גליון 1789 מתאריך 15 בדצמבר 1971

משה דיין מתחמקבכנסתמלה שי בעל
ההאש מו ת ע דו בעניין שוד ה ע תי קו ת

משינת אגן, שנתגלתה מדרום לירושלים ונקנתה גידי משה דיין,
הונאה למוזיאון־ישראל — נמוגג החודש. גילויה זורק אור חדש
על הפולחן נתקופת האגן. שגורים, ני המשינה היא מן האלף
השמיני לפני שה׳׳ג•

קמן* ^0X04

^ מעלה משבועיים עברו מאז הוצתו בזדון משרדי מע-
/רכת העולם הזה, והמציתים טרם נתפסו. הידיעה שפורסמה
בשבוע שעבר במיספר עיתונים, לפיה אותרו כביכול, מציתי המערכת׳
לא היה לה שום יסוד. מקורה היה בשגיאת כתיב בידיעה
שהועברה על־ידי סוכנות עתי״ם.
חוסר האונים ואי היכולת של המישטרה לעלות על עקבות
המציתים, לתפסם ולהענישם, כבר הולידו מיספר תופעות ביניים.
חוגים עדינים זלו בודדים, שאבו ממצב זה עידוד, הרימו ראש
והמשיכו במסע של הפחדה ואיומים.
כך, למשל, היה צורך להזעיק השבוע את המישטרה למשרדי
המערכת השרופים, שם נמשכת עבודת המערכת, אחרי שהתקבלה
ע י /יביעפטב׳ג׳־פי

תל־אביב, לחוג קרליגך ,10ת•ד• 20072

ישראל

אני מ ש תג ע ת
אחרי הג בי ט ת של
0 110 16 $

געתון -גבינה לבנה פיקנטית
לא יאנסן איך היא סשתלבת עם שבניה. ממש משבעת את הנשמה

^^״יי^נבינה לבנה בתנספת ירקות.
כשאני סולחת על טנסט היא ממש מטריפה את הדעת.

גבינת חזרת -גבינה לבנה כחושה עם חזרת ותבלינים,
בתנך פלפל היא לא נורמלית

מעטפת מכתב האיום
הודעה טלפונית, לפיה הונחה פצצה במשרדים והם יפוצצו תוך
שעתיים. כיוון שבעבר כבר היתה מערכת העולם הזה קורבן
להתפוצצויות, אי־אפשר היה לזלזל בהודעה מעין זו. בדיקת המשטרה
לא העלתה דבר.
אחרי מיספר ימים הגיעה למערכת מעטפה רשמית של חברת
נתיבי נפט. בתוכה, על נייר
מכתבים מודפס של החברה,
נכתב באותיות דפוס :״התראה
אחרונה!״ אף מכתב איום
זה, שנשלח מירושלים, נמסר
לטיפולה של המישטרה.
טרם נואשנו. אנו ממתינים
עדיין לתוצאות חקירתה של
המישטרה, תוך תקווה שתצליח
לגלות את הפושעים. אם
לא תעלה החקירה דבר ודד
מישטרה תיאלץ לסגור את התיק,
תהיה זו ׳מעין הודאה של
הגוף המופקד על שמירת החזק
בכישלונו בתחום זה.

הודעת האיום על נייר ״נתיבי נפט״

סיפור שלא
1^8318*11*1

אנו חרדים לחשוב לאיזה
מצב עלולה העיתונות החופ שית
במדינה להיקלע, אם
בגלל אוזלת־ידה של המיש־טרה,
יהיה המשך לגל האלימות,
האיומים וההטרדות הס־כוון
נגדה.

נפרסם

> 1א 3ל הסיפורים שכתבי העולם הזה עוסקים בהם
/זוכים להתפרסם מעל עמודי העיתון. הסיפור הבא, למשל,
לא יפורסם אף פעם.
הוא נוגע לצעירה שנקרא לה כאן ויויאן, מזכירה במוסד
ציבורי, שפוטרה יום אחד מעבודתה. ויויאן טילפנה יום אחד
למשרדי מערכת העולם הזה, הודיעה כי בכוונתה לעשות מפי־טוריה
״עניין גדול״ ,ולפתוח בשביתת רעב .״כבר הזמנתי למחר
בבוקר את כל העיתונות,״ אמרה.
היתד, זו אחת מעשרות קריאות טלפוניות של אזרחים במצוקה
הפונים לעזרת העולם הזה כמעט מדי יום. כתב העולם הזה
אבי רובינשטיין, קיבל את ההודעה. הוא בישר לויויאן בטלפון
כי אם בכוונתה לקיים מסיבתעיתונאים למחרת היום, יהיה
עליה לוותר על העולם הזה. על כך השיבה הפקידה שפוטרה :
״אם כך אז בואו מייד. בלי העולם הזה לכל השביתה אין ערך.״
אבי ניגש למשרדי אותו מוסד, לבדוק אם מאחורי הודעתה
של ויויאן מסתתר סיפור. שם ציפתה לו הפקידה, בחורה כבת
,25 עגלגלה וממושקפת. על שולחן הכתיבה שלה הבחין אבי
בכוס תה וכעך מכורסם .״איפה שביתת הרעב?״ שאל הכתב
התמה .״השביתה תתחיל רק מחר, כשתבוא העיתונות,״ בישרה
הפקידה ,״עכשיו אני רק מתכוננת.״
סיפורה על סיבות פיטוריה היה שכיח. משהו בדבר יחסי
עבודה לקויים בינה לבין שאר העובדים במוסד. כאשר יצאו
שלהפקידה, ציפו להם בחוץ
הכתב וצלם המערכת מחדרה
כמעט כל עובדי המוסד ששמעו על בואם. הם טענו שמחובתם
לשמוע גם את טענות הצד השני, והשמיעו אותן.
עד כאן נשמע הסיפור בנאלי. כך גם היה מסתיים, לולא
טלפון נוסף שהגיע למשרדי המערכת, כחצי שעה אחרי שהכתב
ראיין את הפקידה שפוטרה.
״הלו, זאת ויד,״ אמרה הבחורה על הקו .״תראו, אני מבטלת
את השביתה. וגם את מסיבת העיתונאים למחר. אחרי שהייתם
כאן, שמעו המנהלים שהיו כאן מהעולם הזה והם תיכף הזמינו
אותי לשיחה חברית והחזירו אותי לעבודה.
אז אל תכתבו שום דבר.״
אנו ממלאים את בקשתה של ויד, ולא
כותבים שום דבר.

18קראט -קפההיוקרה !
כבוד ויקר לקפה היוקרה! 1 8 -קראט קפה נמס
גבישי, הקפה החדש שהוציאה ׳עלית׳ לשוק
לשמחת ליבם של אוהבי הקפה והמבינים בו.
18 קראט -קפה נמס גבישי. מיוצר בתהליך
מהפכני וחדש (ס81£נ[ )£8££2£-יבוש בהקפאה,

תהליך השומר על הטעם הנפלא והאדומה של
הקפה ממש עד רגע ההגשה בספל. קנו היום 18
קראט-קפה נמס גבישי. תיהנו בעצמכם והגישו
לאורחים. בעלי טעם אישי מעדיפים 18 קראט
-קפה נמס גבישי.
קפה נמס
גבישי

פרס 1ם דיר יעקבסון

העולם הזה 1739

טרה לתפקידי מפתח מיפפר קצינים בכירים
שיפרשו מצה ״ל.

חיי דסקוב מוצע
לתפ קי ד

מפכ״יל המשטרה

ח תי רהתחתמעמ דו

שמו של רב־אלוף (מיל ).חיים לסקוב
מוזכר לאחרונה כמועמד אפשרי לרשת את
מקומו של מפכ״ל המשטרה הנוכחי פנחם
קופל, אשר עומד לפרוש מתפקידו כעתיד
הקרוב.

ש ל ויר ההתאחדות

עד לעת האחרונה היה כימעט ברור כי ניצב שאול
רוזוליו, ראש ענף האירגון במשטרודישראל, הוא
המועמד הבלעדי לתפקיד המפכ״ל. אולם עקב ההתפתחויות
החמורות האחרונות בעולם הפשע בארץ

אל תתייחס ברצינות רבה מדי ללבטי הליברלים
בקשר עם הצבעתם על הצעת־החוק של גד יעקובי
להנהגת בחירות אזוריות.

כקרב מפלגת העבודה עצמה אין התלהבות
רבה להצעה זו, למרות שאיש אינו
מתנגד לה רשמית. בקרב עסקני המפלגה
התגבשה הריעה שבחירות אזוריות תפקיר
את הכנסת לגל של בלנתריזם, ולהתחרות
כין הסיעות על ריבוזיב עדתיים, רכר
שיגביר את מתח ההסתה העדתית.
אך אם עניין זה לא יביא לפילוג בין חרות והליברלים,
צפוייה סכנה זו, לדעת רבים, אחרי הבחירות
הקרובות.

בעוד שהליברלים מעוניינים לקיים את
גח״ל בבחירות, מתוף הנחה שיזכו בה למג־דמים
רכים יותר מאשר אס יופיעו לבדם,
הרי למחרת הבחירות יגבר רצונם של הליברלים
לחזור לממשלה.

מי יעמוד

הרמטכ״ל״ם
אחד ממהלכיו של דיין במלחמה
על הירושה הוא הפעלת הרמטכ״לים
לשעבר של צה״ל כגון? ,המתכנס לעיתים
תכופות.
להלכה באה יוזמה זו כדי לספק עצות לדיין
בענייני ביטחון, אך למעשה היא נועדה
לתת לו גיבוי. מבין שבעת הרטמכ״לים לשעבר,
שלושה בטוחים לדיין (דיין עצמו,
דורי וצור) ,אחד נמצא בחו״ל (רביו) ,ועמדתו
הפוליטית ישל אחד אינה ברורה (לסקוב).
מרדכי מקלף שותק. אך בעיקר מעוניין דיין
בתמיכתו של יגאל ידין.

עם התפוצצות שערוריית־העתי
קות של דיין, יש ערד נוסו? לקשר
ישיר זה בין דיין וידין, מכיוון שידין
הוא הארכיאולוג מם׳ 1שיכול היה
להרים את קולו נגד מעשי דיין, ואן?
עשה זאת בעבר בחוגים פרטיים.
דיין מקווה למנוע זאת הפעם.

בראש הומ פ ד״ ל *
אין כל ביטחון מי יעמוד בראש רשימת
המפד״ל בבחירות הכאות.
המפלגה מפוצלת עתה למיספר ניכר של סיעות
קטנות, שאף לאחת מהן אין סיכוי להגיע לרוב, אלא
תוך התחברות עם כמה מן האחרות. כל התחברות
כזאת תהיה מיקרית, מוכתבת על-ידי אינטרסים תכסיסיים,
ולא על־ידי השקפת־עולם.
התמונה לא תתבהר עד שתתקיים ועידת המפלגה,
בעוד שנה. מכיוון שדרוש רוב משוריין של חברי
המרכז כדי להקדים את הוועידה או לדחותה, וכימעט
אין שום אפשרות לגייס רוב משוריין כזה, יש להניח
שהוועידה תתקיים במועדה.

לא עברו שבועות ספורים מאז נבחר אלוף־מישנה
(מיל ).זאב בר־סבר לתפקיד יושב־ראש התאחדות
הכדורגל כנציג הפועל, וכבר החלה חתירה תחת מעמדו,
ודווקא על ידי נציגי הפועל בהנהלת ההתאחדות.

נראה כי בקרב חברי הנהלת ״הפועל״
מתגבשת הריעה שיש להחליף את בר-ם בר
באלחנן ישי, המייצג את רפ״י לשעבר בין
נציגי ״הפועל״ .אנשי רפ״י לשעבר במרכז
״הפועל״ ,מזכירים בהקשר זה פרשיות שונות
בהם היה בר־סבר קשור בעבר, כנימוק
לאי־כשרותו למלא את התפקיד אליו נבחר.

הלי ברל ל א יכריעו
לגב שי טתהבחירות

ל כ דו רג ל

נראה שלעזרתם של אנשי רפ״י במרכז הפועל
יתגייס גם ח״כ מרדכי סורקים, אשר יעלה את הבעייה
במישור של ועדות הכנסת.

טבקרהט דיו ה
מכין דו״חקטלו׳
עלר שו ת ה שי דו ר
חוליות ביקורת של משרד מבקר המדינה משלימות
עתה בדיקות אחרונות ברשות־השידור לקראת הכנתו
של דו״ח ביקורת על המתרחש בתחומי הרשות.

לפי רמזים •טונים עתיד דו״ח זה להיות
קטלני במיוחד לגבי הנוהלים וביזבוז
הכספים הנהוגים בטלוויזיה הישראלית.

עוד דשהשד
טיול ח ינם י

ואוזלת־ידה של המישטרה במלחמה בתופעות פשיעה
שונות, גובשה דיעה כי יש למנות לתפקיד המפכ״ל
אישיות חזקה שתוכל לארגן מחדש את שורות המש טרה
ולשפר את דמותה בעיני האזרח.

בין השאר מדברים במטה הארצי של
המשטרה על אפיטרות לגייס לשורות המש־

נראה שסקאנדל חדש של טיול קולקטיבי על חשבון
המדינה עומד להתפוצץ.

הפעם קשורה התוכנית בטיסת־בכורה
של מטוס הג׳אמבו, שכה יימסרו המקומות
ביד רחבה לאנשי הצמרת. אלא שהפעם
לא יטוסו אנ״ש עצמם, אלא נשותיהם.

בינתיים אין לייחס חשיבות לרעיון להעמיד
בראש הרשימה את הרב גורן.

מי ר ב צי ם
ר דיו ־ א ק טי ב ״ ם
התגלוגב סיני
ישראל יכולה להפיק אוראניום לא רק מהפוספטים
שהתגלו בנגב הישראלי, כפי שפורסם לראשונה השבוע.
בדיקות גיאולוגיות שונות שנערכו בשנים האחרונות
במרחבי מידבר סיני, מעידות על אפשרויות הפקת
אוראניום גם ממירבצי מינרלים אחרים המצויים בסיני.

מציאת כמויות גדולות של אוראניום
עשויה להקטין את תלותה של ישראל
בגורמי חוץ כאשר ליבוא יסוד רדיואקטיבי
חיוני זה לבורים האטומיים שלה.

חנוכי ה, תשל״ג

ד101 101ס
ה ס ריג
המח מי א
לכל אשה

* 6י 11 אן 8ע*84ץ
11ץ זז ( ןןןו 1ו 7א ן 0ן ן

חוטי דיאולן לופט מיוצרים בישראל ע־י סריגי ס סי

השלם הזה 1789

פרסום מלניק

צלזם ; ס. בן־גי

תמרורים

מנוגה נניסה

ם 3 0

ז 0 £ 5 1

אכן, מ או ת ל״יתחס כי לעצמך עם מ כונ ת
ה כ בי סהה או טו מ טי ת ״ פי לו ס אינ ד סי ט ״.
ב״ פילו ט אי נ ד סי ט ״ תוף כ בי ס ה גדול
ו מיו חדמ פלד ת אל־חלד, ה שו מ ר על
ה א ריגי ם מפני ש חי קהו בל אי.
״ פי לו ט אינ ד סי ט ״ מ כונ תהכ בי ס ה שזכ תה
באנגלי ה ב תו א ר ״ מ צויינ ת ב אי כו תובא מי־נו
ת״ במחקר שוק שנערך ע״י ״ אגו ד
הצרכנים ה ב רי טי ״ !

נבחר. לחבר־כבוד של המכון למהנדסי
חשמל ואלקטרוניקה שמרכזו באר-
צות־הברית, פרופסור יצחק הורוביץ
מהמחלקה למתמטיקה שימושית במכון
וייצמן, עבור תרומותיו בתחומי הרשתות
האקטיביות והבקרה האטומית. התואר מוענק
אחת לשנה למיספר מוגבל של אנשים
שהגיעו להישגים בולטים בתחום הנדסת
חשמל ואלקטרוניקה.
הוכתר. בדרום־אפריקה, בטקס שנערך
בגשם שוטף, לעיני 30 אלף מבני
שבט זולו, למלך שבט זולו, הנסיך
זיוולינטיני ( )23 בנו של המלך הקודם
של השבט שנפטר לפני שלוש שנים.
נולדה. בבית־חולים בנידיורק, ל שחקן
אליוט גולד ( )33 ולידידתו הצעירה
ג׳ניפר כוגארט, בת: מולי. לאל-
יוט ילד נוסף, ג׳ייסון, מנשואיו לברברה
סטרייסנד.
נישאו. בחשאי,
בלונדון, הזמרת
הוולשית הבלונדית
שנתגלתה
על־ידי החיפושית
פול מקארטני ושהפכה
בין־לילה לכוכבת
בזכות שירה
אלה היו הזמנים,
מרי הופקץ, ומפיק
התקליטים הטוני אמריקאי פיסקונטי

תובע. חצי
הופקי־ז
מיליון ל״י פיצויים על אובדן עין, האיש
שחשף את שערוריית אוטוקרם, תושב באר-
שבע אפרים לבנדובסקי ( )42 שעלה
לארץ מארגנטינה ב־ 1961 ואיבד את עינו
ב־ 1969 בתאונת־דרכים עת נפגע על־ידי
אוטובוס של אגד.
נחוג. בקיבוץ
גבעת־ברנר,
יום־הולדתו ה־95
של זקן האמנים
היהודיים החי ויוצר
בקיבוץ, הפסל

יעקב לוצ׳אנם־
קי. יליד רוסיה, חי

ויצר עשרות שנים
בפרים, מתגורר מזה
22 שנה בגבעת־ברנר. 1 ראש
עיריית
בחברה מאז
הפעם הראלתפקיד

מנהל המחצבה דד
גדולה אבן וסיד בנצרת, סגן
נצרת חביב סיבני העובד
1949 עת החל כפועל רגיל. זו
שונה שאזרח ערבי מתמנה
בכיר בחברת אבן וסיד.
נפטר. בבית־חולים בניו־יורק, בגיל
,67 חתן פרס נובל לשלום ב־ ,1950 תת־המזכיר
הכללי של האו׳׳ם לעניינים פוליטיים
מיוחדים ד״ר ראדף ג׳ונסון
באנץ /נכדו של עבד כושי, זכה בפרס
נובל לשלום על תיווכו בסיכסוך המזרח
תיכוני ב־ 1949 כנציג האו״ם אחרי רצח
הרוזן פולקה ברנאדוט. יליד דטרויט, הצטרף
לשירות הממשלה האמריקאית ב־1941
והתמחה בענייני אפריקה והמזרח הרחוק.
ב־ 1944 הצטרף למשרד החוץ האמריקאי
והיה חבר המשלחת האמריקאית בוועידת
דאמברטון אוקם, אשר בה הונח היסוד
לאירגון האו״ם. ב־ 1947 התפטר ממשרד-
החוץ וקיבל תפקיד קבוע במזכירות האו״ם.
נפטר. בתל-
אביב, בגיל ,73 מי
שהיה מוותיקי יבואני
הרכב לארץ,

ליאו
לאשהשאיננה מהנימה דפיוזנתבאימת גרבונים גמישונים
ארכונים אקסטרונים

בסריגת מיקחמש
מאויכת ימים

שבועון החדשות הישראלי
״העו לם הזה״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפוס החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ * גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

גולדברג,

שנולד במינסק, בה
השלים את לימודיו
בהנדסת מכונות,
עבר ב* 1917 לגרמניה,
שם היה סוכן
של בית־החרושת
אופל, עלה לארץ
ב־ 1933 והקים את גולדברג המוסך המודרני ה ראשון
בשדות שרונה דאז. היה חבר מועצת
עיריית גבעתיים וחבר הנהלת בנק
קופת־עם.
נפטר. בתל-אביב, בגיל ,78 מי
שהיה ממייסדי תנועת המזרחי ברוסיה
וחבר מועצת המנהלים של בנק ארץ־יש־ראל—בריטניה
— הרב נחום טכרסקי.
העולם הזה 1789

ח״ נ 8וונ סווק־ס ביקו
בבית־שהו, ודמה לאנשי אדפתח.
שלושה חברי־כנסת מטעם
המערך שוכבים. בבתי-
חולים. עקב מחלות חמורות:
אליהו ששון, הסובל מתוצאות
שטף־דם במוח; מנחם
כהן, שמצבו החמיר אח רי
שנשתלה בו כלייה ! ועוזי
פיינרמן, שלקה בהת-
קף־לב קל. הנפגעים של סיעת
גח״ל הם מסוג אחר: ח״ב
דוב מילמן צולע, אחרי ש-
נקע את רגלו במישחק הטניס.
מסתבר שמישחק זה אהוב גם
על ח״ב המערך מרדכי סור
קים.

סורקים
עצמו עמד ב ראש
ועדת־הפנים שביקרה,
סוף־סוף, בכלא אשקלון. בגלל
הקור, חבש כובע־מיצחיה של
פועל־נמל שרכש בהאמבורג.
הזהירו אותו חבריו :״אם תיכנס
כך לכלא, יחשבו אנשי-
פתח שאתה חבר שלהם!״

על השינוי בהלכי־הרוח

במדינה למד ח״כ איפר הראל,
כשנסע באוטובוס מתל-
אביב לירושלים. באוטובוס
ישב מכר שלו, אך כשרצה ל הגיד
לו שלום, הסיט הלה את
פניו והעמיד פנים כאילו אינו
רואה אותו. הסביר זאת הראל
:״הוא התבייש שראיתי
אותו באוטובוס. כנראה שזו
כיום בושה.״ דעתו זו נתחזקה
בפעם אחרת, כשאמרה לו מכרה,
שהופתעה לראותו באוטובוס
:״מה, איש כמוך נוסע
באוטובוס?״
על נסיון לשחדו, סיפר
השבוע בראיון למעריב אלוף
(מיל ).מאיר עמית :״כאשר
נכנסתי לכור והייתי מועמד
לכהן כיו״ר מועצת המנהלים
של אוטוקארס, טילפן
מי שטילפן והודיע, כי נשלחה
לי מאנגליה מכונית יגואר
מפוארת והיא נמצאת בנמל
אשדוד. סירבתי לקבל אותה
ודחיתי באדיבות, אבל בתקיפות
מוחלטת, את המתנה. ואז
ניסו, לעקוף׳ אותי והציעו

אנשים

את המכונית הזאת כמתנה לרעייתי,
שכמובן סירבה לקבלה.
זה כבר חייב תגובה יותר
חריפה מצדי. הפעם טילפנתי
אני למי שטילפנתי ואמרתי:
,תרד ממני וממשפחתי עם העסק
הזה! אני לא רוצה את
המתנה הזאת, הבנת?!׳ לא הי-
תה ברירה. נאלצו למסור את
המתנה למישהו אחר שקיבל
אותה והשתמש בה.״

אחר־כך למלא אותם בחול
ואבנים כדי לשמור על משקלם
וכדי שהמזימה תתגלה רק מחוץ
לארץ־ישראל. המיבצע
כולו היה על סף ביצוע ונכשל
ברגע האחרון רק מפני
שאליהו גולומב החל לחשוש
שהארמים ייפתחו עוד לפני
שיעזבו את הארץ.
8בתוכנית אחרת של
גלי־צה״ל, פיתחון פה, שדנה
בסאטירה בישראל, קטל או רי
זוהר את הטלוויזיה הישראלית.
זוהר דיבר על האפקטי ביות
הרבה של המדיום הטלוויזיוני
ועל ההשפעה הרבה
שלו לעומת הרדיו .״לגבי הטלוויזיה
הישראלית,״ פסק,
״היא הגיעה לגמר תרתי־מש־מע
עוד לפני שהגיעה לליגה

8ספק ברצינות, ספק בהלצה,
מספרים כי מנכ״ל נתיבי
נפט מוטי פרידמן, מסתובב
במסדרונות ועדת החקירה,
ומכריז :״אני לא קיבלתי
אף מכונית משובינסקי!״
8השבוע טען שר־האוצר
פינחס ספיר שהעביר בשעתו
את פרשת נתיבי נפט ל־שר־המישפטים,
מפני שמבקר־המדינה
לא נמצא אותה עת
בארץ. מסתבר כי המבקר,
ד״ר יצחק ארנסט נבג־צאל,
מרבה לנסוע לחו״ל,
ועל כן זכה במיסדרונות ירושלים
לתואר ההיתולי ״מבקר
המדינות״.
פינחס ספיר חש ביום
השישי האחרון על בשרו את
ההוראה שלו על ארוחות צנועות.
ספיר היה אורח של מועדון
כלל במלון פארק בתל־אביב,
שם נכחו כ־ 70 ממנהלי
חברות כלל שרובם אמונים
על מסעדות בקסבה, גונדולה
ופונטנבלו. המנהלים ישבו משעה
אחת עד ארבע אחרי־הצהריים
ונאלצו להסתפק במנה
אחת בצלחת אחת עליה
היה מונח סטייק קטן בלי תוספות.
כל זאת כדי לעמוד
במחיר של שבע־וחצי ל״י לארוחה.
כנראה שהמזון הדל
השפיע על הנוכחים, מפני ש רוב
השאלות שנשאל ספיר היו
על מדיניות כללית ואיש לא
רמז אפילו על הפרשיות הכלכליות
האחרונות.

רות ביסל

( )24המר קי ד ה הי ש ר אלי תשהר קי ד ה בבר
רוצחי םבב תי״ סוה ר, חולי־לב, טיי שי ם וצעי רים
ערביים בכפרי הגליל, נ תנ ה ה שבוע ה דג מ ה מי ק צו עי ת. הי ה
זהבטקס ני שו אי ה ל די ק (דני) רוט 28ב מ לון ״ ש ר תון״ ב תל-
אביב. לכבוד ה ח תונ ה תיבנן א בי ה של רות, ש הו א א דריכל
ב מי ק צו עו, מי ט ה רו מנ טי ת לבני הזוג, א לי ה מ חו ב רי ם מד-
רגות שיאפ שרו לזוג הצעיר לי שון בנפרד ב מי טהאחת, גם בי מי משבר.

8הפתעה לא־נעימה ציפתה
למנכ״ל בנק טפחות משה
מן שחזר השבוע מנסיעה ממושכת
בחו״ל: מן, שהוא מנהל
של בנק העוסק במתן מש כנתאות
לעולים ולזוגות צעירים,
בנה לעצמו בירושלים

וילה גדולה על מיגרש שקיבל
במחיר זול ממינהל־מקרקעי-
ישראל. הווילה נבנתה בצורה
כזו שמהכביש רואים רק קומה
אחת ובגלל פני הקרקע אי־אפשר
להבחין שזו וילה גדולה
מאוד. לאחרונה החליטה
עיריית ירושלים לפתוח כבישים
חדשים ובין היתר סללה
כביש החותך את הגבעה מאחורי
הווילה, ועתה יכולים
הנוסעים בכביש להנות מהמראה
המרשים של הבית.
לשגריר ישראל בבון
אדי שיכי בן־ חורין, היתר,
תשובה מוכנה לאותו מדינאי
גרמני שהתלונן על איכות האלמנט
הישראלי המתגורר בגרמניה
:״כבר גירשתם פעם
את האיינשטיינים זהפרוידים
— אתם חושבים שיחזרו אליכם?

א מן ה איפו ר ה בינ ל או מי שהח לי ט כי יעודו ב חיי ם הו א ״ להס תו ב ב בעולם
ולע שות נ שים י פו ת יו ת ר,״ הגיע בשבוע שעבר לארץ ב מי סג ר ת סיו ר עול מי מטעם
חברת ״ ה לנ ה רו בינ ש טיין״ .בארץ הו א פגש בין הי ת ר גם אתהשח קני ת ד לי ה פרידלנד וביק ש מ מנ ה
שתאפ שר לו לאפר או ת ה .״ישלה תווי פני ם שאפשר ל בנו תמהם בל ד מו ת,״ הו אאמר .״ישלה גם
עור ניפלא ל אי פו ר.״ אחתה תו צ או ת לבי קו רו של פורו הי א הצע תו של מנ הליח סי הציבור של ״ ה לנ ה
רובינ שטיין״ ,משה דיין, לצלם אתהמאפרוהמ או פ רו תבת מונו ת צבע ולתתלמ או פרת תצלום ל מזכ ר ת.

סלוד טוו

איך החמיצו אנשי ההגנה
למעלה ממיליון כדורי
רובים בריטיים? בתוכנית
גלי־צה״ל של דניאל כהן־
שגיא, שהוקדשה לאליהו
גולומב, סיפר השבוע מי שהיה
בתקופת ההגנה האחראי
על הרכש וכיום פקיד בכיר
במשרד־הביטחון, מוניה מרדד,
כי ערב פרוץ הקרב ב־אל־עלאמיין
הגיע לאנשי ההגנה
הידיעה שבמחסני הצבא
הבריטי בחיפה יש כמות עצומה
של תחמושת המיועדת לחיילי
פילדמרשל כרנרד
מדנטגומרי במידבר הלובי•
כדורים אלה היו נחוצים אז
מאוד לאנשי ההגנה מפני שהיו
להם רובים בריטיים בלי
כדורים. לפי התיכנון, היו אנשי
ההגנה צריכים לרוקן את
ארגזי התחמושת מתוכנם ו־

8מתברר שכדי למשוך
קהל לתערוכות ציור, לא מספיקים
רק הציורים. בתערוכת
דצמבר 71 המתקיימת בבית־האמנים
בתל־אביב בהשתתפות
12 ציירים ופסלים, ביניהם
המורה לציור רפי דכיא,
מבקר האמנות יואב כראל,
הפסלת ציונה שימשי והצייר
מיכה אולמן, מציגים
האמנים בין היתר פסלים בצורת
דלת, כסא וגזע-עץ עטוף
בסמרטוטים. כדי למשוך קהל
רב, החליטו המארגנים לערוך
משך התערוכה שלושה אירועים:
ויכוח על הנושא ״האם
היצירות בתערוכה הם
אמנות?״ בהשתתפות מנהל
מחיאון ישראל יונה פישר
ומבקרי האמנות יואב בראל
ורן שחורי, הופעת להקת
מחול מודרני של רחל כפרי
בליווי מוסיקה אלקטרונית של
יוסי מר־חיים וסימפוזיון
על אמנות עכשווית בתוספת
סרטי אמנות.
8פגישה סנטימנטלית היתד,
בארץ לשחקן אדוארד
ג׳ .רוכינסון, עם מי ש היה
פעם ילד רך ובלונדי ש שיחק,
לפני שנים רבות באחת
ההצגות. הילד גדל, היה
לאיש והוא כיום פאטריק
קאמינגס במאי הרוטשילדים.
8מכוניתו של המנהל המוסיקלי
של הצגת הרוטשילדים,
המנצח יצחק גרציאני,
נגנבה. יומיים אחרי הגניבה,
בשתיים אחרי חצות, צילצל
הטלפון בביתו והמטלפן הציג
עצמו כחייל המשרת בסיני.
״גנבתי את המכונית שלד ואני
רוצה להתנצל,״ אמר החייל
.״לפי המיסמכים גיליתי
שהיא שלד ואני הייתי בזמנו
במקהלת גברי השיריון שהד־רכת.
השארתי את המכונית בסדום.״
גרציאני הודיע על השיחה
למשטרה, אך המכונית
לא נמצאה בסדום. כעבור יומיים
טילפן אותו חייל שוב
לגרציאני ושאל מדוע הוא לא
בא לקחת את המכונית? המשטרה
חיפשה פעם נוספת.
מצאה את המכונית כשבתוכה
בקבוק קוניאק מתנת החייל למנצח.
8בעל
בריכת תל־אבע
עזריאל עינכ, לא היה תמיז
בעל בריכה. קודם הוא היו
בעל מחצבות. בתקופה ההיא
כל דבר היה קשור אצלו במחצבות.
לכן, כשפגש אז חבר
ליד מלון הילטון באיסטנבול,
אמר לו :״תן לי את המלון
הזה ואני עושה לך אותו תון
שבוע חצץ.״

מכת בי ם

טירור פוליטי
ועיסוי עתיקות
״ ה עו לםהזה ״ ,1787— 1788ה שריפה
כמע רכ ת ושוד ה ע תי קו ת
של משה דיין.

להלן שתי תגובות על שני מאורעות
שהתפרסמו בעיתונכם.
)1לא אטעה אם אנחש שבעוד כמה
דורות ירשם חודש נובמבר כראשית הטי-
רור הפוליטי במדינת־ישראל.
מעשה השריפה במערכת העולם הזה
מעיד ללא ספק שסכנת האלימות והפשיזם
מתקרבת בצעדי־ענק.
ואם אפשר לחשוב שההצתה בהעולס הזה
כוונה רק נגד עיתון זה מסיבות שונות,
בכל זאת קשה להאמין שהנגע לא יתפשט
ומסיבות ״אישיות״ (שגרמו לשריפת המערכת)
יגיעו לסיבות פוליטיות רציניות
יותר.
זהו הרגע לשים קץ לוונדליזם המשתולל

)2עיסקי העתיקות של דיין הן ללא ספק
הסקופ ומתיחת־הביקורת הגדולים ביותר
שקראתי אי־פעם בשבועון המסויים. ד.ב.א.
לא היה מפרסם את כתבתו על סמך הש מצות
שינאה וניחושים שהיו יכולים לגרום
לו להפסד במהלך המשפטי שהיה ננקט
על־ידי שר־הביטחון.
מכאן שדברי ד.ב.א. נכונים בוודאי והם
מעידים שפשע גדול מכך לא נעשה בשום
מדינה דמוקרטית!
כששר בממשלה משתמש בזכויות שלא
ניתנו לו מעולם ולא מועמד לדין, אבוי
למדינה ולממשלתה.
ממשלת ישראל חייבת לחקור בעניין
ולהסיק את המסקנות המתבקשות ממעשים
מזוהמים אלה ששר בישראל ביצע.
כני ציטרץ, תל־אביב

תודה

0תודתנו הרכה לעורד־הדין!
לאברהם גיל מרמת־גן על תרו־*
0מתו למערכת שד כרכי ״העולפן

י לאחר השריפה כמערכת איפ־ 0
שרו כרכיו של אכרהם גיל, את*

^הדשך העכורה התקינה.

המערכת !

זדונית

ההצתה מוכיחה לכל שונאי העיתון ודורשי
רעתו כי אי־אפשר לסתום את הפה להעולם
הזה וכי העיתון ימשיך לצאת על אפם
וחמתם של דורשי רעתו.
יעקכ טימכרג, תל-אביב

פטור הייתי ממליץ לסניגוריהם של נאשמי
״פרשיות הנפט המצרי״ ,אם וכאשר תחליט
הפרקליטות להגיש נגדם כתבי אי-

דוד ארנפלד
רכוש שדוד
שום, לאמץ לעצמם את הטענה הטרומית
כי ״הגונב מגנב פטור.״
מאחר שגם הנפט וגם הציוד שעליו מדובר
הוא בבחינת רכוש שדוד, הרי אין
ספק שלפחות בית־דין של מעלה יזכה את
כל הנוגעים בדבר.
דוד ארנפדד, תל־אביב

8למה דווקא
יהושע?
״ ה עו ל ם הז ה 1784״ הנ דון :
עמקע כו ר אינני דוגל בשי טו
תיו ה קי צוניו ת של יהו שע, א ן
ה לוו אי ו הי ה לנו אי ש כ מו תו.״

יהושע ניצח על הג׳נוסייד של שבעת
עממי כנען בתהליך ההתנחלות היהודית
שהפך את כנען לנקייה מעובדי אלילים.
העלאת שיבחו של יהושע בפרשת עכן בן־
כרמי כמוה כהעלאת שיבחו של היטלר
במאמציו לשמור על מוראל הצבא הגרמני
וה.0ס ,.או כהעלאת שיבחו של ניב־סון
במאמציו לשמור על מוראל הצבא
האמריקני בוויט־נאם.
ממאמר הנדון הנ״ל משתמע שאיכותה

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד .136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1789״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן :
המיסים 8מיליון לירות )2 .ארעי )3 .מח )1שוד
)3 .עולה חדש מפורסם, שעלה צית היממה )4 .מצבה )5 .שמשקלו מולאחרונה
מצרפת )7 .שאינו נושא פרי.
שעיר. עט )6 .כינוי לעולה מגרמניה )8 .דיק)10
צד מערב )11 .חומד בנין)12 .
)14 קולב )15 .אותו אכלו בני ישראל ב טטור )9 .חילק מניות לאנשים חשובים
מידבר )16 .אוניברסיטה אמריקאית )17 .בארץ, לפני שחברת הענק שהקים התבן
נח )19 .תבלין )20 .מתגורר )21 .אדם מוטטה )11 .מעצמה אסיאתית )13 .עיר
בפולין, ששמה הפך לשם נרדף לטפי
שמלאכתו עשיית יין )23 .שם של מצודה
שעלתה ביוקר למשלם המסים )25 .לו שות )17 .אינו אשם )18 .תו נגינה)22 .
מד על פה )27 .סימן )28 .טעם בלתי משמש למאור )23 .אדם שחור עור)24 .
נעים )30 .קידומת שם הולנדית )32 .רע. שקר, רמאות )26 .דמון )27 .נבנה לאח )33
נאה, ראוי )34 .גבעה )35 .בצוותא. רונה בירושלים על חשבון משלם המי-
)37 גיבור ספר ידוע מאת וולטר סקוט. סיס )29 .תופעה שלילית בה לוקים יותר
)40 נתן שלמונים )41 .סוג של כוכב. ויותר ישראלים )31 .גל )34 .״לא מ)42
מספיק )43 .נאיבי )44 .נושא מכת עשרת הדברות )36 ).מגפה )38 .כדאי
לערוך אותו בבית מעת לעת )39 .ז׳רגון.
בים )45 .מק )48 .תנועה קטנה)50 .
מנעול )51 .תו נגינה )52 .סומא )40 )53 .אבן קשה )44 .העיד בפרשת נתיבי
תו נגינה )55 .עוף טורף )56 .אמונה. נפט )46 .ביטוי אותו הכניס לשפה בר־
)58 משחק: מלכים )61 .תורה שבעל פה. לב )47 .הוקמה לחקירת פרשת נתיבי
נפט )49 .מפעל למכוניות בו נתגלו ״אי
)64 אחת העליות )66 .מגש )67 .אביון.
)69 אותו כולנו משלמים על הכנסותינו. סדרים״ )54 .נוזל בגוף )57 .תל חרבות.
)70 תבואה )71 .תרמיל )72 .מכינויי )59 כינוי ליהודי המשתייך לתנועה אותה
אלהים )73 .חומד חימום )75 .חלק הרגל. הקים הבעש״ט )60 .אסור למאכל לפי
)76 צונן )77 .שבועה )78 .מדינה הנמ היהדות )62 .מבני נח )63 .פלא )64 .שר
צבא שהביס את סיסרא )65 .לומר דברים
צאת במצב מלחמה עם שכנתה )79 .שר
בממשלה, הנוסע לעתים תכופות לחו״ל. שאינם אמת )68 .צפוד הנזונה מדגים.
מאוגד :
)70 עיר בגרמניה )74 .דקבון )75 .עושה
)1בנה מפעל בארץ, שעלה למשלם דרכו על פני המים.

אשמח

חשבץ

לעזור
עד כה הייתי אוהד פסיבי בהחלט של
עיתונכם, ייחסתי הרבה מהבעיות שאני
נתקל במימסד במקריות בלבד. לאחרונה
הוגדשה הסאה.
הראיון ששמעתי ברדיו (נדמה לי ביום
ר לפני שבוע) בו ראיינו את אורי אבנרי
בעיקבות השריפה במערכת ושאלו אותו:
מה אתה אורי אבנריי דחף אותי לכתוב
כמה מילים אוהדות, ואולי גם אוכל לעזור.
יש לי מעבדת צילום די-טובה ואשמח אם
אוכל לעזור, במיוחד כשהעומס אצלכם
כרגע גדול, או אם יש משהו אחר שאוכל
לעשות, אנא פנו אלי.
יונה טווכוים, תל-אביב

הוווו! 0הזה

הגונכ מגנכ —

הזדעזעתי, ונחרדתי מהמעשה הוונדלי
של יד זדונית שבחשה והעלתה באש חומר
שנאסף ולוקט במשך שנים.
ברור, ולית מאן דפליג, שידו של אחד
אשר נהירים לפניו יפה־יפה כל שבילי
סודות המערכת ומפתחות סודיים במעל.
זה מה שקורה כשחושפים תעלומות ופרשות
המעלים סירחון.
יוסף כן־משה, תל־אביב

ו 1ו!ובץ

1789

סתימת

ברצוני להוקיע את מעשה ההצתה הברברי
שנעשה במשרדי מערכת העולם הזה.
הופעת העיתון באותו שבוע שבוצעה

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

אורי דייוויס
כמו היטלר
המוסרית של החברה היהודית־ישראלית בימי
יהושע חייבת לשמש מופת לחברה
היהודית־ישראלית בימי גולדה.
אורי אבנרי הוא אישיות פוליטית בעלת
טביעת־עין חדה, כושר־ניתוח חריף ומח שבה
צלולה. מן הנמנע להניח שנעלמה
מעיניו משמעות העובדה שבמלחמתו נגד
שחיתות והוקעתה הוא נזקק ליהושע ולא,
למשל, לירמיהו.
אורי דייוויס, בוסטון, ארה״ב
(המשך בעימוד )10

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלריה :
״חשבץ 1789״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .21.12.1971
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלוטה פרטי טפרים.

העולם הזה 1789

סי קו ר ת
מכתבים דמגוגיה
שפלה
״ ה עו ל ם הז ה ״ ,1788״ד מגוג ו שמו
דוש״ ,דן בן־ אמוץ על הקא רי־ק
טו רי ס ט דוש.

