גליון 1794 מתאריך 19 בינואר 1972

ג׳ שגט תשל״ב 19.1.1972
עם ההקדשה
האישית

!חתימתו העניק משה דיין

לאלישבע

ה מ חי ר 2.0 0

^ פני עשר וחצי שנים, באפריל
׳ ,1961 /כמעט וחולל גליון אחד של
העולם הזה 1230 מהומות רחוב במרכז
תל־אביב. היה זה כאשר הופיע, במוצאי-
שבת, גליון מיוחד של העולם הזה ובו
הגילוי והסיפור המלא הראשון על מעצרו
של יועצו הצבאי של ראש־הממשלה ו שר־הבטחון
דוד בן־גוריון, הד״ר ישראל בר,
כחשוד בריגול.
מה שאירע עם הופעת העתון היה מח זה
שלא יישכח. אלפי אנשים, שמפה לאו זן
גונבה אליהם הידיעה על הופעת גליון
מיוחד של העולם הזה, שלא במועד ההו פעה
הרגיל, המתינו למכירת דיעתון. כאשר
הגיעו המוכרים לרחוב, הסתערו עליהם
הממתינים, כמעט קרעו אותם לגזרים ב־נסיון
לחטוף ולהשיג עתונים. הכביש
ברחוב דיזנגוף נחסם על־ידי אלפי קוראי
העולם הזה, שהחלו בקריאת הסיפור ה מדהים
בו במקום.
מחזה זה כמעט וחזר על עצמו בשבוע
שעבר, עם הופעת גליון העולם הזה. לא
היה זה אומנם גליון מיוחד, ומועד הו פעתו
לא שונה. אולם שוב היה זה גליון
שלקראת הופעתו נוצרה ציפיה. מפה ל אוזן
חלפה השמועה כי גליון זה יכיל
סיפור חשוב ובו גילויים מדהימים הקשו רים
בשר־הבטחון משה דיין. כתוצאה
מכך שוב המתינו בשבוע שעבר הקוראים
למוכרים, חטפו מידיהם את גליונות הע-
תון, עוד לפני שיבש צבע הדפום שעליהם.
תוך זמן קצר אזלו הגלימות שבידי
מוכרי העתונים (ראה תמונה) והם נאלצו
להשיב ריקם פני קוראים מאוכזבים ש איחרו
לצאת לרחוב.
למרות שחזינו מראש את הביקוש ש יווצר
לגליון זה, הכפלנו את תפוצת הע־תון,
אזל גם גליון זה מהשוק כמו שאירע
לגליונות האחרונים של העולם הזה. בפעם
הראשונה בתולדות שבועון זה, יתכן ו תופיע
מהדורה שניה של גליון שכבר
הופיע ואזל מהשוק. המדובר הוא בגליון
העולם הזה מלפני שבועיים, המכיל את
סיפורה האישי של רות דיין ואת הנוסח

קריאה בעמידה

עשרות הקונים שהתנפ לו
על מוכרי העיתונים
לא יכלו להתאפק והחלו לקרוא את העתון מייד עם הופעתו.

המלא של מכתבי דוד בן־גוריון ורות דיין
ב״פרשת ירמיה.״ כיוון שכל העותקים של
גליון זה אזלו תוך זמן קצר, ואלפי אנשים
ששמעו על תוכנו לא יכלו להשיגו, שו קלת
המערכת, הוצאת מהדורה נוספת של
גליון זה, שיתכן ותצורף כתוספת לאחד
הגלימות הבאים.
^ ין אנו חייפ*באשדיה. אין לנו
שום ספק מה גרם לפתע להכפלת
תפוצת העולם הזה, ולכך שאלפי אנשים,
שמעולם לא קראו את העולם הזה, החלו
לפתע לקרוא את תוכנו בלהיטות מדי
שבוע. העובדה שמזה מספר שבועות
עומדות פרשיות הקשורות בשר־הבטהון

זי ר ־ דיין 9 >1י

.ויין די• זויי
דיין דיין דייו

דיין

ויין
דיי דיי!

די י
( די יז ) ריין .
דיין דיין דייז
די יןדייזייי
דיין• דיי דיין דיין דיין

קאריקטורה של זאב ב״מעריב״

תנועה של יאוש

עושה בידיו מוכר העי תונים
ליד כסית, לעברו
של בחור שביקש לקנות את העולם הזה שאזל עם הופעתו.

משה דיין במרכזו של העתון, ותופסות
חלק ניכר בעמודיו, היתר. ללא ספק ה גורם
הישיר לכך.
רק טבעי הוא שמתנגדי העולם הזה
החלו לחפש סיבות מיסתוריות לתופעה זו,
שהקאריקטוריסט זאב פרקש כה היטיב
לתארה בקאריקטורה שפירסם השבוע ב מוסף
מעריב, במדורו הסאטירי של יהונתן
גפן. חרושת שמועות שטנית פעלה על
פני הארץ. לפיה לא היו הפירסומים האח רונים
בהעולם הזה על פרשות דיין אלא
חלק ממערכה מתוכננת היטב, היזומה ו ממומנת
בידי מתנגדיו הפוליטיים, שנו עדו
לפגוע בתדמיתו של משה דיין.
אין שטות יותר גדולה מזו. מה שנראה
בהסתערות יזומה ומתוכננת על דיין, לא
היה אלא צירוף מקרים ונסיבות מוזר
ביותר.
הכל התחיל כאשר הובאה לדיון בכנסת
הצעת תיקון בפקודת העתיקות. אורי אב־נרי
ניצל הזדמנות זו כדי להעלות מחדש
נושא, שהעולם הזה טיפל בו בהרחבה
כבר בשנת ,1968 ושלא זכה אז להדים
רבי ם: חפירותיו הארכיאולוגיות הבלתי־חוקיות
של משה דיין.
אבל מה שעבר ב־ 1968 בקול דממה
דקה, זכה עתה לתהודה רבת עוצמה, בגלל
רגישות הציבור לנושאי השחיתות הצי בורית.
עקב הדיון הפומבי בכנסת, זכו
דבריו של אבנרי לפירסום נרחב בכל הע־תונים,
כולל עתוני חוץ־לארץ. אפילו ה טייטס
הלונדוני הקדיש להאשמותיו של
אבנרי מקום נכבד.
ההדים הנרחבים בדעת הקהל ובאמצעי
התיקשורת, המריצו אותנו להמשיך ב טיפול
בנושא, כדי שיהיו לו תוצאות.
מלאכה זו נטל על שכמו תחילה דן בן־
אמוץ, שחשף עובדות חדשות הנוגעות
לעסקי הארכיאולוגיה הבלתי־חוקיים של
דיין. העיתון וסיעת העולם הזה — כוח
חדש בכנסת, המשיכו את הטיפול בפרשה
באמצעים אחרים.
ף אז, בשיאה של מיתקפת העולם
הזה על עסקי הארכיאולוגיה של דיין, 1 נפלו לפתע גירו שיו של שר־הבטחון מ אשתו,
ועוררו התרגשות ציבורית רחבה.
לא נופתע אם יריבנו יאשימו אותנו כי
אנחנו יזמנו את גירו שי דיין ותיכננו
אותם כדי להמשיך את ההתקפה עליו,
ולהעבירה מהמישור הארכיאולוגי למישור
האישי.
מעניין רק לציין, כי כמה מאותם עתו־נים,
המתעטפים כיום באיצטלת המהוג נות
העתונאית שאיננה מתירה, כביכול,
עיסוק בתחומי הפרט של מנהיגי ציבור,
היו אלה שפירסמו את הידיעה על גירו שי
דיין בהבלטה בכותרות ראשיות.
נראה שאותם עתונים ועתונאים הז דעזעו
מעצם העזתם לטפל בחיים הפר טיים
של ״נכס לאומי״ ,גזרו על עצמם
בהמשך שתיקה בנושא זה. הם הופתעו
כאשר רות דיין הסכימה להעניק ראיון
לכתבת העולם הזה בנושא זה, וכשמשה
דיין עצמו סיפר את גירסתו שלו בעניין
הגירושין, לכתב האובזרבר הלונדוני.
מה שנראה טאבו בעיני רבים מעתו־נאי
ישראל, הוא חלק לגטימי מתפקידה

ועיסוקה של העתונות בעולם המערבי.
ושוב, היה זה מקרה, ופרי של צירוף
נסיבות, שמיד אחרי פרשת הגירו שין ב משפחת
דיין, צפה ועלתה הפרשה שזכתה
כבר לכינוי ״פרשת אלישבע.״ מקריות
זו ניתן להוכיח בקלות. אלישבע צ׳יזיס,
מי שהיתר. בעבר אהובתו של שר־הבטחון,
הסכימה בשעתו שלא לגלות ברבים את
דבר יחסיהם, תמורת תשלום בסך 10
אלפים ל״י, ששולמו לה בשלושה תשלו מים.
אילו
היתד. אלישבע מפרה את ההסכם,
או אילו היתד. פרשת יחסיה עם שר-
הבטחון זוכה לפירסום מוקדם, היו מת בטלים
התשלומים האחרונים שהובטחו לה.
מועד פרעונו של התשלום האחרון היה
בחודש דצמבר .1971 רק אחרי ששולם
לה כל הסכום שהובטח לה, התפוצצה
הפרשה. אלישבע עצמה נשארה נאמנה
להתחייבות שעבודה שולמו לה עשרת
אלפים ל״י — היא לא דיברה. אבל אמה,
אלפרידה ברשל, שלא היתד. צד להת חייבות
זו, היתד. יכולה לדבר על הרומן
של בתה עם משה דיין, ללא חשש שפיר־סוס
זה יפגע בתשלומים שהובטחו לבתה.
עובדות אלה ניתן להוכיח באמצעות
צילומי הצ׳קים שניתנו לאלישבע, על חש בון
הסכומים שהובטחו לה. היה זה לכן,
צירוף מקרים נדיר ביותר, שגרם לכך
שפרשות דיין תתפוצצנה בשרשרת, בזו
אחר זו, כאילו לפי תכנון מראש. ספק
אם מתאם גאוני יכול היה להקפיד על
טיימינג כה מעולה, כפי שיצר המקרה
העיוור.

כסוף, כמה מילים,

על מהימנות
הזה בפרשה

/הגילויים של העולם
האחרונה ,״פרשת אלישבע.״
הזעזוע והתדהמה שעוררו גילויים אלה
בקרב חוגים רחבים, י צרו באופן טבעי
הסתייגות, בנוסח :״זה כל כך נורא,
שזה לא יכול להיות אמיתי.״ מקורבי
דיין ניצלו ספקנות זו בכך שפתחו במע רכת
שמועות, לפיה כל הפרשה אינה
אלא המצאה זידונית של מטורפים. דו ברו
של שר־הבטחון, נפתלי לביא, החל לה פיץ
שמועה כאילו הצילומים שפורסמו
בגליון האחרון, בהם נראה דיין בחברתן
של אלישבע צ׳יזיס ואמה בכנס רפ״י ב־סינרמה,
אינם אלא פוטומונטאז׳.
זו בדיחה תפלה. לא רק העולם הזה
צילם בכנם הסינרמה ב־ .1969 לפחות תרי סר
צלמים כיסו את הכנס. כולם, ללא
יוצא מהכלל, צילמו את השורה הראשו נה
בה י שבו נכבדי הכנס. עיון בארכיון
הצילומים של כל אחד מצלמים אלה,
יגלה מיד את אלישבע צ׳יזים ואמה בחב רתם
של גדולי האומה.
התמונות בגליון שעבר, והמסמכים ה מתפרסמים
בגליון זה, מהווים סיוע לאמי תותם
של הגילויים. למי שעדיין מפקפק
באמינותו, לא נותר אלא לפנות אל גיבור
הפרשה ולבקש את אי שורו או הכחשתו.

מתחת לחגורה

ך* גיעה השעה לגנות בכל לשון של גינוי את מחבר
1 1ספר שמואל ב ,,על שכלל בספרו את הפרקים י״א
וי״ב, המתיימרים לתאר פרשה שאירעה, כביכול, בחצר
דויד המלך.

אותה שעה יש להביע תמיהה רכה עד
עורבי ספר התנ״ך, שראו לנבון להשאיר שני
פרקי־השמצה זדוניים אלה בספרם.

מה, אך גנזו את דבריהם של ישרי־לכב שראו
את נקודות־האור שבמציאות חיינו.
וכך כתבה דליה הנביאה :
״יש בדויד המלך אותה איכות מיוחדת של גדולה
טבעית, שממשלות יכולות אולי להתקיים בלעדיה, אבל

שני פרקים אלה חודרים לתחום הפרט של מנהיג
לאומי דגול, טופלים עליו האשמות־סרק ודברי־בלע, פוג עים
קשה בתדמיתו ועוסקים ברכילות שפלה.

יתכן שפרקים אלה עזרו למחברי הספר
למכור את ״יצירתם״ ולצבור רווחים, אך נפש
אדם ישר תסלד משיטות כאלה.

קורא את שני הפרקים האלה, יווכח בעליל שהם
1 1כתובים בזדון, בדרך של תיאור מגמתי, הפצת שמו עות
ללא־בסיס וטענות בלתי־מוכחות.
כבר הפסוק הראשון הוא מגמתי ביותר. נאמר בו שדויד
המלך שלח את כל צבא ישראל למלחמה בעמון, ואילו
הוא עצמו נשאר יו שב בירושלים.

כל העלאת פרשת כת־שכע פסולה על פי
עקרונות אלה.
חייו האינטימיים של דויד המלך אינם עניינו של איש.
אם שכב או לא שכב עם בת־שבע, אם מצא דר ך להי פטר
מבעל טורדן וצדקן, את מי זה צ ריו ל עניין?
אפשר להתווכח עם דרכו המדינית של דוי ד המלך.
האם מדיניותו הפלשתית היא נבונה? האם המלחמה בעמון
משרתת את האינטרס האמיתי של המדינה? האמנם סי פוח
שטחים עד בוא חמת חשוב יותר מן השלום 1האם
הקרב בשערי רבת־עמון, בו נפל האלוף אוריה ז״ל, אכן
היה ד רו ש?

פסוק זה בא לרמוז שדויד היה פחדן או
עצלן, ששלח אחרים להילחם דמענו.
הפסוק השני מספר שהמלך קם ״לעת ערב״ .כלומר,
שבילה את היום במיטתו הנוחה, בעוד אנשיו מחרפים
את נפשם מול פני אוייב. התיאור של המלך המציץ מעל
גג ביתו, והרואה בדירה שכנה אשה טובת־מראה באמ בטיה,
בא לשלהב יצרים, והוא כתוב במיטב המסורת
הפורנוגרפית.
גרוע עוד יותר הסיפור כאילו שכב המלך עם בת־שבע,
בשעה שבעלה היה בחזית, וכי בת־שבע הרתה לו.
ברור שהילד, שנולד כתוצאה מיחסים אלה של אשת־איש
עם המלך, הוא ממזר לפי ההלכה, ועל פי חוק לא יכול
היה לבוא בקהל ישראל, אילו חי.

ביקורת עניינית כזאת היא כמקומה. אכל
כעל ספר שמואל ב׳ לא עסק כבך.
נתן הנביא לא העלה שום נימוק הגיוני נגד גישתו
המדינית והאיסטראטגית של דויד המלך, או של יואב
הרמטכ״ל. תחת זאת חדרו לתחום הפרט, ועסקו בדברים
שהשתיקה נאה להם.
בצדק מתמרמר על כך חנוך הסופר:
״רק מי שמבקש להיבנות מטימטום הבריות מערב
מין בשאינו־מינו, כלומר, במדיניות. לא את האמת הס
מבקשים להוציא לאור, כי אם ליהנות מן ההצצה בחורי״
מנעולים, תוך כדי העמדת פני־צדיקי־עליון, מזועזעים.״

לעומת תיאור זדוני זה של המלך בנואף
חסר־מצפון, מתואר כעלה של בת־־שבע בטלית
שבודה תכלת.
אוריה החתי מופיע בסיפור בדמות גיבור־חיל, המסרב
ללכת הביתה ולשכב עם אשתו גם כשהוא זוכה בחופשת־מולדת
בלתי־צפוייה. המחבר שם בפיו פסוק צד קני:
״הארון, וישראל ויהודה, יושבים בסוכות, ואדוני יואב
ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי
לאכול ולשתות ולשכב עם א ש תי? חייך וחיי נפשך, אס
אעשה את הדבר הזה !״
הסיפור על המיכתב ששלח דוי ד ליואב, באמצעות
אוריה עצמו, ובו נתבקש יואב לשלוח את הבעל המרומה
לנקודה המסוכנת ביותר של החזית ולהפקירו שם לחרב
האוייב, בא לייחס לו את המעשה הנתעב ביותר ב־תנ״ך
כולו.

האם תתואר הגדרה טובה יותר לנתן
הנביא, וכל עדת הצכועים המעלים אותו
על נס?
כמה טוב לשמוע מפי נביא אחר, הוא חנוך:
״אני, מכל מקום, נמנה עם אלה שהנסיון המבחיל הזה
להקרין תדמית שלילית — בלי שום שייכות לשאלות
המדיניות הרציניות שלפנינו — מעורר בי בחילה עמוקה.״

הכל, הכל מאוד שחנוך הנביא לא נמנה
עם עורכי התנ״ך. בי אז לא היו פרקים מבי שים
אלה רואים אור לעולם, תחת שדורי־דורות
ידושו כחייו האינטימיים של דויד, יצי צו
כחור־המנעול של כת-שכע, ויעסקו בפורנוגרפיה
זולה ומבחילה, כשהסיפור על אוריה
החיתי משמש אליבי ליצריהם הנלוזים.

** גמתו האמיתית של הסופר מתגלה בפרק הבא,
שבמרכזו עומדת דמותו המפוקפקת של נתן.
מיהו נתן זה, הקורא לעצמו ״הנביא״?

נתן הוא פוליטיקאי שאפתני, דמאגוג שלא
כחד כשום אמצעי בדי לקדם את מטרותיו.

שאפתנותו האישית, שלא ידעה גבול, מתגלה בכל
מערומיה בפרקים המאוחרים יותר, כשלקח חלק פעיל
בקנוניות שהעבירו את הממלכה לידי שלמה, בדרך של
הפיכת־חצר עקובה מדם.
עסקן חסר־מעצורים זה ראה בפרשת בת־שבע הזדמ נות
מצויינת להשיג פירסומת אישית, ואולי גם רווחים
פרטיים. אין ספק כי פעל בכל הפרשה הזאת כסוכן של
סיעה יריבה במפלגת־השילטון. לפי שמועות מסויימות,
אף קיבל הלוואה בסך 100 אלף שקלים מקופת טפח־טפחיים,
כשכרו עבור המלאכה הבזוייה שעשה.
משל מחוכם, כמו זה של כיבשת הרש, יכול לסבר את
האוזן, אבל אין הוא יכול להעלים את העובדה שכל
הפרשה פוברקה לצרכים פוליטיים שקופים.

ביקורת כלתי־מרוסנת בזאת יוצרת אווי רת
לינץ׳ ,ומובילה, כמוכן, אל הפאשיזם.
כל נניח לרגע, כי יש שמץ של אמת בכל אותו
^ תיאור מסולף, משמיץ ומגמתי.
אז מ ה?

האם מן הראוי היה להשפיל את דויד
המלך, מנהיג לאומי שאין שני לו, כגלל כמה
סטיות מן הנורמה המקובלת לגבי כני־אדם
פשוטים ז

ובכלל, האם נורמות כאלה יכולות בכלל לחול על
אישיות ביטחונית בכירה כזאת, אדם שנחל נצחונות כה
מזהירים על הפלשתים ושהציל את המדינה יותר מאשר
פעם אחת?
לעומת דברי־הבלע של אותו נביאון שוחר־פירסומת,
כדאי להביא את דבריה של נביאה אמיתית, זכודלב,
שדבריה לא נכללו בתנ״ך.

גם זה מעיד על גישתם העקרונית הפסולה
של העורכים, שנתנו מקום נרחב לבל דמאגוג
ועסקנצ׳יק אשר מתח ביקורת על גדולי האד

אולם גם בעלי־מום מיסכנים אלה, צריכים להבין שיש
ביקורת ויש ביקורת, ולא הכל מותר. יש ביקורת שהיא
מעל לחגורה, ויש ביקורת שהיא מתחת לחגורה.
הבה נביא כאן את דבריו של הנביא חנוך בר־טוב :
״אפילו על זירת ההתאבקויות יש כללים של הגינות.
אפילו בספורט האכזרי ביותר אין מכים במקומות הרגי שים
— לא מתחת לחגורה.
״יכול ואף חייב להתנהל ויכוח ענייני על דרך מדינית
ועל המנהיגות שישראל זקוקה לה בתקופה הזאת ...אבל
בין זה לבין חייו הפרטיים של איש־הציבור, כל עוד אין
הדברים אמורים בעבירות פליליות, אין ולא כלום. הבאים
לפגוע ביו שרו המדיני של איש־ציבור משום שחיי־המש־פחה
שלו עלו על שירטון, או מטעמים דומים, מורידים
גם הם את החיים המדיניים שלנו אל השפל הזה שמתחת
לחגורה.״

בת־שבע (ציור של ממלינג) 1485 ,
עמים לא ...השאלה איננה מה לעשות בדויד, אלא מה
נעשה אנחנו בלי דויד.״
ועוד :
״גדולתו של דויד ננבעת מכך שהנא לעצמנ ניחן
בחרות־רוח בלתי־רגילה ובעוצמה אישית מיוחדת ...שתי
תכונות אלה, בתוספת קסמו האישי ואותו דבר בלתי-
נתפס ובלתי־ניתן לשיחזור, המכונה כאריזמה, גורם לנו
שנהיה זקוקים לו כל־כך.״

מוכן שאדם הניחן בחרות אישית כזאת,
אינו יבול להיות כפוף לחוק, וממילא מותר לו
להביא למותו של קצין שאשתו מצאה חן
בעיניו.

ואם בת־שבע נמשכה אליו בגלל הכאריזמה שלו, במה
אשם הוא?
בקיצור :
״דויד הוא. בעל גאווה שקטה שאינה -יהירות, ובזה
הוא שונה כל־כך מהישראלי המצוי ...יש בה יותר משמי נית
של ענווה ...עמידה של ענווה ונמיכות־רוח בפני
ההיסטוריה היהודית.״

אם נאמץ לעצמנו גישה חיובית זו של
הנביאה, נכין שהבל מותר לאיש דגול במו
דויד המלך. רק אנשים אבולי-קינאה, צרי־מו־חין
ועלוכי־נפש ידרשו ממנו לשמור על החוק,
ולהימנע ממעשים שיש בהם ניצול־לרעה של
מעמדו.

ך־< ייתי מציע לגנוז, על כן, סיפור זה לצמיתות, לבל
1 1יכירנו מקומו בשום ספר־תנ״ך המודפס בישראל.
במקומו אפשר היה להדפיס שני פרקים של ויכוח ענייני
על מדיניות ממשלת דויד.

אלא שאז קראתי עוד פעם את מיכתכו
ההיסטורי של דויד כן־גוריון על פרשה זו,
והתחרטתי.
בן־גוריון אמנם טוען, ובצדק, שיש להבדיל בין המי שור
הציבורי לבין המישור הפרטי-האינטימי בהערכת
אישיותו של מנהיג ציבורי. אולם אין הוא מתמרמר על
עצם הכללת הפרטים האינטימיים על דוי ד המלך בספרי
התנ״ך.
להיפך, בן־גוריון מעלה על נס את נתן הנביא ומשבח
את עורכי התנ״ך על כי מצאו לנכון להנציח את הפרשה.

לדעתו, חשוב היה לתאר את דמותו של
המנהיג על בל צדדיה, החיוביים והשליליים.
לגבי דמות היסטורית, שהיא נחלת העבר, דרו ש הדבר
רק להערכתה. אולם לגבי דמות של ימינו, הקובעת את
גורל העם ואופי השילטון, חיוני הדבר שבעתיים — כי
הוא מאפשר לעם לבחון אם ראוי וכשר האיש להנהיגו.

זאת היתה גישתו של נתן הנביא — ועל
בן חשף את האמת וגזר על דויד עונש נורא.
אפשר לדון אדם, האשם בפרשה כזאת, לחומרה או
לקולא. זהו עניין של השקפה. אבל קודם כל יש לדעת את
האמת. ואם ידיעת האמת הציבורית מחייבת גם את חשי פתם
של פרטים השייכים לתחום הפרט — יש לחשפן.

כך סכרו עורכי היצירה שהפבה לספר־הספרים.

ש, במובן, אנשים שאינם רגישים לכוחח של כאריז־מה.
הם משולים לעיוור-צבעים, ואין כל טעם לחתווכח
עימם. זהו מום, פשוטו כמשמעו.

שהדבר יכריח את שאר סיעות הימין, ובייחוד את
חרות ול״ע, להצטרף אליהם למפלגה ימנית משו תפת,
הליברלים קיוו כי במפלגה כזאת יבלטו הלי ברלים,
מכיוון שמועמדיהם המתונים יהיו בעלי סיכוי
רב יותר להיבחר מאשר אנשי חרות הקיצוניים.

עתה מכינים הליברלים בי התוצאה
היחידה של תמיכתם כשינוי שיטת הבחי רות
תהיה הפוכה: פירוק גח״ל, והפיכת
הליברלים למפלגה קטנה.

אלוף (מיל ).א 3יד ר -
מו קיר ווול רוסיה ד

ריפתין טען בוויכוחים עם רק״ח, שאין השעה
כשרה עדיין לוועידת ״ידידות״ וכי יש להמשיך
במגעים שקטים, במגמה להרחיב תחילה את הבסיס
הציבורי הישראלי של ״לובי״ מדיני מקומי, שיטיף
להפסקת ההישענות הבלעדית של ממשלת ישראל על
ארצות־הברית. לרק״ח דרושה הוועידה מטעמים
פנימיים.

כמעט ברור לחלוטין שיונה כסה לא יוסיף להיות
מזכיר התאחדות עולי רוסיה, ההופכת יותר ויותר
לאחד הארגונים החשובים והפעילים ביותר בארץ.
הביקורת על מינויו של ותיק כמוהו, שאינו ער
לבעיות העולים, תביא בסופו של דבר לסילוקו.

ח רו ת 1 x1

אחיו החסימה
בתנועת החרות יש מחשבות שניות לגבי העלאת
אחוז־החסימה.
עד כה תמכו רבים מראשי חרות ברעיון זה,
מתוך שאיפה להביא בדרך זו לחיסול המרכז החופ שי
וסיעות קטנות אחרות.

עתה מתגברת אצל מנהיגי חרות
ההכרה כי העלאת אחוז־החסימה תנחיל
אוטומטית רוב מוחלט למערך, ותביא להנהגת
שילטון חד-מפלגתי נצחי.
אם יועלה אחוז־החסימה ל־ 5אחוז, תחוסלנה סי עות
שיש להן כיום ביחד (בלי הסיעות הערביות
של מפלגת העבודה) 22 מנדאטים. אם יועלה האחוז
ל־ 3אחוזים, יתבטלו סיעות שיש להן כיום בין
באיחוד סיעות
15ל־ 20 מנדאטים (הדבר תלוי
קיימות).
מנדאטים אלה יתחלקו בין הסיעות הגדולות,
ולפחות מחציתם יעברו לידי המערך. מכיוון שיש
למערך כיום 56 מנדאטים, בתוספת ארבעת המנדאטים
של הסיעות הערביות — מבטיח שינוי זה בלי שום
ספק רוב מוחלט למערך.

רוב זה יובל אז להבטיח לעצמו שיל*
טון נצחי, על־ידי שינויים נוספים בשיטת
הבחירות, כאוות נפשו.

הליברלים לא
יתמכו עוד

נראה שאף אחד מכין עסקני העולים
החדשים מרוסיה לא יירש את מקומו. לתפ קיד
מוצע עתה אדם כעל אותן תבונות
שגרמו לכישלונו של כסה כתפקיד — האלוף
(מיל ).יוסף אכידר ,׳בתפקידו האחרון היה
מבקר ההסתדרות.
יתרונו האחד של אבידר על כסה — הוא בא
במגע עם יהודי רוסיה שעה ששימש כשגריר ישראל
בברית־המועצות.

ד״ן עובר על - 01071
אקל אדון עודם !
האימרה שהושמעה בזמנו, לפיה ״לא חשוב מה
יעשה משה דיין — יגאל אלון יצטרך לשלם בשביל
זה בסוף,״ קיבלה השבוע משמעות אקטואלית, כאשר
האשים הפרופסור לארכיאולוגיה יגאל ידין, בעקיפין,
את יגאל אלון כמי ששותף לעבירותיו של דיין.

ידין לא נקב כשמו של אלון, אולם טען
כי ״אם סכור אגף העתיקות שנעשתה עבי רה
על החוק ולא מחה על-בך, הרי הוא
שותף לעבירה.״ מאחר ואגף העריקות נמצא
בתחום טיפולו של שר־החינוך־והתר
כות, רואים בהערתו זו של ידין — שכינה
בשעתו את ראשי אגף העתיקות בשם
״פושעים״ על התעלמותם מחפירות דיין —
עקיצה מכוונת לאלון.

בבחירות אזוריות

ועידת הידידות ־

באותה שעה מתגבשת כקרב הליברלים
ההכרה שעליהם לחדול מתמיכתם כהנהגת
כחירות אזוריות.

כנס של רק״ח

הליברלים תמכו עד כה בשיטה זו מתוך אמונה

רק״ח מארגנת את ״ועידת

הידידות״

״אם אתם דווקא רוצים לכתוב, אז תכתבו אלף פעמים :

עם ברית-המועצות, על טהרת חבריה וכמה
ותיקים מ״תנועת הידידות״ שהתפרקה עם
פילוג מק״י־רק״ח. כניגוד לידיעות קודמות,
אין ״כרית השמאל הציוני הסוציאליסטי
העצמאי״ ,משתתפת כוועידה, אחרי שיעקב
(״קובה״) ריפתין, התנגד לעריכתה.

סגן ראש הממשלה, יגאל אלון,
עשוי להתפטר !-/פרוש מן החיים ה
מדיגיים עד הבחירות הכאות.
שר־תאוצר נמנע מעימות עימו בקשר לתק ציב
מישרד החינוך והתרבות, בדי שלא לספק
ליגאל תירוץ לכך.
לפי השמועות, יש לאלון סיבות פוליטיות
ואישיות לפרישה זמנית. בין ה שאר: ההרגשה
שהוא שקע מבחינה ציבורית בשיגרה של שר
בלתי־בכיר, ויש צורך לצאת בעוד מועד
מתלם זה.

אם אמנם יתממשו שמועות אלה,
יש סיכוי כי י צחק רכין יצור!? לממשלה,
על תקן של אחדות־־העבודה־י
לשעבר, ועל חשבון מפלגת העבודה.

אישים חדש
בתוועה לשלום ובטחון
ראש־הממשלה הטילה על צוות מיוחד
במשרדה, לפעול כמטרה לעכב או לבטל
את הצטרפותם של אישים חשוכים מן
הסגל האקדמאי ומקצועות חופשיים אחרים
אל ״התנועה לשלום וביטחון״.
לקראת הכנס הארצי של תנועה זו שיתקיים בעוד
שבועיים, עשתה מזכירות התנועה שורת פעולות
כדי להרחיב את השפעתה ולהגדיל את מיספר חבריה.
״מכתב הפרופסורים״ שנשלח לראש־הממשלה, נידון
תחילה במזכירות התנועה שהחליטה להציע את שי גורו
לקבוצה גדולה של אזרחים, שחלק גדול ממנו
עדיין אינו חבר בתנועה, אם כי השתתף ברבות
מפעולותיה.
אישים כפרופסור אמנון רובינ ש טיין ואל״מ (מיל).
מאיר פעיל, הבטיחו כבר את השתתפותם בכנס
ז?ארן יי ר#ורחיח.

,אנחנו לא נחמדים

.שיכון עובדים טובה לעקרת הבית

בשיכון עובדים לא רק בונים דירות טובות אלא מקדישים מחשבה ומתחשבים בצרכיה
ורצונותיה של עקרת הבית. המטבח,פינת העבודה לכביסה ויתר חלקי הדירה,הם התחום הבלעדי שלך.
אולם חשוב לא פחות מה שיש מסביב לבית.
האם יש מרחב בין בית לבית, האם יש פיסת דשא, פרח. עץ ומרחב לילדים למשחק על יד הבית.
האם נמצאים בקרבת מקום מוסדות ציבור ויתר השירותים שאת זקוקה להם.
חברת שיכון עובדים חושבת על כל אלה, בשיכון עובדים את מקבלת דירה טובה
בתוספת תכנון סביבתי מודרני.

פרטים במשרדי שיכון שבדים בעיבז: תל-אביב. רח׳ ליאונרח רה ן י]צי 21 טל 250211 .
יחשלים. רח׳ הלל 8טל .231771 .חיפה רח׳ החל1ץ .43 טל 60915 .
באר-שבע. רח׳ מצדה בלן ־מרכז הנגב־ .טל ,3542 .אשחר. רה׳ חגוזין .12 טל.31890 .

שיבון עובדי

מכתבים

מכתם נלוי
למד דיין !

מר דיין הדון ז׳ואן, מיום שקמה ה מדינה
עזבת את נהלל עם אשתך היקרה
רות דיין. חושיך הסתחררו. מעובד אד מה,
זה ימשחו גדול לקפוץ לחיי זוהר.
זה דומה לאסיר היוצא לחופש.
בגידו תיו המושפלות היו בסתר, ולא
הודלפו לעיתונות, כי דמות נערצת היית
על מי שלא הכיר אותך אישית. רק חבל
על אשה כמו רות, שסבלה כל־כך הרבה
ושתקה. כל הכבוד לך רות.
סוף כל סוף, לאחר שנים של סבל ל אשתך,
הגיעו מים עד נפש ויצא הליכ-
לוך. האם דמות כזו צריכים החיילים
לקחת לדוגמא י
לטובתך אתה, צא מתפקידך ומסור או תו
לאדם הראוי לו, אדם בעל עבר נקי
הראוי לתת דוגמה יפה לחיילי צבא הג נה
לישראל, שיתגאו לפחות במנהיג ולא
בדמות שפלה. אתה לא שר־ביטחון, אתה
שר־אהבה, לדעתי.
ועל רות יאמר :״אשת החיל מי ימ צא.״
נרקיס
לוי, חולון

עירום יותר
טופ מדיין

״העולם הזה״ 1793־ ,1787 הכת-
בות על שוד העתיקות של משה
דיין.
תמה אני מה קרה לשבועוני העולם הזה
המשובצים בדרך־כלל בשלל המונות עי רום
נועזות.
כנראה ששר־הביטחון השובב שלנו הוא

עזריאל

~ איזה ׳מין אדם״״׳אני? ~

הגבר החושני

גרפולוג מומחה

מנתח את אישיותך

לפי כתב־ידך. ומייעץ בענייני מקצוע,
נישואין ושאר בעיות החיים. שלח כתב
יד לת. ד 4133 .ירושלים.

נושא הרבה יותר פיקנטי ומביא בוודאי
לתפוצת שיא של השבועון.
ובכן, שמענו סיפורים, קראנו כתבות
וראינו תמונות לרוב על האיש הרע הגונב
ללא שמץ מצפון את ההיסטוריה הדלה
של עמו ואין פוצה פה ומצפצף. אבל כל
זאת הם רק סיפורים ולא עובדות ולזאת
קוראים דמגוגיה פשוטה.
עליכם להשתפר. תמונות עירום משתל מות
יותר.
דוד עזריאל, גבעתיים
דיין מנן המדינה

הופיע — ונמצא למכירה בכל חנויות הספרים.

מה צריך לעשות! איד צייד לעשות! למה צריך לעשות!
התשובות לשאלות אלה ניתנות בספר ״הגבר החושני״
בצורה הומוריסטית ומרשימה.

מרכ1

עדשות מגע
ספר זה צועד בבר מספר חודשים
בצמרת רשימת רבי המכר בארה״ב

״גרוזובסקי -אישון לנס״

שעות קבלה 9—17

מדינה

1£8 .א 8 0£א \0 7 £ £ג־1־א 0 0

תל־אביב, רחוב שניאור 5
טל.55029 .

הפצה ראשית :״בית עלים״ ,ת״א, קרל נטר ,3טל 623959 .

זה שלושה שבועות ששמתם לכם למ טרה
להתקיף ולבייש את שר-הביטחון
שלנו בפומבי.
זזה, בו בזמן שכל עם ישראל מביט
בחרדה על המצב הקריטי בו נתונה אר צנו
עם האיומים של שונאינו השכנים
והגנתה תלוייה בהרבה באותו בן־אדם
׳שאתם משפילים בעיתונכם.
י.טיקטין, בראזיל

נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

עם ד8
אני מודה בתום־לב לדו בו־אמוץ, אשר
עשה עוול להרבה אנשים כמדינה. הוא
פשוט הרס יסמל בעיניהם.
מה שקרה בהיסטוריה, קרה גם נגד
עינינו. הפרימדונה הבנויה אך ורק מ־פירסום
ויחסי־ציבור, אדם אשר הרוויח
כל חייו משכורת ׳ממוצעת של אלף לי דות,
אבל רכושו נאמד בכמה מיליונים,
(המשך בעמוד )8

ה עולם הזה 1794

גופך גוף אשה, עורך עור ילדה

האם את זוכרת את העור הנפלא שהיה לך בגיל? 8
טבלי הערב באמבט פנז׳אל, וראי כיצד חוזר אליך הרוך והיופי של אז.
כאילו חזרו מחוגי השעון אחורה. כשאת מתפנקת באמבט פנז׳אל ניזון עורך בקרם
יופי. אפילו אותם מקומות בלתי אפשריים־המרפקים, ה בר כיי ם -מתרככים בטיפול
היופי של פנז׳אל.
ונוסף לזה: אמבט פנדאל מעניק לך סתם הרגשת הנאה ומותרות.
סדרת מוצרי פנדאל כוללת
אמבט קרם, קרם ידיים, קרם לחות, קרם פרפם, סבון יופי, דיאודורנט ושני מיני בושם.
הסוכן בי שר א ל: בלנזון בעינו
עריוו

בעינו

מכתבים
(המשך מעמוד ) 6
זה לא מספיק רק להוכיח שהוא גנב ו שודד.

בר־בי-רב צריך לשאול עצמו מה
הוא דיין שראוי לסגידת האליל ס בי בון
נכון, בזמן מלחמה צריך להיות סמל. אבל
לקראת שלום, סמל שהוא אפוף נצחונות
שהוא משוכנע שהוא גרם להם, זה מסו כן
לגבינו.
מה שטוב בזמן מלחמה, לא טוב בימי
שלום. זה אמור גם ביחס לסמלנו משה
דיין, והמסקנה העיקרית היא: אדם ש חי
מנצחונות, ישאף לעוד נצחונות. איך
אומרים החבר׳ה של עזר וייצ מן ל יש
הרבה דם במדינה הזו.
יצחק טייגר, נתניה

מכתב נלד לחבר
קיבוץ אשדות־יעקג

פיתרון

התשבץ

לשלוח

ל ת.ד.136 .

ולציין

תל־אביב,

גבי

המעטפה:

״תשבץ 1794״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן ג ) 2יצור אגדי, מהמיתולוגיה
היוונית, שהוא גם גבר וגם אשה) 12 .
חודש עברי ) 14 .תל חרבות ) 15 .בור
שפכין ) 16 .מטבע יפני ) 17 .מילת ברירה.
) 18 קטל ) 19 .שופט ישראלי שיצא לא
מכבר לפנסיה 21 .חוזר )22 .עם)23 .
מיכל לנוזלים ) 24 .איש חסד )25 .חודש
עברי )27 .שן פיל )28 .פעוטון )30 .פלך.
)31 משא כבד )33 .יופי, נוי )34 .צבע.
)36 צד מערב )37 .צוק ) 38 .בירה אירופית.
)40 היכל )41 .שטוח )43 .מובן ) 45 .וילון.
)47 קומפוזיטור צרפתי ) 48 .חוזה)50 .
קיסרות קדומה )52 .משפח )53 .צורה,
דרך )55 .תבלין )57 .מביא בבריתו של
א״א )58 .עיר בצרפת, מפורסמת ביינותיה.
)59 מהוה )61 .כינוי לטבח )62 .ענף.
)64 דרגה בצה״ל ) 65 .צונן )66 .ישן.
)67 דיפלומט אנגלי, נרצח בקהיר על־ידי
ישראלים ) 69 .עיר )70 .מועד )71 .סופר
רוסי (יום בחייו של איבן דניסוביץ׳).
)72 בן צאן.

קראתי בעיתונים כי ראש לישכת הח קירות
במטה משטרת נפת צפודכינר ת לא
רצה לבטל את המשפט אשר עומדים לע רוך
לך מפני שגנבת עתיקות.
ראשית, אני מגנה את העיתונים על כי
השתמשו במונח ״גנב עתיקות״ .הרי אתה
בסך הכל אספן עתיקות כמשה דיין. ול הימצא
בכפיפה אחת עם דיין זה הרי
כבוד גדול.
אמנם דיין לא מועמד לדין בעוון המע שה
שהוא ביצע, בעוד שאותך מתעקשים
להעניש, אך הרי דבר מובן מאליו הוא
זה. דיין הוא שר־הביטחון בעוד שאתה
סתם אזרח חבר קיבוץ אשדות־יעקב.
עליך ללמוד כי בישראל יש אנשים
שעומדים לדין כאשר הם עוברים על ה חוק,
ויש אנשים שהם לא סתם אזרחים,
אשר עבורם החוק לא קיים כלל, כי הם
עומדים מעליו. מספיק שהם המציאו אותו.

מאונך ) 1 :תוכנית בטלוויזיה היש ראלית
)3 .אל מצרי )4 .משורר אנגלי
(גן העדן האבוד) )5 .איש דת )6 .מלחין
גרמני (אופרה בגרוש) )7 .חיה טורפת.
)9אתר תיירות דני מפורסם ) 10 .קידומת
שם הולנדי ) 11 .סופר רומאי שכתב חיבור
על חייהם של שנים־עשר קיסרים) 13 .
מעשר המכות ) 17 .עוף לילי )20 .סוג.
)21 יורד בארץ לעתים רחוקות )24 .תפי לה
)26 .בירה דרום אמריקאית )29 .מנסח
הצהרת העצמאות האמריקאית )32 .גיבור
שקספירי )34 .אקסקומוניקציה )35 .חומר
רך, משמש למילוי שמיכות וכרים)37 .
הקשה )39 .בירתה של אימפריה עתיקה.
) 42 זיז )44 .שמחה )46 .פגם )49 .תפוח
אדמה ) 51 .אציל סיני ) 52 .בעל כנף) 53 .
יבוא רכוב על חמור לבן ) 60 .יחידת זמן.

נוזל לכתיבה)65 .

נזכר

לעיל (ר״ת) ) 69 .סוף.

ח שב?

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן

האזרח הקטן / ,האזרח השקט/ ,
בלאט לאשתו הוא /בערב לואט / :
אכן הגניוס היהודי / ,מי ידמה מי
ישווה לו / ,כאן פרח גידלו /בעולם
אין דומה לו / ,שרשיו באוצר /
קוראים לו ודד /ופרחיו נקטפים /
כארץ אחרת / .אכן, פרח מעורר תד המה
/ .האס תהיה מלחמה? /

האזרח הקטן / ,ארוחת ערב לועס) ,
וסח לאשתו / :שמעת על אבו־רו־ד
ם? /ברדק יהודי כשר למהדרין/ ,
איך הנפט שם זורם /לאלוהים פת רונים
/ .בוק־ג׳ונס שם הופיע /זזתוד
אגדה / ,ורכוב על בולדוזר /צפונה
נסע / .כהנה וכהנה /נפלאות וני־סיס
/מזל שלא כבשנו גם /את
המפרץ הפרסי / .ומוסיף האזרח הקטן
בנהימה /נו, מתי תפרוץ מלחמה?

39- 1

נ*11 11 1

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1794״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .26.1.72

י• א• /הרצליה

לכן, חבר יקר, למד לך כלל: לא לדחוף
את האף לכל חור, אפילו אם שר מחפש
שם מימצאים ארכיאולוגיים.
יעקב טימברג, תל-אביב

נה השלום נמצא עתה במערך של הע־בודה־מפ״ם
ואליו הוא היה רוצה להש תייך
אם יתקבל אליו, בעיקבות מאמרים
כמו זה שפורסם בדבר. מימין ומשמאל
למחנה השלום הקואליציוני! ,נמצאים ל דעתו
של סנה התנועה לא״י השלמה ו התנועה
לשלום ובטחון ואת שתיהן הוא
מתעב במידה שווה.

״העולם הזה״ ,1792״תשקיף —
צפוי פילוג במק״י״ ,על מ אמרו
של ד״ר משה סנה בעיתון ״דבר״.
משה סנה החליט ל שרוף באש־עטו את
קשריו האחרונים לעברו הקרוב ולחזור,
באש ובמים, אל עברו הרחוק: הציונות
הכללית.

סנה מתנפל בשצף קצף על רק״ח,
שי״ח, ברית־השמאל, אמנון רובינ שטיין
ועל התנועה לשלום ובטחון בה חברים
אישים שונים מהסגל האקדמאי בכל ה אוניברסיטאות
ובעלי מקצועות חופשיים
בלתי־מפלגתיים, חברי מפלגת העבודה,
מפ״ם, העולם הזה — כוח־חדש, המפלגה
הדתית הלאומית, הליבראלים העצמאיים,
ברית השמאל, שי״ח, וחבריו למפלגה של
סנה עצמו, חברי מק״י. התנועה לשלום
וביטחון לא קמה כדי להוות אלטרנטיבה
לתנועת א״י השלמה, אלא לחוסר המדי ניות
של הממשלה עצמה. התנועה לשלום
וביטחון, קמה תחת הסיסמה ״שלום ובי טחון
— כן! ,סיפוח — לא ובכך, תחמה
תחום ברור ועקרוני בין תאבי־סיפוחים
למיניהם, כמשה סנה של היום למשל,
לבין ציבור גדל והולד של אזרחים מכל
המפלגות ובלתי־מפלגתיים, שגם 5שנים
אחרי ״׳מלחמת ששת הומים״ אינם סבו־

הסנה

של פעולות חיבור, חיסור כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

בהשקפתו החדשה של משה סנה על
המערך הפוליטי במדינת־ישראל, הרי מח
האזרח
הקטן / ,האזרח השקט / ,יו צא
את ביתו /עם טוריה ואת /וסח
לאשתו / :העתיד — הוא טמון בעבר
/ ,מכוסה רוב שכבות של עפר/
ובטבין ותקילין הוא נמכר /ממש
תור ״הבהלה לזהב״ חזר / ,הבעייה
רק אס משהו נשאר /לאחר כבוד ה שר
/שנולד ונשאר עובד אדמה/ .
רק — שלא תהיה מלחמה.

עולה כאש

משה סנה לא שמע מעולם על עשרות
ההתנחלויות שהוקמו, לדברי שרי הממ שלה,
בשטחים שאין בכוונת ישראל ל החזיר
לעולם, הוא לא שמע על הצה רותיהם
של ראש־המימשלה, שר־הביטחון,
הרמטכ״לים, סגן ראש־הממשלה, שר־ה־תיירות,
שר־הדתות ויסגן־שר-התחבורה —
על כל נוסחה שב עולם
מ״אף שעל״
ועד לתקופות ״צי אחרות, או נון״

עשרות שנים,
שיעברו עד שי שר חלק
תחזיר אל השט
קטן
מכל
חים שכבשה במל חמה
הנקראת עדיין
״מלחמת ששת הי מים״
והיא נמשכת
זיו השנה החמי מסים
שית.

