גליון 1792 מתאריך 5 בינואר 1972

^0X0

הגליון הקודם של העולם הזה ( )1791 היד. אחד מאותם גליונות,
שנחטפו עם צאתם ממכבש הדפוס ואזלו מדוכני המכירה למחרת
יום ההופעה. אין ספק כי הגורם לכך היה פירסום הסיפור המלא
על גירושיו של שר הביטחון משה דיין, שהופיע באותו יום עצמו,
בו הודיעו לראשונה העיתונים היומיים על גירושיו אלה.
לא היתד. לנו ידיעה מוקדמת על הגירושים המתוכננים. כמו
שאר העיתונים, נודע גם לנו על כך רק ביום שני בערב,
כשבקושי ניתן היה לאמת את הידיעה וכאשר דוברו של שר־הביטחון
עדיין השיב לשאלות עיתונאים ב״לא היה ולא נברא.״ למרות זאת הספקנו
להכניס את הסיפור המלא לעיתון ואף להחליף, ברגע האחרון, את השער.
כתוצאה מכך היה הרכבו של הגליון הקודם מוזר במקצת: הוא
הוקדש ברובו הגדול לעסקיו השונים של משה דיין, המדיניים, המסחריים,
הפליליים והמשפחתיים. כאשר תוכנן אותו גליון, לא היתד. כל
כוונה להרכיבו מנושאים אלה. אולם צורת העבודה המיוחדת בשבועון
זה הכתיבה הרכב נושאים יוצא־דופן זה.
החוסר המערכתי המודפס בגליונות העולם הזה אינו יורד לדפוס
בבת־אחת. העבודה המערכתית במערכת ובדפוס מתנהלת כל ימות
השבוע. ארבע פעמים בשבוע, בסיומו של כל יום, יורד חלק אחר של
העיתון לדפוס. כאשר מתחוללים שינויים מיום ליום, אין אפשרות להוציא
חומר שהושלם והודפס כבר יום קודם לכן ולהחליפו בחומר אחר.
כל גליון של העולם הזה אינו מהווה לכן סיכום של שבוע, אלא תוצאת
עבודה עיתונאית של שבוע. באותו גליון עצמו יכולות להופיע כתבות
המתחרות זו בזו מבחינת טריות החדשות שבהן.

אני משתגעת
אחרי הגבינות של

פג>שה עם נונטען

ברור שלא ניתן להכניס ברגע האחרון כתבות בנושאים כמו גירושי
דיין, ללא חומר רקע ועבודת הכנה קודמת. הסיפור המלא על
גירושי דיין, כולל תמונת ידידתו — שפורסמו לראשונה בהעולם הזה,
לא נולד בשעות המעטות שחלפו בין אישור הידיעה על גירושי דיין
לבין הופעת הגליון ברחוב. העובדות הבסיסיות של פרשה זו, כולל
היחסים הפנימיים במשפחת דיין, היו ידועות לנו מזה שנים רבות,
מתוך המגע ההדוק שיש לכתבי העולם הזה עם כל בני משפחת דיין.
אם לא פירסמנו פרשה זו עד לגירושין הסופיים, הרי היה זה רק
מתוך רגשות ההערכה לרות דיין, ומתוך רצון למנוע ממנה פגיעה.

געוזזן -גבינה לבנה פיקנטית
לא יאומן איך היא משתלבת עם ענבניה. ממש משגעת את הנשמה

סלטינה -
וביוה לבוה בתוספת ירקוח.
כשאני מורחת על טוסט היא מסש מטריפה את הדעת.

גבינת חזרת ־ גבינה לבנה כחושה עם חורת ותבלינים.
בתוך פלפל היא לא נורמלית

התמונה שהרגיזה את!}נטעו

של מונית בידי כתב ״העולם הזה״ ,ליד בית משפחת דיין בצהלה. בחלק הקדמי של
התמונה נראה מונה המונית. מעבר לחלון המונית נראית המכונית הפרטית ובה מרדכי
(״מנטש״) צרפתי ואשתו, שהעבירו את חפצי רות דיין. בחלק הימני של רזתמונה ניתן
להבחין בשולחן ובכמה חפצים נוספים, מאלה שהוציא מנטש מבית דיין. ליד השולחן נראית
סוכת השומר שבפתח בית דיין. בגלל צילום זה התנפל מנטש על כתב ״העולם הזה״ והיכהו.
אל חומר הרקע נוספה כמובן גם העבודה של הרגע האחרון. וכך,
יכול היה העולם הזה להופיע ברחובות תל־אביב ביום שלישי בערב
כשבכתבה על גירושי דיין מתפרסמות תמונות שצולמו עוד ביום שלישי
בצהריים, כאשר יצאו בני הזוג המגורשים מביתו של הרב גורן.
אבל לגבי כתבי העולם הזה לא נשלמה העבודה עם הופעת הגליון.
לגביהם הסיפור עדיין לא מת. כי עוד לפני שמופיע גליון אחד של
העיתון, כבר מתחילה העבודה על הגליון הבא. אלא שהפעם נודע על
כך לקוראי העולם הזה מהדיווח בעיתונות היומית.
היה זה כאשר למחרת יום הגירושין, הגיעה אלינו ידיעה כי רות
דיין עוזבת את בית דיין בצהלה. כתב העולם הזה, אבי רובינשטיין,
נסע מייד במונית למקום כדי לסקר את המעמד של הוצאת הרהיטים.
מספר אבי על מה שאירע ליד בית דיין בצהלה:
בשעה 11 לערך הגעתי לרחוב יואב בצהלה. עוד במונית הבחנתי
בדמותו של מרדכי (״מנטש״) צרפתי ואשתו, כשהם נושאים למכונית
קטנה שקיות ניילון מליאות בגדים. צילמתי אותם תוך כדי נסיעה
(ראה תמונה) ויצאתי מהמונית. מנטש ואשתו נכנסו למכוניתם ונסעו.
ליד ביקתת השומר בפתח ביתו של דיין, הבחנתי בשולחן מפורק
ועוד כמה פריטי ריהוט שעמדו לקחתם מהמקום. לפתע חזרה למקום
מכוניתו של מנטש, והוא בלווית גבר גבה־קומה, זינקו החוצה והורו
לי להסתלק מהמקום. כאשר הבחין מנטש שאני עיתונאי, אחז בחוזקה
בזרועי והחל דוחף אותי לתוך המונית בה הגעתי למקום. כשאמרתי
לו להסיר את ידיו מעלי, צעק מנטש :״אתה לא יודע עם מי אתה מסתבך!״
המלווה שלו ניסה להרגיעו ואמר :״אני יודע מאיזה עיתון הוא.
תמיד נוכל למצוא אותו.״ אבל מנטש רעד כולו מכעס .״אני אגמור
איתך! אני אהרוג אותך!״ צעק ,״אתה לא יודע לאן נפלת. הסתלק
מפה לפני שאני מחסל אותך!״
נכנסתי למונית. מנטש סגר עלי את הדלת ופקד על הנהג :״סע !״
ידיו רעדו מאוד. אשתו ניסתה להרגיעו בשפה בלתי מובנת לי. כשהת־ניע
הנהג את המכונית, הניף מנטש את ידו והנחית חבטה על המצלמה
שנחה על ברכי. הבחנתי כי פצע נפער
בידו מעוצמת החבטה במצלמה.
עד כאן סיפורו של אבי. תלונה על
התקיפה הוגשה למשטרת רמת־גן. עוד
יום שיגרתי של כתב העולם הזה.
העולם הזה 1792

0ץ0ז/. £יי^£

קלצפת ניחן ל ה שי ג ב סו פרמרק טי ם ב אזו ר ג 1ש דן

ובלחיצת פיית המיכל,קלצפת ממש הצילה אותי

כשהדור בוב ראה את הקלצפת שלנו
הוא קרא בהתפעלות: יגם לכם בארץ יש כן 861
בארה־ב קלצפת מפורסמת בשם
זוהי קלצפ ת. ה מו צ ר החד ש של מחלבו ת יטבתה. קל צפת הינ הקצפתא מי תי ת.
בארה״ב הי א מפו רס מתב שם ק;ע/ץ . 86 ^ 1זהו מוצר נהדר.
הי א ט די ה ת מיד לל א הג בל ת ב תנ אי פ שו ט: שתשמר׳ או תה ב ק רז ר. א ת מנ צל ת רק
*את הכ מו ת לה אתז קו ק ה בדיו ק בז מן שאת רוצה או ת ה, אפילו אם מתחשק לך
ל אכול רק תו ת א חד ע ם קצפת. אי; הדבר דומה בלל ל הכנ ת קצפ תמש קיו ת. הכנ ה
מ ש קיו ת ל עי תי ם קרובו ת אינ ה מ צלי ח ה, ואפילו באס עלה הדבר בידך -
עליך להשתמש בכל הכ מו ת שהכנ ת, בבת אחת. קשה להא מין כי מיכל ק טן בגובה
21ס״ מ בל בד -מכיל לי טר אחד של קצפ ת טריה. כן, ליטר של ם.ובכל פעם
מו בטחת לך קצפ תנהדרת׳ ב א חדיו ת ללא תנ א׳ של מ חל בו ת יטבתה.

כיצד?
כה קל:
.1ל ח צי הזיז למטה
.2נערי המיכל
}.הפכי אותו כלפי מטה, ולחצי את הפיה הצידה
ראי ! -ל פני ך קצפ ת ט עי מ ה ונהדרת.

קלצפת הציפוי שציפית לו
קצפת טהיה ואמיתית לציפוי בזמן ההגשה
קלצפת -מוצר ה אי כו ת של מחלבו ת י טב ת ה.

לא יוכל לעמוד בלחצם של הלובים לנתק את קשריו
עם ישראל.

מבחינה מעשית לא תהיה במוכן שום
משמעות לאקט הפגנתי זה.

וזוגי 1ו*!י

ידוה

גולדה לני כ סון *
כקרב במה משרי הממשלה נוצר חשד בי
מסתירים מפני הממשלה מידע חיוני, עד
מה שסוכם כפגישה בארבע עיניים שהתנהלה
כין ראש־הממשלה גולדה מאיר, לבין
נשיא ארצות-הכרית, בעת ביקורה של גולדה
כארצות־הכרית.
מדיווחיה השונים של גולדה הסתבר כי היא
סיפרה סיפורים שונים לשרים שונים, ולא נתנה באף
הזדמנות תמונה מלאה של המצב החדש שנוצר. לאור
הידיעות על החלטתו של ניכסון לחדש את משלוח
הפאנטומיס לישראל, תוהים עתה כמה שרים אם
ראש הממשלה אינה מתכוונת להעמיד אותם בפני
עובדות מוגמרות, שהובאו לידיעת השרים המקורבים
אליה בלבד.

מלטה תנ תקאת
י ח סי העם שוראד
נראה שבעתיד הקרוב יגבר בידודה
של ישראל כזירה הבינלאומית, לפחות
מבחינה הפגנתית, באשר ממשלת מלטה
תנתק את יחסיה עם ישראל, כעקבות הידוק
יחסיה עם ממשלת לוב.
למרות שראש־ממשלת מלטה, דום מינטוף, רוחש
ידידות לישראל, ולמרות שהוא ידידו האישי של
עמיאל נג׳ר, שגריר ישראל ברומא, שהוא גם שגריר
ישראל במלטה, הבהיר מינטוף לאחרונה, כי

לה לא נעשתה על ידו, אלא על־ידי אנשי משרד־הביטחון,
בגלל ״קוצר הזמן.״

מ צו רשדמסויוח

..א ד־ ע ל״ ה ע 3 *1ה

מעווומעות ע ד 1*13

טו בו תהנאהדעת 11 אי

עי די תחד ־ אביב

יתכן כי ועדת האתיקה של אגודת העיתונאים
תיקרא לדון בתלונה נגד מיספר עיתונאים בכירים
של העיתונות הישראלית, שזכו לטיסות חינם עם
נשותיהם לארצות־הברית, על חשבון אל־על. המדובר
הוא בשלושה עיתונאים מהארץ ועיתונאי אחד מדבר,
שצורפו לטיסה שהיתר. מיועדת לסוכני נסיעות. מאחר
שמשרד האוצר סירב להכיר בטיסה זו כבטיסת
בכורה, שילמה אל־על את מיסי הנסיעה עבור
הכרטיסים.

כתלונה שתוגש לוועדת האתיקה יצויין
בי זבותה המוסרית של העיתונות הישראלית
לבקר תופעה שד חלוקת טובות
הנאה והנחות, כפי שאירע כמפעלי ״אוטו
קארס״ ,נפגמת באשר העיתונאים עצמם
זוכים בטובות הנאה, שמבחינה תיאורטית
עלולות למנוע מהם ביקורת מחדלים וליקויים
כהכרה ממשלתית במו ״אל־על״.

ת לונ הדגודדהעל
..תופע ה
מ ק ־ א ר חי ס טי ת ״
מקאמה שנכתבה כידי המשורר חיים
חפר, לזכר חללי המירדפים שנפלו כמלחמה
שאחרי מלחמת ששת־הימים, ושעמדה
להיות מוקדאת כבנם ההורים השכולים
של חללי מלחמת ההתשה, נפסלה כגלל סיכות
פוליטיות..
הוראה מיוחדת על אי הקראת המקאמה ניתנה
ברגע האחרון, ערב הכנס שנערך בהיכל התרבות,
אחרי שחיים חפר פירסם בידיעות אחרונות מקאמה
ביקורתית על שוד העתיקות של משה דיין.
כתוצאה מכך פנה חפר בתלונה אל ראש־המנד
שלה גולדה מאיר, בה ציין כי פסילה מסוג זה היא
תופעה מק־ארתיסטית. בתגובה הודיע דיין כי הפסי־

סוחרי הרכב המשומש כתל־אכיב עדכד

בו ג ה ״ ל מזונ ב רי ם
מנכ״ל רשות השידור, שמואל אלמוג, יעביר
כנראה לדרג מיניסטריאלי את תלונתם של אנשי
שידורי ישראל, על קיפוחם מידי מפקדי צה״ל.

אנשי הרדיו נפגעו כצורה עמוקה
אחרי שהרמטב׳׳ד היוצא, רב-אלוה
חיים בר־דב, ובן הרמטב״ל הנכנס,
רב־אלון? דוד אלעזר, סירבו להעניק
ראיונות משודרים לאנשי ״שידורי ישראל״
,העדיפו להתראיין בטלוויזיה.

אנשי הרדיו מציינים, כי בר-לב החרים
מזה שנתיים את הרדיו ודחה כל בקשה
להעניק ראיון משודר. עתה מבקשים אנשי
הרדיו להבטיח בדרג ממשלתי שדדו לא ימשיך
מסורת זו של בר־לב. שלטונות צה״ל
טוענים לעומת זאת, כי אנשי קול ישראל הם
שהחרימו אותם, סירבו לשדר דיווחים מאירועי
חילופי הרמטכ״ליו

דים לנקוט כשורת צעדים דרסטיים בדי
למחות על יחסה של הנהלת עיריית תל־אביב
כלפיהם. כין הצעדים אותם עומדים
לבצע: הכאת מאות בלי רבב משומשים
לכיכר מלכי ישראל, והחנייתם מול בניין
העירייה, והפיכת מגרש החניה הגדול שליד
״היכל התרבות״ למגרש למסחר כרכב
משומש.
בעלי מגרשי הסחר ברכב משומש בתל־אביב,
טוענים כי אחרי שהעירייה הכריחה אותם להשקיע
רבבות ל״י בפיתוח מגרשיהם, סירבה להעניק להם
רשיונות לניהול עסקי מכירת רכב באותם מגרשים.
ראש עיריית תל־אביב, יהושע רבינוביץ׳ ,מתחמק
מהבטחתו להקציב שטח של 50 דונאם בשכונת
עזרא, שם ירוכזו כל מגרשי מסחר הרכב, ומשטרת
מחוז תל־אביב רושמת יום יום עשרות דו״חות
לבעלי המגרשים על ניהול עסקים ללא רשיון. המשטרה
והעירייה מטילות את האחריות זו על גבי זו.
בעלי המגרשים מאיימים גם לסתום את רחובות העיר
במכוניותיהם אם לא יימצא פתרון לבעייתם.

צ פוי פי לו ג

סו קייייי

היחסים כין הסיעות כמק״י הגיעו לכלל
משכר הנראה סופי.
במאמר בקול העם, טען ד״ר משה סנה, כי
התנועה לשלום וביטחון מחבלת בשלום ועושה את
שליחות אל־סאדאת. אחד מראשי תנועה זו היא
אסתר וילנסקה, ממנהיגות מק״י, המתנגדת לקו
הד״ר סנה.

כמיקרה של פילוג, יתכן שגם שמואל
מיקוניס ואחרים יצטרפו לקו של וילנסקה,
אך הרוב של הד״ר סנה מובטח.

ציו ד צי לו םצב עוני
מ שו כללבארץ
ציוד צילום צבעוני משוכלל, המאפשר,
לראשונה כישראל, פיתוח והדפסת תמונות
ושקופיות צבעוניות ככל גודל, לצרכים תע
־טייתיים, מסחריים ופרטיים, הותקן ככר
כארץ.
הציוד, ששוויו מאות אלפי ל״י, הובא על-ידי
חברת האחים פראג׳ ,שהם גם בעלי מעבדות פיתוח
צבעוני מיוחדות. כתוצאה מהפעלת ציוד זה, שהוא
החדיש מסוגו בעולם, תוסר התלות שהיתר. עד כה
בצילומי הצבע המשוכללים בישראל, במעבדות
בחו״ל.

בואי נשתקלד לדה...
בואי נשתקלד ילדה
ולא איכפת
מה שאומרים האחרים.
גם הם היו משתקלדים
לו היו יכולים.
ובעצם למה לא?
תשתקלדו גם אתם כי

סו?ו ל 0ובס 2ילב $

העולם הזה 1792

?81*1

ע 7סמך נסיוניכסותת במשך!
53 שנים, נתתי עצה טובה 7נכדתי

העולם הז ה 1792

למד, הוא שותק בעניין פרשת דיין? האמנם
השכר, אותו הוא מקבל מידיו של מר
שוקן, מקנה למר שוקן את הזכות לסתום

הוס -שנה תדמה
המחוג הגדול ממונה את שנות חיינו
ניתר ממקומו, והופ ! עוד שנה אחת חלפה.
בסיבוב אחד של קלידוסקום עבד עוד קיץ,
הסתו חלף ושוב הגיע חורף שרחץ את
השמשות לקראת האביב. היד שרשמה עד
כה בראש המכתב 1971 מהססת רגע,
והתאריך שעד אתמול היה עתיד הוא כבר
הווה, הוא כבר עובר — שבעים ושתיים,
אלף תשע מאות שבעים ושתיים.
לאן הם נעלמו, הימים? מד. נותר בתי-
בת־הזכרונות ממחרוזת הימים
והלילות שהשתלנו על חוט?
365 חרוזים. מחרוזת של שנה.
מה עשינו עם הימים שחלפו?
מיסי עיריה, שש קבלות של
חשבונות השמל, מים, דו״ח
שומה, תריסר בולים צהובים
בפינקם אדום, העתק חשבון עובר ושב —
חלפה שנה.
ארבעים וחמישה ימי מילואים, טיול של
פסח, שלושה ימי־חמסין, גשם ראשון, זד־פרחים
של סתיו, נסיעה ארוכה, כבישים
חדשים — חלפה שנה. שתי חולצות של
קיץ, זוג סנדלים, מעיל גשם ישן! ,מזוודה
מלאה בגדים, עשרים ספרים שנוספו למ

— חלפה שנה. תרופות חדשות בארון,
סרטים, תיאטרון, תה בחברת ידידים, מבט
ממושך לתוך עיניה של אשה זרה, התרגשות
של ליל־אביב רחוק, שני קמטים חדשים
במראה, שעד שיבה בצדעים, רגעים
קצרים של שימחה, מבט עצוב, לילה טוב,
בוקר טוב — חלפה שנה.
מה קרה לכל הרגעים הארוכים, שנמשכו
ונמשכו? מה קרה לשעות הציפייה? מה
קרה ליימים האפורים והמתמשכים? מה
עשית בשלוש מאות שישים
וחמישה ימים שעמדו לרשותך?
על מה ביזבזת אותם? מה נותר
מהם, באוצר נשמתך? חל-
נר. עוד שנה לבלי שוב.
. 1972 ינואר. אלף תשע מאות
שבעים ושתיים. פברואר. הנה
הם באים לקראתך, מארס, אפריל ומאי.
הקלץ חוזר אליך. אחריו יבוא הסתיו,
והחורף שוב יגיע — .1973
הימים מטפטפים ונספגים בחול. הזמן
עובר. אל תגיד מחר, ומחרתיים. אל תגיד
בשבוע הבא, בעוד חודש — היום! זה
מוכרח לקרוא היום. עכשיו, מיד ב־.1972

מקור ה ש חיתות
עם עיתון פתוח ביד אנשים יושבים
מעל ספל קפה בבוקר ומעיפים מבט של
תימהון. איך זה קרה? איך הגענו לזה?
מאיפה צמחה השחיתות! מתי היא התחילה
לכרסם את ריקמת החברה החדשה
שחשבנו להקים כאן?
במשרד, בבית־קפה, באוטובוס, על ספסל
בשדרה אנשים מניעים ראשם מצד
לצד ונאנחים. זה עוד כלום. רק קצהו
העליון של קרחון נתגלה. קצה קצהו.
מישהו נגע בטעות בתיבת פאנדורה.
בפנים הכל רקוב, הכל מושחת. איך זה

קרה? מתי זה קרה?
בארבעים ושמונה היו כאן כאלף, אל פיים
אנשים שלמען המדינה היו מוכנים
לעשות הכל: לגנוב, לזייף, לרמות, לש דוד,
להונות — הכל למען המדינה.
וכשקמה המדינה הם זיהו בה את עצמם.
הם הקימו את המדינה. הם היו המדינה.
ולמען אותה מדינה, למען עצמם הם המשיכו
לגנוב, לזייף, לרמות, לשדוד וככה
זה נמשך עד עצם היום הזה. הם עשו מספיק
למען הכלל. הגיעה השעה לעשות
משהו לעצמם. מגיע להם!

ד8וב*ץהת?1ים
מר נתן דונביץ הקדיש ביום השישי את
הטור שלו ,״הטור שלי״ ,במוסף ״הארץ״,
ללקט ידיעות מאלפות, המוכיחות כי במדינה
דמוקראטית !מתוקנת שר הנכשל
בתפקידו מסיק את. המסקנות, ומתפטר
עוד לפני שדעת־הקהל (העיתונות) תובעת
ממנו לעשות זאת.
מד דונביץ מספר על שר־האוצר הבריטי,
יו דלטון, שהתפטר מתפקידו לאחר
שהדליף לעתונאי מספר פרטים על תקציב
המדינה, בטרם פורסם התקציב בבית־הנבחרים.
בשנת
1954 נעצרו ביפאן למעלה מ־1000
אנשי עסקים ומדינאים בקשר לשעדוריית
שוחד של חברות ספנות, אשר ביקשו
להבטיח לעצמן סובסידיות. ממשלתיות.
בשנת 1965 התפטר שר-המיסחר־יוהתעשייה
היפאני, לאחר שמישרדו דחה תביעות
לנקיטת צעדי בטיחות במיכרות־הפחם, שבהם,
באחד האסונות, קיפחו את חייהם
236 כורים.
לאחר אחת !משערוריות־השחיתות, שבה
היו מעורבים מיניסטרים בממשלת יפאן,
הדיח ראש־הממשלה את כל שרי הקבינט,
מלבד שלושה.
בשנת 1971 התפטר שר־ההגנה היפאני
מתפקידו, אחרי שקיבל על עצמו את
האחריות לתאונת־אוויר, בד, התנגש מטוס־קרב
של חיל-ד,אוויר במטוס נוסעים, שכל
162 נוסעיו ניספו.
סגן מפכ״ל המשטרה הדנית התפטר
מתפקידו בשנת ,1971 לאחר שנחשד בגניבת
בקבוק ויסקי מחנות כל־בו גדולה.
אשמתו של סגן המפכ״ל לא הוכחה, וכל
תלונה רשמית לא הוגשה נגדו, אך עצם
פירסום הידיעה בעיתון גרמה לכך שסגן

המפכ״ל יגיש את התפטרותו למלך.
את רשימתו המאלפת מסיים מר דונביץ
במילים :״הבאתי כאן סתם חומר למחשבה
על עמים ומדיגות, נוהגים וגוהלים,
צדק, יושר ואומץ־לב ציבורי. יש מדינות
— ויש מדיונות.״
זה יפה מאד. לקט הידיעות שהביא מד
דונביץ מוכיח, יותר ׳מכל מאמר־מערכת,
שמשהו רקוב אצלנו במדינה, אם פקידי־ממשלה
בכירים, ואפילו שרים המעורבים
בפרשות שחיתות, בכשלונות ובמחדלים,
אינם מתפטרים מתפקידם, כנהוג במדינות
מתוקנות אחרות.
זה, כמובן, איננו ההבדל היחידי בינינו
ובין הארצות אותן ימנה ימר דונביץ. בכל
מדינה דמוקראטית אחרת, קשה היה לעלות
על הדעת שכתיב בכיר כמו מד נתן
דונביץ, עיתונאי מוכשר העוסק במשך
כל ימות השנה בבתי-ימשפט, משטרה ובתופעות
צבוריות פליליות, לא יגיב על
׳שערורייה ציבורית כגון פרשת החפירות
והמיסחר בעתיקות, בה מעורב שר בממשלת
ישראל.
מר דו־נביץ כתב רשיימות־מחץ על תופעת
ד,בריונות בארץ, על מעשי־שוד ועל
מחדלי המישטרה. אך מה מוזר: על שר
הביטחון, מר משה דיין, המעורב בשדידת
עתיקות, בעבירות חמורות על החוק, ובניצול
מעמדו לרעה על־ידי שימוש בציוד
ובכלי־תובלה צבאיים לצרכים פרטיים, ו־על-ידי
מכירת אוצרות התרבות והאמנות
של המדינה לתיירים בצירוף חתימתו האישית,
שגם היא איננה רכושו הפרטי —
על תופעה חמורה זו לא מצא מד דונביץ
לנכון לכתוב שורה אחת בעיתונו המכובד.
לפני שמר דונביץ מטיף מוסר למישטר,
מן הראוי שיציץ במראה, וישאל את עצמו

1 1 1

את פיו של הכתב האמיץ לענייני צדק,
יושר ואומץ־לב ציבורי?
זהו זה. יש עיתונאים — ויש עיתונאים.

ני בזו ת ל *3ח בו ש ם
המבקרת לבית בושס שוב התחילה להש תולל.
לאחר
הבעיטות הבלתי־אלגנטיות, ש שלחתי
ממדור זה מתחת לחגודתה של
הסהרורית המסתובבת מדי שבוע במחיצתן
של המוזות — חשיבתי שהגברת ההיסטרית
מיתנה מעט את ׳טון דיבורה.
במשך החודשים הרבים, שחלפו מאז,
לא מצאתי בכתיבתה בעיטות רבות מתחת
לחגורה. לרגע חשבתי שהגברת בושם
למדה לקח וחדלה לטפל בקורבנותיה בשפה
נבזית, היכולה לשמש גם נשק נגדה.
והנה, השבוע, עלה ביב־השופכין שוב על
גדותיו, וברשימה בשם ״אונס המוזה״ אני
מוצא אותה שוב מלגלגת למימדיה הגופניים
של שחקנית העוסקת, בין השאר,
בקריאת שירה ברדיו, בטלוויזיה ובאולמות.
מתחת
לצילום של השחקנית זד,רירה
חריפאי, כותבת הגברת בושם :״ממועד.
עם זכויות בלעדיות על השיר והמשורר,
ביסיגינון קריאה בלתי־משתנה.״ ׳וברשימה
עצמה אני מוצא כתוב :״זד,רירה חריפאי
רואה עצימה כממונה עם זכויות בלעדיות
על השיר והמשורר. השירה, היא רכושה,
ממלכתה ונחלתה, ובד, היא צועדת בטוחות,
או נחה בכל כובד מישקלה ...לרגע אין
אנו מסוגלים לשכוח מי הקורא וימי עומדת

לפנינו, ומסתירה את כל העומד בדרכה.״
לכל הרוחות! מה עניין כובד מישקלה
של הגברת חריפאי לשירים אותם היא
קוראת? למה חושבת הגברת בושס שהיא
דשאיית להעיד העדות מימין זה על שחקנים,
מבלי שנהייה אנחנו רשאים להגיד
כמה מילים על שלד עצמותיה הבלתי־נשיות
של המבקרת? ׳ומניין לה שזו־,די־רה
חריפאי רואה את עצמה כממונה
עם זכויות בלעדיות על השיר והמשורר?
וכי אשמתה היא שעורכי תוכניות הרדיו
והטלוויזיה חוזרים ׳ומבקשים ממנה שתקרא
שידה?
האם מבקשת הגברת בושים לרמוז שזה־רירה
חריפאי תובעת שיזמינו אותה לקרוא
שירה? הגברת חריפאי ״סיגלה לעצמה
סיגנון קריאה מאד מסויים״ ,בדיוק כפי
שהגברת. בושם סיגלה לעצמה סיגנון כתיבה
מאד מסויים, שאינו משתנה בהתאם
לנושאים בהם היא מטפלת.
הגברת הדה בושם אינה סובלת נשים.
היא אינה מסוגלת להבין, כנראה, ימה
מוצאים הגברים בנשים כמו זהרירה חרי־פאי
ורחל חלפי, שאין הם מוצאים בה.
מראה קטנה יכולה לפתור לה חלק ימן
התעלומה, אבל הגברת בושם אינה אוהבת,
מן הסתם׳ לבחון את בבואתה בראי. ובצדק.

צדהח מי שי שלה 90ט ס1
יהונתן גפן, בן אחותו של שר־ד,ביטחון,
כותב כלבבי. במידבר הצחיח של ״מעריב״
נושבת מדי שבוע ממדורו ,״הצד הרביעי
של המטבע״ ,רוח רעננה של משובה
ושימחת־חיים של בן זוג־צעיר פלוס אחד.
בחור נבון, יהונתן גפן זה. כותב לעניין,
ולפעמים הוא מצליח להגניב ׳מתחת לאפו
של עורך־העיתון דברים שוודאי לא היו
מוצאים חן בעיניו, איליו היה מבין אותם.
בשבוע שעבר, למשל, כתב יהונתן גפן
רשיימה קטלנית על ״האשד, שידעה יותר
מדי״ ,ואם אינני טועה, כיוון הבחור לגברת
הדה בושס. אילו קרא לגיבורה
שלו בשמה, ספק אם רשימתו
היתד, רואה אור ב״מע־ריב״
.העיתון הסולידי שלו אינו
נוהג בדרך כלל לנהל חש בונות
עם עיתונים אחרים.
בקטע נוסף במדור טיפל מר
יהונתן גפן — כך לפחות אני
סבור — בדודו, משה דיין.
אך כדי להסוות את דברי־ד,ביקורת
שלו ,׳ולהעלים את זהות קרבנו ׳מעיניו
של העורך, קרא גפן לגיבור הקטע פינחס
ספיר. הוא ידע היטב שדברים, אותם
הוא אמר על ספיר, לא היה ״מעריב״ מסכים
שייאמרו על ׳משה דיין. שימו לב,
בשינויים קלים בלבד ניתן לקרוא את רשימתו
של גפן כך :
״ביום שישי שעבד קיבל שר־ד,ביטחון
את התואר הנכסף נכס. ראש הממשלה,

בפשטות האופיינית לה, חיסנה את השר
בפני כל ביקורת ותחקיר. עד הייום היה
סתם שר־ביטחון. ומהיום: נכס.
״כיוון שדיין הוא הראשון הזוכה בכבוד
הגדול, כדאי שנספר קצת על התואר
המכובד זעל הזכויות והחובות הנופלות
בידי נושא־התואר.
״נתחיל מזה שחובות אין בכלל. ברגע
שקיבלת את התואר נכס, תשכח מהחובות.
כל מילה בגנותך תתפרש כחוסר-
כבוד בפני הכבוד וההדר שנושא עיסו
תוארך המלכותי. כל עיתונאי שיצא נגד
התואר יהיה מחדל ביטחוני.
נכס לא יכול לטעות. הנכס צודק
תמיד.
״נכס, להבדיל מנעחס, יכול
לעשות מה שהוא רוצה, מבלי
להתחשב באלה שאינם נכס.
הוא יכול לשדוד עתיקות, לערוך
חפירות ארכיאולוגיות מבלי
להזדקק לרשיון. הוא
יכול למכור את סחורתו הגנובה בחנו יות,
כשהוא מצרף לה את חתימתו הממלכתית,
והוא יכול להתעשר על
חשבון משלם־המייסים, מבלי לשלם מיסים
כמוהו...״
וכך הלאה. מפליא נכון? מפליא כמה
הדברים, אותם כתב גפן על ספיר, מתאי-
ימים לדיין. כל הכבוד לבחור הצעיר על
אומץ־הלב האזרחי והציבורי, שגילה בכתבו
על ספיר דברים שניתן בשקט לאומרם
על דיין.

יחי הסטא טו ס
די, יחלפו הימים של מוצרים עממיים
פשוטים, השווים לכל נפש. היום הכל
מיוחד במינו, הכל אכסקלוסיבי, והכל מס מל
שלב בסולם הסטאטוס החברתי.
אתמול העוזרת שלי, למשל, קנתה סמר־טוט־יוקרה
חדש, עשוי סיבי פישתן ההופכים
את הספונג׳ה לחוויה המעוררת את

קינאתם -של כל השכנים. לתוך דלי פלסטיק,
בעל עיצוב מודרני, הצועד עם הזמן,
מזגה העוזרת שתי כפות תרכיז טיפאני,
ששיווה למים גוון ים־תיכוני וריח צרפתי
פיקאנטי, ובסמרטוט־ד־,יוקרה שטפה את
ריצפת העילית בבית־הכסא האכסקלוסיבי
אשר בדירת־הפאר שלי בשיכון הצמרת.

דן בן א מו ץ

סי קור ת
כדור הארץ מפגי׳ י ן קבעו מדענים
היושבים במשרד התזמון הבינלאומי בפריז
שם נמצא השעון האטומי הבינלאומי
שכיוונו שניה אחת ל־ 150 אלף שנה.
אנשי פריז הודיעו למדעני גרינוויץ,
המקום לפיו קבעו את השעות במשך
מאות בשנים ; כי מאז הופעל השעון
האטומי ב־ 1958 מפגרת גרינוויץ ב״9.9
שניות אחרי הזמן האבסולוטי. משום
כך הוחלט ליצור חלל זמן של עשירית
השניה בין ה״ 31.12.71ל 1.1.72-כך שהפיגור
יהפוך ל־ 10.00 שניות שלמות.
פשוט כדי להקל על החישובים.
ולזאת יקרא פרוטזה לאמא תזה.

ת ק לי טי ם
כל מי שירצה לזכור לטובה את וירטו
אוז
התופים של שנות ה־ ,40ג׳ין קדופה,
מוטב שייזהר מתקליט חדש (מטרו
)2356 010 המתיימר לייצג את כשרונותיו,
אבל למעשה עושה לו שירות דב.
קרופה, שהגיע לשיאו בשיתוף פעולה
עם בני גודמן, היה מעורב מאוחר יותר
בהמוני להקות בעלות גוון ממוסחר וחסר
עניין לחלוטין, וזה נוגע לרוב הקטעים
הנמצאים על־גבי תקליט זה. אם לא די
בכך, הרי שהדמות הבולטת באמת בכל
אריך־הנגן, היא דווקא זו של החצוצרן
צ׳ארלי שייגדס( ,שמת גם הוא לפני
זמן קצר) ,שגם הוא חטא לרוב בבאנא־ליות
תמורת ממון.
ואשר להקלטות, הן באמת נישמעות
היסטוריות. והרי בארכיונה של אותה חב-
רת־תקליטים נמצאים אוספים משכנעים
הרבה יותר. אז למה דווקא זה?
מעשה כחייל הוא קוריוז־ביניים ביצירתו
של איגוד פטראווינסקי, קור-

שרגא פרידמן ז״ל
איש אחד
יה שנכתב בסוף מלחמת־העולם־הראשו־נד״
שעה שלהקת הבאלט הרוסי של דיא־גילב
עברה משבר קשה ואילצה את המלחין
לחפש פרנסות נוספות.
זהו מין סיפור פולקלוריסטי סימבולי
של השווייצרי שדל פרדינגד ראמוז,
על חייל שמוכר כינורו לשטן תמורת
בצע כסף ומתאמלל בשל כך ; מאוחר
יותר הוא מחזיר לעצמו את הכינור כשהוא
מערים על אשמדאי ומכריח אותו לקחת
בחזרה את כל הכסף, אבל נופל בסופו
של דבר קורבן לתככי השאול כאשר הוא
שואף להשיג מנת אושר גדולה מכפי ש הוקצבה
לבן־אנוש. סטראווינסקי כתב לסיפור
זה מוסיקה הספוגה הדי ג׳אז ובתי-
קפה, עם. תלבושת דיסוננטית, אקורדים
גרוטסקיים והמצאות טיונאליות כראוי למל חין
פולחן־האביב.
בביצוע משתתפים שבעה כלי תזמורת
בלבד, מנוצלים על כל גווניהם, ואילו את
הצד הסיפורי נהוג לחלק לשלושה תפקידים:
מספר, חייל ושטן.
בתקליט ישראלי חדש (הד ארצי ) 14179
הצטרפו כולם לאיש אחד — שרגא
פרידמן, המנוח, שהנצחתו היא המבורכת
והמועילה ביותר בתקליט. קולו גולש
בחלקלקות שמנונית ובביטחון מוחלט מן
הבריטון של המספר לצורמניות של בך
בליעל, ומזכיר לכל שהבימה הישראלית
איבדה את אחד השחקנים הגדולים המעטים
(המשך בעמוד )11

העו ל ם הזה 1792

ה ח חי ל הווי כו חעל קו ב ר ־ לי ב
לא תתואר כלל החלטה ממשלתית חשוכה
כתחום זה, שלא תכיא כחשכון את חוות־הדעת
הצכאית המוסמכת. כשנמסר לממשלה כי ה
מטכ״ל סכור שהאינטרס הכטחוני מחייכ פעולה
מסויימת, או גישה מסויימת, כימעט ולא
ייתכן שהממשלה האזרחית תתעלם מכף.

החנטנ״ר הוא המחרים
יץ וות״דעת כזאת משפיעה על דברים בעלי משמעות
! 1היסטורית — לא רק בעיות חימוש וציוד, העשויות
להשפיע באופן מכריע על מדיניות הממשלה, אלא גם
בעיות הנוגעות במישרין לקביעת עמדות פוליטיות בעניי־

התשוכה החד־משמעית היא: לא.
כמו רוב ההחלטות החשובות של הממשלה, החל בשטח
הכלכלי וכלה בשטח המדיני, גם החלטה מכרעת זו על
מינוי רמטכ״ל חדש היא פרי המיקרה בלבד.
קבוצת־השרים המצומצמת, המחליטה למעשה על דברים
כגון אלה, מושפעת מאישיותם של המועמדים, ממעמדם
בקרב הקצונה הבכירה של צה״ל, וכר. כל אלה הם
שיקולים חשובים.
אד אין קבוצה זו לוקחת בחשבון את השיקול החשוב
ביותר: מהי גישתם של המועמדים?

הממשלה אינה קוראת למועמדים העיקריים,
אינה מחליפה עימם ריעות, אינה שומעת מה
כפיהם, מהן ההערות והכיקורת שיש להם לנכי
הדוקטרינה הקיימת. שאלה זו אינה מתעוררת.

ח שנו חו ש
ד דו

נים כמו הסדר כולל או הסדר חלקי של סיכסוך ישראל-
ערב, וכל דבר אחר במישור הקרוי בישראל ״חוץ וביטחון״.

איך
נולדת חוות־דעת כזאת של המטפ״ל ץ
ף* פון! השכוע שעכר התקיים טכס קצר, שבו פינה
המטכ״ל מורכב מאנשים חיים, בעלי תפקידים שונים
הרמטכ״ל השמיני של צה״ל את מקומו לרמטכ״ל בצה״ל ובעלי דיעות שונות, המושפעות מתפקידיהם
התשיעי. רב־אלוף דויד אלעזר תפס את מקומו של רב־ ומאופיים האישי. אנשים אלה מתייעצים ביניהם, מחאלוף
חיים בר־לב.
ליפים דיעות.
לכאורה, זהו מעשה שיגרתי. רמטכ״ל הולך ורמטכ״ל
אולם חוות־הדעת של המטכ״לאינה החלטה קולקבא.
מה גם שדווקא שני קצינים אלה הם ידידים ושוטיבית,
הכרעה של רוב בפורום כלשהו.
תפים משכבר הימים, ואף יוצאי אותה עיר יוגוסזוהי
חוות־דעתו של איש אחד: הרמטכ״ל.
לבית — זאגרב.
עובדה זו טבועה במהותה של המיסגרת הצבאית —
לכאורה, שום דבר מהותי אינו משתנה. במקום הצוות כל מיסגרת צבאית.
בר־לב—דדו, בא הצוות דדו—טליק. מכיוון שבישראל, כמו
בצבא אין מחליטים בהרמת ידיים. אין בו הצבעות.
בכל מדינה דמוקרטית, הצבא אינו עוסק בפוליטיקה ואינו
בכל דרג צבאי יש מפקד, והוא מחליט את ההחלטה
קובע קו מדיני, אלא מבצע רק הוראות של המימשל
הסופית.
כדרג העליון, המפקד הוא הרמטכ״ל.
האזרחי, אין לחילופי־רמטכ״לים משמעות מדינית.
אחרי כל הדיונים וההתייעצויות, הוא מקבל על עצמו
את האחריות הבילעדית.
מאת

אור• אבנר•
כך זה — לכאורה.
למעשה אין הדברים פשוטים כל־כך.

