גליון 1788 מתאריך 8 בדצמבר 1971

בוז

פרסום מלניק

^ ש עו תהערב של היום השלישי
האחרון, שאלו את עצמם אנשים
רבים בתל־אביב :״האם יופיע הערב
גליון העולם הזה?״
אנשים אלה שומרים על מסורת של
שנים רבות: לקנות את גליון העולם הזה
במוצאי יום ג /במקומות־המכירה שברחובות
תל־אביב, תחת להמתין עד להופעת
העיתון בקיוסקים בכל הארץ, ביום
ד׳ בבוקר.
מדי פעם, בהיסטוריה הסוערת של השבועון
המסויים, היו גליונות שהקוראים
המתינו להם בקוצר־רוח. כזה היה הגליון
המיוחד שהוצאנו עם מעצרו של ד״ר יש ראל
בר המנוח, בשנת .1961 איך שהוא
נודע אז בציבור כי גליון זה עומד ל הופיע
(תוך הידברות עם הצנזורה, נקבע
אז כמועד ההופעה: מוצאי־שבת, בחצות
ודקה אחת) .באותה שעה, שבה ריק בדרך
כלל אפילו רחוב דיזנגוף, הסתודדו בקטע
קטן של הרחוב קרוב לאלף אנשים, קבר
צות־קבוצות, והמתינו לגליונות, שנחטפו
מייד כולם.
מיקרים דומים אירעו לפני כן, אחרי
מעשי־האלימות נגדנו.
השבוע חזרה התופעה שוב: אנשים
רבים המתינו להופעת הגליונות ברחובות

הדבר היה מובן מאליו. אף שלא היה
זה קל.
כאשר התאספנו בלילה בחדרים מלאי
העשן, הרהיטים המפריחים, הבוץ והמים,
היינו המומים מדי מכדי לחשוב על פרטי
העבודה. כל חברי המערכת רגילים לשכב
לישון בשעות מאוחרות מאוד, בגלל הצורך
לעבוד בכמה לילות בשבוע. רובנו
לא ישנו אלא שעה־שעתיים, לפני ש־הוזעקנו
לפתע למערכת הבוערת.
אחרי ההתייעצויות הראשונות עם ה־מישטדה,
מסירת עדות ראשונה וקביעת
סדרי־שמירה ראשונים בין חברי־המער־כת,
חטפנו עוד שעד-,שעתיים שינה. אבל
כבר למחרת בבוקר, משעה שבע, חזרנו
למשרד השרוף ,׳כדי לארגן את העבודה.
בצד ההחלטה העיקשת שהגליון יופיע
כסדרו ובמועדו, כאילו לא קרה דבר,
שלטה בנו עוד החלטה אוטומטית: לא
לנטוש את המערכת אף ליום אחד. הר גשנו
בלבנו שזוהי התשובה הראשונה
לטרוריסטים, שביצעו את המעשה הנפשע:
לא נזוז.
כאשר גוף אדם נתון בסכנה, מתחוללים
בו שינויים מהותיים. מערכת־העצבים ה אוטונומית
׳מתכוננת לפעולה. הלב מגביר
את קיצבו ומזרים דם למוזז ול־

אפשר לעבוד בו, ולא כל שכן להוציא
בו עיתון.

ך* ט ל פוני ם היו מנותקים, והמרכזיה
1 1שרופה. לא היה חשמל בכל הבניין,
וגם הדלתות היו פרוצות. ריח־העשן בהדרים
היה מחניק, וגרם להקאות. אי־אפשר
היה לנגוע בדבר — בגליון נייר, בעט, בשולחן
— מבלי להתלכלך. רוב מכשירי-
העבודה ניזוקו. כל מכונות הכתיבה היו
שרופות (מישהו טרח במייוחד לזרקן על
ערימת־הנגטיבים הבוערת).
כמחצית החדרים היו שרופים לגמרי,
על כל רהיטיהם והחומר שהיה מצוי
בהם. החדרים שנפגעו פחות דמו אף הם
לשדה־קטל.
בין החורבות טיפסו שוטרים, מומחים
לזיהוי פלילי, אנשי ביטוח. אי-אפשר היה
אף להתחיל בהערכת הנזק.
אנחנו עצמנו היינו מעורבים מאוד בחקירת
המישטדה, ובפתיחת החקירה העצמאית
שלנו. היה צורך להשיב לשאלות
אנשי הטלוויזיה, הראדיו והעיתונות, מהארץ
ומחו״ל.
בתנאים אלה ניגשנו לעבודה.

או תן ש עו ת הייתי גאה מאוד
^ להיות העורך הראשי של העולם הזה.
היו סיבות רבות לגאווה: תגובות הקוראים,
שגילו את אהדתם והזדהותם במאות
פניות והצעות־עזרה נוגעות־לב, ותגובות
חברי המערכת, שהתארגנו לעבודה
בתנאים אלה, כדבר מובן מאליו.
לא יכולנו לעבוד בערבים ובלילות, כ־מינהגנו,
בגלל העדר החשמל. במשך כימה
ימים, לא פעל אפילו טלפון מאולתר.
פינינו כמה פינות, ועבדנו בהן, מוקפים
ברהיטים שרופים ושרידי ארכיונים ,׳מש תעלים
ומלוכלכים( .לא יכולנו לרחוץ את
ידינו השחורות, כי גם הגישה לכיור-
המים היתד, חסומה על־ידי ערימת החומר
השדוף, שלפי בקשת המישיטרה לא נגענו
בו עדיין).
עבדנו ביום, כמו איכרים, תוך חישוב
הזמן שנותר עד לשקיעת השמש, שקר־ניד,
חדרו בקושי בעד הש׳משות המפויי־חות
אף הן, שלא נופצו. ימי שלא הספיק,
עבד לאור מנורת-לוקס.
כך יצא הגלית. בליבנו יהיה שמור,
כמו כמה גליונות משנים עברו, כגלית
״היסטורי״ .בשנים הבאות בוודאי ידובר
עליו במערכת כעל ״גליון השריפה״ ,כמו
שיש לנו ״גליון בד״ ,״גלית הפרשה״,
״גליון אלכסים״ ,״גליון ההתנקשות״ ,ועוד
ועוד.

כתב מרסל זו ה ר חוז ר ל שול חן ע בו ד תו
עם עשן
העיר. הגליונות נמכרו במהרה, והדפוס
הספיק אך בקושי לייצרם בכמויות הדרושות.

היתד. זאת רק סקרנות אחרי מעשה
מסעיר. היתה זאת, קודם כל, הפגנה של
הזדהות מצד אנשים, שאינם רק ״קוראים״
,במובן הרגיל של המושג. כמו ב פעמים
קודמות, התלכדו נאמני העולם הזה
כימעט באופן אוטומטי מסביב לעיתון,
שעה שחשו שהוא נתון בסכנה.
ך* ש בי לנו, במערכת, כלל לא היתד,
השאלה :״האם יופיע הגליון?״
העולם הזה 1788

שרירים. חומרי־ההקרשה בדם מתרבים
במהירות. השערות מסתמרות וההזעה מתגברת
כדי לאפשר קירור מוגבר של ה גוף
המחומם. כל החושים מתחדדים.
משהו כזה קרה למערכת, כפי שקרה
לה לא פעם בעבר. הנזק היה עצום, וברובו
הגדול גם לא ניתן לתיקון ואף להערכה
חומרית. פירות עבודתנו במשך
שנים רבות אבדו. אבל אנחנו היינו ערוכים
לפעולה.
וכך התחלנו לאלתר.
מי שראה את המישרד באותו בוקר
שחור, בוודאי לא היה מעלה על דעתו כי

^ א קל ד!יד 1להתרכז בעבודה העי/תונאית
השיגרתית, וגם הלא־שיג״
דתית. כי חלק ממחשבותינו היו נתונות,
בלי הפסק, לחקירת הפשע עצמו.
כל פשע של הצתה קשה, מטיבעו,
לפיענוח. על כן נחשב תמיד לפשע פחדני
ובזוי במייוחד.
אבל השאלות הקלאסיות של כל חקי־רה
נשאלות גם כאן: מי נהנה מן הפשע
י למי היה מניע? למי היו האפשרויות?
על מי מצביעה שיטת־הביצוע?
חוקרי המישטרה התמסרו לחקירה במלוא
המרץ, פעלו באופן שיטתי, בלקחם
בחשבון את כל החשדות האפשריים. תוך
כדי כך התגבשו כמה קווי־חשד עיקריים,
שעוד מוקדם לדבר עליהם. ההצלחה תהיה
תלויה, בוודאי, בתוצאות של כמה שי־טות־חקירה,
ובמידע שיגיע לידי המיש־טרה.
היא תלוייה גם בכמות האמצעים
שהמישטדה עצמה תקדיש לה.

ס* מי דהרכה, תהווה תוצאת החקי^
רק מיבחן למישטרה. פשע כלפי עיתון
הוא פשע נגד הדמוקרטיה, נגד
אשיות המישטר החופשי. בייחוד כשמדובר
בעיתון אופוזיציוגי לוחם. אם לא תצליח
המישטרה לאתר את המבצעים ול הביא
להרשעתם — ירחף סימן־שאלד,
חמור על מוסד זה כולו.
מה גם שאין זה הפשע הראשון כלפי
הטולס הזה — ובכל המיקרים הקודמים
לא נתגלו הפושעים.
• כ סו ף 1952 הונחה פצצה במערכת.
היא התפוצצה ופצעה את דוש (קרי-

ע בו ד ה לאור הלוקס *
בלי חשמל
אל גרדוש) ,שהיה אז צייר המערכת. ה־מישטרה
העלתה את החשד כי הפשע בוצע
על־ידי מחתרת לאומנית (״מחתרת
צריפין״) .אולם איש לא הועמד לדין ואיש
לא הורשע בעוון פשע זה.
@ כ סו ף 1953 נערכה ההתנקשות
הלילית שבה נשברו שתי ידי, ונגרם זע־זוע־ימוח
לשלום כהן כשחש לעזרתי. עד
היום לא ברור מה היתד, כוונת המתנק שים,
שניסו להוציאני מן הג׳ים בו ישבתי:
לחטוף אותי, לגרום לי חבלה גופנית חמורה
יותר, או גרוע מזה. הם הופרעו
(כמו המציתים בשבוע שעבר) על־ידי
קבוצת חיילים שנזדמנה למקום. איש לא
הועמד לדין ואיש לא הורשע על פשע

$כ קי ץ ,1955 בשיא מסע־הגי-
לויים שלנו על ״חושיסטאן״ ,הונח מיטען־
חבלה גדול ליד פתח המערכת, ששכנה
במרתף. אילו התפוצץ, היה ממוטט בית-
מגורים על תריסר המשפחות שגרו יבו.
מעבדת המישטרה גילתה, כי אי־הפעלת
המיטען היתד, מיקרית, בגלל ליקוי בפצץ
שלא ניתן היה לצפות אותו מראש. איש
לא הועמד לדין ואיש לא הורשע.
• ב ע בו רבמהי מי ם, התפוצץ
מיטען דומה בבית הדפוס שבו הודפס
השבועון. נגרם נזק ניכר לקיר, ופועל
אחד נפצע. איש לא הועמד לדין ולא
הורשע יעל כך.
• כ סו ף , 1958 באותו זמן שבו
הציג התיאטדון הלאומי מחזה נגדנו ביוזמת
ראש הממשלה, ושבו הגיע לשיאו
מסע־ההסתה נגדנו באמצעות שבועון
מיסתורי שהופיע בהשראת מנגנון מסרים
ובמימון שנשאר סודי עד היום, אירעה גם
פרשת החטיפה של אלי תבור. איש לא
הועמד לדין ולא הורשע בפרשה זו.
מאז קרו הרבה דברים במדינה. המיש־טרה
השתנתה ושרותי־ד,ביטחון (כך אני
מקווה).
אולם חקירה זו היא המיבחן, לא רק
אנחנו, העוזרים לחקירה במלוא כוחנו,
אלא הציבור כולו יעקוב אחרי תוצאותיה
בעין פקוחה. אם גם הפעם לא יתגלו
האשמים ולא יועמדו לדין — אי-
אפשר יהיה לעבור על כך בשתיקה.

ל ש מה ט ס די!

ההסתדרות, עובדיה פורת, שתבע לבנם את
מרכז המפלגה כדי לדון באספקטים המוסריים,
החברתיים והציבוריים, של הגילויים
הנחשפים בפרשות ״נתיבי־נפט״ ו״אוטו־קארס״
,למרות שמזכיר המפלגה, ישראל
ישעיהו דחה תביעה זו.

הצעד ההפגנתי שנקט שר־הביטחון משד. דיין,
כאשר טס בשבוע שעבר למנזר סנטה קתרינה בסיני
בעקבות הדליקה שפרצה שם, לא נועד רק למטרות
מדיניות ולהבעת החשיבות שמייחסת הממשלה לשלום
המנזר והאוצרות הגנוזים בו.

פנייתו של פורת, שהיה בעבר מזכיר המוסד לביקורת
של מפא״י, תזכה כנראה בימים הקרובים בתמיכתם
של רבים מחברי המרכז הסבורים כי המפלגה
אינה יכולה לעמוד מן הצד נוכח מעורבותם של רבים
מעסקניה בפרשות השונות. אנשים אלה מתנגדים
לדעתו של ישעיהו, כי מפלגת העבודה צריכה לעמוד
מהצד ולהשאיר את הטיפול בפרשות לוועדות למיניהן.

ל סו טהקת ריו ה *

וזו ג * נ! י ך
המעצ מו ת ע לו לו ת
״להתיר״ אחע רי כ ת
ה סי בו ב הרביעי
משקיפים מדיניים מוסמכים טוענים
עתה, כי לא מן הנמנע שארצות־הברית
ובדית־המועצות יגיעו ׳ביניהן להסכמה
להתיר סיבוב קרבות נוסף כין ישראל ומצריים,
כאמצעי להפשרת הקיפאון כמזרח
התיכון.
סיבוב נוסף של מלחמה, שייערך בהסכמה הדדית
חשאית של המעצמות, להימנע מהתערבות ועימות
ולבקר את הקרבות בצורה שיוכלו להפסיקם בעת הצורך,
עשוי להועיל לשתי המעצמות. האמריקאים סבורים
כי תוצאות מלחמה כזאת יאלצו את ממשלת
ישראל להסתלק מעקשנותה להשגת הסדר. לרוסים
עשוייה מלחמה מבוקרת לאפשר את העמקת החדירה
למצריים והגברת תלותה הצבאית והמדינית של מצריים

נציגים אמריקאיים בכירים רמזו לאחרונה
לא אהת בשיחות עם נציגים ישראליים,
כי אם ישראל סבורה שסיבוב קרבות
נוסף עשוי להועיל לה, אין הם עומדים בדרכה
של ישראל.
הסכנה היא שאינטרסים אלה של מעצמות
העל, יעלו בקנה אחד עם ודטקפותיהם
•טל הוגים מסויימים בישראל המדברים
לאחרונה בגלוי על ״המלחמה הגואלת״,
שתשחרר את השלטון מהבעיות החברתיות
והכלכליות המעיקות עליו.

גו לדהלאקיבלה
דבר מניבסון
הסיפורים כאילו דווח בישיבת הממשלה השבוע
לשרי הממשלה על תוכן שיחתה של ראש הממשלה
גולדה מאיר עם נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון,
הם מפוקפקים. אם אומנם היו דיווחים כאלה, הם נעשו
על סמך ידיעה מוקדמת על מה מתכוונת גולדה לשוחח
עם ניכסון ולא על סמך מידע שהתקבל בעקבות
השיחה.

גם הרמזים כאילו הבטחת ארצות־הברית
לסייע למודרניזציה של צה״ל, ובמיוחד של
חיל־האוויר, הושגה בשיחת גולדה־ניכסון,
אין להם על מה להסתמר. היו אלה פירסו-
מים ראשונים להבטחות סודיות •טניתנו עוד
לפני זמן רב.

ה שערוריה הבאה:
התע שיה האוירית
טערורייה כלכלית וציבורית נוספת עלולה
להתפוצץ בימים הקרובים סביב עיסקת
שיפוץ מטוסי ״בואינג״ כידי התעשייה
האווירית עבור גורמים זרים.
פרטי השערורייה נשמרים עד כה בסוד כמוס, אחרי
שהממשלה נאלצה לאשר לפני שבוע, בלית ברירה,
את פרטי העיסקה, אחרי שהועמדה בפגי עובדה קיימת
על ידי הנהלת התעשייה האווירית.
כמה משרי הממשלה מאשימים כי עיסקה זו, שכבר
הביאה להקמת ועדה מיוחדת בראשות סגן שר־התח־בורה,
גד יעקובי, עלולה לגרור את המדינה להפסדים
כספיים נוספים בשיעור של מיליוני ל״י.

במערכת הביטחון חוששים כי עיסוק
פומבי כפרשה, עלול להוביל לחשיפת אי־סדרים,
ביזבוזים ומתן טובות הנאה במפעלים
הקשורים למערכת הביטחון.

מסתבר כי בעיקכות ביקורו של דיין,
;שלחו אליו למחרת הביקור, בפיקוחו שד
מושל איזור אבו־רודס, סגן־אלוף מנחם שרפ
מן, כדים עתיקים, שניתנו דו כנראה במתנה
על ידי הנזירים כאות חוקרה עד התעניינותו
במקום.
אין זו הפעם הראשונה שעתיקות מסנטה קתרינה
נמסרות לדיין. עוד ב־ ,1956 בתום מיבצע קדש, קיבל
דיין מנזירי סנטה קתרינה תותח עתיק, שהיה מוצב
שנים רבות בחצר ביתו.

בינתיים נודע גם שנציגים רשמיים של
מדינת ישראל משמשים כסוכניו של משה
דיין למסחר עתיקות כחו״ל. על אלה נמנה
אמיל נג׳ר, שגריר ישראל באיטליה, שהיה
כעבר גם שגריר ישראל בבלגיה. בארצות
הברית עוסק בכך קצין צבא בכיר לשעבר,
נספח בסגל ה; יפלומטי של ישראל. אנשים

אלה נוהגים להפנות אל דיין אספני עתיקות המעוניי

פרס
10,000ד
פרם של עשרת אלפים ל״י ישולם
לאדם שיביא לתפיסתם של האנשים
האשמים בהצתת מערכת ,,העולם
הזה״ ,כרחוב קרליבן* ,12 תל-אביב,
בלילה יטכין ה* 25 וה־ 26 בנובמבר,
יושב-ראש לישכת עורכי-הדין,
הד״ר יהושע רוטנשטרייך־ ,קיבל על
עצמו לקבוע אם ולמי יגיע הפרס.
כל מי שיש בידו מידע העשוי
להביא לגילוי ולתפיסת האשמים, מתבקש
למסור מידע זה למישטרה, או
למערכת ״העולם הזה״ ,או לעו״ד רו־טנשטרייך
במישרין

מ ר כז מפלגתהע בו ד ה
יכונס לדיון ב ש חי תו ת
חברים רבים כמרכז מפלגת העבודה
עשויים להצטרף לתביעתו של חבר המרכז
וחבר מזכירות ועדת הביקורת המרכזית של

לני הול? 1חדקת
החד שו ת ב טלוויזי ה
העיתונאים דן פתיר מ״דבר״ וגבריאל
שטרפמן מ״מעריב״ ,מוזכרים כשני המועמדים
היחידים שיגישו כנראה את מועמדותם
כמיכרז החיצוני למייטרת מנהל מחלקת
החדשות של הטלוויזיה, אחרי שאיש לא
הגיש את מועמדותו לתפקיד זה כמיכרז
הפנימי.
דני בלוד, כתבו הפרלמנטרי של דבר ויו״ר אגודת
עיתונאי ירושלים, שהוזכר אף הוא כמועמד אפשרי
לתפקיד זה, אינו מתכוון להגיש את מועמדותו.
בינתיים הועמדה הנהלת הטלוויזיה במצב מביך,
אחרי שיאיר אלוני, עורך חדשות החוץ של מחלקת
החדשות, העביר לסמנכ״ל רשות השידור, ארנון צו־קרמן,
המחאה על סכום של 65ל״י, שנשלחה אליו
על ידי הנהלת עיתון הארץ. היה זה שכר הסופרים
עבור מאמרו של אלוני בהארץ, שבגללו החל המשבר
הנוכחי בין מחלקת החדשות לבין הנהלת הטלוויזיה
ושבגללו הועמד אלוני לדין משמעתי.

המ שטרה מאבדת
א ת המודיעין
משטרת ישראל איבדה כמעט כליל את
אחד ממקורות המידע העיקריים של כל משטרה:
המודיעים מקרב אנשי העולפ-התח-
תון. במיוחד סובלת מכד משטרת מחוז
תל־אביב.
מסתבר שלאחרונה נוקטות כנופיות הפשע בישראל
בצעדים אלימים נגד אותם עבריינים ופושעים הידועים
במודיעים של המשטרה. אחרי כמה מעשי רצח
החלו המודיעים הקבועים של המשטרה לחשוש לחייהם•
אנשי משטרה מייחסים את חוסר־האונים של המשטרה
בפיענוח תעלומת פשע, למצב זה.

מה באמת אפנת• ?

יום יום הנ ךנתקלתב חי דו שי אפנה
ובח ילו פי אפנהמהיריםומדהימים לא תמיד
י ב ול האתלעקובולשפוט מהו באמתהקו
האפנתיהמוליך.

אנו. ב״מרה״ .יו צ אי ם ומציבים פעמייםבשנה
בתע רו בו ת בינ ל או מיו ת ברחבי העולם.
ונמצאיםבקשרדו -סיטר יעםמר בנ יהאפנה
בהם מ ת כנני ם בי סודיו ת את ה אפנ ה
העולמיתזמןרבלפניהגיעהא רצה .

בך אנו בקיאיםבחידושיםהעתידיםלבוא
בעיצוב. בצבעיםו בתמ רים .
ו ל בן -באשר את בוחרת נעל של ״מרה״-
הי נךבטוחה בי אתבאמתבאפנה במו נשים
ב רח ביתבל. והטיב -שמו הו לךל פנ י ו.

נעלי ־׳מרה־׳ להשיגבחנויותהנעלייםהנבחרות :

פו מ רנ ץ
אלנב׳
דיוו גו ף

דיוננו ף

127

ח ל־ א בי ב

י ו בניו

ח ל־ א בי ב

חו לון

חי פ ה

י רו ש לי ם

ר חו בו ת

פאר

דן־ג ב רי א ל

א חי ם פ רי ד מן

ב או ם

דיו ש ף

מי קו ל ־נסק׳
א לנ בי

150

ש 1ק ר

הרצל

20/18

ב ת-י ם

חדרה

טו פז

א בי ב

בלפ 1ר

ה 1שיא

י פו

ג לו ד׳ ס
דיז ננז ף

122

ויו ה
בי א לי ק

א. מ .או.

\זי ת

ח ט שי ל ד

הרצל

פ ר״ מן אתב ״ן
יפו 90

קו מ פו ר ט

רמת־גן
ראשל־ צ

ו חני ה

הרצל

ב י ה 1ד ה

פתת־ ת קו ה

דו דינ א
חו ב בי

ציון

באד־ שבע

טרק לין

ככר

צייו

הרצל

הרצל 14

נגוד^ע 34 ויוירדר*יו*-

העולם הזה 1788

מבצע ״יחדיו״ בו משתת פי ם כל עו ב די
בנ ק די ס קונ ט, נו עדלהדקאתהקשר
ביו ה עו ב די םלל קו חו תולהרחיבאת
חו ג י די די ה בנ ק.
מבצע ״י ח דיו ״ נו תן ג ם לד הז ד מנו ת
ליטול בו חלק. פנ ה ל סני ףהק רו ב של
בנ קדיסקונטובקשאתהשא לון
מלאאתהשא לון
המיועדלך.
והשתתףב הג רלתפר סי םכס פיי ם
שי חו ל קו בין המשתת פי ם לרגל מבצע
־יחדיו״ .הפרסהרא שון 2,000ל״י.

דחף0.ט 1ז י 1א1ר.ציז*ן ם איתמר

אם ברצונך להתק שר ע ם בג ק די ס קונ טאח רי ש עו תהע בו דהלקבלת פר טים
נו ס פי ם על מבצע •יחדיו־ ,תוכל ל ע שו ת בן באמצ עו ת די ק קונ טו פוו.
חייג תל־אביב ־ טל ;54572 .ירו שלים ־ טל 2<>50 .נ ;5חי פ ה -טל2$5 .ו .52
פני תך תו קלטו תענ ה רבד ראשון למחרת בבוקר.

ב נ דן די ס־דן ונבו

הדריח השנתי שר המשטוה עד חבשעים בישראל
נגנב מתמנית! שר העיתונאי שבתי נווטגו׳
9שר־האוצר פינחס
ספיר השיב בכנסת לדברי
ח״כ יעקוב גרום מאגו״י על
טיב הסרטים הישראליים. בהתקיפו
את גרוס, אמר :״על
דברים כמו שלך, האבא שלי
היה אומר משהו.״ קרא לו אחד
מחברי־הכנסת :״מה היה האבא
שלך אומר?״ אבל ספיר
לא רצה להגיד.
9באותו ויכוח עסק ח״כ
מרדכי סורקים, בשיחה
קולנית עם שכנו. היושב־ראש
העיר לסורקיס שהוא מפריע
לנואם .״אני מפריע לו?״ התפלא
סורקים ,״הוא מפריע ליי״

9שר-הביטחץ משה דיין

מרגיש עצמו לפעמים כילד.

״אני מוכן לוותר על הנפת דגל
ישראל על קבר רחב הזונה.״
9בנו של פרופסור ישעיהו

לייבוביץ, ד״ר אורי לייבו•

כי ץ שהוא מרצה באוניברסיטת
בר־אילן, הולך בדרכי אביו.
בשיעור לפסיכולוגיה פיזיולוגית,
אמר אורי :״הידע שיש
לנו על מרכזים מסויימים במוח
הוא דל להפליא. מה שיעזור
עוד יותר לבערותנו, הם
כל אותם טיפוסים המנסים לח סל
את עבודת הפתולוגים.״
9גניבה מיקרית או מכוונת?
זאת שאל את עצמו הכתב
לענייני משטרה של ידיעות אחרונות
שבתי פורטנוי ש מכוניתו
נגנבה בשבוע שעבר.

דור שים א ת אדמוג
בתשובה לשאילתה של אורי אבנרי על מיספר נסיעותיו
לחו״ל מאז ינואר ,1970 השיב יוסף אלמוגי :
״יצאתי לחו״ל שמונה פעמים. השהות היתה גין יומיים
לשבועיים. נסיעה אחת ליומיים בשם תנועת העגודה,
נסיעה אחרת ליומיים בשם התנועה הציונית, שאר הנסיעות
בשליחות המגבית המאוודדת, קרן הייסוד ומילווה הפיתוח״.
שאלה
נוספת :״האם בטוח כבוד השר שהעדרות כל־כך
תכופה אינה מזיקה למישרד־העבודה י״
אלמוגי :״אני חושב שכן. אבל הבעייה היא בעייה של
עדיפות, וכאשר שר נדרש, אין לו עצה אחרת מאשר להיענות.״

בפתק
ששלח לצייר וסופר הילדים
נחום גוטמן, כותב
דיין לסופר על סיפרו בארץ
לובנגולו מלך זנלו — מסע הו־פתקות
באפריקה ומעשה בפילון
:״אינך יכול לשער, כמה
שמחתי על לובנגולו. אומרים,
שכתיבת ספרים לילדים זו אמנות
קשה יותר מאשר לכתוב
לגדולים. אינני יודע אם זה כך,
הרי אני פשוט ילד שאוהב
מאוד־מאוד את הספר על מלך

זולו.״
9הברקותיו ודיעותיו יוצ
אות
הדופן של פרופסור ישעיהו
לייבוביץ, זכו לשם דבר.
בהרצאה באוניברסיטת חיפה
הביע השבוע הפרופסור את
דעתו על השטחים המחוזקים:

קאתרין דאנב

המכונית נמצאה כעבור יום ו-
פורטנוי, שמיהר לבדוק מה
נגנב מתוכה, גילה כי חוץ מ בקבוק
מים עליו היתה תווית
של וודקה, נטלו איתם הגנבים
את הדו״ח השנתי של המשטרה
על הפשעים בישראל.
9לתזמורת הג׳ז של אל־ברט
פיימנטה יש מעריצים
רבים בישראל. אולם החוויה
בה זכו נגני התזמורת ביום
החמישי האחרון היתה יוצאת־דופן
אפילו לגבי סוג ההתלהבות
שהם רגילים בו. תז־מורתו
של פיימנטה מופיעה מדי
יום חמישי במועדון ד,קיו־ג׳ס
קלאב בתל־אביב, שם היא
משמיעה במשך הערב מנגינות
ג׳ז ואילתורים תחת הכותרת

אנשים

״סדנת הג׳ז״ .ביום חמישי האחרון,
בעת שד,פסנתר עליו
ניגן הפסנתרן דני גוטפריד
היה עמוס חתיכות שעקבו אחר
כל תנועה של דני, נכנסה אחת
מהן לאכסטזה כזו, עד שהחלה
להשיר מעליה את כל בגדיה,
אחד אחד. לבסוף, בהיותה עירומה
לחלוטין, החלה לחולל
לקצב נגינת התזמורת. תחילה
סברו באי המועדון כי זו חשפנית
מקצועית, שהופעתה הוכנה
להם כהפתעה על-ידי מנהל
המועדון מרקו תורג׳מן. אולם
מיד הסתבר כי היתר, זו
סתם אורחת. אמר על־כך הליצן
התל-אביבי ראובן צליק,
שראה כיצד האורחים בודקים
מקרוב את התופעה :״חשבתי
שאני בא לדיסקוטק והתברר
לי שהגעתי לקופת־חולים.״
9על סיפון אונית הנוסעים
ניל״י נערך בשבוע שעבר נשף
שהכנסותיו הוקדשו להקמת
בית הוועד למען החייל בחיפה.
במרכז הנשף עמדה מכירה פומ בית
של ציורים שנתרמו בידי
אמנים חיפאיים ושנוהלה בידי
מייק בורשטיין. הקרב העיקרי
באותה מכירה נסב על
רישום של הצייר משה גת,
שכמוהו ניתן לרכוש בגלריות
לציור במחיר של כ־ססד ל״י.
המחיר ההתחלתי לרישום היה
אלף ל״י. אבל ההצעות גדלו
והלכו והמאבק בין הרוצים לק נות
את הרישום התפתח לקרב
דרמתי מרתק. בסופו של דבר
רכש את הרישום איש העסקים
החיפאי אורי מטיפים במחיר
של 4000ל״י.
9היחסים המתוחים ששררו
בשבועות האחרונים בין מנהל
הבימה גבריאל צפרוני לבין
הבמאי מנחם גולן, השתפרו
השבוע. ומעשה שהיה,
כך היה: בעת הסרטת הסרט
כץ וקרסו היה השחקן יהוד״
אפרוני טס מדי בוקר לאילת
ושב בערב ישר לאולם הבימה
כדי לשחק בהכל יחסי. יום
אחד אירעה תקלה ובגלל שביתת
פקחים בארקיע, לא הגיע
אפרוני בזמן להצגה, שבוטלה
מסיבה זו. בגלל ביטול ההצגה
עבר חתול שחור בין צפרוני ל בין
גולן שהוא במאי כץ וקרסו.
השבוע יזם אפרוני סעודת סול-

( ,)28 השחקנית הצרפתיה משתעשעת בחברת עמיתה האיטלקי מרצ׳לו
מסטרויאני בקאברט פריזאי של חומו־טכטואלים בשם ״ל׳אלקזר״ .שני
השחקנים המופיעים בסרט ״זה קורה רק לאחרים,״ אינם קשורים רק בקשרי מקצוע. קאתרין, שיש לה
כבר ילד מחוץ לנישואים מרוז׳ה ואדים, הכריזה :״ברצוני לתת לכריסטיאן בן ה־ 8אח או אחות.״

העולם הזה 1788

מוגה זירבושט׳

מקבלת הסבר מהבמאי 11 סטיב שטרן, על בימת

הצילומים של הסרט הישראלי החדש ״לא ביום ולא בלילח.״

חה בין השניים וכטוב ליבו
של גולן באוכל הוא הבטיח
לכסות את ההפסדים שנגרמו
לתיאטרון הלאומי כתוצאה מאותה
הצגה שבוטלה.
9כאשר נפגשים במסדרונות
בית השידור הישראלי מנהל
רשות השידור שמואל
אלמוג ואיש הרדיו שעבר
עתה להפקת תוכניות בטלוויזיה,
עמום אטינגר, ניתן
לשמוע כיצד שואל אלמוג את
אטינגר :״מה מצב הפרדסים?״
ואטינגר משיב :״בסדר, אבל
יש בעיות בקטיף. אולי אתה
מוכן לעזור?״ תחילתן של שיחות
מעין אלה במתיחה שערך
עמוס לאלמוג לפני כשנה. היה
זה אחרי שאלמוג הפליט פעם
כאילו ידוע לו שאטינגר הוא
בעל נכסים רבים ובתוכם שטחי
פרדסים ומטעים. כל נס־יונותיו
של אטינגר לשכנעו
כי אין לו אפילו עץ תפוז אחד
עלו בתוהו. לבסוף החליט
אטינגר להדפיס נייר מכתבים
עליו רשם :״מטעי עמום אטע־גר
בע״מ.״ אצל ידיד הזמין
תיבת תפוזים לייצוא, אליה
צרף מכתב לאלמוג בו נאמר:
״קבל מביכורי הפרדס. יבוא
השקדים יגיע בקרוב.״ את אר גז
התפוזים שלח לביתו של
אלמוג. עתה היה אלמוג משוכנע
לחלוטין כי השדרן שלו
הוא פרדסן עשיר. עברו כמה
שבועות לפני שהתברר לאל מוג
כי היתד, זו מתיחה. איל
עד היום, כך אומרים, הוא עוד
לא בטוח לחלוטין אם לאטינגר
אין פרדס קטן וצעיר.
9מה שקרה לאנשים ביום
שלישי שעבר, במוזיאון תל־אביב.
במופע של מולטימדיה
— השגעון הסופר מודרניסטי
באמנות — היה דבר יוצא מן

הכלל. הודיעו למשל, שהפסנתרן
הנודע אריה ורדי ינגן
ליד הפסנתר יצירה, של מישהו
מסויים, ארבע דקות 32 שניות.
ורדי עלה על הבימה, קד קידה
לקהל והתיישב ליד הפסנתר.
הקהל חיכה בציפיה ארבע
דקות 32 שניות, ורדי כנראה
ספר את הזמן בשקט מוחלט.
אפילו צליל אחד לא הושמע באולם.
הקהל הנדהם מן השקט
המופתי היה נבוך לחלוטין. רק
אחרי שתי דקות החלו אנשים
להשתחרר ולצחוק. ורדי, שזכה
בתשואות סוערות ביותר הכריז
בדיון, שנערך בתום המופע, בגילוי
לב מפתיע, כי ״על אף
העובדה שהיצירה היא מפורסמת
מאד, זו היתד, הפעם הראשונה,
שניגנתי אותה, וגם הפעם
האחרונה.״ לקהל הוסבר,
כי הפסקות בקונצרט מוסיקלי
הן חלק מהקונצרט. הפעם נוגנה
במקרה רק הפסקה. המטרה
בסופו של דבר היא ליצור קשר
עם הקהל. וזה מה שקרה אם
לשפוט לפי מחיאות הכפיים.

פסנקי השסע
9העיתונאי שלום רו
זנפלד
ז ״צא וראה כמה מיל יונים
נוספים אפשר היה לבזבז
במשק-המדינה, אלמלא גנבו
אותם.״
9הנ״ל: מה פתאום נטפלו
לדיין? מה הוא כבר מוכר?
בסך הכל — אלטע זאכן.״

9ד״ר ולמד אכלם,
הרופא המחוזי של קופת־הולים
בירושלים :״איני יודע מי במחתרת
— מטרידי הפתולוגים
או המישטרה.״

מכת בי ם
.סול ק ע •שמוז
לבב גבר...

• העולם הזה מודה מקרב־לב למאות
הקוראים שהציעו את עזרתם והביעו הזדעזעותם
משריפת משרדי המערכת.
בקומה זקופה

רעייתי ואני, ואיתנו חברים רבים בקיבוץ,
נדהמנו לקרוא ולשמוע על ההצתד,
הנפשעת במשרדי המערכת.
אנו בטוחים כי העולם הזה יידע לצאת
בקומה זקופה מהתנקשות זו, כשם שיצא
ממבחנים קשים בעבר.
יוסי אמיהי, קיבוץ גבולות

חיוס
ואימצו אנו מזועזעים מהמעשה
השפל והמכוער.
אנא חזקו
ואמצו.

רולח

אילנה אצר,
פנחס כהן,
אדי מלכה,

עוברה להודו
אני עובד ק שה.
כשאני אוכל, אני אוהב. להרביץ
פולק ע רצינית, כרו! של הודו לרושל...
לניוון התפריטים נא לפנות למועצה לענף הלול
ת.ד 124ת״א-לקבלת חוברת מתכונים חינם.

