גליון 1791 מתאריך 29 בדצמבר 1971

מי שעוקב אחרי דרכו של העולם הזה, יודע שיש לשבועון המסדים
תכונה שאנו מתגאים בה: אין הוא מכה בחלשים. הוא אוהב להילחם בחזקים,
ואיניו בועט במי ששוכב על הארץ.
כל מלחמותינו הגדולות בעבר היו !נגד בעלי שררה, ששלטו בכיפה.
תקפנו את ממלכת חושיסתאן כאשר אבא חושי היה בשיא אונו. תקפנו
בחריפות את שר־הביטחון פינחס לבון, כשהיה בדרך לגדולה (תקופת ״מהגו ני״
,למי שזוכר) אך מיהרנו להגנתו כשהיה מוכה, מושמץ וצפוי למישפט־לינץ׳
.הכרזנו מלחמה על קבוצת פרס—דיין, כשהתבצרה בשילטון ואיימה
על הדמוקרטיה במדינה — אך אספנו את ידינו ממנה כשירדה מנכסיה
(זמנית).
בימים אלה, בולטת תכונה זו שוב. עשינו את שלנו בסיקור פרשת
אוטוקום ובהסקת המסקנות המתבקשות ממנה, אך לא ראינו בל צורך

^שר החינוך: לשר הבטחון
לא היה רשיון לחפור עתיקות

.כחוצאן

״דבר״ -כותרת על שגי טורים
להתנפל על יצחק שובינסקי אישית אחרי שעולמו חרב עליו. מכאן מאמו ו
של אורי אבנרי על יצחק שובינסקי בגליון האחרון, בו ניסה לתאר את האיש

באופן אובייקטיבי, ללא משוא־פנים.
לעומת זאת, אנו עומדים במאבק לגילוי מעשיו של האדם החזק ביותר
במדינה — משה דיין. ודווקא כאן מתגלה ישיש לעיתונים אחרים כמדינה
מושגים לגמרי שונים על מה שכדאי ואינו כדאי.

-¥ע ם מורא, עםמ שוא־פנים

הדבר הוא באמת מוזר.
מי שקורא את עיתוני ישראל, יכול היה לקבל את הרושם שאין דבר
טבעי ורגיל יותר מאשר פתיחת תיק של חקירה פלילית על-ידי המישטרה
נגד שר בכיר בממשלה, וסגירת תיק זה תוך 24 שעות.
ולראייה: אף עיתון אחד במדינת ישראל לא מצא לנכון להקדיש
למאורע המוזר, ולהשלכותיו החמורות על שילטון החוק, מאמר ראשי,
או אפילו מאמר מערכתי קטן.
מבין בעלי הטורים, רק מעטים העזו להתייחם לעניין זה, ולוא גם
בשורות ספורות.
יתר על כן:
ביום השלישי שעבר אירע בכנסת דבר שאין לו תקדים. סגן ראש־הממשלה
קם ונאלץ להודות, בתשובה ל שאלות
החד־משמעיות שלא הותירו מקום
אינרי הגיש תלונה
להתחמקות, שאכן משה דיין עשה שורה
של מעשים חמורים בניגוד לחוק.
לאדון נגד דיין
ושוב: אפשר היה לחשוב שמעשה רגיל
מאת פרפרו הפרלמנטרי
ויומיומי הוא ששר בכיר אחד מגלה ששר
שד ״הארץ*
בכיר שני מפר את החוק — הפרה ש ח״ב
אודי אבנרי (העוה״ז) הגיש
בגללה הולכים אזרחים פשוטים לבית־
:מול לשר החיניד והתרבות מר
הסוהר, ומשלמים קנסות כבדים.

אחד

כי מכל העיתונים החשובים,
״הארץ״ -כותרת על טור
מעריב — מצא לנכון למסור את השאילתה
והתשובה במלואה, תחת כותרת מתאימה.
עיתונים אחרים הסתירו את העניין בצורה זו או אחרת. לשיא הגיע
משום־מה דווקא הארץ. שהעלים את התשובה כליל, והסתפק במסירת ידיעה
קטנטנה, של תריסר שורות, ללא כותרת של ממש, כך שאבנרי מגיש תלונה
אחרי ששר החינוך והתרבות טען שלא קיבל תלונה. כלומר: אף לא מילה
אחת על ההודעה הסנסציונית של אלון, אודות הפרות־החוק של דיין!
וזה בגליון שבו הקדיש הארץ עצמו מאות שורות לפרשות השחיתות
ישל נתיבי נפט ואוטוקרס, ואפילו על חפירה ארכיאולוגית חוקית בלתי־חשובה.
וחמור
מכל: גם אחרי תשובה זו של אלון, לא מצא אף עיתון ישראלי
אחד לנכון להקדיש לעניין זה מאמר ראשי או תגובה מערכתית אחרת
כלשהי !
קל היום לבעוט בשובינסקי, להיות גיבור
כלפי מוטי פרידמן. אבל להגיד את האמת על
מעשיו של משה דיין — לשם כך דרוש אומץ
לב מסוג אחר.
חבל שאינו מצוי במקום שהוא דרוש.

המלך פייסל ר*1ה
7ן לצפתאבל מי יסביר
^ לו את הוראות
השימוש?

* 5ע רי 3

גרה הנערה,
שאר הבנות
והגישו לועדת
תררן מהשרות
כרה דתית.
!ת בת הרב,
דתית וחינוך
:יא הופיעה
ווו דחתה
גחינה ב ה כי טעו-
או *צפו-
:לשרת: בי:
העותרת,
;חלטה ל צבאי

1ל ענייני
בשה חצי
הולמת בת
׳:ודשה הפני
הווע־
:יסיפה כי
ה בכוונה
•עדה ל יוו,

הובאה
־,א הצו
•:חלטה
׳טים,

זכיון לאספקת
קצפת ישראלית
ל״,ארצוודערב
הזמנת ייבוא יוצאת דו פן
נתקבלה לא פכבר ב־מחלבות
יוטבתה בערבה.
באחרונה החלה המחלבה
לייצר קצפת מוכנה
באורסולים, בשם ״ קלצ-
פת״ .לפי זכיון מהחב רי
האמריקנית ״הנט ויצוף.
זביון זה נותן לחברה הישראלית
בלעדיות׳ להפ צת
המוצר במזרח־אפרי־קה
ובמזרח התיכון —
כולל ארצות ערב• ::
להברת־האם האמריקנית
הגיעו שתי הזמנות ליבוא
קצפת, ליוון ולערב־הס־עודית•
האמריקנים — :בהתאם
לחוזה עם הישר אלים
~ך -העבירו את ה הזמנות
למחלבות יוטבתה.
״אנחנו
מוכנים ברצון
להיענות להזמנת הסעו דית״
— אומרים אנשי
המחלבה ביוטבתה. אך
ברור, כי ארצות־ערב
יצטרכו תחילה להסדיר
את יחסיהם עם ישראל,
בטרם יוהן להם לטעום
מן הקצפת הישראלית.

חייית הבטיחות
זה לא ק שה לקבל קצפ ת עם קלצפת,
הוראות ה שמו ש הן פ שוטו ת ביותר

. 1לחצי הזיז מטה . 3הפכי אותו כלפי
מטה ולחצי הפיה
הצידה,
, 2נ ע רי ה מי ב ל

^0X 0

ראי 1לפניך קצפת ט עי מ ה ונהדרת.
קלצפת ־ המוצר החדש של מחלבות יטבתה,
קלצפת -הינ ה קצפ ת א מי תי ת. הי א ט רי ה ת מיד,
ללא בל הגבלה, ב תנ אי פ שו ט: שת שמרי אותה בקרור.
בארה־ב הקלצפת מפורסמת בשםק/1ו \/ו^< .8זהו
מוצר נהדר, א ת מנצל ת רק א ת הכ מו ת לה א ת זקוקה,
בדיוק בז מן שא ת רוצה אותה,
אפילו אםמתחשק לך לאכול רק תות אחד עם קצפת.
אין הדבר דומה כלל להכנת קצפת מ ש קיו ת.
הבנה מ ש קיו ת לעי תים קרובות מ אוד אינ ה מצליחה,
ואפילו באם כן עלה הדבר בידך־עליך לה שתמ ש
בכל הכמות שהכנ ת, בבת אחת.
קשה להא מין כי מיכל ק טן זה בגובה 21 סי ס בלבד -
מכיל ליטר אחד שלם של קצפת טריה.
כן,ליטר שלם. וכל פעם, מובטח ת לך קצפ ת נהדרת -
באחריות ללא תנאי של מחלבות יטבתה.

קלצפת -הצפוי שציפית לי

קצפת טריה !א מי תי ת ד!7ש 1ט בזמן ההג שה

קלצפת -מוצר איכו ת של מחלבות י טב תה.

קלצנ 3ת ניתן להשיגבסופרמרקטיםבאזורגוש דן

קבלה תוך חילוקי ריעות חריפים ביותר עם גורמים
השובים הקשורים בפרשה.
אותם גורמים הצביעו על־כך שהתגלו הוכחות
שראש עיריית עזה שיתף פעולה עם אר גוני
הפירור השונים הפועלים ברצועה,

תי צו קי ך

בהקשר זה מציינים את הודעתו חסרת
התקדים של משה דיין השבוע, כה נקב
כשמו של אלוף פיקוד־הדרום, אריק שרון,
במי שדיכוי ארגוני הטירור כרצועה נחשב
כהישגו האישי. דיין לא כירסם הודעה מסוג
זה קודם לכן מעולם. נראה שהוא עשה זאת
הפעם כדי להפיס את דעתם של אלה שהתנגדו
לצעדיו כפרשת א־שאווה.

]יסיון פיגוע כ א1עו
גו לדה ויתרה

הטלוויזיה סוזה

ע ל שלו ש 1ק!רו ח

הרימון שהושלך כיום הראשון השבוע
ברחובה הראשי של עזה, היה מכוון לעבר
מכונית ישראלית •טכה נסע איש הטלוויזיה
הישראלית אדי סופר, לפגישה עם
ראש עיריית עזה ראשד א־שאווה.

להסדרחל קי
לאחרונה התחזקו הלחצים והסיכויים למען ההס דר
החלקי לפתיחת התעלה, בייחוד עם גבור האינ טרס
הסובייטי בקשר מהיר יותר עם הודו.

למעשה ויתרה ממשלת ישראל על
שלושה מחמשת תנאיה המוצהרים:

9שההסדר לא יהיה קשור בהחלטת מועצת
הביטחון ,242
• שההסדר יהיה קשור בהפסקת־אש נצחית,
• שעם פתיחת התעלה יותר בו לאלתר מעבר
אוניות ישראליות.
לעומת זאת מתעקשת הממשלה על שני תנאיה
האחרים :

• שלא תהיה שום חצייה של כוח
צבאי מצרי, אפילו סמלי,
• שהנסיגה תהיה מינימלית.

האמריקאים מקווים למצוא פשרה בנקודות אלה.

ג ב רי אלבך ־
ל? 5שרד־החוץ

היה זה יומיים בלבד אחרי שהטלוויזיה היש ראלית
שידרה את תוכניתו של אדי סופר על החנינה
לה זכה א־שאווה, ועל מכתב המלצה ששלח לו יהו די
שהתגורר בעזה לפני 42 שנה.
אדי סופר והאנשים שהיו עימו במכונית ניצלו
מפגיעה, אחרי שמכונית שבאה לפתע מכיוון נגדי,
חצצה בינם לבין הרימון שהושלך לעברם. עתה
בודקים, אם היווה אדי סופר מטרה מקרית, או שהיה
זה נסיון התנקשות מכוון אליו, ובעקיפין כלפי א־שאווה.

הוצאת וחלוקת כספים של מוסדות וארגונים צי בוריים
וממשלתיים.
מוסדות ציבוריים שבעבר נהגו לסייע בכספים
לגופים מפלגתיים שונים, בתרומות או בהלוואות
לטווח ארוך, וזאת ללא אישורים או ערבויות כנד רש,
הפסיקו בשבועות האחרונים נוהגים אלה.

כתוצאה מכך עלולים כמה ארגונים
ומוסדות אחרים, שהיו הנהנים מיטיטת סיוע
הכרית זו, להיתקל כקשיים כספיים חמורים
ככר כזמן הקרוב כיותר. אל תופתע אם
יתכרר לך לקראת סוף שנת התקציב, כי
מיספר גופים מבוססים אינם יכולים לעמוד
עוד אפילו כתשלום המשכורות לעובדיהם.

סכו מי־ ענ ק
פ טורים ממס *
שערוריה ציכורית ממדרגה ראשונה
עלולה להתפוצץ אם תתאשר
הידיעה שכמה אישים זבו לפטור שד
מאות אלפי ל״י ממם־ההבנפה ללא
כסיס חוקי.
מדובר באישים שקיבלו פיצויים בסכומים
של שש ושבע ספרות, כשפרשו מעסקיהם,
שעה שעברו לחיים ציבוריים. מס־ההכנסה
הכיר בפיצויים אלה כפטורים ממם.

דק לאחר מכן תוקן חוק מם-ההכ-
נסה כדי לאשר נוהג זה — אך תיקון
זה לא היה רטרואקטיבי, ואינו
הד עד הפטור שבבר ניתן.

חידוד יחסים
במשרד התיירות
אווירה כדתי נוחה השתררה כחודשים
האחרונים כמשרד התיירות, נובח חידוד
היחסים כין המנהל הבדלי, חנוך גיכתון,
לבין מיספר עוכדים מצד אחד, וכינו לבין
השר משה קול, מצד שני.

יתכן מאוד שגבריאל בך, פרקליט המדינה, יפ־

גיבתון, שנאלץ בזמנו לעזוב את ראשות קול־ישראל
בגלל יחסים קשים עם העובדים, גרם להת־

כך, שטיפל ככמה עניינים מישפטיים
חשוכים של המדינה כחו״ל, מובא כחשבון
לכהונת שגריר.

מרמרות בקרב קבוצת עובדים אחת על־ידי קידומם
של כמה עובדים אחרים בדרגות. עם השר הממונה
עליו התחדדו היחסים אחרי שהתגלו כמה מיקרים
של עקיפה.

סערהב בו ס מים
במפד״ד
השערוריה במפד״ל סביב ההדלפות האחרונות בעי תונות
מהמתרחש בתוככי המפלגה היא סערה ב כוס
מים.

נראה שהפנייה למשרד חקירות לחקור
מי המדליף מהתנועה, הינה תכסיס כדכד.
מנהיגי המפד׳׳ל יודעים שהמדליף הינו יצחק
קדמן, חכר מזכירות המפד״ל וראש מחלקת
העלייה. קדמן אף איננו מסתיר עובדה

תוך כדי שיחה שניהל השבוע עם אחד מהפונקציו־נרים
של המפד״ל, הרים קדמן טלפון לעיתונאי
בצהרון וביקש ממנו להקדים לפרסם את האינ פורמציה
שמסר לו עוד לפני שיהיה נאלץ לחתום
על טופס הסודיות.

חגיגו ת ה־ 2 5ל מ די נ ה -
יבוטלו
יש כל הסיכויים שכל חגיגות ה5-צ
לקיום המדינה יכוטדו.
החגיגות היו צריכות לעלות שלושה מיליון ל״י,
וקיוו שיכניסו הרבה יותר על־ידי משיכת תיירים
יהודיים לארץ. אולם לרגל אווירת הקיצוצים בתק ציב׳
החליט כל משרד לגנוז את חלקו שלו, ומשרד-
התיירות נשאר לבד בשטח.

עדיין אין החלטה סופית, אך ברגע עומדות
החגיגות כסימן שאלה.

רוש ממישרד־המישפטים ויעבור למישרד־החוץ.

ויקטור לו אי ס
בקר שוב בי שראלז

מ ח לו קתח מו רהס בי ב

קשיים בספ ״ ס

זי סיו שלא־ שאווה

בעק בו ת

החלטתו של שר־הביטחון משה דיין שלא להסיק
את מלוא המסקנות המתבקשות משיתוף הפעולה
של ראש עיריית עזה, ראשד א-שאווה, עם ארגוני
המחבלים, וממתן מחסה בביתו לזיאד אל־חוסייני,
מפקד כוחות השיחרור הפלסטינים ברצועה, נת־

גידו״ ה ש חי תו ת
תוצאה חיובית ראשונה לגל גילויי השחיתות
ולסערת הרוחות סביבם במדינה: הוחמרה הביקורת

כל הסיכויים הם שויקטור לואים, העיתונאי ה סובייטי,
הנחשב גם לסוכן הק.ג.ב. יבקר בקרוב
שנית בישראל.

לואים, שביקורו כישראל לפני מיספר
חודשים הוליד גל של שמועות וניחושים על
שליחות סודית המסתתרת מאחורי הביקור,
הגיש כקשה באמצעות שגרירות ישראל
כאחת ממדינות אירופה, לאשרת כניסה
לישראל.
גם הפעם נימק לואיס את בקשתו לביקור בארץ
בנימוקים רפואיים.

א 1. £ז ם הסריג המחמיא
לכל א שה

1ונ*^**ו18 ן י 1 1 3ץ מ 8 2 1 4 0 | 1ס 0 4 £ח]ן

חוטי דיאולן לופט מיוצרים בישר
העולם הזה 1791

100

קף גיססילב ע־ מ
2לומיכ. ס. .נך*7

מכתבים רוח המהפכה
״העולם הזה״ ,1787״השריפה
במערכת״ ,בגליון הראשון אחרי
השריפה.
ליבי כואב, ואני יכול לצטט את חמקו־נן
של איכה על אלה אני בוכיה, עיני
עיני יורדה מים...
שוב הם עשו זאת. אבל הם שרפו רק
את החמריות. את רוח המהפכה לשלום
ותיקון המעוות הם לא יכולים לשרוף. הם
לא יוכלו לאני הרוחני הפנימי המדריך
את דרכם של כל העובדים במערכת

שמואל אכיטל
ליבי איתכס

כחיילים בעיצומו של הקרב המכריע.
אל נא נצטער על המטיבים. לאלה יכו לים
למצוא תחליף. אבל הם לא יחסלו
את רוח המהפכה האמיתית שיש במערכת
העולם הזה וכוח חדש.
כאן, באיזור זה בארצות־הברית, היה
הד חיובי לשריפה. הווה אומר: שהשריפה
של העיתון הלוחם — מוכיחה את תה פוכות
הנפש של ישראל, וחושפת שחיתות
רקובה, האוכלת כל חלקה טובה בחברה
הישראלית.
אני עוד אוהב את ישראל מכיוון ש שופר
הנבואה המעשית של העולם הזה
מפיח בי תקווה חזקה לשינוי ותיקון ה מעוות
בחברה הישראלית.
לא חשבתי לרגע כי העולם הזה יפסיק
להופיע בגלל השריפה.

הגליון שלאחר השריפה הוא גליון ה התגלות.

בטלוויזיה כאן דיברו שכוח השלום
של ישראל עוד פעם מותקף בצורה מס תורית.
זהו גם נושא לוויכוח עם תל מידי
כאן באוניברסיטה.
אני מברך את אומץ הרוח והגבורה.
בכיתי ממש כאילו פגעו בגופי, כשראיתי
את התמונה של עובדי המערכת מלוכדים
בהכנת הגליון. ליבי איתכם בצורה הח לטית.
וגם לבבות של אחרים נשואים
אליכם. ללכת קדימה.
יישר כוחכם יקרי, אני תומך בכם לא
רק כקורא אלא כשותף לרעיונות של
כוח חדש, וכקורא ותיק מאז עליתי לארץ.
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1791

גולדה מאיר אמרה ליעקב־שמש!; שפירא:
..עכשיו תוכיח שאתה לא גמל!־־

א 1ש > ם

ישיבת סיעת המערך,
שר־המשפטים ביקש שבה
יעקב שמשון שפירא למ סור
את הצהרתו נגד המאמר
בעיתון הארץ, היתד, מבויימת
כל־כך היטב שזה גבל בגיחוך.
גולדה מאיר נכנסה לאולם
בשעה שדנו בסעיף קודם, הת יישבה
בצניעות בין שאר חב־רי־הכנסת.
כשנגמר הסעיף ה נדון,
אמר יו״ר הסיעה, משה
כרעם, בתמימות :״אני רואה
שגולדה מאיר נמצאת עימנז.
אולי יש לך איזה ענייו שאת
רוצה להעלות?״ גולדה השי בה
:״כן, במיקדה יש לי.״ ואז
הזמין אותה ברעם לנאום.
בנאומה הגנה גולדה 8 בלהט על שפירא, ואמדה :״כבר
אמרו עליו את הכל, חוץ מאשר
שגנב כעכים בשוק מחנהל
יהודה.״
כל אותו זמן נעדר
שפירא עצמו, כנראה מפני ש לא
רצה שגולדה תפליג בשב חו
בפניו. גם בתום נאומה
עדיין לא הופיע — אולי מפני
שחשב שתדבר זמן רב יותר.
רק אחרי שעוד שניים־שלושה
חברי הסיעה דיברו, הגיע שפי רא,
וניתנה לו רשות הדיבור.
כשקם לדבר, אמרה גולדה:
״עכשיו תוכיח שאתה לא גמל!״
8נשמע במסדרונות וע דת
הכלכלה של הכנסת: ש מעת,
יצחק שוכינסקי הציע
לממשלה לפתוח איתו בשותפות
חברת ספנות. הממשלה תיתן
את האוניות והוא יתן את הים.
יו״ר הנהלת תנועת הח רות
עזר וייצמן הוזמן להר צאה
בפני אנשי השומר הצעיר.
בכניסה לאולם הוא פגש
את חיים הנגכי שעמד ב ראש
קבוצת אנשי מצפ״ן שב או
למקום וביקשו מעזר רשות
להיות נוכחים בהרצאתו. עזר
הסכים. תוך כדי הוויכוחים ש התעוררו
סביב ההרצאה, קם
הנגבי וצעק לעבד אנשי השומר
הצעיר :״עזר הראקציונד
הזה הוא יותר כנה וישר מכל
הגימגומים הציוניים שלכם !״
על־כך ענה לו וייצמן :״בוא
תצטרף אלי לכל ההופעות ש לי״.

המי ומי היו נוכחים
בנשף חנוכה שנערך בשבוע
שעבר ושהכנסותיו הוקדשו ל ק
ר ן המחקר על-שם חיים שי
באז״ל. כולם התייצבו במקום
אחרי שקיבלו צדקריאה בזו
הלשון :״עם בוא החנוכה מז מינים
אותכם ניני ומרדכי
צרפתי (מכמש) לערב של
אחווה בין ד,בוזוקי והסירנואקי,
לערב של שודד, עם האוזו וה וויסקי,
לערב של מטעמים עם
הקאלמרי והאיקרה. בקיצור —
לערב יווני עם ארוחה יוונות,
תזמורת יוונית ושמחה יוונית;
שרביט ניצוח הערב יהיה ב ידיו
של היווני הידוע גדי־יס
יגיל־ום שיהיה אחראי לכך
שתצחק, שתשתה, שתאכל, ש תרקוד,
שתשיר, שתרגיל —
בקיצור שתשמח.״
אורח הכבוד היה כמו בן
שר-הביטחון
שעבד קשה מאוד באותו ערב:
הוא הצטלם בחברת בל הנוכ חים
שהתחילו את התרומות
שלהם באלף־אלפיים לירות ל גולגולת
והגיעו לשיא כשד״ר
אלק לרנר מסר לידי מנהל
בית־החולים תל־השומר, ד״ר
מרדכי שני, על ההחלטה

משה דיין,

העולם הזה 1791

מעדיפה כובעים על פיאות נוכריות. זאת הסיבה שיש לה 150 כובעים. לביקורה בארץ היא הביאה איתה
1*171 * 1 1 1

20 £11/כובעים. מסבירה בתיה :״רק אשה שיש לה פנים יפות, יכולה להרשות לעצמה להבליט את פניה היפות

באמצעות כובעים. אני אוהבת במיוחד כובעים ספורטיביים וחלומי הגדול הוא להשתתף פעם בתחרות הכובעים שנערכת באסקוט.״
לתרום 80 אלף לירות שטרלינג
מכספי הקרן על־שם אייב,
שדמן, שהוא עומד בראשה.
תוך כדי מהלך התרומה, שנער כה
בניצוחו של מנטש, הבטיח
הקבלן אריה פילץ :״אני
אשלים את הסכום ואעגל אותו
נטו למאה אלף ל״י.״ הבטחתו
היתד, מיותרת: בסוף הערב
הסתבר כי סכום התרומות עלה
על מאה אלף ל״י. באותו ערב
התגלגלו שטרות כסף רבים על
הריצפה, כתוצאה מהמנהג ל פיו
מדביקים בעת ריקודי ה סירטאקי
שטרות כסף אל מצח
הרוקדים. בין הרוקדים היתד,
גם אשת שר־הביטחון רות
דיין, ואילו בעלה היה בין
המדביקים העליזים.
8בשעת הסרטת הסרט
המשאית הגדולה וקליר הקטנה,
הנערכת בסביבות אילת
בהשתתפות הבמאי־השחקן פי
טר יוסטינוב, תג מטוס צב אי
מעל לשטח הצילומים. יוס־טינוב
הרים את ראשו ושאג
לקול צחוקם של אנשי ההס רטה
:״מה זה, דיין חזר מה־
:חפירות?״

אחת המסיבות לרגל

חילופי הרמטכ״לים חיים כר
דם ודוד (דדו) אלעזר, זאת
שיערוך להם שר־הביטחון משה
דיין, תהיה במקום בעל מש מעות
בגלל פרשת העתיקות
של דיין: מוזיאון תל־אביב.
8בתערוכת הציורים של
הציירת נ׳ני קלי שנערכה ב ביתו
של האדריכל אריה שרון,
נערך קרב דרמטי בין
שני אנשי ביטחון: הרמטב״ל
חיים בר־לב ומנהלת שרומי השומרים
אסתר טרקוכיץ.
בעיני שניהם מצאה,־חן אחת ה תמונות.
בר־לב הביע ראשון
את רצונו לרכוש את התמונה.
אבל אחרי שאסתר פנתה אליו
וביקשה ממנו לוותר, הוא נסוג
והתמונה נרכשה על-ידי אס תר
מרקוביץ במחיר 3500ל״י.
8לנגיד החדש של בנק־ישראל
משה זנבר יש בעיות
דיור. בשעתו, כאשר נתמנה
ליו״ר מועצת המנהלים של
הבנק לפיתוח התעשייה, קיבל
דירת־גג ברחוב פינקס בתל־אביב.
עתה, כשעבר לתפקידו
החדש, חובה עליו להחזיר את

הדירה לבנק. אולם זנבר מעונ יין
להישאר בדירה זו, והוא
פתח במשא־ומתן על הסדר ש בו
יוכל לרכוש אותה.

8איך נעשה ארנסטו
צ׳ה־גווארה יושב־ראש ה בנק
הלאומי הקובני? בתוכנית
צ׳ה־גווארה, אגדה או מציאות
ששודרה בגלי צה״ל, סיפר ד״ר
אדי קאופמן, מרצה בחוג
ללימודים לאטינו־אמריקאיים
באוניברסיטה העברית, כי בא חת
הישיבות שבראשה עמד
פידל קאסטרו, היה צורד
דחוף למנות יושב־ראש לבנק
הקובני. קאסטרו שאל את הנו כחים
:״מי כאן אקונומיסטה?״
צ׳ה־גווארה הצביע, למרוח ש־השכלתו
הפורמלית היתה רפו אה.
כשנשאל אחרי הישיבה מ דוע
הצביע, השיב צ׳ה־גווארה :
,.שמעתי את קאסטרו שואל, מי
כאן מרכסיסטה?׳ לכן עניתי,
וכך נבחרתי.״
8לפני כחודש ביקר ה עיתונאי
אריה אגיגרי בש וודיה,
ראיין שם את מפיץ ה פורנוגרפיה
הגדול באירופה

דולן? נו כ ה, שסיפר לו כי
הוא עומד להבריח ספרות פור נוגרפית
גם לישראל. בכתבתו
בידיעות אחרונות פירסם אריה
אבנרי בין השאר גם את מספר
תיבת הדואר של המפיץ. הש בוע
הגיע לארץ ידיד של נובר,
סיפר לאבנרי כי אחרי פירסום
המספר, קיבל המפיץ עשרוה
מכתבים מישראל ממ״ולים ומאנשים
פרטיים, שהתחייבו למצוא
בשבילו דרכים להבריו
את הסחורה לישראל. הידיז
בא לארץ כדי למצוא את המבריח
המוכשר ביותר.
8לעדנה הזין, הדייל!
שהגישה את התביעה בבית
הדין לעבודה, בה דרשה לצווו
על אל־על לתת לה את אותז
הזכות לעלות לדרגת כלכל יכמ
לדיילים הגברים, קרה דבר. מו
זר. לפני כמה ימים עלתו
עדנה למטוס, כרגיל, כשלפת׳
נתברר שהכלכל בצוות חולד
הקברניט, דו מזרום, השתפה
בזכותו למניות כלכל זמני -
ומיינה את עדנה. כשהדייליו
התחילו למחות נגד המינוי
התניע הקברניט את המנועיב
והמשך הוויכוח טבע ברעש.

מכתבים
(המשך מעמוד )5
היו ברוכים בעבודת השלום. וחזקו הר־

שמואל

אביטל, קולרדו,
ארצות־הבריח
טובה קטנה

לשנה האזרחית החדשה יש לי מש אלה.
אני מבקש מממשלת־ישראל כפי
שביקש שלום עליכם מאת האלוהים:
רבונו של העולם, נכון שאנחנו העם
הנבחר וילד טיפוחיך. אבל, עשה לנו טו בה
קטנה, בחר לד עם אחר, ואנחנו נהיה
ככל הגויים.
י. כן־מרדבי, חיפה
דיין

הגש״ש
״העולם חזה״ 1787—1790 כתבותיו
של דן גן־אמוץ על שוד
העתיקות של משה דיין.
לדן בן אמוץ — יישר כוח ואומץ!
אני תקווה כי גילוי מבול העובדות
אשר פירסמת ל אחרונה
מעל דפי
העולם הזה. יפקח
סוף־סוף עיני האז רחים
מפני שוד
נוסף הנמשך על
חשבוננו זה שנים
רבות: שוד הע תיקות
המחפיר של
משה דיין, שוד א שר
דוגמתו בהיקפו
ובחוצפתו לא היה
מוכר בעולם.
אני תקווה, כי, ל פחות,
בעניין מע שיו
הנפשעים של השר דיין, יוסקו בסופו
של דבר המסקנות הנחוצות לטובת הארץ
הזאת והנושמים בה עדיין את האויתה)
המבאיש(ה) הקיימ(ת) ,כי אנחנו זקוקים
מאוד למעט אויר צח.
אני תקווה כי נהיה כולנו מוכנים להת רגל
לעובדה שדיין אינו רק ציוני— רב־אלוף
(מיל—).כובש—מפוצץ בתים—שרי—
אב—סב—חברה׳מן אלא גם גש״ש (גנב—
שודד— שקרן).

נרים כו ס ברכ ה
עם בוא ה שנ ה
החדשה ! 1972

ישראל אלכסנדר (ואן דייק),

רמת־חן

ססמנטוז

דיין
והעולים למצב ח ח פנטסטי

שר־הבטחון הסתער, בנאומו בפני כנם
חטיבת גולני בירושלים, לא רק על סא־דאת,
אלא גם על
עשירי ישראל, מהם
הוא תבע לקחת
מיסים או קנסות כ די
לממן את הע לייה.

כרמל
מזרחי
מיקבי ראמוזץ לעדון הנדון יעקב

וי אתה?
מבחנים פסיכולוגיים יגלו זאת. מבחני
אישיות, מבחני משכל ( )1.)3 .ומבחנים
לבחירת מקצוע.
פנו לת.ד. ע 852/ר״ג,
ותוזמנו לפסיכולוג מוסמך.

מצויין. רעיון תבוא עליו הברכה.
אבל, לפי דעתי ח ייב
שר־הבטחון ל שמש
דוגמה אי דרר
שית
— ולמסור ל טובת
הרעיון הגדול את אוסף הע תיקות
המפורסם שלו.
יעקב ליי, ידושלים

גלי

סנטימנטים

1101^ 1 1בירושלים :

כתיבה במכונה — חודש!
קורספונדנציה, קצרנות, פנקסנות.

ביה״ס ״הפקיד י. פורמן
— בצלאל — 18

כאזרח ישראלי, שקיימתי בכל רמ״ח
איברי את כל תרי״ג המצוות בבנית הא רץ
והמדינה בכיבוש עבודה, בסלילת כבי שים׳
בהגנה ובצבא בשלוש המלחמות,
בוודאי שאיכפת לי כל מה שנעשה כעת
במדינה: עם השחיתות, הגנבות וההפק רות
המשתוללת בארצנו.
והנה יושבים להם שרים וסגניהם על
כיסאם, כמו כלום לא קרה. יו״ר סיעה גדו לה
מדבר מעל במת הכנסת :״לא נורא,
לא קרה שום דבר, יש ועדות, חוקרים,
דורשים, והכל בעזרת השם יבוא על מקו מו
בשלום״ ,״רק קצת הבנה״...
לא! זה לא יכול להימשך כך. אני
פונה לגברת ראש־הממשלה: אנא, עשי
סדר במדינה זאת, ואם אין אומץ לשרים
ולסגניהם להתפטר מתפקידם, תפטרי את

אותם בלי רחמנות ובלי סנטימנטים, וכל
העם יהיה לצידך. עוד ישנם במדינה
אנשים מוכשרים צעירים והעיקר ישרים
למלאות מקומם, ובזה תרגיעי את הרו חות,
ויפה שעה אחת קודם.
זלמן פורן, ירושלים
פושעים בנמנסיה
״העולם הזה״ ,1787״פושעים ג-
גמנסיה״ ,על הפרעות פרחחים
לבילוי תלמידי תיכון.
הייתי רוצה להגיב על כתבתכם ״פוש עים
בגמנסיה״ על ההתפרעות שאירעה
בגמנסיה הרצליה. עירית תל־אביב קיי מה
בשנים קודמות מסיבות דומות ב־בית־הנוער
שממול בית מפעל הפיס ב־תל־אביב.
משנודע כי מתקיימות שם מסי בות,
החלו לנהור לשם אותם פרחחים ש הגיעו
מאוחר יותר לגמנסיה הרצליה (ראי תי
וזיהיתי אותם אישית).
מכיוון שהמסיבות נועדו לחברי ביתי
הנוער בלבד, לא ניתן להם להיכנס. או לם
הם החלו להופיע בחבורות ולהשתולל
בחוץ. חבורות אלו החלו להתנפל על
הבאים למסיבות ולהכותם עד זוב דם.
אירעו מספר התנפלויות שאני עצמי ראי תי
ומספר רב שסופר לי עליהן.
המצב התדרדר במשך הזמן עד כדי כך
שחבורות ילדים (כתות ז׳—ח׳) רעולות
פנים החלו לשדוד את כרטיסי הכניסה
ברחובות הסמוכים (מיקרה כזה אירע לי
אישית) ,לבסוף, עקב ריבוי ההשתוללויות,
הופסקו המסיבות.

יעל,כ קרסוצקי,

תלמיד תיכון, תל־אביב
סופו חשאיץ
״העולם הזה״ ,1789״תעלומת
המרד הגרוזי״ ,על בעיותיהם של
עולי גרוזיה.
האם שתלו הרוסים סוכן בין העולים
מגרוזיה.
פויה מקארטיסטים! אקדחי פורים יוכ לו
לארטילריה הזאת.
סוכן טוסיקוסי, חיפה
רמאות פשוטה

בהפגנת הפנתרים השחורים שהיתר. ב־

מבד! ג 1ז/ן\ בו ע

8רצה כדורכל
קיבל הוברת

ד״ן־ונדיין מסוכן כתמיד
הנחת־היסוד שלו: שאפשר לקחת
בנאומו בפני כנס חטיבת ״גולני״
ממי שרוצים. אין זכויות לפרט. אין
בבנייני האומה, בשבוע שעבר, גילה
רכוש פרטי. צריכים רק להפעיל אישר־הבטחון
כי הוא לא השתנה במאומה,
וכי הוא נשאר אותו דיין ישן
זה מנגנון פורמלי של ״מיסים או
קנסות״ — ולוקחים.
— חסר כל מעצורים והתחשבות.
קשה כנראה לצפות ממר דיין, שאותו
דיין שאינו מהסס להסיט
חביות כדי להגיע למטרתו. אותו דיין
יצליח לחשוב גם צעד אחד הלאה :
מה יקרה למדינה הוו אחרי שייקח
שאצלו המטרה מקדשת את האממהשכבות
״העשירות״ כביבול ו
צעים.
בבר היום מסרבים רבים וטובים
אני מתכוון דווקא לפיסקה ״צדלעבוד
שעה נוספת, בגלל
דית״ בנאומו — שלא זכ״הלקיחות״
של דיין ורתה
לכיסוי ופרשנות מעיו
לממשלה. מחר, יסרצד
כל אמצעי התקשורת
בו ״השכבות העשירות״
כמו חלקו הראשון של הלעבוד
גם את שמונה הנאום:
לאותה פיסקה
שעות שלהן. אלא שאצל
אומללה, בו קרא שר-ה-
דיין זו לא בעייה כנראה.
בטחון ״לקחת״ מחשיב־בה
העשירה בדי לממן
כמו שאפשר לקחת רכוש,
אפשר לקחת בני־אדם —
את העלייה הצפוייה.
ולהכריחם לעבוד באמצדיין
לא היסס להתבעות
צווי״ריתוק.
טא גלויות :״אינני יודע
אברהם
אם במיסים, או בקנקשה
גם לצפות ממר
סות,״ התבטא — ״העידיין
לענות על השאלה
קר לקחת.״ בכן, חשף אמת כמוסה מי הן ״השכבות העשירות.״ האם
כוונתו לאותם מאות בודדים שהת—
שאותה מנסה הממשלה להסתיר
מעיני העם: שבין מיסים לקנסות עשרו ללא מאמץ, כתוצאה מקשרי-
אין הבדל בעיני הממשלה —־ העיקר
הם עם ממשלתו של דיין ו או אולי
זה לקחת.
אותם רבבות ומאות אלפים המשבעיני
משה דיין ,״לקחת״ זה
תכרים אלף או אלפיים ל״י לחודש,
כנראה מושג לגיטימי. כשמג״ד קרבי ביגיע כפיהם ז יחסית לנזקקי הסעד,
צריך לקחת גבעה, הוא לוקח אוגם
אלה יכולים להיחשב ל״שכבות
עשירות.״
תה — ולא חשוב המחיר. כשדיין
רוצה לקחת עתיקות — הוא לוקח
במדינת חוק, מר דיין, יש גבול
אותן, בלי היסוס. השאלה היא, אם
למה שמותר ״לקחת״ — ולא רק
גם מדינה דמוקרטית יכולה להתבתחום
האריכיאולוגיה.
קיים על בסיס כזה.
יקי אברהם, תל-אביב
מדבריו של דיין משתמעת בברור

תל-אביב ביום ד׳ ,15.12.71 הסתובב בחור
צעיר כשהוא מחזיק חבילת גליונות ש בראו
בעיתונים. כשנשאל, הסביר כי תמו רת
תרומה עבור בנגלה דש אפשר לקבל
העתק אחד. רבים מן הקהל תרמו בין חצי־לירה
ללירה ורק כשקיבלו את העותק הת ברר
כי רומו על־ידי אותו צעיר.