ועדת
החקירה /את שובינסקי חוק רת
/ .היא חוקרת איך הוא /ומחצית
המדינה /אכלו מצלחת /שהיא בעצם
ריקה /ובאיזו קלילות הוא לזו הכי רה
/הזמין גס את כל הפקידות ה בכירה
/ .ועמית — שידע כי המלך
ערום /מדוע הוסיף בהקיץ עוד לח לו
ם? /ואומרים שהוא לא היחיד ש ידע
/ואומרים גס שהפרוץ מלחמה.

האזרח הקטן / ,האזרח הקטון/ ,
מנשק את אשתו /ומציץ בעיתון/ ,
ורואה הוא כתוב /מלוא הכותרת /

1794

למשה סנה אין כל הסתיגויות ממדי ניותה
הנוכחית של ממשלח־ישראל. הוא
אמנם מותח עליה ביקורת משום שאיננה
מצהירה כי ״תמורת מירב של שלום ומי רב
של ביטחון היא מתחייבת למירב של
נסיגה וכן הוא מתרעם עליה שאינה
מעודדת ״התלכדותה של נציגות ציבורית
פלישתינאית דימוקראטית שתהא מוכנה
למשא ומתן עם ממשלת־ישראל ולדו-
קיום בשלום עם מדינת־ישראל״ — וזה
הכל.

האזרח הקטן

נהרה ) 54 .בית החרב ) 56 .כסף רב)57 .
שקר)68 .

חון, שאת חבריה הוא מכנה כ״חבלנים
בשלום בשם השלום״ ,עושה משה סנה
בהתלהבות את מלאכתו של האגף הקי צוני
בממשלת־ישראל.

את •מאמרו ״גם בשם השלום אפשר
לחבל בשלום״ (שפורסם בדבר, ולא ב קול
העם כפי שכתבתם) אתם רואים, ב צדק,
כנסיון להסית נגד מנהיגיה הוותי קים
של!מק״י, אסתר וילניסקה ושמואל ׳מי־קונים
— ״הדוקטור״ פתח, למעשה, חזית
שנייה בגבו של מחנה השלום הישראלי
כולו. שרות חינם כזה לממשלת־ישראל,
יכול להושיט רק מי שיש לו עניין מיו חד,
בהשכחת פרקים שונים מתולדות חייו
של הסנה העולה באש.
בהאשמותיו נגד התנועה לשלנס וביט
גין
הפותרים יוגרלו שלושה פרסי ספרי*.
ה עולם הזה 1794

דים כי השטחים הכבושים שייכים למדי־נת־ישראל
וכי השאלה היא, כדעתו של
משה סנה, אם ממשלת ישראל ״תוותר״
על ׳כולם או על חלק מהם ותמורת מה
היא ״׳תוותר״ עליהם.
הכתם שיסנה רוצה להכתים בו את ׳מח נה
השלום הישראלי, יהיה לבומדאנג ש־יכתים
את שימו שלו.
ד״ר משה סנה, שעשה כבר בחייו ה מדיניים
תפניות עוצרות נשימה, יכול עוד
לעצור בו ברגע האחרון של התדרדרותו
המדינית הנוכחית, אחרת יעלה הסנה
באש אותה הצית בעצמו ויהפוך מקומו־ניסט
ישראלי לאומי לציוני שרוף.
אלכם מסים, תל־אביב

כ 8כדורסל
הוא מישחק
״העולם הזה״ — 1789״טלוויז-
יון — התעללות באוהדי ה ספורט״
,על הקונצרט ששודר ב מקום
מישחק השבוע בכדורסל
בין מכבי לפאנאתניקוס היוונית.

הדוולרו הזה

170/1

׳כהמשך למה שעוללה הנהלת הטלוויזיה
לחובבי הספורט ׳כשלא שידרה את מישחק
הכדורסל בין מכבי תל־אביב לאלופת יוון.

8רוכו?!טיה 83ש? ת

הרי כיום חמישי ה־ 16.12.71 במקום לש דר
את הדרבי התל־אביבי המלהיב והמלא
ימתח בכדורסל, שוב הוכיחה את חוסר
התחשבותה בקהל אוהדי הכדורסל, בש־במיסגרת
התוכנית משחק השבוע הוקרן
משחק כדורגל רגיל של הליגה האנגלית.
מיתי תחליט הנהלת הטלוויזיה שמשחק
השבוע הוא גם משחק הכדור סלן
דוד קוסט, משגב־עם

״העולם הזח״ ,1788״עיצרו את
הדתיים״ ,מכתבו של מיכה כהן
על הטרדת הפתלוגים בישראל.
הרשו נא לי בזה להגיב על מכתבו של
מיכה כהן:
ראשית, עוד אף אחד לא הוכיח שבהט-
רדיות יש י ד לדתיים. אדרבה, הוכח להיפך
כאשד פתולוג הוטרד בשבת על־ידי הטל פון
זזה ודאי לא על־ידי דתיים.

הררי

צו מילואים
וצו שיכעיס

דוברי הממשלה צועקים: גרעונות, גר־עונות.
אבל לעולה יחדש שבא מרוסיה
ומסרב לקבל דירה בעיירת פיתוח, נות נים
לגור כמה חודשים בבתי־ימלון, עד
שיבנו ליו בית על הכרמל. למרות זאת
רוצים יחלק מהעולים לחזור לרוסיה.

הטרדת ח 8תלעי8

לצעירים ותיקים בארץ או ילידי ה ארץ
לא עוזרים לקבל מה שמגיע להם.
אם הם רוצים דירה, הם חותמים על מש כנתא
לכל חייהם.
על הממשלה לתת את המגיע לצעירי
הארץ. לא יתכן מציב של צו מילואים מגיע
וצו שיכונים לא מיגיע.

אשר הריי,

צ וו שלום

שנית, המאבק הוא לא בין דתיים וחי לונים.
יש גם הרבה חילוניים המזדהים
עם זה (ביניהם המשורר אורי־צבי ג רינ בל
המאבק הוא נג ד
ברג) ,והעיקר:
ניתוחי-מתים בכפייה.
ברצוני לשאול שאלה שאף אחד
לא ענה עלי ה: איך אפשר לנתח
בניגוד לרצוני ן האם צוואה אני
לכתוב רק על ממוני ועל גופי איני
עוד אותי יכול יכול

(המשך בעמוד ) 12

? 93*1חח! 67
הטובה 911313111 חגלוה
להשיג עבש! 00301 עול 1070

711 זקוס 118
!סודש 10607ל 1ל1ד

££קט5

עז ר !׳*גמן ד0ג 1חס ב ג:!,
!.האם אנחנו בנ-חור־ן כבר?*״

הישקה את כל הסועדים הר בים,
המתקבצים במסעדה זו
ביום שי שי בצהריים. כאשר
נשאל צליק לגילו, השיב :״אני
בן ,42 אחרי ארבעה פיחותים.״

ערב שובו של מנהיג
חרות, ח״כ מנחם בגין, מ מסעו
בבריטניה, התכנסו כל
מנהיגי חרות ויצאו לקבל את
פניו של בגין בנמל־התעופה
בלוד. קצר־רוח ועצבני מכולם
נראה יו״ר הנהלת תנועת ה חרות,
עזר וייצמן, שטען
כי הוא מוכרח לרוץ כדי לא
להחמיץ פגישה עם חתיכה ה ממתינה
לו בעיר — בתו .״אז
למה אתה מחכה?״ שאלו אותו.
״אני מחכה למנהל השיב
עזר. כאשר הגיע לבסוף בגין,
ותם טכס קבלת פניו, שאג
עז ר :״האם אנחנו בני־חורין
כבר, או לא?״

לבעל המסעדה, ג׳קי
רונן, היתר. סיבה אחרת לש מוח.
הוא קיבל במתנה מגבעת
מיוחדת מהפסל הישראלי ה שוהה
בלונדון, מנשה קדיש־מן.
ג׳קי חבש את המגבעת
שהביא לו יצחק (קומנדו ) 101
ג׳יכלי, והתגאה בפני כל, עד
ששמע מה אמר ג׳יבלי :״קדיש-
מן קנה לו את הכובע בשוק
הפישפשים בלונדון, אבל אמר
לי שאספר לג׳קי שקניתי את
זה אצל הכובען של המלכה.״

באותה הזדמנות הביע
עזר את דעתו בנושא אקטו אלי.
הצהיר עז ר :״אני לא
יודע מה איתכם, אבל מהיום,
כשאני הולך עם בחורה ל מיטה,
דבר רא שון אני מח פש
אם יש לה מתחת למיטה
טייפרקורדר ! ״
0בשבוע שעבר היה עזר
וייצמן, אורח סניף תנועתו
באשדוד, שם נפגש עם נציגי
הציבור המקומי ושוחח עימם.
כשביקש מנהל תחנת הכוח
אשכול שמואל (מולה) מיל*
צינזון להשמיע את דברו,
הפתיע אותו וייצמן בשאלה:
״האם אתה מחברת החשמל?״
״כן,״ השיב מילצינזון .״האם
ראית את ארובות תחנות הכוח
שלך מלמעלה?״ המשיך מי
שהיה מפקד חיל־האוויר. תשו בתו
של מי ל צינזון :״אולי
תגיד לי אתה אם הבעירה מל מעלה
טובה.״

בפגישה אחרת באשדוד
פגש וייצמן את מנהיג פועלי
נמל אשדוד יהושע פרץ,
שאמר לו :״במדינה יש לי שם
רע כמלך השביתות. תאמין לי
וייצמן, כבר שנתיים לא היתה
אצלנו אף שביתה אחת.״ הר גיע
אותו וייצמן :״תתנחם
פרץ ששמי לא פחות רע מ שלך,
אבל למרות הכל הוא
יותר טוב משמך.״ באותה הז דמנות
הוסיף עז ר :״הגענו ל מצב
שאחד אוכל את רעהו
ואת כולנו ביחד אוכלת העי תונות.״

בכנס
שנערך עם ועדי
אשדוד,
של נמל העובדים אמר המזכיר הכללי של ה הסתדרות
יצחק כן־אהרו־ן:
״אני מאחל להסתדרות שיהיה
לה את אשר חסר לה הפ סיק
אותו שר־התחבורה ורד
תיקשורת שמעון פרס שנכח
באותו כנם :״בעד הצהרה
כזאת ברוסיה היית הולך מייד
לסיביר.״

ארוחת הערב החגיגית למשתתפי להיערך שעמדה קונגרס העיתונאים היהודים ב־בית־סוקולוב
בתל־אביב ביום
השישי האחרון, כמעט והת פוצצה,
כאשר שעות מעטות
ערב כניסת השבת פשטה חול יית
משגיחים של הרבנות על
מזנון בית העיתונאים, הודיעה
כי במצוות הרב הראשי שלמה
גורן, הם גוזרים שלא לה גיש
ארוחה לעיתונאים היהו דיים.
כיוון שהרב גורן פסק
שיש בכך חילול שבת. אותה
שעה נאם שר-האוצר, פנחס
ספיר, בפני משתתפי הקונ גרס.
לפתע פרצה לאולם, ורה
שרלוש, מנהלת המזנון, וקר אה
לעבר משה רון, מזכיר
אגודת העיתונאים :״ רון! גו רן
ביטל את הארוחה!״ משד-

העולם הזה 1794
זהרירה הארץ הדה

בגניבת ציוד מכני כבד מ״נתיבי נפט׳ /בתמונה שעולמה ערב
הבחירות האחרונות, בחברת ראש״הממשלה גולדה מאיר וראש
עיריית תל־אביב יהושע רבינוביץ׳ באסיפה פומבית של העבודה.
רון י רד מיד למזנון, התנפל
על הרבנים בזעם, כשהוא זו עק
:״אני מבטיח לכם שתהיה
חלה! אני מבטיח שלא יהיה
תרגום סימולטאני!״ אבל המש גיחים
התעקשו שהארוחה תבו טל.
רון הנרגז החל מטיף
להם בקול נאום נגד כפיה־דתית,
שבסופו נאלצו הרבנים
להתיר את הארוחה באישורו
הטלפוני של גורן. אמרו מש תתפי
הקונגרס :״הצעקות של
משה רון על הרבנים, היו ה נאום
הטוב ביותר שהושמע עד
כה בקונגרס!״

בהופיעו בפני קבוצת
מחנכים שהתאספו בביתו של
ח״כ שלום לוין, התייחס שר־האוצר,
פנחס ספיר, לפרשיות
השחיתות המסעירות את המ דינה.
אמר ספיר בקשר לעדו יות
בדבר האורגיות שנערכו
בשדה הנפט באבו־רודס , :ב ש ביל
אורגיות לנסוע כל־כך
רחוק? אפשר לעשות זאת
הרבה יותר קרוב.״ ספיר ציין
גם כי לדעתו יש לחברת ה תעופה
הלאומית אל על, את
יחסי הציבור הטובים ביותר
במדינה .״ומה הפלא?״ אמר
ספיר ,״כשהיא מחלקת מאוח
כרטיסי טיסה חינם. ואל תח שבו
שאני לא יודע למי.״
אחרי הירהור קצר, המשיך
ספיד ו א מר :״אבל זה לא יע זור.
אם אל על תתחיל להפ סיד
כסף, אז כל העיתונאים
שמקבלים ממנה כרטיסי־חינם
יעלו גם עליה.״

זכרונות על פולה כן״
גורמן, העלה השבוע קצין
החינוך של פיקוד המרכז י צ *
חק גולן בבנזחנה נח״ל. יום
אחד, כשהגיע מי שהיה אז
ראש-הממשלה דויד כן־גור־יון
בחברת רעייתו פולה לבי קור
ביוטבתה, לקחה פולה מ אחד
החיילים כובע כדי להגן

על ראשה מפני השמש החזקה
אותו. לו להחזיר ושכחה החייל חתם על טופס אובדן
ציוד ורשם :״הכובע נגנב על-
ידי אשת ראש־הממשלה.״

די בורו האיטי של ה־רמטכ״ל
הקודם
ל כ, הפך לשם־דבר. לכן, כש יצאו
עורכי העיתונים מהפגי שה
עם הרמטכ״ל החדש דויד
(דדו) אלעזר, אמר אחד מה־עורכים
:״איזה מן דיווח רמט־כ״ל
ז ה? רק חמש דקות.״

חיים כר״

היועץ המדיני לשעבר,
אהרון כידן, הנחה את תוכ נית
הטלוויזיה האחרונה ש הסידרה במיסגרת הוקלטה
הטלוויזיה
על הטלוויזיה. אחרי
שהסתיימה ההקלטה, נודע ל־כידן
כי מרשות השידור מחפ שים
אחריו. צהל כי דן :״סוף־
סוף החליטו כנראה שאם יש
תוכנית גרועה, אפשר גם שלא
לשדר אותה, למרות שהוק לטה.״
אבל כשהצליחו סוף-
סוף אנשי הטלוויזיה לתפוס
את כידן, הוא התאכזב מרה :
״בסך הכל רצו את מספר תעו דת
הזהות שלי כדי לשלוח לי

השחקנית 0 חריפאי שמבקרת
כושס כתבה על ״סיגנון קרי אתה
הבלתי משתנה,״ ועל מי-
מדי גופה המלאים, השיבה ל מבקרת
מנה אחת אפיים. כש הופיעה
חריפאי בתוכנית גלי
צה״ל, רולטה, ביקשה אותה
המגישה מלילה כן־זכאי
לקרוא סיפור לפי בחירתה ב־מיספר
סיגנונות שונים, כדי ל הוכיח
לבושם את אפשרויותיה
בקריאת טקסטים. המגוונות זהרירה הפתיעה את עורכי
התוכנית בתיה שושני ו-
אפי קורן בבחרה בסיפור ש דיבר
על ״העצים היו רוויים
בריח הזרע שנישא באוויר...״
הסיפור, כך גילתה השחקנית,
התפרסם בעבר בירחון לסים־
רות קשת ונכתב על־ידי בושם.

עמנו

העיתונאי־צייר
אל ״קדמא שחגג בשבוע
שעבר את יום־הולדתו ה־,40
המשיך במשך כל השבוע לח גוג
את המאורע והוא מתכונן
למשוך את החגיגות עד למו־צאי־שבת
הבאה, אז יפתח את
תערוכת ציוריו בביתה של
אשת יחסי הציבור מירי זכרוני•
אחד האורחים שהבטיחו
בואם לתערוכה: חיים טופול
שדחה במיוחד בשלושה ימים
את הנסיעה שלו לניו־יורק.

לא הולך לה לגילה
אלמגור עם משרד הרישוי.
גילה, שתגלם בסירטה החדש
דמות של מחבלת ערביה ה־מתאהבת
בישראלי, תצטרך ב אחת
הסצינות לנהוג במכונית,

החליטה להוציא ר שיון נהיגה.
היא לקחה שעורי נהגות וניג שה
למיבחן. אחרי שיצאה עם
הבוחן, לא יכלה לנהוג מרוב
התרגשות, מסרה את מפתחות
המכונית לבוחן וביקשה ממנו
להחזיר אותה חזרה למשרד

הרישוי.
£1מה ההבדל בין קהל
צופי התיאטרון של חיפה לבין
זה של תל־אביבו הצגת ה חמורים,
בבימויו של מיי ק ל
אלפדדס, שעוררה את זע מם
ישל הדתיים בעיריית חי פה
בגלל מה שהם כינו ״ני בולי
פה״ ,ושהוצגה בתיאט רון
החיפאי בפני קהל שהור כב
ברובו מהמינויים השמ רניים
של התיאטרון, התקב מופגנת,
באדישות

ואילו את שתי ההצגות שנער כו
בתל־אביב, קיבל הקהל ב התלהבות.
אחרי ההצגה פנו
רבים מהצופים למרצה בחוג
לתיאטרון באוניברסיטת תל-
אביב, המבקר וחבר הוועדה
האמנותית של הקאמרי, א כ רהם
עוז, כדי שיעשה למען
המשך ההצגה. תגובתו של עוז
לא איחרה לבוא. ביום שבת
האחרון, בתוכנית הרדיו בימות
ובדים, קרא עוז לתיאטראות
הנתמכים לא להוריד הצגות
בעלות ערך אמנותי מתוך שי קולים
קופתיים או קואליציו־נים.

עשרות
התל־אביבים ש הוזמנו
למסיבה בביתו של
הארכיטקט יעקכ גודוכיץ,
הופתעו. בהזמנות שקיבלו נכ תב
שהם מוזמנים למסיבה ב־סיגנון
של היום לפני 38 שנים.
המוזמנים נתבקשו להופיע בתלבושת
בהתאם לרות התקו פה
שלפני 38 שנים, והובטחו
להם מאכלים רוסיים כבורשט
ופירוצ׳קה, שהוא בצק ממולא
בבשר. כשהגיעו האורחים, בי ניהם
בלטו הצייר גד הולמן,
הסופר יגאל מוסנזון, השד רן
יעקב כן־הרצל, זוג ה-
תכשיטאים רחל ו א לי גרא
והשחקן אלכם פלג, הסתבר
להם כי הוזמנו למסיבת יום־
ההולדת ה־ 38 של המארח ש דאג
להרקיד את אורחיו קוז־צ׳וק
וכיבד אותם מלבד במא כלים
רוסיים גם בעוגת־ענק
של שש קומות.

אגב, באותה הקלטה
השתתפו גם העיתונאי מסף
והמשורר
(״תומי״) לפיד,
דוד אכידן. אחרי שאבידן
נשא את אחד מניסוחיו המי המצלצל
המבריקים, לוליים טוב
אך מבלי שמאחורי המי לים
יסתתר כל תוכן, לא הת אפק
יותר לפיד ו א מר :״הכל
טוב ויפה, אבל אולי יסביר לי
מישהו מה הוא או מר!״

ליצן הבוהמה התל-
אביבית, ראובן צליק, חגג
השבוע את יום־הולדתו. הוא
קנה על חשבונו בקבוקי שמ פניה
במסעדת ג׳קי בתל-אביב,

הזמרת־שחקנית הצרפתית, יושבת בחברת

ידידה הזמר־שחקן שרג׳ גנצבורג בנזועדון־
* 1י ״1 1

לילה פריסאי. ג׳ין, שנתגלתה במעשנת בשרשרת, תקעה לגנב־בורג,
אבי ילדה, סיגריה בוערת לתוך הפנים ״ מ תון קינאה.״

מכתבים
(המשך מעמוד )9
לכתוב? חאם גופי לא שייך לי אחר מיתה?
וכל הטוענים לקידום הרפואה, בבקשה ש יעשו
את זה על מי שתרם את גופו.
לזה איננו מתנגדים אך כל כפייה פוגעת
בדימוקרטיה.
׳מוקי, ירושלים

מי רוכב

על מי?
״העולם הזה״ ,1791 סיפור ב•
מסיבת החנוכה
״אנשים״ על
צרפתי.
(מנטש)
מרדכי של כתבתם :״עם בוא החנוכה מזמינים
אותכם ניני ומרדכי (מניטש) צרפתי לערב
של אחווה...״
בזמן האחרון מופיעה תמונתו של ה־נ״ל
בחברת ה שר״דיין ובני משפחתו. פק עה
סקרנותי ורצוני לדעת מיהו האיש.
הידע יתן לי הרגשה של שייכות. כשייך
הסוס לרוכבו. טוב לדעת מי הם הרוכבים
עלי.
יעקב קורן, חיפה

מועדון בינלאומי של ספרי ישראל

ואבווגינו

ע״י ארגון בעלי המספרות

לא געולל לפלסטינים מה שעוללו אח רים
לאבו תינו!

בחסות חברת ״וולה״ לתמרוקי שיער

אגו

אירגון סרבני גיוס ישראליים,

לונדון הצד השני של הגלוייה ששלח איר

פסטיבל בינלאומי
לתסרוקות 972ו
יום שלישי 8 ,לפברואר ,1972
בשעה 8.30 בערב,
באולם הבימה, תל״אביב
בתוכנית האמנותית :

גדי יגיל
שולה חן ותזמורתה
כרטיסים: במשרד ״לאן״ פסג׳ דיזנגוף ת״א

גע סרבני גיוס ישראליים
לונדון — ראה גלופה.

אינטרקוסמא שווק, רח׳ בני ברק 19ת״א

במזכירות ארגון בעלי המספרות (מר שפירא)
רח׳ מרכז בעלי מלאכה 16ת״א

מ• א תה?

פנו ל ת.ד. ע 852/ר״ג, ותוזמנו
לפסיכולוג מוסמך.

* 1180 * 1050
* 1150 * 2001

* 1 003
* 1000־ 51

הן א!ם מרגלים
אוזריך?

שרות מיוחד לעולים חדשים!
מקלט הטלויזיה הטוב בעול

£1£\/18101\1ז
0וס\8/

הבגור! הדתיות
והגיוס לצה״ל

מבחנים פסיכולוגיים יגלו זאת. מבחני
אישיות, מבחני משכל 1.0 .ומבחנים
לבחירת מקצוע.
1/הך, ב כ מי ת נז^.

היושב ב
אצלנו
תמצא מכשירים חדישים ביותר
לגילוי מיקרופונים סמויים.
וכן אנו מספקים :
האוטו מטי ת המזכירה לטלפון 24 שעות ביממה.

העונה

מכשירי האזנה

רמקול לטלפון

התקנת מיקרופונים והקלטות

רדיו

דוקטור, רח׳ שלום־עליכם ,18
תל־אביב, טל.286444 .

באחרונה דו בר על המצב המוסרי הירוד
בשורות צה״ל, ד בר שאינו מאפשר גיוסם
של בנות דתיות לצבא.
כדברי אחד מחברי הכנסת :״אין בצבא
אפשרות לבת ישראל הגונה לשמור על
תומתה וטהרתה.״
כחייל לשעבר, ששירת בהרבה מאוד
יחידות, איני מסכים עם דבריו.
נכון שבבסיסים רבים מתנהגות הבנות
בחופשיות. אך רק הרוצות בכך. אומנם
האווירה היא בדרך כלל חופשית אך כך
הוא גם בכל מקום אחר.
אם הדת לא יכולה לשמור על עצמה
אז כנראה הגיע סופה.
הדת היא נחלת הכל, ואין לסגור אותה
ב״היכלי שן״ ולבודד אותה באולימפוס
של מאה־שערים.
כסטודנט אני מצהיר, שבאוניברסיטה
העברית ובמעונות הסטודנטים כאן, ה אווירה
חופשית עוד יותר. בחדרים רבים
גרים (תוך העלמת עין של שלטונות
האוניברסיטה) זוגות רבים.
המסקנה המתבקשת — י ש לאסור על
הבנות הדתיות מללמוד באוניברסיטה ה עברית,
ו לגור במעונות הסטודנטים, מחשש
שמה תתקלקלנה.
ז.ע ,.ירושלים

חיילו!
איבדה פוסע

הטרמפיסטית שאיבדה כומתה של חיל-

ה עולם הזה 1794

הקשר במכוניתי, מתבקשת לבוא ולקבלה
במערכת.

אורי אכנרי,

תל־אביב
מדריד לדובר
״העולם היה״ 1790״מדריך לדו בר
ממשלתי / ,על ספרו החדש
של דו ג ר ״ מ קורו ת״ מרדפי יע־קובוביץ
,״הסברה וי חסי ציבור״.

הדברים שכתבתם עלי לוקים באי־דיו־קים.
במסיבת העיתונאים ״המפורסמת״
בחיפה לא טענתי (!וגם לא פורסם) כאילו
האשמתי את כתב הארץ יגאל לביב בכך,
ש״עשה עימי עיסקה״ .טענתי בי הציע
לי,עייסקה /שנדחתה על-ידי ועל־ידי הנח לתי.
יש הבדל בין ״עשה״ (שאז יכול
להשתמע כאילו החברה ״היתה מוכנה
לשחד עיתונאים״ ,בלשונכם) לבין ״הציע״
— היינו העיתונאי הציע אולם הצעתו
נדחתה (ואז אין מקום לבוא בטענות אל
החברה).
אשר

לקטעים

ששאבתם

מתוך

ספרי

הסברה ויחסי־ציבור, ברצוני להטעים, בי
הוצאת ה״צימוקים״ מתוך הקשרם והבאתם
ב״צרור״ גדול אחד, כפי שעשיתם, עלו לים
להטעות את הקורא באשר לכוונתם
האמיתית.
ולבסוף: אין כל ייסוד למה שכתבתם,
כאילו נאלצתי להכחיש בינתיים חלק מהא-
שמותי. לא נאלצתי ולא הכחשתי דבר
ולא חזרתי בי משום מילה שאמרתי באותה
מסיבת עיתונאים, וזאת חרף כל מאמציו
ולחציו של מד יגאל לביב. דבר אחד
בלבד הבהרתי לאחר־ימכן: כי מה שאמר תי,
אמרתי על דעתי, בתשובה לשאלות,

מבלי שהעניין נידון קודם לכן בהנהלת
החברה, כפי שאמנם היה.

מרדכי יעקוכוכיץ,
דובר מקורות, תל־אביב

עוראים השולחים מכתבים
מתכקשים לנסח אותם בכברה.
עדיפות תינתן למצרפים תמונות
למכתכיהם.

אם אינך מאמין כי לכל

הסתכל בהן בדרך 17

הפילטר עול
פרלמנט
״>^ן פועלכפי עוסומית
י ( מחזיק סיגריות!

1!׳31716־* .31

להשיג באריזה קשה. באריזת קינג־סייז זבאורך 100מ׳ מ

סיקורו!
תיאטרון
״תפקידו העיקרי של שחקן הוא למ נוע
מן הקהל באולם שיפהק ז׳ אן
לואי בארו.
״אבל לעתים דוו קא טוב לשמוע את
הקהל מפהק. כאשר המחזה כושל והקו פה
ריקה, כל פיהוק מזכיר לך ש אינן
לבד באולם סיר סדריק הארדוויק,
מגדולי הבמה הבריטית.

ראת יום ההפצה של העיתון. ו כן קרה
שלמחרת הופעת-הידיעה נאלץ השבועון
לפנות לכל הקיוסקים ולבקש שיפסיקו
למכור את הגליון. אבל זה עוד לא הסוף.
מסתבר שקוראים קבועים של ״פראנס
דימאנש״ ,אשר ידעו כי שבליה לא מת,
רצו בכל זאת לקרוא את התיאור הנבו אי
של סופו, וכעסו מ אוד כאשר סירבו
מוכרי העיתונים לתת להם את הגליון.

הסכס-אפיל
נשאר באולם

מחכים לפיזדוני
דלתות — מחזה מקורי מאת
יקו תיאל דגון ״רון־מופעים״ ,או לם
בת״דור.
מתוך הכרה עמוקה בעובדה ששבע ה שנים
הרזות של המחזה המקורי־הישראלי
נמשכות בלי סוף. עם רצון של זהב ועם
סבלנות של ברזל, המשיכה כותבת שורות
אלו לחמם את כיסאה ולשלוח מבטים
עורגים אינסופיים אל הדלתות של אולם
בת־דור, שעה שכמה מבקרי־תיאטרון אח רים
עזבו את מה שמכונה בשם דלתות
בהפסקה.
כוחם לא עמד להם. ויש להניח שאם
לאלה, שאינם משלמים בעד כרטיס־כניסה,
כי אם מקבלים שכר תמורת הסבל ש ב הליכה
לתיאטרון מפוקפק מסוג זה, זה
יותר מדי, אז מה יגיד צופה מיסכן,
המשלם בעד מקומו ומצפה לשמוע מה
יש ליקותיאל דגון, לומר לו מעל הבימה?
הצופה רוצה לשמוע משהו, ויהא זה
מצחיק, מכאיב או מרגיז. ומה שמצפה
לו במיקרה זה הוא שיעמום, המופרע
בגיבובי מלים גסות, שאין מאחוריהן כלום,
חוץ מיומרה ענקית לחקות את בקט
או את יונסקו.
נו, באמת, פיזדוני אלפרצו ופרצתי,
שלושת הגיבורים העלובים, בעלי השמות
המדברים בעד עצמם, חושבים שאם הם
מחפשים כל הזמן דלת, אז הם כאילו
מחכים לגודו, או לפחות מתעלים אוטו מטית
לגיבורי סארטד, הדי גם אצלו יש
דלת (בדלתיים סגורות).
אבל עם כל הכבוד לצעירים הרוצים
בבל־מחיר להיות מחזאים דגולים, אפילו
חיקוי ליהלומים צריד להיות אמנותי, כדי
שזייופו לא ינוצץ למרחוק.
ואשר לתיאטרון מקורי — למה להת חיל
דווקא בתקיעות זולה י אם אין מה
לומר, מוטב לא לומר זאת בקול רם.

תקליטים,
מונה ליזה

י חיד

| חווה אלבר ש טיין בהופעת
| ( 70104 ) 2סי.בי.אס.
הוכחה נוספת שלהיות מוקלטת זה מיק-
צוע שונה מלהיות נראית על הבימה.
אם חווה אלברשטיין הצליחה ליצור
חוויה משכנעת בחלק גדול מהופעתה, ול ערבב
יחד שירים בעלי־טעם עם אישיות
בעלת־טעם, לקוקטיל מוסיקלי בעל טעם,
הרי התקליט הוא אכזבה.
מה שנראה חתלתולי אז, נישמע מאומץ
כאן, מה שנראה נועז אז, איננו בעל אותו

חווה אלברשטיין
לא כל הנראה, נשמע
רושם עז, כשה״נוכחות״ שמאחורי הקול
היא ־ זיכרון בלבד. זה הלקט השני מהו־פעת־היחיד
שלה, ומי שאהב מאד את
הראשון, אולי ייהנה גם מהשני, או יס תפק
בזכרונות נעימים.

לוגמת גירה
1״הפנינג״ — ג׳יימס לא סט (פו !
לידור .) 2371133
ג׳יימס לאסט ייזכר לטובה בארץ. ב עיקר
משום שהצליח לספק ״אותות״ לכל
תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית.
אבל כפי שאפשר לתאר, מר לאסט
אינו יכול להסתפק בתקליט אחד, אפילו
הוא מפורסם, ולכן הוא מוציא לעתים
מזומנות צרורות חדשים של פיזמתי־אופנה,
בנוסח פרטי משלו.
בתקליכו החדש של החצוצרן הגרמני,
המכיל בין היתר את ״אלי הטוב״ ו״אני
איש קוף״ ,הנוסח הפרטי של לאסט מז כיר
את ריי קוניף, ברגעיו הפושרים ב יותר,
או את אדמונדו רום, לשעת התה־ר,מתקרר
ואם, כשם התקליט, זה צריך
להיות ליווי ל״הפנינג״ ,נראה שבמקום
תמונות פסיכדליות ועשן מתקתק, הת כוון
לאסט למונה ליזה הלוגמת בירה.

כל עיתון חדשות רודף א חרי ״ ס קו פים,״
אולם לכל דבר יש גבול.
השבועון רב-חתפוצה הצרפתי ״פראנס
דימאנש״ ,העוקב בלהיטות אחרי חייהם
הפרטיים של כל אמני-חבמה בצרפת, לא
יכול היה לשאת יו תר את גסיסתו הארו כה
של הזמר מוריס שבליה. לכן, הכין
לו כותרת-ענק שחורה :״סופו קורע-הלב
של שבליה״ ,והוציא את גיליונו לשוק.
הכל יכול היה להיות בסדר גמור,
אילולא התעקש שבליה לא למות לק
אנשי
חלל
עם זנבות של קוף

״הלם העתיד״ —
המחבר: א לווין טופ-
^.81100:1
לר. ההוצאה :״בנטם״ — 1971
561 עמודים. מחיר:
9.80ל״י.
קשה לדעת מה מהמם יו תר בספרו של
אלווין טופלר. האם זה תיאור העתיד מחשבים יעשו

— הטכנולוגי המחזו העבודות
כל את ומכונות
ריות
והאוטומאטיות ואילו האדם יצטרך
לשבור לעצמו את הראש בלי־הרף כדי
למצוא מטרות ל ע מד ת מכונות אלה? או
שמא זהו העתיד הביולוגי, בו ירכיבו בני-
אדם במבחנות כפי שמרכיבים היום עצי-
פרי, ואולי יחליטו לשלוח לחלל אנשים
עם זנבות של קוף, ותכונות של קוף,
משום שהקוף עומד טוב יותר בתנאי־החלל?
או אולי זהו העתיד החברתי של העולם,
עתיד בו כמות השינויים העצומה שיחול לו
האמצעים הטכנולוגיים באורח החיים
של האדם, יגרמו ליצירת מיסגדות חבר תיות
משתנות ללא הפסק, מסגרות בהן
התקשרות בין אדם לרעהו לא תגיע אף
פעם לדרגה מפותחת יותר מהיכרות רג עית.

העולם
הזה 1794

חייו הפרטיים של משה דיין
ההתעסקות האינטנסיבית של ״העולם
הזה״ בחייו הפרטיים של מר משה דיין
גורמת לי אי־נוחות מזה שבועות מיספר.
תגובתי הראשונה למיקרא כתבות־השער
של העיתון על גירו שיו ואהבותיו הסו דיות
של דיין, היתד. תחושת בחילה עמו קה
שרק דיגדוג נוצה הפריד בינה לבין
הקאה.
את עמדתי בנושא זה הבעתי לא אחת
אפילו מעל במת ״העולם הזה״ :אני שו נא
רכילות מינית מכל סויג שהוא, וה עובדה
שתפוצת העיתון הרקיעה מזה מכתוצאה שבועיים
הטיפול
בחיי המשפחה
והמין של דיין היא הו כחה
נוספת לעיוותה הנפ שי
וצביעותה המוסרית
של החברה. נוכחותה של אינטלקטואלית מחראה
בשם ״רחל המרחלת״ ב עיתון
בו אני מנהל חש בונות,
ואשר עם רבים ממאבקיו הפולי טיים
והציבוריים אני מזדהה — גורמת לי
מדי שבוע להרגשת זוהמה שאיני מש תחרר
ממנה אפילו לאחר ביקור בסאונה
ביום הופעת השבועון.
ובכל זאת, ועל אף סלידתי מרכילות,
אני חושב שפירשום הכתבות על גרו שיו
ואהבותיו של דיין היה מוצדק מבחינה
ציבורית, ואני אנסה להסביר את עצמי.
חייו הפרטיים של דיין אינן מעניינים
אותי. מבחינתי הוא יכול לשכב כל לילה
עם אשה אחרת, מבלי שהדבר יפגע במעמ דו
ובכי שוריו כשר־הביטחון, בתנאי, במו בן,
שפעילות סקסואלית מבורכת זו לא
תגרע מערנותו של השד בישיבות ה בוקר.
תענוגותיו הפרטיים של אדם —
כל עוד אין מבוצעים בניגוד לרצונו של
הזולת או בקטינים שאינם אחראים ל מעשיהם
— הם עניינו הפרטי, ולדעתי
אין לחברה כל זכות מוסרית להתערב
בהם. אפילו אם י תברר ששר בממשלת
ישראל הוא פטישיסט, מאזוכיסט והומו,
לא יעלה בדעתי להפגין לפני משרדו
ולתבוע את פיטוריו. אני גם לא אתרגש
אם יתברר ששר זה או אחר מבלה את
חופשותיו באירופה בכפרים של נודיס טים,
או שהוא עוסק בשעות־הפנאי שלו
בהקרנת סרטים פורנוגראפיים.
לא עוד זאת. אפילו אם יוכיחו לי
בצילומים של שחור על גבי לבן ששר
מסויים עושה באשתו, בפלגשו או כ אהובתו
מעשים ״שלא כדרך הטבע״ ,לא
אצא במשל כך על באדיקדות, ולא אתבע
את העמדתו לדין. מה דעתכם על כך י
כל זה בתנאי, כמובן. במיספד תנאים,
בעצם.
(א) בתנאי שהשר אינו עובר על החוק
בחיפושיו אחר סיפוק מיני. אם החוק
האוסר, למשל, יחסים הומוסקסואליים, אינו
נראה מוצדק בעיניו, זכותו וחובתו להיל חם
ל שינוי החוק. אולם מל עוד החוק
קיים אין הוא, בעיקר כשר ממשלה, רשאי
להפר אותו ולשתוק, שעה שאזרחים אח רים
נענשים על הפרתו. גם אם יחסים
כאלה בין שני אנשים מבוגרים שייכים,
לדעתי, לתחום הפרט, שהחברה אינה
רשאית להתערב בו, אצדיק בהחלט כל
עיתון שיפרסם ״גילוי״ על שר או חבר־מנסת
המעורב ביחסים כאלה, וזה רק
משום שהוא עובר על החוק שקיומו תלוי
בו יותר מאשר בכל אזרח אחר.
(ב) בתנאי ש שר הצופה בסרטים פור־נוגראפיים
אינו שר־הדתות, ונציג מפלגה
הרואה בתרגילי־התעמלות ארוטיים אלה
דבר־תועבה, שהוא בנפש האומה. הכלל
של ״נאה דורש, נאה מקיים״ בהחלט
חייב לחול על שרי־ממשלה כעל כל מטיף
אחר. עיתון המגלה בפומבי את הסתירה
בין דבריו ומעשיו של שליח־ציבור עושה
בכך שרות חשוב לחברה.

בתנאי שלמעשיו של השר בתחום

הפרט אין כל השפעה על פעולותיו בתחום
הכלל. כל עוד פעילותו המינית של שר,
חבר־כנסת, פקיד ממשלתי או קצין צה״ל
אינם הופכים אותו לאובייקט של סחיטה
— אין זה מענייננו מה ואיך הוא עושה
למי במיטה. אך ברגע שאותו שר מת בייש
במעשיו ומנסה להסתיר אותם, הוא
מאפשר לנשוא תשוקותיו להפעיל עליו
לחצים, על־ידי איום בפירסום היחסים
ביניהם, ולפגוע !בכושר עבודתו ובפעילותו
הציבורית, ובמיקרה זה, כמובן, רשאי,
ואולי אפילו חייב, עיתון
להתערב בחייו הפרטיים
של השר. להיות צריך עכשיו ברור לכם, נדמה לי, למה
— על אף סלידתי מרכי לות
— אני מחייב את
פירסום הכתבות של חייו
הפרטיים של משה דיין.
ההצדקה היחידה שאני מוצא לפירסום
״המסמכים הסודיים של פרשת ירמיה״,
אשר גילו לראשונה פרט אחד מתוך
פעילותו המבורכת של דיין, פעילות שלא
נעלמה ׳מידיעתו של שום רכילאי !מיק-
צועי — הוא פירסום מיכתבו של דוי ד
בן־גוריון, המהווה, לדעתי, מיסמך אנושי
ומוסרי ממדרגה ראשונה! .מיכתב זה חשוב
הרבה יותר מכל מה שקרה בין דיין לבין
אשתו של דוב ירמיה. אם תקום ביום מן
הימים תנועה לשיחרור האשד. במדינת
ישראל, לא אתפלא אם דיברתה הראשונה
תהייה משפט ׳מתוך מכתבו של בן־גוריון,
הקובע כי ״האשד. אינה קניין פרטי, אלא
אישיות חופשית״.
מיכתבו של דוב ירמיה, לעומת זאת,
משמש תעודה אנטרופולוגית חשובה, ה מוכיחה
את יחס הרכושנות הפרימיטיבית
שהגבר הישראלי הממוצע חש לגבי אשתו.
אני בשום פנים ואופן אינני מבין עדיין
למה מצא מר דוב ירמיה לנכון לגרש
את אשתו מביתו, ומה גרם לכך שיטיח
בפניו של דיין גידופים קדמוניים מגו חכים
שכאלה. מתוך הזעם הנורא הבא
לביטוי במיכתבו של הבעל ״המרומה״
אל דיין, אפשר היה לחשוב שאשתו נאנסה
על־ידי פלוגת צנחנים, לאחר שהרמטכ״ל
ביצע בה את זממו בניגוד לרצונה.
אלוהים אדירים, מה הצעקות! אחרי הכל
גם היא נהנתה מהעסק. לשכב עם דיין
זו בכל זאת חוויה מסעירה, שלא כל
אשד, זוכה לה. אם יש לו טענות, יפנה
אותן אליה, או שמא הוא חושב שהאשה
היא י צור חסר דעות ורצונות משלד.ו
אילו עמדו הנשים ״ההגונות״ ,המוכנות
להתמסר לדיין בתור, אין לי ספק שה תור
היה מתמשך לאורך הכביש המוליך
מצהלה לסיבוב קאסטינה. מר ירמיה חייב
היה להבין שדיין אינו סתם גבר, כי
אם נכס לאומי, ועוד לא פגשתי אשד,
׳שלא תהיה מוכנה לבצע עם נהם לאומי
תרגילים, אותם מבצע הגבר רק באשר
הוא נאלץ לשלשל את מכנסיו תוך כדי
שכיבה.
כל אדם החרד לביטחונה של ישראל,
והמוכן לסלוח לדיין את חפירותיו האר כיאולוגיות
רק משום שפעילות זו מפי גה
מעט את המתח הנפשי בו נמצא שר־הביטחון
שלנו, חייב היה, בעצם, להציע
לו את אשתו. מנסיוני אני, ומנסיון צב אות
אחרים, אני יכול להעיד שאין פעי לות
ד,מפיגה את המתח הנפשי של הגבר
כמו הפעילות המטרפת, הכרוכה בשינה
לצד אשתו של חבר או שכן. על נשים
כאלה הייתי יכול לכתוב ספר. הבעייה —
כפי שכבר אמרתי לא פעם — היא שהן
זזות.
בפרשת יחסיו של דיין עם אלישבע
צ׳יזיס, שלה הקדיש ״העולם הזד,״ את

כתב־השער בשבוע שעבר, יש שתי נקו דות
(בינתיים) המצדיקות את פלישתו
של העיתון לתחום חייו הפרטיים של
שר־הביטחון. אם העיתון יוכיח ששר-
הביטחון שילם לגברת הצעירה 10,000
לירות כדי שתשתוק, ואם יוכח שמר דיין
עשה שימוש בשירותי־הביטחון כדי לפתור
את בעיותיו האישיות עם אותה עלמה —
זכאים אנו בהחלט לדאוג ולתבוע מהשר

שיפסיק את עיסוקיו המיניים עם סהטניות,
או שיתחיל לצפצף על איומיהן.
אני. אישית, יכול להבטיח לו שעי סוקיו
הארכיאולוגיים מדאיגים אותי הר בה
יותר מאשר עיסוקיו במיטותיהן של
מעריצות. פעילות כזאת, בעיקר אם היא
תורמת משהו ל שינוי מצבה הדמוגראפי
של האוכלוסיה היהודית בארץ־ישראל,
אני מאחל לו עד מאה ועשרים .׳סחתיין !

איזו דפיקה
אתם רו אי ם? מה יצא לו לבגין מכל
הנסיעה הזו לאנגליה?
אמרו שיעצרו אותו ברגע שכף רגלו
תדרוך על אדמת בריטניה. חוגים המ קורבים
אליו הפיצו שמועה כאילו עומ דים
להתנקש בו, או לפחות לתקוף אותו

בנמל־התעופה. אמרו שאיך
הוא לא ייצא משם בשלום.

שלא

יהיה,

והנה תראו: ביקר יומיים בלונדון, ואיש
לא נגע בו לרעה. אין לו מזל, לבן אדם
הזה !

נשק ודי ביד ישראל
״אוויאשן וויק״ מודיע על נשק חדש,
שישראל מייצרת לתצרוכת פנימית, לאור
קיפאון שיחות על הסדר חלקי בינה לבין
מצריים. תכונתו העיקרית של נשק זה

הוא השתקת ביקורת נגד הממשלה, והס כמה
אוטומטית למדיניותה. שם הנשק,
אשר תוכנן ויוצר במיפעלי ההסברה, הוא
״איך ברירה 72״.

הממשלה בפאניקה
מצריים מוכנה, כנראה, לוויתורים מר-
חיקי־לכת, כדי להגיע עם ישראל להסדר
חלקי. חוגים דיפלומטיים בבירות המיזרח
והמערב טוענים שסכנת השלום במיזרח
התיכון גוברת מרגע לרגע.
ירושליים אחוזה פאניקה, נוכח האפשרות
של חיסול פעולות־האיבה באיזור התעלה.
אחרת אינני מבין את הצהרתה של גולדה
מאיר בכנס של מועצות תלמידים, שנערך

לפני שבוע בחיפה. ראש״הממשלה הכ ריזה
באוזני החיילים של מחר ש״לא
נחזיר את מיזרח ירושלים, גם אם ימנע
הדבר השגת שלום.״
שיידעו להם, הערבים ! אותנו אי־אפשר
להפיל בקלות לתוך מלכודת השלום !
תמיד, ברגע האחרון, נוציא להם מה שרוול
איזה קונץ, שידחה לזמן מה את
סכנת השלום המאיימת עלינו.