לחידופי־צוותות כצמרת צה״ד יש משמעות
ממדרגה ראשונה, הרכה מעכר לתחום
הצכאי הצר.
ועובדה זו מחייבת, סוף־סוף, מחשבה רצינית. כי היא
מוסתרת, בדרך כלל, ב״שטח מת״ ,רחוק מעיני הפרשנים
המדיניים.

ם׳ נותן את ההודאה?
ך* מיכנה המיוחד של המימשל הישראלי, תופס
הרמטכ״ל — כל רמטכ״ל — מקום מרכזי מאוד.
הצבא אינו מכתיב לממשלה מדיניות. בוודאי שלא.
מבחינה זו מבורך המצב בישראל. אפילו בימי החרדה הנוראה
של מאי ,1967 כשכל צמרת צה״ל איבדה את אימונה

הוא המחליט, והחלטתו שלו מועכרת לממשלה
כעמדת צה׳׳ל.

לכל ומטב״ל -
גישה משלו
שום כך, החלפת רמטכ״לים אינה עניין של מה־בכך,
וגם לא עניין שיגרתי.

למעשה מוחלפות תמיד, יחד עם האיש, גם
שיטתו, גישתו, השקפתו. כמקומן כאה תמיד
שיטתו, גישתו והשקפתו של האיש החדש.

כאשר החליף דויד בן־גוריון, ערב צאתו לשדה־בוקר
בסוף ,1953 את הרמטכ״ל מרדכי מקלף ברמטכ״ל משה
דיין, היתה זאת מהפכה מדינית. דיין הביא עימו גישה
ושיטה חדשות לחלוטין — השיטה של פעולות־התגמול
המאסיביות, שהביאו במישרין למיבצע־סיני( .עוד לפני
כן, כראש אג״ם, ביצע דיין את פעולת קיביה, שנסתיימה
בשחיטה המונית).

גישה הדשה
בראש־הממשלה דאז, לא נעשה אף הנסיון הקלוש ביותר
למרוד בסמכותו. רק דבר אחד נעשה: מישלחת של
קצינים בכירים הביעה באוזני ראש־הממשלה את חששותיהם.
אך גם על דעת אותם קצינים לא עלה לרגע
הרעיון להפעיל את הצבא על דעת עצמם.
אמר לא מכבר ישראל (״טליק״) טל, אחד הקצינים
שהזדהו עם אותה משלחת בכל לב :״אילו מישהו היה רק
משמיע רעיון כזה בנוכחותי, הייתי שולף אקדח ויורה בו.״

שרשרת הפיקוד היא, איפוא, חד-משמעית :
הממשלה האזרחית נותנת פקודות לפיקוד ה
צכאי, כאמצעות הרמטכ״ל.

אך למעשה זוהי תנועה דו־סיטרית. כי פקודת הממשלה
מושפעת מגורמים רבים, ובראש וראשונה מחוות־הדעת
המיקצועית של המטכ״ל.

את חוות-הדעת הזאת מעכיר הרמטכ״ל.

פירוש הדבר, למעשה, הוא שכל פעולה ממשלתית,
המשפיעה על ענייני הביטחון, מושפעת במידה רבה,
ולעיתים קרובות במידה מכרעת, על־ידי חווודהדעת של
המטכ״ל.

החלפת דיין בחיים לסקוב, למחרת מיבצע־סיני, סימנה
תקופת רגיעה ממושכת, וראשית בנייתו של הצבא שעמד
במיבחן ששת־הימים. אפילו חילופי יצחק רבץ בחיים בר־לב
היוו מיפנה, כפי שעוד ניווכח בהמשך הדברים.

החלטה היסטורית -
מיקרית
ף* כן, כשהממשלה כוחרת ברמטכ״ל חדש, היא
/בוחרת גם בגישה מסויימת, בתפיסה איסטראטגית
מסויימת. תפיסה זו חוזרת לממשלה בצורת חוות־דעת
מיקצועיות בתקופת כהונתו של אותו רמטכ״ל.

זה כדור. זה כימעט מוכן מאליו. לא ייתכן
כלל מצב אחר.
השאלה היא: האם הדבר ברור גם לממשלת ישראלי

במילים אחרות:
אחת ההכרעות החשובות ביותר בחיי ישראל, בחירת
אדם ושיטה להנהגת צה״ל במשך כמה שנים, מתקבלת
בצורה שהיא, למעשה, מיקרית לגמרי.
במילים ברורות עוד יותר :

הדוקטרינה של צה׳׳ל, המשפיעה השפעה
מכרעת עד קכיעת מדיניות המדינה, נקכעת
למעשה עד־ידי עוכדת מינויו שד רמטכ״ל חדש,
מכדי שהממשלה נותנת את דעתה על כך.

הוויכוח עד קו נו־רב
ן>* רמטכ״ל אינו, כמובן, האיש היחידי הקובע למען
1שה. הוא מתייעץ עם האנשים שהוא מעריך את שי-
קול־דעתם, ובראש וראשונה עם ראש אג״ם.

מכחינה זו יש חשיכות רכה לאישיותו שד
ראש־אג׳׳ם החדש, ומינויו הוא השני כחשי
כותו אחרי מינוי הרמטכ״ל.
היו תקופות בצה״ל שבהן היה ראש־אג״ם חשוב יותר

מטרה נוחה לתותחים, וגירוי מתמיד לתותחנים.
כעזרת הסיוע הסובייטי, לא חסרים למצרים
תותחים ופגזים בחינם.
אפשר היה, לדעתם, להחליף את כל המעוזים היקרים
והנייחים האלה בטאנקים פשוטים, שהם זולים יותר לאין
ערוך, ושהם ניידים.

כלומר: כוח של טאנקים, שהיה מסייר
לאורך התעלה, היה מבטיח את אותה הגנה
עליה, מכלי לשמש מטרה לתותחים המצריים,
ומבלי לעלות הון־עתק.
הטאנק, הנמצא בתנועה מתמדת, מספק את כוח־האש
הדרוש להגנה, בזול וביעילות, משמר את הרוח
המיתקפתית של צה״ל! וניתן לשימוש להרבה מטרות
אחרות. המעוז, לעומת זאת, אינו ניתן לשום שימוש זולת
האחד: להגן על שטח מסויים ומוגבל, תוך משיכת
האש אל עצמו.

קו מאז״נו ב?,
** עכר לוויכוח על הדרך הצבאית הנכונה להגנה על
(•׳ גדת התעלה (כל עוד זוהי המדיניות הרשמית של
הממשלה) ,נוגעות התפיסות השונות לעצם אופיו של צה״ל.

כהקשר זה מופיע, ככל
מאז׳ינו.

לחידוש המיתקפה. אולם כל המיתקפות נכשלו, החזית
נשארה קפואה, ובהדרגה הפכו שני קווי־החפירות למיפ־לצות
טורפניות, שרבצו זה מול זו במשך ארבע שנים,
ואכלו מיליוני חיים.

(המשך מעמוד )9
מן הרמטכ״ל, בגלל אישיותו או קשריו. כזד. דויד! יגאל
ידץ, כשכיהן כ״קצין מיבצעים״ (תפקיד שהיה מקביל
לראש־אג״ם כיום) בתקופת כהונתו של יעקוב דורי, וכזה
היה דיין, באותה תקופה שכיהן כראש־אג״ם בצד מקלף.
לישראל טל יש דיעות מגובשות מאוד, הידועות היטב
בצמרת צה״ל. דיעות אלה חורגות מן הדוקטרינה שהיתר,
נהוגה בתקופת בר־לב. דיעותיו של דדו ידועות ברבים
פחות, אך אין ספק שאינן זהות (ואינן יכולות להיות
זהות) לגמרי עם תפיסתו של בר־לב.
כלומר: כאשר מונה הצוות החדש הזה, נתקבלה גם
החלטה מדינית — מבלי שהממשלה עצמה יודעת ברגע זה
מהי ההחלטה הזאת.

ץ* ן הרגע הראשון היו לקדהביצורים מתנגדים
חריפים. הוויכוח היה רצוף וחמור, אף שרק הדים
ממנו הגיעו לאוזני הציבור הרחב.
כנגד האסכולה של הקו, היו לפחות שתי אסכולות
אלטרנטיביות :

היא תשפיע, כדי ספק, על היצירה העיקרית
שנולדה כתקופת כהונתו שד חיים כר-לכ —
ו הכיצורים שקיכד את שמו,

שתיהן היו מאוחדות בביקורת על האסכולה הקיימת.
ביקורת זו הסתכמה בנקודות העיקריות הבאות:

משלם לא הוחלט
ך* עוכדה המכרעת לגבי קו בר־לב היא הנשכחת
| 1ביותר :

מעודם לא הוחלט על הקמתו.
כלומר: מעולם לא ישב מוסד מוסמך של ממשלת
ישראל, בדק את כל הפתרונות האפשריים לבעיות הצבאיות
בדרום, ואחרי דיון מעמיק החליט כי הפתרון
הסביר ביותר הוא הקמת קדביצורים אדיר לאורך תעלת־סואץ.

הדכר
פשוט קרה מעצמו.
כאשר הגיעו כוחות צה״ל בדרום לתעלה, הם עשו
את אשר עושה כל כוח המגיע לעמדה כלשהי: הם התחפרו
והתכוננו להתקפת־נגד.
כאשר נשאר הכוח במקום, הם עשו מה שעושה כל
כוח במיקרה כזה: הוא העמיק את החפירה.
לאחר מכן, כשפתחו המצרים במלחמת־ההתשזן,
וריכזו מול המוצבים את כוח־האש האדיר של תותחיהם
הרוסיים, הפך הדבר לכורח־חיים: לחפור, להעמיק.
כאשר נסתיימה מלחמת־ההתשה, בעיקבות האבירות
שסבל צה״ל במקום, הושקע הון־עתק כדי להפוך את
שרשרת המוצבים לקו שיוכל להחזיק מעמד במיקרה של
חידוש מלחמת־ההתשה, מבלי שישראל תסבול אבירות
דומות. הכל הבינו כי האבירות, אף שלא היו רבות בהשוואה
למקובל בארצות אחרות ובמלחמות אחרות, השפיעו
באופן מכריע על המוראל של המדינה.
לפי דוברים זרים ומקומיים, הושקע בקו בר־לב
סכום של כמיליארד ל״י — 50/0מכל התוצר הלאומי ה־גלמי
השנתי.

דכר גרר דבר, שרשרת של החלטות קטנות
הצטרפה להחלטה גדולה. אלא שהחלטה גדולה
זו לא נתקבלה מעולם כאופן מחושב ומודע,
התהליך כולו מזכיר, במקצת, את אשר קרה בחזית
הצרפתית־בלגית במלחמת־העולם הראשונה. גם הגרמנים
וגם הצרפתים האמינו תחילה במלחמת־תנועה. כשנתקלו
זה בזה, קפאה החזית. הכוחות התחפרו לשעה קלה, עד

הביקוות 11ד 1311

האסכולה של השליטה מרחוק,
האסכולה של הקו הנייד.

• קו כר־לב נמצא כתחום התותחים
המצריים. הארטילריה היא הנשק המצרי החזק
כיותר, כי המיגרעות הצכאיות של המצרים,
הבולטות כמלחמת־שריון וכקרכות־אוויר, משפיעות
פחות על מלחמת-תותחים.
0עצם קיומו של הקו, הוא גירוי מתמיד לחידוש
האש על־ידי המצרים, מכיוון שזוהי לוחמה פשוטה.
• משום כך הוכרח חיל־האוויר הישראלי להתערב
לשיתוק התותחים המצריים, והדבר גרם לכל ההתפתחות
הרת־האסון של הפצצות לעומק מצריים, הופעת הטילים
והכוחות הסובייטיים, ועוד.

• המשאכים העצומים המושקעים כקו,
כאו, כמוכן, על-חשכון המשאבים שיכלו להיות
מושקעים כאמצעי-לחימה אחרים, וגם על־חש*
בון המשאבים שעמדו לרשות ההתפתחות
הכלכלית והסוציאלית של המדינה עצמה.

טאנק במקום מעוז
אלטרנטיבה הראשונה אמרה שבכלל אין טעם
} * להחזיק באופן צמוד בקו התעלה.
בעלי אסכולה זו משוכנעים שדי בהחזקת כוחות
ניידים של צה״ל בסיני. אם יעברו המצרים את התעלה,
וינסו לרכוש מאחז בגדה המיזרחית, יהוו מטרה נוחה
לשיטות־הלוחמה המסורתיות שבהן מצטיין צה״ל —
התקפת כוחות השריון והאוויר.
כנגד זה טענו בעלי האסכולה הקיימת בעיקר טענה
פוליטית: שאם יעברו המצרים את התעלה ויקנו אחיזה
בסיני, עלולים לבוא עימם גם כוחות סובייטיים. יהיה בידי
צה״ל הכוח להשמידם, אך הדבר עלול לגרום לעימות
ישראלי־סובייטי הרה־שואה.

משום כף, אמרה אסכולה זו, יש למנוע
ככל מחיר כל אחיזה מצרית כגדה המזרחית.
משום כך דרוש קו כר־לב.
אולם האם הקו הוא הפיתרון היחידי לבעיה זו ז
בעלי האלטרנטיבה השניה מוכנים לקבל את הרעיון
שיש להגן על הגדה המיזרחית הגנה צמודה, אך שוללים
את קו בר־לב כפיתרון לבעיה זו.

לדעתם, היה זה אבסורד להשקיע הון במוצבים,
שאינם יכולים לזוז. כל מוצב כזה הוא

ויכוח, השם

ואכן, יש דמיון מסויים — צבאי, מדיני ופסיכולוגי —
בין פרשת קו בר־לב וקו מאז׳ינו. לכן כדאי להזכיר בקצרה
את הפרשה ההיא.
בניגוד לקו בר־לב, נולד קו מאז׳ינו כתוצאה מהחלטה
מדינית וצבאית, אחרי ויכוח ארוך, בתודעה מלאה.
״מועצת המלחמה״ הצרפתית, בהנהגת המרשל אנרי
,פילים פטן, דנה בתוכנית זו במשך עשר שנים. פטן,
גיבור מלחמת־העולם הראשונה, האמין בעליונות הטוטאלית
של המיגננה על המיתקפה. דאגתו העיקרית היתר,
.נתונה לחיי אדם. הוא היה עד לקטל המיליונים במלחמה.
הוא גם היה מודע למחסור הצרפתי בכוח-אדם, בהשוואה
לגרמניה. לכן רצה למנוע קטל כזה במלחמה חדשה. הוא
תבע לבנות קו עצום של ביצורים, צמוד לגבול הגרמני.
בניית הקו החלה ב־ ,1930 והתקדמה במרץ בניצוחו
של שר־המלחמה אנדרה מאז׳ינו, נכה מלחמת־העולם
הראשונה. מאז׳ינו מת ב־ 1932 מהרעלת־קיבה, כתוצאה
מאכילת צדפים מקולקלים במסיבת ראש־השנה. מותו היה
סמלי, איכשהו, לגבי גורל הקו, שעם השלמתו ב־1935
נקרא על שמו.
הצורה של הקו היתה שנמצא במקום הלא־נכון. במשך
אלפיים שנה, פלשו הגרמנים לצרפת לרוב דרך
בלגיה. אולם קו מאז׳ינו לא השתרע לאורך הגבול הבלגי.
הצרפתים חששו להעליב את הבלגים, ולהוכיח להם שהם
עומדים להפקירם בעת מלחמה. גם לא היו להם די
משאבים לבניית קו יקר כה ארוך.
כשבאה המלחמה, פשוט עקפו כוחות־השריון של היינץ
גודריאן, בהנהגת ארווין רומל, את קו מאז׳ינו, והשמידו
את הצבא הצרפתי מאחוריו.

כגדל הפסיכולוגיה של קו מאז׳ינו, ובגדל
כיזכוז המשאבים על קו זה, לא טרחו הצרפתים
להקים מול האיום הנאצי צבא נייד גדול
ומודרני, כפי שדרש שארד דה-גול הצעיר.
הפרשה מצאה את סופה הסמלי דווקא החודש, כאשר
הציעה ממשלת צרפת את מעוזי קו־מאז׳ינו למכירה, בזיל
הזול. כמה מעוזים נמכרו, כמחסנים לירקות וכאתרי־תיירות.
אך לרוב המעוזים לא נמצא קונה.

התוצאה המדינית
•י^ יגי מו םמד לשפוט בין התפיסות הצבאיות חשו-
נות (אם כי מבחינה צבאית אני נוטה, עקרונית, לצד
הניידות, נגד ההתבצרות הסטאטית).
אולם יש לוויכוח הזה שתי השלכות, הצריכות לעני־ן
גם את האזרח.
ההשלכה הראשונה היא מדינית.

קו בר-לב הפד לפיד לכן. המיליארד שהושקע
עד גדות התעלה, כמעוזים שאי־אפשר
להזיזם, עזר לשיתוק הנסיונות להגיע להסדר
הדקי או כולל, כדרך לשלום. פשוט הכל לבזבז
את הכסף.
אילו נתקבלה.התפיסה של שליטה על התעלה מרחוק,
או של הגנה צמודה עליה באמצעות טאנקים ניידים, היה
כיום קל יותר לממשלה לקבל את ההסדר החלקי, המבוסס
על התרחקות מגדות התעלה.

לכאורה, מגן קו כר־לב על מדיניות הממשלה.
אף יתכן שכיום מדיניות הממשלה מגנה
על קו כר-לכ.
כמו הוויכוח העתיק על השאלה ״מה קדמה למה,
התרנגולת או הביצה אפשר כיום להתווכח עד
בוש על השאלה :״מה גרם למה — מדיניות אי־התזוזה
לקו בר־לב, או להיפך?״.

נוהל חוש
0יי השלכה השניה היא לגבי עצם הנוהל של קבלת
ן ן החלטות הרות־גורל, במישור האיסטראטגיה הגבוהה,
הקובעות לאחר מכן את המדיניות.
כיום אין ההחלטות מתקבלות באופן מודע בדרג ד,מ־
(המשך בעמוד )24

(המשך מעמוד )8
שלה. להקת הנגנים שברקע, הכוללת נמה
מפולני התזמורת הפילהרמונית (אורי פי־אנקה,
טליה מנזה, ריצ׳ארד לסר, ואלתר
מארה ועוד) בהדרכתו של שלום רונלי־ריקליס
מספקת ליווי סביל אבל חפר
.חדות, ברק והומור, ובמקום מוסיקה עם
סיפור (כפי שמקובל לתאר את מעשה
בחייל) מתקבל כאן סיפור עם מוסיקה.

קורא קולו של אבא מאיר רוטשילד בדמיונו
של בנו הבכור ,״אל תשכחו מי
אתם״ ,ותשובתו של זה ״הם לא ייתנו
לנו לשכוח״.
הכוונה היא, כמובן, לגויים הטפשים
והרשעים, שמעולם לא יכלו להתמודד
עם הפיקחות, האצילות, החוכמה, התבונה
וההלצה החינוכית של היהודי השמח והעלה
בגיטו הנחמד שלו.

שבץ הו 1ו ל 0הוה

1792

מה שסיקרה סיקורת בהצגת שמח כנמל
נכון עוד יותר כשהמדובר בתקליט
מתוך הצגה זו (פונרדור .)13001 המוסיקה
של משה וילנסקי ממשיכה להיות שימות׳
שית להצגה אבל לא מחוצה לה, אושיק׳
לוי משכנע הרבה יותר כאשד הוא ניראה
בנוסף לכך שהוא נישמע, ושמעון ישראלי:
זכה כבר לשיר פזמונים קליטים הרבה
יותר, והאולפנים הישראליים הוציאו כבר
מתחת לידם הקלטות משופרות הרבה יותר.
אבל אם ישנו מי שהתלהב עד כדי כך
מן ההצגה, עד שנפשו יוצאת למזכרת,
יכול התקליט הזה למלא בהחלט את התפקיד.
אימרת־שפר,
שאומצה בידי האינטלקטואלים
השמאלניים בצרפת, שייכת ל-
טופר-מחזאי-תטריטאי הנרי ז׳אנסון, שלא
היה היפי, ואפילו לא קומוניסט :
״נשים — דאגו להביא ילדים לעולם!
המדינה כבר תדאג לקבורתם.״
תיאטרון לזכותו של המפיק אברהם דשא (התיאטרון
העממי) צריך לומר שהפעם לא

רב-מבר שהוחמץ ן ״תורת הדפקים״
של מילטו וטאוב הוא ספר הנמצא במכירה
חופשית בכל החנויות, ללא הגבלות
של גיל. זהו ספר-מדע על ״תורת
הגלים האלקטרוניים, פולטים והדירו־יות״•
יאין זה הגיע לדפקים! זאת רק
הוכחה נוספת לקשר האמיץ שבין האקדמיה
ללשון העברית לשפה העברית
עצמה.

כל מי שמתכונן לקנות את ספרו החדש
של ג׳ון לה־יאו־ה (במחיר של 27 לירות!)
מאהב תמים ומאהב רגשן
31 1,04/0!,ז611 רת):1מ: 86ל! 6׳\(31ל 116־)1
הוצאת 8, 840110:111:011. 1971
משום שקרא פעם את המרגל שחזר
מן הכפור, והתרשם מכך שלה־קארה
הוא מומחה לספרי ריגול יוצאי־דופן, מוז הר
בזה מראש. אומנם, לה־קארה כתב
ספרי ריגול בעלי ניחוח ריאליסטי להפליא,
אבל לסיפרו החדש אין כל קשר עם
ריגול. ואם במסגרת של 200—300 עמודים
הצליח להגיש עלילות מרתקות ורעיונות
מגובשים, הרי בספרו החדש יש

״הרוטשילדים״
אנטישמיות עליזה בגטו נחמד
עשה חאלטורה. הוא נהג כמו רוטשילד
אמיתי, כשהחליט להשקיע כסף טוב ב־רוטשילדים,
המחזמר העשיר של בוק
והרניק, מתוך חשבון שאי-אפשר לצפית
להצלחה נוסח אמריקה בלי השקעה נוסח
אמריקה.
הוא ייבא את הבמאי פט קאמינגם, לא
חסך כתפאורות (גילה שקין) ,ומילא את
הבמה בתלבושות ואביזרים, העמיד תיז־מורת
מאנשים חיים, ולא מהקלטות מתות,
והציף את הבמה במשתתפים, תחת לחסוך
במשכורות ולקמץ בניצבים (הפשרה המקובלת
בזמן האחרון, כאשר מפיקים ישראליים
מנסים להחזיק בעוגה ולאכול
אותה גם יחד, וזאת אומרת לעשות מחזמר
קאמרי עם תשעה שחקנים).
כתוצאה מכך, הרוטשילדים הוא ״ש(״
מוצלח.
עד כאן, המחמאות. נסה לנשוך את
הזהב הזה, ותראה שאינו אלא מתכת מזו־ייפת,
ואפילו לא קשה. ואם המערכה
הראשונה מעוררת דחייה מן הרדידות
בתמליל, השורות המאולצות הנדחפות ל תוך
מה שצריך להיות ״מיספר מוסיקלי״,
אבל אי־אפשר להבחין במוסיקה שלו, או
השיר הנדחף בכוח לתוך דיאלוג, בלי
סיבה בלי משמעות, ועם סימן־שאלה אחד
גדול — האם באמת צריכים טוביה וחמשת
בניו (רודנסקי, שכאילו לא ירד מן
הגג, וחמישה בנים, הנלחמים על ההיגוי
ועל המנגינות הדורשות גם קול, לפעמים)
לשכנע את הצופה הישראלי שהיו לגויים
סיבות טובות מאד לשנוא את היהודים?
ואם המערכה הראשונה מביכה, הרי השנייה
מרגיזה לחלוטין. בסופה הדרמאטי

מעל ,400 וזה כנראה גם מעל יכולתו.
את ההבדל בין התמימות לרגשנות נטל
לה־קארה מן המחזאי הגרמני פרידריך שי-
לר, כשהוא מעמיד מצד אחד את התמים,
האמן היוצר (ולא חשוב מה יוצר, ואם
אפילו יוצר רק כמה מישפטים מוצלחים)
ומגיב בכל הזדמנות ברעננות חבלתי-
צפוייה של מי שהטבע, הנסיון והחיים לא
הותירו בו את חותמם. הרגשן, נוסח לה־קארה
הוא הבורגני, העשיר, והמתוסכל
משום שלא מצא בעושר את מה שקיווה
למצוא בו. הבורגני הכלוא בתוך מוסכמותיו,
בין אשתו המשעממת והמשועממת,
למישדרו שהפך משדה־קרב המוביל לניצחונות
גדולים לאחו, בו רועות כל
בהמות התעשייה בשקט ובשלווה.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אכיב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1792״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מ אוזן )1 :הוף ים ליד נתניה)5 .
טוב שם מ ...טוב )7 .תחרה )12 .מילת
שאלה )15 .בלופר )16 .משודר ישראלי.
)19 שן פיל )21 .אות )22 קיבוץ בדרום
הארץ )23 .חוזר )24 .צד מערב )26 .סוהר.
)28 ערפל )29 .שליט מוסלמי )31 .מעבר
תת קרקעי )32 .עיר בהודו )34 .קרוב
משפחה )36 .בלתי ג׳ושב )37 .פלא)38 .
ירק )39 .סופר צרפתי־אלג׳יראי )40 .תנור.
)41 הלם )44 .קונצרן תעשייתי בארץ)46 .
רצפט )48 .כלי לראיה מרחוק )50 .חסר
תקווה )52 כולי (קיצור) )54 .תואר כבוד
גרמני )56 .וזיר )57 .גור )58 .מיכל לנוז לים
)60 .אחת האמהות )62 .רעל )64 .רקדנית
בלט אנגליה מפורסמת )66 .כינוי
לכלב שהוריו שניהם מאותו הסוג)68 .
נרגז )70 .תערובת של קמח בשומן)71 .
מתכת• )72 .גיבור אגדה מתוך ״אלף לילה
ולילה״.

חשבץ

מ אונ ך: סוג מאכל )2 .כלי לאיכסון
שמן )3 .מקל )4 .צעצוע הקשור לחג עליז.
)6מעוררת גועל )8 .אדם לבן ביותר.
)9מלכות קדומה )10 .מילת שלילה)11 .
כהלכה )13 .עב )14 .שר בממשלה)17 .
נוזל בגוף )18 .קיבוץ בדרום הארץ)20 .
קליע מונחה )23 .מפקד הפלמ״ח)25 .
מטוס )26 .אסיפה )27 .מתכת )28 .שתיקה.
)29 ממכות מצרים )30 .עיר שבנו אבותינו
במצרים )32 .דמות )33 .מין יתוש)35 ,
דרגה צבאית )36 .דג של מים מתוקים.
)41 מיסד הנצרות )42 .קוסם )43 .רעב.
)45 רעל )47 .קנה )49 .יחידה צבאית
גדולה, שאינה נהוגה בצה״ל )51 .אל
מלחמה יווני )53 .צמד )55 .בעל מלאכה.
)57 אוסף )58 .סנדויץ )59 .רז )60 .תבלין.
)61 ארמון )63 .מקום המשמש לאכסון
חפצים )64 .מגלגולי מפא״י )65 .הלך)67 .
מוריד ריר )69 .תל חרבות.

1792

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

במצב כזה ברור שהרגשן נופל קורבן
לקסמי התמימות, אבל תמימות אי־אפשר
לרכוש תמורת שום הון שבעולם, ועל
כן נשאר אלדו קאסידי, גיבורו של ג׳ון
לה-קארה, מחוץ למעגל הקושר את זוג
ידידיו המשונים, שאמום והלן, המציעים
לו (בתמימותם ) היתמכרות לכל סוגי
האהבה האפשריים, אורח־חיים מטורף מחוץ
לכל מוסכמה ומיסגרת.
הקורא התמים מאמין לספר בעמודיו
הראשונים. כמה רעיונות הגובלים באבסורד
וכמה קפיצות בעלילה מציגים הבטחה.
אבל כבר באמצע הספר מסתבר ש היתר,
זו תמימות להאמין שההבטחה אכן
תתגשם. הדרך אל הסוף היא זחילה איטית
ומייאשת. חבל, זה לא קרה ללה־קארה
אף פעם בספרי הריגול. אולי מוטב
לו שיחזור אל ההון הבטוח.

1 3 0
את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״השבץ 1792״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון 12.1.72
בין הפותרים יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

העול ם הזה 1792

מכת בי ם

חיים לסקוב, התגלה מייד כבחור מלא
׳מרץ (הוא חישל אותנו על חוף הים ולעד
דנו ג׳יאו־ג׳יטם ו) ; וכבד אז התבלט ביושרו
הבלתי מתפשר.
עקבתי אחרי עלייתו בשלבי הקריירה.
לדעתי הוא אחד האנשים הישרים ביותר
הנמצאים כיום בישראל, ולצערי מספרם
מועט, כמו שכתוב ״נער יספרם״ !
אם יש •מי שיכול להעלות קרנה של
המשטרה בעיני אזרחי-ישראל, לסקוב
הוא האיש; ויפה שעה אחת קודם, שממ־שלת־ישראל
תיתן ה״מכשלה הזאת״ תחת
ידיו והוא יפאר שסה ויוציאנה מאפלה
לאור־גדול.
יצחק א. דגני, טבריה

שגה

טובה

!4. £0741£0*11

לשלום הוגן וניצחי, ליישוב הסיכסוך
בין ישראל ומדעות ערב על־ידי הגשמתה
המלאה של החלטת מועצת הביטחון של
האדם מיום 22 בנובמבר .1967

ועד השלום הסובייטי,

ברית־המועצות
• המעטפה המבויילת בבולים סובייטים,
בה הגיעה ברכת ועד השלום הסובייטי
לשנה החדשה — ראה גלופה.

1׳ 0ק 0 6 * 311 11 <16

3ח><1611ן 1ז 1ח 0

1נ 1ז1׳ 3 *!41

העיתונות
1״העולם הזה״ ,1788 מכתבי קורן
אים שהצדיקו טריפת המערכת.

איני טוען כי כל אדם צריך לאהוד את
העולם הזה, רעיונותיו או דרכי פעולתו,
אך גם אם אתם בזים להעולם הזה, מתנגדים
לו, ושמחים על כך כי הוא הוצת,
עליכם לעשות זאת בגלוי.
מדוע אתם מסתתרים מאחורי שמות כמו:
״קורא״ ,״אחד הבזים״ ,״א.ת.״ וכף. אם
אתם יודעים לשמוח כל־כך בהצתת מערכת
העולם הזה מדוע אין לכם די אומץ
לפרסם את שמותיכם במלואם.
כותב המכתב אשר ׳מכנה עצמו בשם
״קורא״ כותב אם מקומכם בין עיתו נים
הראויים להנות מחופש העתונות וה דמוקרטיה.״
שאלה
לי אליך מר ״קורא״ :האם עיתון
אחר היה מפרסם בכלל את מכתבך?
יעקב טימכרג, תל-אביב

מסורת

מעטפת ועד השלום הסובייטי
לשלום הוגן
עד השריפה במערכת כשבעל הקיוסק
(איש גח״ל מושבע) פנה אלי בצחוק :
״נו, מהשבוע לא אוכל למכור לך כבר את
העיתון שלך.״ אי־לכך שברתי את המסורת
ומצרפת צ׳ק למנוי על השבועון לשנת
.1972
צפורה סאקי, חיפה

זבויות האדם
״העולם הזה״ ,1790״דו״ח לבוחר
— בין החומות באשקלון״ ,על
ביקור אורי אבנרי בכלא אשקלון.

בהזדמנות זו אנו רוצים להביע לאודי
אבנרי ולסיעתו את כל ההערכה על פעילותם
בכנסת ובשבועון למען זכויות
האדם והאזרח בישראל. אנו מאחלים לכם
הצלחה רבה בפעילותכם החשובה.
הצטערנו לשמוע על ההתנגשות השפלה
במשרדי מערכת העולם הזה, ואנו
מביעים את שאט־נפשנו למעשה ולמבצעיו.

מ. אבי־שאול,

ועד הליגה לזכויות האדם והאזרח
בישראל, תל־אביב

עסי!
הביש
״העולם הזה״ ,1787״מעכשיו
מאסר עולם״ ,על נישואיה של
גיבורת עסק הביש, מרסל ניניו.

של שגיב
בכתבתכם על חתונתה ״של ויקטורין —
מרסל ניניו, מניתם את ספיחי עסק־הביש,
שנואה עלי שמהה לאיד. במשך כל קיומו
כגון הדחת לבון, ועוד ...אך מין הדין
של השבועון הייתי קונה אותו בכל יום
היה כי תוסיפו שעסק־הביש בא בעיצומה
רביעי בבוקר בקיוסק שממול.
של הידברות בין ראש־הממשלה דאז, משה
שרת ז״ל לבין נשיא מצריים עבד־אל־נאצר
— אשר פתחה פתח רציני לשלום
במרחב.
אי־לכך עסק־ה־ביש
היווה תקיעת־סכין,
בגבו של ש >
11! 1111— *111׳ 111
רת ז״ל כפרט ובנדמה
לי, מר אורי אבנרי, שאתה
גבה של ישראל
והברך דן בן־אמוץ הינכם טינופת
בכלל, בא״שר גדם
ציבורית מס 1 .ן אתם ממש מגעי לפיצוץ
המו״מ ה־לים

נ״ל, וכן גרם גם
ואין לכם מושג, אילו הגעתם לקרלהשתלשלות
הדבסוליו
של דיין ־״ אני מבטיח לכם
רים הבאה בנוסף
שהמדינה היתה מרשה גם לכם לחלכל
מה שמניתם:
פור קצת בניגוד לחוק, למרות שא)
השטת הספיעדייו
לא הוכחתם בבירור שדיין עבר
נה בת־ גלים בתע-
על החוק.
לת־ס׳ואץ עם דגל
אורי אבנרי, אתה יודע שאתה
ישראל — שגרמה לסגירת התעלה בפני
אדם המלוכלך ביותר במדינה הזאת!
סחורות ישראליות.
אתה ודאי מכיר את עצמך !
ב) שיגור הפידאיון לפעולות פגע־וברח
ועוד דבר אומר לך; אז אולי
בארץ — בסוף .1954
תגיד לחברך דן בן־אמוץ שאם הוא
ג) פעולת עזה ואחריה פעולות התגמול
השב לדפוק את דיין — אז הוא
והפעולות הנגדיות.
טעה ; פשוט, בדרך הזאת, הצטרף
ד) מלחמת קדש, על הרוגיה.
עוד מעריץ נלהב לאישיותו של דיין.
ה) מלחמת־ששת־הימים.
תהיה גבר, ותפרסם את מכתבי זה
ו) מלחמת ההתשה.
בעיתון. אולי תוכיח קצת בזח
ז) המלחמה הצפוייה שסאדאת מאיים
מ ש הו...
לפתוח בה.
אבל אני יודע שאתה תיקרע דפים
ולבסוף, אל לנו לשכוח כי מאות ואלפים
אלה לגזרים, אחרי שתקרא אותם.
יכלו להיות עדיין מבין קוראי מנתב זה
ממני הכותב בעילום שם,
לולא עסק־הביש הידוע כפרשת לבון ובתי
צנחן לשעבר, באר־שבע
הקברות יכלו להיות עניים בכמה אלפי
• חבל שהשירות בצנחנים רא הפך
קברים של אנשים צעירים, ומעבד לגבול
את כותב המכתב לגבר עד כדי כך
בכמה עשרות אלפי קברים.
שיחתום על מכתב ההשמצה שלו.
זאת מחובתנו לזכור.
מרדכי זוחר, אשדוד

אוי ר מנ ה״ג

שזר. מ ע רי צו

זכותם של
סרבגי גיוס

10.״תץ יסאסאאאזסחסקא

קרב!

8חופש

ז 6ז**0 /א

מ1׳0 0 8 £ 1 0 )1

-34.ז ^00108,
שאגת הוד מעלתך האזרח: תהיה שנת 72 שנת
ההכרעה. אתה חי בטוב שבעולמות. נוסה
נוסה. תמצוץ ובלע. חלומות פז.
לשאלה אם כך אתה חי, למה אתה חי1
אין לך תשובה. ינתץ בגפו איזה אברהמ׳־
לה את התרפים. ילחם לבדו עם הרוזנים
שומרי הטוטם. יאבק לו יחידי בבל צבא
העכומים בשבילנו .׳ואנחנו כולנו מהן
הרוב הדפוק — הקץ !
.2גל, חיפה

* 111ז ז * 11ק 1ז() 6ק ח 1 1 * 6 * 1) 0

המאבק -
כרחוב
״העולם הזה״ ,1787—1790 כת״
בותיו של דן גן־אמוץ על שוד
דיין.
משה של העתיקות

אני מבקש בזה סליחה ומחילה מדן בן־
אמוץ על כל דבר רע שחשבתי או אמרתי
עליו אי־פעם. מסתבר כי למר בן־
אמוץ, משהוא מניח לויברטורים השונים,
יש מה לומר. והדרך בה הוא אומר זאת
לאחרונה מעוררת יראת כבוד. אפילו מו־חמד
עלי הגדול, בימיו הטובים ביותר,
לא הלם כה קשות ומדוייקות.
אלא מאי? לדיבורים ולמלים אין ערך
רב בארץ הזו. מאמרים ורשימות טובים
ככל שיהיו, נאומים ושאילתות בכנסת הריקה
(תרתי משמע) חריפים ככל שיהיו —
לא שינו ולא ישנו הרבה. הם ימשיכו
להתנפץ אל חומת האדישות, הצביעות,
המירמה והולכת השולל המגוננת על חבורת
המקיאוולים־של-כיש המהווה את רוב
נבחרי העם שלנו ונחיריו.
לפיכך לא נותר לנו אלא לאמץ את
מסקנתם של הרבדט מרקוזה ודן בן־אמוץ
כי המאבק על הדימוקרטיה בימינו חייב
להתנהל גם ואולי בעיקר ברחוב.
דומה שהגיעה העת לערוך רוויזיה ׳מרחיקת
לכת בכל הקונצפציות שהדריכו עד
כה את היסודות האופוזיציוגיים האמיתיים
בארץ הזו.
מ. יואש, תל־אביב

סרבן הגיוס גיורא נוי׳מן עצור כרגע
בכלא 6הצבאי. האם אתם תומכים במעצרו
או מתנגדים לוז
האם אתם תומכים בזכותם של צעירים
בישראל לסרב להתגייס לצבא — (כל
פקיד וחובש בו משחרר חייל לשירות)
צבא כיבוש בעזה, בגדה ובשאר השטחים
הכבושים ן
אורי אבנרי, אל תהיה מוג־לב, איזור
אומץ מוסרי לפרסם עמדה מנומקת —
לחיוב או לשלילה, בעיתונך.
עקיבא אור, לונדון
׳ 0עקיבא אור, ממייסדי קבוצת מצפן,
שוהה מזה שנים רבות בלונדון .׳מכתבו
הגיע על גבי גלוייה המופצת ברחבי העולם
שמועות ברחוב

ברחוב רווחות שמועות חזקות האומרות,
כי יגאל אלון הקים לו באחרונה מטה
מיוחד של מקורבים, שצריכים לדאוג לשני
דברים: מצד אחד לשפר את תדמיתו
של אלון ברחוב הישראלי ומאידך —
להשחיר את תדמיתם של יריביו לכסא
ראש־הממשלה, ובעיקר משה דיין, לקראת
סיום הקדנציה של גולדה.
שמועות אלה גם אומרות, שאנשיו של
יגאל אלון, כשם שדאגו למסור לכם את
האינפורמציה על שוד העתיקות של משה
דיין, וכן גם סייעו לפרסם את כל הסיד-
חונות והלכלוכים בקשר לנתיבי נפט,
אוטוקרס ורד וכד וכד, על מנת להשמיץ
את ספיר ולקלקל את סיכוייו כראש-
ממשלה מיועד. האם זה נכון? ובעיקר
מה שמעניין אותי: האם יהיה לכם דם
לפרסם את המכתב הזה ימעל דפי עיתונכסל
יוסף גדיש, תל-אביב
דמי חנובה
״העולם הזח״ ,1789״חיים לס-
קוב מוצע לתפקיד מפב״ל המשטרה״
,תשקיף על מינוי במשטרה.