ביום שבת שעברה הלכתי למשחק כדו רגל
שהתקיים בנתניה בין מכבי נתניה
להכוח תל־אביב. קהל הצופים הוכרח לק נות
בתוספת למחיר הכרטיס, חוברת על
נושא האלופה שהיא קבוצת מכבי נתניה.
אם אחד הצופים רצה לקנות אך ורק
כרטיס, לא מכרו לו.
האם זו לא הונאת קהל? זה יכול לש מש
תקדים גם למכור ק״ג תפוזים במקרים
הבאים ובמידה ולא תקנה תשאר מחוץ
למגרש.׳
נחום רוטנדלר, רמת-גן

של ניהון
בשלושה גיליונות של עיתון העולם הזה
התפרסמו דברים הקשורים בי ובחפירות ,
בעין־בוקק בשנת . 1970 כל אשר נאמר
שם הינו בחינת שקר, כזב ובדותה שאין
לה שחר.
לא בעין־בוקק ולא בכל אתר אחר,
מסרתי או מכרתי — לא לאלוף רחבעם
זאבי — ולא לשום אדם אחר, ממצאים
ארכיאולוגיים — לא להם ולא כדי למסרם
לידי שר־הבטחון או לכל אדם אחר.

פרופסור מרדכי גיחון,

תל־אביב
• אילו היה הפרופסור ;יחון מעיין
ביסודיות במה שנכתב בגליונות הנ״ל של
העולם הזה, היה מוצא כי מה שנכתב בהם
היה ״האס זה נכון שהאלוף רחבעס
(״;נדי״) זאבי ירד בהליקופטר באתר הארכיאולוגי
בעין־בוקק, בו חפר ההיסטוריון
מרדכי גיחון, מטעם אוניברסיטת
תל־אביב, והעביר משם כ־־/ס 50 מהכדיס
שנתגלו עבור משה דיין.״
העולם הזה לא טען באף אחת מהכתבות
שפירסם בפרשת דיין כי פרופסור
גיחון ״מסר או מכר״ עתיקות מהמימצאים
הארכיאולוגיים שלו. ממילא לא משתמעת
שום האשמה אישית נגדו.

הם קיבלו מן העודפים הרבים שנשארו
לעיתון נוער 71 שפשט את הרגל. לא
את העיתון אלא את המוסף שהיה מצורף
אליו. וברור כי כל הכסף שנתרם הועבר
לכיסוי גרעונותיו הרבים של פושט הרגל.

טומא,

ניהת הפתע

תל־אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם בקצרה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתביה פ.

לכל הזדמנות״.

הכתעה נעימה
עם אריזת שי
של תמרוקי מוסון
מבחר אריזות שי מיוחדות, קרמים, סבונים, מי קולון דיאודורנטים ו בו /להשיג בפרפומריות

המולת הזה 1791

סיקוו־ת
עם פרוס השנה האזרחית החדשה,
כמה הצעות מקוריות של אינטרניישונל
הראלד טריביון למתנות סילבסטר: ל-
גנדרנים הטרוסכסואליים — כתונת משוגעים
בעבודת־יד ; לאוהבי הטבע — אקדח
יורק-להבות׳ לחיסול צמחי-בר ובעלים
מעצבנים (לפי הצורן); לאוהבי ה נוסטלגיה
והפלקטים — פוסטרים הקוראים
להתגייס לצבא הנאצי.
חג שמח.

תי א ט רון
השואה היא מאותם מוקשים ׳מסוכנים
בודדים, המתפוצצים והמזעזעים את ה נפש
המשוריינת ביותר. לכן, איש לא
יוכל להישאר אדיש למר סליל! (מחזה
מאת לילאן אטלאן, בתיאטרון גודיק),
ואולי משום גדלותו של הנושא, קטנותה
של ההצגה.
הסיפור: סיפורם של ארבעה ילדים, ה מועלים
על משאית בדרך להשמדה, יחד

רונית פורת
עם רי״ש צברית, להשמדה
עם חייל גרמני אחד מטורף במיקצת, או
יותר מדי שפוי בדעתו, שמאס בהרג והצ טרף
לקורבנות. אלא שתחת לתת לילדים
לדבר זה עם זו ולשחק מישחקי-אימים,
בחרה המחזאית בדרך המסכת. הדמויות
מדקלמות, אחת־אחת בתורה, כשדמות אחת
ממשיכה את רעיון רעותה.
המלים שבפי הילדים האלו דומות יותר
לפיוט מתוכנן לפי מירשם של מה •שמקו בל
כפיוט, עם כמדות ותבלינים מוכנים
מראש (ציפורי־דרור, אלוהים קטן מת,
השאיפה אל הים הגועש ואל העננים הש טים
ברקיע, וכר) .מה שגרוע ביותר :
רצונו של הבמאי, דויד ברגמן, להפוך
את ההצגה לתצוגה של אקרובטיקה על
בימה עירומה (כמין תיאטרון נסיוני שב אופנה).
הוא
מקפיץ את שחקניו ומטלטל אותם
על פני מטרים רחבים של בימה, בעוד
הם ׳סגורים וחנוקים בתוך משאית־המוות.
כל התנועות המרובות ותרגילי־ההתעמ־לות
שייכות לסדנא של התיאטרון. הקהל
ראוי שיראה את התוצאות, ולא את האי מונים.
הוא
הדין לגבי ההברה הצברית הטיפו סית
(רי״ש גרונית, וכיוצא !בזה) הנשמעת
על הבימה כמחנחנת, ולא מיקצועית• .וח בל,
כי דווקא הפעם אלה ילדים המקרי נים
כישרון ונתונים חמים ורעננים (אמיר
אוריין, רונית פורת, יוסי סויה, עזרא
דגן, רחל הפלד) ,ולא בכל יום אפשר
לומר לשחקנים כאלה: להתראות בהצגה
הבאה.

ס פ רי ם
הנרי בך הוא סופר אמריקאי יהודי, בש נות
הארבעים לחייו. הוא גאון מוצהר אח רי
ספרו הראשון, שנכתב לפני 15 שנה,
ומאז הינו אישיות נערצת, אינטלקטואל
ומרואיין־מיקצועי, האוכל את עלי־הדפנה
הישנים שלו• ,ומחכה עדיין לזר החדש
שיקשט את ראשו.
(המשך בעמוד )12

העולם הזה 791

ת דבריה של הגברת גולדה מאיר בישיבת סיעת
המערך בכנסת קראתי בקורת־רוח אמיתית.

אני מרגיש שעלי להודות לה.

ולא רק מפני שהואילה, בטוב ליבה, להעמידני בראש
מחנה שומרי־המוסר ומגלי־השחיתות. מחנה הכולל, לפי
הסדר שנקבע על־ידה, גם את דן בך אמדן, העיתון הארץ
ושולמית אלוני.

זה כבוד רב. חן־חן.

אמנם, מחנה זה מוביל, לדבריה, אל הפאשיזם. כי
מי שמגלה שחיתות ותובע את תיקונה הוא, לכל הדי-
עות, פאשיסט אמיתי.
אך גם על כך אני חייב לה תודה. כי זה משחרר
אותי, לפחות, מן האישום שהוטח בפני לא פעם על־ידי
חבריה של הגברת מאיר: שאנחנו מובילים אל הקומו ניזם,

אבל לא כגלל נקודות אישיות אלה שמחתי
בקראי את הדברים.

אני חושב שהגברת מאיר עשתה שרות רב למדינה
ולאמת, כאשר ליכדה סביבה את כל חברי ממשלתה,
וכרכה יחד את כל גילויי־השחיתות.
היא לא הבחינה בין פרשת שוד־העתיקות ובין פרשת
אוטוקרס, בין תוקפי דיין ובין תוקפי ספיר ושפירא.
לכל הטענות והאשמות קבעת כתובת ברורה אחת:

הממשלה על כל חבריה, ובראשה הגברת
גולדה מאיר עצמה.
זה הוגן, זה נכון וזה צודק.

הממשלה כולה אחראית למצב הקיים, ו-
ראש־הממשלה אחראית לממשלה כולה.

הצאר 1ה שו ל טן
כמה מיליונים, אלא למנות כונס־נכסים לחברה. ועדת־הכלכלה
של הכנסת, שדנה עד אותו רגע בעניין צדדי
לגמרי (החוזה עם חברת ליילנד הבריטית) הפכה כתו צאה
מכך במה לחקירות ולגילויים, בעידוד העיתונות.

אך לא היתה לוועדה ולחבריה שום השפעה
על עצם פיצוץ הפרשה.
פרשת ורד התפוצצה מפני שאי-אפשר היה
לכסות את ההפסדים העצומים של החברה.

עוד

אבסורד הוא לטעון כי אנשי דיין פוצצו
שלוש פרשות אלה. כל שלוש הפצצות הונחו,
בהיסח הדעת, על-ידי אנשי ספיר דווקא, לפני
שעלה על דעתם שהם יהיו הקורבנות.
לא פחות מיקרי היה עיתוי פרשת־העתיקות של דיין.
העולם הזה פירסם את כל הפרטים העיקריים של פרשה
זה בגליון האחרון של שנת , 1968 בכתבת־שער שנשאה
את הכותרת :״התחביב של שר־הביטחון הופך לעסק
גדול — מיסחר העתיקות של דיין.״ אלא שאז, באווירה
של הימים ההם, לא עורר גילוי מרעיש זה שום תגובה
ציבורית. פשוט נפרש עליה קשר־השתקה כללי, בעז רתם
הפעילה של כל הלוחמים־בשחיתות של ימינו.

גם חידוש פרשה זו היה פרי מיקרה.

הכנסת נתבקשה לאשר תיקון קטן לחוק העתיקות.
** ד לאותו רגע השתדלו אנשים מסויימים, וב־
^ ראשם עיתונים ועיתונאים מסויימים, להנהיג בארץ
סטנדרט חדש של שחיתות.

מעין שחיתות סלקטיבית.
מסתבר שיש שחיתות של טובים ושחיתות
של רעים, שחיתות של נצים ושחיתות
של יונים, שחיתות שהיא בסדר ושחיתות
שאינה בסדר.

וכך היו הדברים:
פרשת נתיבי נפט התפוצצה בגלל יוזמתה הפרטיז נית
של קבוצה קטנה של אזרחים טובים, וביניהם דויד
ניב. אלה הרעישו עולמות, גרמו לכך ששר־האוצר יעביר
את העניין לשר־המשפטים, ושזה ימנה את משה בן־זאב
כחוקר.
יתכן שכל זה היה נשאר בסוד ונקבר בשקט, לולא
גילה העולם הזה את דבר מינוי החוקר, ופירסם ב־10
באוגוסט לראשונה כתבת-שער על ״שחיתות ומעילות
בנפט הישראלי בסיני״.

מבאן והלאה נתגלגלו הדברים בימעט בעצמם,
בתאוצה גוברת.
פרשת אוטוקרס התפוצצה מפני שאנשי האוצר החלי טו׳
ב־ 1באוקטובר, לא להעניק לשובינסקי הלוואה של

אלא דווקא חוגים הקרובים לה מאד־מאד.

כאשר היה נדמה שכל השערוריות נוגעות לתחום
פעולתו של פינחס ספיר, גמלה אצל חסידי דיין (ואולי
בהשראת דיין עצמו, מי יודעי) ההחלטה לנצלן כדי
לסלק את ספיר מדרכם. הם קיוו למשוח בהזדמנות
חגיגית זו את נסיכם ליורש־העצר, בתקווה שגולדה
תסתלק תוך כמה חודשים.
.כל קכוצת עיתונאי־החצר של דיין, המשובצים בעי תונים
השונים (כל עיתונאי בכיר יודע את כל הרשימה
על־פה) פתחו במסע כדי למקד את ההתקפה.

אין זה פלא שחמתם בערה בהם להשחית כשלפתע
התפוצצה עוד פצצה — והפעם בגבם, פרשת־העתיקות
הוכיחה כי דיין אינו רוכב על סוס לבן, אלא על דחפור
מלוכלך, החופר עתיקות בניגוד לחוק. וגם על משאית
מכוסה, המובילה אוצרות שדודים מן הסוחרים ואל
הסוחרים.
זה מקלקל את הכל. בזעם אין־אונים מסבירים עתה
סוכני־דיין שאנחנו משרתים את ספיר, שדן בן־אמוץ
נוקם נקמה פרטית מפני שסתמו את פיו בגלי צה״ל,
שאנחנו משחקים מישחק פוליטי אפל, וכיוצא באלה.
תוך כדי כך הם מעלימים את חלקנו המכריע בגילוי
פרשת נתיבי נפט, למשל.

* * י אמר שיש מערכה נגד השחיתות? שטויות !
(_ /יש ש תי מערבות נגד ש תי שחיתויות.
המערכה הטובה נגד השחיתות הרעה, והמערכה
הרעה נגד השחיתות הטובה.

לא שדים ורוחות פתחו בציד־מבשפות. בל
מכשפה הגיעה ככוחות עצמה. כשהיא רכובה
על מטאטא שבור משלה.

ת האווירה הזאת ניסו חוגים פוליטיים מסויי-
מים לנצל למטרותיהם, כאשר התפוצצה שורת־הפצצות
של נפט־מכוניות־ומים.
לא ציידי-המכשפות המדאיגים כל-כך את הגברת
מאיר, וגם לא לוחמי־המוסר המובילים, כדבריה, אל ה־פאשיזם.

ומכאן
הפיזמון המשותך שד חסידי דיין:
ההנהגה הכלכלית היא מסואבת ומנוונת, יש
צורך כאביר בעל סוס לבן ורטייה שחורה.

שר א׳ שודד בנק — נו טוב, זה יכול לקרות לכל
אחד. מעשה שובב, חה־חה־חה. הרי לא נפריע לו בהצ לת
המדינה בגלל מעשה של מה־בכך.
שר ב, מכייס בחוצות — שוד ושבר, לאן הגענו י !
לפטר את הנבל ! להכניס אותו לבית-הסוהר. ויהי מחננו
טהור !

ן* אמת היא, למרבה הצער, הרבה יותר פרוזאית.
י י פשוט לא היתה שום מערכה מאורגנת ומתוכננת
לגילוי פרשות־השחיתות.

משום בך מקמץ האזרח בסוף 1971 את
אגרופו למיקרא פרשת-שחיתות, שלא היתה
גורמת לו אך להרים את גבות-עיניו בפוך
.19)31 סבלנותו פקעה.

אט־אט התגבשה תדמית פשוטה: ספיר, שפירא ושות׳
הם מושחתים, או לפחות משחיתים. רק דיין הוא טהור
מכל רבב.

בלומר: לא טיב המעשה קובע, אלא טיב
העושה את המעשה.

ופל חובבי סיפורי-מתח ומדע-דמיוני ך-
ג׳יימס בונד יושבים ונהנים.

יש לכך כמה סיבות משולבות.
נטל המיסים הגיע לשיא שאין למעלה ממנו. המחי רים
מאמירים, בעוד ד,שכר כימעט קפוא. הפער החברתי
מגיע למימדים המסכנים את קיום המדינה. הצביעות
הממשלתית עוברת כל גבול.

בניגוד לגילויים עצמם, היה מסע זה מתואם
ומאורגן היטב.

השחיתות של האנשים הטובים היא שחיתות טובה.
היא בסדר גמור. מי שמגלה אותה ותוקף אותה — הוא
מנוול, משוחד, מרושע.
השחיתות של האנשים הרעים ה־א שחיתות רעה.
רעה מאד. מי שמגלה ותוקף אותה — הוא גיבור לאומי,
אביר ללא חת וללא דופי.

ומכאן רק צעד קטן נוסף אל התיאוריות שפרחו הש בוע
בחוגי הממשלה והכנסת והעיתונות: שכוחות מפו-
יימים המציאו את המערכה הראשונה, כדי להפיל את
השר א /ושכוחות מסויימים אחרים השיבו מלחמה
שערה והמציאו את המערכה השניה, כדי להפיל את
השר ב׳.
תיאוריות יפות, המלהיבות את הדמיון. אי־שם יושב
טרסט־המוחות של מחנה א׳ ומחליט: להתיר את הרצו עה,
עליהום ! ובפינה חשוכה אחרת יושבת ההנהגה הסו דית
של מחנה ב׳ ,וקובעת: לשגר את הטיל הנגדי,
להנחית את המהלומה, יאללה, אודרוב!

מדוע גורם המיקבץ הנוכחי של פרשות־השחיתות
לתגובה ציבורית בה כללית, עמוקה
ונזעמת ץ

הזעם מובן. הוא מגלה את חומרת הפיגוע.

ך* כל הגידופים

האומללים האלה, יש רק גרעין

אחד של אמת :

הפרענו לאנשי-דיין לנצל את השערוריות
כדי להתקדם אד השילטון.

גולדה בעיני מיי ק*
(״ידיעות אחרונות״)
היתה זאת ההזדמנות הראשונה, מאז נבחרתי לכנסת,
לדבר על נושא זה. לכן הזכרתי אז את שוד-העתיקות
של דיין.
בגלל הרגישות הציבורית החדשה לפרשות השחי תות,
זכה גילוי זה לתהודה רבה בארץ ובעולם. דן בן-
אמיץ, שהתעניין כבר קודם לכן בעיסקי־העתיקות של
דיין, נטל את העניין לידיו. למרות קשר־ ההשתקה, פרץ
העניין החוצה.

צירוף של מיקרים.

9 9 1

** ובן שאין זה
ען אמנם, כל פצצה התפוצצה במיקרה, אך
האווירה הציבורית, שסיפקה את התהודה העצומה
להתפוצצות, לא הייתה מיקרית כלל.
צירוף מיקרי באמת.

גילויי שחיתות אינם דבר חדש בארץ. הם מלווים
את המדינה מאז יומה הראשון. העולם הזה גילה במשך
השנים אלפי מיקרי-שחיתות, מהם עשרות פרשות גדו לות.
מהן שמשכו תשומת־לב רבה, ואחרות שלא משכו
תשומת־לב כלל.
* קאריקטורה אופיינית ברוח ההתקפה של חסידי דיין.
בנאומה, הגנה גולדה בעיקר על דיין, בפרשת שוד־העתיקות.
אך בציור, מופיעים דווקא ספיר ושפירא.

אין אנחנו מבדילים בין מושחתים, ואין אנחנו מב דילים
בין משחיתים.

אך לא נניח גס לאחרים להנהיג הפלייה
בזאת.

וזאת משני טעמים :
ראשית, מפני שיש הבדל פוליטי כלשהו בין האג פים
השונים של השילטון. כולם יחד רחוקים מאיתנו,
ממחנה השלום והדמוקרטיה, כמו הירח מכדור־הארץ.
אולם גם לירח יש שני הצדדים: הצד הקרוב לנו קצת
יותר, והצד האחורי, השרוי בחושך.

אם ינוצלו הפרשיות על-ידי הניציס הקיצוניים
בדי לחסל את הניצים המתונים( ,הנחשבים
בטעות ליונים) יהיה זה אסון למדינה.
דרך זו מובילה — אם לא לפאשיזם, הרי לסיפוח
ולמלחמת-נצח.
שנית, מפני שהדבקת כתם השחיתות לשר אחד או
למישרד אחד, באה להעלים את האמת, שהיא חמורה
הרבה יותר:
המישטר הקיים מוכתם כולו בכתם זה. אין כל הבדל
בין האימפריה הכלכלית של הצאר ספיר, ובין השטחים
המוחזקים של השולטן דיין. זוהי אותה ממלכה עצמה.

השחיתות, המתגלה בפרשיות אלה, היא
סימן־ההיבר של המימסד בולו, על בל אגפיו.
אין לרפאה, אלא על-ידי החלפת המישטר.
כאשר פרשה הגברת גולדה מאיר את כנפי הגנתה
על כל חברי ממשלתה, וכרכה יחד את פרשת־אוטוקרס
ופרשת שוד־העתיקות, היא אישרה עובדה זו.

ועל בך, באמור, אנו חייבים לה תודה.

יזייי * י ^ נדי

1־ 1 1יי

סיקורת
(המשך מעמוד )10
בך הוא אופייני לבני־מינו — ברח מן
הדת, אבל לא מן היהדות ; נשאר. רווק,
אבל לא שכח את אמו, שתחת שיבטה
גדל ; סובל מכל תסביכי גיל הארבעים,
כשהזיקנה והמוות מציצים מעבר לאופק,
הבדידות הופכת מפריבילגיה לעונש, ושע
תשב
בחיבוק־ידיים, אם כנופיות אלימות
של עוברים בני חמישה חודשים יבעטו ב־בטניהן
של נשים אמריקאיות.״
מאוחר יותר, כשמפרשים את הכרזתו
בעד עוברים כעידוד למישלגים, מציע ניק-
סון ,״להופיע בטלוויזיה ולהראות בדיאגר מה
מצד אחד, את השעות שבהן עסקתי
במזימות, השמצות, הוצאות־דיבה ושאר
פעולות אנושיות רגילות, ומצד שני, את
השעות שבהן עסקתי במישגלים. זה בוודאי
היה משכנע את כולם.״ ואם ייכלו כל
הקיצין, מוכן הנשיא להודות אפילו שהוא
הומוס׳כסואלי, ובלבד שלא ייחשד כמי
שעלול להזדווג עם אשה.
ניקסון א-לה רות הוא: בלתי מהימן, מוג בל,
מתמצא רק בספורט מיקצועני, ומזכיר
ללא הרף את היותו פרקליט, העובדה
היחידה שאפשר לזקוף לזכותו. שאיפתו
היחידה: להמשיך להיות נשיא.
להקדיש לכך ספד שלם !תוך חזרות על
אותם רעיונות, זה קצת יותר מדי, אבל
לכל המתיימרים בארץ לסאטירה נוסח
״אתמול שלשום, הכל עובר״ ,כדאי ללמוד
מזה משהו. מה שהיתה אומרת על כך גול דה,
אחרי כן — על כך אפילו אגניו לא
חלם !

תקליטים
בר( ,של אפדייק)
האלו, באלו

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1791״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן )1 :צמח גוי )5 .גיבור יווני
אגדי )9 .משבעת המינים )10 .יהודי שנש תמד
)12 .גלעין )13 .מוסיף לאמת ומגדילה.
)16 אי צדק, קיפוח )18 .מונח בכדורגל.
)19 רוחות בוקר )20 .חרב )21 .מנעול
פטנטי )23 .שליט מוסלמי בהודו, ששמו
הפד לשם נרדף לאילי כספים וכר)25 .
פחדנים רואים אותו כהר )26 .מונרך<28 .
בית הפרה )30 .חגיגה עליזה ופרועה.
)31 גאלאנטיות )32 .אין אותו בלי אש.
)33 כמות רבה )34 .בושתו )35 .מעמידים.
)37 יישוב בימי האבות, שמלכו היה אבי-
מלך )40 .היה )41 .כל לשון (ר״ת))43 .
פיגול )46 .עיר פלישתית )47 .זכות השמו רה
באו״ם למעצמות )49 .אי סדר)50 .
מלצר )51 .צפרדע בראשיתה )53 .פרסטי-
דה )54 .צער )55 .פתרון חידה )57 .נרגז.
)58 מוכרת )59 .אדם חסר עדך.
מאונף )1 :מנהיג ציוני )2 .נהר בצרפת.
)3חיה טורפת )4 .אותו נהגו לערוך ביהו
חשב?

דים
)5 .מטוס )6 .צד מערב )7 .פי החיה.
)8חבוי, נעלם מן העין )9 .מין קוץ) 11 .
סרוח ) 12 .עשיית חג )13 .מפלגה) 14 .
לבוש ערב )15 .מידת מרחק )17 .חריוני
יונים )22 .עיירה צרפתית ספרותית, ששמה
הפו שם נרדף לעשיית מהומה על לא
דבר )24 .ממלא מקומו של אלהים, בדת
הנוצרית )26 .עושה לבוז )27 .איש עיריית
ירושלים לשעבר, ששמו הפך לשם נרדף
לתופעה בחיי הציבור בארץ )28 .שר. מש קים
תנ״כי )29 .כעס )34 .ישוב בצפון הא רץ
)36 .מקום בסיני, בו התחולל קרב
ידוע במבצע קדש )38 .דג של מים מתו קים
)39 .דמות שקספירית )42 .זוחל)43 .
אשת אברם )44 .רבה הראשי של רחובות
שנהרג החודש בתאונה )45 .ישימון)46 .
בעל חטוטרת )48 .דמות ממגילת אסתר.
)50 חשש, חרדה )52 .מין בושם )54 .תבע.
)56 מנהיג צפון ויאטנמי שנפטר אשתקד.
)57 מילת זירוז.

! 17 9

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וכפל יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד136 .׳ ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1791״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .5.1.72

שועי־הלילה — מתענוג למיבחן. בקיצור,
איש־רוח שאינו שבע רצון מעצמו, ולא
מן הסובב אותו.
ומה שמייחד אותו יותר מכל, היא עצם
העובדה שד,נרי בך הוא דמות דימיונית,
הצצה ישר מהגיגיו של ג׳ון אפדייק,
בספר משונה בשם כך — ספר
86011: 7^ 80010 הוצאת: וזססעוג?

אפדייק, שעסק עד.עתה בהוקעת הבור גנות
האמריקאית (זוגות) היפנה הפעם את
כל מירצו לבניית יצור זה, שאולי לא
היה ולא נברא, אבל חי וקיים, ומזכיר
רבים מאותם החיים מאד בתקופתנו.
אפדייק, שפירסם את ספרו בצורה של
סיפורים קצרים במשך כחמש שנים בירחון
האמריקאי ניו־יורקר, הוסיף לקראת הוצאת
הספר עוד כמה פרקים והבהרות להשלמת
הדמות, והוציא מתחת ידיו ספר שנון
ומהנה, לפחות לגבי מי שאינו סופר אמ ריקאי
יהודי בגיל הארבעים.
מה, למשל, חושבים על כך שאול באלו
או פילים רות 1זה כבר יכול להוות ספר
שלם נוסף.

הגאון התורן של הפזמונאות הישראלית
בשנה האחרונה היה ללא ספק
עבי, הבחור שהכין קוקטייל טעים מפיז־מונים
נוסח פיליסיאנו וסילסולים נוסח תי מן,
והצליח לשבור שוב ושוב את מיצעדי
הפיזמונים בשתי השפות(. .אנגלית ועב רית).
עכשיו
הוא מנסה להקסים את מעריציו
באריך־נגן (התקליט )30630 חדש. את ה תוצאות
תשמעו בוודאי בהתמדה רבה
מעל גלי האתר — ועוד יגיע היום שבו
תתחננו כי התקליט יישרט.
מה שנוגע לאיכות (אם בכלל מותר
לדבר על קטנות שכאלה לרגליו של
אליל) ,הרי הפיזמונים שכתב שרעבי לעצ-

כעוז שר

ריצ׳ארד ניקסון עומד לזכות בפרס הפופולריות
בין אומני אמריקה, על השתתפותו
התכופה בהצלחותיהם המסח ריות.
לאחר
סרט בשם ״מילהאוז: קומדיה
לבנה״ (מילהאוז הוא שמו האמצעי של
ניקסון) ו״הכנופיה שלנו״: ,ספר של פי-
ליפ רות, מתכונן הילארד אלקינס, בעלה
של קליר בלום, להעלות סאטירה בשם
״ערב עם ריצ׳ארד ניקסון״ ,שהורכבה
על־ידי הסופר גור וידאל, מתוך הכרזות
שונות ומנוגדות של ניקסון לכל אורך
הקאריירה הפוליטית שלו.
יש האומרים שההצגה תהיה מצחיקה,
מאד. ובקרוב גם מחזמר :״מכירתו של
נשיא״ .אכן, אהוב העם.

9 9 ואם כבר מדובר בפילים רות: אחרי
שגמר עם מזעקתו של פורטנוי, לשביעות
רצונם של כל המו״לים שלו בעולם, החליט
לעסוק במועקתיו של ריצ׳ארד ניקסון. ואם
ייתכן שניקסון מעולם לא סבל ממאת,
הרי קריאת ספר זה יכולה להבטיח לו
מרה שחורה. הכנופיה שלנו (זו! ס
הוא
,0 3 0 8הוצאת 71מ!101ו) 831
תאור סאטירי אבסורדי בנוסח ארם בוב־וואלד,
של מנהיג ארצות־הברית ובני לוו ייתו.
הספר
פותח, למשל, בהכרזת הנשיא כי
הוא מתנגד להפלות מלאכותיות, מאחר
וגם לעובר יש זכויות באמריקה. הוא ממ שיך
בתיאור מסיבודעיתונאים, בה מודיע
ניקסון כי יש בכוונתו להעניק לעוברים
זכות־הצבעה, כמישקל־נגד לאותם ט י ־
נוער מרדניים הבורחים ממנו. אבל, הוא
כבר מזהיר, שגם עוברים אלו לא יורשו
לנהוג כעולה על רוחם :״ממשלה זו לא

כועז שרעכי
פיליסיאנו תימני
מו עולים עשרת מונים על מה שכתבו
לו, למשל, נורית הירש, או אפילו אחיו,
נחמיה שרעבי.
ומה שנוגע לסיגנון, למי שאינו מעריץ
מושבע של שרעבי, סילסוליו עשויים להי שמע
מוגזמים במשך שני צידי אדיך־נגן.
אבל לך ותספר זאת לבנות טיפש־עשרה,
ואין ספק שירגמוך באבנים. וכזכור: קול
המון כקול שדי.
לא כדאי להיות בחורים טובים. זאת
ה מסקנה שיכולה להסיק ל הקת סנט״
נ ה ׳ לאחר ביקור חטוף מדי בפרו.
היא הגיעה לשם במטרה לערוך קונצרטים,
שכל הכנסותיהם קודש לנפגעי
רעידות־האדמה. תחילה נתקבלו בפרחים,
במפתח העיר ובברכות חמות. אולם
יום לפני הקונצרט שלהם באיצטדיון בן
80,000 המכ]ומות, נעצרו לפתע, נחקרו
ארוכות והועלו למטוס הראשון חזרה
לארצות־הברית, ללא בגדיהם ובלי כלי־הנגינה
שלהם.
התירוץ הרישמי :״הופעתם מנוגדת
לטעם הטוב ולכוונות המוסריות של ה ממשלה
המהפכנית, והיא מבטאת חדי רה
אימפריאליסטית לפרו.״

בין הפותרים יוגרלו שלושה פרסי ספרים.
העולח י!זה 1יי 17

עליי ב רי ק א דו ת

שיזם,״ היא אמרה ,״היא כאשר בראש
המוסר עומדים אורי אבנרי, דן בן־אמוץ,
הארץ ושולמית אלוני.״
הרגוני הרוג אם אני מבין את ההגיון
בדברי־התפלות המטופשים האלה.
(א) מי קבע שאנשים אלה עומדים ב ראש
המוסד?
(ב) במה נופלת זכותנו לעסוק בשאלות
מוסר מזכותם של אזרחים אחרים במדינה?

השבוע צריכה היתד״ סוף־סוף, להתרחש
המהפכה הגדולה. הכל היד, סוכן להת־קוסמות
נגד מישטר השחיתות — חיסרו
רק הבדיקאדות.
אתם לא תאמינו, אבל בכל המדינה
לא נמצא קבלן אחד, שיהיה מוכן להקים
את הבריקאדות, מבלי לפשוט לנו את
העור.

(ג) מי, לדעתה של גולדה, רשאי לע מוד
בראש המוסר? ומה זה בכלל ״ראש
המוסר״? האם זהו סולם הירארכי? האם
זה מעמד חברתי, שיש לזכות בהזמנה
ממשלתית כדי היות ראוי לו?

לאהבדא בו ד
נשמע לאחרונה ביציאה מאולם בית־המישפם
הגבוה לצדק :
״מה נשמע?״ ־
״הצדק ניצח !״
״׳תגיש עירעור.״

(ד) אם שולמית אלוני ונתן דונביץ
טוענים ששר־המישפטים חייב להשיב על
כמה שאלות חיוניות, האם תביעה זז מובי לה
לפאשיזם? או שמא אני הוא המוביל
וסולל את הדרך לפאשיזם ולדיקטטורה
רק משום שעסקי הארכיאולוגיה של דיין
לא מוצאים חן בעיני?

גו לדה !?עותוללח

אומרים על גולדה מאיר שהיא אשד, לא
טיפשה. אומרים שהיא שוקלת בזהירות
רבה כל מילה היוצאת מפיה. אומרים שא פילו
דברים, אותם היא אומרת !תוך התרג שות,
יכולים לעמוד במיבחן ההגיון הצ רוף.
יתכן. יתכן שזה נכון, אף כי מהופעתה
האחרונה בישיבת המערך, אי־אפשר להסיק
מסקנות כאלה.
קחו .,למשל, את המישפט :״אווירה זו
של החשדת אנשים שלא הונחה אשמתם,
עלולה להוביל את המדינה למישטר של
פאשיזם, ולסלול את הדרך לכינון דיק טטורה.״
אתם
הבנתם? אני לא בטוח שירדתי
לסוף דעתה הצלולה של הגברת מאיר.
(א) אם יש בכלל מקום לחשוד במישהו,
הרי זה אך ורק באדם שאשמתו טרם
הוכחה. שום אדם בר־דעת לא יטרח להח־
*שיד אדם שאשמתו כבר הוכחה. אולי
התנוונה גולדה לומר ״השמצת אנשים
שלא הוכחה אשמתם״ .אולי רצתה להגיד:
״הענשת אנשים שלא הוכחה אשמתם״ —
אבל זה לא מה שהיא אמרה. ומה שהיא
אמרה לקוי מבחינה הגיונית.
(ב) למה החשדת אנשים שלא הוכחה
אשפתם עלולה להוביל את המדינה למיש-
טר של פאישיזם? אני לא מבין את זה.
כאשר אזרח מודיע למישטרה על גניבת
ציוד ממשלתי, או מעילה בכספי הציבור,
האם הוא מקרב על-ידי כך את מישטר
הדיקטטורה? איך? באיזה אופן?
ואם המישטרה חושדת באנשים חפים־
מפשע, ומחזיקה אותם במעצר לצורך חקי רה,
האם מתכוונת הגברת מאיר לומר
שגם המישטרה מובילה את המדינה למיש־טר
של פאשיזם?
האם שמיעתה של גולדה כל כך לקוייה,
עד שהיא עצימה אינה שומעת עוד את
אשר יוצא מפיה? ואם היא שומעת, האם
היא מבינה את מד, שהיא אומרת?
ומה יש לה נגד הגברת שולמית אלוני?
האם הגברת אלוני הכריזה אי־פעם שהיא
דואה את עצמה כ״כוהנית גדולה, כל־בו
של דת, יושר ומוסר,״ או שכך מעריכה
הגברת מאיר את עבודתה הציבורית? האם
עצם העובדה ׳שחבדת־מפלגה עוסקת בבעיות
של יושר ומוסר היא תופעה חמורה
בעיניה של ראש־ד,ממשלה? ולמה, לדעתה,
אסור למפלגה לעבור בשתיקה על התופעה
האיומה הזו?
הרי היא עצמה מודה ש״כל דבר טעון
בדיקה, ואפשר לבקר שיקול־דעת של כל
איש, כולל שר בממשלה.״
אם כן, מה יש לה נגד שולמית אלוני?
הגברת אלוני בסך הכל השמיעה ברבים
ספקות ביחס לטוהר שיקוליו של שר־המישפטים.
לדעתה שיקר שר־המישפטים,
כאשד טען שלא היו לו כל אינטרסים
אישיים, כאשר ניסה למנוע הקמתה של
ועדת־חקירה בפרשת ״נתיבי׳ נפט״ .הגברת

גברתי ראש-הממשלה, דיבורים דמאגו־יגייס
ריקים כאלה הם הם הסוללים את
הדרך לפאשיזם!

אלוני הכריזה שהיא מוכנה להוכיח את
דבריה לפני בית־מישפט. האם לזה אפשר
לקרוא לינץ׳ וציד־מכשפות?
למה הגברת מאיר חושבת שמנהלים
קמפניה ומסע השמצה ושיטנה נגד שר־המישפטים?
מדוע זה אין היא מאמינה
שגם הגברת שולמית אלוני וגם מר נתן
דונביץ עוסקים בביקורת עניינית על שי־קול־דעתו
של שר־המישפטים?
אחרי הכל, הציבור רשאי לדעת את
האמת בקשר ליחסי־העבודה ששררו בין
פרידמן ושפירא. הציבור רשאי לדעת
אם סירובו של שר־המישפטים למנות וע־דת־חקירה
לעניין ״נתיבי נפט״ הונע על־ידי
שיקולים של טובת הכלל, או שמא
טובת הפרט היא שהעסיקה את מר ירש.
שפירא.
ומדוע חושבת הגברת גולדה מאיר שה רדיו
והטלוויזיה חייבים להטיל חרם על
אדם שסולק מגלי צה״ל? (אגב, עד עכשיו
הייתי בטוח שעבודתי בגלי צה״ל הופסקה
באמצע העונה, רק משום שהתוכנית שלי
״טעם וריח״ הגיעה, כפי שהתבטא קצין־
חינוך־ראשי, ל״סיומד, הטבעי״ .עכשיו
שמענו סוף־יסוף, ומפי המקור המוסמך ביו תר,
שפשוט סולקתי מגלי צה״ל. תודה
על האינפורמציה).
אני בתמימותי חישבתי שהגברת גולדה
מאיר לעולם לא תעז לתבוע בגלוי הגבלת
חופש־הדיבור. הייתי בטוח שכמנהיגה דמו קרטית
היא ;תילחם >נגד כל נסיון לסתום
את פיו של אזרח. והנה מביעה הגברת
בקול רם את פליאתה: הדי סילקנו את
האיש מגלי צה״ל, למה מקבלים חומר
שלו ברדיו ובטלוויזיה?
גברת מאיר, רמזים מסוג זה סוללים
את הדרך לפאשיזם.
וכאן אנו מגיעים לציימוק בעוגת ההגיון
של גולדה .״הדרך הטובה ביותר לפא-

לאמדב רי ם
רנה ג (מעיינת בעיתון) אפשר להשתגע.
יו סי: מה קרה שוב?
רנה 200 :מיליון לירות המדינה הפסי דה
על המיפעל המאושר הזה לבלונים
מנופחים.
יו סי: את שוב מתחילה?
רנה: בכל זאת 200 ,מיליון לירות !
יו סי: נו, אז מה? זה לא חדש ! כל
יום את באח עם הסיפורים האלה. די,
נמאס! נמאס מבר לשמוע את כל הפר שות
האלה! ספדי משהו חדש.
רנה: אבל זד, חדש ! טרי ! מהבוקר.
יו סי: טוב נו ! תקלה ! זה קורה. מי
שמחליט החלטות, עושה גם טעויות לפע מים.
רנה:
טעויות ! המיפעל שלח לאירופה
ארגזי אבנים במקום בלונים מנופחים,
הבריח ארצה דולארים, וקיבל על כל
דולאר ״ייצוא״ פרמייה של שלוש לירות.

ב ר כו ת
לתמרול חיי ם בר־לב שפע ברכו ת ו אי חו לי ם לבביי ם
ל הו לדת ארבע זכרי ם ונ קבהאחת.
המטה הכללי
חיל האוויר
חיל הים
חיל השריון
עזית, כלבה הצנחנים
התאחדות חכלבנות הישראלית.

