גליון 1790 מתאריך 22 בדצמבר 1971

מספר 1790

המפעוחת

המשטוה

ד׳ טבת תשל״ב 22.12.1971

המחיר 2.0 0ל״י

הרשו לעצמכם אתה טו ב ביו ת ר 1
הז מינו כבר היו ם חד ר זוגי לליל כ לו לו תי כ ם
ובו י צפ ה לכם ב ק בו קשמ פני ה על הקרח, ס ל
פירות ל א רו ח ת לי להוא רו ח ת בוק ר ב מי ט ה.
כל זאתבמ חי ר של — 75 .ל״י •.
כתבו או צלצלו ל״ דו רי ת״ ,טל 445111 .מ לון
שרתון — תל -אביב ותקב לו א שור בדואר חוזר.
* כל יום נוסף — 65.ל״י (כולל ארוחת בוקר)

)8מלון1טות1ן-תלא 1׳1׳

אני מ שתגעת אחרי הגבינות
של 011€10\£

סלטיגה -
גבינה למה בתוספת ירקווז.
כשאני מורחת על טוסט היא ממש מטריפה את הדעת.

שבועון החדשות הישראלי *
העולם הז ד.״,
המערבת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
חא־דואר 136 מען מבדקי: עולמפרס ״הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

זה ה ש בו ע הרביעי ברציפות שבמרכז גליון העולם הזה עומדת
פרשת שוד העתיקות של שר־הבטחון משה דיין. אין אנו דון־
קישוטים, הנהנים ממלחמה בטחנות־רוח. אין שום ענין בהעלאת
גרה. אם חוזר העולם הזה ואיננו מרפה מפרשת דיין, הרי זה
בעיקר בגלל התופעה המדהימה, שהתגלתה בשבועות האחרונים
בעקבות גילוייו של דן בן־אמוץ בפרשה זו.
המדינה כולה נמצאת עתה בקלחת של גילויי שחיתות, כשבראש
הגל רוכבת העתונות היומית. כמה עתונים, שלא הסתפקו בחקירות
משלהם ובדיווחים על חקירות אחרים, מיהרו כבר להסיק מסקנות
פוליטיות מרחיקות־לכת כשהם מניפים את דגל המוסר וטוהר־המידות.
והנה, כאשר השתרבבה לתוך מבול גילויי השחיתות פרשה הנוגעת
לשר־הבטחון משה דיין, הסתבר שהמצפון הציבורי של רשת התיקשורת
הישראלית הוא סלקטיבי
ביותר. קשר של
שתיקה של העתונות הישראלית,
דחה פרשה
6ח 1111, 1^05ץ§6010ו101ג *ח<16ז3
זו לקרן זווית. לולא
68 30)1ת1ז§11מ 5,־ 1)66)35 300160 31ח3ץ03
תגובותיו ומהלכיו של
6 10 3 5)006 {3011)1108 3) 1115 110016ז§13$5\\׳3 ולולא משה דיין עצמו,
15311 761־111 5111(111
1100130 00100105,
קומץ עתונאים, שנאלצו
)130 013611511 קץ§5)3)065 30)1 6060 30 £
ממש להיאבק במער)30ץ5)30)1
10 )116 831)160. 151361׳5 11301!30
כות עתוניהם כדי לה1135
00\0 13660 300056)1ז1(616056 \ 11015)6
גיב על הפרשה, ספק
3־10 06105 5)01165 01 )10108 50016)11108 1011
אם הענין היה מוצא
ז6ק 60100108 30)10)01)165 001)1100) 3־)118—1ביטוי כלשהו מעל דפי
)501־111ק 13011)102605 10ץ01־1ג 011) 30)1 05108
העתונות.
. 1) \035 3150 101)3116)1 )113) 116ץ3ן01 1115 11013
דוגמה מאלפת לכך
ניתנה ביום השישי ה 001־
5611108 1)6015 ״11ץ0£) !3זק ץ0ס05 3 !3־)01
אחרון, כאשר דיווחה
110)61ס! ״30ץ 3ס )116 001160)100 01 ^105116
העתונות הישראלית ל30
)1601316)1ץ6)3^, 03־5. 10 1ק 5110־5001)6011
קוראיה כי המשטרה
פתחה תיק נגד שר־הבטחון,
בעקבות תלוהידיעה
על דיין ב״ניוזוויק״
נה שהגיש נגדו דן בן־
אמוץ. אז, כמובן, עוד לא היה ידוע כי המסקנות בתיק כבר הוסקו עוד
לפני שהתלונה נגבתה באופן רשמי. שימו לב: משטרת ישראל פתחה
תיק חקירות נגד שר־הבטחון בענין פלילי. האין זו ידיעה מרעישה ז
האם איננה בעלת ענין ציבורי?
העתונות הישראלית לא יכלה שלא לפרסם את הידיעה. אבל מרבית
העתונים, כולל אלה הידועים בתור ״מהוגנים״ ,הצניעו אותה בעמודים
פנימיים, באותיות זעירות במדורי הכרוניקה. אותם עתונים, המרעישים
שמיים וארץ כאשר המשטרה מתנכלת לכתביהם, לא מצאו לנכון אפילו
להגיב בצורה מערכתית על זריזותה המופלגת של המשטרה שתוך 24
שעות סיימה את החקירה בתיק דיין.

ברכ ה גלויה לת אוותן
צכיעותה של העתונות הישראלית בטיפולה בפרשה זו בולטת
במיוחד נוכח תגובותיה בפרשות אחרות. דבר, בטאון ההסתדרות והמערך׳
ששפך קיתונות שופכין על שר־החוץ אבא אבן בגלל פליטת פה
אומללה בראיון טלוויזיוני באדצות־הברית, בחר להתיחם לפרשה בזהירות׳
מבלי לנקוב בשמו של דיין, פירסם רשימה משפטנית על חוק
העתיקות.
הארץ, המנסה ליצור לעצמו תדמית של חלוץ המאבק הציבורי
לטוהר המידות, לא הטריח את עצמו לחקור ביוזמתו את הפרשה, הצניע
את הגילויים האחרים במידת האפשר. ידיעה על פרישת רמטכ״ל לשעבר
מחוג שלא היה קיים עוד, פורסמה בהבלטה. הידיעה על תיק דיין
הוצנעה והוחבאה. עתונים רבים אף לא מצאו לנכון לדווח לקוראיהם על
עצומת הארכיאולוגים נגד שוד העתיקות של דיין.
לעומת זאת זכתה הפרשה לסיקור
נרחב בחו״ל, ודווקא בעתונים

רציניים וחשובים כמו הניו־יורק
טייטס, ניוזוויק, הלה־מונד, ההרולד
א&ץ&ס £841א1? 6£
טריביון, ונובל אובזרווטר.
מה מקורה של תופעה זו?

א סא(8.1גק
כיצד ניתן להסביר אותה?

1£80£א1א [ 0ש/
אין ספק שהלחץ הכבד שמפעילים
מקורביו של שר־הבטחון על
וזא*
£$ז01(1
מערכות העתונים, להצניע את הפרשה
ככל האפשר ולא להגיב
עליה, נושא פירות. אנשיו של דיין

־ ז * ג ק 6 8 0 1 1 1 6 311ז ק 6ז
אינם מהססים להפעיל גם לחצים
10-116111
מ 3 § 116ז18

6ק 11ס ז 8
אישיים על עתונאים שכתבו או
13.101״ 8 2 0 1 1 1 1 1 1 1 1 3 2 4 0 , 3 3 0 0 1 1 8 6 , 16
ת 3׳> 1 0 3מיי ^ ם ם 6 , 1 6 8ז > 11ם 6ז\ 0מ 2 3
עמדו לכתוב על השערוריה.
1מ ה? ז 6ת ו 1ת 5 0 0ם ז 1118 8ק 1 6
מסייעת ללחצים אלה לא ב3
6 1 .ז 1 8י 111163 0ן) 11מ 611 3

1מ ז^ !30 1.__11
^ 111 מעט, היא ההילה של שר־הבטחון
כנכס לאומי שאסור לפגוע בו,
אפילו אם הוא עושה שטויות
הידיעה על דיין כ״לה־מונד״
ועובר על החוק. לו — מותר.
איפיין התיחסות גלותית זו בגלוי, משורר החצר לשעבר של אבא
חושי ז״ל, בנימין גלאי, שכתב השבוע בצהרון מעריב :״רוצה אני
לשלוח מכאן את ברכתי לשר־הבטחון. את אבן השתיה שגנב ממסגד
עומר לא ראיתי אומנם בחצרו, אך מסיר אני את כובעי בפני תאוותו —
לא ליאכטות, לא לסוסי־מירוץ, אלא לאבנים דוממות, שהוא קורא בהן
כבספר הפתוח...״
גישה זו של איפה ואיפה, לפיה מותר למשה דיין מה שנאסר על
אחרים, לפיה מזככת הכאריזמה שלו את עבירותיו על החוק, היא גם
שנתנה השראתה לחקירה הצינית של המשטרה בפרשה. יותר אולי
מכל גילויי השחיתות שנחשפו לאחרונה, מסוכנת גישה צבועה זו
למוסר הציבורי.
אם בגיזרה זו של החזית נגזר על העולם הזה להתמודד לבדו,
בסיוע של מספר עתונאים חופשיים
והגונים במערכות עתונים אחרים, הוא
ימשיך במערכה זו, שבוע אחר שבוע,
עד שהכלל של דיו־אחד־לכולם, יאומץ
על ידי השלטונות ודעת־הקהל.

לקבלת קצפת אמיתית וטריה
בדיוק בכמות הרצויה לך,
ובזמן שאת

זקוקה לה.

יוהי קלצפת ־ המוצר החדש של
סדולגות יטבתה.
קלצפת -היגה קצפת אמיתית.
^ היא טריה תמיד. ללא כל הגבלה,
בתנא׳ פ שוט: שת שמרי אותה
| בקדור.
בארה׳־נ הקלצפת מפורסמת
ן בשם >ן/1ו/ג 86 זהו מוצרת נהדר.את מנצלת רק את הכמות
1לה את זקוקה, בדיוק בזמן
ו 11 שאת רוצה אותה. אפילו אם
מתחשקלך לאכול רק תות אחד
| §£עס קצפת. אין הדבר דומה כלל
| | להכנת קצפת משקיות. הכנה
1 1מ שקיות לעיתים קרונות מאוד
| 1אינה מצליחה, ואפילו אם כן
| | עלה הדבר בידך־עליך להשתמש
י בכל הכמות שהכנת בבת
! אחת. קשה להאמין כי סיכל
| קטן זה בגובה 21ס־מ בלבד -
מכיל ליטר אחד שלם של קצפת
| | 1טדיה.בן.ליטר שלם. ובכל פעם.
| | 1מובטחת לך קצפת נהדרת ־
באחריות ללא תנאי של מחלבות יטבתה.

הציפני
קאפתט רי הוא מיתית
לקי שוט בזמן ההג שה
קלצפת$1.-צר איבזת
של מחלבות יטבתה.

בגין נשאל על הטענה שיו״ר ועדת הכלכלה של
הכנסת, ח״כ גח״ל אברהם שכטרמן, הפריע לחקירת
אוטוקרס. בתשובה הגן בגין בלהט על שכטרמן,
ואחר־כך הסביר את שיטות גח״ל. החלק הראשון
של התשובה קוצץ, כנראה מחוסר זמן, ונתקבל הרושם
כאילו בגין מודה בנכונות הטענות נגד יו״ר
הוועדה.

האם ופגש דידץ

ס ת 1זיר

עם דוא־ס בארר.״ב 1
פירסומיו של העיתונאי הסובייטי ויקטור לואיס,
על הקשרים ההולכים ומתהדקים בין ישראל לברית-
המועצות, לפיהם ישרתו בעתיד פקידים ישראליים
וסובייטים בשגרירויות המייצגות את מדינותיהם במוסקבה
ובתל-אביב, אינם פרי מיקרה עיוור.

מיניי בכיור

אב״ גיל לראשות
מחלקת החדשות בטלוויזיה גכרו הסיכויים, שצבי גיל, דובר רשות
השידור, ייענה לפניות מצד עובדי החדשות
ומצד הממונים עליו, ויקבל על עצמו את
ניהול מחלקת החדשות של הטלוויזיה הישראלית.
למרות שהוא לא ניגש למיכרז, הוא נחשב

למועמד היחיד הנראה בעין, המסוגל להוציא את עגלת
החדשות מן הבוץ.
נודע, כי אפילו דן שילון, שניהל בעבר את המח לקה
רואה בגיל את המועמד המתאים ביותר לרשת
אותו.

לחתוווו של ד״ן
כעלה של יעל דיין, דוב שיאון, עומד
לקכל מינוי ככיר כמנגנון השלטון, הכפוף
לפיקודו של חותנו.
המינוי עורר הדים שליליים נרחבים
הצמרת, אך איש לא העז להתנגד לו בגלוי.

אמד

בחוגי

מ 8נ י

מחחודה דגחיל י
מתחזקת האפשרות ששתי סיעות־הימין
הקטנות — ע ״מ והמרכז החופשי —
יתאחדו.
שתי הסיעות, שהיו לאחרונה במצב מיואש,
ושרוב הפרשנים סברו שאין להן סיכוי לעבור את
אחוז־החסימה בפעם נוספת, שאבו עידוד מן ההת פתחויות
האחרונות, ובייחוד מאובדן יוקרת גח״ל בגלל
פרשות השחיתות האחרונות.

הן מקוות שכמשותף יוכלו לכפות על
חרות להסכים לצירופן לגח״ל, כשותף
שלישי לגוש, או לפחות להציג ככחידות
רשימה בעלת סיכויים.
במיקרה זה, יצטרך מאיר אביזוהר, יו״ר סיעת
ע״מ, לפרוש ממנה, אחרי שכבר פרש ממפלגת ע״מ
עצמה. אביזוהר סבור שעל ע״מ לחזור למפלגת־העבודה.

במיקרה
זה ייאלץ אביזוהר לבחור, כעל
כורחו, כין מעמד של ח״כ-ללא־סיעה לכין
שיכה אישית למפלגת־העכודה. הוא הודיע
שאין בכוונתו להקים סיעת־־יחיד נוספת.

סיכסיר בין גח״ל והטלוויזיה בירור נרגז עומד להיערך כין ראשי
חרות והטלוויזיה, על רקע ;.טענה שדבריו
של ח״כ מנחם כנין פ יומן השמיע׳׳ קוצצו,
כצורה הפוגעת כמפלגה.

״אגרסקויי
שערורייה כלכלית גדולה עומדת4
לפרוץ כקרוב סביב החכרה החצי•
ממשלתית לייצוא חקלאי ,״אגרסקו״.
החברה שקעה בהפסד־ענק, בגלל ניהול י
כושל. בין השאר הבטיחה לחקלאים מחיר
קבוע לסחורתם, בלי קשר למחירים שנתקבלו |
בחו״ל.

עתה זקוקה החברה לתמיכה של ׳
מיליונים מצד הממשלה, ובשטת הדיון
על בך עלול הענייד
גלות.

משקיפים מצביעים על העובדה שלואים
החל לפרסם ידיעות אלה, אחרי שחזר מביקור
ממושך כארצות-הכרית• כאותה תקופה,
כיקר כארצות־הכרית גם שמחה דיניץ,
יועצה של ראש־הממשלה כדי להכין את
ביקורה של גולדה מאיר שם.

בוק ישראל ימכוד
אח, יברקל״ס״

דיניץ היה הנציג הממשלתי שניהל את המגעים עם
לואיס בעת ביקורו בארץ לפני מיספר חודשים.

הנהלת ״בנק בדקלים״ הבריטית ביקשה
מבנק ישראל לקנות את סניפו הישראלי.
בנק ישראל עומד לטפל כמכירה.

לעובדות אלה יש חשיבות לנובח התועלת
שמפיקה ישראל מהידיעות שמפרסם
לואים, הנותנות כידה אמצעי מיקוח ואיום
כמשא־ומתן המתנהל עם האמריקאים.

תחלה עוות המכיורוות
בליגה הלאומית בכדורגל לפחות אחד המישחקים שנערבו״כשלו
שת הסיבוכים הראשונים של משחקי הליגה
הלאומית בכדורגל, היה בנראה מישחק
מכור. לקראת הסיבוב הרביעי של המיש
הקים, שנערך כשבת האחרונה, נעשה נסיון
לקנות מישחק נוסף, אך הנסיון לא עלה יפה.
למרות הסערה הציבורית שהתחוללה בעונה שעברה
סביב מכירת המישחקים בליגה, ולמרות מסקנות
ועדת עציוני, נראה שנגע המכירות לא חוסל. העובדה
שאף קבוצה ואף כדורגלן בליגה הלאומית לא נענשו
על מעשיהם בעונות הקודמות, מהווה תמריץ להמשך
הנסיונות לקנות מישחקים.

אלא שהשנה מנסים בכר לקנות מיש־הקים
כשלבים המוקדמים של המישחקים
״המשפחתיים״ כין האגודות, מתוך מגמה
לרכוש נקודות כתקופה שתוצאות מפתיעות
לא יעוררו חשד.

התוכנית למזג את ברקליס עם בנק דיסקונט
נכשלה, אחרי שמשפחת רקנאטי, בעלת דיסקונט,
הגיעה לכלל מסקנה שאינה יכולה להגשימה. בין
השאר גרמו לכך עובדי בנק דיסקונט, שחששו מפני
חדירת פקידי ברקליס למנגנון הבנק, ולשיבוש אפשרויות
הקידום.
עדיין לא ברור מי יקנה את הסניפים השונים
של ברקליס בישראל.

ביקזרדו עד מסירת
ה1כ*וז לאתר
התיירות בחרמון
מסירת הזכיון הבלעדי של הפעלת אתרי התיירות
בחרמון, והשכרת ציוד סקי למחליקים בהר, לקבוצת
רמת מגשימים, עוררה ביקורת בין אלה שהפעילו
בעבר את מיתקני הספורט בחרמון.

אלה טוענים כי יש פגם אסתטי כמסירת
זכיון בזה על-ידי שר-התיירות לקבוצה
השייכת לתנועתו של השר, מה עוד שאנשי
הקבוצה עצמם מסרו את הזכיון בחכירה
לישראלית־יורדת הכאה רק לעונת החורף
לאזור.
יתכן שהפרשה תתגלגל בעתיד הקרוב לערכאות.

פרסום סלניק

^ ז סו ח

X11, 011111251011׳ 01011^1ז3ש8ג*ז69-1ז• 11^141
העולם הזה 1790

העולם הזר! 1790

איר הפר הפסל* הי שראלי
בוק׳ שוורץ ל שו דדכעל כורחו
פרשת עתיקותיו של
משה דיין הולידה בדיחות
רבות. כך, למשל, טוען הכלכלן
חיים דובשני שהממשלה
עומדת לחוקק חוק, האוסר
גילוי שחיתויות בידי מי
שלא קיבל לכך רשיון.
הטייס אורי יפה,
לעומת זאת, הסביר את הסגירה
החפוזה של תיק החקירות
נגד דיין כך :״זהו תיק
בעל כריכה מגנטית. ברגע שעוזבים
אותו, הוא נסגר מעצמו.״
9דידי
מנוסי בשם אישיות
הרוצה בעילום שמה: לא
חשוב כמה יעלו על משה דיין
— מי שיצטרך לשלם בעד זה
בסוף יהיה יגאד אדון.
ישיבת ועדת־הכלכלה,
בה נשמעה עדותו של יצחק
שוכינסקי, נפתחה בבדיחה
הבאה של היו״ר, אברהם
שבטרמן :״אשה ביקרה לראשונה
בחייה בקונצרט של
תזמורת. כשנשאלה לרשמיה,
אמרה, :בהתחלה זה היה נח מד.
כל אחד ניגן איך שרצה.
אבל אז בא האידיוט הזה עם
המקל, והכריח את כולם לנגן
את אותו הדבר׳.״ הוסיף שב־טרמן
לעיתונאים :״ובכן, עכשיו
בא האידיוט עם המקל,
ואני מבקש להפסיק את הדיבורים

ישיבות הוועדה עמדו
בסימן המריבה בין היו״ר ה־חרותי
ובין פורש־חרות שמו־אד
תמיר. השניים עקצו זה
את זה בלי הרף, באוזני העיתונאים.
כך, כשאיחר תמיר
לישיבה השניה, ליגלג שב־טרמן
:״זה בסדר, השחקן הראשי
מאחר תמיד.״
9באותו דיון, הציג את
עצמו ח״כ המערך אברהם
זידכרכרג כמומחה לענייני
רכב .״אני מושבניק,״ הסביר,
״ובמשך שנים רבות נהגתי
בעגלה וסוס.״
0באותה ישיבה התפרץ
יצחק שובינסקי כלפי אורי אב־נרי
:״אתה פגעת בי יותר
מכולם, כשפירסמת בהעולס הזה
את הסיפור על הסירה שניתנה
לקיבוץ גינוסר!״ לאחר מכן,
כשנרגע, סיפר שובינסקי ששני
בניו הם קוראים נלהבים של
העולם הזה, והם קוראים אותו

שלים והמלך זזביא לפניו ל־ראשונה
הצעה להסדר לבעיות
ארץ־ישראל. לפי ההצעה תוענק
אוטונומיה תרבותית לאזורים
שיש בהם רוב יהודי (בין
חיפה ותל־אביב) וזכות תפילה
במקומות הקדושים בירושלים,
וכל זאת תחת שילטון עבדא־ללה
בכל איזור ״הסער הפורה״
.הצנזורה הבריטית פסלה
את הרעיון ולא הועילה אפילו
התערבותו האישית של המלך
הירדני.

בלונדון בלהט. אחד מהם קרא
את הסיפור על הסירה, גזר
אותו מהגליון ושלח אותו מייד
לאביו בארץ — וכך נודע לו
על כך.
9השבוע התגלה מדוע

נבחר דווקא שייך ג׳עכר
מועדי לסגן שר־התיקשורת.

הסביר בחיוך פקיד בכיר ב־מישרד־התיקשורת
שביקש להישאר
בעילום שם :״זה בגלל
שכל מי שמשתמש בדואר
— מקלל בערבית.״

8דיילת היופי הראשית

9למה ליו״ר תנועת הח רות
עזר וייצמן אין נהג
פרטי? בראיון לדב גודד־שטיין,
גילה עזר :״אני לא
יכול להרשות לעצמי נהג פרטי
כי אני לא משתכר 850 לירות
לחודש, אלא 2500 לירות
לחודש...״
9מתי הגיע עזר וייצמן
למסקנה שצריך לסגור את
אוטוקרס? כשהיה שר־תחבו־רה,
הוא רצה לנסוע במכונית
ישראלית והזמין דרך מינהל
הרכב מכונית טריומף 1500
שהורכבה בארץ. מינהל הרכב
שילם עבור המכונית וביקש
שישלחו אותה אליו הביתה.
כשהגיעה המכונית, נכנס עזר
לתוכה לנסיעת ניסיון. כעבור
מטרים ספורים, התברר לו כי
במכונית שהגיעה אליו חדשה
לגמרי אין שמן בלמים .״נו,
משהו לא בסדר עם המיפעל
הזה,״ אמר אז עזר.
8בתום הדיון בכנכת
על השחיתויות הוזמנו מספר
שרים זחברי־כנסת למסיבת
חנוכת־בית אצל מי שהיתר
בעבר מזכירתו האישית של
דרד בן־גוריון והיום אחת
המערך בכנסת, ממזכירות דדיה גורן. במסיבה, בה
נשפכה השמפניה כמים, ניצלו
השרים יוסף אדמוני,
ויקטור שם־טזב שבא בחברת
אשתו גרטי והח״כים

מרדכי סורקים, אברהם
עופר ומרדכי כן־,פורת,
את ההזדמנות ואכלו מכל הבא
ליד בלי להתחשב בהגבלה של
שבע וחצי הל״י לארוחה ש מותר
להם ׳להוציא.
9אחת מבדיחות הזמן:
״שמעת שיוסף טרומפדדור
קיבל מחרשה עם מיספר לבן?
הוא עולה מרוסיה וגם נכה.״

מרים ברנשטיין־כהן

של חברת רבלון זיוה תלם,
הסתובבה השבוע זורחת כולה
והציגה בגאווה מכתב־תודה שקיבלה
מאירגון ויצ״ו על שהיא
בחברת שבע דיילות־יופי נוספות
של החברה הצליחו לאסוף
בנשף הדיפלומטים שנערך במלון
הילטון, תוך 20 דקות,
עשרת אלפים ל״י תרומות.
8פירסומאי זריז הפך משחק
של ילדים למצרך למבוגרים.
הפירסומאי דויד דוכס,
המפרסם בין השאר את מוצרי
המשחק לגו שמחלקיו מרכיבים
הילדים צורות שונות,
הרכיב לעצמו חפתים לחולצה
מאבני לגו, והשבוע הוא אזר
עוז ויצא בשעת ערב מוקדמת
ענוד חפתים לרחוב דיזנגוף
בתל-אביב. מלבד החולצה ושאר
אביזרי הלבוש, לקח אי־תו
דוכס תיק מלא חפתים אותם
חילק לגברים שהסתובבו
אותה עת ברחוב לבושים בחליפה.
ההתקהלות שנגרמה
במקום, משכה את תשומת ליבו
של שוטר, שלא התחשב ב־מיבצע
וביקש מהפירסומאי שיחדל
מלגרום להתקהלויות ברחוב.
כשהציע לו דוכס זוג
חטתים, אמר השוטר :״תזהר,
זה יכול להתפרש כשוחד.״
דוכס נבהל והסתלק מהמקום.
חידדה 1י 1ד | מזנק לכיוון חסל, קולע, ומגיע לית-
| 1 ^ 1| | 7רוו של .2:3אחרי יתרון של נקודה

אחת, הפסיק קסטרו את משחקו הקשוח, בו קפץ בין השאר על
יריבו והחזיק את הכדור זמן רב מדי. השופט התעלם מן העבירה.
9על תחילת דרכו בעיתונות
העברית, סיפר השבוע
ההומוריסטן אפרים קישון,
כשהתארח בתוכנית רולטה שבעריכת
אבי קורן ובתיה

(שנייה מימין) ,חגגה השבוע, על נימת הצילומים של הסרט
״לא ביום ולא בלילה״ ,את יום־הולדתה ה״ ,77 כחברת
דליה פרידלנד, זלמן קניג(במרכז) והבמאי סטיב שסרו, שערכו לה מסיבת הפתעה בה הורמו כוסיות כדת.
העולם הוה 1790

שושני בגלי צה״ל. את כתבתו
הראשונה, שנקראה אז ואני
אומר, הגיש קישון לכל עיתוני
הבוקר, אך איש מהעור־כים
לא הסכים לקבלה בנימוק:
״סיגנון כתיבתך הוא הונגרי
מדי,״ ״אתה כותב באופן מאוד
לא ישראלי ואיש לא יאהב את
זה כאן,״ ועוד נימוקים מאותו
סוג. רק עיתון אחד הסכים
לעשות לעולה החדש מיחווה
חד־פעמית ולפרסם את כתבתו.
כך החל קישון את עבודתו
העיתונאית בארץ בעיתון המנוקד
אומר.
8צנזורה על עיתונות,
איננה מסתבר המצאה חדשה.
בתוכנית אחרת של גלי צה״ל,
זיכרון דברים, התארחו השבוע
ותיקי העיתונות העברית ושוחחו
על העיתונות בתקופת המנדט.
שלום רוזנפדד סיפר כי
הצנזורה הבריטית נהגה להוציא
מהעיתונים ידיעות על השואה
ויום אחד צינזרה אפילו נאום
של וינסטון צ׳רצ׳יל בו
פיאר ראש־ממשלת בריטניה
את חלקם של היהודים בקרב
אל-עלמיין, מפני שהיא
חששה לפגיעה בערבים שב־ארץ־ישראל
— לכן הוציאה את
הקטע כולו. בפעם אחרת
השיג רוזנפלד סקופ כשראיין
את המלן־ עבדאדדה בירו-

8הצייר־פסל הישראלי
בוקי שוורץ, טייל לו להנאתו
עם חבר ברחוב ניו־יור־קי.
לפתע התחכך בו אחד ה עוברים
ושבים. בוקי, ששמע
עשרות סיפורים על הגניבות
בניו״יורק, מישש מיד את כיסו
וגילה כי ארנקו איננו. הוא
הסתובב במהירות וצעק לעבר
האיש :״את הארנק! תן לי
את הארנק!״ האיש הוציא מכיסו
ארנק, זרק אותו לעברו
של בוקי ונמלט מהמקום כל
עוד נפשו בו. כשהגיע בוקי
הביתה, התברר לו כי הוא שכח
את הארנק בבית ושהולך הרגל
בו חשד, פשוט נבהל מצעקותיו
וחשב שבוקי רוצה לשדוד
אותו — לכך*ירק את ארנקו
וברח.

פסוקי זזשבוע
הפיזמונאי יוסי גמזו
עד גניבות העתיקות
שד משה דיין :״מה שמוכיח
שלגמרי /זו אינה סברת-
כרם /שאפשר לעשות מחוקא
אטלולא /ולהצליח גם אם
מעלים חרס...״

העיתונאית

זיוה

יריב :״סוף גנב — לפנטהאוז.״

העיתונאי
נתן דו־

נכיץ :״לישראל לא נשקפת
סכנה שתיהפך בעתיד הנראה-
לעין למדינת מישטרה, כי אין
לנו מישטרה.״

מכתבים 8שמירה מתמדת
אני מאחל לכם שתצליחו להתארגן מחדש
היטב כפי שהצלחתם עד כה. מד.
שקרה הינו מצער, אך אני מקווה שב־עיקבות
זאת תנקטו באמצעים מתאימים
ובשמירה מתמדת על המערכת.
ידוע לי ולכם בוודאי שבעיקבות השריפה
במערכת, גברה האהדה אליכם וזה
לפחות חיובי.
אריה איסטנר, חיפה

8חיי!
משה דיין
שלא כשר־החינוך, דעתי האישית ש משה
דיין יודע מה מותר ומה אסור
לעשות בעתיקות וברכישה. פרטית.
איני יודע מה מוצע לתיקון פקודת (או
חוק) העתיקות, אך מזה שנים (בעצם מאז
שאני יודע על מעשי דיין על־ידי עצם
לקיחת עתיקות: הוא נבר גם על-יד מקום
מגורי לפני שנים מספר) ,אני סובר שמוטב
להציע תיקון שיהיה מותר לכולם
לחפור.
התיקון ברוח המקובלת יוכל להיקרא:
״חוק היתר — משה דיין — עתיקות״.
איכפתן, מ .אהיטוב, תזת־גן

אבוי לעם
הרו אה ושותק
כאם לשני בנים, המי מצהירה
בזאת, שאני מחנכת אותם שלא יתגייסו
לצה״ל בבוא הזמן. אינני מוכנה
להקריב את בני על מזבח הרק-
בון והשחיתות, שבמדינה הזו. התופעות
המצחינות הללו אינן חדשות,
הן כבר מעלות עובש שנים רבות.
אבוי לעם הזה הרואה הכל בעיניו
ושומע הכל באזניו ומבליג. קבוצת
שתלטנים עושה במדינה הזו כבבי-
תה הפרטי ומנהיגה את העם בעזרת
הצהרות מזוייפות ומפוצצות והעם
אוכל ושותק.
אילו קמו כל חללי מלחמות ישראל
וראו מה קורה במדינה אשר
למענה הם הקריבו חייהם, הם היו
אוחזים שוב ברובה, אבל הפעם מול
הממשלה אשר הביאה את המדינה
למצב שכל אזרח בה הוא גנב.
אי־לכך, לא אתן לבני לשרת ב-
צה״ל בבוא הזמן.
אני מצהירה זאת לאחר אובדן
אמונה באלהים ואדם והאשמה על-
כך מוטלת אך ורק על הממשלה.
דינה פהן, תל־אביב
מדינת חור! ?

מבחנים פסיכולוגיים יגלו זאת. מבחני
אישיות, מבחני משכל 1.)3ומבחנים
לבחירת מקצוע.

אני משתגעת אחרי הגבינות
של 0110160

פנו לת.ד. ע 852/ר״ג,
ותוזמנו לפסיכולוג מוסמך.

אולפןגרג (כר־קמה)
פותה ב 27.12-קורס ל־
הנוגב מגנב סטור

קצרנ 1ת
עברית ו/או אנגלית
הצלחה מובטחת!
פרטים:
ת״א: גורדון ,5טל׳ 236209
או ״ידעפון״ ,טל׳ 252425

שערוריה רודפת שערוריה, פרשה רודפת
פרשה: נתיבי נפט, אוטוקארס, חפירות
וסחר בעתיקות, המיסתורין של ת/נ
שלוש־לביב, מפא״י-עבודה והפשע המאורגן,
משרד־הבטחון־נכה־צה״ל-סעדון,
אלוף וחיילים־משרתים במסיבה ועוד ועוד
ועוד.
והכל בסדר. אף שר לא התפטר.
בכל מדינה דימוקראטית אחרי שערוריות
כנ״ל היו השרים האחראים מתפטרים.
בישראל אין שרים אחראים ...אפשר
לגזול, לגנוב, לבזבז מאות מיליונים
מדמי הציבור בתנאי שהגנבים הם מ״אנשי
שלומנו״ .זאת היא מדינת־ישראל תחת
השלטון הציני של עבודה־מפד״ל.
האם ישראל היא מדינת חוק?
מסופקני.
ד״ר מ. בראנדט, ירושלים

געתזן -גבינה לבוה פיקנטית
לא יאנסן איך היא משתלבת עם ענבניה. ממש משגעת את הנשמר.

לדעתי לא מוצדק הזעם העצום כלפי
גונבי הרכוש באבו־רודס, וכל יתר מעשי
המירמה והגזל שבוצעו שם. נדמה לי
שיש חוק די־הגיוני בתורה האומר: הגונב
מגנב פטור מעונש. והרי כל הרכוש שם
ואוצרות הנפט לא שייכים לנו. אנחנו
שדדנו ושודדים אותם מעם אחר.
העולם הזה 1790

האם נסכן חיי בנינו עם מטוסים בלתי-
יעילים אלה 7אל תחשבו שאם לא מפרסמים
ריעות כאלו בעיתונות אין הציבור
יודע על הבעייה וער לה.
ישראל לנדאו, רחובות
הדחפור משתולל

״העולם הזה״ ,1787״הדחפור
המשתולל חרג שוב״ ,על הריסת
מבני ״אוס״רשרש״.
קראתי בתדהמה ובכעס עצור את המאמר,
הדחפור המשתולל הרג שוב״.
בשנת ,1964 כאשר עלתה לראשונה
על הפרק השאלה האם להרוס את מבני
אום־רשרש, פניתי לראש עירית אילת
ובקשתיו לדאוג לשמירת המקום.
צילום תשובתו מצורף.
אולי מחאה ציבורית תעזור לשמירת
מבנים ואתרים בעלי ערך היסטורי וסנטימנטלי.
איתן
הולנד, חיפה
9תשובתו של ראש עיריית אילת לאיתן
הולנד, הנושאת את התאריך :1.11.64
״תודה על מכתבך בעניין הריסת ״אום
רשרש״ — המיבנים הישנים על חוף אילת.
ההתענררות בעניין זה גדולה ומעניינת
ואנו נוטים להשאיר חלק מהמבנים ולהפכם
למוזיאון.
על כן אל דאגה ותודה על התעניינותן.״

מייר, ב״ידיעות אחרונות״
אי נד ירה

״ שו שנ האמרה
ש חנ האמרה
שאת אמרת
שכד אי לי לנ סו ת
אתטמ פוני טמפקס.
״למה י
זכות ראשונים

התיקון של שניידמן גולדה לפיכך, עצם השוד הזה והתבססותנו שם
שפירושו המעשי היא החלטה סופית לא
לזוז משם, היא השערורייה הגדולה ביותר,
המהווה תנאי מוקדם למלחמה נצחית ביננו
ובין העם הנגזל על ידינו.
רכקה תל, קבוץ עמיר
אפוטרופוס בעל כורחו
״העולם חזה״ ,1788״זהב שחור
— צמרת שחורה״ ,על הפגנת חצי
תריסר צעירים ליד בית שר־המישפטים
יעקב״שמשון שפירא.
העובדה ש״נראיתי״ נפגש ״לעיתים תכופות״
עם האנשים המוזכרים בכתבה, איננה
נכונה. מכיוון. שהיא הופיעה בסמיכות להפגנה
ליד בית שר־המישפטים, עשוי להשתמע
ממנה כאילו אני אחראי, במידה
זו או אחרת, להפגנה.
אילו הייתי, תומך בהפגנה זו הייתי בא
לשם ומפגין בגלוי.
נפגשתי עם נציגי החבר׳ה האלה פעם
אחת, ולפי בקשתם.
אני מבקש שתמצאו מקום להכחשה, שממנה
יהיה ברור שאין זו קבוצה ״שלי״,
ולא עמדתי מאחורי ההפגנה ליד בית שר־המשפטים(
.אמרתי להם באותה פגישה
שלא אתמוך בהפגנה, לא במישרין ולא
בעקיפין, מטעמים השמורים עימי ).גם
לא ביקשתי את תמיכתם בוויכוחים שהתנהלו
במוסדות ע״.5

ח״ב מאיר אכיזוהר,

הכנסת, ירושלים
• בשיחה עס כתב העולם הזה טענו
מארגני ההפגנה שהם ״אנשי ע״מ, מתומכי
אביזוהר״ .העולם הזה מצטער שהסתפק
בהודעה זו, ולא ביקש את אישור ח״כ
אביזוהר מראש.
התכונה במבחן

פרשת הודו המזעזעת והמשתמע ממנה
מחייבת את מנהיגי קהיר וירושלים להתרחק
מה שיותר מהר מכל הערלים, להושיט
יד איש לרעהו ולפתח בכוח משותף
את שטחי המדבר העצומים.
האסמים יתמלאו אז בר. שלום ושובע
ישרור בכל המרחב לכל הדורות.
קומו אנשי הרוח מקהיר וירושלים. אל
תחשו.
מאיר כלומכרג, ראשון־לציון
העולם הזה 1790
הצביעות הישראלית
אני חושב שהקאריקטורות המצורפות
מראות בבירור את הצביעות הישראלית.
בקאריקטורה המקורית שהופיעה השבוע
בידיעות אחרונות, רואים את ראש ממשלת
הודו הגברת אינדירה גאנדי סותמת אוזניה
לדרישות האו״ם.
אחרי התיקון שלי, גם ראש ממשלת

״העולם הזה״ ,1789״בזעתך
תאכל סנדגיץ׳״ על אופנת חנויות
חסגדביצ׳ים שפשטה בת״א.
בקשר לכתבתכם על חנויות הסנדביצ׳ים
בתל־אביב, היינו רוצים לתקן טעות חשובה.
חנות ״סנדביץ׳ סיטי״ היתד, חנות
הסנדביצ׳ים הראשונה בתל-אביב, כשנפתחה
ב־ 2ביולי ,1971 חודשיים לפני שנפתחו
שאר חנויות הסנדביצ׳ים.
גובה המיסים העירוני ודאי ישמח לאשר
עובדה זו, מאחר שאנו הפכנו מאז לתורמים
נדיבים לאוצר העירוני, הרבה יותר מאשר
שאר חנויות הסנדביצ׳ים.
אנו גאים בכך שאנו היינו אלה שהתחילו
ב״מהפכת חסנדביצ׳ים״ וקבע יי, את
האיכות שכה רבים אחרים מנסים עתה
לחקות.

אנדריו נויוירט, פיטר שלגר,
סנדביץ׳ סיטי, תל־אביב

״כן, אני יו דעתשהםל שימו ש
פני מי, אך מ עו לםלא
חשב תי על ה ר עיון שהם
״ אינ ם ־נ ר אי ם ״ .הי, זאת
או מרתש אני י כו ל ה
ללבוש א ת כל בגדי לל א חשש.
א פי לו בגד־ים.
״ א ת או מרתש אני י כו ל ה
א פי לו ל ש חו תממשי
ומהש או מ רי םשא סו ר
להר טי באתה שיער
זהסתםמע שי ה של סבתא,
אה י

מוילון שימוש
רוצים סיפור מאגדות המזרח הפרוע ז הנה :״בוועדת החקירה של פרשת
״נתיבי־נפט״ ,אמר בן־דרור, :העיסקה בין קונטיננטל למדבר — לא אסתטית׳״
(הארץ .)7.12.71 ,אם כן, מספר תיקונים למילון אבן־שושן :
שוד — התנהגות שאיננה ואנייה להערצה.
רצח למטרת שוד — אי־כיבוד הנורמות החברתיות המקובלות.
חטיפה למטרת אונם ורצח הנאנסת -אי־התאפקות.
הנאצים, כתופעה היסטורית — הפרת הסטנדרד החברתי.
שואה — מיקרה מצער.
קורא, ראשון־לציון
ישראל הגברת גולדה מאיר, לא שומעת
את דרישות האו״ם.
יוסי שניידמן, תל־אביב
9הקאריקטורות במקור ובתיקון —
ראה תמונות.

לצחוק
או לבכות?