שמחתי לקרוא בעיתונכם על-כך שיש
סיכויים שחיים לסקוב יקבל מינוי כמפקח
הכללי של משטרת־ישראל.
אילו רצתה המדינה להעניק דמי־חנוכה
כללי לכל אזרחיה, לא יכלה לחשוב על
מתנה יותר ׳נאה ומתאימה.
הכרתי את חיים לסקוב מאז בואו לפלוגה
6של ה״באפס״ ,בקרית־מוצקין, כש עדיין
היו על כתפיו הכתפיות הלבנות,
לפני שקיבל את הדרגה של סגן־משנה.

ועד המהפבנים הישראליים
צבא כיבוש
על־ידי ועד הפעולה המהפכנית של ישראלים
בחו״ל הקשור במצפן.
ובאשר לעצם המכתב של הקורא אור:
אורי אבנרי הביע את דעתו על היחסים
בין צה״ל ומחנה־השלום, השוללת סרבנות
•מלחמה במציאות של ישראל, במאמר
הנדון: טלית שכולה חאקי (העולם הזה
.)1785 יחד עם זוב דוגל אבנרי בזכותם
של סרבני״מלחמה מטעמים מצפוניים כנים,
לזכות בשיחרור משירות צבאי, בתנאי
שישרתו שרות לאומי אלטרנטיבי.
אורי אבנרי אינו סבור שעליו ללמוד
אומץ־לב מאנשי מצפן הלוחמים את מלחמותיהם
בלונדון.
טעות לעולם צודקת

״הפשרת שלגים בחרמון יצרה מפליטים•
עלה מפלס הכנסת (כותרת ב,דבר,׳
.)25.12.71
חנה גבאי, גבעתיים

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמר
נות למבתכיחם.
ה עו ל ם הז ה 1792

ס״מון ט מ פדר עם
מ גן־ דו ד על הראש
שר־האוצר פינחס
ספיר אינו מלקק דבש בימים
אלה. הוא שוחה אותו. השר
נאם בוועדת־הכספים של ה כנסת,
וחש צרידות בגרונו.
אחת המלצריות הוזעקה מ־המיזנון
להביא דבש, והשר
עירבב אותו בחלב החם ששתה.

שעה.
האולם היה מלא מפה
לפה ומרקמה התנצל על האיחור
ועל כך שהוא לא יספיק
לענות על כל השאלות מפני
שהוא ממהר לירושלים. צעק
לעברו אחד הסטודנטים :״מה
יש, גולד ה מאיר מחכה לד?״
השיב לו מרקמה :״הלוואי שהיתר,
מחכה לי.״

8העולים החדשים מ־ברית־המועצות
מביאים עימם,
בין שאר החפצים, גם צרור
שלם של בדיחות חדשות מ־ברית־המועצות.
למשל: מזכ״ל
המפלגה הקומוניסטית, ליאו״
ניד כרז׳נייב, יושב ועובד
בקרמלין, כשמזכירתו מתפרצת
לחדרו ואומרת :״בוא תראה,
בחוץ אוכלים 500 איש.״ בר־ז׳נייב
נרגז על ההפרעה ומגרש
אותה. כעבור שעה היא מתפרצת
שוב :״בחוץ אוכלים
5000 איש!״ הוא שוב מגרש
אותה, ושוב היא מתפרצת כעבור
שעה :״בוא מייד, בחוץ
אוכלים 50,000 איש!״ לבסוף
הוא שואל :״השתגעת להפריע
לי ז מה זה חשוב?״ והיא עונה
:״אבל הם אוכלים במקלות

משרד־החוץ הזמין לארץ
משלחת של חמישה קרי״
קאטוריסטים פוליטיים בכירים
מארצות־הברית, כדי להציג בפניהם
את המציאות הפוליטית
החדשה בארץ. בראש המשלחת
עמד יושב־ראש אירגון הקרי־־
קאטוריסטים הפוליטיים באר-
צות־הברית ומועמד לפרס פו־ליצר
— לא אחר מאשר ר ענן
לוריא, הישראלי שהפך ל־קריקאטוריסט
ראשון במעלה
בארצות־הברית. כשקיבל לוריא
את ההזמנה, סבר שזאת טעות,
כתב למשרד־החוץ :״אהדתי
ממילא נתונה לכם.״

8מובן שהארץ היתד, מוצפת
השבוע בדיחות על גירושי
משה דיין. לפי גירסה
אחת, חותם שר־הביטחון עכשיו
במילים :״רות סוף״ .לפי
גירסה אחרת, התגרש מפני שלא
רצה עוד להיות גיסו של

עזר וייצמן.

8ואילו עזר וייצמן הודיע
השבוע :״אני עכשיו אלוף
(מיל ,).שר (מיל ).ועתה גם
גיס (מיל.).
8מה הדהים את הפרופסור
הרכרט מרקוזה, הפילוסוף
של השמאל החדש,
יותר מכל? הכיעור של העיר
תל־אביב. באוזני אורחים שנפגשו
עימו בעיר זו, הביע ביקורת
חריפה על תוכניות הבינוי
של העיר, על מלונות־הענק
המנתקים אותה מן הים, ועל
השיחזור המלאכותי של העיר
העתיקה של יפו.
8להרצאתו בפני סטודנטים
של אוניברסיטת תל־אביב,
הגיע פרופסור הרברט
מרקמה באיחוד של כמעט

במשך למעלה מארבע
שנים שמר הפירסומאי ארנון
הדר סיפור מותח באמתחתו.
עתה, משהוציא לאור את סיפרו
הראשון הפלגה, שיבץ את
הסיפור כאחד מאבני הדרך,
אותם עובר הגיבור. הקטע בספר,
הדן בצורה היתולית ב־מלחמת־ששודהימים,
הוא סיפור
אמיתי שאירע לאחד מידידיו
של ארנון במלחמה.
אותו ידיד, בלוויית שניים מחבריו,
נשלחו לסיור במידבר
סיני, ובסופו של דבר כמעט
ונהרגו בשל אכילת־יתר של
מציות. הא כיצד? מעשה שהיה
כך היה: השלישייה העליזה
שעטה במהירות בקומנדקר,
איבדה בסערת הקרב את
השיירה אליה הוצמדה. כעבור
יום של נדודים וחיפושים, נתקע
ריכבם בחולות סיני. וכך,
במשך שלושה ימים, עד אשר
איתר אותם מטוס ישראלי, ני זונו
רק ממציות צבאיות יבשות
שכמעט חנקו אותם.
8הצגת השבוע נערכה
במיזנון בית־משסט השלום ב־תל־אביב.
כוכבי ההצגה היו
אורי זוהר והעיתונאי אהרון
(מאזני צדק) ככר. זוהר, ש ישב
בחברת אריק אינ
שטיין ועורד-הדין יעקב
הגלר המשמש כסניגורו ב־

שאר בעילום שם :״אם ה־קיבוצ׳ניק
עוזי גל ר בן ד,־40
הוא הכי זקן כאן, אז אפשר
לצרף לעסק הזד, גם את

כורים ספאסקי ובו־בי פישר.
הם מתאימים גם מבחינת
גילם וגם מבחינת יהדותם.״

המלך חוס״ן

בתמונה שפורסמה רק השבוע, המראה
אותו בחגיגת יום־הולדתו ה36-
שנערכה בחודש נובמבר, מוקף בנשות משפחתו. באותה הזדמנות
אמר המלך לעיתונאי גרמני :״רק אללה יודע מתי יגיע יומי.״

העולם הזה 1792

8זכרונות על הנם
וייסויילר, מאמן קבוצת הכדורגל
הגרמנית בורוסיה מנכני
גלאדבך שביקרה בשבוע שעבר
בארץ, העלה מאמן מכבי נתניה
אלי פוקס, שהיה חניך של
וייסויילר בבית־ספר למאמנים
בקלן :״וייסויילר נחשב לקשוח
ולמחמיר שבין מורי בית־הספר.
הוא היה הייקה הטיפוסי
בהתגלמותו: קפדן, נוקשה
ודייקן. יום אחד התערבתי עם
שאר החניכים במחלקה שאצ ליח
להפוך את הנוקשה הזה
לנהג פרטי שלי. הם צחקו
ממני. באותם ימים עבדתי במחלקת
השילומים של ישראל
בגרמניה. כך מומנה תקופת לימודי.
הייתי גם חבר הנבחרת
בכדורגל של בית־הספר, ווייס־ויילר
העריך כנראה מאוד את
השתתפותי במישחקים. יום
אחד ניגשתי אליו והודעתי לו
כי לא אוכל להגיע לאימונים
מפני שהדבר מתנגש בשעות
עבודתי. וייסויילר אמר שלא

משפט הסמים והתנהגות פרועה
בבית־המשפט, התנפל בצעקות
על בכר שישב ליד שולחן
סמוך :״הנה החרא הזה ! אני
כבר אלמד אותך מה זה לעשות
צחוק מאנשים ! חתיכת חרא !״
השיב לו בכר :״חרא אתה
בעצמך !״ זוהר :״אני תיכף
קם עליך.״ בכר :״אתה יכול
לנשק לי בתחת.״ זוהר :״תראו,
זה עיתונאי. זאת הדוגמה
של עיתונאי.״ בכר :״שתוק
בדרן!״ הפסוק האחרון הרתיח
את אורי זוהר והוא רצה לקום
ולהראות לבכר מי פה בדרן.
רק מאמציו של עורך־הדין
הגלר מנעו זאת. למי שלא
מעודכן, סיבת הדיאלוג הוא
מאמר דימיוני של בכר שרמז
על מעצרו של בדרן שזכה בטיפול
מיוחד בכלא אבו־כביר.
8אחד הצופים בתוכנית
הטלוויזיה ברוכים הבאיס ש־בהנחיית
אורי זוהר, ששודרה
בשבוע שעבר מהיאחזות
נח״ל קליה, היה מפקד הנח״ל
אל״מ צבי לבנון. באותה
תוכנית השתתף בין השאר גם
סולן צוות־הווי של הנח״ל,
יזהר בהן. כשראה לבנון את
יזהר על המסך הקטן, הזדעזע
משיערו הארוך, טילפן לקצין
התורן של היחידה, שהודיע
ליזהר שעליו להסתפר. למח רת
הגיע יזהר לבסיס כששיערו
קצוץ, אך זה לא הציל
אותו מלחטוף 16 ימי ריתוק-
מחנה.
8לרוג׳ר מור, המוכר
יותר כסיימון טמפלר, המלאך,
יש טענות נגד הטלוויזיה הישראלית.
כשפגש בלונדון את
העיתונאית דבורה נמיר
קבל בפניה :״מדוע תירגמתם
את שם הסידרה שלי להמלאך?
הרי התירגום הנכון הוא
הקדוש. ובכלל, תארי לעצמו
שאני מגיע לישראל, ובמקום
הכתר העגול שלי ישימו לי
מגן־דוד על הראש.״

( )37 נכחה השבוע גחנופוז
דדי ^ י י 1*1ןךן 1ך ^ |
המועדון החדש לאנשי הצמ|

רת הפאריסאית ״ריגינסקיוו״ ,בו זרמה הוודקה כמים. בריג׳יט
פגשה במקום את מרגרט מרקוב, ידידתו השוטפת של
בעלה הקודם רוג׳ה ואדים, לה הדביקה נשיקה על הלחי.

א 1שים

8הציירת הישישה אנה
פראנק, ששערה הלבן והליכותיה
הכבדות רק הדגישו את
הניגוד העצום בינה לבין תל

ן \ 1 1י 1״ 0 , *1הקומדיה הישראלית המצלי־
\ 1א ן1
חה, חגגה השבוע מאורע
11 / 111111

משולש: מלאות שנח לקיומה של הבמה ; הצגת ח־ 400 והצגת
ה״ 100 של נורית כהן שהחליפה את גאולה נוני. במסיבה. שנערכה
במועדון ה״קינגס קלאב״ כיבו חברי הצוות בפעולה משולבת 400
נרות על עוגת יום־הולדת. בתמונה, מימין לשמאל: צבי
ירון, טלי גולדברג, המחבר אלי שגיא, גבי עמרני, פיני
בן-ארי, נורית כהן, יוסף לוי ומפיק ההצגה מנחם נוביק.

מידות בית־הספר העממי מפתח

תקווה בתיה יוסטר ואורלי
קופמן, היתד, רק אחת משפע

הדמויות הססגוניות, שאיכלסו
השבוע את בית יד לבנים בתל
אביב, לשם נדדה השבוע האליפות
של חסידי כלי־העץ,
הלבנים והשחורים, השחמט־אים.
זה לצד זה התמודדו
יעקב (יאשק) בליימן, מהנדס
בן ,24 שהופעתו הראשונה
באליפות היתה עוד בהיותו בן
16 וסדרן קפדן נתן לו בקושי
להיכנס לאולם התחרות, מול
האלוף הישראלי שמעון בנן,
מהנדס גם הוא ואמן בין-
לאומי בשחמט. לתלמידי התיכון
מרמת-גן, דורון מוריץ
ואריה לב לא היתה שום
יראודכבוד מול המומחים למחשבים,
אפרים ברמל,

אבנר מרט ואברהם קל־דור.
אמר צופה שביקש להי
יסכים
לכך בשום אופן. מאותו
יום ואילך הוא היה מגיע כמו
שעון למקום עבודתי, נכנס ולוקח
אותי במכוניתו הפרטית
ישר לאימון. כך זכיתי. זה עלה
לחבר׳ה הרבה הרבה בקבוקי
בירה.״
8האורח הראשון בתוכנית
הטלוויזיה החדשה אלה הס
חייך שבעריכת עמוס אטיד
גר, היה אמור להיות ח״כ
אליהו ששון. בגלל מחלתו
של ששון, ערכו את התוכנית
עם המשורר חיים גורי, הביאו
לאולפן את חבריו מכל התקופות.
חבר אחד שלא הצליחו
למצוא, למרות החיפושים
הטלפוניים שהגיעו עד ל מוסקבה,
היה איש המיסתורין
יוסקה ג׳י (גבעון) ,ועורכי
התוכנית נאלצו להסתפק ב תמונת
האיש במקום ראיון חי.

התמונות בעמוד זה

הן מאלנומה

דו ת

לכתבת

הגבר שאהבתי 3

גם אישיות שעורר את הערצתה של אשתו, הפך לאגדה גם
בבית. היה זה אופייני לו, כי הרטייה שהבליטה את נבותו —
הפכה לאביזר שסימל יותר מכל את ההילה שאפפה אותו.

ויז ׳ 1-11

.ח״ת• עם אגדה
במפה בעת התייעצות מפקדים. הלוחם הנועז והמבריק היה

כתבת ״העולם הזח״ שולה תכוד היתה העיתונאית היחידה
שבפניה ניאותה רות דיין להתראיין, לאהד גירושיה. מדווחת הכתבת
על נסיכות הפגישה :
האשה שפגשתי לא נראתה כמיועדת עליזה לנישואים. כשמלה

אפורה, טבעת עתיקה על ידה, קיבלה רות את פני בחיוך אמיץ. מעל
הקיר נשקפו תמונות־יענק של כן־גוריון, משה דיין, והילדים. ככל
שהראיון התקדם, הלך וניגלה, מתחת לחיוך ולנסיון לשמור על המוראל,
מה שהסתתר מתחת: הכאב.

^ ות — מה דעתך על הגברת
! 11 רבינוביץ?״
״לפני עשרים שנה הייתי נורא נאיבית.
היום אני מבינה שלא נולד הגבר שאין לו
פרשות צדדיות. ביהוד גבר כמו משה, בעל
הילה לא רגילה כזו. אילו ראית כיצד
נפלו לרגליו הנשים, בזמן הסיור שלנו
בארצות־הברית, בקיץ האחרון. כמו לרגלי
אליל. ולמשה, כמו כל גבר, יש את החסרונות
שלו, לצד יתרונותיו.
״את הגברת רבינוביץ אינני מכירה. לוא
הייתי רואה אותה לפני ברחוב, לא הייתי
יודעת שזו היא. אינני מאמינה גם כי
משבר הנישואים שלנו קרה בגללה. גם

^ >8ש ה

סי ס

אשה אסרת
סכיתוו ויי
הסיפורים1כאילוייע״תו״כבר״ילהתגרש בע־בר
בגללה, אינם נכונים. מעולם לא עמדנו
להתגרש בעבר. שנים לאחר שזה קרה,
נודע לי כי פולה בן־גוריון עשתה בזמנו
לגברת רבינוביץ סקנדל, בגלל שהיא ניה לה
רומן עם משה. אבל לא זה מה שהביא
לגירושנו.
״כל ההתייחסות הזאת לגברת זו או
אחרת, כגורם לגירושים, היא מגוחכת.
״דבר אחד אני יכולה להגיד לך: כל
זמן שהיינו נשואים, היינו נשואים. כל
הסיפורים כאילו חיינו בנפרד, הם שקר.
כשאני רואה מסביבי את הגברים כיום, ואת
ההתנהגות שלהם, אינני יכולה שלא להביע
את הערכתי למשה. כן, גם היום, אחרי
הגירושין. תמיד זכיתי להערכה וכבוד מלאים
מצידו.
״כואב לי מה שנכתב בעיתונים על הגירושים.
יותר נכון, איך שנכתב. כל
העסק הפך, בעיתונים, לחינגא ציבורית.
מין פסטיבל. אינני רואה מה השמחה כאן.
שלא לדבר כבר, כי כל הסיפורים׳שנכתבו
כביכול מפי, לא היו אמת.

שלושת ילדי

זכר לימים מאושרים: שלושת
ילדיהם של רות ומשה דיין. מימין
לשמאל יעל, שהפכה לסופרת ידועה (״פנים חדשות במראה״).

אסי, שהתפרסם כשחקן קולנוע (״הבטחה עם שחר״) ,ואודי,
שהלך בדרבי אביו בנעוריו, היה לחקלאי שליו, רחוק ממהומת
הפוליטיקה וחיי הציבור הסוערים. שלושת הילדים נשואים.

״גם הסיפורים כאילו ביתנו לא היה
בית הם שטות גמורה. היה לנו בית, בית
חם ויפה. משה היה כל השנים אבא וסבא
למופת.״

*צ ן אכל איזה בעל הוא היה? האם
! 011 יכולת להישען עליו, במשך שנות
חייכם? האם הוא עמד לימינך?״
״אינני יודעת כמה נשים נשענות על
בעליהן. אנחנו היינו שותפים בכל, לכל
אורך הדרך.״
״האם הגיעו לאוזנייך השמועות, במשך
כל השנים, על רומנים שונים שהיו לו —

״אבל כמובן. איך אפשר אחרת?״
״ישנן שמועות עקשניות כי משה יתחתן
בקרוב עם הגברת רבינוביץ. מה דעתך?״
״אינני מאמינה. לדעתי, משה לא יכניס
אשה אחרת לבית. הוא יעדיף למלא אותו
בעתיקות. משה הוא אדם האוהב לחיות
עם עצמו.״
״ואת, רות: עם מי א ת עומדת להתחתן,
ומתי?״
״הבעייה שלי היא במי לבחור, עד כמה
שהבנתי מהעיתונים. לדבריהם, היו לי,
עד הבוקר, כבר חמישה מועמדים, ביניהם
רופא ידוע וסופר מפורסם. הבוקר שמעתי
שנוסף שישי, איל־נפט.

משל לא הרשת לעצמי

ד פגו ע בנ 7שהב איז ה
צור ה שהיא
מלבד הגברת רבינוביץ?״
״אני מזמן כבר חיה בהרגשה עמוקה
שמשה יצא מתחומו הפרטי, והפך למעין
נכס ציבורי, השייך לכל העם. במובן ידוע
— גם לכל נשות העם. אם לטוב ואם
לרע. מה שהוא לא יעשה, ואיך שהוא לא
יתנהג — הכל ייסלח לו. אני חושבת שאני

״מובן שכל השמועות הללו הן הבל. אינני
חושבת כלל להתחתן, ואין שום
מועמד.״

ך אם משה הוא אותו אדם שאיתו
| התחתנת לפני 37 שנים?״

צילום משפחתי לאחר הולדת הנכד, בנה השני

1 1של יעל, על מירפסת הווילה בצהלה. יעל
( 1111 ( 11 111
ואמה מתבוננות מוקסמות בפספוס הנם בשלווה, כשהסבא המפורסם ניצב ממעל.

״האם לד היה פעם רומן עם גבר אחר?״
״מעולם לא הרשיתי לעצמי לפגוע במשה
באיזו צורה שהיא. מעולם לא נראיתי במקום
פומבי עם גבר אחר, על רקע רומנטי.
ועובדה גם כי שמ־ לא השתרבב מעולם
לשום מדור רכילות, בהקשר זה. הגבר
היחידי שחיזר אחרי, בעבר הרחוק, ושהיה
לו סיכוי להתחרות עם משה, היה יגאל
מוסינזון. הוא חייב לי עד היום ספר, מאותה
תקופה.״
״מי יזם את הגירושים?״

״אין תגובה.״
״מדוע החיפזון הזה, שבו התגרשתם?״
״זו טעות. החלטנו על כך כבר לפני
זמן רב.״

הגיכי הילדים?״
״*י * ״הילדים כמובן אינם תינוקות עוד.
הם קיבלו את זה כעובדה, עובדה די עצובה,
(המשך בעמוד )26

נחצו העתיסות

צילום משפחתי רשמי של רות ובעלה בחצר
הבית. ברקע שורות של מימצאים ארכיאולוגיים,
ובחזית גבר ואשה שעברו את מרבית חייהם ביחד, החליטו, לאחר 37 שנות, לפרקם.

היחידה שמכירה אותו באמת, ובפירוש
לא הייתי מסווגת אותו בין ל״ו הצדיקים
— אד אני מאמינה בו.״
״האם היו לד הרבה רגעים מאושרים
לצידו של משה?״
״כן. היו לנו הרבה ימים מאושרים.
אך אף פעם לא אשכח את התקופה לפני
מלחמת ששת הימים, כשלקחתי טרמפיסטים
במכונית, והם גילו מי אני. ההערצה,
הכבוד, האהבה שהמטירו עלי — כנושאת

״לא, ודאי שלא. ההילה שאפפה אותו
בשנים האחרונות סובבה לו את הראש,
בלי כל ספק. צריך להיות בלתי־אנושי
כדי להתעלות מעל הילה כזו, ולהמשיך
לנהוג כאחד האדם. ומשה, עם כל מעלותיו,
הוא רק אנושי. מאוד אנושי.״
״רות, האם ייתכן שלוא היית נשארת
בבית, עקרת־בית קטנה, במקום להפוך
לאשת־ציבור — היית מצילה את הנישואים?״

ש ה הו אוכס
צי בו רי ה שייו ג ם
לכל הנ שי ם״
השם דיין — לא יישכחו ממני כל חיי.
אז הבנתי לראשונה כי משה הפך לסמל.״
ך־י יום, לאחר הגירושים — לוא
״ 1 1היית יכולה לחזור 37 שנה אחורנית
— האם היית חוזרת על חייד?״
״כן. בהחלט. הייתי מתחתנת עם משה,
וחיה בדיוק את החיים שחייתי. אינני
מצטערת על אף רגע. שום גירושים אינם
יכולים למחוק נישואים כאלה.״
״האם תמשיכי להיקרא רות דיין?״

״אני חושבת שמשה העריך תמיד את
העבודה הציבורית שלי. הוא גם עזר לי
הרבה בכך. ביחוד במגעים שלי עם ערבים.
במסגרת האגודה להתקרבות יהודית ערבית.
אינני חושבת שכל גבר היה משלים
עם כך שערבי יצלצל הביתה ויזמין את
אשתו לפגישה, ציבורית ככל שתהיה, לאיזה
כפר נידח. איני חושבת שלעבודתי
זו היה משקל בשאלת הגירושים.״
״למה אם כן התגרשתם?״
״זה נגמר. החיים המשותפים שלנו פשוט
הגיעו לסיומם.״

רות במטבחה, מפעילה את המיקסר נעת
רןו 1{ 1ח
111י ( 1 1 *1 7 1 1 1
1 1 ^ 11111 הכנת עוגה — הפעילות הקולינארית

החביבה עליה ביותר. למרות ששקעה, עם השנים, יותר ויותר בפעילות ציבורית,
המשיכה רות לנהל משק״בית למופת, גם לאחר שהילדים עזבו את הבית.

מכתב ירמיה לדיין:״ארור תהיה לעולם!״

דיין. ירמיה חי באושר. הוא נשלח לתפקיד
מרוחק, בגבול סוריה, ואשתו הצעירה,
הדסה, שכרה חדר בירושלים, כדי
ללמוד באוניברסיטה. שכנה, בחדר סמוך,
היה סטודנט אחר: משה דיין, שעם סיום
כהונתו כרמטכ״ל (בראשית )1957 עבר גם
הוא תקופת לימודים.
לפתע נודע לירמיה כי היחסים בין אש תו
הצעירה ובין ידידו עברו מזמן את
שלב השכנות הטובה. הוא הזדעזע, כפי
שרק אדם שהקריב את כל עולמו למען
אשר. צעירה יכול להזדעזע.
בשיא התרגשותו, כתב ירמיה מיכתב־אישום
למשה דיין, יחד עם מיכתבים

והדברים הושמו בפיו של אחד מגיבורי
הספר.
לאחרונה, כאשר פירסם שבתי טבת את
ספרו על דיין, חזר ותיאר את הפרשה.
לראשונה זיהה את דיין כגיבור ספרה

711111171 הדסה ירמיה, שאימצה
1ן לעצמה את השם ״הדסה
מור״ ,פירסמה את פרשת יחסיה עם דיין.

תבעל המהמה

ירמיה,
חברו של דיין מימי הילדות גצהלל, הזדעזע
מהיחסים שבין אשתו לביו דיין.

נרגשים לרות דיין ולדויד בן־גוריון. רות
ענתה כעבור יומיים במיכתב נרגש, בו
גילתה בפעם הראשונה את כל דעתה על
בעלה. אין ספק שראתה בירמיה אח לצרה
ופתחה לו את סגור ליבה כדי לנחמו.
בן־גוריון, שגר אז בבית־נזינס על הר־כנען,
שהפך לבסיסו במשך כמה ימים
במסע־הבחירות לכנסת, השיב במיכתב
ארוך, בו הביע את השקפת־עולמו לגבי
מעמדם וזכויותיהם של מנהיגים לאומיים.
נראה שדוב ירמיה לא הסתפק בכך, כי
כעבור שבועיים כתב לו בן־גוריון מיכתב
שני, שכלל גם הערכה לרות דיין. מיכתב
שלישי כתב בן־גוריון לירמיה ב־,22.11.59
והפעם בנימה מפלגתית מסויימת (ירמיה
הוא איש השומר הצעיר).

דרכים לו ה טו ת
של מ תי יניב
ך* דם ה ירמיה, שאימצה לעצמה את
( \ השם ״הדסה תור״ ,פירסמה את עיקרי

של מור. גם הוא ציטט את מיכתבו של
בן־גוריון, אך רק במקוטע ובגוף שלישי.
המיסמכים המלאים מתפרסמים להלן זו
הפעם הראשונה.

״נואף שפל
וארור שכ מו תך!״
ן* סידרה נפתחה במיכתבו של דוב
1י ירמיה:
.17.8.59

משח דיין.
נואף שפל וארור שכמותן.
הדסה הודתה בפני ובפני עדים על כל
אשר עשית לה.
נבל מנוול שכמותן.
השתמשת בחולשתה של אשה אומללה
ומשכת אותה לתהום שלא תצא
ממנת.
אני גירשתי אותה היום מביתי בגללן.
ועתה, גבר זנונים שכמון, חייב כעת
לעזור לח, אם יש בן עוד שמץ של
ניצוץ אנושי נוסף לתאוותין הפרוצות

חהיסמנים הסודיים ש1
ן • :ש ־ 15 שנ ה תיו הייה של ת ת
^ דיין, בצד בעלה משה, העמדת־פנים
אכזרית. היא נהגה כאשד. מסורה, אף
שהנשואין התרוקנו מזמן מתוכנם. אפילו
השבוע, נמנעה ממתיחת ביקורת חריפה
על משה דיין (ראה עמודים .)14—15
מה באמת חושבת רות דיין על הגבר
שהיתה נשואה לו במשך 36 שנהן
אין ספק שרות דיין מכירה את משה
דיין יותר מכל אדם אחר בעולם. דעתה
עליו אינה רק עניין פרטי — יש לה
חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה.
קיים רק מיסמך אחד המלמד על כך.
זהו מיסמך כמום, מהתאריך . 16.9.59
הוא שייך לסידרת המיסמכים של מה
שקרוי ״פרשת ירמיה״.
עיקרי פרשה זו כבר התפרסמו בעבר,
תחילה ברמזים ולאחר מכן גם במפורש.
דוב ירמיה, חברו של דיין בימי הילדות
בנהלל, היד. חבר קיבוץ השומר־הצעיר

רותד ודוידבן ־ גוריון נול
חייו האיוטימ ״ סשלמשה דיין
(אילץ) וסגן־אלוף בצה״ל. בגיל העמידה
קרה לו דבר שכבר אירע לא פעם: הוא
התאהב עד מעל לראש בנערה צעירה,
ששירתה ביחידתו. שמה היה הדסה בן-
קיקי.
ירמיה, אדם רציני, לא רצה ביחסי-
עגבים קלי־דעת. הוא הסיק את מלוא
המסקנות: התגרש מאשתו והלך אחרי
אהבתו. הוא שילם מחיר כבד מאוד, כי
במכה אחד איבד את אשתו, ילדיו, מקומו
בקיבוץ וכל חבריו, שסברו כי עשה
עוול לאשתו. הוא עבר לקיבוץ שריד.
אדם שעזר לו בשעת צרה היה משה

הפרשה בשנת ,1963 כאשר הוציאה לאור
ספר בשם דרכים לוהטות.
ספר זה הכיל את כל השמות והפרטים
הנכונים של הפרשה, אך תחת לחץ שינ תה
את השמות. במקום ״משה דיין״ הופיע
בו ״מתי יניב״ .אך כל הארץ ידעה
במי המדובר (העולם הזה .)1358
המו״ל של הספר (והיחידי שהסכים
לפרסמו) ,אהרון אמיר, עמד על שינויים
מסויימים. כך, למשל, כללה הדסה בספר
את מיכתבו הארוך של בן־גוריון. לפי
דרישת אמיר /נמחק כל זכר לבן-גוריון,

ויומרתן להנהיג את הארץ הזו ליעודיה
הנעלים, תון ניאוף פרוע וניצול מעמדן
ואפשרויותיו הבלתי־מוגבלות לגבי צעירות
חסרות מגן.
ארור תהיה לעולם.
דוג ירמיה.

,,אגי מ חו סנ ת
נגד שוק נוסף״
ף ן שופתה של רוח דיין מהווה, אולי,
1 1את המיסמך האנושי המזעזע ביותר
בכל הסידרה. הוא כתוב על נייר־מיב-
תבים פרטי, הנושא בראשו את חתימתה
המודפסת.
.16.9.59
דב יקירי,
אני ממחרת לענות למכתבן כי ייתכן

מכתבה של רות דייו לדוב ירמיה, המכיל את תאור דמותו של משה דייו

״האשלייה הנקראת משה דיין ...הוא איש חולה, גס, חסר כל בסיס אנושי...״
הממשלה עסוק במסע־הבחירות,
תשובה ופגישה קרובה. בן־גוריון
כעבור שלושה ימים וכתב את
הארוך, המשתרע על גבי שלושה
בכתב־יד צפוף.

שאהיה בצפון בסוף הטבוע, ואין לי
תוכנית יותר טובח מאשר לגשת אליך
ולנסות להפיח בך קצת רוח טובח.
וראי תתפלא שאני כותבת בנוסח זח,
— אילו מכתבך היח מגיע אלי לפי
כשתיים (לפני כשנתיים) וראי חית כמהלומה
שאין קמים ממנח. אך כיוון
שאת חש 1ק הראשון כבר קיבלתי מזמן
בררך אחרת באותו חנוסח * ,למרתי
להתגבר, ואני מחוסנת נגר ש(ק נוסף,
ושום רבר מתעלוליו של משה אינו מד״
חים אותי. אני רק מתפלאת על הטיפשים
שעור מאמינים בו ונושאים אותו
על כפיים. האשלייה שבמשך שנים רבות
חייתי בח, הנקראת ״משה ריין״ כבר
מזמן איננח. עבורי חוא איש חולח, גס,
מחוסר כל בסיס אנושי כל שהוא, וחבל
שרק נותנים לו אפשרות להדביק במח לתו
ילדים וילדות חפים מפשע. ילדך
אינו הראשון שנפל קורבנו.

ובכן — היתר בעל-פה. יתכן שאגיע
עוד ביום שישי זה ב״ ,6.30 אך אם לא
אז, בשבת בבוקר.
בינתיים התעודד, ישנו עולם ומלואו
שנברא גם עבור בני-אנוש כמונו. שלך רות דיין.

הנה הנוסח המלא, המתפרסם
לראשונה :

הא שה אינ ה
קניין פרטי״
ך* אותו יום כתב יצחק נבון (אז מז-
^ ביר ראש־הממשלה) מיכתב בכתב־יד
לירמיה, בו ביקש סליחה על כי ראש*
הכוונה לנזסיבת־העיתונאים בו נודע
לרות דיין לראשונה, למחרת נויבצע־סיני,
שכל הארץ מדברת אודות הרומן שבין
משה דיין ובין רחל רבינוביץ, ושנפוצו
שמועות על גירושיה (העולם חזה .)1791
והבטיח התפנה מיכתבו עמודים

סוו מכתבו של דויד בן־גוריון לירמיה

הר־כנען.19.9.59 ,
פרטי — אישי.
לחבר דוב ירמיה — שלום רב.
מכתבך מיום 14.9.59 הגיע לידי רק
לפני ימים אחדים, ומכתבך הקודם לא
נמסר לי עד היום הזה. אולם מזכירי
יצחק נבון סיפר לי תוכנו.
אני מבין לרוחך, ואיני מתפלא על הצער,
הכאב והזעם הבוקעים מקרבך. אין
דבר טבעי מזה. ואומר לך האמת: היססתי
ופיקפקתי אם יש טעם בוויכוח איתך.
ולא באשר דבריך אינם ראויים לתשובה
ואין לשים לב לטענותיך. חלילה לי. גם
אם לא צדקת בכל, ומסקנותיו הציבוריות
אינן עומדות אולי בפני ההגיון האובייקטיבי
— ,אין להתרעם עליך על שאינך
מודד דבריך בפלס ההגיון.
רחשי הלב עמוקים משיקולי השכל, וגם
אולי יותר אמיתיים. בכל אופן מבחינה
סובייקטיבית. אולם החלטתי לענות לך —
בראותי שאתה טוען טענה ציבורית
ותובע עלבון הכלל, ולא רק מסיח כאבך
וצערך ועלבונך. ואיני קובל עליך על
שאתה מערבב שתי פרשיות שונות.
אולם אני מקווה שלא תתרעם עלי אם
אני מבחין ומבדיל בין הצד האישי האינטימי
— ובין הצד הציבורי, אם כי
ידעתי היטב כמה עמוק ורגיש הצד האישי
בדבר מעין זה, ואינני בא אליך בטענה
שעליך להתרעם לא רק על הגבר, אלא
גם על האשד( ,אם בחוויות כאלו יש יסוד
להתרעמות שבהגיון) ושעליו להבין ש־האשה
אינה קניין פרטי, אלא אישיות
(חמשך בעמוד )18

בר שת ירמיה יי
(המשך מעמוד )17
חופשית. דבר זה אינו מענייני, וגם לא
אכואל לחשוב שתקבל דברים אלה מפי
איש זר, אם הרגשתך שונה, ולכל איש
הסמכות והריבונות העליונה על הרגשותיו,
ואין לזר להתערב ברשות יחיד אוטונומית

אבל מכיוון שנדרשתי ממך לעמוד על
הצד הציבורי של הדבר — אשמע לך,
אם כי אני בטוח כמעט שלא תוכל לקבל
את גישתי, שהיא בהכרח לא־סובייק-
טיבית ולא־אינטימית.

דויד המלך
והאד מי ר א לנל סון
י * א איי ע ץ לד לעשות או לא לא
( /כפול במקור) לעשות מה שיש בדעתך
לעשות, ואם אתה סבור שעליך להרעיש
שמיים וארץ ו״לזעוק חמס״ — לא
אומר לך אם טוב ונבון הדבר או לא. אבל
לאחר שאתה קובל גם עלי, למה אני

דוד כן־גוריון
עצה לבעל נבגד
״תומך״ באיש ״הצבוע המורם מעם״ —
אומר לך בכנות ובגלוי־לב דעתי אני,
אם כי אני משער שקשה לך (ואולי בל-
תי־אפשרי מצידך) לקבל אותה.
לא רק בימינו אנו, אלא גם בדורות
הקודמים וגם בימי קדם (בימי נתן הנביא,
שאתה מסתייע בו) הבחינו — ויש הכרח
להבחץ — בין שני מישורים: המישור
הפרטי-שבפרטי שכינו דביגה (לא בין
אדם לחברו, שזהו עניין חכרתי וממלכתי)
— והמישור הציבורי. אדם יכול להיות
נזיר וקדוש כל ימיו — ולא יצלח לשליחות
ציבורית, וייתכן ההיפך. ואציין שתי
דוגמאות בולטות — אחת מההיסטוריה
שלנו, הרמוזה במיכתבך, ואחת מההיסטוריה
העולמית (או הבריטית).
א) דויד המלך. כותבי המיקרא ועור־כיו
היו מעריצי בית דויד המלך, וגדלותם
המוסרית היא שלא העלימו מהעם הפשע
האיום והמחריד של דויד, לא רק ביחס
לבת*שבע, אלא לאוריה החיתי. והמעשה
שעשה לאוריה, משרתו וחיילו הנאמן,
גרוע פי אלף ממה שעשה לבת־שבע. ואמנם
בא אליו נתן הנביא והוכיח אותו
באומץ־לב, אבל לא פסל את מלכותו,
ועד היום הזה שר עם ישראל ״דויד מלך
ישראל חי וקיים״ ,ואין לך מלך נערץ
באגדה היהודית כדויד המלך, אם כי כל
יהודי יודע מה עולל דויד המלך לאישה
של בת־שבע, לאוריה החיתי. ואם על כמה
דברים שבמיקרא אפשר אולי להגיד שהם
אינם אלא דברי אגדה — הרי הסיפור
הטראגי והמחריד על אוריה החיתי נושא
עליו חותם האמת, ואין כל יסוד לפקפק
באמיתותו ההיסטורית. ואפילו הנביא נתן
אשר אמר לדויד — ״אתה האיש״ (בתשובה
לדברי דויד, כי ״בן מוות האיש העושה
זאת״) ,הוסיף ואמר אחר כך ״גם ה׳
העביר חטאתו ולא תמות״ ,ולא אמר, כי
ה׳ העביר אותו מכסא המלוכה. והמלוכה
נתקיימה בשושלתו עד חורבן בית ראשון.
ב) וידוע המיקרה עם הגיבור ההיס טורי
הנערץ ביותר בתולדות בריטניה —
האדמירל נלסון, איש טראפאלגאר. כל
העם האנגלי יודע המעשה שהוא עשה עם
אשת השגריר הבריטי (נדמה לי במלכות
נאפולי) ,ודבר זה לא גרע מתודת העם
הבריטי והערצתו לגיבורו, אם כי ודאי

יודע אתה התפיסה הפוריטאנית ששלטה
באנגליה בתקופת ויקטוריה המלכה (בכל
אופן בנימוסיו המקובלים כלפי חוץ).

המישור ה אינ טי מי
והמישור הציבורי
!*״דעתי כי ״דברים אלו לא ישקיטו
ולא ירגיעו כאבך וכעסך. ואיני רואה
כל זכות לעצמי להשפיע עליך בנידון זה.
וזוכרים היטב האימרה הנבונה והאנושית
בפרקי אבות: אל תדון את חברך עד
שתגיע למקומו. אבל לאחר שפנית אלי
בתביעה ציבורית, כאל אחד משליחי
העם, לבער הרע מקרבנו ולהפסיק תמיכתי
באיש שעשה גדולות כמצביא בישראל
— אני רואה חובה (לא נעימה כל
כך) להגיד לך שדעתך וגישתך הציבורית
לא נראית לי.
אי־אפשר (ולדעתי אסור) לבדוק החיים
האינטימיים, הכמוסים של אדם — גבר
או אשד — ,ולקבוע לפיהם מעמדם וזכותם
בחברה. קשה לי לקבל הגדרתו, כי
האיש שאתה כועס עליו (ולא בלי סיבה
וצדק) הוא ״צבוע מורם מעם״ .בכל אופן
אין הוא צבוע, כי הוא לא מילא ולא
ימלא תפקיד של מוכיח ומטיף בעניינים
אינטימיים, בעניינים שבינו לבינה, והדברים
שעשה בשליחות העם עשה לא רק
בכושר רב — אלא במסירות נפש, ומה
שדרש מאחרים — דרש תחילה מעצמו,
ובקרב הלך הראשון לפני פקודיו.
אין אני מתפלא על כך שאין אתה מבחין
בין המישור האינטימי ובין המישור
הציבורי. כאבך נאמן, ואין מתווכחים בדברי
הגיון עם צער עמוק שבלב. אבל
אם אתה פונה אלי בשם האינטרס הציבורי
— ואם איני טועה, זהו תוכן מכתבו
אלי — הרי נדמה לי שאתה מערבב
שני דברים שאינם סובלים עירבוב.
אין בדעתי ואיני רואה זכות לעצמי
לייעץ לך מה תעשה ומה לא תעשה.
אינך מבקש עצתי ואינך חייב לבקשה.
אבל לאחר שפנית אלי — ראיתי זכות
וחובה לעצמי להעמיד אותך על הבחינה
הציבורית ולהגיד לך בכנות חברית שאיני
שותף למישפטך הציבורי, אם כי אני
מכבד הרגשתך ומבין לרוחך.
עניתי לך אחרי התלבטויות פנימיות,
ואם במשהו הכאבתי לך או ציערתי אותך
בדברי — אני מבקש סליחתך.
בברכה ד. כן־גוריון
__אם תרצה לראותי — אעשה זאת ברצון.

