גליון 1793 מתאריך 12 בינואר 1972

הפצצה של השנה

פרופיומו

שוצלית

--״ אי ך זה לא נשרפו המיסמכים האלה בשריפה שהיתר. אצלכם?״
שאלו אותנו השבוע כמה וכמה ידידים, כשקראו בגליון
האחרון את מכתבי בן־גוריון ורות דיין בקשר לפרשת־האהבה
של משה דיין משנת .1959
מיסמכים אלה היו בידי המערכת במשך שנים רבות. אבל
דרושה מידה רבה של נאיביות כדי להאמין שמיסמכים מסוג
זה יהיו מוחזקים במערכת, או בכל מקום אחר הקשור במערכת
בשריפה׳ הגדולה הושמד הומר ארכיוני עצום, שאין לו תחליף. אך לא הושמד
אפילו מיסמך סודי חשוב אחד. שום 1מיסמך כזה פשוט לא היה מצוי במישרד.
הקשר שלנו עם פרשת המיכתבים התחיל ממש ביום הראשון. זהו קוריוז, שאולי

כדאי לספר עליו :
פעם בשנה, ימים מועטים לפני ראש־השנה, אחרי שצוות המערכת מכין את כל
החומר הדרוש, נוהג אורי אבנרי להתייחד במקום מרוחק, כדי לכתוב את מאמר״הענק
על איש־השנה, שהוא מעין נסיון לכתוב היסטוריה־מיידית של השנה, על מאורעותיה.
בשנת 1959 החליטה המערכת לבחור ביעל דיין כאיש־השנה. יעל פירסמה באותה
שנה את ספרה הראשון, פנים חדשות במראה, שנכתב על-ידה בשפה האנגלית. עובדה
זו וגם תוכן הספר, עוררו רוגז עצום בחוגים שמרניים, והמערכת ראתה בפרשה זו
הזדמנות טובה כדי לנתח תהליך חשוב -ניגודי־הדורות שהתחילו אז להתבלט במדינה.
כדי להתייחד במקום שקט, הזמין אבנרי חדר לשבוע בבית מינם ,׳מלון קטן על
הר־כנען, ליד צפת. כשהגיע לשם, הופתע להיווכח שבאותו יום עצמו הגיע לשם גם
אורח נוסף: דויד בן־גוריון, עם אשתו ופמלייה גדולה.
באחד הבקרים, כשבן־גוריון נסע עם עוזריו ליישובי הסביבה, נתקל אבנרי בפולה
בן־גוריון. למרות היריבות הקיצונית ששררה אז בין השבועון המסדים ובין מישטר
בן־ג׳וריון, היתר, קיימת ידידות אישית רבה בין פולה ואבנרי. פולה שאלה את אבנרי
מה מעשיו במקום, וכשנתברר לה שאבנרי עסוק בכתיבת מאמר שבמרכזו עומדת יעל
דיין, שוחחה עיסו כמה שעות על משפחת דיין.
פולה העלתה על נס את רות דיין, השמיצה את יעל, וגילתה יחס פחות בדור
כלפי משה. מדבריה הבין אבנרי כי קרה משהו, וניתן היה לנחש את הכיוון. אך מובן
שאבנרי לא חקר את פולה. השיחה היתה פרטית, ומובן שלא פורסמה מילה עליה.

ג 1הבדאד׳

ן< 5 0 0 0 0ן• ^ 1

בית מינם *יי
סלין*-בם יזן

/לי 0

כו תרתה מי פתב של נ בון מ ״ כי ת מינ ם ״
כעבור זמן־מה הגיעו לידי המערכת המיסמכים, שפורסמו בשבוע שעבד. מיכתבו
ש? בן־גוריון נושא את הכותרת ״הר־כנעך, ואילו מיכתבו של מזכירו, יצחק נבון,
כתוב על נייר־המיכתבים של בית־מינס.
מסתבר שבעצם הימים האלה, שבהם גרו בן־גוריון ואבנרי בשכנות בבית־המלון
הקטן, התלבט בן־גוריון בפרשה זו. היה זה שנתיים אחרי שפולה בן־גוריון, אשד. בעלת
עקרונות פשוטים וחזקים, אסרה על משה דיין להתגרש מרות — תוך איום שאם יתגרש,
היא תשים קץ לקאריירה הפוליטית שלו.
איני יכול לגליות, כמובן, איך הגיעו מיסמכים אלה לידינו. הדבר קרה זמן קצר
אחרי כתיבתם, יוזמן רב לפני שפירסמה גיבורת הפרשה, הדסה מור, את סיפרה,
דרכים לוהטות, המתאר פרשה זו תוך שינוי השמות והפרטים. גם כשפורסם ספר זה,
לא גילה העולם הזה את המיסמכים שבידיו.

מדועגנזנואתהנ וי סכו כי כו?

כ אן ה מ קו ם לענות על השאלה, שבוודאי ניקרה בלב קוראים רבים :״אם המים*
׳מכים היו בידיכם שנים כה רבות, מדוע לא פירסמתם אותם מייד ן מדוע גנזתם אותם?״
היתד, לכך סיבה פשוטה. היה ברור לנו שפירסום הדברים עלול להביא לפירוק
נשואיהם של רות ומשה דיין. לא היה לנו שום עניין להתערב בחייה הפרטיים של
משפחת דיין, ולא רצינו להרע בשום פנים לרות דיין — אשה שתמיד הערכנו אותה.
סיבה זו התבטלה, כמובן, ברגע שמשפחת דיין עצמה החליטה להתגרש.
מבחינה ציבורית, יש חשיבות רבה לתוכן חליפת־המיכתבים, מפני שהיא מוסיפה
להבנת אישיותו של אדם שהוא מועמד בכיר להנהגה הלאומית העליונה. דעתם של
אשתו ובעל־חסותו העיקרי, דויד בן־גוריון, חשובים במיקרה זה. מה גם שבן־גוריון
עצמו מסביר במכתבו שאסור להסתיר חולשות של מנהיגים לאומיים.
העולם הזה עצמו לא נקט בשבוע שעבר בשום עמדה משלו בפרשה זו. הוא גם
לא ראה כל צורך בכך.
אנו מפרסמים מידע — בלי מורא ובלי משוא־פנים — ומניחים לך, קורא יקר,
להסיק את המסקנה הנראית לך.
מי שמחפש כוונות פוליטיות נסתרות בכל דבר, יתקשה למצוא כאלה בפירסום
זה. כי — במיקרה לגמרי — יצאו הדברים די מאוזינים. מיכתבי דוב ירמיה ורות דיין
משנת 1959 מדברים בגנות משה דיין, אך מכתבו הארוך של בן־גוריון מגן עליו בפירוש,
והראיון הבלעדי שהעניקה לנו דיות דיין בוודאי הצטיין ברמה אנושית גבוהה וביחס
הוגן ביותר (ואף יותר מזה) כלפי בעלה-לשעבר.
שמחנו שרות דיין העניקה לנו את הראיון הבלעדי היחידי שנתנה אחרי גירושיה.
הדבר מעיד על האימון שהיא רחשה לשבועון זה — אימון הנובע בוודאי, בחלקיו, מן
הצורה ההוגנת שבה טיפלנו במשך כל השנים במיס׳מכי פרשת .1959 רות ידעה כל
העת שהם בידינו.
אגב, כדי לסלק כל ספק, יש לציין שרות דיין לא
ידעה בשבוע שעבר שאנו עומדים לפרסם עתה מיס-
מכים אלה. הפירסום נבע משיקול מערכתי טהור, לאור
הנסיבות שנוצרו. אותן נסיבות גרמו לכך שפורסמו
באותו גליון בו פורסם גם הראיון עם רות.

העולם הזה 1793

וזה בה קל.
כל אשר עליך לעשות הוא:
.1לחצי הזיז למטה
. 2גערי המיכל
. 3הפכי אותו כלפי מטה,
ולחצי את הפיה הצידה,
^ווי ך ^
ראי !
לפני! קצפת טעימה(ונה 1רת

זוהי קלצפת. המוצר החדש של מחלבות יטבתה. קלצפת תינה ק צפ ת א מי תי ת.
זהו מוצר נהדר.
באדה-ב הי א מפורסמת בשםק!\/ל
היא טריה תמיד ללא הגבלה ב תנ אי פ שו טשתשמ רי או תה בקרור. א ת מנצל ת רק
את הכ מו ת לה את ז קו קה ב דיו ק בז מן שאת רוצה או תה, אפילו אםמתחשק לך
לאכול רק תות אחד ע ט קצפת. אין הדבר דומה בלל להכנ ת ק צפ תמש קיו ת. הכנה
מ ש קיו ת ל עי תי ם קרובות אינ ה מ צלי חה, ואפילו באם עלה הדבר בירך -
עליך לה שתמש בכל הבמות שהכנ ת, בבת אח ת. ק שה ל ה אמין כי מיכל ק ט! בגובה
? 1ס־ ס בלבד -מכיל ליטר אחו:;:של. קצפ ת טריה, בז, ליטר שלם.ובכל פעם
מובטח ת לך קצפת נהדרת באק ריו ת ללא ו^נאי של מחלבו ת יטבתה.

קלצפת-הציפוי
שציפית לו.

קצפת טריה ואמיתית
לציפוי בזמן ההגשה.

קלצפת -מוצר ה אי כו ת של מ חלבו ת >טבתה,

קלצפת -ניחן לה שיג בסופרמרקטים ב אזו ר גו ש־דן• ,רושלי וחיפה

כל שאמא מסוגלת לעשות את יכולה לעשותו טוב יותר...

עם טיפ טיפת עזרה של קלצפת.

א!,־ לטהר

הסיכה היחידה היא עייפותו מעול העבודה
הברוכה כתפקיד זה.

אחהמ מז רי ם

חזן חו? דאת

סערה אחרת בחוגים הדתיים עלולה להתעורר
בעיקבות רעיון של הרב שלמה גורן, שיבטל את
קיום הממזרים על־ידי תחבולה הלכתית.

אעיר נזפ״ם

גורן מציע לכטל אוטומטית ורטרואק*
טיכית את הנשואין של אשה היולדת ממזר
— וככך יחדל הממזר מלהיות ממזר לפי
ההלכה.

תוגוון * ך
המסדיייל תקבל עוד
סגן־ שר
נוכח כוונתה של צמרת המערך לצרף את יצחק
רבץ כשר בממשלה, נוסף למינויו של חיים בר־לב
כשר המסחר והתעשייה, העלו נציגי המפד״ל טענה, כי
מינויו של רבץ, ישבש את יחסי הכוחות בייצוג כוחן
של מפלגות הקואליציה בממשלה.

רכין, שיפסיק את כהונתו כשגריר כ
ארצות־הכרית כנראה כחודש יולי הקרוב,
יצורה כנראה לממשלה כקיץ, אם הנסיונות
לחסום את דרכו יכשלו. המפד״ד תפוצה
כנראה על־ידי הענקת עוד סגך שר לנציג
מפלגה זו.
סיבוך נוסף צפוי כאשר אנשי רפ״י לשעבר יטענו,
כי מינויו של רבין מערער את מאזן ייצוג הכוחות
הפנימי במפלגה.

דחיית הסזי רי ח
ל ד מו ת -
ל שנת״ ל פ תו ח
אין כל סיכוי לקיום הבחירות לרבנות הראשית במועד
שנקבע, או בכלל בעתיד הקרוב.

קרוב לוודאי שהן לא תתקיימנה כ-
•טנתיים הקרובות.
שר־הדתות, זרח ורהפטיג, עורר רוגז רב, כאשר
רמז באחת הישיבות שדרושה דחייה לשנתיים דווקא,
מתוך הנחה שעד אז לא תתקיים עוד בעיית הרב אונ־טרמן,
שבגלל גילו המופלג, ואי־רצונו להסתלק מתפקידו,
אי-אפשר לקיים את הבחירות.

מסר בי םלשרת
בשט חי ם ה מו חז קי ם
תופעות ראשונות של סירוב חיילי
חובה וחיילי מילואים לשרת כשטחים
הככושים — התגלו לאחרונה. עכשיו,
אין מדוכר יותר כחברי ״מצפן״ ,אלא
בחירי תנועות נועד חלוציות ובעיקר
״השומר הצעיר״.
חבר קיבוץ שסרב לשרת במילואים בשטח
כבוש, נידון ל־ 35 ימי מעצר ועכשיו מטפלת
מחלקת הבטחון של השומר הצעיר באי קריאתו
לשרות חוזר, כדי שלא יעצר שוב. הקיבוץ
הארצי מטפל בתופעה החדשה בכפפות משי,
כשהוא נעזר בשר־הבטחון משה דיין, כדי
״לאתר את השריפה״ .ידוע כבר על יותר
מעשרה מקרים כאלה.

ככתי-ספר תיכוניים אחדים כתר•
אביב וכחיפה, קיימת תסיסה בשנתון
העומד להתגייס השנה. מדובר כין
התלמידים על חיוב הגיוס בצה״ל
בכללותו, אך סירוב מוחלט לשרת כשטחים
ככושים•

ש לי ל ה רשיון > 3ליד
כתבה >3ליון ז ה
שר־התחבורה שלל את רשיון חברת אוירובט להשכרת
מטוסים וישלול כנראה את הרשיון להדריך טייס.
שלילת הרשיון בוצעה בעקבות דו״ח ועדת־החקירה
שמינה יהודה רבץ, ראש מינהל־התעופה־האזרחית, ,
בהרכב ארי אלוף, ראש מחלקת המיבצעים במינהל-
התעופה וד״ר אליהו מרגליות, משפטן בלישכה המשפטית
של משרד התחבורה.

מנהיג מפ״ם, יעקב חזן, בחר לו מטרה חדשה בתוך
מפלגתו: הדור הצעיר של מפ״ם. חזן התנפל לאחרונה
בכעס על נציגי הדור הצעיר במזכירות, על שפירסמו
גילוי־דעת הקורא לחזור מיד לשיחות יארינג ולהשיב
בחיוב על השאלון שלו מפברואר .1971 באותו גילוי
דעת היה גם גינוי חריף לממשלה על אוזלת ידה,
בפיקוח על המשק הממלכתי, לאור פרשיות השחיתות
האחרונות שנתגלו.

כעימות כין הדור הצעיר לחזן, צידד
מאיר יערי כשקט כדור הצעיר. לצעירים
הצטרפו חכרי האגף השמאלי, הקשישים יותר.
הדיון לא הסתיים והוא עכר גם לוועדה
המדינית של המפלגה, כה גינה חזן כחריפות
את גילוי הדעת של ״התנועה לשלום וכי־טחון״
,שנוסח ע״י ועדה של תנועה זו, כה
הכרים גם דכ כר־ניר, המזכיר המדיני לשעבר
של מפ״ם ולטיף דורי, אחד מש גי מזכירי
הדור הצעיר של המפלגה.

שלילת הרשיון נעשתה כעקבות מימצאי
החקירה שנתפרסמה כגלל הכתכה המתפרסמת
כגליון זה (עמודים .)32-34

מה מעכב

מוב אי םסערהס בי ב

א ת חי סו ל מקייי*

ס פ רו ש ל

אחת הסיכות החשוכות כיותר למהלכים
הזהירים של סנה ותומכיו כדרך לחיסול
, ,העצמאי של מק״י הוא הרכוש העצום
של מפלגה זו.

״ה אד ם השלישי״
״האדם השלישי״ בפרשת לבון, שעזב את הארץ
אחרי שריצה את
תקופת מאסרו ואח רי
שנכשל בנסיון
לעסקים מסחריים
בישראל, עומד ל השלים
את כתיבת
ספרו, בו הוא עוסק
בהיבטים שונים
של הפרשה
ותקופת שירותו ב מצריים.
אנשים

למק״י נשאר, גם אחרי הפילוג עם רק״ח, רכוש
רב בנכסי דלא ניידי, של מועדונים, בתים ובית דפוס.
למפלגה גם רשת מסועפת של חברות יצוא ויבוא בתל-
אביב, וינה וערים אחרות בכל העולם. חברות אלה,

שקראו את הפרקים
הראשונים
כספר, טוענים
כי הוא
מכיל שורת גילויים
העלולים
לא רק לגרום
להתלקחות סערות
פוליטיות
מחודשות כישראל,
אלא גם
״למנוע כל אפשרות
של השכנת
שלום כין
ישראל למדינות
ערב כעשר ההקרושנים
בות.״

נסיונותיהם

גורמים ישראליים
למנוע את הופעת
הספר נכשלו עד
כה. עד כה טרם
הוחלט לאיזו הצעה
הקונגרס הציוני הכ״ח
להיענות מההצעות
הרבות שהופנו ל-
שעסקו לפני מלחמת ששת הימים ביצוא ויבוא לארצות
״אדם השלישי״ ,להוצאה לאור של ספרו. מיספר עיהסוציאליסטיות,
עוסקות עתה בסחר בינלאומי בכל
תונים ישראליים כבר מתחרים בהשגת הזכויות להדחלקי
העולם.
פסת הספר בארץ.
הרכוש של מק״י מנוהל ע״י ״ועדה מישקית״ בה
אגב, התסריטאי קריץ ,,הכותב את החברים
גם סנה וגם שמואל מיקונים. לאחרונה מומש
ספר יחד עם ״האדם השלישי״ הוא כעלה
חלק קטן מרכוש זה, ע״י מכירת בית הידידות בתל-
של ׳שחקנית הקולנוע הישראלית לשעבר,
אביב, כשההכנסות של מאות אלפי ל״י מהמכירה
זיוה שפיר-רודן.
התחלקו בין מק״י לבין רק״ח.

3ן~אהדון
!1130x1דפרו ש?
גברו השמועות כי יצחק בן־אהרון הביע בחוג
מקורביו את רצונו שלא להציג את מועמדותו לתקופת
כהונה נוספת כמזכ״ל ההסתדרות. לדברי מקורכיו,

למק״י יותר מחמישים עובדים שכירים,
שהמפלגה תצטרך לדאוג לפיצויים להם אם
תתאחד עם מפ״ם או תחוסל.

חבריה הוותיקים של מק״י לוחצים על שמואל
מיקוניס, שהוא להלכה עדיין המזכיר הכללי של
המפלגה, לצאת למאבק גלוי נגד מגמות החיסול המפלגתיות
של ד״ר משה סנה. מיקונים, שפירסם לאחרונה
מאמרים זהירים נגד סנה במעריב ובקול העם, מהסס
עדיין לעשות זאת. בינתיים נמשכת עזיבת חבריה
הוותיקים של המפלגה, בה לא נשאר כמעט אף חבר
צעיר אחד מתחת לגיל ,40 שאינו תומך של סנה.

שסתוני 1 ^ 8 11111(18
כ א בני או דםלשסת״ ך
ארבעה מוני םחדשנים, עשירים, עמוקים, משכרים

ייעוץ קוסמטי ניתן חינם במרכז ההדרכה של הלנה רובינשטיין, שדרות

קק״ל 94

תל־אביב, בימי ב׳

רד׳ בין השעות 3.30 — 6.00 אחה״צ.

מכתבים
8כח לחי: דיין
שילם מכם
בתאריך 16.12.71 זכיתי לקרוא בהארץ
ידיעה סנסציונית:
הגב׳ רות דיין בשובה לארץ הביאה עימד׳
טלוויזיה ניידת ובעלה, מר משה דיין,
שילם מכם בסך 1000ל״י.
מני אז טרם מצאתי ידיעה נוספת,
למרות עיוני המדוקדק בעיתון, על אזרח
נוסף שבהביאו לארץ מוצר חייב במכס,
שילם מכס כחוק.
האם פירושו של דבר שמאז 16.12.71
ועד 23.12.71 כל מוצר חייב מכס לא הובא
לארץ י או שמא אף אזרח אחד, זולת מר
משה דיין, לא שילם את המכס י או שמא,
מי יודע, לגבי האחרים העובדה שהחוק

ברוב ארצות תבל, וכך הודות לו הגענו
להישגים ביטחוניים שאין להתבייש בהם,
ואשרינו שיש לנו שר־ביטחון כזה.
״אין צדיק בארץ שלא יחטא״ ובכל זאת
צדיק נשאר צ די ק...
אני פונה לח״כ אבנרי ולדן בן־אמוץ,
תואילו בטובכם לרדת ממנו, ובטוחני כי
זו דרישת רוב הציבור בארץ.
זלמן פורן, ירושדיס

חל עליהם איננה ראוייה לפירסום?
מ. כרמי, ראטון־לציון
תרדו ממנו...
״העולם הזה״ ,1787—1792 הכת־גות
על שוד העתיקות של דיין.
פתאום דן בן־אמוץ ״גילה את אמריקה״.
כל הציבור בישראל ידע שלשר־הביטחון
יש הובי לארכיאולוגיה, ושר־הביטחון עשה
מה שעה לעיני כל, ובידיעת כל הציבור,
בכל־זאת קיבלו זאת בעין טובה, כי בזה
הפיג במקצת את המתח הרובץ עליו זה
עשרות בשנים, כאחראי לביטחון המדינה
הנמצאת כל הזמן במצב מלחמה.
גם דן בן־אמוץ וגם ח״כ אורי אבנרי.
ידעו כל השנים ששר־הביטחון מתעניין
בעתיקות ארכיאולוגיות, בכל זאת כל ה־
זכות טבעית?
זלמן פורן
צדיק נשאר צדיק
שנים שתקו, פתאום נזכרו והתחילו להתלבש
עליו. אמנם בארץ דמוקרטית הכל
מותר, אבל הפעם לדעתי עברתם את הגבול.
יש לנו שר־ביטחון מוכשר ומבריק,
זה ידוע לא רק לנו אזרחי ישראל, גם

ד״ר הרצל רוזנבלום כתב בעיתונו במאמר
מערכת, אני מצטט :״אלי אביבי מפר
את חוקי העתיקות ויש צורך לתבוע אותו
לדין על כך.״
מר רוזנבלום הנכבד!
במדינתנו ישנו אדם המפר את חוקי
העתיקות שנים רבות ואין פוצה פה
ומצפצף.
יגאל אלון אישר זאת בנאומו בכנסת,
(המשך בעמוד )8

העולם הזה 1/93

גורדה סירבה שיציאו בוו עד שמו נ רא
דצתהשמצד אחד ילקקו אותה ומצד שני ילטפו אותה״.
0החרושת הדייניסטית
ממשיכה לפברק בדיחות. למשל:
כאשר קיבל משה דיין
חבילת־פצצה מאוסטריה, הגיש
יג אל אלץ מחאה חריפה ודרש
חבילה גם לו.
0ובכלל, מניין ידעו המחבלים
למי לשלוח חבילות?
הם קיבלו, כמובן, את רשימת
מקבלי טובות־הנאה של יצחק

שופינסקי.

0איך העשיר את יצחק
שובינסקי, סיפר השבוע השגריר
בדימוס טוביה ארזי,
שכיהן ב־ 1950 כיועץ מדיני
וכלכלי בנציגות ישראל בטורקיה,
שבראשה עמד אז אליהו
ש שון :״נוסף לתפקידי כ־יועץ־מדיני,
הוטל עלי לטפל
בין היתר בעניינים כלכליים.
משום־כך נקבע מקום מושבי
בקושטא ולא באנקרה. שם,
בקושטא, פגשתי לראשונה את
יצחק שובינסקי ושותפיו, סוחרי
דגי־לקרדה ודגים אחרים...
בנסיעה שערכתי לאנקרה, בנתיב
שאיננו מקובל, עלתה באפי
צחנה ליד אחד האגמים,
לשאלתי, השיב הנהג כי מקור
הטירחון הוא בערימות נרקבות
של דגים. הסתבר, כי לאותו
אגם משליכים הטורקים את הדגים,
אחרי שהם מוציאים מהם
את הביצים להכנת הקוויאר
הצהוב שלהם. את הדגים אין
הם אוכלים, משום שנידוגו במים
מתוקים. בשובי לקושטא,
סיפרתי על־כך לשובינסקי.
הלה מיהר למקום עם שותפו
היווני פדטי פוטיאדם (כיום
מיליונר היושב באתונה) והשניים
לימדו את הדייגים כיצד
לחתוך את הדגים בזהירות,
לנקותם היטב מקירביהם, ולהפכם
לסחורה עוברת לסוחר.
את הדגים הללו קנו השניים
במחיר נמוך, יצאו אותם ליש ראל.
עיסקה זו היתה כנראה
הבסיס להונו של שובינסקי.״
0ועוד דיין: כשערך שר־הביטחון
במוזיאון תל-אביב
מסיבת־ענק לכבוד הרמטכ״לים

יערוך את טכס גירושיו של
דיין. פירון לא רצה לקבוע
תקדים לפיה עוסקת הרבנות
הצבאית בבעיות גירושין, והציע
לדיין לפנות לרב שלמר!

היוצא והנכנס, הצליח במה
שלא הצליח ד״ר חיים גמזו
במשך שנה: למלא את הבניין
באנשים.

גורן.

0לקבלת הפנים במוזיאון
הוזמן גם ראש עיריית עזה
ראשד אל־שאווה, ששאל
את המזמינים אם עליו להביא
גם את אשתו למסיבה. כשנשאל
מדוע לא, השיב :״עכשיו,
כשדיין התגרש, אני לא יודע
אס זה בסדר שאני אבוא עם
אשתי.״

0תקרית משעשעת אירעה
בשבוע שעבר למזכירת איר־גון
הפלחה נחמה שי, אשתו
של שמואל (״שמיל״) שי.
אירגון הפלחה ערך בשבוע
שעבר ועידה במכון וייצמן ברחובות.
אחד האורחים בוועידה
היה שר־הביטחון משה דיין.
נחמה, שהיתר. בין מארגנות
הוועידה, טילפנה למזכירת המכון
ושאלה אותה אם דיין כבר
הגיע. השיבה לה המזכירה:
״דיין עוד לא הגיע, אבל נפוליון
כבא בא.״ ״תפסיקי עם
החוכמות, אני שואלת ברצינות
אם דיין כבר הגיע,״ ענתה
נחמה .״בכל הרצינות, הוא עוד
לא בא, אבל נפוליון כבר פה,״
השיבה המזכירה בהתכוונה ל־

0כשראו שונאיו של דיין
את ראשד אל־שאווה במסיבה,
שאלו: מדוע לא הוזמן גם

יאפו־ עראפתז״

0במסיבה אחרת, שערך
המיליונר האמריקאי
גינצכורג בווילה שלו בקיסריה,
בלט הבמאי ההוליבודי
אוטו פרמינג׳ר. הוא הלך
מאיש לאיש ושאל :״אתה יודע
שסייבין הוא ברנש בזוי?״
מסתבר שפרמינג׳ר הוא ידיד־נפשו
של מאיר וייסגאל,
הרוח החייה של מכון וייצנזן.
וייסגאל חי מזה שנים רבות
בבית השמור לנשיא המכון,
והנשיאים הקודמים הירשו לו
זאת בגלל זכויותיו בעבר. עד
שבא הנשיא הנוכחי, הפרופסור
אלברט סייכין, וסילק אותו
מהבית. על יכך רגז פרמינג׳ר,
האוהב את וייסגאל כפליים מאז
העיד זה ברבנות בחיפה
כי כלתו של פרמינג׳ר היא
יהודיה — למרות שהדבר מוטל
בספק חמור. אחרי שוייס־גאל
כתב על־כך בזכרונותיו,
הוזמן לרבנות כדי לברר את
העניין, אך סירב להופיע. הרבנות
אמנם יכולה לכפות עליו
את ההופעה, אך מבחינה מיש־פטית
זהו דבר מסובך ביותר.

אדי

0על ענוותה של ראש־הממשלה
גולדה מאיר סיפר
השבוע הד״ר (לתאולוגיה)
יוסף רייזברג, בהרצאתו
בפני עולים מארצות־הברית :

לואי נפוליון צונאפרטה,

פיטר יוסטינוב

ערך בשבוע שעבר מסע קניות
בגלריות של יפו העתיקה. בגלריה
של התכשיטאים רחל ואלי גרא הוא קנה שבע טבעות, לאשתו,
לשתי בנותיו, לעוזרת שלו ולשכנות. המקח ומימכר בגלריה נערך
בשפה הרוסית בין אלי גרא שהוא יליד רוסיה לבין השחקן־במאי
השולט היטב׳בשפה הרוסית ושלסבו היה בית מגורים גדול ביפו.
״רצו להוציא בארץ בול עם
תמונתה ושמה של גולדה מאיר.
אבל גולדה סירבה בטענה שהיא
לא רוצה שמצד אחד ילקקו
אותה ומהצד השני ילטפו
אותה.״
0עזר וייצמן נזכר השבוע
מה היתד. חווייתו הצבאית
הראשונה. הוא התגייס
לחיל־האוויר הבריטי, כשהיה
עוד נער מפונק, בן בית בורגני
מסודר, שלא הכיר את
החיים. ביום הראשון הגיע ל־תחנת־הרכבת
של קאהיר, בחברת
חמישה טירונים אחרים.
השישה שמו את הקיטבגים
שלהם בפינה, והלכו לברר איך
להגיע לייעדם. כשחזרו, חסר
קיטבג אחד — זה של עזר.

(מימין) הבמאי־שחקן־מפיק של הסרט ״אדם בעיקבות גורלו״ ,הפיק וביים
עבור הטלוויזיה הגרמנית אחד מתוך 13 סירטוניס שהוקדשו לתרבות הנוער.
בתמונה: פונדה נותן הוראות לשחקני התוכנית ״בשביל מבוגרים שהתרגלו לשיער ארוך״ ,נפי שהסביר.

פיטר פונדו!
העולם הזה 1793

0מדוע אין התעשייה ה אווירית,
שהיא המפעל התעשייתי
הגדול ״ביותר בארץ,
נתקלת אף פעם בבעיות פיננסיות?
את התשובה לשאלה
הזאת נתן השבוע מפקד חיל-
האוויר מרדכי הוד, שסיפר
בהומור :״מה הבעייה? כל
פעם שבתעשייה האווירית צריכים
כסף, הולד אד שווימר
(מנכ״ל התעשייה האווירית)
לפינחס ספיר ומדבר איתו
באנגלית. ספיר חושב שהוא
משקיע זר ונותן לו כסף.״
0בדיחת השבוע סופקה,
בלי כוונה, על־ידי הירחון ישראל
מאגאזין, בעריכת הוד
ארד כליילן. ירחון זה, המשרת
את הימין הקיצוני, מופיע
במהדורה יקרה ביותר, בשפה
האנגלית, ומשמיש בעיקר
לרימום כוחות הימין בארץ ו־להשמצת
כוחות השלום, בעידודם
הפעיל של מוסדות התעמולה
הרשמית של ישראל.
השבוע הופיע הגליון של חודש
ינואר .1972 כשעל שערו
תמונה אידילית של משה ורות
דיץ, ובתוכו כתבת־ענק
המתארת את חיי־המישפחה האידיאליים
של משפחת דיין,
בליווי תצלומים שבהם נראים
בני־הזוג דיין כשהם חיים יחד
בעושר ובאושר. מובן שהכתבה
הוכנה והודפסה לפני שקרה
מה שקרה.
0פרטים נוספים על גירושיו
של שר־הבטחון משה
דיין, נודעו השבוע. מסתבר כי
את ההודעה על רצונה הסופי
בגט, מסרה רות דיין לבעלה,
בשובה לארץ לפני כשלושה
שבועות, מביקורה בארצות-
הברית. משה בא לקבל את
פניה בנמל־התעופה, שילם 1000
ל״י מכם עבור מכשיר טלוויזיה
שהביאה עימה, ובמכונית,
בדרך הביתה, הודיעה לו
רות על רצונה להתגרש. למחרת
היום, הזמין ראש לשכתו
של דיין, חיים ישראלי, את
הרב הצבאי הראשי, מרדכי
פירץ, וביקש ממנו להרכיב
בית־דין של רבנים צבאיים ש־

נצר ישיר לנפוליון המפורסם
שבא לביקור בן שבועיים בארץ.
0לתרומה
בלתי־צפוייה
זכה בשבוע שעבר בית־הספר
לאמנות בצלאל. התרומה, בסך
אלף ל״י, נתרמה על־ידי
הצייר הצעיר אהוד פקר,
המשתתף עתה בתערוכת פנים
חדשות המוצגת בביתן אגודת
הציירים בתל־אביב. מארגני
התערוכה, בה מציגים 21 ציירים
צעירים, ביניהם בני קיבוצים
ומושבים, עירוניים וערבי
מאום־אל־פחם, החליטו
להעניק מילגה לאחד הציירים.
ועדה שהורכבה מהציירים הותיקים
יוסף זריצקי, יגאל

תומרקין ומיכה אולמן,

החליטה להעניק את המילגה
לתל־אביבי אהוד פקר. זה וויתר
עליה בו במקום, תרם את
הסכום לבצלאל עבור מילגה
לאחד מתלמידי בית־הספר.
0בתוכנית גלי־צה״ל עם
הזמרת יפה ירקוני הסתבר
למאזינים כי העיתונאית טלי*
לה כן־זכאי היתד. בעבר
שחקנית והשתתפה בהצגות
בתיאטרון זירה, באוהל ואפילו
בהוא הלך בשדות בקאמרי.
0למרות שמזה חודשים
רבים הפך רב־סרן(מיל ).משה
ינוקא לאילתי, שם הוא מנהל

את מועדון נפטון, לא שכח את
חבריו הרבים בצפון, פתח
עבורם השבוע בגלריה ישראלים
בתל־אביב, תערוכה נוספת
של ציורי-שמן חדשים ש לו.
בפתיחת התערוכה, בה
נאספה גלרית החתיכות של
תל־אביב וחבריו של ינוקא,
מאלוף פיקוד המרכז, רחכעם
(״גאנדי״) זאכי, ועד לצייר
אורי ליפשיץ, הוגש גם כיבוד
ומשקאות חריפים. זנחד
מידידיו של ינוקא שעבר ליד
הגלריה וראה את השימחה,
שאל אותו בתמיהה :״ מ ה
זה, פתחת דיסקוטק הדש?״

0ואילו יצחק ג׳יכלי,
לוחם יחידת הקומנדו ,101ש נכח
באותו אירוע, ניסה לעשות
מה שעשה לא מכבר בחגיגות
כפר חב״ד. הוא ניצב
בפתח הגלריה, דרש 10ל״י
דמי־כניסה מכל אחד מהנכנסים.
אחרי שהסתבר לו שידידיו
של ינוקא היו מוכנים
להשקיע סכום זה, ללא
טענות ומענות, הפסיק מיד עם
המתיחה.

שת וממשלתה ממשלת בושת, והאנשים
שבוחרים בה מדי ארבע שנים הם אנשי
בושת.
להעולם הזה, שלא כמו לדבר, הצופה
או הארץ — יהיה יאה לכנות את בית
הזונות בשם עניני וללא גידופים.
למה לא מישגליה (כמו מאפיה) ,או
מישגליון (כ מו מוזיאון) ,או בית־שכב (כמו
בית־ספר) .אפשר גם טיפת־זרע (כמו טי־פת־חלב)
,או קופת־בועלים (כמו קופת-
חולים).
ז. שור, יפו

מכתבים
(המשך מעמוד )6
וכבודו אינו מוצא לנכון לכתוב על כך.
כאילו שזה הדבר הטבעי ביותר ששר
מפר חוק.
ינים שחר, תל-אביב

^ איד לגלות
בסילגמטר?

8נגרים חיוביים

בברים כליף, קסבה וכד, אי־אפשר היה
להשיג מקום אפילו ב־ 200ל״י כדי לבלות
את הסילבסטר.
המקומות היו תפוסים על־ידי מנהלי
חברות ממשלתיות והפקידות הגבוהה של
הממשלה, ומשלם המיסים משלם.
קורא, תל־אביב

ונכרים שליליים
אופנת חסידים כירושלים
תדהמה

ש אופגת
קראתי על כך בתדהמה.

עמנואל פרת,
חסידים הנני שולח לכם דוגמא של אופנת החסי דים
בירושלים. אני מקווה שתוכלו להשתמש
בצילום זה.
תרומתי המינימלית למען בנייתו מחדש
של הארכיון שלכם שנהרס.

ירושלים
3פינוי גנאי
| ״העולם הזה״ ,1790״זונה רק

1לשבתות וחגים!״ על הישישה
| שהואשמה בניהול בית־בושת.
בכתבתכם אתם מכנים את בית־הזונות
בכינוי הגנאי הממוסד והמשפיל , :בית
בושת״.
אם כבר, אז כל העולם הוא בית־בושת
אחד גדול. מדינת־ישראל היא מדינת בו
להלן
כמה הערות לדיעות של ״ידועות
בציבור״ ,גרושות, שמסקנתן היא בערך

במדינת־ישראל אין גברים, ומי שרוצה
להכיר גבר, צריכה לחפשו בחו״ל.
לדעתי קיימים אצלנו, בדיוק כמו באר צות
אחרות, סוגים שונים של גברים
ששייכים לשני סוגים )1 :גברים חיוביים ;
)2גברים שליליים.
אני חושב שנפגשתן לצערכן רק עם
גברים שליליים ומאחל לכן, שתיפגשו
בהקדם בישראל, עם גברים חיוביים.

א11

מתחתנת?
אינך צריבה
ל״התחתך גם עם
חבות־הגז!

כן, פעם לא היותה לכלות
הצעירות ברירה, והן נאלצו ״להנשא*
גם לחברת הגז. לך יש, ברירה !
כאשר את מתכננת את המטבח
החדש וחושבת על הכירה או תנור
הבישול, חשבי גם על חברת הגז
המתאימה ־ יפטרולגז״.
גם אנחנו צעירים, ומעונינים לרכוש
את הזוגות הצעירים. אבל, לא
בהתקשרות כובלת שאי אפשר
לנתקה. אנחנו מאמינים בשרות טוב
ויעיל ובהסכם לשנה אחת בלבד !
אותו תוכלי לחדש או לסיים לפי
שביעות רצונך. חברתנו אמנם
צעירה, אך לנו צוות מומחים בעלי
נסיון של שנות דור בענף הגז בארץ.
לפני שאת מחליטה, בואי עם בעלך
לעתיד, לראות את מבחר מכשירי
הבישול המשוכללים והיפים שאגו
מציעים.