חיזקו

חברי הוועד
המרכז תנועת
כחול לבן,
ירושלים

מלכה
33 ון, מסוכן,
מרגיז ומשפיע

פעולה זו של אוייביכם יכולה להוכיח
לכם עד כמה היו הדברים שפירסמתם
בעיתונכם נכונים, מסוכנים, מרגיזים ומשפיעים.
שהרי אילולא היו כאלה, לא
היו אותם יריבים מושפעים כלל מהם.
נשאלת השאלה: האם יש דבר מה משותף
בין מה ׳שקרה למערכת עיתונכם ובין
מה שקרה לאיזה מוסד יהודי בגרמניה
של אז?
אתם ודדככם עוד תהיו נתונים לוויכוח.
אך חשוב מאוד שתהיו פעילים. שהרי
בעולם שבו אין ביטוי מלא לכל אדם
ואדם, מגיעים לפרדוכס המוכר לנו היטב
מההיסטוריה ומהזמנים הללו.
אשר איזנברג, תל־אביב
תצלצלו ואבוא

אין לי עובדי מערכת פרט ממני, אך
אם אוכל לעזור לכם בכל צורה שהיא
ככותב או מגיה בגליון הקרוב, אשמח
להקדיש לכם יום או יומיים.
אם צריכים אותי, תצלצלו לי ואבוא.
גבריאל איון, חיפה
זעזוע עמוק
זועזעתי עד למעמקי נשמתי מן הפשע
שבוצע נגדכם בהצתת מערכת העולם הזה.
אמנם, בבחירות האחרונות לכנסת הצבעתי
למען רשימתכם! אד בבחירות הבאות
חשבתי שלא ליתן לכם את קולי,
הואיל והתאכזבתי מכמה דברים.
עתה אני מבטיחכם שבבחירות הבאות,
לא זו בלבד שאני אתן לכם את הקול,
אלא אף אגייס לכם אלפי קולות.
יצחק א׳ דגני, טבריה

מיצווה
זה לא מכתב תנחומים ! להיפך ! אני
מפגין בזה שמחתי הרבה ורוב בני העם
בישראל הם בדעתי. אני בטוח בזה.
ממש מיצווה היתד, לעשות לכם כך.
אני תפילה שסיקרה זה יניע אותכם
אולי לחשוב רבות לפני שתחליטו אם
מקומכם בין עיתונים הראויים להגות מחופש
העיתונות והדמוקרטיה.
קורא, תל־אביב

טוב שנשרפו
דברי שימנה

אין לכם מושג כמה שמחתי לשמוע על
השריפה של משרדי העולם הזה.
בפרט על הארכיון.
מה היה לכם שם, חוץ מתמונות־עירום
ודברי שישגה.
אחד הבזים, והריה

.אלוהים
יש אלוהים בשמיים ואש בהעולס הזה.
א. ת ,.ירושלים

עיצרו
את הדתיים

עד להיכן הגענו במדינה זו? שיקומו
בה בני־אדם יהודים ישראלים ויהיו מאי־מין
על חיי הרופאים
הפתולוגיים ברצח.
שיהיו
במדינה זו; יהודים בני־אדם שיהיו ישראלים
•שובתין ולא אוכלין
על מנת ״להציל את
נפש בנות ישראל״
ואף היו מכין רב
גדול בתורה על ש היה
מסרב לחתום
על אותו כרוז ופת-
שגן הקורא לרחמי
שמיים...
עד מתי יהיו בריונים חדלי אישים
אלו משתוללים בראש חוצות ויהיו מכרי-
זין על זדון מזימותיהם בריש גלי?
עד מתי, בלא שיהיה עוצר בידם, ואין
פוצה פיו כנגדם?
עיצרו את ה״דתיים״ האלה — אני רוצה
לרדת.
מיכה בהן, אילת

נגמיבים

הבה נקרא
לילד כשמו
פוזיטיביים נכנסתם למזל אש. כגברים אמיתים
אתם תתגברו, אבל זהירות לא מזיקה,
ככל שהיא נראית מוגזמת.
הידידים הכנים צצים מכל עבר. לאחד
שעשיתם חורים באזניים עם הכל הודות
הרדיו והטלוויזיה, שמענו היום ברדיו,
כי לאחר ששרפו לכם את הנגטיבים אולי
סוף־סוף תהיו פוזיטיביים. דברי אריה
מקל בעריכת יצחק רועה.
הא לכם הכרת טובה על מסע הרוממות
לאנשי התקשורת ההמונית.
יורם קראום, חיפה
מוכן לעזור
נכוויתי.
רוצה ומוכן לעזור.

מ. אחיטוב, רמת-גן

שייפת

לאור ההסתאבות של הימורי הכדורגל,
הייתי מציע לקרוא ל״ילד״ בשמו האמי תי.
״שחיטוטו
כדורגל.״
מה דעתכם?
קורא, תל־אביב
חוק שמוק
״העולם הזה״ , 1787״שוד
העתיקות של משה דייו״ ,על
שוד העתיקות של שר״הביטחון.

התוצאה היחידה ממעשיו של משה דיין,
חוץ מהתעשרותו האישית, היא המצב
אליו הוא הביא את החוק בארץ.
בגללו אפשר להוסיף למונחים הישראלים
את המונח: חוק שמוק !
י. פרץ, תל־אביב
העולם הזה 1788

יש גגפים
ויש נגמיס
בעת שח״כ אורי אבנרי האשים את השר
!משה דיין בעבירות חוק בקשר עם החפירות
הפרטיות שלו וצבירת באופן כזה
עתיקות, אמר סגן ראש־הממשלה יגאל
אלון כי אינו מאמין ששר מפר חוק ביודעין
ובמתכוון.
לא במיקרה אמר זאת. זה הלך הרוח
במדינה; רק אנשים פשוטים כשגונבים

הם פשוט גנבים — אנשי שלומנו כשעוברים
חוק עושים את זה בתום לב.
כי החוק הוא רק ליהודים פשוטים בארץ
— המנהיגים יכולים להפר כל חוק ושום
דבר לא יקרה.
בושה וחרפה!
מרים בסט, תל־אביב

למדת את דיין
לראש אכף העתידות

לא אומר שדן בן־אמוץ מפגין בדרך

מ תי ת

כלל כושר אנאליטי חד כאיזמל, אבל
הזדעקותו בפרשת דיין זעתיקותיו תמוהה
אף יותר מטיעוניו הרגילים ומעוררת
השתוממות על קוצר-המשיג האנושי.
להגנתו ייאמר, שאין הוא בודד בהפגנה
מצערת זו של רפיסות השכל העיתונאי
והאזרחי. לא אחת מזדמן לשמוע (ואף
לקרוא) קובלנות על נוהגי החפירה, ההובלה,
האיסוף והמכירה של שר־הביטחון.
אפילו עיתון מכובד (ושקול) כהארץ נזקק
לפרשה זו (למחרת הפירסום בהעודס
הזה, כמובן).
מזעזעת במיוחד היא נטייתם של הפוס
לים
במומו (המוסרי) של מר דיין לרמז
(או ליילל) כי עברתו על החוק חמורה
פי־כמה בהיותו שד־הביטחון ולשאול
שאלת תם — מדוע אסור להם מה שמותר

היתממות פראית זז מזעזעת כפל־כפליים
לאור הסבריו סאידי־ה־עיניים של סר דיין
בפרשה, שהושמעו במלים פשוטות וברורות
לכל ילד ובניסוח מבריק. מר דיין
קבע כי אין המדינה יכולה להרים שני
דגלים — דגל הביטחון ודגל התיקונים
החברתיים — בעת ובעונה אחת. כל מי
(המשך בעמוד )10

פין רי

ששבים מסירה מידית
מחיו מיוחד בתנאים נוחים
מנוע פרקיגס מידאד 4 ,צילינדרים, גיר אוטומטי. הגה בוח. בלמי כוח

מכשיר חימומ״דגם מהודר

תל־אביב: מכשירי ושעה בע׳־מ, דרך פתחיתקוה ,74 טלפון • 36115 :חיפה: מכשירי תנועה
כע־מ. דרך העצמאות .104 טלפון 04-524475 :

מכונית טובה מבית טוב
בית קרייזלר •מכשירי תנועה נעת

העולם הזה 1788

מכת בי ם
(המשך מעמוד )9
שנהירה לו מידת ההזדהות הנדירה של
מר דיין עם המדינה, יבין כי מה שנכון
לגבי המדינה (לפי מיטב שיפוטו •של מ.ד).
נכון שבעתיים לגבי שר־הביטהון (הנוכחי)
שלה. משה דיין פשוט אינו •מסוגל לסחוב
(ומה גם להרים!) שני דגלים בבת אחת.
מי שרוצה בדיין כשר־ביטחון, יחדל
להציק לו ויניח לו להתעלם ברצונו מחוקי
המדינה. זה התנאי שהוא מעמיד למבקשי

ז 1ש ב ¥הו1וו! 0

1788

•להקת־קצב ישראלית מקורית הוא חלום
ישן המשול ל״פטה מורגנה״ :בכל פעם
שנדמה כי הנה הוא מתגשם, הוא מחליק
בין האצבעות.
החלונות הגבוהים וכף התקווה התפרקו
בטרם עת, ועתה בא מועמד חדש ומנסה
את כוחו — להקה בשם אחרית הימים.
אם לשפוט •לפי •מה שהשמיעה בשבוע ש עבר
במועדון צוותא, אחרית הימים היא
בהזקת הבטחה, הבטחה טובה אשר ברבות
הימים •תצטרך גם להתגשם. חמשת חברי
הלהקה (זוהר לוי, מירי אלוני, אלי מגן,
גבי שושן וצ׳רצ׳יל) הם ללא ספק מוכשרים
מאוד, כל אחד בפני עצמו. גם העבודה
שהשקיעו בשבעת הקטעים שנוגנו איותו
ערב (מעט מדי לתוכנית שלמה) נראית
היטב לעין.
עם זאת, לא קשה גם להוש בעובדה
שהלהקה חדשה. שיתוף הפעולה בין חבריה
עדיין הססני, העבודה הקולית המ שותפת
אינה מלוטשת, ואשר לפיזמונים
עצמם, יש כמה מוצלחים, מאוד (העץ הוא
גבוה) יש כמה משעשעים מאוד (אני בדרכי
למוסד הסגור) ,אבל יש גם כאלה
אשר עושים רושם כאילו לא התבשלו די
הצורך, מנגיניותיהם נשארות תלויות באוויר׳
ואפילו אימפריוביזציות מעוותות־צליל
(בכוונה) או פיד־בק (האזנה חוזרת)
של צ׳רצ׳יל, אינם מסתירים עובדה זו.
אבל היסוד ישנו. אם יצליחו חמשת אלה
להשיג די הופעות כדי להשתכר למיחייתם
במשך העתיד הקרוב, אולי בכל זאת נתברר
בלהקת קצב מקורית.

מאיר ויזלטיר
דיין — לאגף העתיקות
שירותיו, ואין בכך כל פסול. אדם רשאי
להציג תנאים למעבידיו. ניתן לראות בכך
מעין הסכם שבע״פ המחייב בכל בית*
משפט.
ומי שמתעקש לראות את דיין נוהג
על־פי חוק המדינה (שוויונות, רחמנא
ליצלן!) אף הוא חייב להתחשב במגבלותיו
המוצהרות של מר דיין (שני דגלים וגר,
וראה לעיל) .עקשן שכזה (ויהי זה דן בן*
אמוץ או עיתון •מכובד כהארץ) חייב לפעול
לשיחרורו של מר דיין מנשיאת דגל
הביטחון. למען האמת, מוטב שיפעל ל־שיחרורו
מן הממשלה בכלל, שכן הזדהותו
של מר דיין עם נושא הביטחון היא כה
נדירה שאין להעלות על הדעת כי יימנע
מהתערבות בענייני ביטחון אפילו יכהן
כשר־הסעד. בחיים האזרחיים ניתן להבטיח
את יושרו של מר דיין על־ידי מינויו
כראש אגף העתיקות, ואם גם אז יוסיף
לחפור ולמכור ללא רשיון (מה שאיני
מניח) יהיה מקום להזדעקות.
מאיד ויזלטיר, תל־אביב

הסקופים הגדולים

בדרך כלל מתגלים כל הסקופים הגדולים
לראשונה מעל דפי העולם הזה, והנה
להפתעתי הרבה קראתי בעתון הארץ מיזם

1הסכם על הורדת דצד
זטיסות הטר&נס-אטלנטיות
הונלולו( 20 ,יופי״ע) .ע״פ ההסכם
בוועידה ד.־ 27 של איגוד התעופה
הבינלאומי דאט״א) ,יורד מחיר
המנהיגים,הישראליים והערביים —

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת. ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה :
״תשבץ 1788״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
.1גוף מחוקק .4 .לא היתה לנו לפני
.8 .1948 רגש נאצל .12 .דרגה בצד,״ל.
.14 עבריין .16 .מחתרת אנטי נאצית בצרפת
.17 .בה גרו החשמונאים .20 .קיסר
רומי .23 .בן יעקב .25 .מורד, זמן.26 .
גדול מאוד, עצום .27 .כת דתית בהודו.
.30 מקצועו של אבי ישו .33 .אדגמן.36 .
פורק עול .40 .אדמדם .43 .לקלס .44 .כלי
עבודה חקלאי .45 .גשם קיץ .48 .ישוב
ליד פתח־תקוה .51 .ילקוט .53 .מוסד פיננסי
.55 .סוג מטוס בידי המצרים.57 .
קץ .59 .הצטלבות .61. .עומד בראש מוסד,
מדינה וכר .64 .שמה של שרת העבודה,
בזמנו .67 .נכנע במינכן .69 .שקט, רגוע.
.70 ממפעלי הברון רוטשילד בזכרון יעקב.
.72 בן הנכד .73 .בירה במזרח הרחוק.74 .
בכיהה של האשה להצמיח לבעלה.75 .
בית מלאכה.

מאונך :
.1מי דייסה .2 .גיבור ספר מפורסם של

חשבץ

ז׳ול וורן .3 .אי בים התיכון .5 .סוג תבואה.
.6מטבע יפני .7 .צמח בראשית צמיחתו.
.9סופר אמריקאי ידוע .10 .מחוז נפט
ברוסיה .11 .פסח על שני הסעיפים.13 .
רוגז, חרון .15 .מספר מאגי .18 .״מלטה...״
.19 נאה .21 .מחולל הנצרות .22 .נהר בצרפת
.24 .קושט .28 .נמצא .29 .מספיק.
.31 לאום .32 .כלי עבודה חקלאי.34 .
הוף רחצה ל־ד חדרה .35 .תל חרבות.
.37 בהמת עבודה .39 .צבע .40 .אף על
פי, למרות .41 .מח עצמות .42 .בעלן של
עדה וצילה .45 .תו נגינה .46 .שליח
אפיפיורי .47 .מילא, יהא כך .49 .חלק
מבריטניה הגדולה .50 .בעל חיים איטי.
.51 סימן, אות .52 .המרחק הקצר ביותר
בין שתי נקודות .54 .צינה .55 .מעונות
השנה .56 .ד,סך למעשה, הגשים .57 .כלי
בישול .58 .שלטון .60 .צורה ספרותית.
.62 אליו ברח יעקב .63 .מוז .65 .שבועה,
קללה .66 .שדה .67 .חיה קלת רגליים,
כמו דואר ישראל .68 .תירוש .71 .בית
הציפור.

האולם הקטן של הבימה הפך למסעדה
אינטימית. גיבור מספר 1מפצח את ראשה
של אמו וזולל אותה — בתיאבון. אחר-
כך הוא מבקש מגיבור מספר 2לפצח
את ראשו שלו כדי שהוא עצמו יוכל
להתנסות בחוויה שעברה •על אמו .׳להש למת
ההרפתקה הגסטרונומית, אוכל גיבור
מספר 2את מספר .1
שיא קאניבליסטי זה הוא אחד משפע,
בארביטקט וקיסר של פרננדו ארא־כל
— הצגת־בכורה שעירבלה את קיבתם
העדינה של כמה מבקרים מקצועיים, וב
זוהי
חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

21 לחודש סקופ בינלאומי שלא הופיע מ עולם
בהעולם הזה.
אני מצרף את הקטע הנדון למען תוכלו
לשפוט בעצמכם.
אריק, קיבוץ מגל
• הסקופ הגדול טל האינפלציה במחירי
המנהיגים הישראליים וון ער־בייס —
ראה גלופה.

תי א ט רון

73$ו

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקגרח.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתביחם.

סי קור ת

יייייי

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על גבי הגלוייד: .
״חשבץ 1788״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפת רון— .14.12.1971
ביו הפותרים נכונה יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

שלמה בר־שכיט
לוליינות מאופקת
וודאי עוד תגרום לכמה הרעלות ושיבושים
בעיכול אצל צופים שלא יוזהרו
מראש.
כבר נאמר ושוחזר שכל אוצרו המפוקפק
של איש־התרבות בימינו הוא צרור של
תסביכים, הפרעות גפש ומחלות־רוח, ה־מסתתרות
מתחת למסווה דק ומתפורר של
קידמה טכנית, טלוויזיה, וחדרי־נוחיות עם
ריח שושנים. כאשר איש־התרבות, שלמד
בבר מפחיד לאהוב את אמא ומאדלר
להשתלט על בל בניה האחרים, הוא גם
תוצר החברה הקאתולית, הרי הוא מימש
נזר הבריאה: החטא הקדמון, יסורי־מצפון
נצחיים, אכילת אדם (הלחם, בשרו של
ישו, והיין, דמו •של הנ״ל) ועוד כל ימיני
צרות, מונחות בולן על ראשו.
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1788

כדי שאדם יהיה מעריץ נפוח של עצמו,
אין צורך, בהכרח, להיות צייר-קריקטד
רות ותיק, או הומוריסט פורה. גם עורך
ז׳ורנאל צבעוני לעקרת־הבית, יכול להגיע
להישגים בלתי-מבוטלים בשטח זה.
קחו, למשל, את מר יוסף לפיד (יה
אללה ! אולי תעשו לי טובה, ותקחו אותו
כבר!) אני לא אצטט את מאמרי ההגות
שלו ב״את״ ,ואת ההומורסקות ה־מגיאריות
שלו ב״מעריב״ ,מסיבה פשוטה:
יש גבול ליכולת הסבילות שלי. אני
אלרגי לדעותיו ולכתיבתו, ועד היום עוד
לא התגברתי על הפריחה שקיבלתי לפני
שנים, לאחר הצצה חטופה ברשימותיו.
במקום זה אצטט לכם כמה רעיונות
ששמעתי מפיו, בשיחה מיקדית שנזדמנה
לי עימו השבוע. אני לא זוכר כבר איך
הגענו לנושא כוח-השפעתה של העיתונות.
ניסיתי, כדרכי, לפקפק בערכה של
העיתונות, ושל הכתיבה בכלל, כאמצעי-

הקריקטורה המובאת כאן, התפרסמה
ביום שישי ב״מעריב״ ,המהווה, נדמה לי,
דוגמה נאה לחידת־ציור לבני־נעורים, ש כותרתה
צריכה להיות ״מה לא נכון בציור
הזה?״ הרעיון, אותו מבקש דוש
להביע בציור, מבוסם שוב על הנחה מסולפת,
או, מכל מקום, הנחה שטרם הוכחה.
נייכסון, אומר דוש, יתן לנו פאנטומים,
אם נסכים לוותר או להפקיר בידיו את
ביטחונה של המדינה. במילים אחרות :
ניכסון רוצה באבדנה של ישראל.
זכותו של דוש היא לראות בנסיגה מהתעלה
סכנה לביטחונה של המדינה, בניגוד
לדעותיהם של מומחי־ביטחון כמו
משה דיין, יגאל אלון ואפילו עזר וייצמן.
זכותו לצרוח בהיסטריה ״אף שעל אדמה,״
ולהילחם נגד תוכנית רוג׳רם והח לטת
מועצת הביטחון. אך להעמיד את
הדברים כאילו ארצות־הברית מבקשת ל-
כלותנו ולהשמידנו — זו דמגוגיה שפלה.

ני ב סון - :המחיר? זול מ או דו תני לי תמורתו א ת הסל שלך

צ בוע ושמו ק יש!ן
כדי להיות דמגוג צבוע, אין צורך בהכרח
להיות צייר־קריקטורות. גם הו־מוריסטים
יכולים להגיע להישגים בלתי-
מבוטלים בשטח זה. קחו, למשל, את רשי-
מתו של אפרים קישון, שנתפרסמה ב־
״מעריב״ מתחת לציורו של דוש.
בווידויי-אהבה סאכריני לגולדה מאיר,
בו מבקש מר קישון לאמץ את ידיה של
״הזקנה החזקה״ היוצאת לצעוק ״לאו!״
לכל הצעת־ינסיגה מהתעלה שישמיע באוזניה
נשיא ארצות־הברית — אנחנו
מוצאים את הפרדוכס הקלאסי, עליו מת-
בססת תביעתם הצבועה לשלום של אנשי
ארץ־ישראל־השלמה.
במקום אחד אומר קישון :״באין שלום
אמיתי, אף שעל אחד. תמורת שלום־אמת
בימעט הכל.״ (רעיון סביר בהחלט, שאפילו
״תבוסתנים״ ,המוכנים להחזיר ל-
ערבים את כל השטחים הכבושים, יחתמו
עליו ברצון ).ואילו במקום אחר כותב
קישון :״לעולם לא יתפוס הנשיא הטוב,
שגולדה יודעת כמוהו, כי סאדאת רוצה
בשלום בכנות ואיננו סובל את הרוסים,
אבל מחר, במחילה, ינוקב האיש בכניסה
למלון שרתון כמסננת, והקאדאפי המטורלל
שיבוא במקומו יפתח במלחמת-
קודש בטווח פגזים מתל אביב...״
במילים אחרות: תמורת שלום־אמת
אנחנו מוכנים להחזיר לערבים כימעט
הכל, אך מאחר יואץ ערך לחתימתו של
סאדאת, או כל מנהיג ערבי אחר, ומאחר
והערובה הממשית היחידה לביטחונה של
ישראל הוא נוכחותה המבוצרת על גדות
התעלה ובשאר השטחים הכבושים — אין
טעם לחתום על הסכם־שלזם, המותנה בנסיגתה
של ישראל.
אתם תופשים את הקונץ? אילו קישון,
ושותפיו לרעיון הנצחת־הכיבוש, היו יש רים
עם עצמם, חייבים היו אנשים אלה
לצאת בהכרזה גלויה בזו הלשון, בערך :
מאחר ושום שליט ערבי אינו מסוגל לערוב
שתנאי־השלום יקוייימו לנצח לאחר

סיר ופו ח ושמו לפיד

ד מגוג ושמו דו ש
׳כדי להיות דמגוג, איו הכרח להיות
נואם או פובליציסט דווקא. גם צייר־קריקטורות
יכול להגיע להישגים בלתי-
מבוטלים בשטח הדמגוגיה. קחו את מר
קריאל גרדוש (״דוש״) ,למשל, הקריקטוריסט
הלאומני של ״מעריב״.
לפני שבועות מיספר, כאשר הממשלה
והציבור דנו באפשרות לערוד קיצוצים
בתקציב־הביטחון, ראה מר דרש את רד
בעייה כאילו מנסים לקצץ בגזעו החסון
של עץ־אלון (ביטחון המדינה) שממנו
׳צומחים תריסר ענפים יבשים ועלובים
(מישרדי הממשלה) שאיש אינו מנסה לקצץ
בהם. לשבחו ייאמר שלא הציג את
המקצצים בדמויותיהם של אנשי פתח.
העמדת הדברים בצורה זו היא, כמובן,
דמגוגיה ממדרגה ראשונה( .א) שר־האוצר
מעולם לא תבע קיצוצים בתקציב ׳משרד־הביטחון
בלבד( .ב) שום שר לא הציע
לסכן את ביטחון המדינה על־ידי קיצוץ
תקציבו של צה״ל, אף כי שר־הביטחון
עשה מאמץ דמגוגי בטלוויזיה להציג את
המנייה כאילו מישהו תובע שלא נרכוש
100 טנקים.
דוש ניסה לשטוף את מוחות הקוראים
בהנחה מסולפת האומרת: המקצץ בתקציב
מישרד־הביטחון — מסכן את קיומה
של המדינה. אילו קרא חלוץ הנבחרת
הלאומנית את ניתוחיו המבריקים של
מתתיהו פלד, שראו אור בעיתונו, היה
מבין שניתן לחסוך בהרבה סעיפים מתק ציב
מישרד־הביטחון, מבלי לפגוע בכושרו
של צה״ל.

ווו

ווו

לחימה לשינוי מישטרים חברתיים ופו ליטיים
במדינה דמוקראטית.
מר לפיד -,כמובן, לא הסכים איתי, ד-
טען שיש ערך עצום לביקורת החברתית
והפוליטית המתפרסמת בעיתונות. כמובן,
הוא אמר, רק ביקורת המושמעת מבפנים
המהנה יש לה השפעה. איש אינו
מתחשב בביקורת שבאה מחוץ למחנה.

הנסיגה, כל הדיבורים על שלום־אמת הם
אוטופיה, ואי לכך אנו מתנגדים ונתנגד
לכל הצעת־שלום הכרוכה בנסיגה כלשהי.
להתנות את הנסיגה בשלום־של-אמת
שאינו אפשרי (לדעתו של קישון) — זו
צביעות ממדרגה ראשונה. הייתי סקרן
לשימוע איך מתאר לעצמו קישון ושותפיו־לדעה
את הערובות לשלום־אמת, לאחר
שנחזיר לערבים ״כימעט הכל״ .האם ערד
בותיהם של קוסיגין וניכסון יספקו אותו?
מניין לו הביטחון שהקריירה הפוליטית
של ניכסון לא תסתיים מכדור מן המארב.
ומניין לו לקישון שבוועידה הקומוניסטית
השד־יודע־יכמה, שתערך במוסקבה,
לא תוקע כניעתו הנפשעת של קד
סיגין לתכתיביה האימפריאליסטיים של
וושינגטון? מניין לו שהטרויקה הבאה
שתשב בקרמלין לא תתנער מן הערובות
ששליטיה הקודמים נתנו לקיום תנאי הס־כמי־השלום
בין מצריים לישראל?
האם מעלה קישון בדמיונו הפורה ערובות
ממשיות, שאינן מבוססות על נוכחותנו
הנצחית בשטחים הכבושים, על תק־ציב־ביטחון
שילך ויגדל, ועל מלחמות־התשה
לאין קץ? אם אין הוא יודע על
קיומן של ערובות אבסולוטיות כאלה,
יחדל־נא, בטובו, ימן הדיבורים הצבועים
על שאיפתו לשלום־אמת, ויתרגל לרעיון
שנחזור בלי רגליים (אם בכלל נחזור)
מהדרך הממוקשת שאותה הוא מתווה למעננו.

כאשר
הגבתי על קביעה זו בהרמת
גבות, אמר לפיד: תראה, בינינו לבין
עצמנו, אתה לא יכול להשוות את ההשפעה
שיש לכתיבה שלנו — של דוש,
של קישון ושלי — עם מה שאתה, קינן
ואחרים אומרים מחוץ למחנה. אנחנו
מבטאים את הרוב המוחלט במדינה הזו,
ואתם מביעים דעות של חלק שולי מאוד
בארץ. אתה לא יכול להשוות את הכוח
שיש ל״מעריב״ עם ההשפעה האפסית ישל
״העולם הזה״.
אני לא מצטט אותו מילה במילה, אך
דברים ברוח זו בערך אמר מר לפיד. הוא
לא הסמיק אפילו מהטפיחה העצמית הזו
על שכם. הוא אפילו לא עשה נסיון ל הראות
אי־נוחות כלשהי, על שהוא נאלץ
לצורך השיחה לשבח את עצמו. הוא דיבר
בפשטות ובקול רם כאילו הדברים
בדוקים, ולא יכול להיות עליהם ויכוח.
הוא לא טען שהוא מזדהה עם דעת
הרוב. הוא אמר שהוא מבטא את דעת
הרוב.
ניסיתי להסביר לו שאני לא מדבר
אפילו בשם המיעוט במדינה. אני בסך
הכל מדבר בשם עצמי. אבל מר לפיד
חשב, כנראה, את הדברים לחינחוני־צני-
עות מזוייפים.
כעבור חצי תריסר מי׳שפטים חמומים,
שהחלפנו בינינו על ערכה של ביקורת
מחוץ למחנה, השמיע לפתע מר לפיד את
הרעיון המדהים הבא: איך אתה מסביר
את העובדה, הוא שאל, שרוב הכוחות
האינטלקטואליים והיוצרים במדינה ניפד
נים על מחנה הימין?
כשפערתי את פי׳ בתדהמה׳ ,וביקשתי
שיציין לדוגמה כמה מן היוצרים והכוחות
האינטלקטואליים במחנה שלו, הוא
זרק את שמו של אורי צבי גרינברג.
אחר כך השתהה כלשהו, קימט את מצחו,
וכימעט שאל ״את אורי צבי גרינברג
כבר הזכרתי? ״

כשלא הרפיתי ממנו, סיפח מר לפיד
למחנה הימין את המשודר נתן אלתרמן
ז״ל ואת הפובליציסט הבליטדיסטי, חניך
״השומר הצעיר״ ,וחבר מפ״ם עד יוני
,67 משה שמיר. כשביקשתי לשמוע את
שמותיהם של יוצרים וכוחות אינטלקטואליים
נוספים במחנה הימין, גילה טוף-
סוף מר לפיד סימנים קלים של אי־גוחות
וענווה. אילו הייתי לוחץ אותו לקיר, היה
מצרף ודאי לרשימה את עצמו, את קי־שון
ואת דוש.
אני לא בטוח שמושגיו של מד לפיד
על ״ימין״ ועל ״שמאל״ ,ודעותיו על
יוצרים וכוחות אינטלקטואליים, צריכים
לחייב את רוב הציבור, שאת דעתו מתיימר
ימד לפיד לבטא בעיתונות.

ג:ו 911ה
מי שעקב לאחרונה אחר הנעשה במדינה
בשטח המעילות, הגניבות, הביז־בוז
והשוד, יכול היה בנקל להגיע למסקנה
כאילו כל הענף המכניס הזה מצוי
בידי חברותי ציבוריות וממשלתיות בל בד.
נתיבי־נפט, ורד, אוטוקארס, מקוריות,
מינה,ל מקרקעי ישראל — מי ימנה
את כל החברות, שפקידיהן מעורבים בהעברת
עשרות מיליונים מכספי הציבור
לחשבונותיהם הפרטיים?
בשבוע שעבר, כאשר קראתי על השוד
של רבע מיליון לידות מסניף בנק
לאומי בראשון לציון — נשמתי לרווחה.
מסתבר שיש עדיין מקום במדינה הזו
למעט יוזמה פרטית. 1קשה. קשה מאוד לבוא בטענות לשד
5דדים הצעירים. אפשר אפילו להבין אותם.

לימה
שרק פקידים בכירים יגנבו ציוד
ברבבות לירות? למה רק מנכ״לים יכולים
לשדוד את כספי משלם־המיסים בעזרת
כל מיני מאניפולציות ועיסקות אפלות?
לימה שהאזרח הקטן, שכספו נשדד
לא יוכל גם הוא להיכנס לסניף בנק
ולצאת משם עם רבע מיליון לירות מכספי
אחרים?
מי שלא למד מינה,ל עסקים, הנהלת
חשבונות, כלכלה, וימי שאין לו קשרים
אישיים עם פקידי ממשלה בכירים, אין
לו ברירה אלא לשדוד בנקים. האיש הקטן,
השודד הממוצע, זכאי לכל סכום
שהוא מצליח לשדוד. אחרי הכל, הוא מסכן
את חייו, ואילו השודדים הגדולים,
עובדי החברות הכלכליות, אפילו לא מסכנים
את חמתם.

להיות משוגע בחברה מושחתת-הוא אות כבוד!

1 11

11 1

ווו

וווו

1 11

דן בן א מו ץ

ויד ה י1

המר \ י 7ת

סי קו ר ת
(המשך מעמוד )10
לא מקורי? אבל יחשוב גם איך אומרים
זאת. אראבל הוא אחד היודע לומד זאת
כך, שבורגנים מנופחים יקיאו את ניש־מתם.
דוד
לוין שביים את ההצגה לקהל יהודי,
ריסן את אראבל והפך אותו לגרוטסקה
על רקע התיפאורה הסינתטית של גילה
שקין ובוקי שוורץ. גם שלמה בר־שבי־ט
ונסים עזיקרי. מתאפקים, בלולינות רבה,
ונמנעים מהתמכרות ׳נועזת מדי למקור
הספרדי. כך, תוך התחשבות בממוצע העדין
של הישראלי השמרני, מוגשת לו הצ גה
מקצועית, במקום •שערוריה דרמטית.
המכון הקרימינולוגי שליד התיאטרון
הקאמרי ממשיך במחקריו החברתיים
בעולם המשפט. לאחר שדנו את סופרי
לנינגרד (משפט הסופרים) ואת פושעי
מלחמת־האזרחים באמריקה (הפקודה),
הגיעו המומחים אל בתן־הכלא של קנדה.
קצת רחוק, אבל ל״מרבה הצער לא

זילכר, הנגכי (שוכב) והזקי
מוסר־השגל

רחוק מספיק. החשבון של ג׳ון הרכדט
הוא מחזה בעל שליחות סוציאלית חשובה.
האסירים הצעירים ההופכים לסוטי־מין,
מרצונם או שלא מרצונם, כשהם מאחורי
סוגר ובריח — הינם מציאות. ולא רק
בקנדה.
אפשר היה לשאול — היכן הם כל היוצ רים
המקוריים של עם־הספר? מדוע לא
נימצא עדיין מחזה מקורי בנושא? האם
גם בעיות בוערות בישראל הן בחזקת
ייבוא?
עד ששאלות־יסוד אלו תמצאנה את
פתרונן, מצא הבמאי הילל נאמן פשרה
זמנית. מחזה מקורי אין לו, חשבון קנדי
על־מנת להוכיח כי הבעיה בוערת, יש לו.
צוות שחקנים ירוק ובלתי מנוסה אבל
מוכשר, יש לו. הוא מניע צוות זה כחיות
חסרות־מנוחה, מסתיר תוך כך חללים
ריקים בתוך המחזה.
יצחק חזקיה זוכה לתפקיד חייו בתור
הומו המדבר על עצמו בלשון נקבה (״אני
לא יכולה להרגיש סקסית מסמרטוטים״)
אלכם קלצ׳קין, אסי הנגבי, ויוסי
זילבר משכנעים כל אחד כתיק חייו של

__ רובק, הסיגריה המובחרת הצוסדת בראש,הדחק $רנני נר ס גריה אחרת
גוז -תוצרת

כל קצין־מיבחן לנוער. את התרגום של
אהוד מנור קשה לקבל כמילון לשיחות
בסלון, אבל אפשר להכשירו כאגף מכובד
של האות השביעית, עם הברקות כמו
״מוסר השגל״ והגדרות כמו ״עגבת — מי
זו? בת־דודה של זיבה.״
איפה אם כן השגיאה הגדולה בחשבון?
כאן: אם מרטל קראולי והנערים בחבורה
שלו הוציאו את ההומוסכסואלי מכלוב-
הקופים בגן־החיות והציגו אותו כבן־חוקי
של הגזע האנושי, הרי הרברט מחזיר אותו
לכלוב, מזמין את הקהל לחלק לו בוטנים
ובננות. באיזה שהוא מקום, שכח מישהו
כי המטרה היא לשבור את הסורגים.
העולם הזה 1788

0 1 1־11

פשר להשתגע מן העם הזה. מה
קרה לוז לגמרי יצא מן המסלול!
מגישים לו את איומי־המלחמה העסיסיים
ביותר של אנוואר אל־סאדאת.
מתרגש ז מתרגז? איפת*

לא רוצה לשמוע על סאדאת.
רוצה לשמוע על ״אוטוקארס״.
מראים לו בטלוויזיה את התצלומים
הנוראיים ביותר של הצבא המצרי המהולל,
הזומם לכלותנו בקלגסי היטלר.
נפחד? נבהל? זועק לאיש חזק שיציל
אותו? איפה!

יושב ומחכה כקוצר־רוח לקטע
הבא ב״מבט לחדשות״ ,על כיקוד
ועדת־החקירה כשדה־הגגיכות כ־אכו־רודס.
משמיעים
לו ברדיו את ההכרזות המלחמתיות
האחרונות של משה דיין.
חורף אלקטרוני ! אביב אטומי ! קייץ
הידרוגני !
מתלהב? משתלהב? נמס? איפה!

השלישי

לא היה כדוגמתו בכל שנות קיום המדינה.
אין זו דה־מוראליזציה, ולא לא-
איכפתיות, ולא אדישות לסכנות.

הציבור מודאג הפעם כאמת.
הוא הכין טהפעם אינו עומד כפני
פרשת-שחיתות סתמית, מרגיזה
אך מיקרית. הוא הכין שהשחיתות
מסכנת את עצם קיום החכרה הישראלית•

ץ והי תופעה חדשה. היא גורמת
( לשינוי מהותי בתגובות הקהל על
הגילויים.
לפני שלוש שנים, בדצמבר ,1968 גי לה
שבועון זה את כל פרשת סיסחר־העתיקות
של משה דיין. הוא הקדיש לו
אפילו שער. אבל איש לא התרגש.
עברו על כך בחיוך, במשיכת־כתף. ה־

(ומכאן הפתרון הנ״ל: הבו לנו איזו
מלחמה קטנה וחמודה, אבל מהר!)
אלא שהדברים אינם פשוטים כל־כך.
יתכן שהמלחמה מנעה התעמקות בבעיות
הפנימיות — אבל לא הפסקת־האש הולידה
אותן.
מה שקרה, לדעתי, הוא זה:

מסן־־המלחמה הורם קצת. ואז
נתגלה, מאחוריו, שנפערה כינתיים
תהום כין ילדי־הטיפוחים של ה*
מישטר וכין כל שאר שיכבות הציבור.
האביונים התחילו להתקומם,
הזוגות הצעירים הגיעו לסף המרי

ף אולי לא כל־כך מטורף? אולי ה ן
עם דווקא מבחין, באופן אינסטינקטיבי,
מה חשוב ומה לא?

כרגע זה, כך אני מקווה, משכים
להם לפהות חמישים איש,
כמקומות שונים כארץ, ומחכרים
תזכירים.
תזכיר על חברה פלונית. על מיפעל
אלמוני. על רשות פלמונית. על המנכ״ל
שלטוני.
כל אחד דויד ניב. דון קישוטים בריבוע.
דון
קישוט המקורי הסתער על טחנות־הרוח,
מפני שחשב, בטעות, שהם ענקים
מסוכנים. הדון קישוטים החדשים מסתערים
על טחנות־רוח, שהן באמת ענ קים
זדוניים. זרועות־הברזל שלהן גורפות
את הכסף מקופת הציבור, ואבני־הריחיים
שלהן טוחנות את משלם־המיסים.
גדולי־המדינה משקשקים. אם זה כבר
הגיע לשר א׳ ולסגן ב׳ — מי יודע לאן
יגיעו הדברים?

אף מה התועלת ככף, אם בינתיים
נגוע העדר במחלה ממארת,
והכבשים גוססות ץ
אדם יכול 1לעמוד על נפשו בגבורה,
גם כשהמאיים עליו חדל־אישים. אבל
מה הטעם בגבורה זו, אם בינתיים פושט
סרטן בגופו? זוהי גבורה מסוכנת ממש,
אם בגללה אין הוא שם לב למיחושי־הקיבה.
הראשונים, ואינו חש לרופא, המסוגל
עדיין לרפא אותו בשלב זה.
נדמה לי שזהו ההסבר האמיתי למצב-
הרוח המוזר שירד על הציבור כולו, וש־

ך< ששמעתי את המשל על שני
הדגלים, הביטחוני והסוציאלי, שאי־אפשר
להרימם בעת ובעונה אחת —
נזכרתי בפסוק דומה, שנשמע לפני דור.

הפסוק המקורי היה :״תותחים
כמקום חמאה.״

אמר אותו (לא נעים להגיד) :הרמז
גרינג, האיש מס׳ 2ברייך השלישי.
מובן שהוא לא המציא את הרעיון, והוא
גם לא היה האחרון שביטא אותו.
הדברים הושמעו על־ידי מנהיגים בכל
המישטרים ובכל המדינות, שרצו בתקציב־ביטחון
יותר גדול, ונתקלו בציבור המבקש
קצת רווחה.

תותחים או המאה. דגל הביטחון
או דגל התיקון הסוציאלי.
עימות הגיוני, לכאורה.

אך עימות מלאכותי למעשה.

המסקנה היא, איפוא, סכירה :
דרוש איזון כין תותחים וחמאה,
ויש להרים את שני הדגלים.
לשמור על רמה ביטחונית יעילה, מבלי
להיגרר למיליטריזם עקר ובזבזני. להבטיח
רמת־מחייה נאותה ועולה לאזרחים
אשר בשבילם קיימת המדינה וקיים הביטחון.

יפשד להרים שני דגלים, מפני ש־יש
שתי ידיים.
אך מכיוון שאין יד שלישית, אי־אפ־שר
להרים דגל שלישי. פשוט אין מקום.