כדוכסוו גאד וין
צעק ער הארכיאולוגים
שהתערמו מהכרות החוק שר דייו
אתם גששוויס!

*** ר־הכיטחון משה דיין הכריז
\1£לפני שלושה שבועות בכנסת, כי
לפי מיטב הכרתו אינו עובר על שום
חוק בעסקי העתיקות שלו. השבוע הסתבר
כי הצהרה זו היתה שקר. לא רק
שדיין יודע שבחפירותיו וברכישות העתיקות
שלו הוא עובר על החוק, אלא
שבשעתו הוא נתן התחייבות מפורשת ל־מישטרת
ישראל לא לעבור על החוק.
השבוע פירסם דבר, חלק מפרשה זו,
הנוגעת לחפירת השוד של דיין באזור,
ב־ .1965 חלקה הראשון של הפרשה היה
ידוע, ואף פורסם בהטולם הזה. היה זה

סעיפים אלה. אחרי 13 חודש(!) קיבל המפקח
העתק תשובה ממישטרת תל־אביב
בחתימת הקצין איבצן. במכתב נאמר שלאחר
מגעים אשר ניהלה המישטרה עם
דיין, הבטיח האחרון לא לעבור שוב על
החוק.
הוסיף דבר :״ארכיאולוגים ומפקחי־עתיקות
הגישו עשרות תלונות נגד דיין
מאז ,1957 לאחר שראו אותו חופר ומוציא
עתיקות בניגוד לחוק. החקירה בתלונות
אלה הסתיימה בלא כלום, לאחר
שעוכבה באגף העתיקות, במשרד היועץ-
המשפטי לממשלה ובמישטרה. בזמנו היה

אני מו קיר א ת
רות מ אוד מ אוד
סתכר שכן־גוריון צדק בנבואתו,
ודוב ירמיה לא קיבל את גישתו וכתב
לו מיכתב נוסף. על כך ענה בן־גוריון
כעבור שבועיים, הפעם במיכתב רשמי על
נייר־המיכתבים של ראש־הממשלה, במכו־נח־כתיבה

הקרייה 1 ,באוקטובר .1959
לחבר דב ירמיהו — שלום וברכה,
חייתי בטוח מראש, שלא אשכנע אותן,
וכתבתי לך מה שכתבתי לא לשכנע אותך,
אלא להסביר לך עמדתי אני.
אני מסכים אתך בהערכתך את רות.
אני מכיר אותה, ומשום כך אני מוקיר
אותה מאוד מאוד. אבל איני מסכים
להערכתך על משה. איני אומר (ואולי
לא הדגשתי זאת דיי בתשובתי אליך) כי
עניינים שבינו לבינה אינם חשובים לגבי
הערכת אדם, אבל איני מקבל גזר־דינך
על האיש שהוא נראה לי אחרת משהוא
נראה לך.
יתכן ששנינו הננו סובייקטיביים ואין

(להסכים לכך שדיעותינו חלוקות).
בברכת שנה טובה,
ד. בו־גוריון

עורכי התג״ך
לא העלימו
^ תכן שהקטע במיכתבו של בן־גור-
יון הנוגע ביותר למצב הנוכחי הוא
זה שבו הוא משבח את כותבי ועורכי
התנ״ך על כי לא העלימו את פשעיו של
דויד המלך.
אם אמנם חובה היא לציין ולהנציח את
חולשותיהם של גיבורים לאומיים בימי
קדם, אין להעלים את מעשיהם של מנהיגי-
ציבור בימינו — ומאותה סיבה.

העגל שגעלם

זהו צילום תבליט העגל העתיק מטין סומסום שברמת־הגולן,
שלדברי נתב ״הארץ״ ,יהודה אריאל, הגיע
בצורה מיסתורית לאוסף העתיקות של משה דיין, אחרי שלדברי מפקד צה ל
במקום סומנו האבנים על־ידי משה דיין קודם לכן, לשם העברתן לביתו.
מפקח העתיקות ברושי, שנסע יום אחד
מאשדוד לתל־אביב. כאשר חלף האוטובוס
על פני אזור, ראה המפקח מבעד
לחלון אדם חופר באתר העתיקות של
אזור.
ברושי ירד מהאוטובוס, ניגש לאתר,
בו ניצב שלט שקבע כי המקום הוא אתר
ארכיאולוגי שאסור לחפור בו, גילה לתדהמתו
כי החופר הוא חבר הכנסת משה
דייו.
גילה השבוע דבר :״המפקח התלונן ב־מישטרה
בינואר .1965 לפי תלונתו העמיד
את דיין על העובדה שהוא עובר על
מיספר סעיפים בחוק, ובתשובה על כך
אמר לו דיין כי אינו יודע על קיומם של

הסכם בין מנהל אגף העתיקות ובין דיין,
לפיו יוכל דיין לבצע ״חפירות הצלה״ במקומות
שבהם עמדו בולדוזרים להרוס
את האתרים. ההסכם בוטל, לאחר שהצ טברו
עדויות של מפקחי עתיקות, לפיהן
הפר דיין את ההסכם. בין השאר הגיעה
תלונה על הוצאת עתיקות מהתל בעבדת
וממקומות אחרים.״

מה יגיד
כל דג רקק?״
ביוגרפיה של משה דיין, מסרי
עטו של שבתי טבת, שהופיעה לאח־

רונה, מתוארת סצינה נוספת, בלתי ידועה,
מפרשת שוד העתיקות באזור ב־.1965
כתב טבת :״דיין הוזמן למישטרה ב עקבות
תלונה שהוגשה נגדו על כך שחפר
ללא רשות. דיין הודיע מצירו כי הוא
מוכן לבטל את חסינותו הפרלמנטרית,
כדי להחקר ואף לעמוד למישפט. ואכן,
ב* 25 בינואר גבתה ממנו המישטרה עדות.
אלא שבמקום מישפם נעשה מעין הסדר
בינו לבין אגף העתיקות. יגאל ידין...
כפרופסור וראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה
העברית בירושלים, כינה את
הד״ר בירן ואת הד״ר ייבין שעמדו בראש
אגף העתיקות בשם ״פושעים״ וכאשר
הסבירו לו מבוכתם, בהיות דיין שר, מצביא
קדש ועתה חבר־כנסת, הוסיף ואמר:
״אתם הפושעים, לא הוא. אם אתם גות־נים
לו לחפור, מה יגיד כל דג רקק?״
היזם הצטרף יגאל ידין אל אלה שבגלל
התעלמותם מהפרת החוק של דיין כינה
אותם ״פושעים.״
אגב, טבת שהוא דייניסט מושבע, לא
הסתיר בביוגרפיה שלו צד אפל זה באישיותו
של דיין. כתב טבת בין השאר :
״...מכאן ואילך היו חפירת העתיקות,
חשיפתן, הדבקתן ושיקומן לעיסוק מרכזי
בחייו, לתאווה שאינה יודעת שבעה,
ליצר שאין לו סיפוק ומעצור. כך עבר
על איסור מפורש בחוק העתיקות. בהזדמנות
אחת אמר, כי אם תהיה לו הברירה
לחפור עתיקות מחצית אחת של חייו
ולהחבש בכלא מחציתם השניה, או לא
לחפור כלל ולהשאר בן־חורין, היה בוחר
באפשרות הראשונה ...מפר החוק היה
לחלק מדיוקנו, מעין גון קודר ומפחיד,
שהרתיע חוגים מסויימים מפני מנהיגותו
הטבעית.״

פסיכולוג מנתח את

הפרות החוק שלדיין
ף* תעלומה העיקרית המרחפת מעל עסקי העתיקות של
1 1משה דיין, והמטרידה גס את מעריציו המושבעים, היא
השאלה: מדוע הוא עושה זאת 7שכן, אפילו לחסידיו של דיין
ברור שהוא יודע כי הוא עובר בכך על החוק. מה דוחף אותו
לעיסוקים בלתי חוקיים אלה הפוגעים בתדמיתו: האם זאת
תאוות־בצע 7האס זה הרצון להוכיח שהוא מעל לחוק? האס
זאת תאווה אינטלקטואלית, או שמא אין זה אלא גילוי נוסף של
הנון־קונפורמיזם שלו 7
לפסיכולוגים קל יותר לתת תשובה לשאלות אלה. הסביר
אחד מהם את הרקע הפסיכולוגי לתופעת שוד העתיקות של
משה דיין:
יש הסבר פשוט וחד משמעי לתופעה, גם אם אין מתייחסים
לאיפיון האדם עצמו. הסבר זה קשור במושג אותו מייצג בפסיכולוגיה
המודרנית פסיכיאטר ידוע, סוליבאן. זהו המושג של
האני הרע.״
״האני הרע״ מצוי אצל אישיות סכיזואידית, והוא מעין
טכניקה מסויימת, שבה משתמשת אותה אישיות כדי להתגבר
על נוקשות פנימית מסויימת הקשורה במערכת ערכית נוקשה,
ובלתי מבוגרת.
לכל אדם יש מערכת ערכים משלו, שבפסיכולוגיה הפרוידיא נית
נקראת בשם ״האני העליון״ .מערכת זו היא המכתיבה את
התנהגותו של האדם בכל שטחי הפעילות שלו. היא שמורה
לו מה טוב ומה רע, מה יפה ומה מכוער, מה מותר ומה אסור.

תחגת חליפין
אינדי אני ת
מקום אחר בביוגרפיית דיין, מספר
טבת מה עשה דיין בתל עלי־מונתאר
בעזה, אחרי כיבושה בעת מיבצע קדש:
״לאחר ש ח בענייני המימשל, עלה דיין
על המונתאד — תל מוארך ששימש מאז
ומתמיד נקודת מפתח לכיבוש העיר עזה.
הוא גילה עניין בביצורים המצריים, ונזהר
שלא לעלות על מוקשים שטרם פורקו,
אבל לאמיתו של דבר, בחנה עינו את
חתכי הקרקע שבחפירות המצריות. ואכן,
עד מהרה החל לחפור וחשף קבר כנעני,
ובו כד וצלחת שניתנו כמנחה למת. את
הכד הלא מנוקה לקח עמו כדי לשקמו
בביתו.
״רצועת עזה וחצי האי סיני, כאוצר
עתיקות העסיקו אותו עד ליום האחרון
של הנסיגה. הוא ערך סיורים נרחבים באתרי
העתיקות, חפר אחריהן במו ידיו,
רכש מכספו וקיבל מתנות ...הוא פיתח
שרות חליפין מהיר ויעיל עם הבדואים
החונים בסביבות שייך זוויד ...תחילה
היה בא בעצמו כל יום ר למקום המפגש
שקבעו, שנעשה למעין תחנת חליפין אינ דיאנית,
משלם לבדואים במעט כסף ובהרבה
קפה ותה, ומקבל בתמורה כדים
ומטבעות שמצאו. אחר־כך היה שולח את
ראש־לשכתו למקום המפגש ולבסוף היה
נהגו נוסע בגפו למקום המפגש ועושה
את החליפין.״
הנה כי כן: עדויות כתובות ומפורשות
לא חסרות לגבי שוד העתיקות של
דיין. אבל מישטרת ישראל, אינה יודעת
כנראה לקרוא.

תבליט עגל
ב חו מ ה
ך* א רק במיבצע ל,דש נהג דיין ל/העסיק
אנשי צבא בעסקי העתיקות
הפליליים שלו. לאחרונה נזכרו בסיפור
מסמר שיער.
באחד מסיוריו של דיין כשר־הביטחון
בלוויית חבורת קצינים, גילה דיין באתר
עתיקות פסל כבד של אלת הירח. בפקו דתו
נאלצו ארבעה קצינים בכירים בדרגות
של אלוף־מישנה להיות הסבלים שלו,
ולסחוב את אלת הירח על גבי אלונקה
אל המסוק שהעביר אותה לחצרו של
דיין. אלת הירח ניצבה זמן רב בחצר
דיין לפני שהועברה למקום אחר, בלתי
ידוע.
אפילו הארץ, שהצניע עד כה את עסקי
העתיקות של דיין ונמנע ׳מלהגיב על הפרות
החוק של שר־הביטחון, נאלץ השבוע
לפרסם כתבה של כתבו בגליל ה־

בנוסף לכל אלה מציבה מערכת זו ל״אני״ כל מיני דרישות
נוספות: להיות מוצלח יותר מאחרים ! להצטיין יותר, להתבלט
יותר !
ככל ש״האני העליון״ יותר נוקשה, כך גדולות הדרישות
שהוא מציב בפני ״האני״ .אדם עם ״אני עליון״ נוקשה ובעל
נטיה מובהקת לציור, לא יצייר אם לא יוכל להיות צייר לפחות
ברמה של פיקאסו. מכאן, ש״אני עליון״ נוקשה, בלתי גמיש
ובלתי מתפשר, אינו מאפשר כמעט כל יצירתיות ומגביל את
הפעילות הפרודוקטיבית של בעליו, כיוון שהוא מתייחס רק
לרצוי ולא למצוי.
כיוון שאדם לא יכול לעמוד בלחצים אלה של ״האני העליון״,
להיות מושלם ומצטיין בכל השטחים׳ הוא חייב להתפשר כדי
שיוכל לבטא את עצמו בכל אחד משטחי החיים.
כאשר יש ״אני עליון״ נוקשה קשה להתפשר. אחת הטכניקות
הפסיכולוגיות של הסרת הלחץ של ״האני העליון״ מעל ״האני״,
היא חיפוש דרך להפטר ממנו. זאת ניתן לעשות בטכניקה התת־הכרתית
של ״האני הרע.״ זוהי התופעה שסוליבאן מדבר עליה.

מערבי, יהודה אריאל, שהיד, עד להפרות
חוק של משה דיין. העובדות שהועלו בכתבתו
של אריאל, שימשו נושא לשאילתות
שהגיש השבוע ח״כ אורי אבנרי,
ושנועדו להבטיח שפרשת העתיקות של
דיין לא תושתק ולא תורד מסדר היום.
וזה נוסח השאילתות:

אד: שר החינוך והתרבות
הארץ של יום 28.12.71 מביא את כתבתו
של סופר העיתון מר יהודה אריאל.
מר אריאל מוסר, כי בסוף חודש ספטמבר
1967 יצא יחד עם מפקח העתיקות
מר נתנאל תפילינסקי, ובליוויו של סרן
דודו מהמימשל הצבאי בקונייטרה, לעין
סומסום, שם ראה !מפקח העתיקות אבנים
מעניינות. בחצר הנטושה של המוכתר מצאו
משקוף עם ראש אריה, הנמצא כיום
במוזיאון בקונייטרה, והרבה מימצאים נוספים.
בין היתר נתגלה בחצר תבליט אבן
של עגל בתוך חומת מחסן.
לדברי העיתונאי, כעבור שבוע, כאשר

זוהי הכרזה של ״האני״ על עצמו כ״לא טוב,״ לא במילים אלא
במעשים.
רוב האנשים היושבים בבתי־כלא הם בעלי מערכת ערכית
נוקשה מאוד, וניסויים פסיכולוגיים הוכיחו זאת, שהמעשים
הבלתי חוקיים שלהם היו מעין נסיון ״להתגרש״ ממערכת זו,
ולהשתחרר מהלחצים שמערכת זו הפעילה על ״האני״ שלהם.
תופעה נוספת שמאפיינת אישיות סכיזואידית כזו היא חרדת
עזיבה אינפנטילית גבוהה מאוד, המונעת מהם כל אפשרות
ליצור קשר אמיתי עם אחרים, דווקא מתוך פהד שברגע שיווצר
קשר ממשי הם עלולים לאבד אותו ואז לא יוכלו לעמוד בכאב
של האבידה. הבעיה של דיין היא הבעיה של חוסר היכולת
ליצור קשר משמעותי ואמיתי עם החיים, כיוון שקשר זה עלול
להכאיב לו. הוא תמיד יפחד מאובדן קשר כזה, ולכן לא יצור
אותו.
בצורת העיסוק של דיין בארכיאולוגיה ניתן להבחין בשני

תוים אלה המאפיינים את אישיותו: התחמקות מקשרים עכשוויים
חזקים העלולים להכאיב לו, ובריחה קלאסית מההתערבות בחיים,
בצורה המבליטה את ״האני הרע״ ומשחררת אותו מהלחצים
הנפשיים הכבדים של מערכת הערכים הנוקשה שלו.
עיסוק בארכיאולוגיה, כמו עיסוק בשפות מתות או בכתבים
עתיקים, הוא אובססיה עיסוקית לגבי אנשים הסולדים מהתערבות
בחיי היום־יום. אלה המפחדים מהעכשיו, שקשה להם להבטיח
קשרים משמעותיים בתוך העכשיו ולכן הם מחפשים לעצמם
עיסוק וקשרים אל העבר, שככל שהוא רחוק יותר, כך ייטב.
תעסוקתו של דיין בארכיאולוגיה מוציאה אותו מחוץ לסכנה
של האינטימיות שבחיים, היא נותנת לו סוג של שווי משקל
ומאפשרת לו לחיות ללא קושי — למרות הבעיות הנפשיות
הקשות המעיקות עליו. העובדה שהתעסקות זו קשורה באלמנטים
של הפרת חוק, יוצרת אצלו את ״האני הרע״ בצורה המאפשרת
לו לרכך את המערכת הערכית הנוקשה שלו ולהתבלט כמי שאינו
מוגדר ואינו מסתגל.
ביסודו של דבר הבעיה של דיין היא בעיה פסיכולוגית
והפתרון שלה יכול להיות רק תרפואידי — ולא משפטי.

בא מר תפילינסקי לקחת את המימצאים,
לא נמצא שם התבליט ואבנים מעניינות
אחרות. מר אריאל מציין ני שנתיים לאחר
מכן נודע לו מפי עובד אגף העתיקות,
שתבליט העגל נמצא בביתו של מר
דייו•
מר אריאל מציין, כי שבוע או שבועיים
אחרי הסיור בעיר סומסום בדרכו לגולן,
פגש שוב את מר תפילינסקי, מר שמריה
גוטמן ועוד ארכיאולוגים, שהיו בדרך ל־חושניה,
כדי לבדוק את האוסף הארכיאולוגי
במקום. לדברי מר אריאל אישר
מפקד, שאבנים אלה סומנו על־ידי מר
דיין, כדי לאסוף אותן מחורבות שונות,
לשם העברתן לביתו של מר דיין. מר
אריאל טוען, כי בשתי הזדמנויות שונות
העלה בפגי מנהל אגף העתיקות, ד״ר
אברהם בירן, את הבעיה של הוצאת מימ־צאיס
ארכיאולוגיים מהגולן על־ידי מר
דיין, ולטענתו ד״ר בירן התעלם מהשאלות,
כפי שעשה זאת בעבר, כאשר הועלו
פרשיות דומות על-ידי נאמני אגף
העתיקות בכינוסיהם השנתיים.

עוד מוסר העיתונאי, כי בשנת 1959/8
הגיעה יחידה צבאית (גולני) לאתר עתי־ |
קות מול תל אל־בירה -שליד קיבוץ יס עור,
לשם תרגיל התחפרות. חובבי עתי -ן
קות מיסעור ביקשו להימנע מלבצע את 1 התרגיל באתר, אך לא נענו.
מר אריאל מציין, כי כעבור יום או יומיים
הופיע במקום מר דיין לשם עריכת
חפירה נוספת והוצאת מימצאים מהמקום.
פנייתו של ארכיאולוג המחוז, מר משד,
פראוזניץ, לפיקוד הצפון, להחזיר את ה־מימצאים,
הושבה ריקם.

הנני מבקש לדעת:
( )1האם הטענות
( )2אם נבדקו —
אם נמצא בי
מה אינו נכון

הנ״ל נבדקו ן
מה העלתה הבדיקה?
הטענות אינן נכונות,
מתוכן 1

( )3אם נמצא כי עיקרן של הטענות
נבונות — האם ננקטו צעדים כלשהם
על־ידי משרד החינוך, ואם
כן — מהן?

100 די לזוג

״מרבד הקסמים׳ /מועדון־הלילה ,
של ״שרתון״ ,דחוס מפה לפה,
בליל סילבסטר .1971 תמורת מאה לירות, קיבל זוג אורחים

פלטות קרות, שמפניה, תזמורת ריקודים ומאות בלונים צבעוניים.
ב״טיפאניס״ (משמאל) ישבה שורה של חתיכות בודדות
ליד הבאר, מצפות למישהו — כמו בלילות של כל ימות השנה.

ך! 1ן 11ךןךןב״טיפאניס״ .זוג תיי־
| ) רים צעירים חוגג את 1111ן הסילבסטר בצורח יומיומית לחלוטין.

ץ ץ סדרת הי א סיסמה מקודשת לא רק
אצל חיים טופול על הגג, אלא גם
אצל כל עם ישראל. וכמו בכל חג מסורתי,
גם בליל שבת האחרון חזר העם
והוכיח את זיקתו העמוקה למסורת.
וכמו בכל חג, היה מי שהטעים, והיה
מי שהירבה. הרוב החילוני ישב בבית באדישות
מדאיגה. ואילו המיעוט המהדר
במיצוות, לא היסס להוציא מחגורתו המהודקת
,80 מאה, ועד 300ל״י לזוג,
על־מנת לזכות בזוג כרטיסים, רצוי סמוך
ככל האפשר לכותל המיזרח, באיזה בית־מועד
נאות, שם ניתן היה לחגוג את השנה
החדשה בהידור מתאים: דהיינו,
כוסית שמפניה, בלונים, והרבה רעש.
בסיור קל ברחבי תל-אביב ניתן היה

ב״דולפין באר״ התרכזה אצולת
^ הכסף. יש הטוענים שעשירים ידו^
1111 111
עים כליפסקי ולנסקי הם מאורחיו הקבועים של המועדון, שבשעריו

לקבל תמונה מתומצתת, אך מדוייקת, על
השפחה שתקפה את עם ישראל.
במועדון הלילה של מלון שרתון קיבלו
האורחים, תמורת המאה לירות לזוג, סלטה
קרה ובקבוק שמפניה תוצרת הארץ. התזמורת,
שהיוותה למעשה את התוכנית
היחידה של הערב — מנגנת במועדון זה
גם בכל לילה אחר של השנה.

ןךיןץןך 1ן \ 1ך ו

ביופיין. בנוסף לשמפניה
החלו מבזיקים האורות
שנערכה לכבוד השנה

ב״טיפאניס״ היתח השמחה רבה ומצב הרוח משופרא
דשופרא. עשרות חתיכות במיני—מידי— מקסי התחרו
המסורתית, הוגש במקום גם מרק גולש ! לאחר חצות
הפסיכודליים המקוטעים של המקום שתרמו לחילולה
החדשה הבאה עלינו ועל כל בית ישראל לטובה.

ך* אםלמ ען הבלונים הצבעוניים והשמי
1פניה היה כדאי לשלם מאה לירות?
כנראה שכן, אם לשפוט לפי הצפיפות
הנוראה ששררה במקום — כמו בשאר המקומות,
כמו כליף וקראוואן והמערה ביפו,
לשם לא יכולת לדחוס סיכה.
בסיפאניס אפשר היה לקבל תמורת אותו
הסכום כבשרתון גם מדק גולש חם.
בשרוזון כללו החוגגים אנשי פקידות בבירה
ותיירים מועטים. בטיפאניס — ספריות

באים בעלי מכוניו
(בתמונה למטה) ׳
והתלונן לפניו, על

נעמי אדווה, היו התרחשויות מסוג אחר
(ראה רחל המרחלת).
ודווקא במועדון האצולה דולפין באר —
שם אפשר להוציא גם בערב רגיל —150
200 לירות לזוג — אירעה התקרות ה־פיקנטית
של הערב — כלל לא ברוח
בשורת השלום של המושיע. שמלות הפאר
והעדיים הנוצצים של נשות החברה
הגבוהה, דמו לסצינה מסרט. אך ברגע
שהמצלמה הבזיקה זינק בעל הבית, זיגמונד
וייזל — בצעקות אימים :״לא לצלם!
אני קורא למשטרה!״
השמחה הושבתה. עד שהגיע סמל
המישטרה אלי הרם, שהסביר לאדון
וייזל כי אין כל חוק האוסר לצלם מסיבות
— גם אם אירע בהן בילבול מסויים.
למראה המהומה, נעצרו עוברי־אורח
לחזות במתרחש .״סנובים,״ הגיב אחד מהם,
שהציץ לתוך פנים המועדון .״מה
כל השמחה עליהם? פתאום התחילו לח גוג
לי חגים של הגזיים.״
״אל תגזים,״ השיבה הצעירה לצידו.
״למה זה חג רק של הגויים? זה חג גם

לספרית אולגה ביטון (למעלה) ולפקידה בטי כהן

(למטה) לא איכפת כמה שילמו חחבריס שלחן עבור

בילוי הסילבסטר. העיקר שיש הזדמנות לחגוג את השנה החדשה. מחר חוזרים
לעבודה האפורה, וממתינים להזדמנות לשמחה נוספת אותה יבלו בריקודים סוערים.

שלנו. אצלנו הראשון לינואר זה לא התחלת
השנה החדשה? מישהו זוכר בכלל
איך הולכים התאריכים בעברית? מדוע
לא לשמוח בראש השנה, יחד עם כל העולם?״

יקרות
ביותר. מנהל המקום, זיגמונד וייזל
ק חמט כשהמצלמה הבזיקה, הזעיק שוטר
י מפריעים על שלוותם של אורחיו החשובים.

יפהפיות, מכונאים ונהגים.
אוהלים, מועדון הלילה של הילטון, סיפק
תוכנית, אך קימץ בכיבוד. נוסף לתזמורת,
הופיעו במקום בועז שרעבי וצמד
זמרות תוצרת הוץ — אייבל ואווה
פרנסים. הקהל — ברובו תיירים אורחי
המלון, וישראלים בודדים, שהעדיפו לשלם
— 80 לירות לזוג במקום —100
במקום אחר. אך אם לקחת בחשבון, כי
לאחר שנתרוקנה כוסית השמפניה הראשונה
— חייב כל משקה נוסף בתשלום
נוסף — מגיע החשבון לזוג למאתיים
ויותר.
השמחות התחוללו גם בבתים פרטיים.
באחד מהם, הציעה נערת חברה מפורסמת
לאורחיה לחם לבן ומרק גולש.
חלק מהאורחים קיווה ליותר — אך נאלץ
להסתפק בזאת בלבד. שום חשפנות, כבימים
עבדו, שום השתוללות ראוייה לשמה
— שום כלום חוץ מהגולש והלחם.
בבית פרטי אחר, אצל נערת חברה אחרת,

נשיקה אחרונה

טר : 1971 נשיקת פרידה לשגח שחלפח.

ב מ דינ ה
העם
ז רי קו ת
חיטי!
ב 12-בלילה ביום השישי האחרון, היו
צריכים לרעום התותחים. הם היו צריכים
לבשר את סוף שנת ההמתנה של נשיא
מצריים, ואת חידוש המערכה.
בישראל לא היסס איש לקבל את פני
השנה החדשה בנשיקות. איש לא היטה
אוזן להקשיב, אולי באמת רעמו התותחים.
המסעדות, המלונות, האולמות והמועדונים,
בקהיר כמו בתל-אביב, היו גדושים בהמונים,
שהאמינו כי עם השנה שחלפה גוועו
גם סיכויי חידוש המלחמה.
במקום להלחם באוייב אנושי, נאלצו
אזרחי ישראל השבוע, בפתח ,1972 להלחם
באוייב אחר: נגיפי השפעת, שהפילו למשכב
רבבות אזרחים, פגעו בכל שכבות
האוכלוסיה, מבלי להפלות בין מיוחסים
למקופחים.
כמו לקראת המלחמה, היו כאלה שהתכוננו
גם לפלישת נגיפי השפעת. רבים
נטלו חיסון, הופתעו אחרי שנפלו למשכב
למרות זריקות החיסון. הנגיף, כך הסתבר,
היה שונה מזה שמפניו חוסנו.
מחוסנת מפני מלחמה בהבטחת מטוסי
פאנטום נוספים, נכנסה ישראל לשנה אזרחית
חדשה. האם תהיה מחוסנת בשנה
זו גם מנגיפים חברתיים אחרים?

מ פ לגו ת
ה אלוף שהובס האלוף עזר וייצמן, מפקד חיל־האויר
לשעבר, לו היה חלק מכריע בהיסת הצבא
המצרך במלחמת ששת הימים׳ הו״ח בק־

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסים

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל 5תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

יעוץ פסיכולוגי

יו״ר עזר וייצמן

טיפול כבעיות —
ולימוד היפנוזה

מי מפחד נובגין?

המשרד בת״א: רח׳ המלך ג׳ורג׳ 45
בשעות 15.00—18.00
המשרד בחיפה: טל 04/69300 :

מ• אחה
מבחנים פסיכולוגיים יגלו זאת. מבחני
אישיות. מבחני משכל 1.0ומבחנים
לבחירת מקצוע.
פנו לת.ד. ע 852/ר״ג, ותוזמנו
לפסיכולוג מוסמך.

בסלון סוני ה — חיפה
ערב
ב י ״ ס
לספרות נשים
שיטות חדישות ביותר, מוצרי ״וולד.״
בלבד!
בסיום — תעודה, עבודח — מובטחת !
סלון סוניה, ככר היינריך היינה ,10
הר הכרמל חיפה, טל.81301 :

רב. היתר. זו תבוסה בחזית המפלגתית.
כל עוד היתד. גח״ל שותפה בממשל:.
הליכוד הלאומי, ועזר ייצג אותה כשר
בממשלה, זרח כוכבו בצמרת המפלגתית
הימנית. אולם כאשר פורקה ממשלת הליכוד,
ועזר, שנותר קרח מכאן ומכאן, נאלץ
להיכנס לקלחת העסקנות המפלגתית כיד
שב־ראש הנהלת תנועת החרות: ,יבאו לו
רבים כי לא יחזיק מעמד יותר משנה.
חלפה שנד. והנבואות התממשו. לעזר
נודע פתאום, באמצעות העתונות, כי הוא
איים בהתפטרות. היה זה רמז שדמה
לנקודה השחורה במסורת שודדי הים: פסק
דין של החלפת רב־חובל. היתד. זו צורה
עדינה לרמוז לעזר שאם לא יחזור בו
מסורה יש דרך להיפטר ממנו.
אזהרה בעוד מועד. לכאורה היה
חטאו של עזר העזתו לבטא בפומבי רעיון
אפיקורסי כמו אפשרות איחוד מחודש עם
גורמים ימניים שונים, כולל אנשי המרכז
החופשי שסולקו בזמנו מחרות בגלל זעפו
של הבוס המפלגתי — מנחם בגין.
אולם זו היתה רק תואנה. ניתן היה
להבהיר לעזר בשקט וללא פירסום שהצעה
כזו אינה הגיונית כל עוד בגין הוא מנהיג
המפלגה. מאחורי סיבה זו הסתתרו התנגשויות
עמוקות הרבה יותר.
ה עו ל ם הז ה 1792

עזר, שנהנה מתמיכת המנגנון במפלגה
הכפוף לח״כ יוסף קרמרמן, גילה נטיות
יתר של עצמאות. במפלגה, העומדת בפני
הכרעות לקראת שנח הבחירות המתקרבת,
סימנו נטיות אלה שאיפה לחלק עם בגין
את השלטון במפלגה, אם לא לרשת אותו.
למרות כוחו של המנגנון בחרות, נשארה
המפלגה מפלגה פטריארכלית, הכפופה לרצונו
של המנהיג. הפעם לא רצה בגין
להמתין להתנגשות פומבית וגלויה כדי
להבהיר זאת לוייצמן. הוא עשה זאת בעוד
מועד, כדי שלאיש לא יהיה ספק מי שולט
במפלגה.
אם אומנם לא התפטר עזר וייצמן מתפקיד
יושב־ראש ההנהלה וחזר בו, הרי
אין כמעט ספק שהוא ייאלץ לעשות זאת
בעתיד הקרוב.
אין כל סיכוי למרוד נגד מחבר המרד.

י הדו ת
מדוע שכושי
י חלי ט
להתגייר?
״הוא בסך-הכל כושי. בגללו אתם עושים
כל-כך הרבה רעש?״
תגובתו זו של מזכיר בית־הדין הרבני
הירושלמי, היתד. אופיינית. איש מכל היהודים
הטובים, שנתקלו בנסיונותיו העק שניים
של עזרא ואניה, להתגייר — לא
הצליחו להבין מה פתאום יקום צעיר אמריקאי
נורמלי, וירצה להצטרף ליהדות. כנראה
שיש לו סיבות אפלות. ואם הוא כנה —
כנראה שאיננו נורמלי.
כך, זכה ואניה 24 כושי אמריקאי
פרוטסטנטי, להכיר על בשרו עד כמה
קשה להצטרף לעם הנבחר.
איש על הקבר. הרב פייבל פרנק,
לשעבר אב בית־הדין הרבני בירושלים,
וכיום רבה של ימידמשה, הכיר את ואניה
לראשונה לפני כשנתיים וחצי. באחד הימים
התייצב בלישכתו צעיר כושי מגודל
זקן, לבוש טלית וחבוש כיפה, הודיע כי
רצונו להתגייר. הוא הוציא מכיסו המלצה
חמה, חתומה בידי הרב ד״ר מיכאל גולדשטיין,
רבה של ישיבת התפוצות שעל
הר־ציון.
דרך היכרותו של ואניה עם הרב גולדשטיין
-נשמעת כלקוחה מאגדות י.ל. פרץ :
לפני שלוש שנים, בליל חורף, ביקר הרב
גולדשטיין ליד קבר דויד המלך. סמוך לקבר,
מצא את ואניה, ישן בכפור העז ללא
שמיכה לגופו. הרב העירו, לקחו עימו לישיבתו.
תלמיד
ישיבה כושי. מאז אותו
לילה לא נפרד ואניה מן הישיבה. הוא
החל לומד עברית, ש״ס ופוסקים, דבק
ליהדגת כלסם משכר. לא היתד. מיצווה,
קלה כחמורה, שלא מילא.
לאחר שנת לימודים בישיבה, יצא ואניה
לחצי שנה לעין־יהב, עבד שם בחקלאות
על־מנת למלא את מיצוות יישוב ארץ
הקודש. אחר, חזר לישיבה.
אז, ביקש להתגייר. מבוקשו כמובן לא
ניתן לו. כאשר פנו תלמידי ישיבת הר־ציון,
לאחר זמן, לבית־הדין הרבני בירושלים,
שאלו מדוע מתעכב גיורו, נענו
בתשובתו דלעיל של המזכיר.
מעגל מחוכם. אשרת השהייה של
ואניה בארץ עמדה לפוג. משרד הפנים
סירב להאריך אותה. גם בקשתו של הכושי
המתייהד לזכות בתעודת עולה נדחתה.
״אם יתגייר, ניתן לו תעודת עולה׳,׳ נמסר
ממשרד הפנים.
נימוק נוסף של פקידי המשרד לאי-
מתן התעודה :״הבחור הזה תימהוני.״ כשביקשו
האברכים הסבר למושג תמוה זד.
נענו :״ודאי שתימהוני. וכי איזה כושי
יחליט להתגייר?״
בידי בית־הדין הרבני בירושלים, שנתבקש
לגייר את ואניה, היה נימוק משכנע
אף יותר: על ואניה להמציא תעודת
עולה. מאחר שמשרד הפנים סירב להעניק
תעודה זו ללא גיור מוקדם, הוכנס
הכושי שדבק ביהדות למעגל קסמים מחוכם.
שבירת
המעגל. כאשר נוכחו הרב
גולדשטיין וואניה כי האשרה תפוג בטרם
יקום לצעיר גואל, פנו לרב פרנק. לאחר
ששמע את הסיפור, החליט הרב להרכיב
בית־דין מיוחד שיגייר את ואניה. בית־הדין
הרבני של תל-אביב היה צריך לאשר
את הגיור בדיעבד. והוא אמנם עשה זאת.
זמן מה לפני הגיור, ביקרה בהר־ציון
סנדי רסט -סטודנטית לסוציולוגיה ממנהטן.
העולם הז ה 1792

היא פגשה בצעיר הכושי, והשניים התאהבו
קשות. סנדי, בת למשפחה חרדית קיצונית,
קיבלה את הצעת הנישואין של
ואניה.
לפני החתונה, נסעה לארצות־הברית לקבל
את בירכת הוריה. חצי שנה ניסתה
הנערה לשכנע את ההורים, ללא הצלחה.
בינתיים התגייר ואניה. אך אפילו נימוק
זה לא שיכנע את ההורים.
איום מעבר לים. לפני שבועות מספר
ארזה סנדי מזוודה בודדת, הזרה לארץ על-
מנת להינשא לאהובה.
בבוקר החתונה התקשר לישיבה סבה
של סנדי, המשמש כרב חרדי בארצות־הברית,
איים על הרב גולדשטיין שיהרוס
את הישיבה אם החתונה תתקיים. תשובתו
של הרב הירושלמי :״עשה מיצווה ובוא
גם אתה לחתונה.״
הסב הקנאי לא בא. במקומו, הגיעו ידידי
הזוג מכל רחבי הארץ. ערב רב של לובשי
קפוטות, מכנסי ג׳ינס מהוהים ומעילי עור-
כבש, אחזו נרות דולקים בידיהם, ניגנו
בגיטרות ושרו.
הרב גולדשטיין עשה מאמצים נואשים
להפריד בבית־הכנסת בין הנשים לגברים.
כשנוכח כי מאמציו לשוא, ויתר על הרעיון,
הצטרף לצעירים מכל חלקי העולם,
זכרים כנקבות, שאחזו איש ביד רעהו
במחול-הורה סוער, כשבמרכזם מרקדים
כושי מזוקן ונערה בלונדית — שניהם
יהודים כשרים.