מן העיתונות :״האו״מ קורא לפקיסטאן
ולהודו להפסיק מיד את האש ועל הודו
לסגת מכל השטחים שכבשה. בין המצביעות
בעד ההחלטה, נמצאת גם ישראל.״
אולי אתם תגידו לי אם לצחוק או לבכות
למיקרא ידיעה כזאת.
יניב שחר, תל-אביב

המטוסים

.פ 2נ נ

טעות
״העולם הזה״ ,1788״ערבי מציל
יהודי — התנהגות רגילה״ ,איך
הציל פועל ערבי פועל יהודי.
בכתבה בקשר להצלת חייו של מר סייג
נעים על־ידי העובד הערבי פרג׳ סרור אברהם,
פרסמתם שבמפעלנו מועסקים כ־200
ערבים.
נבקשתכם לפרסם בגליון הבא שלכם
תקון טעות בקשר לנ״ל היות ומספר הערבים
המועסקים אצלנו הוא כ־ 40 וסך
העובדים במפעל הוא כ־.200

״ רופ א פי ת ח או תםי ובכן,
הו אוד אי ב קי א בז ה.
ברצון רב אפטרמהתח בו שו ת
ה ע בו תהאלה. בפע םהבאה
אנ סהאתטמ פוני טמפקס.
״ אלף תו דו ת, רו תי,
ש סיפ ר ת לי אי ךזהב די ו ק .״

א. ביקלר,
מנהל יצור ומנגנון, פתח־תקווה

והטילים
יש להתפלא על ריצתה של ממשלת*
ישראל אחרי השגת הפנטומים.
מי לא זוכר את הימים בהם היינו עדים
יום־יום להפלת מטוס, שניים או שלושה,
דבר שאילץ אותנו להסכים להפסקת האש,
שיצרה את בעיית הטילים המצריים.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עריסות תינתן למצרסים תמונות
למכתביחם.

הגנה סניטרית לשימוש פנימי
להשיג בבתי מרקחת 1בתם רזקי 1ת
מובחרזח. המעונינות בקבלת דזנמאזת
וחומר הסברתי •שלחו 54 אני בבולי
דואר אל היבואנים איוווסט־אימפקס
יו ד ח

חר-אריר

רחור ירחיהז

תו!ו1ץ
סיקורת 05111:1ה1ה

1790
או פרה

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1790״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )1 1מין ממתן )5דמות: ממגילת
אסתר )9סלנג )10 הסתירה את מרגלי
יהושע )11 מעצמה אסיאתית )12 הנאד,
)14 חי במים )15 אחת המגילות )16 מכונת
אריגה )17 דורון )19 מדינה דרום אמריקאית
)23 נאסר )26 מיץ עצמות )27 מונח
בתורת החשמל )28 כוכבת קולנוע צרפי
חיה )30״אם אשכחך ירושלים, תישכח
)32 מחצית היממה )34 עוף מים )35 מידת
לח )36 מפלגה )38 פי החיה )39 עץ )40
חלק בעין )41 אבן קדושה ׳למוסלמים
)42 פנצ׳ר )44 קולב )46 גומהר״ת) )47
חוט )49 בלוף )51 אבן קשה )53 חומר מקשה,
בשימוש במשק בית )55 אל מצרי,
אותו עבד פרעה איחנאתון )56 בן נוח
)57 ישן )59 מים מעורבים בגז דו־תחמוצת
הפחמו )60 קבוצת איים )62 קידומת שם
הולנדית )64 תבלין )65 מחצית היממה )66
פקודה )67 משמש למאור )69 עיר במרכז
הארץ )70 כינוי לחבר האנשים הסובבים

את המלך )71 מלאכה חקלאית )72 דג קטן
)73 צעידה.
מאונך )1 :מטוס סובייטי )2איש דת
)3לא חלב ולא בשר )4אינו מעיד על
עיסתו )5צריח מסגד )6בריחה )7בסיס
)8זוחל )9הכלה מקבלת אותה מאביה
)13 שולי המגבעת )18 מלך חצור )20
מחילות צר,״ל )21 רחוב מפורסם בניו־יורק
)22 איש רפואה, בעיקר צבאי )24
גנרל קרתני, אבי חניבעל )25 עצם בפה
)28 אדון )29 משפחת פיננסיירים יהודית
)31 תקופת החיים הבאה אחרי הינקות
)33 צד מערב )34 משק הנוזלים בדתיחתם
)37 מכר בכורתו בנזיד עדשים )38 קלם
)42 דרגה בצד,״ל )43 משבעת המינים )45
מספיק )47 גמר )48 מנהיג מרד ואדי סא־ליב
)50 מטבע יפני )51 דג, אותו מגדלים
בארץ • )58 סגנון דיבור ציודי )60 מילת
שלילה )61 אותו נוהגים אנשים להאשים
כשהם שוגים )63 גמד )66 ישימון )68
זועף )71 עצוב, עני.

לומר על אופרה שהיא בסך הכל אוסף
של רישומים מוקדמים לקראת יצירות מוש למות
שבאו אחריה, זה לא מן הדברים
המחמיאים ביותר. אולם כאשר המחבר הוא
וולפגאנג אמאדאוס מוצארט, זה
כבר עניין אחר. כי מוצארט הלה מין גאון
שכזה אשר כתב יצירות מופת גם בהיסח
הדעת, דוגמת החטיפה מההרמון.
המנצח יוליום יודל, אשר הביא את
החטיפה להיכל התרבות, בביצוע התיזנזורת
הפילהרמונית הישראלית, צימצם את הדיאלוגים
עד למינימום האפשרי, ובזאת
יצא הקהל נשכר. הוא גם השכיל להביא
רביעית זמרים, שני טנורים ושתי זמרות
סופרן, השונים תכלית השינוי זה מזח.
בוורלי סילס (הגבירה) היא סופרן בעלת
גוון קול עשיר ומלא, שליטה מושלמת
וטכניקה מעוררת התפעלות, אף כי נדמה
לעתים שקולה אינו הולם לגמרי את מו-
צארט, היא מיטיבה להבליט את כל החן
והיופי שבמוסיקה אותה היא שרה. פטרי־שה
וייז, לעומתה, בעלת קול צנוע יותר,
צעירה, שובבה, נדמה כאילו תפקיד המשרתת
נכתב במיוחד עבורה, כה טוב מתלבש
קולה על סלסוליה החוצפניים. ג׳ורג׳
שירלי, טנור בעל קול עמוק והירואי
במקצת, מתקשה לעתיד לגבור על כל הקישוטים
שהכין עבורו מוצארט. ואילו דוד
הול הוא טנור קומי בעל אפשרויות מוגבלות
שם והתזמורת נוטה לכסות אותו
לחלוטין.
אשר לאדה ברכריאן, הבס שהוא
תפקיד כמעט ראשי *כל האופירה, חזותו
קומית בהחלט, שירתו ערבה לאוזן, אבל
גם הוא אינו מסוגל להתגבר בקלות הדרושה
על כל מה שכתב מוצארט (עליו מספ רים
שהיה מתנכל לא פעם לזמרים, ובמיוחד
לזמרות).
מה שנוגע לרודל׳ אולי אינו אלגנטי
מספיק, אבל הוא שולט היטב בתזמורת
ובזמרים.
ומעל לכל עיקר: לאוהבי אופרה זו
תמורה בריאה ונדירה בדייאטה המפוק פקת
של הבית שעל הטיילת התל־אביבית.

ת ק לי טי ם
לכל תקופה יש גאון תורן, ויש מי שהח ליט,
מסיבות בלתי־מובנות לחלוטין, שהגאון
התורן של החודשים האחרונים הוא

למזלו, נמצא מי שיממן את כל השגעו־נות
הללו. ומאחר ולכל העסק הזה יש
מין הילה ״אינטלקטואלית״(שוו בנפשכם —
פזימונאי ששמע על באך!) נמצאו גם מיי
שראו חובה לעצמם להביע התפעלות בקול
רם, מתוך חשש שמא לא הבינו משהו
וייראו שוטים בעיני החכמים.
ובכן, הם עדיין נראים שוטים. ואשר
לגרוגיך הצעיר, אולי, כאשר יתחיל לע שות
דברים בשמו, ולא לחקות אחרים
בצורה כה מופגנת וכאשר יימצא זמר
בעל קול ערב משלו לביצוע ״יצירותיו״,
אפשר יהיה לעמוד, באמת, על מה שיש —
או אין — בו.

ריצ׳י הייבנס, יחד עם חבורת־נגנים
קטנה, אבל מגובשת להפליא, מוכיח בפעם
אינסופית בשעון אזעקה (פולידור 080
)2310 שמוסיקת פופ מתקדמת אינה חייבת
להתבטא דווקא בכלים אלקטרוניים מתוחכמים,
המוציאים יללות ארוכות־טווח.

ריצ׳י הייבנס
היללות אינן דרושות
בסיוע כלים שהם כמעט כולם אקוסטיים,
מצליח הייבנם לנהל שיחה ישירה עם
מאזיניו, דרך שיריו, אשר אם נכתבו על-
ידו או לאו (השיר הפותח הנה השמש הוא
של ג׳ורג׳ האריסון, למשל) ,מהווים ביטוי
אישי מאד של הייבנים עצמו.
נגינת הגיטרה הנמרצת שלו, ושירתו
המזכירה מטיף דתי בעל קול ניחר, יוצרים
אווירה אמינה ובלתי־אמצעית, ואוהבי פיז־מוני־הנשמה,
אוהבי הפולקלור ומוסיקת
המחתרת, ואפילו חסידי שירי־המחאה
(שעון אזעקה הוא בהחלט שיר־אזהרה,
בעל משמעות סוציאלית) ,ייהנו מאד מן
התוצאה.

אם דווקא רוצים להכתיר את כדור אש

חשנץ

1790

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכסל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על-גבי הגלוייד: .
״חשבץ 1790״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .28.12.1971
גין הפותרים יוגרלו שלושח פרסי ספרים.

שלמה גרוניך
השוטים נשארו שוטים
שלמה גרוניך, בחור בעל קול דק דוס-
רות עצומות, המגיעות לביטויין המלא
באריך־נגן למה לא סיפרת לי (פונו־דור
.)13008
התקליט נשמע כמו שביבי־מעבדה של
:מישהו המנסה להידמות למישהו אחר :
גרוניך רוצה להיות ״פרוקול האדום״,
והוא רוצה להיות קורט וייל, והוא
רוצה להיות שופן, והוא רוצה להיות
אליל־מחתרת, והוא מאד רוצה להיות
חיפושית, והוא רוצה להיות מודרניסט
המשתולל עם מכשידי־הקלטה, והוא כל
כך רוצה להיות חזן, עד שהוא הופך
תפילה (אבינו מלכנו) לפארודיה צורמת.

(613311־ ? 11 אי.אמ.איי )793 .בשם מסויים,
אפשר, כנראה, לקרוא לזה מוסיקת־מח־תרת.
אלא שהכותרת באמת אינה חשובה,
כאשר מדובר בלהקה כמו סגול כהה,
היוצרת מוסיקה כעולה על רוחה, ומצליחה
אפילו לגרום לכך שהאלקטרונים יתחילו
לשיר במעגלי ״פיד־בק״ (הזנה חוזרת,
באלקטרוניקה, הגורמת בדרך כלל לצים־
צופים אופנתיים, כמו אקולוגיה (״הכביסה
משחירה והאוויר מידלדל /הגשם מורעל,
ואיש אינו אשם?״) שרים על מלחמות
ומזמרים אפילו קינה לחיי־הדגע הקצרים
והחולפים עד מהרה של אליל־פופ (איש
לא בא) .ואם ישנו מי שנבהל מן השליטה
המושלמת של חמשת חברי־הלהקה בכלי הם,
מן הקצבים הרועמים והסוחבים ומן
הרעש הרב, הרי בפיזמון אחד, בתו של
כל אחד, מסתבר שיש להם גם חוש־הומור,
והם גם יודעים להשתמש בכלים מוסיק ליים
בצורה קונבנציונלית לחלוטין, ובכל
זאת בתוצאות משביעות־רצון. בקיצור,
כדאי לשמוע, ולא במחתרת.
בין כל סידרת הלהיטים (במרכאות) ש הוציאה
חברת אר.סי.אי. לאחרונה, מקטעי
יצירות של מלחינים קלאסיים, המוצלח ביותר,
לעת עתה, הוא התקליט המוקדש
למורים ראוול. להיטי ראוול (אר.סי.אי.
)5002 טוב מחבריו, קודם כל משום ש־המלחין,
במיקרה זה ,״התחשב״ בדרישות
(המשך בעמוד )12

הנהלת חשבונות
הקהלמ שתעמם
לפעמים, כשאני בוחן את הגובות הק הל
לטיפול העיתונות בתופעות חברתיות
שליליות, אני מגיע למסקנה שצרכניד. ה־פאסיביים
של חרושת האינפורמציה מתייחסים
לפרשות כאל מופעי־בידור.
עם עיתון ביד, וטראנזיסטור פתוח, הם
יושבים לפגי מכשיר הטלוויזיה ומצפים
מממלכת התקשורת שתפתיע אותם, תרתק
אותם, תדהים אותם; ,תס־עיר את רוחם
ותוציא אותם לרגע מתוך שממון חיי היום־
יום, מתוך הרוטינה המשעממת שאייתה
הם שוכבים לישון מדי לילה, ואשר לתוכה
הם מתעוררים מדי בוקר.
המאבק לתיקון פני החברה, המתנהל
לעיניהם, מעניין אותם אך ורק כמופע
תיאטרלי, המבוצע למענם.
התפקיד היחידי שהם מוכנים
ליטול על עצמם בדראמה
הסוציאלית והפוליטית
הוא תפקידו של צופה. הנאורים
והערנים שבין צרכני
האינפורמציה מתעקשים
לתפוס מקום טוב בשורות
הראשונות. אחרים מסתפקים
בשורות האחרונות, ב יציע
ובמקומות־עמידה. והרוב
הגדול והדומם לא טורח
כלל להיכנס לאולם. אותם בכלל לא מעניין
מה יהיו תוצאות הדו־קרב, המתנהל על
הבמה הציבורית, גם אם התוצאות קובעות
את עתידם ועתיד ילדיהם.
גם מבין יושבי השותת הראשונות מעטים
מאוד מוכנים לעשות משהו לקביעת
תוצאות המאבק המתנהל לעיניהם. הם
אפילו לא מוכנים להזיז את התחת מתוך
המושב המרופד שלהם, כדי לכתוב מכתב
למערכת. הם מסתפקים בתפקיד של צופים,
המחלקים ציונים לנפשות הפועלות
בדראמה.
״זה לא בסדר,״ הם רוטנים, כאשר מציגים
בפניהם איד גיבורי הפרשות גנבו
כספים מתוך כיסם .״לא יפה,״ הם מסכמים,
כאשר מגלים להם שנבחריהם הנערצים
רימו אותם, ניצלו אותם וזילזלו בתפקיד
שהוטל עליהם .״כל הכבוד,״ הם
קוראים לעבר שחקן, המתעקש להוקיע
בקול רם את עושי העוול, .״דון קישוט
מיסכן,״ הם לוחשים, ומצביעים לעבר

אדם הנלחם יחידי נגד מנגנון אדיר. למבקרים
המתהלכים ביניהם, המפרשים
להם את העלילה המסובכת, המתרחשת
לעיניהם, הם אומרים ״אתה צודק מאה
אחוז ! אל תשתוק ! תן להם, תכניס להם !״
אבל אפילו תפקיד של צופים סאסי־ביים
אינו מספק אותם לאורך זמן. תחי לה,
עם התפוצצות פצציתיהסירחיון הראשונה,
הם נדהמים. האקט של קריעת המסכות
מעל אישי־ציבור שסרחו מעורר
בהם עדיין התרגשות. אך כעבור זמן מה,
כאשר העלילה אינה מתקדמת, כאשר הטקסט
שבפי הקטיגיורים מתחיל לחזור על
עצמו, כאשר צעקות ה״בוז״ של המקהלה
המדברת חוזרות שוב ושוב — הם מתחילים
לאבד עניין בהצגה.
הכסאות מתחילים לחרוק,
אחדים מתחילים לפהק, אח רים
מתנמנמים, וחלק מהקהל
פשוט קם ועוזב את
האולם .״די ! מספיק ! משעמם
! נמאס ! תנו משהו
אחר!״ נשמעות צעקות.
מנהלי ההצגה, עורכי העיתונים
ושאר האקרובא-
טים של קירקס התקשורת,
המבקשים בכל מחיר לרכוש
את לב הקהל, ממהרים להחליף את
תפאורת משאבות־הנפט שעל הבמה בתם־
אורת מיפעל להרכבת מכוניות. גיבור האופרה
החדשה, הטנור הנודע שובינסקי, יוצא
לבמה ומתחיל לשיר את הקטע המפורסם
שלו ״לא ידעתי,״ אך מייד, עוד לפני שהוא
מסיים את הבית הראשון, מתחיל הקהל
לאבד את סבלנותו ולצעוק ״מספיק ! נמאס !
את זה כבר שמענו ! רוצים משהו חדש !״
הקהל שלנו בררן. הוא מכיר בעל־פה
את כל האופרות ואת כל הטכסטים של
המלודראמות הציבוריות. הלהיטים משעממים
אותו. הוא רוצה כל יום פרשה אח רת,
וכל פרשה חייבת להיות שטנית יותר
מקודמתה, אחרת הוא נרדם. שגונבים
מכיסו הוא כבר שמע, שמרמים אותו הוא
יודע. תנו לו משהו חדש, תנו לו איזה
מלחמה קטנה עם הפצצות והפגזות עם
הרוגים ופצועים, אחרת הוא יעזוב באמצע,
מבלי שהאחרון יטריח את עצמו
לכבות את החשמל.

מילון למוות׳ צביעות והסוואה
כבר מזמן עלה בדעתי להתחיל באיסוף
שיטתי של מונחי צביעות והסוואה, הזרועים
בשפה הרשמית והציבורית שלנו.
אתם יכולים לעזור. אם אין לכם מה
לעשות, אם נמאס לכם לפתור תשבצים,
אם אתם מוצאים את עצמכם מפהקים מעל
עיתונים או מול אישי־ציבור המתראיינים
ברדיו ובטלוויזיה, עזרו לי ולעצמכם
למיין את השפה העברית ולהוציא מתוכה
את אוצר השקרים המוסכמים, שבלעדיהם
לא יתכן היום להוציא מישפט ״תרבותי״
ו״פארלמנטרי״ מהפה.
המקורות, מתוכם ניתן לדלות מונחי
צביעות והסוואה, הם רבים ומגוונים.
הטו אוזן קשבת להודעות רשמיות של
הממשלה. קראו בעיון הודעות מוסמכות
של דוברי סישרדים מפדשלתיים ומוסדות־ציבור.
עמדו על המישמר כאשר אתם
שומעים את נאומיהם של שרים וחברי־כנסת.
וכמובן, אל תזניחו את מאמרי־המערכת
בעיתונות, ואת דיברי פרשנינו
הפוליטיים והחברתיים.
אם אתם רוצים פעם לראות את אוצר
הצביעות, מכונס במילון מסודר, שיעזור
גם לכם להתקדם בחיים ולהגיד בפומבי
דברים שאינכם מתכוונים אליהם — שיגרו
אלי את המילים והביטויים ה״תרבותיים״
וה״הגונים״ ,המשמשים ׳תחליף לאמת
בלתי־נעימה. אתן לכם מספר דוגמאות
כדי שתדעו במה בדיוק מדובר :

תקלה )1( :שערורייה, כגון מעילה
בכספי הציבור! גניבה של ציוד ממשלתי
! רשלנות שגרמה להפסדים כספיים
במישרד או בחברה ממשלתית! מישגה
שגרם לאובדן חיי אדם ! מעשה שלא ייעשה,
אשר נעשה על־ידי. איש ציבור ש מסרבים
לגלות את זהותו.
( )2פליטת פה, הדלפה או גילוי המעשים
הנ״ל, אותם ביקשה הרשות להסתיר
מידיעת הציבור.
פגם אפטטי )1( :טובת הנאה או
שוחד הניתן לשר, פקיד ממשלתי בכיר
או איש־ציבור, בפי הממונים עליו או
הנאמנים לו, כאשר אין כל אפשרות ׳להסתיר
את העובדה מידיעת הציבור, או לח פות
עליה בדרך כלשהיא.
( )2ניצול התפקיד והמעמד לרעה. ל דוגמה:
שד-אוצר הממליץ שמיפעל תעשייתי
התלוי בו יתן תרומה של 100,000
ל״י לקיבוץ, שמזכירו עזר לו במלחמת־הבחירות!
פקיד במישרד-השיכון המוסר
עבודה גדולה לארכיטקט שתיכנן את בי תו
הפרטי ללא תמורה! פקיד מישרד־ד,בטחון
הנוסע לטיול בחו״ל על חשבון
קבלן עבודות־עפר שממנו הזמין עבודות
בסכום של מ־ 100,000ל״י ומעלה! מנהל
בנק הלוקח הביתה דוגמאות מהסחורה
עליה הוא מופקד! שר המוכר בשעות־הפנאי
גופיות הנושאות את חתימת ידו!
קצין־מישטרה השותף בחברה הגוררת

11 1

רכב החונה במקום שהתמרור אוסר זאת.
נפטר: יהודי שהוציא את נשמתו.
מ ת: ערבי, או כל אדם שאינו יהודי,
שהוציא את נשמתו.
הבלן ג חייל צד,״ל, שמקצועו הוא
הפעלת חומרי״נפץ וחבלה.
מ ת בל: ערבי, חבר באחד מאירגוני
המחבלים, המפעיל חומרי־נפץ וחבלה
נגד יהודים.
אי רגד;יטיזר: כל אירגון ערבי
בלתי־סדיר הנלחם לשיחדור מולדתו מ עול
זרים.
א י, תמי, שיחדור: כל אירגון יהודי
בלתי־סדיר שנלחם לשיחרור מולדתו מעול
זרים.
פ לי ט ת פת: אמת לא־נוחה או לא-
נעימה, שנאמרה בהיסח־הדעת על־ידי
קצין בכיר• פקיד בכיר או שר בממשלה.
ביטוי או מלל: אמת שנאמרה על-

11 1

ידי מקור מוסמך, ואשר גרמה נזק לתדמית
המדינה בחו״ל או לתגובות נזעמות
של דעת־הקהל בארץ.
שיקול מוטעה: החלטה בדרג בכיר,
שגרמה למדינה להפסד של ממיליון לירות
ומעלה.
תופעה מדאיגה: שחיתות ציבורית,
הסתאבות, שוחד, מעשי־ימירמה וגניבות.
שערורייה: ביטוי ממשלתי המתאר
כל פירסום עיתונאי כן וגלוי-לב על תופעות
שליליות שהמישטר אחראי להן.
מעשה מחפיר: ביטוי ממשלתי,
הבא לתאר כל ביקורת נגד הממשלה,
המתפרסמת או מושמעת על־ידי אזרח
ישראלי בחוץ־לארץ.
תפסתם את הפרינציפ, רבותיו בבקשה,
גשו לעבודה, אם אתם רוצים שהמילון
ייצא לאור לקראת חגיגות שנת ה־ 25 של
המדינה.

צוות ה מב ק רי ם ב רדי1
המנחה: ערב טוב, קהל נכבד. כמדי
חודש בחודשו, זימנו לאולפן את צוות
מבקרי הדראמה, אשר יעסוק הפעם באחת
ההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר של
להקת תיאטרון המחתרת ״ראשוני ציון״.
ההצגה ״ידיים למעלה,״ או ״השוד הגדול
של סניף בל״ל בראשון־לציון,״ אשר הכניסה
למבצעיה למעילה מרבע מיליון לירות
עם פתיחת הקופה, היא הצגה דינאמית,
אשר לפי כל הסימנים
תהפוך ללהיט העונה. ברשותכם
אמסור את רשות
הדיבור לתת־ניצב — ואינני
מתכוונת לתת־סטאטיסט
חה־חה־חה! — ובכן תת־ניצב
שמואלי בי״ת, בבקשה

,שמואלי :.כאיש טכני, לא אתייחס
להצלחת המופע. מה גם שלא כל הצלחה
קופתיית מוכיחה על הישג אמנזתי. מבחינה
מיקציועית גרידא, נראה לי שהביצוע
היה חובבני. התנועה בבנק היתד, איטית.
ההתחלה משעממת. כל ההכנות האלה:
בדיקת הציוד, האיפור, גרבי הניילון על
הראש, הנסיעה הארוכה ליעד. את מי זה
מעניין? זה היה כל־כך בנאלי. כבר ראי נו
דברים כאלה בכל הצגה של להקת־חובבים.

מנ ח ה: הסוציולוגית תלמה יגיל.
תלמה: לדעתי, הביצוע היה מבריק
ומשכנע מאוד. הבחור הזה שנכנס עם העוזי
ביד ואמר ״ידיים למעלה! זה שוד
מזויין זה היה יוצא מן הכלל. מאופק׳
לא מוגזם — ממש כמו בחיים. אני
האמנתי לכל מילה שלו .״זה שוד מזיויין !״
הוא היד, נהדר.
ש מוי אלי: מת כל־כך נהדר? לדעתי׳
הטכסט היה נדוש. הקטע הזה, שבו הגיבור
אומר למנהל הסניף :״תפתח את
הקופה, יה מלוכלך אחד, או שאני פותח
לך את הראש!״ סתם וולגאריות!
שו מ רון: למה? אני חושבת שזו עברית
מדוברת של יום־יום.
ה מנ ח ה: ד״ר עובדת שומרון, מרצה
להתנהגות סביבתית בטכניון. תמשיך בבקשה.

מ רון: אני הייתי רוצה להגיד מש הו
על הקהל בהצגה. אני לא יודעת איך
להסביר את אדישות הקהל, נוכח העלילה
המרתקת שהתרחשה לעינייו. הקהל בפירוש
היה אדיש. לא היה איכפת לו ש־שודדים
את הבנק — ששורדים בעצם את
כספו. פה ושם ראינו אפילו שימחה לאיד,
חיוכים של שביעות־רצון מצד הצופים. זד,
חמור מאוד! וחלקה של המישטרה בהצגה
הזאת היה מתחת לכל ביקורת. כניסת השוטרים
היתד, מאוחרת. המישחק שלהם
היה איטי, מתמשך ומייגע, כמו בכל ההופעות
שיל המישטרה.
שמו,א,לי: זה לא נכון ! דווקא קטעי
המישטרה מצאו חן בעיני. ואני לא אומר

את זה כקצין־מישטרה. שיחות האלחוט
בין הניידת למוקד היו דרמאתיות מאוד,
לדעתי. הרדיפה בכביש היתד, יפה. ושמתם
לב שהניידת נעצרה באור אדום, כמו
שצריך? השיחה עם המפקח הכללי הייתה
ממש מאלפת .״המישטרה חוקרת המשטרה
עושה את כל המאמצים זה
היד, משכנע.
שו מ רון: טוב, הוא מכיר את הטכסט
הזה בעל פה. הוא אומר
אותו 20 פעם ביום.
תלמה: אני רוצה להתייחס
להצגה מבחינת ה-
בעייה החברתית שהיא
מעוררת. אני ראיתי מופעים
סוציאליים כאלה בלונדון,
שיקאגו ולאס־וגאס ואני
אומרת לכם שאין לנו מה להתבייש.
לדעתי, מוכיחה ההצגה שאנשים צעירים,
בעלי יוזמה, יכולים גם היום להגיע בכוחות
עצמם, וללא תמיכה ממשלתית, להישגים
אמנותיים וגם פינאנסיים, שהם בהחלט על
רמה בינלאומית.
ש מו אלי: מה פתאום! את באמת מגזימה!

למה: אני לא אומרת שזו ההצגה
הטובה ביותר בארץ. אני חושפת, למשל,
שהמחזה ״יהלומים קורצים בנחלית־יצחק״
היה הרבה יותר מלוטש, והמערכון הקצר
בסניף דיסקונט דיזנגוף היה הרבה יותר
דראמתי. ומובן שאי-אפשד להשוות את
״ידיים למעלה״ עם מעשי־השוד ד,פאנ־טאסטיים
בחברות הממשלתיות או אפילו
בחברות הנתמכות על־ידי הממשלה.
שמואלי: אני מצטער מאד. בעיני
זה לא מצא חן.
המנחה: רמתי הזמן שלנו מתקרב
לסיומו, ותרשו לי למסור את רש׳ות־הדי־בור
לאחד המשתתפים שיופיע בעילום־שם.
׳ה שודד: תראו, קל מאוד להעביר בי קורת.
אתם יושבים לכם כאן באולפן,
וכל אחד מעביר ביקורת .״איטי.״ ״משעמם.״
״הביצוע חלש.״ ״הטכסט וולגארי.״
לדבר אתם יודעים. אבל לשדוד אתכם
רבע מיליון לירות בהצגה של עשר דקות,
וזה לא היה קל. עבדנו על זה קשה
מאוד. חודשים של חזרות יום־יום. הקטע
הכי טוב, ואליו בכלל לא התייחסתם,
היה קטע היריות עם השומרים. וזה היה
ספונטאני. לא תיכננו את זה, אפילו.
המנחה: ובזר״ רבותי, הגענו לסיום
תוכניתנו, בה דן צוות המבקרים בהצגת
״ידיים למעלה,״ שפתחה את עונת החורף
באולם בל״ל בראשון־לציון. בשבוע הבא,
בשעה 10.37 בדיוק, נבקר בפריצה לבנק
״איגוד״ ברעננה, שד,חזרות עליה נערכים
בימים אלה במוסך הנטוש של ״אוטו־קרם״
ביפו. יועד אז, לילה טוב לכולכם,
ואל תשכחו להגיף את החלונות ולנעול
את הדלתות. ומה שעוד יותר בטוח הוא,
כמובן, ביטוח, חה־חה־חה.

המ לחמה בשער -הבסיקובבר לג נ וב!

11 1

ווו

ווו !

1 1 1

ווו

דן בן אמוץ
מר ח ה

סי־קורת
(המשך מעמוד )10
המיסחריות של חברת התקליטים, וכתב
יצירות סימפוניות קצרות. וכך אפשר לשמוע
את לה ואלס, בולרו, אלבוראדו דל
גרציחו או פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה
בשלמותן. יתרון אחר של התקליט, הוא
העושר העצום בצבעי התזמורת של ראוול,
הבא לידי ביטוי מלא בביצועים מבריקים
של שארל מינש (לה ואלס) או פריץ
ריינר (אלבוראדו) .עם זאת, עדיף בכל
זאת לשמוע את כל דאפניס וכלואה ואת
כל הרפסודיה הספרדית, ולא לעבור בין
הבתרים, כפי שהם מוגשים כאן.

ס פ רי ם
״נימוסיו של פועל־נמל באכסניה, אידיאליסט
כמו ילד תמים, גועה כמו שור,
שותה כמו דג, ורך כמו שה !״ זהו אברהם
קאדי, גיבור משפט ליכד! (ויידנפלד
ניקולסון ירושלים )1971 כפי שמתאר אותו
יוצרו, הסופר ליאון יורים. ואם מותר
להוסיף לתאור: קאדי, טייס קרבי לשעבר,
רטייה המכסה עין אחת, כולם מסכימים
שהוא גאון, ואם לא די בכך, הוא גם אקרובט
במיטה.
בעצם, הוא די דומה ליוריס עצמו. יהודי
אמריקאי, שירת במלחמת־העולם השנייה
בצבא ארצות־הברית, עסוק בבעיות השואה,
קרוב בנפשו למדינת ישראל. קאדי
(כמו יורים) כותב ספר על השואה, בו
מוזכר, בין היתר, שמו של רופא פולני,
אדם קלנו, כמי ששיתף פעולה עם הנאצים,
במחנות־הריכוז, בנסיונות־עיקור של יהודים.
קלנו, פולני לאומני, אשר ברח
ממולדתו עם עליית הקומוניסטים, עבד
במשך שנים רבות במושבה בריטית מרוחקת
עם ילידים פראיים, וזכה לתואר־אצולה
על מסירותו, מגיש משפט על הוצאת
דיבה נגד קאדי. והתוצאה.,עוד רב־מכר
של יורים.
מן התיאור של קאדי, שצוטט לעיל,
אפשר כבר להבחין כי עומק ומקוריות אינם
החלק החזק שבספר זה, שצריך להיות
מין רפורטז׳ה, באורך של רומן, המתארת

ליאון יורים
״משום שזה כד כן רע...״
תחילה את התובע והנתבע במישפט הדיבה,
ואחר־כך את המישפט עצמו, בו
משמשת השואה כאמצעי־עזר יעיל ליצירת
אווירה דרמתית.
ואם כי אין ספק שיורים מתכוון להוקיע
את האנטישמיות, הרי הדרך בה הוא מתאר
כיצד יהדות העולם משתפת פעולה לעזר תו
של קאדי (שבעצם לא ידע בדיוק מה
הוא כתב, כאשר כתב זאת) עשוייה להז כיר
לרבים את האגדות על המזימות היהודיות
הבינלאומיות המסכנות את ה עולם.
זהו
ספר רדוד, שיטתי, שאינו דורש
שום מאמץ מן הקורא, ואינו מעניק לו
שום מיטען אינטלקטואלי או רגשי נוסף.
אף על פי כן, זה רב־מכר. כפי שאומרת
אחת הדמויות בספר, מו״ל ממולח המבין
לטעם הקהל, זה יהיה רב־מכר ״לא משום
שזה כל כך טוב, אלא משום שזה כל כך

הז ה רו 1 70

* 1 1 1 1ך

ך • גיעה שעתי להכות על חטא ולקרוע את המסווה
| | מעל פני.
וידוי נורא בפי.
האישום המחריד שהוטח בפני — נכון הוא.

אני מודה ומתוודה: א:י מנסה לעשות הון
פוליטי מגילוי פרשות־השחיתות האחרונות.

אני מנסה לעשות הון פוליטי מן העובדה שתרמנו
תרומה מכרעת לגילוי פרשת נתיבי נפט — פרשה שפורסמה
לראשונה מעל עמודי השבועון המסדים.
אני מנסה לעשות הון פוליטי מן העובדה שחשפנו במו
ידינו את פרשת עסקי־העתיקות של משה דיין.
ואילו היה לנו חלק גדול יותר בחשיפת פרשת אוטוקרס
— הייתי מנסה לעשות הון פוליטי גם מזה.

איני מוצא עוד טעם כנסיון להסתיר זאת.
האמת הנוראה צריכה להתגלות.

^ 4הרי וידוי ראשון זה, נורא כפי שהנהו, בא וידוי
> £שני, שהוא אולי נורא עוד יותר :

לא זו כלבד שאני מנסה לעשות הץ פוליטי,
אלא שאין אני אף מתבייש ככד•

המימסדיות בחלוקת השלל, על פי מפתח מסויים. גם
המפלגות המוצאות את עצמן מדי פעם, למורת רוחן
הרבה, ב״אופוזיציה״ (ליתר דיוק: מחוץ לקואליציה),
מקבלות את חלקן.
כתוצאה מכך, אין אופוזיציה גדולה, המעוניינת במיוחד
״לעשות הון פוליטי״ מפרשות השחיתות, או אף לגלות
פרשות כאלה. אין היא מתכוונת ברצינות להגיע לשילטון.
וכל פרשה כזאת יכולה להביך את האופוזיציה המימסדית
לא פחות מן הקואליציה המימסדית. מי יודע, מי מעורב?

משום כך, מועדת המדינה לפורענות השחיתות,
יותר ממדינות מפותחות רכות.

ך* תפקיד היה נשאר נטוש, והפורענות היתה הופכת
1 1לחורבן, לולא נמצאה העיתונות הלוחמת והאופוזיציה
הלוחמת.

זו גם זו עושות דבר מאוד לא יפה. הן עושות
הון (עיתונאי ופוליטי) מגילוי השחיתות.
העיתונות הלוחמת, ההופכת את חשיפת השחיתות

מפני שהכנסת היא המוסד הקובע. היא
הבוחרת בממשלה. היא המחוקקת את החוקים.
היא החייבת להטיל פיקוח על מעשי השילטון.
בהביעם את מורת־רוחם מול המישכן הוורוד, השתמשו
המפגינים בזכותם הדמוקרטית, ואף מילאו חובה אזרחית.
ובכל זאת, כשעמדתי מולם, ניסיתי להזכיר להם כמה
עובדות בלתי־נעימות.

למשל: מי כהר ככנסת זו, שבחרה בממשלה
זו, העושה מעשים אלה ז

כמה מן המפגינים הצביעו, לפני שנתיים, בעד המפלגות
האחראיות למצב אשר נגדו הלכו להפגין?
כמה מהם בכלל נשארו בבית באותו יום, והשאירו
לאחרים להרכיב את הכנסת ואת הממשלה?
כמה מהם יחזרו על מעשה זה בעוד שנתיים — יבחרו
בעד מפלגה שמעשיה החרידו אותם עתה ממנוחתם, או
לא יבחרו בכלל?
הדברים הרגיזו כמה מן המפגינים, אנשי גח״ל. הם
הרגישו שאני משתמש בהזדמנות כדי לעשות הון פוליטי.

והם צדקו בהחלט.

א הפגנות ולא מאמרים ולא עצומות, עם כל חשי-
/בותם, ישנו את מהות המישטר במדינה.

עד כדי כך הסתאבה תחושתי המוסרית והתנוונה תפיסת
עולמי, שאני ממש מתפאר בנבלה זו.

אני רוצה לעשות חון פוליטי. ואני חושב
שזה טוב.

לכך יש רק שתי דרכים: הפיכה מזויינת
או כחירות. לוע התותח או פי הקלפי.
אם פוסלים את דרך ההפיכה — תרופה שהיא גרועה
לאין שיעור מכל מחלה שהיא באה לרפא — נותרת רק
דרך הבחירות.

דמוקרטיה הפעילה, יש תפקיד מסויים מאד
לשילטון, ותפקיד מסויים מאד לאופוזיציה.
תפקיד השילטון הוא לנהל את ענייני המדינה.

רק יום אחד בארבע שנים ישנה הזדמנות
לחולל שינוי של ממש.

תפקיד האופוזיציה הוא לבקר את השילטון,
לחשוף את מעשיו הרעים.

אם כל האנשים הטובים, בעלי הרצון הטוב, ישפכו
את כל מרי־לבם בהפגנות ובמאמרים, על מנת לחזור
ביום הקלפי ולבחור באותה גברת ובאותה אדרת — הרי
כל ההתרגשות היתה לשווא.

בלי שילטון, אין החברה יכולה להתקיים. מישהו מוכרח
לנהל את ענייניה. גן־עדן אנארכיסטי יכול להתקיים רק
בבית־הקברות.

תפקיד הלוחמים כשחיתות הוא למנוע זאת.

כלי אופוזיציה, מוכרח השילטון להתנוון ול־הסתאב
במהרה. כדברי הלורד אקטון :״השיל־טון
משחית• השילטון המוחלט גורם לשחיתות
מוחלטת״.

תפקידם הוא להעביר קולות.

כקיצור: לעשות הון פוליטי.

האופוזיציה הפוליטית, כמו העיתונות החופשית, דומה
לכלב־רועים. הוא רץ מסביב לעדר, נובח על הכבשים

וכן שכיום הבחירות אין המלחמה בשחיתות
מהווה את הנושא היחידי העומד בפני הבוחר.

מן ה ( 11ה1ן פוליטי

הסוטות ומכריח אותן לחזור לקהל. הוא מעורר את הרועה
הישן, ומזכיר לו את תפקידו.
זהו תפקיד קשה. המסתכל מן הצד יכול לומר בבוז:
״מה עושה הכלב הזה? הוא בסך־הכל נובח!״

באותו יום, הוא נדרש להכריע בעניינים הרבה: מלחמה
או שלום, סיפוח או נסיגה, פער סוציאלי או שוויון,
כפייה דתית או חרות, מדינה לאומנית או פלורליסטית.

המלחמה כשחיתות היא נושא חשוב — אף
רק אחד מכמה וכמה נושאים חשוכים מאוד.

אלא שהנכיחה הזאת חשובה מאד-מאד.
בלעדיה יתרשל הרועה, יתפזר העדר.

אני מוכן להרחיק לכת: מפלגה המנופפת בדגל המלחמה
בשחיתות כבדגל יחידי, תהיה חשודה בעיני. יותר
מדי תנועות פאשיסטיות רכבו בעבר על גל זה אל
חוף השילטון הרודני. יש תמיד סכנה שהמלחמה בשחיתות
תשמש מנוף לדמאגוגים, תעוות על-ידי אינקוויזיטורים
בנוסח ג׳ו מק־קארתי הזכור לדראון, תנוצל על-
ידי רודני־כיס חדי־עין, במלחמתם הפרטית ביריביהם על
הירושה.

פקיד האופוזיציה הוא, איפוא, לחפש פרשות־שחיתות,
לחשוף אותן, לנצל אותן עד תום, לעשות
מהן הון פוליטי.
אם הפרשות אינן אלא בודדות וחריגות, משמש הגילוי
והפירסום לשמירת הערכים, להרתעת עבריינים, לדירבון
מאמצי־התיקון של השילטון.

השילטון אינו רוצה לאבד הון פוליטי. כשהוא
מרגיש שמישהו סוחב את ההון הפוליטי
מקופתו, הוא מזדעק לתיקון המצב כעוד מועד.
אם פרשות השחיתות אינן בודדות ואינן חריגות, אלא
הופכות לסימן־היכר של המישטר, משמש גילוייו להעמדת
הציבור על חומרת המצב. קיום האופוזיציה מאפשר לציבור,
במצב כזה, להחליף את השילטון.
אם השילטון החדש מסתאב ומתנוון אחרי זמן־מה, הרי
ישנה אופוזיציה חדשה מן המוכן — זו שהיתה אתמול
בשילטון. וחוזר חלילה.

זהו מכניזם חיוני לקיום הדמוקרטיה ולמניעת
ההסתאכות.

יש להניח שתמיד מצוייה בחברה מידה מסויימת של
שחיתות — שהרי החברה מורכבת מבני־אדם, ואלה לא
השתנו לטובה באלפי השנים האחרונות. אולם מכניזם זה
מצמצם את חיידקי השחיתות, ומונע את התגברותם ואת
ריבויין עד לממדים של מחלה ממארת.
^ מדינת ישראל אין מפניזם חיוני זה פועל
כראוי.

