שר״הבריאות, ויקטור שם״טוב ,״חוק לתי קון
פקודת המתעסקים ברפואה״ ,ניצלו כל הנואמים
את ההזדמנות כדי להתייחס לאיומי־הרצח על הפא-
תולוגים. ח״כ מנחם פרוש מאגו״י תקף את הפאתולוגים
בשצף־קצף, וח״כ אליעזר שוסטק מהמרכז החופשי טען
שהפאתולוגים עצמם אשמים במידה רבה למצב.
אודי אכגרי: אנו עומדים על סף שפיכת־דמים,
ואני שואל את עצמי אם מישהו מאיתנו יכול לומר כי
הוא נקי לגמרי בפרשה זו.

כולנו קיבלנו את הכרוזים המתועבים של הגוף ה משונה
הזה, הנושא ברמה את שם כבוד האדם, והרופס
את כבוד האדם בכל מילה שהוא כותב.
כרוזים אלה הם עדות למחלת־נפש, והיו יכולים
לשמש חומר־לימוד בכל בית־ספר לרפואת־הנפש.
באיזה סיגנון של סאדיזם או מאזוכיזם הם מדברים
על ניקור עיניים, על ריטוש גופות, על כריתת אברים!
הם מדברים על כך בהנאה, כימעט בתאווה!
קיבלנו את הדברים האלה, זרקנו אותם לסל, וחשבנו
שבזה פתרנו את המנייה.

היכן היתה המישטרה כבל השנים האלה?

הגשתי חצי־תריסר שאילתות לשרי המישטרה, בזה
אחר זה. מה עושה המישטרה י תמיד אנו מקבלים תשו בות
מתחמקות — ״לא הוגשה תלונה״( .זה בכלל תירוץ
מוזר, שמשמיעה המישטרה בכל פעם שאין לה חשק
לעשות משהו. הנרצח לא התלונן שרצחו אותו).
אחר כך אמרו שמתנהלת חקירה ולא מצאו את המטרידים.
הכל יודעים מיהם אנשים אלה, ואין צורך
בפעולה של שירות־הביטחון־הכללי כדי לדעת מי העומ דים
בראש, מי המבצעים, מי הם אנשים אלה.
אין זו מחתרת. זהו גוף שהוא כימעט גלוי.

למה מחכים? האם מחכים עד שמישהו
יקבל את הכדור המובטח כראש 1

עסקי העתיקות
באותו יום בו פורסם מאמרו של דניאל בלון (ראה
לעיל) על תפקידה המתסיס של סיעתנו, אכן חתססנו
את הכנסת וגרמנו בה להתרגשות שפשטה בכל הבניין.

האם בל האזרחים שווים כפני החוק, גם
כפני חוק זה, או שיש אזרחים השווים יותר
— ושווים הרכה יותר ץ

כמשד שנים עדים אנו למסע שלוח-רסן
של הסתה וטרור מילולי, והרי כולנו היינו
צריכים לדעת שטרור מילולי מוברח להביא
כמוקדם או כמאוחד לטרור גופני.

בד בבד עם חידוש המזימה הזאת, חרש מי שחרש
מזימה אחרת.
לפתע הונח על שולחן ועדת״הכנסת הצעה אלמונית,
שמטרתה היא — לא פחות ולא יותר מאשר לשלול
מסיעת העולם הזה את מעמדה כסיעה.
המטרה הברורה: למנוע מאיתנו בכלל מלהופיע
בבחירות הבאות כסיעה קיימת, לגרש אותנו מוועדת-
הבחירות (שאמנון זכרוני הוא חבר בה) ,ובמיקרה של
מימון ממלכתי של הבחירות — לגזול מאיתנו גם את
האמצעים האלה.
כאמתלה לתחבולה זו — שכימעט לא תיאמן —
משמשת פרישתו של שלום כהן מלפני למעלה מחצי
שנה. מבחינה מישפטית, הקשר הוא מגוחך. אני מקווה
שלא יעלה על דעת שום אדם רציני בכנסת לתת יד
לרעיון מיפלצתי זה, שפירושו הוא: סיעות בכנסת
יתחברו יחד כדי לשלול את קיומה של סיעה אחרת,
שנבחרה על-ידי הבוחרים ליד הקלפי.
אם תתגשם מזימה זו — יהיה זה בפרהסיה,
ולעיני כל, סוף המישטר הפרלמנטרי בישראל.
יש לפחות צד חיובי אחד לכל המזימות האלה.
הן מוכיחות עד כמה חשובה נוכחות סיעתנו בכנסת.

של משה דיין

אים ברשותו ובביתו מגיעים, אולי, לסכום של שלושה
מיליון לירות.
הוא איננו חובב. זהו אדם העוסק בפומבי ובגלוי —
לא במחתרת, ולא בהסתר — במיסחר ארכיאולוגי בקנה־מידה
גדול.
החוק שלפנינו אומר :״בעל־עסק נחשב מי שיש
ברשותו שלושה מימצאים לפחות.״ ופה מדובר על
שלוש מאות, ואולי שלושת אלפים מימצאים!
אני שואל בכל הרצינות את כבוד שר־החינוד, ביודעי
שאולי אני מעמיד אותו במצב לא־געים (אבל הדברים
חייבים להיאמר, הם חייבים להישאל):

חתימת דיין

תמונה זו צולמה בחנות משכית
בתל־אביב. הכד העתיק מונח
בקופסה, הנושאת את התווית ״מאוספו של משה דיין״,
וחתימת ידו של שר־הביטחון. חפצים דומים נמכרים
בחנויות אחרות, בעיקר בבתי־המלון, לתיירים עשירים.

חבר־הכנסת אליעזר שוסטק (המרכז החופשי) — ואגי
מוכרח לומר ששמעתי את דבריו בתמיהה רבה מאוד —
דיבר על ״קנאות משני הצדדים.״ בכלל איני אוהב
שמדברים על קנאות משני הצדדים, כאשר מאיימים ב רצח
על בני־אדם. אולם נניח שיש קנאות בשני הצד דים.
האם אתה יכול באמת להשוות קנאות לקנאות,
הקנאות הלבנה של אנשים, שכל תשוקתם היא להציל
חיי אדם, וזהו עיסוקם יומם ולילה, והקנאות השחורה
של ימי־הבי׳ניים י
אליעזר ש01 טק ז אינני משווה. אני רק

11 אומר שהם גורמים לזה.
אורי אכנרי: קודם כל, עצם ההשוואה מקוממת.
זו קנאות לבנה, וזו קנאות שחורה, ואין זה אותו דבר.
אותם הרוצים לדוג במים עכורים של אמונות טפלות
של שכבות פרימיטיביות — הם שיצרו את הבעייה.
...אני קורא לממשלה לתת דוגמה של פעולה נמ רצת.
לגלות את האנשים העוסקים בכך, את העומדים
מאחוריהם, את מארגניהם המעשיים והרוחניים, ולנקוט
נגדם בפעולה מישטרתית ומישפטית במלוא חומר הדין!

״ב־ד <96 הג 11 על אדמח מדינתנו. על איזו אלימה 1גן במלחמההבאה? ״
הדיון הגדול על סכנת המלחמה בין ישראל ומצ־
,ריים בא געיקבות שתי הצעות לסדר היום של גח״ל
ושלנו, שניגשו לעניין מכיוונים הפוכים. לאחר מכן
הצטרפו אלינו כל שאר סיעות האופוזיציה.
את הדיון פתחו ח״כ מנחם בגין ואני — כשאנו
מביאים לכנסת את שתי הגישות ההפוכות — הסיפו־חיסטית
והאנטי־סיפוחיסטים. בעוד שדבריו של בגין
נשמעו בשקט, לווה כל הנאום שלי בהפרעות מאורגנות
של אנשי חרות ואנשי א״י השלמה שבמערך.
הדבר נפתח בקביעתי שבגין קורא ל״מלחמה מונעת״
.בגין אמנם לא השתמש במילים אלה ממש,
אולם זהו הפירוש ההגיוני המתקבל מדבריו.
תחילה הזכיר בגין את מאורעות ,1967 באומרו :
״...ובהישמע האיומים בהכחדת ישראל ובהחרבתה —
השתמשה המדינה בזכותה הטבעית להגנה לאומית
עצמית.״
אחרי שהרחיב את הדיבור על ההחלטה לפתוח
במלחמת ששת״הימים (שהיתה, כמובן, מלחמה מונעת
במלוא מובן המושג) הוסיף במישרין :״אם רוצים
אנו למנוע את הגשמת המזימה של האוייב של שפך
דם יהודי לרוב, הדרך הממשית היא התקפת-נגד, ועל
האוייב לדעת מראש שאם הוא יפתח באש ויאסור
עלינו מלחמה, מתוך המטרה לשפוך דמינו ולגרום לנו
אבידות כפי שהוא מתאר אותן — ננחית עליו מחלומות
כאלה והתקפות נגד, שהוא — כפי שכבר קרה
הדבר — יוכרח לחשוב על בקשה לחדש את הפסקת
האש.״
מייד אחריו, עליתי על הדוכן ואמרתי :
אורי אכנרי: אשר יגורנו בא.
סכנה •מוחשית של מלחמה מרחפת שוב על פני
המרחב.

חבר־הכנסת בגין קורא למלחמה מונעת.
אני קורא לשלום מונע.
מנחם בגין: איפה שמעת מלים כאלה?
אורי אבנרי ג אתה דיברת בעל־פה, חבר־

שלום, במסגרת של שלום — לא לגבולות דד 4ביוני, כי
אם לגבול הבינלאומי?

אי־מתן התשובה לשאלה הזאת — זהו
החטא הקדמון המונח כיסוד המצב של היום.

מה הן האכשוחת
כבוד היושבת־ראש, לפנינו היום שתי אפשרויות:
או להיות נוקשים, כפי שהיינו במשך ארבע וחצי שנים,
בהן לא זזנו מילימטר אחד !מהעמדה הישראלית הנוקשה
ביותר, אלא לצורך תחבולה ותכסיס — או לזוז מהותית
מעמדה זו.

או מלחמה או שלום מונע.

אנוו אר א ל ־ סאדאת במוצבי ה ת על ה
חון. נשיא מצרים יודע שאפילו עמו שלו לא
יאמין לבך. הוא אומר: נגרום להם אבדות
ונזקים, בדי שידברו איתנו בלשון אחרת.
חבר הכנסת בגין הזכיר את הימים הקודרים של
מאי־יוני , 1967 והזכיר, בצדק, שאז היינו מאוחדים.
לא יזמנו את המשבר ההוא, לא רצינו את המלחמה
ההיא. יצאנו יחד למלחמת־מגן, בטוחים בצידקתנו.

האם נהיה בטוחים גם הפעם, בכור היושבת
ראש ז האם נהיה בטוחים, האם נהיה

מלחמה מונעת -או
הכנסת בגין, ואני רשמתי מה שאמרת. אתה
הצעת להודיע למצרים שאם יתמידו באיומי מל חמה,
אנחנו נצא למלחמה מונעת.
משה נסים: לא נכון. התקפת־נגד פירושה
שננהג כך אם יתקיפו אותנו.
אורי אבנרי ז אני מציע לכם לקרוא את
הפרוטוקול.
בנימין הלוי ז שמענו ימה שאמר חבר״ה״
כנסת בגין. הוא דיבר על התראה למצריים.
אורי אכנרי ז — להתרות בהס שאנחנו
נפתח במכה מונעת. המילה ״מונעת״ הוזכרה בפירוש.
בנימין
הלוי ז את זה אתה המצאת. הוא
דיבר על התקפת־נגד.
אורי אבנרי: יש לכם שמיעה סלקטיבית
גס לגבי הדוברים שלכם.
היו״ר טובה סנהדראי: חברי הכנסת,
אלה דברים כתובים ואפשר לראותם בעוד שעה.
בנימין הלוי: הוא מסלף בכוונה את המילים.

סאדאת
1וחו למלחמה

אם •נזוז — יש סיכוי לשלום גם היום. אני משוכנע
בזה. אני מסכים עם מי שקרא קריאת־ביניים, ואני יודע
שהעם המצרי אינו רוצה במלחמה. אני משוכנע שנשיא
מצריים יודע שינחל מפלה צבאית במלחמה, ואינו רוצה
במלחמה. אבל אין הוא יכול להימנע ממלחמה לאורך
ימים, אם אין שום תזוזה מצד ישראל, שום נכונות יש ראלית
מוצהרת לשלום תמורת החזרת שטיחים.
אם רוצים בשלום תמורת שטחים, אפשר היום לעשות
שלום עם מצריים, וגם שלום עם הפלסטינים.
אם לא נזוז, כבוד היושבת־ראש, או שתהיה מלחמה,
או שתהיה דחייה לכמה חודשים.
אם תהיה מלחמה, ננצח בד. בשדה־הקרב, נהיה מאו חדים׳
לא תהיה ברירה. אבל אז לא יקרה מה שמדמיין
לעצמו חבר־הכנסת בגין.