לזוגות צעירים הנחה מיוחדת

פטרול!!
משרד ראשי-תל-אביב
רח׳ רמנ״ם ,24
טל 623340 .

סויפיס 101נ11י1ת גנו וחני האוזו
5נ 012ז

אני אישית קורא את דעתכן השלילית
על כל הגברים בישראל כפליטת פה.
כרנרד קוגנו, מזת-גן
מדד דגשים
סוף־סוף הוקמה גם בישראל ״התנועה
לשיחרור האשה״.
בין יתר תופעות הדיכוי והניצול עליהן
הכרזנו מלחמה, מצוייה התופעה הבולטת
של תעשיות ומפעלים העושים
רווחים על חשבוננו. משתמשים בנו ומנצ לים
אותנו כיפליים: כצורכות של מותרות
באמצעות שטיפת־מוח דרך העיתונות
והרדיו; וכאובייקט מיני, כמוצרים, כדי
להיטיב ולמכור את סחורותיהם — בין אם
זה ם כין־גילוח עם בחורה מתמוגגת, ובין
אם זה ״השבועון המסויים״.
בשבועון אמון על מאבק למען חופש
וקידמה — אנו מצפות כי תשמיטו מ-
מהדורותיכם הבאות את השער האחורי
ותוכן דומה לו בתיד השבועון, כולל פיר־סום
מודעות בעלות אופי זהה.
נא לא לטעות: אנחנו בעד חופש מיני

סמל הר,גועה לשיחרור
אובייקט מיני
מוחלט. אולם אנחנו נגד שימוש בבני-
אדם — נשים כגברים — כסחורה.

״התנועה לשיחרור האשה״,
ירושלים 9הסמל של התנועה לשיחרור האשה
— ראה תמונה.

§3אופרה
מפוארת

11— 5י־ווו

״העולם הזה״ ,1790״סיקורו* —
אופרה״ ,על הצגת האופרה
הישראלית ״החטיפה מהארמון״.
בסוף הרשימה כתוב ומעל לכל עיקר:
לאוהבי אופרה זו (הכוונה להצגת
האופרה החטיפה מהארמון ע״י התזמורת
הפילהרמונית) תמורה בריאה ונדירה ב־דייאטה
המפוקפקת של הבית שעל הטיילת
התל־אביבית.״
אני חייב לקבוע כי במשך כל שנות
קיומה של האופרה שזכתה השנה להגיע
למחצית יובלה — העיתון שלכם לא היה
בין אלו אשר מדי פעם זרקו אביים באופרה
הישראלית.
אני משוכנע כי כתב העיתון או שלא
יודע מה זה אופרה או שאף פעם לא
ביקר בהצגות האופרה ויותר נוח לו להצטרף
לרשימת המשמיצים.
יבוא אלי הכתב לשיחה גלוייה ואז
אולי יתגלו לו דברים שלא ידע עליהם,
כי אופרה זו שהוא משמיצה — יש לה
שם מפואר דווקא בחוץ־לארץ ומאות אט־נים
פונים ורוצים להופיע דווקא כאן,
והרבה מהאמנים שקיבלו הדרכתם כאן —
הם כיום בין הזמרים המפורסמים בדה
סקאלה ומטרופוליטן אופרה בניו-יורק.
מה קל לכתוב ולהשמיץ, אבל קשה מאוד
לבנות.

ש. אכן־זהר,

המנהל האדמיניסטרטיבי של
האופרה הישראלית, תל־אביב

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתביהם.
העולם הזה 1793

ורום-יחסי ציבור בהט/נזולכו

^/זלזסדד^ן בירושלים:
• כתיבה במכונה — חודש!
* קורספונדנציה, קצרנות, פנקסנות.
ביה״ס ״הפקיד י. פורמן
— בצלאל — 18

יעוץ פסיכולוגי
טיפול בבעיות —
ולימוד היפנוזה
המשרד בת״א: רח׳ המלך ג׳ורג׳ 45
בשעות 15.00—18.00
המשרד בחיפה: טל 04/69300 :

מי א תה*
מבחנים פסיכולוגיים יגלו זאת. מבחני
אישיות, מבחני משכל ( )1.)3.ומבחנים
לבחירת מקצוע.
פנו לת.ד. ע 852/ר״ג,
ותוזמנו לפסיכולוג מוסמך.

איזה מין אדם אני?
גרפולוג מומחה מנתח את אישיותך
לפי כתב־ידך. ומייעץ בענייני מקצוע,
נישואין ושאר בעיות החיים. שלח כתב
יד לת.ד 4133 .ירושלים.

שבועון החדשות הישראלי *
״׳ ,העולםהזה ״ ,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר * 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ * גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

סי קו ר ת
<793

י 05111:1 ¥ 1 1 ! 1 1

אין נביא בעירו .״ישו כוכב עליון״
התקליט שהכניס עד היום יותר כסף
מכל תקליט אחר לתעשייה הבריטית
(כ־ 20 מיליון דולר) הצליח בכל רחבי
העולם — פרט לבריטניה עצמה, שם
נמכרו בקושי 40 אלף תקליטים.
זאת הסיבה לכך שההצגה המבוססת
על התקליט לא הועלתה באנגליה עצמה
עד עצם היום הזה. הבריטים אינם מאמינים
כנראה בישו מתוצרת עצמית.

להקת ענבל משולח בעיני רבים כרבידי
כסף בעבודת בצלאל או כחולצות רקומות
של משכית; ישנם אוהבים לסיגנון מזרחני
זה וישנם הסולדים ממנו בטענם שזהו
פולקלור למטרות מישרד־התיירות. אך אפילו
יהא זה פולקלור לתוריסטים הרי עינבל
היתה במשך עשרים־ושתיים שנה שגרירה
אמנותית במדרגה ראשונה. בבחירה קפדנית
של רקדנים ובעבודת קודש עם רבנית
אחת, שרה לוי־תנאי, הביאה תמונות יפה פיות
מהיי אחת העליות הצבעוניות ביותר

למה לא להשאיר להם את העונג המפוק פק
הזה ן״
מי יודע מה היה קורה להן לא תקחהו
עימך לו כתבוהו היום. האם היה עדיין
כה מצחיק ובעל רוח טובה, לאחר שאמריקה
השפוייה כבר הוכיחה שהיא אינה
מטורפת וחולה בכל מחלות הנפש האפשריות?
אבל
הירהורים מעין אלו אינם אלא מנת
חלקו של הבוקר שאחרי ההצגה. בשעת
הבילוי בתיאטרון כשעל הבימה מופגנים
זיקוקין דינור למעשה, מתפוצצות פצצות
וקורים כל הדברים המפוצצים מצחוק שקורים
בקומדיות הסלפיסטיק של הסרט האילם,
זה שמח, זה טוב, זה מצחיק, זה
מבויים עם הרבה המצאות ובדיוק של
שעון שוויצרי משוכלל ומשוחק כמו שמפנייה
ורודה.
מי שאמר כי הפשע אינו משתלם, לא
חי כנראה בעידן התיקשורת ההמונית.
בי בימינו וילי סאטון הוא גיבור ספרותי,
קאריל צ׳סמן עושה מיליונים מספריו
לפני שהוא עורך ביקור בתא הגזים,
סירחן סירחן צובר כסף ופירסומת

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד <136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה;
״תשבץ 1793״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

מאונך :

)1תפקיד בתיאטרון ובאופרה )4 .משורר
בתקופת ההשכלה )8 .מדווה )10 .ש אינו
בשל )12 .אשפת חיצים )15 .חברת
נפט גדולה )16 .מלכה מצרית בתקופת
יוליוס קיסר )20 ,תו נגינה )22 .פגם)24 .
הר בירושלים )25 .מחזאי צרפתי (פדרה).
)27 הוויכוח על פירוקו טרם נגמר)29 .
פדאגוג אנגלי מפורסם )30 .הפיכת רעיון
למעשה )31 .חודש עברי )33 .אחד השבטים
)34 .שכבה )35 .עוף לילי)36 .
הצגה )39 .בירה ערבית )42 .החלקיק הקטן
ביותר של יסוד )43 .קצת )45 .בית
המקדש )47 .הר גבוה הנזכר בספר בראשית
)48 .תקרובת! )50 .נהר )52 .מס פיק
)53 .שחקן ובמאי קולנוע אמריקאי
מפורסם (האזרח קיין) )56 .מצבה)57 .
אלה יוונית, אשת צאום )58 .מין עוגה.
)61 מתכת )63 .מוריד מדרך הישר)64 .
כלי נשק.

)1דניוב )2 .כלי נגינה )3 .בן צאן)5 .
עיר כהנים מצרית עתיקה )6 .כינוי מוס למי
לבני דתות אחרות )7 .סוג אדמה.
)9כינוי למלחים המכילים כלור )11 .דרגה
בצה״ל )12 .רעש )13 .פרזיט )14 .דג
טורף )15 .דמון )16 .תבלין )17 .צד מערב
)18 .משקה )19 .אל יווני )21 .מילת
חיוב )23 .בם )26 .קץ )28 .אימפריה
מוסלמית שנחרבה במאה השלוש עשרה
על ידי ג׳ינגים חאן )30 .שליט 28 מאונך.
)32 חומר וולקני )33 .יסוד )36 .מידת
מרחק )37 .עושה דבר אסור )38 .רפסודה
)40 .כיסוי ראש נשי )41 .כותל)42 .
בלטה )43 .תפילה נוצרית )44 .מידת
משקל )46 .ענק )47 .מים באחד ממצבי
צבירתם )48 .שדה מרעה )49 .תו נגינה.
)51 עמוד מים )54 .כלי דם )55 .אמריקאי
שהפך למנהיג המשתמשים בסמים משכרים
)59 .אויב )60 .גנרל דרום וייט־נאמי.
)61 קומפוזיטור גרמני )62 .סוג.

חשבץ

ג79ו

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

אברהם כן־יוסך ב״הן לא תקחהו עימך״
שעון שווייצרי ושמפניה ורודה
בישראל, ד,תימנים.
הפתעתה המבורכת ביותר של ענבל
בתוכניתה היא דווקא הסטייה הפתאומית
היחידה ממה שנקרא עד היום סיגנון
ענבל. אמנם קטעי הפולקלור משעממים
אף כי הרקדנים נעים להפליא, אבל הח וויה
הוא הריקוד על מות לוחם שחיברה
אושרה אלקיים־רוגן (חברת להקת בת•
שבע, לשעבר, וכוריאוגראפית מוכשרת)
בהשראת גופות חברי הלהקה, אבל בהפלגה
רבת־דימיון אל פולחנים אקזוטיים
רחוקים.
התפאורה של יגאל תימרקין והמוסיקה
שבחרה הכוריאוגראפית מאחד הקט עים
המזרחיים המיוחדים ביותר של המ תופף
ארט בל יי קי יוצרים את אחת
מהצגות המחול ד,מדביקות שאפשר לראות
בארץ.

תי א ט רון

־ 3 2 8

שונאי ימי הראשון ילקקו את אצבעותיהם
למישמע מוסר־ההשכל הבלתי־מו־סרי,
והבלתי-חדש, אבל גם הבלתי־מתישן
של מצחיקון משוכלל המועלה בהצגת־בכורה
של הקאמרי, הן לא תקחהו

18X 9:

ג׳ורג׳ פ. קאופמן ומום

4את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1793״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .19.1.72

עימד•
מחבריו הארט שנודעו בשל בקיאותם בעיתוי
ובכמויות התבלינים המדוייקות שצורכת
קומדיה־תפורה־היטב, רקחו בשעתו לקח
לאמריקאים שהחלו להראות סימני טי־רוף־לזהב
ותסביכי רדיפה של וול־סטריט.
לכן, הוכיחו דרך מישפחת מרטין ואנדר־הוף,
כי מוטב להיחשב כמשוגע מאושר
מאשר להיות שפוי־אומלל, ולכן אם אין
חשק ללכת לעבודה ביום ראשון, אפשר
לרבוץ בבית בלי יסורי־מצפון :״תמיד
יימצאו כמה חמורים האוהבים לעבוד, אז

ומחכה לגזר״דין סופי, והאחרון שעלה אל
נתיבי התהילה הוא צ׳רלס מאנסון.
רוצחה של שרון טייט עומד להיות גיבור
של מחזמר בשם ״ 22 שנה״ המבוסס
על מעללי ״משפחת ההיפיז״ של מאני
סון וכולל בין היתר שני שירים שנכתבו
על״ידי מאנסון עצמו. כך שאם יתמזל
מזלו ובסופו של דבר יחליטו כי
הוא סתם משוגע, יש סיכוי שבעוד במה
שנים ייצא מבית חולי רוח ויקבל סכום
נאה ונכבד בזכויות יוצרים. גם זאת דרך
אל התהילה.

תקלי טז ם
לא רק פראנסואז סאגאן אוהבת את
ברהמס. גם ארתור רובינשטיין אוהב
אותו, כפי שמסתבר מתקליט חדש המכונה
אותו ברהנזס שאני אוהב (7\ 186ב<)£
והכולל צרור יצירות לפסנתר של המלחין
הגרמני הדגול.
אם צריך להבין מתוך השם כי מר
רובינשטיין מברר בין ברהמס שהוא אוהב
לבין ברהמס שהוא לא אוהב, או שמא זו
סתם יוזמה מיסחרית מפוקפקת נוספת, זה
כבר עניין משני. מה שחשוב הוא שאפשר
לשמוע כאן את ארבע הבלדות אופ,10 .
מיצירות הנעורים של המחבר, שתי הראפ־סודיות,
המוכרות מאד, המציגות את
ברהמס בשיא יצירתו הבוגרת, קאפריצ׳יו
בסי מינור — שהוא דוגמא נדירה למדי
לברד,מס שובב (אם כי לא תמיד) ,ועד
ליצירות מהורהרות והמופנמות של ימיו
האחרונים (שלושה אינטרמצי).
רובינשטיין מנגן את כל הרפרטואר הזה
באהבה אמיתית. קנאי־ברהמס עשויים אומנם
לדרוש יתר עצמה וקצת יותר חוש
ארכיטקטוני של המוסיקה, אבל על רגש
איש אינו יכול להתלונן. זה שופע.
(המשך בעמוד )12

בין הפותרים יוגרלו שלושה פרסי ספרים.
העולם הזה 1793

דלייה ושר־הכטחון
ברשימה בשם ״הקיסר והים״ ,שנתפרסמה
ביום השישי שעבר ב״יידיעות אחרונות״
,נשתחררה סוף־סוף המשוררת דליה
רביקוביץ׳ מן המועקה שרבצה עליה מפאת
הצורך לנקוט עמדה בעד משה דיין
או נגדו בעניין חפירותיו הארכיאולוגיות,
ויצאה בעוז־רוח להגנתו שיל שר־ד,ביטחון
המותקף.
על אף העובדות והצילומים שנתפרסמו
בעיתונים סביב עיסוקיו הפליליים של דיין,
אין הגברת רביקוביץ׳ יודעת אם אמנם
חפר דיין את עתיקותיו
בניגוד לחוק, אם כי היא
מניחה בגודל־לבב שהשר
אינו נקי מחסרונות פעוטים
כאלה, ואולי אפילו
גדולים יותר, שטרם הובאו
לידיעת הציבור.
הגברת רביקוביץ׳ אינה
מוטרדת במיוחד מן העובדה
ששר בממשלת ישראל
עובר על החוק באופן
גלוי ושיטתי, זה שנים
רבות. היא אינה מוצאת אפילו לנכון
להגיב על הידיעות בדבר הציוד הצבאי,
כלי־התובלה וההליקופטרים, בהם
השתמש שר־הביטחון לצרכיו הפרטיים, או
להגיד ׳מילה על דימיסחד בעתיקות, שהעשיר
את דיין. השימוש המיסחדי שדיין
עשה בחתימת ידו(שכל ערכה, אגב, אינו
נובע מהישגיו האישיים, כי אם מן התפקיד
שהמדינה הטילה עליו) אינו מעסיק
את דליה דביקוביץ /בדיוק כפי שלא מעסיקה
אותה השאלה אם דיין משלם מס־הכנסה
ככל סוחר אחר במדינה. השאלה,
לדעתה, איננה אם דיין יוסיף לחפור או
לא יוסיף לחפור .״השאלה,״ היא קובעת,
״איננה מה לעשות בדיין, אלא מה נעשה
אנחנו בלי דיין.״
הגברת רביקוביץ׳ מטילה ספק, כנראה,
באימרתו הקלאסית של דה־גול, בדבר
בתי־הקברות המלאים אנשים שלא היה
להם תחליף.
אני, למשל, אינני זוכר את המשברים
החמורים שפקדו את המדינה, שעה שדיין
שיימש כשר־החקלאות (חוץ ממשבר המו־נימייקר)
,או שעה שה״פום־סטאר״ שלנו
חבש את ספסל הלימודים באוניברסיטה.
אינני מניח שהמדינה תרד לטמיון, ושנצח
ישראל יתחיל פתאום לשקר, אם דיין
יחזור לאוניברסיטה ׳(ארכיאולוגיה, כמובן
ארכיאולוגיה !) ואם את מקומו ימלאו אנשים
קטנים וחסרי כאריזמד, כיצחק רבין,
חיים בר־לב או ישראל טל. שלא לדבר
כבר על יגאל אלון, שמעון פרם ואפילו
פינחס ספיר.
אך נחזור רגע להתמוגגותה של המשוררת
מאישיותו המופלאה של השר. כמו
כל גימנזיסטית מאוהבת, גם העלמה רבי־קוביץ׳
אינה מוצאת מילים כדי לתאר
בהן את מעלותיו של דיין באוזני קהל
האדיש לקסמיו. נו באמת! איך אפשר
לתאר לעיוור את גוון האפרסק הבשל,
ולתתרן מלידה את ניחוח המאנגיו? כל
מה שיש לעלמה המוקסמת להגיד על נסיך
חלומותיה הוא שדיין הוא כזה מין ...נו
איך להגיד את זהי הוא פשוט נהדר!
מה יש פה לדבר הרבה? מי שדיין הוא
בחיר־לבו, יבין ודאי על נקלה לרחשושי
ילבה של המשוררת.
״יש בדיין,״ היא אומרת והייתי נותן
הרבה כדי לשמוע את הרעד בקולה ואת
נשימתה הנחטפת מהתרגשות ,״אותה איכות
מיוחדת של גדולה טבעית ׳(איזו דליה?
איזו? נסי לתאר אותה!) שממשלות אולי
יכולות להתקיים בלעדיה, אך עמים לא.״
קשה לתבוע ממשוררת מאוהבת הנמקות
לקביעותיה ההיסטוריות, אך הייתי מאוד
רוצה את רשימת העמים שנתנוונו והגיעו

הכן

לעברי פי פחת, רק משום שבראש מער־כות־הבטחון
שלהם לא עמדו שרים בעלי
איכות מיוחדת של גדולה טבעית, כזו של
משה דיין.
גדולתו של דיין, מסבירה לגו העלמה
רביקוביץ׳ ,נובעת בכך ״שהוא לעצמו ניחן
בחירות רוח בלתי־רגילד. ובעוצמה
אישית מיוחדת.״ ושוב אין המעריצה טורחת
לפרש את מחמאותיה, ולהשליך לע בר
אטומי־לב כמוני איזו דוגמה קטנה
שתחזק את טענתה. במעשי־השוד הגלויים
של דיין, ובמכירת אוצרות התרבות
! ־והאמנות של המדינה, רואה
מן הסתם דליה רביקו־ביץ׳
״חירות רוח בלתי-
רגילה״ ,וזילזולו בחוק הוא,
כנראה, הוכחה ל״עוצמה
אישית מיוחדת״.
״שתי תכונות אלה,״ ממשיכה
המשוררת לפקוח את
עינינו ,״בתוספת קסמו האישי
ואותו דבר בלתי־נת־פס
ובלתי ניתן לשיחזור,
המכונה כאריזמה, גורם
לנו שנהיה זקוקים לו כל־כך.״
יורשיה לי להזכיר כאן, לאלה מכם שלא
זכו לקרוא את התמוגגותה של דליה רבי-
קיבוץ׳ ,שדברי פיוס אמורפיים אלה נכתבו
בפרוזה עתונאית, ולא בשידה, כך שה־ליצנצייה־פואטיקה
אינה יכולה במיקרד, זה
להצדיק את התפעלויותיה ׳המעורפלות. אולי
העלמה רביקוביץ׳ יודעת למד, היא זקוקה
לדיין. אני, למקרא דברי־השבה שהרעיפה
על ראשו, עדיין אינני תופס למה
בדיוק אני זקוק לו, על אף מעשיו הפליליים
ושקריו החצופים. אני ,׳ונציב שירות
בתי־הסיויהר מד אדיה ניר, מכירים עבריינים
אחדים שנתברכו בחירות־רוח, עוצמה
אישית מיוחדת, קסם אישי וכאריזמה,
ובכל זאת אינני חושב שאנחנו זקוקים
לילדי־השעשועים המקסימים האלה ושלא
נוכל להתקיים איכשהו בלעדיהם.
אינני. מעלה על דעתי, כמובן, להשוות
את דיין עם סתם עבריין. השוואה כזו
תהיה בליתי־הוגנת, ולרעתו של דיין, שכן
עבריין המתגלה כמצביא גדול עדיף בעיני
על מצביא גדול המתגלה כעבריין, בדיוק
כפי שגנב שהוא בעצם משודר סימפטי
בעיני לאין־ערוך על משורר שהוא בעצם
גנב, אם כי בתיק הפלילי מצבם של שני
אנשים אלה זהה לחלוטין.
אני בטוח שמר דיין איננו נטול מעלות
כשד־ביטחיון — ילא אחת הצטרפתי גם אני
למקהלת משבחיו — ואין לי ספק שדליה
רביקוביץ׳ היתד, מצליחה להבהיר לנו מה
היא מוצאת בדיין, שמעורר בה ״יראת־כבוד
והשתאות״ ,איליו עשתה זאת בכוחותיה
האנאליטיים והאינטלקטואליים, במקום
להרעיף עלינו את רגשותיה, הכנים אולי
אך הביל תי־ני תנים לביסוס הגיוני כרגשיו־תייהם
של כל המאוהבים.
בין שאר מיקסמי־השווא, רואה העלמה
רביקוביץ׳ בנסיך חלומותיה ״גאווה שקמה
שאינה יהירות ו ...עמידה של ענווה ו1־
מיכות-ריוח בפני ההיסטוריה היהודית.״ את
ענוותו המפורסמת שיל דיין מצאתי בכל
פרקי זכר׳ונותיו, שפירסם בעיתונים ובספרים.
נמיכות־רוח לא ראיתי אצלו
אך צילומים רבים המנציחים את חפירותיו
הארכיאולוגיות בהחלט מעידים על גמי־כות־קומה,
תכונה שבלעדיה קשה היה לתאר
את פלישותיו לקברים מצריים וכאל־כוליטיים.
השאלה,
איפוא, איננה מה נעשה אנח נו
בלי דיין. השאלה המטרידה אותי, וש צריכה
להטריד גס את האזרחית רבי־קוביץ
/היא ימה נעשה עם הפרא־אדם, עם
השובב המקסים הזה, העובר על החוק,
ר,מתעשר ממכירת רכוש הציבור, והמזלזל
לא רק במבקריו, אלא אפילו במשטרה —

מעיל

שלאחד מקציניה הבכירים הוא הבטיח
עוד בשנת 1965 לחדול מעיסוקיו הארכיאולוגיים.
איך
לשכנע את שר־ר,ביטחון שלניו שע־

ליו לחדול מהפרות החוק, שאותו אנחנו,
בני־התמותה חסרי־הכאריזמה, מצווים לשמור
— זו שאלה שצריכה להעסיק, נדמה
לי, את כולנו.
הוכחה השבוע, תוך כדי הרחבת רחוב בעכו, נתגלה שם בית־קברות יהודי מתקופת
בית שני. על אחד הקירות — כך טוענים אנשים המבקשים לחבל במצבנו הביטחוני —
נמצאת כתובת עברית בזו הלשון לא חפר(תי) כאן (עתי)קות. משה ד(יין)ן.״

תזכורת למשה שמיר
לפני שבועות מיספר, כאשר פורסמו בעיתונות
שאילות מיבחן־הסקר, הביע מר
אהוד בן־עזד ב״הארץ״ את סלידתו מן
השאלה הגזענית, שקבעה כיי תושביה המוסלמיים
והנוצריים של ארץ־ישראל נב דלו
מן היהודים בכך ש״לא יצרו שיום
יצירות״ .הסערה הציבורית שהתעוררה
סביב שאלה מטופשת זו גרמיה לכך ששרד,חינוך
יבטל אותה, לאחר הנזק שכבר
גרמה, ויכריז כי התשובות
על שאלה זו לא יובאו בחשבון
בשעת סיכום תוצאות
המיבחן.
כולם נשמו בהקלה מסו-
יימת, חוץ מסופרה הרשמי
של תנועת־ארץ־יש־ראל־השלמה
שפירסם בעיתונו
של עובד בן־עמי,
סוחר קרקעות ארץ־יש־ראל־השלמה,
התקפה נגד
אהוד בן־עזר.
״חבל,״ כותב שמיר ,״כי
חושף־ד,שקרים המומחה לא
האיר עיני הדיוטות באותה
הזדמנות, ולא ציין מי ומה היו היצירות
והיוצרים הערביים בארץ־ישראל,
שאת עלבונם הוא בא לתבוע. פטריוטית
רבים של ארצנו, על כל גוניהם, היו
שמחים לשמוע, כי ארץ־ישראל הערבית
תרמה לתרבות האיסלאם הרחבה והעשירה
משהו, שיתקרב בערכו לתרומה, ש ארץ
ישראל היהודית תרמה ליהד
ות, גם במשך אותן מאות שנים, שבהן
היתה היהדות בגולה, כגון: ניקוד
טבריה, פיוטי הקליר ויניי, תורת הסוד
של האר״י, שירתו של אלקבץ, שולחנו
הערוך של יוסף קארו.״
ובכן בתגובה שלי לשאלה זו כבר
ציינתי שתי דוגמאות מהישיגיהם של הערבים
בשטח הארכיטקטורה (כיפת־הסלע
ושער־דמשק בירושלים) .בשטח זה זרועה
ארץ־ישראל עד עצם היום הזה יצירות
פשוטות אך מופלאות, שאף אחד מן הארכיטקטים
היהודיים לא הצליחו ליצור.
הערבית הפלשתינאית נתברכה בשירה
עממית מפוארת ועתיקה, שגם היום ניתן
לשמוע אותה בכפרים בימי חג ומועד.
עצם העובדה ששירה זו לא הגיעה לאוזניו
של שמיר, עדיין אינה מבטלת את ערכה.
(לדוגמה: שיר ההודייה של העניים לצמח
החלמית :״יה חוביזה בואדיות /המחייכת

כעני הנערות / ,דגלים אניף לך, יה חוזבי-
זה / ,בשנות בצורת ורעב״ ,או עצת הזקנים
לרווק :״קערת מישמש /אל תיקח /
לעץ השקד שא עיניך / ,נערה יפה /אל
תיקח /לעץ המשפחה שא עיניך.״).
אינני מטיל לרגע ספק בחשיבותם של
פיוטי הקליר ויניי ושירתו של אלקבץ
(שאני אמות אם אני יודע מי הם בכלל.
כנראה שאת יצירותיהם לימדו דווקא בשעורים
מהם נעדרתי ).אבל
דבר אחד ברור: את השירים
שלהם איש לא שר
היום בכפרים היהודיים בימי
חג ומועד.
הערבים, כפי שכבר
אמרתי, חיברו בארץ־ישר־אל
לא פחות חיבורים משעממים
וספרים בלתי־חשובים
משעשו זאת היהודים כאן,
אך גם אם היו יוצרים כאן
יצירות מופת כשירתו של
אלקבץ, לא היתד, עובדה
זו מוכיחה עדיין את עליונותה
של התרבות הערבית
על התרבות היהודית. הערבים תרמו לנו
את הקפה, הסוכר, הכותנה, וגם זו תרבות
שאין לזלזל בה.
ועכשיו, כדי לא להשיב ריקם את בקשתו
של משה שמיר, יורשה לי להזכיר
לו שבמאה ר )1085—1113( 11-,חי כאן
היסטוריון, יליד ירושלים, בשם אבו אל־פאדל
מוחמד אבן אל־קייסארייני, שמחקריו
מצויים עד היום בספרייה הראשית
של ברלין.
במאה העשירית כתב ופעל בארץ־
ישראל סופר ומשורר יליד רמלה בשם
קשאג׳ם.
ואם שתי דוגמאות צנועות אלה אינן
מספיקות למר משה שמיר, יועיל בטובו
לעיין באנציקלופדיה של אנשי רוח ושם
באיסלאם, שחוברה על-ידי סלח א־דין
חליל אבן־אביק אל ספאדי, שנולד בצפת
בשנת 1269 ומת בשנת .1363
אני יודע שיוצרים אלה אינם עושים
רושם רב על איש־הרוח משה שמיר. אך
כשסיפרתי למשורר ערבי על תרומתם של
הקליר ויניי ואלקבץ ליהדות, גם הוא
לא סטר על מצחו, וקרא ״נכון ! איך יכיל-
תי לשכוח את הגאונים האלה?״

תחי המשטרה
למה אתם אומרים שהמישטרה פועלת
בחיפזון, שהיא פותחת וסוגרת תיקים, ב־מיקרים
מסויימים, תוך 24 שעות? הנה,
את כתב־ד,אישום נגד אנשי ״הבימה״,
הנאשמים בגניבת כחצי מיליון לירות,
הכינה המישטרה במשך שנתיים. כש־המישטרה
רוצה, היא יכולה להיות יסודית
מאד, כפי שאתם רואים.

לחורף

זה נכון שבמיקרה של דיין עבודתה
היתד, הרבה יותר קלה. החוקרים פשוט
ביקרו בביתו, ואחרי שראו במו עיניהם
שהעתיקות באוספו לא נגנבו — הם סגרו
את התיק. אילו דיין היה סתם שחקן ב־
״הבימה״ ,הוא לא היה יוצא מזה כל־כך
מהר כל־כך נקי.

ומעילה

לקיץ!

סיקורו!
(המשך מעמוד )10
אם ישנם הורים המוכנים לשים נפשם
בכפם ולהחליף למשך 40 דקות את דייאטת
פופאיי וסאמנטה (הגיבורים הטלויזיואינט־ליגנטיים
של ילדיהם החמודים) ,יעשו נא
ניסיון נועז מאין כמותו: יושיבו את צאצ איהם
במקום אחד וישמיעו להם, במכשיר
המיושן הקרוי גרמופון, את הסיפור החביב
ביותר על עמיתיהם ילדי צרפת: כאכאר

הפילון נז׳אן דה־־ברונוף*.

היות והנוסח העברי של תלמה אליגון
הוא קל, המוסיקה של דפנה אילת קליטה
והעיבודים של אלכם ווים חכמים ולא
מתוחכמים, מתקבלים עלילותיו של באבר
משעשעים, ומתנגנים כמו האגדה המוסיקלית
על הנס כריסטיאן אנדרסן ותקליט
זה (סי. בי. אס )64747 .מזכיר בצליליו אותו
מחזמר מוסרט.
מהמאות גם לדליה פרידלנד וחיים יבין
המצליחים לשמור על התכונות המיקצו־עיות
והילדותיות שלהם (הטובות) כאחד.
בקיצור, הפיל־פילון הזה לא אוכל תרד
אבל הוא בריא בהחלט לצברים בעלי
דימיון.

הי א יו רנו

ג ׳ון לנון חזר מארץ המהפיכות הפסיכ דליות
והסערות הציבוריות ותקליטו החדש,
המוכר כבר היטב מן הרדיו, הוא
אוסף של פיזמונים אשר יפריעו אפילו
לסבא. אין זאת אומרת שהם משעממים.
להיפך.
לנון הצליח למזג מלודיה עם שליחות
השלום והאחווה שהוא רוצה למסור בשיריו,
ועם כמה מן המיקצבים המקובלים
היום, וכל זה בטעם רב ובחוש מוסיקלי
שאין להתפלא, כמובן, על קיומו.
מן ההירהור הנוגה של תאר לך, דרך

ס ני ־וי נוי לטובה
הי או בוי נוי
ל טו ב ה ביו ת ר

ג׳׳ון לנון
שליחות שלום

טבק מ עו ל ה

רמתי צו ר ו אי כו ת בינ ל או מי ת ג בו ה ה ביו ת ר

הבאלדה המערבונית ומכות פנימיות (השם
מדבר בעד עצמו) ,בעזרת צלילי רוק שלא
השתחררו עדיין מצלילי ניו־אורלינס (זה
קשה) ועד לרוק עממי נוסח דילאן (שיר
אהבה ליוקו) ,מתגלה ג׳ון לנון סימפטי,
נעים לשמיעה ומומלץ בהחלט למי שאינו
מצפה עוד לחדשנות־חיפושית כמו בימים
עברו.
יש אמרגנים ויש אמרגנים. אמרגן
אמריקאי גשם ג׳וזף קיפנש התבונן לתעלות
בשיקאגו מחזמר בשם ״מחיאות
כפיים״ עם בוכבת הסרטים לורן באקאל
בתפקיד הראשי, לאחר שההצגה זכתה
להצלחה גדולה מאוד בניו־וירק.
הבל היה מובן לערב הבכורה, אלא
שבמקום מחיאות הכפיים, הסתיימה ההצגה
לאחר המערכה הראשונה כאשר
האמרגן החזיר את הכסף לצופים באולם.
הסיבה: מערבת רם־קולים משובשת.
קיפנס המסכן, אילו היה בישראל לא
היה צריך לדאוג כלל. כאן היה מגיע
להצגת האלף ופוטר את בעיתו בהתנצלות
יו מית: על ״תקלה זמנית ובלתי
צפוייח.״

העולם הזה 1793

ך• מיכתכה של רות דיין מלפני 12 שנה, שפירסם
^ עיתון זה בשבוע שעבר, יש פסוק אחד המעורר ל מחשבה.

באותו
מיכתב הצר. שנכתב כדהט הרגע,
אמרה :״אני רק מתפלאה על הטיפשים שעור
מאמינים בו ונושאים אותו על כפיים.״

רות דיין דיברה על אדם שהכירה, אדם שהוא בשר
ודם, על מעלותיו וחולשותיה היה נדמה לה שהמוני
המעריצים נושאים את האדם הזה על כפיים.

אך זוהי טעות.

״האשלייה הנקראת משה דיין כבר מזמן איננה,״
קבעה אז רות.

וגס זאת טעות.

האשלייה חיה. היא חזקה הרבה יותר ממשה דיין
האיש. ואותה נושאים המעריצים על כפיים.
י בת ונשכח לרגע קם, את המנהיג. הבה ונחשוב,
1לרגע קט, על המונהג.

מי יוצר

יוצר כעצם את מי — המנהיג את
המונהג, או המונהג את המנהיג ץ
סרבים לדבר על ״כאריזמה״ ,מילה יוונית שפירושה
מתת־חסד. האלים נתנו לאדם סלוני סתודחסד זו, המאפשרת
לו למשוך אחריו המונים.
מה טיבה של כאריזמה זו ו
האם היא טבועה באופיו של המנהיג? האם היא
מתבטאת בתכונותיו?

או שהיא קיימת בלי כל קשר לאופיו
ולתכונותיו ז
אולי היא קיימת בכלל בנפרד מאישיותו, ואפילו חרף
אישיותו?

הזקן לעניין אותם. הוא הסך בעיניהם קוריוז. הכרזותיו,
שעוד תמול־שלשום גרמו להם רטט של חרדת־קודש,
מעוררות בהם עתה חיוך נבוך. ואילו אותה חרדת־קודש
מעבירה בהם עתה צמרמורת בראותם את הרטייה השחורה
על גבי המסך הקטן.

וכדה זו מוכיחה, כך נדמה לי, שתשוקת־המונהג
אינה תלוייה כלל באישיות המנהיג.

המעריץ אינו נושא את המנהיג על כפיו
מפני שהוא אדם דגול מרבבה. המעריץ מוכרח
לשאת מישהו על כפיים, והוא בוחר לעצהקרוב
או המתאים ביותר.
מו את
האובייקט חקר קט מיהו? מדוע אובייקט זה, ולא אחר?
אני חושב שזהו דבר די מיקרי. אילו מינה לוי אשכול
ב־ 23 במאי? 196 את יגאל אלון כשר־הביטחון, יתכן
שאלת היה כיום המנהיג התורני.
אך יתכן שבכל זאת יש דבר שראוי לקרוא לו יכא־ריזמה.
אולי בכל זאת יש לדיין ולאנשים כמוהו תכונה

אולי אינה חלק מאישיות המנהיג, אלא
דווקא מאישיות המונהג ץ

קח מהם את הגיבור, ולקחת מהם משהו שהם זקוקים
לו לעצם מחייתם, לאיזון נפשם. הם יתנפלו עליך בשצף-
קצף, בזעם קדוש, כאילו גנבת מהם את סם-החיים.

ואכן, עשית זאת. כלי דמות המנהיג השמד
רה בליבם, הם אנשים מיסכנים, פגומים, עלובים.
רק הכוח, התבונה והגדולה של המנהיג
ממלאים את מחסורם.
המוזר הוא שמעריצי-הגיבורים מאמינים שהם חזקים
יותר מאחרים, שהרי הם יונקים מכוחו הדמיוני של הגיבור
הדמיוני. דומה הדבר לבעל-קביים המדמה לעצמו
שהוא בריא יותר ממי שנאלץ להסתפק בשתי רגליים
בריאות.

הם עברו לדיין ומזדנבים מאז אחריו.

היו שעשו זאת •מייד. היו שעברו שלב דו־מנהיגי,
עד שהפכו דייניסטים מושבעים ובלעדיים. היו שעברו
את הדרך רק לאחרונה, כשנסתלק בן־גוריון רשמית וסופית
מן הבמה הפוליטית.

אולם כימעט כולם עכרו את הדרד, במוקדם
או במאוחר. הכן־גוריוניסטים של אתמול
הם הדייניסטים של היום.