קודם כל, השילטון מרוכז לצמיתות כידי
כוח פוליטי אחד (המשנה מדי פעם את שמו,
אך לא את מהותו).
כימעט ואין אפשרות, אף להלכה, להחליף את השילטון.
לצורך זה דרושים זעזועים פנימיים, שאין לחזותם כיום
מראש.

שנית, מאז ראשית ימי היישוב העברי החדש
פועלת בו שיטת החלוקה.
זוהי שיטה פקחית מאד, המשתפת את כל המפלגות

סכנות כאלה ישנן גם כארץ, ועלינו להיזהר
מפניהן.

ספיר ודיין (זאב ב״הארץ״)
לאחד מתפקידי-הקבע שלה, נולדה בסדנת העולם הזה.
שנים רבות היינו בודדים לגמרי במערכה זו, ואני שמח
שכיום נמצאים אנחנו בחברה טובה.
האופוזיציה הלוחמת, ההופכת את חשיפת השחיתות
לאחד מעיקרי מצעה ולאחד ממוקדי פעולותיה, נולדה
עם הקמת תנועת העולם הזה — כוח חדש. זמן־מה היינו
לבדנו בשטח זה, ואני שמח שכיום יש לנו שותפים
לפחות בפעולה זו.

גם כעתונאים וגם כאקטיכיסטים פוליטיים,
ניסינו לעשות הון פוליטי במלחמתנו נגד השחיתות.
בל שותפינו הישנים והחדשים במלחמה
זו, מנסים לעשות זאת גם הם.
השאיפה להון פוליטי היא הכוח המדרבן למילוי תפקיד
חיוני. היא דרושה לקיום הדמוקרטיה.
ך* שבוע עלו מאות סטודנטים אל הכנסת, בהפגנת!
! מחאה סוערת נגד גילויי-השחיתות האחרונים.
מדוע הם עלו דווקא אל הכנסת?

במלחמה נגד השחיתות יש לשמור על כללי ההגינות.
יש למנוע קריאות־לינץ׳ ושיטות אינקוויזיציה. יש לתת
לכל נאשם את הזכות המלאה להגן על עצמו בתנאים
הוגנים, להחזיקו חף־מפשע עד שתוכח אשמתו. יש למנוע
משוא-פנים, האשמות כלפי המקורבים לחוג פוליטי
מסויים, תוך חיפוי על השחיתות בחוג הפוליטי היריב.
יש למנוע ניצול המלחמה בשחיתות לשם סילוק מיכשול
פוליטי בפני שואפי שררה רודנית.

לכן צריבה המלחמה בשחיתות להיות צמודה
לערכים של דמוקרטיה, טוהר-המידות,
הברה כזכויות הזולת, שיחדור נדכאים, חרות
לעצמנו ולזולתנו.
מלחמה כזו בשחיתות, כחלק בלתי־נפרד מן היעדים
והמשימות של תנועה פוליטית שוחרת־שינוי, היא חיונית
לבריאות הציבור.

וככל שתנועה כזאת תעשה הון פוליטי יו־וייטב
— זדיי-

גדול. ,בן...

למדינה.
ייטב

תול המשמיד עכברושים פועל מתוך מניעים אנו(
\ כיים בהחלט. הוא רוצה לאכול, ותו לא. הוא זולל
ושמן. אולם תוך כדי כך הוא שומר על אזרחי העיר,
ואולי אף מונע מגיפת־דבר קטלנית.

כשתנועה פוליטית עושה הון פוליטי מן
המלחמה כשחיתות — היא עוזרת לעצמה.
זה חשוב. כי היא עוזרת לטיהור המדינה. וזה
חשוב עוד יותר.

ייאי י י 1 1־י?״:

א 1כ 1 1י י

במדינה
העם
מ טו טלת
ושמה מלחמה
אזרחי ישראל היו שקועים בשערוריות
שמילאו את עמודי עיתוניהם ובמחדלי
המישטרה. אולם בפינה ניסתרת של ליבם,
ניקרה השאלה :״האם תפרוץ מלחמה?״
הניצחון המוחץ של ברית־המועצות ב־תת־היבשת
ההודית יכול היה להוביל
לאחד משני כיוונים.
ברית־המועצות יכלה להחליט שדי לה
בניצחון כביר זה שהעלה את יוקרתה בזירה
הבינלאומית, ושלא כדאי לה לקלקל

אנשים בעלי־אמביציה, המתעניינים באפשרות
להיבחר לכנסת הבאה, מתחילים
ליזום פעילות ציבורית, להודיע בעקיפין
למעוניינים :״אני פה. אני מוכר. מה
בקשר?״
הגבול הדק. השבוע חזרה על התרגיל
הקלאסי הזה שולמית אלוני. היא
יזמה סלון פוליטי חדש בביתה.
אלוני היא ותיקת מפלגת־העבודה. ב־
1965 פלירטטה קצת עם רפ״י, אך הצטרפה
ברגע המכריע לרוב מפא״י, זכתד.
במקום בטוח ברשימה לכנסת.
בכנסת היתה ח״כית בולטת — ולדעת
חבריה, בולטת מדי. מדי פעם משכה
אליה את תשומת־לב העיתונאים, כאשר
מתחה ביקורת על מפלגתה, אם כי העזה
רק לעיתים רחוקות מאד להצביע נגדה.
היא השתדלה לשמור על הגבול הדק בין

סחבו ועדת הסלסלה של הכנסת, גסה אורי אגגרי כשלוש ישיבות
של הוועדה בהן מסר יצחק שוביגסקי עדות על דרכו ועל עיסקי
״אומוקרס״ ,עגה לשאלות חריפות וגהקר ארוכות.
כעמודים אלה טתאר אכגרי את התרשמותו חכלתי־אמצעית
מדמותו של האיש, בפי שהוא הצטייר בעיניו כישיבות אלה
אכגרי לא נפגש עם שוכיגסקי קורס לכן

״א״ אורי אבנר

ן* וא דומה לחיה פצועה, שהציירים סוגרים עליה.
1 1ראש מאסיבי. עיניים מצועפות, המתרוממות. מדי פעם ומסתכלות, תוך כדי דיבור,
אל הנוף הנשקף מבעד לחלונות חדר־הוועדה, כאילו הוא רואה משהו רחוק, הנעלם
מעיני אחרים. הקול בורח מדי פעם מן השליטה העצמית הנוקשה, פורץ בהתרגשות,
באילו הוא פונה אל המוני מושבעים.
אופיו של אדם מתגלה במפלה, כאשר עולמו חרב עליו, כאשר רסיסי בניין־חייו
נופלים סביבו. יצחק שובינסקי המובס הוא אדם מרשים. מרשים יותר מכמה מן הציידים
העליזים, שהריחו את הדם ומתכוננים לנעוץ בו את חנית המוות.
מי שלא הכיר אותו בימי זוהרו, כשחלש על עשרות מיליונים וזכה להערצת
החנפנים, כשחילק טובות ביד נדיבה לכל אנשי הצמרת, יכול רק לנחש איך היה אז.
אפשר לנחש, כי מדי פעם פורצת דמותו של שובינסקי הקודם, השליט, מבעד למעטהו
של שובינסקי הנוכחי, המתגונן בשארית כוחותיו. מבט פתאומי, נימה של קול, פסוק
מתגרה — ולפתע נפתח אשנב ונראה שובינסקי ההוא, האיש שהקים את אוטוקרס
והיה עוד אתמול אחד מאילי־הכלכלה של ישראל.
אויביו טוענים שהוא ״סוחר לאקרדה״ ,כי כך התחיל בדרכו. אבל הוא רחוק מאד מזה.
^ איש מעיד. עובדות יבשות, ולפתע אפיזודה רגשנית. לרגע הוא עוצם את עיניו,
1 1כמי שנזכר במעמד רחוק, מאזין לצלילי דיבור ישן. העיניים נפקחות, ננעצות
בחוקרו, זורקות האשמה :״אתה אולי עורך־דין טוב, אבל בכלכלה אתה לא מבין כלום !״
יו״ר הוועדה מבדד אותו בהרחבה על נשואי בנו. שובינסקי עוצם את עיניו, שום
שריר בפניו אינו זז, אין הוא מחייך, אינו מודה, אינו מגיב כלל. כאילו לא שמע מילה,

יתרון זה במלחמה המרחבית שבה ינחלו
בני־חסותה תבוסה מוחצת, בהתמודדות
צבאית.
כל אדם בקרמלין ידע שבעוד ידידי
ברית־המועצות נהנו מיתרון צבאי גדול
במלחמת בנגלה דש, הרי המצב במרחב
הוא הפוך.
אולם השיקול הסובייטי יכול היה גם
להוביל בכיוון הפוך: נסיון לנצל את היתרון
במרכז אסיה כדי לנחול יתרון שני
במערב אסיה, על-ידי התערבות צבאית
סובייטית מהירה וחזקה.
קרוב לוודאי שיכריע השיקול הראשון,
ושברית־המועצות אינה רוצה במלחמה במרחב
זה. מה גם שפתיחה מהירה של
תעלת־סואץ דרושה עתה לברית־המועצות
יותר מתמיד, כדי לקצר את הקשר הימי
בין ארץ הסובייטים ובין הודו ובנגלה דש.
צעד נוס!? אולם דבר זה כשלעצמו
לא הבטיח את הפסקת האש, מפני שהיה
עוד צעד לעניין.
נשיא מצרים יכול היה להחליט שעליו
ליצור מצב שיכריח את שליטי הקרמלין
להתערב במרחב, על-ידי פתיחת אש
חלקית או כללית. צה״ל היה מוכן לאפשרות
זו. אם תיתחדש האש, יכול
צה״ל להנחית מהלומה מהירה ומוחצת,
שלא תיפול בעוצמתה מזו של מלחמת-
ששת־הימים. אך בניגוד לאז, לא יתבצר
המצב שיווצר בניצחון כזה, אלא צפוייה
התדרדרות כלל־עולמית לרעת ישראל.
ההערכה הסבירה השבוע: האש לא תתחדש׳
אזרחי ישראל יוכלו להמשיך ולעסוק
בפרשות השחיתות והבריונות.

חוגים

שובי, שובי,
ה שולמית
כאשר הכנסת נכנסת למחצית השניה
של כהונתה, נושבת רוח חדשה בארץ.
עסקני המפלגות מתחילים להשקיף סביב,
לבדוק מועמדים אפשריים, העשויים לחזק
את הרשימה בבחירות הבאות, לשקול
אם האיש יתרום יותר קולות משיצרוך.

הסתייגות ובין מרידה.
אבל היא עשתה את החשבון בלי בעלת־הבית.
בהתקרב מועד הבחירות, יצאה
פקודה חשאית מפי גולדה: לחסל אותה.
לשולמית נודע הדבר רק בשניה האחרונה
ממש, כשמצאה את עצמה במקום מגוחך
ברשימת־המועמדים של מפלגודהעבודה.
סיפוח +נסיגה. מאז הקדישה אלוני
את עיקר מרצה לעניינים שמחוץ למפלגה.
השבוע נודע כי הזמינה אליה אישים
שונים, לשם יצירת חוג.
ההרכב היה קואליציה מוזרה של אנשים
בעלי שאיפות שונות, ואפילו סותרות.
בלטו בו תומכי־דיין נלהבים כמו
ח״כ מאיר אביזוהר, העומד על סף פרישה
מע״מ (ראה תשקיף) ,מאיר עמית ובנימין
ג׳יבלי. הוזמנו כמה מאנשי הארץ,
כמו גדעון סאמט, וחוג המשפטנים המרוכז
סביב אמנון רובינשטיין. יגאל ידין, שהתקרב
גם הוא לדיין, פרש ברגע האחרון,
בכעס על שלא שותף בהכנת הפגישה.
מה מאחד חוג זה? חוץ מהרצון להיכנס
לחיים ציבוריים, נראה שאין מכנה
משותף. אמנון רובינשטיין השמיע לאחרונה
דיעות קיצוניות בזכות נסיגה־תמו-
רת־שלום, ואין לו שפה משותפת עם אנשי
ארץ־ישראל-השלמה, מסוגו של אברהם
יפה, שהוזמן גם הוא. גם בשטח המלחמה
בשחיתות לא תיתכן קירבה רבה בין רובינשטיין
וחבריו לבין איש כמו מאיר
עמית, אחד הגיבורים היותר עגומים של
פרשת אוטוקרס.
שולמית אלוני, לעומת זאת, תרצה
בלי ספק להופיע במקום ריאלי ברשימת
מפלגת העבודה, ואילו רבים מן המוזמנים
האחרים מקווים לרתום את עגלתם
לסוס הלבן שעליו רוכב משה דיין.
סלון פוליטי. אך אם אין סיכוי רב
שחוג זה יגבש מצע אחיד, הרי יש עניין
בעצם יצירתו. מעולם לא היה בארץ
סלון פוליטי מן הסוג שהיה מקובל בצרפת
בתקופת המהפכה, שהמפורסם בהם
היה הסלון של מאדאם דה־סטאל.
שולמית אינה דה־אלוני, אבל מירצה
ושאיפותיה בוודאי מספיקים כדי למשוך
תשומת־לב רבה י ליוזמתה החדשה.

כאילו אינו רוצה לערב את שני בניו, הנמצאים בלונדון הרחוקה, בחקירת המפולת.
המשך הסיפור הענייני. עוד אפיזודה. עוד הסבר נרגש.
האם זו הצגה גאונית? סיפור שהאיש מאמין בו בעצמו? אליבי המוכן בקפדנות?
וידוי אמיתי? או ׳תערובת של כל אלה, כשהגבול בין חלק לחלק מטושטש, גם
בעיני האיש עצמו?
לא פעם עומד דיבור מול דיבור. מי משקר? אולי כל הצדדים? אולי בכלל
לא ניתן עוד לגלות את האמת, תחת ערימות אלה של חצאי־אמיתות, גירסות־אליבי
וסיפורי־ראשומון כנים?
בחדר הוועדה מצטופפים חברי-הכנסת והעיתונאים. הוא רואה ואינו רואה אותם.
מדבר אל פלוני ומתעלם מקיום האחרים. מדבר אל אלמוני, ושוכח כאילו את החדר כולו.
מה עובר בראשו? אולי :״אני בניתי מיפעל. מה בניתם אתם?״ או :״לפני האסון
עמדתם אצלי בתור.״
״לפני האסון״ — הוא חוזר על כך כסה פעמים. זוהי נקודת־השיא. החיים מתחלקים
לשניים :״לפני האסון״ ו״אחרי האסון״.
^ יך נגדם האסון? מה גרם לאסון?
סיפור עומד מול סיפור, גירסה מול גירסה. כל אחד מן השחקנים במחזה מטיל
את כל האשמה על האחרים. איש אינו מוכן לקבל על עצמו אף קורטוב של אשמה.
ובוודאי לא שובינסקי.
יתכן שאף אחד מן הסיפורים אינו נכון. כל הגירסות הן חלקיות, כוזבות. כולן
יחד מצטרפות לתיאור מרתק של המציאות הכלכלית בישראל.
יריביו של שובינסקי מתאדים אותו כדיקטטור גס וגאוותני, שליט־יחיד שאי־אפשר
היה לעבוד עימו, אדם שעשה במיפעלים כבתוך שלו, לא נתן לאיש דריסת־רגל,
הסתיר מהם חשבונות.
יתכן מאד שכך נראה שובינסקי בימי זוהרו. בעיני עצמו, היה הבום. הוא יצר

את המיפעל, הוא יזם אותו. הוא הביא את השותפים הבריטיים. הוא יצר את עצמו.
כל האחדים — עמית, פקידי הממשלה, רואי־החשבונות — בוודאי נראו בעיניו כפקידונים
עלובים, טפילים שלא יצרו דבר. הוא התייחס אליהם בבוז, או שכך היה נדמה להם.
והם מתנקמים בו עתה.
אך היכן האיש היוצר, שלא הואשם אי־פעם בכך שהוא דיקטטור, מתנשא, שחצן?
שהוא רוצה לעשות את הכל בעצמו, ולא נותן לאחרים לגשת?
זהו הצד השני של החנופה.
ואין ספק שיש בו מן האמת. קל להאמין שהיה קשה לעבוד עם האיש הזה, שראה
את עצמו כעמוד־התווך של המיבנה, ואת האחרים כננסים בממלכתו של גוליבר.

ן* גידפה של שובינסקי מצטיינת בפשטות עילאית, ועל כן היא חשודה. החיים
נ ) אינם פשוטים כל־כך. בייחוד לא בישראל.
הוא הקים מיפעל מצליח. בניגוד לאילין, היה מיפעלו יעיל, דיווחי, ללא שיגעון
גדלות. מיפעל סוסיתא והטנדרים.
בן־גוריון שיכנע אותו לעבור לטידיודהכרמל, לאיזור מצוקה. הוא לקח עולים
הדשים חסרי־,מקצוע, במקום בעייתי, הפך אותם לצוות של מיפעל. הוא מדבר עליהם
בגאווה ,״הפועלים שלי״ .הוא טוען שהוא רוצה להגן עליהם, לשמור על קיום המיפעל
למענם. כאן הוא פורץ בהתרגשות. היא נראית אמיתית.
היה צורך בשותף זר, שיספק את הדגם שלו. פורד לא רצה. כמעט במיקרה בא
הקשר עם ליילאנד. נוצרו יחסים הדוקים בין הלורד האנגלי ו״סוחר הלאקרדה״ הישראלי.
ידידות מוזרה. שובינסקי מדבר על ״הגוי ההוא״ ,טוען שהשיג ממנו דברים רבים
לפנים משורת הדין, הנחה של ,־ 257 במקום?׳׳ 1570 שהגיעו.
ברור שנשבה בסבך הנימוסים הבריטיים, כמו רבים לפניו, שהתגאה בכך שנתקבל
לחברה אכסקלוזיבית זו, שהתייחסו אליו כאל ג׳נטלמן.
הוא עצמו משתמש במילה זו לא פעם, כשהוא נשאל מדוע לא בדק חשבונות אצל
הבריטים. מדוע לא ערך חקירות. ג׳נטלמן אינו נוהג כך.
ובכל זאת, יחסים מוזרים בינו ובין הבריטים. ההנחה ניתנה בעקיפין. לשובינסקי

יש הסבר הגיוני לכך. אך ייתכנו גם הרבה הסברים אחרים.
האם הבריטים היו כל־כך ישרים, כפי שהם מתוארים? האם התנהלו דברים מתחת
לשולחן, ולמה? לטובת שובינסקי? לטובת הבריטים? כדי לשבש את התחשיב ולהשיג
בארץ הטבות ממשלתיות? כדי להעמיד פנים כאילו מחיר הדולר הנחסך בארץ הוא
יותר קטן מכפי שהיה באמת? או כדי להקל על המנהלים הבריטיים בעסקים שלהם?

י* אנגלים נכנסו לעסק. לשובינסקי היו בעיות של מימון. ואז :״עשיתי את
ן 1המישגה של חיי.״ הוא הכנים לעסק את כור, הקונצרן התעשייתי של ההסתדרות.
לכאורה, רעיון גאוני. היזם הפרטי מתחבר עם המשק ההסתדרותי, זוכה בברכה
ממלכתית .״אם אינך יכול להכות אותם, הצטרף אליהם.״ קואליציה כלכלית מקיר
אל קיר, לטובת כולם. רעיון ישראלי מובהק.
ובאמת, תחילה זה הצליח. את כור ייצג ידיד של שובינסקי. הוא מתאר אותו
באהבה: ביזנסמן הסתדרותי, מסוד לעניין. הרמוניה בין השותפים. שובינסקי הוא הבוס.
עד כאן מערכה ראשונה של שקספיר. אותלו בשיא הצלחתו. ואז נכנם יאגו, הנבל.
יאגו הוא מאיר עמית. לפי תיאורו של שיבינסקי: אדם אפל, חורש־מזומות, שקרן,
פחדן.
בעדותו בפני הוועדה, כבר העמיד את עצמו עמית באור מגוחך. אלוף־המודיעין
שלא הודיעו לו דבר, שלא ידע כלום. יו״ר מועצת המנהלים שלא ידע בין ימינו לשמאלו.
נציג דוב בעלי־המניות, שמינה את דואי־החשבונות, אך שלא נתנו לו לגשת לספרים.
עכשיו מתאר אותו שובינסקי בצבעים שחורים יותר. הליצן השקספירי הופך לפתע
לנבל שקספירי. מזימה אפלה: עמית רצה להחריב את המיפעל, כדי לסלק את שובינסקי
ולקבל את המיפעל בחינם מכונס־הנכסים. יאגו על גלגלים.
והמימד האנושי, הטראגי: עמית הוא בנו של סלוצקי, יהודי יקר, שטיפח את
שובינסקי בנעוריו ,״איש בעל ערכים, חלוץ, סוציאליסט, אדם שהלך כל שבת לבית*
הכנסת...״
האב עזר לשובינסקי בצעדיו הראשונים. הבן נעץ לו את הסכין בגב.
חומר דרמאתי למכביר. כל העולם במה.

* משד הגירסה ג עמית הדיח את נציג כור, האיש הטוב, ובא במקומו. הוא
1תפס את כל העמדות, מינה את רואי־החשבונות, סילק את שובינסקי מכל העניינים,

מלבד יחסי־החוץ עם הבריטים.
ואז קורה האסון, או מתגשמת המזימה. אנשי עמית מכשילים את המפעלים. אין
להם מושג בעסקי מכוניות. הם פקידים, שלא איכפת להם. הכל מיתדרדר. נקבעים
למכוניות מחירים שהם מתחת למחיר ייצורם. משרד־התחבורה, שהוא הנבל השני
במחזה, לוחץ להורדת •המחירים, ואינו יודע מה עושה משרד־האוצר, המעוניין במפעל
דיווחי המעסיק פועלים. זה משכנע: משרדי־הממשלה לוחמים זה בזה, מחריבים
ביניהם את העסק.
שיא דרמאתי, בסוף המערכה השניה: האנגלים מובהלים לארץ. הם רואים שהמפעל
באשקלון מתמוטט. הם באים אל שובינסקי הביתה. הלורד שולף מפתח מכיסו, ומכריז
בקול דרמאתי (שקספיר היה עובר כאן לחרוזים) :״המפעל הוא בידיך. עשה בו כאוות
נפשך. הצל אותו. סגור אותו. שרוף אותו.״
בלית ברירה, בעל כורחו, מקבל שובינסקי על עצמו את האחריות. אבל זה מאוחר
מדי. דרושים סכומי־ענק כדי להציל את המפעל. הממשלה סוגרת את עניבת־החנק.
האנגלים נבהלים מן הפרסומים בארץ ומסרבים להיכנס למפעל בשתי הרגליים. חורבן.
איזה חורבן? כמה שווה העסק?
יש שני חשבונות. האחד של מפעל מת. השני של מפעל חי.
למפעל חי יש מוניטין. זה אשראי. יש לו מלאי, ההופך לסחורה. הוא שווה כסף.
למפעל מת יש רק חובות, ומלאי מת. המלאי נחשב במחיר המופיע במאזן, אחרי
שנוכה כבר הפחת. חלק אחר הוא פיקטיבי. יש הפסד ענקי.
שני חשבונות. הבדל בין יום ולילה. עשרות מיליונים פלוס או מינוס.
לשובינסקי יש מניות. רבע מן הסך־הנל. אם המפעל מת, המניות שוות אפס.
אם המפעל יחיה, יחזור לאיתנו, ישגשג — המניות שוות הרבה כסף.
לכן הוא מעוניין בתיפעול, גם בידי אחרים. בהצלחה.
ולא רק בגלל סיבה זו. אלא גם מפני שזהו, אחרי הכל, המפעל ״שלו״ ,המבוסס
על נבואותיו והערכותיו שלו. אם יקום המפעל לתחייה, שובינסקי יישאר צודק.

רהאביליטציה בסוף המערכה השלישית
אך שמפעלו חי אחרי חורבנו.

האיש הטוב, הצודק, שהנבלים גרמו לאבדנו,

^ ול פ סו ד זה נראה רחוק מאוד. ויתכן כי לא שובינסקי יכתיב את סוף המחזה,
אלא מישהו אחר. ואז ייראה גם שובינסקי אחרת.
האם הוא ייכתב בוועדת־הכלכלה?
הוועדה מספקת, לא פעם, את האינטרמצו ההיתולי, האופייני כל־כך לשקספיר.
הקברנים של האמלט.
שובינסקי גמר את עדותו הראשונה. הגיעה שעת השאלות. מייד פורצת קטטה
קולנית: מי ישאל ראשון?
היו״ר החרותי, אברהם שכטרמן, עומד על כך שחברי הוועדה ישאלו לפי סדר הא״ב.
הא״ב מתחיל באבנרי, מסתיים בתמיד.
תמיד מוחה בזעם. הוא דורש שהשאלות תישאלנה לפי סדר הנרשמים.
חילופי־דברים חריפים, האשמות הדדיות נרגזות, עשר דקות, רבע שעה. כדי
לשים לזה קץ, אני מציע למסור את זכות־השאלות לפי סדר הא״ב ההפוך — תמיר
ראשון, אבנרי אחרון.
שובינסקי מקשיב, שותק. קל לנחש את מחשבותיו: עולמו נחרב, מפעל עצום
התמוטט, הרבה אנשים התאמללו, מאות פועלים חרדים לפרנסתם, נהגי־המשאיות
הדפוקים בוכים — וכאן מתקוטטים על סדר הצגת השאלות באוזני העיתונאים.

ף גמרי כסון י, אחרי הישיבה, פארסה ממש. הבמאי הטוב ביותר לא יכול היה
/לביימה ביתר כישרון.
בצאתי מן הישיבה, בה שאלתיו שאלות חריפות ביותר, מתקלקלת המכונית שלי
(לא טריומף ,1971 כי אם מוסטאנג .)1965 מים נוזלים מן המנוע.
לפתע מופיעה שלישיה. שובינסקי ושני עוזריו. הם מסתכלים במכונית מרחוק,
מתקרבים. המומחה שלו מציע את עזרתו, בודק את המנוע, שובינסקי נותן עצות בכל
הרצינות. צוות הטלוויזיה, שחיכה לשובינסקי, מצלם בהתלהבות.
בניגוד לעצות שובינסקי ויועציו, אני נוסע לתל־אביב. בדרך, ליד מוצא, אני עובר
על פני הטריומף של איל־המכוניות.
איש מאסיבי מאד, במכונית קטנה מאד.

המישטוה מנסה וחרץ את משה דיין מהבור שחנו ועצמו

מסכת השקרי
__ מאח

דן בן־אמוץ
כושר־פעולתה המהיר של מישטרת־ישראל,
וכשרונה המיוחד לפתור תעלומות
פליליות בפרק זמן מינימאלי .,ידועים
לתהילה בכל רחבי תבל. אך בפיענוח חידת
עסקי־העתיקות של דיין השיגה, נדמה
לי, המישטרה שיא עולמי, שאפילו חזק*

מידיעה שנתפרסמה בעיתוני־הבוקר של
יום ד, נודע לראשונה שהמישטרה מינתה
קצין חוקר לבדיקת תלונתי נגד שר־הביטחון,
ושאותו קצין גבה עדות יום
קודם לכן. בצהרי יום ו׳ כבר הודיעו ב־שידורי־ישראל
שהמישטרה הגיעה למס
לשכנע
אותו שיגבה ממני גם עדות בקשר
לחפירות הבלתי־חוקיות של דיין.
הבחנתי בזמן מתן העדות שהתיק שהיה
בידו היה תיק חדשדש, ומלבד צילום
מיכתב־התלונה שלי למפכ״ל, לא היה בו
כל חומר נוסף.
אם אכן חקרה המישטרה, בהתאם ל הודעתה,
גם את ישר-הביטחון משה דיין,
וגם את הד״ר אברהם בירן וסוחרי-עתי-
קות מוסמכים אחרים, היא יכלה לעשות
זאת רק אחרי שנמצאה תלונתי המפורטת
בידיה.
בהודעת המישטרה, ששודרה בתוכנית
בצהרי־היוס בשידורי ישראל, שודרו שני
הקטעים הבאים :״מעדותו של ה בן-
אמוץ מתברר שהוא מייחס לשר־הביטחון
חיפוש אחר עתיקות בשניים או שלושה
מקומות אחרי מלחמת ששת הימים. מעדותו
של הד״ר בירן מובן שמדובר רק
בשני מקומות כלומר, נסיון ליצור רושם
שעדותו של הד״ר בירן ׳נגבתה על
סמך העדות שלי.
מכל זה מתקבל הרושם כי תוך חצי
יום, מהרגע שסיימתי למסור את תלונתי,
הספיקה המישטרה לחקור את הד״ר בירן,
היה
את משה דיין וסוחרי־עתיקות אחרים. החומר
שנאסף בתיק הלך בוודאי לעיונו
של צוות־חשיבה במטה הארצי של ה־מישסרה,
שהסיק ממנו את המסקנות כדי
להגישן ליועץ המשפטי.
למחרת בבוקר כבר הופיעה בעיתון
ידיעות אחרונות, שיצא לאור בשעה 9.00
בבוקר, ידיעה כי המישטרה כבר הסיקה
את. המסקנות, זכי היועץ המשפטי ״יס מוך״
עליהן את ידיו.
זהו השקר הראשון. נראה שהמישטדה
והיועץ המישפטי הסיקו את המסקנות
שלהם עוד לפני שנגבתה עדותי, ורק אחר
כך גבו גם ממני, המתלונן, עדות פורמאלית.

שקר

קציני־משטוה, תושבי השטתים וקונה העתיקות ד״ן
ריו המהוללים של הסקוטלנד יארד יכולים
להתקנא בו. לא חלפו 24 שעות מהרגע
שהמישטרה החלה חוקרת את העד
הראשי בפרשה, והופ — התיק נסגר!

הפקח שהעו להתלונן
חעלמת העין של המשטרח מחפירות
חשוד של משח דיין אינה מדיניות
חדשח. בשנת ,196$הבחין מנשח
ברוש, תושב אשדוד, מפקח אזורי
מטעם אגף העתיקות, במשח דיין
כשהוא חופר באתר העתיקות הנמצא
באזור, לא הרחק מהכביש הראשי.
מנשה ברוש לא התרשם במיוחד
מאישיותו של דיין, ביקש ממנו לחדול
מהחפירות ולעזוב את המקום,
שהוכרז אז כבר כאתר ארכיאולוגי.
ברוש לא הסתפק בכך. הוא ניגש
לתחנת המשטרה וביקש להגיש תלונה
נגד משה דיין על חפירה בלתי
חוקית. השוטרים בתחנה סרבו לקבל
את התלונה נגד אישיות כה בכירה.
מנשה עזב את התחנה. למחרת נשלח
שוטר במיוחד לביתו כדי לקבל ממנו
את פרטי התלונה נגד דיין. כנראה
נודע לדיין גם אז כי המשטרה סירבה
לקבל את תלונת הפקח, והוא תבע
לקבלה כדי שלא יוכל מישהו לטעון,
כי מפלים אותו לטובה. מה עשתה
המשטרה בתלונה ז זה כבר עניין אחר.
תלונתו של מפקח העתיקות לא
הגיעה מעולם לערכאות. איש לא
שמע עוד מה עלה בגורלה.

קנה כי התלונה שלי ״לא היתה מבוססת,
והחקירה לא העלתה כל אשמה״ .היועץ
המישפטי לממשלה, נאמר באותה הודעה,
סמך את ידיו על מסקנות המישטרה.
ראיתם זריזות! ממש שדים משחת!

ה שקר הראשון
ך* ודעת המישטרה, שפורסמה ביום
ן ! ו׳ האחרון, ניסתה ליצור את הרושם
כאילו עסוקה המישטרה בחקירת ה תלונה
מאז ה־ 4בחודש זה, היום בו שלחתי
למפכ״ל המישטרה תלונה על הפרה
מכוונת ושיטתית של פקודת העתיקות
מצד מר משה דיין, תושב צהלה.
באותו מיכתב למפכ״ל, ניסחתי את תלונתי
נגד דיין בקווים כלליים ביותר, מכלי
לפרט תאריכים ומקומות.
ממילא ברור שהמישטרה לא יכלה לח קור
את הפרשה ביעילות, כמקובל בכל
חקירה מישטרתית, מבלי לגבות ממני
עדות מפורטת באמצעות חוקר מוסמר.
למישטרה אסור בכלל לפתוח בחקירה,
מבלי שתגבה עדות כחוק מן המתלונן.
ואומנם, ביום ה׳ האחרון, ה־ 17 בחודש,
בשעה 8.00 בבוקר, צילצל אלי בטלפון
פקד משה שבתיאל, מהמטה הארצי
של המישטרה, וביקש ממני למסור עדות
ביחס לתלונה שהגשתי למפכ״ל. מאחר
שלא יכולתי לגשת אליו, והעניין היה
דחוף, כנראה, לשנינו, הוא בא לביתי
כעבור שעה וחצי לצורך גביית העדות.
מסרתי לפקד שבתיאל עדות מפורטת,
שהשתרעה על פני 5—6עמודים. הוא התעניין
בעיקר בפרטים בקשר #מיסחר העתיקות
של מר דיין. לקח לי קצת זמן

עדותו שד דן בן-אמוץ,״ נאמר
באותה מהדורת־חדשות ובעיתוני-
הבוקר של יום א׳ ,״מתברר שהוא מיי חם
לשר־הביטחון חיפוש אחר עתיקות
בשניים או בשלושה מקומות אחרי מל חמת
ששת הימים.״
זהו שקר מיספר שניים.
בעדותי מסרתי לפקד שבתיאל רשימה
ארוכה של מקומות, בהם חפר דיין ללא
רשיון. לא ציינתי את התאריכים בהם עבר
השר על החוק, חוץ מאשר בשני מיקרים
לפני מלחמת ששת הימים, ובשני מיקרים
לאחריה. אם דיין הודיע למישטרה ששאר
החפירות בוצעו לפני יוני 67׳ (על עבדות
פליליות שבוצעו עד אותו תאריך
חלה, כידוע, חנינה) הוא יודע, כנראה,
מה שהוא מדבר. אם הנשיא חנן אותו
על החוקים שהפר עד מלחמת ששת הימים׳
גם אני הייתי מוכן לשכוח לו את
עוונותיו אילו חזר דיין למוטב, וחדל לש דוד
את אוצרות התרבות והאמנות של
המדינה.
אמרתי לפקד שבתיאל שאני ממשיך
לקבל עדויות, שאמסור לו את שמות העדים
ברגע שאקבל את הסכמתם לכך,
ובמידה שהוא מעוניין אוכל למסור לו
גם את שמו של טרקטוריסט שחפר עתי קות
עבור דיין באתר שבו התנהלה חפירה
מטעם אגף העתיקות.
אני מניח שהמישטרה לא מצאה עניין
בעדויות אלה, שכן מיהרה לפרסם את
מסקנותיה על סמך שיחה עם שר־הביט-
חון ומנהל אגף־העתיקות, הד״ר אברהם
בירן, שהוא עצמו שקוע בבוץ הזה עד
צוואר.

עוקר שלישי
** עדותו של ד״ד בידן,״ נאמר ב-
הודעה ,״מובן שמדובר רק בשני

מקומות, ובשניהם אין ראיות שאמנם
בוצעה בהם חפירה על־ידי ימר דיין.״
זה שקר שלישי :
הד״ר בידן מתכוון, ודאי, לאזור ולתל-

שוו בביתה
של ארגנה ברצועה
מעשה שוד העתיקות האחרון עליו
נודע, בוצע לפני כחודש ימים, שבוע
אחד בלבד לפני שמשה דיין השיב
בכנסת לשאילתה שהופנתה אליו בקשר
לעסקי העתיקות שלו, ובה הכחיש
כל עיסוק בחפירות בשטחים
המוחזקים.
קצין ״חילכי הרוח״ ברצועת עזה,
סגן־אלוף יוסף יפת, שבין שאר תפקידיו
נכלל גם התפקיד לחפש ברצועה
חפצי ואתרי עתיקות עבור משח דיין,
גילח בביתה של תושבת מקומית,
מימצא ארכיאולוגי נדיר. חיתה זו
אבן מיפתן שעליה חקוקה כתובת
עתיקה. אולם כדי לעקור את האבן
מתוך הקיר בו היתח טבועה, היה
צורן להרוס את הקיר. אי-אפשר
חאשה האלמנה את להאשים
בהשתייכות לאירגון מחבלים, לפוצץ
את ביתה ולזכות באבן. לכן הבטיח
קצין ״הילכי הרוח״ לתקן את הקיר
אחרי שתוצא ממנו האבן. קצין צה״ל
אחר שנוכח במקום, התנגד למעשה.
אבל בעל הדרגה הגבוהה יותר ניצח.
האבן נעקרה ממקומה, נשלחה במכונית
צבאית לביתו של דיין.
קצין ״חילכי הרוח״ ,שילם לאל*
מנה 200ל״י תמורת הנזק שנגרם
לביתה. לא ידוע מאיזה תקציב היו
200 חל״י.
זהו שנאמר: לשקר אין רגליים,
אבל יש לו מכונית צבאייי• __
מגדים. האמנם אין ראיות שדיין ביצע
חפירות במקומות אלה? החפירה המפורסמת
באזור, בה נפצע דיין כאשר מפולת
אדמה קברה אותו, דווחה בהרחבה על־ידי
כל העיתונים ובכל מהדורות החדשזת
של הרדיו.
ז׳אן פרו, שפירסם עבודה על ממיצאיו
של דיין באזור, כתב בעתיקות שהמחקר
מבוסם על ״חפירה מחתרתית״ של דיין.
באנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות
בא״י (בעריכת הארכיאולוגים בנימין מזר,
נחמן אביגד, יוחנן אהרוני ויגאל ידין)
כרך א׳ (עמוד )6מופיע המשפט הבא:
״בין שתי עונות-החפירה נגרם נזק לאתר
(באזור) בחפירות בלתי חוקיות של אנשים
פרטיים. רוב המימצאים מן המפלסים
התחתונים נאספו על ידי מ. דיין.״
את הערך כתב הארכיאולוג ז׳אן פרו,
ומאחר שהוא זכה בטובת-הנאה ממר דיין,
שהירשה לו לפרסם את הכלים השדודים
שברשותו, ניתן להבין למה נקט ז׳אן פרו
בלשון דיפלומטית כאשר כתב ״נאספו״
במקום ״נשדדו״ או ״נחפרו״.
כל הארכיאולוגים וכל הארץ ידעו ש דיין
נפצע בשעת חפירה באזור. רק מנהל
אגף־העתיקות, הד״ר בירן, טוען שאין
ראיות לשמועות. אני יכול להבין שהוא
לא שומע חדשות ולא קורא עיתונים, אבל
לפחות פירסומים מדעיים, הנוגעים במישרין
לתפקידו, חייבים להגיע איכשהו
לידיעתו. אלא אם כן הוא מאשר את
הודעת הפתח, אשר טען ששר־הביטחון
נפצע באזור על-ידי חוליית מחבלים (ש הפילה
עליו הר).
בייחס לחלקו של שר־הביטחון בחפירות
תל־מגדים, שנוהלה מטעם האגף על־ידי
מר מגן ברושי, פורסמה ידיעה ב־הארץ
בזמנו. שומרי־ראשו של דיין גרשו
מהאתר נאמן של אגף העתיקות, ונעזרו
בטרקטור לצורך החפירות-( .שמו של ה-
טרקטוריסט מצוי בידי) .נאמן האגף, נא מר
בכתבה של יהודה אריאל מה,17.11.68-
הגיש תלונה נגד דיין למפקח האזורי של
אגף העתיקות. האמנם גם זו אינה ראייה
בעיניו של ד״ר בירן? האמנם חייב דיין
להיקבר באתר ארכיאולוגי, ולהתגלות ב-

חפירה על־ידי הד״ד בירן, בדי שהוא יאמין
שדיין חפר שם 1
רבותי, אני. טוען שד״ר בירן פשוט
משקר. הוא חייב לשקר, אחרת עליו
להודות שהוא אשם לא פחות מדיין בהפרות
הגלויות של חוק־העתיקות, שבוצעו
מתחת לאפו ובידיעתו.
בעדותו למישטרה סיפר הד״ר בירן כי
בשנת 1963 בחן את האוסף הארכיאולוגי
הפרטי של דיין, וזאת על פי בקשתו של
שר־הביטחון, ולאחר שמצא באוסף מוצ גים
אשר לאגף היה עניין ברכישתם, הוא
ביקש לקבל אותם לשם השלמת התצוגה
המדעית של האגף, ואמנם הם נמסרו
לו ללא כל תמורה.
זה מה שנאמר בחדשות שידווי־ישראל.
ומאחר שהידיעה — לפי מקור פרטי מוסמך
ביותר — נמסרה למחלקת החדשות
על־ידי דוברו של שר־הביטחון, נפתלי
לביא, יש להניח שדיין החליט לקבור
גם את מנהל אגף־העתיקות, במפולת הציבורית
המאיימת עליו בימים אלה.