וה לא נובר
מפקד בית־הבלא, סוהרים נכבדים, אסי רים
יקרים.
ביום חג זד, אף אני אסיר הנני. אסיר
תודה אני למנהל שרות בתי־הסוהר, על
שהזמינני להביא בפניכם את ברכת מח לקת
החינוך והתרבות של ההסתדרות,
ביום חנוכת כלא ״ישיבת וולפסוך, על־שם
הנדיב היהודי הדגול סיד אייזיק
כלור.
חברים יקרים. לא בית־הכלא הוא ״ישי בת
וולפ סוך כי אם בית־הבראה. ארבעה אנ שים
בכל תא, מים חמים במקלחות, שלוש
ארוחות משובחות ומזינות ביום, וחדרי
נוחיות אנדווידואליים.
מי חלם פעם שנגיע ביום מן הי׳מים כשאני באלה י משוכללים לבתי-כלא
ישבתי בקישלה לפני 25 שנים, היינו
גרים 15 אנשים בתא אחד, ועל מקלחת
חמה לא העזנו לחלום אפילו! מי חשב
להתאונן אז על תנאי המעצר? הסתפקנו
במה שהיה, וידענו שלא יהיו כאן בתי־כלא
אנושיים, עד שלא תקום בארץ־ישר-
אל מדינה עברית עצמאית.
מה? למה ישבתי בקישלה? אתם שו אלים.
אני יודע שהדבר ישמע מוזר ב אוזניכם.
גנבתי ציוד ממשלתי. פעם גנב תי
בשביל הסוכנות, והיום אני גונב...
והיום, זאת אומרת, גונבים מהסוכנות.
נו ככה זה. הזמנים השתנו.
בזמן המנדאט הבריטי היו בארץ־ישראל
ששה בתי־כלא פרימיטיביים, והיום, חב רים,
יש לנו במדינה 25 בתי־כלא משוכ
ללים.
נדמה לי שאין עוד ענף אחד ב ארץ
אשד בו חלה התפתחות מהירה כזו!
תוך 23 שנים, עלייה של למעלה ם־
400 אחוז ! איפה נשמע דבר כזה?! ׳מ־300
מיטות בשנת 48 הגענו ל־ 2,450 מיטות
ו־ 540 מקומות עמידה בחדרי־צינוק. עם
קום המדינה העסיקו בתי־הבלא 180 סו הרים,
בסך הכל, ואילו היום מפרנס שרות
בתי־הסוהד של המדינה 1900 סוהרים
ומשפחותיהם. זה לא דבר של מה בכך.
ההישגים גדולים, כפי שאתם רואים,
אך עוד ידינו נטוייה. לא ירחק היום,
ולכל עיר ואם בישראל יהיה בית־כלא
משלה. בתי־סוהר בעיר ובתי־סוהר ב כפר!
אנחנו נבנה בחי־יסוהר לזוגות צעי רים
ולעולים חדשים! .מן האוניה ומן ה מטוס
י שר לבית־הכלא!
מטרתנו להגיע עד שנת 1980 למצב בו
תוכל המדינה להעסיק לא 2000 סוהרים,
כי אם ,20,000 ואולי 50,000 סוהרים.
אנו תקווה שלא ירחק היום ובתי־הכלא
שלנו יתמלאו כוחות־עבודה צעירים ו רעננים,
אשר י עזרו לנו סוף־סוף להשיג
את עצמאותנו הכלכלית.
חברים יקרים, המדינה מוסרת היום
לידיכם נכס ציבורי ויצירה ארכיטקטו נית
מפוארת בשם ״ישיבת וולפסון״ ,אשר
בה אתם עתידים לשבת שנים מיספר.
שמרו עליה בעל בבת עיניכם, וזכרו ש רבים
מחכים בחוץ למקומות אותם אתם
תפנו באחד הימים.
אני מאחל לכם כל טוב, ולהתראות ב קרוב.
אני גמרתי.

רק פ אנ טו ם ה או פרהי בי א את ה ש לו ם!
מנ ה

סיקורת
(המשך מעמוד ) 14
.מכין לנו הלם שאינו יו ר ד בעוצמתו מזה
שעבר על המין האנושי כאשר י רד מן
העצים, ואי־הכגה לקראת הלם זה הוא
פשע המשול ל שיגור אנשי חילל לירח,
בלא בגדי חלל. בשני המיקרים, סיכויי
הקיום הם אפסיים.
ועיקר הכנתו של האדם לעתיד, צריכה
לנבוע דווקא מן המסקנה שככל שהאנו שות
מתקדמת, כך מוטלת עליו כמות
גדולה יותר של בחידות והחלטות. הוא
יצטרך לבחור מבין מאה סוגי סיגריות
לעישון, במקום עשרה, בין אלפי מקצועות
במקום כמה עשרות, בין אין־סוף סוגי בי דור
; הוא יצטרך לעמוד בפני חידושים ו שי נויים
בכמות שלא היתה כדוגמתה וייאלץ
להפעיל את כושר השיפוט שלו, בקצב
שלא היה דוגמתו. בקיצור, האדם החד־מימדי,
הבורג במכונה של הרברט מאר־קהה
הוא טעות אופטית. אם כבר מימדים
— הרי איש העתיד יצטרך להתמודד עם
יותר מדי מימדים.
הפתרונות שמציע טיופלר לריכוך ההלם
שונים ומשונים, החל מאירגון מחודש של
חיי הפרט, דרך חידוש מוחלט של מערכת-
החינוך ועד לחקירה יסודית ורצינית של
צפונות העתיד. הוא אפילו מציע לתכנן
את העתיד הזה על־ידי צוות מדענים
משולב שיקח בחשבון את כל מה שעלול
להתפתח במי־שורי החיים השונים כתוצ אה
מהמצאה חדשה ולדאוג, למשל, שה קמת
תחנת חשמל לא תזהם את האוויר,
עוד לפני שהיא מוקמת. ו תיכנון זה יכול
ללבוש קנה־מידה לאומי :״אין כל סיבה
שמדינה מודרני ת תוכל לעמוד בדיוק על
מצבה הכלכלי, אבל לא תדאג כלל לשבי עות
הרצון שמצב כלכלי זה יו צר או אינו

א מוץ טופדר
איש האתמול בעולם המחר
יוצר ב תו שייו,״ מסביר טופלר את נקו דת
השקפתו.
אומנם אפשר להתווכח עם כמה מהנ חות
הספר: תשומת הלב הקטנה הניתנתת
למלחמות עם השואה, הבע״ות הכלכליות
והחברתיות המתלוות אליהן היא חיסרון,
ואילו הפתרונות הפסיכולוגיים, הם עדיין
בשלבי תיכנון מוקדמים מאוד.
אולם אין אדם מודרני היכול להרשות
לעצמו לא לקרוא את הלם העתיד משום
שעתיד זה נמצא כבר בהווה, וצריך לדעת
לעמוד בפניו. אם כי יכול להיות שלא
יחסרו גם כאלה שי א מרו :״אם אלה פני
העתיד, אולי טוב לדעת שהוא כבר לא
נועד לי.״

^ 31 13

ניקמונו של מפיק: דויד מאריק, הידוע
כגדול מפיקי התיאטרון וחמ חומר באר־צות־הגרית,
רגז מ אוד על א חת הקניות
האחרונות שערך. והכוונה לא למחזה
אלא למכונית.
מאחר ו מ ארי ק הוא איש האוהב לש תף
ב חוויו תיו את כל הבריות, הוא קנה
מודעה גדולה בעמוד הראשון של ״ניו
יורק טיי מ ש״ וכתב בה ב או תיו ת קידו ש
לבנה :״מכונית ה״קרייזלר אימפרי אל׳
שלי היא ערימת גרו טאו ת.״
לא ידוע מה היתח תגובת ״ ק רייז ל ר ״
לעניין. או שמא מאמיני ם פרסומ אי המפ על
באימרה הישנה :״לא חשוב מה תכ תוב
עלי, העיקר שתכתוב את שמי נכון!״

ה עולם הזה 1794

הונור 11
בנפרד מבתי־הנבחרים. הקונגרס
וגם אינו יכול להפיל אותה.

אינו

בוחר

בממשלה,

לכן. כשבוחר האזרח האמריקאי בסינאטור
או בחכר כית-הנבחרים, הוא יכול כאמת לש אול
את עצמו כאיזה נציג מקומי הוא רוצה.
הוא יודע שהדכר לא ישפיע כמאומה על הר-
ככ הממשלה.
* * וזר להיווכח כיצד אנשים אינטליגנטיים, בעלי
<4שכל י שר ותפיסה בהירה, נתפסים לפעמים לרעיון-
בוסר וסוגדים לו כמו ללוחות־הברית.

רעיון כזה הוא מיקטט־השווא של ״הבחי
רות האזוריות״.

כמו רוח־רפאים בסיפור־ימתח ישן, קם רעיון זה מדי
פעם באישון־לילה מקברו, משמיע אנקות עמוקות במס דרונות
הטירה, מר שרש בשלשלותיו החלודות, וחוזר
כלעומת שבא.

וקשה לשכנע את הכריות, המתהפכות על
יצוען, שאין זה אלא הדום.
מציאות הישראלית,

בן־גוריון, בימי זוהרו.
המניע שלו היה, דווקא, הגיוני מאוד. ב ך גו ריון לא
זכה מעולם ברוב מוחלט בדרך הישרה. הוא רצה להתחכם
ולהשיג רוב כזה בדר ך של תחבולה.

הומצא הרעיון על־ידי דוי ד

כלכתו לקלפי, יודע הכוחר הכריטי שאין
הוא כוחר רק כנציג שכונתו כפרלמנט, אלא
גם כממשלה הכאה. וזה השוכ לו לאין *טי
עור יותר.
הוא מבחין בקושי בין סמית ובדאון. הוא יודע בקושי
שממית מהלייבור הוא מזכיר קשיש של הסתדרות־העובדים
במחוז, עסקן אפור שהגיעה השעה לסלקו
ממישרתו על־ידי שליחתו לפרלמנט, ושבדאון השמרני
הוא ב ד דו דו של הגביר המקומי.
אבל הוא מבחין היטב־היטב בין אדוארד הית והארולד
וילסון. הוא דאה אותם מאות פעמים בטלוויזיה. הוא
מכיר כל חוו בפניהם, כל קריצה של עיניהם, כל סיסמה
של נאומיהם.

אם הוא רוצה שהארולד וילסון יהיה ראש
הממשלה הכא, הוא ישלח לפרלמנט את סמית.

הווה או מר: די במשיכת קולמוס על גבי הנייר, די
בשינוי הטכניקה של הבחירות — והממלכה הרקובה
תהפוך לקהילת ישרים.

השיירים יתחלקו איכשהו ב ץ מועמדי שתי מפלגות
קטנות — גח״ל והדתיים. נוכחותם של אלה בכנסת תהיה
אז בבחינת קישוט.

הרוב יוכל, כמוכן, לתקן ככל עת את מחו־זות־הכחירות
כך, כדי לסלק גם את המיעוט
הקטן. זה אנושי.

לא הבוחרים קוכעי -מי נכנם לכנטת, אלא
מזכירי-מפלגות אלמוניים, כוועדות־מינויים
כל־יכולות•

אותו הדבר בדיוק יקרה, באופן הדרגתי יותר, אם
תתקבל שיטה מחוכמת קצת-אזורית וקצת־יחסית. גם
שיטה כזאת תביא לרוב מוחלט של המערך בבחירות
הראשונות — ומאותו רגע תשונה השיטה שוב ושוב,
עד שהרוב המוחלט הקטן יהיה לרוב מוחלט עצום.

הבוחר נאלץ לבחור בין רשימות ארציות, מבלי
שתהיה לו השפעה כלשהי על הרכבן של רשימות אלה.

אם יונהגו בחירות אזוריות־אישיות, יישכר
מונופול זה של העסקנים.

חבדי־ד,פרלמנט היו צריכים להיות בלתי־תלויים ב קנוניות
מפלגתיות, וכל אחד מהם היה צריך להכריע
בכל עניין על פי הבנתו ומצפונו הריבוני.
והנה, שומו שמיים, המצב הפוך בדיוק.

הפרלמנט הכריטי נחשם, כימינו, כאחד
הפרלמנטים הגרועים כעולם.
הרמה הממוצעת של חבריו היא מתחת לכל ביקורת.
היא נופלת, כך אומרים, אף מן הרמה הממוצעת של כנסת
ישראל.
רק פעם ביובל, במיקרים חריגים שבחריגים, מעזים
כמה מחבריו להתקומם נגד החלטה סיעתית ולהצביע
נגד מפלגתם. בכך הם חורצים לעצמם פסק־דין של מוות
פוליטי, כי מאותו רגע אין להם עוד סיכוי להיבחר מחדש.

גרוע מזה: סקרים מדעיים הוכיחו שחלק
עצום מאזרחי כריטניה אינם יודעים כלל מיהו
חכר־הפרלמנט שנכחר כמחוזם. אין הם יודעים
אם זה סמית או כראון — והדכר מעניין אותם
כקליפת השום.
מדו ע?

איך זד, קרה?

קשר

למועמדיד, המ
מכין
120 חכרי הכנסת הראשונה שתיבחר
על פי שיטה זו, לפחות 90 יהיו נכחרי המערך.

ך תיאוריה של מיקסם־השווא מצטיינת בפשטותה,
( | כמו הרבה רעיונות־נטל. הנה היא :
בשיטה הנוכחית, אין קשר בין הבוחר והנבחר.

אילו היה ממש כתיאוריה של המיקסם,
היה הפרלמנט הכריטי צריך להיות מופת לעו לם,
אור לגויים.

כעומדו מול הקלפי, יחשוב הכוחר כקריית•
שמונה על גולדה, בגין, דיין ועזר — ולא על
שרעבי או יענקלכיץ, המועמדים המקומיים.

ן * תיאוריה היא יפה, אך לא מציאותית. ואילו
ן ) הפרקטיקה, המעוגנת במציאות חיינו, לא תהיה יפה
כלל וכלל.
כי זה מה שיקרה באמת, אם יונהגו כאן בחירות
אזודיות־אישיות :
בכל מחוז ייבחר מועמד המפלגה הגדולה ביו תר במ קום.
כל שאר הבוחרים באותו מחת יי שארו בלי ייצוג
כלשהו. קולותיהם יתנדפו באוויר.
המפלגה הגדולה ביו תר ברוב רובם של אזורי-הבחירה
תהיה רשימת המערך.

משהו רקוב כממלכת ישראל: שנו את
שיטת־הכחירות :

ס שנה ארץ שבה פורחת שיטת־ד,בחירות האזורית-
אישית מזה מאות בשנים. הארץ הקלאסית של הדמו קרטיה.
בריטניה.

בל עוד בוחרת הכנסת בממשלה, ויכולה להביע לד,
אמון או אי-אמון, לא יבחרו הבוחרים במועמדים מקו מיים
על פי כושרם ואישיותם, גם אם יונהגו אצלנו מחר
בחירות אישיות-אזוריות למהדרין.
כי מי שרוצה שגולדה מאיר ו/או משד, דיין ו/או
אבא אבן ינהלו את המדינה, לא יוכל לבחור במועמד
של גח״ל באזור שלו — אפילו יהיה מועמד המערך
במחוז כסיל גמור, ומועמד גה״ל גאה מהולל.

הוא יבחור במפלגה
קומיים.
ומנגנת המפלגה יד אג לכך שהמועמדים המקומיים
יהיו עסקנים נאמנים, שאפשר יהיה לסמוך עליהם בהצ בעה
חשובה בכנסת — וכל האישים המבריקים, החול מים
כיום שבשיטה האזורית יהיה להם סיכוי להגיע
לכנסת באופן בלתי-תלוי, יי שארו גם אז בלי שמץ של
סיכוי.

יתכן שהיתר. לבן־גוריון סיבה שניה לשחק ברעיון
זה. הוא נהנה, בשעתו, משילסון ביימעט מוחלט. אבל
הוא לא רצה להיות אחראי לכל תופעות הריקבון והש חיתות,
שפשטו במדינה בימי הנהגתו. על כן המציא
רעיון שאיפשר לו לעמוד בראש האופוזיציה, בשעה
שהוא עצמו היה גם ראש השילטון.
משהו רקוב בממלכת י שר א ל? אהה, זה בגלל שיטת-
הבחירות.
לא בן־גוריון אשם. אשמה שיטת־הבחירות.
גם ז ה היה מחוכם מאוד.
המוזר הוא שכל מיני אנשים, אשר להם לא היתד.
סיבה סבירה כמו שהיתר, לבן־גוריון, חזרו מדי פעם על
פיזמון ז ה:

פשוט, יפה, משכנע. אלא שאין לזה, למר־כה
הצער, שום אחיזה כמציאות.

^ ) הברית.

רק מי שמציע לבטל את שיטת-המימשל
הישראלית, ולהנהיג גם אצלנו כחירות ישי רות
לכם הנשיאות — יכול לקוות שבחירות
אישיות לכנסת ישנו איכשהו את המצב הקיים.

— בלי

הכחירות האזוריות-האישיות עמדו להנחיל
לו רוב מוחלט.

המפלגות תצטרכנה להציב בכל מחוז־בחירה אישיות
מוכרת וסימפאסית. הבוחר יוכל לבחור במועמד הנראה
לו !מבין המועמדים השונים במחוזו.
הנבחר יודע שהוא תלוי בבוחרי מחוזו, וישרת אותם.

ץ * בחינה זו

דומה ישראל לבריטניה, ולא לארצות

שר אלי 4 \ :לא נבחר
אם הוא רוצה במנהיגותו של הית, הוא ישלח
את כראון.
כך זה היה לפגי מאה שנה, כאשר בנימין ד׳ישראלי
המבריק נכשל ארבע פעמים בבחירות, כמועמד בלתי-
תלוי, ונבחר רק כאשר הצטרף למנגנון מפלגתי מעובש.
כיום, בעידן הטלוויזיה, חמור המצב שבעתיים.
מזה דו ר אין אף חבר־פרלמנט בלתי־תלוי אחד ב פרלמנט
הבריטי. ואילו הממלגה השלישית, הליברלית,
הפכה לשבר־כלי.

ך • מצב בארצות״הברית טוב יותר, אם כי קשה
1 1לומר שרמת חברי בתי־הנבחרים שם מרקיעה שחקים.
בסיגאס של ארצות־הברית יש מידה ניכרת של עצ מאות
לנבחרים. אין כימעט משמעת מפלגתית (רק פעם
בשנתיים, כשמחלקים את ד,מישרות בסינאט עצמו, יש
הצבעה על פי קווים מפלגתיים).
בארצות־הבר״ת, כפו בבריטניה, הבחירות הן אישיות
ואזוריות. בכל אזור נבחר המועמד הזוכה במיספר הקו לות
הגדול ביותר.
אם כן, מניין ההבדל שבין שתי הדמוקרטיות האנגלו סכסיות?

הוא
נעוץ כהבדל כשיטת בחירתה של
הממשלה.

בבריטניה נבחרת הממשלה על־ידי הפרלמנט. ממילא,
הרכב הפרלמנט קובע את הממשלה. מי ששולח אדם
לפרלמנט, בוחר למעשה בממשלה.
לא כן בארצות־הברית. שם נבחר הנשיא במישרין,

אחרי הכל, אם מותר דשנות את השיטה
כדי לדפוק את הסיעות הקטנות, מדוע אסור
יהיה לשנות אותה שנית כדי לדפוק את הסיעות
חפחות־קטנותץ
ך• דוגלים התמימים ב שינוי שיטת־הבחירות (להב !
| דיל מן הדוגלים האמיתיים, שאינם תמימים כלל
וכלל, והמצטחקים להם פאחודי גבם של נושאי־הדגל
ישרי־הלב) מתעלמים מן ההגיון הפשוט, האומר שבישראל
זוהי הדרך לשילטון חד־מפלגתי, לדמוקרטיה עממית.
נדמה להם שהשיטה החדשה תביא אישים חדשים
לכנסת, תכניס לבניין המרובע רוח רעננה של כוחות
חדשים ורעיונות חדשים.
נכון הוא ההיפך הגמור.

יש כיום כחירות אישיות כארץ. אדם
כלתי־תלוי, המוכן להסתכן, יכול להקים רשי מה
עצמאית לבחירות. ואם יש ככל הארץ
לפחות אחוז אחד של בוחרים הרוצים כאיש
זה ככנסת — הוא ייבחר•
דומני שנוכחותי בכנסת — ואולי גם נוכחותם של
שניים־שלושה ח״כים אחרים — היא הוכחה חיה לכך.
בבחירות האזוריות, סיכוי זה ייקבר לנצח. גם האיש
הבלתי־תלוי המבריק ביותר — אלוף, פרופסור או גאון
תורן — אינו יכול לקוות לצבור במחוז אחד רו ב מוחלט,
מול מנגנוני-המפלגה האדירים, המשופעים בכספי נתיבי
נפט ואוטוקאו־ס.
כל רעיון חדש ופקודי מוכרח להתחיל כנחלתם של
יחידים. יחידים אלה לא י שיגו רוב בשום מקום יחידי.
לא יהיה להם צל של סיכוי לשלוח נציג לכנסת —
והם יפנו בהכרח לדרכי מחתרת ואלימות.

ההיסטוריה ידעה דגלים יפים רכים, שהד
כילו את הצועדים אחריהם אל עברי פי פחת.
דגל זה הוא אחד מהם.

בתי האופנה

הראויים לאמונך

3יץ ח 1^ 3אפודות
א _00ו

,לנה, מפעלי סריגה בע״ם
1עצוב: רות וורובל

פרסום פלד/צלום הרצוי/פ״נגרש

הע 1ל ס הזה 1794

* שראלולאחרי פירסום ״פרעת
//אלישבע״ — לא תהיה אותה ישראל
של לפני הפירסום התבטאה השבוע אי שיות
חשובה בצמרת המדינה, למשמע הגי לויים
הראשונים ב״פרשת אלישבע,״ שפור סמו
לראשונה לפני שבוע מעל דפי
המולס הזה.
קשה כיום להעריך את ההשלכות שיהיו
לפרשה זו בעתיד. אולם אין כמעט ספק,
שהפרשה שהסעירה השבוע, ותמשיך להס עיר
בשבועות הבאים את אז רחי
המדינה, תיכנס לדברי ה ימים
כסיפור משה ואלישבע,
על מישקל הסיפור התנ״כי של
דוד ובוד שבע.

״פרשת אלישבע״ אינה שייכת לתחום
חייו הפרטיים של דיין בלבד. חיא שייכת
הרבה יו תר דווקא לתחום חייו הציבוריים
והממלכתיים, כפי שניתן להיווכח מהסיפור
המתפרסם בעמודים הבאים.
מאחורי ההחלטה לפרסם פרשה זו ב רבים,
לא הסתתרה שום מגמה להטסת מו סר,
לתוכחה, או לביקורת על התפיסות
המוסריות של משה דיין האיש בחייו ה פרטיים.
זוהי פרשה הנוגעת י שירות במשה
דיין כשר־הביטחון וכאחד האי שים
המרכזיים של השלטון ב מדינה

להשלכות הנובעות מהפרשה
יש חשיבות יתר לנוכח העוב דה,
שמשה דיין הוא אחד ה מועמדים
המרכזיים המיועדים
להתמודד בעתיד הקרוב על כס
ראש־הממשלה.

בעוד עיתוני ישראל מתעל מים
מהסערה הכללית שעוררה
הפרשה, היה זה משה דיין עצ מו
שביטא בפומבי את ההש לכות
העלולות לנבוע מפיר־סוס
השערוריות בחייו הפרטיים
לגבי מעמדו הממלכתי. בראיון־
מוזמן שהעניק לעיתון יום א׳
הלונדוני החשוב, אובזרבר —
הראיון הראשון שהעניק דיין
לעיתון ז ר כלשהו מזה שנתיים
— השיב דיין על השאלה, איזו
השפעה עלולה להיות לגירו שיו
על מעמדו הפוליטי. אמר דיין
בהקשר זה :״אני מניח שעלו לה
להיות לכך השפעה שלי לית.
זה משהו שאני חייב
להתייצב בפניו. זה כל מה
שאני יכול להגיד.״
משה דיין יצטרך להתייצב
גם מול הפרשה הנחשפת ב עמודים
הבאים. נסיונו של דיין
לטעון, באותו ראיון בהקדימו
תרופה למכה, כי ״יריבי לא
מצאו דרך לנגח אותי בתחום
הפוליטי, ונאלצו לחשוף את
חיי הפרטיים כדי לפגוע בי,״
אינו רלבנטי לגבי ״פרשת
אלישבע״ .אילו היתה פרשה
זו מוגבלת לתחום חייו ה פרטיים,
ספק אם היתה זוכה
לפירסום כלשהו, כשם שפרשות
אחרות בחייו הפרטיים של דיין
לא זכו מעולם לפירסום ולא
הובאו לדיון ציבורי.

העולם הזה החליט לפרסם
פרשה זו, מתוך אמונה שיש לה
השלכות ציבוריות מרחיקות־לכת,
אשר זכותו וחובתו של
הציבור היא לעמוד עליהן.
תוך כדי כתיבת הדברים, נמ נעה
המערכת עד כמה שאפ שר
מלהיכנס לפרטים אינטי מיים,
שאינם דרושים לגילוי
ולהבנת הפרטים שיש להם מש מעות
ציבורית.
מובן שבפרשה כזאת, אין
גבול ברור בין תחום הסרט
ובין התחום הציבורי. אין ה מערכת
מקבלת את ההנחה
שיש להעלים את הצד הצי בורי,
מפני שהוא קשור בתחום
הפרט. אולם המערכת קיבלה
על עצמה לוותר על פרטים
פיקנטיים, שאינם תורמים לבי רור
הצד הציבורי.

לאלישבע בבונה

כתב משה דיין בכתב־ידו טל גבי תמונתו, כשהוא מצרף
גס את חתימתו על התמונה, אותה נתן במתנה לאהובתו,
אלישבע צ׳יזס. עד גב התמונה רשמה אלישבע את התאריך המדוייק בה נתן לה דיין את התמונה :
.19.11.69 לא היוזה זו התמונה היחידה שנתן דיין לאלישבע. תמונה נוספת, שאף עליה רשם הקדשה,
היא התמונה המופיעה בשער גליון זה. הוכחות בכתב אחרות ליחסיו עימה: הקדשות על גבי ספרים.

סבור כי פרשת יחסיו של שר־הביטחון
סשה דיין עם אלישבע צ׳יזם, שזכתה לכי נוי
״פרשת אלישבע״ ,היא פרשה בעלת
היבטים ציבוריים וממלכתיים חמורים ביותר, המחייבת דיון ציבורי, תשובה על
השאלות הנובעות ממנה והסקת מסקנות במישור הממשלתי. ואלה הס הקו שיות
הקשורות בפרשה והתובעות תשובות ברורו ת:

העוו! ר.וה

האם ניצל שר-הביטחון לרעה את מעמדו ואת מישרתו הממ לכתית
כדי להשיג באמצעותם טובות הנאה פרטיות בתחום היחסים
שבין גבר לאשה1
האם הפעיל שר-הביטחון — או העמיד פנים שהוא מפעיל —
את השפעתו הממלכתית, בנסיון לגרום להקלה בהליכי דין שננקטו
נגד אזרח ישראלי, וזאת בנסיון לגרום להתמסרותה של אשה!
האם ניצל שר-הביטחון את תקציב-הביטחון למטרות שלא נועד
להן, והשתמש בתקציב זה למימון ההוצאות הכרוכות בהרפתקות
האהבים השייכות לתחום חייו הפרטיים י

המערכה מאמינה שבפרסמה
פרשה זו היא ממלאה את חו בתה
הציבורית, בתנאים ה קשים
ביותר. היא מקבלת על
עצמה את הסיכונים הכרוכים
בכך, תוך נאמנות לסיסמה
— ״בלי מורא, וללא משוא
פנים.״

האם נחג שר-הביטחון ברשלנות ובחוסר אחריות בכן שדן
בעניינים בטחוניים ובעניינים חיוניים אחרים של המדינה, בנוכחות
אנשים שלא הוסמכו לדעת עניינים אלה, ושמהימנותם הביטחונית
וקשריהם עם גורמי חוץ מוטלים בספק !
האם נהג שר-הביטחון בקלות-דעת כאשר הכניס את עצמו למצב
בו היה נתון לאפשרויות של סחיטה וסחטנות מצד גורמים פרטיים
ואחרים!
האם הפעיל שר-הביטחון מוסדות ממלכתיים, כמו המחלקה
לתפקידים מיוחדים של משטרת ישראל, לצרכיו הפרטיים ובקשר
לעניינים שבתחום חייו הפרטיים !
האם מסוגל עדיין שר-הביטחון, בשל עיסוקיו התמידיים
בעניינים שאינם נוגעים לתחום משרדו ופעילותו הציבורית, ושהפכו
לפעילות המרכזית בחייו, למלא כראוי את התפקיד המוטל עליו
כשר-הביטחון !
האם שילם שר-הביטחון סכום של עשרת אלפים ל״י כפיצויים
למי שהיתה אהובתו במשך שנתיים, מכספו הפרטי !

בע״ה : 1הא 1יצל שר־הביטחון את מעמד1
בדי לזבו ח בחסד אשה תמורת פרוט קציה?

—111 1

>* ם אילו לא היה משה דיין שר*
גרביט חון כממשלת ישראל; גס
לוא לא היה דמות כה מרכזית כמערכת
השלטון כמדינה, אלא
פקיד ממשלתי זוטר וכלתי מוכר,
היתה השיבות ציבורית ראשונה
כמעלה /רון, לנתח, לעסוק ולפרטם
את פרשת יחסיו עם אלישבע צ׳י־זם,
כגלל נקודה אחת ויהידה :
האפשרות המתעוררת שאדם כתפקיד
ציבורי ניצל את מעמדו כדי
לזכות בחסדיה של אשה, כתמורה
לפעולה הקשורה כמעמדו.

קק״ל, שם נהג דיין לסעוד בשעתו, יחד
עם אנשי רפ״י אחרים, בגלל קירבת המלון
למעונו התל־אביבי של דוד בן־גוריון.
״מה פתאום אתה רוצה לפגוש או תי?״
תמהה אלישבע, שלא ידעה איך לבלוע את
המחמאה.
״זה בגלל הקול שלך,״ השיב לה השר
בטלפון ,״יש לך קול מעניין מאוד.״

לפני שבועות לא רבים נידון למאסר
בביודמשפט בחיפה, מי שהיה סגן פרק ליט
המדינה במחוז חיפה והצפון, עו״ד
יצחק קרפ. בית־המשפט החיפאי, שדן ב פרשה
אשר זכתה לכינוי. פר שת שוחד
האהבה״ ,חייב את סגן פרקליט המחוז
בדין, אחרי שמצא כי קרפ זנה בחסדיה
של אשה, יצאנית מקצועית באותו מקרה,
בהקשר עם תיק פלילי שהיה בטיפולו.

איש לא האשים אז את העיתונות
ולא את המשטרה כהתערבות
כחייו הפרטיים של סגן פרקליט
המחוז. איש גם לא טען שהעמדתו
למשפט היא ״מכה מתחת לחגו רה.״
כי כרגע שפקיד ציבורי אינו
יודע להבדיל כין תפקידו לבין חייו
הפרטיים, הרי הוא זה הקובע כמו
ידיו את התערבות הציבור כחייו
הפרטיים.
אי־אפשר להגדיר את פרשת
היחסים כין משה דיין לבין אלישבע
צ׳יזם כמהדורה נוספת שר
״שוחד אחכה.״ למרות זאת, הרי
כשלכיה הראשונים, מזכירה ה•

אלישבע 1969 ,

אלישבע צ׳יזס, גיבורת ״פרשת אלישבע״ כפי
שצולמה ב״כנס הסינרמה״ של רפ״י, ביולי ,1969
בחברת אמה, כשרומן האהבים שלה עם משה דיין היה בשיאו. לאלישבע היתה כנראה הש פעה
על החלטתו של דיין שלא להתייצב בראש רשימה עצמאית ולפרוש ממפלגת העבודה.
נערה בת 22 זקוקה למידה רבד, של
חוצפה צברית, כדי להעלות בדעתה שהיא
מסוגלת לקבל את שר־הבטחון, שלא ראה
אותה מעולם ואינו מכיר את שמה, ו להעסיק
אותו בבעיה פרטית שלה, בעיצו מה
של מלחמת ההתשה ששר־הבטחון היה
מופקד על ניהולה מהצד הישראלי.
אבל אלישבע (אליזבט) צ׳יזם, ילידת
תל-אביב, מנהלת סלון לשמלות ברחוב
דיזנגוף, השייך לאמה, היתד, מצויידת
כנראה במטען הדרוש של ההעזה. היו לה
סיבות טובות לכך. אחיה של אלישבע,
משה, הצעיר ממנה במספר שנים, הסתבך
באותה תקופה בענין פלילי. חשדו בו ש הוא
זייף צ׳ק ופרקליטות המדינה תבעה
אותו לדין.
בני משפחתה של אלישבע ראו בכך
עלבון ופגיעה בכבוד המשפחה. הם חיפשו
דרך להשפיע על הפרקליטות, שלא תתבע
את מיצוי מלוא חומרת הדין נגד האח.
מישהו אמר לאלישבע ואמה, אלפרדה
ברשל, כי רק היועץ־המשפטי מסוגל ל המליץ
על סגירת התיק או על החלפת
סעיף האישום.
מישהו אמר לאלישבע כי רק למשה דיין
יש השפעה על שמגר, שהגיע אל תפקיד
היועץ המשפטי אחרי שהיה הפרקליט ה
צבאי
הראשי של צד,״ל.

כאותה שיחה טלפונית ביקשה
אלישבע מדיין שיתן דה פתק אל
שמגר, כדי שזה יאות דקכלה.
להפתעתה, לא טרק דיין את שפו•
סרת הטלפון כפניה. הוא הקשיב
לדבריה, הציע לה מייד שהוא יט ריח
את עצמו ויכוא לכיתה, כדי
לדון ככעייה שכה מציקה לה.
מד, עוד יכולה אזרחית של מדינת י שר אל
לדרוש משר-הבטחון ש ל הי

דריי מרטיני
במלון ״ירדו״
— וכן שאלישבע הופתעה מהצעתו
* 1של דייו להיפגש עמה בביתה. היא
הסבירה לו כי היא מטלפנת אליו מחנות
השמלות של אמה, וכי נמצאים לקוחות
בחנות זו. לכן עלול ביקור מיידי שלו
במקום, להיות מביך הן לגביו והן לגבי
הקונים שבסלון.
אבל לא איש כמו דיין יירתע מפני תי רוץ
התחמקות שקוף כזה. בו במקום הוא
הציע לה לפגוש אותו במסעדת מלון
ירדן, בקרן הרחובות בן־יהודה ו שדרות

הפגישה כין השניים נערכה
ככר כשעות אחרי־הצהריים שד
היום כו התקשרה אלישכע לרא שונה
עם משה דיין. כאשר הגיעה
אלישבע למקום, היא לא יכלה
לזהות את השר כין האורחים.
מרוב התרגשות שכחה כנראה את
סימן ההיכר הכולט כיותר שלו.
היה עליה לשאול את המלצרים מי
זה משה דיין, ורק אז הובילו אותה
אל הסינה כה ישכ. דיין שתה מש קה
חריף והציע לאלישבע להזמין
עכורה דריי מרטיני. אלישבע ה נבוכה
דחתה את ההצעה, טענה
כי אינה שותה משקאות חריפים.
דיין הציע לה להזמין משקה
אחר, אכל היא דחתה גם הצעה
נדיכה זו. תחילה סיפרה אלישכע
לדיין את בעייתה. הוא הציע לה
להתקשר אל שמגר כו כמקום,
מהטלפון שבמלון, תוך שהוא נותן
הוראה למלצרים להגיש לצעירה
את כל העזרה שתכקש.
מרוב התרגשות, או מסיבה אחרת, לא
התקשרה אלישבע עם שמגר מהמלון. על
כל פנים, דיין הבטיח לה לסייע לה ב נושא
זד״ ומיד עבר לנושא הבא: הוא
הזמין אותה לבוא עמו למסיבת קוקסייל
הנערכת במלון דן. שוב דחתה אלישבע
את ההצעה הנדיבה. אבל דיין לא נואש.
במקרה שאלישבע תתחרט, אמר, ותרצה
בכל זאת לבוא אליו למלון, היא תוכל
למצוא אותו בחדרו שבמלון דן. על גבי
נייר מכתבים של מלון ירדן, עליו רשמה
יד אלמונית, שלא ניתן לזהותה, את שמו
של מאיר שמגר, רשם משה דיין את מספר
החדר במלון דן, בו י מ תץ ל אלי שבע:
חדר .319
אלישבע הודתה לדיין על ההזמנה, נפר דה
ממנו וחזרה לביתה אבל לא לפני ש השאירה
בידו, לבקשתו, את כתובתה ו מספר
הטלפון שלה. בהתאם לעצתו של
דיין, צילצלה אל שמגר, כדי לב שר לו את
הפנייתה על ידי דיין אליו. היא לא הצלי חה
למצוא את היועץ־המשפטי בביתו.
קוקטייל במלון ״דו״

היועץ המשפטי

אליו חיפשה אלישבע גישה אישית באמ צעות
משה דיין, בקשר לתיק פלילי שופתח
נגד אחיה. אין כל הוכחה ששמגר ידע
על הפרשה, או שמשה דיין פנה אליו.

פרשה מאוד את
האהבה.׳׳

מסעדת
ירדן

61ז 0א

ר ח ׳ ב• 1י ה 1ד ה 0ן ו
ת ל־ אביב

0 * 51.טאפץ -א 1 ( 0, 6£

מלון

עוע * £1. .ז

״פרשת שוחד
טלפון

£ 2 33769 גז 0ז1

שר-הביטחון
מסכים לעזור
ף תאריך לא כרור במדוייק, בשלהי
שנת ,1968 צילצל הטלפון במשרד ה־בטחון
בתל־אביב. מבעד לאפרכסת בקע
קולה של אשה בלתי מזוהה, שלא הזדהתה
אפילו בשמה. היא ביקשה מהמרכזנית ל קשר
אותה עם שר־הבטחון משה דיין.

כנראה שבאותם ימים היתה
קיימת הוראה כמשרד הביטחון,
להעכיר לשר כל שיחה, כמקרה
שהמתקשרת היא כהורה. פקידות
המשרד, שהיו רגילות לכך שנע רות
שונות מצלצלות אד משה
דיין, נהגו בדיסקרטיות, לא הת עניינו
לזהותן.

יו י

הנגישה הראשונה

על נייר מכתבים של מלון ירח בתל־אביב,
שבמסעדתו נערכה הפגישה הראשונה בין
דיין לאלישבע, ביוזמתו של שר־הביטחון, רשמה יד אלמונית את שמו של היועץ המשפטי.
הרישום היחיד בכתב־ידו של דיין בפתק זה הוא הסיספר ,319 מיספר החדר שהיה בשעתו
למשה דיין במלון ח, אותו רצה דיין שאלישבע תזכור, אחרי שהזמין אותה לשם.

ך* מחרת כבוקר נמסר לאלישבע, כי
/בעת שנעדרה מביתה חיפשו אותה
מספר פעמים בטלפון. בכל פעם היה זה
אותו קול של גבר שחיפש אותה. הוא
אמר ששמו משה דיין. עוד לפני שהספי קה
אלישבע לקלוט את משמעות הבשו רה,
צילצל הטלפון שוב. כ מו בן: מוישה
היה על הקו.

הוא הודיע לאלישבע שהוא רו צה
לראות אותה מייד, ככל מקום
שתרצה לפגוש אותו, יהיה זה כ-
הילטון, בשרתון או כדן. כשביק שה
אלישבע לדעת את גורם ה בהילות,
כישר לה דיין כי שקל את
בעייתה והחליט לסייע לה אישית
ולהפנות כאופן אישי את בקשתה
אל שמגר.
גם הפגישה הכאה כין השניים
נערכה כמסעדת מלון ירדן. בנו כחותה
של אלישבע טילפן דיין אל
שמגר, אך שוב נאמר ששמגר אי נו
כביתו. אז ככר הבחינה אלישבע
ששר-הביטחון מחזר אחריה.
אחרי שבפגישה הקודמת נודע לו
שמוצאה של אמה הוא מווינה,
הכין דיין הפתעה לאלישבע: הוא
הזמין כמסעדת ירדן שטרודל בנוסח
וינאי.
למחרת הוא סילפן אליה לסלון השמלות־.
של אמה מספר פעמים. באחת הפעמים.

הללו, שהתה במדידה בחנות, חותנתו של
תת־אלוף חפץ. הקריאות הטלפוניות התכו פות׳
הפריעו לה במדידה, והיא שאלה:
״מי המשוגע שמצלצל אלייך כל הז מן?״
אלישבע, ש חיזוריו של דיין כבר סיחררו
אותה, פלטה :״משה דיין.״ חותנתו של
חפץ הביטה בה כבמשוגעת.
בתום שבוע של שיחות טלפוניות ופגי שות
במסעדת ירדן, כשדיין אינו מפסיק
להפציר באלישבע לבוא עמו ל״מסיבת
קוקטייל״ במלון דן, הסכימה אלישבע לבוא
אליו למלון. היא לבשה שמלה חגיגית,
כראוי למסיבת קוקטייל ועלתה לקומה ה שלישית
במלון, לחדר מספר .319 היא קצת
הופתעה כשהסתבר לה שהאורחים היחי דים
במסיבת הקוקטייל היו היא ומשה
דיין. הם שתו קפד, ונגסו בעוגות.
שר־הבטחון הסביר לאלישבע שנעים ל ו

חדו מס 319 .

בקומה השלישית של מלון דן
בתל־אביב, הוא החדר שעמד
בשעתו לרשות שר־הביטחון משה דיין. בין שאר החדרים שעמדו
נמס לב הקרח של אלישבע. היא נכנעה.
היא_עלתה ל״מסיבת קוקטייל״ בתדר .319

התמסרות תמורת
פרוטקציה!
לשוחח עמה. הוא חקר אותה אם יש לה
חבר פרטי, ושמח לשמוע כי היא משוחררת
מהתחייבות כזאת. כאשר גלשה השיחה ל נושאים
אינטימיים יותר, קמה אלישבע ו הסתלקה
באלגנטיות מ״מסיבת הקוקטייל.״
חלפו שלושה-ארבעה שבועות. משה דיין
לא הפסיק לצלצל אל אלישבע, בהפסקות,
לבקש ממנה כי תיאות לבוא אליו שוב
לחדרו במלון דן. לבסוף, ביום בהיר אחד,

ך* אמור, אפשר היה ל שייך גם רומן
זה, לרשימת הרפתקותיו הכמוסות
של משה דיין, שלציבור אין כל זכות ו־ע
נ ץ להתעסק בהן. אולם במקרה זה, מת עוררות
נקודות חשובות ביותר, המחייבות
בירור ציבורי. שכן הן מציבות סימן שא לה
לגבי הסדר הטוב בנוהגי השלטון ה מקובלים
במדינת ישראל.

שימו לב: צעירה אלמונית
מצלצלת אל שר-חביטחץ בעניין
הקשור כמעשה פלילי, שאינו נמ
לרשותו
בבתי־מלון שונים במדינה. בחדר זה נערכה פגישתם
האינטימית הראשונה של אלישבע ומשה דיין. בחי־מלון נוספים
בהם נפגש צמד הנאהבים, היו מלון ״שרתוך־ ו״אויה״.

צא כלל כתחום סמכותו או כטי פול
של משרדו. למרות זאת, מציע
לה שר־הביטחון את עזרתו, ש כמקרה
זה ניתן לבנותה כשם פרו טקציה,
ובל זאת כמטרה ברורה
לחזר אחרי אותה אשה, ולגרום
לכד שתתמסר לו.
הפגישה בין אלישבע לדיין לא נערכה
במישור הפרטי, אלא במישור הציבורי.
היא לא פנתה אל דיין כמשה דיין, אלא
כאל שר־הבטחון, ואילו הוא ניצל פניה
זו למטרות אישיות בהחלט.
במדינה מתוקנת ומסודרת, היד, כל שר,
או אפילו פקיד ממשלתי זוטר, מסרב ל היכנס
ולטפל בענין שאינו נוגע בסמכותו.
אפילו לא פנה משה דיין אל היועץ
המשפטי ולא גייס את קשריו האישיים
עימו כדי להשפיע על צורת הטיפול בתיק

של אחיה של אלישבע — וכאן יש
להניח ללא צל של פפק, שגם אם
היתה פנייה בזאת של דיין, היועץ•
המשפטי לא היה מושפע ממנה
בבל צורה שהיא -הרי עצם העובדה,
שאצל אזרחית צעירה של מדינת ישראל
נוצר הרושם שניתן להשיג הקלה בהליכי-
הדין אם מתמסרים לאחד משרי הממשלה,
היא עובדה חמורה ביותר.

עצם המחשכה ששר־הכיטחון
הצליח לעורר אצל אותה אזרחית,
בי כאם תתמסר לו, היא תובל לג רום
לזיכויו או שיחרורו יטל אחיה,
מצדיקה את פיצוץ בל הפרשה
והבאתה כפני הציבור, גם אם —
בפי שקרוב לוודאי אירע כמציאות
— לא נקה דיין אצבע בדי להקל
על מיצוי הדין לגבי האח.

בע״ה :2הא מסוגל שר־הכיטחון למלא את
תפקידו כראוי באשר מרבי ת 1מנו מו קד ש
לארכיאולוגיה 111 ,סקינו מיסחר״ם ו!עיסק נשים י
^ אשר נכזזר אזרח לתפקיד צי-
בורי כלשהו, ואין זד, ,משנה סד, מידת
חשיבותו, הרי בדור שבין שאד השי קולים
המביאים לבחירתו, נמצאת גם בחי נת
יכולתו למלא את התפקידים המוטלים
ע ליו?
אם כך מקובל לגבי כל משרה ציבו רית,
הרי לגבי תפקיד כמו שרות בממ שלה,
יפה כלל זה על אחת כמה וכמה.
משרת השר אינה רק תואר. היא כרוכה
בעבודה קשה, לעיתים קרובות מפרכת.
מלבד עצם העבודה המוטלת עליו במש רדו,
העיסוקים בבעיות המשרד, חייב
שר בממשלה להשתתף בישיבות הממשלה,
בישיבות הכנסת, בישיבות, דיונים והת־יעצויות
של אלף ואחת ועדות — וכל
זה מחוץ לתפקידי הייצוג המוטלים עליו.

לגבי משה דיין, נדמה שבדלים
אלה אינם תופסים. בי אם מסכ מים
את מיספר השעות שהוא מק דיש
כיום לתחביביו הארכיאולוגיים
(מבלי לדון ברגע זח במידת
חוקיותם) ,לעיסוקיו המסחריים,
ליחסי-הציכור המקיפים שלו ולעס־קי
הנשים שלו, צצה מאליה ה שאלה:
מתי נותר לו זמן לעסוק
כענייני משרדו ובבעיות הביטחון
של ישראל, שלא לדבר על זמן
לשינה זו

כתבת ענק ב ־
״פרשת אלישבע״ עתידה להפוך לנושא מרכזי בחדשות הבינלאומיות,
אחרי ששבועון החדשות המערב״גרמני ,״ ש טרן״ ,עומד לפרסם את הפרשה
בהרחבה בגליונו הקרוב, שיופיע בסוף שבוע זח .״ ש טרן״ ,שהוא שבועון
החדשות האירופי החשוב ביותר, בעל תפוצח של מיליונים, שלח כתב מיו חד
לישראל, שכתב א ת סיפורה של אלישבע צ׳יזס, מפיח, על יחסיה עם משה דיין.
בעקבות ה״ ש טרן״ תפורסם הפרשה בהרחבה בעיתונים רבים נוספים
בעולם, וז א ת עקב המשמעויות המדיניות והחברתיות הנובעות ממנה, וההש לכה
שיש להן על התנהגותם של מדינאי ם רבים בעולם המערבי__ .
הפרטים המלאים ו ח מדויי קי ם על ניתוק המגע שאירע בשבוע שעבר בין
אלישבע ואמה לבין מערכת ״העולם הזח״ — אחרי שהשתיים הסכימו ל מ סור
את סיפורן לפירסום ב״העולם הזה״ — טרם התבררו סופית. כפי שהסתבר
עד כה, נראה שגורמים בלתי מזוהים בבירור, הפעילו לחצים כבדים על האם
ובתה, שיימנעו מפירסום הפרשה ב״העולם הזח״ ,תוך איו מי ם מפורשים
לשלומן ובריאותן. נראה ששתי הנשים, המסתתרות עד חיום מפוחדות
ומבוהלות, הגיעו למסקנה כי רק פירסום בינלאו מי עשוי להסיר את הלחץ
המופעל עליהן, התקשרו ביוז מ תן עם עיתונאי־חוץ.
עקב חפירסום הבינלאומי הנרחב הצפוי לפרשה, אין ספק שהיא תעורר
עוד הדים רבים ותגובות שרשרת שקשה ל חזו ת את תוצאותיהן מראש.