חשובה מאוד, ההופכת אותם אובייקטים אידיאליים ל־הערצת־גיבורים.

כאורה זה טבעי. הדי דיין הוא ילד־טיפוחיו של
€בדגוריון. ואם בן־גוריון עצמו בחר בו, מדוע לא
יעשו זאת גם חסידיו?
אך מחשבה שניה מגלה כאן תעלומה מסויימת.

דון קישוט היה זקוק לאהבה גדולה. הוא בחר בדול-
צ׳יניאה, נערה שלא ידע עליה דבר, שלא דיבר עימד!
מעולם. משום כך יכול היה לדמיין לעצמו את דמותה
של דולצ׳יניאה כאוות נפשו, להדביק לה בדמיונו כל
תכונה שנראתה לו, לצייר לעצמו תמונה מושלמת לפי
צרכיו — בלי קשר לאישיותה האמיתית של הנערה, ש־היתר.
בוודאי נערה רגילה לגמרי.
יש אומרים שכל אהבה רומנטית גדולה היא כזאת —
אהבה היונקת מנפשו של האוהב, ואינה תלוייה כלל
בנפשה של הדמות הנאהבת.

בך גוריון קיבל על עצמו עול של עקרונות, מהם לא
זז ולאורם פעל. דיין בז לעקרונות, ופועל אך ורק כפי
שמתחשק לו בכל עת.
אפשר היה לחשוב שמי שסגד לבן־גוריון, אינו יכול
להעריץ את דיין, ולהיפך. אם, תכונותיו של המנהיג הן
המושכות את המונהג, לא יכלו המונהגים של מנהיג א׳
הנ״ל לעבור למחנה מונהגיו של מנהיג ב׳ הנ״ל.

אך הנסיון מוכיח את החיפד. מונהגי בן•
גוריון עכרו בהמוניהם ובהתלהבות להיות
מונהגיו של דיין.
ולא זו בלבד, אלא שברגע שביצעו מעבר זה, חדל

< י זקוק לדמות כזאת? מי זקוק לגיבור נערץ?

)1בתקופות מסויימות, בעת צרה וסכנה, זקוקים כימעם
כל הבריות לגיבור. בימים של פחד ומורא, דרוש מישהו
שאפשר להתלכד סביבו, הנוסך ביטחון בעדר המבוהל.
זהו אינסטינקט חייתי עמוק, עתיק יותר ממשפחת
היונקים, שנולד אי־שם בשחר החיים הביולוגיים.

הקאתולים אוכלים את גוף משיחם. מערי•
צי-הגיבורים נוגעים כדמיונם כשולי־הבגד של
גיבורם, המורם מעם, ועל-ידי המגע הם משתתפים
באורח מיסתורי בכל תכונותיו הנפלאות.

עוד
לפני שמונה שנים מלאה הארץ אנשים, גדולים
וקטנים, שחיקו כמו קופים כל תנועה וכל שגיון של האיש
הגדול.
כשהכריז בן־גוריון מלחמה על המילה ״את״ ,מיהרו
אלה להשמיט המילה המיסכנה ממיבתביהם ולחקות רד
טיגנון של המנהיג( .בינתיים החזירו א ת המילה בשקט,
ומחקים א ת הסיגנון של מישהו אחר).
כשהפך בן־גוריון את התנ״ו לסמל המישטר, צצו הו־גי-תנ״ך
וחידוני־תנ״ך כסיטריות אחרי הגשם, ואנשים
שלא הציצו בספר מאז נטשו את ספסל הלימודים התמוגגו
לשמע אמרות־השפר ההיסטוריות של המנהיג.
מה קרה לכל האנשים האלה, כאשר בן־גוריון נטש
את השילטון?

בן*גוריץ היה מציב-חביות. דיין הוא מזיז•
חביות.

ישגה רק הדמות החלולה, שאפשר לצקת לתוכה כל
תוכן.

בימים כתיקונם, קטן מיספר הזקוקים למנהיג הרבה
יותר. המחנה מצטמק לאותם שאינם שלמים עם עצמם,
שאינם בוטחים בעצמם, הזקוקים למישענת מתמדת בדמותו
של איש שיש לו כל מה שחסר להם עצמם:
חוכמה, דעת, כוח, תבונה, עוצמה, כושר־החלטה, יעד
נוקשה.

כל עוד היה דויד כן־גוריון בשילטון, הזדנב
אחריו תמיד זנב ארוך של מעריצים
שוטים.

בדגוריון הוא דמות של אבא. דיין הוא דמות הנער
הנצחי.
בן־גוריון היה שומר־חוק ומקפיד על שפירת־החוק.
דיין הוא מפר־חוק מושבע, ולא רק בפרשות ארכיאולוגיות.

הדיין
האמיתי אינו מפריע. כי אינו קיים.

ראינו את פעולתו במאי .1967

** חשכה אפיקורסית זו עלתה בלבי למראה תו־
() פעה, שמשום־מה לא עמדו עליה די צורכה.

שהרי שני אישים אלה — בן־גוריון ודיין —
רחוקים זח מזה בכל. אץ להם כימעט תכונה
משותפת אחת.

רצונך במנהיג מלחמה? יש דיין. רצונך במנהיג
שלום? יש דיין.
שומר על הגחלת? דיין. מהפכן שישנה את הכל?
דיין.
האיש שיספח את השטחים? הנהו. האיש שיחזיר
את הכל בלי בעיות? הנהו.
יד חזקה, שתשים קץ להפקרות של שביתות והפגנות?
זהו זה. אדם מבין, גמיש, דואג לשלום הנדכאים
והמקופחים? זהו זה.
דיין לכל עת, דיין לכל איש, דיין לכל טעם.

אני מתכוון לתכונה של היעדרות, יותר
מאשר לתכונה של נוכחות.

יתכן שזה נכץ גם לגבי אותה אהבה מיוחדת,
המתבטאת בהערצת גיבורים.
מותו של דיין מתאימה במיוחד לאהבה כזאת,
בגלל מה שאץ בה.

דיין הוא איש רחוק. אין לו קונטאקט עם
דיעות בר
--ברורים,--עקמנותכני־אדם_.אין_מ
כרו־
--רות, השקפות בר־ י
יש לו סמל בולט — הרטייה השחורה, המסיחה את
הדעת מכל השאר. יש לו הבעה קבועה, שאינה משתנות.

מי שזקוק למנהיג, יכול לאמץ לעצמו את
דיין בלי כל קדשי. הוא יכול להכניס לדיין כל
תכונה וכל דיעה הנראית לו.
אפשר להלביש עליו כל לבוש.
מרמי*

•*< שבועות האחרונים התפרסמו במדורי המיכת־
^ בים של העיתונים כמה וכמה מיכתבים מעניינים של
קוראים נרגזים, המגיבים על הטענה שמשה דיין מפר
באופן שיטתי את החוק על־ידי חפירת עתיקות והמיסחד
בהם.
כימעט כל המיכתבים האלה חוזרים על פיזמון אחד:
דיין נושא על כתפיו את גורל העם. בגלל דאגתו העילאית
לביטחון המדינה, הוא חי במתח מתמיד. את המתח
הזה הוא פורק בחפירות. רק בני־בליעל לא יפרגנו לו
תחביב תמים זה, אפילו אם יש בכך הפרה פורמלית
של החוק.
אין טעם להתווכח כאן עם ההגיון של הדברים, או
עם המסקנה המסוכנת שהחוק נוצר לבני־יתמותה פשוטים,
וכי המנהיג המורם מעם עומד מעל לחוק( .עוד צעד
גדול אחד, ונגיע כאן לעיקרון המישפטי של הרייך השלישי
:״לפקודת המנהיג יש כוח של חוק.״)

בהקשר לדברים שאמרנו, חשובה כאן עצם
הראייה של הדברים — של מנהיג דגול, החרד
יום ולילה לגורל האומה, שעצביו מתוחים
תמיד כגלל אחריות היסטורית כבירה זו. ואנו,
כני־אדם קטנים ועלובים, לא נוכל לתת לו
תמורה. אנו יכולים רק להניח לו להתפרק
כדרכו, ולא חשוב אם הדבר סותר כל כלל של
חוק ומוסר וצדק רגילים.
זוהי ראייה רומנטית. מי שמכיר אך במעט את משה
דיין יודע שיש פער גרוטסקי בין תמונה זו ובין מציאותו
של האיש. אבל לגבי המונהג, המציאות כלל אינה חשובה.

הוא זקוק לאגדה. שום דבר בעולם לא יפריע
לו לחיות בה.

ניא 1זנ
* 11111* 1וון

״בנס הסינרמה״ של עסקני רפ״י לשעבר במפלגת העבודה, ביולי
.1969 על הבמה יושב משה דיין, כשילדו ראש־הממשלה גולדה מאיר.
לפני המיקרופונים מנסה השר ישראל גלילי, לשכנע את אנשי רפ״י
שלא לפרוש ממפלגת העבודה. אבל שעה שגדולי האומה ציפו למוצא
פיו של דיין, היה דיין עצמו טרוד בהרפתקת אהבים נוספת.

האומה
אס׳ דיין, בנו של שר-הבטחון, ליד אמו, רות דיין, בכנס הסינרמה,
מקשיבים לדבריו של משה דיין מעל הבמה. בניגוד למאהבתו של
דיין ואמה, ישבו הם באחת השורות האחוריות של האולם.

מנהיגי רפ״י קיבלו מקומות של כבוד
בשורה הראשונה. ישבו שם דוד בן״גוריון,
שהיה אז חבר כנסת עצמאי, שלא הצטרף
עם חבריו למפלגת העבודה ן גד יעקובי,
עוזרו של דיין ן אהוד אבריאל, מראשי
רפ״י, וחח״כים מרדכי סורקיס ומרדכי
בן״פורת, שהיו מראשי המדברים, למען
פילוג. אפילו למשפחתו של דיין, אשתו
רות ובנו אסי, שבאו לכנס, לא נמצא
מקום בשורה הראשונה, והם נאלצו
להסתפק באחת השורות האחוריות.
לעומת זאת נמצא מקום בשורה חרא-
שונה לשתי נשים אלמוניות, שרק מעטים
באולם ידעו את זהותן. רוב הנוכחים לא
ידעו מי הן השתיים ומה הן עושות בין
גדולי המדינה. האחת מהן היתה אשה
מבוגרת ובלונדית. בת זוגתה היתה אשה
צעירה ושחרחורת. הן היו לבושות אלגנטית,
לא הפסיקו לנעוץ מבטים מעריצים
במשה דיין. אלא שחערצתן לא חיתח

הערצה למנהיג מדיני, אלא הערצה לגבר.
אלישבע (אליזבט) ציז׳יס, אז כבת ,24
חיתח אז מזח שנה תמימה אהובתו
הסודית של משה דיין. האשה שליוותה
אותה חיתה אמה. המקום בשורה הראשונה
סודר להן על ידי משה דיין עצמו.
ך* יתה זו אחת ההופעות הי
1פומביות הבודדות של אהובתו הסודית
של משח דיין באירוע ציבורי. הפרשה
עצמה, למרות הסודיות שאפפה אותה,
חיתה ידועה לרבים.
הרפתקת אהבים זו של משה דיין
נמשכה כשנתיים, בין השנים 1968ו-
,1970 הגיעה לסיומה בצורה דרמתית :
משח דיין הפסיק את יחסיו עם אלישבע
בפתאומיות. היא איימה להגיש נגדו
תביעה על חפרת הבטחת נשואין, שנית

והי הפרשה שתכה בתדהמה
1אפילו את מעריציו המושבעים של
משה דיין.
ביולי 1969 עקבה המדינה כולח אחר
מוצא פיו של שר־הבטחון משה דיין.
היה זה חודשים מספר לפני הבחירות
לכנסת השביעית. משח דיין שיגע את
המדינה ואת ראשיה. כולם עסקו בניחושים
כדי לפענח את החידה: האם יפרוש
משה דיין ממפלגת העבודה ויתייצב בראש
רשימה עצמאית לבחירות ז
תומכיו של משה דיין הקימו אז את
התנועה משה דיין לראשות הממשלה.
ואילו חברי רפ״י כינסו בראשית חודש
יולי את מה שנודע כ״כנס הסינרמח״ —
כינוס רב משתתפים של תומכי משה דיין
במפלגת העבודה, שנועד לדחוף את דיין
לפילוג ולהקמת מפלגה עצמאית.
מלחמת ההתשה חיתה אז באחד משיאיה.
למרות זאת התכנסו ובאו לאולם
הסינרמה בתל־אביב, ראשי המדינה. דוד
בן־גוריון כיבד את הכנס בנוכחותו. גולדה
מאיר וישראל גלילי הגיעו לתל-אביב
במסוק מיוחד, כדי להופיע בפני משתתפי
הכנס ולשכנעם כי אין מקום לפילוג וכי
מקומם הוא במסגרת מפלגת העבודה.
הפופולאריות של שר״חבטחון היתה אז
בשיאה. מאז ימי הזוהר של דוד בן*
גוריון, לא ראתה המדינה גילויים כאלה
של פולחן אישיות, כמו אלה שנראו בכנס
הסינרמה. כל אנשי רפ״י שנאמו בכנס,
כינו את משה דיין בתואר ״נכס לאומי״,
זכו מיד במחיאות כפיים סוערות.

המאהבת בשורה הראשונה. שעה ששר-וזגיטחון
משה דיין מנצל את ההפסקה בכנס הסינרמה
של תומכיו, לדיון עם שמעון פרס ועם אלקנה
גלי (גבו אל המצלמה) ,יושבת מאהבתו, אלי
שבע
צ׳יזיס, בחברת אמה בשורה הראשונה.
למרות שלשתי הנשים לא היה מושג בחיים המפלגתיים
של ישראל, הם נשארו בכנס עד תומו. דיין
עצמו נמנע לשוחח עימן מפחד הצלמים שבמקום.

אהבתו

החשאית שר משה ו״ן(במוכ )1תופסת מקום נין ואשי האומה
את פרשת שר ההגנה הבריטי פרופיומו,
שהסתבך בניאופים ובשקרים ונאלץ להתפטר
מתפקידו, מעוררת כמה שאלות
חמורות ביותר לגבי שר-הבטחוו משה
דיין:
@ האם שר-הבטחון ממלא כראוי את
תפקידו ומקדיש את תזמן, המרץ, והכוחות
הנדרשים ממנו בתפקיד זח בשעת
חירום ו
• האם איו תקציב משרד-הבטחון
מנוצל לצרכים שלא נועד להם ן

• האם אין שר-הבטחון מעמיד את
עצמו במצב עדין ומסוכן בו ניתן להפעיל
נגדו סחיט ה!
• האם אין שר״הבטחון נוהג בקלות-
דעת ובחוסר אחריות, המאפשרים לאנשים
שלא הוסמכו לכך, לגלות פרטים
על סודות מדינה כמוסים ביותר!
בנסיון למצוא את התשובות על שאלות
אלה עסק ״העולם הזה״ השבוע.
על צורת הטיפול בפרשה ועל מה שאירע
במהלכה, קרא בעמודים 18—19 בגליון זה.

שלושה בשורה אחת: משה דיין, האם אלפרידה ברשלל והבת
אלישבע (אליזבט) צ׳יזיס, בשורה הראשונה של בנס הסינרמה
ב־ .1969 צילום זה הוא קטע מהתמונה העליונה, בה נראית השלישיה
בחברת גדולי האומה, כשמימין לשמאל ניתן לזהות את: אלקנה
גלי, מעוזריו הראשיים של דיין ; מרדכי בראון, שהיה קצין חינוך
ראשי בצה״לןח״כ מרדכי סורקים ; ח״כ מרדכי בן״פורת ; אלישבע
צ׳יזיס; אמה; משה דיין; גד יעקבי ; אהוד אבריאל ודוד בן
גוריון. היה זה דיין שסידר לאוהבתו ואמה מקום בשורה הראשונה.
נה לה, בעוד משה דיין נשוי לרות של מנהיג לאומי לביו עיסוקיו הציבוריים
דיין וידוע בציבור כמאחבה של רחל (העולם הזה .)1792 אלא שפרשה זו
כורם (רבינוביץ׳) .בדי למנוע את הגשת חרגה הרבה מעבר לתחום הפרט של
התביעה נגדו, שילם משה דיין לזכותה משח דיין. יש לה השלכות רבות מבחינה
של אלישבע צ׳יזיס סכום של עשרת ציבורית ולאומית המעניקות לה חשיבות
אלפים ל״י.
מעבר ליחסים שבין גבר לאשח. כי מה
יתכן ופרשה זו היתה נשארת בתחום שמתגלה בהקשר לפרשה זו, מעלה את
חייו הפרטיים של משה דיין, שלא צריך האפשרות שעסקי האהבים של משה
להיות בחם כל עניו לציבור הרחב. יתכן דייו, יחד עם עיסוקיו בארכיאולוגיה,
והיה צורך להחיל עליה את הכללים הפכו לעיסוק מרכזי של חייו, כשעיסוקיו
שקבע דוד בו־גוריוו במכתבו על פרשת הציבוריים והממלכתיים הפכו כמעט
אהבים אחרת של דיין, לגבי ההפרדה ה לעניין שולי.
מוחלטת בין חייו הפרטיים האינטימיים הפרשה, המזכירה בהיבטים רבים שלה

פנים מול פנים. משה דיין יורד מהבמה בכנס הסינרמה, אחרי שסיים
את נאומו, כשניירות הנאום עדיין בידיו, חולף על פני דוד בן־גוריון
כדי לתפוס מקום בקירבת אהובתו הסודית, אלישבע צ׳יזיס, בשורה
הראשונה (מול החץ) .אנשים בודדים באולם ידעו על הקשר ביניהם.

במדינה
העם

חבילות שי
בדואר חוזר

( כו ללה עב ר ה)

( כו ללה עב ר ה)

עשהלך מנ הג ק בו ע-
מלא טו טו כלש בו ע!

הבדיחות על חבילות־הפצצות שהגיעו
לצמרת המדינה החליפו השבוע, לפחות
זמנית, את הבדיחות על פרשות משה
דיין.
מיטב ההומוריסטים נתנו את דעתם על
המישלוחים מווינה. הציבור כולו חייך
בקראו על יגאל אלון, שדרש כביכול מן
הפידאיון לקבל שי דומה לזה של דיין,
והתחכמויות דומות.
ההומור היה סימן של בריאות. הציבור
לא נבהל.
אך הפצצות לא היו מצחיקות כלל.
נגד חפים מפשע. אין נשק פחדני
יותר מחבילות־פצצות. הוא מעורר, בצדק,
סלידה כללית.
קודם כל, מפני שהמשלח אינו מסתכן
במאומה. אפילו הפדאי הזורק רימון־יד על
מכונית פרטית בעזה הוא גיבור בהשוואה
לחברו, השולח פצצה מווינה העליזה.
שנית, מפני שאין נשק פחות מדוייק
ממנו. חבילה הנשלחת למנהיג ציבורי,
קרוב לוודאי שתיפתח על־ידי מזכיר או
מזכירה. הנשק פוגע כמעט תמיד בחפים
מפשע.
המזכירה התעוורח. רק מעטים זכרו
השבוע כי היה בעבר שימוש בנשק
פסול זה בסיכסוך חישראלי־ערבי.
בראשית שנות ה־ ,50 שלחו
ביד רחבה חבילות־פצצות ל נספחים
צבאיים מצריים, שאירגנו פי־דאיון
במקומות שונים במרחב. לאחר מכן
נשלחו חבילות כאלה למדענים הגרמניים
במצריים. מזכירתו של מדען אחת התעוו־רה
כשפתחה חבילה כזאת, וכמה פקידי־דואר
מצריים נפגעו.
כיום, כשנשק זה מופעל נגד ישראלים,
מותר להרהר שנית בשיטה זו. היא פסולה
תמיד — תהיינה זהות המוען וזהות הנמען
כאשר תהיינה.

הרבה יותר חמורה מעצם הדברים, הי-
תה המסגרת בה הושמעו. נאמן לא היסס
לגלות כי הדיון בהחלפתו של אשכול
נערך בביתו של יצחק רבין, שכיהן אז
בתפקיד הרמטכ״ל.
האם הסתתרה מאחורי גילוי זה כוונה
לפגוע ביצחק רבץ לקראת מינויו הצפוי
כשר בממשלה? האם היתד למישהו כוונה
להחשיד את רבץ בחוסר נאמנות?
ייתכן ולנאמן לא היתד, כוונה מודעת
כזאת, אך דבריו התקבלו בצורה זו.
חסיד שוטה. כאשר הושמעו דבריו
של נאמן, עדיין היה השגריר יצחק רבין
בארץ, אחרי שהגיע ליום הזכרון השלו־

פרופסור נאמן*

הממשלה

כוונה בלתי מודעת

מה *רצה

גישת

תא הסטודנטים של תנו עתה עו ל ם הז ה —
כו ח חד ש בירו שלי ם,
תתקיים ביום א׳ ,ח־,16.1.72
בשעה 8.30 בערב, ברח׳ חארי 10א׳
(צומת עזה מטודלה).
על סדר ־ היום !
.1דו״ח ממוסדות התנועה ;
.2הפגנה ביום פתיחת הקונגרס
הציוני ב״>18.1.72
.3בחירת מוסדות התא.
בדבר פרטים נוספים להתקשר לטל.
6 8 0 4 0־ •0 2

ע צו ר!
האם עוד לא קראת את ספרה של

אל הברקת

אל שום מ קו ם !!!
יעוץ פסיכולוגי
גרבונים • גמישונים
ארמנים •אקסטרונים

בסריגת מיקרומש
מאריכת ימים

טיפול בבעיות — ולימוד היפנוזה.

המשרד בתל-אביב:
רה׳ המלך ג׳ורג׳ 45
בשעות 15.00 — 18.00
חיפה, טלפון 69300־04

העם!
היה זד, נשיא אוניברסיטת תל-אביב,
הפרופסור יובל נאמן, שגנב את ההצגה
בפסטיבל דיין, שנערך בשבוע שעבר
בבית שלום עליכם בתל-אביב. בין הנואמים,
שהתחרו זה בזה ובדיין עצמו בדברי
שבח וקילוסין לאישיותו ומפעל
חייו של דיין, היה יובל נאמן היחיד ש חשף
גילוי חדש.
שנה וחצי לפני פרוץ מלחמת ששת־הימים,
סיפר נאמן, בפגישה בת נכחו קצינים
בכירים של צה״ל, הועלתה הדעה שאם
תפרוץ מלחמה או משבר בטחוני אחר,
לא יצלח ראש־הממשלד. לוי אשכול לנהל
את המערכה. אז עלתה השאלה, המשיך
נאמן וסיפר, את מי ירצה העם לראות
מתמודד עם האתגר הזה ורבים, כולל הוא
עצמו, השיבו כי האיש היחיד המתאים
הוא משה דיין.
נאמן, שבתקופת כהונתו של דיין ב־רמטכ״ל
נשלח להיות נספח צבאי של
צה״ל בשגרירות ישראל בלונדון, ושאחר-
כך שרת כסגן ראש אגף המודיעין במטכ״ל
בימי מבצע קדש (בדרגת אלוף־מישנה),
לא חישב אולי את משמעות דבריו. אולם
תוך זמן קצר הם הופצו מחוץ למסגרת
בה הושמעו, גרמו לסערה בצמרת.
יוזמה לפוטש. למעשה גילה נאמן,
כי עוד זמן רב לפני שמלחמה כלשהיא
עמדה באופק, ולפני שאימון העם פג במנהיגותו
הצבאית של לוי אשכול כשר-
בטחון עקב שידור הגימגום המפורסם שלו,
כבר דנו בנוכחות של קצינים בכירים ב־צה״ל
בהחלפתו של אשכול — ,שנבחר
לתפקידו בצורה דמוקראטית — במשה
דיין•
למרות שנאמן לא גילה אם רעיונות
אלה חרגו מגדר חילופי דיעות, הרי עצם
השמעתם והדיון בהם בנוכחות של קצינים
בכירים, כמוהו כיוזמה לפוטש. הטענה
שקצינים בכירים שקלו ביניהם את
מי רוצה העם לראות כשר־בטחון מבלי
להתחשב בתוצאות הבחירות, היתד, אישום
חמור כלפי קציני צה״ל.

שים למות אביו. דווקא ידידיו של רבץ
מבין שרי הממשלה, הם שמיהרו להתקשר
עמו, לבקש ממנו הסבר לגילוייו של יובל
נאמן.
רבץ לא הכחיש את דברי נאמן. הוא
טען כי זכותם של אורחים בביתו להשמיע
דיעות ככל העולה על רוחם. כל זמן
שאינו מתווכח עמם ואינו מביע את דעתו,
אין פירוש הדבר כי הוא מזדהה עמם.
מאוחר יותר, סיפר רבץ, כשמשה דיין
התמנה נשר-בטחון, הושמעו בביתו ריעות
גם נגד משה דיין והוא לא הזדהה
עמם או הסתייג מהם.
כששכבה הסערה, נותר צל רק על דמות
אחת: דמותו של יובל נאמן, שהתגלה
כחסיד שוטה של דיין, שאינו מדקדק בגינונים
של דמוקרטיה, סדר טוב וטעם טוב.
דישת מלחמת
הגש* 0
שתי נשים בשורה הראשונה של מפלגה
אחת הן יותר מדי, אפילו אם מדובר
במפלגת העבודה. זאת למדד, שולמית
אלוני על גבה. אחרי שביקרה בשעתו,
כחברת כנסת של מפא״י, את מת שמתבשל
ב״מטבח של גולדה״ ,היתד, זו גולדה
שנישלה אותה מחברות בכנסת הבאה.
אבל המלחמה בין שתי הנשים לא חמה.
גולדה רק חיכתה להזדמנות להפגין את
יחסה לעסקנית האופוזיציונית וגורמת הצרות
במפלגתה. כאשר הסתערה גולדה
על אמצעי התיקשורת ועל מבקרי המשטר,
כללה בנקוימד. אחת את שמד, של שולמית
אלוני, עם שמם של אורי אבנרי, דן בן-
אמוץ ועורכי הארץ, שלדעת ראש-המגד
שלה סוללים את הדרך לפאשיזם בבי-
קורתם על המשטר.
שולמית אלוני לא נשארה חייבת. לפני
(המשך בעמוד )22
* במדי־ייצוג של צח״ל.
הנוולס —

4 1*1

התקפת הנגד של חסידי דיי
נגד גו ההאשמות נגדו

בסט״בל

חדי שכותבים ספר על אדם
חי, אותו אדם כבר אינו חי,״
אמר השבוע שר־הביטחון משד. דיין.
היה זה בשיאו של מסע קילוס ורימום חסר
תקדים, שנועד לשפר את תדמיתו הציבורית
של דיין, שנפגעה בצורה כה חמורה
בגלל שערוריית חפירת העתיקות שלו,
גירושיו והפירסומים על עסקי הנשים שלו,

להתקפת הנגד, שנועדה לשטוף את מוחו
של האזרח הישראלי, גוייסו עיתונאים, אנשי
יחסי־ציבור, לחשנים ומטיפים. לא עבר
כמעט יום השבוע, מבלי שאמצעי התיק-
שורת הישראלים יספרו על מעלליו של
משה דיין, בעבר או בהווה, יציגו אותו
בצורה, אותה ביטאה השבוע המשוררת
דליה רביקוביץ׳ במאמר בידיטות אחרו־

לססוב משבח

רב־אלוף (מיל ).חיים לסקוב, מי שהיה אלוף בצה״ד
כשדיין היה הרמנוכ״ל, נושא נאום בשבחו של דיין
המצביא, בחגיגה לרגל הופעת הביוגרפיה של דיין. לידו, גרשום שוקן, עורך ״הארץ״.
נות :״השאלה היא מה נעשה אנחנו
בלי דיין.״
שיאו של פסטיבל הצביעות, בו התעל מה
מקהלת המהללים מכל הפגמים, הכישלונות
והעבירות של משה דיין, היה הכנס
שנערך בסוף השבוע שעבר בבית שלום
עליכם בתל־אביב, בו התכנסו כל חסי דיו
של דיין כדי להתחרות זה בזה בדברי
חנופה וליקוק, עד שרק חתן השימחה עצמו
היה זה שתפס כי למעשה מספידים
אותו כבר מעריציו בחייו. כשאמר דיין:
״אותו אדם כבר אינו חי ביטא למעשה
בכנות, שעלתה על כל דברי השבח
של חבורת חסידיו, את תחושתו ואת אופיר.
האמיתי של החינגא הנערכת סביבו, דווקא
כשהוא נמצא בשפל הקאריירה שלו מבחינה
ציבורית־מוסרית.

ך* פארדוכס הבולט ביותר בפסטי-
) 1בל הצביעות, היתד. העובדה שהסיבה
הפורמאלית לעריכתו, היתד. הופעת הביוגרפיה
של משה דיין, מפרי עטו של חסי-
דו, העיתונאי שבתי טבת.
נראה, כי מרבית החוגגים עדיין לא

עצמה: הוא ברח, בריחה מודעת או תת-
הכרתית.
התעלמותם של חסידי דיין מצדדים אלה
בביוגרפיה של טבת, והתרכזותם רק בפרקי
השבחים והרימום בספר, מבלי להתייחם
אפילו במילה אחת לגינוי או לנסיון
הסבר של התופעות השליליות בחיי דיין,
היו שיא של צביעות. צביעות זו התבטאה
גם בדברי דיין עצמו, שפירט את
שלושת הנושאים המרכזיים של חייו, כפי
שהוא רואה אותם: החקלאות ונהלל, חסותו
של דויד בן־גוריון, ויחסי יהודים-
ערבים. ללא ספק ביטא תיאור זה את האור
בו רוצה משה דיין עצמו להישאר חרות
בזכרונה של האומה. אלא שלרוע המזל
היו הנושאים המרכזיים של חייו שונים
לחלוטין מאלה.

^ בד אחד הצליח פסטיבל דיין לעי
שות: הוא האפיל על ההתפתחויות
האחרונות במערכה נגד המעשים הפליליים
בחפירות העתיקות של דיין. הידיעות בתחום
זה נדחקו לקרן זווית. לא זכו עוד
כמעט בפירסום. אבל המערכה נמשכה.

הודעתו של יגאל אלון
סוף סוף, זז משהו

התן השמתה

משה דיין מאזין לדברי הקילוס וההילולים שמשמיעים לו
אנשי המימסד הישראלי, לרגל הופעת ספר שהוא אולי
נתב האישום החמור ביותר נגד משה דיין כמדינאי, מצביא ואיש־ציבור. מאחורי
משה דיין נראית הרבנית צביה גורן, אשתו של הרב הראשי לתל־אביב, שלמה גור).

קראו את הספר, אחרת היו מבחינים כי
טבת עשה בספרו את מלאכתו של בלעם
במהופך. בנסיון להפוך את משה דיין
לדמות של בשר ודם, חיבר למעשה שבתי
טבת, את אחד מכתבי הקיטרוג הספרותיים
החריפים ביותר, שהודפסו על איזו
אישיות ישראלית שעודה בחיים.
מבלי שהתכוון לכך ומבלי שהבחין בכך,
תוך שהוא סבור שהוא משרת את תדמיתו
של דיין, עשה לו טבת שירות דב.
היה זה דווקא טבת שבביוגרפיה חצי רש מית
חשף את הצדדים האפלים באישיותו
של דיין, ביקר את האופי השערורייתי
בעסקי העתיקות והנשים שלו. עוד יותר
מזה: ניתוח הקאריירה הצבאית של דיין,
כפי שהוא מופיע בספרו של טבת, הוא
האוסף המפואר ביותו* של כישלונות וטעויות,
המוביל למסקנה כמעט אחת ויחידה:
שבמרבית שעות ההכרעה הגורליות, כשעמד
בלחץ של נטילת אחריות אישית,
עשה דיין כמעט תמיד את אותה פעולה

>• ועדת החינוך והתרבות של הכנסת,
המשיכה לעסוק במרץ בתיקון תקנות פקודת
העתיקות, לאור הסערה שעוררו הגילויים
על חפירות דיין. בצעד חסר־תקדים
המליצה הוועדה להעלות את הקנס על
חפירת עתיקות ללא רשיון, מ־ 200ל״י
ל־ 30 אלף ל״י. כל מי שיודע את רגישותו
של משה דיין לכסף, יעריך אולי
כי קנם צפוי זה ירחיקו בעתיד מחפירת
עתיקות ללא רשיון. צעד זה היה רק ראשון
משורת צעדים עליהם תמליץ ועדת
החינוך, העומדת להמשיך השבוע בדיוניה.
>• סגן ראש-הממשלה ושר־החינוך יגאל
אלון, הודיע כי הורה לפתוח בחקירה
על תלונתו של ח״כ אורי אבנרי בקשר
לחפירות בלתי חוקיות ומיסחר בלתי חוקי
בעתיקות של משה דיין.
משחו זז סוף סוף. ההשלמה עם הרעיון
ששר־הביטחון עומד מעל החוק, ושמותר
לו לעשות מה שאסור לאזרח רגיל, הולכת
ומתנדפת.

..קיבל]! ממשה
עליו לאתר את הצעירה ששמה הפרטי
הוא אלישבע ולפנות אליה. שניים מכתבי
העזדס הזה מיהרו מיד לכתובת שנמסרה
להם. אחד מהם, מרסל זוהר, זיהה מיד את
הנערה עמה נפגש לפני שנה בקפה ורד,
לידה היתד, האשה המבוגרת שנכחה באותה
פגישה. אלישבע הציגה אותה כאמה.

נו הושתחה החאהבת אהובתו של שר-הביטחון, אלישבע צ׳יזיס, היתה מוכרת בקולה לכל
פקידות משרד הביטחון, בגלל שיחותיה התכופות עם לשכת השר.
במשך שנתיים בילתה אלישבע עם דיין במקומות שונים, ואף
ביקרה בביתו שבצהלה, עד שהיחסים ביניהם נותקו בחודש מאי .1970
ך* עמודים אלה עמד להוגפר-
״ ס ט השבוע השיפור המלא על אלישבע
צ׳יייס ועל פרשת יחסיה עם שר-
הביטחון משה דיין, שהגיעה לסיומה
בצורה דרמתית בחודש מאי ,1970 אחרי
שאלישבע איימה להגיש נגד משה דיין
תביעה על הפרת הבטחת נשואין.
מערבת העולם הזה, אחרי ששקלה היטב
את כל הבחינות הברוכות בפירסום
זה, הגיעה למסקנה בי המשמעויות הנובעות
ממנו הן בעלות חשיבות ציבורית
ולאומית עליונה ועל כן יש להביא
את סיפור הפרשה במלואה בפני הציבור.
אולם ערב הופעת גליון זה התרחשו
כמה מאורעות, שטיבם טרם הוברר
סופית, אשר מנעו את פירסום הסיפור.
השתלשלות המאורעות המדוייקת שהביאה
את מערבת העולם הזה להחלטה
לפרסם את הפרשה במלואה ושגרמה
להשתקת הפירסום, תפורט להלן. חשיבותם
של מאורעות אלה אינה נופלת
מעצם סיפורה של אלישבע.
סיפור עולמי ,,
ך• הודש נוהמבר ,15>70 או במועד
2סמוך, התקשרה צעירה אלמונית ל משרדי
מערכת העולם הזה. הכתב התורן
שנכח במערכת אותה שעה, מרסל זוהר,
הרים את שפופרת הטלפון. על הקו נשמע
קולה, הצורמני במקצת, של הצעירה.
״אני מבקשת לדבר עם עורר העולם
הזה,״ אמרה האשה.
כאשר נענתה כי העורך איננו במשרדי
המערכת, המשיכה באותה נשימה :״כמה
תהיו מוכנים לשלם עבור סיפור שכמוהו
טרם התפרסם בעתון שלכם? אמרו לי
שתהיו מוכנים לשלם עשרת אלפים ל״י.
האם זה נכון?״

מרסל זוהר, שסבר תחילה כי זוהי אחת
משיחות ההטרדה או המתיחה המתקבלות
בתדירות במערכת, רצה לסגור את המכשיר.
אולם הוא ידע, כמו כל אחד מחברי
המערכת, שאסור לנתק אף שיחה. לעולם
אין לדעת מה מסתתר מאחורי כל הודעה
או ידיעה, ואסור לנטשה לפני־ שמיררים
את טיבה, אפילו היא נשמעת מוזרה.
״באיזה סיפור מדובר?״ שאל מרסל
את קול האלמונית.
.,זהו סיפור עולמי,״ אמרה הצעירה,
״כל העיתונים בעולם יצטטו אותו. זהו
סיפור הדומה לפרשת תדי קנדי בארצות-
הברית. כמה אתם מוכנים לשלם?״
מרסל התעקש לדעת, מבלי להכנס לסרטים•
באיזה סיפור מדובר. האשה סרבה
למסור פרטים נוספים בטלפון, אולם היתה
מוכנה לפגישה נוספת עם חברי המערכת.
ברגע זה היה ברור כי אין המדובר במתיחה.
הפגישה נקבעה למחרת היום בקפה
ורד ברחוב דיזינגוף בתל־אביב.
למחרת היום באו אלי תבור ומרסל
זוהר לפגישה בקפה ורד. לפי סימנים
מוסכמים מראש הם זיהו את הדוברת
האלמונית. סניה של הדוברת היו מוכרים
כמי שנודעה כידידתו האישית של משה
דיין. היתה זו צעירה שחורת־שיער ובעלת
עיניים כהות מבריקות, שהיתה בחברת
אשה מבוגרת ממנה, בלונדית ומאופקת.
האשה המבוגרת דיברה רק גרמנית. הצעירה
הציגה את עצמה כדוברת בשם המבוגרת.
לדבריה מוכנה האשד, המבוגרת למסור
לפירסום סיפור חשוב הקשור באישיות
ציבורית ראשונה במעלה בישראל.
האלמונית, שבשלב זה סרבה להזדהות
בשמה, ביקשה לדעת, כמה תהיה מערכת
העולם הזה מוכנה לשלם עבור הסיפור.
העולם הזה אינו נוהג לשלם עבור אינפורמציה
הנמסרת לו. רוב האינפורמציה
הזורמת למערכת נמסרת בידי אזרחים,
ידועים ואלמונים, הרואים במסירת מידע
חובה ציבורית ואזרחית ראשונה במעלה.