בי מייד — ואני מנבא זאת כבטחון מוח
יט — תבוא התערבות מדינית מאסיכית של
ארצות־הכרית ושל כרית-המועצות, ועימה
אותו ״שלום כפוי״ ,אותו הסדר כפוי שאתם
כל-כך יראים מפניו.

האם מישהו מדמיין לעצמו שיכולה לפרוץ מלחמה
רבת־ממדים, ושתי מעצמות-העל ישבו בחיבוק־ידיים,
ויחכו ל״מכה הנגדית״ של חבר־הכנסת בגין? מי מתאר
לעצמו דבר כזה?

אם צה״ל יתקדם, המעצמות יתקדמו במהירות
רבה יותר.

כאשר יהיה ניכסון במוסקבה, בוודאי ישתדל לעשות
שם עיסקה גלובלית, עיסקת חבילה שתכלול את העניין
שלנו. האם לזה אתם רוצים לחכות?

שלו מונ ע?
חזקים באמונתנו שעשינו את הבל בדי למנוע
את המלחמה המתרגשת עלינו: שעשינו את
הכ ל, או אפילו את העיקרז האם היושבים
כבית הזה מאמינים גבך ך
נכון( ,כפי שהזכיר בגין) ,אז דיברו הדוברים הערבים
הקיצוניים על פגישה בתל־אביב. היום מדבר אל־סאדאת
על פגישה בסיני.
סיני איננה מדינת ישראל. איש לא טוען שהיא מדי נת
ישראל.

אז לחמנו בדי להגן על אדמתנו. על מה
נילחם עכשיו ז על מה נגן עכשיו ץ האם נגן
עד האדמה שלנו, עד אדמת מדינתנו, על האדמה
שעליה יושב העם שלנו — או שנגן
על אדמה כבושה, שעליה יושב עם אחר זאסתר
רזיאל־נאור: חיילי צה״ל יושבים

או אולי אתם רוצים לחכות לנובמבר, באשר
ניבסון ייבחר שנית לתקופה של ארבע
שנים, משוחרר מהדאגה לקולות יהודיים ץ
איפר הראל: מוכנים לחכות.

אורי אבנרי: לא רק אתה, כי אם גם •ממ־
1שלת ישראל עוישה את הכל כדי להרוויח זימן,
ותולה את תקוותה בדחייה. זהו קוצר־ראייה ש אין
כמוהו, מפני שניכסון, בתקופת כהונתו ה ;
:שנייה, לא יהיה כמו ניכסון בתקופת כהונתו ה ראשונה.
שלום
והסדר שנשיג בעוד שנים• ,כאשר נהיה מבו דדים
במשפחת העמים, כאשר לא יהיו עוד ארבעה גדו לים׳
אלא חמישה גדולים, תוך כדי תזוזה כללית •נגדנו
— לזה אתם מייחלים? זוהי הדחייה העומדת לנגד עי ניכם?

1בסיני.

אורי אבינרי: כבוד חיושבת־ראש, פעמים רבות
הזהרנו את הבית הזה, שאם לא •תחול תזוזה משמעו תית
לגבי הסדד־לשלום, לא יהיה •מנוס !ממלחמה, או
מהסדר כפוי, או •ממלחמה ומהסדר כפוי גם יחד.
כלל ראשון הוא :״דע את האוייב״ ,מה מניע או תו,
מה •ממריץ אותו, באיזו •מסגרת הוא פועל.

שום מנהיג ערכי, ויהיה מתון בפי שיהיה,
אינו משוחרר מלחץ דעת־הקהל של ארצו ועמו.
הוא אינו יכול לשכת לאורך ימים בחי-
בוק ידיים באשר חלק מארצו בכוש...
נסים אליעד: איזו דעת־קהל? דעת־הקהל
מצפה לשלום ולא למלחמה. לזאת מצפה דעת״
הקהל בעולם.
(המולה באולם. קריאוודביניים מכל העברים,
שלא נקלטו).
אורי אכנרי ז אני מציע לכם לשים לב לכך
שכאשר עומד מישהו מעל במה זו ומטיף למלחמה,
שוררת כאן דממה של שתיקה ושל הס כמה.
אך כאשר מעז מישהו. לדבר על שלום,
לא ניתן לו לסיים משפט אחד.
אורי אכנרי: כבוד היושבת־ראש, אין לי ספק
שנשיא מצרים ינחל •תבוסה צבאית במלחמה שתיפתח.
זהו פירוש הדברים של אל־סאדאת, שאותם ציטט חבר־הכנסת
בגין, ושעליהם בנה תלי־תלים של פירושים.
אל־סאדאת דיבר על הצורך לגרום, כביכול, אבדות ל ישראל.

הוא
אינו מנסה להבטיח רעמו את הנצ־

אורי אבנרי: עכשיו זו לא אותה מלחמה.
קריאה מספסלי גח״ל: את מי אתה מאיץ
שים בכיבוש?
אורי אכנרי: אותך, את חבריך ואת ידי־דיכם
בתוך המערך. אתם כפיתם על הממשלה
£מדיניות של כיבוש שטחים, במקום שלום.

החטא הקדמון
ארבע שנים
מיוחד במינו,
האומרת דבר
תמורת שלום

אתמול, גבירתי היושבת־ראש, מלאו
להחלטת מועצת הבטחון .242 זהו מיסמך
שקול, נבון, מאוזן; תוכנית שלום שלמה,
פשוט בעיקרו: החזרת השטחים הכבושים,
אמיתי, שלם ורשמי.
מנחם ידיד: אשרי המאמין.

אורי אפנדי: כאשר קיבלה משפחודהעמים הח לטה
זו, לא רצתה ממשלת ישראל לקבלה. אין היא רו צה
בנסיגה, גם תמורת שלום. היא רוצה, כדברי שר
בטחוננו — ״ממשלת קבע בשטיחים המוחזקים״ .רצועת־אדמה
זו או אחרת השובה יותר מהשלום. הדברים גלויים,
הם נאמרו בפומבי.
כאשר התמידה משפחת־העמים בלחץ לקבלת החלטת
מועצת־הבטחון ,242 קיבלה ממשלת ישראל את ההחלטה
למראית־עין, להלכה, מן השפה אל החוץ. אך ׳מעולם
לא נתקבלה החלטה זאת באמת על־ידי מדינת ישראל.
המיבחן בא כאשר ביקש השגריר יארינג תשובה על
שאלה פשוטה: האם מוכנה ישראל לסגת בדרום תמורת

רחזש את שליחות •אוינג
אני מציע לא להקל ראש באיומים ובהודעות המל חמתיות
של נשיא מצריים.
הוא כפוף לדעת־הקהל הערבית, שאינה רוצה במלח מה
אלא בשלום, אך לא תשלים לאורך ימים עם הכי בוש
הישראלי.

אני מציע לממשלת ישראל לפתוח ביוזמת
שלום רצינית, וקודם בל להודיע לשגריר
יארינג שאנו מובנים עקרונית, כמסגרת של
שלום, לסגת לגבול הבינלאומי כדרום. על סמך
הודעה זו עלינו לקרוא לשגריר יארינג לחדש
את שליחותו, ולפתוח כמהלכים משמעותיים
להשגת שלום במזרח התיכון.
אנא אבן הציע להעביר את בל ההצעות לוועדה,
מלבד הצעת רק״ח. מסתבר שעל בך חוסבס מראש
בין המערך וגח״ל. אולם באותו רגע קם בגין ודרש
להפריד בין בל ההצעות.
בהצבעה הועברו ההצעות המלחמתיות של הימין,
ובכלל זה של משה סנה, לוועדה. בעד הצעת בגין
הצביעו המערך, גח״ל ובימעט בל שאר סיעות הבית.
ואילו הצעתנו שלנו הורדה מסדר״חיום, כשהימין מצביע
נגדה, רוב חברי המערך נמנעו מהצבעה, ובעדה
מצביעים, בין השאר, שניים מחברי המערך ונסים
אליעד (ל״ע).

טלוויזיה ביקורת עוד כישלון —
וניצחנו!
הצגתו הראשונה של ״תיאטרון שידורי
ישראל״ ,פרנהיים, לפי סיפורו של ש״י
עגנון, שהוקרנה השבוע על מסך הטל וויזיה,
היתד, כישלון, אבל כישלון מכובד,
מהנה, ומעורר למחשבה.
בעיקרו היה זה כשלונו של הבמאי יוסי
יזרעאלי, במאי תיאטרון מוכשר ביותר,
שנאלץ להתמודד כאן לראשונה לא רק
עם המדיום הטלוויזיוני, אלא עם תר גום
יצירה ספרותית לשפה קולנועית. אם
זהו מיבצע קשה לגבי כל יצירה ספרו תית,
על אחת כמה וכמה קשה הדבר כש מדובר
ביצירה של עגנון, ששפתו הספ רותית
היא כה מרובת סמלים עד שכמעט
ואינה ניתנת לתרגום לשפת הסימנים.
ביסודו של דבר, סיפר סרט הטלווי זיה
של יזרעאלי את הסיפור החיצוני
הכלול ביצירתו של עגנון: פדנהיים חו זר
ממחנה שבויים אל אשתו אינגה, כדי
לגלות שבהעדרו נישאה לאחר. ואחר זה
אינו אלא ימי שהיתר, צריכה להינשא
לו, כאשר הופיע פרנהייט לראשונה וגי לה
כי ההוא נקבר תחת הר. פרנהייט
משלם על מה שעשה לאחר, כשאין
לדעת אם במתכוון עשה מה שעשה ונע נש
על כך, או שנפל קורבן לתעלולי ה גורל.
אפקטים
חיצוניים. יוסי יזרעאלי
נכשל משום שנתפס יותר מדי להמחשת
האפקטים החיצוניים של הסיפור. יצירת
האווירה כצירוף של תלבושות ואפקטים
קוליים, נראית כאילו היתד, משימתו ה עיקרית.
יחלקו הראשון של הסרט, שהוק דש
לצורך זה, התמשך ללא סוף וללא
צורך, בצורה מייגעת וחסרת תכלית.

האלימות בטלוויזיה -
זריקת חיסון להמוני
תוכניות החורף של הטלוויזיה, עליהם
דובר כה רבות, שהיו אמורות להכניס
את הטלוויזיה הישראלית לעידן חדש של
תוכניות מרתקות ומקוריות, הולכות ומ־אכזבות
1משבוע לשבוע. מתגלה כי הקו
הכללי שלהן הוא דגש על המלל וחזרה
אל תוכניות רדיו ׳מצולמות.
אבל אס יש בתוכניות החורף תוכנית
שהיא ממש בזיון, הריהי הסידרה ״הטלוויזיה
על הטלוויזיה״ כפי שהתגלתה
בפרק הראשון שלה, הטלוויזיה והאלימות.״
כפי
שהוצגה, היתה זו התמודדות אומללה
בין צופיס שרצו להופיע בטלוויזיה
ולהתבטא, לבין צוות שרצה להשיב על
שאלות שהוא עצמו ישאל, ללא כל קישר
בין שני המחנות.
עורך התוכנית, מירון מדזיני, גייס לעזרתו
את דובר הטלוויזיה צבי גיל, את
הבמאי היי קלוס, סוציולוג ופסיכולוג,
כדי להודיע באמצעותם ימה שידוע לכל
צופה טלוויזיה: שכמעט בכל תוכנית
טלוויזיה, החל מסרטי פופאיי וכלה בהצגה
שקספירית, יש ימנה גדושה של אלימות,
כמו בחיים עצמם.
הוויכוח — שסבב בעיקר סביב ה

העובדה שההקלטה היתח גרועה ר
התמליל נשמע לרוב בצורה מקוטעת,
החמירה את הכשלון. נראה היה שיוסי
יזרעאלי השתכר מהיכולת להשתעשע ב אפקטים
חיצוניים, עד ששכח לגמרי את
החוש הטלוויזיוני ואת חשיבות השחק נים,
לסרט ׳מעין זה.
אבל עצם ההתמודדות עם סיפור של
עגנון, ועצם הנסיון להגיש בטלוויזיה