מה יהיה הסוף, אם לא תהיה,
מהר־מהר, איזו מלחמה קטנה
חמודה ץ

נבון, המלחמה מסיחה את הדעת. היא
מכסה פילוגים. היא מאחדת ומלכדת את
העדר.

וכך אנו מגיעים אל עניין הדגלים.

מישטר
הסרים רק את דגל הביטחון,
המוכן לזנוח את הצרכים הסוציאליים
של אזרחיו( ,ולא במשך שתיים־שלוש
שנות מלחמה, אלא לצמיתות) מוכרח
להוביל לחורבן פנימי. זה הוכח מאות
פעמים בהיסטוריה רוב המישטרים ה־מיליטריסטיים
כרעו ונפלו בגלל סיבה
זו, ולא מפני שהוכרעו בשדה־הקרב.
נכון גם ההיפך, והדבר חייב להיאמר.
מישטר המרים רק את דגל התיקון הסוציאלי,
ואינו מקדיש את המשאבים הדרושים
להגנה עצמית יעילה, מוכרח לי פול
בידי אויבים השוחרים לטרף. גם
לכך יש דוגמאות לרוב בדברי ימי העמים.

להגיד? עם מטורף.

לפתע עלה על דעתו דכר שמעו־לס
לא השם עדיו קודם לכן: שאפשר
לנצח ככל המלחמות ולהוציא
אלכומי־ניצחון נהדרים — ולאכד
כאותה שעה את המדינה.

דרושים תיקונים פנימיים יסודיים ב יותר,
במהירות הרבה ביותר.

רוג־העדיפויות?

התשובה הפשטנית היא: הפ
סקת-האש. נעלם הפחד מפני ה-
אוייב החיצוני. נותר לאזרחים
פנאי להרהר כעניינים פנימיים.

רוצה לשמוע את שר־הכיטחון
מדכר על עיסקי־העתיקות שלו.

אלא שהעם המטורף הזה לא רוצה מלחמה.
פוס. רוצה דווקא לעסוק בשחי־תויות,
בעסקים הפרטיים של שרים, וב־מיליונים
שנעלמו פה ושם בכיסיהם הנקובים
של אנ״ש מאנ״שים שונים.

^ א, העם הזה אינו משוגע. ואין
/הוא חי בגן־עדן של טיפשים. ואין
הוא מבלבל את העיקר עם הטפל.
הוא פשוט תפס, באורח פלא, מהו
העיקר: דמות חברתנו.

דה. אכל מאחורי המסד יצטברו
התהומות.
המתחים, יתרחבו
וכתום המלחמה יהיה המצב מסוכן
עוד יותר.

מי שרוצה להרים את דגל הכי־טחון
והדגל הסוציאלי, אינו יכול
לשאת גם כדגל השחיתות.

דהאן
להדקאתה חגו ר ה! איזו ח גו ר ה!!
כיל ידעו שהגילויים חם נכונים, אך פטרו
אותם בקריצת־עין ערמומית.

לאמור: תמיד ידענו •טהוא שיי
גץ. טוב שיש לנו שייגץ כזה. זה
נחמד.
לפני שבועיים, כשהעליתי עניין זה
בכנסת, הייתה התגובה שונה לחלוטין.
לא עוד חיוך סלחני, לא עוד קריצת־עיז.
פתאום
תפסו הכל שיש משהו מאוד־מאוד
מסוכן בתופעה זו של שר־ביטחון,
המפר באופן שיטתי את החוק שהוא
נשבע לו אימונים, לשם הפקת רווחים
פרטיים.

שאין זאת חכרה׳מניות, אלא
דוגמה אישית לאלפי אנ״ש פחות
מפורסמים, היתר כללי לקפוץ מעל
לחוק — יותר מהר, יותר רחוק,
יותר גכוה.
החיוך נמחק מן הפרצוף, ובמקומו באה
הבעה לגמרי אחרת.

ה הביא את הציבור למהפכה פנימית
זו, לשינוי סולם־הערכים ודי

השכירים התקרבו לקצה גכול
הסבלנות.
כל בר־דעת הבין שהמתחים הפנימיים
מסכנים את עתיד המדינה, פשוטו כמשמעו.
האזרח
הרגיל ראה בעייה גדולה זו
בבבואה פרטית. השכר שהביא הביתה הצטמק
והלך. הוא נוכח לדעת כי באמצעות
תחבולות כלכליות בלתי־מובנות — ״עיס־קת
החבילה״ ,״פיחות״ ,״אינפלציה״ —
נלקח ממנו פרי־עמלו. המחירים דהרו,
שכרו נשאר קפוא.
והנה נסתבר לו כי זהו גורלו הפרטי —
אך לא גורלם של אזרחים אחרים, בעלי
קשרים בחוגי־השילטון. אלה חיו על חשבון
הציבור, קיבלו מתנות ביד נדיבה,
התעשרו במהירות, חיו חיי מלכים.
האזרח התחיל להרהר בתופעה זו, שהזדקרה
לעיניו בכל עמוד של העיתון. ובהדרגה
הבין, או הרגיש, כי קרה במדינה
משהו החורג מן המימדים של ״פרשה״
או ״שערורייה״.

אפשר להוריד את המסך ש1כ,
כעזרת אותה מלחמה קטנה וחמו
וזהו
כל העניין.
אפשר לכלכל בעת ובעונה אחת
את צבא־ההגנה ואת הביטוח הלאומי.
אבל אי־אפשר להזין .,באותה שעה,
גם את נתיבי־נפט—אוטוקארם—ורדי—
ועוד—ועוד—ועוד—ועוד—ועוד.

יש גבול.

יתכן שיש מקום לביטחון ולשחיתות.
אולי זה אופייני למישטר קולוניאלי,
וגם למישטר של קולונלים.
יתכן שאפשר לסבול מידה רבה של
שחיתות, כשהיא מלווה ברווחה סוציאלית
כללית. כך זה היה, במשך זמן
רב, בארצות־הברית.

אכל גם וגם וגם — זה פשוט
יותר מדי.
צריכים לבחור.

ואת זאת תפס, פתאום, הציבור.

הוא מוכן להפריש את האמצעים ה דרושים
לביטחון. בתנאי שיהיה בטוח
שנעשה הכל כדי להשיג שלום. אמצעים
להגנה יעילה — כן. אמצעים להחזקת
שטחים קולוניאליים, שבחם זורמים
נתיבי הנפט והכסף לכיסי קולונלים

הוא רוצה להקדיש את עיקר האמצעים
לקידום סוציאלי, לסתימת הפערים,
לחינוך, לרווחה, להעלאת רמת־המחייה.

אכל אין הוא רוצה לכלכל את
בל עדת הטפילים והפרוטקציו
נרים, המטפסים עליו.
וזה טוב. טוב מאוד.

שהוא לא יגמור לשדוד אותם.
קציני צה״ל קיבלו פקודה להשתמש בציוד
צבאי כבד לחפירה והובלת העתיקות
לביתו. טייסי חיל־האוויר הצטוו להטיסו
לסיורים ארכיאולוגיים פרטיים. חיילי צה״ל
קיבלו פקודה לאבטח את חפירותיו של
דיין ולשמור על הטרקטורים שעובדים בשבילו,
תוך סיכון חייהם למענו.
שרי ממשלה, חברי־כנסת ואנשי־ציבור,
שביקרו בביתו, ידעו שאוסף העתיקות
המפואר והעשיר הגיע לדיין שלא כחוק.
הדבר מעולם לא היה סוד, ובכל זאת
כולם שתקו. איש לא הרים קול ואיש לא
העז להפנות אצבע מאשימה נגד שר־הביטחון.
האם
עלי עוד להוכיח שחפירת עתיקות
והעברתן לרשות היחיד ללא רשיון הוא
מעשה גניבה? החוק בעניין זה הוא מפורש
ביותר, ואי־ידיעת החוק אינה משח ררת
אפילו שר בממשלת ישראל.

עתיקות שוות כסך
•א וצרות הארכיאולוגיה הם רכוש
המדינה, כמו שאר אוצרותיה ״הטב עיים״
.אפילו ללא חוק מפורש צריכה היתד,
עובדה זו להיות ברורה לכל אזרח.
בנוסף לערך התרבותי, האמנותי, ההיסטורי
והמדעי, שיש למימצאים הארכיאולוגיים,
יש להם גם ערך כספי בלתי-
מבוטל. עתיקות הם נכסים שווי-כסף, לא
פחות מנפט, מינראלים, אבני־חן וזהב, החבויים
(תיאורטית) באדמת המדינה. וכפי
שאין להעלות על הדעת שאיבת־נפט פרטית
ללא רשיון, או ניצול מחצבי נחושת
ללא רשיון, כך אין להעלות על הדעת

11 גניבה. מר ד״ן!
אחר התגוכות הרבות שהגיעו
/אלי בעיקבות הכתבה ״שוד העתיקות
של משה דיין,״ שפירסמתי כאן בשבוע
שעבר, יורשה לי לחזור בי ולתקן
חלק מדברי.
משה דיין איננו שודד עתיקות. אני
לא חושב שהתואר הרומנטי ״שודד״ הולם
שר בממשלת־ישראל, העובר בצורה גלו־ייה,
מכוונת ושיטתית על חוקי המדינה.
הוא גם לא ״פרא-אדם״ או ״שובב״ ,כפי
שמעריציו וחסידיו השוטים מכנים אותו,
כאשר הם נאלצים להביע הסתייגות כלשהי
ממעשיו.
כמי שצפוי לקנס כספי כבד ומאסר על
הוצאת דיבה לפי חוק לשון־הרע, עלי להיזהר
בדברי. ובכן: משה דיין איננו שודד
עתיקות. הוא פשוט גנב. ואת זאת אני
אומר בידיעה שהאשמה חמורה זו נגד
שר־הביטחון ניתן להוכיח בנקל בכל
בית־מישפט, גם ללא עזרה של סוללת
פרקליטים ממולחים.
אם גנב הוא אדם אשר נטל אפילו פעם
אחת ללא רשות רכוש שאינו שייך לו,
הרי דיין הוא גנב מועד שאין לו תקנה,
גנב בעל עבר פלילי עשיר של למעלה מ סב
שנה, גם אם עד כה לא נפתח נגדו
שום תיק במישטרה.
במיקרה של דיין, שלא כמו בפרשת
נתיבי־נפט, אין צורך אפילו בוועדת־חקי-
רה כדי להוכיח את טענתי החמורה. ה־
״קורפוס־דליקטי״ ,הרכוש הגנוב, ממלא
עד היום את חצרו, ארונות ביתו ומחסניו,
ודי בביקור חטוף של חוליית מישטרה במקום
כדי לעמוד על ממדי הפשע, בהם
מעורב שר־הביטחון הנערץ שלנו.
נדמה לי, שבמיקרה זה, לפחות, חובת
ההוכחה שהסחורה הגנובה (לטענתי) אכן
נגנבה על-ידי דיין (כפי שאני טוען) אינה
חלה עלי. מר דיין חייב להסביר למישטרה
איך הגיע לידיו הרכוש הגנוב, בדיוק כפי
שכל אדם חייב להסביר באיזו דרך הגיעו
לרשותו כמויות ד,טרנזיסטורים, השעונים,
הפמוטים, כלי־הכסף והתכשיטים שנמצאו
בביתו בשעת חיפוש.

מ 1״ ןאדוניהשר?
ףלמה שעל המישטרה לעשות הוא
^ לערוך רישום מדוקדק של העתיקות

המצויות בגנו, בביתו ובמחסניו של משה
דיין( .אגב, גם אש המישטרה תדחה את
ביצוע החיפוש, ותאפשר על־ידי כך את
העלמת הסחורה הגנובה מביתו של דיין,
עדיין מצויים בידי ובידי אחרים צילומים
של שר־ד,ביטחון על רקע העתיקות שאת
נוכחותם בביתו בזמן מן הזמנים יצטרך
משה דיין להסביר איכשהו).
החקירה, במיקרה זה, תהיה פשוטה מאד:
מניין הגיעו העתיקות האלה לרשותך, מר
דיין?
האם יש ברשותך רשיון לחפירה וגילוי

האם חסכת את הסכומים הענקיים האלה
ממשכורתך כשר־ד,ביטחון? וכדומה.
אני בטוח שחוקרי המישטרה, אם הם
רק ירצו, יידעו לשאול את מר דיין שאלות
הרבה יותר מביכות.

כו ל ידעו
ך] שעיו של דיין מעולם לא היו סוד.
חוץ מהמשטרה ידעה כל הארץ שדיין

--מאח

דן בן־אמוץ
עתיקות, כנדרש לפי החוק?
האם הודעת לרשות המוסמכת על ה-
מימצאים שגילית, כנדרש לפי החוק?
באיזה כלי תובלה השתמשת כדי להעביר
לביתך עתיקות שמישקל אחדות מהן
קרוב לטונה?
אם באמת רכשת חלק מן העתיקות,
כפי שאתה טוען, תואיל בטובך לפרט את
המימצאים שרכשת, ממי רכשת אותם, וכמה
שילמת עבורם? מניין לקחת את
הכסף (רבבות לירות) בו, כפי שאתה
טוען, רכשת חלק מהמימצאים שברשותך?

חופר עתיקות. כאשר התמוטט עליו קיר
באחת מחפירותיו הפרטיזניות באזור, זכה
המאורע לכיסוי נרחב ברדיו ובעתונות.
איש לא דאג אז לחוק. כולם דאגו לחייו.
אגף העתיקות, וכל סטודנט לארכיאולוגיה,
ידע שדיין חופר ללא רשיון מתי שהוא
רוצה ובכל מקום שהוא רוצה. הם ידעו
שדיין הורס אתרים ארכיאולוגיים על־ידי
חפירה פרועה וואנדאלית, לפעמים בעזרת
טרקטורים ובולדוזרים.
אגף העתיקות ידע שדיין לא יגלה
לרשות המוסמכת את האתרים שגילה, עד
מודעה הריני מודיע בזאת לאגף־חעתיקות ולמשטרת־ישראל, שביום שגת
( ,)8.12.71 בשעה 11 בבוקר, אני יוצא לערוך חפירה ארכיאולוגית בניגוד לחוק
בתל־קאסילח שליד רמת־אביב, במטרה לגלות עתיקות ולהעבירן לביתי.
חובבי ארכיאולוגיה, חמעוניינים להשתתף בחפירה, מתבקשים להופיע
בזמן ליד חבית הישן, העומד בגבעת תל־קאסילה, כשחם מצויידים בכלי־עבודה
(מעדרים, אתים, מקושים, סלים) ,סנדוויצ׳ים וקופסאות קרטוו לאריזת
המימצאים.
כדי לאפשר חפירה מסודרת, לא תורשה כניסתם של טרקטורים ובולדו־זרים
לשטח החפירה.
צלמים, עתונאים וכוחות־משטרה מוזמנים להיות נוכחים בחפירה ההיסטורית
שתשים קץ, אני מקווה, להפרת החוק על־ידי שר־הביטחון.

דן בן־אמוץ

חפירת עתיקות ללא רשיון.
ולמה לא נלך צעד אחד קדימה? במה
שונה אדם הגונב ציוד ממשלתי (טרקטורים,
משאבות, מכוניות) או ניירות-ערך
ממשלתיים (שטרות כסף, תעודות מלווה־ביטחון)
מאדם הגונב עתיקות, שאותן
הוא יכול להמיר בכל שעה בכסף?
תארו לעצמכם שנגיד בנק ישראל רואה
את עצמו כנומיזמאט ולילה,־לילה, לפני
צאתו מהבנק, הוא ממלא את תיקו בדוגמאות
של הרצלים וביאליקים? תארו לעצמכם
ששר-הדואר מחליט לאסוף בולים,
מבלי לשלם עבורם? או ששר־השיכון רושם
על שמו אוסף נאה של חלקות־אדמה
מרכוש המדינה? במה, בעצם, היו המעשים
שלהם שונים ממעשיו של משה דיין?
פשעו של דיין גרוע בהרבה מכל הפש עים
האפשריים שמניתי. שכן שטרות כסף
ובולים אפשר להדפיס, חלקת-אדמה ניתן
להחזיר לרשות המדינה, באר־נפט או
מיכרד,־נחושת לא ייהרסו, אם איזה שר
ישדוד מהם כמה טון ויקשט בהם את
חצר ביתו. אבל אתר ארכיאולוגי שנשדד
הוא מעשה פשע למדע ששום מאסר
והחרמת הרכוש הגנוב לא יכפר עליו ולא
יתקן אותו.
עד כאן חפירות וגניבות מרכוש ומאוצ רות
התרבות והמדע של המדינה. וכעת
ניגש לעסקיו של מר דיין.

ד ״ ןקובר את עצמו
*** ר הביטחון שלנו עוסק בשעות
(4/הפנאי (ומן הסתם בחלק משעות
העבודה שלו) במיסחר עתיקות. גם זה
אינו סוד. בעיתונים התפרסמו צלומים של
מימצאים ארכיאולוגיים, שמשה דיין מוכר
באמצעות משכית וחנויות־העתיקות שב מלונות
הילטון ושרתון. כל פריט מוגש
בקופסה שחורה, ומרופד בקטיפה אדומה,
כשלידו כרטיס המזהה את החפץ ואת
המקום בו נמצא. כל פריט נושא את
הכתובת ״מאוספו הפרטי של משה דיין״,
ואת חתימתו האישית של השר, והתאריך
בו הוצא החפץ למכירה.
נוסף למקומות המפורטים לעיל מוכר
משה דיין פריטים ארכיאולוגיים בביתו,

ולפי ידיעות שהגיעו אלי גם בבתי־מיסחר
לעתיקות בחוץ־לארץ.
כתב הארץ אהוד יונאי, שהתחזה כתייר
אמריקאי, המתענין בעתיקותיו של
דיין המוצגים בחנות אשר בהילטון, ראה
שם מיספר מוצגים בקופסאות הדורות,
וכאשר ביקש אישור שהם באמת נתגלו
על־ידי דיין ושייכים לאוסף הפרטי שלו,
הראה לו בעל החנות טופס מודפס, המאשר
עובדות אלה, שעליו יחתום שר־הבי-
טחון ברגע שהתייר ירכוש את הסחורה.
כעבור חצי שעה, כאשר אהוד יונאי
צילצל ממערכת העיתון והציג עצמו ככתב
הארץ והתעניין בעתיקותיו של דיין, ענה
לו בעל־החנות ששום עתיקות משל דיין
אינן נמכרות ולא נמכרו אי־פעם בחנות
שלהם.
בתגובה לידיעה שנתפרסמה אמר מר
משה דיין לכתב הארץ שהוא ״אינו מוכר
כל עתיקות שאותן חפר בעצמו״.
״אני אספן,״ הוא אמר ,״אני קונה דברי-
עתיקות בשביל האוסף שלי, וחלק מהדברים
אני מוכר לאחר מכן. אינני עובר על
שום חוק, ואין לי מה להסתיר. החשבונות
שלי פתוחים 2.12.71
נדמה לי שבהצהרה זו קבר את עצמו
שר־הביטחון יותר עמוק משקברה אותו
מפולת־האדמה באזור.

71ה נ 7לתווהשד
הג ב׳ מ איר
^ צורך הטיעון הנוכחי, נניח לרגע
/שדיין הוא אספן עתיקות רגיל, ולא
אדם הגונב בשיטתיות ובגלוי מרכוש המדינה.
נניח שהוא הגיע לאוסף ארכיאולוגי
המוערך בשלושה מיליון לירות, על־ידי
כך שקיבל מתנות ורכש מסוחרי-עתיקות
מוסמכים את האוצר שברשותו.
גם במיקרה זה עובר משה דיין על
מיספר חוקים כאשר הוא סוחר בעתיקותיו.
ואין ספק שלא ניתן להגדיר את עסקיו
הארכיאולוגיים אלא כמיסחר. אחרי הכל,
הוא אינו מחליף מוצג בודד או מיספר
מוצגים עם אספן אחר. הוא גם לא מציע
מוצג בודד או מיספר מוצגים לחנות־עתיקות.
הוא אורז את עתיקותיו באריזה
מסחרית אלגנטית, ומשווק אותם לקהל
באמצעות שלושה בתי־מיסחר. חתימתו
על כל פריט היא הוכחה ברורה שהוא יודע
את אשר הוא עושה, והוא יודע את
ערכה הכספי של חתימתו. וזה, כאמור, ב נוסף
לפריטים שהוא מוכר לאספנים זרים
בביתו, ובנוסף לעתיקות שהוא מייצא ל־חו״ל.
כדי
להמחיש שוב את השחיתות במעשיו
של דיין — תארו לעצמכם ששר־התקשורת
קונה בכספו אלף מעטפות־יום־ראשון
של הדואר, חותם עליהן, מוסיף
את המשפט ״מאוספו הפרטי של
שמעון פרם״ ,ומוכר אותן בחנויות־הבו־לים
במחירים מפולפלים. האם במיקרה זה
לא היתה קמה צעקה במדינה ששר־תקשו־רת
מנצל את מעמדו לרעה, ומתעשר ממכירת
שמו שכל ערכו, ככלות הכל, הוא
מכוח המינוי שבו אנו, האזרחים, זיכינו
אותו?
אך מה היה קורה אילו שר-החקלאות
היה קונה מכספו מיגרשים משובחים ממנהל
מקרקעי ישראל, ומוכר אותם לאס פני
מיגרשים? ומה היינו אומרים אילו
ראש־הממשלה היתד, פותחת בוטיק, ומוכרת
שם מעילי-עור, שעל כל אחד מהם
צמודה הכתובת :״מהגרדרובה הפרטית של
גולדה מאיר — הגברת הראשונה של
ישראל?״
דוגמאות אלה אינן אבסורדיות, כפי
שהן נשמעות. זה בדיוק מה ששר־הביטחון
עושה כאשר הוא קונה עתיקות ומוכר
אותן בתוספת חתימתו.

א סור לשרל סחור!
* וסף לכך הוא עובר כנראה על חוק
^ בלתי כתוב. כשר־בממשלה חל עליו,
כמו על כל עובד־מדינה, איסור לעסוק
במיסחר. הוראה זו שהיא סבירה לגבי
עובד מדינה רגיל, תופסת לגבי שר על
אחת כמה וכמה. שכן שום סוחר
לא יוכל להתחרות בסוחר שהוא גם שר
בממשלה. עסקים פרטיים של שר הם פתח
לשחיתות, לניצול מעמדו לרעה, ולקבלת
טובוודהנאה, ששום אזרח לא יכול לזכות
בהן. זוהי עבירה ראשונה.
עבירה שניה היא בעצם עיסוקו במיסחר

א 1ר י

א בנ רי

שאילתות אלה הוגשו השבוע על-ידי ח״ב אורי
אבנרי בכנסת :

אל: שו החינוך והחובות
פקודת העתיקות, שעל ביצועה ממונה שר החינוך והתרבות,
קובעת כדלקמן:
סעיף : 3כל המגלה עתיקה, ולא קיבל רשיון לחפור, ,חייב
למסור מייד הודעה על תגליתו לרשות המוסמכת.
סעיף : 4לשום אדם לא תהא כל זכות או טובת הנאה כעתיקה,
מפאת שהוא בעל הקרקע שבה נתגלתה העתיקה, או
מפאת שהוא מוצא העתיקה, כל עוד לא ויתר על זכות הרכישה
נציג הממשלה.
סעיף : 6איסור לחפור ולחפש עתיקות ללא רשיון ממשלתי.
העתיקה בניגוד להוראה מהוראות פקודת העתיקות.
סעיף : 6איסור לחפור ולחם שעתיקות ללא רשיון ממשלתי.
סעיף : 7מתן רשיון רק למי שסמכותו המדעית מובטחת
די הצורך.
סעיף : 12 איסור על ייצוא עתיקות ללא רשיון.
סעיף :22 קובע עונשין: למי׳שמצא עתיקה ולא הודיע על
מציאותה! למי שחפר ללא רשיון! למי שייצא עתיקות ללא
רשיון! למי שסוחר בעתיקות ללא רשיון.
סעיף : 25 אוסר מיסחד בעתיקות ללא רשיזן.
בהעולם הזה מיום 1.12.71 פירסם מר דן בן־אמוץ רשימה,
בה טען כי מר משה דיין מפר את הוראות החוק הנ״ל, ובמייוחד
הסעיפים הנ״ל.
בכתבתו טוען מר בן־אמוץ את הדברים הבאים :
(א) שלשר־הביטחזן אוסף ארכיאולוגי ענק!
(ב) ששר־הביטחון חופר במשך שנים עתיקות ללא רשיון.
(ג) ששר־ד,ביטחון סוחר בעתיקות ומוכר עתיקות באמצעות
משכית וחנויות העתיקות אשר במלונות הילטון ושרתון. ה־מימצאים
הארכיאולוגיים נמכרים בקופסאות הדורות, מרופדות
קטפיה, כשכל אחת מהן נושאת את הכתובת ״מתוך אוספו הפרטי
של משה דיין״ ,וכוללות את חתימתו האישית.
(ד) אחד מסוחרי העתיקות בתל-אביב משמש כסוכן של מר
דיין, המביא לביתו את האספנים ה״כבדים״ מחו״ל. אספן כזה
רכש לפני זמן מה בביתו מימצא בסך — 30,000.ל״י.
(ה) בביתו של שר־הביטחון בצהלה רוכזו עתיקות ששוויים
מאות אלפי לירות.

שו א ל:

הארץ של יום 1.12.71 פירסם תגובה מפי שר־הביטחון, בה
הכחיש כי הוא חופר עתיקות, אך לא שלל את הטענה כי סחר
בעתיקות.

לאור פירסומיס אלה הנני מבקש לדעת :

( )1האם מותר לישרי־הממשלד, לעסוק במיסחר?
( )2האם ביררה ראש־הממשלה אם סוחר שר־הביטחון בעתיקות?

)3אם ביררה — מה העלה הבירור?
( )4אם הוברר כי שד־הביטחזו סוחר בעתיקות, האם נדרש
לחדול מנוהגו זה?
( )5האם ביררה ראש־הממשלה אם נוהג שר-הבים חון למכור
מימצאים ארכיאולוגיים, עליהם לא דווח כלל לאגף העתיקות
במשרד החינוך? אם אמנם ביררה ראש־הממשלה את הטענה
דלעיל — מה העלה הבירור?

אל: שו הבסחון
ברשימה שנתפרסמה בהטולם הזה מיום 1.12.71 טוען מר
בן־אמוץ כי:
שר-הביטחון חופר עתיקות ללא רשיון, וכי לצורך גילוי

לאור הוראת החוק הנ״ל, הנני מבקש לדעת:
( )1האם הודיע אי״פעם שר הביטחון לאגף העתיקות על
גילוי עתיקות כלשהם! אם כן — אימתי? על אילו עתיקות
נמסרה הודעה?
( )2האם קיבל מר דיין רשיון לחפירת וחיפוש עתיקות?
אם כן — מתי? האם הרשיון בתוקף גם כיום? — אם כן —
ממתי?
( )3האם בדק אגף העתיקות אם סמכותו המדעית של מר
דיין מובטחת, לאוד הוראות סעיף (7ב) של הפקודה הנ״ל?
( )4האם קיבל מר דיין היתר לייצא עתיקות? אם כן —
מתי? לגבי אילו עתיקות? באילו סכומים?
( )5האם קיבל מר דיין רשיון לסחור בעתיקות? אם כן —
מתי?
( )6האם האגף מפקח על העתיקות בשטחים המוחזקים?
אם אין האגף מפקח על העתיקות בשטחים — מי מפקח עליהם?
)7האם הודיע מר דיין לאגף העתיקות על האתרים האר כיאולוגיים
שגילה, אם גילה?
( )8לאור הפירסום הנ״ל, ותגובת מר דיין שנתפרסמה ב־הארץ
של יום ,1.12.71 בה אישר מר דיין מפי דוברו כי סחר
בעתיקות — האם ערך אגף־העתיקות ביקור בבית דיין וחקירה
מטעמו לגבי הטענות דלעיל? אם נערכה חקירה — מה העלתה
החקירה? האם נערך רישום כלשהו לגבי העתיקות (אם בכלל)
שבבית דיין, שתצלומיהם נתפרסמו בגליון הנ״ל של הסולם הזה?

אל: שו האוצר
בהעולם הזה מיום 1.12.71 נטען כי שר־הביטחון מוכר עתיקות
בחו״ל. כך, למשל, הוזכרה מכירה פומבית מאוסף העתיקות
של מר דיין, שנערכה בלוס אנג׳לם.

הנני מבקש לדעת:

( )1האם קיבל מר דיין רשיון לייצא עתיקות והיתר מאגף
המטבע הזר במשרד־האוצר לסחור בעתיקות בחו״ל? אם כן
— מתי?
( )2האם דיווח מר דיין לרשויות האוצר על ההכנסות שהפיק
ממכירת עתיקות בחו״ל? אם כן — מתי?

אל:וא ש הממשלה
בהעולס הזה של יום 1.12.71 מאשים מר דן בן אמוץ את שר־הביטחון
במסחר בעתיקות.

עתיקות, שבו רשאים לעסוק אך ורק אנשים
המצויידים ברשיון (סוחר עתיקות
מוסמך) מאת הרשות המוסמכת.
אגב, שר־הביטחון עדיין חייב להוכיח
שהוא איננו מוכר עתיקות אותן הוא חפר
בעצמו. דבר זה ודאי קל להוכיח, אם הוא
מנהל ספרים כלשהם, שבאמצעותם ניתן
לבדוק ממי הוא רכש כל מוצג שאותו

העתיקות והעברתן לביתו השתמש שר־הביטחון ברכוש המדינה
ובכלל זה בולדוזרים, מנופים, משאיות ,׳,ואפילו 1הליקופטרים.
כן טוען מר בן־אמוץ, שסרן בשם יוסף יפת הועלה תוך זמן
קצר לדרגת סגן־אלוף, ושתפקידו של יוסף יפת הנ״ל להודיע
לשר־הביטחון על עתיקות המתגלות ברצועת עזה וסיני. לסגן־
אלוף יוסף יפת הוענק תואר ״קצין להילכי רוח״.

לאור פירסומים אדה הנני מבקש לדעת :
( )1האם העובדות דלעיל נכונות! אם אינן נכונות — מה
אינו נכון בהן?
( )2אילו חוקים הסדירו ומסדירים בשטחים המוחזקים את
נושא העתיקות?
( )3האם יש לדווח על מציאת עתיקות בשטחים המוחזקים
לרשות כלשהי? אם כן — לאיזה רשות? האם קיים תיאום
בין הרשות הנ״ל לבין אגף־העתיקות במשרד החינוך והתרבות?
( )4האם ריכז שר־הביטחון אצלו עתיקות, מימצאים ארכיאולוגיים
שנתגלו בשטחים המוחזקים? האם דיווח השר על
מציאת העתיקות והמימצאים — אם כן למי ומתי?
( )5באילו חילות או פיקודים קיים בצה״ל תואר ״קצין
להילכי רוח״ ,מהו יתקן דרגתו ומהם התפקידים המסורים לו,
וכן ממתי קיים התואר הנ״ל?
( )6האם נכונה הטענה שנתפרסמה על־ידי מר בן־אמוץ,
שעוד ב־ ,1956 ערב הנסיגה מסיני, נפגע הליקופטר סיקורסקי
תוך נסיון להוציא אובליסק מצרי מצראבית־אל־הדם שבסיני,
ושהאובליסק הוצא על־ידי הליקופטר -שני והועבר לביתו של
שר־ד,ביטחון? אם הידיעה אינה נכונה — מה אינו נכון בה?
( )7האם נכונה הטענה שנתפרסמה בגליון הנ״ל של העולם
הזה, שהאלוף דחבעם זאבי ירד בהליקופטר באתר ארכיאולוגי
בעין־בוקק, בו חפר ההיסטוריון מרדכי גיחון מטעם אוניברסיטת
תל־אביב, והעביר מימצאיפ/כדים שנתגלו שם, לישות שר־הבי-
טחון? אם הידיעה אינה נכונה — מה אינו נכון בה?
( )8האם נכונה הטענה, שנתפרסמה בגליון הנ״ל של העולם
הזה, שחיילי צה״ל שמרו בלילות, בעזה על הטרקטור, שעסק
בחפירות ארכיאולוגיות עבור שר־הביטחון?

הוא מציע למכירה.
אם החשבונות שלו באמת פתוחים, כפי
שהוא טוען, יוכל פקיד-השומה שלו לקבוע
בנקל כמה הרוויח שר־הביטחון על המוצגים
שמכר, ומהו גובה המם אותו חייב
השר לקופת המדינה. הייתי מאד רוצה
להאמין שהוא משלם מס־הכנסה כמו כל
סוחר אחר במדינה, אך לא אקבל שבץ

אם יתברר ששר־הביטחון, העומד מעל
לחוק, משוחרר או לפחות לא מצא פנאי
עד כה להגיש דו״ח לפקיד השומה ולשלם
את המגיע ממנו.
אחרי הכל, משה דיין זה לא אני ואתה.
שר־הביטחון הוא מוסד ואליל, וכידוע
מה שמותר לאלים — אסור לבני תמותה
כמונו.

במדינה העם המלחמה
אשר גלב
היה זה ימאבק פנימי בלבו של כל
ישראלי: מצד אחד ההשתתפות באסון
הפוקד מיליונים שנזרקו לקלחת הדם והאש
של המלחמה, ומצד שני ד,שימחה
לאיד.
היה נדמה כי בלב רבים התגברה דווקא
השימחה לאידן של הודו ופאקיסתאן,
שתי מדינות שאינן מקיימות יחסים עם
ישראל, והעדינות לה באופן מסורתי. מד.
גם ששתיהן רגילות להשקיף ממרומי המוסר
המזוייף על: מעשי ישראל.
שימהר, זו היתד, מהולה בהערכה צי נית
של התוצאות לגבי ישראל. רבים
האמינו כי המלחמה ״טובה ליהודים״
(ראה להלן).
אולם גם ד,שימחה וגם ההערכה הצינית
היו פסולות מעיקרן. המלחמה בין שתיים
:מן המדינות הגדולות ביותר בעולם מלווה
בסבלות נוראים למיליונים. כל יתרון
זמני לישראל הנקנה בסבל כזד — ,אינו
יכול לשמח את הלב.
יהיה זה אסון מוסרי אם יתגברו רגשות
אלד, בלב האדם הישראלי על ה־
:תגובה האנושית הפשוטה של צער על
גורלם ישל בני-אדם ללא ספוד, וברובם
נשים וילדים, שהיו נתונים בתנאים איומים
גם לפני המלחמה — ושהמלחמה
תביא עליהם הרס, מגיפות, רעב ומוות.

1חסי 10ץ
מלחמה

עעוה 1*7־ מנ הג 7ץ ב 1ע -
מלאט 1ט 1כלש בו ע!

ע)-תניד הקריות

ביום שני, ה , 13.12.71-בשעה
, 8.30 אצל משפחת המאירי,
רחוב חפצי-בה (נ״ט) ,6קרית-
חיים מערבית תתקיים פגי ש ת חברי ם ו או הדי ם
על סדר היום
)1לקראת הכינוס הארצי של תנועת
שלום וביטחון
)2בעיות הדמוקרטיה בתנועה
)3המתהווה סביב ארצנו — שלום
או מלחמה ו
)4בחירת מועמד שלישי לחברות
במרכז התנועה.

חברים ואוהדים !מוזמנים

דו חהמלחמה !

ה תנו עהל שלום ובט חון
הכנס הארצי
יום חמישי 6.1.71
כשעה 18.00
כ״פית סוקולום׳ /ת״א

לכנס הארצי מוזמנים כל חברי
התנועה והמצטרפים אליה.
הזמנות לכנס: ת.ד 29244 .תל־אביב

שבועון החדשות הישראלי
״ * העולם הזה״,
המערכת וחמינהלה: תל־אניב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
חא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפוס חחדש״ בע״מ,
ת״א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אהדה הטבעית נתונה לבני בנגלה דש,
וממילא למעצמה ההודית העוזרת להם,
במלחמה יזומה, לפרוק את עולו של כובש
שהפך זר.
עובדה זו אינה משתנה בגלל העובדה
שכל המעצמות הגדולות משתתפות ב־מישחק
בציניות גלויייה. סין הקומוניסטית
תומכת בדותות צבאית ריאקציונית (פא־קיסתאן)
,נגד מלחמת־שיחרור עממית.
ברית־ז־,מועצות תומכת במדינה הרודפת את
הקומוניסטים (הודו) ,כדי לרכוש בסיסים
ימיים באוקיינוס ההודי ולאגוף את סין.
ארצות־הברית נבוכה, ושאר מדינות המערב
מחכות ׳להזדמנות כדי להרוויח מן
השואה.
המפר, של סיפקו. השבוע הורדה מפת
ישראל—ערב מקיר חדרו של סחף סיסקו,
בבניין־הענק של הסטייט דפרטמנט ׳בוושינגטון
המערבות. במקומה נתלתה מפת
תת־היבשת ההודית.
מעשה זה סימל את כל תקוות ממשלת
גולדה מאיר: שהמלחמה החדשה ׳תסיח
את הדעת מן המרחב, תבטל את הלחץ
האמריקאי־סובייטי להסדר חלקי.
יתכן שתקווה זו תתגשם בטווח הקצר.
אולם בסופו של דבר לא ישנה הדבר את
המצב מעיקרו. האינטרסים של המעצמות
הגדולות במרחב יישארו כפי שהיו.
הנוקשות של הגברת ההורות לא תעזור
לנוקשות של הגברת הישראלית — למרות
הדמיון •הרב בין אינדירד, וגולדה.
שאלד, אחרת, ובוערת יותר, היתד :,איך
ישפיע המצב החדש על אנוואר אל־סאדאת?
איש לא יכול היה להיות בטוח בתשובה.
מצד אהד, אם חיפש אל־סאדאת תירוץ
כלשהו כדי לדחות את המלחמה הבלתי־דצוייה
שאותה נאלץ להבטיח לסוף 1971
— הרי זהו תירוץ מוכן. מלחמה דוחה
מלחמה.
אך אין כל ביטחון שאכן ינהג נשיא
מצריים כך. הוא עלול להחליט שאין לו
מנוס ממלחמה, נוכח אי-התזוזה של גולדה
מאיר. אם כן, צפוייה לעולם הסתבכות
כפולה ומכופלת, כשאיש בעולם לא יידע
בדיוק מי הוא בעל־בריתו של מי, ואיפה.