לעיתים נדירות ביותר, כאשר השגת המידע
היתד, כרוכה בהוצאות, או בגלל סיבות
מיוהדות אחרות, מפצה העולם הזה, כסי
שעושים עתונים אחרים במדינה וברחבי
העולם, את מוסרי האינפורמציה.
ברור היה באותה פגישה שאין מה
לדבר בכלל על תשלום. מבלי לדעת אפילו
באיזה סוג מידע מדובר. לבקשה לקבל
מושג מפורט אודות המידע שהן רוצות
למסור, התעטפו שתי הנשים בשתיקה.
הן הודיעו שיתקשרו למחרת היום עם
המערכת, יודיעו על אפשרות פגישה נוספת
לשם מסירת המידע שברשותן. השתיים
לא הסכימו שישולם עבור הכיבוד שלהן׳
בקפה, ונעלמו.
כשעה אחר כך, צילצלה הצעירה שוב
למשרדי המערכת, הודיעה שהמשך המגעים
יידחה. מפני שאישיות נוספת שהיתה צריכה
להשתתף במשא־ומתן נסעה לחו״ל.
היא הבטיחה להתקשר שוב כעבור מספר
ימים.
מאז לא שמענו ממנה יותר. אולם במרוצת
השנה הגיע לאנשים שונים במערכת
מידע שהיד, קשור באותה צעירה. מידע
זד, לא פורסם מכיוון שהוא נגע לתחום
הפרט, ולא נראה היה כי יש בו ענין
ציבורי.

אלישבע נראתה חיוורת כסיד. היא היתה
מבוהלת ורעדה מהתרגשות.
״אנחנו לא יודעות מה לעשות,״ רעד
קולה ,״רודפים אחרינו ...כל היום רודפים
אחרינו. עכשיו אלה, אלה שרודפים אחרינו,
נמצאים בחוץ ומחכים לנו.״ ליד אלישבע
ניצב עורך־הדין יעקב הגלר, שהוזעק
באופן פתאומי למקום על ידי שתי הנשים,
למרות שאינו כרקליטן ואינו מייצג אותן.
גם הוא, כמו כתבי העולם הזה, ביקש
לדעת מדוע הוזעק למקום.
״רוצים לחטוף אותנו! רוצים לחטוף
אותי ואת אמי!״ פרצה אלישבע בע1טף
של רגשנות ,״רוצים לחסל אותנו, להרוג
אותנו.״ בעיניה עמד פחד מוות .״מה
לעשות? מה לעשות?״ מילמלה.

האיש ב ^ אקט
הכ חול

** ורך הדין הגלד, ביקש לדעת במה
הענין. הוא נכנס עם אחד הכתבים
אל תוך המשרד, שם גילתה להם אלישבע
כי היא חוששת ששליחים של שר־הבטחון
משה דיין רודפים אחריה, במטרה להשתיק
אותה ואת אימה. גם אז לא הבין עורך-
הדין הגלר במה המדובר. רק אז גילתה
״רוצים
אלישבע כי היא היתד, המאהבת של שר-
הבטחון...
הגלר נדהם. הוא קם על רגליו, כמי
לח טוף או תנו! ״
שאינו מאמין למשמע אוזניו והודיע בהח ורה
המיוחד כמינו של הצעירה, לטיות שאינו רוצה להיות מעורב בענין
ס חזר ובקע מבעד למכשיר הטלפון זה. הוא הציע לאלישבע לפנות למשטרה
ולהתלונן כי עוקבים אחריה. אלישבע
במערכת לפני כשבועיים. היא הזכירה
את דבר הפגישה בקפה ורד שנערכה פרצה בצחוק היסטרי. המשטרה, היא אמלפני
כשנה, ביקשה לחזור ולד,פגש עם רה, הרי משתפת פעולה עם אלה שעוקבים
אחריה.
נציגי המערכת באותו מקום.
עורך־הדין נשמע מפקפק בסיפורן .״אם
נקבעה פגישה. לפני שהתקיימה, טילפנה
האלמונית שוב וביטלה אותה. כעבור כמה אתן רוצות,״ אמר ,״אני אצא ואפנה לאנימים
נמסר למערכת באמצעות מתווך, כי שים שלפי דעתכן רודפים אחריכן. זה כל
צעירה, שניהלה רומן אהבים ממושך עם מה שאני יכול לעשות.״ הגלר יצא את
שריו־,בטחון, מוכנה למכור מיסמכים והק המשרד, וניגש בלוויית כתב העולם הזה
אל אחד האנשים ששהסתובבו, מאז הגיע
לטות הקשורים בסיפור זה.
קישרנו מיד את הפרשה לסיפור אשר למקום, בפתח המשרד, ושעליו הצביעה
אלישבע כמי שעוקב אחריה.
היה ידוע לנו ונודע גם בקרב חוגים
מצומצמים מזה מספר חודשים. חוגים אלה,
,.אתה מהמשטרה?״ שאל הגלר.
הקרובים לשר־הבטחון, ידעו לספר כיצד
הגבר, שהיה לבוש מכנסיים בהירים
ניצל שר־הבטחון ממצב מביך ביותר, אח וזיאקט כחול השיב בשלילה. הגלר פנה
רי שצעירה, עמה קיים יחסים במשך קרוב והסתלק מהמקום. הגבר בז׳אקט הכחול
לשנתיים, איימה לתבוע אותו לדין על חזר והתישב ליד שולחן על המדרכה,
הפרת הבטחת נשואין. אותם חוגים ידעו ליד משרד הנסיעות. הוא גמע משקה קל
לספר כי משה דיין נאלץ לשלם סכום מבקבוק ובמבט אדיש בחן את הכניסה
של 10.000ל״י לאותה צעירה, כדי למנוע
למשרד הנסיעות. כאשר הבחין באחד
את הגשת התביעה נגדו.
מכתבי העולם הזה, קם ממקומו, ניגש
לא היה לנו ענין בסיפור הנוגע לתחום אליו, ביקש ממנו גפרור, בחן היטב את
אינטימי בחייו של שר־ד,בטחון. אולם פניו מקרוב כשהצית לו סיגריה, ואז
כיוון שנרמז לנו שהסיפור שבפי הצעירה חזר ובאדישות מופגנת תפס שוב את
מכיל גילויים הזורקים אור חדש על דמותו מקומו בכסא על המדרכה.
הציבורית של משה דיין, החלטנו לברר
אלישבע היתד, מבוהלת שבעתיים אחרי
מה מסתתר מאחוריו.
עזיבתו של הגלר .״מה הם יכולים לעשות
למתווך נמסר כי המערכת מוכנה לשלנוד׳
לא הפסיקה לשאול בגימגום.
מוע את הסיפור שבפי הצעירה, ותשקול
לפתע, כמי שנותנת דרור למעצוריה.
אם הוא ראוי לפרסום.
פרצה בשטף דיבור :״האם נכון שהם רשחלפו
שלושה ימים ללא כל סימן חיים אים לעצור אותנו? אנחנו לא יכולות
מחאלמונית. ואז, לפתע, החלו המאורעות לסבול יותר. הם עוקבים אחרינו כל הזמן...
להתגלגל בצורה מהירה ביותר.
ברחוב, בגלוי, כשהם כמעט צמודים אלינו.
ביום השלישי שעבר נמסר לאחד מחברי הם נשארים קרובים אלינו כל הזמן כדי
מערכת העולם הזה כי עליו לפנות מיד שלא נוכל להתקרב אל אף אדם ולמסור
לאחד ממשרדי הנסיעות בתל־אביב, לשם משהו. אתמול הם היו בפתח הבית שלנו.
קבלת מיסמכים הקשורים בסיפורה של הרבה אנשים. אולי עשרים, עם מכוניות.
המאהבת של משה דיין. נמסר לכתב כי אני מפחדת. איך אתם יכולים לעזור לנו?

0093

דיין 10.000ל״י כדי לשתוק -כמה נקבל כד שנדבר?*״
מד. אתם יכולים לעשות כדי להציל אותנו?
אתם מוכרחים לפרסם את הסיפור. אתם
לא מפחדים לסרסם אותו? רק אם תפרסמו
יניחו לנו.״
אל המשרד נכנס בעלה של האם (שאינו
אביה של אלישבע, אחרי שהאם נישאה
בשנית) .הוא אישר שגם הוא נתון במעקב
בלתי פוסק.
בו במקום סוכם להעביר את שתי הנשים
למשרדי המערכת, כדי שיוכלו לספר
שם ללא חשש מה מתחולל סביבן. הכתבים
יצאו לדרך. שתי הנשים היו צריכות
להגיע עם האם אחריהם. הן לא הגיעו.
תחת זאת התקשרו בטלפון, ביקשו משני
חברי המערכת לחזור למשרד הנסיעות.
כאשר הגיעו הכתבים למקום, נראו שתי
הנשים והאב נסערים עוד יותר מאשר
קודם לכן.
״אתם לא יודעים מה קרה כאן,״ אמר
הבעל ,״הם מחכים לנו בחוץ. הם רוצים
לתפוס אותנו ברגע שנצא החוצה.״

״רק אתם
יכולים לעזור ! ״
ך* כתכים ניסו להרגיע את השלו!
1שה, להסביר להם כי לא ניתן לחטוף
שלושה אנשים לאור היום ברחוב ראשי,
וכי אם היו רוצים לעצרם היה ניתן לעשות
זאת במשרד. אבל הנשים סירבו להירגע.

סוניות בין אלישבע לבין משה דיין.
היו בהם הקלטות של שיחות טלפוניות
עם עורכי־דין ידועים ביותר, מתוכן התברר
המשא־ומתן שנוהל עם משה דיין
לקבלת עשרת אלפים הל״י בתמורה להפרת
הבטחת נשואין. מלבד סלילי ההקלטות
היו שם תמונות של משה דיין עם
הקדשות אישיות לאלישבע, צילומי צ׳קים
לפקודתה של אלישבע, העתקי מכתבים
של אלישבע למשה דיין ומסמכים נוספים,
שהיה בהם כדי לאשר כי הרומן בין
הצעירה בת ה־ 26 לבין שר־הבטחון בן
ח־ 56 לא נולד בדמיונה.
המיסמכים וההקלטות הועברו מיד, לפי
בקשת אמה של אלישבע, למקום מבטחים׳
אחרי שהועתקו במספר העתקים שפוזרו
במקומות שונים, שוב לפי בקשת
אמה של אלישבע.
באותו ערב התקשרה אלישבע שוב
למשרדי המערכת. היא ביקשה מאחד הכתבים
לבוא מיד למקום הימצאה — בית
המלאכה לשמלות השייך לאמה, הנמצא
בבנין בו נמצא קפה כסית ברחוב דיזינגוף
בתל־אביב. היא סיפרה כי היא חוששת
לחייה.
שני כתבים וצלם יצאו למקום המחבוא
של אלישבע ואמה. מספר כתב העולם
הזה, מרסל זוהר, שניהל את הקשר עם
אלישבע ואמה:
״הגענו למקום. על הדלת היה קבוע
שלט: סלון אלפי. בחלון זכוכית קטן

רוצות שתפרסמו את הפרשה בהעולס הזה
ובעתוני העולם — אולי כך יורידו את
הלחץ מעלינו.״
״קיבלנו 10 אלפים ל״י ממשה דיין
כדי לשתוק,״ אמרה האם ,״כמה נקבל
כדי לספר את כל מה שעשה לנו?״ היא
הבהירה כי הכסף נועד לפצות אותה ואת
בתה על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה
מכך שנאלצו לסגור את הסלון לתפירה
שלהן ולחיות במיסתור ובפחד. הוסכם
עמן שוב שהן תספרנה את פרטי הפרשה,
ואם יוחלט לפרסמה, יקבלו פיצוי
כפי שיוסכם עמן.
רוטטת ונרגשת, כשדמעות בעיניה, החלה
אמה של אלישבע לספר את פרטי

אורי אבנרי, להתייעצות כיצד ניתן להבטיח
את חייהן של שתי הנשים. במשך
קרוב לשלוש שעות גוללו אלישבע ואמה
בפני הפרקליט והח״ב את השתלשלות
הפרשה ואת ההיבטים השונים שלה.
אלפרידה האם, ילידת וינה, טענה כי
גם בתקופת הכיבוש הנאצי לא ידעה פחד
כפי שהיא חוששת בימים האחרונים. אלישבע,
שהיא ילידת הארץ, היתד, לא
פחות נפחדת מאמה.
בתום ההתיעצות הגיעו הארבעה לכלל
סיכום לפיו רק פירסום פרטי הפרשה,
מפי האם, בהעולם הזה — ובעתונים
אחרים בארץ ובחו״ל שיסכימו לפרסם

מקום בצמרת. אכישבע צ׳יזיס ואמה ב״כנס השינרמה״ שנערך בחודש
יולי? ,196 כשקידן בשורה יושבים ח״כ מרדכי בן־פורת, מראשי רפ״י
לשעבר, וזאב יוסיפון, איש תל״ם. גילויה של פרשת אלישבע היה לדעת
כמה ממקורביו של דיין, אחת הסיבות לתביעת הגט של אשתו, רות.

״אתם לא יודעים שום דבר,״ אמרה
אלישבע ,״הם יודעים שאנחנו רוצות למסור
חומר להעולם הזה על מה שמשה
דיין עשה לנו. לא נצא מפה בשום אופן.
קחו איתכם את החומר שיש לנו פה, אם
אינכם מפחדים. יש לנו הרבה העתקים
מזה המפוזרים במקומות רבים.״
אמה של אלישבע נכנסה לחדרי הנוחיות
במשרד. היא זחזרה כעבור דקות
מספר. כל אותו זמן לא הפסיקה אלישבע
לרעוד מפחד :״מה הם יעשו לנו ז מה הם
יכולים לעשות לנו?״ היא נראתה כמי
שנתונה בחרדה עמוקה ביותר .״רק אתם
יכולים לעזור לנו, אם תפרסמו את הסיפור.״
כאשר יצאה אמה של אלישבע מחדרי
הנוחיות, היא מסרה לאחד הכתבים מעטפה
גדולה, שהכתב החביאה במעילו .״תפרסמו
את זה״ אמרה ״וזה יציל אותנו.״ סוכם
עמה שאחרי הפירסום, אם ימצא החומר
ראוי לפירסום, היא תקבל את התשלום
שביקשה.
כעבור מספר דקות כבר היו הכתבים
ברחוב, בדרכם למכונית שהמתינה להם
והסיעה אותם מיד למערכת.
סיפורה של אלישבע נשמע עד אז
דמיוני ולקוח מעולם ההזיות. קשה היה
להאמין למה שסיפרה. אולם כאשר נפתחה
המעטפה שמסרה בידי כתבי העולם
הזה, נמצאו שם הוכחות בדוקות שאישרו
כי יש יסוד לסיפוריה וכי אין הם אמצאה.
בתוך המעטפה היו סלילים של רשמקול,
עליהם היו הקלטות של שיחות טל-

במרכז הדלת היה קבוע פתק, עליו נרשם:
״היום סגור״ .במרכז הפתק היה חריר
קטן. מבעדו השקיף עלינו מישהו מבפנים.
עברו מספר דקות עד שהדלת נפתחה,
אחרי שנשמע צלצול הסרתם של מספר
בריחים. במסדרון הצר היה חושך מוחלט.
נכנסנו לחדר של בית־מלאכה, עמוס קולבים
עם שמלות. ליד אלישבע עמדה
אמה. ליד האם ניצבה כלבת־ציד חומה
בעלת מראה אימתני. האם נעלה את הדלת
מאחורינו, הגיפה את כל הבריחים.
״זה היה מקום המיסתור של שתי הנשים
בימים האחרונים. החדר היה מוגף,
ללא חלונות. דלת המרפסת נאטמה. בחדר
ניצבו מכונת תפירה, שולחן גזירה, שול חן
גיהוץ ומספר שרפרפים. האם והבת
היו מוכות חרדה.״

גמח בו א ברחוב
__ דיזגגוף
^ ידאתם יכולי ם להגן עלינו?״
״ ד ! שאלה אלישבע. אמה, אלפרידה,
התעניניה אם ניתן לשכור שומר מזויין
שישהה עמן בחדר יום ולילה .״כבר שבוע
ימים שאנחנו לא עובדות פה,״ אמרה
האם ,״שלחנו את כל העובדות הביתה,
איננו נותנות לאיש להכנס ואין אנו יוצאות
החוצה. כל הזמן לא מפסיקים להטריד
אותנו בטלפונים. אין מה לעשות. אנו

מקום במיסמור, אלישב צ׳יזיס ואמה, אלפרדה ברשל, כפי שצולמו
השבוע במקום המיסתור שלהן, אחרי שהתקשטו במיוחד לצורך
הצילום במגפיים ובפובעי פרווה. במקום זה בילו השתיים כשבוע
ימים, מבלי לצאת מפתח הבית, כשבעלה של האם מביא להן את
מזונן אל מקום המחבוא. עתה נעלמו השתיים ואין יודעים היכן הן.
הרומן שהתנהל במשך שנתיים בין משה
דיין לבתה. סיפורה נמשך כשלוש שעות
וחצי, נרשם מפיה. הצלם צילם את אלישבע
ואמה בתוך מקום המחבוא שלהן.
כשסיימו את סיפורן, שנשמע דמוני ודמיוני,
ביקשו להעמיד לרשותן פרקליט כדי
לשקול באיזה דרכים משפטיות ניתן לנקוט
כדי להסיר את הלחץ מעליהן, שלדעתן
נועד למנוע מהן למסור את הסיפור.
למחרת, ביום רביעי בערב, הגיע עורך-
הדין אמנון זכרוני למקום מחבואן של
שתי הנשים. הן גוללו בפניו את פחדיהן
וחששותיהן, גילו כי קיבלו איומים טלפוניים,
מאנשים שזהותם מוכרת להן, כי
יציתו את ביתן. כאשר השתכנע עורך-
הדין זכרוני כי סיפורן של שתי הנשים
הוא מבוסס ורציני, נקרא למקום גם ח״כ

את הפרשה — עשוי לשים קץ לרדיפתן
ולחיי הפחד והמיסתור שלהן. סוכם עם
האם והבת כי אם יזדקקו לעזרה מיידית,
יוכלו לפנות בכל אחת משעות היום.
והלילה ישירות לח״כ אבנרי ולעו״ד זכרוני.
היה
זה אחד השבועות הארוכים
שהכירו אנשי המערכת לאחרונה. הטלפון
לא חדל לצלצל בבתיהם של אותם
חברי מערכת שקיבלו על עצמם לטפל
בפרשה. אלישבע לא פסקה להתקשר בטלפון,
כשמדי פעם היא מזעיקה עזרה
מיידית. חמישה מאנשי המערכת ביקרו
במרוצת השבוע במקום המיסתור של
אלישבע ואמה.
אותה שעה נבדק החומר שמסרה אלי-
(חמשך בעמוד )22

השכנים הסתכלו ]וחגים בבלונדית חג

דירת חן ו7ונ

לא רק מוסררה והתקווה סובלות ממתחים חברתיים. גם תל־אביב—
ולאו דווקא ברם־התימנים. באחד האיזורים חאקסקלוסיביים ביותר
של העיר, ברחוב של״ג, עלה השבוע המתח החברתי למימדים
מסוכנים. גרמו לכך ההתרחשויות, בליל השישי האחרון, בדירה
מיספר 6שבבית מיספר ך. השכנים האריסטוקרטיים, הרגילים

לשקט ואורח־חיי
המוארים, בצעיו
שחורת־שיער, הח
באמצע החדר, ה
שהדהים את חס

גמרכז המסיגה עמד הריקוד הסוחף של שתיים מהאור־
71 \ 1 1ר 1ת | 7 | 1 \ 1
חות, תיירות מגרמניה שנכנסו לאקסטאזה, עד שאינגריד

בראו! החלה להפשיט את לינדח פרקר. ברקע: אשתו של המתופף זוחר לוי.
שש ל דלת דירת הדולצ׳ה ויטה מסעירה
> השכנים מתנוסס השם שטוצנר. אבל
ספק אם אדון שטוצנר האלמוני היה מתאפק
מהתקפת־לב, לוא היה יודע את
המתרחש בדירתו.
האחראית למתרחש שם היתה לא אחרת
מאשר נעמי אדווה, ששכרה את הדירה
מאריה קוגוט, האוהב להיקרא מתווך הבוהמה.
נעמי היתה גם האחראית לתמונה
של תומרקין על הקיר — מתנה שקיבלה
מניסים עזיקרי, שקיבל אותה במתנה מ־תומרקין
לפרמיירה של גודו — לצילום
של נוראייב, פוסטר של דלי, ציור של
כושי ענק, ולמיזרונים הרבים שהיו מונחים
על הריצפה.
היא גם היתה האחראית לאורחים ש זרמו
לדירה ללא הרף מאז עברה לגור
שם: אפשר היה למצוא שם, מפה לשם,

אינגריד מתאמצת,
71 *1 1 1 1 1 1 1
למדה נהנית. מש־

הקהל צופה: משמאל עדה
ליפשיץ, נעמי אדווה ואלמוני.

הגוצו הסוני

לינדה, דוגב
לחיעתר לר
כשנותרה במגפיים וסליפ בלבד, כשהיא מ
בשלהם — בים משקאות וכיבוד שכלל כבד

!שיטת את השחוחוות

ה ויטה

1סולידי ברחובם, הסתכלו מהופנטים דרך החלונות
ז הבלונדית שחיזרה בהתלהבות אחרי יפהפיה
ה מפשיטה אותה, אט־אט, בתנועות ריקוד חינניות,
ואירה אותה לבסוף עירום וכמעט ערייה. האירוע
:נים חיה חלק מהמשך מסיבת סילבסטר ארוכה.

רגע במסיבה: נעמי אדווח מתייגעת בחיסול
בקבוק ויסקי. לצדדיה הלגה, תיירת מגרמניה,
ושמואל, קיבוצניק מתל״יוסף. למסיבה, שנמשכה שבוע תמים, הגיעו, בשיאה ביום
שישי, כל המי־ומי של החברה והבוהמה, שנחנו מהופעה בלתי שיגרתית ביותר.

ובשת במטרה

את מבקרת הארץ הדה בושם, את מייק
בראנט, כשהוא בארץ, את להקת אחרית
הימים משחקת עץ או פלי — אבל לא על
אגורות — ואת מי לא.
והיא גם היתד, האחראית למסיבת יום
השישי האחרון — מסיבה שנמשכה בעצם
ללא הרף מאז הסילבסטר. הסיבה:
הוויסקי שקיבלה נעמי לסילבסטר במתנה
לא נגמר, והיה צורך לגמור אותו. המאמץ
ההירואי נמשך שבוע תמים — עד
שבקבוק הוויסקי האחרון נסתיים.

המשורר דויד אבידן 1

| | ואשתו לילי, שנפרדו \

ועומדים להתגרש, נראו צמודים במסיבה/ .

סהר חצובים

חים עוקב
בדריכות אחרי הריקוד המרתק. למטח :
אחרי המופע המרהיב שנערך בדירה
עקב גם זוג של שכנים נדהמים.

נית ממינכן, ניאותה, לאחר חיסול בקבוק שמפניה,
יזוריה של חברתה, המשיכה לרקוד בהתלהבות גם
וגינה את גיזרתה הפנטסטית. האורחים, טרודים
>ם זיתים ומרק עצמות — גילו עניין מנומס בלבד.

דבי, תיירת מארצות״הברית, שיגעה את הנוכחים ברגליה
הנהדרות, עטופות המגפיים ותשורטס, ובפיאה הנוכרית שלה.
האורחים במסיבת חיו דוגמה לקוקטייל קלאסי שמכינה נעמי אדווח :
קציני צח״ל, קיבוצניקים, תעשיינים וחתיכות״זוחר המבלים יחד גחנרותה.

הת״וים

(המשך מעמוד )19
שבע להעולם הזה בקפדנות ובזהירות
רבה. פרטים רבים מסיפורה אומתו באמצעות
מימכים והקלטות אוטנטיות, שאי
אפשר היה לפקפק באמינותו. פרטים רבים
אחרים אושרו ואומתו על ידי חקירה
נמרצת שהקיפה עדים רבים. ככל שהת־אשר
הסיפור והתגלה כאמיתי, צצו ממנו
יותר ויותר משמעויות ציבוריות ולאומיות,
שחייבו את פירסום הפרשה במלואה.
גם הצורך להגן על אלישבע ואמה
ולהסיר מהן את הלחץ שנועד למנוע
מהן לפרסם את פרטי הפרשה, חייב את
פירסום הסיפור. לשם כך, נעשו צעדים
החורגים מהנוהג המקובל בהעולם הזה.
בעוד שבדרך כלל חלים כללי סודיות
על החומר העומד להתפרסם בעתון, הרי
שהפעם היה ענין בכך שהנוגעים בדבר

בין אלישבע ואמה מצד אחד ובין מערכת
העולם הזה מצד שני. סיפור הפרשה
וחלק מהמיסמכים המוכיחים אותו, היו
כבר בידי העולם הזה ולגבי פירסומם
לא התעוררה שום בעיה. הבעיות שהתעוררו
היו לגבי פירסום הסיפור האישי
המלא מפי האם, על מה שעולל שר־הבטחון
לבתה. סיפור זה היה צריך להתפרסם
הן בהמשכים מעל דפי העולם הזה
והן בצורת ספר. לגבי סיפור זה הוסכם
שהאם, אלפרידה ברשל, תקבל סכום של
10.000ל״י. כל פרטי ההסכם סוכמו בדיון
שנערך בין האם ובתה לבין עורך־דין
זכרוני וח״כ אבנרי, שבאחת הפגישות
אף הביאו עמם נוסח כתוב של ההסכם
עליו הוסכם מראש.
נותר רק האקט הפורמאלי של חתימת
החוזה, שנדחה בגלל סיבות טכניות. האם
ובתה רצו להוסיף עוד מספר פרטים
טכניים בחוזה לגבי צורת התשלום. בינתיים,
הן נתנו להבין, לא רק שהסכמתן
נתונה לפירסום המלא של הסיפור, אלא
שהן רואות בפירסום זה אמצעי חיוני
להפסקת הלחץ והאיומים עליהם במטרה
למנוע את פירסום הפרשה.
כפי שסוכם, היה החוזה צריך להחתם
ביום השבת האחרון. באותו יום היה
צריך גם להשלים את הסיפור שכבר נמסר
קודם לכן במלואו. כפי שסוכם היה העולם
הזה צריך גם לשכור על חשבונו שומר

בבוקר יום השבח התכונן כתב
העולם הזה מרסל זוהר לצאת לדירת
שתי הנשים, כדי לפגשן בשעה 10 בבוקר,
כפי שנקבע. לפני שיצא מביתו, התקשרה
אליו אלישבע, ביקשה אותו לדחות את
בואו לשעה .11
כעבור כמה דקות צילצלה אלישבע לביתו
של ח״כ אורי אבנרי. קולה נשמע
היסטרי .״אתה מוכרח לבוא מיד! זה
חשוב ביותר!״ אבנרי הודיע לה כי יגיע
תוך חצי שעה. אלישבע נשמעה מבוהלת,
תבעה כי יבוא מיד.

״ידיד ה מ שפהה״
בחדר
ן * ינ תיי ם, בשעה ,11 הגיע מרסל זוהר
1לבית־המלאכה מאחורי כסית, ששימש
מקום מיסתור לאם ובתה. הוא הופתע
למצוא בחברתן גבר אלמוני, בלתי מוכר
לו, מקריח ומרכיב משקפיים כהים.
אלישבע ואמה נראו מפוחדות ומבוהלות,
כפי שלא נראו קודם לכן. לשאלת
מרסל בדבר זהותו של האלמוני, השיב
הלה :״אני ידיד המשפחה.״ אלישבע סיפרה
לכתב כי טילפנה לאבנרי לביתו, ביק שה
ממנו להגיע מיד, אך הוא טרם הגיע.
כשצילצל מרסל לאבנרי מהמקום, נמסר
לוי כי אבנרי יוצא מיד למקום.
״אני מוכרחה לדבר איתו,״ אמרה אלישבע.
״האם
קרה משהו ז״ שאל מרסל, שהבחין
שמשהו מוזר התחולל בחדר.
״אני חייבת לדבר איתו!״
האם ישבה לידה עצובה ושותקת.
הכתב יצא מחדירה, המתין בכניסה ל בית
לאבנרי. כעבור עשר דקות הגיע
אבנרי למקום. הם ניגשו לפתח דלת
המחבוא, צילצלו בפעמון. מהעבר השני
של הדלת לא נשמעה כל תשובה או
תזוזה.
מישהו הציץ מבעד לחריר שבדלת, אך
לא גילה את זהותו. כעשר דקות המשיכו
השניים לצלצל בפעמון. שום תשובה לא
נשמעה מהחדר. הם ניגשו לטלפון הקרוב,
טילפנו למספר הטלפון של מקום המחבוא.
מהעבר השני של הקו נשמע קולו של
גבר בלתי מוכר.
״אפשר לדבר עם אלישבע ו״
״היא יצאה,״ השיב הגבר ,״חיא תחזור
בעוד שעה.״
היתה זו תשובה מוזרה, שכן איש לא
יצא מהדירה. אין גם אפשרות לצאת
ממנה בדרך אחרת. כעבור שעה, כשחזר
מרסל לדירה, לא נשמע ממנה כל סימן
חיים. כך קרה גם כשחזר למקום פעמים
נוספות במשך היום.
היה ברור כי מישהו הפעיל לחץ כבד
כדי למנוע כל קשר נוסף בין שתי הנשים
לבין העולם הזה, בנסיון נואש למנוע
העברת מידע נוסף על זה שכבר הועבר.
אלישבע ואמה נעלמו מאז כאילו בלעה
אותן האדמה. הטלפון בדירתן ובמקום
המחבוא שלהן מצלצל מבלי שאיש יענה.
אף אחת מהן לא התקשרה ולא נתנה
סימן חיים. רק בערב יום הראשון השבוע,
הגיע מכתב מוזר, בכתב בלתי מזוהה,
עם חתימה של ״אמה של אלישבע״,
שביקש לשלוח אליה חזרה את ״החומר״.
כך, בצורה מיסתורית, שחלקים ממנה
עדיין אפופים חידה, נעשה נסיון להשתיק
את אלישבע צ׳יזיס ואמה, ולמנוע מהן
את פירסום הפרשה.

איו מי ם
וי מזי ס

ך! חשתקתן וכחערמותן של אלי-

במקום המחבוא, שם הסתתרו אלישבע ואמה בימים האחרונים,
אחרי שהפכו מטרה לאיומים ולעיקוב, נראית אלישבע כשלצידה
כלבת-הצייד המנומרת החומה שלה. ברקע נראים הקולבים של בית־המלאכה
לשמלות השייך לאמה, שם עוזרת אלישבע בניהול העסק.
ידעו כי החומר המסויים הזה, הנוגע
לפרשת יחסי משה דיין ואלישבע הגיע
לידי מערכת העולם הזה, וכי הוא יפורסם
בהעולס הזה. ידיעה כזאת היתד, מורידה
מיד כל נסיון להפעלת לחץ נוסף על
אלישבע ואמה.
מסקנות אלה הביאו לגיבוש ההסכם

חמוש מיוחד, שיתייצב בפתח מחבואן
של שתי הנשים כדי להגן עליהן מכל
נסיון של התנכלות לשלומן ובטחונן.
ואז, בבוקר יום השבת, כשנראה חיה
שאין עוד שום מניעה לפרסום הפרשה,
וכשכל הסידורים לפירסומה כבר הושלמו,
אירעה תפנית של 360 מעלות במצב.

64 שבע ואמה, לא הסתיימו הנסיונות
למנוע את הפירסום בהעולס הזה. למרות
שלא היתד. כל פניה ישירה להימנע מסיר-
סום החומר, נשלחו רמזים ואיומים מכיוונים
שונים ומחוגים שונים. בין השאר
הושמע גם האיום לפרסם ״במיליון עותקים״
,פרטים מחייו הפרטיים של אורי
אבנרי.
איומים אלה, כמו נסיונות אחרים, אין
בכוחם למנוע את הפירסום. העולם הזה,
מתוך אמונה עמוקה, ש״פרשת אלישבע״
של משה דיין, היא פרשה בעלת חשיבות
ציבורית ממדרגה ראשונה, שיש להסיק
ממנה את מלוא המסקנות המתבקשות כדי
למנוע בעתיד אפשרויות פגיעה באינטרסים
לאומיים, סבור כי חובתו היא לפרסמה
במלואה.
אחרי שייבחנו הצדדים המשפטיים
המלאים של הפרשה, ואחרי שיאומתו כל
הפרטים ופרטי הפרטים הקשורים בה,
יפרסם העולם חיה בגליון הקרוב, את
הפרק הראשון ב״פרשת אלישבע.״

במדינה
(המשך מעמוד )16
שבוע פירסמה ״מכתב גלוי לחברה גולדה
מאיר״ בשבועון מפלגת העבודה אות.
אימה מפני נקמגות. כתבה אלוני,
בין השאר, באותו מכתב :״אנחנו יודעים,
שבחברה דמוקרטית בוטחת לא הביאה בי קורת
על סדרי השלטון ופעולות הרשות
המבצעת לפאשיזם. רק אדישות של הציבור
וחעתונות, או פחדם מפני הרשות,
השונאת ביקורת ומחפשת דרכים לסתימת
פיות, תרמו לערעור הדמוקרטיה ולעליית
שלטון טוטאליטארי. כשאת מדברת על
אנשים ש״נזרקו״ מגלי צה״ל ומתמרמרת
על שניתן להם להביע את דעתם במסגרת
אחרת, כשאת מתמרמרת על העתו־נות
באופן כללי, כשאת טוענת נגד חברי
מפלגה שהם שותקים לחברה שמדברת
וכר, אז אומנם מתגנב הפחד, שחופש ההבעה
נמצא בסכנה בארץ, וכי יד נקמנית
תטפל במעזים לבקר.״
״...הערות אחרות עושות רושם . ,שאת
מטילה את האוטוריטה שלד למסע החרמה.
האומנם זהו בדיוק מה שאת מכנה דמוקרטיה
...האינך יודעת שבארץ זו יש
אימה מפני נקמנות. הרוצה שאספר לך
מה רב מספר האנשים שהשביעו אותי
לשתוק ולהזהר מפני שבעלי ״עובד מדינה״
ועוד יתנקמו בו בשל דברים שאמרתי
אני.״
״?;נין של מה ככד•״ המשיכה שולמית
אלוני וטענה במכתבה הגלוי לגולדה
:״כנראה שבתוך כת המובחרים,
הכת המשפחתית מימים ימימה, שם מותר
לריב, לבקר, להזדעזע, לכנות את המפלגה
טאמאני־הול ואחר־כך להתפייס, ל-
להשלים ולגונן זה על זה. לאזרחים אחרים
אסור! הם חייבים לציית, לתת אמון,
ובעיקר חובתם לתת אמונם בהנהגה, להלל
ולשבח ולענות אמן, וכל המעז אחרת,
יש להשתיקו, שמא יביא את הפאשיזם.״
בישיבת לשכת צמרת העבודה, ביום ה׳
חמישי האחרון, שהתכנסה לדון בענייני
שבועון המפלגה דל התפוצה, לא יכלה
ראש־הממשלה שלא להתיחס למכתבה הגלוי
של שולמית אלוני. היא עשתה זאת
בצורה דמוקראטית למופת, שאין בד,
אפילו נימה של פאשיזם .״לא חשוב מה
שהגברת אלוני חושבת עלי,״ אמרה גולדה
,״הדיון איננו על עניינים של מה

מפלגות
ה דו לו ת ויטה
של דולצ׳ין
גח״ל כימעט התפוצץ. ויחד עימו —
מכעס — מנהיג־חרות מנחם בגין.
מאחורי גבו, כרתו שותפיו הליברליים
הסכם עם שני פלגים קטנים — המרכז
החופשי והרשימה הממלכתית — להקמת
״גוש טכני״ בקונגרס הציוני הכ״ח. לא
בטוח אם היה בכך הפרת ההסכם בין
שותפי גח״ל. אך איו ספק שהיתה בכך
פרובוקציה גלוייה כלפי בגין עצמו.
כי שינאתו הלוהטת של בגין לשמואל
תמיר, שניסה לפני חמש שנים לנעוץ !
סכין בגבו, ידועה לכל.
המקדם השדישי. האיש שיזם וביצע
פרובוקציה זו הוא עסקן ליברלי ממושקף
ובריא־מידות, גיזבר הסוכנות אריה דול־ :
צ׳ין.
דולצ׳ין, שחי במכסיקו, בא במגע עם
הציבור הישראלי רק כאשר נבחר להנהלה
הציונית והשתקע בארץ. אך מאז
היתד, עלייתו מהירה. כאשר הוקמה ממשלת
הליכוד הלאומי, כבר היה די בכיר
כדי לזכות בכהונת שר בלי תיק מטעם
הליברלים — השלישי בצמרת המפלגה.
נראה כי לא בטח באריכות ימי הממשלה,
כי הוא דאג שמקומו בגיזברות ה סוכנות
לא ייתפס. כשפירק בגין את הליכוד
הלאומי, על אפם ועל חמתם של דול-
צ׳יו וחבריו, חזר דולצ׳ין לכהונה הציונית.
ה״ 11 הגואלים. אולם, כמומחה ציוני,
ידע דולצ׳ין שגם כהונה זו נתונה בסכנה.
כי בגלל שינויי־הכוחות במחנה הציוני,
עמדה מפלגתו הליברלית לרדת בקונגרס
מן המקום השני למקום הרביעי — כפי
שאכן קרה השבוע, עם היוודע תוצאות
חלוקת המנדאטים האמריקאיים.
כהונת הגיזבר מגיעה, לפי המסורת. ,
לסיעה השניה או השלישית בגודלה בקונגרס.
כנציג הסיעה הרביעית, אין לדול-
צ׳ין כימעט סיכוי לחזור לכסא הגיזבר.
העולם הזה 1793

לכן כרת את ההסכם החשאים עם המרכז
החופשי ( 4מנדאטים) וע״מ ( 7מנדא-
טים) .ה־ ,11 כך קיווה, יקפיצו את הגוש
הטכני על פני סיעת המפד״ל, לפחות.
השבוע נסתבר שגם זאת היתד, טעות.
ה־ 11 לא יכלו לתקן את המצב.
חזרה לממשלה. השאלה העיקרית
היא: מדוע לא הקים דולצ׳ין גוש טכני
עם תנועת החרות, שהיא גדולה הרבה
יותר משני הפלגים 1
לכך יש לאנשי חרות תשובה: דולצ׳ין
רוצה לפוצץ את גח״ל. הוא מקווה, לדבריהם,
שאחרי הפילוג יצטרפו הליברלים
לממשלה — ואז יחזור לכהונת שר בממשלה.