׳,החוקר את המערך -מו בי ל

1 11

11 1

ווו

ווו

בעלי המיפעל פשוט גנבו כסף מהמדינה!
הם שיקרו!
יו סי ז נו, את מגזימה! לכל היותר
הם לא אמרו אמת. אבל זה לא אוסר
שהם שיקרו.
רנה: ולייצא אבנים במקום בלונים
מנופחים, זה בסדר?
יוסי: אני לא אומר -שזה בסדר. יש
בזה פגם אסתטי מיסויים.
רנה: טוב שהממשלה החליטה להקים
ועדת־חקירה.
יוסי ו אני לא כל־כך בטוח שזה טוב.
רנהנ מה יש?
יוסי ו יתחילו לעשות חשבוניות קטנו ניים.
האופוזיציה תעשה הון פוליטי מה תקלה
הטיפשית הזאת. את לא ומכירה
אותם. הם ינפחו את הפגם האסתטי הזה
מחוץ לכל פרופורציה.
רנ ה: מה יש פה לנפח? תראה את
העתון. עמוד שלם על הפרשה הזאת.
יוסי: זה באמת שערורייה ! חוסר־אח־ריות
אלמנטארי. סתם רודפי סנסאציות!
אין להם על מה לכתוב אז התנפלו על
ד,מיסכן הזה, שבסך הכל רצה. לנפח בלו נים
בארץ במקום באירופה. את יודעת
כמה כסף הוא חסד למדינה? לא סתם
כסף — דולארים ! בשביל מה צריך לנפח
בחוץ־לארץ? חסר לנו אוויר כאן?
רנה: אבל...
יוסי: הוא תעזבי באמת ! מספיק עם
החיטוטים האלה ! ממש שערורייה מה שה־עתונות
עושה מזה! לדעתי, זה מעשה
מחפיר. תנו לאוצר קצת קרדיט. הם יוד עים
מה שהם עושים. זה לא רק עניין כל כלי.
בלונים מנופחים תוצרת הארץ —
זה גם הישג מדיני. לא צריך להתנפל על
כל דבר!
רנה: מה עם העלמת המם? והגניבה?
יוסי: הו הו ! רק הם העלימו מם? רק
הם גנבו? כל דבר קטן הופכים לפרשה!
אני מפסיק לקרוא עיתונים — אני לא
יכול יותר! זה יפשוט משעמם!

לפא שיזם! יי (החוזה שבעל נהו

דן ג ן אמוץ
מנהל חשבונות

הרומן של משה דייו שנמשו 15 שנה
ושכל מקורביו ידעו עליו -הבשיל פרי

.111111 דייו
1*011־111
היה הילד השני של קבוצת דגניה.
הוריה, רחל וצבי שוורץ, בוגרי ה מחזור
השלישי של הגימנסיה הרצליה,
היו חברים קרובים של האצולה של
הישוב שנבנתה מבוגרי הגימנסיה: אליהו
גולומב, משד, שרת, דב הה. אביה של
רות למד בבית־הספר לכלכלה בלונדון,
וכאשר משה שרת נתמנה כמזכיר המערכת
של דבר, נתמנה צבי שוורץ
ככתב דבר בלונדון.
כשחזר לארץ היד, מזכירם של מנהלי
קרן־היסוד, אריה ליב יפה וד״ר ארתור

והד״ר דב יוסף, שהביא לזוג כמתנת
נשואים מזוודות מסע. הוריה של רות
שכרו אוטובוס מיוחד שהוביל מירו שלים
לנהלל את יקירי הישוב כמשה
וצפורה שדת ודב ורבקה מוז.
כמתנת נשואים מהוריה של מ ת קיב לו
בני הזוג נסיעת השתלמות לברי טניה.
הכוונה היתד, שמשה ילמד ב לונדון
אנגלית ויכין עצמו ללימודים
באחת האוניברסיטאות האנגליות המ פורסמות.
היה זה צבי שוורץ, שהפעיל
את קשריו עם הארולד לאסקי והיים

רות ומשה דיין נפגשו לראשונה ב״ 1בספטמבר 1931

בשרות הגיעה עם מחזור חדש של נערות לבית־הספר

החקלאי בנהלל. השניים נישאו ב״ 11 ביולי ,1935 כשלמשה מלאו עשרים שנה.

ך• תחילת חודש: וכנער 56ע,1
שעות מספר אחר סיום מבצע קדש,
התכנסו עשרות עתונאי־חוץ באחד מ אולמות
מלון דן בתל־אביב, שם עמדה
מסיבת עתונאים פומבית רא להיערך
שונה
עם כובשסיני, מצביא הגייסות
המנצחים, הרמסכ״ל רב־אלוף משה דיין.
עתונאי החוץ הרבים שמילאו את ה אולם,
ציפו בקוצר־רוח לבואו של ה מצביא,
כאשר כסה מהם זיהו אישה
ביניהם וביקשה לעצמה מקום שנדחקה צנוע, כאשתו, רות דיין. מיד נערכה
עליה הסתערות רבתי. קבוצה גדולה של
הקיפה אותה, מצלמות החלו עתונאים לצלמה ומיקרופונים נדחפו אל פיה.
״מה יש לך להצהיר?״ שאלו אותה
כולם.
״להצהיר על מה?״ תמהה רות דיין,
שלא תפסה במה המדובר.
״על הגירושין, כמובן.״ אמרו ה־עתונאים.
״איזה
גירושין?״ המשיכה רות ב השתוממות.
״שלך
ושל הגנרל דיין אמרו ה־עתונאים.
״איזח
גירושין?״ המשיכה רות ב השתוממות.
״שלך
ושל הגנרל דיין אמרו ה־עתונאים
שסברו כי אשת הרמטכ״ל מי תממת.
רות
לא יכלה אז לדעת, כי זמן קצר
לפני בואה פשטה בין עתונאי החוץ
ידיעה, שסיפרה כי משה דיין עומד
להתגרש מאשתו ולשאת אשה חדשה.
השמועה שעשתה לה כנפיים במהי רות,
היתה מבוססת על רכילות שעברה
מפה לאוזן בחוגי השלטון, ולמרות ש מחצית
המדינה כבר דיברה בה, היא לא
היתד, ידועה לרות דיין עצמה.
כך נודע לרות דיין בפעם הראשונה
כי לבעלה, משה דיין, יש אהבה חדשה.
השבוע חזר מחזה זה על עצמו כמעט
בפרטי פרטים. שוב פשטה השמועה כמו

להבה תוך שעות ספורות על פני המ דינה
כולה: משה דיין עומד להתגרש,
כדי לשאת את אד,ובתו לאשה. למרות
שחלפו מאז תום מבצע סיני 15 שנים,
עדיין היתד, זו אותה אהובה עצמה בה
דובר גם הפעם.
היה רק הבדל אחד בין שני גלי
השמועות: השבוע היו השמועות מבו ססות
על עובדות. אחרי 36 שנות נשו־אין
הגיעו חייהם המשותפים של מ ת
ומשה דיין לקיצם.

ה ח תו נ ה —
מ או ר ע ציבורי
ף* ומן ה אחפה ופרשת הנשואין של
1רות ומשה דיין, הפכו כבר לחלק
מתולדות ארץ־ישראל החדשה. הביוגר פים
ורושמי תולדות הארץ, הירבו לע סוק
בה, כאילו היה מדובר בתחילתה
של שושלת אצולה. ואומנם, בצורה זו
או אחרית, היו קשורות בענין חלק ניכר
מהמשפחות החשובות של ארץ־ישראל
במחצית שנות השלושים.
הביוגרפיה הרשמית המלאה האחרונה
של דיין, זו מפרי עטו של העתונאי
שבתי טבת, שיצאה לאור רק לאחרונה,
עוסקת בהרחבה ובפרטי פרטים בתול דות
היחסים בין רות ומשה דיין.
הם דאו זה את זו לראשונה ב־1
בספטמבר ,1934 כאשר רות, אז רות
שוורץ, הגיעה עם מחזור חדש של
נערות לבית־הספר החקלאי בנהלל, ו משה
דיין עם חבריו למושב, יצא לצפות
בבנות החדשות.
רות, ילידת חיפה, היתד, אז בת , 17
תלמידת גמנסיה רחביה בירושלים ומ״
מיסדות תנועת מחנות העולים שם.
ייחוסה המשפחתי* היה באותם ימים
מכובד בהרבה מזה של משה דיין, ש *)
אחותה הצעירה של רות, ראומה,
נישאה לעזר וייצמן.

ך 1ךןןןןך* חן ך ן שר־חביטחון משה דיין מייד לאחר גירושיו, ביום ג׳
השבוע, שעה 11 לפני הצהרים, במיגרש החנייה של
1 0 1 1 11111
ביתו של הרב גורן. בפעולת הסחה מהירח, זינק דיין, ברגע יוצאו מביתו של הרב
גורן, לתוך מפונית צדדית. גשם זילעפות ניתך אותה שעה. הבהק הפלש מסתיר את
פניו הקודרות של שר הביטחון. מעברה השני של המכונית, נראה הבהק של צלם אחר.
האנטקה. הוא למד משפטים באוניברסי טה
בירושלים זאת ההתמחות עשה ב משרדו
של הד״ר דב יוסף, לפני שהפך
לשותפו. ביתם של בני הזוג שוורץ
ברחביה היה בית ועד לחברה הגבוהה.
אומר שבתי טבת בספרו: אפשר לומר,
כי נשואי משה ורות חיו נשואי צמרת,
בין בני האינטליגנציה הגבוהה של נכבדי
העליה השניה וההתישבות השיתופית
מזה, והצמרת של החוגים הציר
ניים־מדינייס־משפטייס והחברה הדוברת
אנגלית מזה.
כאשר נערכה חתונתם של רות ומשה
בנהלל ב־ 12 ביולי , 1935 כשמלאו ל משה
20 שנה, היה הדבר מאורע ציבורי
כמעט. בין האורחים היו גם הד״ר
אדתור רופין, אז יושב ראש הנהלת
הסוכנות וראש מחלקת ההתישבות שלה,

וייצמן, כדי להכין למשה מקום לי מד
דים באוניברסיטת קמברידג׳ .אלא ש כעבור
חצי שנה חזרו בני הזוג לארץ.

המשפחה שלא
הי ת ה קיי מ ת
* *-משפר הראשון בחיי הנשואין
( 1של משה ורות דיין התחולל כבר
בשנה השלישית לנשואיהם וכפי שרומז
שבתי טבת בביוגרפיה שלו, היתה אז
האשמה דווקא ברות. רות ומשה היו
חברים אז בקבוצת שמרון, שהיתר, מור כבת
מבני נהלל. לרות היו אז יחסי
קירבה עם נחמן בצר, חברו של משה
ומי שנחשב למצפון של הקבוצה. בינו
לבין משה שררה מזיין יריבות על

המנהיגות ועל תפקידי בכורה בהגנה.
בעת שנחמן בצר שהה בקורס מ״ממים
של ההגנה בגבת, הוא החליף מכתבים
עם רות. כמה ממכתבים אלה נעלמו ב דדו•
אחד מהם הגיע אל רות כעבור
זמן בתוך מעטפת מכתב ששלח לה
משה, בעלה.
לדברי טבת המשולש, הטראגי ראותה
עת, לא חוסל במהרה. הדברים הסתבכו
והלכו עד כי באפריל ...1938 קם נחמן
בצר, ארז את חפציו נטש את קבוצת
שמרון ונסע לקיבוץ מעוז חיים ...ודאי
שליחסיו עם משה ורות היה משקל
בהחלטתו.
מתקופה זו לערך מפסיקים חיי ה משפחה
של משה דיין לתפוס מקום
בביוגרפיה שלו, הכתובה -והלא כתובה.
הוא החל אז לסלול את הקאריירה ה־צבאית־פוליטית
שלו, שתפסה את מר בית
זמנו והייתה לתוכן העיקרי של
חייו. יעל, בתם הראשונה, נולדה זמן
קצר לפני שמשה נאסר בין מ״ג אנשי
ההגנה ונכלא לתקופה ממושכת בכלא
עכו.
רק לתקופה קצרה, בין השנים 1941
ו־ , 1942 כאשר התגוררו בירושלים, היו
למשה ורות חיי משפחה מסודרים. זו
התקופה היחידה כמעט שרעיו זוכרים
בה הקדיש זמן רב למשפחתו, ודיירבה
להשתעשע עם בתו יעל בת השלוש.
שם גם נולד, בינואר , 1942 בנם אהוד.
אופייני לדיין, שלמרות שמגיל 20
היה נשוי, ומגיל צעיר יחסית הפך
לבעל משפחה, אב לשלושה ילדים, הרי
התכונה שאיפיינה אותו ביותר היא
הבדידות. אפילו בתו, יעל, הגדירה אותו
בשעתו :״הוא אדם בודד, מתוך בחירתו
העצמית, בהכרה, במתכוון. הוא מחזיק
את המפתח לכלא שלו בעצמו.״
בית דיין בשכונת צהלה, שהתפרסם
לעיתים כה קרובות, לא היה מעולם
קן משפחתי חמים. כי מעולם לא היתד.
קיימת משפחה אמיתית של דיין. עוד
בטרם התחתנו כל שלושת ילדיו ועזבו
את הבית, חי כל אחד מבני המשפחה
בחדי־ משלו, כשכל אחד בא והולך
כאוות נפשו, עוסק בענייניו ונפגש רק
לעיתים רחוקות עם שאר בני המש פחה.
רק העוזרת של המשפחה, שמחה,
היא שהיתר, מקשרת ביניהם כמרכז ה משפחה.
אמר
עליו אחד מכותבי הביוגרפיות
של דיין: הוא נשאר הנער הנצחי, שאהב
את אמו, שניתק עצמו אחר־כך מכל
מגע עם בני־אדם, שדיכא בתוכו כל
רגש, ושאינו יכול להקים משפחה אמיתית.
כל מגעיו עם בני־אדס, גברים ונשים,
הם בבחינת פגע וברח. אולי
כמיהה של רגע לקונטאקט של ממש —
ובריחה מיידית מקונטאקט זה.
חוסר הנאמנות, תכונה שאיפיינה את
דיין כ מע ט/לכל אורך חייו, ביחסו ל חבריו,
למעריציו, לרעיו לדיעה ול
מפלגה,
היא שאיפיינה גם אח יחסו ל נשים.
אלא שבכל אלה היה יוצא מה כלל
אחד. היו אלה יחסיו עם אשה,
שזכתה בפי העם לכינוי ״הגברת רבי-
נוביץ׳.״ לה נשאר משה דיין נאמן כ־17
שנים. ונאמנותו לה היא שהביאה אותו
לידי הגירושין שנערכו השבוע.

ה חי יםהכ פו לי ם
של דיין
ן? ליולדת היאתגיפ של משה דיין
׳ כ מחוץ למסגרת הנשואין שלו, שימ שו
חומר רב לרכילויות, אגדות ושמו עות
במרוצת 20 השנים האחרונות, מאז
נודע שמו של דיין לציבור הרחב. חלק
מפרשיות אלה זכו אף להנצחה בספרים,
כמו בספרה של יעל דיין בתו, פנים
חדשות במראה; ובספרה של הדסה מור,
דרכים לוהטות, שהיה מעין אוטוביו גרפיה.

צד זה באישיותו של דיין, נתב
שבתי טבת בביוגרפיה שלו: אף בטרם
דובר על כך בספרים, סיפרו ותיקי
מפא״י — שמאז ומתמיד אהבו לגלגל
ברכילות אישית — כשם ששמע רוב
הציבור, על החיבה הנמרצת שרוחש
דיין לנשים. מעלליו בשטח זח שימשו
לנושא יותר משיחה אחת בין עסקני
מפא״י, וברור שמחמת היותו איש־צבא,
גנרל, לוחם עטור נצחון, הגדילו הולכי
רכיל את הישגיו האמיתיים בעלילות
מהדמיון.
לוותיקי מפא״י הפוריטאניים, או הצבועים,
היה היתר בחיי האהבה של
דיין בבחינת חסר בקלסתרו כמועמד
מפלגתי. היו מהם שתקישו גזירה שווה
מהמוסר המשפחתי על המוסר הציבורי,
מה אין אדם נאמן לאשתו, אין הוא נאמן
למפלגתו וכר. אין לדעת אלו שאלת
יחסיו״מחוץ־לנשואין היתה מגיעה לכלל
דיון עקרוני במישור הגבוה של ראש־הממשלה
וראש מפא״י, לולא הועמד בן-
גוריון, במצב של לית ברירה, על ידי
הבעל הנפגע עצמו. היה זה רב ירמיה,
חברו של דיין מילדות בנהלל, ששירת
בצה״ל ופרש ממנו בדרגת סגן־אלוף.״
ירמיה, שבעת שירותו הצבאי היה
נשוי להדסה מור, פנה ב־ 1959 לבן-
גוריון בשני מכתבים, תבע ממנו להסיר
את חסותו הציבורית והמפלגתית ממשה
דיין בגלל מה שעולל לחיי הנשואין שלו
ביחסיו עם הדסה. בן־גוריון פסק כי
יש להבדיל בין המישור הפרטי של
חיי אדם לבין המישור הציבורי, לא
קיבל את הטענה שדיין צבוע ולא הסיר
את חסותו מדיין.
קבע טבת בביוגרפיה שלו: עמדה חד־משמעית
זו של בן־גוריון, שמה מיד
בתחילת דרכו הפוליטית של דיין קץ
לאפשרויות של ניצול פרשיות מחייו

סיבת הגירושין

רחל רבינוביץ׳ ,גרושתו של עורן״דיו ירושלמי,
ידידתו של דיין מזה 17 שנח העובדת כיום
כעוזרת מיוחדת למנכ״ל השק״ם. היא הסיבה לגירושיו של שר״הביטחון משח דיין.
האינטימיים כתעמולה סיעתית או מפלגתית
עויינת לו. למעשה היתה ויש
לו רק אהבה אחת מחוץ למסגרת נשו״
איו, הנמשכת זה 17 שנה.
אהבה זו היא אהבתו של דיין לרחל
דבינוביץ׳ .זמן קצר אחרי מבצע סיני,
אחרי שנודע לרות דיין באקראי על
יחסיו של דיין עם אותה גברת רבי״
נוביץ׳ ,שהיתה אז רעיתו של פרקליט
ירושלמי ידוע, עמדו משה ורוית דיין

בפני גירושין.
הי תה זו פולה בן־גוריון, רעייתו המ נוחה
של דוד בן־גוריון, שהטילה את
הווטו שלד. על גירושי דיין. כאשר
שמעה פולה על כוונתו של דיין להת גרש
מרות, הודיעה לו בפסקנות כי אם
יעשה זאת הרי יהיה עליו לראות את
יחסיו עמה כגמורים. גם דוד בן־גוריון
סבר אז שגירושין עשויים לפגוע בתד מיתו
של דיין, יעץ לו להמשיך בחיי
הנישואין.
דיין קיבל עליו אז את הדין. הוא
לא נטש את ביתו. כלפי חוץ המשיד
לשחק את המשחק של אב המשפחה,
המחתן את ילדיו, משתתף באירועים
משפחתיים כמו ברית לנכד! באירועים
ממלכתיים פומביים המשיך להופיע לצד
רעייתו, רות, שפיתחה לעצמה פעילות
ציבורית, כלכלית ופוליטית משל עצמה.
היחסים בין שניהם נשארו קורקטיים,
למרות שלא חיו כבעל ואשה.
כל אותם שנים חי משה דיין חיים
כפולים חייו השניים היו לצידה של
הגברת רבינוביץ׳.

ה הי ע ד רו ת
מטכס הה שבעה

דקה לאחו הגירושין

גירושיה משר״הביטחון, במע בו נכנסה למכונית ה״סאאב״

הירוקה שלה, לאחר שיצאה מטקס הגירושין. עטופת מעיל־פרווה,
מבעד לזגוגית המכונית הרטובה הצליחה רות
לשמור על חיוך. לצידה, מזכירתה היפהפייה מיקי בייטל.

*< להארץדיברה במשך שנים
על יחסיו של דיין עם הגברת רבי־נוביץ׳
.אולם הייתה מעין הסכמה, אפי לו
בין יריביו המושבעים של דיין,
שיחסים אלה, הנערכים בגלוי ולעיני
הציבור, אינם יכולים להוות חלק ב משחק
הפוליטי. זכותו של איש הציבור
שלא הטיף מוסר בענייני הפרט לאח דים,
לשמור לעצמו חיים פרטיים משלו,
נשמרה בקפדנות. משום כך לא נזכרה
ולא פורסמה מעולם פרשת יחסיו זו של
דיין. לראשונה היא פורסמה, ברמז, ב ביוגרפיה
של שבתי טבת, שהופיעה ב הוצאת
שוקן.
רק אנשים מעטים מכירים את נושא
אהבתו הממושכת של דיין מקרוב. ה גברת
רבינוביץ׳ ,כיום אשה נאה ובלוג־
(המשך בעמוד )22

בתשובה חסות תקוים לשאילתה בכנסת מודה סגן ואש־הממשלה:

באווירת רוויית־מתח, השיב סגן ראש-
הממשלה ושר־החינוך־והתרבות יגאל אלון
לשאילתה של אורי אבנרי על החפירות
והמיסחר בעתיקות של משה דיין.
עוד לפני חודש אמר אלון, בתשובה ל דבריו
הראשונים של אבנרי בכנסת על
נושא זה, שאינו מעלה על דעתו שדיין
מפר את החוק, ושאם הוא עושה זאת,
הוא בוודאי עושה זאת בשגגה.

עתה, כשנאלץ להשיב עד שאלות
מדוייקות שלא הותירו כל
פתח להתחמקות, גילה אלון כצורה
חד־משמעית, אם כי בניסוח
העדין ביותר שהיה אפשרי, שדיין
אכן הפר את כד סעיפיו
העיקריים של החוק — כהופר,
כמגלה, כסוחר וכמייצא.
להלן השאילתה והתשובה, במלואה :

ישיבה
: ) 1971

רמ״ז

בדצמבר

שאילתה מס׳ 3815
חבד־הכנסת אורי אבנרי שאד
את שד החינוך והתרבות :
פקודת העתיקות, שעל ביצועה ממונה
שר-החינוך והתרבות, קובעת כדלקמן:
סעיף : 3כל המגלה עתיקה, ולא קיבל
רשיון לחפור, חייב למסור מייד הודעה
על תגליתו לרשות המוסמכת.

סעיף : 4לשום ארס לא תהא כל זכות
או טובת־הנאה בעתיקה, מפאת שהוא בעל
הקרקע שבה נתגלתה העתיקה, או מפאת
שהוא מוצא העתיקה, כל עוד לא ויתר
על זכות־הרכישה נציג הממשלה.
סעיף : 5המדינה לא תהיה חייבת בכל
תשלום, אם גילו את העתיקה בניגוד ל הוראה
מהוראות פקודת העתיקות.
סעיף : 6איסור לחפור ולחפש עתיקות,
ללא רשיון ממשלתי.
סעיף : 7מתן רשיון רק למי שסמכותו
המדעית מובטחת די הצורך.
סעיף : 12 איסור על ייצוא עתיקות ללא
רשיון.
סעיף : 22 קובע עונשין למי שמצא
עתיקה ולא הודיע על מציאותה; למי ש חפר
ללא ר שיון; למי שייצא עתיקות
ללא ר שיון; לסי שסוחר בעתיקות ללא
רשיון.
סעיף : 25 אוסר מסחר בעתיקות ללא
רשיון.
בה עולם הזה מיום 1בדצמבר 1971
פירסם מר דן בן־אמוץ רשימה, בה טען
כי מר משה דיין מפר את הוראות החוק
הנ״ל, ובמייוחד הסעיפים הנ״ל.
בכתבתו טוען בן־אמוץ את הדברים
הבאים :
(א) שלשר הביטחון אוסף ארכיאולוגי
ענקי.
(ב) ששר הביטחון חופר במשך שנים
עתיקות ללא רשיון.

(ג) ששר־הביטחון סוחר בעתיקות ומו כר
עתיקות באמצעות משכית וחנויות
העתיקות בבתי־מלון. המימצאים הארכי אולוגיים
נמכרים בקופסאות הדורות, מרופ דות
קטיפה, כשכל אחת מהן נושאת את
הכתובת ״מתוך אוספו הפרטי של משה
דיין״ ,וכוללות את חתימתו האישית.
(ד) אחד מסוחרי-־העתיקות בתל־אביב
משמש כסוכן של מר דיין, המביא לביתו
את האספנים ה״כבדים״ מחוץ־לארץ. אס פן
כזה רכש לפני זמן מה בביתו מימצא
בסך — 30,000.לירות;
(ה) בביתו של שר־הביטחון בצהלה רוכ זו
עתיקות ששוויים מאות אלפי לירות.

לאור הוראות החוק והטענות
הנ״ד, הנני מבקש לדעת:

שאלה :1
(א) האס הודיע אי־פעס שר־הביטחון ל־אגף־העתיקות
על גילוי עתיקנת כלשהן?
אם כן — אימתי?
(ב) על אילו עתיקות נמסרה הודעה?

תשובת השו גאל ארון:
(א) כן.
(כ) • כיוני 1957 נמסרה הו
דעה
עד כריית כורכר, כאתר העתיק
חירכת תלוג׳ה (על־יד מושב
חצב, ליד גדרה).
• ביולי — 1957 על גלוסקמאות
כדקוליטיות כאזור.
• באוקטובר 1957 נמסרה הודעה
על עתיקות בבנייה (על-יד
יבנה).
• כסוף שנת 1992 נמסרה הודעה
עד תגליות קברים בדקולי•
טייב כחתך הכביש כיער כן־שמן.
• בספטמבר 1963 נמסרה הודעה
עד גילוי שכרי גלוסקמאות
כלקודיטיות כאזור.
• בינואר — 1971 על תגלית
מערת־קכרים כנחלה שעל־יד גת.
לדעתו של מנהל האגף ייתכן
•טמר ריין מסר, או שנמסר מטעמו
כעל־פה, על אתרים ועתיקות נוספים,
אך לא נרשמו.

שארה :2
האס קיבל מר דיין רשינן לחפירת ו־חיפוש
עתיקות?
אם כן — מתי?

אגף העתיקות לא ראה: ד״ן חופר באזור בניגוד דחוק

האם הרשיון בתוקף גס כיום?
אס כן — ממתי?

1ושונת השד (אל )<וון:

שאוה :3
האם בדק אגף העתיקות אס סמכותו
המדעית של מר דיין מובטחת, לאור הור אות
סעיף ( 7ב) של הפקודה הנ״ל 7

תשונה השר ׳(או אוון:
לאדר התשובה לשאלה מם׳ - 2
התשובה שלילית.

שאוה :4
האס קיבל מר דיין היתר לייצא עתיקות?

כן — מתי?
לגבי אילו עתיקווד?
באילו סכומים?

תשונה חשו י>אל אוון:

שאוה :5
האם קיבל מר דיין רשיון לסחור בעתי׳
קות 7
אס כן — מתי?

תשונה השו יגאו אוון:

שאוה :6
האם האגף מפקח על העתיקות בשטחים
המוחזקים 7

השונה חשו ׳(אל ארון:
כן -באמצעות קציני־מטה לארכיאולוגיה,
שכמפקדות של
מפקדי־האזורים. כן פורסמו כנושא
זה צווים מיוחדים בכל השטחים
המוחזקים.

שאוה : 7
האם הודיע מר דיין לאגף־העתיקות על
האתרים הארכיאולוגים שגילה, אם גילה?

השונה השר יגאו אדון:
ראה חשוכתי לשאלה .1

שארה :8
לאור הפירסום הנ״ל, ותגובת מר דיין
שנתפרסמה בהארץ של יום 1בדצמבר
, 1971 בה אישר מר דיין מפי דוברו כי
סחר בעתיקות — האם ערך אגף העתיקות
ביקור בבית דיין, וחקירה מטעמו, לגבי
הטענות דלעיל?
אם נערכה חקירה — מה העלתה החקירה?
האס
נערך רישום כל־שהוא לגבי ה עתיקות
(אם בכלל) שבבית דיין, שתצלו־מים
שלהן נתפרסמו בגליון הנ״ל של
העולם ד.זה?

תשונה השר ׳(אל אוון:
ווו!* י —י

אחרי 1בדצמבר - 1971 לא.
היו״ר שלמה רוזן:
שאלה נוספת לחבר־הכנסת אורי אבנרי.

אורי אכנרי:
כבוד השר, בעדותו במישטרה מסר
הד״ר אברהם בירן, כי ביקר באוספו של
מר דיין בפעם הראשונה והאחרונה
ב־. 1963
מאז עברו שמונה שנים, ובכללן 4וחצי
שנים של החזקת השטחים, בהן ערך שר־הביטחון
חפירות נרחבות. חפירה אחת,
באזור, התפרסמה בגלל התאונה שהיתה

שאלתי: כיצד זה קרה שבמשך שמונה

לעיני בל

תצלום זה לא צולם במחתרת. הוא בוצע
על־ידי צלס השבועון בול, שהנציח את
משה דיין במשך שעה ארוכה, כשהוא חופר באזור — המקום בו
אירעה התאונה כאשר התמוטטה החפירה על דיין בשנת , 1968

שנים אלה לא ערך מישרד־החינוך שום
בדיקה באוספו של מר דיין?
בשנים אלה, לפי תשובתך, לא הודיע
מר דיין על שום חפירה לאגף העתיקות,
ואילו במיקרים שעליהם הודיע לפני כן,
הרי ברור מתשובת כבוד השר שלא היתר.
לו סמכות לחפור, שלא קיבל רשיון, שלא
נבדקה גם סמכותו המדעית לחפור.
איך כל זה מתיישב עם ביצוע פקודת
העתיקות מטעם מישרד־החינוך־והתרבות?

תשונה השו יגאל )(יון:
לא ברור לי אם זו שאלה נוספת או
נאום.
אמרתי שבינואר 1971 הודיע מר דיין
על תגלית של מערת קברים בנחלה, ש•
על־יד גת. זאת אומרת שגם בתקופת
כהונתו כשר־הביטחון היתד, הודעה. נוסף
להערה של מנהל אגף העתיקות, ייתכן
שהיו הודעות בעל־פה, שלא נרשמו.
באשר לשאלה הנוספת, ברצוני להזכיר
לחברי־הכנסת שב־ 15 בדצמבר, כלומר רק
לפני כמה ימים, מלאו שנתיים בלבד ל-
כהונתי כשר־החינוך, ולאחריותי הפרלמנ טרית
על אגף־העתיקות והמוזיאונים.
בשנתיים אלה לא הובאה לפני כל תלו
ערב
הקרב על כראמה. אגף־העתיקות לא שמע. כנראה, על
תאונה זו. לפי תשובת יגאל אלון בכנסת, לא הודיע דיין על
שום חפירה בין 1963ו־ — 1971 תקופה של שמונה שנים תמימות.
כמו כל חפירותיו של דיין, גס חפירה זו היתה עבירה על החוק.

נה, ולכן לא ראיתי צורך לערוך חקירות
ובדיקות ללא תלונה המחייבת זאת.

הודאה ממורשת
עד באן נוסח השאילתה והתשובה.
כדאי להתעכב עליהן לרגע קט.
מוצנעות בדברי השר כמה הודאות
מרעישות. למשל :

• השר מגדה שדיין הודיע על
ביצוע הפירות, מכדי שקיכד כד
היתר לבצען. כלומר: חפירות
בלתי-חוקיות בעליל. למרות זאת
לא נקט אגף־העתיקות בכד השנים
האלה שום פעולה נגד דיין.
• ברור כי הודעות דיין כוללות רק
חלק אפסי של חפירותיו. הטענה שייתכן
שהיו ״הודעות בעל־פה״ היא התחמקות
בלתי־מכובדת מצד ראש האגף, הד״ר
אברהם בירן. אילו הודיע דיין ״בעל-ם ה״
על חפירות בלתי־חוקיות, והדבר אף לא
נרשם, היה זד, מגלה מצב שערורייתי ב־אגף־ד,עתיקות.

השר מודד, שדיין לא קיבל מעולם
היתר לסחור ולייצא עתיקות. אך לא
ייתכן כי אנשי האגף לא ידעו שעתיקות
מאוספו של דיין מוצעות למכירה בחנו יות
לתיירים, וכי מודעות על תערוכות

ה ד ״ ן ה־ו
מאז החלו גילויי ״העולם הזה״ על הפרות-החוק של משה
יין, דואגים אנשי יחפי-הציבור של דיין להכניס יום־יום תצלום
ל גיבורם לעיתונים. תמונות אלה מצולמות בדוכן על-ידי אנשי
יין עצמו, וברור בי רובם משקפים ״מאורעות״ שאורגנו מראש
ד ורק למטרה זו.
להלן רשימה של תצלומים של הימים האחרונים :
• יום ד 10 ,בדצמבר: דיין נפרד מישגריר ליבריה בישראל( .הארץ).
מישחק־כדורסל (מעריב) .דיין בסידרת

ין לוחץ את ידו של שחקן לפני
־נוטכ״ליס לשעבר (ידיעות אחרונות).
• יום ג 14 /בדצמבר: דיין נפרד משגריר ליבריה (ידיעות אחרונות).
• יום ד׳ 15 ,בדצמבר: דיין במאמר על התעשייה האווירית (ידיעות
קרונות).
• יום ה׳ 16 ,בדצמבר: דיין מקבל את פני השבוי אחיקר אייל,
חזר ממצריים (בכל העיתונות. הארץ שם תמונה של דיין הממתין בעמוד
יאשון, ואת הטייס עצמו בעמוד פנימי !).
• יום כ׳ 20 ,בדצמבר: דיין במסיבה אצל מנטש (סידרת תצלומים
מעריב).
• יום ג׳ 21 ,בדצמבר: דיין בתעלה (בכל העיתונים).
• יום ד׳ 22 ,בדצמבר: דיין נואם בירושלים (מעריב).
• יום ו׳ 24 ,בדצמבר: דיין מחבק אם שכולה לרגל הוצאת ספר יזכור
:כל העיתונים).

בחו״ל, שבהן מוצעות עתיקות דיין, הופי עו
בעתונות בחו״ל. פרטים על כך פורסמו
בהעולם הזה עוד לפני שלוש שנים, יחד
עם תצלומים, ולא יתכן כי הדבר לא הובא
לידיעת אגף העתיקות.
התשובה לשאלה מס׳ 8תמוהה ב־מייוחד.
השר ענה רק כי ״אחרי ה־ 1ב דצמבר
1971״ לא נערכה ביקורת בביתו
של דיין. האמת היא שלא נערכה ביקורת
כזאת מעולם, או לכל היותר פעם אחת,
לפני שמונה שנים, כפי שטוען בירן.

בלומר: גם אחרי הפירסומים
האחרונים של ״העולם הזה״ ,שהכילו
פרטים מדוייקים על הפרות•
חוק, לא העז האגף לבקר בביתו
של דיין, לערוד רישום של העתיקות
הנמצאות שם, ולשאול את
השר באדיבות לגבי כל פריט
מניין בא, כאילו חפירות נתגלה,
או מאיזה סוחר נרכש.
• טענת השר, בתשובה לשאלה הנוס פת,
שהוא משרת בתפקיד זה רק שנתיים,
אינה תופסת כלל. ראשית, מפני ששנתיים
היא תקופה ארוכה די והותר לגבי פרשה
כזאת. ושנית, מפני שהשר מדבר בשם
המישרד ואחראי לו, והוא חייב להשיב
על פעולות מישרדו גם בתקופה שכיהן בו
שר אחר. התשובה היא, איפוא, התחמ קות.
הסיכום:
השר מודה בפירוש כי :
• שר־ד,ביטחון הפר את סעיפי פקודת-
העתיקות האוסרות עליו לחפור, לחפש,
לסחור ולייצא עתיקות, ללא רשיון.
• משרדיו־,חינוך ידע זאת מזה שנים
רבות, ולא נקט שום פעולה נגד דיין —
גם בהיותו אזרח וגם בהיותו שר החקל אות
ושר הביטחון.

• המישדד אינו מתכונן גם
עכשיו להפעיל את החוק בלפי
דיין.

תלונה ושמית
כדי לא להשאיר כל פתח לשר-

החינוך־והתרבות, שיגר לו אורי אבנרי,
מייד אחרי מתן התשובה, תלונה רשמית.

מוכן יטאין משרד-החינוך זקוק
לתלונה, כדי לפעול. עצם הודעתו
של דיין עצמו לאגף העתיקות,
שעסק בחפירה כלתי־חוקית, והו-
דעתו בעיתונות שהוא סוחר כעתיקות,
מספיקות בהחלט• אך אם
(המשך בעמוד )18

(המשך מעמוד )17

מסתמר השר ער חוסר־תלונה, היה
צורך לספל, לו תלונה.
וזו לשונה :

מר אלון הנכבד,
בעת מתן תשובה לשאילתה שלי ב מליאת
הכנסת, ציינת כי אתה מכהן כשר־החינוך־והתרבות
מזה כשנתיים, וכי לא
הוגשה לך מעולם תלונה נגד מר משה
דיין על הסרה שיטתית ומכוונת של
פקודת העתיקות.
אני מוצא לנכון להגיש עתה תלונה
מתאימה.
באותה תשובה ציינת כי מר דיין דיווח
מיספר פעמים לאגף העתיקות על מימצ־אים
ארכיאולוגיים המצויים ברשותו, ואילו
מאידך אישרת כי מר דיין לא קיבל מעו לם
ממישרדך היתר לחפש, לסחור או ל ייצא
עתיקות.
כבר מן הנ״ל נובעת בבירור העובדה
כי מר דיין הפר את פקודת העתיקות.
אם דיווח על עתיקות — הרי לא דיווח
על עתיקות שרכש כאספן, אלא דיווח על
עתיקות שמצא אגב חפירות, האסורות
עליו על־פי החוק. שאם לא כן — מדוע

בדיקה בנושכית ובחנויות העתיקות הגדו לות
בארץ.
אני מניה שמר דיין ישמח לשתף עימך
פעולה, ויעניק לך אינפורמציה מתאימה
על היקף סחר־העתיקות המתנהל על־ידו.
להקלת הבדיקה, אני ממציא לך במצו רף
גליונות אחדים של העולם הזה, בהם
פורטו עובדות הקשורות בנושא תלונתי.
אודה לך, איפוא, אם חיתן דעתך בהקדם
לתלונתי, ותודיעני מה עלה בגורלה.

עד באן נוסח התלונה.

