גליון 1796 מתאריך 2 בפברואר 1972

בפעם הראשונה בישראל

קורבנות רצח עזרא שם־
טוב (משמאל) ויוסף
(״יוסקאי״) מזרחי (כמרכז)
כחברת מרדכי(״מני
טש״) צרפתי.

חדש בישראל!
קשר השתיקה שקשרה העיתונות הישראלית לגבי הפרשיות הקשורות בשמו
של שר־הביטחון משה דיין, הוא קשר חד־סיטרי. את הפרשיות עצמן, הס מלהזכיר.
לא רק בעמודי החדשות בעיתונים — שהירבו לעסוק בהסתעפויות הפרשיות, אך
לא בהן עצמן — אלא גם בעמודי המאמרים הוכרזו הפרשיות כטאבו מוחלט.
כותבי המאמרים בעיתונות המגדירה את עצמה כ״חופשית״ ,בהם מחייבי מדיניותו
של שר־הביטחון ושולליה, הוזהרו מראש על־ידי כמה מעורכי העיתונים לבל
יעזו לגעת, באיזו צורה שהיא, בפרשיות דיין האחרונות.
כמה מבעלי הטורים הקבועים גילו אומץ־לב אישי, הכניסו את הפרשיות
לעיתוניהם בדלת האחורית, תוך הימנעות מהתייחסות לשמו של דיין או לפרשיה
מסויימת זו או אחרת.
לעומת האיסור שחל על פירסומי העולם הזה בפרשיות דיין, ניתנה חרות
מוחלטת להתקפות על העולם הזה בגין פירסומים אלה. כך, למשל, יכול היה
אחד מעורכי מעריב, לרמוז השבוע לא פחות ולא יותר, כאילו אין העולם הזה
אלא מכשיר הסתה של ה־ק.ג.ב — .ואילו מדור המכתבים של הארץ נפתח למכ תבים
בנוסח ״מסע ההשמצות המתנהל נגד שר־הביטחון בימים אלה, אינו פוגע
רק במשה דיין האיש, אלא הוא בבחינת חתירה נגד המדינה והעם !״
הגדיל לעשות מכולם מארק גפן, אחד מעורכי על המשמר, שגינה את
״הנסיון המלאכותי,להחיות׳ את הזירה הפנימית על-ידי,סיפורים מרתקים׳ ובהמשכים,
המופצים על־ידי, שבועון מסויים לזכותה של העיתונות הישראלית
ייאמר, כי פנתה עורף לנסיון זה.״
מארק גפן שכח, כמובן, שרק השבוע היה זה עיתונו, שיצא בגילויים בלעדיים
מחדר המיטות של סגן ראש־הממשלה יגאל אלון, ללא כל קשר אם יש בהם
אינטרס ציבורי או לא. כאשר כתב גפן ,״אפשר להרוס דמות ציבורית באמ181
1972 זם 3נ 11011438,24.

ח 8ץ 0 3ח 6 9 6 9 6ח 9 9קוח #1# */0 )16 /!<9׳/ע

המגזין היחידי לגבר
המכיל פרשיות מדהימות וסוערות של
אונס ! שוד ! רצח ! אלימות !
הלקוחות מתיקים פליליים אמיתיים
של משטרות העולם וישראל
הפצה: גד בע״מ

* ז 1510ח1וח 98ח101<4190 וע 1181110ז 013ק 0ק 110218)1900ח 8 96ז) 1ז! ט

*36 17 15 81 61 0 , 2 3 . 38111181
א 1<:30118־ 0 6 ^ 31

861150116־181

1 ( 16

^50113 £11^ 1 6 31011 8111 301111188 1111

^ 1* 2 6מ 16ם11

316

^1181ז1מ8?1ם ט8

״זיד־דויטשה צייטונג״ ,״לה־מונד״ ו״ג׳ואיש כרוניקל״
צעות מסע של לחישות, רמזים או אף סיפורי רכילות גלויים מחייו הפרטיים של
האיש,״ הוא התעלם לחלוטין מפירסומי על־המשמר שהיו בגדר רמזים ולחישות,
נטפל לפירסומי העולם הזה, שלא ניסו להסתתר מאחורי רמזים אנונימיים, חשפו
תוך נטילת מלוא האחריות הציבורית והמשפטית, פרשיות שיש בהן עניין ציבורי
ראשון במעלה.

פ ר סו םבע תונו ת ה״כוכובדת
;פיון ההתעלמות של העיתונות הישראלית מפרשיות דיין, היה בראש וראשונה
זילזול בתבונתם של קוראיה. אם היו בין עיתונאי ישראל שהצדיקו את קשר
השתיקה בכך ש״עיתונות מכובדת אינה עוסקת בעניינים מלוכלכים כאלה,״
באה העיתונות העולמית ״המכובדת״ וטפחה על פניהם.
פרטי ״פרשת אלישבע״ של משה דיין, בדיוק כמו פרטי ״עסקי העתיקות״
של שר־הביטחון, שהועלמו מקוראי העיתונות היומית בישראל, הובאו בהרחבה
כמעט בכל העיתונות הבינלאומית.
למרות הנסיונות הנואשים של נציגויות ישראל בכל רחבי העולם להפעיל
את השפעתן ולמנוע פירסומים בנושאים אלה, לא עלה הדבר בידן. סוכנות רויטר
הבריקה לאלפי מינוייה ברחבי העולם את הפרטים המלאים של ״פרשת אלישבע״
כפי שפורסמו בהעולם הזה. עיתונים עשירים יותר פירסמו ידיעות על הפרשה
מאת כתביהם המיוחדים.
כך זכתה הפרשה לפירסום בלה״מונד הצרפתי, בפראנקפורטר אלגמיינה
ובזיד דויטשה צייטונג, החשובים והמכובדים שבעיתוניה היומיים של גרמניה ; או
בג׳ואיש כרוניקל הלונדוני, שהוא העיתון המרכזי של יהדות בריטניה.
מאות עיתונים נוספים ברחבי העולם פירסמו את הפרשה, לא משום
שכולם הם ״אנטישמים ועוברי ישראל״ כפי שיטענו הדוברים הרשמיים. הם עשו
זאת רק משום שהכאריזמה המפורסמת טרם סינוורה את שיקוליהם העיתונאיים
המקצועיים.

העול ם הז ה 1796

שיר השרירים
שיר השרירים
אשר לשוקולד
ישקני מנשיקות פיהו
המתוקות משוקולד.
(והשוקולד אוצר בתוכו אנרגיה שיהיה כוח להרים
שיהיה כוח לסחוב)

מוגש במסגרת המבצע להחדרת תודעת

העולם הז ה 1796

שמסרה את התמונה לפירסום בעיתונות, ציוותה לאסור
עליה את הכניסה למשרדה.
הצלמת טוענת כי זו נקמה שרירותית מצד גולדה
הפוגעת בעיסוקה העיתונאי ובפרנסתה.

כפי הנראה תשתתף בוועידה זו גם משלחת גדולה
מישראל.

סרטד פי פרו
״כור״ תסייע
דהט שן־ עסקיו
ש ל מנ ח ם ים־ שחור
דיין יסכם פרט
״ ההסדר החלק״
עם האמ רי ק אי ם
נסיעתו של שר־הביטחון משה דיין לארצות־הברית,
נועדה לסכם את פרטי ״ההסדר החלקי״ שהושג בין
ישראל לבין ארצות־הברית, בעת שיחתה של ראש-
הממשלה גולדה מאיר עם הנשיא ניכסון, בביקורה
האחרון בוושינגטון.

דיין, שיזם את ההסדר עם האמריקאים,
העדיף שנולדה תחשב ביוזמת הרעיון וכי
הוא עצמו יראה רק כמבצע, עד כה לא גילתה
גולדה, מלכד לשרים בודדים, את הפרטים
המלאים של ההסכם שהושג כינה לבין
ניכסון, בתמורתו חודשה אספקת הפאג-

טו מי ם לישראל.
קרוב לוודאי שההסדר יכלול הסכמה ישראלית
לנסיגה חלקית. למעבר כוחות מצריים ללא מדים את
התעלה, ולאי קשירת ההסדר בהתחייבות להפסקת-
אש בלתי מוגבלת.
את הפרטים המדוייקים של ההסכם, שהושג למעשיי
עם האמריקאים ולא עם המצרים, יסכם דיין
בביקורו.

ש בי תתנ שק במק״
מצב בריאותו של ח״כ משה סנה שם קץ לכל
הוויכוחים הפנימיים במק״י.

גם אחרי שבנק אגודת ישראל נמכר לבנק לאומי,
לא נסתמו מקורות המימון של חברת ההשקעות
מיקוד ד.י.א. בע״נז, הנמצאת בבעלותו של מנחם
ים־שחור, מי שהיה מנכ״ל בנק אגודת־ישראל, ושנוד
שד על־ידי המשטרה כי הילווה מיליוני ל״י מכספי
הבנק ללא בטחונות מספיקים.

למרות שים־שחור נאלץ בשעתו לפרוש
מניהול הכרות הסתדרותיות, יסייע הקונצרן
ההסתדרותי ״בור״ ,באמצעות חכרת
״אי.אס.אל — החכרה לשירותי תעשיה״,
למנחם ים־שחור, לממן להבא את עסקיו.

ג ם בימי חול
יתכן כי 1תמצא דיר לשדר בשידוד חוזר
את תוכנית הסאטירה הטלוויזיונית,
״אתמול, שלשום — לא הכל עוכר״ ,כאחד
מימי החול.
בגלל ליל העלטה לפני שלושה שבועות, נאלצה
הטלוויזיה להקרין בשידור חוזר, באופן חד־פעמי
ביום חול. צופים דתיים רבים, שחזו לראשונה בתוכנית,
המשודרת בערבי שבתות, הציפו את הנהלת
הטלוויזיה במכתבים, בהם טענו כי גם זכותם של
הצופים הדתיים להינות מהסאטירה.

משלחתישר אלי ת
לועידה נג דמלחמת

ש ד ..האד ה שלי שי•
בידיעות שהגיעו מארצות־הברית נאמר כי איש
עסקים יהודי אמריקאי, בעל נטיות ימניות מובהקות,
רכש את הזכויות לפירסום והסרטת ספרו של ״האדם
השלישי״ ,אחד מגיבורי פרשת קהיר.

לפי אותן ידיעות, קרוב לוודאי שהספר
יהפוך לתסריט, ממנו יופק סרט עלילה

ה עו ל ם הוד .־ כו ח
חדש חו ר ל מו ס דו ת
בירור ממושך ומייגע בפני ועדת־הביקורת
של ההסתדרות הגיע לסיומו
כהחלטה להחזיר לתנועת העולם
הזה — כוח חדש מקום אהד בוועד-
הפועל ואת מחצית התשלום שהגיע
לתנועה מן המס האחיד.
החלטה זו נתקבלה אחרי שנתברר שרוב
צירי התנועה, שהשתתפו בוועידת ההסתדרות,
נשארו נאמנים לתנועה, בניגוד לטענה כאילו
הסיעה כולה פרשה ממנה.

כאורך מלא. נראה כי הבמאי אוטו פר-
מינג׳ר הוא שיכיים את הסרט.

עחונאי ישראל
יבקר ב סגל ה־־ ד ש*

אחרי שעבר כשבוע שעבר ניתוח —
שני — באיזול המרה, ברור עתה כי לא
ישוב לחיים הפוליטיים כמשף זמן רב.

וייאט־נא

העיתונאי הישראלי עמוס קינן ייצא
לתת-היכשת ההודית כמטרה להגיע למדינת
כנגלה־דש ולסקור את ימיה הראשונים
של המדינה החדשה.

מוחיי־אל־דין

בחודש פברואר הקרוב תיערך בוורסאיי, שליד
פאריס, ועידה בינלאומית שתוקדש למלחמת הודו-
סין, ומטרתה להפעיל לחץ על ארצות־הברית להגיע
להסדר עם צפון וייאט־נאם.

לא ידוע עדיין אם שלטונות בנגלה־דש יתירו
לעיתונאי הישראלי לבקר במדינתם, וזאת למרות
שבשעתו קיבלו אזרחי ארצם סיוע עקיף מוועד ציבורי
שהוקם בישראל לעזרת ילדי בנגלה־דש.

חז רלגדולה
מנהיג האגף השמאלי הפרו־סובייטי של מפלגת
השלטון המצרית, חאלד מוחיי־אל־דין, חזר לכל
מישרותיו בצמרת השילטון, אחרי תקופה ארוכה של
מעצר־בית ועמידה בצל.
מוחיי־אל־דין קיבל בחזרה את מישרדו, את
מנגנונו המישרדי ואת הזכות לחדש את פעילותו
בחו״ל. הוא כבר הגיע להלסינקי, לכינוס של ועידת-
השלום.

יש לדבר חשיבות רכה לגבי ישראל,
מכיוון שמוחיי־אל־דין הוא היוזם והרוח
החיה של ועידת־כולוניה הישראלית־ער
בית, שההכנות לקראתה נכנסות עתה להילוך
גבוה.
הוועידה תיערך כנראה לקראת סוף השנה, והתנאי
היחיד שיוצב למועמדים להשתתף בה, הוא הסכמה
לגבולות ה־ 4ביוני.

צלמת ת תבע
א ח גו לדה לבג״ ץ
צלמת העיתונות הירושלמית טובה וייס
עומדת לבקש צו-על-תנאי נגד ראש־הממ־שלה
גולדה מאיר, כדי שתבוא ותנמק לפני
כית־הדין הגבוה לצדק, מדוע אסרה עליה
להיכנס ללישכתה ולמשרד ראש-הממשלה.
בתביעתה של הצלמת, שזכתה בגיבוי ועד אגודת
העיתונאים בירושלים, היא תיטען כי בעיקבות פירסום
תמונתה של גולדה מאיר, כשהיא שלובת זרוע עם
המיליונר האמריקאי לו בויאר, חשדה בה גולדה כי היא

אחת מתוכניותיך ל-
שבוע תתקלקל, אן לא
נורא, מפני שבמקומה
תבוא אחרת, מוצלחת
לא פחות. ידיד ותיק,
אותו לא פגשת זמן רב,
יביא עימו
הפתעה ־1
נעימה. בת טלה —
השבוע תפגשי אותו,
במרס -
20 באפריל
סוף־סוף, אם תתנהגי
כשורה — תכבשי את
ליבו. חשבי היטב על כל מה שאת עושה
או אומרת. זה ישתלם לך. אל
תהססי לנהוג בהעזה והשתמשי באינסטינקטים
שלך — הם לא יכזיבו.

אל תסתבך בהוצאות
כספיות שאין בהן תועלת.
החיסכון מתאים
לך יותר מפזרנות. היא
לא תאהב אותך יותר
אם תבזבז את כל מה
שיש לך על שטויות.
כדאי שתפסיק להסתר
ו 2נאפריל •
בר ותשב יותר בבית.
!0ג במאי
בת שור — תפסיקי
לקנא ולריב איתו על
כל שטות. הוא עדיין אוהב אותך, אך אם
תמשיכי לנדנד, יילך למישהי אחרת. היי
נעימה ונשית, ושמרי על יופייך. בן
שור, היזהר מצבע שחור, המח5ה
לך מעבר לפינה. לא יהיה לך סיכוי.

אתה עומד בפני צעד .
מכריע בחייך. בשבוע
זה תחול תזוזה קלה
ביחס לגורלך ועתידך.
אחרי השלב הזה, יבואו
שלבים נוספים.
עבור אותם בלא להיחפז
אחד אחד. אל
תזרז את גורלך. אתה
ו 2במאי
20 ביוג>

עוד תגיע לאושר ה-
מקווה. את, בת תאומים,
תמשיכי לעשות חיים. בלי היטב,
צאי בחברה והקפידי עלמראך החיצוני.
כולם אוהבים אותך ורוצים
צועדת את בטובתך.
ורק אך בצעדים בטוחים לקראת האושר הנכסף.

העצלנות ששקעת בה
לא תביא אותך לשום
מקום. השבוע הוא זמן
מצויין להתחיל בפעילות
חדשה, ולסדר סוף
סוף את כל העניינים
שהזנחת. יחסיך הטובים
עם בן זוגך יימשכז,
ויעזרו לך לפעול. אל
תיטול על עצמך משימות
שהן למעלה מכוחך.
הישמר השבוע מנסיעות למרחקים
ארוכים וציית להוראות הממונים עליך,
אפילו אס הן אינן לפי רוחך,
התמדתך תביא לך פירות רצויים.