במשך תקופה של קרוב לשנתיים, ם־
שלהי 1968 עד חודש מאי ,1970 כאשר
התפתח ונמשך הרומן בין משה דיין ל
אלישבע,
הסתבר לאלישבע כי זכתה ל מאהב
נ מרץ ומתמיד, שנ תון בלהיטות
של צעיר בגיל העשרה. פגישותיו עם

אלישבע נערכו במספר בתי־מלון בסבי בת
תל־אביב, שם עומדים לרשותו חדרים,
על חשבון משרד־הבטחון.
הוא היה מנצל כל הזדמנות וכל רג ע
פנוי, כדי לפגוש את אלישבע. לפעמים היה
בא בעצמו, בלווית שומרי ראשו ומלוויו
כמובן, לאסוף אותה מביתה. לשם היה
גם מחזירה במכונית השרד שלו. לפעמים,
כשהיא ׳מתעכבת במקום כלשהו, היה שו לח
את מלוויו כדי שיאספו את אלישבע
אל החדר במלון שם נקבעה פגישתם
לאותו יום.

פגישותיהם נערכו במש ד תקו פה
מסויימת במעט יום יום. לפע מים,
כימים שהיו נערכות ישיבות
ממשלה ארובות ומייגעות, היה
דיין מבקש את סליחת חבריו בממ שלה
ויוצא להפסקה קצרה. השרים
ודאי היו סבורים אז כי ענייני*
כיטחון־המדינה דחופים, הם ה מחייכים
את יציאתו הבהולה של
דיין מהישיבה. הם לא היו יודעים
בי דיין היה מפוגל לצאת מהישי בה,
להמריא במסוק לתל-אכיב,
לצאת לפגישה עם אלישבע, לחזור
במסוק לירושלים, ולהשתוזן 5בסיומה
של הישיבה שבפתיחתה
נבח.
אסור לשכוח, שבאותה תקופה לא היתד,

רק כאשר שואלים אותך :״מה, לא התגלחת הבוקר?״ י
אתה מגלה כי צווארך ובעיקר מתחת לסנטר מלא זיפים ארוכים שנשכחו בגילוח הבוקר.
איך לנהוג בצוואר ולהלך בראש מורם?
הצעד הראשון בכיוון הנכון הוא סכין הגילוח ״דיפלומט פלטינום פלוס״.
חד, עדין ומאריך ימים ולאחר שיש בידך סכין גילוח ״דיפלומט״ המלאכה קלה הרבה יותר,
עליך פשוט לא לשכוח את הצוואר ולהחליק עליו עם הסכין לכיוון הלסת/
סכין הגילוח ״דיפלומט״ יעשה את השאר.״
בהצלחה -עם דיפלוימט,

פרסום ר־ר יעקבסון

ה ער,־ 0הזה 1794

)וני ש בו!
אלישבע האשד, היחידה שמשה דיין אידח
לה לחברה. יחסיו הממושכים עם רחל
רבינוביץ—,כורם, לא גותקו באותה תקו פה.
המשכימים
קום שנסעו ברכבם בדרך
חיפה, בואכה לתל־אביב, יכלו לראות
לעיתים מזומנות את מכוניתו של שר-
הבטחון דוהרת במהירות, תוך אי־הקסדה
על כמה מכללי הזהירות בדרכים.
באותם י מי ט היה כמעט מסלול אחיד
למכוניתו של שר־הבטחון. הוא היה עוצר
ליד ביתה של רחל כורם, באחד הרחו בות
בצפון תל־אביב, אוסף אותה ומסיע
אותה למקום עבודתה. משם היתד, מכו נית
השרד של שר־הבטחון יוצאת לרחוב

השווה הראשונה
נוספת תמונה זוהי ממידות התמונות ש־צולמו
על־יד׳ ״העולם הזה״ ב״כנס הסינרמה״ ביולי , 1969 אשר להחמיץ הללו.

מהפגישות

אחת

האישיות

למה מנוצל
תקציב הביטחון!

ן * ל הגאמר לעיל לא נועד לעקוץ
^ את משה דיין או לפגוע בתדמיתו,
אלא להציג שאלה בעלת חשיבות ציבו רית
ראשונה במעלה.
אזרחי מדינה, ובמיוחד אזרחי מדינה

דיבר שר־הבטחון, נפתלי לביא, אמר עליהן, כי אלו הן תמונות
פ.טומונטאד. משמאל לי מין: דוד בן־גוריון, אהוד אבריאל, גד
יעקבי, משה דיין, זוג לא מזוהה, אלפרדה בו ש ל ואלישבע צ׳יזס.

ביתד קלות לעיסוקיו האחרים; ברגע ש ד,עיסוקים
השוליים מתחום החיים הפרט־ים
של השר, הם ההופכים לעיסוק המרכזי
סביבו סובבת מרבית פעילותו, מתעוררת
!מאליה השאלה אם שר זה מסוגל למלא
את התפקידים המוטלים עליו.
יתכן ומשה דיין הוא גאון כזה, בניגוד
לשרים אחרים בממשלת ישראל, שהצליח
לארגן סביבו חבר עוזרים מוצלח כל כך,
עד שנוכחותו אינה דרושה כלל למשרד־הבטחון,
כיוון שמרבית העבודה המוטלת
על השר נעשית בידם.
אם אומנם כך הדבר, והעוזרים הם כה
מוצלחים עד שהם מסוגלים לנהל את
משרד־ד,בטחון גם ללא השר, לשם מה
חייב דווקא הוא ולא אחר לשאת בתואר
שר־הבטחון? מה עוד שהוא שר־הבטחון
היקר ביותר, שהחזיקה המדינה אי־פעם.

בהקשר זה אי-אפשר שלא להעלות
את השאלה: האם אין חלק

גבי ובינוביץ׳

משה דיין.׳ :העוד ה!ה
•ודע הכד!״

נ,יי־

רבינוביץ, עוזרת למנהל השק״ם, אהובתו
של משה דיין מזה 17 שנים, גילתה רק
בתחילת 1970 את יחסיו של משה עם
אלישבע. היא באה אינקוגניטו לראות
את אלישבע בסלון השמלות של אמה.

דיזנגוף, אוספת את אלישבע, ומביאה
אותה למקום בה בחר שר־ד,בטחון אותו
בוקר לסעוד בחברתה את ארוחת הבוקר.
בצד,דיים, שוב היתד, תמונה זו חוזרת
על עצמה. מלצרי קפה כסית, יכלו לראות
את מכוניתו של שר הבטחון נעצרת ב רחוב
דיזנגוף, סול הקפה. אלישבע היתד,
יורדת ממנה, חוזרת מפגישת הבוקר שלה.
משם היה שר־הבטחון טס לאסוף את רחל
כורם ממקום עבודתה ולהסיעה למסעדה,
שם בחר אותו יום לסעוד בחברתה. וחוזר
חלילה.
באותה תקופה, למרות חיי המשפחה
הרעועים שלו, היו עדיין למשה דיין
גם התחייבויות משפחתיות. רק פלא הוא
כיצד הצליח לעמוד בלוח הזמנים ולא

שבע בפאר את יום הולדתה. לכבוד ה מאורע
אף הגיש לה משה דיין ישי:
צילום שלו עם חתימה, כדרך שנוהגים
לעשות אלילי הבד והזמר.
אגב, נקודה זו ראויה לציון. בכל תקו פת
יחסיהם, נהגו משה ואלישבע להעניק
זה לזו וזו לזה מתנות. אלישבע היתד,
נוהגת לקנות לו תכשיטים, בעיקר באלה
המשובצים ביהלומים. כך, למשל, הזמינה
עבורו פעם בחנות תכשיטים חפתים משו בצים
יהלומים בתוכם היתה טבועה תמו נתה•
היא היתד, גם מעניקה לו במתנה
בגדים. כמה מהז׳אקטים העשויים מעור,
בהם נוהג דיין ללכת בשנים האחרונות,
הם מתנותיה של אלישבע. באחד מימי
הולדתו שלחה לו זר פרחים שמחירו היה
90ל״י.
גם דיין נהג להעניק לאלישבע מת נו
ת: תמונותיו עם הקדשות, וספרים ב הוצאת
מערכות או משרד־הבטחון.

דיין, גרושתו של שר־הביטחון,
ך 1ן1
ידעה אף היא טל יחסיו של
§ 1 11
משה עם אלישבע. היא היתה מקבלת את
השיחות הטלפונית של אלישבע צ׳יזס
אל משה דיין, שוחחה עימה לא פעם.
הנמצאת במצב מלחמה כפי שהיו אזרחי
ישראל בתקופת מלחמת ההתשה, רשאים
לצפות ששד־ד,בטחון שלהם יראה את
בעיות ד,בטחון של המדינה כעסוקו המר כזי.
אולם ברגע ששר בממשלה, ובמיוחד
אם הוא שר־בטחון, רואה את תפקידו
כעניין ־שולי, המאפשר לו רק להתמסר

070*, ,כדק*
זתז׳רדודי ארץ־?שדאד
נוביתי ועד חז־־חי־

המטידיה צ !<2ית•

השיחה הבאה התנהלה בטלפון
בין שר״הביטחון משה דיין לבין אלי שבע
צ׳יזס, למחרת כנס הסינרמח,
ביולי , 1969 בו ישבה אלישבע עם
אמה בשורה הראשונה. דיין, שישב
במרחק כמה מושבים מהן, לא הראה
כל סימן שהוא מכיר אותן. ז הו קטע
מהשיחה :
אלפרדה ברשל (אמה של אלי שבע
מרימה את ה שפופר ת) :הלו
דיין: אפשר לדבר עם אלישבע ז
אלפרדה: מי מד בר?
ליין: משה דיין
אלפרלה: רק רגע.
אלישבע: הלו, כן י
ליין: אלישבע, מה ש לו מן !
אלישבע: ככה, מה שלו מך?
ליין: אני רואה שאמא שלך לפני
שהיא שואלת מי מדבר, לא נותנת את
הטלפון.
אלישבע: נכון, היא קיבלה הו ראות.

מיז
ליין:
אלישבע: נו, ממי ! ממי היא
יכולה לקבל הו ר או ת?
ליין: נשארת אתמול עד הסוף
ש ם? (הכוונה לכנס הסינרמה).
כ ן ! בטח!
אלישבע:
ליין: אני הייתי צריך לרוץ פת אום,
כי היתה התקפה בתעלה...
אלישבע: למה לא ניגשת?
דייו: לאן ז
אלישבע: לא ראית את אמא
שלי יושבת לידי?
ליין: קודם כל לא הייתי בטוח

מתקציב משרד-הביטחון, זה ה מוקצב
לצרביו שד שר־הביטחץ,
מנוצל למטרות שלא ;ועד להם ז

הרר ! 1\ 1ח ן הקדשה שכתב משה דיין בכתב־ידו על אטלס
ךיןןן -ך
להיסטוריה צבאית שנתן במתנה לאהובתו.
£יוו ! 1 1
1 ,1 1 1

בהקדשה כתב שר־הביטחון :״לאלישבע — בברכת החלמה מהירה — משה דיין.״ תייקה כאשר אלישבע הוסיפה
הקדשה,20.5.1969 , בתחתית התאריך את דיין.
משה עם יחסיה על המעידים המיסמכיס אוסף
בין זו הקדשה

ב־ 30 ביולי ,1969 יום הולדתה של אלי שבע
צ׳יזם, ערך שר־הבטחון לכבודה
מסיבה במלון אויה. לכבוד המאורע נסגר
כל איזור המלון והוקף במשמרות. בחדר
האוכל של המלון, שחלק ממנו נסגר כדי
להבדילו משולחנותיהם של אורחי המלון
האחרים, נערך שולחן ענק מכוסה כל טוב.
אנשי הבטחון מנעו אותה שעה כניסת
אנשים זרים למלון.
ושם, סביב השולחן, חגגו משה ואלי־

שזאת אמא, ושנית לא רציתי שיצל מו
אותנו, אם אני אגש, אז כל ה צלמים

אלישבע: היו מצלמים?
ליין: בהחלט ! ראי תי שצילמו
אתכן גם ככה. במקרה אני
אלישבע: כן,
פגשתי שם עיתונאית אחת, היא
סיפרה לי שהיא עובדת עכשיו ב-
״העולם חזה אלה (הכוונה ל צלמת
אלה זוהר) אני למדתי איתה
מכיתה א׳ .אני זכרתי אותה ואני
אמר תי לה: השם שלך לא אלה?
אז היא אומרת לי: כן. היא אמרה
לי שהיא לא ראתה עוד דבר כזה
שאני אזכור אותה עוד מכיתה א.,
לא ידעתי, במקרה היא עיתונאית ב-
״העולם הזה עוד לפני זה היא
צילמה או תי מיספר פעמים, בשביל
מה, אני לא יודעת
ליין: נו, תנח שי...
אלישבע: לנ ח ש? אני לא יו ד

ליין: היא תגיד — זו החברה
של משה דיין.

אלישבע: החברה
פתאום היא תגיד את זה? איך היא
יכולה להגיד את זה?
ליין :״העולם הזה״ יודע הכל!
אלישבע :״העולם הזה״ יודע
הכל? מה פ ת או ם?
ליין: טוב, נעזוב את זה, הם
לא מעניינים או תי עכשיו ...אז את
רוצה מתי שהוא לשתות קפה

אותה מסיבה במלון אויה, נער כה
כתקופה כה השתוללה מלחמת
ההתשה כשיא אכזריותה. אולם
לא זאת הנקודה. השאלה היא, על
חשבון מי ערך דיין את מסיבת יום
ההולדת לאלישבע ז האם יטילם
את המחיר מכיסו, או שמא נכ ללה
הוצאה זו כתקציב משרד־הביטחון

מי משלם את החזקת החדרים
עבור שר־הביטחון במלונות הפאר
שד תל-אביכ וירושלים, בהם היה
נוהג לארח ידידה קרובה כמו

אנישנוו
אלישבע! האם מחזיק שר־־הכי
טחון חדרים אלה על השבץ מש־כורחו,
או שמא מימן משלם המי
סיס את החזקתם !

מסע

גין האוצרות

* די להגיע להיבטים הציבוריים
הנוספים של ״פרשת אלישבע״ ,מן
הראוי להקדים ולספר את המשך הש תלשלות
היחסים ביניהם.
קשה לקבוע את סיב יחסים אלה, ש נמשכו
במעס שנתיים. כך, למשל, היתה
אלישבע באה לא פעם במבוכה, כשדיין
היה עומד על בך שהיא בת ,16 ולא בת
22 או .23 בפעם הראשונה כששאל ל גילה
והיא השיבה לו ,22 :הוא צחק
בפניה, אמר שהיא מבגרת את עצמה
בכוונה. הוא היה צוחק בפניה כל אימת
שהיווה מנסה להוכיח לו שאינה בת 16
והיתר. מוציאה את תעודת־הזהות שלה
כדי להוכיח לו זאת.
בגלל ההמשכיות ביחסים, הלכה והת גבשה
בליבה של אלישבע האמונה כי

משה דיין ישא אותה לאשה. היא היתד.
מאוהבת בו, כטענתה בפני חברותיה, עד
מאחורי האוזניים. היא כבר ראתה את
עצמה בחלומותיה כאשתו החוקית. הדבר
היחיד שמנע את נשואיהם, כך הבינה
אלישבע מדבריו של משד. דיין, היה
סירובה של רות להעניק לו את הגט
שהוא כה מבקש.
רות דיין ידעה על יחסיהם. היא היתה
מקבלת את שיחות הטלפון כשאלישבע
הייתה !מתקשרת אל משה בביתו. הן היו
משוחחות ארוכות בטלפון. גם מיקי בייטל,
מזכירתה של רות ידיין, הכירה את אלי שבע
וידעה אודותיה.
איו שהוא, בדרך בלתי ברורה, נודע
לרות דיין דבר קיומה של אלישבע וה מקום
שהיא תופסת בחייו של דיין. יום
אחד הופיעה מזכירתה, מיקי, בסלון של
אלישבע. היא ביקשה ממנה לצאת החו צה,
כיוון שרות ממתינה לה במכונית
ורוצה לשוחח עמה.
אלישבע נמצאה במצב של התלבטות.
מזה זמן רב טען דיין בפניה שרות מסר בת
להעניק לו גט, ביקש ממנה שתנסה
לדבר עם רות ולהשפיע עליה שתסכים
להתגרש. אלישבע היססה לעשות זאת.
והנה, עתה, נוצרה האפשרות לשיחה.

אבל ברגע האחרון הרגישה אלישבע כי
אינה יכולה לגשת אל רות ולבקש ממנה
שתוותר על בעלה למענה. היא הודיעה
למיקי שהיא עסוקה ואינה יכולה לצאת.
׳מאותה סיבה סירבה אלישבע לבקר
בביתו של דיין בצהלה, בתקופות שרות
דיין שהתה בארץ, למרות שהפציר בה
לבוא. בתקופות שרות נסעה לחו״ל, ניאו תה
אלישבע להיפגש עם דיין בביתו. הוא
היה עורך לה שם מסע בין אוצרות ה עתיקות
ישלו, שהיה מסתיים במחסן, שם
היו מאוחסנים העתיקות שטרם הרכיב
ומיין. אלישבע, למרות כל ד,הסברים, טע־גר,
כי אינה מבינה דבר.
באחד הימים, כשרות דיין נעדרה מ הארץ,
הסיע דיין את אלישבע לביתו. הוא
הבטיח לה שהבית ריק ואין בו איש.
אבל להפתעתם מצאו בבית את העוזרת,
טוני. העוזרת לא גילתה התרגשות נוכח
הפגישה הבלתי צפויה. היא אפילו הכינה
להם קפה, ואלישבע היתד, מלאת הת פעלות
על שבמקום סוכר שמה העוזרת
ריבה בקפה.
גם לאשה השלישית בחייו של דיין,
לרחל כורם, נודע, אם כי קצת במאוחר,
דבר קיומה של אלישבע.

ב ע ״ ה : 3הא ש ר ־ ה בי ט חון
חושף או 11 1צ מ 1לסחיטה ויווצר
בכר סיבו:1 11 יטחוני הטור ביותר?*
^ אחד הימים הרגישה אלישבע לפתע,
כי משהו השתנה ביחסו של משה
דיין אליה. היה זה אחרי שטילפנה לביתו
במשך שעות ארוכות ולא קיבלה תשובה.
אלישבע, שידעה כל הזמן על קיומה של

לנזוף באלישבע: איך את מעיזה לצלצל
ולהפריע לשר־ הבט חון ן תשובת אלישבע:
״תפנה אליו ותשאל אותו.״ על כל שאלה
נוספת, השיבה לו אלי שבע :״תשאל את
דיין.״
תשובותיה הרגיזו אותו והוא התפרץ
כלפיה :״את לא יודעת שאני קצין בכיר
במשטרה? חוצפנית! צאי מהחדר!״
שלוש לא העלה כלל על דעתו שיש
איזה קשר בין דיין לתופרת הקטנה מרחוב
דיזנגוף. רק כשנשאר לבדו בחדר עם אמה,

צמד המקל׳
אלפרדה בדירת המו
כממט את כל השיחות הטלפוניות של משה דיין
רכשה בעצמה מכשיר הקלטה והחלה להקליט

10,000 הלי 1
כ ד מי 1

לונן כי היא מטרידה אותו, בנפיון
להיפטר ממנה.
אם יש אמת כטענה זו, הרי זה
שוב מעשה כלתי נסכל מבחינה
ציבורית. שכן, לא יתכן ששר
הביטחון יזעיק את המחלקה לתפקידים
מיוחדים של המשטרה, כדי
לפתור את בעיותיו האישיות
והפרטיות. נראה ששלוש עמד על
נקודה זו במהירות. אחרי שהתברר
לו טיב היחסיס כין אלישבע לדיין,
הפך לידידה, סירב להתערב בפרשה
בקצין משטרה, אלא כידיד
אישי.

**5 431941
] 0בז ק דיוז קוי נו

י׳יימל<,ימ זלגו ג

שגי מכשייי
הקלטה
ץ מן קצר אח ריבן־ קיבלה אלישבע
( בביתה שיחת טלפון מאדם אלמוני
לגביה, שהציג את עצמו בשם גר שוני.
האיש, בעל טון הדיבור השקט והמאופק,
הסביר לה בטלפון כי איננו יכול להציג
את עצמו, אלא כידיד של אחד מהמלווים
של דיין.

שלוש,
אהרון
1 1 1תת־ניצב
| ע | ראש ענף תפקידים מיו חדים
במטה הארצי של משטרת ישראל,
מילא תפקיד מרכזי ב״פרשת אלישבע״,
כאשר הוזעק על־ידי דיין למנוע הטרדות
טלפוניות מצד אלישבע. הצורה בה משך
את ידו מהפרשה והתייצבותו לצידה של
אלישבע, מאירות אותו באור חיובי ביותר.

}111

רחל כורם, קינאה לה, וזאת למרות ש דיין
הבטיח לה שיחסיו עם רחל הם אפל טוניים
בלבד.
היא המשיכה לצלצל, עד שבשעת לילה
מאוחרת, השיגה את משה בביתו. היא
חקרה אותו היכן היה, ו די ץ גילה לה כי
שהה באתר ביטחוני מסויים. למחרת, ציל־צל
דיץ לאלישבע והכין אותה שלא ל דאוג
אם תבוא המשטרה לחקור אותה.
הוא הסביר כי יש האזנה על הקו שלו.
המשטרה הבחינה כי היא צילצלה אל
ביתו בתכיפות והחליטה לבדוק במה רד
ענץ. דיין הודיע לה, שאם יבואו אליה מ-
המשטרה, שתפנה את השוטרים אליו.
עוד באותו יום צילצל אליה אהרון
שלוש, ראש ענף תפקידים מיוחדים ב משטרת
ישראל, הודיע לה שהוא רוצה
לדבר עימד״ והזמין את עצמו לסלון ה תפירה,
השוכן מאחורי קפה כסית.
כאשר הגיע שלוש לחנות, הוא החל

רוטנשטרייו

עו״ד יהושע
רוטנשטרייך,
ראש לישכת עורכי־הדין, ייצג את שר־הביטחון
משה דיין במשא־ומתן עם אלישבע
צ׳יזס, על הפיצוי הכספי שיינתן לה בתמו רה
על הפסקת היחסים בינה לבין שר הבי טחון
ועד הסכמתה שלא לפרסם זאת ברבים.
סיפרה לו האם על הרומן המתנהל בין
דיין לבין בתה. שלוש קרא מיד לאלישבע
לחזור לחדר. הוא התנצל בפניה והסביר
כי לא ידע כלל על יחסיה עם דיין. לפני
שנפרד השאיר בידיה את מספר הטלפון
הפרטי שלו, ביקש ממנה להתקשר עמו
בכל פעם שיתעוררו אצלה בעיות כלשהן.

עד היום מאמינה אלישבע בי
שלוש בא אליה אחרי שדיין הת
אלישבע,
הבינה מייד בשיחה
ראשונה, כי האיש המתקשר עימה
הוא רציני, וכי יש כידו אינפורמציה
חשוכה למסור לה. היא ביקשה
ממנו להתקשר שנית, ניצלה
את הזמן כדי לרוץ ולרכוש מכ-
שיר־הקלטה, באמצעותו רצתה
להקליט את תובן השיחה עימו.
הנקודה המצחיקה ככד היא, ש אלישבע
לא ידעה בלל שאיננה
צריבה לקנות מכשיר־הקלטה, כיוון
שמכשיר כזה מצוי בכית. היא לא
ידעה שבידי אמה נמצא טייפ•
רקודר, באמצעותו היא מקליטה
את כל שיחותיה עם דיין, מאז החל
לצלצל אליה כעקבות פגישתם
הראשונה.
בסלון אלפי, בו עובדות השתיים, יש
קו טלפון אחד, אליו מחוברים שלושה
מכשירי טלפון. בכל פעם שאלישבע שוח חה
בחדר אחד, היא לא ידעה שאמה
מקליטה את שיחתה מהטלפון בחדר ה שני.
מדוע
עשתה זאת האם?
קשה לתת תשובה ברורה על כך. כפי
שטענה בזמנו, היא הסתייגה מהרגע הרא שון
מיחסיה של בתה עם שר־הבטחון.
תחילה הסכימה לפגישותיה של אלישבע
עם דיין מתוך הנחה שפגישות אלה עשו יות
להקל במשפטו הפלילי של בנה. היא
הכירה את בתה כבתולה, שלא התרועעה
מעולם עם גברים, ולא האמינה כי יכולים

*>,ראק ייר *גומיי

85 431914

מ ו גן ד * מנןממ ;
•׳•185״ .י 1ז 1

שגי• יין**׳

שלושה ציקים, שרושו
מו לאלישבע צ׳יזס מכספי שר־הביטחון. הצ׳קים זן
הסך של 10,000ל״י מעורך־דין רוטנ שטרייך, פר
שכר־טירחתו. הצ׳ק האחרון, על סך 4,800ל״י ש;
ברורות, נרשם כל צ׳ק על שם אחר, אך כל אחד מ

להיווצר אילו שהם יחסים בין אלישבע
לבין דיין, המבוגר ממנה ב־ 30 שנה. היתר.
לד. הרגשה, סיפרה לידידים, כי דיין מוליך
את בתה שולל. כאשר נודע לה על טיב
היחסים בין דיין לאלישבע, שיכנעה אותה
אלישבע להאמין כי דיין מתכוון באמת
לשאת אותה לאשה, כאשר יקבל גט מרות.
אלפרדה ברשל לא נטתה להאמין ל סיפור
זה, אולם הניחה לבתה להמשיך
להיפגש עם השר, בתקוה שאולי בכל זאת
תנשא פעם בתה לדיין ותהיה אשת שר.
כל אותו זמן לא חדלה להקליט ולאסוף
הוכחות למקרה שדיין ינסה להיפטר מ בתה.
ואומנם,

זהותו
של האיש הן לאלישבע והן לדיין.
הוא הסביר כי האיש נמנה על חוג מקור ביו
של דיין, ואם תוודע זהותו, יהיה זה
קץ הקאריירה שלו. שלוש סבר, כנראה,
שאין לערב את הענינים הפרטיים שבין
אלישבע ודיין בתפקידו המשטרתי, ושאי נו
חייב למסור מידע בנושא אישי לשר-
הבטחון. הוא עצמו נפגש עם האיש, אותו
הצליח לזהות, הזהיר אותו שלא יוסיף ל התערב
בעניניו האישיים של שר-הבטחון.

כאשר התקשר אותו אלמוני,

של ובתה אלישבע צ׳יוס, כפי שצולמו לפני שבוע
בוא שלהן בתל־אביב. אלפרדה דאגה להקליט
עם בתה. אלישבע, שלא ידעה על הקלטות אמה
את הודעות האזהרה האנונימיות שהגיעו אליה.

עורך־הדין יהודה רסלר,
ך11ך ך
שהתפרסם בשעתו כמי ש 1
#11 1
הגיש בג״ץ נגד רשות השידור וכפה עליה
לשדר שידורי טלוויזיה בערבי שבתות, הוא
הפרקליט שייצג את אלישבע צ׳יזס במשא־ומתן
עם שר־הביטחון. היה זה רסלר
ל דיין מכתב בו איים לתבוע ששלח אותו לדין על הפרת הבטחת נשואין.

תמיר

מוינססי

עורך־הדין אריה מרע־הופנתה אליו סקי,
אלישבע
צ׳יזס על־ידי עורך־הדין שמוא?
תמיר, סירב אף הוא לטפל בתביעתה.
חל־מגיג.
שכינה את עצמו גר שוני, בשנית, הסתבר
לה כי הרגע ממנו חששה ביותר, הגיע.
סיפורו של גר שוני היה פשוט. הוא סי פר
כי רחל רבינוביץ־כור ם גילתה את
היחסים בין דיין לבין אלישבע, וכי פרצה
מריבה בינה לבין דיין על רקע זה. כ תוצאה
מכך, סיפר האיש, העביר משה
לרחל סכום של כ־ 25 אלף דולאר, שקיבל
מנושכית וכי הוא עומד בקרוב להיפטר
ממנה — מאלישבע. האיש, שהציג את
עצמו כדורש טובתה של אלישבע, ביקש
להזהיר אותה, כי מיד כשיחזור דיין מ נסיעתו
לחו״ל, הוא יפטר ממנה.

ו* מוראלד( נ ־ סימל -א ביי ה

ו>ל\ י? וא0>,מי!1 \;;1 !>1

:ל8וד;1־: 3

ז </ 30
גמל ללגעג-ב^־>ו ג ב לב

1.-085־2

* ימד * ?ו ^ מ ־ מל-מגי*

?שמות

אלה הם שלושת הצ׳קיס, על
סך כולל של 9,300ל״י ששול־ותומיס
בידי עורך־הדין יהודה רסלר, שקיבל את
קליטו של דיין. רסלר, ניכה מהסכום הכללי את
־לס רק בתחילת החודש שעבר. בגלל סיבות לא
שמות אלה הוא שמה של אותה אשה — אלישבע.

חששותיה הם דמיוניים. לא רק
שדיין אינו חושב לעזבה, אלא
להיפך, הוא חי כל הזמן כפחד
שהיא תהיה זו שתעזוב אותו. הפ־

אלישבע, שנבהלו! מהודעת האלמוני,
לא ידעה מה לעשות. היא החליטה לפנות
לקצין המשטרה שלוש, כדי לגלות בעזרתו
אם יש ממש באזהרת האלמוני. היא סיפרה
לשלוש כי מטרידים אותה בטלפון וביקשה
ממנו לגלות את זהות האיש העושה זאת.
לצורך זה הביאה לו את סליל ההקלטה
של השיחה בינה לבין אותו ״גרשוני.״

״לא רוצה לדאות
אותה בחיים•״
**ץ לוש ביקש לקבל את הסליל לצרכי
16 /בדיקה מעבדתית, כדי לזהות את קולו
של המטלפן. כאשר הוחזר לה הסליל מאו חר
יותר, היה זה מובן מאליו, שכל ה הקלטה
שנערכה עליו נמחקה. מה ששלוש
לא ידע הוא כי אלישבע היתד. מספיק
מחוכמת כדי להכין לעצמה העתקים מ ההקלטה.

בזמן החליטה אלישבע לבדוק אם
יש ממש בדברי האזהרה, אצל דיין עצמו!
היא צילצלה לשר־הבטחון, ולא מצאה או תו.
היא החלה לחקור את מזכירתו, רעיה,
אם היא מכירה אדם בשם גר שוני.

והיד כדי כד סיפרה אלישבע
לרעיה על תובן הדברים שנמסרו
לה. יתכן שבכך עשתה שגיאה גורלית.
באשר הובא לידיעתו של
שר־חביטחון כי אהובתו הקליטה
תוכן שיחה של אלמוני עימה, היה
זה רק טבעי ששר-הביטחון יעלה
בדעתו פוך י סוף, כי אם מקליטים
שיחות של אחרים, אפשר גם להק ליט
את שיחותיו שלו. מרגע זה
החל דיין לפעול במרץ לניתוק יח סים
מוחלט וגמור עם אלישבע.
אותו זמן הצליח שלוש לגלות את זהותו
של האיש שטילפן אל אלישבע. שוב; הוא
גילה הגינות למופת, כשסרב לגלות אח

ח״כ שמואל תמיר היה אחד
האנשים הבודדים שידעו
את פרטי ״פרשת אלישבע.״ אלישבע ביק שה
אותו לייצגה בתביעה נגד שר־הביטחון,
אבל תמיר סירב לייצגה, אחרי שטען כהוא
ודיין ״יושבים תחת קורת גג אחת.״
אלישבע, נסערת מדבריו של האלמוני,
ערכה סצינת קנאה נוראה לדיין. הוא
נאלץ להסביר לה כי כל יחסיו עם רחל
מצטמצמים לעזרה שהוא יכול להגיש לה,
כשהיא מצלצלת אליו לפעמים.

רשי הגיל ביניהם, הסכיר הפרק
ליט־הידיד, הם הגורמים לפחדיו
של דיין.
אחרי שיחה זו נסע דיין לחו״ל. בעת
שהותו של דיין בחו״ל, עסקה אלישבע
יום אחד בסידור חלון הראוה של חנותה
ברחוב דיזנגוף. לפתע הבחינה שאשה
בלונדית נועצת בה מבטים מקרוב. כש הבחינה
הבלונדית במבטה, ניגשה אליה,
שאלה אותה אם היא יכולה למכור לה
חולצה מסוג זה המוצג בחלון. אלישבע
הזמינה אותה להיכנס אל פנים הסלון, ה*

׳ה ואיומי
ההחלטה הסופית, אם ו איך לפרסם את ״פרשה אלישבע״ נפלה רק
ביום השני בשבוע שעבר. עד לאותו רגע נעשו כל ההכנות לפירסום, תון
כדי הכנת חומר אלטרנטיבי (כולל שער קד מי אלטרנטיבי) למיקרה שיוח לט
אחרת.
ביום השני בצהריים התכונן אורי אבנרי לעלות, כדרכו, לירושלים, לישיבת
הכנסת, כאשר הגיע למערכת נהג״מונית מבוהל ומסר מיכתב. הוא סיפר
שאלמוני הטיל עליו ל מסור מיכתב זה מייד למערכת, והסתלק.
המיכתב היה נ תון במעטפה פשוטה, והעיניים המאומנות של חברי
המערכת הבחינו מייד כי ז הו מיכתב-איום. הוא לא נשא כתובת של שולח,
והיה רשום עליו :״ אי שי דחוף לפני נסיעת הח״כ לי״ ם להעביר לו)
ח״כ אבנרי מערכת ״העולם הזה״ ק רלי בן 12ת״ א״.
כתב״חיד היה אופייני למי שמנסה לזייף את כתב״ידו של עצמו, על־
׳ידי כתיבה ביד שמאל.
המעטפה הכילה כרוז, ובו השמצות אי שיו ת פרועות על אורי אבנרי,
פרי המצאתו של מוח חולני. הכרוז המודפס לא נשא חותמת של איש, וגם
לא שם של בית״דפוס, כפי שמחייב החוק. הוא היה כתוב בנוסח הידוע
לשימצה של מיכתב אנונימי.
צורפה לכרוז פיתקח, כתובה באותו כתב״יד מזוייף, ובו האיום כי
״אם יפורסם ביום שלי שי״ הסיפור על משה דיין, יופץ כרוז זה ב מיליון
עותקים.
כלל נקוט הוא ב״חעולם הזה״ ,מאז קיום המערכת הנוכחית, שברגע
שמתקבל איום, או נעשה נ סיון של סחיטה — נגמר כל ויכוח. ואכן, ברגע
שנתקבל מיכתב-איום זה, החליטה המערכת לפרסם את הכתבה.
ביום השישי חולק כרוז־ההשמצה האלמוני ברחובות בכמה מקומות.
המחלקים היו חסידי משה דיין, אנשים ידועי ם מעולם הפשע המאורגן
(שמנהיגם הוא י די דו ובן־חסותו של משח דיין) וצעירים ממקורבי קבוצת
״מצפן״ .קואליצי ה מוזר ה זו של י מין קיצוני, שמאל קיצוני ואנשי העולם
התחתון, המאוחדים בשינאתם המשותפת ל אורי אבנרי, לא נולדה אתמול,
ויתכן שיש ליי חס לה מעשים מ סויי מי ם בעבר. אך היא הופיעה הפעם בפעם
הראשונה בגלוי.
העוברים והשבים, שקראו את הכרוז הפחדני, חסר-חחתימח, הגיבו בו
במקום בבחילה ובגיחוך. במידה שעוד חיו היסוסים במערכת ״העולם הזח״
לגבי החובה הציבורית לפרסם את הפרשה כולה, הם נמוגו באו תו רגע.

דבריו של דיין לא שיכנעו אותה, מד.
עוד שהוא החל להתחמק מפגישות עמה,
ולא היה עוד ביחסיו עמה כתמול שלשום.
אלישבע לא יכלה עוד לשתוק. היא פנתה
לעורך־דין מכר, המיודד עם דיין, גילתה
לו את כל פרשת היחסים בינה לבין דיין.
אותו פרקליט, הבטיח לה לדבר עם דיין
פנים מול פנים, לשאול אותו כגבר אל
גבר, מה הוא הושב לגבי המשך יחסיו עם
אלישבע.

כעבור זמן קצר חזר הפרקליט
אל אלישבע, הודיע לה כי כל

בלונדית חזרה ובאה יותר מאוחר בלוויה
אשה נוספת וקנתה שמלה. רק מאוחר יו תר
נודע לאלישבע כי היתד. זו רחל
כורם־רבינוביץ׳.

זאת היתה תחי. ת הסוה. כעבור
ימים מיספר צילצל לה הפרקליט־הידיד,
הודיע לה כשמו של משה
דיין, כי שר־הביטחון אינו רוצה
לראות אותה יותר. לדבריו, היתה
הסיבה לכד התגלית שגילה משה,
פי ככיתה נהגו להקליט את שי חותיו
הטלפוניות עימה וכי טיל

דמיון. אלישכע הזעיקה את אהרון
שלוש אל רסלר, כדי שיאמת את.
סיפורה ויצהיר כי אינה הוזה אותו
מדמיונה. שלוש ניסה עוד לעכב
את הגשת התכיעה המשפטית.
הוא אמר שינסה לדכר עם דיין.
כשחזר מהפגישה עם דיין הודיע
כי אין מה לעשות. דיין נחוש בהח לטתו
שלא לראות אותה לעולם.
באיחור של שנתיים תפס כנר אה
שר-הכיטחון, שהוא נהג כקלות
דעת וכרשלנות כלתי ניתנת להס בר
ביחסיו עם אלישבע צ׳יזס.
העובדה, שרק בתום שנתיים גילה

פנה אל רחל רבינוכיץ׳ .האיש הו דיע
לאלישבע :״אין מה לעשות.
הוא לא רוצה יותר לראות אותך
כחייו.״

דיין גופל

על השכל

ל ישבע פרצה בבכי מר. היא
הודיעה שתיסע אל משה דיין לביתו
כדי לברר את סיבת ניתוק היחסים ביני הם.
אבל היא לא עשתה זאת. בצר לה
פנתה אל האיש היחיד שרכש את אמו נה:
אהרון שלוש.
שלוש הבטיח לנסות לעזור לה. משלוש
מיהרה אלישבע אל הפרקליט־הידיד, לברר
איך עומדת הודעתו האחרונה בהשוואה ל מה
שסיפר לה ערב נסיעתו של דיין ל־חו״ל,
כאילו דיין הוא החושש שהיא
תעזוב אותו.
הפרקליט סיפר לה כי אמר לה מה ש אמר
על דעתו הוא, מבלי שדיבר כלל עם

י הו ד ה

וגם את יועציו הבטחוניים.
כאשר נפל דיין על השכל, היה זה
מאוחר מדי. עברו רק ימים ספורים כאשר
קיבל במשרדו מכתב אולטימטיבי מפרק־ליטר,
של אלישבע צ׳יזס, בו נאמר כי אם

רסלר,

516.

תל־אב־ב, רחוב סאנה 24

269033 ווססיו

סדפ 269033 11

ם 0 0ל 5? 5

ם 40ז -ן

> 3יי 0נ

י רי

אם כלל זה חל על גבי חיילים פשוטים,
הוא חל על אחת כמה וכמה, לגבי שר־הבטחון
שהעמיד את עצמו במצב בו ניתן
היה להפעיל מעשי סחטנות כלפיו. ייתכן
ובמהלך יחסיו עם אלישבע, לא נעשתה
כל פגיעה ישירה או עקיפה בבטחון ה מדינה.
אולם עצם האפשרות, שעלולה
היתה להיווצר פגיעה כזו, היא חמורה
ביותר מבחינה בטחונית.

למשה דיין לא היתה כל ידיעה
ךןךןךןןן? ויןןןן 1לךן זהו המכתב שהפקיד ;ווו ך־דין יהודה ו ס לו בידית <-לגבי מהימנותה הכטחונית של
של אליזבט — אלישבע צ׳יזם, שהיווה את ההת |
1111111 1 1 11
הנערה עימה פיתח את רומן
תקופה ארוחייבות
הרשמית להעביר לרשותה את הסכומים שהופקדו עם חתימת הסכם השתיקה האהבים שלו
לאורך תי.
זבידיו,
על־ידי עורך־הדין רוטנשטרייך, בא־כוחו של משה דיין. המכתב נכתב ביוס בו. כה. העובדה שאלישבע התקשרה
הושג ההסכם. ברור כי משיכת התשלומים למשך שנה, נועדה להבטיח את שתיקת אלישבע.
השבוע עם עיתון זר ומכרה לו את
סיפור יחסיה עם שר-הביטחון, יוצרת
את האפשרות התיאורטית
תוך עשרה ימים לא ישלם סכום של עש דיין.
עתה ברור לו שדיין אינו רוצה
רת אלפים ל״י, כפיצוי על הפרת הבטחת שגם כעבר היא היתה מסוגלת למ לראות
אותה יותר. אלישבע התעלפה.
כור פרטים על יחסיה עם שר־נישואין
לאלישבע, תוגש נגדו תביעה
כששבה אליה רוחה ביקשה מהפרקליט
הביטחון לגורמים זרים. כאמור —
משפטית בשל כך.
לקבוע לה לפחות עוד פגישה אחת עם
זוהי אפשרות תיאורטית כלבד,
דיין, בנסיון לשנות את החלטתו. האיש
ואין כה לרמוז דבר על נאמנותה
תשלום געד
אמר לה שזה יהיה איבוד זמן. אם דיין
של אלישבע למדינה — אבל האפ מחליט
לגמור אז הוא גומר.
שרות היתה קיימת.
הוצאות יפו איות
אבל אלישבע לא היתה מוכנה שיגמרו
איתה כל-כך מהר. היא פנתה לעורך־הדין
יהודה רסלר, שאותם ימים התפרסם בזכות
מאבקו ברשות השידור על הנהגת שידורי
טלוויזיה בימי שישי. היא ביקשה ממנו
להגיש תביעה נגד שר-הבטחון משה דיין
על הפרת הבטחת נישואין.

נראה שרסדר דא האמין לסיפו רה.
הוא צילצל בלקוח מעולם ה

יין היה סכור, כנראה, שהוא מחוסן
נגד תביעות מסוג זה. תגובתו הרא \
שונה
היתד, שהוא לא ישלם פרוטה שחוקה
אחת לאלישבע. אולם, כאשר חלפו שבעה
ימים מעשרת הימים שהוקצבו עד להגשת
התביעה, התקשר אלמוני בשמו של דיין
עם פרקליטה של אלישבע, הודיע שדיין,

החרות שקנה לעצמו בלשה דיין
למשך שנה אחת, הגיעה לקיצה.
השאלה שנותרה עדיין פתוחה :
בכספו של מי נקנתה חרות זו, כ*
כספי משה דיין או בכספי משלם
המיסים ז

בעיה 4הייתכן
כישרה 1-1טחון
מסכן את הביוטחון?

ף* צה״ל, כמו במיספר צבאות אחרים
^ בעולם, נהוג שלא לגייס אנשים ה ידועים
כהומוסכסואלים. נוהג זה אינו
מבוסס על החשש פן אלה יפתו אחרים
ליחסי־מין הומוסכסואלים, אלא על ההנ חה,
כי אנשים בעלי נטיה זו, נוטים ל העלים
אותה מידיעת הרבים, אינם מעוני נים
שיתפרסמו כ״הומואים״ או ״מתרומ מים.״
בגלל רצונם העז לשמור בסוד
תכונה נסתרת זו, אומרת אותה הנחה, נתו נים
אנשים אלה לסחטנות. מי שמגלה
את נטייתם, יכול לסחוט מהם סודות בטחו-
ניים או אחרים.

גוי׳ג׳-סו״/

היה זה משא-ומתן ארוך ומייגע.
אלישבע טענה כי איננה מעוניינת
בכסח אלא בעשיית צרות למשה
דיין• היא הצהירה פעם, שהיא מוכנה
לתרום את הכסף לאילנשי״ל
פרקליטי שני
יעו פרי
פוליו. לבסוף הגיעו
הצדדים לידי הסדר, לפיו ישולם
לאלישבע סכום של עשרת אלפים
ל״י, אכל כצורה שאי-אפשר יהיה
לגלות כי שר־הביטחון משח דיין
הוא ששילם לה את הכסף.
לפי פרטי ההסכם צריך היה עורך־דין
רוטנשטרייך להפקיד את הכסף בנאמנותו
של עורך־דין רסלר. זה התחייב לשלם את
הכסף, בצ׳קים בחתימת ידו, לאלישבע, ב שלושה
תשלומים: תשלום ראשון בסך
2500ל״י, בניכוי דמי טירחה, שמועד

) /ת חי׳י ד

יז ע

עומד על דעתו לא לשלם לאלישבע אף
אגורה אחת, מוכן לגלות נדיבות־לב ו לסייע
לה למצוא עבודה או סידור אחר
בחיים, שיפצה אותה על הצער שנגרם לה.
למחרת התקשר אלמוני עם אלישבע ו הודיע
לה טלפונית כי אם לא תיקח חזרה
את המכתב ששלחה אל דיין, תסבול אמה
ישירות מכך.
ביום העשירי התקשר עורך־דין יהושע
רוטנשטרייך עם עורך־דין יהודה רסלר.
רוטנשטרייך הציג את עצמו כבא־כוחו של
משה דיין, ביקש להגיע בשמו לה 8דר.
בגלל סיבות בלתי ברורות ניתקה לפתע
אלישבע את יחסיה עם רסלר, החלה לחפש
פרקליט אחר. היא פנתה תחילה אל עורך־
דין שמואל תמיר, גוללה בפניו את סיפו רה.
אחרי שיקול ממושך, החליט תמיר
שלא לייצגה, כיוון שהוא נחשב ליריב
פוליטי של דיין. הוא היפנה אותה לעורך־
דין אריה מרינסקי, ממנו חזרה אלישבע,
ושבה אל עורך-דין יהודה רסלר, ייפתה
את כוחו לסיים את המשא־ומתן בשמה.

פרעונו חל ב־ 6בדצמבר ! 1970 תשלום
שני בסכום דומה ל 4-במרץ .1971 ותשלום
נוסף על סך 5000ל״י ל 5-בדצמבר . 1971
תמורת סכום זה התבקשה אלישבע ל חתום
על מכתב, לפיו מכתב הפרידה ה זועם
שכתבה לדיין אחרי שנודע לה כי
״גמר״ איתה, נכתב בשעת זעזוע נפשי,
ואינו כולל ד ברי אמת. כאשר סירבה ל חתום
על מכתב כזה, היא התבקשה לחתום
על מכתב. לפיו היא מודה למרשו של
עורך־דין רוטנשטרייך על היחס האדיב
שגילה כלפיה, בכך שסייע לה בתשלום
עבור הוצאות רפואיות שהיו לה.
כאשר ביקשה אלישבע לדעת לאיזו
מטרה מיועד מכתב זה, הסביר לה מישהו
כי בעזרת מכתב זה אפשר יהיה לקבל
הוצאות מהממשלה. אלישבע סירבה לחתום.
משה דיין קמצן, טענה .״הוא חושב על
כל גרו ש. אני רוצה שאם משלמים לי
עשרת אלפים ל״י, זה יהיה מהכסף שלו,
ולא של הממשלה. שזה יפגע בכיס שלו.״
לבסוף, התמה אלישבע על מה שביקשו
ממנה, התחייבה לשמור על הפרשה בסוד,
ולא לפרסמה ברבים. היה ברור כי ה תשלומים,
שהתמשכו על פני שנה, נועדו
למשוך את שתיקתה למשך שנה זו.
ב־ 5לחודש דצמבר האחרון, קיבלה אלי שבע
את התשלום האחרון תמורת שתיק תה,
לא היה לה עוד ממה לחשוש, כך
חשבה בטעות. האם יתבע אותה משה דיין
לדין, יבקש להחזיר לו עשרת אלפים ל״י,
על כך שהפרה את הבטחתה ל שתוק? לא
היה צל של סיכון שדיין יעשה צעד כזה.

העובדה שמשח דיין ניהל את יחסיו
עם אלישבע בפומבי ולעיני כל — כשכל
אנשי הבוהמה בקפה כסית ודמויות אח רות
משולי החברה, יודעים כי שר־הבט-
חון מביא ואוסף את אלישבע מביתה
ברחוב דיזנגוף, יכולה היתד, להוות אתגר
לכל שירות ריגול זר, לנסות להגיע אל
סודות שר־הבטחון באמצעות נערה זו.

