גליון 1795 מתאריך 26 בינואר 1972

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1972

עמוד 1

א לא קבל גיבו מגולדה

עמוד 2

ך* יום הרביעי שעפר, בשעות מ-
^ לילה, ניסו אלמונים להצית את דפוס
על המשמר. .מתוך בקבוק פלסטי הותז
חומד דליק על הדלת. אחרי שהציתו אש
במקום, הסתלקו האלמונים. הדליקה כוב תה
לפני שנגרם נזק.
היה זה מעשה ההצתה השלישי בתקופה
האחרונה שכוון נגד עיתונים במדינה.
והיה זה מעשה ההצתה שני שכוון נגד
העולם הזה, כי בדפוס החדש, הנמצא ב בית
העיתון. על המשמר, ובו מודפס יומון
מפ״ם, מודפס גם העולם הזה.
במערכת העולם הזה לא נותר עוד מה
להצית. נזקי ההצתה הזדונית הראשונה,
מלפני חודשיים, טרם תוקנו. עבודת ה מערכת
נעשית בתנאים כמעט קרביים,
בחדרים מכוסי פיח, מתחת לתיקרות ש נהרסו,
על רהיטים מאולתרים. עתה זמם
מישהו להצית גם את הדפוס בו מדפיסים
את השבועון.
לא היה זה ניסיון ההתנכלות היחיד ש נעשה
השבוע לגבי העיתון ועובדיו. כמה
מחברי המערכת קיבלו השבוע איומים
אנונימיים בהם הוזהרו כי ״יקבלו כדור
בראש.״ מנסיוננו למדנו שלא להתייחס
עוד בזילזול לאיומים מעין אלה. אולם
כל נסיוו למנוע בשיטות כאלה, או בשי טות
דומות שהוצעו על־ידי הגברת גולדה
מאיר, את הופעת העולם הזה, נדון מראש
לכשליון.

בנות יענה
ופדות קדו שות
ן* אשר נפלה במערכת, לפני שבו-
^ עיים, ההכרעה לפרסם את הפרשה
המכונה עתה ״פרשת אלישבע״ ,הנוגעת
למה שמכונה עכשיו בפי חסידיו של משה
דיין בשם ״תדמיתו של שר־הביטחוך,
עשינו זאת מתוך ידיעה ברורה של הסכנות
המצפות לנו, בתחומים שונים, עקב
פירסום זה. אם בכל זאת החלטנו, אחרי
שיקול ממושך בחיוב בקשר לפירסום, היה
זה רק מתוך אמונה עמוקה, שזוהי פרשה
בעלת השלכות ציבוריות רחבות הנוגעות
לכל אזרח, ומשום כך היא חייבת פירסום.
עיתונות חופשית — וזוהי טענה שאינה

חייבת עוד בהוכחה — היא אחד מיסודות
המישטר הדמוקרטי. במישטד כזה יש לכל
אזרח זכות השתתפות בקביעת השלטון —
כאשר הוא נקרא אל הקלפי אחת לכמה
שבים. יכולתו של האזרח לקבוע את הח לטתו
האישית החופשית בשעת ההצבעה,
מבוססת על המידע המלא והאובייקטיבי
הצריך, להיות מוזרם אליו בין תקופת
הצבעה אחת לשניה, בכל הנוגע לאלה
השולטים בו ולאלה המבקשים את תמיכתו
כדי להגיע לשילטון.
להעולס הזה, בכל אופן, אין ספק, כי
כאשד. מדובר בפרשה הזורקת אור חדש
לגבי אישיותו, תכונותיו, התנהגותו ותפי סתו
השילטונית -של אחד האישים המר כזיים
במערכת השילטון, המתמודד על
תפקיד ראש־הממשלה של ישראל, אין
זו רק זכותו של עיתון, אלא זוהי חובתו
האזרחית והמוסרית לפרסם את כל המידע
הידוע לו.
רובה של העיתונות הישראלית אימץ
לעצמו תפיסה זו בשנים האחרונות. אבל
כאשר מדובר במקור, דיין — נכנסת ה עיתונות
הישראלית לאחו בו רועות פרות
קדושות שאסור לגעת בהן. משה דיין
הוא פרה קדושה לגבי העיתונות הישר אלית
היומית. בפרה קדושה זו אסור ל געת
גם כאשר מתברר שהיא עוברת בגלוי
על החוק ומזלזלת בו. אסור להרגיז פרה
קדושה זו, גם כאשר מסתבר כי אינה
יודעת להבחין בין האחו הפרטי שלה לבין
כרי הדשא של הציבור והיא מתנהגת ב צורה
שהיתה מסבה אליה מיד את זרקו-
ריה של העיתונות הישראלית, לוא רק לא
היה שמה משה דיין.
כך קרה שאף אחד מעיתוני ישראל לא
ציטט ולא רמז על פרשת אלישבע כאשר
התפוצצה מעל דפי עיתון זה מלפני שבו עיים.
תוך תקווה שהתעלמות מהפרשה
ואי הזכרתה בעיתונים אחרים תביא ל-
השתקתה וגניזתה, נקטו עורכי העיתונים
באיסטרטגיית בת־היענה. לשיא הגיחוך
הגיעו עורכי מעריב, שבהוראתם הרבה
מחלקת המודעות של העיתון לפרסם מו דעה
של העולם הזה, על תוכן הגלית ש הופיע
בשבוע -שעבר.
לא היתר. לנו סיבה להתאונן על כך.

החרם שהוטל על־ידי העיתונות הישרא לית
על הפרשה לא יכול היה להפחית מ ערכה
וחשיבותה הציבורית. היא הפכה
לנושא שיחה בכל בית בישראל. שוב,
כמו בתקופה החשוכה של שילטון בן-
גוריון בשנות ה־ ,50 ידעו רבבות אזרחים
בישראל כי אם הם רוצים לקבל מידע
בלעדי, אותו לא יוכלו לקרוא באף עיתון
אחר, הם יכולים למצוא אותו בהעולס
הזה.

מי סמך בעל
ערך הי ס טו רי
ץ״י ה שנראה לעורכי העיתונות ה-
ישראלית כפרשה נטולת עניין צי בורי,
שיש להסתירה ולהעלימה מעיני ה קוראים,
נראה ישונה לחלוטין בעיני עי תונאים
מקצועיים ברחבי העולם, שאין
להם התחייבויות של פחד וחשבון כלפי
פרות קדושות.
כך אירע, שבשעה שקוראי העיתונות
הישראלית, אליהם לא הגיעו גליונות
העולם הזה, לא קיבלו דיווח על פרשת
דיין ואלישבע, יכלו מיליונים רבים ב רחבי
העולם לקרוא את הסיפור המלא על כה העיתון הראשון שפירסם בהרחבה את
הפרשה היה גדול שבועתי אירופה, ה שמרן
המערב־גרמני. בעיקבות פירסום
פרשת ירמיה על דפי העולם הזה, אחדי
גירושיו של משה דיין, הגיע נוסח ד,מיכ-
תבים של בן־גוריון ורות דיין בפרשה זו,
שפורסמו בהעולם הזה, לידיעת עורכי ה שמרן.
נראה
היה להם שתוכן מכתבו של בן-
.גוריון בפרשה זו, משנת , 1959 הוא בעל
עניין כלל־אנושי, באשר הוא עוסק ב הפרדה
בין חייו הפרטיים של איש ציבור
לבין חייו הציבוריים. זוהי בעיה הקיימת
בכל מדינה בכל הזמנים. ומכתבו של בן-
גוריון העוסק בה הוא ללא ספק מיסמך
בעל עדך היסטורי.
על רקע זה תיכננו עורכי השמרן כתבה
על גירושיו של דיין. עליה אף הודיעו
בגליון השמרן מלפני שבועיים. תוך כדי
הכנת כתבה זו בשטרן, אירעו שני דברים:

העולם הזה הופיע עם הידיעות הראשונות
על פרשת אלישבע, ואלישבע צ׳יזס עצמה
התקשרה ישירות עם עורכי השמרן ב המבורג,
הציעה למסור להם את סיפורה
האישי.
עורכי השמרן, שכבר היו באמצע הכ נתה
של הכתבה על דיין, קפצו על ה מציאה
מתוך הכרה בחשיבותה העיתונ אית׳
שלחו לישראל כתב מיוחד שראיין
את אלישבע ואמה, שוכנע באמיתות ומהי מנות
סיפורן, ושלח את הראיון לעיתונו.
גליון השמרן מהשבוע שעבר, ובו כת בת
הענק על חיי האהבה של דיין, הופיע
בשתי מהדורות. המהדורה האחת, המוד פסת
מוקדם יותר, מיועדת לתפוצה למי נויים
בעיקר. זוהי גם המהדורה -שהוטסה
השבוע בדואר־אוויר לישראל ונחטפה ב קיוסקים.
המהדורה השניה, הכילה תיקו נים
ותמונות שלא היו במהדורה הראשונה.
בעיקרו מאשר סיפורה האישי של אלי שבע
צ׳יזס בשטרן את כל הפרטים ש פורסמו
קודם לכן בהעולם הזה. אבל ה שטח
בחר לפרסם גם אותם קטעים אינ טימיים
של הפרשה, שהעולם הזה סבר
שאין להם שייכות להיבטים הציבוריים
של הפרשה.

״ טי פו סי ם
של פושעים״
וכף פותח ״שטרן״ את כתכתו,
המשתרעת על 10 עמודים :
הכתובת היא תל־אביב, רחוב דיזנגוף
. 117 ליד קפה־הסופרים כסית מוביל מע בר
צר לכניסה האחורית. מעל לדלת יש
שלט קטן: סלון אלפי. רק אחרי שניתן
סימן של נקישות, שעליו הוסכם מראש
עם שטרן, נפתחת הדלת בהיסוס.
מאחורי הדלת עומדת נערה ביישנית
— עיניים גדולות ושחורות, ריסים ארו כים׳
שערות שחורות האסופות בקשר,
חליפה כחולה .״אנא, היכנסו,״ היא לוחשת
בניב וינאי רך, ומסתכלת בפחד בחדר-
המדרגות.
נערה נפחדת זו, שהיא כיום בת ,27
אהבה במשך שנתיים בלהט את גיבור־

;*16 8.10116511811ד 111־061
8618 1׳81׳8 1 1 01*111־1311030116׳* ־0116 ]$11113*61
18* 861538* 211111מ 1( 3 ] 8
־310*161*161*8 !׳181110 *111
!׳<*6 !1.ס׳ 86111 1,3.116 § 6 0
:216*1־ 81ע;§ 11ג 1ע 8£10מ 018
׳01181•1/61׳*113011*6 11161
611611011611־861116 8.111361
811 100111
16*2 * 0/6113
* 00116131 113ע 816: 0 6
8110*1 61(0118 1/01־1/61
01ס 01!12ס *׳1׳31100י61061
111^ 611־61861120 !31־80 *10

א•• ״ס? *02X002$

עמוד הפתיחה ב״שטון־

כך נראים עמודי הפתיחה של
כתבת הענק ב״שטרן״ על חיי־האהבה
של משה דיין. הצילומים בעמודים אלה הס צילום י ״העולם הזה״ .הכותרת מימין

אומרת :״האשה המחזיקה בידה את משה דיין.״ בהקדמה לכתבה נאמר :״האיש האחראי
על ביטחון ישראל הכניס את ארצו לסיכון בטחוני. הממשלה טישטשה בעבר את אהבותיו
מחוץ לנשואין, עכשיו היא יודעת: הגנרל ניסה לשלם כסף לאשה, בנסיון שווא להשתיקה.״

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 1795 - 26 בינואר 1972 - עמוד 3 | ־ ) 12 )014־) 5X1 101X1201 ת | 3ג 1513512x020 ( 4׳ \ 0 2 ) . * ^ 5121^ 0י 0x2 1זצצ 9ג 512002X1 2 .י) 2ג׳ )8 .0 *51 )12511 9 /׳2 0 1 5 2 ^ 5 0 0 4 ) 0$

־ ) 12 )014־) 5X1 101X1201
ת | 3ג 1513512x020 ( 4׳ \ 0 2 ) .
* ^ 5121^ 0י 0x2 1זצצ 9ג
512002X1 2 .י) 2ג׳ )8 .0 *51 )12511
9 /׳2 0 1 5 2 ^ 5 0 0 4 ) 0
.){(1101X4 4122 *2 *2 0
*0 1 6 2 0 . 5 )2 5) 4512)} 1.4*01־{ .550׳
.׳1י*£651110110 ) 1 0 ) 0 2 1 05.41

יו )^!080 )16 0 3 ]8
118)318 811) 11 1111)1
18)1)1883־1180)161, 9
1111)1 £1)81161/8
> 2ז 5X15\ 425ה)•)1 151

)*<!1!>4(48}00512102.ו*׳<נ*ו>י4א
. \ 51 5 9 5 1 6 2 2 8.0051**411**451

־ ז 4 0 1 5 x 1 1 5( 5 {*(554 \ 52!6 2
מו־ 1£01מ 85ז 0ת 1>1 010 ) 0 0ו *<!1) 4

;, 011111211ז54041 11100

4 0 1* ) 2 4 110 10100 51
0 2 01000מ גזחג 4£5 !18110ע*5

111

ע ס?ז 0־\ 100 1מ )
0 4 ) 4 0 ; 9 4 5 <5.1x05101x120

-ז \>.1£2נx 0 1־ד42׳6111( 500 :

סזס 02)50/.
)*<x5161 זי>30)1$25ז13<0

־ 5־ x51011• ^ 1 1 * 0 1 X 1 0 1 1 (2 4׳.0 1 .
*יי) 55)11511411210 0 ? 0 0 2

ג> 1נ 1 9 7 1ז 0מ : 2 0 0 0
5125 02 1)0)1 03)51
־ 5־ ^ 01א! 1ג 36<501(525121 510

210 !) 4 £ג י; \ 01 •5010 1
)>0 105 0100x418:1 * <1ז1

*22*8*011051ז^,*/

>*10)0110 !3 4 )4 0 1X0 (015
> 02 **2 0מצ<9 /י< 5 9
*0135 61500 * 51051 1051 <50
)? ?1 (01ן<454, )512 5־5-5
ז <* 2 2 0 01605110 : £ם וג 21
5}} 110¥3־* 510) 12
< 511* 1*1 0 0 )5 {50000

> 10 <510 22$ ) 0ג<2 0 *5
*1101112. 501)12 1x41* 8015
4 4 0 40251101 5445:
־41 8 0 1 ) 100 5150־510 *3 6 )55
11€510 <1ז 2ע <5015־) 20

דייו אוהב את...
ושר־ד,ביטחון

הישראלי,

רות ורחל, הדסה ואלישבע,״ אומרת כותרת שני
עמודים אלה שפורסמה ב״שטרן״ ,בהם נראה
משה
המלחמה דיין.
אליזבט צ׳יזיס, המכונה אלישבע, מו בילה
אותנו לבית־המלאכה הקטן של ה חופרות,
ומציגה לנו את אמה אלפרידה.
הגברת הקשישה, שברחה ב־ 1938 מפני
הנאצים מעיר מולדתה וינה לארץ־ישראל,
יושבת שבורה ורצוצה על שרפרף, כש עיניה
אדומות.
״אנחנו פוחדות,״ היא אומרת,, .אני פו חדת
עכשיו יותר מאשר אז.״ במשך 11
יום נסגרה עם בתה בבית־המלאכה. ל איש
לא פתחה את הדלת. הן ישגו על
כסאות־נוח, ולא העזו להרים את שפופרת
הטלפון.
ממי היא פוחדת? ״מהאנשים האלה,״
היא אומרת, ומספרת על ״טיפוסים של
פושעים״ אשר מכוניותיהם, המצויירות
במכשירי אלחוט, הנו במשך ימים לפני
ביתם, למרות איסור החנייה .״אין ספק,״
אומרת האשה הנפחדת ,״שמשה דיין עו מד
מאחורי זה.״ דיין — שר־הביטחון
רב־העוצמה של ישראל.
האם אלפרידה צ׳יזיס, ששמה הוא עכשיו
ברשל אחדי שנישאה ׳ מחדש, מספרת
בקול עייף :״בראשית ינואר בא בעלי
הנה כדי לקחת אותי ואת אלישבע. אז
ראינו בפעם הראשונה את הברנשים ה אלה.
כשיצאנו לרחוב, הם קפצו ממכוניו־תיהם,
הסתערו עלינו והקיפו אותנו. נמ לטנו
למכונית של בעלי. כשהוא התחיל
לנסוע, הם עקבו אחרינו, עברו על פני נו
ודחפו אותנו למדרכה. בעלי נסע ל משרדו.
הם לא נגעו בנו. הם רק רצו ל הפחיד
אותנו.
״היה לי פחד כזה מפניהם, שהחלטתי
לברוח לתוך הפירסום. טילפנו לשבועון
העולם הזה, שעורכו הראשי הוא הבר־הכנסת
אורי אבנרי, מתנגדו של דיין. ב ערב
חזרנו לבית־המלאכה. אז התחילו
קריאות־טלפון אלמוניות נוראות :״נשרוף
את החנות שלכן! תהיה לכן תאונת־דר־כים!
זה היה נורא.״
אלישבע טילפנה להעולם הזה, מפני ש פורסם
שם סיפור אשר ״זיעזע״ אותה.
היה כתוב שם שמשה דיין התגרש מאשתו
רות, כדי לשאת לאשר, את אהובתו מזה
זמן רב, רחל רבינוביץ.
זעמה של אלישבע היה מובן. כי — כך
היא טוענת — לפני שלוש וחצי שנים
פיתה אותה שר־הביטחון להתמסר לו,

בעזרת הבטחת־נישואין נוקשה. אז היתה,
לדבריה, בת 23 ובתולה.
בעיקבות. הפצרת אמה, שעצביה היו
הרוסים לגמרי, ביטלה אלישבע את ההס כם
שלה עם כתב העולם הזה. אחרי זה,
כשהופיעה כנופיית הבריוגים שוב לפני
הבית, החליטה בפעם נוספת לשבור את
שתיקתה. אך היא פחדה לפנות לעיתון
ישראלי.
האם, אלפרידה, טילפנה למערכת שטרן
בהאמבורג, והודיעה שבתה אלישבע מוכ נה
עכשיו לספר את סיפורה.

משה דיין כשהוא מוקף בכל הנשים שיחסיו עמהן זכו לפירמום. משמאל לימין: משה דיין
ורות ; רחל כורם־רבינוביץ׳ ; הדסה מור (על הסום) ומשה דיין בחברת אלישבע צ׳יזס ואמה.
מד מאוד אלי. הוא אמר שכבר היו לו
נשים רבות, אבל אני הכי מתוקה והכי
מקסימה, ואף אחת לא היתד! כל-כך סכסית
במוני. הוא אמר שמזמן אין לו
כלום עם ידידתו הוותיקה, רחל דבינוביץ.״
באותו לילה איבדה אלישבע, לדבריה,
את תומתה.
אבל אין לאלישבע זכרוינות נעימים
בלבד מתקופה ראשונה זו של אהבתם.

״לא נשאר
לי גרוש!״
^ עכור יום, מסרה אלישבע ב-
^ משך ארבע שעות את סיפורה לשטרן,
שהקליט את הדברים. דבריה אינם מגלים
דבר על סגולותיו הצבאיות של שר־הבי־טחון
הישראלי. אולם סיפורה של נערה
צעירה זו יכול לקבל חשיבות פוליטית.
(נוסף במהדורה השניה ):הסיפור ׳מטיל
אור על אופיו של האיש, שיש לו ה שאיפה
להיות ראש־הממשלה, ונדמה ש הוא
מאשר את חוות־הדעת של אותם אג־שי־ציבור,
הרוצים למנוע בעד דיין לה גיע
לשלטון, בגלל חוסר־ד,מעצורים ה אגוצנטרי
שלו.
(כאן בא סיפור הפנייה הראשונה של
אלישבע אל דיין, כפי שהופיע בהעולם
הזה. איו צילצלה אל דיין, איך הציע דיין
מייד לבוא לחנות שלה, איך נפגשו השניים
במיסעדת ירדן. במהדורה השניה
מוסיף שטרן, מפי אלישבע :״הוא באמת
התערב לטובת אחי.״
להלן מספרת אלישבע איך הזמין אותה
דיין למסיבת־קוקטייל, איך התפתתה לעלות
לחדרו במלון דן, איך נטפל אליה
ואיך ברחה ממנו, ואיך נפגשו לאחר ׳מכן
כימעט בכל יום. המשיכה אלישבע ):
״יום אחד, זה היה במלון דן, רצה ל דעת
אם אני עוד בתולה. הוא שאל אותי
מדוע אני כזאת, ואמרתי לו: אני רוצה
לשכב עם האיש שאנשא לז.
״אז הוא אמר, :אגלה לך משהו. אני
רוצה לשאת אותך.׳
״איד זה, תמהתי, הרי אתה נשוי עם
רות. והוא השיב: ביקשתי גט מרות. גם
אם לא תסכים, אני מבטיח לך שאני אע זוב
אותה ואבוא לגור איתך. הוא היה נח
מילה
שלו היתה לי קדושה.״
(במהדורה השניה מוסיף שטרן ):אלי שבע
:״פעם, כשהיינו במיסעדת ירדן,
הוא לווה 300ל״י מהמנהל ונתן לו צ׳ק.
,את חושבת שהוא יגבה את הצ׳קז׳ הוא
שאל אותי. אמרתי.־ ,למה לא 1׳ ומשה
ענה, :הוא יעדיף את החתימה שלי כ מזכרת.׳״
(כאן
מספר שטרן, מפי אלישבנב על
עסקי העתיקות >של דיין, ועל הצורה בה
הוא השתמש בחתימתו כדי למכור עתיקות
בחנות משכית, שבהנהלת רות. להלן מספר
שטרן איך קנתה אלישבע למשה מתנות
יקרות, בעוד שהוא החזיר לה רק מח מאות.
מוסיף שטרן ):
היא עשתה כל ימה שרצה. אולם משה
לא התגרש. אלישבע :״כשדיברנו על זה,
הוא אמר לי, :לכי לרות ותבקשי ממנה
שתסכים להתגרש. כבר סיפרתי לה את
הכל עליך.׳

אלישבע ני סתה
להתאבד

קאויקטווה

נראה כשהרטייה על עינו היא בצורת לב,
היא פרי מכחולו של הקאריקטוריסט הבריטי
קיית וייט, ופורסמה ב״דיילי מירור״
הלונדוני, אחרי גירושיו של דיין בחודש
שעבר. עיתוני ישראל, המפרסמים כל
קאריקטורה הנוגעת לישראל המתפרסמת
בעיתונים זרים, לא העזו לפרסם אותה.
דיין, כך היא מספרת, היד. קמצן קיצוני.
הוא אמר לי שממשכורתו הממשלתית (במקור:
משכורתו הצבאית) נשארות לו,
אחרי ניכוי ד,מיסיס, רק 700 לירות, וכסף
זה הולך ישר לרות. לא נשאר לי גרוש,
הוא אמד. האמנתי לכל מילה שלו. כל

טידפנתיכמהפעמים לרות.
^ 22 היא ביקשה אותי לבוא אליה, אבל
לא היה לי אומץ־הלב לזה. אולם אני מא מיני
שלמרות זאת היו בינינו יחסים טו בים־
לפעמים טילפנתי לבית דיין ורציתי
לדביר עם משה. אז היא אמרה, :היום
יש לו מצב־רוח רע. הוא לא רוצה. אל
תקחי את זה ללב .׳תעשי כמוני, ותסיחי
את דעתך. אני נמצאת עכשיו במיטבה ו מבשלת.׳

אלישבע ׳מגדירה כיום את אופיו של
דיין כך :״הוא אוהב להתקוטט, אין לו
אמון ׳באף אחד, והוא חושב שכל האח רים
הם אפסים.״
אלישבע :״כעבור זמן־ימה כבר לא
הסתיר את היחסים בינינו. לא היה איכפת
לו לבוא במכונית שלו לאור היום לביתי
ברחוב דיזנגוף, ולקחת אותי משם. הוא
גם הופיע איתי בלובי של מלון דן בעיני
זה לא מצא חן, אבל הוא אמר, :מה
איכפת לי ימה ׳חושבים האנשים? הדי
ממילא נתחתן באחד הימים, ורות כבר יו דעת.׳״
(להלן
מספרת אלישבע על מסיבת יום־
ההולדת ה־ 24 שלה, שלכבודה פינה דיין
את המלון אוויה והקיף אותו בשומרי״ה״
ראש שלו. לדבריה, נפגשה עם דיין גם

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בימי־משבר של מלחמת־ההתשה, דיין בא
אליה במסוק באמצע ישיבת הממשלה, ופעם
דחה גם פגישה עם הוסטכ״ל למענה.
מוסיף שטרן):
ערב הבחירות בנובמבר 1969 היה דיין
מודאג, .״מה יהיה, אלישבע, אם לא יבחרו
בי מחדש?׳ שאל אותי, .אז יהיה לבו בסף
רק בשביל לקנות אופניים!,״
(ברור שאלישבע לא הבינה את העניין.
מה שהדאיג את דיין היה הלחץ, שהופעל
עליו על־ידי תומכיו, לפרוש ממפלגת־ה־עבודה
ולהקים שוב רשימה נפרדת. מסתבר
שדיין היסס ׳מפני שפחד שרשימה
כזאת תנחול תבוסה בבחירות. זה מסביר
את החלטתו להישאר במפלגת העבודה,
ולהופיע ברשימה אחרי גולדה ואלון .׳מוסיף
שטרן):
היא לא ידעה בדיוק מדוע התקררה
אהבתו לפתע באופן ניכר. האם היתה לו
אשה אחרת, או שרק הטרידו אותו דאגות
הבחירות? האם חשש שהפרשה תספק
תחמושת למתנגדים פוליטיים?
אלישבע ׳מעירה רק :״עכשיו היה לעי תים
קרובות מגעיל ממש בטלפון. רופאו,
הד״ר שיבא, אסר עליו לשתות אלכוהול,
׳מפני שלחץ־הדם שלו היה גבוה מדי. ה רופא
גם יעץ לו, כביכול, שלא להיות
עימי עוד פעמים רבות ׳כל־כך.״
׳מאז התחמק דיין מידידתו הצעירה. ה נערה
היתה כל כך מיואשת, שלקחה מנה
גדולה מדי של כדורי־שינה. אמה גילתה
בעוד מועד את נסיון־ההתאבדות. רק אז
גילתה אלישבע לאמה שיש לה יחסים
אינטימיים עם השר.״
(להלן מספר שטרן על הודעתו הטלפונית
של הגבר האלמוני שגילה לה שדיין
עומד לנטוש אותה יסייד אחרי הבחירות.
כאן בא הסיפור המלא על הקלטת שיחה
זו, הפעלת עורן־הדין לבירור העניין, והפגישה
אצל עורו־הדין, בה השתתפו משה
דיין וקצין־המיישטרה שלוש. לדבריה, ניתז
דיין לאחר מכן כל ׳מגע עימה, ובתור
נקמה החליטה לתבוע אותו לדין על הפ־רת־הנישואין.
את הכסף שתקבל הבטיחה
לתרוס למלחמה בסרטן. אלישבע מספרת
על קבלת הסכום של 10,000ל״י ׳מדיין,
תמורת חתימתה על מיסמך בו אישרה
שהכסף ניתן לה תמורת טיפול רפואי
בעבר ובעתיד. כששאלה את עורך-הדין
מדוע זה נוסח כך, השיב לה, לדבריה:
״כדי שדיין יוכל לגבות את הכסף מקופת
המדינה.״

כרוז השמצה
אנונימי
ך ראה כי דיין הכיר בכך שפרשת י
אלישבע יכולה לסכן אותו מבחינה
מדינית. אחרי שלא דיבר במשך שנתיים
עם שום עיתון זר, העניק במפתיע ראיון
לעיתון הבריטי אובזרבר. בראיון מפורט
זה דיבר ׳מייד על חייו הפרטיים, ואמר,
תוך פזילה לציבור הישראלי :״כן, יש
עוד אשד, בחיי. אני יכול לומר שיש לזה
תוצאות שליליות. אני מוכן לכך ...מת־נגדי
לא יכלו לתקוף אותי מבחינה פו ליטית,
לכן נאלצו לחשוף את חיי הפר טיים׳
כדי לגרום לי נזק פוליטי.״
(להלן ׳מפרט שטרן את השאלות שהציג
״חבר״הכנסת והעיתונאי אורי אבנרי בשבועתו
העולם הזה,״ לגבי ההשלכות הציבוריות
של הפרשה, מבחינת הסיכון ה ביטחוני,
ביזבוז כספי תקציב־הביטחון, ה־כניעה
לסחיטה וההתרשלות במילוי הו1פ־קיד.
מוסיף שטרן במהדורה השניה ):
חסידי דיין השיבו מייד מלחמה. בכרוז
אנונימי שנפוץ בהרחבה ניסו לחסל את
אבנרי על־ידי הוצאות דיבה בשאלות מש מיצות.
(בסיום
הכתבה מביא שטרן את דברי
רות דיין, בראיון היפה שלה בהעיולם
הזה׳ על משה דיין. לכך מוסיף השבועון
הגרמני את מיסמכי פרשת ירמיה, ובכללם
מכתבי ירמיה ורות דיין, ומיכתבו ההים־
טורי ישל דויד בן־גוריון. מסיים ־שטרן):
האיש שזה גוגע לו ביותר — דיין עצי
מו — מחווה את דעתו כד :״אולי איני
איש־משפחה טוב. אולי איני מכבד את
כל החוקים. אבל האם יש לכם שד״ביטחון
יותר טוב ׳ממני?״

עד כאן סיפורו שד ״שטרן״.

ה קוז א קי ם
הנגזלים
^ ף עיתון כישראל לא העז לצטט
את השטרן. עיתונים, הטורחים לפר סם
מודעות לקוראיהם כדי להכינם מראש
לקראת ציטוט ראיון של דיין בעיתון זר,

בו הוא חוזר על תולדות חייו, לא דיווחו
לקוראיהם אפילו יעל עצם הפירסום ב־שטרן.
ידיעות
של סוכנויות זרות על הרשי־מה
בגנזיו. ידיעות של כתבי העיתונות ה ישראלית
בחו״ל נפסלו. הארץ, למשל,
הגיע לשיא חדש של אבסורד. אחרי שלא
פירסם דבר וחצי דבר בדיבר הגילויים
על משה דיין, הבליט במסגרת מיוחדת,
כידיעה הראויה לתשומת-לב, ידיעה של
כתב העיתון בשווייץ, בו הוא מוסר ש עיתון
שולי וחסר חשיבות מחוץ לשווייץ,
הבאזלר נאכריכטן, מגנה ״צייד פוליטי״
על דיין.
נראה שעורכי הארץ הניחו, ובצדק, ש קוראי
הארץ קראו ממילא את הפידסומים
בהעולס הזה, ולכן אין צורך להסביר
להם מה הם הפירסוימים שכונו על ידי
הבאזלר נאכריכטן ״צייד פוליטי.״
ניסיונה של העיתונות הישראלית להת עלם
מגילויי העולם הזה, תוך תירוצי
צדקנות, לא עלה בידה. על אפם ועל
חמתם של עורכי העיתונים, הם נאלצו
לפרסם את ספיחי הפרשה בשל יוזמתם
הנלהבת ׳מדי של כמה מתומכי דיין, ש העלו
את הפרשה לדיון בפורומים צי בוריים.
צביעותם
של אלה המכונים ״תומכי
דיין״ ,היא פרק בפני עצמו. נסיונם ל העמיד
פני קוזאקים נגזלים ולהזיל דמ עות
תנין על החדירה לתחום חייו ה פרטיים
של דיין, יכול לעורר רק לעג.
היו אלה הם עצמם שהחדירו למדינה
את סגנון הפגיעה בתחום הפרט כחלק
מהמלחמה הפוליטית והמפלגתית. יצירת
המופת בתחום זה, השבועון רימון, היה
המצאתם הגאונית של אלה המתקראים
״תומכי דייך בשיתוף פעולה רשמי עם
מנגניון־החושך.

איש אינו מכחי ש

1י־אפשר לשכוח גם את מסע הלחי שות
שהקיף את המדינה כולה, ושזכה
לתואר בדיחות אשכול, שנערך בעקבות
נשואיו של ראש־הממשלה המנוח, לוי
אשכול. היה זה מסע יזום מתחילתו ועד
סופו על־ידי אנשי רפ״י ותומכי דיין,
שלא היססו להתבדח על חשבון חייו ה אינטימיים
של אשכול, כדי לנגחו מבחינה
פוליטית.
הצביעות שבזעקת הקוזאקים הנגזלים
נוכח פירסום ׳מודעת העולם הזה בדבר,
למשל, היא שקופה מדי. איש מאלה לא
טרח לפצות פה ולצפצף, כאשר פיר־סם
דבר מודעת ענק של העיתונאי יגאל
לביב בגנות מדיניותו הכלכלית של פנחס

113011310
1¥ 0 0 /1 0

.המאהבות שר הגנרל

המודעה שפירסס ה״שטרך לפ ני
שבועיים, בה הודיע על
הכתבה העומדת להתפרסם אודות אהבותיו של הגנרל. בתמונה נראה דיין בתמונת
נעורים עם רות (למעלה) ,בתמונה נוספת עימה (משמאל) וכשמימין תמונתה של
רחל רבינוביץ׳״כורס. אז טרם ידע ה״שטרך כי גם אלישבע צ׳יזס תצורף לרשימה.
כל אלד, המגנים את הפירסומים בגלוי,
תוך שהם מזדעזעים מתוכנם בהחבא, אי נם
מנסים אפילו לטעון כי אין בהם אמת.
היחס הכללי שנחשף כלפי גילויים אלה
הוא בערך כזה :״זה נורא! זה איום!
אבל אסור לדבר על זה! אסור לפרסם
את זה!״
העולם הזה אינו מוכן לקבל גישה כזיו
ולהשלים עמה. כל המתפרסם בהעולם ה זה,
בולל הגילויים והפירסוימים השונים

יי תומך ב,העול ר1.הי?|
אין דבר קל יותר מאשר להפריך את עלילת הכזב כאילו תומכות חגרות
הסתדרותיות בהעולם הזח על״ידי פירשום מודעות בעיתון זה. די לפתוח א ת )
ספרי החשבונות שלנו, דבר שיינתן לכל גוף שיבקש זאת, כדי להוכיח א מי
האיוולת שבטענה זו.
החרם שהטילו בזמנו חברות הסתדרותיות על העולם הזה הוסר אחרי
הבחירות האחרונות להסתדרות, כאשר הסתבר כי אלפי חברי הסתדרות תומ־1
כים בתנועת העולם הזה כוח־חדש, ואף העניקו לה ייצוג במוסדות ההסתדרות.
אותם מפעלים הסתדרותיים המפרסמים בהעולם הזה, עושים זאת על
בסיס עסקי טהור, אחרי ששוכנעו על סמך סקרים, כי קהל הקוראים הממוצע
של העולם הזה — קהל בשיכבת גיל של 30 שנה ומעלה עם הכנסות גבוהות1
מהממוצע — הוא קהל הקוראים שהם רוצים לפנות אליו.
פירסומי שיכון עובדים ובנק הפועלים בהעולם הזה החלו במאי ,1970
הרבה זמן לפני שהחל ״הנסיון לפגוע בתדמית של דיין״ .מאז ועד סוף , 1971
פירסמח שיכון עובדים 7מודעות בהעולם הזה. בנק הפועלים פירסם מודעה
אחת לחודש, אחרי שתנועת העולם הזה פתחה חשבון בבנק הפועלים.
סכום ההכנסות ממודעות שני מוסדות הסתדרותיים אלה, אינו עולה
על *( 1אחוז אחד) מכלל הכנסות העולם הזה ממודעות באותה תקופה.
ספיר, בד, ד,אשים אותו בהאשמות חמו רות
ביותר.
אלה המתמרמרים עתר, נוכח הגילויים
סביב הפרות החוק של משה דיין בעסקי
העתיקות שלו, הם בדי׳וק אלה שהזעיקו
שמיים וארץ כאשר היה נדמה להם ש מצאו
פגמים בעסקיו הפרטיים של שר ד,משפטים
יעקב שמשון שפירא.
גילויי העולם הזה על פרשיות
דיין השונות, זכו כבר לכמה וכמה
כינויים ותוארים :״מסע שיקוצים נסיון
לפגיעה בתדמית״ !ו״הימסע נגד דיין.״ ה־
׳נקודה המעניינת ביותר בכל התגובות
היא זאת: איש אינו מגיב על תוכן
הדברים שהתפרסמו בגילויי העולם הזה;
איש אינו מכחיש את העובדות; איש
אינו מנסה להשיב בחיוב או בשלילח על
השאלות שהתעוררו עקב פירסומים אלה.

על עלילות שר־הביטחון משה דיין, הוא
פתוח וחשוף לתגובה משפטית.
חוק לשון הרע בישראל הוא חוק דרא-
קוני. אפילו אם תוכן פירסום ׳מסויים הוא
אמת, רואה בו החוק לשון הרע, אם יש
בו פגיעה בשמה הטוב של אישיות מש פטית
כלשהי ואין בפירסום עניין ציבורי.
למה שמתפרסם על עמודי העולם הזה
אין שום חסינות פרלמנטרית. בכוונה תחי לה
לא נעשה כל נסיון למתן חסינות כזו
לפירסומים ׳מאחורי חתימתו של ח״כ אודי
אבנרי.

קשר בינל או מי
נגד דיין

םלא נעשה עד כה כל נסיון למנוע
פירסומים אלה בדרך משפטית, למרות

שהעולם הזה חשוף לכל תביעה כזו, הרי
זה רק משום שאיש, כולל גיבור הפר שיות
עצמן, לא טען כי אין בהם אמת. כאילו המגוחכת,
באשר לעלילה
סתרים חשאית במפלגת־הע־אגודת
בודה
מממנת, בעזרת מודעות של מפע לים
הסתדרותיים, את ״המסע ׳נגד דיין״
— זוהי טענה נואלת מדי כדי לנסות
להפריכה.
המקריות שבצירוף הנסיבות שהביאו
לרצף הפירסומים על משה דיין, היא גלויה
לעין. הפיריסומים על הפרות החוק בעסקי
העתיקות של דיין באו בעקבות הצעת תי קון
מקרית בחוק העתיקות, שהוגשה ל כנסת
לפני כחודשיים. גירושי דיין, שה סירו
את הלוט מעל מסמכי פרשת ירמיה,
אשר היו מונחים במערכת כעשר שנים,
ודאי לא תוכננו על-ידי אותה קבוצת
סתרים. גם הראיון עם רות דיין, לא היה
פרי תכנון של יריביו הפוליטיים הזוממים
לנגחו, כטענתו.
״פרשת אלישבע״ הגיעה לפירסום ב יוזמתה
הפרטית של מי שהיתר, מאהבתו
של שר־הביטחון. העובדה שהיא בחרה
למסור את סיפורה האישי לעיתון זר,
עלולה להוליד במוחם של מוכי ׳תסביר
רדיפת־דיין, את המחשבה על קשר בינ לאומי
הנרקם נגד שר־ד,ביטחון.
להעזלם הזה אין כל עניין להתייצב ל צד
זה או אחר במחלוקת הפנימית במם־
לגת־העבודה. תפקידנו הוא לדווח על
מחלוקות אלה, במידה שהן מגיעות לידי עתנו
ובמידת האובייקטיביות המירבית.
מצידנו ,׳פסולים אלה גם אלה, תומכי דיין
ומתנגדיו, כדי להנהיג את המדינה. העולם
הזה גלחם בתופעות השליליות של
שלטונם בכל האמצעים הדמוקרטיים ה עומדים
לרשותו. גליונות העולם הזה של
20 השנים האחרונות, הן עדות לכך.
אבל אם הגיעה השעה לבדק־בי׳ת כללי
במדינה, ולחשיפת פרשיות השחיתות ל מיניהן,
אין מקום לפרות קדושות ולפולחן
אישיות זו או אחרת. בואו נבדר עד תום
גם את אותן הפרשיות הנוגעות לשר״ה־ביטחון,
שכה מתאמצים להעלימן מעיני
הציבור.

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונה

-,קלצפת עו ש ה כל דבר
לדבר טו ב יותר,
יפה יותר -ט עי ם יותר.
וזה כ ה קל.
כל אשר עלי ךלע שו ת הו א:
, 1ל ח צי הזיז למטה
. 2נ ע רי ה מי כ ל
ג. ה פ כי או תו כ ל פי מטה
ולחצי אתה פי ה ה צי ד
ראי !
לפני ךקצפתטעימה ונ הדרת.
זוהי קלצפת .

ה מו צ ר

החדש

של מחל בו ת י טב ת ה.

קלצפת הינ הקצפתא מי תית. בארה -ב הי א. מ פו רסמת
בשם נן^ע ;נ<נ<מ.זהו מוצרנ הד ר. היאטריהתמיד

לל אהגבלה, בתנאיפש 1ט: שתשמריאותהבקרור. א ת
מנצלתרקאתהכמות לה אתזקוקהבדיוקבזמןשאת
רו צהאותה, א פי לו אםמתחשק לך לאכולרקתותאחד
עסקצפת ־ איז הדבר דו מ ה

כלל ל ה כנ תקצפתמש קיו ת.

הכנהמשקיותלעיתיםקרובותאינהמצליחה, ו א פי לו
באם עלה הדבר בידך ־ עליךלהשתמש בכל
ה כ מו תשה כנ תבבתאחת. קשהלהא מי ן כי
מיכל ק טן בגזב ה 2 1ס ־ מבלבד -מכיל לי טר
אחדשלקצפתטריה. כן, ליטרשלם ,
ובכל פעם

מובטחת לך קצפתנהדרת

ב א חריו ת ללא תנ אי של מחל בו ת י טב תה.

קלצפת-הציפוי *ן
ואמיתית 1
שציפית לו
קצפת טריה
לציפוי בזמן ההגשה
קל צפת -מו צ ר אי כו ת
ש ל מדול בות יטבתה .

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מכתבים
משתיקים את
פ ש עי

דיין:

״העולם הזח״ , 1792״פסטיבל
הצביעות״ ,על התקפת הנגד של
חסידי דיין נגד גל ההאשמות
שהועלו נגדו.
כל ההצגה עם ומסביב הספר הביוגרפי
עלץ משה דיין (אגב: כמה עלה הפירסום
והמסיבה בהשתתפותם של הגנראלים וכל
המי ומי?) באה להשתיק את האמת על
פשע של הנ״ל הקשור בחפירות וסחר
עתיקות.
גם המשטרה וגם היועץ המשפטי ל ממשלה
שותפים לפשע של משה דיין
מפני שהם משקרים לציבור כאילו הנ״ל
לא עבר על חוקי מדינת־ישראל.
במדינה תקינה לא היה משה דיין שר
אחרי שערורייה כזו, אבל בישראל של
מפלגת העבודה במישטר של פרשות,
יכול דיין להיות חבר בממשלה. וגברת
ראש-הממשלה גולדה מאיר שותקת.
אני מברית־המועצות ורואה אני שהשל טון
כאן דומה להפליא לזה שברוסיה —
ישראל אינה מדינת חוק. קומץ עסקנים
עושה פה כמו באחוזה פרטית שלהם ו מזלזלים
בדעת הציבור.
אינג׳ ש. ווייסכרוד, ירושלים

אתם יכולים להמשיך ולספר לנו איך
וכיצד ולמה, הוא גונב עתיקות.
אתם יכולים להמשיך ולגרום למכתבי
מערכת מסוג מכתבו של ישראל אלכסנדר
המכנה את דיין ״גשש״ (גנב, שודד,
שקרן).
אתם יכולים לעשות עוד המון דברים
דומים ולא דומים, שכל מגמתם להשחיר
את פניו של דיין.
לנו נותר רק לשתוק. כי אין לנו את
העולם הזה.
אך אנו נשתוק גם ביום הבחירות. ו בשתיקה
נשים את הפתק למשה דיין ו אפילו
לא נעיף מבט זלזול לפתק של
מר אורי אבנרי.
השותקים והקובעים, תל־אביב
פרשת פרוסיומו

״העולם חזה״ , 1793״פרשת
פרופיומו ישראלית!״ ,על פרשת
אהבתם של משה דיין ואלישבע
צ׳יזס.
השתוממתי לקרוא את הכותרת הבלתי
מתאימה ״פרשת פרופיומו ישראלית״ ,ב אותיות
של קידוש לבנה.
זכותכם להשמיץ חזור והשמץ, אך אין
מקום להשוואה ואין כל דמיון בין פרשה
מכתב לראש־יהממשלה

לפני כשבועיים שלחתי מכתב אל ראש־הממשלה
גולדה מאיר. תוכנו של המכתב
מדבר בעד עצמו והריהו לפניכם:
כבוד ראש הממשלה,
לאור הביקורת הרבה שקוראים אנו

נינה שם־טוב
דיין זכאי לחיים פרטיים
בריטית זו לבין אהבותיו של משה דיין.
בנוסף לכך, לדעתי זכותו של שר-
הביטחון שלנו לעשות בחייו הפרטיים
כאוות נפשו וכראות עינו כמו כל אזרח
מן השורה.
נינה שם־טוב, בת־ים

ירמיהו ליפפלד

דייך חייב להתפטר
בעיתונים על השר משה דיין, על הממש לה
להסיק את המסקנות המתאימות.
לדעתי אין מקומו של שר־הביטחון בין
חברי הממשלה. אין להכחיש בגדולתו של
השר דיין, אבל ההיסטוריה מוכיחה כי
אישיות גדולה מסוגו מביאה לא רק ניצחון
ותפארת כי אם גם הרם וחורבן. איני מת עלם
מן הביטחון שגררה אחריה כניסתו
לממשלה במאי 1967 והצטרפותו לממשלה
היתד. אחד הגורמים לניצחון הגדול ב מלחמת
ששת הימים. אך מאידך, הביטחון
בשר דיין הולך וגובר והופך להיות מוגזם.
המדינה מרשה לעצמה ,״בזכותו״ ,דברים
אשר לא היתה עושה לולא הוא ומי יודע
לאן אנו נגררים.
אפילו הוא אינו יכול לעצור את ה התלהבות
והספונטניות בציבור שהוא עצ מו
יוצר, וזה עלול להביא לתוצאות שליל יות.
כבודו
של השר דיין במקומו עומד. אך
עתה עליו לפנות מקומו ליורש, לפני ש יהיה
מאוחר מדי.
ירמיהו ליפפלד, תל־אביב

אנחנו

החוטים מיוצרי ע״י ג׳רזסל ג׳רסי בע״ט
נשתוק אתם יכולים להמשיך ולהשמיץ את משה
דיין בהשמצות מצוצות מהאצבע.
לפני ואחרי

1״העולם הזח״ , 1792 על גי־
| רושיהם של רות ומשה דיין.
פירסמתם בעיתונכם שלוש תמונות אשר
— למיטב ידיעתי — הועתקו ללא רשות־נו
מירחוננו ישראל מגזין.
לא הוזכר גם מקור תמונות אלה.
מאחר ואני מניח שדבר זה נעשה ב שגגה,
אודה לכם אם תואילו לתקן את
הדבר.
חנוך ננר, מנהל כללי
של ישראל מגזין, תל־אביב
• התמונות עליהן מדבר הקורא חנוך
ננר, לקוחות מגליון ישראל מגזין המפאר
את חיי האושר של משפחת דיין, שהופיע
בטעות אחרי גירושי רות ומשה דיין.