אם ישנו מישהו החושב שהחיים אינם

הקריקטורה שלי שהביא דן בן־אמוץ
פירושה הנכון (גם לפי דבריו) :״ניכסון
יתן לנו פאנטומים, אם נסכים לוותר, או
להפקיר בידיו את בטחונה של המדינה.״
התוספת שכאילו ״דוש אומד שניב־סון
רוצה באבדנה של ישראל ...ארה״ב
מבקשת לגלותנו ולהשמידנו״ אין לה
אחיזה בשום פרט תוכני או צורתי שבציור.
אכן זו הנחה מסולפת שמהווה דוגמא
נאה לדמגוגיה שפלה( .ביטויים מכוערים
למדי שהושאלו מכתבתו).
אגב, גילוי משעשע (או עצוב?) וטיפוסי
להשקפותיו ״השמאלניות״ :התייחסות
חשדנית ואף עויינת לארה״ב, למדיניותה
ולמעשיה בכל המישורים. רק בנושא
אחד ויחיד צודקת אמריקה וראויה
לאמון ולתמיכה נלהבת: ביחסה הנוקשה
וחסר ההבנה לגבי צוריכיה ד,בטחו־ניים
של ישראל.
קריאד גרדוש >דוש)׳ תל-אביב

ויקבל אישור לכך ש״ימנת חלקו של האדם
היא צער,״ ובכלל ,״לא קל להיות
אדם.״ כל זה במייסגרת ביקורה של בת־אלים
עלי אדמות, בת־אינדרה העוברת
על־פני מיגוון עצום של דמויות אנושיות
ומגלה בהן רק צער, כאב וחוסר־יכולת
מוחלט להיות מאושרים, כי הרי האושר
טומן בחובו את זרעי הצער הראשונים.
מחזה זה, כאילו ממצה את הזעם הרומנטי
על חיי האדם, בתוספת שביבי פילוסופיה
נוסח שופנהאואר, זעם הרבה מן
הצרות הפרטיות של סטרינדברג עצמו
(בל בעיות הנישואין במחזה היו מנת חלקו
האישית) .אלא שבתקופה צינית כש לנו,
כשכל אדם המכנה עצמו ״נאור״
מתבונן בחשד במי שמעיז להיות לא
מתוחכם, קשה לדעת באיזו מידה יכול
עוד סטרינדברג לשכנע.
חוץ מזה, אם כדבריו ,״לשון האדם
היא התלונה,״ הרי מדרך הטבע שגם המבקרים,
שהם בני־אדם, יתלוננו. למשל,
על־יכך שחלק ניכבד מן המחזה אעו
מגיע כלל לאוזני הקהל, בגלל אקוסטיקה
לקוייה או בגלל היגוי לקוי, ובלי־ספק,
בגלל מערכת רמקולים פגומה, המסרסת
לגמרי את הפרולוג וממשיכה לזמזם ול־פצפץ
לכל אורך ההצגה; על המוסיקה ש ברקע,
סימפוניות של בטהובן, ואלם של
שטראויס, שיר לכת מאאידה, כולם דברים
יפים כשלעצמם, אבל נוטים למשוך
את תשומת הלב מן הנעשה על הבימה ;
או על מישחק בלתי מהוקצע של רוב
המשתתפים (יוצאים מן הכלל רק ישראל
בקר ונחום בוכמן) ,מישחק הנע בין
הישתפכות גימנזי&טית לדיקלום ממולמל.
לעומת זאת, אפשר להתפעל מן הבימוי
האסתטי להפליא של סנדרו מאלמקוויסט,
שעל אף איטיותו הסקנדינבית המפוצצת
הוא מקסים בכל פעם את העין. בעיקר
משום שהבמאי עצמו צייר ובנה את התפאורה,
ותפאורה כזאת לא ראה התיאטרון
הישראלי כבר שנים רבות.

השריפה והמסעדה

בכתבה על השריפה במערכת נכתב כי
החיילים הזעיקו מכבי־אש מהטלפון שב־

דחכש מסעדה שלי, שם ישנו עובדי המסעדה.
פרט זה איננו נכון. במסעדה לא ישן
אף פעם אף אחד. הפועלים עסקו, באותה
-שעת לילה מאוחדת, בעבודות נקיון.
צבי דחבש, תל־אביב

מייאשים דיים, הוא מוזמן לבקר במיש־חל!
החלומות של סטרינדברג, בהביטה,

כל מי שחשב עד היום כי השחקן הוא
האיש החשוב בתיאטרון, שכח לקחת בהשבת
את נוכחותו של הבמאי מייק אל-
פרדס( .איש־התיאטרון של העולם הזה
לתשל״ב) כי אצל אלפרדס, שחקנים (וגם
מחזה) אינם אלא כלי שדת להצגת תר-
גיליו הווירטואוזיים השונים על הבימה.
לכן, החמורים (התיאטרון העירוני,
הונאת הבריות
״ ה עו ל ם הז ה ״ ,1782״ הנ דון :
אליל הגנ רלי ם״ על אלופי ה מי לואי

אפודה צבעונית
כ ז ^ ק ־ רי׳ ל ך

לנערים ונערות

במאמרו על נושא האלופים (במיל
).המפרסמים דברים כאשר אין להם
מה לומד, אך מסתתרים תחת החתימה
אלוף (מיל ,).כתב אבנרי גם נגד התופעה
שפרופסורים מחווים דיעות כבני-
סמכא, בתחומים שאינם תחום התמחותם
האקדמי.
בנושא הנ״ל, הריני מסכים עם אבנרי
בהחלט. רק הונאת הבריות היא כאשר
פרופסורים מחווים דיעות (על פוליטיקה,
למשל) כאשר התמחותם היא רפואה או
גיאולוגיה. לכן ׳תמהתי מאוד על כי דווקא
כאשר דיווח אבנרי על ״יום הממזר״ הוא
כתב בהבלטה כי אל הוועד הציבורי ש הוקם
למען נישואים אזרחיים, הצטרפו
פרו יפ ים ורים...
אכן, זהו אפקט תעמולתי.
אבל לדעתו של אבנרי ולדעתי זהו
אפקט דמגוגי ופסול. אם כן; ,מדוע הוא
השתמש בו?
דגי ליבנה, רמת־גן

כת־־אדם ופיגקל
ב״מישחק החלומות״
לא קל להיות אדם

עוות כימעט כמו בקירקס, ולתקוע בתדירות
גבוהה למדי בדיחות גסות פחות או
יותר, המכוונות כולן אל מתחת לחגורה.
משום כך, מחצית השעה הראשונה היא
משעשעת למדי. אבל אחר כך, כשהעין
מתרגלת לכל התעלולים, הקפיצות והני-
תורים הבלתי־פוסקים, האוזן רוצה להתחיל
לקלוט משהו מן הנאמר על הבימה,
והמוח מנסה להבין את הטעם שבכל
זה, מסתבר שהמלך הוא עירום.
מעשיותיו של פלאוטוס על צעירים
אוויליים המאוהבים מעל לראשם, זקנים
תאוותנים, זונות רודפות־בצע ומשרתים
ערמומיים, שרתו את שקיספיר או את
החמורים קשה להיות חמור
מוליאר בנאמנות רבה, משום שאלה הל בישו
על השלד הרומי משמעות אנושית.
בתיאטרון העירוני הורידו מאותו שלד
אפילו את מעט הבשר שהיה לו, והותירו
רק בדיחות, המוצגות בצורה של
תרגילי־מישחק במשך שעה וחצי.
וזה יותר מדי אפילו למי שלא יושב בסיעת
פועלי־אגודת־ישראל בעיריית חיפה.

ספרי ם
כל עקר־בית מאולף יודיע כי מאז צמחו
לו וולדות ונולדה ליו מכונית ניגנזה סופית
השבת שלו, כיום מנוחה, ראן נט׳
ייל ה ש בו ע (הוצאת לוין־אפשטיין) אי ננו
חלילה וחס מדריך ל״איך להישאר
בבית בלי להתאמץ״ ,אבל, כנחמה פורתא,
הוא. בא להציל את הנהג המשפחתי
הממוצע, שלא היה •חניך בתנועת הצופים,
ממנת הבוז והלעג של האשד, והילדים,
כשה,מסלול הנבחר על ידו הסתבר כמשעמם,
הומה מסקקי־תנועה, ואולי אף
כדרך ללא מוצא.
מחבר הספר, אודי דביר, שהוא מדריך
בקורם מורי־דרך ומשוחח רדיופוני קבוע
לענייני שבילים אתרים ועתיקות (להס תכלות
בלבד) ,יצא לעזרת הישראלי־ה־מטייל,
הבור והנואש, במדריך זה שהוא
יפה למבט, נוח לפיענוח ושימושי.
אפשר למצוא בו שפע הצעות ל״גיחות
קצרות״ ,מסלולים באורכים שונים, הר־סתקות
לכל סוגי מזג־אוויר, עצות להתנהגות
מחוץ לבית, סימני דרך ומפות,
הסברים היסטוריים עם קוצן של אנקדוטות
(שיזכו את הנהג בהתפעלותן של
העלמות, ויגרמו לבנים להעריץ את אביהם,
היודע את הכל על כל מקום).
התמונות המלוות את הספר יעזרו לנהג
לברר אם אכן הגיע למקום הנכון.
הרשימות, לעומת זאת, יעזרו לאשתו לדעת
איפה אפשר לקנות פרי בדרך, ולאן
מוטב להכין סנדוויצ׳ים מן הבית. ובכלל,
אם מישהו באמת רוצה להינפש ולטייל
במרחבי ישראל, גם לראות וגם לחזור
הביתה בלי התקסת־עצבים, כדאי לו.
ספר בישול יוצא מן הכלל להזדמנויות
חגיגיות ובעיקר לארוחזת־חצות הוא :
תבשילי קדירה (ניו-יורק -
( 6 8 8־ 1ק 11ן 11ז 6־ \ 461

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תטו־נות
למכתביחם.

חיפה) ,המבוסס על פלאוטום הרומי, היא
הצגה שבה הדמויות, הדיאלוגים או התוכן
חשובים אך במעט. העיקר הוא ש שחקנים
צעירים, אשר בהזדמנויות קודמות
לא התגלו כמוכשרים למדי, מגלים
כאן יכולת לוליינית לנתר זה מעל זה,
להוציא קולות משונים, להתעקם ולהת־

— ץ ז 156ס 011 0 0זג 0 3 1

אין זה אלא תירגום מילולי צולע ודל-
ביטוי לאוסף נדיר של מירשמי שדים ואשפי
מטבח־כשפים, שנערך בידי מאד־צ׳לו
טרוצי, שאם אינו רוח בן־אלמוות
שבא ללגלג על עקרות־הבית הארציות
המייסכנות הוא בוודאי ישובב מאוד לגבי
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1789

הנחות חשבוננו!

או פו ס 102ברשימתכשל

אדונישר ־^הח ינוך !
אני משער שהיית כל-כך טרוד בזמן כספי החלוקה, ראו את עצמם איכרים
האחרון כממלא מקומם של ראש־הממשלה, נבערים ותלמידי־ישיבות אלה כ״עילית״,
שר־החוץ, ושר־האוצר, עד שלא נתפנית המייצגת את כל העם היהודי.
מתי זה קרה? מי הם החכמים והרבנים
להעיף עין ב־ 78 שאלות הסקר, שעליהן
נדרשו תלמידי כיתות ח׳ לענות בשבוע היהודיים, שלא חדלו ליצור בארץ־ישראל,
שעבר, כדי לקבוע מי מהם ראוי להמשיך ומה נותר מחיבוריהם, ספריהם ויצירות-
את לימודיו העיוניים בבתי־הספר התי המופת שלהם? האם מחבר ״המחקר ההיסטורי״
מתכוון למחלוקת בין ר׳ אהרן
כוניים.
אינני יודע מי הוא המטומטם במשרדך בן־מאיר ובין הרב סעדיה, הגאון של
שחיבר את שאלות מיבחן־הסקר, ומי הוא סורא, בעניין עיבור השנה וקביעת המוהחמור
שאישר אותם. אני מתאר לעצמי עדים בימי שלטונו של החליף הפטמי אל־שקיימת
לצורך זה במשרד החינוך איזו חאכם (תחילת האלף השני)? או אולי
ועדה מכובדת של פדאגוגים, שתפקידה כוונתו לפירוש המיקרא בערבית, שנכתב
הוא לבדוק בין השאר, לא רק אם ה בידי ר׳ תנחום הירושלמי במאה ה־? 13
תשובות הן נכונות, אלא גם אם השאלות מתי ראו את עצמם יושביה היהודיים של
ארץ־ישראל כ״עילית״ ? בשעה שבחוץ
הן סבירות.
אני משוכנע שהיית גונז את מיבחן־ לארץ, בגולה הדוויה, חיו ופעלו הרמב״ם,
הסקר ומסיק את מלוא המסקנות לגבי יהודה הלוי, אלחריזי, רש״י, עמנואל הרוהאחראים
לו, אילו נזדמן לך לקרוא לפ מי? או אולי היה זה מאוחר יותר בימיהם
חות את השאלה הראשונה שאותה קראו של מנדלסון, ד׳ישראלי, היינריך היינה
רבבות תלמידים בשעת המיבחן, וש ואלברט איינשטיין?
איזה יצירות חשובות תרמו
אותה יכלו לקרוא כל אזרחי
יהודי ארץ־ישראל לאנושות?
המדינה בעיתונות. שים לב,
(חוץ מ״שולחן ערוך״ ,שגרם
אדוני השר לקטע עליו מבוודאי
למהפכה בתולדות המח ססות
שתי השאלות הראשושבה
האנושית ).במה בדיוק
נות במיבחן. אני מצטט מילה
מתבטאת העליונות שלנו לגבמילה

בי הערבים והנוצרים, שנש מ
עול םלאפסקי שוב ה תקעו
בארץ־ישראל? (ואגב,
י הו די ם בארץ־י שראל. ל ע תי ם
ממתי ערבים ונוצרים הם בני
הי ה גדול יו תר, ולע תי ם ק טן
דתות נפרדות? ׳מחבר הקטע
יותר, א בל מ עול םלאהיתוז ^
התכוון, אני מניח, למוסלמים
הי הו די ם ״
ח שי בו תו בגודלו.

ולנוצרים בני הלאום הערהיו
ש בי ם בארץ ראו א ת עצ״ן
מםת מי ד שלי חי ם, עילי ת ה מיי צג תאת בי).
אני בטוח שהמוסלמים והנוצרים, חיבכל
העם הי הו די, לל איחסל מי ספרם
רו בארץ־ישראל לא פחות חיבורים משע הכללי
של הי הו די ם בארץ. רבים היו
ממים וספרים בלתי־חשובים משעשו זאת
בה ח כ מי ם ורבנים ויוצרי ם, שפי ר סמו
בני ה״עילית״ היהודית כאן. ומה בדבר
חי בו רי ם ו ספ רי ם. ל עו מתם הערבים ו ה מוסיקה
ושירה ערבית? מה בדבר ארכינוצרים,
שנ שתקעו ב מ קו ם, לא יצרו ב-
טקטורה בארץ־ישראל? למשל, כיפת־הס־ארץ־י
שראל שום י צי רה ח שובה, ל מ רו ת
לע ושער דמשק. ומה זד, חשוב בכלל מי
קדו ש ת הארץ ל ד תו תי ה ם.
יצר מה וכמה?
נו, אז אני שואל אותך אדוני השר:
נניח שיהודי ארץ־ישראל חיברו כאן
הקראת מימיך קביעה ״היסטורית״ לאומנית,
מתנשאת, מסולפת, גסת־רוח וגז את ״מורה נבוכים״ ,את חוקי ניוטון,
״הקאפיטאל״ ,״רומיאו ויוליה״ ואת ״תוענית
אשר כזו?
רת היחסות״ .האם היתד, עובדה זו מוכינפגע אשר ראעיף, בשם לולא
חבר
חה את עליונותם של היהודים על המוסעד
עומק ליבו מהדברים, והפנה את תשו־ למים והנוצרים? האם היתה עובדה זו
מת־לבי אליהם, לא הייתי מאמין שדעות מוכיחה שארץ־ישראל שייכת ליהודים יוקדומות,
נבערות, מוטעות ומטעות כאלה תר משהיא שייכת לערבים, כפי שהקטע
יופצו בין רבבות תלמידים, בגושפנקה
הגזעני הזה מבקש לרמוז?
רשמית של מישרד־החינוך. תמיד חשדתי
ועוד שאלה אחת: נניח אפילו שניתן
שמשהו רקוב במערכת החינוך, אך לא היה להוכיח מבחינה מדעית את עליונו־העליתי
בדעתי שטימטום של פדאגוגים,
תנו על הערבים, האם אינך חושב, אדוני
המועסקים על־ידך, יכול להגיע לשיאים שר־החינוך, שעובדה זו מן הראוי שיעסקו
כאלה.
בה אנשי־מדע באוניברסיטאות, ולא תלאדוני
השר, מה היא לדעתך התמונה מידי כיתות ח׳ ,הניגשים לבחינות־הסקר?
שתיחרת, לאחר שטיפה גסה זו, במוחם של
השאלות, אגב, עליהם נתבקשו התל תלמידי
כיתות ח׳ ?
מידים לענות אחרי קריאת הקטע הנ״ל
היהודים מעולם לא נטשו את ארץ -לא היו :״מה לא נכון בקטע הזה?״ ״האם
ישראל. פירושו של דבר, שארץ־ישראל יש הבדל בין ערבים ונוצרים?״ ו״למה,
הינד, היום, ותמיד היתד״ שלנו, וכנראה לדעתך, כותב הקטע הזה הוא גזעני שפל?״
השאלות היו הרבה יותר פשוטות.1 :
שלנו בלבד, שכן הערבים והנוצרים
מה פרוש המילה ״עילית״? (התשובה הנ״
נשתקעו ״ כאן( .מאין באו העולים
כונה: מיטב העם .2 ).במה נבדלו שאר
החדשים האלה, שנשתקעו כאן? הערבים
ודאי הגיעו מפולניה וגרמניה, ואילו ה יושבי־הארץ מהיהודים? (התשובה הנכונה:־
בכך שכמעט לא יצרו יצירות).
נוצרים באו מן הסתם ממארוקו ותימן).
אדוני שר־ד,חינוך-וד,תרבות, ידידי רא־במשך
מאות שנים, כאשר מן הישוב
היהודי לא נשתיירו בארץ אלא קומץ של עיף, וערבים רבים כמוהו, מצפים לשמוע
עובדי־אדמה בפקיעין, וכמה מאות שנור התנצלות כלשהי מפיך. נדמה לי שהת־רים
שחיו בצפת, טבריה וירושלים על נצלות כזאת מגיעה להם וגם לנו.

ש* 11י ש
הרדיפה המטורפת אחר סטאטוס, המתבטאת,
בין השאר, ברכישת מכוניות־פאר,
נתנה את אותותיה אפילו בתנועת הקיבוצים.
קיבוץ אחד, השוכן ליד חפציבה

בעמק יזרעאל, החליף את שמו ל״בית־אלפא־רומיאו״
,ואילו קיבוץ ותיק אחר
ליד חיפה החליף את שמו בימים אלה ל־
״יגואר״.

אין לי מזל. אין לי.
כל השנים האלה ראיתי את עצמי כ־אדם־חשוב־מאד,
המוזמן יחד עם שאר
האנשים־החשובים־מאד להצגות־בכורה בתיאטרון,
הקרנות־בכורה של סרטים ישראליים,
מסיבות־קוקטייל רשמיות, קב-
לות־פנים, סעודות חגיגיות, ושאר מקומות
המיפגש של כל
המי־ומי במדינה.
ופתאום, לכל הרוחות,
מתפרסמת בעתו־נות
רשימת מקבלי ההטבות
של ״אוטוקרס״,
ושמי נעדר מהרשימה!
אני לא יודע איפה
לקבור את הבושה
שלי. חבר־הכנסת משה ורטמן, המופיע
במקום דד 19 ברשימת שובינסקי, חלף על
פני לפני ימים אחדים, ולא ענה לי אפילו
שלום. אפו היה תלוי בעננים, והוא עשה
את עצמו כאילו לא הכיר אותי מימיו.
אני יודע שהרבה אנשים מנסים להידחף,
איכשהו, לרשימה של שובינסקי, וכל
ההדחקות הזאת ממש לא נעימה לי.
אבל, אחרי הכל, אני לא סתם כל אחד.
עד לפני שנתיים הייתי פקיד לא כל-כך
זוטר במישרד המסחר והתעשייה. אני
מכיר באופן אישי את מאיר עמית, ועם
דינשטיין החלפתי כמה מילים ב״קאסבה״.
עשיתי הכל כדי להיכלל ברשימה. דיברתי
עם איש יחם י-ד,ציבור של שובינסקי,
הפעלתי קשרים ולחצים — הפכתי עולמות,
ושום דבר לא עזר.
״אני מצטער מאד,״ אמר לי איש יח־סי־הציבור
.״הכל תפוס. אין מקום.״
אמרתי לו שברצון אשלם שלושת אלפים
לירות מעל המחיר הרשמי של מכונית
״טריומף״ בעל הגה לקוי, ובלבד שיוסיפו
אותי לרשימת מקבלי ההטבות, ויכתבו

בעיתון שקיבלתי מכונית בהנחה של שלושת
אלפים לירות. נסיתי אפילו לשחד
אותו. הבטחתי לו את כל כרכי ״ד,אינ־ציקלופדיה
העברית״ בשתי לירות ושבעים
וחמש אגורות, וגם זה לא עזר.
״תראה,״ הוא אמר .״אתה לא יחידי.
יש עוד הרבה אנשים שמוכנים להוסיף
על המחיר, ובלבד ש-
נדליף לעיתון שהם
קיבלו הנחה. תבין אותי:
אני לא יכול
הכנים את כולם לתוך
הרשימה. הייתי רוצה,
אבל אלה שכבר נמצ אים
ברשימה מתנגדים
בתוקף להארכת הרשימה.
זה יפגע ביוקרתם 102 .זה המכסימום
האבסולוטי. אני מצטער מאד. אני מוכן
להוסיף אותך לרשימת האנשים המחכים
בתור להיכלל ברשימה של שובינסקי אבל
זה הכל. וגם אז אני לא מבטיח שום דבר.
אם אחד אנשים ברשימה שנתפרסמה יצא
במקרה זכאי, או יצליח איכשהו להוכיח
ששמו נכלל בטעות — אני אוסיף לרשימה
שם חדש במקומו. אבל, כמובן, לפי
התור ולפי ...אתה מבין? אנציקלופדיה יש
לי כבר, אבל אם היית יכול לסדר איזו
מילגה לבן שלי שנכשל בבחינות־הגמר,
יכול להיות שאפשר היה לסדר משהו.״
אני מכיר אישית את אלעד פלד, מנכ״ל
משרד־ד־,חינוך י, אבל הוא איש קשה מאד.
בעניינים כאלה הוא לא יודע חוכמות. ממש
כורדי. יקה מיוקק, שאפילו גזוז לא מוכן
לשתות על חשבון מישהו אחר. אבל מי
יודע? אולי הוא זקוק ל״אנציקלופדיה
העברית״ ? בשביל מה אני צריך שני
סטים? את הסט השני קיבלתי מפקיד
במישרד-האוצר, כשסידרתי לבתו עבודה
כפקידה בשגרירות הישראלית בפריס.

כ ע-ותמסהכנסה
יש לי בעיות עם פקיד־השומה שלי. חודש
וחצי אחרי שהגשתי את הצהרת־ההון
שלי לשנת ,70/71 הוא הזמין אותי לשיחה
במשרדו, וניגש ישר לעניין.
״אני רואה שקנית פנטאהוז בכיכר המדינה,״
הוא אמר ,״ואתה טוען ששילמת
150,000ל״י. אני יודע ששילמת יותר.״
״מה פתאום?״ קראתי נפגע .״זה המ חיר
של דירת־פאר בכיכר המדינה. אפילו
משה דיין אמר את זה בנאום המפורסם
שלו על שני הדגלים.״
״זה מה שמשה דיין היה משלם בשביל
פנטאהוז בכיכר המדינה,״ אמר הפקיד.
״והקבלן עוד היה אומר לו תודה רבה.
אבל לך עלתה הדירה לפחות רבע מיליון
לירות. מאיפה לקחת את הכסף?״
״שוד הבנק הלאומי בראשון־לציון,״
אמרתי, מבלי להניד עפעף.
״בשוד השתתפו חמישה אנשים,״ אמר
הפקיד, אחרי שעיין בפתק שהיה צמוד
בסיכה להצהרת־ההון שלי .״החלק שלך
הוא .50,000 איפה לקחת עוד 200,000 לירות?״
״הפריצה
למלטשת היהלומים בנחלת־יצחק,״
אמרתי.
״על הפריצה הזאת כבר הצהרת בשנה
שעברה,״ אמר הפקיד.
״אני לא מתכוון למלטשה של בלכמן,״
אמרתי .״אני מתכוון לשוד המזויין במל-
טשה של גורליצ׳ניק. לקחנו שם יהלומים
בשווי של 380,000ל״י.״
״אבל לא קיבלתם עבורם יותר מ־
,150,000״ אמר הפקיד, כשהוא מעיין בפתק
נוסף .״הייתם שלושה אנשים. איפה
לקחת את שאר הכסף בשביל הפנטאהוז?״
״שוד סניף דיסקונט ברחוב דיזנגוף.״

״חסר לך עוד 60 אלף לירות.״
״אני אעזור לך,״ אמר הפקיד, כשהוא
קורא מתוך רשימה .״בנק איגוד בחדרה —
90,000ל״י. חלקך .30 שני טרקטורים ממחסני
חברת ״מיכרות סיני״ — 40 אלף.
משאית מלאה צמיגים מאבו־זנימה — 25
אלף לירות. עתיקות מחפירות דיר־אל-
בלאח — 22 אלף דולאר.״
״רגע, רגע!״ צעקתי .״יש עוד אנשים
שלא משלמים מם על מכירת עתיקות !״
״מי מדבר על מס־הכנסה?״ נעלב הפקיד
.״אני בסך הכל מנסה לרענן את
זכרונך, ולהזכיר לך את מקורות הפרנסה
שלך. לפי הרשימה שלי נשארו לך 113
אלף לירות אחרי שקנית את הפנטאהוז
ברבע מיליון. איפה הכסף?״
״שילמתי לכם 50,000 מקדמות, וקניתי
פונטיאק חדש ב־ 60,000ל״י .״איפה עוד
שלושת אלפים לירות?״ שאל הפקיד.
״אני יודע?״ אמרתי .״אולי נתתי טיפ
למישהו. אני יכול לזכור סכומים כאלה?״
״ולמה לא הצהרת על בנק איגוד, על
הטרקטורים והצמיגים?״ חקר הפקיד.
״תשמע !״ קראתי נרגש .״אני לא יכול
לזכור כל מיני עבודות צדדיות כאלה.
אני לא מכחיש את העובדות. אם זה רשום
אצלך, זה ודאי בדוק. מה זה חשוב אם
אני מצהיר על ההכנסה שלי, או אתה
מצהיר על ההכנסה שלי? מיסים אני
משלם כמו כל אזרח הגון? אז די אי-
אפשר לחיות בארץ הזאת, בחיי!״
רשמתי לו צ׳ק על 70,000 לירות (ש קיבלתי
באותו בוקר מהממונה על הכנסות
המדינה, עבור ההלשנה שלי נגד האחים
סטאוויצקי, שהעלימו מהאוצר הכנסות של
שנים וחצי מיליון לירות) ,ויצאתי בכעס.

דיין אינו עובר על חווק משום שהחוק איב ו ילן יים 1לגביו
1 11
111 11

1 1יו ״ י 1— 1 .ב ן אמו־ן ] ן ן וו
יו 1 1יי
מ י דלי1

חמזרורי וח

סי קו ר ת

7ת 1ע

1/ז־ו.ב 7ן 1־ 1י־ א 7

(המשך מעמוד )10
מיקצועו: פרופסור־זוטר לסוציולוגיה באוניברסיטת
-מישיגן.
בתוך הקדירה הרותחת הזאת אפשר
למצוא מירשמים מדוייקים באחריות להכנת
דברים פשוטים בתכלית כמו אפרו־דיסיקאים
למיניהם ותרופות -נגד כוויות,
אולקוס, אבעבועות וסודותיה של האשד,
החוקית; רצפטים לעשיית נר־קסמים למציאת
אוצרות, בושם של בן־אלמוות, חומר
שיכול להשחיר סוס לבן ופאטנט להשביח
יין נחות; אפשר, בעזרת לחש
קטן וכמה תבלינים להשיר את שערה
של אשד, אוייבת ולגרום לאימפוטנציה
של חתן בליל־כלולותיו, להעיר מתים,
לגרום לסיוטי־לילה ולהעיר את השטן ל-
שיחת־רעים.
המיצרכים ניתנים להשגה בכל סופרמרקט
ממוצע: עין חתול, רגלי־צפרדע,
לב של ילד שלא הוטבל, עפעפיים של
עקרב וכדומה. אופיום ובני־משפחתו אפשר
להשיג בבית־ד,מרקחת. מי״גשם ניתן

איור נזתוף ״תכשילי קדירה״
סודותיה של האשה החוקית
לאסוף בצנצנות של לבן במשך החורף.
מירשם לדוגמא, לפורצים הרוצים לפתוח
מנעול (בלי להיתפס) :קחו צפרדע
אחת. הירגו אותה. יבשו אותה בשמש במשל
שלושה י-מים. טחנו אותה לאבקה
דקה. קורט אבקה יפתח -כל מנעול וכל
בריח מכל -סוג שהוא.
אם מישהו חושב שיש לספר זה רק
חשיבות היסטורית ינסה נא להכין בעזרתו
ארוחה טובה לחותנת. זה עלול להצליח.

ק לי טי ם
אם אופרות־פום הן באופנה, הבו לנו
אופרות־פום. ואם ישו הנוצרי יכול להיות
כוכב עליון, מדוע לא תוכל גם ז׳אן
ד׳ארק להיות כוכב קטן? לפי הגיון מוזר
זה, הוציאה להקת־קצב אמריקאית בשם
עשן מיתמר צמד תקליטים ( פאוא ־
מונס )9000 המוקדשים למעין אורטוריה
מיקצבית המפתחת את הרעיון: מד, היה
קורה אילו הצילה ז׳אן את חייה מן המוקד
והמשיכה לחיות.
מד, שקורה הוא כי היתד, מגלה שאנשים
אינם זקוקים לקולות שהיא שומעת,
שקדושתה חסרת־תועלת, בקיצור, כל הדיאלקטיקה
הישגה האומרת שאילו ישו
חזר היום לארץ, היה נצלב שוב. מה
שעוד קורה בתקליט הוא שהפיזמונים הרבים
המרכיבים את כל האורטודיה הזאת,
אין ביניהם בל קשר אורגני ; ואשר
לרמתם, במיקרה הטוב ביותר הם מזכירים
הצלחות אקטואליות במיצעד הפיז־מונים.
וזה עדיין אינו -מצדיק את הטרדת
רוחה של ז׳אן המיסיכנה אשר שמעה מספיק
תופים כשעלתה על המוקד, ועשן
מיתמר ודאי לא היה מנעים את רגעיה
האחרונים.

פרסוסד-ר יו 1קנ 10ן

סגזזיגריות

יניד

המלך״

הסיבה היחידה להופעת תקליטו של
לאונרדו פאביו (סי.בי.אט )64617 .בארץ
היא כנראה העובדה שזמר-מלחין
דרום־אמריקאי זה כתב את הגירסה המקורית
של איפה את אהובה.
אלא שזה תירוץ קלוש למדי, משום
שיהורם גאון הרבה יותר -משכנע ממנו
בשיר זה, ואשר לשאר זמירות התקליט,
מסתבר מתוכן שפאביו הוא מלחין ב־סיגנון
סנטימנטלי־דרמטי של שנות ה שלושים,
המדקלם בקול דרמטי את בתי-
השיר ואיחר-כך מתנפל בשצף ובגסות
רבה על הפיז-מון החוזר בנוסח שהוא ספק
שירה וספק זעקה.
אפילו כחיקוי לנוסטלגיה זה מיותר בהחלט.
העולם
הזה 1789

הרגל השניה

** 4ני ידידים, אדריכל ורופא, עברו
(1/ליד בניין מכוער.
״שגיאותיהם של האדריכלים הן נוראות,״
אמר הרופא .״הן עומדות לעד, ומעליבות
את עיני הדורות.״

״לכם טוב יותר,״ השיב האדריכל
.״את השגיאות שלבם קוברים
כאדמה.״

ני נזכר בסיפור נושן זה למישמע
הגילויים היומיים על שגיאות, מש קיות,
אסונות כלכליים, מעשי־שחיתות
ופרשות.

כאשר מיסעל ממשלתי מפסיד
מאה מיליון לירות — אי־אפשר
להסתיר זאת לאורן־ ימים. ההפסד
רשום שחור על גכי לכן. הוא
נמדד כמדוייק, בלירות וכאגורות.
כאשר חברה ממשלתית נכשלת, כאשר
תעשיין פרטי פושט את הרגל למרות כל
הערובות והסובסידיות שקיבל מן האוצר,
כאשר בנק נתפס בכלכלתו — כנ׳׳ל. רואים
את התוצאות. מפטרים פועלים. ממ נים
כונס־נכסים. הולכים לוועדה של הכנסת
כדי לקבל הלוואה או ערבות נוספת.
אפשר לדחות את הגילוי. לאחז את עיני
הציבור במיספרים כוזבים. להפיץ הבטחות
שאין להן שחר.

הם, בתבונתם התהומית, הצילו אותנו משואה.

כקיצור
— כשטח המדיני ככלל
אין תכופות, כשלונות, מישגים,
שחיתויות, מעשי-איוולת ופתם
שטויות.
ואם תפרוץ מלחמה — מי יאשים את
המדינאים? האם לא עשו את הכל למען
השלום? האם הם אוהבים את השלום
פחות מאיתנו? גיבזה מי שמעלה מחשבה
זו אף בניבכי לבו !
ק* וי, כמה טוב להיות מדינאי ! אך
| 1מזלו של המדינאי הוא כאין וכאפס
לעומת מזלו של איש־הביטחון.

הוא אינו טועה. לעולם לא .
יושבים להם כמה מנהיגים ומחליטים על
איסטראטגיה מסויימת. למשל: להגן על
שטח מסויים, באמצעות קו־ביצודים העולה
מיליארד לירות (או דולאד, לא חשוב).
אחרי כמה זמן מגיעים כמה מוחות צבאיים
טובים, בשקט־בשקט, לידי המסקנה
שהייתה זאת טעות. שמוטב היה להשאיר
את השטח בלתי־מבוצר, ולהגן עליו בטנקים
ניידים. או להשאירו פנוי לגמרי, כדי

שחורות. ועל מיפגרת שחורה אין
ויכוח.

ירהורים אל ה נראים מופשטים.
ן | אולם הם מוחשיים מאד לגבי מיה ש מתרחש
ברגע זה בישראל.

לפתע נפל הכיסוי מעיני האזרח,
והוא נוכח לדעת כי המשק
הכלכלי המפואר, שנכנה כארץ,
עומד על כרעי תרנגולת. תרנגולת
שחוטה.
מסתבר שהוקמו חברות־ענק ללא שיקול
וחשבון. שנתקבלו בחיפזון, בין מנה
עיקרית וליפתן, החלטות על השקעות של
עשרות מיליונים. שחברות גוססות הוחזקו
בחיים על־ידי עירוי מתמיד של כסף מקופת
הציבור, ובו בזמן הוקמו חברות נוס פות
כדי למלא את תפקידיהן. שמאחורי
החזית המפוארת של מיפעלי־יוקרה ראוותנים
הסתתרו אסונות כלכליים מבישים.
שהשוחד הפך למינהג־המדינה, וחלוקת
ההטבות לאנ״ש לתפקיד ממלכתי. שמיפע-
לים רבים לא הוקמו אלא כדי לאפשר
זרימת כספי הציבור לכיסי המפלגות.
מי אחראית לכך?

הממשלה.

מי ביצע זאת?

אך כמוקדם או כמאוחד זה
מוכרח להתגלות. ואז יש שע־רוריה,
ועדת-חקירה, ומאמרים
בעיתונות, ולפעמים אפילו מישפט
ופפק־דין.

כי שם, ברוך השם, אין זה יכול לקרות.

שהרי לולא פעולתם המזהירה של מדי־נאינו,
היה המצב הרבה יותר גרוע. רק

ך* שה מאד להאמין בכך. וגם אין
\ /לכך שום סימוכין ותומוכין.
הפקידים הבכירים של האוצר אינם אנשים
טובים יותר או פחיות מן הפקידים
הבכירים במישרדי החוץ, הביטחון וראש״
הממשלה.

המסקנה היא שבלי כל ספק מתקבלות
החלטות גורליות לעתיד המדינה, החלטות
של מלחמה או שלום, חיים או מוות, מדיניות
זו או אחרת, איסטראטגיה א׳ או ב׳,
באותה דרך בה מתקבלות ההחלטות על
השקעת מאות מיליוני ל״י בפרוייקט זה
או אחר.

שם אין פשיטת־רגל, אין מאזן,
אין הנהלת־פינקסים.

וככלל, מי אמר שאלה הם בש־לונות?
בל אלה הם נצחונות
מוסווים 1

האם יתכן שרגל אחת, הכלכלית, צולעת
— ואילו הרגל השניה של אותו גוף,
הרגל המדינית, צועדת באון?

אם כן, מהי המסקנה?

״מדוע הלכתי למישרד־האוצר:״
הוא מקלל את עצמו כין אנחה
לאנקה .״מדוע לא הלכתי למיש
רד־הכיטחון? ומה היה לי רע
כמישרד־החוץ?״

הפסדנו ידיד? הוא מנוול, אנטי־שמי,
נאצי, בולשביק.
הוטל עלינו אמבארגו? ימח שמם של
הגויים המרושעים. הם יתמיד שנאו יהודים.
עזרנו
למעצמת־על אדירה ועויינת להתבסם
במרחב? תבואו בטענות אליה, לא
אלינו.
החמצנו הזדמנות היסטורית לשלום?
היא היתר. קיימת רק בדמיונם החולני של
תבוסתנים.
האדם גינה אותנו? זה היה צפוי. הגוש
הערבי־הסובייטי יכול להעביר שם כל
דבר.

האם יתכן שכל אחד מהם —
השר פלוני, המנכ״ל אלמוני, יו״ר־הוועדה
פלמוני, הגיזכר שלמוני —
הם כעת וכעונה אחת מיסטר
הייד וד״ר ג׳קיל, כסילים כלכליים
וגאונים מדיניים?

שר־האוצר אינו פחות מוכשר מעמיתיו
בממשלה. להיפך, לדעת הכל הוא מוכשר
יותר מרובם. הוא עולה עליהם בכושר־עבודתו
הפנומנלי, בזיכרונו הבלתי־רגיל,
בגישתו המעשית.
האנשים העוסקים בכלכלה אינם חיים
בגטו, שבו שוררת רמה מוסרית מיוחדת,
השונה מזו של סביבתה. הם שייכים למעמד
השליט — מעמד הכולל גם את צמרת
כל המנגנונים האחרים.
הממשלה כולה, הצמרת כולה, מהווה
יחידה אחת, גוף אחד, שכל אבריו מודרכים
על־ידי אותו המוח.

ך* אשר מתחסד הכלכלן האומלל על
מיטתו בלילה, הוא מקנא במדינאי
ובאיש־הביטחון.

וכי־ איך אפשר ככלל למדוד
כישלון מדיני? לא כלירות ולא
בקילוגרמים, לא בחביות ולא כ־וולטים.

האם
יתכן שבקבלם החלטות כלכליות
על מאות מיליוני לירות, אין הם מכירים
את הנוחלים הבסיסיים ביותר של בדיקה
ושיקול, איסוף מידע ודיון ענייני — אך
שהם מקפידים בחרדת־קודש על כל הנוחלים
האלה כשהם מקבלים החלטות מדיניות
וביטחוגיות? שכל דדערכותיהם הכל כליות
הן אבסורדיות, או שהערכותיהם
המדיניות הן נכונות?

החלוקה האנושית כין מיש־דדים
אלה היא מיקרית כהחלט.

מבחינה זו, דומה הכלכלן לאדריכל.
טעותו הקטנה של אדריכל בעיר פיזה הולידה
מיגדל נטוי, המושך אליו ותיירים
מכל העולם. טעותם הגדולה של כלכלני
האוצר, שהולידו את פרשת אוטוקרם, מסעירה
את הארץ מדן עד אילת.
כל נסיון להסתירה, רק יגביר את הסערה.

יושבים
להם המדינאים במישרדם הנוח,
וממציאים להם מהלך מדיני גאוני. המהלך
המדיני נוחל כישלון חרוץ.
מי יוכיח זאת ז אף לא אחד.

לעסוק, בעכור שעה קלה, כמדיניות
וככיטחון?

קטע מתוך קאריקטורה של זאב (״הארץ״)
למשוך לתוכו את
ולהשמידו שם.

האוייב

הפוטנציאלי

מי יידע על בד ז אולי כמה גנרלים
מקצועיים. ואולי גם לא.

ברור שאין לתת פומבי לדברי־ביקורת
בלתי־אחראיים, העלולים רק לערער את
האמון במנהיגות הביטחונית.

וככלל, איד מודדים טעות ב•
תיכנון הביטחוני ץ

במיספר ההרוגים? בוודאי שלא. גדולי
המצביאים של כל הדורות קטלו מיליונים
מחייליהם. היסטוריונים דגולים מודדים,
כך נדמה, את שיעור־קומתו של מצביא
במיספר אבידותייו.
בגידול תקציב הביטחון? שטויות. ה־אוייב
בשער. הוא זומם לכלותנו. רק נבל
או בוגד יציע לקצץ את התקציב בשעה
טרופה זו.
מצביאים אינם נכשלים. הם נכנסים ל-
סיפרי ההיסטוריה.
שרי־ביטחון אינם טועים. הם מחזיקים
במיספרי הצנזורה.