אולם, זה עוד לא הכל.
מסתבר כי בתקופות בהן בילה שר-
הביטחון בחברתה של אלישבע במקומות
שונים, הוא השאיר את כתובת המצאו
במשרדו, למקרה שיחפשו אותו בשעת חי רום.
כאשר באה שעת חירום כזו, היה
משה דיין מנהל שיחות בענינים סודיים
כמוסים של המדינה, בנוכחותה של אלי שבע.
הוא היה משוחח עם הרמטכ״ל,
עם מזכירי הממשלה ועם אנשי משרדו,
מהמקומות בהן בילה אותה שעה בחבר תה
של אלישבע.
אלישבע צ׳יזם, שמעד, וידעה, שלא ב רצונה,
הרבה דברים ופרטים שנעשו ו הושמעו
בנוכחותה. היו אפילו מקרים
שמשה דיין נתן הוראות בטחוניות כש היה
בחברתה.
במדינה המקיימת צנזורה צבאית ובטחו-
נית קפדנית ביו ת ר! שיש לה מערכת
ענישה וחוקי חירום מיוחדים לכל מי
שנחשד רק באפשרות של פגיעה כבטחון
המדינה! במדינה בה הושלכו אנשים ל-
בתי־כלא רק משום שהחזיקו בידיהם
סודות שלא היו רשאים להחזיקם לפי ה חוק,
מבלי שהוכחה כל כוונה שלהם ל השתמש
בסודות לרעה זהו מצב חמור.

יתכן שזוהי אודי המשמעות
החשוכה ביותר שד ״פרשת אלי שבע״
:התעלמותו של שר־הכי
טחון מכללי זהירות וביטחון יסודיים,
שעבירה עדיהם עלולה להפ ליל
כל אזרח.
זוהי גם הנקודה בה מזכירה ״פרשת
אלישבע״ את פרשת שר־ההגנה פרופיומו
בבריטניה: האפשרות שבגלל עירוב עסקי
נשים בעסקי המדינה, הגיעו סודות המדי נה
לידי אנשים שלא היו מוסמכים לכך.

בגליון הבא :״מכתבי אלי שבע״
— מכתב הפרידה שכת בה
אלישבע למשה דיין, בו
היא מגוללת את פרשת יחסי הם
ומטיחה האשמות כבדות.

במדינה ה11 ליל העלטה
בעוד תשעה חודשים, בראשית אוקטו בר
,1972 יצפו כולם לתוצאות. האס יוולדו
לפתע, תוך 24 שעות, הרבה יותר תינו קות?

זה היה בניו־יורק, כאשר ירדה עליה
העלטה הגדולה. בניגוד למצרים, שנבהלו
עד מוות כאשר העניש אותם אלוהים ב מכת
החושך, ידעו האמריקאים מה ל עשות.
הם עשו ילדים.
השבוע ירדה העלטה על ישראל. הסי בות
היו זהות לסיבות העלטה האמריק אית:
תגובת השרשרת של התמוטטות
רשת החשמל, בעיקבות קילקול יחידה
אחת.
אמנם, יתכן שהישראלים יכלו ללמוד
מן הנסיון האמריקאי, להקדים תרופה ל מכה.
אבל אין הישראלים אוהבים ללמוד
מנסיונם של אחרים. ישראל היא ארץ-
בראשית, וכל אסון מוכרח לקרות לה עצ מה,
כדי שיסיקו ממנו מסקנות.
אך יתכן שמעז ייצאו מתוקים. עקומת־הילודה
של ישראל, הנמצאת לאחרונה ב עלייה
מסויימת, קיבלה דחיפה במשך
שעתיים־שלוש, בהן שתקה הטלוויזיה, כבו
האורות, פסקו מישחקי־הקלפים, קפאו ה ריקודים
— ולא נותרו הרבה אפשרויות
אחרות.

ד יעו ת
השלום הגוגדגי
אחת לכמה שנים מתעורר הצורך לערוך
מסע־התעוררות חדש בחיי האומה. מסע-
התעוררות כזה משמש שסתום ללחצים
החברתיים הפנימיים ומפנה את זעם ה המון
אל אובייקט שהשלטון רוצה לגנותו.
כדי להפעיל מסע שיסוי כזה אין צורך
באמצעים מרובים. די בכמה מארגנים טו בים,
ומסע ההתעוררות ההמוני יתחיל כבר
להתגלגל כמו כדור שלג.
זוהי תופעה מקובלת בחיי שתי מדינות :
ברית־המועצות, בעיקר בתקופות של של טון
סטאליניסטי — ומדינת־ישראל.
אלרגיה לפרופסורים. את העילה
למסע השיסוי הנוכחי, שהחל השבוע ביש ראל,
סיפק מיברק ששלחה בשעתו קבוצת

ואחר לחצים של רודפי שלום בוגדניים!״
בעקבות נערי הגימנסיה, הלכו בוגרי
הגימנסיות — עורכי־הדין, שיזכו ודאי ב נזיפה,
משום שהצליחו לגייס לפטיציה
שלהם רק 200 חתימות לעומת 900 החתי מות
של הגימנזיסטים. מיברקם של הפרק ליטים
הצטיין בנוסח של הסתה פרועה,
עוד יותר מזה של תלמידי הגימנסיות.
״עושים הכל ״ .כאילו לפי הזמנה,
פורסמו בד בבד עם מסע ההתעוררות
המוזמן, תוצאותיו של מחקר לדעת הקהל,
לפיו הסתבר כי לא פחות מ־ 82.50/0מכלל
הציבור סבורים, שהממשלה עושה את כל
הדרוש למען השגת שלום עם מדינות ערב.
הפרט החשוב ביותר במישאל: ככל
שיורדת השכלתם של הנשאלים, כן גדל
אחוז הסבורים שהממשלה ״עושה הכל״
להשגת השלום.
הביע שר־הביטחון, משה דיין, את דעתו
על נוסח העצומה :״לא הייתי חותם עליה.״
חקירות הקופה הקטנה
של משרד־הגיטחון
השבועות הארוכים בהם הושמעו עדויות
ארוכות, שברוב המקרים חזרו על עצמן,
דחקו את דיוני ועדת ויתקון, ועדת ה חקירה
החוקרת בעסקי חברת נתיבי־נפט,
לקרן זוית. זרקורי ההתענינות של דעת
הקהל, שכוונו אל דיוני הועדה בתחילת
ישיבותיה, הופנו לנושאים אחרים.
השבוע, בעת עדותו של עד משני, ש מלכתחילה
לא ייחסו חשיבות לעדותו,
נפלה בפעם הראשונה פצצה בדיוני הועדה,
ונחשפו בה גילויים שלא היו ידועים עד
כה בקשר לעיסקות המפוקפקות שעשה
מנכ״ל נתיבי נפט, מוטי פרידמן.
היה זה בעת עדותו של עורך־הדין אליהו
מירון, מי שהיה בשעתו ממנהלי חברת
הקידוחים הזרה מידבר, שקיבלה מממשלת
ישראל זכיון לחיפושי נפט בסיני.
תוך כדי עדותו של מירון, התגלה עוב דה
מדהימה: שחברת מידבר שילמה ב עקיפין
סכום של כ־ 98 אלף דולאר למוטי
פרידמן, בנוסף על 700 אלף הדולאר ש שולמו
תמורת הציוד. החברה עשתה
זו בצורת ויתור על חוב של מוטי פרידמן

הנשיא ג׳ונסון(עם לוי אשכול)
אמברגו אמריקאי
פרופסורים בלתי מוגדרים, בראשותו של
הפרופסור לכלכלה דן פטנקין, אל ראש־הממשלה
גולדה מאיר. באותו מיברק הבי עו
אנשי הקבוצה את דעתם, כי לפי מיטב
הכרתם אין ממשלת־ישראל ממצה את כל
האפשרויות להשגת השלום.
במיטב המסורת הסטאליניסטית החל ה מסע
המאורגן, שנועד להפנות את זעם
ההמון כלפי הפרופסורים. תחילה יזמה
קבוצה פעוטה של פרופסורים מאנשי ארץ־
ישראל השלמה מיברק נגדי לגולדה. חב רי
תנועת הצופים בירושלים, הנמצאת ב חסות
מפלגת העבודה, פתחו מייד בפטיציה
של בני־נוער, שלחו לגולדה את העצומה
בה נאמר, בין השאר :״אל תלך הממ שלה
שולל אחר הבטחות מינכן חדשות

העולם הזו! 1794

למידבר בסכום זה. הגדיר עורך־הדין מיכה
כספי, פרקליטו של הגיאולוג דוד ניב ב דיוני
הועדה, את טיבה של עיסקה זו,
לדע תו :״זה היה פשוט שוחד לפרידמן.״
מי נהנה מהריבית? למירון היה
הסבר אחר בהקשר לסכום זה. כאשר נית נו
למידבר הזכיונות לקידוחים בסיני, גי לה
מירון, היא התחייבה לתרום 150 אלף
שדה־לבניית
דולאר
למשרד־הבטחון
תעופה 50 .אלף דולאר שולמו על החש בון.
כאשר נפסקו פעולות מידבר בארץ,
היא נשארה חייבת 100 אלף דולאר על
חשבון התחייבותה, ומשרד־הבטחון עמד
על כך שההתחייבות תבוצע.
תמורת הויתור על חובו של פרידמן ל-
מידבר, היה פרידמן צריך, אליבא דמירון,

להחזיר סכום זה למשרד־הבטחון, כהשלמת
ד,התחיבות לתרומה לשדה־התעופה. הכסף
שכב אצל פרידמן כמה שנים, ורק כאשר
החלו דיוני ועדת ויתקון, הוא העבירו
למשרד הבטחון. לא ברור לכיסו של מי
הלכה בינתיים הריבית, המסתכמת בסכום
של כ־ 50 אלף ל״י לשנה על סכום זה.
הדבר המזעזע בגילוי מדהים זה, לא
היתד, ההשלכה לגבי העיסקה בין פרידמן
למידבר, אלא חלקו של משרד־ד,בטחון ב פרשה.
הסתבר,
לפי העדות שהושמעה בפני ה ועדה,
כי נוסף לחלקו בתקציב המדינה,
יש למשרדיו־,בטחון תקציב נוסף, הממומן
בכספי התחייבויות של חברות מסחריות,
תמורת הקלות וזכיונות שנותן המשרד.
אין זה מתפקידה של ועדת ויתקון ל חקור
בגילוי זה. אולם הגילוי, מעורר
שאלות נוקבות, המחייבות התערבותם של
מוסדות ממלכתיים אחרים בפרשה:
ס למה צריך משרד ד,בטחון לבנות
שדות־תעופה בכספי תרומות?
• מה היקף התקציב הפרטי של משרד ך,בטחון?
9האם
יש למבקר־המדינה פיקוח על
הכספים המוזרמים אל משרד הבטחון שלא
דרך תקציב המדינה?
• מ -מאשר את היעדים להם מוקצבים
הכספים מהקופה הקטנה של משרד־ד,בט חון?

יחסי!חוץ
מיסמבי
אנדדסון הישראלי שני גילויים, שהסעירו לאחרונה את
ארצות-הברית, הוכיחו כי המימשל האמרי קאי
ניסה במכוון להוליך שולל את דעת־הקהל
בארצות־הברית, תוך כדי קידום
מדיניות כושלת ומפוקפקת ביותר.
הגילוי הראשון היה גילויו של דניאל
אלסברג, שנלקח מתוך מסמכי הפנטאגון
(משרד המלחמה האמריקאי) ,הוא חשף
סיפור מחריד של הסתבכות במלחמת וייט נאם,
תוך כדי הטעייה שיטתית של הצי בור.
הגילוי השני — גילויו של ג ׳ק אנ־דרסון,
שנלקח מתוך פרוטוקולים סודיים
מישיבות קבוצת הפעולה המיוחדת של של בראשותו
מועצת־הבטחון־הלאומי,
ד״ר קיסינג׳ר, חשף ההלטות מזיקות, ש נתקבלו
בחשאי ביחס למלחמת הודו —פא־קיסטן,
בניגוד מוחלט להסברים ד,ריש־מיים
שהוליכו שולל את הקהל.
שתי הפרשיות גם יחד דומות מבחינה
אסוציאטיבית למה שעובר בישראל בשקט
מוחלט: במשך שנים הרגילו השופרות
הרישמיים את הציבור הישראלי לחשוב,
כי הנשיא לינדון ג׳ונסון היה הידיד מספר
אחד של מדינת־ישראל. הגנרל דד,־גול,
לעומת זאת, היה השטן, שהטיל אמברגו
על משלוחי נשק לישראל, ואילו הנשיא
ריצ׳רד ניכסון הוא ידיד מפוקפק, שצריך
להתייחם אליו בשיטת כבדהו וחשדהו.
האמברגו שד ג׳ונסץ. השבוע
גילה השגריר יצחק רבין בראיון עיתונאי
דברים מדהימים בניגוד לתפיסה הרשמית
המקובלת :״עד היום כמעט לא נתפרסמה
העובדה,״ סיפר ,״שהנשיא ג׳ונסון הטיל
למעשה אמברגו — הוא קרא לכך בשם
,סאספנשך — על כל הספקת הנשק הא מריקאית
לישראל, מיד עם תום מלחמת־ששת־הימים.
אינני מדבר כאן על סירוב
לחתום על חוזי אספקה חדשים, או לחדש
חוזים קודמים. האמברגו המלא של ג׳ונסון
חל על פריטים, שג׳ונסון התחייב לספק
אותם עוד לפני מלחמת־ששת־הימים, ו־שביחס
אליהם נחתמו כבר הסכמים. ההפ סקה
נמשכה עד אוקטובר . 1967״
ליתר בטחון חזר רבין ו הדגי ש :״שיהיה
ב רו ר: כל המשלוחים, שמועדם הגיע מ סוף
המלחמה ועד אוקטובר ,1967 כולל
חלקי חילוף — הוקפאו. לא קיבלנו כלום.
מדיניות ישראל אז היתד, להסתיר עובדה
זו גם מידיעת הציבור הישראלי וגם מ ידיעת
הציבור האמריקני.״
בתשובה על שאלה ענה רבץ תשובה
ישירה ביו ת ר :״אינני חושב שהיתה זו
מדיניות נבונה, בהחלט לא!״ לעומת זאת
הוסיף השגריר בגילוי-לב צברי או פייני:
״בתקופת שלטונו של הנשיא ניכסון לא
קרה, שעוכב משלוח נשק לישראל, או
שארצות־הברית לא עמדה בהתחייבותה
לספק לנו פריט כלשהו.״
לפי פרסומים בעתונות הצרפתית הרי
גם צרפת של דזדגו ל לא מנעה מישראל,
גולדה שיטה סטאליניסטית
חלקי חילוף במשך כל התקופה למן מל-
חמת-ששת־הימים ועד היום הזה. ידיעה
צנועה בעתון, וכל הגלגל מתהפך, אבל
ללא כל השפעה על דעת הקהל. איש אינו
מתרגש. המימשל הישראלי יכול להמ שיך
למכור לוקשים לציבור באותו מחיר
ובאותה איכות.

יחסים מורחביים
ואף על פי כן :
בולוניה תתקיי ם!
הידיעה באה כאפתעה אף למקורבים
לוועידת בולוניה, שקיומה הועמד בספק.
גם הפרטים שנתלוו לאישור זה, שהובא
ארצה על־ידי שליח מוסמך, היו מעוד דים

בוועידת בולוניה למען השלום במזרח ו,תיכון
תקח חלק משלחת ישראלית רח בה.
אין זו הפעם הראשונה, שבד, יושבים
ישראלים וערבים תחת קורת־גג אחת. אך
בפעם הזאת יש משום חידוש. שכן בוועי דה
זו באים הישראלים באורחיהם של
המזמינים, שהם חוגי השמאל (בעיקר ה קומוניסטים)
של איטליה, והאיחוד הסוציא ליסטי
המצרי.
10 ישראלים. רשימת האישים ה ישראליים
הורכבה על־ידי המזמינים, והיא
נבחנת עתה על ידיהם. בכוונתם לפנות אל
אותם גורמים בישראל, הדוגלים בשלום
ללא סיפוח: ציונים ולא־ציונים, אנשי
שמאל ואחרים, ביניהם אורי אבנרי.
עד לפני כשבועיים היתד, ועידת בולוניה
שתייה במצב של קיפאון, שנמשך חוד שים
ארוכים. גרמה לכך התנגדותם של ה שלטונות
המצריים להשתתפותו של יו ״ ר
תנועת השלום המצרית, חאלד מוחיי־אל-
דין, הנמנה על חוגי השמאל הפרו־סובייטי,
איתם נמצא סאדאת בריב מאז הדחת עלי
צברי.
(המשך בעמוד )31

תמרורים
לתינוק השחקן מצפים שייקח אופיר ואשתו לידיה. לזוג בן
בגיל שש ולשייקד. שני ילדים מנשואיו
הראשונים ובנו הבכור משרת בצד,״ל.
נישאו בנוכחות ותיקי תנועת
החרות והמחתרות אצ״ל ולח׳׳י, נכדתו של
זאב ז׳בוטינסקי, בתו של פרופסור ערי
ז׳בוטינסקי ז״ל, קרני ז׳בוטיגסקי,
פעילה למען עליית יהודי ברית־המועצות,
והפיזיוטרפיסט שעלה לפני שלוש שנים
ממינסק והיה אסיר במשך שש שנים ב מחנות
עבודה בברית־המועצות, אנאטולי

רובין.

נחוג. תוך כדי טיסה במסוק כדי
לקבל את פני אשתו שחזרה משליחות
ממשלתית־דיפלומטית באפריקה, יום־הו־לדתו
ה־ 59 של נשיא ארצות־הברית רי״
צ׳ארד ניכסון שאמר לאשתו פאט, כי
״שובך הביתה, זו מתנת יום־ההולדת שלי.״
נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של הבמאי־שחקן
האיטלקי ויטוריו דהיסיקח שחגג
את המאורע בחברת אשתו מאריה מרקדר,

ויטוריו דה סיקה
שהיתר. הידועה בציבור שלו במשך שנים
רבות, עד שנישאו בצרפת• ב־ . 1968 לזוג
שני בני ם: מנואל בו ה־ 22 וכריסטיאן
בו .20

תצוגת המכוניות נערכת בכל יום

סימקה 1000
דך סנרז 4יזבל גז־־״ורידז

באולמי התצוגה של בית קרייזלר
מכשירי תנועה בע׳־מ,
דרך פתח-תקוה ,74 תל• אביב
(טל ) 36115 .בין השעות 08-• 18-

מכונית טובה
מביתטוב

סי מנן! 1689 .ל!׳ מנ 1ע 944 ססיק
סי מק ה 1006״י מנוע 1118 סמ״ק
^ 1.ז 0ו /\ 7ווזמ 7 £א ו

מנעול הגה
מפשיר אדים

4הלובים סינכרוניים
2מגיני שמש

נפטר בתל־אביב, מהתקף־לב, ב גיל
,47 מי שהיה קריין תחנת השידור
החשאית של לח״י, נתן מרפיש. יליד
פולין, עלה לארץ בגיל 10 ואחר השלמת
לימודיו החל עובד במפעל המשפחתי
לייצור רהיטים מתקפלים מרגוע. היה חבר
בית״ר ואצ״ל, הצטרף אחרי הפילוג ב־אצ״ל
ללח״י, נעצר בעת שידור והוגלה
לקניה, שם שהה עד אחרי קום המדינה.
כשחזר מהמעצר מונה למפקד בסיס לח״י
בירושלים. ב־ 1960 נתמנה למנהל מחלקת
המודעות של ידיעות אחרונות וכעבור
חמש שנים עבר לנהל את מחלקת המו דעות
של הארץ.
נפטר בגיל ,64 מנהל אוצר השיל־טון
המקומי, אליעזר הרטמן. יליד
גליציה, עלה לארץ ב־ 1933 ועבד תחילה
כפועל בניין ועם קום המדינה ריכז ב־משרד־העבודה
את העבודות הציבוריות.
עם הקמת אוצר השילטון המקומי, נתמנה
למנהלו הכללי.
נפטר בבית־חולים בקאן, מהת־קף־לב,
בגיל ,75 מי שנחשב לאחד האנ שים
העשירים בעולם, נוכאר גולבג*
קיאן, שירש והגדיל את ההון העצום
שצבר אביו מעמלות של נפט מזרח־תי-
כוני. הוא ירש מאביו גם את הכינוי מר
חמישה אחוז, שהודבק לאב לאחר שהוק צו
לו חמישה אחוזים מהרווחים של חב רת
הנפט העיראקית. בן למשפחה ארמנית,
נולד בכפר קטן בטורקיה, שבועות מיספר
לאחר היוולדו נמלטה משפחתו מטורקיה
בגלל שחיטת הארמנים שבוצעה בפקודת
שליט האימפריה העותומנית עבדול חמיד
השני. למד באוניברסיטאות בון וקיימ־ברידג׳
והחל עובד במשרדו של אביו ב טיפול
בעיסקות נפט.
נפטר בהוליווד, בגיל ,83 המלחין
מקם שטיינו, שזכה לשלושה אומקריס
עבור המוסיקה שהלחין לסרטים שונים,
ביניהם חלף עס הרוח וג׳והני בלינדח.
נפטר בניירובי, בגיל ,147 האזרח
הזקן ביותר של אזור דרוס-קניה,
מבוית אראבו, שהשאיר אחריו 103
נכדים.

יעקב

ה עולם הזה 1794

טלוויזיה

תוסתת טרמ 9על
השידור הספדד
מי שנמאסו עליו השיעמום והדילטנט־יות
של הטלוויזיה הישראלית, צריך רק
להזדיין בסבלנות. לפי החוזה עם הקבלן
המבצע, אפשר יהיה להפעיל את תחנת
הלווינים בארץ ולקלוט שידורים ישירים
מחוץ־לארץ באמצע חודש מאי 72׳ .יותר
מזה: יתכן מאד שהקבלן ימסור את ה תחנה
להפעלה חודש וחצי לפני כן. דהיי נו
— במרץ 72׳.
יש רק שאלה אחת קטנה, בינתיים :
האם תשכיל הטלוויזיה לנצל את האפשרו יות
שייפתחו בפני ה? כי מחירו של ה תענוג
הוא גבוה במקצת. מצד שני, יהיה
זה אבסורד להשקיע הון תועפות בתחנת
הלווינים ולא לנצל אותה ניצול מלא.
גורם מדרכן. ועדה מיוחדת של רשות
השידור והדואר המטפלת בנושא במלוא
המרץ, מתכננת בשלב הראשון לקלוט שי דורי
חדשות ישרים מרשת אי רוויזיון —
איגוד הרדיו והטלוויזיה האירופיים. ההצ עה
הזולה ביותר לפי שעה היא לתפוס
טרמם על השידור הספרדי היומי של סי כום
חדשות אירוויזיון, המועבר בשעות
הערב המוקדמות מספרד לאמריקה הלטי נית.
שידורים אלה, אם יימצא הסדר עם
הספרדים, יגיעו אל הצופה הישראלי ב מהדורת
החדשות של שעה . 10
הנסיון העיקרי בניצול לווין התקשורת
לשידורים ישירים ייערך בתקופת האולימ פיאדה
במינכן.
העובדה שהתחנה הירדנית המתחרה ב תחנה
הישראלית כבר קשורה בלווין תיק-
שורת, מהווה גורם מדרבן. אולם עוד
רחוק היום בו תנוצל הרשת האירופית ב מלואה.
בכל
זאת מעודד לחשוב שיום יבוא ו־גיתן
יהיה להפעיל את מכשיר הטלוויזיה
בישראל ולקלוט במי שרין את אירופה.

מא!ו! 1רי וזקלעים
גדי יגיל
ל״ברוכים הבאים״
למרות הכרזותיהם הבלתי פוסקות של
השר יגאל אלון ושל חוגי רשות־השי־דור,
על מתן גיבוי מלא למנכ״ל רשות
השידור שמואל אלמוג, הוא יתפוטר
בקרוב, ובמקומו תכהן כמנכ״ל הרשות ה שדרני
ת הוותיקה לאה פורה מנהלת
האגף לתרבות במשרד־החינוך ביחס
לשאלה מי יהיה יו״ר רשות השידור ב מקומו
של ד״ר חיים יחיל המסיים את
תפקידו במרץ 72׳ הופצו שמועות, כי
יהיה זה מי שהיה שגריר ישראל בצרפת
ד ״ ר וולטר איתן, שמחפשים לו ג׳וב,
או המישנה ליו״ר הרשות הנוכחי, הסופר
נתן שחם. אולם יוד עי דבר מניחים כי
לא זה ולא זה יקבלו תפקיד כה חיוני
לקראת שנת הבחירות, כאשר מפלגת ה שלטון
תהיה זקוקה לאיש חזק ומצוי ב עניינים,
שישלוט באמצעי התיקשורת ה עיקרי
בישראל ביד רמה ובזרוע נטוייה.
ס אחרי הגט עם אורי זוחר ניהל מפיק-
במאי ברוכים הבאים אילון גויטיין
משא־ומתן עם שלושה מנחים ידועי-שם
בזד, אחר זה. שני הראשונים נסוגו ברגע
;האחרון ואילו שמו של השלישי, שלפי ה שמועה
הוא גדי יגיל, טרם ניתן לפיר-
סוס, מחשש לעין הרע • .אגב, בתוכנית
הקרובה של ברוכים הבאים ישתתפו רד
שחקנית-הזמרת ניצה שאול, ד״ר משה
פלדנקרייז, שהעמיד את דוי ד בן־גוריון
על הראש, ושחזר זה עתה ממסע לימודים
במזרח־הרחוק בו השתלם בשיטות ריפוי
הגוף והנפש, להקת אסאקייא, שיסודה מ חברי
קיבוץ צרעה ממוצא דרום־אפריקאי
זנתיבה כן־ייהודה הפלמ״חניקית הוותי קה,
המכונה בפי הערביים בשם השד
הלבן, שחיברה יחד עם דן כן־אמוץ
מילון לעברית מדוברת. אורח הכבוד יהיה,אולי, חיים טופול • .תוכנית בידור
אחרת המוקדשת כולד, לאשה כאשד, מ־
1900 עד היום, מפיקים בימים אלה סרטישבט בסיוע צדוק צרפתי ובבימויו של
;ציון חן בהשתתפותם ש ל מרים ונכרי־

אלי, עודד קוטלר, דודו אל,חרר,
יעקב נוי, גדי אורון ורפי גולדווסר.

.את האשה הפאטאלית
דוגמנית

בעולם

קארץ דונסקי.

תציג ה
תמונת
סקוב: מנהר ..הבימה״ הפו 1נן במכולת

11111ו די ם וועווב^ם
ך! ל האזרחים שווים לפני החוק,
אך יש כאלה השווים יותר.״
אין צורך להרחיק נדוד כדי להיווכח
לבית־לגשת די באמיתות
הדברים.
המשפט המחוזי בתל־אביב, שם יורו ך פקי די
החוק ונאמניו אמת יחסית זו.
בימים אלה הוגש כתב אישום נגד חב רי
הנהלת תיאטרון הבימה לשעבר. אשר
שרף, המנהל האדמיניסטרטיבי, השחקנית
בת־עמי אלישיב, הבמאי אברהם ניניו ו מנהל
החשבונות אברהם שרף, הואשמו
בגניבת כספים מן התיאטרון, בקבלת כס פים
בפירמה ובזיופים.

יכול לתת את כתב האישום,״ היתר, הת שובה
,״קיבלתי הוראה מיוחדת ממזכיר
בית־המשפט המחוזי.״
כאן כבר עמד סגן המזכיר חסר אונים.
״תיגש למזכיר
הציע לכתב.

עצמו

ותברר

איתו,״

בצאתו מחדר הסגן הבחין הכתב בממונה
על המחלקה הפלילית כשהוא פותח בריצה
על מנת להשיגו ולהיכנס אל המזכיר לפ ניו.
ואכן כשהגיע לחדר המזכיר מצא שם

לא נותר לכתב אלא לגשת לפרקליט
המחוז עצמו, עורך־דין יעקוב קדמי, ו לשאול
מה עושה את כתב האישום לחמק-
מק כל כך.
קדמי קיבל את הכתב באדיבות ולאחר
שמיעת האודיסאה כולה, גילה רוחב לב
יחסי ואמר לכתב כי הוא מוכן להעניק
לו 15— 10 דקות של התייחדות עם התיק.
״זה יספיק לך בשביל להתרשם. יותר מזה
איני יכול לתת לך.״ כך אמר.

להפתעת הכתב ענה הפקיד כי לא ימ סור
לידיו את כתב האישום. הסיבה ש השמיע
:״החומר לא הובא עדיין לפני
שופט בישיבה ראשונה.״

נוכח הצהרת יו שר זו לא נותר לכתב
אלא לפנות לממונים. הוא נכנם אל סגן
מזכיר בית־המשפט המחוזי, עזרא ברוך,
ושטח לפניו את העניין. בשמיעה רא שונה
הסכים הסגן מייד לדברי הכתב.
״זכותך כעיתונאי,״ אמר ,״לעיין ולהעתיק
מכתב האישום.״
סגן המזכיר ביקש להכניס את הפקיד
לחדרו ושאלו לפשר מינהגו .״אני לא

המום מן התפנית הבלתי צפוייה, מיהר
הכתב לקבץ את המטבעות. חצאי הלירות
נידרשו להפעלת ד,אוטומט לצילום מיסנד
כים, שנמצא בפרקליטות המחוז.

״אני נורא מצטערת,״ הודיעתהו המז כירה
בבושת פנים ,״אני לא יכולה לתת
לך את כתב האישום. קיבלתי הוראה,״
היא הוסיפה בלחש.

עם היוודע הידיעה על הגניבה הבימ תית,
פנה הכתב אל הממונה על המחלקה
הפלילית בבית־המשפט המחוזי, ישראל
לוי. הוא ביקש לקבל מן האישיות הנדונה
את כתב האישום שהוגש נגד הארבעה.

על כך ענה הממונה על המחלקה הפ לילי
ת :״אם פרקליטות המחוז רוצה ל הדליף
חומר לעיתונאים, שידליפו. אני

בהגיעו לפרקליטות המחוז פנה הכתב
בראשונה לאחת המזכירות וביקש לצלם
את כתב האישום. התשובה המפתיעה:
״גש, תכין לך כמות רצינית של חצאי
לירות, יש בתיק 50 עמודים. אני אכין לך
בינתיים את התיק.״

כתבנו חזר בכיסים הומים מצלצלים, ו התייצב
אצל המזכירה הגואלת.

כתב העולם הזה לענינים פליליים, מרסל
זוהר, עיתונאי שכתבי אישום הפכו אצלו
לעניין שבשיגרה, גילה לפתע כי בית-
המשפט צופן בחובו הפתעות אפילו עבורו.

הכתב, שנוהג כאמור לקבל כתבי אי שום
מידי יום ביומו, הביע את תמה,ונו
על היחס המשונה והחדש. מה עוד ש כתב
האישום הוגש ב־ 7.1.72 ומאז ועד
לאותו יום פורסמו חלקים ניכרים מכתב
האישום בעיתונות.

סליל הביורוקרטיה התגלגל הלאה וה כתב
בעקבותיו.

מצב עניינים זה מותיר בגדר סתומות
שתי קושיות חשובות.
מודעת היא כי פומביות המשפט חינו
עיקרון מקודש. והדברים אמורים בכל של בי
המשפט, כולל הגשת כתב האישום.

כת־עמי אלישיב
האם הכל שווים בפני החוק 7
את הממונה,
ד,מיקרה.

כולו

נילהב מהסברים

אם כך למד, העלמת כתב
דווקא?

לשאלתו של הכתב בדבר כתב האישום
ענה המזכיר, אברהם מטלון, כי אינו ניתן
לעיון. בכך אישר את טענת הממונה על
המחלקה הפלילית.
עם זאת ציין בפני הכתב אפשרות נוס פ
ת :״גש לפרקליטות המחוז ואם הם
יאשרו לך תוכל לעשות בכתב האישום
מה שתרצה.״

אישום זה

כמו כן, ידוע לכל כי על העיתונאי
חלה חובה משפטית של דיווח מדוייק. נא מר
מדוייק, ומה רחוק מגדר דיוק מאשר
התרשמות ג רי ד א?
ומכאן המסקנה כי פרקליט המחוז הציע
למעשה לכתב לבזות את בית־המשפט.
שכן מהצצה של דקות מספר בתיק עב
כרם ניתן באמת להתרשם בלבד. דיווח
מדוייק ומפורט ודאי שלא ניתן להפיק
מכך.

כוכב הקורנ1ע
הישראלי שחזו
דאזזהנח מסברד,
בה ניבב לצו
שלוש בחביות
עוומות לחלוטין
מצהיר:

מווחת העמל

ואכן היה על מה לעבוד. כך נראה
ברקן בהפסקה של צילומי סירסו
האחרון. בסרט הוא מגלם גבר, הנקלע לאי בודד המאוכלס בשלוש

נקבות יפהפיות ותאוותניות. רגליו של ברקן נחות על ברכיה
הרכות של אחת משלוש זוללות הגבה השחקנית אנדראה הראו.
״אני רחוק מלהיות כוכב זוהר,״ הוא נוהג לומר בארשת מבוכה.

איוהת!0171111₪

צ׳דלסבהנסון

הישראלי,
|זהו הכינוי
שהודבק לברקן בעיקבות סרטיו האח רונים.
משירד זקנו של לופו נתגלו הפנים.

ך * יה היה שחקן שגילם תפקיד
1 1עגלון מזוקן בשם לוטו. התפקיד
מו לא היה רע במיוחד, אך הוא היה
קן. והזקן העבות הסתיר את דמותו
מיתית של השחקן.
אד כמו בכל האגדות באה לבסוף ה פייה
טובת הלב, היא מלכת הכביש ה ידועה
בציבור, וחשפה את דמותו האמי תית
של הנסיך אשר התגלגל בעגלון.
יהודה ברקן. שיער חום מתולתל, עיני שקד
באותו גוון 180 ,סנטימטרים קלסיים ו־27
שנים טובות. הוא נולד בנתניה והתבגר
בלהקת פיקוד צפון.

עצ מזו

עיווס מקצועי

מפגין יהודה ברקן בסרט כץ
וקרסו .״יש להתייחס לסצינות
האהבה כאל עבודה שיש לבצעה. אני לא חש שום דבר אישי אל

הפרטנרית שלי, אפילו בקטעים הלוהטים ביותר.״ גם לאחר שעות
ההסרטה אין ברקן נוטה לקיום יחסים קרובים עם שחקניות
באותו סרט. בתמונה הוא נראה לצידה של ציפי לוין.

^ ני מטכעי ביישן,״ מצהיר ברקן
במבט מושפל ומסמיק קמעא .״עיס־קי
הבידור הכניסו בי קצת ביטחון עצמי,
אך אני רחוק מלהיות כוכב זוהר.״
״אני אוהב דברים יפים ונהנה לראותם
סביבי. אך מכאן ועד לרדיפה אחרי חתי כות...״
״אני
מסתפק בהחלט בעדנה לב שהיא
הדבר היפה ביותר שיש לי בבית. לפני
עדנה היה הסיוט הגדול ביותר עבורי ל התחיל
עם בחורה. לא ידעתי איך לפתוח
ובמה להמשיך. תמיד הייתי מסמיק במקו מות
הפחות מתאימים.״
״החבר׳ה היו מרחמים עלי ומכירים לי
בחורות. וכשהיה מגיע לתכלית, הייתי
ממלמל את שמי, אומר יפה נעים מאוד,
וניסתם לשארית הערב.״
״כיום למדתי לחפות על ביישנותי ה כרונית
בעזרת הומור. עדנה עוזרת לי המון.
היא מעודדת אותי.״

״לפעמים כשאני עומד על סף התפוצצות
אני לוקה את ה־4 ן 8 .ספורט הלבנה
שלי, ויוצא לחרוש את הכבישים. שם אני
נרגע וחוזר הביתה בלי מטען ההרס.״

מסטינג. יש לי מלחמות אינסופיות עם
עדנה על־כך. גם היא מוכנה לאכול מתוך
מסטינג אבל בתנאי שהוא יוגש על מפה
צחורה בבית־מלון מפואר.״

״אני מתבודד מטבעי,״ ממשיך בר גדולות. ומסיבות רעש
״שונא

מתעב
עניבות, חליפות ומאכלים מסובכים.
אני אוהב להיות בחוץ וחופשי מכבלים.
לטייל, לי שון בשקי־שינה ולאכול מתוך

״אני אוהב דברים בסיסיים, הרבה בשר,
לישון טוב ולנסוע הרבה. תענוגות פשו טים
ומשביעים. באשה חשובים לי בראש
וראשונה העיניים אחרי זה כל הייתר.״
״מאז הלהקה הצבאית עברתי כבר הר־

במדינה
(המשך מעמוד ) 27
נראה שלחץ סובייטי הוא שהניע את ה מצרים
להסיר את התנגדותם לשיתוף
מוחי־אל־דין בוועידה.
תנופה לשלום. בחודש הבא עומד
להתכנס בבולוניה הוועד המכין של ה ועידה׳
שתיערך כנראה באביב.
ועידת בולוניה אינה אמורה להיות במה
לקבלת החלטות. בדרך זו מבטיחים ה מארגנים
את עקיפתם של מכשולים, ה עלולים
להביא לפיצוצה.

אביצדק. ל ו תפנה אליהם!•
רשום כאן דבר! ״

אצלנו לא

השבוע, כשפתח קלפר יומון׳ קרא
על התמוטטות בנק אגודת ישראל. זיעה
קרה כיסתה אותו.
עכשיו החל מבין מדוע משכו אותו
בתירוצים, הרגעות והסברים מפוקפקים.
ביום ראשון הגיע מנתניה לתל־אביב,
ניסה להבין בבנק לאומי — אשר נטל
תחת חסותו את בנק אגודת ישראל —
מה עלה בגורל פקדונותיו.

עם זאת אין ספק שוועידת זו תהיה
מיפגש חשוב של ישראלים, ערבים וחו גים
אירופיים, הדוגלים כולם בפתרון מדי ני
לסיכסוך הישראלי־ערבי, תתרום לשי פור
האווירה ותתן תנופה לפעילותם של
חוגים שוחרי־שלום ולרעיונותיהם.

!בנקים
לאן הלך
הכסף?
משה קלפר מברוקלין עומד בפני תעלו מה:
מה קרה לאלפיים הדולר שהשקיע
במניות בנק אגודת י שר א ל?
כספו הושקע בבנק באמצעות מפלגת
אגודת ישראל. אך רק לאלוקים פתרו נים
היאך יוחזר לאיש כספו — לפני
ימות המשיח.
הודעה בשרה משווייץ. ב1965-
פנה עסקן־המפלגה, הרב בסר, אל צאן
מרעיתו בברוקלין, ביקש כי יעזרו למי מונו
של הבנק בארץ על־ידי רכישת
מניות. קלפר, מלצר במקצועו, היה בין
עשרות היהודים בארצות־הברית שנענו
לבקשת העסקן ומסרו לידיו צ׳קים כש רים
למהדרין, בסכום של אלפים דולרים.
בתחילת 1966 קיבל חיים קלפר הודעת־בנק
האומרת כי לזכותו התאספו דיווידג־דות
בסך 65 דולר. ההודעה היתה כשרה,
אלא ששם הבנק המודיע לא היה דווקא
בנק אגודת ישראל — אלא בנק סיפיקו
בציריך שבשווייץ. כשפנה קלפר לבסר
לשאול לפשר הדבר, הרגיעו הרב המכו בד
באומרו כי אין מקום לדאגה. בנק אגו דת
ישראל, ברצותו לדאוג לרווחיות מפ קידיו
— מחזיק חלק מהכספים בשווייץ.

חגנוהסנס׳

כזה הוא על הבד. היתגלנזות קוטל הנשים. בעיניו החתו ליות
ובעקימת שפתיו הוא מפיל אותן בצרורות. לא כן
במציאות. ברקן הוא גבר של אישה אחת. עדנה לב. בתמונה עם אפרת לביא בכץ וקרסו.
בה. הסרט הראשון שלי היה הפריצה ה גדולה.
תיכף אחריו עשיתי את לופו שהצ ליח
לא־רע. ואז באה מלכת הכביש והיא
העלתה אותי למעלה והוציאה אותי ל-
חוץ־לארץ. עשיתי אחרי זה את כץ וקרסו
ונסעתי מייד לספרד להסריט סרט בשם
לו הייתי רובינזון. בסרט אני משחק כגבר
יחיד לצד שלוש יפהפיות, שתיים גרמ ניות
ואחת צרפתייה.״

הווני 1ווו העידו

בתמונה מתוך סירטו האחרון לו הייתי רו־בינזון
שהוסרט בספרד לפני חדשים מספר.

ך* רעיון הוא חיים על אי־בודד עם
| שלוש נשים צעירות שלא ראו גבר
כמה שנים טובות. עם כל הביישנות שלי,
העירום השופע בסרט לא הביך אותי ב מיוחד.
כבר בסצינות העירום עם גילה
אלמגור במלכת הכביש, למדתי להתייחס
לעירום כאל משהו ששייך למיקצוע.״
״באשר לעתיד. אני מתחיל עכשיו ב הכנת
סרט לפי תסריט אותו כתב משה
הדר. הסיפור מבוסם על מעשה שהיה.
סטודנט צעיר מכר מזרעו לבנק הזרע.
מאוחר יותר הוא נפגע בתאונת מטוס והו פך
אימפוטנט. אז הוא מתחיל בחיפושים
אחר האישה שהופרתה בזרעו.
״בסוף פברואר אני נוסע לשבדיה ל-
הסרטת סירטו של מנחם גולן השמש מ עבר
לגבול. הסרט דן במשפטי לנינגראד
וישתתפו בו גם קורד יורגנס ולורנס
הארווי.״
״כשאחזור מצפה לי הסרטה נוספת. סרט
של יואל זילברג, סיפור אהבה על טייס
המתאהב באשת חברו לטייסת.״
״ביוני השנה אני מתחיל עם פשנל ב ערב
רביו ברנשים וחתיכות, בו אגלם או תו
תפקיד שגילם מרלון ברנדו בברודווי.״

עברה עוד שנה, וקלפר קיבל הודעה
נוספת, גם היא מהבנק בשווייץ, כי לזכות
חשבונו נתווספו דיווידנדו ת בסכום של
158 דולר. בשנת 1967 היתה שתיקה כל לית,
וכל הודעה לא הופיעה, אך שנת
1968 הביאה שוב הכנסה, הפעם 157 דולר.
אכל במשפחה. בפגישותיו המיקריות
עם הרב בסר בניו־יורק, שאל קלפר מתי
יועברו הכספים לבנק אגודת ישראל ב ישראל.
קלפר התכונן לעלות ארצה, רצה
לדאוג לרכושו וכספו. הרב בסר הרגיעו
באומרו כי הכסף ב שווייץ רשום בספרי
חשבונות הבנק בישראל, יועבר ארצה
בכל עת שתהיה רצוייה למפקיד.
ב־ ,1970 לאחר שלא קיבל כל הודעות
בנקאיות מזה שנתיים, הגיע קלפר ל ישראל
כתייר. ראשית קנה מיגרש, שנית
התעניין בדבר דירה, שלישית — פנה
אל בנק אגודת ישראל בבקשה להעמיד
לרשותו את כספו.
כאן התקבל על-ידי מנהל בשם אביצדק.
זה בדק בניירות שבידי קלפר, אמר כי
הכל שפיר ותקין, והכסף יעמוד לרשותו
בעוד חודשים אחדים. קלפר רצה אח
כספו בו במקום.
אביצדק הבטיח כי הדבר יעשה.
קלפר, שהריח כבר שיש סכנה לאיבוד
כספו, התכונן לחזור ולדר שו כעבור שבוע.
אך באותו יום קרא בעתונים שמשפחת
אביצדק איבדה את בנה. כיהודי דתי,
בעל לב חם, החליט לדחות את העניין
למועד מאוחר יותר, הוא חזר לניו־יורק,
החל מחסל את ענייניו שם, ובסוף ספטמבר
1971 עלה ארצה עם אשתו — כעולים
חדשים.
כשפנה אל הבנק, התברר כי אביצדק
נעלם ואיננו. כל אדם אליו פנה בענין
חשבונו, ביטל את פנייתו באומרו :״אבי־צד
ק? כל כסף בו טיפל ירדלט מיון!״
קלפר פנה למנהל שני בבנק, אחד בשם
אלכסנדר. תגובתו של ז ה :״מה אתה
רוצה מ מני? בכסף שלך טיפלו בסר ו־

מפקיד קלסר״
אלוקים

נתן, הבנק לקח

אנשי בל״ל עמדו מחוסרי-אונים: אם
הכסף לא נרשם בספרי בנק אגודת ישר אל
— אין תקווה לגלותו.
פשעים הומור
של שודדים
בשני מקומות סמוכים ב־ 13 לחודש זה,
בתל-אביב, הושמה מישטרת-ישראל ל צחוק
קבל אזרחים ושודדים.
בשדרות הר־ציון 106 פרצו ארבעה שו דדים
רעולי פנים לסניף בנק לאומי, הרי קו
את הכספות ונימלטו. השעה חיתה׳
9.30 בבוקר. המקום המשמש מרכז תע שייתי,
המה פועלים. שתי עובדות שהט רידו
את השודדים פחות מכל.
ברחוב העלייה 88 בוצע בו ביום שוד
נוסף. הקרבן הפעם — כספת בנק למלאכה
שבמקום.
סך הכל הרווח ליום העבודה הגדוש —
42 אלף לירות ישראליות.
שוד של יו־פ־יום. מה היה סודם של
ה שודדים? מה עשה אותם מוכשרים לח מוק
לאורו של בוקר, בעוד עשרות שוט רים
מזויינים דולקים בעיקבותיהם בניידות.
תשובת רב־פקד עמום אריכא, דו בר
מישטרת מחוז תל־אביב :״לא היה שום
חידוש בפעולות השוד הללו. השודדים
פעלו כרגיל.״
והמשטרה, הגם היא פעלה כ רגי ל?
אודות השוד בבנק לאומי ניתן לומר כי
המשטרה קיבלה מידע כמעט מוקדם. שני בחוץ פועלי בית־חרושת סמוך עמדו
כשהגיעו השודדים במכונית מדגם טריונוף.
שלושה שודדים ירדו מן המכונית לעבר
הבנק, הרביעי שנותר לאבטח, הורה באק-
(המשך בעמוד )32
אגודת־ישראל ברחוב
בנק
* לפני
ליליינבלוס ,31 תל־אביב. שם הבנק מכו סה
בשלט־בד של בנק לאומי.

במדינה
(המשך מעמוד )32
דחו לשני הפועלים שבחוץ להסתלק לתוך
בית החרושת.
השניים צייתו בשמחה, אך משנכנסו
מיהרו לטלפן למישטרה, ולהודיע על
השוד.
שודד עצבני. מירווח הזמן שנותר ל שוטרים
התארך בשל משקפיו של מנהל ה בנק
ששכח אותם במגרה, עובדה שמנעה
ממנו את מציאתם של מפתחות הכספת. רק
לאחר שאחד השודדים איבד את סבלנותו
ונעץ כדור בריצפת הבנק, נזכר המנהל
היכן הטמין את משקפיו ופתח את הכספת.
כל העיכוב הנ״ל הביא לשוטרים תועלת
מפוקפקת. הם הגיעו כאשר החלו השודדים
לעזוב. מרגע זה ואילך הפך העניין ל־מירדף
מכוניות שהסממן היחיד שנעדר
ממנו הוא הירי בגלגלי המכונית הבורחת.
כאשר נשאל דו בר המשטרה מדוע לא
פתחו השוטרים באש, למרות שבמקרים
אחדים התקרבו למכונית השודדים ל מרחק
מטרים ספורים, ענה :״השוטרים
לא רצו לפגוע בעוברים ושבים ברחוב.״
והסוף כאמור: הכסף עם שודדיו נותר
בצידו האחד של החוק בעוד שוטרי יש ראל
וניירותיו נותרו הרחק בצידו השני.