בחירות

בין האלוף (מיל ).עזר וייצמן וביני היה
דבר אחד משותף: בשנת 1948 שנינו יחד
דרכנו על גחלים לוהטות. המצרים הפציצו
את השדה בו הוא היה המפקד ואני טוראי.
יחד כיבינו את אחת השריפות. כל אחד
עם שק רטוב ביד.
היתר כולו שונה: יחוס, מעמד, דיעות
פוליטיות וכל השאר.
לאחרונה יש עוד דבר משותף בינינו:
(המשך בעמוד )8

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מכתבים

חדש בישראל!

הופיע

(המשך מעמוד )6
הצעתו על הכורח בעריכת בחירות עכ שיו.
אם לא עכשיו אימתי הזמן המתאים
שהעם יגיד את דברו בכל העניינים שעל
סדר היום?
ליאון דמר, חיפה

8יובל נאמן
לא ״חסיד שוטח״

המגזין היחידי לגבר
המכיל פרשיות מדהימות וסוערות של
אונס! שוד! רצח! אלימות!
הלקוחות מתיקים פליליים אמיתיים
של משטרות העולם וי שראל!...
הפצה: גד בע״מ
גם אתה

״העולם הזה״ , 1793״חממשלח
— מה ירצה העם על הופעתו
של פרופסור יוגל נאמן נמיסגרת
״פסטיבל הצביעות״ לדיין.
אץ ליונה מונופול על פיקחות ואין
לנץ מונופול על סיכלות.
בשני המחנות, זד, של שוחרי־הסיפוח
וזה של שוחרי־שלום מצויים שוטים, כפי
שמצויים גם אנשים נבונים ואפילו מברי קים.
המסורת של העולם הזה, בחלק ה פוליטי
של העיתון, היתד, תמיד להקפיד
על ניתוח עינייני, ולהישמר מפני גלישה
לגידופים אישיים או הטחת עלבונות כלפי
יריבים פוליטיים.
מבחינה זו נכשל סופרכם, האחראי ל מדור
במדינה בגליון של לפני שבועיים,
כאשר כינה את
יובל נאמן ״חסיד
שוטה״ של דיין,
ובכך חשף לביקו רת
את חוכמתו
שלו עצמו ופגע
בכוח השיכנוע של
דבריו. נאמן פרופסור
ניחן באחד המוחות
המבריקים של דו רנו,
ואם מוזמן ה קורא
להכריע בסו סג

גיה פוליטית על
יסוד כושרם השכ לי
של הצדדים היריבים, חוש־שני כי
ידו של סופרכם, ככל שהוא אלמוני, תהיה
על התחתונה.
לגופו של עניין, מי שמכיר את ההיס טוריה
של הוויכוח הציבורי המפלג את
העם מאז מלחמת ששת הימים יודע כי אין
שחר לטענה שפרופסור נאמן הפך להיות
״חסיד שוטה״ או אפילו ״חסיד״ סתם של
מאן־דהוא. אם לשאול מושגים מעולם ה חסידות
הרי הוא דווקא ה״רבי״.
ימים מעטים לאחר תום מלחמת ששת
הימים נתפרסם במעריב מאמרו של פרום׳
נאמן שבו הניח את היסודות לאידיאו לוגיה
של שוחרי־הסיפוח. מאז ועד היום
לא הצליח איש מאנשי ארץ ישראל השל מה
הקולניים להוסיף נימוק בעל ערך
כלשהו או לשפר או אפילו להשתוות למה
שכבר נאמר באותו מאמר, אשר נשאר
עד היום להיות ההרצאה המלאה והמברי קה
על תורת־הסיפוח שנתפרסמה אי־פעם.
יריבים כאלה, מוטב קודם כל להעריכם.
למען העניין שאתם נאבקים עליו, וכדי
לא להקשות על מלאכת ההסברה החשובה
של שוחרי שלום בקמפוסים, מן הראוי
שהמערכת תתנצל על פליטת קולמוס
אומללה זו.
שמואל סגד, רמת־גן

ח״ם צ 11 עים

גם אתה יכול לזכות בפרסים לפי התכנית החדשה
של מפעל הפיס.
מעתה הפרם הראשון
2א 150,000ל״י כ״א
ס״ה זכיות בכל שבוע
1,920,250ל י
מחיר הכרטיס ־4 .ל״י

בכל יום חמישי הגרלה

אני מציע להעמיד לבדיקה גינקו לוגית
את כל הבחורות המבקשות
שיחדור מהצבא מטעמי דת ; יש
להניח שחלק ניכר מהן יוותרו על
בקשותיהן כדי לא לגלות ברבים את
אורח חייהן ה״צנוע״.
א. סיטן, חיפה

חריפאי, אלה עקב השמצתה אותו עצמו.
עד כמה שזכור לי העירה הגברת בושם
אודות מר בן־אמוץ בתוכנית לא הכל עובר
כי מעבריו הם על רמה בינונית וכי עורכי
התוכנית היו מטיבים בבחרם באנשים
מוכשרים יותר ממנו.
ולמר בן־אמוץ עצמו, עצה ידידותית:
שישמור היטב על האיזור הרגיש שלו
משום שהוא מקים לו ״אוהדים״ בקצב
רצחני.
טליה בן־ענת, תל־אביב

טיפול פסיכולוגי

״העולם הזה״ ,1786״אני זכאי
לאהבה פרטית״ ,עדותה של ה פסיכולוגית
הראשית של בית-
החולים על-שם אברבנאל, יהודית
שפיץ, במשפטו של הפסיכולוג נתן
רזניק שהואשם במעשה מגונה.
לדברי הכתבה אמרה העדה כי היא
משתתפת בעצמה בטיפול קבוצתי שהת קיים
בבית־ציוני־אמריקה ושבו יש סימם־
נים של מין קבוצתי.
האמת היא שגב, שפיץ אמרה שהשתת פה
כמשקיפה בהופעה פומבית בנוכ חות
250 איש בהנהלת ד״ר שוץ. היא
הוסיפה שאינה רואה בזה שום צורה של
טיפול פסיכולוגי.
הדברים הבלתי נכונים שנכתבו ופורסמו
כנראה מתוך אי־הבנה גרמו למרשתי אי־נעימות
וגם עוול בעוסקים בשיטת ד״ר
שוץ שאין בה כל סממנים של מין קבוצ תי
או אחר.
עו״ד ראובן ריטרמן, תל־אביב
• חבל שהקוראה יהודית שפיץ לא
ציינה את העובדות הנ״ל בשיחתה עם
כתב העולם הזה.
כרטיס לחתעשרות מהירה

בעיצומן של פרשיות השחיתות האחרו נות
במשרדי הממשלה, הופתעתי לשמוע
במהדורת החדשות
של השעה 20.00ב תאריך
,30.12.71 על
זכיון ליבוא והפצת
שבועונים המודפ סים
בארצות־ערב,
אשר הוענק על-
ידי משרד הביט חון
לבעל העיתון
בירוש אל־קודס
לים.
זכיון
שכזה מט עם
הדברים שווה שלו בוודאי הון. האין
זה מוזר שמשרד ממשלתי יעניק סתם־כך
כרטיס להתעשרות מהירה למי שנראה לו.
או שיש לאחראי לכך טעמים משלו. ואם
יש, הייתי רוצה לדעת מה הם?
יצחק שרו, חיפה
טעות לעולם צורקת

מה דעתכם על המודעה שהופיעה במדור
שידוכים של ידיעות אחרונות? אם זה לא
מכות מתחת לחגורה

״העולם הזה״ , 1792״ניבזות
לבית בושס״ ,הנהלת חשבונות של
דן בן־אמוץ עם הדה בושס.
אם דן בן־אמוץ מתעב מכות מתחת ל חגורה
אזי ימנע מלתת אותן בעצמו, שכן
אין שום קשר בין המראה של הגברת
הדה בושם לבין טיב כתבותיה.
מלבד זאת אני סבורה כי בן־אמוץ
״עלה״ עליה הפעם לא בגלל כאבו על
דעותיה של בושס על השחקנית זהרירה

מתאים למדור טעות לעולם צודקת, אז
מה כן?
ז. שחורי, תל-אביב
• המודעה של האבר הבלונדי המחפש
ידידות דיסקרטית — ראה גלופה.

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עריסות תינתן למצרפים תמונות
לסכתכיחם.

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונה

נסיחות צוינה שיען !
אין אנו סו מכים רק על חו שהאח ריו ת של
חברינו. אף כי הו א מ פו תחמ אד. אנו מ שנני ם
להם חזור ו שנן כללי ב טי חו תוא די בו ת בכבי ש.
מבצ עי ב טי חו ת. ימי עיון בנו ש אי ב טי חו ת
וכן מ פג שי םלהעמקת תו דעתהב טי חו ת
ומעקבמת מי דאחרב טי חו ת הנ סי ע ה
הםפ עו להק בו ע ה ונ משכתב אגד־.
אנו שו אפי ם ל מיני מו ם ת אונו ת ו איננו
מסתפקיםב הי שג הסט טי ס טי, ש הנ סי ע ה
ב או טו בו ס ב טו ח ה פי 20 מנ סי ע ה
בכל כלי רכב מנו עי אחר.

׳י ־ ת כ סי

הנחו ונח,
ומיזיה
1/מסן ברוחב 124־20
מבחר צבעים
שתאם 7177 זטת^\/.ו₪£-

הטכני תכח 7ו כנ1 >1בי לי שר א*

מודיע על

הרשמת מוע מדי
לסמסטר חורך ח של׳׳ג
( או ק טו ב ר — ינו אר ) 1972/3

לביה״ס לר פו אה ע״ש אבא חושי
לשם סידור ההרשמה יש לפנות, החל מיום א׳,
י״ד בשבט ,30.1.72 למשרד רישום מועמדים בחיפה,
קרית התכניון, בנין אולמן, חדר . 417
טפסי בקשה ופרטים כלליים, אפשר לקבל בכתובת הנ״ל,
החל מיום א׳ ,ז׳ בשבט . 23.1-72 לקבלת מידע ובקשות לטפסי
הרשמה, ניתן לפנות בדואר או טלפונית למספר 235109 חיפה.

לתשומת לב המועמדים
ההרשמה

תרוו ח שוב: שרו ת

ל י 1 ^1 1 3 0 1 1־17

בחינות

לס מסטר חורף תשל״ג אוקטובר
ביום ר, כ׳ סיון •2.6.72
המיון

1972

לס מסטר חורף תשל״ג יקוימו
,3 , 2 , 1באוגוסט. 1972 ,
תסתיים בתאריכים

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונה

1795

תשבץ הווולס הז ה

סיקורו!
״הבו לי ארבעים חורי־ישבניס, ואני
מרכיב לכס אקדמיה !״ דברי ג׳ורג׳ קל־מנסו
על האקדמיה הצרפתית.

תיאטרון

שציא את השסקו ־
החשמונאים רותחים
״הורדוס ומרים׳ /מאת פרידריך
הבל, בתיאטרון ״הבימה״ .עברית:
יעקב שבתאי. בימוי: אנז׳י
שפינסקי. תפאורה: אריה נבון.
מוסיקה: פולדי שצמו. תלבושות:
אנאטול גורביץ׳.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח ל ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המטפה:
״תשבץ 1795״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
) 1אמו של המלך אדיפוס )5 ,אביזר
קשור לחג החנוכה )9 ,עיר נהנים)10 ,
חודש קדוש לאיסלם ) 13 ,מתגורר)14 ,
מעצמה ) 16 ,דורון ) 17 ,איש רוח צרפתי,
ממחברי האנציקלופדיה הצרפתית —1713
) 19 , 1784 אקט כלכלי, אסור לפי החוק,
)20 יסוד )22 ,בירד. אסיאתית )23 ,מנהיג
נערץ בתקופת קום המדינה )24 ,מנהיג
ציוני )25 ,מפתן )27 ,שבט אינדיאני, ש הושמד
כמעט כולו בידי המתיישבים ה אמריקאים
)28 ,מכינויי האלהים )29 ,מר אה׳
)33 סופו של שטר )34 ,עונש, תוכחה
(לפי שמות, ז׳ ,ד׳) )35 ,אומר )36 ,תענית,
)38 ישראלי שנרצח בתורכיה )39 ,בשורה,
פרסום )41 ,עם הארץ )42 ,עוף טורף,
)44 תירוש )46 ,שוהה לשנת לילה)48 ,
מענפי הרפואה )51 ,יבשה מוקפת מים,
)52 מטע ענבים )54 ,בת קול )55 ,נוזל
בגוף )56 ,מזון מופרש דרך הפה)57 ,
קבוע, שיש בו סדר קיים )59 ,נגב)62 ,
תנועה להתישבות בארץ )63 ,אבי הציי דים׳
)64 ענן )65 ,פעולת הבורסקי, הכש

)66 ,ענף )67 ,אבי משה )69 ,סימן,
אות )70 ,אדנות )71 ,קיבוץ בצפון הארץ.

מאונך :
) 1מחוז באנגליה )2 ,משחק קלפים,
)3פסיבי )4 ,מקום נישא )5 ,עיתון נפוץ
בבריטניה )6 ,רע )7 ,חיה טורפת )8 ,היא
ניו־אמסטרדם )11 ,עסקן הסתדרותי) 12 ,
נוזל לכתיבה )15 ,מחבר אופרות איטלקי,
) 18 כלי בית )20 ,יסוד מתכתי )21 ,דרגה
בצה״ל )24 ,דברי הימים )26 ,שילומים,
)29 תרנגול בצעירותו )30 ,מוץ, תבן,
)31 רטוב )32 ,דברי שבח ותודה לאדני,
)34 מדרגה של סולם )37 ,כתובת)40 ,
כובש יווני גדול )42 ,בתוכו )43 ,נכרי,
)45 קיסר חבשי בתקופת המלכה ויקטוריה,
)47 ישן )49 ,מפעל ישראלי לייצור כלי
כסף )50 ,חסר יד )51 ,מלת תנאי)53 ,
אציל צרפתי שהצטרף למהפכנים)56 ,
מצורות ההתישבות החקלאית בארץ)58 ,
דיקטטור )60 ,בא אחרי הברק )61 ,קומפו זיטור
גרמני )62 ,קרע, שיסע )67 ,זמן,
)68 נפטר.

1795

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

020

הגורל הולך ל״הבימה״ וצוחק: האולם
הגדול ממשיך להציג תערוכות כמו מיש־חק־החלומות
ולהעלות מישחקי-פורים כמו
הורדוס ומרים (הנ״ל) ,ואילו האולם הקטן
מצליח להביא תיאטרון כן לפי חורת ההם־
תפקות־במועט.
לכן, דומה וגדלה האקטואליות שבליל
העצמאות של מר ישראל שפי, והאשמה
שהוא מטיח בפני ישראל המיתברגנת:
כולם חולמים על רוטשילד, על קניות ב לונדון,
על שברולט לבעל ופיאט לאשה,
וכשמגיע ליל־העצמאות לבית הישראלי
הממוצע מיסתבר שלא כל הנוצץ זהב הוא,
שהעמדת־פנים כבשה את מקום השימחה
האמיתית ושמיספר הרגעים הכנים בחייו

אפשר היה לעבור בשתיקה, ולומר אמן
אחרי המריחות הביקורתיות שכבר יצאו
לאור על הצגת בכורה זו בהבימה, לולא
סיבה אחת פשוטה: הידיעה המפחידה ש התיאטרון
הלאומי יצליח בוודאי לפתות
מחנכים, שיקחו אח תלמידי בתי-הספר ל-
שיעור־חובה בתיאטרון, ויראו להם את
״המחזה החינוכי על הנושא היהודי, הלקוח
הישר מתולדות עם ישראל.״
כך יגדל עוד דור של שונאי תיאטרון.
כי מה שנועד להיות טרגדיה של מלך
אוהב ובלתי־אהוב על עמו, ומלכה אהובה
על עמה ואהובה יותר מדי על־ידי המלך,
ואם תוקפנית ואחות קנאית ושלל דמויות
מישניות, חלוקות ביניהן ובינן לבין עצמן,
הפך מייד עם עלות המסך לפאנטאזיה
מיזרחנית רעשנית נוסח שירת המדבר.
על רקע תפאורה, הנראית כאילו צולמה
באלז׳יר, עם תלבושות של דרום־תימן ועם
טלאי פרוות אסקימוסיות ותכשיטים מ אוהלי
קידר וקפקפים בסיגנון ה״פלאט-
פוס״ של המאה ה־ ,20 עם צעקות וסיל-
סולי גידופים בנוסח כיכר השוק המרכ זית,
שאולי באוזני הבמאי־האורח נשמעו
כקריאות קנאיות של בית החשמונאים,

אשרוג ותלמידה
תלמידות? בין סוכות לפסח
הולך וקטן. ובה בשעה מתרחקים ממנו
אהבת ישראל ואהבת המולדת והופכים ל מושגים
ריקים מתוכן בכל רגע שהאוזן
אינה צמודה להודעות דובר־צה״ל.

פינקלשטיץ וורשגיאק

ח שבץ

רון ״הבימה״ ,האולם הקטן. בי מוי:
מיטה אשרוב. תפאורה: יוסף
קרל. תלבושות: גדעון אוברזון.

לתלמידים 1חס וחלילה !
נגוזה כל תקווה לראות טרגדיה של אשה
הנלחמת על כבודד. האנושי, ושל מלך
הנקרע בין תאוות־בשרים ושילטון.
כואב הלב על שחקנים כמו לבנה פי נ־קלשטיין
או מיכאל ורשביאק, הנאבקים
בכל כוחותיהם כדי להציל משהו מן ה חורבן.
כואב הלב גם על הממון הרב ש חלו
לטמיון, על תפאורות ותלבושות, אבל
לזה אולי יש עוד פתרון: להוסיף כמה
זמירות מעינבל, ולמכור הכל לטלוויזיות
זרות, כמסכת אכזוטית מה״מידל איסט״.
אורסון וולס, אחרי ביקור בארץ ה־ספאגטי
:״איטליה ארץ עם 55 מיליון שחקנים,
והנוראים ביותר נמצאים על הבימה.״

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א, ולציין על-גבי הגלוייה :
״חשבץ 1795״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .2.2.72
בין הפותרים יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

גמיש ער הואש
/1או עצוב ער הלב
1״ליל העצמאות של מר ישראל
1שפי״ מאת אברהם רז בתיאט-

ולכן, הברכה העיקרית שאפשר לראות
בליל העצמאות העצוב של אברהם רז
המנוח, היא הכנות. כנות שבכתיבה, כנות
שבבימוי, במישחק, ואפילו בתפאורה
ובתלבושות. אף אחד מן השותפים לא
ניסה להעמיד פנים או להדהים. אחה מא מין
לליא קניג, האם הישראלית הממו צעת
כשהיא מגיבה על פטישי יום־העצ־מאות
בכך שנידמה לה שזה הרעש שהפיל
את חומות יריחו; אתה מאמין לטישה
אשרוב, המורה הישראלי הממוצע היוצא
מעורו כשתלמידתו המיסכנה כותבת ב בחינה
ש״בסוכות יושבים שיבער! ימים עם
תרמיל על הגב ומקל ביד, מוכנים לצאת
לדרך.״ גם דודו ירדני ובלהה מם כנציגי
ישראל הצעירה משכנעים אותך כי אכן
יש כאן משהו מאותו אוויר מחניק של תל-
אביב ממוסחרת שהמסורת היא כשפה סי נית
באוזני צעיריה, כשם שתאוות-החיים
הפשוטות הם כאותה סינית עצמה באוזני
היריהס.

תקליטים

תפילות בשגגת
״שירי אמונה והשראה״ — מק הלת
רוברט שו עם תזמורת ועו גב.
תזמורים: רוברט ראסל בגט.
אר.סי.אי 2760 .
אוהבי בטהובן, בביצוע מנטובאני, וואג-
(המשך בעמוד ) 12

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונה

313 דידו רוצה להתחרות 3יש,1
ודני ליטאני משוטט דיד גופות
פיתרון מבריק לבעיות
הדיור למשפחות מרובות ילדים
העלה שר־השיכון זאכ שרף.
כאשר נשאל, בעת דיון ש נערך
בנושא בעיות העוני ו הדרכים
לפתרונן, על-ידי המו שבניק
הכיב שרכף, הי כן
יש, בדירה מסויימת בה
ביקרו, מקום לשמונה מיטות?
השיב השר :״שיישנו בקומו-
תיים.״

שית בחוג לתיאטרון באוני ברסיטת
תל־אביב, בבימויו של
דן רונן, רגשו הרוחות. ב דיון
שהונחה על-ידי יוסי
יזרעאדי, הוטחו האשמות נגד
דן רונן והוויכוח עבר למי שור
אישי כאשר ראש החוג
הפרופסור משה לזר התבטא
בחריפות על אופן הבימוי ו ההצגה
כולה. כשניתנה רשות
הדיבור לאחד ממשתתפי הה צגה,
הוא סיפר כי באחת הח זרות
נכח פרופסור לזר במשך
כל החזרה ולא הקדיש תשו־מת־לב
למתרחש על הבמה.
העיר על כך לזר :״לא זו בל בד
שהקדשתי תשומת־לב ל מתרחש
על הבמה, אלא שאני
יכול לספר על שינויים שנערכו
מאז החזרה.״ השיב לו ה במאי:
לא מיניה ולא מקצתיה.
אף שינוי לא נערך.״ מילמל
הפרופסור הצעיר לקול צחוקם
של הנוכחים :״טוב, אז באמת
הפכתי להיות בגיל צעיר פרו פסור
מפוזר.״

רוז הלפרץ, מי ש-
היתה מנהיגת הדסה ודמות
מרכזית במחנה הציוני, נוהגת
לחבוש תמיד כובעי־ענק. ה שבוע
הופיעה במיזנון הכנסת,
כשלראשה כובע עגול שחור,
שדמה לכובע איש־חלל. אחד
מראשי המערך ליגלג ברומזו
לעובדה שד,לפרץ כבר אינה
שולטת בהדסה :״האם הכובע
הזה אינו גדול בשביל הראש?״
8בהופיעו בכנסת אחרי
שובו מביקורו הסוער בברי טניה,
נתקבל מנחם בגין ב ברכות
רבות. אחד הח״כים
שאל אותו :״האם זה נכון ש הליברלים
דורשים, לפי הסכם
גח״ל, שגם יוסף פפיר יוזמן
לבריטניה ושיאיימו עליו שם
בהנחת פצצה?״

8הפרופסור שמואל הוגו
ברגמן גילה השבוע, ב תוכנית
גלי צה״ל, אחד נזטיד,
כי הסופר פרגץ קפקא היה
בעצם עורך־דין. זאת אחרי
ששינה את דעתו שלוש פע מים
ועבר מלימודי פילוסופיה
לכימיה ומכימיה למשפטים.
ברגמן, שהיה מיודד עם קפקא
בצעירותו, סיפר, בתוכניתם של
אריה ארד ואברהם רביד,

כי קפקא היה ילד מאוד תמים,
חכם, סקרן ותלמיד ממוצע.
כשסיימו השניים את בית־הס־פר
התיכון והלכו לאוניברסי טה,
נרשם ברגמן לחוג למש פטים
וקפקא לחוג לפילוסופיה.
כששינה ברגמן דעתו ועבר ל לימודי
כימיה, החל גם קפקא

מתפנה פעם בשבוע לפחות מעיסוקיו הרגילים, מגיע ל,,מבון וינגייט״ ,מחליף

בגדיו בתלבושת ספורט ומתחיל בתרגילים בניצוחו של אל״מ (מיל ).משה

# 1\ 11
(מוטה) זוהר, מי שהיה האחראי על החינוך הגופני בפלמ״ח והממונה כיום על הוראת
הגדנ״ע במשרד החינוך והתרבות. בתחילת האימון צועדים השניים בפסיעות מהירות, ממשי כים
בריצה במסלול של שלושה קילומטרים, מבצעים תרגילים בעזרת מקלות וחוזרים
בריצה לנקודת המוצא. החלק המסיים של תרגילי הכושר חם תרגילי חילוץ עצמות
והרפיית שרירים, כיפופי גב, ניתורים במקום, משיכת כתפיים, טיפול בכדור״כובד ולבסוף, עמידה על הראש.
לעסוק בכימיה. אבל שבועיים
לאחר תחילת הלימודים הגיע
קפקא למסקנה כי ריחות המע בדה
אינם מוצאים־חן בעיניו,
עבר לחוג למשפטים וסיים כ־

עורך-דין. פרופסור ברגמן עצ מו
סיים את לימודי הכימיה,
עבר לפיסיקה ומתמטיקה וב סופו
של דבר הושפע מקפקא
ועבר לפילוסופיה.

דני

הזמר הישראלי
ליטאני, המופיע בהצגת איש
חסיד היה בברודוויי, התיידד
בעת שהותו שם עם זמר הפופ
האמריקאי המפורסם ברב די
לן, שאף הציע לליטאני לה פיק
תקליט משיריו. יום אחד,
כאשר טיילו השניים בגריניץ׳-
וילג /אזור ההיפים של ני ד
יורק, אמר דילן לליטאני :
״אתה רואה, זה איזור שעוד
אפשר להסתובב בו בלילה ב־ניו־יורק
בלי לחשוש.״ איך
שהוא גומר להגיד את זה,
נשמעת שריקה של צופרים ו לידם
נעצרות מכוניות המשט רה.
במרכז הכביש, בדיוק מו לם,
היתה מונחת גוויה של אדם
שנרצח כמה דקות קודם לכן.
״אתה רואה?!״ אמר ליטאני
לדילן והם המשיכו ללכת.

ד > 1ד ח | 7 1מלכת המים , 1971 מאופרת לפי
\1י די 0
0הגישה החדשנית של ״הלנה רו111
בינשטיין״
,הנקרא ״כטוב בעינייך״ ,הכולל איפור הפנים והעיניים.

אגב, דילן מתכונן לצאת
בהתקפת־נגד נגד אופנת שי רי
ישו. הוא עומד לצאת לסי בוב
הופעות באוניברסיטאות
ארצות־הברית בתוכנית של שי רים
חסידיים באידיש. מצפים
שבעיקבות הפופולאריות הג דולה
של דילן, נכונה עתה ל ישו
תחרות קשה עם החסי דות.
דילן עצמו נתפס לשיגעון
האחרון ההולך עתה בארצות-
הברית: הסרטת סרטי קולנוע
שפיתוחם נעשה בשיטה מיו חדת
תוך דקות מספר. הוא נו הג
לצלם כל מי שהוא מקבל
לשיחה, מבלי שאיש שיחו יר גיש
בכך, ולהקרין בפניו את
הסרט שצולם לפני שזה עוזב
אותו.

8ראיון שהעניק בשבוע
שעבר כוכב הטלוויזיה
(המלאך) מור לטלוויזיה ה בריטית,
עורר סערה בברי טניה.
בין השאר אמר מור :״אני
נגד עירום על הבמה. אני מס תובב
עירום בבית כל הזמן ו הילדים
שלי רואים אותי עירום.
אך לא הייתי רוצה שיראו או תי
כך על הבמה. בכלל, עירום
על הבמה איננו בהכרח זוהר.
אשד, בשימלה של דיור נראית
הרבה יותר טוב מאשר בלי
שימלה. כמובן שאין מדברים
על נערות בנות , 18 הנראות
טוב עם או בלי בגדים.״ ב־עיקבות
דבריו של הכוכב ב קשר
לילדיו, הגיע גל מכתבי
מחאה לעיתונים הבריטיים.

8מצלמת הטלוויזיה היא
העד החיוני ביותר להחלטתו
של השופט אהרון שושני
שגרמה לפיצוץ המישחק הא חרון
בין מכבי תל־אביב ובני־יהודה.
המצלמה הראתה בבי רור
כיצד הרים שחקן בני־יהודה
ישראד הנין רגל,
גבוה מעל המותר, בטרם הב קיע
את השער שנפסל, דבר
הנחשב לעבירה חוקית וברורה.
8השחקנית־זמרת הישר אלית
דליה לביא הרוויחה
בזמן האחרון כסף רב מתקלי טים
שהוציאה בגרמניה. היא
העבירה חלק מהכסף לברי טניה,
שם היא מתכוננת לפ תוח
בסוף חודש פברואר, ב־מנצ׳סטר,
דיסקוטק משלה.

דוג׳ר

הצלם־זמר איתן הדר
האשים השבוע את מפיק ה טלוויזיה
דדי גולדשטיין ו את
חברת גל כחול בגניבה או מנותית.
בתביעה שהגיש ל־בית־המשפט,
טוען הדר כי הוא
הפיק, ביים וצילם סרט על
העלייה של קבוצת הכדורגל
מכבי יפו ליגה הלאומית.
איתן הדר טוען כי הנת בעים
לקחו העתק־עבודה של
הסרט הלא־גמור מהמזכירות
של מכבי יפו ועשו ממנו העתק
בלי רשות וכבר הוקרנו בטל וויזיה
ארבע דקות מתוך הסרט
בן 40 הדקות .״הייתי יכול
למכור את הסרט ב־ 40 אלף
לירות,״ טען הדר ,״אבל עכ שיו,
אחרי ששודרו ארבע
דקות, לא יקנו אותו ממני.״
בדיון שהתקיים אחרי
הצגת וויצק של המחזאי הגר מני
ג׳ורג, ביכנר, שהועלה
על-ידי תלמידי השנה השלי
8בעיתון
העיתונאים על
הנושא פורנוגרפיה, ארוטיקה
ועירום בתיאטרון הישראלי, ב השתתפותם
של המרצה לסוצ יולוגיה
של התיאטרון אורי
רפ, המרצה לדרמה אברהם
עוז, המנהל האמנותי של ה בימה
שמעון פינקל ומבקר
התיאטרון של הצופה ד׳יר
אמיל פוירשטיין, יצא ה אחרון
בתקיפות נגד הארו טיקה
בתיאטרון :״זה נורא?
צריך להשתמש באמצעי כפייה
נגד הפורנוגרפיה! לאן הגיע
התיאטרון הישראלי?״ אמר
פוירשטיין והמשיך :״אני לא
אסלח לעולם להביסה על ש העלתה
את ההצגה אירסה לה דום.
אני ראיתי את אירסה!
בקולנוע שיסע אותו שמעון
פינקל :״בכל זאת הלכת לר אות
את הסרט למרות שידעת
את תוכנו.״ ״כי אני אוהב את
שירלי מקליין ״,השיב מב קר
הצופה.
8מתנגדיו של ד״ר אמיל
פוירשטיין בוויכוח, אורי רפ
ואברהם עוז, ניסו לשכנע אח
הקהל כי מתפקידו של התיאטרון
הוא לשבור מוסכמות
חברתיות. אמר רפ :״זה תפקידו
של התיאטרון ולא צריו
להתעלם מן העובדה שהעולם
עכשיו הוא חרא!״ השיב פו־ירשטיין
:״זה לא נכון. אני
לא מרגיש שהעולם חרא. אנחנו
באנו לכאן כדי לבנות או
הארץ. וזד, בדיוק ההיפר מ׳
חרא.״ התערב צופה קשיש ש׳
ישב בשורה השנייה בצעק
לעבר רפ ועוז :״ישראל הי:
לא חרא! רק שניכם חרא!״

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סיקורת
(המשך מעמוד ) 10
נר בביצוע קוסטלנץ, ילקקו אצבעותיהם
למשמע תקליט זה, שהופיע נבר לפגי
מיספר שנים באמריקה.
בעזרת תיזמור שמנוני וחד־גוני, מצליח
רוברט שו לטשטש את כל ההבדלים ה אפשריים
שבין ׳מלחינים שונים ומשו נים
באופיים, כמו שוברם ובאך, גונו ו*
סאליבן.
שו טבל כל קטע וקטע שבתקליט זה
בים של שמנת סמיכה, והתוצאה היא
צליל שמנוני ודך ושמי׳מי, בעיד מן
הסוג ההולם סצינות של התייחדות עם
אלוהים בסרטי-פאר הוליבודיים. אמנם שו
הוא מן המנצחים הגדולים בעולם למק הלות,
ומבחינה טכנית אי-אפשר שלא
להתפעל מן העוגב האנושי עליו הוא
מנצח. השאלה היא רק — מה העוגב ה אנושי
הזה מנגן?
וכאשר ״כל נדרי״ נשמע כמו חיקוי
לקנטטה נוצרית, ואילו קנטטה נוצרית
של באך נשמעת כפו סיום מערכה אצל
ריצ׳ארד רוג׳רס זה מתקבל כמו דג־מלוח
ועוגת תות־שדה ׳מתובלים בקטשופ.

הצלחה בתיאטרון הצרפתי: מחזה בשם
הנצחיות, מאת פיאר בורג׳אד. הנושא:
חמש יצאניות משוחחות בעירנות בין לקוח
אחד לשני .׳מקום ההתרחשות: בית־זונות.
תלבושות: אין. כל החמש בבגדי־עבודה,
כלומר ערומות.
מתי זה יהיה בהבימהז

בבקשה לסגור את הדמו
— 00£3םפמז

(הדלתות)
אלקטרה 42090
בלי אמצעי־העזר האלקטרוניים מחו־ללי־ההדים,
עם זמר קצת יותר נמרץ,
ועם נגנים קצת יותר שחומים בעורם
ושזופים בנישמתם, אפשר ותקליט זה
היה מתקבל כמוצר סימפטי נוסף בשדה
ה״ריתם אנד בלוז״ ,מוסיקת הקצב בה
מתמחים הכושים באמריקה. השאלות מן
הסיגנונות הכמעם־נשכחים, כמו זה של
פטם (רוכבים על הספרה) דומינו או בלוז

10״* 1165 מן נ,)1ז15
הירחון המזרח״תיכוני המופץ בישראל ובארצות-ערב
בעריכת לואים מארטון ומקסים גילן
הופיע כליון מם6 .

המוקד ש לוויכו ח עם ה תנו ע ה הציונית
האם מותר לצירי הקונגרס הציוני לחשוב ו
איגרת לציוני ותיק — מקסים גילן(פאריס)
ציונות כפסיכו־תראפיה — מיכה ל. רייזל (אוסלו)
יהדות העולם ומנהיגי ישראל — ד״ר מארס אדלר (לונדון)
הפגנת הפנתר השחור בתל־אביב — ב. יהודית (תל־אביב)
האם המדינה מתפוררת ו — יגאל לביב (ישראל)
המשבר בארגוני הפלסטינאים — וויליים דורסיי (בריטניה)
הכושים העבריים והחוק הגזעני
הסוכנות מנסה להשתלט על ארגון הסטודנטים היהודים

ג׳ים מוריפץ
מנוח וגם נינוח
כמעט־מסורתי 5 0זל / 1י \ 0 0זל )£1£ £
( 0א £ 0הן, בעצם, המכתיבות את רוח
התקליט בולו, והמוצלח שבין כל המיד-
גמים הוא באורך של כמעט שמונה דקות,
ונושא את שם התקליט: אשת לוס־אנג׳לוס.
חבל
רק שג׳ים מוריסון המנוח נשפע:
כאן כבר נינוח וחבריו מספקים לו רקע:
קצבי מתאים, אבל לא מטרף במייוחד..
בקיצור, ל״דלתות״ היו ימים טובים:
יותר, י׳מים שלא ישובו עוד, אחרי מה ש קרה
באותו חדר במלון פריסאי, לשם;
בא מוריסון לכתוב רומן שלא נגמר אף
פעם — כי חברתו מצאה אותו במיטה״
פת בשבץ־הלב.

גליון בודד: חצי לירה בהמחאוח־דואר בינלאומיות
חתימה שנתית בדואר אוויר 42 :לירות ישראליות

£א .£571£וג? 15 81
0 1 1 3 .1 *6 1 1 1 0 1 1

43 . 11116 )16

שופט צרפתי בשם להס ערך לאחרונה

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סיקורת

קנייה מעניינת. הוא רכש במכירה פומבית
בית״כלא ישן, והודיע על כוונתו
לעבור ולגור שם.
כנראה קיבל דיווחים חיוביים מכל הדיירים
ששלח לשם.

אחראים להוצאת התקליט לנכס עממי.
׳מחווה לא נעים למחבר חי וקיים, המעדיף,
בוודאי, לקחת לעצמו את התמלוגים ואת
המחמאות המגיעים לו.

ז!! ,חנד חנו חנו

ברנזון, טל וגרנות
אי־שס מתחת המיקרופון

על נסה טיטת שר סד
״השטן ואשת האיבר״ — בלדות
ושירי״עם. ביצוע: מיכל טל, רפי
גרנות, אמנון ברנזון. פונודור
13017

תקליט המביא את אוסף שירי־העם וה־בלדות
ששרו השלושת בהופעה־בימתית,
תחת הכותרת השטן ואשת האיכר, שהוא
אחד השירים היותר משעשעים בתקליט,
וגם העממיים יותר.

במיקרה של ״היי שלום״ ,שיר אחר
המופיע כאן, אפשר היה לחשוב שבוב
דילן ,׳מחברו החוקי של השיר, נולד לפני
מאות בשנים ושבעצם איש אינו יודע
מי חיבר את שיריו! .וכך, הפכו אותו ה־

אבל זה רק פרט קטן. העיקר העצוב
הוא שאם בהופעת השלושה היה בעבר
הן, שחיפה על הרבה חסרונות ומוסיק ליים,
הרי ההקלטה הזו מצליחה להבליט
את מה שצריך להסתיר: את הקול הלא-
מלוטש של דפי גרנות, את חוסר־ר,איזון
בין הקולות, ובעיקר את השיטתיות שב־הגשה
ובתידגומים. הכל נישמע חד־גוני
משעמם, ואי־שם מתחת למיקרופון. אפילו
ממיכל טל (״ליושינקה׳ /״אנתיאה״) ונד
קולה החם והתרבותי נוטפות רק כמה
טיפות של נוכחות דרך השעווה הקרה
של תקליט זה.

מנו עי ה דיז ל של דאףב נוי יםל או ר ך שני םבתנאיע בו דהק שי ם.
מ ־ 138ע ד 250כיס

מבחרדגמיםמ 13 -טון ע ד 35 טוו משקל כללי.
ק בינ המתהפכתבדגמים 1600ו 2 0 0 0

שי ל דו תמיוחדותל טיו ליו ת.

משא יו תלהובלתאשפה.

גורר ל ח צי נגרר ע ד 12מטר או ר ך.

באר

מ ס גו ־נ ־נ

בני גוויי הקרס !

איר 3 1נז
תל־אביב: רח׳ ריב״ל 26 טל 33241 .
ירושלים: רדו, מ .הס 4סל 226491 .

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בלהבה דימיוויח חיאר ..העוד הנהי׳ ל פ 17 1עונה
איד יבולה להתבצעלבחע עליה המונית מברי ת המועצות...

״שב, איוואן איוואנוביץ׳,״ אמר המנהיג.
הדלת נסגרה חרש. השניים היו לבדם בחדר הקטן
בקומה העליונה של הקרמלין — הגבר הנמוך והמוצק,
בעל הצלקת המפורסמת שהזכירה את שדותז במלחמת
העולם השניה, שעיניו העירניות לא גילו את ששים שנות
חייו, והגבר הצעיר שדמה לכל שאר הצעירים והמצ טיינים
במדינה — ׳לבוש היטב, מגולח למשעי, בעל
הסנטר הבולט של אדם שנאבק קשה עד שהגיע.
איוואן איוואנוביץ׳ דימיטרוב תשתדל להסתיר את
מבוכתו. לשם מה נקרא מנדשרתו באירקוטסק, אל האדם
הגדול בכבודו ובעצמו? במה משך את תשומת לבו של
״הסטאלין השני״ ,כפי שנקרא סטפן דודנקו בפי אויביו
ומעריציו? כמו מבעד לערסל זכר את כל הסיפורים
של ימי ילדותו, כיצד בחר סטאלין הראשון את ז׳דאנוב
ומאלנקוב בישי־המזל והעלה אותם מתהום הנשיה. זה
היה לפני הרבה, הרבה זמן, סמוך ללידתו של איוואן.
היתכן כי...
״בן איזה עם אתה, איוואן איוואנוביץ שיסע ה
הטעמה
מיוחדת, כאילו היה שם רגיל) לימד אותנו, כי
דווקא בעולם הקומוניסטי זכאי כל עם לפתח את לאו מיותו
באין מפריע.״
איוואן נדהם .״אבל ...אפל ...הציונות ...מכשיר אימ פריאליסטי
...שוביניזם מחרחר־מלחמה...״
״טימטום!״ רעם המנהיג, הפעם ללא סבלנות .״טינד
טום מוחלט, שעליך לשכוח אותו מיד! זוהי אחת ה סטיות
השמאלניות של קבוצת הבוגדים שהסתננו לצמ־

סיפור זה, עד רקע השמועות ההולכות ומת־רכות
כאילו עשוי הדבר לקרות בעתיד
הקרוב. הוא מתפרסם כאן תוף קיצורים
מעטים.
סיפור זה נכתב, כמובן, על סמר מה
שהיה ידוע על יהודי ברית־המועצות ב־י
,1955 כשהמאבק בין יורשי סטאלין טרם
נסתיים, ותהליך• הדה־סטאליניזציה לא הגיע
עדיין לשיאו. כיום נראה כי המניעים העשויים
להביא את שליטי הקרמלין לשינוי
הקו לגבי עלייה המונית של יהודים אינם
דווקא אדה המתוארים בסיפור הזה, אד
גם אפשרות זו אינה בדתי־אפיטרית.