שאלות, האס זה טוב או רנב מועיל או
מזיק, חינוכי או אנטי־חינוכי — היה עקר
מיסודו. לא המנחה ולא אנשי הצוות לא
ידעו להטותו לאפיקים נכונים, וזאת משום
שלא ביררו לעצמם מראש ולא הבהירו
לשואלים, אלו פונקציות באה האלימות
בטלוויזיה, כמו בשטחי חיים אחרים,
למלא.
היה זה דווקא אחד הצופים שהוזמנו
לאולפן, עורך־הדין החיפאי עמירם מר־ל״פ,
שהתקרב במקצת להגדרת נושא הוויכוח,
כאשר הזכיר שהאלימות המשת קפת
בטלוויזיה אינה שונה במהותה מזו
המופיעה בסיפורי ילדים כמו כיפה אדומה
או שלגיה.
בסופו של דבר, העובדה שדווקא סיפורי
הילדים, האגדות וסיפורי הפולקלור,
המכילים תיאורי אלימות קיצוניים, הס ש השתמרו
במרוצת הדורות והתחבבו על
ילדים מדור לדור, היא המכילה את התשובה
מדוע פופולארית כל כך האלימות
בטלוויזיה, כמו בקולנוע, בתיאטרון
או בספרות.
האלימות המובעת באמצעות מדיומים
אלה, היא מעין זריקת חיסון פסיכולוגית.
היא המאפשרת לאדם המודרני לחיות

והיא מגישה את התוכנית הערבית משירי
הסרטים, מבחר מתוך סרטי עלילה ערב יים,
המוקרנת בכל יום שני בערב בשעה
שש וחצי. סמיד, גולדה בעכו. היא בת
20 מינוס, מוסלמית ומורה בבית־הספר טרה
סנטה, אותו סיימה בעצמה בשנת .69
מגיל צעיר ביותר זוכרת סמיה את
עצמה משחקת בבית־הספר ובבית. אביה,
שהוא אדם בעל נפש של אמן ונשמה
בוהמית• ,נגן צ׳לו ובעל מספרה, עודד•
ועדיין מעודד את סמיה בכל שיגיונותיה.
היא שיחקה ומשחקת בהצגות בית־הספר,
בחוג הדראמטי של מועדון הנשים בעכו
ובלהקתו של אדיב ג׳השן, המופיעה בערים
ובכפרים.
מאז שיש בבית מכשיר טלוויזיה בו
קולטים את מישדרי התחנה הלבנונית וזד
׳תחנה הישראלית, החלה סמיך. לשחק מש חק
חדש. היא הייתה מזמינה חברות מבית־הספר
הביתה ומשחקת בטלוויזיה: מרא יינת,
מנחה תוכניות דמיוניות, קוראת חד שות,
מציגה. לא במקרה היא משכה אתי
׳תשומת לבו של הבמאי ויקטור קמר,
כאשר הופיעה סוף סוף, באופן מקרי ב יותר,
בתוכנית טלוויזיה אמיתית, בראיה
קצרצר על המיני והטקסי, ששודר ב תוכנית
למשפחה.
אפקטים חלקו השני של הסרט, המוקדש לפגי שה
בין פרנהייט (עודד תאומי) לאינגה
(דינה דורון) ,שהיה חייב להיות מבוסס
על משחקם של גיבורי הסיפור, בוזבז
אף הוא בחיפוש אחר אפקטים קולנו עיים,
יפים כשלעצמם, אך שגרעו מעצם
העלילה. למרות הלשון העגנונית, שקלחה
כאילו בטבעיות מפי השחקנים כשפה של
בני־אדם, לא הצליח יזרעאלי ליצור את
האווירה הקודרת והדחוסה, רוויית ה מתח
והרגשות, המתחייבת לגבי פגישת
פרנהייט ואינגה שהיא מרכז הסיפור.
קולנוע -לא טלוויזיה. יזרעאלי
סמך פחות מדי על שחקניו ויותר מדי
על מצלמתו של יחיאל נאמן, שהתגלה
כצלם רגיש ביותר ובעל יחוש אסתטי
מפותח. כתוצאה מכך הפך סרטו לסרט
קולנוע יותר מאשר לסרט טלוויזיה. במ קום
ששחקניו ימלאו את המסך בצילו מים
מוגדלים מקרוב, הוא גדש את ה מסד
בתמונות אווירה מטושטשות מרחוק,
שהיו מצולמות אומנם היטב, אך בלתי
יעילות על מסך טלוויזיה.

תיאטרון מקורי בצורה תרבותית ויד
צרת, ראויים להערכה. עוד כמה כשלד
נות כאלה — והטלוויזיה ׳תנצח.
כוכבים הכל
ה ת חי ל כמל שחק
בניגוד להנחה המקובלת, קיים בישראל
קהל ערבי שוחר תיאטרון. קיימים גם
שחקנים ערביים רבים. אבל יש מחסור
עצום בשחקניות ערביות. יוצאת מן הכלל
בתחום זה, היא סמיד, קזמוז, שהיא שחק נית
תיאטרון מלידה.
סמיך, קזמוז היא התגלית החדשה של
המחלקה הערבית בטלוויזיה הישראלית,
• מימין לשמאל: הגיס — ברוך דוד;
הבמאי — יוסי יזרעאלי ; פרנהייס — עודד
תאומי והגיסה — רות סגל.

קמר החל לשתף אותה באפיזודות שונות
בסידרה עאדל וסאמירה. אולם החלום ה נכסף
ביותר, שהוא משאת נפשה של כל
נערה צעירה בגיל זה, החל להתגשם דק
כאשר מלכה מנדס, האחראית לסרטי העלילה
הערביים המוקרנים בטלוויזיה היש ראלית
ומפיקת התוכנית משירי הסרטים,
החליטה להזמין אותה למבחן־מם ך בתיד־מ
כו של הקריין יפה התואר ויקטור נאסיב.
התוצאה היתה, שסמיה קיבלה את התפקיד
הנכסף.
עכשיו יש לה כבר דיעות מגובשות גם
ביחס לעתידה :״שחקנית מקצועיתז״,
היא מתריסה ,״בשום פנים ואופן לא. שחק נית
מקצועית חושבת על כסף. אני רוצה
להישאר שחקנית חובבת.״ היא גם רוצה
ללמוד באוניברסיטה, אבל עדיין אינה יוד עת
מה היא רוצה ללמוד. על הופעתה
בטלוויזיה היא אומרת :״הזדעזעתי, אף
פעם אינני מרוצה, גם לא בתיאטמן.
למרבה הפלא ברכו אותי בבית על הופעתי
החיננית. אמרו לי: היית יפה, חיית נחמ דה.
והתלמידים בבית־הספר עמדו בשורה
בכניסה לבנין וחילקו לי מחטאות.״

תדריך
• שנות, גבורה (יום ד׳ ) 19.30,1/12
מלחמת העולם השניה על פי זכרונותיו
של סר וינסטון צ׳רצ׳יל — 1940 .צרפת
נופלת תחת מגפי הקלגסים הנאציים.

בעולם, שהאלימות בו היא תופעה יומיומית,
ללא פחדים מתמידים וללא נב־רוזות.
מלבד הפונקציה של הזדהות עס
התוקפן, המאפשרת התפרקות מעודנת
מאלימות, זהו תפקידה החשוב ביותר של
האלימות המלאכותית.
ילדים אוהבים לשמוע שוב ושוב את
הסיפור המפחיד על כיפה אדומה והזאב,
משום שעל ידי כך הופך הפחד לחלק
מעצמם ומתמונת עולמם, וחדל להיות
מפחיד. לוא היו הבריות צריכים להתקד
בתופעות של אלימות, כשלא היו מכ שירים
אותם מראש לכך באמצעות סי פורים,
סרטים וטלוויזיה, היו התגובות
שלהם תגובות חולניות. הס לא היו עומדים
בכך.
חבל שהדירן הטלוויזיוני לא התקרב
אפילו לאזכרת תיפקוד זה של הטלוויזיה
וחשיבותה בפסיכולוגיית ההמונים. לוא
היו עושים זאת היו מגיעים בהכרח למסקנה
שהרצועה שהותרה לגבי האלימות,
יש להתירה גס לגבי המין, כמקובל ברש תות
טלוויזיה רבות בעולם. כך ניתן להפוך
את הטלוויזיה למכשיר של בריאות
הציבור.
רמתה של התוכנית סבלה לא רק מרמת
הצוות, אלא גם מרמת הצופים ש התמנו
לאולפן, כנראה באופן מקרי ללא
ביקורת מוקדמת, והתגלו ברובם כאוסף
של פטפטנים מסוג כותבי המכתבים הכרוניים
לעיתונות. אם זה מה שהטלוויזיה
מסוגלת להעלות בדיון על עצמה,
מה הפלא שהיא נכשלת בדיון על נוש אים
שמחוץ לה.

איטליה נכנסת למלחמה. היטלר שולט על
פני כל אירופה. נצחון הציר ברלין—רומא
נראה מובטח. בעלת הברית היחידה של
אנגליה, ארצוודהברית, עדיין מהססת מ תוך
נטיות בדלניות מובהקות. לונדון פופ-
צצת בלי הרף. שנתו הגדולה ביותר של
סר וינסטון צ׳רצ׳יל.
• סרטהשבוע (יום ד׳ )20.45 , 1/12
— היום שלפני יום ראשון — אשה רווקה,
מבוגרת ובודדה מנוצלת על־ידי בני מש פחתה.
הסיבה — יש לה כסף. בדרכה
לטקס הבגרות של בת אחותה, נפגשת
האשה עם גבר גרוש ובודד, אולם הרומן
המתרקם ביניהם עולה על שירטון בגלל
הבעיות המשפחתיות. משתתפים: יוטה
האגן, מרטין באלזאם, ופרלי גריינג׳ר.
• יש ליי שאליה (יום ה׳ ) 18.15 ,2/12
— צוות מוטחים משיב על שאלות צופים
בעניינים שונים. זוהי תוכנית בערבית ב ליווי
תרגום עברי המוחמצת בחלקה בגלל
העובדה, שהשאלות אינן חזותיות די הצו רך
ואינן עשויות בפילם, כך שהעימות
הוא מילולי־רדיופוני בעיקרו ולא טלוויז יוני.
מפיק — יעקב למדן. במאי: אנטואן
סאלח.
• ק ל עי ם (יום ה 20.30 ,2/12
מוסף לענייני תרבות ואפנות: בימת ה קיבוץ
מציגה קטעים מתוך דמדומי אחר
הצהרים — מחזה שעורר מחלוקת בהתיישבות
העובדת, מ כי וון־ ש מדובר בו על
סמים משכרים. כתבה משדה הצילומים
באילת תציג הפעם את פיטר יוססינוב
בסרטו המצולם בארץ: המשאית הגדולה
וקליר הקטנה. מרגוט קלאוזנר תופיע ב קטע
מהצגת בעלת האוב. בסיום יוקרנו
קטעים מן המופע של התיאטרון המתחדש
לי־לה־לו. עורך ומפיק — יעקב בן הרצל.

• שלשום אתמול -ולא היכול

עוכר (יום ו 22.00 ,3/12 תגובות
פיקנטיות על אירועי השבוע בפליסונים,
בראיונות ובסאטירות בהשתתפות תיקי
דיין, טליה שפירא, יוסי פולק, מתי כספי
וטוביה צפיר. עורך ומפיק — מרדכי
קירשנבאום.
• ד״ר דו ליטל ( יוםב׳ ) 17.30,6/12
— סידרה מצויירת פופולארית מאוד ש זכתה
להדים חיוביים בקרב ילדי ישראל.

שפר.
פס קול בעברית. דוליטל — ראובן
• השעה השלישית (יום ג׳ ,7/12
— )20.30 לאחר הקרנת הסרט למות במדריד,
יתקיים באולפן דיון על מלחמת
האזרחים בספרד וסיבותיה, ויועלו זכרונות
של מתנדבים במלחמה זו, שהיתה למעשה
חזרה כללית לקראת מלחמת העולם השניה.
העולם הזה 1787

קולנוע ישראל גילן
מתכונן ל ק אן
מנחם גולן אינו רק אדם חרוץ, הוא גם
אדם תכליתי. בעוד הוא מתלבט בין כמה
תסריטים מרשימים שהציעה לו חברת
מ. ג .נז. לבימוי, ביניהם 40 הימים של
מומה דאג וגירסה, מחודשת של האדמה
הטובה, נושא גולן את עיניו לפסטיבל קאן,
הנערך באביב. הפעם, החליט להפיק בלבד,
ואת מלאכת הבימוי ימסור למשה (אורח
בעונה המתה) מזרחי, במאי ישראלי החי
מזה שבע שנים בפאריס.
הסיפור, ביסודו של הסרט החדש, לא
רק מקורי כי אם גם אמיתי, וקרה בישראל
לפני מלחמת העולם הראשונה. אשה צעי רה
גידלה את דודנה במטרה להינשא לו.
נישמע מוזר. אבל זה בדיוק מה שאירע
לסבתו של הבמאי מזרחי. היא התאלמנה
זמן קצר אחרי נישואיה והתאהבה באחי-
בעלה, נער בן . 12 היא אספה אותו לביתה,
טיפלה בו בידיים אוהבות של אם, אחות
׳ואהובה.
בשל כך, זכתה לשינאתן של נשות
צפת ולבוז של בעליהן. לפי הדין חייב
היה הנער בחליצה, אבל מאחד וגם הוא
התאהב באשה, רצה לשאתה. האשה, שהי־תה
גאוותנית ועקשנית, החליטה להוכיח
לבני צפת את זכויותיה של אשה חופשייה.
בהתחשב בתקופה — התחלת המאה —
היה זה מעשה נועז מאין כמוהו. היא דרשה
חליצה רק על־מנת להזים את השמועות
כאילו התחתן איתה משום שנאלץ היה
לעשות זאת. וכך, אחרי הטקס המבזה
והמביש, התחתנו השניים. האשד, האריכה
ימים ׳והספיקה לחיות כאלמנה בשנית,
ארבעים שנה אחרי מות בעלה. היא נפטרה
בגיל . 107
גולן מתכוון להסריט את הסיפור בצפת,
ורוצה בגילה אלמגור לתפקיד האשה. לשם
כך יביא מאפר מיוחד, אולי אפילו את
זה שאיפר את פניו של דאסטין הופמן
בתחילת הסרט איש קטן גדול, שם הופיע
כזקן מופלג וקמוט־פנים.