דרכי אדם
מה שבטוח —

הרשו לעצמכם את הטוב ביותר !

היפנחה

הזמינו כבר היום חדר זוגי לליל כלולותיכם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
כל זאת במחיר של — 75.ל״י יי•
כתבו או צלצלו ל״דורית״ ,טל 445111 .מלון
שרתון — תל־אביב ותקבלו אשור בדואר חוזר.

יו ם

נוסף

(כולל

ארוחת

בוקר)

( )8מל ! 1שר הון -תלאביב יי

>כ 1דלהעברה )

( כו ל ד העברה)

עשה 1*7־ מנהג 7ן ב 1ע -
מלא טו טו כלשבוע !

מומו7חסת3ק בשעט
גרב1נים• גמישונים
ארכונים אקסטרונים

בסריגת מיקוומש
מארינת ימיס

אברהם הנגבי הופרע משלוות הצהריים
באחד מימי השבוע שעבר כשאחד אלי
ואהל צילצל לביתו, הציג עצמו כיועץ
לביטוח־חיים, וביקש להיפגש עימו. תחי לה
הודיע למטלפן כי אין לו כל כוונה
לבטח את חייו. הוא עדיין צעיר, אין לו
כסף מיותר, ובכלל אין בכוונתו למות
בקרוב.
אך משהו בקולו של המטלפן שיכנע או תו
להסכים לפגישה וכבר למחרת היום
ביקר אותו ואהל בדירתו.
סיפר מאוחר יותר הנגבי, שותף בבית-
מסחר קטן, שהשתחרר מהצבא לפני כמה
שנים בלבד :״בכלל לא רציתי לבטח אח
עצמי. לא היתד. לי כל כוונה כזו. אין לי
כסף. לא מזמן התחתנתי. אין לי ילדים
ואני לא צריך לדאוג לאף אחד. אני לא
יכול להסביר זאת אבל הקול שיכנע אותי.
אמרתי לעצמי אני אשמע במה העניין
אולי בעוד כמה שנים אבטח את עצמי.
אמרתי גם לואהל שלדעתי הוא מטריח את
עצמו לשווא.״
אלי הופיע לפגישה כמתוכנן. אחרי
שעתיים וחצי מתחילת הפגישה יצא מדיר תו
של הנגבי כשבתיקו חתימתו של הנגבי
על־גבי הפוליסה.
ריפוי בהיפגוזה. אלי ואהל, צעיר,
שחרחר, גבוה, בעל שיער חום מקורזל,
בן ,29 התפרסם לראשונה לפגי שנתיים
וחצי, כאשר הואשם בעיסוק ברפואה ללא־ר
שיון. בפרוט כתב האישום שהוגש נגדו
נאמר עליו שעסק ברפואה באמצעות
היפנוזה.
בעת המשפט התברר כי את הקליניקה
של אלי פקדו מאות פציינטים שביקשו
את עזרתו. ספרים שכתב ואהל על הנושא
ממשיכים להימכר עד היום למרות שעליו
הוטל איסור לעסוק בריפוי לפי שיטותיו.
כאמור הואשם אלי בבית־המשפט בעי סוק
ברפואה ללא רי שיון ושלושת השופ טים
פסקו לו מאסר על־תנאי.
כיום עוסק אלי ואהל בביטוח־חיים. מע טים
הם האנשים היודעים שהצעיר רד
משכנעם בקלות כה רבה, יכול לשלוט
באנשים באמצעות היפנוזה.
מספר אלי :״קשה לתאר כמה פסק
הדין פגע בי. לגבי ההיפנוזה היתד. לא רק
מיקצוע. ההיפנוזה היתד. גם תחביבי, חיי,
והשטח היחיד שענין אותי באמת משחר
נעורי.״
המקצוע האסור .״התחלתי לעסוק
בהיפנוזה בגיל . 17 הייתי תלמיד תיכון.
באחד הימים בדרך לבית־הספר מצאתי על
אחת ממדרכות תל-אביב ספר י שן וקרוע
שכותרתו היתד. היפנוזה. הרמתי אותו
מהרצפה. למרות האנגלית הדלה שלי אז,
קראתי אותו בנשימה אחת.
כל אותו יום הייתי שקוע בספר. למחרת
לא הלכתי לבית־הספר. שוטטתי בין ה ספריות
השונות בתקווה למצוא חומר נוסף
על הנושא. מאז הפך הנושא למרכז עיסוקי.
אם היו מטילים עלי איסור לעסוק ב היפנוזה
באופן מקצועי הייתי נפגע פחות.
(המשך בעמוד ) 34

העולם

הזה 1794

מוטבשתמשוך

350^ 0 1 1

וזים עם בן״זוגך יש־ת&רו
בחיק הטבע. ב-
סוף השבוע צפוייה לך
פגישה נעימה מאוד עם לביאה מקסימה.
את בטחונך העצמי בגלל
אל תאבד
קשיים שטחיים /ותן אמון בידידים ש הוכיחו
את עצמם בעבר. הפסק לשחק
בקלפים. זה מביא נזק חמור לעצביך.

נסי לנהוג בחסכנות.
לבזבז אפשר גם בש בועות
אחרים, אבל
רק השבוע לא. הקלה
מסויימחי בעבודה, מ לווה
בטיול, יכולה
לפתוח בפניך אופקים
חדשים. היזהרי ממזי-
מה שחורשת נגדך חב 21

20 ביוס
רה מדומה. גלה יותר אותך עירנותלסובב
— אתה מאבד את הקשר עם החברה
ועם המציאות היום־יומית מסביבך.

בחיי האהבה צפויים לך זעזועים אשר
לא ינעמו לך, אך למר-
^וו ן>*^:יי< 1ן 8ן ן 8בה המזל, יסתדר הכל

הידידות החדשה שגי לית
תלך ותיפרח ל משהו
נפלא. אף אס
תרצי, לא תוכלי לקל קל
אותה. אתה בן שור,
התכונן לנסיעה ארו כה.
היא תוסיף לאי שיותו.
ואם תרצה, גם
לכיסך. קינאה של חבר
לעבודה לא תצליח לש בש
את דרכך. סיכסוכיו
שלך יתנו דווקא לך את
ייחשלווהבומים
הג׳וב עליו חלמת. חתול שחור עבר בין
ביניכם התקלקלו. שני־שניכם
והיחסים
מתביי אך
כד, על מצטערים לס שים
להודות בכך. היה גבר והודה.

אל תניח לדמויות מן העבר להטריד אותך,
והיזהר במיוחד מנערות
היסטריות. אל תתן ל־עייפותך
הכרונית להש תלט
עליך, כי תזדקק
לכל מרצך, אם רצונך
להצליח ברומן החדש.
למרות נטייתך לשבת
בבית — צא לבלות,
ותפסיק, בשם האל, לד אוג
כל הזמן לעסקים.
השבוע תפגשי אותו.

נות שאתה מגלה כלפי
חבריך לעבודה, יגרום
לסיכסוך די חמור. אל
תייחס חשיבות יתר
לדברי ידיד ותיק שית-

הסיבה להתקפה היא
בת קינאה. פשוט ייפתר.
הסיכסוך זה שבוע
חילת

בת קשת, מצפה השבוע הפתעה לא־נורמאלית.
דווקא מאדם אשר ממנו לא מדוע ציפית לכלום.
אינך מאמינה לבן זו־ג
ך? הוא אוהב אותך.
למרות שהוא משחק
את התפקיד של ה קשוח,
ליבו שייך לך
ורק לך. מחלה קלה
עתידה לפקוד אותך
לקראת סוף השבוע. 08388391 הימנע מיציאות רבות
מהבית בעיקר בערבים.
אתה יכול לחלות שוב ולא תצא מזה בקלות.

₪1חיון

בדוק היטב כל הצעה
המגיעה אליך, ולך על
בטוח. אל תסכן את מה
שבידך למען עיסקות
מפוקפקות, המבטיחות
רווח רב מכדי להיות
הגיונית. השבוע תזכה
להצלחה רבה אצל ה מין
השני. היזהר מ בנות
בתולה וטלה. בת
סרטן — הזהרי מתאו מים
ומקשת. יחסי הידידות שלך עם הגבר
הנשוי ייהפכו לאהבה. הזהרי לא לאבד את
הראש, ואל תעזבי ידידים ישנים ובטוחים.

למה

מתבטלת ז

באופן טבעי. אל תפ חד
מחבריך לעבודה — חם לא יכולים
לשים לך רגל אפילו אם ינסו. נסיעה של
אדם קרוב תביא לתוצאות טובות. צרות
עם מס הכנסה יגרמו בסופו של דבר
בפתרון מתקבל על הדעת לטובתך.

אם יהיו לך הפתעות
השבוע, חן יהיו כולן
טובות. סוף סוף, אחרי
היסוסים, תגיע להח לטה
חשובה. השתדל
להוכיח את אחריותך
ואת כשרונותיך. צא ב סוף
השבוע לטיול ב אוויר
החופשי. יש להי זהר
מהצטננות. אתה
מאוהב — ואם תתמיד
באהבתך, אתה נמצא בדרך הנכונה לקראת
האושר שאתה זכאי לו כל כך. שים לב
לידיד גבה״קומה, שאתה מעריכו כאדם נבון.
אל תשמע לעצותיו השבוע, הן יכשילוך.

אהבה מימי ם עברו תזכה אותך במתנה
בלתי צפוייה ומעניינת.
רא שון ייפתרו ביום כמה בעיות״עסקים ש הטרידו
את מנוחתך
האחרונים. בחודשים אבל בתנאי שבשלושת
הימים הראשונים של
השבוע תשקיע מלוא
מירצך בעמל. השכימי
קו ם: ברא יו טו, ברא
פרנסתו — אבל גם
לפני שעות הצחריים.

אס הוא לא מגלה את אהבתו,
סימן לאדישות אלא
לביישנות. בת דלי, צי פיותיך
לא תבאנה ה שבע
על סיפוקן, חסכי
ואל
לך אתהאכזבה
תחכי לכלום. צפוי לך
שבוע של חשבון נפש
ואי מנוחה. יחס ידי״
דותי בלתי צפוי ישפר
את מצב רוחך והעתיד
ייראה לך ורוד יותר.

אין זה

דגיגה — ,הרפתקה רומנטית קצרה באו ״
תחביב חדש המשותף לך ולרבים
מבני חוגך יעניק עניין
ותוכן ל חייך ויוציא
אותך מהשיעמום ממנו

רב. השבוע יעמוד ב
דתיים,
רכישת ידידי ם
חדשים ו הידוק מחדש
של קשרים שהתרופפו

זה מכבר. השבוע אי דיאלי
לחופשה שאתה
מהסס לקחת, סע למקום שקט, תופתע.

במדינה
(המשך מעמוד )32
זה לא היה פוגע בי כמו שפגעה בי העובדה
שנאסר עלי העיסוק ברפואה ללא ר שיון
כפי שהם הגדירו זאת.
תקופה ארוכה הסתובבתי בלי מעש.
עברתי להתגורר עם בני שנולד בזמן ה משפט
ועם אשתי אל הורי. לא מצאתי ל עצמי
מנוח.
ניסיתי לעסוק בכמה מקצועות שלא
ענינו אותי אך באף מקצוע בו לא יכולתי
להשפיע על אנשים לא נקלטתי. העבודה
שם פשוט לא עניינה אותי.
פוליסת ביטוח סוגסטיבית. באחד
הימים הגיע לביתי צעיר בגילי, שניסה
למכור לי ביטוח־חיים. לא היה לי כל
מושג בביטוח אך לפתע התפרצתי בצחוק.
לסוכן אמרתי שנזכרתי בבדיחה, אך הסי בה
האמיתית שבגללה פרצתי בצחוק הי תד,
עמוקה יותר. הוא כלל לא ידע איך
לנסות ולהשפיע על אנשים. הוא פשוט
לא הבין איך עושים את זה. למרות שלא

מהפנט ואחל (י מין)״
מתגבר על פחדיה

1 6ו1¥0₪ווו0
מראה חדש לעינייך

פורום -יחסי עיבור

בהט מולכו

תעדיפו! המנויים של ר־ה־חיד״א-ך^ז החל לשנה בלירות

ל !/2-שנה
מחיר העיתון

דמי המנוי בארץ

לבל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות-הברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
למקסיקו ופגמה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד
הוצאות משלוח

מחיר העיתון
הוצאות משלוח

82 = 12 + 70
87 — 17 + 70

37־4־ 43 — 6
46 = 9 + 37

115 — 45 + 70
106 = 36 + 70
146 - 76 + 70

60 — 23 + 37
55 — 18 + 37
75 — 38 + 37

— 105
= 100
= 135
— 150
150 175 170 205
220

90 87 105
112

ידעתי דבר בביטוח יכולתי ללמד כל
סוכן־ביטוח ותיק פרק בהילכות שיכנוע
אנשים.
למחרת התפטרתי מעבודתי, פניתי לאחת
מחברות הביטוח והצעתי עצמי כסוכן. הצי עו
לי לעבור קורס של יועצי ביטוח־חיים.
קיבלתי את ההצעה. ידעתי שכל מה שעלי
ללמוד הוא את החומר המקצועי בלבד.
למען האמת, בהתחלה לא היתד, לי כל
כוונה לנסות ולהשפיע על אנשים באמצ עות
היפנוזה. גם עכשיו אינני עושה זאת
בצורה מודעת. לפעמים אני מוצא עצמי
מפעיל חלק מאותן שיטות עליהן כתבתי
והירציתי. שיטות המבוססות כולן על
היפנוזה.
החזרה על אותו משפט פעמים מספר,
הינח אחת השיטות הנהוגות בטכניקה ה היפנוטית.
שיטה זו ניתנת ליישום בקלות
לצורך מכירת פוליסות ביטוח־חיים. בעצם
כל סוכן עושה את זה בלי שידע כי הוא
משתמש בהיפנוזה. אך ישנם אמצעים נוס פים
אותם הסוכן המצוי לא מכיר.
אנשים חושבים שעל מנת להפנט אדם
יש צורך להרדימו. הדעה הינד, מוטעית
מיסודה. ניתן לפקוד אל אדם לבצע פעולה
מסויימת גם כאשר הוא ער לחלוטין. לכל
אדם פחדים והתנגדויות. סוכן טוב הוא זה
המצליח להתגבר על פחדים אלו. לדוגמא,
החשש מהחתימה על ההצעה לביטוח־חיים.
אנחנו משתמשים בסוגסטיות בחיי יום-
יום. אנחנו עשויים להיכנס לחמש חנויות
על־מנת לקנות עניבה אחת, נקנה לבסוף
אבל בחנות אחת מיוחדת. מה הייחוד ב אותה
חנו תי לא נדע. קנינו את העניבה
דווקא שם משום שהזבנית הצליחה להפ עיל
את כשרונותיה במכירה. כ שרון מכירה
הוא פעולה סוגסטיבית. כלומר שימוש ב היפנוזה.
אינני
רואה כל פסול בדרכי. אני משתמש
באותן שיטות ובאותה טכניקה ככל יתר
סוכני הביטוח. רק שהסוגסטיות שלי חז קות
יותר ואני מיטיב לדעת איך להפעילן.״

לידו הצייר אליהו כדורי.

ה עול ם הזה 1794

קולנוע בעולם ואף־על-פי-כן,
העסקים פורחים
אנשי הסרטים האמריקאים בוכים ללא
הרף על ירידה בהיקף עסקיהם, אינם
מפסיקים עד היום לספר על מה שעוללה
להם הטלוויזיה, ובכלל קובעים שמצבם
רע ומר. אלא שמבט חטוף בסיכום השנתי
הקבוע של תנ״ך הבידור האמריקאי, ואריי־טי,
מראה שהבכי והעובדות אינם עולים
בדיוק בקנה אחד.
בסיכום סרטי הקופה הגדולים בכל ה זמנים,
סיכום המתיחס אומנם רק לסר טים
שנמכרו בארצות־הברית ובקנדה,
מראה שמתוך 20 הסרטים הקופתיים ביותר
בכל הזמנים 15 ,הופקו בעשר השנים ה אחרונות,
כלומר בדיוק כשכולם עסוקים
בקינות מרות. ואם לא די בכך, ארבעה
מהם הופקו בשנה שעברה 1970 כאשר
כמה חברות הודיעו על הפסדים העשויים
לגרום לפשיטת־רגל וחברת פוקס אפילו
סילקה את מנהלה המפורסם, דריל זאנוק,
בגלל מצב העסקים הכושל. בראש הארבעה
צועד, כמובן, בגאון רב סיפור אהבה, ש בקצב
הנוכחי עוד עשוי להפוך לסיפור
הצלחה גדול מכל שהיה אי־פעם. לא כל
כך רחוק מאחוריו, שדה תעופה של ג׳ורג׳
סיטון, סרט שהכנסותיו העצומות הוכיחו
שהקהל עדיין מוכן לבלוע בתיאבון רב
סופרמרקט של שמאלץ, כאשר הוא עשוי
במקצועיות ומוגש בתוספת שמות מפוצ צים
של כוכבים. שני הסרטים האחרים,
מאש ופאטון(שניהם, דרך אגב, של חברת
פוקס, והופקו עוד בזמן זאנוק) ,הצביעו
על כך שקהל שונאי-המלחמה אינו קטן
מקהל שוחרי־המלחמה, לפחות במה שנוגע
למתרחש על בד הקולנוע.
בין סרטי הקופה הגדולים של השנה ה אחרונה
נמנים עוד קיץ של אהבה, בתו
של ראיין, והחתלתולה והינשוף.
מכל המיבחר הזה קל להסיק מסקנה
אחת: יש עוד,־ ברוך השם, רבים ההולכים
לקולנוע, וטעמם עדיין מגוון כמו תמיד.
או שמא הבעייה היא שהטעם הוא כל־כך
מגוון, שאין המפיקים יודעים עוד מה עלי הם
לבשל י

תדריך
ת ל ־ א בי ב
****דקאמ רון ( ס טו דיו, איטליה) —
סיפוריו של בוקאצ׳יו בעיבוד חצוף ורענן
של פיאר פאולו פאזוליני. עדיני־הנפש
עשויים להיעלב מגילויי־עריות, כל האח רים
יתגלגלו מצחוק.
*+החטופה (תל־אביב, ארצות־הברית)
— בלש כושי גובר על עולם ה פשע,
מיתעלם מן המשטרה ומצליח לש חות
בזרם השינאה הגזעית בסרט המזכיר
את סיגנוו־הפשע של שנות הארבעים, אבל
לא מגיע לרמתו.

ירושליס
למות מאהבה (חן, צרפת) —
סיפורה של מורה שנידחפה על־ידי חברה
שמרנית לידי התאבדות, משום שהתאהבה
באחד מתלמידיה. התקפה חריפה על ה-
״קידמה״ המוסרית של משכילי צרפת.
במאי: אנדרה קאיאט. בתפקיד הרא שי:
אני ג׳ירארדו.
לידות קאזאבדכקה (ירו ש לים,
ארצות־הברית) — האחים מארקס,
אף שאינם כאן בשיאם, מספקים עדיין או צר
בלום של בדיחות מכל הסוגים במסג רת
עלילה המתקדמת בקצב מטורף. כדאי
לראות.

חיפה
טבת •טל אוהבים (אורלי,
ארצות־הברית) — נערה צמאת אהבה, חונ קת
ברגשותיה את בחיר־לבה, בסרט רגי ש
ונעים, אם כי לא מקורי ביותר. מישחק
שובה־נפש של ליזה מינלי בתפקיד ה ראשי.

*+גברת חסרת בושה (בית
רוטשילד, צרפת) — עיבוד יוצא מן הכלל
של הבמאי אלן רנה לסיפור של ברכט,
על זקנה המחליטה לחיות את שנת חייה
האחרונה, ומעוררת בכך את תרעומת כל
המשפחה. רגיש, מעודן ומשוחק להפליא
על-ידי השחקנית הישישה המנוחה, סילבי.

העולם הזה 1799

צו האופנה:
אגנו* אמריקה
סאקו וואנצטי (פאר, תל-
אביב, איטליה) — המשותף בין
מישפט סאקו־ואנצטי, שנערך לפ־ני
למעלה מ־ $0שנה באמריקה, לסרט האיטלקי החדש,
המספר את הפרשה, הוא שבשני המיקרים מתקבל רושם
של פסק־דין המושג ללא הוכחות מספיקות.
במישפט עצמו, הורשעו השניים על רצח ושוד־מזויין,
ולאחר שבע שנות עירעורים ודחיות, הוצאו להורג, שעה
שלרבים היה ברור כי הסיבה האמיתית להרשעתם היא
פוליטית (השתייכותם של השניים לאירגוני־פועלים רדי קליים)
לא פחות מאשר פלילית, ואולי אף יותר.
מונטאלדו תובע בסרט זה את עלבונם של המהגרים
האיטלקיים ואת עלבונם של חוגי״הפועלים שנרדפו, באותם
ימים, באמריקה, ובתוך כך מרים את נס הדגל האנטי-
אמריקאי, הפרו״סוציאליסטי, שהוא היום באופנה בקול-
נוע אירופי. הוא משתמש בסימון פסבדו״תעודתי, בצילו-
מים הנוטים לגוון שחור־לבן, בבימוי הכרזתי ורעשן,
והתוצאה מזכירה יותר הטפה פוליטית מאשר חוויה
דרמטית.
למזלו של מונטאלדו, הפרשה עצמה מעוררת היום
עניין לא פחות מאשר לפני 50 שנה, גם אם היא מוצגת
באור חד-צדדי, כמו בסרט זח. ומזל גדול עוד יותר הוא

וולונטה וקוצ׳יולה: סנדלר ומוכר־דגים
שמצא שני שחקנים, ג׳יאן מריה וולונטה, ובעיקר ריקארדו
קוצ׳יולח, המצליחים לעורר אהדה עצומה בתפקידי הנא שמים.
אומנם, איש מהם אינו נראה סנדלר או מוכר-
דגים (עיסוקיהם האמיתיים של סאקו וואנצטי) ,אבל הרי
אין זה הטיפול היחידי שנעשה בעובדות.

לאוהבי פופ
בלבד!
כלבים,

שוטים

ואנגלים

(פריס, תל־אביב, ארצות-הברית)
— שם משונה זה, הלקוח משיר
של דני קיי, הוא שם מופעו הענק של ג׳ו קוקר, עימו עבר
את ארצות־הברית לאורכה ולרוחבה, כשהוא מלווה בתז מורת
גדולה ולהקת זמרים רבת״משתתפים, עליהם מנצח
ביד אמונה ליאון ראסל.
שמות אלה הם בוודאי ספר חתום בפני מי שאינו מת מצא
בעולם ״הפופ״ ,ואין ספק שהסרט עצמו יהיה גם הוא
כחידה בעיניו. משום שאין זה אלא תיאור תעודי של הו פעות
קוקר ואנשיו במקומות שונים, בתוספת קצת חומר-
רקע על האווירה השוררת בין המשתתפים הרבים בסיבוב.
מי שינסח למצוא כאן יותר מזה, מי שמקווה לגלות בסרט
את סיבת התנהגותו המוזרה של קוקר על הבימה או את
הבעיות הנילוות לחיי נדודיו בלתי-פוסקים של כוכב ״פופ ״,
ימצא רק תשובות רדודות וקטועות. ואילו ההצצה לעולם
ה״גרופיז״ (המזדנבות הרודפות אחרי אלילים, וסופרות את
הצלחותיה! לפי ההיכרויות שעשו עימם במיטה) חטופה
ושיטחית לגמרי.
ואם מבחינה טכנית אפשר, אולי, למצוא פה ושם דמיון
ל״וודסטוק״ (למשל, שימוש תכוף במסך מפוצל) ,אין כאן

קוקר: מזדנבות וזמרי־פופ
כל בשורה סוציאלית חדשה. הכוח בו סוחף קוקר את
מאזיניו בחוויית השירים שהוא מבצע, חמיקצועיות המלו טשת
בה משתלבים על הבימה כל הצעירים פרועי־השיער,
הוא חובה. האחרים יכולים לוותר.

007 נוצק לנצח יהלומים לנצח (אופיר, תל-
אביב, אנגליה) — ככל שמיתרבים
הסרטים על ג׳יימס בונד, מתחזק
הרושם כי עלילותיהם מאבדות את חשיבותן יותר ויותר,
ומה שעושה 007 בסרט חשוב הרבה פחות מן הדרך בה
הוא עושה את זה.
במיקרה הנוכחי, מדובר בפרשת הברחת-יהלומים על
פני כל העולם. יש פה ושם רוצחים סאדיסטיים, בית״
קברות מהודר נוסח ״אמריקה לאן״ ,מיליארדר מיסתורי
שאיש אינו רואה את פניו (הרמז מכוון הישר להוארד יוז,
שהוא היום שוב בחדשות) ,מלונות ובתי״ההימור המפוארים
של לאס-וגאס, תחנה לחקר-החלל, וחתיכות מכל הצבעים משחו והסוגים, שופעות, מפתות ומרביצות. בקיצור,
לכל טעם.
הסיפור המקשר בין כל הגורמים הללו די רופף, היהלו מים
נוצצים בתחילת הסרט ובסופו, אבל באמצע נוטים
לשכוח שהם בעצם הסיבה לכל ההמולה, ואשר להסבר
המדעי על השימוש ביהלומים ליצירת כלי״הרס נוסף לחי סול
האנושות — ספק אם יהיו רבים שיבינו אותו.
אבל מה זה חשוב. העיקר שבונד יכול לחרוג בן-
בליעל אחד במעלית, לברוח מבני-בליעל אחרים ברכב־חלל,
לדהור ב״מוסטאנג״ כששניים מגלגלי המכונית מרחפים באוויר,
לטפס על קירות חלקים ולשגע מחשבים משוכ-

קונרי וקורבן: חתיכות ובית־קברות
ללים, ואיש אינו מטיל ספק, ולו אף לרגע, שידו תצלח
בכל אשר תפנה.
הבמאי גאי המילטון (שעשה את ״גולדפינגר״) והתפ־אורן
קן אדם, נותנים לכל העניין את הברק המלוטש
הרגיל, שון קונרי חוזר בשעת טובה לתפקיד, ועל אף
הקמטים הנוספים על פניו ומצחו, הוא נראה בטוח בעצ מו
ובמעשיו כמימים ימימה. בקיצור, בונד רוכב שוב. אולי
זה כבר לא כל-כך מותח כמו פעם, אבל זה בהחלט נוצץ.

במדינה

׳ולה רוזיניק דומה לכל

עיתונות

נוססים פוסטרים צבעוניים, תמונות וקי שוטים
מוזרים. מכל הדברים הקטנים
אפשר ללמוד על אופיה של בעלת החדר.
דבר אחד חסר פה. דבר אשר אפשר
למצוא כמעט בכל חדר של נערה צעירה.
פטיפון ותקליטים.
עזקצניס בלי קוציס
אפילו בימי עמום בן־גוריון ושלום יר קוני
לא הצליחה משטרת תל־אביב להש־ניא
את עצמה על העיתונות, כפי שעשתה
זאת בשבועות האחרונים. החל בהצופה
ועל־המשמר בעלי התפוצה המוגבלת, וכלה
במעריב וידיעות אחרונות הנמכרים ברב בות
עותקים, פתחה העיתונות במסע נגד
המשטרה, הפכה את קציניה, סמליה ושוט ריה
לבדיחה מהלכת.
לא היו אלה רק מחדליה המפורסמים
של משטרת תל־אביב, שהעלו את זעמם
של העיתונאים. משטרת המחוז הפרובלמא-
טי ביותר לא הצטיינה מעולם בגילוי
פשיעה ובמניעתה. אבל בשעה שמחדלי
העבר טויחו ביד־אמן, השתקפו בעיתונים
כאילו היו הצלחה מסחררת — נחשפו
כל הבזיונות הנוכחיים עד תום. שרשרת
הרציחות הבלתי-מפוענחות ומעשי השוד
האלימים מתחת לחותמה של המשטרה,
זכו לקיטונות של בוז ולעג בעיתונים
שלא העזו, לפני שנים אחדות, למתוח
ביקורת.
סיכות מורעלות. ברוב המקרים, היה
זה, בעיקר, הודות לכשרונו הבלתי-רגיל
של דובר משטרת תל-אביב, רב־פקד עמום
אריכא, להסתכסך דווקא עם העיתונאים
בעלי ההשפעה. בעוד משטרת תל־אביב
מטפחת כתבי־משטרה נאמנים, התלויים
בהודעותיה הרשמיות, התפתח בעיתונות
הישראלית מעמד חדש של בעלי טורים
פליליים. אלה מסתובבים בעיקר בבתי־המשפט,
שואבים את המידע ממקורות
שאינם תלויים בדובר המשטרה. לרוע
מזלו של אריכא, מרביתם הם בעלי סגנון
כתיבה חריף ועוקצני.
וכך, בעוד שגירסת המשטרה משתקפת
בעמודי החדשות — ננעצות בה הסיכות
המורעלות דווקא בטורים האישיים הבול טים.
תחילה ניסו אריכא והממונים עליו
להתעלם מקיומם. רק מאוחר מידי הסתבר
להם כי היתד, זו מדיניות של בת־יענה.
תחילה היתד, זו סדרת הכתבות של רן
כיסלו, בוזארץ, שחשפה את קשריה של
משטרת תל־אביב עם דמויות שתוארו כ אנשי
הפשע המאורגן. כעבור זמן קצר
הצטרף אליו אהרון בכר, בידיעות אחרו נות.
הטור היומי שלו, מאזני־צדק, הפך
לבמה קבועה של התקפה מתמדת על המש טרה.
בעוד שכתבותיו של כיסלו עסקו
בגילויים, השתמש בכר בנשק לא פחות
קטלני: הומור. הוא לקח את הודעותיו
הבומבסטיות של דובר המשטרה על הצ לחותיה
של המשטרה, השתמש בהם כדי
להצביע דווקא על כשלונותיה. כך, למשל,
הפכה המליצה ד,משופשפת של אריכא
״טובי החוקרים״ ,לבדיחה.
בעקבות השניים, הצטרפו למקהלה גם
עיתונאים אחרים. נתן דונ ביץ ויעקב רוט־בליט
עשו זאת בטוריה,ם השבועיים במוסף
הארץ. אפילו מעריב הצייתני לא יכול
היה להשאר מן הצד. כתבו הפלילי, יהושע
(״שוקה״) כד,נא, הצטרף למקהלה, ששמה
ללעג את משטרת תל־אביב העומדת בפני
שרשרת תעלומות־רצח בעולם התחתון —
אך מתעקשת לטעון כי אין, ולא היה,
בארץ פשע מאורגן.
שיקאגוי כ תל־ א בי ב. בעיקבות העי תונים
הגדולים באו הקטנים. הצופה חזה
מבשרו את שיטות העבודה של משטרת
תל-אביב. חקירותיה בפרשת ההצתה במע רכת
היומון הדתי עדיין התנהלו במלוא
הקצב — כאשר דוברה הזדרז להצהיר,
מטעמים מובנים, כי לא היתד, זו הצתה.
עורכי הצופה לא נשארו חייבים. הם כתבו
מה הם חושבים על חקירותיהם של טובי
החוקרים. אפילו על־המשמר הסולידי, ה נמנע
מטיפול בנושאים כאלה, נאלץ לתרום
את חלקו. כתבו, מרדכי גילת, פירסם
לפני שבועיים רשימה תוקפנית שכללה
האשמות חריפות נגד המשטרה. תוכנה
העיקרי: תל־אביב הופכת לשיקאגו —
מפני שאין בה משטרה ראויה לשמה.
מול גל כזה של התקפה מוחצת מן
האגף, לא יכלה המשטרה להשאר אדישה.
לראשיה הסתבר פתאום כי כתביה הנאמ נים,
הממהרים לענות אמן אחרי כל גיהוק
של עמום אריכא, אינם מסוגלים הפעם
לעזור הרבה. היא החליטה להתחכם —
ולעקוף את תוקפיה מקרב העיתונאים.
(המשך בעמוד )42

״אינני שומעת את המוסיקה,״ אומרת
יולד״ ״אינני יודעת מהי מוסיקה, אך אני
מסוגלת להרגיש את הקצב. בכל גופי.
כשמקישים על ר,ריצפה, הקצב של הנקי שות
חודר לתוך רגלי וכך אני מסוגלת
לרקוד וגם לחוש את המוסיקה שאותה
לא שמעתי מימי.״
יולד, יושבת על השטיח, כשרגליה
משוכלות תחתיה. מעט מלים, הרבה תנו עות.
הצורה בה היא מספרת את סיפור
חייה מזכירה ריקוד פנטומימה.
אכן, יולה נטולה אחד החושים העי קריים.
עולמה מרוקן מצלילים. קיים בו

״אינני שומעת מוסיקה,
אן אני מסוגלת להרגיש
את הקצב בכל גופי.״
שקט מוחלט, דממה נצחית — היא חרשת
מלידה. היא מבינה את הנאמר לה. היא
״רואה״ את המלים לפי תנועות השפתיים.

ת הריקוד גילתה עוד בהיותה ילדה
קטנה. פעם (היה זה עוד בחוץ־לארץ)
ראתה סרט ובו קטעי בלט רבים. הסרט
השאיר עליה רושם עז. תנועותיהם היפות
והעדינות של רקדני הסרט די ברו באופן
חזק במיוחד אל הילדה החרשת. כשבאה
הביתה חזרה על תנועות הרקדנים בדיי קנות
מופלאה. ומאז חיה תחת קסם הרי קוד.
יולד,
היא בת .21 לארץ הגיעה מפולין

< קישות קצובות על רצפת האולם.

י* תק-תק־תק־תק ...נקישות חלשות. כמ עט
ולא נשמעות באולם. שמונה רקדנים
מתנועעים בקצב הנקישות. תנועות חדות,
סוערות, אך יחד עם זאת הרמוניות. מתוך
האפלולית האופפת את הבמה נראים בבי רור
רק זרועותיהם ופניהם של הרקדנים,
שאר הגוף, הלבוש בשחור, נבלע בחשכה.
הרקע המוסיקלי מורכב מאותן הנקישות
ומרקיעות רגליהם הערומות של הרקדנים.
הריקוד מתאר את נסיונותיו של האדם
הבודד למצוא לו מעגל חברתי. הוא מוצא,
אך החברה אינה מוכנה לקבלו. בשל
בדידותו הוא שונה ממנה. החברה לועגת
לו, דוחה אותו ולבסוף הופכת אותו
לקודבנה ושעיר־לעזאזל. הריקוד נקרא
היוצא־דופן. הוא דומה לריקוד פולחן
לכבוד אלה מסתורית. אלה דוממת —
אלת עולם הדממה.

החקדת
11^ 11,ו!ן1י <

— י 1111* 11...

בין צלילים רכים ובין צלילים קשים.
בכל זאת, קל להבינה. היא מלווה כל
משפט בתנועות ובמימיקה. התנועות אינן
מוגזמות. כל רעד שפתיים, כל תנועת
ראש מביעים את שהיא מעוניינת להגיד.
חדרה של יולד, דומה לחדרה של כל
נערה מודרנית בגילה. על חקירות מת־

״^111 1111

לפני שתים־עשרה שנה. השינוי הזה ב חייה
גרם לה למשבר חזק במיוחד. קשה
לעולה חדש להיקלט בחברה ישראלית,
ועל אחת כמה וכמה קשה הדבר לילדה
חרשת. היא נשלחה ללמוד בבית־ספר
לחרשים בירושלים, אך היא לא יכלה
להבין, כי קיימת בעולם עוד שפה חוץ

אנשי הלהקה, הרוקדים כגוף אחד לצלי לי
הנקישות, הם חרשים כולם. זוהי להקת
הדממה. את הקצב הם ״שומעים״ בכפות
רגליהם. ברעידות נמסרות לריצפה מנקי שות
הקצב.

י• ודה רוזיניק היא חברה באותה הל הקה.
כאשר מגיעים לפתח דירתה מג לים
ליד הדלת שני פעמונים: אחד רגיל,
המשמיע צליל חד וצורם, והשני, אילם
לחלוטין. ובכל זאת, לאחר מספר שניות,
יולה היא שפותחת את הדלת. מסתבר

הריקוד דומה לפולחן
לכבוד אלה מיסתורית.
אלה דוממת.
שאותו פעמון מפעיל נורה מהבהבת בחדרה
של יולה, המסמנת לה, כי באו אורחים.
יולד, היא נמוכת קומה, אך מחוטבת
להפליא — כיאה לרקדנית בלט. פניה
ילדותיים במקצת, מלאי הבעה. דיבורה
לא ברור. קולה נשמע, כאילו הגיע ממע מקי
ביטנה. אין היא מבדילה בדיבורה

ה 1 1ר 1על ריצפת העץ, ברגליים יחפות, רוקדת הלהקה
*1 1 1 1 ¥1
1בעולם של דממה. הרגליים הן אברי השמיעה.
/ 118/1
ריצפת העץ מוליכה את גלי־הקול של נקישות הקצב, והרגליים ״שומעות״ את הנקישות.

רקדנית צעירה אחות ־ או איו היא שומעת אף צליל אחד
מפולניה. היא הרגישה מרומה, כאילו מנ סים
לסדר אותה.
היא לא רצתה ללמוד, היא נהגה לברות
מבית־הספר וסירבה לקבל כל טיפול. נוצר
חשש, כי היא מפגרת בשיכלה. שפת ה מילים
היתה זרה לה. מובנת יו תר היתר,
שפת התנועה.
לכן החליטה אמה לשלוח אותה לבית-
ספר לריטמיקה בירושלים. בבית־ספר זה
למדה יולה בין ילדים שומעים. למרות

קשר עם עולמם של השומעים שהוא סגור
לפניה. בעזרת הריקוד היא מעבירה למס תכלים
בה את מחשבותיה, את רגשותיה.
כך היא יכולה לדבר וכך היא יכולה
לצפות שתובן.
יולד, היא בחורה לבבית ואימפולסיבית,
למרות היותה חרשת, קל לה לקשור קש-

בעזרת הריקוד, הפיסול
והציור, מנסה יולה
להשלים עם חרשותה

הקצב לחברי הלהקה
החרשים ניתן על־ידי
הקשה על הריצפה.
זאת התבלטה בתנועותיה היפות ובכשרד
נה המיוחד. מאוחר יו תר למדה בסטודיו
לבלט קלסי של הזוג ימפולסקי בחולון.
גם שם היתד, בין התלמידות הטובות.
ההצלחה בלימוד הריקוד הגבירה את
ביטחונה של הילדה וזה עזר לה להתגבר
על קשיי לימוד השפה החדשה.
במקביל ללימודי הריקוד סיימה בית־ספר
לחרשים בירושלים, ואחר־כך למדה
שרטוט אופנה באווט. אך העתיד הפרוזאי
של ציירת אופנה, לא משך אותה במיוחד.
היא החליטה להמשיך בריקוד.

* ולה עברה ללהקת הדממה, בד, היא
מופיעה עד היום. הלהקה נמצאת תחת
חסותה של להקת בת־שבע. מדריך את
רקדני להקת החרשים הרקדן והכוריאוג רף,
משה אפרתי. הוא גם כתב בשביל

אוטופורטוט מפוסל

עיניים קרועות

תה לראות את קצב המנגינה. יולה, הרק דנית
החרשת, במחול מודרני אופייני.

רגישות העצבים המפותחת יותר, מאשר
אצל אנשים רגילים. הם חשים את הקצב
ברגליהם — כפי שהתבטאה יולה. את

שיותר בני אדם, להראות, להישמע, להיות מוכרת ורצוייה שלא
הלהקה את התוכנית עימד, היא מופיעה
כיום.
שבעה מתוך שמונת רקדני הלהקה הם
חרשים־אילמים. הם אינם מסוגלים לשמוע
את המוסיקה לצליליה הם רוקדים. הם
יכולים לקלוט את הקצב, אשר ניתן להם
על-ידי הקשה על הריצפה. וזה בגלל

רים עם אנשים. מפותח בה חזק רגש של
צדק סוציאלי. בצורה נאיבית מעט. היא
נוהגת להתקשר לכל מיני מוכי גורל, אשר
נקלעים בדרכה. לא פעם היתד, מאכסנת
בביתה, למורת רוחה של אמה, היפים
רעבים. אך למרות זאת, יולד, זהירה מאוד
ביחסיה עם גברים, עד היום היא חוששת,
שהגברים יתקשרו אליה לא מתוך אד,בה,
אלא מתוך רגש הרחמים או הסקרנות.
היה לד, כבר נסיון מר אחד. היא הכירה
בחור, שהיה מוכן להתחתן איתה, אך היא
נוכחה כי אינו אוהב אותה, אלא מרחם
עליה. היא עזבה אותו. יולד, עדיין מחפשת
אחרי האהבה הגדולה.

ירתהשל משפחת רוזיניק בחולון
נראית בגלריה לאמנות. הקירות בכל ן החדרים מכוסים בתמונות מרצפה עד
תיקרה. מחוסר מקום חלק מהתמונות נמ צאות
גם במטבח. אמא של יולה, צילה
רוזיניק היא ציירת ומתכננת אופנה ידועה

בזכות הרחמים. יולה עושה הכל לשם כך. היא רוקדת, מציירת
ומפסלת. מנסה לפרוץ מתוך עולמה האטום והאילם. מימין גו
אשה מפוסל באבן גיר מעשה ידיה. משמאל אוטופורטרט של יולה.

הקואורדינציה בין תנועותיהם הם שומרים
על-ידי ספירה פנימית, ועל-ידי חזרות
ואימונים מרובים. לכן עבודתם על הריקוד
לפני ההופעה ממושכת ומייגעת יותר
מאשר לרקדן רגיל, בעל חמשת החושים.
״הריקוד נותן לי את האפשרות להתבטא
יו תר טוב,״ אומרת יולה. זו דרכה להקים

בארץ, ומקבלת תמונות כמתנות מידידיה
הציירים.
לא פלא, אם כן, שיולה גילתה עוד דרך
ביטוי לרגשותיה, עוד דרך לקיים קשר
עם אנשים. יולד, מציירת ומפסלת.
״אינני רוצה להיות עקרת בית,״ אומרת
יולה .״אני רוצה לעשות הכל. אני רוצה
4 לרקוד, לצייר, לפסל, שישמעו אותי כו לם״

יולד, לומדת פיסול במכון לאמנות בבת ים.
בוקר־בוקר היא הולכת לסטודיו ונד
פסלת. בפסליה ניכר כי טמון בד, רגש חזק.
לעבודה בפיסול דרו ש כוח־רצון והתמדה.
אלו אינם חסרים ליולה. היא איננה בשלה
מספיק כפסלת, כשם שהיא בשלה כרק דנית.
יולד, יודעת זאת וברצונה להמשיך
ללמוד באקדמיה לאמנויות בפריז.
בעיר עצמה כבר היתה. להקת הדממה
ביקרה בפריז בסיבוב הופעות, וזכתה ל שבחים
רבים מצד המבקרים. זו להקת
החרשים היחידה בעולם, שיש בתוכניתה
רק בלט מודרני, להקות אחרות מבוססות
יו תר על פולקלור וריקודי עם.
ערב אחד נקלעה יולד, למחיצתו של
הבמאי הישראלי יורם גרוס. הוא עמד אז
לביים סרט לטלוויזיה הישראלית בשם
אוטוגרף. יורם התרשם מאוד מהמימיקה
של יולד, והזמין אותה להשתתף בסירטו.
בסרט זה גילמה יולה, לצידו של אבנר
חזקיהו, תפקיד של נערה בגיל העשרה,
המנסה להשיג את חתימת י דו של השחקן
האהוב עליה.
יולד, עוסקת בשטחי אמנות רבים ומ גוונים.
זה מעניק לה אפשרות להשלים
•את מה שלא נתן לה הטבע. בעזרת הרי קוד,
הציור, הפיסול והמשחק מנסה יולד,
לפרוץ לתוך מעגל החברה.

* ו 0רכיעי בשייך־מונס. השעה היא
׳ 7בערב, והחשיכה כבר ירדה על בתיה
הישנים של השכונה ועל סמטאותיה הבל תי
מוארות.
הקיוסק הקטן של צילי הוא היחיד הפ תוח
בשעה זו. לכאן באים מדי ערב
צעיריה של שייד־מונס. במכנסיים הדו קים
ושיער מגודל, הם יושבים ומדברים
על טוטו, על פיס, על צבא ועל מילואים.
״אם עברת את הצבא, אתה יכול לעבור
הכל בחיים,״ אומר יעקב.
״חוץ מאשר מיליון ל״י,״ עונה לו יצחק
וצוחק. לא, לא, הוא מניע בראשו. צבא
זה לא בשבילו.
שותקים. כשנגמרים נושאי השיחה, תמיד
אפשר לטפס קצת על צילי, הרוסיה הישי שה.
צילי מתפרנסת מן הפרוטות שהיא
מקבלת מילדי השכונה עבור ממתקיה.
קשר הזמן והגיל מחזיק אותה במקום
על אף הכל.
״צילי, הלכת לדיסקוטק ב שב ת?״ הם
שואלים אותה וצוחקים.
בשבע וחצי סוגרת צילי את הקיוסק.
בחוץ — ערב קר. למרות זאת מתיישבת
הקבוצה על מעקה האבן שבסמוך לקיוסק.
הם יישארו כאן עד שיחליטו היכן יבלו
את הערב. והשיחה קולחת: טוטו, פיס,
צבא.
מגיע ניסן, והחבורה צוהלת. כשניסו
מגיע, בא הצחוק עימו.

מרות
אוטומטית שכיל הסמוך עוברת קבוצת ילדים
1רעשנית. ילדי רמת־אביב, הילדים ה יפים
חוזרים הביתה. שולחים מבט אל
הבחורים, מחליטים שהם לא מסוכנים,
וממשיכים בדרכם.
לא היו קריאות התגרות, לא היו עלבו נות.
אבל פתאום היתד. קבוצה של ארבעה
ילדים מתכתשת בעפר. שני תזת־אביבים
ושניים מבני הדור הצעיר של שייך-
מונס היו שרועים על השביל אחוזים בחי בוק
של איבה ושינאה.
החברים והחברות מרמת־אביב מתבו ננים
במחזה. הם חוששים להתערב. היל דות
קוראות לברוח.
שני היפים מצליחים להחלץ. הם קמים
על רגליהם ונמלטים במהירות. שאר חב ריהם
נעלמים באותו קצב. החבורה חוזרת
למעקה האבן. השיחה שנקטעה נמשכת
כמו לא אירע דבר.
״פעם,״ אומר אהרון ,״לא יכולת לבוא
לשייך־מונס בלי ר שיון כניסה. כל ז ר

^$111818 ן ן

*@§59 £91 1^181
0 ץ 818י
* 888

״מה החיים הכי טובי ם?״ חולם רפי.
״לחיות על אי. רק אתה ועוד בחורה.
אפילו שכל מה שיהיה לד לאכול זה
עכברים, צפורים ואני לא יודע מה עוד.״
כולם מניעים בראשם להסכמה, ומסתכ לים
על ניסן. נו, שיעשה כבר משהו
מצחיק. האווירה מתחממת, כמה כוסיות
משקה, והבחורים משתלהבים. לאן נעלמה
אווירת האדישות, שאפפה אותם כמה דקות
קודם ל כן?
״אני משרת עכשיו בצבא,״ אומר יעקב,
״וכל פעם שיש מסעות אני עוזר, מרים
חבר׳ה שנפלו, עוזר להם לסחוב. אבל
בערב, כשאני פותח את הטרנזיסטור בער בית,
הם מתרגזים והולכים למפקד, כי הם
לא סובלים ערבית.
״תראו עלי. אני פוחד להתחתן. למה?
אין לי עתיד. כן, יכולה להיות לי דירה
בעפולה, אבל זה עתיד ז ה?״
חוזרים לנושא של ילדי השכונה .״אחרי
שסגרו את ביה״ס של שייד־מונס, והפכו
אותו לבית־ספר לילדים מפגרים, רוב
ילדי השכונה לומדים ברמת־אביב, וגם
הולכים שם למועדון. אז יש פחות שיג־אה.״
מתנפלי ערב*1 הצפון שהיה
מגיע לשכונה היה מקבל אוטומטית
מכות. היינו מאורגנים בקבוצות, וכל יום
שישי בערב היינו יורדים עליהם. למה?
לא יודע. היו להם בתים יפים, וכשהיינו
מגיעים לרמת־אביב היו צועקים :״הנה
השייך־מונסים.״ כמו שעושים לכושים.
היה להם מועדון, והיו מביאים לשם
סרטים. כשהיינו באים, לא נתנו לנו להי כנס.
כן, גם לנו היה מועדון. אבל איזה
מין מו ע דון? היה בא מדריד לשעתיים,
ולא שם בכלל על העבודה שלו. אז הרבצ נו
לו, ושרפנו את המועדון. כל זה היה
לפני שלוש שנים. עכשיו יש פחות מכות.
למה? אנחנו גדלנו והתגייסנו לצבא. רק
הקטנים נשארו, והם פוחדים להרביץ. כש הגדולים
אינם, אין להם גב. כשאנחנו
היינו מרביצים, תמיד היו בחורים יותר

מבוגרים שהיו באים לעזור, אם היו רו אים
שאנחנו בצרה.״
״וגם הרבה משפחות עזבו את השכונה,״
נכנס לדבריו יעקב .״אבל מה? תמיד
חוזרים. ההורים עוברים למקום אחר, ו אנחנו,
הצעירים חוזרים אליה כמעט כל
ערב. ככה זה. קשורים אליה. כל החב רים
נמצאים פה.״
הקור מתגבר. קשה להישאר בחוץ. חלק
מהקבוצה מחליט ללכת לסרט. השאר הול כים
לחדר של איקו.
החדר של איקו הוא שם דבר בשייך-
מונס. בעבר היתר. זו רפת. איקו ריצף
את קירותיה בצדפים, תלה עליהם פוח לצים,
והוסיף אורות צבעוניים מהבהבים.
שירי פופ ונשמה עולים מפטיפון בפינה.
כאן נתפסת השלווה של החבר׳ה.