ה דו ברה מדדיר
ך • עו ב דו ת הן עובדות. אינני מפקפק
1 1בכך שד״ר בירן מסר פרטים אלה
לחוקרי המישטרה. אך אני משוכנע שהם*
צתם על-ידי דיין אינה גורמת לו נחת־רוח
רבה.
אגב, נוסף למודיע, אשר גילה לי ש הידיעה
נמסרה לרדיו על־ידי דוברו של
דיין (שמסר אותה כפי הנראה גם לסוכנות
עתי׳׳ם להפצה בעיתונים) יש לי הוכחה
נוספת שדיין, או דוברו, אחראים ל חיבור
ההודעה והדלפתה. מר תבור, דובר
המטה הארצי של המישטרה, קרא
לפני את ההודעה שהוא מסר לכתבים,
שביקשו לשמוע תגובת המישטרה לידיעות
שהגיעו אליהם. הודעת המישטרה
אומרת כך:
״בשלב החקירה הראשונית (מתיז עוד
לפני שגבו מפני עדות ז — ד.ב.א ).הגיעו
החוקרים למסקנה כי בנסיבות האמורות
אין התלונה נראית מבוססת מבחינת
אשמה פלילית.״
כאשר הכתבים ביקשו פרטים על החקירה,
הודיע להם מר תבור ש״פרטי החקירה
אינם ניתנים לפירסום עדיין.״
מכאן שפרטי החקירה שפורסמו בעיתונים
הודלפו על-ידי דוברו של דיין, ובאישורו.
זוהי
נקודה חשובה, משום שדיין שוקל
היטב כל מילה שהוא מביא לידיעת הצי־

מה יחשבו
החיילים כששר
הנסתוו שלהם משקו?
מח צריכים לחשוב חיילי צח״ל,
כאשר חם שומעים את שר־חביטחון
שלהם משקר במצח נחושח, וכאשר
חם קוראים ושומעים כי המשטרה
והיועץ־חמשפטי מחפים עליו ז
מה צריכים לחשוב חיילים השומעים
את שר-הביטחון מצהיר כי מעולם
לא שמרו חיילי צה״ל על כלים
שחפרו למענו, כשהם עצמם היו אלה
שהועסקו בשמירה על שר״הביטחון
ועל מסוק שהביא אותו לחפירות באזור
דיר״אל־באלח שברצועת עזה ז
מסתבר כי חיילי צה״ל נאמנים
יותר לאמת מאשר לשר-הביטחון
שלהם. הם העבירו למוסדות הנוגעים
בדבר עדות כי לפני כשלושה
וחצי חודשים, נאלצה פלוגה שלמה
של חיילי צה״ל לאבטח במשך שעתיים
ויותר את שר-הביטחון, שהגיע
למקום במסוק בל צבאי, עליו גם
העלה את המימצאים שמצא בעת
חפירותיו במקום.
האם הגיעה עדות זו לידיעת היו•
עץ־המשפטי באשר פסק בהחלטיות
כי שר״הביטחון אינו עובר על שום
חוק בחפירותיו ן אם אינו יודע זאת,
הוא צריך רק לבקש. המידע יועבר
אליו מייד.
בור. הקטע המספר על חלקו של ד״ר
בירן בפרשה נועד לקבוע בתודעת הקורא
והמאזין את העובדות הבאות( :א)
דיין מודיע לאגף על המימצאים שברשותו,
כנדרש בחוק( .ב) האגף יודע על
פעילותו הארכיאולוגית, ומאשר אותה.

(ג) דיין תורם לאגף מימצאים מדעיים ח שובים,
מבלי לבקש תמורה( .ד) במקום
אחר בהודעה נקבע ש״שר־הביטחון דיווח
על מציאת עתיקות, ודיווחים אלה סייעו
לא אחת לאגף־העתיקות בהצלת מימצ-
אים חשובים מאבדון.״

אלה שלא שתהו

ה מ של והנ מ של
ך. גאווה טצריד! י־ין בהוד־ח מחו־
/כמת זו להסיר מעל עצמו חלק ניכר
מהפרות החוק שייחסתי לו, ולהטילן על
מנהל האגף, או לפחות לשתפו באחריות.
אך רק לכאורה. להמחשת טענתי אזדקק
למשל :
גנב מסויים בקוסטה־ריקה, קלפטומאן
שאין לו שליטה על יצריו, גונב בשבתות
ובשעות־הפנאי (לפעמים גם בשעות העבודה,
במיסגרת תפקידו כשר־השיכון, העורך
ביקורי-פתע בשיכונים ציבוריים) מכל
הבא ליד: טראנזיסטורים, כלי-כסף,
חפצי אמנות, תכשיטים וכסף קטן. מתוך
דאגה למעמדו הציבורי, הוא מודיע ל-
מישטרה על האוסף העשיר המצוי בביתו,
מבקש מהמפכ״ל לערוך רישום ימדוייק
של מימצאיו, ומציע לו, ללא כל תמורה,
מוצגים אחדים לתערוכת הגניבות שה־מישטרה
עורכת במוזיאון הממלכתי לתולדות
הפשע.
העובדה שהמישטרה יודעת על הסחורה
הגנובה, המצוייר, ברשותו של השד
הנגוע בקלפטומאניה, עדיין איגד, הופכת
אותו ל״אססן״ ,הפועל ״לפי מיטב הכרתו
בהתאם לחוק״ .ביקורו של המפכ״ל בביתו׳
ונטילת חפצים מאוספו שהמישטרה
מגלה בהם ענייו מדעי, עדיין אינח מז כי׳
את הגנב. גם דיווחיו של השר, אשד
לא אחת סייעו למישטרה להציל רכוש
בעל ערך מידי גנבים אחרים, אינם יכולים
להפוך את השר משודד לצדיק. כל
הנסיבות ״המקילות״ האלה מוכיחות לכל
היותר שהמישטרה רקובה, ומנהלה הכללי
אשם ברשלנות פושעת, ובאי־מילוי התפקיד
שהוטל עליו.
המשל אולי חריף, אך, רבותי, אם נסיר
את מסכת האספן הנדיב המדווח ותורם
מרכוש־הציבור למוסדות־מדע, ומכירות
פומביות, הנערכות למטרות צדקה — נמצא
מתחתה גנב ערום כשועל, המנסה להוליך
שולל את כל המדינה.

ד״ר 3י*־ן ונד הירח
ך עכשיו גרשותכם 1ציץ בדמוחו
ן של הד״ר אברהם בירן, כפי שהיא
מצטיירת מעדותו למישטרה, ומהפצת
עדות זו על־ידי דיין.
ד״ר בירן אינו טוען שהוא מבקר לעיתים
מזומנות, או בפרקי־זמן קבועים, באוסף
הארכיאולוגי הגדול ביותר הנמצא
בידיים פרטיות במדינה. אילו עשה כך,
אין ספק שדיין היה מפיץ אינפורמציה
זו בכל אמצעי־התקשורת ההמונית, שכן
עובדה זו היתד, ממוטטת את הטענה שהוא
אינו מדווח לאגף על מימצאיו.
בשיחה שהיתה לי עם הד״ר בירן, הודח
מנהל אגף העתיקות שמאז 1963 הוא
לא ערך בביתו של דיין כל ביקור רשמי
נוסף, וממילא לא רכש ולא החרים מינר
צאים שיש לאגף עניין בהם.
שמונה שנים חופר, מגלה, אוסף ורוכש
דיין עתיקות, מבלי שמנהל האגף יטריח
את עצמו לבקר ולבדוק מה נתווסף
לאוסף העצום.
חלק־הארי של המימצאים הגיע לביתו
של דיין אחרי מלחמת ששת הימים. לרשותו
ולפקודתו של דיין עמדו קציני מודיעין
לענייני ארכיאולוגיה, ציוד צבאי
כבד לחפירתן והעברתן של העתיקות, והליקופטרים
ורכב, בהם היה שר־ד,ביטחון
יכול — בהודעתו בכנסת — להתעכב מפעם
לפעם או אפילו לגשת במייוחד למקומות
המעניינים אותו מבחינה ארכיאולוגית.
נוסף לכך ניצל דיין את מעמדו
לרעה, כאשר, כאחראי בילעדי לשטחים
הכבושים, רכש עתיקות מסוחרים ערבים
מוסמכים ובלתי־מוסמכים. אילו אני הייתי
סוחר־עתיקות ערבי בגדה, לא הייתי עומד
הרבה על המקח עם שר הביטחון.
וכאשר כל הארץ מדברת על בולמוס
העתיקות שתקף את משה דיין, כאשר העיתונים
מדווחים על פציעתו באזור תוך
כדי חפירה, ופלישתו האלימה לאתר תל-
מגדים, כאשר ארכיאולוגים מפרסמים את
שדידותיו של דיין בכתבי־עת מדעיים,
כאשר כל המי־ומי בארץ ביקרו בביתו
וד,תפעלו מאוספו — חי לו במדינה הזאת
רק איש אחד שלא הציב רגל זה שמונה
שנים בביתו של דיין במיסגרת תפקידו
(המשך בעמוד )18

מול מסך השקרים ור,חיפוי של המשטרה והארכיאולוגים הבכירים בישראל, הת־ייצבו
השבוע באומץ 23 ארכיאולוגים, בהם בלט הפרופסור יוחנן אחרוני, מבכירי
הארכיאולוגים בארץ (ראה תמונה) ,נגד החפירות הבלתי חוקיות של דיין. קבוצת
הארכיאולוגים שחתימותיהם מופיעות למטה, חתמה על העצומה שקראה לדיין לחדול
מפעולות הנוגדות את החוק, מחבלות בחינוך לאזרחות טובה — ומחבלות במחקר
הארכיאולוגי. יש לציין כי 8ארכיאולוגים הסתייגו בחתימתם מסעיף ב׳ של העצומה,
הטוען כי דיין נמנע מדיווח לאגף העתיקות על תגליותיו ואילו שלושה הסתייגו מהסעיף
המביע מחאה על רכישת מימצאים ארכיאולוגיים מחסירות שוד ו״מחפירות ארכיאולוגיות
מסודרות בדרכים שונות.״ המשטרה לא גבתה עדות מאף אחד מהארכיאולוגים שחתמו.
אנוהארכיאולוגיםהת תו &יסמסה, מביעיםבזח תת מחא תנ ועל
הארכיאולוגית של שר הבסח ון מר משה

פעולותיובח חי ם

דיין 1

א. ביצועחפירותארכיאולוגיותללאא שו ר ם ינ׳;ו ף, ללאק בל תרשיוןוללאניחיל

הפנעותמדווחלאגףהע תי קותעלתגליותואת רי םארכיאולוגייםחד שי ם

ו מני ע ת

טיעולמדעימ סו דרבהםיפחוצאהםכ 0

ר כי שתממצ אי םארכיאולוגייםמחפירות שו רומחפירותארכיאולוגיותמסודרות
בדר כי םשונות, אחזקת או תםממצ אי םואימ סי רתםלמחקרמר עי לאגףהעתיקות .

פעולותא לו
האר כי או לו גי.

נוגדות את

החוק, פוגעותב חינו ך ־ לאזרחותסובהומחבלוחבמחקר

אנופונים בז ה לשר הבסח ון לחדולמהן .

ח חי ס ת

ן 1ע

(המשך מעמוד )17
הרשמי, הלא הוא זיד״ר אברהם בירן,
מנהל אגף העתיקות.
יפה, נכון?

ה אגף דשא
ל ה חרי ם!
משך שמונה שנים לא ניצל ד,פ־
£קיד הממשלתי הבכיר הזה את הסמכות
שהמחוקק מסר בידו, לפיה (סעיף )4
הוא רשאי וזכאי לרכוש כל עתיקה שגילה
דיין, ועד שלא ויתר עליה בכתב
אין לדיין כל זכות עליה, ואין הוא רשאי
להעביר את ה״עתיקה״ לאדם אחר, וגם
הרוכש אותה ממנו בכסף מלא אין לו
כל זכות עליה. לא עוד זאת, אלא ששר-
החינוך (או מנהל אגף־העתיקות, הפועל
בשמו) אינו חייב לשלם כל תמורה עבור

הר ו בירן

מנהל אגף העתיקות
שליד
משרד־החינוך, כפי שנראה בערך כשביקר
בביתו של משה דיין בשנת .1963
כיום הד״ר בירן הוא בן 62 שנה.

עתיקה, שהגיעה לידיו של אדם בניגוד
להוראה כלשהי בחוק־העתיקות.
במשך שממה שנים עצם הד״ר בירן
עין, והתעלם מהפרות־החוק השיטתיות

נגד חשוד בגניבת עתיקות
י*־־ ידיעה הבאה נמסרה השבוע
ו 1על ידי מנחם רהט. כתב ״מעריב׳׳
בגליל :
״התערבות של התובע במימשל הצבאי
באיזור רמת־הגולן, מנעה הבאתו לדין
של אזרח, חבר קיבוץ, החשוד בגניבת
עתיקות מאתר היסטורי ברמת־הגולן, בפני
בית־משפט השלום בצפת.
״החשוד, יואב שרון, חבר קיבוץ אשרות־יעקב,
אמור היה לעמוד לדין באשמת
לקיחת עתיקות מאיזור שהוכרז כאתר
היסטורי ברמת הגולן, ללא היתר חוקי.
״נגד החשוד הוכן גליון אישום ובו
פירוט המקרה והסעיפים בחוק שעליהם
לכאורה עבר, והיום ( )20.12.71 עמדה להתקיים
הקראת גליון האישום, בנוכחות
הנאשם, בפני שופט השלום מר יזהר אל־מגור
בבית־משפט השלום בצפת.
״אתמול התקשר טלפונית התובע הצבאי
במימשל רמת־הגולן, סגן עודד מודריק,
עם ראש לשכת חקירות בנפת צפת—
כינרת, וביקש לדחות את ההקראה. סגן
מודריק הסביר כי ״אנחנו לא מעונינים
במשפט״ והוסיף כי ״המימשל הצבאי בר־מת־הגולן
החליט לבקש סגירת התיק,
והפסקת ההליכים המשפטיים נגד הנאשם.״
״סגן מודריק מציין כי בימים הקרובים,
אחר דחייתו הפורמאלית של המשפט, תישלח
פניה בכתב למטה משטרת הנפה
בדבר ביטול התיק נגד יואב שרון.
״ראש לשכת החקירות בנפה הודיע, כי
התיק בפרשה זו, שמספרו ,634/71 לא
יוקרא והמשפט לא יפתח כפי .׳שנקבע
והגלויות של שר־הביטחון. מה הפלא ש עכשיו,
כאשר המישטרה עושה הצגה כאילו
היא מנסה לחקור את קבילות תלונתו
של אזרח נגד שר־הביטחון, מודיע
הד״ר הנכבד שהשר דיווח והשר תרם
והשר הציל והשר לא עוסק במיסחר —
והדוקטור יודע מה שהוא אומר, שהרי

דיי 1אמו לווזיילים :״ל־נס 1אסוו
לחנוו עתיקות ־ א!בל לי מותרר
חוקרי המטוז-וזארצי של משטרת ישראל,
היועץ־המשפטי לממשלת ואנשי
אגף־העתיקות של משרד״חחינוד, לא יודעים
שום דבר על הפרת חוקי פקודת
העתיקות בידי שר־הביטחון משה דיין.
הם גם לא הגיבו כאשר פורסמו בשעתו
בעיתונות הישראלית ידיעות מפורטות על
שוד העתיקות של דיין, שלגביהן חל עתה
חוק ההתישנות ולכן אי־אפשר לתבוע
עליהן את דיין לדין. אולם יש עניין
בידיעות אלה לנוכח הצהרתו של שר-
הביטחון, כי ״לפי מיטב הכרתי איני
עובר על החוק״.
28.12.1960-3פורסמה במעריב כתבה
מאת העיתונאי יגאל לב, תחת הכותרת
״משה דיין חופר זהב.״ באותה כתבה
סיפר לב, קצין-מילואים ביחידת תותחנים,
כיצד נתקלה פלוגת חיילים בה
שירת, במשה דיין, שהיה אז שר״חחק-
לאות בממשלת ישראל, כשהוא חופר בערוצי
תל בנגב.
בין החיילים לבין משה דיין התפתחה
שיחה, בה אמר דיין, בין היתר, כפי שצוטט
על ידי לב ולא הוכחש עד עצם היום
הזה :״יש לי חצי יום חופשי בשבוע
ואין טוב מלהקדישו לחפירות ארכיאולוגיות.
לא הייתי מוותר על כן לשם כל
תחביב אחר ...במידה שיש לי זמן פנוי
אני קופץ לנבור ולחפש עתיקות. בדרך
זו אני מכיר את הארץ לא רק מלמעלה,
אלא גם 7מטר מתחת לפני הקרקע.״
כאשר אחד החיילים שאל את דיין
אם מותר גם להם לחפור ולנסות למ
צוא
עתיקות, השיב להם השר, כפי שפורסם
במעריב :״לכם אסור ! לי —
מותר ! ״

אף כי מנהל מוזיאון ישראל, דני גל־מונט,
חזר לאחרונה לארץ, לא הצלחנו
לקבל את אישורו או את הכחשתו לידיעה
שפירסמנו, לפיה מכר השנה מר משה דיין
למוזיאון ישראל עתיקות בשווי של 30
אלף ל״י.
דובר המוזיאון, מר מאיר מאיר, טען
שפירסום עיסקות כספיות, נוגד את מדיניות
המוזיאון .״אם אנחנו נגלה כמה שילמנו
עבור הכלים שרכשנו מדיין,״ אמר
מר מאיר ,״יסרבו סוחריםאחרים
(ההדגשח שלנו) לעבוד איתנו ויעדיפו למכור
את מימצאיהם למוסדות אחרים או
אספנים פרטיים.״

הארץ מיום ,17.12.68 מדווח :
״לקנס של 250ל״י ושישה חודשי
מאסר, מהם שלושה בפועל, נידון בבית
המשפט הצבאי בחברון שאקר יוסוף נימר
אידבא, שנמצא אשם בביצוע חפירות ארכיאולוגיות
ללא רשיון.״
הארץ מיום 9.5.69 מוסר:
״סוחר עתיקות מחברון שפעל ללא
רשיון מתאים, נדון בבית-המשפט בחברון
לקנס של 2000ל״י, ומאסר של 3
חודשים בפועל ועוד 4חודשי מאסר על
תנאי למשך שנתיים.״
טוב, אבל ידיעות אלה מדברות
בערבים!

מראש, ועל כן פטור הנאשם מלהתיצב
בבית־המשפט. אחרי הפניה המנומקת בכתב,
ייסגר התיק והנאשם לא יועמד לדין.״
עד כאן דיווחו של רהט. מה צריך

היועץ המשפטי מאיר שמגר
להבין מהידיעה הנ״ל: שלמשה דיין לא
נעים שאזרחים אחרים יתבעו לדין על
ביצוע מעשים, שהוא עושה אותם מבלי
שייתבע לדין? או שמא החליט המיסשל
הוא ביקר בביתו של השר לפני שמונה
שנים.

ה חקיר ה
עודא וד ת ה
ך* כותי, על פרשת דיין אפשר לכן
תוב טרילוגיה.
כרך ראשון שיעסוק באוסף של דיין
ובתיאור הדרכים השונות והמשונות בהן
הגיעה הסחורה הגנובה לידיו יכול להיכתב
על־ידי שבתי טבת.
כרך שני, שיתאר את קשר השתיקה
סביב הפרשה, ואת פחדנותם של ארכיאולוגים
ואנשי־צבא החוששים להעיד נגד
שר־הביטחון — יכול להיכתב על־ידי דד
מצביא־הארכיאולוג הנודע, ואיש המוסר
המהולל, יגאל ידין.
וכרך שלישי, אשד ותאר את זריזותה
של מישטרת ישראל, שפתחה וסגרה תיק
נגד דיין תוך פחות מ־ 24 שעות — חייב
להיכתב על־ידי דן שילח, עורך מדור הספורט
בטלוויזיה.
אילו אני הייתי קצין־מישטרה, ואילו
הוטל יעלי לחקור את הפרשה, לא הייתי
טורח אפילו לגבות עדויות ממנהל אגף-
העתיקות ומסויחרי־עתיקות מוסמכים. אילו
אני במקומו של פקד שבתיאל, הייתי עושה
דבר פשוט מאוד. הייתי ניגש לביתו
של דיין, רושם ומצלם את כל העתיקות
שברשותו, כדי שקודם כל נדע באיזה
סחורה מדובר.
אחר כך הייתי מבקש ממר דיין שיסמן
ברשימה את כל העתיקות אותן רכש בכספו.
ליד כל חפץ כזה הייתי רושם את
שמו של הסוחר או האיש ממנו רכש דיין
את הפריט, וכמה הוא שילם עבורו( .דיין
משלם בדרך כלל בצ׳קים, מתוך תיקווה,
כנראה, שמישהו המעריץ את חתימת־ידו
לא יפדה את הצ׳ק. כך שאין בעייה למצוא
את הסכומים אותם הוציא השר על
רכישותיו) .אני מניח שלאחר ספירת המלאי
הזאת עוד היו נשארות כמה מאות
עתיקות, שאותן דיין לא רכש. וכאן הייתי
שואל אותו למקורו של כל כלי וכלי ול-
דיד בה גילה, מצא או חפר דיין את הכלי׳
ובאיזה אמצעי־תובלה השתמש כדי
להעבירו הביתה.
נדמה לי שכל העסק הוא פשוט מאוד,

הצבאי שמעתה מותר לכל אזרח, ולא רק
למשה דיין, לחפור באופן בלתי חוקי
ולקחת עתיקות מאתרים היסטוריים?

ידיעה שפורסמה כעתון ״ידי*
^ עות אחרונות״ ביום , 19.12.71
נאמר כי ״בלי כל קשר עם חקירת המשטרה
ועוד לפני שדיין נחקר על ידיה, הוא פנה
מיוזמתו אל משפטן בכיר של הממשלה
והתיעץ איתו בקשר לכל הפרשה. דיין
חסר למשפטן על מעשיו בשנים האחרונות
בתחום הארכיאולוגי וביקש לוודא
אם הוא פועל בניגוד לחוק. המשפטן
קבע כי פעילותו הארכיאולוגית איננה
נוגדת את החוק.״
מאחר ולפי כל הסימנים והרמזים שהודלפו
לעתוניס ערך דיין את ההתיעצות שלו
עם היועץ־המשפטי לממשלה, מר מאיר
שמגר, מי שהיה בתקופת כהונתו של דיין
כשר־הבטחון הפרקליט הצבאי של צה״ל,
ומאחר שהיה זה מאיר שמגר, שסמך את
ידו על מסקנות המשטרה בתיק החקירה
נגד משה דיין, מן הראוי היה, כדי למנוע
ספקות, שהיועץ המשפטי ישיב לשאלות
הבאות :
0האס התייעץ איתו משה דיין בקשר
לפעילותו הארכיאולוגית7
9האס קבע היועץ־המשפטי לממשלה,
עוד לפני שהובאו לפניו מסקנות המשטרה
בתיק החקירה נגד דיין, כי ״פעילותו
הארכיאולוגית אינה נוגדת את החוק״?
• לשם מה היה היועץ־המשפטי צריך
לעיין בתיק החקירה של המשטרה, אם
קבע כבר קודם לכן, כי פעילותו של דיין
אינה נוגדת את החוק?
למר משה דיין כדאי רק לייעץ בהקשר
זה, שיברר אם הוא פועל בניגוד לחוק
לפני שהוא מבצע את חפירותיו, ולא
אחרי.
ואפילו סמל־מישטרה היה מצליח !תוך זמן
קצר יחסית להגיע למסקנות הרבה יותר
מוסמכות מאלה שטובי־החוקרים בימיש־טרה
הגיעו אליהן.
בשבוע הבא, אם לא יציפו אותי בערי-
מה של עדויות חדשות בעניין פעילותו
הארכיאולוגית של דיין, אנסה להגיע סוף-
סוף אל העיקר, והוא: מיסהר העתיקות
של דיין, התעשרותו מנכסי האומה, ובעיית
המיסים אותם חייב שר־הביטחון
לשלם לאוצר המדינה.

דרושה:
ע 1ר ח הציבור
מאות רכות שד אזרחים וחיילים
היו עדים בשנים האחרונות לעבירות
על חוקי פקודת העתיקות,
שבוצעו כידי שר־הכיטחון משה
דיין, כתחומי ישראל ובשטחים
המוחזקים. עדויותיהם המלאות
והמפורטות של עדי־ראיה אדה
דרושות עתה דשם הבנת תיק עדויות
על הפרת חוקי המדינה כידי
שר־הכיטחון.
כל מי שיש בידיו פרטים הנוגעים

• חפירת עתיקות כידי משה
דיין;
• רכישת עתיקות שנחפרו בצורה
כלתי-חוקית, עד ידי משה
דיין;
9מסחר כעתיקות על ידי
משה דיין ;
• מבירת עתיקות הנושאות
את חתימתו של משה דיין;
<9שימדט כבלים מיכאניים
בכדים של המדינה לצורכי חפירות
עבוד משה דיין;
• החרמת עתיקות כידי נציני
המימשל עכור משה דיין,
מתבקש לשלוח עדות-מפורטת
על כף לת.ד ,136 .תל-אכיב. אזרחים
המבקשים לשמור על עילום
שמם, מתבקשים לציין זאת במכתבם.
הסודיות מובטחת.

במדינה
עת1נ!ת
מ דיין
לדובר מ מ שלתי
מרדכי יעקובוביץ ,43 ,דובר חברת מקורות,
הצליח לפני שבוע לעורר סערה
בחוגי העתונות הישראלית. במסיבת עתו-
נאים פומבית, האשים את כתב הארץ
יגאל לביב, כאילו עשה עמו עיסקה,
לפיה לא יכתוב דבר רע על חברת מקורות
ועל חברת הבת שלה ורד, ובתמורה יזכה
להארחה על חשבון החברה בעת סיורו
בדרום־אמריקה.
יעקובוביץ, שנאלץ להכחיש בינתיים
חלק מהאשמותיו, ועתיד לעמוד במרכזו
של משפט־דיבה, אותו הבטיח יגאל לביב
להגיש נגדו, הבחין כי למעשה הוא מאשים
את החברה הציבורית שבשמה הוא
מדבר, כאילו היתד, מוכנה לשחד עיתונאים
למניעת פירסומים שליליים אודותיה.
בספר שהוציא השבוע לאור, המחיש
הדובר יליד גרמניה, שהיה רב־סרן בצה״ל
והמשמש כדובר מקורות מזה שש שנים,
כיצד נראית העתונות הישראלית מהעבר
השני של המיתרס — בעיני אלה המספקים
לה חלק ניכר מהמידע הממלכתי.
איך לקנות עתונאים? כתב יעקובו-
ביץ בספת הסברה ויחסי ציבור (הוצאת
מסדה) ,המיועד לחלק את נסיונו בתחום
יחסי־הציבור עם בעלי מקצוע אחרים בתחום
זה בישראל :
• ״איש ד,הסברה חייב לקשור קשרים
הדוקים עם העתונאים, וזאת ניתן להשיג
רק על ידי פגישות פנים־אל־פנים, לא רק
עם העתונאים המכסים את פעולות המשרד
או המוסד, אלא עם עתונאים !רבים ככל
האפשר ...לעולם אינך יודע ״מאין תיפתח
הרעה״ ,מאיזה כיוון תבוא מהלומד, בלתי
צפויה ...אם אינך רוצה ״להיכוות״ שומה
עליך לנקוט צעדים כדי למנוע ״התלקחות
האש״ בפינה זו או אחרת.״
• ״עתונאים אוהבים לסייר, בעיקר באזורים
מרוחקים או באתרים •מעניינים
במיוחד, שאין להם הזדמנויות להגיע אלי הם
בדרך אחרת. כדאי, לכן, להרבות
בסיורים כאלה ...אין בסיור עתונאים להידוק
הקשרים האישיים ...הדובר או הממו־גד,
על ההסברה יכולים ביום כזה להפיק
תועלת מדובה ביותר, אם רק ישכילו
לנצלו לשם הידוק היחסים והגברת ההבנה
ההדדית. יתירה מזו, אין דומה עתונאי
בעל ״קיבה מלאה״ לעתונאי שקיבתו
מקרקרת ולשונו דבקה לחיכו.״
התפקיד: מניעת •פידסום. את גם-
יונו המקצועי, אותו רכש בעת עבודתו
במקורות, אין יעקובוביץ שומר לעצמו,
הוא •מוכן לחלק •אותו עם חבריו למקצוע,
כדוגמת הקטע הבא מספרו:
״העתונאי יודע ומבין כי יש דברים
שהשתיקה יפה להם ...העתונאי גם יודע,
שבמשרד או המפעל אותו חינך מייצג,
לא הכל כשורה ולא הכל מתנהל על מי
מנוחות ...לדובר תפקיד נוסף, והוא —
למנוע פירסומים העלולים להסב נזק
ולפגוע בתדמית ובמוניטין של המוסד.
איך עושים זאת?
מסביר יעקובוביץ בגליו־לב •ראוי להערכה
:״לצערי לא אוכל כאן להיכנס לתיאור
הטכניקה והשיטות המאפשרות להשיג
זאת: פשוט איני רוצה לגלות את כל
הסודות ...כל •מה שרציתי הוא להפנות
את •תשומת־הלב לתפקידו של •הדובר, ש אינו
מצטמצם בפירסום, אלא כולל מני עת
פירסום. אני עצמי עוסק בכך לא
מעט: כרבע מזמני מוקדש למנוע סירסו*
מים, שאין לי ענין כי יראו אור.״

משטרה
האקדח נזרק לירקון
מה עושה המישטרה כאשר היא מגלה
גופת נרצח ולידה אקדח? על פי עדותו
של איש המחלקה לזד,וי פלילי במישטרת
ישראל, מרדכי כהן, מה שעשתה המישט־רה
היה להיפטר מהאקדח במהירות האפשרית.
לזרוק אותו לירקון, למשל.
הדבר נשמע כבדיחה תפלה, אך אלה
היו דבריו של רב־סמל כהן, בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, בראשותו של ד״ר יצחק
רווה, בו נאשמים שני דודנים, מוסט־פה
סרסור ( )30 ואיסמעיל סרסור (,)28
ברצח סוחר־הסמים ישי חממי (.)30
לפי כתב האישום הגיע חממי בינואר
1968 למטע הזיתים של עבדללה שרה
העולם הזה 1790

מ 1ג1ון משומן להפ לי א מוסה לייצור ד מ שה ד״ן
ח נו י ח חד ש ה של או ר ח מהוגן ושומד־סוק

מנגע טנויפת שח

ריך לשלם מיפים ״ 1אמר שר״
צ ד,ביטחון משד, דיין, והעיתונות ה־ישראלית
מיהרה לפרסם אימרה שנונה זו
בהבלטה, כמסקנה נבונה של אזרח למופת
(ראה תמונה).
את פסוק השנה שלו, הפליט משה דיין
שעד, שבא השבוע לנמל התעופה לוד,
להקביל את פני אשתו, רות דיין, שחזרה
מחו״ל. רות הביאה עימד, מכשיר טלוויזיה
קטן ונייד, והמכס חייב אותה בתשלום של
1000ל״י. משה דיין שלף בהפגנתיות את
פנקס ההמחאות שלו, רשם לזכות המכס
צ׳ק על סכום של אלף ל״י והצהיר את הצהרתו
שבוודאי תיחרת על דפי ההיסטוריה.
האם היה זה רק מקרה שר,חוכמה הצברית
השנונה של דיין, שנאמרה בפגישה
משפחתית, הגיעה אל דפי העיתונות חכתה
להבלטה כה רבה?
צריך היה לעקוב ביסודיות אחרי פיר־סומי
העיתונות היומית בישראל בשבועות
האחרונים, כדי להיווכח כי מישהו מנהל
מעל דפיה מסע יסודי של שטיפת־מוח
לאזרחי ישראל, שנועד ליצור למשה דיין
תדמית של אזרח מהוגן ושומר־חוק, המצ היר
בקול שיש לשלם מיסים לממשלה,
ונותן דוגמא אישית לציבור בפומבי, וזאת
נוסף לפעילותו השוטפת כשר־ר,ביטחון,
שאין לה אח ורע בפעילות של כל שר אחר
בממשלה.
בפרק זמן קצר למדו אזרחי ישראל כי
שר־ד,ביטחון מסייע לענף הכדורסל ביש ראל!
תורם מוצגים ארכיאולוגיים למוזיאון
ישראל לתצוגה ! מופיע בנשף
הוראייטי, שנועד לאיסוף כספים למטרת
צדקה ! משתתף במסיבת חנוכה של מרדכי
(״מנטש״) צרפתי והורם שם נרות־שמן
עתיקים לצורכי הגרלה למטרות צדקה!

משה שילם
עבור רות
שיק בסכום של נ־ 1000 לידות
רשם שר הבסחוץ, פשו־ .דייז•
בנפל הסעושה לוד לזנות הבהלת
הפנס. באשר בא לקבל את רעיתי.
רות, שחזרה מחויל ובידה סל־ויזיח
ניידת.
שר הסקתה אסר בחיוך גי
שיק לפקיד הפנס אשד קיבל
אותו בסבר פנים יפות. חתיפת השיק
על ידי שר הבסחה עוררה
חשופת לב בקרב הנוזתים באולם
בית הפנס.

ו״ן כמשלם מיסיס
בכפר קאסם, על מנת לפגוש את שני
החשודים לצורך קניית חשיש. בדרכם למטע
הזיתים פגשו השניים בבית־הקפד,
של כפר קאסם את עבדול גאפר טהה,
הציעו לו להלוות אליהם למקום המפגש
ואף להביא עימם את צאלח סרסור.
התהלוכה המוזרה התנהלה, לדברי כתב־האישום,
לכיוון המטע כששני הנאשמים
בראש הקבוצה ושני חבריהם במרחק שלושים
מטר מאחוריהם. בידיו של מוסטפה
סרסור היתד, חבילה עטופה נייר ובה
שני קילוגרם חשיש. כשהגיעו למטה
פגשו את ישי חממי ששלף אקדח לעברם.
מוסטפה סרסור הפיל את האקדח
מידיו של חממי ודקר אותו בסכין מספר
פעמים בחלקי גופו השונים. לאחר מכן
זרקו שני הנאשמים את הגופה לבאר.
עצמות כתוך באר. שלוש שנים
שכבה הגופה בבאר, עד שיום אחד נודע

מקביל את פני הטייס השבוי שהוחזר, אחי-
קר אייל ! עורך־סיור של מפקדים בכירים
של צה״ל במעוזי התעלה ! ומוסר בלשכתו
עדות מפורטת, במשך 3שעות, לחוקרי המשטרה
בקשר לעסקי העתיקות שלו. בקיצור,
שר על תקן של צדיק.
רק איש תמים יכול להתפתות להאמין
כי הסיקור השוטף בעיתונות על כל צעדיו
של שר־הביטחון, המלווה כמעט תמיד
בצילומים, נעשה על־ידי העיתונאים עצ מם׳
וכי הדיווח אינו אלא פרי מקרה בלבד.
מנגנון משומן כהלכה, דואג שלא להש איר
אירועים היסטוריים כאלה למקרה

קות של דיין, שובשה כנראה תוכניתם של
אנשי דיין, לנצל את גל מעשי השחיתות
הגואה במדינה ואת דעת־הקהל השלילית
שנוצרה בעקבותיהם — ולהפנות את זעם
ההמון נגד יריביו הפוליטיים של דיין.
אין זה מקרה שלאחרונה החלו אישים,
נייטראליים כביכול, כמו יגאל ידין וחיים
הרצוג, להשמיע בפומבי רעיונות לפיהם
יש צורך לחלק את הממשלה לשניים:
לקבוצת שרים העוסקת בענייני חוץ וביטחון
ולקבוצה שניה העוסקת בענייני פנים
בלבד.
יותר מהדאגה לענייני פנים, נבעו הצעות

י ז לוחצת יו: משה ויין 1מודני(,.מ01ש״) צרפתי
העיוור. בראש מנגנון זה ניצבות שתי דמויות
מפתח: חיים ישראלי, מנהל לישכת
שר־הביטחון, ונפתלי לביא, כתב הארץ
לשעבר, המשמש כדוברו האישי של שר־הביטחון.
שני אלה מנצחים על מנגנון
המזרים מידע שוטף לעיתונות על כל צעדיו
של משד׳ דיין.
נפתלי לביא, למשל, הוא המנציח אישית
במצלמתו כל ביקור, כל סיור וכל
פגישה של דיין. צילומיו מועברים באמ צעות
לישכת הקשר לעיתונות של צד,״ל
למערכות! ולפעמים אף נמסרים לסוכנויות
צילומים פרטיות להפצה.
מנגנון שטיפת מוח זה, הוא המכין לדיין
את הודעותיו ותגובותיו, כשצוות משפטנים
מייעץ לו תוך מגע צמוד. בשבועות האחרונים
נאלץ מנגנון זד, להגביר את פעילותו.
בעקבות הפרסומים על עסקי העתי-
למודיע מישטרתי בבית־הקפה של הכפר
על הרצחו של סוחר הסמים היהודי. האיש
סיפר זאת לאנשי המישטרה שיצאו לשטח
וגילו את הגופה.
המשטרה הפכה את עבדול גאפר ואת
צאלח סרסור לעדי־מלך, הגישה באמצעות
הפרקליטות כתב־אישום נגד שני הסרסורים.
רב סמל מרדכי כהן התבקש
להעיד מטעם התביעה.
סיפר כהן בעדותו :״יצאנו בבוקר לאזור
כפר קאסם. נאמר לנו שבמטע הזיתים
של עבדללה יש שלד של אדם.
ירדתי לבאר וחפשתי באמצעות תאורה
מיוחדת. בחלק הפנימי של הבאר, מתחת
לגל אבנים, מצאתי מספר עצמות. הוצאתי
את העצמות, צילמתי אותם וערכתי דו״ח.״
בחקירה הנגדית נשאל כהן על ידי עו־רך־הדין
חיים קאזים, פרקליטו של מום־
טפה סרסור, האם מצא במקום הפשע אקדח

אלה משאיפתו של דיין, אותה ניסה להגשים
כבר בעבר, להרכיב קבינט מצומצם
לענייני חוץ וביטחון, בו לא יתערבו שרים
העוסקים בענייני פנים. בקבינט מצומצם
כזה — מאמין דיין, תיגבר השפעתו הסגולית
וניתן יהיה לו להעביר החלטות בהתאם
לקווים המדיניים והבטהוניים שלו.
נראה שהפירסומים על עסקי העתיקות
שלו, שיבשו את תוכנית חסידיו של דיין,
בכך שכרכו אותו בגל השערוריות המסעיר
את המדינה. זו הסיבה שהוכרז על
מיבצע ״שטיפת־מוח״ ,שנועד לשפר את
תדמיתו של דיין.
אם באחד הימים הקרובים יפרסמו העיתונים
הודעה כי דיין ניצב ליד רמזור
ברחוב תל־אביבי והצהיר :״צריך לחצות
כבישים רק במעברי חצייה!״ ,לא תהיה
זו הפתעה.
ישן מטיפוס ברטה?
רס״ל כהן :״לא היה. בערימת אבנים
בקרבת מקום היו כדורים ישנים חלודים,
חלקי אריג מתפוררים במצב מפורר לגמרי
והיו חתיכות של אקדח רקטות, עד
כמה שאני מבין בכך. זו היתד, מציאה
שלא קשורה לעניין. מה שהיה, לדעתי,
מסוכן היה הנפץ. ניסיתי לנפצו ולא התפוצץ.
אז קברתי אותו מתחת לגל אבנים
וזהו זד״״
קאזים :״האם יש דו״ח על כך?״
כהן :״לא. אין דו״ח. אני משרת שש
שנים במישטרה. דו״ח עושים כשההש־מדר,
היא רשמית!״
קאזיס :״אז איפה האקדח?״
כהן :״לקחתי למישטרה וביקשתי ל השמיד
זאת יהד עם יתר הדברים. כש אמרו
שאי־אפשר להשמיד, אז לקחתי את
הדברים וזרקתי אותם לירקון!״

בשלושהמקומותהופיעהבשבתפאטהמורגאגה ־1

?!7113
אני ר״חת!

דדי 1 1 1 1ח מעוררת הפייה המושלמת
711X111111
בחולפה. במגבעת סטטסון

1 11 רחבת שוליים, ההולמת-אותה בדיוק כמו כל מגבעת אחרת, מעתיקה

בתיה בנדיקט את נע
מעט הנשים שנמצאו
למראה החתיכה המע

ך• יא הגיעה בסערה לימים ספורים,
1 1ונאותה לאחר הפצרות ממושכות ל הראות
לנו מה באמת לובשים כיום האנ שים
היפים.
השחקנית המצליחה לשעבר באיך להצליח
בעסקים בלי להתאמץ, בתיה בג־דיקט.
יפה כמו חלום, לבושה כמו מוח
של מתכנן אופנה והעיקר מבושמת.
זה שיש לגברת שימלה לבוקר ושימלה
לארוחת עשר ושימלה לצהריים ולארוחת
ארבע ולערב זה עוד כלום. יש לה בושם

בפסים שחורים;^,1

ספרדי רקום מעור טלה, ניצבת בתיה
בנדיקט על מדרגות יפו המחודשת. כך
חזרה לימי ילדותה ולאזור השטח ה־הגדול
בו נולדה לפני כך וכך שנים.

< בודהה ח׳

נושם ונראה לגמרי לא רע. כשהיא מציגה נתח משובח מרגליה,
וסידרה אינסופית של טבעות טייוואניות, יושבת היפהפיה בתנוחה
בודהיסטית כמעט אופיינית. לצורך המאורע היא לבושה בשימלה מאריג הודי מקורי.

ללפני ולאחרי ולבזמן ש ...וגם לסתם כך,
יש לח גם פריטים מיוחדים, כמו שב־מייד
מקסימח מעורו של טיגריס שלם. את
העור קיבלה מצייד מאוהב באפריקה הדרומית.
את השכמייה תפרה בלונדון.
יש לה הכל: איב סן־לורן, נינה ריצ׳י,
שאנל, בלנסייגה. הכל בכמויות שדיין
להפיל אימה על כל בן תמותה. עשרות
תיבות של כובעים. לכל כובע התכשיט
שלו. לכל תכשיט הצעיף שלו. לכל צעיף
המגפיים או הנעליים המתאימות.