הינס

פלסטין

שו ת

בבספי

מדוע
הם באו?
היה זה מסמר הערב, נצחון אישי של
שר־הביטחון.
במסיבה של משה דיין לכבוד החלפת
הרמטכ״לים, בלטו בין האורחים העליזים
רשאד אל־שאווה, ראש עיריית עזה, ועלי

כל תוכניות ״יתרון״ של בנק
דיסקונט מעניקות ל ך שמירה
על ערךכ ספ ך ע״יהצ מד ה
למדדהמ חי רי םלצר כן,
תוך הבס חה לקבלת הכנסה
גבוהה פקודה ממס־הכנסה.
הכסף עומד לרשותך בכל עת
עם מתו הודעה מו קדמת של
} 0יום.
בחר את התוכנית המת אי מ ה
לד ביותר לפי צרכיך ואפשרו־

אל־שאווה

יותיך: חשבון ׳יתרוך ,־יתרון־
ביטוח״ ,־יתרודהכנסה־שוטפת־,
״יתרון ־ביטוח הכנסה שוטפת־,
״יתרוו־לכל״.
פרטים מלאים בכל אחד מסניפי
בנק דיסקונט.
אחרי שעות העבודה תוכל להתקשר
עם בגק דיסקונט באמזגעות ה־דיקקז־נטופון־
.פנייתך תוקלט ותענה דבר
ראשון למחרת בבוקר. חייג תל־אניב
טל , 54572 .ירושלים על 2* 50 .נ,5
חיפה טל.521295 .
מושפל מוחמד אל־ג׳עברי. ראש עיריית חברון.
ראש עיריית שכם סירב לבוא. אולם חיוכם
היה מאולץ.
למה באו ראשי עזה וחברון לשימחת
האלופים הישראליים ן
השפלה עצמית. השניים ידעו היטב
שהופעתם ההפגנתית במסיבה זו, לאור
המצלמות, תנחית מהלומה ללא־תקנה על
מעמדם. כי בעיני הפלסטינים השפילו את
עצמם בהופיעם בחג הכובש, ונתנו בידי
אויבי ההגדרה העצמית הפלסטינית —
המישטר הירדני והפידאיון — חומר אידיאלי
להכתמתס כמשתפי־פעולה עם הכובשים
וכסוכני ישראל.
אם כן, למה באו?
התשובה הפשוטה: לא היתה להם ברירה.
אל־שאווה
היה נתון בחקירה, עקב
גילוי הפדאי המתאבד בביתו. ניתן היה
לדון אותו למאסר, לפוצץ את ביתו.
תחת זאת יצא בלי עונש. אין ספק כי
הופעתו במסיבה, כמיצוות דיין, היא תשלום
חלקי על חשבון זה.
אל־ג׳עברי השתדל למען אל־שאווה, ונראה
כי חש התחייבות דומה.
מי מעוניין? מבחינה זו, היה זה באמת
נצחון לדיין. הוא הוכיח שהוא יכול
לכפות את רצונו על ראשי״הערים האלה.
השאלה היא: איזה עניין היה לממשלת
ישראל ״לשרוף״ שני ראשי-ערים אלה,
שהם מן הנציגים הבולטים ביותר של העם
הפלסטיני, ומועמדים טבעיים לתס־קידי-מנהיגות,
כאשר ייפתח משא־ומתן לשלום
בין ישראל והפלסטינים?
האם היה דיין מעוניין רק בנצחון רגעי׳
כדי לבצר את מעמדו אחרי הפירסו־מים
השליליים על עסקיו — או שהשפיל
את המנהיגים בכוונה כדי להנחית מכה
נוספת על רעיון השלום הישראלי״פלסטיני?
ו ־ו ״יי ד ד

ד ־ ־י ס דן ו נ בו

תעריפון המנרי של
החל ם־1.12.1971

הווו 0 3

לשנח בלירות

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

הו ה
ל !/2-שנח
מחיר חוצאות
העיתון משלוח

43 = 6+37
46 = 9 + 37

• דמי המנוי בארץ
• לכל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות־הברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
למקסיקו ופנמה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד

45 + 70
36 + 70
76 + 70
115 106
146

80 + 70
105 + 70
100 + 70
135 + 70
150 175 170 205
220

60 = 23 + 37
55 = 18 + 37
75 = 38 + 37
40 + 37
53 + 37
50 + 37
68 + 37
75 + 37

90 87 105
112

ילידי הארץ,
ץ* ח הניא קבוצת צעירים ישראלים
!4להחלטות כד. קיצוניות, חגוכלות במרד
בממשלת ישראל 1

מדווחת כתבת ״העולם הזח״
אלה ברקת:
״בואי תראי בעצמך מה גרם לנו להחליט
ככה,״ הזמין אותי זכריה הראל 29 צבר
ממוצא תימני.
המקום הראשון אליו הוא לקח אותי,
היה הצריף של רפי ( )26 ורחל ( )24 אידן
— זוג צעיר במדינת ישראל. זוג טיפוסי,
שאין לו אבא עשיר, ולא הכנסה גדולה.
דלת הכניסה נפתחת לתוך דירה מיניאטורית
— 20 ממ״ר. הדירונת מחולקת
לשני חדרונים ומטבח, מסדרון צר ונוחיות.
הכל מיניאטורי: שתי מיטות סוכנות
דבוקות זו לזו, דבוקות לקירות החדר
הצר — ודלת.

כמו חיו ת
בכלוב
אץ מקום בחדר אפילו לכיסא. כאן
^ ישנים שלושת הילדים של רחל ורפי,
— דור שני בארץ.
בחדר הסמוך — ארון בגדים ומיטת
סוכנות צרה המשמשת את רפי ורחל.
חדר זה אינו סגור, נפתח למטבח צר,
ששולחן אוכל ושלושה כיסאות אינם מאפשרים
תנועה חופשית ליד הכיור.
אומר רפי המזוקן :״כשהיינו זוג צעיר

ההחלטות, שקיבלו חמישים הצעירים והצעירות שהצטופפו
בחדר הצר, היו חמורות ביותר: בשלב ראשון יפלשו לבניין המו•
עצח המקומית, יישתקו את עבודתח, יתנגדו להוצאתם משם
בכוח — עד כדי שפיכות דמים. בשלב שני, ישרוף כל איש את
ביתו, ייוותר עם משפחתו תחת כיפת חשמיים. במקביל, מרגע
תחילת המאבק, יפסיקו כולם לשרת במילואים, ידאגו לחוריד
את הפרופיל הרפואי שלחם לב.כ.ת. ואם כל זה לא יעזור —
ינקטו באלימות גלוייה :״ניהפך לפושעים,״ ביטא הרצל כחלוני
את דעת חבריו .״אני אשתמש בכל אלימות שהיא כדי להשיג
את מטרתנו. יותר גרוע מעכשיו, בין כה לא יכול לחיות לנו.״

אלימות.גככחג
פושעים!״ ד
״]היה
״אם שום דבר לא יעזור, נפעיל
לחיווו — לא נמשיך 1בשום אופן לא נמשיך !״

ב11 ומת1וי

ך | 1ך ה [ 1 1זכריה הראל זכח בירושה, הצליח בעזרת
^ 11111 / 13 נס זח לצאת מהמעברה, אך נשאר
לצד חבריו הוותיקים שנותרו תקועים, עומד בראש מאבקם
למען תנאי דיור אנושיים יותר לתושבי חמעברח.

מרביצים
״כשאנחנו
11דייהת 119
11 #1ילדים, אנחנו לא עור

רים לעלייה מקשח חנניח אזולאי .״אז למה לעולים
מגיע, ולנו לא ז מח יש, אנחנו לא בני״אדם 1״

הנאלצים לגור במעברה,
בלי ילדים, ראינו בצריף הזח התחלה
לחיים משותפים. היינו אופטימיים. במו עצה
אמרו כי במשך הזמן יקימו לגו
שיכון לזוגות צעירים. האמנו להם, כמו כולם
כאן.
״היום, עם שלושה ילדים, אנחנו מרגישים
כמו חיות בכלוב.״
ליפליד ועכברושים
* צאנו החוצה. קשה היה להאמין, אבל
באבן־יהודה, ב* ,1972 עמדה לנגד עיני,
חיה ונושמת, מעברה. לפני שמונה שנים,
יצא ממנה אחרון העולים החדשים. היום,
מאכלסים אותה צעירים ילידי הארץ. הנוף
— לא נשתנה מאז שנות החמישים: על
גיבעת חול הגובלת בפרדסי השרון וכביש
חיפה—תל-אביב הישן ניצבים זועקים
בעלבון צורב 50 ,צריפוני אזבסט. דרכי
עפר בוציות מפרידות בין צריף לצריף.
זוהמה וליכלוך מהווים מחבוא לעכברושים.
חבלי כביסה מתוחים בין גגון אזבסט
וצריפוני פח. ילדים משחקים בינות שיחי
צבר יבשים. זוגות צעירים עומדים בפתח
צריפונם הדל, מביטים בשיממון בנוף הקודר.
״אני
גרתי כאן עד לפני שנתיים,״ אומר
זכריה .״היה לי מזל וקיבלתי ירושה, וע ברתי
לבית של ממש, בעין־יעקב, על-יד
השכונה. אבל הלב שלי נשאר כאן, עם
החברים. לולא נם הירושה שלי, הייתי
נידון גם כן לחוסר תקווה כל חיי.״
צריפים ואזבסטוצים מטים ליפול,
זכריה מוביל אותי, לצריף אחר. בצריפם
לוהטים בקיץ וקפואים בחורף —
של אבנר ( )24 גדסי וכוכבה ( )23 אשתו,
התמונה דומה לזו של האימים. צפיפות, דרכי עפר ההופכות לבוץ עם גשם ראשון — ערימות אטפח
צפיפות נוראה. לזוג שני ילדים, כוכבה ב־ וקדרות — זהו הנוף במעברת אבן־יהודה( .ברקע — בניין

1וף מול 1וו

מגורים מודרני, השייך לשכונת עין־יעקב) .בתמונת מימין:
הנוף האנושי. צעירי המעברה — כולם ילידי או כמעט״
בעת אסיפת
בריכוז,
הארץ — מקשיבים ילידי ההתמרדות בשבוע שעבר. מימין: אבנר גדסי. משמאל: שלימן.

הלאה: רות ומשה כהן ( )25 נשואים שנתיים
וחצי. ישנים על מיטה צרה בחדרון
הזעיר, יחד עם שני ילדיהם הפעוטים (שנה
ושלושה חודשים, ותינוק בן חודש).
הלאה: הרצל כחלוני ,23 ,עומד להינשא
בעוד חודשיים. בינתיים, מתגורר עם הוריו
ו־סז אחים ואחיות — גם הם בצריפונים.
הלאה: ציון דרכי ,29 ,דוחה שוב ושוב
א תנישואיו לחברתו מכפר־סבא .״נפרדנו

אביב, ברחביה, או על הכרמל, הגר בדירה,
לא מרווחת במיוחד, של מאה מ״ר. היא
לא ניתנת לתפישה בכלל למי שלא חי
בעצמו בתנאים כאלה, לא חש את המתח,
שחיקת העצבים והמועקה שגורמת הצפיפות
הפיזית הנוראה. מתח ומועקה,
שכאשר הם מצטברים, יום אחרי יום, שנה
אחרי שנה — ללא תקווה לשינוי, אי-פעם
— הם ססוגלים להטריף דעתו של אדם.

5נפשות -ב־ 20מ,

רפי ורחל אידן, ושלושת ילדיהם. לחמש
הנפשות — צריף בן שני חדרים, ששטחו
כולל 20מ״ר .״כיסינו את חקירות בטאפטינז,״ אומרת רחל ,״כדי שזח ייראה
כמו בית, אבל חדירח לא גדלה מזח. אנחנו מרגישים כמו בכלוב.״

חודש השמיני .״איפה נגדל אותם?״ הם
שואלים בייאוש. לאיזה חיים הולכים הילדים
שלנו ן למה נותנים לעולים החדשים
הכל — ואותנו דופקים?״

חו מ ת
אדי שות
* 4ספר ז כ רי ה: אצלנו כולנו ממשפ-
* 1חות מרובות ילדים. כשאחד עומד להינשא,
אין לו אפשרות לגור הלאה עם
הוריו. כך בעצם הגענו לכאן. כשהמעברה
עמדה לפני חיסולה פנינו למועצה וביקשנו
פיתרון לזוגות הצעירים שלנו. אמרו לנו,
בבקשה, בתור פיתרון זמני תוכלו לגור
באזבסטונים המפונים על-ידי העולים ה-
דשים. ואחר כך ניבנה לכם שיכון לזד
גות צעירים. כל פעם היתד, המועצה עושה
רשימה להרשמה לשיכון המובטח — אך
עד היום לא הוקם השיכון. רק בזמן הא חרון
התחלנו להבין שאנו עומדים כאן
בפני חומת אדישות, ואם נמשיך להאמין
להבטחות — נישאר ככה כל חיינו.״

אנו נכנסים לביקור באזבסטון של מש פחת
מהוד. אסתר מהוד היא בת ,24 וכבר
אם לשישה ילדים. משפחתה קיבלה אמנם
צריף כפול — אך הבעייה רחוקה מפי-
תרון. בארבעה חדרונים של 3ממ״ר כל
אחד, גרות תשע נפשות. אסתר חדלה
מזמן מהנסיון לשמור על הנקיון .״שישה
ילדים זה לא משחק !״ היא אומרת.
הלאה: יעקב יעיש. אב לארבעה. כפועל
פשוט בבית האריזה המקומי, הוא מפרנס
את משפחתו בקושי. אשתו חולנית. נוסף
לילדים ולבעל, עליה לטפל נם באמה
הזקנה .״בעלי כל הזמן בדיכאון,״ היא אומרת
.״פשוט אין לנו מזל בחיים.״
הלאה: רינה ( )23 וחיים ( )26 דדוש.
הורים לתאומים בני שבעה חודשים. ביתם
הזעיר מסודר ונקי. שתי העריסות בחדר
המיניאטורי אינן מאפשרות מקום לזוז.
״האושר כשנולדו התאומים, נהפך לכאב,
כשהבנו שלעולם לא נגיע לדירה של
ממש,״ אומרים בני הזוג. רינה צברית,
ממוצא תימני. חיים יליד טריפולי, שעלה
ארצה כתינוק. זוג צעיר נוסף במדינת
ישראל.

11111 1עמוד חבלי״כניסה נראה כצלב המשקיף על העוני חמדכא
של שכונת חאזבסטונים. בצריפים פרימיטיביים אלה

(בחזית: צריף שקירותיו לוחות עץ וגגו רעפים. מימין — קירות אזבסט וגג פח<,
שנעזבו על״ידי העולים הראשונים בישראל, מתגוררים אזרחים ילידי הארץ.

נבר 20 פעם בגלל זה. איך אפשר להתחתן
ולהוליד ילדים ככה?״
״התמונה ברורה?״ שואל אותי זכריה.

ך* ן, התמונה ברורה. היא קשה קצת
לתפישה, אולי, לזוג צעיר בצפון תל-

ביחוד כאשר אדם זה הוא יליד הארץ,
הזוכר כי אפילו העולים שהובאו לאת
בשנות החמישים הקשות כבר אינם גרים
במעברות, והרואה מה מקבל עולה המגיע
היום לארץ — בעוד שהוא ומשפחתו,
בגלל צורה מסויימת של צדק מוזר שהוא
אינו מסוגל להבינו, אינם מקבלים כל
עזרה, נידונים, אולי לכל חייהם, להמשיך
(המשך בעמוד )25

זה השבוע שלן, רבים
סיכוייך לזכות בפרסים
ובהגרלות, אם
אתה מהמר. באהבה
תחיינה לן הצלחות
שלא פיללת לחן, בייחוד
בראשית השבוע.
עיסוקין הרבים ימנעו
ממן לנצל הצלחות
אלו, אן תהיה מרוצח.
לבת טלה, יש גם סיכויים
טובים להצליח במיבחן חומרי, אן
צפויות התנגשויות עם בני מזל טלה.

המסע לא יתבטל, ואם
יתבטל — תבוא במקומו
הבטחה קוסמת. עים־
קה גדולה, אותה החלטת
לבצע, תצא סוף-
סוף לפועל. היא גם
תישא רווחים גדולים.
נסה להשתמש בכסף
ז1 2נאפו׳יל -
;!0בלי אי
שתרוויח פעם נוספת,
אבל בזהירות. אל תיתן
להצלחה לסנוור אותך ושקול כל צעד
בטרם ביצעת אותו. את, בת, שור, ערכי
בשבוע זה את כל הקניות שתיכננת. במישור
הרומנטי אומנם צפוייה לך הצלחה,
אך היא חולפת. הרבו בנסיעות ארוכות.

שוו
1 תפסיק כבר 1חלומות,
אנחות ומכתבי-
אהבה לא ישברו את
הקרח. דרושה העזרה
ובעיקר — דרוש חוש
מציאותי. בכלל, מוטב
שלא תסמון השבוע
על ריגשותין. הרבה
יותר בדאי שתעשה
ב מ אי -
20 גיונ׳י
דברים בטוחים. את
תפגשי בבחורה שתפתח
בפנין אופקים חדשים. בטחי בה —
לא לגמרי. בייחוד אם היא מזל גדי.

תאוחיס

לאחר הפסקה ממושכת,
חזרת לעצמך, נצל את
השלווה היחסית ממנה
אתה נהנה כדי לקדם
את מעמדך בעבודה.
פקח עין על שותפיו
ועל הכפופים לך, ואל
תהסס להעיר להם כאשר
הם מתרשלים. במישור
הרומנטי — אל
תניח ליחסים המתוחים
קצת בבית להדאיג אותך. לבש ירוק.

שוב אינן מלא מרץ ויוזמה, ומוטב שלא
תקבל על עצמך עבודות
רבות השבוע. האדם
הקרוב לליבן
יגיש לן עזרה ממשית,
יסייע לך בגילוי חיבה,
ויעזור לן לעבור במה
וכמה מיכשולים קטנים.
אל תדחה אותו,
אפילו אם נדמה לך
שהוא מעצבן אותן.
קח את העניינים בידיים.
שאף לשלווה ושקט נפשיים.
הפעל את בל כוחותיך לחיזוק תהליכים
ישנים. צא לחופשת קיץ, היא דרושה לן.

השבוע תיאלץ להיעזר בכל כשרונך הדיפלומטי.
עליך לנהוג בזהירות
מירבית, ויחד
עם זאת להיות תקיף
ולעמוד על שלך. אחרת
— תחמיץ הזדמנות
בלתי חוזרת להתקדם
בעניין החשוב לך ביותר.
סוף סוף הוא יימאס
עליך, ויפסיק לגרום
לך שברון לב. מחזר
חדש ומקסים ייכנס השבוע
לתוך חייך ויפצה אותך על הסבל
שעבר עליו לאחרונה. מכתב מידיד וותיק
ישמח אותך מאוד בתחילת השבוע הזה.

אם חשבת על עיסקה מסויימת — עכשיו
הזמן. קח את עצמן

ביך ים,

סוף סוף מותר לן
לחתאתב, אן תיזהר
לא לאבד את חראש.
אל תחליט החלטות
גורליות בעניינים כס פיים,
ואל תיכנס לוויכוחים
מיותרים עם
חבריך לעבודה. לבי _

— אם לא הספקת __
לבזבז את בל הכסף ם 9ט 2 3 3
שלן במכירות סוף ה עונה
— עשי זאת עכשיו. לא
תיבשלי בקניותיין — הכוכבים בעדן.

השינוי שחל במראה פניך, בת מאזניים,
יוסיף לך מבחינה חברתית.
אס ברצונו לש־מוער
על הצלחה חברתית
— המשיכי לטפח
את מראך. אתה בן מאזניים,
מצפה להכרת־תו־דה
מצד מעבידיך. הם
לא יתנו לך אותה. אבל
למרות זה הם מעריכים
את עבודתו. התאזר
בסבלנות. עבוד במסירות
ועוד תקצור את הפירות המקווים.

אל תאבד את סבלנותך.
עוד קצת, והכל ייפול
לידיך כפרי בשל. פקח
עיין על בן זוגך, ואל
תיתן לו לרכב עליך.
בת בתולה — אל תז־

0י ^ £ניחי את חיצוניותו ל־מען
האידיאלים. השבוע
אידיאלי לקניות
מרוכזות, שינוי תסרוקת
ולדבר ההוא שאת
דוחה זה זמן רב. הוא אוהב אותו אמנם,
אך גס האהבה הלוהטת ביותר זקוקה לעידוד
מסוייס. מלבד זאת, יש באפשרותך
לזכות ביחס חיוני גם מצד איש או אנשים,
שהעניין החומרי משחק אצלם תפקיד
חשוב למדי. הזהרו השבוע מבני מזל דלי.

מפתיעה נבונה לן ביום
חמישי זה שתשפיע מאוד על החמשן.

צפויים לך רווחים גדולים, אך כל זמן שהכסף
אינו בידך, אל
תבזבז אותו. גם כשיגיע,
נהג בזהירזת רבה
מהרגיל אצלך. אתה
נוטה להרבות מדי בוויכוחים
עם קרובים ובני
משפחה. בגלל ויכוח
מיותר יתפתח סיב־
20 בינואר •
סוך חמור עם חבר
18 בפברואר
לעבודה, שאם לא תפתור
אותו, יביא לאסון.

בריאותן הלקוייה לאחרונה תלן ותשתפר.
אבל אל תעז ל־אמץ
את עצמך יותר

מדי. אחרת תקלקל
9 09 ^ 9את הכל. לן, בת דגים,
|מג 1 8צפוייה פגישה עם בן
מזל אריה. פגישה זו
* ן ןן תשפיע על מהלן חיין
| | 8 1בעתיד. במקום העבו־דה
צפויה התקדמות,
אם תצליחו להתגבר
על מיבשול רציני.

תמרורים

נחוג * יום־הולדתו ה־ 40 של העי*
תונאי־צייר עמנואל כר־קדמא. יליד
הארץ, בוגר התנועה המאוחדת, שירת ב־נח״ל,
היה חבר קיבוץ נתיב הל״ה, למד
סוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטה
העברית, היה עורך עיתון הנוער העובד
במעלה, פירסם סיפורים קצרים לילדים,
עבד כעורך־לילה ביונייטד־פרם, מ־1958

עמנואל בר־קדמא
עורך לענייני אומנות ותיאטרון של ידיעות
אחרונות, מצייר זה 15 שנה ומציג את
עבודותיו בתערוכות קבוצתיות ותערוכות־יחיד.

אשרת
במילואים
עד שיניוו ב
כיהודי!״ מכריז
צעיר יוצא צודל:
ף ימים הקרובים, עלולים זוג שוט-
•4רים צבאיים חסונים להידפק על דלת
דירתם של דינו וציונה צצקם, להזמין את
דינו להתלוות אליהם. הוא יוכנס לג׳יפ
הצבאי, יועמד בפני שופט צבאי, ויישלח
מן הסתם, לשלושים יום לכלא צבאי.
יהיה זה רק תחילתו של תהליך. לאחר
שישוחרר דינו, יחזור הסיפור על עצמו.
דינו צצקס איננו מרגל, מחבל, או סתם
עוכר ישראל. הוא אזרח ישראלי טוב,
שנתן כמו כל אחד שנתיים וחצי טובות
לצה״ל, ולא עבר כל עבירה.
חטאו היחיד: הוא מסרב להיות אזרח

נבחר. לשחקן הפופולרי ביותר בשלוש
הארצות דוברות הגרמנית: גרמניה,
אוסטריה ושווייץ, השחקן הצרפתי אלן
דילון, בעיקבות הצלחתו הגדולה בסרט
שמש אדומה.
מנהליםרומן. השחקן־זמר
פרנק סינטרה ואווה גאבור, אחותה
של השחקנית המפורסמת זאזא גאבור.
גיסהלהתאבד. בטוקיו, הבמאי
היפאני הנודע אקירה קורופאבה
( )61 שחתך את ורידיו, הובא במצב קשה
לבית־חולים. נחשב לאחד הבמאים הטובים
בעולם, בזכות סרטיו שבעת הסמוראים
ורשומון.
נפטר. בתל־אביב, בגיל ,56 שבוע
אחרי פטירת רעייתו, מנכ״ל שירותי פיר־סומת
בשידור של הגל הקל, צבי משה
קנר. יליד פולין, עלה לארץ ב־ ,1934 היה
עורך חדשות בבית
השידור המנדאטורי,
עורך חדשות
בעברית, בקול ישראל,
סגן מנהל החדשות מחלקת
ואחר מנהל המח לקה.
ב־ 1960 שימש
כנציג קול ישראל
בלונדון ואחר כסגן
מנכ״ל קול ישראל.
מ־ 1964 היה מנכ״ל
שירותי פירסומת
בשידור בתל־אביב.
נפטר. בגיל
,67 הרופא המחוזי הראשון של קופת־חו־לים
בטבריה ד״ר מכס בוכמן. יליד גרמניה׳
עלה לארץ ב־ 1924 והחל עובד כרופא
בטבריה, בה שימש גם כיועץ רפואי
ראשי לחברת חמי טבריה.
נפטר. משטף־דם במוח, בגיל ,70
בבית־החולים אסף הרופא, ראש עיריית
רמלה אליהו סאלם לוי. יליד עיראק,
בוגר אוניברסיטת בגדה עלה לארץ ב־
,1951 היה חבר תנועת החרות מ־ 1952 וב-
1958 היה מנהל העיתון חרות. מ־1965
חבר מועצת עיריית רמלה, נבחר בתחילת
1971 לראש עיריית רמלה.
נפטר. בניו־יורק, בגיל ,85 הנשיא
לשעבר של חברת ג׳נרל אלקטריק ויועצם
של שלושה נשיאים אמריקאיים,
צ׳ארלס דילסון, שעמד במלחמת העולם
השנייה בראש ועדת הייצור המלחמתי
הפדרלי ולאחר המלחמה שימש כיועצו של
הנשיא אייזנהואר.
נפטרה בתל־אביב, בגיל ,90 אי
טה אלטבאואר, אמם של אינג׳ינר
יוסף אלטבאואר, מי שהיה מהנדס בכיר
בעיריית תל־אביב, ושל פרופרסור משה
אלטבאואר, מעורכי האינציקלופדיה העברית
ומומחה עולמי לשפות סלביות.

הקורבנות ע;

מרינה ( )8ומאיר 3כשיגדלו, יהיו
הילדים הקורבנות האמיתיים של השתוללות
הכפייה הדתית במדינת״ישראל.

סוג ב׳ במדינה, תובע מממשלת ישראל
את הזכויות המגיעות לכל אזרח, בכל מדינה
חופשית: את הזכות להינשא לאהובתו.
מאחר שהקואליציה עם הרבנים שוללת
ממנו זכות זו, הכריז דינו, לאחר שנואש
מכל דרך אחרת, כי יסרב להמשיך לשרת
במילואים .״אם הרבנים קובעים במדינה
הזאת מי הוא אזרח, שיילכו הם לשרת
במילואים,״ הכריז.
ביו של דינו, יצחק, היה יהודי כשר,
שבאילן משפחתו מופיע גם ש״י עג־נון.
הצרות התחילו מאמו, מרוסיה, לה
נישא האב בנישואין אזרחיים. ביוגוסלביה׳
כבכל אירופה שלפני המלחמה, נשאו
יהודים חילוניים נשים נוצריות, הולידו
ילדים, וחיו כמשפחה יהודית לכל דבר.
כך גם משפחת צצקם. לזוג נולדו ארבעה
בנים (דינו הוא השלישי) ,אך בזמן
פלישת הגרמנים ליוגוסלביה — ניספו
שלושה — בגלל יהדותם. דינו, הבן היחיד
שנותר, עלה עם הוריו ארצה ב־.1949
מרוסיה, אשה יפזזפיה ותרבותית, לא
הכחישה מעולם את היותה נוצריה. היא
אמנם לא היתד. דתית, אך כשהגישה בקשה
לתעודת זהות, רשמה את דתה: נוצרית.
^ שהגיע תורי להתגייס,״ סיפר
דינו ,״התגייסתי בשימחה. הייתי
גאה ללבוש מדים. שירתתי בצבא שנתיים
וחצי, כמש״ק רפואה־מונעת בחיל־רפואה.
״מייד בתחילת השירות היכרתי בחורה,
ציונה אזולאי. התאהבתי בה. חיכינו לגמר
השירות שלי, ותיכננו להתחתן ביום ה-
שיחרור. לא חלמנו שיהיו לנו בעיות. אח־

רי הכל, כשגוייסתי לצה״ל, אף אחד לא
שאל אותי לדת שלי. אף פעם מקודם לא
הועלתה בכלל המדיה של דת.״
דינו וציונה תיכננו להינשא על־ידי הרב
הצבאי. אז, לראשונה מאז עלותו ארצה,
נשאל דינו :״מה הדת שלו?״
״אין לי,״ ענה בכנות .״מה פירוש אין
לך דת ז״ דינו הסביר כי אביו יהודי ואמו
נוצריה, ואילו בתעודת הזהות שלו נרשם,
בעלותו ארצה, ליד המילה לאום :״לא
צויין.״
״עליך להתגייר ולציין דת יהודית בתעודת
הזהות!״ פסק הרב הצבאי.
״לא היתד. לי שום התנגדות להתגייר,״
מספר דינו .״רציתי להתחתן, בבית לא
עניינה אותנו מעולם הדת, וברגע בו הבנתי
שלהתחתן מבלי להתגייר יהיה קשה,
פניתי לרבנות בבקשה לגיור.״
ברבנות, הבין דינו לראשונה למה ניק־לע
:״אנחנו לא מגיירים בן לאם נוצריה!״
אמרו לו.
״לקחתי את אמא והלכנו לבקש עזרה
אצל הרב אונטרמן,״ ממשיך דינו .״הרב
אונטרמן היה יותר חריף בתשובתו. הוא
אמר לנו דוגרי :״בישראל צריך להיות
רק דם יהודי נקי. אנחנו לא מעוניינים
לגייר בן לאם נוצריה.״
אמי נעלבה וענתה :״זה בדיוק מה שאמרו
הנאצים בזמן המלחמה!״
** ינו ואמו פנו ללישכת ראש הממן
שלה דאז, דויד בן־גוריון. בקשתם
לפגישה נדחתה. דינו הפציץ במכתבים את
משרדי הממשלה ו״את כל מי שהוא משהו
במדינה. הם אפילו לא הגיבו.״
״כך הגענו להחלטה להינשא בנישואין
פרטיים, על־ידי רב פרטי,״ אומרת ציונה,
צברית שחרחורת, שבתעודת הזהות שלה
עדיין רשומה היום כרווקה, למרות היותה
אם לשני ילדים .״ב־ 31 למרץ 1963 ערב־

תעודת הזהות של דינו צצקס. המין רווק,
והלאום לא מצויין. דינו נשוי, וגעל לאום
ישראלי, אולם הרבנים, הקובעים את זכויות האזרח
במדינה, החליטו שהוא רווק וחסר לאום, בגלל
שאמו נוצריה. אפילו לגיירו סירבו, בגלל פשע איום זה.

נו טכס נישואיו בפני הרב יצחק זבנקין.
הוא אפילו לא לקח מאיתנו כסף. ערך את
הטקס בהתנדבות. היו לנו שני עדים והכתובה
נכתבה כדת וכדין. היינו בטוחים
שעכשיו נגמרו הבעיות ויכירו בנו כזוג
נשוי.״
איפה .״הלכנו למשרד הפנים והראינו
את הכתובה,״ ממשיך דינו. צחקו עלינו.
״אתם יכולים לנגב עם זה,״ אמרו לנו.
״בינתיים, ביטלו ברבנות את הבקשה
שלי לגיור. נשארנו בדיוק באותו המצב
כמו לפני נישואינו.״
בינתיים, גם נולדו לזוג שני ילדים,
מרינה, כיום בת שמונה, ומאיר, בן שלוש.
״היום אני כבר לא מוכן להתגייר,״
קובע דינו במרירות .״הרגשת הדחייה של
הרב אונטרמן לא עזבה. אותי מאז. כשכל

בעוד שאני נשוי — ושהלאום שלי הוא
בלתי מוגדר,״ טוען דינו .״באיזו ארץ
אחרת בעולם נחשב לאום לדתו הלאום
שלי הוא ישראלי. זה שאני לא דתי, לא
צריך לעניין אף אחד.״
״אבל כאן מדינה של רבנות. בסופו של
דבר אצטרך להחליט אם בכלל משתלם
לי להישאר לחיות כאן, בתור אזרח בעל
חובות בלבד.״

^ יכו לא התייצב למילואים זה תשע
| שנים. בימים אלה, מתקרבים הוא
וצה״ל להתנגשות חזיתית. הוא זומן לראיון
אצל השליש הראשי, השמיע בפניו את
סיפורו. אולם צה״ל איננו הגוף המסוגל
לנקות את הבוץ שבישלה הממשלה, בעיכד
קותיה עם הדתיים. צה״ל אינו יכול לשח־

..אנחנו רוצים בישראל רק דם יהודי 1ן!י״,
אמד וי הרב אונטרמן.. .לא נג״ר אותר.״
המכתבים והבקשות שלי לא נענו, החלטתי
לא לשרת במילואים. לא מצאתי
דרך אחרת להפגין. או שאני אזרח שווה
זכויות במדינה הזאת או שלא. אין
דרך באמצע. יש לי חברים שאפילו מייעצים
לי לדרוש פיצויים עבור השנתיים
וחצי ששירתתי בצבא.״

דינו ( )29 וציונה ( )25 צצקס מצביעים על הכתובה החוקית,
11ה 0 ״11ה
ההוכחה לנישואיהם כדת וכדין על־ידי רב מוסמך. הרבנות
1 1 1 1 ^ 11111
ומשרד הפנים אינם מוכנים להכיר בנישואיו אלה, למרות שנערכו בטקס חוקי.

ך* וקן? כלחט סמי, חבר מסור של בני
4 1הזוג :״אני אחד מאלה שיעצו לדינו
לדרוש פיצויים מהצבא. המצב שלו זה
בדיוק כמו אותה הפרה שחולבים אותה
בלי לתת לה אוכל. כמה אפשר ככה ז
זורקים לו כל הזמן חול בעיניים — ועוד
רוצים שיחייך ויהיה מבסוט. לראש הממשלה
אין זמן לענות על המכתבים שלו —
אבל להשתתף בחתונות של עולי רוסיה —
יש לה זמן! המדינה הזאת קמה על דם
וזיעה — והיום כנראה על שחיתות. מאזרחים
סוג א׳ רוצים לעשות אזרחים
סוג ב׳.״
״בתעודת־הזהות שלי כתוב שאני רווק,

רר את דינו משירות.
לדינו היתה רק שאלה אחת :״מה יקרה
אם אהרג במילואים? הלא אני אזרח חסר
זכויות. מה יהיה על אשתי וילדי? הלא
המדינה הזו איננה מכירה בהם בכלל בתור
אשתי וילדי. אשתי, מבחינת מדינת
ישראל, היא סתם רווקה, וילדי בכלל נול דו
מהשמיים.״
לצה״ל, כמובן, לא היתה תשובה ל שאלה

ך* ייתי רוצה דווקא שיקחו את
! 1 11 דינו בכוח לביודהסוהר,״ אמרה
השבוע ציונה, עם התקרב המועד שבו
זומן דינו לשירות .״עד עכשיו הם רק
איימו ולא עשו כלום. עכשיו כנראה מתכוננים
גם לעשות. הלוואי. זה יפתור את
ההיסוסים שלנו. נקבל את ההצעה של
חמתי, מהגר ליוגוסלביה.
״שם, יכירו בנו כבעל ואשתו. שם, נהיה
אזרחים שווי-זכויות, ולילדים שלנו יהיה
אבא ואמא.״

וגפזתרים 0
(המשך מעמוד )25
להתגורר באותה מעברה. ואפילו בתנאי
חמורים יותר מאותם עולים מסכנים של
שנות החמישים. להם, לפחות עזרו בשעתו
הסוכנות ומשרדי הממשלה השונים.

ז מניו ת
שהיא נצח
ך 1צעירי אכן יהודה, שנאלצו לעבור
/לגור במעברה, לא עזר איש. הצעירים,
רובם ככולם בני משפחות יוצאי תימן,
טריפולי ומרוקו, מצאו את עצמם, עם הגיעם
לבגרות, במצוקת דיור. בחוזרם מצה״ל,
יכלו עדייו להמשיך להתגורר בבית הוריהם,
צפוף ככל שיהיה. אך ברגע שהתחתנו
— נאלצו לחפש לעצמם בית משלהם.
הוריהם לא יכלו להרשות לעצמם לעזור
להם. לצעירים עצמם לא היו אמצעים
משלהם. הם נשאו עיניהם מסביב, גילו
את מעברת האזבסטונים שליד המושבה,
שהתרוקנה סעוליה, אשר הועברו למיבני-
קבע.
בהסכמת המועצה המקומית ועמידר, התגבש
סידור זמני: כל זוג צעיר מקומי
שנישא — קיבל אזבסטון בשכירות חודשית
סמלית, עד שהמועצה תבנה להם
שיכונים.
אלא שהסידור הזמני הפך לניצחי. בינתיים
נולדו לזוגות הצעירים ילדים. לאט
לאט, גבר הלחץ — הפיזי, החברתי, הנפשי.