ורפי מסכם :״הבעייה היא שלו יש ולי
אין. כאילו אני פחות טוב. לא תמיד אני
יכול להאשים את ההורים על זח שהביאו
הרבה ילדים.
״גם הממשלה אשמה, כי היא לא תומכת
מספיק בצעירים. אז מה אם היא נותנת
עוד שנתיים של חינוך חינם? העשירים
נהנים מזה. ואם היא מעבירה משפחות
מהשכונות לשיכונים חדשים, אז היא רק
מרכזת אותן במקום אחר. רק המקום מש תנה,
הבעייה נשארת.״

תופסים לבנות
ומכים הבנים
ך* •טעה מתאחרת, אבל הם נאחזים
( 1בנושא, ואינם מרפים ממנו. מהר
ישתוללו אולי בבית־קולנוע, ויספקו לתו כם
עוד קצת איבה. אבל בחדר היפה
של איקו, כשהם מדברים ופניהם מרצינות
מחמת חשיבותו של הנושא, הם נראים
הרבה פחות מסוכנים. יותר משהם דומים
לחבורת בריונים, הם מזכירים קבוצה של
תנועת נוער, שהתכנסה לדון בנושא אק טואלי.
בחוץ
ניתן לראות את האוניברסיטה
הזוהרת בשלל אורותיה. ממול את בתיה

ף ס *40 ,

י* *1 8 8 1111 *8 8 -
[ 61 1 §11111111ו ! !

״זה הכל בעייה של כסף,״ זורק לעברו
יצחק.

; י 111

זין 00

י*1 1 1
י ! 111

| הצד השני: בני צנון תדאביב, בגימנסיה עירונית א ,,קורבנות ההתקנות

הגבוהים והחדשים של רמת־אביב.
שייך־מונס עומדת בחשיבה.
מרדכי הוא בן 24 ותושב שייד־מונס
לשעבר. היום הוא גר בצריף על שפת ר,ים,
ועוסק בדייג. בעבר — דמות מפור סמת
בין בריוניה של השכונה. מנהיג
הכנופייה. היום הוא רחוק מאלימות ומ פשע.
מרדכי
אוהב את הים, ונהנה מהדייג. בצ ריף
הדל הניצב על חוף־הים הוא מעלה
זכרונות מעברו הסוער. מסתבר, שבעיית
האלימות בקרב הנוער אינה כה חדשה:
״נוער צעיר ללא, מועדונים וללא בי לויים,
משתעמם. היינו יורדים לרמת־אביב.
לפני 12 שנה באו עולים חדשים,
אשכנזים, ספרדים. היו עובדים ביחד. את
הנוער בשכונות לא היו מכניסים, היינו
מקנאים. כשהיינו רואים אותם רוקדים
בן לוקח בת, היינו מקבלים קריזות, תופ סים
שדיים לבנות ומכניסים מכות לבנים.
הם היו צועקים ובורחים.״

הפתרון —
רשיון דייג
ך * ל יו ם שי שי — מכות. היה גם קן
של הצופים. היינו באים גם לשם
ומרביצים. התחילו גניבות. גם וספות גנב נו.
היה משעמם. לא ביקשנו כלום מ־העיריה.
גם כשביקשנו, לא נתנו.
״בסוף הגיע אדם אחד לטפל בנוער
עבריין. קראו לו עופר ישראלי. הגיע
והתחיל לעשות סדר. אם היינו אומרים
במשפט שנעבוד, היו משחררים אותנו,
במקום בית־סוהר. הוא היה משהו כמו
קצין־מבחן. היה מסדר את הפשע. סידר
בעבודה, סידר בתיאטרון, בתור עובדי
במה, סידר חבר׳ה בכל מיני עבודות. אותי
זרק לים. הכנים אותי לקורס. הייתי מקבל
15ל״י ליום ולומד. כשגמרתי, סידר לי
עבודה בדייג.״
-,אבל עד אז איזה מכות היינו מרביצים.
״איד הגעתי למשטרה בפעם הראשונה?
״בנו את מכון התקנים. שמו עמודי
ברזל. גנבנו אותם, ומכרנו בשביל לקנות
כדורגל. תפסו מישהו והוא הלשין עלינו.
פתחו תיק. קיבלתי 25ל״י קנס ושלושה
חודשים על תנאי לשנתיים. מזה התחיל
הכל. היו גניבות, פריצות.״
״מתחילים להיכנס לפשע בגיל . 10—9
אבל ברצינות, בגיל . 15 היינו גונבים נחו שת
ומוכרים.״
״ברגע שקיבלתי רי שיון דייג, יותר אין
לי בעיות. לא רק אני. כל שייך־מונס.
כל אלה שסידרו אותם, לא חזרו לפשע.
אם יתנו לכל בן־אדם תעסוקה שהוא מח פש׳
זה יגמור את הפשע. זה עופר עזר
הרבה לצעירים בשכונה. הוא היה פסיכו לוג.
ממש סידר את כולם. כל היום היה
איתנו. משש עד עשר בלילה. בהתחלה
פחדנו ממנו. חשבנו בלש. בסוף התברר
שזה בן־אדם שעוזר.״

3מה זה שליש
ועוד שליש!
^ י 1הגיפו המבוגרים של השכונה?
היינו זורקים עליהם אבנים. היו רוד •!
פים
אחרינו. היה אחד, קראו לו אבו־זייתון.
והיה יצחק השיכור. היה לנו אוסף
אנשים מיוחדים בשכונה. היינו זורקים
עליהם אבנים. היינו כנופיה 10 .חבר׳ה
בכנופיה. לכולם היה שם של פושעים, לא
רק לי. היו יודעים: זה משייד־מונס,
בורחים ממנו. הבנות בשכונה שלנו לא
נכנסו לפשע. רק בנים.״
צב א?
״באתי ללשכת־גיוס, י שר הביאו אותי
לפסיכיאטר. שאל אותי כמה זה שליש
ועוד שליש. אמרתי ל ו: ששים ושמונה
וחצי , .שאל אם י ש לי תיקים במשטרה.
עשו לי שתי בדיקות, ויותר שום דבר.
אחר־כך שאלתי את החבר׳ה כמה זה שליש
ועוד שליש. אמרו ל י: שני שליש. לא
יודע אם היה טוב שהיו לוקחים אותי
לצבא. אבל גם בזה עופר עזר. בגללו לא
ישבתי בבית־סוהר. רק בגללו.״
״התחלתי לשתות בגיל צעיר 12 .בערך.
רציתי לראות איד זה.״
׳ ״אחד עשה בר־מצווה ויום־הולדת. בי קש
מהצעירים שיעזרו לו. עזרנו לו. היינו
שמים בקבוק על השולחן, בקבוק גונ בים.
היינו עושים התערבויות, מי יכול
לשתות יותר. היינו מסטולים. הראש הס תובב.
היקאנו. הבן־אדם הרגיש שגנבנו
את הבקבוקים, אבל לא היה יכול לעשות
לנו כלום. זה היה אחד מהשכונה.״
״איד התרגלתי לשתות? לא הייתי אוהב
לשתות. הייתי עובד אצל עזרי מבית־

הצד האחו 3 :מחברי חבורת שייו־מונס נ חווו שד איקו
הקפה. לא היה עושה לי חשבון. הייתי
שותה כמה שרציתי.״

ההודים התלוננו
על אונס
רואה את התקופה של הילדות
בתור הכי יפה. היינו ישנים במע רות.
זרקו אותי מבי״ס בכיתה א׳ .שלחו
אותי לנצח ישראל, משם לבי״ס מקצועי.
בביודהספר לא למדנו. במקום ללכת לשם
היינו מסתובבים.״
״פעם ראשונה הייתי עם בהורה בגיל
. 12 היא היתד. בת , 17 למדה איתי בנצח
ישראל. היתר. אחת אחרת ברמת־אביב.
היא היתד, אוהבת שנרביץ לה. היינו אז
בני , 15 והיינו מתחבאים ליד הבית. היא

ערבים אלה הם ממלאים את הדיסקוטקים,
או מתגודדים בפתחיהם בחבורות גדולות.
סמוך לדיסקוטק המפואר קינגס־קלאב,
בקומה השנייה של בנין דל למראה, נמצא
מועדון אטרקציה. המדרגות המובילות אליו
הן ישנות ומעופשות. בפתח עומד בחור
צעיר הגובה דמי־כניסה. כשהוא רואה
את שמואל, ראובן, שלמה וחיים, שהגיעו
לכאן מאיזור התחנה־המרכזית במכונית
שברולס מיושנת, הוא נרתע לאחור. הח בורה
אינה טורחת אפילו להעיף בו מבט.
הם אינם משלמים דמי־כניסה. לא בדיס קוטק
זה ולא בדיסקוטק אחר .״בעלי הדיס קוטקים
יודעים,״ אומר שמואל ,״שיש
אנשים שצריך לתת להם כבוד. לנו נותנים
כבוד.״
״כי הם יודעים, שאם יפתחו את הפה,
נהפוך להם את כל הדיסקוטק.״

של תלמידי־תיכון. הארבעה נכנסים פנימה.
״תעזבו אותם,״ מנסה שמואל״לשכנעל
אבל הם אינם שומעים. בצעדים רחבים
ניגש חיים אל נער צנום וממושקף העסוק
בתקליטיה.
״אני רוצה לדבר איתך,״ הוא
לו. ומבטו מזרה אימה.

״מה אתה רוצ ה?״ שואל הנער, וקומתו
הצנומה כמו מתגמדת.
״אני רוצה לדבר איתד בחוץ.״
הנער מסרב:
להגיד, תגיד פה.״

היתד. יורד ת בסביבות שבע-שמונה בלילה.
כשהיתה רואה אותנו היתד, בורחת לכיוון
בית־הקברות. שם אין אף בן־אדם. היינו
מרביצים לה מכות, קורעים לה את הבגדים
ודופקים אותה. זה נמשך קרוב לשנתיים.
בסוף תפסו מישהו, והאשימו את כולם
באונס. לא עשו משפט, כי היא לא שיתפה
איתם פעולה. ההורים שלה התלוננו, אבל
היא לא התלוננה. לא עשו לנו כלום.
פירסמו בעתונים, והענין נגמר.״
״לא היו לנו שום יחסים עם הנוער של
רמת-אביב. היו שונאים אותנו. היינו מר ביצים
להם. הם היו רוסים, פולנים ועולים
חדשים.
היינו גונבים מהגינות של תל־ברוך.
פעם שחטנו חמור, ואכלנו אותו. הורדנו
לו את הראש כשהוא רץ, והוא ד,משיך
לרוץ. אחרי זה נפל. הורדנו את העור,
וצלינו אותו על מדורה.
״היום יש לי רק דייג בראש.
״אם הייתי יכול להתחיל מהתחלה, הייתי
בוחר להיות בן־אדם, ללמוד.״

ערכישכת מתרוקנים פרוורי תל־אביב
ושכונותיה מבני תשחורת. ב־

עכשיו הם יושבים בשקט בפינה ולוט שים
עיניים אל הנערות הצעירות המנע־של
נעות
עכוזיהן במרץ. אוכלוסייתה
אטרקציה מורכבת ברובד, מבני טפש־עשרה,
שהגיעו לכאן בעיקר מנווה-,שרת.
הקירות חשופים בחלקם הגדול. כמקומות
ישיבה משמשים שרפרפים קטנים.
ראובן, שלמה וחיים קמים לרקוד. שמו אל
נשאר יושב. שער שחור ומתולתל-
עיניים שחורות, עור פנים כהה, הוא
נהנה לדבר על עצמו.
״רק אם לא מתנהגים אלי בכבוד, אני
מרביץ,״ הוא מספר .״אף פעם אנחנו לא
מפריעים למסיבות. אם אנחנו עושים מסי בה,
אנחנו רוצים שיפריעו ל נו? אני עו בד
על משאית. רק עכשיו הוספתי לה
רדיו, אבל בלי רשיון,״ הוא צוחק.
סטירה תעזור לחיגוך!
הרי כשעה נמאס להם, והם מחלי-
טים לעבור לדיסקוטק אחר.
בדרכם למטה הם מתעכבים ליד מועדון
של עיריית תל-אביב הנמצא בקומה הרא שונה.
כאן מתאספת מדי יום שי שי חברה

שאתה

רוצה

בוא החוצה.״

הנער פוחד. בחוץ, לבדו עם חיים השרי רי,
יהיה חסר ישע.
״לא,״ הוא

כתבת ..העול הזה״ הצ טרפ ה
ל ח בו רו תהש כונו ת ה פו ש טו ת
על טרכז הנוער בצפון ח ל־ א בי ב

אומר

עומד

בעקשנותו.

״אתה עוד מתחצף? סטירה קטנה תיתן
לד קצת חינוך טוב.״
חבריו של חיים גוררים אותו לפינה,
מנסים לשכנע אותו שיפסיק. החבורה ה רוקדת
לקצב הטלאו אינה מגיבה. הזוגות
הצמודים נצמדים עוד יותר. מנסים להת עלם
מארבעת האיכויות החדשות שחדרו
לאווירה.
חיים מתנפל, מניף אגרופים.
וראובן מצליחים לעצור בעדו.
ערבת. מנסה לשכנע בדברים
חיים מספיק עוד לסטור על

אבל שלמה
נערה מת של
הגיון.
פני הנער.

החבורה עוברת לדיסקוטק אחר. גם שם
נותנים להם כבוד.
זיע הפורענות
^ ו שנותנים להם כבוד, או שהם
נותנים מכות. הם פקעות של פעי לות
מתפרצת. הסיבות תפחו בהם משך
שנים. סיבות של סביבה וסיבות של
תולדה.
תמיד היה עניינם קשה. עתה הוא הופך
לבלתי מובן. פעם הם ד,יכו משום שהיו
ילדים. היום הם מכים בשביל הכבוד.
בשביל להוכיח כי גם להם יש כבוד.
אם לא כזד, הבא מתואר אוניברסיטאי, הרי
לפחות כזה הבא מאגרוף קפוץ.
הם אלימים ללא סיבה נראית לעין. ב אותו
סוג אלימות שמפתח ד,שור בראותו
את המולטה. הראה להם יורם והם כותשים
אותו.
זהו זרע הפורענות. האלימות המתפרצת.
האלימות חסרת השחר, שאין לה יסודות
ברורים, ולכן יקשה גם מאד לאתרה
ולשרשה.

2X1

ל״ח דין
ול*ח דיין

מאת אור• אבנ די

בשבוע שעבר נפלה טעות בדיווח במדור זה. הודעתי
שוועדת־החינוך קיבלה את ההסתייגות שלנו לגבי הפרת
חוק העתיקות. מסתבר שאין זה נכון.
המערכה המחודשת שלנו נגד הפרת־החוק השיטתית
של משה דיין, ונגד המחדל המחפיר של אגף העתיקות
בהגנה על רכוש המדינה, התחילה בעיקבות הצעת־חוק,
שביקשה להעלות במיקצת את הקנס המגוחך שהיה קבוע
בפקודת העתיקות, שמקורה עוד בימי המנדאט.
נראה כי המערכה הזאת עשתה את שלה, כי ועדת־החינוך,
בראשות ח״כ אלימלך רימלט מגח״ל, החליטה
בישיבתה בשבוע שעבר לתקן את התיקון, ולהציע קנס
של 30 אלף לירות.
השבוע הוזמנתי, לפי בקשתי, לישיבת הוועדה, כדי
לנמק את ההסתייגות שלנו, שהיא: לקבוע קנס של 50
אלף לירות, נוסף על עונש־מאסר של שנה.
נאמר לי שבישיבה זו ישתתף הפרופסור ייגאל ידין
וד״ר בירן, ראש אגף־העתיקות. התכוננתי לכך, והבאתי

אני נעדר ־
משמע אני קיים
דומני שאין מחמאה יותר גדולה מאשר זו: שבשנה
השביעית של נוכחות סיעתנו בכנסת, נחשב העדרי מ ישיבה
אחת למאורע כה יוצא־דופן, שהוא ראוי לציון
עיתונאי מייוחד.
השבוע זה קרה שוב. ועדת־הכלכלה, שהנני חבר

בה, החליטה לערוך ביקור במיפעלי אוטוקרס. בגלל
הסתבכות פרשת משה דיין, לא יכולתי לנסוע באותו
בוקר לסיור זה. כמה עיתונים מצאו לנכון לציין כי
לא נוכחתי בסיור.
בוועדת״הכלכלה יש 19 חברים. בסיור השתתפו
תשעה. מלבד שמואל תמיר (שגם העדרו צויין) ומלבדי,
יש עוד שבעה חברי״ועדה שנעדרו. אך איש לא מצא
בכך, משום־מה, עניין כלשהו.

ח״ב אלימלך רימלט
לישיבת הוועדה את המיסמכים המעידים שידין גער בבירן
וטען שהוא ״פושע״ ,על שהוא משלים עם מעשי דיין.
אולם, משום־מה, לא הופיעו בירן וידין. ציטטתי באוזני
הוועדה חלק מן המידע שרוכז בידינו בפרשת דיין, וגם
קראתי מתוך ספרו של שבתי טבת, שנכתב בהשראת
דיין וקיבל את ברכתו. טבת מזכיר כחצי תריסר הפרות־חוק
של דיין.
כאשר תמהו חברי הוועדה על גובה הקנס שהצעתי,
פקחתי את עיניהם לגבי הרווחים העצומים של הסוחרים
הבלתי־חוקיים בעתיקות.
הוועדה שמעה את הדברים בסקרנות, אך איש מחבריה
לא רצה להסתבך עם דיין. ההסתייגות נדחתה, ואצטרך
להביא אותה למליאת הכנסת.
תוך כדי כך העיר רימלט, בצדק, שהוועדה מטפלת
כעת רק בתיקון החוק, ולא בדרך הפעלתו. כדי לעשות
זאת, יש להביא בפני המליאה הצעה לסדר־היום, ועל
המליאה להעבירה לוועדה. הודעתי שנעשה זאת בקרוב.
ססח אדלן טרווידו
אורחים מארצות־הברית, ששמעו על מלחמתנו נגד
העדרות חברי־הכנסת, הזכירו באוזני לא פעם את שמת

להגנה על שלו הציבור
בסיכום הדיון על תופעות הבריונות,
הגשנו את הצעודהסיכום הבאה מטעם סי עת
העולם הזה — כוח חדש. רק אני
הצבעתי בעדה, אך כמה מחברי המערך
ושאר הסיעות נמנעו מלהצביע נגדה, אח רי
שהקשיבו לה בדריכות.

.1הכנסתקובעת שהתפשטות תופעות ה
בריונות והפשיעה האלימה הגיעה לממדים של מצב-
חירום, המחייב היערכות חדשה של הגופים האח ראיים
לשמירת על שלום הציבור, מבלי להפר את
עקרונות מדינת״החוק וחטישטר הדמוקרטי.
. 2הכנסתקובעת שבמסגרת היערכות חד-
שח זו, דרושים שינויים מרחיקי-לכת במבנה ובתיפ-
קוד המישטרה, ובין השאר:
(א) הגברה ניכרת של המשאבים ה כספיים
והאנושיים המוקדשים למל חמת
בבריונות, על כל גילוייה, וב פשיעה
הפלילית והפוליטית.
(ב) שיחדור המישטרח מתפקידים
בלתי-חיוניים, שאינם קשורים במי שרין
בהגנה על שלום הציבור.
(ג) העלאת משכורת הקצינים וה שוטרים,
לשם משיכת כוחות בעלי
כושר אישי ומקצועי מעולה לשרות
המישטרה.

המעניין ברעיון זה הוא שבסינאט האמריקאי ניתן
לקבוע בדיוק אילו סנאטורים השתתפו בכל הצבעה
שהיא, ואיך הצביעו.
בכנסת שלנו אין כל אפשרות כזאת. רק במיקרים
נדירים נערך אצלנו מניין הקולות בהצבעה, ואז אפשר
לדעת כמהח״כים השתתפו בהצבעה. אך אי־אפשר
לדעת מיהם חח״כים שנכחו בהצבעה. אי״אפשר ל דעת
איך הצביעו. הדבר אינו נרשם בשום פרוטוקול.
ממילא אין לבוחר כל אפשרות לדעת אם ח״כ
פלוני נכח בהצבעות, ומה היו הצבעותיו. אפשר ללמוד
על כך רק מרישומים מיקריים בעיתונות.
כדי לתקן מצב זה הגשתי לוועדת־הכנסת הצעה
להנהיג בבית הצבעה אלקטרונית, באמצעות מיתקנים
מודרניים, הרושמים תוך אלפית השניה מ י הצביע
ואיך הצביע כל ח״כ, תוך רישום אוטומטי.
צירפתי הצעה זו, בצורת הסתייגות, להצעה של
ועדת-הכנסת שבאה לבטל את נוהל ההצבעה החשאית
בכנסת. נימקתי אותת מעל הדוכן, ואמרתי בין השאר :
אכנרי: אני דוגל עקרונית בפומביות הפרלמנט.
פומביות הפרלמנט, כמו פומביות בית־המשפט, היא
אחד מאבני־היסוד של מישטר דמוקרטי. לא ייתכן שחברי־הכנסת
יבלבלו את מעשיהם בסתר, ואחר־כך יתייצבו בפני
הבוחרים, מבלי שהבוחרים ידעו בעד מה ונגד מה הצביעו.
מבחינה זאת איני מסתפק בדברי יושב־ראש הוועדה
(ישראל ישעיהו) ,עם כל הכבוד. נדמה לי שהנוהל בכנסת
מייושן, והגיע הזמן שהכנסת תתן דעתה על הצורך להנהיג
מודרניזציה מינימלית בהליכיה.
הסתייגותי נועדה להנהיג בכנסת דבר הקיים כבר
במיספר פרלמנטים בעולם, ובקרוב יהיה ודאי קיים ברוב
הפרלמנטים בעולם, ד היינו: הצבעה אלקטרונית.

12־ 10 בינואר 1972

מדי פעם אני מקבל בעיתונות מחמאה נעקיפין.
הדבר קורה כשאני מחמיץ ישיבה כלשהי. העיתונאים
ממהרים לעיין זאת.

של חסנאטורית ממדינת מיין, מרגארת צ׳ייז סמית.
סמית מנחלת בסינאט האמריקאי מאבק דומה ל־מאבקנו
בכנסת. ולראייה: כאשר נאלצה לעבור ניתוח
בשנת ,1968 צויין שעד לאותו יום השתתפה ב״2941
הצבעות רצופות בסינאט, מבלי להחמיץ אף אחת מהן.
החודש הודיעה סמית שהיא עומדת להגיש הצעה
לתיקון חוקת ארצות־הברית, שיקבע כי סנאטור המח-
מיץ, מכל סיבה שהיא 40* ,של ההצבעות, יגורש אוטו מטית
מן הסינאט.

( )1ריענון מתכונת חצמרת המיש־טרתית
הבכירה.
(ה) חידוש ציוד המישטרה, לשם
חיזוק מערכת המיכשור החדיש ל מלחמת
בפשע.
(ו) גיוס כוחות-עזר ציבוריים לתיג*
בור המישטרה בנקודות תורפה.
(ז) קידום מהיר של כוחות מצטיי נים
בשורות חמישטרה.
.2הכנסתקוראת לנקיטת צעדים נמרצים
במיסגרת החוק, לגילויים ולהעמדתם לדין של איר-
גוני פשיעה פוליטיימ״כביכול, העוסקים באלימות
ובאיומים באלימות.
.4הכנסתקוראת לאנשי״ציבור לבל ל התרועע
עם דמויות ידועות מן העולם התחתון, ול בל
להפריע לפעולות המישטרה נגד הפשיעה וה אלימות.

כנסתקוראת לציבור לשתף פעולה
עם המישטרת ולמסור עדות למישטרה על מקרי
פשיעה ובריונות, המתרחשים בנוכחותם.
קוראת להקמת צוות-תיכנון,
.6הכנסת
בהשתתפות מומחים למקצועות השונים, להתוויית
תוכנית-פעולח ארוכת״טווח לעקירת חשרשים החב רתיים,
הפסיכולוגיים, הכלכליים והסביבתיים של
תופעות הפשיעה והבריונות.

אצביע בקיצור, על היתרונות של תהליך זה.
ישראל קרגמן ז זה עולה כסף !
אורי אכנרי 1מיד אדבר, זזבר־הכנסת קרגמן,
על ההוצאות.
כאשר אומר יושב־ראש הוועדה שהציבור יודע איך
מצביעים נבחריו, אין הוא מדייק. נכון שבתיאוריה יכול
הציבור לדעת זאת, אבל אין הציבור יודע זאת. הדבר
אינו נרשם בשום פרוטוקול. העיתונאים אולי רואים ואולי
אינם רואים כיצד מצביעים. אם חברי־כנסת נמנעים מהצ בעה
בשקט, ולא באופן הפגנתי, זד, אינו נרשם.
משה כרעם ז יש פרלמנטים בהם אסור להי מנע
מהצבעה — נורבגיה, למשל.
אורי אכנרי 1יתכן. אינני בטוח שזה רע,
חבר־כנסת ברעם. כרגע אני רק טוען שכאשר
חבר״כנסת מצביע בעד או נגד עניין מסויים, או
נמנע, צ ריו הדבר להירשם בפרוטוקול, וכך יוכל
יריבו בבחירות הבאות להופיע בפני הציבור ולומר
שאותו חבר־הכנסת נמנע, הצביע בעד או הצביע
נגד בעניין המסויים, והדבר יהיה ברור מעבר
לכל ויכוח.

אדוני חיושב־ראש, המעלה הראשונה של הצבעה אלק טרונית
היא הדיוק בספירה.
יש אי־דיוק רב במניין הקולות בכנסת, ולא פעם
נוכחנו לדעת שיש שגיאות, ואין זאת אשמתו של איש.
מכיוון שחשוב לדעת מה היתר, ההצבעה בדייוק, הרי
הצבעה אלקטרונית, הקובעת תוך אלפית השנייה את
המניין המדוייק, היא דבר חשוב.
שנית — ובעיני זהו הנימוק העיקרי — הצבעה אלקט רונית,
בה נקבע אם חבר־כנסת מסויים הצביע ומה הצביע,
היא המרצה חשובה מאוד לנוכחות במליאת הכנסת.
לפני מיספר שבועות התקיימה ישיבה אצל יושב־ראש
הכנסת, והשתתפו בה יושבי־ראש כל הסיעות. יושבי־ראש
כל הסיעות שפכו את מרי לבם על כך שחברי סיעותיהם
אינם נוכחים במליאה וגם בוועדות.
את זה אינך יכול להגיד
קריאה ן כנימין הלוי • אתה מציע שתהיה הצבעה
אלקטרונית גם בוועדה? ן אורי אכנרי ז אינני מציע את זה. אני רק
| ן אומר שגס על כך התלוננו.
אך מכיוון שיושבי־ראש כל הסיעות הסכימו לכך שה מצב
הנוכחי אינו משביע רצון, ושי ש להגביר את הנוכחות
במליאה — ויו שב ראש הכנסת הוא מן הקיצוניים בדרישה
הזאת — הרי יש חיוב רב בהצבעה אלקטרונית, שהיא כוח
ממריץ חשוב בכיוון זה.
יצחק רפאל ו אבל תוצאת ההצבעה נרשמת

| | גם כאן.
המעלה השלישית של הצבעה אלקטרונית, אדוני היושב
ראש, היא האחריות האישית של חבר־הכנסת. אני חושב
שזה בריא לתהליך הדימוקרטי, שכל חבר כנסת יידע כי
הצבעתו האישית בכל עניין נשמרת לזכרון הדורות, ויכולה
להיות מצוטטת בבחירות.
אורי אכנרי! אבל לא נרשם כמה נכחו
| | בהצבעה, אלא אם כן דור ש מישהו מניין הקולות.
מתעוררת בעיית הכסף. יושב־ראש הכנסת, שאליו
פניתי בעניין זה, הואיל לענות לי. הוא מסר לי שהדבר
נבדק ושנתקבלה ידיעה ממרכז האו״ם, שם קבעו המומחים
כמה זה עולה. גודל האו״ם הוא, בערך, כגודל הכנסת.

אזהרה לכנסת: נולדים לנו

להלן נאוטנו בדיון חבללי על פעולות מישרד״הסעד.
אורי אבנרי ג כאשר אני מביט על אולם הכנסת
ברגע זה, מתחזקת בי ההכרה שמי שזקוק לסעד יותר
מכל הוא הפרלמנט עצמו.

הפרוטוקול של הכנסת איננו מלווה בתצלומים.
לבן אנסה לצייר את המראה כרגע זה :
מלכד יושב־ראש הישיבה, השר האחראי וה
נואם הבא, נמצאים בעת כאולם ארכעה הב
רי־בנסת * ,וזאת כוויכוח שכו בל הנואמים,
כזה אחר זה, אמרו שהוא נוגע לקיומה של
החכרה הישראלית: ויכוח הנוגע למישרד
אשר בל משפחה שישית זקוקה לטיפולו.
אני חושב שהכנסת חייבת לתת את דעתה על המצב
בו היא עצמה נתונה.

המצב מש־ ה־ ו
כבוד היושב־ראש, איני רוצה לדבר על אחוזים ולהביא
סטטיסטיקות ולנתח סקרים. דומני שהפער הראשון שיש
לדבר עליו הוא הפער בין הסטטיסטיקה לבין החיים:
הסטטיסטיקה מראה שיפורים, והחיים מראים הידרדרות.

מה הטעם בדיבור על השינויים הסוציאליים הדרושים
במדינה, כשיש לנו תקציב־ביטחון של ששה מיליארד
לירות, ותקציב־סעד של 180 מיליון !

הפער כין המיש! דים הוא עצום: לירה
אחת לסעד על בל 33 לירות לביטחון. לדבר
כמצב זה על תיקונים סוציאליים מהותיים,
הרי זה מגוחן.,
אני תמה, לעיתים, על דוברי הימין הלאומני בבית זה,
שאינם מבינים כי אי־אפשר להרעיד שמיים וארץ נגד
קיצוץ כלשהו בתקציב הבטחון, כפי שעשו רק בשבוע
שעבר, וכעבור שבוע, בוויכוח על משרד־הסעד, לבוא
ולהאשים את הממשלה במחדלים נוראים בשטח הסוציאלי.

אם אנו חייבים להקדיש בשנה שישה מי ליארד
לירות לביטחון, ואם אי־אפשר להגדיל
את המיסים, איך אפשר לחולל שינויים סוצי אליים

מי שחושב שדרו ש שינוי סוציאלי מהותי, חייב להצביע
על מוצא מהסתירה הזו. לי זה קל, מפני שאני משוכנע
לחלוטין שתקציב־הביטחון הוא מנופח בלי כל התחשבות
בצרכים האמיתיים של ביטחון המדינה, ובלי יחס לסכנות
האמיתיות המאיימות על המדינה.

לפי הסטטיסטיקה המצב הולד וטוב משנה
לשנה, ובחיים אנו רואים שהמצב הולד ורע.

קראנו היום בעיתונות ששר־האוצר הצליח לשכנע את
שר־הביטחון לוותר על עוד 300 מיליון לירות. זהו סכום
גדול, בהשוואה לתקציב הסעד ; אבל זה כאין וכאפס
לעומת ששה מיליארד הלירות המוקדשות השנה לביטחון.
צריך לשבת ולהשוב פעם ברצינות מהי כיום הסכנה
הגדולה ביותר לקיום המדינה ולעתיד החברה: מה שיכול
לעולל לנו אוייב פוטנציאלי, או מה שיכולים לעולל לנו
כוחות־הרס פנימיים.
שר־הסעד אמר היום שבעיית הסעד היא השניה בחשי בותה
אחרי הביטחון. אני מפקפק בכך. איני בטוח אם

קידים בין מישרדיה. אם נעשה זאת, נגיע ל מחשבה
שדרוש לפחות מוקד אחד, אודי בדמות
סגן־ראש־הממשלה לעניינים סוציאליים,
מוסד אחד היכול לחשוב על עצם המיכנה ה חברתי
של מדינת-ישראל.

בעיית הסעד, במובנו הרחב של המושג, אינה יותר חשובה
מהביטחון.

כל הוויכוח על מישרד״הסעד מחטיא את מטרתו, והוא
כמעט בלתי־רלבנטי, אם אין מקדימים לו ויכוח על המצב
הסוציאלי הכולל בחברה הישראלית. אחד הליקויים של
הוויכוחים האלה בכנסת נעוץ בכך שהם דפרטמנטליים,
שהם נוגעים למישרדים נפרדים, בעוד שהבעיות אינן
מתחלקות לפי מישרדים.

אני סבור שהגיע הזמן לחשוב מחדש על
מיבנה הממשלה כתור שבזו, ועל חלוקת התפ
ומתפארים,
לא בלי צדק, בבניינים הרבים שהוקמו. אבל
הבניינים המודרניים והיפים אינם פותרים את הבעייה
האמיתית, והיא: שיש כיתות שכימעט כל תלמידיהן באים
ממשפחות עניות, חלקן משפחות שבורות, והילד לומד
בכיתה של 40 ילדים כאלה, סיכוייו לקבל חינוך והשכלה
הם לאין שיעור יותר גרועים מסיכוייו של ילד בצפון
תל-אביב בכיתה בעלת הרכב אחר וקטנה יותר.
ייצאו מזה שני ילדים שונים, שתי חברות שונות, שני
עמים שונים, שתי תרבויות שונות, והפער בין שני אלה
אינו נמדד באחוזים ובכסף.
נער שגמר בית־ספר כזה, והמגיע לגיל ,17 ,16 , 15
יודע כיום שלעולם לא יגיע לדירה — כי דירה לזוג
צעיר עולה כיום 65 אלף לירות, וזה סכום כל־כך אסטרו נומי
שנער כזה לא יכול לחלום עליו. הוא יודע שלעולם
לא יגיע למכונית, כי מכונית קטנה עולה 20— 30 אלף
לירות, ונער כזה לא יגיע לסכום כזה גם בעשר שנים.

באשר נער בזה רואה שדברים, שהם מו בנים
מאליהם בשיבכה סוציאלית מסויימת,
אינם אפילו כגדר חלום בשבילו, הרי הוא מוכרח
לעלות על דרך שאת סופה מי ישורנו.

מלחמת ושב בתראביב
אין להצדיק בריונות ופשיעה אלימה בשום צורה
שהיא, גם לא על רקע סוציאלי. אבל אי-אפשר להבין
בריונות ופשיעה אלימה, אם מתעלמים מן הרקע הסוציאלי.
שנאה, קנאה ותיסכול, והידיעה שהדרך חסומה בתוקף
מוצא סוציאלי ועדתי (והדברים בארץ, למרבה האסון,
במידה רבה קשורים יחד) — מובילים לפשיעה ואלימות.
יש כיום בתל־אביב מלחמת־רחוב ממש — כתבי
העולם הזה בדקו זאת השבוע וראו שהתיאורים אינם
מוגזמים, להיפך, המצב יותר חמור מן התיאורים. יש
באמת מלחמת־רחוב בצפון תל-אביב. משוטטים שם חבו רות
מהשכונות, שאינן מחפשות אפילו קטטות. הם מתנפ לים
על עוברים ושבים, נערים מבני העילית ,״יורמים״
בשפתם, בלי שום קטטות. פשוט אורבים להם, וכשעוברים
ילדים וילדות כאלה — מתנפלים עליהם ומנחיתים עליהם
מכות־רצח. זהו פורקן לרג שי תיסכול, העלולים להגיע
לממדים של אסון לאומי.

ואם עד זה נוסיך את העובדה ש־ 50 אדה
נערים ונערות, דפחות, בגיד ,14— 18 איינם
דומדים ואינם עובדים, ומוכטדים מכד מעשה
וכד תקווה, הדברים האדה מוכרחים דזרוע ב
דיכנו דאגה עמוקה כיותר.

הסכנה הגדולה ביותו

שאם לא כן — אנו נטליא טלאי על גבי טלאי, נשתדל
לכבות שריפות, בעוד שהמצב עצמו הולך ומתדרדר.
אי־אפשר להפריד בין בעיית הסעד, המתבטאת בכך
ט0/0-ר 1מקרב האוכלוסיה נזקקים לסעד, לבין המצב
בחינוך, היוצר את מקרי־הסעד של מחר, ולבין חלוקת
ההכנסות במדינה, המגבירה את הפער משנה לשנה —
בניגוד לסטטיסטיקות.
הממשלה אינה נותנת את דעתה על בעיה זו, אלא
כאשר פורץ משבר וקמה סערה.
אין טעם להתחמק מבעייה יסודית.
השר משה דיין אמר שאי־אפשר להרים שני דגלים.
אני סבור שהשר דיין צדק, אם הכוונה היא לכך שדגל
הביטחון ישאר כמו שהוא היום.
* חברי הכנסת משה ברעם, ראובן ארזי, יצחק גולן
ואליעזר שוסטק.
לפי הערכה זו, ההוצאה החד־פעמית הכרוכה בכך היא
של 80,000 דולר, כרבע מיליון לירות. רבע מיליון לירות
זה סכום לא-מבוטל,...
אברהם שבטרמן: זה 350 אלף לירות.
אורי אכנרי אבל כבוד היושב ראש, כשתקציב
הכנסת הוא 8.5מיליון לירות, הוצאה חד־פעמית של 350
אלף לירות, אשר תחולל מהפכה גמורה בתהליכי הכנסת
ותביא לקידום הכנסת לעידן של סוף המאה העשרים —
היא הוצאה כדאית, ולא מופרזת.

איני רואה בעתיד הנראה לעין סכנה ביט חונית,
היכולה לפגוע כעצם קיומנו. אכל אני
רואה סכנה סוציאלית היכולה להרוס את ה מדינה,
להביא עליה הורכן פנימי.
אני חושב שהמלים האלה אינן בגדר הגזמה.

חינוך דשני ונמים
נולדים לנו כארץ הזאת שני עמים.

אוסיף עוד הערה אחת, כבוד היושב־ראש :
אני סבור שאנחנו עומדים בפני עליה גדולה מאד
מברית־המועצות. יש לי ההרגשה שמישהו בברית־המוע-
צות החליט לשחרר עליה גדולה, ואני חושש מאד שאחת
הסיבות שהביאו להחלטה זו היא התקווה לגרום להתער ערות
סוציאלית במדינת־ישראל, במידה שהעולים החדשים
ישלחו מכתבים ליהודים הנותרים ברוסיה ויודיעו להם
שהם רוצים לחזור לשם.
ברור לכולנו שלעולים מברית־המועצות, ולעולים בכלל,
יש לתת את מיטב התנאים, כדי שיתערו בארץ. בחשבון
ארוך, כל השקעה שנשקיע בשטח זה, תביא רווח למדינה.

אבד אני מזהיר מפני הסכנה הנוראה, ה•
יכודה דהיווצר כארץ, באשר תבוא עדייה המונית
עצומה מכדית־המועצות, ויוקדשו דה ה
משאבים הדרושים דשיכונה ודקדיטתה, עד
חשבון שיבונם וקדיטתם שד ידידי־הארץ.

אני מזהיר את הכנסת. אני רואה את הסכנה הזאת בעין
פקוחה, ואני מזהיר מפני מתחים סוציאליים ומפני התנג שויות
סוציאליות, שלא ידענו כדוגמתם.

זוהי סיסמה שרבים משתמשים בה, אבל מסופקני אם
רבים תופסים את עומק הסכנה הכרוכה בכך.
שני עמים פשוטו כמשמעו. אשתי היא מורה, ואני
מצוי בנעשה במערכת־החינוך.

אני מציע מאוד דממשדת ישראד, דהקדיש
מחשכה מעמיקה דסבנה הזאת.

אני רואה ושומע מה נעשה בבית־הספר, וברור לי
שבעוד עשרים שנה יהיו שני עמים בארץ. אין לי ספק
בכך. ולא מפני שמיבנה בית־הספר אינו יפה. הבניינים
יפים מאד. אבל הקמת בניין אינה הקמת בית־ספר. אלה
שני דברים שונים. כאשר שרי־חינוך, בזה אחר זה, קמים

יש צורך, אדוני היושב־ראש, במחשבה חדשה לחלוטין
על הבעיות הסוציאליות, ועל הכסף שיש להקדיש לבעיות
הסוציאליות. אני חושש מאד שכל דיונינו בכנסת, וגם
הדיונים בממשלה, העוסקת בבעיות חלקיות גרידא, אינם
יכולים להדביר את חומרת הבעיות המתייצבות לפנינו.

אם לבטא את הדבר בצורת סיסמה, הייתי אומר שמדינת
ישראל עניה מכדי שתרשה לעצמה לחסוך כסף על הכנסת.
ההוצאה לשיכלול הכנסת היא הוצאה חיונית למדינה.

של גרמניה הפדרלית (אקווה שדבר זה לא ירתיע את
חברי-הכנסת מגח״ל) .הדבר נתקבל גם בפרלמנטים אחרים,
והוא מוכרח להתקבל בכנסת הזאת, במוקדם או במאוחר.

אין לי האשליה, כבוד היושב־ראש, שהצעתי זו תתקבל
היום. מגמתי העיקרית, כשהצעתי הצעה זאת בהקשר זה,
היתד, להמריץ מחשבה על הנושא הזה, לקדם את הרעיון,
ולי אין ספק שגם אם הכנסת לא תקבל את הרעיון הזה
היום, היא תקבל אותו מהר או מחרתיים, ולא יעבור זמן
רב עד אשר יתקבל גם בכנסת, כפי שנתקבל בבונדסטאג

תקווה זו התחזקה בי אחרי ההצבעה.
אמנם איש לא הצביע בעד הסתייגותי, מלבדי, אך
למה ובמה ח״כים נגשו אלי לאחר מכן, והביעו בטחון
שההצעה תתקבל בעתיד הלא־רחוק במו הצעות רבות
שלנו שנדחו בשמיעה הראשונה.

במדינה

מ כ7 ! 1ו כנ.\1>1י *ישרא >
(המשך מעמוד )36

מזכירות לי מודי הסמבה
מודיעה על

הושמת מועמדים
רסמסטו תווך תשר ג
(אוקטובר־ ינואר )1972/3
ליחידות

הבאות ־

האקדמיות

הנדסה אזרחית
הנדסת גיאודזיה
הנדסת מחצבים
הנדסת מכונות
הנדסת חשמל
הנדסה כימית
הנדסת מזון וביוטכנולוגיה
הנדסה חקלאית
הנדסה אוירונוטית
הנדסת תעשיה וניהול מתמטיקה מתמטיקה שימושית
מדעי המחשב פיסיקה כימיה ביולוגיה כלכלה
הכשרת מורים למדעים מדוייקים
הכשרת מורים לטכנולוגיה בחשמל
הכשרת מורים לטכנולוגיה במכונות
ארכיטקטורה וגינוי ערים
מדעי הרפואה

ילדים טובים. השבוע עשה דובר
המטה הארצי, סגן־ניצב תבור, סיבוב ב מערכות
העיתונים בתל־אביב, נפגש עם
העורכים, ניסה לשכנע אותם להורות לבע לי
הטורים העויינים לרדת מן המשטרה.
אבל, בעוד שעיתונים כמו על־המשמר
הרימו ידיים וביקשו יפה סליחה, לא הת רגשו
יתר העיתונים מן הביקור. להיפך.
יומיים אחרי שתבור יצא מחדרו של ד״ר
הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות אחרונות,
פירסם אהרון בכר את אחת ההתקפות
הלעגניות והעוקצניות ביותר על המש טרה.
אחרי
שגם השתדלנות של תבור לא
עזרה הרבה, החליט מפקד המחוז, ניצב
יהודה פראג, לקחת את העניינים בידיים.
הוא הזמין את העיתונאים הסוררים, בלוו יית
עורכיהם, לשיחה ידידותית, נתן להם
שם על הראש ברוח טובה. התוצאה: בע לי
הטורים העוקצנים הבטיחו להסיר את
הקוצים.
הטון החדש של העיתונות לא ישפר את
רמתה המקצועית של משטרת תל-אביב.
אבל בזיונותיה שוב לא ישתקפו מעל דפי
היומונים והצהרונים, פי שהשתקפו עד
כה .״סוף־סוף נפטרנו מהסיוט הזד״״ הגיב
השבוע קצין משטרה בכיר ,״הגיבורים
הגדולים מן העיתונות נעשו ילדים טו בים.״

דרכי
חיים אהבת הבלש הפרטי
למשרדו של יהודה טננבאום, חוקר פר טי
!משדרות רוטשילד בתל־אביב, נכנם
צעיר שהציג עצמו כדוד בוזגלו. בוזגלו
( )27 הגיע לתל-אביב מחצור על מנת ל-
יבקש מהבלש לעקוב אחר אשתו אילנה

לשס סידור ההרשמה יש לפנות, החל מיום א׳ ,י ״ ד בשבט
1.72־, 30

למשרד

רישום

מועמדים

קרית

בחיפה,

הטכניון,

בנין אולמן, חדר .417
טפסי בקשה ופרטים כלליים, אפשר לקבל בכתובת הנ״ל,
החל

מיום

לטפסי הרשמה,
235109 חיפה.