זהו סיפור דימיוני. הוא נכתב לפני 17
שנה.
ב־ 1955 החליט ״העולם הזה״ לפרסם
שורה *טל סיפורים דמיוניים, שבאו לנחש
אפשרויות שונות לגבי מצבה של ישראל
בשנת .1975 תחת הפותרת ״זה קרה ב־
1975׳׳ כתב אורי אבנרי שורה של סיפורים
כאלה, שלוו בציוריו של שמואל בר, שהיה
אז צעיר בלתי־ידוע.
אחד הסיפורים האלה תיאר את האפשרות
שמנהיגי כרית־המועצות יחליטו לפתע
לשגר מאות אלפי יהודים לישראל. המערכת
סבורה שיש עניין בפירסומו מחדש של
מנהיג את מחשבותיו בקולו הנמוך והחודר.
״אני ...אני סיביריאק!״ גימגם איוואן.
המנהיג חייך. חיה זה הוא שהבחין לראשונה, כי
סיביר היא מרכז העולם הקומוניסטי, לבה של אסיה,
ארץ העתיד. הודות לצדקת הנחה זו עלה בידו להתגבר
על מתחריו בצמרת הסובייטית, שעוד פזלו לעבר אי רופה
השוקעת.
״אני יודע שאתה המזכיר השלישי של המפלגה הקו מוניסטית
הסיבירית,״ אמר בסבלנות, כמדריך באסיפת
פיונרים .״אני מתכוון: מהו מוצאך הלאומי?״
מבטו של איוואנוביץ׳ התקדר לרגע .״אם אתה מת כוון
להזכיר שאבי היה ממוצא יהודי ...אבל אני יתמיד
חשבתי את עצמי לרוסי ולסיביריאק. אני פעיל בארגון
חסרי־האלוהים. הדת היהודית מבטו נתקל בפניו של
המנהיג, והוא לא המשיך את המשפט.
״אתה טועה מאד בהתביישך במוצאך, איוואן איווא־נוביץ׳,״
נזף בו הסטאלין חמורות .״היהודים הם עם
עתיק ומפואר. התנ״ך היהודי כבר מכיל את ניצני התו־

תה מושטת לעזרתה, לא כן?״
״נכון, נכון,״ חייך המנהיג .״אולם התורה הגדולה
של מארכס וסטאלין אינה מושפעת מפעולותיהם הקט נות
של אנשים קטנים. מנהיגי ישראל בגדו בציונות,
הם נגררו לזרועות פאשיזם ישראלי. אנחנו נציל את
הציונות. לכן קראתי לך.״ ״לי?״
״כן, לך, איוואן איוואנוביץ׳ .אני עקבתי בשנים
האחרונות אחרי מעשיך. אתה צעיר מוכשר. אולי לא
מקורי ביותר, אבל ממושמע, וזה חישוב יותר בשלב
הנוכחי של המהפכה. אתה יהודי. אחד מאבותיך היה,
כמדומני, בישוף יהודי או משהו דומה לזה. אני מטיל
עליך תפקיד בעל חשיבות היסטורית. שים לב.״
הסטאלין ניגש אל הקיר, מישך בתנועה חדה בווילון
שכיסה את כולו. מאחוריו נתגלתה מפת־ענק. איוואן
לא ראה עוד כדוגמתה. ברית־המועצות הייתה צבועה
בצבע צהוב. כל שאר הארצות היו צבועות בעשרות
גוונים של כתום, בהתאם לקירבתן לגוש הסובייטי.
״אנחנו נכנסים לשלב המכריע של המאבק על השל־

העולם הזה״ 914־ 21.4.1955
רית המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ושהצלחנו סוף-
סוף לחסלה בשבועות האחרונים!״ הוא הפסיק לרגע
כאילו ביקש להרגיע את עצמו. קולו חזר לקצבו הרגיל.
״שמע נא, איוואן איוואנוביץ /וזכור זאת היטב. הציו נות
היא תנועת־השיחרור של העם היהודי, וכמו כל
תנועת־שיחרור עלינו לתמוך בה. סטאלין עצמו אמר
ביאלטה שהוא ציוני. רק בעזרתו קמה מדינת ישראל.
הממשלה הסובייטית הצביעה בעדה באדם, סיפקה לה
את הנשק במלחמת שיחרורה והכירה בה ראשונה דה
בון
בעולם. תוך שנים ספורות תיפול ההכרעה, או
אנחנו או הקאפיטליסטים. טיפשים מדברים עדיין על
מלחמת־עולם. הם לא יודעים על מה הם מדברים. מאז
שהושלמה פצצת־הקובאלט, לא תיתכן עוד מלחמת־עולם,
כי גם אנחנו וגם האמריקאים נושמד תוך שעתיים
מהתתלתה. ההכרעה תיפול על־ידי מאבק פנימי בכל
עשרות הארצות האלה,״ ידו של המנהיג עברה בתנועה
גורפנית על פני דרום אסיה, אפריקה, אירופה ודרום־
אמריקה — ״בשטח ההפקר הזה.״ היד חזרה לים התי כון,
נחה לרגע על הפס הקטן שנישא את השם ישראל.
״זוהי ארץ־מפתח. חשובה מאד. נקודת־החיבור של אפ־רו־אסיה.
אחד המוקדים במאבק. אתה, איוואן איוואנו־ביץ
/תכבוש אותה.״

החרטה גוויית

ראש־יהממשלה הימהם. דממה דקה השתררה בחדר
הגדול של משרד ראש־הממשלה. רק מתי מספר ידעו

מתות ב״האוד ־ 13.1.1972
רה הקומוניסטית. קארל מארכס הגדול היה יהודי, וכך
היה ליאון טרוצקי, ידידו של לנין, שחלקו הגדול בהק מת
הצבא האדום נשכח משך זמן־מה שלא בצדק. הבור גנות
הבינלאומית ביקשה לטשטיש את לאומיותו של
העם היהודי ולהפכה לעדה יהודית. אולם סטאלין (בפעם
הראשונה שמע איוואן את והשם הגדול מבוטא ללא כל

יורה. אנחנו נתנו לה את העליה הגדולה בשנים הראשו נות
לקיומה, מן הרפובליקות הסובייטיות של פולין,
הונגריה ורומניה.״
״אבל ישראל בגדה בנו, לא כן?״ התעקש איוואן
איוואנוביץ׳ באומץ־לב •שהפליא גם אותו עצמו .״היא
הפכה למכשיר אמריקאי, לא כן? היא בעטה ביד שהי-

מה גרם לישיבה שלא־מן־המנין זו. אולם הכל חשו, כי
קרה משהו חסר־תקדים, כי מלבד חברי ממשלתו, הזמין
ראש־הממשלה גם את הרמטכ״ל, שגריריו במוסקבה וב וושינגטון,
מספר פקידים בכירים וחברי־כנסת.
״ניגש ישר לעניין,״ פתח ראש־הממשלה נמרצות,
ללא הקדמה .״אנחנו עומדים בפני ההחלטה הגורלית

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ביותר מאז החליט דוד בן־גוריון להכריז על הקמת
המדינה. נשמע מד. בפי אריק.״
איש לא קרא להוד מעלתו, שגריר מדינת ישראל
במוסקבה, אלא בכינויו זה ״אריק״ ,שריד מן התקופה
בה היה עדיין ילד־פלא. ברגע זה נראה בן ה־ 35 כמעט
זקן. עיגולים כחולים של חוסר־שינה הקיפו את עיניו,
שכאילו שקעו בהוריהם. היה ברור שמשהו מעיק על
אריק.
״כל העניין נמשך פחות משעה. היתד, זאת פגישתי
הראשונה עם רו תקו, מאז סילק את יריביו ומינה את
עצמו ראש־ר,ממשילה. אני קורא את האיגרת שנמסרה
לי. ובכן :״ממשלת ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות
המועצתיות, אחרי שדנה בכובד־ראש בבקשת ממשלת
ישראל, שהוגשה לראשונה באגרתו של ראש־ממשלת
ישראל מיום ה־ 13 באפריל , 1949 והיתה כלולה באלף
שלוש מאות המשים ושבע אגרות של ממשלת ישראל
בעשרים השנים האחרונות, החליטה להסיר את ההגב לות
על חופש ההגירה של אזרחים סובייטיים בני העם
היהודי, בתנאי שאזרחים אלה יהגרו למדינת־ישראל.
תוך התחשבות בצרכיה המיוחדים של מדינת ישראל,
תינתן זכות בכורה למהגרים צעירים. הרשמת המועמ דים
להגירה תבוצע על־ידי שרותי הממשלה הסוביי טית,
והרשימה הסופית תוגש לשגרירות ישראל בבירת
ברית־המועצות תוך חודש ימים. הממשלה הסובייטית
תשלים את כל ההכנות להגירה ׳תוך חודשיים, על מנת
להבטיח שהעברתם של חצי מיליון המהגרים הראשו נים
תושלם תוך ששה חודשים, לפני סוף השנה .1975״
הבעת־הפנים של הנוכחים יכלה לשמש חומר לתרי סר
ציירים. שר־החוץ, היה הראשון שהתאושש. הוא
ניסה לדבר בקול חסר־התרגשות, ללא הצלחה רבה.
״אתה חושב שזה תמרון פוליטי?״ פנה לאריק.
השגריר הצעיר, מנומש־הפנים, הרים את ידו בתנועה
יגעה .״שאלתי את עצמי את אותה השאלה אלף פעמים
באווירית, בדרכי ארצה. הגעתי למסקנה שלילית. אני
חושב שרותקו רציני. בעבר אסרו הרוסים את העליה
מפני שחששו כי אין תחליף לטכנאים ולמהנדסים היהו דיים.
מצב זה השתנה מזמן. הם גם לא חוששים שה יהודים
יחדלו להיות קומוניסטים בעברם את הגבול.
הצעירים האלה הם דור סובייטי שלישי. הם היו פיונ־דים
וקומסומולאים. הם היו חיילים וקצינים בצבא ה אדום.
הם יהיו קומוניסטים — גם אם יגיעו הנה.״

ממשלת ישראל מחליטה
ראש־הממשלה סקר את פני היושבים מסביב למעגל.
״עלינו לקבל החלטה עקרונית מיד, לפני שהעניין ייוודע
לעולם. אני מציע, שכל אחד מן הנוכחים יביע בקיצור
את דעתו, לפי התור.״
שר־החוץ היה הראשון .״נגד. לדעתי, אין בכלל
ויכוח. אנחנו תלויים באמריקה. הם לא יקבלו את זה.
יפסיקו את המענק והמגבית.״
שר־החינוך, הזקן שבין הנוכחים, קפץ ממקומו כנשוך
נחש .״אני מתפלא מאוד על דעתו של שר־החוץ. ברגע זה
עלינו לברך ״ברוך שהחיינו״ .קיבוץ־הגלויות הוא צי פור
נפשנו. להציל חצי מיליון יהודים יקרים מציפורני
הטמיעה והטומאה, זוהי מטרה עילאית! שום קרבן
שלנו אינו שקול נגד מטרה זו!״
כל שאר הנוכחים נחלקו על פי שתי הדעות. שר
הבטחון תמך בעליה במלים נרגשות — מאתיים אלף
חיילים מאומנים יכלו לשנות לחלוטין את מאזן־ד,כוחות
במרחב, שהתכופף יותר ויותר לרעת ישראל.
היועץ המשפטי הזכיר במלים יבשות, כי לפי חוק
השבות משנת תש״ח, אין כל אפשרות למנוע את העליה,
וכי בית המשפט העליון, בלי ספק יצווה על הממשלה
לפתוח את השערים. לעומת זאת הצביע שיר־הדואר,
שהיה גם מזכיר מפא״י, על ההשפעה המהפכנית של
העלי׳ה על הרכב המפלגות. שר־האוצר הודיע, שלא
יהיה אחראי למשק המדינה אפילו לחצי השנה הקרוב,
אם ייפסק המענק האמריקאי, שהיה משך דור שלם
בסיס הכלכלה .״במה נאכיל את העולים?״ סיים .״כיצד
נ־שכן אותם? במה יעבדו?״
ראש ־הממש לה דיבר אחרון .״אני מוכרח לומר, שאני
מאוכזב מרמת־הוויכוח. אני זוכר את השנים לפני הק מת
המדינה, כשרובכם עוד הייתם נערים. פעלתי אז
במזרח אירופה. הייתי מוכן למסור את נפשי כדי לאפ שר
את עליית היהודים בכל הדרכים, החוקיות והבלתי־חוקיות

״אולי תגידו שאני מדבר ציונות,״ הוסיף ראש־הממשלה
.״נדבר על שיקולים מעשיים יותר. מאז קי בלתי
את תפקידי זה מידי קודמי, שאלתי את עצמי
בלילות נדודי-שינה מה יהיה הפתרון לבעיית קיומנו.
אנחנו מנותקים בעולם. איבת הערבים אלינו נמשכת.
מדינות אסיה, שהשפעתם עולה וגוברת בעולם, דואות
בנו גוף זר. משקנו תלוי בזרים. אין משקל למדינה
של שני מיליון איש בעולם.
העליה הסובייטית תגרום למהפכה בארץ. זה ברור
לי לא פחות מאשר לאברהם (הוא שלח מבט נזפני בשד־הדואר)
הדואג כל כך למפלגה. אולם היא תיתן תנופה
חדשה למדינה. היא תהיה זריקה של כוח־אדם ושל
מוראל. אנחנו נצא לתנופה חדשה. אנחנו נחדש את ימי
הראשית. השוו אותנו לצלבנים. בסדר. הצלבנים חוסלו
בגלל חוסר תגבורת. אולם לנו ישנו אוצר אנושי גדול,
העם היהודי. עלינו להחליט אם להפקירו או לאחדו עימנו.״
הייתה זאת ההכרעה.
מאיה אלפאית היתה יפה בחולצתה הרוסית הלבנה,

על מדרגות הבימה = 4

רגות בית־הבימה בתל־אביב (המדרגות האלה נעלמו, יחד
עם העמודים, ב״שיפוץ״ בניין הבימה לפני כמה שנים).
ברקע: תמונות המנהיג הסובייטי ומנהיג העולים, ולמטה
משמאל תמונת הרצל. בשנת 1955 תיאר לעצמו בק שהבניין
כבר יהיה מוקף בשנת 1975 במגרדי־שחקים רבים.

והיא ידעה זאת. היא היתר. מאושרת. היא נדבקה מאווי־רת־החג
הכללית שהציפה את המדינה ביום גדול זה.
״כמו ביום החלטת או״ם,״ התמוגג אביה. מאיה לא ידעה
למה התכוון, כפי שלא הבינה זכרונות רבים אחרים של
אביה, כגון סיפוריו על קיבוץ בית־אלפא, ממנו גורש
שנה לפני לידתה בגלל אהדתו למק״י. היא ידעה רק
שאביה היה קומוניסט מאז הבינה את השיחות ליד השול חן
בבית, ושקרא לה מאיה על שם האחד במאי.

לשאגה המונית. רעם עמום הידד,ד בחלל. מרחוק הו פיעו
עשרות־עשרות נקודות שחורות.
״ריבונו של עולם, הם גייסו את מטוסי־התובלד, של
חיל־ד,אוויר הסובייטי!״ מילמל מישהו. יתכן שצדק.
פקידי נמל־ר,תעופה, שהתכוננו לבואם של מאות, היו
חסרי-אונים כאשר נשתפכו מן המטוסים האדירים רב בות
צעירים וצעירות.
מישהו דחף את מאיה קדימה. היא לא ידעה לאן
לפנות. אך תוך פחות משעה התארגנה המהומה. העו לים
החדשים, כמעט כולם צעירים וצעירות חסונים,
הסתדרו ביחידות בנות 500 כל. אחת. במרכז• ,תחת שלט
עברי גדול שהביאו עמם — ״תחי ישראל! תחי הציו נות
העממית עמדה קבוצה של גברים ששפעו אווי רה
שיל סמכות.
גבר כבן ,33 בעל סנטר בולט ופרופיל מוצק, חשף
את שיניו בחיוך תקיף לעבר זעדת־הקבלה .״אני איוואן
איחיאנוביץ׳ דימיטרוב,״ הציג את עצמו בעברית בעלת
מיבטא רוסי מודגש .״הואילו לקרוא לי בשמי החדש,
יפתח דורון. אני המזכיר הכללי הראשון שיל מועצת־העוליס־מבוית־המועצות.״
עוד
לפני שראש ועדת־ד,קבילה יכול היה לשלוף את
(המשך בעמוד )38

אל בק (שחתם על ציוריו בהעולם הזה בשם ״ברתור״,
מכיוון שהיה אז חייל) את המעמד המתואר בסיפור :
מנהיג העולים הקומוניסטיים מדבר אל ההמון מעל מד־

ינתח דורון מגיע
מלבד ההתלהבות הכללית שהי וזה ריאקציה סוערת
לפסימיות הקודרת של השנים האחרונות, היתד. למאיר.
סיבה מיוחדת להיות מאושרת: דווקא היא נבחרה על־ידי
מועצת הידידות ישראל—ברית־המועצות לברך את
העולים שעמדו להגיע במטוס הראשון מרוסיה. היא
ליטפה בעצבנות את זר־ד,פרחים הגדול שבידיה, הש קיפה
על ההמון שהצטופף מסביב לנמל־התעיופה. איש
לא עבד בישראל ביום זה.
״הניח ה ם ! הנ ד, הם פרצה קריאה, שהפכה

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונה

תמרורים

זכה בפרס בסך 1500ל״י, שהוענק
על-ידי ועדת ההמצאות של עובדי שירות
המדינה, עבור המצאה שפותחה במיסגרת
עבודתו במכון להנדסה חקלאית, בשינד
לול מיתקן לאגוזי אדמה שהביא לחיסכון
בכוח־אדם ולזירוז הליכי הפעולה בשטח
זה, רון פלד, אחד מהקבוצה המצומצמת
שזכו לאות גיבור ישראל לאחר מלחמת
העצמאות.
נבחר לרב הספרדי של צפת, הרב
דויד דיין 39 יליד ירושלים, התחנך
בישיבות שונות בירושלים, הוזמן לפני 13
שנים לשמש כרבה של הקהילה הספרדית
בלימה בירת פרו, הציג לפני שמונה שנים
את מועמדותו לרב הספרדי של צפת ונב חר,
אך משרד־הדתות טען אז כי הבחי רה
אינה חוקית ולכן לא ניתן לו אז
המעמד של רב עיר, מישרה אליה נבחר
השבוע.
אושפז לאחר ניתוח מרה שני,
ח״כ מק״י ד״ר משה סנה ( )63 שהוס־

משה סנה
מך ב* 1935 באוניברסיטת וארשה כדוקטור
לרפואה.
להינשא . עומדים הישראלי אריאל זילכר והצלמת
רה פולני שפגשה את זילבר לראשונה
כשהוזמנה לצלם אותו לצורכי כתבה.
הזמר

מאי

ומדתללדת. בעוד כחודש,
המלצרית פטרישיה פארקר, הטוענת
כי האחראי להריונה הוא זמר הרוק אל

בים פרסלי.

תבע את חברת האופנועים הונדה
ומפיץ כלי־רכב הוליבודי, לתשלום פיצויים
בסך 25 מיליון דולר, כריאן קלי, כוכב
סידרת הטלוויזיה פיליפר הדולפין. קלי,
שרכב לפני כשנה על אופנוע, התהפך,
איבד את הכרתו ושכב כחצי שנה פצוע
קשה בבית־חולים, טוען כי הנתבעים מכ רו
לו אופנוע במצב טכני לא תקין, דבר
שגרם לתאונה.
נפטר. בדירתו בניו־יורק, משבר
בגולגולת, בגיל ,35 הכנר האמריקאי-
יהודי מייקל רבץ, שהתמוטט בעת הת קפה
של מחלת הנפילה. נחשב לילד פלא
מוסיקאלי בארצות־הברית, הופיע יותר
מכל סולן אחר עם התיזמורת הפילהרמונית
של נידיורק, אחרי הופעתו הראשונה
בקרנגי הול ב־ . 1950 ניגן בין השאר עם
התיזמורת הפילהרמונית הישראלית.

מנחם אוסטרו*

נפטר. בגיל ,46
ביץ׳ ,מלוחמי אצ״ל, השתתף בפריצת כלא
עכו בחודש מאי 1947 והובא לפני בית־דין
צבאי בריטי יחד עם ארבעה לוחמי
אצ״ל אחרים.
נפטר ברבודעמון, בגיל ,58 מי
שעמד בראש הממשלה הצבאית של ירדן
בעת מלחמת האזרחים ב־ ,1970 גנרל מו״
חמד דאוד, ששירת במשטרת המנדט
בפלסטינה ולאחר 1948 הצטרף לצבא ירדן.
היה חבר בוועדת שביתת־הנשק הירדנית-
ישראלית מ־ 1953 עד . 1958ב־ 1970 הר כיב
ממשלה צבאית בירדן, אך ימים מיספר
לאחר-מכן, בהיותו בקהיר בוועידת פיסגה
ערבית, ביקש מיקלט במצריים ואחר עבר
ללוב.

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונה

כסף טוב.
1 1המנדאטים הישראליים בקונגרס הציוני הכ״ח חולקו
לפי תוצאות הבחירות לכנסת השביעית. התנועה, שב ראש
רשימתה נבחרתי לכנסת, היתד. זכאית לארבעה
׳מקומות בקונגרס.

מקום בקונגרס שווה בסף.

לא כמו רשיון של בנק, או כמו תרומה של אוטוקרס.
אבל כסף.

קודם כל, בציר בקונגרס הייתי מקבל 50
ל״י ליום, כתור מה שנקרא אש״ל, כמשך
עשרה ימים.

זוהי משכורת חודשית של הרבה אנשים טובים ב ישראל.
אילו
הייתי ציר מארגנטינה או מהונג־קונג, או מכל
מקום אחר בעולם, הייתי מקבל גם מחצית הוצאות־הנסיעה
לישראל וחזרה.
וזוהי רק ההתחלה. כשאתה מהווה סיעה ציונית, אתה
יכול לקוות לחלק כלשהו מן העוגה. קצת מעל לשולחן,
וקצת יותר מתחת לשולחן.

אם נוריד. ממיספר זה את יהודי ברית־המועצות, שלא היה
להם חופש־העלייה, ישנו אוצר בלום של 8.5מיליון יהו דים,
שהם חופשיים בכל רגע לקום ולעלות לישראל —
אם אך ירצו בכך.
ממאגר עצום זה, באים לישראל פחות מ־ 40 אלף עו לים
בשנה.

40,000 מכין — 8,500,000 פחות מאשר

. 200 : 1
העלייה הבריטית לקנדה ולאוסטרליה היא בסדר־גודל
דומה. זוהי הגירה ״נורמלית״ ,׳מחברה ישנה לחברה
חדשה.

אני משוכנע לחלוטין שאילו התחסל מחר
המנגנון העצום של ההסתדרות הציונית, ואיר־גון
העלייה היה עוכר לידי קומץ של פקידים
ישראליים בשגרירויות המדינה — לא היתה
העלייה נפגעת, אלא להיפר•

כשביל מה דרושה ההסתדרות הציונית ¥

בשביל מה היא דרושה — לא ב־ , 1896 לא ב־, 1917
לא ב־ , 1929 לא ב־ — 1945 אלא היום, בשנת 1972 לפי
ספירת הגויים?

הכה ונחפש כבנות תשובה לשאלה זו.

ך י תשובה הראשונה, המתבקשת ממש, היא: כדי
| 1לגייס עלייה למדינת ישראל.
האמנם?
אכן, ההסתדרות הציונית עושה׳הרבה למען העליה.

כל הפעולה האדירה להזרמת הכסף לישראל
יבולה בהחלט להיעשות כידי מנגנון המדינה
עצמה, ללא מתווכים.
ובמידה שדרושים, מבחינה פורמלית, מוסדות־כיסוי,
שישכנעו את שילטונות־המס של ארצות־הברית שאלה הן
תרומות ״פילנטדופיות״ (המשוחררות ממיס אמריקאי) ולא
״מדיניות״ חלילה — אפשר להמציא כתובות זולות יותר
מן הגידול המנופח הזה של המנגנון הציוני.
ב ל הרי מוכרחה להיות סיבה כלשהי לקיום ה־הסתדרות
הציונית!
אל דאגה. יש ויש.

דווקא מבחינה זו, ההסתדרות הציונית מייותרת לח לוטין.

ההסתדרות
הציונית דרושה למפלגות הציוניות.

ם כן, הבה נחפש תשובה אחרת.
אולי דרושה ההסתדרות הציונית כדי לגייס בעולם
אהדה מדינית לישראל?

היא מהווה מעין אגם מלאכותי, שבו נאגרים מי!מי
הכסף היהודי לפני שהם ׳ממשיכים בדרכם אל מדינת
ישראל. וכשהם נמצאים באגם זה, נשאב חלק גדול מהם
ישר לתוך קערות המפלגות הישראליות ושלוחותיהן ה־חו״ליות,
באין מפריע.

כסך הכל — עם; ,טוב.

ל כל זה ויתרתי, מרצון חופשי, כדי לשאול שאלה
י ע אחת קטנה :
בשביל מד. דרוש הקונגרס הציוני?

חלק ניכר אחר של הכסף הזורם לישראל מגוייס על-
ידי מיפעל הבונדס, שגם לו אין כל קשר להסתדרות ה ציונית.
בכסף זה מטפלת המדינה עצמה.

לא דובים ולא יער.

מתנהלת בעולם. פעולה יומיומית לגיוס אהדה לישר אל.
איך היא מתבצעת?
בראשה עומדות השגרירויות הישראליות. הן פועלות
בפרהסיה ובסתר, במישרין ובאמצעות מוסדות מקומיים
גלויים ומוסווים.
זרועותיה הן קבוצות־הלחץ היהודיות השונות — אל פי
אירגונים יהודיים, מקומיים וארציים ובינלאומיים, החל
באירגוני־רבנים וכלה בתאים קומוניסטיים יהודיים.
אצבעותיה הם מיליוני היהודים בעולם, שרבים־רבים
מהם רואים את עצמם מגויי׳סים אוטומטית כסוכני הסברה
ולחץ, איש־איש במקומו.

כהסתדרות הציונית אין זכר לדמוקרטיה.
אין כחירות אמיתיות. אין פיקוח •טל ממש. הכל
מתנהל שם בדרך של קנוניה, לפי שיטת ״שמור
לי ואשמור לך׳ /יד רוחצת יד — כששתיהן
אינן נקיות.
מיליונים מועברים במישרין, באופן סודי אך רשמי,
לידי מפלגות ישראליות, כביכול תמורת ״ויתור״ על
איסוף כספים עצמאי. עשרות מיליונים אחרים מחולקים

נמה שחה
הרצל

היא שולחת בכל שנד. מאות שליחים קבועים !וזמניים
לכל פעות תבל, ומקיימת משרדים במקומות רבים, ונו אמת
נאומים, ומדברת.

כמה עולים כל זה מכיא לישראל ץ

אני מעז לומר, במלוא האחריות: קדוב לאפס.

יותר מזה: אני מעז לקבוע שאילו בלעה
האדמה מחר את כל ההסתדרות הציונית כולה,
על כל שליחיה ומשרדיה ונואמיה, לא היתה
העליה לישראל קטנה אף כעולה חי אחד.

כל אדם המצוי — ולוא אך במעט — בנעשה בפזורה
היהודית, יודע שזו אמת.
יהודים רבים. חושבים על עליה לישראל. מהם ציו נים.
מהם הרחוקים מכל ציונות. לאלה גם לאלה, המגע
עם משרדי הסוכנות היהודית הוא מיכשול, ולא פעם
מחסום סופי.
מדוע הם רוצים לבוא?

לא כגלל נאומים ציוניים. לא כגלל חוברות־התעמולה
התפלות של הסוכנות. ובוודאי לא
בגלל השליחים הציוניים, המעוררים לעיתים
קרובות מאוד רוגז ובוז.

הם רוצים לבוא מפני שהם קוראים יום־יום על יש ראל
בעיתונות, והארץ !מושכת אותם. .מפני שנמאס להם
בארצות מגוריהם. מפני שהם מרגישים קירבה רבה יותר
לחברה הישראלית מאשר לחברה שבה הם גרים.

היהודים הלהוטים כיותר לעלייה נמצאים
ככרית־המועצות — שם אין זכר לסוכנות
היהודית ולשליחיה.

* שראל אינה המדינה היחידה בעולם המושכת,
המביאה והקולטת מהגרים.
יש עליה גדולה לקנדה, לאוסטרליה, לארצוודהברית
ולמדינות רבות אחרות.
איך מסתדרת קנדה, למשל, בלי הסתדרות ציונית ובלי
סוכנות יהודית?

טוב מאוד, תודה.

הממשלה הקנדית מחזיקה נציגויות מיוחדות בארצות
שמהן היא רוצה למשוך עולים חדשים. נמצאים בהן
פקידי המדינה. הם ׳מביאים לתשומת־לב המעוגייגים (גם
בישראל) את התנאים המצפים להם בקנדה.

הישגיהם אינם נופלים מהישגי העלייה
לישראל — כלי אידיאולוגיה ציונית, ובוודאי
כלי תנועה ציונית המתנועעת על פני כדור
הארץ.
כי כמה יהודים באים לישראל, אחרי ככלות הכל?
מחוץ לגבולות ישראל, מצויים כ־ 11 מילית יהודים.

חיהד־ 1

תפקיד מיוחד — ועצום — ממלאים
דים השולטים כרבות מארצות המערב על אט,
צעי־התקשורת — הטלוויזיה, הרדיו, העיתוי1:
נות, הקולנוע. זוהי מעצמה אדירה, המסוגלת
לפאר ולרומם, להעלים ולהשתיק, כימעט
באוות־נפשה.
כל המכונה העצומה הזאת פועלת כימעט אוטומטית,
מתוך הרגשת־חובה פנימית.
האירגונים הציוניים מהווים חלק זעיר ביותר בכל
המערך הזה. ולא תמיד חלק חיובי. סיגנון התעמולה
הציוני המיקצועי, ורמת הציונים המיקצועיים, מעו ררים
לעיתים קרובות דחייה והתנגדות. מה גם שבמקו מות
רבים הפכה הקהילה הציונית למיבצר הימין השמרני,

ואף הגזעני.

אילו נעלמה ההסתדרות הציונית מחר מעל
פני בדור־הארץ, לא היה המאמץ ההסברתי
הישראלי משתנה כהרבה. וגם זה לטובה.

^ ן, יגידו כאן אנשים טובים. עולים ולחץ והסברה
^ יכולים להסתדר בלי ציונות. אבל מה עם הכסף, אה?
גם זוהי אשלייה גמורה.

בעיני רכים זה יצלצל כבדיחה, אבל זוהי
האמת: לאירגונים הציוניים יש רק חלק קטן
באיסוף התרומות לישראל.
המכשיר העיקרי להזרמת כספים לישראל הוא המגבית
היהודית המאוחדת, שאיננה ציונית.
המגבית היא ״מאוחדת״ ,מפני שהיא מאחדת ומרכזת
בידיה את ההתרמה לכל הצרכים היהודיים — החל ב־בית־היתומים
המקומי וכלה בצרכי־הדת. חלק נכבד מאוד
מן התרומות מועבר לידי הסוכנות היהודית, כצינור ל העברתו
לישראל.

כלומר: המוסדות הציוניים אינם אלא נאמנים,
המקבלים כסף לשם העברה( .עוד נראה
כמה נאמן הנאמן הזה

מתחת לשולחן — על־ידי תמיכה באירגוני־נוער מפלג תיים
,״׳מו׳סדות־חעוך״ מפלגתיים, מיפעלים ״קונסטרוק טיביים״
מפלגתיים, טיולים מפלגתיים, שכר עסקנים מי פ־לגתיים
באיצטלה של שליחים, וצבא עצום של ציונים
מיקצועיים, לסי מפתח מפלגתי.

״אוטוקרם״ ו״נתיבי נפט״ ז״ורד״ הם קלי־פות־גרעינים
לעומת קערת־השלל האדירה
הזאת•

0 11 יני מתווכח כאן על הרעיון הציוני, ומידת השי־בותו
בימינו. על כך יתכן ויכוח רעיוני וענייני.

אד גם הציוני הנלהב כיותר יכול לוותר
בהחלט על הגידול הטפילי הזה, הקרוי הסתדרות
ציונית.
דוגמה קטנה: קשה לתאר ציבור שהוא נאמן יותר
לישראל ,״ציוני״ יותר, מאשר יהדות ארגנטינה.
היא מונה כ־ססס 500,נפש. מהם התפקדו במיסקד ה ציוני,
לקראת הקונגרס . 14,000 ,מאלה טרחו להשתתף
ב״בחירות״ (על־ידי מישלוח טופס פשוט בדואר!) פחות
מ־. 5,000

פחות מאחוז אחד: וגם לגבי אלה רבו
החששות לזיופים.

לשם פה זה דרוש? איזו שאלה! זה דרוש כדי ש קומץ
יהודים מיקצועיים יחלקו ביניהם את השלל של
הטבות וכיבודים, ויסעו לטיול נחמד לירושלים על-
חשבון <״ 990/האחרים שלא השתתפו במישחק, אך המוצי אים
מכיסם הרבה כסף, מתוך אמונה שזה משרת את
ישראל.

בישראל מקשט דיוקנו המזוקן של תיאודור
הרצל שטר של 100ל״י. כתנועה הציונית,
הוא מופיע על שטרות הרכה יותר גדולים.

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
וזעם

פו ל א רוי ד1972 -

כשגולדה הצילה
א ת אב א שלה
לעיתים רחוקות זוכד. עם להצצה כד.
אינטימית לתוך עולמו תפרטי של ראש
תממשלה שלו — נשזר. עודו בחיים וב תפקיד
— כפי שזנה בשבוע שעבר העם
הזה. קבורים במעמקי ראיון ענק, שהע ניקה
ראש הממשלה למעריב, ביום השי שי
האחרון, היו טמונות פנינים נדירות,
ששפכו אור על העולם הפנימי, רמתו ו אופקיו,
של האשד. שבהחלטותיה תלוי ב מידה
רבה גורלו של עם ישראל — לדו רות
רבים, ייתכן.
חרדה נוראה. מה מסוגל, עוד היום,
להעלות דמעות בעיני ראש הממשלה?
זיכרון של אבא.

סיפרה גולדה:

תצוגת האופנה של משקפי שמש
פולארויד־972ו נערכה בישראל.
מבחר-מקורי-דודיש בכמות מצומצמת
נמצא למכירה אצל אופגויקאים מורשים
משקפי?0131*01)1הטובים תחת השמש
סוכנים בלעדיים:

ליאון דגון -צרכי צלום בע״מ,

ת. ד26225 .

*^ 86 355., 0 . 5 .וז^וח ., 0 3נן זס 1( 0ו 0ז|< 01 ? 013ז 3וח 3 <16ז 1מ 6ז68 ׳516ז 15 3״נ< 01ז 013ק״

סימקה 1100
המכונית המשפחתית האידיאלית
עס 5דלתות

תצוגת המכוניות נערכת בכל יום
באולמי התצוגה של בית קרייזלי־מכשירי
תנועה בע׳׳מ,
דרך פתח-תקוה .74 תל אביב
(טל )36115 .בין השעות ~08~ • 18

לתגים היינו נוסעים אל בית אבא, ב הרצליה,
ושם היתד. מתכנסת כל המשפחה
והשמחה היתד. גדולה.
לפני איזד, פסח אחד אני לוקחת את
הילדים ונוסעת, עשרה ימים לפני הסדר,
אל אבא, לעזור לאמא בהכנות, יחד עם
אחותי. ושם — מצוקה נוראה. מצוקת־נפש.
אין במה לקדש את החג.
הימים עוברים, החג קרב — ואין כסף
ואין קרדיט בחנויות. כלום. ואצלי הלב
מתחמץ, ואני בוכה בלילות ומשתדלת
בימים לא לבכות, כדי לא לצער את אבא
עוד יותר.
אני רואה את האיש הזד. נגמר לי נגד
העיניים. אתר. מבין מה זה? שאין פרו טה
להכניס את החג הביתה? שאין עוד
חבילת מצות ובקבוק יין?! וללב מת גנבת
לי איזו חרדה נוראה, שאולי, הס
וחלילה, אבא לא יעמוד בזה והוא יעשה
איזה מעשה־שטות נורא ! אני יודעת
מה יכול לקרות ליהודי גאה כזה במצב
נורא כזה?!
נשיכת כלב. הישועה, כמו בסרט־מתח
טוב, הגיעה ברגע האחרון. ממשי

ראש הממשלה ומספרת:

העלפס גאט (עוזר אלוהים) ואני מק בלת
נשיכה מכלב, קרוב לערב הסדר,
ומוכרחה לנסוע לתל־אביב לקבל זריקות.
ואני אומרת לעצמי :״זו ההזדמנות ה גדולה!״
אני מסתובבת בתל־אביב, ודו פקת
על כל הדלתות של הבנקים, שיתנו
לי הלוואה. לבסוף אני מוצאת בנק שמו כן
לתת לי עשר לירות הלוואה, אבל הוא
רוצה ערבים.
אני מחפשת ערבים, ורצה מאחד לשני.
מי שרוצה לתת — הבנק לא רוצה את
הערבות שלו. ופי שהבנק רוצה — האיש
לא כל-כך רוצה. ואני הופכת עולמות.
זה הולד לי בחיים, ממש!
כשאני חוזרת לבסוף להרצליה, עם עשר
לירות שלמות בכיס, ונותנת אותן לאבא
ורואה את העיניים שלו ...נו, טוב, אתה
דווקא רוצה לראיות את ראש הממשלה
שלך שופכת דמעות?
נור אי קשה. סיפור נוסטלגי אחר, ש ידבר
אל ליבו של כל אזרח קטן שעמד
אי־פעם בפני החלטה משפחתית מכרעת —
כמו לקיחת משכנתא למשל — היה הסי פור
כיצד החליטה גולדה לקבל על עצ מה
את תפקיד ראש הממשלה.

סיפרה ראש הממשלה למראיין,
דוב נודדשטיין:

מכונית טובה
מבי ת טוב

סימקה 01! 1100
מנוע 1118 סנד־ק

* 1-א* 710א 7 £ 0א1

4הילוכים סינכרוניים
מנעול הגה
מפשיר אדים
2מגיני שמש
מושבים נשכבים

כאשר אשכול הסתלק וחברים ביקשו
אותי לקבל את התפקיד, והייתי צריכה
לתת תשובה, כי החברים חיכו, לא יכול תי
להחליט. השעות עברו ולא יכולתי
להחליט. טילפנתי לרביבים, אל בתי
שחדלה. הבן לא היה אז בארץ, ורציתי
להתייעץ איתר. ואמרתי, שאין לי הכוח
הדרוש לנסוע לרביבים.
בשתים־עשרה בלילה היא הגיעה אלי
הביתה. יש לה שכל ישר, לשרה׳לה,
יותר משיש לי. שקלנו כל הלילה. כל ה לילה•
לא עצמנו עין. וגם היא וגם חתני
אמרו לי לבסוף :״גולדה, זה קשה. זה
נורא קשה. אבל אין לו ברירה. את מובר
ח ה יכול להיות שבאמת חייתי מוכ רחה.
גולדה
כשוק. סיפור מרתק אחר יכול
להסביר אולי את יחסה הצונן של ראש
הממשלה אל אנשי עסקים ובעלי יוזמה
חופשית. מספרת ראש הממשלה על

הרפתקאותיה הפינאנסיות כימים
עכרו :

(המשך בממוד )27

המולס הזה 1795

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונה

דייו איים להתפטר!
ף ולדה מאיר קיברה התקפה של
^ היסטריה. ביום החמישי בשבוע ש יעבר,
בישיבת לישכת מפלגת־העבודה,
היא איבדה את עשתונותיה, את השליטה
על לשונה ואת שיקול־דעתה. הגננת ה לאומית
נאלצה לשאול ביטויים מלשון
תגרניות השוק, שעה שיצאה מכליה בגי דופים
וחרפות והסירה מעליה את מסיבת
הסובלנות והדמוקרטיה.
מה שגרם להשתוללות הזעם של גול דה,
היה הגילוי שנתגלה לה באותה ישי בה,
כי החרם שהיה מוטל על העולם הזה
בתקופה החשוכה של שלטון דויד בן־
גוריון וחבורת גערי־החצר שלו, נפרץ!
כי העולם הזה יכול לפרסם, כמו כל גוף
אזרחי אחר, מודעות בתשלום בעיתון ה

אורי אבנרי מהכנסת — נתנה דרור
ללשונה. היא פתחה בנזיפה לעיתון ה הסתדרות
על שאין הוא מפעיל צנזורה
לא רק על דיעות אלא גם על מודעות,
המשיכה בהתקפה משולחת רסן על ההם־
תדרות ״שכספיה זורמים למימון סמרטוט
מלוכלך ורפש שאינני נוטלת אותו לעולם
לידי.״

הגברת ראש-הממשלה, שפחה
לפתע כי ההסתדרות אינה מוסד
פרטי של מפלגתה ואינה מנוהלת
על־ידי לבלר מסוגו של ישראל
ישעיהו. היא התעלמה מהעובדה
שכספי ההסתדרות, שכביכול מוזרמים
ל״מימון״ עיתון זה (ראה
״קורא יקר״) אינם הכספים הפר־

עול גולדה
הסתדרות דבר; וכי חברות הסתדרותיות
מסחריות, נוהגות מדי פעם לפרסם מודעות
מעל עמודי העולם הזח, לצרכיהן
המסחריים.
נולדה, אכולת השנאה התהומית לעי תון
זה — שהצהירה בשעתו פומבית כי
היא מוכנה לעלות על בארייקדות אם רק
יתנו לה חוק מתאים בעזרתו תוכל לסלק

טייס שלה ולא של מפלגתה, והם
שייכים, כין השאר, גם לאלפי
קוראי ״סמרטוט מלוכלך״ זה שהם
חברי הסתדרות נאמנים, משלמי
מיסיס, שנתנו את קולם בבחירות
להסתדרות לרשימת העולם
הזה — כוח חדש.
אולם גם מבלי להתייחס לתפיסותיה

הממלכתיות המסולפות של ראש־הממש-
לה, נבעה מהתקפתה זו משמעות חמורה
ביותר. כפעם הראשונה הבריז

ראש ממשלה ישראלי בגלוי כי
למעשה מהווים כספי תקציבי ה־פירסום
של מוסדות ציבוריים וממלכתיים
מעין תשלום שוחד
מוסווה לעיתונות הישראלית, ו
שניתן
לשלול אותם מאלה שאינם
הולכים בתלם ואינם מצייתים
לפקודותיה של הסבתא הזועמת
ועושי־דברה.

הצדקה מו ס רי ת
ל מ צי תי ם
** שרים וארבע שעות קודם להת-
> פרצותה ההיסטרית, ביום הרביעי ב שבוע
שעבד, ניצבה גולדה מאיר על דו כן
הכנסת, ובתפקידה כראש־ממשלה השי בה
לשאילתות של חברי הכנסת. במקרה,
בחרה גולדה להשיב באותו יום לשאילתה
1של ח״כ אורי אבנרי שנשאלה עוד לפני
ארבעה חודשים.
באותה שאילתה שאל אבנרי את ראש־הממשלה
מה הוא הסכום אשר קיבלו, או
היו צריכים לקבל העיתונים היומיים, ה שבועונים
וכתבי־העת למיניהם ממודעות
ממשלתיות, והאם קיי!מים שיקולים ומב חנים
לגבי חלוקה זו של תקציב המדינה?
גולדה גילתה כי בשנת התקציב 1971/72
היה הסכום שהוקצב למודעות ממשל תיות
בתקציב המדינה הכולל כ־ 4.5מיל יון
ל״י. הצהירה גולדה מעל הדו

:״השיקול לפירסום המודעות
הוא ענייני ומכוון להביא התועלת
המירבית לציבור.״ הסתבר כי

הודעה זו לא הייתה אלא צביעות ׳חסרת-
בושה.
בטרם חלפו 24 שעות מהצהרתה זו,
שמה אותה גולדה עצמה ללעג ולקלס,
בכך שבמו פיה הוכיחה כי שיקולה שלה
לגבי פיריסום מודעות מכספי הציבור אינו
שיקול ענייני, אלא שיקול המכוון על-ידי
אהבותיה ושנאותיה. במילים אחרות: לפי
תפיסת ראש־הממשלה -תקציב המודעות
של מוסדיות ממלכתיים וציבוריים נועד
להעניק פרס לעיתונים שהם נחמדים.

לא רק זאת. גיהצדקה המוסרית
שנתנה הגברת ראש־המכד
שלה לשיטה של הטלת חרם על
עיתונים שאינם לרוחה, ולמניעת
מודעות מהם כמטרה לחסלם, הבהירה
גולדה מאיר כי כל השיטות
בשרות וטובות בעיניה בדי לחסל
את חופש הדיבור. בכך נתנה
למעשה ראש הממשלה גיבוי מוסרי
ומצפוני למציתי מערבות העיתונים
למיניהם.
אין שום הבדל מוסרי בינם לבינה. ה מטרה
היא משותפת. שיטותיה של גולדה
הם רק מתוחכמות יותר.

עי תונות בנו ס ח
בול שביקי

הח־־נ והחתיכה

ח״כ המערך כיוס וח״כ
גפ״י לשעבר, מרדכי בן־
פורת (מימין) שהתי צב השבוע בהתנדבות בראש המערכה להצלת

*ץ ה שגרם במישרין לאיבוד ה-
תדמיתו של דיין, כשהוא מאיים להחזיר מלחמה לאגודת־סתריס
דמיונית, שכביכול מממנת את פירסומי ״העולם הזה״ .בתמונה
נראה בן־פורת במרחק שני כסאות בלבד מאלישבע צ׳יזם.

עשתונות של גולדה מאיר היתד, סב־רת־הכרס
שהועלתה בישיבת לישכת מם־
ליגת־העבודה, לפיה נעשו פירסומי ״פרשת

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונה

(המשך מעמוד ) 19
אלישבע״ ׳מעל עמודי העולם הזה בהש*
ראתם -ובתמיכתם של הוגים במפלגת ה עבודה.
היה
דרוש מוח מעוות כדי להמציא
עלילה מגוחכת וזדונית גם יחד, במו זו
שהעלה ח״כ מרדכי בן־פורת באותה ישי בה
.״אינני יודע מה חלקם המדוייק של
חברים במפלגת־העבודה במלאכת הרס זו,
ומי הן הנפשות הפועלות, עובדי-׳מדינה
או אנשי ציבור אחרים י אבל ברי לי
שיש לנו, למפלגת־העבודה, חלק בכך,״
אמר בן־׳פורת. אין לו, כמובן, הוכחות,
למפלצות שהוא בודה בדמיונו. אבל הוא
יכול לקשר כמה תופעות שהוא עוד עמל
׳ויגע לחברן אחת לאחת. ואחת התופעות
הללו היא התופעה של פירסום !מודעות
של חברת שיכון עובדים או בנק הפועלים
מעל עמודי העולם הדה.
אם כל הדיון הזה בלישכת מפלגת־העבודה
לא היה אלא בדיחה תפלה, הרי
סיבתו היתד. מגוחכת עוד יותר.
הליש׳כה התכנסה בדחיפות כדי לדון
בתוצאות משאל דעת־קהל שפורסם ב שבועון
המפלגה אות, ושנערך על ידי
מכון פור״י, לפי הזמנת נתב־העת הברי־טי־יהודי,
ג׳ואיש כרוניקל. באותו מישאל,
שהוזמן עוד לפני כחודש ימים, בשיא
פרשת העתיקות של משה דיין, התבקשו
הנשאלים להשיב, מי לדעתם יכול לבוא
במקומו של משה דיין כשר־הביטחון?
יתכן ובמועד אחר היה פיר׳סום מישאל
כזה לא רק עובר ללא תשו׳מת־לב. ,אלא
נחשב כחלק ממערכת הפירסומת העצמית
הקבועה של דיין. אלא שפידסומו שד

המחלקה לתפקידים מיוחדים של
המישטרה, לא את שירותי הביטחון
ואפילו לא את הצנזורה.

עם חברי ם כ אל ה —
לא צריך אוי בי ם!

ף* העדר אפשרות של התערבות
ממלכתית גסה למניעת הפירסומים
אודות משה דיין, לא נותר אלא לנקוט
בשיטות עקיפות; לאיים, להפחיד, ל-
׳טשטש, לזרוע שמועות, ולשטוף את ה מוחות
באמצעי התיקשורת שלרשות ה־שילטון
וחסידי דיין.

גולדה מאיר לא יכלה להרשות
לעצמה כשעה כזאת את התפטרותו
של דיין. למרות שברור שאינה
שלימה עם מעשיו, היא התייצבה
במלוא סמכותה ונתנה לו
את הגיבוי שבה היה דרוש לו בדי
לשפר את תדמיתו שנפגעה.
יתכן כי דיין עצמו וחסידיו לא הבחינו
בהשפלה שבאקט זה — שתדמיתו של
דיין זקוקה לחיזוק דווקא מידי גולדה.

אך הסיכה העיקרית להתפר*
צותה של גולדה היא ההברה שאין
ביכולתה למעשה לעשות דבר
בדי למנוע את הגילויים סביב
משה דיין. חוסר האונים שלה בתחום
זה הוא שגרם לה לאבד
את שליטתה העצמית ולגלוש לרמה
של חרפות רחוב.
חסידיו של דיין, שנחלצו לעזרתו, רק
סיבכו אותו יותר. איש לא גרם יותר נזק

אליש1ע?
**ה שפורסם עד בה על ״פרשת
אלישבע״ של משה דיין, התייחס בעי קר
לצדדים הציבוריים של הפרשה ולהש לכותיה
לגבי שר־הביטחון בתוקף תפ קידו

אחת השאלות העיקריות המרחפת מעל
הפרשה, נוגעת לגיבורת הסיפור, שפו-
צצה את הפרשה, הסעירה את הרוחות
בישראל וגרמה לסופה בים החיים הפו ליטיים
במדינה.
מי היא אותה אלישב> ? מי היא הצעירה
שבגללה איבד שר־הביטחון את ראשו
במשך שנתיים, בתקופת מלחמת ההתשה?

התשלום האחרון מעשרת אלפי הל״י ש שולמו
לה על-ידי דיין?
חסידיו של משה דיין וחבר עוזריו,
ניהלו בשבוע האחרון מערכת לחישות
מקיפה. מערכה זו לא הכחישה אפילו
בפרט אחד את סיפורה של אלישבע, אולם
יחסה לה ולאמה תכונות שליליות שונות.
מקורביו של דיין לא נתנו את דעתם על
כך שהאשמות אלה היו בבחינת בומראנג.
אם אומנם נכונות כל ההאשמות שהם תלו
באלישבע ובאמה, הרי זה רק מחמיר את
העובדה ששר־הביטחון ניהל יחסים כה
הדוקים, ממושכים וקרובים עם נשים אלה,

המישאל בשיאה של ״פרשת אלישבע״
— פירסום. שבטו שאר שלבי
מה שנראה ״המסע להרס תדמיתו
של דיין״ .היה מקרי לחלוטין
— עלול היה להזין את דמיונם
החולני של אלה הרואים בסיוטיהם
אגודות-פתרים חורשות
מזימות ומתבננות השמצות.