עו לי ם
רוצה ל ה פגין!
לך תגנוב
בארץ מולדתה, ברית־המועצות, נהגה
רוזה קרוט להפגין את מרי־רוחה ממעשי
השלטונות בשיטה המקובלת במולדת הסוציאליזם:
על־ידי גניבה בסופרמרקט —
הנמצא, ברוסיה, בבעלות המדינה. בעת
ביקור בסופר, היתד. מחמיקה כמה פריטים
טאקטיים לתוך נקודות אסטרטגיות,
שבה הביתה בהרגשה טובה כי מילאה
את חובתה כאזרחית לוחמת.
4נפשות 50 -צ ל״י. כאשר עלתה
רוזה ( )44 לישראל, עם בעלה ושני ילדיהם,
בגילים 14ו־ ,16 האמינה כי הנה היא
באה אל המנוחה ואל הנחלה, לא תיאלץ
לשוב למלחמותיה הפרטיות.
חלפה רק שנה קצרה אחת, והיא החליטה
כי טעתה: למרות שחלפה שנה תמימה
מאז עלו לישראל, לא הצליחו השלטונות
להסדיר לבעלה את המענק שהגיע לו כנכה
מלחמה. הבעל, מאושפז באורח קבע בבית-
חולים, כתוצאה מנכותו, לא יכול היה
לתרום לפרנסת המשפחה, וארבע הנפשות
נאלצו להתקיים על תמיכת סעד של 250
ל״י לחודש.
הפגנה ישנה. כאשר הגיעו מים עד
נפש, החליטה רוזה לחזור להפגנותיה היש־

מתלונן רמתי
צריך לדעת עס מי להסתכסך
נות. היא נכנסה לסופרמרקט בכיכר־דיזנ־גוף
בתל-אביב, ערכה סיבוב קניות. כאשר
יצאה, לרחוב, קרה לה מה שלא קרה לה
מעולם ברוסיה: קצין־ביטחון עצר אותה.
בחיפוש, נתגלו אצלה מיצרכים חבויים
בשווי 17ל״י.
בפני שופט־השלום התל-אביבי בורים
רפופורט, הודתה רוזה באשמה, סיפרה את

ואניה ופנדי בחתונתם ׳י
או שהוא אפל, או שהוא מטורף
סיפורה במלואו, הסבירה :״כזאת היתד,
תגובתי גם בברית־המועצות, כאשר היה
נעשה לי עוול.״
השופט, מודרך על־ידי החוק הברור
במקרה זה, פסק לה ארבעה חודשי מאסר־על־תנאי
למשך שלוש שנים.
אך את דעתו הפרטית על הפרשה, הש מיע
לאחר מכן, בתגובה לשאלת כתב
העולם הזה, בשפה ברורה לא פחות:
״לא היה מקום להביא את האישה בפני
בית־המשפט,״ קבע .״מן הראוי היה להסתפק
באזהרה. המשטרה טעתה כאשר הגישה
כתב־אישום נגד רוזה קרוט.״

מ שטרה
מלחמ תו ה ע קו מ ה של השוטר ישרים
אם אתה רוצה להסתכסך עם רעך —
מוטב שתוודא קודם אם אין לו קרוב
במשטרה. במיוחד לא קרוב בשם משה
ישרים. כי אם יש לו — כדאי לך להיזהר.
שרשרת אירועים מוזרה עלולה לקרות לך.
כמו שקרתה למורה הרמת־גני שלום רמתי,
שלא נזהר.
מהאמבטיה -לרחוב. יחד עם כמה
משכניו, ברחוב עולי הגרדום 8ברמת־גן,
הגיש רמתי תביעת פינוי נגד אביבה
ישרים, בעלת גן־פרטי בסמוך. לרוע מזלו
של רמתי ( )38 שהינו יו״ר ועד הבית
ומחנך בבית־ספר עממי בנתניה, הוא התעלם
מהעובדה שבעלה של אביבה הינו
שוטר תנועה במטה מרחב המרכז, אחד
משה ישרים.
מיום שהגיש רמתי את התביעה נגד
אשת השוטר, החלו נערמות צרות על
ראשו.
מספר שלום :״התרחצתי באמבטיה, כשפתאום
צילצלו לי בדלת. בפתח עמד השוטר
משה ישרים. הוא צעק עלי ודרש
ממני לצאת מייד לניידת שחיכתה בחוץ.
הוא לא היה מוכן להסביר לי מדוע.
״אחרי שיצאתי, הוא התחיל לצעוק עלי
שוב פעם — וטען שהג׳ורה שלי לא נקייה.
הוא איים שיקח אותי למשטרה.
״הלכתי והתלוננתי עליו במשטרה. לאחר
זמן, הודיעה לי המשטרה שהוא הועמד
לדין על שהטריד אותי לשוא.״
מתעסק עם ילדות. על צרה אחרת
סיפרה רבקה גורן, מורה בבית־הספר בו
מלמד רמתי :״אתמול נעצרתי על־ידי
שוטר שהמתין בתוך מכוניתו בכביש החוף,
ליד תחנת האוטובוסים דיור לעולה בנתניה.
נשאלתי על-ידו אם אני מכירה אדם
בשם שלום רמתי. כשעניתי בחיוב, אמר
לי השוטר , :תזהרי ממנו. הוא אדם מלוכלך.
מתחיל עם בנות 12—13 בשכונה/״
היא זיהתה את השוטר כמשה ישרים.
הצרה הבאה היתה קצת יותר רצינית.
מספר המורה המזוקן, חבוש הכיפה :״בשני
מקרים כשהלכתי מבית-הספר לעבר תחנת
האוטובוסים, עבר ישרים עם מכוניתו
וכמעט דרס אותי. בשני המקרים ניגשתי
למשטרה וביקשתי להגיש תלונה, אך בשני
המקרים סרבו לקבל אותה ממני.

בעקבות הרפתקאותיו נוסח שיקאגו, פנה
פרקליטו של רמתי, עורך-הדין חנניה
לוינגר, לניצב־מישנה עזרא גולדברג,
ביקש להעמיד את השוטר ישרים לדין
על דבריו למורה רבקה גורן. תשובתו של
גולדברג :״אין אנו נוקטים בצעדים מש מעתיים
נגד אנשינו לפי תכתיבו של
אזרח.״
רוצה להבות אותו. הסיבוב הבא
אירע באחד הבקרים, כאשר רמתי היה
בדרכו לעבודתו. מתוך האופק הבהיר
הופיע משה ישרים, נוהג במכונית משטרתית.
מהמכונית ירד חברו של ישרים,
סמל ראשון אשכנזי, רשם לרמתי דו״ח
על שהלך בכביש, לא על המדרכה.
רמתי מכחיש בתוקף, כפר באשמה, ומש פטו
עומד להיפתח בימים הקרובים.
גם זה לא היה עדיין הסוף. על־פי הצהרה
בשבועה הנמצאת בידי עו״ד לוינגר,
פנה ישרים לוורדה ערקבי, עוזרת־בית
מידידותיו של שלום רמתי, אמר לה :״את
מתכוננת להינשא לרמתי? תדעי לך שברצוני
להכות את שלום.״
שיניים שבורות. ההסלמה החמורה
התרחשה לפני כשבועיים. מספר שלום:
״הלכתי ברחוב התפוצות עמוס סלים.
פתאום ראיתי לפני את משה ישרים עם
אשתו אביבה וחמתו שושנה חסיד. כמו
שהוא עבר לידי, הוא הכנים לי מכה
איומה בפרצוף.
״נהייתי מלא דם. השן הקדמית שלי
נשברה. בגדי התלכלכו. הוא אמר לי רק
משפט אחד, :אתה מגיש משפט, האז׳
״הוזמנה ניידת. היא לקחה את כולנו,
אבל משום מה, לא לקחו שוטריה עדויות
מעדי־ראיה. על המקום אמרו לי שאני
עצור. הזעקתי את עורך־הדין שלי.״
מספר לוינגר :״כשהגעתי למשטרה,
כעשר דקות לאחר המקרה, היו השוטר
משה ישרים עם אשתו וחמתו בחדר הח קירות.
הם מסרו עדות. כולם ביחד. לא
הפרידו ביניהם.
״הצצתי לתוך חדר החקירות. השוטר
שם אמר לי שאין לי מה לחכות. שרמתי
עצור.
״אני רוצה להדגיש שזה היה עוד לפני
שגמרו לשמוע את העדויות של השלישיה,
ולפני שגבו את העדות מרמתי. כיצד ידע
השוטר מראש שיעצרו את רמתי ו
• ״כשראיתי שזהו המצב, פניתי לקצין
בדרגת פקד. בינתיים, נשלחו השלושה
לביתם — במכונית משטרתית. נגד רמתי,
היתה מוכנה כבר פקודת־מעצר.
״תגובתו של הפקד היתה, שיש שלוש
עדויות נגד רמתי על כך שהוא דחף ראשון
את השוטר. למרות זאת נראה שה שיחה
שלי עם הפקד הועילה: לאחר שגבו
גם מרמתי את העדות, החזירו לו את
החפצים שנטלו ממנו לפני המעצר ושיח ררו
אותו.
״כשביקש רמתי להתלונן על מה שקרה,
נענה בשלילה.״
עונש כפול. מגיב ניצב־מישנה עזרא
גולדברג :״העדויות עדיין לא הגיעו אלי.
אם יתברר שהשוטר התנהג בצורה לא
נכונה שוב, אחרי שנענש כבר פעם —
כיפליים.״

קרי שעונשו יהיה
* בפינח משמאל ממושקף ומזוקן —
הרב גולדשטיין.

1רמטכ״ל חדש

בל אהד

(המשך מעמוד )10
דיני העליון, תוך שקילת כל האלטרנטיבות
הצבאיות האפשריות, וראיית ההחלטות
הצבאיות והמדיניות כמיקשה אחת.

7 1ן 7 1ו

ח לו קי הרחצה של ״מווה״
מבדפ תנ\ ה
חלקומ רו ק ם.
חלוקי;נזוומקלים, רטם ונ׳1יכ7ים!
חלוקי ימחה״ בשלל צבעים!
חלוקי מחה להרגשה נהדרת
לאחרהרחצה ולשה י יה
נעימה בבית.

אני מעורר שאלה זו דווקא ה*
שכוע, כשרמטכ״ד אחד סיים את
תפקידו והרמטכ״ל הכא אחריו
הוא עדיין טרי לגמרי. רגע זה —
מעין ״רגע כין רמטכ״לים״ —
מאפשר דיון על שאלה זו מכלי
שיהיה לו נימה אישית כלשהי.
מבלי לערער על סמכותו העליונה של
הרמטכ״ל, יש לדעתי להנהיג נוהל חדש,
המאפשר לדרגים המדיניים העליונים —
ועדת השרים לענייני ביטחון וועדת החוץ
והביטחון של הכנסת — לשמוע מפי

גולדה ודדו
פיל לבן
הקצינים הבכירים של צה׳׳ל דיעות ש ו -
נות והצעות שונות .

כלומר: יש לאפשר למוסדות
אלה להתייעץ לא רק עם ה
רמטכ״ל, אלא גם עם קצינים ככי־רים
כעלי דיעות שונות, כנהוג כ-
ועדות הסינאט של ארצות־הכרית.
מובן שכל רמטכ״ל הוא — וצריך
להישאר — הסמכות הצבאית העליונה, גם
כלפי הממשלה והכנסת. אולם אין זה צריך
למנוע מן המוסדות המדיניים, האחראיים
לעיצוב הדרך המדינית של המדינה, לש מוע
את כל הריעות הצבאיות המוסמכות.
הייתי רוצה שראש אג״ם, ראש אפ׳ץ
ואלופי הפיקוד, למשל, יוכלו לבטא את
דיעותיהם באופן חופשי במוסדות המדיניים
המוסמכים, אפילו (ודווקא) כשיש להן
דיעות שונות מזו של שר־הביטחון או
הרמטכ״ל.

הייתי רוצה שלפחות אחת לכמה
שנים, ערכ החלפת ה
רמטכ״לים, תיערך כאיזשהו מקום
רכיזיה כללית זטל כל המחשכ ה־צכאי,
מעין כדק־כית איסטראטגי,
כדיקת הדוקטרינה שעד כה, וגי
כוש דוקטרינה מעודכנת.
צה״ל משמש דוגמה ומופת לממשלת יש ראל
ולעולם כולו בנוהג של החלפה מהירה
של רמטכ״לים — תשעה רמטכ״לים
תוך 24 שנים, ביניהם אחדים שהיו מזהירים.
בכך התגבר צה״ל על סכנת השמ רנות,
הטבועה במהותה של כל המיסגרת
הצבאית, ויצר מתכונת המאפשרת גם חילופים
תכופים של תפיסות וגישות.

הרעיונות שהכעתי כאן כאים
להגכיר ולכסם עוד יותר נוהג זה.

לא נותר לי אלא לצרף את ברכתי לחיים
בר־לב, אחד הרמטכ״לים הגדולים של
צה״ל ואישיות כובשת־לב מאין כמוה, ואת
הרמטכ״ל החדש, המסמל את רוח צה״ל
מאז ימי הפלמ״ח ועד היום.

בזוו ה ^ו 3נתההווה

אני מקווה שכימי כהונתו יחדל
צח״ל מלמלא את התפקיד הכפוי
עליו — תפקיד של צכא-כי-
כוש — ויחזור וישמש כצכא-
הגנה, יעיל, נייד ודמוקרטי, של
מדינה שוחרת-שלום.
העול ם הזה 1792

ב מ דינ ה
דרכי חיי ם נישואין בגלל
ט עו ת
הטעויות של משרד התיקשורת הפכו
כבר מזמן לבדיחה עצובה. השבוע, הן
גרמו לתוצאה חורגת מהמקובל: בגלל
טעות במספר, הגיעו שני אזרחים תמימי
דרך, שלא הכירו כלל איש את רעהו,
לידי נישואין.
צנחן ונדוד. בבית מספר 6שברחוב
י.ל. גורדון בתל-אביב התגורר צעיר בן
23 בשם בועז מאירי. דור רביעי בארץ,
שרת בועז בצנחנים, נפצע והפך נכה
צה״ל. עובדה זו לא הפריעה לו, עם השיח־רור,
להתחיל בחיי־נדודים חסרי־מנוחה בכל
רחבי הארץ.
לפני כחצי שנה החליט למצוא תכלית
כלשהי. הוא נירשם לקורס עריכת עיתונים
מטעם הטכניון.
עובדה זו חייבה אותו להימצא בקשר
דואר תקין עם מארגני הקורס. והנה,
מזה זמן מה, הבחור הבחין כי זרם המכתבים
שהיה מגיע אליו הולך ופוחת. הוא
החליט להתחקות על שורשי התעלומה.
שלושה כועזים. יחד עם בועז מתגוררים
שני ידידים — בועז סתר ובועז

שני קולות נוספים בשיחה- :למה את
לא מכניסה אותו הביתה. הוא צריך לעמוד
שם כמו קבצן?״
הנערה שבדלת היתה רחל ברוסטין. עירונית
בת חודשיים בלבד, שאת שאר 22
שנותיה בילתה בקיבוץ תל־יוסף. שני הקולות
האחרים השתייכו לרעותיה לדירה,
נאווה וצילה. השלוש שכרו את הדירה
מבעליה — אחד משה מאיר. כך, זכו
לקבל את הדואר של בועז מאירי.
״לומר את האמת,״ סיפרה השבוע רחל
״לא כל כך רציתי להכניס אותו. הוא
נראה מוזנח כזה. פרוע. בכלל לא מצא-
חן בעיני. אמנם ידעתי מיהו, כי היינו
מקבלות את מכתביו כבר חודשים. אך
כשראיתי אותו פעם ראשונה קצת נבהלתי.״
בועז
לא נבהל. צנחן או לא צנחן? הוא
סקר את הנערה, נטל את מכתביו שהחליפו
את הגורדון שלהם, והחליט שהעניין רק
החל. לפני שזז מן הפתח, הוציא מרחל
הבטחה כי את הקפה שלא קיבל היום, יבוא
לשתות בפעם אחרת.
הנערה נשברה והוא בא. והביא עימו
כגיבוי עוד בועז אחד מן הקולקציה שבדירתו.
״השניים
ישבו אצלי ערב שלם״ מספרת
רחל ״ובועז מאירי ניסה לשכנע אותי
כמה טוב יהיה לו אם אסכים להיות חברתו.
וכמה עצוב יהיה לו אם לא.״
הנערה נשברה, הסכימה לנסות את התה-

( ולל העברה)

עלה השבוע מינימום

(כולל ה עבר ה)

עשה לו־ מנ הג 7ץ ב 1ע -
מלא טו טו כלש בו ע!

מאורסים בועז ורחל
מצא מאירי את מאיר
וייל (עליז אך מקרי לחלוטין) .בקונסי-
ליום שערכו שלושת הבועזים נתקבלה
המסקנה כי האשמה היא באדון אהרון דויד
גורדון. מומחי הדואר, החליטו שלושת
הצעירים, לא הצליחו לגלות כנראה אח
ההבדל בין גורדון המשורר לגורדון המנ היג
הציוני, שהרחוב הקרוי על שמו נמצא
מספר דקות הליכה מרחוב גורדון המשורר׳
ומעבירים כנראה את המכתבים לשם.
קם בועז מאירי, ניגש לרחוב א.ד. גור-
דון מספר .6ומה הוא מגלה שם? על
תיבת דואר, מופיע השם מאיר.
בועז דפק בדלת. פתחה נערה נאה, שערה
אסוף במטפחת ובידה דלי וסחבה.
״סליחה על ההפרעה,״ גימגם קצת הבחור
״אולי מגיע אליכם בזמן האחרון דואר
זר על שם מאירי?״
״אתה זה בועז מאירי?״ שאלה הנערה.
״כן״ שמח הבחור.
שלוש מול שלושה. כאן התערבו
העולם הזה 1792

ליד. הוא נמשך ארבעה חודשים, הגיע
לסיומו באוטובוס מספר .4
מספר בועז :״נסענו בקו 4הביתה,
ופתאום אמרתי לרודדלה שאם לא היינו
נוסעים לחו״ל בסוף השנה, הייתי מתחתן
איתה. בו במקום החלטנו לוותר על הנסיעה
לטיול הארוך, להעניק לעצמנו פיצוי
בחתונה.״
״התאים לו מאוד, למוזנח הזה, להציע
נישואים באוטובוס״ צוחקת רוח׳לה.
הזמנה לשר. השניים החליטו להתחתן
בתל־יוסף. תוך כדי כתיבת ההזמנות, נזכרו
בשושבין חשוב שבלעדיו קרוב לוודאי
לא היו נפגשים לעולם — שר התיקשורת
שמעון פרס. בועז שלח לשר הזמנה, ציין
בה אם כי לא זכה להרבה נחת ממעלותיו
של דואר־ישראל, לפחות צמח לו משהו
מטעויותיו.
השר ענה כי הינו עסוק, אך הוא שמח
מאוד כי הפעם קלע הדואר בול.

להשיג בנל הוונ1ים

1התחדוזת ע אג ד ה
(המשך מעמוד )15
אולם ברור שזו לא היתד. הפתעה בשבילם.
דברים כאלה לא מתרחשים בן יום, ואין
אפשרות להסתיר אותם מעיני ילדים מבוגרים.
עכשיו, הס דואגים מאוד, גם לי
וגם למשה.״
״איך הגיבה הסביבה על הגירושים ן״
״נראה שזה נכון שאדם מגלה את ידידיו
בשעת צרה. כולם כל כך טובים, ומנסים
לעזור, ומבקשים לנחם, ולעודד, ולהבהיר
לי שאינני בודדה. ולא רק מכרים. כל
הזמן הטלפון לא חדל לצלצל, מכל מיני
מקומות בארץ — וגם בעולם. מיברקים
מגיעים בזרם בלתי פוסק. כולם מעודדים,
בולם לוחצים את ידי. זה נורא טוב לדעת
שיש לד ידידים כאלה.״
יך יהתחלקתם ברכוש? לדברי
יודעי דבר, משה הוא מיליונר.״
״יודעי דבר נוהגים תמיד להגזים. לגופו
של עניין, זה לא עניין אותי במיוחד. מעו־

טלוויזיה
תו כניו ת
או מ בי ד ס מן טלוויזיוני כאשד החליט ח רביב לשדר ביום
ראשון שעבר כתבה על הימשקלוח המזויי״
פים של מזון הנמכר בחבילות מובנות,
היו לו סיבות טובות לכך. כי 10 מוצרים
ארוזים שונים, שנשקלו ביוזמתו במטבח
הנסיוני, שליד ׳מועצת הפועלות בתל״א״
ביב, בנוכחות עורך־דין מטעם ההסתדרות,
נמצאו חסרים במשקל. נוכח מימצאי השקילה
— שהיתה מצומצמת בממדיה,
אד עם זאת חשפה חלק משערוריה, שעלתה
השנה לציבור, לפי פרסום של
משרד המסחר והיתעשיה 22 מיליון לירות
— הרגיש רביב צורך להציג על
המסך את ארבעת המוצרים הבולטים ביותר
בפחת במשקל: סוכר, פפריקה, צימוקים
וסולת.
תוך כדי הכנת הכתבה צולמו גם התנאים
בהם נארזת הסולת, על ידי פועלות
הנוברות בסולת בידיהן החשופות,
בלי כסוי ראש ובתנאים היגייניים לקויים.
כל המימצאים הוצגו, לפני השידור
בטלוויזיה, בפני בעלי בתי האריזה, כדי
לקבל את תגובתם. התגובות, בהן לימדו
בעלי העסקים האלה סניגוריה על עצמם,
היו עלובות ובלתי משכנעות. בעיקבות
המישדר, מתעתד משרד המסחר והתעשיה
להגיש תביעות משפטיות נגד המפעלים.
מאחורי שידור כתבה זו מסתתר סיפור
שונה לחלוטין.
עוד לפני שלושה חודשים הגיש דן

חים, המלבנים בנחת בעיות יומיומיות בתחומי
הדיור, הרפואה, המין, קיפוח הצרכן,
הטלוויזיה ועוד.
אלא שאחוז ניכר מכלל השאלות המציפות
את עורכי התוכנית אינו מגיע כלל
לדי שידור: אלו הן השאלות הפוליטיות
המגיעות מכל שכבות הציבור הערבי
בארץ ובשטחים. דוב השאלות מתרכזות
סביב הנושאים הבאים: מדוע קוראים
לפדאיון בטלוויזיה בשם מחבלים
ולא בשם לוחמי שחרור? מדוע אין יש ראל
מוכנה לשאת ולתת ישירות עם הפלשתינאים?
מדוע לא תיסע גולדה מאיר
לשיחות שלום במצריים? האם יוכלו אי-
פעם העמים הערבי והיהודי לחיות יחד
בדו־קיום בשלום?
הטלוויזיה הישראלית נוקטת, כרגיל,
מדיניות של בת־יענה .״התוכנית היא
תוכנית שרות ולא תוכנית פוליטית,״ קבעו
הממונים. השאלות הפוליטיות הן בבחינת
טאבו. יעקב למדן, מפיק התוכנית,
ביקש לשקול שנית סוגיה זו. כי לגבי
בן העם הערבי העיסוק בשאלות הפוליטיות
חשוב יותר מאשר בעיות רפואה,
מין ושאלות אחרות בהן עוסקת התוכנית.
הסחת הדעת מעובדה זו אינה
אלא התעלמות מהנושאים העיקריים המעסיקים
את הרחוב הערבי בישראל.

מה קורה
אחר שגו לדה מאי
ץ את היתה רק שאלה של זמן עד
1שזה יקרה. וזה קרה לפני שבועיים,
כאשד ראש-הממשלה, גולדה מאיר, התבטאה
בחריפות נגד תוכנית הבידור הטלוויזיונית
של יום שישי אתמול, שלשום
— ,לא הכל עובר, הגדירה אותה
כ״תפלות וחוסר־טעם!״
אחרי התוכניות הראשונות ששודרו ב־סידרה
זו, ושהכילו ביקורות חריפות על

ת ד רי ך
• סרט השבוע ניום ד׳ )20.40,5/1
— זהו רצח, אהובתי — סיפור בלשי על
בלש פרטי הלוקח על עצמו למצוא רוצח
דסרט מתח ׳משנות ה־ 40 בהשתתפות דיק
פאול והשחקנית אן שירלי.
חדיחה עליזה רוזן, לשעבר

111 שחקנית להקת ה־נח״ל
!,,התרנגולים״ ,שהחליפה בשבוע
שעבר את תיקי דיין בתוכנית הסאטירה
השבועית של הטלוויזיה ״לא הכל עובר.״

מנהלת ״משכית־־

רות דיין במשרדה בבניין ״אל־גול׳ /בחנות
״משכית״ ,כשלידה מזכירתה הנאמנה, שליוותה
אותה גם לטכס הגירושין. מאחורי
גבה של רות ניתן לראות את תמונתו
של משה דיין, כשמל הקיר השני, באמצע,
תלויות תמונות שלושת ילדיהם המשותפים.
לם לא התעניינתי בכסף. יש לי בית משלי,
ואשר לשאר הדברים — משה הוא האדם
האחרון בעולם שיקפח את היחסים בינינו
בגלל כסף. מלבד זה, הרכוש המשותף
שלנו הוא צנוע מאוד. משה איננו, ולא
היה אף פעם, פרא־אדם. היחסים בינינו
התבססו תמיד על הגינות מוחלטת, ואין
כל חשש שלעת זיקנה ישתנו הדברים.״
״מה בקשר לאוסף העתיקות של משה?״
״האוסף הוא שלו פרטי, ולא שלי. בהקשר
זה אני רוצה להגיד לד עד כמה
ציערה אותי ההתקפה הציבורית על משה
בעניין האוסף — התקפה שהעולם הזה
עמד בראשה.
״כל מי שמכיר את משה מבחינה פסיכולוגית,
יודע מעל לכל ספק שאין בזה
שום שמץ של שחיתות. הוא פשוט אספן
מושבע, ולא מכר מעולם דברים שגילה.
הוא מטורף אחרי חפצים בני אלפי שנים
— אז את מי זה מעניין? ייתכן שיש בכך
טעם רע, שהוא משתמש בשמו ובעמדתו.
אך הוא מטורף אחרי הדברים האלה, וללא
שמו, לא היה לו כל סיכוי להגיע אליהם.
דברים שיקרים לו, הוא לא ימכור לעולם.
״מלבד זה, אינני רואה גם כל הצדקה
להתקפה עליו. אין אדם נקי משחיתות
מסוג זה או אחר. בין אם זה לרמות את
ההורים, או את המעביד.״

ליא קניג ושלמה בר־שביט ב״הבסאות״
65 דקות בצילום אחד
רביב הצעת •תוכנית לסידדת חדשות חדשה,
שתשודר בפינה מיוחדת, אחת לשבוע,
במסגרת מבט, או במסגרת יומן השבוע,
ותעסוק בנושאים בהם נשחק האזרח,
או מרומה על ידי •מפעלים ומוסדות
במזיד, או בגלל רשלנות הגובלת
בקלות דעת פושעת. המגמה היתה ליצור
מעין מוסד של אומבודסמן טלוויזיוני.
דן שילון, מנהל החדשות דאז, נתן אור
ירוק לרעיון האפיקודסי. הוקם צוות •חשיבה.
הכתבה הראשונה ששודרה במסגרת
הסידרה, היתה הכתבה על איזור הפיתוח
של החזה הנשי במכוני היופי בארץ.
אלא שאחרי שתי כתבות מוצלחות הגיעה
הסידרה, מסיבות שאינן ברורות, ל מבוי
סתום. רביב, שלפני חודש ימים ני תח
את הצעתו מחדש בפני מנהל הטל וויזיה
ישעיהו תדמור, טרם קיבל •תשובה,
הסכמה, תקציב או צוות להמשך הסידרה.
נראה שבהעדר מנהל למחלקת חדשות,
לא נמצא מי שמוכן לאמץ את רעיונו של
רביב ולהיות לו אב. עתה, עם מינויו של
צבי גיל לראש מחלקת החדשות, מקווים
אנשי מחלקת החדשות, שתינתן דחיפה׳
של ממש לרעיון האומבודסמן.

איז ה מין שאלות?
^ ידאת רואה את חייך מהיום

״אני שקעתי כבר יותר מדי בענייני
ציבור ומדינה. מרכז הכובד של חיי עבר
מהמישור האישי למישור הכללי יותר.
״חיי שלי, הפרטיים — נגמרו.״

ביום •חמישי, אחת לשבועיים, בשעה
18.15 משודרת בטלוויזיה הישראלית התוכנית
הערבית עם תרגום עברי, יש לי
שאלה. על המסך מופיעים שואלים ומופר

• תיאטרון (יום ה 20.20 ,6/1
הכסאווז — מאת יוג׳ין יונסקו, שהועלה
בהבימה, בהשתתפות ליא קניג ושלמה
בר־שביט בבימויו של דוד לוין, צולם ו־בוים
לטלוויזיה במיבצע היסטורי בתולדות
הטלוויזיה, של פול סלינג׳ר, שצילם
את המחזה במצלמה אלקטרונית אחת, ב־
״שוט״ אחד, בזוויות שונות וללא הפסקה
במשך 65 דקות רצופות. בבי.ני.סי. צילמו
פעם בצורה כזו תשע דקות רצופות וזה
נחשב למאורע.
• שטר בין מיליון (יום א׳ ,9/1
— )19.30 סידרה חדשה לפי סיפור של
מרק טווין. יסוד הסיפור הוא מעשה לצון
של שני אחים בנקאים המלווים שטר בן
מיליון לצעיר אמריקאי המשוטט בלונדון
חסר פרוטה, כדי ללגלג על הערצת הכסף
והממון, עלילת המישנה היא אהבתם של
הצעיר האמריקני וליידי פורשיה היפה,
בתו של אחד האחים הבנקאים. בקומדיה
קולנועית בעלת תוכן זהה, שהוקרנה בארץ
לפני שנים, כיכב גריגורי פק. ב־סידרה
הטלוויזיונית מככב בתפקיד זה
סטיוארט דאמרן.
• פסטיבל הזמר החסידי (יו ס א־
— )21.10 ,9/1על רקע נופים וריקודים
חסידיים בכפר חב״ד, יוקרן לקט מפס טיבל
הזמר החסידי בהשתתפות שובבי ציון,
ששי קשת, הדודאים, מירי אלוני, גדעון
גרייף, גליה ונירה רבינוביץ, צמד רעים,
עירית סנדנר ואילנה רובינא. במאי —
אילן אלדד.

ראשי המשטר בישראל, היתה תגובה כזו
דק טבעית. אולם כאשר השמיעה אותה
גולדה מאיר, הייתה צפויה הסכנה שמאות
אלפי הצופים, החוזים בתוכנית מדי יום
•שישי יסכימו עם גולדה, אם כי מטעמים
אחרים משלה.
התוכנית היומרנית ואולי החשובה ביותר
של הטלוויזיה הישראלית, המשודרת
בשעת השיא של הציפיה בטלוויזיה,
טרם הצליחה לעלות על דרך המלך, למרות
שבשבוע שעבר התחוללה •מהפכה
בהרכב מבצעיה.
ביום השישי האחרון הופתעו אזרחי ישראל,
שהתרגלו בשנה •שעברה להצמד בימי
שישי׳ למקלטי הטלוויזיה שלהם, לראות
על המסך פנים חדשות במקום פניה
העגלגלות של תיקי דיין. את שיר הפתיחה
של התוכנית, שנעימתו שונתה אף
היא, שרה עליזה רוזן ,32 ,רעייתו של
משה (״מושון״) מצליח, ראש שיחתי האמנות
בטלוויזיה, שהוזעקה ברגע האחרון
למלא את מקומה של תיקי שפרשה.
שינוי אחר בתוכנית היתה הופעתם של
פנים גבריות חדשות, במקום אלה של
מתי כספי האדיש ויוסי פולק, שלא נטש
את התוכנית ורק לא הופיע בה בגלל
מחלה. היו אלה פניו של עוזי לוי, שותפה
של עליזה בהצגת כל אדם. עוזי,
,33 בוגר אוניברסיטה בכלכלה• ,משפטים
והיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה,
שהוא יועץ ביטוח במקצועו• ,מופיע
בתסכיתי רדיו זה 13 שנים. הופעתו במערכון,
בו חיקה את שר־התיירות משה
קול, היתד. כניסה ברגל ימין לתוכנית.
אבל שאד חלקי התוכנית לא יכלו שלא
לעורר בקרב הצופים המאוכזבים את השאלה:
מה קורה לתוכנית אתמול שלשום,
ששוב אינה כתמול שלשום?

אור ייוק
להתקפה
ך*.תוכנית שהפכה לסנסציה עם
1 1הופעתה, כשבפעם הראשונה הירשתה
הטלוויזיה לעצמה ללגלג על כל הפריות
הקדושות של המימסד הישראלי, ניצבה
בפני פשיטת דגל, כשהיא משעממת וע לובה.
היו
לכך כמה סיבות: עורכי התוכנית
אינם מוכנים לצאת למלחמה טוטאליר
במיימסד ובתופעותיו השליליות. התוכנית,
הם טוענים, איננה דק תוכנית של סאטירה,
או דמוי סאטירה, אלא תוכנית של

לתוכנית הטלוויזיה ה מדוב ר ת בי 1ת ר
ר בינתה אותה כ״תפלות וחוסר־טעם
מצב־דוח, אווירה, ליריות, פיזמונים והווי.
סיבה נוספת: החומר שנכתב עבוד
התוכנית הוא פשוט דל. אפשר היה לש אול:
היכן הם כל היוצרים המקוריים
של ישראל? אבל עד ששאלת יסוד זו
תמצא את פתרונה, הרי באין צפור שיר
גם העורב הוא זמיר. כותבים כמו הנול
לוין, זיוה יריב ועמוס קינן, שניסו להש תלב
בתוכנית, באו לידי עימות עם עורך
התוכנית ברגע שרק ניסה לגעת בחומר
ולשנותו.
כל אחד מהכותבים רוצה לקרוא דרור
לתכונותיו באופן חופשי. אולם כאשר
הוא יודע, שמחצית מתושבי המדינה חו זים
בתוכנית, חייב מוטי קירשנבאום, מפיק
התוכנית, לשקול כל פרט. כל פרט בתוכנית
עומד במרכז ויכוחים אין קץ ועשרות
שיחות. קידשנבאום מתערב בבל
דבר: מוסיף, גורע, מתקן, מאזן, מעדן.
לעתים קרובות הוא צודק. לעתים קרובות
הוא אינו צודק. עובדה: רק 10
אחוזים מהחומר הנכתב מגיע לשידור.
״בכל״׳זאת עדיין דומה התוכנית לצמח

רשות־השידור על כל מעשה חלמאי שלה,
על כל מחדל ופיק ברכיים. כשהתפטר ממחלקת
החדשות, הפסידה מחלקת החדשות
את אחד מכוחותיה העיקריים.
המכנה המשותף היה צריך להיות סיכום
סובייקטיבי של כל אירועי השבוע. אבל
רק תמימים היו מסוגלים לחשוב, כי עם
כל העזתו וכשרונותיו יעיז קירשנבאום,
או יהיה מסוגל, לחרוג בצורה מרחיקת
לכת מהמסגרת המוגבלת של התחנה הממלכתית
הישראלית.
מי שקוטל את התוכנית קטילה טוטאלית
יותר מכולם, זו מערכת לא הכל עובר
בכבודה ובעצמה. היא עושה זאת מדי
יום א׳ בבוקר בהנאה מאזוכיסטית. שלמה.
כי הפוסט מורטום הזה הוא שאלת חיים
ומוות לגבי עתידה של התוכנית. כאשר
מגיע הבמאי המזוקן צבי דורנר אל בית
הטלוויזיה, כבר ׳ממתינים לו בקוצר רוח
קירשנבאום ודן בן־אמוץ בחדר העבודה,
מלאים טענות כרימון.
דורנר ,30 ,ב.א. בטלוויזיה וקולנוע של
אוניברסיטת בוסטון, הוא האחראי לצד

ההרכב הואש׳

צוות המשתתפים הראשון של תוכנית ״לא הכל
עובר״ ,בשעת חזרות על החומר המיועד לשי־דור.
במרכז נראה מתי כספי ליד הפסנתר, כשלידו המפיק מוטי קירשנבאום. מימין
יוסי פולק וטוביה צפיר, ומשמאל דן בן־אמוץ ליד תיקי דיין וטליה שפירא.
פורח במדבר הצחיח של. תוכניות הטל וויזיה
הישראלית. עדיין — מפני שהתוכנית
עלולה להגנז כל רגע. זהו הסיוט
של העורך והמפיק מרדכי קירשנבאום.
בניגוד להמוני בית ישראל המלקקים שפתיים
כאשר מטיל מישהו חיצי לעג בדמויות
של ראשי המימסד הישראלי, יושבים
נציגי המימסד וחורקים שיניים. הם
רק מחכים להזדמנות, לצאת למלחמת קודש
נגד התוכנית.

ק טי ל ה
טו ט א לי ת
**י שנמצא כין הפטיש וחסדן
הוא העורך מרדכי קירשנבאום, בן
,32 יליד כפר־סבא, בוגר בית הספר החקלאי
בפרדס חנה ומ.א. בטלוויזיה וקולנוע
של אוניברסיטת קליפורניה.
מהרגע בו הגיע קירשנבאום לטלוויזיה
הישראלית הוא מירר את החיים להנהלת

האמנותי והאסתטי של התוכנית. במאי
אחר המשתתף בישיבה הוא יוסי גודארד,
במאי התחקירים. בן ,34ב.א. בפילוסופיה
והיסטוריה. משתתפים נוספית: יצחק אל־בלק
26 התפאורן, בוגר בצלאל; יוסי
מר חיים 31 המוסיקאי, בעבר סטודנט
מצליח למתימטיקה־פיזיקה, עד שהחל לל מוד
לנגן בגיל ,21 והשתלם במוסיקה
קלאסית באקדמיה למוסיקה בירושלים זב־ארצות־הברית!
דן בירון, בן ה־ 2ג מספק
כתבות מיוחדות! אריה אורגד בן ה־31
מביים את המצלמה הניסתרת ! אהרון
גולדפינגר בן ה־ 27 הוא רכז ההפקה, הדואג
לפרטים הקטנים. ואחרונה אחרונה,
היא זיוה שפרן עוזרת ההפקה, בחורה
מיניאטורית ואוורירית ובעלת נסיון רב
ממחלקת החדשות, בה עבדה בעבר.
במערכת כזו אין אדם עובד לבדו,
מדי יום ראשון, מחולקות המשימות
בין חברי הצוות, בצורה מסובכת מאוד.
העבודה בנוייה על שילוב צוות מוחלט.

מפיק־־עורד קירשנכאום ושחקן עוזי לוי
״כולם רואים שיש דמוקרטיה !״
רעיונות מוקפצים ככדורי פינג־פונג מאיש
לאיש, כשהכל מציעים הצעות לכולם
והעורך נמצא בדו־שיח עם כל אחד, מגלגל
רעיונות, מציע, מכוון, פוסל ומכריע.
צנזורה פנימית
שה להסכיו* למי שלא חי את זה, את
{ /מורכבות העבודה של מערכת לא הכל
עובר, הנעשית במקביל במשך כל ימי
השבוע, החל מיום שני בבוקר ובלה ביום
שישי אחר הצהרים. קל יותר להביא דוגמא.
יוסי גודארד שהוא בעל סגנון עצ מאי
משלו, יכול לעבוד חודשים על קטע
בן דקות ספורות. הוא משקיע המון מחשבה,
עבודה ואהבה בכל פרט ופרט.
כאשר כל הארץ עוסקת בפסטיבל הפנתרים
השחורים ושכונות העוני, מוכיח
גודארד, ממוצע הקומה ובעל הקרחת החלקית,
כי כבר היו דברים מעולם, ומציג
סרט מרגש על בן־הרוש מוואדי סאליב.
.תרומתו של גודארד לתוכנית היא אולי
התרומה הרצינית ביותר, כי הוא מוכן
להלחם עד הסוף באנשי המימסד המתחסדים,
החוגגים בכל הזדמנות של רעיון
חדש ומדברים גבוהה גבוהה. הוא עושה
זאת בצורה פשוטה ביותר: הוא מטיח
בפרצופם את כל מה שיצא מהרעיונות
הגדולים האלה במציאות: אגני החימצון
המסריחים בראשון־לציון, או מצפה־רימון
שחלמו לעשותה עיר קואופרטיבית תעשייתית
ולבסוף הפכו אותה למצפה כוכבים.
בימי
שלישי בשבוע מתחילה מעין עליה
לרגל לאולם בני ברית בתל־אביב. הטקס
הוא צנוע ביותר, פרוזאי לחלוטין.
בימים אלה אוספים חומר, עורכים, מש נים,
מתקנים ומתחילים בחזרות. אחד אחד
מופיעים הכותבים: ח בן־אמוץ, דידי
מנוסי, חתולי, ומתיישבים ליד שולחן
ארוך. כותבים, מתווכחים, בוחשים, מע לים
קינאות אישיות, מבקרים.
תמלילן פזמונים, אף הוא תגלית חדשה,
נמצא באותה מיטה. זהו מאיר אגסי,
( ,)24 יליד רמת הכובש, שחיבר את המלים
של הלילה הארוך ביותר בעולם —
להיטו של ששי קשת.
״אני מגיב רק על ימה -שאיכפת לי,״
מצהיר בלהט נעורים הצעיר, שחיבר את
המלים לשיר הנוגה והמרגש על בנגלה-
דש. מיד כשהוא מסיים את כתיבת המלים
הוא מתיישב יחד עם קירשנבאום
ועם המלחין־פסנתדן יוסי מר חיים, כדי
להלביש מנגינה למלים.
יוסי מר חיים, החובש תמיד אותו ז׳א־קט
בוהמי ארוך אפור־לבן, נראה בחור
חם וחייכני .״תכננתי את הז׳אקט בעצמי
אצל החייט, ככה, סתם,״ ׳מודה במשובה
מי שכתב את המוסיקה למנדרגולה, ל-
הבכחאי ולחמורים .״כדי לדעת את טיבו
של החומר,״ הוא אומר ״חייבים לראות
כיצד הוא עוטה לבוש בשעת החזרות.״
כאן נכנסים לתמונה השחקנים, שני הוותיקים,
יוסי פולק וטוביה צפיר, חם
אינם נחשבים יותר לתמימים חסרי זהות
פוליטית, כי החומד השפיע עליהם בצר
רה מוחצת.