11(0

שוו

1ואומי0

השבוע נוח מאוד להתבססות
באווירה חדשה,
משפחתית או
מיקצועית. ביטחונך העצמי
לא יכזיב אותך
הפעם, כפי שהכזיב
במיקרים רבים בעבר.
בת אריה, אם את
רווקה, ועומדת בפנייך
אפשרות של התקשרות
עם גבר מבטיח,
אסור לך להסס עתה. כמעט כל החלטה
שתקבלי השבוע תוכיח את עצמה כנכונה
ומוצדקת. אל תתייעצי עם חברותייך
לפני שתחליטי, כי לא את טובתך
הן רוצות, בכל אופן, לא בשטח זה דווקא.

אס אתה יכול, התנהג
לשבוע זה כאל תקופה
של רגיעה וחופשה. בת
בתולה: פגישה עם
אדם הנראה לך, ממבט
ראשון, כחשוד במיק־צת,
תגביר את המתח.
בשבוע הבא זה יעבור.
אל תקחי ללב ואל תד6אגי.
אם חשבת לנסוע
ביום ה׳ ,ייתכן שחת־אכזב.
נסה לא להיות עיקש. יש אנשים
הרוצים באמת ובתמים את טובתך. החשדנות
והמתיחות בעיקבות זה שתקפו אותך
לאחרונה, עוד יהיו בעוכריך. בת בתולה:
איך נאמר שם: כבדהו וחשדהו.

1תווג

התקדמות בעבודה. אבל רק בתנאי שתדע
מה רוצים הבוסים שלך במקום העבודה.
אם תיכנע לדרישותיהם,
תצא נישכר. מצב
בריאותך הלקוי, משתפר.
אבל המשך להיזהר
עוד כמה ימים.
את, בת מאזניים, השתדלי
ליהנות מהיכרות
חדשה. היא זמנית. לכן
השתדלי לנצל כל רגע
במחיצתו. אתה מנסה
לשכוח אותה, אך אין
הדבר עולה בידך. ובצדק. היכן תמצא אחת
שתסבול את כל מצבי־רוחך? חזור אליה.

אחת מתוכניותיך לשבוע תתקלקל, אך
לא נורא, מפני שבמקומה
תבוא אחרת,
מוצלחת לא פחות.
ידיד ותיק, אותו לא
פגשת זמן רב, יביא
עימן הפתעה נעימה.
בת עקרב — השבוע
תפגשי אותו, סוף סוף.
אם תתנהגי כשורה,
תכבשי את ליבו. חשבי
היטב על כל מה
שאת עושה או אומרת, זה ישתלם.

הקפד לשמור על יציבות רגשותיך.
צפויים לך השבוע שינויים
מרחיקי לכת בחוג
משפחתך. אצלך,
בת קשת, רווקה, עלול
הדבר להתבטא בקרע
עם בן הזוג. הימנע מהוצאות
כספיות בלתי
נחוצות, והעדף הש קעות
בטוחות על סיכו}
2בנ ובמבר ־
26בדצמבר
נים העשויים אולי
להשתלם יותר בעתיד.

מאזנ״ס

קשת

ד / ,חן ז

זה לא שאינך חייב לעשות את זה :
אבל מוטב שתדע בדיוק מה ואיך אתה
עושה. בייחוד עליך
לגלות תבונה וכושר־החלטה
ביום ב׳ ,בתחילת
השבוע, וביום
ו׳ בסופו. דואר מחו״ל
יכאיב לך ויגרום לך
לשקול מחדש את המצב
בו אתה נתון. אל
תהסס לשבור מיס-
גרות שיגרתיות — בתנאי
שאינך מקבל עול.

סוף־סוף אתה רואה ברכה בעמלו. אס
לשמור על תצליח מצב־רוח מרומם, תיפתחנה
בפניך כל הדלתות.
אם לא תעשה
בעיות, גם תדע להסתגל
לשורה שלמה של
מצבים חדשים, שאי־גמישותו
מנעה ממך
למצות, קודם לכן. בת
20 בינואר •
דלי: לבשי ורוד וסס1$בפברואר
גוני,
השבוע. כמו כן
אל תרבי בשתייה.

בסוף השבוע אתה עשוי להיווכח שחלים
בהדרגה שינויים רבי משמעות בהשקפותיו
על החיים בכלל
ועל ייעודך בחיים
בפרט. זו תחילת מחזור
אסטרולוגי קצר,
שבו אתה עשוי לגלות
בעצמך כשרונות שמעולם
לא חשדת בקיומם.
תן לדחפים
הפנימיים לסחוף אותך
בשטח זה, וזה יג9ו
בפברואר
20 במרס
רום לך להצלחה.

הניוסומא הודה אבני רשו־הת״וות משה קור:

״אתה מנסה
לנ של אותי!
אף פעם לא הייתי מאמין ששלג—
משטחים של שלג לבן וצחור —
יכול להעלות פרשה עכורה כל־כן
ולחפון אותי לאזרח מקופח, ממורמר
ותובע צדק.
אני הייתי האיש הראשון על החרמון.
האיש שהפן את ההר המושלג
והרומנטי למקור של תענוג וביקור
לחובבי־סקי. עכשיו נישלו אותי
מזכויותי האלמנטריות ומקומי כאיש
מספר 1בחרמון. למה ן
ביקשתי ראיון עם שר־התיירות
משה קול. אותו האיש שאיחל לי
ב־ ,10.1.69 במיסמן רשמי, הנושא את
סמל המנורה של מדינת״ישראל, הצלחה
במפעלי על החרמון, סירב לראות
אותי. לא היתה לי ברירה.
כתבתי לסגנו של השר מר יהודה
שערי מכתב והסברתי לו, שאם גם
הוא יסרב לשמוע את ספורי העגום,
לא תהיה לי ברירה, אלא לעלות
למשרדו בירושלים ולערון שם הפגנה.
האיום פעל והפגישה התקיימה.
או אז, נודעה לי אינפורמציה חדשה.
סגן השר סיפר לי כי ועדת״שרים
החליטה להעניק את הזכיונות להכנסות
מספורט החורף על החרמון
לישוב החדש העונה לשם: נוה־אתיב.
שערי הסביר לי, שוועדת-שרים אינה
זקוקה למכרזים וכן איפוא יוצא,
שהנישול שלי הוא במסגרת החוק.
איזה חוק 1אין זה קרה ז

כדי להכניס או תן אל עמקי הפרשה
/אני מרשה לעצמי לחזור לאותם
ימי״תהילה, שלאחר מלחמת
ששת־הימים. שלושה חודשים לאחר
שהפיסגה המושלגת הפכה לישראלית
/כבר הייתי שם. ראיתי את
האפשרויות הטמונות במקום, לספורט
חורף, שעד לאותה תקופה לא
היה אפשרי בישראל. ההתחלה שלי
היתה צנועה. כשראיתי א ת האפשרו יות
הגלומות במשטחי-השלג, לא
סמכתי על היידע שלי כאיש־סקי
מימי המחתרת הצרפתית. החלטתי
לרענן את היידע שלי ובעזרת
משרד-התיירות השויצרי נסעתי
לעיר הקייט ״דבוס״ שבשויץ ושם
עברתי קורס אינטנסיבי להדרכת
סקי וניהול מרכזי-סקי. בסוף דצמבר
,1967 שוב הייתי בחרמון ובעזרתו
האדיבה של צה״ל, סיירתי בשטחים.
במיוחד סייע לי אלוף משנה גדעון
בנדל ז״ל. השלג הראשון ירד ואני
מצאתי את עצמי מוכן לספורט החורף.
זאת בעזרת מרכז סקי שהקמתי
ביוזמתי בקיבוץ הגושרים וציוד סקי
כמובן.
זו חיתה סנסציה שזכתה לכיסוי
עתונאי מתוגבר. הפרסומים העתו-
נאים והמצולמים ביומני-הקולנוע,
עשו את שלחם. התברר, שהארץ רעבת
לסקי, חיתח זו נהירה המונית
של אלפי ישראליים על נשותיהם
וטפם. הופעתי בערבי ראיונות ותו-
צגתי בבל מקום באיש שיזם את
רעיון הסקי ואיש לא יוכל לג
זול
ממני תואר זה.

הוקצב לי שטח בחרמון על״ידי
מינהל־מקרקעי־ישראל, אחרי שבל

יהודה אגני
הגורמים המוסמכים צירפו את ברכתם•
מחודש ינואר 1963 התחלתי
לעבוד בשטח מדי יום, כשאני מתווה
שבילים, מסמן אותם ומטפס ברגל.
כבר באותו חורף, היו בין לקוחותי
יחידות צה״ל נבחרות.
וכאן החל הסיפור לקבל את גל-
גולו המוזר והמפתיע. שלחנו מכתבים
המפרטים את תוכניותינו לפיתוח
החרמון לפיקוד צה״ל, משרד־

מאז שההרמון פתוח
הוא סגור כל הזמו
לפני שבועיים, בשבת
(ב־ )22.1.1972 נסגר החר מון,
הסיבה הרשמית ,״כי לא
הצליחו לפנות את השלג״.
סיבה שתעורר גיחוך אצל
כל שוויצרי ששם רוב הדר כים
במרכזי הגלישה חסו מות
חודשים רבים. בשנת
1968 כאשר פעלתי לבד ב חרמון
לא נסגר האתר מעו לם
למרות שהשלגים הגיעו
עד לכפר מג׳דל שמס.
במקום 20 עד 30 אלף
איש ליום ביקור בשבת
באים היום בין אלפיים
לשלושת אלפים איש לערך,
עובדה זו מראה שלקהל
הישראלי נמאס לבוא לחר מון.
התיירות
והחברה הממשלתית לתיירות•
אלו הם בל הגורמים הטוענים
לבעלות על האזור. לא קיבלנו תשובות.
באמצע הקיץ נודע לי שמשרד-
הקליטה החליט להקים ישוב בשם
רמת״שלום ולנשל אותי מזכויותי
האלמנטריות. בישוב הושקעו סכומים
עצומים בלי לברר אם יש אפשרויות
קיום. לא באן המקום לחזור
ולספר מי הוא דיק סקוט, שעמד
בראש הישוב וזבה לתמיכות עצומות
ממשרדי״ממשלה. כיום, זהו ישוב עזוב
ודומם, בו ישנם חנויות שוממות.
סכומים עצומים נוספים הושקעו
בכביש ובציוד לפינוי שלגים שהוכיח
את חוסר יעילותו. בסכומים אלה אפשר
היה לקנות פנטום !

בינתיים שלחו לחו״ל מהנדס כדי
ללמוד את בעיות הרכבל ומנהל להפעלת
אתר החרמון שהוא נכה, בדי
ללמוד לנהל החלקה על סקי !
התקוממתי, שלחתי מכתבים לגורמים
המוסמכים, שלא הזדרזו לענות.
בחורף ,69—68 למרות העובדה
שרשות״החרמון לא נתנה לי את הרשות
לפעול, פעלתי בשני מרכזי סקי
בבפר״גלעדי ואיילת״השחר. בתחילת
העונה, אפילו קיבלתי מכתב מפתיע,
משר״התיירות, המברן אותי על פועלי.
קשה להבין את מהות המכתב,
לאור העובדה שכיום הוא מודיע
לי ש״הוא — שר-התיירות, לא מטפל
בחרמון״.
בחורף 69 70 חתמתי על חוזה
עם רשות החרמון. תמורת הזכות לפעול
בחרמון, שילמתי 100ל״י ליום.
מאמר בעיתון ״הארץ״ מציג את
הבעיה באור נכון. ושוב אני שואל :
איך אני יכול לשתוק אם שר התיירות
וסגנו, חברי מפלגה ליברלית
עצמאית הדוגלת ביוזמה פרטית, החליטו
למסור השנה את הזביון בלעדית
לחברי־מפלגתם ולנשל אותי
מפרנסתי ז איפה זכויות החלוץ ז איפה
העמל 1איפה הכספים שהשקעתי
ז הם אינם מובנים לשמוע על
פשרה. למר שערי לא איכפת, שחברי
מפלגתו מסרו את הזכות להשכרת
ציוד סקי ומזחלות, שזוהי הפרנסה
האמיתית בחרמון, ליורדת, בעלת
נתינות אמריקאית שמצהירה שלוש
שנים בי מוכנה להשתקע בארץ וחוזרת
בל קיץ לארה״ב, על מנת לחזור
שוב בחורף ולעשות באן כסף.
מה מגיע לה שלא מגיע לי1
לכן, אני תובע את התשובות על
השאלות :

)1באיזו רשות נוטלים מ מני
את מטה לחמי ומוסרים
אותו לתושבת ה אמריקני ת!
)2אם יכולתי לנהל בהצלחה את
המקום במשן שלוש שנים רצופות
והענקתי שירות לאלפי איש, מדוע
מסרו את הזכיון לחברי מפלגתו של
שר״התיירות.
אני דורש בכל תוקף לאפשר לי
לפעול בחרמון במו כל אזרח, מה
עוד שהייתי הראשון. לאף אדם, גם
לא לשר בממשלת ישראל, אין הרשות
לגזול את זכויותי !
עמדו איתי במו״מ וביקשו ממני
להגיש להם חשבון על מכירת ציוד
סקי וזבויותי, לבסוף התברר שבז-
בויותי אינם מובנים להכיר, כי דבר
בזה בנראה לא קיים אצלם.
אולי, אדוני השר, תתפלא לשמוע
שבפרסומים הרשמיים ובחוברות הצבעוניות
שמוציא משרדן לחלוקה
בלשכות התיירות ברחבי־העולם, אני
מופיע מצולם עם ציוד הסקי שלי.
פרסומת מהלכת לסקי הישראלי,
דוגמן בצבעים.
אבל אני לא דוגמן. אני איש שתובע
צדק.

יהודה אבני
יוזם רעיון הסקי בישראל
(מודעה)

מכתבים
אשדי הגפרור

ברגע ששמעתי על השריפה במערכת
העולם הזה, שמחתי. לא מפני שאני שונא
אותכם אלא להיפך, מפני שאני חושב
שאתם !ממלאים תפקיד חיוני.
הייתי בטוח שהאש שאחזה במערכת
תשרוף את יסממני המימסדיות, שדבקו
בכם בשנים האחרונות, ושתחזרו לסיגנון
החריף והבלתי־מתפשר שציין את השבועון
המסויים במשך כל השנים.
אני רואה עכשיו שנבואתי הזאת התגשמה
מעבר לכל המשוער. אחרי הפסקה
ארוכה, התחלתי שוב לקנות את העולם
הזה.
חזק ואמץ ! אין לכם תחליף ! פרשות-
השחיתות האחרונות מוכיחות שאסור לכם
להרפות אף לרגע מן המלחמה!
שמואל גרעין, רמת־ גן

האריה שוב שואג

חבריא, אתם נהדרים !
חזרתם לימי־הזוהר של העולם הזה, לימי
המערכות נגד
חושיסטאן ועמום
בדגוריון, שמעון
פרם ו״קבוצת הצעירים״.
האריה
שוב שואג.
בלי מורא, בלי
משוא־פנים !
דעו לכם שרבבות
אנשים אלמונים
עוקבים אחרי
מאבקכם בנשימה דניאל עצורה, והם יתנו
לכם כל תמיכה ש־אתם
זקוקים לה.
אבי דניאל, ירושלים

מכתב גלוי
לצירי הקונגרס

לא יתכן קיומו של קונגרס ציוני ב־
;מתכונתו הנוכחית. מטרתו של הקונגרס
לעזור ולהגשים את הרעיון הציוני, השיבה
אל היהדות — והתיישבות בארץ־יש־ראל.
מדוע
אם כן לא מקיים הקונגרס את
מטרתו, אלא עוסק בדיון אידיאליסטי י
מדוע לא ניתנת זכות הדיבור למייצגי
הבעיות של אלה שהגשימו את הרעיון
הציוני? הפנתרים הינם נציגיה של שינד
בת השפל הישראלית, בעיותיה של שיכבד׳
זו קשות ורבות ופיתרונן דחוף.
יהדות ארה״ב אינה מחוסנת בפני נגע
האנטישמיות ולא כל שכן ההתבוללות.
מדוע אם כן לא ישמע הקונגרס אתבעיותיה של יהדות זו ויתווה לעצמו קווי-
פעולה בהתאם.
במקום לשבח את אומץ ליבם של יהודי
ארצות־ערב ולתאר את סבלותיהם, מדוע
לא תתוו קווי-פעולה ליהדות זו? כוחה
של יהדות העולם גדול, ואם מכאן תצא
הקריאה ויופעלו לחצים של יהדות כל
העולם, יצאו היהודים !מארצות-ערב ויצטרפו
אלינו.
עוד לא מאוחר, עוד אפשר לשנות את
נושאי הדיון ואף להאריכו במידת הצורך.