בדיחה יהודית עתיקה ריחפה על שיקוליו
של לוי אשכול, כאשר עיצב את
המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל.
זוהי הבדיחה אודות היהודי, שהבטיח
האהוב נסיין
לפריץ האכזר ללמד את סוסו
קרוא וכתוב, תוך שנד — ,אחרת יתחייב
בנפשו. כשפרצה אשתו בזעקה מרה, הס של התחפ מו ת
ביר לה היהודי :״אל תדאגי. תוך שנה
עננה מעיבה על יחסי ישראל—אירן.
יקרה משהו — או שהסוס ומות, או הדבר בא לידי ביטוי לא רק בהצהרות
שהפריץ ימות, או שאני
אמות.״ אשכול פרו־ערביות ישל השאה הפרסי המתפר־על
פי עקרון זה החליט לוי
הכבושים, ולהר סמות בעיתונות, אלא גם במתיחויות הלהחזיק
בכל השטחים
קיימות מתחת לפני השטח, ואינן מגיעות
וויח זמן בכל התחבולות
האפשריות. שה לידיעת הציבור. בשבוע שעבר, למשל,
תקווה: שעם חלוף הזמן, יקרה משהו
מלב ה ציפו כמר, ישראלים מכובדים בנמל-די-
ישכיח את ענייני ישראל—ערב
תעופה של לוד למשלחת בית חמישה מד־עולם.ביוני
שני. השבוע היה נדמה ל ענים פרסיים חשובים, שעמדה להגיע 5 לביקור רשמי בארץ. אך ציפייתם היתד׳
רבים בישראל כי מדיניות זו
מוכיחה לשווא. ברגע האחרון ביטלו הפרסים את
את עצמה. בחלק אחר של אסיה אירע
ימעין 5ביוני הודי, העשוי להשכיח הביקור מבלי למסור סיבה מספקת. נר־לפחות
לזמן־סה את ׳תוצאות ה־ 5ביוני אה, כי רוגזם על ישראל קשור בנסיונה
להגניב משלחת לחגיגות 2500 שנד, ל הישראלי.
אמנם,
הודו לא פתחה במלחמה מפני יסוד המלוכה באידן.
כידוע נערכו חגיגות מפוארות אלד,
שמישהו איים על קיומה, כפי שעשתה
ישראל ב־ .1967 היא פתחה באש מפני בהשתתפות נציגים מכל חלקי העולם.
שמיליוני פליטים מסיזרח־פאקיסתאן הצי רק ישראל הוחרמה, וזאת למרות היח פו
את ארצה, ולא היה כל סיכוי להח סים ״המעשיים״ המתקיימים בין שיתי הזירם
הביתה מבלי לגרש את כוחות מערב־ מדינות. במקום לעבור על חרם זד, לסדר
היום החליטו גורמים רשמיים בישראל
פאקיסתאן מבתים אלה.
אך מאחורי מחשבה זו ר,סחררה שאיפה להתחכם ולעקוף את ההחלטה הפרסית.
עמוקה וישנה יותר: להנחית מכתימוות על חמישה מדענים ימן האוניברסיטה העברית
המדינה שקמה בתת־היבשת ההודית, ב־ קיבלו מהממשלה (על חשבון משלם ה־עיקבות
חלוקה שנכפתה על הודו בניגוד מיסים) כרטיסי טיסה לאירן, ויצאו לשם
יומיים לפני תחילת החגיגות.
לרצונה.
דגל וווניסי לישראלים. בחגיגות
פאקיסתאן קמה על פי עקרון אחד בל הרישמיות
לא יכלו נציגי ישראל להשבד:
היפרדות בני הדת המוסלמית מבני
דת בד,ינדו. ואכן, לפאקיסתאן המערבית תתף. הכוונה היתד״ איפוא, שנוכחותם
ולבנגאל אין דבר משותף, זולת דת ה תורגש בסימפוזיון המדענים, שנערך באוניברסיטת
שירז במקביל לחגיגות לאיסלאם.
עתה,
כשמתקו&מים בני האומה הבנגא־ ציון יסוד המלוכה. החמישה — ד״ר ש.
לית (״בנגלה דש״) נגד הדיקטטורה ה שקד (לימודים אידניים) ,פרופ׳ י. גרע־צבאית
של פאקיסתאן המערבית, שמחה פלד (ארמית) ,ר״ד מדים רוזן (אמנות
הודו לעזור להם. בנגלה־דש עצמאית נו מוסלמית) וההיסטוריונים — פרופ׳ י א.
חה לה הרבה יותר מן המזיינה הפאקים־ מלמט ופדופי מ. שטרן — נוכחו, מיד עם
תאניה המאוחדת, שנשארה אויבתה בנפש. בואם לאירן, שחם אורחים בלתי רצויים.
יורשי נאנז־י. יש משהו מעציב ב המארחים לא נרתעו ממתן רמזים -חד־משמעיים,
שהנוכחות הישראלית אינה
עובדה כי מלחמה זו באד, ביוזמת המדינה
שקמה כתוצאה ממאבקו של נביא אי -רצויה במקום, ועשו הכל כדי להרחיק את
האלימות במאה ה־0י ,2מד,אטמה נאנדי(ש חברי המשלחת מן המקום או לפחות ל אינו
קרוב־משפחד, של ראש־ר,ממשילה, אינ־ טשטש את נוכחותם. כבר בדרך לשיראז
דירה גאנדי, שהיא דווקא בית תלמידו ו הפרידו אותם מכלל המשלחות. הישראלים
שותפו הצעיד של גאנדי הזקן, ג׳והארלאל אמנם זכו בנסיעה במחלקה הראשונה במ קום
במחלקה השניה, בד, שהו כל המש־נהרו).
(המשך
בעמוד )23
אולם מבחינת הצדק, אין ספק כי ההעולם
הזה 1788

ילדה וענה-האם תסות אונים; מחזות זוועה נין 10 טיליון פליט׳ תזוח פקיסטאן

בגלל פרצההמלחמה

תזכורות מתקופת השואה: רבבות פליטים וירד רעב שבע תקוות בנגלה־דש

שערוריות השחיתות המסעירות את העדינה הציגו אותה השבוע נופובליקת
בננות והם־! אמויקאיו ז 1נות שוי 1הממ שלה, ו א שי המשק ,,אישי
ציבוו והפקיוות הבכיוה נהנים וגגתעשוים על חשבון נסו הציבוו

ירחון בצמרת!

*** ם הנושא חיה — שחיתות.
¥ /היה זח נושא שבשנים האחרונות כמעט
ש״לא היה סחורה״ כמדינת ישראל. אמצעי
התיקשורת לא הירכו להתעסק כו. אזרחי
המדינה לא הירבו להתעניין סו. לא מפני שהשחיתות
לא היתה קיימת כמדינת ישראל. להי־פך,
היא ליוותה את המדינה מאז הקמתה. אלא
שאחרי שנים, כעיקר אמצע שנות החמישים
ותחילת שנות השישים, כה ם הירכו לעסוק
ולדוש כה, הפכה השחיתות הציבורית
למעין סרח עודה של החיים ההכרתיים כישראל.
נמאסו החיטוטים, הגילויים והפירסומים.
אם חזר הנושא והפך כשכועות האחרונים
לכן כית ככל כית כישראל, לחומר שיחה ככל
מיפגש חכרתי, לענן ככד שהטיל את צילו על
בל שטחי החיים כמדינה, היה זה רק מפני
שמימדי הגילויים ואופיים היו חסרי״תקדים.
האזרח הישראלי כמעט וטכע כשבועות
האחרונים כשפע הגילויים שהוצף כחם. רק מעטים
יכלו למצוא את ידיהם ורגליהם ולהכדיל
בין מה שאירע ב״נתיבי נפט״ ,לבין מה שהתגלה
על ״אוטוקארס״; כין סכומי ההפסד האסטרונומיים
כהכרת ״ורד״ ,לבין סכומי התרומות
למפלגות וארגונים; כין ניצול המעמד
האישי של פקידים כבירים כ״מקורות״ לבין
ההטבות לפקידים בכירים, שניתנו כשעתו על
ידי סוכני חכרת הקרנות ״אי.או.אס.״ אי אפשר
היה עוד למצוא מה כדיוק מבדיל כין שוד
העתיקות של משה דיין, לבין טובות ההנאה
שקיבלו שרים אחרים בממשלה.
לפתע הסתבר לאזרח הישראלי שהוא חי
כמדינה של ״תפוס כפי יכולתך,״ כה קיימים
החוקים רק לגבי המוני העם, משלמי המיסים
וממלאי החובות. מעליהם התגבשה והלכה
כמרוצת השנים שיככה רחכה של הצמרת
השלטונית ועושי דברה, שכזה ולעגה לבל חוק
ותקנה, אותם בפתה ככוח על המוני האזרחים.
מדינת ישראל הצטיירה לפתע כעיני רכים מאזרחיה
כרפוכליקת-כננות דרום־אמריקאית, ש־שיככה
דקה של שליטים עשירים שולטת כה
ומנצלת את משאכיה לצרכיה ולהנאותיה.
ריח בכד של צחנה וסירחון אפף השכוע
את צמרת השלטץ כישראל. על ספסל הנאשמים
של האומה ישכה השיטה -שיטת
המימשל והשלטון המקובלת כישראל.

גילה הגיאולוג הד״ר דוד ניב, שעל סמל תזכירו
הוקמה ועדת ויתקון :״מכוני המחקר של משרד הפיתוח
הגישו בסוף שנת 1967 תוכנית לסקר גיאולוגי־פיזי בסיני,
לסגן שר האוצר צבי דינשטיין. דינשטיין הודיע שיתן
תקציב למחקר רק אם משרד הפיתוח יעביר לידיו את

עמית: ואש המודיעין לא יזע

איד חו ב רי ם
מ או ח !וי ר מ זו?

להלן, סיכום ביניים של המסקנות והסשמעויות תמת־חייבות
מתוך השערוריות הכלכליות והמינהלתיות שנחשפו
עד כה ושהגילויים בהם מרם הסתיימו.

מה מתגלה
בו עדת ויתקון?
ן* ״ 14 בנובמבר השנה החליטה הממשלה על הקמת
ועדת חקירה שתחקור בפרשת ההאשמות נגד חברת
הפקת הנפט בסיני נתיבי נפט והעיסקות שעשה מנהלה,
מרדכי (״מוטי״) פרידמן. כעבור יומיים מינה נשיא בית-
המשפט העליון את שלושת חברי הוועדה: השופט העליון
אלפרד ויתקון, אלוף (מיל ).מאיר זורע והתעשיין אברהם
קליר.
בשבועיים שחלפו מאז החלה הוועדה לשמוע עדים,
הופיעו בפניה שבעה עדים, רובם ככולם פקידים ממשלתיים
בכירים בעבר ובהווה, כולל סגו־שר אחד, צבי דיג־שטיין.
בעדויותיהם כמעט ולא חידשו דבר על מה שהיה
ידוע עד כד, ופורסם אודות חברת נתיבי נפט, צורת
הפעלתה ומעשי השחיתות שהתחוללו סביבה.
לעומת זאת כללו עדויות אלה עובדות מרעישות על
צורת פעולתם של משרדי הממשלה השונים. מי שעקב
אחרי הדיונים והעדויות מקרוב, יכול היד, להתרשם כי
פרשת נתיבי נפט הפכה לנושא כמעט שולי בחקירה,
כשהנושא המרכזי הוא חוסר היעילות הזועק לשמיים של
משרדי הממשלה.
התמונה הנחשפת היא, שבמקום שמשרדי הממשלה יהיו
מכשירי ביצוע של מערכת שלטונית מרכזית, הם הפכו
לאחוזות פיאודליות של שריהם, כשהפקידות הבכירה בכל
משרד מנהלת מלחמות, תככים, קנוניות ומאבקים עם
הפקידים הבכירים במשרדים האחרים.

של אותו משרד עצמו שוררים, יחסים, שקשה להבין כיצד
ניתן באמצעותם לנהל עבודה תקינה.
דוגמא אופיינית לכך הם היחסים ששררו ושוררים
במשרד האוצר בין הפקידות הבכירה לבין סגך השר צבי
דינשטיין. דינשטיין הוא דמות יוצאת־דופן בצמרת השלטון.
הוא פקיד בכיר שזכה במשרה מיניסטריאלית אך
נשאר במעמד של פקיד בכיר. הא עלה לגדולה בזכות
פטרונו לשעבר, לוי אשכול. כשנפטר אשכול נותר דיג־שטיין
בעמדה בכירה, ללא גיבוי כמעט מהממונים עליו,
כשהוא שנוא על ידי מרבית הכפופים לו. עדויותיהם של
הד״ר יעקב ארנון, מי שהיה מנכ״ל משרד האוצר תחת
דינשטיין, ושל יעקב סלמן, מנהל רשות החברות, שהוא
עצמו פקיד בכיר במשרד־האוצר, חשפו מצב מוזר זה.
אי אפשר היה שלא להתרשם שהפקידים הבכירים זועמים
על חוסר לויאליות מצד סגן השר, שהוא בעצם
השר לענייני נפט, מנסים להטיל עליו את האחריות הבלעדית
למחדלים ולבזיונות.
עד כה לא הצליח דינשטיין לשכנע בהופעתו בועדה.
דינשטיין, שהוא איש עשיר בזכות עצמו (לאחרונה רכש
פנטהאוז ששוויו 250 אלף ל״י בכיכר המדינה בתל־אביב,
ששימשה נושא להתקפה של משה דיין) לא עשה רושם
שהיה ער לתלונות ולשמועות בדבר שחיתות ומעילות
בשטח שהיה בתחום אחריותו הבלעדית.
דינשטיין יהיה האיש שיצטרך הראשון להסיק מסקנות
אישיות מהגילויים בועדת ויתקון. הפקידים במשרדו
מנסים להחיש תהליך זה.

שובינסק׳ :חמות נפשי עס פלישתיס
הסמכות לתת רשיונות לחיפושי נפט בסיני. כשמשרד
הפיתוח סירב, נקברה התוכנית.״
היתד, זו רק אחת משפע העדויות שהצביעו על הסיב־סוכים
הבינמשרדיים בממשלה, הגורמים לכפילויות, לביז־בוזים,
ולחבלות באינטרסים החיוניים של המדינה.

ממפחד
מצבי ד״נשטיין י
א רק כין המשרדים הממשלתיים השונים שור/רים
יחסי איבה וקנאה, גם בקרב הפקידות הבכירה

0איכה הכינמשרדית, התככים והקנוניות בפקידות
1 1הבכירה גורמים באופן ישיר לבזבוז של מאות
מיליוני ל״י מכספי המדינה. הדבר נעשה בשיטה המכונה,
לדברי מנהל רשות החברות, יעקב סלמן ,״איגוף״.
כאשר מתגלה גוף בלתי יעיל הפועל בשירות המדינה,
אין כל אפשרות לחסלו או להחליף את מנהליו. במקרה
זה יוצרים ״איגוף״ ,ומקימים גוף חדש, הפועל לצד הגוף
הישן הממשיך לבלוע תקציבי מיליונים. בהתאם לשיטה
זו הוקמה חברת נתיבי נפט, במקום למסור את הפקת
הנפט בסיני לחברה הממשלתית להפקת נפט לפידנת,
שהתגלתה, לדברי הממונים על מדיניות הנפט באוצר
כחברה בלתי יעילה. בהנהלה בלתי מוכשרת.
סיפר יעקב סלמן :״אמרתי לדינשטיין שאין ראציונא-
ליות בפעולת כל הקומפלקס הזה (של חברות ההפקה).
התרשמתי שעל אף שכולן בבעלות ממשלתית וכביכול
צריכות לשרת את אותו אינטרס, התיאום ביניהם לא
טוב. מבחינה ארגונית — יכולה ישראל להסתפק בחברת
חיפושי נפט אחת. אם כל המערכת מרוכזת בנתיבי נפט,
אין צורך בקיומן של לפידות ונפטא. אני אישית מאמין
שניתן להחליף אדם, אפילו הוא מנכ״ל. אבל הדבר תלוי
באיש שבידו הסמכות להחליט על כך.״ הוסיף סלמן,
כשברור שהוא מתכוון לסגן־השר דינשטיין :״הצרה היא
שכאשר אין כושר החלטה — נוקטים בדרך הקלה ומקיימים
חברה נוספת, כדי לאגף את האיש שאותו היו
צריכים להחליף.״
במילים אחרות: במקום לסלק את מרדכי חן, מנכ״ל
לפידות ולמנות את מוטי פרידמן כמנכ״ל החברה, הש אירו
את חן בתפקידו, איגפו אותו והקימו חברה מיוחדת
עבור מוטי פרידמן.

מה פסול
במוטי פריד מן י
ף* מו צכי דינשטיין, כך גם מוטי פרידמן, מנכ״ל
נתיבי נפט, הוא איש עשיר בזכות עצמו, שהפעילות
הציבורית שלו בשירות המדינה היא יותר לצורכי כבוד
וסיפוק מאשר לצורך פרנסה. מוטי, בנו של מזכירו של
הברון רוטשילד, שייר למשפחה עתירת נכסים. הוא היה
מיליונר עוד לפני העיסקה עם חברת מידבר, אותה הגדירו
מיספר עדים בוועדת ויתקון כ״עיסקת שוחד.״
מוטי, שהוגדר בשם ״מלך סיני״ ,הוא ביצועיסט קלאסי,

שניהל חברה ממלכתית כאילו היתד, רכושו הפרטי, עם
כל הכרוך בכך. לא היה איכפת לו שיגנבו כמה מיליונים
מכספי המדינה, כל זמן שיעילות החכרה שבהנהלתו
אינה נפגעת.
אמר עליו ;אחד מראשי המשק במדינה :״אני מעדיף
שיגנבו אצל מוטי עשרה מיליון ל״י בשנה, מאשר לתת
את ההפקה למרדכי חן. אצלו לא יגנבו אולי אפילו
אגורה, אבל המדינה תפסיד 100 מיליון ל״י בניהול כושל.״
מאז נכנס לתפקידו ביוני ,1967 עבד מוטי פרידמן
כמנכ״ל נתיבי נפט בהתנדבות. רק ביוני 1970 הוחלט
לשלם לו שכר, רטרואקטיבית. חלק משכר זה נתן מוטי
פרידמן כתרומה למכון הנפט.
השאלה היא: האם השתלמה ההתנדבות של פרידמן
למדינה ז שכן, במהלך העדויות המושמעות בפני ועדת
ויתקון מסתבר שלא היה כמעט פיקוח על מעשיו של
פרידמן. היה בו אמון עיוור, החל בסגן שר־האוצר, האחראי
לענייני הנפט, וכלה בראשי מערכת הביטחון. אמון
עיוור זה מנע כל אפשרות של חקירה בנעשה בנתיבי נפט.
כתוצאה מכך ניהל מוטי פרידמן כמעט לבדו גם את כל
המגעים והעיסקות של מכירת הנפט שהופק בסיני לחברות
זרות בחו״ל. כשם שלא היה עליו פיקוח בתחום ההפקה,
כך לא היה עליו פיקוח צמוד בתחום המכירה. קיבלו את
הדו״חות שלו ואת ההסכמים הגמורים שהביא.
איש אינו יכול לדעת כיום איד נעשו ההסכמים, אם
מישהו הפיק מהם טובת הנאה פרטית או לא, ואם המדינה
הפיקה את מקסימום הרווחים שהפיקה מהנפט של סיני.
בעיות אלה כמעט ואינן מתעוררות בוועדת ויתקון.
התשובות להן מצביעות כי הפסול אינו באיש, אלא בשיטה
שהביאה למינויו והעסקתו בשירות המדינה.

נדיבו תעל

אופיינית כיצד ניתן להעשיר פקיד בכיר על חשבון כספי
משלם המיסים, במחי החלטה אחת.

מה תקשר בין פ ר שו ת
״!תיב נפטיי ו^אונווקרס״?
^ כאורה אין שום קשר בין שתי השערוריות הכל /כליות
המעסיקות עתה את המדינה. למעשה הקשר
ביניהם הוא הדוק ביותר למרות השוני במהות השערוריות.
שערוריית פשיטת הרגל של אוטוקארס, אינה רק
שערורייה שתגרום הפסד של עשרות מיליוני ל״י למדינה,
שוב מכספי משלם המיסים. זוהי שערורייה של מדיניות
כלכלית כושלת! של ניהול כושל, כמעט פלילי! של
הונאת שלטונות מס־ההכנסה ! של הגשת מאזני שקר, של
רמאות בקנה־מידה חסר תקדים, אפילו לגבי שערוריות
כלכליות קודמות במדינה כמו פרשות ג׳ימי לוי או
סומרפין.
שערורייה זו לא רק שפגעה בכיסיהם של האזרחים
ובמשק הציבורי, אלא, קרוב לוודאי, גם בחייהם של אזרחים
רבים. על צד זה של המנייה טרם מדברים כיום,
כיוון שאיש טרם ערך מחקר בחייהם של כמה מאזרחי
המדינה עלתה פרשת אוטוקארס7
אחד הסודות הכמוסים ביותר של אוטוקארס, שהיה
ידוע לכל השותפים רק לא למשרד התחבורה, היתה פרשת
ההגה הפגום במכוניות טריומף, שהורכבו במפעלי אוטו־קארס.
פרשה בטיחותית אחרת, שהתגלתה דווקא במערכת
הביטחון, נגעה לליקויים במנגנוני מנעולי הדלתות במכוניות
מדגם סוסיתא, שגרמה בכמה מקרים להעפת נהגים
בשעת עצירה פתאומית ולמותם.
במשך זמן רב פשטו גם שמועות עקשניות שמפעלי

ח שבון ה צי בור
ן* רק מאלף בתורת ביזבוז כספי המדינה, ניתן באותו
^ חלק של העדויות שהושמעו בוועדת ויתקון, אשר
התייחסו לפרשת דני קמחי.
רב־סרן (מיל ).דני קמחי הגיע לגדולה אחרי שהיה
מזכירם של לוי אשכול ופנחס ספיר כשעבדו בחברת
מקורות. הוא הוכנס בסוד ענייני הנפט בישראל מראשיתם,
היה סגן מנכ״ל נפטא, עד שמונה כמנכ״ל חברת
הגז הממשלתית מגל.
הוא שירת במלחמת ששת הימים יחד עם מוטי פרידמן,
ויחד עימו הופקד על ניהול חברת נתיבי נפט מייד
בתום המלחמה. קמחי שוחרר מתפקידו בתום 19 חודשי
עבודה, אחר שהועלו נגדו חשדות כי העלה צפונה ציוד
מיכני כבד של חברת נתיבי נפט כדי להעסיקו לצרכים
פרטיים. בגלל חשדות אלה נעצר קמחי השבוע יחד עם
שמואל הרצפלד, האחראי על הציוד של חברת מגל.
כאשר חשדו חברי הדירקטוריון של נתיבי נפט, כי דני
קמחי הוא גנב והחליטו על פיטוריו, הם החליטו לשלם
לו משכורת רטרואקטיבית עבור 19 החודשים בהם עבד
״בהתנדבות״ .מסתבר שהממונים על כספי הנפט היו נדיבים
מאוד, שילמו לקמחי כ־ 57 אלף ל״י, שכללו משכורת,
תשלום עבור חופשה שלא נוצלה ודמי פיטורים.
מה ששכחו לציין בהזדמנות זו הוא שכל אותה תקופה
קיבל דני קמחי משכורת והטבות כספיות ניכרות גם
מחברת מגל שהוא היה מנהלה הכללי. היתד, זו דוגמה

פרידמן: עסק פרטי של.,מלו סיני״
ההרכבה של שובינסקי משווקים בארץ משאיות ליילאנד
פגומות, שלא ניתן לשווקם במדינות אחרות, ובתוכן גם
כאלה שהוחזרו על ידי לקוחות במדינות אחרות בגלל
הליקויים שהתגלו בהם.
בשעתו ניסה עזר וייצמן, בתקופה הקצרה בה כיהן
כשר־התחבורה, לחקור ידיעות אלה. הוא הטיל את החקירה
על מודיעין אזרחי, אך כשם שלא ניתן היה לשותפיו
של שובינסקי לגלות את האמת על מאזני החברה והנהלת
החשבונות שלה, כך לא הצליחו החוקרים לגלות דבר
על יבוא המשאיות הפגומות.
הקשר בין שערוריות נתיבי נפט ואוטוקארס הוא בכך
ששתיהן הן תוצאה של אותה שיטה משקית, בהם מופעלים
מפעלי ענק, במחזור של מאות מיליוני ל״י, ללא
כל מערכת חוקים והנחיות קבועות, הקובעים מה מותר
ומה אסור! ללא פיקוח צמוד, כשכל מי שקשור בדבר
מנסה לחפות על כשלונות, מחדלים, ביזבוזים והפסדים
ולהסתיר את השערורייה מעיני הציבור, הצריך בסופו
של דבר לשלם את החשבון.

קשרשלש תיק ה.
סוריות וחיפו

קמחי: משכורת ענק ס תנ דבחד

ך* עובדה הנוראה והמדהימה ביותר בפרשיות השען
1רוריות הכלכליות, היא העובדה שהדברים הנחשפים
עתה לעיני הציבור היו ידועים במשך שנים לאחראים
לכך, ואיש מהם לא נקף אצבע כדי להפסיק את השערוריות.
שרי הממשלה, הפקידות הבכירה, ראשי המשק
הממלכתי וההסתדרותי, ידעו על מה שמתרחש בנתיבי נפט
ואוטוקארס. אך השערוריות הגיעו לכלל חקירה ופירסום
רק הודות למקרים ופעילותם של בודדים.
מזעזע לראות כיום בעלי תפקיד בכירים בממשלה
ובמשק, המנסים להתנער מכל אחריות בטענה של ״לא
ידעתי״ .עדותו של מאיר עמית, מנכ״ל כור, בפני ועדת

וינשט״ן: שנוא ונו׳ גיבו
הכלכלה של הכנסת, בה נחשפת שערוריית אוטוקארס,
היא דוגמה אופיינית לכך. עמית, העומד בראש קונצרן
שהיה במשך שנים שותף למפעלי שובינסקי, טען השבוע
לא רק שלא ידע מה מתרחש במפעלים, אלא שכל נסיו-
נותיו להשיג מידע על ״הליכלוך״ במפעלים עלו בתוהו.
לגבי מי שעמד בראש אגף המודיעין בצה״ל זו טענה
מוזרה מאוד. מאידך, היה זה עמית שהצהיר כיי״הליכלוך״
שהיה ידוע לו הובא לידיעתם של השרים הנוגעים בדבר,
שלא נקפו אצבע, המשיכו להזרים עשרות מיליוני ל״י
מכספי המדינה למפעליו הכושלים של שובינסקי.
עובדות אלה, כמו קשר השתיקה סביב מה שהתחולל
בנתיבי נפט, מטילים צל כבד על פעולותיהם של מוסדות
ממלכתיים כמו המשטרה, מבקר המדינה, או שלטונות מס
ההכנסה.
אם מעשים פליליים בהיקף רחב, המתגלים עתה, יכלו
להתרחש במדינה במשך שנים, מבלי שהמשטרה, מבקר
המדינה ושלטונות המס ידעו על כך, מה התועלת במוסדות
אלה 1אם ניתן להעלים ממס הכנסה ניכויים בסך 14
מיליון ל״י ! אם ניתן למשוך רווחים בסכומים של מאות
אלפי ל״י ללא תשלום מס במקור, כפי שעשה יצחק שו־בינסקי
! אם ניתן לתת לעשרות פקידים הטבות כספיות
ברבבות ל״י מבלי ששלטונות מס ההכנסה ינקפו אצבע,
איזו סמכות מוסרית יש לשלטונות המם להתרעם על נישומים
קטנים המעלימים כמה מאות ל״י?
על רקע זה מצלצלת אזהרתו של נציב מס־ההכנסה,
יעקב תמיר, השבוע, כי למם־ההכנסה יש מידע מקיף על
רבבות עסקים במדינה ולכן לא כדאי להעלים מס, כבדיחה
ולעג לרש.

ר שימת ה קלון ש ד
<מק 3די ההס בו ת,,
^ 0יש מש! זו חיוכי בשערוריית אוטוקארס, אלה
^ הם הגילויים המלאים על שיכבת ״מקבלי ההטבות״,
שקיבלו הנחות או טובות הנאה אחרות ממפעלי שובינסקי.
יש למתוח קו ברור בין אלה שקיבלו סתם הנחות
כלקוחות, אפילו אם הם אישי־ציבור, לבין אלה שקיבלו
הנחות והטבות אחרות ושהיתד. יכולה להם להיות הש פעה
ישירה או עקיפה על עסקי שובינסקי. על אלה האח רונים
נמנים פקידי ממשלה בכירים, אנשי המכס, עסקני
הפועלים, ראשי מערכת הביטחון ועיתונאים, שיכלו בצורה
זו או אחרת להשיב לשובינסקי על ההטבות שניתנו להם.
אפילו אם אין במעשיהם עבירה פלילית ישירה, זוהי
שחיתות מוסרית וציבורית.
אם נהגו של שר־התחבורה לשעבר, משה כרמל, קיבל
במשך שנים מכונית שהיתר. רשומה על שם אוטוקארס,
אם אשת שר־התיירות קיבלה בהנחה ניכרת מכונית משומשת
שהיתה בשימוש משרד־התיירות, אלה הם עבירות
חמורות, שיש להסיק לגביהן את כל המסקנות, עד להתפטרות
השר.
גם הגילויים על המענקים והתרומות שנאלץ שובינסקי
לתרום לקיבוצים, מפלגות ועיתונים, שהסתכמו במאות
אלפי ל״י, מתוך ידיעה שהוא יפוצה על תרומות אלה
מכספי משלם המיסים — הם גילויים חשובים. הם מוכיחים
בפעם הראשונה, כי מה שהיה עד כה בגדר שמועות
חסרווד ביסוס, היא שיטה הקיימת ופועלת.
יצחק שובינסקי טרם החל ״לשיר״ .אמר שובינסקי
השבוע :״ביום כיפור אין מזמרים זמירות.״ יתכן שכאשר
יסתבר לסוחר הלקרדה לשעבר, שהפך לאיל המכוניות
הישראלי, כי מצבו אבוד, הוא יחליט לבחור בדרך של
״תמות נפשי עם פלישתים״ ,יחשוף את כל האמת על
״השיטה״ שאיפשרה מפולת כלכלית חסרת־תקדים,
המאיימת למוטט מערכת כלכלית שלמה.

הן מתפשטות־כדי להלביש את כל האחרים

סטרי מובר
מתי יגיע לישראל — קשה לנבא. אך
על כך שיגיע — אין ספק.
שתיים מחלוצות הגל החדש הן דונה
ג׳ורדן ופאט קליבלנד, המופיעות עתה

ך* יו ימיפ, שכדי למכור בגדים, היו
! י מציגים אותם בפני קהל הלקוחות.
אותם ימים חלפו עבדו. היום, השיטה

החדשה למכ״רת בגדים היא — ל א להראות
אותם. כלומר: להראות עירום.
כרגע — גואה הגל החדש בפאריס.

מוילין

בתמונה למטה —
מרילין מונרו. למעלה
— דונה. הדמיון בין השתיים מפתיע
תמיד מחדש את הקהל בהופעות
חשפנות־הדיגמון של הדוגמנית דונה.

בפאריס. הופעתן על מסלול מזכירה יו
תר הופעת חשפנות מעולה, המשלב!
חשיפה, שירה ומשחק, מאשר דוגמנו!
מסלול מסורתית.
פאט היא פנתרית שחורה, המזכיר
את ג׳וזפין בייקר בימים רחוקים. דוג
הבלונדית מזכירה את ריטה הייוורג
ג׳ורדן טו-רת בגדים —

בעזרת שדיה החשופים.

התמונות בעמוד זה צולמו לא על המסלול
ממש, אלא הודגמו על״ידי דונה
ופאט עבור שבועון מצולם רב״תפוצה.

ג׳יין הרלו, ומרילין מונוו. פאט ודונה,
שתיהן ,176 הן ילידות מנד,כן. בתחילה״
חלמו על עיצוב אמנותי, התייאשו לפני
שהתחילו, כאשר גילו כמד, מועמדים
נאבקים על מספר המקומות המצומצם
בביודהססר. הן החליטו לעבור לדוגנד
נות־צילום, התייאשו זמן קצר לאחר ש התחילו
.״האופנה דניו־יורקית נזקקת ל דוגמניות
נורמליות כדי למכור את מוצרי
האופנה שם,״ מסבירה דונה .״אנחנו היינו
חריגות ותוקפניות מדי.״

ת ׳המוצא לתכונותיהן המיוחדות
מצאו בפאריס. מעצב־אופגה גרמני
לקח איתן לידיים, הסביר להן את הרעיון

גיוזפין

הצופים בהופעות־המס-
לול של פאט (ארבע
תמונות מסביב) נשבעים שהיא מזכירה
להם את ג׳וזפין בייקר, ארתה קיט
ומריאן אנדרסון, כולן בגוף אחד.

— זד,ן, והרעיון, הפכו לסנסציה .״אני
עדיין חושבת שאני שטוחה מדי, בעלת
רגליים קצרות מדי, וישבן נמוך מדי,״
מחייכת דונה בעליזות ,״אבל מי שם לב
לשטויות כאלה ד כשאנחנו מופיעות, רואים
רק את המעלות הבולטות שלנו.״ •
כמובן. ואיך לא? הופעות המסלול ש להן
הפכו לשם דבר. כאשר משמיעה פאט
אתי פזמונית הקטנים, השזורים בשמות
החברות שאת בגדיהן היא מדגמנת בעירום,
ודונה מציגה פרודיה על נערת
פין־אס אמריקאית ־של שנות השלושים
העליזות, שוכח הקהל, גברים ונשים כאחד,
הכל. הם זוכרים רק דבר אחד:
שבמקום תצוגת אופנה סולידית, לה ציפו
— מתגלה לעיניהם הוויית בידור לא נורמלית.
התוצאה
של כל המהומה: עקומת
המכירות המרשימה של הבגדים ש־מדגימות
השתיים — בעירום.

כדוגמנית־מסלול בשיטה החדשה. בת לאם פורטוריקאניוג בעלת בית־ך
\ 11ןןן
ספר למוסיקה, ולאב שוודי נגן סקסופון /שנעלם מהאופק עוד לפני
לידתה של בתו, פאט קליבלנד היא אמנם יצירתם היחידה של הוריה _ אך
להיט־בצמרת. רגליה הארוכות והופעתה הסוערת מוכרות את יצירות האופנה
שהיא מדגמנת כלחמניות. בתמונה המרכזית: פאט על המסלול, במבט מאחור.

טלוויזיה

ספורט רק מצלמה אלקטרונית אחת במקום
השלוש הנמצאות ברשותה, שהיו מאפשרות
את צילום המשחק משלוש זוויות שונות
כנהוג בעולם. אבל גס באמצעות המצלמה
האחת מפיקים חובבי הכדורגל בארץ הנאה
מרובה. כל צופה יכול להיווכח בהבדל

תוכניות
ה תי א טרון הגדול ביו תר
אומרים עליו שהוא אדם עצבני, שזמר
מרחק, פולני, יהיר. הוא רזה, ארוך, מזוקן.
זהו אפרים סטן 43 במאי התסכיתים הנודע
ביותר של שידורי ישראל. כיום הוא
מפיק בכיר בטלוויזיה הישראלית לענייני
תרבות, אמנות ודראמה. סיסמתו היא :״ספרות
עברית ותיאטרון ישראלי״ .זהו הקו
המנחה שלו במדור הדראמה .״אם אצליח
להביא שלושה אנשים לקריאת ספר של
עגנון כתוצאה משידור פרנהייס״ הוא אומר
״אראה זאת כהצלחה.״
מי שנתן פעם את דעתו על מצב הספ־
׳רות והתיאטרון בארץ, יכול דק לשבח
את סטן על אומץ לב ודבקותו במטרה. לל כת
עם הראש בקיר. עוד יותר מזאת:
אפרים סטן מודע לעובדה, כי תיאטרון
שידורי ישראל הוא התיאטרון הגדול ביותר
בארץ .״עשיתי חשבון עם יוסי יזרע-
אלי, כי תיאטרון נורמאלי צריך לשחק
שלוש שנים, ערב ערב, כדי לכסות את
מספר הצופים בטלוויזיה בארץ בערב שידור
אחד.״ ועדת הרפרטואר של התיאטרון,
הכוללת את נתן שחם, חנוך ברטוב, בועז
עבריון ואפרים סטן, בחרה עד כה 20
יצירות מתוך 200 שהוצעו. למרות הבחירה
הקפדנית, ברור למטן כי אנשים ילמדו
להתגלח על הסנטר של תיאטרון שידורי
ישראל .״אבל לא על הזקן הפרטי שלי.״
מדגיש סטן המזוקן. הוא רואה בהחלט
כמטרה מרכזית טיפוח כישרונות חדשים.
פרס אוסקר. מה מתכוון תיאטרון שידורי
ישראל להציג בחודשים הבאים? הרשימה
היא ארוכה. .תסכית רדיו של יהושע
קנז בשם פרידה מצידון, שנכתב מחדש
עבור הטלוויזיה ומים על־ידי דויד לדן
ושלמה גנון> מכס המשוגע — סיפורו של
ישעיהו קורן על חיי העולם התחתון ב־

באר־שבע בהשתתפות זאב רווח, אברהם
ניניו וגיורא שמאי, בביומו של ראובן
סורגו. קיץ — 70 סיפור מאת א.ב. יהושע,
שפורסם לפני כשנה וחצי בעתון הארץ
על חוסר קומוניקציה בין אב — מורה
לתנ״ך מזדקן — לבנו חייל המילואים,
שנחשב למתי בגלל טעות, שנבעה מהחלפת
דיסקיות זר,וי. משתתפים: אברהם חלפי,
יהודה פוקס ויצחק חזקיהו (חזקי הקטן).
הבמאי — אדוארד טוטלר.

תוכניות נוספות :

פעמיים אברס — קומדיה מצחיקה ומ קורית
של אברהם הפנר על שני שותפים,
יהודי וערבי, המחזיקים חנות עתיקות בירושלים
לפני הקמת המדינה, ועל בניהם
המחדשים את השותפות אחרי מלחימת ששת
הימים. הסיפור, חבילות מגרינפילד סיטי
מאת הסופר יעקב שביט, שהופיע בשעתו
בקשת, יבויים על ידי עמק פרי, המנסה
בימים אלה לגייס את אורנה פורת ל תפקיד
הראשי. זהו סיפור על אשה זקנה
בתקופת חייה האחרונה, כאשר היא מת־השבנת
עם עצמה ועם העולם בטרם יתחשבן
עמה מלאך המוות.