שטה עוו הטיגויס
בעי בת1
היא זכתה במעיל המקורי לפני כחצי שנה כש
מקומי כה התלהב מיופיה עד כי העניק לה א

החנוה הגבוהה

בטורבן ובשימלה מקורית, מעשה
ידי האופנאי הנודע איב סן־לורן,
עומדת בתיה בנדיקט ומשנחחת עס מעצב הפרחים הישראלי ירח כץ.
ומה שנורא מכל — לכל בגד בנפרד יש
לגברת מושלמת החיטובים, מערכת של תח תונים
וחזייה תואמים. זאת כמובן כל עוד
אין הבגד דורש התעלמות מפרטים טפלים
אלה.
כשנעה הנסיכה בנדיקט לאורך הדי-

יהלום בטבוו

על חוף ים מסולע. לעורה דגם שאנל
מקורי, אותו רכשה בסיורה האחרון בפריס.
משמאל: בתיה בחליפת בוקר משל שאנל.

|ני החתול הירקרקות, בשיער הבלונדי השופע, אין
יכולה להיראות יפה יותר מאשר במעטה זה.
תשתתפה בספארי באפריקה הדרומית. צייד לבן
עור הטיגריס כשי כדי שתהפוך אותו למעיל.

זנגוף, כורעים כל הגברים אפיים ולשונם
מלחיתה. כשמתישבת הוד רוממותה באיזה
בית־קפה חסר ערך, מתאסף סביבה,
כבמטה קסם, קהל של עשרות. אך בתיה
בנדיקט אינה מגנט־אנושי. היא סתם האישה
בהתגלמותה. פסל חסר כל פגם ודק
חיטובים של איד צריכה אשה להיראות.
במערכת משי תואמת של בלנסייגה,
עולה הדמות הערטילאית במעלה הדי-
זגגוף. זמן רב אחרי היעלמה עדיין נוש מים
ותיקי הזאבים באזור בכבדות רבה.

החנוה הטונה

בתיה

במחשוף

שחור

הדגמה רחבת־לב של
נאמננת למולדת מפגינה
ועמוק לעיני פצועי צה״ל.

חוקר פרטי שהותקף על ידי ביריתים בלב חיפה
הזעיק שוטרים -שזנחוהו ..מפני שהוא רודף פירסומת!

סמל אברהם טייב במדים

זוהי פרשה מחרידה ומזעזעזת. אברהם טייב.
,38 תושב חיפה, שוטר לשעבר וכיום כעל משרד
פרטי לחקירות, הותקף בצהריי היום כרחוב סואן
בחיפה כידי קבוצת בריונים. לפי גירסתו, המובאת
להלן כפיו כגוף ראשון, התקיפו אותו הבריונים
אחרי שסיכל כמקרה את מזימתם לשדוד
סניף דואר. שוטרי ניידת משטרה, להם קרא
לסיוע, לא האמינו לסיפורו, לא נזעקו מייד לעזרתו.
כתוצאה מכף הופקר טייב בידיהם של הבריונים
שכילו בו את חמתם. על כף קיימת עדות
של עד ראיה, תיאודור טחון, מרחוב דישראלי
54 שסיפר,, :הייתי כמכונית עם אשתי. ראיתי
את המכות. שני בריונים היכו את האיש הזה
והבחורה הצעירה החזיקה אחד מהם וצעקה.
שמעתי את הצעקות וראיתי אותם בורחים וקופצים
מעל הגדר. רציתי להודיע למשטרה, כשראיתי
ניידת משטרה נעצרת במקום. הכנתי שהעניין

כטיפול ועזבתי את המקום כשראיתי משטרה״.
אכל העניין לא היה כטיפול. המשטרה שלא
הצליחה לגלות את הבריונים שהיכו את טייב,
האשימה אותו בפומבי כסיפור גירסה דמיונית
לצורכי פירסומת. לטענת דוברי המשטרה, הוכה
טייב כגלל סיבם ון• עם חולבי רגל כמעבר חצייה.
וזהו הדבר הנורא ביותר בפרשה זו. אפילו
נניח שהמשטרה צודקת כטענתה, וכי טייב בר את
סיפור השוד בדמיונו ובי הוכה כידי הולכי־רגל.
האם אז אין זה מתפקידה של המשטרה
להתערב ולמנוע אלימות? האם אין תפקידם של
שוטרים לחוש לעזרת אזרח מותקף בלב העיר,
אפילו אם הוא מוכר להם ב״רודף פירסומת״ז
פרשה זו היא סימפטום נוסף בתהליך ההופד
לתופעת קבע כהכרה הישראלית, בו משתמטת
המשטרה ממילוי חובותיה היסודיות ומפקירה
את אזרחי המדינה לאלימות ובריונות.

וחחשסוה חפהיוח
אות• רבחונ!

113

^ 4ני המום. אני מדוכא. אני לא קו-
לט עדיין את מה שקרה. אני פשוט לא
תופס שלי יעשו דבר כזה! שהמשטרה
תתייחס אלי בשפלות כזאת! אני, אני
הרי הייתי שוטר במשך 15 שנה ושירתתי
את מישטרת ישראל בנאמנות ומסירות.
אני אהבתי את העבודה שלי, הייתי אמיץ
ונועז, לא פחדתי •משום תפקיד שהוטל
עלי. נשארו לי למזכרת שתי שיניים שבו רות
מאז עבדתי במישטרה. אני יודע מה
זה בריונים. אני מכיר פושעים. התעסקתי
איתם הרבה זמן ואני יכול להריח אותם.
אני לא יודע ממה להתחיל. כל המקרה

מסתובב אצלי בראש כמו יתוש ואני שואל
עצמי: למה, למה התייחסו אלי ככה?
למה מסר סגן־ניצב חיים פרנקל לעיתונות
כאילו אני סתם רודף פירסומת —
וכל מה שקרה — כאילו לא קרה בכלל
ואני המצאתי את זה. אני רודף פירסומת?
אני אדם טוב ושקט. אני עושה את העבודה
שלי במסירות — עבודה שהיא
עזר לציבור הרחב. במישטרה עבדתי ב־
•תפקידים שהם עזר לציבור, ומאז פתחתי
את משרד החקירות הפרטי שלי — אני
ממשיך בכך. הכל לעזור לאזרחים. כל
חיי אני עוזר לאזרחים.

החוקר הפרטי אברהם טייב משחזר כיצד חצה צעיר אלמוני את דרכו כשנסע
במכוניתו ברחוב מוריה בחיפה. מאחורי הצעיר מתנוסס שלט המצביע על סניף
הדואר הנמצא בבניין מימין, ושלפי טענת טייב ניסו הצעירים לשדוד אותו.

זה קרה ביום רביעי שעבר, באמצע
היום, אני חושב קצת לפני השעה .12.30
נסעתי במכוניתי מהבית למשרד ובמכונית
היו איתי שני ילדי הקטנים, עודד בן
ה־ 12 וירון בן ה־ ! 7והמזכירה הנאמנה
שלי יעל נוישטדטל, המנהלת את שני מש רדי
החקירות שלי, איתור בחיפה ותל-
אביב. התקרבנו לבית־הדואר שברחוב מוריה
כשאיש צעיר וחשוד למראה חצה
את הכביש וסתם בפני את הדרך.
נאלצתי לעצור, ואז הוא ניגש אלי ובעיתון
שהיה בידו הרביץ לי על הראש.
הוממתי. ממש הוטסתי. לא רק אני אלא

גם המזכירה שלי והילדים שלי. לפני ש אני
מספיק להגיב, אומד לי הבריון:
״הסתלק מהר מהמקום!״ אני מסתכל ורואה
שהוא נכנס לחצר של בית־הדואר.
זה לא מצא חן בעיני. כל הטיפוס הזה,
לבוש בטלדרס כחול ומכנסי ג׳ינס, נראה
לי בכלל לא חיפני, ובשנים הארוכות שלי
במקצוע שלי — אני כבר למדתי להריח
את הפושעים.
יצאתי מהמכונית והסתכלתי לאן הוא
הולך. הסקרנות שלטה בי ואני •פשוט עמדתי
שם והסתכלתי. פתאום ראיתי עוד
טיפוס חשוד, גם כן גבוה וחסון ולבוש

טייב מחזיק בהגה המכונית, כשלידו יושבת מזכירתו, אף היא שוטרת לשעבר,
יעל נוישטדטל. לדבריו הכניס האלמוני את ראשו מבעד לחלון וחבט בו בעיתון
^ 9בפניו, על מנת להתגרות בו ולמשוך את תשומת הלב ממעשי חבריו.

כמעט אותו הדבר כמו הראשון, ושניהם
בודקים את בנין הדואר מהחצר.
כל הענין נראה לי נורא חשוד ואני
החלטתי להמתין ולראות אם הם
באמת מתכוונים לעשות משהו. לפי הצורה
בה עמדו ובחנו את חבנין, הכניסה
והחלונות, היה ברור לי שהם מתכוננים
לשדוד את הדואר. כבר שדדו אותו פעם,
וביום אין אף אחד במקום. בכל אופן
באותו זמן לא היה אף אחד בפנים. הח לטתי
לקרוא למישטרה ופתאום ראיתי
ניידת עוברת לכיוון הנגדי. צעקתי ועצר תי
אותה. בניידת היה רב־סמל, שאותו
אני מכיר טוב כי בעבר שרתתי יחד איתו
בנפה. ספרתי לו את החשד שלי שמתכוננים
לשדוד את הדואר.

האני הורגאותך ״
ך* רג סמל, במקום לגשת איתי מייד
1 1למקום, וזה בסך הכל לחצות הכביש,
ענה לי בנחת :״זה בסדר, אעשה סיבוב
ואחזור כבר אז לא מצאה חן בעיני
התשובה ישלו. הוא הרי יכול היה לעצור
את הניידת ולרדת איתי רגלי. אך לא
חשבתי הרבה וחציתי את הכביש למדרכה
שליד הדואר. כשהסתכלתי הפעם לכיוון
החצר ראיתי טיפוס מוזר והשוד שלישי
שעמד ממש על המדרגות היורדות לסניף
ובחן את הסביבה. הוא אותת וכמו קרא
למישהו, ולפני שהספקתי אפילו להבין
מה שהולך, אני רואה פתאום את זה שהרביץ
לי בעיתון מתקרב אלי.
חיפשתי בעיני את הניידת והטיפוס הזה
ניגש אלי קרוב ואומר לי :״אתה
מחפש צרות!״ לפני שהבנתי מה קרה
הוא בעט בי באשכי והנחית עלי ראסיות
ופשוט ניטול אותי לגמרי. כמה שניות
הייתי מבולבל מרוב כאבים והלם. הר גשתי
כאבים זוועתיים ואז ניגש גם השני,
זה עם הבטלדרס השחור ודיבר אל
הראשון. היה לי הרושם שהוא כאילו
מנסה לשכנע את זה שהיכה אותי להסתלק
ולברוח אך פתאום גם הוא בעט בי
בכוח באותו מקום. חשבתי שאני מתעלף.
בעיטה רדפה בעיטה ואני בקושי החזקתי
מעמד על הרגליים.
המזכירה שלי, יעל, התחילה לצעוק וקפצה
מהאוטו. היא שירתה 4שנים ב-
מישטרה ואני הייתי המפקד שלה אך אף
פעם לא ראיתי אצלה אומץ כזה! היא
תפשה את האחד מהם וניסתה בכוח להזיז
אותו ממני וגם צעקה בקולי קולות:
(המשך בעמוד )27

;דונו משטוח חינה, סגן־ניצג בונקר, מ>ינ ער ההאשמות נגר המשטרה>:

:״אנחנו לא מתרגש׳!״!
״לטייב יש שיקולים משלו לסכסוך״
!טען סגן־ניצב חיים פרנקל בפני כתבת
,העולם הזה, בתגובה על האשמותיו של
)טייב .״הצורה בה הועזב טייב מהמישטרה,
,כלומר, הצורה בה עזבו הוא והשוטרת
)לשעבר יעל נוישטדטל, איננה סבירה —
ואת הסיבות לכך יודע טייב עצמו. הוא
)מגזים בכל הענין ובהיותו נרגש מתבלבל
,גס בדברים שמסר לעתונות.
״השוטרים היו בסדר גמור ומילאו את
(תפקידם כראוי. רב־סמל גרוס לא יכול
)היה לעצור אח הניידת במקום — כי
היה מפריע בכך לתנועה. הוא עשה סיבוב
)והדבר ארך רגעים ספורים. כשטייב עצר
]את גרוס, הוא לא מסר לשוטר את חשדו
)לנסיון לשוד פשוט טען שהותקף. רק כשי
גרום חזר סיפר לו טייב שכנראה היתה
|כוונה לשוד. זה היה כבר אחרי המכות.
״זה לא נכון שיגרום לא התייחס ל־
)תלונה. ההיפך הוא הנכון. הוא מילא את
]חובתו וגס התקשר עם ניידת בילוש. סמל
)ראשון מזרחי בא לעזרתו ושתי הניידות
יסרקו את השטח. במישטרה מתיחסיס ב־
)רצינות לכל תלונה ובודקים כל ענין. הי
טיפול במקרה זה היה יעיל ובהתאם ל־
^מקרה.
״זה לא נכון שהניירות חזרו מיד ל־
)מישטרה. למעשה הס אפילו לקחו את יל־
]דיו של טייב והורידו אותם ליד ביתו
)וסרקו את השטח במשך שעה.
״טייב אינו אומר את האמת גס בקשר
!לתשובת הסמל החוקר. הסמל החוקר רצה
ולגבות עדות גם מהמזכירה — אך טייב
)אמר שהוא ממהר ואין לו זמן.״
״אשר לארכיון הפושעים, גם כאן מסר
טייב דברים בלתי נכונים. האיש האחראי
נעל הארכיון היה מחוץ לבנין באותו רגע
׳והיה צריך לחזור לא מאוחר מהשעה .3

גש — נאבד את העשתונות ולנו יש עבו ,
דה לעשות.
״אס יימצא עד ראייה או אדם נוסף[
שיבסס את הנחתו של טייב שאכן היה!
כאן נסיון לשוד — אתנצל בפני טייב ללא[
בושות. אין לי דבר נגדו ואני מתפלא!
על התגובות. אני ממשיך להאמין שיש[
לו שיקולים משלו בהאשמות שלו.
״כל השוטרים שהיו מעורבים בפרשה1
— מילאו את תפקידם כראוי. אצלנו לא1
מזלזלים בדבר. כל תלונה זוכה לטפול[
נאות ויעיל. הזמנו את טייב למחרת, לז־|
הות את התוקפים בארכיון הפושעים שלנו
— והוא סירב. שבע פעמים הזמנו אתי
יעל נוישטדטל לבוא לתת עדות — והיא[
לא הופיעה. השאלה היא באמת מי מכשיל!
את מי?״

סגן־ניצב חיים פרנקל
טייב היה שם ב־ 2.20 והסמל החוקר ביקשו
להמתין עד שהאחראי על הארכיון יחזור.
טייב סירב.
״לאחר שנגבתה עדות בכתב מטייב ושני
השוטרים, דן בענין צוות קצינים
והגיע למסקנה כי לא היה כאן נסיון לשוד
— אלא מקרה תקיפה בלבד. פתחנו
תיק כזה ואנחנו נטפל בו. טייב היה
כנראה נרגש מהמכות ולכן הגזים בכל
דבר.
״איני חושב שעלי להתנצל בפני טייב.
הוא רץ לעתונות ומסר האשמות כלפי ה־מישטרה
על טיפול כושל. הוא זה שהתחיל
את הפרסומת של כל הענין. אנחנו
לא מתרגשים מדברים כאלה. אם נתר
״אנחנו
לא מתרגשים. מקרי תקיפה קוראים
מדי יום ביומו. כשנסיעתו של נהג[
נבלמת על ידי הליכה אטית או עקיפה!
של הולך רגל — הוא תמיד מתעצבן[.
אני בהחלט מאמין שזה אשר קרה עס4
טייב. הוא התעצבן וצעק כנראה על ה־[
איש, זה ענה, והתוצאה — סכסוך שהסתיים
במכות. מה פתאום שוד? מה ההכשרה
של טייב ״להריח״ שוד? הוא לא היה1
בלש ואין לו כל הכשרה לכך.
״למרות זאת, גרוס ומזרחי התיחסו ב־ו
אמון להנחתו כי יתכן והיה נסיון לשוד
וסרקו את השטח. רק בישיבה של צוות!
הקצינים עלתה המסקנה כי לא היח כאן ץ
שוס נסיון לשוד. אס טייב עומד על דעתו|,
שהיה כאן נסיון לשוד — שיבוא אלי״
ויסביר את דעתו. אני עומד לרשותו של1
כל אזרח והדלת של משרדי פתוחה לכלע
אחד. אני אקשיב לכל מילה שלו ואס1
טענותיו צודקות — אנהג בהתאם. אצלנון
אין הזנחה.״

שיחזור ההתנפלות
ברחוב מוריה בחיפה

אברהם טייג (מימין) מדגים כיצד
בעט בו אחד הבריונים, כשיצא
ממכוניתו כשהשד שמתכננים פשע.

בעת השיחזור הגיע למקום עד
ראיה, תיאודור טחון, שאישר כי
4ראה כיצד הבריונים מכים.

אברהם טייב מציג עיתון, הנושא עליו את התאריך של יום התקרית, ה״15
בחודש, אותו מצא בדרך מנוסתם של הבריונים. על גבי העיתון הושארה
טביעת נעלו של אחד הבריונים שאיימו להרוג את טייב, לדבריו.

בית־המשפט ציווה ער מנכ״ל..נחיבי־נפט
לההזיו שטח צינורי שניסה לסנה לווילה שלו

שסח תשוהוו
נ בו הוחזר!
שבדרך כלל ממתינות בקשות דומות זמן
רב לדיון ואישור, חתם גלובר עוד באותו
יום, בו הגיעה אליו הבקשה ״לאשר!״
האישור שנתן גלובר לבקשתו של
פרידמן היה תמוה מאוד. כי אותה
שעה כבר היה מונח בעיריה דו״ח הפקח,
לפיו יצקו את יסודות הגדר שמבקש מוטי

ולכלוך שמרביתה נשמרת באופן קבוע
ליד גדר ביתנו.
״הנני בעל משפחה ואב לחמישה ילדים,
המתגורר במקום במשך למעלה מ־ 17 שנה.
בתפקידי הנני מנהל חברת נתיבי נפט
בע״מ, החברה הממשלתית המפיקה את
הנפט של סיני ...על מנת להתגבר על ה־

מוט׳ פרידמן

׳ ״1X11 1 1 1 3 1 1י 1ח ך שטח זה, שבין גדר העץ לבין

מוט הברזל המוחזק בידי האדם
ייני
י י 111י ^ י
יון 14 1-111
בתמונה, הוא שמח ציבורי, אותו ניסה מוטי פרידמן לספח לווילה הפרטית שלו בצהלה,
ורק אחרי מאבק משפטי ארוך ומייגע הסכים להחזירו לרשותה של העיריה.

כל הארץ־ אבו הדס

זוהי הווילה של מוטי פרידמן בצהלה.
עוד כשנוסדה השכונה, היתה הווילה
של מוטי היקרה והמפוארת בבתים שנבנו במקום, וזאת למרות העובדה שמוטי
פרידמן לא היה אלא קצין זוטר בצה״ל. כיום הוא בדרגת רב־סרן (מיל.).

ך• אשר המדינה כולה עוקבת אחר
^ החקירה המסובכת וחמסועפת בפרשת
עיסקותיו וצורת הניהול של ״מלך
סיני״ ,מנכ״ל נתיבי נפט מרדכי (״מוטי״)
פרידמן, מן הראוי הוא להעלות פרשיה
נוספת הקשורה באיש ובפועלו.
זו אינה פרשה מסעירה. אין בה חומר
העשוי להביא להקמתה של ועדת חקירה
נוספת. אך יש בה כדי לזרוק אור, על
טבעו ואופיו של אדם במוטי פרידמן, ש ניהל
מפעל ממלכתי כאילו היה זה עסק
פרטי שלו. כי מוטי פרידמן אינו מייצג
רק את עצמו. הוא מייצג שכבה שלימה
של אנשי צמרת, המקורבים לצלחת, הסבורים
כי המדינה היא רכושם הפרטי ובי
מותר להם לנהוג בה כרצונם.

גדר חדשה
לוויל ה
ץ סווכר, כי מאז הפך מוטי פרידמן 1-1ל״מלך סיני״ ,הוא הרגיש את עצמו
כמלך גם בצהלה, אותה שכונה בפרברי
תל־אביב, המאוכלסת בקצינים משוחררים.
בחודש נובמבר ,1969 ערך הפקח העירוני
נוח סובול סיור ביקורת שיגרתי

בצהלה, כאשר לפתע גילה משהו שאינו
כשורה סביב הבית ברחוב יהונתן ,6
ביתו של מוטי פרידמן.
הפקח הבחין כי במרחק של כחצי מטר
מהגדר שסבבה את הגן הרחב והמוצל של
הבית, יצקו יסודות לבניית גדר נוספת.
הפקח לא יכול היה לדעת כנראה את
העובדה שמוטי פרידמן התרגל כבר למרחבים
של סיני, ולכן הוא זקוק גם למרחבים
בצהלה. הוא הגיש ״דו״ח על ביקורת
במקום״ לעיריה, בו קבע כי בעל
הבית מרחוב יהונתן 6בצהלה מנסה
להתפשט על שטח לא לו, השייך לציבור.
איך שהוא נודע למוטי פרידמן על ה-
דו״ח שהוגש נגדו, כעבור יומיים הוא
מיהר והגיש בקשה לעירית תל־אביב, בה
ביקש לאשר לו בניית גדר עץ בגובה של
שני מטר מסביב לביתו במקום ״הגדר
הישנה שנפלה.״ לבקשתו הוא לא צרף
כל תוכנית לבניית הגדר החדשה, לא ציין
גם כי הוא מתכוון להגדיל במידה ניכרת
את השטח שיכלל בתוך הגדר, בתחום הגן
הפרטי המקיף אח הוילה שלו.
המהנדס שלמה גלובר, מנהל מחלקת
הבנין במינהל ההנדסה של עירית תל-
אביב, לידיו הגיעה בקשתו של מוטי
פרידמן, גילה חריצות ראויה לשבח. בעוד

פרידמן לבנות על שטח ציבורי. למרות
זאת הובאה בקשתו של פרידמן לוועדת
המישנה העירונית לתיכנון ובנין, אושרה
כמבוקש על פי המלצתו של גלובר. ב־15
בינואר 1970 שילם מוטי פרידמן את
אגרת הבניה כחוק, והקים את הגדר, וזאת
מבלי שקיבל היתר בניה מהעיריה.
אלא שצהלה אינה אבו-רודם. כאן לא
יכול היה מוטי פרידמן לעשות כרצונו
ולספח שטחים לעצמו ללא תגובה. מסר
מי שמסר כי מוטי פרידמן סיפח לביתו
כ־ 270מ״ר מרכוש הציבור, מהם 200
מ״ר מתוך שטח ציבורי פתוח, שהיה
מיועד להקמת גן ציבורי לילדי השכונה!
ועוד 75מ״ר מתוך שביל ששימש כמעבר
להולכי־רגל. העיריה תבעה ממוטי להסיר
את הגדר ולהקימה רק על השטח שלו.

המטרה: גקיון
ו חזו ת-גאה

** ול דרישה חצופה כזו לא יכול היה
)4מוטי פרידמן לשתוק. הוא התקומם.
ב־ 9למרץ 1970 כתב מוטי פרידמן לראובן
יזרעאל, מנהל אגף הכספים והמשק בעירית
תל-אביב, כדי להעביר את רוע הגזירה.
וכה כתב ״מלך סיני״ במכתבו:
״הנני בעל בית בצהלה, בית העומד
בצידו הדרומי מאחורי המרכז המסחרי
של צהלה, כשבינינו לבין המרכז המס חרי,
דרך, דרכה מקבל המרכז המסחרי
את כל האספקה, כולל מוצרי מזון כמו
חלב, לחם וכוי, המובאים למקום בשעות
הבוקר המוקדמות ביותר. כמו כן מוצאת
דרכה אשפה. בגלל חוסר סידורים מתאימים
הפך המקום במשך שנים לגל אשפה

ליכלוך, הרעש והזוהמה, הקמנו במקום
כבר לפני שנים גדר. נקינו מאחורי ביתנו
את השטח אשר שימש מקום לשפיכת
עודפי אשפה וזוהמה, גידרנו ונטענו אותו
באורנים ובמשך השנים החזקנו אותו
נקי. במעשה זה נהגתי כפי שנהגו משפחות
רבות אחרות בצהלה.
״מאחר וגדר העץ נבנתה בזמנו בתוך
הקרקע ומאחר והחלו בבנית מדרכות בצהלה,
פרקנו את הגדר הישן ובנינו חדש
על מנת שהמקום ישאר נקי ולא יהיה
מיטרד מבחינה תברואית. בפעולתנו זו
לא היה בכוונתנו להשתלט לתמיד על
שטח שלא שייך למשפחתנו, אלא להי־פך
— להבטיח נקיון וחזות נאה ...לא
היה בכוונתנו לקבוע עובדות בניגוד לחוק
העיריה! הנני מוכן לרכוש את השטח
מאחורי ביתנו או אלטרנטיבית להתחייב
לפנות את השטח בעתיד באם אדרש לעשות
זאת (כפי שידרשו, אני מניח, שאר בעלי
הבתים בצהלה, הנמצאים במצב דומה).״
אי־אפשר להישאר אדיש נוכח מכתב
מלא רגש זה. קשה להבין אומנם מדוע
טורח פרידמן להדגיש במכתבו כי הוא
מנהל חברה ממשלתית המפיקה את הנפט
של סיני, אבל ברור שהוא סיפח לגנו
275מ״ר רק כדי למנוע זוהמה בשכונה.
הוא גם מואיל, ברוב חסדו, להצהיר על
נכונות להחזיר את השטח המשוחרר —
אבל זאת רק בתנאי, אותו הוא מדגיש
במכתבו, שגם סיפוחיסטים אחרים בצהלה
יחזירו השטחים שגזלו מרשות הציבור.
לרוע המזל לא התרשמו פקידי העיריד,
קשוחי־הלב מטיעוניו מעוררי הרחמים של
פרידמן, למרות שציין כי הוא אב למשפחה
מרובת־ילדים. המשא-ומתן עמו נמשך כשנה.
אבל פרידמן הוא עקשן .״שטח

במדינה
רדיו
״ שאלמוג יישאר -
אנ חנו כלך קי ביגי מאט! ״

נסיגה מהיסוד

רצועת הביטון במרכז התמונה היא יסוד הגדר שבנה
מוטי פרידמן על קרקע לא לו. בעקבות צו הריסה
שניתן על יד בית־המשפט העירוני בתל־אביב, הוא נאלץ להזיז את הגדר לקרקע הפרטית.

משוחרר — לא יוחזר״ הוא הצהיר. אפילו
אם הוא בצהלה.
וכך בנובמבר 1970 נאלצה העיריה
להגיש נגדו תביעה לבית־המשפט העירוני
להסרת יד מרכוש הציבור, אותו הסד לרכושו
הפרטי.
בכתב־האישום שהוגש נגד מוטי פרידמן
נאמן כי יצק יסוד מבטון, עליו בנה גדר
מעץ באורך של 32 מטר כשהגדר נבנתה
מחוץ לגבולות המגרש, על קרקע ציבורית.
מוטי פרידמן היה עסוק בעניניו, בעיקר
בטיסות לחו״ל למכירת הנפט של סיני,
לכן לא יכול היה להופיע לישיבות בית-
המשפט. פסק־הדין ניתן בהעדרו. בית-
המשפט הרשיע אותו וב־ 24 בינואר 1971
הוצא צו־הריסה נגד הגדר שבנה מוטי
פרידמן על רכוש הציבור. מוטי פרידמן

הצטוה אף לשלם סכום של 50ל״י כהוצאות
המשפט.
ניתנה לו אורכה של שמונה חודשים
להרוס את הגדר. הוא לא מיהר לעשות
זאת. רק כאשר התפוצצה פרשת נתיבי
נפט, מיהר מוטי פרידמן להחזיר את רכוש
הציבור בצהלה לרשות העיריה, הרס את
הגדר החדשה שבנה.
בכך לא הסתיימה הפרשה. מסתבר כי
חוקרי מבקר המדינה ביקשו לדעת איך
אירע שמנהל מחלקת הבנין בעיריה, התיר
למוטי פרידמן לבנות את הגדר, וזאת
כשהיה קיים דו״ח של פקח שהתריע על
הפלישה שפלש פרידמן לקרקע ציבורית?
גלובר טען כי לא ראה כלל את דו״ח
הפקח. הוא הסכים כי התנהגותו בפרשה
מהוה ליקוי. וכך נסגר תיק כיבוש השממה
של מוטי פרידמן בצהלה.

! 191״ ווןחך 11 זהו מירשס ביתו של מוטי פרידמן בצהלה. השטח
111111 ^ 11 11111 1 #1המסומן בקוקוים, הוא השטח של 275מ״ר, אותו ניסה
מוטי פרידמן לספח מרשות הציבור לרשות משפחתו וביתו. מוטי היה מרוגז
מאוד כאשר התבקש להחזיר את הקרקע. אפילו מבקר המדינה נכנס לחקירת הפרשה.

אנרכיה מוחלטת השתלטה ברשות השידור.
בזה אחר זה מתפטרים כל בעלי
התפקידים הבכירים ברדיו ובטלוויזיה.
יותר ויותר מתמקד הסיכסוך אל נקודה
אחת: סילוקו של מנכ״ל הרשות שמואל
אלמוג, המוגדר כאחראי הישיר להפקרות
שהשתלטה על הרשות. על המצב בשי׳
דורי ישראל, מגיב אחד האנשים הבכירים
ברשות השידור, ששמו ישמור במערכת
(עד לפיטוריו).
אתה שומע את דברי שר־החינוך והתרבות
בכנסת על המצב הטוב ברדיו,
על הרמה המשביעה רצון ואתה מתפלא
לא מעט על מידת הרגישות של השר
ועל בקיאותו בנושא.
יום אחד לפני ׳שסגן ראש־הממשלה סיכם
את הדיון על דשות־השידור בכנסת,
התפטר עוד מנהל אחד ברשות. לא נאמר
שהתפטרותו של יצחק רועה, המוכר למאזינים
בעיקר מתוכנית בחצי היום, חיי בת
לשנות מעיקרם את דברי השר, ש נוסחו
עוד קודם להתפטרות. אבל היא
מחייבת לעורר תמיהות לגביהם.
את השאלה העיקרית אפשר לנסח בפשטות
לגבי מי שאינו מתמצא בסבך
הבעיות של הרדיו והטלוויזיה: כמה
מנהלים עוד צריכים להתפטר כדי שה־ממונה
עליהם ישקול דרך זו כאפשרות
גם לעצמו?
מלחמה כפיגנון מיושן. אפילו אצ לנו
זהו חזיון יוצא־דופן בחיים הציבוריים:
מנהלים מתפטרים בזה אחד זה
ומנהל המנהלים, הוא לבדו שומר על יציבות
כסאו.
האם יש להתחיל את הסיפור מאליהוא
כץ, נקדימון רוגל, או שלמה אהרונסון —
או שמא נתחיל רק בשבועות האחרונים,
ונמצא ברשימה את דן שילון, מנהל החדשות
בטלוויזיה, את אביטל מוסנזון,
עורך בכיר שחזר ביסים אלה מהשתלמות
בלונדון, את בר-ניר, מנהל החדשות בצרפתית
ברדיו, והאחרת יצחק רועה, מנהל
מחלקת ענייני היום.
יצחק רועה, נאמר באחד העיתונים האחראים,
ביקש להרחיב את שידורי הח דשות
והרפורטדה על פני יותר שעות
ביום — כנהוג בתחנות רדיו מתקדמות
בעולם המתחרות בטלוויזיה. הוא ביקש
להלחם בסיגנון המיושן והסטרילי של
מהדורות החדשות ולהגיש במקומן סגנון
אישי וגמיש מפי הכתבים והעורכים עצמם.
האם זה מה שהפחיד את ההנהלה?
הכתבים ברדיו ובטלוויזיה נוטים להש מיע
דברים שאין משמיעים במהדורות
החדשות. עבירות של שרים, למשל, אינן
כנראה נושא לגטימי לדעת האחראים ב־דשזת־השידור.
בשידורי חדשות פתוחים
וחופשיים בסגנון בחצי היום, היינו שומעים
ודאי על שוק המציאות הארכיאולו גיות,
שהעיתונים מספרים בהם הרבה. בחדשות
הרדיו — לא!
ככדות ככולה למימסד. מספרים
כי צוות פרשנים שכינס מנהל מחלקת
ענייני היום לפני חודשים אחדים, פוזר,
כיוון שעיתונאי היומון למרחב, שהתפרק,
ועיתונאים המקורבים לשר הממונה על
ביצוע חוק רשות־השידור, לא נכללו באותו
צוות. רועה נאלץ להתנצל באוז ניהם,
לבקש את סליחתם ולוותר על שירותם.
הוא לא גילה להם את הסיבה האמיתית
— הוראת המנכ״ל. אבל אחד
מהם לפחות ידע שזאת הסיבה.
אי הפורמליות של תוכנית בחצי היום
איננה לטעמם של מנהלי רשות השידור.
זו תופעה אופיינית בעצם לרדיו, וכל הש וואה
עם תחנת גלי צה״ד מוכיחה זאת
בנקל. מול יוזמה צעידה ומתחדשת, ש אפשר
לחוש בה מגלי צה״ל, אתה חש
בכבדות של אנשים עייפים וחסרי העזה,
הכבולים למימסד בשידורי־ישראל.
המיקרה של ביטול שידור הוויכוח על
המדיניות ברצועת עזה שביטלה דשות־השידור,
זכור היטב. אני מרשה לעצמי
לנחש שעוד רעיונות מעין זה, שעלו במחלקת
ענייני היום, בוטלו על ידי הממו
נים
ולא נודעו לציבור בזכות הדיסקרטיות
שאנשי הרדיו חייבים בה.
הגיע הזמן לשאול: מדוע הנהלת הרשות
יציבה כל כך כשהרדיו והטלוויזיה
מעורערים כל כך? — אם זה מה
שהם רוצים — בבקשה. שאלמוג יישאר
— אנחנו נלך קיבינימאט !
אזרחים האיש
שבא ל צ חו ק
בשנות ה־ 50 וה־ 60 המוקדמות הוא היה
כוכב הבידור של ישראל. כישרון החיקוי
של צדוק סביר, הפך אותו לבדרן בעל
אופי מיוחד, שבתוכנית אחת היה מסוגל
להגיש לפחות תריסר אמנים ידועי־שם.
בשנים האחרונות הצטרף סביר ללהקת
האמנים הישראליים המוציאים את מחייתם
מהקהל היהודי בארצות־הברית. כאשר סיים
סביר השבוע ביקור של שלושה חודשים
בישראל, אחרי תקופת היעדרות ממושכת
הוא יכול היה לסכם את רשמיו ולומר:
״צריך לחזור מהר לארץ — האנשים כאן
מאבדים את חוש ההומור שלהם.״
עקיצה לשם שינוי. צדוק סביר אינו
היחיד וגם לא הראשון. אבל הוא ביטא
השבוע תגובה אופיינית למראה תופעה
שמבקרים רבים מהחוץ מתקשים להסבירה:
איך יתכן שבמדינה בה כה רבים

כדרן סכיר
״אין כוונה לגנוב ולפשוע״
הליקויים החברתיים והציבוריים, אין כמעט
אף אמן שנוטל חלק במערכה לשינוי פני
הדברים?
אומר סביר :״באמריקה זה ברור ומובן
שכל אמן, ויהיה זה שחקן רציני או
בדרן, מגיב בצורה זו או אחרת על מאורעות
אקטואליים או נוטל בהם חלק
פעיל. כאן נראה כאילו כולם עוסקים רק
בתחום הפזמון המסחרי הקל, שהוא תלוש
לחלוטין מהמציאות.״
״תפקידו של אמן, אפילו הוא נחשב
לבדרן ומצחיקן,״ אמר סביר ,״הוא להיות
אמן לוחם ומתריע. נדהמתי לראות שאין
כבר כאלה בישראל. אני חושב שאצטרך
לחזור כדי לקבל על עצמי את התפקיד.״
בכוונתו להכין תוכנית חינוכית .״לשם
כך הגעתי לארץ, כדי להכשיר את הרקע
לכך. תוכנית חינוכית פירושה תוכנית
שתסייע בדרך הבידור והעקיצה לשינוי
פני החברה החולה.״
מאהבת, אכל בדיסקרטיות. את
המלחמה הראשונה עשה סביר כבר השבוע,
כאשר הכריז, בענווה האופיינית
לו :״אנחנו אמני הצמרת, חייבים לתת
דוגמא אישית להמונים, אך לא בדרך של
שערוריות. אני אישית אינני כיבשה תמה,
יתכן והייתי מחזיק לעצמי מאהבת אם חיי
הנשואין שלי לא היו כשורה. אבל אם
אעשה זאת זה יהיה בדיסקרטיות.
״אין לי כל כוונה לפשוע ולגנוב כדי
לזכות בפירסום. אני מכיר את מגרעותי
ואת חסרונותי — לכן אתפרסם בזכות
עצמי. לא רוצה להיות בובה בלי פנים.״

תמרורים

נבחר. לנשיא אגודת הידידות יש־ראל־גרמניה
במקום ארנסט בנדה שהתפטר
לאחר שמונה לשופט עליון, היינץ
ווסטפאל, שהוא סגן המיניסטר למשפחה
ולנוער של מערב־גרמניה.

פרס ראשון ב..לוטו״
מצטבר עד

2 5 0 .0 0 0 1
* זיר

1שני המועדהאחרון
למסירתטופסיה-לוטו״

מוגה. לנוטריון ציבורי בתל־אביב,
במקומו של משה קמר שפרש לגימלאות,
מנחם לויצקי ( )25 שהוא הנוטריון הציבורי
הצעיר ביותר בארץ ושניהן עד כה
כעוזר למזכיר הראשי בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב.
התפטר. מתפקידו אחרי למעלה
משלוש־וחצי שנות שלטון רודני, נשיא
פאקיסטאן הגנראל יחיא חאן ופינה את
מקומו לשר־החוץ בפועל של המדינה המפוצלת,
זולפיקאר עלי בהוטו.
שוחררה. ממאסרה בסיביר, שם
היתר. כלואה קרוב לארבע שנים, לאריסה
דניאל, אשתו של הסופר הסובייטי יולי
דניאל שנידונה ב־ 1968 לארבע שנות מאסר
בעוון השתתפות בהפגנה נגד הפלישה הסובייטית
לצ׳כוסלובקיה.
פרש. מתפקידו כמזכיר סיעת מק״י
בכנסת, שלום פרידמן, שמילא את תפקיד
מזכיר הסיעה במשך 21 שנה.
מנהליםרומן. השחקן־זמר
פרנק סינטרה שפרש מכל פעילות אמ־

נאנסי נותית, והצעירה בת ה־ 20 שהיא נצר למשפחה
עשירה מניו־יורק, נאנסי.
נבחרה. בטכס שנערך על־ידי הירחון
את במלון הילטון בתל־אביב, לנסיכת
ישראל ,1971 דניאלה הורביץ בת ה־
0 176( 18״מ) תלמידת שמינית מחיפה.
נפטר. בגיל ,62 לאחר ניתוח לב,

יו״ר הסתדרות מכבי בנתניה יוסף שרטוב
(צדקוב) .יליד נם־ציונה, הגיע לנתניה
ב־ 1934 והקים יחד עם אביו את
הקולנוע הראשון בעיר והיה מאז שהגיע
לנתניה יו״ר מכבי המקומי.

נפטר. במוסקבה, בגיל ,61 אחד
הנציגים הבולטים באגף הליברלי של הספרות
הסובייטית, המשורר אלכסנדר
טווארדוכסקי שסבל בתקופה האחרונה
מסרטן הריאות. יליד זאגוריה, היה מ־1938
חבר המפלגה הקומוניסטית, מונה ב־1952
לעורך הירחון הספרותי נובי מיר, פירסם
בין השאר את זכרונותיו של איליה ארג־בורג׳
אולץ ב־ 1970 להתפטר מתפקידו כעורך
הנובי מיר בלחץ השמרנים בשילטון
הסובייטי.