תדריך
תל-אביב
* 1טריסטאנה (בן־יהודה, ספ ***

:סיפור רומנטי מלא משמעויות
סתר, הן על מצבה של ספרד היום, הן
על עיוותי הנפש שמאחורי הבורגנות ה מכובדת.
הבמאי: לואיס בונואל. רק למי
שמוכן להתעמק ולחפש משמעויות כפולות
בכל תמונה ומשפט.
,רציחות קטנות (פאו, אך־
צות־הברית) :קומדיה אכזרית על האלי מות
בחוצות הכרך האמריקאי ועל הוסר
הישע שיל הפרט מולה. מיבצעי משחק
מרשימים ישל כל המשתתפים.
נ ׳ ו (גת, ארצות־הברית) :עימות
בין הדורות, מתפתח עד לשיא שיל התפר צות
אלימה, משום שהצעירים אינם מנסים
להבין את המבוגרים ולהיפך. פיטר בויל
מרשים כפועל בור, גם ואכזר.

ירו שלים
* * הל;,לפן והיצאנית ( או תע, אר־צות־הברית)
:המערב־הפרוע משנה את
איפורו, אבל נשאר מאופר בקפדנות רבה :
אנסי־גיבור ויצאנית מסוממת בונים עיי,רה
בלב־השממה. החול מתחלף בשלג כבד,
וורן בייטי וג׳ולי כריסטי מצולמים מבעד
לערפל אמנותי, והצליפות נערכות בקצב
של באלט איטי. דרושה סבלנות של ברזל.
נ שן! מ ב בי ־יהאש (ירושלים,
צ׳כיה) :פניו החמדניים של הפקיד הקטן
בזכוכית מגדלת מלאה הומור, כישרון, חוש
הסתכלות עמוק ואהבת אדם ללא סייג
של הבמאי מילוש פורמן.

חיפ ה
התפשטות (אורלי, ארצות־הברית)
:הבמאי הנ״ל וכישרונו הנ״ל ב ארצו
החדשה, אמריקה, ובאותו מבט חודר
ואוהב. אלא שהפעם — לתוך עולמה המת לבט
של ארץ השפע.
רכבות נשמרות היטב ( בי ת
רוטשילד, צ׳כיה) :נציג נוסף של הכישרון
הצ׳כי, יז׳י מנזיל• ,מביא סיפור נוגע ללב
על צעיר המתבגר בתחנת־הרכבת, על רקע
מלחמת העולם השנייה.

בי טוח קול
גויידעלך
כץ וקרסו (הוד, תל״אביב; רון,
ירושלים ; עצמון, חיפה ן אילת,
אילת) — לאנגלים יש נורמן ויסדום,
לצרפתים יש לואי דה״פינס. מי שלא סובל אותם,
לא יסבול את כץ וקרסו. כמו אצל הנ״לים, אין כאן סיפור
עם מוסר־השכל — דיאלוגים אינטליגנטיים — בדיחות
גדולות. טעם עדין — כל זה חסר.
מה יש כאן? יש מירשם לקומדיה־אינסטנט. פשוטה
להכנה, לא מזינה במיוחד, קלה מאוד לעיכול. מנחם
גולן, הבמאי החרוץ שהפך גם למיקצועי, לא ניסה להיות
חכם, לא העיז להיות מתוחכם ולא טען ליומרנות.
הוא נטל מיצרכים פשוטים וחיוניים להצחקת כל
בני״העם: כץ, סוכן-ביטוח אשכנזי. קרסו, סוכן־ביטוח
ספרדי. לכץ (שמואל רודנסקי) ישנן שתי מיידעלך (אפרת
לביא וניצה שאול) ולקרסו (יוסף שילוח, הגונב את ההצגה
מכולם) ישנם שני מוצ׳אצ׳וס (גדי יגיל ויהודה ברקן, שניהם
כשרוניים ופוטוגניים מאוד) .כץ וקרסו שונאים אחד
את השני כמו אשכנזי וספרדי — פלוס.
הפלוס הזה זוהי פוליסת הביטוח שכל אחד מהם מנסה
למכור לאותו הלקוח (יהודה אפרוני) .לשיכלול הסבך, מאוהבות
היוליות לבית משפחת כץ ברומיאו׳ס של כובודו־קרסו.
כרגיל, מתרוצצים כולם הלוך וחזור מתל־אביב לאילת (כי
אילת היא הפטרוו העירוני של הסרט) — מסלול שהוא

ברקן ושילוח: קרסו ובנו
מעין טוטו פירסומי: כל החברות הפטרוניות של הסרט
משובצות בסיסמאות פירסומת ובשלטים קטנים וגדולים. רק
מוסד אחד, מן הסתם לא שילם בעד הפירסומת — וזוהי
דווקא אחת הבדיחות היותר מוצלחות בסרט: כשכץ מטלפן
למישטרה, הוא נענה מהצד השני: המיספר שחייגת
איננו מ חו ב ר...

א>נד>אנ>
מודרנ>
בילי ג׳ק (אלנבי, תל־אביב, א ר-
צות־הברית) — סרט שכדאי לראות
ולו רק משום שהוא מעז
לומר בגילוי״לב ובתמימות את אשר עם ליבו. כל הדמויות
בו שחורות או לבנות, והצופה מוזמן להזדהות ללא היסוסים
עם אחד משני המחנות.
המחנות — מצד אחד, השמרנים הנוקשים והאלימים,
המיוצגים להפליא על״ידי תושביה של עיירה דרומית באר-
צות״הברית. מצד שני, צעירים מכל הגזעים והגילים, ילדי
פרחים אוהבי אדם, המתחנכים כולם במוסד הממוקם בשמורת
אינדיאנים מאובקת.
בהתמודדות בין השניים, יוצאת יד הראשונים, אנשי
האגרוף והאלה, כמעט על העליונה, אילולא נוכחותו של
בילי ג׳ק, אביר מודרני שבמקום דם אצילים זורם בעורקיו
דם אינדיאני, ובמקום חרב שלופה, הוא מצוייד בידע
בלתי מוגבל בקאראטה וג׳ודו, משתמש בו ביעילות רבה
בכל פעם שמישהו מנסה לפגוע בילדי המוסד אשר בחסותו.
אלא שלדעת עושי הסרט, אפילו האלימות של בילי
ג׳ק, שכוונותיה בוודאי טובות, אינה תשובה הולמת לאלימות
הפרועה של בני הדרום, והעולם צריך למצוא פתרון
הולם יותר. עד למסקנה סופית זו, עובר הסיפור דרך כמה
פרקי פילוסופיה ופולקלור אינדיאניים, כמה קטעי תיאט-

לאפלין: מיבצעי קאראטה מרתקים
רון מאולתר ומיבצעי קאראטה מרתקים. הבימוי אומנם
אינו תמיד מקורי, אולם הכנות והפשטות של ילדי המוסד,
לעומת הקשיחות המפוקחת של טום לאפלין בתפקיד בילי
ג׳ק, שווים בהחלט כרטיס קולנוע.

הגאנגס טו ־
חוזו לאט
המירדף האחרון (צפון, תל-
אביב, ארצות-הברית) — נהג גאנג-
טטרים לשעבר אשר פרש לגימ-
לאות והסתתר בניחותא בכפר דייגים פורטוגזי, שב אחרי
תשע שנים לפעילות כדי להוכיח לעצמו כי אינו עדיין
בחזקת ״גוויה״ ,מוצא עצמו מעורב בבריחתו של רוצח
מן הכלא — שמאוחר יותר מסתברת כתכסיס הטעיה,
שצריך להפיל את אותו הרוצח, ואת הידידה שהוא אוסף
בדרך, בפח.
על בסיס עלילתי זה, רקם הבמאי ריצ׳ארד פליישר
סיפור שמזמין כל מיני פירושים מחוכמים, כמו השוואה
בין גנגסטרים דאז לגנגסטרים של היום, הירהורים על בדידות
האדם המעדיף להישאר בחברת השטן מאשר בגפו,
או מחשבות על השתעבדות מינית של אשה לגבר.
בדי להתייחס אל הסרט ברצינות, צריך בראש וברא*
שונה שיעמוד על רגליו, כסרט פעילות, כפי שהוא מתיימר
להיות. וזה, לא בל כן הולך עם החומר העלילתי הדל שבו.
רוב הסיפור מתרחש תוך נסיעה במכונית, רגעי המתח
ספורים, ואילו הרדיפות על כבישים פתלתלים אינם עוד
בחזקת חידוש כלשהו.
אם בסופו של דבר יש משהו לראות בסרט, זהו ג׳ורג׳
סי. סקוט. אמנם הוא נראה מרשים, פיקח, קשוח ומנוסה

סקוט: להוכיח שאינו גוויה
מדי בשביל אחד שהרוויח לחמו בתחתית סולם העולם
התחתון. אבל אישיותו, כרגיל, מגנטית, וכל הנשים שבקהל
ירגזו על טריש ואן״דביר הצעירה, על שהיא מעדיפה את
טוני מוזאנטה (בתפקידו הרגיל כפסיבופאט) על סקוט רב
הרושם. אם זה תירוץ מספיק לבקר בקולנוע, אז בבקשה.

דעת מומחי המפעל פה אחד :״שתי אלה
היו יכולות לזכות בתואר בעלת השיער
היפה ביותר בארץ.״
בדיסקרטיות ראוייה לציון, סירבו לפרט
מי מהשתיים עולה על חברתה — איריס
בת ה־ , 16 בעלת השיער השטיני הארוך
והמתולתל, או בלהה בת ה־ ,21 אשתו של
טייס ואם לילד, בעלת הרעמה הבלונדי נית
המשתפכת כחילה מסביב לפניה.
שתיהן כאחד זכו לאירוח מלכותי. מיכאל
בראון, מנהל המפעל, נטל אותן אישית
לידיו, גילה בפניהן את תהליכי הייצור של
מוצרי־השיער של וולה, שבעזרתן יכולה
אשה להתגבר על כל בעייה בראשה. כלו מר
— מסביב לראשה.

* ש מחמאות ויש מחמאות. כשוזתיכה
צעירה עוברת בדיזנגוף וזוכה לשריקת
זאב ממושכת מיושב־קרנות מיקצועי — זו
בהחלט מחמאה, כי יושבי הקרנות של די־זנגוף
אינם טורחים לשרוק למי שאינה
ראויה לזה. יש להם, אחרי הכל, גאווה
מקצועית.
מחמאה מסוג אחר היא כשהחתיכה עולה
על הבמה, מתחרה עם תריסר יריבות, וזו כה,
בבחירה ישירה של קהל האלפים הנו כח
במקום, בתואר הנכסף. אירים דוידסקו,
מלכת המים ל , 1971-ובלהה גיא, הסגנית
הראשונה שלה, זכו כבר בחייהן לשני סוגי
המחמאות.
בשבוע שעבר, הן זכו למחמאה מסוג

-וזנו ,

נדי

וסגניתה(משגאס
יצא 1לסי 1ו
בתעש״ו 1היופי־

משים, ב ת 1א ו
מונות 011ך -
המקצוע] ,ביותו

נוסף — רצינית לא פחות, כאשר התארחו
במפעל וולה, בירושלים. היה זה אחד מעש רות
האירועים שהציפו אותן, בעקבות
זכייתן בתוארי המלוכה והנסיכות.
עובדי המפעל הם מומחים ליפהפיות. לא
רק שהם עוזרים לייצר אותן, באחד החל קים
המרכזיים של נושא היופי — השיער
— אלא שהם גם רואים וסוקרים יפה פיות
ללא הרף, במסגרת מחקרים וניסויים,
של סידרת המוצרים של המפעל, המת פתחת
ומתחדשת ללא הרף.
כאשר ביקרו אירים ובלהה במפעל, היתה

לאחר מכן, הוזמנו שתי היפהפיות לארו חת
צהריים מפוארת, בהשתתפות המנהל
וצוות־העובדים הבכיר של המפעל.