נוותר בעושה אלקטרונית

** שהתפטר דן שילון מראשות מח־לקת
החדשות בטלוויזיה, הפסידה מחלקת
החדשות את אחד מכוחותיה העיקריים.
לעומת זאת הרוויחה מכך תוכנית
הספורט של הטלודזיה. דן שילון, שחזר
לתוכנית באמצעותה החל את דרכו בטלוויזיה,
רפו אותה לתוכנית הטלוויזיה
המושלמת ביותר בלוח המשדרים של הטלוויזיה
הישראלית.
על כך יכולים להעיד רבבות אוהדי הספורט
בישראל, שמזה שבועיים, מאז חודשו
משחקי הליגה בכדורגל בארץ, מקבלים
דיווח חי, ממצה ומרתק באמצעות הטלוויזיה.
לראשונה
הפתיעה בתוכנית הספורט האיכות
הגבוהה של הצילומים במשחקים
המרכזיים של הליגה, אלה הנערכים ב־איצטדיון
בלומפילד ביפו. הסיבה לכך היא
שהנהלת הטלוויזיה הסכימה לנדב לשידורים
אלה את ניידת־השידור שלה עם
צוות שידורי החוץ של הטלוויזיה. הצילומים
בצוות זה נערכים על ידי מצלמה
׳אלקטרונית, שאיכות הצילומים שלה גבוהה
בהרבה ׳מאיכות צילומי הפילם המשודרים
משאר המשחקים.
למרבה האירוניה הסכימה הנהלת הטלוויזיה.
להקציב לשידורי החוץ של ה־

בשלבים ראשונים של הפקה מצויים כבר
גם צייד הצביה מאת יצחק אורפז, גשם
נדבות מאת אהרון מגד, שאלה של זהות
מאת שולמית הר־אבן, שמו הולך לפניו
מאת אפרים קישון, אבות ובנים מאת
בנימין גלאי, אגדות לוד מאת משה שמיר,
הכלה וצייד הפרפרים מאת ניסים אלוני,
המגילה מאת איציק מאנגר, הספינה או־לואה
של ליובה אליאב והדוד דוד הולך
לראות כלה מאת לאדיסלב גרוסמן בעל

העצום באיכות הצילומים.
בשבוע שעבר כבר הוקרן ביום חמישי
משחק שלם (בין הפועל תל־אביב להפועל
חדרה) שצולם במצלמה האלקטרונית. אבל
במשך השנה יוקרנו רק שמונה משחקי
ליגה כאלה.
גם שמונה שידורים אלה ׳התאפשרו רק
אחרי שנפתרה בעיה טכנית מסובכת: בעיית
התאורה במגרש בתנאי מזג־אוויר קשים
ובתנאי תאורה לקויים.
הרבה התלבטו בטלוויזיה איך לפתור את
הבעיה. היחיד שלא דיבר היה שילון. הוא
עשה. כאשר נודע לו שבבריטניה פתרו
את הבעיה בהתקנת יחידה אלקטרונית
רגישה בתוך המצלמה, המאפשרת צילום
ושידור בכל תנאי מזג־אוויר, דאג שילון
שאחת המצלמות האלקטרוניות תשלח ללונדון.
שם יותקן בה מיתקן נסיוני זה
והיא תוחזר ארצה, ישר לבלומפילד משם
תשדר ישירות לאולפן השידור בירושלים
באמצעות מיקרו גל שיותקן במרומי. מגדל
שלום.
אז לא יהיה כבר צורך בניידת השידור.
אלא שבינתיים הניידת היא חיונית ל־משדרי
הספורט. משום מה החליטו בהנהלת
הטלוויזיה שבשבועיים הבאים לא
תועמד הניידת לרשות צוות מבט ספורט.
כך לא ניתן יהיה לשדר שידור חי ממהלך

הובאו לשידור בקלעים ביום חמישי האח רון
היו מצחיקות מאוד: יוסטיניוב החליט,
משום מה, שבן־הרצל דומה לקומפוזיטור
הנודע שוברט .״אף פעם לא רואייניתי על-
ידי שוברט״ הפליט יוסטינוב ספונטאנית
בשעת ׳ ההתוודעות.
שני השמנים הרגישו טוב זה במחיצת
זה. בראש וראשונה הם ניהלו ויכוח סוער
ביניהם על השאלה מי יותר שמן: יוסטי־נוב
או בן־הרצל? דק בסוף הראיון המוק לט
היה יזסטינוב מוכן להודות, שלא לשידור,
כי הוא שמן יותר. על השאלה :
״איך זה להופיע בסרטים שאינך מביים?״
השיב השחקן הנודע במשל :״זה כמו לנגן
ברביעית מיתרים. במקרה כזה צריך הנגן
לאלץ את עצמו למשמעת של מישהו
אחר. ואתה צריך להיות מומחה למוסיקה
מר שוברט.״
שלא לצילום, ערך יוסטינוב בפני בן-
הרצל הצגה פרטית של חיקויים וריקודים
פרועים. מאז הפך גם למרצה לדראמה
באוניברסיטה ופעיל ביוני״צף, אין זה לפי
כבודו של יוסטינוב, לשמש כבדרן והוא
מנסה בכל מחיר לשנות את תדמיתו. סיפר
יוסטינוב, שהוא ממוצא איטלקי־גרמ^-

לחוויות אישיות מיוחדות במינן זכה
עורך־מפיק תוכנית קלטים, יעקב בן־הדצל,
כאשר נפגש עם השחקדבמאי-סופר־משוירר
פיטר ייוסטינוב ( )50 בזירת הצילומים של
הסרט המשאית הגדולה וקליר המסכנה,
ליד עמודי שלמה בתמנע. החוויות, שלא

מ פי ס
כפי יכול תך
הספורט המבויים־המזוייף ביותר בעולם
הוא ספורט ההאבקות החופשית: תפוס כפי
יכולתך (קט׳ש) .אלפי אוהדים ישראלים
שרופים לספורט זה. מעולם לא החמיצו
אפילו שידור אחד מתוכנית הטלוויזיה של
ירדן ולבנון. החל בעונה זו יכולים המשוגעים
לדבר לספוג את אותה כמות של
אכזריות והנאה סאדיסטית בתוכנית ה ספורט.
הערבית של התחנה הישראלית.
עורך התוכנית, מוחמד אבו בכר מכפר
זילפה, שליד מגידו, בוגר האוניברסיטה
העברית בסוציולוגיה, צריך היה להאבק
מאבק כלל לא חופשי, כדי לקבל רשות
להקרין סרטים אלה. מי שנהנה מפירסומת
אישית ביותר כתוצאה מהפופולאריות של
מישדרי ההאבקות האלה, הוא מגיש ה*
התוכנית, נביל רפידי, שהוא ערבי נוצרי
( )24 ממזרח ירושלים, מומחה לטיפול ב-׳
עור הפנים — מקצוע אותו למד במכון
ליופי בלבנון, לפני שעבר בהצלחה מבחן
מסך בטלוויזיה הישראלית.
סיפר השבוע רווק עליז זה, כי ברובע
הנוצרי של העיר העתיקה עקבו אחריו
ארבע בנות, חתיכות אחת אחת, ואחת
מהן שדיברה בכוונה בקול רם אמרה, כי
היא פותחת את מישדרי הטלוויזיה •של
ישראל, רק כדי לראות את ההאבקות, רק
מפני שמופיע שם קריין חדש ויפזדתואר.

יוצא מברודווי למקסיקו כדי ללמוד את
אומנות׳מלחמת השוורים. משתתפים: רד
ברט סטאק זקאתי הורדו.

פרס האוסקר היחיד החי במדינת ישראל,
אותו קיבל על סרטיו המפורסם החנות
ברחוב הראשי.

א ת יו ס טיגוב

נים העובדים עימו בשעת ההסרטה, עלו
בתוהו.

• סרט ה ש בו ע(יו ם ד )21.00,8/12
לוחם השוורים והגברת — מפיק צעיר

הצחקות פרטיות

שוברט מראיין

משחק הכדורסל בין מכבי תל־אביב ל־פאנאתניקוס
היוונית, שיתקיים השבוע.
ההרגשה היא שבהנהלת הטלוויזיה פשוט
לא מעוניינים שדן שילון יצליח. אם הוא
עושה את מדור הספורט למדור המעניין
ביותר של הטלוויזיה, יש מי שישים לו
רגליים. העובדה שהסובלים הישירים מכך
יהיו הצופים, אינה מהווה כנראה שיקול
בר־מישקל בחישובי הנהלת הטלוויזיה.

ת!וקר

עורך כן־הרצל

מאחורי הקלעים

עורף שילון
מי שם רגל לכדורגל?

קריין רפידי
במקום טיפול בפנים
אנגלי, כי סבו היה חי ביפו. רק במיקרה
הוא אינו יהודי.
אגב, הנזירה היפה המופיעה באותו סרט
היא השחקנית פרנצ׳סקה אניס, מי שגילמה
את תפקיד ליידי מקבט בסרטו האחרון
של רומאן פולנסקי. כל נסיעותיו של
בן־הרצל לסחוט מפיה הודאה המאשרת
את השמועות, כי פולנסקי מתעלל בשחק
החשמונאים
ואנחנו

(יום א ׳

)20.30 , 12/12 השר שמעון פרס והפרד
פסורים צבי יעבץ (מנחה) ,יהושע אפרון
ושמואל אטינגר ינסו לערוך השוואה בין
מדינת ישראל ומדינת החשמונאים. מפיק
— חנינא אמיץ. במאי — אילון גוייטין.

ענקי

הנ ז ז (יום ג׳ )21.00,14/12

מתוך מוסע יחיד במינו שנערך בהיכל
התרבות בתל־אביב בהשתתפות ענקי הג׳ז
מארצות־הברית, שמעולם לא הופיעו יחד
בהרכב זה: דיזי גלספי חצוצרה, קאי.
ווינדינג — טרומבון, אל מק קיביון —
קונטרבס, סוני סטיט — סקספון, ארט
בלייקי — תופים וחלוניום מונק — פסנתר.
העולם הזה 1788

במדינה

יין

(המשך מעמוד )16
תתפים, אולם מטרתם של הפרסים הושגה.
הם לא באו יחד עם כולם.
בשיראז עצמה הם שוכנו בנפרד מיתר
החברים, בבית פרטי שהועמד לרשותם.
עם פתיחת הסימפוזיון הציעו להם הפרסים,
הכל באדיבות פרסית מופלגת, לצאת
לראות את אחד הסכרים הגדולים של
אירן, אותו בנו לאחרונה הישראלים.
כאשר סרבו, לא היתה למארחים ברירה,
והם נאלצו להשאיר את אורחיהם במקום.
אולם התוויות, שניתנו לישראלים כדי
לשאתם על דש בגדם, כנהוג בקונגרסים
רבי־משתתפים, לא נשאו משום מה את
שמה של מדינת ישראל. גם דגל ישראלי
לא נמצא. הפרסים, בתמימות מעושה,
הציעו לישראלים כתחליף דגל תוניסאי.
גם בו הרי יש כוכב. אמנם רק בן חמישה
קצוות, אך כמה יכול להוסיף או לגרוע
קצה אחד?

נקמה של ״היהדות העולמית״.

נראה כי אחת הסיבות ליחסם של הפרסים,
נוסף לרצון לספק את תביעת הערבים
להחרים את ישראל, היתד, טענתם
ש״היהדות העולמית״ גייסה את כל אמצעי
התקשורת בעולם כדי להשמיץ את
החגיגות על ראוותנותן .״כך נקמו היהודים
על החרמת ישראל,״ טענו. הפרסים
באוזני חבר המשלחת הישראלית.
כשחזרו המדענים לארץ, היו מהם ש התבטאו
במרירות על שנשלחו בניגוד
לרצונם למקום, בו היו בלתי רצויים. אולם
את הרגשתם זו לא יכלו לבטא בפומבי.
שכן, משדד־החוץ הזדרז להצניע את
הפרשה, ואנשיו ביקשו מחברי המשלחת
לא לדבר על ״חוויותיהם״.
״נסיעתם של אנשי האוניברסיטה העברית
לאירן,״ טוען דוד תורג׳מן, מהמחלקה
למזה״ת במשרד החוץ ,״אורגנה
על־ידי האוניברסיטה לרגל כנס היסטוריונים
שנערך ישם, ואילו למשרד־החוץ
אין יד בדבר.״
קשה לראות כיצד מתיישבת גירסא זו
עם ההסבר שנתן לפרשה דובר האוניברסיטה,
ואשר לפיו הוזמנו המדענים כל
אחד בנפרד, ע״י אוניברסיטת שיראז,
שגם מימנה את נסיעתם, ומכיון שהוזמנו
במועדים סמוכים זה לזה, נסעו כולם
בצוותא.
מבין כל הגורמים הקשורים בפרשה,
אנשי המשלחת הם היחידים הקושרים את
נסיעתם עם מישרד־החוץ.

דיועון ות
שג קו לו ת —
תביעה אחת
שני האישים שונים למדי זה מזה. האחד
בסוף שנות ד,־ 40 שלו, השני בסוף
שנות ד,־.30
שניהם שייכים לצמרת מקצועותיהם.
האחד חייל מקצועי, שעבר לחיים אקדמיים.
השני אקדמאי מקצועי, שעבר חלקית
לעיתונות ולענייני־ציבור.
שניהם פירסמו מאמרים שדמו זה לזה
להפליא, ושהופיעו בשני עיתונים באותו
יום.
אלוף! ופרופסור. מתתיהו (״מתי״)
פלד, שהפסיק לחתום על מאמריו בתואר
״אלוף (מיל פירסם את דעתו במעריב,
תחת הכותרת הנייטרלית ״ההסדר החלקי״
.אמנון רובינשטיין, שאינו חותם בתוארו
״פרופסור״ ,נתן למאמרו בהארץ.
כותרת מפורשת יותר :״תנו סיכוי לשלום״.
לדעתם
דיעה אחת: ממשלת גולדה
מאיר פוצצה את ההסדר החלקי, מפני
שהעמידה תנאים ששום מצרי אינו יכול
לקבלם.
רובינשטיין :״ארבעת תנאים אלה (של
ממשלת ישראל להסדר חלקי משמעותם
קיצונית ביותר. מבחינה מצרית פירושם
המצטבר הוא השלמה עם כיבוש
ישראלי של רוב חצי־האי סיני ...מצריים
תתחייב לקבל למעשה את שליטתה של
ישראל בסיני בלי שיהיה בידה כל אמצעי
ללחוץ להסדר של שלום ולנסיגה ישראלית.״
פלד
:״נקבע כי ההסדר החלקי יתקבל
על־ידי ממשלת ישראל רק אם ייהפך
להסדר סופי. או, במילים אחדות, רק אם
יחד עם קבלתו תצהיר מצריים על סיומה
של המלחמה אחת ולתמיד( .הממשלה
(המשך בעמוד )24
העולם הזה 1788

קור חתן

דודו דותן ורעייתו מתחת לחופה. בניגוד
לחתונות של אחרים, בהם דודו הוא
מעיין־שופע של מצחיקנות סוערת, היה השמנמן רציני בחתונתו.

וקול נרה

ציפי שביט ובעלה מתחת לחופה. המעמד
בבד־המשקל לא דיכא את המצחיקנית
העגלגלה כהא״זה, והיא שפעה הומור וצחוק לכל אורך העסק.

* יתכן שלא היו אלה שתי החתונות
של הכי שמנים בארץ. ייתכן גם שלא
היו אלה החתונות של הכי מצחיקים בארץ.
אבל אין ספק בכך, שהיו אלה החתונות
של שני השמנים הכי מצחיקים בארץ. או
של שני המצחיקים הכי שמנים בארץ. ביום
שלישי שעבר, עשתה זאת ציפי שביט, ביום
ראשון השבוע, דודו דותן. הם התחתנו.
לא ביחד, רחמנא ליצלן. ציפי התחתנה
עם הסטודנט מושיק פריבם. דודו עם עירית
בן־בנימין, החברה שלו עוד מהימים שהופיעו
יחד בלהקת פיקוד־צפון. ציפי, לעומת
זאת, יצאה שבעה חודשים עם סטודנט
אחר, בשם יוסי. כמו שאתם רואים אותה
כזו עגלגלה, היא יצאה, השובבה הזאת,
עם מיטב החתיכים בארץ. מה שאלה לא
יעשו בשביל בדיחה טובה.
ף חתונה של ציפי ומושיק, שנערכה
*1ברמודאביב בנוכחות אלף אורחים,
השתוללה ציפי וזרחה מאושר. לבושה שמלת
ערבית לבנה רקומת פרחים, כשבשערה
שזורים פרחים לא רקומים, היתה הכלה
מקור סוחף של צהלה. היא שרה עם התזמורת,
שתתה כמו קהק, הופיעה בקטעים
מג׳מבו, וקיבלה בששון את מתנת־ההפתעה
של המחותן הראשי, הלא הוא פשנל אמר-

דודו ודדו

הרמטכ״ל החדש במשפחת דוונן, והרמטכ״ל המיועד של צה״ל,
אלוף דוד (דדו) אלעזר, נהנים מבדיחה פרטית בעת חתונתו של
דודו. בניגוד לצחוק הסוער של דדו, חיוכו של דודו עגום קימעח, כאילו התחתן זה עתה.

גנה. ציפי עומדת לצאת לסיבוב בחו״ל
עם להקת הג׳מבו. מתנתו של פשנל: הוא
מינה את בעלה הטרי להיות מנהל הבמה,
איפשר בכך לזוג ירח־דבש בחו״ל.

האמרגן אברהם דשא, הלא הוא פשנל הנודע, זוכה

11ך! ך
לנשיקה זוהרת מציפי שביט, ששערה משובץ השושנים
1 11 משיא ריחו למרחקים. בצד, מחייך בנחת הבעל הטרי, הסטודנט מושיק פריבס.

ף* חתונתו של דודו ועירית היתה
^ מהומה לא פחותה 900 .אורחים מילאו
את מועדון כליף ביפו, שנסגר לאותו ערב.
בתוכנית האמנותית הופיעו צדוק סביר,
שושנה דמארי, יהודה ברקן, אורי גלר,
מני פאר, יגאל בשן, ואפילו דודו דותן.
היחידי שקילקל את השמחה הכללית היה
החתן. דווקא הוא, המשמח לבב-אנוש במסיבות
ימי־הולדת וחתונות של כל חבריו,
היה רציני הפעם כמעט כל הערב, שכח את
כל הבדיחות שלו. היחידי שהצליח להצחיק
את המצחיקן העליז, היה הרמטכ״ל המיועד,
אלוף דויד אלעזר, שהיה אלוף פיקוד הצפון
בתקופה שדודו היה חבר להקת הפיקוד.
דדו, מסתבר, היה הדבר היחידי המצ חיק
שראה דודו באותו ערב. מלבדו, היו
החיים רציניים בעיניו.
לא פלא, בהתחשב בעובדה שהוא נאלץ
להוריד 15 קילו לפני שעירית הסכימה
להתייצב לצידו מתחת לחופה.

4 23

במדינה
(המשך מעמוד )23

רוצה) בהפסקת המלחמה ובהחזקת השט־חים
בעת ובעונה אחת.״
גידי שמץ גמישות. שני הוגי־הדי־עות
הגיעו למסקנה זו בדרך הגיונית
פשוטה. גולדה מאיר דורשת שתמורת
נסיגה מקו בר־לב תסכים מצריים לד,פ־סקת־אש
״נצחית׳ /תוך קביעת חייץ בין
שני הצבאות — מבלי שישראל תצהיר
אף מילולית על כך שההסדר החלקי הוא
שלב בדרך להסדר כולל.
המסקנה: אם תפרוץ עתה מלחמה מחודשת,
יפול חלק ניכר של האחריות על
ממשלת גולדה מאיר. שניהם דורשים ׳שישראל
תציג תנאים סבירים יותר להסדר.
בעוד שרובינשטיין: מסתפק בקביעה כי
לדעת רבים, אין קו בר־לב חשוב במייו־חד,
מעז החייל המקצועי להרחיק לכת.
קובע פלד: המצב האיסטראטגי של יש ראל
לא יורע כלל אם יעברו כוחות מצריים
את התעלה. להיפך: כוח מצרי שלפניו
מידבר ומאחוריו התעלה יהיה נתון
במצב ׳מסוכן. לכן ׳מציע האלוף להציג
רק תנאי ישראלי אחד לנסיגה מקו בר-
לב: שכוחות סובייטיים לא יעברו את
התעלה יחד עם הכוחות המצריים.
אולם גם בכך מאוחדים שני הכותבים :
שאין כל סיכוי שממשלת ישראל תגבש
עמדה חדשה כלשהי. הסיבה היא פנימית.
פלד :״היחסים (בתוך הממשלה עצמה)
יכולים להישאר סולידיים רק כל זמן ש איו
אף שמץ של גמישות בעמדת הממשלה.״

ריפו1זת
״זהב
ש חיי -
צמרת ש חיי ה ! ״
ההפגנה שנערכה ביום הראשון השבוע
בשדרות קרן קיימת בתל-אביב, מול בית-
מגוריו של שר המשפטים יעקב שמשון
שפירא, שימשה מקור התרגשות לישישות
הרחוב, וסקרנות לפעוטים שבשדרה. שכן
מספר המפגינים לא עלה אמנם על חצי
תריסר, אולם קולותיהם וסיגנונם חוצב
הלהבות, השלימו במספר דציבלים של רעש
את הפחת המיספרי.
השר מבקש הפגנות. ההפגנה התקיימו׳
לאחר שהמשטרה הסירה את התנגדותה
לכך, בעקבות בקשתו של השר עצמו
להרשות לצעירים להפגין מול ביתו. כאשר
נודע לראשונה על כוונת הצעירים להפגין,
הזמין צבי דינשטיין, סגן שר האוצר, את
נציגם, יאיר פרידמן, לשיחה אליו.
מספר פרידמן :״השיחה נסבה על ענייני
נפט. דינשטיין ניסה לברר בשם מי אנחנו
פועלים, וביקש לשמוע את דעתנו לגבי
דעות שונות.״
למרות השיחה, החליטו יאיר וחבריו
לקיים את ההפגנה. הם קישטו את השדרה
בדגלי הלאום ובסיסמאות שלא הותירו
ספק לגבי סיבת הפגנתם :״הדור הצעיר
נגד שחיתות״ ,״זהב שחור — צמרת שחו רה״׳
״הצדק ושפירא לא הולך יחד״ ,״ההפקר
משתולל לנגד עינינו״ ,״שפירע —
התפטר מייד״.
שלושת המוסקטרים. מי הם המפגינים?
לפני חודשיים, פורסמה בהעולס
הזה 1779 כתבה על קבוצת צעירים הקוראת
לעצמה בני־ אור, אשר יצאה במודעות־ענק
להגנת המימסד. שניים מהפעילים בבני-
אור — היו שניים מהמפגינים השבוע :
יאיר פרידמן ואלי ווהל.
יאיר פרידמן 27 גרפיקאי, המתפרנס
ממכירת מעטפות לימים מיוחדים, הוחשד
בזמנו בקשירת קשר לביצוע זיופי שטרות
בקנה מידה גדול. אלי ווהל ( )24 סוכן
ביטוח שנמצא אשם בעיסוק ברפואה ללא
קבלת רשיון על־ידי ריפוי בהיפנוזה.
מפגין שלישי, השבוע, היה מייק גולדשטיין
— בעל דיסקוטק ודמות דיזנגופית
ידועה, מהצעירים הבולטים ברשימה הממלכתית.
הוא ופרידמן היו מעמודי התווך
של הדור הצעיר בע״מ. נראה שעד היום
לא ניתקו את קשריהם עם מפלגה זו.
השניים נפגשים באופן קבוע עם חבר-
הכנסת מאיר אבי־זוהר.
ואכן, נימת התקפה אישית לא חסרה
בעת ההפגנה, כשאלי ווהל צעק בהיסטריה
לתוך המיקרופון :״בגלל זקן זה שיש לו
השיגעון להיות נשיא המדינה, אנחנו מפסידים
מיליונים.״

ד״ו־ ם4־*1־1ד1

^ חיפה האדומה, עליז בימים אלה.
*1היא לא הספיקה לעקל עדיין את
פרשת יצחק קרפ, הפרקליט המאוהב
(העולם הזה — )1759 כשהתפוצצה פרשת
הפסיכולוג החיפאי נתן רזניק, שהואשם
בניצול מעמדו לשם ביצוע מעשה
מגונה בלקוחות והוצאת כספים בטענות־שווא
(העולם הזה .)1785 עוד לא רגעה
פרשה זו — והתפוצצה הפרשה האחרונה.
ד״ר אריק פרידמן ( )40 הוא רופא יל דים
חביב, שימש שנים רבות כרופא מש טרת
חיפה, בדרגת מפקח. עוד לפני שדבר
מעצרו פורסם בעיתונות, נפוצו שמיו־עות
שלוחות-רסן ברחוב הילל, מקום מגוריו
.״בית בושת, אונס פציינטית,״ לח שו
שכנים מרוחקים.
השמועות נמוגו כשפורסם דבר המעצר.
אז נודע כי הוא הואשם על־ידי הפרקליטות
בשידול לזנות ובמעשה מידמה
מתוכנן.
מאותו רגע לא פסקו הטלפונים לצלצל
בביתו של ד״ר פרידמן. רובם היו מגברים
שביקשו כי הדוקטור יסדר להם

״כשעברנו במסדרון,
תנס אות׳ הרופא
בבל מיני מקומות
אינטימיים בגובי.״
חתיכה במרפאתו. הצילצולים העליזים
גרמו לאשתו של פרידמן התמוטטות עצ בים.
למרבית הצער, לא יכלו לנתק את
הטלפון. וכללי עבודתו של פרידמן, כרופא
ילדים וכללי של קופת־חולים מכבי,
חייבה אותו להישאר מחובר.
אך היו גם צילצולים אחרים. מכרים
רבים של ד״ר פרידמן, שהוא דמות מוכרת
בחיפה עקב עבודתו כרופא ב-
מישטרה, בתנובה, ובקופת־חולים מכבי,
ביקשו לשמוע את גירסתו, לעודדו לשמע
הכחשתו.

סערה החלה בשקט, בצורת מון
1דעה צנועה בדוח הכפול, במדוד
הצעות עבודה :״רופא מעוניין בבחורה
נחמדה למרפאתו ת.ד — 700 .חיפה.״
׳מספר ד״ר פרידמן, ג׳ינג׳י, בעל קומה
ממוצעת וקרחת חלקית :״׳מסרתי את
המודעה היות והייתי זקוק לעוזרת. למרפאה.
ולא משום סיבה אחרת. העובדת
הנוכחית עסוקה עם התיינוק שלנו, שנולד
לפני כארבעה חודשים. והייתי זקוק ל חדשה.
״קיבלתי
עשרות מכתבי תשובה. לא
לכולם עניתי. לחלק מהפונות השפתי בכתב׳
כאשר הן לא ציינו מספרי טלפון. לאחרות
טלפנתי.״
אחת הפונות היתד׳ לואיז מיימון ()32
עקרת־בית מקריית־אתא, אם לשלושה.
מספרת לואיז הבלונדית, המחייכת ללא
הרף בעליזות:
עניתי למודעה, והרופא קבע לי פגישה
ליום שישי .22.10.71 ,הגעתי אצלו בשעה
שבע בערב. בהתחלה אמרתי לו שקשה
לי לבוא ביום שישי, אז הוא אמר לי
לבוא במונית, והוא יחזיר לי דמי הנסיעה.
כשהגעתי,
הוא הזמין אותי לשבת, וכיבד
אותי בכוס יין. הוא התחיל לשאול
על מצב משפחתי, ואם בעלי מסכים ש אני
אעבוד אצל רופא שבאים אליו גברים.
אמרתי לו שאני מעוניינת בעבודה
טובה. הוא אמר לי כי הוא אלמן.
אחרי זה, הוא אמר לי שהוא רוצה לגלות
לי בשביל מה הוא מחפש בחורה
לעבודה. נוסף לעבודה הרגילה של קבלת
הקהל ולענות בטלפונים, הסביר לי, הרי
שאם אמצא חן בעיניו, אני ארוויח יותר
כסף. הוא גם אמר שהמטרה שלו היא,
שבזמן שהוא ישכב אתי, יהיו עוד רופאים
שייסתכלו עלינו. ובמיוחד רופא אחד, שהוא
לא גבר, ונהנה מזה.
פחדתי שאולי יגעו בי לרעה, ועניתי

רופא הילדים: ד״ו אדיו פרידמן

מזיסטו־\1״ד?
שאני מסכימה לכל מה שהוא רוצה, אבל
שאני רוצה לראות קודם מי זה הרופא
האחר, ואני מוכנה לבוא פעם אחרת.
קבענו פגישה בבית של ד״ר פרידמן ל מחרת
שוב פעם בערב, והוא אמר שגם
הרופא השני יבוא אז.
לא סיפרתי לאף אחד על כל העניין,
רק החלטתי להתלונן במישטרה.
עד כאן, סיפורה של לואיז.

מחרת, מובחנת המישטרה, טיל/פנה
לואיז בעצת המישטדה, דחתה
את הפגישה. בין ד״ר פרידמן ללואיז נערכו
עוד מיספד שיחות טלפוניות, עד אשר
נקבעה פגישה ביניהם ליום שישי, שבוע
לאחר פגישתם הראשונה.
לפגישה זו הגיעה לואיז מצויירת ברשמקול
שהיה קשור לביטנה! .בחוץ המתינו
בלשים של המדור המרכזי של ה־מישטרה.

מספרת
לואיז:
בשעה שבע בערב בערך באתי לביתו
של ד״ר פרידמן. הוא פתח לי את הדלת.
הוא היה לבוש יפה, עם חליפה שחורה וחולצה
לבנה ועניבה. הכל היה סגור ושקט,
והוא אמר לי תיכף לא לדבר.
שאלתי למה. והוא הסביר לי שהרופא
השני לא רוצה רעש.
הוא הכניס אותי דרך הפרוזדור, שהיה
חשוך, ובדרך תפס בגופי בכל מיני מקו־ימות
אינטימיים. הוא נישק וחיבק אותי
כל הזמן בהתלהבות ובהתרגשות. הוא
התנהג בפראות.
הדלת של המשרד היתד. קצת פתוחה,
וכשעברתי לידה ראיתי בפנים גבר ערום

״!הערב תהיי
בשבילי, אמר לי
הרופא כשהאורח
הערום ברח.״
לגמרי יושב על כיסא. כשעברתי, הוא
הסתכל בי. ד״ ר פרידמן אמר לי תיכנסי,
והוביל אותי לחדר חשוך עם אור קטן
אדום, ואמר לי :״תיכנסי ותתפשטי.״
אמרתי לו :״קודם כל תן לי להכיר את
הרופא לפני כן ולשוחח איתו.״ אז ר״ד
פרידמן אמר לי :״לא באת למטרה זו.
את צריכה לשתוק ולא לדבר אף ׳מילה,
כי יש שכינים וירגישו.״
התרגזתי על התנהגותו וכוונותיו הזדוניות.
התווכחתי אתו בקול רם. בינתיים
האיש הערום פתח את הדלת של הבית —
הוא כבר התלבש — ויצא. קראתי אליו:
״בוא הנה, למה אתה בורח?״ הוא לא
ענה לי וברח. ד״ר פרידמן אמר לי:
״האיש הזה שברח יש לו אשה וילדים,
והתנהגותך הפחידה אותו. הוא לא רוצה
בעיות. עכשיו זה ישאר ביננו, והערב
תהי בשבילי ותשכבי אתי.״
אמרתי לו :״למה אתה רוצה לשכב
אתי בכוח?״ הוא ליטף אותי והספיק
לנשק אותי. אזי רציתי לצעוק, ואז ׳נכנסה
המשטרה. אמרתי לד״ר פרידמן:
״אתה התכוונת לעשות אותי זונה על הכביש,
אבל אני סידרתי אותך לפני כן.״

״ר אריק פרידמן מכחיש בתוקף
את סיפורה של לואיז מיימון. הוא 1 מדיר בשקט, במשפטים קצוצים. לעי תים
הוא מפסיק, בוהה באוויר. ניכר בו
שעדיין אינו מעקל את אשד קרה לו.

מספר פרידמן:
האסון התחיל לפני מיספר שבועות,
ביום שישי. צילצלו בדלת המרפאה שלי.
פתחתי, ונכנסו חמישה אנשים. אחד מהם
הציג לפני צו־חיפוש .״אנחנו מהמיש־טרה,״
אמרו.
הייתי נדהם ומבולבל. אמרתי להם ש־

סינוריהם האיש״ם
שו הפא היווים
ה חינ א -ו שר
הנשים הטוענות
שני ס ה דכתותן

• רופא מעוניין בבחורה
נחמדה למרפאתו וגד— 700 .
חיפה.

המודעה הגוורית

שפירסם ד״ר פרידמן ב״לוח הכפול״
ב״ידיעות אחרונות׳ /במדור הצעות עבודה,
ב״ : 15.10.71״רופא מעוניין בבחורה
נחמדה למרפאתו. ת .ד ,700 .חיפה.״

אני מבקש להזמין את עורד־הדין שלי,
והזמנתי את עורכת־הדין אסתר הנין. היא
באה מייד לאחר מכן.
השוטרים ערכו חיפוש במכתבים שלי
ובשולחן. לקחו אייתם את המכתבים ש קיבלתי
בתשובה למודעה שנתתי בעיתון.
במשך החיפוש, אמרו לי שאני חשוד
בשידול לזנות.
״לא האמנתי למה שאגי שומע. הייתי
מבולבל ומייואש. הם לקחו אותי איתם ל מטה
המישטרה. אשתי היתד, אז חולה.
במישטרה, החל קצין בשם מגן לצעוק
עלי, כאילו הייתי ילד קטן שנתפס גונב
עוגה. ביקשתי מימנו לא לצעוק עלי. הוויכוח
בינינו התנהל בקול רם. אמרתי
לו שאין אני מרגיש עצמי אשם, ולא
עשיתי דבר.
יחד עם זאת, התחלתי להיות נפחד.
השעה היתד, מאוחרת. פחדתי יממה שיקרה
לאשתי. אמרתי לו שיתחיל לכתוב. הוא
שאל אותי שאלות וכתב על דף. לא
ראיתי את מה שהוא כתב. אך ^ כשהוא
הקריא לי את מה שכתב, סמרו לי אותן
שערות שאין לי. היה שוני בין׳מד, ש אמרתי
לבין מה שהיה רשום. אך בסוף
נכנעתי וחתמתי על הכל כי טענו שלא
ישחררו אותי.

ך* רידמן בוהה רגעים מספר בשקט
* 2ניכחו, ממשיך בסיפוריו :
עד היום אני לא יודע מה גרם לכל
הפרשה. הבחורה שהתלוננה במישטרה
באה אלי לראיון. שום דבר לא היה משונה.
לא תארתי לעצמי שעקב הביקור
שלה יהיו לי כל יכך הרבה צרות.
ברגע שהגיעה, היא עשתה רושם של
קצת פרימיטיבית. מייד ראיתי שהיא לא
מתאימה לי. היא לא ידעה לקרוא ולכתוב
עברית, וגם לא היתה נימוסית. בתום
השיחה לא נתתי לה תשובה חיובית. ו הוספתי
שאם היא רוצה, היא יכולה להתקשר
אלי. את זה אמרתי לה לאחר שהיא
להצר, עלי. היא ניסתה לשכנע אותי כל
הזמן לקבל אותה לעבודה.
כשאני מראיין, אני לא נותן בדרך כלל
תשובות מיד. פשוט לא נעים לי לומר
לבן־אדם בפנים שאיננו מתאים לי. לכן
אני מבקש שיתקשרו, ואז אני אומר שהתשובה
שלילית׳ .בזמן השיחה היא סיפרה
לי שהיא גדושה.
היא התקשרה כימה פעמים. ביקשה מ מני
לקבל אותה לעבודה. בסוף אמרתי
לה לבוא ביום שישי שלאחר מכן. היות
ורציתי להיפטר ממנה, עלה בדעתי רעיון.
יש לי חבר טוב שהוא גם פציינט שלי,
גבריאל פלד, סוחר. החלטתי לספר לה

שיש לי שותף רופא, ולבד אינני יכול
לקבל אותה לעבודה. שאני מוכרח להתייעץ
איתו. חשבתי שלואיז תהיה בזמן
שחברי גבריאל יהיה אצלי, ואז אוכל לו מר
לה סופית שלא אוכל לקבל אותה לשיחה.
גבריאל
בא אלי תמיד לבדיקה שער־תית
ביום שישי. כשהוא בא הפעם, הפשלתי
את שרוולו והתחלתי למדוד לו
את לחץ הדם, כאשר נשמע צילצול בדלת.

תחתי, ובפתח היתד, לואיזה. ד,כ־
24 נסתי אותה פנימה. היא גיסתה להיכנס
לחדר העבודה שלי. לקחתי והושבתי
אותה בחדר אחר. אמרתי לה:
״שבי בבקשה, אני כרגע עסוק.״ היא ענתה
לי בקול רם, ממש בצעקות. לא הבנתי
ימה פתאום. נכנסתי בחזרה לחדר העבודה.
החבר שלי כנראה לא הרגיש
בנוח כתוצאה מהשיחה, התלבש ופנה לצאת.
אז היא פנתה אליו :״למה אתה
יוצא, בוא תישאר. נבלה.״
הפאציינט שלי איש עדין. הוא יצא
בלי לענות לה. מיד לאחד שיצא, נכנסו
פנימה השוטרים.
לאחר שחתמתי על כל ההודעות במיש-
טרה, לא שיחררו אותי. דרשו ממגי לומר
את שם הפאציינט שהיה אצלי. גבריאל
פלד, שהוא גם חברי, בא ממשפחה
מסורתית. הוא סבל בזמנו מחלות. ידעתי
שאם המישטרה תתפרץ אליו ביום ישבת,
כפי שעשו לי, חייו בסכנה. העדפתי לשבת
במעצר, ולא לגלות את שמו. מאוחר
יותר התברר, לי, כתוצאה משיחה בין
עורכת־דין חנין לבין קצין בכיר במיש־טרה,
ששמו של גבריאל היה ידוע להם.
משמע: הם החזיקו אותי יומיים במעצר
— לשווא.
דבר נוסף: כשביקשתי לשמוע את
ההקלטה של השיחה שהתנהלה כביכול
ביני לבין לואיז, טענו השוטרים שהסרט

״הרופא נישק אות׳
והעביר את ידו על
שוקי״ ,סיפרה הצעירה
בת ו תו.
התקלקל. אם הסרט מקולקל — כיצד הם
ידעו את השם של גבריאל פלד. הקצין
אמר לעורכת־דיני שהשם ידוע כתוצאה
מההאזנה לסרט.
עד כאן דבריו ישל דוקטור פרידמן.

ץץה אומר על כל העניין האדם ה-
ן ערום — אם להאמין לדבריה של
לואיז?

מספר גבריאל פלד ,55 ,פקיד,
נשוי +אחד:
את ד״ר פרידמן היכרתי לפני מיספד
שנים, בתור רופא במישטרת ישראל. לי
יש חנות לחלקי רדיו, ומאחר וד״ר פרידמן
חובב רדיו, הוא היה מופיע בחנותי
וקונה חלקים ומכשירים. כך הכרנו. אני
סובל מלחץ־דם גבוה, וכך התחלתי לבקר
אצלו בקליניקה. נהיינו ידידים, למרות
שאף פעם לא ערכנו ביקורים הדדיים עם
נשותינו. אני ידעתי שהוא אוהב להתעסק
עם בחורות, אבל אף פעם לא פניתי
אליו שיסדר לי זאת, הוא גם לא הציע
זאת מעולם.
ליפני כשנה סבלתי משיטף־דם במוח,
וד״ר פרידמן טיפל בי ונתן לי תרופות,
ביניהם זריקות מרץ נעורים. לא שילמתי
עבור הטיפולים לו, כי היינו ידידים. הוא
היה קונה אצלי כל מיני חלקי רדיו ב הנחה.
לפני
שבוע צילצלתי לקליניקה שלו.
שאלתי מתי אוכל לבוא אליו לבדיקת
לחץ־דם. קבענו ליום שישי ,29.10 ,ב־

מאשימה מ״מון
סביבות שש וחצי בערב.
כשהגעתי לקליניקה, נכנסתי, התיישבתי,
הורדתי את המעיל של החליפה, והרמתי
את שרוול החולצה של יד שמאל.
זה הכל. מעולם לא הייתי ערום.
ד״ר פרידמן שם לי את המכשיר שבודק
לחץ דם. נדמה לי שהמכשיר הראה
על לחץ .95/165
עוד אני יושב כך עם המכשיר, צילצול
בדלת. ד״ר פרידמן ניגש לפתוח וסגר
את דלת המשרד, שבו אני ישבתי. שמעתי
קול של אשה אומר :״שלום ד״ר
פרידמן,״ והתפתחה שיחה ביניהם. הוא
אמד לאשר, שתיכנס לחדר־ההמתנה. בינתיים
אני הורדתי את המכשיר, והתלבשתי.
ד״ר פרידמן נכנם חזרה למשרדו,
ואני אמרתי לו שלום ויצאתי.
בפרוזדור, ראיתי את האשד. שנכנסה
לפני כן. היא באה מכיוון חדר ההמתנה,
ואמרה לי :״למה אתה הולך?״ היה לי
רושם שהיא מוזרה, ולא עניתי לה. יצאתי,
ונסעתי הביתה.
עד כאן, סיפורו של פלד.