7אשה שאיננה
סומו! להסתפק במנעט גרמנים • גסישונים
ארמנים אקסטרונים
בסויגתמיקחמש מאוינת ימים

דנני לגברטלךארג
הסיגדיס רזרזוב^גד־״בו
באיבורזגכ־וו_גוכ*ה :

יא: ג י 1
כזבד׳דר־ ג דו לי ם ו13ו4יכו
ו ל הנ אהמלאה !
יבוא והבונה בלעדית בישראל . 13 :בדור ,
תיבה, נינר-ניאע ,2ת.ד7 196 עלבון. 60551 :

נפטר. בבית־החולים ביילינסון, ב גיל
,69 מזכיר אירגון הבונד בישראל
ועורכו של כתב העת לעבנס־פראגן,
יששכר אייכנבוים, שעלה לארץ ב-
1943 מרוסיה דרך טהראן, היה אחרי מלחמת
העולם עורכו של ביטאון בונד בפאריס
וחזר לישראל ב־.1950
נפטר. בירושלים, בגיל ,72 הפרו פסור
לגיאולוגיה משה אבנימלך, שהיה
מומחה בינלאומי לתורת בעלי החיים ה מאובנים
ופירסם עבודות מחקר רבות בארץ
ובעולם.
נפטר. בגדרה, בגיל ,83 מי שעמד
במשך עשרות שנים בראש איק״א, ג׳וינט
ומלב״ן -צ׳רלס פסמן.
העולם הזה 1790

במדינה
פשעים

בעולם התחתון מישראלי כינו אותם
בשם ״הבת־ימים״ .אנשי משטרה נהגו
להגדירם כ״הכנופיה של לביא״ .הם עצמם
אהבו לקרוא לעצמם בשם הסיציליאנים.
הם היו אחת מכנופיות הפשע המאורגנות
והנועזות ביותר שנודעו אי־פעם בישראל.
מדי כמה שבועות היתד, המשטרה מביאה
חלק מהם לבית־המשפט. אחרי כל פשע
שבוצע באיזור תל־אביב, משוד נועז ועד
לרצח בחוגי העולם התחתון, היו העקבות
מובילים אליהם. אלא שחוקרי משטרת
תל־אביב לא הצליחו לגייס די הוכחות

25 שוטרים מזויינים גוייסו כדי לשמור
עליהם.
בסוף השבוע שעבר נראה היה כי המש טרה
תיאלץ ׳להרים ידיים, ובית־המשפט
ישחרר שוב את החמישה, שטענו כי הגי עו
לחוף פלמחים אחרי שבילו שם בקומזיץ
לילה קודם לכן.
אבל ביום הראשון השבוע הכינה המש טרה
הפתעה. חוקרי מחוז המרכז גילו
בצריף עזוב בפרדם ליד! .רחובות את כל
הכסף שנשדד״מבנק־לאומי, ארוז בחבילות,
ומחסן שלם של נשק חם, בו השתמשו
השודדים. אמודאי שירד לים בחוף פלם־
חים, לא הרחק מהמקום בו נעצרו החמי שה,
גילה נשק שהוחבא מתחת לסלע
במים. היה בדור: מישהו מהסיציליאניס
נשבר ו״שר״.
מישהו ישלם בחייו. חוקרי מרחב
המרכז יכלו לשפשף ידיהם בהנאה. מול
כשלונותיה של משטרת מחוז תל־אביב

כדי להאשים מי מהם אפילו באחד הפש עים
שיוחסו להם. כאשר מוצו ומי המעצר
החוקיים לחקירה, היתד, המשטרה נאלצת
לשחררם.
ככל שגברה אוזלת־ידה של המשטרה
פן גדלה חוצפתם של הסיציאליאנים, חבו־רת־פשע,
שראשיה התרכזו בעיקר באיזור
בת־ים. כאשר בוצע לפני שלושה שבועות
שוד נועז לאור היום בראשון־לציון, בו
שדדה חבורת שודדים מזויינים קרוב ל־
300 אלף ל״י מסניף בנק ־לאומי, היה ברור
לאנשי המשטרה שהוזעקו למקום, כי רק
אנשי כנופיות בת־ים מסוגלים לבצע פשע
נועז כזה.
כאשד נעצרו כעבור זמן קצר חמישה
חשודים בחוף פלמחים, לא נמצאו בידי
בפיענוח
תעלומות פשע, הם קצרו הצלחה
מרעישה. אמר ניצב־מישנה עזרא גולדברג,
מפקד המרחב :״רב־פקד שמעון סביר הוא
תלמיד שלי. עבדנו בעבודת צוות. הוצאנו
למירדף את כל אנשינו שהיו בתחנות
והיו מסוגלים למיבצע. עצרנו מכוניות
פרטיות בכבישים וגייסנו אותן כדי שיהיה
לנו מספיק רכב. ייתכן שאם היינו מקבלים
את הידיעה על השוד חמש דקות
מוקדם יותר, היינו מצליחים לתפוס את
השודדים על חם.״
לדעתו של גולדברג ניסים לביא הוא
מפקד הכנופיה אך לא המוח המתכנן
מאחורי מבצעיה.
לדעת החוקרים אין ספק שמאחורי אנשי
הכנופיה מסתתרת אישיות או גוף מתכנן.

הם לא הכסף ולא הנשק בו בוצע השוד.
אבל זהותם היתה מספקת כדי לעצור
אותם מיד. בין החמישה היו שניים הידועים
כראשית של כנופיית בת־ים: ניסים
לביא ורחמים הדוש.
אחד נשכר ד״שר״ .ככל שהתארכו
הימים נדמה היה שהמשטרה שוב נכשלה.
כאשר הביאו את ניסים לביא 21 רח מים
הדוש 25 אורי מזרחי 22 חיים
האדי ( )25 ובן־חור דוידי ( )23 לבית־המשפט,
חששה המשטרה כי חבריהם
שנותרו חופשיים ינסו לשחררם בכוח.

כי אנשי הכנופיה, אלימים ונועזים, אינם
ברמה שכלית המאפשרת להם תכנון כה
מדוייק ומפורט של שוד, שלדעת החוקרים
תוכנן במשך כחודשיים.
האם יצליחו אנשי המשטרה להביא
להרשעת אנשי הכנופיה? האם יכלא ניסים
לביא, שבשנה האחרונה בלבד נעצר כ־23
פעמים כחשוד במעשי פשע אך שוחרר
מחוסר הוכחות, לשנות מאסר ארוכות ו
ואילו בחוגי העולם התחתון מנבאים
כי אין זה סוף הפרשה. מישהו, מלחשים
שם- ,צטרך לשלם בחייו, בעד הצלחתה
חסרת־ד,תקדים של משטרת מרחב המרכז.

האם חו ס לו
ה ״ סי צילי אגי ם ״!

,.המ שטר ההס קי ר ה אוחי לבריוני ם !״
(המשך מעמוד )23
״אתם תהרגו אותו! אתם תהרגו אותו!״
זד. שהחזיק אותי שיחרר אותי פתאום,
רץ וברח לעבר הגדר, שניים וחצי מטר
מהיכן שכל העסק התרחש. השני רץ מיד
אחריו והשלישי נעלם יחד איתם. ראיתי
אותם קופצים אחד אחד מעל הגדר אל
תוך השביל שמוליד לוואדי. התאוששתי
איך שהוא מהמכות שקיבלתי או שפשוט
הכרחתי עצמי לא לחשוב על הכאבים כי
אני אדם עקשן, וירדתי דרך שביל סלול
במקביל למסלול הבריחה שלהם. הספקתי
להשיג את הטיפוס הראשון על השביל
שמוביל לוואדי. הוא מעד כנראה
כי ראיתי אותו כפוף.
כשהוא ראה אותי הוא הסתובב אלי והוציא
אקדח. היינו במרחק של מטר וחצי
זה מזה — הוא בגינה ואני על השביל.
הוא כיוון את האקדח כלפי ואמר ברצינות
:״אני הורג אותך.״

חו ש בי ם

להם

ף* אותו הרגע לא חשבתי על כלום
*1ובאופן אינסטינקטיבי הסתובבתי. וחזרתי
לרחוב. לעמוד מול אקדח מכוון
ועיניים רצחניות לא נעים אפילו לשוטר
לשעבר ובלש פרטי בהווה. אז פשוט חזרתי
לבניין הדואר. שם פגשתי את הרב-
סמל, ורועד כולי מכל אשר אירע, סיפרתי
לו במהירות ואמרתי שצריך לרוץ
אחריהם ולעצור אותם.
תגובת הרב־סמל היממה אותי עוד יותר.
הוא לא הבין או עשה את עצמו לא
מבין על מד, הדחיפות ואמר לי כל הזמן
— תירגע, תירגע זה יהיה בסדר. כש אמרתי
לו שלא חשוב איך שאני מר גיש
— החשוב הוא לרדוף אחרי הפוש עים
— הוא ענה לי ״אני לא יכול לעשות
זאת ...אני צריך קודם להבין מה
בדיוק קדה ...אני לא יכול סתם ככה לר דוף
אחריהם.״
״לאחד מהם יש אקדח!״ אמרתי ,״צריך
לרדוף אחריהם — אבל להיזהר כי יש
לו אקדח.״ ואז השוטר עונה לי :״אתה
בטוח שזה לא אקדח צעצועים ז״
״איך שדב־הסמל הזה דיבר באדישות
כזאת ושקט כזה ! הוא צריך להתבייש !
שוטר צריך להיות אמיץ ולא להתחיל לעכב
דברים ! ״הם יברחו — צריך לרדוף
אחריהם!״ אני אומר לו, והשוטר ממשיך
להרגיע אותי ואפילו נותן לי סיגריה.
בקיצור, איך שהוא, באיטיות גמורה
הוא ירד איתי לתחילת הוואדי וכאילו בחן
את המקום מלמעלה .״לא כדאי לרדת כי
הוואדי עמוק וקשה יהיה לרדת,״ הוא אמר.
הוא הציע שנסרוק את הסביבה, בטח
על מנת שיהיה לו דיווח שהוא טיפל
בעניין. הסריקה היתד, לצאת ידי חובה —
שום דבר רציני. הייתי בניידת כששמעתי
קול מד,מיקוד ושאלו אם התוקפים הם בני
המיעוטים ואם השוטר בטוח שבאמת היתד,
תקיפה ואולי סתם איזה סיכסוך אישי?
מה פתאום סיכסוך אישי? אני חושב
שכבר אז המישטרה כאילו החליטה
לא לייחס לעניין כל חשיבות ואני פשוט
לא מבין את זה.
אחרי הכל, אני הייתי שוטר, ומה פתאום
שאתלונן על איזה סיכסוך? מה הם
חושבים לחם שם? שאני סתם מתלונן?
אני פשוט ער לכל דבר ורוצה את טובת
הציבור.
פול*

כושד ,,

** כשיו הצטרפה אלינו ניידת

העולם הזה 1790

> בילוש משטרתי והסמ״ד שלה, גם
הוא ידיד שלי מאז שעבדנו יחד במיש־טרה,
ביקש ממני להראות לו עקבות של
החשודים בגינה. הראיתי לו את העקבות
איפה שהם קפצו מעל הגדר והמקום בו
האחד מהם מעד וכיוון אלי את האקדח.
שני מפקדי הניידות, עד כמד, שהבנתי,
אמרו שהם יסרקו בקפדנות את כל ה־איזור
ואני נסעתי במכוניתי לתחנת ה-
מישטרה להגיש עדות.
הגעתי לבנין המישטידה ומד, אני רואה?
שתי הניידות כבר עמדו שם —
כאילו מעולם לא יצאו מהמקום !
בחצר המטה הבחנתי בסגן־ניצב פרנקל
המשמש במישטרת חיפה בשלושה תפקידים:
סגן־ימפקד המרחב, דובר מישט־רת
חיפה, וראש־לישכת־החקירות של מר חב
חיפה. הוא היד, לבוש פאר, כי באותו
ערב, מסתבר, ערכו לכבודו בעיריית
חיפה מסיבה והוא בטח התכונן למאורע
הגדול. הוא ראה אותי אך לא אמר דבר.

לא שאל אפילו לשלומי. אני בטוח שהוא
כבר ידע מד, שקרה.
מהון להון, אצל הסמל החוקר סיפרתי
בדיוק מה שקרה ותיארתי את החשודים.
לאור חשיבות המקרה ביקשתי מהסמל
להציג בפני ובפני המזכירה שלי את אל-
בום־ד,פושעים, שאפשר יד,יד, לזהות אותם
מהר לפני שהם יעלימו את האקדח.
על כך אמר לי הסמל באדישות :״לא
צריך. חוץ מזה היום לא עובדים במח לקה״
,הוא אומר לי ,״הדבר יכול לחכות.״
הרגשתי שאני מתפוצץ על הרשלנות והטיפול
הכושל. הסמל יצא עם העדות שלי
לכיוון משרד המפקד שלו, חזר לאחר כ־3
דקות ואמר לי בפשטות :״או.קי. אתה
יכול ללכת. גמרנו.״
״אולי גם תגבה עדות מהמזכירה שלי
— היא עדת ראייה״ ,הצעתי .״לא צריך״
הוא פטר אותי ,״מספיק העדות שלך״.
עכשיו אני בעצם נזכר שבאמצע היו
שני טלפונים ויש לי כל הרושם שהם דיברו
על העניו שלי. לא יכולתי להבין עם
מי הוא מדבר — אך התגובות שלו היו
קצרות ״בסדר, או.קי. זה יד,יה בסדר״ ,וכן
הלאה. אני מנחש שאמרו לו בטלפון לא
לייחס לעניין חשיבות. אולי אני טועה,
אך לאור ההתרחשויות מותר לי להעלות
חשדות, נכון?

הסתגרת ובכית
** המשטרה יצאתי מזועזע וכש-
באתי הביתה פשוט הסתגרתי בחדר
ובכיתי. הרגשתי משהו שחונק אותי. היי תי
כל כך מאוכזב מהטיפול וידי היו
כבולות. המקרה שקרה איתי הרי נוגע
ישירות לציבור וכולנו יודעים שבתקופה
האחרונה לא חסרים פרעות והתפרעויות
למיניהן, והמישטרה עושה מזה כאילו
כלום לא חשוב והכל יכול לחכות!
לא יכולתי להירגע. איני יודע אפילו
איך הצלחתי לא לחשוב על הכאבים הפיסיים,
כי פתאום מצאתי עצמי עוזב את
הבית, נכנס למכונית, ומתרוצץ בעיר ממקום
למקום לחפש את הבריונים.
באותו היום התקשרה שוטרת אלי למשרד
וביקשה מהפקידה שלי שאבוא ל זהות
באלבום הפושעים, ביום שישי את
אלה שהתקיפו אותי. מתוך שיקול פרטי
שלי מצאתי לנכון לא להופיע, שלא לדבר
על זה ששכבתי חולד, ואחוז כאבים.
לאחר שהבנתי שהמישטרה לא מייחסת לעניין
שום חשיבות לא מצאתי טעם לבוא
לעזור להם.
בהתחלה חשבתי שרק שני אנשי הניי דת
התרשלו. אך כשהגיעו אלי התגובות
של פרנקל בהודעתו לעיתונות — הגעתי
למסקנה שהעניין כאן יותר עמוק. פרנקל
אמד שאני סתם שיקרתי, שלא היה נסיון
שוד, שאני סתם מעורר סביבי פרסומת!
בהודעתו הוא ביקש מהמעורבים בסיכסוך
האישי, כך הוא קרא לזה, לבוא לתת
עדות! המישטרה עושה הכל על מנת ל טשטש
את העניין. זה מכאיב לי.
המשרד שלי עוסק בחקירות משרדיות
וכלכליות ומפורסם גם בלי עזרת המיש־טרה.

הבריונים
השתלטו
** בל העניין התבשלה אצלי שג-
אה למישטרה, ובמיוחד לפרנקל, ש-
!מנסה לעשות ממני צחוק. שמרתי כל הזמן
יחסים טובים איתם, והייתי מוסר להם
כל ידיעה שהייתי מגלה, עכשיו כבר לא,
להיפך !
ד,שבתתי את המשרד שלי מהעבודה ואני
לא מתבונן לנוח עד לבירור העניין.
יש לי שני עורכי־דין ואני מתכונן לתבוע
את פרנקל על הוצאת־דיבה. אני רוצה
גם להגיש נגד מישטרת חיפה צו־על־תנאי,
שיבדקו את כל התיקים שיש ב־מישטרה
ויראו איזה טיפול הם קיבלו.
מתפקיד המישטרה להגן על הציבור,
אך הצורה בה המישטרד, מתייחסת לתלונות
מעוררת אצלי חשד שעוד מעם יגיע
הזמן בו כל בעל זרוע יעשה כבתוך שלו,
האזרח הרגיל ינסה שלא לראות ולא לשמוע,
כי הוא יודע שלא יזכה לעזרת ה-
מישטרה. הבריונים משתלטים על העיר.
מצידי אני ממשיך לחפש את הבריונים,
בלי עזרת המישטרה. סרקתי שוב את ה וואדי
ומצאתי עיתון ועליו טביעת כף
רגל. החלטתי לא למסור את המימצא ל ידי
המישטרה. אם למוסד ״הנכבד״ הזה
לא איכפת להפקיר אותי לבריונים — לי
לא איכפת לא להיות להם לעזר!״

במדינה
הוזי
ה די ס קו ט ק
על הר-ציון
על במת המועדון ניצבה תזמורת המנגנת
מנגינות שונות. במרכז הבמה, עם
מיקרופון ביד, ניצב זמר חבוש כיפה,
השר שירים חסידיים בכל שפה אפשרית.
הקהל, המורכב ברובו מתיירים אמריקאים
שר בהתלהבות עם הזמר.
זוהי התמונה המתגלה במועדון־הלילה
השוכן על הר־ציון, בירושלים. אחרי ש-
נבלעים פנימה, נתקלים בנערה יפהפיה
שהינה הקופאית של המועדון. בהתאם
להוראותיו של אליעזר ריבלין, מנהל המועדון
אסור לה לגלות את שמה. המועדון
הוא אולם ענק בצורת מלבן שעל קירו־

אני מ שתגעת אחרי הגביטת
ש י € 7 6 0 /1ס

בתוך פלפל היא ל א נור מלי ת

הודעה למינויי

העול מ ה
לפי בק שת משרד ה תיק שור ת, ובדי למנוע עיכוב במיון
ו ח לו קתה עי תוני ם הנ של חים בדואר, מ תב ק שי ם ה מינויי ם
להודיע למערכת אתמ ספר

המיקוד שלהם.

לי לא רוקדים. רק שומעים מוסיקה דתית.״
בעתונות התפרסמה מודעה מטעם ישיבת
הר־ציון, בה מודיעה הישיבה שאין
כל קשר בין המועדון שעל ההר לישיבה.
צויין במודעה גם שהכניסה למועדון אסורה
על בני הישיבה.
ריבלין קופץ ממקומו בזעם .״הכריחו
את הרב גולדשטיין, רב הישיבה, לפרסם
את המודעה. הוא עצמו היה כאן. בכלל
הוא נענה ללחצים. כשהוא מביא להר
מתרימים לישיבה שלו, הוא מביא אותם
למועדון וכאן הם חותמים לו על ה־צ׳קים.
אני ראיתי את זה במו עיני. מה
פתאום הוא פירסם את המודעה ז אפשר
לחשוב שהמועדון שלי מפריע לו!״
הרב גולדשטיין איננו מהסס ומודיע:
״המועדון בהחלט מפריע. תגיד אתה, אם
ליד הבית שלך היו פותחים מועדון־לילה
האם זה לא היה מפריע לד ז בוא לישיבה

מועדץ־הלילה על הר־ציון -בחוץ
מוסיקת פופ עם כיפה

המועדון -כפנים
הרעש מפריע לרב
תיו מחצלות ומלא עד אפס מקום במבקרים
היושבים בצפיפות על כסאות י קטנים.
״הרב היה כדיסקוטק!״ מקומו
של המועדון על ראש ההר, בבניו ה־מינהלה
של הועדה להר־ציון. הרחבה ש ליד
הבנין מוארת בזרקורים-רבי עוצמה
המאירים את הסביבה. עשרות מוניות
ואוטובוסים של תיירים עושים דרכם על
הכביש הצר. ליד הבנין מספר חנויות.
תיירים מתפעלים מהמקום הקדוש.
מדוע אין אליעזר ריבלין 29 צעיר
חובש כיפה, מוכן לגלות את שם הקופאית
העובדת בדיסקוטק? מסביר ריבלין נושף
ומתנשף :״יהרסו אותי כאן. אני צריך
שידעו שאני מחזיק קופאית? בחורה כאן?
מה יגידו. גם ככה אומרים שאני מנהל
כאן דיסקוטק. איזה דיסקוטק? מד, פתאום
דיסקוטק? זאת בסך הכל במה לפולקלור
חסידי. רוצים להרוס אותי. אני יודע שאנשי
החאן הירושלמי מקנאים בהצלחתי.
התיירים באים לכאן וזה מרגיז אותם. אצ-

ותשמע את הרעש. מה עוד שאנחנו כאן
לא בית פרטי אלא ישיבה. כאן יושבים
בחורים מכל העולם ולומדים תורה יום
ולילה. אז אתה חושב שהמוסיקה של
המועדון עשויה להועיל ללימודים שלהם?
ככה הם יכולים להתרכז?״
אחרי שהוא שומע שריבלין טוען ש ביקר
במקום עם תיירים והחתים אותם על
תרומות במועדון הוא זועם :״כיצד הוא
לא מתבייש לומר דברים כאלה? נכון,
הייתי בפנים. בטח שהייתי. אני גר כאן.
אני לא אראה מה מתרחש במקום בו אני
גר? אבל שאני הבאתי תיירים למועדון
שלו? זו סתם שפלות לומר דברים כאלו !״
כיצד קיבל אליעזר ריבלין את המועדון?
האם נערך מיכרז למסירת המועדון? כמה
שילם תמורתו?
על שאלות אלה אין ריבלין, שהוא גם
בעל חנות מזכרות על ההר, מוכן לענות.
הוא רק מודיע :״קיבלתי את המקום מהרב
ד״ר שמואל כהנא. זה צריך להספיק.״
העולם הזה 1790

במדינה
דרכי חיים
--הב י טני קי סקיבוץ

הם קוראים לעצמם ״קיבוץ הר־סיני״.
מעשית הם מהווים קומונה של ארבעה-
עשר עליזים. יש בחבורתם מכל טוב:
יהודים, נוצרים, זכרים ונקבות, בלונדים
ושחורי־שיער.
שתי ילדות אנגליות בגיל ,14 הן בנות-
הזקונים של החבורה. ד״ר בן 70 הוא זקן
הקומונה. נמוך קומה ועגלגל, שערו הארור
מכסיף ומסורק בפסוקת אמצעית,
הוא מדבר בצרורות ארוכים וצפופים. ותיקי
תל־אביב מכירים אותו כ״הללויה״ נביא
הזעם והחורבן. בבית־המשפט התגלה בשבוע
שעבר כד״ר אהרון מילנר.
החבורה כולה הובאה לבית־המשפט אח רי
שהמשטרה עצרה אותם על הסגת גבול.

אנשי ״קיבוץ הר־פיני״ בביודהמשפט
סכנה: הם עליזים מדי
גיטרה כאולם המשפט. תענוג היה
לראותם מופיעים בין כותלי החוק. שלא
כפושע הישראלי המצוי, אין הם מצהירים
ללא הרף על חפותם המלאה. כשקוראים
בשמותיהם הס קמים בצייתנות ומחייכים.
עורך־דין לחבורה נמצא בתושייתו המ
בורכת
של עמום בנגלר, המלחין הדיזנגופי
הידוע. הוא הישראלי שבחבורה, והיחידי
שעמד כנראה על חומרת מצבם.
אחרי מגעים תכופים בין ספסלי הנאשמים
לקהל, נמצא גואל בדמותו של עורך-
דין יעקב שנקר ממשרד צבי לידסקי.

מול שטף לשונו של ד״ר הללויה, הדובר
הרישמי, הצהיר התובע־המשטרתי, כי
בליל שבת פרצה החבורה לבית מספר
23 ברחוב הירקון, המכונה ״הבית האדום״,
שם התארגנו הזקנים והטף ללינת לילה.
הללויה טען כי מר פינקום מהסוכנות
היהודית הוא שהתיר להם להיכנס לבית
ולישון בו. הוסיף נביא הביטניקים הזקן :
״ביקשנו מהשוטרים להרשות לנו לקחת
משם את חפצינו. הם לא הסכימו. מי
יודע אם נשאר שם עכשיו משהו.״
ככל שהתמשכה הישיבה החלו נערי
החבורה להשתעמם. הללויה החליט, כי
הסניגור נכשל בתפקידו ונטל את רשות
הדיבור לידיו. צעיר כושי החל לפתע פורט
על הגיטרה שהביא עמו. שתי האנגליות
קלעו צמות לראשו של צעיר בלונדי.
הוא מצידו צחק בקול והחל שופע
בדיחות. כל זאת לעיניה הנדהמות של
השופטת עדנה שצקי.
מסוכן לשחרר. למרות הבלגן הנורא
שהשליטה החבורה באולם בית־המש־פט,
לא הענישה אותם השופטת על בזיון
(המשך בעמוד )32

טלוויזיה הנהלה טלוויזיה של נ סי ם
הפאניקה שהתעוררה בבית הטלוויזיה
בירושלים ביום רביעי האחרון, כאשר
מאות מטרים של פילם פוזרו ביד זדונית
במסדרונות ובחדרי המדרגות, היתד. נחלת
מעטים בלבד. באותו רגע הועלה חשש
נורא, שאלו הם סרטים המיועדים לשידור
ושהנזק אינו ניתן לתיקון. מאוחר יותר
הסתבר, כי היתד. זו בהלת שוא.
יעקב איזנמן, מפקח עורכי הפילם, שהוזעק
לבנין מצא כי היו אלה שאריות
של פילם, שהוצאות מפח־האשפה ופוזרו
במסדרונות כמעשה קונדס. תגובת המנקות
היתה: סרוב לפנות את הזוהמה.
זה היה יכול להיות סיפור משעשע
אלמלא היה בו כדי להצביע על תופעה
סימפטומטית טראגית ביותר לגבי המתחולל
בימים אלה בבית הטלוויזיה בירוש לים.
הבנין אחוז היסטריה. די בגץ קטן
כדי שמיד תפרוץ שם תבערה: שביתה,
הפסקת עבודה, אסיפת זעם, סאנקציות,
הכל אפשרי. האנשים ממורמרים, מיואשים,
ומתוסכלים בצורה מדהימה, שאין
לה אח ורע בשום מקום עבודה אחר בארץ,
האפשרות שמישהו יחבל במזיד בחומר
לשידור איננה כלל דמיונית.
הנגע שהתפתח במחלקת החדשות, אחרי
שההנהלה הביאה להתפטרותו של דן
שילון, פושטת עכשיו באברי הטלוויזיה
האחרים כמו סרטן ממאיר. התיסכול הוא
תהומי. ההתנערות מאחריות היא טוטאלית.
כל שידור היוצא לאור הוא בבחינת
נס חנוכה.
דוגמא קטנה וחסרת חשיבות: עורך
סרטים מוכשר ביותר, יאיר אחי־אילן,
מרשה לעצמו להעדר מעבודה, לצאת ו לבוא
כאוות נפשו. על רקע זה פרץ לפני
זמן קצר סיכסוך רציני בינו לבין עורכי
התוכנית לא הכל עובר — דבר שהביא
להוצאתו מהפקה זו. הפרשה לא נעלמה
מעיני ההנהלה. די היה בזה כדי להדיר
שינה מכל.מנהל בר־דעת. התופעה נמשכה
חודשים. ומה עושה ההנהלה? כלום.
הנהלת הטלוויזיה בקושי מכבה שריפות,
כי ההנהלה אינה מעוניינת במהומות,
שתערערנה את כסא המנכ״ל שמואל אלמוג.
אבל ילד שסרח מגלה את אשמתו
בכל תנועותיו. כל צופה רואה את התוצאות
על המסך.

למי ה לועגים?
האסון הגדול ביותר שיכול לקרות למפיקי
התוכנית הסאטירית של הטלוויזיה
— אתמול, שלשום — לא הכל עובר —
הוא שיבטלו את התוכנית לא מפני שהיא
חריפה, עוקצנית מדי או פוגעת בציפורי
הנפש של המישטר ; אלא מפני שהיא
משעממת וגרועה — וזה לא יהיה תירוץ.
המשימה שנטל עליו מוטי קירשנבויס,
להגיש מדי ערב שבת, מנה של סאטירה
וביקורת חברתית לרבבות בית ישראל —
היתה משימה כמעט בלתי אפשרית. במדינה
שאין לה שום במה סאטירית קבועה,
ששום בטאון סאטירי אינו מחזיק
בה מעמד, קשה להגיש סאטירה שבועית
על רמה. מיעוט המחברים, הוא אחת הסיבות
העיקריות לכך.
למרות זאת נראה היה, עד לתוכנית
האחרונה, מספר ,6שהתוכנית הולכת ומתגבשת,
הולכת ומתבססת כתוכנית של
קבע, על אף העליות והירידות ברמתה
מתוכנית לתוכנית. עצם ההעזה והאפשרות
להקרין במכשיר התיקשורת הממלכתי
מספר 1ביקורת גלויה ומפורשת על מוסדות
השלטון, אישי הממשלה וראשי המשטר
(כמו הקטע מבא מתוך פזמון מתוכנית
גיזרה של הטלוויזיה הישראלית :״האיפור
הראשון של משה דיין היה ממש
אילוף הסורר. הוא לא רצה ולא רצה, אבל
אחר כך הוא כלל לא התאכזב.״
עדה, העובדת בתוכניות המופקות בדרך
כלל באולפני ההסרטה בהרצליה, איננה
ששה לחלק ציונים לקליינטים שלה,
אבל על חיים בר־לב היא מוכרחה היתד
שבדים ערומים
בחדר ה איפור
הצופים רואים בדרך כלל על המסך אנשים
יפים, מאופרים היטב, מסורקים, מגולחים,
שופעים בטחון. אבל בחדר האיפור
הם נראים שונים תכלית שינוי. סיפרה
השבוע עדה ליזרוביץ, המאפרת דקת ה־

1 *0 1 1ואש

עדה לייזרוכיץ מאפרת את דיין
הסטאריס כמו טווסים
לומר, כי הוא גבר יפה־תואר וממושמע
לחלוטין. יש מחמאות ויש מחמאות :״דן
כנר היא מותק. הוא חמוד, צייתן, תמים,
חייכן.״ גולדה מאיר זה משהו אחר:
״גולדה אינה זקוקה כלל לאיפור. היא
לא נערת־זוהר. האופי החזק שלה קורן
אז הסתבר לתדמור, כי בלעדיהם אין מי
שיערוך את מהדורת מבט מאחר שיאיר
אלוני בחופשה ושמעון טסלר יוצא
לשרות מלואים ממושך. התוצאה המיידית
היתה, שתדמור הזדרז להתנצל בפני
שלושת העורכים ולחזור בו.

העוונים הבכירים
הונ וזו כ,מתמו]זים,

טעות לעולם צו דק ת

מכתב מינוי נדיב ביותר הוצא השבוע
על ידי הממונה על הטלוויזיה, ישעיהו
תדמור, בו נאמר, כי יש לאפשר לכתבים
הבכירים של הטלוויזיה: אלי ניסן, חיים
גיל ומיכה לימור להתמחות בעריכה על
ידי שיבוצם כעורכי יום אחראיים תורניים
אחת לשבוע עד 10 ימים. הבדיחה
שבדבר: אלי ניסן מכהן למעשה כעורך
יום אחראי עוד מימיה הראשונים של
הטלוויזיה ן חיים גיל עושה זאת מרגע
שדן שילון נכנם לתפקידו כמנהל החדשות
ומיכה לימור מאז חזרתו מחו״ל.
שלושת ״המתמחים״ ,שנפגעו עד עמקי
נשמתם, הטיחו בפני מנהל הטלוויזיה
כי הם מוחלים על הכבוד ומוותרים על
התענוג שבעריכת מבט בימים אלה. רק

כאשר החל יוסף (טומי) לפיד עורך הירחון
את לארגן את בחירת נסיכת ישראל,
הוא פנה, בין השאר, גם אל מחלקת
החדשות של הטלוויזיה הישראלית בתביעה
נימרצת, שתסקר את האירוע הנערך
מטעם ירחונו, לפחות כפי שסוקרה
בחירת מלכות המים, שנערכה מטעם
העולם הזה. בתשובה הפנו אותו
גורמים מסוימים, ספק בצחוק ספק ברצינות,
אל מערכת תוכנית ליל שבת —
אתמול, שלשום — לא הכל עובר, העוסקת
בתגובות על אירועי השבוע. זו הקדישה
ביום שישי האחרון קטע היתולי שלם
לטקס הבחירות המרומם. הקטע מדברי
הקישור הדמיוניים של דן ב ן -אמוץ,
שלא הובא לשידור היה :״בסוף הטקס

111

מפיק מוטי קירשנבוים
לעג לרש
מפניה כפי שהם. אין לה מד, להסתיר.״

״המאפרת היא הכותל המערבי״.

בפני ידידים אינטימיים חושפת עדה טפח
נוסף ממסתרי חדר האיפור :״יש כאלה
שמיד מתחילים לדבר עם ידיים,״ היא
מספרת ,״פשוט צריך להעמיד אותם במקומם.״
רוב האנשים מסתפקים בדיבורים.
פותחים את הלב .״אם הייתי כותבת ספר,
זה היה יכול להיות סקופ עולמי.״ יש בעיות
עם האשה. יש בעיות עם הילדים.
מתייעצים איך אפשר להסתיר פגמים ומומים.
שואלים ביחס לביגוד.
משונה: אנשים באים לכסות, להסתיר
להתחבא מאחורי שכבת איפור עבה ודווקא
שם הם מרגישים צורך נפשי להתפשט.
אולי מפני, שחדר האיפור הוא חדר
אינטימי מאד. הדלת סגורה. המתאפר יושב
נינוח בכורסא, כמעט כמו אצל הפסיכיאטר.
ידיים עדינות מלטפות את
פניו. המאפרת, בדומה לספרית, היא כותל
מערבי וכומר וידויים גם יחד .״זזסטא־רים
באים אחד אחד כמו טווסים עם הזנב
פתוח. הם רוצים שד,מאפרת תהיה
צמודה אליהם עם הפודרה והמסרק.״
״המגרפה נשארה בכית״ בדיסקרטיות
ראויה לציון נמנעת עדה מלהזכיר
שמות כי הדברים המצוטטים מעידים
על חוסר בטחון מסרים.
עדה, שלמדה איפור באוסטרליה, היא
לא רק מאפרת עבורם. היא גם ראי .״אבל
לפעמים הם דורשים ממני יותר מדי,״ היא
נאנחת ״ואני לא משענת רוח.״ רק הפוליטיקאים
אדישים מבחינה זו. הם אולי
נדהמים מעצם הצורך להכנם לחדר האיפור.
אבל אחר כך הנושא אינו מעסיק
אותם יותר .״בכל זאת יש לי הרגשה
שעשיתי כבר מאסטר בפסיכולוגיה.״
קיבלה הנסיכה בחדר ההלבשה את צינור
דוד. סליחה — את כינור דוד״.

ב חזי ת ספרד
נוגעת ללב היתה קריאה טלפונית מאת
אלמונית אל ביתה של דפנהקפל נס
ק י, עוזרת ההפקה של תוכנית השעה
השלישית. אותה אשה סיפרה, כי בחלקיק
השניה בה הוצגה בתוכנית האחרונה
של השעה השלישית תמונה של קבוצת
חיילים יהודים במלחמת האזרחים בספרד,
זיהתה את אחיה, ארצישראלי,
שהתנדב למלחמה לפני 35 שנה, ומאז
נעלם ולא נודעו עקבותיו. דפנה, ילידת
ירושלים, נח״לאית בעבר בקיבוץ גונן
ובוגרת האוניברסיטה בסוציולוגיה ומדעי
המדינה, לא התעצלה לחפש את התמונה
המקורית בספר באידיש מאת ט. עלסקי
שיצא בפריס בשנת 1939 בשם בחזית
ספרד (על המתנדבים היהודים) ,שהושאל
לתוכנית השעה השלישית מהחברה ההיסטורית
של האוניברסיטה. דפנה מצאה
את שמו של הבחור ואת עובדת נפילתו
בקרב, והביאה את הספר לאשה.

של דידי מנוסי ששודר השבוע: על גג
בנין המשטרה /חנוכיה כבר מאירה /
רק נס עוד לא קרה / .כי ״העולם הזה״
בער /כנר ראשון כל כך יפה /וכבר
הדליקו נר שני /את ״הצופה למרות
זאת בכל בוקר, מבטיח העתון / :למשטרה
יש צוות /המשטרה עוקבת /אבל
אני חושבת /שהיא רק מסתובבת /כמו
סביבון) מצדיקה את זכות הקיום של התוכנית.
הצרה
היא, שדווקא הקטעים שאינם
מהווים סאטירה והמשולבים בתוכנית, הם
שיהרסו אותה. כך, למשל, שולבו בתוכנית
השבוע לא פחות משלושה קטעים
שהם מישאלים מצולמים ברחוב.
אי־אפשר להשתחרר ימן הרושם שבכל
המישאלים האלה, וגם במישאלים הקודמים
ששודרו בתוכניות קודמות, נבחרו הנשאלים
והוקרנו מתוך כוונה ללעוג להם,
לבורותם, לעגתם, לתוי פניהם וליראת
הכבוד שלהם מפני הטלוויזיה.
כך יצא שהמותקפים העיקריים של התוכנית
הס דווקא הצופים הפוטנציאלים
שלה — המוני העם שיוצרי התוכנית מרגישים
את עצמם משכמם ומעלה מעל
להם.
אלה הם קטעים העשויים ברוע־לב, שאין
להם מקום בתוכנית סאטירית או בכל
תוכנית אחרת של הטלוויזיה.
עדה איננה פסיכולוגית מקצועית. חיא
בסך הכל נערה תל־אביבית, שירדה לאוסטרליה
בגיל ,14 ולמדה שם בבית־ספר
תיכון .״ירדנו לגרוף כסף, אבל שכחנו
את המגרפה בבית.״ דודתה, שהיא מאפרת
בעלת שם בטלוויזיה האוסטרלית,
המריצה אותה ללמוד איפור בקורס ערב
וסידרה אותה בעבודה בתחנה האוסטרלית,
שם איפרה פרצופים במשך ארבע
שנים רצופות.
כשחזרה המשפחה לישראל, השתלבה
המאפרת הצעירה בתחנה הישראלית. הסובלים
מכך הם קודם כל הבעל, שהוא
מנהל מפעל בטון מוכן והילדים הקטנים
— בן ובת, שעד היום לא הצליחה עדה
להשיג עבורם מטפלת צמודה שתתאים
את עצמה לשעות העבודה של הטלוויזיה.
הקורבן הזה ראוי רק למען הנאה אחת
בלבד. ההנאה שהמתאפר, ויהיה מי ש יהיה,
תמיד עומד מופתע לראות את עצמו,
על המסך אחר, שונה לגמרי מכפי
שהוא תיאר לעצמו.

תדריך
, $סרט השבוע (יום ד׳ ,22/12
)20.40 בלי דאגות — קומדיה מוסיקלית
רומנטית מתקתקת ועתיקה על פסיכיאטר
המנסה לעזור לחברו העורך־דין?לארוס־תו.
משתתפים: ג׳ינג׳ר רוג׳רס ופרד אם־
טייר.
• פרידה ;גמגידון (יום ה׳ .23/12
— )20.20 מחזה אווירה על פי תסכית
רדיו. מאת יהושע קנז, על לילה אחד ב־בית־המלון
צידון, העומד להיסגר במוש בת
גבול נידחת ושמחת אל. עם קצת
דמיון זוהי מטולה. את המלון מנהלת
משפחת איכרים תלושה, שאדמותיה נשארו
מעבר לגבול. משתתפים: שטלה אבני,
נינט דינר, דבורה קסטלנץ, מוסקו אלקלעי,
אברהם בן־יוסף, יוסף ידין, זלמן
לביוש ויוסף יבלונקה. במאים — דוד
לוין ושלמה גנון. מפיקה — נעמי קם־
לנסקי.
• ברוכים הבאים (יום א׳ ,26/12
— )21.10 תוכנית קייצית, שהוקלטה בעיצומו
של חורף, על חוף ים־המלח, ליד
נח״ל קליה. בהשתתפות צוות־הווי נח״ל,
צוות־הווי פיקוד הדרכה, הזמר יהודה כהן
והמרואיינים: יהודה אלמוג — בעבר יו״ד
המועצה האזורית תמר! דב-סרן גנץ —
בעבר הרס״ר המפורסם ביותר של הנח״ל
וצ׳רלי, ממרחצאות הגופרית של עין-
גדי. במרכז הערב של אורי זוהר יעמדו :
תצוגת אופנה של בגדי־ים, וקומזיץ ב הדרכתו
של סולימן הגדול. מפיק־במאי :
אילון גויטיין.
• בומרנג (יו ם ג 20.20 ,28/12
על תדמית הדת במדינה. משתתפים: שר־הפנים
ד״ר יוסף בורג, פרופסור מאיר
:רוסטון מהחוג לאנגלית של אוניברסיטת
בר אילן, שנראה בשבוע שעבר מעל מס כי
הטלוויזיה לוחם בעד התנדבות בנות
דתיות לשירות לאומי: וח״כ המערך מנ חם
כהן. מנחה — פרופסור אמנון רובינשטיין.
מפיק — חנינא אמוץ.
ה תו ד ח הז ה י ׳ י י

קולנוע
שחק!,
מי שטרת ניו־יודק
שונאת ס ר טי ם
אחד הסרטים המצליחים ביותר כיום
בארצות־הברית הוא סרט בלשי קשוח
בשם השליח מצרפת, המספר על הברחות
הסמים הגדולות לנידיורק, שנעשו בהש תתפותם
הפעילה של כמה אזרחים צרפתים
— סיפור שהיה לו, דרך אגב, גיבוי
עובדתי בפרשת סמים גדולה שהתפוצצה
בניו־יורק לפני !מיספר חודשים.
השחקן הראשי בסרט הוא ג׳ין ד,קמו
(אחיו של וארן ביטי, בבוני וקלייד)
ולצידו מופיע ברנש אלמוני בשם אדי
איגן, שלא הופיע קודם לכן בשום סרט.
איגן, כפי שהתברר עד מהרה, הוא בלש
ותיק ומנוסה מאד במישטרת ניו־יורק,
אשר התמחה במיוחד בענייני סמים. בשליח
מצרפת הוא מגלם למעשה את עצמו —
דמות של בלש שבמקום איגן, נושא את
הכינוי ״פופיי זץ יל״.
אלא שמישטרת ניו־יורק אינה מעודדת,
כנראה, את עובדיה לקאריירה קולנועית,
וארגן קיבל הודעת פיטורין 12 ,שעות
לפני המועד החוקי בו יכול היה לצאתי.
לגימלאות. הטענה הרישמית היתד, כי אינו
ממלא דר׳,חות ׳משביעי רצון על פעולתו.
תשובתו של איגן :״אני עסוק מדי בלכידת
פושעים, מכדי שאבזבז את הזמן בניירת.״
בין כה וכה, הגיש הבלש עירעוד על
הודעת הפיטורין, אבל כדי להבטיח את
עצמו מכל עבר, הוא כבר חתם על חוזה,
כשחקן ותסריטאי(ויש לו ודאי הרבה מאד
תסריטים אמיתיים מעברו) עם חברת פא־ראמונט.
ועכשיו נותר רק לראות אם
איגן יעדיף להיות שוטר במציאות, או
על בד הקולנוע.