צופי גדוד ״אולי״,

שבט בני היער, חדרה

רגע
של אמת

אתם ולא אחדים חייבים להבהיר אחת
ולתמיד את הבעייה: לשקר אין קביים.
יש לו רגליים בריאות.
כל התופים רועשים על עלייתם של
60—70 אלף עולים מברית־המועצות. והנה,
הסנאטור שחזר משם, מכריז ברגע
של אמת, כי לאמיתו של דבר מדובר
בסך הכל בין 10—15 אלף. המיימסד הנפחד
רוצה להפחיד אותנו. מישהו צריך
להתריע שזה שקר גיס כל ההרעשה הזאת
עלינו.
רפאל מיזן, חיפח
(המשך בעמוד )8
העול ם הז ה 1796

קוראי ״ ה עו ל ה 1ה״ על פר שו ת ד־־ו
זכות

מוסרית
כל עוד לא העמידו לדין את השר משה
דיין, שעבר על חוק חפירות וסחר עתיקות.
,אין זכות מוסרית לשיום בית־מש־פט
בישראל לשפוט שום עבריין.
או שחוקי ישראל חלים על כל אזרח
כאן, או על אף אחד לא. ואין לספר
שגניבת העתיקות של השר זה תחביב.
גנב יהלומים גם כן יכול להגיד שזה תח ביב
שלו.
ולמה לא?
אנשל דירסקי, ירושלים

דיי גי א די ח

בהתגלמותה

בת׳ ובהבלטה הראוייה, היא לא פחות
חשובה. נסיון להתרחק מהנושא, ולהצטמצם
בפירסומו, רק מעיד על אמיתותו.
האם באמת העניין כה חסר־חשיבות?
שר בכיר בממשלת־ישראל עובר על חוקי
המדינה בצורה כה חמורה וגלוייה, ועוד
בתחום תפקידו ושלטונו — השטחים המוחזקים.
מה יש לדעת־הקהל ולעיתונות
החופשית בישראל להגיב על כך?
האם מערכת על המשמר ממעטת להעלות
נושא זה רק בגלל הסיבה שהעולם
הזה עוסק בו?
איך המימסד קצר־הראייה שלנו לא רואה
שמניעת חקירה מקיפה וכנה, ופיר-
סום הנושא, הוא הסכנה הכי גדולה ל-
מישטר ולמדינה שלנו בשנים האחרונות?
שרתתי לאחרונה במילואים, ואילו הייתי
צריך להתגייס מאוחר יותר, הייתי שוקל
אפשרות להימנע מלשרת בצבא תחת ניהול
של שר כזה.
לכיא אגרא, קיבוץ הראל

לכל מי שסבר כי הילת ה״כריזמה״ של
משה דיין אינה אלא פרי המצאתם של
כמה זרזירי עט ממולחים שהצליחו למכור גולדה
את המצאתם להמוני־בית־ישראל הצמאים
נואשות לפולחן גיבורים — לכל אלה והליכלוך נכונה הפתעה מרעישה.
הגברת דליה רביקוביץ אינה אחת מ־אני
חושב שעליכם להיות גאים בכך
המוני־בית־ישראל. היא משוררת בעלת שגולדה מאיר מכנה את העולם הזה בשם
ייחוד. גם כאשר היא כותבת פרוזה כזו
״סמרטוט מלוכלך.״ בכך היא למעשה מאשפורסמה
ביום הששי לפני שבועיים ב שרת כי העולם הזה ממלא את יעודו.
ידיעות, תחת הכותרת הקיסר והים.
כשם שתפקידו של הסמרטוט הוא לנ ואם
עד כה חסרנו את המימד האפי -קות׳ כך תפקידו של העיתון הוא לנקות
מיתי בפינומן הקרוי משה דיין, הרי ש)

הגב׳ רביקוביץ סיפקה אותו אחת ולתמיד.
לפנינו, לפי הגברת רביקוביץ, דיין
חדש. דמות הומרית ממש. טיטאן הנע במסלולו
המיוחד לפי מערכת חוקים משלו,
מעבר לטוב ולרע, למותר ולאסור העלובים
שלנו. חידה על־טבעית שאינה ניתנת
לפיענוח ״מתוך שימוש בכל כוחות הנפש
המשכלת״ הדלים שלנו, כפי שסברו
בתמימותם הפאתטית בועז עברון ו״ז־בים
ושלמים״ כמותו.
כי אם יש דבר המאפיין את הגיבור המיתולוגי
הרי הוא המשמעות הטרנסצדנ־טית
העמוקה הנודעת לכל מעשה שלו,
לכל תכונה שלו, חיובית או שלילית (לפי
מושגינו האנטרופוצנטריים, כמובן) .גיבור
כזה, למשל, לא יחפור חפירות ארכיאולוגיות
לשם העלאת חרסים מאובקים כסתם
בני־תמותה, הוא יעשה זאת אך ורק
למען ״הנסיון להחיות את עברה של ארץ־
ישראל...״
ולפיכך, אליבא דהמשוררת ,״אם
יחפור 1ט
או לא יחפור זו אינה השאלה.״ השאלה
אף איננה ״מה לעשות בדיין.״ השאלה ה־נכונה
והמשמעותית, המהווה גם את שיאו את הזוהמה בחיים הציבוריים. ככל שהשל
האפוס שלפנינו, היא כמובן ״מה נע סמרטוט מלוכלך יותר, הדבר רק מעיד
סד, גודל הליכלוך שעליו היה לנקות.
שה אנחנו בלי דיין!״
יישר כוחכם, והמשיכו לטהר את ה־קשה
להאמין כי אפלטון התכוון לגב׳
רביקוביץ, כאשר הציע לגרש את המשור ליכלוך !
משה אגו שב׳י ץ׳ ,תל-אביב
רים מן המדינה האידיאלית שלו.
יוסף כן־־טל, דמת־גן מודעי*
חופש העיתוגות

לפני שלושה שבועות שלחתי מכתב ל מערכת
על המשמר, וחיכיתי לפירסומו.
מאחר ולא פורסם, החלטתי לנסות אצלכם,
והרי הוא לפניכם:
תדהמתי הולכת ׳וגוברת, ככל שנמשכת
השתיקה סביב פרשת חפירת העתיקות
ומכירתן באופן לא־חוקי על־ידי שר־ביט-
חוננו, משה דיין.
קראתי את המאמרים והגילויים בנושא
זה בהעולס הזה, וכימעט שהתיאשתי מלמצוא
תגובה על-כך בעיתונים אחרים.
האם לדעת המערכת הנכבדה הנושא
הוא פחות סדי חשוב כדי לעסוק בו בד,רחבה
ובהבלטה? לדעתי, נושא זה חמור
הרבה יותר לעתיד המישטר הדימוקראטי
במדינתנו הנאורה והחופשית, מכל הפרשיות
הכלכליות שצצו ועלו לאחרונה (ושאינני
מזלזל בחומרתן) ,ובוודאי יותר
ן חשוב ממה שראש ׳ממשלתנו הנכבדה מכריזה
בכל נסיבה שהיא.
| גם אם פירסומים אלה אינם נכונים,
,הרי הוכחה אי־אמיתותם על יריעה נרח
הכר
הסתררווג
מצורפים בזה 50ל״י תמורת פידסום
מודעה בנוסח הבא:
״אני חבר הסתדרות. אין לי מה להגיד.
אבל אני מפרסם מודעה זו כחלק
ממימון של חברי ההסתדרות למסע שמנהל
העולם הזה נגד משה דיין. ונראה ש גולדה
תעז להגיד לי משהו.
א. לוי /פתח־תקווה
• הכסף נשלח לקורא לוי בחזרה, בצירוף
מיכתב־תודה. העולם הזה אינו מקבל
כל ׳מימון, בכל דרך שהיא, עבור החומר
המערכתי שהוא מפרסם.
8איז ה

רפש? ;
...גולדה מאיר צודקת בכך שהיא מכנה
אותכם בשם ״רפש״ ו״ליכלוך״ .מספיק
לפתוח את העיתון שלכם. הוא מלא תמונות
של גולדה, דיין, ישראל ישעיהו ועוד
חבר׳ה טובים כאלה.
איזה רפש ! איזה ליכלוך !
אסנת כהנא, נתניה
איפה ההגיגות הציפורית?

אני עומד בוש ונכלם נוכח הרמה העיתונאית
הירודה, ומן החטטנות המרושעת
בעברו ובחייו האישיים של שר־הביטחון.
אין לי ספק קל שבקלים שלך — אורי
אבנרי — ישנן בעיות אישיות משלך ובשפע.
מעניין אותי לדעת איך היית מגיב
אתה על חטטנות מסוג זה בעברך וב־בעיותיך
האישיות הכאובות.
אינני צד בעניין, כיוון שאין לי משהו
בעד או נגד משה דיין. אבל דיר־באלק,
איפה ההגינות הציבורית־ד,עיתונאית, החייבת,
לדעתי, להיות מנת חלקו של כל
עיתון באשר הוא עיתון?
צוריאל לככי, אילת
• העולם הזה אינו מחטט בחייו הפרטיים
של שר־הביטחון. הוא העלה שאלות
הנוגעות לאופן מילוי תפקידו ולטיב
שיקוליו — והעובדה ששאלות אלה נובעות
מפרשה אינטימית, אינה פוסלת את
חשיבותן לגבי אדם שהוא מועמד לשליטה
על חיי מיליונים, לשבט או לחסד.

הסבר חיוכי לתסביך
הארכיאולוגי של ריין

לפני מיספר ימים קראנו בעיתונות ש משה
דיין התבטא שאילו היה צריך לב-

אלה הם אגרופיו של חקלאי המעבד את
אדמתו משחר נעוריו. באותו הראיון הגדיר
משה דיין את השקפת־עולמו במילים
אלה :״ראשית כל, אתה חייב לעבד
את אדמתך במו ידיך...״
מתקבל מאוד על הדעת שתשוקתו זו
של משה דיין לעבודת אדמה במו ידיו,
שנבצרת ממנו עקב תפקידיו הביטחוניים
והצבאיים לאורך ימי חיייו, בשילוב עם
הקשר העמוק, אולי אף תת־הכרתי, לעברה
ההיסטורי של הארץ הזאת, שכל פינה
ממנה נהירה לו בתוקף תפקידיו כלוחם
וכרמטכ״ל, הם־הם המניעים האמיתיים ל־תסביך
הארכיאולוגי שלו, המושך אותו
לחפור במו ידיו ובסכנת נפשות, ואף
לחיות בין עתיקות הארץ הזאת בביתו.
איגג׳ יצחק שימקין, חיפה
מתחת לחגורח

לפני כשלושה חודשים פירססתם ב־עיתונכם
התקפה מוחצת על סילבי קשת.
האשמתם את הגב׳ קשת בפגיעה מתחת
לחגורה בבן־אדם שאינו יכול להגיב. הסכמתי
איתכם אז, וגם קיבלתי את סיעו׳נכם.
בשבועות האחרונים פירסמתם אתם כתבות
אודות אהבתו הסודית של משה דיין.
אם ביקורתכם על דיין, העובר על החוק,
נראתה בעיני מוצדקת, לצערי גלשתם בכתבות
על אהבותיו לתחום של פגיעות
מתחת לחגורה, עליהן אין דיין יכול להשיב.
פשוט משום שאין כאן כל האשמה
(באשר דיין אינו מטיף, כרב פרוש, לשמירה
על הצניעות ׳ועל טוהר המשפחה)
,אלא השחרת שם בצורה לא־נקייה,
בדיוק כדרכה של מטילת החיצים.
אשד לחפירותיו הבלתי־חוקיות של השר:
משה דיין הוא חבר־כנסת, ולכן
נהנה מחסינות פרלמנטרית, ויהיה קשה
להעמידו לדין גם אם יתברר כי אכן יש
מקום להעמידו לדין. בדיוק כמו שח״כ
אורי אבנרי לא הועמד לדין על עבירותיו
הוא, שאינן מעטות מאשר אלה של מר
דיין — והריני להזכיר כי עבירה על חוקי־התעבורה
היא עבירה פלילית באותה מידה
כמו עבירה על חוק העתיקות.
אורי אבנרי מנצל, איפוא, את מעמדו
כחבר-כנסת כדי לא לשלם דו״חות חנייה.
מדוע שיתפלא כי מר דיין מגצל. מעמדו
כשר כדי לחפור עתיקות?
אכי שפירא, ירושלים
• היועץ המישפטי יכול לבקש הסרת
חסינותו של כל שר או ח״ב, אם העבירה
מצדיקה זאת בעיניו. בכל מיקרה כזה, מוסרת
החסינות כימעט אוטומטית.

חור בין מאסר לבין הפסקת החפירות ה־ארכיאולוגיות
שלך, היה בוחר במאסר.
כשווידוי זה ׳מופיע מפי אישיות רמת*
מעלה, ובעלת אופי חזק במיוחד, רק טבלא
מלחמה
עי שבעיקבות דברים כגון אלה הופיע ב־העולם
הזה הסבר של פסיכולוג מיקצועי,
דיין עשה אהבה ולא מלחמה — מה
המנסה להסביר את התסביך הארכיאולוגי אתם רוצים ממנו?
של משה דיין לפי ספרו של פסיכיאטר
קורא, בנימינה
נודע — סוליבאן. לפי סוליבאן, אנשים
שאינם מצליחים להגשים את האמביציות מעשה
של ״האני העליון״ שלהם, מפתחים ב־קירבם
את ה״אני הרע״ הבולם •את הלחץ
לינץ׳
הנפשי הכבד בכיוון הגשמת ד,״אני הבסיום
אחד ממאמריו כותב אורי אבנרי:
עליון״ שלהם.
לכל הדיעות, משה דיין הוא האיש ה ״אני שונא מעשי לינץ׳ ,מכל סוג שהוא,
אחרון המתאים לקטגוריה זו של מאוכ גם שהם מבוצעים באוייביי ...כי לינץ׳,
זבים או ״לא־יוצלחים״ .הצלחתו המסח דין רגשי של המון נסער, הוא תמיד ההי־ררת,
הן בשטח הצבאי והן בשטח המדי פך ממישפט צדק.״
׳סתירה בולטת לפילוסופית־חיים זו מהני,
לא רק היתה מעל לכל המשוער, אלא
אף הפכה אותו לאישיות מפורסמת בעו ווה דרך טיפול המערכת בפרשת גירושי
לם כולו, עם פופולריות שרק מתי־מיספר משה דיין ותחביבו כארכיאולוג. מפני ש־זוכים
לכמותה, כך שהדיאגנוזה הנ״ל של כתבות אלה עברו את גבול הטעם הטוב
סוליבאן בוודאי שאינה מתייחסת למיקרה במה שהיה כלול בהן, ולמטרות שלהן
נועדו.
ששמו ״משה דיין.״
בתור עיתון חדשות, איני מוצא סיבה
מהביאוגרסיה המקיפה של משה דיין,
שזה עתה יצאה לאור, וכן מדבריו שפור מדוע לי ניתן מקום בגליונותיכם האחרו־סמו
לפני מייספר ימים, ב׳מי׳סגרת הראיון נית לחדשות אמיתיות, ולא ידיעות מפוק שנתן
לכתב אובזרבר הלונדוני, מתבלט פקות בדבר זהותה האמיתית של ״אהבת״
הקשר העמוק של משה דיין לאדמה ול־ דיין.
אין פלא איפוא, שהעולם הזה פונד
עבודת־אדמה במו ידיו, שינק בילדותו
מהוריו שמואל ודבורה — ממייסדי נהלל. לרגשות זולים! ,ושהמיסחדיות שבו, ומעבאותו
המאמר מציין כתב האובזובר שמה שה הלינץ׳ ,גוברים על אתיקה עיתונאית
שמשך במיוחד את עיניו בחיצוניותו של הגיונית.
י. ש ,.תלמיד תיכון, ירושלים
משה דיין היו אלה אגרופיו הענקיים, והרי

₪עשה אהבה,

מכתבים

חי ג

לכן אחריות
הצגהן הסהדן

1974

עד 31 בינואר י

כולל כל החל קי ם

וגם
יי ^ גן
* תנאים מיוחדים לקונים
בין התאריכים:
22.12.71 - 31.3.72

״העולם הזח״ ,1792״אוי למנהיג
שזה מעריצו״ ,מכתב השמצה
נגר ״העולם הזח״ בחתימת
״צנחן לשעבר״.
יש לי כמה הערות בקשר למכתבו של
״צנחן לשעבר״ שפורסם בעיתונכם. שוב
אנו נוכחים לראות
איך !מנסים לסחוט
פירסום מכתב בעל
רמה נמוכה להפליא
כמו מכתבו
של אותו ״צנחן ל שעבר״.