טלוויז־ף.
תגם
דוות
מקרי עין ואוזן
טענותיהם של מנכ״ל רשות־השידור,
שמואל, אלמוג, הסמנכ״ל ארנון צוקרמן,
והממונה לשעבר על הטלוויזיה, הסטודנט־הכתב
בלונדון חגי פינסקר, החושבים
ששילוב מחלקות החדשות של הרדיו והטלוויזיה
הוא גלגל ההצלה של מחלקות
אלה, אינן דבר חדש. אבל השבוע פורסם
רעיון זה כהמצאה חדשה של הסמנכ״ל
צוקרמן, שהובאה לדיון בוועד המנהל של
רשות־השידור יחד עם סוכריה: שבתחומי
המינהל תהיה הפרדה בין רדיו לטלוויזיה.
ההמצאה החדשה מחניפה אומנם לאנשי

נמאס
ל שתוק
ך* יום החמישי האחרון, החל המיכסה
4מתרומם מעל סיר הלחץ, והזעם גולש
החוצה. באסיפה סוערת, בצריפו הדל של
יהודה שוקירי, הצטופפו כסרדינים כחמישים
צעירים וצעירות. הזעם עמד באוויר,
דחום ומוחשי ביותר, התבטא בקריאות
מלאות מרירות. :נמאס שיעבדו עלינו
עשר שנים.״ ״לשרת בצה״ל — אנחנו
טובים, אבל לגור אנחנו צריכים לגור
כמו חזירים ז״ אם לא נעלה על הבא-
ריקדות — נמשיך לחיות ככה כל חיינו.״
״משרד השיכון הציע לנו דירות ב־35
אלף ל״י,״ מסביר חנניה אזולאי .״מאיפה
ניקח סכום כזה? למה רק לעולים מגיע?
כשאנחנו מרביצים ילדים — אנחנו לא
.תורמים לעליה?״
עם תום הערב, נופלת ההחלטה: אם

סמנכ״ל צוקרמן
תרופה לתחלואים
הרדיו המתוסכלים. אבל רעיון האינטגרציה
בחדשות הוא ישן נושן .״האינטגרציה
תביא לחסכון באמצעים ובכח
אדם״ ,אמר חגי פינסקר לכתב העולם הזה,
עוד לפני צאתו להשתלמות ללונדון. פינס־קר
הציע אז את המתכונת של הבי.בי.סי.
לפיה יעמוד בראש החדשות ברדיו ובטלוויזיה
אדם אחד .״פעמיים ביום״ ,סיפר,
״בבוקר ובערב — תתכנס באותה שעה
בדיוק חבורה מצומצמת של אנשי חדשות
בכירים ברדיו לחוד ובטלוויזיה לחוד
לשם תכנון ותחקיר. בתום כל ישיבה
יחליפו אנשי המדיומים מידע ויתכננו שיתוף
פעולה בניצול כתבים מקצועיים (פרש־

האושו הנו לכאב

של כבוד
אוג׳ין יונסקו, מחזאי הכסאות, הצ׳^
ליח להפוך כסאות ריקים לגיבורי
מחזה. במאי־צלם הטלוויזיה, פול[
נזלינג׳ר, הצליח להפוך את מצלמת(
הטלוויזיה לגיבור נוסף במחזה (במיש־דר
חודשי מיוחד, הכסאות, יום חמישי)(.
זוג זקנים בודדים, בני בלי גיל,
שרויים לבד בבית בודד מוקף מים(.
על הבמה לא ניתן היה לראות אותם[
מקרוב, מפגינים את בדידותם במי׳
מיקה, בג׳סטיקה, בהבעות פנים זעירות
וטראגיות. זאת יכלה לעשות אך(
ורק מצלמת טלוויזיה רגישה בידי
אמן. היתה זו ידו של סלינג׳ר.
הבית היה גדור בדלתות־מראות׳,
1בלתי מחזירות אור. הזקן, מנכ״ל הבית,
היה יכול להיות מנב״ל רמטכ׳׳לז
!— חוזרת ואומרת רעייתו המתחנחנת,,
המפנקת אותו כתינוק. נדמה היה ששניהם
מרחפים בחלל הריק. זהו מי־(
׳מד נוסף, שתרמה מצלמת הטלוויזיה(.
,למעשה המצלמה היא, שמרחפת, חולפת
על פנים עגומות בחלל הריק.
בנפש הזקן חבויה בשורה עולמית(.
הוא עוד לא אמר את שלו. הוא החליט
להזמין לביתו את כל האנשים)
החשובים שבעולם, על מנת להעביר(
אליהם את יעודו העולמי באמצעות!
נואם מקצועי שכיר. רובו של המחזה(
עוסק בקבלת האורחים הדמיוניים[.
הזקן, שלמה בר־שביט, פותח דלתות(
אפלות. הזקנה, ליא קניג, מכניסה[
כסאות. שניהם מפגינים מישחק!
וירטואוזי.
אבל על הבמה ניצבים כסאות ריקים
בלבד, כי האורחים החשובים אינם
אלא צללים בלתי נראים — פרי,
דמיונם של זוג הזקנים, המשחק ב־
״נדמה לי״ מתפתח עד טירוף מוחלט(.
ככל שמתרבים האורחים, הם מאבדים׳
את זהותם. הם באים בהמונים. הקצב(
נעשה מטורף ורצחני. הזקנה מתרוצצת.
הנשימה מתקצרת. קטעי ריבו־(
ריס. צפוף. מחניק. המצלמה העצבנית(
מצטרפת לקאקפוניה, עוברת מצד לצד(.
האמצעים החיצוניים היו חזותיים(
ופשוטים ביותר. כי תיאטרון האבסורד
של יונסקו, כאילו נולד בשביל(
המדיום הטלוויזיוני. במאי התיאטרון[
דוד לוין, שהיה נאמן לחלוטין לרוחו(
ולהוראותיו של יונסקו, ביים את ח־[
מחזה בזזבימה בחוש שישי נסתר(,
כאילו ידע שהמחזה יצולם לטלוויזיה[.
לפול סלינג׳ר נותר רק לשחק עם(
המצלמת אנה ואנה בהתאם לרפליקה.
הכסאות מבטאים את אי הנוכחות(
של בני־האדם והאלוהים,״ כתב יונס-
קו ,״הנושא הוא האין״ .הטלוויזיה!
הישראלית הצליחה להביא, אולי בפעם
הראשונה, את היש שבה, שהיה(
׳הפעם מעל ומעבר לכל מה שהוצג׳
בתחום זה בתחנה הישראלית.

רינה וחיים ידוש והתאומים המקסימים
בני שבעת החודשים .״האושר של לידת
התאומים נהפך לכאב,״ אומרת רינה היפחפיח ,״כשהבנו שאיו לנו
אפשרות לגדל אותם, בצריף הזח — ואין לנו אפשרות לצאת מבאן.״

לא יתחילו הרשויות מיד בבניית השיכון
המובטח זה שנים, בדמי־כניסה סבירים —
יצאו הצעירים לפעולה. עד הסוף.
״הפנתרים השחורים יהיו כמו חתולים
קטנים, לעומת מה שאנחנו נעשה,״ הבטיח
אחד מהם.

אחרי שיתופם של מגישים מקצועיים כמו
רבקה מיפאלי ושמואל שי, החליט
הבמאי יוסי צמח לנסות שחקנית מקצועית.
דליה פרידלנד ינקה עוד בילדותה חלב
תיאטרון: אביה היה השחקן-הבמאי צבי
סרידלנד ז״ל. אמה: חנה׳לה הנדלר ;
בעלה הוא השחקן מישה אשרוב. אבל
דליה לא היתה מעולם מגישה פופולארית
או ילדת פלא. בגימנסיה הרצליה לא שיחקה
אלא פעם אחת בשנה — בהצגת חנוכה.

לשילוב זה מחשש ריכוז עוצמת כוח גדולה
מדי גיד אחת. ועל איזה חסכון מדובר?
כל כתבה משותפת בשטח תבליט את הניגודים
בין הרדיו לטלוויזיה בכל חריפותם•
״ממילא צריך יהיה לשלוח שני צוותים״׳
הגיב השבוע מנהל חדשות הטלוויזיה
בעבר, דן שילון ,״בי אופי הטיפול שונה
לחלוטין. הטלוויזיה צריכה לדבר אל העין
ואילו הרדיו צריך לדבר אל האוזן.״
נראה שאלה שמציעים את האינטגרציה,
אינם מעוניינים כל כך, באיזה אבר יקלטו
דבריהם. מעניין אותם רק הפה המשדר.

מאחורי הקלעים
פה סתוח

נים כלכליים, מדיניים, צבאיים וכר) או
של כתבים בחו״ל, ודי בשיחה טלפונית
קצרה אחת כדי שכתב רדיו בשטח יועמד
לרשות הטלוויזיה ולהיפך.״
האם באמת יש תרופה כה פשוטה לתח לואי
הטלוויזיה? מפשלת ישראל התנגדה

אבל טקסט -עם פיקוח
דליה סרידדנד

בהתרגשות הופיעה
כמגישת תוכנית הבידור קונצרטינה, שהוקלטה
ביום חמישי באוליני הטלוויזיה.

מגישה דליה פרידלנד
התרגשות לוותיקה
בשרות הצבאי לא היתה בלהקה, אבל מילאה
מדי פעם תפקידים קטנים בהביטה. עם
תום השרות השתלמה במשחק בלונדון
מאז עברה בהבינזה דרך בטוחה ורצינית.
זמן מה דובר על השתלבותה של דליה
בתוכנית הילדים הראשונה של הטלוויזיה
הישראלית אליק בליק בום. היא אפילו
השתתפה בחזרות הראשונות, אולם בגלל
התחיבויות קודמות לא עלה השידוך יפה
וגליה טופול תפסה את מקומה. בהתאם
לשיטתו של הבמאי יוסי צמח, תופיע דליה
בשתי תוכניות קונצרטינה, שהראשונה בהן
תשודר ביום ראשון הקרוב # .הגאון התורן
של תוכנית הטלוויזיה אתמול שלשום —
לא הכל עובר, אינו מופיע כלל על מסכי
הטלוויזיה הישראלית. ספק אם הצופים הטורחים
לקרוא את רשימת השמות המופיעה
על המסך, הבחינו בשם חתולי, כאחד
מכותבי הסאטירות. בתוכנית האחרונה הוא
נעשה הכותב מספר אחד. שמו המלא הוא:
אליהו שרייבר, בן ,29 יליד ירושלים,
נשוי, תושב תל־אביב, שלמד מחזאות ובי מוי
בפאקולטה לדראמה באוניברסיטה ב־ניריורק.
הוא בעל תואר מ.א. בדראמה
וחיבר את הפארסה הקורקבן. למעשה יצא
חתולי לאור מאלמוניותו בתוכנית הרדיו
טיפול שורש, שנגנזה בינתיים. אולם רק
עכשיו, אחרי השתלבותו המלאה בצוות
לא הכל עובר, החל לעבור אל השורה
הראשונה של כותבי הסאטירות בישראל.
חתולי אינו מלקק חלב בתוכנית. באחת
ההזדמנויות תבע חתולי ממרדכי קיר*
שנכאום, עורך ומפיק תוכנית ליל שבת,
בצורה חד משמעית :״תנו לי לכתוב עם
פה פתוח.״ התשובה שקיבל היתה :״פה
פתוח — בבקשה — אבל טקסט עם
פיקוח.״

!תדו־ץ־
* סרט השבוע (יוס ד׳ )20.5518/1
הורים איומים — קומדיה צרפתית של ז׳אן
קוקטו על התנגשות בין צעירים להורים.
עם ז׳אן מארה ומרסל אנדרה.
* הטחנה ער הנהר (יום ו׳ ,14/1
)21.15 סידרה חדשה על פי ספרה של
ג׳ורג׳ אליוט (מחברת דניאל דירונדה) על
חיי העם הבריטי בערי השדה. בפרק הראשון
פוגשת מרי בבנו של עורך־דין, אויבו
של אביה, ומתידדת עמו.
* קונצרטינח (יום א׳ )21.10,16/1
דליה פרידלנד מגישה תוכנית בידור עם
יהורם גאון, הפרברים, צוות הווי של חטיבת
הצנחנים — המוזמן כבר פעם שניה
לתוכנית, הפעם בגלל השיר סביב למדורה,
ולא בגלל פרוטקציה של הבמאי יוסי צמח.
כן משתתפים: הזמר האלמוני הצעיר רוני
בר־נוף, שלישיית אדלר בעיבודים של
מוסיקה קלאסית, עופרה פוקס, שלישיית
מישר. סגל, שהיא האסטבלישמנט של מוסיקת
וופ בארץ, והקונצרטינים.
העול הזה 1793

במדינה מעופט איד לעשות זהב מחול יצחק גהסי שמע על עסקי היצוא זז־בלתי
רגילים של ד״ר יעקב ז׳ק זנטי׳
מרחוב האשל ברמת־יוסף, באקראי. כאשר
גילה כי ד״ר זנטי מייצא לארצות״
הברית אדמת קודש מהר־ציון, התעניין
אם יוכל להצטרף לעסק. לשמחתו, הסכים
ד״ר זנטי. גהסי אסף את כל חסכונותיו —
כעשרת אלפים לירות — והשקיע אותם
בעסק.
שייפת העפר. הוא החל לעבוד בחנות,
שהתמקמה ברחוב יפו־תל־אביב ב־תל־אביב,
ואילו הד״ר זנטי נסע לארצות־הברית
כדי לרכוש לקוחות. בארץ נשארה
אשתו קלרה לטפל בעסקים. בחוזה בין
השניים סוכם שקהסי יקבל 10 אחוזים
מהרווחים, בנוסף לשכר עבור עבודתו
בחנות.
ד״ר זנסי החל שולח מארצות־הברית
הזמנות, באמצעות אשתו קלדה, וגהסי
היה מספק את החומר — עפר שחוטא
בשריפה ונארז בשקיות ניילון — על־מנת
למכרם ליהודי ארצות־הברית.
גהסי הוציא, על חול ושכר־עבודה, כ־
2500ל״י. במכתביו לדוקטור, היה !מבקש
שוב ושוב כסף על־מנת להוציא אותו
מהבוץ לתוכו שקע, שכן הכספים המובטחים
מארה״ב לא הגיעו.
במאי 1970 התקבל מיברק מהד״ד זג־טי,
בו הודיע שקיבל הזמנה ל־40,000
שקיות עפר, ביקש שגהסי ימלא אותה והכסף
הראשון שיתקבל עבור שקיות החול,
יהיה שלו.
מספרת על השתלשלות הדברים קלרה
זנטי :״גהסי בא אלי וביקש כמה עש רות
לירות כדי לקנות שקיות ניילון.
אמרתי לו שאין לי כסף, אז הוא הודיע
לי שלא יוכל לשלוח את הסחורה. לאחר
מכן הציע שאתן לו שיק לתאריך דחוי,
והוא יסתדר עם הספק. נתתי לו המחאה
ריקה חתומה על ידי.
למחרת בא שוב, ואסר לי שהשיק הקודם
מולא על־סך 30ל״י, והוא מבקש
עוד שיק כדי לקנות חוטי קשירה ואריזה.
הוא אמר לי שההוצאה לא תעלה
על 15—10ל״י. חתמתי לו על השיק
כפי שביקש.
״אני הייתי בחופשה, וכשחזרתי דיברתי
עם פקידת הבנק בטלפון. אז התברר לי
שהשיק הזה שנתתי, מולא על סכום של
18,000ל״י״.
גירסתו של גהסי ־שונה. לדבריו, שני
השיקים ניתנו לו באותו יום על־ידי קל-
רה, בדירתו בחולון ולא בבת־ים כפי
שקלרה טענה. שיק אחד היה על־סך 30
ל״י עבור אריזות, והשיק השני על 18,000
ל״י — לאחר שחישבו שניהם את הש קעתו
ואת שכר־עבודתו, לפי 800ל״י לחודש.

תלונה
למישטרה. קלרה פנתה
מישטרה, הגישה תלונה על זיוף שיק.
גהסי נעצר. לאחר ־שמסר את ההסבר שלו
והציג את החוזה בינו לבין ד״ר זנטי,
בוטלה התביעה נגדו. החוקרים הגיעו למסקנה
שהסיכסוך בין השניים הינו מסחרי.
עקב
זאת פנה גהסי לבית־המשפט־המחוזי
בתל-אביב, הגיש תביעה אזרחית
נגד קלדה על סך 18,000ל״י. הנשיא התורן
של בית המשפט המחוזי לא האמין
לגירסתו של יצחק גהסי, דחה את
תביעתו.
עקב הדחייה, הגישה המישטרה תביעה
נגד גהסי — על זיוף השיק. בפני שופט
השלום ד״ר מגורי־כהן, תעמוד בעיה עדינה:
אם יאמין לגירפתו של גהסי, כפי
שמיוצגת על־ידי סניגורו, חיים קאזיס —
הרי שיתן פסק־דין מנוגד לזה של בית-
המשפט המחוזי.
העולם הזה 1793

גם אתה יכול לזכות בפרסים לפי התכנית החדשה
של מפעל הפיס.
מעתה הפרס הראשון
2א 1 5 0 ,0 0 0ל״י כ׳ א

ס״ה זכיות בכל שבוע
1 ,920,250ל י

מחיר הכרטיס 4 -ל״י

בכל יום חמישי הגרלה

בסלון סוניה — חיפה
ערב
ב י ״ ס
לספרות נשים

השבוע נפתחים הקורסים הבאים

שיטות חדישות ביותר, מוצרי ״וולד,״
בלבד!
בסיום — תעודה, עבודה — מובטחת !
סלון סוניה, ככר היינריך היינה ,10
הר הכרמל חיפה, טל.81301 :

לווי 1י ה

ר ט1

בנין, ארכיטקטורה, כולל עיצוב פנים וריהוט

עיור

או פנ ה

כולל גיזרה ומודליזציה

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30.ל״י

בולל מנורת המסך, כולל מיסיס

סיגנל
אלקטרוניקה

פרטים והרשמה 5—8 ; 9—1 :

פול > טכניקו בז

חיפה

בנין גמנסיה
הרצליה
ז׳לוטינסקי 106
שמריהו לוין 30

רה׳ החשמל 5תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

לכל ח״כ אחר ללכת באותה דרך. למעשה היתד, זאת
הזמנה לכל חבר־כנסת, כשמתברר לו שאין סיכוי שיוצג
עוד פעם ברשימת־המועמדים של מפלגתו, להשתמש בתקדים
זה כדי לפרוש ולהקים סיעת־יחיד.
הדבר היה הופך את הכרעת הבוחרים לצחוק, פותח
פתח רחב למעשי סחיטה ושחיתות, והכלנתריזם היה
משתולל בכנסת, כפי שהוא כבר משתולל ברשויות
המקומיות.
• הכל הבינו כי אחרי ששרף את הגשרים עם
תנועתנו, לא נותר לכהן סוס לרכב עליו, מלבד הסוס
העדתי. כשנודע שהוא בא בדברים עם קבוצת־שוליים
של הפנתרים, היה זה ברור לחלוטין.
מותר לפנתרים להתייצב לבחירות, ולהפוך לכוח לגיטימי.
אולם מלבד כמה עסקנים עדתיים, שפרשת הפנתרים
העלתה את מניותיהם במפלגותיהם, לא היה איש
מעוניין לטפח באופן מלאכותי התארגנות עדתית קיצונית,
ללא הכרעת הבוחר, על-ידי תחבולה.
וכך, במשך חודשים ארוכים, התלבטו בכל המפלגות,
ובעיקר בסיעת המערך, בין שני אלה: הרצון לדפוק
אותנו ולפגוע בנו, והחשש מפני עידוד כלנתריזם בעל
צביון עדתי.

5־ 3בינואר 1972

סופה של המזימה פרשה שנמשכה למעלה מחצי שנה׳ ושעעזג לעצם
קיומה של סיעתנו בכנסת, הגיעה השבוע לקיצה.
היא התחילה כאשר הודיע שלום כהן ליו״ר הכנסת
שהוא פורש מסיעתנו ומבקש להכיר בו כבסיעת־יחיד,
שתשא את השם ״כוח חדש״ .הדבר קרה זמן קצר לפני
שהיה צריד, לפי התחייבותו הפומבית ערב הבחירות,
לפנות את מקומו למועמד השלישי ברשימה — עורך־
הדין אמנון זכרוני.
כל שונאי סיעתנו, וכל אנשי המימסד החוששים
מפניה, עטו על מציאה זו. אילו נתקבלה הבקשה, היה
הדבר מקצץ אוטומטית את כל זכויות סיעתנו, בייחוד
לקראת הבחירות הבאות. למשל: הדבר היה מביא אוטומטית
לביטול מחצית זכויות סיעתנו ביחס למימון
הממלכתי של הבחירות הבאות.
הדבר עמד להידון כבר למחרת היום בישיבת ועדת־הכנסת,
שהיא המוסמכת לעניין זה, ושבראשה עומד ח״כ
ישראל ישעיהו, מזכ״ל מפלגת העבודה וידיד אישי
קרוב של כהן. אותי לא הזמינו אפילו לישיבה זו.
אך בבניין הכנסת קורה מעט מאוד שאיננו יודעים
עליו, וכך גם נודע לנו דבר זה. הבענו מייד התנגדות —
וכך החל מאבק שהוכרע דק השבוע.
היה זה מאבק קשה מאין: כמוהו, כי ההכרעה היתה
נתונה בידי אנשים שכולם מתנגדים לסיעתנו, ולכולם
אינטרס מובהק לשבור אותנו. אחדים מהם הם אף שונאינו
המושבעים.
לכאורה, היתר. ההכרעה קלה למדי. יש בכנסת תקדימים
ברורים לגבי מעמדו של חבר־כנסת יחיד הפורש
מסיעה: ניתנות לו הזכויות הדרושות לו לפעול בכנסת,
כאילו היה סיעת־יחיד, אך לא ניתן לו מעמד רשמי של
סיעה. כלומר: אין הוא יכול להופיע בבחירות הבאות
כסיעה קיימת, אלא הוא צריך להתייצב כרשימה חדשה,
לאסוף חתימות ולעבור את כל התהליכים שקבע החוק
(ושגם סיעתנו עברה אותם, בשנת .)1965
כך קרה כאשד פרש יונה כסה מסיעת מפא״י ב־,1961
על רקע פרשת לבון. כך קרה כאשר פרש שלמה כהן־
צידון מסיעת גח״ל, בכנסת הקודמת, כשנוכח לדעת שאין
סיכוי שייכלל ברשימת־המועמדים שלה בבחירות הבאות.
אולם: מתנגדי סיעתנו לא רצו להחמיץ את ההזדמנות
לדפוק אותנו. הדיון נמשך מישיבה לישיבה, ובמהלכו
עלה בליבו של מישהו רעיון גאוני: לקבוע שבעיקבות
הפרישה חדלה סיעת העולם הזה — כוח חדש מלהתקיים
בכלל, וכי גם אני מהווה ח״כ יחיד ללא זכויות סיעה.
זה היה בניגוד לחוק, אבל הרעיון היה מפתה מאוד.
נאלצנו להשקיע מאות שעות־עבודה בניהול מאבק
זה, בצד כל שאר פעולותינו בכנסת. במשך חצי שנה,
היה זה מיטרד מתמיד ואינסופי.
תחילה הכין זכרוני כמה פעמים חוות־דעת מישפטיות
מפורטות, שנתקבלו על דעת כל המישפטנים בבית. אולם
המישפטגים הם מיעוט, ועסקני־המפלגות הם רוב. וכש־גולדה
אומרת שהיא מוכנה ״לעלות על הבאריקדות״ כדי
להוציא אותי אישית מן הכנסת, לא קל להתעלם מכך,
ולהתחשב בחוק.
אולם בהדרגה עלו בלב כמה ח״כים, שהם דווקא
מתנגדינו החריפים ביותר, מחשבות שניות. אהבתם אלינו
לא גברה. אולם הם התחילו להבין שבנסיונם לדפוק
אותנו, הם דופקים את עצמם.
למעשה עלו שני שיקולים:
• אם יינתן לח״כ הפורש מיסיעתו ללא שום רקע
אידיאולוגי וציבורי, פרס פרלמנטרי וכספי (כגון מעמד
של סיעה ומימון בבחירות) ,יהיה זה פיתוי עצום ומתמיד

בשבועות האחרונים התחילה להתגבר הנטייה ללכת
בדרך החוק והסדר הציבורי, ולהחיל עלינו את התקדימים
הקודמים.
מאז נפתח מחול־שדים, שנועד לשנות את המצב ברגע
האחרון. אנשי הימין הקיצוני וכמה מחסידי דיין התחילו,
בעזרת שלום כהן, להפיץ בבניין הכנסת שמועות על
קנוניות נוראות שעשינו, כביכול, עם סיעות שונות, על
קשרים אפלים, על הבטחות כמוסות, ועוד ועוד. הכוונה
היתד, להטיל טרור על חברי ועדת־הכנסת, ולמנוע מהם
הכרעה עניינית.
אולם התוצאה היתר, הפוכה. מול פני חרושת־הד,שמצות,
הבינו חברי הוועדה שיש לסיים את העניין, ול הגיע
להחלטה.
וכך, ביום השלישי האחרון, נתכנסה סוף־סוף ועדת

ומעלה ככל שיהיה. לא פעם אני
שואלי את עצמי איר יתכז הדבר
*11י חברי־כנסת בודדים, אורי אב־

המערך — )56( 54
גח״ל — )26( 33
מפד״ל — )12( 11
אגו״י ופא״י — )6( 6

המרכז החופשי — )2( 1

רק״ח — )3( 3
מיעוטים (גרורות המערך 4( 4

יש להניח כי מעמדנו האמיתי חזק יותר, כי בסקרים
כאלה נוטים אנשים להעלים את שייכותם לאופוזיציה
אנטי־מימסדית קיצונית, בעוד שהאופוזיציה המימסדית
המכובדת (הימין) מקבלת בסקרים בדרך כלל למעלה מכוחה
האמיתי ביום הבחירות.
בשבילנו זוהי זריקת־עידוד. היא מוכיחה, בין השאר,
עד כמה מגוחכים כל הנסיונות לחסל אותנו בדרך ״מיג־הלית״
,על־ידי תחבולות שונות, כמו זו שתוארה לעיל
או רעיון העלאת אחוז-החסימה.
מחמאה מסוג אחר קיבלנו באותו שבוע במישאל אחר
(שנערך, אגב, על־ידי אותו מכון עצמו).
מכון זה שאל דגם מייצג של ישראלים מיהו ״איש
השנה״ של ,1971 והתשובות הן שיגרתיות: הקהל אוהב
מי שיש, כמו עדר המצביע בעד הרועה :־ 317 לגולדה,
,־ 16.67 לדיין ,״ 1.47 לאבן 0.7לאלון, וכד.
מעניין הרבה יותר מיהו״ כלשון המישאל ,״השטן
של השנה״ — האיש השנוא ביותר על הנשאלים.
כאן צועדים בראש, כמוצפה, אל־סאדאת 23.87
קוסיגין 107 ברז׳נייב 5.47 פינחס ספיר 5.47
או תאנט 2,17 אחרי חמישה אלה, יש לי הכבוד להופיע
במקום השישי 1.77 לפני קדאפי, וילנר, ערא־פאת
ובן־אהרון 43.77 לא ידעו את מי הם שונאים
הכי הרבה).
אני מניח שסקר זה נערך אצל כ־ 1200 נשאלים, כנהוג
לגבי מישאלים ישראליים. פרוש הדבר שמבין אלה,
כ־ 20 הודיעו שהם שונאים אותי יותר מכל אדם אחר
עלי אדמות.
גם זהו מחיר שאנחנו צריכים לשלם עבור מלחמתנו
נגד פרות קדושות ושקרים מוסכמים, למען שינוי מוחלט
של פני הדברים בחזית השלום, הפרדת הדת •מן המדינה,
שיווי־הזכויות והבטחת הדמוקרטיה. מובן שכל מלחמה
כזאת צריכה לעורר התנגדות עמוקה אצל אנשים הדבקים
בקיים, הרואים בנו בוגדים ועוכרי־ישראל.

וגלים מסיעה שלמה בת 26 צירים
ו יואל מרקוס ב״הארץ״ ()7.1.72
הכנסת וקיבלה פד, אחד את ההחלטה שהיתר, צריכה
להתקבל עוד לפני חצי שנה: להודות בהמשך קיום
סיעתנו, ולדחות את בקשת שלום כהן להכיר בו כב-
סיעה. לכהן ניתנו רק הזכויות של ח״ב בודד. הדבר
מאפשר לו פעולה חופשית בכנסת, כאילו היה סיעה, אך
אינו מעניק לו שום זכויות של סיעה, לקראת הבחירות.
שונאי סיעתנו לא יכלו להתאפק מלנסות לדפוק
אותנו עד כמה שניתן. הם הכניסו להחלטה כל מיני ני-
סוחים דו־משמעיים, שאין להם !ממש, מכיוון שהחוק הוא
חד־,משמעי. הם גם ניצלו את ההזדמנות כדי לתת פרס
לבן־תפנוקם של הקואליציה והימין, משה סנה, והקדימו
אותו על פנינו בתור לנאומים, למרות שקיבל בבחירות
פחות קולות מסיעתנו.
בכך נסתיימה, פחות או יותר, הפרשה העגומה. כמו
כהן־צידון לפניו, נשאר כהן כמו צל בכנסת, מבלי שאיש
מתייחם אליו ברצינות, ללא מישקל פוליטי וציבורי. רק
בדרך אחת עוד יכול כהן למשוך אל עצמו תישומת־לב —
על־ידי השמצת סיעתנו. זאת עשה ויעשה מדי פעם.
אך אפילו זה חדל מלעניין את העיתונות.
סיעתנו ממשיכה לפעול כאילו לא קרה דבר — ונדמה
שמעמדה הפרלמנטרי והציבורי חזק כיום יותר מכפי
שהיה אי־פעם, כשגם אויביה המושבעים ביותר בעיתונות
מודים בעובדה שהיא מהווה, למעשה, את האופוזיציה
היעילה ביותר בבית.

ל שטן ש
שוי אחו!׳
באיזו מידה פגע מחול־השדים סביב עניין שלום כהן
בכוחה ובתדמיתה של סיעתנו?
זה מעניין אותנו מאוד. זה מעניין גם את כל שאר
הסיעות.
אחת הדרכים לעמוד על כך היא עריכת סקר מדעי
של דעת־הקהל.
לאחרונה הטילה מפלגת־ד,עבודה על מכון ידוע לערוך
בשבילה סקר כולל, שיברר מה היה קורה, אילו נערכו
עכשיו בחירות חדשות.
התוצאה המעניינת אותנו: סיעתנו היתד, מקבלת
שני מנדאטים. זוהי עלייה, כי בבחירות האחרונות קיבלנו,
למעשה, רק מנדאט וחצי( .המנדאט השני הגיע
לנו לפי חישוב של עודפים).
אילו נבחרה עתה הכנסת השמינית, היה הרכבה, לפי
תוצאות סקר זה, כלהלן (בסוגריים: ההרכב הנוכחי) :

יש דין -
היכן הדיין י
לפחות תוצאה מיידית אחת היתה למלחמתנו נגד
הפרת־החוק השיטתית של משה דיין, כחופר וכסוחר
עתיקות.
כזכור, חידשנו מלחמה זו די במיקרה, כשניתנה לנו
ההזדמנות לנאום על תיקון לפקודת״העתיקות, שהובאה
לכנסת לקריאה ראשונה. זאת היתה האבן הקטנה
שגרמה למפולת.
אותו תיקון הועבר לוועדת החינוך של הכנסת.
איני חבר בוועדה זו, אך הגשנו מייד בקשה להזמין
אותי לישיבות הוועדה, בהן נדון תיקון זה. יחד עם
זאת הגשנו הסתייגות, שנועדה להעלות את הקנס על
הפרת־החוק ל־ 3000ל״י.
אחרי דיון נרגש בוועדה, הוחלט להיענות לבקשתנו
ולהזמין אותי לישיבה. הוועדה קיבלה את הסתייגותי,
והעלתה את הקנס מסכום פעוט לסכום שהצעתי.
השאלה המעשית היא, כמובן, לא מה יהיה הקנס
בתיאוריה — אלא אם יעז מישהו לתבוע את מפר־החוק
מס׳ 1במדינה לדין, אם ימשיך במעשיו הבלתי־חוקיים.
לאור הנסיון עד כה, יש מקום לספק רב —
מה גם שהאנשים האחראיים, ראשי אגף העתיקות
במישרד החינוך והתרבות, עשו עד כה את הכל כדי
לחפות על האיש, תוך מעילה בתפקידם.

השר שרף
אינו ישן בלילה
אל: שר השיכון
הריני מבקש לדעת :
באסיפה בחיפה, שנערכה לפני שבוע, אמר כב׳ השר
שאין הוא ישן בלילות, מחשש פן יתגלו פרשיות של
שחיתות, אשר לעומתן הפרשיות שנתגלו לאחרונה הן
כאין וכאפס.
( )1מחו הנוסח המדוייק של הדברים שאמר כב׳
השר בענייו זה 1
( )2לאלו פרשיות שטרם נתגלו מתכוון השר —
והאם הן כלולות במיסגרות שכב׳ השר אחראי להן
כשר השיכון!

ילדים קובאים
מקור בכיתות
אל: שר החינוך־ והתרכות

,גכז

ואיני יודע אם הכנסת צריכה לקבל אותו בצורה
בזאת.

איננו רוצים סוגדימז משטרה -
ולא במדינה דדא משטרה!
לא מכבר הרמנו בכנסת את דגל ההגנה על שלום-
הציבור, ומאז אנו מעניקים עדיפות ממדרגה ראשונה
למאבק נגד הבריונות והפשיעה האלימה.
המשכנו בו השבוע, אגב הדיון בהצעת־חוק של
שר־המישפטים, יעקוב שמשון שפירא, שבאה להכניס
תיקונים שונים לסדר הדין הפלילי. עיקר התיקונים המוצעים

• להבא יהיה אטור לנאשם במישפט פלילי לטעון
טענה של ״אליבי״ (כלומר: לטעון שבעת ביצוע
הפשע היה במקום אחר) אם לא טען זאת מייד עם
פתיחת המישפט.
• להבא יוכל שופט לחתום על פקודת מעצר עוד
לפני שנעצר האיש, על״ידי המישטרה, על פי עדותו
בשבועה של שוטר, בהעדר החשוד.
• להבא חייב השופט להודיע לנאשם בפתח פסק-
דינו, אם הוא יצא זכאי בדין.
פתחנו את נאומנו על הצעה זו בהודעה עקרונית :

מה קורה באבת ביו?
להלן דיברנו על ההצעה העניק לשופט את הטמכות
להוציא פקודת־מעצר נגד חשוד לפני שנעצר על־ידי
המישטרה, על פי תצהירו של שוטר. הצענו לקבוע בחוק
באילו נסיבות ועל אילו עבירות מותר לשופט
להוציא פקודות כאלה, והוספנו :

נגד זה יש טענות ככדות־מישקל.
קודם כל: זכות השתיקה של הנאשם, היא זכות
בסיסית לגבי תפיסת החוק שלנו. אם מותר לנאשם
לשתוק, כדי שלא להפליל את עצמו — ׳מותר לו לשתוק
גם לגבי האליבי. אחרי שיתקבל הסעיף המוצע, אם אין
הנאשם אומר בשלב הראשון ״הייתי במקום אחר״ —
למעשה הוא כבר מפליל את עצמו, בעקיפין.

אכל, ככור היושם־ראש, יש גם אפשרות
שניה.

נניח שאני (מוטב נאמר: נניח מישהו אחר) הולך
ברחוב ליד מקום שבו בוצעה עבירה. המישטרה סבורה

אי רי א נ ״ רי: אני נמצא בדילמה קשה לגבי הצעת־החוק
שלפנינו, ולגבי כל הסוגייה שהצעת־חוק זו נוגעת

לפני כמה ימים בלבד עמדתי עד כמה זו
והזעקתי את הכנסת נגד הגל הגואה של פשיעה
אלימה וכריונות, המגיע, לדעתי, למימדים
של מצכ-חירום חכרתי.

אנחנו דורשים אירגון־מחדש של המישטרה- ,שינוי
׳מהותי בכושרה, במיבניה, בשיטותיה, בכוח־האדם שלה,
בתקציב המוקדש לה, במשכורות השוטרים. אנו סבורים
שזהו עניין בעל עדיפות חברתית עליונה, שאם לא כן,
נתדרדר תוך שנים מעטות לתהום שבה כבר נמצאת
החברה האמריקאית, שם חוששים אנשים ללכת ברחוב
לאור היום, במרכזי עדיהם.
יחד עם זה, כבוד היושב־ראש, מצווים אנחנו לשמור
על עקרונות של מדינת־חוק, על אופייה של מישטרה
דימוקרטית, על הגנת זכויות־האזרח, וגם האזרח החשוד
בביצוע העבירה.