*ן ד באן, שלוש הגידסאות של שני
? הצדדים. לואיז מיימון מצד אחד, והדוקטור
וידידו ׳מצד שני.
אלא שלואיז מיימון לא היתד. היחידה
שענתה למודעתו של הדוקטור. אחת ה אחרות
היתה סימה בן־שלום * ,פקידה
חיפאית בת .17

לאחר שהתפוצצה הפרשה כרבים,
סיפרה סימה על מה שהתרחש
במרפאה האפלולית כינה
לבין ד״ר פרידמן:
באמצע יחודש אוקטובר השנה ראיתי
מודעה בעיתון ידיעות אחרונות על רופא
(המשך בעמוד )26

* השם הוסווה כדי למנוע אי־נעימות.

דייר פרידמן ^ 1
(המשך מעמוד )25

שמעוניין בבחורה נחמדה לעבודה במרפאתו.
היות ואני עבדתי בעבר בבית־מר־קחת,
חשבתי את עצמי מתאימה. כתבתי
לו. ענה לי ד״ר פרידמן, וקבע לי פגישה.
באתי אל ד״ר פרידמן ביום 24 לאוקטובר,
בשעה שבע וחצי בערב. הוא היה
לבדו במרפאתו, לבוש חליפה. הוא הכניס
אותי לחדר, כנראה חדר־קבלה — היתד,
שם מיטה של רופא וגם שולחן.
הוא ישב על יד השולחן. אני ישבתי
מולו. ד״ר פרידמן שאל אותי פרטים
אישיים שלי, איפה עבדתי, מה משכורת
שקיבלתי, ואם אני מעוניינת לעבוד אצלו.
הסברתי לו שאני מעוניינת.
הוא נכנם לחדר סמוך! ,והביא בקבוק
גדול ושתי כוסות. הוא מזג לי מהבקבוק
משקה אדמדם, והזמין אותי לעשות איתו
לחיים. לא שתיתי אבל הרופא שתה. הוא
הסתובב סביבי, וליטף את שער ראשי.
אמרתי לו שאני לא מרגישה נוח אם
נוגעים בי. הוא הוריד את היד ממני, אבל
אחר כך ליטף את ראשי עוד מיספר פעמים.
הוא אמר לי שאני בחורה נחמדה,
ואתקבל אצלו לעבודה, כי אני נראית
לו בסדר גמור.

ב!,לוטו יי

פרס ראשון
מצטבר עד

מ§ 250,000
* זיל

נעצרת סימה

בסיפורה.

3אחר היא אוזרת אומץ, וממשיכה

׳ 1ש! 1המועדהאחרון

ד״ר פרידמן התיישב ליד השולחן, ואמר
לי כי אני קצת ביישנית. הוא שאל
אותי שאני בטח לא בתולה. עניתי לו
שאני כן בתולה. אז הוא אמר לי שלפע מים,
כשאין פאציינטים, נשב שנינו בחדר
לבד .״בשעות הפנאי, תבואי אתי
במגע מיני,״ הוא אמר לי.
עניתי לו שלא באתי אליו לשכב איתו,
אלא לעבודה במרפאה. אבל הוא התחיל
לשכנע אותי להישאר אצלו והוא יתן לי
משכורת טובה. קמתי ועזבתי.
לפני שעזבתי, אמר לי ד״ר פרידמן שאם
בכל זאת אסכים, שאתקשר אליו. לא
התקשרתי. כשחזרתי הביתה, סיפרתי ל אבי.
אבי התרגז ורצה ללכת אל ד״ר
פרידמן לעשות לו סקנדל. לא נתתי לו.
הסברתי לאבי כי הרופא לא עשה לי
שום דבר, רק דיבר.
עד כאן, סיפורה של סימון.

למסירת טו פ סי ה ״ לוטו ׳

^1301820

**בקרת אחרת במרפאתו

) 1ד״ר פרידמן היתה ורדה בני־מיניי,
חיפאית בת .17 גם היא
נענתה למודעה -וגם היא נתקלה,
לפי דבריה, כמיפטר הייד.
סיפרה ורדה;

תעריפנן המנויים ש ל 111^ 1־^ 1
החל מי1.12.1971
ל !/2-שנה

לשנה בלירות
מחיר הוצאות
העיתון משלוח __

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי ה מנוי ל ארצו ת חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן

1 1 5

לקפריסין

1 0 6

לארצות״הברית וקנדה

1 4 6

לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד

1 5 0

לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה

1 0 5

1 7 5

למק סי קו ופנמח

1 0 0

1 7 0

ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן

1 3 5

2 0 5

1 0 5

לאוסטרליה וניו־זילנד

1 5 0

2 2 0

1 1 2

כשבאתי אל ד״ר פרידמן בתשובה למודעה
שלו, באתי עם החבר שלי, יצחק.
הוא נשאר לחכות למטה. חשבנו שזה יקח
לא הרבה זמן.
כשעליתי למעלה, קיבל אותי הרופא,
ואמר לי להיכנס למשרד שלו ולחכות עד
שיגמור עם החולה שהיה לו. אחרי שגמר,
הוא נכנס אלי לחדר. הדבר הראשון
שעשה, הוא כיבה את האורות של שאר
החדרים, והשאיר בחדר שלו רק מנורת
שולחן קטנה. הוא התיישב ממולי ושאל
אותי הרבה פרטים אישיים. ישבתי אצלו
הרבה זמן. הוא שאל הרבה. ואני עניתי.
בין השאר הוא אמר לי שהוא לא חי עם
אשתו בצורה תקינה, ושאל אותי אם יש
לי חבר, ואם אני אוהבת אותו.
במהלך השיחה הוא ביקש שאעבור ואשב
לידו. כאשר התיישבתי, הוא נתן
לי לקרוא ספר עם תמונות על הריון
ומין ורחם של אשה. הוא אמר שהוא
רוצה לדאות מה אני מבינה בזה.
תוך כדי כך, הוא משך את ראשי אליו
ונישק אותי. וגם העביר ידיו על שוקי.
לא ידעתי איו להגיב על כל זה. זה
לא מצא־חן בעיני. אמדתי לו שאני רוצה
לרדת לחבר שלי. ואמרתי לו שלום. הוא
אמר לי לבקש סליחה מחברי על העיכוב,
וביקש שאתקשר אתו לקבוע פגישה.
כאשר התקשרתי, לאחר זמן, טלפונית,
ואמרתי שאני באה עם החבר שלי, הוא
אמר שעלי לבוא לבד :״רק את תעבדי
אצלי, ולא הוא.״ אמר לי.
אני מכל זה הבנתי, שאין לו מחשבות
טהורות. אמרתי לו שאם כך, אני לא באה.
ובאמת, לא הלכתי אליו יותר.

השם הוסווה.

העולם הזה 1768

קרב־אימים 3ר*ן 3ין מזדנבות שראל:
מ׳ חכויס ראשונה למיטה אח אלן דילון?*

,1 9 בוו!
בא לישראל לברר אפשרות להפיק סרטים,
ולא להנאה פרטית שלו. עסק זה עסק
ותענוג זה תענוג.

ברכה מנידה (עם אדי קונסטנטין)

ך* תוספת הישראלית הראשונה לן
1שולחנו של הכוכב היתד. מורת־הדרך
הלא־רשמית שלו, נעמי אדווה. כמה שעות
לפני כן צילצל אליה קארו, מסר לה ד״ש
מידיד משותף בצרפת.
נעמי התיישבה לשולחן. שניות לאחר-
מכן, מגיע לשולחן פתק שנשלח על-ידי
מלכת היופי אסתר אורגד. אלן הגדול לא
מתייחס אפילו. פתקים, באמת!
ביאטריס ממשיכה לצחוק בהפגנתיות
רועמת .״אני מתה לשכב איתו,״ היא מכריזה.
נעמי, יהודייה חמת־לב על אף ה־רפיוטציה
שלה, מתנדבת להושיע את הבלונדית
הקטנה, מצרפת אותה לשולחן
הקדוש.

הוא קרא לה
ף* אי קפה סולטן, בקרן דיזנגוף־פריש־
4מן, התמוגגו מנחת, יצהרי יום השישי
האחרון. הויכוח שסער ביו קבוצת היפה פיות
הצעירות, איים לפרוץ מגבלות המלל
ולעבור לתיגרת־ידיים, עד כדי כך התלהטו
הרוחות. נושא הוויכוח מסעיר־הדם: מי
הצליחה באמת להשכיב את אלן דילון,
הכוכב הצרפתי המפורסם, בשבוע שהותו
בישראל — ומי סתם מבלפת. למזדנבת
מקצועית, הנדבקת לכל כוכב סרטים, זמר,
תקליטים ומה לא, המגיע לארץ — היתד.
זו שאלה של חיים ומוות.
הכוכב המפורסם הגיע לארץ ביום רביעי
לפני שבועיים, וכבר בלוד המתינו לו המעריצות
הראשונות, הן ביקשו רק אוטוגרפים.
קבלת־הפנים הראשונה שנערכה לו, היתד.
בפאב של פרדריקה. שם, ציפו לו כבר,
דרוכות לקרב, כל מזדנבות תל־אביב, שבתוקף
מקצוען הריחו מיד היכן הוא יופיע.
היחידה שלא ידעה מהכבוד הגדול שנפל
בחיקה, היתד. דווקא פרדי עצמה, שנעדרה
אותו ערב מהמקום, החמיצה חודיה. או
אולי דווקא לא החמיצה. אצל פרדי לא
יודעים אף פעם.
אם כן: ביאטריס שווארץ, מזדנבת ותיקה,
למרות 16 ומשהו שנותיה, ישבה מוקפת
ארבעה גברים, כובע רחב־שוליים לראשה,
וצחוקה ההפגנתי מהדהד ברחבי
הפאב. אם דילון לא יבחין בה, הוא זקוק
לרופא עיניים, ובדחיפות.

ביאטריס שוורץ (עם מייק בראנט)
היא מתה לשכב איתו
דילון נכנם. בחברתו — אשה מבוגרת.
תדהמה רגעית, אחר רגיעה. זוהי בסך־הכל
מזכירתו של הברון רוטשילד. בחברתם
גבר שלישי, פייר קארו, מנהל עסקיו של
השחקן.
מהרגע בו הגיע דילון לפאב, שוב לא
היה זה סוד בעיר. תופי גונג נסתרים בישרו
את הידיעה לכל המזדנבות בעיר, שכמו
זבובים החלו להתקבץ בפאב ולתלות עיניים
מרמזות וחושקות בכוכב היפהפה, ש נראה
בהחלט כלא מעוניין. סוף סוף הוא

אלן דידון
״אני משועמם !״

ציונה טובטרמן (עם בעלה)

אן טובמאיר
״שיישק בתחת !״

אביבית. היו שם קלוד אזולאי, צלם של
פארי מאץ /ז׳גי, מנהל טיפאניס. כתב
מעריב אורי דן. פייר קארו, ואלן דילון.
אליהם הצטרפו ביאטרים סטלה, ברכה מגילה,
וקריינית גלי צה״ל לשעבר, שוש עטרי,
שהובאה על־ידי נעמי, לבקשתו של אלן,
כדוגמה לטיפוס הישראלי הקלאסי, ממין
נקבה, זאת אומרת, אותו הוא מחפש לסרט
שהוא עומד להפיק בישראל בקרוב.

הוא שאל עליה
והיתר. שם גם בחורה נוספת: סגן-
מישנה בשם ריקי, בחופשה מהתעלה, שגם
אלא שתשומת־ליבו של הכוכב נמשכת אותה הביאה נעמי.
דווקא לשולחן אחר, שם יושבת חתיכה
הקרב היה קצר, והוכרע בנצחונו המלא
שחרחורת בחברת סגן צנחנים. כשאלן
מסתכל, זהו זה. ברכה מגילה, בת־תימן של צה״ל. הסג״מית, במדים, היפנטה את
מקסימה, נוטשת את הסגן, עוברת אל אלן דילון מרגע ראשון, כמעט כמו שקרה
דילון, והחבורה קמה ועוברת לטיפאניס, לפורטנוי בסיפורו של פילים רות. אלא
כשבדרך מצטרפת אליהם גם סטלה, שכנתה שאלן דילון איננו יהודי אמריקאי עם תסביכים,
שלא עומד לו למראה חיילת
לחדר של ביאטרים.
יהודיה. לאחר כמה סיפורי גבורה מהתעבטיפאנים
צפוף. כל החתיכות שם רוק לה, הוא ביקש את סליחת הקהל הנכבד,
דות בהתלהבות מטורפת מול. אפו של אלן, עלה עם ריקי לחדרו, התייחד איתה שם
בתקווה שישים עליהן מבט. הוא לא שם שעה וחצי.
אפילו פס. שיעמומו הבולט הולך וגובר,
במלון רק לשם שיווי המשקל, חובה להזכיר
ולבסוף הוא עולה לחדרו, מספר ,501
ביאטרים שלפחות חתיכה אחת בארץ הקודש לא
דן שמעל המועדון. בחברתו
— הרעיון: נסחפה בסחף הכללי. כשהגיע דילון לארץ,
השחרחורת.
הבלונדית וסטלה
הוא שאל על הדוגמניות ציונה טוכטרמן
קארו. לפייר אחת
אחת לדילון,
ואן טוכמאייר, אותן ראה בכתבות בעיתוני
אלא ששתי היפהפיות הפסידו את עולמן. צרפת. עם ציונה, לא הצליחו מלוויו להת בחדר
המיטות, פרץ ביניהן ריב מי תזכה קשר. עם אן, פן.
בדילון. אחרי הכל, קארו זה לא חוכמה
גדולה. אלן דילון התעצבן, זרק את שתיהן כאשר שמעה אן שהכוכב המפורסם רוצה
להכיר אותה, השיבה לאקונית :״שיישק
מהחדר.
בתחת !״
כיום, מוכנה סטלה להישבע שהיא חזרה
אבל הסיפור לא נגמר בזה. יהיה לו
מאוחר יותר, זכתה בגביע, אם זאת המלה
עוד המשך. כי דילון היפה עומד עוד לחהנכונה.
זור
לארץ בעוד מיספר שבועות או חודשים,
לתקופה יותר ארוכה מאשר 48
שעות.
אם בביקור הראשון יצא עשן, כל הסי-
יום חמישי בערב, נאספה חבורה כויים שבביקור הבא תצא מחדר המיטות
קטנה במסעדת־הפאר גורמה 7התל -שלו אש להבה.

משרד הפו, רשם
עודה חדשה רווקה
כנשואה -ואח בנה
1ליד הארץ בממזר

החודשים חלפו. תוך כדי ריצד, נואשת
בין משרד הפנים לרבנים, נולד
למרים ורחמים בן, במזל טוב.
כאשר הופיע רחמים במשרד הפנים
כדי לרשום את בנו החדש בתעודת הזהות
שלו, נתקל בסירוב. אליבא דחוקי
הרבנות, ילד שנולד לאשר. נשואה —
כמו מרים — מגבר שאינו בעלה — כמו
רחמים — הוא ממזר .׳וממזר, כפי שקבע
משה רבנו, נרשם בתעודת־הזהות של
האם.
הריון שני

ף* שעלתה מרים חורדאקאר לישראל
^ 9מהודו, היתד, בליבה רק תשוקה אחת :
לשכוח את הצרות של ארץ הולדתה, להת חיל
חיים חדשים בארץ המובטחת. אם
אפשר — חיים של אושר.
שכן בהודו, לא זכתה האשה נמוכת
הקומה, הלבושה ומסורקת באורח־מסור־תי
של ארצה, לעודף אושר. הגבר ש אותו
אהבה, הפר את הבטחת הנישואין
שלו, נטש אותה. את פרי־אהבתם ילדה
כשהיא כבר לבדה. היתד, זאת בת, ש נקראה
נעמי.
מרים עלתה ארצה ב־ .1968 שנה אחר

ץ ץ אומת לא עזר, במאור הדמוקרטיה
( 1-במזרח התיכון. רחמים הגיש הצהרה
בשבועה כי הילד הוא ילדו. מרים הביאה
בפני בית־הדין הרבני בבאד־שבע עדים
מהודו שנשבעו כי מעולם לא ד,יתד,

1ו 1כ מרים, שעלתה לישראל
11 כדי למצוא 3ה אושר, נק |

לעה לטרגדיה נוראה בגלל יד אלמונית
ששינתה את פרטי תעודת־הזהות שלה.

ן התעודה של הנעל
כך, נראה היה ששאיפתה לאושר התגשמה:
היא פגשה את רתמים תלגאוקר,
גם הוא עולה חדש מהודו. רחמים (,)42
נגר במקצועו, היד, אלמן מזה 13 שנה,
עלה ארצה עם בנו בן ד־ .22-,מרים (,)34
׳רווקה עם בתה נעמי בת ה־ ,15 נראתה
לו בשידוך אידיאלי. לאחר זמן, עבר
רחמים לגור בדירתה של מרים, בשיכון
עמידר בדימונה, והשניים החליטו להתחתן.

היה ב־ .1969 מאז, גזו חלומותיה
של מרים לקצת אושר בחיים. השנתיים
האחרונות היו שנות סיוט עבורה ועבור
רחמים. השניים נתקלו עם ראשם בחומת

הכפייה הדתית, שהתגלתה כאן שוב במלוא
כיעורה, אדישותה האווילית לגורל
הקורבנות, וזילזולה המשווע בזכויות האזרח.

נחשבים

שואים
ף* איטר ידדה מרים מהמטוס בלוד,
^ ׳ודיווחה על מצבה האישי, בתשובה
לשאלותיהם של פקידי הסוכנות, התקשו
הללו להבין כיצד תיתכן יהודייה רווקה
— כשיש לה בת. התוצאה: מרים קיבלה
תעודת עולה, מספר ,24131 שבה הוש אר
הסעיף ,.מצב משפחתי״ — ריק. בתה
נעמי נרשמה באותה תעודה.
מאוחר יותר, קיבלה מרים את ׳תעודת־הזהות
שלה, מספר .1206780 שם, בדרכים
עלומות, הופיעה בטור ״המצב האישי״
המילה ״נשואה״ .כיצד? על סמך
מה? מי היה אחראי לקביעה זוז במיטב
המסורת של קפקא, לא היתד. כל
אפשרות לגלות זאת. לאלהי הביורוקרטיה
והכפייה הדתית הפיתרון — והם
׳•סמרו על סודם היטב.
הסתבר גם שהמקרה של סרים לא
היה בודד. נראה שהיה זה נוהג מקובל,
מצד בעלי השררה המיסתוריים, הנחבאים
מאחורי מסך אלמוניות, לקבוע
פרטים שוגים של אזרחי המדינה לפי
ראות עינם. בתעודת הזהות של רחמים,
למשל, הופיעה הקביעה כי הוא נשוי —
למרות שבתעודת העולה שלו נכתב מפורשות
כי הוא אלמן.
28 *!23

ברור כי כאשר הופיעו מרים ורחמים
בפני הרבנות, בבקשה להתחתן, הושלכו
ברוב כבוד החוצה. כאשר הוסבר לשניים,
שאינם מדברים או קוראים עברית
עדיין, כי הם נחשבים לנשואים,
לא האמינו למישמע אוזניהם.

המציאות
הי שראלית

קרתו שד ר ת מי ם היה קל יותר.
לאחר התרוצצויות שנמשכו שנה
קלה בלבד, הצליח להשיג, בנובמבר שנה
׳שעברה, פסק־דין של בית־הדין הרבני
בבאר־שבע, שקבע כי הוא אכן אלמן.
התיקון הגואל נרשם, בשעה טובה, ב־

רחמים, עולה חדש מהודו, ובנו הפעוט שמעון, שהוחתם
כממזר על״ידי הרבנים — בגלל רישום זדוני בתעודת־הזהות,
שהפך את מעמדה האישי של אהובתו מרווקה לנשואה, לא איפשר לבני הזוג
להינשא משום כך. בקרוב, יזכה שמעון הפעוט לאח — האם יהיה גם הוא ממזר?

הבעל וחבו

תעודת־הזהות שלו.
למרים לא היד. מזל כזה. בשלב ראשון,
שלחוה הרבנים למשרד הפנים, כדי ש ־
הי א תגלה שם מדוע נרשמה כנשואה,
אם מעולם ילא היתד. נשואה.
מרים לא ידעה חוכמות, הלכה למשרד
הפנים. שם, נתקלה לראשונה במציאות
הישראלית המפורסמת: הודיעו לה כי
עליה לפנות לרבנות, אם היא רוצה לתקן
את הרישום האומלל.

מרים חזרה לרבנים. אלה, כמו שלושת
הקופים המפורסמים, לא ידעו מכלום,
לא ראו כלום, ולא שמעו כלום :״כתוב
בתעודת הזהות שלך שאת נשואה,״ הסבירו
לה בקור־רוח מונומנטלי ,״וזהו זה.
אינך יכולה להתחתן בלי להתגרש קודם.״
מרים
בכתה, מרטה שערות ראשה,
התחננה, הסבירה, עשתה שמיניות באוויר.
כלום.

נשואה. הכל לשוא. שמעון הקטן נרשם
לדיראון עולם בתעודת־הזהות של אמו.
כרגע, נמצאת מרים שנית בהריון,
בחודש הרביעי. אם ימשיכו הרבנים
ומשרד הפנים בהתעללותם בה, תז כה
ללדת ממזר שני.
עד היום, השקיעו היא ורחמים אלפיים
ל״י במאמציהם לממש את זכותו האלמנ טרית
של כל אזרח — להינשא למי שליבו
חפץ. הם הגיעו עד פת־לחם.

דברים
לא נ קיי ם

תעוות חמולה: בלי מצב משבחת׳

תעוות הזהות: מצב איש׳ -נשואה

** מרדכי תינאן, מזכיר בית־הדין הו
ו רבני בבאר־שבע, אי־אפשר היה לקבל
תשובה למיסתורין .״לא שמעתי, ואינני
זוכר תיק כזד,.״ הגיב.
גס לא ממשרד הפנים בירושלים. הדובר׳
מסתבר, יוצא למילואים — ואתו
כל עסקי המשרד כנראה.
לאחרונה, נחלץ לעזרת הזוג האומלל
יוסף פרץ, עד לפני שלוש שנים סגן ראש
עיריית דימונה מטעם המפד״ל, וכיום סתם
אזרח שאיכפת לו. התערבותו של פרץ
החרידה משלוותם את פקידי משרד הפנים
ורבני באר־שבע — אך לא עד
כדי שיזוזו מעמדתם .״מלחמתם של מרים
.ורחמים היא מלחמתי,״ מצהיר פרץ .״עזב תי
את המפד״ל מפני שלא רציתי להיות
שותף לדברים לא נקיים. את רחמים
ומרים לא אעזוב — עד שיעמדו מתחת
לחופה.״

האם
את מאמינה
לכל מה
שאת קוראת?

מראה מתחת לגשר

מנקודת התפר של
הגשר לגדה, נראה
היטב העץ העולה ופורח. בצד ימין, מחוץ לעדשת המצלמה,
יצרו שורשי העץ הזה סדק של כמה מטרים לאורכו של הקיר.

עוד שלוש נקודות כאלה נמצאות לאורן הגשר. כשנה שלמה
לקח לפיקוט שבתמונה כדי להגיע למימדים אלה. לולא כתב
״העולם הזה״ ,לא היו האחראים מגלים את העץ גם היום.
התוצאה במאבק בין הטבע לבין מעשה ידי אדם עודנה תיקו.

במדינה
חל־אביוב
אילן גדל
נגשר

האם עלול היה גשר הירקון הישן, על
כביש חיפה בכניסה לתל־אביב, להתמוטט
1עתה, משנתגלתה כבר הסכנה, השאלה
היא אקדמית בלבד, אך עדיין מעניינת.
הגשר הרחב, שתוכנן בידי מהנדסת גשרים
רחל שחם, היה בעייתי מאז הקמתו.
בתחילה, יצאו רבים נגד צורתו המשונה:
בעידן הבנייה המודרנית, תהו למה היה
צורך להקים מיבנה ברזל חצי־צבאי.
מאוחר יותר התברר שהפגם איננו אסן

תטי בלבד. רבבות נוסעים מכירים היטב
| את קפיצת־הבחילה שלפני ואחרי הגשר.
שקיעת האדמה בנקודת־התפר של הגשר
לגדות הנהר, גורמת לדפורמציה במיבנה
הכביש. זו מצידה גורמת לדפורמציה במבנה
הקיבה של הנוסע העובר על הגשר.
ירוק על אפור. לא היה זה הכל. כש־אשר,
עושה משהו, היא עושה זאת בצורה
יסודית מכל גבר. כך, צמח לרשיימת
עוללות הגשר, ענף חדש — תרתי־משמע :
מתוך ארבע נקודות שבצידו המזרחי של
הגשר, צומחים כרגע עצי-פיקוס מעטי־דים.
נראה כי עצי־פלא אלה גילו דרך
להפוך בטון פשוט לאדמה פוריה ומזינה.
אחרת קשה להסביר את שיגשוגם המהיר
ומימדיהם ההולכים וגדלים מיום ליום.
לוא צמחו לפחות מתוך המדרכה, ניחא.
כי אז היו מהנים בנופם את העוברים ונוס עים.
אך הפיקוסים צומחים מתחתית הגשר,
ממש מתוך יסודותיו.
סדקים ארוכים. משני צידי הגשר,
נפערו כבר סדקים ארוכים, שנגרמו כתוצאה
מהשתרגותם של שרשי העצים ביסודות
הבטון. הגיב מנהל מחלקת הדרכים
בעיריית תל-אביב, המהנדס יצחק דורון,
שהוזעק למקום על־ידי כתב העולס־הזה :
״זה יפה מאד. ביחוד לגשר הזה. קצת
ירק ועצים לא יזיקו לצורתו.״
תגובתו המקצועית היתה רצינית יותר:
״אין להניח שהגשר יפול,״ הסביר .״לשם
כך צריך להיווצר סדק לכל אורכו. אך
כדי שנהיה כולנו בטוחים, אמנה צוות־בדיקה
שיכלול מהנדס מיוחד למיבנים
מסוכנים. את מינוי הצוות, העולם הזה
יכול לזקוף לזכותו.״
כיצד הגיעו העצים אל תוך יסוד הגשר 1
הסביר דורון :״כנראה ׳שבשעת מילוי
הכורכר על־ידי מע״צ, לא הקפידו שיהיה
העולם הזה 1788

מיוחד למיבנים מסוכנים יישלח למקום.״

כורכר נקי, ונכנסה גם כמות של אדמה,
שהכילה זרעים, ואלה פרצו החוצה.״
עתה, נותר רק להשקיף על המשך הקרב
הדומם בין הפיקוסים עזי־הנפש לבטון
העקשן, לראות מי ינצח.

דרכי חיים
ערבי מציל י הודי —
ה תנ הגו ת רגילה
השעה היתה עשר בלילה. באחד מאגפי

מפעל הפלסטיק של האחים מאיר, באיזור
התעשיה של פתח־תקווה, עבדו שני אנשים
במשמרת הלילה. איברהים פריג סרור
( ,)42 תושב כפר קאסם, ואחראי-המשמרת
היהודי, נעים סייג (.)49
הקור באולם המפולש היה עז, ונעים
כרך לצווארו צעיף צמר עבה, שקצהו
השתלשל על החזה. הוא ניצב ליד מכונת
העירבול, קרב מיכל של תמיסת־פלסטיק
למכונה, הפעיל את המנוע, והחל מגרד
את חלקי החומר היבש שדבקו לדפנותיו
העליונים של המיכל.
אסון כשבר שניה. עם תנועות הגירוד,
רכן נעים יותר ויותר לתוך המיכל.
לפתע, נתפס קצה הצעיף בציד המערבל,
נכרך במהירות הבזק סביבו, משך את
ראשו של הפועל לתוך התמיסה הסמיכה,
וחנקו.
כל העניין ארך שבריר שניה. נעים
לא הספיק לפלוט הגה.
איברהים, הפועל הערבי, עבד ליד מכונה
סמוכה. בתוך המולת המכונות הכללית
נדמה היה לו כי חדל לפתע לשמוע את
טרטורו של המערבל. הוא הציץ לעברו —
והבחין בנעים, שחדל כבר לפרפר, ובצעיף
הכרוך ששיתק את פעולת המנוע.
הנשמה מלאכותית. איברהים זינק
לפעולה, כאילו אומן כל חייו לקראת
מקרי-חדום כאלה.
הוא מיהר לפועל הנחנק, תוך שהוא
תופס בדרך סכין, כיבה את מנוע המערבל,
חתך במכה אחת את הצעיף הגורלי,
שלף את ראשו של נעים מן התמיסה,
השכיבו על הריצפה, ניקה את פיו, גרונו
ונחיריו של הפועל חסר־ההכדה, והחל
בהנשמה מפה לפה. כל זאת — תוך שניות.
מאוחר יותר, כשנשאל איברהים נעים-
הסבר והביישן, היכן למד לבצע הנשמה
מלאכותית, השיב במבוכה :״שמעתי אנ שים
מדברים על זה, ופעם גם ראיתי
בטלוויזיה. אז עשיתי ככה.״
כהלם, אכל חי. כאשר החל נעים
מגלה, לאחר דקות ארוכות, סימני חיים,
רץ איברהים לשער המפעל, הזעיק אמבולנס.
כשחזר,
ועימו שני אנשים שהזעיק 0־
׳מפעל סמוך, עמד כבר נעים על רגליו.
הוא היה עדיין בהלם, אך חי לגמרי.
איברהים שטף את פני חברו מן התמי סה
הכחולה, העלה אותו לאמבולנס מד״א
שהגיע למקום.
נעים סייג יצא מכלל סכנה, איברהים
סרור זכה לשבחים, וחבילת־שי נאה על
תושייתו המפליאה, ונראה כי העניין
הסתיים.
אלא שימים מספר לאחר המקרה, קיבל
אמריך ביכלר, מנהל הייצור והמנגנון
במפעל, מכתב מכפר קאסם, עליו חתם
(המשך במנזוד )32

בוודאי שלאו
אבל, תאמיני או לא.
ישנן הרבח סיבות טובות
להשתמש בטמפוני טמפקס.
למשל:
טמפוני טמפקם הס
האמצעי ההיגייני המודרני
* ש 11.1ש

צג ע ,

כך שלעולם לא ריח ייווצר שום
ללא ת גו וו ת
רי ח ללא לוואי. ללא
חגורה, סיכות או תח בושות
עבות ואפשר
ללבוש כל בגד שמתחשק
לד ...ושום דבר לא
ייראה ...הטמפונים
והשפופרות. נשטפים בקלות
באסלת בית־השימוש,
ללא בעיות.
ירא טינו ת

יוא תחבושות

אבל אל תאמיני סתם כן
להכרזותינו. או למיליוני
הנשים המשתמשות בהם.
החליטי בעצמך. נסי
את טמפוני טמפקס החודש.

הגנה סניטרית לשימוש פנימי
להשיג בבתי מרקחת זבחמרזקיזת
מובחרות. המעונינות בקבלת דחמאות
וחומר הסברתי ישלחו 54 אל בבולי
דואר אל היבואלם אישסט־אימפקס
ננלם, חליאביב, רחוב ירמיהו 38

סרסזס נלנלוס

לכל הזדמנות״,

הפתעה נעימה
עם אריזת שי
של תמרוקי מוסון
מבחר אריזו ת שי מיו חדו ת, קרמים^ ,סב^מם, מי קולון די אודורנ טים ובו׳ ,לה שיג ב פר פו מריו ת

העולם הזה 1758

אום המסרב
לתת חליצה
לגיסתו, מנוי!:

*יי דוסחי! — 1־ —דחו

ריעה לו. הוא הודיע שבדעתו להתגרש.
בית־הדין לא התחשב בנכונותו הנלהבת
למלא מצווה, ציוה עליו לתת חליצה לגי סתו.
ניסים לא ציית.
כעבור כשנה. באוקטובר ,1969 הגישה
רבקה שרעבי בקשה נוספת לבית־הדין
הרבני בפתח־תקווה. להפתעת הדיי נים,
בישר להם ניסים שכבר הספיק להתגרש
מאשתו, נכון לשאת את גיסתו.
אך רבקה שרעבי הודיעה כי היא איננה
מוכנה לשאתו. היא מואסת בגיסה.
כבר התגרש

0 1 ^ 0 0ניסים שרעבי, איננו מומחה לזכויות האזרח, לטל־
0ד |״1
חמה בכפייה דתית, ולבעיות״רוח דומות. גם על כנות

טיעוניו יש עוררים. למרות זאת, מצא עצמו בקו הראשון של הלחימה בכפייה הדתית.

ך* פסק ד*נ ,2קבעו הדיינים כי אין הם
יכולים עוד עתה לתבוע מניסים לתת
חליצה לגיסתו, היות?תתרשמו מטיעונו
שהתגרש — על־מנת לקיים מצוות ייבום.
הסיבוב הבא: רבקה שרעבי פנתה ל-
בית־הדין הרבני הגדול בירושלים, ביקשה
לערער על החלטת בית־הדין המקומי ב־פתח־תקווה.
בית־הדין הגדול, בראשותו
של הרב יוסף אלישיב, קבע בהחלטה מנומקת
שיש לחייב את ניסים שרעבי לתת
חליצה — תמורת 300ל״י שתפקיד רבקה
בקופת בית־הדין. רבקה הפקידה את 300
הל״י׳ אר ניסים עדיין לא היה מוכן לתת
חליצה. הפעם, היה בפיו נימוק חדש:
״לאחר שבית־הדין הגדול קבע מה

״לא 13111 להיכ 1ע
ל חוקי הברברים!״

שקבע,״ סיפר ,״הייתי מוכן לתת חליצה.
בכלל לא ידעתי מה זה. אבל כש־ביררתי
ואמרו לי, חשכו עיני.
״זה טקס משפיל ביותר. צייד להזמין
את כל הנכבדים, ואז היבומה, רבקה, צרי כה
לחלוץ לי את הנעל ולירוק עלי שלוש
פעמים בפרצוף ולהגיד לי, :ככה ייעשה
לאיש אשר לא יקים את בית אחיו.׳
״זה בושה גדולה. אני לא מוכן לזה.
למה שיגידו עלי דברים כאלו? מה חטאתי?
בכלל זהו טקס ברברי ומנהג ברברי.
״אני לא אדם דתי. אמרתי את זה גם
בבית־הדין. אני לא מניח תפילין כל בוקר.
נכון, אני מאמין. אבל למרות האמונה
שלי. אני לא רוצה שיכפו עלי דברים ב־
.כוח. כיצד זה ייתכן להכריח בכוח אדם
לעשות ולומר דברים? זה פשוט כפייה
דתית. אני מתנגד לכפייה. אני אפילו
מוכן לשבת בבית־סוהר, רק שלא יכפו
עלי דברים שאינני רוצה בהם.״

ך* ל פושע המתייצב בפני שופטו יודע
שיש לו סיכוי לצאת זכאי, לא חשוב
כמה חמור פשעו. אולם כאשר התייצב
ניסים שרעבי לפתיחת משפטו, בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, ידע שאין לו
כל סיכוי כזה. ניסים שרעבי איננו פושע,
ומעולם לא היה פושע. למרות זאת, ברור
היה לו מראש, כי הוא יישלח למאסר.
הסיבה: הוא מסרב לעבור טקס דתי,
הנראה משפיל בעיניו.
מסרב לחלוץ
רזוכיו שד כיסים 39 יליד תימן,
נמוך־קומה, תושב פתח־תקווה, החלו
במלחמת ששת הימים, כאשר נפטר אחיו
יפת מסרטן. יפת, פועל בעירית פתח-
תקווה, השאיר אחריו אשה, בית ומגרש —
כולם במחנה־יהודה.
בתום האבל ביקשה האלמנה רבקה, להינשא.
לצורף כד, היתה צריכה האשה בעלת
הקומה הבינונית, בשנת ה־ 40 שלה, העובדת
כפועלת נקיון בבית־הספר לאחיות
של בילינסון, לקבל חליצה מאחד האחים
של בעלה הנפטר. לפי הדין היהודי, כאשד
נותרת אלמנה חסרת־ילדים, חייב אחי
בעלה לשאתה, כדי להעמיד לה ילדים. באם
הוא מסרב — עליו לשחררה לאחר.
רבקה פנתה לששון שרעבי. זה, לאחר
שהוזמן לבית־הדין הרבני, סירב לתת את
החליצה בטענה שאחיו ניסים, הבכור,
חייב לעשות זאת על־פי הדין.
בית־הדין הרבני בפתח־תקווה הזמין את
ניסים. ניסים היה עדיין נשוי אז. מאשתו
יוכבד, נולדו לו 11 ילדים, למרות שמעולם
לא חי עם אשתו בשלום. כאשר שמע את
דרישת בית־הדין הרבני, בראשות הרב
צבי ברוידא, הודיע מיד. שהוא מסרב.
למה י התשובה, להפתעת בית־הדין: ברצונו
לשאת את רבקה לאשה, כנדרש לפי
הדין. העובדה שהיה כבר נשוי, לא הפ-

האלמנה

רבקה שרעבי, כבת
,40 בינונית קומה,
צנועת הופעה, ביקשה להינשא מחדש
לאחר מות בעלה — ונתקלה בסירובו
של גיסה לתת לה חליצה — צעד
הכרחי לפי הוראות מלפני אלפי
שנים, מאחר שנותרה ללא ילדים.

ה סי ב ה
ה א מי תי ת

רבקה שרעבי ליד ביתה, שלפי דבריה הוא
רו ח
^ 11 לסירובו של גיסה לתת לה חליצה. הבית הצנוע,
1 / 1 1 1 11 1
יהודה שבפרברי פתח־תקווה, הוא כל רכושה של פועלת״הנקיון הענייה,
ללא בעל, ללא ילדים — ואולי גם ללא אפשרות להינשא
הסיבה במחנה־שנותרה
מחדש.