כאשד ערך עורך אות, דוד שחם, את
גליונו האחרון, הוא לא ידע איזה חומר־נפץ
הוא מחזיק בידיו. כמו מדי שבוע,
שלח את יריעות ההגהה של עיתונו, עוד
לפני הופעתו, למערכות העיתונים היו מיים,
בתקווה שאלה יוכלו למצוא בחומר
עניין כלשהו לצטט את אות ולהעניק לו
פרסום עקיף, כדי להזכיר, את קיומו.
כך קרה, שאחד מעורכי מעריב גילה
את תוצאות המישאל ביריעות ההגהה
של אות, מיהר להודיע על הפירס׳ום ה עומד
לבוא לשר־הביטחון משה דיין.

פגישה פשלוש עיניים

^ ם היו עד כה לדיין רק חשדות,
^ הנה עתה — אחרי שהודיעו לו על
הפירסום העומד להופיע באות — היו לו
כבר הוכחות, על המזימה הנרקמת נגדו.
שר־הביטחון משד. דיין נפגש עם ראש־הממשלה
בפגישה של שלוש עיניים. מה
דובר בדיוק באותה פגישה, הוא כמובן
סוד השמור בין שניהם. אולם משיחות
מקורביהם, ניתן להסיק כמעט בבירור:

משה דיין איים להסיק את המסקנות
כעקבות פירסומי העולם
הזה אודותיו ולהתפטר — וזאת
אם גולדה מאיר לא תמצא דרך
להפסיק את הפירסומים, המפריעים
לו, לדבריו. כעכודתו בשר־הביטחון.

איום
ההתפטרות של משה דיין, בו לא
טרח אפילו להכחיש את ההאשמות המיו חסות
לו, הבהיר תופעה שלא עוררה עד
כה את -תשומת־הלב שהיא ראויה לה:
שר־הביטחון הוא כיום סמכות נטולת כל
כוח של ממש בחיים הפנימיים בישראל.
מנוטרל בין הממשלה מצד אחד לבין ה צבא
׳מצד שני, אין למשה דיין כיום כל
אפשרות להלחם מלחמות פרטיות או פו ליטיות
באמצעות מנגנונים ממלכתיים .׳כל
מה שהוא יכול לעשות, הוא לנהל מערכת
יחסי־ציבור יסודית ומקיפה, שאין דומה
לה בישראל.
זוהי אולי אחת המשמעויות החיוביות
ביותר שהתגלו בשולי פיצ׳וצה של ״פרשת
אלישבע״ .המנגנונים הממלכתיים במדינת־ישראל,
אינם עוד ׳מה שהיו פעם — כלי-
שרת בידי ראשי השלטון. ראשיהם של
מנגנונים אלה אימצו לעצמם את הממ לכתיות
כשיטה, והם רואים את עצמם
כמשרתי הציבור ולא כמשרתי השלטון,
בעניינים שאינם נוגעים לתחום תפקי דיהם.

קרה שמשה דיין אינו יכול
להפעיל לצרכיו הפרטיים לא את

נערת הזוהר האלמונית?;1־ך,י

תמונה זד, בה נראה משה דייך משתעשע בחברת אלמונית בבאר

לדיין מאשר ח״כ מרדכי בן־פודת, שבגלל
יוזמתו הפכה ״פרשת אלישבע״ מסיפור
עיתונאי בעל השלכות ציבוריות, לפרשה
פוליטית שהסעירה את המדיגה וזכתה ל־פי׳רסום
בכל אמצעי התיקשורת .״דיין אי נו
זקוק לאויבים,״ אמר השבוע אחד מ מקורביו
,״אלה שרוצים להיות החברים
שלו, הם שיגמרו אותו!״

כסופו שד דבר אין משה דיין
רשאי לבוא כטענות אל איש. לא
אל יריביו ולא אל חסידיו. בי מה
שמוגדר עתה כ״פגיעה בתדמיתו״
,אינו נובע מהפירסומים, אלא
מהמעשים שנעשו. ומעשים אלה
עשה משה דיין. הוא היחיד האחראי
לפגיעה בתדמיתו.

בלתי מזוהה. התמונה היא תמונה מלפני תריסר שנים בערך,
שצולמה במזללת ״קליפורניה״ של אייבי נתן, והאלמונית אינה
אלא רחל׳ה כהן, מי שהיתה בשעתו מזכירת התיאטרון ה״קאמרי״,

מי מסתתר מאחורי אישיותה של האשה,
שבגללה היה שר־הביטחון מוכן לעזוב את
ישיבות הממשלה בירושלים, ולטום לתל-
אביב כדי לבלות עימה זמן קצר, לפני ש חזר
להמשך ישיבת הממשלה?
יחד עם השאלות המתבקשות לגבי הש פעתה
על שר-־הביטחון, מתעוררות גם
שאלות בקשר להתנהגותה בשעת הפרשה
ואחרי פיצוצה. מדוע דאגה להקליט את
שיחותיה עם שר־הביטחון? מדוע תייקה
ושמרה בארכיב מיוחד את כל הניירות
שהעידו על יחסיו עימה? מדוע תבעה
ממנו סכום של עשרת אלפים ל״י על
הפרת הבטחת הנשואין, שהבטיח לה
לדבריה. מדוע פוצצה את הפרשה במלו אה,
בארץ ובחו״ל, אחרי שקיבלה את

בקלות דעת וברשלנות מעוררת תמיהה.
אולם גם אחרי גל הלחישות, עדיין נש ארה
התעלומה בעינה: מי את אלישבע?

מכ תב פרידה
ב־ 4העת קי ס
** סתבר שלא רק משה דיין, בשתי
שנות יחסיו עם אלישבע, לא תהה
אחר קנקנה ולא בדק את זהותה האמי תית.
עד היום נשארה אלישבע דמות מיס-
תורית, שגם אחרי שהפכה לדמות בינ לאומית
בזכות הסיפורים אודותיה, נותרה
אלמונית.
שמה הרשמי המלא, כפי שהוא מופיע

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במיסמכים משפטיים, הוא אליזבט רודול־פינה
צ׳יזס, שנולדה בבית־ד,חולים אסותא
בתל־אביב בתאריך ,30.5.45 לפני 27 שנים
בקירוב.
אולם שם כזה אינו מופיע כלל ברי שום
התושבים של משרד־הפנים וגם לא
בספר הבוחרים של מדינת ישראל. קרוב
לוודאי ששם המשפחה אותו היא נושאת,
אינו שם המשפחה הרשמי שלה. עד כמה
שניתן היה לברר, הרי השם צ׳יזם היה
שם הבתולין של אמה, שמוצאה ממשפחה
פולנית שהיגרה לאוסטריה. האם עצמה
גדלה בווינה, עלתה לארץ ב־ ,1938 עם
גל העליה הגרמנית שהתגבר בעקבות
סכנת הנאציזם. האם עצמה נושאת את שם
המשפחה ברשטל, שהוא שם המשפחה של
בעלה האחרון.
בעשרים השנים האחרונות מתגוררות
אלישבע ואמה אלפרידה בבית ישן במר כז
תל־אביב, לא הרחק מרחוב בלפור.
במקום זה גם הלכה אלישבע לבית־הספר
העממי בלפור. בני כיתתה זוכרים במעור פל
כי בתקופה מסויימת היא נקראה בשם
אלישבע קאהן, ע״ש אחד מבעלי אמה.
אולם גם בשם זה היא אינה רשומה בכר טיס
מירשם התושבים.
השימוש המוזר והבלתי רגיל בשמות
המשפחה, מעיד כי אלישבע מסתירה משהו
בזהותה המקורית. אולם לפני שייעשה
נסיון לפתור תעלומה מיסתורית זו, מוטב
לערוך היכרות אישית עם אישיותה.
זאת ניתן לעשות, בדרך הפשוטה ביותר,
באמצעות מיסמך בכתב־ידה של אלישבע,
המתפרסם להלן, שיש בו כדי להעיד יותר
מכל עדות אחרת על אופיה ותכונותיה.
מכתב זה הוא מכתב הפרידה שכתבה
אלישבע ב־ 30 במאי , 1970 אחרי שהוברר
לה כי דיין ניתק את יחסיו עימד, סופית
ואינו רוצה עוד לראותה. את המכתב כת בה
אלישבע עוד לפני שהחלה במערכה
המשפטית. בה תבעה מדיין פיצוי בסך
עשרת אלפים ל״י על הסבל שגרם לה.
מן הראוי לציין שאת המכתב שלחה
אלישבע לדיין בדואר רשום, למשרדו ב קריה
בתל-אביב, כשבראש המכתב מת נוסס
רישום, המקובל בדרך כלל בצה״ל :
4העתקים — רשום. העובדה שהיא דאגה
להכין מראש 4העתקים למכתב, וכן נוסח
המכתב, מעידים כי היא ייעדה אותו מראש
לפירסום בבוא־העת.
המכתב מתפרסם בזד, במלואו, להוציא
השמטות קלות ביותר, בנוסחו המקורי,
כולל שגיאות הכתיב המופיעות במקור.
בעת קריאת המכתב צריך לזכור שזהו
מכתב שנכתב בידי צברית בת 25 לערך,
במצב של זעזוע נפשי עמוק, אחרי נסיון
התאבדות.

מזכירת ראש־הממשלה, הגב׳ אהובה הו דעה.
באת
בבדי ללכת איתי למיטה. לא יפה
אמור. אולם זו האמת.
אני רואה שאיתך אפשר רק בטון כזה
לדבר. אני מרוצה שהגיע הרגע, שאני
יכולה לומר לך, כך הבל בפי שצריך
ומגיע לך.

״ או תי לא
זו ר קי םכן

1ל ל ! ח 1״ ה | 1| | 8 1פתיחת מכתב הפרידה של אלישבע למשה דיין (למעלה),
וסיומו של המכתב עם חתימתה (למטה) .שים לב לציון
11119 1 1 / 1 1 1 1 1 1
משמאל, כי המכתב נכתב בארבעה העתקים. כמי שקיבלה חינוך ייקי קפדני, דאגה
אלישבע לשמור גם על קבלה מסניף הדואר (למעלה, מימין) כי המכתב נשלח בדואר רשום.

״ז-ז י י) וד 1׳1יי •1
1יד י* 1מ -יא!\

9114

]י 4.יי ״י .

יי^י יי*! זיגז ׳ן

אתה שיכנעת אותי, ועם שקרים הבאת
אותי לכך לקיים איתך יחסים, והבטחת
לי שתהיה תמיד איתי יחד.
אתה ידעת, אחרת לא אסכי ם ללכת
איתך.
רציתי ללכת עם גבר זה שאתחתן איתו.
אתה רצית להשיג אותי, ובפי שאני
רואה, לא היה לך אף שקר גדול מדי.
אתה השקרן הגדול ביותר, והשחקן, שרק
מעוניין לעמוד מול המצלמות. שרק עובד
בשביל להיות מפורסם רק מפורסם
אתה רוצה להיות.
קיים רק אדם אחד שאותו אתה אוהב.
וזה את עצמיך, אתה אוהב יותר מכל.
מכיון שאתה איגואיסט.
המשחק הגדול, האחרון שלך אולי,
היה הסליל לפני הבחירות (הכוונה לסליל
בו הקליטה אלישבע שיחת אזהרה של
אלמוני, כי דיין עומד לעזוב אותה. סליל
זה השמיעה לדיין ).והפחד שחיה לך
שלא יבחרו בך יותר הביא אותך לידי
בך להמשיך במשחק. ואני גם כן האמנתי
לך שהאדם הזה, שדיבר אלי לתוך
הסליל, לא דיבר את האמת.
האדם הזה שבינתיים מצאתי אותו,
אוהב אותך באותה מידה, בפי שאני
היום אוהבת אותך
האדם הזה פשוט ריחם עלי, ורצה
להזהיר אותי ממך (אלה כולם החברים
שלך, שהכירו אותך יותר טוב ממני).
שוב פעם נפלתי בפח, עם הדיבורים ה יפים
שלך אלי. כעת סוף סוף בחרו בך.
ואותי זרקת, כמו א חת זונה מהרחוב,
שילמו לה ולא רוצים בה יותר. אולם
אני לא זונה, ואותי גם לא זורקים כך,
כפי שזה היה בתוכנית שלך.

״ אה ז ע טל מן
מ ס כן! ״
אתה הקנדי השני, עם היית יבול
לעשות בפי שהוא עשה, אז גם היית

״ בנ ד העולם, אם גבר מוריד בחורה מהדרך
הוא שולח לה לנחות פרח!״ כתבה אלישבע לדיין
וזה נופח המכתב :
למשה שלום!
מתנתי האחרונה אליך יהיה מכתב זח
ובזאת ברצוני לאפשר לך, שיהיה לך מכתב
ארוך יותר ממני להראות לכולם.
מכיון שהקודם מידי קצר, ולאנשים אין
הרבה מה לקרוא.
אם אז כל חבריך (אלה שאין לך)
קראו אותו, תוכל לשים אותו לכל המתנות
שלי, שבמשך שנים קיבלת ממני.
אהבתי הגדולה אליך נהפכה לשינאה,
ורק לכן אני מסוגלת לכתוב לך מכתב
כזה.
אני אעשה בל מה שביכולתי לעשות
נגדך.
אתה מצאת בי יצור, שהיה מלא אמו נה
אליך, שרק יבול להיות לאדם.
ומה אתה עשית ז
אתה שיקרת לי, וניצלת אותי מכל
הבחינות.
אני משוכנעת שמה אכתוב בעת תכחיש
זאת, מה שמובן מאליו. אומנם יודעים
איזה שקרן אתה, אך שאתה אפס כזה,
זאת לא יתארו לעצמם האנשים.
ברצוני בעת להזכיר לך בקיצור את
הפרשה בינינו, מפני שאני רואה שדברים
שרצית לשכוח אותם בודאי גם שכחת,
והיית צריך גם לשכוח אותם. ביון ש דברים
באלה, אסור להרשות לעצמו שר־הבטחון,
בו בזמן שהוא אחראי על הארץ.

לשר אסור ללכת למלון, ביום שנהרגו
14 חיילים במיפרץ־סואץ, אסור לו לסדר
לו את תוכנית עבודתו לפי רצון החברה,
עם היא יכולה, ורוצה.

״הגבר שאהבתי
יותר מ חיי״
מיום ראשון שהיכרנו, שיקרת לי
וחשבת לעצמיך, אני חושב שהיא המתאימה,
איתה אובל לעשות מה שארצה.
חשבת לעצמיך, מה תוכל בבר יצור זה
לעשות לי, עם לא ארצה יותר, לא תובל
לעשות כלום. הרי לפני הבית שלי עומדת
המשטרה, במשרדי אתן הוראה לא
לקשר אותי, והיצור הזה, שהשגתי בה
הכל, מה שרציתי, בעת חסרת עונים.
טעות הפעם בחשבונך.
הפעם תהיה אתה חסר״עונים, גם אם
אין לי שמירה בל כך בפי שיש לך. אני
אדם בדיוק במוך, ורוצה לציין שעם ערך
רב יותר ממך.
בקיצור לרענן את זיכרונך העלוב.
אתה יכול בשקט להמשיך לשקר
אתה השקרן הגדול ביותר, והשחקן.
את הכשרון שיש לבן שלך, אסי, אותו
בודאי ירש ממך. יכולת להרויח יותר
מ־ 700ל״י על הבמה, כפי שאמרת לי
שאתה מרויח בצבא, ואת ח״ 700 לירות

האלה מקבלת רות, ולך לא נשאר כלום,
לך אין בסף בכלל.
חשבת שהאמנתי לך בנקודה זו, לא
האמנתי לך אולם אף פעם לא ביקשתי
ממך משהו, ולא קיבלתי ממך עבור מיל.
בכל העולם עם גבר מוריד בחורה
מהדרך, ומבטיח לה שיתחתן איתה, הוא
שולח לה לפחות פרח אחד.
פרח אחד בנראה גם לא יבול היה
להרשות לעצמו השר.
ולכן לגבר מסבן זה, שאותו אהבתי
יותר מחיי, רציתי תמיד לגרום לו לשמחה.
ולבל הזדמנות עשיתי לו את המתנה
היפה ביותר שרק יכולתי למצוא קניתי.
הגבר הנאה, תמיד מאוד שמח עם
המתנות, אמר תודה, ומיד לקח אותם
אליו והחביאם.
זאת מבנים ז׳נטלמן.
הז׳נטלמן גם אמר לי, שאגש בעצמי
לרות, אולי תתן לו אז את הגט יותר
מהר.
דעתך זו חשבתי לשטות, אולם בכל
זאת, תמיד רציתי לדבר עם רות אך
חשבתי לי יותר טוב עם אתה תדבר
איתה.
האהבה שלך אולי, היתה כל בך גדו לה,
שבהפסקות של ישיבות ממשלה בירושלים,
באת אלי עם הליקופטר. ועם
לא יכולת לבוא, מסרת לי באמצעות

אלישבע

נ פי שצולמה על־ידי
צלם ה״שטרן״
במחבואה בתל־אביב, שם רואיינה והוקלטה.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עושה זאת, אולם ישראל מידי קטנח
לכן. ובכל זאת, גם באמריקה לא הסתירו
את הבושה הזאת. קנדי גם חשב
לעצמו, בשבילו זה יותר טוב, הבחורה
המסכנה לא תדבר יותר.
אתה לא יותר טוב ממנו.
גם הוא רצה רק לבלות ולהינות,
אולם את הקריירה שלו לא רצה לעזוב.
אתה כמו שני אחים. אני לא יו דעת
מי משניכם יותר גרוע.
אני אעשה מ מן אדם כזה, כבי שעשית
ממני. אני לא מוצאת לי מנוחה, ואתה
לא תמצא לן מנוחה.
כל אדם צרין פעם לסבול בשביל
מה שעשה.
רחל שלך, שבגללך התגרשה, ולי אמרת
שאתה כבר מזמן לא חי איתה — גם
אותה סידרת באופן אלגנטי. רק היא
לא היתה במצב שאני הייתי. היא חיתה
כבר אשה עם הרבה ילדים.
אני חושבת שאתה הוא בעצם הצד,
שאינו רוצה להתגרש מרות, כיון שרות
נותנת לך תמיד את הבטחון, שאתה יכול
בסיפורי הנשים שלך תמיד להתחמק
מהם, עם התירוץ אשתי לא נותנת לי
את הגט.

אתה צריך לדעת איזו דיעה יש לי
עליך, ואני מרוצה שזה התאפשר לי לראות
אותך כך, כפי שאתה במציאות.
הגעתי למצב, שאני לא יכולה לראות
אותך בפני. ולא נדבר על שיחה איתך.
לכתוב יכולתי שבוע ימים עליך. אולם
ובכן כעת אתה יודע הכל בקיצור.
בהן־צדק, שאינך ראוי לכך, זמן כה רב
לבזבז עליך.
ישנו פתגם האומר :״הכד הולך לבאר
עד שהוא נשבר״ .הכד נישבר. אולם אתה
לא תצליח להדביק אותו, כפי שאתה
מדביק את העתיקות שלך, אצליך במח סן,
שהראת לי אותם, אצליך בבית.
עם אצליח להביא אותך במצב כזה,
כפי שהבאת אותי, אז יהיה לי טוב.
אלישבע.
כאן מסתיים מכתבה של אלישבע לדיין.
נוסף לשאר המסקנות שאפשר להסיק
ממנו, הרי שניתוח המבנה של המשפטים
במכתב, אינו מותיר מקום לספק, כי הוא
תורגם לעברית מגרמנית — שפת־האם
של אמה של אלישבע. לעובדה זו יש
חשיבות, כפי שיתברר בהמשך הדברים.

את דרכו בבית־הספר העממי. הוא היית־קשה
בלימודים, נשאר כיתה מספר פע מים.
תחילה נתפס בגניבת בקבוקי־חלב.
אחד כך נעצר על ניפוץ שמשות. עד גיל
18 כבר נזקפו לחובתו 9תיקים פליליים.
אלישבע, שבילדותה היתה ילדה פרו בלמטית,
התקשתה אף היא בלימודים, ו התפתחותה
היתד, איטית ביותר. התו ה בולט
ביותר בהתנהגותה של אלישבע אח רי
התבגרותה: הקשר ההדוק והבלתי
ניתן כמעט לניתוק עם אמה. העדר האב
והפחד הבלתי פוסק מפני עזיבה, הביאו
אותה לכך שהיא לא נטשה כמעט אף
פעם את אמה, נשארה צמודה אליה עד
עצם היום הזה.

האירועים היחידים דשם יצאה
אלישכע ללא ליווי אמה היו פגי•
שותיה האינטימיות עם משה דיין.

זמן קצר אחרי מלחמת ששת-הי-
מים, הואשם אחיה של אלישבע, משה
פריץ, בקבלת דבר במירימה ובמשיכת צ׳ק
ללא כיסוי. כמו רוב העבירות שהואשם
בהן היתד, גם זו עבירה של רמאות.
סכום הצ׳ק ללא כיסוי, אותו נתן לבעל
חנות־ספרים תמורת ספרים שקיבל לה פצה,
היה פעוט — 370ל״י בסך הכל.
אבל משה נידון במשפט זה, אחרי ש הורשע,
למאסר על תנאי למשך 6חוד שים,
אם יעבור עבירה דומה תוך שנתיים.
לא חלפו ימים רבים ומשה נעצר שוב
כחשוד בעבירה של רמאות. מיד אחרי
שהסתיים משפטו הקודם עמד משה לצאת
לארצות־הברית, אל אביו. עוד קודם לכן
שלח לו אביו כרטיס טיסה כדי שיבוא
אליו. אך האם, אלפרידה, סרבה להניח
למשה לנסוע, השתמשה בכרטיס כאמצעי

הבע־־ה הציבורית המרכזית ב״סרשח אלישבע׳ :

הא אפשר לסמוך
על שיקול־דעחו
של שר־הב*טווון
שהסתבך ו 1פל בפח
שטמנה לו יצאוית
מאנדטוריחד

תלו ת
ה דו קהבאס
** ד כאן כל מה שנוגע להתרשמות
> הבלתי אמצעית ממכתבה של אלי שבע.
ועתה — לעובדות.
מוצאה של אלישבע לוטה במיסתורין.
שם משפחתה בילדותה, קהאן, לקוח משם
משפחתו של בעלה של אמה, מי שהיה
קצין בצי הסוחר הישראלי — הרבדט
קהאן, אשר היה נשוי לאמה בשנות יל דותה.
אמה, אלפרידה, ילדה להרברט ב שנת
, 1948 בן. האם היתה גם אלישבע
בתו של הרברט קהאן? זאת קשה לקבוע
כיום נוכח העובדה. שאלישבע אינה מ ד
מפיעה במירשם התושבים תחת שם זה.

איך שלא יהיה — כדבר אחד
אין ספק: יעל אלישכע־רודולפינה
עכרה ילדות אכזרית ומזעזעת,
שהשאירה צלקות עמוקות כנפשה.
מצד אמה היה יחוסה המשפחתי
מפוקפק כיותר. סכתה — אם-
אימה — היתה כשעתו מנהלת
כית־כושת. אמה, כטרם נישאה,
עסקה כזנות כתקופת המנדט.
הרברט קאהן, שהתחתן עם אמה, כש־היתר,
כבר בשנות השלושים שלה, נטש
את האם לאנחות בשנת , 1951 כשאלישבע
היתה בת ,6ואחיה הצעיר כבן ארבע.
עברו ארבע שנים נוספות לפני שאותו
הרברט קאהן שלח את הגט לאמה של
אלישבע. הוא עצמו היגר לארצות־הברית
שם החליף את שמו אחרי שנשא אשה
נוצריה. הוא טען כל השנים כי אינו
יהודי משום -שאמו היתה קתולית.
אלפרידה, שנשארה לבדה כשעול כל כלת
שני ילדים מוטל עליה, החלה למ צוא
את מחייתה בתופרת. היא עבדה
בפרך יום ולילה, חלתה כתוצאה מכך ב שחפת
ריאות. תקופת הילדות הקשה, ל לא
אב, הטביעה את חותמה על אלישבע
ואחיה. האח, שבגיל צעיר חלה בדלקת
קרום־המוח, החל את דרכו בעולם הפשע
עוד לפני שהגיע לבגרות.
משה פריץ קאהן, סלל לעצמו בקושי

לחץ כדי לקבל כספים מהאב. עתה, כש עמד
משה לנסוע, הוא השכיר את החדר
בו התגורר, קיבל מהשוכר דמי קדימה
בהמחאה בנקאית.
כאשר התחרט השוכר, סרב משה להח זיר
לו את הציק, הוא ביצע בו תיקון
קטן בתאריך, השתמש פו כדי לקנות מז וודה
לנסיעה. כאשר חזר הצ׳ק מהבנק
אל מוכר המזוודה, הוא בא אל אמו של
משה, פרצה מהומה, הוזעקה משטרה
ומשה נעצר שוב.
האם ואחותו חששו מאוד כי אם. יגיע
עניינו לבית־המישפט יופעל נגדו אוסר
מטית עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי
ועומד נגדו, דבר שימנע את נסיעתו.
זה היה הרקע לפנייתה הטלפונית המו זרה
של אלישבע אל שר־הביטחון, כדי
שיסייע לה בפנייה אל היועץ המשפטי על
מנת לשכנעו שלא להגיש את כתב־ד,אישום.
כיזם ברוד ללא צל של ספק, שבעק בות
הפנייתו של דיין, נפגשו אלישבע
ואמה מספר פעמים עם היועץ־המשפטי,
בניסיון לשכנעו שלא להגיש את התיק
נגד משה קאהן, עקב הנסיבות המיוחדות.
היועץ־המשפטי, מאיר שמגר, לא הש תכנע,
ביקש לפגוש את האח עצמו. בעק בות
אותה פגישה, למרות התערבותו של
משה דיין — שלא ברור עדיין באיזה
צורה נעשתה — החליט שמגר להגיש
את תיק האישום נגד האח.
רק בשלב מאוחר יותר, כאשר הובא
לידיעת היועץ־המשפטי כי משה קאהן
מציע לפרקליטות עיסקה, לפיה יודה ב אשמו׳
תמורת אי הפעלת המאסר על־תנאי
ינגדו, אישר שמגר את העיסקה, עקב ה נסיבות
המיוחדות בתיק ובעקבות דו״ח
של קצין מבחן. משה קאהן יצא גם מ־מישפטו
השני ללא עונש בפועל.

הנקודה הציבורית החמורה ככל
הפרשה — במיון ההתערבות
של שר־הכיטחון כעניינים הנוגעים
למשרד-המשסטים ולהדיכים
המשפטיים •טל כתי־המשפט.

מלכוד ת
מ טופ שת
ך* חידה היחידה שנותרה עדיין
| 1בלתי מפוענחת בפרשה: על סמך
מה התקשרה אלישבע ישירות עם שר־הביטחון
כדי להגיע באמצעותו אל ה־יועץ־המשפטי?
איך קיבלה אותו בשיחה
טלפונית ישירה י מדוע לא פנתה ישר
אל היועץ־המשפטי י
המשך הפרשה, לעומת זאת, ברור עתה,
ומואר בצורה שונה נוכח עברה של אמה
של אלישבע. האם שימשה בפרשה מוש כת
בחוטים, שניצלה את תלותה הבלתי
טבעית של אלישבע בה. אחרי שנוכחה
שלשר־ד,ביטחון יש עניין בבתה, היא
טמנה לו מלכודת ופח. מהשלב הראשון
של התפתחות היחסים בין אלישבע לדיין,
דאגה האם (כנראה ללא ידיעת הבת כלל)
להכנת הוכחות ליחסים אלה, בצורת הק לטות
ואיסוף מיסמכים בכתב־ידו של דיין.
בצורה זו ובעזרת הוכחות אלה, הצליחה
היצאנית לשעבר, להוציא משר־ד,בטחון
עבור בתה פיצויים בסך של 10,000ל״י.
הסיפור יכול היה להשמע משעשע לו לא
היה כה מחריד. קשה להאמין כי משה
דיין, סמל הפיקחות והחריפות השכלית,
נפל בפח שטמנה לו אלפרידה בצורה כה
נאיבית ומטופשת, אבל זאת עובדה. אי לו
זה היה קורה לאדם אחר, היד, זה
עניינו הפרטי. כאשר זה קרה לשר־הבי-
טחון, בתקופה בה שימש כשר־הביטחון,
זה עניין ציבורי בעל חשיבות ראשונה.

וזוהי הנקודה הציבורית המרכזית
כפרשת אלישבע: שר־הכי
טחון אחראי לכטחונה של המדינה
כולה, לחייהם של רכבות חיילים
ואזרחים. כשיקול-דעתו, כמחשבתו
הצלולה, כתכונתו, ברוכות
הכרעות העשויות לחרוץ גורלם
של רכים לחיים או למוות.
כאשר מסתבר, כמו ב״פרשת אלישבע׳/
ששר־הביטחון מאבד את שיקול דעתו,
מסתבך בצורה אווילית ומטופשת בפרשה
אינטימית כשהוא נופל בפח שהטמינה
לו יצאנית לשעבר, ואינו יודע לכלכל ב־תבונה
את מעשיו בתחום הנחשב לתחומו
הפרטי, מתבקשת מאליה השאלה, שהיא
גולת הכותרת בפרשת אלישבע :

הגיבורה
ר ח 1 1י 1י ח 11117111ל אלפרידה
1 /1 1 1ש 11 1 1 1 1 1 .1 1 1 .1
שבתקופת המנדאט עסקה בזנות. אלפרידה אספה
עס בתה אלישבע צ׳יזס, מבלי שהשר משה דיין

האמיתית של ״פרשת אלישבע״,
ברשל, בעלת סלון השמלות ״אלפי״,
הוכחות ליחסיו של שר־הביטחון
ירגיש בכך כי מכינים לו מלכודת.

האם אפשר לסמוך על שיקול•
דעתו של אדם זה כעניינים הנוגעים
לגורלה של המדינה ולחייהם
של אזרחיה?

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונה

11 1

פחח חוק• ל שחיתות
בתשובה לשאילתה של חבר־כנסת מסו־יים,
ששמו מוזכר לא אחת בשבועון זה,
בישרה לנו הגברת גולדה מאיר את הבשו רה
המדהימה שאין במדינה הזאת חוק
האוסר על שר לעסוק במיסחר. לתמהוני
לא טרחה אפילו ראש־הממשלה לתרץ מחדל
חמור זה בקיומו של נוהג, לפיו יהיה זה
משום פגם אסתטי אם שר ינהל עסקים
פרטיים בתחום הנתון לסמכות משרדו.
המשתמע מתוך אי־קיומו של חוק כזה
חייב, נדמה לי, לקומם -כל אזרח התומך
במישטר דמוקראטי תקין. תארו לעצמכם :
שר־האוצר רשאי מבחינה חוקית לרכוש
מניות בחברות מיסחריות, ששיגשוגן הכל כלי
תלוי בתמיכתו, הלוואותיו ומענקיו:
שר־התחבורה רשאי להיות שותף בחברה
כמו ״אוטוקארם״ ,לייבא מכוניות או לר כוש
מניות בחברה להובלה ימית: שר־הביטחון
רשאי להיות קבלן לעבודות־עפר,
או להיות סוכן של חברה המספקת ציוד
צבאי למשרד־הביטחון ; שר־השיכון רשאי
להקים לעצמו חברה קבלנית לעבודות־בניין
! שר־החקלאות רשאי להפוך בשעות
הפנאי לייצואן של מוצרי חקלאות! ושר-
המישפטים רשאי להמשיך את הפרקטיקה

הפרטית שלו כעורך־דין.
זה לא ייאמן, ממש. אני לא מבין את
ההתרגשות הציבורית שקמה נוכח הידיעה
על קשריו העיסקיים בעבר של מישרד
י. ש .שפירא עם מרדכי פרידמן, ומה ה קשר
בין עובדה זו ובין סירובו של שר־המישפטים
למנות ועדת־חקירה בפרשת
״נתיבי נפט״ .הרי השר לא היה עובר
על שום חוק, אילו המשיך גם עתה לייצג
את עסקיו של מר פרידמן. ואם שר רשאי
לעסוק במיסחר, למה שמנכ״ל משרדו, או
כל אחד׳מפקידיו הבכירים, לא יהיו רש אים
לעשות זאת ו
למזלנו הרב נתברכו רוב רובם של ה שרים
בקומון־סנס המונע מהם לעסוק ב־מיסחר,
לנצל את מעמדם לרעה, ולהפוך
בזכות תפקידם למיליונרים, גם אם הדבר
אינו מנוגד לחוק. אך קיומו של נוהג בלתי
כתוב ומובן־מאליו עדיין אינו מצדיק אי-
קיומו של חוק ברור וחד־משמעי בשטח

המצב הנוכחי מהווה פתח חוקי לשחיתות
רשמית, ואינני מתאר לעצמי שלכך הת כוון
המחוקק, כאשר לא אסר עד כה על
שרי-הממשלה לעסוק במסחר.

תגוב ה ל בי קו ר ת חיובית
ניה המחמיאים, אך לא מספיק. אני משוכ תחת
כותרת ראשית ״מילון שהוא בידור
נע שללא מאמץ רב היתד. הגברת בושם
לא־נורמלי״ ,וכותרת־מישנה ״מיסמך הומו יכולה
להמציא לקורא הוכחות לקביעותיה
ריסטי של דן בן־אמוץ ונתיבה בן־יהודה״,
החד־משמעיות. אחרי הכל, המילון אינו
פירסמה הגברת הדה בושס בעיתון ״החסר
הוכחות כאלה.
ארץ 18.1.72 ביקורת חיובית נלהבת
אבל, טוב. נעזוב את זה. למה לי לריב
על המילון העולמי שלנו לעברית מדו איתה
על כל דבר קטן? אמרה — אמרה !
ברת.
מה אפשר לעשות! אני מוכן לוותר. אם
אני מלא התפעלות מהגברת בושם, ש היא
יכולה להתעלות מעל חשבונות קטנו התעלתה
ברשימה זו מעל המלחמות וה ניים
— גם אני מסוגל
חשבונות שאני מנהל עימה
לזה. ומי יודע? אולי היא
בפומבי מזה זמן־מה, אך
אפילו צודקת. אני יודע
יחד עם זאת עלי לציין, ב־כמה
קשה לה לכתוב בי כאב־לי
ניכר, שהיא הגזי קורת
חיובית, ואם היא כל־מה
בשבחיה. ההתלהבות
כך התלהבה מהמילון —
הבלתי־מסוייגת שלה מן ה יכול
להיות שיש בו משהו.
מילון ממש הביאה אותי
אני לא מוכן לריב איתר,
במבוכה.
על כל שטות קטנה, ואני
אני מסכים שהמילון
לא רוצה לחזק את הטענה
משעשע ושיש בו חן
לפיה אני מתנגד אוטו מסויים.
אך מכאן ועד די מטית
לכל מה שהיא או בורים
״מיסמך הומוריס מרת,
בגלל חשבונות אי טי״
,״בידור דזדלוקס״, בושם שיים שיש לי איתה,
״הומור (שהוא) תאווה לעין
כביכול.
ולאוזן״ ,״עימוד אסתטי״
זה פשוט לא נכון. הנה לכם עובדה:
ו״עיטורים המצחיקים בזכות עצמם״ —
היא כתבה עלי טובות — זכותה. להיפך
המרחק עדיין רב.
לא יתכן, לדעתי, לפזר בנדיבות־לב שב — אני מכבד מאד את דעתה, גם אם אני
חושב שהיא איננה מבוססת. או, לפחות,
חים כאלה, מבלי לנמק אותם. אומנם פה
איננה מבוססת מספיק.
ושם ניסתה הגברת בושם לנמק את טיעו
חשבון
קטי ע משה עומ״ר
תמיד, עוד כשהיה צעיר וביקש שיראו
אותו כסופר, היינו אומרים לו :״משה,
תעזוב את זה. אתה יכול להיות רכז־תרבות,
פקיד־סוכנות מוכשר, מרצה באוז ני
קהל שאין לו תביעות רבות, עיתונאי
אולי — מכסימום עורך דף לספרות ב־עתון
פופולרי. למה לך להידחק לשטח
לא בשבילך?
״להחליט להיות סופר — זה לא מספיק.
אפילו אם ההחלטה שלך נחושה ועקשנית.
אפילו אם תוציא לאור כמה ספרים. בכוח
זה לא ילך. ולא יעזור לך אם תלמד בעל־פה
כל מה שנכתב על בית־החשמונאים,״
נאמר.
״לימודים זה עוד לא הכל. אפילו הבנת
הדברים, שאותם אתה לומר לא מספיקה
כדי להיות סופר. אתה יכול להפגין בכתי

תו בקיאות בעברית ובהיסטוריה יהו דית,
וזה עדיין לא עושה אותך לסופר.
כדי להיות סופר, אתה זקוק לכישרון, ואת
זה לא תמצא בשום אנציקלופדיה.
״תעזוב את זה, משה. חבל על הזמן.
אם תתעקש מאד, אולי־אולי תגיע לכך
שאיזו תנועה דלת־יוצרים כמו התנועה-
למען־ארץ־ישראל־ד,שלימה תאמץ אותך
כסופר, אבל בשביל זה כדאי להתייגע?
נו באמת!״
ועכשיו נעזוב את ההתעללויות, וניגש
לעניין: בתגובה שלו לתגובה שלי על
תגובה שלו לתגובה של אהוד בן־עזר
ושלי בעניין השאלה הגזענית והמתנשאת,
שנפסלה על-ידי שר־החינוך מתוך מיבחן־
הסקר (בתגובה לתגובות ששאלה זו עוררה
בעיתונים) ,מציע לי הכתבן שמיר בשטח

המבוזבז עליו ב״מעריב״ ,שאלמד את ה עובדות.
והעובדות, לעניות דעתו, הן ״כי
מה שיצרו יהודים בארץ־ישראל, גם בת קופה
שהעם לא חי בה, עולה במישקלו
(כתרומה לתרבות ישראל) — על מישקלה
של היצירה הערבית בארץ־ישראל (כתרו מה
לתרבות האיסלם והערבים).״
טענתי, כי אסור לדבר על עליונות של
תרבות אחת על תרבות אחרת, מוכיחה,
לדברי הקולטור־שוביניסט שלנו, כי לא
תפסתי את השאלה העומדת לדיון.
השאלה העומדת לדיון, מר שמיר, היא
בדיוק זאת, ולא אחרת. ההתנשאות הנש מעת
מתוך קביעתך — גם אם נניח שהיא
מבוססת, ועל זה עוד נחזור — היא אותה
התנשאות אווילית, שהשתמעה מתוך ה תשובה
״הנכונה״ אשר קבעה כי שאר
תושביה של ארץ־ישראל
נבדלו מן היהודים בכך
שלא יצרו שום יצירה
חשובה, למרות קדושת
הארץ לדתותיהם. ואילו
היהודים, כפי שמסתבר
מתוך השעור המגמתי, היו
״עילית המייצגת את כל
העם היהודי ...רבים היו
בה חכמים ורבנים ויוצ רים
-שפירסמו חיבורים
וספרים.״
צריך להיות גס־רוח ואטום־לב, כמו משה
שמיר, כדי לא להבחין בנימת ההתנשאות
הגזענית והלאומנית המשתמעת מתוך קבי עה
שטחית ומטופשת זו. התנשאות זו,
בה ביקשו מחברי השאלה לשטוף את
מוחותיהם של הנבחנים, היא העומדת
לדיון, ולא המחקר ההשוואתי בעניין מיש-
קלם הסגולי הסובייקטיבי של יצירות ה יהודים
והערבים בארץ־ישראל.
אם חש משה שמיר בנקודה זו, הוא
לא טרח להגיב עליה. ואם לא הגיב עליה,
מן הסתם סמך את ידיו על נסיון המחנכים
לנטוע רגש־עליונות לאומנית ותרבותית
בלב התלמידים היהודיים.
מאחר והערבים, לדעתו של שמיר, לא
יצרו בארץ־ישראל שום יצירה ״מונומנט לית״
,בקליבר של ״השולחן ערוך״ ,ולא
הוציאו תחת ידיהם שום שווה־ערך לתורת
הסוד של האר״י, ולא כתבו פיוט שיתקרב
בערכו לקינתו ״הנאדרת והנצחית״ של
הקליר ״בליל זה יבכון ויילילו בני,״ או
ליצירות מופת מסוג ״לכה דודי לקראת
כלה,״ של אלקבץ ו״בכן ויהי בחצי הלילה,״
של יניי — מגיע השמוק הזה (אני מצטער,
אבל אין לי מילה אחרת בשבילו) למס קנה
האידיוטית ״כי הארץ הזאת מעולם
לא היתד. יקרה ומרכזית ויחידה להם, כפי
שהיתר. ותהיה לעולם ליהודים.״ הרי לפי
הגיון פשטני זה נוכל גם לטעון שרבות
מארצות אירופה יקרות לנו יותר מאשר
לתושביהן, רק משום שהם לא יצרו בהן
יצירות שוות־ערך ליצירות שיצרנו בהן
אנחנו, היהודים.
את טענתי, שגם הערבים יצרו בארץ־
ישראל יצירות, שחשיבותן לערבים אינה

1 1 1 1 1

ווו

נופלת מחשיבות יצירותיהם של היהודים
בעיני היהודים, מנסה משה שמיר למוטט
על ידי:
(א) התעלמות מוחלטת מהישגי הער בים
בשטח הארכיטקטורה בארץ־ישראל.
(ב) קביעה בלתי־מוכחת ״כי מישקלם
של הפיוטים (שלנו) עולה מאות מונים על
פיזמון עממי (ערבי) זה או אחר.״
שוב התנשאות תרבותית, שאין לה כל
הצדקה, שכן לא ניתן להוכיח שערכו של
פיוט כמו ״ויהי בחצי הלילה״ רב יותר
ליהודים מאשר ערכו של שיר־עם מסויים
לערבים. כל הערכה, במיקרה זה, תהיה
סובייקטיבית, ולא מן הנמנע שיצירה
בעלת־ערך אבסולוטי — אם קיים דבר
כזה — מועט תתרום ותשפיע על תרבות
אחת יותר משתורמת ומשפיעה יצירה בע־לת־ערך
אבסולוטי רב
על תרבות אחרת.
במלים אחרות: גם אם
״לכה דודי לקראת כלה״
היא יצירת־מופת קלא סית,
אין זה אומר עדיין
שהשפעתה על מסכת ה יצירה
של התרבות״העב־רית
גדולה יותר~~מד,ש-
פעתה של תפילה לגשם,
כגון ״יה ראבנא, ראב אל
סועוד /איסתעג׳יל עלי נה
ביל ריאוד על מסכת היצירה של ה תרבות
הערבית.
(ג) נישול החוקר הערבי אל־סאפדי
(יליד צפת) ממכורתו, רק משום שהוא למד,
כתב ומת בדמשק. כאן מאשים אותי שמיר
ב״התחמקות־רמייה אלגנטית,״ משום שאני
״שוכח״ לספר היכן מת אל־סאפדי.
לכל הרוחות! מה זה חשוב איפה הוא
מ תו האם ביאליק הוא משורר אוסטרי,
רק משום שהוא נפטר בווינה? והיכן
למד וכתב את יצירותיו החשובות? ב־משמר־העמק?
האם אין הוא ראוי לתואר
״משורר עברי״ רק משום שלמד וכתב
באודיסה, ז׳יטומיר ווארשה?
והיכן למד וכתב חלק נכבד מיצירותיו
ש״י עגנון? ומה עם מרטין בובר? ואל־תרמן
ושלונסקי ולאד, גולדברג, איפה הם
נולדו? אם יש חשיבות למקום מותו של
יוצר, יש ודאי גם חשיבות למקום הולדתו.
אני חוזר, איפוא, ואומר מה שאמרנו
לו תמיד :״משה, אתה סוס-עבודה רציני.
אתה מסוגל לכתוב ספר בכוח ההתמדה
והעקשנות שלך. אתה מסוגל לבלוע ספרים
ואנציקלופדיות. אבל זה לא מספיק,
משה.״
את מה שלומדים בעל־פה — צריך גם
להבין, ומי שראשו סתום בדעות קדומות,
ולבו מלא רגשי עליונות מתנשאת, אין
לו כל סכוי, כנראה, להבין את השאלה
העומדת לדיון.
* ״יה אלי, אל הנכסים /רד אלינו
בברקים ורעמים /יה אלי, אל האילנות
/הורד עלינו גשם נדבות״ (תרגום חופשי),

עד חובש העיתונות
הדעה הרווחת היא שבמדינת־ישראל
קיים חופש־עיתונות. העיתונות הישראלית,
האגדה מספרת, ובעיקר העיתונות הבלתי-
תלוייה, אינה תלוייה בחסדיה של הממ שלה,
או של המימסד. היא יכולה לפרסם
ידיעות ודעות, שאינן מוצאות חן בעיני
המישטר, מבלי שהממשלה תנסה להש תיקה
או להפעיל עליה לחצים מכל מין
שהוא.
השבוע ניפצה הגברת ראש־הממשלה גם
את האגדה הזו. בדיון בלשכת מפלגת־העבודה
אמרה הגברת מאיר :״נדהמתי
לראות שדבר מפרסם מודעות של שבועון
העולם הזה על הפצצה של השנה. מה זה,
אין כבר אבחנה? לא מבחינים בין דבר
לדבר? האם הכל הפקר?״ ומאוחר יותר,

כאשר נודע לה ששיכון עובדים, בנק ה פועלים
ועוד חברות הסתדרותיות, נוהגים
לפרסם מודעות בהעולם הזה, קראה הגברת
מאיר בתדהמה ״אני לא מאמינה. אנחנו
.צריכים לעזור לשבועון הזה?״
אתם מבינים? חופש־העיתונות, כפי ש הוא
מצטייר בעיניה של ראש־הממשלה,
פירושו תמיכה כלכלית סמוייה בעיתונים
המתנהגים כילדים טובים, וגרימת נזק
כלכלי בכל דרך אפשרית לעיתונים המ עיזים
לבקר את הממשלה ולפרסם עובדות
הפוגעות בתדמיתם ובכאריזמה של שריה.
משונה שהגברת מאיר לא חשבה עדיין
על דרך כדי למנוע מ״מפעלי נייר חדרה״
מכירת נייר להעולס הזה. אבל גם לזה,
ודאי, נגיע במשך הזמן.