מ רד הארכאולוגים
לפרשת פחדנותו של אגף־העתיקות, ב הנהלת
אברהם בירן, מצטרפת שערוריית
הפחדנות של כלל ציבור הארכיאולוגים
הוותיקים, מלבד כמה אמיצים יוצאי־דופן.
אולם העניין מכה גלים בקרב הארכי אולוגים
הצעירים, המבליגיס מזה שנים
למראה השערורייה. עם פתיחת מסע ד,גילויים
של העולם הזה, הם קיבלו עידוד
חדש.
בחוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת
תל־אביב, נתגלתה לפני שבוע מודעה :״עיין
בגליון השבוע של העולם הזה.״
השבוע נתלתה בחוג הצהרה של הסטו דנטים,
המגנה את פעילותו הבלתי־חוקית
של דיין, בתוספת קטע מהטור של ג. בני
קידיו
העיקריים של אגף העתיקות: שמי רתן
והגנתן של העתיקות מפני מפירי ה חוק.
שמירת
עתיקות אינה בעיה פשוטה בכל
ארצות העולם, עקב יצרם של אספנים
נלהבים המוכנים לשלם הון עתק תמורת
רכישתם של חפצים עתיקים לאוספיהם.
בארץ חמורה בעיה זו יותר, משום שרבים
מחובבי העתיקות יוצאים בעצמם לחפור
חפצים ואינם מבינים כי גם אם החפץ
מתגלה שלם, חפירתם הרסנית בכך ש הכחידה
את שרידי שכבות הישוב שרק
חשיפה קפדנית שלהן מאפשרת להבין את
הממצא: החפץ מאבד מענינו אם אי-
אפשר לקבוע בדיוק היכן נימצא (בבית
מגורים, מחסנים, קברים) ומה היה מיכלול
הכלים שעמם נחשף.
בדרך כלל פועל אגף־העתיקות ביד
קשה נגד מפירי חוק! הם מובאים למש פט.
תודות לכך ניצלו אתרים חשובים
ונשתמרה אינפורמציה חיונית למדע.
אדם אחד בארץ התעלם ומתעלם מ החוק
במשך שנים רבות וממשיך לחפור.
אדם זה הוא מר משה דיין. אין זה סוד
כי הדברים ידועים גם לרוב הארכיאולו גים!
אך משהוגשה, בראשית שנות ה־,60
תלונה בצירוף עדות חותכת נגד מר דיין
ע״י ארכיאולוג מחוז המרכז, לא ננקטו
צעדים בעקבותיה. על כן לא ראה, כנראה,

באשר לסחר העתיקות, החוק ( )25§¥11
מחייב את סוחר העתיקות ברשיון מטעם
אגף־העתיקות. הנוהג המקובל, שאינו
מפורש בחוק, מתיר לאספן למכור חפצים
מאוספו! מקרהו של מר דיין יוצא דופן,
כי נוסף לסחר, בהיקף לא קטן, הוא מנצל
את הפופולריות של שמו לתפוצה מסח רית׳
בצרפו ל״סחורה״ את חתימתו. קשה
לדעת אילו כלים מוצאם מקניותיו ואילו
מחפירותיו הבלתי חוקיות. כך נוצר מצב
בלתי ניסבל שהאספן הוא גם חוסר בלתי
חוקי וגם סוחר!
אנשים רבים מרשים לעצמם כיום ל חפור
חפירות לא חוקיות בעקבות אי
הענשתו של מר דיין. במדינת חוק כמדי נת
ישראל אין זה מצב ניסבל שחוק יבו צע
בזיקה לאזרחים מסויימים ולא יהיה
קיים בזיקה לאחרים. על הכנסת, איפוא,
להתפנות סוף סוף, ולדון בחוק עתיקות
מתוקן שימנע פרצות ויטיל עונשים חמו רים
על העבריינים: פשוטי עם ואנשי
ציבור גם יחד.
עדכ אן נוסח המיכתב, כפי ש פורסם
בעיתון הארץ למחרת תשובתו
של יגאל אלון בכנסת (שעליה לא
מצא הארץ לנכון לדווח) .המיכתב לווה
בתצלום, שבו נראה דיין, במדי ה־רמטכ״ל,
עוסק בבדיקה בלתי־חוקית של
מערת־קברים רומאית בשנת . 1956 זהו
תצלום מבדים יפה, שצולם על־ידי צלם
שהוזמן, בלי ספק, להנציח את המאורע.

מעולת הטישטרה
בינתיים הגישו אורי אבנרי ואמנון
זיכרוני שורה שלמה של שאילתות חד שות׳
שנועדו להכריח את השרים לה שיב
לציבור בפירוש על מעשיהם ומ חדליהם
בפרשה זז.
הנה נמה מהן :

אד: שר המישטרה.

ב 4.12.71-שיגר מר דן בן־אמוץ מכתב
למפב״ל המישטרה, בו חגיש תלונה נגד
מר משה דיין על הפרה מכוונת ושיטתית
של פקורת העתיקות.
המישטרה מצאה לנכון לגבות ערות
מפי רן בן־אמוץ ביום ,16.12.71 וכבר
למחרת היום, ביום ,17.12.71 נתפרטם
בידיעות אחרונות, וכן גם בשידורי ישראל
בשעות הצהריים, כי התלונה אינה
מבוססת, וכי היועץ המשפטי לממשלה
סמך ידיו על מסקנה זו.

הנני מבקש לדעת :

יגאו אלון לא ואה זאת

שני תצלומים
אלה
הופיעו באלבום ״משה דיין /דיוקן,״ שיצא בהשראת דיין עצמו.
הכותרת של התמונה הימנית באלבום :״הארכיאולוג החובב מסייר
מצא כלל לנכון לדווח?!
אילו רכש מר דיין מימצאים ארכיאולו גיים
מסוחרים, לא היה מוצא כלל לנכון
לדווח עליהם, בהניחו, קרוב לוודאי, ש אותם
סוחרים רכשו עתיקות אלה בהתאם
להוראות החוק, כך שדיווח מתאים מצוי
היה במישרדך ממילא.
ברגע שבא לדווח על מימצאים שמצא,
חייבים היו פקידי מישרדך להודיע לו
כי אסור לו לחפור ולחפש עתיקות ללא
היתר.
כדאי היה שתברר אצלם אם ניתנה לו
הודעה כנ״ל, ואם לא — מדוע לא?
יתר-על־כן — מהיקף הדיווח של מר
דיין, וכן מאורך התקופה, נובע בבירור
כי מר דיין נכנס לקטיגורית של סוחר-
עתיקות, עיסוק שגס לגביו לא קיבל כל
היתר.
על ממדי הסחר ועל טיבם של המימצ־אים
שרוכזו בביתו של מר דיין אגב פעו לות
האסורות על־פי פקודת העתיקות,
ניתן לעמוד בנקל מתוך עריכת בדיקה ב ביתו
ובמקומות אחרים, בהם נוהג מר דיין
להחזיק עתיקות. לצורך זה כדאי לקיים

בשטח, כשהוא
״לאחר סריקת
האחרונים, נהג
אולוגיות אלה,

מצוייד באת חפירה.״ כותרת התצלום השמאלי :
מערה שאפשר שיש בה עתיקות.״ עד לגילויים
שר־הביטחון משה דיין להתפאר בחפירות ארכיאף
שידע היטב שהן נוגדות את החוק במדינה.

מין (בנימין גלאי) במעריב, ששיבח את
הפרות־החוק של דיין בנוסח של משורר-
חצר במישטר טוטאליטרי.

נראה שדברי גלאי הוסיפו לזעזוע
הסטודנטים, כי תוך שעה קלה
חתמו על העצומה נגד דיין 20
מכין 80 הסטודנטים של החוג.

עלו עליהם שני ארכיאולוגים צעירים,
שנטלו יוזמה בידיהם ושלחו מיכתב גלוי
להארץ. עיתון זה, המשתדל לטשטש עד
כמה שאפשר את הפרשה, והמקדיש לו
את המינימום האפשרי של מקום בטוריו,
פירסם מיכתב זה במלואו, ואכן, אי־אפשר
לגנוז מיכתב שעליו חתומים ארכיאולוגים
מקצועיים בעלי־שם, כמו אפרת ייבין ו אהרון
קמפינסקי.
להלן נוסח המיכתב :
במדינת ישראל חל עדיין חוק העתיקות
המנדטורי (אגף־העתיקות של משרד ה חינוך
והתרבות הוציא לאור חוברת של
המקור האנגלי, ירושלים .)1960 חוק זה
אוסר ביצוע חפירות בידי סרטים שאינם
מוסמכים לכך ואף קובע עונש על עבירה
זאת 22 18, 111§6אחד מתפ
אגף־העתיקות
תועלת בהגשת תלונות נוס פות
מסוג זה.
נוסף לכך, ראה מר משה דיין בפרסום
חלק מהממצאים שלו בכתבי־עת ובספרות
מדעית עידוד לחפירותיו הבלתי חוקיות!
מה גם שהמפרסמים, מטובי אנשי המקצוע
בארץ, לא ניסו למנוע ממנו את המשכה
של הפעילות הלא חוקית. בחפירותיו נע זר
מר דיין במספר רב של נהגי דחפורים
שידעו כי כדאי להם לפנות למר דיין עם
התגלותו של קבר עשיר במימצאים. מר
דיין מרוקן את הקבר במהירות, נהג ה בולדוזר
זוכה לטפיחה על שכמו, או לתו דה
בצורה אחרת, והעיקר — הקבר מפו נה
במהירות והדבר אינו מעכב את ה עבודה.
הודעה לאגף־העתיקות, לעומת
זאת, כרוכה בעיכוב העבודה לזמן ממושך
ונהג הבולדוזר צפוי במקרה זה לנזיפה
ממעבידו.
כל הדברים שתוארו לעיל הם רק חלק
מהתמונה. אין לנו כל מושג מה מתרחש
בתחום צה״ל (למשל — הרם אתר מצרי
קדום בדיר אל-בלח בתחום הרצועה) .יש
שמועות והן מדאיגות מאד.

( )1.מתי החלה המשטרה לטפל בת לונת
מר דן בן-אמוץ?
( )2מי האנשים מהם נגבו עדויות?
( )3מתי נגבו עדויות אלה? האם נג בו
עדויות על־ידי אנשי המישטרה עוד
לפני שנגבתה עדות ממר דן בן־אמוץ?
אם כן — ממי?
( )4מר בן־אמזץ הצביע בתלונתו על
עתיקות רבות שרוכזו בבית דיין, וציין
בתלונתו כי ״ימע לי כי מר דיין לא
הודיע, לפחות לאחרונה, על מציאותן
של העתיקות שהצטברו בביתו. אף דבר
זה. מהווה עבירה על סעיף 22 של ה פקודה.״
האם נוכח תלונה מפורשת זו
— מצאו חוקרי המישטרה לנכון לבקר
בבית דיין, כדי לעמוד על האוסף ש נצטבר
בביתו? אם לא נרשם אוסף זה
— מהן הסיבות לכך?
> )5האם דובר המישטדה היה זה
שמסר לפירסום לידיעות אחרונות ול־שידורי
ישראל כי המישטרה סיימה את
טיפולה בחקירת התלונה?
שוחח מר בן-
( )6ביום 19.12.71
אמוץ עם דובר המשטרה וביקש ממנו
תגובה לפירסומים. הודעת דובר המיש־טרה
היתד, כדלהלן:
״בשלב החקירה הראשונית הגיעו ה חוקרים
למסקנה כי בנסיבות האמורות
נראית התלונה מבוססת מבחינת לא אשמה פלילית.״
לאור הודעה זו, הנני מבקש לדעת:
א. האם המישטרה ממשיכה בטיפול
בתיק הנ״ל?
ב. כמה חוקרים הועסקו בבירור תלו נת
מן בן־אמוץ?
( )7כפי שנמסר לי, ציין מד בן-
אמוץ בעדותו כי יהיה מוכן להעמיד
לרשות המישטרה פרטים נוספים. האם
לאור הודעה זו — חזרה המשטרה וגב תה
עדות נוספת מפי מר בן־אמוץ?

מכירות בגל רי ה
אל: שר החינוך והתרבות.
בניו״יורק מפעילה ״קרן התרבות
אמריקה —ישראל״ גלרייה שימושית,
בהנהלת הגברת מאירה גרא, מי שחיתה
עובדת בכירה ב״משכית״.

ידוע לי כי בגלרייח הנ״ל עמדו למכירה
עתיקות מאוסף העתיקות של השר
משה דיין.

הנני מבקש לדעת:
( )1האם ביקשו וקיבלו הגלדייה ד־נ׳׳ל,
או מר משה דיין, או הגברת גרא,
או כל אדם אחד שהוא, היתר לייצא
עתיקות אלה מאוספו של מד דיין?
( )2האם קיבל פעם מאן־דהוא היתר
לייצא עתיקות מאוספו הפרטי של מר
דיין?

אד: שר החינוך והתרכות.
״הארץ״ של יום 9.10.67 מסר כי סמוך
לאותו מועד הודיעו קציני צת״ל לאגף
העתיקות על מציאת עתיקות ברמת״הגו־לן,
ובי כעבור שבוע מיום ההודעה, נעלמו
בל המימצאים שאותרו.

הנני מבקש לדעת :

דעה

אילו

האם נמסרה לאגף העתיקות הו כנ״ל?

נמסרה — האם הוברר ל מימצאים
הכוונה?
אם נעלמו מימצאים —
האם נערכה חקירה?
על־ידי מי התנהלה?
מה היו מימצאי החקירה?

מ׳ הו אשם?
אל: שר המישטרה.
״הארץ״ מיום 8.10.69 מסר בי צעיר
בן 24 מחולון נעצר בחשוד בחפירה ללא
רשיון וגניבת שני כדים עתיקים באתר
ארכיאולוגי באזור.

הנני מבקש לדעת :
( )1האם ידיעה זו נכונה? האם ה צעיר
הנ״ל הועמד לדין ,׳והורשע? אם
כן, מה היו סעיפי ההרשעה, ואיזה עו נש
הוטל עליו?
( )2מאז קום המדינה —
א. כמה אנשים נחקרו כחשודים ב ביצוע
עבירות על פקודת העתיקות?
ב. נגד כמה אנשים הוגשו גליונות
אישום?
ג. אילו עבירות ביצע כל אחד מ הנאשמים?
באיזה נסיבות? ואילו עו נשים
הוטלו על מבצעי העבירות?

אילו עונשים?
אד: שר הביטחץ.
״הארץ״ של יום 17.12.68 מוסר כי
קנס של 250ל״י ומאסר של שישה חודשים,
מחם שלושה בפועל, הוטלו על־ידי
בית־מישפט צבאי בחברון על שאבר
יוסף נימר אידווה, שנמצא אשם בחפירת
עתיקות ללא רשיון.
אותו עיתון מוסר ב־ 9.5.69 כי סוחר־עתיקות
מחברון, שפעל ללא רשיון מתאים,
נידון בבית-מישפט בחברון לקנס
של אלפיים ל״י ולמאסר של שבעה חו דשים,
מהם שלושה חודשי מאסר בפועל.

הנני
מבקש לדעת :
( )1האם הידיעות הנ״ל הן נכונות?
( )2האם הועמדו אחרים לדין —
ברחבי השטחים המוחזקים — על עבי רות
כל שהן שעניינן עתיקות? אם

א. מאז נכבשו השטחים המוחזקים
על־ידי צה״ל, כמה אנשים הועמדו ל דין
בעבירות כאלה?
ב. אילו עונשים הוטלו על מבצעי
העבירות?
ג. אילו עבירות ביצע כל אחד מ האנשים
שהועמדו לדין?
ד. האם הועמדו לדין גם קוני עתי קות
מסוחרים אלה, כמשתפים או כ מחזיקי
רכוש גנוב?

אל: שר החינוך והתרבות.
ביום 14.12.71 השיב שר החינוך
והתרבות על שאילתה בקשר עם פגיעת
טרקטור בחומת חצור העתיקה והריסתה.
השר
ציין בדברי תשובתו כי מישרדו
ביקש להעמיד את האזרח הפוגע לדין
על הפגיעה בעתיקות, והוסיף :״במו כן
אנו מבקשים להוציא צו-מניעה נגדו. אנו
בוחנים גם אפשרות של תביעת נזיקין
נגדו.״

הנני מבקש לדעת:
( ) 1האם ביקש המישרד אי־פעם הו צאת
צו־מניעה נגד אדם כלשהו, בגין
פגיעה בעתיקות, או תבע אדם לנזיקין
בגין פגיעה כזאת?
( )2אם כן — מתי ואת מי?

1 | 1 1 1 4 1 1 1ק ך חודש ימים של מזג־אוויר
11 1 ^ 11^ 11 1 1 1 1 /1 1 1קשה במיוחד, הגיע השבוע
לשיאו במעטה שלג שאפף את הנקודות הגבוהות ברחבי הארץ.

במדינה תש השגה שבה לא
ה תחד ש ה האש
קאריקטורה אחת מיצתה את תוכנה
של , 1971 כפי שתיכנס להיסטוריה.
היא משתמשת בסיסמת חג־המולד הנוצ רי
:״שלום עלי אדמות ורצון טוב כלפי
יכל אדם.״ אולם בתיקון קל :״הפסקת־אש
עלי אדמות, ורצון טוב כלפי כל אדם.״
מבחינה ישראלית היתד, סיסמה מתוקנת
זו קולעת עוד יותר.
כי העובדה המכרעת של 1971 בחיי
ישראל היתד, זו: שבמשך כל השנה לא
התחדשה האש, ובסוף השנה לא נראתה
המלחמה קרובה יותר מכפי שנראתה ב ראשיתה.
מיכחן
. 72 במציאות הישראלית, זהו
הרבה מאד.
המשך הפסקת־האש במשך השנה, והא מונה
הכללות שלא תפרוץ מלחמה גם
בעתיד הנראה־לעין, איפשרו למדינה להת פנות
סוף־סוף לבדק ביתה.
רבים הצטערו על כך. כי הסרת המיכסה
מעל ענייני־הפנים של המדינה גילתה שהם
הוזנחו במשך שנים רבות מדי. התמוטטו
מערכות הביקורת וד,שיטור, גדלו הפערים
החברתיים והמוסריים.
היו שקיוו בסתר ליבם שתפרוץ מלחמה,
ושזו תסגור את המיבסה. אולם היתד, זאת
תיקווה מסוכנת. שהדי כל הבעיות האלה
קיימות, והופכות מסוכנות יותר משנה
לשנה. רק טיפול מזורז ודראסטי יכול לה ביא
לריפוי בעוד מועד.
זה יהיה, כנראה, המיבחן של אלף תשע
מאות שבעים ושתיים.
לבלה חזיז ורעם
ללא כישוף
אזרח נורמלי מתייחס אל תהפוכות כל כליות
כמו אל הרעם והברק. הוא יודע
שיש להן סיבות הגיוניות ותוצאות מו חשיות,
כך זה נראה לו בכל זאת כמעשה־כישוף,
בלתי־מובן ובלתי-נתפס.
גם המהפכה הכלכלית של השבוע האח רון
— פיחות הדולאר וייסוף המטבעות
של המדינות העשירות — נראתה לו כך.
הוא הבין שזה חשוב, אך לא הבין מה
קרה, מדוע ולשם מה .־
אך הדבר הוא, ביסודו, פשוט למדי :
$ט ה 7השער, שעל פיו מחשבים
ומחליפים מטבעות של מדינות שונות,
נקבע באופן שרירותי.
ביולי האחרון, כשהגיע משבר הדולאר
לשיאו, קבעו כמה מדינות ״שער נייד״.

ביום השני השבוע, כאילו לקראת חג הסולד, התעטפה גם
ירושלים בשמיכה לבנה. בתמונה: שלג מכסה את הרחבה ליד
החומה משני עברי שער יפו, כשעל קו האופק מזדקר מגדל דוד. אלא לפי מכך היין

כלומר: לא נקבע שער שרירותי,
הדבר נשאר לקביעה בשוק החופשי,
הערך האמיתי של המטבעות. כתוצאה
ירד הדולאר, ויעלו המארק הגרמני,
היפאני וכר.
עכשיו נקבע שער שרירותי חדש, המות אם
למציאות. מכיוון שאינו שונה בהרבה
מן ״השער הנייד״ שנקבע במציאות החו דשים
האחרונים, היה השינוי האמיתי בש בוע
האחרון קל מאד (אך השינוי לעומת
השער הקבוע מלפני חצי שנה היה גדול,
הגיע כמעט ל־/0״.)15
• מדוע 7הדולאר נפגע, מפני ש־ארצות־הברית
הקריבה את עצמה במשך
דור שלם.
היא עזרה לבנות מחדש את הארצות
שנוצחו במלחמה (גרמניה ויפאן) ואת
הארצות שניצחו, אך נהרסו מבחינה כל כלית
(בריטניה, צרפת וכר ).היא גם הוצי אה
הון־עתק על החזקת מערכת־ביטחון
עצומה, להגנת ״העולם החופשי״ ,בשעה
שהמנוצחים היו משוחררים מעול זה.
יתר על יכן, בעוד המדינות האחרות
הקימו לעצמן (בנפרד או במשותף, במיס־גרת
השוק האירופי המשותף) חומות גבו הות
של מכס־מגן, נשארה ארצות־הברית
כמעט בלי הגנה כזאת.
מתוך שיקולי יוקרה, לא רצתה וושינג טון
לפחת את הדולאר בעוד מועד. עכשיו
נכנעה למציאות.
• איך ז ה ישפיע על ה ל ״י 7הל״י
קשורה לדולאר. ממילא קרה לל״י בדיוק
מה שקרה לדולאר: היא פוחתח לעומת
המטבעות האחרות, אך נשארה יציבה לעו מת
הדולאר עצמו.

• איך זה ישפיע על המשל, הישראלי?׳
הייבוא מאירופה יתייקר. אך
מכיוון שהשער הנייד כבד ייקר את ה ייבוא
הזה בחודשים האחרונים, יהיה ה־ייקור
הנוסף קל, בגבול אחוז עד שלושה
אחוזים. רק הייבוא מצרפת יתייקר יותר,
מכיוון ששער הפראנק לא היה נייד.
לעומת זאת, היו צריכים להשתפר סיכויי
הייצוא הישראלי לארצות־אירופה, התופסות
כיום שלושה רבעים מכל סחר־החוץ
של ישראל. אולם למעשה אין זה כל כך
פשוט.
אמנם, שינוי השערים מוזיל את הסחו רות
הישראליות באירופה. אך יתרון זה
משתבש בגלל כמה גורמים:
• פיחות הדולאר מגדיל גם את סיכויי
הסחורה האמריקאית ,׳כגון פרי הדר, בשוק
האירופי. סחורה זו תתחרה בישראל.
• מופעל לחץ גדול יעל יפאן להעביר
חלק מן הייצוא שלה מן השוק האמרי קאי
לשוק האירופי, שם יתחרה עם הייצוא
הישראלי.
• האירופים עצמם ייתקלו עתה בקשיים
בייבוא סחורתם לאמריקה, ועל כן ישתדלו
יותר למכור את סחורתם באירופה עצמה.
משום כך אין לצפות לשינוי הדראסטי
לטובה בייצוא הישראלי לאירופה. לעומת
זאת יחול שיפור כלשהו בייצוא לארצות־הברית,
למרות שלא חל שינוי ביחסי

הדולאר והל״י. כי ביולי הטיל הנשיא
ניכסון מס-מגן של ס 107 על כל הייבוא
לאמריקה, ומם זה חל גם על סחורה מיש ראל.
מם זה בוטל עתה, מפני שפיחות
הדולאר נועד להשיג את אותה המטרה.
בסך הכל, לגבי המשק הישראלי: שינוי
קטן, ולאוו דווקא לטובה.

יחוסז חווץ
העול ם כולו
נגדנו
או־תאנט, המזכיר השלישי של האו״ם,
המסיים בסוף השבוע את תפקידו, היה גם
אידיוט וגם שונא־ישראל. יכך, על כל
פנים, סיפר יומן־אירועיס של הטלוויזיה
הישראלית בערב שבת למאות אלפי צופיו.
מה הפך את האידיוט לשונא? זאת לא
אמרה התוכנית.
לעומת זאת, היא נתנה מייד לאחר מכן
דוגמה ממשית איך להפוך מזכיר־או״ם ל שונא
המדינה, בעודו באיבו.
האם היית נאצי?׳ יורשו של או
תאנט, האוסטרי קורט ולדהיים, רואיין על-
ידי חיים יבין, אחד הקריינים הסימפא־טיים
ביותר של הטלוויזיה, שאינו ידוע
כמראיין פוליטי מומחה.
היה זה ראיון מיוחד במינו. אין ספק
שוולדהיים לא עבר מעולם כדוגמתו.
יכי יבין הלך בדרך המקובלת על מראיי נים
מסויימים בישראל, המציגים בכוונה
שאלות גסות וימדגיזות — אם כדי להוציא
את המרואיין משלוותו, אם כדי להוכיח
לצופה או לקורא עד כמה שהם עצמם גיבורים.
כמעט במילים מפורשות, שאל יבין את
ולדהיים אם היה נאצי, מה עשה במלחמת־העולם
השניה, אם אינו אדם חלוש מדי
לתפקיד זה, וכיוצא באלה.
מכיוון שאיש לא טען מעולם שיש כתם
כלשהו בעברו של ולדהיים, היו השאלות
הפרובוקטיביות מיותרות לגמרי. מה גב
שמתגובת יבין עצמו נתברר כי אין לו
שום יסוד לפקפק בטוהר עברו של המזכיר.
וששאל את השאלה רק בגלל לאומיותו
של האיש.
עובדת שרותו של ולדהיים כסגן בוור
מאכט בחזית הרוסית בימי המלחמה לא
הפריעה לברית־המועצות לתמוך במוע
מדותו באופן פעיל.
שליטה עצמית. דבר אחד הצלי!
יבין להוכיח: שוולדהיים מחונן באמת ב
כישרון דיפלומטי ובשליטה עצמית עיל
אית.
כי במקום להתפרץ ולהגיב על השא
לות כראוי, לא עיוות אף שריר בפני
ענה בצורה עניינית ושקטה.
אך יתכן כי פגישה ראשונה זו עם יע
ראל, למחרת בחירתו, תתרום תרומה לו
פיכת יורש או־תאנט גם ליורש גישו
לישראל.

18 שעות וצופות טו

סוזן לרמר מתבוננת
בריכוז במאי

לטינית ענקית בין
חולצה על גופה, מציירת עתה המאפרת
ועל שדיה טל הדוגמנית הבלונדית. הציור נועד ללוח קיר צב-
עוני ענק, שבמרכזו סוזן המצויירת, כפירסומת לחב׳ ״אקרילן״.
^ מראית עין, היתד. זו סצינה תמימה
/למדי: חתיכה בלונדית יפהפייה שכבה
ערומה על שטיח על הריצפה, כשלגופה
דק סליפ דקיק וסימלי, כשמסביבה מתרו צצים
גברים ונשים המטפלים בה, מאכילים
אותה, משקים אותה, רוכנים מעליה, ומק דישים
את מלוא תשומת ליבם לשדיה הח שופים.
אבל
רק לכאורה. לגופו של עניין, היה
טמון בסצינה זו פיתרון לבעייה הנדסית
מסובכת, עליה שבר צוות !מומחיס את
ראשו עת ארוכה: איך מצליחים לשכנע
זוג שדיים של בת־אנוש להישאר זקופים,
יציבים וסימטריים — כאשר אותה בת-
אנוש יושבת, שוכבת, או עומדת.
הפיתרון, מסתבר, היה מעל ומעבר ל יכולתו
של ׳מדע ההנדסה. בלות-ברירה,
פנו המומחים לשיטת הניסוי והברירה:
הם החלו בודקים מספר אינסופי של זוגיות
שדיים. לבסוף, מצאו את הזוג שענה על
הדרישות: אלה של מוזן לרמר, שנתגלו
כאידיאליים למטרה: יציבים בכל תנוחה,
לא גדולים מדי ולא קטנים מדי, סימט ריים,
ומזדקרים בכיוון הנכון.

סוזן (שלישית מימין) בטקס תחרות מלכת
המים — הופעתה הפומבית הראשונה בעולם
הזוהר. בתמונות משמאל: כששקיות תה לחות לעיניה, שוכבת סוזן תחת יד המאפרת.

** וות המומחים — גדפיקאים, פיר־
*3סומאים, מאפרות ואנשי יחסי-ציבוד
— נזקק דווקא לשדיה של היפהפייה כחד
לת־ד,עיניים, בגלל ה־^ .הם ביקשו לצייר
גדולה על חזה החשוף של נערה, וכדי

הצוות להלביש את הינהניה -בעירום

^ 1ךןןך * ף ן בתהליך היצירה. כך, ובתנוחות קשות יותר (תמונה מימין)
11 שכבה סוזן במשך 18 שעות רצופות על ריצפת ״סטודיו ויזיון״,
מוקפת תנורי חימום, מוסיקת רקע, וצוות העוסקים במלאכה, שדאגו גם, בניצוחה
של דיילת ״הלנה רובינשטיין״ פיצי פלדקליין, להאכילה, להשקותה — תוך כדי שכיבה.
ולא תנבול, היה צורך
שה־1י 7תישאר
בנתונים המיוחדים הנ״ל.
ה־\נ חבוקת השדיים עמדה במרכזו של
ציור צבעוני מרהיב ביופיו, שצוייר על
חזה החשוף של סוזן כפירסומת לאקרילן.
הציור נראה כציור על גבי חולצה —
ורק עין בוחנת יכלה לגלות כי גם החול צה
מצויירת, וכי, כמו באותו סיפור־עם
נודע, בו התגלה כי המלך הוא עירום

ה היא ערומה!

בעצם, גם כאן המלכה היא עירומה.
המלכה, במקרה זה, היא רק כמעט
מלכה. סהן לרמר. יפהפייה מקסימה בת
164 , 17ס״מ ו־ 45 קילו, ועולה חדשה מפו לין,
היתה אחת המועמדות הסופיות לכתר
מלכת־המים . 1971
בכתר היא לא זכתה, אולם היא לא
הצטערה במיוחד. היה זה צעדה הראשון
בקריירה חדשה, והוא הספיק לה, לאז.
עתה, כאשר תתפרסם תמונתה הערומה־לא־ערומה
ברחבי הארץ, יהיה זה צעדה
השני. ואיזה צעד שזה יהיה.

בגדי המלכה

תיראה

סוזן,

ערומה
המוצר המוגמר :
ומצויירת.

ד״ן מתגרש ^ 1

פרס ראשון ב..לוטו״
מצטבר עד

250,000

1שני המועד האחרון
למסירת טופסי ה״לוטו״

זו מג מ מ מנ מ מ מי 8 *1 1מא &ומא

יש ד ך בעיות
ע גיר אוטומטי י

פנה אלינו!
פתחוו מחל ק ה מיוחדת לשיפוץ ולתיקון תיסת
הילוכים אוטומטיות לכל סוגי רכב אמריקאי,
ולרכב אירופאי עם גיר ״בורג-וורנר״
ברא שותו של מומחה שהש תל ם בארה׳יב ועבד שם
במ שך 12 שנה בתיקווי גירים אוטומטיים.
ובציוד חדיש לב די ק ה ולכוון המע רכ ת האוטומטית.
מלאי חלקי חילוף מקוריים.

ידע ונסיון רב, החל משנות ה ־ 50
ה מ עוניני ם יפנו עוד היו ם אל:

בני מ ענ הקר סו
ת ״ א, ר ח׳ דיבל 26

ט ל? 3241 .

(המשך עמוד )15
דית כבת ,40 שבשעתו נהגה לסרק את
שערה בצורת צמות קלועות הסובבות
את ראשה, היתד, כאמור אשת עורך־דין
ירושלמי כשהכירה את דיין.
לפי הסיפור, היא נאלצה להתגרש מ בעלה
אחרי שזה גילה יום אחד באדון
הבגדים בביתו מדים של רב־אלוף ב־צה״ל.
מכיון שאין בצה״ל רבים הנוש אים
דרגה זו, לא היד, הבעל צריך
לנחש הרבה כדי להגיע ולגלות במי
המדובר.
בתקופה מסויימת נשריין היה חבר
כנסת, סודרה לגברת רבינוביץ׳ עבודה
בכנסת, כדי שיובלו להפגש בכל יום.
בתקופה אחרת, כאשר עבד דיין לעבוד
כמנהל חברת הדיג יונה, הועסקה ה גברת
רבינוביץ׳ כמזכירה באותה חברה.
פרשה אחרת הקשורה בגברת ובינו־בי׳ף,
אירעה ערב !מלחמת ששת הימים,
כאשר משה דיין מונה לשר־הבטחון ב־ממשלת
הליכוד הלאומי בהנהגתו של
לוי אשכול.
דיין הגיע, כמו כל שאר הישרים,
לטכס השבעת השרים החדשים שעמד
להיערך בכנסת. בשל סיבות שונות
איחר לוי אשכול להגיע לטכס ההשבעה.
דיין, שקבע פגישה עם הגברת דבי־נוביץ
/לא רצה לאחר. הוא לא המ תין
לאשכול, נטש את בנין הכנסת
ונסע אליה, לדירתה הירושלמית. כל
המאמצים לאתרו ולהביאו לבנין הכנסת
עלו בתוהו. טכס ההשבעה של השרים
החדשים נערך בלעדיו, והוא הושבע
כשר־הביטחון רק למחרת היום.
נאמנותו ומסירותו של דיין במרוצת
השנים לאהובתו, עשויה להראות כל קוחה
מרומן סנטימנטאלי של בלזאק
או מופאסאן. במשך שנים, בוקר בוקר,
בדרכו למשרד הבטחת, היה דיין נוהג
לעצור את מכוניתו ליד בית מגוריה
של הגברת רבינוביץ׳ ,ברחוב צדדי ב צפון
תל־אביב, כדי להסיע אותה ל מקום
עבודתה.
כשהיתה מסיימת את העבודה, היה
דיין בא לאסוף אותה במכונית השרד
שלו ומסיע אותה לארוחה באחת מ מסעדות
היוקרה של תל־אביב. שומרי
ראשו של דיין היו נאלצים לשמור ול אבטח
שורה ארוכה של מסעדות ובתי-
קפה, בהם היה דיין מקיים את פגישות
אחרי־הצהריים שלו עם הגברת רבי־נזביץ
/בגלוי וללא כל נסיון להיחבא
או להסתיר את היחסים ביניהם.
כאשר היד, מבלה בדירתה הצנועה,
בבית המשותף שבצפון תל־אביב, ידעו
כל תושבי הרחוב, לפי האבטחה ברחוב,
כי דיין נמצא שם. היו כאלה שהציעו
אף להתקין בפתח הבית סוכת שומרים,
כדי ששומרי ראשו של דיין, המבלים
שם בקביעות, לא יירטבו בגשם.

ה ש לג
ה ק רי ט י
*־״ פי כשנח פשטה שמועה כי ה /גברת
רבינוביץ׳ חלתה במחלה
אנושה. לדברי הסיפור לא סר משה
דיין ממיטתה עד שהחלימה והתאוששה.
מה פשר היחסים הרומנטיים המוזרים
לגבי גבר בגילו ( )57 ובמעמדו של דיין?
לדעת מקורביו של דיין, השפעת יחסים
אלה לגביו היא בהשפעת עיסוקו ב עתיקות.
זוהי המנוחה והמרגוע שלו —
בריחתו מעולם האחריות והלחצים ה־

מעיק עליו.
השבוע, כך מסתבר, הגיע הרומן של
דיין עם הגברת רבינוביץ׳ לשלב ה קריטי.
לדברי יודעי דבר, עמדו משה
ורות דיין לערוך את טכס הגירושין
שלהם ביום השני השבוע, בבית־הדין
הרבני בתיל־אביב, בראשו ישב הרב
שלמה גורן, הרב הראשי לתל-אביב—
יפו. היה זה אחרי ששניהם הגיעו למס־קנה,
כי אין עוד טעם ותכלית בחייהם
המשותפים, והסכימו ביניהם על חלוקת
הרכוש. משה דיין הוא איש עשיר
ובעל רכוש. מלבד הבית בצהלה נמ צאות
בבעלותו דירות פאר ביפו וב ירושלים
ואוסף עתיקות בשווי של 3
מיליון ל״י. ברגע האחרון לא התקיים
הטכס הסופי, שדבר קיומו נשמר בסודי
סודות, בגלל מחלת השפעת שתקפה
את רות דיין.
מעמד גט הפיטורין נדחה. ליום ה שלישי
השבוע, ונודע כאשר ביקש דיין
לדחות ישיבת שרים לענייני חוץ ו־
(המשך בעמוד )27
העולם הזה 1791

רבק הי ל ה 11ה ר,
ש ה עז הדח רוג
מ ה שיגר ה גרמה
ל מ בו ל שמועות,
מכ רי 1ה:

ן ן 1ןךחך 1ח \ 1רבקה׳לה זוהר, בצחוק משוחרר
ע 1 X 1 1 ^ 1( 11 11 בחברת סבתה .״חייתי נכדתה הרא־שונה,
ואני אוהבת אותה נורא. היא הראשונה בחיים שלי

שחשבה תמיד שאני יפהפייה.״ לאחר שגילתה את שיטת חברי־אות
החדשה, נזכרה רבקה׳לה כי בעצם נוהגת הסבתא כל ימיה
בשיטה דומה .״לא להאמין שנהייתי בריאה מאז,״ היא אומרת.

אני חצה ילד
ותו מאשר נשיו!

מחרת, פירסם שאני בהריון.
לצערי, אני עדיין לא בהריון —
למרות שאני מאוד רוצה כבר להיות.
אני רוצה ילד — יותר מאשר לשיר.
בגלל זה, בעצם, התחילו גם השמו עות
האחרות.
בגלל שאני רוצה ילד כל כך, הח לטתי,
אחרי שחזרתי עם בעלי מאמ ריקה
לפני זמן קצר, שלא להיכנס
להתחייבויות לזמן ארוך, אלא להס־

עד הבמה

הצמרת, זמרת עקיבא,״
(״רבי
״על כפיו יביא״) ,כוכבת ״צץ וצצה״
ו״אירמה לה־דוס,״ חיתה רבקה׳לה
זוהר במתח וקצב מטורפים ביותר.
י* שמועות נשמעו מטורפות למדי:
| } רבקה׳לה זוהר השתגעה. חזרה מאמריקה
מטורפת לגמרי. לא אוכלת,
מדברת דברים משונים, מתנהגת משונה.
היא הפסיקה לשיר. רוצה לברוח מהארץ.
הסתכסכה עם פשנל, האמרגן שלה שבנה
אותה. הוא לא מוכן לשחרר אותה,
אם לא תחזיר לו 25 אלף שהשקיע בה.
ונוסף לזה היא בהריון.
זמרת צמרת נודעת כמו רבקה׳לה זוהר
היא חומר-דלק אידיאלי לשמועות מעין
אלה. יחד עם זה, צריך תמיד שמץ עשן,
כדי להדליק את האש. מה הפיח את
השמועות הפנטסטיות ן
בראיון בלעדי להעולם הזה, גילתה
השבוע רבקה׳לה כיצד מסוגלים מפריחי
שמועות לעשות צחוק מעצמם. על כוס
תה צימחוני עם דבש ושקדים, סיפרה
רבקה׳לה את סיפורה :
יי * שמועות התחילו מכמה כיוונים
— #כל אחד מתר מצחיק מהשני.
השמועות שאני כאילו בהריון הת חילו
כשעיתונאי אחד ראה אותי בחנות
ספרים בודקת ספרים על תינוקות. ל

111771

1111417111111

שראה אותה מתעניינת בספרים

עם הבעל

שנה ביל קרינסקי ( )27 חשמלאי-במח.
תפק בינתיים בחלטורה פה ושם. אני
לא ־רוצה, כשאכנס להריון, שיהיו לי
בעיות של הופעות והתחייבויות. אני
רוצה להיות חופשייה ללדת את הילד.
זאת היתר, הסיבה שהתחילו להפיץ
שיש סיכסוך ביני ובין פשה.
סיבה נוספת שבגללה התחילו להפיץ
שנפלתי על השכל, היא שמאז

רבקה׳לה בחנות ספרים, מעיינת בספר ״לידה
טבעית,״ לידה הספר ״הטיפול בתינוק״ .עיתונאי
אלה, הפיץ את השמועה כי היא בהריון.