1ו ^ 13ר ו 9 111ךןךךןו [
111 1 . 1 1 111 11111 1 1 1 1 1 1 .
׳ האורחים במשרדו של מיכאל בדאון, מנחל
]המלכות זכו לטיפול מלכות בשערותיחן

סיומו של הביקור היה מלכותי לא פחות•.
בשם הנהלת וולה, הציף בראון את המלכה
וסגניתה בשפע מתנות. השתיים כבר הור גלו׳
מיום שנבחרו, לזרם המתנות הזורם
אליהן מכל כיוונים. אולם הפעם, נותרו אף
הן פעורות פה.
היה זה סיום חביב לסידרת האירועים,
שהשלימו את טקס בחירת מלכת המים.

מלכת המים איריס דוידסקו וסגנימה
הראשונה בלחה גיא חותמות בספר־
״וולת״ בירושלים, בסיורו המלכותי שם.
מידי דיילות היופי של חברת ״וולח״.

11 *111 *1״ ״1111141 מקבלות איריס ובלהה, מייד עם הגיען למפעל. דיילת־יופי
של ״וולה״ מעבדת את שערן ב״לייף־טקס,״

״בלזם״ ,סידרת ה״לייף־טקסטים״ מיועדת לטיפול בשיער שמן, שיער יבש, שיער
שברירי, קשקשים, ופגמים בעור הראש. המלכות זכו ליום של מלוכה.

״במדינה
דרכי חיים
״הוד> סירבו ל שחרר
או תי מהכלא ״
הידיעה בעיתונים היתה מזעזעת: צעי רה
בת , 19 חדווה ציטרום, נאלצה לבלות
שלושה חודשים במעצר — לפני שנש-
פטה בכלל — בגלל שלא נמצא לה ערב,
והוריה סירבו לשחררה בערבות. העבירה
שבה היתד, חשודה — ושעדיין לא הוכ חה:
גניבת כסף ובגדים מבית דודתה
בשווי 350ל״י.
בשביל חדווה ציטרום, היה זה רק אי רוע
נוסף במסכת עגומה — ובכלל לא
הנורא ביותר.
רציתי אהג!ה. על האירוע הנורא ב יותר
בחייה מספרת חדווה :״הייתי ב שיקום
במוסד בנס־ציונה. כשחזרתי ה ביתה,
שאלה אותי אמי, :בשביל מה
חזרת בכלל?׳ תגובתי: חתכתי את ה
המערבל
המודרני והחדיש של מפעלי ״וולח״,
ה ח ¥171 *1 1ןןךךן •
קולט שתי יפהפיות במו איריס ובלהה בקלילות,
11 111

בהתחשב שמשקלן הכולל אינו מגיע ל״ 120 קילו. המערבל נועד לעירבול 500 קילו חומר.
למטה: המלבה נינוחה במייבש שיער, לאחר הטיפול, בשסגניתה ממתינה.

אפילו במתנה בגדים. אבל אחרי שלושה
שבועות, היא הגישה נגדי תלונה שגנבתי
ממנה בגדים וכספים. אני חושבת שהיא
עשתה את זה מקנאות, מפני שהיא רוו קה,
והיא מקנאה באמי שיש לה ילדים.״
אבא סירב לעזור. חדווה הובאה
למעצר ב־ 18 לאוגוסט. ידידה, השוטר,
לא יכול היה לחתום עבורה ערבות נו ספת
בלי לסכן את מקום עבודתו .״אבי
סירב לחתום,״ אומרת חדווה ,״למדות
שהוא היה שם בבית־המשפט.״
כך, ישבה שלושה חודשים. לבסוף,
ביקשה את עזרתו של עורך־הדין אמנון
שובל. זה ביקש מהשופט חיים דבוריו
לשחררה ל־ 24 שעות כדי שתשיג ערב,
השופט נתן לה 48 שעות, וחדווה מצאה
ידיד שחתם בשבילה על הערבות בסך
1,200ל״י. חדווה עברה לגור בבית ידי דה
השוטר.
השופט והתחתונים. עם פתיחת
מישפטה, הגיע השופט המחוזי תבורי,
שלא ברצונו, לידי דיון בבגדי נשים.
במזוודה הפתוחה, שהיתר, מונחת מול*
התגוללו שמלות, תחתוניות, גרבי משי
ותחתוני נשים.
״אתה רואה את השימלה הזאת? ל־שימלה
הזאת יש בולרו, שהכלבה המופ קרת
גנבה ממני,״ קראה העדה הנרגשת
לעבר השופט, בגלגלה עיני זעם לעבר
הנערה השחרחורת שישבה ליד דוכן ה נאשמים.
העדה היתד, הדודה שרה —
היא שרה עמרני, אחותו של השחקן גבי
עמרני.
״מה זה בולרו?״ שאל השופט הנד הם׳
שהתקשה להחזיר את האשד, למקומה
ואת הסדר על כנו.
תוך גלי הצחוק, שליוו את הדיאלוג,
לא הצליחו לרכך את אווירתו הכאובה
של המישפט.
חדווה הכחישה את ההאשמה, לא שמעה
לעצת עורד־הדין שלה, דחתה אפשרות
של פשרה, שנרמזה על־ידי השופט, וא שר
לפיה הבטיח השופט להתחשב בתקו פת
מעצרה הממושכת בעת מתן פסק-
הדין — בתנאי שתודה בגניבה .״לא איכ פת
לי להמשיך ולשבת במעצר. אני רו צה
את הצדק שלי,״ טענה.
מיעוטים ראיון
עצירה ציטרום
צדק, לא פשרה
וורידים. לא רציתי להתאבד, רק למשוך
אח תשומת ליבם של הורי.
״אמא בכלל לא שמה לב אלי. היא
השאירה אותי בלי עזרה, וככה שכבתי
שותתת־דם. עד שאבי בא הביתה והציל
אותי, כבר גססתי.
״אבא לקח אותי לבית־חולים, ואמא
הזמינה את המשטרה.״
תמיד מתלוננת. אמה של חדווה
היא בת־תימן, אביה יליד הונגריה. מס פרת
חדווה :״בגלל אמא, לא הצלחתי
אף פעם לבנות לי חברה. אף פעם לא
היתד, נותנת לי לצאת מהבית, להיפגש
עם חברים וחברות, או שאת רוצה לל מוד,
או לצאת לרחוב. אחד מהשניים!׳
היתד, תמיד מאיימת עלי. תמיד היא היתה
מתלוננת עלי, כשאבא היה בא הביתה.״
חדווה למדה בתיכון בבאר־שבע, כאשר
נכנסה לדיכאון נפשי חמור. היא סבלה
גם מקלפטומניה, נשלחה לשיקום במוסד
נם־ציונה. כשחזרה משם, התחוללה ב בית
סצינת ההתאבדות.
מעצר ראשון. לאתר שהחלי&ה ם-
התאבדותה הראשונה, עשתה נסיון שני.
הפעם, בכדורי שינה. כשהחלימה, לא
המשיכה בתיכון, החלה עובדת כפקידה
במקומות שונים.
בתחילת השנה נעצרה בפעם הראשונה.
האשמה: הפצת צ׳קים ללא כיסוי .״קני תי
בגדים, וכשהגיע זמן פדעון הצ׳קים,
לא היה לי כיסוי כי הפסקתי לעבוד.״
היא שוחררה בערבות של החבר שלה,
שוטר.
לפני שלושה חודשים נסעה לביקור
אצל דודתה בראשון־לציון .״לא הייתי
שם 12 שנד״״ מספרת חדווה .״היחסים
בין הורי לדודתי לא היו טובים. דודה
שדה קיבלה אותי דווקא יפה, נתנה לי

ב מו סקבה
סמיח אל-קאסם הוא משורר ישראלי
דרוזי, איש רק״ח, השוהה עתה במוסק בה,
לשם נשלח על־ידי מפלגתו לשנת

משורר אל־קאסס
סימן ל שינוי
השתלמות. בראיון שנתן שם לאחרונה
לשבועון המצרי רוז אל־יוסוף, גילה סמיח
את דעתו על ההתפתחויות הפנימיות ב ישראל
מאז המלחמה. טען המשורר :״עד
מלחמת יוני, הופיעו לא מעט יצירות ב ספרות
העברית שעסקו בייישות העברית
הערבית. אך בדרך כלל, טיפלו יצירות
אלה רק בגילויי התנהגותו החיצוניים של
הערבי, לא חדרו לעומק. הערבי, כאדם
שנושל מאדמתו, כמעט שלא נמצא ביצי רות
אלה.
״תופעה אופיינית שנייה: הסופרים ה־
(המשך בעמוד )34

במדינה
0 00@0<0

עם שמיכות וכרים

\7,1ז, זסזח

(המשך מעמוד )33
יהודים, רובם ממוצא ׳מזרח אירופי, עס קו
בעיקר בוויכוח עם עצמם, במונולוגים
פנימיים, כדי לשכנע את מצפונם הלא־שקט
בצידקת כל מה שקרה.״
הדים עמוקים. מלחמת ששת־הימים,
לדעת סמיח, הביאה לשינוי רציני בעמ דה
זו, גרמה לזעזוע עמוק לא רק בנפש
הערבית, אלא גם ביהודית .״בצד זרם
שוביניסטי צבאי וגזעני בספרות שלאחד
המלחמה, נכתבו בישראל, על־ידי יהו דים,
גם יצירות שירדו לעומקה של ה נפש
הערבית, וניסו להביא לביקורת עצ מית.
הן היו מעטות, אך זכו להדים עמו קים
— גם מחוץ לישראל. הדוגמה ה בולטת:
המחזה מלכת האמבטיה, ששי רים
אחדים מתוכו תרגמתי ופירסמתי ב עיתון
המפלגה הקומוניסטית. מחזה זה
זיעזע את העם בישראל ואת ממשלתו כ אחד.״
אל־קאסם
השמיע דברים אלה במטרה
לקבוע כי מאז המלחמה יש התקדמות
מצד היהודים לכיוון של מוסר־כליות וה כרה
בעוול שנעשה לערבים. דהיינו —
לקראת שלום אפשרי.
יחד עם זאת, הדגיש, אלה אינם אלא
סימנים בלבד.
נוער שירי
פ רנ ס ה
ברוך יוסף נתקף במחלה האופיינית לבני
גילו — כתיבת שירים — בצורה חמורה.
״הכתיבה אצלי זה עניין של התקפה,״
מספר בן זד , 16 תלמיד בית־הספר רננים,

מו״ל יכלונקאי ומשורר כדוד
אפשר להרוויח — משירה

מיו צר

בגדי תי גו קו ^ ן 1לוקים וי ש#י|*ייה

1| ±א 1£ס 01 היגו המילוי ה 1ךאל ^ מ

״היו לי למשל איזה שבועיים שפשוט לא
יכולתי לעשות כלום — רק לכתוב. כתבתי
בכל מקום. בשיעור, בהפסקות, באוטובוס.
אפילו במיבחנים.״
למה. תוצאת ההתקפות האלה דיתה
מגידה מלאת פתקאות מלאות שירים. כמו :
שושנה אמרה
שחנה אמרה
שכדאי לי לנסות
את טמפוני טמפקס.
למה 7

אוזניים אלו אברים בגופנו
חשובים וחיוניים לנו.
בעזרתם שומעים —
משפטים, הברות, חדשות, צעקות,
רכילויות, שריקה
שיחות טלפונים וכר.
אוזניים זה דבר שצריך לנקות.
סיכוי וסיכון. הפתקאות שכבו במגירה
עד שברוך ,׳תלמיד המגמה האמנותית, נת קל
בשוקי יבלונקאי, שביעית במגמה ל דראמה
באותו בית־ספר .״הגעתי עם ברוך
להסכם שאני אפיק את הפתקאות שלו
תמורת 50 אחוז מהרווחים. אני בדעה שאם
מישהו עושה משהו, צריך להציג את זה.
אסור לשמור בבטן.
למען העקרון — שלא לדבר על החמי־העולם
הזה 1787

שים אחוז — לקח תלמיד הדראמה יוזמה,
יצא לבתי־דפוס (,נתנו לי הצעות מחיר
של מאות ל״י, בסוף התפשרנו על 60
ל״י״) ,גייס את ההשקעה הדרושה, והוציא
לאור את הפתקאות בצורת חוברת דקיקה,
אך מאויירת בצורה חיה ומשעשעת•
כצעדי ענק. עם הסחורה ביד, פנו
המשורר דהמו״ל לשלב ההפצה. הם עברו
בין בתי־הספר, באוניברסיטה, גילו אמת
ישנה: הגימנזיסטים והסטודנטים גילו
עניין רב בסיפרון, עילעלו בו תוך דקות
׳מעטות מכף רגל ועד ראש, קראו את כל
השירים — והחזירו באדיבות. מבלי לקנות