השגיאות אינן מופיעות במאזנים.
הן מופיעות כמיסגרות

הפקידות הכפירה.
מי הטביע על כך את חותמת־הגומי
שלה?

אלא שתוצאות ההחלטות המדיניות
אינן נראות לעין כל באותה
בהירות נוראה כמו תוצאות
ההחלטות הכלכליות. כשם ש־שגיאות
האדריכל כולטות יותר
משגיאות הרופא, בייחוד כמדינה
שכה פוחדים לכצע נתיחה ש־לאחר-המוות•

הכנסת.

נהנה מכך וגבה את הקומיסיון?

המפלגות.

מי לא ראה ולא שמע ולא דיבר?

מכקר-המדינה.
אולם כל המוסדות והאנשים
האלה אינם אחראים רק לבל בלה.
אותם המוסדות והאנשים
אחראים לכל מעשי השילטון,
לכל העשייה הממלכתית.
גם למדיניות־החוץ.
גם לביטחון.
גם לתיכנון הסוציאלי.
ותם המוסדות. אותם האנשים.
האם יכולים אנחנו להאמין כי
הם נוהגים בחוסר־אחריות וכהו
סר-כישרון מחריד רק כשהם
עוסקים בבלבלה, אך מתמלאים
אחריות וכישרון עילאיים ככואב

מאת

* והי מחשכה מבהילה למדי.
1בניין מכוער יכול להרגיז. למות על
שולחן הניתוח — זה גרוע יותר.

אסון כלכלי, ויהיה גם מחפיר
ומכיש במו ״נתיכי נפט״ ו״אוטו
קרם״ ,נמדד רק ככסף. אכל אסון
מדיני, כגון אוכדן השלום וההידרדרות
למלחמה, נמדד כדם.

בוודאי כפר הגעת למסקנה שממשלה ה אחראית
לשערוריות כלכליות כאלה צריכה
להתפטר. זוהי מיצווה אסתטית.
אם כן, המשך במחשבתך. על אחת כמה
וכמה אסור להניח לממשלה כזאת להיש אר
אחראית לענייני המדיניות והביטחון
של המדינה.

אין זה צו אסתטי כלכד. זהו
צו הקיום הלאומי.

ב די ר ה זו של רא ש עיריית ח ל ־ אביב

-שיבהירו אתראש־ הממשלההבא

\זם ו\\ שו רבימביץ
ירת שלושה החדרים של יהו־ן
שע רבינוביץ׳ בקומה השניה של הבית
ברחוב מאנה 20 בתל־אביב, אעד.
דומה כל כך לקפלה הסיסטינית שבקרית
הוותיקאן, למרות זאת היו כאלה, שדימו
לראות השבוע את אדי המרק ׳שבישלה
הגברת רבינוביץ׳ לבעלה, ראש־העיר, כאילו
היו העשן הלבן המיתמר מארובת
הקפלה הסיסטינית, בתום ישיבת הקונק־לב
של הקארדינלים.
הקונקלב (״החדר הנעול״) הוא הפורום
הקאתולי הבוחר אפיפיור חדש במקום
אפיפיור שנפטר. הקארדינלים נסגרים
אז בארמון הוותיקאן, אינם יוצאים
משם, עד שהם ׳מגיעים לרוב של שני
שלישים ועוד קול אחד לגבי בחירתו של
האפיפיור החדש. כל יום נערכת הצבעה.
מדי יום נשרפים פתקי ההצבעה. אם הם
נשרפים בתוספת קש רטוב — עולה עשן
שחור מהארובה, וזה סימן כי הקרדינלים
טרם הגיעו לכלל הכרעה. אם קיבל אחד
המועמדים את הרוב הדרוש, מוסיפים ל־פתקי
ההצבעה בתנור קש יבש, ואז מיתמר
עשן לבן מארובת הקפלה, ומסמן
להמונים המצטופפים בכיכר סנט פטר כי
נבחר אפיפיור חדש.
בניגוד לפירסומים שהיו השבוע, לא
בקע עשן לבן מארובת ביתו של יהושע
רבינוביץ׳ .הכרעה רשמית לגבי בחירת
ראש־ד,ממשלה הבא — יורשה של גולדה
לא נפלה עדיין. אבל עם עשן או בלי
עשן — אם תיפול בזמן הקרוב ההכרעה
בנושא זה, היא תיפול במקום זה.
כי ביתו של יהושע רבינוביץ /ראש
עיריית תל־אביב, ו״האיש החזק״ של פנחס
ספיר במפלגת העבודה, הוא המקום
בו מתכנסים הקארדינלים של מפא״י־ל־שעבר
במפלגת העבודה, ובו מתקבלות
ההחלטות המפלגתיות החשובות. אם ההכרעות
המדיניות של ישראל מתבשלות
ב״מטבח של גולדה״ ,נופלות ההכרעות
הפנים־ימפלגתיות ב״סלון של רבינוביץ׳.״
מבחינה זו אין כל הבדל בין הסלון,
המרוהט ברהיטי פוליטורה בסגנון שנות
ה־ .50 לבין הקפלה הרומאית המעוטרת
בציוריו הנודעים של מיכאל אנג׳לו.

סודי. הוא אחד האנשים הבודדים שפנחס
ספיר מאמין בו באמונה עיוורת, מקשיב
לעצותיו ומעריך את התבונה שבו.
כך, עשויים אזרחי ישראל למצוא יום
אחד את מי שהיה עסקן מפלגתי אפור
מאחורי הקלעים עד שהפך לראש־העיר
תל־אביב, כאחד ממנהיגי המדינה, מי שעתיד
לפי כל התחזיות להיות שר בממשלה
הבאה, ושכבר כיום הוא אחד ממושבי
החוטים העיקריים מאחורי־הקלעים.
רבינוביץ׳ הוא הציר המרכזי. סביבו
סובבים כמה מעגלים. יש מעגל צר,

הם עדיין בבחינת אלמונים ובלתי מוכרים
לציבור הרחב, אך שבידם מרוכז כוח
איתנים — הכוח לחרוץ את גודל ואת
פני השלטון בישראל.
מי הם, ומה כוחם?

הגוש, הצעירים
ו ה סני פי ם
ץ ץה שמאפיין את הקארדיגלים
!3של מפא״י אינו נמצא בתואריהם או

ברוד־חיל, יושב־ראש מחלקת ההסברה
של המפלגה, שכאיש מנגנון מבטיח נכלל
אף הוא בסלון של רבינוביץ.
מהמעגל של הגוש התל־אביבי, הביא
עמו יהושע רבינוביץ שתי דמויות מרכזיות
לסלון שלו: את אורי אלפרט, מזכיר
מועצת פועלי תל־אביב ואת זאב
ויינר, איש משען.
מהמעגל ההסתדרותי נוטלים חלק בפגישות
הקארדינלים אשר ידלין, מזכיר
חברת העובדים וחברו של אברהם עופר
מעגלים סביב הציר
• סלון שר ד ביגו בי ץ׳ הוא מוסד( | חדש יחסית. הוא ׳נולד רק בחודשים
האחרונים, אחרי שוותיקי מפא״י
במפלגת העבודה נחרדו נוכח ההתארגנות
החטיבתית של אנשי אחדות־העבודה
ורפ״י על רקע בחירת מוסדות המפלגה.
למרות שהתארגנות חטיבתית זו היתה
יותר המצאה עיתונאית מאשר עובדה
ממשית, היא הבהירה לפתע לאנשי ימפ־א״י,
שלהם עצמם אין כל פורום בו יוכלו
לדון על האינטרסים המשותפים שלהם
במסגרת מפלגת העבודה.
היה זה רק טבעי שפורום כזה התגבש
סביב יהושע רבינוביץ׳ ,השריד האחרון
לעוצמת ״הגוש״ לשעבר של מפא״י, והציר
שסביבו סובבים עסקי הפנים של אנשי
מפא״י לשעבר מזה זמן רב. אמר
עליו אחד מראשי המפלגה :״אם רבי-
נוביץ׳ לא היה קיים, צריך היה להמציא
אותו.״ מה שהיה לוי אשכול לבו־גוריון;
מה שהיה פנחס ספיר ללוי אשכול, מש מש
כיום יהושע רבינוביץ׳ לגבי פנחס
ספיר. הוא המוציא והמביא, המילייה שלו,
מליץ היושר, יועץ הסתרים ודדשליח ה

הקאודינדים
שי פנחס ספיר -משתתפי הפגישחו בב׳תו של הושע ובין וביץ׳
הכולל רק עוד שניים־שלושה אנשים. אלה
הם אנשי סודו הקרובים של פנחס ספיר,
המהווים כיום, יחד עם רבינוביץ׳ ,את
מוקדי הכוח של שלטונו במפלגה. אלה
הם אברהם עופר, איש דור הביניים ד
מנכ״ל שיכון עובדים, ודוד קלדרון, מני
כ״ל הבנק לחקלאות, מי שהיה יו״ר מחלקת
האירגון של מפלגת העבודה כשגולדה
היתד, מזכירת המפלגה, איש הכספים
המיסתורי והנחבא אל הכלים של המפל גה,
הנחשב על ידי רבים כאחד מאישי
המפתח הקובעים ביותר במפלגה.
זהו המעגל המצומצם ביותר. סביבו
סובבים עוד כמה מעגלים ההולכים וגדלים,
שהפורום הגמל ביותר של המעגל
החיצוני אינו ימונה יותר מ־ 20 איש.
אלה הם הקארדינלים: אנשים שרובם

באישיותם, אלא בעובדת היותם קבלני־קולות
פנים־מפלגתיים. כל אחד מהם מייצג
קבוצת־לחץ או גוש קולות במרכז מפלגת
העבודה, כשכולם יחד יכולים להע ביר
בעזרת קולות חברי המרכז העומדים
מאחוריהם, החלטות ברוב קולות.
ישנם שם מפקדי המחוזות של המפלגה:
ח״כ משה ברעם מירושלים ! ח״כ אברהם
(״ז׳ילבר״) זילברברג, מזכיר מחוז המושבים
במפלגת העבודה, המרכז בידיו את
קולות נציגי המושבים החדשים שהם הרוב
הגדול בתנועת המושבים ; מאיר
זרמי, מזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים,
יורשה של סנטה יוספטל, שייחד עם ח״כ
צבי גרשוני מייצג את קוליות התנועה הקיבוצית
של מפא״י. לשניים אלה אפשר
להוסיף גם את דב צמיר, איש קיבוץ

לדור־הביניים ; וירוחם משל, האיש המרכזי
של מפא״י־לשעבר בהסתדרות.
שני הצעירים שבקארדינלים, יוסי שריד
ומיכה חריש, מנהל המחלקה לקשרי-חוץ
של מפלגת העבודה, מייצגים, אם כי לא
באורח רשמי, את חוג לשילוב שבמפלגת
העבודה — חוג דור ההמשך במפלגה,
הנמצא בין המשמרת הצעידה לבין אנשי
דור-הביניים.
משתתפים ארעיים נוספים בסלון של
רבינוביץ׳ הם מרדכי אלון, ראש המועצה
נצרת־עילית, שהתמנה כיו״ר המחלקה
הערבית, ובבה אידלסון, ממועצת הפועלות,
הנכללת לעיתים בפגישות בביתו
של רביינוביץ׳.
אלו הם האנשים הקובעים. הם מור־

במדינה תעום שיתוף הפעולה
דיין— סאדאת

כבים מאנשי הגוש המפא״יי לשעבר, מאנשי
דור ההמשך ולשילוב, מנציגי ה־פרפרייה
והסניפים. בולטים בהיעדרם בפורום
זה הם נציגי היפה ועיירות הפי תוח.
אולם נראה שגם בלעדיהם יש ל קבוצה
זו כוח מכריע המלכד מאחוריו
למעלה מ־ס/ס 50 מחברי מרכז מפלגת העבודה.

הגוף
שמחלק
א ת העוגה

^ 4ין ספק כי מה שמשותף לכל
אנשי ״הסלון של רבינוביץ״׳ היא
תמיכתם הבלתי מסוייגת בעמדותיו המדיניות,
הכלכליות והמפלגתיות של שר־ה־אוצר
פנחס ספיר. הם העורף המפלגתי
שלו. הם עורקי הדם והחיים שלו בתוך
גופה של מפלגת העבודה. הם סוד כוחו
ושלטונו של פנחס ספיר, באמצעותו הוא
יכול להכתיר ראשי ממשלות, להמליך
גנרלים לשרים, ולקצץ תקציבים בלתי־ניתנים־לקיצוץ.
אבל
הפגישות של חבורת נאמנים זו
איגם מיועדות לדיונים מדיניים או לגיבוש
אידיאולוגיה בתחום כלשהו. הם מתכנסים,
בהתאם למעגלים שהם משתייכים
אליהם, בסלון של רבינוביץ׳ .אשת ראש־העיר
מגישה להם יתה, עוגיות וביסקווי־סים.
לפעמים, כשהפגישה נושאת אופי
קצת יותר אינטימי, מגיש רבינוביץ׳ גם
קוניאק.
דבינוביץ׳ עצמו שרוע תמיד על הספה
שבסלון, מרכיב רגל על רגל, מרים את
משקפיו עבי־העדשות אל מצחו, מחזיק
בידו ערימת ניירות, כשמכשיר הטלפון
נמצא תמיד בהישג ידו לימינו.
רק מי שאינו מכיר את אנשי הסלון
ואת אופי פגישותיהם, יבול להעלות בדעתו
כי הם עשויים להחליט באחת מפגישותיהם:
בואו נדון ונחליט היום
מי יהיה ראש־הממשלה הבא אחרי גולדה.
נושאים מעין זה אפילו אינם עולים
לדיון בפורום זה. הדיונים והשיחות בסלון
סובבים בעיקר על אבטחת האינטרסים
של אנשי מפא״י לשעבד במוסדות
המפלגה, על מינויים בדרגים שונים, על
גיבוש מדיניות פנים מפלגתית. בקיצור:
זהו הגוף הממונה על חלוקת העוגה המפלגתית.

כוח
לקראת
שעת ההכרעה
^ ח ד עם זאת עשוי גוף זה להפוד בין־
רגע למטה לבחירות פנחס ספיר לראש-
הממשלה. לשם כך אין צורך לקבל אפילו
החלטה. די אם פנחס ספיר יביע את רצונו
בכד.
בשלב זה, למרות כל הידיעות והפיר־סומים,
עדיין אין פנחס ספיר מעוניין לח
שוף
את הפורום של ״הסלון של רבי-
נוביץ׳״ ואת תמיכתו הבלתי־מסוייגת בו.
יש לכך כמה וכמה סיבות, כולן טאק-
טיות, במלחמה המיועדת על ראשות־הממשלה.
פנחס
ספיר עדיין עומד בהכרזתו כי
הוא אינו רואה את עצמו מועמד ואינו
רוצה להיות ראש־הממשלה הבא.
אילו היה חוזר בו מהצהרתו זו וזורק
את שמו לקלחת ההתמודדות, היה הדבר
מביא לכמה מצבים בלתי נוחים:
#ספיר היה. י1ושף את עצמו אישית
כלפי יריביו במלחמה על ראשות־המם־
שלה. גם עתה, כשאינו כביכול, יריב לתפקיד,
הוא משמש מטרה להתקפות חריפות
באופן אישי. התקפות אלה עלולות
להחריף אם ישליך, בעיקר לעבד משה
דיין, את הכפפה.
• ספיר אינו מעוניין להגיע בשלב
זה לכלל עימות עם גולדה מאיר. למרות
שאין זה סוד כי בתפיסתו המדינית לא
רק שאינו מסכים איחה אלא שהוא יריבה
העיקרי, הוא סבור כי טובת המדינה והמפלגה
מחייבים שגולדה תמשיך לשאת
בתפקידה ככל הניתן. רק כשיווכח כי אין
ברירה וכי גולדה איתנה בדעתה לפרוש,
עשוי ספיר לחזור בו מהודעתו על אי
התמודדות לתפקיד ראש־הממשלה.

יש רק ישיתוף־פעולה הדוק אחד במרחב
— זה שבין הלאומנים של שני המחנות.
השבוע
פעל שיתוף־פעולה זה בצורה
כה מושלמת, עד שליצנים יכלו לתאר
ישיבה סודית של אנוואר אל־סאדאת ומשה
דיין, בה תוכננו הדברים.
דיין זקוק באופן חיוני להרפתקה חי צונית,
שתסיח את הדעת מן הסקנדלים
המקומיים, שלו ושל עמיתיו בממשלה.
איומי־המלחמה של נשיא מצריים, והחימום
ההדרגתי של האווירה, באו לו כמים
לגווע בצמא.
אל־סאדאת, מצידו, היה זקוק ל״לאו״
הטוטאלי של גולדה מאיר ומשה דיין, כדי
להשיג הישג של יוקרה באו״ם, ולרכוש
שוב את ליבם של האפריקאים שחיפשו
קו ניטראלי יותר.
רק בדבר אחד לא הצליחו מצחצחי־ה־חרבות
משני צידי החזית: לשכנע את
הציבור הישראלי (ואולי גם המצרי) ש עומדת
לפרוץ מלחמה. האזרחים נשארו
אדישים לאיומים, המשיכו לדוש בפרשות
השחיתות, שהעסיקו אותם יותר מאשר
בכל עת אחרת מאז קום המדינה.
גברת לא. אדישות זו לא היווה לגמרי
במקומה. כי שיתוף־הפעולה יכול בקלות
לעבור ממישור הנאומים חוצבי־ה־להבות
למישור התותחים היורקים אש —
אם לא ייעשה מעשה דרמאתי שיפתח את
הדרך למגעי־שלום.
כל זה היה ברור גם לגולדה. מארחיה
האמריקאיים דאגו למסור לה זאת, כמת־נת-פרידה.
אבל עמדתה נשארה בחמרה
כמו בצאתה: לא.

היה זה אותו הגיון שהניע את המציתים:
ההגיון האומר שניתן להלחם בדיעות ובחופש
הבעתן באמצעים אלימים. אין שום
זהות, לא אידיאית ולא סגנונית בין המערכות
שנפלו קורבן להצתות. להיפך,
מערכת הצופה לא היתה בעבר בין המערכות
שגינו בחריפות תופעות של אלימות
בחיים הפוליטיים במדינה. הטענה
שהועלתה לפני שבועיים, אחרי הצתת
מערכת׳העולם הזה, כי מי שפותח פתח
לאלימות פוליטית, מוציא מהבקבוק שד
שקשה להשתלט ולהחזירו לבקבוק — הוכיחה
עתה את עצמה.
שתי ההצתות אינן• מהוות אות אזעקה
לעיתונות הישראלית בלבד. הן מצטרפות
לשורה הארוכה של מעשי אלימות, המקבלים
הצדקה אידיאית ושהמשטרה מגלה
אוזלת־יד בדיכויים ובגילוי מבצעיהם.

עזתון נוות
תגובת שרשרת
כאשר ברבבות בתים בישראל הדליקו
בחנוכיות נר שני של חנוכה — חג לזכר
מלחמת דרור, הבעירו אלמונים דליקה
שנייה במערכת עיתון ישראלי, כסמל למלחמת
דיכוי הדיעות המתנהלת במדינה.
בשעה 9.30 בליל שני של חנוכה, בי־

כבאים במערכת ״הצופה״
אחרי ״העולם הזה״ —

י• ספיר אינו מוכן עדיין לחשוף את
עצמו להתמודדות בתוך מוסדות מפלגת
העבודה. בשלב זה נוח לו יותר לבנות
את כוחו מאחורי־הקלעים ולגבש כוח
לקראת שעת ההכרעה, ללא רעש ופיר-
סוס.

הו ר סי ם
א ת האליבי
לה הן הסיבות בגללן הכחישו אנשי
״הסלון של רבינוביץ׳ ״ השבוע בתקיפות
כה מרובה את הידיעות על הפגישות הנערכות
ביניהן ועל ההחלטות שקיבלו,
כביכול, לתמוך בהמשך כהונתה של גול דה
מאיר עד שייאות פנחס ספיר לרשת
את מקומה.
אלא שבמקרה זה היו ההכחשות, כמו
הידיעות, נכונות. הסלון של רבינוביץ׳
קיים. אך הוא אינו צריך לקבל החלטות
למען הכרת פנחס ספיר. עצם קיומו נועד
לצורך זה.
מי שלא היה כל כך מאושר מההכח שות
היה דווקא ח״כ אברהם זילברברג,
שאמר לחבריו בלצון :״סוף סוף מזכירים
את שמי בין אנשים חשובים כמי
שמכתיר ובוחר ראשי־ממשלות — אז אני
אכחיש את זה?״
״חוץ מזה,״ אמר זילברברג ,״ההכחשות
האלה יהרסו לי את כל האליבי שלי אצל
אשתי. תמיד אמרתי לה שאני הולך לד־בינוביץ׳
.עכשיו, אחרי ההכחשות, היא
לא תאמין לי יותר.״

השריפה כמערכת ״הצופה״
— גם ״העולם הבא״
שר אלמוני בטלפון לפנחס שיינמן, יו״ר
המועצה הדתית בתל־אביב וממנהיגי ה־מפד״ל
:״מדברים כאן חברים של יגאל
לביב. אחרי ששרפנו את העולם הזה,
אנחנו שורפים עכשיו את הצופה.״ שיינמן
ניסה לטלפן למערכת הצופה, השוכנת בבניין
דו־קומתי ברחוב המסגר, במרחק
של כמה מאות מטרים ממשרדי מערכת
העולם הזה, שהוצתו לפני שבועיים. במשך
שעה ארוכה לא קיבל תשובה כש־ענו
לו לבסוף, היה מצידו השני של הקו
כבאי שעסק בכיבוי הדליקה בבית הצופה.
השד יצא מתוף הבקבוק. אין ספק
שהאלמוני שניסה ליצור רושם בטלפון
כי ההצתה במערכות שני העיתונים הי תד,
פרי יוזמה אחת, ניסה להטעות לגבי
זהות המציתים. יחד עם זאת אין להוציא
מכלל אפשרות כי יד אחת — אולי
יד של קנאים דתיים קיצוניים, היא שהציתה
את האש בשני המוקדים.
אם לא היתה זו אותה יד שהדליקה,

בעוד שירותי־הביטחון כימעט ואינם
משאירים פיגוע ביטחוני אחד, מבלי ל גלות
את מבצעיו במוקדם או במאוחר ולהביאם
על עונשם, מתגלה המישטרה יותר
ויותר כמוסד מעורר רחמים, שאינו
מסוגל לבצע את התפקידים המוטלים
עליו.
סימני דרך דבריה. לא רק פצצות
באוטובוסים או ריימונים בפחי־אשפה ברחובות
הערים הם עניין ביטחוני. גם
פגיעה בחופש העיתונות והביטוי מסכנת
את הבטחון החברתי במדינה.
האלימות — הסכנה החברתית הפנימית,
מאיימת כיום על החברה הישראלית הר בה
יותר מאשר הסכנה הביטחונית החיצונית.
אם לא ידעו השלטונות להשתלט
עליה בעוד מועד, להקדיש לדיכוייה את
מירב המשאבים הכלכליים והאנושיים,
עלולות הדליקות שהוצתו בזדון במערכות
העולם הזה והצופה להוות סימני־דרך
לכליה תרבותית וחברתית.

הפשרפעולותיו וגילו*! שלדןכן ־ אמוץבברשתשוד

ה ע תי קו ת

חרפת החפירות
אזרח, נדמה לי שעשיתי את
^ שלי.

בהזדמנויות שונות, במשך השנים האחרונות
הגבתי (בהומור חביב ובלתי־אפקטיבי,
כרגיל) ברדיו, בעיתונות ו1נער־בי־הראיונות
הפומביים שניהלתי, על בולמוס
העתיקות של משה דיין. הקוראים
והמאזינים חייכו, אחדים אפילו שיפשפו
ידיים בהנאה, ועברו לסדר־היום.
איש לא הזדעזע מהרעיון שאחד מבחירי
האזרחים במדינה עובר בצורה שיטתית
ומכוונת על חוק־העתיקות, שעל
שמירתו כולנו מצווים. לכל היותר אמרו
עליו ״שובב״ או ״פרא־אדם״ ,ושודד־הקברים
המשיך בשלו, מבלי שהגוף המוסמך
לכך, אגף העתיקות, ימצא לנכון
לברר את אמיתות השמועות ולנזוף בו.
כאשר ה״הובי״ החביב של מר דיין
הפד לעסק פורח, המפרנס את בעליו
(גם אם זה לא כל־כך בכבוד) ,כאשר
עשרות כלים מאוספו הפרטי ובחתימת ידו
של שר־הביטחון החלו מופיעים בבתי-
מיסחר לעתיקות במחירים מפולפלים,
כאשר מר דיין החל מייצא לחוץ־לארץ את
אוצרות התרבות, האמנות והמדע, אותן
״גילה״ בעזרת דחפורים והעביר לביתו
בעזרת ציוד צבאי — עשיתי את חובתי
האזרחית ובאמצעות העיתון, הבאתי
את העובדות לידיעת הציבור, ללא התחכמויות
רבות.
עלי לציין שהטון הרציני והטיפול העובדתי
בנושא היו הרבה יותר אפקטיביים
מאשר ההערות המצחיקות, שביזבזתי עליו
במשך שנים. סיעה קטנה, שברגע זה
אינני זוכר את שמה, הגישה סידרה של
שאילתות בכנסת, ושר־הביטחון, בניגוד
למקובל, מיהר לענות על השאילתה ש הופנתה
אליו, וחשף את עצמו גם כשקרן.
העיתונים היומיים דיווחו על תשובת
השר, אך אף אחד מהם לא מצא לנכון
לפרסם מאמר־מערכת בנדון, אם כי ה-
בעייה עוררה הד ועניין ציבורי, אם אינני
טועה, היה מר חיים חפר היחידי
מבין כותבי־התגובות ובעלי־המדורים הקבועים,
שהגיב על הנושא. שר־הביטחון
ודאי לא התרגש מהמאקמה של חפר
(הדבר היחידי, נדמה לי, שעדיין עשוי
לעורר את התרגשותו, זו חתיכה מלפני

פכתבלפפכ ״ ל ה פי שטרה
מ ו קו בל הנכבד,

־״סבו 1971,

הנני מו צ א לנכון להגי שבאמצ עו תן ת לונ ה נגד מר משה דיין, תושב צ ה לה,
על הפרה מ כוונ ת ו שי ט תי ת של פ קו ד ת ־ ה ע תי קו ת.
על פי ה פ קו ד ה הנ״ל, כל ה מג להע תי ק ה ול א קי בל רשיון לחפו ר, חיי ב
ל מ סו ר מיי ד הו דעה לר שות ה מו סמכת. אני יודע כי ש ר״ הבי ט חון גילח ע תי קו
ת רבות, וביררתי א צל מנ הלמחלקתהע תי קו ת של מ שרד ה חינו ךוהת רבו
ת, דו ק טו ראברהם בירן, והוברר לי כי מר דיין ל א דיוו ח למ שרדו על
גילוי ע תי קו ת. מר דיין ביצע, אי פו א, עבירה על סעיף 3של ה פ קו ד ה הנ״ ל.
על פי סעיף 6של או תהפ קו ד ה אין לחפ ש ע תי קו תאלא על פי רשיון.
מר דיין מחפ ש ע תי קו ת, ו אף זכו רההת אונ הבה נפצע, אג ב חיפו ש ע תי קו ת
באזור. ל מר דיין אין רשיון, ולפיכך הו א מבצע עבירה כ מ צויין לעיל.
דרך אגב אעיר כי רשיון לחפו ר ולחפ ש ע תי קו ת יינ תן רק לאדםשסמ כו
תו המד עי ת מו בטחת די ה צו רן. מר דיין אינו יכול ל קבל רשיון כז ה, מאחר
שלא מ ת קיי מי ק לגביו הנ תוני םהמ פו ר טי ם ב חו ק.
ה פ קו ד ה או סרת, ב סעי ף 25 שלה, על אדםלס חו רבע תי קו ת, אלאאם
כן יש לו רשיון כ חו ק. ביררתי באגף ה ע תי קו ת, ומסתבר כי למר דיין אין
רשיון כז ה. כפי שנ תפר סםב עי תון ״ הארץ״ ,אי ש ר מר דיין לפני כ תב ה עי תון
כי הו א סו חרבע תי קו ת. יש פ ה, אי פו א, הו דאה מפור שתמ צידו של מר דיין
כי ביצע עבירה. מובן כי אני מו כן להע מי ד לר שותך, או לר שות פ קו די ך,
שי ת מנו לטפל ב תלונ תי, פ ר טי ם נו ס פי ם על ה הי קףוהמ קו מו ת, בחם מנ ה ל
מר דיין אתעס קיו.
ידוע לי כי מר דיין מיי צאע תי קו ת (בחוד ש נובמבר ה שנה נערכה בלו ס-
אנג׳לסמ כי ר ה פו מ בי ת של ע תי קו תיו ב בי ת־ מי סחר פרטי) דבר ה מ חוו ה עבירה
על סעיף 22ל פ קו דתהע תי קו ת.
בבי תו של מר דיין, בו בי ק ר תי, מ צוייו ת ע תי קו ת לרוב ן ידו ע לי כי
מר דיין ל א הודיע, ל פ חו תלאח רונ ה, על מ צי או תן של ה ע תי קו ת שהצטברו
בבי תו. א ף דבר זהמ הוו ה עבירה על סעיף 22 של ה פ קו ד ה.
לאור ה א מו ר לעיל, הנני מבק ש ל קיי ם ח קי רהבת לונ תי ו לנ קו טבאמצ עים
על פי ה חו ק.
בכבוד רב,

דן בן-אמוץ
אלפיים שנה ).אך אין לי ספק ששנתם
של כמה ארכיאולוגים נודעים ומכובדים
נדדה, למיקרא דבריו הבוטים.
העיתון הארץ, המכובד והסולידי, הממהר
להגיב באומץ־לב למופת על בעיות
שנויות־במחלוקת כגון: כיעור גגות העיר
על־ידי אנטנות־טלוויזיה ודודי־שמש, זי-
הום־האוויר ומקורות־המים, הפגנות הפנ
תרים,
שמורות־הטבע ׳ ,שמירה על חוקי-
התעבורה, חוקי המיסחר ההוגן, חוקים מוניציפאליים
אלה ואחרים — לא מצא
לנכון להגיב במאמר״מערכת, לחיוב או
לשלילה, על התופעה הפלילית או אפילו
״הפגם האסתטי״ הזה, ששמו עסקי-
העתיקות של דיין.
להיפך, בשבוע שעבר, כשכל הארץ

עסקה בדיין, פירסם הארץ סידרת־צילומים
פוטוגניים של שר־הביטחון בסנטה קאת־רינה,
בעזה, בסיור, בחברת שגריר אפריקאי
יוצא, ועוד אי־אילו סקופים מסוג
זה. ערב מישחק הכדורסל באיצטדיון יד־אליהו
זכה שר־הביטחון בכותרת ראשית,
בעמוד הראשון, בגלל פעולתו להתרת
המישחק באיצטדיון, שטרם הושלמו בו
סידורי הבטיחות. ממש סנסאציה עיתונאית,
בגליון שאחד או שניים מעמודיו
הפנימיים מוקדשים לענייני ספורט !

חניוה הפגנתית
בתדקאסידה
** וב, נעזוב את זה, כינתיים.
)/בקשר־השתיקה סביב שערוריית דיין,
המלכד מישפטנים, אנשי מישטרה וצבא,
פובליציסטים ועיתונאים, חברי־כנסת, ארכיאולוגים
וסופרים, עוד אטפל באחת הרשימות
הבאות. תרשו לי לחזור לפעולות
שנקטתי נגד דיין כסתם אזרח.

כדי להוציא מידיה של המיש
טרה את הטענה המיתממת הקלאסית
,״מעולם לא הוגשה לנו
תלונה נגד דיין״ (טענה אותה
השמיעה לאחרונה המישטרה כפרשת
נתיבי־נפט, אוטוקרם ועוד
מיספר פרשיות מפוקפקות,
עליהן קראתם בעיתונים) —
כתבתי כ־ 4.12.71 למפקח הכללי
של מישטרת־ישראל מיכתב תלונה
(ראה מיסגרת).
עד סגירת הגליון לא קיבלתי
כדואר או טלפונית אישור על כך
שמיכתכי הגיע לידיו של מפכ״ל
המישטרה, אך יש להניח שעניין
האישור נמצא כטיפול. כיחס לתלונה
עצמה, אני משוכנע שה-
מישטרה, כדרכה ,״נקטה ככל האמצעים
שבידה״ ,כדי לכרר את
אמיתותה.

06533802ם את הטורייה של בן־אמוץ־דן בתוך החפירה בתל־קסילה

באותו תאריו* שיגרתי את ה•
מיכתב הבא לנציב התלונות, ב־מישרד
מכקר־המדינה, וגם טל
מיכתב זה טרם שמעתי תגובה
כלשהי, את בי רשמתי עליו את
מיספר הטלפון בכיתי (ראה מיס־גרת).
הפעולה
השלישית, בה נקטתי כאזרח,
היתד, ה״חפירה״ ההפגנתית בתל-קאסילה,
בשבת האחרונה. נוסף למודעה שפירסט־תי
כאן בשבוע שעבר, הודעתי למנהל
אגף העתיקות, הדיר אברהם בירן, למפקח
האיזורי מטעם האגף, מר רם גופ-
נא, ולאחראי לשטח החפירות, מרדכי מנידון,
שאני עומד לערוך חפירות ארכיאולוגיות,
בניגוד לחוק, בשעה 11 בבוקר,
וביקשתי מהם שיזמינו את המישטרה.
כולם הבטיחו לי שיעשו זאת, ובאמת
ניידת של המישטרה קיבלה את פני כאשר
הופעתי במקום. מפקח-המישטרה תבע ש אמסור
לידיו את הטורייה שהבאתי עימי,
וכאשר טענתי לפניו, בהגיון חלוצי, ש נשיאת
טוריה עדיין אינה מהווה עבירה
על החוק במדינה, שבראשה עומדת ממשלת
פועלים, הודיע לי מר הראל ממיש־טרת
רמת־גן שהוא יקח את הטורייה בכוח.
הסברתי לו שלא באתי לפגוע בעתיקות,
שכל כוונתי היא למחות נגד הפרת
חוק־העתיקות על-ידי מר משה דיין, שבסך
הכל אני רוצה להצטלם ״כאילו״ אני
חופר עתיקות, כמו שר־הביטחון — אך
כל מאמצי השיכנוע שלי היו לשווא. מר
הראל — שהוא אגב אדם סימפאטי מאוד
— הוציא מידי את הטורייה בכוח, ובלכתו
כך לעבר הג׳יפ עם הטורייה ביד,
ראיתי סוף־סוף תמונה שעליה אני חולם
זה שנים: שוטר עם טורייה ביד.
החפירה עצמה בתל־קאסילה היתד,
הצגה משעשעת, בה הצטלמתי מכל
הזוויות האפשריות, כאשר אני עוקר
עשבים בידי, ו״מגלה״ בתוך תנור
כאלכוליתי כד ארכיאולוגי, אותו שאלתי
מאספן לצורך הצילומים. כשירדנו מהתל,
הביא לי מישהו מעדר, מרכוש הצבא, ואף
איתו הצטלמתי (שימוש בציוד צבאי לצורך
חפירות בלתי־חוקיות) ,כשאני מנכש
עשבים וקוצים סביב מימצאים ארכיאולוגיים.

דוושה:
עזות
הציבור
ף* קיצור, בל החפירה ההפגנתית הס־תיימה
בקראקוז אחד גדול. קצין־המיש־טרה
ליווה אותי לכל מקום בשעת הצילומים,
הגן עלי בפני האחראי על התל, שסירב
להרשות לי להיכנס לאתר עצמו, אך כאשר
ביקשתי ממנו בתום ״ההפגנה״ את הטו״
רייה, אותה שאלתי מפועל-בניין הגר ב־שכנותי
— סירב ואמר שעלי לבוא למיש־טרת
רמת־גן, כדי לקבל את המוצג המשפטי.
לדבריו של מר הראל, הוא היה מחרים
גם את הטורייה של משה דיין, אילו
ראה אותו ניגש לחפירות. חבל שלא
החתמתי אותו על הצהרה אמיצה זו !
הפעולה האזרחית הבאה, עליה אני עובד
בימים אלה, היא הכנת תזכיר לממשלה,
בנוסח התזכיר שהגיש ד״ר דויד ניב.
בתזכיר זה, שאותו אמסור לכל חברי
הממשלה, יש בדעתי לציין את כל העובדות
הידועות לי אישית, ועובדות עליהן
שמעתי מפי עדי־ראייה. בנוסף לכך, אמנה
את כל השמועות והרינונים המהלכים סביב
עסקי־ד,עתיקות של דיין, ואבקש שהמיש־טרה,
או ועדת־חקירה ממלכתית, תבדוק
את אמיתותן, כדי לשים קץ אחת ולתמיד
לשמועות בלתי־מבוססות, המכתימות את
שמו הטוב של שר־ד,ביטחון.

ובאן רכותי, קוראים יקרים ואזרחים
נפכדים, אני פונה אליבם
ומבקש את עזרתכם.
כימעט כל אחד יבול לעזור בדרי
כלשהי בהכנת התזכיר, אשר
ישים קץ להפרה המכוונת והשיטתית
של חוק העתיקות על־ידי
שר-הכיטחון :
קציני צה״ל ואנשי מילואים,
שראו אותו חופר עתיקות בגבולות
המדינה ובשטחים המוחזקים,
משתמש כציוד צבאי לצורך חפירת
העתיקות והעברתן לביתו,
מסייר בהליקופטר באתרים ארכיאולוגיים,
מציב, או גורם לבך
שיציבו, שמירה על חפירותיו ו•

טל הציוד בו השתמש לחפירה ;
שבניו בצהלה, שראו באיזו
דרך ובאיזה כלי־תובלה הגיעו לביתו
מימצאים ארכיאולוגיים;
חובבי עתיקות ומשוטטים כדרכי
הארץ, שראו או שמעו מפי
מישהו על חפירותיו של דיין ;
סוחרי עתיקות, היודעים משהו
על עסקיו ועל המחירים אותם
הוא משלם עכור בלים ;
אנשים, שקרוביהם או מכריהם
רכשו כארץ או כחוץ־לארץ פריטים
מתוף אוספו הפרטי ובחתימת
ידו (מה קנו ואיפה, ובמה
שילמו, ובאיזה מ טב עז);
פקידי מס-הבנם ה, שיש להם גישה
לתיקי הנישומים, היבולים לברר
אם דיין שילם מס-הכנם ה
על עיסקותיו בבל אזרח;
ויותר מכל אחד אחר: ארכיאולוגים,
המכירים את אוספו הפרטי של דיין, והיכולים
להעיד בדבר מוצאם ומחיריהם של
מאות (או אולי אלפי) הכלים הגנובים
והקנויים שברשותו —
כל אחד מכם יכול להושיט יד לעזרה
בהכנת התזכיר אשר ישים קץ, אני מקווה,
לזילזולו ההפגנתי של שר־הביטחון בחו-
קי-ר,מדינה. בל מה שעליכם לעשות

הוא להעכיר אלי את עדויותיבם
בשמכם המלא, או אפילו בעילום•
שם. את הסיכון שבהוצאת דיבה
אני לוקח על עצמי.
כדי שלא תחשבו שהכל תלוי בכם,
ושכאילו רק עכשיו התעוררתי לחפש
הוכחות להאשמות הכבדות שהטלתי בשר־הביטחון,
אמנה לפניכם חלק מהעובדות
שהגיעו אלי עד כה :
• מוזיאון ישראל ערך עם משה דיין
שלוש עיסקות ארכיאולוגיות, ועל־ידי כך
סייע לדבר עבירה ושיתף פעולה עם
אדם שעבר על החוק. אנשי המוזיאון ידעו
שלפחות חלק מאוספו של דיין הגיע אליו
בדרך בלתי־חוקית. הם רכשו ממנו, בכסף
מלא, כלים, מבלי לוודא ומבלי לבקש
הוכחה שכלים אלה נרכשו מידיו של סו-
חר־עתיקות מוסמך, כפי שטוען דיין.
לפני כשלוש שנים עשה המוזיאון עים־
קת־חליפין עם דיין. לקחו אצלו כלים,
שערכם הכספי נקבע על־ידי מעריכים
מוסמכים, ונתנו לו תמורתם כלים מרכוש
המוזיאון, בסכום שווה.