תדריך
תל־אביב
* * חצי חצי (סטודיו, ישראל) :מצ־חיקון
ישראלי, המצטיין בכך שאין בו
מה שיש במוצרים קולנועיים אחרים מתוצרת
כחול-לבן: אין בו חוסר־טעם, אין
בו תסריט העולה על העצבים, אין בו
׳מישחק מרגיז. אבל אין בו גם שום דבר
גאוני.
קוראים די טריניטי (אסתר.
איטליה) :מצחיקון על חשבון כל ד,מערבונים
מכל התוצרות, עם המון רכיבות,
שליפות, מכות חותכות ומהלומות מפרקות,
ובלי אף טיפה אחת של דם.
הלחישה ב,לכ(פאר, צרפת):
לואי (הנאהבים) מאל הדהים בסרט זה
את צרפת בכך שהעז להצהיר, דרך סיפור
מלא הומור ורגישות, שמוטב לאהוב את
אמא מאשר לסבול מתסביך־אדיפום כל
החיים.
*+האוהל האדום (אלנבי, איטליה־רוסיה)
:קופרודוקציה הסובלת מתסביכי־קופרודוקציות,
בדרך־כלל: שיטחיות ופשטנות.
חבל, בי החומר על הגנרל אובד
ברטו ׳נובילה, והמישלחת האומללה שלו
לקוטב הצפוני בתחילת המאה, הוא מעניין
ומלא אתגרים. מה שנותר בסרט: צילומי-
קרחון יפים והופעות משכנעות של פיטר
פינץ׳ ,בתפקיד נובילה, ושוו קונרי, בחוקר-
הקוטב רואל אמונדסן.

ירו שלים
** כילי ג׳לן (אוריון, ארצות־הברית):
מעלתו הגדולה של הסרט היא התמימות
שבה מועלית בעייתו: נערי־ד,פרחים נגד
המימסד. את הסרט עשו צעירים ומורים
בימוסד־נוער, שבחרו להם שחקן בעל אישיות
נדירה (תום לאפלין) לעיצוב אביר-
אינדיאני שהוא אציל-נפש וגם מומחה
לקאראטה.
חייל ככחול (ירושלים, אר־צות־הברית)
:מתחיל כמערבון, נמשך כאד,בון
ומסתיים כאסון. הנושא: רצח־עם,
דדך הבעייה האינדיאנית. שחקנית נפל אה
— קנדים ברגן.

חיפ ה
*י* תנו לי מחסה (רון, ארצות־הברית)
:תעודון על הופעת להקת האבנים
המתגלגלות באלטאמונט. הופעה זו הס תיימה
ברצח, אלימות, ועוררה אח השאלה:
האם להקות־הקצב נושאות בנטל
האלומות של הנוער, או להיפך.
העולם הזה 1700

הצבר
על הגג
כנר על הגג (חן, תל־אביג,
ארצות״הברית) — מחזמר אמריקאי
רב״משתהפים על העיירה
היהודית ברוסיה, במחילת המאה. טוביה החלבן רואה
כיצד בנותיו נישאות בניגוד לרצונו — האחת לחייט עני,
השניה למהפכן צעיר והשלישית לגוי בעל דעות מתקדמות.
את כל זה מקשטים בקצת חוכמות יהודיות, בכמה
מחולות מוצנעים (כדי שאיש לא יחשוב שהעיירה היתה
עליזה מדי) ובפיזמונים המושרים, רובם ,״אוף קאמרח״
(כלמר: שומעים את השיר, אבל שפתי הדמות השרה אותו
אינן נעות — כאילו מתנגן השיר בדמיונו) ,כדי להדגיש,
כמובן, את הריאליזם.
מאמץ נוסף להשגת הריאליזם הוא החלטתו של הצלם
אוסוואלד מוריס לטשטש את כל גווני הצילום החזקים,
ולהשרות על כל הסרט אווירה חומה, כיאה לאנשים החיים
מפרי האדמה. ולשיא הריאליזם מגיעים, בסרט זה, בבחירת
בנותיו הגדולות של טוביה החולב, שלוש איילות אבל לא
כל־כך חינניות, ואשתו, קנטרנית כפעילת ויצ״ו חשוכת-
ילדים.
המוסיקה — המזכירה לעתים את ריצ׳ארד רוג׳רס —
מוכרת היטב, והעיבודים של ג׳וני ויליאמס, המאפשרים
כמה קטעי״סולו מרשימים לכנר אייזק שטרן, מבריקים

טופול: האיילות אינן חינניות
בהחלט. טופול מגלם את טוביה המזדקן בחן צברי ורענן,
ואפילו העובדה שמגרשים אותו מאדמתו ומבהמותיו אינה
פוגמת בחיוכו משובב־הנפש, כאילו אמר :״גירוש מרוסיה
לארצות־הברית, גם זה עונש
לסיכום — הצלחה קופתית מוצלחת.
נ.ב• עם שלום עליכם, שמואל רודנסקי, מוריס שווארץ
ואחרים, הסליחה על שלא הוזכרו בגוף הביקורת.

תרגיל גבר> דליל שדרות רום (ארמון־דוד, תל-
אביב, צרפת) — במיקרה הטוב
ביותר, אפשר להתייחס לזה כאל
רישומים לסרט שלא נעשה עדיין.
הבמאי רובר אנריקו, הידוע בצרפת כמי שמנסה
להמשיך את פולחן הגבריות הקשוחה והטלבבת גם יחד
של מערבוני אמריקה (בעיקר פורד והואקס) ,המיר את
המערב הפרוע בתקופת הברחות המשקאות החריפים לאר-
צות־הברית.
הגבר האימתני הוא לינו ונטורה, מבריח אמיץ־נפש,
שאינו מתייאש לעולם, ומוכן אפילו להרוויח את הכסף
הדרוש לרכישת ספינה במישחקים פרועים, כמו הסתגרות
בתוך צריף עם עשרה אקדוחנים שיכורים, המנסים להרוג
אותו בחושך. אם הם מצליחים, שכרו יהיה שש אמות
מתחת לאדמה. אם הם נכשלים, הוא מקבל חמשת אלפים
דולר.
מישחקים אחרים בסרט הם תחרויות בלגימת כוסיות
רום, המסודרות בשורה ארוכה על הבר, ההלפת מהלומות
אדירות, שבעצם אינן פוגעות באיש לרעה, או דו־קרב
מגוחך עם אציל בריטי, המכסה עינו ברטייה, בכל פעם
שהוא נזכר באדמירל נלסון.
אלא שנוכחותה של בריג׳יט בארדו כפילפל נשי, המניע

5000 דולאר או בור באדמה
את גלגלי העלילה מזמן לזמן, פלוס הנוף הטבעי של האיים
הקאריביים ברקע, אינם מספיקים כדי לקשר את כל
הבדיחות הללו יחד, וההרגשה בסוף הסרט היא :״מתי
יקח רובר אנריקו את כל החומר שצילם, ויערוך אותו
בצורה הגיונית?״

אנעו>ם מת>ם
עםהס בי ב ה
פולחן ה א לי מו ת (פריס, תל-
אביב, אנגליה) — מאחר והאקולוגיה
(מדע הסביבה) היא עתה
באופנה, ומאחר וטענותיה, שהעולם הולך ומאבד את עצמו
לדעת בשיטתיות, הן מבוססות בהחלט, רק מדרך הטבע
היה שגם הקולנוע ישתמש בהן.
הראשון המתנפל על הנושא בצורה חזיתית וגלוייה
הוא כוכב-קולנוע שהפך במאי, קורנל (״הגדולה בהצגות
תבל״) ויילד, בסרט המתאר מה יקרה בעולם כאשר מקו-
רות״המזון יידלדלו, האוויר יזדהם לחלוטין, חומרי הניקוי
הניגרים לביוב ירעילו את כל מקורות־המים, והמגיפות
יפשטו על פני האדמה.
ויילד, היוצא מן ההנחה שכל האנשים הם ממילא
חיות, מתאר טירוף המוני המשתלט על בריטניה, בריחות
המוניות מן העיר אל שדות פתוחים, בתיקווה למצוא שם
כמה נווי-מדבר שלא הזדהמו עדיין. אנדרלמוסיה שלמה
יוצרת התנגשויות אלימות מלוות בקרבות״אש בין אזרחים
לשומרי-סדר מן המישטרה והצבא, שאין להם מושג על
איזה סדר צריך עוד לשמור, ובין אזרחים שמצאו מיקלט
לאזרחים שלא מצאו מיקלט, ובכלל בין אזרח אחד למיש-
נהו, כאשר הכל חושבים שבימי פורענות אין עוד_חוק
ומוסר.

קרבנות מלאכי הגיהינום: וגם אונס
מסביב לרעיון זה, עורם ויילד פרשות אלימות אחת
על השניה, לעתים ללא כל הצדקה.
עם זאת, זה צריך להיות סרט חובה לכמה ממנהיגי
המדינה — ולא רק מדינת ישראל — החושבים שאקולוגיה
זה רק טירוף מדעי, וממתינים עד לרגע שהאוויר יחנוק
אותם, כדי שאז, אולי, תגיע השעה לעשות משהו בנידוו.

במדינה
פל הקונה מוצר זה
עד 31.12.71
משתתף במבצע הפרסים
מבע תענוגות סביב העולב

מכונת הכביסה הקומפקטית במחיר! גם להשיג במחיר החל מ־1392ל״י
מכונת הכביסה הקומפקטית של, אמקור״ -
תופסת רק שתי מרצפות ( 40ם״מ),

מבחר מחירים ללא מתחרים -
לבחירתך 3תמים.
יתרון חשוב נוסף -שרות
הסניוניס 9 2 7 זסזחויס מורשים

(המשך מעמוד )29
בית־הדין. היא אף הסכימה לשחררם בערבות
של 15ל״י לראש.
שעות אחדות אחרי החלטת השופטת,
היה הסניגור מוכן להגיש ערעור על ה־שיחרור
בערבות :״הסתובבתי עם הטיפוסים
האלה בכל הבנקים בתל-אביב כדי
להשיג את הסכום הדרוש. הראש מתפוצץ
לי. הם כל כך עליזים שממש מסוכן
לשחרר אותם.״

ה סבר פגיד ל תייר
אין שום תיאום בין משרד־המשטרה
למשרד־התיירות. משרד התיירות לא העביר
כנראה למשרד המשטרה את ההוראות
האחרונות בדבר היחס לתיירים. כד,
על כל פנים, אפשר היה להבין מדבריו
של ברנרד מק-קאפי, תייר ארוך־שיער,
שהתלונן על יחסה העויין של משטרת יש ראל
לתנועת התיירות במדינה.
ברנרד עשה זאת בבית־המשפט. המשטרה
היתה צריכה להביא אותו לשם אחרי
שלילה אחד, עצר אותו משמר שוטרים,
יחד עם שניים מחבריו, בחצר של בית
ברחוב חברון בתל־אביב, כשהם מחזיקים
בידם כפית קטנה אותה שפתו על אש.
השוטרים, שזכרו כי זאת אחת השיטות
לבלוע סם משכר ששמו אופיום, עצרו
את השלושה, האשימו אותם בהחזקת כלים
לשימוש ועישון אופיום.
שופט השלום הראשי, יעקב סגל, קרא
בפני השלושה את כתב־האישום, שאל או־

מכונת כביסה
אמקור נמכרת גם
בשיטת החליפין

>או £ס * 4ז)
מלחץ מוטי אמיר
שמש יש — כסף אין
לתמ כו ר דלו ו־ז 0י>1־

אםאתה ני מנ ה עם אלו שהגישו בק ש ה
לרשיון נהיגה ב או טו בו ס או מוני ת

עצור! וקרא מודעה זן
לטוב תך
בחודש אוקטובר ,1971 נוצר מצב כלתי נסבל כתהליך ובסדרי
הוצאת רשיון לרכב ציבורי. ביודספר ״אביב״ ,בהנהלת מישקה,
החליט לפנות לבג״ץ כנידון.
מאחר וקיים ציבור לא קטן של מעוניינים, אשר למרוח שתגישו את בקשותיהם
מזה ששה חודשים, הספיקו כבר להתנסות בכמה מחידושי ההליכים
החדשים, כגון בדיקה רפואית במכון לבטיחות בדרכים. ועדייו לא נענו או
שנענו והציגו להם דרישות חדשות. חשוב וחיוני להצלחת הבג״ץ, שכל
המקרים האלה יבואו לידיעתי. נא להתקשר איתי בכתב, לציין שם כתובת
תאריך הגשת הבקשה ופרטים על גילגוליה. מעוניינים שהגישו את בקשותיהם
לאחר ,15.10.71 יכולים לקבל עזרה בייעוץ והדרכה בקשר לבקשותיהם
על־ידי פניה ישירה למישקה באוטובוס הכחול מספר 37—366 בין 8.30—12.30
במשרד הרישוי, חולון, בית־ספר ״אביב״ ,רה׳ פרנקפורט .8
תל-אביב — טל׳ 233525

לצלצל 8 — 10.30 בערב .

תם אם הם מודים באשמה. לרגע זה המתין
ברנרד מק־קאסי בקוצר־רוח. הוא קם על
רגליו וסיפר לשופט, כשהוא כועס ורותח
על השוטרים :״ישבתי בחצר של בית עם
שני חברי ואכלנו סנדביצ׳ים. פתאום התפרצו
שוטרים לחצר והתחילו להוציא לנו
את האוכל מהפה. כבודו, אנחנו יודעים
שהמצב בארץ קשה וחמור. אבל ששוטרים
יעשו דבר כזה — שיוציאו לנו את האוכל
מהפה? לא תיארנו לעצמנו, כשבאנו לכאן,
שהמצב כל כך קשה בארץ!״
מוסיקה בגלל תיב ה ק טג ה
את המלחין דוד קריבושי אין צורך
להציג. המלחין המזוקן, שתוך זמן קצר
השתלט על צמרת מצעדי הפזמונים בארץ,
רכש לעצמו שם עולמי כאשר בשנה
שעברה זכה שירו, בביצוע חדור, ודוד,
לפרס ראשון בפסטיבל הפזמונים ביפן.
גם השנה יצא קריבושי לפסטיבל ביפן,
כשבאמתחתו מספר שירים, שנועדו ל התחרות
על הפרסים הראשונים.
מי שפחות ידוע מקריבושיי הוא המלחין
הצעיר מוטי אמיר 23 שיצא לפני מספר
שבועות לארצות־הברית להשתלם ולנסות
שם את מזלו כמלחין. אלא שמוטי אינו
מסתפק בכך שהגיע עד ארצות־הברית,
טוען כי הגיע לו לנסוע עד ליפן. הסיבה:
הוא השתתף בחיבור חלק מהלחנים שכתב
דוד קריבושיי ושאושרו על ידי הנהלת
הפסטיבל ביפן כמשתתפים בתחרות.
״יש לי חלל, בלחן״ .טען מוטי אמיר:
״בכל הפירסומים שהיו עד כה בעתונות
העולם הזה 1790

העלימו קריבושיי ומר דב פלג, מנהל חברת
המו״לות נזיוסיקור, שעמו אני חתום
על חוזה מו״לות כמלחין, את חלקי בחיבור
הלחנים שהתקבלו השנה לפסטיבל ביפן.
אינני רודף פירסומת, אבל עובדות יש
לציין. למשל, קריבושיי רשם את אחד
הלחנים, זה של השיר לבדי, שאותו שרה
גלי עטרי, על שמו בלבד.
״למרות שביקשתי והודעתי לקריבושיי
ולפלג כי גם לי יש יחלק בשיר, הם לא
עשו מאומה, כנראה מתוך ידיעה שאי
אפשר להוכיח מבחינה משפטית את חלקי
בלחן. הם קיבלו 1400 דולר שנשלחו על־ידי
מארגני הפסטיבל כדי שיוכלו להשתתף
בו. הם נסעו ולא שלחו לי את חלקי
למרות ההתראות ששלחתי אליהם.״
רוצה פירסומת. קריבושיי ופלג טרם
חזרו לארץ. אבל ניתן היה לשמוע תגובות
בשמם. אמר יוסי קריבושיי, אחיו של דוד,
שהוא מלחין בזכות עצמו :״אין שחר
להאשמות של מוטי. מוטי אמיר רוצה
פשוט פירסומת ולכן הוא עושה שערוריות
סביב דברים שלא היו ולא נבראו. מוטי
כתב בסך הכל תיבה אחת (ארבעה תוים)
לשיר אם יש לך עוד שמש. בשיר השני,
לבדי, הוא אפילו לא היה נוכח כשאחי
דוד כתב אותו.״
ממשרדו של דב פלג נמסר כי מוטי
אמיר חתום על חוזה רק בקשר לחלקו
בשיר אם יש לך עוד שמש. בגלל חלקו
הזעום בשיר, אין לו כל זכות לנסוע ליפן.
״מה הוא רוצה?״ שאל יוסי קריבושי,
״שבגלל תיבה אחת שכתב יכריזו בכל
מקום על החלק שלו בשיר?״

ישישה בת 70ז - 1נאשמת
בניהול ובהחזקת בית •בושת4
** ישיחו שרצח פעם להתפדח

)₪1ולהתעשר מהר, הוציא ספר שנשא
את הכותרת :״חיי המין אחרי גיל 70״.
אלה שהיו מספיק מבוגרים ומספיק סקרנים
לרכוש את הספר כדי לקרוא את הגילויים
המרתקים, הופתעו כשמצאו בו רק
דפים לבנים.
אבל אילו היתד, סבתא עליזה מזה כותבת
את הספר, אין ספק שהדפים בו לא
היו לבנים. לא רק זאת, יתכן שהיה צורך
להוציא אותו לאור בכמה כרכים, מודפסים
בשורות צפופות מאוד.
כי סבתא עליזה, בעלת השיער הכסוף
והעינים העייפות שנולדה בעיראק בתחילת
המאה ואת הרפתקות האהבים הראשונות
שלה ידעה עוד בתקופת מלחמת העולם
הראשונה, היא אחת הותיקות בין מוכרות
האהבה בישראל.
לפי עדותה שלה, במשטרה ובבית־המש־פט,
היא הפסיקה לעבוד במקצוע הזה לפני
שמונה שנים. למה? לא מפני שחס וחלי־

זונה וק
לשבתות וחגים!

עסקים

עליזה מזה

הקרב על
גרירת הרכב

דני זכריה ירד מרכב הגרר שלו בתחנת
הדלק של שער הגיא, והתכונן לקשור
לגררו רכב שהתקלקל. שוטר בדרגת סמל־שני
ניגש אליו: ודרש ממנו רשיונות.
אחרי שהשוטר בדק בעיון את הרשיונות,
עבר לבדוק את הגרר. לבסוף הרשה לדני
להמשיך בדרכו. לפני שהסתלק ביקש דני
לברר מה גרם לשוטר לבדוק בצורה כה
רצינית את ניירותיו ואת הגדר. כאן זכה
דני בתשובה מפתיעה ביותר. סיפר לו
השוטר בתמימות מרובה :״קבלתי הודאות
לבדוק היטב כל מכונות גרר שאיננה נ ד
שאת את השלט, עובד בשביל שמגר.,״
לדני נשמעה התשובה מוזרה אך הוא
המשיך בדרכו. מאוחר יותר, כשהזדמן לכביש
רמלה תל־אביב, זכה דני להעצר
בפעם השניה על ידי שוטר. הפעם היה
השוטר שמעון עיון, סמל־שני בדרגתו.
שוב שאל דני בתמימות :״לכבוד מה
הביקורת?״ השוטר לא היסס והשיב:
״קבלנו הוראה לעצור כל רכב גרר שאין
עליו שלט: בשרות שמגר.״ ואחר כך
.הוסיף :״בכלל, כביש זה איננו שייך
י למגור.״
שני מאורעות אלה ציינו שיא חדש
במערכה המתחוללת בין שתי החברות
לשרותי גרר: מגור ושמגר.
שידול להפר חוזה. סיפור המעשה
החל כאשר שני צעירים, משה גור ()25
ועודד רונן 26 בוגרי החוג לכלכלה
באוניברסיטת תל־אביב, הקימו לפני חצי
שנה חברה לגרירת רכב בשם חגור. החברה
נועדה לתת שירותי גרר על פי מינוי מראש
לבעלי הרכב תמורת סכום שנתי שנע
בין 36—44ל״י, בהתאם לסוג הרכב.
לצורך מתן שרותי־הגרר, חתמה מגור
עם תריסר בעלי גררים בכל רחבי הארץ
חוזי עבודה. מספר שבועות מאוחר יותר
ג פנה אל בעלי הגררים שחתמו על הסכם
עם מגור צבי פיק, מזכיר איגוד המוסכים.
פיק דרש מבעלי הגררים, חברי האיגוד,
שחתמו על חוזה עם מגור להפר את
החוזה בהבטיחו שהוא אחראי על התוצאות
המשפטיות של הפרת חוזה.
אחד מאלה שפיק פנה אליהם, היה יוסף
אוחנה. על מה שאירע סיפר אוחנה בתצהיר
עליו חתם בנוכחות עורכת הדין מיכל
שקד מירושלים :״בסוף חודש יוני התקשר
איתי טלפונית מד צבי פיק מזכיר
< איגוד־ד,מוסכים, ויעץ לי שלא לעבוד עם
חגור. הוא התקשר איתי פעם או פעמיים
נוספות כי להבטיח שלא אעבוד איתם.
הוא הציע לי להפר את החוזה עם מגור.
כמו כן הודיע לי פיק שהפרת ההסכם ביני
^ לבין מגור קשורה בהקמת חברת גרירה
על ידי איגוד המוסכים.״
עכיהה יעל החוק. אחרי מספר שבועות
נודע על הקמת חברת גרירה חדשה,
על אותו בסיס של ׳תשלום שניתי ובאותו
תשלום על־ידי איגוד,המוסכים. שם החב-
העולם הזה 1790

אך, אם עליזה מזה היא המאדאם
הקשישה ביותר בארץ, יכולה מזל תור־ג׳מן,
להתגאות בעובדה, שהיא הפרוצה
הקדושה ביותר בארץ. היא עובדת רק
בשבתות וחגים. ואם זאת לא מצוה, לגבי
אשד. בגילה, אז רק השד יודע איך אפשר
לקרוא לזה. סיפרה מזל תורג׳מן, גרושה
ילידת מרוקו, בעדותה בבית־המשפט. :
״עבדתי הרבה שנים בזנות ביפו. כמה
פעמים הפסקתי, אבל שוב חזרתי לאותה
עבודה. לפני שנתיים בערך, ניגשה אלי
עליזה מזה ואמרה לי אם אני רוצה לעבוד
בזנות בביתה בתנאים של חצי־חצי. הסכמתי,
אבל בתנאי שאעבוד רק בשבתות.
גם היא רצתה שאעבוד אצלה בזנות רק
בימי שבת, כי באמצע השבוע הייתה לה
בחורה אחרת, ששמה רבקה ברדה.
״הלכתי כמה שבתות אצלה בבית !והייתי
מקבלת קליינטים. לא זוכרת כמה קליינטים
הייתי עושה ביום אחד. כל הקליינטים היו
משלמים לי את הכסף ובגמר היום הייתי

1מזל תורג מן
לה היו חסרים קליינטים בגיל הזה. אלא
מפני ש״הכניסו אותי לבית־הסוהר.״ באמת,
איזה חוסר התחשבות כלפי זקנים?
הצרה היא רק שהמשטרה לא כל כך
האמינה שסבתא עליזה, למרות שנותיה,
פרשה לגימלאות. מה שעורר את חשד
המשטרה היתד. העובדה, שמלבד החדר
הבודד בו מתגוררת האלמנה הישישה, היא
שכרה עוד דירה בת ארבעה חדרים, מעמידה
שניים מחדרים אלה הושכרו ל פועלים
ערבים, השלישי— לרשות בניה.
את החדר הרביעי, נהגה סבתא עליזה,
לדברי המשטרה שהאשימה אותה בהחזקת
וניהול בית־בושת, להפעיל בשיטת הסרט
הנע. היא היתה מחזיקה שם יצאניות, כש היא
יושבת בפרוזדור ומכוונת את התנועה.

א סו ר לוו תר
על הפרינציפ;
ץץה שהיה ברור שמקום זה לא נועד
^ 1לקטינים. לפחות אין להאשים את
עליזה שהשחיתה את מידות הנוער. כאשר
באה המשטרה למצוא הוכחות לחשדות ש הועלו
נגד עליזה, ועצרה שם את היצאנית
מזל תורג׳מן בשעת עבודתה, הסתבר שגם
הגברת מזל היא בת 40 לפחות.

רה שנבחר על ידי איגוד המוסכים היד,
שמגר. עוד לפני הקמת החברה פנה מזכיר
איגוד המוסכים צבי פיק לבעלי הגררים,
ביקש מהם שלא לתת שירותים לחברת
מגור. בהסכם שנחתם בין חברת שמגר
לבין חברית הגוררים ישנם שתי פסקאות
המנוגדות לחוק. הסעיף הראשון קובע
שחבר בשמגר, שהיא חברת מניות יכול
להיות אך ורק חבר באיגוד המוסכים
והסעיף השני קובע שאסור לבעלי המניות
בשמגר לתת שרותים לחברת מגור.
שמגר החלה לפעול למרות שבקשתה
לקבלת היתר מוועדת הקרטלים עדיין לא
אושרה.
מגור לא ויתרה על זכויותיה. בעליה

מתחלקת עם עליזה במה שהרווחתי״
כל זמן שמזל עבדה רק בשבתות וחגים,
כיצאנית מחליפה, שיחק לה המזל. המש טרה
אף פעם לא עלתה על עקבותיה. אבל
רק פעם אחת שכחה מד,פרינציפ שלה,
והסכימה לעבוד ביום חול — !והופ, המש טרה
עלתה עליה.
סיפרה מזל :״לפני כמה שבועות ישבתי
בלילה בגן תמר ביפו. באה אלי עליזה
מזה ואמרה לי כי רבקה ברדה טילפנה
אליה וסיפרה לה כי המשטרה חוקרת את
כל הקליינטים שלה ולכן היא מפחדת
לבוא לעבודה. עליזה ביקשה ממני לבוא
למלא את מקומה. אמרתי לה שאני לא
רוצה. כי אני גם כן פוחדת. ביום שני באה
אלי עליזה עוד פעם. היא סיפרה כי הבחורה
לא יכולה לעבוד וביקשה ממני לבוא
לעבוד במקומה. היות שלא היה לי כסף.
הלכתי לביתה ועבדתי עד שהמשטרה: תפסה
אותי עם קליינט.״

,/אמדנו לאמא
ל הפ סי ק עם ז ה! ״
** דל עדדת-ה זו של מזל, מסרה
עליזה מזה לשופט אלישע שינבוים
עדות שונה לחלוטין.
סיפרה עליזה :״יש לי בית ואני שכרתי
איותו בשביל פועלים ערבים, שיושנים
אצלי. הבחורה שתפסו אותה אצלי בפנים
בדירה היתד, גרה אצלי. היא השכירה
אצלי את החדר בשכר חודשי. אני לא
יודעת בכלל מה היא היתד, עושה בפנים.
אני באה בבוקר, עושה נקיון והולכת ל
הגישו
שתי תביעות נגד שמגר. האחת
המבקשת לאסור על שמגר להשתמש בשם
זה שהינו בעל דמיון למגור, והתביעה
השניה על כך ששמגר עוברת על חזק
ההגבלים העסקיים.
צבי פיק, מזכיר איגוד המוסכים, האיגוד
וחברית שמגר, טרם הגישו כתב־הגנה לבות
המשפט, אך עודד רונן מנהל חבר מגור
איננו מפסיק לשאול את עצמו :״מדוע
אני צריך לבזבז את זמני ולהגיש תביעות
לבית־המשפט על עבירות שמבוצעות על
ידי אחרים כלפי המדינה. מדוע הם לא
מגישים את התביעה?״
צבי פיק, מזכיר איגוד המוסכים, השיב
על כך :״אנחנו אומנם פועלים, אבל עוד

ילדה שלי. עובדה: השכנים רואים אותי.
״הילד שלי היה מטפל בי. היום הוא
בצבא ואין מי שיטפל בי.״
פעילותן המינית של שתי הנשים לא
הפריעה כל כך לחוק. גם העובדה שהפעילות
העיקרית בבית היתד, בשבתות
וחגים לא הפריעה לאיש. אם כך, מדוע
החליט החוק לשים את זרועו הארוכה
דווקא על העסק הפרטי הקטן שהקימה
הגברת עליזה בדירתה ברחוב יפת ביפו?
מסתבר, שמאחורי חריצותה של המשטרה
עומד סיפור של טרגדיה משפחתית.
האיש שהלשין על עליזה ועל פעילותה
בפני נציגי החוק, לא היה אלא יוסף מזה,
בנה בן ד,־ 38 של המאדאם.
יוסף, שהוא עדיין רווק, היה מתגורר
עם אמו בחדר אחד. נראה שהעובדה שהיא
חזרה לפעילות מכירת האהבה אחרי הפסקה
של כמה שנים ציערה אותו .״אין לי
מקום לגור,״ אמר יוסף ,״פחדתי כי המש טרה
תעצור אותי בגללה. אמרתי לה עוד
בהתחלה שתפסיק עם כל העסק הזה. אני
לא רוצה לסבול בגללה. היא אמרה לי ולאחי:
אני לא מפסיקה, אם אתם לא רוצים
וזה לא מוצא חן בעיניכם, תצאו מהבית.״
גם בניה הצעיר יותר של עליזה, המשרת
בצד,״ל, התנגד כנראה לעיסוקיה של אמו.
לא פעם הוא היה אומר לה כי תפסיק
לעסוק בזנות, מאחר שהוא פוחד לבוא
הביתה. לדברי דיירי הבית הוא איים לא
אחת כי יהרוג את עצמו אם תמשיך להביא
זונות שיסתובבו בבית.
כאשר נשאלה עליזה מזה על איום זה
של בנה, היא העמידה פנים מופתעות.
״הוא לא אמר לי שאם לא אפסיק הוא
יתאבד. הוא התכוון שאפסיק להביא בחורה
לבית. הוא לא רוצה לראות בחורות.״

לא גבינו כסף עבור הגרירות שביצענו.
לכן לא עברנו על החוק.״
אוניברסיטאות מוקז*
על ה מו ק ד
החוג לפילוסופיה שבאוניברסיטת אוכם־
פורד נחשב כאחד המרכזים הפילוסופיים
החשובים בעולם, אם לא החשוב שבהם.
משום כך ברור מדוע נוהרים אליו פילוסו־
(המשך בעמוד )36

15־ 13 בדזגמבו 1971
בי! החובות באשקלון שער כלא אשקלון נסגר מאחורינו. סוף־סוף חדרנו
פנימה. אבל לא כפי שרציתי.

לחמתי על זכותי להיכנס לשם לבדי, לדבר עם אסירים
ביחידות, לבדוק מה בלבם. גם אז אין ביטחון שהם
יעזו לדבר גלויות. אך לפחות יש סיכוי לכך.
כדי למנוע זאת, הוזמנה ועדת־הפנים כולה. כל קצו־נת
שרות בתי־הסוהר הוזעקה כדי ללוות אותה. שום
שיחה בין ארבע עיניים לא היתד! אפשרית.
ממילא לא היתד, אפשרות לבדוק באמת מה קרה
בכלא, כשפרצה בו ההתמרדות הכללית. התיאור היחידי
בא מפי מפקד הכלא. כל האסירים הערביים, שהיו מעורבים
במישרין בהתנגשות שהדליקה את הגפרור, לא
היו בכלא בעת הביקור המאורגן.
בנסיבות אלה, ניתן היה לעמוד רק על התנאים החומריים.
הם קשים ביותר.
מבין 500 אסירים, אין עבודה ל־ .300 כל אלה כלואים
בתאים במשך 23 שעות ביממה. בתאים עצמם הם
נמצאים בצפיפות נוראה, כשמחצלת־גומי אחת גובלת
בשניה, עם רווח של שניים־שלושד, סנטימטרים. אין
מיזרונים. אין מיטות. אין מקום לארונות או כל חפץ
אחר.
ביקורים יש פעם בחודש. יכולים לבוא ארבעה בני־משפחה
בבת אחת, והאסיר מדבר עימם דרך אשנב של
חצי־מטר על 30ס״מ, בעל סורג כפול. המבקרים מחכים
שעות לתורם.
מכיוון שכל האסירים הם שפוטים מן השטחים המוחזקים,
שנדונו למאסר של 10 שנים עד 200 שנה, והרואים
את עצמם כאסירים פוליטיים, המצב רווי מתח.
אחד האסירים קרא לי דרך הסורג :״אני לא רוצח !
אני אסיר פוליטי! אני דורש שיתנו לי ספרות מארב־סיסטית!״
אותו אסיר גם דרש שישדרו תפילות מוסלמיות
בתאים.
יתכן שביקור הוועדה יביא לשיפורים כלשהם, בפרטים
המישניים. אולם עיקר דרישת סיעתנו נשארה בעינה:
לתת לכל חבר־כנסת את הזכות לבקר בכל בית־כלא
ביקורי־פתע, לדבר בין ארבע עיניים עם כל אסיר.
כל עוד לא תתמלא דרישה זו, קיים החשד, שיש
מה להסתיר.

עיריית ירושלים
לוחמת ב״סוסיאלית׳י
סיעת רק״ח שנואה בל-בך על חברי הכנסת, שבל
הצעה שלה מורדת מסדר־היום באופן אוטומטי. כך
קרה גם השבוע, באשר הציעה הצעה לסדר״היום :
מצב העזרה הסוציאלית בעיריית ירושלים.
השר מיכאל חזני השיב להצעה באריכות, ואחר
בך דרש להוריד אותה מסדר היום. קמתי והצעתי
להעביר את העניין לוועדה :
אורי אכנרי: אילו הייתי מאמין לרגע שהנימוקים
שהשמיע כרגע שר־הסעד למען הסרת ההצעה מס־דר־היום
הם הנימוקים האמיתיים — לא הייתי עולה
עכשיו לדוכן זה. אבל מקנן בלבי החשד, שהסיבה
האמיתית לדרישה להוריד הצעה זו מסדר־היום של הכנסת
נעוצה בזהות המציעים.
טובה סנהדראית 1מניין הביטחון הזה?
אורי אכנרי: זבוב קטן לוחש באוזני, שאילו
חבר־הכנסת סנה היה מציע הצעה זו, היא
היהה עוברת לוועדה ואילו חבר־הכנסת רפאל היה
מציע אותה — היא היתה נדונה אפילו במליאה.
המינהג הזה, לדון בהצעות לפי זהות המציעים,
אינו מוצא חן בעיני כלל וכלל, מה גם
שנזקקי ירושלים ודאי אינם אשמים בכך שרוב
הכנסת אינו אוהב סיעת רק״ח.
...בירושלים קרה דבר מאד מהר: העירייה מכריזה
מלחמה על העובדים הסוציאליים שלה. זוהי תופעה
חדשה לגמרי בארץ. בימים האחרונים, בקשר עם כל
מיני פרשות, נפגשנו בשני סוגי טיפוסים :
מצד אחד: אנשים שאינם רואים ולא כלום, אינם
שומעים ולא כלום, אינם מריחים ולא כלום ואינם מדב־

נגד הצ בי עו ת
קי סינג ר

גראט

אחד התפקידים של סיעה קטנה הוא, לדעתי, להגיד
״המלך עירום״ .בלומר: לקרוע את מסווה הצביעות
מעל דברים, שהפכו שקרים מוסכמים.
שום עניין אינו עטוף צביעות בה רבה במו עניין
גרמניה. כי בל המפלגות אומרות לעצמן: יש רבים
השונאים את גרמניה. אין איש האוהב את גרמניה.
לכן, מי שצועק נגד גרמניה יכול רק להרוויח קולות,
ואינו יבול להפסיד. הצביעות משתלמת. ויש התחרות
פרועה בין כל המפלגות על כתר המיסחר ברגשות
קורבנות הנאצים.
השבוע העלתה סיעת פועלי־אגודת־ישראל את עניין
חילופי מישלחות־הנוער עם גרמניה, הנעשים באיצ-
טלה של ״מרכז השלטון המקומי״ — אירגון״הגג של
הרשויות המקומיות. פא״י דרשה לשים קץ למישלחות
אלה, ויגאל אלון מיהר להבטיח, כי אכן יפסיקו את
המישלחות ,״מטעמי חיסכון״.
לא היה בדעתי להשתתף בוויכוח־סרק זה, אולם
ראיתי חובה לעצמי לחשוף את הצביעות של העניין
בולו. לבן נמנעתי מהצבעה, ואמרתי :
אורי אפנדי: אני סבור, שנושא זה חייב להידון
פעם במליאת הכנסת, כדי למהר את האווירה הציבורית
מסביב לעניין הגרמני מענני הצביעות הסוגרים עליו.
אני יליד גרמניה. רבים מבני משפחתי נגרפו במכונה
הנוראה של השואה, ואין יודע מה עלה בגורלם.

אולם כשאני בא כיום לגרמניה, ורואה את
הנוער הגרמני של היום, אני שואל את עצמי:
מהי אשמתם של אלה, עשרות מיליוני
הצעירים אשר נולדו אחרי שנגמר אותו פרק
מיפלצתי שאנו קוראים לו השואה ך

הם מכירים בפשעי עמם וארצם. הפשעים האלה מע סיקים
אותם יומם ולילה. שום ישראלי, המבקר כיום
בגרמניה, אינו יכול להיפגש עם בני הנוער הזה, מבלי
שהם יעוררו את זכרונות השואה.
מה טעם בהחרמת נוער זה?

חום סרקטיב
חבר־הכנסת זלמן שובל אמר, שהוא נגד חרם סלקטיבי״

אני דווקא כעד חרם סלקטיכי, אכל הפוך
מזה שקיים היום• חרם שיחול על הנאצים׳ .
כיום שוררת אצלנו גישה מוזרה ביותר.

גיאורג קיסינגר, שהיה חבר פעיל במפלגה הנאצית
— הוא בסדר. מכרנו לו נשק, קיימנו איתו יחסים, נתנו
לו תעודות־כשרות ביד רחבה, תמורת מחיר בכסף —
עיסקה די נבזית.
גרהארד שרדר, נאצי פעיל — הוזמן ברוב כבוד
לבקר בארץ.
אכסל שפרינגר, לאומן גרמני קיצוני — הוא בסדר,
נדבן גדול, תורם לעיר הזאת, עיר־הקודש.
כל אלה הם בסדר. אבל גינטר גראס — אינו בסדר.
גינטר גראס, אנטדנאצי למופת, שכתב כמה מהספרים
האנטי־נאציים המובהקים ביותר הקיימים בספרות העולמית
— הוא אינו בסדר.
מישלחות הנוער מגרמניה, וביניהן מישלחות ״אק־ציון
זינה־צייכן״ ,״פעולת חרטה״ ,הבאות כדי לכפר
באופן סמלי לא על מעשיהן שלהן, אלא על מעשי
אבותיהן — הן אינן בסדר? ואם הגרמנים מזמינים
אליהם נוער ישראלי, כדי שיבוא במגע עם נוער גרמני
ויביא לעם הגרמני את תודעת השואה — זה לא בסדר?

..גוי של שבת״
...כיום, ב־ ,1971 לא עומד בראש גרמניה הנאצי
ההוא, שאיתו עשתה ממשלת ישראל עסקים ביד רחבה,
כי אם וילי בראנד.

קשה לתאר רקע אישי יותר נקי מזה שלו,
גרמני שהיגר כימי היטלר מגרמניה ולחם, עם
הנשק כיד, נגד צכא עמו ונגד המישטר הנאצי.
האם עליו נטיל הרמז
האם לא נתייחס אחרת לגרמניה שבחרה באיש כזה?
הרי העם הגרמני, מסר את השילטון בידי האיש הזה.
האם מכך לא נסיק שום מסקנה? האם נעמיד פנים שזו
אותה גרמניה שבמרס 1933 בחרה באדולף היטלרז*
אינני רוצה לכפות את דעתי על אחרים. אינני מתווכח
עם אנשים שבעניין זה רגשותיהם שונים.

יש לככד רגש. על רגש קשה להתווכח.
אכל הכנסת חייכת לקכוע את היחס המט*
בראנד, כמו היטלר באותן בחירות, לא זכה ברוב־מוחלט
של הקולות, והיה זקוק לקואליציה.