כמובן.
גאולתם של השניים באה מדיזנגוף. הם

התיישבו על ספסל, פרשו עיתון ישן על
הריצפה, ואת הספרים על העיתון. כאן,
התקדמה המכירה בצעדי ענק. השניים גילו,
להפתעתם, שאפשר להרוויח בישראל מ שירה
עברית.
״עכשיו,״ סיכם ברוך ,״אתחיל לכתוב
שירים טובים באמת.״
! ה פגנו ת
שבוע השחתת הגוער
היה זה טקס מוזר ביותר: הוא התקיים

בתיכון עירוני י״א, בצפון תל־אביב, ש בניינו
הושלם זה עתה. הטקס נועד לח גוג
את חנוכת הבית והסבתו על שם ה שר
לשעבר נפתלי פרץ.
אלא שאף תלמיד לא השתתף בטקס
החגיגי. גם לא מורה. גם לא המנהלת.
מה שאמור היה להיות טקס, היה ל מעשה
להפגנה מוחצת — נגד שבוע ה תרבות
הגרמני. ואירגנה את ההפגנה —
לא אחרת מאשר מנהלת המוסד.
לזכור ולא לשכוח. היא הסבירה את
עצמה, במכתב שהפיצה לכל מנהלי בתי-
הספר ואנשי החינוך בעיריית תל־אביב.
כתבה מרים יעקובוביץ:

״ראיתי לנכון לא להשתתף בטקס זה
ולא לשתף את תלמידי, אותם אני מח נכת,
היות והטקס התקיים בנוכחות מש לחת
נכבדים מגרמניה.
״תלמידי בית־ספרנו חונכו במשך שנים
על האמת שבשואה. תלמידי המוסד הנ ציחו
את קהילת לודז׳ החרבה וקיימו את
האימרה, לזכור ולא לשכוח/
״האורחים מגרמניה הם בעיני בני ה דור
שביצע את מלאכת ההשמדה, ואני
רוצה לומר בגילוי דעת זד. כי הטקס ש נערך
אתמול במוסד חינוכי זה משחית
את תדמיתנו בעיני הדור הצעיר.
״העובדה, שחזיתי על בשרי את יתוצ-
(המשך בעמוד )36

בעזרת מדריך המידות
של קאו קאו
תוכלי לבחור לעצמך מביו שתי המידות
את גרבי המכנס המתאימים לדביותר

מ ת אי ם לגדלים 3/04

מת אי ם לגדלים

2מידות7 .גוונים 3 . 2 5 ,ל״י

קאן קאן־גרבי המכנס של גבור

פרסום קדמון

העולם הזה 1787

הבעיות המרכזיות שלך
סובבות, השבוע, מסביב
לשתי החלטות
מרות שיהיה עליך
לקבל: בענייני־כספים
ובענייני אירגוניס. זכור
שאינן יכול לעשות את
הכל בעצמן, ושמור על
71 במ רס -
כוחותין. זכור גם ש־
__באפריל 20 מוטב שתידחה את ההכרעה
הפינאנסית לשבוע
הבא, לכל המוקדם. בת טלה, פגישה
בלתי שכיחה מטרידה את מנוחתן.
היא תידחק על-ידי אירועים שוטזאת
— זוהי התפים.
ובכל
חלה של מיפנה לטובה בדרן־חיין.

1110

36! 36! 36
חשדות מכוערים שהש מיעו
באוזניך שכניך הצעירים,
אינם מבוססיס,
ומצוי בהם גרעין עלוב
מאוד של אמת. אך ה נזק
כבר נגרס. עשה
מאמץ עליון לתקנו,
בטרם המצב יחיה אבוד
1 21 נאפריל -
לחלוטין. זה ילמד אותך
!0נבמ אי
להבא לקח, שלא להאמין
לכל בדותה המוש מעת
באוזניך, ולטרוח לאמת דברים, בטרם
אתה פועל על־פיהם. בפרט אם מקור האינ פורמציה
הוא כה מפוקפק. בת שור: סכנה
צפוייה לך השבוע, אם תרחיקי מביתך.
36 36 ¥

שווו

7אשה שחשוב(ר.
איו היא !ואיה
גרבונים • גמישונים
ארמנים אקסטרונים

בסריגת מיקוומש
מאריכת ימים

מכון חיפה לתרבות
ופתוח הגוף
חיפה, רח׳ פרץ — 25 טלפון 69433
מול השק״ם

קרא זאת י
מה אתה עושה למען בריאותך ובריאות
משפחתך?
חשוב נא רגע.
משלם בטוחי בריאות — :נכון,
תרויח כסף כשתהיה חולה,
אך האם זה שומר על הבריאות?

חשוב עוד רגע,
כיצד תוכל לשמור על יקיריו ו־עצמך?
חשוב
עלינו ואנו נדאג לך!
שיפור הכושר, שיפור ההופעה,
שמירת תקינות הגוף,
הורדת משקל מיותר.
כל אלה הם חלק קטן מהאפשרויות
שבידנו.
ניתן לך אותם.
אל תתן לזיקנה לקפוץ עליך!
קפוץ אתה אלינו!
וזכור, כל מה שאנו דורשים

שתהיה בריא !

להתראות א. עמרני

בעיות ולב טים
כחיי המין
מאת הד׳׳ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

אתה יודע לצחוק גם
על חשבון עצמן ן השבוע
תהיה לן הזדמנות
לכן: תיתקל למצב
מבין שיש בו הרבה
מן ההומור. מלבד
זאת, שבוע מצויין :
הכסף, ההצלחה, האהבה
וסתם אהבהבים
— כל אלה בן מחזרים אחרין
תאומים. הזהרי רק שזה לא יסובב
את ראשן, ושלא תנצל את הכל
אתה אומנם מוכבצורה
מוגזמת.
שר, אן גם לאחרים יש מעלות.

חאומיס

* ! 36׳36
המריבה הטיפשית בה
הסתבכת, אינה מועילה
לאף אחד, ומקלקלת את
מצב־רוחך. נסי להק דיש
זמן לטיפוח יופייך,
בתחביבייך, ולעיסוק במקום לשאת על כתפייך
את כל בעיות העולם
הזה. לקראת סוף
השבוע את עלולה לנתק
קשר אישי חשוב, ב׳
עיקבות בדיחה מעשית שהושמעה באוזנייך,
בנוכחות אלה שלדעתך יפרשו או תה
בצורה מוטעית. אל תעשי זאת,
כי בסופו־של־דבר, זה לא ישתלם.
בת סרטן, השבוע אל תצאי לקנות.
36, 36

סוף השבוע יחייב
זהירות במה שנוגע לעסקים
או לבריאות.
משהו הקשור באש
עלול להעיב על שימחתן.
מזלן מצוי בשבוע
זה בסימן של
להבה. יהיו לן גם
הסתבכויות עם ילדים
ויוו ם —
במשפחתן, שיולידו ויכוח
חריף בין החורים•
ייתכן וייראה לן כאילו נשקף לן
מקור הכנסה מבטיח יותר מאשר עבו־דתן
הנוכחית. שקול היטב את מעשין
ואל תסמון רק על האינטואיציה שלן.
+׳361 36
היזהר מיפטפוט יתר.
שמור בסודי־סודות את
פירטי המיבצע עליו
אתה עובד כרגע. כדאי
שתיזהר דווקא מזה ש אתה
חושב שהוא ידיד-ך
הטוב — הוא ולא אחר
אורב לכל רמז שייצא
מפיך, לכל טעות מיק־רית,
או לכל מישגה
שתעשה. אתה בודד,
לכן, יהיה עליו לעמוד באתגר הזה לבדך,
ללא גיבוי של איש. אס תצליח — זרי
הדפנה שיעטרו את קודקודך יהיו חלק
ממה שיבוא אחר־כך, תימנעי מבילויים.

האתגרים שאתה מעמים על עצמך מבחינה
רוחנית עלולים לעייף אותך ולגרום לך
כאבי־ראש. תיווכח ל דעת
שעיכוב רציני בעבודה,
שפגע ביוקרתו,
נגרם בעקיפין בגלל
אשה נאה. המרגיז הוא
שזה בכלל לא היה
כדאי. אל תאשימי את
עצמך בכך שידידך קר
( 2בספטמבר -
ואדיש כלפיך. היי סב22ב
או ק טו ב ר
לנית ואל תדחקי הקץ.

תאזנ״ס

36׳36

גל חדש של הצלחות פינאנסיות כורן
עימו התמוטטות כוחותיך.
אל תהסס ליטול
חופשה קצרה,
לצאת לאוויר השדה,
להכיר אנשים חדשים
— אבל מצד שני, אל
תיכנע לנטיותין הטבעיות
לחסל את ההווה
כדי להתמסר למחר
מעורפל. בת עקרב :
פגישה מיקרית —
אהבה גדולה ומאושרת.
תביא אחריה

עזן ו1

הזעזוע שעברת מתחילת החודש מוסיף
לתת את אותותיו. אולם לא די לחשוב
לך — אתה חייב גם
לעשות משהו כדי לש נות
אותו מצב. זכרי
שאת יכולה ליפול בפח,
בייחוד עם בן מזל
אריה או דגים. אל תה ססי
לנתק את הקשר
לפני שיהיה מאוחר
מדי. בגד בצבע ירוק
ירומם מצב רוחך הגרוע.

חשת

36 36

ר1,ד1זז

ין!נ*

בכוח האינרציה מוטב לזוז קדימה
מאשר תון־כדי הפעלת כל השרירים,
כל הזמן. זוהי תקופה
בה מוטב לחשוב, הר־בה,
לפני כל צעד.
ואומנם, אם כן תעשה
ולא תירתע מן המסקנות
המפתיעות שתסיק
— תגיע רחוק
השבוע. יש סיכויים
ד 1.1.111 להעלאת״שכר או להכנסת
גדולה יותר. צפוי
לן שבוע רומאנטי.
36 36׳36
את נמצאת — כרגיל — על פרשת״דר־כים.
אלא שהפעם לא תוכלי לשבת בחי־בוק־ידיים.
הוא ידרוש
ממך צעדים נימרצים,
ועצם הדרישה הזאת
תדרבן אותך לעשות
דברים שלשנו את כל
חייך. בן דלי: אל תסתבר,
דווקא עכשיו.
אתה זקוק לכל חושיך.
זהו שבוע קשה, אם 0 X 1 1 2 X 9
0 1 3 3 9
כי לא מסוכן ולא
תהיה כל־כך עצמאי.
36׳36 36

הקצב הסביר בחיין העיסקיים מתגבר ;
לא תקבל את זה ברוח טובה ! כי
אינן אוהב לחץ, אבל
אם תתייחס לזה כאל
שלב ריגעי, תצא מן
העניין בהישגים גדולים
וגם בהכנסות
רציניות. איגרת מרחוק
תקרב יום גדול בחייך.
בת דגים: תקבלי הח19
בפברואר ־
לטה נחושה, וגם תעמ 20ב
מרס
די בה, לשם שינוי.