כימים ארה ממש נמצאים ב

דייו אחו׳ המפולת באזור: מה עשה שם?
תי. הוא לא הכחיש, כמובן, את עצם עובדת
הרכישה ממר דיין, והבטיח למסור לי
פרטים מדוייקים רק לאחר שובו מחר׳ל
של מר דני גלמונט, מנהל המוזיאון.
י• ב־ ,1967 לאחר כיבוש ירושלים, רכש
דיין אוסף נדיר של כלי חרם וזכוכית
מד,בישוף הארמני אג׳מייאן, שהוא גם אכד
פן־עתיקות ידוע.
ערב מלחמת ששת הימים מסרו מיספר
תושבי ירושלים לאג׳מייאן את אוספיהם
הפרטיים, למשמרת בכנסייה. כאשר דיין
ראה את האוסף המפואר, הצביע על מיס-
פר ארונות והודיע לבישוף שהוא רוכש
את כלי-החרס בלירה ירדנית החתיכה,
ואת כלי-ד,זכוכית בשתי לירות החתיכה.
הבישוף, מתוך הכרת תודה, מן הסתם,
על שלא ירו בו במקום, ולא החרימוו
את כל אוספו, שמח לקבל כל תמורה
כספית ששר־הביטחון, ברוב אבירותו, הציע

מכתב לנ צי בהתל או ת
4נ ד, מבר 1 ,מ 1
״1ר ( 0 5 (5להנעד,
הנני מו צ א לנכון ל ה פנו תאתת שו מ ת לבך למחד ליו של אגף ה ע תי קו ת
של מ שרד ה חינו ךוהתר בו ת.
ה פני תי אתת שו מ ת לבו של מנ הלה אגף, ד״ ראברהם בירן, ל עו בדה כי
מר משה דיין, תו שב צהלה, מפר ב או פן מ כוון ו שי ט תי אתפ קו דתהע תי קו ת.
על פי ה פ קו ד ה, כל ה מג להע תי ק ה ול א קי בל רשיון לחפור, חיי בלמ סו ר
מי ד הו דעה לר שות ה מו סמכת. אני יודע כי מר משה דיין גילה ע תי קו ת רבות,
מבלי שדיווח על כך לאגף ה ע תי קו ת. אגף ה ע תי קו ת מ צי דו לאהש תמ ש
בסמ כויו תהמ סו רו ת לו על פי ה חו ק, ולאהח רי ם ע תי קו תאלה.
יתר על כ ן: אגף ה ע תי קו ת אינו מונע א ת מר משה דיין ל חפו ר ע תי קו ת,
דבר ש הו א עו שה מז ח שנים רבות, אינו מונע בעדו מלס חו רבע תי קו ת, א ף
כי אינו מו ר שה לכך, וכן אינו מונ ע בעדו מ ליי צאע תי קו ת.
מר דיין מבצע עבירות על ס עי פי ם 25 , 22 ,6 , 3של פ קו דתהע תי קו ת —
מבלי ש ה אגף מו צ א לנכון ל ה פעיל אתסמ כויו תיו.
האגף מפעיל אתסמ כויו תיו במק רי ם רבים א ח רי ם, ו אי לו ב מי ק ר הו של
שר ב מ דינ המתעלםה אגף מהפרה ברורה ו מ כוונ ת של הו ר או ת ה חו ק.
בנ סי בו תאלה, אני מו צ א לנכון לבק שאתה תערבו תך.
בכבוד רב,

__דן בן-אמוץ
מוזיאון בדי־קכורה ענקיים, שנת־גלו
בעזה על־ידי משה דיין. לפי
ההסכם, ירפא וישחזר המוזיאץ
את הכדים, ויקבל תמורת עבודה
זו מיספר בדים, מכלי לשלם עבורם.
על-ידי עיסקה זו עוכר המוזיאון
על אמנה בינלאומית, שישראל
חתומה עליה, ואשר לפיה
אין להוציא משטחים בכושים
מימצאים ארכיאולוגיים.
השנה רכש המוזיאץ מיספר
מימצאים ארכיאולוגיים ושילם
תמורתם סכום, אשר לפי מקור-
אינפורמציה אחד במוזיאון, מגיע
ל־0ט 30,0ל ״י בערך.
כדי לוודא אמיתותם של פרטים אלה,
התקשרתי טלפונית עם מר מאיר מאיר,
דובר המוזיאון. עד סגירת הגליון לא
הצליח מר מאיר מאיר למצוא את המים־
פרים המבוקשים, כך שלא יכול היה לאשר
או להכחיש את ההערכה הכספית ששמע־

לו. אותו בישוף עצמו, אגב, מכר למר
דיין לפני כשנתיים דירת פנטאהוז מעל
בית מלון שבנה ביפו, במחיר אשר, לפי
השמועה, נראה סביר בעיניו של דיין.

ושימת חכיוות
..מחתרתיות־ך•
זמנים שונים, ולפי עדויות שו־
^ נות, חפר דיין בין השאר :
• במרס 1968 נפצע דיין ליד גבעה
בין חולון ואזור, בחפירה סמוך לצומת
רחוב הנביאים ורחוב השופטים בחולון,
כאשר מפולת של אדמה התמוטטה עליו.
בחפירה זו, עליה לא הודיע דיין לאגף
העתיקות, מצא שר-הביטחון אוסף נדיר
של גלוסקמאות כאלכוליתיות. בתשובה

לכתב הארץ, אשר שאל אז אם אין צורך
ברשיון חפירה באזור, ענה הד״ר אברהם
בירן, מנהל אגף העתיקות :״אם שואלים
שאלות עדינות, אז אין תגובה.״

כאשד שאלתי השבוע את ד״ר
בירן טלפונית, למה לא פתח אגף
העתיקות בהליכים מישפטיים נגד
משה דיין לאחר שנפצע כאזור,
אמר לי שעל החפירה המפורסמת
ההיא קרא בעיתונים, אך איש
לא תפם את דיין תוך כדי מעשה.
את הזכות לפרסם עבודה על מימצאיו
באזור מסר משה דיין לארכיאולוג הצרפתי
ז׳אן פרו, אשר כתב, בשולי המאמר
שנתפרסם בחוברת עתיקות, את המש פט
:״חפירה מחתרתית של משה דיין.״
• ב־ 1956 גילה דיין בשייך זואייד
שליד אל-עריש ממגורה של כדי איחסון
ענקיים, מהתקופה ההלניסטית המאוחרת,
שדוגמתם לא נמצאו בשום מקום בארץ-
ישראל. הכדים נחפרו על־ידי קבוצת ערבים
מאל־עריש, והועברו לביתו. חלק מכדים
אלה נמצאים שם עד היום, ואפילו
אני — שאיני ארכיאולוג — אוכל לזהותם.
• אחרי כיבוש סיני סגרה המישטרה
הצבאית את הכניסה לבקעת הירח, דרומית
לאילת, עד ששר־הביטחון התפנה מעיסוקיו
האחרים, וערך במקום חפירות
ארכיאולוגיות.
• בגת, אשר ליד אשדוד, פגע בולדוזר
של דיין בצורה חמורה מאוד באקרופוליס,
באתר פלישתי.
• בביר־אבו־מאטר עלה טרקטור של
דיין על חפירותיו של דאן פרו.
י• ב־ 1960 חפר דיין בגבעת הראדאר!
בבני־ברק, והוציא משם כלים וארונות-
קבורה מהתקופה הכאלכוליתית.
<• בגבעת קוזלובסקי, אשר בגבעתיים,
חפר דיין קברים כאלכוליתיים.
• בהדר יוסף, בנתיב המוביל הארצי,
חפר דיין וגילה כלים שונים.
• בדרך אבא הלל סילבר, אשר ב־רמת־גן,
גילה וחפר דיין קברים מתקופת
הברונזה התיכונה.
• ליד כלא נווה־תירצה הפתיע משה
דיין את העיתונאית זיווה יריב, אשר חיטטה
בקבר עתיק, וסילק אותה מהמקום
בטענה שהקבר הוא ״שלו״.

• בתל-מגדים, כאתר ארכיאולוגי
•טחפירתו נוהלה על-ידי הארכיאולוג
מגן ברושי, הופיע דיין
כשיירה שד מכוניות צבאיות, ורצה
להתחיל בחפירה. נאמן מטעם
אגף־העתיקות, שנמצא במקום,
הסביר שהחפירה אסורה, ועלולה
לפגוע בעבודה המדעית המתנהלת
שם. שומרי-ראשו שד
דיין סילקו מהמקום את נאמן אגף
העתיקות, אשר הגיש תלונה על־כך
למפקח האיזורי( .הידיעה הזאת
נתפרסמה בהארץ ב־ 17.11.68 על־ידי כתב
העיתון בנהריה, מר יהודה אריאל).
• ב־ 26.1.63 התייצב משה דיין בנפה
הדרומית של מישטרת מחוז תל־אביב,
(המשך בעמוד )28

התקפת הנגד הדרמטית שד ד״ן ב כנ ס ת:

נשל, השאילתה הניתן כידי חכר הכנסת
הוא נשק מוגכל. כהתאם לחוקי המשחק, אי
אפשר לתבוע משר כממשלת־ישראל, כאמצ
עות שאילתה, להכהיר עניינים הנוגעים לתחום
עסקיו הפרטיים, למשל. שר אינו מחו־ייב
להשיב על שאילתה שאינה נוגעת כאופן
ישיר לעניינים המצויים כתחום המשרד הממשלתי
עליו הוא מופקד.
זו היתה הסיכה לכך שאי־אפשר היה להפנות
את השאלות על עסקי העתיקות הבלתי
חוקיים של משה דיין לשר-הכיטחון עצמו.
שורת השאילתות שהגיש אורי אכנרי כשבוע
שעכר לשר־החינוך, שר־המשפטים, ראש־ה
ממשלה ושר-האוצר, חילקה את עסקי 1העתיקות
של משה דיין לפי סמכויות משרדי הממשלה

אור אבנר שאד :

השונים• אל משה דיין עצמו ליונן היה להפנות
שאלות רק מאותו חלק של הפרשה הנמצא
כסמכותו של -טר-הכיטחון כאחראי על
הנעשה כשטחים המוחזקים וכצה״ל.
השאילתה שהיפנה אורי אכנרי אל שר־הביטחון
כקשר לעסקי החפירות של משה דיין
(ראה ״קריעות ביניים״ — עמוד )34 הצטמצמה
לכן רק לתחומים אלה. שר-הביטחון התבקש
להשיב על השאילתה לא כמי שמפר את
החוק אלא כמי שממונה על כיצוע פקודת
העתיקות כשטחים המוחזקים.
למרות העובדה שחריגות שונות בהתנהגותו
האישית של משה דיין כעבר התקבלו על ידי
הציבור בסלחנות, ידע דיין כי הפעם אינו
יכול לשתוק. פיצוצה של פרשת דיין כעת וב
(שאילתה
מס׳ )3812

בר שימה שנ תפרסמהבה עו ל ם הז ה של יו ם 1בדצמבר , 1971 טו ען
מר דן בן־ א מוץ כי: ש ר״ הביטחון חופר ע תי קו ת ללא רשיון, וכי לצורך
גילוי ה ע תי קו ת ו העב ר תן לבי תו ה ש תמ ששר־ חביטחון ברכוש ה מ דינ ה,
ובכלל ז ה בבולדוזרים, מנופי ם, מ ש איו תוא פילו ה לי קו פ ט רי ם. כן טו ען
מר בן־אטוץ, שסרו בשם יו סףיפת הו עלה תוך ז מן קצר לדרגת סגן־אלוף,
ותפ קידו של יו סףיפת הנ״ ל ל הו די ע לשר ה בי ט חון על ע תי קו תהמ תג לו ת
ברצועת עזה ו ב סיני. ל סגן אלו ףיפת הוענ ק ה תו א ר ״ ק צין ל הי ל כי רו ח״.

שרהביטחוןע נה :
לפי מי ט ב הכר תי אינני עובר על חו ק פ קו דתהע תי קו ת ו אינני ״ מנ צל
לצרכי ח פי ר ה והעבר תהע תי קו ת ״ בולדוזרים, טרק טו רי ם, מנופי ם, מ שאיו
תוה לי קו פ ט רי ם.

שר־הביטחון נמנע מלהשיב ישירות על הקביעה כי הוא חופר עתיקות ללא רשיון.

הטונייהעונה אחת עם פירסומן של פרשיות שחיתות
אחרות שהסעירו את המדינה, חייב את דיין
לצאת להתקפת־נגד.
תשובתו של דיין לשאילתה היא מלאכת
מחשכת של טישטוש, סילוף, הטעיה והתחמקות,
באמצעותה זרה ערפל, פיזר מסך עשן
מעל מעשיו הכלתי חוקיים תוך היתממות והעמדת
פנים צדקנית.
דרוש ניתוח יסודי של השאילתה שהוגשה
לדיין ושל דכרי תשובתו עליה, כדי להיווכח
כיצד התחמק דיין כין השורות מלהשיב על
ההאשמות שהועלו נגדו. זאת יעשה להלן,
סעיף אחר סעיף, תוך התייחסות לכל מה שנאמר
בשאילתה ובתשובתו של דיין עליה.

הוא הסתתר. מאחורי הקביעה הכוללנית כי ״לפי מיטב הכרתי אינני עובר יעל חוק
פקודת העתיקות.״ מיטב הכרתו של משה דיין אינה קובעת במקרה זה. קובע החוק.
אי ידיעת החוק אינה פוטרת ומשה דיין אינו יכול להסתתר מאחורי תירוץ זה, מה
עוד שלרשותו צוות משפטנים, שכמה מהם ליווהו לכנסת בעת שבא להשיב על ה שאילתה.
חוק פקודת העתיקות קובע במפורש כי ״אין !מחפשין עתיקות ללא רשיון״
ומחייב להודיע על גילוי עתיקות. אם משה דיין אומנם חופר עתיקות ללא רשיון, כפי
שטען דן בן־אמוץ בכתבתו — דבר שמשה דיין אינו מכחיש, הוא עובר על החוק אם
זה אפילו בניגוד למיטב הכרתו.
דבריו של דיין כאילו אינו מנצל לצרכי חפירה והעברת עתיקות ציוד מיכאני
כבד, אינם אמת ועומדים בסתירה לעובדות.

אור, אסר, שאד :
ל או ר פי ר סו מי םאלח חנני מ בק ש לד ע ת :
)1האםה עובדו ת דלעיל נכונו תזאם אינן נכונות, מ ה אינו נכון !

שרהכיטח עגה :
הנ אמר או דו תי בכתבההמ צו טטת אינו נכון.

משה דיין אינו מתייחס לקטע שצוטט בדברי ההקדמה של השאילתה ׳מתיר כתבתו
של דן בן־אמוץ. הוא פוסל טוטאלית את כל הכתוב בכתבה כ״אינו נכון.״ בכך הוא
מתכחש לעובדות ידועות שפורסמו בכתבה, בה נאמר בין השאר כי ״זה למעלה מ־20
שנה שמר דיין חופר עתיקות ללא רשיון וכי ״זה שנים שמשה דיין מוכר עתיקות
באמצעות משכית הוא פשוט אינו אומר אמת.

אור אבנר שאל :

אי לו חו קי םהס די רו ומס די רי םבשט חי ם ה מו חז קי םאת נו שא

ה ע תי קו ת ז

שר הביטחון עוה ;
הו ר או ת חו קי ה ע תי קו תבשט חי ם ה מו חז קי ם דו מו ת ב עי ק רן לאלה
שבישראל. בהתאםלהסד רי ם ה קיי מי םאחר אי ם מ שרדי הממשלהב שט חי
ם ה מו חז קי ם על ה ת חו מי ם ע לי הםמ מוני םהם בי שראל ובהתאם לכך
מונו ה ר שויו ת ה מו ס מ כו ת.

אפילו לגבי שאלה יורידית תמימה התחמק שר־הביטחון מתשובה ברורה, והיו לו
סיבות טובות לכך. דיין נמנע מלקבוע אם בשטחים המוחזקים חלים חוקי העתיקות
של ממשלת ישראל או אלה של הממשלות ששלטו בשטחים לפני הכיבוש (חוקי ירדן,
מצריים וסוריה) .הוא אינו מתייחס גם לעובדה שלפי אמנה בינלאומית אסור למדינה
כובשת להעביר לתחומה מימצאים ארכיאולוגיים משטחים כבושים. הקביעה שלו כאילו
״משרדי הממשלה בשטחים המוחזקים אחראים על התחומים עליהם ממונים הם בישראל״
נועדה ליצור את הרושם המוטעה כאילו משרד החינוך הוא האחראי לנושא
העתיקות בגדה, בעוד שלמעשה שר־הביטחון הוא האחראי הבלעדי כלפי הממשלה
לכל הנעשה בשטחים המוחזקים.

אור אבוד שאד :
)3האם יש ל דוו ח על מ צי אתע תי קו תבשט חי ם ה מו חז קי ם לר שות
כל שהי זאם כן, ל איז ה רשות זהאם קיי ם תי או ם בין הר שות חנ״ל
לבין אג ף״ ה ע תי קו תבמש רד־ ה חינו ךוהתר בו ת ן

שר הביטחון ענה :
אין ת שובה ו אין ה תי ח סו תלשאלה זו בדברי ה ת שו ב ה של דיין.

ד״ן קונה? מקנו? מחויט? בוזק? עתיקות בשטחים

לא במקרה בחר דיין שלא להשיב על שאלה זו. מכיון שלפי תשובתו לשאלה
מספר 2בשאילתה, הוראות בשטחים המוחזקים הנוגעות לעתיקות דומות בעיקרן לאלה
המקובלות בישראל, ברור שקיימת חובת דיווח על גילוי עתיקות. כל דיווח כזה חייב
להיעשות לפי החוק לנציג אגף העתיקות הקרוב ביותר, שבשטחים זהו נציג המימשל
הצבאי הכפוף לשר־הביטחון.
שר־הביטחון נמנע מלהשיב אם הוא מדווח על הודעות המגיעות אליו בקשר לגילוי
עתיקות לשר החינוך והתרבות. התחמקותו זו של דיין אינה מקרית. אילו היה דיין
מודה בקיומה של חובת דיווח על גילוי עתיקות בשטחים, הוא לא יכול היה להסביר
מדוע הוא נמנע מלדווח על עתיקות שהוא מוצא או חופר בשטחים. בצורה זו הוא

יכול לחמשיד ולטעון כי לפי מיטב הכרתו לא ידוע לו כלל על חובת דיווח, המחוייבת
על פי חוק העתיקות.

אור א 13רישאד :
<4האם ריכז ש ר־ה בי ט חוו א צלו טי מ צ אי םאר כי או לוגיי ם שנתגלו
בשט חי ם ה מו חז קי ם ! האם דיוו ח השר על מ צי אתהע מי קו תוח מי מ ־
צ אי ם ! א ם כן — ל מי ו מ תי ז

שר הביטחון עוה :
לא ״ רי כז תי אצלי ע תי קו ת ו מי מ צ אי םאר כי או לוגיי םאח רי םמהש
ט חי ם.״ ב או סףהע תי קו ת שלי יש ח פ צי ם שנרכשו על ידי בכ סףומ קו ר ם
בשט חי ם ה מו חז קי ם, א ף שלפי מי טבי די ע תי אין חו בהל דוו ח על רכי שת
מי מ צ אי ע תי קו ת, לא היו ו אין בר שותי א ף חפץ ע תי ק בעל ע רן ארכי אולוגי
שאינו ידוע לאר כי או לוגי ם ה עו בדי ם ב מוזי און י שראל, ב אוני ב ר סי ט ת
ירו שלים ו תל -א ביב ובאגף ה ע תי קו ת. יתר על כן, האר כי או לוגי םהשתמ שו
ומשתמ שי ם כרצונם בכל החפ צי ם שב אוספי לצרכי ע בוד תםהמד עי ת ולתצוגות
...אני אי שי ת, ב מ סג ר ת סיו רי בשט חי ם מפ ע ם לפעם, מ תעכ ב או
אף ניגש ב מיו חדבמ כוני ת או ב ה לי קו פטר, ל מ קו מו תהמ ענייני ם או תי
מ ב חינ האר כי או לוגי ת.

פרק זה בתשובתו של שר־הביטחון הוא מלאכת מחשבת של טישטוש והערמה.
למרות שבתחילת דבריו טוען דיין כי אינו מרכז בידיו מימצאים מהשטחים המוחזקים,
הוא קובע בפסוק הבא את ההיפך הגמור: כי באוסף העתיקות שלו קיימים אומנם
חפצים שמקורם בשטחים. אלא שהוא מדגיש ומציין כי חפצים אלה נרכשו בכסף.
הדגשה זו באה להערים על החוק. פקודת העתיקות קובעת חובת דיווח על גילוי
עתיקות אך לא על רכישת עתיקות בכסף. בנקודה זו יכול דיין להתחסד ולטעון כי
לא ידוע לו דבר על חובה לדווח על רכישת מימצאי עתיקות. ניסוח זה נועד להטעות.
פקודת העתיקות קובעת במפורש (סעיף )25 כי ״לא יסחר אדם בעתיקות אלא
אם כן יש לו רשיון־סוחר שניתן לו על ידי המנהל״ (של אגף העתיקות) .ידוע שבין
העתיקות שרוכש דיין בשטחים יש כאלה הנמכרים לו על ידי אנ-שים שאינם סוחרי
עתיקות: מוסמכים ובעלי רשיון. חלק מעתיקות אלה הנמכרות לו מקורם בשודדי קברים
וגונבי עתיקות. הטענה כאילו משלם דיין בכסף עבור מימצאי עתיקות אלה אינה מנקה
אותו. להיפך, הוא הופך בכך שותף לעבירות שמבצעים שודדי הקברים והחפירות
בשטחים המוחזקים.
באופן אלגנטי מתחמק דיין מלהשיב אם דיווח למישהו על מציאת העתיקות בשטחים
המוחזקים. הוא טוען כי אין ברשותו אף חפץ שאינו ידוע לארכיאולוגים ולאגף
העתיקות. איך נודע להם? האם מדווח להם דיין מייד עם גילוי או רכישת עתיקה?
או שמא נודע להם הדבר מפי השמועה או תוך כדי ביקור במוזיאון הפרטי שלו?
העובדה שארכיאולוגים שונים משתמשים בפריטים מהאוסף שלו, אינה הופכת עדיין
את האוסף לליגאלי.
הודאתו של דיין כי הוא ״מתעכב״ מדי פעם במקומות המעניינים אותו מבחינה
ארכיאולוגית, היא נסיון התחמקות שקוף. דיין יודע כי אלפי אזרחים וחיילי צה״ל ראו
אותו חופר באתרי עתיקות בשטחים המוחזקים. הוא יודע שאינו יכול לשקר להם
במצח נחושה ולטעון כי אינו חופר. מצד שני אינו יכול להודות בחפירות בלתי חוקיות.
לכן בחר בביטוי הערמומי והבלתי מחייב, שניתן לפרש אותו לשתי פגים ״מתעכב.״

י שראלי בכיר ו הו ע ב רה כ מ תו כנן לאגף ה ע תי קו ת ורק א ליו. א לי ל א הו עבר
דבר ו לנ אמר בכ תבה או דו תי אין שחר.

בתשובה זו סותר דיין את הודעתו הקודמת כי ״איננו מנצל לצרכי חפירה והעברת
עתיקות בולדוזרים, טרקטורים, מנופים והליקופטרים.״ יש כאן. הודאה מפורשת כי
לפחות פעם אחת ניצל הליקופטר של צה״ל להעברת עתיקות, ואין זה משנה למי הועבר
המימצא הארכיאולוגי. דיין אינו מכחיש כלל את הנאמר בכתבה כאילו נפגע הליקופטר
של צה״ל בעת נסיון להוציא את האסטלה מסיני. מאליה צצה השאלה: האם תפקידם
של מסוקי צה״ל הוא להעביר עתיקות לרשות זו או אחרת, והאם לשם כך קיים תקציב
הביטחון? מה עוד שידוע כי במקרים אחרים העבירו מסוקים של צה״ל עתיקות מהשטחים
המוחזקים הנמצאים עתה באוספו של משה דיין.

אור אבנר, שאד :
)7האם נכונה ה ט ענ ה שנ תפרסמה בגליון הנ״ ל של ה עול ם הז ה,
ש ה אלוף רחבעם ז אבי ירד ב ה לי קו פטרבאתראר כי אולוגי בעין־ בו ק ק, בו
חפר ה הי ס טו ריון מרדכי גי חון מטעם אוני ב ר סי ט ת תל״אביב והעביר מי מי
צ אי ם וכדי ם שנתגלו שם לרשות ש ר־ ה בי ט חון זאם הי די ע ה אי נ ה נכונה,
מ ה אינו נכון ב ה?

שרהביטחוןע נה :
אין בר שותי מי מ צ אי םמח פי רו ת ד״ר גי חון בעין־ בו ק ק או מכל ח פי רת
א ר כי או לוג אחר. ד״ ר גי חון אמר לי אמשש הנ אמר בענייו ז ה בכ תבת
ה עול ם הז ה הו א שקר וכזב. ה אלו ף ז אבי בי קרבח פי רו ת עין־ בו ק ק לפי
הז מנ תו והדרכ תו של הד״ ר גי חון וכ מו בן שלא לקח אי תו דבר.

הטענה כי אין ברשות דיין מימצאים מחפירות ארכיאולוגים אחרים מעוררת מאליה
את חשאלה: אם כך, מאין באו כל המימצאים הארכיאולוגיים באוספו של דיין. הכחשתו
של הד״ר גיחון את הטענה כי האלוף זאבי העביר מימצאים מחפירתו לרשות שר־

אורי אבנר, שאל :
) 5ב אילו חי לו ת או פי קו די ם קיי םבצה״ ל ״ ק צין ל חי ל כי -רו ח״,
מ ה הו א ת קן דרגתו ומההםהתפ קי די םהמ סו רי ם לו, ובן מ מ תי קיי ם
ה תו א ר הנ״ ל 1

שרהביטחוןע 1ה :
בעניין ה ק צין יו סףיפתנמס רו לי על ידי הרמטפ ״ ל הדברי םהב אי ם :
)1ה ק צין יו סףיפת הו עלה לדרגת רב״סרן בתא רי ך 15 בפברואר . 1968
הו א מי ל א אז ת פ קי דמפקדמ חנ הבמפקדתמרחב עזה וצפון סיני) 2 .
ב 1-ב מ אי 1970 מונ ה רב-סרן יפתלתפ קי ד ״ ק צין מטחלקס רי ם עם
ה או ב לו סי הלב חינ ת הילכי רו ח,״ ולתפ קי דזה בלבד ) 3 .ב־ 30ב או ק טו ב ר
1970 פנה א לו ף פי קו ד הד רו ם ב מכ תבהמלצה לרא ש מינ הלה סגל ובו
ביק שלה עני ק לרב־סרן יפ ת דרגת ייצוג של סגן־ אלוף. בדברי הנ מ ק תו
בי ססבקשה זו על או פיו היי צוגי של התפ קי דבת חו ם מגעיו עם ה או כלו
סיי ה )4 .ב״ 15 לדצמבר 1970 הו ענ ק ה לרב-סרן יפת דרגת ייצוג סגן-
אלו ף לפי אי שו רהרמטכ ״ ל.
) 5משק מו מפק דו ת ה מי משל הצב אי, א ח רי מלחמת ששת הי מי ם,
אורגנו בכל אחתמהמפק דו ת פונ ק ציו ת ל קיו ם מגע עם ה או כ לו סיי ה ול מ
עקבאחר תגובו תוהל כי רוח. פונ ק צי ה זו מ כוונ ת לייעץ למפקד הצ ב אי
ב מילוי ת פ קידו )6 .בכל אחדמה איזו רי םהצב איי ם ני תן שם שונה למחל
קהול עו ס קי םבתפ קי די םאלה. במפקדתי הו דהו שומרון עו מ די ם ב ראש
י חי ד ה זו דוד פ ר חי (בדרגת ייצוג אלו ף־ מי שנ ה) וכן מי ספרק ציני ם
נו ס פי ם בדרגות רב-סרן ולמטה מז ה. כיו ם מ שמ שבתפ קי דיהב או פן
ז מני סגן״אלוף (ייצוג) א מנון כ הן.
במפקדת רצועת עז ה מ שמ שבתפ קי ד דו מ ה אלו ף־ מי שנ ה בני מי טי ב
וסגן־אלו ף (ייצוג) יו סףיפתנ מנ ה על סגל ק ציניו.

דיין הסיר מעצמו כל אחריות לחעלאתו בדרגה של סרן יוסף יפת לדרגת (ייצוג)
של סגן־אלוף בפרק זמן של כשנתיים, בכך שהטיל את התשובה על הרמטכ״ל. תשובת
הרמטכ״ל מבהירה כי קצין בתואר ״קצין להילכי רוח״ אינו קיים בשום מקום אחר
בצד,״ל בנימוק כי ״בכל אחד מן האזורים הצבאיים ניתן שם שונה למחלקה ולעוסקים
בתפקידים אלה.״ דיין מתחמק מלהתייחס לטענה שהועלתה בהקדמה לשאילתה, בה
נאמר כי ברשימתו של דן בן־אמוץ נטען כי תפקידו של יוסף יפת הנ״ל הוא להודיע
לשר הביטחון על עתיקות המתגלות ברצועת עזה ובסיני. בדברי תשובתו של הרמטכ״ל
אין כל התייחסות לטענה זו. משה דיין גם לא השיב אם במיסגרת סמכויותיו של
״קצין הילכי רוח״ נכללת החובה לדווח לשר־הביטחון על גילוי מימצאי עתיקות.

אור אבנר שאל :
)6האם נכונ ההט ענ השהתפרסמה על ידי מר בן־ א מו ץ שעוד ב-
,1956 ערב הנ סיג ה מ סיני, נפגע ה לי קו פטר סי קו ר ס קי תוך נ סיון ל הו צי א
או ב לי ס ק מצרי, מצא רבי ת״ אל־ חארם שבסיני, ושה או ב לי ס ק הו צ א על
ידי ה לי קו פטר שני והועבר לבי תו של ש ר״ הביטחון. א ם הי די ע ה אי נ ה
נכונה, מ ה אינו נכון ב ה?

שרהביטחון עגה :
ב־ 1956 הו רי תי ל הו צי אבה לי קו פטראסטלהמסר בי ט -א ל -חדם ול העבירה
לאגף ה ע תי קו ת בירו שלים. האסטלה נב חרה על י די א ר כי או לוג

עגוויס עתיקים נחצה של ד״ן: אין הגיעו ושח?
הביטחון, עומדת בניגוד לטענה כי בזמנו היה זה הד״ר גיחון עצמו שסיפר כי כדים
מהחפירה בעין־בוקק הועברו אל אוסף משה דיין.

אור אבנר ׳ שאד :
האם נכונ ההט ענ ה, שנ תפרסמה בגליון חנ״ ל של ה עול ם הז ה

שחיילי צ ה״ ל שמרו בלילו ת בעזה על טרק טו ר שעס קבח פי רו תאר כי אולוגיו
ת עבור שר ה בי ט חון ז

שר הביטחון ענה :
מעול םלא שמרו בלילו ת או בי מי ם חיי לי צ ה ״ ל על טרק טו ר שעס ק
כביכול ב ח פי רו תאר כי או לוגיו ת בשבילי.

למרות שלא נשאל על כך בשאילתה הכליל דיין בדברי תשובתו את הפיסקה
הבאה :״לפי: מיטב הכרתי אף פעם אחת לא נמכר או נמסר על ידי חפץ ישראלי בעל
ערך ארכיאולוגי למישהו שאינו מוסמך לכך על ידי אגף העתיקות. אשר לחוץ־לארץ,
רק פעם אחת נתתי ללובר בפאריס במתנה גלוסקמה כלקוליתית והדבר נעשה באישור
אגף העתיקות.״
בתשובה לשאלה הנוספת ששאל אורי אבנרי בקשר למודעה בעיתון אמריקאי בה
הוצעו למכירה פריטים מהאוסף של דיין, השיב דיין :״אינני מייצא ואינני סוחר בעתיקות.
אשר למודעה — לא מן הנמנע שהקונה, בהיותו בארץ, קנה עתיקות שמקורן
באוסף שלי, וכפי שמסר דוברי לפי הוראותי — מדי פעם אני מוציא מן האוסף שלי
עודפים ומוכר, ואז יכול להיות שהוא קנה אותם בארץ ואחר־כך מוכר אותם בחו״ל.
אחרי שהוא טוען כי איננו סוחר בעתיקות, מודה דיין כי מדי פעם הוא מוכר
עודפים ומוכר, ואז יכול להיות שהוא קנה אותם בארץ ואחר־כך מוכר אותם בחו״ל.״
עתיקות בכסף מלא. אם סי שקונה ומוכר עתיקות אינו סוחר, איזה שם יקרא לו
דיין: רוכל?
דיין התחמק מלהשיב ישירות אם אי־פעם קיבל היתר לחפור, לחפש, לסחור או
לייצא עתיקות, וזאת מהסיבה הפשוטה שמעולם לא ביקש ולא קיבל היתר כזה.
טענתו כי אף פעם לא מכר או מסר חפץ ישראלי בעל ערך ארכיאולוגי למי שאינו
מוסמר לכך, גם היא דק חצי אמת. דיין אולי לא מכר באופן ישיר מימצאים ארכיאולוגיים
לאספני עתיקות, אולם הוא עשה זאת באמצעות מתווכים, כמו חנויות משכית
וחנות העתיקות במלון וזילטון בתל־אביב.
לשיא הצביעות: מגיע דיין כאשר הוא טוען שאינו מייצא מימצאים ארכיאולוגיים.
אם היתר, טענה זו נכונה, מדוע חותם דיין על המימצאים מאוספו המוצעים בחנויות
העתיקות למכירה בלועזית? האם הוא עושה זאת לפי דרישת השוק המקומי, המעדיף
חתימה של דיין בלועזית במקום בעברית ! או שמא הוא חותם גם על פקודות המיבצע
לצה״ל באותיות לטיניות?

מאחור צ חו ק עליו, מסתחרח
ב תג ה זו נולד ה ג מי קרה. חבר ת ״ פו לג ת״ פי רסמה מו דעה,
ובה ברבה״ביאטרי ש שמעוני, שנבחרה ב שעתו כ סגני ת מלכ ת-
ה מי םבתח רו ת של ״ ה עו ל ם הז ח ״ ,בחב רתאשהז קנ ה. בחוגי
ח פי ר סו מ אי םנאמר שזו הי הסבתאהא מי תי ת שלה. כתבת ״ ה עולם
הז ה ״ ה ח לי טהלה כין כתבהקטנה על ה דוג מני תוסבתה.
א ן כשנפגשה הכתבת עם בי א ט רי ס, ולאחר מכן עם בני
משפחתה, נ תגל תהט רגדי ה א מי תי ת, שיכלה ל חיו ת רו מ אן

טרגדיה

של נערה

זעיר, לול אהתרחשהבמ צי או ת. מ א חו רי ה צ חו קהמ תגלגל ו ה הו
פ עה הזו הרת של הנערה חדיזנגופי ת, שנ ר א תה כ ה תג ל מו ת
האו שר של נערה חסרת־ ד אגו ת, מתחבאת פר ש ת״ חיי ם עצובה.
ל הלן דבריה של ברכה -בי א ט רי סבתה״ , 17 כפי ש סיפרה או תם
לכ תבת, ושיש ס תי ר ה בו לטת בינ ם לבין דברי ה הו רי ם-
המאמ צי ם. מובן שסיפור ה הו רי ם ־ המאמ צי ם שונה ב תכלי ת.
״ ה עו ל ם הז ה ״ מצא לנכון לפרסםאת דברי בי א ט רי ס כל שונם.

י מחר )!!1ד
דימעה-אוד׳׳
ני לא יודעת מתי שנולדתי.
הורי המאמצים אמרו לי שזה היה
לפני שבע־עשרה שנים. שמי האמיתי
הוא: באה ביק. זהו שם אמי האמיתית,
שבגיל חודשיים מסרה אותי לאימוץ.
נולדתי
בהונגריה. לאמי המאמצת
כבר היתה אז בת, שהיתה קטנה
ממני בשנה. אבי האמיתי היה צועני.
הוא עזב את אמא עוד לפני שנולדתי.
בהתחלה היתה אמא באה לבקר או תי
לפעמים אצל אמי המאמצת. אבל
היא עשתה למשפחה שם המון צרות.
היתה גונבת מהם ומאיימת, עד שבסוף
החליטו הורי המאמצים, שהיו
יהודים, לעזוב את
הונגריה ולעלות לישראל.

^ חרי שעלינו
ל? לישראל השתנה
הכל. כשהיינו אהבו בהונגריה,
אותי כולם. בייחוד
סבתא, האמא של
אמי המאמצת. אני
לא ידעתי אז בכלל
כי אינני בת אמיתית.
כולם פינקו
אותי. הייתי חמודה
ושקטה, ולא הפרעתי
לאף אחד.
בישראל שלחו
אותי למוסד ל ילדים
אומגה, יחד
עם אחותי. להורי
לא היה אז כסף,

והם ניסו להתבסס. כעבור שנתיים התגרשה
אמי, הכירה רקדן אחד מתיאטרון
דו־רה־מי, ועברה לגור איתו בצריף עלוב
בכרם־התימנים.
היא הוציאה אותנו מן המוסד, ולקחה
גם אותנו לצריף. לא היו מים חמים -ובית-
השימוש היה רחוק מן הבית. כל בוקר
היינו מגלים שהעכברים אכלו לנו את
האוכל.
כבר אז הרגשתי באינסטינקט שהקשר
שלי למשפחה חלש. היו ימים שהייתי
עומדת שעות בחוץ, ומרגישה שאינני
שייכת לשם.
ואז קרה המיקרה שלא אשכח לעולם.
הייתי בת חמש. בלילה עשיתי פיפי במי-

״כל מ ה שאני
רוצה, זה למצוא
אתא מי ה א מי תי ת ״
טה. בבוקר לקחה אותי אמא, הלבישה
אותי, הכניסה את התחתונים הרטובים
לשקית יחד עם פרוסת־לחם, וזרקה אותי
מהבית. כשעמדתי בחוץ ובכיתי, היא יצאה
ושאלה אנשים ברחוב אם הם מעוניי-
נים לקחת אותי.
ל יום הייתי מקבלת 24 גרוש כדי
לנסוע לגן וחזרה. הרבה פעמים הלכתי
לגן וחזרה ברגל, כדי לקנות לי סו-
כריה או מסטיק, כי כסף אחר
לא נתנו לי אף פעם. עד היום אני
הולכת עם הראש באדמה, אולי
אמצא גרוש. כשמצאתי כמה פעמים
כסף והבאתי הביתה, היו מכים
אותי מכות־רצח, והיו אומרים לי

מודעת פיוסומת
שגנבתי אותו .״למה דווקא את מוצאת
כסף 1״ היו שואלים אותי. ועד שלא הייתי
אומרת שגנבתי את הכסף, לא היו מפסיקים
להרביץ.
המצב של המשפחה השתפר, ועברנו
לגור ליד צוותא. אבל גם עכשיו היו
חוסכים עלי כל גרוש. לטיולי בית-ספר
לא קיבלתי אף פעם כסף. אני זוכרת
שפעם, בגיל ,10 היה טיול שנתי גדול,
ונורא רציתי לצאת.
גנבתי מהארנק של אמא חמש לירות,
והיא תפסה אותי. בין מכות־הרצח לצע קות
האימים, נפלט לה פתאום :״את
דומה בדיוק לאמא שלך!״
היא לקחה אותי למשטרה. שם אמרו

כאילו היא שלי. את כל האהבה שנמנעה
ממני נתתי לה.
בגיל זה גם התחלתי לקבל צורה. התחילו
מסתכלים אחרי ברחוב. שורקים. כולם
רצו להיות חברים שלי. הייתי מנהיגת
בית־הספר.
אף פעם לא קיבלתי אהבה. תמיד רק
העריצו אותי בגלל היופי, או בגלל היכולת
שלי.
כשגמרתי כיתה ח׳ לא נשארתי יום
אחד מיותר בבית. תיכף יצאתי לקיבוץ
בית־אלפא. הייתי שנה בקיבוץ, ופתאום
הם נזכרו שאני חסרה להם. כתבו לי מכתבים
והתחננו שאחזור, ואני כמו מטומטמת
חזרתי.
בהתחלה קיבלו אותי יפה. אחר־כך התחילו
להגביל אותי ביציאות שלי.
בגיל ארבע־עשרה וחצי היה לי החבר
הראשון. הוא היה בן .25 יצאנו חצי שנה.
בקושי נשיקה על הלחי. הייתי מוכרחה
לחזור הביתה בעשר. פעם איחרתי בחצי
שעה, ולא נתנו לי לצאת מן הבית חודש.
נמאס לי. קמתי וברחתי לסבתא שלי.
האמת היא שהיחידה שאהבה אותי זו סבתא,
למרות שאיננה סבתי האמיתית. היא
תמיד התגאתה בתמונות שלי בעיתונים.
התחלתי להצטלם בעיתונים שונים,
ובאותה תקופה היכרתי את סטי-
פן הצרפתי. סטיפן היה הראשון שלי.
הייתי אז בת חמש־עשרה וחצי.
עד שהיכרתי את הצרפתי, יצאתי רק
עם חתיכים ויפים. הכל בשביל השוויץ.

הנסיכה

;למת חיים: ניאטויס וסבתה המאמצת
לה שהיא צריכה למסור אותי לאיזה מוסד.
כשחזרנו הביתה, היא סיפרה לי את
כל האמת על הורי, בשביל להכאיב לי.
שוב עברנו דירה ושלחו אותי לבית־ספר
חדש. כאן הפכתי לתלמידה של הכיתה.
לא שאהבתי כל־כך ללמוד, פשוט
רציתי סוף־סוף להוכיח לכולם כי גם אני
שווה משהו.
ך* ייתי מלכת* הביתה. לימדתי
1 1תמיד כיתות נמוכות יותר. אפילו
מנהל בית־הספר העריץ אותי.
בתקופה זו נולדה לאמי המאמצת תינוקת.
התאהבתי בה מההתחלה. הרגשתי

נערת הזוהר

טקים הקבועה .״איני רודפת אחרי הכוכבים.
הכוכבים רודפים אחרי,״ אומרת
ברכה־ביאטריס שמעוני, הקטינה היפהפיה.

ביאטריס ברגע בו החליטה לחדול מלהיות סינדרלה. היא חיפשה
בפירסומת ובאור הזרקורים את תשומח־הלב לה לא זכתה מעולם.