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונה

האשמה חמורה הידהדה השבוע
צל עוזר רוטנכרג, השד הנשיי
הוא עניין של יום יום. לחם חוקו,
פשוטו כמשמעו. כמנהל. מפעל ירושלמי
נודע לחזיות ותחתונים, המשווק את ת ר
צרתו לרחבי העולם, מטפל עוזר בנושא
העדין מכל צדדיו.
בשבוע שעבר הצליח עוזר לעורר סע רה
בחוגים הנוגעים בדבר בישראל, כא שר
הכריז — והכרזתו הועברה על־ידי
סוכנויות הידיעות ברחבי העולם :״נערות
ישראל לובשות חזיות גדולות יותר מבנות
אירופה.״
ההכרזה, שנאמרה מנקודת־מבט מיק-
צועית גרידא, נגעה בנקודה רגישה, עו ררה
ויכוחים סוערים בחוגי המיקצוע —
שלא לדבר על ריגשות הגאווה והנחיתות,
לפי המקרה והגודל, אצל נושאות הנושא
עצמן.
ך־ גיבה השבוע על ההכרזה כבדת
1י המשקל דבורה גירון, בעלת סלון ב־פסג׳
דיזנגוף בתל־אביב:
״נכון. לישראליות יש חזה גדול יותר
מאשר לאירופיות, בגלל שהישראליות לא
שומרות דיאטה, אוכלות הרבה חומוס ו־

השד
ן * ע ך* ווןן ;ך ״מצידי, לא חשוב
,4 1 1 1 1 9 1 1\ #הגודל של החזה״, ללבני אומר אלעזר פפו, מומחה
נשים בישראל .״העיקר שיהיה יפה.״

האידיאל הישראלי

צעירה תל־אביבית משולהבת, שנסחפה
בקצב הריקוד, חושפת בגאווה את שדיה
האדירים (תמונה משמאל) כשהחבר׳ה מסביב מתפעלים מהמימדים הסינמסקופיים.
החזיות המודרניות האווריריות צריכות להיות חסונות, כדי להשתלט על המיטען.

הונה חומוס

״הישראליות אוכלות הרבה חו מוס
ושחינה,״ מאשימה בעלת
ג סלון דבורה גירון, ילידת פינלנד .״התוצאה משתקפת בשדיים,.

רא נבון

טחינה, ולא עושות התעמלות. בארץ מו צאי,
פינלנד, כבר בגיל 15 מקפידות ה נערות
על הופעתן. השדיים באירופה קט נים
מאוד.״
בחו״ל בכלל שמים־לב יותר לרגליים
מאשר לחזה. הסקם־אפיל מתבטא ברגליים

מתנגדת בעלת הסלון, מלכה .״השד של הישראלית
— קטן. המון לובשות חיום גופיות,
אינן נזקקות לחזיות בכלל. מה פתאום יש להן חזה גדול ז״

מחוטבות וצוואר גאה. אשר לחזיה, חזיה
היא אביזר אינטימי וקוקטי מאוד. ביש ראל
התחילו רק בשנים האחרונות לדרוש
חזיות מקושטות וקוקטיות, שהעיקר בהן
היופי ולאו־דווקא התמיכה. באירופה, לעו-
מת־זאת, היתה החזיה מאז ומתמיד אביזר
קישוטי מגוון ביותר.״
האופנאית לולה בר מסכימה עם דבורה :
״כן, החזה של הישראלית גדול יותר
מזה של האירופאית. הנשים שלנו גם יו־

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונה

האידיאל האירופי

״אחות קטנה לנו ושדיים אין לה. מה נעשה
לאחותנו ביום שידובר בה לעומת האי-
ריאל הישראלי השופע, שהיה מקובל בישראל, מסתבר, כבר על משורר שיר השירים,
שולט באירופה אידיאל צנוע יותר, כפי שמוכיחה תיירת צרפתיה זו, שצולמה באכזיב.
שיש לה חזה גדול יותר — היא מפותחת
יותר ונשיית יותר. עם הזמן היא לומדת
להבין שלא החזה קובע את התפתחותה
והופעתה. לכל הופעה צריכה להיות פרו פורציה
.״אם הגוף הוא גדול — גם החזה
גדול, אם הגוף קטן וצנום — חזה גדול
ייראה עליו מגוחך. כשאני מתכנן שמלה,
מאריך או מקצר את הרגל — הפרו פורציה
של הגוף משתנה. אם הטליה
גבוהה — החזה גבוה. לחזה גדול אתאים
בד רך, בעוד שבד רך מכוער על חזה קטן.

שמנות. אין לנו תודעה לדיאטה. לדעתי שלי,
ף חזה קטן. אך הישראלית הממוצעת לא רק שאי-
מסתירה את החזה — היא אפילו מדגישה אותו
יות מרופדות.״
״אשר, שהולכת שנתיים בלי חזייה, היא הפוטג־הטוב
ביותר לקניית חזיות,״ אומר אלעזר פפו,
המכירות של בית־חרושת לבגדי־ים וחזיות .״אני
עם דבריו של רוטנברג.
חזיות לארץ ולחו״ל וב־בארץ
מתחלקות ל־

מיספרי חזה 3ו־ ,2הרי אירופה
מאיתנו את החזיות הקטנות ביותר 0ו־1
אותו הדבר בבגדי־ים. בארץ נמכר
קר ביקיני מס׳ ,44 ואילו באירופה -
אשר לאסטתיות, כיום מתרחקים
דרד ויוצרים יותר ויותר חזיות עדינות,
עם דוגמאות, מבדי תחרה ומשי.״
אופנאי הצמרת גדעון אוברזון,
זאת, מאמין בפרופורציה :״הנערה היש ראלית,
עד גיל ה־ , 18 מאמינה שככל

העיקו היחס

אינני חושב שאפשר לקבוע ב פסקנות
שלישדאלית יש חזה גדול מה־אירופאית.
אשה בלי חזייה — תיראה
תמיד טוב במיטה. אבל עם בגדים — זה
כבר סימן שאלה גדול!״
מלכה, בעלת סלון תל־אביבי יוצאת
בשצף־קצף נגד הכרזתו של רוטנברג:
״זה לא נכון שלישראלית חזה גדול יותר.
להיפך, הצבדיות הולכות הרבה בלי חזיות.
ועם חזה גדול — בחורה לא יכולה להר שות
לעצמה להופיע בלי חזייה.״

״לא הגודל קובע,
הפרופורצ־אלא
מסביר
האופנאי גדעון אוברזון .״בפרו פורציה
נכונה, כל שד נראה יפה,״ הוא מוסיף.

המתנגדת גג ג

ליט א ת החזה אצל הלקוחו ת
שלי,״ אומרת האופנאית לולה בר.

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ליפול במוקדם כיוון שרביו יסיים את תפקידו שם
בחודש יוני הקרוב, לכל המאוחר.

פ ר קלי טמע רכ ת
הביטחון יועלה כדרגה
יוסף צ׳חנובר, היועץ המשפטי למערכת הביטחון,

המטפל גם בענייניו המשפטיים של שר•

הביטחון משה דיין, עומד לקבל מינוי חדש,
שיעלה אותו בדרגה בתוך מערכת הביטחון.

י שראל דיור
יערוך חערוכח־ציורים
הפקח העירוני המפורסם ביותר בתל-אביב, שהת פרסם
בעבר כשוער קבוצת הכדורגל שמשון וכמי
שהיה בשעתו ראש שומרי־הסף במועדוני־הלילה של
תל־אביב, עומד להפתיע את חובבי האמנות בישראל.

דנוד, כן למשפחת יניד המפורסמת
מכרם התימנים, החל לאחרונה להתמסר
כמרץ לציור ובכר צבר אוסף נאה של ציורים
מפרי מכחולו, אותו הוא מתכוון להציג
כקרוב בתערוכה רשמית.

״על המשמר״
מעורר מהומה

מה קרה

התרגשות וסערת רוחות בחוגי המערו,
גרמה ידיעה שפורסמה כיום השני השבוע
ביומון מפ״ם ,״על המשמר״ ,שהכילה ״גילויים
מחדר המיטות״ של אישיות ככירה.

תפיסתם השבוע של 11 חכרי אירגון
החבלה ״צאלח א־דין״ ,אחרי שצלחו את
הירדן, ויצאו לביצוע פעולות הכלה בשטחים
המוחזקים, עוררה הפתעה גדולה כקרב
כל המשקיפים. אירגון זה, שזו הפעם הרא
בתירוץ
של ידיעה על ״הוצאה חד־פעמית של
עיתון־מיוחד״ שיוזמים אנשי רפ״י לשעבר כתגמול
על פירסום ״פרשת אלישבע״ ,עשה ״על המשמר״ את
מלאכתם של תומכי דיין, פירסם את החומר שהם
עומדים לפרסם ב״עיתון המיוחד״ שלהם :״פרטים
על החיים המשותפים, לכאורה, של אותה אישיות
עם עוזרתו הקרובה ביותר.״

שתעמיד את החכרה, המעסיקה כיום כ־14
אלן־ עוכרים, כמרכז של סערה ציבורית.

שונה נתפסים אנשיו בעת נסיון לצלוח את הירדן,
בהקשר זה מזכירים כי כל פעולות החבלה הזעי רות
האחרונות שבוצעו ביהודה ושומרון, והסתכמו
בירי בודד או הטלת רימון, נעשו בידי אנשי אירגון
חבלה זה.

לדברי ״על המשמר״ מרכזים המעוניי־נים
כהוצאת ״העיתון המיוחד״ חומר כידי
אחד העיתונאים הכבירים כירושלים ואף
שלחו שליח מיוחד לסקנדינביה, כדי להביא
משם ״קורפוס דליקטי״ מיוחד כמינו —
צעירה שחרתה וילדה ילד לאותה אישיות
ככירה.

״חרות״ ל א תוציא
עתו! יומי
אין שום כיסום ממשי לידיעות כדבר
כוונתה של תנועת החרות להוציא לאור עיתון
יומי של גח׳׳ל לקראת הבחירות הקרובות.
בצמרת המפלגה משתעשעים אומנם ברעיון זה,
אך אנשי הכספים של המפלגה מבהירים כי אין כל
סיכוי למימושו. ההוצאות הכרוכות בהוצאתו לאור
של עתון יומי הם מעל ומעבר ליכולתה של תנועת
החרות, מה עוד שלאחרונה נמכר דפוס המצודה, ששכן
במצודת זאב, בו הודפסו בעבר העתונים חרות והיום.

הפירסום ב״על המשמר״ עורר מורת־רוח רבה
בין אישי צמרת ״העבודה״ ,שראו בכך נסיון התער בות
של מפ״ם במערכה המתנהלת בין שתי קבוצות
ב״העבודה״ ,תוך עשיית מלאכתה של אחת הקבוצות.

אנשי רפ״י מקימי
מטה ״להתקפת נגדי,
איומו של ח ״כ העבודה מרדכי כן־פורת
על הקמת קבוצה שתשיב מלחמה לתוקפי
משה דיין, הילד ומתממש, למרות את
ראתה של ראש־הממשלה. קבוצה של אנשי
רפ״י לשעבר כבר החלה באיסוף חומר על כל מי
שמעורב לדעתם בפירסומים השונים ״הפוגעים בתד מיתו
של שר־הביטחון.״

עד כמה שנודע, סירכ משה דיין עצמו
לתת יד או גיבוי למטה זה.

אבי דיושט״ן מועמד
ל שגריר בוארה״ב
הולכת וגוברת התמיכה במועמדותו של
סגן שר-האוצר, צבי דינשטיין, כמחליפו של
יצחק רכין בתור שגריר ישראל בוושינגטון.
התומכים במועמדות. זו רואים במינוי זה מעין
״בעיטה למעלה״ לדינשטיין, כדי לסלקו ממעמדו
שעורר עליו לאחרונה ביקורת חמורה ביותר, עקב
קשריו לפרשיות הכלכליות השונות שהסעירו את
המדינה.

יחד עם זאת טרם נואש יועצה המדיני
של ראש-הממשלה, שמחה דיניץ, מהתקווה
שהמינוי יוצע לו. דיניץ חושש
עתה מאוד למעמדו ודואג להבטיח את
בטאו, אחרי שנרמז שאישיות ככירה, העומדת
לסיים כקרוב את תפקידה הממלכתי,
תתמנה לתפקיד יועץ־מיוחד לראש-הממ-
שלה, כמעמד שיהיה שווה, לפי הגדרת
יודעי-דכר, ל״קיסינג׳ר הישראלי״ .ברור
שאם יבוצע מינוי זה, יתרוקן מעמדו של
דיניץ מכל תוכן.
ההכרעה בדבר מינוי השגריר בוושינגטון צריכה

יחד עם זאת רואים בפעילות חבלנית זו נסיגה
מהתחייבותו של חוסיין להיות ״ילד טוב״ ולא
״לעשות צרות״.

צפו״ גילדים חדשי
ונד החעשיה האוירית
הסתבכויותיד. של המעשיר! האווירית של ישראל
בפרשת ייצורם של מטוסי הערבה, הקומודור ג׳ט
ופרשת שיפוץ 13 הבואינגיס, אינם סוף פסוק.

כעתיד הקרוב ביותר עומדת להתפוצץ
פרשה נוספת הקשורה כתעשיה האווירית,

התוצאה היחידה של ידיעות אלה ; החרפת
המתיחות כין אנשי חרות בגה־״ל, לבין
עורכי ״הארץ״.

עתון •ומי נוסף
--בשפהה אנגלי ת
יתכן שבחודשים הקרובים יתחיל להופיע בירושלים
עתון יומי נוסף בשפה האנגלית. איש עסקים יהודי

אמריקאי, המוציא לאור עתון יומי יהודי
כניו־יורק, בו מועסק ככותב מאמרים גם
הרבי מאיר כהנא, ראש הליגה
דית — מברר עתה את האפי
צאתו לאור יטל העתון.

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה

פשע

(המשך נזסמוד )18

גזר הדין:

גם זה היה לפני כמה מאות שנים. גרנו
בירושלים. מאירסון עבד בסולל בונה
וקיבל משכורת. משכורת מישטיינס גע־זאגט
(משהו כמו: כביכול) — הוא היה
מביא תלושים של כסף של סולל בונה
במקום כסף ממשי, ואני הייתי רצה לח נות
מכולת והייתי מוכרת תלוש של לירה
בשביל שמונים גרוש, כי המכלת׳ניק אמר,
שהנייר הזה לא שווה יותר, וגם את שמו נים
הגרוש הוא היה נותן לי בתלושים
של המכולת שלו, שזה היה יותר כסף
עובר לסוחר.
עם זה הייתי רצה לשוק לקנות ״פולקע״
וכנף של עוף כדי לעשות קצת מרק ל ילדים.
ובעלת החנות של העופות היתד.
מורידה עוד עשרה או חמישה עשר גרוש
מהתלוש של המכולת. והיה קשה, מאוד
קשה.

חיי ם על־תגאי
סטודנטים אודי ח מודי
בתפ קי דהאח הגדול
השערוריות הפנטסטיות ביותר, נחשפות
לעיתים בצורה הסתמית ביותר. כאשר
הרים ד.ת ,.סטודנט בטכניון בחיפה, את
השפופרת וחייג את ׳מספרה של ידידתו,
לא שיער שהוא עומד לחשוף שערורייה
מדהימה.
ד.ת. היה באמצעה של השיחה האינ טימית,
כאשר נשמע לפתע בשפופרת
צחוק גברי. אלמוני שהאזין לשיחה, לא
הצליח להתאפק, מסתבר, למישמע הדיא לוג
הסקסי בין בני הזוג.
ד.ת. הנזעם פנה להתלונן על התקרית.
התשובה שקיבל, השאירה אותו מוכה-
הלם :
אגודת הסטודנטים הודתה בפניו, כי
היא זו שהאזינה לשיחה — וכי היא מאזינה
בסתר לכל שיחות הטלפון של ה סטודנטים.
ולא רק היא — אלא גם הנ הלת
הטכניון!

משמו מוגבר

סוללת שוטרים, חמושים בתת״מיקלעים, שמרה
בשבע עיניים על ויקטור פילו (עומד, מימין) געת
עדותו בבית־המשפט — כמו בכל שעות היממה. התביעה והמשטרה נחושות
בהחלטת! שפילו יעזוב א ת הארץ חי ובריא. השאלה היא — מה יקרה לו לאחר מכן,

כתב ד. ת .דאגודתו, האסורה
להגן עד האינטרסים שלו :

מפיו של אלון דומניס נודע לי כי אגו דת
הסטודנטים מקיימת האזנה לטלפונים
בשטח הקמפוס וכן לטלפון שליד קולנוע
זיו. הדבר נודע לי בדרך מקרה, כאשר
אלון פנה אלי ואמר כי שיחתי עם חברתי
בתאריך ה״ 22.11.71 מוקלטת על גבי טייפ־רקורדר.

הוא מעשה חמור, כיוון שהוא מהווה
פלישה לתחום חיי הפרט, דבר שהוא עבי רה
על החוק.
הייתי רוצה שיוסבר בפומבי מפי האח ראי
להאזנה, מדוע מאזינים לשיחות ה סטודנטים,
ומה ההרשאה לכך?
היסוסים רכרס. תשובתו הלא־תאומן
של אהוד גרוסמן, יו״ר אגודת הסטודנ טים
של הטכניון, התפרסמה — יחד עם
תלונתו של ד.ת — .באפסילון, עיתון ה סטודנטים
בטכניון.
השיב גרוסמן, בגילוי־לב מעורר חל חלה:
״לאחר
היסוסים רבים החלטנו לנמק את
החלטת מוסדות אגודת הסטודנטים לקיים
האזנה על שיחות הטלפון היוצאות מטל פונים
הציבוריים בטכניון.
״כידוע נגרמים נזקים כבדים לטלפונים
׳מחבלות של סטודנטים. סטודנטים רבים
מחייגים ללא תשלום, וכך כתוצאה מה אזנה
יכולים אנו לשמוע את נקישת ה אסימון,
ומתוך זמן הנפילה של האסימון
וזמן השיחה, אנו יכולים לדעת את מספר
האסימוינים ששילשל הסטודנט כפונקציה
של מספר השיחות שחייג.״
המשך התשובה היה מבעית אף יותר.
המשיך הייו״ר והסביר:
״כידוע לך, אנו מקיימים ׳מעקב תמידי
אחר הסטודנטים בטכניון, באמצעות ה כרטיסיות
שחייב הסטודנט למלא עם קב לה
תעודת הסטודנט. בעזרת האזנה לשי חות
הטלפון אנו יכולים לעדכן את הפר טים
האישיים של הסטודנטים (הדבר נחוץ
גם לבדיקת ההצהרות בטפסי המילגות ו־המעונות).
״בזמני
הבחינות, האזנה לשיחות הטל-
פון עוברת לידי הטכניון, כדי שיוכל למ ניע
העתקות מאורגנות ולסכלן בעודן ב אים!•
הסכמנו לסעיף זה מכיוון שתמורתו
מממן הטכניון את הוצאות ההאזנה במשך
השנה.
העולם חזה 1795

ויקטור פילו, קפוא
׳ י הבעה, מעיד בבית* י המשפט. איש זה החליט להמר על
חייו — תמורת חופש ממאסר ממושך.
״כמו כן יש לציין את חוסר התעסוקה
בקרב ציבור הסטודנטים, וכך ״הסכם ה האזנה״
מאפשר תעסוקה למספר סטודנ טים
היכולים להרוויח את לחמם בכבוד
(העבודות מחולקות דרך רכז התעסוקה).״
שיא הזוועה, את שיא הזוועה, הש איר
גרוסמן לסוף :
״כמובן שעמד בפנינו הסעיף המוסרי
של האזנה, הפוגע בזכויות הפרט, אולם
טובת הכלל במקרה זה עדיפה על הנזק
המיזערי שיכול להיגרם לסטודנט המטלפן,
ונזק זה צומצם לימינימיום בכך שאסור
להשתמש בסירטי ההקלטה ללא רשות
(הסתמכנו על תקדים בחוק העותומני מ משנת
1900 העוסק ״בציטוט שיחות אדם
ללא ידיעתו״ כרך 115/302
״ברצוני להתנצל בפני ד.ת. על אי ה נעימות
שנגרמה לו עקב קולות הצחוק ש הושמעו
בשיחה מצד המצותת. סטודנט
זה פוטר מתפקידו. אם כי יש לציין לחו בתך
שתוכן השיחה הצדיק את הצחוק
הנ״ל.
בברכה, אהוד גרוסמן, יו״ר.״

סילוף מבעית.

תשובתו של גרוסמן

אמצעי!היוות ״״״
לאולם המשפטים בו העיד פילו, ערכו
שוטרים חמושים חיפוש לכל הנכנסים.
— מזעזעת לא פחות מעצם המעשה —
הוכיחה, כי במוסד אקדמי בישראל— ,
מוסד האמור להיות, כבכל העולם, מוקד
של מאבק למען הדמוקרטיה וחופש הפרט
— שוררים כיום הלך־רויח ופילוסופיה רו דניים,
לפי מיטב המסורת של 1984 של
ג׳ורג׳ אורוול. תאוות הביצועיזם חסר
העקרונות של הביורוקראטים העבירה או תם
עד כדי כך על דעתם, שהם איבדו
את ערכי היסוד של חברה חופשית.
יתרה מזו: האזנה לשיחות טלפון היא
אחת ההפרות הנבזיות ביותר של חירות
הפרט, מעוררת זעם בכל מקרה שהיא
מתגלה, ובכל מדינה דמוקרטית דרוש ל ביצועה
— על־ידי רשויות המדינה המוס מכות
בלבד — צו של שופט, אפילו ב ענייני
ביטחון חמורים. אגודת הסטודנ טים
הצליחה, בדרך שרק פסיכולוג מסוגל
אולי להסבירה, לאבד עד כדי כך כל קשר
עם המציאות של חברה חופשית במדינה
דמוקרטית, שמצאה לנכון להצדיק את
פעולתה זו לא רק כרע הכרחי, אלא כפעילות
דצוייה ׳וברוכה.
כשאודי חמודי מחליט לשחק את האח
הגדול, הוא עושה זאת עד הסוף.

איירונסייד והמלאך גם יחד ניראו עלו בים
מאוד השבוע, לעומת הדרמה מורטת
העצבים שהתחוללה בהיכל־המשפט התל-
אביבי. שם, באולמם של השופטים המחו זיים
ד״ר יצחק רווה, חיים דבורין ושמואל
קוארט, ריחף בחלל מתח אמיתי — אכזרי,
אימתני — כאשר כל אחד מהנוכחים שאל
את עצמו, בלי לבטא זאת במילים: כמה
זמן נותר עוד לאיש הזה לחיות? כמה
ימים, או שנים, ייהנה מהחופש שהוא
קונה לעצמו ממש ברגעים אלה — לפני
שתשיגו יד הנוקמים?
אמצעי ביטחון. האיש היה ויקטור
פילו, שבמשך כל יום שישי וראשון עמד
והעיד נגד גיסים לביא, אורי מזרחי, חיים
חאדי, רחמים הרוש ובן־חור דווידי, הח שודים
בביצוע השוד הענק בבנק־לאונזי
בראשון־לציון, ובנסיון לרצוח שוטרים
ואזרחים שרדפו אחריהם. פילו, שהיה
הנהג בשעת השוד, הפך לעד־המדינה, מסר
את עדותו תמורת אי־הגשת אישום נגדו,
והעברתו על-ידי המדינה לחו״ל, כדי ש יסתתר
שם מהנקמה.
מהמר שהיה מנסה לעשות עסקים באותו
אולם, בעת עדותו של פילו, לא היה
מוצא פרנסה רבה. שרשרת השוטרים ה־מזויינים
בעודם, ששמרה באולם, והמיש־מרות
הכבדים בכניסה, לא עשו רושם
רב על הקהל. זה, הסתכל על הצעיר
שעל דוכן העדים — שעמד בהצלחה נוכח
חקירות־הנגד של סניגוריהם של הנאש מים
— כעל אדם החי על־תנאי. אדם
שגזר על עצמו חיי פליט — עד ליום
בו יתגלה, בין בארץ, בין בכל פינה
בעולם.
עצבים מפלדה. ההערכה נבעה מעמ דתם
הגבוהה של מבצעי השוד־הענק בעו לם
התחתון, ומעוצמת הזעזוע שעבר בעו לם
הפשע הישראלי כתוצאה מעדותו של
פילו. כל יום שפילו יישאר בחיים —
לא ירגיש שום פושע בארץ את עצמו
בטוח מהלשנה.
התוצאה: המתח העצום באולם. ולא
רק בקרב הצופים. לעומת פילו עצמו,
שהתגלה כבעל עצבים מפלדה, ניכר המתח
אפילו בתובעת, שאיבדה את עצביה לפ חות
במקרה אחד, עת תקפה את אחד
הסניגורים, האשימה אותו כי הוא מנסה
להפחיד את העד, זכתה להערה חריפה
מצד השופט, השיבה לשופט כי הוא
מעליב אותה, לא נרגעה גם כאשר השופט
השיב כי לא נתכוון לכך, הסבירה את
העומס והמאמץ העצום המוטלים עליה,
באחריותה לדאוג לכך שטילו יגיע למטוס
שלם ובריא.
נסיגה מהירה. מאליו מובן שהמתח
פגע גם בבני משפחותיהם של הנאשמים.
בישיבת יום א׳ התפרצו אלה בבכי ומטר
חרפות נגד העד, גרמו לכך שבית־המשפט
אסר על כניסתם להבא לאולם, קבע, נוכח
התנגדות הסניגוריה, תקדים מעניין: כי
מספקת נוכחות עיתונאים באולם, על־מנת
להבטיח את קיום עקרון פומביות המשפט.
בעדותו, סיפר פילו כי הוזמן על-ידי
חמשת הנאשמים להשתתף בשוד כנהג,
וכן כי סיפק להם את הנשק. הוא תיאר
בפירוט את חלקו בשוד — הנסיגה, במ הירות
של 120 קמ״ש, לעבר חוף פלימחים.
הוא עשה רק טעות אחת במהלך עדותו:
בתשובה לשאלה, התבלבל, גילה במפתיע
כי בשוד השתתף אדם שמיני — עליו לא
ידעה המשטרה דבר.
ייתכן שהיתר, זו טעות פאטאלית. כתו צאה
ממנה, הצליחה הסניגוריה להוציא
נגדו צו־עיכוב יציאה מהארץ, לאחר שסי רב
לגלות את שמו של אדם זה.
אם יעוכב ויקטור פילו, בגלל פליטת
פיו הגורלית, בישראל, ולא יצא כמתוכנן
לחו״ל — ייתכן שלא יזכה לצאת לעולם.
חדדה ראש העיד
על ה כוונ ת
השמועות סבבו בעיר זה זמן רב. הש בוע,
הן יצאו מגדר רינונים סתם, הפכו
לכתב־אישום. כתב-אישום שהוגש לבית־משפט
השלום בחיפה על־ידי פרקליט מחוז
חיפה, עורך־הדיז יצחק גרבלי, נגד ראש
עיריית חדרה, עורך-הדין דוב ברזילי.
(המשך בעמוד )30

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הבאקשיש הענקי שקיבוה אגו׳
תמורת הקורות שמנוה בכנסת
שהע מלו בניצה של טומאה
כשקיבלו את הרשיון, לא התכוונו כלל
להקים בנק משלהם, כי לא היה להם כסף.
כל כוונתם (וזה היה ברור לאשכול)
היתה למכור את הרשיון לכל המרבה
במחיר. ואכן, אחרי כמה דחיות, ואחרי
שניתנה להם ארכה (בניגוד לרצון בנק
ישראל, ולפי הוראת אשכול) גויים ההון.
אגודת־ישראל קיבלה באקשיש של 107,
מן המניות (כלומר: מתנה של כמיליון
לירות) ,ואילו תשעת מיליוני הל״י (אז
שלושת מיליון דולר) הושקעו על־ידי קבו צות:
הקבוצה הישראלית של טוחן־הקמח
אלכסנדר ריזמן והיהלומן יוסף גולדפיג־גר,
יחד עם פינחס רוזנברג ויהודה פרנק
,)48700 ושני יורדים מישראל, שעשו עס קים
בארגנטינה, יוסף גלזר ושימחה הורו ביץ
(.)4270

איש לא ידע מניין יש לישראלים
מטכע־חוץ לקניית המניות,
ואיש לא טרח לחקור מיהו הצמד

הקולות נמכרו

רת זה מילא את רצון השליטים
החדשים: העכרת כספי הכנק לכיסיהם
הפרטיים, והענקת הלוואה
עצומה לכעלי ״ארטיק״־״אדניר״.
העיסקה הראשונה היתה פשוטה: הבע לים
הוציאו כל גרוש שיכלו להוציא מן
הבנק, והכניסו אותו לעסקיהם הפרטיים,
ללא שום ערובות. זוהי מעין מעילה־חוקית,
מכיוון שעד כה אין בישראל חוק האוסר
על בעלי בנק להלוות לעצמם את כספי
בעלי הפקדונות של הבנק. בסוף היו בעלי
הבנק חייבים לבנק 8,600,000ל״י —
סכום המגיע כימעט להון מניות הבנק.
העיסקה השניה סתומה יותר. בסופו
של דבר הילווה בנק אגודת ישראל לבעלי
ארטיק־אדניר 7,000,000 לירות — גם הוא
סכום השווה כימעט לכל הון המניות.
מה הקשר בין זוג היורדים גלזר־הורו־ביץ
ולאחים הלר, בעלי ארטיק־אדניר?

כאן נפתח אשנם לחדד חשוך —

אגרי גוזמאפיגז

כסף הבא מן הטומאה —
הולך לטומאה.
(פיתגם ערבי)
ך* אותו יום בפברואר 1963 סערו
הרוחות בירושלים. הפגנה יהודית־ערבית
גדולה צעדה ברחובות הבירה,
כשמעליה מתנופפים שלטים של איקס —
איקס למחיקת המימשל הצבאי.
באולם הכנסת, בבניין הישן במרכז ירו שלים,
התקרב לסיומו הוויכוח על ביטול
המימשל הצבאי, שהיה מוטל אז על ערביי
ישראל. יודעי־דבר הודיעו שהקולות יהיו
חלוקים שווה־בשווה, כשלפחות איש אחד
מחרות יצביע עם בן־גוריון למען המימי
של, וכמה מתומכי בן־גוריון יצביעו עם
חרות ומפ״ם נגד המימשל.
הקולות המכריעים היו של אגודת־יש־ראל.
האגודה היתה באופוזיציה, ויכלה
לשמוח לקראת ההזדמנות להנחיל לקו אליציה
תבוסה מוחצת. לפי מיצוות התו רה,
היא היתה גם מחוייבת לדאוג לכך
שהגר הגר בתוכנו יהיה שווה־זכויות.

״דוליק״ הורוביץ הסביר לרב הנכבד ש אין
לו אפשרות לכפות דבר כזה.
אולם הבנק הממלכתי חש להצלת הבנק
המפלגתי — הן כדי לעשות טובה לאגו־דת־ישראל(
,הממשיכה להצביע עם הממ שלה,
למרות שאינה בקואליציה) ,הן מתוך
ידיעה שפשיטת־הרגל של הבנק עלולה
להביא לתגובת־שרשרת הרת־אסון למשק.
עד הרגע האחרון, לפני שבועיים, נמשך
וגבר הסיוט של ראשי האגודה, מיום
ליום. אילו הודלף לעיתונות הרמז הקל
ביותר על מה שמתרחש בבנק — היתה
פעולת־ההצלה נפסקת, והבנק היה פושט
את רגלו. בחרדה נוראה התנהל המשא-
והמתן. ואז, בשעה טובה ומצלחת, הצליח
בנק ישראל להעביר את הבנק לבל׳׳ל,
תוך הפסד בלתי־ידוע למשלם־המיסים.
ראשי האגודה נשמו לרווחה. איצ׳ה־

חמד היורד מארגנטינה.

לדעת ראשי אגו״י, נעשתה השגיאה
הראשונה כאשר החליטו מנהלי הבנק לר כוש
את סניפי בנק פויכטוונגר, שהתמוטט
אז. זה היה אסון, כי פקידי הבנק המתמו טט
היו חילוניים בהחלט .״בסניפים של
בנק אגודת ישראל התרוצצו בנות עם
חצאיות קצרות!״ נחרד ח״כ יעקב שלמה
גרוס.

יתכן בי אלוהים כטס טל חצאיות
אלה, בי מאותה עיסקה התחילה
הירידה הגדול.

בנק אגודת ישראל התרחב הרבה מעבר
לכוחותיו.
האסון השני התרחש במאי , 1967 ערב
מלחמת ששת־הימים. שני היורדים גלזר־הורוביץ
סילקו את שותפיהם, הפכו לבעלי
> 907 מן המניות. הם הביאו גם מנכ״ל

חלל בו מתרחשים דברים בנוסח
המאפיה.

שלגון׳ ושיטות המאפיה
** יפעל ״אדניר״ הוקם כיוזמה תמי-
^) מה של חברת המושבים בדרום.
כמו כל מיפעל, הוא רעב להון. הישועה
באה בדמות אדם נחמד מבריטניה, יהודי
טוב בשם איבור גרשפילד, שהציע לקנות
־ 507ב־ 2.3מיליון ל״י, מזה מיליון במזומן.
אדניר עמד אז במלחמת־התחרות קשה
עם ארטיק, שבבעלות האחים איזידור ועז-
ריאל הלר. לכן ביקשו מנהלי אדניר
להיות בטוחים ששותפם החדש אינו קשור
במתחרים. ואכן, גרשפילד התחייב שאין
לו קשר עם האחים הלר, וכי גם לא

ואז באה ההפתעה. האנודה
הצביעה כעד הממשלה והמימשל
הצבאי, וזה נשאר על כנו כמשד
כמה שנים נוספות.
הסוד נתגלה עוד באותו יום. תמורת
מכירת קולותיה, הובטח לאגודה רשיון
של בנק, בניגוד מפורש למדיניות בנק
ישראל שלא להעניק רשיונות לבנקים
נוספים. המבטיח היה שר־האוצר לוי אש כול,
על פי הוראתו המפורשת של ראש-
הממשלה, דויד בן־גוריון.

ערכו המיסחרי של רשיון זה
נאמד אז כשני מיליון לירות —
לירות של .1961
כך, בטומאה, תוך מכירת קולות בפר הסיה,
נולד בנק אגודת ישראל.

החטא ועונשו

^ בל יש דין ויש דיין בשמיים. וה-
> £שבוע ידעה אגודת ישראל שהיא באה
על עונשה.
כי בחצי השנה האחרונה חיה צמרת
המפלגה בסיוט מתמיד. היא כבר ידעה
כי הבנק, הנושא את שמה, עומד להת־מוטט,
ואולי גם לפשוט את הרגל.
הנזק הצפוי היה נורא. המפקידים בבנק
היו אוהדי אגודת־ישראל, והם עמדו להם-
סיד את כל כספם. עיסקות מלוכלכות,
שהיו קשורות בשם הבנק, עמדו להתקשר
בשם המפלגה.
הרב איצ׳ה־מאיר לוין רץ לנגיד בנק
ישראל, דויד הורוביץ, התחנן בפניו שיב־ריח
את מנהלי הבנק לשנות את שמו,
כך שלא ישא עוד את שם אגודת־ישראל.

הידיים שהורמו: ח״ב פרוש, לורנץ וגרום
האתנן ניתן
מאיר עצמו לא ראה את ההצלה, כי הלך
לעולמו בימי החרדה, שאולי החישו מותו.

אולם ההצלה דא סידרה את הטומאה,
שדבקה כבנק ומפלגתו.

גורדנינגו ונהלת־הזה!
ך* איטי האגודה עצמם אינם מודים
1שהם עשו כל רע. לדעתם, נפלו
קורבן לנסיבות.

חדש לבנק: מלך שערוריית־השחיתות מנ חם
ים־שחור, שסולק מכס מנכ״ל בנק
הפועלים אחרי שהעולם הזה גילה את
הסירחון של ״עיסקת הפרדסים״ (עיסקה
שבה השתמשה קבוצת פקידים, בראשות
ים־שחור, בכספי קרנות הפועלים, כדי לר כוש
רכוש פרטי לעצמם).

ים-שחור קיבל מבנק אגו״י משבורת
של 100 אדן ז דירות לשנה,
נוסף עד ההוצאות השמנות. תמו

יקיים עימם שום קשרים בעתיד. הוא גם
הסכים שעד גמר תשלום מחיר המניות,
יופקדו המניות בבנק הולנד.
אנשי אדניר סיפרו למשקיע החדש ב חדווה
כי יש להם תיקוות גדולות: ציוד
חשוב ביותר של מקררים, ו״קרוסלה״ חד שה
לייצור שלגונים, היו בדרך לבית־החרושת.
בעזרת ציוד זה, קיוו להנחיל
תבוסה ניצחת לארטיק, לכבוש את השוק.
אך יבשה הדיו על ההסכם, כאשר ירדה

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בשורת־אימיס על אנשי אדניו, כרעם
ביום בהיר. השותף החדש התנגד להוצאת
הציוד החדש מהנמל. זה היה בדיוק
ערב העונה 1965 השותף החזיק את
המיסעל בגרון.

חשש נורא החל נובט כלב אנשי
״אדניר״ :שהשותה החדש אינו
אלא סוכן של האחים הלו /שביקשו
בדרך זו לשתק את ״אדניר׳/
חשש זה נכר כאשר דרש השותה
לפרק את החכרה.
אולם לא היתר. להם הגנה. כאשר הודיע
להם גרשפילד כי האחים הלר מוכנים
להיכנס כשותפים ל אדניו, נאלצו לקבל
את ההצעה. אך הם לקחו מחיר טוב. הא חים
הלר שילמו בסוף סכום נכבד של 3.45
מיליון לירות תמורת מחצית מניות אדניו,
ואילו מניית־הכרעה היתד. צריכה לעבור
לידי אישיות ניטרלית, כמו דן טולוקובסקי
או מרדכי שטרן.
לבסוף ברחו אנשי המושבים כליל מן
המיפעל. הם קיבלו עבור חלקם תשלום
נוסף של 2.38 מיליון לירות — ויצאו
ברווח טוב. אדניו עבר לידי האחים הלר.

השיטה כולה — החדרת סוכן
למיפעל מתחרה כדי לשתקו ולהכריח
את בעליו למסרו — אופיינית
לאנשי המאפיה האמריקאית, מסוגם
של מאיר לנסקי וג׳ו סטא
שר, המשתלטים על עסקים חוקיים
כדי להשקיע את כספם ה־כלתי-חוקי
כישראל, הופעלה לראשונה
כפרשה זו.
הרושם מתחזק על־ידי הופעת חברות
מיסתוריות, שהיו רשומות במקומות כמו
ואדום שבליכטנשטיין, המעורבות בפרשה.

אלוהית והסולת התחתון
מיפעל זה, שנוהל על־ידי אנשים
/כאלה, מסרו מנהלי בנק אגו״י
הלוואה ענקית בסך שבעה מיליון לירות.
הבטחונות היו של חברה אמריקאית, ש־

ים־שחור
הבקשיש נגנב
היתה אף היא שייכת לאחים הלר. כלומר:
בטחונות אפסיים.

מה היה הקשר בין גלזוי—הורו-
כיץ וכין האחים הלר? האם היו
שותפים? האם שתי הקבוצות
כפופות לגוף בינלאומי גדול הרכה
יותר, המזרים כספים טמאים
למיפעלים שונים?
רק חקירה נמרצת של המישטרה יכולה
לגלות את התשובות על שאלות אלה —
אם בכלל. אך הציבור, שישלם את המחיר
על־ידי כיסוי כל ההפסדים שיישארו בסוף,
יכול לשאול שאלות נוספות :

• מדוע זה מסתבכים דווקא
ראשי אגודת ישראל תמיד עם
אנשי המאפיה, מסוגו של ג׳ו סטא•
שר, ועיסקות של העולם התחתון?
• מי יתן את הדין על הענקת רשיון-
בנק תמורת הצבעה בכנסת?
• היכן היד. בנק ישראל, ומנגנון הפי קוח
שלו, בכל השנים בהן התרחשו מעשים
אפלים אלה בבנק אגו״י?

רק בדבר אחד יכול הציבור
להתנחם: נראה כי אגודת ישראל
לא תרוויח אף אגורה שחוקה אחת
מכל הפרשה המושחתת. הבאק־שיש
הענקי שקיבלה תמורת הצ
כעתה המכישה למען קיום שי־טות-דיכוי
נגד ערביי ישראל —
טבע בולו כביצת הטומאה.
קולנוע יטוראל
מי רוצה נערת טלפון?
שירות חדש לאוהבי הקולנוע החל לפ עול
בתל־אביב. אתה מחייג מיספר טלפון,
וקול סקסי מזמין אותך לפגישה עם נערת-
טלפון. וזאת, במחיר של כרטים־קולנוע
אחד בלבד. אכן, תעריף זול במיוחד.
כל זה נעשה במסגרת מסע פרסומת
לסרט קלוט, אשר ייקרא בארץ, לפי מיטב
המסורת התרגומית הישראלית, הבלש וה־יצאנית.
הסרט, שזיכה את ג׳יין פונדה
בפרס שחקנית־השנה מידי מבקרי ניו־יורק,
הוא סיפור על נערת־טלפון המס תבכת
בסידרת רציחות.
הרעיון שמאחורי מסע־הפירסום היש ראלי
הוא שכל מי שיתקשר לאותו מיספר
טלפון, ישמע קריינית, המודיעה לו כי
היא נערת־טלפון, והיא קובעת עימו פגי שה,
בעוד כמה שבועות, בקולנוע אסתר
בתל-אביב. ואם בעוד כמה שבועות יקרה,
וכמה מן העובדות הקבועות של כביש
חיפה ורחוב טרומפלדור יסתובבו בכיכר
דיזנגוף, לא קשה יהיה לנחש את הסיבה.

גרפונקל וניקולסון כ״ידע כשרים״
אהבה — אבל בלי התחייבויות

בקרזב
דו״ח קינטי מו סרט
מייק ניקולס עשה זאת שוב. האיש,
אשר בזמנו סיפרו עליו כי אינו מסוגל
להחמיץ להיט בברודווי, אפילו אם ירצה
בכך, האיש אשר עשה בזה אחר זה
הצלחות־קופה מסחררות כמו יחפיס בפארק
והזוג המוזר בקולנוע והפטנט ב תיאטרון,
והמשיך בכך שגרף מבול של
אוסקרים בסרט הראשון שעשה בחייו,
מי מפחד מוירג׳יניה וולף — ובכן, האיש
הזה רוכב שוב. כשניקולם רוכב, מתחב אים
מתחריו־לקופה מאחורי נקיקי סלע.
כי ידע בשרים, סרטו האחרון של ניקו־לס,
שיוצג בארץ בשבוע הבא, ניחן בכל
התכונות הדרושות ללהיט ממדרגה רא שונה.
קודם כל, הנושא. מה יכול להיות
מפתה יותר לקהל, שקרא בהמוניו את
מזעקתו של פורטנוי מאשר סרט העוסק
בצורה גלוייה ומוצהרת, מן הרגע הראשון
ועד האחרון שבו במינהגיו המיניים של
הגבר האמריקאי המצוי בחצי השני של
המאה ה־? 20
שנית, התסריטאי. ז׳ולס פייפר, הקרי קטוריסט
שכל המשכילים האמריקאיים
מאוהבים בו בשל הדרך בה הוא מצליף
בהם, פייפר שכתב את רציחות קטנות,
הקדיש הפעם את כל מרצו לתיאור הצד דים
המגוחכים, לעתים עד כדי דמעות,
של הגבר האמריקאי, בעיקר של אשליו תיו
הריקות מתוכן.
שניים ושתיים. שלישית, השחקנים.
ג׳ק ניקולסון, הגיבור המוצהר של הדור
החדש באמריקה, שהתלבט בין רסיסי־חיים
והתיידד עם אופנוען בעיקבות גורלו,
הוא ג׳ונתן, הגירסה המנוכרת והתאוותנית
של הגבר האמריקאי, רודף־הנשים, הירא
לנצח מהתחייבויות, מחפש תמיד גיוון,
ומסיים, כפי שידוע מכל סרטי-המוסר ל מיניהם,
כייצור אומלל ובודד, אינו מסוגל
להעניק אהבה, ואינו מסוגל לקבל אותה.
ארט גרפונקל, החצי הפחות בולט בצמד
סיימון וגרפונקל, ההופך בהתמדה לחצי
היותר ידוע, מגלם את הצד השני שבגבר
האמריקאי: הרגשן הנצחי, מחפש האהבה
ומוצא אותה על כל צעד ושעל, ובכל
פעם הוא מוכן להאמין עד עומק הנשמה
כי אכן זו האהבה האמיתית שכמוה לא
פגש מעולם.
קאנדים ברגן ואן מרגרט, שתי הנשים
החשובות יותר בחיי השניים, אם כי בהח לט
לא היחידות: הראשונה מסייעת לשני הם
לגלות את קסמי המין החלש, השניה,
הדוגמה הקיצונית של מי שמוכנה לעשות
הכל ולהתנסות בכל, תמורת טבעת נישו אין,
בעיקר משום שטבעת כזאת מעניק
בידה את שוט האיום בדמי־המזונות על
הבעל הלא ממושמע.
חמוקיים כרדחב־לב. אבל מעל הכל,
האיש המנצח על המלאכה במרץ וביעי לות,
הוא כמובן מייק ניקולס, יצרן־הלהי-
טים המיקצועי החוזר כאן על כל תעלו ליו
מן הבוגר. בהדרכתו מגישים השח קנים
מישחק כמוהו לא הגישו מימיהם,
!ואין פלא שאחרי סרט זה הפכה, למשל,
:אן מרגרט לאחת הבדרניות היקרות ביותר
בארצות־הברית. לא זו בלבד שהיא מציגה
את חמוקיה ברוחב־לב המעורר התפע לות,
ויש לה ברוך השם הרבה מה להציג,
אלא שהיא גם מדגימה רמת מישחק מעל

אן מרגרט
הכל — תמורת טבעת נשואין ודמי מזונות
ומעבר לכל מה שעשתה קודם.
למרבה הפלא, עושה זאת ניקולס גם
בדרך מאופקת יותר מאשר אי־פעם .״ההי שג
הגבוה ביותר בקולנוע הוא לעשות
סרט, בו אין מרגישים כלל באמצעים
הטכניים,״ כך אמר, בתקופה שלאחר הבוגר
ולפני מילנוד ( 22 בהגיון אפייני למפי צי
הקולנוע בארץ, יוצג מילכוד ,22 שנע שה
לפני קרוב לשנתיים, אחרי ידע בש רים).
ואם
מילכוד 22 בוודאי שאינו מאמת
תיאוריה זו, הרי כאן, משתדל ניקולם
באמת ובתמים להמעיט ככל האפשר ב אמצעים
הטכניים הנראים־לעין.
לעומת זאת, מרבה ניקולם לתפוס זווית-
צילום מוצלחת במיוחד, להישאר בה זמן
ממושך, להניח לדמויותיו להיכנס ולצאת
לתחום־הראיה של המצלמה, ולהשלים את
כל החסר בדיאלוגים הנשמעים ברקע, בין
אלה שבתוך התמונה לאלה שמחוץ למוצג
על הבד.
גבול הפורנוגרפיה. תכסיס אחר בו
משתמש ניקולס שוב ושוב, הוא קביעת
התקופה בה מתרחשת כל סצינה, לפי
פיזמוני-הרקע המאפיינים אותה תקופה.
אבל אם הסרט הוא הצלחה קופתית
מסחררת בכל מקום בו הוא מוצג, אין
זה בגלל התקדמותו הטכנית של מייק
ניקולס. הקהל מתעניין רק מעט בקטנות
שכאלה, ומי כמו ניקולס יודע זאת. עוד
בימים הטובים, בהם חיבר יחד עם אליין
מאי (הבמאית והכוכבת של נשוי בעל
כרחו) מערכונים קצרים וציניים, אותם
הגישו השניים להנאתם הרבה של קהל
מועדוני־הלילה בנידיורק, ידע ניקולם לה עריך
את החשיבות העצומה שבעיתוי
נכון של בדיחה, ואת החשיבות הגדולה
עוד יותר שבעקיצת הקהל עד גבול ה כאב,
אבל אף פעם לא מעבר לזה.
תורה זו משמשת אותו בנאמנות גם
היום. ידע בשרים הוא סרט נועז בנושאו,
כמעט דו״ח קינסיי מוסרט. אבל ניקולס
יודע לבלום על גבול הפורנוגרפיה, וזו
מתבטאת יותר בדיאלוג הארסי מאשר
בתמונות עצמן. זה יכול היה להיות סטי-
רת־לחי מצלצלת לכל תסביכיו ותיסכוליו
של הגבר האמריקאי, ואין ספק שכוונה

זו מסתתרת מאחורי הצלולואיד. אבל שני
גיבוריו הם, בסופו של דבר, קצת יותר
מדי ערטילאיים ותלושים מן המציאות
היומיומית האמריקאית, מכדי שיוכל מי שהו
להזדהות עימם ממש.
ומעל הכל, וזאת יודע ניקולם היטב:
עם כל מה שקרה בתעשיית־הסרטים בע שר
השנים האחרונות, הקולנוע הוא,
עדיין, ספק־חלומות ובידור, והזוהר שלו
אינו יכול אלא לעזור להצלחה בקופה.
לכן, למשל, אין דאגה מיקצועית אחת
בחיי גיבוריו של ניקולס, הכסף אינו
מהווה אף פעם גורם כלשהו בהתנהגותם,
בקיצור, אולי יש להם צרות, אבל צרות
כאלה — שיהיו לכולנו. חתיכה באה,
חתיכה הולכת, מתנהגים איתה קצת יותר
יפה או קצת פחות יפה, העיקר שהצופה
אינו משתעמם. וזה הישג לא מבוטל.