אכן היה כזה,
אז לא היה מהסס
לחתום בשמו
המלא, אלא שפחד
פן שמו יסגיר אותו
לקוראים המכירים
אותו ואלה
יאמרו שכלל לא היה ״צנחן לשעבר״ אלא
שחתימה בשם ״צנחן״ כנראה שעדיין
מעוררת רושם. קורא אניכשלעצמימשוכנע שאותו
פחדן לא היה צנחן כלל, כי כאלה, חלשי
אופי ופחדנים ׳מפירסום שמם, אין לוק חים
לצנחנים.
אין זה קריטריון ל״גבר״ סירסום או
אי־פירסום מכתב אידיוטי כזה. להיפך,
גבר הוא כזה שאינו נכנע לסחטנות כמו
של ״צנחן לשעבר״.
מיכה פהן, אילת
בקשה לקורא

מנעת ]!יטה

מחלת הנפש היא הבעייה הכאובה ביותר
של תקופתנו.
מתארגן חוג צעירים שמטרתו למצוא
דרכים חדשות להקלת סיבלם של החולים.
כל אדם שמתענין בתחום זה והבעיות קרובות
לליבו, מתבקש לפנות למרכז החוג
ויקבל פרטים מלאים.
אורי ורד, ת.ד ,4492 .חיפה

7 5 1 7 0 0 0 0 3א1
אכן, מאות ל״י תחסכי לעצמך עם מכונת
הכביסה האוטומטית ״פילוט אינדסיט״.
ב״פילוט אינדסיט״ תוף כביסה גדול
ומיוחד מפלדת אל-חלד, השומר על
האריגים מפני שחיקה ובלאי.
״פילוט אינדסיט״ מכונת הכביסה שזכתה
באנגליה בתואר ״מצויינת באיכות ובאמי נות״
במחקר שוק שנערך ע״י ״אגוד
הצרכנים הבריטי״ !

בארבעים אלר

לעולים חדשים ולתושבים חוזרים מחירים מיוחדים

תעריפון המחיים של
החל מ־1.12.1971

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות-חברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
למקסיקו ופנמה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו־זילנד

העולסר.ו ה

לשנה בלירות

דמי המנוי בארץ
לבל ארצות תבל בדואר רגיל

מעות

ל־ !/2שנה

מחיר הוצאות
העיתון משלוח

82 = 12 + 70
87 — 17 + 70

43 = 6 + 37
46 — 9 + 37

115 — 45 + 70
106
36 + 70
146 — 76 + 70

60 23 + 37
- 37ו 18י 55
75 = 38 37

— 80 + 70
— 105 + 70

70ו 100
70ו — 135
— 150 + 70
150 175 170 205
220

77 40 + 37
90 — 53 + 37
87 = 50 + 37
105 — 68 + 37
112 111 75 + 37

״העולם חזה״ ,1795״במרינח,
תחבורה — מרד הקטרות —
סיבוב נושף״ ,על מלחמתם של
רוכבי האופנועים נגר הקסדות.
דיברתם על ציבור של ארבעים אלף
אזרחים דפוקים. עשיתם טעות קטנה —
של 100 אחוז!
האם דק רוכבי
האופנועים יסבלו
מהתקנה החדשה ן
ומה עם נשותיהם
או הידידות שלהם?
הלא אלה תסבולנה
אפילו יותר: ה ז
שלא תוכלנה להיכנס
לשום מקום,
לאחר שהקסדה תה רוס
להן את התים־
רוקת.
מיספר הדפוקים
הוא 80 אלף, לא ארבעים.
יעקב רובין, חיפה

הדס בושם
על המוקד

1״העולם חזה״ ,1792״ניבזות
לבית בושס״ ,הנהלת חשבונות
1של רן בן״אמוץ עם הדה בושס.
בהנאה עמוקה שלאחר קריאה, מודים
חברי ואני לדן בן־אמוץ על שהעלה את
״הנרדפת״ הדה בושס על המוקד.
לא שהיא חשובה חלילה, אלא מעוררת
רחמים בכתבותיה, כאדם נרדף, השונא
את העולם כולו למען הצלתו הרוחנית.
ועם קריאת הניבזות לבית בושס אנו
תוהים בכלל אם היא אדם?

איזבל רונאי והידידים,
תל־אביב
ה עז ל ס הז ה 1796

למנהל החשבונות עול העולם הזה
מאת מנחל החשבונות של
העולם הבא
דחוף מאוד מאוד.

יא אחי, יא דנ״׳א ( 1לא לבלבל עם
דבע, למרות הדימיון המסדים מאוד).
תראה יא דן.
קראתי היום את שני עמודי הפירסומת
שהצלחת להכניס בהעולס הזה לכבוד המהדורה
השנייה של ״המילון העולמי לשפה
העיברית המדוברת.״ אני יודע שבמודעה
הזו לא חתמת את השם שלך,
ונתת לנתיבה בן־יהודה את הכבוד להיות
האמא של הממזרים האלה, אבל תיסמוך
עלי — אני יודע מי האבא שלהם. אני
׳מכיר את העבודה.
ובתור האבא שלהם אני עושה את החשבון
איתך. עם נשים אני לא מתעסק —
אפילו שגם האבא שלהם וגם הבעל של הם
(לשעבר) הם דוקטורים.
נתיבה בעצמה — כל הכבוד לה. זה
אתה הגוהוואד.
אני לא בא אליך בטענות על זה ש הצלחת
לשכנע את אורי אבנרי שכדאי
לו לתת לך שני עמודים שלמים בחינם.
להיפך. שערה מן טיז אל חנזיר — ברכה.
כמו שאני מכיר אותך, בטח הינדסת אותו
ככה שהוא משוכנע שהוא עוד הירוויח
מהעסק. שיהיה לך לבריאות( .ועם הרגל
התותבת שלד והעין מזכוכית והקילע וה־פלטפוס
— רק שנינו יודעים כמה צריך

העול ם הז ה 1796

בירכת ״לבריאות״ אחת שבאמת באה מהלב).
אבל
שככה אתה תזיין לי עבודה?!
מי לימד אותך, יא עקרוט, מי לימד
אותך שהמילה ניג׳ס באה מיידיש?! ש ככה
אללה יאעטי לך מרידען! אתה כבר
לא מכיר את הביטוי ״נג׳סתני יא ניג׳ס״?!
אם לא, עיין במטותא במילון ערבית*
יידיש של מטוללה ממטולה (שם. שם,
שם) — ותדע מאיפה בא הניג׳ס, יא
ג׳חש !
ומה עשית לתעתיק?! ואיפה התרגום
המילולי מהמקור?!

אין לי מה להגיד לך, דן. אתה בעריכת
מילונים — ותיסלח לי בעד הביטוי
— שווה לתחת( .דרך אגב, אני מקווה
שהכנסת את הערך הזה למילון שלך עם
הבדיחה הידועה על זה שנכנס למכולת
ואמר לדוכאנג׳י :״הנייר טואלט שנתת
לי — זה לא סחורה, זה. שווה לתחת!״
אז זוז קצת הצידה ותן לאחיך הקטן
לתת לך שיעור קצר.
בתעתיק מערבית לעברית צריך לעשות
הבדל ברור בין ה־ח׳ של האשכנזים
ובין ה־ח של הבני-אדם, כדי שלא יקרה
אסון כמו שקרה לחפר( .האסון שקרה
לחפר היה כזה: אחרי שני השיעורים
הראשונים שלו בערבית, הוא לקח טב־ריינית
אחת לשוט בכינרת. רצה להראות
איך נישפך לו הלב בגלל הים הכחול
והשמים הכחולים ואמר :״יא רבי ! בחרה

מן פוקי ובחרה מן תחתי!״ איך שהוא
אמר את זה היא התחילה לצחוק ולא
גמרה עד מחר בבוקר — ומאז לא הולך
לו יותר עם הטברייניות. תישאל למה?
כי אם אומרים את המישפט הזה עם ח
מהגדון, כמו בני־אדם, הפירוש שלו הוא:
הוי ריבוני, ים מעלי וים מתחתי! אבל

איזו הכנסה ד :
אם אומרים את זה עם ח׳ של אשכנזים
— כמו שעשה חפר — הפירוש הוא :
הוי ריבוני! אפריש פרש מעלי ואפריש
פרש מתחתי! אז מה רצית, שסבריינית
גזעית לא תצחק מזה?)
העיקר: בערבית יש גם ח׳ של אשכנזים
(כמו במילה ח׳רא שפירושה חרא)
וגם ח של בני־אדם (כמו במילה חמאר
שפירושה חמור) .כשאתה כותב מילה במקור,
אתה צריך להבדיל, כדי שידעו בדיוק
את הביטוי. אז תעשה לך כלל :

בחרה (ים) שמבטאים אותו כמו בגי־אדם,
תכתוב כמו שאני כתבתי. בח׳רה (אפריש
פרש/אחרבן) שמבטאים כמו אשכנזים,
תכתוב גם כן כמו שכתבתי.
ושתדע: אח׳ול מניוק, ולא אחול מג־יוק.
ח׳רא בלבן, ולא חרא בלבן. כוס
אוח׳תך, ולא כוס אוחתך. אבל — תלחס
תיזי, ג׳חש, ווחש, תיאוואן וגו( .,דרך
אגב: ביידיש אומרים קאקען, ולא קקן,

דבר שני: דח׳ילאך! תן תרגום!
מה זה עוזר שאני יודע שכוס אוח׳־
ת ך זה קללה חריפה, שאינעל רבד זה
גם קללה חריפה ושתיז־מרתו זה קללה,
גידוף. מה שאני רוצה זה שאימתי שאיזה
אשכנזי יסתכל במילון שלך (בסדר, גם
של נתיבה) שהוא ידע שכוס אוח׳ונך
זה עתות אחותך, שאינעד רכך זה
שיכנס הרוח בבוראו ושתיז־מרתו זה
עכוז אישתו( .דק בגלל זה, יא אהבל,
כל־כך מצחיק הביטוי בעד נגד התיזמו־דת
:״יוסף כהן ותיז-מרתו.״ עכשיו אתה
רואה בעיני דימיונך את התמונה ושומע
את הצליל?!) ובכלל, מה איתן*ץ!
(אני אומר את יה בעצבנות) :צ׳ורט־יווזנייט
זה קללה חריפה, זה?! הרי ה־התרגום
שלו זה השד יודע !
דבר שלישי (אל תיתפחד. עכשיו באה
גם אזיה מילה טובה) :בעד הכריחה
מפריחה מגיע לך בל הכבוד. מה שצודק
— צודק. גם הדרטה היה בסדר
— נעים להיזכר. ההערות בשביל השימוש:
חשוב מאוד.
בבירכת בנין טבריה תנוחמו,
אחיך לקריצה ולחיוך,
מיגדל (קוראים לי ככה בגלל
היוחנן) ממיגדל, מה שגר בסוכה
על יד הקיוסק של ג׳ינו
תיכף בכניסה למושבה.

סיקורת
בידור

ויוה וידה
״עולים עלינו״ ,תיאטרון גודיק
מציג את וידה (בריה״מ) ,בתוכנית
בידור בליווי תזמורת בת 10
נגגים.
מד, שלא עושה הסוכנות־היהודית בש ביל
העולים החדשים, עושה למענם גיורא
גודיק. הוא אמנם אינו מחלק להם דירות
או מכוניות בלי מסים, אבל הוא מאפשר
להם להיקלט במקצוע הקשה ביותר לעולה
חדש: הבמה. ומאחר ובין העולים לארץ
אינם נמנים חיפושיות הקצב או דני
קיי, קל להבין מדוע אף אחד לא מכיר את
האמנים שביניהם.
אבל כאן טמון המוקש העיקרי: לא
כל עולה — עולה על הממוצע החובבני.
וכזוהי בדיוק רמתו של החלק הראשון
בתוכנית הבידור החדשה עולים ערינו,
כשעולים עלינו צמד מתורכיה וזמרת מ־קנדה,
שאינם משאירים שום רושם מיוחד.
אחריהם עולים עלינו ארבעה טיפוסים
חייכניים, שכבר בחרו לעצמם שם ישראלי׳
רביעיית מיתרי־הזהב, ופורטים על
צנג׳ו וגיטרות. כמוהם ישנם אלפים ב־ארצות־הברית,
אבל רביעייה אחת כזאת
בארץ לא תזיק לאף אחד, מה עוד שהיא
תרבותית להפליא בהשוואה למנחה של

את שיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד ,136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1796״ .בין הסותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :
)1יישוב בצפון הארץ )5 .ממשוררי
תקופת ההשכלה, אביו של מיכ״ל )9 .גור.
)10 ענף )12 .עיר נהנים מצרית עתיקה
)13 .מצב צבירה של מים )14 .קליפת
הענב )16 .שער )17 .מלחין גרמני
(אופרה בגרוש) )19 .שאינו עבה)20 .
ידית )21 .מאלופי צה״ל )24 .בוסתן)25 .
קבוצת לוחמים במלחמת השחרור, שאליה
השתייך קולונל מרכוס )26 .קונפורמיסטים
צועדים בו )27 .עצוב, כואב )29 .עיתונאי
שהתפרסם לאחרונה )33 .ראש האף.בי.
אי )35 .טנא )36 .קונצרן תעשייתי)38 .
קיבוץ במרכז הארץ )40 .סוד )41 .פסל,
צייר, עיתונאי ומבקר ישראלי )42 .סוף.
)43 שר צבא דבורה )44 .אותו הקריב
אברהם אבינו במקום את יצחק )45 .נמצא.
)47 החלק הקדמי של כדור אקדח)50 .
צורת כתיבה עיתונאית )52 .מנשי
האבות )54 .בוסאלו )56 .רמטכ״ל)57 .
אביון )59 .עיר באירלנד בה מתרחשות
מהומות )62 .מילת חיוב )63 .גיל חופה.
)64 סופר צרפתי אלג׳יראי (הדבר))65 .
דג של מים מתוקים אותו מגדלים ב־אר׳י•
)66 מחוספס שאינו עדין )67 .נצח.
)69 מצבה )70 .אל מצרי עתיק )71 .תל
חרבות )73 .אי לחופה של אפריקה, מרכז
סחר עבדים במאה הקודמת )74 .חומר

מופרש על־ידי הבלוטות.

מאונך :
)1נביא )2 .מילת בקשה )3 .ירא שמים
(ר״ת) )4 .עיר בפולין, בה היתד. קהילה
יהודית גדולה לפני מלחמת העולם השניה
)5 .ליש )6 .מילת בקשה )7 .רשע.
)8שד צבא יווני שנלחם ביהודה המכבי.
)11 ירק מאכל )12 .מחל דבר חדש)15 .
עיר פלישתית )16 .מפלגה )18 .חומר
המשמש לתעשיית כובעים )19 .סמל נוצרי
קדום )21 .זונה תנ״כית )22 .חומר בנין.
)23 ראוי, הולם )25 .מישטרה )28 .האי
הגדול ביותר בקבוצת האיים המלאיים.
)30 קול גברי )31 .יצירה מוזיקלית סאת
ראוול )32 .תפילה )34 .עוף טורף)36 .
צער גופני )38 .פפירוס )39 .מטבע קדום.
)42 שאינו כבד )46 .מבני נח )47 .אנקדוטה,
עצם או מעשה מעוררי סקרנות.
)48 בני ישראל בנו אותו במדבר, כאשר
משה היד. על הר סיני )49 .שור הבר.
)50 מלכות קדומה, ליד פרס )51 .חברה
אמריקאית לתעשיית מציתים )53 .גוזל
בפח )54 .ענק )55 .פמפלט )56 .שביל.
)58 כינוי לשליטי פרם )60 .מראשי העיר
תל־אביב )61 .מי עין )62 .עיר בהולנד.
)67 אמיץ, חזק )68 .מספיק )71 .בעלה
של תמר )72 .צד מערב.