אחר כך ראיתי שכשאני נשארת איתם
לבד בחדר, אין לי על מה לדבר איתם.
בגיל 16 התחיל אצלי יצר התבלטות.
נבחרתי לנסיכת הים־התיכון ולסגנית נסיכת
ים־סוף. כשחזרתי עם הכתר והסרט
הביתה, בכתה הסבתא מאושר. למחרת בבוקר
היא הסתובבה כל היום עם הכתר.
הסבתא חיה מביטוח לאומי. היא עשתה
למעני הכל, מבגדים ועד דמי־כיס. אד
גם לה לא היה מספיק. היו תקופות שלא
אכלתי אוכל אנושי שבועות. ירדתי אז
באיזה עשר קילו. המזון העיקרי שלי היה
פלאפל וגזה. וגם זה שמחתי כשהיה.

** ל אחד חושב שאני רצה אחרי
^ כוכבים. זה הם שרצים אחרי. תמיד
מגיע אלי בפאב או בטיפאניס איזה מל צר,
עם פתק להצטרף לשולחן. או שהחבר
של הכוכב ניגש אלי בעצמו ומזמין אותי.
כך היכרתי את טוני הקטן, את מייק
בראנט ואת אבי עופרים.
מה שעוזר לי באמת, זה השיער הבלונדי
והעיניים הכחולות. אני חושבת
שעוד לא היה גבר שרציתי ולא הישג־תי.
אבל תמיד אחרי שהישגתי אותו, לא
רציתי בו יותר.
אני גם יודעת שחמישים אחוז מהגברים
שיצאתי איתם, עשו את זה בש ביל
להכניס את שמי לשרשרת ההצלחות
שלהם, ולא יותר.
כל מה שאני רוצה היום זה להינשא
לגבר שיאפשר לי להגיע להונגריה, ולמ צוא
את אמי האמיתית.

נאום אבנרי ב כנ ס ת בוויכוח על פר שות השחיתות :

150בקר

המד ׳נ ה

כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.

הגיעו מים עכורים עד נפש.
הציפור מרגיש שהוא שוקע בנח־
•מול של שחיתות.
לא פרשה אחת, לא גילוי מסויים, לא
מיקרה חריג כלשהו, גרמו להרגשה כללית
נוראה זו. שורה שלמה של פרשות, גילויים
ומיקרי־שחיתות, הרודפים זה את
זה מעל עמודי העיתונים וגלי השידור, חש פו
תמונה מחרידה של הסתאבות כללית.
תוך שבועות מעטים ירדו על האזרחים
בשורות־איוב מזעזעות. גניבות־ענק במים־
על ממלכתי, שאנשי־צמרת ידעו וחיפו עליהן.
הזרמת מיליונים למיפעל כושל ומושחת.
העברת תשלומי-שוחד למפלגות, באמ
תל־גיכורים
היתה סמל של טוהר,
לעומת המתרחש בצמרת המדינה.
לא תל, לא הר, לא רכס הרים
מתגלה לעיני האזרח, אלא הימא־לאייה
שלמה של שחיתות.
פעם חשף עיתון אחד — העולם הזה —
פרשות של שחיתות. על כך הושמץ והוחרם
ונירדף. אמרו עלינו שאנחנו משמיצים
מקצועיים. עכשיו מדברים כל עיתוני
המדינה, יחד עם הרדיו והטלוויזיה, בשפת
העולם הזה. אזהרותינו הקודרות ביותר הפכו
מציאות אפלה.

האם פלא הוא שהאזרח מרים
את ידו ואומר: כולם מושחתים,
הכל מושחת?

שגי עמים
באוץ אחת
כבוד היושב־ראש, תפקידי
הראשון הוא להילחם כמסקנה זו.

מוטי פרידמן ( אחריודוידנ)
המס העצום. הוא שקוע עד צווארו בחובות
על דירתו הצנועה.

זהו העם האחד. אך יש גם עם
אחר.

אין זו אמת. לא הכל מושחת. העם אינו
מושחת. המדינה אינה מושחתת. אל נשרוף
את ביתנו, מפני שיש בו פישפשים.

זהו העם של אנשי הצמרת. אלה המשיגים
בנקל בתים ומכוניות, לפעמים בעז רת
משכורת זעומה למדי. הנוסעים כמה
פעמים בשנה לחדל על חשבון הברון,
בלווית נשים ומזכירות. המשיגים בנקל
סובסידיות והלוואות וערבויות והענקות
ומחיקת־חובות, והנחות ושיחרור־ממס ועוד
ועוד.
עליהם אין החוק חל. לגביהם יש חוק
מיוחד, בלתי*כתוב. החוק של שמור לי
ואשמור לך. יד רוצחת יד. אם סרחת מעט,
תקבל פיצויים מוגדלים ולך בשקט. אם
סרחת הרבה, תקבל מיליונים כדי לטשטש
את המצב.

האמת הפשוטה היא שחיים כארץ
זו שני עמים.

לפשדטי״העם יש חוק. לאנשי-
שלומנו יש קשרים.

דינשט״ן

יש עם אחד של אזרחים פשוטים. הם
עובדים קשה, קשה מאוד, כדי להרוויח
את מחייתם ולכלכל את משפחותיהם ולחנך
את ילדיהם. הם סופרים את הלירות ואת
הפרוטות. הם מגיעים בקושי, בקושי רב,
אל סוף החודש. הם משלמים את מס־ההב־נסה,
כי אין להם ברירה — מקיאים דם
ומשלמים. הם מקיימים את המדינה וכל
אשר יש בה.
זהו העם הראשון. הוא מורכב מן העובדים,
השכירים והעצמאים. הוא כולל את
פועלי נמל אשדוד, העובדים בגשם
ובסערה, ושהושמצו כה רבות בגלל מאבקם
על כמה לירות. הוא כולל את הרופאים
והאחיות, התורים ופועלי הנקיון, אותם
שרותקו בצווי־ריתוק ושלמענם מחוקקים
חוקים של איסור־שביתות.

צעות מוסדות ואף קיבוצים. חלוקת הטבות
אישיות למאות בעלי שמות מפוארים ב־צמרת
המדינה והמפלגות, הביטחון והמיש-
פט. הפרת־חוק שיטתית של שר בכיר
בממשלה, לצורכי התעשרות.

עליהם חל החוק, בבד חומר
הדין. אם אחד מהם יסרה, חלילה,
ויגנוב כמה לירות — הוא יישלח
לכית-הסוהר, לחודשים ולשנים.
ואם לא ישלם את המס, יקהו את
הארון חאחרץ מביתו.

פעם רגשה המדינה כגלל תל־

¥גיבורים אחת. עכשיו מתכרר ש

הוא יעבוד שנים כדי לזכות באוטו קטן,
אחרי שישלם את מלוא מחירו, יחד עם

כולם שותפים
לחלוקת השלל
כבוד היושב־ראש, תפקידי הוא למקד
את הוויכוח.
איני מאשים שר אחד, משרד אחד, מפלגה
אחת. איני יכול להבחין בין שר פלוני
ושר אלמוני, בין קואליציה ממיסדית
ואופוזיציה מימסדית, בין אילי מפלגת א׳
ואילי מפלגת ב׳.

אני מדבר על תופעה שהיא
הרכה יותר עמוקה — שהיא
סימפטום של מישטר, שיטה
מקיר אל קיר.
שיטה זו התחילה בסוכנות היהודית בטרם
קום המדינה, והיא נמשכת שם עד
היום הזה. עד היום מחלקת הסוכנות בחשאי,
בסתר, את כספי התרומות של העם
היהודי למוסדות מפלגתיים בארץ, באיצ־טלה
של תמיכה במיפעלים קונסטרוקטי
ביים,
וגם בלי הסוואה זו. מבחינה זו אין
שום הבדל בין שובינסקי הפרטי ובין פינ־קום
הציבורי.

שיטה זו התפיטטה ככל רחבי
החיים הציבוריים והכלכליים, ככל
הדרגים. כל הגורמים סמוכים
על קערת-השלל של החלוקה, מי
יותר ומי פחות. בולם מקבלים
מתחת לשולחן. בולם שותפים ל
•טיטה.
הסקטור הפרטי־כביכול, הסקטור הממלב־תי־כביכול
והסקטור ההסתדרותי־כביכול —
היכן ההבדל? היכן הגבול ו שובינסקי הוא
פרטי, אך המיליונים שלו הם ציבוריים.
למי שייך מאיר עמית? למי שייכת החברה
המרכזית? מוטי פרידמן מקונטיננטל הוא
פרטי, אבל מוטי פרידמן של נתיבי נפט
הוא ממלכתי — ועוד איך.

אם אתה קרוב לקערה — אתה
מקבל. שום קריטריון אובייקטיבי
אינו קיים ואינו קובע. מישהו מחליט.
ואם תפריש חלק מן השלל
כתרומה למפלגתו של השר המחליט,
וגם למפלגתו של הפקיד הממונה
— זוהי השקעה כדאית
מאוד.

הממשלה והאופוזיציה
צריכות להתפטר
מהי המסקנה?

כמדינה מתוקנת, היתה הממשלה
כולה מתפטרת כמצב כזה.
לא פקיד, לא שר, אלא הממשלה
כולה, כהנהגת ראש-הממשלה,
היתה מסיקה את המסקנה.
גם זה לא היה מספיק. כאשר משתרר
מצב כזה במדינה, אין לשחרר מן האח ריות
את האופוזיציה. גם לולא היתר. האופוזיציה
העיקרית שותפה בממשלה במשך
שלוש שנים, וגם לולא ייצגה אופוזיציה זו

במדינה

חוגים כלכליים המשולבים כל־כולם במיש־טר
חלוקת־השלל, גם אז היה מצב זה
מהווה כתב־אישום כלפי האופוזיציה, הוכחה
שלא מילאה את תפקידה כראוי.

מנתב גלו

יחסי חוץ

בימעט והייתי אומר: עד האופוזיציה
להתפטר יחד עם הממשלה.

ס ואש
בבנגלה דש!

כאשר האחריות רובצת על הקואליציה
והאופוזיציה כאחת, על שכמו של המימסד
כולו, מה נותרו אין לנו זמן, עד שית־גבשו
ויתחזקו בארץ כוחות חדשים, שיהיו
די חזקים כדי לקבל לידיהם את ניהול
המדינה.

לא, פנייתנו היא, כרגע זה, אל
הכוחות הטוכים והטהורים אשר
כמפלגות הקיימות, אל המשמרות
הצעירות, אל השככות שאינן אחראיות
למצב הקיים.
צריכה לקום כארץ תנועת-טי-
הור גדודה, התקוממות גדודה של
כוחות מפלגתיים ועל־מפדגתיים
וכלתי־מפלגתיים, כדי להכיא לשינוי
יסודי של השיטה, לחיסול
חלוקת-השלל, למיגור המישטר
הפיאודלי, לעיצוב דפוסים חדשים
של הנהגה וניהול וכיקורת.

על מנקרהמדין ה
להתפטר!
כן, אדוני היושב־ראש, יש לומר דבר
על הביקורת.
מבקר־המדינה אינו כל־יכול. הוא יכול
לפסוח על שערורייה, אף כשכל צמרת
המדינה יודעת עליה במשך שנים. מוסד
הביקורת, כמו כל מוסד, יכול להיכשל
פה ושם.

ש ו כי נסק *

במשך שנים הזהרתי את הכנסת, בדיון
על דו״ח מבקר־המדינה, בחזרה מונוטונית,
בפני הפיקציה ששמה ביקורת. אמרתי שבהיעדר
קריטריונים אובייקטיביים ברורים
לחלוקת הטבות המדינה, בהיעדר ענישה
של פקידים שסרחו, בהיעדר פירסום שמותיהם
המפורשים של אנשים ומוסדות וחברות
האשמים במעשים פסולים, בהיעדר
פירסום ספר־הנישומים השנתי — מוכרחה
השחיתות להתפשט כסרטן בגוף המינהל
והמימשל.

כל זה התגשם. והנה, כמקום
להסיק את המסקנה ולהתפטר,
קיכד מכקר-המדינה מינוי נוסה
לחמש שנים. מסתכר שלמבקר
המדינה אין ביקורת, ואין אפילו
ביקורת עצמית.

דמשק אלוף
לח׳ מול א בהן
ולכל חברי קיבוץ א לוני ם
שלום רב,
הרצון ל כ תוג להם מי כתבזה עלה ניכשקרא תי אתה כו תרת :״נ הגי
מ ש איו ת נ כו כי ל די ם.״
סופר שם על נהג, ש שילם 72 אלף לי רו ת לרכי שת מ ש אי ת של ״ או טו קרס ״,
ו אינו מקגל או ת ה. ניי או שו הו א חנ קאת כונ ס ״ הנ כ סי ם. נ הגי םאח רי ם
שהיו נמקום פרצו ננכי. כול םהפ סי דו א ת כל כספםואתמ קו ר פ רנ סתם. כי
נ פ שי ט ת״ ה רג ל הגדול ה, אין הםא פילו נ ע לי ז כויו ת מו עדפו ת.
קרא תי אתה דנ רי ם, תי א ר תי לי אתמ צנ ם הנפ שי ו ה חו מ רי של נ הגי ם
מי ס כני םאלה — ולפ תע ח שנ תי עליכם.

אכל כאשר מתכרר שכמשך
שנים ארוכות פשתה השחיתות
כאין מפריע כרחכי המדינה, ש-
מיפעדי־ענק ממלכתיים ופרטיים-
ככיכוד מהווים צינורות להעכרת
רכוש הציכור לכיסים פרטיים
ומפלגתיים, שעשרות ומאות אי

שים מרכזיים קיכלו הטכות ולא
דאו ככך כל פגם — הרי זוהי
התמוטטות של מערכות הביקורת.

דוברי המדינה רגילים לטעון כי ישראל
טובה ממדינות אחרות. מדינות הגויים
קובעות עמדה לפי האינטרס המדיני הקר,
ואילו ישראל קובעת עמדה על פי
עקרונות מוסריים.
גישת ישראל לפרשת בנגלה דש מוכיחה
כי ממשלת ישראל אינה נוהגת לא
לסי אינטרס ולא לפי עקרון מוסדי.
הצד המדיני. מבחינת האינטרס המדיני,
היתד. פרשת בנגלה דש הזדמנות־זהב
לישראל לצבור הון פוליטי.
אין לה מד, להפסיד, כי פאקיסתאן היתד.
ותהיה יתמיד עויינת לישראל, מכיוון שהיא
משולבת במערך המוסלמי־ערבי.
קצינים פאקיסתאניים מעורבים בסיכסוך
במרחב, הדריכו לא מכבר את צבא ירדן.
לעומת זאת, זוהי השעה לרכוש את
ידידותה של מדינה חדשה, שקיומה מובטח
לגמרי בנסיבות הקיימות. ישראל יכלה
להיות המדינה השניה בעולם, אחדי
הודו, המכירה בקהיליה החדשה (ראה
קריעות ביניים) ,הזקוקה ברגע זה לכל
קורטוב של הכרה.
זוהי הזדמנות מייוחדת, מכיוון ששום
מדינה אחרת, שיש לה קשרים עם פא״
קיסתאן, אינה יכולה לעשות זאת.
תוך כדי כך יכלה ישראל להתקרב להודו,
השומרת מאז ומעולם על נייטרליות
עויינת לישראל. שינוי יחסה של
נידדלהי יכול היה להיות הישג ׳מדיני
חשוב ביותר.
ונוסף על כל אלה: בעזרת צעד כזה,
יכלה ישראל לצעוד צעד קטן לקראת
איחוי הקרע עם ברית־המועצות.
הצד המוצרי. מבחינה מוסדית, העניין
ברוד עוד הרבה יותר.
מאז השואה היהודית, לא היתד. שואה
כמו זו שהתחוללה בפאקיסתאן המיזרחית.
עוצמת מעשי־הזוועה של חיילי המערב
מתבטאת בעובדה הפשוטה כי למעלה מעשרה
מיליון נפש נטשו את בתיהם, ברחו
להודו, הסתכנו במוות מרעב וממחלות.
איש אינו יודע אם מיספר הטבוחים,
במסע־הדיכוי המחריד של חיילי המערב,
מגיע לאלפים, לרבבות או למאות אלפים.
ההערכות שונות. אך ברור שהיה כאן
מסע שגבל עם רצח־עם.
עובדה זו, נוסף על העובדה שאומה
של 50 מיליון נפש בחרה בבחירות חופשיות
בהנהגה הדוגלת בעצמאות בנגא-
לית והיפרדות מן המערב — נותן למאבק
בנגלה דש גושפנקה מוסרית חד־משמעית,
אף יותר ממאבקה של ביאפרה

נצחון חוסר ההגיון. מדוע, אם כן,
לא הכירה ישראל בבנגלה ד שי
אין לכך שום נימוק הגיוני, וגם לא
נשמע נימוק כזה.
למעשה הכריעו שני גורמים אי־רא-
ציונליים :
העובדה שברית־המועצות דוגלת בבג־גלד,־דש,
יצרה התנגדות אוטומטית ל-
מלחמת־ר,שיחדור הבאנגאלית. אם הסובייטים
הם בעד, ישראל צריכה להיות נגד.
כך החליטו רבים, אינסטינקטיבית, ללא
מחשבה נוספת.
הגורם השני טמון בייחסה של ארצות־הברית,
התומכת באופן חד־משמעי בפא-
קיסתאן. באמריקה עצמה יש עוררים רבים
על קו זה, המשקף כנראה גישה אישית
של הנשיא ניכסון, ד,מתעב את אינדירה
גאנדי, והמיודד עם יחיא חאן, הרודן
הפאקיסתאני.
אם הגישה האמריקאית אינה ראציו־נלית,
הרי ההיגררות הישראלית אחריה
היא עוד פחות הגיונית.

ת!נ1ל!1:נ1ו11ת
מי שחק
המח בו אי ם
מייקל דנים רוהן הוא המצית היחיד
שנתפס במדינה בשנים האחרונות. זהו האוסטרלי
המופרע בעל הרעיונות המשיחיים,
שהצית בשעתו את מיסגד אל־אקצה
וסיבך את מדינת־ישראל בשערו־ריה
בינלאומית.
לרוע המזל לא ניתן היה לכלאו מא־

אתםקינלתם מי די מר שונינ ס קי הנ די ג ת רו מתנסן 100 אל ף לירו ת.
אני רוצה להתעלם, כרגע, מן ה רקע ה ת מו ה של ת רו מ ה זו. מן ת עונ ד ה
ש הדנ רקרה כא שר ש ר״ ה ת חגו ר ה הי ה אי שאח דו ת ״ ה ענו ד ה, א לי ה שייכי ם
ה קינו ץהמ או חדו קינו צכם. מן הח ש שו ת ה כנ די םהמת עו ר רי ם מ מי לאנ עי ק ־
נות קי רנה זו.
נרצוני לצאת מן ה הנ חהשהת רו מ ה חי תהכ שרה נהחלט, ל פ חו ת בעיני-
כם, ו ש קינ לתם או תהנ תו ם ־ לנ, כדי ל ננו ת נ רי כ ח שנוו ד אי מגי ע ה לכם.
השאלה הי א: מהאתם חו שני ם עכשיו, היוםז
כיו םאתם יו ד עי ם שהכ ס ף הז ה נגזל מן ה מיפ על, כשמ צנו כנ ר חי ה נ כי

נהגי משאיות בכו כילדי־ס
וכיד מועצת פועלי אשדוד

רע. למעשה נגזל הכסףמ או תםנ הגי ם או מ ל לי ם — פועלי ם פ שו טי ם, אנ שי ע מל,
שהפ סי דו כמכהאחתאתכ לי״ ענו דתם.
האם יר שה לכ ם מצפונכ ם ל שנ ת נ חי נוק ־י דיי ם, לי הנו ת מ פי רו תהכסף
הז ה, ניו דעכםמ מי הו א נל ק ח, ו ל איז הסנל הו א גורם 1
האםיל די כ ם ירחצו נ כ רי כ ה זו נ רו ח עליז ה, נשעה שילדיו של או תו נ חג
חיי ם נ אווי ר ה של יי או ש י

מ נ חי נ ה פו ר מלי ת אין שום חונהחלה עליכם. קי נלתםת רו מ ה. אי ש אינו
יכול ל תנו עאותהנ חז ר ה.
מ נ חי נ ה פו ר מלי ת, ג ם אין או תםנ הגי םזכ אי ם ל שום תרופת מיו חדת. אין
להם יו תרז כויו תמאשרל שאר הנו שים, שהת מו ט טו ת ״ אוטוקרס ״ הניאה
ע לי הםא סון.
אכל אתם, אנ שי קינו ץ, ש הנכ םסמלה אי די א ליז ם נ עיני רני םוטוניס
כ מ דינ ה, חמכק שי ם ל קנו ע ס טנ דרד מו ס רי אחר מכפי שנהוג נ עי רהק פי ט לי ס טי
ת — נ ש ני לכם אין הצד הפו ר מלי יכול וצריך ל קנו ע.
מטרת מי כ תנ יזה הו אלה צי ע לכ ם ה צעה פ שו ט ה. ליתר דיו ק, להגי ש
לכם רעיון, שנוו ד אי יתקנל על לנ כםמעצ מו :
ל ה חזי ראת הכ ס ף.
לא ל חנ ר ת ״ או טו קרס ״ ,שם הו א יי עלםנחנית ללא ת ח תי ת, אלא
לנהגי ם ה מי ס כני ם.
מאה אל ף לי רו ת י כו לו ת לפצות אחד או שניי םמהם. ל ה חזי רלחםאת
פ רנ סתם. זהלאיניאי שוע ה לעולם. אנלזהיניאי שועה ל שתי משפ חו ת —
וגם לשמה של ה תנו עהה קינו צי ת.
תוכלו לנ חו רננח גי ם לפי הגרלה, או לפי ה נ סי גו ת ה אי שיו ת של ח סו נ לי ם.
כך או אחרת, עצם המעשהיניא כנו ד ל קינו צכם, ל תנו עתכםולת תיי שנו ת
ה עונ ד ת נו ל ה.

בברכה,

חורי סוגרים ובריח. הוא נמצא בלתי אדר
דאי למעשיו, נשלח לאישפוז פסיכיאטרי.
מבית־ד,חולים באר-יעקב, בו אושפז, ד,צ־ליח
׳מייקל מ הן לברוח, למרות שהופקד
עליו שומר מיוחד. לפני שהספיק להסתבך
בהצתה חדשה, נתפס והוגדר כ״חד
לה מסוכן ביותר״ נשלח לבית החולים
לחולי נפש במצודת עכו העתיקה. מאז
לא שמע עליו איש.
״אין תגובה. אין תגובה:״ הש בוע
חזר מייקל דוד,ן לחדשות. מפה לאוזן
עברה השמועה כי מייקל דוד,ן הצליח
שוב להימלט. הוא נמצא, לדברי השמועה,
רק אחרי ׳מיספר ימים, במערה עזובה

בהרי ירושלים — ללא רוח חיים.
השמועה ידעה לספר כי בדרגים עליונים
הוחלט שלא לגלות דבר על מותו
של מייקל רוה,ן, כדי לא לסבך את ישראל
בשערוריה בינלאומית ׳נוספת.
מה היה מקורן של שמועות אלה? מה
היתה מידת האמת שבהן?
בביחרהחולים לחולי-נפש בבאר-יעקב,
לא ידע איש לספר מד, עלה בגורלו של
מצית המקדש. עובדת חדר־האוכל נזכרה:
״שמעתי שהוא ברח ומת. אבל זה היה
מזמן.״ מהנהלת בית החולים סרבו למסור
דבר ללא אישור דובד משרד־הברי־
(המשך בעמוד )26
אות.

•־! ני שכועיים הם צעקו חמס.

/שי משרד־הקליטה והסוכנות הואש מו
בפיהם כבעלי ״לב של אבן״ .מגרונותיהם
בקעו קולות זעם וחרון והמילה׳
״אפלייה״ חזרה על עצמה כל מספר משפטים.
היום הם עונים שקולות :״אנטישמיות״
ואפילו מזהירים את ראש־המנד
שלה ״להפסיק להשמיץ את ברית־המו־עצות!״
לכל
מטבע יש שני צדדים ומעגל סוגר
אחד. למסיתים הגרוזים באשדוד, שהסעירו
את המדינה לפני שבועיים באיו־מיהם
לרדת מהארץ, יש אלפי מטבעות־האשמה
אולם חוט המעגל הסובב אותן —
סבוך כפקעת צמר מליאת קשרים.
בסוף נובמבר השנה, ברחבה שלפני
בית מס׳ 2003 שבשכונת אשטרום, אי-
זור ו׳ באשדוד — התיצבו שלושה גברים,
עולים מגרוזיה, להשמיע את טענותיהם
כלפי ממשלת־ישראל. המשותף לשלוש תם:
התמרמרות כלפי העתונות הישראלית
על שלא פירטה בדיוק את הסיבות
שהביאום להחלטה לחזור לגרוזיה, תלו נות
כנגד ממשלת-ישראל ומוסדות הקליטה
והסוכנות שהיפלו לדבריהם את הגרו־זים
לרעה וחתימה על המכתב המפורסם
לפודגורני, נשיא בריה״ט. שלושת הממורמרים
סירבו להצטלם והציגו עצמם כאהרון
מיששוילי, סוחר: אלישע אליקא-
שוילי, ספר! וננה קאשוילי, פועל־תעשיה.
אהרון מיששוילי התגלה כדובר הראשי,
אך השניים האחרים לא טמנו ידם בצלחת.
דבריהם שפעו ארס, האשמות קשות, עלבון
צורב ותוקפנות. כלפי מי? כלפי
כולם: החל בממשלת-ישראל, עבור דרך
משרד־הקליטה, הסוכנות וקופת־חולים ונד

1511 הבי ת

901

חינו

צפוייה

ייזס •ויי *

״מי ביקש מכם לבוא? אמרו לי. מי
קרא לכם לכאן? למי אתם נחוצים בכלל?
— זאת היתר. קבלת הפנים לזד זכינו
במדינת יע1ראל, האין זו אפלייה? מה יש,
אנחנו לא בני אדם? מרוקאים וצרפתים
ששים לקבל ואותנו לא?
באה הביורוקראטיה והחריפה את
העלבון. הגרמים אינם רגילים ל השקעה
כספית לטווח ארוך. את עסקיהם
בגרוזיה ניהלו במזומן. היה כסף — קנו.
היו זקוקים לכסף — מכרו. ואילו כאן?
״החתימו אותנו על חוזה שכירות, נתנו
מיטת ברזל, מזרון של קש דוקר, פרימוס,
ארבע צלחות פלסטיק ושתי כוסות. כך
עשינו היכרות עם הסוכנות ...הם הלכו
ואנחנו נשארנו. עם ארבע קירות ריקים
ללא מזון וללא שום הכנה לבאות. לא ידענו
אפילו למי לפנות ואל מי לגשת. אף
אחד מאתנו לא מדבר עברית וגם הרוסית
לא שגורה בסי כולם. ישבנו ובכינו. אולי
שבוע, אולי שבועיים. התגעגענו לבני
המשפחה שהורדו מאתנו בכוח. אף אחד
לא בא לדרוש בשלומנו, אף אחד לא
הראה סימן כלשהו להתענינות!.״

ס 3ג ת רעב
ך* שהתאוששו מההלם הראשון -
הלכו ומצאו מי שיתרגם להם את ה־טופסים
הרבים עליהם הוחתמו במשרד
הקליטה ובהכנסם לדירה. הוסבר להם כי
אפשר לקנות דירה במחיר 45 אלף לירות.
״ארבעים וחמש אלף לירות?! 10 דיי רות
אפשר לקנות בגרוזיה במחיר כה

שגו 1ולד הרעיון ל חזור לגרוזיה

110111111 הסת׳11111
לה — בקרוביהם, יוצאי גרוזיה שעלו
ארצה לפני שלוש שנים.
״כולם שיקרו אותנו !״ טען אז
אהרון מיששוילי .״בנים שיקרו לאבותיהם,
אחים שיקרו לאחיותיהם, מש־רדי־הממשלה
שיקרו לכל העדה הגרוזית.
אמרו לנו לעזוב הכל ולעלות לישראל.
אמרו לגו כי נקבל כאן פיצוי מלא על
כל רכוש שנשאיר שם! הבטיחו לנו כי
בישראל יש טלוויזיה בכל קיר והמשכורת
הממוצעת היא 3000 לירות לחודש.״

פחה בונה חדר נוסף לרגל נישואי כל בן
או בת, והמשפחה תמיד גדלה והולכת.
בני דודים מתחתנים עם בני דודים ונשארים
מלוכדים. כאן הפרידו בין אחים
ואחיות. משרד הקליטה קבע בפסקנות
מי לכאן ומי לשם. משפחות שהיו מורגלות
לחיות יחד במשך שנים — הופרדו

בכוח הביורוקרטיה היבשה.
״אל תפרידו בינינו ! צעקנו במשרד
הקליטה שבשדה־התעופה, .אל תפרידו בין
משפחות, צעקנו, ואין שומע! אין דוברי
גרוזית במשרד הקליטה ואם נמצא דובר
רוסית — הוא התיחס אלינו בגסות והפלה
אותנו לרעה לגבי השאר...״

מי בי ק ש
מכ ם ל בו א!
ך דבריהם; הם חיו בטוב בגרוזיה. לכו/לם
היו בתים גדולים בעלי 7עד 14
חדרים, בטווח ידם כל שתחפוץ בה הנפש,
סביבתם יהודית בלבד. האנטישמיות, אמרו,
לא עברה אפילו את סף גרוזיה. אך
במכתבים שהגיעו מישראל, באותם מכתבים
״שעבדו עלינו להעלותנו לכאן״ —
הפחידו אותם כי הסכנה האנטישמית פר צה
בכל ברית-המועצות ותתפרץ לגרוזיה
בכל שעה ורגע .״כתבו לנו כי אנו
חייבים לברוח. כתבו לנו כי הפרעות
ביהודים מתהלכות בבל רחבי ברית־המו־עצות
וגם לגרוזיה תגענה. נאלצנו להאמין
לכותבים. לא היה לנו שום אמצעי בדיקה
ולא תיארנו לעצמנו כי משקרים לנו. וכך,
עזבנו הכל ובאנו הנה.
״יש בינינו הרבה חרדים, ממש פאנא-
טיים. אנשים אלה הם נאיבים להחריד ומאמינים
לכל אדם. הפחד פן לא יאופשר
להם לשמור על הדת היהודית — אחז
בכולם. מדוע שיקרו לנו? מדוע פיטמו
אותנו בפחדים? אם יהודי רוצה לעלות
ארצה — לא יעצור אותו דבר, הוא יעלה
מרצונו הטוב והחופשי. למה הבטיחו לנו
דברים שאינם ברי ביצוע?״
הבטיחו להם, לדבריהם, כי דבר לא
ישתנה בחייהם וכבר בשדה־התעופה בא
השינוי הראשון. הגרוזים רגילים לחיות
יחד, בריכוז גדול של משפחות. אב המש
י24

אסטרונומי ! המחירים פה גבוהים מאוד !״
״ושכר הדירה?! הרי צריך לעבוד כל
החיים כמו חמור על מנת לשאת בהוצאות
שכר הדירה !״
הם סווגו לעבודה, וכל טענותיהם כי
מעולם לא עסקו בעבודה שחורה — בחקלאות
או בתי־חרושת —.לא עזרו.
במהרה נוכחו כי משכורת הפועל היא
כ־ 450 לירות לחודש. חיש מהר עשו
חשבון פשוט 200 :לירות שכר דירה
ייבלעו כמחצית המשכורת ואילו קילו בשר
עולה בשוק 1.50 לירות.
״איזה חיים זה? ! לא רק שאיו סיכויים
לחסוך — צפויה גם סכנת רעב! ומה עם
לבוש? ומי ישלם עבור הלימודים? וה נאות
חיים למיניהן — צריך לוותר עליהן?
היכן ההבטחות שהבטיחו לנו? למה
שיקרו לנו? כרטיס קולנוע עולה 3.50
לירות! היזכו ילדי לראות סרט ביש ראל?
מה הם חושבים להם במשרד הקליטה
והסוכנות — שאנחנו חיות?!״
״יש להם לב של אבן! כשנכנסנו להתלונן
הם צעקו, החוצה המילה העברית
המוכרת לי ביותר היא, החוצה!׳״

״דק הכסף
קובע \ ״

קאשוויד: האיש השזן ס

ף* עם הייתי ציוני גדוד,״ אומר
״ ^ אלישע אליקאשוילי .״אפילו שבתתי
שביתת־רעב במוסקבה. היום אני לא מא מין
באיש. במדינת ישראל אין חוק ואין
סדר. רק הכסף קובע כאן. לי כבר לא
איכפת: שמדינת ישראל תחיה לה בשלום
עם עצמה — אך בלעדי, אני עוזב !״
היו מקרי חולי באשדוד. ההיכרות עם
קופת־חולים היתר. בלתי אמצעית. בגרוזיה,
כבכל ברית־המועצות, עזרה רפואית
ניתנת בחינם. כאן:
״אשה אחת חלתה וקדחה מחום וכש־רצנו
לקופת־חולים אמרו לנו לשלם 30
לירות — אחרת לא ישלחו את האמבולנס!״
״לא איכפת להם כלום. אפילו אם נגווע
ברעב או נמות — לא רוצים אותנו כאן.
עובדה, עד שלא הקמנו קצת רעש —

לא בא לראות אותנו אף אחד!״
אחרי מספר ימי עבודה, שלא במקצועם,
הפסיקו ללכת לעבודה. החלו למכור את
התכשיטים המועטים שהביאו ארצה. הח לו
למכור בגדים ולנסות למצוא דרך ל מסחר
זעיר.
״חודש וחצי בישראל דיים להבין את
המדינה הזאת. מדינה בה הכסף קונה הכל.
מדינה של קאפיטאליזם. אנחנו לא
מוכנים לקנות את מה שהבטיחו לנו על
מנת להעלות אותנו לישראל! אם הבטיחו
— היו צריכים לקיים ! אנחנו לא יכולים
לשנות פתאום מקצוע או רמת־חיים ! הדירות
של עמידר אולי יפות ליהודי רוסיה
העניים, אך לא לנו — שהיו לנו בתים!
אנחנו נחזור לשם ונחיה טוב כפי שחיינו.
״כתבנו מכתבים למשפחות שלנו שנשארו
עדיין שם, בקולאשי. הזהרנו אותם
להפסיק להאמין לשקרים. אף אחד לא
יעלה יותר לכאן! את אף אחד לא ישקרו
יותר ! את אף אחד מאתנו לא יפלו לרעה !
״בארץ נמצאים רק /0ס 5מהגרוזינים אך
מדינת ישראל יכול לחלום עכשיו על
עליית כל שאר הקהילה!״
כשנשאל מה ביכולתה של מדינת ישראל
לעשות על מנת לגרום להשארותם
בארץ והטבת תנאיהם, השיב אלישע אלי-
קאשוילי :״שום דבר. ההחלטה נחושה.
דבר לא יזיז אותנו מההחלטות שלנו !״

״ הי הו די ם יוצרים
אנ טי ש מיו ת!״
ץ ה צד אחד שד המטבע שהתגלה
( באשדוד לפני שבועיים.
ביום ראשון השבוע, בדירת אלישע
אליקאשוילי באשדוד, התנהלה השיחה ה
באה,
בין כתבת העולם הזה לבין אלישע :
שאלה: אלישע, האם התחדש משהו
מאז דברנו לפני שבועיים? האם אתה
עדיין עומד בהחלטתך לחזור לגרוזיה?
אלייטע: דבר לאי נשתנה. כל אשר
אמרתי אז — תופס. אנחנו כולנו נחזור.
אין אנו רוצים דבר וחצי דבר עם מדינת
ישראל.
שאלה: תשובה משם כבר קבלתם?
אלישע : ,לא, אך היא ודאי תגיע.
שלחנו מכתבים לכל המשפחות שלנו שם.
שאלה: איך תחזרו? מה תעשו אם
תשובה לא תגיע?
א ד ייטע: הרוסית שלי אינה טובה,
צריך לקרוא לאהרון והוא יסביר לך
הכל.
•טאלה: הרוסית שלך טובה. אין לך
צורך במתורגמן?
אלישע: אין לי מה להגיד יותר.
אמרתי את כל שהיד, לי בפעם הקודמת,
צריך לקרוא לאהרון. סינוצ׳יק (בן שלי,
הוא פונח לבנו) לך קרא לאהרון...
הפעם אין התנגדות עקרונית להצטלם
ובני משפחת אלישע מתאספים. האם מאכילה
את נכדה, ומחייכת. האב הזקן נכנס
ומתישב ללא הגה על הכסא הרעוע. אהרון
מיששוילי מגיע בלווית אשתו בת ה־,16
אם לילד בן שנה. פניו חמורים. פרץ דברים
בשפה הגרודת פורץ בשטף מפיו.
אהרון פונה אלי:
אהרון: ומה עכשיו? לא צריו יותר
עתונות! אנחנו לא מאמינים בעתונות הישראלית!
אנחנו לא מאמינים באף אחד
כאן ! כל מה שאמרנו אז נועד לעשות קצת
רעש, להביא אלינו את תשומת־הלב.

ה< ש1זח הרוסיס

סו כן
בין ה עו לי ם?
שאלה ג זה הכל י כל הדיבורים וההאשמות
של אז היו לצורך תשומת־לב
בלבדי האם השתנה דבר מה לטובה?
אלישע הרי טוען שאתם חוזרים ודבר לא
השתנה י
אהרון: אלישע אינו יודע כלום. אני
כאן הקובע ומחליט. אין לנו מה לומר
לעתונות הישראלית חוץ מהעובדה הפשוטה
שהיהודים הם הם היוצרים את האנ טישמיות

לחדר נכנס ננה קאשוילי. השפה הגרו־

זית עדיין שולטת.
׳טאלה: משנים את הדעה כל כך מהר?
ננה ( :בציניות) את מבינה גרוזינית?
שאלה: לא, לא, גם הרוסית שלי
שחוקה. ואתה, ננה, אתה חוזר לגרוזיה
או נשאר כאן?
ננ ה: את כבר שמעת את התשובה.
כולנו נשארים. הכל בסדר ואין לנו שום
טענות. כל שאמר אהרון תופס לגבי כולנו.
׳טאלה:
האם הטעו אותי אוזני כש-
אלישע אמר לפני שנכנס אהרון כי הוא
איתן בדעתו לחזור?
א ה רון: אף אחד לא אמר כאן דבר.
אף פעם לא אמרנו דבר. אין לנו מה
להגיד ואין אנו זקוקים לדבר.
שאלה: אם אתם נשארים — האם
הספקתם לקבל עזרה ותמיכה ממשרד
הקליטה והסוכנות?

להפסיק להשמיץ את ברית־המועצות. כל
טובה אינה צומחת לה מהשמצותיה. כל
יהודי אשר רוצה לעלות ארצה מרוסיה —
יעלה גם בלעדי השמצות של אנטיש מיות.
היהודים הם המעוררים את האנטישמיות
כלפי עצמם. במדינת ישראל אדם
לאדם זאב וגולדה היא הנבלה הגדולה
בכולם.
אהרון ואשתו יוצאים איתנו ובחדר המדרגות
הוא אומר בלחש :״בעוד שבוע
יהיה כדאי לכם לבוא שוב ...ההצגה עדיין
לא נגמרה ...דברים חדשים עומדים להת רחש
בקרוב מאד...״

״משהו מ ס רי ח

** אם על פי אהרון מיששוילי יפול
{ 1דבר?
האם אלישע אליקאשוילי מוסת על ידי
אהרון מיששוילי? ומה תפקידו של ננה
קאשוילי?
את התשובה לשאלות אלה אפשר לקבל
בקרית־מלאכי, שם שוכנו עולים אחרים
מבני העדה הגרודת. חיים טטרואשוילי
מסבך כליל את החוט:
״יש חשד כי יש בינינו, שתולים׳ שגורמים
להסתה. יש חשד כי הם הוחדרו
על ידי הסובייטים. אני כשלעצמי מעולם
לא שמעתי בגרוזיה את שמות השלושה
מאשדוד, ביררתי והסתבר שאיני היחיד.
״אנחנו אנשים ישרים ויהודים טובים.
לא יתכן כי יהודי גרוזי ידבר בממשלת
ישראל סרה. פשוט לא יתכן. משהו כאן
מסריח. מישהו מושך בחוטים ויוצר סבו־טאד.
אנחנו חוקרים. כבר שלחנו מכתבים
לגרוזיה. בינתיים הגיעו תשובות דלות
אך אף אחד מהאשדודים אינו מצטיין בעבר
נקי. איני יכול לגלות מה אנו יודעים
כל עוד אין ערובה מספקת — אך ברור
לנו כי, משלנו׳ — לא היו מדברים ככה.״
״אהרון מיששוילי הוא הדברן הגדול והנועז
שבהם. האם אתה מכיר אותו?״
חיים טטרואשוילי מוציא מכים חליפתו
פתק זעיר ומציץ בו. רשומים בפתק
ארבעה שמות — בגרוזינית.
״אהרון מיששוילי הוא הפחות מסוכן.
בינתיים לא נתגלה אודותיו דבר.״
״מי האחרים? מי המסוכן? אהרון הוא
הדברן !״
״אם אבן אנו צודקים ויש, שתול׳ —
הוא בודאי לא יגלה עצמו על ידי דיבור
מיותר! המסוכן ביניהם הוא השקט ביותר״.