זניס

במדינה
(המשך מעמוד )35
אות החינוך הגרמני, וכי הדור הקודם
נמחק על־ידי הגרמנים, היה בה כדי ל הכריע
בעניין אי־השתתפותי בטקס.
״תודתי נתונה לכל, חברי המנהלים,
מורי המוסד ולכל אלה שהתקשרו איתי
כדי לעודדני ׳ולחזק את ידי מתוך הזד הות
עקרונית או ׳מתוך הזדהות אישית.״
בעורמה. מרים יעקובוביץ גילתה ב מאוחר
את הכוונה לשתף גרמנים בטקס,
לאחר שהעירייה ניסתה לפעול בעורמה.
לקראת הטקס, קושט בית־הספר בעשרות
דגלי המדינה והעירייה. התלמידים וסגל
המורים לא הבינו מה ההתרגשות הגדו לה
שאחזה בעירייה. האמת התבררה כא שר
המנהלת קיבלה הודעה שיהיה ביקוד
בבית־הספר של איזה אורח, מגרמניה.״
רק מאוחר יותר התגלה שבדעת העירייה
להזמין את האורחים מגרמניה לא לבי קור
בבית־הספר — אלא לטקס עצמו.
הנהלת בית־הספר, בראשות מרים יע-
קובוביץ, נפגשה עם ראש עיריית •תל-
אביב, ניסתה למנוע את רוע הגזירה.
ללא הצלחה. פועלי העירייה הגיעו לבית־הספר,
התקינו במת נואמים וכן 400 מקו מות
ישיבה למוזמנים. אז החליטה מרים
על החרם.
ריקנות זועקת״ העירייה, לאחר ש נודע
לה כי התלמידים והסורים לא יש תתפו
בטקס חנוכת בית סיפרם שלהם,
הזמינה את יתיז,מורת בית־הססר העממי
שבסביבה, כדי לסתום את הריקנות ה זועקת•
עקב החוזר של מרים יעקובוביץ,
לא הגיע למקום אף אחד ממנהלי בתי-
הספר שהוזמנו — פרט לאחד. קהל הנוכ חים
מנה בקושי שלושים איש, שיכלו
לשבת על 400 מקומות.
מדוע התעקשה העירייה להזמין את
הגרמנים על אף התנגדות המנהלת ש עברה
את השואה באירופה? השיב אחד
הפקידים במחלקת החינוך של העירייה:
״הגרמנים תרמו כספים לבניית בית־הם־
פר המפואר.״ תגובת מחלקת החינוך:
״הכספים באו מהקרן לפיתוח של העי רייה.״
ומניין באו הכספים לקרן. זאת,
לא היה איש מוכן לגלות.
משטרה מכנ סי הכלב בנימין פרץ נעצר על־ידי המשטרה כחשוד
בהשתתפות בשוד מלטשת היה לומים
הרמת־גנית ב־ 31 לאוקטובר. כא שר
הובא בפני השופט להארכת מעצרו,
טען התובע כי כלב מישטרה זיהה את
החשוד במיסדר-זיהוי של מכנסיים, ש נערך
בחצר המ״שטרה. דהיינו: במכו נית
השוד שנמצאה נטושה, מצאה ה־מישטרה
זוג מכנסיים. לאחר שנעצרו
מיספר חשודים, ביניהם פרץ, נתנו השוט רים
לכלב להריח את מכנסי השוד, ול אחר
מכן — חמישה זוגות ׳מכנסיים אח רים,
שהונחו על הריצפה בשורה. הכלב,
טען התובע, זיהה בשורת המכנסיים את
הזוג של פרץ, כבעל ריח זהה לזוג ש נמצא
במכונית.
למכנסי השוטר, אותו ריח. זיהה,
אבל לא כל־כך זיהה, גילה מאוחר יותר
הרשקו מרינל, היסוד אחר, שראה את
המיסדר. גירסתו: חמשת הזוגות שהש תתפו
במיסדר המכנסיים היו, אלטרנ טיבית,
מכנסי חשוד, מכנסי שוטר, מכ נסי
חשוד נוסף, מכנסי שוטר אחר, וכן
הלאה. כאשר ניגש הכלב למלאכה, טען
הרשקו, זיהה בהתחלה את מכנסיו של
אחד השוטרים, הוציא אותם החוצה מה שורה•
רק בסיבוב שני גילה את מכנסיו
של בנימין פרץ.
מרינל גילה את הסיפור לסביגורו, עו־רך־הדיו
אורי רון, לאחר ששוחרר מ מעצרו.
כאשר שמע על כך סניגורו של
פרץ, עורך־הדין צבי לידסקי, מיהר לה גיש
עירעור לבית־המשפט המחוזי.
העירעור ׳נידחה. בפני בית־המשפט לא
הוצג סרט על מיסדר הזהוי, והשופט הח ליט
לקבל את גירסת המישטרה, לא את
גירסתו של מרינל. בעל המכנסיים נש אר
במעצר.
ה( 1ו ל1ז ה 1ה 1 ,* 7

במדינה
*111111

פישעזם בגי מנ סי ה
כמו להבות אש במשרדי מערכת ריקה
בחצות הלילה, פשטה השמועה בקרב
הנוער ברחבי גוש דן: הדיסקוטק של
נימנסיה הרצליה, בצפון תל־אביב, הוא
הצלחה לא רגילה.
התוצאה: הדיסקוטק הנחמד, שנועד רק
לתלמידי הגימנסיה, הפך תוך זמן קצר
למוקד משיכה לפרחחים ופושעים צעי רים.
התלמידים
לא התנגדו לכך. בתחילה,
נמכר כרטיס כניסה לדיסקוטק במחיר לי רה
וחצי. עם גבור ההצלחה החלו הכר טיסים
נמכרים בעשר ל״י. הספסרות בכר טיסי
הדיסקוטק הפכה להיות מקור הכנסה
נכבד לחלק מהגימנזיסטים. בעיקר בכיתות
הגבוהות.
היחידים שלא שבעו נחת מהמצב, וראו
את הסכנה שבמיזוג, היו שני אנשי להקת
המנגו, סטיב מילטין ומישל אופטושקי,
קבלני הביצוע של התוכנית. מספרים
השניים :״כבר לפני מספר שבועות הערנו
את תשומת־ליבו של המורה הממונה על
המסיבות, להופעתם של, התלמידים׳ ה חדשים.
הוא סירב להתייחם לדברינו, ענה

הכסף שיגע את בעלי!
עורך־הדין גם טען שניסים הוציא את
הדרכון שלו, שהיה מופקד ביד שלישית,
בעורמה, וכך הצליח להסתלק לארץ.
לא רק לעורך־הדין היו סיפורים. גם ל-
גיטל. היא גילתה איך יום אחד קרע מעליה
ניסים את השימלה, השאיר אותה חשופה.
הסיבה: הוא התנגד למחשופים שלה.
״הכסף שיגע את ניסים,״ סיפרה גיטל
השחרחורת .״הוא התאהב רק בכסף —

אהבתו החדשה

כשהגיע השבוע לל־ד ניסים עוז, שחקן
הכדורגל הבית״רי הזכור לטוב שהיגר בזמנו
לדרום־אפריקה, היה זה די בשקט. אלא ש מאחוריו,
בדרום־אפריקה, הוא השאיר רעש
גדול.
ניסים, שהוא שם היום מנהל חברה, נמ צא
בתהליך גירושין מפוצץ־כותרות מ אשתו
גיטל, שממנה הוא נלרד לפני חצי
שנה. כשהוא יצא עכשיו לישראל, הוא
השאיר מאחוריו את ניטל 25 את הבנות
טלי ( )4וסיגלית 2ופסק־דין נגדו על
סך 10,000 ראנד.
בין היתר, טען נגדו עורך־הדין שתובע
ממנו את הכסף, כי ניסים בא לישראל ב מטרה
ברורה לא לחזור, ולא לשלם את
חובותיו. ההוכחות, לדבריו: ניסים פוטר
שבועיים לפני כן ממישרתו, ובערב שלפני
נסיעתו לישראל הוא ביקר אצל גיטל, ולא
גילה לה מילה על זה שהוא נוסע.

מוכים סטיב ומישל
המורה כיבה את האורות
שאין כל סכנה. אבל אנחנו ראינו כבר
מה שיכול לקרות כאשר צעירים כאלה
מתלבשים על תלמידות בנות 14ו־. 15
״כשההנהלה לא שמעה בקולנו ולא
אסרה על הספסרות בכרטיסים, הודענו
שלא נהיה מוכנים להמשיך.״
מכות. לאחרונה, פרצה קבוצת פרחחים
פנימה ללא כרטיסים, לאחר שחיכו את
שומר הסף. משום מה, לא מצאה הנהלת
הגימנסיה לנכון להזמין את המשטרה.
ביום השישי שלאחר מכן שוב הופיעו
הפושטים, הפעם בכמויות גדולות יותר.
מספר מישל :״לאחר כשעה שייק, הלך
המורה הנמצא כל יום שישי איתנו והאח ראי
על המסיבה, וכיבה את האורות ל מלאו.
שמתי את הסרט המתאים בטייפ-
רקורדר. כולם החלו רוקדים. פתאום ניגש
אלי אחד הפרחחים ודרש ממני להחליף
את הסרט למשהו אחר. כשסירבתי, הוא
תפס אותי והכניס לי את הראש לתוך
הטייפ. אחר כך, התנפלו עלי איזה ארבעה
חברים שלו והחלו להכניס לי מכות.
״אף אחד מהנוכחים לא בא לעזרתי.
כשלתי לעבר השירותים והתחלתי לרחוץ
מעצמי את הדם. אחרי בא גם סטיב, מלא
דם. המורה הזמין משטרה, אבל עד שהם
הגיעו כבר לא היה אף אחד מהתוקפים.
אותנו לקחו לאיכילוב. לי יש זעזוע מוח,
לחבר שלי תפרו את הפרצוף, וחלק מה ציוד
שלנו נגנב.״
עד היום, לא גילתה המשטרה את
התוקפים. בינתיים, פנתה הנהלת הגימנסיה
אל סטיב ומישל בבקשה להמשיך בהפעלת תביעת הדיסקוטק. תשובת השניים :
נזיקין נגד בית־הספר, על הרפתקאות יום
השישי הסוער.
העולם הזה 1787

הוא השוויץ בפני לא פעם שהוא העביר
אותו לשוויץ.
״אבל ללא כל קשר איפה מונח הכסף —
אני חושבת שהוא התנהג בצורה מכוערת.
לא חשוב מה ריגשותיו כלפי — איך הוא
יכול להשאיר את שתי התינוקות כאן לבד,
כשהוא יודע שאין לי כסף לפרנס אותן,
והוא מסתלק עם כל האוצר שהחביא?״

וכעלה ניסים
ושכח את כל היתר. הוא נכנם לביזנס עם
הכסף שלי, שאני קיבלתי בירושה.״ עכשיו,
נוסף לתביעת דמי־מזונות, היא תובעת
מבעלה שיחזיר לה גם את הכסף הזד— ,
סכום לא מבוטל של 5,400 ראנד.
סיפור מעניין נוסף של גיטל :״ניסים
העביר חלק מהרווחים שלו לישראל, בני גוד
לתקנות המטבע של דרום־אפריקה. אבל
אני לא יודעת אם הכסף נשאר בישראל.

שמח אצל האיינשטיינים, אתם מוכרחים
להודות. מה שלא תגידו עליהם,
משיעמום הם וודאי לא סובלים. למש פחה
רגילה, מספיק איזה מישפט קטן,
כדי למלא את השיגדה היומית האפורה
של אליל זמר בקצת עניין והתרגשות.
אבל אריק איינשטיין ואישתו אדונה
אינם משפחה רגילה. אצלם, השמחות
באות בזוגות.
השבוע, ילדה אלונה, בבית־חולים אסו תא,

לאיינשטיינים היתה זו התגשמות מישא־לה
ישנה. אריק ואלונה .,שהם הורים מסורים
לבן, השתוקקו כבר הרבה זמן לתוספת
למישפחה ודווקא לבת.
העלמה הצעירה הפכה לאהבתו הגדולה
של אריק, ברגע ששם עליה את עינו.
באובייקטיביות הראוייה לציון, קבע אריק,
לאחר שסקר את הקטנה בעיני נץ :
״יפהפיה כזאת לא ראיתי בחיי.״
בודקת החתנים
כפי שיודעת כל כלה צעירה — או צריכה
לפחות לדעת — הרי שלבדוק את הסחורה,
לפני הקנייה, זה רעיון לגמרי לא
רע. ואחת הבדקניות הבדוקות ביותר שאני
מכירה! ,ן צפירה קינן• מתי שאני רואה
אותה — היא בתהליך של בדיקה של חתן
מתאים. כל פעם, כמובן, מתאים אחר.
לא שצפירה היא כלה צעירה. אין צורך
לחשוד בכשרים. היא גרושה, אשתו ל שעבר
של רופא, שעומדת די יפה ברשות
עצמה. אביה הוריש לה ירושה נאה
ביותר, ותמיד כשאני רואה אותה, היא נר אית
כאילו יצאה הרגע מאיזה ירחון אופנה
מהודר.
אבל איפה עמדתי? אה, כן. אני עצמי
מכירה כבר אולי תריסר חתנים מיועדים,
שעברו אצלה בדיקה, והיא עמדה או־טו־טו
להיות להם לאשה נאמנה. מה בדיוק הולך
פה — אל תשאלו אותי. שהיא יפה — אין
להכחיש. עשירה — אין להכחיש. אז מדוע
הם לא מוצאים חן בעיניה? אין להכחיש.
כלומר, אינני יודעת.
את הבדיקה האחרונה שלה, עורכת צפירה
בימים אלה בדרום־אפריקה. היא נמצאת
שם כבר חודש. כלומר — בדיקה יסו דית
מאוד הפעם. הנבדק הוא בחור מקומי
כשר בשם כני גוסטון, אופנאי מצליח
ועשיר. האס תשוב אלינו צפירה הקטנה
כגברת בוסטון?
כמו שאמרתי, אל תשאלו אותי.