הביקור באמריקה, נהייתי דווקא נורמלית.
נסענו לאמריקה כמו תוריסטים. גר נו
אצל ההורים של בעלי בבוסטון. הם
נורא שמחו בי. גם בנ״ו-יורק התארחנו
אצל משפחה שלו, בני־דודים.
באמריקה התחלנו לקרוא ספרים על
בריאות. עד אז, סבלתי יתמיד מכל מיני
דברים. לא נזקקתי לרופא, אבל המתח
היה קשה.
עד אז, אף פעם לא שמתי לב למה
אני אוכלת. עכשיו כשהתחלנו להתעניין,
גיליתי שכמעט אינני מקבלת אף פעם
ויטאמינים, עם האוכל שאני אוכלת. לא
פלא שהראייה שלי נחלשה, בזמן האח רון,
ונזקקתי למשקפיים.
כשעברנו מאמריקה ללונדון, התחל נו
להגשים את תורת הבריאות החדשה

שלמדנו. לא להאמין, איך שנהייתי
בריאה. קיבלתי צבע בלחיים, הפסקתי
עם כל הכדורים, נהייתי רגועה.
^ ;י נשואה עם ביל כבר שנה,
ואף פעם לא היו סיכסוכים בינינו.
הוא נורא טוב, ואוהב לעזור. מבשל,
הולך לשוק. אם יש לנו רגע של עצב נות,
אנחנו מכריזים על שעה שקט,
הולכים כל אחד לפינה, ונרגעים.
אבל מאז שהתחלנו בשיטת הבריאות,
אין בינינו אפילו רגעים כאלה של
מתח. אני מאוד שמחה כל הזמן.
אנשים חושבים שהשתגעתי בגליל ש אני
מנסה כל כך לשכנע אותם איזה
(המשך בעמוד )27

הננוניה המסוכנת
ביותו בתוינה
ותפסה כימעט בנס

ו. ג״פ השודדים

חשוד הגדול. השיחזור נערך ביום הראשון השבוע. ג׳יפ המשטרה
שבתמונה חונה בנקודה בה חנה ג׳יפ השודדים, בשעת השוד.

הבניין במרכז התמונה הוא בניין בנק בל״ל שנשדד, ברחוב
רוטשילד מיספר 17 בראשון־לציון. בדיוק מעל גג הג׳יפ,
בתמונה, נראה חלקה העליון של הכניסה האחורית לבנק,
ממנה נכנסו השודדים פנימה וממנה נמלטו ישר לג׳יפ הממתין.

הנשק נתפס -השלל נתפס
האם ייצאו השודדים חופשיים?

האמיץ

שומר הפרדסים צבי
קורפירסט, שלא היסס
לפתוח באש מאקדחו על השודדים החמושים
בנשק אוטומאטי, נפצע בקודקודו
מאש־הנגד של השודדים אשר ירו בו.

*1אגוו1ויה

7 0 0

.2הנגיסה ״ד
עובדי הבנק. השודדים התעלמו מהאיסור.

11111

ך* יה זה, ללא ספק, השוד של השנה
— 1 1ולא רק בגלל הסכום הענק ש נשדד.
מבחינות
רבות, היווה שוד בנק לאומי
בראשודלציון סימו־דרד בהיסטורית ה פשע
בארץ. השיחזור המיוחד שלו, ש נערך
ביום הראשון השבוע בהשתתפות
צוות חוקרים וחוליית־כיסוי של העולם
הזה, איפשר להצביע על אנאטומיה מדויי־קת
של שוד קלאסי, בקנה־מידה בינלאו מי,
בביצוע שודדים שהחליטו מראש ל שבור
את קני-המידה שהיו נהוגים עד

כה בארץ, לא היססו להפעיל אש לא רק
לשם איומים, אלא גם מתוך נכונות להרוג.
היה זה גם שוד מלא הפתעות — שעדיין
לא נסתיימו, ככל הנראה. במהלך חקירתו,
עלתה המשטרה — לא בכוונה — על
כנופיית הפשע האימתנית ביותר בארץ,
המשתוללת ברחבי גוש דן זה שנים, מבלי
שהחוק יצליח לגבור עליה.
השוד היה מלא הפתעות — לשני ה צדדים.
בתחילה,
נראה ללא פיתרון. מיד לאחר
מכן — נראה הפיתרון באופק. ואחר —

הןןןןךו 9גם חברו של קורפירסט
אליעזר יגר,
ן 1ש| # 1
החליף יריות עם השודדים, לפני שנעלמו.

.3המכונית החובית

בנקודה בה חונה הג׳יפ המשטרתי,
בתצלום שיחזור זה, הצטרפה לג׳יפ
השודדים הנמלט מכונית שנייה של השודדים — טנדר ״סטודיבייקר״ כחול. ג׳יפ
השודדים העמוס נשק ושלל והטנדר הכחול המשיכו בדהרה בשביל הבוצי.

.4המכונית החוסמת

כאן, בנקודה בה הפן ציר הנסיגה
של השודדים לשביל צר, נתקלו השודדים
הנמלטים במכונית חונה של פרדסן מקומי, שחסמה את המשך תנועתם. סמ״ר
נפתלי חיוו, מצוות החוקרים, שהשתתף בניהול השיחזור, מצביע תוך מתן הסברים.

.5סילוק המכונית

התמונה הבאה בשיחזור: השודדים מסלקים
את מכונית הפרדסן (המודגמת בתצלום על־ידי
הג׳יפ המשטרתי) מהשביל. למזלם, היו מפתחות המכונית במתג התנועה,
והם יכלו לסלקה תוך שניות. השביל מוביל לכביש אשדוד—תל־אביב.

1 1 1 1|| 1111ל \ י ¥ 1 1כאן נטשו השודדים הנמלטים את הג׳יפ הגנוב,

^ בו השתמשו להגיע אל הבנק ולהימלט ממנו,

ופתחו בריצה לתוך השדה, וכעבור מרחק קצר — למחבואי הפרדס שבהמשך
השדה. שם המתין להם רכב אחר. השוטרים, בשלב זה, פתחו על הבורחים באש.
לעשות, זה לגשש כסומא באפילה. החוק רים
נאלצים לעבוד בפרך, כשעיניהם
קשורות, ולהתפלל לנס.
בשוד בראשון, תפילתם הועילה. במשך
18 יום, מאז בוקר השוד, ולמרות שבידי הם
היו חמישה חשודים — לא הצליחו
החוקרים להתקדם אפילו צעד אחד ב־פיענוח
התעלומה.
ואז אירע הנם: ביום דד 18 לחקירה —
נתגלה מלוא השלל, וחלק מהנשק.
למחרת, התגלה החלק האחר של הנשק.
עד כמה היה זה נס, סירבו החוקרים
לפרט. מאליו מובן גם שהם סירבו לאשר
כי הצליחו למצוא מודיע, שהעלה אותם
על העקבות הנכונים.

ח שוד א לי ם,
נו קשה, עק שן

.7החשודים מתחבאים? -
קבוצת סלעים בחוף פלמחים, בנקודה בה מצולמים שני הגברים,
גילתה המישטרה שניים מהחשודים שעצרה. לדברי המישטרה,

הם התחבאו שם לא על־מנת להימלט, אלא כדי לתפוס
בחששם שהשוטרים יפתחו עליהם באש, בתגובה על
מצד השודדים בזמן המירדף. חשוד שלישי, ניטים
זינק בנקודה זו לים — לבוש מכף רגל ועד

מחסה, היריות לביא,
ראש.

ך* עקבות התפתחות זו, נוצר מצב
4משעשע, ככל שהוא עגום:
השלל — נתגלה. נשק השוד — נתגלה.
ורק השודדים עדיין לא נתגלו. שכן ה חשודים
שבידי המשטרה עדיין נמצאים,
למרות הנסיבות החשודות בהן נעצרו,
במצב טוב למדי, מנקודת ראותם: צוות
החוקרים חסר עדיין הוכחות להרשעתם
בפשע המיוחס להם.
כך, למרות צערם של השודדים על
הפסד רבע מיליון ל״י, עלולים הם ל התנחם
בכך שלפחות לא יבלו שנים ב כלא.
דבר
אחד ברור מעל לכל ספק: אם
החשודים שעצרה המשטרה הם אכן ה שודדים
— יצטרכו החוקרים לעמול קשה
כדי להוכיח את אשמתם בביצוע השוד.
(המשך בעמוד )26

שוב הסתבך והתערפל ללא מוצא כאילו.
לשודדים, קשה היה שלא להיות מופת עים,
למרות כל התיכנון המוצלח, מהצלח תם
הראשונה. למרות היתקלותם הבלתי־צפריר,
בשני שומרים שפתחו עליהם ב אש,
הצליחו להסתלק, ללא נפגעים —
כשבאמתחתם רבע מיליון ל״י.
כדעס ביו ם ב הי ר
ך! פתעתם השנייה היתד, נעימה
| { פחות: דרך נסיגתם נחסמה — ב אקראי
— והשניות היקרות שהם איבדו,
במאמץ לפנות את ציר נסיגתם, עלו להם
ביוקר.
למרות זאת, ולמרות העובדה שמייד
לאחר השוד תפסה המשטרה חמישה חשו דים
— לא נתפס השלל, לא נתפס הנשק.
במשך 18 ימים ארוכים, יכלו השודדים
לשמוח בהצלחתם.
גם למשטרה לא חסרו הפתעות.
השוד הענק נפל עליה כרעם ביום
בהיר. אף שמץ של מידע קודם לא הסתנן
אליה. לא היה בכך פלא. המשטרה היום
איננה ערוכה עוד ללחום בפשע של ה יום.
בשל מדיניות שכר שערורייתית,
מאבדת המשטרה, טיפין טיפין, את מיטב
חוקריה ואנשי הניהול שלה. מסיבות נוס פות,
היא נותרה לאחרונה כמעט ללא
מודיעים בעולם הפשע — בעיקר בגלל
גל הרציחות האחרון ששטף שם, ושהיה
מיועד להשתיק לשונות חופשיות מדי.
ללא מודיעים. משטרה היא כמו שלושת
הקופים המפורסמים: כל מה שנותר לה

!ל ו • ^1111171 מתחת לסלע זה, בחוף פל0

111 ש | /מחים, גילו החוקרים על קרק
ע חים, בעזרת צוללן, כלי״נשק שבו השתמשו הטורדים,
לדברי המישטרה, בשעת ביצוע חשוד. המקום נמצא בריחוק

שניים וחצי ק״מ מהנקודה בה נעצרו חמשת החשודים בתום
המירדף. תגלית זו אירעה 19 יום לאחר השוד. יום לפני כן
גילתה המישטרה, את כל שלל השוד. בתמונה: מפקד משטרת
ראשון-לציון פקד גבריאל שטרנברג (במדים) וסמ״ר חיוו.

711111 *1ד י 0צוות החוקרים שפיצחו את השוד חגדול.
! [ 1 1 1 / 1 1 1 1מימין לשמאל: רב״פקד שמעון סביר ()42
ראש לישכת החקירות. מפקח חיים בן״איון ( )39 סמו של רג-
וכשהוא בראשם, יצא למירדף.
ניצב־מישנה עזרא גולדברג שם את
עצמו בקו האש הראשון לא רק נגד הפוש עים.
גם בעימות עם עיתונאים אין הוא
נסוג, נטל לעצמו את תפקיד הדובר במר-
חבו, עונה תשובות לעניין, וכשאינו רוצה
לענות — אינו מתחמק מאחורי דברי־הבל
חלקלקים, אלא אומר ישירות כי לא יענה.

רבע מי ליון

המנקד

ניצב״מישנה עזרא גולדברג,
מפקד משטרת
מרחב המרכז, נוהג לצאת אישית בראש
אנשיו למירדפים אחרי כנופיות פושעים.
(המשך מעמוד קודם)
מפי החשודים עצמם, לא יזכו לכל עז רה.
לא לחץ, לא פיתוי, לא שוחד, לא
יצליחו, אם לשפוט לפי העבר, לפתות
את פיהם.
שכן החשודים שבידי המשטרה משתיי כים
לכנופיית בת-ים המפורסמת, המטי לה
זד, שנים את זזתיתה על האיזוד ה מאוכלס
ביותר במדינה, כשהמשטרה חס־רת־אונים
נגדה. בחלק גדול של סידרת
מעשי השוד, הרצח והאלימות שאירעו ב מדינה
בשנתיים האחרונות, עצרה המשט רה
כחשודים את ראשי הכנופייה — כנו פיית
הסיציאליאניס, כפי שהם אוהבים ל היקרא.
בשיא
המעצרים זכה ניסים לבי* —
שנעצר גם עתה. תוך השנה ל&זזרדגה,
נעצר לביא, בן ה־ 21 בסך הכל 23 .,פעם
— כחשוד בהשתתפות, ביו, היתר, בפי 2־
עים חמורים כרצח עודל קפליצקי.
אלא שכל המעצרים היו לשוא. הוכחויז3
לא נמצאו, ואילו גיסים עצמו — ינלע
לשתוק כמו דג ,״זהו אגוז קשה, עקשן״
שאין לשבור אותו,״ מסבירים התוקלים..

ב שתי ד קו ת
ץץה שאירזן

כי השודדים חמושים בעתים, פתחו באש.
השודדים השיבו אש, פצעו אחד מהשניים
בראשו. תוך שניות, נעלם ג׳יפ השודדים
בכיוון היקב. בג׳ים היו 265 אלף ל״י.
בבנק שנשדד לא היה מנגנון־אז־הטלפונית ההודעה אוטומאטי. עקה הגיעה
למשטרת ראשון חמש דקות לאחר
שנעלמו השודדים.
בתחנת משטרת ראשון לא היו כל כלי
רכב. שניים שכבו במוסך, השניים הנותרים
היו בנקודות מרוחקות ביותר. זו הסיבה
שהשוטרים נעזרו במכונית הפרטית.
תוך דקות, השתתפו כבר בהקמת המל־

באותו מירדף, התגלה,
צעד, בשיחזור הגדול

* ) צעד אחדי
ביום א׳ השבוע.
השעה היתה 07.55 כאשר מכונית ברינקס
הביאה את מישלוח הכסף היומי לסניף
בל״ל בראשון. שמונה דקות לאחר מכן,
פתח סגן מנהל הבנק את הכספת. באותה
שנייה, זינקו פנימה, דרך הכניסה האחו רית
4 ,שודדים חמושים ורעולי־פנים.
שניים ניגשו ישירות לחדר הקופות, כש אחד
מתחיל למלא את השקים הריקים

מ י רדף
מיידי
* צו ר שני הראוי לתשומת לב, נאשר

^ מנסים לנתח את השוד הגמל״ הו*
רחמים התש, הנחשב לאחד מבוכזד ה קבוצה
הבת־ימית.
מול מבצעי השוד הגדול, ניצבים האנ שים
שהכשילו אותם — חוקרי המשטרה.
השוד הגדול נכשל בראש ובראשונה
הודות למהירות הפעולה של השוטרים,
שיצאו למירדף מיידי. לולא זה, סביר
להניח כי השודדים היו נמלטים — על
שללם.
לרוב, יש למשטרה אמצעים אחרים לפע נח
מעשי פשע. משטרת ישראל, שאיבדה
אמצעים אחרים אלה, נותרה עם הדבר
האחרון שעדיין נותר לה — המסירות,
הנאמנות, והנסיון העשיר של החוקרים
הבכירים שלה. הפעם, אלה הועילו. משטרת בתחנת
ברגע שנתקבלה
ראשון ההודעה הטלפונית בדבר השוד
זינק מפקד התחנה, פקד גבריאל שטרנברג
( )52 איש משטרה בעל ותק של 22 שנה
במקצוע, לפעולה. הוא גייס שלושה שוט רים
חמושים, והם עצרו מכונית פליימות
פרטית שחלפה במקום, דהרו למידדף.
שניות לאחר מכן, נמסרה כבר ההודעה
ללישכתו ברמלה של מפקד המרחב, ניצב-
מישנה עזרא גולדברג (.)57
מפקד המרחב גייס מייד תריסר שוטרים,
מכל הבא ליד — פקידים, מחסנאים, אנ שים
טכניים — ניפק להם נשק מהנשקייה,
בלי לבזבז זמן על הרישומים המקובלים,

פקד סביר, המתמחה בחקירת אח״מים. סמ״ר צבי ברגי ()38
ורס״ל שלום פורטל. הצוות כלל גם את המפקח יהודה
פרילינג וסמ״ר נפתלי היון שהשתתפו במצוד אחר השודדים.

החשוד מסי 2
רחמים הרוס,
אחד החשודים העיקריים בשוד, תואר,
בעת משפט אחר שלו, בליצן, בעקבות
טענתו בפני השופט, כי הוא יתום.
שהביא עימו, בחבילות שטרות, השני מאב טח
אותו בעתי דרוך. שודד שלישי כיסה
בנישקו גבר ואשד. שלקח כבני־ערובה.
שודד רביעי, מזויין גם הוא בעתי, איבטח
את דלת הכניסה הראשית.
לא עברו שלוש דקות, והרביעייה כבר
היתד. בחוץ, בדרכה לג׳יפ שהמתין להם
במרחק עשרים מטר מהכניסה. אשה שעב רה
ברחוב הבחינה במתרחש, צעקה ״שו דדים
בבנק!״ שני שומרי פרדסים, שישבו
בביודהקפה ליד הבנק, פתחו בריצה לכיוון
הבנק, שלפו את אקדחיהם, למדות שראו

מנע ממנה: בחרו בציר נסיגה הניתן
לחסימה בקלות.
החסימה לא היתד• ,מכוונת, אולם גורלית
לא פחות: מכונית של פרדסן, במקום
שהדרך הפכה לשביל צר, עצרה את רכב
השודדים לדקות יקרות, עד שהצליחו לה סירה
מהשביל.
״היה לנו מזל שלא ירד גשם,״ הסביר
בעת ד,שיחזור סמל־ראשון תיון, שנהג
ברכב ד,שיחזור. ואכן, שביל המירדף, ביום
ד,שיחזור הגשום, היד, תמיסת בוץ טובע נית.
מכונית הפליימות הפרטית, שדהרה
בראש הרודפים עם שלושת השוטרים,
לא היתד, מצליחה מעולם להתקדם בבוץ זה.
אך גם כך היה לשודדים יתרון. בשביל
המשובש, יכלו הג׳יפ והטנדר של השודדים
לדהור במהירות, כשהמכונית הפרטית נאלצת
לנוע בזהירות.

ט עו ת
גו ר לי ת

החשוד מסי1

הדמות הבולטת בין ששת החשודים,
נעצר בשנה האחרונה 23 פעם, תואר ע״י
המשטרה בטיפוס אלים, נוקשה ומסובן.
כודת סביב השודדים הנמלטים 15 כלי
רכב והליקופטר. כבישי אשדוד— תל־אביב
׳וראשון— תל־אביב נחסמו.
בנס, ידעו אנשי המשטרה את כיוון
ציר הנסיגה של השודדים. אחד מפקידי
הבנק, שהגיע לעבודתו ברגע השוד, החל
עוקב במכוניתו אחרי הג׳יפ הנמלט. כאשד
גילו השודדים כי עוקבים אחריהם, פתחו
באש. הפקיד עצר, שב על עקבותיו. כ שהגיעו
הרודפים לבנק, ידע להדריך אותם.
השודדים, התגלה, פנו לעבר איזור הפר דסים
שבין העיר לחוף הים. שם, במעמקי
האיזור, בגד בהם מזלם לראשונה, כאשר
עובר־אורח מקרי ראה את ג׳ים השודדים
— אז עדיין לא ידע מה שהוא רואה —
עוצר ליד טנדר סטודיבייקר כחול. לאחר
שניות ספורות, המשיכו שתי המכוניות
בדהרה במעלה הדרך.

לילווי
ח מו ר
ך• שלב זה, היו השודדים עדיין במצב
£טוב. הם הקדימו את רודפיהם
בשמונה דקות — זמן מספיק להיעלם
לנצח, בשטחי הפרדסים העצומים באיזור,
להסתנן בחסות החשיכה בחזרה החוצה.
קובע ניצב־מישנד, גולדברג :״לוא היינו
מקבלים את ההודעה חמש דקות קודם, היו
השודדים בידינו.״
גם כך, כמעט והצליחו הרודפים. תיכנו־נם
המעולה של השודדים לקה במיגדעת
חמודה, בפרק הנסיגה: הם עשו טעות
חמורה, שכל קצין זוטר בצה״ל יודע לד,י־

** כונית הפדדסן החוסמת חיסלה את
מירווח הזמן שלטובת השודדים. ל פתע,
גילו הרודפים לפניהם את ג׳יפ ה שודדים
עומד כשהשודדים נמלטים ממנו
רגלי לכיוון הפרדס.
כאשר ראו השודדים את מכונית המיר-
דף, פתחו עליה באש. כאן, עשו הרודפים
טעות חמורה. כדי להימנע מקורבנות חינם,
האיטו את קצב הרדיפה. הם הניחו שאין
כל חיפזון, מאחר שברגע שהשודדים נטשו
את ריכבם, הם אבודים. הרודפים לא לקחו
בחשבון את האפשרות, שהוכחה כעובדה,
כי לשודדים ממתין רכב אחד — כפי הנר אה,
הטנדר הכחול, שעבר קודם לכן לשביל
•מקביל, המתין בנקודת מיפגש.
הרודפים התעכבו לחכות לתגבורת. תוך
שהם בודקים את דים השודדים, גילו הפתעה
לא נעימה. השודדים הציבו מאחורי
הג׳יפ משולש אזהרה האדום. אליו, חיברו
רימון־יד ממולכד. המלכודת לא פעלה רק
בגלל שבחפזונם לא ד,ישלימו את החיבורים
כיאות.
לאחר העיכוב הגורלי, חודש המירדף.
ברור היד, עתה כי השודדים חתכו את
כביש אשדוד—תל־אביב, המשיכו לתוך
איזור הפרדסים מעברו המערבי — לכיוון
חוף פלמחים. כל האפשרויות האחרות
לא באו בחשבון, כי הדרכים היו חסומות.
בשלב זה, השתתפו במירדף כבר עשרות
שוטרים רגלים, פרשים, וכלבי גישוש.
המעצר הראשון בוצע שלוש שעות
לאחר השוד, ב״ 11 בבוקר.
על החוף •ממש, בנקודה במרחק כשני
קילומטר מחוף הדיפלומטים, הבחינה ניידת
בשלושה גברים. כאשר קרבה אליהם, הס תתרו
שניים בצל סלעים. השלישי קפץ,
בבגדיו, לתוך הים.
השלושה נעצרו, לא לפני שחיה צורך
לשלוף את המתרחץ העליז בכוח מהמים.
הוא זוהה כניסים לביא.
השלושה הסבירו כי שהו במקום לקומזיץ
לילי. השוטרים לא שוכנעו, הפרידו ביניהם
מיד, כדי למנוע תיאום הסברים, העבירו
אותם למעצר, נשארו לארוב במקום.
שעתיים לאחר מכן הגיעו למקום שני
גברים נוספים. גם הם נעצרו מיד, טענו
כי הגיעו למקום לדיג.
כך נפלו בידי המשטרה חמשת החשודים
שלה: ניסים לביא ( )21 מבת־ים, רחמים
חרוש ( )25 מתל-אביב, אורי •מזרחי ()22
מגבעתיים, חיים חאדי ( )25 מתל-אביב,
ובן־חורי דוידי 23 תל־אביבי גם הוא.

ניצבו החוקרים חסרי־אונים
חשוד שישי, אלי דניאל ( )20 מיפו, נעצר
לאחר שהתברר כי בילה בחברת החשודים
בערב הקודם.
זה היה סוף המירדף, וסוף ההתפתחויות
הגלויות — למשך 18 יום.
ביום ה־ 18 לאחר השוד, גילתה המש טרה,
בצריף ששימש כמחסן בלב הפר דסים
באיזור ראשון־רחובות, את כל שלל
השוד, וכן חלק מהנשק. למחרת היום,
על קרקע־הים, בחוף בו נעצרו חמשת
החשודים, אך בנקודה מרוחקת כשני קי לומטר
ממקום מעצרם, גילו החוקרים בעז רת
צוללן חלק אחר של נשק השוד.

מודי ע
זי מ ר
ץץה הכיא לתגליות המפתיעות?
(/סריקה שיטתית של השטח, היכרות
מושלמת של הסביבה, ומודיעין,״ הסביר
ניצב־מישנה גולדברג — וסירב לפרט יותר
מכך. צריך היה להיות תמים מאוד, כדי
לא להבין שהתגליות התבססו בעיקר על
היסוד השלישי — על מודיע שפתת סוף־
סוף את פיו וזימר.
יחד עם זה, לא עזר המודיע האלמוני
להמצאת הוכחות נגד החשודים. למרות

שעברו שלושים יום מאז שנעצרו, התכוון
השבוע ראש לישכת החקירות של מרחב
המרכז, דב־פקד שמעון סביר מצוות החוק רים,
לפנות ליועץ המשפטי בבקשת הא־רכת־מעצר
מעל לתקופה המכסימלית המו תרת.
״מדוע
אין כתב-האישום מוגש נגד הח שודים,
חודש לאחר מעצרם ואחרי שהנשק
והכסף נמצאו?״ נשאל גולדברג.
״יש לי יסוד טוב לתקווה כי נוכל להגי שו,״
השיב מפקד המרחב.
היתד. זו תשובה שהצביעה על כך, כי
קיימת אפשרות שכתב־אישום ל א יוגש
— אם לא יימצאו הוכחות נוספות נגד הח שודים.
היתד.
זו מחשבה עגומה. למרות מזלה
הרב של המשטרה בכל הפרשה, ואחרי כל
מאמציה העצומים, עלולים השודדים לפ רוח
להם, לנסות את מזלם במקום אחר,
— כשהם ׳מפעילים נשק חם.
הם יטלו איתם את קביעתו של גולד ברג,
שהצביעה על הסכנות הטמונות
באפשרות זו :״זו הפעם הראשונה שהמש טרה
ניצבת מול כנופיית מסוכנת כל־כך,
המושה כל־כך, ומתוכננת כל־כך,״ הכריז.
״לוא הייתי צריך להעניק ציונים לפוש עים
על תיכנון, היה שוד רבע המיליון
בראשון זוכה בציון, מעולה׳.״

(המשך מעמוד )22
ביטחון לצורך השתתפותו בטכס. נראה
כי בשלב מסויים מסר דיין על כוונתו
להתגרש לראש־ד,ממשלה גולדה מאיר,
שניסתה להניא אותו מלעשות צעד זה,
אולם דיין הבהיר לה שבגילו אין טעם
לנסות ולהשפיע עליו.

מבצע
מחתר תי
** ל האירוע עצמו מדווח כתב
> ״העולם הזוד׳ :
דיין הפתיע את כולם, כרגיל בבוקר
יום הגירושין.
סוללת צלמים חיכתה לו בוועד־הקד,י לד
.,כתבים הסתובבו במיסדרונות בית־הדין
הרבני בתל־אביב, חקרו כל פקיד.
באותה שעה כבר ישבו שר הביטחון
ואשתו בביתו של הרב גורן.
ביתו של גורן מרוחק מטרים ספורים
מוועד־הקהילה. השמועה פשטה במהירות.
תוך שניות היד, בית־הדין הרבני ריק
מאנשי עיתונות.
מרכז הכובד עבר למעלה שדרות דויד־המלך.
לבית המגורים בו נמצאת דירת
הרב גורן, שתי כניסות. בכניסת החזית
ניצב כבר על משמרתו גורילה אחד. מבט
לאורך המדרכה גילה את הדודג׳ פלורה
האפורה של דיין. היא חנתה במנוע מופ על,
מגביה נעים ושני אנשי ביטחון ב תוכה.
מאחוריה עמדה מכונית ברקודה
בצבע זיית, באותו מצב ובאותה תכולה.
חדר הכניסה לבניין החל מתמלא צל מים.
הכל התרכזו ליד הכניסה הקדמית,
משקיפים על שתי המכוניות החונות.
צלם שניסה לעלות במעלית לדירתו של
גורן, הגיע מהר מאוד חזרה .״יש שם
שלוש גורילות,״ סיפר ״אחד מהם אמר
שהוא קצין משטרה, ושאם לא אסתלק
מייד הוא עוצר אותי.״
וכמו שכולם מחכים בכניסה הקדמית,
יוצאת לפתע רות דיין בלוויית מזכירתה,
מיקי בייטל, מן המעלית האחורית, וה שתיים
ממהרות למגרש החניה.
הצלמים המופתעים החלו לרוץ, עטו
על רות בהבזקיהם. בחוץ ירד גשם כבד.
המזכירה החזיקה מטרייה מעל שתיהן, ו הצלמים
נרטבו עד לשד עצמותיהם.
כל אותו זמן, שמרה רות על חיוו אמיץ
נוכח מיתקפת הצלמים. היא לא הוציאה
הגה מפיה, לא ענתה לאף שאלה. הסאאב
הירוקה שלה הותנעה וגרושתו של משה
דיין הסתלקה מן המקום.
שוב רצו כולם לכניסה הקדמית, מצ פים
לדיין. שתי המכוניות חנו עדיין ב חוץ,
במנועים הומים. צלמים מיספר יצ או
לגשם, מכינים עצמם לקראת יציאתו
של דיין.
ואז, הוא הפתיע את כולם פעם נוספת.
מתוך המעלית האחורית נפלטו במהי רות
שלושה אנשים. השלישי היה דיין.
רק עורפו נראה. שלושה מטרים הפ רידו
בינו לבין היציאה. הוא ושני מלוויו
חצו את המרחק כמעט בריצה. כשהיו ב חוץ,
והצלמים בחצי הדרך אליהם, מתוך
המעלית הופיע איש ביטחון, זינק לדלת,
וחסם אותה בגופו.
״לא לצלם,״ שאג. ראשון בהסתערות
העיתונאים הגיע אליו כתב איי.פי. בדחי פה
חזקה הדף את איש הביטחון הצידה.
המשיך בהסתערותו. שאר המסתערים חל פו
על פניו, ופלשים החלו מבזיקים.
דיין ושלושת מלוויו נבלעו בתוך מכו נית
פורד לבנה, שחנתה בצד, ואשר איש
מן העיתונאים לא חשד בה לפני כן.
ללא כל התחשבות בצלמים הדבוקים ל זגוגיות
המכוניות, בניסיון נואש לצלם את
דיין, זינקה המכונית בחריקת צמיגים,
נמלטה ממגרש החניה.
בניגוד לרות החייכנית, היו פניו של
דיין אפורים וקודרים.
בדיוק כמו השמיים הנוטפים מעליו.

מפקח חיים נן־איון
1*1111 ?1ל 111111111
השלל בשלמותו —
1/111^ 111 11111
חלק מהנשק ששימש לביצוע חשוד — ארבעה
מחסניות, וכובע גרב. נשק זה והכסף נתגלו בצריף

מציג את 265 אלף חל״י —
שנתפסו על״ידי המשטרה, וכן
״עוזים״ ,שלושה אקדחים,
בודד בפרדסי ראשון— רחובות.

גטי רוב לוודאי שדבר הגירושין לא
1/יהיה החדשה האחרונה מתחום חייו
הפרטיים של דיין בזמן הקרוב. לדעת יוד עי
דבר, לא היה דיין מקפיד להתגרש
ומיד. מעדיף להמשיך בחייו הכפולים
כמו שעשה עד כה, לולא היה בכוונתו
לשאת את אהובתו לאשר. ולתת מעמד
חוקי לאהבתם הארוסה. מאחר שמאז
ומתמיד דגל דיין בשיטת ״זבנג וגמר נו,״
אומרים מקורביו, הוא יעשה הכל
גם הפעם במכה אחת: זמן קצר אחרי
שיקבלו גירושיו תוקף חוקי כדת וכ דין,
ישא דיין, סב ל־ 5נכדים, לאישה
את הגברת רבינוביץ׳.

(המשך מעמוד )23
:רעל שהם אוכלים, ושיעבדו לדברים
בריאים. בתמימותי, סיפרתי לחברות
שלי הכל. רציתי לעזור להן, שיעברו
גם הן לשיטה בריאה. למחרת, התחילו
לספר בעיר שהשתגעתי. התחילו לספר
שאני יושבת על הריצפה ואוכלת אורז
ודברים כאלה. איכפת לי? שידברו. אותי
מעניין רק שנהיה בריאים ושהילדים
שלנו יגדלו בריאים.
ביהוד טפשי הסיפור על פשה. הוא
הרי הידיד הטוב ביותר שלנו בלונדית,
נתקענו באתונה ונשארנו בלי כסף לתקן
את המכונית. לא יכולנו להמשיך בטיול
לאירופה. פשה, שהיה שם גם הוא
אז, התרוצץ והשיג לנו את הכסף.
בסך הכל, אני רוצה לשמור על עצמי
חופשייה מעומס של עבודה עד שהילד
יהיה בן שנה. פשה היה הראשון שהבין
אותי, ובכלל לא מתנגד. אחרי זה, אח זור
לשיר כמו קודם.
ך א ׳הכאתי איתי שום דבר מ /אמריקה.
זה פשוט לא עניין אותי.
בגדים, ותכשיטים ודברים כאלה. הר גשתי,
אחרי שגילינו את שיטת חברי-

זמרת זוהר
״יותר נורמלית מאי־פעם״

אות החדשה, שהדברים הישנים
מעניינים אותנו כמו קודם.
וזה כולל גם את הכסף. לפני ש־
׳נסענו, עבדנו שנינו נורא קשה. לא
רק בגלל הקריירה, אלא גם בשביל
הכסף. כל היום רצנו מעבודה לעבודה.
היום, זה אחרת. אני לא חושבת יותר
שדבקה זוהר מוכרחה ללכת לבריכה
בשרתון, עוזרת בית, להחליף בגדים
פעמיים ביום. פתאום גיליתי שנהפכתי
לבוירגנית קטנה. פתאום תפסתי את עצ מי:
מה לי ולש חזון?
מה אני צריכה עוזרת, בחדר וחצי
הקטנים שלנו? הרבה יותר חשוב לי
היום להצליח לעמוד על הראש כמו
שצריך. בינתיים אני מצליחה רק דקה
ביום. אני צריכה להגיע ל־ . 15 מה יש,
אם בן־גודיון יכול, גם אני יכולה.
ועוד דבר חשוב נורא: למדתי להש תמש
נכון בקול שלי, מאז שחזרנו.
אני לא מותחת יותר את מיתרי־הקול
כשאני שרה.
רק כשחזרתי מאמריקה, הבנתי פת־
׳אום עד כמה הסבתא שלי חכמה וצו דקת.
היא היום אשה בת — 80 וצריך
לראות איך היא הולכת זקוף, בלי מקל.
אוכלת רק עדשים, זיתים ולבן. שוטפת
לבד את הדיצפה בבית, ישנה על קר שים.
אף פעם לא חוילה. חבל שלא
הבנתי את זה קודם. החיים הקשים
׳והפשוטים האלה, אלה החיים הבריאים.
אלה החיים בשבילי.

במדינה סטודנטים מכות
מתחת לחגורה?
השביתה, עליה הכריזו השבוע הסטודנ טים
של הפקולטה למשפטים באוניברסי טת
תל-אביב, היתד. תוצאה ישירה של
ההתמרמרות השוררת זה זמן רב בפקולטה
זו. לדעת הסטודנטים, חלה החמרה רצינית
בהקפדה על עבירות משמעת, שלילת, מו עדי
ג׳ בבחינות, עונשים קיצוניים, יושאר
אמצעי לחץ.
עד כאן — סיכסוך אקדמי רגיל. הנופר
שנתווסף לו, כלל לא רגיל: לדעת הסטו דנטים,
היתד. זו מכה מתחת לחגורה
מצד הפקולטה, כאשר התלבשה אישית
על העומד בראש המאבק, מיכאל קליינר.
במסגרת המאבק פירסם קליינר, יו״ר
האגודה וסטודנט שנה ד׳:משפטים, מאמר
יחריף בבטאון הסטודנטים, בו התקיף קשות
את ראשי הפקולטה המחמירים בגישתם.
כשעשה זאת, לא ידע כי הוא עלול
להסתבך אישית בעבירה משמעתית בשל
מאמרו זה.

הדיקן• כאשר התקיים דיון ידו בבית־דין לעירעורים של האוניברסיטה
בעניינו של סטודנט בשם יהודה פרץ,
שהורחק, מלימודיו על עבירה משמעתית.
טען קליינר שכי׳ו״ר האגודה ישב בדיון
כמשקיף, כי כאן שוב התגלה הלחץ המופעל
על תלמידי הפקולטה למשפטים. בנסותו
להגן על חברו ללימודים, הכריז קליינר
כי ההחלטה להרחיק את יהודה פרץ לשנתיים
היא מכוונת, ודעתו היא שלדיקאן
הפקולטה, פרופסור אמנון רובינשטיין —
יד בדבר.
מיכאל קליינר דיבר כנציג האגודה. אך
תופש הדיבור שהיקנה ליו תפקידו, העמידו
בפני תוצאה תמוהה: לא עברו ימים רבים
והוא הוזמן אישית, כסטודנט, לבירור
משמעתי בפני שמואל עציוני, הממונה
על המשמעת בפקולטה למשפטים. קליינר
נאשם במסירת נתונים כוזבים לשלטונות
האוניברסיטה, פגיעה במורים והתנהגות
שאינה הולמת תלמיד באוניברסיטה. המת לונן,
כך כתוב בהזמנה לבירור, הינו פרד
פסור דן פרידמן, סגן דיקאן הפקולטה
למשפטים.

יעוץ פסיכולוגי
טיפול בבעיות — ולימוד היפנוזה.
בשעות 15.00 — 18.00

המשרד בתל־אביב :
רה׳ המלך ג׳ורג׳ 45

אולפןגרג (כר־קמה)
פותח ב־ 27.12 קורס ל־

קצרנ 1ח

עברית ו/או אנגלית
הצלחה מובטחת !

פרטים:

ת״א: גורדו! ,5טל׳ 236209
או ״ידעפון״ ,טל׳ 252425

מוכן להתנצל. באגודת הסטודנטים
הובעה הדעה כי הבאתו לדין של היו״ר
שלה היא צעד מחושב מטעם ראשי הפקולטה
למשפטים — בתגובה לפעולותיו
של היו״ר. היה זה צעד נוסף בהסלמה
ביחסים. נעשה נסיון לפשרה, וקליינר הו דיע
כי הוא מוכן להתנצל על חומרת
דבריו. הדיקאן לא הגיב, ותאריך הבירור
המשמעתי נשאר תלוי ועומד.
האגודה החליטה לא לשתוק הפעם. ראשית.
אסרה על קליינר להופיע לבירור.
שנית — הפיצה כרוז שהופץ באוניבר סיטה.
שלישית — גייסה לעזרתה את סרק-
ליטה, מרדכי שורר, אשר הציל בזמנו
את האגודה מעסק ענין השיכפול.
צו לבית־משפט. שורר, שבעצמו שי מש
בעבר כיו״ר התאחדות הסטודנטים ב ישראל,
פנה לבית־המשפט המחוזי בבק שת
ציו האוסר על האוניברסיטה להעמיד
לדין את מיכאל קליינר. הבקשה נומקה
בכך שהדברים שנאמרו על־ידי קליינר,
נאמרו בתוקף תפקידו כיו״ר האגודה ולא
בתוקף מעמדו האישי כסטודנט. אגודת
הסטודנטים היא אגודה עותומנית רשומה
כחוק ועל כן יש לה אישיות משפטית
נפרדת. פעולותיה, או פעולות מוסדותיה,
כולל היו״ר שלה — אינם כסופים לשיפוט
משפטי של האוניברסיטה.
כן טען שורר עוד, כי אם ניתן להעניש
באמצעות בירור משמעתי פנימי את ראשי
הסטודנטים על פעולותיהם — יגרום הדבר
שנציגים אלה לא יוכלו למלא את תפקידם
מבלי לחשוש לגורלם האישי.
אגודת הסטודנטים מצידה, הכריזה על
כוונתה להשבית את הלימודים בפקולטה,
בשלב ראשון של המאבק. בשלב שני, אם
יהיה נחוץ, ישבתו בכל הפקולטאות האח דות.
התוצאה
היתד. מיידית: עמדת שלטונות
האוניברסיטה התרככה, וברגע האחרון הכ ריז
דיקאן הפקולטה כי הוא מוכן לקבל
את התנצלותו של קליינר, לוותר על הבי רור
העומד נגדו.