ידוע לך על אלישע אליקאשוילי?״
״הוא אינו מופיע בין השמות שלי...
קיים גם כאן, בקרית־מלאכי, חשוד. לא,
איני יכול לגלות את שמו כל עוד לא
אספנו פרטים. אנו חושדים כי יש שתו לים.
קורה לא אחת שאדם משנה עורו
תוך מספר ימים: מגיע ארצה מרוצה,
מלא תקוה ואמונה — ותוך מספר ימים
הופך ממורמר כמו אלה מאשדוד.״

״לחמ תי שם _
אלחםפה! ״

ך* יים טטרואשוילי, בן ,38 אב ל !
! שלוש בנות. הוא היה מנהל בכיר ב־ביודחרושת
לדיקטים בקוטאיסי שבגרו-

״שגולדה ת פ סי ק
להשמיץ ! ״
ך* ני כולם נדלקים והתשובות זורמות
בקילוח מהיר :״עזרה ממשרד הקליטה
והסוכנות? עזרה מהם? שום דבר לא
השתנה — הכל כפי שהיה. כשיש את
גולדה הנבלה בתור ראש־ממשלה — מה
כבר יכול להשתנות?
שקט בחדר. חילופי מבטים, חיוכים,
דיבורים שקטים בגרוזינית. אביו הזקן
של אלישע נרדם. פניו של אהרון מתרכ כים.
שאלה:
רוצה למסור הצהרה?
אהרון: ראש ממשלת ישראל חייבת

אל־קאשווילי: הדפוק

מיששוו־ל: החנו
זיה. לדבריו יצר הוא את הקשר הראשון
עם מדינת ישראל והוא ששלח את המכתב
הראשון לגולדה מאיר. למרות שבארצו
היה ״גביר״ שלרשותו דירה בגודל 180
ממ״ר — הוא מוכן להשלים עם רמת
החיים הנמוכה ( 6נפשות בדירה של 57

תלונות בכל זאת יש: קיר אחד החדרים
סדוק ודולף מים, קיר חדר השרו־תים
מתפורר. חיים אינו שותק ועורך
מלחמה פרטית משלו :״הפסקתי לשלם
לשזידד שכר דירה והודעתי כי אעמוד
במריי עד שיתוקנו הקירות!״
אחרי מספר חודשים של אי־תשלום —
קיבל צו לביודמשפט.
״אני אלחם ואנצח. מתמיד נלחמתי
על הצדק וגם כאן אלחם.״
תלונות? ״אין יחם אנושי. הגישה היא
ביורוקראטית ופוגעת. לקחתי הלוואות
של מנת לקנות אוטו ממנו אני מוציא את
פרבנזת המשפחה. אני שקוע מצוואר עד
והאש בחובות והצבא שולח צו גיוס לאוטו!
אני אלחם גם על זאת.
,״בברית־המועצות ישבתי לא אחת במאסר
למען העליה לישראל — וכאן אני
רוצה בחיי צדק ויושר. משרד הקליטה
והסוכנות חייבים ללמוד גישה אישית,
.יאפשר להשיג את הבנתם על ידי מלחמה
פרטית ושקטה, בלא לסזדוב את כל האחדים
למרד. כל התחלה קשה, ובמאמץ
׳משותף אפשר למצוא את שביל הזהב.
אסור להתפש לדיבור שופע ארס. המטרה
העיקרית היא לחיות במדינת ישר<(ל —
וכל היתר יסתדר עם הזמן, אני בטוח.״
חיים טטרואשוילי מוזג כוסיות קוניאק
ואמו הזקנה, הדוממת והחייכנית, מביאה
לשולחן מעשי מאפה גרוזיניים. על השול חן
מונחת הזמנה לביודמשפט על אי־תשלום
שכר-דירה לעמידר והאיש נעים
ההליכות מברך על היין ואומר :״אנחנו
עוד נגלה את זה שסיבך את החוט הגרוזיני

במדינה

בהגרלה 131 48/71

(המשך מעמוד )23
דובר משרד־הבריאות, מצידו, סרב ל הורות
להנהלת בית־החולים לספר דבר
על הפרשה. הוא עצמו השיב לכל השאלות
ב״ אין תגובה!״ גם מנהל לשכתו
של שר־הבריאות התעטף במעטה של
מיסתורין, השיב לשאלות מה עלה בגורלו
של רוהן :״אין תגובה.״
לנוכח נסיונות התחמקות אלה היה
ברור שאנשי משדד־הבריאות מנסים ל הסתיר
משהו. אולי לא נעים להם להודות
שרוהן מת כשהיה בתחום אחריותם ו
לבסוף לא נותרה הברירה אלא לגייס
את, שר הבריאות עצמו לפתרון תעלומת
רוהן. כשנשאל על כך, לא ידע ויקטור
שם־טוב דבר על רוהן. הוא הבטיח לברר.
כעבור שעה בישר בצהלה רבה :״מייקל
רוהן חי ומשחק ברגע זה שח־מת.״ איפה?
זאת לא היה גם השר מוכן לגלות.

פ שעים
רוצח שכיר
בן 12

מו משה ואנוחם משולם מוגת״ס
כ־פרם ראשון כסף

* 2 5 0 ,0 0 0
יום שני

רוצח המתגלה שנה אחרי ביצוע הפשע
רשאי לראות עצמו כחסר מזל. ה־מישטרה,
לעומתו, נחשבת במקרה כזה
כברת־מזל, במיוחד אם הפושע מתגלה
בצורה מקרית לחלוטין.
במסגרת מעקב אחר מבצע סידרה של

המועד ה א חרון ל מ סי ר ת טפסי הלו טו.

כפוף לעירעורים.

נאשם שושנה
גילוי סיקרי
פריצות מסוגננות, עצרו חוקרי מפלג הנוער!
,נער מופרע, בבן .12
הנער היה נוהג לברוח לתקופות ארוכות
ממוסד לעבריינים צעירים שם נמצא.
הוא נחשד כי בתקופות בריחתו מן
המוסד פרץ לדירות, בהשתמשו במוט
ברזל כדי לפגוע בכל מי שעמד בדרכו
כשניתגלה.
במהלך חקירתו אישר הנער חשדות
אלו. אחד החוקרים קישר בין שיטת הפריצה
לרצח מסויים שאירע לפני שנה ברחוב
המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב, בו הוכה
קשיש בן 72 במוט ברזל ונרצח. היה זה
רצח שטרם פוענח. החוקר פנה לנער ושאלו:
״אתה
הרגת את אליעזר וינברגר ה־זקן?״
הילד
הגיב מייד בחיוב. הוא אף הביא
את השוטרים אל מקום הרצח. דבר אחד
לא ידע לספר, מה גנב מקורבנו.
רצח כמחיר >! 1ל ״י. בנקודה זו
התעורר בלב החוקרים •חשד כי הנער
לא רצח את הזקן, והודה בביצוע הפשע
רק כדי להתפאר במעשה, או כדי להיפטר
סופית מהמוסד לעבריינים צעירים.
מה שסיבך את הפרשה עוד יותר, הייתה
הברקת זיכרון פיתאומית של הנער. הוא
נזכר לא רק במה שגנב מן הנרצח, כי
אם גם בשותפיו לפשע: שני אחים :
מאיר וחיים שושנה.
לטענת המישטרה היה זה חיים שושנה,
רוכל בשוק הכרמל, ששלח את הנער לרצוח
את הזקן. מאיר שושנה הואשם כי
העולם חזה 1/89

קנה מן הנער טרנזיסטור, שהיה בתיקו
של הנרצח, במחיר של 15ל״י. אבל ב*
בית־המשפט אישר מאיר שושנה כי קנה
טרנזיסטור מהילד הרוצח, אך הציג מכשיר
שלא היה שייך כלל לנרצח. נוכח
התעלומה, ציווה השופט לעצור את שני
האחים שושנה להמשך החקירה.
הנער, המוכר למישטרה כעבריין מועד
מגיל ,9צפוי ל־ 10 שנות מאסר, וגם
זאת דק בהתחשב בגילו הרך:
הסישטרה מצידה מצאה כנראה בילד
בן זד 12 גואל משמיים לגבי חידות רצח
בלתי מפוענחות אחדות במחוז תל־אביב.

מכניסים יותר מחליבת פדות. ב־1960
הושלמה הנדידה. אלו שנותרו לא היו
מוכשרים דיים. הם נאלצו להמשיך ולעבר
את אדמת הטרשים הדלה.
חלקת אלוהים הקטנה .״ובאן מתחיל
כל הסיפור,״ אומר עמרם עמוס,
״בגמזו יש רב, איש נכבד בשם אליעזר
מרקוביץ. אדם יקר הרואה בגמזו קניין
מאלוהים למשפחתו. הוא חש עצמו כאילו
היה עדיין בהונגריה לפני 50 שנה.
״הוא אינו מוכן לקבל אנשים חדשים.
כלומר, הוא מוכן: בתנאי שיהיו מעדות
אשכנז, רצוי מאוד ממרכז אירופה! ש
מראה
העזוכה כגמזו
עיר רפאים
חוקריה מעלים עתה השערה כי הנער
ביצע גם את רצח בעל המכולת ברחוב
טשדניחובסקי בתל-אביב.
עובדה מקשרת אחת מזדקרת מייד לעין:
רחוב טשרניחובסקי מקביל לרחוב
המלך ג׳ורג׳ בו נרצח אליעזר וינברגר.
יש רק לקוות כי בידי המישטרה קשרים
אמיצים יותר לחיבור שתי פרשיות הרצח.

תי שסת
גומזים
א ת גמזו
באיזור יערות בן־שמן, במקום מוקף
טרשים וגבעות, רחוק מישיב ומעין־אדם,
שוכן כפר בשם גמזו. מר^וק נראה המושב
כמו כל מושב אחר במרכז הארץ.
רק מי שיתקרב אל בתי הכפר הפזורים
על צלע גבעה, יגלה כי הם ריקים ברובם:
חלונות מנותצים, אסמים קרועי
גגות, גדרות בקר ריקות מעלות קוצים,
לבנים מאובקים.
רחובות שלמים בלא נפש חיה. הרוח
הנושבת בדרכים הריקות, מעיפה שרידי
מלבושים ישנים, ומחריקת דלתות שבהן
אין יוצא ואין בא.
רק בקצהו המרוחק של הכפר, לצידי
שביל עפר קרח, מתנופפים כבסים לחים
בחצרותיהם של מיספר בתים.
זה כל מה שנותר ממושב של תנועת
פועלי אגודת-ישראל. מושב שמנה עם
הקמתו, בשנת ,1950 שמונים משפחות.
אז היה זה מושב־ספד. כיום כשהוא נמצא
במרכז המדינה, יושבות בו 20 משפחות
בלבד, כשחלק מהן על יסף עזיבת המקום.

האכזת עברו

-הכנים למדו.

אחד מאותם מעטים היושבים עדיין ב־גמזו
הוא עמרם עמוס, עובד״אדמה בן
,30 שהגיע לכפר ב־ 1955 ממרוקו.
וכך מצטיירים תולדות המקום לפי סיפורו
של עמרם. המושב הוקם על ידי
גרעין של משפחות דתיות יוצאות מרכז
אירופה. הן לא היו בדיוק אוהבות אדמה.
בעוד הבנים רחוקים מהמושב ומפוזרים
בכל ישיבות הארץ, עסקו האבות
בגידול בקר.
שאיפתו של תושב גמזו דאז, היתה
למכור את פרותיו ברווח יפה ולעקור בעזרתו
לק״ק בני־ברק. את המשקים עצמם
ניהלו בשיטה אכסטנסיבית. כלומר
הניחו לעניינים להסתדר מעצמם. ירצה
הבקר לאכול, ימצא לו מספיק עשב בסביבה.
לא ירצה, לא יאכל.
ב־ 1957 יצאו ראשוני העוזבים. הם הצ ליחו
למכור את הבקר אותו קיבלו עם
התיישבותם, ופנו לעיסוקים מקודשים והעזלט
הזה 1759

יגדלו פאות וזקנים, שלא יתגלחו בתער.
״אנשים משוג זה קיימים רק בבני-
בדק ובמאה־שערים. ואלה משם לא קופצים
על המציאה ששמה גמזו. לכן גווע
הכפר הזה כבר 11 שנים. ואיש אינו נוקף
אצבע.
״אנחנו, שאיננו דתיים קנאים, מהווים
קצת פחות ממחצית התושבים. ועד הכפר
הוא בידי הרב. והרב עושה בוועד
ובתקציב הכפר כעולה על רוחו.
״הוא הכריז כי בית־הכנסת שלנו טמא,
משום שאין בו מספיק הפרדה בין הנשים
לגברים. הוא נהנה מכל רגע שהוא
שולט בכפר הזה, והדבר האחרון שהוא
יסכים לו זד. שאנשים חדשים יבואו לכאן
ויוציאו מידיו את רסן השילטון.״
נם זו ל טו כ ה. עד כאן סיפורו של
מושבניק. הרב עצמו לא התעניין כילל
בדעת תושבי כפרו אודותיו. עיתונות, לדעתו,
היא מוקצה מחמת מיאוס. וכשומר
נפש נאמן הוא רחק ממנה.
מי שהיד. מוכן להגיב על ההאשמות
כי מושב במדינה הפך לעיירה במערב
הפרוע, הנתונה לשילטונו הבלעדי של ״הגיבור
הרע״ ,היה אליהו אלקלעי, מנהל
החבל התיכון של הסוכנות, אליו שייכת
גמזו.
״זהו מקום קשה,״ אומר אלקלעי ״אד מה
רעה, רוויית סיד פעיל. עד מלחמת
ששת הימים היה המקום רע גם מבחינה
ביטחונית. יש במקום התנגשות עדתית
ודתית חזקה. בין ותיקי המקום שנותרו
ובין עולים קנאים פחות מצפון אפריקה
שהובאו למקום ב־ .56 והגרוע מכל יש
למקום באמת מנהיג רוחני קשה. הרב
המקומי שהוא אדם דתי קיצוני מאוד.
״לפני כחצי שנה הצגנו בפני פא״י אול טימטום.
או שימצאו דרך לרסן את הרב
וליישב את המקום, או שניישבו באנשים
משלנו ללא התחשבות בהם.״
נוכח פנייה קשוחה זו מצאו אנשי פא״י
תושבים ממושב ברקת שהסכימו להתיישב
בגמזו. גם זו לטובה.
כבר נשלחו מכתבים ל־ 13 זוגות צעירים
מברקת לבוא ולקבל משקים בגמזו.
״אני לא אשחק עם העניין הזה, ירצה
הרב או לא ירצה, האנשים האלה יתיישבו
בגמזו,״ אמר אלקלעי .״הצעתי לרב
מרקוביץ שיעשה לעצמו מובלעת קטנה
בכפר. אם אינו מוכן לעזוב לגמרי את
המקום, הרי שיכבד ויטול את עדת חסידיו
הקטנה ויתיישב באחד הרחובות הצדדיים
הנטושים של גמזו ושם ינהלו את
חייהם בגיטו נפרד.
״בלאו הכי איני רואה לו עתיד גדול
בכפר. אנשי ברקת הם יוצאי דרום־תימן.
הם דתיים אמנם אך באורח אחר ובנוסח
שונה לחלוטין ממנו. וקשה לי לראות אותו
מצליח כמנהיגם הרוחני.״

אסא*• !1* 1
*#6מנס

מברכת
את כל
ע וטראו
ל חג ה מכ ב
מפעליה בי ר ה בי שראל

חרפת החפירות 1
(המשך מעמוד )17
ומסר עדות בקשר לתלונה שהוגשה נגדו
על ביצוע חפירה ארכיאולוגית ללא היתר.
דוברי המישטרה סירבו למסור כל פרטים
ביחס לעדות, אך ציינו, כפי שהודיע עיתון
הארץ מאותו תאריך, ש״המישטרה
נקטה בכל הצעדים לעריכת החקירה בפרשה
זו.״ אני מניח שבקרוב תסיים המיש-
טרה את סידרת האמצעים, בהם היא נוקטת
לעריכת החקירה מזה שמונה שנים.

ראן נעלמו
עתיקות ד״ן?
מי]ימוס
נוס ראשון

175.000י
(כולל ה עברה +
תוספת מי וו ז דת )

עשה לך מנהג קבוע-
מלא ט1ט 1כל שב 1ע •
אפרודיטה אופנת הריון
סירקין 21 תל־אביב

ע<-כיום ה׳ ,ה־,23.12.71
כשעה 8.00 בערב,

אוו ־ בבית
״ ב חג־ ה או רו ת״ ,בעזרת פלש מוד מי,
ב מ חי ר נוח. מכ שי רי־ ה ק רנ ה ל שקופיות׳
לסר טי םולסר טוני ם. מ כונו ת
הגדלה ו ציוד מעבדה לחוב בי ם. הגדלו
ת גלויה ( 9/13ס ״ מ) ב־35
אגורה ! !
צלומי פספורט, בן רגע ! !
העתקתמסמ כי ם — בו ב מ קו ם ! !

פיטיברנד

כאולם בני־כרית,

חי פ ה, ר חו בהחלוק זב

רחוב קפלן ,10 מתקיים

ישיבת גונז

תנועת העול ם הזה
כוח חדש

חברי המרכז מ תבק שי ם לדייק

מי אתה?
מבחנים פסיכולוגיים יגלו זאת. מבחני
אישיות, מבחני משכל ( )1.)2.ומבחנים
לבחירת מקצוע.
פנו לת.ד. ע 852/ר״ג, ותוזמנו
לפסיכולוג מוסמך.

פני כחודש ימים נמצאו במשכית
/תל-אביב הכלים הבאים, מאוספו ה פרטי
של דיין, ובחתימת־ידו האישית :
7כלי זכוכית קוסמטיים, מהשנים
200—400 לספירה, שנמצאו, לפי הצהרתו
של דיין בדברי ההסבר שמעל חתימתו,
בסביבות שכם וחברון — 1260ל״י כל
כלי.
נשק של פרש, משנת 600 לפני הספירה,
שנמצא ביהודה — 1600ל״י.
פגיון־אבן כנעני — 1600ל״י.
מנורת־אבן כנענית — 1600ל״י.
פסלון פרש כנעני — 1600ל״י.
פסלון כנעני של אלת־הפריון — 1750

מנורת־שמן — 1750ל״י.
פגיון ברונזה — 1750ל״י.
3חרבות ברונזה מהתקופה הכנענית —
100 עד 1600ל״י החתיכה.
את הכלים האלה, ואת רשימת המחירים,
ראה אדם אשר הציג את עצמו לפני
בעלת החנות כסוכן של סוחר־עתיקות בניו־יורק,
הוא צילם שני כלים כאלה, ובשעת
השיחה לא נאמר לו שכלים ארכיאולוגיים
אלה אסורים בייצוא מגבולות המדינה.
חלק מכלים אלה נמצא במשכית, עד
שפרשת המכירות פורסמה בהעולס הזה.
כלים אחרים, באריזה מסחרית ובחתימתו
של דיין, ראה כתב הארץ, מר אהוד יונאי,
בחנות העתיקות של הילטון לפני כעשרה

ימים.
ביום ראשון זה, כאשר ביקשתי לראות
כלים מתוך אוספו הפרטי של דיין, הצ הירה
בפני בעלת החנות בהילטון בקול,
נרגש שאין להם, ומעולם לא היו להם,
כלים ארכיאולוגיים מאוספו של משה דיין.
גם מחנות משכית נעלמו לפתע כל ה כלים
היפים של דיין.
כאשר התחלתי להתעניין מה עלה בגורלם,
נזדעקה אשה קשישה שישבה בחדר
סמוך, מעל פנקסי חשבונות, ומיהרה להצ היר
שאין להם כלים של דיין, שהם לא
מוכרים כלים כאלה, ושלא יהיו להם עוד.
שאלתי אותה מה קרה לכלים שהיו בחנות
לפני שבועיים, והגברת החלה להתבלבל.
תחילה ענתה שהיתר. להם ״עונה
טובה״ ,ושכל הכלים נמכרו. אחר כך, כאשר
הצגתי את עצמי כעיתונאי, אמרה שהכלים
לא נמכרו, כי אם הוצאו מהחנות.
״מי הוציא אותם ן״ שאלתי.
״מההנהלה,״ אמרה האשה .״אני לא יודעת
שום דבר. לא ראיתי מי לקח אותם.
אין לנו כלים מהאוסף של דיין.״
בארון זכוכית, באולם בו מוצגות כעת
חנוכיות לקראת החג, ניתן לראות אוסף
של כלים ארכיאולוגיים, אך אף אחד מהם
אינו מתפאר שמקורו באוסף הפרטי של
דיין, וכמובן שהעדר חתימתו של שר־הבי-
טחון משווה להם צורה של סתם אלטע־זאכען.

תישבי, ממנהלי חברת משכית, בקומה
10 של בנין אל־על, סירב בתוקף לגלות
לי מה קרה לכלים של דיין. הוא לא מוכן
היה לאשר שהכלים נמכרו או שהוחזרו
לאוסף של שר-הביטחון .״אני לא יודע
שום דבר,״ טען בחום .״ואני לא מוכן לדבר
על הנושא הזה. רות דיין חוזרת מחו״ל
בעוד ימים אחדים — תשאל אותה. היא
תופל להגיד לך מה קרה לכלים. אני לא
יודע שום דבר.״
אני חושב ששר־הביטחון שלנו מתחיל
לגלות סימנים קלים של דאגה לדעת־הקהל.
הוא אינו מתמוטט. הוא רחוק מזה. או נדמה
לי שבימים אלה, לראשונה מזה שנים,
העביר שר־הביטחון את מישקל גופו מרגל
לרגל. התנועה הזאת נדירה מאוד אצל
משה דיין. העומד שנים רבות כל־כד כשרגליו
שתולות חזק ובביטחון בקרקע הארכיאולוגית
של ארצנו.
במדינה נועופט
ביקש עוף -
קיבל מין
בארבע לפגות בוקר מתרחשים מאורעות
מעניינים ביותר. זוהי שעת ההפקר.
עדיין לא יום וכמעט ולא לילה. אין תחומים.
הגבולות מטושטשים. ההבחנה בין
טוב לרע אף היא לוקה בחסר.
השעה היתה ארבע לפנות בוקר, כש-
הוזעקה המשטרה לפונדק עופות הגריל
צ׳יק בר, המונח אי־שם בפאתי הדיזנגוף
של הכרך הגדול.
על ריצפת מוסד־הגריל היה שרוע אותה
שעה יוסף מוחמר, אחד המלצרים. בקבוק
בירה שבור שנח בסמוך לו, הסביר את
פשר עלפונו המלא של ביש־המזל.
אישיות אהרת במקום, מוחתם עאוני
חליל, קליינט תמים של שעה משונה,
עמד וזעמו פורץ עדיין.
״החתיכת הארה הזה, הציע לי ל --
איתו,״ הסביר לשוטרים שהוזעקו בעברית
מדוברת.
מבחינת ההגיון הצרוף היה מעשהו של
חלילנו סביר ומניח את הדעת. הנד, נכנם
אדם, בקיבה הומה לפונדק שכיח, וכל
משאלתו לנגוס בנתח שוק עסיסי, והסיט־רא־אחרא
מזמן לו הצעה כל־כך לא גסטרונומית
כקיום יחסי־מין הומוסכסואליים
לפנות בוקר.
מי שלא שהבין את הגיון שבשבירת
בקבוק הבירה על ראש המלצר התאוותן,
היה השופט התורן בבית־משפט השלום
בתל־אביב.
לבקשת התובע המשטרתי האריך השופט
את מעצרו של מוחתם עאוני חליל
לתשעה ימים.

בת ה־ 70
ו ה מק צו ע
ה ע תי ק
שנתיים דפק העסק כמו שעון יפני.
איש לא חשד כי הסבתא עליזה בת דד,70
היא עליזה עד כדי כך.
שכניה של הסבתא, עליזה מזה, ברחוב
יפת היפואי, שמו אמנם לב לתנועה הסואנת
במבואות ביתה, אך איש מהם לא
התאונן מעולם. כלומר מעולם עד לפני
ימים מספר.
למישהו נמאס כנראה מן המהומה, הוא
התלונן במקום מתאים, והמשטרה החליטה
לבדוק מה עושה הזקנה כסופת המחל-
פות בשעות הפנאי.
תגליתם של הבלשים שהוצבו במארב
ליד הבית היתה מדהימה. סבתא עליזה
ניהלה בית־בושת.
מה שהרס לחלוטין את אמונם של הבלשים
הקשוחים במין האנושי, הוא עדותם
של מקורות יודעי עניין, כי מאדם
עליזה הזקנה לא טמנה את ידה בארנק
בלבד — למרות 70 שנותיה.
על העסק המכניס, סיפר השבוע התובע
המשטרתי בבית־משפט השלום :
״בבית הבושת של עליזה מזה עבדו
מזל תורג׳מן, גרושה בת 40 ורבקה בררה,
בת ה־ .25 בידינו עדויות חותכות של
לקוחות המודים על. השרות •שקיבלו מ־עליזה
עצמה ונערותיה.״
התובע ידע גם לספר כי מחירי הסחורה
נעו בין 20ל 100-ל״י וזאת בהתאם
לזמן השימוש ולאיכותו.
הלקוחות עצמן לא הגיעו למקום סתם
כך. מיקומו ואיכותו של הבית נמסרו
מפה לאוזן.
בכך גם עלה בידי הזקנה להישמר זמן
כה רב מעינא ואוזנא בישא.
משפטן של שלש זונות־הצמרת יתקיים
השבוע בבית־משפט השלום בתל־אביב.
על סבתנו, שכפרה בכל אשמה, יגן עורך-
הדין צבי לידסקי.
העולם הזה 1789

במדינה
מ שפט
המק צו ע: פורץ שוטרי המדוד המרכזי של משטרת׳ תל־אביב
שארבו ליד מיקלט ברחוב שן אריה
ביפו, עצרו את אברהם בן־שמואל הידוע
יותר בכינוי ״אורי״ .בחקירה סיפר אורי
כי הוא גנב 12 ונטילטורים מבית־כנסת
והחביא אותם במיקלט.
השוטרים הופתעו מהודאתו של אורי.
במיקלט לא היה אפילו ונטילטור אחד
לרפואה. לעומת זאת, היה המיקלט מלא
בבדים בשווי של עשרות אלפי לירות
שניגנבו לפני זמן ימה בחנות בתל־אביב.
המארב המשטרתי נמשה והביא תוצאות:
שלושה צעירים ירדו מתוך מונית

חשוד כפריצה שלמה משה
עם השוטרים, נגד החברים
ונכנסו למיקלט. נהג המונית, יהודה עזרא וחייל בשירות סדיר, נשארו מחוץ
למיקלט. השוטרים קפצו ממחבואם והצליחו
לעצור את הנהג והחייל ואת אחד

דרמפון

הצעירים שניכנסו לימיקלט. היה זה שלמה
משה ( )19 משדרות ירושלים ביפו.
הכרים לעכודה. במשטרה התגלה
שלמה משה בעציר למופת. הוא הודה ב־מיספר
פריצות שביצע בבת־ים. עוד סיפר
משה כי נשלח לפרוץ על־ידי אליהו
פואד ( )37 שגם תיכנן את מיבצעי הגניבות
.״פואד היה מוכר את הסחורות ב־באר־שבע.״
פירט שלמה .״אני הייתי מק בל
ממנו שכר בשביל העבודה שלי בפורץ.״
טען
השבוע בבית־מישפט השלום בתל-
אביב דב־סימל רפאל ברונשטיין :״הח שוד
שלמה משה שיתף פעולה עם חוק ריו.
אנחנו מבקשים לעצור אותו להמשך
החקירה. יש לו 26 תיקים בפרקליטות על
גניבות ופריצות, ויש להחזיק אותו במעצר.״
בקשת
התובע לא מצאה כל־כך חן בעיני
שלמה משה :״אני מבקש לשחרר
אותי מהמעצר.״ מדוע ו ״אני יצאתי בעצמי
עם השוטרים כדי לעצור את חברי
לעבודה.״

עם כל הכבוד לעזרה 1שהגיש שלימד,
למישטרה, הודתה השופטת עדנה שצקי
לעצור את החשוד לשישה ימים נוספים.

דרכי אדם
חשבון עובר —
ולא שב
ברכה גדליהו היתד, מתמיד ילדה טובה,
וללא מדכאות. כשסיימה את לימודיה
,׳ונותרו ילה מספר חודשים עד
גיוסה לצד,״ל, יכלה, כמו הרבה, מחבריה
וחברותיה, לברבר את הזמן בבטלה זו הרת.
במקום זאת, יצאה לעזור לאביה
לפרנס את המשפחה, המוגה שבע נפשות.
הליגלוג מצד חלק מהזובר׳ה לא עשה
עליה רושם. ערב גיוסה, הצליחה לחסוך,
מעבודתה כשליחה בחברת סיטרואן, אל פיים
ל״י — סכום־עתק למשפחה דלת
האמצעים, המתגוררת בביקתיה דלה, בת
שני חדרים, בסימטה באבו־כביר.
(המשך בעמוד )32

בל הכבוד היתה אחת המילים הראשונות שלמדתי
בארץ כשעליתי מהונגריה, עכשיו
אני יכול לאמר בקלות כל הכבוד לדרמפון.
תארו לכם חייתי בהונגריה וג שנה ולא ידעתי בלל בי יש דרמפון -סבון ללא סבון ובל העולם מתרחץ בו.
בכלל סבון ללא סבון היה מושג חד ש בשבילי. אך בנותי הצכריות ה ח מודו ת יודעות ויודעות מה זה דרמפוו
ורוצות להתרחץ רק בו. אך
אינני מוותר להן על הדרמפון שלי.
איך אומדת הפרסומת: אינך חייב להיות תינוק
בדי להתרחץ גדרמפון.

גולביזיון
טלוויזיה עסקים
טפילים
על גב ה ט לוויזי ה
.מפיקים פרטיים זריזים, שגילו כי תוכניות
הטלוויזיה לילדים הן פופולאריות
בין ילדים ומבוגרים כאחד, הזדרזו והרכיבו
מופעי תיאטרון תוך. ניצול המוניטין

(122
איו גווע
מצפון העולם?
שייקר, בן־פורת אכל את עצמו. הוא
לא ידע, שהמצלמה תפשה אותו מעביר
יד על צווארו בתנועה הדה בעלת מש מעות
ברורה ביותר: לחתוך. לקצר. התנועה
החד משמעית היתד, מופנית כלפי
אדם נכבד מאוד: שמעון אבידן. מי ש היה
!מפקד חטיבת גבעתי, במלחמת השחרור.
אבידן נדהם. זה קרה בדיוק באמצע
הסבריו על מהלכיה של מלחמת האזרחים
בספרד, שד,יתד, נושא תוכנית השעה השלישית.
בן־פורת צדק. ההסבר היה ארוך.
לא מיותר היה הסיפור, שסופר מאחורי
הקלעים אך לא בתוכנית, על נסיבות
פציעתו של המתנדב האמריקאי בספרד,
הבמאי פיטר פריי. כל פעם שהייתה נפתחת
מלחמת עמדות קטנה, היו שולחים
את הסייר הטוראי פיטר פריי, בן ד־,21
אל ראש גבעה כשהוא חשוף לחלוטין,
כדי לגלות באמצעותו מה נעשה בקרב
האויב. באחת ההזדמנויות נפצע בידו.
עו״ד שמואל יסגל, ימי שהיה סגן יו״ר
תנועת העולם הזה, לא הידבר, לספר סי!
פורים. בהתאפקות ראויה לשבח הצליח
נ לבלום את זעמו לשמע הביטול המוחלט,
שביטל אליעזר ליבנה את המתנדבים הארצישראליים,
שהצטרפו לבריגאדות הו
בינלאומיות. שמואל סגל מג״ד (מיל ).ב-
צר,״ל היה אחד מהם, לוחם מן השורה ב־בריגדה
ד,־ ,13 שהגיע לקצונה. ליבנה,
ייצג בתוכנית את הדיעה הבדלנית וה־שוביניסטית,
של אלה הרוצים שבל הגויים
יעזרו ליהודים בעת צרה, אך סבון׳
דים שליהודים יש מספיק בעיות מכדי ש-
־־;יעזרו לגויים. למרות הופעתו הבלתי־נעי־ן?•מה,
היה ליבנה חיוני לתוכנית. בניגוד
ולגישה הריאקציונרית של ליבנה, ביטא
ן *,את המבוכה והמצוקה הנפשית של בעלי
^המצפון, שאיכפת היה להם במאורעות
,עשנות ד ,30-,שמעון אבידן, שניסה להצ־
^דיק את הגישה העויינת של התנועה הקיבוצית
לחבריה שרצו להתנדב למלחמת
ספרד, במצב הקשה ששרר אותה שעה
בקיבוצים.
׳ הרמטכ״ל רב־אלוף חיים בר־לב ואלוף
ישראל טל, אמדו באורח פרטי לשייקה
בן־פורת, לדבריו, כי היתר, זו תוכנית ה־
2 ,ישעה השלישית הטובה ביותר שהוצגה
י!עד כה.
ללא ספק היתד, זו התוכנית השלמה
והמגובשת ביותר במסגרת השעה השלישית
העובדה שהוויכוח בין אנשי הצוות
(סב על תוכן המאורעות, שהוצגו בסרטו
התעודתי של פרדריקו רוסיף למות ב־למדריד,
והעובדה שלכל ׳משתתפי ד,תוכ־נית
בלי יוצא מהכלל היה ימה לומר והם
!ידעו גם איד לומר, היא ששירתה את
התוכנית.
חבל רק שמשתתפי התוכנית לא עסקו
כלל בהשלכות האקטואליות של מלחמת
ספרד ופרשת ההתנדבות הבינלאומית ל-
|עזרת הרפובליקאים. מה שקורה בעצם
ימים אלה בתת־היבשת ההודית, עמדת המעצמות
בפרשה זו וחילוקי הידיעות ב-
דעת־הקהל הבינלאומית, יכלו לספק את
,מידת האקטואליה שהייתה חסרה בתוכנית.

של הטלוויזיה ובהשתתפות כוכבי הטלוויזיה.
הראשון שעלה על גל זה היה תי אטרון
מולן של האמרגן והמפיק מיקי
פלד, שהעלה מחזמר בשם עלילות פופאי,
המבוסס, לפי המודעות ״על הדמויות המקוריות
של סידרת סרטי הטלוויזיה״
בהשתתפות סמי הלוא הוא דורג׳ חבש
מסמי וסוסו.
אחרי שהניסיון הראשון לחיות על גבה
של הטלוויזיה עלה יפה, נולד נסיון הדש.
לפני שבוע פורסמה בבית־ההסתדרות בירושלים
מודעה תמימה למראית עין מטעם
עובדי הנהלת המכס, בה היה כתוב
באותיות קידוש לבנה, כי לילדי העובדים
יוצג ב־ 16 לחודש משחקצב — מבחר
תוכניות הטלוויזיה לילדים בהשתתפות
נירה עדי וישראל גוריון יוכן בהשתתפות
ג׳וריג׳ איברהים מסמי וסוסו ומני פאר מההפסקה
הגדולה.
אלי בן־עמרם, מנהל המחלקה הכלכלית
של רשות־השידור רתח מכעס. רק לפני
שבועיים פנתה כוכבת משחקצב, נירה
עדי, בשמה ובשם ישראל גוריון אל אסתר
סופר, האחראית לתוכניות ילדים ונוער
בטלוויזיה, וביקשה רשות לשלב במופע
של משרד סולן קטעים מתוך מש־חקצב,
בהבטחה מפורשת שעל הבמה יאמר׳
כי הקטעים אכן נלקחו מתוכנית טל-
וויזיה זז. תשובת רשות השידור היתד,
שלילית. השם משוזקצב רשום אצל רשם
סימני המסחר בסימן 32276 על שם רשות־השידור,
כפי שרשומים מאה וחמישים
שמות נוספים של תוכניות טלוויזיה שיש
לטלוויזיה עליהן זכויות יחיד, במטרה
למנוע ניצולן על ידי סוחרי בידור
למיניהם.
נתן כהן, היועץ־ר,משפטי של רשות־ה־שידור,
הגיש בקשה לצו מניעה באמצ עות
חיים ברגזון, סגן בכיר לפרקליט ה

נידה
עדי ב״משחקצב״
ניצול בשוק הבידור
מחוז. השופטת מרים בן־פורת הוציאה את
צו המניעה המבוקש לאלתר. נאמר בו
בצורה חד משמעית, כי אסור לארגן מופעים,
אשר שימם, או תוכנם תוכניות טל וויזיה.
עם צו המניעה בידה פנתה עו״ד
כוכבה שלום, היועצת המשפטית של המחלקה
הכלכלית ברשות השידור אל מש רד
סולן והביאה את החלטת השופטת
לידיעתם. מה היתד, תגובת האמרגנים י
נאמר לה, כי המופע אינו כולל כלל
קטעים מתוך משחקצב. פירסום המודעה
היה לפיכך נסיון לגנוב דעתם של ילדים
תוך הבטחה להציג בפניהם דברים שלא
התכוונו כלל להציגם.

ש מיו ת
די ך הי סו רי ס
של מישדד הג׳ז
כל התחלואים האפשריים של הטלוויזיה
הישראלית נתגלו בשעת ההפקה של מישדר
מופע ענקי הג׳ז, שנערך בהיכל התרבות
בתל־אביב, אשר יובא לשידור ביום שלישי
בשבוע הבא. דרך ההפקה היתד, רצופה
בזיונות.
התעללות באוהלי הסנווט
אסור לעבור על זה בשקט. מישהו
בהנהלת הטלוויזיה או רשות
השידוד, חייב לתת את הדין על
הזלזול החלמאי ברבבות צופי טל וויזיה,
כפי שהוא בא לידי ביטוי

בארצות מסויימות מכנים דבר כזד, בשם
ס׳בוטאד. בארץ נעשה כל מאמץ כדי ש העניין
ישאר בגדר סוד כמוס. רק אחרי
שחלפו מספר ימים ואחרי פניות בליתי
פוסקות של האחראים להפקה, הצליח קצין־
הבטחון של הטלוויזיה ישראל פרלוב, לגלות
את הסרט. אגב, נאמן לשיטה, הכחיש
פרלוב בפני כתב העולס הזה את כל הפרשה.
השלב
הבא בשרשרת הבזיונות היה ריב
גדול בעניין עריכת הסרט. עורכי הפילם
הטילו את כל כובד משקלם כדי שהסרט
ייערך בבית הטלוויזיה בירושלים ולא ב־תל-אביב.
הסיבה: יוקרת המוסד וגאוות
המקצוע. מאות אלפי צופי הטלוויזיה הישראלית
ימצאו עניין מיוחד במופע הג׳ז
המקורי, גם בלי תיאורי פרשיה אומללה זו,
אבל הם זכאים לדעת באילו דמים עלה
כל העניין. נותר רק לקוות שעד להקרנתו
לא מצפות לסרט זה תקלות נוספות.

תדריך

מנכ״ל אלמוג
ביום החמישי האחרון. רבבות, אב
לא ימאות אלפי צופים, רתוקים
מדי יום חמישי בערב לתוכנית
הספורט ״מישחק השבוע״ .זהו
קהל מוגדר היודע שפעם בשבוע,
בשעה מוגדרת, הוא מקבל את
המגיע לו. ימי שאינו חובב ספורט,
יכול באותו יום ללכת לקולנוע.
והנד״׳ דווקא כשניתן היה במסגרת
זו לשדר משחק חי — את
׳משחק הכדורסל בין מכבי תל־אביב
לפאנאתניקוס, החליטה הנ הלת
הטלוויזיה לשדר קונצרט.
רק 3000 צופים יכלו לחזות ב־מישחק
עצמו. רובם שילמו מחירים
שבין 25ל־ 50ל״י לכרטיס.
אבל מרבבות חובבי הספורט האחרים
במדינה נשללה האפשרות
לעקוב באמצעות הטלוויזיה אחדי
המישחק המותח. אנשי מחלקת הספורט
של הטלוויזיה עשו את כל
המאמצים כדי לשדר את המשחק.
אבל מנהלי הטלוויזיה גילו
רצון־רע, אטימות וקשיחות מרושעת
וצינית.
ראוי לציין שלא רק לצופי הטלוויזיה
לא ניתן לצפות במשחק
הכדורסל המשודר. גם מאזיני ישי-
דורי־ישראל לא קיבלו דיווח יחי
מהמשחק. רק תחנת גלי צה״ל
עשתה מה שהיתר, צריכה לעשות
רשות השידור הממלכתית: העבי־רה
דיווח שוטף וחי מהמישחק.
אי אפשר ליחס תופעה זו רק
לאי־תודעה ספורטאית של מנכ״ל
הרשות שמואל אלמוג, או הממונה
על הטלוויזיה, ישעיהו תדמור,
שהתגלה בפרשה זיו כחדל־אישים
חסר כל עמדה עצמאית. ימה שהם
עשו היתד, התעללות בצופים.
התוכנית היתה לצלם את המופע באמצעות
ניידית־חשידור. הסיבה: איכות. מופע
חד־פעמי נדיר כזה, בו הופיעו יחד ענקי
ג׳ז שלא הופיעו מעולם בהרכב זה, הצדיק
איכות מקסימלית. התוכנית בוטלה בגלל
סאנקציות, שנקטו אז הטכנאים.
שלושה ימים לפני התחלת ׳הצילומים
הוסרו הסאנקציות והטכנאים הביעו את
רצונם לעשות מאמץ עילאי כדי להכין את
הניידת לשידור. הפעם בא הסירוב מטעמו
של המהנדס •הראשי ישל רשות השידור
שילמה גל. באין ציפור ישיר גם העורב הוא
זמיר. המופע צולם באמצעות חמש מצלמות
פילם (דבר שהוא יקר ביותר) ,בדיוק
ביום השביתה של הבמאים. למרות שה־צלמים
קיבלו את אישור הוועד לצאת
לעבודה, היתד, התוצאה, שבתום הצילומים
נעלם הסרט המצולם כאשר הגיע לירושלים
באורח מסתורי ביותר.