יו ם חמישי
ה מ תו ק
* וסי פולק , 26 ,נשוי ואב לשלושה
1ילדים, בוגר בית־הספר לאמנות הבמה
ברמת־גן, התפרסם בתמונת העירום

של הסרט הישראלי חצי חצי. הוא קנה ^
משקפיים שחורות, מאז שהחל להופיע 9
בטלוויזיה .״קניתי גם מכשיר טלוויזיה 4
לכבוד התוכנית.״ על יחסו לחומר הוא 9
אומר בתום־לב מוחלט :״בהתחלה הייתי 4
נתון בתוך המשחק. הטקסט הפוליטי לא יי
עניין אותי. פתאום התחלתי להבין, ש־ 4

קיים שטח חשוב: החיים הציבוריים.״
בן גילו, טוביה צפיר, שהשתתף ב־תוכנית.
הרדיו טיפול שורש, מסנן מתחת 4
לשפמו המונגולי בקיצור נימרץ :״לפי 9
דעתי לא דורכים מספיק על יבלות בתוכ־ 4
נית.״ צפיר, שחקן מחברות החשק, מוכן 9
לצטט את אשתו, שכלל לא מתרגשת4 :
״יש לה ביקורת חריפה על התוכנית. אצ־ ״
לה אני לא עובד,״ מגלה השחקן.
השחקנים, שפניהם ניבטות מעל מסכי ^
הטלוויזיה במאות אלפי בתים בישראל9 ,
אינם יצורי הדמיון. הם מציאותיים מאוד4 .
הדבר ניכר ביום חמישי — יום הצילו״ 9 4 מים של התוכנית.
טוביה נראה מאולץ מאוד כאשר הוא ^
מנסה לדלות טקסט מזכרונו. יוסי חולה ן
שפעת, משמיע את קולו כשהוא קודח ״
ב־ 40 מעלות חום. עוזי לוי ועליזה רוזן 9
עדיין נבוכים, חוששים מפירסום. כדי ל־ 4
חפות על מבוכתם הרבה הם מנסים להת־ 9 4 בדח, להשתטות.
באולפן צפוף. נמצאים שם: השחקנים4 ,
הנגנים, הצלמים, התפאורנים, הגרפיקאים9 ,
הטכנאים, המפיק והבמאי. הקברניט הוא 4
צבי דורנד הבמאי. הוא נוקשה, מחמיר9 ,
דורש משמעת ברזל. דורנר, שהיה גרים 4
(סבל) בזמן הפקת הסרט דליה והמלחים ,״
מימן את לימודיו האקדמאיים בטלוויזיה 4
בארצות-הבדית כקברניט ספינת טיולים^ , 2 ויש לו נסיון רב בהנהגת צוות.

ג אוו ה ן
מיקצועית 0
ך* ועלתה הצעה להפיק את התוכנית בו
1אולפן הגדול והמרווח בהרצליה, במקום
באולפן הקטן והצר -של בית הטלוויזיה
בירושלים. קירשנבאום דחה את ההצעה
על הסף. כי אין זה נאה, לדעתו, לתחנה
המכבדת את עצמה, שתוכנית כה חשובה
תוקלט מחוץ לבנין .״אני רוצה שידעו,״
מטיח קירשנבאום כלפי הנהלת רשות-
השידור והכנסת ״איו עובדי טלוויזיה ש מכנים
אותם בחוץ בשם מופקרים, פרועים,
חסרי אחריות ובלתי מקצועיים, עובדים
20 שעות ביממה. יש להם, אחרי
הכל, גאווה מקצועית.
השיפוץ המקצועי האחרון של החומר
נעשה ביום שישי בבוקר בשלבי העריכה,
לפני שמשדרים אותו בפני הבוסים של
הטלוויזיה. עורכי התוכנית הם המעוניי-
נים בכך, שההנהלה תישא באחריות, ולא
תתחמק בטענת ״לא ידענו״ ,כאשר ייש פכו
קיתונות הביקורות.
במבט ראשון זה נשמע כחזון אחרית
הימים: צנזורה ממשית עדיין לא הוטלה
ביחס לפרטי התוכנית. במבט שני נראה
שקיימת מעין צנזורה עקיפה, סמויה, תוצאה
של שיחות אין קץ וויכוחים על בל
פרט וסרט.
בא הערב ושוב מופיעים על המסך פניה
של זמרת, שרק אתמול נולדה. התוכנית
עשויה להיות טובה, או גרועה — אבל
אף אחד אינו יכול להשאר אדיש כלפיה.
סוף סוף היא הפכה חלק מתוכן החיים
של הרבה רבבות בתים בישראל, לפחות
בימי שישי.

שוב מחדש !
תנורי בישו7יעם רעיונות גחלים
* הצתה אוטומטית
¥שעון חשמלי
¥מנוע חשמלי לצליית עוף
בגריל
¥דלת פנורמית
¥רשת יציקה ומבערים
מאמאייל
¥הפעלה אוטומטית של
תא האפיה

תנור בישול
אמקור נמכר גם
בשיטת החליפין

גרמנים• גמישונים
ארכונים אקסטרונים

בסריגת מיקחמש
מאוינת ימים

יתד!ן ח שו ב: שרות מ ^ מ £ 2י2
המפיצים :

וסוחרים מורשים.

דגם אחד נ8-7
2010 דגמי אמקור

העו ל ם הז ה 1792

ב מ דינ ה
תלי אביב
אי מ פ רי א ליז ם
מ שתולל ב צ הלה
כאשר סתם אדם !מן היישוב סובל משאר
נם של ילדים במנוחת הצהריים, הוא מגיף
את התריסים או צועק עליהם קצת.
כאשר סתם אדם מן היישוב מוטרד בגין
ערימת אשפה המצטברת תחת חלונו, הוא
פונה לעיריה, מקים קצת צעקות, או מארגן
שערוריה במדורי־המכתביח של העיתונות.
אך כשהיישוב נקרא צהלה, חדל אותו
אדם, להיות אדם מן היישוב, הופך לאח״ם.
ואח״מים, מסתבר, פועלים בשיטת הסיפוח:
הם מכניסים את איזור המיפגע לביתם׳
וכך יש בידם לפקוח עליו עין.
המעכר נעלם. לדוגמה: פעם היה
בין בתיהם של משה קשתי וישעיהו לביא,
מנהלי משרד הבטחון הנוכחי והקודם, שדה

מחלה מידבקת. לביא ׳וקשתי אינם
היחידים. מספחים אחרים: תת־אלוף יצחק
,פונדק, מפקד כוחות צה״ל ברצועה. אלישע
*חיימוביץ, הבוס של מפעלי נייר חדרה.
דוד שפירא, ממנהלי חברת החשמל. ואלה
רק מבין השמות הידועים בציבור.
תופעת הזזת הגדרות הפכה למגיפה
מידבקת בצהלה. במקום בו יכלו, רק לפני
שנתיים לעבור שתי מכוניות בלא להתחכך,
נותר כיום מעבר המספיק בקושי
לאדם בודד. זה, במקרה הטוב. במקומות
רבים נסגרו מעברים, ששימשו את בני
צהלה משך שנים, לחלוטין. העקשנים שב־היולכי
הרגל חיבלו בגדרות ופרצו אותן,
פעם אחד פעם. לעתים נכנעו מזיזי הגדרות,
והמעבר נותר. לעתים תכופות יותר
נכנעו הולכי הרגל, ונקבעה עובדה. לחצרו
של פלוני בצהלה נוספו עוד כך וכך מטרים
מרובעים.
פחד עירוני. בעיריית תל־אביב פוחדים
להגיב. הניסיון לברר מי הם פורצי
הגדר נתקל בגדר של שתיקה.

היא אוהבת אותך —
רבה איתן — אוהבת
אותך. וזה מה שקובע.
אל כן אל תתחשב בסערות
קטנות. את,
בת־טלה, פנקי אותו
אם הוא מתקצף: זה
1(111ו!
חלק מן העניין. עס21ב
מרס ־

קיך: תחזית ורודה,
__ 20ב אפ ריל
בתנאי שלא תתלהב
ולא תעשה דברים נחפזים.
בריאות: ככה-כבה. אתה יכול לשמור
על עצמך. החורף עדיין לא עובר
והמזלות עויינים את ריאותיך השבוע.

מצב רוחך העגום נותן
את אותותיו ביחסך לבאים
איתך במגע. הס
אינם יודעים כי יש לך
סיבה מוצדקת מאוד
להיות ממורמר ועצבני
ולכן הם גם אינם
מוכנים לשאת את הת־
1 21 נאפריל -
פרצויותיך או לשמוע
!0נבמ אי 1את גערותיך. ביחס לעבודתך,
בחרת בדרך
הנכונה. היית נכון לוויתורים, מבלי
להשפיל את עצמך, אז תצליח.

שמך הטוב טוב מאוד;
על כן אל חשש ! אתה
יכול לעשות דברים שנראים
לך, אולי, רעשניים
מדי. בת תאומים,
השמלה הצבעונית
היא, השבוע, דווקא
זו שתבטיח את !1א0׳1(1
הצלחתך ברבים. אלת
הרגישים לאלרגיות ול•
מחלות-עור, מוטב שלא
יצאו השבוע למרחקים. אלו העומדות
להינשא — מוטב להן לדחות את
תוכניתם לזמן-מה. וחלקם הצעיר יותר
— לזמן בלתי-מוגבל. כי עוד ה עתיד
גדול, והוא די ורוד, למעשה.

שטח מסופח בביתו שד תת־אדוף פונדק *

ומלבד זה —
עכשיו הזמן להקדיש
את כל תשנמת־לבך
ואת כל מאמציך לעבודה.
אם לא — אתה
עלול גס להפסיד אותה
לגמרי, סוף השבוע
ובייחוד יום ה׳ מביאים
את התוכנית הגדולה
שלך לנקודת־השיא.
מאז ואילך שוב לא תוכל
לשנות דבר, ולכן
מוטב שתתכנן הכל בקפידה. אס את מנהלת
רומן עם גבר נשוי, הפסיקי אותו.

שטח מסופח כביתו של מנב׳׳ל ״צי״ם״ משה קשתי
— הכל כבר בסדר במדינה?
ששימש למעבר עוברי רגל ומקום משחקלילדים. כיום המעבר איננו עוד. הוא
חולק בין השכנים. הם הזיזו את גדרותיהם
הישנות, נטעו בשטח המסופח דשא, עצים,
ועתיקות לתפארת.
מי העניק להם את הזיכיון על השטח,
שהוא אדמת הקרן־הקיימת?
זאת אין איש יודע :״בעלי בחו״ל כרגע״
הסבירה אשתו של קשתי ,״ואותי כל
העניין אינו מעניין בכלל.״
״לא, לא שאלנו רשות של אף אחד
בעיריה,״ הגיב לביא בפני כתב העולם
הזה .״היתה שם ערימת אשפה.כיסינו
אותה באדמה. שתלנו דשא. נטענו עצים.
וסילקנו בכך ׳מיפגע אסטטי. אז מה אם
סיפחנו את השדה לחצרותינו, זה: מה
שכואב לכם? והזבל שהיה במקום, למה
הוא לא כאב לכם? :חוץ מזה, תגיד לי,
כבר פתרתם את כל בעיות המדינה?״
העולם הזה 1792

מן ההוצאה לפועל מפנים אותך לאגף
הנכסים ״שם בטח ידעו מי קיבל רשיון
לתוספת קרקע ומי לא.״ אשרי המאמין.
גם שם אין רוצים כל כך לדעת .״סנה
למחלקת־המקרקעין, הם יודעים.״
מנהל מחלקת המקרקעין, יהודה זליק־סון,
אינו שש לדבר. כן, הוא יודע על
הנעשה בצהלה. לא, לאיש ממזיזי הגדרות
אין רשיון לעשות זאת. העיריה לא נתנה
אישור כזה לאיש בצהלה. סליחה, רק
לאיש אחד נתנה. וזאת מטעמי בטחון
בלבד. למשה דיין.
״חוץ ממנו, לא קיבל אף אחד אישור.
(המשך בעמוד )36
* השטח שבין השער לבין הגדר משמאל,
לכל אורך הבית.
** כל השטח שבין הפינה הימנית של
הבית ועד לגדר שבימין התמונה.

כל מה שסמוי ומעורפל
עשוי למשוך אתכם
השבוע לחקור אותו.
אם הנטייה תגרור
אתכם לקריאת שירים
ספרותית, ולביקורת ניחא. אך אם תיסחפו
לעירפול-חושים שבא
כתוצאה משתיית משקה
אלכוהולי, מוטב
שתנקטו באמצעי זהירות.
כוכב־הלילה הפעיל בימים אלה
הוא הגורם האחראי להצלחה הברוכה
של פעילויותיכם היצרניות המבוצעות על
ידכם לאחר שקיעת החמה. לבוש
דרמטי-ציורי ישפר הרגשתך הפנימית.

כמו בכל השנה, תיווכח
גם השבוע כי שום
דבר לא בא לך בקלות.
אתה נדרש לא אחת
להשקיע מאמצים שאינם
עומדים בשום יחס
לתוצאות. בני מזל בתולה
שעיסוקיהם קשורים
בידיהם, יהיו ברי־מזל
יותר. ילדים שייוולדו
השבוע יצטיינו בעתיד
בבריאות מעולה ובאינטליגנציה מעל לרמה
של גילם. מאורע הקשור באיבוד ידיד יעיק
עליכם השבוע. בן מזל בתולה עשוי להצטיין
השבוע בספורט ולזכות להישגים.

עבודתך הנוכחית הינה קשה
תוצאות כאחד. דבר זה
מחייב שינוי הגישה מחד,
ויתר רצינות מצי־דך
לנושא בכללו מאידך,
גס שינוי כללי של
סידרי חייך יביא לכך
שמצבך ישתפר. בשטח
הרומנטי, עוד לא היה
שבוע מוצלח יותר עבורך,
מאזניים. מעט
יוזמה והכיבושים יקנו
לך שם של זאב נוראי.

וחסרת

)0מני׳0

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע
בצורה קשה על
מצבך הכספי האישי.
בקשר לכך, היזהר
מלעשות מעשים נמהרים,
עליהם אתה
עלול להתחרט מאוחר
יותר. אל תתבייש להודות
באוזני ידידיך כי
מצב עיסקך גרוע. לעו-
ו זבגחו^ 3מת־זאת, אל תעז לנסות
לחפש מוצא מהסבך
בין הכפופים לך.

ע1ן ונ

הצרות קטנות, אבל הן קיימות: מוטב
שתרסן את כעסך הטבעי
ועוד יותר את
נטייתך להשתעמם ממצבים
ידועים ובדוקים.
קח את עצמך, פעם
נוספת, לידיים: זה לא
מזיק לעולם. ידיד בן

מזל דלי יפתיעו אותך
לטובה, אך אם אתה
( 2בנו במ בר -
20 בדצמ בר
מחפש שלווה, בלה בחברתו
של ידיד אריה.

*11־ 0 1

שינוי מקום עלול לשבש במקצת את
תוכניותיך הרומנטיות, אך הוא יביא
תועלת רבה במישור
המיקצועי. יהיה עליך
להיאבק עם בן זוגך
על השקפותיך בנושא
חיוני. חיה סובלני ומתחשב,
אך דע לעמוד
על שלך. נצל היטב
את היתרון שרכשת
לאחרונה במישור
הפיננסי. אל תבטלי
את רצונך מפני
רצונו, אם את רוצה שיכבד אותך. למדי
לעמוד על שלך, במיוחד כשהצדק עימך.
בת גדי, אל תשמעי לקול אדונך.

בת־זוגך מאוכזבת ממך.
דע כי הדרך הטובה ביותר
הוא להגיד את
האמת ישר בפרצוף.
שתף בחוויותיו את האנשים
הקרובים אליך.
ישנם כל הסיכויים להחזירה
לחיקך. אתה עומד 20 בפני תקופת רגיעה. נג$ו
מרו
ההסתבכויות שלו
ברוב השטחים. היעסקיות מהחלטות שמר

בינו א ר -
בפברואר

חפוזות.

יום ראשון הוא יום טוב במיוחד, בכל
הקשרים שלך עם המין
הגברי. תוכל להסתדר
לא רע בעסקים השבוע
אם תרסן את נטייתך
הטבעית ללחום על
דברים קטנים שאין
להם חשיבות יתירה,
ורק מרגיזים אותך. ה שבוע,
נסה לחפש לך
19 בפברואר -
תחומים חדשים לעי20ב
מרס
סוק בזמן הפנוי שלך.

זניט

תמרורים
מונה לנשיא בית־המשפט הצבאי
ברצועת־עזה וצפוו־סיני, במקום רס״ן
אברהם פכטר שמונה ליועץ המשפטי של
האיזור — עו״ד יורם גלין 31 איש
פרקליטות מחוז תל-אביב שהפך עם מינויו
לצעיר השופטים במדינה.
מצפיםלתינוק. בעוד ארבעה
חודשים, אחרי שנישאו לפני כחודש ב
מרי
הופקיו
חשאי, הזמרת מרי הופקין ובעלה־אמר-
גנה טוני ויסקונטי.

גם אתה יכול לזכות בפרסים לפי התכנית החדשה
של מפעל הפיס.
מעתה הפרס הראשון
2א 150,000ל׳ י כ״א
נדה זכיות בכל שבוע
1,920,250ל י
מחיר הכרטיס 4 . -ל״י

ב11222־ £ 2

בכל יום חמישי הגרלה

״~נ*חוג. יום־הולדתו ה־ 95 של הצ׳לן
פכלו קאזלס. יליד קטלוניה שבספרד,
גלה בעיצומה של מלחמת האזרחים בספרד
ב־ 1936 מארצו לצרפת ונשבע שלא ישוב
לספרד כל עוד מצוי פרנסיסקו פראנקו
בשילטון, עבר ב־ 1957 לפוארטו ריקו, בה
הוא מתגורר עד היום.
פרש. לגימלאות, מפקד משטרת אל־עריש
ל,מיל אל שורכגי 62 יליד חאן-
יונס שהחל את שירותו במשטרה לפני 43
שנים כשוטר במשטרת המנדט, היה שוטר
במשטרה המצרית ושירת פעמיים במשטרת
ישראל: לראשונה מאוקטובר 56׳ עד מרץ
57׳ ופעם שנייה ממלחמת־ששת־הימים.
נפצעה תוך כדי הופעתה בסרט
האיטלקי סיבה לגירושין, השחקנית ה אוסטרית
סנטה
שבאחת
כ רג ר, היתה הסצינות
צריכה לזנק משולחן
ולרכב על אופניים,
נפלה ושברה
את הרגל.
עומדים לה
תגרש. אח רי
שישה חודשי
נישואין, כרים־

טינה

אונאסים

( ,)21 בתו של המיליונר מולטי אריסטוטל
אונאסיס, ועורך־הדין היהודי
ג׳ו כולקר 47 לו נישאה בחשאי ובניגוד
לרצון אביה, שהפקיד לפני מיספר
שנים 20 מיליון דולר על שם בתו שיועברו
אליה כשתגיע לגיל .21 לפי חוקי
קליפורניה מתחלק רכוש הזוג שווה בשווה.
לכך לא הסכים אונאסים האב שלחץ על
בתו להתגרש לפני הגיעה לגיל .21
נפטרה. בבית־החולים ביילינסון,

בגיל ,57 השחקנית יהודית לפירט,
רעייתו של שחקן הקאמרי זלבן לביוש,
ששיחקה באהל ובקאמרי.
נפטר. והובא לקבורה בבית ה קברות
הישן של ראשון־לציון, מאיר
הירשפלד, ששיחק את עצמו כסבא מאיר
בסידרת הטלוויזיה של לילות שבת. סבא
מאיר היה על המסך ובחייו, איכר בעל
שורשים, דמות פטריארכלית, דור 16בארץ,
מעורה בחיי הערבים, דינוזאור מתקופת
הברון, בעל קול מרעים וסמכותי
ואוצר חבוי של סיפורי אלף לילה מתולדות
היישוב בארץ. את מנהג הישיבה
המשפחתית בצוותא בלילות שבת הביא
סבא מאיר מבית אביו, אלא שעל מסך
הטלוויזיה הופיעו שחקנים כבניו, בנותיו
ונכדיו ואילו בחיים היתד. זו משפחתו
העניפה הכוללת בין השאר את חתנו השוער
יעקב הודורוב. במאי התוכנית צבי
(ציצי) גרא שהוא שאר בשר של סבא
מאיר, סיפר כי ללוויה הופיעו אנשים ש הכירו
אותו אך ורק מהופעותיו על מסך
הטלוויזיה וכל אנשי צוות ההפקה.

ה עו ל ם הז ה 1792

קולנוע
ובק רו ב
הגדולה ב הצגות מבל
כל מי ׳שחשב ני שדיפת אטלנטה בחלף
עם הרוח הוא המחזה הקולנועי המר היב
ביותר שצולם אי־&עם, וכל !מי שהאמין
כי קליאדפטרה הוא הסרט היקר ביותר
שהופק אי־פעם, יכול לשנות את מושגיו.
הרוסים, השונאים, עקרונית, כל שיא שאינו
שייך להם, עשו סרט שהוא מרהיב
עין יותר מחלף עם הרוח, יקר הרבה יותר
מקליאופטרה, וארוך יותר משניהם גם
יחד.
והסרט1 ,מלחמה ושלום לפי לייב טול-
סטוי, לא זו בלבד שהוא מדהים, הוא
אפילו סרט טוב (זכה לפרס הסרט הזר
הטוב בפסטיבל קאן לפני כמה •שנים) משום
שיש בו לא רק מימדים, אלא גם נסיון
אמיתי וכן להביא את טולסטוי כפי שהוא,

צבוע> העולם
־ התאחדו!
דקאמ רו ן (סטודיו, תל-אביב,
איטליה) — מאז כתב ג׳יובאיי
בוקאצ׳יו את 100 הסיפורים שלו,
במאה ה״ , 15 ועד היום, נחשבה יצירתו לסטירת־לחי מצלצלת
על פניהם של כל השמרנים, הטפשים, החנפנים,
הצבועים ומדושני־העונג שאינם מסוגלים לראות דבר וחצי-
דבר מעבר לקצה חוטמם. עכשיו, מצא בוקאצ׳יו דרך נושפת
להרגיז אותם: הקולנוע. סרטו של פיאר־פאולו פאזוליני
הוא חצוף, חריף וצורב בדיוק במו מקור השראתו.
פאזוליני לא יכול היה, כמובן, להשתמש בבל 100
הסיפורים, אבל עשה במיטב יכולתו למצוא את המיבחר
המייצג ביותר את האוויליות האנושית. הוא מלגלג על
רורפי־בצע מתחסדים כצדקנים, על קרושה שאינה מקודשת,
צוחק לתאוות־הבשרים וקוטל את אלה המתעלמים ממנה.
והוא עושה זאת בצורה מובנת כל״בן, ועם טיפוסים עסיסיים
ומבריקים כל-פן, שאפילו המטומטמים מסוגלים
להבין את פל כוונותיו.
פאזוליני מצפצף על מוסכמות קולנועיות. הסיפורים
מתחילים ונגמרים בפתאומיות (אולי גם הצנזורה תרמה
משהו לפתאומיות הזאת) .אבל הוא יוצר על הבר תמונות
שלמות בלתי־נשכחות, בין אם המדובר כשיחזור חי של
יום־הרין, לפי ג׳יוטו (בצבעים מדהימים, כמו היו חלקי
קירות מכנסיות מעוטרות באותם ציורים עצמם) ,או בדמו-

סיפור הזמיר: יופי של תועבה
יות איכרים חסרי־שיניים ומכוערים להפליא, ביניהם זוהר
יופיה של בתולה צעירה, בוורד במיבלה העירונ׳ת.
פאזוליני הצליח להשיג בדיוק מה שרצה: כל האינטליגנטים
המזוייפים והשמרנים נשואי-הפנים התאחדו יחד
להכריז בי הסרט הוא תועבה. וכי איזו מחמאה גדולה
יותר יבלו להעניק לו ז

ד מוקרטי ה
טיחונוב כאגדריי
עכשיו

סאפאלייבה כנטאשה
מותר

בסימן שאלה
בעין עירומה (גת, תל-אביב,
ארצות־הברית) — זהו נסיו ו
מעניין ויוצא״דופן לשלב חומר
תעורי המצולם ברחובות, עם גרעין עלילתי פיקטיבי, כשה-
מכנה המשותף ביניהם, האווירה הפוליטית בשיקאגו בימי
הוועידה הדמוקרטית ב־.1968
מה שנוגע לחומר התעורי בסרט, הוא יוצא מן הכלל.
שבונות העוני של שיקאגו, הילדים הרוחשים ברחוב בארבה,
או צילומי המהומות שליוו את הוועידה ואשר השאירו
יתש בל״יימחה על הדמוקרטיה האמריקאית, כל אלה
מונצחים בעוצמה בלתי-רגילה, שחלק ניכר ממנה, נובע
ללא ספג, מאיכות הצילומים הגבוהה מאד. מה הפלא —
הבמאי הוא אהד מטובי הצלמים של הוליבוד — האסקל
וקסלר.
לא פחות מרתק הוא תיאור האנשים העוסקים בדיווח
המאורעות: כתבי־טלוויזיה, המתעניינים רק בהנצחת העוברות
ולא בשינוייו, עיתונאים המתרמרים לא על מצב העניינים
סביבם, אלא רק על אלה המנסים לסלף את דיווחם ;
אמצעי-תיקשורת הנתונים ללחצים מכל הצדדים, שחיתות
פוליטית, תיסכול כושי, ועולמם של עניים (והסרט מראה
בהרחבה שיש דבר כזה באמריקה).
פגום הוא החלק העלילתי, סיפורו האישי של כתב
טלוויזיה, המפוטר מעבודתו מפני שגילה עצמאות גדולה

למסך הברזל שקשה להאמין בסבלנו־תם,
הכין בונדארצ׳וק גירסה דוברת אנגלית,
מקוצרת מאד, שאינה עולה !בהרבה
על שש שעות, שתוצג בקרוב בארץ.

בונדארצ׳וק כפייר לראות ללא תיקונים, ללא שיפוצים ובמינומום
של קיצורים .״היוצר האמיתי של הסרט,״
כך אמר הבמאי סרגי (גורלו של אדם)
בונדארצ׳וק, הוא טולסטוי עצמו. אנחנו
רק המחשנו את מה שהוא כתב.״
וכדי להמחיש זאת, עם כמה קיצורים,
עשה בונדארצ׳וק (המשחק גם את פייר)
סרט שבגירסה הרוסית המקורית הוא באורך
של 14 שעות, והמוצג בארבעה המ שכים
בני 3—4שעות, לכופרים שמעבר
העולם הזה 1792

נשאלת השאלה המסורתית: למה רק
עכשיו י אמנם הסרט שכב כמה שנים במח סני
המכס, אבל לא בגלל שיעורי המס.
כמה פקידי־ממשלה החליטו שאם אין יחסים
עם ברית־המועצות, תהיה זאת בגידה
להתבונן בסרט שהם עשו. הגיון בריא
של פקיד ממשלתי. רק עכשיו, לאחר לח צים
-ובירורים, ולאחר שנפתחו שערי הע־ליה
לארץ, הותר סוף־סוף לשחרר את הסרט,
לתרגמו ולהציגו בפני הקהל הרחב.
מה יגידו על סרט זה המבקרים — קשה
בינתיים לנבא. בשש השעות שלו ימצא
בוודאי כל אחד משהו שאינו נראה לו.
אבל איש לא יוכל לעמוד בפני סצינות־הקרב
המדהימות ביותר שצולמו על בד
הקולנוע (מי שראה את וואטרלו, קיבל מושג
קטן על יכולתו של בונדארצ׳וק) ,בש־ריפת
מוסקווה ריאליסטית להחריד, בגודל
והיקף שלא היה כמוהו עוד על בד הקולנוע.
נופים, תפאורות, עשרות אלפי ניצ בים,
ועבודה של שנים. ותוצאת כל אלה,
הדבר הקרוב ביותר להמחשת יצירה ספרותית
אדירה על בד הקולנוע,

ילדים כמו ארבה: מישחקים ועשן
מדי ביוזמותיו. סיפור זה הוא שיגרתי למרי, סופו הסמלי
מאולץ, אבל הוא נבלע, בסן־הכל, בעוצמת המאורעות
המתרחשים סביבו.
מבחינה טכנית זהו אולי הסרט הראשון בו נראה חומר
תעורי ממש כאילו בויים באולפן, כה גבוהה היא איכות
הצילומים. אבל עם זאת אין מאבדים אף לרגע את תחושת
האמת שרק צילום בלתי־אמצעי וספונטני יכול להעניק.
סרט שלא במהרה יישכח.

תדריך
תל־אביב
הלחישה שכלב (פאר, צרפת)
— בעדינות בהומור ובחן -מסביר
לואי מאל שיחסים אסורים בין אם לבנה
יכולים להיות מיקרה מוזר וחינוכי, ולוא
דווקא תסביך לכל החיים.
* גבר ללא מצפון (אוריון, אנגליה)
— הכוח החדש, בדמות מייקל יורק, כובש
את האצולה המתנוונת, בדמות אנג׳לה
לאנסיורי. הבל רק שהשמאלץ כובש את
הסאטירה המצופה.
* כץ וקרסו (הוד, ישראל) — מצחי״
קון עממימון ועדתון מובהק. סוכני־ביטוח
אשכנזי וספרדי רצים מתל־אביב לאילת
ובחזרה, ומפזרים בדיחות בקצב •של תת־מיקלע,
הנשכחות באותה מהירות עצמה.
**+קוראים לי טריניטי (אסתר,
איטליה) — הרבה אקרובטיקה, המון בדיחות,
מעט מאוד הגיון, שימוש רב באק־דחון,
ובסך הכל — מצחיקון.

ירו שלים
נשים אוהכות (סמדר, אנג
ליה)
— עיבודו של קו ראסל נאמן לספרו
של ד.ה. לורנס, על מקיומה של האהבה
בחיי אדם, מדהים ביופיו ומשותק להפליא.
** הציפור עם כנפי הבדולח (חן,
איטליה) — מותחן מורט־עצבים על רוצת־נשים
מטורף, המטיל אימתו על חוצות
רומא. עס טוני מוזאנטה ואנריקו מאריה
סאלרנו.

חיפ ה
הפרוצה והשוטר (אורה, צרפת)
— שוטר דדוף־תסביכים רודף אחרי
סוחדי־גרוטאות, בכוונה לפרוק את תיספו־לו
וללכוד פושעים •בעת הפשע. מישחק
משובח של מישל פיקולי ורומי שניידר.
יומנו של שוטר (עממי, צרפת)
— עוד מחיי המישטרה, והפעם אלימות
בתוכה פנימה. שוטר יוצא לנקום
מות ידידו, ונעזר בתכונות הצד שכנגד.
רסיסי־ חיים (יובל־אור, אר־צות־הברית)
— ג׳ק ניקולסון רשם דיוקן
משכנע בקולנוע האמריקאי: המשכיל המתוסכל,
שאינו מצליח להשתלב לא במוצאו

הבורגני ולא בדלת־העם.

האם הב חדק מהבנתו השחווים
מתנועה טריטית שעוררה אהדה
רקבוצת בריונים המטירה חיתתה ער ׳השרים?

.חס הנתימים
את הדג(!
״הם מכתימים את הדגל שלנו !״ אמר
מי שהיה אחד מראשי הפנתרים.
״אנחנו עדים לתופעה מדאיגה בירושלים.
הולכת ונוצרת בגופייה אלימה,
המורכבת משרידים שהיו קשורים בפג־תרים
השחורים אמר אורי אבנרי
השבוע בוויכוח על הבריונות במדינה.
״חלק מהפנתרים השחורים התדרדרו
והפכו לכנופיית של בריונים, המטילה אימה
על בתי-הקפה והמועדונים של ירושלים
!״ עברה השמועה בעיר.
״הולכת ומוקמת כנופייח שחבריה
מנצלים את שם הפנתרים, כדי לגבות
דמי-הגנה!״ אמרה שמועה אחרת, חמורה
עוד יותר.
מה האמת בכל השמועות האלה ז האם
הן עלילות, שנולדו על רקע הסיכסוכים
בין הפנתרים לבין עצמם ו האם הן הגזמות
ז האם מנצל מישהו את שם הפנתרים
לחיפוי על מעשי בריונות ופשע?

של בית־הקפה הזה. כאן גם זכו לאהדה
ולעידוד.
היום עומד טעמון חשוך ושומם בשעות
הלילה. בית־קפה זה, שנהג להשאיר את
דלתותיו פתוחות עד השעות הקטנות של
הלילה, נסגר עכשיו כבר בשעה שבע
בערב.
״זה בגלל הפנתרים השחורים,״ אומר
.בעל המקום, מרדכי קופ.

תחילה, חשש לדבר.
1״למה לי צרות איתסי״ הוא אומר.
הוא זורק מבט אל חיים הנגבי, איש מצפן,
ואל אבי ברדוגו, מזכירו של שלום כהן,
היושבים באחת הפינות. רק כשהוא שומע,
שהסיפורים על השתוללות הפנתרים בבתי-
קפה כבר נפוצים ברחבי העיר, וכי בעלי
בתי־קפה אחרים היו מוכנים לדבר, מגלה

קפה מעמון
מכה על הראש
או שמא קשורים כמה מאנשי הפנתרים
במעשי״בריונות לשמם ן
כתבי ״העולם הזה״ יצאו לחקור את
השמועות, את מקורן ואת מידת מהימנותן.
להלן חדו״ח שלהם :

** עמון״ הוא ביודקפה קטן ברחוב
״ ^ המלך ג׳ורג׳ בירושלים, סול בניין
הכנסת הישנה. כאן, באווירה דחוסה מעשן
סיגריות, כשכרמלה, התימניה הצנומה,
מגישה כוסות קפה ובירה, נהגו להיפגש
ולדון בבעיות עולם אנשי בוהמה, סטודנטים
מרדניים, אנשי מצפן, מרצים מהאוניברסיטה
וסתם חיילים שניקרו למקום.
כשקם אירגון הפנתרים השחורים, נראתה
הצטרפות חבריו אל באי המקום טבעית
ומובנת מאליה. עד מהדד, הפכו מנהיגי
הפנתרים לחלק בלתי־נפרד מהנוף האנושי

י 32

״די עוני!״ זאת סיסמה היא פנקס בראש
החבר, שחולק לחברי אירגון
הפנתרים השחורים״ .בפנקס,
בו קבועה תמונת נושאו, מופיעים
פרטיו האישיים של החבר.

״אשתי חבשה. אותו,״ !מספר קופ, ונימה
של התרגשות עדיין בקולו.
והמשטרה?
״המשטרה פוחדת מהם. אני לא יודע
למה.״
מדוע הם עושים זאת?
קום מושך בכתפיו. איננו יודע.
תמורת דמי הגנה? מעולם לא ביקשו
ממנו, לדבריו.
ויירה דומה השתלטה גם על בתי-
^ קפה אחרים, מרגע שנתגלו על־ידי
הפנתרים ׳וגרוריהם.
בדדאנגו, בית־קפה חדש שנפתח לפני

אותם יום או יומיים אחרי כן.״
בזמן האחרון הפסיקו הפנתרים להופיע
במקום, ודדאנגו חזר להיות בית־קפה
שקט, המושך אליו סטודנטים ישראליים
ואמריקאים רבים.
מדוע נעלמו לפתע הפנתרים? ״יושבים
פה חברים טובים שלי, שהפנתרים פוחדים
מהם. אבל הם לא עושים את זה תמורת
כסף,״ אומר צ׳ארלי.
גם הוא מכחיש כאילו ביקשו ממנו
הפנתרים דמי הגנה.
ת מקום טעמנן ודז׳אנגו תופסת
עכשיו הגלריה הקטנה. ערב ערב אפ־

״הגלריה הקטנה״

מועדון דג׳אנגו

תיבות דואר מנותצות

צמיגים חתוכים

גם הוא נכונות לגלות מהנעשה.
״הם נהגו לבוא, לשבת במשך שעות,
אבל לשלם לא רצו,״ אומר בעל טעמון.
״באחד הלילות, כשהסופר דן עומר, העובד
פה לפעמים, שירת את הלקוחות, נכנסו
סעדיה מרציאנו וצ׳ארלי ביטון. סעדיה
היכר, על הדלפק ויצא. חזר ונכנס, חיכה
שוב על הדלפק, וכך מיספר פעמים. רק
כדי להפחיד.״
והיו גם התפרצויות אלימות, לדברי
קופ: באחת הפעמים ביקשו מהמלצר תק ליטים
בהשאלה, ומשסירב לתת להם, היכו
אותו בראשו.
בלילה אחר הסתכסך פנתר בשם מורים
קביליו עם אחד מבאי טעמון, והשניים
יצאו אל המדרכה שלפני בית־הקפה. היתד,
שעת־לילה מאוחרת, הוויכוח התלהט, ואז
שלף מורים סכין, נעץ אותה בבטן יריבו.

כארבעה חודשים על-ידי צ׳ארלי, עולה
מארצות־הברית, הם סירבו לשלם. העובדה
שבעל־המקום התעקש להשמיע מוסיקה
קלאסית במוסיקת רקע, במקום שירי פום,
שימשה עילה לשבירת כיסאות וכוסות,
להפיכת שולחנות ולניתוץ כלי שח ודמקה,
בהם נהגו האורחים ל־שחק. לא אחת, לאחד
סגירת בית־הקפה, מצא צ׳ארלי את צמיגי
מכוניתו חתוכים, גם איומים על שתי יל־דותיו
הקטנות לא נחסכו ממנו.
״הפנתרים הם גנגסטרים קטנים, שרוצים
להשתלט על בתי־קפה בכוח הזרוע,״ אומר
צ׳ארלי הצנום והמזוקן .״אין להם שיטה,
ואין להם מטרות.״
גם פה לא הצליחה המישטרה לעזור.
״כמה פעמים הזמנתי מישטרה, אבל
היא לא הופיעה. היו פה בלשים. הם עצרו
כמה פעמים את המתפרעים, אבל שיחררו

שר לראות כאן קבוצה מראשי הפנתרים.
מכונסים סביב שולחן אחד, במרתף שקירותיו
מכוסים בציורים, הם יושבים עד
השעות הקטנות של הלילה. ליוסי, בעל
הגלריה הקטנה אין טענות נגדם,
״הפנתרים הם נחמדים ושקטים. אם
מתייחסים אל בן־אדם כמו שצריך, אז
הוא מתנהג כמו שצריך.״
אבל למי שמזדמן למקום לעיתים מזומנות,
קשה שלא להבחין באווירת המתח
האופפת את השולחן הפינתי. אווירה המזכירה
מיסבאה במערב הפרוע, בשעה שה־אקדוחן
נכנס פנימה.
אבי לוי, בלונדי בן וד 17 ודני לביד,
בן גילו, אינם חברי האירגון, למרות שהם
נלווים אל חבורת השולחן הפינתי. שני
(המשך בעמוד )36

ך * פנ תן ףים השחורים״ מווו.
!!! 1החתול חי שבע פעמים. הפנתר
משתייך למשפחת החתולים, וייתכן בהחלט
שהפנתרים עוד יקומו לתחייה. אולם עד
אז, תנועת הפנתרים השחורים, ככוח חברתי
שיצא למלחמה במימסד, חלפה מן העולם.
היא עשוייה להראות עוד אלו סימני
חיים אחרונים, בצורת הפגנה או שתיים,
אבל זה כבר הסוף.
קובע יעקב אלבז, דב־מלחים בצי הסר
חר, שירד, לדבריו, ליבשה במיוחד כדי
לפעול בשורות הפנתרים, הפך לאחד מחמשת
חברי ההנהגה הקולקטיבית של ה־אירגון

״הפנתרים באמת התחילו בתנופה. פע לו׳
עבדו, עשו כל מאמץ כדי שהאירגון
יצליח.
״זה היה בהתחלה. אחר־כך, החלו מת בטלים.
זה מה שהם עושים היום. אתה
קובע איתם פגישה בענייני הארגון ל שעה
שבע בערב, והם יגיעו בשבע בערב

שהדירה שלו נשרפה בהצתה. כמה השקי עה
עיריית ירושלים בשיפוץ הדירה? ל דברי
אברג׳יל 10,000 ,ל״י — כערך ה רכוש
שלו שהיה בדירה שנשרפה. הוא
מעדיך את הספרים בלבד שהיו בדירתו
בסכום של 5,000ל״י. אך מומחים המכירים
את הפרשה מעריכים את הסכום
שהשקיעה העירייה בהרבה ״ותר.