לבתי הנבון לגרמניה של היום על פי ההגיון.
אל נתחבא מאחורי כל מיני אליבים מגוחכים. כבוד
סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות, האם אתה
באמת רוצה שאנו נאמין, שחילופי מישלחות־הנוער עם
גרמניה אינם אלא יוזמה פרטית לגמרי של כמה משוגעים
במרכז השלטון המקומי? פתאום קפץ עליהם ה־שגעון,
והם קיבלו על עצמם להיות שושבינים בין יש ראל
והעם הגרמני?
מישהו יאמין בזה? מישרד־החוץ ברח ממערכה זו —
כמו שהוא בורח ממערכות אחרות — ולמישרד־החינוך-
והתרבות לא נעים לטפל בעניין. לכן הטילו זאת על
״גוי של שבת״ ,על מרכז השלטון המקומי, שאיננו אחראי
בפני איש, והעוסק בזה בשקט ובהחבא.
יגאל אלץ: מרכז השלטון המקומי יודע
יפה את עמדת...
אורי אכנרי: אני מרשה לעצמי לומר, שאילו מרכז
השלטון המקומי היה חושב לרגע, שמה שהוא עושה
הוא למורת־רוחם של ממשלת ישראל ומישרד־החוץ,
היה בורח מהעניין כל עוד נפשו בו. אבל הוא משוכנע,
משום מה, שמה שהוא עושה, הוא עושה למען הממשלה.
אבל לממשלה לא נעים לעשות זאת. את ״שבוע התרבות
הגרמנית״ אירגנו שלושה ראשי ערים, באומץ לב
(אם כי חלק מהם ברחו באמצע) מפני שידעו שמישרד־החוץ
רוצה בזה. זה היה רצון מישרד־החוץ. כי מישרד־החוץ
סבור, ולדעתי בצדק, שאינטרס המדינה מחייב
זאת. אבל אין לו אומץ־הלב להתייצב בפני העם ובפני
הכנסת ולומר: אנו, במישרד-החוץ, סבורים שהאינטרס
הממלכתי של ישראל בשעה זו מחייב קיום יחסים עם
גרמניה.

אין לנו הרכה ידידים כעולם. אין לנו הרכה
תמיכה כעולם. גרמניה חשוכה מאד. ואין
זו בושה לקכל תמיכה מגרמניה של וילי כראנד.
למישרד-החוץ אין אומץ הלב לעשות זאת,
ולבן מישהו אחר עושה זאת כמקומו.
אני חושב, כבוד השר, שצריך להעמיד דברים אלה
על בסים גלוי ורשמי ; וצריך להביא זאת לפני הכנסת1
והכנסת צריכה לדון פעם אחת בעניין זה בכובד ראש
ובגילוי לב; ולהחליט מה עמדתה של מדינת־ישראל;
ואהר־כך יוכלו המוסדות לעשות בגלוי מה שהם עושים
כיום בהחבא.

שבע הצעות למלחמה בשחיתות
מזה שנים רבות פעיל ח״ב יוחנן באדר, למען העלאת אחזז-החסימה. בשיתוף
עם אנשי המערך, התקרב כמה פעמים להשגת יעד זה. אך השבוע, כשנתקלתי בו
במיסדרון הכנסת, אמר :״היום השתכנעתי שאסור להעלות את אחוז־החסימה ! ״
מה קרה באותו יום ז התנהל בו הוויכוח על השחיתות. נראה שבאדר הסיק
ממנו, שהסיעות הקטנות ממלאות תפקיד, שאין הסיעות הגדולות מסוגלות למלאו
(באדר עצמו שתק בשעת הוויכוח, אף שבתור חבר ועדת־הכספים הוא גדוש ומלא
ידיעות).

כל אותו ויכוח בא בעיקבות יוזמתנו.
לפני שבועיים, כשהתרגשות הציבור נוכח גילויי״השחיתות הגיעה לשיאה, הגענו
להחלטה שהיתה קשה לגבינו. אחרי שנשיאות הכנסת לא הכירה בדחיפות הנושא,
החלטנו להעלות את העניין כהצעה רגילה לסדר־היום.
(הצעות רגילות כפופות ל״מיכסה״ .יש לנו רק שתי הצעות ב שנ ה, ועל כן,
אנו שומרים עליהן כעל בבת עינינו, שמא ניתפס יום אחד בלי אפשרות להעלות
הצעה, כשיש צורך חיוני להעלות נושא מסויים. הצעות המוכרות כדחופות, לעומת
זאת, אינן נכללות במיכסה).
ברגע שנודע שאנו מעלים הצעה זו, מיהרו כמה סיעות אחרות, ובראשן גח״ל,
להגיש גם הן הצעות משלהן. כשנוכחה הממשלה לדעת, שהנושא עומד להעלות,
וכי נציגי סיעות האופוזיציה יפתחו בוויכוח ויתנו את הטון, נקטו בטכסיס: הממשלה
עצמה החליטה למסור הודעה.
בצורה זו התבטלו כל ההצעות, הממשלה פתחה בוויכוח וסיכמה אותו, ורוב
זמן־הדיבור ניתן לסיעות הקואליציה. אך הנושא עלה — וכך השגנו את מטרתנו
מבלי להפסיד דבר.

פינחס ספיר פתח בוויכוח, ומישהו דאג להפגנת־נוכחות של שרי הממשלה.
מושבי הממשלה, שהם כימעט תמיד ריקים, התמלאו. השרים חזני, אלמוגי, הילל,
ורהפטיג, גלילי, אלון, שפירא ושם־טוב, השתתפו בהפגנה זו לטובת ספיר.
אולם ברגע שסיים ספיר את דבריו, התרוקן האולם כולו. לא רק ספסלי הקואליציה
התרוקנו, אלא גם ספסלי האופוזיציה. כשקמתי לשאת את דברי (שפורסמו
בגליון האחרון של ״העולם הזה״) נכחו באולם, מלבד ספיר ויעקב-שמשון שפירא,
רק חמישה־ששה ח״כים. בשעת הנאום חזרו לאולם כתריסר ח״כים נוספים.
נאומי היה החריף ביותר בוויכוח, ויחד עם נאומי הסיעות הקטנות האחרות,
היוו את הביקורת העיקבית היחידה על ספיר והממשלה.
שר״האוצר סיכם את הועכוח רק כעבור יומיים, ביום הרביעי. בינתיים חזרה
לארץ גולדה מאיר, והיא עצמה הנהיגה הפגנת-סולידריות ממשלתית שנייה. אפילו
משה דיין הוכרח לבוא לישיבה, ולהזדהות עם ספיר.
האולם היה מלא מפה אל פה, כאשר קמתי לקרוא את הצעת-הסיכום של
סיעתנו — שהיתה בעצמה נאום זעיר-אנפין, ושהתוותה תוכנית כוללת למלחמה
בשחיתות. בניגוד לסיעות אחרות, שהשמיעו במיסגרת זו סיסמאות הצהרתיות,
העלינו הצעות ממשיות.
אך מובן, שההצעה נדחתה ברוב עצום, כאשר הקואליציה והאופוזיציה, ממפ״ם
ועד גח״ל, הצביעו נגדה.

וזו לשונה :
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
הנה הצעתה של סיעת העולם הזה — כוח חדש, לסיכום הדיון :
( )1הכנסת ל! וכעת שהשחיתות במדינה הגיעה לממדים המסכנים את יסודות החברה
הדמוקרטית ושלטון־החוק.

רים ולא כלום — החל באלוף־מודיעין שלא הודיעו לו
שום דבר, וכלה בפקידים, ששמעו וראו והסתירו וחיפו,
מתוך פחדנות עלובה, וכיסו על מחדלים וגניבות בקנה
מידה גדול.
מצד שני: טיפוס מסוג חדש, טיפוס של איש־מופת,
כמו דויד ניב — אדם היוצא למלחמה, שאינו יכול
להרוויח בה מאומה, שאינו יכול להפיק ממנה שום
רווח, המסכן את הכל, מתוך אזרחות למופת.
העובדים הסוציאליים של עיריית ירושלים שייכים
לסוג השני. הם קמו והתריעו על מחדלי העירייה ועל
סבל הנזקקים. הם לא ביקשו להשיג דבר למען עצמם.
הם אינם נמנים עם העובדים השובתים למען עליית
משכורת, דירוג חדש, הטבות איזה שהן. פשוט כאב
להם שהם אינם יכולים לעשות את אשר הם חושבים
שחייב להיעשות למען הנזקקים.
מה יותר יפה, מה יותר נאצל, מה יותר ראוי לחיקוי,
מאשר מעשיהם של עובדים אלה?
כתגובה על כך הכריזה עיריית ירושלים מלחמה
עליהם. אתמול שמענו, שכעונש על הפשע הזה של
היחלצות למען הנזקקים, מחסלים את המחלקה ומעבירים
את העובדים למחלקה אחרת. זוהי העברת עונשים.
פרשה זו ראוייה לכך שתידון בכנסת, במלוא הרצינות.
אם הנוהג הזה של העירייה יתקבל, זה יוביל
לדברים נוראים.
הכנסת בעד קומיסאריס
מפעם לפעם תוקף אותנו החשק לשים לצחוק את
הרמת־הידיים האוטומטית של רוב הכנסת.
עוד בימים הראשונים שלנו בכנסת הקודמת, הצענו
פעם, בסיום דיון מדיני, את הצעת־הסיכום הבאה :״הכנסת
מטילה על הממשלה לפעול למען השלום.״ ההצעה

הכנסת מסיעה אי־אימון בשיטות הביקורת של מבקר־המדינה, וקוראת לבדק-
בית כללי של כל מערכות הביקורת במדינה.
הכנסת קוראת למינוי ועדה ממלכתית בדרג עליון, שתורכב על־ידי נשיא בית-
המשפט העליון, לשם קביעת סטנדרטים חדשים של טוהר־מידות והתנהגות משר-
תי־ציבור, שתדון בין השאר באמצעים הבאים:
פירסום שנתי של ספר הנישומים ;
פירסום מלא של כל פרשות השחיתות, אי־הסדרים והחריגות החמורות מן הסדר
הציבורי התקין, שיתגלו על־ידי מוסדות הבקורת, תוף זיהוי מלא של הגופים

והאנשים הקשורים כפרשות אלה.
ג. רביזיה כללית של החוק הפלילי, התקנות השונות והתקשי״ר, כדי לקבוע סנק׳
ציות פליליות כדורות וחמורות למעשים כגון קבלת הטבות כלשהן מצד

עובדי־ציבור, ובכלל זה קבלת הנחות על טובין מכל סוג שהוא, נסיעות־חינם,
שירותים־חינם וכר.
הטלת אחריות פלילית חמורה על כל עובד־ציכור המחפה כיודעין על מע־שי־שחיתות,
גונז דו״חות או תלונות על מעשי־שחיתות, ואינו מעבירן-לידיעת
המשטרה.
חובת דיווח על כל תרומה, למטרות ציבוריות או מפלגתיות, מכל סוג שהוא,
שתחול על התורם ועל מקבל התרומה, ופירסום ספר״תרומות שנתי מטעם
המדינה.
קביעת כללים אחידים וקריטריונים אדכייקטיכיים למתן כל הטבה או סיוע
מטעם המדינה למיפעלים כלכליים, והקמת מוסד קבוע לביקורת ולפיקוח על הפעלת
קריטריונים אלה.
(ואולי העיקר) — התאמת המשכורות הגלויות של עובדי־הציבור ועובדי החברות
הממשלתיות לשכרם האמיתי, והעלאתן לרמה הוגנת, תוך איסור כל צורות
השכר המוסווה, הנסתר או העקיף.

נדחתה פה־אחד. הדבר נשאר כקוריוז בדברי־הכנסת,
למען ההיסטוריונים של העתיד.
השבוע, אחרי שיגאל אלון סיכם את הוויכוח (מלפני
חודש) על הטלוויזיה, עשינו תרגיל דומה. הצענו את
הצעת הסיכום הבאה:

״הכנסת שוללת בל נסיון למנות קומיסא
רים פוליטיים בטלוויזיה.״
ההצעה נדחתה ברוב עצום, בהרמת ידיים מרשימה
ואוטומטית ממפ״ם ועד גח״ל.

מ׳ מאמין
באלוהי?
השבוע נבחר הרב ז׳ולטי, נאמנם של החרדים הקיצוניים,
לרב ראשי של ירושלים. הטכס היה כולו בל־תי״חוקי
— דבר חמור שבעתיים, מכיוון שהרב ז׳ולטי
הוא חבר הרבנות הראשית, ובתור שכזה הוא, למעשה,
פקיד המדינה ושכיר המדינה.
עניין זח נדון בכנסת לפני שבועיים, בעיקבות הצעה
לסדר-היום של גדעון פת מגח״ל.
אחרי ששר-הדתות, זרח ורהפטיג, השיב לפת, הסכימו
השניים להעביר את הנושא לוועדה. נמנעתי מהצבעה
ואמרתי את הדברים הבאים :
אורי א מ רי: אמונתו של כל אדם היא עניינו
הפרטי.
אינני יודע אם חבר־הכנסת גדעון פת ׳מאמין באלוהים.
אינני יודע אם יושב־ראש ועדת־הפנים, חבר־הכנ־סת
׳מרדכי סורקים, מאמין באלוהים. אני אדם שאינו
׳מאמין, ואני מרגיש את עצמי במצב ׳מגוחך ממש שאני,
כחבר־כנסת, צריך לבחור בין רב פלוני לרב אלמוני...
| | יהודה בן־מאיר: יכולת להימנע מכך.
או רי אמרי ולהיכנס לעניינים הנוגעים לאנ
שים
מאמינים, עניניים שבין המפלגות הדתיות, והמריבות
ביניהן.
הוויכוח הזה יכול היה להתנהל בסנהדרין או בוועד-
קהילה, ונידמה לי שהוא מטיל אור על המצב המגוחך,
הנובע מעצם אי־ההפרדה שבין המדינה והדת. הדבר
מביא להתערבות המתמדת של המדינה. ,של המימסד
החילוני, בעניינים דתיים.
הוזכרו כאן דבריו של הרב ז׳ולטי, שאמר כי הוא
בעד הפרדת הדת מהמדינה, אך נגד הפרדת המדינה
מהדת. בבחינת שלי שלי, ושלד שלי.
ן [ יונתן יפרח: זה כתוב במישנה, כתורת הרשע.
אורי אבנרי: אינני יודע אם מרכז תנועת העולם
הזה — כוח חדש צריך להזמין את הרב ז׳ולטי, כדי
לעמוד על כל סגולותיו. אני יושב כאן בכנסת כנציג
תנועה חילונית, ואני חושב שזה מגוחך שנציגי מפל גות,
דתיות וחילוניות, ידונו בענייני רבנות ורבנים.
כאשר ציבור דתי בוחר ברב, הרב יונק את סמכותו
מכך. אם חוג דתי כלשהו רוצה לבחור ברב — זוהי
זכותו, ואני מתנגד לכל התערבות של מוסד ממלכתי
בבחירה של רבנים. הוויכוח הזה כולו ׳מבליט שוב את
הצורך החיוני בהפרדת הדת מהמדינה — לטובת הדת
ולטובת המדינה גם יחד.
בדרך אגב הוזכר בוויכוח זה הכרוז השערורייתי של
רבנים, עובדי מדינה, הקוראים למרידה נגד ׳חוקי המדינה.
שריר
וקיים במדינה חוק השרות הלאומי. חוק זה לא
בוטל. בצורה שערורייתית נמנעה הממשלה מלהפעיל
חוק זה, ובכך הפרה הממשלה את חובתה, את שבועת-
האמונים של חבריה. היא הפרה חוק אשר נתקבל בכנסת,
ואשר לא נתבטל בכנסת.
באים עכשיו רבנים ,׳ממוני המדינה, עובדי המדינה
ושכירי המדינה, וקוראים במינשר פומבי לאזרחי ישראל
להפר את חוק הכנסת.
אם הכנסת תעבור על כך לסדר־היום — אינני יודע
אם אין אנחנו מפרים את הצהרת־האמונים שלנו.

אכזבה גדולה בידידות
קרובה היא אחד הדברים
הפחות נעימים
העשויים לקרות לן
השבוע, בן־טלה. בת
טלה: אם את חושבת,
שקשר עם ידיד
הוא חיוני — שימי
21 במ רס ־
לפחות, עין על מה
20 באפריל
שהוא עושה. ובכלל,
הגיע הזמן, שתשקלי
את מעשייך בזהירות יתרה. ראי, הוזהרת.

טוו1

אחרי מסע ארוך ומפרך, אתה חוזר למצב
של רגיעה. השלווה תחדור, אט־אט, לתוך
חייו ותמצא עצמך בעמדה
של כוח. בת
מאזניים: אל תהססי
להתפטר, אם הבוס עושה
לך צרות במישור
האישי. זה לא כרוך
בחוזה־העבודה. בן מזל
מאזניים: יום ד׳ וה׳
לא נועדו לזינוק בתחום
העיסקי. דע לשמור
על מה שכבר יש.

מאזניים

אינך יודעת לא להיות
פטפטנית? הלשון שלך
עשוייה לסכן את מעמדך,
בין הימים א׳ ועד
ג׳ ובכלל. לכן גם
מוטב שלא תריבי. אס
אתה אדם יוצר, אין
זה הזמן המתאים לע:
1 21 אפריל -
סוק ביחסי ציבור. מו:20ב
מ אי
טב שתשב בבית ווזד־גור.
קניות לא רצויות,
כפי שלא רצוי לנקוט באיזשהו צעד נים־
הר, עד ליום ג׳ הבא, בו בא הירח החדש.

שוו

אפודה צבעונית

לנערים ונערות
נו, באמת ! כמה זמן
אתה חושב שהיא תחכה
לך ז אתה משוגל
בקושי, להשיג את
אשר כימעט החמצת
— אם תתקפל לרוחב
ולאורן ותתרפס ממש.
אם אתה סבור, שזה
בניגוד לאופיין, זכור,
שגם אינן אוהב בדידות
ושיש דברים הח שובים
לן אפילו מגאוותן. קשר חם עם
ידיד ותיק אן שיטחי יתגלה, לפתע,
כבעל חשיבות עצומה לכל בנות מזל
תאומים. התלבשי בדרך כלל בצבע סגול.

מאומיס

אס אתה לא תקבל את
עצותיהם של שותפיך,
אתה תשכיל להסיק
מסקנות מדבריהם —
נאולי עליהם — תזכה
בהצלחה נאה. זה חל

במיוחד על יום
התחלת השבוע הזה.
הקשר הרומאנטי עליו
חלמת ואשר נדמה היה
לך, כי מתחיל מנץ —
יגיע למלוא־פריחתו באמצע השבוע. על
כן, אל תחמיצי את ההזדמנות הגדולה.

לא שבוע אידיאלי. סכנה גדולה אורבת
לנוסעים למרחקים קצרים או ארוכים.
עייפות גדולה תגרום
לן להגיד דברים שלא
התכוונת כלל — ותת-
חרתי על זה. חיפזון
בתחום העיסקי עשוי
לגרום לנזק רציני. ו־מריבת־אוהבים
יכולה,
אף היא, להפריד בין
<>^>וג1מז> 0 0הדברים, שלא מבינים
1מ > 0־ 3מ * לכוונת הכוכבים. הזהר,
מצבועים ומחוזים.

לא, את לא טיפשונת.
את סתס מזניחה את
עצמך ואת הסיכנייס
שלך להיות מאושרת.
את יכולה גס לשנות
את הדבר — אבל זה
תלוי ביכולתך לשלוט
בעצבייך, ומה שחשוב
הרבה יותר — במצבי־הרוח
!בדיכאונות הכרוניים
שלך. אס אתה
בעל־עסקיס, עכשיו הרגע להחליט — אך
אין זה הכרחי לחתום על מסמסכים דווקא.

(המשך מעמוד 33
פים צעירים מכל העולם. מדי שנד. מקבל
החוג רק 7מועמדים לעבודת דוקטוראט
מחוץ לבריטניה עצמה.
אחד הישראלים הבודדים שהתקבלו
בשנים האחרונות היה גבריאל מוקד,)37( ,
מבקר ספרותי ותיק, בוגר החוגים להיסטוריה
וספרות באויניבריטה בירושלים וה חוג
לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.
כאשר עבר בהצלחה את בחינות הקוג-
קורס לחוג לפילוסופיה באוכספורד, הוא
זכה למילגה מקרן ״אבי הישוב״ בסכום
של 5000 דולר לשנה.
אולם הוא לא זכה לראות את המילגה
במלואה. תחילה, אחרי שיצא כבר לבריטניה,
נמסר לו כי סכום המילגה קוצץ
ל־ 3000 דולר, אחרי שגזברות האוניבר־

עקת

פגישה שקיימת עם ישיש רם־מעלה בראשית
השבוע, תיגרוס לו קורת־רוח והרגשה,
כי אתה באמת
משהו. אולי יש בזה
שמץ מן האמת, אך
יהיה עליך להוכיח זאת.
לכן אל תהסס, ובכל
מקום בו תינתן לך האפשרות,
הצג את דעותיך
ללא חשש, והסבר
את עמדתך. הסובבים
( 2בנובמבר -
20 בד צמבר
אנתך יבינו זאת. ואת :
חידלי להיות ביישנית !

1ן שו 11

ד״ר גבריאל מוקד
מיזלג תלת־לשוני

יויי?

כסף זה דבר רציני, ואת זה אפילו את
יודעת. אלא מה ז
אינן יודעת ליישם את
המשפט הזה בחייך.
מגיפת הביזבוז שפקדה
אותך באחרונה,
תביא, בסופו״של־דבר,
לתוצאות הרות־אסון
ע בו רן.

מי שאמר, כי המצליח
בקלפים נוחל כישלונות
בחיי״האהבה שלו
— צדק, בכל אופן
לגביך. אם אתה באמת
מאמין, כי תוכל לבסס
את עתידן הכלכלי
תוך מישחק —
בבקשה, אך כדאי 7 ¥ ]11ן> 3
יהיה שתישקול זאת 1 ^ 11111* 11
היטב. השבוע אתה
עתיד לפגוש נערה חמודה, שתעמיד בפניך
את הברירה: היא או הפוקר שלן.

במדינה

לכן

חי מ נ עי

ם* 11.111.השבוע מקניות מיותרות,
ושיקלי פעמיים
בטרם פתחת ארנקן.

השבוע הנך נוטה להגזמות, גס בגנדרנות,
ובעיקר מילולית. יש לו מזל שכוכבים
מסויימיס גורמים שתהיה
בנוסף לכך גם
חביב ומקובל על ידידך,
כנלל בנות המין
השני. אתה מקיף את
עצמך בפעולות.רומאו־טינת
שונות כאמצעי
בריחה נכנקמה על הסחבת,
שגורמת אותה
אחת המעסיקה את
מחשבותיך הרבה זמן 1 .ם * 5 3 5מ

יחיה עלין לרסן יצר מסויים על־מנת
להגיב כראוי על מילים או מעשים של
אחרים. אל תידבק בחלומות
אבודים —
אתה מבזבז את זמנן
ללא תועלת. יהיה
עליך ליטול אחריות
במצבו של בן־משפחה
קשיש. קצת יותר גמישות
לא תזיק לן,
במיוחד כשתצטרך ל19
בפברואר
עסוק ביותר מפעולה
20במרס
אחת באותו זמן.

סיטר. העברית העבירה את 2000 הדולאר
הנותרים לסטודנט אחר שיצא ללמוד ב־ארה״ב
במסגרת מחקר: מצריים העתיקה.
בשנה השניה כתב מוקד לרקטור האוניברסיטה
פרופסור דה־פריס :״דווקא כאשר
עברתי מהשלב ההתחלתי של הדוק טוראט
לשלב הגמר שלו, החליט פרופסור
צבי שרפשטיין, ראש החוג לפילוסופיה
באוניברסיטת תל-אביב לבטל את
תמיכת החוג במתן המילגה, וזאת למרות
מיטב ההמלצות מאוכספורד.״
אנשי קרן ״אבי הישוב״ ,שמימנה את
המילגה, ביקשו לדעת מדוע הפך פתאום
מוקד לבלתי ראוי למילגה. התשובה לא
הניחה את דעתם. מוקד המשיך לקבל
את המילגה, השלים את הדוקטוראט.
״שלשלת הדחות מכוונת״ .השלב
השני בדרך חיסורים הפילוסופית של מוקד
היה כשחזר לארץ. בקושי הסכים פרופסור
צבי שרפשטיין להעניק לו רבע
משרה בחוג. טען מוקד :״הוא טען נגדי
בשיחה שהתקיימה בביתו כי אני אישיות
קונטרוברסיאלית בהיותי ״מיזלג תלת־לשו־ני,
כלומר איש העסוק בפילוסופיה, ספרות
ומישנות סוציאליות גם יחד. הוא
האשימני בכן שאני מעורר מחלוקת בפעילותי
השמאלית בין שי״ח למק״י ותקף
אותי על עריכת כתב־העת עכשיו.״
בסופו של אותו ויכוח נשללה ממוקד גם
רבע המשרה שהיתה לו בחוג לפילוסופיה
באוניברסיטת תל־אביב. הוא עצמו שתק,
מלבד תזכיר ששלח לרקטור האוניברסיטה.
היו אליו פניות רבות לפירסום הפרשה.
עתונים מדעיים מאנגליה התקשרו אליו.
הפרופסור נועם חומסקי ביקש את רשותו
להעניק פומבי לענין. ד״ר מיכאל לוי,
אף הוא ממסולקי האוניברסיטה, המלמד
כיום כבוד באוניברסיטה צרפתית, רצה
להביא את העניו עד לז׳אן פול סארטר.
מוקד השתיק את כולם.
האיש שעשה דוקטוראט מזהיר בשנתיים,
שהן מחצית פרק הזמן המקובל,
רוצה לשמור על קשריו עם אוניברסיטאות
ישראל. הוא עדיין מחכה לנס.
כתב מוקד לרקטור דה־פריס :״איני מאמין
שיש כאן איזו שלשלת הדחות מכוונת:
ד״ר טמרין, ד״ר לוי וד״ר מוקד. אני חושב
כי יכול הייתי ללמד — אולי בחצי
משרה — מישנות מדיניות של אמפירי-
ציזם בריטי, או היסטוריה של האידיאות,
באיזו חוג אחר של האוניברסיטה.״
ספק אם יקבל את המשרה. שביקש. במקום
זה, יוכל אולי לכתוב עבודת דוקטורט
חדשה על חופש המחשבה והביטוי
באוניברסיטאות ישראל.
העולם הזה 1790

הכפיל של ציונה טוכטרנזן

שלב נוסף
בדרךל או ש ר

לפתע בשבוע האחרון, החלה ציונה טוכ טר מן להיראות
שוב במחובר מאוד לבעלה. חוקרי ח״ן שהתחקו על שורש
התעלומה נפלו על תגלית מרעשת.
הטיפוס עימו נראתה ציונה לאחרונה, לא היה, עם פל
הדמיון הטוב, בעלה החוקי.
בעל הדמיון המדהים לבני טוכ טר מן, הינו קצין קרבי
לשעבר בצה״ל. הקרבי הזה משתייך אישית למשפחת
תכשיטי פדני הידועה בציבור עד מאוד. זה שהבחור צעיר מהעל*
מה בכמה שנים ארוכות ושהוא נוהג באופל קופה, רק
עוזר לו.
אפיזודה אחרונה זו סותמת כנראה את הגולל על שנות
נישואיה המאושרות פחות או יותר של ציונה. כפי שציינה
היפהפיה עטירת החמוקים בהעולם הזה ,1785 היא זקוקה
לאהבה ולא לבעל. וזה מן הסתם מה שהיא מקבלת בימים אלה.

ציונה טובטרמן

ה שופט התא הב מי הזמין את מי?
נ. עיטור,

אני מצטערת שלקולגה שלי
נגרמה אי־נעימות. אך לא לזה בדיוק תת׳כוונתי
בשבוע שעבר.
מתברר כי עיטור אמנם ירד לאילת, אך
1ל א חיכה.שם לאלן דילון כפי שכתבתי,
נהפוך הוא ׳הדבר: עיטור הוזמן יום קודם
עתה כבר מותר לגלות את הדרך !לאכול בחברת דילון, אך סירב והעדיף
בה ניצחה נבחרת הבנות של יצהר
לרדת לאילת לפרימיירה של כץ וקרסו.
מילן באוסטריה. מות ישראל גברו
על הנבחרת המקומית בתוצאת האינ פלציה

מה שלא היה ידוע אז הוא כי ה שר
פט האוסטרי, היה מסונוור לחלוטין.
קפטן נבחרת הבנות, חנ ה ג׳רסי בת
אם כסף נדבק לכסף, מה רע אם
ה־ 22 שבתה את כל מדורי ליבו, על יהלומים
חיים בשלום עם תפוזים?
יונים בתחתונים.
הסטודנט שמואל שניצר ,23 ,בנו
כשחזרו הבנות ישראלה, הזדרז ה של
נשיא בורסת היהלומים, הגיע ל־שופט
הצעיר, ז׳יר אר בושו, לבוא
פירקו ואת מי הוא העדיף מכל בנות
לביקור גומלין אל אהובתו הכדור־גלנית.
חוה,
אם לא את שרונה בן־עזר, שאבא־עמד
וההגינות, הספורט לאיש כיאות שלה
חולש על כמה דונאמים פרדסים.
וביקש את יד הבת מן ההורים המופ אבל
זה היה יכול להיות סתם סי״
תעים. מה שהטריד קצת את הזקנים
בא עגל הזהב לסנוור עיניים. החתונה
הוא מוצאו של חתנם העתיד.
פור אהבה, נאיבי, צנוע, חביב, אם לא
תחילה נבעתו לשמוע כי אביו אינו
יהודי, אך מייד נאנחו בהקלה לב שר
של שרונל׳ה ושמואליק תעלה 100,000
רה ההלכתית, כי אימו יהודיה לשרה
לירות, לירה יותר, לירה פחות. חתונת
ומעבירה אליו הכשר זה אוטומטית.
יהלומים קודמת שערך אבא של החתן
נותר רק לקוות כי מזיווג כדורי זה
עלתה בסביבות 120 אלף לירות.
יצמח לא פחות מחלוץ מרכזי.

כ שחקנית

תנוח שנורו זהב

חנה ג׳רסי

אם יתמזל מזלכם להזדמן בימים הקרובים
עם אתי אורגד מלכת־היפות, הקשיבו
היטב לכל מוצא פיה.
והיה אם תאמר היפה כי הראש מסתובב
לה, דעו לכם כי זה עתה יצאה
ממיטת התענוגות.
המקור לכל המסתורין הזה הוא שמעון
פרוכסטה, בנו של הגביר בעל בית־החרושת
לחזירים ותוצרתם.
לצאצא המבורך הזה, דירת רווקים שרק
דמיון קודח או מזרחי, יכול היה להעלות.
הציר המרכזי בדירת החלומות הוא כמובן
חדר השינה. זהו כמעט אולם, מצופה
כולו משי סיני אמיתי. מאחורי הכתלים
נחבאת מערכת סטריאו שעלתה רבבות
אחדים. את הקירות, סביב־סביב מפארים
פוסטרים בגדלים טבעיים, בהם כורעות
נזירות תמימות בתנוחות שונות של מיש־גלים.
ובאמצע החדר, מצופה בקטיפה ושש,
עומדת מיטה ענקית ועגולה, המסתובבת
כל הזמן סביב צירה. כל זמן השימוש
כמובן.
שמעון השחרחר ניחן מחוץ למיטה רחבה
בעוד כמה תכונות המחבבות אותו
על הנשים. הוא בן ,26 מזדקר כ־0 180״מ
מעל לקרקע ומתלבש בתוצרת־חוץ.
אצל אתי המשרתת כעת בצה״ל, שמעון
הוא שלב נוסף בדרך אל האושר.
שלבים ידועים אחרים בסולם הצלחתה :
אבי יודקובסקי, בנו של רופא השיניים
המפורסם, וכני טוכטרמן הזכור
לטוב מאשתו ציונה.

מה ש ב טו ח-
ביטוח
נא לנשום לרווחה. רותי כקרמן לא
תנקוט בשום אמצעים דרסטיים. היא לא
תעזוב את עמק הבכא ולא את ישראל.
אשת החמודות, שחורת השיער והעיין
מתאוששת מן המיליונר הצעיר, יצחק
אנטושינסקי, שהתחמק ברגע האחרון
ממילוי חובתו כגבר וכבעל.
היא החליטה להתעלם מן הזוהר הזול
והמטעה, ולהתמסר לבניין עתיד טוב יותר
ובטוח יותר.
בתורת התחלה מצאה לה משרד ובום,
מקום בו היא יושבת וממלאה בנאמנות
את תפקיד המזכירה הקטנה.
כהשקעה ריווחית יותר, התלבשה הנערה
על מנהלה של חברת הביטוח הפניקס
הישראלי. זה שמר חכמי הנדון הוא קצת

זה היה ביזבוז.

הלכה הדירה בעיקברת הכלה

זה כבר עובר כל גבול. שמישהו יעיף מביתו שלו טיפוס
׳ או טיפוסית כלשהם, ניחא. אבל שטיפוסית אחת תקום יום אחד
ותביא להמראתו של אדם מקינו האישי והקנוי — אוי לאוזניים
שזאת תשמענה !
ושלא תדמו כי המשוגר האומלל הוא סתם איזה טילון
מדרגה נמוכה. האיש הוא מיודענו, נער הלחם והשעשועים,
יצחק ינוש, בעל דיסקוטק רמת־אביב.
מעשה שהיה, כן היה: העלמה שושנה לבית לוין, חברתו
צמודתו של ינוש הטוב, גילתה סוף־סוף את זוהר המיליונים.
היא משמשת זה כבר כאשת יחסי־ציבור במרכז התכשיטים
בגבעתיים, מפעל השייך לש גרונפ מן היהודי, איש המצל-
צלין והוויסקי.
סבא סם הגיע לארץ לפני זמן קצר, דחף איזה עשרה מיליון
ירוקים למקומות המבוקשים, והחליט שהגיע הזמן לראות
את ישראל מההתחלה ועד הסוף.
עכשיו תשאלו ודאי איך מתחברים שלושת הטיפוסים

בבלגן הכולל, ואשיבה: שושנה, הבלונדית למהדרין, כאשת
יחסי״ציבור לא נמה ולא ישנה, עד אשר הראתה לבוס הגדול
מאמריקה את כל מכמני הארץ.
הלשונות הרעות מוסיפות, כי לא רק שלא נמה, אלא
עשתה לילות כימים למטרה מקודשת זו.
וכאן נכנס ינוש לתמונה. הוא התקשה לעמוד בפרידה
הארוכה מידידתו החוקית, שוכנת דירתו. ומשנתארך המישוש
שלה בארץ, קם והודיעה בפסקנות לעזוב את ביתו ומשכנו.
מה אתם סבורים ענתה החוצפנית הקטנה 1
״עזוב בעצמך.״
ומה אתם חושבים עשה הגבר ינוש!
הוא עזב והלך אצל אמא שלו.
הצד המשעשע בפרשה הוא שלשושנה הנ״ל אין כל חלק
ונחלה בדירה המדוברת. המקום המו רכושו הפרטי-אישי של
ינוש הגולה.

רות בקרמן
מכרים, הרבה מקריח וסוחב על גבו יותר
ממאה ושישים עונות שנה, לא מפריע.
נסיון ההווה הקרוב מוכיח, כי מנהל טוב
ומבוסס הוא השקעה יוצאת מן הכלל לכל
פרגית יוצאת לצייד.
שיהיה ביותר מזל, חבובה

ו״ן נא והצגת הנלווה,

ירזיי-

גולוה רא נאה להצגה
אחות, ברלב הלו לחתונה
פעמים אחדות הופרעה ההקרנה
החגיגית של כנר על הע, שנערכה
ביום חמישי בקולנוע חן בתל־אביב.
מחיאות־כפיים שהסעירו את האולם, מנעו
שמיעת המתרחש על הבד.
לחיים טופול לא הפריעו התשואות.
נהפוך הוא. בהפסקה הקצרה נראה קורן
מאושר ומלא סיפוק על ההערכה לה זכה.
גליה טופול, לעומתו טענה, כי איננה
מסוגלת לראות את הסרט בפעם התשיעית.
היא צרפה מעשה לדיבור, ונותרה
בחוץ בחלקו השני של הסרט.
בהמשך נעה החגיגה לעבר מלון דן. שם,
ברוב עם ובהדרת דיין, אכלו כל המי
ומה־שמו אספרגוסים ובורקס על חשבון

ב שי מלה
7 1 1 1ך ך 71 רוזנ שטיין
1 1 1 1 1 #ש חו רה מ ר הי ב ה עלי ה
הדפס סיני של פ ר חי ם. מ א חו רי ה ניצב
ב הכנ ע ה בעלה עו״ד א מנון רוזנ שטיין.

דאש המודיעין

בני מין ג׳יבלי, מנ ה ל ״ ש מן ״ כעת חי ה, מ חזי ר לעצמו
א ת כל ה ת מונו ת ב הן לאהצטלםב שנות סו דיו תו.
לאחר שה תייצב בפוזו ת מ סוגננו ת עם כל ח תי כו ת הערב, הז מין גם מעמדאחד
עם אי ש תו הצעירה, אלי שבע, פ סיכולוגי תעמההתח תן ב מז ״ טבת קו פההאח רונ ה.

א ד 1פי ם

ע ל תגג

הנמר הש1

ןבמשפחת טופול, גליה, בפרוות מינ ק לבנה. ב חזי ת הצייר
גרא ואש תו נעמי. ב ת מונ המשמ אל, לו חצתפד רי ק ה (י מני ת
ב ת מונ ה) אתי די ״ ח וו ה׳ ל ה ״ ב תו של טו בי ה ה חול ב, הי אהשח קני ת הי הו די ה
נ אוו ה ס מו ל. מ מו שקף בא מצע, י די דהה אי שי של הנ אוו ה שהעדיף ל הי שאר בעילו ם שם.

דייו ננעורה

בהתפ רצו ת גוע שת של שי מחה נפגש שר הבט חון ע ם
רעייתו של מ אי ר ויי סגל. ה שניי ם נראו כ אי לו מ צ אי
סוף־סוף אי ש בזרועו ת רעהו אתה או ש ר הנכ ס ף. דיין עזב, כ מנ הגו ברושם, א ת
ה קו ק טיי ל ל חצי שעה מי ס תו רי ת. כ שחזר ה בי טו כול ם ב הערכ ה באי ש ה מנ הלאת
ב ט חון־ישר אל א פילו מ מ סי ב ת קו ק טיי ל שנערכה א ח רי ההק רנ ה של ״כנר על הגג״.

הצמחים

מלאה.
ב פ רי ח ה
ברכה צמח הי פ ה-
פיה מ עני קהנ שי ק ת־צילו ם לבעלה ש מו אל.

כרטיסי ההזמנה שקנו בכסף מלא ( 15 עד
100ל״י טבין ומרשרשין).
כיאות למאורע בו היה שר רינטחון
אורח כבוד, שלטו האלופים בכיפה. אלופים
של אז ואלופים של היום, אלופי-
פרשיות ואלופי שערוריות, כולם שימשו
בעירבוביה ססגונית.
ב־ 11.30 עם שוך השמחה, הופיעו האמרגן
אברהם (פשנל) דשא ומאורגנו שמואל
רודנסקי. השניים הגיעו ישר מבכורתם
הם. המעניין הוא, שפשנל בעורמתו כי
רבה, ניסה מקודם לגנוב את המסיבה מ־טופול,
בכך שהזמין את גולדה מאיר ל בכורת
הרוטשילדים. הסוף היה שגולדה
לא הגיעה, והשניים, המארגן והשחקן
הראשי בהצגה, נאלצו ללכת אצל המתחרים.
שם לפחות הופיע דיין.

מ עני ק טופול לב תו ה בכי ר ה ענ ת
ח 1 1״ !1 1
נשעהש הו א מ ציג ה לפני מטח
1 11 כרמל, מי מ ן. טו פו ל שפע חיו כי ם כל הערב. כ שנ שאל פ ע מי ם

מ ספ ר כיצד ה צלי ח ל רזו ת כל כך ל מ רו ת צ חו קיו ה שופעים, ענה :
״ אלתש אלו, יש לי ק ש רי םבמע רכ ת ה עיכו ל.״ רציני יו ת ר הי ה
י ח סו ל מ דינ ה :״ישר אל הי אהמ קו ם הי חי ד הי ק ר לי באמת״ .

11 ! 11 * 1 1 1למעלה במרכז מ אי ר ע מי ת צ מוד ל עי תונ אי ת מי ר ח אברך. מי ר ח
^ עצמהנ כנ ס ה ללובי של מ לון דן, כ ש הי א ת לוי ה מ עדנו ת על

זרועו ה אי תנה של שגריר א ר צו ת״ הב רי ת בישראל, וולוו ר ת ברבור. למטה ניצב
ה אלו ף מו טי הו דבחברתי די די ם. הו א הגיע רק ל מ סי ב ה. להק רנ ה שלח אתאש תו.

חיו כו של ש מו א ל רו דנ ס קי נראה
!! 81י! 111ידד ״
11ה
מ אול ץקמעה. ל עו מ תו מ חיי ך טו פו ל
1/1111111
*)11 1 1 1 /
ב מ מז ריו ת מופגנ ת. ב או רו ערב נערכה הצג ת הבכו רה ל ״ רו ט שי ל די ם״ בכיכובו של
רודנסקי. ראש־ הממ של ה !.ולדה מ אי ר, ש הוז מנ הלה צג ה על״ידי מנ הלה תי א ט רון העמ מי
אברהם (פשנל) ד שא, לא הגי ע ה. ל עו מתזאת הגיעו פשנל ו רו דנ ס קי לבכורה של טופול.

הבלש עוהובה באמצע חיפה1
לעיני המשטרה. מאשים:

הו־בדיס ההובים
וטל בתיה טדיגס