תדריך
תל-א 1יב
** +הלחישה שבלב (מקסים, צר פת)
— שלבי ההתבגרות של נער בן
, 14 בסרט מעודן ועשוי ברגישות רבה
על־ידי לואי מאל. מישחק טוב ושיחזור
יוצא מן הכלל של צרפת מלפני 15 שנה.
הקמרון (סטודיו, איטליה) —
גירסתו של פאזוליני לסיפורי בוקאצ׳יו
המפורסמים. עוקצני, מלא דמיון, כדאי
לראות.

יו שליס
אלה הם החיים (סמדר, צר פת)
— משבר בחייו של ארכיטקט בגיל
העמידה, מגיע לשיא בתאונת־מכונית בה
משתקפים כל חייו. מעניין. מישחק טוב
של מישל פיקולי בתפקיד הראשי.

חיפ ה
**-¥ג ׳ י (ארמון, ארצות־הברית) —
ההתנגשות האלימה בין אבות ובנים מגי עה
עד לשיא האבסורד בסרט זה, המהווה
אזהרה לשני המחנות גם יחד. תגלית חד שה:
השחקן פיטר בויל.

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
(המשך נזנמזוד )27
ברזילי מואשם על־ידי התביעה בעבירה
בארבעה מקרים על סעיף 47 של חוק
תיכנון ובנייה. סעיף זה קובע כי אדם
שיש לו חלק או טובת הנאה.בנושא בנייה
הנידון על־ידי ועדת בניין ערים — לא
יהיה נוכח באותה ישיבה.
תלונה ראשונה. אם אכן עבר ראש
העיריה את העבירות האמורות, יקבע בית־המשפט.
מבחינה ציבורית, מעניינת לא
פחות פרשת היחסים הגועשת בעיר —
הנראית כה רדומה ותמימה לאורח המקרי.
החל מגלגל את הגלגל תושב חדרתי
בשם יצחק קרן־צבי, שביקש לקנות לבתו
דירח מקבלן מקומי, אחד אריה ליטנאייר.
ליטנאייר הסכים למכור — בתנאי שבצ־דדים
הפורמליים של העיסקה יטפל משרד
עורכי־הדין שלו — משרד ברזילי את
סגל, כשברזילי הוא לא אחר מאשר ראש

ראש עיר ברזילי
סערות בעיר רדומה
העיר, וסגל שותפו הפעיל.
קרן־צבי התקומם, אך נאלץ להיכנע
כאשר הקבלן לא ויתר. לאחר מעשה,
שלח מכתב תלונה למועצת העיריה, על

אלא הקבלן. אנו לא אחראים לדבריו של
הקבלן. במציאות, נכון הוא שקבלן עומד
בטאבו על־ידי עורך־דין אחד, כדי למנוע
הוצאות וטרדות מיותרות.

שכפו עליו לקבל שירותי עורך־דין שלא
ברצונו .״כאזרח העיר שמעתי על מקרים
דומים רבים,״ כתב ,״אבל לא האמנתי
עד שלא נתקלתי בזה בעצמי.״
״ לאנ כון ״ .קובע יהודה יניב, מנהל
בית הספר החקלאי במקום וראש האופוזיציה
במועצת העיריה :״בחדרה כעשרים
קבלנים. מלבד שניים שלושה, כולם עוב דים
עם משרד עורכי־הדין של ברזילי.״
עונה ברזילי, גבר חייכן, בעל עיניים
כחולות ובלורית מתולתלת, שזורה שערות
כסף :״לא נכון. רק כמחצית הקבלנים
בעיר עובדים עם המשרד שלי. לפני
שהייתי ראש העיר, עבדו איתי כ־ 75 אחוז.
הלק הפסיקו, לאחר שנבחרתי וחדלתי
להיות פעיל במשרד.
״אשר לתלונתו של קרן־צבי, היא היתר.
צריכה להיות מועברת ללישכת עורכי-
הדין. לעורך־דין אסור לאלץ מישהו לע בוד
איתו. אולם אפילו קרן־צבי איננו
טוען שאני הכרחתי אותו לעבוד איתי,

אלא שזו היתה רק אחת הטענות הקט נות
נגד ברזילי. טענות נוספות רבות
הועלו נגדו, בעקבות הראשונה.
הדברים הגיעו לידי משבר לפני כשנה
וחצי, כאשר כמה מחברי האופוזיציה ב מועצה
פנו במכתב לפרקליט המדינה,
בבקשה שיורה למשטרה לחקור את הח שד
כי ראש העיר עובר על החוק.
בעקבות המכתב, פתחה המשטרה בחקי רה׳
הגישה עתה את כתב־האישום .״בב קשה,״
אומר ברזילי ,״שיעמידו אותי לדין.
זאת בסך־הכל מלחמה של האופוזיציה
נגדי — בדרכים לא כשרות. מעולם לא
יכלו לטעון נגד שאני ראש עיר גרוע.
משום כך, החליטו לטעון שאינני נקי-
כפיים.״

מבחר דג מי םהחלמ־ 392ו ל״י
נמנות גם בשיטת החליפין (31(6111ז!)
קטנה אבל
גדולה
יתר ־ ח

שוב :

40 < -ס מ

מכונת
הכביסה החסכונית
נ רי

מכנד

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונה

כל חייו היה יוסר
מהמר עד שהפסיד

(..יוססאי ) מזרחי
בהימור את חייו

** ל כמה אתם רוצים להתערב
״ י ע איתי שהכוח מנצחת השבת את
מכבי נתניה?״ שאל יוסף (״יוסקאי״) מז רחי
את ידידיו, אותם פגש בצהרי יום
השישי האחרון.
יוסקאי היה אומנם מנהל קבוצת הכדו רגל
של הכוח רמת־גן. אבל עובדה זו
לבדה, לא היתה מביאה אותו להתערב על
נצחון קבוצתו בשבת. בסיבוב הראשון
של משחקי הליגה הלאומית, כאשד נפ גשו
שתי הקבוצות, הביסה מכבי נתניה
את קבוצתו של יויסקאי בשיעור של .0:5
כדי להאמין כי הכוח תגמול לנתניה ות נצח
אותה — דבר שעשתה עד כה רק
קבוצת כדורגל אחת בליגה הלאומית,
צריך היה להיות יותר מאשר מנהל קבו צת
הכוח. צריך היה להיות גם מהמר.
וזה בדיוק מה שהיה יוסקאי, שאיש לא
הכירו בשם אחר. יפה־תואר, גנדרן, בעל
בלורית משומנת תמיד ושפם דקיק מטו פח
בקפידה, היד, יויסקאי מהמר מקצועי,
אחד הבודדים שיכלו להתגדר בתואר זה
בתחומי תל־אביב. ללא ספק היו רבים
שהימרו או היו מוכנים להמר נגדו ביום
השישי האחרון על הפסד קבוצתו. הם
הפסידו. אלא שיוסקאי לא ידע זאת. הוא
לא ראה את נצחון קבוצתו בשיעור 0:1
על מכבי נתניה, האלופה, בשבת.
יויסקאי זכה בהימור על נצחון קבו צתו,
אבל הפסיד בהימור על חייו.
•* ליל שישי, אחרי חצות, הוא 1ו-
^ רה בגופו בשלושה כדורי אקדח,
סמוך לגן הכובשים שבכרם התומנים. שם
הותירו אותו המתנקשים בחייו, כשהוא
פצוע ;ושותת דם.
יוסקאי, ,נשוי ואב לארבעה ילדים, היה
דמות מוכרת בהווי הדמון רניוני של תל-
אביב. במקצועו היה קלפן ומהמר. את

כורת, ,נקלע לאחרונה למצב דחוק מבחי נה
כספית, מה שנקרא ״תפרן״.
הוא לחץ מדי פעם על יוסקאי להחזיר
לו חובו. יוסקאי דחה אותו ב״לך ושוב.״
ביום השישי האחרון נפגשו אגרישבסקי
ויוסקאי באחד המועדונים הבלתי חוקיים
למשחקי מזל בכרם התימנים. למרות ש לכאורה
סגדה מישטדת ;תל־אביב את רשת
המועדונים האלה, שהיתר, פזורה על פני ה עיד,
היא ;מעלימה עדיין עין, מסיבות
הידועות לה, מקיומם של כמה מועדונים.
אותו לילה האיר מזלו של יוסקאי פגים
אליו. הוא הרוויח סכומים נאים. אגרי-
שבסקי, שהיה עד לכך, ניסה לתפוס את
יוסקאי, כטענת המישטרה, בצאתו מהמו עדון
ולגבות ממנו את חובו.
לפי גידסת המישטרה, לא היה אגרי-
שבסקי לבדו. עמו היה גם שמעון ;מנחם,
אף הוא עבריין מועד, לא אלים ו״תפרך
שישב לא מכבר בחברת אגרישבסקי ב כלא.
שמעון מנחם עצמו טוען כי שהה
בביתו אותו לילה בגלל כאב שיניים.
לפי עדויות שבידי המישטרה, ולפי מה
שמסר ייויסקאי עצמו לפני שנפח את. נש מתו,
נראה שלפני שנורה, התנהלה בגן־
הכובשים הסצינה הבאה :
אגרישבסקי ומנחם עצרו את יוסקאי
בדרכו לביתו, אגרישבסקי ביקש את הח זרת
החוב. יוסקאי השיב לו בתנועת בי טול•
״אל תעשה צחוק מאנשים!״ קרא
אגרישבסקי, אבל יויסקאי, שהיה יהיר ובו טח
בעצמו אפילו במצבים קשים הטיח
לעברו :״תידבקו למנורה!״
אז שלף אגרישבסקי, לגירס׳ת המיש־טרה,
אקדח, כדי לאיים על יוסקאי. מול
צל האקדח המאיים עליו, המשיך יום־
קאי להטיח דברי עלבון באגרישבסקי.
זה היה ההימור האחרון בחייו של יום־
קאי- .מול האקדח השלוף, גיסה לחקות

רוב זמנו בילה בבתי ההימורים ומוע־דוני־הקלפים
הבלתי חוקיים של תל-אביב.
במרוצת השנים הפך לאחד המנהלים ה־מיקצועיים
של מוסדות אלה. עם החוק
לא הסתבן־ ,משום שידע לשמור על קש רים
מתאימים עמו. בזכות זו, נמנה על
הקבוצה שהיתר, מקבלת מדי פעם היתר
לעריכת משחקי מזל בפומבי.
מאז מלחמת ששת־הימים, היה י-וסקאי
בין אותם מהמרים שהעבירו את עיקר

סצינה החוזרת וגשנית בסרטי פשע, בה
נראה ״הגיבור״ כשהוא מתעלם. מהאקדח
המכוון אליו, מנסה בעזרת בטחונו ה עצמי
להרתיע את מחזיק האקדח מלחיצה
על ההדק. בשי פ ת הברנז׳ה תוארה סצינה
זו כנסיוו של יוסקאי ״לעבוד עליו.״
שלא כפי שזה קורה במרבית סרטי ה פשע,
לא הצליח יוסקאי לשתק פסיכו לוגית
את שולף האקדח. הוא הפסיד בהי מור
היקר ביותר שעשה בחייו — ההימור
על חייו.

ליד שולחו ההימור

יוסף (״יוסקאי״) מזרחי, שנרצח
׳ביריות אקדח, כפי שנראה בעת
כמהמר. יוסקאי (במרכז, בחולצה לבנה, משקיף על המהמרים) נראה
זו ובתמונה העליונה בשעה שפיקח על הפעלת רולטה באחד מנשפי הטכניון

השוו א,

צר כחשוד ברצח
תפו של יוסקאי
במועדוני קלפים
קאי נשאר חייב

אברהס אגרישבם־
קי, בן ה־ ,49 שנעיוסקאי.
אברהם היה שו בהפצת
דולרים מזוייפים
בירושלים המזרחית. יום־
לו תמורת אלף דולרים.

פעולותיהם ממועדוני תל-אביב לערי הגדה
המערבית, ובעיקר לירושלים המזרחית.
למרות גופו הצנום, נחשב יוסקאי ל אדם
שיש לחשוש מפניו. לפני שנתיים
ניצל ממוות כאשר היה בחברתו של עזרא
מזרחי (שם־טוב) ,מהמר מקצועי אף הוא,
שנורה למוות ברחוב אלנבי בתל־אניג.

>) אחרונה עשה יוסקאי עסק משו /תף
עם אברהם אגרישבסקי, דמות
השבוע פעילותו בתמונה בחיפה.

מוכרת בעולם התחתון הישראלי. אגרי־שבסקי
היה מצייד את ייוסקאי בדולארים
מזוייפים ויוסקאי היה יוצא לשחק בירו שלים
המזרחית, שם היה מפיץ את ה שטרות
המזוייפים.
בסיכומה של אותה עיסקה, נשאר יוס־קאי
חייב לאגרישבסקי סכום של כאלף
דולאר. אגרישבסקי, מצידו, אף הוא דמות
;מוכרת במועדוני הקלפים וההימורים של
תל־אביב בהם היה סנג׳ר — קופאי במש־

שמעון מנחם, ה־ך?

1111ד
חשוד השני ברצח
ו 1ש| 1
יוסקאי, בעת הוצאת פקודת המעצר נגדו
בבית־המשפט. כפי הנראה נלווה מנחם
לאגרישבסקי, בעת שזה ניסה לתבוע מיזם־
קאי את החזרת החוב שהיה חייב לו.

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
ת ת טר ה
מרד הקס דו ת

סיבוב נוטף

( קו ל ל העברד).

׳פסק־דין של בית־משפט — ושל בית״
המשפט העליון על אחת כמה וכמה —
מהווה בדרך כלל ׳סוף פסוק למחלוקת.
בדרך כלל — אך לא ׳תמיד. לראשי מש רד
התחבורה, שהאמינו כי הגיעו סוף־סוף
אל המנוחה ואל הנחלה, בפרשת קסדות
האופנוענים, נכונה הפתעה לא נעימה :
הם גילו כי המרד ניצת מחדש — .וב משמעות
הרבה יותר המורה. הפעם, הוא
עשוי להתפתח למרי אזרחי: בא׳ו׳פן ספונ טאני,
התאספו אופנוענים ברחבי הארץ,
החלו מתארגנים לגופי פעולה, אוספים
תרומות ומתנדבים, מאיימים ללכת בהמו ניהם
לבית־הסוהר — ולא להישמע לחוק.
שורת הפגנות. ניסיונו של משרד ה תחבורה
לחייב את ארבעים אלף רוכבי
האופנועים וד,קטנועים בארץ לחבוש קס דות
גם בנסיעות בדרכים עירוניות — ה מהוות
את עיקר התחבורה הדו־אופנית —
גרם אולי: נחת לייצרני ויבואני הקסדות,
העתידים להרוויח רבבות ל״י מכך. אולם
בקרב הקורבנות הפוטנציאליים — תרתי־

מוחלטת של העיתונות. גם הבעייה כולה
לא נראתה ׳מעניינת ׳מספיק, לאחר החלטת
הבג״ץ .״לפי הערכתנו,״ טוען ליפשיץ,
״יפגע הדבר בפרנסתם של כ־ 5,000 איש.
רובם שליחים, שלא יוכלו להמשיך לעבוד
בך. שלא לדבר על כל האלפים האחרים,
שימכרו את האופנועים שלהם, ורבים מהם
יקנו מכוניות — ויסתמו עוד יותר את
הכבישים. עם סיר־לילה על הראש —
לא אשב על האופנוע .׳באילו מישהו מא מין
לכל הסיפורים שלהם על הבטיחות.
אם צריך למות — מתים גם עם קסדה
על הראש, כמו שקרה לאחד מסיירת ה בטיחות,
שנהרג למרות שחבש קסדה.״
יהיה שמח. בינתיים, ליפשיץ אינו
קונה מכונית. כמו אלפים אחרים, הוא
ממתין לראות אם יעמוד משרד התהבוירה
על דעתו, יפעיל את ההוראה.
אם כן, מבטיחים פעילי המרד ,״יהיה
שמח: יצרנו כבר קשר בין הפעילים ב שלוש
הערים הגדולות, ואנחנו פועלים
בתיאום. אספנו כבר אלפי ל״י בתרומות.
אנחנו אוספים תרומות ומגייסים מתנדבים
בכל מקום: בכבישים, במוסכי אופנועים,
בריכוזי צעירים. גם גופים מסחריים, ש יודעים
שהתקנה החדשה ׳תהרוס את ענף
האופנועים, עוזרים לנו. כל המיסים המ חורבנים
בארץ הזאת לא גרמו לממשלה
נזק, גם היום וגם בבחירות שיהיו בסוף
השנה — כמו שיגרמו הקסדות האלו.״

עיתזנזת
( קו ל ל העברה<
עשה לרמנהגקבו־ע-
מלא טוטו כל שבוע !

עם נרש מווו!׳
* הנך הופך את הלילה
ליום !
*,מבחר של מכונות-הגדלה
וציוד מעבדה לחובבים1
+פתוח והגדלות צבעוניים
ע״י המעבדות הגדולות
בארץ.
* הגדלות גלויה ()9/13
שחור־לבן 35 ,אגורות.
* צלומי פספורט — בן־רגע!

13ט-1ברנה
חיפה,וחוב החלתן 31

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסים
סיגנל
אלקטרוניקה
רה׳ החשמל 5תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

איזה מין אדם אני?
גרפולוג מומחה מנתח את אישיותו
לפי כתב־ידך. ומייעץ בענייני מקצוע,
נישואין ושאר בעיות החיים. שלח כתב
יד לת.ד 4133 .ירושלים.

גרבונים • גמי ₪נים
ארמנים •אקסטרונים

בסריגת מיקחמש
מאוינת ימים

ל ח פי מ א בגניזא
ישראל צנטנר הוא יהודי שאיכפת לו.
כשהוא קורא באחד הצהרונים חומר ש נוגד
את דעותיו, חוא מגיב. הבעיות מת חילות
כשהעיתונים מסרבים להגיב על
תגובתו.
לפני שבועות מיספר הוצג בטלוויזיה
הסרט למות במדריד. בהמשכו נערך דיון
בו השתתף בין השאר גם אליעזר ליבגה,
איש ארץ־ישראל השלימה.
בביקורת שניכתבה בידי צבי לביא, כתב
לענייני טלוויזיה של ׳מעריב, גמר הכתב
את ההלל על גישתו של ליבנה למילחמת
האזרחים בספרד.
פאשיסט שהציל יהודים .״שוב
השמיע את הקול המקורי היחיד מר
אליעזר ליבנה,״ כתב לביא בביקורתו,
״אשר סיכם בקצרה כי מלחמה בפאשיזם
היתד, מזומנת לצעירינו דווקא בבית נגד
אופנוען ליפשיץ
המופתי, ידידם של היטלד ומוטוליני, ולא
נגד מיר־לילה על הראש
היו צריכים ללכת עד פרנקו, שבמלחמת־העולם־השנייה,
סירב להעתר להפצרות
משמע — גרמה ההחלטה התמרמרות עצו היטלר
להיצטרף למלחמה, ועוד פתח את
מה. הם — ורק הם — ידעו כי התקנה
שערי ספרד כדי להציל פליטים יהודיים.
החדשה: תמרר את חייהם בצורה בלתי נס אז
מי כאן הפאשיסטי״ שאל ליבנה.
בלת. לאחר שורת הפגנות ברחבי הארץ,
הגיב על הדברים צנטנר במאמר הכחשה
הגישו ארבעה אופנוענים — מתוך 40
ששלח לעיתון מעריב, בו הוא כותב:
האלף — בקשה לצדעל-׳תנאי לבית־הדין
״ההיפך מכל שנאמר על־ידי מר ליבנה
הגבוה לצדק, נגד ׳משרד התחבורה.
הוא הנכון. היטלר שלט בספרד על אוצ לכית־הסוהר.
לאחר כארבעה חוד רות
הכספים מן הגדולים בעולם. הוא
שים, נתן בג״צ את החלטתו: הוא דחה
ניצל את ד,כספים באל׳מאדאן לתעשייה־את
הבקשה.
אווירית ובניין חיל־שריון. הוא הקים ב דחיית
הבג״ץ גרמה לסערת רוחות עצו כספים
אלה גם תעשיית רפואית גדולה.
מה בקרב ציבור האופנוענים. בכל מקום
״סיבת הישארותם של פראנקו וסא-
בו נפגשו שניים מהם, היה זה נושא ה לאזר
נייטראליים נובעת מפקודתו הישי שיחה
היחיד. בשבוע לאחד פירסום ה רה
של היטלר. הוא חשש בי אם יהיו
החלטה, בא הזעם לידי ביטוי ראשון:
ספרד ופורטוגל מעורבות במלחמה יופ ברחבת
החנייה של היכל־התרבות בתל-
צצו בסיסי ד,ד,מפקד, שלו בארצות אלו על-
אביב נערכה הפגנה רוויית מתח, בהש ידי
מפציצים בריטיים ׳מגיברלטר.
תתפות כ־ 500 רוכבי אופנוע.
״עם כך שלח פרנקו דיביזיד, שלמה של
הם הגיעו להפגנה לאחר שברחבי איזור
מתנדבים לעזרת היטלר. ד,יא נקראה ה־גוש
ח הופצו כרוזים וכרזות שקראו ל-
דיביזיה־הכחולה ולחמה עם הצבא הנאצי
אופנרעני ישראל לפתוח במדי אזרחי נגד
נגד הצבא הסובייטי.״
החוק, להמשיך לרכב ללא קסדות, לסרב
ספר אוטוביוגרפי .״הסיפור כאילו
לשלם את הקנסות שיוטלו עליהם — ול פונקו
הציל יהודים הוא אגדה. בספרד
לכת לבית־הסוהר ,״נראה שיכניסו לבית־הנייטרלית
לכאורה לא היו מ׳חנות־ריכוז
סוהר לא 40 אלף אזרחים, אלא רק אלף
ליהודים.
אחד,״ הכריז בלהט אחד: מיוזמי הכרוז.
״ואשר לארץ־ישראליים שהתנדבו למל התעלמות
מוחלטת. ההפגנה, ש חמה
בספרד, ואני בתוכם, אנו הבנו כי את
כמעט ולא זכתה לסיקור בעיתונות, זכתה
המופתי יש להכות דרך בעל הבית שלו.
לתשומודלב רציגית יותר מצד המשטרה:
וההיסטוריה הוכיחה בי בנפילתו של היט עשרות
ניידות הקיפו את •מגרש החנייה,
לו, נפל גם המופתי.״
והשוטרים פשטו על המפגינים ברגע ש צנטנר,
שפירסם בסוף 1966 ספר או החלו
מתאספים, קרעו את הכרזות, לקחו
טוביוגרפי על מלחמתו בספרד, בשם מ מהם
את רשיונות הנהיגה שלהם, ותחלו ׳ מדריד עד ברלין, לא זכה לראות את
מסננים אותם החוצה אחד אחד. אחד מ מכתבו
בדפוס, אף לא זכה לקבל תשובה.
מגישי הבג״ץ המקורי, צעיר תל־אביבי
׳משבא למערכת מעריב בכבודו ובעצמו,
בשם מיכאל ליפשיץ — בו חשדו השוט ודרש
לקבל תשובה ימן העורך על אשר
רים כי הוא אחד ממארגני ההפגנה הבל אירע
למכתבו, החזירה לו מזכירה אדיבד,
חי חוקית — הוכנס מייד לניידת, נשאר
את המכתב ששלח.
מנוטרל עד טוף השמחה.
בראש המיכתב היתה מילה אחת בלבד,
לא רק ההפגנה זכתה להתעלמותה ה כתובה
בע׳ט־עווכים כחול: לגנוז.
העולם הזה 1795

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
הירושלמי בו שוכנים אולפני קול־ישראל.
עובדי הרשות שנזעקו החוצה, נדהמו
לגלות בכניסה לבנייני הרשות, צעירה
בלונדית שרועה על הכביש, מתפתלת ב כאבים.
מספר
עובדים ניגשו לנערה ונשוה פני מה
לבנייני התחנה. שם הישקוה במיים
וניסו להרגיעה !מעט.
סיבת הכאבים הובררה חיש קל• .מספר
שנייים בליסתה השמאלית היו שבורות.
ברורה פחות היתד. הסיבה לשיניים ה שבורות.
בתוך
כל המהומה, נמצא אדם אחד
ששמר כל העת על קור רוחו. היה זה
פרוספר הג׳ינג׳י, שומר־השער של בנייני
רשות־השידור.

שומר פרוספר הג׳ינג׳י
״הייתי בטוח שהיא מאל־פתח״

דרבי אדם
פצצה
ב שיניים
זעקות אישה עזות טרדו בצוהרי יום
ראשון האחרון את שלוותו של הרחוב

אגרוך בפרצון ז הפורחת .׳משהחלה
הנערה מתאוששת ומספרת את סיפורה,
בין אנקת כאב אחת לימישנה, הוברר כי
סיבת השקט הנפשי של פרוספר היתד,
פרוזאית למדי: הוא ידע את הסיפור
מתחילתו עד סופו. ולא עוד, אלא שלקח
בו חלק פעיל למדי.
סיפרה סימה רומנו, הנערה רצוצת ה שיניים
:״באתי לבקר חברה שעובדת
בקול־ישראל. רציתי להיכנס בשער, והד
ג׳יינג׳י הזה עצר אותי ושאל אם יש לי
אישור־כנייסה. הסברתי לו שאני רק רוצה
לבקר חברה, ושהיא מחכה לי. הוא התחיל

לדחוף אותי החוצה ואמר לי להיסתלק.
״ראיתי שהוא מתחיל יותר מדי עם ה ידיים,
אז הסתובבתי וברחתי. פתאום אני
׳מרגישה שמישהו קופץ עלי מאחורה ב ריצה,
תופש אותי בשערות ומושך. הס תובבתי,
הספקתי לראות שזה הג׳ינג׳י,
וקיבלתי אגרוף בפרצוף ששבר לי את
משקפי הראייה על הפרצוף וכמה שיניים
בפה.״
אלה היו העובדות כפי שאירעו. את
ההיגיון שהיסתתר ׳מאחורי הכאת נערה
בלב ירושליים, סיפר פרוספר השומר
עצמו.
מחבלת בעטנית .״הייתי בטוח ש היא
מאל־פתח או משהו כזה. אני מדבר
איתר, ומסביר לה שאי־אפשר להיכנס בלי
אישור והיא נידחפת. כשהסתובבה והת חילה
לברוח, הייתי בטוח שמשהו איתר,
לא בסדר. אז רדפתי אחריה וניסיתי לע צור
אותה. היא הישתוללה ובעטה בי
כמו משוגעת עד שהייתי מוכרח להרגיע
אותה במכה.״
בעוד שני הצדדים משמיעים את גיר-
סאותיהם על הפרשה, הגיעה ניידת שחח־ימנה
למקום. השוטרים ירדו, ובתוך מבול
הצעקות וצעקות הנגד של סימה ופרוספר,
ניסו לארגן את התלונה על הכאה ׳נגד
שומר רשות־השידור.
הקסם המושיע. והנה נמצא למרות
הכל ׳מישהו שימצא דרך לישר את ה
מוכה
סימה רומנו
״הוא התחיל מס הידיים״
הדורים. אחד מקציני הביטחון של הרשות,
בחור גבוה, שחרחר ונאה-סבר, נטל את
סימה הצידה ונראה ימיסתודד עימד. דקות
מספר.
ואכן, בתום השיחה ביניהם, הוכח ב עליל
כי הקסם הגברי הוא מרפא הכאבים
ומשכיח העוולות היעיל ביותר.
כשהיא נשענת על זרוע איש־הבטחון
(המשך בעמוד )36
את מתחתנת?
אינך *ריבה
ל״התחתך גם עם
חברת-הגז!

בן, פעם לא היתה לבלות
הצעירות ברירה, והן נאלצו •להנשא*
גם לחברת הגז. לך יש, ברירה !
כאשר את מתכננת את המטבח
החדש וחושבת על הכירה או תנור
הבישול, חשבי גם על חברת הגז
המתאימה -״פטרולגד.
גם אנחנו צעירים, ומעונינים לרכוש
את הזוגות הצעירים. אכל, לא
בהתקשרות כובלת שאי אפשר
לנתקה. אנחנו מאמינים בשרות טוב
ויעיל ובהסכם לשנה אחת בלבד !
אותו תוכלי לחדש או לסיים לפי
שביעות רצונך. חברתנו אמנם
צעירה, אך לנו צוות מומחים בעלי
נסיון של שנות דור בענף הגז בארץ.
לפגי שאת מחליטה, בואי עם בעלך
לעתיד, לראות את מבחר מכשירי
הבישול המשוכללים והיפים שאנו
מציעים.

לזוגות צעירים הנחה מיוחדת
פטרולגו משרד ראשי-תל-אבוב
רח׳ רמב״ם , 24
טל 623340 .

סניפים ן סזמוקת1נל וחניהארץ

יננגז^ן!!־

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מועדון בינל או מי של ספרי ישראל, שע״י ארגון בעלי המספ רו ת,
ב ח סו ת חב ר ת ״וול ה״ לתמ רו קי שיער
יקיים ביום שלישי 8לפברואר ,1972 כשעה 8בערב, באולם ״הבימה״ תל־אביב

פסטיבל בי נלאו מי לתסר 1ק 1ת 1972
בהשתתפות משלחות ספרים מעולים מצרפת, איטליה, גרמניה ועוד.
בתוכנית

האמנותית: גדי יגיל, שולה חן

ותזמורתה

כרטיסים: במשרד ״לאו״ ,פרג׳ דיזנגוף. אינטרקוסטא שיווק, רח׳ גני ברק .19 במזכירות ארגון
בעלי המספרות (מר שפירא) ,רח׳ מרכז בעלי מלאכה ,16 תל־אביב( .הדלתות תנעלנה בשעה )8.30

מתוך מאז! ליווז זן בדצמבר !971

סך כל המאזן
פקדונות (כולל פקדונות למתן הלוואות)
פקדונות הציבור
מזומנים ויתרות בבנקים
הלוואות(כולל מתן הלוואות מפקדונות
למתן הלוואות)
הלוואות מאמצעי הבנק
אמצעים עצמיים
רווח נקי מפעולות רגילות
לאחר הפרשה למסים
רווחי הון ורווחים חד פעמיים
לאחר הפרשה למסים

ס ד כל הנכסים של בנ קדיסקונס
לישראל בע״מ, בנק ברקליס דיסקונס בע׳׳בו
ובנק בנרבנתיל לישראל בע״נו עלו בסוף
שנת ו*7ו על 7מיליארד לירות.

גידול באחוזים

$,25*4*5,075

ו 05,04$,4,02$
$74,2,$07,4* 5

4,348,980,392

44*70

3,742,684,674

46*70

2,658,947,664

5190

1,459,334,292

83*70

* 05,04ז2,44*,

1,946,749,524

ש25

923,539,149

18*70

82,845,396

6.7*70

14,091,829

37*70

בנק די ס קו כ ט
1לי שראלבע כו י

הרורלחד

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מישסו־ת תל־אביב דומה רסקוטרנו ׳אוד -
רנחות בכשרונות המשעשעים שרה
שבוע, הצליחה משטרת תל־אביב
ז ) להתחרות בהישג נדיר של אחת ה משטרות
המהוללות בעולם: הסקוטלאנד
יארד הנודע.
לפני מספר חודשים, עשה היארד ה מפורסם
את עצמו לצחוק בעיני כל ה עולם,
כאשר נכשל בתפיסתם של שודדים
שחדרו לכספת של בנק — למרות שידע
על התרחשות השוד ממש בעת ביצועו,
לאחר שחובב רדיו הצליח לקלוט את ה־דו־שיח
האלחוטי בין השודדים.
למשטרת תל־אביב לקח אמנם קצת זמן,
אך השבוע היא הצליחה להתמודד בגאון
עם הישג נדיר זה.

ה ט תווי ס
מידע סודי

השבוע סיפר יעקב ורדי, בעל הקו פה
הפרוצה :״ביום ראשון באנו ל עבודה
כרגיל. אשתי פתחה את הדלת ולא
היו עליה שום סימני פריצה. רק כשנכנסנו
לחדר השני, ראינו את הקופה באמצע ה חדר
כשדלת הפלדה פתוחה.
״צילצלנו מייד למשטרה ותוך כמה דקות
הגיעה ניידת. השוטרים התפרצו במדרי גות
באקדחים שלופים, כאילו היה להם
את מי לתפוס.״

ך* שנשאל ורדי מדוע לא הפקיד שומר
מזויין על רכוש יקר כל כך, ענה :״יש
לי מינוי אצל חברת־השמירה. הם חיי בים
לבקר פה כל שעתיים. גם מנגנון ה אזעקה
שמורכב כאן הוא של חברת-
השמירה. השודדים הפעילו קודם את ה מנגנון
וברחו. יש לאזעקה סוללה שמחזי קה
מעמד שלוש עד ארבע שעות. כשהיא
נגמרה, הם חזרו והתחילו לפרוץ את ה קופה.״
השודדים
לא טרחו לפרוץ למשרדו של
סוחר התכשיטים, דרך הדלת. היו דלתות
קלות יותר לפתיחה, מדלתו מחוזקת ה-

ך• ״ 13 לינואר, קיבלו בלשי המדור ה *
מרכזי תל־אביב דיווח ממודיע בעולם־
התחתון כי שלושה אנשים מתכננים שוד.
הבלשים יצאו מייד למקום, פתחו בתצ פית
על בית מספר 2ברחוב שינקין.
הם ישבו וארבו במשך כל יום החמישי
והשישי. לאחר יומיים של שקט מוחלט,
החליטו להפסיק את המארב.
אז, נכנסו הפורצים לפעולה ויצאו ממנה

האזעקה מבד-גג

מירפסת מישרד התפשיטן מסומנת
בעיגול. משמאל בעיגול מנגנון האזעקה.
תגובת דובר־המישטרה רב־פקד עמוס
אריכא לסיפור המתהלך :״אינני נותן תגו בות
להעולס־הזה. אינני מוכן לדבר, כדי
שבעיתון הקרוב ישמיצו אותי כפי שעשו
זאת בעיתון שלפני שבוע.״

הם באו דוו הקיר

צזי ד

שיטו השדוד, מצביע על המקום בקיר אותו פרצו השודדים,
עם שלל של שלושת רבעי מיליון ל״י.
בתחילת השבוע שעבר ניצבו בפני
שופט השלום התל־אביבי מנחם אילן
שלושה חשודים. יחד עימם הגיע רב־סמל
יחזקאל נחום, חוקר הנפה הצפונית של
משטרת תל-אביב. הוא ביקש מן השופט
להאריך את מעצרם של השלושה ב־15
ימים נוספים.
עמרם אלפסי, מרדכי רוטנברג ויצחק
שטרן נעצרו כחשודים בפריצה למשרדי
יעקב ורדי, סוחר תכשיטים, ברחוב שע־קין
2בתל-אביב. הפורצים רוקנו קופת־פלדה
בה נמצאו יהלומים ותכשיטים בשווי
של כ־ססס 750,ל״י.
השופט ביקש לדעת מהן הראיות ש בידי
המשטרה, לפיהן עליו להאריך את
מעצר החשודים. תשובתו הלקונית של ה־רב־סמל
היתה :״יש לחשודים עבר פלי לי,
ולנו יש מידע סודי על השוד.״ באומרו
זאת ניגש לשופט, ובסודיות מופגנת הו שיט
לו דף כתוב במכונה.

ך• רושם שהותיר הפתק המיסתורי
1 1על השופט היה פושר .״הייתי רוצה

על מנת לחדור לקופה. בתמונה משמאל ניצב החייט השכן,
יצחק לזרוביץ׳ ,ומצביע על אותו חור בצידו השני של
הקיר. החור נסתם בינתיים ונשארו רק כתמים כהים.

לשמוע את הנאשמים,״ קבע, בהניחו הצי דה
את דף המידע.
ראשון קם מן הספסל עמרם אלפסי,
נמוך קומה ומזוקן וסיפר כי בעבר אמנם
היו לו אי-אלו היתקלויות עם החוק, אך
זה שנים מספר שהוא ״חי ועובד כמו כל
יהודי הגון.״ אלפסי ציין כי את החשוד
מרדכי רוטנברג הכיר פעם במיסגרת עב ת
הסוער, אך את יצחק שטרן לא ראה
מעולם.
שאל החשוד את איש המשטרה :״אם
היה למשטרה מידע מוקדם על הפריצה,
כפי שאתה טוען, מדוע לא מנעה את ה פריצה?
למה לא עצרה את החשודים ב מקום
הפשע? ואיך זה שכל מה שהמשט רה
יודעת על מועד ביצוע השוד, הוא
שהדבר בוצע בין ה־ 14ל־ 16 לינואר?״
שאר החשודים לא סמכו על ההגיון,
החליטו לפנות ישירות לליבו של השופט
בהצהירם :״אנו חפים מפשע, זה שנים
שחזרנו למוטב.״
השופט מצא את שביל הזהב לבין שתי
הבקשות, האריך את מעצרם של השלושה
בשישה ימים בלבד, במקום דד 15 המבוק שים.

בריחים
של התכשיטן: מעבר לקיר משרדו
של ורדי, שוכן בית־המלאכה של החייט
יצחק לזרוביץ.׳ דלתו הרכה של החייט,
היוותה מעצור של מה בכך. השודדים
עברו אותה, פנו לקיר המפריד בין ה חייט
לתכשיטן. הם שברו פתח בקיר,
עברו דרכו לחדר הכספת, וממנו יצאו חז רה
עם שלל של כשלושת רבעי מיליון
לירות.
תגובת הדובר
ך* עו ד ש לו ש ת החשודים שנעצרו איש
1י בביתו על אף המידע המוקדם, ממשי כים
לבלות במעצר, הפיצו מקורות מיש-
טרתיים את הסיפור הבאי: לאחר שנודע
דבר ביצוע השוד, קרא ניצב יהודה פראג
לראש המדור המרכזי, סגן ניצב יוסף נגל,
ושאלו: מי בכלל אמר לכם לארוב לפור צים
בסתר? אני לא רציתי שתתפסו לי
אותם. כל מה שרציתי זה שתמנעו את
השוד. במקום להתחבא הייתם צריכים לע מוד
בחוץ בולטים בשטח, כדי שהשודדים
ידעו שאתם קיימים וישכחו מהשוד.

הקונה

המשופצת. לידה ניצב
יעקב ורדי, סוחר התב־שיטים,
שמקופתו נשדדו יהלומים ותפשי־טים
בשווי של בשלושת רבעי מיליון ל״י.

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונה

המסע לא יתבטל, ואם
יתבטל — תבוא במקומו
הבטחת קוסמת.
עיסקה גדולה אותה
החלטת לבצע, תצא
סוף־סוף לפועל. היא
גם תישא רווחים גדולים.
נסה להשתמש בכסף
שתרוויח פעם נוספת,
אבל בזהירות.
אל תתן להצלחה
לסנוור אותן ושקול כל צעד בטרם ביצעת
אותו. את, בת טלה, עירכי בשבוע
זה את כל הקניות שתיכננת. במישור הרומנטי
אומנם צפוייה לך הצלחה, אך
האמיתית היא
היא חולפת. האהבה
לך ידידך הוותיק.
רק זו שמגלה

הענן שרבץ על חיי
המשפחה שלך ייעלם
סוף סוף, ותזכה להרבה
רווחה, שלווה ונחת.
עצותיו של אדם קשיש
תבאנה לך תועלת רבה
מכפי ששיערת. הצלחה
בעבודתך תגיע, סוף
^*1תף זס 8* 11 סוף. המכתב שכתבת
לאדם קרוב שנוסע ל־
9חו״ל יביא גס הוא תוצאות
טובות. צפוייה לך סכנה מנטייתך
להתלהבות יתר. בת שור, אדם שנתת בו
אמונך יאכזב אותך קשות, אך לקראת סוף
השבוע צפויה לך הצלחה שתשכיחו מליבך.

יחיה זה אחד חשבו־עות
הנעימים והמרתקים
ביותר שידעת זה
שנים. קשריך עם בן
זוגך יתהדקו במהירות
בגלל נסיעה משותפת,
או בילוי משותף, שבסופם
תמצאו את עצמכם
מאושרים וקרו21
גג1א* *
20 גיוגי ,
בים זה אל זה יותר
משהייתם אי-פעם. בקרב
המשפחה, יהיו ימי אמצע השבוע
נעימים ומאושרים מאוד. נצלו זאת.

אס לא תיזהר בעבודתך,
ייגרם לך נזק כספי
גדול, או אולי אף אובדן
מישרה. העייפות ה־טיבעית
שאתה שרוי
בה מצטרפת לכך, ואתה
תהרהר אם לא
כדאי לעזוב את הכל.
אל תעשה זאת בלי שי־קול
דעת מדוקדק. יום

א׳ הוא יום נוח לאהב״
הביס חדשים. לא צריך להתלהב ממחשבות
של ״הנה תפשתי את אהבת חיי״ .זו אזהרה.
יש להקדיש מחשבה לפני צעד גורלי זה.

מצפה לך שבוע נפלא
מבחינה רומנטית. סוף
סוף תפוצה על עוג״
מת־הנפש והכאב שנגרמו
לך בפרשה האהבה
הגדולה שנסתיימה
לא מזמן. נסה לכבוש
את נטייתך לנקום
בבן־הזוג החדש על כל
שהישן עולל לך, והתנהג
אליו כמו שמגיע
לו. נסיעה קצרה תגלה לך
פתיעה, שאם־כי אין לה
לגבי עתידך או מעמדך
אופן, היא תלמד אותך
יתן לך הרבה מאוד חומר

עצבים חזקים ! זה מה שאתה צריך
השבוע. שב על אחוריך וחכה. השתדל
לא לקפוץ מעל לקורקבן.
השתמש במה שיש
לך, אחרת תגיע
למצב ממנו לא תצא
בקלות. חסוך לשעת
צרה. כי היא עומדת
בפתח. ומי הוא חכם,
הרואה את הנולד. לך,
עקרבית מראים הכוכבים
שבוע של אה בה
ובילויים רבים.

(המשך מעמוד )33
האבירי, ניגשה סימה, בעיניים מושפלות,
ולחצה את ידו של פרוספר, שומר־השער.
היד שלפני זמן מה ניחתה על פרצופה.
למישטרה מסר. איש הביטחון והפיוס,
כי הנערה מבטלת את התלונה שהגישה
נגד רשות־השידור יוני כל העיניין נבע
מחוסר ידיעה מצידה וחוסר הבנה מצד
השומר.
שני הדברים היחידים שנותרו בלתי
מתוקנים עדיין: שיניה הרצוצות של סימה
ומשקפיה שנשברו. אך לאלה הבטיח ה אביר
מדשות־השידור לדאוג אישית.
משטרה מכו ת ב מי ש טי ה

הפעם לא שת

עובדה ממשמעות

בכל
לקח, שלמחשבה.

נכון
לך שבוע סוער,
והצלחות רבות, בלתי
צפויות בחלקן. התחומים
השונים בחייך יתערבבו,
ידידים קרובים
יפלשו לעסקייך, וחב־רייך
לעבודה יגלו אה דה
וידידות אישיים
ביותר. בן זוגך יגלה
הבנה מיוחדת במינה ל מצבך,
ממנת תשאבי
עידוד רב. רכז את תשומת ליבך לעניינים
חשובים, ודחה את כל מה שניתן לשבוע
הבא. אל תסתבך מבחינה ריגשית לבת דגים.

י11,־ 0 1
עצור חיים אהרון
״השוטר גרר אותה

מחלה קלה, בה לקית בתחילת השבוע,
תעבור בלי להשאיר אחריה עקבות. בחיי
האהבה שלך חל משבר
קטן. גם עליו תת,ג!
גברי.
אבל רק אם תדעי
איך להתנהג. פנקי
אותו ותני לו להבין
כי הוא האחד ויחיד
בחייך. אחרת הוא עוד
עלול לעזוב אותך. לך
בת גדי, צפוי שבוע
יבש. לא תצליחי בשום
דבר: לא בעבו-
דה ולא בחיי המשפחה. אין לך ברירה
אלא להשקיע כולך בלימודי השפות שלך.

ס !ו־ח1

השבוע
נוח מאוד להתבססות באווירה
חדשה, משפחתית או מיקצועית. ביטחונך
העצמי לא יכזיב
אותך הפעם, כפי שהכזיב
במיקרים רבים בעבר.
בת דגים, אם את
רווקה, ועומדת בפנייך
אפשרות של התקשרות
של גבר מבטיח,
אסור לך לסרב עתה.
כמעט כל החלטה שסו

20פ בברומ רא רס #ר> תקבלי השבוע תוכיח
את עצמה כנבונה ו מוצדקת.
אל תתייעצי עם חברותייך לפני
שתחליטי, כי לא את טובתך הן רוצות.
בכל אופן, לא בשטח זה דווקא.
מוטב שתסמכי על האינטואיציה שלך.