בשבט

ניתן

.23.1.71

לפנות

בדו אר

לקבלת

מידע

ובקשות

טלפונית

למספר

לתשומת לב המועמדים
ההרשמה לסמסטר חורף תשל״ג אוקטובר 1972
תסתיים ביום ר, כ׳ סיון .2.6.72
ההרשמה לסמסטר אביב תשל״ג מרץ 1973 תחל
ביום א׳ ,כ״ב בסיון ,4.6.72 ותסתיים ביום ו׳ .27.10.72

כחינותהמיון לסמסטר חורף תשל״ג יקוימו
בתאריכים ,3 ,2 ,1באוגוסט .1972
בחינותהמיון לסמסטר אביב תשל״ג יקוימו
בתאריכים 22 ,21 ,20 בנובמבר .1972

הי שר אלי
החדשו ת
שבו עון
הזה״,
׳ ״ העולם
המערכת והטינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
מא־דואר 136 מען טבר קי: עולמפרס ״הדפוס החדש״ בע״ט,
ה״א, רח׳ בן־אביגדור • הפצה: גד בע״מ גלופו ת: צינקוגרפיה
כספי בע״מ • העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אלווין טופלה
היחסים צולמו
במטרה למצוא הוכחות שהיא בוגדת בו.
את הראיות צריך היה בוזגלו להציג ב-
בית־הדין הרבני על־מנת להשיג גט מ אשתו.
מספר
על השתלשלות המאורעות יהודה
יטננבאום בעל משרד שרות ידיעות אזרחי:
״הטלתי על עבדללה יוסף חלמתי, צעיר
אותו נוהג הייתי להעסיק באיתור כתו בות
באיזור הייפה, לעקוב אחרי אשת ה לקוח.״
יצירת
מגע .״יום אחד, בעת שנתתי
הרצאה בקורס לקציני־ביטחון,״ המשיך
טנינבאום ,״הודיע לי חלמתי שהצליח לי צור
קשר עם האשה ואף שכב איתה כבר
פעמיים. צעקתי עליו בטלפון. הסברתי
לו שלא זו היתד, התכלית, ושמתפקידו
היה לעקוב אחרי תנועותיה. לבסוף הו ספתי
שאינני מאמין ליו. הוא אמר לי
שיוכל להוכיח זאת ואז אמרתי לו שיקבע
עימד, עוד פגישה. רציתי להיווכח בעצמי
באמיתות הסיפור.

״נקבעה הפגישה ועבדללה הודיע לי
את התאריך ואת מקום הפגישה. יצאתי
עם צוות חוקרים למקום, ואכן ראיתי את
האשה נכנסת למכונית הפולקסווגן של
החוקר ׳ונוסעת עימו. נסענו בעיקבותיהם.
הם הגיעו לחוף עכו בשעה שמונה בערב.
כאשר נוכחתי שהם נמצאים במגע מיני
מושלם ערכתי צילומים ועזבתי את ה מקום.
״למחרת,
כשעילעלתי באחד מעיתוני ה ערב,
ראיתי ידיעה במדור פלילי בה נא מר
שבמישטרה התקבלה תלונה של אשה
שנחטפה על־ידי חמישה גברים בסביבות
עכו. חשדתי שהכתוב מתיחס לימיקרה
שלי. התקשרתי עם העיתונאי צבי יטל
׳ומדבריו הסתבר לי בביטחון שאומנם מדו בר
בבחורה עליה הטלתי !מעקב.
״נסעתי למישטרת עכו והודעתי כי ה תלונה
שנמסרה על־ידי הבחורה, היא שקר
וכזב. מסרתי להם את העובדות כפי ש אירעו.
כן התברר לי שהיא התלוננה כי
נחטפה לאחר צאתה מהצגה שנייה בקול נוע.
באמצעות הצילומים הוכחתי לראש
לישכת החקירות כי בעת קיום היחסים
בינה לבין החוקר, היתר, השעה שמונה ב התאם
לשעון שענדה על ידה. הדגשתי
כי לא היה יכל מעשה הטיפה בעגיין.
״הייתי בטוח כי המישטדה תשתמש
בזכותה ותעמיד את הבחורה לדין על
מסירת הודעת שקר במישטרה. אך הופ תעתי
כאשר נודע לי שמעמידים לדין את
החוקר שלי על ביצוע מעשה מגונה ב בחורה
על שפת ימה של אכזיב. מעשים
כאלו שביצע הבלש שלי נעשים למאות
מדי יום ׳ביומו בכל החופים בארץ. מדוע
העמידו אותו לדין ז האם בשל היותו
ערגיז או בגלל הצורך למלא את מקום
תלונת החטיפה שבו טל ה?״
הוכחות חותכות מדי. בפני השו פט
אמנון כרמי, השופט הראשי של בית-
מישפט השלום בעכו, הודה הלמתי ב ביצוע
העבירה, והוא נידון לחצי־שנה
מאסר. שלושה ׳חודשים בפועל ושלושה
׳חודשים על תנאי. לשופט סיפר הלמתי
בן ה־ 22 תושב כפר פסוטה שליד ע כו:
״הכרתי את אילנה כחודש. שכבתי איתה
חמש־שש פעמים. אינני יודע אם היא
בגדה בי. מצאתי־חן בעיניה והיא מצאה-
חן בעיני. הוטל עלי תפקיד וביצעתי או תי•
הייתי זקוק לכסף. קיבלתי עבור ה משימה
400ל״י לחודש.״
חלמתי נדהם מחומרת העונש שהוטל
עליו. הוא פנה לעורך־הדין אניס שקור
וביקש להגיש ערר. בית־המשפט המחוזי
בעכו לא קיבל את הערר שהגיש הבלש
בעל התאווה. השופטים המחוזיים קבעו
בפסק״הדין כי הבלש עבר שתי עבירות.
האחת מקצועית בכך שבמקום לעקוב אחר
הבחורה הוא החל לחזר אחריה. השנייה
אנושית וחמורה יותר. הוא הסר את ה-
אמון שאילנה נתנה בו בדיווח על אופי
קשריהם לממונה עליו, וזאת ״במטרה ל-
עשוית שימוש ברגשותיה של אילנה בי-
זגלו.״
השופטים ציינו בגזר דינ ם :״הנאשם
והממונה עליו עסקו פחות בחיפוש אחר
ראיות ויותר ביצירתן. למותר לציין חר-
דתה של האשד, כשר,בזיקה המצלמה על
גופותיהם הערומים, שלה ושל הנאשם.״
שלושת השופטים החליטו להשאיר את
העונש שבית־מישפט השלום הטיל על
הנאשם. יחד עם זאת המליצו להעמיד ל דיו
את בעל משרד החקירות יהודה טננ־באום.
כשנשאל
אם תעמיד המישטרד, את ט ע־באום
לדין הגיב דו בר מישטרת מחוז
עכו, רב־יפקד פסח פר ל מן :״עדיין לא
קיבלתי את תיק בית״המשפט המחוזי.
באשר נקבל את התיק נחליט.״
עסקים תרסיס המריבה שבוע לאחר הפיחות, נכנס אילן כבירי
לכל־בו המשביר לצרכן בירושלים, וקנה
תרסיס אירופז מתוצרת פזכים עבורו שי לם
3.50ל״י. ב שובו לביתו גילה שאחת
מקופסאות התרסיס פגומה.
יומיים לאחר מכן, חזר לכל־בו וביקש
להחליף את התרסיס.
הוא מסר לקופאית את הקופסה הפגומה
׳וקיבל ממנה תלוש זיכוי. עם התלוש גי־

העולם

הזה 1794

במדינה
גש לדלפק, שם היו מונחות קופסאות ה־אירופז,
נטל אחת מהקופסאות יופנה ל עבר
הקופה. שם מסר את תלוש הזיכוי
וביקש לצאת מההל־בו, כשהקופאית עצ רה
בעדו ודרשה שיוסיף עוד 1.20ל״י.
למראה סימן השאלה שעל פניו של אי לן
הפנתה הקופאית את חשומת־ליבו ל מחיר
המוטבע על הקופסה ש בי דו4.70 :

כבירי לא ויתר. הוא פנה למנהל הכל-
בו בטענה שלגביו אין זה חשוב אם הש תנה
המחיר. תמורת סחורה פגומה עליו
לקבל סחורה תקינה. מנהל הכל־בו השיב
שאין הוא יכול להחליף את התרסיס, היות
והמחיר עלה. מה עוד שבעת הקנייה ה קודמת
היה התרסיס מיצרך החודש.
כבירי לא זכר פרט אחרון זה אך הח ליט
לוותר ושילם את ההפרש בסך 1.20

המחירים לא שונו.

יומיים מאוחר

יותר, בעת שכבירי קרא עיתון־ערב, נית־קלו
עיניו במודעת ענק של פז, בה נאמר
כי מחירי מוצרי פז, ביניהם אירופז, לא
הועלו.
כבירי פנה !מייד למשרד המסחר וה־תעשיה,
ונענה כי בבירור שנערך עם מנ הל
הכל־בו, הצהיר האחרון כי המחיר לא
עלה זה חמישה חודשים. כבירי לא הס תפק
בתשובה זו, ודרש בי רור עם מנהל
הכל־בו בנוכחות איש משרד המסחר ורד
תעשיה.
בדרך לכל־בו ניסה עדיין פקיד מ שרד
המסחר והתעשיה לחסל את העניו ,״חבל
על הזמן,״ טען .״ובכלל המחירים בכל־בו
הם תמיד גבוהים יותר.״ אך אילן כבירי
עמד על שלו.
במשרדי רימשביר לצרכן, שם נערך ה בירור,
הוציא המתלונן את תרסיס ה־אירופז
והציג את המחיר המוטבע 4.70 :
ל״י. בשלב זה החליט מנהל הכל־בו על

קו הגנה חדש :״אני חושב שיש כאן
טעות,״ הסביר ,״הנומרטור (מכשיר ה מטביע
מספרים) קפץ, ולכן הודפס ה־4.70
ל״י, במקום 3.50ל״י.״ כאשר חקר כבירי
מדוע גילה זאת רק עתה, התפרץ המנהל :
״אז מה אתה רוצ ה? את הלירה בחזרה ף
בסדר תקבל אותה.״
״כבירי לא ביקש את הלירה חזרה, ל-
עומת־זאת ביקש מכתב התנצלות. עם כך
לא היה מוכן להבטיח, שהוא !מחסל בזה
את הפרשה.
המכתב בו שש משום מה להגיע. כבירי
פנה בתלונה רשמית למשרד המסחר וז ד
תעשיה, והתלונן על הפקעת מחירים.
מחכה להתנצלות. כעבור ימים ימס־פר
קיבל כבירי העתק מכתב שנשלח מ משרד
המסחר והתעשיה לאגודת צרכנים
שיתופית (המשכיר לצרכן) בזו הלשון:
״מאחר והינכם מודים שהיתה טעות ב מחיר
האיוופז מתוצרת פזכים, ומאחר ש הוסכם
לשלוח מכתב התנצלות למתלונן,

אבקש לשלוח לו את המכתב עם העתק
אלינו.״
אך כ בירי איננו מן המסופקים בקלות.
במכתב ששלח לאגודת הצרכנים הוא שו אל
:״האם סיבת השתיקה נעוצה בעובדת
היות המשביר לצרכן מוסד הסתדרותי ן
האם יש להעניש רק חנוונים זעירים ובע לי
מכולות?״
רק לאחד סניה בוטה זו, קיבל כ בירי
מכתב החתום על־ידי יהודה קאופמן, ה ממונה
על הביקורת הפנימית במ שרד ה מסחר
והתעשיה. קאופמן משיב במכתבו
שלא נמצאו הוכחות מספיקות על־מנת ל העמיד
לדין את המשכיר לצרכן בירו שלים,
והיות וכבירי קיבל מכתב התנצ לות
הרי שאין הם רואים מקום לפעולה
נוספת מצידם.
האזרח הקטן כבירי, שהעיז ושאג, יו שב
ומחכה עדיין לאותו מכתב התנצלות.
כנראה -שגופים מסויימים ג דלו כבר מ לעשות
אפילו את המעט הזה.

יוצף נפלא, עור בריא, ניויון, הנאה והדגשה טובה בל ודוס,
זהו ז־רמפוו או בפי שאומרים הילדים
״זה פשוט כיף לוזתדמע בדרמפוו:׳ ואכן, אני בהחלט
מטבים עם הילדים להתרחע עם

דרמפון הסבון ללא טבון של תיא. זח ממש גיף!

איזה כיף!

העולם הזה 1794

טיולי
משפחת״
נפלא׳!
גם אתה

לאן נטייל השבוע?
בספרו החדש של אורי דביר — בעל המדור הקבוע ברדיו,
,,לאן נטייל השבוע תמצא פתרונות מגוונים לשאלה זו.

בספר 40 מסלולים המותאמים במיוחד לטיולים משפחתיים
נפלאים. כל מסלול מותאם לטיול ולבילוי משפחתי של 7— 5
שעות.

הספר

מלווה

בתרשימים,

מפות

וצילומים.

מחיר מוזל לרגל הופעת הספר —14.

הוצאת א. לוין־אפשט״! נ ס

גם אתה יכול לזכות בפרסים לפי התכנית החדשה
של מפעל הפיס.
מעתה הפרס הראשון
2א 150,000ל״יכ״א
ס״ה זכיות בכל שבוע
1,920,250 ליי
מחיר הכרטיס 4 .-ל״י

הפצה ראשית :״פית ערים״ ,רח׳ קרל נטר 3ת״א,
טל.623959 .
בכל יום חמישי הגרלה

העולם הזה 1794

גירושין נוסח קובה
אומרים שפעם היו ד,רבה גברים מסוג
זה. אני לא היכרתי הרבה מהם. גברים
אמיתיים כאלה. רחבים מכל הבחינות, ב כתפיים,
בלב, בכים...
זה שאני כן מכירה הוא קובה זיל״
ברינג. איך לא כינו כבר את הקובה
הזה. מלך הבידור הישראלי, פארוק ה יהודי,
לב הזהב. הוא עלה על כל המליצות
השדופות.
כשעלה לארץ מפולין ב־ 1941 הביא עימו

אך עדיין הכילה כמה אגורות.
״אז מה, אני אשב לבכו ת?״ שאל קובה,
ואירגן בו בערב מסיבת קאביאר ושמפניה
עבור הזמר שלא שר.
ישנו רק מושג אחד המגדיר היטב את
קובה, האיש הזה הוא לארז׳.
ועכשיו, כשאתם יודעים בדיוק במי ה מדובר
ולא תוכלו לטעות בו גם בחושך,
אני יכולה לגשת לסיפור עצמו.
לפני תשע שנים הגיעה ערב אחד ל
ירק
הרבה כסף ומעט תיקוות. כשהחלו
תיקוותיו מתגשמות אחת אחת, נוצר ב י
ארץ המושג בילוי במועדון־לילה.
כי קובה הוא אביה מקימה של צברה.
)וקובה הוא האיש שאיכלס את צברה ואת
שוק הבידור הישראלי בדמויות כאנריקו

מאסיאס, דאריו מורנו, אדי קלכרט
ועלמה קונן.

הוא עבד תמיד ביחס י שר לממדיו. אם
כבר אז כבר. אם קוקסינלים, אז רק את
האוריגינליים שנודעו בעולם כולו, ולא
תת־תחליפים שעטנזיים.
גם כשהפסיד עשה זאת עם כל הלב.
ב 1964-הביא את שארל אזנאבור.
) הישראלי המצוי לא רצה בו משום מה.
קובה הפסיד בערב אחד 120,000 לירות.
בימים שהלירה כבר לא היתד, הרבה,

צברה יפהפיה שחורת שיער ועין, שנשענה
בחן על זרו עו של עידו כן־גוריון, ה אחד
ואין שני לו.
קובה הציץ ונישבה. העלמה היתד, בת
18 בלבד, עולה ממרוקו, בת למשפחה של
תשע נפשות תמימות.
כל אלה לא הפריעו לקובה המסונוור
להפוך אותה תוך חודש ספור לגברת
ריימונד זילכרינג עם כל הכרוך בכך.
ברוחב ליבו הקבוע כיסה קובה את ה רעייה
הטרייה בפרוות ואבנים מכל סוג
ידוע ושאינו כזה. מספרים כי פעם, כשיהיה
במועדון לרגל עבודתו קיבל טלפון
ממנה והקול המתוק הצהיר ״אני רעבה״.
קובה שלח הביתה שני מלצרים ומונית
אחת. לנהג ו שני המלצרים נותר קצת
מקום במונית בין המנות.

אשת חייל מ׳ ימצא

מילה שלי כאשד״ עם שוויון זכויות,
) ב לי שוויון זכויות, הנשים הן המין החזק.
לרב איצ׳ה מאיר לוין ז״ל יש בן,
אפריים פישל לוין. הבן נשא לו אשה

נצר לבית חסידי ורשכיאק.
עד כאן הכל עדיין כשורה.
המהומה התחילה כשהאשה החסודה הח ליטה
כי במאה ד,־ 20 אין צורך להיות דתי

מיליון תמורת גט אחד
הגירושין הופכים כנראה למכת מדינה. אבל גם את זה, אני אומרת לכם1,
צריך לדעת לעשות. סתם לקום בוקר אחד ולקפוץ לשער האחורי של הרבנות כל

!א הד יכול. אבל להתגרש תמורת 1,000,000 לירות, זה כבר הימם אפילו אותי.
נעמי לרר היתה נשואה פעם לאחד ישראלי. אבל זה היה בתקופת היובש
ישלה, אותה שכחה כבר מזמן. חילץ אותה מאותה תקופה בעלה העכשווי, מקס1
לרר, שהתאהב בה אנושות ושילם לבעל דאז 150,000 מרק כדי לשחררה מבעלותו.
אבל כמו שטענתי תמיד, מה שמתחיל בכסף נגמר בכסף.
הבעל מקס, שהינו מיליונר יהודי השוהה מרבית השנה בגרמניה, התאהב שוב.
שעושה את זה פעם, יש תמיד סכנה שיחזור על התהליך. הוא מוכן לשלם1
ולנעמי חוקיותו מיליון לירות כדי שתניח לו ולאהובתו לאהוב בשקט.
האהובה החדשה היא מזכירה קטנה בשגרירות ישראל בגרמניה.
הלשונות המקשקשות מוסיפות כי הבעל המאוהב הבטיח נוסף למיליון גם

4000 לירות לחודש, מחיר הזנתה של צאצאית אחת.
כרגע מסתובבת נעמי ברחובות תל־אביב, באלפא רומאו, ומוכנה לספר לכל אחד
כי בשבוע הבא היא נוסעת לגרמניה כדי להביא לסיומה את העיסקה המפתה.

יחי הנישן אין
אתם תתפלאו, אגל יש גם אנשים
שמתחתנים בארץ הזאת. אחד חתימהו-
גייס האלה הוא יאיר רתנגלום
הפיזמונאי המוכר.
פעם היה הבחור סתם מאוהב במיקה
מרידוד, בתו של חה״ב (מיל ,).אותה
הכיר כשהיתה בלהקת פיקוד צפון.
כשעזבה מיקה את הצבא, עזבה גם
את יאיר ונסעה ללמוד צילום בפריס.
תגובת יאיר לכל העניין :״אהבות
מתות ואהבות נולדות, העיקר הבריאות.״
וכשהוא אומר נולדות, אני יודעת
בדיוק למה הוא מתכוון.
קוראים לה עדנה וייסברגר, וגם
בה נתקל יאיר במסגרת עיסוקיו ה צבאיים.
עדנה היא קצינת החינוך של
פיקוד מרכז.
ב 16-לפברואר, במועדון כליף היפואי,
תהפוך אהבת הצמד לנישואים חוקיים.
אז כמו שנאמר: אהבות מתות ונישו אים
נולדים.

ריימונד זילברינג

קובה זילברינג וידידות

האהבה מתה

כך שטה לה סירת החלומות תשע שנים
כאמור.
גם כאשר הוכרז קובה ב־ 1967 כפושט-
רגל, ל א זנחה אותו ריימונד. היא אהבה
והעריצה אותו כבעל וכאב.
אך כמאמר החכם, כל דבר טוב נגמר
פעם. וגם הדבר הזה נגמר.
לפני כשנה וחצי החלו הבקיעים הרא שונים.
דווקא כשהחל קובה מתאושש
מחורבנו הפיננסי, בהקמת המסעדה האי-
די ת: מיין מאמעס עסן, נגמרה לזוג ה שפה
המשותפת.
הגירושין יתקיימו בקרוב, אך קובה
כרגיל אינו מניח למאורעות חיצוניים ל העיק
עליו מדי.
גונב לאזני כי הוא מתכנן להרעיש את
תל־אביב במסעירה שבדירות הרווקים.
יהיה שם חדר שינה מסטין אדום קומפלט.
מיטה עגולה ומתרוממת עם אפיריוני קטי פה.
וד,תיקרה תרופד כולה במראות דמשק.
״עכשיו אוכל לעשות הכל כמו שצריך,״
דברי קובה.
לכבוד הגירושין הוריד קלות 16 קילו,
והוא מתכנן מסיבת גירו שין עליזה, כשעל
הדלת יתלה שלט: ברוכות הבאות.
את הצד הנוגע ללב בעניין מספקת
ריימונד רעייתו לעוד זמן מה :״אני יודעת
רק דבר אחד. אם הוא יזדקק לי, לא חשוב
איפה הוא יהיה ועם מי, אני תמיד אבוא
אליו.״
זו נאמנות וזה שכרה.

מדי. היא שיכנעה בכך את הבעל וכמו
שאמרתי, אין ככוחן של נשים. הבעל שוכ נע
למפח נפשו של אביו הרב.
הרב איצ׳ה מאיר היה יהודי רב מעש.
נוסף להיותו חבר־כנסת, היה מנהיגה ה עולמי
של מפלגת אגודת־ישראל.
משניפטר האב ד,יזדרז הבן פישל והטיל
עיקול על הירושה. הסיבה לחפזונו: חיכוכי
ירושה עם אחיו הבכור אריה לוין חביבו
של אבא.
מאליו ברור כי ללא עזרת המוח הנשי
לא היה פישל דנן עושה מעשה כהילכתו.

הויגווג שר
השנה השביעית
אני כבר לא מאמינה באמונות טפלות,
טפו, טפו, טפו. אבל כל פעם שאני שומעת
על גירושין, אני שואלת באופן אוטומטי :
וכמה שנים הייתם נשואים? אני מוכנה
להישבע כי כל תשובה שנייה היא שבע.

שבתאי טל

כשבאו מנהיגי המפלגה, דחופים ומבוה לים,
וביקשו ממר פישל להסיר את רוע
העיקול, השיב להם האחרון בהיגיון צרוף,
כי כל מה שהיה רשום בחשבונו של אבא,
שייך לו חוקית ועזבונית.

מה שרק מאשר, שהאגדה על ״דגדוג ה שנה
השביעית״ הגורם למספר הגדול ביו תר
של גירו שין, אינה כל־כך אגדה, אס
תרצו ואס לא תרצו.
ההוכחה הישראלית האחרונה לכך היא
שבתאי (שפסל) טל, צלם השבועון ה גרמני
שטרן בארץ, שחגג השבוע בצהלה
גדולה את אישורן הסופי של גירו שיו,
מאשתו שושנה. מסיבת הגירושין העלי זה,
שנערכה בקומה השנייה של מסעדת
הדגם של אלי רונן, התחילה בסעודת
דגים חגיגית שערך שפסל לשותפים ל שמחתו,
ביניהם: האלוף רחכעם ע די״)
זאבי ; תת־האלוף אברהם תמיר, איש
הטלוויזיה דן כירון, העיתונאים דן

כעת מסתובבים ראשי אגודת־ישראל ו מחפשים
דרך להוציא את מאות אלפי
הלירות המפלגתיות, שהיו בחשבון, מידי
היורש הזריז.

כמובן, שכחתי לציין: שפסל בן ה־33
התגרש אתרי שבע שנות נישואין וילדה
אחת.

מה שאשת החיל לא ידעה הוא, כי בנוסף
לאח אריה ישנם שותפים נוספים לירו שה.
ולא שותף אחד או שניים כי אם
מפלגה שלמה.
האב המנוח החזיק בחשבונו כספים של
מפלגת אגודודי שראל, אשר זרמו מכל
רחבי העולם.

פתיר ואורי דן.

המילון שיופיע ישד במהדורה - 2מפני שהמהדורה ה־ 1אנדה עוד לפני ההונעה

צריך לראות את הגעת הפנים של עולה חדש מרוסיה, אחרי שלושה חודשים
באולפן, כאשר בנו יחזור מהרחוב או מהכיתה ויספר לו אין קראו לו ילדי השכונה :
״צ׳פצ׳ול, גחליץ פספוס, שעושה קרקוז ומפסרח.״ שילך, ויתרגם לו את המובן.
אפילו המורה באולפן לא תדע להסביר את הפירוש. או, למשל, מה יעשה אדם
מן הישוב, מוותיקי העליה החדשה, למשמע המשפט :״שלפר יוצא מהקלוץ ! גר
בבויבריק, אבל בוכטות לא חסרות לו הוא יהיה בטוח, שהאזיאטים שוב מחנ־טרשים
אותו.
צחוק צחוק, אבל ...זאת היתה בעיה. המרחק בין שפת הרחוב בישראל, העברית
המדוברת, לבין העברית התרבותית והמוגנת, השוכנת בין כרכי המילונים, מאפשר
לפעמים לדבר אל אדם שנולד וגדל בארץ בעברית, שהוא לא יבין ממנה אף מילה
מזורגגת אחת. על הסלנג הישראלי נערכו בבר מחקרים רבים, אבל אף אחד לא
עשה מה שעשתה נתיבה בן־יהודה, בתו של הד״ר בן־יהודה, מנהל הגימנסיה
״הרצליה״ לשעבר, ואשתו לשעבר של הד״ר פנחס אביבי. נתיבה ,״השדה הבלונדית״
של הפלמ״ח, בעזרת עוד איזה עיתונאי אחד, ששמו זרח לפתע מהפרכון, הוציאה
את ״המילון העולמי לשפה העברית המדוברת״ ,אוסף לא״נורמלי, של הממזרים של

השפה העברית — הבנים הבלתי חוקיים של שפה המתמסרת לבל מחזריה.
הספר, שיופיע בהוצאת לוין־אפשטיין, אינו רק תרומה לתרבות ולמדע. הוא יהיה
לא רק ספר חובה מגני״הילדים ומעלה, שבלעדיו אי אפשר היה להתמצא בנבבי
החברה הישראלית החדשה. המעלה הגדולה ביותר שלו היא, שהוא המילון היחיד,
לפחות בשפה העברית, שאפשר לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו במו רומן מרתק,
במו שירה, כמו יצירה פורנוגרפית וכמו ספר הבדיחה והחידוד בעת ובעונה אחת.
מכיוון שלא יהיה עיתון בארץ שלא יהלל ולא יצטט את היצירה המופלאה הזו,
ומכיוון שלא יהיה כמעט עיתון שיעז להביא בהמחשה את מבחר הקטעים ״הנועזים״
במילון, מוגש להלן לקט מקרי של ״מילים גסות״ בשפה העברית המדוברת, בפי
שהן מופיעות במילון, בליווי ההסברים וההדגמות, המקור וצורות השימוש בהן. גם
האיורים שבעמודים אלה, בולל הסבריהם, לקוחים כולם משפע העיטורים של המילון.
קוראים שיצליחו להשיג את הספר, ושיהיו להם בוודאי מילואים למילון —
ביטויים וניבים שלא נכללו בין הגדרותיו — מוזמנים בזה לשלוח את תוספותיהם
למערכת ״העולם הזה״ .לקט חידושי״לשון ממזריים, שלא נבללו אפילו במילון הממ•
זרי, יפורסם בקרוב.

אחור מניו? (ערבית) ,פיקח, תכ סיס!
,״ממזר״ .תסמוך עליו, אחולמניוק
גדול. קנה דירד, אחולמניוקית ו בזו ל!
האחולמניוק הזה יודע להסתדר.
!אינעל רכך (ערבית) קללה חריפה. אינעל
רבך אתה עם ההצעות שלך! • אינעל רבום
הפקידים האלה, הוציאו לי את הנשמה, ב חיי!
אכל חרא סבל מאוד, השקיע מאמצים רבים,
אך ללא הצלחה או הנאה. שלוש שנים הוא
התאפק. אכל חרא ושתק. עד שקיבל דרגה. י• אכל
הרבה חרא בחיים שלו, המסכן הזה. בוו שינגטון
ובאו״ם הוא היה ביג־שוט גדול, אבל במפא״י
הוא אכל חרא עד שהחתיארים האלה הסכימו
למסור לו את תיק החינוך.

הזדרגג ) 1בעל, קיים מגע מיני.
)2נכשל, נהרס, הושחת. כל המבצע
הזדרגג בגלל הזונה הזה, ששכח לקחת
דלק רזרבי.
הזיז את התחת ביטוי שמשמעותו: פעל,
ביצע, הזדרז, מיהר. יללה, חברה, תזיזו את התחת.
אנחנו לא נשאר כאן כל הלילה מה אתה
חולם ש ם? אולי תזיז כבר את התחת • .שנה
הוא לא הזיז את התחת ופתאום הוא צועק גוולד.
הרד קקן (אידיש) )1מת, נפטר. בריא כמו
שור, יום אחד קיבל התקפה והלך קקן ) 2 .נחרב,
נכשל, לא הצליח, נהרס, הושחת. נסע בלי שמן
וכל הטרקטור הלך קקן # .שמונים דונאם פרדס
הלכו קקן בכפור הזה • .כל התקוות לשלום הלכו
קקן רבותי.

באידיש זה מצחיק מאור -
תירוץ לבדיחה, מכל מוצא שהוא, שלא
הצחיקה. על חבל הכביסה של הסקוטי,
תלויים ניירות טואלט לייבוש. לא
מצחיק? באידיש זה מצחיק מאוד.
בדיחה מסריחה בדיחה העוסקת בהפרשות
הגוף. דוגמא: אחד בא לרופא ואומר לו: דוקטור,
אני לא יודע מה זה. אני אוכל ירקות — יוצאים
לי ירקות, אוכל לחם — יוצא לחם, אוכל בוטנים
— יוצאים בוטנים. מה לעשות דו ק טור? חשב
הרופא וחשב ולבסוף אמר: אתה יודע מה? תאכל
חרא.
כלי ידיים ) 1בחורה אומרת זאת כאשר אינה
רוצה להתעלם באהבה: אני מוכנה לשמוע תקלי טים,
אבל בלי ידיים )2 .נאמר למאיים בשימוש
בכוח: השוטר התחיל להתחמם, אז אמרתי לו :
בלי ידיים, חביבי )3 .רכיבה על אופניים מבלי
להחזיק בידיות: בלי ידיים אתה יכול? )4סמל
למלאכת כפיים מפרכת: נשארתי בלי ידיים
מהעבודה הזאת.
גי ורה ) 1בור שופכין, בור ספיגה.
שפכה לג׳ורה את הפיילה יחד עם הילד.
)2כינוי לפה המפיק גסות רוח וקללות.
פתחה את הג׳ורה שלה והתחילה לקלל.
גיטיונטף 1אמירה שפירושה: פתאום ! פת אום
הבין! לפתע החל שו ב! א: כוס אוחתו! עוד
פעם הפסקת חשמל. ב :גיט־יונטף • .א: אין
סוכר בבית. ב :גיט יונטף.
גמרת? -תוריד־אודהמים ג אמירה ש משמעותה:
אני מתעלם מד ברי ך! אינני מיחס
חשיבות לדבריך ! אני בז לך !
דחף ידיים ביטוי הנאמר על ידי
הבלתי־מרוצה על פעולותיו של ארס
שניסה להתעלס אתה באהבים. עוד
לא הספיק להכניס למהלך ותיכף הת חיל
לדחוף ידיים, הגועלי!
דפק )1נתן בכוח, אילץ. דפק לו שבועיים
מאסר• 9דפקו לנו שש בחינות לשבוע אחד.
) 2עשה, ביצע באופן מצויין. העסק דפק טיפ־טופ
• .דפקתי שתי נסיעות לחיפה )3 .הרס,
החריב. שכח להביא מלח ודפק את כל הטיול.
) 4הזדווג, בא במגע מיני. הוא חשב שהוא דפק
אותה, אבל בעצם היא דפקה בזה את אשתו.
)5העניק לו כגמולו, העניש אותו. תראה הפנקס
פתוח ואנחנו עוד נדפוק אותם ) 6 .ניצח. דפקנו
את אינדונזיה אחד אפס ) 7 .ירה, הרג, פגע באוייב.
דפקנו שלושה ערבים.
דרטה (ערבית) שחרור גזים מן המעיים. ה מורה
! המורה ! משה עשה דרטה ! (דוגמאות לסוגי
הדרטות: יוסוף — חם ושקט (מסוכן בנוכחות
אדם נוסף); שוש — שקט ומסריח לאללה (מותר
בשעת רי קוד); פ ר וי ק ה — בינוני אך צלול
(רק בר חו ב); אכרום — חזק מאוד אך חסר
ריח (מותר בין חברים) ; אריקכר־ ד רו־ מ ה —
צרור מרשים (בשדה, בשעת קרב או בתחרות)[.

עשתה כו בושות

נייק זקן

ויכלה — (אידיש) עקרת־בית נמו־כת
קומה, עגלגלה, מבוגרת, אשת חיל
מצויינת, שופעת חום, צנועה. תראה
אותה ברחוב לא תתן בשבילה גרו ש.
אבל בבית היא ויבלה־זהב. מחממת את הלב• .
היא לא יפה במיוחד, היא לא כל כך חכמה, אבל
היא ויבלה נחמדה.
ויץ — בדיחה אקדמית אינטלקטואלית —
עפ״ר שאינה מעוררת צחוק. סיפר איזה ויץ חלוש
והסביר אותו שעתיים • .קראת את הספר של דב
סדן ״קערת שקדים, ויצים וצימוקים?״
וספה (לטינית) ) 1קטנוע. קניתי וספה יפנית
וגמרתי עם בעיות החניה ) 2 .וסת. היא לא יוצאת
מהבית היום. יש לה וספה.
זיון ) 1הזדווגות, משגל ) 2 .כשלון,
אסון. זרענו אלפיים דונם שעורה ו הזרעים
לא נבטו, אתה יודע איזה זיון
זה בשביל המשק ב ר דיו: הרוסים
יזיינו את הסורים. מוטקה: איזה זיון למדינ ה!
• )3ענישה, נקמה, שילום המגיע, החזרת הגמול.
אתה תראה אם המח״ט לא יכניס לנו זיון בשביל
הדבר הזה • .מפא״י חטפה זיון בקרית־שמונה.
זיין את, הנשמה הציק לו, הטריד אותו;
נטפל אליו ולא הירפה ממנו. שעתיים זיין לנו את
הנשמה עם הפרשנות המדינית שלו.
זין־קצוץ לא כלום, חסר ערך, מאומה. נאמר
בגסות רבה. לא נותן בשבילו זין קצוץ 9 < .את
החיים שלי אני מוכן לתת בשביל המדינה, אבל
בשביל העסקנים המפלגתיים האלה אני לא נותן
זין קצוץ.
זרגג ) 1בעל, הזדווג, בא במגע מיני) 2 .
השפיל, הכניע, הרם, שילם לו כגמולו, קילקל,
השחית. הם יזרגגו את כל המבצע, השמקס האלה !

טרטייקה

דוחף ידיים

חונטה ) 1 .בחורה מכוערת, לא
מעניינת, דוחה. והחונטה הזאת עוד
הולכת לסלון יופי. לג רד היא צריכה
ללכת! )2זונה זולה. מסתובבת ברחוב

חרמנית

כמו חונטה.
חניוק. כינוי לאדם בזוי, המעורר סלידה.
א: עד שלא יפטרו מכל החניוקים בועד הפועל —
אין שום סיכוי. ב :אז אין שום סיכוי.
חרא כלבן דבר מה גועלי מאוד, המעורר
שאט נפש. אכלנו חרא בלבן, כל השבוע גבינה
לבנה ותפוחי־אדמה • .א: מה יש היום לאכול?
ב: חרא בלבן. ב :אז לי בבקשה פעם אחת בלי
לבן.
חרופ( .אידיש) שינה. רק הניח את הראש על
המיטה, תפס חרופ — פחד ישנתי עשר שעות.
זה היה חרופ רציני.
חרמן. כינוי לאדם בעל יצרים מיניים עזים,
שגברו בו יצריו. תזהרי מהחרמן הזה, הוא לא
יעזוב אותך אם לא תעזבי לו.

איבד את הראש

צוני׳,ב מיד ה גדולה מאוד. דפקו את פועלי הנמל
עד העצם • .רבין דפק את נאצר עד העצם.
)2הזדווגות.

זלזול : קריאת השמעת טזטוז טוזזז. התחיל ירוחם לסלסל בשפמו.
פתאום הוא שומע טזטוז אדיר מאחד
הספסלים האחוריים.
טטלח (אידיש) ,ממושמע, מציית בנאמנות.
הוא ישלם אצלי כמו טטלה כמו טטלה הוא
יעשה מה שנגיד לו.
טרונצ׳ו כינוי גנאי לאדם טיפש, מטומטם.
הדליק נרות חנוכה וכמעט שרף ת׳בית, הטרונצ׳ו
הזה • .מה אתה עומד בדלת כמו טרונצ׳ו. תיכנס
כבר.
יוחנן אבר המין הזכרי.

יוצא־מן־הקלוץ גרוע מאוד, רע

מאוד, יוצא מן הכלל בל שון סגי נהור.
א: איך הסרט. ב :יוצא מן הקלוץ.
ימפוץ כינוי גנאי: טיפש, אידיוט, בליעל.
תראה את הימפוץ הזה עם המטריה בשמש.
יקה״פוץ כינוי גנאי לאדם אשר מוצאו מגרמ ניה
ועוד נוסף לכך הוא גם טיפש מאוד. הנהג
לנוסע: לא ל קפוץ! הנוסע: אני לא לוליק פוץ !
אני יקה־פוץ.
ירבתיים — עכוז, תחת. יש לה זוג ירכתיים,
תענוג לראות.
באב ביצים הרגשת תסכול מיני.
כאב ביצים יצא לי ממנה, זה הכל.
כוס אוחתך קללה חריפה. כוס
אוחתו הטלוויזיה ומי שהמציא אותה.
• כל יום שני וחמישי מיסים חדשים — כוס
אוחתו כל הממשלה הזאת! י• כוס אוחתום
התפוחי־אדמה האלה. רקובים אחד א חד! י• כוס
אוחתו הכסף — העיקר הבריאות.
כדם אמך קללה חריפה ביותר. כוס אומו
הרדיו המחוריין הזה. לא שומעים את גלי צה״ל.
כוס סודה צורה מעודנת ומאופקת של הקללה
״כוס אמך״.
כיכינמאט (רוסית) לעזאזאל. אך, כיבינמאט
כל העבודה הזאת • .כיבינימאט אתה עם ההצעות
שלך.

עלא־ערי (ערבית) ביטוי משפיל המציין אדי־שות
רבה, חוסר התחשבות. אתה, המפלגה שלך,
וכל החברים שלך על הערי כולכם ! י• שיאסרו
אותי, עלא ערי, מה איכפת ל י!
עלא פטא ביטוי שמשמעותו: לא איכפת לי,
אני אדיש, איני מייחס כל חשיבות לדבר ! א :
אתה תחטוף חזוק ! ב: עלא פטא • .א: אבל זאת
עבירה על החוק. ב :עלא פטא.

אמעל אבי אביהם

שמה את הרגליים על
הכתפיים ויצאה לדרך

לא עושה פיפי על השטיח.
מתנהג למופת, אין לחשוש מהתנהגותו.
לא עשו אותו באצבע. ותיק,
נבון, בקיא, לא ניתן להשפעה או
להשפלה. לא עלי, חביבי ! אותי לא עשו באצבע !
• זה לא ילך להם בקלות איתו, לא עשו אותו
באצבע, הוא בענינים.
לא שם זין — שם זין ביטוי המציין אדישות
מופגנת, משפילה (גס המשפט החיובי וגם השלילי
באותה משמעות) .אני שם זין עליו ועל כל
ההוראות שלו • .במיץ שלהם, אני לא שם זין
עליהם.

סדד (ערבית) ביטוי שפירושו: איש
לא חייב יותר ל שני כלום. שווה ב שווה.
קח את החמש לירות שלך
ואנחנו סדד עכשיו דפקתי אותך
ואנחנו סדד.
סוס קטן 1ביטוי שמשמעותו: זוז קצת ! תן
לשבת. סוס ק טן!
סמטוחה מהומה, רעש גדול, אנדרלמוסיה.
דרש לסלק אותו מהמשק. התחילו לריב. קמה
סמטוחה שלימה.
סרטן אדם שבמקצועו הוא מקרין סרטים.
עבד עליו. שידל אותו, פיתה או תו,
התאמץ לשכנע אותו. יש שני
מיליון יהודים בארץ, ודווקא עלי החל טת
ל ע בוד? ר ד ממני, חביבי! #
יללה ! תפסיקי לעבוד עלי. את הבעל שלך תאכילי
לוקשן כאלה.
עד העצם ) 1באופן יסודי ביותר, באופן קי־

צוונציק. ישן, יצא מהאופנה. בא
לנשף פורים עם ז׳אקט משנות צוונציק.
• ההורים שלה צוונציק.
צוילינגמכר ( אי די ש) כינוי לעג ל-
מתפאר ביכולתו. א :אם היא תדבר הרבה —
אני אכניס אותה להריון. ב :תראו את הצווילינג־מכר
הזה לא כדאי כבר לרחוץ את הילד, אני
אעשה לך אחר. ב :תראו את הצווילינגמכר הזה!
צ׳ורטיווזניט (רוסית) קללה חריפה.
צ׳חוגלה כינוי לאשה מכוערת, תגרנית, אשת
מדנים. שנתיים אחרי הנישואין הפכה לצ׳חובלה
נוראית.
צנור ) 1רובה בשפת הסתר של ההגנה)2 .
אבר המין הוכרותי.
צ׳פצ׳וליה (לאדינו) כינוי לגלוג המיחס לאדם
קטנות, אפסות, כעור. השדכנית הציגה לי איזה
עשר צ׳פצ׳ולות ושום דבר לא יצא מזה.

שרמוטה

הוא לוקח צ׳אנסים

קוטר (אידיש) מתלונן, אדם העושה
משהו ואחר בוכה ומתאונן, מלא טע נות.
כלב מי שיוצא עוד פעם לפעולה
עם הקוטר הזה.
קונציניו־מוציניו (אידיש) ביטוי שפירושו
יחסי אהבהבים, חיבה מופגנת. קודם היה קוציניו־מוציניו,
ואחר כך לא רצה להסתכל עליה• .
עבודה לחוד וקוציניו־מוציניו לחוד.
קרחן )1בית זונות. נעשתה עצמאית, התגר שה
ופתחה קרחן )2 .אי־סדר משווע, אנדרלמוסיה.
עשה קרחן מהפלוגה, ברדק מזווע.

מה איתן* ? ביטוי הנאמר בעצב נות
ומשמעותו: לא נכון, אין הדבר
כ ך! אל תבלבל את, מוחי! הפסק ל הציק
לי! א: יגאל אלון לא היה ב-
פלמ״וז בכלל. ב :מה איתך א: אני רוצה
לדעת ד בר א חד: לקחת את הכסף או ל או ב:
מה אי ת ך!? אתה השתגעת?
מ חו מ ם ) 1כינוי לאדם שיצרו גבר בו, חושק
מאוד. היה חודש בים וירד לחוף מחומם מאוד.
)2רוגז, כועס. הם יודעים טוב מאוד למה אני
מחומם על ההנהלה. אני עוד לא שכחתי את
השי־לחגים שלא קיבלתי.
מענטזת מנענעת את עכוזה בהליכה. קנתה
נעליה עם עקבים ויצאה מענטזת לרחוב.
נבלום הומוסכסואליסט, משכב זכר,
מעשה סדום. תוריד את ה יד! אני או מר
ל ך ! מה זה פה, נבלו ס?
ני ג׳ ם (אידיש) טרדן, מציק, נטפל
בלי סוף לדברים בלתי חשובים ואינו מרפה. אתה
פוגש אותו ברחוב ושואל אותו מה שלומו, אז
הוא מיד מתחיל לספר לך מה שלומו הניג׳ס הזה.
נייק (ערבית) נואף, הלהוט אחרי יחסים מי ניים.
עד החתונה היה בתול ואחר־כך נהפך ל־נייק
— פחד אלוהים! • הוא רק עושה רושם
של נייק, אבל בעצם הוא מתרומם.
נתנה ־קיימה מגע מיני, התמסרה. איזה נתנה
לווא־קרנק נתנה ל ו בטח שנתנה לו. לא
ראית שהם יצאו מהחדר כאילו לא מכירים אחד
את השני ו

פה 1קריאה המביטה י גועל־נפש,
סיאוב, סלידה. לתקוע נודות במצעד
יום־העצמאות? פה! תתביש ל ך! #
היום כבר מתנשקים באמצע הרחוב
ואני אומר לכם: פה ! להכניס לשון לפה של
בחורה זרה — פה! אני מבין אמא, אחות —
מישהי מהמשפחה, אבל בחורה זרה — פה !
פוסטמה (לאדינו) כינוי גנאי: שפל, חסר־ערך,
פעוט, בזוי, מעורר סלידה. הפוסטמה הזה
אומר לי אידיוט !
פוץ־איונוכיץ (אידיש) המילה פוץ, כשהיא
באה בהדגשה מכוונת. אל תהיה פוץ־איונוביץ/
תיגש אליו, תדבר איתו, אני בטוח שהוא יבין.
פזוונק (תורכית) כינוי גנאי לאדם מעורר סלי דה,
נבזה.
פצ׳המצ׳ה (אידיש) כסף. חוץ מפצ׳המצ׳ה אין
לו שום דבר בראש.

רגלי פסנתר שוקיים שמנות במיו חד.
למעלה היא בסדר — אבל למטה
— -רגלי פסנתר.

המיטה הזו שווה מיספר

הבפנוכו של השעון

מתרוממים

רקוד לחץ רקוד סלוני, שבשעת הריקוד בני
הזוג מתקרבים זה אל זה במאד מאד.
רשם על הקרח ביטוי שמשמעותו: זלזול
בחשיבות, התעלמות. לא תראה אצלו גרוש. אתה
יכול לרשום את החוב על הקרח.

על החיים ועל המוות

שיבק עליו (ערבית) עשה אוחו
לצחוק. עשה ממנו חוכא ואיטלולא.
אתה מדבר ברצינות או שאתה סתם
משבק עלי?
שו־שו עבודה סודית, כגון עבודת המודיעין
או שירות הבטחון. היה שנה -וחצי בשו־שו• .
השו־שו נכנס לו בדם. הוא אפילו לא אומר מה
שלומו.
שטוזה (אידיש) )1הלם. כשראה את הבת
שלו מעשנת — חטף שטוזה )2 .מכה חזקה, עני שה,
הכרעה, דיכוי. שתק שנתיים ובסוף הכניס
לו שטוזה כזאת — שהוא לא ידע מהראש שלו.
שרמוטה ) 1כינוי גנאי לאדם שפל, לא ישר.
שרמוטה כזאת לא ראיתי בימי חיי )2 .זונה. אמא
שלה היתד, שרמוטה עוד בבודפסט.

יצא מהמחזור

תחתוני גולדה -נפוליאונים.
תיז־מרתו ( ער בי ת) ) 1קללה, גידוף.
)2כינוי גנאי לתזמורת, על פי הצלצול
הדומה לעברית. איזה חרא של תוכנית.
היו שם יוסף כהן ו תידמר תו.
תלחס״תיזי ביטוי משפיל מאוד, שמשמעותו
סירוב מזחלט, זלזול רב. תלחם תיזי, אתה עם
המונקי ביזנס שלך !
תענוז תענוג גדול, בעיקר מיני (מקורו: ב־שגיאה
המקובלת בכתב־יד, כאשר האותיות זין
וגימל מתחלפות, בעיקר אצל ילדים ).בתחנת אגד
בחיפה, היתד, המון זמן כתובת בגיר, בכתב־יד,
באותיות עקומות של מטר גובה :״לגיין גד, תענה
זדול מאוד מאוד.׳

הגיע לו

1704

שנה 3 )3

ג׳ שבט תשד־יב

המח יר 2.011ל״י

וווו 1117111 11:1ע7
הנושה האינטימית

שר שו־הבטחו!
לשערוריה
בעלתמ שמעו ת
בטחונית וציבורית