הפנתרים השחורים. קובע אחד מחבריו
לשעבר :
״זה בגלל ההסכם הבלתי כתוב שנחתם
בינו לבין המשטרה. אבדג׳יל קיבל, בש ביל
שיעזוב אותנו, דירה מעיריית ירוש לים.
הדירה שלו, ששימשה מועדון של
הפנתרים, הוצתה, וטדי קולק שיפץ לו
אותה כך שכיום היא דירה חדשה לחלו טין.״
למען
האמת, במצב טוב בהרבה משחי תה
קודם. בכניסה לבית החד־קומתי ש

תחילת דרכם, לא עשו הפנתרים
^ רושם מיוחד. הם לא היו אפילו פנית-
רים. בתחילת פעולתם, לפני כשנה, הם
מנו כחצי תריסר צעירים מאוכזבים, רובם
בעלי עבר פלילי, שלא הצליחו למצוא
מקום עבודה קבוע עקב אי־גיזסם לצד,״ל
בגלל עברם.
צעירים אלה, דך י שכונת מוסררה, פנו
למחלקת־הסעד של עיריית ירושלים, ביק שו
מועדון לשכונתם.
לפי הגירסה הנפוצה, ראו עובדי מחלקת
הסעד בצעירים אלה — סעדיה מרציא־נו
ואחיו רפי, צ^רלי ביטון ואלי אביכזר
— את האמצעי שבעזרתו יוכלו להתריע
על המצב החברתי החמור בשכונה, ל אחר
שכל זעקותיהם עד אז בפני הממונים
עלו בתוהו. הם הדליפו לעיתונאי ירושלים
על תסיסה גוברת שהחלה בין צעירי שכונת
העוני, על כנופיות מתארגנות, וכדומה.
ואז,
לטענת גירסה זו, עלה בדעתו של
מישהו במחלקה הסעד של עיריית ירוש לים
לכנות את הצעירים בשם הפנתרים
השחורים. הסיפור מתהלך, כי כאשר טען
עובד מסרים של המחלקת כי צעירי הכנופיות
קוראים לעצמם פנתרים שחורים,
לא שמעו עדיין הצעירים עצמם את
השם. ככל אזרח במדינה, הם קראו על
כך לראשונה בעיתונים, שאלו :״הפנתרים
— זה אנחנו?״

חממה
ל מרירות

יעקב אלבז
״נשאר למרות הכל״

ך ק כשלג מאוחר יותר כאשר גופים
1שונים ניסו להתחיל להשתלט על ה־

— בשבוע הבא. היחידי שהיה רציני ועסק
באמת בעבודה ברצינות, זה ראובן אבר־ג׳יל.
אבל הוא עזב. לא יודע למה הוא
עזב, אבל האירגון הפסיד המון מזה שהוא
עזב. הוא היה האדם הרציני ביותר באיר־גון.
הייתי עושה הפל על־מנת שיחזור.״
מוסיף הגבר גבר־הקומה, בעל הפנים
הגבריות והשיער הכסוף, ששימש כיו״ר
ועדת הכספים של האירגון:
״האמת היא שבאמת בזמן האחרון ה־אירגון
לא עושה שום דבר. פשוט אין על
מי לעבוד, וזה מאוד חבל. אבל מה —
אני נשאר. בגלל שהמטרה כאן חשובה.
אנחנו מנסים להעלות בעיות שהן באמת
מאוד חמורות. בעיות עדות המזרח חשובות
יותר מהכל. אם התחלנו כבר במלח מה,
אסור לסגת. מה שאנחנו צריכים לעשות
כעת, זה הפגנה גדולה — ובאמת
לא איכפת לי לומר את האמת: הפגנה
שתהיה אלימה. גם הממשלה עושה דברים
אלימים.״

״הוא רק בובה״
רה. כל מרצה התקבל בהתלהבות. הם
שמחו לגלות כי קיימים צעירים, מהצד
השבע של החברה, שאיכפת להם מהם.
התפנית החלה כאשר העיתונים גילו כי
אנשי מצפן משתלטים על הפנתרים. הפנתרים
לא ידעו בדיוק מה זה מצפן, אך
ניחשו כי הפירסומים הללו לא יעזרו ל־עיניינם.
מכאן ואילך ביכרו לקבל את
עזרת אנשי מצפן בשקט, הדחק מאור
הזרקורים. כלפי חוץ, הכחישו כל קשר
איתם.
גם סטודנטים, שהבעייה אותה העלו
הפנתרים דיברה לליבם, החלו לעזור.
הפנתרים הפכו לדמויות מוכרות בקמפוס
הירושלמי.
ואז, באה לעזרתם משטרת ירושלים.
ההפגנה הראשונה של הפנתרים לא
היתד, זוכה מעולם למספר כה רב של
משתתפים, אלמלא נהגה משטרת ירושלים
בחלמאות, עצרה בלילה שלפני ההפגנה
קבוצת פנתרים.
הצהרונים פירסמו עובדה זו בעמודיהם
הראשונים ,׳תחת כותרות ענק. כל צעיר
שחופש הביטוי היה יקר לו, קם ונסע
להשתתף בהפגנה, מול בית העירייה.
בהפגנה זו, הטביע טדי קולק את המשפט
האומלל ״תרדו מהדשא״ — שלא
נשכח עד אשר גולדה מאיר עלתה עליו
במשפט אומלל אף יותר, כאשר הבריזה,
לאחר פגישת היכרות עם הפנתרים ,״הם
לא נחמדים.״
ההפגנה מול העירייה לא היתה הפגנה
של הפנתרים. היתר, זו הפגנה של אזרחים
שאיכפת להם מכל חלקי הציבור.

פרי חה קצרה —
ושקיעה

מדוע
מ תו!
ך* שה לראות כרגע, כיצד הפגנה
\ /נוספת תציל את האירגון. לפי כל
הסימנים, הוא הגיע לסוף הדרך.
סוף שבא מהר מאוד. מהר מדי אפילו.
הפנתרים עלו בשמי החברה הישראלית
ככוכב שביט, האירו לשנייה קלה את
מחשכי האפלייה החברתית — ונעלמו לתוך
החלל האפל.
למה ז איך? מה קרה להם? מדוע נמח קו,
בן רגע, מעל פני המפה הפוליטית
והחברתית — לפני שאף החלו מגשימים
את מטרותיהם?
לפי כל הסימנים — היה זה מוות מתוכנן
כהלכה.
׳לפי כל הסימנים, הוחלט בחוגי השל טון
כי המשך פעילותם לא בא בחשבון —
והם חוסלו. אחדים נמחצו, אחדים ניקנו.
האידגון, כגוף לוחם, מת.
אופייניות לנושא הן הטענות המועלות
על־ידי מנהיגי הפנתרים נגד ראובן אבר-
ג ׳יל, הראשון מבין צמרת האירגון ש פרש
ממנו.
אברג׳יל 27 צעיר רזה בעל קומה
בינונית ושיער מתולתל, נטש למעשה את
האירגון עוד בתקופה בה נחשב ליו״ד

סעדיה מרציאנו

ראובן אכרג׳יל
״קולק סידר לו דירה וג׳וב!״
בשכונת מוסררה, שם גר אברג׳יל, הוצב
שער ברזל כבד. כיום מתגורר אברג׳יל
בדירה זו עם אשתו השנייה ושני ילדיהם.

תיק
על ס מי ם
ך* נובן? ל די ר ה החל אברג׳יל גם מקבל
משכורת מעיריית ירושלים, כמדריך
נוער. כעת הוא נמצא במכון למדריכי
ספורט של מכון וינגייט — יחד עם רפי
מרציאנו, אחיו של סעדיה. בין הפנתרים
יש המוכנים להישבע גם שהמשטרה הבטי חה
לאברג׳יל כי תמורת נטישת הפנתרים,
ידחו את משפטו בתיק סמים שנפתח נגדו,
לאחר שנחשד בהחזקת כמות גדולה
של סמים בחצר ביתו.
אברג׳ייל. מכחיש בתוקף שעזב את ה פנתרים.
את אי־פעילותו, הוא מסביר ב עבודתו
עם הנוער. את הדירה, מספר
אברג׳יל, שיקמה לו עיריית ירושלים היות

ו 1ווווו ו. וו . 1ו ו 1;.1וווווווווו..ו 1וווו1וו.

אדי מלבה
(,מחפשים רק כבוד״
צעירים, הם החלו להיות מוכרים במרכזי
הבוהמה.
על הקבוצה ניסו להשתלט אנשי מצפן,
צעירי רק״ח, שי״ח, פורשי מצפן, וכל מי
שרק האמין שיצליח לעשות הון פוליטי
מזעמם של צעירים מקופחים.
הפנתרים קיבלו תחילה ברצון כל עז־

אהד הפגנה זו, באו נוספות. כיכר
/ציון שותקה בהפגנה הבאה שאירגנו
הפנתרים. בקבוק מולוטוב שנזרק בסופה
גרם זעזוע ברחבי הארץ.
הפגנות נוספות נערכו גם בתל־אביב
ואשדוד. שוב — רוב המפגינים לא היו
פנתרים. היו שם סקרנים, סטודנטים, ואזרחים
אחרים שהזדהו עם מאבק הפנתרים.
הפנתרים עצמם, בהפגנות הסוערות
ביותר שלהם, לא הצליחו לארגן יותר
מכמה מאות אנשים. מספר החברים והפעילים
באירגון לא עברו מעולם את
המאה. זאת היתר, תקופת הפריחה של
האירגון.
היתד, זו פריחה קצרה ביותר, בת חודשים
ספורים. היא באה לקיצה לא רק
בגלל נטישתם של המנהיגים, אלא גט
בגלל חוסר נסיונם (טעויותיהם של הפנתרים.
המנהיגים,
שתפסו כותרות בכל. אמצעי
התיקשורת, הפסיקו את פעילותם. הישיבות
היחידות אותם ערכו עדיין, היו על־מנת
לבחור מביניהם את בעלי התפקידים.
בזה אחר זה התחלפו, בתפקיד זד
יו״ר, כוכבי שמש, ראובן אברג׳יל, סעדיה
מרציאנו, אדי מלכה, צ׳רלי ביטון, דני
סעיל, יעקב אלבז. סיכסוכים על המנהי גות
הפכו שכיחים ביותר.

דו חי ם
עזרה

•ן* עי רו ם מן החוץ, שניסו לפעול עם
הפנתרים, נידחו. סיפר צעיר תושב
(המשך בעמוד )36

גומ־ גסי

*י9,יז גלד *דיו

לבסוף סיכמתי :

או רי א כנ רי אדוני היושב־ראש, הייתי יכול לספר
סיפורים כאלה לרוב. הארץ מלאה בהם. סיפרתי אותם
כדי לתת תמונה של הפשיעה החדשה בארץ.

כמה אנשים פר, וכראשם שרי־המישטרה,
הפליגו כסטטיפטיקות. אולם אין השטטים־
טיהר מראה את המצב הזה, מפני שלא רעליה
ככמות הפשיעה היא הדבר העיקרי שקרה
פה. מה שקרה הוא: שינוי כמהות הפשיעה.
הפשיעה בארץ היתה בעיקרה פשיעה בלתי־אלימה.
בכלל, אומרים על היהודים שהם בלתי־אלימים. בעולם
כולו, במידה ויהודים פשעו, היתר. זו פשיעה בלתי־אלימה.
לארץ חדרה לאחרונה הפשיעה האלימה. כנופיות אלימות,
מזויינות היטב, יוצאות לבצע את פשעיהן, בהה־ליפן
מראש שכדאי להן לרצוח בנסיבות מסויימות.

הארץ לא ידעה כעבר פשיעה כזאת.
אני רוצה להזהיר בפני תופעה נוספת. היום לוקחים
דגלים פוליטיים משומשים, כדי להצדיק דברים שאין להם
שום קשר עם פוליטיקה או עם איזו שהיא מלחמה
צודקת, סוציאלית או אחרת, שאינם אלא בריונות ופשיעה.

29־ 27 בדצמבר 1871

מצב תי רו

ככור היושב־־ראש, המצב הוא חמור כיותר.
אני ככור שהוא הגיע למימדים של מצב־חירום.
לא די כאמצעים שיגרתיים, וכוודאי
לא בוויכוחים שיגרתיים. יש צורך כאמצעים
מיוחדים לשעת־חירום, ואני אציע כמה הצעות
כרוח זו כסיכום לוויכוח הזה.

איזהאי 1ם

נגד— —ה ב רי ונוח !

בשבועות האחרונים העלינו את המלחמה בבריונות
לראש סולם העדיפויות של סיעתנו, יחד עם
הבעיות המדיניות והחברתיות המרכזיות.
הוויכוח שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת היה תוצאה
ראשונה וישירה של פעולתנו זו. הגשנו כמה
הצעות לסדר״היום, עד שגם סיעות אחרות הצטרפו
ליוזמה זו, והממשלה הוכרחה למסור הודעה לכנסת.
ההודעה היתה, לצערנו, שיגרתית. הוויכוח שבא
בעיקבותיו היה שיגרתי עוד יותר.
תלמידי גימנסיה מתל-אביב, שעקבו אחרי הוויכוח
מן היציע, בוודאי לא קיבלו רושם טוב על הכנסת,
שדשה בסיסמאות מול פני תופעה כה בוערת ומסוכנת.
הכינונו את נאומנו בהקפדה, והחלטנו לעשות את
אשר לא עשה שר־המישטרה: למסור לכנסת מידע
מעודכן ומדוייק על התפתחות הפשיעה :

אורי אבנרי: אני מוכרח לבטא רגש של אכזבה
על חדרך בה מתנהל הוויכוח הזה.
הולידה את הוויכוח הרגשה של הזדעקות, נוכח הבר־יונות
המשתוללת ברחובותינו, כאשר נערים ונערות טוענים
שהם חוששים ללכת ברחוב בצפון תל-אביב, כאשר
גל הפשיעה האלימה עולה וגואה, ופה אנחנו באים ועוסקים
בפילוסופיה, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה והרבה דברים
טובים אחרים, כאילו המדובר בבעייד, מופשטת, בעוד
אנחנו מחפשים תרופה לעניין שהגיע למימדים של חירום.
כבוד היושב ראש, לפני חודש נשרפה מערכת עתוני.
איש לא נעצר עדיין בגלל ביצוע הפשע הזה, אף שחוקרי
המישטרה סבורים שהם יודעים מי ביצע את המעשה
ומי הדריך את המבצעים.
הדבר מצטרף לשורה ארוכה של מעשי רצח, שוד,
הצתה ואלימות, שבוצעו ברחבי הארץ בחודשים האח רונים,
ואיש לא הורשע בעוונם. אולם המישטרד יודעת
מי עשד, את כל אחד מן המעשים האלה.
בגלל ההצתה ערכנו, חברי ואני, חקירה משלנו, המק בילה
לחקירת המישטרה. ערכנו מעין סקר מקיף של
הפשיעה הפלילית והפוליטית בשעה זו.

אני מוכרח לומד שהתמונה שנתגלתה
לעינינו היא ׳מחרידה. העובדות עולדח, בהר־כה
על חששותינו הככדיט כיותר, למרות
שאנחנו עיתונאים העוסקים כשטח זה טדי
שבוע כשכוע.

המסקנה שהגענו אליה, ואני חושב שגם המישטרד.
שותפה דה, היא שבגוש דן בלבד פועלים כרגע שמונה
כנופיות של פשיעה והן .:כנופיות בת־ים, הכרם, שבאזי,
התקווה, רמת ישראל, נווד,־שאנן, יפו, פרדס־בץ. החלוקה
היא במידה מסויימת גיאוגרפית.
הלק מהכנופיות האלה אינן בוחלות ברצח. חבריהן
מוכנים, בכל עת, לבצע רצח ברט קר, לשם ביצוע פשע,
כדי לחסל מודיעים, וגם מתוך חשבונות הדדיים.
נוסף על הכנופיות האלה נמצאות בשלב של היווצרות
שורה של כנופיות חדשות, ביניהן כנופיה בירושלים.
יחד עם זאת, מתרחבת תופעת האלימות והבריונות
ההמונית בשטחים רבים בארץ — ברחוב, באולם־הקולנוע,
בכל מקום בו מתאספים אנשים, ובעיקר במועדוני־הלילה.
המישטרה יודעת כל זאת, והיא חסרת־אונים לבלום
את התופעה.

כאן עברתי לתיאור מפורט של מיקרי־פסיעה, רצח
והשתוללות. באולם השתררה דממה דקה, וחברי׳
הכנסת חזרו מן המיזנון כדי להקשיב לדברים.
סיפרתי לבית על רצח קפליצקי, על השתוללות
באילת ועל בריונות בצפון תל־אביב (נחזור ונתאר את
הדברים ביתר פירוט בעמודי ״העולם הזה״).

כלהאמת על הקו
קיימת בכנסת קנוניה נוראה.

שותפים לה שני הענקים המרושעים :
סיעת מפלגת העבודה וסיעת העולם הזה —
כוח חדש.
מהות הקנוניה: דובר סיעת העולם הזה
להופיע בדיונ׳־ם סיעתיים במקום שנקבע לו על
צאות הבחירות, דהיינו: לפני המרכז החופשי
לולא הקנוניה, היה צריך להופיע 20 דקות יותר
אחרי המרכז החופשי ומק״י.

ממשיך
פי תוומק״י.
מאוחר,

היתרון הפנטסטי הזה השיגה סיעת
העולם הזה תמורת הבטחתה להשמיץ את
משה דיין.
(דיוני הכנסת מתחלקים לשניים :״דיון אישי״ ,בו
מדברים הח״כים לפי סדר הירשמותם לוויכוח, ו״דיון סיעתי״
,בו הם מופיעים עד פי סדר הגודל של הסיעות).
כל זה נטען בשבוע שעבר — לא בפיליטון היתולי,
אלא במלוא הרצינות, בהאשמה נוראה, מעל דוכן הכנסת,
אחרי הכנה-מדוקדקת וחלוקת הודעה עד כך לעיתונות.
המאשים היה אחד הח״כים הוותיקים ביותר בכנסת,
אליעזר שוסטק, המזכיר הנצחי של ״הסתדרות העובדים
הלאומית״ ,שהצטרף לשמואל תמיר כשזה עשה את
השטות של חייו וסולק מתנועת-חרות.
שוסטק עצמו יושב בכנסת רק במיקרה. הוא הח״ב
ד ,120׳.שנכנס לכנסת על עודף־הקולות הקטן ביותר.
היו לו רק 114 קולות יותר מן העודף הבא אחריו —
של רק״ח. מכיוון שכמה מאות אנשי רק״ח נאסרו ערב
הבחירות ״מטעמי ביטחון״ ושוחררו למחרת הבחירות,
אפשר לומר ששוסטק נבחר על־ידי הש״ב.

״עם נר הנמר, אתח מגוחור
כחמישה״עשר חברי־כנסת נשארו באולם כאשר נדונה
דרישת הממשלה להגדיל את תקציבה לשנה השוטפת,
בגלל הפיחות, בסכום של 1,412,000,000ל״י — כימעט
מיליארד ורבע.
זהו כימעט המשך ישיר לתקציב הקיים — ועל כן
עירערתי ביאומי. בין השאר אמרתי :

>י 89

?אב ב״מערלב״
אורי אבניי: יש הבדל גדול בין עקרת־בית
פרטית לבין עקרת־הבית הממלכתית — שר־האוצר.
כאשר הפיחות מעלה את מחירי כל המיצרכים, והשכר
נשאר קפוא, נדרשת עקרת־הבית להדק את החגורה.
מצבה של הממשלה נוח הרבה יותר. כאשר הפיחות
גורם לחור בכיסה, היא יכולה לבוא לכנסת ולבקש תקציב
נוסף.
אכרהם ורדיגר ז גס עקרת־בית יכולה לבקש
תקציב נוסף.
אורי אבניי: אס יש כסף.
...חבר-הכנסת יוחנן בדר דיבר היום על כל מיני
״איסטים״ :פנתריסטים, מצפניסטים, נסיגיסטים, בטלנים־
טים וכדומה, שפתחו ב״מערכה נגד מערכת־הביטחון.״
אינני יודע לאילו מן ה״איסטים״ אני שייך! אני שייך
לקיצוציסטים, למה שהוא קורא :״מערכה נגד מערכת
הביטחון.״

אין זו מערבה ננד מערכת־הכיטחון, כי
אם דרישה להעמיד את תקציב־הביטחון עד
כפים מציאותי, כהתאם לצרכים האמיתיים
יכל המדינה כשעה זו.
במשך החודשים האחרונים נתגלו בקיעים חמורים
בחומות המדינה. יש מתח סוציאלי, שהוא מסוכן לעתיד
ההברה הישראלית, והמוצא את ביטויו בשורה ארוכה
ארוכה של תופעות ציבוריות, כגון הופעת ד,בריונות
והפשיעה האלימה. גובר המתח בין הזוגות הצעירים, לבין
העלייה מחוץ־לארץ. אנחנו מצפים לעלייה של 60 אלף
נפש בשנה הבאה, בעוד שלדברי השר, גרות היום 50
אלף משפחות בצפיפות של 3נפשות לחדר, אנחנו מזמינים
צרות, אם לא נקדישאת המשאבים הדרושים
לשיכון — גם לזוגות הצעירים וגם לעולים החדשים.

שוסטק פתח בגילוי המרעיש שלו בעת הוויכוח על
המישטרה — בלי קשר לנושא. הסצינה ההיתולית רשומה
בפרוטוקול כך:
אליעזר שופטק: לפני שאטפל בנושא העומד
לדיון, ברצוני להביע מחאה נמרצת נגד הסדר של הופעת
נציגי הסיעות בוויכוחי ובדיוני הכנסת, סדר המהווה
הפרה ביודעין של תקנון הכנסת.
זה חודשים מעכבים ראשי סיעת מפלגת העבודה...
היו׳־ר שלמד, רוזן: סיעת המערך.
אליעזר שופטק: ם׳ עת המערך—מפלגת העבודה.
הידר שדמה רוזן: מפלגת העבודה—מפ״ם.
שוטטק: דווקא בהאשמה זו אינני כולל את מפ״ם.
אני מאשים את ראשי סיעת מפלגת העבודה, על
שהם מעכבים את ההחלטה בוועדת־הבנסת בדבר סדי
ההופעה של סיעתנו. סיעתו של חבר־הכנמת אבנרי היא
כיום סיעת־יחיד, והוא מופיע חודשים לפני סיעתנו
ולפני סיעה אחרת, כגון סיעת מק״י.
אני חושב שקיימת קנוניה פשוטה של גורמים נכבדים
בסיעת מפלגת העבודה, לתת תמורה לח״ב אבנרי...
אורי אסנרי: האם גולדה מאיר שותפה לקנוניה?
אליעזר שופטק בעדיפות של הופעותיו, וזאת
בגלל התקפותיו והשמצותיו על דיין.
אודי אכנרי: זה מגוחך, חבר־הננסת שוסטק ! עם
כל הכבוד, הרשה לי להציע לך לא להציג את עצמך
באור כה מגוחך. אס אתה מדבר על החלטות שלא
נתקבלו ושצריכות לדעתך להתקבל — בבקשה, מותר לך
לדבר ולבקר, אבל להפיץ שקרים מגוחכים מעל דוכן
הכנסת — זה גובל בגיחוך.
שלום כהן: חבר־הכנמת שוסטק, אל תיבהל.
אורי אכנרי (לשוסטק) :אני מברך אותך על כי
יש ל ך חב ר טוב, אבל מו טב שלא תר דלרמ תו. זה מגוחך.

היו״ר שלמה רוזן: יכולה להיות קריאת־ביניים,
אך לא בלי סוף. אם יש לך מה להגיד — תוכל למסור
הודעה אישית בסוף הישיבה. עכשיו תן לנואם לדבר.
אורי אכנרי: זה לא מצדיק אפילו הודעה אישית.
אליעזר שוסטלן: רוחב הלב של סיעת מפלגת
העבודה כלפי חבר־הכנסת אבנר /במתן עדיפות להופעותיו,
אין להסבירה אלא על־ידי קנוניה ומתן תמורת
על זה שהוא מאשים מדי פעם את משה דיין ומחבל
במעמדו, בגלל חפירותיו הארכיאולוגיות. אינני יכול
לראות שוס סיבה אחרת לכך, שעד היום.ועדת־הכנסת לא
קבעה את סדר ההופעות — והלוואי ואתבדה.
בזה לא נגמרה הקומדיה. מייד אחרי שוסטק נאם
מרדכי סורקים, שהוא אחד מראשי סיעת המערך. סורקים
היה איש רפ״י, והוא נמנה עם חסידיו הנלהבים ביותר
של משד, דיין. הוא תקף את דברי שוסטק בחריפות,
הגדיר אותם בעלילה ודחה אותם ״בשאט נפש״,
מסתבר שגם הוא שותף לקנוניה נגד דיין.

שותפות תמיר־ סנה
מניין כא בל הוויכוח האווילי הזד!¥
מזר, כמד, חודשים דנה ועדת־הכנסת בבקשתו של
שר־האוצר פנחס ספיר: אתה יודע את
ההבדל בין האופטימיסט לבין הפסימיסט בעניין
חצי כוס מיס. אני אמרתי שזה ירד לחצי.
אורי אכנרי: נכון, אמרת שזה ירד לחצי.
החצי שנשאר הוא מסוכן.
שר־האוצר פנהם ספיר: לא אמרתי זאת.
* ספיר אמר בנאומו שמיספר המשפחות האלה ירד
מ־ 90ל־ 50 אלף.

וח שע שתה סיעתנו ע המערה, חרו ת והמפו־ד:
שלום כהן לקבל הכרה רשמית כסיעה חדשה( .המטרד
העיקרית של בקשה זו היא לקבל, ערב הבחירות הבאות,
מיפרעה של כמאה אלף לירות מכספי מימון הבחירות.
אם לא יוכר כסיעה, לא יקבל את הסכום, ואילו סיעת
העולם הזה — כוח חדש תקבל את המימון לניהול מערכת-
הבחירות בהתאם למיספר הקולות שקיבלה).
הדיון על בקשה זו נמשך זה למעלה מחצי־שנה —
אורך־זמן בלתי־רגיל. יש לכך סיבה פשוטה: בתוך
מפלגת־העבודה יש בעניין זה חילוקי־דיעות קיצוניים.

זוהי מלחמה כין השינאה וכין ההגיון.

כמה מראשי הסיעה, השונאים את סיעתנו שיגאה
עיוורת, מוכנים להשתמש גם באמצעים הפסולים ביותר
(שלום כהן, למשל) כדי לפגוע בנו. הם העלו אפילו את
הרעיון לנצל הזדמנות זו כדי לשלול את עצם קיומה של
סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת, בניגוד לחוק.
חלק אחר של ראשי סיעת המערך אינם שונאים
אותנו פחות, אולם הם חוששים עוד יותר מפני עידוד
הכלנתריזם בכנסת ובמדינה. כי הכלנתריזם הוא מגיפה
מסוכנת, העלולה לפגוע יותר מכל דווקא במפלגת־העבודה.
לכן, עם כל שינאתם לנו, הם מסרבים לתת
לשלום כהן באקשיש כספי ופוליטי על סירובו לקיים את
הבטחתו הציבורית ולפנות את מקומו בכנסת. הם מסתמכים
על תקדימים ברורים לביסוס עמדתם.

עם הליברלים על הופעה משותפת בקונגרס הציוני,
שגרם למשבר בגח״ל, הוא חלק ממאמץ זה.
ברגע זה בא לתמיר עניין אוטוקרם כמתנה מן השמיים.
בפני ועדת-הכלכלה של הכנסת היתד, מונחת מזמן
הצעה־לסדר-היום של שוסטק, לדון בעניין ממדרגה שנייה:
החוזה של ממשלת ישראל עם חברת ליילנד הבריטית.
כשהחליט פינחס ספיר להפסיק את התמיכה באוטוקרס
וגרם בכך להתמוטטות העסק, נפל העניין ישר לחיקו
של תמיר. הוא תפס את הכדור ורץ.
זה, כשלעצמו, דבר טוב. כבר אמרתי לא פעם שאני
בעד עשיית ״הון פוליטי״ ,כשזה עוזר לחשיפת שחיתות.
אלא שתמיר לא הסתפק בכך. הוא החליט לסחוט מעניין
זה את הטיפה האחרונה של פירסומת אישית, עד הפיכת
העניין כולו למהתלה.

הוא רצה לרתום את המכונית השכורה
של ״אוטוקרס״ לעגלה השכורה שד המרכז

הוויכוח כין שני חדקים אדה שד סיעת
המערך נטוש מזה חודשים. ואין הכרעה. כי
נתיים נדחה העניין כוועדה.

להירשם. כשנתברר לו שהקדמנו אותו, עירער על כך,
תבע לבוא במקומנו.

כשזה לא עזר דו. עשה מעשה אופייני לו :
הוא לא הצכיע כעד ההצעה שהוא עצמו רצה
להעלותה, אלא נמנע מהצבעה (כדי לקבל את
רשות־הדיכור) ותקף כחריפות את ההצעה.
הוא גם תקף אותי אישית על שהעליתי אותה.
(לא חסר הרבה, והיה מאשים אותי בקנוניה עם חרות),
הוא האשים את כולנו על שקפצנו על העגלה שלו,

בלומר: שרוצים לגזול ממנו את השחיתות
הפרטית שדו.
קצת ילדותי, אבל גם קצת אופייני.

וזה יש דחקוו?
נאומי ל הנ מק^! צע תנל^ידל עז קנ 1וענייני. לפניו
טען יגאל אלון שוועדת־חקירה פרלמנטרית אינה מכשיר
טוב, וכי ועדת־הכלכלה אינה יכולה למלא תפקיד זה.
השבתי בניתוח מישפטי והגיוני של טענה זו, והוכחתי
שהיא אבסורדית, מכיוון שבאותו בוקר עצמו הציעו
דווקא אנשי המערך בוועדת־הכלכלה שוועדה זו תמשיך
בחקירה (במקום למנות ועדת־חקירה ממלכתית, כפי
שהציעו אנשי המפד״ל, בתמיכתנו. כאן היתד. קנוניה
בין המפד״ל ובין סיעתנו).

אם נותנים לוועדת־הכלכלה להמשיך כחקירה
— מדוע לא לצייד אותה ככמכויות
של ועדת־חקירה פרלמנטרית, בגון הסמכות
לחייב עדים להופיע כפניה, לנכות מהם עדות
כשבועה, לחקור הקירות שתי־וערב, ובו׳ ?
אורי אכנדי ואלה הנושאים הטעונים בירור

כדי למנוע יצירת תקדים, שישפיע על ההחלטה הסופית׳
הוסכם בוועדה שבינתיים לא יחול גם שינוי בסדר
הופעת הסיעות. כלומר: סיעתנו מופיעה במקומה הנכון,
לפי מיספר הקולות שקיבלה — אחרי פועלי־אגודת-ישראל
ולפני המרכז־החופשי. אנחנו טוענים שיש להשאירה
במקום זה. אחרים סבורים שאנחנו צריכים להופיע אחרי
המרכז החופשי ולפני מק״י. יש המציעים שנופיע אחרי
מק״י. אין לכך הלכה פסוקה, ובינתיים נדחתה גם ההכרעה
בעניין זה.
למעשה זהו עניין פעוט. אין כל חשיבות לסדר
ההופעה, בייחוד לגבי סיעתנו, מכיוון שממילא אני נשאר

בוועדת־חקירה מוסמכת :
( )1האס מדיניות הממשלה בעניין הרכבת־רכב מקומית
היתה נכונח, האם נתקבלה תוך שיקולים מקצועיים,
מבחינת התחשיב הכלכלי, ניצול כוח־העבודה, ועוד.
( )2האם פרשת אוטוקארס מגלה ליקויים יסודיים
בשיטת הפיקוח והביקורת של השימוש בכספי ציבור?
( )3האם היתה קיימת בפרשה זו שיטה של חלוקת

הקטניות הוודאות
בכל ישיבה עד לנעילתה. לא איכפת לי לנאום עשרים
דקות או עשר דקות יותר מאוחר. אולם משום מה זהו
עניין של חיים ומוות לח״כ שמואל תמיר, וכנראה גם
לח״כ משה סנה. כי שניים אלה עשו יד אחת, מעין
קואליציה ימנית־קומוניסטית, ופנו במיכתב משותף(!) אל
יו״ר הכנסת בדרישה שאופיע אחרי סנה. כלומר: תמיר
הימני־קיצוני דואג לסנה ותבע שסיעתנו תופיע אחריו.

שותפות מלככת ממש!

זהו הרקע להתפרצותו המתוכננת של שוסטק. היא
גרמה לתמיהה כללית.

הסיכום הכללי, של ח״כים מכל הסיעות
והעיתונאים, היה :״מה קרה דוץ השתגע
לגמרי?״

..השחיתות הפוטים׳ שר תמיר
ייתכן שיש לראות אפיזודה קטנה זו על רקע ההי דרדרות
הכללית של המרכז החופשי. כי במשך השבוע
היו לנו גם התנגשויות אהרות עם פלג זה.
מייד אחרי הפילוג בחרות לפני חמש שנים, הפליגה
הסיעה הפורשת במסע של שוויץ ורושם, שנמשך עד
לבחירות. היא קיוותה להנחית מהלומה מוחצת על חרות.
אולם הבחירות נסתיימו בתבוסה. במשך כמה שעות היה
נדמה כי הסיעה לא תעבור אפילו את אחודהחסימה.
לבסוף רק ירדה מסיעה של ארבעה לסיעה של שניים,
והשני נכנס, כאמור, רק בנם.

מאז הפכה הסיעה
שנתיים הראשונות שד
של עצמה. הפרשנים
הדים כנכואתם שלא
אחוז-החכימה.

לשכר־פלי. כמשך הכנסת
זו היתה רק צל
והמישאלים היו מאו-
תעכור עוד פעם את

עם התחלת המחצית השניה של תקופת כהונת הכנסת,
כשכל סיעה מתחילה לחשוב על הבחירות הבאות, החליטו
אנשי המרכז החופשי לעשות משהו כדי לשפר
את סיכוייהם. מטרתם האמיתית היא להתחסל בכבוד לפני
הבחירות ולהצטרף לסיעה אחרת, כדי שלא ייאלצו
להסתכן בבחירות בנפרד. מכאן הנסיונות הנואשים להתקבל
לגח״ל, על אפו ועל חמתו של מנחם בגין. ההסכם

החופשי.
בשבועות האחרונים נוצר הרושם שתמיר אינו
לוחם עוד על חשיפת הפרשה, אלא על שמירתה כנכס
פרטי, בבהינת :״השחיתות הזאת שייכת לי ! עזבו אותה !״

״זה הונו דקיוקס ר
דיוני ועדודהכלכלה, המתנהלים לעיני העיתונאים,
הפכו בלתי־נסבלים. תמיר מתנהג אל שאר חברי־הוועדה
כאילו הם זוממים לגזול ממנו את הפירסומת, וכדי לתפוס
את הכותרות הוא זורק סביבו השמצות ומילות-
גנאי (״שקרן!״ ״אתה רוצה לחפות על השחיתות!״
וכיוצא באלה, בייחוד כלפי היו״ר, אברהם שכטרמן).

השכוע הגיע גם זה לשיאו. הישיבה הפכה
לתחרות של השמצות הדדיות.
נטלתי את רשות הדיבור ואמרתי:
אורי אכנרי ברצוני להעיר הערה כללית.
מאז ראשית הכנסת הקודמת, הצעתי שישיבות וע־דות־הכנסת
תהיינה פתוחות ופומביות. אבל בשבועות
האחרונים נוצר כאן מצב ההופך את הוועדה לקירקס.
חברי־ועדה מסויימיס אינס מדברים עוד לעניין, אלא
לעיתונות. אני מזהיר שאם יימשך מצב זה, אנחנו ננחית
במו ידינו מכה על רעיון הישיבות הפומביות, ונביא
לסגירת ישיבות הוועדה מחדש.״

טובות־הנאה לאנשי צמרת, ואס כן — האם הביאה שיטה
זו לחיפוי על ניהול כושל?
( )4האם יש אמת בהאשמת מר שובינסקי שהיתה
קיימת כביכול, קנוניה בין השותפים האחרים ובין גורס
ממשלתי כלשהו, שהשפיעה על שינוי המדיניות הממשלתית
במטרה להכשיל את המיפעל ולהביא להעברתו
לידיים אחרות?
( )5מהן סכום ההפסד האמיתי של המיפעל, ובאיזו
נוידה תישא המדינה בהפסד זה?
( )6אילו מסקנות נובעות מניתוח פרשה זו לגבי
קביעת קריטריונים לשימוש בכספי המדינה ולפיקוח עליו,
ולגבי זכותם. של עובדי־ציבור לקבל הנחות והטבות.
אלון הרגיש כנראה שטענתנו היא הגיונית, כי הוא
חזר לדוכן, בניגוד למקובל, והשיב לטיעון זה בפרוטרוט.
כל אותה עת היה הבית מלא מפה אל פה, וליד שולחן
הממשלה ישבו גולדה, שר־המישפטים, ושרים אחרים,
שעקבו אחרי הטיעון בדריכות.

האם זה פלא שתמיר התרגז, כשנאלץ
לנאום במיכגרת של הנמקת הימנעות, כאולם
ריק (אחרי ההצבעה, התרוקנה המליאה בהרף־
עין) ,כלי שרים וכלי עיתונאים?

..קונצים עד העגלה״
ביום הרביעי נדונה במליאת הכנסת הצעת אברהם
שכטרמן להעניק לוועדת־הכלכלה מעמד של ועדת-
חקירה פרלמנטרית. הצעתי להעביר את ההצעה הזאת
לוועדה, לשם הגשמתה.
לפי הסדר המקובל, רק ח״כ אחד יכול לבקש ולנמק
הצעה כזאת. הנרשם ראשון, זוכה בתפקיד (וברשות־הדיבור)
.הודות לערנותו של אמנון זיכרוני, ששמע ראשון
על העניין ורשם את סיעתנו, זכינו בכך.
אחרינו בא שמואל תמיר אל מזכירות הכנסת, ורצה

אורי א כנרי: אני אומר זאת. אמנם, משמחת
העובדה שהמיספר ירד לחצי, אבל כאשר 50 אלף
משפחות גרות בתנאים נוראים אלה, הופעתם של
60 אלף עולים חדשים שייכנסו ישר לדירות הניבטת
להם, תיצור מתח מסוכן ביותר.
אם אנחנו מחכים לעלייה הגדולה הזאת, אנחנו חייבים
להקדיש משאבים בסדר גודל אחר לגמרי לפתרון בעיות
השיכון של הזוגות הצעירים ושל האוכלוסיה הישראלית.
ובכן, יש התמוטטות של מערכת השיטור בגלל חוסר

תקציב. יש הזנחה סוציאלית, הידרדרות סוציאלית, מחסור
משווע בתיקונים הסוציאליים היסודיים ביותר.
...מצב זה מחייב שינוי יסודי במיבנה תקצי׳ב המדינה.
אנחנו צריכים להפנות משאבים בקנה־מידה גדול מתק־ציב־הביטחון
לתקציבים הסוציאליים.

כאשר הככנות הפנימיות מאיימות על
המדינה יותר מאשר הסכנות החיצוניות, יש
צורך בהתאמת התקציב למציאות.

לכל זה אינני מוצא זכר בתקציב הנוסף המוגש לנו

הצילו אח משה ו״ן!
להתקפות תמיר—שוסטק יש עוד צד פיקנטי אחד.

מאז ראשית כידרת־הגילויים שלנו על
עתיקות דיין, בכנסת ובעיתון, מנסים כל
מלחכי-הפינכה הקטנים לרכוש לעצמם את תודתו
של האיש הגדול על-ידי נאומי השמצה
ננד סיעתנו, תוך הפצת עלילות שונות.
דבריו של שוסטק על הקנוניה הנוראית אינם הרא שונים,
ומן הסתם גם לא יהיו האחרונים, מסוג זה מעל
דוכן הכנסת ובעיתונות.

ידידיו של דיין יכולים לאחל לו רק שיימצאו
לו תומכים מרשימים יותר, ושהגנה זו
תלבש צורה יעילה יותר מאשר הפצת השמצות
מגוחכות נגד מגלי הפרשה.
היום. אני רוצה להביע תקווה שלקראת עיצוב התקצ
לשנה הבאה
שר-האוצר פנחס ספיר 270 :מיליון?
רות לשיכון 100 ,מיליון לירות למורים 15 ,מיל
לירות לשוטרים, לבל זה לא מצאת סימן?
אורי אכנרי: כבוד השר. ,אני אוהב לשמ
מיספרים של מיליונים. הס מצלצלים יפה. א!
כאשר תקציב־הביטחון מגיע עכשיו לשישה מי
יארד לירות, הסכומים שאתה מזכיר הס טיפה בי

הםמכ תי מי ם

(המשך מעמוד )32
הצעירים משמשים מקור בלתי־נדלה ליטר־דוח.
בכניסה
לבניין המגורים, בו נמצאת
הגלריה הקטנה, נעקרו כל תיבות־הדואר
ממקומן. מעשה ידי קבוצה של פנתרים,
לאחר לגימה מיותרת. יודעי דיר מגלים,
כי התנהגותם היא שהניעה את המישטרה
לאסור על מכירת משקאות חריפים בגלריה.
סעדיה
מרציאנו, היושב בגלריה אורח
קבע, מכחיש את הכל:
״אלה עלילות. בעל מעמון סגר את בית־הקפה
שלו בלילה, כי סבל מהפסדים. אני
לא יודע מי משתולל. לא כל ספרדי הוא
חבר האירגון. אם מישהו משתולל, תמיד
מייחסים את זה לנו. דוגמה הכי טובה
זה המיכתב, ששלחו ׳תלמידי תיכון למעריב.
הם כתבו, שבעקבות השתוללות
של חבורות־רחוב, הם הפסיקו לאהוד את
הפנתרים. מה אנחנו אשמים, אם נערים
מתפרעים בחיפה ובתל־אביב ז ובכלל, למה
הם מתפרעים? רק כי לא טוב להם !״
הוא ממשיך ומספר על תוכניותיו של
האימון להקמת תאים בקרב הסטודנטים
ולייסוד מועדון, שיארגן פעולות בשעות
אחרי־הצהריים.
אולם, מייד לאחר שדברים אלה נאמרו,
קמו סעדיה מדציאנו ומשה אמויאל ויצאו
לדדאנגו, התנצלו על התנהגותם שם. ביקשו
מצ׳ארלי לשתף פעולה עם האירגון,
ולסייע לו בתוכניותיו, אלא שלצ׳אדלי קשה
היה להאמין בכנותו של ניסיון הפיוס —
שלא היה ראשון מסוגו.
בדעה דומה היה מן הסתם גם בעליו
של בית־האנזנים, שהכריז כי אצלו אין
פנתרים מעזים להתנהג כפי שהתנהגו ב־טעמון
ובגלריה, כי הם יודעים ש״איתו
לא עושים חכמות״?