בארבע לפנות בוקר, ביום רביעי שעבר,
צילצל הטלפון במספר .7942009 אתם
מבינים כמובן, לפי האורן, שזה לא מספר
ישראלי. בטח לא. זה המספר הלונדוני
של איציק אנטושינסקי. זה
שכמעט התחתן, ביום חמישי לפני שבועיים,
עם רותי בקרניו באולמי גילטון
בתל-אביב.
וממי היה הצילצול ! מארץ הקודש.
וממי בארץ הקודש ן לא תאמינו. ממטולה.
לא מהעיר. מהחתיכה. רותי מטובה•
כן, יש אחת כזאת.
ברגע שרותי מטולה שמעה שאיציק
ביטל את נישואיו לרותי בקרמן, היא
מיהרה להרים אליו טלפון, עוד בתל-
אביב. כך הוא הכיר אותה, וראה שיש
לה גוף של דוגמנית, ושמע ממנה שהיא
דוגמנית, ואפילו ממלבס. הם יצאו יחד
פעם אחת ויחידה אמנם, אבל זה הספיק
לרותי מטולה כדי להמשיך לשמור על
הקשר, והיא צילצלה לאיציק ברגע שהגיע
ללונדון.
איציק, מצידו, לא הרים את הטלפון
בהתחלה. הוא בא ללונדון כדי לנוח מ
רותי
מטולה
החתיכות הישראליות, וגם לא הישראליות.
כשהוא היה בארץ, הוא בדק דוגמאות
של הרבה מהן — לפני רותי בקרמן
ואחריה. הדו״ח שלו :״רק בודדות לא
היו מוכנות לשכב איתי תיכף״.
בקיצור, כשצילצל הטלפון בדירה הלונדונית,
ענה אביו של איציק במקומו.
״מי מדבר!״ הוא שאל .״רותי,״ ענתה
רותי מטולה. אביו של איציק, שחשב שזוהי
רותי בקרמן, סגר מיד את השפוף.
ככה הלך לה לרותי מטולה קלף עקום
כמה פעמים, עד שהצליחה להסביר שהיא
לא ההיא.
עכשיו נראה את ההמשך בעוד חודש
בערן, כשאיציק יגמור לנוח ויחזור לארץ.

מצלמת ״העולם ה 1ה״ חדרה לבית־המוחץ הישן של תל־אביב וגילתה:
^ דוכי — לכאן באים כמו לחשיש.
מי שמתחיל נדבק. לא יכול יותר
להפסיק אף פעם. באים אנשים מבאר־שבע,
יש אפילו אחד מאילת. אל תחשוב שהם
באים פעם בחודש, פעם בשנה. מינימום
פעם בשבוע. באים רופאים, מהנדסים,
357 בווו אגדתי ־
בבית המרחץ, נח לאחר שספג לתוכו
ממיטב

האדים

שבדיוטה

העליונה.

ספורטאים ורבנים. באים השופטים הכי
גדולים, ובאים הפושעים הכי גדולים. פה
הם כולם חברים. בלי תחתונים כולם שווים.
ח״כ מנחם כהן בא שנים על שנים. השו פט
בן־חנוד אוהב את המקום לפחות כמו
את הלישכה שלו. ובאים גם כאלה ש פשוט
אין להם איפה להתרחץ. כן, יש גם
כאלה.״
הרקע למונולוג נלהב זה היה ערפילי.

מנוחת מזיעים

במבוא: יש שלוגמים משקה
קר. אחרים מעדיפים תה רו

המוגש בכוסות מלאות לרביע. אחרים, ההזעה התישה את
כוחם והם יושבים בפה פעור וראש מורכן, מתנשמים בהנאה.

עירומים -סלם סוחים

אפוף אדים לוהטים, כשלצידו דלי מים
קרים, ישב האדון טוריקה והירצה.

ך * וא פתח את ברזי הקיטור שבחדר
1 1האדים עד סופם. אחר טיפוס ועלה
למדרגה הגבוהה ביותר בחדר. הרעש
הנורא שהקים הקיטור הנפלט, כיסה בקושי
את אנקות תענוגו.
החום בחדר עלה מרגע לרגע. ה
אוויר
בהינשמו צרב בריאות כאש חיה.
אחד אחד החלו מתרחצי האדים נפלטים
החוצה, בורחים לחדר המקלחות. נותרו
בפנים רק שניים, טוריקה, נהג המונית
בריא־הבשר, וברוך אגדתי הקשיש והמפור סם.
״בוא,
תעלה למעלה,״ כך טוריקה .״כמה
שיותר גבוה, יותר חם. כמה שיותר חם,
יותר טוב. קח, קח את הדלי. שים קצת
מים קרים על הפרצוף. ככה בשתי ידיים,
אל תתבייש. הגוף יכול לסבול את החום.
הפרצוף לא. תשכב, תשכב על הספסל.

71ך | 1 *1ל ך ך ! אחמד, על רקע הלובן המבריק של אמבטיות הספיישל.
. 1 11111 1 7 .1 1 1כאשר שוהים מתרחצים בחדר, מסמן אחמד בגיר את
שעת כניסתם. שעה מאוחר יותר הוא רומז להם בנקישה שתענוגם תם.

החוח־ למוטב:

1מ שה מזוז המיזנונאי של בית״המרחץ, השתמש כבר
,בידיו למעשים תמימים פחות ממזיגת בירה. כיום -אין
הוא משכיר עוד אגרופיו למרבה במחיר. לקציני המשטרה הבאים להתרחץ מקדים שלום.

ככה, לכל האורך. ניתן לך מטאטא, אחר
כך נקבל ממך אחד.
״מה זה לתת מטאטא? לוקחים חבילה
של ענפים עם עלים לפי הטעם. יש כאלה
שאוהבים מקש, יש מאיזדרכת, יש מקזוא-
רינה, כל אחד הטעם שלו. עם החבילה
הזאת נותנים לך כמה פליקים בריאים על
הגב. אחרי טיפול של בעל־מקצוע, הדם
שלך לא הולך, הוא רץ. אין דבר יותר
טוב מזה.
״היי, מה יש לך? כבר יוצא? חם לך?
תראו עליו. קח דוגמא את האדון אגדתי.

כשאבא שלך עוד לא נולד, הוא כבר עשה
עדלידות בתל־אביב. אז אם הוא יושב
בחום הזה במדרגה הששית, לך חם פה
בשלישית?״

אזור בו נמצאים הרחובות הישנים
- 4והטובים של ק״ק תל־אביב הקטנה,
שבזי, שלוש, פינס — עומד זה 40 שנה

בית המרחץ העירוני. הוא אחרון האחרו נים
בעיר. אין זו מיקווה־טהרד. בחסותן
הקדושה של הרבניות. זה פשוט בית־מרחץ.
מקום שם אתה בא ומזיע ב־80
אגורות, או עושה אמבטיה חמד. בלירה.
אם אתה מהמיוחדים, תקבל אמבטיה ספ־להתרחץ
בעת ובעונה אחת. רצוי שניים
בני אותו מין. אולם, בין אם אתה ספציאל,
ובין אם אחד מהפלבס — אם אתה מ מבקרי
בית המרחץ הקבועים, אתה מש תייך
לאגודה מיוחדת במינה, לכת מאמי נים
העוברת ופסה מן העולם.

^ ן, כמו אדון טוריקה, היוצא ברגע זה
^ מן האדים. הוא מתגלגל בזריזות לאחת
המקלחות, ולגודל הזוועה פותח על עצמו
זרם מים קרים כקרח. צבעו, שהיה מקו דם
ורדרד־תינוקי, הופך סגול־כחלחל.
״בוא תיקח גם קצת מים קרים. זה
בריאות. אתמול חזרתי משתי נסיעות בקו
קוניטרה. היום בצהריים אני נוסע שוב
פעם. אם לא המרחץ הזה — כבר מזמן
היית יכול לחפש אותי באדמה.״

ס * ןןן זכריה התימני, האחראי
1( 1 11 על הזיעה. בידו האחת
אגודת עלים להצלפה, בשנייה כובע לבד.

אחו׳ המקלחת

דיון שוער אם האדים היו
חמים מספיק. טוריקה הלץ
פתח את ברזי האדים עד הסוף. הוא ואגדתי היו היחידים

מן המקלחת עובר הנהג לבריכה קטנה
מלאה מים פושרים. הוא קופץ פנימה ו אחריו
נוחת נפיל אחר. שני הנפילים מע לים
את המיפלס בכמה 0״מ טובים.
אדון טוריקה ממשיך :״לפה באים
שלושה סוגים, משכשך הוא בבריכה
הרדודה ,״אלה שיש להם קצת צרות עם
הגב, אישיאס, שמישיאס וככה. אלה פשוט
לא יכולים לחיות בלי זה. ואלה שבאים
לתפוש שלווה. קח את היהודי הזה לדוג מה.
אתה יודע מי זה? הוא היה הנהג
של הרצל כשזה בא לארץ. כן, כן, בנימין
זאב הרצל. היהודי הזה כבר שכח מזמן
מתי היה בן .80 תראה אותו. לקח קצת
אדים, קיבל מטאטא, שניים, ועכשיו שוכב
על הספסל ויושן. יכול לישון ככה איזה
חמש שעות. אף אחד לא יגיד לו מילה
אפילו אם ישכב עד הלילה כשסוגדים.

נוח, מעסה הבית, מדגים
את ה״ליפה״ בעזרתה
הוא רוחץ ומעסה את לקוחותיו.

המעסה

״תראה את הכובע שעל ידו. גם זה
מכאן. נותנים אותו למי שיש לחץ־דם. זה
כובע לבד. אתה יושב בחדר אדים, מכנים
את הכובע בדלי מים קרים, ושם על ה ראש.
ככה הראש מתחמם פחות, ויש פחות
לחץ דם בראש.״

שנותרו שם, טענו מאוחר יותר, כי לא היה מספיק חם. חדר
המנוחה, לאחר הרחצה, משמש בית״היוצר להווי מיוחד במינו
בו דנים על בעיות העולם, כמו בפרלמנט שדרות רוטשילד ז״ל.

יוצאים למבוא. על ספסל, מגרד בהנאה
בשיפולי כרסו, שרוע סולימן הגדול. הוא
יליד השכונה. את ילדותו בילה בשמי.
היום כששואלים אותו :״סולימן איך זה
שאתה כבר בן ארבעים וארבע ואין לך
אף שערה לביד הוא עונה :״הכל בגלל
האדים בבית המרחץ הישן.״ כל שבוע
הוא בא פעמיים. לא מחסיר אף פעם.

מחליף עקיצות עליזות עם זכריה, הבלן
התימני ( 27 שנים במקום) .לפייגנבוים נת פש
הגב, והולך לקחת קצת חום. בשבת הוא
יבקיע שער בכורה נגד הפועל חדרה. אחרי
זה יקבל טיפול מנוח הרוחץ. נוח לא עושה
לך סתם מסד. הוא רוחץ אותך, כשאתה
מונח על השולחן. מי שלא רחץ אצל נוח,
לא טעם מסז׳ משובח מעולם.

ך* רוך אגדתי, איש תל־אביב הקטנה
2באמת, יוצא למבוא. זה האיש שייסד
יחד עם נחמן ביאליק את חברה טראסק
המפורסמת. זה האיש שהרקיד בשעתו את
כל יפהפיות תל-אביב. היום, תענוגו ה גדול
הוא בית־המרחץ. אפילו ראיון איננו
נותן :״אני בא לפה בשביל האדים ולא
בשביל אינטרוויו״ ,מפטיר הוא, ויושב
ללגום כוס תה רותח שמכניס לו המלצר.
נכנם יהושע פייגנבוים, שחקן הכדורגל.

מתלבשים ויוצאים. בדרך החוצה, ב מזנון,
עוצרים לגולדסטאר אחד וקוטפים
סיפור. בעל המזנון, משה מזוז, הוא עבריין
אלים לשעבר. לזכותו מכות בשני קציני
משטרה, ועוד זוטות. היום הוא משוקם.
מזנונו מפרנס אשד, ושני ילדים .״אפשר
לחיות,״ הוא אומר ,״רק שלא יפריעו. היי תי
עבריין, הייתי בריון, הייתי שומר־ראש.
היום אני לא יודע כלום מכל זה. אני עובד
בכבוד ומבסוט. פוגש כאן שוטרים וקצי נים
שמכירים אותי מאז, וכולם נותנים לי
שלום בכבוד. תבוא ביום שישי, תראה פה
איזה אלף איש באים רק לזיעה. אנשים
מכל הסוגים, מכל המקומות. דווקא לפה
הם באים. דווקא לפה, ולא לשום מקום
אחר.״

י״ג כסלו תשל״ב1.12.1971 ,

שנ ה 35

המחי יר 2.00ל״י

מספר

עסק• העתיקות עול עור-הבטחון

1787