* מה למעלה מי למטה (יום ד׳
— )17.30 , 15/12 תוכנית בידור לחנוכה
— לילדים. מארח — שלמה ארצי. מש תתפים:
דרורה חבקיין, שולה חן, יוסי
ידין, הרקדנים עמנואלה סמואל ומיכה
נס, אלוף הארץ בהתעמלות אמנותית דוב
לופי מקיבוץ שריד ועזרא דגן בתפקיד
הקוף התעלולן של התוכנית. תסריט, תלמה
אליגון. במאי — יוסי צמח.
י• סרט השבוע ־(-יום ד׳ , 15/12
— )20.50 שני ראשים לנשר — סרטו ה־אמנותי
של ז׳אן קוקטו על מלכה דמיונית
בארמון מפואר ד,מתאהבת באנאר־כיסט
צעיר, הדומה דמיון מפתיע לבעלה
המנוח. עשוי באיטיות רבה ומיועד לאניני
טעם. משתתפים: אדוויג׳ פיאד, ז׳אן
פארה וסילביה מ׳ונפור.
ו• קלעים (יום ה 20.30 , 16/12
פגישה עם כוכב הקולנוע אדוארד ג׳ .רו־בינסון
ומרים ברשנטיין כהן — שחקני
הסרט לא ביום ולא בלילה; הדים מהצגת
איש חסיד היה בניו״יורק ; קטעים
מתוך המחזה מר סליק, ומגמות מודרניסטיות
באמנות: תערוכת רפי לביא, ציונה
שמשי ומיכה אולמן בביתן האמנים בתל-
אביב ; מולטימדיה — הפנינג מוסיקלי
שהתקיים במוזיאון תל־אביב וקטעים מתוך
הנחש — מחזה נסיוני המבוצע בדרך
של טקס פולחני על ידי בית־הספר ל אמנות
הבמה והקולנוע בבית צבי ברמת-
גן. בבימויו של מנהל בית־היספר מיכאל
רוטנברג.
• אבא גוריו (יו ם ר )21.15,17/12
— סידרה חדשה של הבי.בי.סי. על פי
ספרו הנודע של אונורה דה בלזק, ביו מג-

שלמה ארצי ודגן כתוכנית חנוכה
הקוף המשתולל
תח הסופר את כוחו וחשיבותו של הכסף
במעמדות השונים של החברה הצרפתית
בראשית המאה ה־.19
• כידור ישראלי (יום א׳ ,19/12
— )21.10 טיפות גשם בהשתתפות: יוסי
בנאי, עדנה גורן, ליאור ייני, אברהם
הפנד, ישראל גוריון, הפרברים, חיים
אמיתי, אלכסנדרה, מוטי ברקן, עירית
סנדנר, דובי גל ואחרים. במאי — יהודה
נאמן.
העולם הזה 1789

קו ל נו ע
בעוולם
האמתמא חו רי טריני טי
אנצו בארבוני הוא צלם מערבונים איטלקיים
(דדאנגו) ,הנחשב כבר כמה שנים
למומחה במקצועו. אבל מטבע הדברים
שאדם רוצה להתקדם. לכן קם לו באד־בוני,
לפני כשנתיים, כתב תסריט, והציע
אותו למפיק. המפיק רכש את הזכויות בזול,
אחר כך נמלך בדעתו ומסר את הזכויות
למפיק אחר, וזה לשלישי, וכך
הלאה, ורק אחרי שנתיים, נמצא אחד
שבא לבארבו׳ני והודיע שהוא מוכן ל מטן
א,ת העיסקה, עם בארבוני עצמו כבמאי.
זאת,
בתנאי שימצא לעצמו שם הולם
יותר לאיש מערב. בארבוני הסכים, וקרא
לעצמו קלוצ׳ר. מה יש, סרג׳יו לאונה לא
היה, פעם, בוב רוברטסון1
לתפקידים הראשיים בסרטו, פנה באר־בוני
קודם כל אל בחור איטלקי יפה־תואר
וכחול־עיניים בשם מדיו ג׳ירוטי,
אשר הופיע כבר בכמה מן המערבונים
שהוא צילם, תחת השם טרנס היל. ומאחר
וג׳ירוטי זה כבר שיחק בכמה סרטים
עם ברנש כבד־גוף בשם קארלו פדר־סולי
(המכנה את עצמו באמריקאית —
באד ספנסר) ,נטל בארבוני את שניהם
יחד, ועשה את קוראים לי טריניטי*.
בעצם, הכוונה היתר. למהתלה עצומה
על כל המערב הפרוע, עם השאלות מכל
המעדבונים המפורסמים שהיו פעם. אבל
תוך זמן קצר הסתבר שאין זאת מהתלה
כלל. הסרט שבר את כל שיאי הקופה
האפשריים באיטליה, בארבוני־קלוצ׳ר הכין
מייד המשך בשם עדיין קוראים לי
טריניטי, ועכשיו הוא מנסה לשכנע את
שני כוכביו להמשיך בסידרה, למרות ש הם
אינם רוצים במייוחד להפוך לזוג ליצנים
נוסח ״השמן והרזה״.
לפי ההצלחה שנחל הסרט בארץ, מן
השבוע הראשון, אפשר כבר להתכונן לק ראת
הסרט השני בסידרה, וכל הסיכויים
שיופיעו אחר כך טריניטי רוכב שוב, אהבותיו
של טריניטי, טריניטי לנצח, וכן
הלאה וכן הלאה.

תדריך
תל־אביב
* * הצל פי ם (אופיר, איטליה) —
מערבון בן שש, המשך ל״בעד חופן דולרים״
,עם איסטווד וואן־קליף בשיא הכושר.
לתבדה הטובים.
ט רי ס ט אנ ה (בן־יהודה, ספרד)
— התמוטטותה המוסרית והחברתית
של ספרד, במסווה של דומן על יחסים
מוזרים בין אציל מזדקן לבת חסותו. הבמאי:
בונואל.
לעין השמש (שדרות, צרפת)
—הטוב בסרטי רנד, קלמן. סרט־מתח ימו־רט־עצבים
על בן־טובים, נערתו וידידו
חסר הפרוטה, היוצאים יחד לטיול משונה
ביאכטה. מורים דונה ואלן דילון.
ר צי חו תקט נו ת (אורנע, אר־צות־הברית)
— האלימות בכרך האמריק אי
מגיעה עד לגבול האבסורד, בסאטירה
שהיא בעצם עצובה מאוד, של הקריקטוריסט
ז׳ול פייפר.
** המתבגרים (סנזדר, ארצות־ה־ברית)
— נסיון להסביר את מרידות הסטודנטים
באמריקה, כפי שהן משתקפות
בעיניו של ותיק־מלחמת ויאט־נאם, הבא
לרכוש דעת בכל הרצינות. עם אליוט
גולד.

ירו שלים
יומנה של חדרנית (בית
רוטשילד, צרפת) — סיפור על רצח מים-
תורי בטירה כפרית, הופך בידי הבמאי
בונואל לביקורת חברתית חריפה, ובה
מוסר־השבל: איש אסור לו לשפוט את
רעהו, מאחר ואין אדם אחד טוב מרעהו.

חיפה
** נשוי בעל ברחו ( מ אי, ארצות־הברית)
— רווק מושבע נושא אשד. כדי
להינצל מפשיטת רגל. קומדיה מבדרת בעיקר
במחציתה הראשונה, עם ואלתר
מתאו ואיליין מאי.
* טריניטי באנגלית: שילוש, בעיקר
השילוש הקדוש של אלוהים, בנו ורוח
הקודש.
העולם הזה 789ף
אדיפוס בלי תסביך
הלחי שה שבלב >פאר, תל-
אביב, צרפת) — ז הו סרט רגיש,
מ תו בל ב הו מו ר וב ה רבה הבר קו ת,
המתארהת בג רו ת ם של שלו שה א חי ם (בגילים 14 עד )17
בעיר־שדה צרפ תי ת. ה ת קו פ ה 1954מלחמת הו דו־ סין
ה צ רפ תי תמע סי קהאת דעת הקהל, ו הנו ערמ אזין לג׳ אז
ולא ל ״ בי ט ״.
ה שלו שה ה ם בניו של רופא־נ שים ק ר תני ו שמרן (דני אל
ז׳לין) ,ושל א ש תו ה אי ט ל קי ה ( לאהמאסא רי, יו צאת מן
הבלל) ,יפה, תו ססת, ו עדיין צעירה, מאחרוהרתה לרא שונה
לבעלה ב היו תהבת 16 בלבד. הסרט עו סקבהת עו ררות
ה מיני תהרא שונ ה א צל בניה, ובעיקר אצל הצעיר
שבהם, נער ה קו ראאתקא מי סואת בו רי ס וי אן, מ אזין
לפ אד ק ר וגיל ספי, ונח שב, בעיני א מו, לג און צעיר ומב טי ח.
הי ח סי ם בין האם לבן מגיעי ם ל שיא, בא שר ה שניי ם
יו צ אי םיחד לבי תהבראה, על מנ ת לטפל ברישרוש ק ל
בלב, ש או תר א צל הבן. תוך כדי כך נפרד תהאם מן המאהב
ש ה חזי ק ה בצד (בכל בורגנית מכובד ת) הבן מנ ח ם או ת ה,
ו מן הון להון ...קו רהמה שקרה ל א די פו ס.
אלאשהבמ אי לו אי מאלמ צליח לשלב מע שה ז ה כצעד
נוסף, טבעי ו פ שו ט לגמרי, בתה לי ךהת בג רו תו של הנער,
צעד ש ח שיבו תו ת לויי ה רק בדרך בהמ תיי ח סי ם א ליו.
ז ה לא מוכ רחל היו ת א סון, וז הלא צריך ל מנו עאת הנער
מלנדוד במסד רונו ת בי ת־ ההבראה בלילו ת, לחד רו של נע-

פרא ומאסארי: אוהבים את אמא
רות בנו ת גילו.
לו אי (״ הנ א ה בי ם ״) מאלמצ טיין כ אן גם בהעלאת
ה ד מויו ת (שלושת ה א חי ם, ה אב, האם, ו א פילו ה עוז ר ת
ה אי ט ל קי ה, כול ם נפל אים) גם ב שי חזו רהת קו פהו אווי רתה,
וגם ב תי או ר הי ח סי ם בין ה ד מויו ת. א מנ ם, הסרט
קצת סו ח ב רגליים לקראתמח צי תו, א בל כד אי בהחלט
ל ר או תו.
הרפתקה קרה כקרח
ה או הל ה א דו ם (אלנבי, תל-
אביב, אי ט לי ה — רו סי ה) — ה חו קר
ה אי ט ל קי, גנרל או מבר טו נובי לה,
ערך מסע אווי רי, ב־ , 1928ל קו ט ב הצפוני, מסע שנכ של
כא שר הצפלין שלו ניטרף ב סו פ ה, מ רבי ת אנ שי״ ה צוו ת
ני ספו, וגם כמה מן ה אנ שי ם שיצאו ל הציל או ת ם קי פ חו א ת
חיי ה ם ( ביני ה ם רואלד א מונ ד סן, חו קרהקט בי םהמ פו רסם,
שותפו של נו ביל ה בעבר) .נו ביל ה עצמו הפך נו שא לפול מו
ס גדול, מפני שהס כי ם לעלו תלמ טו סהרא שון שהגיע
אל הניצולי ם, ו ל הו תי ראח ריו א ת אנ שי צוו תו.
״ ה או הלהא דו ם ״ מספר פרשה זאת. ב מי קרה הנוכ חי,
שיתוף ה פ עול ה ה אי ט ל קי ־ רו סי נ ר אה טבעי בהחלט, היו ת
ונו ביל ה נט שלאחר כי שלונו זהאת אי ט לי ה, עבר ל רו סי ה,
חי ב ה שנים רבות וחז ר ל מול ד תו, לאחרמלחמת־ ה עו ל ם
ה שניי ה, כ קו מו ני ס ט מושבע.
כל ה ד מויו ת ש טו חו ת ו רדודו ת, כ מו היו בובו ת הפועלו
ת ב תוך סיפו ר, ש הו א הרבה יו תרח שוב מ הן. ה ה תנ
הגו ת ה מו פ תי תוה מו ס ריו ת ה מו שלמת של כמהמ הן מז כי
רה יו תרהט פו ת מו ס ר מא שר שי חזו רמע מי ק של פרק
ב הי ס טו רי ה. ו מי שמת בונן הי ט ב, למ של, ב ס צינ הבה
ני קלט שדר הני צולי ם בכפר רו סי ני ד ח, יכול לז הו תאת
ה צ מי דו ת ל ספ רי ה בי טוי ה רו סיי ם הי שני ם.

המפקד ברח ראשון במטוס
ל עו מתזאת, ה ע בוד ההט כני ת הי א מ שו בחת, ה צילו מי
םמר שי מי ם. פיט ר פינץ׳ או כלאת עצמו ב ד מו ת נו ביל ה
בצורה מ שכנעת, ושוו קונ רי מראהנ טיו ת ברורות ל מי שחק
רציני ב ד מו ת א מונ ד סן. ב סך הכל, כסרט פעולה, סביר.

העץ מן והרזה
במערב
קו ר אי םלי טריניטי ( אסתר,
תל־אביב, אי ט לי ה) — ב מ אי
ה מ כנ האת עצמו א. ב .קלוצ׳ר
ושני ש ח קני ם, המתקר אי ם לצורך הסרטט רנ ס היל ובאד
ספנ ס ר ( ר אה סיפו ר נפרד) בישלו בי ח ד או ס ף של תעלולים,
ב די חו ת ו הלצו ת, ל א מן ה מ חו כ מו ת ביו ת ר, אבל מ או ד מצ חי
קו ת, קשרו א ת כולן יחד בעלילה רופפת, ה כני סו א ת
כל ה די סהל הי לו ך גבוה, ו ה תו צאה, מערבון שאפילו נ שים
ה בו ח לו תבא לי מו ת מ תגלגלו ת בו מ צ חו ק.
כללית, ז הו סיפו ר על שני א חי ם חו רגי םהמ סיי עי ם
(לאו דוו קאמ תו ך כוונו ת ט הו רו ת) ל ק בו צ ת מו ר מוני םלה תיישב
במערב, על אףה תנג דו תםהא לי מ ה של מג ד ל־ סו סי ם
ו כנו פיי ת ״ א ק דו חני ם. מ ה שח שוב בכל ה עניין, הרי ז ה שני
ה א חי ם, האחד לבוש ס ח בו ת, מ טונ ף מכף רגל ועד ראש,
אבל יפהלהפ לי א ובעל זוג ה עיניי םהכ חו לו ת ביו ת ר שנראה
על בד ה קו לנו ע ב שנים האח רונו ת. ז הו ט ריני טי, הווי ר טו אוז
ה מו של ם של האקדח, והאק רו בטבקר בו ת אגרוף. האחה שני,
בריון אי מ תני כבד-גוף, המכה באגרופו על פ ד חו ת יריביו
כ אי לו הי המחבת פלד ה ו הי דו ע ב שם ״ באמ בינו הי ל ד!).
ומה ששני אלהמ עו ל לי ם יכול ל הזכי ראתה אג רופי ם
ה שלופי ם של ג׳ון פורד האדםהשקט״) ,אתהאק רו ב טי ק ה
של ״ 7כ לו ת ל״ 7א חי ם ״ ,ואתה מו סי ק ה של ״ ריו ברא בו״

הילד בפעולה: בלי טיפת־דם
(כשה מל חין פ ר אנ קו מי ק א לי צי אינו מנ סהלח קו תאת
מו רי קונ ה) — כל אלהכ מו בן בגי רסה זו ל ה יותר, א בל
מבדר תבהחלט. ו שיא ה שי אי ם, בכל הסרט כולו אין שופ כי
ם א פי לו טי פ ת״ דםאחת !

אז אםאתה עדייו ל א
יודע מ ה לעשות, גם
ע צו תי ה ם של ידידיך
לא יעזרו. מסע קצר
אך מ הנ ה עשוי לקרב
או תךלאשה שלא צי פי
ת לפגוש עוד מעו לם.
אםאתה מן ה טי 21ב
מרס -
20ב_א פ רי ל
פו סי ם ה או ה בי ם בי ת
— צ פויי ה לך חו פ ה.
בת טלה: בגד חד ש
חיוני, השבוע. הו איפתח בפנייך דרך
שח שבת לנ קו ט — וז ה מזו שונה
כדאי. ז הי רו ת ! ת אונו ת מי כ אניו תות או״
נות ח ש מל ע שויות להס תיי ם לא טו ב.

1110

מצטער, אבל הזהרתי
אותך: אין זה שבוע
,לערוך מסעות או שי־
׳נויים מרחיקי־לכת. אס
תוכלי לשמור על מים־
גוודחייס דומה לזו בה
היית עד כה, בתנאים
חדשים, תקלי במיקצת
על הבעיות. אם לא —
[ט -2£1ע 107 !1מוטב שתסמכי לחלוטין
על שיפוטו של איש
בעל־שיקול. העיקר — לא להגזים בשום
דבר ולא לריב. יום ב׳ הבא מגיש לך
הזדמנות נדירה. אל תכתבי מכתבים
חשובים ביום חמישי המתקרב ובא.

מוזר אי ךשאתהמס -
תבך כל הז מן בתככי-
הזול ת, לא ז כ אילו כל
ז ה הי ה א הו ב עליך.
שונ אי ם אתם אבל
תככים, ל א כן, בני

ת או מי ם !
ה סו ד לא נגלה. ז ה
יי שאר בינינו. ל עו מ ת
21ב מ אי ־
20 ביו ני
זאת, כד אי ל ה תרענן
במעטנ סי עו ת או טיו לים.
ה ב רי או ת שלך ח שובה, בתת או מי ם :
שימרי על עצמך — ביי חו ד הי שמרי
ממח לו ת מיד ב קו ת, בעיקר ב מ קו מו ת צי בוריים.
הרבי להתרחץ בים, כי מי הי ם
ה מ לו חי ם ישפיע עליך טו ב. לבשי א דו ם,
ואל ת ח קי א ת חברתך. ז ה מזי ק.

ואומי!!_

תקרית בלתי־חשובה
עשוייה לגרוס אצלך למשבר.
אל תבזבזי כסף:
את עשוייה להיכנס לתקופה
של חוסר־פעי־לות,
אם לא תזהרי או
אם תבואי בקשר עם
האדם הלא־נכון. משום
כך, מוטב לא להתחייב
לטווח ארוך. אס תחליטי
לנסוע בימים א׳ או
ב׳ היזהרי ששום דבר חשוב לא יהיה
תלוי במסע. הישמר מפני גניבה, בייחוד
אם את עלולה לנסוע למרחקים ארוכים.
בת סרטן, לבשי בגדים בצבע חום או אדום.

צרור ברכות ! הי שגת
אתמטר תך, א פי לו א ם
בדרך הקשה. אךהבט
הדרך ב ה
א חו ר ה :
עברת רצופה גוויו ת ר-
מו סו ת על-ידך, ופגרים
בהםהת עלל ת ללא״
רחם. לא ת מי דהק שי חו
תבמ קו מ ה, א רי ה,
מעט אנו שיו ת בכל מעשיו׳
תגדיל א ת חוג
מכריך, ובעיקר אתה מי ספר הז עו ם של
אלה או תםאתהמ כנ ה ״ ח ב רי ם״ ,ה־נערה
בלבן, או ת ה פגשת כ שפ ת־הי ם,
או ב בי ת־ הקפה, הי א נערה כלבבך.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן מאזנים׳
היא בריאותך. כל אשר תעשה
לשיפורה — ממויין, כל
אשר תעשה עלול לפגוע
בה — מסוכן מן
הרגיל. גש לרופא,
לבדיקה שיגרתית. ואל ו תזניח את פוליסת הביטוח
בגלל הצלחתך ה־והאמנותית. עיסקית נכונו
לך הפתעות גם
במישור הפיננסי —
אך מס הכנסה
8 1זאזנ״ם

שבוע

עקת

גם לך נשקפות סכנות כלשהן, אם
חמורות פחות: במיוחד היזהר אם
לך עסק בעבודה עס
מכונות או מכשירים
חדשים וחשמליים. אל
תיכנס לחובות ואל תתחייב
על כסף. מלבד
זאת, אווירה טובה תא־פוף
את בני מזל קשת:
הס ייתקלו בשורה שלמה
של אנשים מעניי}
2בנו בטבר ־
20בדצמבר
נים, במיוחד במישור
הרומנטי. היה נבון.

גתווה

(המשך מעמוד )29
חשכתי־שאגי מת* .היא״נתנד״,.אתהכסף למישמרת לאביה, אהרון, המתפרנס
מעבודות נגרות, סיפרה על כך,
בין היתר, לחברתה הטובה, הנד. רובינ שטיין.
על ההתפתחות הבאה מספר האב :
״הכסף היה שוכב בחשבון שלי בבנק.
ברכה באה, ביקשה ממני את הכסף. אמדה
שרוצה לשים אותו בחשבון שלה בבנק.
נתתי לה. אחר כך, הלכתי ראיתי
את הפנקס שלה. לא היה כתוב שם כלום.
שאלתי אותה איפה הכסף? אמרה לי
,נתתי לחנה.׳ חשבתי שאני מת.״
הסתבר שחנה הצליח לשכנע את ברכה
להלוות לה את הכסף. היא עמדה להתחתן
באותו זמן, וסיפרה לברכה התמימה
כי ללא סכום זה, לא תוכל החתונה לצאת
לפועל. יחד עם זאת, הבטיחה להחזיר
את ההלוואה מיד לאחר החתונה. ממה
ומאיפה? זאת, לא הבהירה.
כל והזמן בוכה. החתונה הסתיימה
מזמן, אך הכסף עדיין לא חזר .״מאז
שזה קרה,״ מספרת מיכל, אמה של ברבה
,״הבית שלנו הרוס. אני שבורה, כולם
שבורים. הכי שבורה ברכה המסכנה,
היא עכשיו חיילת, וכל פעם שהיא באה
הביתה, אבא שלה צועק עליה ומפחיד
אותה. גם עלי צועק. גם מרביץ לילדים.
כולם עצבנים, משוגעים מזה. אני לא

קשת

ר/,הזז

עם אנשים אחרים, היד. בדברים אלד. מן
הסתם כדי להחזיר את הפרשה למימדים
סבירים. לא במקרה דנן :״אני עצבני
מאוד,״ אומר אהרון גדליהו .״גם ה אשד.
שלי, גם הבת, איך עשתה דבר
כזה, לרמות את אביה ולתת את הכסף
לחנה? עכשיו נעלם הכסף. אומרים ש יחזירו.
מתי יחזירו? לפני כמה זמן לקח תי
את האחים שלי ואת ברכה, שיעשו
משהו. רצו לעשות שטר־חוב. חנה ובעלה
לא הסכימו. למשטרה לא הלכנו,
למה לא רצינו לעשות סקנדל. ברכה לא
רוצה. אבל גם לא רוצה ללכת לבקש
את הכסף בחזרה מחנה ומההורים שלה.
״בסוף הלכנו אנחנו! ,והסכימו להחזיר
לנו הכסף עוד שנתיים. יותר קודם —
לא הסכימו. איך נחכה עכשיו עוד שנתיים?
באמת, אני לא יודע מה יהיה.
לא יודע ימה אני מסוגל לעשות. העצבים
שלי הילכו כולם.״
הפגנות עבריין
חוזר ל מו ט ב
ארי ראובן עבר כבר הרבה תחנות ב־22
שנותיו. למן אותו יום רחוק בו התגרשו
הוריו, זוכר הוא את עצמו רק כנודד.
ממוסד אחד לקיבוץ אחר, מטיל עוגן ב חברת
עבריינים צעירים ועוסק בזנות,
׳ממכר סמים ושוד כדי להיתפס ולהיות
מועבר לתחנה נוספת — בית־הכלא.
בבתי-כלא בילה ראובן שלוש מתוך אותן
22 שנים. לפני שנתיים נמאסה עליו הנדי דה
המתמדת והוא החליט לחזור למוטב.
ראובן חזר לבית אימו ונטל על עצמו
את נטל הטיפול בשמונה אחיו ובאם עצמה
חולת השיתוק.
ימה כבר העיסוק שיכול לבקש לעצמו
צעיר במעמדו, וזאת כמובן במיסגרת החוק
והסדר הטובים? דק דוכן בשוק הכרמל.
ודוכן זה הוא שהביא את ראובן לתחנתו
העכשווית: רק״ח.
דוכן פשוק. לאחר ישכל נסיונותיז
להשיג דוכן עלו בתוהו, גונב לאזנו כי יש

כרכה גדליהו
הלוואה תמימה —

דיעות מ שונו ת ש שמעת בז מן האח רון, גרמו
אצלך מה פכ ת -ע רכי ם,
ורצון ל היו ת שונה,
אקס צנ ט רי, במרכז ה עניינים.
א ל תי תן לאו
תו אדם שסובב א ת
ראשך עד כ ה בדברי
ההב לי ם ש הו א נו הג
לה ש מיע לך, להמ שי ך
ולעשות זאת. כל מ ה
שעליך לע שות הו אלה יו
ת ישר עם עצמך.

ה־ 11 בחודש עשוי להתגלות לך כיום בעל
משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית.
תיווכח שיש לך יותר
ידידי־אמת ממה ששי־ערת.
מתנות שימושיות
יפתיעו אותך. חיי־חב״
רה עליזים ונעימים יסיחו
את דעתך מבעיות
היום־יום. שבוע טוב
20 בינו א ר -
לחיסכון. התקשרות עם
18בפב רו א ר
בן מזל בתולה, עשו־ייה
להיות מועילה.

אם תיזהר לא להיכנס
למקומות־עבודה בהם
יכולים ליפול עליך חל־קי־מכונות
ולא להסתבך
בתאונות־הדרכים או
תאונות עבודה — יעבור
הכל, השבוע, בשלום
רב. בריאותך
עדיין לא תקינה, אך
בקצב־החיים, שינוי מעט דיאטה והרבה שינה
כשיש צורך יהפכו אותך לאדם מחודש.

ל א־נו רמלי ! סו ף סו ףהצלחת
לה שיג א ת הדבר א ליו
שאפת ז מן כ ה רב.
אך היז ה ר מברק״ שווא
עיניך את שיסנוור
ויני ח לך להא מין כי
מעתהי תנ ה ל הכל מ עצמו,
ח ד-וחלק. ה ת חל,
אי פו א, כבר ה שבוע,
ב ה תוויי ת דרך

חד שה לעצמך, ואל
תי תפתה לזנוח מ ה שנר
אה לך עבוד ה ק שה.

במדינה

תיוו כ חי ל ר או ת ש הו א מו כן לבו אלק רא
תך ולגלו ת ה בנה בכל הנוגע לן. הו א
לא יוכל להס תי ראת
מ בוכ תו כשתב חיני ש הו
א נמ שך אלי ך. יו ם
רביעי הו א יו ם ה שיל-
טון ה בל תי מעורער
שלך. הו א עשוי ביו ם
זהלהס כי ם לכל מ ה
שעולה על רוחך. אפי לו
לקבל א ת חי ציי ך
19בפב רו א ר ־
ה שנונים. אלת ספ רי לו
20במרס
על הי די ד שתיכרת.

ן נים

יכולה לסבול יותר. לא אוכלת, לא יוש-
נת. כל הזמן בוכה. כשברכה באה הביתה
לחופש, היא כל היום במיטה. בואי ל אכול,
אני אומרת לה, אני עייפה, לא
רוצה לאכול, היא אומרת לי.״
תמיד עצבנית. הקרע במשפחת
גדליהו העמיק כאשר, באחת מחופשו־תיה
של ברכה, החרים אביה את מדיה,
סירב להחזירם עד שלא תביא את ה כסף
בחזרה .״היא הביאה את המשטרה
נגד אביה,״ מקוננת האם .״זה האבא
והאמה של חנה אמרו לה לעשות ככה.
המשטרה באה, שמעה, אמרו לברכה:
,אבא שלד צודק. תביאי את הכסף, למה
את עושה צירות?׳ מאז היא מפחדת
לבוא הביתה. יותר טוב לה בצבא. ומתי
שהיא כבר באה, היא תמיד עצבנית ובוכה.״
משפחת רובינשטיין, לטענת מיכל,
פגעה במשפחתה גם בדרך אחרת, חמורה
לא פחות .״אצלנו תמיד יש מנהג, בערב
שבת המשפחה כולה יושבת, אוכלת ביחד.
מאז שחנה לקחה את הכסף, ההורים
שלה היו באים לברכה, מושכים אותה
שתבוא אצלם בערב שבח, בשביל
שתחשוב שהם חברים שלה, ולא תדרוש
מהם את הכסף בחזרה.״
לא ידעתי. הטרגדיה שבכל הפרשה
היא שקשה לראות במשפחת רובינשטיין
מחבלי תחבולות ערמומיים, המנסים ל השתלט
על כספים לא להם. גם הם מש פחה
קשת־יום, ואמה של חנה נשמעת
כנה כאשר היא אומרת :״אני מבטיחה
להחזיר את הכסף. עוד כמה חודשים
אשיג הלוואה של אלף ל״י, ואחר כך —
את השאר. ברכה לא הייתה צריכה לתת
לבת שלי את הכסף בלי שאני ידעתי.
לחנה לא היה כסף בשביל החתונה, והיא
רצתה מאוד להתחתן. ואחרי החתונה, לא
היה לה להחזיר. אני מרחמת על ברכה,
ועל הצרות שיש לה בבית. היא באמת
בחורה טובה. אבל מה אני יכולה לעשות?
אשתדל להחזיר. מתי? לא יודעת.״
לא רצינו פקנדד. בתנאים אחרים,

והוריה
— גרמה להרס הבית.
גואל דלים במדינה, איש טוב ומושיע בשם
מאיר וילינר.
כשנשאל העבריין לשעבר כיצד גונב
וילנר לאזנו, הוא מגלה כי אחת התחנות
השכוחות בחייו היתה תקופת חניכות בפג־תרים
השחורים.
וילנר נטל את החוזר למוטב תחת חסותו.
הוא צייד אותו במכתבי המלצה שתארו את
קורותיו רצופי הסבל של הצעיר. הוא
היפנה אותו לרשויות המתאימות. ומשכל
זה לא עזר, הוא תיכנו עבורו הפגנה־זוטא
בשבת שעברה בפסז׳ דיזנגוף.
ראובן צויד בכאלף כרוזים מאירי-עין
שהסבירו לציבור הרחב מה בדיוק מעניק
לו את הזכות להיות בעליו של רשיון
לדוכן בשוק הכרמל. את הכרוזים האלה
חילק לעוברים ושבים בפסז׳ הסואן במוצאי
שבת. משנשאל ראובן למה לא ילך לעבוד
באיזו מלאכה הגיונית המכבדת את בעליה
עינה :״אני נזקק לאישפוז. אני חולה
אפילפטיה וסובל מדכאון־נפשי חמור. איני
מסוגל לשום עבודה פיזית.״
ואתה מסתכל בידו העדויה שתי טבעות
כבדות, ותוהה מאיץ הגיעו לאדם שגמר
רק שמונה כיתות ומודה כי לא קרא ספר
מעודו, כל־כך הרבה מילים של שבת.
הע1לם הזה 1789

אחדי הפלאפל,
הסטייה והוו־מפי,
הגיע שיגעון
הדש לצפון
תדאביב:

בסיגנון
ףךךךן -סנז־וויץ׳־בר
1/ . 1 1 1# #בלגי, נפתח על־ידי
מאיר מונטי (ממושקף) שבא לארץ מקנדה.

ך* שהמציא הלורד האנגלי ג׳ון מוג־
^ טגו סנדוויץ׳ בתחילת המאה ה־,18
את הסנדוויץ /הוא לא תיאר לעצמו כי
שתי פרוסות הלחם הממולאות בכל־טוב,
יכבשו את תל־אביב שבפלסטינה־א״י.
הלורד פישוט רצה להקל על האצולה
הבריטית בעת מרוצי הסוסים באסקוט.
האצילים לא יכלו לאכול ארוחה של
ממש בשעת המרוצים, אך היה עליהם להשביע
באיזו שהיא צורה את רעבונם.

סנדוויץ
| ץ י 7 11ו | 1 | 1| 1היחיד הפתוח גם בשבתות, נפתח על־ידי האמריקאי פיטר
שלייגר ומנוהל בידי הזוג דיאנה ומשה זרוק (שמאליים
| 11 1111
בתמונה) .בתמונה ׳משמאל למעלה: תחרות זלילה מרתקת בפופ־סנדוויץ׳.

המגיש סנדוויצ׳יס סקנדינביים, מעסיק
את מישל פרוטס ( )18 מקלי־המכינה
אותם לעיני הלקוחות .״כאן לא
פרוטס. מישל חתול בשק,״ מסבירה

ססנדי־בר
פורניה,
מוכרים

כך בא הסנדוויץ׳ לעולם.
לתל־אביב הביאו אותו שלושה חברים:
הצייר אליהו נדודי 30 המשפטן משה

נפתח על־ידי האמרגן יצחק
לוי, הנראה בתמונה יחד
עם רוזי גרוגר, העוזרת בניהול המקום. את השם בחר
יצחק בגלל עיסוקו השני: אמרגן של להקות־פופ.

פופ־סנדוויץ י

פריבס ( )25 והדוגמן־שחקן יוסי הראל (.)27
השלושה הלכו יחדיו לסרט. העלילה לא
(המשך בעמוד )36

המנוהל על־ידי הדוגמן
יוסי הראל (בתמונה),
בשיתוף עם הצייר אליהו כדורי והמשפטן משה
פריבס, הוא חלוץ הברים למכירת סנדוויצ׳ים בתל־אביב.

סנדוויץ י־סלאב

לדבר על משהו מעל דוכן הכנסת, הוא ״מזמין״ שאילתה
אצל חברו־לסיעד, או אצל סיעה קרובה, והתשובה מופנה
עוד לפני השאלה. אך איני זוכר אף מיקרה אחד שבו
ענה שר תוך פחות מ־ 24 שעות על שאילתה של יריב.
דיין לא הסתפק בכך. הוא עשה דבר שאין לו תקדים
כלל.
לפי נוהל הכנסת, מחליט השר על אילו שאילתות הוא
רוצה להשיב ביום מסרים. אך מאחר שהחליט, מסדרת
מזכירות הכנסת את השאילתות האלה לפי מיספריהן הסידוריים
(כלומר: לפי סדר הגשתן על-ידי השואלים),
והשר עונה עליהן לפי סדר זה.
הפעם דרש דיין במפורש להקדים את השאילתה שלי
— האחרונה בתור — לכל שאר השאילתות. הוא
ענה עליה לפני כל האחרות.
וכאילו לא די בכל אלה כדי להעניק לעניין את
הדרמתיות המירבית, דאגו אנשי דיין גם להזמין את הטלוויזיה.
זו שירתה את דיין נאמנה: צילמה ושידדה את
הקטע הרצוי לו של תשובתו, מבלי להראות את האולם,
מבלי להתייחם כלל למליאה, ומבלי להזכיר את השאלה
הנוספת ואת התשובה עליה. הכל מוזמן, מוכן וארוז
מראש.

8־ 6בדצמבר 1971
ל ה כי ר מי ד
בסגלהד שי
כשהתכנסה הכנסת כשבוע שעבר, היו עיני
העולם כולו מרותקות למלחמת כנגלה־דש.
שפרצה זה עתה.
אולם הכנסת לא דנה כנושא זה. היא התעלמה
ממנו כליל. הנשיאות דחתה אפילו את
הצעתנו הדחופה להעלות לסדר־היום את המלחמה.
ככל
זאת לא ויתרנו על העלאת העניין. עוד
כאותו יום, כשנאמתי על נושא אחר לגמרי
(המצב במישטרה) ,סיימתי את דכרי כמילים
אלה :
אורי אכנרי ז ...לא הייתי רוצה לרדת היום
מן הבמה הזאת, מבלי לומר לפחות פסוק
אחד על המאורעות שעיני העולם כולו נשואות
אליהם.
ברגע זה נתון לבנו ללוחמים למען שיחדור
בנגלה־דש.
אני קורא לממשלת ישראל להיות הממשלה
השניה בעולם, שתעניק הכרה לממשל ת הקהי־ליה
החופשית של בנגלה־דש!

הממשלה הראשונה היתה, כמוכן, הודו.

האםשדין
למשהד ״ן?
המאורע הדרמתי ביותר בכנסת, במשך השבוע כולו,
היה העימות בין משה דיין ובינינו בקשר עם פרשת העתיקות,
שאותה העליתי בכנסת לראשונה לפני חודש.
משה דיין עצמו דאג, במתכוון, להענקת מימך דרמתי
לפרשה זו.

ביום השני, פשעה שש בערב, הגיש אמנון זכרוני
למזכירות הכנסת את צרוד השאילתות שלנו בעניין זה.
ביניהן היתד, שאילתה אחת שהיתר, מכוונת למשה דיין
עצמו.
עוד לפני כן התקשרה לישכתו של דיין עם מזכירות
הכנסת, ושאלה אם הוגשה שאילתה כזו. דיין הודיע שהוא
רוצה לענות עליה כבר למחרת היום.
.איד ידע דיין שישנה שאילתה כזאת, עוד לפני ש הוגשה?
(בדיר כלל עוברים כמה ימים עד שהשאילתה
עוברת מן הכנסת למישרד השר, ולידי השר עצמו).
יש לכד רק הסבר אחד. אותה שאילתה עמדה להתפרסם
גם מעל עמודי העולם הזה. באותו בוקר עצמו
נשלח הנוסח שלה לצנזורה הצבאית, יחד עם שאר החומר
של העיתון. נראה כי הצנזורה הודיעה על כך מייד
לדיין עצמו — נוהג שהוא די־תמוה.
על יכל פנים, ברגע שנודע לדיין שעומדים להגיש
שאילתה כזאת, החליט לתפוס את השוד בקרניו, ולענות
עליה מייד — כבר למחרת היום. הידיעה התפשטה מייד
בכנסת, וגרמה לצפייה מתוחה.
למחרת היום היתד, המלאה מלאה יותר מן הרגיל
בשעה זו. הה״ פיט דייקו, כי שמעו שדיין יענה על שאילתה
זו בשעה 16.00 בדיוק, מייד עם פתיחת הישיבה.
גם זה היה מאוד־ימאוד בלתי־דגיל.
קורה לעיתים ששר עונה על שאילתה אשר הוגשה
רק יום לפני כן. אבל בכל המיקרים האלה מדובר על
״שאילתות מוזמנות״ .כלומר: כששר מסויים רוצה

את תשובתו הארוכה. של דיין ננתח ביתר אריכות
במקום אחר בגליון זה. ניחשתי אותה, פחות או יותר,
מראש.
הבעייה שעמדה לפנינו היתה: איזו שאלה נוספת
לשאול?
כידוע, מותר לנו, לפי הנוהל האווילי הקיים, לשאול
רק שאלה נוספת אחת, ושר זריז יכול להתחמק בנקל
ממתן תשובה עניינית עליה. דיין עצמו מומחה לכך
מאין כמוהו. כי תשובותיו לשאילתות הן בדרך כלל קצרות
ביותר (לדוגמה :״לשאלה — 1כן. לשאלה : 2לא.
לשאלה : 3״איני יודע.״) השואל צריך לקלוט ולהבין
את התשובה במהירות הבזק, ולנסח את שאלתו -הנוספת
תוך מחצית השנייה — אחרת איחר את המועד.
הפעם החלטנו להכין את שאלתנו הנוספת מראש.
היה עלינו לבחור בין עשרות שאלות אפשריות, שאת

ט &ע &ס

יי ־ייז

6 3 6 ) 1) 3015ח׳ו 11ח 0״ 831־ 0 1 <)1 10 0 0 6 ) 01ת ק
0 3 ^ 30

060.

00110011011 .

£31110 ) 1 0 3 ( 3 0

8 1 2 0 6 )1, <1 3 ) 6 )1 3 0 )1 1 0 )110316 )1 ) 116 0 6 1 2 1 0

) 663811668

11031ל 1ל ) 11686

366

1110

0 0 1־) 1

ץ $011311ת * ק

1606ק

63011

$ 2 0 0 .0 0ס ) 3 0 0 8 . 0 60 0 1 $ 1 0 0 .0 0ס ) 16001 1 7 0 0 8 . 0 .

63011 .