קונן בן 15

ואחותו זונה
הם היו בדור
לפשע
עד אשו נכנסו
למסגרת

לבני קשת זהו שבוע של שיחדור מלחצים
מעיקים. בעיקר פיזיים.
הלבטים אם להיענות
או לסרב יפתרו אם
תפגשי בן מזל אריה
בסוף השבוע. אל תסר בי.
בן קשת שזכה להצלחה
בשבוע שעבר
עלול למצוא עצמו מבו דד.
גלי יותר עורמה
( 2ג ;נו במבר -
בעסקים ותצליחי להת20ב
דצמבר
גבר על כמה מיכשוליס
המטרידים את מנוחתו.

הנסיעה שאתה מצפה לה תתעכב, וכל
לוח הזמנים שלך יש תבש,
אך אל דאגה,
תון ימיס ספורים ה עניינים
ישובו לסידרס,
והשיבוש יביא בסופו
של דבר תועלת רבה.
בעיות מין יטרידו את
שלוותך. האדישות בה
נהגת לאחרונה כלפי
אדם קרוב אליך תג 0351101186
רום לך אי נעימות
רבה. הקדישי לבן זוגך תשומת לב נוספת.

שימען של כפפות המשי בהן מטפלת
מישטרת־ישראל בעציריה, ידוע מכבר.
מה שידוע פחות הוא כי לאחרונה הזד

1וווו 11

נטייתך להשתלט על אחרים ולכפות עלי
הם את רצונך בכוח אישיותך
מפריעה להתקדמות
שאתה מצפה לה.
צפויה לך הצלחה חברתית
גדולה, והיכרות
מועילה עם אדם מפורסם
ובעל השפעה. היח־ס?ס
המתוחים עם בן־
זוגך ישתפרו לקראת
סוף השבוע, אך יוד 6 1 1 1 1 1
באשמתו.
שוב,

במדינה

יהודה שנב
עם עזים

אחותו של דני זונה. אביו אונס אוו
לעיתים בשעות שיכרותו. האם נושר
את מכותיה באלם, ודני עצמו אף הו
יוצא יום־יום בחבורות חדשות.
הוא בורח מן הבית ומשוטט בחו
הרעב מציק לו והוא שולח ידו בגניב
לעתים בשעות שוטטותו עוברת נייז
ועוצרת אותו. לדידה חוא חשוד. ע
או לא עבר עבירה.
בשכונתו של דני גר בן־עניים אחר. ש
סמי והוא חברו הטוב של דני. או שנ
לא כל-כך טובן
סמי בוגר ומפותח מדני. הוא יודע
חולשתה של אחותו. מכאן ועד להג
כתה לזונתו הפרטית קצרה הדרך.
הוא מביא לה קליינטים ודואג ל
מחסורה. עובדת היותו מבוגר בשנה
גיל חינוך החובה אינה מגבילה <
מיומנתו.
לא עובר זמן רב ודני הופך לעב
הנרצע של סמי. בידי האחרון חו
ראיות רב מדי על מעללי האחות.
אוהב את אחותו וחס עליה. דבר הה
כו כחומר בידי סמי.

אחות אסתר כרכה
״היא בעטה בהם
ליטר, המישטרה ליישם את שיטות אבו־כביר
שלה, גם על אזרחים סתם ולא עוד
אלא אזרחים ממין נקבה.
בשלישי בינואר הופיע בביתה של אסתר
ברכה, בלש של מישטרת מחוז תל־אביב.
הבלש, שמואל רוזנבלום, הודיע לאישה
כי אחיה חיים אהרון נעצר כחשוד בהיש-
תחפות בפריצה.
הבלש התייחס לפריצה שנערכה באמצע
חודש ינואר בחנות שבדרך יפו־תל־אביב.
האח חשוד כי יחד עם סבח שוקרי שוער
בני־יהודה גנב מן החנות משקאות וסי גריות
בשווי של אלפי לירות.
האחות ניגשה מייד לבית אמא, נטלה
אותה עימד. ויחד נסעו לבקר את חיים
ששהה במעצר.
משיכה גופנית .״קניתי בדרך כמה
עוגות ובקבוק מיץ בשביל אחי,״ סיפרה
אסתר ,״בחדר המעצר ניגשתי אליו ורצי תי
למסור לו את האוכל. פתאום הופיע
מאחורי שוטר ומשך אותי בצווארון ה־שימלח
בכוח בכדי להרחיק אותי מאחי.
״צעקתי עליו שיפסיק למשוך ושיתן לי
(המשך בעמוד )41

באותה שכונה מהוללת גר אלוף הא
נקים, שד המרזבים, קלפן ערמומי בחי
עליון. שמו יהודה ועינו
פקוחה תט

על הנעשה בשכונה. מכל אשר ידע יפי
תועלת ורווחים.
חוא מצטרף לשניים כמגינו של דו
ולסמי אין ברירה אלא לחלק עימו <ו
טרפו האנושי.
אט״אט הולכת החבורה ורוכשת נ
מות חדשות. השלישייה הופכת לכנופ
שידה בכל.
משמתגלח יום אחד חולשתו חסמו
של יחודח לעיזים, גדל ערכו בעיני השא
עד כי ממנים אותו רשמית למנהיג. אג
אורחה, אין המוכתר החדש שוכח לחפי
תועלת אפילו ממונהגיו המעריצים.
תמורת תשלום נוהג הוא לשתפם
חינגות העיזים שלו. מי שמשלם רשו
אף הוא לשגול מהעז התורנית.
אחד המיבצעים היותר נכבדים נ
ארבעת המוחות הללו הוא פירוק מ
ברת מגוריהם. משקצרה רוחם להמח
להוראות העירייה לחיסול המעברה, נו
לו יוזמה, פרקו את הצריפים ומכרו !
בדואים אזוריים את חומר הגלם.
הם מכרו בזול, אך הנזק שניגרם נאנ
על-ידי ״עמידר״ בארבעים אלף לירות׳

*ץ עטות פעולות חורגות מן השיגו
הנעשות במיסגרת מד, שנקרא: ביע
עבריינות הנוער. עוד מדריך ומועדון, ע
ניסיון כושל להידברות עם נוער־השוליי

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לפיכך בולטת ביותר פעולד. שיזם לא
מכבר המרכז למניעת עבריינות במשרד-
הסעד — נסיון נועז להוציא את דני, סמי,
יהודה וחבריהם מהבוץ בו שקעו.
בעל הרעיון היה עמירם כלפון, עובד
חבורות רחוב בבאר־שבע. הוא קיבץ ומיין
חבורת נערים עבריינים והכניסם למיסגרת
סדנדדצה״לית.
כלפון עצמו חשש בתחילה לאחריתו של
הניסוי.
״מצד אחד,״ הוא מספר ,״עמד עבריין
שאינו מוכן או אינו מסוגל לקבל על עצמו

** שף קיום הניסוי נקבע תחילד, ל־תשעה
חודשים והוארך מאוחר יותר
לשנה. מספר המשתתפים — 12 נערים.

מרות, בז למוסכמות ודוחה כל ניסיון לז
מסד אותו. מולו ניצב צה״ל במתכונתו ה מחייבת
שמירה על ערכים ומשמעת צב אית.״
היו
גם מתנגדים לתוכנית מבית. מבין
אנשי הסעד עצמם. הם טענו כי הנערים
אינם רציניים דיים. אין אמון רב בדיב־רתם,
הם לא יסכימו לתנאי השכר הנמוך
ולא יחזיקו מעמד .״לוא היו נערים אלה
מוכנים לעבוד,״ טענו השוללים ,״כי אז
היו פונים ללישכת התעסוקה ומוצאים
עבודה מתאימה לרמתם הנמוכה. הם אינם
רוצים לעבוד ומעדיפים ללכת בדרכם ה נלוזה,
ולכן חבל על כל המאמץ.״

ך • שוללים שללו אך הניסיון הלך ו *
1קרם עור וגידים והראה סימני הצלחה.

לכל נער הוצמד בעל מיקצוע להוראת
עבודתו.
לבד מן המכשולים הגדולים נמצאו פר טים
שנראו לכאורה חסרי־ערך אך עלו לים
היו לעלות בחיי הניסוי.
לדוגמא — הוצאת פנקס־עבודה. כל
נער יודע כי בטרם יחל בעבודה עליו ל הצטייד
בפינקס כזה. כל נער, אך לא כל
נער עבריין. לגביו מהווה הפינקס מחסום
נוסף בדרך השיבה למוטב.
הנה החליט סוף־סוף לצאת לעבודה, ו עתה
עליו להמתין לפרוצדורה של שבוע
עד שיקבל את פינקם־העבודה.
אך במקום שם יש העזה ומקוריות, ניתן
למצוא גם מעט רצון טוב. אותו גילה אלי
נבון, מנהל מחוז הנגב במשרד־העבודה,
שאמר :״יתחילו קודם הנערים לעבוד,

רק בנערים שאינם מסוגלים לפעול בכו חות
עצמם במיסגרת עבודה.
נקבע כי גיל הנערים ינוע בין חמש־עשרה
לשבע־עשרה שנים. המקצועות ש הוצעו
להם היו: צביעה, פנצ׳ריה, חשמ לית,
רתכיה, מכונאות רכב־קל, תיקון רדי אטורים
ותיקון ציוד־מכני.

בעניינים כשרים ולא עבר על החוק.
״הסברנו להם בערך כך,״ מספר עמירם
כלפון ,״מבחינה כספית אם נחשב דמי
שתי ארוחות ליום, הסעה עד לבית וממנו,
ביגוד, בידור וחמש לירות, אפשר בקלות
להגיע לסכום אותו מקבל צעיר בן־גילם

נער בן גילם, מפגשי ספורט עם חיילים,
טיולים וכר.״
תחילה פנו עמירם ומדריכיו לראשי ה כנופיות
דווקא. ההנחה היתד, כי הם ימשכו
בעיקבותיהם את השאר.
ואכן כך היה.

30(0

המכתב שד וני

כתוב בעברית עילגת אן בלב רך :״לפני המזגרת
עבדתי בכל מני עבודות ולוא למדתי מקצוע
ובגלל שלא חיוא לי תנאים. בגלל סכר וגם בגלל שלא אשתדרתי עם המעבידים שלי.
:אני נכנסתי למזגרת המקצוע וגם ביגלל הטנאים כמו המדים והאוכל השרטים, הטיולים
והיחסים הטובים של המפקדים כשא אתבגר אני חושב להמין במיקצוע, אני מציע
ובשביל הנערים האחרים: שיבואו ללמוד מקצוע ושיצליחו ן אני מציע שיעלו את המס״
קורת שאינה מספיקה.״ הצלחת הניסוי הושגה בגלל מסירותם של משוגעים לדבר.
היה גורם עיקרי שהינחה את אבי ה רעיון
מלכתחילה. אסור להפריד בין הנע רים.
למען ביטחונם העצמי ושלוותם,
חשוב היה הליכוד הזה. בכך תרד רגישו תם
של הנערים לפקודות, שהן לעיתים
הוראות עבודה פשוטות. בכך יבוטל ה מתח
המלווה נער כזה ומדריד את מנוח תו
כל אימת שהוא רחוק מחבורתו ומסביב-
תו הטבעית.
הוצע, איפוא, לארגן קבוצה של נערים
שאינם לומדים ואינם עובדים, בעלי תי-
יקים במשטרה, ולהקים עבורם קבוצת :עבודה
במחנה סדנא בצה״ל. מדובר היה

אסור להשאירם ממתינים בחוץ. תשובה
לכל הביורוקרטיה נמצא אחר-כך אם
נישבור קצת את הראש.״
ף היו הקשיים שבאו מעם הנערים
1עצמם. הם חשבו כי הינד, מושכים או תם
בעורמה להתגייס לצבא .״על מי אתם
באים לעבוד,״ לעגו ,״מי רוצה לעבוד.
בשביל חמש לירות אנחנו נתלכלך ז״
ואכן, מה הם חמש לירות ליום לנער
שבקלות רבה הרוויח כמה עשרות ליום
במימכר סאברם? זאת כמובן כאשר עסק

ה ר ן 1ך 1ך | 1ףךך 1בסיום הקורס, העלו הנערים על הנייר
ש 1 את דעתם על המיסגרת. כך כתב אהד
. 1 1 1 .4 /1 1 1
מהם :״אני מציע לנערים שישמעו על המזגרת הגאתי שקדיי להם להיכנס ויהגו.
המזגרת מצאה חן בעיני הכל היה יפה ותאב אך ורק הכסף לא היה משפיק אבל
הישתדרנו, בתחלה שהייתי מקבל קצת כסף הייתי שובל עד שלא היה לי כסף ואג
היתי הולך לגנוב ואני מודה בזה שאני גונב ועשב שאני הולך לגמור את הכורש
אז אני ירביח יותר כסף ולא אגנוב יותר.״ דעתם של שאר הנערים על הניסוי, דומה.
אצל קבלן פרטי. וחשוב מכל, הדגשנו את
העובדה כי ילמדו מיקצוע מכניס, ויהיו
יחד במקום מכובד ומכבד כצה״ל, שגם
יעניק להם את מדיו.
״השיטה היתד, לשוחח עימם ברצינות.
ללא העמדת פנים והתחסדויות. להדגיש
את הנקודות החביבות עליהם, כעל כל

החומר שהגיע למיסגרת היה מה גרועים
ביותר. מדריכי החבורה וקציני
המיבהן שליוו את ד,קבוצה, בדו״חו־תיהם
על התקדמות הנערים משלב של
עבריינים צעירים לשלב של קבוצת נע רים
מלוכדת במחנה צבאי, הראו זאת.
(המשך בעמוד )40

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונה

(המשך מעמוד )15
העמודים עליהם !רשם את דברי ד,ברבר, שלו ברוסית,
ניגש יפתח־איוואן למאיר״ הדביק שתי נשיקות על
להייה, נטל מידיה את הזר.
יפתח דורון נתן סימן קל למישהו. מאי־שם פתחה
תזמורת בנגינה רועמת. היה זה באילו קם המרחב מלוד
עד פתח־תקווה לתודה. שירת התקווה האדירה שטפה
את הנוף. אחריה באו צליליו המרדניים של האינטרנציונאל.

החזית
העממית מנצחת
במשרד נמל־התעיופה נערכה התייעצות קדחתנית,
בהשתתפות ראש־הממשלה שהוזעק. מירושלים. היה ברור
כי סידורי השכון שהוכנו במחנות צבא ישנים לא הת אימו
עוד למצב .״אין ברירה,״ סיכם ראש־הממשלה.
״נפנה בקול ישראל לאזרחים להצטופף בדירותיהם ול־אכסן
את העולים משך כמה ימים. נקווה שזה ישא

תקוותו לא אוכזבה. בתל־אביב, חיפה, ירושלים, וחצי
תריסר עדים אחרות נערכו סצינות של התיידדות שנמ
שכו
עד אור הבוקר. העולים נעלמו בקיבוצים ובערים
כנהר בים. הבעיה גפתרה — לכמה ימים.
למאיר, עבדו הומים במטושטש. יפתח דורון מינה
אותה למזכירתו במועצת־העוליס עוד למחרת הפגישה
בנמל־התעופה. היתה זאת היא, שהראתה לו את הארץ
(״קטנה מדי, קטנה מדי,״ חיה נאנח) ,הורתה לו כיצד
להתאים עת שפתו לניב הישראלי (״יפתח 1כמעט צבר !״
הודו הוותיקים שנפגשו אתו) ,עזרה לו לבלות את
שעות־הפנאי המעטות ישלו בשבוע.
תוך יאושר זר, לא הרגישה מאיה במתחולל בארץ.
היא שמעה את הידיעות ברדיו בהיסח־הדעת — למרות
שהיו בעלות משמעות גורלית. ההחלטה להנהיג קיצוב
של לחם לוותה על־ידי הפגנות המוניות של מובטלים.
הארץ כוסתה מחנות־אוהלים.
רבות מן הידיעות הזכירו את שמו של יפתח דורון.
היה זה הוא שהקים את ״החזית הציונית העממית״ והכ ריח
את רק״ח להתמזג עמד״ אחרי שמנהיגיה הודו ב סטיות
שמאליות והתפטרו. היה זה הוא שיצא בשלי חות
הממשלה לבקש סיוע צבאי סובייטי, אחרי שהגיעו
הידיעות המדאיגות הראשונות על אספקת כמות גדולה
של טילים אמריקאייים למצריים. היה זה הוא שתבע
באופן אולטימטיבי מן הממשלה להכריז על בחירות

חדשות לכנסת, כדי לשתף את 700 אלף העולים החד שים
בניהול המדינה — והכריח את הממשלה להיענות
לדרישה.
מאז אותו רגע, יראתה אותו מאיד, רק בחטף — או
על הבמה. כיל המפלגות הוותיקות התאחדו נגד החזית־הציונית־העממיוז,
במערכה נואשת שהוגדרה על־ידי ח״כ
משה דיין, בכינוס־המונים, כ״מאבק שיכריע אם ישר אל
תעכל את העולים, איו העולים את ישראל.״
יפתח דורון ענה למחרת היום, בנאמו מעיל מדרגות
בית הבימה הישן אל ההמונים שהתכנסו לרגלי מגרדי־השחקים
של סולל־בונה .״הריאקציה הישראלית זוממת
להפסיק את ד,עליה, לבגוד בחזון הדודות ...לצורך זה
מרעיבה כנופיית־דיין את ההמונים, מחבלת בתכניות
השיכון והתעסוקה ומדלדלת את פוח־ההגנד, הישראלי...
אולם נצח ישראל לא ישקר ...בעזרת יורשו של המלך
כורש, מנהיג האנושות, החבר סטפן רודנקו, גחדש את
ימי ישראל כקדם, מול נחשולי השנאה של טיסוס ה־החדשים,
יהודי אמריקה ...אנחנו נקים את בית־המקדש
השלישי, את הרפובליקה הדיימוקרטית העממית של יש ראל
ונקיים את נבואת הקומוניסטים הקדמונים, נביאי
ישראל: מציון תצה תורה...״
החזית הציונית עממית זכיתה ל־ 67 מקומות בכנסת
התשיעית.

כשאת מתבישת להעיר לו, קני גם לו״אנדן
ו\שסו נגד קשקשים.

את כבר חיסלת את-בעית הקשקשים בעזרת״אנדן־-מדועש

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונה

טלוויזיה
הנהלה
ה מנכ״ל
בתפ קי ד הצנזור
כאשר הגישה הטלוויזיה בשבוע שעבר
תוכנית רדיופונית !משעממת על הנושא
תכנון בטלוויזיה, ראו הצופים על המסך
חבורת אנשים מסורקים, ענובי עניבות,
מגבבים בנימוס רב דברים הנוגעים איכ שהו
על קצה המזלג בנושא. הכל התנהל
על מי מנוחות בתוכנית פאסטורלית ל הפליא,
פרט לדבר אחד שלא הורגש: שמו
של המפיק לא הופיע על המסך בסיומה.
איש לא יכול היה לשער, שמאחורי
השקט המלבב הזה מסתתרת צנזורה חמורה
והטלת ווטו אישי בבחירת אנשים המוז מנים
להופיע על המסך — וטו דדנובע מ תוך
מניעים אישיים קטנוניים ביותר ש אין
הדעת סובלתם.
יקשה להאמין, שדברים מעין אלה אכן
מתרחשים מאחורי־הקלעים של הטלוויזיה
הישראלית. מה שהתחולל לפני הפקת ה תוכנית
עשוי היד, להיות סרט בפני עצמו.
כאשר החליט המפיק, יורם רונן, לערוך
תוכנית על הנושא: הטלוויזיה בשעות ה פנאי,
בהשתתפותם של מפקד גלי צה״ל
ועיתון במחנה יצחק לבני, מנהלת אגף
התרבות במשרד־החיגוך לאה פורת, וראש
צוות ההקמה של הטלוויזיה הפרופסור
אליהוא כ״ץ, קיבל מנכ״ל דשות השידור,
שמואל אלמוג, הלם. הסיבה הייתה ברורה
לכל יודעי ח״ן: לבני היה המועמד, ש־אלמוג
טירפד את מינויו לראשות הטלווי זיה
; לאה פורת היא המועמדת העכש ווית
לרשת את ׳מקומו של אלמוג עצמו,
ואילו כ״ץ היה מנהל הטלוויזיה המוכשר,
שהתפטר מתפקידו בגלל אלמוג ויחיל וכל
ימה שהם מייצגים.
השתלשלות העניינים היתד, מעניינת:
לבני ופורת הביעו את הסכמתם להשתתף
בתוכנית הטלוויזיה בשעות הפנאי, אולם
למחרת, עוד לפני שהיתר, פנייה אל כ״ץ,
הגיעה הוראה מאלמוג באמצעות הממונה

טלב>ז>ון

מ׳ שה את
..בוונים הבאים״?
גצי אלדור, השחקנית החדשה בתוכנית
הסאטירה לא הכל עובר, שחגגה ביום
השישי האחרון את הופעת הבכורה
שלה בתוכנית, היא לא רק בעלת אף סו לד,
אלא גם זמרת, רקדנית, כוריאוגרפית

יצחק פרי
בגלל שפעת
(הבכחאי) ,ציירת, כותבת תסכיתים. קר יינית רדיו, רעייתו של פרופסור אריה
זקס ואם לבת בת שנתיים. גבי התל־אבי־בית
למדה בסמינר לוינסקי, ליהקה בלה־

ישעיהו תדמור לעכב ואחר־כך לדחות את
התוכנית — הודאה שהוסוותה כמובן ב שיקולים
מהותיים־תוכניים.
ההוראה החדשה היתד, להקליט ׳תוכנית

עקד, תנר ומשעמם

תוכנית הסאטירה של הטלוויזיה הישראלית אתמול— שלשום, לא הכל עובר, יורדת}
נ מדחי אל דחי. למרות זריקת החיים עם חילופי השחקנים, למרות עליית הרמה שלי
וכותבי החומר, נעשית התוכנית עקרה ותפלה מתוכנית לתוכנית. נראה שהיא עוברת}
לתהליך מהיר של אימפוטנציה. יעדי הסאטירה והביקורת נעשים יותר ויותר שוליים׳.
!ההעזה, החוצפה, השנינות, שציינו את התוכנית בראשית דרכה, התנדפו לחלוטין. היא}

,נעשתה סטרילית בכל מה שנוגע לראשי המשטר ולאישי המימסד.
שני קטעים בלטו בתוכנית האחרונה, כטיפה בים ד,שממון: התאגרפות הפרופסורים}

,ושירו של דן אלמגור, המשתתף לראשונה בתוכנית, על ״בנק רחב הזונה בע״מ.״ אלא״
{שפזמונו יוצא־הדופן של דן שהיה סאטירה נוקבת על פרשת בנק אגודת־ישראל, הוגש}
בצורת בימוי כזו, שספק אם יותר מאשר אחוז זעיר מקהל הצופים תפסו למה הכוונה!.
{לאלה שהחמיצו את השיר בגלל צורת בימויו הכושלת, הוא מוגש בזה במלואו; :

בעיר יריחו חיה פעם אשח — /אשח
{שפתחה לה בית״עסק צנוע / .קראו לה
י רחב. כן, רחב הקדשה / ,עליה כתוב
{בפרקי יהושע.
רחב הקטנה לא חסרה פרנסה / ,בי
{היא לא טמנה את ידה בצלחת / .ומה
״שביקשו — היא היתח מנסה / .ידעה
{איך לתת, וידעה מ ח לקחת.
היתח לה רק הסתייגות אחת / :
}רק לא בשבת / .רק לא בשבת.
לעיר יריחו בא אדם מסתורי / .אמר
גלרחב :״יש געשעפט לא נורמאלי/ .
{ישנת בעיה מצפונית־מוסרית / .אתן לך
}חרבה, אם תושיטי עזרה לי.
כן, אם תעזרי קצת, לשם ביטחון/ ,
{לגבור על אותה בעיה עדינה — /במקום
״שאפתח לך בבאנק עוד חשבון /אתן
{לך בשי בנק שלם, מתנה.
בבנק הזח מקודשת את רק לא
{בשבת / .רק לא בשבת.
הסכימה רחב. היא תמיד מסבימה/ .
}בי יש לה פרינציפ: היא הבל מקבלת/ .
{מצפון או ״שמצפון״ .העיקר — האתנן/ .
^קיבלה את הבנק, ותלתה עליו שלט.
רוקנה בל פרוטה שהיתה שם, בפנים/ .

שלחה את הכל למואב ועמון / .אמרח|
שבזה תייצר שלגונים ( /הרי היא היתה^
גם מוברת מזון!).
והיא מברה בבה לא מעט / .רק לא^
בשבת / .רק לא בשבת.
לפתע הגיעו שמועות נואשות קרב ז
יום שחור ...הקופה מתפוררת ! /עד1
בה התרגלת שתי רגליים לפשוט — /ז
לפשוט רק אחת זה לגמרי אחרת.״
רחב נבהלה. היא חשבה או־טו־טוט
אך מישהו שוב איזה פתק נתן / .במקום{
שתוכרח את הרגל לפשוט — /חתחילח ז
הרגל לצעוד עם הזמן.
העסק שוב מתרחב כדת / .רק לא[
בשבת / .רק לא בשבת.
בן, יש החושבים שרחב אשמח /בכך[
שהגיעה לאן שהגיעה / .ראשית — שהס־1
כימה למכור את עצמה; /ואם בבר[
למכור — שתדע להשקיע !
אבל אם תציצו בספר החוק /תראו :
זו אינה רק אשמת הנערה / .נותן חאת״1
נן אחראי לא פחות / ,בי הוא המפתה;
לדברי״עבירה.
ואוי לו, לזה, הפותר בל עניין ׳ /
בעזרת האתנן / ,בעזרת האתנן.

קת הנח׳׳ל, סיימה תואר ב.א. באנגלית
ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שיחקה
בעוץ לי גוץ לי, בהרפתקד, בקרקס,
הנסיכה טורנדוט, בהמגילה ובכל אדם;
ומילאה תפקידים בסרטיס השמלה ואסירי
החופש • .אורי זוהר פשוט נגמר לעצמו
ולמעסיקיו גס יחד. יופי פנאי ואפי
דיין שהסכימו תחילה, כל אחד ל חוד,
לקבל על עצמם את תפקיד המארח
בתוכנית הבידור ברוכים הבאים, חזרו בהם
ברגע האחרון. גדי יגיל הסכים להש תתף
בתוכנית, אולם בגלל נסיעתו הקרובה
לחו״ל, לא הגיע הענין לידי שידוך.
לבסוף קיבל את התפקיד עודד תאומי,
שהוא שחקן רציני ולא מנחה מקצועי או
בדרן. התוצאה היתה שבזמן ההקלטה, למ רות
שהוא עמד על הראש בהדרכת ד״ר
פלדנקרייז, נתפספסו הראיונות עם כמה
מהאורחים ונתארכו יתר על המידה, עד
שלא היו ראויים לשידור. אחרי דין ודברים
בין המפקי־הבטאי אילון גויטיין
לבין מנהלת התוכניות בפועל אסתר
פופר, הוחלט להקליט ראיונות אלו שנית,
ואס ירצה השם, תובא התוכנית לשידור
ביום ראשון הקרוב • .דן כנר היה צריך
לחלות בשפעת, כדי שהשדרן יצחק פרי
( ,)35 מנהל חטיבת הביצוע ברדיו יתגלה
כמנחה טלוויזיה בעל צדודית חיננית, בתוכנית
עלם ועל־מה ששודרה ביום שני
השבוע • .על המגישה היפה והפופולא־דית
של ד״ש בערבית, וידה משעור,
נאמר בישיבה רשמית של המחלקה הערבית
בטלוויזיה כי ״יש הרגשה שהיא
מזויפת ומלאכותית״ .אמירה כזאת אחרי
כל כך הרבה הופעות על המסך, נשמעת
בהחלט כמזוייפת ומלאכותית • .באותה
ישיבה הועלתה גס טענה חמורה כנגד מנ חה
התוכנית זו בעייתך, העתונאי המורה
איכרהים שכאט, על שאינו מרשה למשתתפים
בוויכוח לדבר. כפתרון הוצע
להוציא את התוכנית לתופשה. הרמז היה
ברור וגלוי.

הקבועה בהסכם, קיבל שכר לפי תעדיף
של במאי־חוץ, פחות 30 אחוז.
זה לפחות מנע מבמאי הטלוויזיה לח פש
חאלטורות מחוץ לבנין. השבוע הודיע
הממונה על הטלוויזיה לבמאים, כי היתה
זו אי־הבנה, פירוש לא נכון, עיוות שנע שה
בתום־לב. מעתה יורשו במאי הטל וויזיה
לעבוד מעל למיכסה רק במסגרת
שעות נוספות שהכנ׳סתן פחותה. הבימאים
החליטו בגיבויה המלא של אגודת העיתו־גאים,
כי יש באקט זה משום הרעת תנאי
עיבודה ומעתה יבצע יכל בימאי ירק את ה משימה
שהוטלה עליו בעבודתו השוטפת.
התוצאה: אם לא יימצא פתרון מיידי
לבעייה, תהיה הפגיעה בלוח הזמנים של
הפקות ושידורים ודאית.
הטכנאים ממורמרים לא פחות מהבמ־אים
ומשאר עובדי הטלוויזיה. גם הם
עורכים אסיפות זעם תכופות, קובלים על
הנהלה כושלת ומטיחים האשמות זה בזה.
עובדי החדשות מלחששים רעיות ב שקט׳
מאחורי גבו של מנהל החדשות ה חדש׳
צבי גיל. הזמן שמקדישים עובדי
המחלקות השונות בטלוויזיה לבעיות של
ועדים, יוקרה, כבוד ומאבק בהנהלה, הוא
מעל ומעבר לכל מידה. הבלגן והתיסכול
ממש בלתי ניתנים לתיאור. ואילו השר
יגאל אלון ואנשי מליאת רשות השידור
עושים רושם שהם חיים במרומי האולימ פוס׳
בלתי מודעים לחלוטין ל׳מתבשל ב קלחת.

ותדריך

סרט השכדע ( -יום ד׳ ,26/1
— )20.40 מערבון טלוויזיוני — האגדה
של ג׳אד סטאר, שניצל מתלייה על־ידי
כנופייתו ומתכנן לשאת לאשה נערה אינ דיאנית,
כדי למצוא מחסה בשבטה. מש־

אחרת, שנושאה יהיה ,״תכנון בטלוויזיה״.
רונן, שעוד לפני זימן רב אמר שהוא
מוותר על הפקת הסידרה כולה, הודיע
בתגובה, כי הוא מתנגד לנושא, ואינו ׳מו כן
לחתום את שמו על התוכנית הבלתי
רצויה לו. אגב — כאשר פנו אל לאה
פורת והציעו לה להשתתף בתוכנית ה שניה
— סירבה.
מסקנה: הקוצץ קוצץ ואין פוצה פה
ומצפצף.
עוברי לפגי
ה מבול
כשהספינה טובעת, נוטשים העכברים
את האוניה. אם היה למישהו עוד ספק
בשקיעתה של הטלוויזיה הישראלית, הרי
המנוסה הנוכחית של העובדים מהטלווי זיה,
יכולה לסלק כל ספק.
ראש המחלקה הכלכלית של רשות־ה־שידור,
אלי בן־עמרם, מכין לו מקום נכ בד
כמנהל שרותי פרסומת בשידור במ קומו
של צבי משה כנר המנוח. בושם, ראש
מחלקת המינהל, מתכנן לתפוש ג׳וב ב יד
בן־צבי. ישראל פרלוב, מי שהיה אח ראי
לימינהל בבית הטלוויזיה עצמו, הת פטר
׳מתפקידו בגלל ציימצום סמכויותיו
והכפפתו לביית טפחות.
בשרותי ההפקה רוגשות הרוחות לא
פחות. בימים אלה הוצא מיכרז פני׳מי ל משרת
ראש שרותי ההפקה, אליו גיגש
ראש הצלמים דודו הירשפלד, למרות ה שמועה
המתהלכת, שהמיכדז כאילו תפור
לממלא התפקיד בפועל, יוסי לנדאו. לפ עמים
נדמה שהטלוויזיה מאוישת בממלאי-
מקום בלבד. ממלא־מקום-ימפקח־עורכי־ה-
פילם, יעקב אייזנמן, הכפוף לראש שרותי
ההפקה, מתכונן לעזוב ולחזור לתפקידו
כצלם פילם במחצית פברואר.
בלגן ותיסכול. הבמאים, הסובלים
באופן כרוני מהעובדה שאין מפקח במ אים
ואין אפילו ממלא־מקום לתפקיד זה,
ממורמרים עד כדי הכרזה על סיבסוך
עבודה. שבעה חודשים נתנו להם להרוויח
סכומי כסף בעבודת יתר, בהתאם להסכם
עבודה ברור ומוחלט. במלים פשוטות,
במאי אשד הועסק מעל ומעבר למיכסה

ויטמן, טאוגסנד ובון במערכון
האגדה של ג׳אד סטאו
תתפים: סטיוארט וייטמן, ראנדי ביון,
ברברה לונה, דארק מקגווין וגיל טאונסנד.
י• ספורט (יום ה 21.10 ,27/1
משחק השבוע — איגדוף: אלוף העולם
במשקל כבד, ג׳ו פראזייר, נגד טרי דניאלס
בקרב שנערך בארה״ב לפני שבועיים.
י• תיאטרון הבימה (יום א׳ ,30/1
— )20.20 מישדר תיעודי על תיאטרון
הבימה במלאות 50 שנה להצגת הבכורה
של הדיבוק. תסריט ובימוי: בלה ברעם.
י• השעה השלישית (יום ג׳ / 1/2
— )20.20 על טעם, על ריח ועל הסביבה
— זהו שמה של התוכנית שתוקדש לזי הום
סביבתי לרגל שבוע הגנת הטבע.
יוקרנו שלושה סרטים וראיון אחד: סרט
תיעודי בריטי, בצל הקידמה ; סרט של
וולט דיסני על האזרח ההגון והמשחית;
סרט של הבמאי יוסי גודאדד על הצד ה ישראלי
של הבעייה וראיון עם מבקר־המדינה,
ד״ר אדנסט נבנצל. בין המש תתפים
בוויכוח: אברהם יפה, פרופסור
עזרא זוהר וצבי טרלו, יו״ר ועדת המג־כ״לים
לענייני אקולוגיה.

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונה

י׳ ^י ת
(המשך מעמוד )37
כתבה עליזה הימן, קצינת־מבחן במיסג־רת:
אלי מוכר לשרות המיבחן לנוער
מהיותו בן עשר. באותו זמן ביקר בבית־ספר
לילדים מפגרים. בהיותו קטן מאד
הגיע לטיפולה של אחותו המבוגרת ממנו
בשנה, בגלל אישפוזה של האם למשך
שנתיים בבית־חולים לחולי־נפש.
אלי היה ילד עזוב ומוזנה ביותר. הוא
היה תוקפן, הפסיק לבקר בבית־ספר מכיתה
ו׳ ועבר כ* 26 עבירות פליליות בהיותו בן

לו יכולת להסתגל לחיי עבודה וחברה.״
כאלה היו הנערים שבאו למיסגרת.
דומה היה כי כל הכוחות חברו יחדיו
כדי שהפעם יעלה בידי קומץ העבריינים
הצעירים להיחלץ ממדינת הפשע.
בבואם לראשונה למחנה, קידם את פני הם
המפקד, הפך מייד לאיש סודם ואמונם.
״דעו לכם,״ אמר בשיחת הפתיחה ,״ש גם
אני גדלתי כמוכם בבית יחד עם תשעה
אחים ולא תמיד היה לנו מה שרצינו.״
הקצין הגבוה, המפקד של החיילים, דיבר
עימם בלשונם, בסלנג המקובל עליהם. עד
מהרה היה לגיבורם המוצהר.

בנובמבר 1970 הגיע אלי למיסגרת ה תעסוקה
במחנה צה״ל ונקלט שם. בבגדי
העבודה הצבאיים הוא מרגיש כ״גבר״,
ועושה עלינו רושם של נער עובד ומבו גר.
נעלמו הסימנים של הילד המסכן ו־המפגר
שהיה פעם.״

ך* צינת מבחן אחרת, מלכה, מספרת
\ /על חניך נוסף במיסגרת :״גרשון
הגיע אלי לאחר שהשתתף בהתפרעויות
במרכז הנגב. בהופעתו היה מוזנח מאד.
הוא היה נתון בדיכאון קשה.
״אביו של גרשון היה באישפוז שנים
רבות בבית־חולים לחולי־נפש. כעת הוא
חי בנפרד ממשפחתו. אין כל קשר בין
גרשון לאביו. גם מצבה הנפשי של אימו
מעורער, ויש שאינה מסוגלת לטפל ולתפ קד
כעקרת־בית.״
על אותו נער יכולה היתה קצינת-
המיבחן לכתוב לקראת סיום הקורם :״ב משך
הזמן הצלחנו לעורר בו מוטיבציה
ללמוד מקצוע ולהניעו להצטרף לקבוצת
הנערים שבמחנה צה״ל.
״תור מתן עידוד, חיזוק והפגת מתחים
בתקופת עבודתו בסדנה החל גרשון אט
אט להרגיש יותר טוב, ונתן אותות שיש

נערים חולקו למחלקות עבודת שו־
} ן נות. סדר יומם היה אמנם צבאי ב דיוקו,
אך_ הושם דגש רב על גמישות.
אופשרה ניידות במקומות העבודה, דבר
שאיפשר לכל נער לברור את המיקצוע
החביב עליו ביותר.
מדי בוקר בשבע-וחצי היתר. משאית
צבאית אוספת את הנערים ממקומות ריכוז
קבועים ונוחים. נער שלא הופיע למקום
הריכוז, היו חבריו ממהרים ומעירים אותו
לעבודה. משהגיעו למחנה החליפו בגדים
במיבנה שהועמד לרשותם ופנו לעבודה.
בתשע אכלו ארוחת־בוקר. בעשר וחצי
נהנו מהפסקת שק״ם כחיילים לכל דבר.
באחת אכלו צהריים ובארבע החזירה או תם
המשאית לבתיהם.
יום אחד בשבוע הוקדש ללימודים. יום
זה הפך לבעייתי שבימי השבוע. כבר ב תחילה
נפלטו שלושה נערים, כמעט אנאל־פבתים,
אשר לא ראו עצמם מתאימים ל ספסל
הלימודים.
רק משהובאה למחנה מורה חיילת, ש החלה
מלמדת בקבוצות קטנות וברמות
שונות, הקיפו הלימודים את כל הנערים.
יסודות המיסגרת היו גמישים ככל ה אפשר.
זאת, כדי למנוע משבר במעבר
החד שבין חוסר מעש מוחלט שאיפיין את

הנער מקודם, לבין עבודה בסדנה צבאית.
הנערים התבגרו לאט. איש לא דחק בהם.
הם למדו ללעוג בעצמם לשקרים של חברי הם.
לא פעם העיר אחד מהם לחברו ש מעשה
אווילי הוא לרמות כל הזמן :״אתה
לא חושב שעשו את המפקד באצבע,״ היה
צוחק.
כך, בדרך של לימוד עצמי והוכחת איש
את רעהו, למדו לעבוד בלי להתפרפר ו בלי
לאחר מדי בוקר לעבודה.

״אני מציע לנערים שישמעו על המיזגרת
הזותי שקדאי להם להיכנס ויהנו.
״הכל היה יפה וטוב אך ורק הכסף לא
היה מספיק אבל היסתדרנו. בתחלה ש הייתי
מקבל קצת כסף הייתי סובל שלא
היה לי כסף, ואז הייתי הולך לגנוב. ואני
מודה שהייתי גונב ועכשיו שאני הולך
לגמור את הקורם אז אני ירביח יותר
כסף ולא אגנוב יותר.״

ך • צלחתה ש ל המיסגרת שהחלה ב !
1נובמבר 1970 היתד, שלמה, עד כי
לעשות שמיניות
ביו ם

״המיזגרת נתנה לנו מיקצוע, בילויים
ונהגנו מאוד מהמיזגרת. המפקדים שלנו
התיחשו כלפנו יפה ודאגו לנו כמו משפ חה.
כל תיול אשר היו שומעים עליו ש אפשר
להוציא אותנו היו מוציאים אותנו.

העובדה כי מוסד כה נכבד ונערץ~ כ־צה״ל
הסכים לקלוט אותם, עשתה מחצית
המלאכה. לא עוד שוטטות על בטן ריקה
בסימטאות השכונה. עתה חוזר הנער שבע,
לבוש בגדי עבודה צבאיים מוכתמים ב כבוד
מיקצועו, והוא פוסע ברגל גאה ליד
בנות השכונה וחש על גבו את מבטיהן
המעריצות .״אני בצבא, מקבל יחס, לומד
מיקצוע. אני גבר.״

לפע מי ם

וסב לנו ת

כעבור חמישה חודשים נפתחה מיסגרת
שנייה. כעת כבר היו בסדנא הצבאית 30
נערים, שניצלו מטלפי הפשע.
ההוכחה הניצחת להצלחת הניסוי: ה עובדה
כי מן המחזור הראשון המסתיים
בימים אלה לא נשר אף נער.
ואין עדות טובה מעדותו של בעל ה דבר
עצמו. כותב נער בשם אפללו, בשפה
עילגת אך מלאה כנות:

אין

ממש

קשה

להא מין

נדרשת

מנ ה ג

הגה

מ סי ע

א ל פי

נו ס עי ם

דו גמתם

ב שו ם

ה או טו בו ס,

ק שי ם

ו לז ה

ש אין
קו ר אי ם

לעשות
אלא
ה בן

איזו

א ק רו ב טי ק ה,
נהג

א צ לנו,

מיניו

קרקע

ה מ צי או ת

הנ ה ג.

סיי ע

ה ר כון

עי ר

לפע מי ם

תו שי ה

ב תנ אי

אחרת

ולא

ת ח בו ר ה

בי שראל.

ב ל שון

ע מ מי ת

ו ציו רי ת:

ב אווי ר !

ה ע גו מ ה

ש עו ת

וי סיי ע

כ בי שי

א בי ב.

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
(המשך מעמוד )36
למסור לחיים את המיץ לפחות, ואז הוא
תפש אותי בגופי וסחב אותי החוצה. מן
החדר.
״ניסיתי להתנגד. תפשתי שולחן שעמד
בדרך וניסיתי להיצמד אליו. אני החזקתי
את השולחן והשוטר החזיק אותי ומשך.
בסוף השולחן התהפך, ועציץ שהיה עליו
נפל ונישבו.
״אז התנפלו עלי איזה חמישה שוטרים
שהיו במקום והתחילו מכים אותי. היה
איתם קצין אחד שספרתי על הכתפיים
שלו שלושה כוכבים.
״הם בעטו בי בכל חלקי גופי עד ש התעלפתי.
כשהתעוררתי, ביקשתי משוטר
אחד שיתן לי קצת מיים. הוא הביא לי
כוס ואמר, :אם את חושבת שיעזור לך
שתתלונני, אז את טועה. זה מילה שלך
נגד מילה שלנו, ואנחנו נגיד שהתפרעת
כמו משוגעת ותקפת אותנו. למי את חו שבת
יאמינו יותר ד״
תעודה למכה. לכל מיקרה בו ית קשה
מישהו להאמין לסיפורה, הצטיידה
האחות במיסמך רישמי.
היא הגישה תלונה במישטרה על המכות
שספגה שם. דבר זה חייב את מקבלי הת לונה
לערוך לה בדיקה רפואית. בטופס
רפואי רשמי של מישטרת־ישראל רשם
הרופא המישטרתי את הפרטים הבאים:
״׳סימני שפך־דם תת־עורי עדין בשכם
שמאל. פצע שיפשוף באצבע חמישית
מימין. שפך־דם באמה ימנית צד קדמי.
סריטות בכף יד שמאל.״
כל אלה פציעותיה של הגברת ברכה
בקרבות המישטרה.
הסביר את השקפת המישטרה על כל
העיניין, עמום אריכא, דובר מחוז תל-
אביב :״אסתר ברכה הישתוללה ותקפה
שוטרים. היא הואשמה בגרימת נזק ל־מישטרה
בשוברה עציץ. אין כל שחר
לטענתה כאילו השוטרים הם שתקפו או תה.
ההייפך הוא הנכון. היא הצליחה ב מכותיה
לפצוע וליסרוט כמה וכמה שוט רים.״
כפי
שהסביר אחד השוטרים לאסתר
ברכה לאחר שעשתונותיה שבו אליה :
״זאת מילה שלך, גברת, נגד מילה שלנו.״

אנחנו יכולים להתחתן ...
״..כסף לדירה? שכחת שהורי
התחילו לחסור בשבילי ב״תכנית חסכון
בר מצור.״ עוד כשהייתי נערל
תלזאביב חגיה בתשלום דו״ח
תל־אביב הולכת ונחנקת במכוניותיה.
היחס בין גידול מספר כלי הרכב לבין
מקומות החנייה מעורר גיחוך. העירייה
עומדת חסרת אונים נוכח התופעה, המש טרה
גוררת, והנישכרים היחידים הם קב לני
הגרירה.
לא מכבר הועלתה בעיריית תל-אביב
הצעה להתיר חניית כלי־רכב פרטיים על
מדרכות העיר. נאמר בהצעה כי במקומות
בהם המדרכה רחבה במיוחד, ניתן להניח
לכלי רכב לחנות כשזוג גלגלים אחד בל בד
ניצב על המידרכה.
בכך ניסתה העירייה להעניק תוקף חו קי
בדיעבד למעשה הרווח בעיר זה מכבר.
ישנם רבעים בהם הופכות המידרכות ב שעות
העומס למיגרשי חנייה רצופים.
הדברים אמורים בעיקר בשעות ההצגה
הראשונה והשנייה ובאזורי בתי־הקולנוע.
ההבדל היחיד בין מה שהציעה העירייה
לבין המתרחש על המידרכות הוא, שה אזרחים
אשר הקדימו את העירייה עושים
זאת בכל ארבעת גלגלי מכוניתם, דבר
המוציא את המידרכות לחלוטין מרשותם
של הולכי הרגל.
ויתור על פזרן* קל. בימים אלה שב קה
ההצעה העירונית חיים. במיקצת עזרו
לכך האזרחים עצמם בחוסמם את ה־מידרכות.
את היתר עשתה המישטרה ב כוחות
עצמה. אנשי המישטרה הודיעו כי
הם מתנגדים בכל תוקף לרעיון החנייה
החדשני.
די לנו בג׳ונגל המישתולל בכבישים,
אמרו, אין כל צורך להוסיף לכך גם את
המידרכות.
המשתמע מכך איננו שהחנייה על מיד-
רכות העיר תיפסק חלילה. היא תימשך,
אך להבדיל מהצעת העירייה, תתבצע על
כל מידרכה שהיא ולאדדווקא על הרחבות
יותר. המכוניות תעמודנה בכל רוחבן על
המידרכה ולא כפי שהציעה העירייה, וח שוב
מכל: יודבקו דו״חות־חנייה לחוני רד
מידרכות.
ובאמת, תמים היה מי ששיער כי ה־מישטרה
תוותר במהירות כה רבה על
טרף־רפורטים קל כל־כך.
העולה הזה 1795

חסכון ברמצוה
* משרדהש * כ! 1

פרטים והרשמה:
תל־אביב: פרישמז ,42 החשמונאים . 113
בירושלים ! בנק ״טפחות״ ברח׳ הלני המלכד.9 .
בחיפה: הנביאים 20 דרך העצמאות .21
וכן בכל לשכות ההרשמה של משרד השיכון.
לפרטים וקבלת פרוספקטים לביתך,פנה טלפונית ליועפון
חל־אביב: טל 252425 .בירושלים: טל.
בחיפה ; טל 520232 .נתניה: טל 28593 .
לשנת הפרסוס הססשותיח • סטודיו

טלפון 223344

תעריפזן המנ 1״ ם של
החל 1.12.1971*0

• ציחם 1נרא

העובס רו ה

לשנה בלירות
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות-הברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילגד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
למקסיקו ופנמח
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו-זילנד

105 +
100 +
135 +
150 +

ל* !/2שנה
מחיר הוצאות
העיתון משלוח

115 106
146

— 150
— 175
170 !1
— 205
בב 220

90 87 105
112

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונה

תשובת ראש־הממשלה גולדה מאיר :

מאת אור• אבנה•

לשאלה : 1אין בחוק הקיים התייחסות לעניין העי סוק
במיסחר. כל מד, שראה המחוקק לקבעו בתחום
האיסורים על עיסוקו של שר מובא בסעיף 14 לחוק
חסינות חברי־הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי״א—
. 1951 האיסורים הסובאים בסעיף האמור חלים גם על
סגן שר וחבר־כנסת*.
לשאלות : 5—2כפי שנמסר לי על־ידי היועץ המש פטי
לממשלה ועל־ידי המשטרה, נבדקו כל התלונות
כנאות, ולא ראיתי צורך והצדקה בבירורים נוספים
מצירי.
היו״ר שלמה רוזן: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי, אכנר׳י: כבוד ראש־הממשלה, פה יש
שאלה עקרונית מאד: האס הסדר הטוב מאפשר
לשר במדינת ישראל לעסוק באופן מיקצועי ב־מיסחר,
בסחורה כלשהי? האס אין לגברת ראש־הממשלה
דעה בעניין זה?
.ראש הממשלה גולדה מאיר: אס חבר־הכנסת
אבנרי רוצה לשאול שאלה על סדר טוב —
ישאל, אם כי לא ברור לי אם חבר־הכנסת אבנרי
מעוניין בדעותי האישיות.
בכל אופן, אס יהיה מעוניין, ישאל אותי באופן
פרטי, ואס אמצא לנחוץ לענות לו — אענה לו.