1796

חשבץ
וידה מרוסיה, באהבה
הערב נירה עדי, המצטיינת בחן צברי
מרגיז.
׳ולבסוף עולה עלינו וידה, וכשהיא עולה,
היא עולה. היא אפילו מאיימת על מקומה
של יפה ירקוני כזמרת הצבא. כי וידה
היא בעלת פני מלאך וקול של חצוצרה,
חינוך סובייטי יסודי וניסיון לשיר לפני
המונים בשטחים רחבים. ולא חשוב אם
ברוסית או בעברית, לקולה יצעדו גדו דים.
חסרות
לה רק שלוש מלחמות.

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור כפל וחילוק יש למצוא איזו סיפרה מייצג כל סמל של ריבוע.

כתב אמריקאי, ששלח ידיעה לעיתונו
על השוק השחור הפורח בקאמבודיה, גילה
שהצנזור הצבאי מחק את המילה
״שחור״ ,וכתב במקום זה ״השוק הלא-
לבן״ .לזה קוראים הקץ לגזענות.

אודיסיאה בחלל

את התשובות יש לשלוח על־גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1795״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .9.2.72
בין הפותרים יוגרלו שלוטח פרטי ספרים.

להבות על הירח — נורמן מיילר
(פן — 800155 — 1971 חג?)
429 עמודים — 4.80ל״י.
הוויכוחים על מהותו של גורמן סיילר
הם עדיין מרובים. ישנם הסוברים כי הוא

מגדולי הסופרים של אמריקה, אחרים טוענים
שהוא בעיקר סוכן־פירסומת עם
לקוח אחד: הוא עצמו.
האמת היא, כרגיל, אי־שם באמצע, אבל
בין אם מיילר כותב ספרים, דוקר את
אשתו בסכין, שותה לשכרה. או מציג את
מועמדותו לראשות עיריית ניו־יורק, קשה
להתעלם מן הגורם הראוותני שבמעשיו.
ובדיוק כך קשה להתעלם ממנו בחלק
הראשון של ספר זה. בעצם, להבות על
הירח הוא תיאור מסע אפולו 11 לירח,
והנחתת האדם הראשון שם. אולם בעשרות
העמודים הראשונים של הספר נדמה
כאילו מיילד, מעריצו של המינגווי ומטיף
גדול של חוויות אנושיות אותן חשים
בקרביים, שופך זעמו על כל אותם המוסדות
והאנשים אשד מעיזים ליזום חוויות
מסוג אחר. ולכן, הוא מסביר באריכות
רבה עד כמה שונים אנשים אלה ממישוש
האנושיות האמיתית, המתגלמת, כמובן,
במיילר עצמו.
אולם מעבר לחשבונות האישיים של
ההומניסט עם עולם הספרות, נשארת כמובן
ההרפתקה, אולי הגדולה ביותר, שידע
המין האנושי, ומיילר אינו מנסה להתעלם
ממנה. להיפך, הוא מאדיר אותה, אבל
משתדל להלביש לה מחלצות של תחושות
אנושיות המוכרות גם לבני־תמותה
רגילים, ולא רק ניתוחים מדעיים בשפת
מחשבים.
הוא מתעכב על חלומות״ילדות של
ארמסטרוגג (מפקד החללית) ,אשר ראה
עצמו מרחף באוויר! הוא מאריך את הדיבור
על תיסכוליו של קולינס, היחידי
מבין שלושת האסטרונאוטים שלא דרך
על אדמת הירח! והוא מנסה, לכל אורך
הספר, להוכיח כי לא רק ״מה שלא ידוע
לנו הוא המפחיד אותנו,״ כפי שהתבטאה
אשתו של אחד מאנשי־החלל, אלא יש
גם הרבה בתחום־הידוע המסוגל להפחיד.
בעזרת עין פקוחה לפרטי״תקדייות, ואוזן
קשובה לשברי־משפטים של כל הדמויות
אשר פעלו בהרפתקה זו, מצליח מיילד
בסופו של דבר להרכיב ספר־מסעות לא-
פחות מרתק מתאודי הפלגותיהם של מא-
גלאן וקולומבוס, יומי יודע אם הדורות
הבאים לא יראו בו את האודיסיאה של
המאה ה*.20
מזכיר מכון להכשרת מורים בקליפורניה
החליט לפטר את המחשב שהדריך את המורים,
ולהשתמש באנשים. בצורה זאת
הוריד את תקופת ההדרכה מ־ 95׳!׳ט לעשרה,
ובמקום 240 איש, שעבדו כדי לה־כין
חומר למחשב, הוא מעסיק עתה רק
.106
אז מי צריך מחשב במיליון וחצי דולר?

ת ק לי טי ם

גלויות מצוידות
הנזירות הרוסיות מגת־שמנים
שרות מוסיקה כנסייתית רוסית—
.1107*1 152 1023
תקליט המיועד בעיקר לאנשים שאינם
מאזינים לתקליטיהם אלא מתבוננים בעטיפות.
כי האלבום המהודר הנלווה לתקליט
מרשים ומספק הרבה יותר מן התוכן
המוסיקלי.
ההסברים על המוסיקה הליטורגית נכתבו
ברצינות מקצועית, התמונות עשויות
בהחלט לעודד את התיירות, ובכלל הספרון
נראה כאילו הוצא לאור בעזרתו
האדיבה של מר משה קול.
מה שנוגע למוסיקה, זה קצת יותר
מסובך. מקהלת הנזירות המזמרת כאן
נשמעת כמו מקהלונת, שלא לדבר על-
כך שאפשר בפירוש לזהות בה קולות
גברים. מה קורה במנזרים הללו?
אשר לביצוע, אין בו שום דבר שיזעזע
את האוזניים לכל כיוון שהוא. זה לא
צורם, אבל אין בזה לא הוד, לא הדר, לא
קדושה ולא דבקות האמונה. אבל, כאמור,
׳לא מוכרחים לשמוע את התקליט. אפשר
להביא את העטיפה במתנה, וזה יעשה
בהחלט רושם.
(המשך בעמוד )12
העו ל ם הז ה 1796

גולדה מתגו 11ת, שוב־1סק מצטדק,
פרמינג׳ר תוקף וד״ר פחנר מסרס
8אחד הנאומים המרכזיים
בקונגרס הציוני הכ״ח היה זה
של סגן ראש הממשלה יגאל
אלון, שהאריך בדבריו ושי-
עמם את הצירים. אלה החליטו
לרמוז לו על כך, ובמהלך הנאום
החלו מוחאים־כף. באותו
רגע דיבר אלון על נשיא
מצרים א;ואר אל־סאדאת.
אלון, שלא הבין מדוע התשואות,
הגיב בתקיפות :״לאיש הזה
לא מגיעות מחיאות־כפיים!״
8הפרשן לעניינים ערביים,
אמנון קפליול! ,שמע
בחו״ל כמה בדיחות טובות המתהלכות
כיום בחוצות קא־היר
— עיר הידועה בשל ההומור
המלגלג שלה. בדיחה
מצרית אחרונה :״אנואר אל־סאדאת
אמר ש־ 1971 היא שנת-
ההכרעה. אבל הוא לא התכוון
ל־ 1971 לפי ספירת המוסלמים.״
המוסלמים סופרים כידוע את
הזמן מאז הנוצרים, אלא ל־1971
לפי ההג׳רה, הגירת מוחמד הנביא
מעיר־מולדתו מכה. זה אירע
בשנת 662 לספירת הנוצרים,
ומכאן שההכרעה תהיה בסוף המאה
ה־ 26 לספירת הנוצרים.
מנהיגת ליגת הנשים ה
אמריקאית,
גדודיה סטיינם,
הירצתה במועדון העיתונות הלאומי
בוושינגטון, שהיה עד
לפני שנה סגור בפני נשים.
בין השאר היא נשאלה האם
לדעתה נשים־מנהיגות כמו

אינדירה גנדי או גולדה

מאיר הינן יותר צמאות־דם
מגברים. השיבה מנהיגת הליגה,
הדורשת שיווית זכויות
לנשים :״אני לא חושבת שהן
יותר צמאות־דם מגברים. אבל
הן נוטות להיות יותר בעמדת
התגוננות, כיוון שהיה להן
קשה יותר להגיע לעמדת כוח.״
8באותה הרצאה הביעה
גלורה סטיינם את דעתה על
נשיא ארצות־הבריח ריצ׳ארד
ניכסץ :״הוא ראש המדינה
חסר הביטחון המיני ביותר מאז
נפוליון.״
8כתב הארץ בנידיורק!,
שלמה שמיר, ריאיין את!
הבמאי אוטו (אכסודוס) פריו

משספיים 72׳

כן רואה המומחה הישראלי למשקפיים,
המהנדט הטכני עמי קפלן,
את ראש הממשלה גולדה מאיד, הרמטכ״ל דויד (דדו) ,אלעזר

מינג׳ר על הסרט החדש שהוא
עומד להפיק בישראל. בתום
הראיון שאל הבמאי את
הכתב :״אתה נשוי?״ ״כן,״
השיב לו שמיר .״עם יהודיה?״
המשיך הבמאי .״כן,״ ענה הכתב.
פרמינג׳ר :״האם היית
מתחתן עם נוצריה?״ ״לא,״
השיב שמיר, שהוא יהודי דתי
חובש כיפה. פרמינג׳ר, הכועס
עדיין על הרבנות בחיפה בגלל
ניסיונה לבטל את נישואיו עם
אשה קתולית, התפרץ בזעם:
״אם כך, אתה נאצי!״
8מתחת לכותרת ״הגירו־רושין
המאוחרים של משה
דיין״ מקדיש גם השבועון השווייצי
הבורגני, זי אונד או
(היא והוא) כמה עמודים לפרשות
האהבה של משה דיין.
בין השאר מספר השבועון :
״כשהוא מתחבא מאחרי מש־קפי־שמש,
היה נוהג להחנות
את מכוניתו בסימטה צדדית

ולהתגנב כגנב בלילה דרך
דלת הבית (של רחל רבינו
כיץ׳־כורם) לשימחתם הגדולה
של כל הילדים בסביבה.״
מובן שהסיפור בעיתון השווייצי
הוא בדוי.
8בערב ראיונות, שנערך
בבית העיתונות בכפר־סבא בהשתתפות
מנכ״ל אוטזקוס לשעבר
יצחק שוביגסקי, העיתונאי
יגאל לביב ועורך־
הדין רם כספי, אמר שובינס־קי
:״בישראל יש מי שמחליט
את מי להעשיר ואת מי לעשות
עני. לדוגמה: באותו לילה
שהממשלה החליטה לסגור
את מפעלי אוטוקרס, היא החליטה
להציל את בעלי המניות
של סיבי דימונה. הממשלה
קנתה את כל המניות שלהם
בכסף מלא והצילה את המים־
על מהתמוטטות.״ כשנשאל שו־בינסקי
על התרומה לקיבוץ
אלונים, השיב :״כשמאיר

ומלכת המים ,1970 חני פרי, בדיגמי משקפיים של חברת ״פולארויד״
לשנת .1972 אחרי שהתאים את המשקפיים לתמונות, אמר קפלן:
״הדגמים של השנה הם דו־מיניים. מתאימים גם לגברים וגם לנשים.״
ע מי ת בא אלי ושאל אולי
אני יכול לתת תרומה של מאה
אלף ל״י לקיבוץ, שאלתי אותו
, :אולי אפשר לגמור בפחות?׳
עמית אמר שאי־אפשר,
ושצריך לתת את כל הסכום.״
שובינסקי, שנראה משך כל
ההופעה במצב־רוח מרומם, גי לה
לקהל כי הוא מרבה להופיע
לאחרונה בקיבוצים, ומסביר
בהם את עמדתו בפרשה.
8למרות שערב הראיונות
נערך בעירו של השר פנחס
ספיר, לא נראה השר בקהל.
לעמוודזאת ישבו בשורה הראשונה
בני משפחתו של
ספיר, שנהנו מאוד לשמוע את
שובינסקי מתקיף את שר־התח־בורה
שמעון פרס -ומגן
על ספיר.

ח״כדס מיל מן, שאיר־

גן את מסעו של מנחם בגין
בבריטניה, עדיין משתעשע ב־זכרונות
מאותו מסע. למשל :
כתב בריטי שאל את בגין :
״פלסטיין היתד, שייכת לערבים.
למי היתה הזכות לתת
לכם ארץ שאינה שייכת לכם?״
השיב בגין, בלי להניד עפעף:
״אלוהים !״
8נסיון קשה, המחרידו

עד היום, עבר השחקן יהודה
אפרוני בשעת ההקלטה של

המחזה הטלוויזיוני אבות ובנים
באולפני הרצליה, כאשר
צולם לפחות 50 פעם, כשהוא
מוזג תה ליוסי ידין. בתום
ההקלטה נשבע אפרוני, שעמד
על סף התפרצות, שלא למזוג
יותר תה לעולם. אגב — אחד
הצלמים של אותה תוכנית
היה המנהל הכללי של אולפני
הרצליה יצחק קול בכבודו
ובעצמו, מחמת השפעת שפק דה
חלק מהצלמים.

יינה לורובריג״דה

כבר אינה חס•
רת-אונים כפי
זיתה ״בזמן״האחרון. מפיק תוכנית הטלוויזיה ״שוק
זישפשים״ ,פטר לודינסקי, הזמין את האיטלקיה הטקסית
נ ח ,43-לשיר בתוכניתו. השירים החדשים של לולו, הנר״
בתמונה בחברת המפיק ,״קחני״ ו״אצלי בגן״ הפכו בין-
לח ללהיטים. להיט אחר ,״איטליה אהובתי״ ,כבש בסערה
ת ניו-יורק. אמרה הלולובריג׳ידח :״כל דבר שאני נוטלת
ד — נעשה בשלימות. אז מה הפלא שהשירים הצליחו ז״

העולם הזה 1796

8פגישה מיוחדת במינה
נערכה ביוזמתו של כתב במחנה
נח״ל יגאל גלאי, שהפגיש
תריסר אנשי הפלוגה המיוחדת
של ההגנה, שפעלה
בשנים .1944—1948 הפלוגה
היתר, הזרוע המיבצעית של
ההגנה, שהוציאה לפועל את
פיסקי-הדין של האירגון. אחד
ממדריכיה היה מי שהיום הוא
אלוף (מיל ).מרדכי (מוקה)
לימון. בין השאר סיפרו הנוכ
חים
על סירוסו של ערבי מ־שייך־מונם,
שהואשם באונם
יהודיה. סיפר חבר הפלוגה
שלמה (מונו) צדוק :״הבאנו
את האנס לבית־אריזה קטן
בפרדס ליד ביילינסון. רצינו
להתחיל במלאכה וחשבנו שאיזה
נלסון בריא ירדים אותו.
חנקנו. חשבנו שהוא גמור,
אבל פתאום הוא קם. שוב חונקים
ושוב הוא קם. לבסוף
תפסו בנצי ומיורקה ברגליו
של האנס, אני חנקתי אותו
וישראל פוזנר ביצע.
עזבנו את האנס בבית האריזה,
יצאנו ודאגנו להודיע לביי־לינסון.
את האנס העבירו מ־ביילינסון
לבית־החולים הצרפתי
ביפו, ושם קבעו הרופאים
שאת המעשה ביצע כירורג
נהדר. תצחקו תצחקו, אבל היום
ישראל פוזנר (המבצע)
הוא באמת כירורג.״
8בחזרה שערכו משתתפי
ערב שירי המשוררים בביתה
של חנה מרץ, סיפרה חנה
למשתתפים כי בעל חנות המכולת
שלה קיבל את פניה
בשמחה גדולה באותו בוקר.
״גברת מרון,״ הוא אמר לה,
״אתמול בערב באתי הביתה
מוקדם, כי ידעתי שאת צריכה
להופיע בטלוויזיה. הזמנתי
אלינו אורחים, והתיישבנו לראות
אותך. ואז חנהל׳ה, שחיכתה
למחמאות, הרכינה ראשה
בענווה ואז״ ,המשיך
בעל המכולת ,״אז שדדו לי
את חנות המכולת שלי.״
8בראיון בשבועון־העירום
הצרפתי לואי גילה כוכב־הקול־נוע
רוברט מיצ׳אם פרשה
מרתקת :״לפני כמה שבועות
הייתי בבית־הסוהר במצ ריים.
אסרו אותי בקאהיר.
חשבו שאני מרגל יהודי, למרות
שאני רבע אינדיאני ורבע
סקנדינבי. בתא היה סומאלי
ממוגאדישו, שהביט בי באהבה.
אחר־כך חקר אותי רב־סרן
ענקי, שגם הוא הסתכל
בי באהבה. כל הזמן חששתי
שהוא הולך לנשק אותי בפה.
לא עינו אותי. להיפך, הרב־סרן
סבל קשה, הוא היה קרוב
לדמעות, וכמעט הודיתי בכל
האשמות כדי לנחם אותי״.