צייר שמואלי ויצירת הפגנה
נגד נזטורפי־הדת
כאשר נשאל פרופ׳ רובינשטיין לתגובתו
על הפרשה, הסביר כי כל עוד הענין עומד
ותלוי בפני בית־הפשפס, אינו יכול להגיב.
הפעחז הפגנה
על ה קי רו ת
כל אדם — מפגין כדרכו. יש העו שים
זאת בהליכה, יש בישיבה. אח דים
בשביתת רעב, אחרים בנאומים. יצחק
שמואלי בחר להפגין על הקירות.
שמואלי ( )31 שצורתו אפופת זקן־הפרא
האפל שמה בכיס את כל גיבורי אי המטמון,
הוא צייר ופסל במקצועו. הוא החליט
להפעיל את מקצועו, על־מנת להפגין את
התנגדותו להסתערותם של מטורפי-הדת
על הפתולוגים. הוא עשה זאת בתערוכה
שפתח השבוע, בגלריה התל־אביבית.
לעינו של בור ועם הארץ, נראים ה ציורים
בתערוכה כמשהו הלקוח מספר
אנטומיה, או מאיטליז. הניחוש הראשון
מדוייק יותר, מסתבר. מסביר שמואלי:
״כשהתחילה רדיפת הפתולוגים הפתו לוגית,
חרה לי הדבר מאוד. לא רק כ אזרח
— אלא גם כצייר. ידע אנאטומי
מדוייק הוא הכרח בל יעבור לכל צייר.
לשלול ידע זה מרופא — הלא זה מזעזע.״
עיסקת גופות הוא שקל כיצד להביע
את זעזועו, החליט על סידרת ציורים:
״גיליתי הקבלה בין רדיפת הפתולוגים
על-ידי מטורפי־הדת, לבין תקופת־המעבר
מימי-הביניים לרנסאנם. גם אז היתד,
התקדמות מדעית ואמנותית אדירה — ב
סטודנט
קליינר
נגד סתימת פה
עוד הכנסייה קופאת על שמריה ומתנגדת
לכל קידמה. מן המפורסמות היא, שמיכאל
אנג׳לו, על מנת להשתלם באנאטומיה,
הגיע להסכם עם אב מנזר מסויים, כי זה
יאפשר לו לנתח גופות בלילות — וב תמורה
יקים אנג׳לו למינזר פסל מעשה׳
ידיו.
״נראה לי, שזה המצב אליו נגיע ב
קרוב,
אם לא תיפסק השתוללות הדתיים
הקיצוניים.״
אברים זועקים. שמואלי נטל תחרי-
טי־נחושת של אמנים ידועים מהמאה ה-
, 15 המתארים את המיבנה האנאטומי של
האדם, בנה, בהתבססות עליהם, סידרת
ציורים בעלי השלכה למצב של היום, כש־אברים
שונים — כליות, מעיים, ולבבות
— זועקים חמס, פורצים מסגרות וחודרים
מבעד לקירות.
״אני מקווה שאנשים יבינו,״ אומר שמו אל
ויצטרפו אלי בהפגנת התנגדות ל השתלטות
ימי־הביניים.״
לאלה שלא יבינו, כתב, הצייר בתוך
אחת התמונות, בעברית ברורה ומובנת,
על החלטתו לנדב את גופתו, לאחר מותו,
לצורכי מחקר.
הווי לחנך
אתה מז מזי ם
לנהגו של יחזקאל הנגרי, בעל מונית
41—038 בקו שרות 62 מתל־אביב — ל־פתח־תקווה,
יש תשוקה אחת בחיים: ל שנות
את פני החברה הישראלית — ב אמצעות
המוסיקה דווקא: הרדיו שבמו נית
משמיע ללא הרף מוסיקה בערבית,
וכשאחד הנוסעים מעז לבקש מהנהג ה מוסיקלי
להחליף לקול־־ישראל בעברית,
יוצא אשר על ההגה בנאום חוצב להבות:
״למה עברית דווקא? כולם צריכים
ללמוד ערבית! השפה הערבית היא ה שפה
הלאומית של ישראל. ס/ס 60 מתושבי
הארץ הם יוצאי ארצות המזרח, וזו השפה
שלנו! הגיע הזמן שכל ד,וחוחים ילמדו
ערבית. מספיק כבר. מה יש? מוסיקה ב ערבית
לא יפה? ועוד איך יפה! אצלי
תקשיבו למנגינות ערביות. בטקסי שלי —
אני המחליט!
אידיש נגד ערכית. הגבר מחליף
אוויר בריאות, מהלכים במכונית, וממשיך:
״בממשלה יושבים רק אשכנזים ששונאים
את הספרדים ורוצים לקבוע לנו את ה חיים
שלנו. השיכנוזים שנוסעים במונית
שלי — לא יכתיבו לי כמו אלה מהממש לה.
נמאס כבר מהווזווזים.
״אידיש? מה פתאום אידיש? אידיש
היא שפה של נאצים! הביאו אידיש מ גרמניה.
איך אפשר להשוות אידיש לער בית?
מה פתאום שאני אלמד אידיש?
תלמדו אתם ערבית! כולם שונאים את
הספרדים. מתנפלים עלינו על כל דבר,
לא חשוב מה.
״את העולים מרוסיה הייתי שוחט אחד
אחד. מקבלים הכל, ועוד עושים הפג נות!
לשחוט אותם צ ריו! לשלוח את כו לם
חזרה לרוסיה! מספיק צרות יש לנו
מהם. מי צריך אותם כאן? למה בכלל
מביאים אותם? אם בממשלה היו יושבים
ספרדים — היתד, נראית המדינה הזאת
אחרת!
״אם שלנו עושים בעיות ומפגינים —
אומרים עלינו שאנחנו פושעים! אבל כש-
השיכנוזים האלה גונבים את כל המדינה
— הם יכולים לצאת נקיים. לווזווזים מו תר
הכל בארץ הזאת. לספרדים — כלום.״
העולם הזה 1791

במדינה
מנגנון
הסג רי ם מוזרי ם
בעס קי ההסברה
אלכסנדר בגן ויהודה רותמן הם שני
תלמידים של המכון לשירה של צבי כס פי,
בתל־אביב. בהתחלת השנה, אירגנו
כגן וחברו הגיטריסט רוטמן, להקה בת
10 חברים, הופיעו איתה במספר מקומות
בארועים שונים. לאחר הצלחת הופעתם
בבית ציוני אמריקה באביב האחרון, ה ציע
כספי ליצחק אליאש, מזכיר הוועדה
לחגיגות יום העצמאות, שליד מרכז ה הסברה
בת״א, לשתף את הלהקה בתוכ ניות
אמנותיות. סוכם שהלהקה תופיע
בקריית־ים ובמעלות, תמורת 1200ל״י.
עבודה יש -בסף אין. הלהקה נס עה
למקומות האמורים כמתוכנן, קיבלה
אישורים מתאימים מהאחראים על החגי גות,
העבירה אותם לאליאש.
אך במקום התשלום, קיבלו חברי ה־

ואשר. שחש} 11ה
איו היא וראית
גרבונים • גמישונים
ארמני • אקסטרונים

בסריגת מיקוומש
מאריכת ימים

כ גן
איפה הכסף?

להקה מאליאש מכתב :״הנידון — הופעת
הלהקה ביום העצמאות.
״מהדיווחים שקיבלתי מקריית־ים ומע לות,
התברר שלהקתכם לא הופיעה. ה להקה
לא היתד. מגובשת ולא התאימה
להופעה על במת בידור.

כע ס חי דו ש ווסף
בטלוויוית

״לצערי הרב, לא ניתן לשלם את ה חשבונות
שהגשתם.״

איפה

הכסף? החבר׳ה הצעירים נד
המו.
״איך
יכול להיות דבר כזה,״ התפלץ
כגן .״אליאש כותב שלא הופענו, ובמשפט
הבא קובע שהלהקה לא היתד. מגובשת.
מסרתי לו את הטפסים חתומים ע״י אנשי
המקום — כהוכחה שהופענו.״
הגיב רוטמן :״מישהו לקח את הכסף ש הגיע
לנו. היתד. לנו תוכנית מוצלחת. איך
יכול משרד ממשלתי כמו משרד ההסברה
להתנהג בצורה כל־כך מוזרה 7אני חו שב
שמישהו סידר אותנו, וחזק.״

מתאים גם לחדרי
שינה

טוען צבי כספי, מנהל המכון לשירה:
״זו להקה טובה. ראיתי אותם בבית ציוני
אמריקה. בחורים מוכשרים. איך יכול
להיות שלא שילמו להם 7אני לא מבין!״
כשכיל מה לשדם ד מסביר יצחק
אליאש את החלטתו המיוחדת במינה :
״התברר לי שהורידו אותם מהבמה. נכון,
הם הביאו לי אישורים שהופיעו, אך נמסר
לי בעל-פה שהורידו אותם מהבמה, לכן
לא מגיע להם תשלום.״
מדוע הסכים בכלל לשתף את הלהקה
בחגיגות, אם לא ידע כי היא מתאימה
להופעה 7
״ראיתי את הלהקה בבית ציוני אמריקה.
אך נראה שביום העצמאות הם לא הצ ליחו.
נכון, סוכם לשלם להם, אך נמסר
לי שהלהקה לא היתד, מגובשת. אז בשביל
מה לשלם?״

5ינ * 7מ ק 1ד

* 0 7 / 7 111111

נחיללבז

ב״* תנזכודדלודק

שבועון החדשות הישראלי *
*העולם הזה״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלסון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם *הדסום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבגרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

טלוויזיף,

תוכניות המישדר
שיעורר מ הו מ ה
במוצאי שבת 1/1בשעה , 19.30 ישודר
בטלוויזיה מישדר מיוחד במינו. יהיה זה
ויכוח פתוח ביו •חוגים חרדים קיצוניים
על הנושא: האם צריכות בנות דתיות
להתנדב לשרות לאומי?
הרבנים הספרדים, שהשמיעו לא אחת
התנגדות טוטאלית לשדות בנות, סרבו
סירוב •מוחלט להופיע בויכוח. באותה איצ־טלה
— שהטלוויזיה מוקצה מחמת •מיאוס.
רחמנא ליצלן — התעטפו גם אנשי אגודת
ישראל, שנתבקשו להשתתף בוויכוח.
אלא שמאחורי הסירוב הפורמלי הסתתר
הפחד מפני היחשפות בציבור בנושא
בלתי פופולארי .״יש פסק של הרבנים,״
אמרו ,״וזה מספיק.״
חרדה מוכנת. הצעירות הדתיות ה מתנדבות
מחצור הגלילית, שהסכימו תחי־

רב כנימין צביאדי
אומץ־לב
לה להשתתף בצילומים, ביקשו •מאוחד
יותר, שלא לשדר את צילומיהן ואת דבריהן.
חרדתן של אלה, לפחות, היתד. מובנת.
קדמה לכך מערכת של שטיפת־מוח ללא
תקדים בציבור הדתי.
על רקע זה, צריך היה ר׳ בנימין צבי-
אלי, האחראי להפקת תוכניות הדת והמסו רת
בטלוויזיה, לאזור אומץ לא מבוטל
כדי להביא לשידור נושא •כה שנוי במח־

כיצד השיג חיים יבין
את הסעוב העולמי עם מזכיר הארס
סקופ עולמי השיג השבוע חיים יבין,
כמעט במקרה, כאשר נועד לראיון בלעדי
עם מזכיר ה אד ם החדש ד״ר קורט ולד־היים,
מיד עם היכנסו של האחרון לתפקידו.
חיים יבין ויגאל לוסין הסתובבו נוא שות
במסדרונות ה אד ם בנסיון להשיג חומר
ויזואלי כלשהו על ולדהיים, שהיה עד
כה די אלמוני בזירה הבינלאומית של
האומות המאוחדות, כאשר פנה אליהם פתאום
איש המנגנון ואמר קבעתם ראיון
עם ולדהיים? חכו, אכניס אתכם מיד אח רי
נציגי הטלוויזיה הגרמנית.״ יבין חיפש
מיד בקדחתנות צלם מצויד במצלמה מתאימה.
הראיון כולו צולם בצבע, כי זה
מה שהיה בידי הצלם שנימצא. התוצאה :
לא רק שיבין יצא יפה במיוחד בצבע,
אלא שזה גם יאפישר לטלוויזיה הישראלית
להפיץ את הראיון הבלעדי בתחנות חוץ.
לגבי עיתונאי, שהחל את הקאריירה שלו
כמגיש חדשות פוטוגני, הגיע ב כן יבין
להישג כלל לא מבוטל. הסקופ הוא בעצם
השגת הראיון האקסלוסיבי, ששודר בפני
צופי הטלוויזיה הישראלית ביומן אירועי
השבוע ביום השישי האחרון. היתה זו פעם
בניו־זורק, אנשים מזהים אותו, טופחים על
יון בלעדי לכתב ישראלי.
יבין, שנשמע כמראיין גלוי־לב ותוקפוי,

שאל שאלות נוקבות ביותר על עברו של
ולדהייס האוסטרי כקצין הוורימאכט במל חמת
העולם השניה, ועל יחסו למדינת
ישראל, לשליחות יארינג ולמיסמך יארינג,
עליו נתבקשה ישראל להשיב.
הדיפלומאט האוסטרי, ספוג כולו בחותם
המינהגים והנימוסים האירופיים, מאופק
וידידותי, השיב תשובה דיפלומטית מתחמקת
ביותר על השאלה האחרונה, שהיתה
גולת־הכותרת •מבחינת ההתענינות הציבורית
בישראל. לעומת זאת, היה מוכן להרחיב
את הדיבור על רגשותיו ועל סבל
משפחתו בתקופה הנאצית. חוגים יודעי
דבר העריכו, כי רצונו העז להדגיש עובדה
זו, שלוותה במימיקה מתאיימה, טומן
בחובו את סוד הסכמתו להעניק ראיון בלעדי
לכתב הטלוויזיה הישראלית.
אגב כך הסתבר שיבין בן ה־ ,40 שיצא
לארצות־הברית עם רעייתו יוספה והבת
הפעוטה דפנה באוקטובר, הוא עדיין השדרן
הפופולארי ביותר בישראל. בדיווח
טלפוני מארצות־הברית, סיפר הכתב הוותיק
יגאל לוסין בהתרגשות לעמיתו יעקב
אחי־מאיר, כי כאשר הולך יבין ברחוב
ניו־יורק, אנשים מזהים אותו, טופחים על
שכמו ומרעיפיס עליו דברי הערצה למכביר.
כמובן, ישראלים בהווה ובעבר.

לוקת -,וכד, מסעיר. עורך ד,מישנה, ישראל
גולדריכט, צעיר כבוש כיפה ׳סרוגה, ניגש
לטפל בענין בחרדת קודש, יחד עם הבמאי
הדתי אדיר זיק.
בדיון באולפן תשתתפנה גם שלוש נשים:
המנחה השדרנית — אסתר ברזל, הממונה
על בתי־ספר טעוני־יטיפוח במשרד החי נוך
— זהבה מלכיאל, שהיא אשד, דתית
המצדדת •בהתנדבות בנות לשרות לאומי.
מנגד תופיע •מנהלת בית-ספר של פועלי
אגודת ישראל — שושנה ביחובסקי, שתט ען
נגד. הוויכוח ישודר במסגרת תוכנית
המבדיל, שהיתר, עד כה •מסגרת לתוכניות
פולקלור מפוברק, חסר טעם.
מדיניות חדשה. מישדר זה, שיחולל
•סערת רוחות במחנה הדתי בארץ ובחוץ־
לארץ, אכן מציין שינוי קו •טוטאלי בתוכניות
המבדיל. קו שיימשך, כאשר תעסוק .
התוכנית, בעתיד, בעיקוב אחר פעילות
המיסיון בארץ, במידת נחיצותו או אי

נחיצותו של יהודי כמו הרב מאיר כהנא,
או •בתנועת גשר, הפועלת ממרכזה •בגוש
עציון לקירוב לבבות בין דתיים לחילוניים.

מי שאוהב מאד את דליה מזור,
יובל לראות אותת מבבבת גם מעל מסבי
הקולנוע. דליה משתתפת בסרט פירשו־מת,
שהופק על־ידי חברה חדשה גשם
טלסינה (טלוויזיה־סינימה) .בעלי החברה
הם: אולפני הרצליה ובמאי הפיר־סומת
אילן אלדד. המפיק בפועל, ני־סים
לוי עובד אולפני הרצליה, בבר
הוציא לאור סידרה שלמה של סירטי
פירסומת חדשים, בנסיון לבבוש את ה שוק
בתחום זה. מטרת החברה היא בעיקר
להיערך לקראת שילוב מישדרי פיר־סומת
מסחרית בטלוויזיה. אין ספק, בי
הם יודעים מה שהם עושים. בי דבר
אחד בטוח: ראשי רשות השידור אינם
חוסבים מאמץ, בימים אלה, בדי לצוד
קולות חברי״בנסת, בתקווה, שהללו יאשרו
לאלתר פירסומת מסחרית בטלוויזיה.
הסיבה: בורח מיידי לאזן את התקציב.

סיפור בה מ שכים
ההתרגשות במסדרונות הטלוויזיה היתה
גדולה. היה זה ביום השישי האחרון, כאשר
נתברר סופית, כי דובר רשות-ד,שידור

נותר רק לאחל, מכל הלב, הצלחה לגיל,
יהודי אימפולסיבי, המבוגר •משיכבת הגיל

הרישעות, הטמונה בנימוק זה, היא, שני תן
להעביר סכומים מסעיף לסעיף בתק צוב•
.צריך רק לפנות ולבקש את אישור
האוצר. מדור הספורט של הטלוויזיה, ש עדיין
לא ויתר על מאבק בנושא זה, היה
מוכן בשקט גימור לוותר על •סיכיום זה •מתק ציבו,
כדי לממן את כיסוי אירועי הספורט
המרכזיים האלה. אבל בשרשרת הבזיונות
והזילזול בציבור הצופים, האופייניים לטל וויזיה
— הכל צפוי והרשות אינה נתונה.

תדריך
• סרט טלוויזיה (יום ד׳ ,29/12
)20.40 סתיו אפאלאצ׳י — דרמה רגישה
על משפחה נצרכת בעיר שדה אמריקנית
התולה תקוות שוא בהצלחתו האמנותית
של הבן הוג, שגילה כשרון נדיר בעבודות
קראמיקה. לאהד שכל המשפחה נרתמת
לאיסוף כספים על מנת לממן את השתלמו תו
בתחום זה, מתנפץ החלום לרסיסים,

הנהלת
ה ת עללו ת נוספרג
ב או הדי ה ס פו ר ט
זילזולה של הטלוויזיה ברבבות אוהדי
הספורט חוזר שוב על עצמו. השבוע נודע,
כי הטלוויזיה לא תסקור את משחקיה של
נבחרת ישראל בכדורגל, שיתקיימו בבור מה
בחודש מרץ, במסגרת הטורניר הק־דם־אולימפי,
בו ייקבע איזו נבחרת תשת־/
תף באולימפיאדת מינכן. כן לא תסקור
הטלוויזיה הישראלית גם את משחקיה של
נבחרת הנוער, שתשתתף באליפות אסיה
לנוער בבאנגקוק.

דליה מווו
בסיומי ביוסומת
צבי גיל יכהן כמנהל מחלקת החדשות
של הטלוויזיה הישראלית, בתוקף מינוי
בפועל.
אבל ׳לא היה זה דווקא המינוי הצפוי
של גיל שגרם להתרגשות ולהתלהבות מל את
גיל. היה זה הסיפור• ,כי האחד והיחיד
שניגש — אגב, בסוד גמור — למיכרז
החיצוני על משרה זו, היה השדרן יאיר
אלוני. בלטו בהעדרם, בוועדת הטיבר־זים
— שדחתה, כמצופה, את מועמדותו
של אלוני — סגן יו״ר רשות השידור
נתן שחם, המנכ״ל שמואל אלמוג
והסמנכ״ל ארנון צול[רימן, שאינם נוה גים
להחמיץ בדרך־כלל ועדות מיכדזים
הדנות באיוש •משרות בכירות.
הסיפור כולו לא היה גורם להתרג שות
פומבית, לולא העובדה כי חרף כל
השמועות, הניחושים והתחזיות, לא ניגש
איש למיכרז מלבד אלוני, כשם שלא ניגש
איש למיכרז הפנימי על •משרה זיו. דק
טיפוס נועז במיוחד היה מוכן להכניס
ראש בריא למיטה חולה.

גילוי רצץ רע. אנשי •מדור הספורט
של הטלוויזיה עשו את כל המאמצים כדי
לשגר צוות מיוחד לראנגון ולבאנגקוק.
אבל שמואל אלמוג, ימנכ״ל רשות השידור,
גילה פעם •נוספת רצון רע, אטימות, וחוסר
מקצועיות מדהים, כאשר הודיע לאנשי
מדור הספורט, בישיבה סגורה, כי אזל
התקציב לנסיעות לחו״ל.

הממוצעת של עובדי המחלקה, עם היכנסו
למיטת הכלולות של מחלקת החדשות.

שידורי טלוויזי ה ישירים
ל אר צו ת־ הברי ת
נוכח ההתפתחויות העצומות, שיחולו במרוצת
השנה בתחום הטלוויזיה בארץ, נערכים
אולפני הרצליה לשידור ישיר מן
האולפן יישר לתחנות הטלוויזיה של ני ד
יורק. זוהי הפעס הראשונה.שחברה פרטית
מנסה לחדור לתחום זה. הכוונה היא לשדר
חדשות ותוכניות בצבע בקנה־מידה אמריקאי.
השוק הישראלי, מסתבר, קטן על
יצחק קול, מנהל אולפני הרצליה.
יש רק בעייה קטנה אחת, בינתיים. תחנת
הלוויינים הישראלית, ש1זוק!מה בעמק
האלה, עדיין לא קושרה עם הלוויין. אבל
קיימים כל הסיכויים• ,שהקשר ייווצר בסביבות
אפריל— מאי .72
מכל מקום, ההכנות בהרצליה הן,מעשיות
ביותר ויקרות ביותר, שכן המדובר ברכישת
ציוד צילום ומכשירי הקלטה בצבע
משוכללים ומורכבים מאד.

איתור קנדי כ״סתיד אפאלאצ׳י״
תקוות שווא
כאשר אולה נערתו מסבירה לו מדוע הוא
חייב להשאר. משתתפים: ארתור קנדי,
תרזה רייט ופיליס אלפורד.

• קלארק גיי־

כל (יום א׳ ,2/1
)20.20 סרט דוקו מנטארי
על חייו, וסדטיו אהבותיו
של הכוכב הנודע,
שהופעתו בתפקיד
רט בריטלט בסרט
הענקים חלף עם ה רוח
היא בלתי נש כחת.

כידור ישראלי
(יום א׳ ,2/1

גייבל

)21.20 טיפות גשם
(׳מישדר דחוי) .משתתפים: יוסי בנאי, עד נה
גורן, אברהם הפנר, ישראל גוריון,
אלכסנדרה, אירית סנדנר ואחדים. במאי —
יהודה נאמן.
• השעה השלישית (יוס ג׳ ,4/1
)20.20 בעקבות הקרנת גירסה קולנועית
דוקומנטאריח דראמטית איטלקית של פר שת
דרייפוס, ייערך דיון באולפן על מש פטו
של הקצין הצרפתי היהודי שנידון
לפני 75 שנה על בגידה שלא בגד —
פרשה שהסעירה את כל העולם הנאור,
בזכותו של הסופר הנודע אמיל זולה, שעמד
על גילוי האנטישמיות במהלכה. היתה זו
פרשה שהשפיעה׳במישרין על העתונאי
הווינאי תיאודור הרצל, להקים את רעיון
הציונות המדינית. משתתפים: עורך הערך
דרייפום •באנציקלופדיה העברית ד״ר משה
קטן, הידוע לציבור הצופים מסרטו של
יוסי גודארד על משפחות מרובות ילדים,
כאבי משפחה בת 11 נפשות, ראש המחלקה
לנוער ולחלוץ של הסוכנות היהודית מר דכי
(מיכלה) בר און מי שהיה קצין חינוך
ראשי בצה״ל, ח״כ בנימין הלוי, בעבר
שופט בית הדין העליון, שיציג את הצד
המשפטי של הפרשה תוך השוואה לפר שיות
דומות בישראל, ד״ר דוב לאזר
מרצה למדע המדינה באתיופיה באוניברסי טה
העברית. מפיק — דב שנער. מנחה —
ישעיהו בן־שורת.
העולם הזה 1791

קולנוע
שחקנים

איך לה צלי ח ב אזרגזם,
בלי להתאמץ
קאנדיס ברגן היא אחת השחקניות הצ עירות
המוכשרות יוד,מבוקשות ביותר היום
בעולם הסרטים. עם זאת, היא גם עיתו־

בי רו קרט
רומנס*
פילגש לסוף שבוע (>ת, תל־אגיב,
צרפת) — אותו פיזמון ישן:
אחרי עשר שנות נישואין, משתעמם
הבעל בחברת אשתו ושני ילדיו החמודים ומוצא לו
מיפלט רומנטי בסופי השבוע. מי שירצה למנות את כל
הסרטים שנעשו על נושא זה, יצטרך להעזר במחשב.
ובכל זאת, במיקרה זה, התוצאה מהנה בהחלט. מדוע ן
קודם כל מפני שז׳אן יאן, המגלם את תפקיד הבעל, ושותף
גם לתסריט, הוא אחד האנארכיסטים השנונים בפריס,
ומשום כך רצוף הדיאלוג בהברקות אישיות.
יאן, המגלם פקיד גבוה במישרד ממשלתי צרפתי,
מטפטף חומצה גופריתנית על ביורקרטים למיניהם, ומוצא
לכל מישפט את העקיצה הנכונה.
פרנסואז פביאן, כאשתו המבוייתת של הפקיד, היא
שחקנית משכנעת מאד, בעיקר משום שמאחורי החיצוניות
הסולידית שיש לה בתחילת הסרט, היא מסתירה אישיות
מעניינת יותר מכל פילגשיו של הבעל.
ותרומה חשובה לא פחות, פרנסיס בלאנש, כביורוקרט
צר־אופקים וקנאי, שאינו יכול להבין כלל איך זה שאדם
ממלא תפקיד ממשלתי על הצד הטוב ביותר וגם נהנה מן
החיים, בעת ובעונה אחת.
הבמאי ז׳או אורל מנצח על כל המלאכה ביד קלה ובחן

פביאן ויאן: האשה טובה מהפילגש
צרפתי טיפוסי, והמונולוגים הפנימיים של הגיבור, עמם
נפתח ומסתיים הסרט, מדגישים את הציניות האלגנטית.
אמנם — הסיפור מוכר, ההפתעות מעטות, והפתרונות
לסבך המשפחתי אינם מקוריים במיוחד. אבל כל מה
שמקשר בין הגורמים השונים, סימפטי ועוקצני.
רוצחעז מופרעים

כדגן כפעולה
אורגאזס לכד דורש
נאית בשעות הפנאי, ואולי משום כך אין
לה אשליות גדולות מדי בקשר למיקצו־עה.
בראיון
שמסרה לעיתון הבריטי סאנדיי
מירור, סיפרה :״אולי אינני שזזקנית גדו־לה,
אבל אין עוד אחת כמוני בסצינות של
אורגזם: עשר שניות של נשימות כבדות,
גילגולי ראש ימינה ושמאלה, התקפת קצרת
קלה, וסימנים ראשונים של התפגרות.
״אחרי זה, כל במאי חושב שאני גאו נית.״

תדרץ־

תל־אביב

הצלפים
(אופיר, איטליה) —
קלינט איסטווד יולי ואו קליף במערבון
כל־בד פרוע, עד שהוא מצחיק. המשך
לבער חופן דולרים.
+*+קוראים לי טריניטי ( אסתר,
איטליה) — הרבה אקרובטיקה, המון בדי חות׳
מעט מאד הגיון, שימוש רב באקר חון,
ובסך הכל — מצחיקון.
הלחישה שכלם (פאר, צרפת)
— תאור רגיש ומעניין של התבגרות נער
בן , 14 בשנות החמישים. הומור מעודן,
בימוי מהוקצע, הופעה מקסימה של לאה
מאסארי כאם האוהבת את בנה הקטן,
קצת יותר מדי.

ירו שלים

* * הציפור עם כנפי הבדולח ( חן,
איטליה) — מותחן מור־ט־עצבים על רוצח-
נשים מטורף, המטיל אימתו על חוצות
רומא. עם טוני מוזאנטד, ואנריקו מאריה
סאלרגו.
רסיסי חיים (סמדר, ארצותהברית)
— תיסכוליו של אינטלקטואל אמ ריקאי
צעיר, שאינו מוצא את מקומו בעו לם
הסובב אותו. מישחק מרשים של ג׳ק
ניקולסון בתפקיד הראשי.

חיפה
הפרוצה והשוטר (אויה, צרפת)
— מפקח־משטדה יוזם שוד כדי לת פוס
את הפושעים ״על חם״ .סרט מעניין
ויוצא־דופן, עם מישל פיקולי ורומי שניי-
דר בתפקידים הראשיים.

החטופה (תל״אביב, תל-אביב,
ארצות״הברית) — התקופה: שנות
השלושים. המקום קנזס סיטי.
מישפחת גריסום, שאינה אלא כנופיית פושעים אחת גדולה,
חוטפת יורשת עשירה ודורשת עבורה כופר־נפש. הכל היה
מתנהל בצורה אלימה ועיסקית להפליא, אילולא התאהב
הבן הצעיר, המופרע והמפגר במיקצת של המישפחה, אבל
המסוכן מכולם, בבת״הערובה, וזה, כמובן, מקלקל את כל
התוכניות שהיו למישפחח, ובראשה לאמא גריסום, השלטת
הבלעדית בבני״ביתה.
רוברט אולדריץ׳ סוחט מסיפור זח את כל האלימות,
הזרויות והאכזריות שאפשר למצוא בו. על הבמאי מוסיפים
השחקנים, אשר מגזימים מעבר לכל הגזמה, כשמפליאים
במלאכתם סקוט (״בדם קר״) וילסון, בדמות הבן המופרע,
ואיירין דיילי, כאמו.
העלילה, כנגד, תפורה בצורה רופפת למדי, כשאיש
אינו טורח לחפש את החטופה כראוי, עד שלפתע מחליט
הבמאי שצריך לעשות זאת. ההחלטה באה כאשר לפי כל
היגיון בריא צריכה היתה החטופה להיות כבר מזמן שש
אמות מתחת לאדמה. תגובה אביה, בסוף הסרט, הולמת
בהחלט את אופנת ״אפילו גנגסטרים עדיפים על עשירים
רקובים״ ,אלא שקשה לומר שהסרט מוכיח זאת.

דרבי: היתה צריכה למות מזמן
לעומת המיגרעות הגדולות, יש לציין שיחזור מצויין
של תקופה, צילומים משובחים, עריכה יוצאת מן הכלל
וטישחק משכנע של קים דארבי (החטופה) ושל רוברט
לאנסינג (גיבור ״האיש שלא היה״ בטלוויזיה, כאן בלש).
בקיצור — לחוקרי צדדים טכניים בקולנוע, ולחובבי
מיקרי״רצח גרוטסקיים.

י״צול ה
וי׳היא
נ אנ ס ת

111

גבר ללא מצפון (אוריון, תל־אביב,
ארצות-הברית) — הארולד
פרינס הוא מפיק מצליח מאד של
הצגות בברודווי (בין היתר הפיק את ״כנר על הגג״ המקורי)
שהחליט, משום מה, להפוך לבמאי־קולנוע. לתרגילו הרא-
שון בחר סיפור נוסח ״צלילי המוסיקה״ ,בלי המוסיקה,
אבל עם כוס גדולה ומליאה ברעל.
זהו סיפור על מישפחת אצולה אוסטרית שירדה מנכ־סיה,
ועל צעיר אלמוני, המופיע משום מקום, מתנה אהבים
עם כל אחד מבני המישפחה, ועם עוד כמה זרים בדרך,
ומראה מה יכול לעשות אופורטוניסט (מייקל יורק) צעיר
וחסר-מצפון למשפחות אצילים מנוונות, וחסרות חוט״
שדרה.
מעשיה צינית זאת מתרחשת על הנוף היפהפה והציב״
עוני של הרי טירול, המצולמים כמו היו מופיעים על גבי
עטיפת שוקולד (הצילומים של הצלם הנפלא ולתר לאסאלי),
שירים אוסטריים רומנטים מתנגנים ברקע, ואילולא מעשי
הנבלה של הצעיר, כמעט ואפשר להאמין שנמצאים ב״פונדק
הסוס הלבן״.
אבל פרינס אינו מניח לעצמו להבריק. הוא אינו
סומך על האינטליגנציה של הצופים שלו, ורואה חובה
לעצמו, כסוחר מומחה, להסביר, ובכך גם להרוג, כל
בדיחה וכל הערה צינית. שלא לדבר על כך שהוא עצמו

לנדסבורי ויורק (באמצע) :עם כולן
נסחף בזרם השמאלץ, עליו הוא, כביכול, מלגלג.
בצוות השחקנים מצטיינת אנג׳לה לאנדסבורי, בדמות
הרוזנת המרוששת, החולמת להחזיר את טירת המשפחה
לתפארתה הישנה, ומגלה תוך כך את אחת הטירות הפוטו־גנטיות
ביותר שידע הקולנוע חציבעוני. לא במיקרה דומה
הסיפור להחריד ל״תיאורמה״ ,סרט שנעשה לפני שנים בידי
פאוזוליני, עם משמעויות דתיות — אבל זה דבר סיפור אחר.

מחקר מזעזע
א1ד!זת התאבדות
קטינים מולה:

הדודה דיברו רק אידיש ופולנית.
לא שיחקתי עם הילדים. הם צחקו ממני
בגלל הבגדים שלי ושאני לא יודע עברית.
בכלל גם אני לא רציתי לשחק איתם.
הם היו מלוכלכים. הייתי כל הזמן לבד.
טיילתי לבד, שיחקתי לבד. הכל לבד. לא
היה לי עם מי לדבר.
רשמו אותי בבית־ספר של השכונה,
בכיתה ה׳ .באותה כיתה שהפסקתי ללמוד
כשהייתי בווארשה.
בבית־ספר היה בדיוק כמו בשכונה. אף
אחד לא ידע לדבר פולנית. שיחקו במש חקים
שלא ידעתי. בשיעורים לא הייתי
עושה כלום.
שנתיים הייתי ככה בבית־הספר הזה.
בסוף כיתה יו׳ ,רצו להשאיר אותי כיתה.
ידעתי שככה זה יהיה. לא הייתי בסדר.
אני לא יודע למה, אבל לא יכולתי להיות
בסדר. אמא דיברה יעם המנהל, בבית־ספד,
והבטיחה שבשנה הבאה אני אהיה
בסדר. אבל הוא לא הסכים להעביר אותי
לכיתה ז /

^י יי !

שני ילדים
בני תשע ניסו
להתאבד

גסב קי בו ץ

ילידי מרוקו
מחניקים בשיאנסיונות התאבדות 0מדבית ההתאבדויות בתדאביב

היו לי ב עיו ת

ניסיתיכמה פעמים, עד שעמד לי כו חי ל ק פו ץ

^ מי ׳העכירה אותי לקיבוץ. שמחתי
על זה, אפילו שלא ידעתי מה זה.
לקחו אותי לקיבוץ, וכבר בהתחלה הת חילו
בעיות: אמא שלי שאלה את המחנך
אם אין חלילה בכיתה בני עדות המזרח.
אני לא יודע איך, אבל הדבר נודע, וכולם
צחקו ממני.
בקיבוץ למדו לפי צורה אחרת, שאני
לא ידעתי אותה, ושוב פעם הכל היה
כמו קודם: הייתי יושב בכיתה בלי לעשות
כלום. כשרק היו נגמרים הלימודים הייתי
יוצא לטייל במשק. הכי הרבה אהבתי
לשחק עם הטרקטורים. עם החברים שלי
בחדר ובכיתה הייתי ׳מסוכסך.
בסוף שינת הלימודים הודיעו לאמא שלי
שבשנה הבאה אני לא אוכל ללמוד יותר
בקיבוץ. היא סיפרה לי, ואמרה לי שאני
אצטרך לחזור ללמוד בחיפה כמו בשנה
שלפני כן.
התביישתי מאוד. תמיד צחקו ממני שכל
חצי שנה אני לומד בבית־ספר אחר. בקי בוץ
נודע מיד בכיתה שאני לא אמשיך
בשנה הבאה, וכולם התחילו לומר לי
סוף־סוף נתפטר ממך.״ מאוד התביישתי.
יצאתי לטייל. אותו יום לא חזרתי לכי תה.
הסתובבתי כל היום ריחוק. הייתי מאוד
עצוב. הרגשתי שאני לא שווה כלום, וידע תי
שאני צריך לגמור את החיים. לא

המתאבדים החטניס
*** רה, המטפלת של קכוצת תל
^ /מידי ביתה ז׳ במוסד החינוכי של

יכולתי להסביר לעצמי למה אני נכשל
תמיד. רק ידעתי שאף פעם אני לא מסת דר.
חזרתי
למשק. היה נורא מאוחר. בחדר
המקלחת היה לנו ארון עם בית־מרקחת
קטן. היו שם כל מיני כדורים ותרופות.
חשבתי לבלוע כדורים ולצאת החוצה מה חדר
למקום אחר. בלעתי הרבה כדורים.
קצת מכל סוג. לא ידעתי איזה כדור הכי
טוב. כשרציתי לצאת החוצה היה נורא
קר. הלכתי לחדר שלי. כולם ישנו. שכבתי
על המיטה, וזה הדבר האחרון שאני זוכר.
עד כאן, סיפורו של מנחם.

אחד מקיבוצי השוה״צ בצפון הארץ, הוז עקה
לחדרו של מנחם •.תחילה היתד,
בטוחה שהקריאה הדחופה נבעה שוב מא חד
הסיכסוכים התמידיים שבין מנחם לח בריו
לחדר. כאשר הגיעה למקום וראתה
את ההתקהלות מסביב לחדר, הבינה שמ שהו
יחמור יותר התרחש.
בתוך החדר, על המיטה ליד הדלת,
שכב מנחם, מחוסר הכרה. כמה נערים ניסו
להעירו תוך טילטולים אך ללא הצלחה.
נערה צעקה :״הוא מת,״ וברחה מהחדר.
האמבולנס הגיע. מנחם הוכנס פנימה.
רק בביודהחולים המרכזי בעפולה נשמה
שרה לראשונה לרווחה. הנער ניצל.
אחרי שבוע הוחזר מנחם למוסד, כדי
לאסוף את חפציו, לחזור לבית אימו בחיפה.
האם המבוהלת לקחה את בנה לפסיכו לוג.
שם, בשיחה בארבע עיניים, גילה הילד
בן די 13 לראשונה את הסיבה האמיתית
לנסיון התאבדותו.

הייתי לבר,

צ ח קו מ מגי

יפר ׳מנחם :

אמב טי ה
מלאה דם
ץ ם דפנה

החוקרים

הפסיכולוגים יהודה רימרמן( ,46 ,שמאל) מרצח באוניברסיטת
״בר-אילן״ ,במחלקה לקרימינולוגיה, וד״ר מנחם אמיר, מאוני ברסיטת
תל״אביב, עורכי המחקר בדבר התאבדות קטינים, מגיל 9עד גיל .18

מפולין.