השאלה היא: איך מיישכים את שני הצרכים
הנוגדים, ככיכוד, זה את זה ז־

אין באמתחתי פתרון פשוט.
אני רוצה למנוע את המצב שקיים גם בארצות־ה־ברית,
שם הפך הנושא הקרוי ״חוק וסדר״ סלע־מחלוקת
בין ריאקציונרים וליברלים. עצם הרעיון של ״חוק וסדר״
הפך לדגל הריאקציונרים, וככל שאדם שם הוא יותר
ריאקציונר, הוא ׳מרבה לדבר על ״חוק וסדר״ ,ואילו הלי־

ח״כ הלוי(בטלוויזיה)

אורי אכינרי להלנה אין השוטר יבול לעצור
כיום כל אדם ל־ 48 שעות, למרות שהציבור מאמין שזה
כך, וכפרקטיקה זה באמת כך.
כך, למשל, הפרקטיקה של המישטרה בפעולה נגד
הזנות היא בלתי־חוקית. יסדי פעם עוצרת המישטרה את
הנערות האלה, מחזיקה בהן במשך 48 שעות, ומשחררת
אותן ללא אישום וללא ;מישפט.
אין בארץ חוק נגד הזנות. הזנות היא חוקית, אם לא
הוכח שהזונה שידלה באופן פעיל לקוחות, ואם לא
קיימה בית־בושת.
שד־המישטרה אמר לי, מעל דוכן זה: נכון, מה
שאנחנו עושים זה בלתי־חוקי, אבל אין לי דרך אהדת.
זה די משונה לשמוע יפסוק כזה מפי שר־המישטרה.
...אולם, כבוד היושב־ראש, יותר מכפי שמדאיג אותי
הנוהל של הוצאת פקודות־מעצר, מדאיגים אותי תנאי
המעצר עצמם.
זוהי שערוריה מתמשכת. כל אדם במדינה יודע שקיימת
שערוריה נוראה זו. מתוך אטיימות־לב, אדישות
ואינרציה, כולנו נותנים למצב זה י להימשך ׳מזה שנים.
המצב בבתי־המעצר הוא שערוריה. הוא בלתי־נסבל.
הוא גרוע הרבה יותר מהמצב בבתי־הסוהר, שגם בהם
המצב רחוק מלהיות גן־עדן.
התנאים בבתי המעצר הם קשים ביותר. אדם נעצר,
וכל עוד לא הורשע בדין, הוא זכאי. הוא נעצר כדי
לאפשר המשך החקירה, או כדי למנוע חבלה בחקירה, או
כדי להגן על הציבור מהתנקשות נוספת.
א טי ל ח כי בי ז אנשי רק״וז נעצרו כדי שלא
יוכלו להשתתף בבחירות !
או רי א בנ רי: נכון, היו מיקרים שנעצרו
1אנשים ערב הבחירות. נעצרו כמה מאות אנשי
רק״ח, שלא יכלו להצביע, וכתוצאה מכך נבחר
1חבר־הכנסת שוסטק במקום המועמד הרביעי של
רשימת רק׳׳ח. אבל נוציא מהכלל את המיקרה
1החריג הזה.
יום יום נעצרים אנשים לא לשם ענישה, אלא לצורכי
חקירה. אני חושב שאנו חייבים לאפשר להם תנאי־מעצר
הוגנים. חסירחון, הדוחק והתנאים הבלתי־אנושיים השוררים
בבתי־המעצר, באבו־כביר ובמקומות אחרים,
מחייבים טיפול נמרץ של הכנסת ושל הממשלה, על
שריה השוגים.

האיש שמנו את נפשו לשטן

ההגנה ע ל
שלו הציבור

לאחרונה טיפלנו בהצעה שתחייב את השופטים,
אם כוונתם לזכות נאשם, להודיע על בן כבר בראשית
פסק־דינט, ולא בסופו :

אורי אבנרי

אני מברך על תיקון זה.

ברלים שם, הקמים נגד הסיסמה הזאת, חשודים כאילו
הם מתנגדים לחוק ולסדר.

אני מאמין שאדם ליברלי מצווה יותר מכל
אחר לצייד את החברה בכלים הדרושים להגנה
עצמית נגד פשיעה, נגד אלימות ונגד
בריונות, מפני ששום חברה דמוקרטית אינה
יכולה להתקיים, ואינה יבולה להחזיק מעמד,
אם הכריונות קונה לה אחיזה מתוכה.
אנו מצווים לדאוג לבך •שישראל לא תהיה
מדינת-מישטרה, אכל גם לא מדינה כלי מיש
טרה. עלינו לשפוד את המים המלוכלכים של
הכריונות, אך לא את הידד הרך של הדימו־רטיה.

ביקור
אצר ננוח
לאור עמדה עקרונית זו ניגשנו לתיקונים עצמם.
תחילה טיפלנו בהצעת השר, האומרת שאסור יהיה
להעלות טענת אליבי במהלכו של מישפט, אם לא
נטענה הטענה בראשית המישפט :

אורי אבנרי: אני מבין מדוע מעוניינים האחראיים
יעל שמירת החוק בתיקון הזה. זה ׳מובן מאליו.
אדם נתפס, ונאשם שהוא ביצע פשע במקום מסויים.
הוא מתעטף בשתיקה. בשלב הסופי של המישפט הוא
בא ואומר: הייתי בכלל במקום אחר, ויש לי העדים
לכך. אז מתקשה המישטרה להפריך את האליבי הזה.
זהו מצב די מקובל.
אפשר להניח שהאליבי הזה הוא מפוברק. הנאשם
והפרקליט שלו ישבו עם הידידים שלו, והמציאו תוך
כדי המישפט אליבי, כדי לשלוף אותו בשלב •מיפויים, כמו
שפן מן המיגבעת. יכולה המישטרה לטעון: אם באמת
היד, לאיש אליבי, בתום לב — מדוע לא טען את הטענה
הזאת מייד כשנתפס?
הפרופסור עזרא זוהר חוזר על אזהרותיו, שהשמיע
פעמים רבות בציבור, בי חומר ההסקה בכיתות
בכל אזורי הארץ, מלבד הערבה ועמק בית-שאן, גורם
לאי-יבולת הילדים להתרכז בלימודים, ופוגע קשה ברמה

שהוא נמצא במקום בנסיבות חשודות, עוצרת אותו ושואלת
״איפה היית? מנין אתה בא?״
נניח שפלוני זה בא מביקור אצל גברת, שהיא אינה
אשתו, שהיא אולי אשתו של מישהו אחר. הוא לא רוצה
לגלות זאת.
אולם נשהמישפט נמשך, אומר לו עורך־הדין שלו :
״אדוני, אתה עומד להיות מורשע, אלא אם כן •תגלה את
הדבר הזה.״ הוא אומר :״טוב, אם כלו כל הקיצין
והמצב הוא כזה — אני חדל להיות ג׳נטלמן, ודואג
לעורי.״
זהו מצב שיכול להיות. ולפי הסעיף הזה — עצם
העובדה שלא הזכיר את הדבר הזה בשלב הראשון,
למעשה בבר מפלילה אותו.
הניגוד אינו כל-כך מיוהלט כפי שנראה על גבי הנייר.
במצב של היום יכול נאשם לשלוף אליבי ברגע
האחרון של המישפט — אך השופט אינו חייב להאמין
לו. השופט יכול לומר, פשוט: אינני מאמין לעדויות
חללו. אני חושב ששופט נבון, אם מביאים לו אליבי
מפוברק ברגע האחרון של המישפט — אמנם יסיק את
המסקנה הזאת. לכן לא ברור לי אם התיקון כל-כך
דרוש.
לעומת זאת, גם לפי ההצעה המובאת לפנינו, יש
לשופט שיקול־דעת. ואם האיש יגיד: לא הבאתי את
האליבי בשלב הראשון, כי היה פה עניין של גברת
מיסויימת וכד• ,והשופט מאמין לה — הוא יכול לקבל זאת.

בכל זאת הסעיף המוצע טעון מחשבה רכה,

החינוכית של אותם ילדים הלומדים באותן ביתות.

הנני מבקש לדעת:

( )1האם בדק משרד החינוך והתרבות טענות אלה
של המדען הפרופסור עזרא זוהר !

הייתי פעם (חבל שחבר־הכנסת בנימין הלוי איננו
כרגע באולם) נוכח בשעת קריאת פסק־דין היסטורי של
השופט בנימין הלוי בפרשת קסטנר. ואני זוכר שישבנו
חצי שעה, שעה ויותר, ולא ידענו מה תהיה התוצאה, עד
שהשופט הלוי קרא את הפסוק האומלל ש״קסטנר מכר
את נפשו לשטן״ ,ניסוח -שאינני הושב שמקומו בפסק־דין
של בית־מישפט •חילוני.
יוסף גולדשמידט: אולי זה מתאים לביוז־דין
רבני.
אורי אבנרי ז אולי בית־דין רבני יכול לומר
דבר כזה, אם הדת היהודית מכירה בשטן,
אינני בטוח בזה. אבל תסכים אתי, חבר־הכנסת
גולדשמידט, שזוהי הגדרה מוזרה בשביל שופט
חילוני, אפילו כאשר הוא עצמו דתי.
אולם עד לאותו רגע שהשופט אמר זאת — וזה היה
באמצע פסק־דין ארוך — לא ידענו ׳מהו פסק־הדין. ישב
הנאשם, וישב ישראל קסטנר, שבשבילו היתה זאת חריצת
דין, ובמשך שעה ארוכה לא ידעו מה החליט השופט.
תיקון זה, המחייב שופט במיקרד. של זיכוי לפתוח
את פסק־הדין במילים: אני מזכה את הנאשם — הוא
תיקון טוב.
סיעתנו מקווה שוועדת־חוקה-יחוק-ומישפם תקדיש
׳תשומת לב יסודית להצעת־חוק זו. אם היא תתקן את
הסעיפים בכיוון של שימירת־יתר על זכויות הנאשמים,
מבלי לחבל בכוונה היסודית לאפשר ביצוע יעיל של
החוק, נתמוך בכך.
( )2או כן — האם קבע משרד החינון והתרבו
שיש להתקין הסקה בכל חביתות ז
( )3אם כן — כיצד תופעל ההחלטה אל הפוע
באותן הכיתות?

ידידי צחק .״אתה מתכונן כאילו למיבצע
צבאי. לא יהיה לד כל צורך בכל זה.״

ס * דה״־תעופה בהרצליה. השדה
14/שהתפרסם כאשר אייבי נתן המריא
ממנו לטיסת השלום הראשונה שלו. אני
נכנס בשער. אף אחד איננו מבקש ממני
להזדהות. הזקיף מציץ בי, רואה את מעיל
הטייס ומשקפי השמש שלי, ולא טורח
לשאול פרטים.
לא ייחסתי לזה חשיבות. הייתי בטוח
שהכניסה היתה חופשית בזכות ידידי
שנהג במכונית, והמוכר לזקיף. טעיתי.
מאוחר יותר, נכנסתי פעמים אחד 1ת ל שדה
לבדי — ואף אחד לא בדק אותי.
לכל היותר נשאלתי :״לאן אתה צריך.״
כל שם של חברת-טים הנמצאת במקום
סיפק את הזקיף. הכניסה קלה יותר|מאשר
לקולנוע.
חברת־התעופה הראשונה שבחרתי בה
היתד! כנף. נכנסתי לביתן משרדי החב רה,
במרכז השדה, וביקשתי, בצורה הטבעית
ביותר, מטוס לשעה. ענה הצעיר

כתב

ה ו 1ו 0 !1הוה

קי 3ל לי דיו

מטוס להבראה 1 -ל 3ל״ שיהיה דו
רשיון

לטייס

ומבלי

שעבד

מעולשעהאחתשלל ימ וד

תה רוצה לראות מה הולך
חברות־התעופה הפרטיות ן״ שאל

אותי ידידי, טייס אזרחי העובד באחת
מהן ,״בוא אראה לך.״
היה זה ימים מיספר לאחר ההתרסקות
השלישית של מטוסי חברת אוירובט.
״אנחנו, הטייסים, מודאגים מהברדק. אנח נו
הראשונים שמסתכנים מזה.״ כך יצאנו
לדרך .״תיקח את הפלייאינג־ז׳אקט
(מעיל טיסה) שלי, את משקפי הטייס,
ותבקש מטוס. תראה מה יקרה.״
לא האמנת למישמע אוזני. בלי רשיון-

שקיבל את פני — ״בבקשה,״ וביקש לראות
רשיון טייס.
״אם אינך מאמין לי, אגש לחברה
אחרת,״ עניתי בקול נעלב. הפקיד התנצל
:״מצטער, אבל אני מוכרח לבדוק
את הרשיון. אינך מוכר לי.״

^ צאתי

לידידי,

החוצה מאוכזב, ודיווחתי
שהמתין במרחק מה .״אל

אריק לביא
טייס ז למען האמת, אפילו רשיון נהיגה
עוד אין לי .״אני מבטיח לד שתקבל
מטוס,״ טען ידידי.

מונן להמואה

כתב ״העולם הזה״ אריק לביא במטוס. ספר
המטוס כבר חתום. נותר רק לסגור את הדלת,
המגדל, ואתה באוויר — אפילו בלי רשיון.
/בתמונת למעלח — כתב ״חעולם חזוי״ כדרכו למטוס של חברת ״אוירובט״.

ג* 32

מחצית השעה לאחר מכן היינו כבר בשער
שדה־התעופה בהרצליה. השדה המרכזי
בישראל לתעופה האזרחית ה פרטית.
לפני כן, תיכננו את הסרטים.
למדתי מיספר מונחים מקצועיים שכל טייס
מתחיל מכירם. הכנסתי לכיס, לכל צרה
שלא תבוא, את רשיון הטייס של חברי.
במקרה ואתבקש להציג רשיון טייס —
אנסה להציג את הרשיון, סגור כמובן.

ייאוש,״ השיב י בביטחון .״יש גם תופעות
יוצאות דופן בהרצליה. בוא ננסה שוב.״
פניתי למשרדי חברת אוירובט, השוכנים
בקצה מסלול השדה, מחוץ לגדר
שדה־התעופה. המשרדים ממוקמים בקרון
מגורים ישן, הנמצא לא הרחק ממשרדי
הקלוב לתעופה.
הקרון היה ריק מאדם. הסתובבתי שעה
קלה כשאני מחפש את כנען, טייס חברת
אוירובט, הממונה על המשרד. לבסוף
איתרתי אותו, אמרתי לו שנשלחוזי על-
ידי מיכה כדי לקבל מטוס :״יש לי חניך
ואני צייד לקחת אותו לשיעור,״ הס-

ברחי בנימד, שיגרתית .״איפוא החניך?״
התעניין כנען .״ליד המגדל,״ השיבותי,
והצבעתי לכיוון ממנו באתי .״איזה מטוס
אתה רוצה?״ שאל כנען. הבטתי ברשלנות
לעבר שלושת מטוסי החברה, ושאל תי
מניה וביה :״ה־ .150 או־קיי?״ ״מאד,
אחוז,״ השיב כנען והצביע לי לקחת את
המטוס.

ך* שאני עדיין אינני מאמין למת־
^ רחש, פניתי לעבר מטוס הססנה 150
האדום, פוסע באדישות מופגנת. קריאה
פתאומית עצרה אותי. נבהלתי. הייתי
בטוח שגם הפעם נכשלתי. בלב פועם
המתנתי לשאלה הגורלית :״איפוא הרשיון?״
היא
לא באה. במקומה, ביקש כנען
בהתנצלות :״שכחתי, בוא תרשום בבקשה
את הפרטים בספר הפעילות.״
חזרתי לקרון. ביקשתי מכנען להשאיל
לי עט, על-מנת להרוויח זמן. רציתי
להציץ בספר, אותו ראיתי לראשונה
בחיי, כדי להספיק להתמצא מד, לרשום

כנען יצא לחפש להביא עט, ואני בחנתי
את הספר. תאריך הרישום האחרון

אוירובט, משתנה מיום ליום. כאשר
ביקשתי את תגובתו לראשונה, השיב שלא
ידוע לו דבר :״אצלי בספרים אין כל סימן
לכך שביקרת בכלל במטוס. אבל בוא
ניפגש, ואז נשוחח.״ עד מועד הפגישה,
שינה את גירסתו :״הטייס שנתן לך את
המטוס צפוי לפיטורים.״
ברגע האחרון החליט מיכה לוי על ה־גירסה
השלישית: כי כלל איננו רוצה
להגיב. ניתן היה אולי להבין את אי רצו נו
זה, נוכח העובדה כי חברת אוירובט
זכתה לאחרונה לכותרות שמנות בעיתונות.

שטח משנן לבלאי בחורף

פאן מריצים את המנועים. בגלל הדף הפרופלור, דופקות
אבני החצץ את גוף המטוס. דפיקות אלה גור-
עצום של המטוסים. בעייה אחרת: האדמה איננה כבו-
יש בוץ ושלוליות, והשטח רחוק מלהיות מישור, כנדרש.

ד לפני זמן לא רב. ניהל מיכה חברת
27 משאיות להובלה. החברה פשטה רגל,
ולוי הפך את תחביב הטייס שלו — למקצוע.
הוא הצליח להתנער מהשותפים הקודמים
של אוירובט, אבי ד,מאירי, כיום
טייס בארקיע, ודני רגב. שותף אחר בחברה,
אבי וינר, עזב את חברת אוירובט
עם כניסתו של לוי. לאחרונה, הצליח לוי
לצרף משקיע חדש לחברה.
התפרסמה בגלל שלואוירובט

התאונות שאירעו לה בחודשים
האחרונים. התאונה הראשונה היתד, לפני
תשעה חודשים, ובה נהרג בנו של מנכ״ל

רשלנות 1זילז 1ל בנ 1הלי ם שנלטים ב שדה־הת שפה המרכז, של התעופה
הפר טי ת -ל ס רו ת שר שר ת התאונות שהגיעה ה שבו ע ל שיאה
היד 27 ,בדצמבר. המטוס האחרון של
החברה, בהתאם לספר, טס לפני יומיים.
מהרישומים הקודמים הבנתי מה עלי
לרשום. שם — לביא, מיספר רשיון —
( ,123 בעמוד הקודם היה טייס בעל רשיון
)125 סוג טיסה — הדרכה. מיספר מטוס —
ערכתי רישום לא ברור גם לי בלועזית
מסולסלת, כפי שראיתי בעמודה הקודמת.
תאריך, חתימה — והפרשה נגמרה.
הצרה היחידה היתד״ שבמקום עט הביא
לי כנען עיפרון. הערתי לו על כך .״שטויות,״
הוא השיב .״אחר־כך, נעבור על
הרישום בעט.״

״אני ר ק עיתונאי,״ אני מסביר ,״אני
בכלל לא טייס.״
כנען עדיין איננו מבין. הוא עומד ללא
נוע, חיוור לפתע. תחילה, הוא הולך אחרי.
אחר כך, הוא משנה את כיוונו לפתע, פונה
לעבר הטלפון הציבורי שבמשרדי חברת
כימאויר. משם, הוא מדווח על הפרשה
למשרדי החברה בתל-אביב.

אני בעקבותיו, מקשיב. נחמה אחת לפחות
יש לו לכנען למסור למנהל החברה,
מיכה לוי. הרישום בספר הפעילות ובספר
המטוס נעשו בעיפרון, הוא מגלה.
אלא שכנען לא הבחין באדם נוסף שעמד
בסמוך לו, אותו רגע, ורשם את תוכן
השיחה בינו לבין הנהלת החברה.
תגובתו של מיכה לוי, מנהל חברת

עלית, מרק מושביץ. תאונה שנייה אירעה
מיספר חודשים לאחר מכן, כאשר נפל
מטוס שבו ערך מיכאל חלמיש, בוחן־טייס
ממינו!ל־ו־,תעופה מיבחן לחניך. שניהם נפצעו
קשה. בתאונה שלישית, בשבוע שעבר,
היו שני הרוגים: יחיאל טופרובר (,)27
נווט בעל רשיון טייס פרטי, שהשקיע ב־
(המשך בעמוד הבא)

** ניתי לעכו* המטוס כטייס ותיק
^ ואדיש, כשאני מתעניין אצל כנען אם
הדלק בסדר. כמי שמבצע את חובתו ה־שיגרתית,
ניגשתי לדלת השמאלית של המטוס,
ניסיתי לפתוח אותה.
שומו שמיים — היא לא נפתחת ! האם
שכחתי משהו? עכשיו יגלו את הבלוף. אני
,פונה, בשלווה לדלת הימנית. היא נפתחת.
אני נושם לרווחה. מהצד הימני
של המטוס אני פותח מבפנים את הדלת
ד,שמאלית, סוגר את הימנית, וחוזר לצד
השני. מרחוק אני צועק, בביטחון רב,
לעבר כנען שנשאר ליד המשרד :״הדלת
לא בסדר.״
אני בפנים. הרישום האחרון בספר ה־ומטוס
מתבצע במהירות. אני כבר מנוסה.
כמי שהזמן לא דוחק לו, אני מושך את
הגהי המטוס אלי. מחזיר אותם. מפנה אותם
שמאלה עד הסוף, אחר ימינה עד
הסוף. השתכנעתי שהכל בסדר.
אני לוחץ על שני הכפתורים האדומים,
כפי שלמדתי רק חצי שעד, לפני כן.
לוחץ חזק על שתי דוושות העצירה. מכבים
מעט פנימה את מוט הבנזין, ומסובב
את המפתח.
המנוע משמיע נהמה. פעם, פעמיים —
מייד יידלק. זה הדבר האחרון שאני צריך
בחיים. אני דוחף פנימה את מוט הדלק.
כמות גדולה של דלק מציפה את המנוע,
והוא כבה. לכנען, המתקרב לעברי, אני
,מסביר שבגלל הכפור והגשם, המנוע לא
נדלק, כנראה .״לאט לאט,״ הוא מציע לי.
.״הכל יהיה בסדר.״
אני עושה עוד נסיון, למען הרושם,
ומנסה להתניע, ודואג שזה לא יילד לי.
:אחר, אני יורד מהמטוס, מציג את תעודת
העיתונאי שלי בפני כנען.

רגע, הוא לא מבין .״אז מד, אם אתה
גם עיתונאי?״ הוא תוהה.

התפקיד העיקרי של האמבולנס
בשדה התעופה בהרצליה הוא
הכלבים המטיילים על המסלול.

״אבן זאת עלולה לגרום
לתאונה חמורה,״ מזהיר יהושע
מרום, טייס בחברת ״כנף״ .רבות מהן על המסלול.

״פגיעה של המטוס בנקודה זו עלולה
להיות קטלנית — וזאת בלי
להזכיר כבר את הנזק לצמיגים,״ מזהירים הטייסים. מי
הגשמים סחפו את הקרקע ליד המירצפות, גרמו לבור בעומק 10ס״מ.

מנהל השדה בהרצליה, יהודה
למל, לשעבר פקח טיסה
בלוד, איננו מהסס לומר בגלוי :״אינני יכול לישון בלילה,
בגלל מה שמתרחש בשדה. תעיד על כך אשתי.״

מגוש הנדנים

לרדוף לפני כל המראה, אחרי

נשוה סטדנית

סכנת מוות

נוודי שינה

שעות סבווות לאחו מיבצעו העיתונאי שר 3תנ
,.העולם הזה״ ,מיש משרד התחבורה, ועדת־חקיוה
(המשך מהעמוד הקודם)
אוירובט סכום כסף, ושמואל טייס ()50
מרמת־גן.
אחת הנקודות שוועדת החקירה, שמונתה
בעקבות התאונה האחרונה, תחקור,
היא: כיצד זה יצא המטוס במזג־אוויר כה
סוער?
שתי הברות התעופה הפרטיות הגדולות
— כנף ויעף טוענות כי באותו יום
הן קירקעו את המטוסים. כיצד אם כן
המריא המטוס של אוירובט לדברי מיכה
לוי, אף חברה לא קירקעה את מטוסיה.
כרגיל, לאחר שמתקבלים מהשירות המטאורולוגי
נתוני מזג־האוויר, מחליט ה־

דווקא החברות הקטנות יותר, מחזיקות
בשיא התאונות. לא רק באופן יחסי,
אלא גם במספרים מוחלטים.

4^ 1חת הסיכות לכך: מחסור בכוח
אדם. מינהל התעופה האזרחית דורש
שלחברה יהיה טייס ראשי, קצין מיבצעים,
ובמידה והחברה עוסקת גם בהדרכה —
גם מדריך ראשי. אסור שהטייס הראשי והמדריך
הראשי יהיו אותו אדם.

״אץ לנו כח־אדם, כדוגמת עיריית תל-
אביב, על־מנת שנוכל להכריח אותם לעבוד
בלילה.״
״ומדוע כעת, חודש וחצי לאחר שד,צנרת
הונחה כבר — לא הוצא המד־רוח מ־הארגזים?״
תור
:״ממתינים שהמסגר יוכל לגמור
את העמוד, שעליו יותקן מד־הרוח.״

*4ל מי שנחת אי־פעם בשדה הרצליה
*־< זוכר את הקפיצות הנוראיות. השדה
מכוסה כורכר, ומשובץ אבנים בגדלים שונים,
חתיכות פח וגופים זרים אחרים — כמו
כלבים. הכלבים, המסתובבים להנאתם במרכז
המסלול, שייכים בחלקם לעובדי השדה.
לפני כל המראה ונחיתה, כאשר
פקח־־הטיסה רואה כלב על המסלול, הוא
שולח את האמבולנס כדי לגרשו.
מסביר תור: יש לנו את התקציב של

300,000ל״י כדי לבצע את הזיפות של
המסלול. אבל הצו של בית־המשפט מונע
מאיתנו לבצע את העבודה. עשינו כל מה
שיכולנו לפני חודש וחצי הרחבנו את המסלול.״
מחדל
אחר: בתאונה האחרונה, נחת
מטוסו של דני מושביץ במרחק כשלושה
מטרים ממגדל הפיקוח. ליד המגדל מותקן
מיכל דלק מטוסים, ולידו, המוסך של
חברת יעף. מתחת למגדל — משרדי ה־

כיצד הוקמה הוועדה עוד לפני פירסום
הכתבה בעיתון? בכל ארץ אחרת, בתקרית
מסוג זה, היתה החברה עצמה פונה
למינהל התעופה האזרחית, מודיעה לו על
אשר התרחש. לא כן אצל חברת אוירובט.
טילפנתי ללישכתו של יהודה רבץ, ראש
המינהל, וביקשתי תגובה על המקרה.
רבץ לא היד. בלישכתו. זה היה ביום חמישי
האחרון, בשעה 11 לפני הצהריים.
ביקשתי מהמזכירה להעביר לרבין את
הנושא עליו ברצוני לשוחח.
פחות משעתיים לאחר השיחה, התקשר
יהודה רבץ עם ארי אלוף, ראש מחלקת
המיבצעים במינהל התעופה האזרחי ולשעבר
קברניט באל־טל, ועם ד״ר אליהו
מרגליות, מרצה למשפטים ואיש המחלקה
המשפטית במשרד התחבורה, מינה אותם
כוועדת־חקירה שתחקור את אמיתות האשמות.,
הוועדה
מונתה׳על־ידי ראש מינה,ל התעופה לפי חוק ועדות חקירה סעיף 10ב.
חקירה מעין זו ממנים כאשר יש חשד
של תקרית .״תקרית״ ,בהתאם לחוק, מתרחשת
כאשר יש חשד שבעל רשיון מפעיל
לא פעל כראוי.

ך 1מרכה ההפתעה, נודע לוועדת ה/חקירה
לראשונה רק מפי (הנחקר ה ראשון
היה שמעון כנען, הטייס שמסר לי
את המטוס) כי ערכתי שני רישומים בספרי
חברת אוירובט — האחד בספר ה פעילות
של החברה, והשני בספר המטוס
לפני ההתנעה.
בסמכות הוועדה, בתום החקירה, להעביר
את המימצאים שלד, למשטרה, לשלול

זהו מטוס ה״ססנה״ של חברת ״אוירובט״ ,שהתרסק
בשבוע שעבר בהרי יהודה. בתאונה אחרונה וו נהרגו
שני הטייסים, שמואל טייס ויחיאל טופרובר. בעיקבות התאונה הוקמה ועדת חקירה.

עוות המטוס

טייס הראשי של׳ החברה לקרקע את המטוסים,
במידת הצורך. אך בחברות
הקטנות קיים תפקיד זה, של הטייס הראשי,
במידה רבה על הנייר בלבד.
בתחילה, ניסה מיכה לוי להתנער מאחריותה
של חברת אוירובט בטענה שלמעשה
היה המטוס שייך לשני הטייסים ש נהרגו.
אולם בדיקה קלה הוכיחה שלא רק
שהמטוס היה רשום על שם אוירובט, אלא
שמדריכי הטייס של החברה אף נהגו לתת
שיעורי־טייס במטוס זה.

ף) א 73 התקלות של חברות התעו/פה
הפרטיות זכו להגיע לכותרות.
לפני כמה חודשים נאלץ מטוס של
אוירובט לנחות נחיתת אונם על כביש
במדבר סיני. לוא היתה הטיסה מתבצעת
בשעות הלילה, היתד, הטיסה עלולה להסתיים
באסון. דני הולנדר, הטייס באותה
טיסה — הגדיר את הנחיתה כנחיתת זהירות.
סיפר לי הולנדר :״היה לי חשש
שלא אוכל להגיע לאילת עם כמות הדלק
שהיתה לי. היה נדמה שמד־הדלק איננו
נכון. לכן נחתת .,״
בגלל נחיתת הזהירות שלו נענש הו־לנדר
על־ידי מינהל התעופה האזרחית.
העונש לא פורסם. הולנדר מוכן להגדיר
אותו כ״עונש קטן״.
לדברי טייסים אחרים, נחת ד,ולנדר בגלל
חוסר דלק — כלומר בגלל רשלנות מצי־דו.
וכיצד הצליח להמריא לאחר מכן?
אותם טייסים טוענים, כי ד,ולנדר שאל
דלק מרכב שעבר שם — למרות שאסור
להשתמש במטוסים בדלק מכוניות. ד,ולנדר
ואנשי אוירובט מכחישים גירסה זו.
גם המועד שבו נמסרה ההודעה על
המקרה למינהל התעופה האזרחית היה
מעבר לנדרש בחוק.
אוירובט איננה החברה היחידה שבה
קורות תאונות. הסטטיסטיקה מוכיחה, כי

כמעט כל החברות עוסקות גם בהדרכה
— אך מתח הרווחים שלהן איננו מאפשר
להן להחזיק צוות כה גדול. התוצאה:
החברות מסרו למינהל שמות של קציני
מיבצעים, טייסים ראשיים ומדריכים ראשיים
המשרתים אצלן רק להלכה.
עד לאחרונה, העסיקה אחת החברות
בראש המשרד שלה בהרצליה פקידה חסרת
כל מושג בטיס: פקידה זו היתד, אח ראית
להשכרת מטוסים, לווידוא כי הבדיקה
היומית מתבצעת, ועוד.
אולם לא רק חברות התעופה אשמות
במצב הבלתי נסבל בתעופה האזרחית הפרטית.
בגלל
קירבתו של שדד,־התעופה בהרצליה
לכפר־שמריהו, הוציא בית־המשפט
העליון, לבקשת התושבים, צו האוסר כיסוי
המסלול באספלט ובניית כל מיתקנים
שהם בשדה. עקב הוראה זו, טוענים בעלי
החברות והטייסים, נגרם למטוסים נזק בל
ישוער, שלא לדבר על הצד הבטיחותי.
גם מינהל התעופה תורם את חלקו :
בשדה השלישי בחשיבותו אחרי לוד ושדד.
דוב אין מד־רוח. המינהל קנה אמנם אחד,
לפני שנה וחצי — אך מאז הוא שוכב
בארגזים. את עוצמת הרוח מודדים הפק חים
בשדה לפי טביעת עין.

** דוע לא הורכב מד־רוח? הילל תור,
(ו סגן־אלוף שהשתחרר לא מזמן מחיל-
האוויר ומונה למפקח שדות התעופה ב־מינה,ל
התעופה האזרחי :״לצורך הרכבת
המד־רוח, היה צורך בחפירת תעלה שתחצה
את השדה ושלתוכה יוכלו להכ ניס
צינורות. היה צורך להפסיק את הפעילות
השוטפת של השדה, לכן נמשכה
העבודה זמן כה רב. חיכינו עד אשר נסגר
השדה לצורך שיפוצים, לפני חודש וחצי.
אז ביצענו את החפירה והעברנו את הצינור.״
״מדוע
אי אפשר היה לחפור בלילות,
כמקובל כאשר אי אפשר לסגור עורק
תנועה בשעות היום?״

הנתב מעיו

כתב ״העולם הזה״ אריק לגיא (במרבז, מזוקן) מעיד,
במשרדי המערכת, בפני ועדת החקירה שמינה משרד
התחבורה כדי לברר כיצד קיבל אדם חסר רשיון מטוס לידיו. חברי הוועדה: משמאל,
עו״ד ד״ר אליהו מרגליות, מימין ראש מחלקת־מיבצעים במינהל התעופה, ארי אלוף.

מינהלה. לוא היה מטוסו של דני מושביץ
נופל על ד,מיכל — קשה לתאר מה היה
קורה.
אנשי מינהל התעופה לא מצאו לנחוץ
להחליף את מקומו של מיכל הדלק. יהודה
למל טוען שאי-אפשר לבצע את השינוי
בגלל הצו של עיריית הרצליה. אולם לדעת
אחרים, העברת המיכל למקום אחר איננה
״בנייד,״ במשמעות שעליה דובר הצו.
מחדל חמור אחר: ביום שבת הופך
השדה להיות מגרש משחקים לכל ילדי
השכונות הסמוכות. אנשי השדה אינם
מטריחים עצמם להרחיק את הילדים. הילדים
משחקים ממש מתחת לאפם של המטוסים
הממריאים. אנשי המינהל טוענים
שהדבר איננו בדיוק כך, אך כל מי שהיה
אי ־פעם בשדה, ראה את הסכנה במו עיניו.

יד כאשר נודע הסיפור כיצד שכר־
תי את מטוס חברת אוירובט, הקים
יהודה רבץ, ראש מינהל התעופה האזר חית,
ועדת חקירה לבדיקת העניין.

את רשיון המפעיל של החברה או להגיע
אל כל מסקנה אחרת. על הוועדה גם לתת
המלצות לראש המינהל, לאחר מימצאיה.
לא עברו שעות רבות מאז ביקורי, וב שטח
שדה הרצליה הוטל משטר חרום.
ספק אם בעת מלחמת ששת הימים היה
שדה הרצליה כה סגור כפי שהיה לאחר
ביקורי בשדה.
כל התנועה הועברה דרך השער הישן
של השדה. דרך השער השני, שנפתח
לאחר השיפוצים בשדה, לא הורשה לעבור
איש. לשומר מורים ניתנה הוראה שרק
בעלי תגים מיוחדים יורשו להיכנס. נהג
האמבולנס הפסיק לרדוף אחרי הכלבים.
תפקידו החדש, כפי שהסביר לי ביום שבת
האחרון-, :להסתובב הלוך וחזור בשדה
ולדאוג שאף אחד לא ייכנס.״ על עובדי
השדה נאסר לשוחח עם זרים, שיש חשד
לגביהם שהם עיתונאים. ילדי הרצליה
והסביבה, שבוא כהרגלם לשחק בשדה,
גילו שהם יכולים להתבונן במטוסים רק
מבעד לגדרות.
נראה היה, כי לפחות בעתיד הקרוב,
לא יוכל עוד כל פרייאר לטוס. לפחות,
לא בלי רשיון.

קולנוע סבבים מרגיזים את
ג׳יהן ויין
ג׳והן ויין, כידוע לכל מי שמתעניין ולוא
מעט ברקע הפוליטי של כוכבי הוליווד,
הוא איש הימין הקיצוני שתמך בגולדווטר
וצידד במלחמת ויאט־נאם עד כדי כך שהיה
האדם היחידי באמריקה אשר הפיק סרט
המפאר מלחמה זו, הכומתות הירוקות.
אלא שהימניות אינה תכונה חדשה אצל
ויין. הוא עיקבי בהשקפתו כבר שנים רבות,
וכבר בימי מקארתי היה חסיד גדול של
צייד האדומים וחשיפתם בציבור בתוספת
גירוש מומלץ מן התעשיה. כך, למשל,
התגאה פעם ויין בראיון לירחון פלייבוי
כי הוא זה שגירש את קרל פורמן, התסריטאי
של בצהרי יום מהוליווד, ובאותו
ראיון עצמו כאשר נשאל לדמויות הנערצות
עליו, הזכיר בראש הרשימה את סר
וינסטון צ׳רצ׳יל.
ויין מכה• ומה רוצה הגורל 1
פורמן המגורש מגיע לאנגליה, זוכה שם
לכבוד ולתהילה, מביים סרטי קופה כגון
המנצחים ולחופש נולדה, מפיק סרטי קופה
גדולים עוד יותר כמו תותחי נברון והופך
תוך שנים מעטות לאישיות רצוייה ביותר
בממלכה הבריטית. לכן, כאשר הגיע הזמן
להסריט את חיי צ׳רצ׳יל הצעיר, היו כולם
מרוצים מן העובדה שפורמן נטל על עצמו
את המשימה.
מה חושב על-כך ויין ז איש לא מעז
לשאול אותו, כי כידוע כשהוא מתרגז הוא
מכה, ומכה של ג׳והן ויין...

תדריך
תל־אביב
הלחישה שכלב (פאר, צרפת)
— סרט מעודן המשחזר שלבי התבגרותו
של נער במשפחה בורגנית, בצרפת לפני
כחמש־עשרה שנים. מבויים היטב על־ידי
לואי מאל, משוחק ברגש על־ידי לאה
מאסארי.
העין האכזרית (גת, ארצות־הברית)
— הבמאי־צלם האסקל וקסלר
משלב בהצלחה תעודה עם עלילה, בסרט
המתאר הלך־רוחות שהתלווה לפורענויות
הוועידה הדמוקרטית בשיקאגו.1968 ,
קוראים לי טריניטי (אסתר,
איטליה) — מערבון מצחיק מאוד על שני
וירטואוזים העושים חוכא ואיטלולא מכל
רוצחי ואקדוחני המערב הפרוע. בלתי־הגיוני
אבל משעשע אפילו נשים.
** הטוב, הרע והמכוער (מוגרבי,
איטליה) — עוד מערבון, הפעם במימדי
ענק, שבו מדגים הבמאי סרג׳יו לאונה את
כל מה שהוא יודע. אילו היה מקצץ יותר,
היה הסרט טוב יותר, אבל זה לא הפריע
אף פעם להכנסות הקופה.
דקאמרון (סטודיו, איטליה)
— פאזוליני מציג את גירסתו האישית מאוד
לסיפוריו הסאטיריים של בוקאצ׳יו בסרט
המרגיז היום, בדיוק כפי שהרגיז בו־קאצ׳יו
אז, את כל המתחסדים למיניהם.
כדאי לראות.
++החטופה (תל־אביב, ארצות־הברית)
— סרט פשע על חטיפת בת מיליונרים
ועל אהבתו של חוטף מופרע אליה.
אימים הנוטים בדרך כלל להגזמה, אבל
עבודה טכנית ממדרגה ראשונה. הבמאי:
אלדריץ׳.