סיקררת
(המשך מעמוד )10

חטאי 1עווי0
| חוזה פליטיאנו 5 ? 277
אם יש אספנים הרואים לעצמם חובה
קדושה לרכוש את כל תקליטיו של זמר
מסויים, הרי מציאה עבורם — תקליט
של חוזה פליסיאנו, שאיש מלבדם אינו
צריך להטריח את עצמו לשמוע.
אם פליסיאנו, נחשב ובצדק, לגיטריסט
משובח ולזמר בעל אישיות חזקה, הנה בא
מוצר משונה זה שהוקלט כלאחר־יד קצת
במקסיקו, קצת בוונצואלה, וקצת בארצות־הברית,
ומוכיח שפליסיאנו יכול בעצם
להיות גם סתם זמר משעמם המחקה לא
כל־כך בהצלחה את אופנת ״ויולטרה״.
התקליט מושר כולו בספרדית, רוב קטעיו
שייכים כנראה לאותו פרק בנעוריו
המוקדמים, אותו היה מעדיף הזמר העיוור

חוזה פליפיאנו
בשביל מה זה טוב?
לשכוח, ואילו אחרים, כמו הגירסה הספרדית
של ״מה יהיה״ (קה סרה) אינם מוסיפים
לו כבוד. אז בשביל מה זה טובי

נשמה טמבית
| אריתח פרנקלין •— אטלנטיק 7205
מאחר ושירי נשמה הם שירים המיועדים
ליצירת קשר הדוק בין המבצע לבין
המאזין, מתקבל על הדעת שהמקום הטוב
ביותר להקלטתם הוא בהופעה פומבית,
שם יש אפשרות לשני המחנות, המבצעים
והמאזינים להתבטא במלוא מובן המילה.
וזה מה שקורא בתקליטה האחרון (שהודפס
בארץ) של הכוהנת הגדולה בעולם
הנשמה, אריתה פראנקלין, שהוקלט באחד
מהיכלי הקודש של מוסיקת הפום, אולם
פילמור.
מי שהצליח עד עתה להתאפק ועוד אין
לו את כבוד, גשר על מים גועשים או
אלינור. ריגבי בגירסה פראנקלינית יכול
למצוא את כולם כאן. אמנם הגוונים של
ההקלטה משופרים פחות מאשר באולפן,
והמיגבלות הטכניות בעיקר, משרות על
התקליט, ובמיוחד על צידו הראשון, גוון
חד־גוני, אבל הדיאלוג שמנהלת אריתה
בצידו השני של התקליט עם ריי צ׳רלס
בנשמה באפלה הוא פנינה ולו רק בגללה
כדאי להאזין לתקליט.

:ם ס טי -
בקהזהבבק 1פסתהזהב

שיטה חדשה לקבלת רשיונות־רוכלות
הומצאה ברומא. דנטה אוטביאני, תושב
העיר שביקש זמן רב, אבל לשווא, רשיון
כזה, עלה לפיסגת הקוליטיאום והודיע
שלא יירד משם עד שלא יקבל את הרשיון.
אחרי
שבוע, הורד אוטביאני ממשכנו
הארעי, קצת קודח, ומנצח לכל אורן
החזית. הרשיון היה בכיסו.
למחרת כבר ניצבו ארבעה לקוחות חדשים
על פיסגת הקוליסיאום והודיעו שגם
הם רוצים רשיונות.
עכשיו שוקלים בעיריית רומא החזרת
האתר העתיק לשימוש. כשלב ראשון,
יביאו לשם אריות, כמו בימי נירון וקלי-
גולח. אולי זה יעצור את גל מבקשי
הרשיונות.
ה עו ל ם הז ה 1796

לנשות הדסה הטובות מארצות־הברית,
€על העוול הנורא שנגרם להן!
קחו, למשל, את הגברת אלינור צוקרמן מבולטי-
מור, במדינת מארילנד.

הגב׳ צוקרמן היא ציונית.

מה זאת אומרת ציונית?! הציונות היא כל חייה.
בגלל הציונות הזניחה את בעלה, בעל־בית־חרושת להזיות
העובד 16 שעות ביום, ואת שני ילדיה, שגידלו שערות
ארוכות והצטרפו (לא עלינו!) לשמאל החדש באוניברסיטת
ג׳ון הופקינס,

הגב׳ צול,רכון פועלת 20 שנה ללא ליאות.

היא נואמת נון־סטום, באנגלו־אידיש, על רעיון קיבוץ
גלויות. היא צעדה בשורה הראשונה של כל ההפגנות
נגד שליטי הקרמלין, בדרישה ״שלח את עמי!״.
היא חתמה על 17 מיברקים לגולדה מאיר, בהם נדרשה
ראש־הממשלה במפגיע שלא לוותר אף על שעל אחד
של אדמה משוחררת, יהיה המחיר בדם כאשר יהיה.
הגב׳ צוקרמן היא קנאית בנאמנותה לישראל. כשהיא
מקבלת חוזר סודי של הליגה נגד ההשמצות שיש להחרים
נואם מסרים (בייחוד אם הוא נון־קונפורמיסט מישראל,
חלילה) היא דואגת לכך שבכל אזור בולטימור-
רבתי לא יימצא לו אולם. אם מישהו מבני הקהילה מעז
למתוח ביקורת על מדיניות ישראל, היא מארגנת נגדו
חרם ונידוי, וחייו אינם חיים. אם מופיע ספר בלתי-
רצוי, היא מבטיחה שהוא לא יוצג בחלון־הראווה ועל
המדפים של חנויות־הספרים.

כקיצור, ידידה נאמנה לישראל, בן תרבינה.

בזכות פעילותה המבורכת, עלתה הגב׳ צוקרמן בסולם
החברתי המקומי. לא יתואר אירוע יהודי חגיגי בבולטימור,
שבו לא תשב ליד שולחן הנשיאות. אין ועידה
ציונית, בין הונג־קונג להונולולו, שבה לא תתפוס מקום-
כבוד. היא הצטלמה עם בן־גוריון, אשכול, גולדה ודיין.
היא השתתפה כבר בארבעה קונגרסים ציוניים.

וכעיקר: היא מלכת הקהילה היהודית בבולטימור
עצמה, בוח ששום אירגון או מפלגה
כעיר אינו יכול להתעלם ממנו.

ף הנה, שומו שמיים, קמו בקונגרס הציוני מחר(
חריט, חורשי־מזימות, והנחיתו עליה מכח־מוות.

פקיד אלמוני של הסוכנות היהודית (בכר
הובטח שיועמד לדין משמעתי על מעשה שפל

אולם הקונגרס בזעם ובמרירות.

נגיע?

אני מקווה שהתנועה הציונית תתאושש
ממכה זו שמתחת לחגורה, תבטל את ההחלטה
המכישה, ותעקור גילוי זה של כפיות
טובה מן השורש.

אך לא רק הכרת־התודה לכל העסקנים הציוניים הטובים,
העומדים על המישמר בגולה הדתייה, מחייבת ביטול
ההחלטה.
זהו גם צו התבונה הצרופה.

שהרי אחרת — ל אן נגיעץ

אם יידרש כל אדם לבצע בעצמו את אשר הוא
מטיף לאחרים — מה יהיה הסוף?

הרי הדמיון האנושי מזדעזע למראה המסקנות
המתבקשות:

ץ ץ רוע, למשל, להפלות ציונים ישראליים, לעומת
הציונים שבגלות?
הארץ מלאה ציונים מיקצועיים, המארגנים כל שני
וחמישי הפגנות של ״שלח את עמי״ .הם מקוננים על
חוסר התודעה הציונית בלב הדור הצעיר, ומופיעים בלי
הפסק באסיפות ובעצרות ובוועידות ציוניות.
תארו לכם שמחר תחליט ההנהלה הציונית לאמור:

כל ציוני מיקצועי כישראל, שבדירתו
חיות פחות משתי נפשות לחדר, חייב להכניס
לדירה משפחת-עולים מכרית־המועצות.

רק פרובוקטור סובייטי, שליח חשאי של הקג״ב,
יעלה על דעתו להציע הצעה כזאת. כי כל הצעה כזאת
עלולה, אם תתקבל חס ושלום, לשים קץ להפגנות
ולאסיפות הציוניות בישראל.

לא כל מי שנושא שלט ״שלח את עמי״ מו•

מניין יהיה לו הכוח לעמוד במאמץ הבלתי
נלאה להצלת המדינה ץ

נניח שפלוני הגיע למסקנה שאין לנו היכולת להרים
את דגל התיקון הסוציאלי, מפני שאנחנו מצווים להרים
את דגל הביטחון. היכן בא לו לאותו פלוני הרעיון
הנ״ל? בשעת שיחה במיסעדה יקרה־מאוד (כל ארוחה
לזוג 150 לירות, שתי ארוחות ליום 300 לירות, בחודש
9000 לירות — בדיוק משכורת־המינימום החודשית,
המוצעת, לעשרים משפחות).

אז איך אפשר לדרוש ממנו שיוריד את דגל
המיסעדות היקרות?

ותו כלל חל, כמובן, גם על עשירי־ציון מבני
עדות־המיזרח, שנזדעקו לאחרונה להגן על בני
עדתם בשכונות־העוני.

יש לשכה אנשים טובים אלה, שהיו עד
כה שאננים, ושהסתפקו עד בה כשיפוץ הווילות
שלהם כאיזורי־מגורים אבסקלוסיכיים, על
שהתעוררו לפתע לפעולה.
מה יפה לראות פנתר־דה־לוכס כזה, נכנס בבוקר
למוסך הצמוד לווילה, מתניע את מכונית־הפאר, נוסע
לשכונת־העוני כדי לאסוף חומר לנאום הבא, ומשמיע
לאחר מכן נאום חוצב־להבות נגד האשכנזים בני־הבליעל,
שהפקיעו לעצמם כל חלקה טובה בארץ, הדורסים והרומי
סים בשינאה עיוורת את בני המיזרח?
לפני איש כזה נפתח הפתח האקטואלי אל התהילה,
כשהוא רוכב בעוז ובאומץ על גל ההסתה הגזענית.

רק מוח אשכנזי מעוות יעלה את ההצעה
לחייב ספרדי-מיקצועי בזה להכניס לווילה
שלו, כת שכעת החדרים. משפחה אחת כרו־בת-ילדים
משבונת־התקווה.
הבוז למשמיצים!
** נ״ל — לגבי עסקנים דתיים מיקצועיים.
^ עומד לו איש השכם והערב, תוך מסירות ואהבת־ישראל,
ומקונן בקול שבור על הסכנות האורבות לטוהר
המישפחה, על הפרונוגראפי׳ רחמנא-ליצלן, על חיי הזימה
הפושטים בקרבנו, על האורגייעס והניאופים.
היכן הבית היהודי החם? היכן עם הסגולה? היכן
עשרת הדיברות?

הכסדום ובעמודה היינו ז

אדם חילוני יכול להתמרמר כשעסקן דתי כזה נתפס
בעיסקה בלתי־כשרה של מיליונים (לא תגנוב!) כדי
לממן טיול בחו״ל עם אשת־איש (לא תנאף בייחוד
אם האיש אוכל שם במיסעדה שהיא לא כל־כך כשרה,
ומגיע לשם בשבת־קודש.

א! מה?:

^ פשר להמשיך ככד, בלי סוף.
ישנם מקפיאי-שכר, המתריעים בנאומים מקפיאי־דם
נגד הסכנות המאיימות על המדינה אם נמשיך להעלות את
שכר הפועלים, ובעיקר בנמלים.

לאן נגיע אם נציע להקפיא קודם כל את
שכרם של הנואמים עצמם, בולל דמי האש״ל
המשתלמים מעל לשולחן ומתחת לשולחן?

קאריקטורה של מייק

(ידיעות אחרונות)

זה!) הגיש לקונגרס הצעת-החלטה.

בן להחליפו כשלט ״שלח את עמי לדירתי״.

בחוסר־אחריות הזועק לשמיים הובאה ההצעה הנ״ל
להצבעה, בלי אישור המוסדות המוסמכים, מפני שאיש
לא עמד על תוכנה הארסי. ובהצבעה היא נתקבלה ב־104
נגד 92 קולות, מבלי שהמצביעים הבינו שהם משתתפים
בקבורת הציונות.
כי אותה החלטה מרה ונמהרת קבעה שכל עסקן
ציוני, שכיהן במשך שתי קאדנציות ולא עלה לישראל,
יודח מכהונתו.

ואין הדברים אמורים, כמובן, לגבי הציונים המיקצו-
עיים בלבד.

הנה, למשל, אנו קוראים כימעט מדי יום ביומו שעסקו
פלוני קם ותבע מן העם להדק את החגורה — למען
הביטחון, או העצמאות הכלכלית, או קליטת העולים,
או סתימת הפער הסוציאלי. אין תביעה פופולרית מזו,
המוכיחה שבעליה הוא גבר כהלכה, פטריוט נוקשה.

האם אפשר לדרוש מהגב׳ צוקרמן לנטוש את בול-
שם הגיעה לשיא ההערכה והמעמד בזכות פער
לפתודתקווה, שם אין איש מכיר
ארבעה חדרים, בלי מכונית

לוותר על מכונית־השרד ועל דירודהשרד. על חשבון
ההוצאות. על הארוחות במסעדות־פאר. על הנסיעות
לחו״ל על חשבון הציבור.

התיתכן מזימה מחפירה יותר?־

שרותה ה

ואין פלא
נטשו את

הם נבונים לגבי כל אידיאליסט מיקצועי.

לאן נגיע אם נדרוש מן העסקנים האלה
להתחיל, קודם בל, כהדיקת החגורה של עצמם?
הרי זה אבסורד:

אם לא תהיה לו לעסקן כזה מכונית צמודה על חשבון
הציבור — איך יגיע בכלל אל האסיפות, מדן עד
אילת, שבהן הוא דורש להדק את חגורתנו?

אם לא יאבל עם מזכירתו כמיסעדות־פאר,

ישנם עסקנים מקצועיים של ההתיישבות העובדת,
הכופים על רבבות חבריהם חוק־מושבים דראקוני, כדי
לשמור על הערכים המקודשים של הקואופרציה

והקילאן׳ נגיע אם נציע להם לחזור הביתה, אל
הקואופרציה והקומונה והערבים המקודשים
של עכודה־עצמית, ולא רק לסופשבוע?
ישנם חברי־ממשלה המופקדים על הפעלת חוקי המדי־נה
ורדיפת כל אזרח שירהיב עוז בנפשו להפר אותם.

לאן נגיע אם נדרוש משרים אלה לשמור על
החוקים? (טפו־טפו־טפו, זה מתחת לחגורה).

קיצור, ההגיון הצלול מחייב לבטל את ההחלטה
השרירותית, שנתקבלה בקונגרס, ויפה שעה קודם.
עסקן מיקצועי — תפקידו להטיף לאידיאלים. אין זה
מתפקידו לקיים אותם.

ציוני מיקצועי — אין מקומו בישראל. בישראל
הוא מבוזבז לגמרי.