באתי לארץ לפני 3שנים,
* השס מוסוות.
*• את דבריו גילה הפסיכולוג תוך הסוואת
פרטי• הנער.

עליתי ביחד עם אימי. הורי לא חיים ביחד.
הם גרושים.
נתנו לנו דירה בקריית־חיים. אבל לא
גרנו שם. עוד באותו יום נסענו לדודה

שלי בחיפה. הקרובים שלי היו עניים.
גרו בשכונה של עניים. לא היה לי
מי לדיבר. כל הילדים בשכונה ידעו
עברית. אני לא ידעתי מילה. בבית

הגיעה לבית־חולים איכי־

^ לוב.
היא הגיעה לשם כשהיא בת 17 וחצי,
זבת־דם כולה. הרופא התורן גילה לאביה,
מאוחר יותר, כי רק דקות הפרידו בינה
לבין המוות
האב, פקיד בכיר במשרד ממשלתי, הת עורר
משנתו, בדירה בצפון תל־אביב,
לקול מים זורמים באמבטיה. תחילה לא
ייחם לזאת חשיבות. לאחר מכן, הבחין כי
המים זורמים מהאמבטיה החוצה. הוא
זינק לחדר הרחצה. בתוך האמבטיה שכבה
השם שונה.

בתו דפנה מחוסרת סכרה, במים שציבעם
הפך אדום. ורידיה היו התופים.
באיכילוב, לאחר שהתאוששה, נאותה
דפנה לספר לחוקר המשטרה את נסיבות
התאבדותה. סיפרה הנערה :
את ברוך* הכרתי לפני שנתיים. הייתי
אז תלמידה בשישית. ברוד היה בשמינית.
בתחילה לא התייחסתי אליו. הוא היה
אחד מקבוצה קטנה של תלמידים בבית
הספר שלנו שמיועד לסנובים מבחינה כל כלית,
אך הם עצמם גרו בשכונות עוני,
לא כמו יכולנו.

כשהכרתי אותו לבסוף, הופתעתי מאוד.
מעולם לא דיברתי עם מישהו בבית־הספר
בצורה בוגרת ורצינית כזו.
כשנכנסתי להריון, לא רציתי לעשות
הפלה. אמרתי להורי שאני רוצה להתחתן.
עם ברוך. הם חשבו שהשתגעתי. צחקו לי
בפנים. אמרתי להם שאני בהריון. הם
לא האמינו לי. החלטתי להראות להם את
תוצאות הבדיקות. הלכתי לערוך בדיקות
מחדש, כי את תוצאות הבדיקות הראשונות
זרקתי.
בדרך, החלטתי שאין כל טעם לנסות
ולשכנע אותם מחדש. הייתי אז בחודש
השלישי, ורציתי מאוד את הילד. אני לא
יודעת מדוע. ברוך היה אז חייל, בסיני.
לא רציתי להדאיג אותו. לא סיפרתי לו
על ההריון. על נשואים דיברנו המון פע מים.
הוא רצה שנתחתן למרות שהיה אומר
לי שלעולם לא נוכל, בגלל הורי. אני
הייתי תמיד האופטימיסטית בין שנינו.
נכנסתי להצגה ראשונה בקולנוע. היתה
שם בסרט תמונה של התאבדות באמבטיה.

״...לא הי ה לי לאן לפנו ת, כאשר גיליתי שאני בהריון. נשאר לי רק מוצא אחד.
קר של משרד הסעד. תוצאותיו — חייבות
להדליק אור אדום.
הסיכסוכים השכיחים כל כך, פרצו עקב
פחדם של ההורים מפני התדרדרותם
המוסרית של ילדיהם. בין הקטינים שניסו
להתאבד בשל סכסוכים עם הורים בגלל
פחדם של ההורים מפני התדרדרות מוס רית
-של בניהם ובנותיהם 95.670 ,היו
בנות, ורק ״ 4.47 בנים. הבן רק לעתים
רחוקות סובל מהגבלות רציניות מצד

נים מהתנהגות בלתי הולמת של ההורים
ומריבות ביניהם. גילה נער אחד ל חוקריו
:״אמי גרה עם חבר אחר ולא
נשואה לו וזה מבייש אותי. זה לא הגון
שאמא מביאה גבר זר הביתה ואוהבת
אותו כמו אשה את בעלה ובנוכחות אחי
ואחיותי הקטנים. דיברתי איתר. והיא הב טיחה
להפסיק עם זה אבל היא לא הפסי קה.״
התאבדויות
בשל בעיות כספיות עם
הודים אינן נדירות גם הן. שלושה וחצי
אחוז מהמתאבדים גילו לחוקרים שזו היתד.
הסיבה למעשם. סיפרה נערה, ממשתתפות
המחקר:
״אתמול לאחר שחזרתי מהעבודה ביקש
ממני אבא את המשכורת שלי. אני לא
קיבלתי אותה, בעל הבית טרם שילם לי.
אבא לא האמין לי, חשב שאני מעלימה
ממנו את הכסף ונתן לי מכות. כעסתי נו רא,
יצאתי מהבית וקניתי לי כדורי שינה.
בלעתי אותם והלכתי לישון ויותר אינני
זוכרת.״
לעתים המריבות והסכסוכים הם בשל
דרישת כסף לקניית כרטיס לקולנוע, להש תתפות
במסיבה או לקניית מתנה. אומרת
ילדה בת , 12 שניסתה להתאבד על ידי
בליעת כדורי שינה :״בשעת צהרים בי קשתי
מאמא 50 אגורות כדי להשתתף
בקניית מתנה למורה. הכיתה החליטה לק נות
מתנה למורה בתום שנת הלימודים.
אמא סירבה לתת לי 50 אגורות, אמרתי
לעצמי שאלך ואבלע כדורים נגד כאב ראש
היות ורציתי למות. לקחתי 15 כדורים
מארגז התרופות ושתיתי אותם יחד עם
מים, וכאשר הרגשתי לא טוב אמרתי
לאמא. לקחו אותי לבית חולים. כאשר
הבראתי אמא כעסה עלי וקיבלתי מכות.״

לא התפייסה, היא מצאה לה חברה אחרת.
מרוב רוגז רציתי למות.״
גם בגלל אי־הצלחד. בלימודים התאבדו
צעירים — חמישה אחוזים מכלל אוכלו סיית
המחקר.

לאהת כוונו
ל מו ת
^ חוז כדתי מבוטל בין המנסים
ל? להתאבד היו קטינים שנאשמו בעבירות
פליליות — 570 בכלל האוכלוסיה,
ביניהם 14.970 בנים ו־״ 2.27 בנות. אחדים
ניסו להתאבד, לדבריהם, מתוך פחד ׳מפני
מעצר, אחרים בזמן המעצר או המאסר.
לקבוצת העצורים שניסו להתאבד ישנן
תכונות מסויימות משותפות: רובם נערים
ומיעוטם נערות, כמעט כולם בעלי עבר
פלילי קודם, לרוב מבצעים את מעשיהם
בידיעת עצורים אחרים, בעזרתם או אף
בשותפות איתם. סיפר נער:
״ביום חמישי יצאנו מקולנוע ומיד ניגש
אלי סמל משטרה ועצר אותי. נלקחתי לבית

אמא אמרה
החלט תי לל מד א ת הורי לקח, וחתכ תי הוורידים...״
אני לא יודעת מדוע, אבל התמונה משכה
אותי. קניתי כרטיס גם להצגה השנייה.
כשראיתי את התמונה מחדש היה לי ברור
מה אני צריכה לעשות.
חיכיתי עד סוף הסרט. ידעתי שהורי
כבר יהיו במיטה. הלכתי הביתה והכנתי
אמבטיה מלאה. לקחתי סכין גילוח. אחר
כך נזכרתי שלא הסברתי את עצמי. יצאתי
החוצה. כתבתי שני ׳מכתבים, אחד לברוך
ואחד להורי. הסברתי את הכל בכמה
מילים. חזרתי לחדר האמבטיה וחתכתי
את הוורידים.
עד כאן, סיפורה של דפנה.

בגי תשע
מתאב די ם
פנה ומנחם הם שניים מתוך כ־700
1ישראלים — צעירים ברובם — המנ סים
להתאבד מדי -שנה בישראל.
ומכל ארבעה גסיונות — אחד מצליח.
מתוך 700 המנסים להתאבד — 91 הם
קטינים עד גיל . 18 שגיים מתוך ה־,91
בשנה שעברה, היו בני תשע.
למה הם עושים זאת? הפסיכולוגים
יהודה רימרמן 46 מרצה באוניברסיטת
בר־אילן במחלקה לקרימינולוגיה, וד״ר
מנחם אמיר מאוניברסיטת תל־אביב, החלי טו
לערוך מחקר בנושא התאבדותם של
המח־

הקטינים. את המחקר מימנה מחלקת
* השם שונה.

הוריו בשל התנהגות בלתי מקובלת. הבת,
לעומת זאת, היא המבוקרת יותר: אותה
מגבילים בצעדיה פן תתדרדר, עליה מפק חים
פיקוח קפדני .״הורי עושים לי צרות,
אינם נותנים לי לצאת מהבית אלא בלוויית
אחי או אחותי הקטנה. הם שומרים עלי
כמו פעם בחוץ־לארץ: אסור לי ללכת
לקולנוע ולבקר קרובים ללא שמירה...
החלטתי ללמדם לקח וחתכתי לי את הוורי דים
ביד השמאלית.״
שמירה על הבת מפני התדרדרות מוס רית
גורמת הן להגבלת הבנות והן לשמי רה
על לבוש צנוע. סיפרה נערה אחרת,
ממשתתפות המחקר :״באתי הביתה, בדרך
פגשתי את אחי המבוגר, אמרתי לו שאני
הולכת למסיבה. הוא אמר לי שאני צריכה
לבקש רשות מאבא. הגעתי הביתה ואבא
התחיל לצעוק עלי שלבשתי חולצה פתו חה.
הוא אמר לי שאני נראית כמו פרוצה,
ואני מתלבשת כדי להתבלט. אמרתי לו
שאני הולכת למסיבה ואז הוא התחיל
לצעוק עלי וגם אמי התנגדה שאצא מהבית.
רציתי מאד ללכת למסיבת חברים. חברותי
לובשות בדיוק אותה צורה של חולצה,
הן מבלות במסיבות ...ראיתי את עצמי
אומללה כאילו סגורה בכלוב, הורי יצאו
לטיול־ערב ואני נשארתי מסכנה בבית.״

א מי גרה
עם חבר
ך* תכגשות עין הורים ובנים פורצת
1 1גם בגלל אי שביעות רצון של הקטי
שאני
ל א שוו ה
^ יכה אחרת להתאבדות: סיכסוכים
עם ההורים על רקע הרגשת קיפוח
ודחייה. עשרה אחוזים ׳מהמתאבדים טענו
שזו היתד. הסיבה להתאבדותם. סיפר רמי,
אחרי שניצל ברגע האחרון :״רציתי לקפוץ,
להרוג את עצמי כי הורי לא אוהבים
אותי. אני הכיבשה השחורה שלהם. כל
אחי מלומדים בוגרי תיכון, אחד מהם הוא
מהנדס ואילו איני בקושי גמרתי את העממי.
היום רבתי עם אמי והיא אמדה לי שאני
לא שווה כלום, שאינני עובד והם מתביישים

ההתאבדות בגלל בני-הזוג מגיעה לכנד
עט חמישה אחוזים. סיפרה אשד. צעירה :
״חברותי צלצלו לבעלי והודיעו כי אני
בוגדת בו עם ק ...זאת היתד, מתיחה, אך
בעלי לקח את הדבר ברצינות ולא עזרו
הסברים והבהרות. הפתיחות ׳בינינו גברה.
בעלי דרש שאפסיק לעבוד ולצאת מהבית,
עשה מאמצים לבלוש אחרי, לימרות ששי־תפתי
עמו פעולה, לא השתכנע בנאמנותי.
החיים נהפכו לגיהינום. רציתי להשתחרר
מהמועקה האין־סופית וניסיתי להתאבד.״
סכסוכים בין חברים, בדרך כלל בין נער
לחברתו, בין צעיר לידידתו, מהווים גורם
שכיח למדי למעשה יאוש — .15.270
היו גם שני מקרים בהם ניסו נערות
,לשלוח יד בנפשן אחרי ריב עם חברותיהן.
ילדה בת ,13 שניסתה להתאבד, סיפרה
בעדותה :״הייתי ברוגז עם צילה, הייתי
בטוחה שהיא תתפייס אתי, שהיא תעשה
את הצעד הראשון לקראת הפיוס. אך צילה

ל א יכול תי לקפוץ, אז
החלט תי ל מו ת ב טביעה
המשפט והשופט הוציא נגדי פקודת מעצר.
הדבר הזה הרגיז אותי מאד, כי הפעם
הכניסו אותי למעצר ״על סתם״ ,רק בגלל
זה שהיו לי פעם תיקים. בהיותי בתא
המעצר, יחד עם אסירה אחרת, הגנבנו
לכלא חתיכת זכוכית וחתכנו את הוורידים
ביד השמאלית. אני לא התכוונתי למות,
רציתי רק למחות על המעצר על לא דבר.״
שיטת ההתאבדות היא אחידה: חיתוך
ורידים, בליעת חלקים מתכתיים, כפיות,
ברגים, כוויית חלקי גוף באש :״הייתי
(המש! בעמוד )36

מושבי הכנסת, התקיימו 220 ישיבות של המליאה.
מתוכן החסרתי חמש.

לסיכום השנה השישית של סיעתנו בכנסת, דומני,
שאין זה מאזן סטאטיסטי רע.
מובן שהוא רק חלק מן הסיפור האמיתי. שהרי
הייחוד של סיעתנו אינו בכמות של פעולותיה בכנסת,
אלא במהות. פעלנו לא רק הרבה יותר מכל סיעה
אחרת בכנסת, בייחס לכוחנו המיספרי, אלא גם בתחומים
אחרים, בנושאים אחרים, בגישה אחרת.
הבוחרים לא נתנו לסיעתנו את הכוח לשנות את
הדברים. הם נתנו לה רק את האפשרות להתריע,
למחות, להעלות רעיונות. דומני שסיעתנו מיצתה אפשרות
זו בצורה המירבית ביותר, ולא מעלה בשליחותה.

אורי אבנרי!

ש ל הסי עההק טנ ה

*יייז
הרגע הדרמתי ביותר של הכנסת בשבוע שעבר היה,
כמובן, כאשר קם יגאל אלון להשיב על השאילתה שלנו
בעניין חפירות משה דיין.
לישכת השר צילצלה למזכירות הכנסת ביום ב׳
בלילה, כדי להודיע שהשר ישיב על שאילתה מייוחדת
זו למחרת היום. הבשורה עברה בבניין חיש מהר, וביום
השלישי היה האולם מלא מהרגיל.
השאילתה והתשובה מתפרסמות במלואן במקום אחר
בגליון זה. לנוכחים היה ברור כי אלון אינו שש להשיב
על השאלות, אך גם לא רצה לשקר. הוא השיב בצורה
עניינית ופשוטה.
לחברי הכנסת, שהקשיבו בדריכות, היה ברור לגמרי
שאלון מאשר את האשמתנו, כלומר שדיין הפר את
החוק על כל סעיפיו השונים.

נעים לשמוע, מדי פעם, מפי הגברת גולדה מאיר,
שאנחנו עומדים עדיין בראש רשימת אויביה.
בשעתו הכריזה בכנס ציבורי, וחזרה ואישרה מעל
דוכן הכנסת, שהיא ״מוכנה לעלות על באריקדה״ כדי
״להוציא את אורי אבנרי מהכנסת״.
השבוע חזרה על פיזטון זה בלשון אחרת, כאשר
דיברה בסיעת המערך בכנסת והציבה אותי בראש
מגלי־השחיתות ״המובילים לפאשיזם״ (ראה הנדון).
טוב לשמוע זאת. כי פירוש הדבר הוא שבעיני
מנהיגת המישטר הקיים, סיעתנו הקטנה עומדת עדיין
בראש האופוזיציה היעילה.
השבוע פירסמה מזכירות הכנסת את הדו״ח על
פעולת הכנסת השביעית במחצית הראשונה של כהונתה.
הדו״ח מאשר בשפה סטאטיסטית את המסקנה
האמפירית של ראש-הממשלה.
הנה כמה מיספרים :
בשני המושבים השנתיים של הכנסת, הגישה סיעתנו
432 שאילתות — למעלה מ־״ 150/של כל השאילתות(
.בהשוואה: כל 56 חברי המערך הגישו ביחד
449 שאילתות 26 .חברי גח״ל הגישו 411 שאילתות).
מבין 296 ההצעות לסדר״היום, שנדונו בשני מושבי
הכנסת 32 ,היו שלנו — 14 בשנה הראשונה 13 ,
בשנה השניה. כלומר 0 :׳ל 11 של כל ההצעות. רק שתי
סיעות עולות עלינו במיספר זה: גח״ל ( 56 הצעות)
והמערך (.)43
איך זה קרה 1הרי בעוד שאנו חופשיים בהגשת
שאילתות, אנו מוגבלים ביותר בהעלאת הצעות לסדר-
היום. אנו כפופים כאן ל״מיכסה״ המפורסמת, שנת-

דברי גולדה מ איר (לפי ״הארץ״)
קבלה בגללי, בראשית הכנסת הקודמת. לפיה, מותר
לנו כעת להעלות רק שלוש הצעות בשנה.
הפירצה היא בהצעות הדחופות, שאינן נכללות
במיכסה. אבל אלה כפופות להחלטת הנשיאות, היכולה
לשלול באופן שרירותי את הדחיפות של כל הצעה.
היא עושה זאת כימעט אוטומטית( .כידוע, אין לנו
ייצוג בה).
אם הוכרו הצעות שלנו כדחופות, הרי זה רק באותם
המיקרים שלא היתח לנשיאות שום אפשרות
לשלול את הדחיפות (לרוב מפני שגם סיעות אחרות
הגישו הצעות דומות ).הדבר מחייב ערנות מתמדת של
סיעתנו, ופעילות בלתי-פוסקת, בעיקר של אמנון זיכרוני,
שניסח גם את כל השאילתות.
לגבי חצעות״החוק הפרטיות, המצב קשה יותר.
כאן אין דחיפות. בהתאם למיכסה, העלינו בשנתיים
אלה 6הצעות, מתוך סך־הכל של 48 הצעות שהועלו.
זה למעלה מ — 12</0-מכיוון שסיעות אחרות פשוט
לא ניצלו את המיכסה העומדת לרשותן.
מתוך שש ההצעות לאי״אימון, שתיים חיו שלנו.
בעיני, המיספר החשוב ביותר הוא אחר. בשני

הנושא של הצעודהחוק הוא קרוב

במייוחד ללבי.

דיין הפר

ה מ עו לההג דו ל ה

כאשר הביא יוסף אלמוגי את הצעת״ההוק לכנסת,
לא העלים עובדה חשובה: שיש 20 אלף נערים ונערות
שאינם עובדים ואינם לומדים כלל. הצעת״החוק
אינה מביאה שום פתרון לבעייה זו. עמדתי בעיקר על

אלון מא שר:

20-22 בדצמבר 1971

קטן לקראת פתרון בעייה כאובה: בעיית הנערים והנערות
היוצאים לעבודה.
כ־ 50 אלף נערים ונערות בגילים 14—18 עובדים
כיום. מהם נמצאים כ״ 18 אלף במיסגרת של חניכות,
הכוללת לימודים מסויימים. שאר 32 האלף לא למדו
עד היום כלל.
תיקון־החוק בא לחייב נערים ונערות אלה ללמוד
יום אחד בשבוע. אך הדבר יתגשם רק בהדרגה, תוך
ע שר שנים, לפי ראות־עיניו של שר״העבודה.

איני יודע במה חכרי־כנסת מצויים כאן.
שחוק זה היה חד עליהם, אידו היה קיים
ומופעל כימי־נעוריהם. אני אחד מהם.
אני זוכר היטב את הימים שבהם נאלצו נערים
כמוני, בני , 14 לצאת לעבודה כדי לפרנס את עצמם
ולעזור בפרנסת משפחותיהם. אז לא היו שום סידורים
כדי לאפשר להם להמשיך בלימודים מסודרים.
כיום המצב בארץ הוא לאין שיעור יותר חמור.
לאחרונה מדברים רבות על אקולוגיה. האקולוגיה
היא דבר שבאופנה, ואכן זהו נושא חשוב.
האבנים והעצים חשובים מאד, אבל בני-האדם חשו בים
הרבה יותר. דרושה אקולוגיה אנושית בארץ, תו דעה
חדשה לתיקון הסביבה האנושית.
שר־העבודה ציין בדבריו מיספר אחד, מיספר מדהים
ומחריד. בכנסת רגילים אנו למיספרים גדולים, גם של
כסף וגם של בני-אדם. אך כאשר השר אומר שיש
בארץ 20 אלף בני־אדם, בני 14 עד , 18 שאינם עובדים
ואינם לומדים, שהם מחוץ לכל מיסגרת חברתית — אני
מציע לחברי־הכנסת המעטים, הנוכחים כאן, להרהר
לרגע על פירושו של המיספר הזה.

מדובר על עשרים אלף בני־אדם, שכד אחד
מהם הוא זרע של פורענות, מועמד לעולם
התחתון.
מנהם ידיד: המיספר הוא יותר גדול.

אורי אבנרי נ זהו המיספר הרשמי. אני

מניח שהמיספר הבלתי־רשמי הוא יותר גבוה,
כיוון שהסטטיסטיקה איננה יכולה לשקף את
החיים במלואם.

עשרים אלף כני־אדם, שכל אחד מהם הוא
מועמד לכנופיות של בריונות, לכנופיות של
פשע, לזנות!

מה יכול להיות יותר מחריד מזה?
יש לי ההרגשה שאין התעוררות מספקת בחוגי
השילטון לנושא זה, ואין השילטון מקדיש לכך את המשא בים
המספיקים, כדי לאפשר גישה רצינית כלשהי לבעיה.

נוציא בעתיד מאות מיליונים עד בתי־סוהר,
על המישטרה, על אמצעי כפייה והגנה הכרתיים,
וזאת מפני שאנו מזניחים היום את
הכעייה הנוראה.

יגאל אלון
כשגילה אלון שדיין הודיע לאחרונה על מערכת־קברות
שחפר, התלוצץ אחד הח״כים בקול רם :״בוודאי,
את המערות לא יכול היה לקחת הביתה !״
כששאלתי את אלון שאלה נוספת ארוכה מאד, בה
הצבעתי על העובדה שמשרד החינוך לא נקט בפעולות
נגד דיין, למרות שידע כי הפר את החוק, השיב אלון
תשובה מתחמקת, כמקובל בכנסת, בנוסח ״לא קיבלתי
תלונה.״ תשובה זו נתנה פיתחון פה לחסידי־דיין בדיווח.
למשל: הטלוויזיה. היא הופיעה במקום, כששמעה
שאלון משיב בעניין דיין. אך בדווחה בערב על העניין,
עשתה מעשה מוזר: היא לא הזכירה כלל את עיקר
התשובה של אלון — ששר־הביטחון הפר את החוק —
אלא ציטטה רק את הפסוק המישני, ש״בשנתיים האחרו נות
לא קיבלתי תלונה״ .מי שלא עקב אחרי העניין,
קיבל את הרושם שהעניין בסדר. את השאילתה כולה
הבליעה הטלוויזיה, מטעמים טכסיסיים, בין שתי שאיל תות
בלתי־חשובות, שזכו הודות לכך לסיקור על גבי
המסך.
כמה עיתונים הלכו באותה דרך. הם נאחזו בשאלה
הנוספת, כדי להעלים בכלל את השאלה העיקרית וה תשובה
עליה.
מובן שאין זה סוף פעולתנו בכנסת. לא זה בלבד
שהגשתי מייד תלונה רשמית לאלון, אלא שגם הגשנו
חצי תריסר שאילתות נוספות לשרים השונים, להבהרת
אספקטים נוספים של העניין.
לא נניח לכנסת להתחמק מחקירת הפרשה במלואה.

2 0 ,0 0 0מ ש מד׳

דובר על הפנתרים השחורים. חבר־הכנסת פרוש,
אולי כדי למצוא אליבי לעצמו כמי שאחראי לעניינים
הסוציאלים בעיריית ירושלים, מצא את האשם בכל
הפורענות בעובדים הסוציאליים, שהיו כפופים למרותו
ושמרדו בו. לדבריו, הם המציאו את הבעייה של נוער-
השוליים, את הפנתרים...
זהו אליבי נחמד מאד, אבל לא כל-כך משכנע.
הפנתרים השחורים — זוהי הפגנה גדולה3 ..,כיכד מלכי
ישראל בתל־אביב, שבה הופיעו שלושים, פנתרים גח״ב*
אחד וארבע מאות שוטרים. היה מי שהציע?נחלק״מה?$1ך
דים יפשוט את המדים ויצטרף למפגינים, כדי שלא תהיה
דיפרופורציה כזו בין המפגינים והשוטרים !
עניין הפנתרים איננו חשוב. זהו גל שעסקנים פושטי־רגל
יכולים לרכב עליו. יבושם להם. לא הוא מסכן את
החברה.

אני דואג לאין שיעור יותר לכנופיות־הבריונים
המתפשטות בארץ, לעלייה במימ־די
הפשע האדים והרצחני, שכדוגמתו לא ראינו
בארץ מעולם, ומולו עומדת המישטרה, לצערנו,
אובדת-עצות וחסרת־אוניס.
יש להקדיש לבעיה זו משאבים בסדר־גודל אחר אם
אנו רוצים למנוע את הסכנה. חוק זה הוא צעד קטנטן,
ואולי רק מחשבה לקראת צעד, בכיוון הנכון. השר איננו
יכול לספר לנו — ואיש איננו יודע — באיזה קצב ובאילו
מימדים יבוצע חוק זה ויתמלא תוכן של !ממש.

די טרחהבשר
שלהד תיי ם
בהמשך נאומי על תיקון חוק עבודת הנוער גיליתי
גילוי סנסציוני. למרות שנכחו רק בחצי תריסר חברי-
הכנסת בעת הדיון, חישמל הגילוי את האווירה :

לב ריונו ת ולזנו ח
״חוק עבודת הנוער (תיקון מס׳ ״)3היא צעד

אורי אכנרי ג א ך יש כאן שערוריה, שאי-אפשר
לעבור עליה בשתיקה :
חוק זה, שהכל מבינים את חשיבותו ומכירים בו,

מה ה״1ו אומרים אילו נשמע נאום כז ה
על י הודי ב פרל מנ ט הגרמני?
אחד הוויכוחים האופניים ביותר לכנסת התנהל ביום
השלישי.
נן־ציון קשת, איש חרות, העלה הצעה לסדר״היום
בעניין רכישת הקרקעות בידי כת גרמנים נוצרית, בזכ־רון־יעקוב
ובמקומות אחרים. מנהיגת הכת היא אשה
בשם אמה ברגר, שהקהל ראה אותה בטלוויזיה.
בהנמקת הצעתו, ניגן קשת על כל המיתרים של

דעתך להשוות דבר כזה?
אורי אבניי: אין זו הפעם הראשונה שאנו
מתווכחים כאן על בעיית גרמניה, ואנו יודעים
שאנו נחלקים בדעותינו בעניין זה. אינני מקבל
אשמה קולקטיבית של עם שלם. אינני מוכן לקבל
שגרמני דתי אנטי־נאצי שווה לגרמני אנטי־דתי
שהוא נאצי. אינני מוכן לקבל שגרמני בן־,30

שינאת־גרמנים בפרט, ושינאת״גויים בכלל :

עות במדינת ישראל לאזרחי־ישראל, או לא 1כולנו
מסכימים שלא.
זלמן שובל: בחלקים גדולים של שווייץ
קיימים חוקים המגבילים רכישת קרקעות על־ידי

זרים, כדי לא לטשטש את אופייה של שווייץ.
בן־ציון קשת: ובחלקים מסויימים ההגב־לות
הן בעיקר לגבי גרמנים.
אורי אכנרי: פה באים אנחנו לבעייה האמיתית :

כן״ציץ קשת ז ...בית אחרי בית, מיגרש אחרי מיג־רש,
חלקה אחרי חלקה, הולכים ונמכרים לזרים שבאים
אליו דווקא מארץ שבניה רק מקרוב השמידו שליש
מעמנו, שרפו וסקלו, חנקו ורוצצו ראשים, קברו חיים
נירו למוות תינוקות, גברים נשים וילדים...
...העניין כולו אפוף מיסתורין. לא ברור מניין כספם
הרב, לא ידוע מי עומד מאחורי הל זה, לא ברורים
המניעים שלהם ...אנשים מסתוריים ...למה מקבלים אנ שים
אלה זכות־ישיבה במדינתנו? כיצד עובדים בבתיהם,
בפרדסיהם ובכרמיהם מתנדבים הבאים אלינו מגרמניה?...

האם אנו רוצים להגביל את הבעלות על
אדמות הארץ לאזרחי־ישראל? אתה מציע
זאת? הרי כולנו רוצים שיהודים אזרחי־חוץ
ותושכי-חוץ יהיו בעלי קרקעות כישראל :

ומכאן אני בא אל השאלה השניה: האם אתה רוצה
להגביל את הבעלות על קרקעות בישראל ליהודים, ליהו דים
לפי ההלכה ,״מי שנולד לאם יהודיה, או שהתגייר
לפי ההלכה״?
אם אתה רוצה בזה, תציע חוק, שהבעלות על הקר קעות
בישראל תותר רק ליהודים. אני לא שמעתי הצעה
כזאת. אם תחשבו פעמיים, תוותרו חיש מהר על רעיון
זה, שהיה מכתים את מדינת ישראל בעיני העולם כולו
כמדינה בעלת סנטדרטים גזעניים, או דתיים או אתניים
לגבי הבעלות על הקרקע, לפי מירע המסורת של מדינות
מסויימות במיזרח־אירופה.
אדוני היושב־ראש, בכל העניין הזה אין כל ממש.
אני מצטער ששר־המישפטים, בפסוקים האחרונים של
נאומו, נאחז בטענה שאין לה שחר; כאלו יש ״מסתו רין״
בפרשה זו, ושאת המסתורין צריך לברר בוועדה.
אילו בעל ההצעה היה בא לכנסת ומשכנע אותנו שיש
כאן איזה שהוא דבר מסתורי, הגובל בריגול, הצעת השר
היתר -סבירה. אך גם בעל ההצעה עצמו לא התיימר
לעשות זאת.

התעניינתי מראש מה עומד לקרות להצעה זו, ואמרו
לי שאין לי מה לטרוח. שר״המישפטים, יעקוב שמשון
שפירא, יסיר את ההצעה מסדר־היום, כדבר מובן
מאליו.
ואמנם, השר עלה, דיבר בחריפות נגד דברי קשת,
פסל את כל גישתו. ואז, לפתע, בפסוקים האחרונים
ממש, הציע להעביר את העניין לוועדה — ודווקא
ועדת״החוץ״והביטחון, שתבדוק אם יש ״מיסתורין״ בפרשה,
כטענת קשת.
מובן שקמתי והצעתי הצעה נגדית — להסיר את
העניין מסדר״חיום.

אולי כדאי להביא כאן את הדברים, מפני שהם
מטילים אור על אופי השיקולים ומהות הרגשות שהכנסת
נגררת לתוכם בקלות כה רבה, תחת לפעול באופן
ראציונלי ותרבותי :
אורי אבנרי: אני מציע לעשות דבר, שהייתי בטוח
ששר־המישפטים יעשה אותו בעצמו, ושהוא היה עושה
אותו אילו היה חופשי משיקולים קואליציוניים — לבקש
להסיר את ההצעה מסדר־היום.
תשע עשיריות מנאומו של השר היו חד־משמעיות
לחלוטין. ואני מצטרף אליהן בלב שלם.

באשר דיבר חכר־הכגסת קשת, שאלתי את
עצמי לרגע: מה היינו אומרים אנחנו, אילו
חכר הבונדסטאג הגרמני היה קם ונואם שם
את אותו הנאום בדיוק על קבוצה של יהודים
דתיים, המתנחלים כגרמניה ץ
בן־ציון קשת נ מה אנו היינו לגרמנים ב!1

דור
הקודם? מה אתה משווה? איך עולה על

׳נמצא על האובניים כשלוש שנים .׳מאז נולדה הצעת־החוק
עצמה, חלפה שנה עד שהיא הגיעה לכנסת.

לכף יש סיכה מאד פשוטה: החוגים הדתיים
והעסקנים הדתיים דרשו את ליטרת
הכשר שלהם.

הם היו מוכנים לעכב חוק חיוני זה, וצעדים
חשובים אלה, מפני שלא הבטיחו להם את ליטרת־הבשר,
׳ולא הבטיחו להם את חלקם בעוגה החדשה הנוצרת כאן.

אינני יודע מה זה זרם דתי כלימודי החניכות.
אינני יודע מהי מסגרות דתית, סנדלרות
דתית, חרטות דתית, שירטוט דתית, מתימ-
טיקה דתית.

׳בגלל ויכוח על החלק המגיע, כביכול, לדתיים, מצאו
לנכון לעכב הבאת חוק כה חשוב.

אני חושב שזה דבר מחפיר !

יוסף גולדשמידט ג מניין דך שהחוק עוכ £
אורי אכנרי ז אני אומר זאת מתוך ידיעה.
ואני מוכן שחוק זה לא יגיע גס היום להצבעה,
בגלל אותה סיבה עצמה: מפני שעדיין לא סוכם
הדבר בין סיעת המערך לבין המפלגה הדתית
הלאומית.
שמחה פרידמן: מה זה קשור לליטרת־הב־שר
של שקספיר?
אורי אכנרי ז אני חושב שהדבר ברור ואינו
טעון הסבר.
כיוון שהמפלגות הדתיות דורשות שגס מסגרת
לימודית זו, מסגרת הצמודה לעניינים מקצועיים
טהורים, גס בה תהיה חלוקה בין חילונים ודתיים,
כמו בכל עניין אחר בארץ, התעכב החוק במשך
שלוש שנים תמימות. כך אני אומר.
*טמחה פרידמן: אתה אומר עוד דברים
שאין להם שחר.

העניין עצמו אינו עקרוני ואינו אמוציונלי. הבה
נפשיט אותו מהמיטען הריגשי, שהטעין עליו חבר-
הכנסת קשת, ונתעלם מהתאור כאילו קבוצה מסתורית
חורשת מזימות ופועלת בסתר, חודרת לפינה אפלה
של הארץ, ומי יודע מה היא עלולה לחולל...
אם נפשיט את העניין מתיאור דמיוני זה, נווכח
שהשאלה פשוטה למדי: האם נגביל בעלות על קרק-

מנ היג ת הכ ת, אמה ברגר
שנולד אחרי השואה, שווה לגרמני שהשתתף בשואה.

מילמן: כאן מדובר על העברה על דת.
פה מדובר על הנזסיון.
אורי אכנרי: ברור לי שהדבר הזה רווי
אמוציות. ודווקא על כך אני מתלונן.
אורי אכנרי: לצערי, מה שאמרתי הוא נכון.
אני סקרן לשמוע את דבריו של שר־העבודה, אם
הוא רוצה להתייחס לסוגיה זו.
על כל פנים, כבוד היושב־ראש, את החוק הזה יש
להעביר, יש לחוקק אותו במהירות.
גם אז לא פתרנו עדיין את הבעיה העיקרית העומדת
על •סדר־היום של המדינה בשטח זה: בעייתם של 20׳
אלף בני־הנוער, שאינם עובדים ואינם לומדים, וגם החוק
הזה אינו מנסה אפילו לגעת בבעייתם.

מה ה ב טי חו
לעול גרוזיה?•
אחת החוכמות נכנסת חיא לדעת איך לתעלות עניין
א׳ ,המסעיר את חצינור, אגב ויכוח על חוק נ׳.
נייחוד כשחממשלח והרוג נכנסת אינס מעוניינים כלל
להעלות את הנושא המסעיר.
השנוע רציתי להעלות את עניין עולי גרוזיה. ניצלתי
לצורך זח הצעת״חוק שיגרתית, שנועדה לעזור לעולים
חדשים שענדו נחו״ל כמהנדסים, אך לא הניאו עימם
תעודות. נמצאת דרך לאפשר לחם לענוד גם נארץ
כמהנדסים וכאדריכלים.
תוך כדי ויכוח על כך, אמרתי :

אורי אכנרי חברי דיברו בימים האחרונים עם
עולים ׳מגרוזיה, ואחת הטענות שבפיהם — הטענה בהא־הידעה
— היתד, שהבטיחו להם דברים בעודם שם, שפיתו
אותם לעלות לארץ בהבטחת־שווא, שהבטיחו דברים שלא
נתקיימו, ולא אמרו להם מהי המציאות כאן.

אין פה שום דבר מסתורי. מדובר ככת
דתית תימהונית. אין שום מקום להתערבות
של הכנסת כעניין זה, ועל בן אני מציע להסיר
את ההצעה מסדר היום.
מובן שניצח השיקול הקואליציוני, והעניין הועבר
לוועדת־החוץ־והביטחון, לתימהונו ולמורת-רוחו של ה־יו״ר
שלה. גם כמה וכמה מח״כי המערך, שנאלצו
להצביע לפי הצעת השר, התמרמרו על כך בגלוי וחודו
שעמדתנו שלנו היתה נכונה.
חיי ם קו ר פו: אלה סוכנים סובייטיים !
מגחםבגין: מי הבטיח? הרי אין לנו שליחים

או רי אכגרי: זוהי טענתם. ,ואיני סבור שהם
משקרים. הם טוענים שנשלחת מהארץ הסברה
מתמדת, בצורה של מכתבים, ואולי גם בדרכים
אחרות, והם קיבלו תמונה מוחשית על מה מצפה
להם בישראל. ולכן, כשבאו הנה וראו, אחרי
כמה ימים, שהדברים שונים לגמרי, שדירה עולה
כך־וכך --
יו סףאל מו ג י: מי. זה ״הם״ ? מדוע אתה
צריך לומר ״הם באים״ ,״הס טוענים״ ?
או רי אבנרי: אולי לא כולם; חלק מהם.
אמרתי שחברי דיברו עם כימה מעולי גרוזיה.
וה״הס״ מתייחס אליהם.
יו סףאלמוגי: חריגים יש בכל מקום.
או ריאבנרי: אני מניח שיש חריגים בכל
ציבור, בוודאי גס בציבור הזה.
מנחםבג ין: הס גם התלוננו בפניו שאין
להם בית־כנסת?
או רי אמרי: זה — לא. בית־כנסת אני
מקווה שיש להם.
מנחםבגין: שמעתי תלונה כזאת מפי עולים
מגרוזיה: טוב לנו, אבל אנחנו רוצים בית־כנסת.
או רי אכנרי: לפחות כמו ברוסיה.
הס אנשים דתיים, ובין השאר הם טוענים טענה
משונה: ששם היה להם. יותר חופש דתי מאשר
כאן.
בקיצור: צריו להיות ברור לכל עולה מד,י זכותו,
והזכות הזאת צריכה להיאמר לו בבירור בעודו שם,
ואסור להבטיח לו שם דברים שבארץ אין כוונה להג שימם.