וענת לעומתו רכקה שרעבי :
1/״דבר לא נכון. הוא רק משקר. בהתחלה
הוא רצה להתחתן איתי. אני לא
רוצה אותו• איר אפשר להכריח אותי
להתחתן איתו? באמת בית־הדין קבע שאני
לא צריכה להתחתן איתו. אבל עכשיו הוא
כבר לא רוצה חתונה. עכשיו הוא רוצה
את הבית. הוא אומר שהבית נבנה על־ידי
אחיו, לכן הוא שייך לו ולמשפחה.
״הבית נבנה על־ידי אחיו. על־ידי ה עבודה
שלי ושלו. למה שאתן לניסים את
הבית? רק בגלל הבית הוא עושה קשיים.
״אבל אני לא אתן את הבית. איפה אני
אשב — ברחוב? לאן אני אלך?
ואילו ניסים שרעבי בשלו :״זאת כפייה
דתית. אני לא מוכן שיעשו לי ככה. מה
אני, בהמה, שירקו לי בפנים?״
שאלה טובה — ללא כל קשר למידת
כנותו של השואל.

במדינה
(המשך מעמוד )29
אחד מפועלי המפעל הערביים בשם כל
היתד :״אנו גאים בהתנהגותו המופתית
של הפועל סדור פריג,״ נאמר במכתב.
״היא מסמלת את האחווה ושיתוף־הפעולה
השוררים בין הפועלים משני העמים. אנו
מקווים כי נמשיך לחיות יחד באחווה,
וכי ישרור השלום באיזור.״
הגיב ביכלר :״אותי אישית לא הפליאה

השתל מו ת ספ רי נ שים
בררו. ו.ב 1ה
בהדרכת אמני התסרוקות:

יוסי אלבז
אלן עמר
ניסן פודליבסקי
תתקיים החל מיום 19 כדצמכר 1971
נ ושא י

•הודים מסה את
נפשם כדי להציל
ספוי־קודש בגולה
ונישדאל מפקידים
אותם רבנים
כנייר בית־שימוש
^ למלא תאוות הצייד של רפי יונש
\ £בן ה־ 25 לא היתד. השערוריה מתגלה
כלל. באחד ממסעות הציד שלו, הגיע רפי
לחור נידח במושב בני־ציון שבשרון. כך
נחשפה ישיבת הרפאים, כנסת השרון.
״חיפשתי מקומות ׳מיסתור של חוגליות,״

ההשתלמות:

צביעת שיער
תספורות ותסרוקות האופנה החדישה
תסרוקות גבוהות
השימוש הנכון בתכשירי שיער

פרטים והרשמה: בית־ספר ניסן, רח׳-דיזנגוף ,119ת״א, טלפון.221903 :
מספר המקומות מוגבל.
צבעי השיער וכל שאר תכשירי השיער שיודגמו —
הם ממוצרי ״וולה״ הידועים.

מציל איברהים ליד עיסת הפלסטיק
עם סכין ביד —

פרס למוצא
אור ליום 1 3 .9 .7 1
נעלמו שני חיק״ם מדירת:
האחד כצבע שחור והשני חוס (עשוי קרטון)
התיקים הנ״ל הכילו מסמכים רפים וכיניהם שקים ושטרות.

האיש שהתריע

כל המסמכים הג״ל הם בעלי ערך לבעליהם בלבד, וכל המחזיק אותם אינו
יכול להפיק מהם תועלת כספית. המוצא מתבקש להחזירם תמורת פרס כספי.
לפי ערך הממצאים. סודיות מירבית מובטחת.
לפנות בכתב לצבי שרפשטיין,
אלכסנדר ינאי 6תל־אביב,
או בטלפון 444407 תל־אביב.

משה תומר, אחיו הגבוי של המשורר
גן־ציון תומר .״התרעתי על הנעשה כאן
לא פעם ולא פעמיים, וחרב לא השיב.״

מוצל סייג ליד המערבל
— לעזרת החבר היהודי

״101^ 1־1 כירושלים :

111
2א£אש 6-ש804/

כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות, פנקסנות בפיקוח
משרד העבודה: ביה״ס ״הפקיד״,
י. פורמן, בצלאל .18

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסד, כולל מיסים
מקלט הטלויזיה
הטוב
ב עול ם!

סיגנל

אלקטרוניקה
רח׳ החשמל 5תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

בעיות ולב טים
סובו בלעדי בישראז*
כנורי בע״מ פרץ 4ת-א

כחיי המין
מאת הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת ר שפי ם
להשיג בחנויות הספרים הגדולות

בכלל התנהגותו המופתית ישל איברהים.
לא ציפיתי להתנהגות שונה מהעובדים
הערביים ׳שלנו. עובדים אצלנו כמאתיים
פועלים ערביים, רובם מכפר קאסם הסמוך,
ובינם לבין הפועלים היהודיים שררו כל
השנים יחסים ידידותיים.
״בכל זאת חימם המכתב את ליבי. נקווה
כי משאלתכם לשלום ואחווה תתגשם.״

ניצחון הרבני ם
על הח שפנית
הצעירה היפהפייה, בעלת השיער הבלונדי
הגולש והגיזרה התמירה, עלתה על
המטוס בצעדים איטיים, כשבזרועה תינוק.
ראשו של התינוק1 ,ח על לחייה, והסתיר
את הדמעות שניגרו על פניה.
כך, בשיברון־לב, נסתיים סיפור אהבה
ישראלי. בגלל שלטון הדת בישראל, נאלצה
הצעירה להיפרד מבעלה, שבעקבותיו
הגיעה לישראל.
פוץ עמוק. עד לפני מספר שנים לא
ידעה מרי שוריג )24( ,גרמניה פרוטסטנ טית,
דבר על ישראל. היא חיתה בפרנק פורט,
חתפדנסה מהופעות חשפנות וריקוד.
באחת מהופעותיה, הנירד. תייר ישראלי
בשם דויד. משולם. בין מרי הגרושה לדויד
הרווק התפתח רומן, שבסופו החליטה לחזור
יחד עם אהובה לישראל. לפני כן,
(המשך בעמוד )36

מספד הצייד ,״כשלפתע, מתוך יער האקליפטוסים
והפרדסים סביב, צץ לעיני בית
אפור מוזר. זה היה המקום האחרון שחשבתי
למצוא בו בית — לא כביש, לא דרך,
לא איש.
״התקרבתי ונכנסתי פנימה. נעצרתי נדהם.
כל המבוא היה מרופד בדפים של
ספרי תורה. כשבחנתי אותם מקרוב, התברר
שהיו אלה שסי״ם. ולא סתם שסי״ם.
היו שם ספרים בני 150 שנה. מקהילות
ורשא, רילנא, קובנא ואחרות. על כל אחד
מספרי הקודש, היה שמו של הנדבן שהעניקו
לישיבה.
״המשכתי לאורך המבוא. נכנסתי לחדרים.
העזובה היתד, נוראה. דפי גמרא, בריבות
של חומשים, נעליים ישנות, עדימות
של צ׳קים, גללים ואמצעי־מניעה. הכל
בעריימות ׳מצחינות, שניראו כמונחות יובלות
במקום.

כ אי לו
נ א ציי ם
ך* געתי לסוף המסדרון, ואז היתד. זו
! 1 11 הפעם הראשונה שתפסתי כיצד נראה
פוגרום. החדר שבסוף המבוא היה בית-
כנסת. ארון הקודש עמד ׳מוסט על צירו.
דלתו האחת תלויה על צידה, השניה איננה.
הפרוכת, שהיתה פעם קטיפה כחולד,
רקומה זהב, נחה על הריצפה לצד ערימה
ענקית של גללי־חמור. ספרים שחורים,
שמגן־דוד לבן מוטבע על בריכתם, היו
מפוזרים סביב מחרידים בבלוייהם. טליתות,
תפילין — הכל נראה כאילו קלגסים
נאציים רמסו את המקום.
״יצאתי החוצה: מתוך המחנק וגלי האבק.
בבריכת־מאגר עגולה, בחצר הישיבה הנ טושה,
בתוך מי־ירוקת מצחינים, בין עש־

רות פריטי אשפה וגרוטאות — ראיתי
חומשים וגמרות שקועים במים הרדודים,
דפיהם מעלים ירוקת.״
אלא שלא היו אלה קלגסים נאציים
שגרמו לחורבן, אלא יהודים טובים שמצאו
ישיבה עזובה — ובזזוה.
מי האחראי לבזיון הנורא?

^ 7י* קייא

?*ץ לעדית המזרח

ך• 3ר הנאמנים בישיבת כנסת־השרון
1 1מונה שמות נכבדים, כמו פרופסור
יואל יוסף ריבלין המנוח, ח״כ ד״ר יהודה
בן־מאיר, ח״כ דניאל לוי, ואחרים. האחרונים
לא ידעו ולא כלום על העניין.
כמאמר הד״ר בן־מאיר :״איני זוכר אפילו
לפגי כמה שנים הוקמה הישיבה. אני
מסכים ומודה כי רע הדבר שאיני יודע
מאום על שהתרחש שם, למרות היותי
רשום בחבר הנאמנים. פשוט שאלו אותי
אם אני מסכים ששמי ייכנס לרשימה
ולא ראיתי כל רע בדבר. אני סבור שכך
גם עם יתר האישים.״
דבר אחד כן ידעו אנשי חבר הנאמנים:
את שמו של ראש הישיבה ומייסדה, היה
זה הרב מיכאל ארליך.
הרב הוא יהודי שפירקו נאה וזקנו
עשוי, מרכיב משקפיים ומדבר לאט ובהטעמה.
לפני כחמש שנים עלה הרצון מלפניו
ומלפני שניים ממרעיו להקים ישיבה.
כסף לא היה, אך רעיון היה. לשם מה
קיימים עמך ישראל? יצאו, איפה, הרב
וידידיו, תקעו בשופר, העבירו כרוז בארץ,
והודיעו לכל, כי הנה קם סוף־סוף גואל —
לעדות המזרח דווקא. קבעו את מקום הישיבה
ברמת־השרון, ובר מרחשון תשכ״ז
הונחה אבן־הפינה.
היה שם כל מי שצריך היה להיות.
הרב אונטרמן, שד הפנים המנוח שפירא,
ד״ר זרח ורהפטיג, והחשוב מכל, הנציג
הרשמי של בעלי־המאה, כ״ק האד־מו״ר
מקוינדוב בוטשאן שליט״א — האיש
שהיה אמור לרכך את ליבות בצאן מרעיתו
האמריקאי בנצורות ארץ הקודש.

ך* אכן כפינה הונחה, אך כסף להנחת
1 1הבית אין. הנדבנים, מסתבר, לא התרשמו
מספיק. ראו שלושת המרעים כי
צרה נגד פניהם, והחליטו להקים ישיבת
ייצוג. הם שכרו מיבנה ישן באיזור השרון.
ליד מושב בני־ציון, איכלסו אותו ב־—50
60 תלמידים עניים — שהועבדו אליהם
(המשך בעמוד )36

לא אנטישמים עשו זאת!

שחי וחלאה, מול ארון קודש שחולל בגללי״בהמה, מונחים
קרעים של ספרי גמרא ומשנה, ביניהם עתיקים בני למעלה

ממאה שנה — ספרים שראו אור בק״ק ורשא, וילנא ואחדות
לפני דורות. ספרי קודש נוספים נמצאו בחוץ, מעלים ירוקת בתוך
בריכת־מאגר מלאת מי״שופפין. לרבנים, שהיו אחראים לישיבה,
היו עניינים חשובים יותר מאשר לשמור על ספרי־קודש.

מאות אלני לירות של יהודים נתרמו למען ישיבה - 11 שהנכה

חורבה נטושה \

יש סרטים מעויינים, של טובי הבמאים בעולם, כמו
פליני וגודאר שהם סרטים פורנוגרפיים מובהקים לפי
תפיסתו של חבר־הכנסת גרוס, והם מהסרטים הטובים
שבעולם. ויש סרטים שבהם השחקנים לבושים כראוי,
מכף רגל ועד ראש, והם סרטים גרועים מאוד.

אולם לא רציתי להסתפק בוויכוח אמנותי. היתה
זאת הזדמנות טובה כדי לעורר פעם בכנסת את חוויותיו
של אזרח נורמלי, היוצא פעם בשבוע מכיליו באולם-
הקולנוע.
הצעת״החוק מחייבת בעלי-קולנוע להציג סרט ישראלי
קצר בכל הצגה. הבעתי את החשש שיוצגו בעיקר
סרטי־תעמולה ממשלתיים, המחולקים בחינם :

מאת אור• אבנר•
29 בנובמבר ־ ו בדצמבר 1971
? שר המגיש טרהנכנע ־

אבל

בבר סיפרתי במדור זה על המלחמה
הממושכת שניהלנו בדי להכריח את שר־המישטרה
לתת לנו להיכנס לבית״הסוהר
באשקלון, בעיקבות המרידה שם.
תחילה אמר השר שאינו נותן לעיתונאים
להיכנס, אבל יתן זבות-כניסה לחברי
ועדת־הפנים של הכנסת. בתור חבר
הוועדה, דרשתי מייד שיעניקו לי רשות
זו. השר סירב, באמתלה שכל הוועדה
עריכה לדרוש זאת.
לאחר מכן פנה אמנון זכרוני, בתור
פרקליטי, במיכהב רשמי לשר, והפנה את
תשומת-לבו ל,,חוק חסינות חברי-
הכנסת״ ,הקובע בפירוש שחבר-הכנסת
זכאי להיכנס לבל מקום במדינה, אלא
א ס כן נמנע הדבר מטעמי־ביטחון. תבענו
תשובה רשמית, והיה ברור גם לשר
שזוהי הקדמה לבקשת צו־על״תנאי מבית-
המישפט הגבוה לצדק.
נראה שיועציו המישפטיים של השר
גילו שאנחנו צודקים. השר החליט להתחכם
כדי להישאר במיסגרת החוק. ובך,
לפתע, קיבלתי השבוע הודעה סתמית
מאת ועדת־הפנים של הכנסת, המזמינה
את בל חברי הוועדה, וביניהם אני, לבקר
בכלא אשקלון ביום החמישי.
זהו ניצחון — אבל רק חלקי. אני
תבעתי להיכנס לבדי, ללא הודעה מוקדמת,
ולשוחח לבדי עם האסירים. תחת
זאת נערך ביקור קולקטיבי של הוועדה,
במועד שנקבע מראש, כך שלהנהלת בית-
הסוהר ישנת האפשרות המלאה להכין
את הבל מראש, לשפץ, לנקות, ולהרחיק
אסירים העלולים לומר דברים בל־תי־רצויים.
לביקור
כזה אין ערך רב. אבל לפחות
הובחנו שאפשר להפעיל את החוק גם
בשטח זה.

אורי אכנרי: אמרתי בתחילת דברי שאני מרבה
לבקר בקולנוע. אני צריך לתקן את עצמי: הרביתי
לבקר בקולנוע.
התשוקה הקולנועית שלי הולכת ופוחתת, מפני שההליכה
לקולנוע הופכת לאט־לאט לסבל, ואולי אף לעינוי.
כל אדם בארץ ההולך לקולנוע מתנסה בסבל זה.
אדם הולך לקולנוע כדי לראות סרט. והנה, לפני
הקרנת הסרט, מקרינים מבול של סרטי-פירסומת. פעם
היה זה סרט אחד, אחר־כך שניים־שלז׳שה, ואילו היום,
באשר אדם רוצה לראות סרט טוב, הרי בצמוד לסרט
הטוב עליו לראות חמישה, שישה ושבעה סרטי־פירסומת.
פעם גרמו היומנים גדושי־הפירסומת עינויים לקהל,
אבל זה היה כאין וכאפס לעומת זקעינויים העוברים על
הקהל היום.
אדם רואה סרט פירסומת, שאותו כבר ראה חמש או
עשר פעמים. הסרטים הללו רודפים אחרי הצופה מקול נוע
לקולנוע. ואם, נוסף לכך, יקרינו סרט־פירסומת
ממשלתי, תעבוד כוס־התרעלה על גדותיה.

ס כנ ה לאו מית: הכריונות מובן שבמשך בל השבוע רציתי להעלות בכנסת את
פרשת הצתת המערכת, בדי לתבוע מן השלטונות לפתוח
במלחמה של ממש נגד הבריונות.
כבר למחרת השריפה הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום
:״השריפה במערכת ״העולם הזה״ והסכנה לחופש
העיתונות.״ אך נשיאות הכנסת החליטה שהעניין
אינו דחוף( .לעומת זאת החליטה ש״המצב הכלכלי
בחצור״ הוא דחוף מאוד-מאוד; ומחייב דיון מיידי. כי
הצעה זו הוצעה על־ידי גח״ל).
אולם בהמשך נאומי על עידוד הסרט הישראלי,
נגעתי בעקיפין בפרשת ההצתה, תוך דיבור על התפשטות
הבריונות בארץ :

אודי אכנרי נ ...על העינוי של סרטי־הפירסומת,
נוסף עינוי חמור עוד יותר.

עינוי זה הוא חלל, מתופעה כללית כארץ :
תופעת הכריונות, ההולכת ומתפשטת ככל ענן ל
וככל שטח מחיינו.
זהו כימעט מחזה יום־יומי: קבוצת בריונים משת־

אין חודיה יותר מדכאה מאשר הישיבה באולם קול נוע
שיש בו אלף אנשים טובים, ששילמו בסף טוב כדי
לראות סרט טוב, והנה די בחמישה—שישה פרחחים,
מחלאת המין האנושי, כדי להשתלט ולהשליט טרור על
קהל של אלף איש במשך שעתיים.
אין התערבות של המישטרה, אין התערבות של סדרנים.
הקהל כולו מופקר, לשבט ולחסד, לקבוצה קטנה
של בריונים.
הבריונות הזאת אופיינית לא רק למצב בקולנוע, אלא
גם בשטחי־חיים רבים, וחובה היא לעורר לכך את תשו מת
לב הכנסת, השלטונות, ובעיקר המישטרה.

קגס־חנייה
רווזחוז 111,זי₪ן1די^ויו—י

מזה שש שנים אנו מטיפים בכנסת נגד קנסות-
ההנייה, שהפכו זה מכבר למס. השבוע הביע שר־המישפטים
הצעת־החוק, שבאה להחמיר את המצב.
לדבריו, הצטברו בשנה האחרונה 22 אלף פקודות-
מאסר על אי־תשלום קנסות, שאין כל אפשרות להפעילן.
לבן הציע השר שיטה חדשה: להוסיף אוטומטית
* 10 לבל קנס שלא שולם במועדו. הוא גם רמז על כך
שהוא תומך ברעיון ש״* 10 אלה יהיו ריבית שנתית.
התנגדתי להצעה זו בחריפות :

אורי אכנרי נ ...מניין באות אותן 22,000 פקודות־מאסר
על אי־תשלום קנסות, המוזכרות בדברי־ההקדמה י
לא אטעה אם אומר שהרוב המכריע של פקודות-
מאסר אלה מקורן בקנסות על דו״חות חנייה.
אם יש עומס עצום כזה של קנסות שהציבור איננו
משלם אותם, אז אחת מן השתיים: או שיש יותר מדי
קנסות, או שהציבור מתמרד נגד המציאות הקיימת בשטח
החנייה. אני סבור ששני הדברים כאחד הם נכונים.
עצם העובדה שהממשלה באה היום לכנסת, מרימה
ידיים ואומרת: בתי־המשפט, משדד ההוצאה־לפועל וה־מישטרה
אינם מסוגלים לגבות את הקנסות המוטלים מדי
חודש בחודשו — מעידה על עצמה.

הציכור איננו משלם את הקנסות, מפני
שהציכור מאמין — וכצדק — שאין זה קנס
על עכירה, אדא זהו מס על החזקת מכונית,
פשוטו כמשמעו.
שוטרים שאינם יכולים לתפוס גנבים, שאינם מצליחים
לבלום את הבריונות המתפשטת בכל רחבי הארץ,
שאינם יכולים למנוע התרחבות העולם התחתון והתבססות
הפשע המאורגן, שוטרים אלה הופכים לגדוד של
רושמי רפורטים, ועוסקים השכם והערב ברישום דו״חות
חנייה. הם פושטים ברחובות הערים למען מטרה זו בלבד,
ובאותה עת עצמה אין איש במדינה הדואג ברצינות
לפתרון בעיית החנייה.

כך הופר כל נהג מכונית כארץ לעכריין

שאין מנוס ממנו. כל נהג יודע שאין זה קנם,
שזהו מס, והוא איננו רוצה לשלם מם כיי ר זו.
עכשיו הונהגה שיטה חדשה של ניצול מצוקת החנייה׳
שיטה מחוכמת המחליפה את המדחנים. החנייה
החופשית נאסרה במרבית רחובות המגורים בערים הגדולות.
אותה עיריה ואותה מישטרה, שנתנו היתרים
ללא הגבלה למקומות ציבוריים, לאולמות חתונות ול־בתי־קולנוע,
בלי לדאוג למקומות חנייה — מכריחים את
הציבור להחנות את המכוניות במקומות אסורים.
מה יעשה אדם, שקנה כרטיס להצגת קולנוע, מגיע
למקום עשר דקות לפני תחילת ההצגה, ובמרחק של
מאות מטרים ממנו אין הוא מוצא מקום חנייה ז מתוך
יאוש הוא מחנה את המכונית במקום אסור.

עול ם־ הקודנו ע

אורי אכנרי: בניגוד לחבריהכנסת גרוס, שאינו
הולך לעולם לקולנוע, אני דווקא מרבה ללכת לקולנוע,
ולכן אני יודע, פחות או יותר, על מה אני מדבר.
יש סרטים טובים ויש סרטים גדועים, ואין לזה כל
קשר לעירום, או למה שחבר־הכדסת גרום מכנה :״פורנוגרפיה״.

לא נעצור את הכריונות כארץ, ככל
מקום שם היא קיימת, החל מאולם הקולנוע
וכלה כחוצות ירויטלים כשכת — ככל היטט־חים
וככל המקומות — תשתלט הכריונות על
היינו, ותשנה את דמות המדינה מעיקרה.

מועד וקכוע. דו״ חות ה חניי ה הופכי ם ל מי טדד

עינויים בחשכת

מעטים הדיונים המשעשעים בכנסת. השבוע זכינו
לדיון משעשע ביותר, בשחברי״הכנסת העשירו זה על זה
קריאות־ביניים היתוליות. כי הנושא היה עידוד הסרט
הישראלי, והדבר שימש אמתלה לעסקנים הדתיים להעלות
את הנושאים החביבים עליהם: ה״פורנוגרפיח״,
העירום, ושאר דברים נוראים.
?תח בהתקפה ח״כ יעקוב שלמה גרוס, שהעיד על
עצמו בגאווה שאינו הולך לעולם לקולנוע, ואחר-כן
ניתח סרטים ומתח ביקורת אמנותית על יצירות כמו
״חצי״חצי 7פעמים ביום״ ,ועוד.
בשבא תורי, פתחתי בתגובה על דבריו של גרוס
ושאר הדתיים :

ההתפרעות היא תופעה יומיומית, והיא הפכה לחלק
של הווי חיינו, והפעם אני מדבר גם מתוך נסית אישי.

״ 7פעמים ביו ם״
לטת על אולם הקולנוע, מפריעה, משמיעה צווחות וקריאות,
מפעילה טרור על אלף אנשים היושבים באולם.
נסים אליעד! 5הפורנוגרפיה לא עוזרת לזה,
חבר־הכנסת אבנרי?
אורי אכנרי: הייתי אומר. שנכון בדיוק
ההיפך. הבריונים האלה מתפרעים לא פעם מפני
שבגלל תעמולת־כזב במודעות הקולנוע באו לסרט
שלא התכוונו אליו. לא פעם קורה שסרט
טוב, סרט באמת טוב, מתואר במודעות כסרט
של אלימות ופורנוגרפיה, כדי למשוך קהל. קהל
מפוקפק בא לראות את האלימות !הפורנוגרפיה
כמובטח. הוא מתאכזב כשהוא רואה מרט אמנותי,
ואז הוא מתפרע.

עכשיו״כאים ומוסיפים הטא פשע.
כאשר יש רבבות של קנסות, שאין אפשרות לגבות
אותם, יש לטפל בשורשי הבעייה. יש לחשוב מהו הגורם
לכך, ולחסל את הגורם. במקרה זה הגורם הוא
המחסור במקומות חנייה. אולם תחת להטיל מם על
בעלי־מכוניות, כדי להכשיר באמצעותו מקומות־חנייה
וחניונים שיפתרו את הבעייה, הולכים סחוד-סחור, מטילים
קנסות, הזורמים לקופת המדינה כמו כל מם אחר,
ושאינם משמשים לפתרון הבעייה.

למעשה נוצר כאן מ*צכ, שכו מעוניינת
הממשלה עצמה שהציכור כולו יכצע עכירות,
כי הקנסות על עכירות אלה הופכים ׳לפריט
חשוכ כתקציכ המדינה. למעשה מעוניינת הממשלה
שהכעייה לא תמצא את פתרונה.
המצב הנוכחי, ההופך ציבור שלם לעבריינים מוע דים,
פסול מעיקרו.

פיתום ורעמסס, שו שן הביר ה וחמת -
אפ שר ל הוכי ח ש כו לו שייכות לי שר אל...
על סדר״היום עמדה חצעת־חוק שיגרמית, להארכת
התקנות המסדירות את השיפוט בשטחים המוחזקים.
היה זה תירוץ טוב לוויכוח מדיני חוזר.
לפי סדר הנרשמים לדיון, הובילו הסיפוחיסטים את
הוויכוח. בזה אחר זה דיברו ארבעה מהם — נחושתן
וארידור מתנועת החרות, תמיר מהמרכז החופשי והרב
נריח מהמפד״ל. כולם דרשו סיפוח מיידי של השטחים
המוחזקים.
נפל בגורלי להיות ראשון הנואמים של מחנה־השלום,
וכך הובלתי את ההתקפה הנגדית. הדבר גילה שוב
את תפקיד סיעתנו: לדאוג לכך שבכל ויכוח כזה יישמע
קול מחנה״השלום כנגד קול הסיפוח, ולעודד את מתנגדי
הסיפוח בכל הסיעות להרים את קולם.
ואכן, אם בראשית הוויכוח היה נדמה שידברו כימעט
רק שוחרי״הסיפוח, הרי בהמשכו קמו בזח אחר זה
מתנגדי־חסיפוח ברוב המפלגות. כשקמתי לדבר, כבר
ידעתי כי נגד הרב נריה, האולטרה־סיפוחיסט של
המפד״ל, יקום אחד מדוברי״השלום של חמפד״ל, ח״כ
מלמד.
פתחתי את דברי בסיסמה פרובוקטיבית, כדי להפגין
את העובדה כי שוחרי״השלום בבית אינם מיעוט
מבוטל, כפי שטוענים אנשי הימין, אלא רוב דומם:

אורי אכנרי: שתי גדות לירדן, ושתי גדות ל־גודל
— אחת היא. תנועת ״חירות״ ,שדיברה בוויכוח
זה, והשניה היא המפלגה הליברלית, ששתקה.
שתי גדות למערך — אם לדון לפי קריאות־הביניים.
שתי גדות גם למפד״ל — גדה אחת של ח״כ גדיה, ש דיברה,
וגדה של ח״כ מלמד, שאני מקווה כי עוד תדבר.
מרדכי סורקים ז אתה כבר פתרת את השאלה
— יש לך גדה אחת.
הריאה ג נפש חצוייה.
אורי אבנרי: יש הנפש החצוייה לרוב המפלגות
והסיעות, ואין זה מיקרה. היא משקפת
את הנפש החצוייה של הציבור.
ארי אנקוריץ ז חבר־הכנסת אבנרי, לך
אסור להשתמש בנימוק כזה, שהוא, אגב, נימוק
טוב מאוד.
היו״ר כן־ציון קשת: רבותי, מותר ל־חבר־הכנסת
אבנרי להשתמש בכל נימוק.
מרדכי סורקים: זה פרלמנטרי.
היו״ר בן-ציון קשת: שנית, את קריאות
הביניים אבקש לעשות יותר ימהר.
אורי אבנרי: נפש העם חצוייה, כי העם
כולו אוהב את הארץ, אך העם כולו אוהב עוד
יותר את השלום.

הבחיוות ־ צעד למדינה ברסטינית
כארץ הזאת חיים שני עמים. המאורעות
הטראגיים של שני הדורות האחרונים גרמו
לכת שהעם האחד. הישראלי־היהודי, מרוכז
עתה במדינת־ישראל, ואילו העם השני, הערבי־הפלסטיני,
מרוכז כעיקרו כשטחים המוחזקים
כידי צכא הגנה לישראל.
אנחנו מחזיקים בשסחים על־פי אמנת ג׳נבה, ולפי
אמנה זו החוק שחיה קיים בעת ד,כיבוש נשאר שדיר
וקיים.
אינני מאושר מן המצב הזה. אני סבור שהחוק הירדני
בשטחים המוחזקים צריך להתחלף, בבוא היום,
בחוק, בשיפוט, במישפט ובמינהל שייקבע על־ידי העם
הפלסטיני היושב בשטחים האלה, שיגיע לכלל הגדרה
עצמית חופשית ודמוקרטית, על־יפי בחירתו ועל-פי דרכו.

ארציות מתמודדות בבחירות לעיריות. איך יכולות להיות
בחירות בטול־כרם וביריחו, מבלי שהמועמדים, המתייצבים
לפני עמם, יגלו את ה״אני מאמין״ שלהם לגבי
השאלה האחת והיחידה העומדת ברגע זה בפני כל אדם
פלסטיני: לאן מועדות פני ארצי? — האם חזרה ל
אבל
ברצועת עזה לא היה סיפוח כזה. על־פי החוק
המצרי, רצועת־עזה היתד, חבל־ארץ פלסטיני נפרד,
תחת חסות מצרית.
שמעתי בעניין, כשעשוע, את הסבריו של הרב
חבר־הכנסת גדיה. באותו הגיון תלמודי מושחז אפשר
ד,יה להוכיח שפיתום ורעמסס, ששושן הבירה וחמת, ועוד
מקומות הרבה, הם נחלת אבותינו, ואינם טעונים סיפוח,
באשר הם שייכים למדינת ישראל מאז ומעולם.

אני שואל את עצמי: מה הטעם בפילפו
ליטיקה זו? כאיזה עולם אנו חיים?

כל הכבוד לאל
האולם הזה, שבו אנו יושבים, מנותק מהעולם. אין
כו חלונות. יכולים אנחנו כאן לדמות לעצמנו שאנחנו
על אי בודד, ושהכרעות העולם אינן משפיעות עלינו.
אבל ראש ממשלת ישראל נמצאת היום בדרכה אל מעבר
לים. היא נתקלת שם במציאות המדינית הקיימת בעולם,
אף כי אינה קיימת בתודעת חברי־הכנסת ארידור, תמיד,
נחושתן ונריה.
היא קיימת. העולם הולד לקראת הכרעות. היחסים
בין ארצות־הבדית וסין, וגם בין ארצות־הברית וברית-
המועצות, הולכים ומשתנים.

מה הטעם להפליג כאן בנאומים נלהכים,
היפים למצב פוליטי שאיננו קיים, תוף התעלמות
מוחלטת מהמצב הקיים?

רשאד אל־ ש אוו ה
ירדן? האם לישראל? האם למדינה פלסטינית חופשית?
האם למדינה חופשית תוך פדרציה עם ירדן, או
תוך פדרציה עם ישראל? יש לפחות חמש אפשרויות
עקרוניות, עם הרבה גוונים שונים.
הבחירות האלה, כפי שתתקיימגה, תהיינה לקויות
ופגומות. אבל טוב שתערכנה, ולא יימשך המצב הנוכחי.

הייתי מייעץ לממשלה להיענות למישאלה
המינימלית, המתונה כיותר, ששמעתי מפי מנהיגים
כשטחים המוחזקים, לגכי עריכת כחירות
החוק הקיים שם ימנו השלטונות
אלה: שלפי יק הצכאיים קודם כל מושל־מחוז — קיימאקם
ערכי.

מושל המחוז האזרחי הערבי יתקין את התקנות לעריכת
הבחירות הללו, ויפקח עליהן, ובכך יתן מידה
מסויימת של כשרות לאומית, מדינית וציבורית לבחירות.

העונים הניח נ״שות נלסטיניח
חבר־הכנסת נריח, שכדרכם של רבים מחברי־הכנסת
הסתלק מהאולם ברגע שגמר את דבריו במקום להקשיב
לדברי המתווכחים האחים בוויכוח...
י־טראל קרגמן: הגיעה שעת התפילה. ן אורי אכנרי: סליחה. אס זה לצורכי תפי־ן
לה — אני בוודאי לא אערער על כך.
חבר־הכנסת נדיר, הוא גדול בתורה, אבל איננו גדול
בענייני חוק, מדיניות ומישפט פניבדערבי. אחרת לא
יהיה אומר את אשר אמר כאן: ששום מדינה ערבית
לא הכירה מעולם ביישות הפלסטינית. זה מגלה, עם כל
הכבוד, אי־ידיעה תהומית.

כבוד היושב־ראש, בוויכוח זה הוזכר כמה פעמים שמו
של ראש עיריית עזה.
נדמה לי שכל תושבי ישראל שמעו וראו בטלוויזיה
את רשאד אל־שאווה, וד,תרשמו עמוקות מאישיותו.
(אולי זהו אחד המעשים הטובים של הטלוויזיה. העם
הישראלי רואה בפעם הראשונה במו עיניו את
המנהיגים הפלסטיניים, ושומע במו אוזניו את דבריהם.
הראיה והשמיעה משנות את היחס הלאומי. ראינו את
מוסד, אל־עלאמי, ושמעתי ממאות אנשים, הרחוקים מרעות
,,שהתרשמו התרשמות עמוקה ביותר מאיישיות
דגולה זו).

ההתרשמות הכלתי-אמצעית של הציבור
הישראלי מדבריו של רשאד אל־שאווה עוזרת
די להכין לרוחו של איש כזה.

הנה לנו ראש-עיריה ערבי תחת שילטון צבאי ישראלי,
בחבל שהיה עד לפני ארבע שנים תחת שילטון
צבאי מצרי; אבל איננו ישראלי ואיננו מצרי. נאמנותו
נתונה קודם כל לעמו שלו, הפלסטיני, ולעירו עזה.

הנסיכות הטראגיות של מלחמתנו, העמידו
אותו כמצב מסויים. פידאי מכוקש מצא מיק
לט ככיתו והתאבד שם. ואני שואל את עצמי :
איך היה כל אחד מאיתנו מתנהג כאותו מצב?
בנעורי, הייתי חבר האירגון הצבאי הלאומי. כעבור
שנים פרשתי מן האירגון, מתוך התנגדות מצפונית עמו קה
לדברים מסויימים שעשה.

אכל גם אחר-כך, אילו היה מתדפק על דלתי
איש האירגון הצכאי הלאומי, שנרדן! על־ידי
השלטונות — האם אני, שהתנגדתי לדרכו,
הייתי מסגיר אותו? האם מישהו מהנוכחים
כאן, כאולם הזה, היה עושה זאת?

משום כף אני מכרך על ההחלטה לעשות
את הצעד הראשון, הקטן, לקראת הגדרח עצי־

הליגה הערבית הכירה רשמית ביישות
הפלסטינית ב־ ,1963 ומאז, נציג־ככיכול של

למרות שאנחנו יודעים מה דרכם ומה פעולותיהם
של הפידאיון, ומהם האמצעים הפסולים שבהם הם מש תמשים
— דבריו של אל־שאווה הבהירו לנו את המצוקה
הנפשית העמוקה של מנהיג פלסטיני, הפועל תחת כיבוש
צבאי זר, והחותר בלי כל ספק לקראת פתרון של
שלום.
אני מתנגד לשיטה של איפה־ואיפה. אבל המסקנה
איננה שצריך להשמיד עוד בית אחד, את ביתו של
רשאד אל-ישאווה.

מית — על-ידי עריכת כחירות ככמה מן העיריות
הקטנות כשטחים המוחזקים.

פלסטין (לא נציג שנכחד על־ידי הפלסטינים
עצמם, כי אם נציג שמונה על-ידי מדינות ערם)
יושכ כמועצות הליגה הערכית, כנציגה של
פלסטין, ודגל פלסטין מתנופך כין דגלי מדינות*
ערם, ככל כינוסי הליגה הערכית. זוהי הכרה
דה-פקטו ודה־יודה כמישפט הפנים־ערכי.

המסקנה צריכה להיות שאותה הכנה שגילה
שר-הכיטחון, כעצה עם ראש-הממשלה,
למצכו של אל־שאווה, שכתוצאה ממנה לא ניתנה
הפקודה להחריב את כיתו, צריכה לגרום
לכך שנשים ככלל קץ לשיטה שהיא פסולה
כעיני מעיקרה — הריסת בתים כנסיכות כאלה.

יתר על כן, רצועת עזה לא סופחה מעולם לשום
מדינה ערבית.
אמנם, הגדה המערבית סופחה לירדן — על סמך הכרעה
מזוייפת, שנכפתה על הנכבדים הפלסטיניים ב־.1949
שמעתי מפי אחד האישים הפלסטיניים הבכירים, עזיז
שיד,אדה, איך זוייפה, בויימר, וניכפתד, אותה הכרעה,כביכול,
בניגוד להחלטה האמיתית שנתקבלה. היתד, הצבעה
באותו כינוס פלסטיני, שלא מצאה חן בעיני המלך עבד-
אללה, ואילו המישטר הירדני פירסם החלטה שלא נתקבלה
כלל, וכפה אותה בכוח הטרור הצבאי והמישטרתי
על העם.

בהמשך הוויכוח התפלמסו במה מן הנואמים עם
דברי. בין אלה חיה מאיר וילנר מרק״ח, שתקף בחריפות
את גישתנו לעניין הפלסטיני. הוא התנגד בתוקף
לבחירות בגדה המערבית, וטען בי מנהיגי הגדה חם
משתפי״פעולה עם הכיבוש, ובי הבחירות הם צעד לק ראת
הסיפוח. המונארביזם של רק״ח הוא תופעה די
משעשעת.
בסופו של דבר הצביעו הקואליציה ומק״י בעד החוק.
גח״ל נמנע. ואילו סיעתנו, יחד עם רק״ח מצד אחד
והמרכז החופשי מהצד השני, הצביעה נגד.

אינני מאושר מכך, שבחירות אלה תערכנה לפי החוק
הירדני, אבל ברור לי שאין ברירה, כי אין חוק
אחר. אני מצטער על כך שלא תיערכנה בחירות גם בערים
העיקריות — שכם וחברון. אני מצטער גם על כך
שהבחירות נערכות בתנאים שאינם מאפשרים בחירות
כהלכה.
אין בשטחים המוחזקים חופש ההתארגנות הפוליטית,
חופש הביטוי הפוליטי, חופש האסיפה, חופש ההתכנסות,
חופש הדיון, חופש הוויכוח על נושאים פוליטיים. איך
אפשר לערוך בחירות חופשיות בג׳נין, בטול־כרם וביריחו,
מבלי שהמועמדים יגידו מה דעתם על עתיד עמם
ועתיד ארצם?
אפילו אצלנו, בישראל, שיש בד, ממשלה וכנסת
ומוסדות פוליטיים לרוב, הבחירות לעיריות עומדות
תמיד בסימן ההכרעות הלאומיות הכלליות. מפלגות כל-

פוג רו ם
זה לא יהיה נוח במיוחד,
אבל אם אתה רוצה,
אתה יכול להסתכן.
כאב-ה ראש הריג-
עי, הצרות בטווח־קצר,
הפגישות עם שונאיך—
כל אלה שקולים, אם
רק תדע להתמיד על־ 08 1898
ידי ההישגים הרצי 6 £2£2£ $ 3 1
ניים וכוח-הרצון שתפתח
על-ידי עצם התפנית.
מיקרה נעים ובלתי-צפוי עלול
להתגלות, אם לא תיזהר, כתגלית
של איבה אישית או של קינאה
מיקצועית. אל תראי לו שאת נפגעת
ממני. העמידי פנים של לא-איכפתיות.