הציוני המיקצועי דרוש בגולה. שם עליו להטיף, שם
עליו לנאום, להפגין ולהתרים למען קיבוץ גלויות.
על כן, תוחלף־נא הגזירה בהחלטה נבונה, שקולה
והגיונית, לאמור :

כל ציוני מיקצועי, שיעז לעלות לישראל, יודח
מכהונתו ומחברותו כהסתדרות הציונית.

מה נתנה קופת תגמולים ׳תמר״
ל־ 45,000 חבריה בשנת 1971
במדינה העם
מה קורה
מערבה לסואץ?
ברגשות מעורבים עקבו השבוע אזרחי
ישראל אחרי מה שהתחולל מערבה לתעלת
סואץ. הם לא ידעו אם עליהם לצ הול
או לדאוג בשל מהומות הסטודנטים
שהסעירו השבוע את הבירה המצרית,
גרמו לערעור משטרו של סאדאת (ראה
מיסגרת — עמוד .)16
״יופי!״ אמר מוכר הכרטיסים באוטובוס
מספר 5בתל-אביב, כששמע את החדשות
ברדיו ,״שיעשו צרות לסאדאת !
שישבור את הראש!״
״איזה יופי?״ השיב לו אחד הנוסעים,
״הלוא הם רוצים שהוא יצא למלחמה!״
״אז בטח שיופי,״ אמר מוכר הכרטיסים,
״שהוא שולח שוטרים שישברו להם את
הראש.״
בשביל מה מפגינים ד הפרשנים,
אותם ניסו צינורות התיקשורת לגייס מכל
הצדדים, נתנו אלף ואחד פירושים להפגנות
הסטודנטים במצרים. המכנה המשותף
לכולם היה: מפגינים מפני שהממשלה המצרית
אינה מקיימת את הבטחותיה.
הסבר זה יכול היה רק להעלות חיוכים
על שפתיו של האזרח הישראלי: אילו
,היה צריך לצאת להפגין בגלל אי קיום
הבטחות הממשלה, לא היה לו זמן לעשות
שום דבר אחר.

הוווה המצטבר השגתי שקבל נל חנו בקונה
עלה על 1870 גטו.

גולדה

בין הי ת רונו ת הנו ס פי ם של קו פ ת ״ תמר ״ :

הולכת לקגוסה

הטבות ניכרות במס הכנסה
ביטוח חיים ונכות עד ל־ 25,000ל״י
הכנסה שוטפת פטורה מ מס על כספי פיצויי
פיטורין ו /או תגמולים המופקדים בקופה
פטור ממס עזבון

הצ טרף או ה של םתש לו מי ך ל ״ תמר ״ לפני 31במרס 1972ו ת הנ ה
מ מ לו אההט בו תבמסה כנ סהו שאר הי ת רונו ת.
פרטים מלאים בכל סניפי בנק דיטקונט ברחבי חארץ.

* חיי תכס!

חנהו שוי
סוויזיה
עם מסן ברוחב 20-124
מבחר צבעים
מותאם לקליטת ^.עו.£-ח.ם

אולפן גרג (בד־קמא)
פותח ב־ 10.2קורס ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית.
הצלחה מובטחת! פרטים:
ת ״ א: גורדון ,5טל 236209 .
או ״ידעפוך, טל.252425 .
י״ ם :״הפקיד״ ,בצלאל ,18
טל.224748 .
חיפה 0 :י״מ ללימודים על-תיכוניים׳
ויצו, חנה סנש ,12 טל.81479 .
י״ם :״הפקיד״ ,בצלאל ,18

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30.ל״י

תרוו חשוב: שרוו !

ל • £11:313x1 1־ 1 7

כולל מנורת חמסן, כולל מיסים
סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ החשמל 5תל״אביב,
טל 615362 ,625459 .

ראש הממעולה

מסע ההתעוררות ההמוני, שהחל בצורה
מאורגנת להפליא, נקטע בעודו באיבו.
מבול החרפות, ההאשמות והגידופים —
שהוטחו כנגד 35 הפרופסורים אשר שלחו
מברק לראש־הממשלה בו טענו כי לדעתם
אין ממשלת ישראל ממצה את כל
האפשרויות להשגת השלום, פסק השבוע.
וכאילו לא די בזאת, פירסמה השבוע
לשכת ראש-הממשלה חילופי מכתבים בין
ראש־הממשלה, לבין הפרופסור דן פטינ-
קין, ראש קבוצת הל״ה, שנועד ליטול את
העוקץ מהמיתקפה שכוונה נגדם.
הפעם היתה זו גולדה עצמה שיזמה את
המכתב הראשון לפטינקין. היא כתבה אותו
בלשון פייסנית וחנפנית:
״הנני כותבת אליך, מאחר שהערכתי
האישית אליו לא נפגעה במאומה בגלל
הפולמוס האחרון. הנני זוכרת היטב את
הפגישות עמך, עוד בימי היותי שרת-
העבודה! והנני מוקירה אותך כבעבר מ עבר
להבדלי דיעות...״
״את בורחת מויכוח גולדה, ש בשעתו
נתנה את האות ל״מסע ההתעו ררות״
נגד הפרופסורים, חזרה בה לאורו
כל הדרך מהתנכרותה :״לא עולה על
דעתי לשלול זכותם של אנשים מישראל
— פרופסורים ושאינם פרופסורים — להת חבר
ולהביע דעה או משאלה או תביעה.״
כתבה גולדה לפטינקין :״אילו קבוצת
ה־ 35 היתה פונה בהצעת פגישה —
הייתי נענית ברצון ולא היה עולה בדעתי
לבדוק בדיעות של חבריה. הנני מוקירה
את זכות הביקורת לא רק להלכה ואין זה
מדרכי לברוח מדיון וויכוח.״
אולם העיקר במכתבה של ראש הממשלה
היתד, הסתייגותה המפורשת ממסע
ההשמצות שנוהל נגד הפרופסורים בעקבות
גינויה הראשון כלפיהם. כתבה גולדה
:״הנני מסתייגת, כמובן מאליו, מכמה
וכמה התבטאויות מכלילות בלתי צודקות
ובלתי אחראיות, שנדפסו לאחרונה בקשר
למכתב ולתחומים עליו.״
תומכים — יתקפו. מה קרה פתאום
לגולדה? מדוע חזרה והלכה לקנוסה?
נראה כי יועציה של גולדה הם שהעמידו
אותה על טעותה. תוך שבועות מעטים
יסתבר לציבור כי מדיניותה של הממשלה
אינה זהה עם מדיניותם של אנשי
ארץ־ישראל השלימה וכי היא
לנסיגה.
הראשונים שיתקפו הפרופסורים גולדה

11 1 11 111 ווו
חוה וירו ו11111־ 11 ודו 11 11 11ייי.

1/11.1111נ 111.11.11111!1ן 1ן
ד ״ן יצא לחפש את ה מדוכ ה ומצא אתונות
מי שרואה את עצמו כאויבו של מר משה דיין, יכול לנוה בשקט בימים אלה. את
הנזקים ששר־הביטחון אינו מספיק, משום־מה, לגרום לעצמו, גורמים לו חסידיו השוטים
וידידיו המועטים. עם ידידים שכאלה, כמו שאומר הפתגם, דיין אינו זקוק עוד לאויבים* .

החבלן הנאמן
קחו, למשל, את חבר־הכנסת מרדכי בן־ רים וסוחר־עתיקות לאדכיאולוג נודע ומכובדי
איזה כישוף מופלא עומד אותו
פורת, שאינו חוסך מאמצים להכניס את
חבר־כנסת לבצע, שיגרום לנו לכך ש דיין
באש ובמים, רק כדי שיוכל ללכת
נשכח פתאום את פרשת אלישבע, וכל הבעקבותיו
בעיניים עצומות ולהוכיח למשתמע
ממנה? מה הוא מבשל לנו שם?
כולם את נאמנותו העיוורת. במקום להשאיר
את שר־הביטחון ואת האספנית ה־אני
יודע ימה שהוא יעשה, אני לוחש
.מושבעת של צילומיו ותקליטיו במיטה,
לעצמי על יסף התרדמה. הוא יוכיח לנו
כדי שיוכלו להתמכר שם בשלווה לתע שגם שרים אחדים ניצלו את מעמדם הנוגות
העולם הזה, במקום לשפשף ידיו
ממלכתי כדי לזכות בחסדיחן של נערות
בנחת ולברך על דממת־האלחוט וקשר־ה*
תמות. הוא יגלה לנו שגם ספיר, נאמר,
שתיקה שהעיתונות ״האחראית״ קשרה
הזמין איזו פאנטפלושקה לקוקטייל במלון
סביב המתרחש במיטה, במקום להרכין ״שריתון״ ,ושגם הוא גילה נכונות להגיע
את הראש ולחכות שהגל העכור יעבור
איתה להסדר בעניין תיק השומה של
ויעלה במילימטר את גובה פני הביצה ה אחיה. הוא יספר לנו שספיר נתן למציאה
רוגעת הסופגת את כל הפרשות הציבו שלו לא רק פורטרטים חתומים, אלא
ריות, במקום לשבת בשקט ופשוט לא שהוא גם הקדיש לה בחתימת ידו העתק של
לעשות גלים — לא נרגע -מר בן־פורת תקציב האוצר, ומאזן ״תנובה״ ,ל־.70/71
עד שהכניס לעיני ראש הממיש
לו לבן־פורת צילומים, הק לטות,
קבלות — הכל! מי
שלה ומזכיר מפלגת ״העבודה״
את כל יריביו הפוליטיים של
יודע? אולי הוא אפילו יוכיח
דיין לתוך המיטה האומללה, והלנו
שהשר נתן לחונטה הקטנה
שלו קבלות דלק ואירוח
פך על־ידי כך אנקדוטה ארועל
סך 10,000ל״י, נקיים מטית
דדממדית לקנונייה מא־מס,
כפיצוי על עוגמת־הנפש
קיאבליסטית סבוכה, המאיימת
שגרם לה, כאשר החליט לא
למוטט את היכל המערך.
לראות אותה עוד.
את מה ש״העולם הזה״ לעוהוא
מסוגל לכל, בן־פורת
לם לא היה מצליח, כנראה,
כן־פורת
זה. הוא עוד מסוגל להולעשות
בכוחות עצמו, ובעזרתו
כיח קבל עם ועדה שגם יגאל
של הצמד ״משה ואלישבע״ עשה
השד משחת הזה בן־פורת בישיבה דר־ אלון, למשל, אינו כיבשה טהורה. הרי
מאטית אחת של מרכז ״העבודה״ ,ברמזיו ידוע לכל דייג במדינה שהשר שודד מזה
השטניים על הכוחות, העומדים, כביכול, שנים את דגת הכינרת (שהיא, כידוע,
מאחורי הקמפאנייה המתנהלת נגד משה רכוש הכלל) ,שהוא מייבש את הדגים
דיין. העיתונות ״המכובדת״ ,שישבה עד
ומוכר אותם בבתי־מלון וחנויות למזכרות,
כה בסאלון כשהיא עוצמת את עיניה (לא בקופסאות קטיפה מהודרות, בצירוף חתי-
לראות את ההילולה העליזה בחדר־המי־ ׳מת־ידו באנגלית! ,מתחת למיפשט ״דג
טות) ואוטמת את אוזניה (לא לקלוט, חלי ישראלי ׳מהים הפרטי של יגאל אלון״.
לה, את גניחות התשוקה הבוקעות !משם),
ואז, כאשר חבר-הכנסת בן־פורת יוכיח
התעוררה לחיים לשמע ניתוחו המבריק שכל השרים מושחתים, יחזור המצב לקדשל
״פרשננו המדיני לענייני חדר־מיטות״ ,מותו ,׳ושר־ד,ביטחון, ששלום המדינה ועוהנושא
שעד אותה שעה היה מוקצה מ תידה נתון בידיו, שוב ייראה גבוה מחמת
מיאוס זכה לפתע לסיקור נרחב, אשר שכמו ומעלה מעל כל השרים המבקשים
להתנכל לו, ולחטוף מתחתיו את בס ראש־עזר
לא מעט לתפוצת ״העולם הזה״.
הממשלה, שבן־פורת יעד לו. אתם תראו
אך מר בן־פורת אינו מסתפק בנזק ש כבר
הצליח לגרום לדיין. עכשיו, כשהוא
איך שהעם יחזור להעריץ את דיין, כאשר
סוף סוף נדחק לבמה והפנה אליו את אוד ׳מצד אחד יפרסמו העיתונים צילומים של
הזרקורים, עכשיו, כשכולם מקשיבים לו שרים בחברת ספריות תבניות, חדרי־מלון
בדריכות ומצפים תוך כיסום ציפורניים ־מסודרים בהם ערכו השדים האלה בעבר
לגילויו הסנסאציוניים על פעילותם המי מסיבות־קוקטייל אינטימיות עם הצצקות
שלהם, העתקים של צ׳קים וקבלות, ואילו
נית של יריבי דיין — הוא מכריז על
מצד שני יחזרו העיתונים לפרסם צילוג׳יהאד
(׳מלחמת־קדשות) ,סבטיח התקפות־מים של דיין בתעלה, דיין במושב־עולים,
נגד אכזריות, ודוחק את שר-הביטחון בין
דיין נפרד משגריר טאנגאנייקה, דיין
עמודי התווך אשר בית המערך נכון עלימשוחח
עם תושבי עזה, דיין בטקס בריח־הם,
ולוחש על אוזנו עצות אחיתופל:
המילה של תושב קריית־שמונה, דיין ליד
״הראה להם את נחת זרועך, משה! מומיטתו
של צנחן פצוע, דיין פה, דיין שם.
טט את העמודים, ותמות נפשך עם פליש־ואם
כל זה לא יעזור, יפתח ימן הסתם
תים! אל תחשוש! אני תומך בך עד
חבר־הכנסת בן־פורת במלחמה נגד מצהסוף
המר. יש לך ידידים נאמנים!״
ריים, ואז יתלכד כל העם סביב שר־הבי־אני
׳מתהפך על מישכבי בלילות ושובר
לעצמי את הראש. איזה אס ישלוף ברגע טחון הנערץ, וכולנו נשכח לו סוף־סוף
את מעשי הנערות והמשובה של נעוריו
האחרון ד,להטוטן הזה בן־פורת משרוולו,
שיהפוך בבת אחת את דיין משודד־קב־ המאוחרים.

.2המתווך המושחת
זבר־הכנסת בן־פורת מייצג את עדת
חסידיו השוטים של
ם־שם בשם מאיר
לפרשת דיין את
וניסגים, החגים
גשו־

ברשימה בשם ״בסירה אחת״ ,המאלפת
בסימפטומטיות שבה (״דבר״ ,)21.1.72 תובע
ימד ׳בראלי משרי המערך שייצאו להגנתו
של שר־הביטחון המותקף בשם החברות
והלויאליוח ההדדית, כיוון ש״די׳
שרים ממפלגת־ד,עבודה יעמדו למשפט הציבור,
יחד, כגוף אחד — איזה אינטרס
ש לחוטם שתיפגע האוזן?״
בראלי ׳אינו טוען, כמו עמיתו בן-
מיוחד.