מובן שלא הסתפקנו בתשובה זו. בו ביום ניסח

19־ 17 בינואר 1872

לחברהממ של ה
מוחל לס חור!
השאילתה חפיקנטית ביותר של השבוע נגעה לעיסוקיו
הפרטיים של משה דיין.
רוב אזרחי ישראל משוכנעים שקיים חוק האוסר
על חברי״ממשלה לעסוק בעסקים פרטיים. מישפטן
חשוב מאוד, שנשאל על כן לא מכבר קבע שאכן ישנו
חוק כזה. כשנתבקש להצביע עליו, נבון ואמר :״אני
יודע שישנו, אבל כרגע איני יכול לזכור היכן הוא.״
האמת היא שאיו כל חוק כזה — אף שהכל בטוחים
שישנו. השבוע מסרה גולדה מאיר תשובה מוסמכת
על כן.
וכך מופיעים הדברים בפרוטוקול:

שאילתה מם׳ 3813
חכר־יהכנסת אורי אבנרי שאל את ראש־הממשלה

בהעולס הזה של יום 1בדצמבר 1971 מאשים מר
דן בן־אמוץ את שרש־,ביטחון במיסחר בעתיקות.
הארץ של יום 1בדצמבר 1971 פירסם !תגובר, מפי
שר־ד,ביטחון, בד, תכחיש כי הוא חופר עתיקות׳ אד לא
שלל את הטענת, כי סחר בעתיקות.
לאור פירסומים אלד, הנני מבקש לדעת:
( ) 1האם מותר לשרי הממשלה לעסוק במיסחר?
( )2האם ביררה ראש־הממשלה אם סוחר שר־הבי־טחון
בעתיקות?
( )3אם ביררה — מה העלה הבירור?
4אם תוברר כי שרש•,ביטחון סוחר בעתיקות —
האם גדרש לחדול מנוד,גו זה?
( )5האם ביררה ראש־הממשלה אם נוהג שר־הבי־טחון
למכור מימצאים ארכיאולוגיים, עליהם לא דיווח
כלל לאגף־ד,עתיקות במישרד החינוך?
אם אמנם ביררה ראש חממשלד, את הטענה דלעיל —
מה העלה הבירור?
גולדה אמנון זכרוני הצעת״חוק, הקובעת איסור מפורש, והגשנו
אותה ליו״ר הכנסת תון פחות משעה אחרי תשובת
ראש״הממשלה (ראה מסגרת).

גורד ה נלסב־מה
ע ד״ן
תשובה נשכנית זו של ראש״הממשלה לא היתה
יוצאת-דופן. כשראש־חממשלה עונה לשאילתות שלי,
מתרכזים הח״כים באולם המליאה, בציפייה לבידור.
כי שינאתה האישית של גולדה מאיר כלפי היא מן
* סעיף זה אוסר על שר, סגן־שר וחבר־כנסת להש תמש
בתואריהם הממלכתיים לצורך עסקיהם, גס אחרי
שחדלו מלכהן בתפקידיהם.

הצעה חוק פרטית של וז״נ אוו׳ אבנו׳

דבו׳ הסבו
בתשובתה לשאילתה שלי ביום 19 בינואר ,1972

שאילתה מס׳ 3292
חכר־הכנסת אורי אכנרי שאל את ראש
הממשלה :
אבקש לדעת:
( ) 1האם תואמו מראש דבריו של שר הביטחון, שנ אמרו
ביום 19 באוגוסט 1971 בפני בוגרי בית־הספר
לפיקוד ומטח של צד,״ל, עם ראש־הממשלה?
( )2האם הוסמך שר־ר,ביטחון על־ידי ראש הממשלה
להשמיע דבריו, ובכללם הצהרתו כי ״עלינו לראות את
עצמנו גם בשטחים המוחזקים כממשלית־קבע״ ?
( )3האם לאחר השמעת דבריו הנ״ל של שר־הבי־טחון
הביעה דאשהזממשלד, את הסכמתה להם?
אם לא הביעה ראש־הממשלה את הסכמתה לדברי
שר־הביטחון — האם נידונו ההצהרות שנמסרו על־ידי
שר־ד,ביטחון בין ראש־הממשלה לבין שר־ד,ביטחון, לא חר
•שנתפרסמו ברבים?

תשובת ראש־הממשלה גולדה מאיר :
לשאלה : 1התשובה שלילית.
לשאלה : 2אינה תופסת.
לשאלה : 3כן. מאחר והפירוש לדבריו אלה של
שר־ד,ביטחון הוא, כי אנו הממשלה היחידה הפועלת
בשטחים המוחזקים, ועל כן עלינו לפעול כאילו היינו
ממשלת־קבע.
היו״ר שלמה רוזן: שאלה נוספת לחבר־הכנסת
אבנרי.
אורי אכ״״י: אני מבין מדברי ראש־הוונז־שלה
שהיא מבחינה בין ״כאילו אנחנו ממשלת־קבע״
לבין ״אנחנו ממשלת־קבנג״ .האם זהר הפירוש
הנכון?
ראש הממשלה גולדה מאיר: אמרתי
בדיוק מה שאמרתי, ואם חבר־הכנסת אבנרי רוצה
לפרש — יפרש.

בוג ד ה־ ד ש:
ההזדמוווז שהוחמצה!

חוק סוד הממשלה(תיקון) תשר״ ב 1972 -
הצעת־חוק פרטית של ח״כ אורי אבנרי :
.1אחרי סעיף ( 5ג) לחוק יסוד הממשלה,
יתווספו הפיסקות הבאות:
(ד) שר לא יהיה רשאי לעסוק בכל עבודה
אחרת שהיא, תמורת שכר, ישיר או עקיף, וכן לא
יעסוק שר במיסחר, ולא יהיה פעיל בכל עסק שהוא.
״עסק״ בפיסקה זו — כל פעילות מיסחרית, כלכלית
ומיקצועית, שאינה בתחום תפקידיו של השר.
(ח) שר לא יקבל, נוסף על משכורתו והוצאותיו,
כל הכנסה שהיא, להוציא הכנסה מרכוש,
ובתנאי שעל כל הכנסה כזאת ידווח השר למבקר-
המדינה, ודיווח זה יפורסם ברשומות אחת לשנה.
(ו) דיווחו של השר לפי פיסקה (ה) יכלול
הכנסה שיש לאשתו או לבני ביתו הסמוכים על
שולחנו, מכל מקור שהוא.

הידועות, והכל יודעים שבתשובה לשאלותי משתדלת
גולדה מאיר להיות מעליבה ופוגעת עד כמה שזה ניתן,
במיסגרת הפורמלית של הכנסת.
כן זה קרה גם לשאילתה השנייה שלנו, שלא נגעה
לעיסוקיו המיסחריים של משה דיין, או בהצהרותיו
המדיניות :

חשיבה ראש״הממשלה שאין איסור על שר לעסוק
כמיסחר. תשובה זו ניתנה על רקע הפירסומים בדבר
עיסוקו השיטתי של שר-חביטחון במיסחר בעתיקות.
מדברי ראש״הממשלה עולה שכעת אין פסול
חוקי בעיסוק של חבר״הממשלה במיסחר.
אמנם, המיסחר בעתיקות אסור על פי פקודת
העתיקות, למי שלא קיבל היתר לכן, אן תשובת
ראש-הממשלה מפנה את תשומת-לב הציבור לעובדה
שאין איסור מהותי לשרים לעסוק במיסחר או
בעבודה אחרת בתשלום, מלבד האיסור החל על
חברי-כנסת לקבל משכורת, ומלבד האיסור החל על
שר וח״כ לנצל את תוארו הרשמי לצרכי עסקים.
מצב-דברים זה סותר את הסדר הציבורי התקין,
ועל כן מוצע לאסור על שרים לעסוק בכל עבודה
אחרת שהיא תמורת שכר, וכן לאסור עליהם לעסוק
במיסחר או בפעילות עיסקית כל שהיא. מאידן
מוצע לאפשר לשר לקבל הכנסה מרכוש — כגון
שכר-דירח, תמלוגים והכנסה מניירות״ערן —
בתנאי שעל כל הכנסה כזאת יימסר דיווח לציבור.

בסימון שונה לגמרי משיב לשאילתות שלנו אכא אכן.
בין השאילתות שלנו, שעליהן השיב השבוע, בלטה
זו שנגעה לבנגלח-דש.
מתון הדברים עולה בבירור בי ממשלת ישראל החמיצה
הזדמנות היסטורית להתקשר עם המדינה
החדשה, בימיה הראשונים, כשעוד היתח מבודדת ולוחמת
על נפשה. אז היתה פעולה ישראלית נועזת —
הענקת חברה לאלתר — יכולה להביא לשינוי דרמתי
במעמדה של ישראל בדרום־אסיה, ואולי גם לשינוי
ביחסים בין ישראל לבין חודו וברית־המועצות.
אולם הממשלה נזהרה. היא לא רצתה להיות ראשונה.
ובן הוחמצה ההזדמנות. כעבור ימים מעטים השתנה
מצבה של בנגלה-דש, היא לא היתה זקוקה עוד
בצורה בה נואשת להכרה, והגיעו שמועות ראשונות
על התקרבות בינה ובין הערבים.
בן נראים הדברים בפרוטוקול :

שאילתה מס׳ 3991
חבר־הכנסת אורי אכנרי שאל את שר החוץ:
אבקש לדעת:
( ) 1האם נשקלה האפשרות להעניק הכרה ישראלית
לקהילית בנגלה־דש?
( )2האם היתה פנייה כל־שהיא מצד בנגלה־דש או
מדינה אחרת למדינת ישראל, במישרין או בעקיפין, לשם
הענקת הכרה זו ז
( )3אם לא — האם היו מגעים כל־שהם בין נציגים
ישראליים של בנגלה־דש? אם כן — מה היה טיבם?

תשובת שר־החוץ אכא אכן:
( ) 1השאלה נמצאת בבירור פעיל במשרדי, ותובא
לדיון בממשלה בבוא המועד.
( )2כן. בשלב מוקדם, ולפני שהוכרה כמדינה עצמאית
על-ידי מדינה כלשהי, נתקבלה פניה מגוף שהגדיר עצמו
ממשלת בנגלה־דש, שביקש הכרה של ממשלת ישראל.
( )3כן. קויימו מגעים בלתי־רשמיים, שלא אוכל
לפרסמם כאן.
אורי אכנרי: מה היה השיקול של הממש־לה,
או של משרד־החוץ, שלא להיענות לפנייה

זו של ממשלת בנגלה־דש, בשעה שהיה סיכוי

שהכרה ישראלית תביא גם להכרה מצד בנגלה־דש
בישראל 7

שר־החוץ אכא אכן: אינני רוצה להתחייב
להנחה, כי הסיכוי הוה אינו קיים עכשיו.
אבל באותו שלב, לא נמצאה שום מדינה בעולם
שהעניקה הכרה לאותו הגוף, וגם אלה שבאו איתנו
במגע לא ביקשו שאנו נגיע להכרה או להודעה
באותו מעמד.
הם הגישו בקשה עקרונית, בשל היותנו עוקבים
אחרי המתהווה, שנגיע לידי הכרעה חיובית בנושא.
כאמור, בתשובה שלי לסעיף השלישי, עדיין מתקיימים
מגעים בלתי־רשמייס בנושא, אולם המגמה
שהשואל הנכבד רוצה לקדם אותה לא תקודם,
לדעתי, על־ידי הודעה פומבית בשעה זו.
אני מוכן לשתף את השואל בכמה מן השיקולים
הללו, בשיחה פרטית.

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונה

״א יתקבל חוק זר ; -יהפוך התושב לקולחת...״
״זוהי סוב״ טיזציה 11 ול ההתיישבות העובדת...״
להלן נאום סיעתנו על חוק המושבים :

אורי אכנרי: המושב הוא אחת מיצירות־הפאר של
החברה העברית החדשה. הוא יותר מזה. הוא אחת מפינות־האור
הזוהרות של המאה העשרים, בעולם כולו.

והנה, חוק זה מקפיץ אותנו חזרה מן האדר
הגדול הזה אל חשכת ימי־הפיניים, אל אפלת
התקופה הפיאודלית.

!כוונות מנהלו
בילדותי ביליתי שנה של חיי באם המושבים — נהלל.
אני זוכר את הבוץ בחורף ואת השמש הצורבת בקיץ,
את העוני, את הדלות, את העבודה המפרכת, את האידיא ליזם
הבלתי־נלאה של קומץ אנשים, שהקימו שם את
מעגל־החיים הלבן בלב ביצות הקדחת.

ואני זוכר מה למדתי אני, בילד בכתה ה׳
של כית־הספר בנהלל: שהמושב הוא התאג־י

.מקפיד על מיצוות הדת, לפי הפירוש של הריבון המקומי
— הוא ובניו ונכדיו. מי שישנה את דעתו, מי שיחליף
את השקפתו, מי שיעבור אפילו מאורח־חיים דתי אחד
לאורח־חיים דתי אחר, מתון ממנו או קיצוני ממנו, מי
שישתמש בזכות היסוד של אזרח דמוקרטי לחופש המח שבה
ולחירות הדעה — צפוי לנישול ולגירוש ולניתוק
מביתו ומנחלתו — הוא ואשתו ובניו ובני־בניו.
כך, אדוני היושב־ראש, נוצרים בארץ גטאות חדשים,
גטאות־גטאות של בעלי השקפה אחת, הומוגנית.
ואני שואל: לשם מה זה דרוש?
על כך לא שמענו מילה וחצי מילה, לא מכבוד השר,
ולא מאותם שהגנו על החוק הזה בלהט רב יותר מאשר
השר עצמו.

לשם מה
מתמוטט? האידיאלים גוססת, ורק

זה דרוש? האם המושב כארץ
האם בל החומות נפרצו? האם
מתו? האם החכרה המושבית
הכוח הגס של שררה, של חוק,

אדוני היושב־ראש, בכנסת האחרונה, כאשר הובא החוק
האומלל הזה בפעם הראשונה, אירע דבר מוזר ותמוה.
החוק היה צריך להיות מועבר לוועדת־הכלכלה. התקנון
אומר כד במפורש, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
מסופקני אם אי־פעם הובא לכנסת חוק, ששייכותו לתחום
הנושאים המוגדרים של ועדה מסויימת היא כל כך
ברורה, כמו חוק זה.
זהו ״חוק האיגוד השיתופי״ .תקנון הכנסת אומר, שכל
הנוגע לאיגוד השיתופי שייך לוועדת הכלכלה.

המלחמה על הווען ח
אז נעשה ניסיון להוציא חוק זה מוועדת־הכלכלה.
הובאה הצעה להקים ועדה מיוחדת, שתעשה את העבודה
הזאת בקצב סטחנובי* ותעביר את כל מאות הסעיפים
בדהירה.
הנסיון ההוא שקע בשערוריה הציבורית שקמה, והחוק

הפיאודלי של המושב
דות של כני חורין, שותפות של אנשים חופשיים.

כפייה, שד איום ברעב, יבול להחזיק את
החבורה יחד?

על כך היתר. גאוותם, על כך היתה תפארתם. שהם לא
קובצו כמו עדר, בשוטים ובהצלפות, לתוך קולחה של
כפייה, כפי שבוצעה הקולקטיביזציה העקובה־מדם של
סטאלין בברית־המועצות. הם קמו והלכו מרצונם החופשי,
כאנשים חופשיים — ובכך היה כוחם.

האם זוהי המציאות בארץ? האם אותם המביאים
את החוק הזה לכנסת רוצים לומר שזוהי המציאות?
אם כן — זוהי תעודת עניות לעצמם! זוהי התאבדות
מוסרית.

טלו מן המושב את הרצון החופשי —
ונטלתם ממנו את נפשו. הגון? ישאר, בל האיכרים
יישארו — אכל הגוף החי יהפוך לפגר.
זהו הכדל קטן — אך הוא ההכדל כין חיים
ומוות.

האחדות של המושב, הזהות בין הרשות המקומית
והגוף המשקי — כל אלה הם ערכים חיוביים — כל עוד
הם פרי הרצון החופשי.
אותו מצב עצמו, כשהוא פרי הכפייה ותוצאה של
שררה גסה, יהיה עיוות מיפלצתי.

כיום שיתקבל חוק זה — תמות נפשו של
המושב, והוא יהפוך לקולחוז. זוהי סובייטי־זציה
של ההתיישכות העובדת, כאשר קומי־פרים
פוליטיים, הקרויים ״הכרים נלווים״,
ישלטו כו שלטון מוחלט.,8

אין דחוק העדנן נו
אולם כולנו יודעים, אדוני היושב־ראש, שהמצב אינו
כך, שהמושב חי וקיים, שהוא בריא.

אם בן, מדוע לא יחיו כעלי דיעות שונות
כמושב אחד? מדוע לא יחיו חילוניים ודתיים
כמושב אחד? מדוע לא יפרחו מאה פרחים
כאותו גן? מדוע לא יעבור מושב מתנועה
אחת לשניה, מהשקפה אחת לשניה? מדוע

הועבר לוועדת־הכלכלה, שעשתה עבודה יסודית והוגנת,
למרות שיושב־ראש הוועדה היה ממתנגדי החוק. עד תום
תקופת הכהונה של הכנסת, לא סיימה הוועדה את עבודתה.
מה קרה עכשיו? משום־מה לא החילה הממשלה את
חוק־הרציפות** על הצעת חוק זו: מוזר, מוזר. הצעת־החוק
עברה בכנסת הקודמת בקריאה הראשונה, לא חלו
בה שינויים מהותיים, מובאת לנו עכשיו אותה הצעת״
חוק עצמה. אותה גברת באותה אדרת. אם כן, מדוע לא
הוחל עליה חוק הרציפות? למה?
רק בגלל סיבה אחת: כדי שחוק זה לא יעבור שוב
לוועדת־הכלכלה.
לשר־העבודה אירעה תקלה. כאשר הביא את הצעת־החוק
למליאה, הוא הציע להעביר את החוק לוועדת
הכלכלה. קם הנואם הראשון של המערך, סגן שר־החקלאות
חבר־הכנסת חלפון, והעמיד אותו על טעותו, ודרש להעביר
את הצעת־החוק לוועדה מיוהדת.

והנה, אותה רוח־רפאים של ״הוועדה חמיו,־

אדונים שדתים
חוק זה, אדוני היושב־ראש, אמנם מחזיר
אותנו לתקופה הפיאודלית.
אין זו מליצה, ולא משל. זוהי הגדרה הניתנת לביסוס
הגיוני.
כי מה היה טיבו של המישטר הפיאודלי בימי־הביניים?

הוא חילק את החכרה לריבונים ולצמיתים.

האיכר הוא צמית, כי הוא היה ״שייך׳ למישהו.
השתייכותו היתה כפולה: הוא היה שייך למקום. היתד.
זהות מוחלטת בין השניים: לא יכולת לדור במקום מבלי
להשתייך לאדון, ולא יכולת להשתייך לאדון מבלי להש תייך
למקום.
כך גם כאן. חבר המושב יהיה שייך לאדון המפלגתי,
ששליחו הוא ״החבר הנלווה״ ,והוא לא יוכל לגור במקום
מבלי להשתייך לאדון המפלגתי הזה.

החקלאי יהיה צמית. אם ישנה את השקפתו,
אם לא ימצא חן כעיני האדון, אמנם לא יתלו
אותו על עץ־התלייה, ולא יגזרו אותו לגזרים,
כפי שעשו בימים ההם, כתקופת הפיאודליזם
הנאור: יגרשו אותו מביתו ומנחלתו, ינשלו
אותו מרכושו, ישלחו אותו למידכר.
אפילו כל הכפר כולו ירצה לעבור לרשותו של אדון
אחר -לא יעלה הדבר בידו, כי האדון הוא הריבון,
הוא ולא רצון הכלל.
כך זה נראה מלמטה. איך זה נראה מלמעלה ז
בתקופה הפיאודלית התחלק השילטון בין אדונים רבים,
גדולים וקטנים — מלכים, דוכסים, רוזנים, אבירים,
באדונים.
כך גם אצלנו. יש אדון מפלגתי גדול ואדון מפלגתי
קטן, אדון עתיר־מושבים ואדון שיש לו רק כמה מושבים
מיסכנים. אבל כולם שותפים לריבונות זו, הנקבעת בחוק,
ולכולם אינטרס משותף.

הדכר כא לידי ביטוי עריץ בקנוניה שבין
הבוסים שד תנועת־המושבים הגדולה ובין ה־בוסיס
של המפד״ל.
במושב השייך לריבון הדתי, צפוי לגירוש מי שאינו
* .חבר נלווה״ הוא נציג התנועה הארצית, שיהיה
לו, למעשה, הקול המכריע בכל הצבעה במושב, לפי
החוק המוצע.

בתי הראשונים בנהלל
לא ידורו יחד כמושב אחד שתי דיעות, שתי
השקפות?
מדוע לא? במה זה סותר את הרעיון המושבי?
אין לחוק זה שום הצדקה. שום דבר במציאות אינו
מחייב אותו. אתם מוציאים דיבת המושב רעה, ללא הצדקה
מוסרית כלשהי, זולת הפחד הגם של בוסים מפלגתיים
ותנועתיים, שמא אי־פעם בעתיד יישמט מידיהם השילטון
במושב המתבגר, המשתרש בארץ.
אינני מתכונן לנתח את החוק הזה. שעות רבות לא
יספיקו, והדבר גם אינו דרוש. כי מהות החוק ומטרת
החוק הן כל־כך גסות, כל־כך ברורות, שניתוח הסעיפים
מיותר לחלוטין.

חדת״ שוב מהלכת כאן כאולם זה.
אדוני היושב־ראש, אני רוצה להביע תקווה נחושה,
שהצעה זו לא תתקבל, ושלכבודו של חרק זה לא יהפכו
את תקנון הכנסת על פיו.

הצעת־חוק זו, אס חלילה תתקבל כקריאה
ראשונה, צריבה לעבור לוועדת־הבלבלה.
בתקופת

מטאלי!,

שהפך

* סטחנוב: פועל־לדוגמה
לסמל בגלל מהירות עבודתו.
** ״חוק הרציפות״ מאפשר לממשלה לקבוע שכנסת
חדשה תמשיך בטיפול בהצעת־חוק שהטיפול בה לא
הסתייס בכנסת הקודמת.

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
חווי
ה מל צר־ ה מז מר

מועדון..הסבו המעולה״
שע״י התאחדות בעלי המספרות, ת״א

בחסות חברת ״וולד.״ בישראל
שמחים להודיע כי כיום שני 7.2.72 כשעה 5אחרי־הצהריים,
כאולם הגדול של מרכז כעלי מלאכה,
כרה, מרכז כעלי מלאכה ,16ת״א, תתקיים

תחרה! לספ רי ג ב רי ם
בתח רו ת תיב חר התס פו ר ת היפ ה ביו תר

ישתתפו מ שלחות של ספרי גברים מ אירופה
ציבור ספרי הגברים מוז מן!

חלומו הגדול של יוסף משען ( )54 הוא
לזכות בהכרה ופרסום כזמר ומלחין. בארץ
הולדתו, מצרים, הועסק כמלחין וזמר ב תחנת
השידור של קאהיר. נגינתו על אוד
הביאה לו תהילה, שירתו הידהדה בכל
בית מצרי ונגינותיו הושמעו מעל גלי
האתר.
לפני 17 שנים עלה משען ארצה. הוא
הבין במהרה כי נגינתו המזרחית אינה
פופולארית בקרב שוחרי הבידור בישר אל.
מחוסר ברירה, פנה למלצרות. שאיפ תו
לחזור פעם לשטח הבידור — הפכה
חלום.
בלילות המשיך להלחין, וניסה למצוא
לעצמו סגנון ישראלי.
בעבודתו כמלצר החליף מקומות שונים
עד שהגיע למסעדת הבוהמה המפורסמת
שולטן אשר בדיזנגוף. כשהגיש ללקוחות
את מנות האוכל, לא התבייש לספר על
עצמו כמלחין, זמר וכותב שירים. על
חלומו הגדול לזכות בהכרה אמנותית, שמע
כל מי שהזמין אצלו מנה .״אני רוצה
שתשמע אותי ותקרא את השירים שלי,״
אמר משען לאורי זוהר, פשנל, יוסי בנאי,
הגשש החיוור, גדי יגיל ועוד ועוד.
כולם התפוצצו מצחוק. כולם הב טיחו
כי ישמעו אותו — אך אף אחד,
לדבריו, לא קיים את הבטחתו. כשהמשיך
לבקש, התרגל לשמוע ״אני נורא עסוק״
ו״אין לי זמן, אולי פעם אחרת.״ משען
החל לאבד תקווה .״אף אחד לא נותן לי

חדש! מיוחד לג ב ר!
הוביש ונמצאים למכירה,
שני ״הבסט־סלוים־ הדניים!
מלצר־מזמר יוסף משען
אין שכר למשוררים

חוויות ותיאורים אירוטיים
של שחקנית קולנוע

סיפורי מין ותשוקה
שטרם ראו אור

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסד, בולל מיסיס

צפה לסדרה נוספת
הספרים נמצאים למכירה בכל דוכני העתונים.

סיגנל
אלקטרוניקה

רח׳ החשמל 5תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

שבועון החדשות הישראלי
העולםהזה ״ ,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבד , 12 טלפון ,260134
מא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס ״הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

צ׳אנם. שישמעו אותי ויגידו בסדר או לא
בסדר,״ קובל משען.
״אני מלחין היום מנגינות מודרניות
פגזיות, וכותב שירים מצחיקים נורא ב סגנון
חדש לגמרי. אני יכול לתרום הרבה
לבידור הישראלי,״ מסביר המלצר־המזמר.
בכל זאת הביאה הקירבה לטיפוסים ה מתאימים
שינוי לטובה. בדצמבר שנה
שעברה, הקדיש לו עמוס קינן חצי טור ב ידיעות
אחרונות ואף פירסם שיר בשם
חמותי האהובה מפרי עטו של המלצר־המלחיו־הזמר־המשורר.
הגדיל
לעשות דובי זלצר, שהזמין את
משען לביתו והקשיב לנגינתו המיסתלס-
לח .״הוא נורא התלהב ממני,״ מספר מש ען
.״כמה ימים אחר־כך הזמינו אותי ל רדיו,
לתכנית בדלת פתוחה, שנותנת רבקה
מיכאלי. לא היו הרבה אנשים באולפן, אך
כולם התפוצצו מצחוק כששרתי. השירים
שלי באמת מצחיקים!״
ההופעה ברדיו חיזקה את התקוות. משען
רוצה לעזוב את המלצרות ולהתמסר כל
כולו להלחנה, כתיבת שירים, נגינה על
אוד וכמובן — הופעות חיות במסיבות,
בחתונות, ברדיו ו״הכי טוב יהיה בטלווי זיה
ששם כולם יראו אותי. אני יודע ש בשטח
הבידור אפשר לעשות הרבה כסף.
כאן אני עובד כל היום על העשר או עש רים
לירות שלי, ואחרים במקצוע הבידור
עושים בשעה אלפים של לירות. למה לא
נותנים לי צ׳אנסי את הנשמה שלי אני
שם בשירים שלי!״

עמוד 45

פתח כ-PDF פתח כתמונה

א מי הגניי ־ ת

1הרביעייה העליזה בדירה המשותפת

התחלקה
עד השכר
זוכרים איך הגלורה שרי ט חיטפד,
שטוזה מהבן שלה, והסתובבה ימים של ומים
עם פנס כחול ן לא זוכרים. אז בואו
אזכיר לכם. רק קודם אגיד לכם, כי אותה
(שטוזה היתה רק חלק קטנטן של הסיפור
,המלא.
הנלורה היא אחת מכוכבות הבמה הגדו־
,לות בגרמניה כיום. משהו כמו חנה׳לה
< מרדן אצלנו, להבדיל אלף הבדלות.
כשנחתם החוזה להעלאת אמי הגנרלית
י גם בגרמניה, הגיעה הנלורה לארץ, כדי
לקלוט רקע ואווירה ולהשתתף בחזרות עם
1הצוות הישראלי. יחד איתה, הגיע גם
בנה, הנס האס, המופיע גם הוא בה !
צגה.
היחסים בין האם לבן היו לא הכי הכי,
ובאחת המריבות המשפחתיות הקטנות
ן שלהם, איבד הנם הקטן את שלוותו, הכ ניס
לאמו פגז בפרצוף.
בהתחשב באופייה של האמא, קשה קצת
להאשים אותו — מבלי שאני מתכוונת
!לרמוז בכך שאני נוקטת, חס וחלילה,
עמדה בסיכסוך משפחתי.
הרמז הראשון לאופייה של הנלורה הת גלה
כבר זמן קצר לאחר שהגיעה לארץ.
ן היא יצאה לסיור ברחבי ישראל עם אחד
המפיקים של ההצגה הישראלית, יצחק
ליבטר. על־יד הקסטל, היא אומרת
פתאום לליכטר :״הייתי רוצה כוסית
ן:ויסקי,״ ״בבקשה,״ השיב ליכטר האדיב.
״עוד חצי שעה נגיע לתל־אביב.״ ״לא,
אני רוצה עכשיו,״ הסבירה הנלורה היפה.
כשליכטר הסביר שהוא לא סוחב איתו
ויסקי במכונית, התפרצה השחקנית ב1התקפת
אימים כזו, שליכטר כמעט איבד
את השליטה על ההגה, הצליח בקושי לע צור
ולהרגיע אותה.
מילא, חשב הוא, וחשבו כל אלה ש־

מחל״ר אשר הרבה שיטות המציא המוח הגברי כדי
לחלוב גס מאשתו. אחת היעילות בהן,
מאז ומעולם, היתה הגילוי שהמאהבת מצפה
לילד: .ממנו כמובן. מהבעל.
זה קרה, לאחרונה, אפילו ליוסי ידין.
ועוד יותר לאחרונה, לישראל גורידן
׳מצמד הדודאים.
גוריון היה נשוי כמה וכמה שנים טובות
לעלמת חן אנגליה, שהעניקה לו
פולקסוואגן לבן עם מספר לבן.
אבל חיפו׳שית איננה תחליף לדברים
שאינם, או אולי הדברים שאינם כן היו,
אינני יודעת. מכל מקום, האשה לחוד,
ו מיין, לחוד.
!מיקי היא סטודנטית יפהפייה, שחרחורת
ונאווה, שאיננה אלא בתו של המשורר
אברהם ברוידם. אמה, אתל ברוידס,
ידועה גם היא בזכות עצמה: היא ניהלה
בזמנו את גלריה גורדון, נשלחה לוו שינגטון
להמשיך שם בעסקי האמנות שלה,
ונודעה — נודעת עד היום, למעשה —
בנטייתה לטפח אמנים צעירים, מכל הסוגים
— העיקר שיהיו אמנים.
בחוגי דיזנגוף ההומייה מיקי איננה מו־

חוא לא עובד בינתיים. לבעלים ,׳מסתבר,
קשה לעבוד בניכר.
אבל מחוץ לשעות העמדה, החיים ב דירה
המשותפת חברותיים למדי ואפילו)
עליזים, אם זאת המילה המתייקת שאני
מחפשת.

לא תהיתם לאחרונה להיכן נעלמה אחת
היפהפיות הידועות בארץ — חני פריז
שלא לדבר כבד גם על יפהפייה נוספת
שנעלמה — הדוגמנית יפה כפירי
כן תהיתם? אז אתם יכולים להפסיק
לתהות. שתיהן נעלמו לאותו מקום. ל לונדון.
ואפילו לאותו רובע בלונדון. קו־לינגדייל.
ואפילו, אם זה דווקא מעניין
אותכם — לאותה דירה בלונדון. השתיים
מתגוררות שם יחדיו — יחד עם בעליהן
כמובן.
חני הפכה לאשת איש — איש בשם
יגאל — לפני כחצי שנה, ויפה, החברה
שלה, עשרה ימים אחריה — לאיש בשם

אמנון.

חני היתד. הראשונה שיצאה, אחדי ני שואיה,
ללונדון. היא יצרה שם קשרים,
זנתה להיות מצולמת בירחון האופנה ה בינלאומי
ווג (גליון ספטמבר) ועובדת ה יום
בסוכנות דוגמנות שם. רשיון עבודה
אמנם אין לה, אבל עבודה יש לה בשפע.
יגאל, בינתיים, עדיין לא עובד.
לעומתה, יפה לא הצליחה עדיין לקבל
עבודה בלונדון, למרות ישגם היא דוגמ נית
ויפהפייה מליגה א׳ .במכתבים שהיא
כתבה לחברים בארץ, היא טוענת שחני
דווקא לא מתאמצת יותר מדי להשיג ל
שמעו
מפיו על התקרית, זה בטח האקלים
הישראלי. לא כדאי לעשות מזה עסק.
אחרי הכל, שחקנית כזאת מפורסמת.
אז עוד לא ידעו הישראלים! ,מה ש יודעים
חוגי הבמה בגרמניה, שאצל ד,נ־לורה,
הוויסקי משחק תפקיד מרכזי.
ימים מעטים לאחר מכן, ערך השגריר
הגרמני מסיבת קוקטייל לכבוד השחקנית
המפורסמת. שוב, רק מעטים הבחינו כמה
קוקטיילים גמעה הכוכבת, במשך מסיבת
הקוקטייל. משום כך, נדהמו כל כך, כא שר
הצביעה על שני כלבים קטנים שהס תובבו
במקום, ואמרה בקול רם ובהד
ברת
כל־כך, כי היא לא מרבה להשחית
זמנה לריק בסביבות כאלה. אך יודעי דבר
אומרים !שבחירתו של ישראל היתה מעולה.
מיקי
היא הרומן של גוריון זה זמן רב,
ובקרוב תהפוך לאשתו החדשה. לא מזמן

חגי פרי
עזור לה למצוא גם כן עבודה. האמנם
חוששת מלכת המים 1970 מהתחרות. קשה
להאמין.
בעלה של יפה, כמו בעלה של חני, גם

גשר. רבת־משמעות :״יש כאן יותר מדי
כלבים, במקום הזה.״
מילא, האקלים הישראלי משפיע, התנחמו
ד,מתנחמים, וניחמו את אלה שרצו
להלביש לה שק על הראש. השגריר ה אומלל
רצה לבלוע את עצמו בקרקע.
טוב, רצה אלוהים והחזרות בארץ ׳נס תיימו,
והגדמניה הרווייה חזרה לארץ מו לדתה.
כאן, גילו הישראלים בצוות הם־
יתעה מרה. האקלים כבר התשנה, ברוך
השם — אך הנלורה לא.
בתחילה, חלתה במחלה מיסתורית, וה חזרות
נאלצו להיערך בבית־החולים. כש יצאה
מבית־החולים, התגלתה שיכרותה
הכרונית לכל.
אלא שהאמת נשארה חבוייה מאחורי ה קלעים.
הנלורה היתד. דמות אהובה מדי
על הגרמנים, מכדי שאיזה עיתון שם היה
מעז לגלות את האמת.
יחד עם זאת, נקטו המפיקים באמצעי
זהירות: הם הביאו את גאולה נוגי ל מינכן,
העמידו אותה כמחליפה.
גאולה החליפה די הרבה. לקהל הגרמני,
הסבירו כל פעם שהכוכבת ד,גרמניה יחד

יפה בפיר

לה. מה שהיה די נכון בעצם, דק שלא?
פירטו את סוג המחלה.
לא שהקהל הגרמני בא בטרוניות. גאו לה
סחטה !מחיאות כפיים סוערות, עם כלן
מסך. הייתם צדיכות/צריכים לשמוע א ת׳
הגרמנית של התימניה הזאת. ללקק שפ־ ן
תיים.
העסק התפוצץ בליל סילווסטר. לאותו!
ערב, היו מתוכננות שתי הצגות חגיגיות,.
הנלורה הודיעה שהיא לא תוכל להופיע(,
וגאולה הוזעקה, החלה מתלבשת בחדר^
האיפור.
לפתע, הופיעה הנלורה .״אני בן מו-ן
פיעה,״ הכריזה.
טוב. עזרו לה להתלבש איכשהו, ו הכד(
כבת עלתה על הבמה.
עלתה — ׳וגרמה לביזיון לדורות. היא(
היתד. כל־כך שיכורה, שלא הצליחה ל השמיע
את הטקסט שלה. מובן שלהצגה
השנייה כבר לא הירשו לה לעלות.
למחרת בבוקר התפוצצה כל הפרשה
בעיתונים. הנלורה נזרקה יחד עם הנס,
ובמקומו החל מופיע סכי דו ר.
היצוא הישראלי פורח.

בתו של גיבור שרבורג
11111

ישראל גוריון
גוריון קפץ במיוחד לאנגליה כדי להסדיר
את הגט ימאשתו הנוכחית, שעקרה
לשם עם התפוררות הנישואין.

במשך שנים, בהיותו בתפקידים בכירים
בצה״ל — שהאחרון בהם היה מפקד
חיל הים — לא זבה האלוף במיל.
מוקה לימון להיכנס כל״כך עמוק
להיסטוריה, במו ברגע הקצר של פרשת
מטריות שרבורג. בלומר, ספינות שרבורג.
כשחזר לארץ, לאחר הפרשה, התקבל
בגיבור לאומי. אולי בגלל זה, ממשיך בל
הקשור בשם לימון לעורר עניין בזה.
ואולי בך אפשר להסביר את העובדה,
שכבר יותר משבועיים שהארץ מלאה את
הידיעה, שנילי לימון, בתו של מוקה,
עומדת להתחתן.
ותשאלו עם מי. עם לא פחות ולא
יותר מאשר היהודי השני בעושרו בעולם
_ ישראל קלאבי ,45 ,גרוש פעמיים
(בשתיהן מנשים קתוליות) אב ל
ארבעה
ילדים, ולשעבר יו״ר הוועדה הכלכלית
של ועידת המיליונרים למען ישראל.
קלאבי מתגורר בבראזיל, ובישראל׳
מייצג את האינטרסים שלו ומנהל את
עסקיו — מי ז כמובן, מוקה לימון.
אלא מאי ! מובן שהסיפור טוב מדי ׳
מבדי להיות אמיתי. כששאלתי את נילי|,
עלמה יפה שעבדה בזמנו אצל דובר צה״ל׳,
מתי אפשר לברך אותה — לפי השמועות,
עמדה החתונה להתקיים בחודש׳
הבא — ענתה :
״בן, גם אלי הגיעו בבר עשרות טלפונים
מקצווי הארץ. כולם רצו לברך^
אותי. הצרה היא רק שזה לא נבון. אנח נו
לא עומדים להתחתן, לא עמדנו להתחתן,
ולא שום דבר. הוא ביחסי ידידות?
עם אבא, ומובן שגם אני מכירה אותו —
אבל זה הכל. הבל.״

עמוד 46

פתח כ-PDF פתח כתמונה

איו האכילו את הקונגרס הציוני בלוקשען

הצבא צועד על קיבתו, קבע כבר בשעתו הקטנצ׳יק
ההוא עם היד הנצחית על הקיבה.

זקן, עובדות מלתחה, מזכירות אלגנטיות וצירים מפל
קצווי תבל.

לא רק הצבא. גם הקונגרס הציוני הכ״ח. כמו הכ״ז.
כמו הכ״ו. וכמו כל הקודמים לו.

במזנון של הקונגרס הציוני, כבכל המזנונים מסוגו,
התפריט הוא מגוון ביותר. כאן עוברים מפה לאוזן מתכונים
עסיסיים, מי פחות ומי יותר, של הרכבים פולי טיים
ושל קואליציות.

אולם משמגיע זמנה של ארוחת הצהריים, שוכחים
המשתתפים הנכבדים את ההיסטוריה, הולכים בעקבות
תביעותיהם הצנועות יותר של קיבתם.

עשרים ושמונה קונגרסים כבר היו לה, לתנועה הציונית.
כל אחד — שונה מרעהו, במקום, בנסיבות הערכו-
תו, בהרכב משתתפיו. אך דבר משותף אחד היה
לכולם: המזנון.

בשעות הבוקר והערב, כשבין כותלי הבניין מהדהד
קולן של תביעות היסטוריות, עומד המזנון בשיממונו.

.אני הוצל?

תמה הציר מצרפת,
שמשך
תשומונ לב בדמיונו המפתיע לחוזה המדינה.

אז אפשר לראות כאן, זה בצד זה, רבנים מגודלי

״פלפל לא נורמלי יש שיפור

כימה הניה פייק הצעירה, מנהלת מדור-הכרטי-
סים, לומר .״הצירים באו לדבר פה, לא אני.״

.חריר מדי

מחווה דעתו השו טר
יעקוב בו־סימן,
נהגו של מפקד משטרת מרחב־ירושליים, כשהוא
מתכוון למרק. אשר לשאר :״יש הרבה טקסים.׳,

״מעניין משלהב ־־

מציין רבה הראשי המזוקן של
אירלנד .״זה לי הקונגרס השלי-
היה בלגן ואז היה בשנת ,1951
שי. הראשון
עצום. אין מה להשוות למיתרחש כיום בקונגרס.״

ראש הקרן״הקיימת של הסתדרות נשות-מזרחי בניו־יורק,
אסתר בורק .״רק שבלילה עייפים מדי ואין כוח לבלות.״

קובעת נחמה מר-
חיים, קצינת קשר עם
המיפלגות מטעם הקונגרס .״לצירים זו חוויה, לגבי זו עבודה
מייגעת. מאחורי החגיגיות, הושקעה עבודת תיכנון ממושכת.״

בעלת תיאבון ועדויית תכשיטים, כשהיא מסבירה את סירובה
להצטלם, לדבר, ולהשתתף בכל פעילות אחרת.

.עבודה מייגעת

עמוד 47

פתח כ-PDF פתח כתמונה

״העיקו העם

מחייד פרופסור יהודה
שפייזלר, מנהל ההיברו־יוניון־קולג׳
.״מה זה אוכל! העיקר שהעם הי.״

נאנח מרדכי לרמן מצרפת.
1111 1 11 ] 1111
״אחרי הישיבות אין כוח

לכלום. כל מה שמסוגלים לעשות בסוף, זה לישון.״

התלהבות

מסוייגת מהאוכל, מביעה סוניה רוז, מברזיל.

>68 יי*י*

.תעמולה בחינם

טוען פרנס חיים,
ציר האיגוד־העו-
למי של הציונים־הכלליים, בהתכוונו לרב כהנא, שזכה
לדעתו בתעמולת חינם, כאשר לא ניתנה לו זכות הדיבור.

.הכל נפלא

קבע באובייקטיביות
נפלאה שפירו גרוגוריו,
נציג הקהילה היהודית במקסיקו. כמו מרבית היהודים
הטובים, שהגיעו מכל קצווי תבל, התפעל מהנעשה סביבו.

.תודה לאל

מברן צבי שטייניץ , 66 ,מהרצליה,
שהשתתף עוד בקונגרס
הציוני שהתכנס בפרג ב־ .1933 לקונגרס הנוכחי בא ביוזמתו,
כצופה מהצד .״תודה שלא באתי לפתיחה, ולא ראיתי אלימות.״

..אין תגובה

נמנע מהבעת
דעה, ח״כ לשעבר
יונה כסה, ציר מטעם מפלגת העבודה. על
המזון, היה מוכן לומר מילה :״טעים מאוד,״

..אין משיחין בסעודה ״ זגצד. אין בעיות
עסק באכילה במרץ רב, כיאות לצרפתי לעת צהריים. חברי
המשלחת מצרפת, המעיטו בתגובות, נישמעו כדיפלומטים.

שמחה זהבה מזרחי,
עובדת המלתחה
של בנייני האומה לספר. זהבה אוהבת את
עבודתה .״כולם בקונגרס הם נעימים ואדיבים.״

עמוד 48

פתח כ-PDF פתח כתמונה