111

מ? £ 8 1 0ס8
0 0 .,וי4 0011

המודעה ב״לו ס־ אנג׳ל ס טיי מ ס ״
כולן רצינו לשאול. בסופו של דבר החלטנו על השאלה
הבאה, עליה השיב דיין לפי הפרוטוקול כלהלן:
אורי אכנרי: שאלה נוספת — :כבוד השר, אני
מחזיק פה בידי מודעה שנתפרסמה בעתון לום אנג׳לם
טייימס -מיום , 12.10.70 בה מוצעים למכירה פריטים ארכיאולוגיים
מתקופת התנ״ו ״מאוספו המפורסם של משה
דיין״ ,במחיר של 100.ו־ 200 דולר כל אחד.
לאור המודעה הזאת, ולאור סעיף 12 .של פקודת־העתיקות
האוסר ייצוא עתיקות, וסעיף 25 האוסר מיסחר
בעתיקות, הייתי מבקש לדעת: האם קיבלת היתר לחפור,
לחפש, לסחור או לייצא עתיקות, ואס לא — מה מקורן
של העתיקות המוצעות שם?
משה דיין: זאת אמנם לא בדיוק שאלה נוספת,
ובוודאי לא בדיוק בתחומי מישרד־הביטחון, אבל אני
ברצון עונה עליה, ואני שמח שאתה מפנה את השאלה
אלי.
אשר לחלק האחרון — לא קלטתי בדיוק. כבר אמרתי
בדברי, שלפי מיטב הכרתי אינני עובר על אף חוק מחוקי
העתיקות.
שנית — אינני מייצא ואינני סוחר בעתיקות.
אשר למודעה — לא מן הנמנע שהקונה, או האיש
מלוס־אנג׳לס, בהיותו בארץ, קנה עתיקות שמקורן באוסף
שלי, וכפי שמסר דוברי לפי הוראתי — מדי פעם
אני מוציא מן האוסף שלי עודפים ומוכר אותס, ואז
יכול להיות שהוא קנה אותם בארץ, ואחר־כך מוכר אותם
בלוס־אנג׳לס.
אורי אבנרי: גס זה בניגוד לחוק, במפורש ! 9 בכך לא נסתיים העימות לגמרי. כי מייד לאחר מכן
הגיש דיין הצעת־חוק (בנוגע לאזורים סגורים בתחום
ישראל) ,והתווכחתי גם עליה.
פתחתי את דברי במילים:
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה. בהביאו
את הצעת״החוק הזאת לקריאה ראשונה, התמיה
אותי שר־הביטחון היום בפעם השניה. בפעם הראשונה
עוררו בי תמיהה כמה מתשובותיו לשאילתה מסויימת.
אחרי גמר נאומי ושאר הנאומים, השיב דיין לווי
כוח,
ותוך כדי כך הזכיר אותי בהקשר אחר, מבדח
יותר:
משה דיין 1שמעתי, גם נשאלתי על כך בכנסת
והשבתי, כי נכון הדבר שהיו כנראה שלוש פניות של
שלושה שרים בישראל, ואני בתוכם, אל עודך אל אהרם,
חסנין הייכל, בצורה זו או אחרת, שרצו להידבר איתו.
לדעתי, המאלף בדבר הוא התשובה, לא אומר השחצנית,
אלא ד,הפגנתית, קבל עולם, של חסנין הייבל:
תראו, שלושה שרים ישראליים רצו לדבר איתי, ואני
כמובן אינני רוצה לדבר אייתם.
מה הרבותא הגדולה? אנחנו יושבים על הסואץ. מה
רצו לעשות לו? שלושה שרים ישראליים רצו לדבר
איתו. מה ההתפארות הגדולה שהוא ׳איננו מוכן להידבר
איתם?
אנחנו זכינו שבכניסת יושב רק עורך עיתון אחד,
עודך שבועון: אבל אני בטוח שאילו פנו אליו שלושה
שרים מצריים, והיו רוצים להידבר איתו, לא היה בשח צנות
כזאת דוחה אותם, היה מסכים לדבר איתם, אף על
פי שהם אינם יושבים על הירקון, אלא מעבר לתעלת־סואץ.

ו ד— ופעו, אבל
לאמ שוג ע• !
הצ ע ת״ חו ק מוז רההב לי טהאתה מצ ב ה מוז ר ה קיי ם
ב בנ ס ת.
הצעת״ ה חו ק: הי א הו באה על־ידי שר־הבריאות, וי ק־טור
שם־טוב, ובאהלהב רי ח חולי-נפ ש ל שלם בעד ה טי־פול
בהםבב תי״ ה חו לי ם, א פי לו אםנ שלחו ל שם בצו של
ה פ סי כי אטרהממשל תי. י שוחרר מז ה רק מי ש אין לו
אמצ עי ם.
ה מצב ה מוז ר: בל הנו א מי ם, מכל ה סי עו ת, נ א מו
נגדה צעה זו. אבל הי ה ברור מרא ש שבל אנ שי־ ה קו א-
לי צי ה יצביעו בעד, מ תו ךמשמעת ( .הי אנתקבלהב סו ף
ברוב של 25 נגד .) 14
פתח תי א ת דברי בבמהפ סו קי ם אי רו ניי ם:

אורי אב,נרי: אילו היה מזדמן: חולה־רוח לאולם
ושומע את הדיון, היה ודאי ׳מגיע לימסקנה שהכנסת
תחזיר את הצעת־החוק לממשלה, פה אחד. אבל מכיוון
שלנו יש הגיון אחד, הגיון נורמלי כביכול, ברוד לגמרי
שההצעה תתקבל. רוב הנואמים היו צריכים, בעצם,
לסיים נאומיהם בפסוק :״אני מתנגד לחלוטין להצעת־החוק•
,ועל כן אצביע בעדה.״
יש כאן ליקוי פרלמנטרי. גם במתכונת הקיימת של
קואליציה ואופוזיציה. ,אם יש דעת כל־כך אחידה של
כל הנואמים -מכל הסיעות נגד הצעת־החוק הרי זה גובל
באבסורד להעביר את הצעת־החוק לוועדה.
יש בדיחה האומרת: ימה זה גמל? — סוס שתוכנן
על־ידי ועדה. אולם שום ועדה אינה יכולה להפוך גמל
לסוס.
אחד הדברים בהם יכולים אנו להתפאר במדינה הזאת
— ואולי זה אחד הדברים החיוביים ביותר שירשנו
מהמסורת היהודית — הוא העיקרון הסוציאלי של ״יש ראל
ערבים זה לזד״״ בייחוד בתחום הבריאות.
...לגבי חולי נפש, אני בכלל איני מבין.
בימי הביניים היו מלקים חולי־,נפש בשוטים, כדי
לגרש מהם את השטן. לא התייחסו אל פחלת־נפש כאל
מחלה, אלא כאל דיבוק: התמכרות לשטן או פשע.
בימינו אין עוד ויכוח שזו מחלה, ואולי אחת הגרועות
שבמחלות. האם אדם צריך לשלם בעד הטיפול בו?
...כבוד היושב־ראש, דעתי היא שאין לגבות תשלום
כלשהו ממשפחה של חולה־נפש, ועל אחת כימה וכמה
שאין לגבות תשלום מחולה־נפש, שאינו מבקש להיות
מאושפז בבית־חולים לחולי-נפש, אלא שכופים זאת עליו
ולוקחים אותו לשם בכוח. אתם רוצים שהוא עוד ישלם
בעד השהות הכפוייה שם?
זה לא תענוג גדול להיות מאושפז בבית־חולים לחו־לי־נפש
בישראל. מי שישלם בעד זה — הוא לא רק
חולה־נפש, אלא משוגע.

ד שו טדאסור
לשבות -אכל...
לפי הצעת־ חו קאחרת, לא יובלו בוני״הדין ל ע בוד ה
לטפל ברוב ה ענייני ם של שו טרי ם ו סו ה רי ם. ה תנגדנו
גם לבך:

אורי אכינרי יש מדינות בעולם שבהן השוטרים
שובתים. היו בזמן האחרון שביתות של שוטרים
במיספד מדינות.
אינני רוצה להרחיק לכת עד כדי כך, ואיני יחושב
שצריכים להרשות שביתות של שוטרים, אבל אני גם
מתנגד למצב ההפוך.
אם השוטר יהיה משולל כל הגינה מיקצועית, כאשד
אין הוא יכול להתאגד באיגוד מקצועי, אין הוא יכול
להכריז שביתה, אין הוא יכול לפנות לבית־דין לעבודה
— איך יושג אי־פעם שיפור בתנאי עבודתו?
אנחנו חיים במדינת ישראל ומכירים את המדינה ה זאת.
מי שאינו לוחץ, אינו מקבל. זוהי עובדה פשוטה
מאוד.

המישטוח עומדת חסות־אונים מוד עד״ת העולם התחתון
הרצחני והבריונות הפוליטית -ורושמת דו־־חות חנייה לאזרחים...
בדיון על הצעת־חוק שנועדה לאפשר הענקת עיטורים
על מעשי־גבורה לשוטרים, אמרתי את הדברים הבאים:
אורי אכנרי ז בימים אלד, של גילויי שחיתות, כש־ידיעה
קודרת אחת רודפת את רעותה, כשכמה מן השמות
המפוארים במדינה מוזכרים בפרשות אפלות,
כשמאיימת עלינו דמורליזציה -כללית ומתפשטת האמונה
שכולם מושחתים — טוב לזכור שיש אנשים המחרפים
את נפשם למען הציבור.

לא תיתכן חכרה מתוקנת ללא מישטרה
יעילה. השוטר. הממלא את תפקידו נאמנה,
כראוי, תור התמסרות, אומץ־לכ וסיכון נפשו
— ראוי לכל הככוד ולכל ההערכה שהציכור
יכול להעניק לו.

אורי אבנרי ז מייד ארמוז למה אני מתכוון.
מרדכי
סורקים ז דבר בגלוי, אמור דברים
ברורים.
אורי אבנרי: אומר בפה מלא ככל הנדרש.

קמו כארץ גופים פושעניים, ששלחו הודעות
ואיומים באלימות, לנו ולאחרים, ושר־המיש
טרה, ושאר האחראיים למוסדות החוק, החליטו
שאין להתייחם לאיומים אלה כאל מעשי־פשע.
לא פעם התווכחתי עימו כאן על כך.
האם לא די בכך י קם איריגון המתאמן במעשי־אלי־מות,
המצטלם באימויני־אלימות, המפיץ תמונותיו כשהוא

מבחינה זאת אני מחייב את הצעת־החוק, כשם ש הצעתי
בשעתו, מעל דוכן זה, הענקת עיטורים על
מעשי־גבורד, לחיילי צד,״ל*.
השאלה היא: האם הענקת עיטורים, ככל שתהיה
רצויה וחשובה, די בה כדי לעודד ולשכלל את ה מיש טרה?
הענקת משכורות מתאימות לשוטרים ולקציניהם חשובה
יותר מהענקת עיטורים. משכורות השוטרים נופלות
בהרבה ממה שאנו דורשים מהם: מילוי תפקידם כראוי.
אולם עיטורים יפים ומשכורות טובות — גם הם
לבדם לא די בהם כדי שתהיה לנו מישטרה המתאימה
לתפקידה. דרוש כושר, דרוש שינוי במיבנה, דרוש
שינוי יסודי בתיפקוד המישטרה.

בעיקבות איום בהנחת פצצה, בשפה האנגלית, שנתקבל
במערכת. גם זה משקף את האווירה הכללית שהתפשטה
במדינה בשנים האחרונות, ובייחוד בחודשים האחרונים.

המישטוה וא נעלה
יש לבדוק מחדש את כושר המישטרה ואת מיבנה
הפישטרה, נוכח צרכי המציאות.

ככר דוכר רכות על פרשת הפתולוגים. אכל
הרי עוכדה היא שמזה זמן רכ מתגכשות כארץ
קבוצות פושעניות, חלקן כמסווה פוליטי, חלקן
גם כלי מסווה פוליטי, והמישטרה ושירותי
הביטחון עומדים מולן חסרי־אונים וחפרי־ישע,
ואולי גם חסרי־רצון — חסרי־רצון.

יתכן שמטעמים קואליציוניים שהיו, ואלד, שעוד
ישנם, נהגו המישטרה ושאר מויסדות־החוק כלפיהן בסובלנות
מוזרה.
טובה סנהדראי ז אתה מאמין במה שאתה
אומר?
אורי אבנרי ׳ אני מאמין בלב שלם במה
שאמרתי עכשיו.
טוכה פנהדראי ז בזה שאמרת עכשיו אינך
מאמין.
אורי אכנרי ז נדמה לי, חברת־הכנסת סנה־דראי
— ויותר מזה אינני.יכול לומר — שבמשך
שנים והגה המישטרה, ושאר מוסדות־החוק, בסובלנות
בלתי־נסבלת כלפי התפתחותן של קבוצות
אלימות...
טובה סנהדראיי ג אינך יכול להוכיח זאת.
* בעיקבות הצעת־חוק של סיעתנו בכנסת הקודמת,
הגישה אז הממשלה הצעת־חוק משלה, וזו נתקבלה.
...כאשר המישטרה אינה עומדת על הגובה, מביא ה דבר
לכך שהפשיעה גוברת, הבריתות גוברת והמישטרה
מפסידה במירוץ. אם שירות בתי-הסוהר אינו עומד על
רמה, הרי זה דבר חמור מאוד מבחינה אחרת, כי בידי
שירות זה מופקדים לשבט ולחסד הרבה אלפי בני־אדם,
שאין להם אפשרות לקבל סעד כלשהו ממוסד כלשהו
במדינה, והם כפופים עשרים וארבע שעות ביממה ל

הגיעו מזמן למסקנה שיש צורך בשינוי יסודי בתים־
קוד המישטרה.

איד אפשר כמדינה כזו — שכה מתפשטת
הכריונות, שיש כה פשע מאורגן כקנה מידה
גדול, שיש כה גל רציחות בתוככי העולם התחתון
— איך אפשר כמדינה זו להעמיס על
המישטרה תפקידים מגוחכים, כמו רישום
דו״חות חנייה ז והרי כזה עוסקים מיטב השוטרים
כיום וכלילה :
יש עיריות, יש משרד התחבורה. שיקהו הם את
הכנסות העסק הזה, ששמו קנס-הנייה או מס־חנייה, ויעסיקו
רושמי־דו״חות שיבואו במקום השוטרים. במקום
חיל־הראווה של סגן־השר גד יעקובי, סיירת הבטיחות,
אפשר להקים חיל חנייה.
אבל להעמיס על המישטרה תפקידים כמו רישום
דו״חות חנייה ומסירת הודעות של הוצאה לפועל — הרי
זה אבסורד שאין למעלה ממנו. כל השוטרים, כל הקצינים,
יודעים זאת. שר־המישטדה יודע זאת. איני מגלה
כאן את אמריקה. אבל דבר זה צריך היה -מזמן להו ביל
למסקנות מעשיות.

בתוו למכונת האמת
כבן־בית זמני מימישטרה, אני מתרשם מהרצון הטוב
זמרמתם של הקצינים שעימם אני נמצא במגע בקשר
עם חקירת הפשע אצלנו.

יש כארץ כיום מירוץ כין הפשע המאורגן
והבריונות הפוליטית והפרטית לבין המשטרה,
ואני חושש שהמשטרה מפסידה כמירוץ זה.
הגענו למצב המסכן עתה את עצם היסודות של חברה
דמוקרטית ושל מדינת חוק.
יוסף תמיר ז הגענו לימות המשיח, אם
אתה מדבר בעד הצעת־החוק !
אורי אבנרי ז מעולם לא אמרתי דברים
אחרים. מזה שנים אני מותח ביקורת על המיש־טרה,
כפי שאני מתכוון לעשות גם עתה — לא
מפני שאני סבור שאין צורך בנדשטרה, אלא
דווקא ׳מפני שאני סבור שדרושה מישטרה יעילה,
דמוקרטית ומקצועית.
רצה הגורל. שבימים אלה אני כימעט בן־בית במיש־טרה,
בעיקבות מעשר,־פשע שבוצע במערכת העולם הזה.
ברגע זה ממש, נדמה לי, נמצאים שוטרים במשרדנו,

אכל כאותה מידה אני מתרשם גם מחוסר־האפשרויות
של המישטרה.

המעבדות אינן מספיקות. עוברים ימים רבים אחרי
ביצוע הפשע, עד שהמימצאים המעבדתיים, שהם יסוד
לחקירת המישטרה, מגיעים לידי החוקרים.
חסרים !מכשירים מישטרתיים יסודיים כמו פוליגרא־פים
(מכונות־אמת).

אי־אפשר לחקור חשודים כמעשי־פשע,
מפני שהחוקר צריך להזמין תור למכונת־האמת.
שר־המישטרה הילל: כמו ברנטגן.

אורי אבנרי ז נכון, במו ברנטגן. החשודים

קציני מי שטרה במערכת השרופה

מתאמן באמצעי־אלימות, ושולח הודעות־איום על ״בוגדים״
,בשפה היטלראית. מה עושה המישטרה? היא אומרת
שהאירגון לא ביצע עדיין מעשי־פשע, ועל כן
אינה יכולה או אינה צריכה להתערב.
אמרתי זאת לכבוד השד בפעמים קודמות, והיום אני
אומר זאת בצודה מרה יותר, כי בינתיים קרו דברים.

גופים אלה, הפועלים נגד הפתולוגים, לא
:ולדו אתמול ושלשום. יודעים מי הם, מאילו
חוגים הם כאים.
טוכה סנהדראי: ייתכן שאתה יודע.
אורי אבנרי ׳ המישטרה צריכה לדעת.

אני רוצה לקוות שהמישטרה אינה יודעת פחות ממני,
אבל תפקידה הוא לדעת יותר ממני. תפקידה היה
לאתר את האנשים האלה לפני חודשים. אם אין לה
הכלים הדרושים לכך, היא טעונה בדק־בית יסודי ביותר.

אם במש!־ כל החודשים הארוכים האלה לא
הצליחו המישטרה, שירות הביטחון הכללי
ושאר המוסדות העוסקים ככך לאתר את האנשים
האלה, הרי זה מחייב הסקת מסקנות.

או שהמישטרה אינה מסוגלת לטפל בכך,
או שלא חשבה שהדבר רציני די צרכו,
או שהמישטרה היא בעלת האמצעים הדרושים, אך לא
הקדישה אותם לתפקיד זה.
האפשרות השלישית היא אולי, המדאיגה ביותר.

גווו שד רושמי וטוטים
כבוד היו״ר, ירשנו את המישטרה מימי המנדאט.
מאז לא נערכה מעולם בחינה יסודית — כשם שלא
נערכה לגבי שום מוסד ממלכתי אחר: האם בכלל מתאים
מיבנה המישטרה לתפקידיה במציאות של ישראל?
כל אדם החושב ברצינות על ענייני המישטרה, וגם
כל הקצינים הבכירים במישטרה הנותנים את דעתם על
שליטת הסוהרים.
אם אנחנו לא ניצור תנאים כלכליים ותנאים חבר תיים
כדי למשוך כוחות מעולים, אידיאליסטיים, לשירות
בתי־הסוהר — אנחנו מבצעים פשע כלפי האסירים, שאנו
מפקידים אותם בידי אנשים, שאף אחד מכם לא היה
רוצה להיות מופקד בידיהם במשך שעה אחת; וחאסי־רים
מופקדים בידיהם עשרים וארבע שעות ביום, במשך

עומדים בתור למכונת־האמת. יותר נכון: הימיש־טרה
אינה עוצרת חשודים, ואינה חוקרת אותם,
| 0כי מכונת־האמת אינה פנוייה.

דם ׳מילמן ׳ גם בענייני שריפות אינה חוקרת?
אורי
אכנרי ז אני מדבר עכשיו מנסיוני.

גן־עדן ונושעים
כבוד היושב ראש, בחודשים האחרונים יש הסלמה
בפעולת העולם התחתון, הסלמה מסוכנת ביותר.

כיום העולם התחתון רוצח אנשים המוסרים
מידע למישטרה. המישטרה היא כימעט
שרופה, מכחינת המודיעים כעולם התחתון.

היו למעלה מעשרה מיקרים של רצח מודיעים בידי
העולם התחתון. אף אחד מהמבצעים לא נתפס. כל אדם
שהיה מוסר מידע בימים כתיקנם, חושש כיום למסור
מידע. הוא יודע שהוא עלול מחר להירצח, פשוטו כמשמעו.
הוא אינו מאמין שהמישטרה יכולה להגן עליו,
או אף לנקום את דמו אם יירצח.

מישטרה כלי מודיעים — אינה קיימת. כלי
מודיעים זהו מנגנון יפה, כעל מדים יפים, אך
אין הוא קיים כשדה.

לכן, כבוד השר, יש לבחון מחדש את תיפקוד המיש־טרה.
יש לשחרר את המישטרה מעומס של ׳תפקידים
שאינם צריכים ליפול על שיכימה במציאות של הארץ.
יש לצייד את המישטרה במיבשוד, באמצעים, בכסף.

שאם לא כן, תיהפך המדינה כולה — תוך
שנים לא רכות — לגן־עדן של פדשעים וכר־יונים.
הכריונות תהיה כללית, והעולם התחתון
ישתלט כיטטחים רכים.

ראינו את הדברים בארצות־הברית. אנו יודעים לאן
זה מוביל. אנו יודעים באיזו מהירות משתלטים האלימות
והפשע כאשר המישטרה מאבדת את השליטה.

כארץ אנו נמצאים כעיצומה של התפתחות

הרבה שנים.
גם מבחינה זו אני סבור ששלילת הגנה מקצועית
מיניימלית מן הסוהרים תביא לכך שהתנאים לא ילכו
וישתפרו, ולא נמשוך אנשים בעלי רמה גבוהה לשירות
בתי־הסוהד, והשירות ימשיך להישאר ברמתו הנוכחית
שהיא, אדוני השר, בלתי־ימתאימה בצורה קיצונית לרמת
מדינת ישראל.

בז עתרחאכל סנדוניץ־
(המשך מעמוד )33
בל־׳כך הרשימה אותם. אבל ד,ם ד,תפעלו
מהסנדוויץ׳־בר בו אכלו גיבורי הסרט.
כך: נולד, אחרי אלפיים שנות גלות,
בפינת פרישמן—בן־יהודה, הסנדוויץ׳-בד
הראשון בתל־אביב.
מספד ׳משה פריבס, בלונדי שסיים את
לימודי המשפטים והחליט שהמיקצוע לא
בשבילו :״כשיצאנו מהסרט היה ברור
לשלושתנו שיש להביא לארץ את הסנד־וויד־בר.״
ממשיך
אחריו אליהו כדורי ( 95׳קילו גרם)
:״אני לא פתחתי את הסנדוויץ׳־
בר על מנת להרוויח. אני השקעתי בסף
פשוט במקום בו אני אוכל לאכול מתי
שיתחשק לי. ואוכל טוב. לכן דאגתי שיהיה
אצלנו מיבחר גדול. את חומרי הגלם
אנחנו מייבאים מחוץ־לארץ. אפשר
לקבל אצלנו סנדוויצ׳ים עם קוויאר. אדום
ושחור.״
תורם את חלקו יוסי הראל, שהוא בנוסף
לשאר עיסוקיו גם בעל מרפאת שי ניים
:״אנחנו למעשה מגישים את האו כל
ברמה הגבוהה ביותר במחיר הנמוך

ביותר. המטרה שלנו היא לעדן את טעמו
של הקהל. בין היתד אנו מגישים ארטישוק
ספרדי, סלט פסטר וסולומון קנדי.
העיקרון: שיהיה טיב גסטרונומי.״

אחרי שבאתי מניו־יורק, שם למדתי מיג־הל
עסקים, פתחתי ׳מסעדה ברחוב אבן-
גבירול. אז ראיתי שלקהל הישראלי המתחיל
לרוץ כמו האמריקאיים, דרושים
הסנדוויצ׳ים.״
אמריקאי אחר שפתח סנדוויץ׳־בר הוא
גרי נוימן ( )30 שבא לארץ מטקסס אחרי
שסיים את לימודי הבי.אי. שלו בכלכלה.
הוא הוסיף לסנדוויצ׳ים גם מאכלים מק-
סיקאיים.

ך* מקום דוכני הפלאפל, הסטייקיות
^ וחנויות הווימפי הזכורים לטוב, הח לו
צצים, כפטריות אחדי הגשם, הסנד־וויץ׳־ברים
ברחובות תל־אביב: הסנד־וויץ׳־סיטי
בקרן שדרות נורדאו ואבן־גבי-
רול, הסנדוויץ׳־גוי בפינת קפלן—אבן גבי-
רול, ובמרחק שתי חנויות ממנו הסקנדי־סנדוויץ
/ובמרחק עוד 50 מטר הפיפי
סנדוויץ /וברחוב בן־יהודה הסנדתיץ׳־
לקרבק, וברחוב דיזנגוף אגף למימכר
סנדוויצ׳ים בצ׳יק בר ואגף נוסף במסעדה
שליד מגדל שלום,
ולכל בעל סנמויץ׳־בר תירוץ משלו
לפתיחת העסק. לא כסף חם וחלילה.

לא רחוק מנוי׳מן פתח בעל הוצאות הספרים
מוקד בנימין־זאב יפת את סקנדי־בר
המתמחה בהכנת סנדוויצ׳ים סקנדינביים.
מספר יפת 36״את המקום פתחתי
אחרי שאשתי הפסיקה לבשל לי.״
סיבה נוספת :״המטרה שלי היא להוציא
את הענף הגסטרונומי ׳מידי פושעים ואנשי
עולם תחתון, שהשתלטו על רוב
המסעדות והסטייקיות.״

ספר כעל הסנדוויץ׳־סיטי, האמרים)
קאי פיטר שלייגר 27״ראשית, אני
הייתי הראשון שפתח סנדוויץ׳־בר בארץ.

^ ת הם קנדי־סנדודיץ, מנהל סגן
(מיל) .בצנחנים אריאל דורון (.)27

לכל מגורה
כל מ שימה על גלגלים היא לנו אתגר.
אנו מ סי עי ם נו ס עי ם בקווי־ שירות,
הפרו שים משניר ועד אופיר.
אנו מ קיי מי ם טיו לי ם ו סיו רי ם,
לי שראלים ול תיי רי ם.
אנו מובילי ם חבילו ת מכל נ קו ד ה
לכל נ קו ד ה בישראל.
אנו ע תוד חד ה הס ע ה של צה״ל בכל
עת צורך.
לכל מ שימה על גלגלים — אנו ה כ תו ב ת !

זהו אגד

מסביר דורון, חבר קיבוץ לשעבד :״הדוגמה
שעל פיה פתח יפת את המקום,
היא סקנדינבית. אבל אנחנו ננסה להכניס
אווירה ישראלית. את הסנחזיץ׳ יגישו
לך לשולחן, בלי שתשלם מחיר נוסף.
חוץ מזה, אנחנו מגישים את הסנדוויצ׳ים
פתוחים, כך שאפשר לראות את מה ש מגישים.
אנשים לא קונים אצלנו חתול
בשק.״
למנהל השני של הסקנדי־סנדוויץ /המושבניק
שלמד משפטים נתן שוימר יש
דיעה פוליטית על התופעה :״הסנדווי־צ׳ים
ישחררו את הארץ.״
ומה יש לבעליו של הפופ״סנדוויץ׳ ,ה אחרון
שנפתח עד כה, לומר בנושא 1מס פר
האמרגן יצחק לוי, ארוך שיער מוכסף
המנהל עיסקי אמרגנות בלונדון ושוהה
מספר חודשים בשנה בארץ :״אני ירוצה
להביא את חוץ־לארץ לארץ. גם סוג העסק
וגם השרות, הם חיקוי לחוץ־לארץ
והם מתאימים ׳מאוד למצב בארץ,״
כמו שנאמר: בזעתך תאכל סנדוויץ׳.

הרוזנ ת מת אהב ת מחד ש ארוחה
השבוע קי ב ל תי מכ ת ב וידוי מ ה רוזנ ת
צי הזכו רהל טוב.

כ רי ס טינ ה פאולו׳

״עשי לי טו ב ה ,״ כו תבתה קונ טסה שצירפה ל מכ תבת מונ ת
פי ר סו מ ת שלה מתון שבועון א מ רי ק אי ,״ותת קני י די ע ה מו ט עי ת
שהופי עה עלי ה שבוע ב עי תון ליי ק ה. אני מ בינ ה שרכילות תו רמת
ל מכי ר ת עי תוני ם, אבל אני מרגי שה אתהאפקט של כל ה סי פורים
ה טי פ שיי ם שנכתבו עלי בי שראל.
״ אז נ חזור לעניין: אני מבקשתממדשתת קני א ת הי די ע ה
ה מו ט עי ת. אני כו עסתמ או ד על ה רכילו ת הז א ת. זההד הי ם
או תי וגרם לי ל שוק ל ק רו א שרקדו י שראלי צעיר ב שם זבולון
כהןהש תמ ש בי כדי ששמו יופי ע ב עי תונו ת ו שהו איתפרסם
על־ידי כך.
״ הו א בכלל לא י די די ו אין לי אףאחד חד ש ב חיי. אני
חז ר תי לבעלי הווארד. אני מתאהבת בו מ חד ש שוב. ל מ רו ת
שהשגנו פירוד רי שמי בדצמבר 69ו ש קלנו גירושין. א בל יש לנו
בן חו להוהב עיו תהר פו איו ת שלו היו כ ה גדולו ת, שהחל טנו
לא לטפל בהם בניפרד. למע שה בעלי הי ה י די די ה טו ב ביו ת ר
במ שך כל חיי.
״כל פעם שנער טיפ ש רוצה פי ר סו ם בי שראל, הו א כו ת ב
ל עי תוני ם ש הוא ידידי וז הנתפס לל אהס תייגו ת. הי די ע ה הז א ת
פגעה בי מ או ד. בכלל, שמי ה טו ב כל״כך רע בי שראל, ש הו רי ם
לא י תנו לי לדבר עם בני ה ם. ז ה לא פייר.
״לעולם לאא חזו ר לי שראל. על״כן אני מצטע ר ת, כי אהב תי
א ת הארץ.
״לפני שלוש שנים ה שגתי פי ס ת נייר הנו תנ ת לי א ת הז כו ת
ה חו קי תלהת חי לאת חיי מחד ש. או ל פ חו תלהסתכלס בי ב
במבטגאה. אני הסתכל תי ומצא תי שאתה טו ב ביו ת ר יש לי
בבית. עכשיו אני רוצה קצתשקט וכבוד לאדם שאני או הבת.
לבעלי. ואם יש לי אהבה סו די ת, אני רוצה אתהאדם שי הי ה
! גאה ול א צעצוע שאוכל אתה קונ טסה.
״ בידי ך יש כו ח רב. אתי כו להל שנו תאת הרו שם ב עי תונו ת

של כל אדם עיזרי לי בבק שה,

זכרון את תווי פניו הססגוניים, הוא
נראה באחרונה בחברתה של פסלת ש ברחה
מארצו של היושב־ראש מאו,
העונה על השם ויוויאן מאן, אשר
יובאה לארץ על־ידי המיליונר נזוט־קה
(מגדל שלום) מאיר, כדי להקים
בארץ את מוזיאון מאיר־לנד. יעודו של
המוזיאון: הנצחת דיוקנותיהם של
גדולי האומה ואת מעשי־ידיהם להת פאר.
אמרתי
גדולי האומה? פוקד, הת פנה,
חיש״מהר, מעסקיו המסועפים, ד
שיכנע את כל הספקניים שאין הוא
אדיש לקסמים המייובאים מהמיזרח ה רחוק.
לשימחת ליבו הוא מצא עם
הציירת החיננית גם מישטח משותף,
שדה הגולף בקיסריה, בו מצאו שני הם
כי יש להם תחביב משותף.
ציפור קטנה לחשה לי כי בתור
מנצחת בסיבוב הגולף הראשון, זכתה
ויוי הביי שנית בפרס: שכמיית מינק.

! פוקה הירש מנציח את עצמו לדר
ךותד,באים. נער השעשועים שאינו
ימזדקן לעולם, רכש לאחרונה צלחות
)מחרם והורה לחרוט בהן את דיוקנו
בדמות אימפרטור רומי נשוא־פנים.
מולם זה אינו יכול לספק איש תוסס
ן מסוגו. עתה הוא עומד לעשות את
קבלתי־יאומן, לשלם סכום של 15 אלף
)לירות כדי להנציח את עצמו גם ב־
׳פסל־שעווה.
1על־מנת שאפשר יהיה לחרות ב
דויד
אבידן לא נודע עד עתה
בשערים כבזבזן גדול, אבל אדם
מ סוגל להש תנו ת לפע מים לא כן?
מזה שבוע רו אי ם או תו צועד
אל תוך המסע דו ת ה מעודנו ת ב יותר
כשעל זרועו תלוי ה ג׳ינג׳ית
מצודדת, לא אחרת מאשר איש תו
לילי, מ מנ ה עמד להתגרש ב יו
ם חמי שי האח רון.

כריסטיכה פאולוצי

איך שאנשים לא מתביישים. על אלן
דילון, ארוסה־חברה־מאהבה (נא למ חוק
את המיותר) של רומי שניידר
ועל ביקורו בארץ (לשם מד, י לא יודעים)
כבר שמעתם. ועל האדישות ה מופגנת
שהוא הציג בפני שלומי־אמו־ני־ישראל
גם כן שמעתם, אבל על ה פרשה
עדיין לא שמעתם.
אלן היפה הגיע לארץ ומי בא
לקבל את פניו אם לא המזכירה של
רוטשילד, זו שמזכירה לברון דה־רוט־שילד
את כל הטעון איזכור. המזכירה־החרוצה
החליטה כי השמחה לא תהיה
שלמה אם בתה החתיכה, הלוא היא
כוכבת להקת הצנחנים, נאווה, לא
תסעד על שולחנו, כמו שקורעים ל סעודות
כאלה במחיצה אחת עם כוכבי
קולנוע יפהפיים. נאווה לא הי ססה
להתחמק מחגיגת יום־הולדתו של
שאול ביבר, במלון טיראן, אליה הוז מנו
החבר׳ה מהצנחנים והשיגה לאחר
מאמץ־רב •את ארוחת־הערב. ליפתן
לא הוגש.
מי שהתרגז מכל העניין היה
ג. עיטור, האיש שלנו בעולם הקולנוע
שהמתין לאלן דווקא באילת. יש לנו
נחמות וישועות בשביל עיטור המ אוכזב.
אלן יחזור בקרוב לארץ עם
חבר. מה יש, מרצ׳לו מסטרויאני, זה
כבר לא סחורה?
את פעמוני הכלולות ורק למחרת החתונה
נתבשרה ששרית קפצה לנווה המשותף
וביקשה מאימה, של רוחק׳ה, צעיף לבן.

ה רוו קו ת
היא תמיד נהגה לומר כי אם תיפרד
אי־פעם מחיי הרווקות יהיה הדבר בבחינת
סוד כמוס. הבטיחה וקיימה. והאמינו לי
שלמרות שאינה אלמונית, מלכת המים
לשנת 1969 בכבודה ובעצמה, לא היה
חסר הרבה שהאירוע יוסתר מידיעת ציבור
המעריצים.
כי שרית דמיר התחתנה ביום ראשון
האחרון, ברבנות, כשצופים בטכס המסורתי
ארבעה אנשים בלבד: הוריה והוריו
של החתן המאושר ג׳קי תכול; דייל
ראשי בחברת אל־על.
שרית, שבמשך שלוש השנים האחרונות,
ליתר דיוק, החל מן היום בו עלתה על
כס המלכות, שינתה את תדמיתה לגמרי,
הפכה מעולה חדשה מפולין, תושבת עכו
ועם זאת נערה בעלת גוף משגע, לאחת
הבחורות המצטיינות בלבוש אופנתי מעודן,
יצאה בין השאר עם הצייר יורם
(היפה) דוקרב ועמדה על־סף נישואין
עימו.
אפילו ידידתה הטובה, רוחק׳ה כר־זין,
בעלת בוטיק ביבה, שאצלה גרה
שרית משך שנה תמימה, לא שמעה כלל

ביו ם רביעי בבוק ר העירה או תי
לילי בצלצול טלפוני של ה א
שמורת הרא שונה, כדי לדווח :
חזרנו לנסיון, אולי זה יצליח.
דימעה זלגה מלחיי. בי נש בעתי:
אני או סי ףלה חזי קלהם
אצבעות.
מעתה ועד עולם.

שרית דמיר
אני בטוחה שאפילו הרב, יהיה מודרני
כאשר יהיה, שהעיף מבט מקרוב באלפי
כלות בחייו, נדהם ממראה הכלה הצעירה
החייכנית שבאה להינשא במעיל פרווה
מקסי־חום.
ועם צעיף לבן, כמובן.

בגלל תיזוקוו זו

מדד בוטיק ההריון
אמרה ותעשה. ישבה והכינה שבע דוגמאות,
קנתה בדים מתאימים, הלכה לתו־פרת
ויצאה ברכוש גדול.
ץ ו חיוזח חח^חלח• בשלב הבא
ן באו המכרות והידידות. הן באו, ראו,
התלהבו והחליטו שגם הן מוכרחות. היו
מהן, טוען סמי, הבעל החוקי, שנכנסו במיוחד
לשם כך להריון.
בשלב מתקדם עוד יותר התחילו סתם
טיפוסיות לעצור את רותי ברחוב, ולש אול
אותה מניין הגרילה את גרדרובת־הכרם
המשגעת שלה.
ראה סמי כי יכול להיות טוב, אמר ל־אשת־חיקו
:״קומי ופתחי לך עסק.״ עמ דה
רות וכרסה בין טוחנותיה, והכשירה
את החדר הנוסף בביתם (זה שעתיד היה
לשרת את המוצר המוגמר, שיבקע מכר-
סה) לחדר תופרת. הכינה מלאי של דגמים,
שכרה תופרת ויצאה לשוק.
תחילה מכרו לידידות. המזמין הגדול
הראשון היה דווקא המשביר לצרכן. ו
היוזמת

והביצועיסט:
ובעלה,
שעזר
ההריון ובביצוע הרעיון. לצורך
נכנסה רות שוב להריון, הפעם

אחרונים התחילו להתעניין בסחורה בעלי
בוטיקים למיניהם. המפליא הוא שלא היו
אלה בוטיקים מיוחדים לנשים בהריון.
קנו את תוצרתה של רות דווקא הבוטיקים
הרגילים.
לקראת סיום הריונה לקחה לה רותי
עזר כנגדה. את חברתה הטובה אדית
אמיתי, בת ה־ ,26 שהיתה עד אז דיילת
אוויר באל־על. השתיים התחלקו בתפקידים,
כשרותי מספקת את הרעיונות המקוריים,
ואדית עוסקת בייצור ומכירה.
בשעה טובה יצא לאוויר העולם גם המוצר
העיקרי בעסק — בת ששמה בישראל
גלית. היורשת דרשה את חדרה
החוקי, ולא היתד. ברירה אלא להעביר
את העסק למקום אחר.

^ 1הפד הרעיון הקטן למיפעל, השו־
^ כן כיום בכמה חדרים, מעסיק שישה
עובדים שכירים, ויש לו אפילו שם: אפרודיטה
.״על שם אלת הפריון היוונית.
כדי שיהיה ברור שמה שאנחנו עושים,

רות שגיא בביצוע ההדגמה
מדומה.

ך* יתה אחת רות שגיא, שבין שאר
י עיסוקים ערכה גם את מדור אופנה.
אותה אחת היתד. מוכשרת במיוחד לעסקי
האופנה, ותעיד על כך תעודה שקיבלה
מבית־הספר הפריסאי לאופנה גר־לויניה,
שהוא מהטובים ביותר מסוגו בעולם.
יום
אחד התחתנה רות במזל וברכה,
והפכה מסתם אחת לרותי יולס, אשתו הנאמנה
של סמי יולם בן ה־.30
לא התמהמהו השניים בהקמת החוטר
לגזעם, ותוך זמן קצר היתד. רותי בהריון
סביר ומניח את הדעת.

אשה הרה היתה
צריכה להתלבש בזוועו ת
או ללכת עירומה
לקח הבעל האוהב את אשתו המכריסה
לסיבוב חנויות, למען תהא יפה ומושכת
כמו תמיד. סבבו, סבבו, סבבו ולא מצאו
דבר. חזרו לביתם במפח־נפש, ורות סיכמה
בהחלטיות :״אשד. בהריון יש לה
ברירה אחת: להתלבש בזוועות שיש לנו,
או להלך עירומה.״
ולפתע, בהברקה פתאומית, גילתה את
האפשרות השלישית .״שמע סמי, למה שאני
לא אתכנן לי לבד את בגדי־ההריון
שלי ך״

הדיירת היפה

ארית אמיתי, חברתה־שותפתה
של רות שגיא בהגשמת רעינן־
ההרינן־המצנדד. קשה להאמין, אך מאחורי פרצוף תמוד זה

מסתתר מוח פיננסי. אדית היא הראש המסחרי של העסק, אחראית
על כל ענייני המכירות. משמאל: סמי יולס מדגים על בטן
אשתו ועל רקע אחת משמלותיה, חרדתו של אב בפוטנציה.

ש לו ש ״אמהות״

בעצם, זה הגברת הילודה.״
כד קובע סמי. לדעתו, אשד, היודעת כי
יהיה לה מה ללבוש כשתהיה בהריון תסכים
ללא הירהור להיכנס לתהליך הפרודוקטיבי.
הוא גם מתכנן כבר סרט פיר־סומת
על הנושא, ומקווה שהצנזורה תגלה

מו כי חו ת: אבשרד חיו ת גם הו ה ־ וג ם !והרת

התחשבות לפחות מבחינת עידוד הילודה.
״תראה,״ הוא אומר ,״אפילו חתולה ש היתר,
פה בחצר ילדה יום אחד, ודווקא
במתפרה. יש לעסק הזה השפעה עצומה
על נקבות. הבט, אשתי עושה מכל אשד,
בהריון יפהפיד, במיני, או במכסי. ,או שומו
שמיים, אפילו בגאוצ׳ום. אז איזה אשד,
לא תיכנס להריון, בשביל זהו״

להלבי ש נשים הרו ת —
זה ל טו ב ת הילוד ה
עד עתה מונה רשימת ההריונות המוצלחים
של אפרודיטה שמות נכבדים כמו :
תרצה אתר, יודפת שפיגלר (אשתו של
הקפטיין הלאומי) ,וויטה רחוב (אשתו
של קפטיין גיבור) ,ועוד המכפלת נטוייה.
וכמובן, השלב הבא, אליבא דאדית
אמיתי, מנהלת הייצור :״ייצוא, ייצוא,
ייצוא...״
שפע רעיונות בדבר הריונות וביגוד
מעלה סמי יולם, בעלה של רות שגיא.
לדבריו יביא הבוטיק החדש לעלייה
תלולה במספר הוולדות בארץ .״לדעתי
מגיעה לנו סובסידיה ממשלתית, לפחות
כמו המענק שנתן בן־גוריון למשפחות
מרובות ילדים.״
סמי מציע גם לארגן תחרות שנתית של
מלכת ההריון .״משהו מהסוג של מלכת
המים, אבל עם בטן. מה יש, אשר, בהריון
כבר לא יכולה להיות מלכת יופיי״

11526792 שתי הדוגמניות מעניקות ביופיין האימהי אווירה
קסומה ולא־מקומית לנוף השייך, בסך הכל, לתעלת
הירקון התל־אביבית. שתיהן. כה התרשמו מיופיים של סדגמינן עד כי
החליטו בו במקום להתאים בקרוב את גיזרתן לנשיאה יומיומית של בגדי־ההר־יון.