יחסיך עם הממונים
עליך הולכים !מתערערים,
לא־מעט בעטייך.
חוטר שליטה במצב, איבוד
עשתונות, או חוצפה
שאינה במקומה,
עלולה להביא אפילו לפיטורין
; מחשבה על
: 1 21אפריל -
התוצאות תביא רק תו;20ב
מאי
עלת. בת שור: אין ספק
כי הוא באמת אוהב אותך,
ואינו מעמיד פנים כפי שאת חושבת
לפעמים, או כפי שנוהגות חברותיך לרנן.
ביום ג׳ תאבדי סכום כסף קטן. לבשי ירוק.

שוון

המזלות דווקא לא
חיוביים, אבל כוחותיך
האישיים כה עצומים,
בגלל צירופם של
שתי פלאנטות שחופות
עליך, שאם תתאמץ
ותשקיף על העבר ועל
העתיד בעין רגועה,
תתגבר על כל מיכשול.
אל תאמיני לו: הוא__
התכוון למשהו אחר
לגמרי, ואת למשהו אחר לגמרי. כסף
בא — ואתה מפסיד אותו שוב, בגלל
ידידך של שגיאתו חסרת־הזדון
הקרוב ביותר. אלתטיל בו אשם.

נשקפת

חאזנייס

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא ידידים במקום
הפחות מתקבל על ה דעת.
עם זאת, דע שהם
מתייחסים אליך
בחוסר-התחשבות. היזהר
מהפכפכים, ועוד
יותר, כמובן, מנשים
הפכפכות. נטייתך ל-
חולמנות ולרומנטיקה
תסבך אותך, השבוע,
במריבה לא-לך. אזי,
אם כבר תכניס את
האף לענייני הזולת —
סיים לפחות את המלאכה בכבוד.

הדרן בה נקטת היא בהחלט לרוחך ועל־אף
הפחים הזרועים על
פניה — היא אשר תוביל
אותך למה שאתה
רוצה להשיג ולמה שאתה
צריך לעשות. זכור
כי עליך לסמוך לפני כל
דבר אחר, בראש ובראשונה
על עצמך. נסה

גם להתחשב באחרים,
} 2בנובמבר -
20 בדצמבר
עד כמה שרק אפשר.
היה מתון בתגובותיו,
ובינתיים, השתדל לא לגלות דבר.

ון ןש

אומנם ממבט ראשון
נראה השבוע כשיגרתי
ומשעמם. אך הוא טומן
בחובו את תחילתן של
קבלת הכרעות חשובות,
בעיקר בתחום האישי.
מחלה קלה שתפקוד
אותך השבוע, בן סרטן,
תגרום לך לזעזוע קל,
שיחלוף. העיקר הוא
לעבוד, הרבה וטוב,
ומבלי להתעייף. במישור העבודה או העסקים:
אל תהסס להתחנף לבוס או לממונים
עליך ; כולם עושים זאת, והרי בסופו
של דבר זה רק יועיל לך. בת סרטן,
שימרי על הופעתך, וליבשי צבע צהוב.

העבודה בוערת ויש אפילו תוצאות די
לעבודתך, מפתיעות אבל ההמולה שאתה
מקים סביבך, מחשידה
אותך שאתה מדבר יותר
על העבודה מאשר
מבצע אותה. הדבר
היחידי שבולם ומרסן
אותך היא בעצם שו־תפתך
המצביעה בפניך
כל הזמן על נקודות
התורפה שלך. דע לך
בי יש הרבה הגיון וחכמה בדבריה.

(המשך מעמוד )33
בשמחה ממקומות בדימונה והצור — קיבלו
תרומות של ספרים וציוד, והחלו מלמדים.
כעת היה לרבנו מיכאל קלף חזק ביד.
ישיבה שלמה על תלמידיה העניים —
ועוד בני־המזרח בנוסף. בשלב הבא, השקיע
צוות היזמים בהדפסת אינדולגנציות,
שבישרו לכל כי אשרי האיש התורם סך
(כאן נשאר מקום ריק לסכום) להקמת חדר
בישיבת כנסת ישורון. שלושת רבנינו
לא שכחו כמובן לפרט באיגרות־הצדקה
שלהם את מעלותיה העצומות של הישיבה.
מה שלא ציינו הרבנים מעולם, הוא כי
בישיבה הארעית הם לא בנו אף חדר.
בטבלות השיש המפארות את כתלי החדרים
כתוב: נתרם בחסדו של פלוני,
נבנה בכספי אלמוני, האמת היתד״ כי כל
החדרים במקום הוקמו הרבה לפני שבאה
הישיבה לשכון שם.

(המשך מעמוד )32
נישאו השניים בגרמניה בנישואים אזרחיים.
השניים
לא ידעו לאיזה בוץ הם נכנסים.
הוריו של דויד הם דתיים. עם כל
חיבתם למרי, לא יכלו להסכים לכך שבנם
חי עם נוצריה פרוטסטנטית.
להתנייר. מרי הבינה את עמדת ההורים,
הציעה להתגייר. הוריו של דויד קיבלו
את ההצעה ברצון.
מרי היתד, אז כבר בהריון. היא ביקשה
מהרבנים בבת־ים לזרז את הליכי הגיור
כדי שתספיק להתגייר לפני הלידה. הללו
הורו לה ללמוד את כל הדרוש במהירות.
מרי שכרה מורה פרטי, למדה ימים שלמים,

א ם אין רוו ח —
נו ט שי ם
!9מרות הנדבות ושלטי השיש, לא
/היה לישיבה כסף לפעול .״חשבתי
שיראו נדבנים את הילדים המסכנים האלה
ויתרמו״ אומד הרב ארליך. והרי תרמו,
שואלים אותו — להיכן הלך כל הכסף?
״היו מלמדים״ הוא עונה. כמה? ״שלושה.
והיו גם הוצאות.״ למה? ״לטיפול בחמי שים
ילד.״
שיני סעיפים חשובים אלה, הצליחו תוך
פחות משנתיים, להכניס את הישיבה לחובות
של יותר ממאה אלף ל״י אליבא
דארליך — למרות תרומות שאת סכומן
המדוייק אין אף אחד מוכן לגלות .״כל
מה שאני יכול לאמר, זה שזה לא היה
מספיק,״ אומר הרב ארליך.
התוצאה :״באוקטובר 1969 עזבנו את
הישיבה,״ מספר הרב .״השארתי את כל
הספרים והציוד המשרדי בארונות, והלכנו.
אי־אפשר היה להמשיך כך על הפסדים.
אנו קיווינו להרוויח מקיום הישיבה, והנה
נכנסנו לחובות לכל חיינו. הייתי בטוח,
בגלל המקום הנידח, כי איש לא יפגע
במצוי בחדרים.

נדחית־גיור מרי משולם -
עקשנות הרבנים —

עסק לג רי פ ת

מצבך

הנפשי

רוו חי־ שנו ר

מוסיף להשתפר —
וזאת, בזכות היכרויות
חדשות, ועל-יסוד כמה
התפתחויות המוכיחות
לך, כי יש לן כל הסיכויים
לפענח את ה ק
ש רי ם

שקש רו

או ת ך

למצב סטאטי. כיש״
רונן יתגלה ברבים,
למבוכתך ולשימחתן.
אל תהיו שוטים, בני
גדי: נצלו זאת לפרנסה.

הצלחה במי

אתה כימאי או עובד מעבדה — היזהר
שור הפינאנסי. כספים
מחומצות, חומרים מסוכנים או אף התפועשויים
להגיע אליך
צצויות. בייחוד בימים
הרבה יותר מהר ממה
ד׳ עד ר. אם אתה מסושציפית.
לעומת זאת
בך עם החוק — זהו
עלולות להתרחש מיס״
שבוע רע מאוד להחליט
פר אי-נעימויות הקשוהחלטות
משפטיות. מצד
רות במקום העבודה,
שני, אם אתה שוקל רומבלי
שיגעו דווקא
מן — אל תפחד. קודם
ישירות לך. אם תשכל,
הוא לא יהיה רציתכנע
בעצמך בצידקת
ני. ושנית, הוא יהיה
הרעיון שנולד בך,
נעים ומלא הפתעות. בת
תוכל להשפיע גם על האנשים סביבך.
דלי: נסי לא להיות עי¥

קשת
וסוררת. יש אנשים הרוצים באמת
ובתמים את טובתך. לבשי צבעים עזים.
התחזקי, בת בתולה —

לפניך שבוע קשה במיואכזבה
גדולה בידידות
חד. אל תנסי להתחמק
קרובה היא אחד המהאתגרים
שיהיה עליך
דברים הפחות נעימים
להתגבר עליהם. מעט
העשויים לקרות לך
שכל ישר, הרבה אומץ־
השבוע, בן דגים. בת
לב זעוז־רוח, יעזרו לך
דגים: אם את חושבת
לדלג על פני המשוכות,
שקשר עם ידיד הוא
ויגרמו לך, בסופו של
חיוני — שימי לפחות
9ז בפברואר -
דבר, המון נחת־רוח על
עין על מה שהוא עו20
במרס 1 6הישגיך, שלא יהיו מבושה.
ובכלל, הגיע הזמן
טלים כלל. אל תוותר !
שתשקלי את מעשייך בזהירות יתרה.

שוג

מ שי ב ה

במדינה

1נין1

*ום אחד טילפן אלי משה תומר, בעל
הקרקעות והמיבנה, .גונבים את הספרים,׳
אמר לי, .גנבו כבר את הגאז ופרי־ז׳ידר
אחד ׳.באותה עת, היתד, אשתי המנוחה
חולה מאד, וראשי היה מלא דאגות
אחרות.״
מגיב משה תומר, אחיו הבכור של המשורר
בן־ציון תומר:
״כארבעים פעם, וזאת בנוכחות עדים,
טילפנתי לרב הזה והודעתי לו כי פרחחי
הסביבה עורכים פוגרום בישיבה. עשרות
טלפונים, במשך שנה וחצי. אבל לא היה
איכפת לו. הוא לא בא, לא בדק, לא אסף
מן המקום אף ספר קודש.
״הם עשו את העסק לגריפת רווחי־שנור.
כשלא הצליחו -או אולי כן הצליחו
דווקא — הם פשוט קמו יום אחד ונעלמו
מן האופק.״

סו ף־ סו ף —
פ עו ל ה
ך• אשר נתבקש משה תומר למסור
^ את גירסתו שלו על הפרשה, סירב
בתחילה .״הרב אמר לי שלא לדבר מילה,״
הסביר. לאחר שניאות, גילה גם את האפילוג
שהתרחש בעקבות ראיונו של הרב
ארליך עם כתב העולם הזה :
״אחרי שהייתם אצל הרב והוא תפס
שהעולם הזה עלה עליו,״ סיפר תומר,
״התחיל כנראה לדאוג סוף־סוף לעולמו
הבא. תוך חצי שעה לאחר הראיון השיג
טנדר. עוד באותו יום, הוציאו את המעט
שנותר מספרי הקודש.״

וכעלה דויד— הביאה להרס המשפחה
במשך חודשים — כשבלילות היא מופיעה
כחשפנית במועדוני־לילה (החשפנית מתגיירת,
העולם הזה .)1767 היא למדה ולמדה,
ודגרה בשקדנות עד שהרגישה שהיא
מוכנה.
היא פנתה לרבנות — אך שם כלל לא
בחנו אותה, אלא דחו אותה לחודש. ושוב
לחודש. ושוב לחודש. בינתיים נולד הילד,
אך הרבנים עדיין סירבו לבחון אותה
לגיור.
ההורים של דויד נואשו, החלו לוחצים
על הזוג להיפרד. מרי, ביאושה, פנתה
שוב לרבנים בתחינה לזרז את הגיור.
הללו, בשלווה אולימפית, הסבירו לד, שיש
זמן. יש תור. אין צורך למהר.
ייאוש. לבסוף, הבינה מרי משולם את
האמת המרה — שד,דחיות הללו עלולות
להימשך עד אין־סוף. היא איימה לעזוב
את הארץ יחד עם הילד, אם לא תוכל לחיות
כאן עם בעלה.
איש לא התרשם, והשבוע היא עלתה עם
תינוקה למטוס לגרמניה .״אני מוכנה לח זור
כל רגע,״ אמרה ,״אם רק יסכימו
הרבנים לגייר אותי. אני רוצה להיות כאן
כמו כולם.״
העולם הזה 1788 .

!ש שגה -קיבל ילד
הדנה בליש היא רק בת ,21 אבל
אם היא תמשיך ככה, היא עוד תגיע
רחוק. כי התמימות, כיום, היא מיצרך העשוי
להביא את בעליו רחוק.
הלנה מתגוררת ביפו, אבל מבלה את
רוב שעותיה בדיזנגוף. כל ימי שמבקר בחול
הישן — בפנים, לא בחצר — לא

הלנה בליש
יכול שלא להבחין בחתיכה הג׳ינג׳ית־
1בלונדית, בעלת הפרצוף המקסים והחזה
המתנשא למרחקים, העומדת מאחורי ה1דוכן
ומוכרת עוגות. זאת הלנה.
מובן שכאשר נכנס טומי קוכס, תייר
אוסטרי בן 52 שהוא גם קונסול־הכבוד
של אוסטריה בישראל, לרוול, הבחין בה
גם הוא. הוא ביקש ממנה עוגה. בשבוע
!שעבר, הוא קיבל ממנה בתגובה תביעת
פיצויים בזאת, שאפשר היה לקינות בה את
כל מלאי העוגות של רוול לעשרים שנה.
אפילו במחירים של רוול.
״פגשתי את טומי כאן ברוול לפני הוד־
•שיים,״ סיפרה הלנה .״הוא הציג את עצמו
ולפני בתור דיפלומט, איש־עסקים, בעל
מפעל טקסטיל בווינה, ודוקטור לפילוסו־
.הוא גם סיפר שהוא בן ,40 וגרוש.

המנקות שד
שמוליק קואוס

כשיצאנו, גיליתי שיש לו יגואר.״
זה היה לפני חודשיים, כאמור. כרגע,
הלנה נמצאת כבר בחודש הראשון להריון.
לדבריה — מטוסי. בנוסף לכל
התוארים והיגואר שהשפיע עליה, הבטיח
לה הגבר הגבוה והשמן, האוהב את ה חיים
העליזים, גם נישואין. לדבריה.
מאחר שהלנה בחורה
תמימה, היא
נתפתתה לקיים אי־תו
יחסים, אם לצטט
את הנוסח המקובל
בטרגדיות כאלה.
כלומר, לאחר שהיחסים
הופכים ל טרגדיות.

יום
אחד, לאחר
סצינת הפיתוי, ראתה
הלנה את טומי
בדיזנגוף בחברת
כמה חתיכות אח רות.
רק אז התחילה
להתעניין אודות
האביר על הנמר הדוהר,
גילתה שהוא
גרוש בערך כמו שהוא
בן .40 הדבר
הנכון היחידי שסיפר
לה, גילתה, זה
שהוא קונסול כבוד.
הלנה היפה רצה
למישטרה, הגישה
תלונה נגד הקונסול.
מה שחורה ל הלנה
במיוחד, זו
שלוות נפשו של טומי .״אחרי כל
מה שהוא עשה לי, הוא עוד מעיז
לבוא הנה לרוול לבלות עם כל מיני
צעירות. אני לא מבינה איך הן מסכימות
לצאת איתו.״ שאלה טובה, גם היא לא
הגיונית כל כך, מפיה של השואלת דווקא.
טוב, תמימה ככל שהיא, הלנה לא עד
כדי כך תמימה שתעבור בשתיקה על
אירועים כאלה. היא פנתה לעורך־דין, בתחילה
לחיים קאזים, אחר כך לאהרן
כרקאי. התוצאה: בית המישפט עיכב
את יציאתו של טוימי מהארץ, אילץ אותו
להפקיד בערבות 3,000ל״י, אחר בך
הגדיל את הסכום ל־ 15 אלף, אחר כך
טומיירצה לצאתמהארץ,
הורה שאם
עליו להביא ערב שיבטיח תשלום מזונות
לרך שייוולד בעוד שימוגר. חודשים לכל
18 שנות חייו הראשונות.

לעומת זאת, סירב שמוליק — גם כן
אינני יודעת למה — לראות את אשתו,
ג׳וזי כ״ץ, ולא הסכים לראות אותה כש באה
אליו לביקור.
האם יש ללמוד מכך על שינויים מסויי־

בעוד איזה עשרה ימים יצא שמוליק
קראום מבית־החוליס, בריא ושלם, ובמצב
רוח נהדר, לאחר ששכב שם כמה
חודשים, אחרי נסיון ההתאבדות שלו.
משהו.

השכיבה הממושכת עשתה לו
אחרי שהוא הובהל במצב מסוכן
1הוא הועבר מאוחר יותר להדסה בירוש ה
לים,לטיפול במחלקה הפלסטית המפורסמת
של בית־החולים. הוא היה רגוע ושלו כמו
שלא היה זה זמן רב.

לאיכילוב,

אינני יודעת מה בדיוק הנדיבה לשלוותו,
אבל אינני יכולה שלא לחשוב שהיא קשורה
איך שהוא ב עיינ ה אי מ ן, שדרנית
,גלי צה״ל לשעבר, שנתפסה בזמנו יחד
עם שמוליק בגלל שמץ סמים. עיינה, מסת־
/בר, נהגה לבקר אצל שמוליק בבית־החוליס
בכל יום, ללא יוצא מהכלל, במשך כל
חודשי החלמתו הארוכים, כשהיא עושה
1כל יום את הדרך מתל־אביב לירושלים ו,חזרה.

שמוליק
קראום
מיס שיחולו לאחר צאתו של שמוליק
אוויר העולם בימים הקרובים?
נראה.

אתם יכולים לראות אם כן, שטומי נתקע
בארץ כהוגן, ולהוציא אותו מכאן
יהיה קשה יותר מאשר להוציא מהקיר
מסמר בלי ראש. איך הוא הסתבך בתענוג
כזה?
מספר טומי, שבאמת לא נראה כבן ,52
בעברית המחוזקת באנגלית שלו :״בסוף
ספטמבר הגעתי לישראל. כל שנה אני
מגיע לכאן שלוש פעמים. נכנסתי לרוול,
ותיכף הבחנתי בהלנה. איך אפשר היה לא
להבחין בה? היא היתד, בלונדית, סקסית,
בעלת חזה מפותח, ולבשה מיני קצרצר.״
כבוד הקונסול לא מכחיש לרגע שהיתר,
לו פרשה עם הלנה. הצרה היא, שהוא לא
פילל כי היא תהפוך, כדרכן של פרשות,
לעסק־ביש .״ברגע שראיתי אותה, חיפשתי
דרך להתחיל איתר״״ הוא מספר .״ראיתי
שהשיער שלה צבוע לא בסדר, ושאלתי
אותה למה היא לא צובעת אותו לעיתים
יותר קרובות. היא השיבה שאין לה כסף.
כמה זה עולה? שאלתי אותה. עשרים ל״י,
ענתה. הוצאתי שתי עשיריות ונתתי לה
במתנה.״
ההמשך, נזכר טומי ברעדה, היה כעבור
שבוע :״הזמנתי אותה לארוחת־ערב במלון
דן. זה היה ערב נעים. לא נגעתי בה.
״למחרת, נסעתי לשמונה ימים לאילת.
כשחזרתי לתל־אביב ונכנסתי לרוול, בירכו
אותי המלצרים במזל־טוב. מה קרה?
הלנה סיפרה לכולם שהבטחתי לה נישואין.
אחרי ארוחת ערב אחת. נו, אני שואל
אותך !״
טומי הגיב במלים חריפות ביותר. הלנה
היפה הצליחה לפייס אותו, סיפרה לו
שעשתה זאת רק מקינאה. באותו ערב
נסעו לוילה של טומי בהרצליה,־פיתוח, שם
קיימו יחסי־מין בפעם הראשונה .״השתמשתי
באמצעי־מניער״״ פוסק טומי ברורות.
״אם היא בהריון מאותו מגע מיני — היא
הפלא השמיני בתבל.״
למחרת בבוקר, מספר טומי, קנה להלנה
מתנות צנועות, בשווי של כ־ 800ל״י. אחרי
פגישתם האינטימית השנייה, כמה ימים

מאוחר יותר, קנה לה שרשרת־זהב ב־300
ל״י .״ולמרות כל זאת, היא מתנהגה בצורה
כל־כך גסה,״ הוא משתומם.
טומי לא מתרגש מתביעתה של הלנה,
ואף לא מצו עיכוב היציאה שהוצא נגדו.
מי שכן התרגשה, זו אשתו שבאה לבקרו
כאן בארץ. כשהיא שמעה את הסיפור, היא
התרגשה מאוד .״לא בגלל ששכבתי עם
הלנה,״ מסביר טומי .״אני ואשתי חיים
בנפרד. אשתי התרגזה על שהתחלתי עם
בחורה טיפשה כל־כך.״

החרפת המינים

ו־ — 111111111 ווו 1— 1

— — 11111ו

אצל

אריק א״נשט״ן
בדרך־כלל, על־מנת לבצע ניתוח ע
החלפת־מין, יש צורך בכמה אלפי ל
טובות, ובמנתח מומחה. אבל לפעמים,
אפשר להשיג את התוצאה המיוחלת גם*1
באמצעים זולים יותר. כמו, למשל, בעזרת1
כמה גפרורים ופח נפט, בתוספת כמה קילו
פילמים.
זה מה שקרה בשבוע שעבר לבתם הב־ ׳
כורה של אריק ו אלונ ה איינשטיץ.
השריפה במערכת, והעבודה, לאחריה, ב־ י
חדרים שחורים, מנותצי רהיטים וחלונות,
כשריח הפיח חורך בנחיריים ונדבק לבג־ י
דים — הצליחה, באמצעות שילוב אלקטרוליטי
מתאים של הפרעות כימיות ונפשיות י
בתיקשורת, להפוך את שירי, בתם בת
השמונה של האיינשטיינים, לבן.
אלא שהיה זה ניתוח זמני, המתבטל מרגע
זה ואילך. הבת, שהפכה לבן בסיפור!
אהבתו החדשה של אריק איינשטיין( ,העו

הזה )1787 הופכת בזאת בחזרה לבת!,
ושלום על ישראל.
הבת החדשה, לעומת זאת — יסמין —1
נשארת בת.

חגיגת גירושין
כלומר, הגירושין עצמם עוד די רחוקים.
כרגע, רק הגישו — ביום חמישי — המשורר
דויד אבירן ואשתו הערמונית לילי
בקשה לגירושין. מאחר שהבקשה
הוגשה בהסכמה
הדדית, ומאחר שלזוג הצעיר
והתפרן אין רכוש
משותף שכדאי לריב בגל לו,
הרי שהתיק יתגלגל ב מהירות
יחסית. דויד החזיר
ללילי את מה ששייך לה,
והשאיר בידיו את החוזה
שלו עימה, לפיו הוא הסוכן
שלה וזכאי לעמלה של 40
אחוז מכל הופעה שלה.
אולם ברבנות, אפילו
מהירות יחסית היא יחסית
מאוד, ויעבור עוד זמן עד
שהשניים יזכו לראות עצמם
חופשיים מכבלי אהבתם
הלוהטת, שנמשכה כמעט
שנה תמימה.
אז מי יכול לחכות כל־כך
הרבה? החליטו אם כן
דויד ולילי — כל אחד בנפרד
— לחגוג את האירוע
המשמח של הגשת הבקשה
לגט. במקריות ראוייה לציון,
החליטו שניהם —
שוב כל אחד בנפרד —
לחגוג במנדיס דווקא. האמת
היא, שמאז שנפרדו
לא נראה דויד יוצא בחברת
אחרות, ולא נראתה לילי יוצאת בחברת
אחרים. אלא מאי? דווקא באותו ערב.
כשהגיע דויד למנדיס, שם נערכה מסיבה
לכבוד להקת אחרית הימיס, את מי הוא

פוגש שם, אם לא את רעייתו החוקית,
חבוקה בידידות על-ידי כוכב שיער ג בי י

שושן ץ

יילי אכידן וגבי שושן
לא צריך להסיק מזה מסקנות מרחיקות־לכת,
אולם התרשמתי שדויד אבידן לא
נהנה כל כך ממה שראו עיניו. שיר חדש
הוא לא יכתוב על זה.

תמרורים
נולד. לסגן המנהל הכללי של רשות
השידור ארנון צוקרמן, ולרעייתו שח קנית
הרדיו אילנה, ילד שלישי.
נולד. לעיתונאי הספורט ומי שהיה
יושב־ראש מועדון השחמט התל־אביבי
לסקר, צבי כר־שירה, ולרעייתו יהודית,
בבית החולים בילינסון, בן בכור
( 3.7ק״ג) :חיים.
נולד. לראש־ממשלת ברית־המוע-
צות אלכסיי קוסיגין, נין ראשון. קו-
סיגין שמע על הבשורה בעת היותו בסיור
מדיני בקופנהאגן, בירת דניה.
מונה ליו״ר מועצת המנהלים של
סונול ישראל, במקומו של סימה אלקלעי
שיצא לגימלאות, הגיאולוג אלפרדו רו״
זנצוויג, שבא לארץ מפרו, שם היה
ממונה על פעולות חברת הנפט בלקו.
מצפיםלתינוק. השחקנית
ממוצא קנדי ג׳ואנה שימקום והשחקן

שימקום ופואטייה
הכושי סידניי פואטייה, איתו היא
מנהלת רומן מזה כשלוש שנים. ג׳ואנה
הודיעה השבוע כי היא מתכוננת לפרוש
מהמישחק ולהיות ״סתם עקרת־בית.״
נישאו. הבמאי השוודי הנודע
אינגמר ברגמן ( )53 והרוזנת השוודית
אינגריד פון־רוז ( )42 שהתגרשה לפני
זמן קצר מבעלה. ברגמן, אב לשבעה ילדים
מנישואין שונים, ניהל עם הרוזנת
רומן סודי במשך 15 שנה.

פו רו ם-י ח סי ציבור בהנו /מ 1ל כ1

ע <-בירושלים
ביום רביעי, ה , 8.12.71-בשעה
8.30 בערב, אצל דב ברנשטיין,
רחוב הרצוג ,9תתקיים

תיאטרון בימות מציג:

איש הסיד היה
?0 0 1 8 6 5 * 0ץ 1א 0

כבל ערב כמשך חודש דצמבר
כאולם אדיסון שעה ,7.30
בברודווי ניו־יורק

נעצר. בקליפורניה, בעוון נהיגה
במהירות מופרזת בשעת שיכרות, בנה של
השחקנית־זמרת דוריס דיי טרי מלצ׳ר,
שבעט והשתולל בבית המעצר.

אל הישראלים בניו־יורק רבתי:

פגישת
תא ה ס טו דנ טי ם

״איש חסיד היה״
יכולים להתקשר ל־)212( 245—7023

העולם הזה —
כוח חדש
אלכם מסים
על הנושא :

מדיניות או שחיתות?
אוהדים וחברים מוזמנים

התפטר. שר־ההגנה היפאני, נאומי
נישימורה, בשל בדיחה על חשבונה

של סין העממית, לפיה יהפכו הסינים את
האו״ם ליריד כפרי. במקומו נתמנה מסומי
איזאקי, שר־ההגנה הרביעי שנתמנה ב יפאן
בשנה אחת.

המעוניינים בחומר פרסומי (פלקטים,
תוכניות וכר) על הצגת

בהשתתפות חבר ההנהלה המדינית

רומן. השחקנית מנהלים נטאלי ורד, שנפרדה מבעלה ריצ׳ארד
גרגסון, וסטיב מקווין שנפרד מרעייתו
נייל ושהתכונן לעבור ניתוח פלסטי כדי
ליישר כמה קמטים בפניו, אך ויתר על
הרעיון אחרי שהרופאים הודיעו לו כי
אין טעם לניתוח, מאחר והוא מבלה את
עיקר זמנו בשמש וברוח, ותוצאות הניתוח
ייעלמו כתוצאה מכך.

ק ורס לציור
מ ת קיי םפע מיי םבש בו עבש עו ת ה ערב
ליד בי ת הספר הג בו ה ל ציו רבתל־ א בי ב
פרטים והרשמה במזכירות בית הספר
רחוב הגר״א ,26 תל־אביב, טל 31868 .כל יום
בין השעות 9 — 12 בבוקר ומ־ 4 — 7אחה״צ.

נפטר. בבית־החולים בילינסון, בגיל
,70 מי שהיה מנהל המחלקה הפנימית א׳
בבילינסון, פרופסור מקם לבקוכיץ.
יליד גרמניה, עבד כרופא ראשי בבית־החו-
לים נזואביט בברלין, עלה לארץ עם עלות
היטלר לשילטון, ניהל את בית־החולים
המרכזי לעמק מ־ 1934 עד 1941 ומ־1950
ועד לפני שנה ניהל את המחלקה ב-
בילינסון.
נפטר, בבית־החולים בילינסון, ב גיל
,81 מי שהיה ב־ 17 השנים האחרונות
נשיא הסתדרות המורים אכיעזר ילין.
יליד ירושלים, היה מורה בבית־הספר למל
וממייסדי ההסתדרות הארצית של מכבי
ובמשך כמה שנים שימש גם כנשיאה.
בעת ריב הלשונות ב־ ,1914 היה המורה
הראשון שמרד בהנהגת עזרא וב־1919
השתתף בירושלים בייסוד תנועת הצופים.
היה ציר אסיפת הנבחרים הראשונה ומז כיר
מרכז הסתדרות המורים.
העולם הזה 1788

קולנוע סבבים איך נפלו גיבורות
לאחר מישפט שנערך במשך ארבע שנים
בהוליבוד, זיכה שופט מקומי את המכונאי
דונאלד בלית בסך של 15 אלף דולר
פיצויים.
המשלמת היא השחקנית־לשעבר הדי
לאמאר, מי שעוררה בזמנו שערורייה עצומה
בהופיעה עירומה, עוד לפני מלחמתך,עולם
השנייה, בסרט צ׳כי בשם אקסטזה,
אחר כך באה להוליבוד, שם נחשבה לאחת
הנשים היפות ביותר, נישאה לשורה א חכה
של בעלים, והופיעה בסידרה ארוכה
של תפקידים, ביניהם גם כדלילה, לצד
ויקטור מייצ׳ור (שמשון).
לפני ארבע שנים הגישה הגברת לאמאר
תלונה למשטרה על שנאנסה בידי המכונאי
בלית, אשר נאסר בו במקום. כאשר הגיעה
תלונתה של השחקנית לבית־המשפט, טען
המכונאי שלא היה כלל צורך באונס,
מאחר וזו נעתרה לו מרצון. ואילו הדי
לאמאר לא העזה אפילו לבוא ולטעון טענה
נגדית. בלית דרש פיצויים על הוצאת
דיבה, וכאמור, זכה בהם.
פלשתי עליך, דלילה.

המיטה
ב מקו ם מברז
מכונת האהבה (מוגרבי, תל-
אביב, ארצות״הברית) — לאחר
שהסבירה ב״עמק הבובות״ מה
חשיבותה של המיטה בקריירה הקולנועית, ממשיכה ז׳אק-
ליו סוזאן במחקריה ( )1החברתיים, ומצביעה על בך שגם
בעולם הטלוויזיה יכול גבר נאה, המוכן תמיד לפעולה,
להגיע רחוק מאוד, אם הוא יודע לבחור לעצמו את המיטות
המתאימות. מסקנה מזעזעת במקוריותה.
במיקרה זה, הגבר הוא רוביו סטון (ג׳ון פיליפ לאו),
קריין חדשות שהיה נשאר אלמוני לנצח, אילולא השגיחה
בו אשתו של מנהל רשת״טלוויזיה גדולה. בהשפעתה האישית,
הופך רובין למנהל״החדשות בתחנת״השידור של בעלה,
אחר בך ממלא אפילו את מקומו, כשהוא נופל למישבב,
ונבשל בסופו של דבר, רק משום שהתיאבון שלו גדול מכדי
שיסתפק באשת מנהל אחד בלבד.
הרומן הבאנאלי, עליו מבוסס הסרט, נמכר במיליוני
עותקים. בלי לנגוע בשאלה עד במה נאמן לו הבמאי ג׳ק
הילי, אפשר לציין בשקט שהסרט באנאלי לא פחות. יש בו
מישכבי״זכר, מישכבים בזוגות ובשלישיות, סצינת התאבדות
גנובה ישר מן ״האזרח קיין״ ,ושטחיות אווילית משוועת.

לאו: לשכב, כדי לא להירדם
זהו אחד מאותם סרטים בהם דמות מסויימת נחשבת
לחכמה רק משום שאחרים אומרים זאת עליה (בעוד
שהיא עצמה אינה נראית חכמה בלל) ,ובל עשר דקות
חייב לבוא אקט מיני כלשהו (מותאם, במובן, לדרישות
הצנזורה האמריקאית, כך שאינו אפילו נועז ביותר) כדי
שהצופה לא יירדם.

תדריך
תל״אביב
טריסטאנה (בן־יהודוז, ספרד)
— התפוררות חברתית והתפוררות
לאומית בספרד, בסרט של לואיס בונואל
המייועד רק למי שמוכן לפענח את כל
סמליו ורמזיו של הבמאי.
** +הזקן והילד (פריס, צרפת) —
ילד יהודי מסתתר אצל איכרים צרפתיים,

מי מריץ
א ת המציץ?
נישואין בהרצה (תל־אביב,
תל-אביב, ארצות-הבריתץ — קודם
בל, אנחנו חיים בעולם מטורף.
בולם רודפים אחרי הכסף, ובכל שמתקרבים אליו יותר,
בך מתקרבת גם התקפת־הלב.
אז בואו נפסיק לרגע את המירוץ המשוגע. הנה בחורה
במיני, מתכופפת כדי להרים משהו. הצצה בתחתוניה לא
יכולה להזיק. וכי איזה גבר לא היה מציץ 1אחר כך עוברים
ליד בית״קולנוע, המציג סרטים פורנוגראפיים. איזה גבר אינו
רוצה, לפחות פעם בחייו, לראות משהו כזה 1אחר כך
חוזרים הביתה ורוצים לתנות אהבים עם האשה. אז מה
רע בכך 5
מה שרע בכך הוא בי גיבור הסרט ״נישואין בהרצה״
עושה את כל הדברים הללו בעשר הדקות הראשונות, ואחר
בנג׳מין מציץ בהשגחת אשתו
בך הוא זקוק לשעה וחצי בדי להבין שהאשה האמריקאית
שואפת להיות זו שמכתיבה את תנאי ההצצה, והיא הקובעת
שכל מי שחישוק על אצבעו, אסור לו להתבונן בחזיות
גנות האמריקאית, האכולה רגשות־אשמה על בל הנאה שיש
של נשים זרות, אפילו אם מה שיש בתוכן, מוצג לראווה
לה בחיים, סאטירה המצחיקה לעתים רחוקות, מגלה מקולפני
עיניו.
ריות לעתים רחוקות עוד יותר, ומובילה ל״הפי אנד״ ,המקל-
מה שמתקבל מכל הסיפור הוא סאטירה על הבור״קל בעצם את כל הטפת המוסר הבינונית שבאה לפני בן.

יקוו -
בעל־כורחו
הדי לאמאר ב״אכסטזה״
פלישתים עליך !
במלחמת־העולם השניה. סרט רגיש ואנושי,
הנהנה ממשחקו הבלתי רגיל של מישל
סימון. כדאי לראות.

ירו שליס
יומנו של שוטר (חן, צרפת)
— סרט אלים במיוחד על מפקח־מישטרה,
הנוטל את החוק לידיו ויוצא לנקום מות
ידידו. תמונה עגומה שיל עולם החוק •והפשע
גם יחד.

חיפ ה
ההפשטות (אורלי, ארצות־הברית)
— הורים מול צאצאיהם, בסרט
מלא אהבת־אנוש ורגישות, של הבמאי
הצ׳כי מילוש פורמן, המבין כנראה את
דוח האמריקאים לא פחות מאשר את בני
עמו.
העולם הזה 1788

איש האומגה (אופיר, תל-
אביב, ארצות״הברית) — חזון אח־רית-הימים:
לאחר מלחמה גרעינית,
משתוללת המגיפה על פני הארץ. האוכלוסיה האנושית
נכחדת, חוץ מרופא אחד שהצליח לגלות ברגע האח רון
חיסון המציל את עורו, ומכמה מאות מובי-גורל, שהמגי-
פה הלבינה את שערותיהם, עיניהם נשרפו ואינן מסוגלות
לסבול את אור היום, ודעתם נטרפה עליהם לחלוטין.
יצורים אלו נודדים בלילות ברחובות הנטושים של הכרך
הגדול, ומנסים להשמיד כל זכר לתרבות שהמיטה עליהם
ועל העולם את האסון.
האם ימשיך הגזע האנושי, בפי שהוא מיוצג על-ידי דוקטור
נביל (צ׳רלטון הסטון) ,להתקיים, או יחוסל סופית,
כפי שרוצים אנשי המחילות?
במקום לענות על השאלה, מעדיף הסרט להתהדר בסמליות
המפוצצת שבתיאור המאבק של האדם, החי באור
היום, ליצורי המחשבים. אחר בך, הוא מסביר שהרופא
מסוגל להציל חלק מהשרידים האנושיים החולים, על״ידי
הרכבת חיסון המבוסס בעיקר על דמו שלו. ישו חילק את
בשרו ודמו למאמינים בצורת יין ומים, והמשיח החדש,
דוקטור נביל, יגאל את האנושות בדמו. להמחשת ההשוואה
הוא נעמד מזמן לזמן בפוזה של צלוב. שלא יהיו אי-הבנות.
כתוצאה מכך יש רק שורה ארובה של אי״הבנות.

הסטון: נסיוב נגד הסוף
שעה שברור לגמרי מדוע רוצה מישהו למחוק מעל פני
האדמה את שאריות הדקנטיות של המאה העשרים, לא
ברור לגמרי מדוע יש מישהו המתנגד לעשות זאת. ענייני
הגזע, צו האופנה בקולנוע האמריקאי, מוסיפים לבילבול
הכללי, ובסופו של דבר, אפילו הסטון משכנע יותר בשיריון
״אל סיד״ מאשר בדיאלוגים פסיבדו־פילוסופיים עם עצמו.

העוערור-ה המסע״ו־ה את חיפה
•פור האישי שני המאשימה והנאשם