נךנפ לו כגוו רי ם

ץץה אומרת על

הפרשה משטרת

ירושלים?
פקד יעקב רווה, הדובר •וקצין הניהול
החדש של משטרת ירושלים, מספר:
״קיבלנו לאחרונה קריאות עזרה טלפוניות
ממועדון דדאנגו. אך עד שהגענו,
היו החשודים נעלמים.
״החלטנו להציב שוטרים בלבוש אזרחי
בבית־הקפה. לפני מספר שבועות התקבלה

(המשך מעמוד )33
מוסררה בן ,23 שלא היה מוכן לנקוב בשמו
:״אני הייתי בצבא הקבע עד לפני
כחצי שנה. כשהשתחררתי, החלטתי לעזור
לפנתריס. ניגשתי לכוכבי שמש,
הצעתי לו את עזרתי. הוא קיבל את העזרה
ברצון, אך כל מה שביקש ממני
לעשות היה לחלק כחוזים. שום דבר לא
יותר.
״ניסיתי להתקרב אליהם, אבל נתקלתי
בחומה של ברזל. הם אסרו לי: אם אתה
רוצה לעזור, תחלק כרוזים. בהפגנות כש נצטרך
נפנה אליך. חוץ מזה אין לך מה
לעשות. אנחנו כבר עושים הכל!
״הבנתי אז שהם בסך־הרל צעיריה ש־רוצים
לשמור על הפירסום ליי״ מם לעומת
זאת, לטפל באמת י־^עיות׳ מישכנ׳ות
העוני, אין הם מוכני.-״
״חל יפי ^ ו ת המנהיגים. אדי מלמה
פ2ש י \.ם אירגון עצמאי. ראובן אברג׳יל
ש גם כן. יעקב אלבז הפסיק גם הוא
את פעילותו. נותרה רק קבוצה מצומצמת :
סעדיה מרציאנו ואחיו רפי, כוכבי שנדש
וצ׳רלי ביטון;
ההפגנה שלא קוי מ ה

ץ ם ״ פנ ת רי ם ״ מהשורה פרשו. צעיר
^ שהיה מקורב מאוד לאירגון, מורים
קביליו, שנהג לענוד על מעילו את סמל
הפנתרים, פרש, הסביר שהתאכזב מהאנשים.
פעילותם
של המנהיגים שנותרו התבטאה
עתה בנדודים מבית־קפה לבית־קפה.
לפני מספר שבועות ניסו להפיח רוח
חדשה באירגון הגוסס, לארגן הפגנה ב ירושלים.
ברגע האחרון, הודיע יעקב אלבז
לעיתונים כי הוא מבטל את ההפגנה.
באותה ׳תקופה, היה סעדיה מרציאנו יו״ר
האירגון. הוא הסביר שנתן לאלבז יפוי־כח
להודיע על ביטול ההפגנה.
מדוע בוטלה ההפגנה? מדציאנו :״את
הסיבות אני לא יכול לגלות. זה היה
תכסיס שלנו.״ האמת היא לדעת רבים,
שונה: לפנתריס התברר שלא יבואו מפגינים
להפגנה, לאחר שבחודשים האחרונים
לא קיימו הפנתרים כל פעילות.

ן 36

מה האמת אם כן?
קשה לדעת, כשם שקשה לדעת לקראת
מה חותרים הפנתרים השחורים. רוב האנשים
שנשאלו, נזהרו בדבריהם, העדיפו
לא לענות, והיו אף שהזהירו מפני החקירה
בנושא.
למרות זאת, תובעת השאלה את פתרונה.
מה קרה לאותם צעירים מקופחים, שעוררו
אהדה, תשומת־לב והזדהות עם קריאותיהם
׳נגד עוול סוציאלי וקיפוח עדתי?
האם עובר האירגון, או לפחות קבוצה
מסויימת ממנו, תהליך של הסתאבות?
לעומת הטוענים, כי יסודות של הפנתרים
שואפים להשתלט על בתי־הקפה של
ירושלים רק על-סנת להטיל אימה, מרחיקים
אחרים לכת עוד יותר.
כך או כך, זוהי התפתחות חמורה.
סיסמאות חברתיות נעלות, אינן יכולות
לחפות על התנהגות אלימה ומטרידה, וודאי
שלא על פשעים. זה נכון לגבי מטור־
8י־דת — וזה נכון לגבי נוער שוליים
מקופח.

אבי ברדוגו
״הוא מחפש גל לעלות מליו!״
כאשר הם נשאלים על כך היום, עונים
פעילי הפנתרים שהם עוסקים בפעולות
בשכונות העוני. אך כל ילד בשכונת עוני
יודע שאין זיו אמת. י
נסיון עגום נוסף נערך לפני שלושה
שבועות. הפנתרים ניסו לארגן הפגנה בכיכר
מלכי-ישראל בתל־אביב. כוכבי
שמיש ירד לתל-אביב, הסתובב ימים שלמים
בשכונות, חילק כרוזים.
הגשם כמציל מבזיון
ך* כל לשוא. בשעה ,4.30 מחצית ה ן
1שעה לאחר שאמורה היתד, ההפגנה
להתחיל, נכחו במקום כשלושים פנתרים.
מירושלים, הסניף החזק ביותר של הפנתרים,
הגיעו פחות מעשרים איש. היתר
היד צעירי שכונות תל־אביביות, שהניפו
כרזות בנוסח, :שכונת מנשיה עם הפנתרים
השחורים׳.
זמן מה לפני •תחילת ההפגנה, העיר
אחד ממנהיגי הפנתרים לעיתונאי מאוהדי
האירגון :״הלוואי שירד גשם חזק. נוכל
לומר שלא היו משתתפים בגלל הגשם.״
הגשם המושיע לא ירד, ובהפגנה נכחו
רק צעירי דיזנגוף שבאו לראות את ה פנתרים,
וכן מאות שוטרים מוכנים לפעולה
— שנשארו מובטלים.
לסעדיה היה הסבר לכישלון :״באו אנ שים
לשכונות העוני והכריזו שההפגנה
שלנו בוטלה.״ אין סעדיה יודע מי האנשים.
עתה,
יכול אדי מלכה, מנהיג כחול לבן,
לחכך ידיו בהנאה ולומר :״אמרתי לכם
שהצעירים האלו לא מוכשרים לטפל ב־

הדגל ! יי

קריאה טלפונית נוספת, שנגרם נזק לרכוש
במקום. שוטרים יצאו למקום, ועצרו את
צ׳ארלי ביטון, המוכר לנו כאחד ממנהיגי
הפנתרים השחורים. נאמר לנו שנטל כוס
מהשולחן •וניפץ אותה. חשבנו להעמיד
אותו לדין. פנינו לבעלי המועדון וביקשנו
שיגישו תלונה רשמית. הם סרבו. בלית־ברירה,
שיחררנו את צ׳ארלי ביטון.
לדברי רווה, זוהי התלונה היחידה שהתקבלה
נגד צעירים מחוגי הפנתרים השחורים.
הוא מכחיש את דבר קיומו של גוף
הגובה דמי־הגנה בירושלים, אך מאשר
את קיום השמועות העקשניות המסתובבות
בעיר כי אכן קיים גוף כזה.
ך* ופשי יותר היה בתגובתו קצין מש)
1טרה ירושלמי בכיר אחר — אך במחיר
אי־פירסום שמו :״אנחנו נמצאים במ צב
מאוד לא טוב, בנוגע לפנתרים,״ קבע.
״כאשר אנחנו מקבלים תלונה על אזרח
רגיל, אנחנו עוצרים אותו ומבררים את
התלונה או את המקרה. כשיש לנו אינפורמציה
על אחד הפנתרים, אנחנו לא יכולים
לעצור אותו. על מנת לעצור פנתר אנחנו
צריכים אישור מגבוה. כמובן שהוראה
זו איננה רשמית — אבל זהו המצב.
״הסיבה בדורה: אחרי שאנחנו עוצרים
אחד הפנתרים מיד מתחילים כל העיתונים
לכתוב שאנחנו נטפלים אליהם מפני שהם
פנתרים. מתחילות זעקות שאנחנו מנסים
לדכא אותם. בבית־המשפט, כשאנחנו מבקשים
להאריך את פקודת־המעצר, הם טוע נים
שנעצרו רק בגלל פעילות פוליטית.
לך תכחיש זאת. בהרבה מקרים אין לנו
ברירה, אלא להבליג.״
לעצם השמועות סיפר הקצין :״אחרי
שעות העבודה אני מבקר לעיתים במועדונים
שונים בעיר. בעלי מנדים, לדוגמה,
היו מוכנים לגלות לי! ,באופן פרטי, שמתארגנת
בעיר •כנופיה המנסה לגבות דמי־הגנה
מבעלי עסקים. הם סיפרו לי שצעירים
המציגים עצמם כפנתרים שחורים
מתפרצים לדיסקוטק, מתפרעים במקום ומסרבים
לשלם.
״הצעתי להם למסור תלונה רשמית, אך
הם סירבו, :השתגענו?׳ אמרו לי.״
בעייה. בבעייה זו לא צריכים לטפל הפנתרים,
אלא סוציולוגים מהאוניברסיטה.
•הפנתרים השחורים הם רק צעירים ש מחפשים
פירסומת. הם מכים אחד את
השני כדי לזכות ביתוארים. בגלל זה ברח תי
מדם. את •המצב כפי שהוא היום ניבאתי
כבר לפני חצי שנה, לאחר שפרשתי
מהם.
״כבר בהתחלה הבנתי שאין עם מי
לדבר. ידעתי שהצעירים האלה ילכו מכות
אחד עם השני בשביל הכבוד להיות במשלחת
אצל גולדה. ילכו מפות בשביל
נסיעה לחוץ־לארץ. אבל זהו זה. שום
דבר לא יותר. כשהם היו צריכים לעשות
באמת עבודה הם לא עשו אותה. הם נכש לו.
אמרתי את זה כבר בהתחלה.״

מסח רי

ץ ם •לאלבז יש מה לומר על חבריו.
קובע הוא:
״סעדיה מרציאנו איננו מנהיג הפנתרים
כפי שהוא מציג את עצמו. הוא בסך הכל
אחד מקבוצה של חמישה חברים שמגיעה
יחד להחלטות. סעדיה הוא בעצם הסמל
שלנו. מין בובה כזו• .הוא בחור פוטוגני,
מדבר במיבטא מרוקאי, למרות שהוא היה
בן חצי שנה כשהגיע ארצה. הוא מין ילד
מפונק. עשינו ממנו סמל מסחרי שלנו.
אני לא הייתי רוצה שדברים שהוא אמר
בשמו יתפרשו כדברים שנאמרו בשם
האירגון.״
על אבי ברדוגו, שטען כי המציא את
שם הפנתרים השחורים, ושהאירגון נולד
במועדון הלילה שלו, אומר אלבז:
״אבי ברדיוגו הוא בחור שמחפש בכל
דרך לעלות על איזה גל פוליטי. אצלנו
באירגון אין הרבה חברים שמדברים יפה.
בא ברדוגו, דיבר יפה, ניסה להרוויח
מאיתנו הון פוליטי.
״האמת היא, שאין לו שום קשר מעשי
עם האירגון.
״אני באמת רוצה כאן לומר לפנתרים
דבר שיעזור להם: הפסיקו להסתובב, ותתחילו
לעבוד. זה יהיה טוב מאוד. לכולנו.״

מ דינ ה
(המשך מעמוד )29
יש בידינו תיקי תלונות נגד רבים מתושבי
המקום.״
•מר זליקסון מחפש גיבוי. הוא יודע כי
אינו חזק דיו לעמוד כנגד אלו שהעיריה
אינה יכולה להם :״בוא, ניכנס לקצין
הבטחון. יש לו כל המידע בנושא. פיקודיו
אחראים לגילוי האנשים שסיפחו לעצמם
שטחים לא להם. הם הגישו לא תלונה
אחת ולא שתיים נגד תושבים בצהלה.״
קצין ללא ביטחון. אליעזר אילי,
הוא קצין הביטחון. אי אפשר להימנע
מההרגשה המשונה, כי גם הוא איבד
את בטחונו לנוכח הנושא המוצג בפניו.
״הדברים ידועים לי. הגשנו תלונות.
הכל נמצא עדיין בטיפול. אין מספיק
כוח אדם כדי לטפל בכל התלונות.״
למה אין מספיק כוח אדם — להגשת
תביעה משפטית? נגד מי הוגשו התלונות?
אילי מסרב לפרט.
ורק אחד מאנשיו, המסרב לגלות את
שמו, מפטיר, בדרך החוצה :״נגד איזה
מסכן בהתקווה, שיש לו עשרה ילדים ובנה
עוד חדר בלי רשיון, לעיריה יש כוח
אדם להוציא צו־הריסה. אבל לגנרלים של
צהלה — אין.״

מ שטרה
לשוטר —
מו תר ל שקר
מה קורה כששוטר מסתבך בעדות שקר?
הוא יוצא זכאי, אם לקחת כדוגמה את
השוטר •מספר ,25121 שלום כרבינה.
התקרית החלה ברחוב פרישמן בתל־אביב,
בקטע של כיכר מלכי ישראל. עורך־
דין צעיר רכב על קטנוע• ,כשבמושב האחורי
חברו. כאשר עמד לפנות שמאלה,
הופיע מנגד, רכוב גם הוא •על קטנוע,
השוטר כרבינה. זכות הקדימה היתה של
עורך־הדין, אך השוטר לא התחשב בכך,
•ניסה להקדימו. בין שני הקטנועים התפתה
קרב־יוקרה, שהסתיים בנצחון עורך־הדין.
היה זה ניצחון פירוס. השוטר הדביק
את עורך־הדין, הורה לו לעצור. התפתח
דין •ודברים, שהסתיים, כפי שהיה צפוי,
בהגשת דו״׳ח עבירת תנועה. האשמה, ש הצליח
כרבינה לנסח: פניה שמאלה כאשר
הרכב לא נמצא ככל האפשר באמצע
הכביש. עורך־הדין וחברו היו משוכנעים
כי הגשת הדו״ח היתד• צעד נקמני של
השוטר, על שלא ניתנה לו זכות קדימה.
היהפוך קטנוע עורו? כאשר עיין
עורך־הדין, מאוחר יותר, בדו״ח, גילה להפתעתו
כי במקום מספר הקטנוע נרשם
•מספר זר, ואילו הרכב בו נסע הוגדר
כרכב פרטי, הווה אומר, מכונית.
הפרקליט הצעיר לא התעצל, פנה לברר
למי שייכת המכונית הרשומה בדו״ח. ממשרד
הרישוי נענה כי היא שייכת לחברת
גדא בע״מ.
ביום המשפט, העלתה המשטרה כעד
התביעה את השוטר כרבינה. הוא זכר
כמובן היטב את פרטי האירוע. בדברי
תשובתו לחקירת התובע המשטרתי, הצביע
על הנאשם כאיש שרכב ביום המקרה
על הקטנוע. הוא זכר בפירוש שהיה זה
קטנוע. התובע המשטרתי, בעיינו בניירותיו,
נראה נבוך לרגע, מילמל ופלט, כאילו
בדרך אגב — בהחלט ל א בשאלה מדריכה,
דבר האסור על פי התקנות: שמא
טעה השוטר ולא היה זה קטנוע?
חסתכבדת. השוטר כרבינה •נבוך והסמיק.
הוא זכר היטב את המקרה לכל פרטיו,
אבל •חשש, כנראה, לחטוף נזיפה
ממפקדיו. הוא החליט לוותר על האמת,
אימץ לעצמו את הרמז שקיבל מהתובע.
בהמשך עדותו תיקן את עצמו ואמר כי
הנאשם נסע באותו יום במכונית.
מכאן ועד הסתבכות מוחלטת בעדות
השקר היה המרחק קצר. פרקליטו של ה נאשם,
במגמה לערער את מהימנות השוטר,
הצליח לשמוע מפיו, בחקירת שתי
וערב, כי המכונית היתד• בינונית בגודלה,
בעלת ארבע דלתות, והצבע שלה — גזר.
הנאשם, שהעיד מיד לאחר מכן, סיפר
כי נסע על קטנוע. חברו, אשר נסע עימו,
אישר בעדותו כי היה זה קטנוע. כשהועלה
לעדות בעל חברת גדא בע״מ, בעלת המכונית
שוויתר• רשומה בדו״ח — טען כי הוא
לא מכיר את הנאשם, ולא נתן לו את הרכב.
לשופט רביבי לא נותר אלא לזכות את
הנאשם מאשמה, בנמקו כי לאור העדויות
והאסמכתאות־ שהובאו בפניו ע״י הנאשם
— ״לא היתד. עדות השוטר מהימנה.״
העו ל ם הזה 1792

יהל
ו הנישואין עם הצבע
זוכרים את השיפור בשבוע שעבר על
הרפתקאותיה הצבעוניות של
לרמר היפהפיה, ששדיה הצבעוניים יו־

סוזן

סוזן לרמר וארוסה
פיעו במודעת פירסומת צבעונית, וכיצד
שבלה המישכנה במשך כמעט יממה רצופה,
ערומה ורעבה, מתחת ידיהם של ה
הטבעת
הגיעה
אל האצבע הנמנה
יכולתם לראות שם, במסיבה במסעדה
!התל־אביבית המפוארת, קזה דל־סול, ביום
ג רביעי האחרון, את כל מי שכדאי בכלל
בלראות בארץ הזאת: ממוטי הוד, דרך
,הטייס שלו אחיקר אייל, שחזר מה־
!שבי המצרי, דרך אריק שרון, דרך
למאתיים שמות מפוצצים נוספים, ועד יפה

!ירקוני.

על השולחנות יכולתם לראות סנסציות
לא פחות מרעישות: מתרנגולי־הודו בגו־
]דל סינמסקופי, דרך יונים אפויות, צלויות,
מבושלות ומטוגנות, ועד עוגות־קרם וקציפת
בגובה של מגרדי־שחקים.
הסיבה לכל השמחה היו אירוסיהם של
]גיל שגיא, בנו של בעל המסעדה, ל-
)קארול קאן, בתו של מורים קאן,
יהמולטימליונר היהודי־צרפתי הידוע בפעילותו
הנמרצת למען פצועי צה״ל, שערימה
/שלמה מהם הוא סוחב כל שנה לנופש
!בצרפת. נדיבות לא פחותה הוא יגלה
/כמובן לבתו משוש־נפשו, עומד לרכוש לה

וסי ושושוה
דין ־ סוף

צבעים החרוצים ז (המלכה היא ערומה,
העולם הזה .)1791
השבוע התגלה בי שבלותיה אז, למען המיוהקריירה חלת,
היו רק ה התחלה.
שבל גדול
הרבה יותר מזה
נפל בחלקה, ברגע ראתה שהכתבה
אור.
כי ברגע שה כתבה
ראתה אור,
ראו אותה גם הו ריו
של ארושה של
שוזן — שלא היה
אחר מאשר השפר
החתיך והרציני, שהכין
את תישרוק-
תה לקראת התצלומים.
ברגע
שהוברר להורים,
כי מתחת
לשיכבת הצבע ה-
סשגונית ישנה רק
שיבבת עור, וכי בחשופים שדיים אלה
יחזו כל גברי
המדינה בשנה הקרובה
— הודיעו
לבנם יקירם, כי
שדיים אלה לא
יהיו של כלתם.
ההודעה, משתבר,
היתה מלווה
באמצעי שיבנוע נאותים. נאותים עד בדי
כך, שהארוש נשוג מהמערכה, השאיר את
הבלונדית הקטנה בודדה בעולם האבזר.

ולמיועד שלה וילה בסביון. וכשאבא קאן
קונה וילה, אז זאת וילה.
המיועד עצמו הסתובב בין הקרואים
שמח וטוב־לב, דואג לכל מחסורם כמארח
מנוסה, כשמתוך כים מכנסיו מבצבצים זוג
כרטיסי טיסה לסיבוב מסביב לעולם —
מתנתו הצנועה של האבא.
אולם לא זה מה שגרם כל־כך לשמחתו
של גיל. כרטיסים כאלה אפשר להשיג
כל יום. יותר משמחת היתה העובדה כי
סוף־סוף מצא מקום לשים את טבעת האירוסין
היקרה, אותה ענד על אצבעה הענוגה
של קארול.
כי את הטבעת הזו כבר עמד גיל להצמיד
לאצבעה הענוגה לא פחות של ארוסתו
הקודמת, רוני קפלן — ,גם היא כמובן
בתו של מליונר (מתכות אווירונים) —
כאשר אירע מה שאירע, והטבעת והאצבע
לא נפגשו.
עכשיו, הם נפגשו.

הנעו שבחבורה
הגבוהה
מי שישב השבוע ליד שולחנו של בועז

מזול — אחיה של מלכת המים יהודית
מזור — שבא לחגוג את הסילבסטר בארץ,
יכול היה לשמוע אותו מספר על
הפי ועל טדי, על ג׳ון ועל זאזא. ולמי
שלא ידע בדיוק על מה הוא מדבר, והתעניין,
היה בועז מוכן לענות ברצון: הפי
היא אשתו ש ל כלסון רול,פלד, טדי
הרי הוא טדי קנדי, ג׳ון היא ג׳ון קנדי,
ולאלא היא כמובן זאזא נאסור. כולן,
מסתבר, לקוחות וידידות טובות שלו.
בועז יפה־התואר עזב את הארץ לפני
חמש שנים, הגיע לניו־יורק, והתחיל נכנס
לעניינים. כיוס, הוא עמוק בתוכם: הוא
איש יחסי־הציבור של אוסקר דה לה״
רנטה, מתכנן אופנת־העילית המפורסם
של ניו־יורק.
ואיך הגיע בועז לעמדה 1נ 7נכון אמנם
שהוא עדיין הגבר המקסים ביותר שייצאה
ישראל לשווקי העולם — אבל?
״אבל,״ מסביר בועז ,״זה לא מספיק.
״גם בניו־יורק אני נחשב ליפה, אבל לא
חסרים כמוני. אלא שרק נערות״זוהר צריכות
לעבור דרך חדר־המיטות כדי להגיע
למשהו. גבר צריך למצוא לעצמו אשה
עשירה.
״אני — לא עשיתי לא את זה ולא את

בועז מזור
זה. למרות שהתחילו איתי, מרגע שבאו
לשם, גס גברים וגם נשים.

״לי, עזרה בהתחלה אחותי, ש מעורה ס
בחברה הגבוהה. אחרי ההתחלה ,,המשכו
וועש׳-ר
בכוחות עצמי, והגעתי למה שהגעתי
יופי. ומה בדבר קצת רכילות
״לזאזא גאבור יש פנים מקסימות, אב
מי שראה אותה מתפשטת בחדר־ההלבשו
למדידת בגדים, לא מתפעל ממנה.״
ומה עוד חדש 7
המברגים. המברגיס, מסתבר, הס השיגן
עון האחרון של ניו־יורק. את עונדת צמ
זהב, עשוי פרקים פרקים מוברגיס זו
לזה, כשלצווארו מברג מתאים — גס הון
מזהב כמובן.
כמובן.

גירושי הבמאי
גירושין היא כנראה מחלה מדבקת, כמו
שפעת אסיאתית. כשזה מתחיל, אין לזה
סוף. כמו למשל אצל ראלן? עינבר, במאי
הטלוויזיה הישראלי שקנה את עולמו בהולנד,
ובא לעזור קצת גם במולדת
הישנה.
הרומן בין ראלף לטלוויזיה הישראלית
נמשך תקופה קצרה, ונסתיים בגירושין,
שאחריהם ארז ראלף את הפקלאות, את
אשתו סוניה, וחזר להולנד.
עכשיו, מתברר, הוא עומד להתגרש גם
מסוניה.
מי שרוצה, יכול לטעון שאפשר היה
לגלות רמז לכך כבר לפני חצי שנה, כש הוא
ניהל, ערב עוזבו את הארץ, רומן עם
רקדנית צעירה בשם פאולה (העולם הזה
.)1766
לפני חג המולד התייצבו ראלף וסוניה,
שחזרה להיות כוכבת טלוויזיה מפורסמת

בהולנד, בפני שופט באמסטרדם לפגישה
פיוס אחרונה. צעד פורמאלי
החוק ההולנדי, לפני שיתן השופט אח
אישורו לגט.
את חג המולד וסילבסטר כבר בילה!
עינבר כחצי גרוש עליז באיים הכנריים!
אך ראלף בן ה־ ,33 שהוא יליד אמסטר־)
דם ובוגר בצלאל בירושלים, לא רק מבלה
שם אלא גם עובד. לאחרונה הוא חתם[
חוזה לתשעה חודשים עם חברת הטל־ו
וויזיה ההולנדית טרום, והתחייב לביים;
תוכניות־בידור גדולות בצבע. התוכניח
הראשונה בסידרה, שהוקדשה לזמר הפופ[
הפופולארי ביותר בגרמניה המערבית
ארדו יורגנם — זכתה להדים חיוביים
ציבור. ארבעה עיתונים מן הנפוצים ביותר!

הנדרש לפ}

עושים גלים אצל אדווה
איך חגגו את הסילבסטר השנה בבתים פרטיים, קשה לי לדעת. לא הייתי בהם).
/אבל אם זה היה דומה לחגיגות במקומות־הבידור הציבוריים, אז זה היה ככה ככה.
אבל על מקום אחד, לפחות, ששם הככה־ככה היה קצת שונה, אני יכולה כן לדווח/
^לכם. אני מתכוונת למסיבה בדירתה של נעמי אדווה.
שם, אפשר היה לראות שימחה אמיתית — שהגיעה לשיאה כאשר שני אישי
/ציבור נודעים התחרו זה בזה בשליפות. לא, לא של אקדחים.
המסיבה התחילה דווקא בטונים נמוכים. התעשיין הידוע רוברט ליברמן, שהגיע[
,מצוייד בבקבוק ויסקי משובח, סב סביב הציירת היפהפיה אדית קמחי, הזמין אותה!
|בנועס לקפיצה לפריס. עודד קוטלר ואשתו ליאורה הגיעו במיוחד מחיפה, הביאו[
,איתם את הלית קטמור, בחודש השביעי ובלי הבעל, שבילה את החג בחו״ל. יבואן|
^היינות החיפאי פיצ׳לה הביא איתו קצת משקאות — ב־ 1,500ל״י, ליתר דיוק
׳ועידו בן־גוריץ הופיע עם צרפתיה שרמאנטית מהקורפוס הדיפלומטי, שהתאמצה!
!בעקשנות ראוייה לשבח להסביר לנוכחים את שמה — לא פחות ולא יותר מאשר[

לפני שבוע, קיבל יוסי ידי] את הגט לו
ייחל מאשתו, שושנה, שקיבלה בתמורה
את הווילה המשפחתית במיכמורת.
הדי, ידידתו האוסטרית של יוסי ואשתו דומיניק פלאמון אקסלנייר.
הבאה, מקשקשת כבר עברית בחופשיות
והיה גם אריה נפט, מנהל חברת לים, שהיא חברת־בת של שוד,ם, והצייר אורי[
גמורה, ועומדת על סף הגיור.
[ליפשיץ, לבוש ברט אדום לוהט. ודודו טופז, שהגיע בלי הרעייה.
בשבוע הבא נוסע יוסי לווינה, להופיע
זאת היתה ההתחלה. שקטה וסולידית. ורק מאוחר יותר, כשאנשי השם נטשו את [
בכנר על הגג. לצידו שם תופיע, כגולדה ]המערכה, ונשאר רק גרעין קטן, עלתה הרמה.
אשתו, ליא דוליצקיה.
ההתרוממות התחילה כאשר צרפתיה קטנה בשם נינט פתחה במופע סטריפטיז סוער[,
והדבר האחרון שיוסי עשה בארץ, לפני י שלא היה מבייש אף מקצועניות ותיקות. השפעת המופע על לחץ־הדם של הנוכחים^
נסיעתו, היה לחתום על חוזה להקמת בית /היתה מיידית. איש־עסקים תל־אביבי מפורסם נעמד, פתח את החנות, ולאחר איומים[
חדש, גם הוא על שפת הים, לו ולאשתו ״מיספר, עשה בדיוק מה שאיש לא האמין שיעשה. איש־רדיו נודע התקנא בו, מיהר/
החדשה.
/ללכת בעקבותיו תוך שהוא מדקלם את בודלר.

ראלף וסוניה עינבר
באמסטרדם הקדישו, בעיקבות המישדר׳,
כתבות־ענק לעינבר, לדעותיו על הטל־/
וויזיה ועל ישראל, תיארו אותו כבמאי׳
הידוע והנודע, שחזר למכורתו, ולצור/
מחצבתו.
לעומת זאת, כותב עינבר לידידים ב־ ן
ארץ, כי בין הקלטה להקלטה הוא קופץ י
לשאוף אווירה בפרים, אולם אהבתו האמיתית
נתונה לישראל. הוא פשוט מת1-
געגע, ומקווה, בתום תשעת חודשי ההריון/
הטלוויזיוני בתחנה ההולנדית, לחזור ארצה׳.
על הגירושין מסוניה, לעומת זאת, אין/
הוא מתלהב להרחיב את הדיבור.

התמירה, חסרת הדופי. הנשים חידדו
מבט מקנא. אפשר היה למשש את המחשבה
הכמוסה :״איך היא מצלי חה
! מה הסוד שהופך אותה יפה יותר
משנה לשנה ז״

ובאמת, מה סודה שד היפה ך
סיפרה יפה לפתכת ״העולם הזה״ :

י* ה נשמע קצת בנאלי, אך זו עובדה:
( אני מאושרת, וזד, מה ששומר עלי.
נולדתי בבית שהבוהמה שלטה בו בכל
פינה. אמי היתד, בעלת בית־קפה שפשטה
את הרגל בגלל חובות של אמנים שהאכילה
בחינם.
אני למדתי את ערכו של הסדר. את
ערכה של השלמות וד,פתטיות בכל דבר.

״בי מי ם זוגיים, בעלי
מביא לי אתהקפהל מי ט ה.
בי מי ם לא זוגיים -
אני מבי א ה לו.״

<| 0 >1 0יפה בתש״ח. מבט מופנה
1 9 4 0קדימה. הנערה בת העשרה
לא יכלה לצפות לעתיד טוב יותר.

אני חייה בסדר ובמשטר. זה מד. שעושה
אותי מאושרת.
תודה, גדולה אני חייבת לשייקה בעלי.
הוא הראשון שלימד אותי את ערכו של
האימון והשיטה.
שנינו קמים כל יום בשבע וחצי בדיוק.
בימים זוגיים ׳מביא הוא לי את הקפה
החיים מתחילים
פרטי רגמרי
אלה אחדים מרגעי

ביום שלישי שעבר חגגה יפה ירקוני
את יום הולדתה. יפה בתמיד, זוהרת
כתמיד, הסתובבה ב״מערה״ ביפו העתי קה,
מועדון־הלילה שהיא אחת מבעליו,
וקיבלה בחיוך את מחמאותיהם של עשרות
המעריצים.
הגברים שבחבורה מדדו את הגיזרה

למיטה. בבלתי־זוגיים זה תפקידי. קפה
שחור וחזק עם סוכרזית.
עם הקפה, אנחנו קוראים במיטה את
עיתון הבוקר. בשמונה קמים ואז אני
אוכלת ארוחת בוקר. צנים עם גבעת
קוטג׳ לבנה. לעיתים רחוקות גם עגבניה.
אני מקנחת בכוס קפה נוספת עם סוכרזית.

יפה השכם בבוקר. קפה בידה ועיניה מופנות לכותרות
העיתון. בלי איפור, בחלוק, במנוחה מוחלטת.
השלווה, אותם משריינת יפה ירקוני לעצמה בקנאות.

אחרי הארוחה אני מכינה רשימה
מפורטת של מה שחסר במטבח. בכלל
אני חסידה גדולה של רשימות. זה חוסך
אחר־כך הרבה טרדות ושיבחה.

ף שמונה וחצי באה העוזרת. היא מת**•
חילה לנקות, ואני מתחילה לחשוב על

ארוחת צהריים. כולם בדיאטה, ולכן העסק
קצת מסובך.
המשפחה אוהבת את תבשילי. אני מתמחה
בעיקר במאכלים קווקזיים. הורי באו
מקווקז, מהעיר באקו. הספיצאליסה שלי
זה ציבורינקס, בצק ממולא בבשר עם הרבה
שום.
אין אצלנו מנה ראשונה, רק עיקרית
ואיזה פרי לקינוח. בשבתות אוכלים בחוץ,
ואז אנחנו מרשים לעצמנו לזלול קצת
יותר.
בעשר וחצי אני יורדת לסטודיו שלי.
זהו אולם גדול שרכשתי במרתף הבית.
אני מאכסנת שם את כל גרדרובת ההופעות,
מזוודות־המסע וצילומי השנה האחרונה
שלי.
שם, אני עושה חמש־עשרה עד עש רים
דקות של התעמלות. תרגילים מיוה־

״כל יו ם אני עושה
20ד קו תהתעמ לו ת,
ושלוש פ ע מי ם בשבוע -
באה אלי מ טז׳י ס טי ת .״
דים להרזיית שוקי ומותני. אם זה היום
המיוחד בשבוע למכתבי מעריצים, אני
מתיישבת לשולחן הכתיבה ועונה עליהם.
הסטודיו הוא המיבצר שלי. זה המקום
היחיד שבו יש לי ׳שלווה. אין רעש. אין
אורחים. אין בילבולי־מוח.

להוריד מהירכיים

ולרזות במותניים. זו
המטרה ואלה התרגי-
לים. מדי בוקר מבצעת הזמרת דקת״הגיזרה תרגילי״הרזייה

מיוחדים. נוסף לבך, היא עוברת טיפול בידי מעסה שלוש
פעמים בשבוע. לכולם במשפחה יש נטייה להשמנה, היא אומרת.
״אין אצלנו מנה ראשונה, רק עיקרית. בשבתות אוכלים בחיץ״.

כ* ינני דוגלת בקוסמטיקאיות. פעם
^ אחת בחיי הייתי אצל קוסמטיקאית.
זו היתה קוסמטיקאית של זאזא גאבור ב-
נידיודק. היא אמרה לי את כל הדברים
שתמיד ידעתי לבדי: לרחוץ טוב את

אשה בשנות הארבעים ער גיזותה וזוהרה
הפנים בסבון ומים, ולמרוח שמן כלשהו
אחדי זה. אפילו מרגרינה. רצוי רק לש נות
את סוגי השמנים לעיתים קרובות.
שלוש פעמים בשבוע באה אלי מסג׳ייס־טית.
הבאתי לעצמי שמן מיוחד למסג׳ים
מחדך לארץ.
ארוחת צמריים אני אוכלת עם הילדות.
אחרי הצהריים אני שוטפת כלים בעצמי.

״בחיי לא עשיתי
מ תי ח ת־ פני ם.
אני חו שבת שלאשה
צריכים ל היו תקמ טי ם
בהתאם לגילה.״
אני עובדת בלי כפפות, ומש-מנת אחר-
כך את הידיים.
בשעה שתיים וחצי אני הולכת לישון.
העולם יכול להתהפך, אותי לא יעירו.
בחמש אני קמה, שותה קפה, ולעיתים
רחוקות אוכלת ביסקויט. כשאני קונה
עוגה, פעם ביובל, זו חגיגה שלמה.
בשבע אוכלים בולם ארוחת־עדב: לבן,
גבינה־רזה וסלט. אני שוטפת כלים, ומת חילה
להתכונן לקראת הופעת הערב.

ף י* משך היום איני מתאפרת כלל. לק *
ראת איפור הערב אני עושה אמבטיה.
אף פעם בחיי לא עליתי על במה לפני
שעשיתי אמבטיה. פעם הופעתי בפולין.
חששתי לעניין האמבטיות. הכנסתי סעיף

״ המערה ״ בי פו התמלאה בי די די ם, כאשרנ חגג שם ב שבוע

שעבר יו םהולדתה של יפה. מימיןלשמאל: ש מו א ל
11 1 1 1 1 1 1 1 ^ 1
רו דנס קי, אברהם מו ר, א עי רהאלמו ני ת, או רי לוי ואש תו ט לי ל ה בן־ז כ אי. לשאלת
ה ח צו פי םשהת עניינו איזה יו ם ־ הו לדתהואזה, ה שי בהיפה: ה־ . 46בתמונהמשמאל :
יפהמתאמנתבס טו די ושלהש הו אאולםג דו להנמצאבמרתף בי ת ה, בנגינ ה על פ סנ ת ר.

מיוחד בחוזה שקבע שאינני מופיעה, אם
אין אמבטיה באותו ערב.
האיפור, בחירת הבגד ולבישתו -נמשכים
למעלה משעה. בעשר וחצי אני -מגיעה

למערה. ההופעה שלי מתחילה באחת-
עשרה וחצי. אני באה מוקדם כדי לשתות
את בום התה עם הנענע המסורתית שלי.
ההופעה -נגמרת באחת. בשתיים אני
חוזרת הביתה. עד שתיים וחצי מורידה
את האיפור, קוראת קצת -ונרדמת.
אינני זקוקה להרבה שעות שינה. אני
שלווה מאוד, איו לי שגעונות בראש.
אני לא חולמת על סרטים. אני נשואה

״אני שוטפת כלי ם לבד,
בלי כפפו ת,
הטפ צלי א לי ט ה שלי
זה מאכ לי ם קוו קזיי ם .״
לשייקה עשרים ושלוש ישנה, והוא הבעל
האידיאלי. הוא לא שיעמם אותי מעולם.
בחיים שלי לא עשיתי מתיחת פנים, וגם
לא אעשה. אני חושבת, שלאשה צריכים
להיות קמטים בהתאם לגילה. זו גם הסיבה
שאני מצטלמת כל שנה מחדש. איני רוצה
שאיזה אמרגן בחוץ־לארץ יקבל תמונה
של נערת זוהר בת ,18 ופתאום, תופיע לפניו
אשד. מבוגרת. יש הרבה שעושות את
זה. אני לא.
אינני מכחישה שעבדתי ניתוח פלסטי
ליישור אף לפני שמונה שנים. אבל זה
הכל. מאז לא ראיתי מנתח פלסטי אף
פעם.

בית־החרושת שהיה לי בבית, וגם מצאתי
פינה שהיא כולה שלי.
בענייני כספים מצאתי את שביל הזהב.
בעלי נושא בכל הוצאות הבית ואני נושאת
בהוצאותי. כדי שלא תחשבי שזה מעט
אגלה לך ששיר טוב עולה לי היום למעלה
מ־ 1,500ל״י. ואני נמצאת בעמדה כזו
שאינני יכולה להרשות לעצמי לקנות סתם
זבל. בשביל חומר טוב צריך לשלם טוב.
לעומת זאת אני משתדלת, אם לא לחסוך
בביגוד — לפחות לא לבזבז. אינני זורקת
שמלות. אני -משתדלת לשנות ולהתאים
אותן לאופנה חדשה ולארועים חדשים.
בעצם כשאני חושבת על זה עכשיו,
אין לי שום סוד מיוחד. אני עובדת קשה.
מקפידה מאד על כל פרט. מאושרת עד
הגג בבנותי ובבעלי. אני שרה, מבשלת,
מופיעה, שוטפת כלים — בקיצור, חיה.
כל שעה וכל רגע*.
וכי מה עוד בן־אדם צריך?

ציבורי בהחלט

ב ס טו די ושלה, לי דהפסנתרואוסףהתק לי טי ם
מ או פרתלמש עי בשמלהמ פו ארת — ל פני ה הו פעה

כי מצטלמת תמיד מאותה זווית.
לא בקלות גיליתי את סוד הזווית.
ישבתי בניו־יודק אצל צלם־סטודיו מהטובים
בעולם -והצטלמתי. שלוש שעות.
בכל הזוויות האפשריות. זה עלה הון, אבל
הצדיק את ההשקעה. כשיצאתי ממנו עם
התמונות, ידעתי בדיוק מאיזו זווית להצטלם
להבא. תמיד.
צילומים הם אחד הפריטים החשובים
ביותר בגרדרובת המסעות שלי. לכן אני
שומרת אותם בסטודיו• ,סמוך לארון הבגדים.
לפני
כל הופעה בחוץ־לארץ, אני שולחת
לאמרגן את תמונותי האחרונות.
בכלל אני מאורגנת ליציאה לחדל תוך
שעות מספר. הכל מסודר במקומות קבועים.
מזוודות מיוחדות צמודות לארון, ואני
אורזת אותן בבגדים המתאימים תוך דקות.
כמו שאת רואה את הסטודיו הזה היום,
עם הטפטים והפסנתר והבגדים, זה היה
פעם בית־חרושת למטריות. הקנייה שלו
היתד. רעיון גדול. כך, גם חיסלתי את

איפוו-בעוב

למעלה
מ שעה
נמשךתה לי ךההכנהל הו פעה. במשך
היו ם אי ןיפהיר קו ני מתאפרתב לל.

- 39צ

מספר

י״ח טכת תשל״ב 5.1.1972

1792

? סיס

המחיר 2.0 0ל״י

מכ תבו המלא שטי דו*ד בן•11*114
עלה••! הפרט של מ שה ד״ן