המתאבדים הקני!׳
השבוע יימצאו פיתרו״
נות לבעיות שהעסיקו
אותך עוד מהחודש
שעבר. תצליח להיחלץ
ממספר דאגות כספיות
שהטרידו את מנוחתך.
לעומת זאת ייתכן שתיאלץ
להתייצב מול
21במרס •
20ב אפריל
משבר ריגשי. אם יקרה
הדבר במשפחתך,
מוטב שתנצור את
לשונך אם אינך רוצה שהעניינים יתגל־שתיקה.
גלו
לרעה. סייג לחוכמה

אל תיתפסי לדאגה ול מצב
רוח כשתבחיני ביום
ראשון בגוון החיוור
המרחף על פניך
וברגישות המוזרה שאת
חשה כלפי הסובב אותך.
דעי לך שהרגשה
זו תחלוף מהר. נסי לי1
21 נאפריל -
הנות מהרגשה זו, אך
!0גבמ אי
שילטי בעצמך ואל
תתני לאיש לנצל את
ריגשותיך האימהיים השופטים חום ואהבה.
אם היכרותכם קצרה, דחי לכמה ימים את
החלטתך בקביעת יחסך האמיתי אליו.

שוו

הביקורת שמתחו עליך
שונאיך, היתה, למרבה
הצער, מוצדקת
בחלקה. השבוע יהיה
עליך לתקן את המעוות.
עשה זאת, בקפדנות
וביעילות, ו־המיקצועית יוקרתך והאישית
תרקיע שח21ב
מ אי -
20 בי מי
קים. בחיי האהבה
שלך אין שינוי —
אתה פאסיבי בזמן האחרון, ואין סיכוי
שתשתנה דווקא השבוע. הצלחה חלקית
עשוייה ליפול בחלקך אם תיטול יוזמה.

סאוהיט

חודש זה אינו מתאים
לפעילות רומנטית, בת
סרטן. ואתה בן סרטן
— אם הבוס צועק עליך
או נוזף בך — אין זה
אומר שהצדק איתו.
לכן אל חסכים לעבור
על־כך לסדר־היום. מאידך,
תגובה כלשהי,
בעיקר השבוע, תהווה
עבורו קץ הקריירה ה־מיקצועית
שלך. חשוב היטב כיצד לפעול,
ואל תהיה פזיז. החודש כדאי גם שתימנע
ממגע ממושך ומייגע עם בני־אדם סביבך.

המאבק הראשון החודש
מתגלח לך בכל
כיעורו — ואת תהיי
דווקא המפסידה. אבל
אל יאוש. זו לא טרא-
גדיה, כי אנשים רבים,
בבית, במקום־העסקים
או במחנה. חברתך
הטובה ביותר תתגלה,
פעם נוספת, כמקור
אמיתי של עזרה. בני
אריח: עיסקה רצינית עשוייח להתבטל
אם לא תדעו לוותר בלב שלם ולשתף
אחרים ברווחים. לבשו משהו בצבע תכלת
והיזהרו מצננת, דווקא בתקופה זו.

חילוקי דיעות סוערים יגרמו לו למפח־נפש.
אין דבר: שיחה לאור ירח, באמצע
השבוע, תשפר את המצב
עד אין־הכר. יתכן
אפילו שזה יגרום
להתלקחות הקשר למי־מדים
רציניים ביותר.
קנייה אשר תעשי ביום
חמישי עשוייה להוביל
אותך להיכרות חדשה.
הישמרי מרכילותן של
ידידותייך. לבשי ירוק
ולבן. היי קצת חגיגית.

הו!ח״0

מריבה עזה וחסרת״תכלית לא יכולה
להציל דבר. על כן, אם
יש באפשרותך, רסן
את תחושותיך — ואפילו
את המרירות
הממלא ה את ליבך.
דבר זה חשוב גם מבחינה
רפואית: זהו
שבוע מסוכן במיקצת,
לחולי-לב ולנוטים למחלות
פנימיות. כסף
לא רב אך חשוב יגיע.
אוף! חשבת שלא תעבור את זה, נכון?
אבל עדיין לא הגיע הזמן להירגע. רק
עכשיו אתה זקוק לכל
כוח־הריכוז שלו ולכל בת שלך. העצבים קשת: קחי עצמך בידיים.
רומאנים הם דבר
חשוב, אך בריאותו
עדיפה. קשר משפחתי
יגרום לך לעונג בלתי־צפוי.
היזהרי משפעת
} 2בנובמבר -
20 בדצמבר
בייחוד בעונה זו. לבשי
ורוד או תכלת.

1שת

י 1,דזיז

עכשיו הזמן בו אתה יכול ליפול בפח, אם
לא תשמור על כל הקשרים שלך ולא
תשקול אלף פטמים כל
הצעה. נכון שאתה הרפתקן
באופייך. נכון
גס שאתה זקוק לדברים
חדשים, כדי שיל־היבו
אותך כל פעם
מחדש. אבל אי אפשר
להגזים. יום א׳ הוא
20ב״נ 1א ר -
מסוכן מבחינה כלכ1$בפבר
1א ר
לית: אל תהיה בזבזן
דווקא בשבוע די פעיל.

אתה בטוח שאתה מסנגל
לעמוד לבדך בלחץ:
אין זו אלא אשלייה.
שור או עקרב עשוי
לעזור לך — אבל אם
תסרב להראות לו את
המצב לאמיתו, זה

אבוד. ימים א׳ וב׳ ,בת־
22ב או גו ס ט -
חילת השבוע, יביאו
22בספטמבר
לך שפע של הזדמנו יות.
צריו רק לעשות
מאמץ קטן — אבל לעשותו אותו באמת.

נו 111111

הצעתך, שהועלתה בפורום מצומצם ונבחר
— נדחתה. הנימוקים לדחייה לא
שיכנעו אותך, אך אין
כל ברירת: החלטה
היא החלטה, ועליך
לכבד אותה. נסה למצוא
פיתרון שונה למצב.
בת גדי: הוא׳קודם
לך, ואין כל פלא
בכך. תיפסי אותו חזק,
בטרם ייעלם מאופק
חייך. נסי כמובן גם
שיטות אחרות. כדאי.

היא אוהבת אותך — רגה איתך —
אוהבת אותך. וזה מה שקובע. לכן אל
תתחשב בסערות קטנות,
את, בת דגים,
פנקי אותו אם הוא
מתקצף: זח חלק מן
העניין. עסקיך: תח זית
ורודה, בתנאי שלא
תתלהב ולא תעשה
דברים נחפזים. בריאות:
ככה״ככה. אתה
19 בפברואר
יכול לשמור על עצמך.
20במרס
החורף עדיין לא עבר.

(המשך מענד )33
עצבני ומיואש, רבתי עם כולם: עם אסי רים
•אחרים ועם סוהרים. רציתי להשתחרר,
לצאת קצת מבית־הסוהר. בזמן ארוחת
הערב לקחתי כף גדולה, שברתי אותה
ובלעתי חלק ממנה. הייתי מיואש וציפיתי
לתוצאות חמורות.״
מעטות היו הקטינות שניסו להתאבד
בגלל הריון מחוץ לנישואין 1.870
הרגש הדומינאנטי אצל נערות אלה, שדחף
אותן למעשה ייאוש, היה פחד מפני נקמה
של ההורים, האחים, בושה מפני קרובים
וחברים :״ברגע שהתחלתי להרגיש כי
מתחוללים שינויים בקרבי והתחלתי לחוש
כי אני בהריון, נבהלתי מאד. עד אז
חשבתי שהכל יעבור בשלום. הרי גם הפעם
השתמשתי באמצעי־מניעה. הדבר הביא
אותי למצב של ייאוש. פשוט לא ידעתי
מה לעשות עם עצמי. פחדתי ללכת לרופא
פן יוודע הדבר להורים. לא היו לי אמצעים
כדי להיוועץ ברופא פרטי, וכך עברו שבו עות
יקרים ולא ראיתי פיתרון אחר אלא
לגמור עם חיי.״ הבנות פחדו במיוחד
מפני הולכי הרכיל :״שמעתי היום כי
שכנים מוציאים דיבה עלי כי אני בהריון
וכי אני נערה סוטה. הפצת שמועות אלה
הרגיזה אותי כי הן עלולות להגיע גם
להורי ולבחור שלי ולהפריע בנשואינו.״

התאג דו תסבילה
והתאב דו ת פ עי ל ה
ך* יצד הם מתאבדים ץ
השיטות הסבילות מצטמצמות לבליעת
כדורי שינה והרגעה, שתיית רעלים והר עבה
עצמית.
השיטות הפעילות ׳כמו: תליה ׳,קפיצה
מגובה, שריפה, השלכה עצמית מתחת
לרכב, יריד — ,דורשות פעילות גופנית
הן בעת ההחלטה והן בביצוע. נער שניסה
להתאבד ע״י קפיצה מגובה סיפר שהופיע
מספר פעמים במקום שממנו החליט לקפוץ
ולשים קץ לחייו, אד כל פעם שעמד לבצע
את זממו נרתע :״לא היה לו כוח לקפוץ.״
רוב המנסים להתאבד ־ 66.87 בחרו בשי טות
המתה עצמית סבילות, לרוב בהרעלוית.
רק ־ 27 או 0.67,ניסו לשים קץ לחייהם
ע״י הרעבה עצמית. מיעוטם בחרו בשי טות
המתה עצמית פעילות או פעילות
למחצה — .35.2,4
הבנים בחרו ב־> 64.97 בשיטות התאבדות
פעילות, מהם ־ 44.57 בדרכים פעילות כגון :
תליה, קפיצה מגובה, שריפה, השלכה עצ מית
מתחת לרכב, וב־־/ס 20.4בדרכים פעי לות
למחצה כגון: טביעה, חיתוך ורידים
ובליעת חפצים. נד 350/0בחרו בדרכים
סבילות כהדעלה והרעב עצמית. הבנות
לעומת זאת בחרו לרוב בשיטות סבילות׳
— ־ 757 אחוז, ובשיטות פעילות למחצה —

לא תמיד מתכוונים הצעירים המנסים
להתאבד למות. בדרך כלל הם מנסים לה שיג
מטרות שונות. בהתאם למחקר של
רימרמן וד״ר אמיר, ברוב המקרים מצלי חים
הצעירים המנסים להתאבד להשיג
את ׳מטרתם. מהמחקר למדים כי נסיונות
ההתאבדות בהם הקטינים מנסים למות
שכיחים יותר אצל הבנים ואילו גסיונות
ההתאבדות בהם מנסים הקטינים להשיג
מטרות שכיחים יותר אצל הבנות.

ב י קו ר ת
על המוס דו ת
ך * בר כתחילת מחקרם מתחו שני
^ החוקרים ביקורת על המוסדות השו נים
המטפלים במתאבדים הקטינים. קבעו
השניים, בהתייחסם לטיפול המשטרה וק ציני
המיבחן בעת הטיפול במנסים להתל

אבד:
איסוף הפרטים ושיטתיות בחקירה ה־משטרתי,ת
מוכתבים על-ידי הצורך להוכיח
אשמתו של ה״נאשם״ בבית־המשפט והז-
דקקותו של השופט לתסקיר קצין המבחן
לקביעת העונש או דחייתו. חוסר תכלית
פורמאלית זו בחקירות המנסה להתאבד,
הן על-ידי השוטר והן על-ידי קצין המבחן,
משפיע על טיב החקירה וכיוונה.״
גם העזרה הרפואית שהוגשה למתאב דים
היתר, לקויה :
בישראל מתו חמישה קטינים על כל 85
מתאבדים עד גיל . 17
יחד עם זאת מציינים שני החוקרים כי
נסיונות התאבדות רבים אינם נרשמים

כלל וכלל, למרות החובה הקיימת להודיע
על כל מקרה למשטרה. משפחות רבות
מעלימות את נסיונות ההתאבדות מעיני
הציבור, לעתים בסיוע הרופא המטפל,
מתוך רצון למנוע אי נעימויות לקטין
ותגובות חברתיות בלתי רצויות.
מדהים במיוחד גילם הצעיר של המתאב דים

• שני צעירים בני תשע גיסו להתאבד :
בגיל זה, היו סבורים החוקרים, אין עדיין
לילד תפיסה אודות המוות.
• בגילים 10—13 ניסו להתאבד 11 צעי רים
— 3.2אחוז מאוכלוסיית המחקר.
• בגילים 14—15 עלה שיעור המתאב דים
ל־ 21 אחוז. מספר הבנות שניסו בגיל
זד, להתאבד גבוה ממספר הבנים פי שש !
יותר ממחצית המנסים להתאבד ( 55 אחו זים)
היו בגילים . 16 — 17 המאפיין גיל
זה הינו חוסר בטחון עצמי, חוסר זריזות,
נטייה למצבי רוח ולעבריינות.

הגיל
ה ק רי טי
ף״ ״ ילא , 1מגיע מספר המתאבדים ל-
^ 21 אחוז. עורכי המחקר מציינים ש קבוצה
זו כוללת את אלו שעדיין לא
התגייסו לצה״ל. דהיינו, אין קבוצה זו כו ללת
את אלה שהתאבדו במסגרת הצבא.
מסקנות החוקרים: שיעוד המתאבדים
אצל בני נוער עד גיל 18 עולה עם הגיל.
גילאי 16—17ד,יינם הגיל הקריטי: הם
מתאבדים פי שלוש יותר מגילאי , 14—15
ופי 17 יותר מבני . 10—13
מספר הבנות המנסות להתאבד — גדול
פי ארבע ממספר הבנים.
מסקנות נוספות:
• יוצאי אירופה ואמריקה מנסים להת אבד
פחות מיוצאי אסיה ואפריקה.
• חלקם של ילידי חוץ־לארץ שניסו
לשים קץ לחייהם גבוה מחלקם בכלל
האוכלויסיה. במיוחד גבוה הוא חלקם של
ילידי אסיה ואפריקה 50.5מכלל הנח קרים.
כלומר, יותר ממחצית המנסים להת אבד
היו ילידי אסיה ואפריקה, בעוד ש משקלם
באובלוסיה היה 23.1שינויים
חברתיים מהירים, סתירות בין הישן לבין
החדש, חוסר אינטגרציה עם הכלל, קונ פליקטים
ערכיים פנימיים ותסכולים, מסבי רים
במידה רבה את מהות התופעה.
• ילידי הארץ מנסים רק לעתים רחו קות
ליטול את חייהם 30.6מכלל
הנחקרים, למרות שהם מהווים 65.67,1ב־אוכלוסיה
הכללית, הם ׳נמצאים בתחתית
הקבוצה 2.07 למרות שמשקלם באוב-
לוסיה הוא ׳.7.770
• לפי ארצות הלידה, רוב רובם של
המנסים להתאבד הם ילידי אסיה ואפריקז*
או בנים של ילידי יבשות אלה 67.27
ב-שיא נסיוינות ההתאבדות בין העדות
בישראל ׳מחזיקים ילידי מרוקו 27.57
ויחד עם בני ילידי מרוקו — .34.67,כל
צעיר שלישי המנסה להתאבד בישראל עד
גיל 18 הוא יליד מרוקו או בן יליד מרוקו.
• יותר ממחצית הקטינים שניסו להת אבד,
עלו סמוך או לפני כניסתם לגן-
ילדים או לבית־הספר, ופחות ממחצית עלו
בגיל בית־הספר היסודי או מעט אחרי כן.

מכת
ב כויו ת
ן * כדלים כין הקטינים ובין הקטינות
1 1באשר למקום המגורים היו ניכרים:
שיעור נסיונות התאבדות של הבניס בתל-
אביב, חיפה ובמרכזים עירוניים של עולים
היה גבוה משל הבנות. מאידך גיסא, גדול
היה חלקן של הבנות בין המנסות להתאבד
בירושלים, בקיבוצים, מושבים, מושבות
ובמרכזים עירוניים ותיקים.
מבחינת מגורים, תל-אביב היא המסוכנת
ביותר, תושביה מספקים את אחוז המת אבדים
הגבוה ביותר .27.37, :וזה, למרות
שחלק תל-אביב באוכלוסיית הארץ מגיע

ל-־_16.87 בלבד
פרט מאלף׳׳נוסף :־ 417 מהמתאבדים
היו בנים בכורים או שניים. כל בן שלישי
שניסה להתאבד היה בכור. פרט זה מוסבר
בניסיונותיו של הבכור לשמור על הבכורה
לעצמו גם אחרי שמגיע הילד השני או
השלישי.

נצח 11
חתונות, בשבילי הן עניין של יום־יום. חזרה מיואשת לקופנהאגן, השמיצה שם
בעיתונות את כל גברי ישראל.
לחם חוקי, הייתי אומרת. למרות זאת, ד לאחת
המסיבות שערך שלמה בבסיס
ן חתונה שהתקיימה ביום השני שעבר אחר-
הצהריים. בבית־כנסת עתיק־יומין בעיר הגיחות שלו, הביא האמרגן ימרקו
תזרג׳מן ידידה נחמדה. כן, לא קשה
ן העתיקה, הצליחה לעורר בי התרגשות לא
לנחש: הייתה זו מלכה, שאז נקראה
רגילה. אחרי הכל, לא כל יום משלים ה עדיין
אדרוש. היא היתה בלונדית שק !
גורל את תוכניותיו בצורה מושלמת כל
טה, ולא מתבלטת. לוא לא היתד. מת כך,
כשהוא נעזר במליונרים מחו״ל כדי
!לשדך שידוכים.
חילה לצרוח פתאום, באמצע השמחה,
ספק אם היה יוצא משהו.
תחת החופה עמדו שלמה אשרוב
אבל היא צרחה, ועוד איך. הזעיקו
ן ( )43 ומלכה שפם 23 הוא — מדריך
רופא, והתברר שיש לה עסק עם חוליה
תיירות ודון ז׳ואן מהמדעים שבהם. היא
או משיהו כזה, לאחר שהיא נפלה יום
תופרת צנועה, שהתאהבה בו ממבט
אחד במדרגות. דיאגנוזת הרופא: אסור
׳ ראשון.
היה ז־ מבט ארוך. שלוש וחצי שנים להזיז את החולה.
כך זה התחיל. שלמה, ג׳נטלמן מוש נמשך
הרומן בין השניים, כששלמה
לם למרות נסיונו העשיר עם נשים,
,קוטע אותו מדי פעם לזינוקים צד הכניס
את מלכה למיטתו, כשהחידוש
דיים.
בכך היה שהוא עצמו עבד לישון ב למרות
זאת, לפני חצי שנה עמדו
סלון. הוא טיפל ביה במסירות, עד ש השניים
לחיכנס אל מתחת לחופה. ב יכול
היה להעביר אותה להדסה ב ו
שנייה האחרונה, נרתע שלמה, נם כל
ירושלים, לידיו הנאמנות של ידידיו, ד״ר
עוד נפשו בו, המשיך בחיי הרווקות
עמי גלעדי. לזכותו יאמר, שכל זמן
ן הסוערים שלו.
שהיתר. חולה שלו, הוא התנהג למופת,
לא תאמינו, אבל מלכה עדיין לא
הקפיד להתעסק רק עם אחרוית. רק
! התייאשה. היא המשיכה לשמור לו אמו לאחר
שד,חלימה, התחיל גם איתר ,.גילה
נים, כמו שאומרים — למרות שהם
להפתעתו שהוא זונח ,׳תוך כדי כך, את
)חדלו אפילו לצאת יחד.
האחרות.
השבוע, השתלמה סבלנותה. רווק מלכה
הגיבה, למדות אזהרות הידי !
הפרא הסוער נכנע סופית, הכניס ראשו
דים ששלמה הוא לא הטיפוס המתחתן.
,לעניבת הרסן.
היא התגרשה מבעלה, נהג מונית. שלמה
טרח גם הוא להתגרש מאשתו, והשניים
בכך, באה אל קיצה קאריירה מפוארת
התקרבו לחופה.
של רווק מקצועי, הראוייה להיכנס ל ואז,
נרתע כאמור שלמה — ,עד ש י
קלאסיקונים.
הפעם נשבר סופית.
היא התחילה לפני כארבע שנים, כש הוא
חזר לצאת עם
מלכה מחדש רק לפ ני
שבועיים. שבוע
לאחר מכן, ביום א׳,
הגיע לארץ המיליונר
האמריקאי ליפסון
מייט, שמקים מלון
גדול באילת, אותו
הוא ימסור לניהולם
של רפי בלסון המיליונר ושלמה.
הכיר את שלמה כא שר
זה סייר איתו
לפני מספר שנים ב רחבי
הארץ, ומאז
נשארו השניים ידי דים,
ושלמה אף הת ארח
מספר פעמים
אצל ליפסון באר־צות־הברית.
השעה
היתד. שבע
בערב, ביום הראשון
בשבוע שעבר, כש־המיליונר
בן ה־43
נכנס למסיבה שערכו
למענו רפי ושלמה
באילת. החוגגים הא חרים
במסיבה היו
עסוקים בטריפת 11 הענקיים הסרטנים
שכיסו את השולח נות,
אולם ליפסון
הבחין במבט ראשון,

שלמה אשרוב ורעייתו
במשהו הרבה יותר 1 מעניין :״למה לא
תתחתן איתר?,״ הוא שאל את שלמה, לא \
שלמה נפרד מאשתו יהודית. בעצם,
חר שמבטו נפל על מלכה.
היא התחילה עוד הרבה לפני כן —
״נגמור את הלובסטר, ונחליט אחר
אבל זה באמת כבד פרה־היסטוריה. אני
כך,״ ענה שלמה בפה מלא.
אתרכז כאן רק בתקופה המודרנית.
בפרידתו מיהודית, למרבית ההפתעה,
ההמשך היה בקצב אמריקאי: שלמד,
היה זה דווקא שלמה הצד התמים ב גמר
את בילעו, החליט, ליפסון ציילצל
עסק. טוב, נו, תמים יחסית. אשתו התלירושלים,
גייס רב רפורמי ממיודעיו,
אהבה בחבר הכי טוב שלו, והלכה אח ולמחרת
כבר עמדה כל הכנופייה במלון
ריו למירבר ארץ לא נודעת.
המלך דויד, כשהם מחזקים את ליבם
השניים לא טרחו להתגרש: שלמה
לקראת האירוע המרגש בבאר הרחום.
ן פשוט נפרד מאשתו בנשיקה, ארז את
היו שם, בין היתר, ד״ר עמי גלעדי
הפקלאות, ושכר לעצמו דירת־רווקים ב ואשתו רות, אל״מ (מיל ).עמוס בנין,
ן עיר, שהפכה בסים לגיחותיו, שהפכו
כיום איש־עסקים באפריקה, ואשתו ה מפורסמות
ברחבי הארץ. כמדריך תיי יפהפייה
ציפי, ד ״ר ינקול, שסיפק
רות, יכול היה שלמה לבצע גיחות בכל
את הסרטנים המקוריים למסיבת יום
מרחבי ישראל, תוך שהוא משלב עס האתמול, והרווק וד,פלייבוי המושבע,
קים בתענוג.
דני תסידוב, שבא לראות בשקיעיתו
של אל נוסף.
תקצר היריעה לפרט את שמות כל
הסביר האל, בהתנצלות :״מלכיה ניצ הגיחות
שלו. אולי אסתפק באחת ה חה
את כל החתיכות שעברתי, כי היא
ידועות, התיירת הדנית היפהפייה אולה
היחידה שאהבה אותי ממש.״
אגרגרד, שאחרי הרומן שלה איתו,

נמצא גואל למס כנ ה
מודיע לנערה זו שאני מוכן להתחתן
איתה ולאפשר לה לצאת להונגריה.״
כדי שביאטריס לא תחיה בהרגשה שהיא
נאלצת לקנות חתול בשק, מוסר
טולימן בגילוי־לב גמור את פרטי מצבו
המשפחתי :״אני אלמן,״ כותב הוא ,״ויש
לי ילדה שנמצאת אצלי אמי ואחיותי,
מאז שהתאלמנתי. הן כבר הודיעו לי
שהן בשום פנים ואופן לא מוכנות לוותר
על הילדה, כי הן התאהבו בה מאוד.

סולימן האג׳
כאשר שפכה היפהפייה בת ה״,16
ביאטריס שוורץ, הידועה בעברית כברכה
שמעוני, את ליבה בפני לפני שבועיים
(מחר אזיל דמעה — אולי ! העולם
הזה — )1789 טפק אם ציפתה לתוצאה
שהגיעה אלי השבוע.
טפק אם ציפתה שמישהו בעולם האכזר
הזה אכן יחוש לעזרתה, בעקבות
וידוייה, בו קבלה :״איש לא אהב אותי,
כולם רק השתמשו בי״.
אז מטתבר שיש לפחות אחד שמוכן,
בעקבות הכתבה, גם לאהוב אותה, ולא
רק להשתמש בה.
זהו סולימן אחמד חאג׳ ,צעיר
תושב נצרת, שגם אם איננו מוכר לי אישית,
הרי תמונתו לפחות, ששיגר אלי,
עושה רושם סולידי בהחלט .״קראתי את
הטרגדיה של ביאטריס,״ כותב לי סולי-
מן, מסגר ושרטט בניין מצליח בן 31
ו־ ,165״ובאמת נזדעזעתי מאוד. והנני

ביאטרים שוורץ
״אבקשך למסור את מכתבי זה לברכה,״
מסיים סולימן.
אני מוסרת, אם כן. ואם לדעתי שלי
ברכה היתה שואלת, הרי שהיא היתה
מעיינת במכתב זה בכובד ראש. ספק אם
קיבלה הצעת עזרה כה נוגעת־ללב מאלפי
פרפרי״הלילה הדיזנגופיים שאפפו אותה
מאז עמדה על דעתה.
נראה איך זה יתקדם.

י ם! , 1לא היה
מגאולה בוני בינינו שום רומן״

״קשה לי לתאר לך במילים את ההצלחה
שלי כאן במינכן.״ אחרי
כזאת, אפשר שלא להיות מרותקת ז
הפתיחה, וההמשך, שייכים לגאולה!
מגי, שעזבה אותנו, כפי שאתם זוכרים
— טובן שאתם זוכרים — לפני |
כחודשיים, לאחר נישואיה להייני
לידר, ויצאה לווינה מקום מגוריו. איך ן
הגיעה אם כן מווינה למינכן י מעשה
שהיה, כך היה, ואני מצטטת את העלמה ן
עצמה :
״פתאום קיבלתי טלפון מעמוס מרת ן
שאבוא אליו מייד לשחק שם, כי הכוכבת
שלו חלתה. ארזתי את הבת שלי, ן
יצאתי למינכן, ותוך ארבעה ימים למדתי
את הטקסט בגרמנית. מחיאות הכפיים .
ורקיעות הרגליים עם כל יציאה שלי —
לא תאמיני. לא שמעתי כאלה באף הצגה1
שלי בארץ. היו לי כעשרה מסכים. בערב
הראשון עמדתי פשוט על הבמה ובכיתי
מהתרגשות.״
וכדי לעשות את השימחה מלאה, נראה
שגם חיי המשפחה עולים יפה. הייני1,
מסתבר מדברי גאולה, הוא היצור המקסים
ביותר שהכירה .״נכון שאהבתי כבר|
גברים אחרים,״ היא מסבירה לי ,״אבל
זאת היתה סתם אהבה.״
היצור השני המקסים ביותר שהכירה,
היא בתה, שאותה היא לוקחת איתה ן
לכל מקום, ולא נפרדת ממנה לרגע .״כך
שיש לי באמת הכל, הכל הכל, ואני נורא1
מאושרת״.
ואם תרצו לראות זאת עין בעין, תוכ־ ן
לו לעשות זאת במרץ, כשהיא תגיע לארץ
לכמה שבועות, לפני שתחזור שוב לווי1-
נה, אל הייני.
פתיחה\

זוכרים שסיפרתי לכם בשבוע שעבר
(הלכה הדירה בעיקבות הכלה) על הרומן
שנדלק בין מיליונר אמריקאי
מסויים לבין שושנה לוין, עד לאחרונה
אשת יחסי הציבור של המרכז
הישראלי לתכשיטים וידידתו של יצחק
ינוש, מנהל הדיסקוטק במלון רמת־א
טיב • וכיצד בעקבות רומן זה, הש ליכה
שושנה את ינוש ממעונם המשותף,
שהוא בעצם מעונו שלו?
איפה, לא דובים ולא יער, טוענת
בתוקף שושנה הבלונדית, בעלת האף
תנותק ת ל בחינניות אל על :״המיליונר
הזה, ג׳ראלד כרונפמן 300( ,מיליון
דולר) הוא בסך־הכל אחד המשקיעים
במרכז לתכשיטים, ומאחר שאני הייתי
אז אשת יחסי־הציבור של המוסד, הובאתי
אותו בכמה הזדמנויות. אבל רומן?
זה מגוחך. מעולם לא יצאתי איתו לבדי.
כמה פעמים היה איתנו החבר שלי,
ינוש, ובהזדמנויות אחרות היו איתנו
גם חבר׳ה אחרים.״
אז איך בכל זאת נולד הרומן שלא
נולד?
״זה הכל השמצה מכוונת של חבר
טוב של ינוש, שניסה להתחיל איתי,
ואני סילקתי אותו מביתי. ככה הוא
ניסה עכשיו להתנקם בי.״
כן. הבינותי.

תלמידת בית־הספר שהפכה בן לילה לדוגמנית הצמרת, מתלוננת:

1,חייתי בונד. מדאטתיתן

אנשים חישובים, ולא באות יותר. אחדות
מקנאות, וניתקו איתי את הקשר, מדברות
עלי כל מיני דברים. קוראות לי פרפרית,
ודברים כאלה.

כל מה שאפילו עוד יותר גרוע —
זה שאני עצמי השתניתי.

אני לא אני יותר. אני לא איריס. כל
כמה שעות, אני מישהי אחרת. נהייתי בו בה
מלאכותית. כל היום אני נאלצת לחייך.

מלכת המים. עבודה, וזוהר, וכסף,
ועמדה של דוגמנית מפורסמת. אבל המ חיר
שעלי לשלם יקר מאוד. אולי יקר
מדי.
אני צריכה לשחק את המלכה. אני חו שבת
פעמיים לפני שאני לובשת בגד. אני
לא הולכת יותר לדיסקוטקים רגילים. פו חדת
לאכול בידיים כשאני באיזה מקום
ציבורי. אני כל הזמן רק חייבת. אם אני
יוצאת לרחוב בג׳ינם, מצביעים עלי ואומ רים
:״זאת מלכת המים זאת?״
אפילו בבוקר, בגימנסיה, זה לא אותו
דבר. אמנם שם המצב טוב יותר, אבל
אפילו שם אני לא אותה האידים הישנה.

הגימנזיסטית בדרך לבית״הספר. ג׳ינס פשוטים, חולצת בית־

טפר אחידה. אלה השעות היחידות ביום בה יכולה בת

ה־ 16 להמשיך באורח חייה הישן, למרות שגם בבית־הספר ניבר השינוי במעמדה.
היא זינקה במטאור בשמי עולם הזוהר הישראלי. לפני חודשיים, היתה סתם
חתיכה נוספת בים היפהפיות, גם אם מהבולטות בו. מאז בחירתה למלכת המים
,1971 הפכו פני המדונה של איריס דוידסקו למפורסמות ביותר, החלו מכסות
שערים בסיטונות. טובי צלמי ישראל מצלמים אותה, גדולי יצרני האופנה בארץ
נאבקים על הזכות להיות מדוגמנים על־ידה בשבוע האופנה הישראלי. היא מוצפת
הצעות לסרטים.
כל זאת — אחר הצהרים. בבוקר, ניתן לראות את הגימנזיסטית בת ה־ 16 רוכבת
על האופניים לבית״הספר, לבושה ג׳ינס מרופטים ונעלי התעמלות. אחר הצהרים,
היא הופכת דמות, נהיית למלכת חברה, מאופרת בהידור ולבושה בגדי פאר — בין
לצורכי צילומים, בין לצורכי ייצוג.
עד כאן — הצד האחד של המטבע. הצד השני, זוהר פחות.
זהו הצד שהפך את הנערה, שזכתה להגשמת חלומן של אלפי בנות גילה, לאיריס
האחרת: נערה גבוהה ורזה, חיוורת ושקטה, בעלת חיוך רחוק ממאושר. בחדרה,
המלא עד אפס מקום בבגדים, תכשיטים, שרשראות ותיקים מכל הגדלים והצבעים,
היא נראית כצל של עצמה מימים עברו.
אין זה רק בגלל הדיאטה החמורה שהיא הטילה על עצמה (נכון שרזיתי 1״
היא מרימה את חולצתה, ומגלה את עצמות ירכיה הבולטות .״אני חיה רק על
בשר כחוש וביצים. איזה צחוק. דווקא אני, שהייתי זוללת כמו חזיר.״) מה שמציק
לה, חמור מכל טורדת דיאטה. זהו סיפורה האישי, על החיים בצד השני של הזוהר :
\ ך• חד מלכת המים, שזכיתי בוי לפני
^ כחודשיים, גרם לי את אחת האכזבות

י הקשות בחיי.
לא הכתר בעצמו, למעשה, אלא מה שבא
בעקבותיו.
רציתי דווקא מאוד להיבחר. אולי יותר
מכל דבר אחר בחיי המבוגרים. כדי להוכיח
לעצמי שאני לא פחות מבנות אחרות. אולי
זה נשמע אנוכי, אבל ככה זה. רציתי
! לחיות את חיי הזוהר, לא רק לקרוא על

אחרות. רציתי להיות במרכז החברה.
והנה, כל מה שרציתי — התגשם. הכל.
וכשזה התגשם, זה קילקל לי את כל
החיים.
מאז הבחירה, קרו לי הרבה דברים.
רבים — טובים. רבים יותר, וחשובים
יותר — רעים.
איבדתי את כל החברות שלי. אחדות
מפחדות שמאז הבחירה אני עסוקה עם

1ייי איריס האחרת. לא עוד הגימנזיסטית החביבה. עתה, היא
נערת החברה הזוהרת — מאופרת, מסורקת, לבושת מחלצות.
כאן בשימלת־ערב מפוארת בצבע בז׳ ,שיובאה מבוטיק ״ביבה״ הלונדוני לתל״אביב.
השפתיים כואבות לי כבר מרוב חיוכים.
כמה שזה נמאס לי. להיות כל הזמן
חייכנית ומנומסת לכל מיני אנשים, ואפילו
כאלה שאני לא סובלת, רק בגלל שהמע מד
החדש שלי מחייב.
כל הזמן אני ׳נאלצת לעמוד על המשמר.
פעם, יכולתי להתנהג בחופשיות בחברה.
היום לרקוד בג׳ינס, מחר להתלבש כמו
ליידי. להתנהג כמו כל אחת אחרת. היו
לי חברות, ולא דיברו עלי. יכולתי לעבור
ברחוב בלי איפור, יכולתי ללכת יום אחד
עם חייל, למחרת עם מישהו אחד. ואף
אחד לא דיבר מילה.
הרווחתי הרבה מהזכייה שלי בתואר

התנועות שלי אחרות. הכל עשוי ומלאכו תי.
אני מלכה.
גם בבית יש השפעה למצב הזה. אבי
תמיד דאג בגללי. מאז הבחירה, דאגתו
כפולה. הוא לא אוסר עלי ממש לעשות
דברים, אבל הידיעה שלי שהוא ידאג מזה
או מזה מגבילה אותי באוסי ״מור.

יזה צחור! הגורל זה. כל השנים אמרו
לי תמיד כמה שאת יפה. לכי תעשי
משהו. לכי להתחרות. זה היה נורא מחמיא.

משהו אמיתי. להביע את עצמי על־ידי
כתיבת ספר, למשל. אינני רוצה שיאהבו
אותי בגלל שאני יפה, אלא בגלל שאני
מישהו. נמאס לי שמצלצלים אלי ומזמינים
אותי לכאן ולשם — אבל תמיד את מלכת
המים. רק את מלכת המים. אני רוצה שאנ שים
יקנו ספר שלי, ולא עיתון עם תמונת־שער
שלי.
אני אמנם רק בת , 16 אבל הרבה מבוגרת
מגילי. הייתי רוצה כבר למצוא לי שותף
לחיים, ולהקים לי פינה חמה משלי. שיהיה
בה באמת חם. בלי שום ריהוט יקר ופסלים

נורא נעים לשמוע. והנה, כשהלכתי ועשי תי,
מה שיצא מזה. אילו אנשים היו יודעים
במה זה קשה ומחייב להיות בעלת שם.

** י שעוזר לי, בתקופה הקשה הזאת,
זה החבר שלי, אורי גלר. יש לי היום
רק שניים שלושה אנשים שמכירים אותי
באמת, והוא אחד מהם.
כמוני, גם הוא מפורסם, וגם הוא סובל
ממיגבלות בחברה ובאפשרויות בילוי. רק
איתו אני מצליחה להיות מי שאני. האיריס
האמיתית. בלי התנהגות מחייבת. לפעמים

״ הצרה שלי הי א,
שאני יו תרמ די יפה
מכדי שי ת עניינו בי
ליו ת ר מז ה. אבל הרי
יש בי יו תרמא שר יו פי.
אני מ סו גלת לי צור
מ ש הו א מי תי .״

״כל כמה שעות
אני מי ש הי אחרת.
נ היי תי בו ב ה
מלא כו תי ת. כל היו ם
אני נאלצתל חיי ך.
ה כל בגלל המעמר
החד ש שלי.״
משלומפרת, לפעמים ילדותית, מתפנקת.
יש לי הרבה דמויות, הרבה מצבי־רוח,
ואני זקוקה להביע אותם — ולא רק את
הדמות האחת שיצרו ממני.
עם אורי, אני מסוגלת לכך. דק איתו
אני מסוגלת היום להינות מחוויות משותפות.
הצרה
שלי היא שאני יותר מדי יפה
מכדי שיתעניינו בי ליותר מזה. אבל הרי
יש בי יותר מאשר יופי. אני מסוגלת ליצור

הגימנזיסטית

מדכת הכיתה

איריס בהפסקה, בחצר הגימנסיה.
בחירתה למלכת״המים שינתה אפילו
\.ת החיים הפשוטים בביה״ס. גם בין חבריה וחברותיה לכיתה — אין המתח פג.

איריס בשיחה עם חברות לביתה. בנעלי
הקנבס המרופטות, המעיל הספורטיבי
המגושם המכסה את גופה, והילקוט העמוס ספרים לעייפה, אין היא שונה מכל
סטודנטית עמוסה אחרת הנמצאת בדרכה ללימודים בבית־הספו תיכון בתל״אביב.

הדוגמנית

שצריכים להיזהר שלא יישברו, אלא דק
חום ונוחיות. כשיהיו לי ילדים, הם ייהנו
מחופש מלא. אני אף פעם לא אכריח אותם
לאכול בשעות קבועות.
׳הטקס היה חווייה גדולה בשבילי. ללא
ספק. אבל אם הייתי צריכה לעבור אותו
היום שוב, אינני חושבת שהייתי עושה
זאת. עכשיו, שאני יודעת איך נראים
החיים בצד השני של הזוהר, הייתי מוכנה
לוותר עליהם.
אבל אי־אפשד להחזיר את הגלגל אחו רנית.
עכשיו, אשתדל להוכיח שאינני סתם
פרפרית יפה. אוכיח שאני מישהי!

שעות ספורות מאוחר יותר, נולדת איריס אחרת 1 :
ז מאותה נערת
זוהרת, הדורה, ומבוגרת בשנות אלף
בית־ספר. כאן: מדגמנת סראפאן בצבעי חום ובז׳ ,מעוטר רקמה ערבית, המיוצר
אורי גלר. י בעזה ומשווק על־ידי בוטיק ״ביבה״ התל״אביבי. בחברתה: ידידה

39י ל