ירושלים
*** 7 *,כלות ל־ 7אחים (ארנון,
ארצות־הברית) — אחד הסרטים המוסיקליים
המוצלחים של הוליבוד. פיזמונים
וכוריאוגרפיה ממדרגה ראשונה. כדאי לראות.
האדם
השלישי (ירושלים,
אנגליה) — מתחון מתרחש בוינה שלאחר
מלחמת־העולם־השנייה. מרתק, על־אף
שנעשה לפני כ־ 25 שנים. עם אורסון
וולס, ג׳וזף קוטן וטרבור הוארד.

חיפה
*** פאטץ (גל־אור, ארצות־הברית)
— ביוגרפיה אינטליגנטית של הגנרל האמריקאי
הנודע, המנסה להראות את צדדיו
החיוביים והשליליים גם יחד. משחק
מבריק של ג׳ורג׳ סי סקוט. המון אוסקרים.
העולם הזה 1793

ה>ופ>המפעץ>ר
את המתח
הבית בצל העצים (גורדיו,
תל־אגיב, צדפת) — זהו סיפור-
מתח על רקע ריגול תעשייתי.
מדען אמריקאי, המתגורר בפריס עם שני ילדיו ואישתו
התימהונית במיקצת, הנוטה להפליג ביוזמות של רגע
אחרון ולא לזכור, תמיד, את מעשייה. תכונה זו מנוצלת
היטב על־ידי קבוצת״לחץ, המנסה לסחוט מן הבעל אינפורמציות
סודיות, למרות רצונו.
רנה קלמן, במאי המסוגל בהחלט להטיל את הדמויות
בסרטיו לתוך אימה עיוורת (״נוסע עובר בגשם״ ,״כלוב
האהבה״ ,״לעין השמש״) ,עושה כמיטב יכולתו בדי לנצל
את בל הזרויות העומדות לרשותו בתסריט. אלא שלמרבה
הצער, התסריט של סידני בוכמן ואלינור פרי (״רעייתו של
פרק נפרי״) הוא שקוף יתר על המידה, המצבים בהם מוטלת
גיבורת הסיפור הם כפויים, ועצם העובדה שהצופה יבול
להקדים ולדעת את מה שקורה על הבד הרבה לפני
הדמויות עצמן אינו עוזר במובן לאווירת מתח.
לעומת״זאת, אי-אפשר שלא להתפעל מן היופי האסתטי
הבלתי-רגיל של הסרט. צילומיו של אנדראס וינדינג
יוצאים מן הכלל, בין אם זו סצינה ביתית-משפחתית או
טיול בספינת״נהר על הסינה המעורפלת. קלמן בונה כל
צילום וצילום בדקדקנות של צייר, וזה בהחלט חג לעי-

פיידאנאווי: קסם וזכרון חלש
ניים. אם נצרף לזאת את נוכחותה של פיי דאנאווי, שקיס-
מה האישי קורן מן הבד עד כדי בן שהוא מקלקל את
המתח (מי יכול להאמין שיש משהו פגום ביצור בזה )1
מתקבלת התוצאה, כסרט שיפה לראות אפילו אם אינו
תמיד מעניין לראות.

הכו שי
לגן מדי
בלש ושמו שאפס (סינרמה,
תל-אביב, ארצות־הברית) — גאוני
המיסחר של התעשייה האמריקאית
החליטו שהגיע הזמן לשלב שני גורמים מיסחריים
מצליחים, מתוך הנחה שבמאמצים משותפים יצליחו עוד
יותר: לבן לקחו את הסרט הבלשי, הפורח היום שוב,
והוסיפו לו את הגורם הגזעי, שהוא בידוע מאוד באופנה,
והתוצאה, סרט זה, שמבחינה מסחרית הצדיק בהחלט
את עצמו.
השאלה היא אם המיסחר מצדיק את הבל. משום
שאילו נמדד ״בלש ושמו שאפט״ רק על-פי העלילה
הבלשית שבו, ספק אם היה מקסים בל-כך. בלש כושי
פרטי (ריצ׳ארד ראונדרטי) נישבר על״ידי מנהיג העולם
התחתון הכושי בהארלם, כדי לשחרר את בתו, שנחטפה
על״ידי המאפיה הלבנה. הדרבים בהם מתבצעת המשימה
אינם מן המחוכמות ביותר, לא מבחינה בלשית, ולא
מבחינת הניתוח הפסיכולוגי של הדמויות שבדרך.
כביטוי להיתנגשות הגזעית באמריקה, אין ספק שהסרט
משקף את הבילבול הקיים ביחסים אלה, ואת חוסר
הישע של לבנים ושחורים גם יחד. שאפט עצמו, גיבור
הסרט, הוא כושי הגאה בבושיותו, אבל נחשד על־ידי
קיצוניים שחורים שהוא לבן מדי, ועל־ידי קיצוניים לבנים
שהוא שחור מדי. הוא מנצל גופים פוליטיים לשימושו
האישי כדי שבסופו של דבר יצליח, בעזרתם, להשאיר
את הארלם תחת שלטון המאפיה הכושית ואת השאר

ריצ׳ארד ראונדרטרי: שחור מדי
בידי המאפיה הלבנה. סוף.
אווירת העולם התחתון של ניו״יורק מומחשת היטב
בידי הבמאי גורדון פארקס, ובמה מן הצילומים מעידים
היטב על עברו המזהיר במערכת העיתון ״לייף״ (כצלם
צמרת) .אבל הריקוד הבלתי־פוסק על שתי חתונות —
פשע וגזע — יוצר חורים גם כאן וגם באן. באמריקה,
זה לא הפריע לאיש. אבל אצלנו זה לא אמריקה.
איש לא יטען אחרת.

דייס הסק סי ת
ל חינוך
סקס לארוחת הבוקר (תכלת,
תל־אביב, אנגליה) — פיר־סומאי
פוזל ושלומיאל (מרטי
פלדמן) הלבוש בחליפות מטורפות וחולצות מלמלה, אבל
חוץ מזה הוא בחור נורמלי לגמרי, צריך לארגן מסע פיר־סום
סקסי לדייסות״תינוקות מתוצרת סקוטלנד. ונוסף
לכן, הוא צריך גם להסתדר עם אישתו, השייכת לחוג
שמרני התוקף בחריפות את בל הפירסומות הסקסיות
בטלוויזיה (וכשהן לא סקסיות מחפש החוג בקדחתנות
משמעויות שאינן קיימות) .ואם בזה לא די, יש לו גם
גן, האוסף במקום בולים תחתוני״נערות.
בל זה יחד יוצר מצחיקון מטורף למדי המצחיק
בעיקר בעשר הדקות הראשונות ואחר-כך מתחיל, בשק-
דנות רבה, לחזור על עצמו. פלדמן שולח שוב ושוב מבטים
פוזלים ותמוהים לבל האיברים (איברים יש כאן בשפע,
אם בי לא כולם גלויים לעין) מנסה ״לחשוב מלוכלך״
בפי שמייעץ לו חבר לעבודה, ולהעניק לדייסת הילדים בה
הוא מטפל את התדמית הסקסית הנועזת ביותר.
עוזרים כנגדו בבל הדייסה הזו הנורווגית ז׳ולי אדג׳,
שהיא הפצצה התורנית של אנגליה, הקומיקאי האמריקאי

פלדמן ואדג׳ :פצצות תורניות
שלי ברמן, שנראה שיגרתי בהחלט ליד פלדמן, וג׳ודי
קורנוול, באשתו למודת״הסבל, של הפירסומאי, האוהבת
יותר מדי במרים יפי״תואר.
אילו היתה זאת תוכנית של חצי-שעה בטלוויזיה, ניחא.

במדינה עליה המסוגלים העולים
להרוס את ישראל?
זה התחיל כבדיחה, אך לאחרונה, התרבו
הסיומנים ני לפחות במקום אחד ב עולם
— ׳בקרמלין — בוחנים בדיחה זו
ברצינות: האם מסוגלים העולים מרוסיה,
אם יוזרמו בכמויות ׳מספיקות, להדום את
ישראל כמדינה דמוקרטית ועצמאית?
קוסיגין מלגלג. רמז לכך, כי הרוסים
לפחות מודעים לשאלה, השמיע ראש־ממשלת
ברית־המועצות, אלכסיי קוסיגין,
בעת ביקורו האחרון בנורווגיה. כאשר
נשאל, בראיון עם גדול עיתוני נורווגיה,
אפטון פוסטן, על בעיית עליית יהודי

ארצו לישראל, השיב, בשמץ סרקאזם:
״לאחרונה חדלנו להרגיש, בברית־המוע-
צות, במאמצים מיוחדים מצד ממשלת
ישראל לקבל תוספת מהגרים יהודים־
סובייטים.״
בתשובתו זו, שלא זכתה לכיסוי בעיתונות
הישראלית, הצביע קוסיגין על
העובדה כי זרם העלייה הקל, ששטף בשנה
האחרונה, כבר היה למעלה מכושר
קליטתה של ישראל — מבחינה תקציבית,
ביצועית, ובעיקר חברתית.
שינוי המפה. האם עשויים הרוסים
להסיק את מלוא המסקנות, לפתוח את
ברז העלייה במלואו?
מבחינתם, יהיה זה נסיון להרוג שלוש
ציפורים באבן אחת: גם להיחלץ מהלחץ
העצום של דעת הקהל העולמית, גם להיפטר
מבעייה פניימית מעיקה, וגם ל
הטביע
את ישראל תחת גל שוטף — חצי
מיליון, לדוגמה — של עולים מרוסיה,
העשויים לשנות את כל המפה החברתית
של ישראל, להטיל עליה מעמסה כספית
שמעל כוחה, ולגרום למתחים פנימיים
שאת סופם אין לשור.
ההערכות, כי בשנה הבאה ימשיך זרם
העלייה מרוסיה ויגדל, נוטות להצביע על
כיוון זה.
מוטב להישרף. במקביל, אין הרוסים
מניחים בינתיים ידם גם מהקו המסורתי
שלהם, המנסר. לדכא את הרצון
לעלות. בכתבה בשבועון הסובייטי,
ביטאון המופיע באנגליה, סופר בשבוע
שעבר על צרותיהם של יהודי גרוזיה
שעלו לישראל. לאחר שהוא מפרט את
סיבלותיהם בארץ — הפרת הבטחות, חוסר
אפשרות להשיג מישרה ללא ידיעת

עברית, ומצוקות אחרות — מגלה הכתב:
״למהגר מרוסיה, ארץ־ישראל היא עולם
מתוך העבר הרחוק, שנמחק ברוסיה עם
המהפיכה. היחסים השוררים שם בין אדם
לרעהו הם ריאקציונרים ונצלניים. רק הכסף
מדבר שם.״
הוא יודע לצטט אחדים מהעולים .״למי
שנולד בברית־המועצות, החיים בישראל
הם בלתי אפשריים,״ כיותב אחד א. ספק-
טור מיזיור .״לוא היה כאן הכל עשוי
זהב, גם אז הייתי רוצה לחזור לרוסיה,״
עונה לו אחר, מישר, נאניקשווילי, ש״מכר
את כל רכושו כדי לרכוש כרטיס טיסה
בחזרה לרוסיה.״
הגדילה מכולם איזו לאה אבראמס מ־תל-אביב,
שהכריזה :״יותר טוב להישרף
במחנה־ריכה, מאשר לחיות כאן.״

אחנה הדרו(הגה האושבוס...
קשה לקבל רשיון נהיגה באוטובוס, אך קשה הרבה יותר
לקבל רשיון נהיגה באוטובוס של ־יאגד״ .כי גם נהג
מנוסה וותיק, המבקש לעבוד ב אגד־ חייב לעבור קורס
השתלמות מיוחד בבית־הספר לנהיגה של הקואופרטיב.
הדרישות שלנו מנהגינו חמורות ביותר,
אך התוצאות שאנו משיגים מצדיקות אותן.
מי שעבר בהצלחה את בית־הספר לנהיגה של ־אגד״־אפשר
לסמוך על נהיגתו ולהפקיד בידו אוטובוס על נוסעיו!

הטולס חזה 1793

מי אמר שהרומנטיקה נגמרה בארץ ז
אם תשאלו עליה את
היא תצחק מכם. בי סיפורה של צפירה,
גרושתו של רופא ואם לילד, הוא ללא

צפירה קינן,

צפירה קינן

איפה, איפה הן הנערות היפות של
ידיזנגוף בשבועות האחרונים? אס תש־
^אלו את נער הזוהר התל־אביבי, ה־
,סטודנט משה פרי, הוא יגלה לכם.

ספק סיפור רומנטי בקנה״מידה ישראלי.
הסיפור מתחיל לפני שלושה חודשים.
לארץ הגיע אז מדרום־אפריקה בני
בוסטון, שעליו ועל כמותו חולמת כל
אמא יהודיה כחתן לבתה. בן ,30 יפה
תואר, בעל שרשרת בוטיקים בדרום־אפ־ריקה
וחשבון שמן בבנק. ידיד משותף
הפגיש בינו לבין צפירה, עשירה בזכות
עצמה, או יותר נבון בזכות הירושה
שהשאיר לה אביה.
שני היפים העשירים בילו יחדיו יום
וחצי משגע, אחריו נאלץ בני לחוור ל-
דרום־אפריקה. מאז לא חדל לשלוח טלגרמות
ולהתקשר טלפונית לארץ :״התאהבתי
בן. בואי לכאן.״
המיברקים והטלפונים עשו משהו ללב
של צפירה. היא נסעה לירושלים כדי
להתייעץ עם עורך־הדין אייל בקר,
שבנוסף לעיסוקיו המשפטיים הוא מת-
עסק גם באסטרולוגיה ומייעץ לידידיו הקרובים,
בנושאים שונים.
האסטרולוג-עורך״הדין חשב וחשב ויעץ
לצפירה לקנות כרטיס ולנסוע לדרום-
אפריקה. היא נסעה ובמשך חודשיים
הכירה מקרוב את הרקע של בני. לפני
שלושה שבועות חזרו השניים לארץ ב-
לווית חברים ובני-משפחה של הארוס.
החתונה נערכה ברבנות בתל־אביב
בשצפירה מופיעה בחליפה ורודה ובני בחליפה
שחורה. אחרי החופה עברו הקרואים
120 ,במיספר, למסעדת קסבה שנסגרה
לצורך האירוע לארבע שעות של
זלילה כדת ובדין.
סיכם את המאורע הבמאי הילל
נאמן, ידיד קרוב של הבלה :״זו הפעם
הראשונה שצפירה עומדת לפני גבר והוא
לא עומד לפניה.״

ואתם יכולים לתאר לעצמכם מה
קורה כשמתחילים לשחק בחושך.

בעלת הפאב פרדריקה סגל רגילה לאנשים חשובים שמבקרים אצלה. אבל
כששמעה שהבמאי היהודי הנודע אוטו פרמינג׳ר עומד לבקר במועדון, התרגשה
במיוחד.
למה? מפני שפרמינג׳ר הוא לא סתם במאי מפורסם. הוא גס קרוב־משפחה
של פרדי. וכשפרדי היתה ילדה קטנה, סיפרו לה הוריה כי הבמאי הוא בן־דודה.
אמא של האבא שלה והאבא שלו הם בני־דודים. זה לא בדינק בני־דנדים, אבל
זה באמת פרט קטן.
כשאוטו נכנם לפאב, ניגשה אליו הקרובה והסבירה לו מה בדיוק היחסים
המשפחתיים שלהם. פרמינג׳ר התלהב מהראיון והזמין את קרובתו לרקוד. תוך
כדי ריקוד התעניין :״את נשואה?״ כששמע שכן, שאל :״בעלך כאן?״ כשנענה
בחיוב, קיבל התקפת קינאה משפחתית, ועזב את פרדי על בימת הריקודים ובלי
מילת התנצלות חזר זועף וחפויי ראש לשולחנו.
על זה נאמר: קרובים גידלתי והס פשעו בי.

מה יותר טבעי מזה שזוג המסתובב
שלוש שנים ואינו מתחתן, מעורר את
הלשונות הרעות מתרדמתן.
זה מה שקורה בשבועות האחרונים לז מרת
הפופולרית ע דנ ה לפ ולחברה מזה
שלוש שנים השחקן יהודה פרקן• מלח שים
שהם נפרדו.
זה שמלחשים, זה באמת טבעי. ככה זה

יהודה פרקן
כשהופכים למפורסמים. והם מפורסמים.
הם הצליחו מאוד בקאריירות האמנותיות
שלהם.
עדנה, זמרת מצליחה, גרה בדירה משלה
ועונדת על אצבעה טבעת שקיבלה
מיהודה עליה חרוט שמו.
יהודה, שחקן מצליח, מתגור בדירה עם
יטשי קשת, ומני פאר. השלושה שכרו
את דירתה הגדולה של עליזה דגן, גרושתו
של האמרגן דני דגן. לכל שותף

בסוד, כמובן.
למשה, יחד עם עוד חבר נוסף ב־יברנג׳ה,
יש דירה גדולה בתל־אביב.
,להם לבד, מפני שהוריו של משה נסעו
לדרום־אפריקה והשאירו לו את הדיו
רה. וכשיש דירה — יש מסיבות. וכשיש
מסיבות — יש חתיכות־דיזנגוף.
1ג ם חתיכים.

בדירה יש חדר לעצמו ובמרכז הדירה מוצב
שולחן ירוק המיועד למשחקי קלפים
עליזים.
מלבד זאת מסתובב כל אחד מהם תקופה
ארוכה עם חברה קבועה, אך הם לא
מזדרזים להתחתן.
כששאלתי את יהודה, שניכווה כבר
פעם בנישואים, והמתבונן להשתתף בשלושה
סרטים, האם יש אמת בסיפורים
על פרידה מעדנה, השיב כשהוא צוחק
צחוק שובבני :״אני אוהב את עדנה מאוד.

כל השמועות צצו כנראה בגלל שערב או
שניים יצאתי בלעדיה כי היא היתה בסיבוב
הופעות. אני מוכן לגלות לך סקופ
רכילותי: אנחנו עומדים להתחתן ויש
לנו כבר תאריך לחתונה.״
שיהיה במזל־טוב.

בין המשתתפים הפעי׳לים בולט ה
סטודנט
למשפטים בן ה־ 22 נוזי סטר
ליאר, הנחשב לאחד ממקורות המשיכה
של חתיכות אוניברסיטת תל־אביב
ושל נערות זוהר כציפי לוין
ודומות לה.
נתי, שמלבד היותו מקור משיכה,
הוא גם ממציא, החליט לגוון את המסיבות
של החבר׳ה. ההמצאה האחרונה
שלו בשטח הבידור, הוא יויו חשמלי
שבשעה שמקפיצים אותו הוא נדלק
ונכבה בעזרת סוללות. היויו כבש את
המסובים, ובכל הזדמנות הם מכבים
את האורות ומשחקים בו.

ציפי לוין ונתי סטוליאר

ערב סילבסטר הגיעה נערה נמוכת קומה
לדוכן הקבלה של הקראוונים באילת
ואמרה בבישנות לפקיד הקבלה :״שלום,
הזמינו בשבילי מקום כאן. שמי אסתר
רייכשטט.״
הפקיד עיין בניירות שלפניו, ואמר:
״כן, את רשומה.״
כך, בשקט ובצינעה כשהרדיו אינו פוסק
מלשדר קטעים מהקונצרט שלה בהיכל
התרבות, הגיעה לארץ הזמרת שאפילו

מתחריה ומתחרותיה טוענים כי היא אחת
הזמרות הטובות בעולם,
ומאז שהיא הגיעה, היא נמצאת באילת
ומתבודדת יחפה על החוף בחברת קומץ
ידידים שהביאה עימה מחוץ־לארץ. וכדי
שלא תיפגם השלווה, ואסתר תוכל לשיר
לגלי הים, מסתובב בסביבה אמרגנה עדי
סמל המרחיק את הסקרנים ואת העיתונאים
שרוצים לשאול את אסתר מה
שלום בעלה לשעבר אפי עופרים.

אסתר עופרים.

מאחוו ההווי המנתה והזוהו
שר חי חוכש ועצמאות
מסתיוה הסטודנטית הישראלית
עולם של תיסנול, לבטים ובדידות
ער שחור כפחם גולש על הכתפיים.
פסיכולוגיה ואנגלית שנה
רביעית. סטודנטית כסוף הדרו־.
זהו ספורה:
בעצם רציתי להפגין משהו, בשעה שעזבתי
את הבית ואת האוניברסיטה בתל-
אביב, כדי לגור לבד. מרדי עצמאותי
מסתבר שקשה למרוד כשההורים מסכימים.
ואפילו תומכים מבחינה כלכלית. הפיתוי
של נוחיות היה גדול מדי לגבי.
אני מניחה שהייתי צעירה נורמלית:
רומנטית, תמימה, בורגנית קטנה עם סימפטומים
של נטייה למרדנות, תוספת של
ציניות, בלגן נפשי ומרוכזת מאוד בלבטי
האישיים.
האם השתניתי במשך שלוש השנים בירושלים
ו את תמימותי ואת בתולי הספקתי
לאבד. רק הרומנטיקה היא מחלה
כרונית שלא עברה. וגם הלבטים וחיפוש
הזהות. מה שבטוח הוא, שלא נהייתי עצ מאית
יותר. ירושלים הפכה להיות במה
למשחק בעצמאות. כשההורים ״לא מתערבים,״
אבל מצליחים, בדרכם המיוחדת,
״למשוך בחוטים.״

ך* שנה הראשונה גרתי ברחביה,
^ בחדר שכור. בעל הבית שלי היה אלמן
מזדקן. איתי בחדר גרה בחורה שהיכרתי
באמצעות מודעה. היא היתה אחרי עשרים

ולהוטה להינשא. הרבה נושאים משותפים
לא היו לנו איפוא, שכן אני חיפשתי את
חיי הסטודנטים, שעליהם שמעתי כל־כך
הרבה. חיפשתי מאבקים אישיים, מסיבות
פרועות, יצרים ואהבות. גם הלימודים היו
חשובים. אבל תהליך הלימוד הוא תהליך
שיגרתי, ואילו אני, בטוחה ביכולתי האינ טלקטואלית,
חיפשתי את היידע שבא מתוך
התנסות אישית.
וכך הייתי הולכת כל יום לאוניברסיטה.,
מתלבשת יפה, ומשתוקקת מאוד ליצור
קשרים ולהתיידד. זה הלך. אבל כשאני
משחזרת עכשיו את אותה תקופה, נראה,
לי שהייתי בודדה למדי. לאט לאט התחלתי
לתפוס, שאני גם משתעממת. היו
בחורים, היו מסיבות, אבל הכל היה רדוד.
התוצאה: למרות שהייתי בשלה כל־כך
להרפתקאת־אהבים, נשארתי לא מאוהבת.
— ובתולה. אבל עדיין לא מיואשת, ועדיין
תמימה ורומנטית.
ך* כדירות כירושלים בולטת יותר
( 1מבכל מקום אחר שאני מכירה( .נו״
וכמה אני כבר מכירה?) אולי היא בולטת.
כל־כך על רקע החלומות שמביאים אליה,
ביחוד בשנה הראשונה.
בשנה הראשונה את מסתובבת לבד,
מוצאת חברה לחיפושים. הלימודים, בהם
חשקת כל־כך קודם, מתגלים במידה רבה

חודהב תו לו ת
כמירוץ אחרי ציונים. הרצאות רבות משעממות.
יש לך תחושת תיסכול מעובדת
היותך אחת מהרבה. מהרבה מאוד. חדשה.
ויש גם קפטריה. נראה לך שכולם מכירים
שם את כולם, ורק אותך עוד לא
מכירים. אם מבחינים במישהו, יש הזדמ נות
לפתח היכרות (ולדעת כמה הוא מק סים•
כלומר — כמה אני נפלאה) אבל כולם
נדמה, עסוקים בעצמם, ואני, מלכת הכיתה
לשעבר, שעמדתי לכבוש תבל בסערה —
פשוט הולכת לאיבוד.
החורפים הקרים בירושלים יכולים להיות
חמים מאוד, או קרים מאוד. לאט לאט את
מגלה, שהלימודים הם חממה, וחברה.
סטודנטיאלית היא אפילו מעייפת. יש לזה
כינוי מדוייק בז׳רגון של הבנות — חרות
או חראיס.
וישנה בעיית הגבר. הגבר תופס מקום
גדול בחיי האשה. הוא עיקרי מדי בעולמה.
הוא שיכול לשנות את גישתה לתבל, ו אפילו
למזג־ד,אוויר.

המסתכל מבחוץ, רואה רק את הזוהר,
העליזות, החופש מדאגות. מי שלא זכה
מימיו ללמוד באוניברסיטה, אינו יגול
שלא לקנא בצעירים והצעירות המבלים
ארבע שנים של אושר, ללא דאגות פרג־סה,
מרחיבים דעת בנושאים המעניינים
אותם, מסתובבים, אלגנטיים ומודרניים
כפירסומות חיות בין בנייני״הפאר של
הקמפוסים ברחבי הארץ.
וזוהרות מכל — הסטודנטיות. באווי־רה
של חירות מינית וחברתית מלאה,
אפופות ים של צעירים, הן יכולות לשמש
נושא לקינאתה של כל ישראלית אחרת,
הנושאת על כתפיה בעל, ילדים, ובית
שיש לטפל בהם — או משתוקקת להגיע
לכך.
אולם בשעות הערב המאוחרות, כשב-
חוץ משתולל חורף ירושלמי קודר, ובפנים
החדר הקטן והחם המכוסה פוסט־

״החופש המיז, נין
הסטודנטים הוא ניטו׳
דחוסר־בוירה.״
רים עליזים ומרדניים, מתפשטת האינטימיות
— מוכנות הסטודנטיות העליזות
לחשוף את ההיסוסים, הלבטים השאיפות
והרומנטיקה שנמוגו — ובעיקר, את
הבדידות והאכזבות.

1 1 1

!שהגעתי לירושלים הייתי בת 17 וחצי, לפני הצבא, בתולה וקצת
נפחדת. היתד, זו הפעם הראשונה שעזבתי
את הבית, ואולי בגלל זה הפכה ירושלים
להיות בעיני העולם הגדול, סמל העצמאות.
מכיוון שהייתי צעירה, נראו לי כולם מבוגרים
מאוד וחשובים מאוד.״

יעל שטיין * ,היא כת ,22 יפה,
כעלת עינים חומות גדולות ושי*
כל השמות בכתבה מוסווים.

נדידות בקמפוס

סטודנטית בודדה במרחבי הדשא של הקמפוס
הירושלמי. אלגנטית, זוהרת, מודרנית
— אך האם גם מאושרת 1למעלה: סטודנטית חייכנית באוניברסיטת ירושלים.

ך• דכרים השתנו בשנה השנייה ל י
1לימודי. גרתי בדירת חדר עם חברה
מהתיכון, שהגיעה לירושלים שנה אחרי,
כעבור כמה זמן גם פגשתי את אהובי
הראשון. היכרתי אותו בדיסקוטק, והת מסרתי
לו בבוקר שאחרי ערב ההיכרות
הראשון.
למה? קשה למצוא סיבה אחת ויחידה
למעשה שאדם עושה. קצת משום שהייתי
באווירה חופשית מאוד (או לפחות כך זה
נראה כלפי חוץ) .קצת בגלל שרציתי להתנהג
בהתאם להשקפת עולמי, להתגבר בכוח
על מעצורים שניקנו בשנים ארוכות של
חינוך שמרני.
הייתי מאושרת מאוד באותה תקופה.
גרנו יחד. נוכחותה של חברתי לא הפריעה
לנו. הלילות עברו בשיטוטים ברחובות
ירושלים העתיקה, במשחקי קלפים לאור
נרות, בשמיעת מוסיקה, באולמות קולנוע
חשוכים. בבקרים היינו ישנים. אין צורך,
להדגיש שהלימודים נדחקו לקרן זוית.
כעבור כמה חודשים קרה הדבר, שכפי
שאני רואה אותו היום, היה בלתי נמנע,

בצורה של חיים בשלישיה. הוא שכב עם
חברתי לחדר. הדבר נודע לי מפיו.
אחרי זה נמשכו החיים כסידרם. אלא
שעכשיו היה לה בן זוג למיטה ולי לא.
ן*• משכתי לגור בחדר, וגם אם זה
1 1נראה מפליא, נשארנו חברות עד היום.
בעיקר בגללי. לא רציתי להיכנע לקינאה.
היו בעצם גם מניעים אחרים, מעורפלים
יותר. היה משהו שהקסים אותי באותו
מצב. לא, לא נרתעתי. דווקא נמשכתי לזה.
חשבתי לעצמי: אלה הם החיים. כך זה
נראה. גם בכיעור יש קסם.
הפרשה הסתיימה לקראת סוף השנה וה יחסים
עם הורי, שבמשך כל השנה הזו
היו מתוחים (אלוהים יודע איך הצליחו,
מביתם שבתל־אביב, לנחש את המתרחש
בירושלים) התהדקו כבעבר. חזרתי ללימודים׳
והצלחתי לעבור את השנה בהצלחה.
את החופש ביליתי אצל הורי.
בשנה השלישית התגוררתי שוב בדירת

בית־הוריה, הן נפגשו במקרה, והתידדו.
היום הן חברות טובות. שתיהן בנות ,21
ומלבד תרבות אנגלית (שנה ראשונה) יש
להן הרבה דברים משותפים: האהבה לירושלים,
המאפשרת להגיע לשלוות־נפש
באווירתה המיוחדת וביופיה. הסתייגות מחברת
הסטודנטים. והעובדה שהן מפרנסות
את עצמן.
אביגיל ואיילה אינן מעורות בהווי הסטודנטיאלי.
מרצונן. לדעתן, הסטודנטים
הם חברה בורגנית מאוד, מוגבלת מאוד,
ולא מעניינת מאוד .״החבר׳ה שמגיעים
לאוניברסיטה באים ללמוד מקצוע או למ צוא
חברה. הסטודנט שמגיע לכאן יודע
מראש מה הוא רוצה, ולכן אינו פתוח
לדברים חדשים. אין בזה כל רע, אבל
אותי אישית זה לא מעניין,״ אומרת איילה.
היא עצמה התגברה, לדבריה, על בעיות
חיפוש הזהות וחוסר המנוחה מרגע שמצאה
את האהבה — מחוץ לכותלי האוניברסיטה.
אולם עד אז, היא מודה, היה לה די עצוב.
החברה הסטודנטיאלית התגלתה כרדודה,

הנותר המעוב׳

קבוצת סטודנטים ליד ״הכותל המערבי״ של
הקפטריה — מרכז העצבים של חיי החברה
באוניברסיטה העברית בירושלים, כבכל אוניברסיטה. התדמית של חיי חברה
ערים ולבביים נכונה רק בחלקה. למרות האוסף המגוון של צעירים תוססים
וחופשיים מדאגות, רבה גם הבדידות בקמפוס — בייחוד בין הבנות הלומדות בו.

חדר. הפעם — עם חברה אחרת מהתיכון,
שהגיעה לירושלים אחרי שירותה הצבאי.
גם לשנה השלישית היה אופי משלה.
חזרתי לשיגרה של חיים סטודנטיאליים,
פחות תמימה, יותר צינית, פחות נלהבת.
עדיין היו מסיבות, עשן והרבה פופ —
אבל הכנפיים היו כבר קצוצות קצת. באותה
תקופה התחלתי ללמוד בערבים צילום,
לימודים שהחלטתי לממן בעצמי. וכך
מצאתי את עצמי עובדת בערבים הפנויים
כמגישה בבר, שבעליו היה יהודי, במזרח
ירושלים. כל העניין היה מהוגן לגמרי.
כל הבחורות שעבדו שם היו סטודנטיות.

לא מספקת, ולא מסוגלת לפתור את בעיית
הבדידות. ביחוד היא מתייחסת בהסתייגות
לשיכבה האופיינית לכל אותם סטודנטים
— לבוהמה:
״ישנו חלק שנקרא, הבוהמה׳ של הסטודנטים,״
אומרת היא .״ויש לזה כללי מש חק:
התפריט מורכב מצורת לבוש, צורת
דיבור, דבקות בסיסמאות מסויימות, ישיבה
בקפה מסויים, והשתייכות לפלג מסויים
המתנגד לדבר מסויים. כל מי שמקיים את

שותפות לגורל

ז׳נט אלגרבלי משמשת פדיקוריסטית לשעה
לחברתה לחדר, ז׳קלין תורג׳מן, שעלתה זה
עתה מבין גלי האמבטיה. השתיים, שעלו לארץ לפני ארבע שנים ממרוקו, לומדות
בירושלים זה השנה השלישית, שותפות לא רק לחדר, אלא גם להווי ולבעיות.

כפי שקורה להרבה סטודנטיות.
האהבה? גם היא התמסחרה, יחד עם
שאר האידיאלים. יש אהבה למכוניות, יש
אהבה לכסף, ויש אהבה לבחור או בחורה
עם מכונית וכסף. האהבה האמיתית נגמרה
בתקופת הרומנטיקה. אולי זה קורה, אבל
לעיתים נדירות ביותר. איני מחפשת אובייקטים
לאהבה בקרב הסטודנטים, ועל
אחת כמה וכמה לא בקרב אלה המכונים
״בוהמה״ ,כיוון שהם הטפוסים הקונבנציונליים
והמשעממים ביותר. ההתחזות האינטלקטואלית
שלהם מעייפת עד מוות.

^ יום אני משלימה חובות אחרונים
לב. א ,.ואחר אני מקווה לצאת לחו״ל,
להמשיך ללמוד. כן, יש לי עכשיו חבר,
ואני אוהבת אותו.
אבל זה לא אותו דבר. מהו אותו דבר
שהשארתי אי-שם בשלוש שנות לימודי
באוניברסיטה 1אשליות? אמון ללא סייג ז
יצאתי לדרך כילדה מתמרדת, שהשבה
להשיג את עצמאותה על-ידי איבוד הבתולים
והתרחקות מבית ההורים. והגעתי —
לאן ו אינני בטוחה שאני יודעת.

״נל אידיוט הופר
לנוהגי, אם הוא
יושב נקפה הגנון״
היום, אני מצפה להרבה פחות. אני יודעת
הרבה יותר מה אפשר לדרוש, ומה שאפשר
לקבל. אני פתוחה יותר לבעיות של חברה,
ומרוכזת פחות בבעיותי האישיות.
והעתיד? אני מקווה, שאצליח להבטיח
לעצמי מעמד חברתי ובסיס כלכלי, כך
שלא אצטרך להתחתן בגלל חוסר־ברירה.
אני מקווה, שאמצא גבר שאוכל לחיות
איתו וללדת את ילדיו.
ואולי באיזו פינה נסתרת, נשארו לי
עדיין החלומות המעורפלים, הבלתי מוגדרים,
של לפני ארבע שנים.
עד כאן סיפורה של יעל.
כיגיל הגיעה לירושלים מדימונה,
ואיילה היא ירושלמית שעזבה את

אווח דשעה

ידיד שבא לבקר, מתקבל בסבר פנים יפות על־ידי
שתי הסטודנטיות. היחסים עם המין השני הם אחת
הבעיות המעיקות ביותר על הסטודנטיות מן השורה. כל התמונות בכתבה זו
הן תמונות רקע בלבד, ואין להן כל קשר לדמויות המופיעות בכתבה.

הכללים האלה, זוכה אוטומטית בכתר הבוהמיות,
גם אם הוא האידיוט הגדול
ביותר בעולם.״

ניגוד ליעל, אביגיל קשוחה גם
^ בהתייחסותה לתאורים אחרים.
מספרת היא :
לי באופן אישי לא קשה לחיות לבד,

כיוון שאני רגילה לפנימיות מזה שנים.
מובן שלא פעם אני רוצה בית. אבל אני
כבר ילדה גדולה, ובית, בגיל זה, משמעותו
— נישואין. וזה לא בא בחשבון. אני חוש בת,
שנישואין הם עניין של מצב נפשי,
ולא של גיל או של מצב כלכלי. צריכים
להתחתן, כשמרגישים בשלים לכך. אסור
להיגרר למוסד הזה בגלל הפחד מהבדידות,
מפני הישארות בשוליים החברתיים —

^ חופש המיני״ ,נכנסת איילה
1 1#לשיחה ,״כפי שהוא קיים בקרב
ציבור הסטודנטים, איננו תוצאה של חופש
ופתיחות. אין הוא מבטא השקפת עולם.
רוב הבנות מחפשות דברים מעורפלים,
רוצות להיאחז במשהו. משהו שישנה את
חייהן.״ היא מחייכת :״לאו דווקא נישואין.
החיפושים האלה מביאים אותן להרבה
מיטות זרות, ומשם יש דרך חד־סיטרית —
אל הריקנות האיומה, אל אבדן הבטחון
העצמי והאמונה באהבה. דברים מתערערים
בעולמך, כאשר מישהו ששכב איתך
בלילה, מתעלם ממך ביום שאחריו.
״החופש המיני בקרב הסטודנטים, בירושלים
לפחות, הוא ביטוי של חוסר
ברירה. הסטודנט הוא גבר רק מבחינה
ביולוגית. כשיושבים בקפטריה, אפשר
להרגיש במתח העצום השורר בין שני
המינים, באווירה של ״ציד ודפיקות״ .זה
ריקני ומשעמם.
״כדי להשתלב בחברה הסטודנטיאלית,״
היא מסכמת ,״צריך להיות עיוור. רק כך,
אפשר אולי להאמין, כי חברה זו מעניקה
לך באמת את הערכים שאת מחפשת —
את החום, הידידות, הקשר עם בני־אדם.׳

מספד 1793

מ שדד התחבורה ועדת חקירה