1 1 1

ווו

פורת, שגם השרים העומדים כביכול מאחורי
ההתקפות נגד דיין, או המקווים
לפחות לעשות הון פוליטי מהתקפות אלה
— הם מושחתים לא פחיות מימנו. הוא אינו
מתייחס כלל להאשמות הכבדות שהוטחו
נגד דיין. בעיניו אין לכך כל חשיבות,
כנראה, אם דיין הוא באמת גנב, כאשר
הוא חופר ומוכר עתיקות ללא רשיון,
או שקרן, כאשר הוא טוען שלא עבר על
חוק העתיקות, ומעולם לא השתמש בציוד
צבאי לחפירת והעברת העתיקות לביתו.
לדעתו של בראלי, נשואים שרי המערך
זה לזה בחתונה קאתולית, חתונה לטוב
ולרע, שבה רק המיות ׳מסוגל להפריד בין
הדבקים. כולנו בסירה אחת, הוא טוען.
החוטם, האוזן, היד, הרגל ושאר האברים,
המהווים את גוף המערך. הוא אינו
חסיד כריתת האברים, גם כאשר אחד
מהם נגוע גאנגרינה ומסכן את קיום הגוף.
שרי המערך, כפי שמסתבר מתוך דב־רי־התוכחה
של מר בראלי, חייבים לערוב

זה לזה במיקרה של התקפה על
אחד מחברי הקליקה. הם חייבים להגן
״בלאיינד״ ,ולתמוך אוטומטית, בכל שר
מותקף, מבלי להתחשב כלל אם ההתקפה
על אותו שר מוצדקת או לא. יד רוחצת
יד! ואם לא תשמור לי, לא אשמור לך.
אך בחלוקת שבהים לרגש הלויאליות
ההדדית לא די לו לחסיד השוטה הזה.
הוא טורח להזכיר לשרי המערך, ובעיקר
לראש־הממשלה, שהגנה לוהטת על דיין
— דוגמת ההגנה שניתנה לשר־המישפטים
י.ש. שפירא — היא חוב של כבוד, ש־
״שרינו״ בממשלה חייבים לשר־הביטחון.
כתב ״דבר״ אינו תופס אפילו שתוך כדי
נסיון לבסס את תביעתו הוא משמיץ
קציני צה״ל בכירים, ומעמיק בכמה שי-
ברים את הקבר הפוליטי ששר־הביטחון
כורה לעצמו במעשי־השטות שליו. לו שמר
האל את דיין מפני ידידים ־כמו בראלי
זה, לא מן הנמנע שדיין היה מצליח, איכשהו,
להסתדר בכוחות עצמו עם אויביו.

.3השקר שמיצה עצמו
״כדאי לזכור,״ כותב סניגורו השוטה דבריו שיקרו מנהלי גלי צה״ל, קצין־
של דיין ,״שמסע ההשמצות על משה דיין חינוך־ראשי של צה״ל ודובר צה״ל, כאהתחיל
מפעילותו של ח בן־אמוץ.״ שר הודיעו לעיתונים שהתוכנית ״טעם
וכאן, אחרי שהוא מתיז עלי מעט רפש
וריח״ (אותה ערכתי שנתיים וחצי) הופמתוך
ביצת השחיתות המוסרית שבה הוא סקה משום שהיא ״מיצתה את עצמה״.
לא עוד זאת. מהאינפורמציה המרעישה
שורץ, מגיע מר בראלי לגילוי המרעיש
שיסביר סוף־סוף מה (אם לא מי) מס של מר בראלי ניתן להבין שגם הרמטכ״ל,
תתר מאחורי הקאמפנייה שלי נגד השר. חיים בר־לב, שיקר כאשר הודיע לי, בתשובה
למחאתי על הפיטורים :״בדקתי
״מה שעיניין את בן־אמוץ לא היה חוק
העתיקות,״ מכריז הבלש החרוץ ,״אלא את המיקרה שלך. הסיבות שנמסרו לי הן
העובדה שימשה דיין ים גר לפניו את ההש לגיטימיות. אני מקבל את הנימוק כי
תתפות בגלי צה״ל. כדאי שראשי מפלגת התוכנית שלך הגיעה לסיומה הטבעי.״
כולם שיקרו, איפוא, לדבריו של מר
העבודה יזכרו, שמשה דיין עשה זאת —
והוא ידע שהוא מסתכן בנקמה אכזרית בראלי. האמת היא שיפשוט סולקתי על-
של הבדרן חסר־המעצורים — בגלל הת ידי שר־הביטיחון בגלל התקפותי הגסות
קפות גסות •סל ד. בן־אמוץ על גולדה על גולדה מאיר.
(עלי לציין כאן שאיש לא טען בזמנו
מאיר. אם עובדה זו אינה מחייב את
עמיתיו של מ. דיין — אינני יודע ימה כי ניצלתי את תוכניתי בגלי צה״ל להבעת
דעות פוליטיות).
מחייב אותם.״
שר־הביטחון, מסתבר, סילק אותי בגלל
זהו זה. חשב לעצמו ודאי מר בראלי.
עכשיו, שהוא גילה את מניעי הבלתי־ הדעות שהבעתי מחוץ לגל״צ, וידיעה
טהורים, עכשיו שהאמת ידועה לכל — זו נותנת סוף־סוף תוקף לאגדה הרשמית
אני מחוסל, ואיש לא יתייחס עוד ברצי היפה בדבר חופש-הדיבור והבעת הדעה
במדינת ישראל, ובדבר היותו של צה״ל
נות למלחמתי בדיין.
תרגיל יפה מאוד, אף כי מעולם לא גוף א־פוליטי, שאינו נוטל כל יחלק בטענתי
שהמלחמות שלי נקיות ׳ממניעים מאבקים הפוליטיים הלגטיימיים המתנחלים
על־ידי אזרחי המדינה הדמוק־אישיים
וחשבונות פרטיים. כראטית.
מר דייו מסתבר משאני
נלחם נגד גניבות, אני
הידיעה הסנסאציונית של כתב
בעצם דואג לכך שלא יגנבו
״דבר״ ,פשוט עשה שרות
ממני, וכשאני יוצא נגד ביזבוז
פרטי קטן לגולדה מאיר, שעה
כספי הציבור, לא הציבור
שהוא פיטר אותי מגלי צה״ל,
מעניין אותי כמו הכסף הפרטי
וגרם לכך שהרמטכ״ל ישקר,
שלי, המהווה חלק מכספי ה כדי
לתרץ צעדו הדמוקראטי.
ציבור. אפילו במלחמה של
ועכשיו, כאשר שר הביטחון
ממש לא נלחמתי למען ״צדק
מותקף על־ידי, כאשר אני טוען
היסטורי״ ,״זכות קיום ריבוכראלי
שהוא
גנב, שקרן ומעלים הכנית,״
״נצח ישראל״ .אני
נסות מאוצר המדינה — תובע
פשוט נלחמתי על ביתי וחיי.
אני יודע שזה לא כל כך יפה מ מר בראלי שגולדה מאיר תפרע את החוב
צירי — אבל מה אפשר לעשות? זו הישן, ותצא למלחמה נגד השבועון ד,מנ־עובדה.
אני מקווה שיום אחד — אולי הל מאבק ציבורי עם מי שהיטיב ועשה
אחרי שאמות — אצליח סוף־סיוף להש־ עימד, חסד בסלקו מגל״צ ״בדרן חסר
תחרר מן המניעים האישיים האנוכיים, מעצורים״ ,יסד,עז להשתתף בהפגנות נגדה
המשמשים לי כדלק בכל המאבקים החב ולהביע
ספקות ברצון הממשלה בשלום.
רתיים והפוליטיים שלי. אני יודע שלא
סוף־סוף הצדיק הבלעם ברברס (בא ל רק
יריבים פוליטיים -אלא אפילו תומכים
וחסידים נלהבים כמר בראלי, מוסוחררים ברך את השר ונמצא מקללו) את מחאתם
לחלוטין ממניעים אישיים, כאשר הם באים של 67 אמנים, סופרים, פרופסורים ואי־נ־סטלאטורים
נגד פיטורי מגל״צ, ונתן גילהגן
על דיין או לתמוך בגולדה.
אך נעזוב, לרגע, את החשבונות הפר בוי להצר,רתם שנתפרסמה בזמנו בעיתו נים,
ואשר אמרה :״קשה לנו להשתחרר
טיים שלי עם החשבונות הפרטיים שלי,
מההרגשה שהפיטורים הפתאומיים באו מר ונחזור לאינפורמציה המרעישה של
כתגובה על הדיעות הפוליטיות, אותן הש ואין
בראלי.
אם המידע שלו
מדוייקמר—בראלי מיע בן־אמוץ מחוץ לגלי צה״ל. אנו רואים
כל סיבה לפקפק בכך, שכן
בזה נסיון סתימת־פה, ומוחים על כך.״
נמנה על מקורביו של דיין, ובנוסף לכך
אישרה גם ראש־הממשלה את מה שהיה
עוד שניים שלושה ידידים כמו ח״כ בן-
עד כה בגדר ׳ניחוש בלבד כאשר תמהה
פורח וכתב ״דבר״ מאיר בראלי, ואני
בפומבי ש״אנשים יאשר סולקו מגלי צד,״ל
חושב שמצבו הציבורי של שר-הביטחון
מגישים חומר לטלוויזיה״ — הרי של־ שלנו יהיה חסר־תקנה.

דןבןא מו ץ
חשכ ונוח

מ מ עוניין׳ בנ פי ל ת
ס אד א ת *
ך* פננות הסטודנטים במצריים ומאבק הפרופסורים ביש(
) ראל הם, למראית עין, דבר והיפוכו.
הסטודנטים המצריים, שהפגינו נגד אנוואר אל־סאדאת, רוצים,
כך נדמה, במלחמה.
הפרופסורים הישראליים, ששלחו את מיכתבם המפורסם לגולדה
מאיר, רוצים בשלום.

אך שוני זה היה רק למראית עין. את שתי התנועות
איחדה הרגשה משותפת: ההרגשה ששום דכר
אינו זז, שהכל קפוא, ששום כעייה אינה באה עד
פתרונה.

שתי התנועות אמרו, כלשון מיכתב הפרופסורים, שממשלו־תיהן
״לא מיצו״ את אפשרויות הפיתרון.
התגובה של שני המנהיגים היתד. הפוכה. אל־סאדאת הזמין
אליו את הסטודנטים, נאם בפניהם, הסביר להם את מדיניותו.
גולדה דחתה את הפרופסורים, העליבה אותם, נתנה דחיפה למסע-
הסתה נגדם.

ער >ח7ים נועדים
** ה רצו הסטודנטים באמתו
בעיקרו של דבר, הגיבו על חוסר־ההכרעה של שנת־ההכרעה.
אל־סאדאת הבטיח פעמים רבות, בשנה שעברה, שעד סוף
1971 יחליט סופית אם לעשות שלום או לאסור מלחמה.
עמדתו המוצהרת היתד. זו: אנחנו צריכים לשחרר את כל
השטחים שכבשה ישראל. אנו מעדיפים להשיג זאת בדרך של
הסדר מדיני. אם נגיע למסקנה שאין אפשרות של הסדר מדיני,

אם, לעומת זאת, מאמינים האמריקאים שאחרי
אל-סאדאת תכוא ממשלה יותר פרו-סוכייטית, יש
לצפות להגברת הלחץ האמריקאי על ישראל בכר
עתה, כדי להציל את אל-סאדאת.

החשבון הישואר
ף ירושלים לא נכנסו לעובי-הקורה של מאורעות קאהיר,
4מעבר להתנצחות מופשטת בין פרשנים מיקצועיים. בממשלה
אין מוסד המסוגל לתת הערכות־מצב רציניות על הנעשה
בעולם הערבי, ולהציע הצעות הנובעות מהן.

את ממשלת גולדה מאיר זה גם לא כל־כך עיניין.

דווקא בשבוע זה מצאה גולדה מאיר לנכון לחזור על קביעתה,
שישראל לא תחזור לגבול הקודם בשום מקום — כלומר,
שהיא דורשת שינוי כל גבולותיה עם העולם הערבי.

הסיכוי שאל-סאדאת יפול לא הבהיל איש כהוגי
הממשלה. להיפך: הכל קיוו בחשאי לתקופה של
תוהו־וכוהו במצריים, שתכיא לישראל דחייה נוספת
של כל ההכרעות.
כנגד גישה זו, שאינה רוצה אלא להרוויח זמן כדי לבצר את
הכיבוש, היתד, גישה אחרת.
גישה זו אמרה: עכשיו הוא הזמן הנוח ביותר לעשות ויתורים
של ממש, להיכנס למשא־ומתן מעשי להשגת הסדר כולל.
כי אל־סאדאת זקוק להסדר כזה, הציבור המצרי מוכן לו, עדיין

גולדה

מפני שישראל אינה מוכנה לוותר על כל השטחים, ומפני שאין
האמריקאים מוכנים ללחוץ עליה די הצורך, נצא למלחמה.

אל-סאדאת

את הסיכום — אם יש סיכוי להסדר, אס אץ —
נערוך לפני סוף .1971

הסטודנטים קיבלו קו זה. אולם כשעברה סוף השנה, התמרדו.
כי ההסדר המדיני לא בא, ואף לא הסתמן באופק. ישראל
נשארה נוקשה, ואמריקה לא לחצה. גם עזרת ברית־המועצות
בזירה המדינית איכזבה.
באותה שעה לא פתח אל־סאדאת בפעולה צבאית.
בקיצור: הסיסמות נשארו סיסמות, הממשלה לא עמדה
בהבטחתה.

אין לחץ של המעצמות, וניתן עתה להשיג את התנאים הטובים
ביותר.
כל זה עלול להשתנות חוו כמה חודשים, אחרי שהנשיא
ניכסון יבקר במוסקבה ובפקינג, יגיע להסדר גלובאלי, וכנראה
גם ייבחר מחדש לנשיא.

על כן הכריזו הסטודנטים: או־או. או שתשיגו
הסדר, או שתפתחו במלחמה.

מ בוא במקומו?
תנועה כולה מגלה את נקודת־התורפה של המישטר
} | המצרי. היא יכולה לדחות את ההכרעה עוד קצת, באמתלה
זו או אחרת. היא יכולה לדכא התמרדות רגעית, בעזרת הצבא
(שלא היה, הפעם, צורך להפעילו) .אולם היא לא תוכל לדחות
את הקץ בלי גבול.

גישה זו לא מצאה לה אחיזה כהוגי צמרת השיל־טון,
כי תנאי כל-יעכור למשא־ומתן משמעותי על
הסדר, הוא נכונות עקרונית של ישראל לחזור, פחות
או יותר, לגבולות הקודמים, תמורת הכרה, שלום
וערוכות־כיטחון.

התזוזה הישראלית היחידה, שתביא לפעילות מחודשת בשבועות
הקרובים, היא בגיזרה הרבה יותר צרה ופחות משמעותית.
בפגישתה עם הנשיא ניכסון, הבטיחה גולדה לזוז מנוסחו-
תיה הנוקשות ביותר לגבי ההסדר החלקי, תמורת נשק.

קלף לבחירות

שום ממשלה מצרית לא תובל להשלים עם המשכת
הביכוש לנצח. כמוקדם או במאוחר תאלץ
הממשלה המצרית לפתוח כמלחמה, אפילו תהיה
חסרת־סיבוי, מתוך תקווה שהמלחמה תכיא להתערבות
המעצמות ולחיסול הכיכוש.

ף ולדה הבטיחה לניכסון תזוזה שפירושה: ויתור על שיט
4ישראל בתעלה עד להסדר הכולל, נסיגה מן התעלה, והסכמה
שזה יהיה להלכה רק הסדר חלקי, וצעד לקראת ההסדר הכולל.
אולם היא לא הסכימה לחצייה כלשהי של כוחות מצריים —
דבר שהמצרים הפכוהו לעקרון מקודש( .המצרים חוששים שהפרדה
בין הצבאות, בלי הסדר כולל, ינציח את הכיבוש הישראלי
בכל שטח סיני. חשש זה הוא מוצדק למדי).

השאלה: אם יפול אל-סאדאת, מה יבוא כמקומו?

את ההסדר הזה רוצה ניכסון לשים על כף המאזניים של יום
הבחירות, בנובמבר ,1972 כדי להוכיח שהשיג הישג גדול
במיזרח התיכון. הסדר כזה, שיקבל את הגושפנקה של ממשלת
ישראל, ימנע את ניצול הקולות היהודיים נגדו, ויחזק את
תדמיתו כאיש המסוגל להביא שלום.
נראה שממשלת ישראל מוכנה לשתף פעולה בכיוון זה,
תמורת הרבה נשק וכסף, מתוך הנחה נכונה כי אין בכך כימעט
שום תזוזה של ממש לקראת נסיגה מן השטחים המוחזקים.

אם אל־סאדאת לא יביא הסדר, ולא יפתח במלחמה —
זוא יפול.
כך הוא טען כל העת, בשיחות חשאיות, באוזני הסובייטים
האמריקאים. הפגנת הסטודנטים באה לו, במידה מסויימת, כתמי-
:ה עקיפה — כי׳היא הוכיחה לעולם כולו שלא היד, זה איום-
זרק, אלא הערכת-מצב נכונה.

התשנו! האמורא,
ן. תכן כי אנשי סוכנות-הביון המרכזית של ארצות-הברית
סבורים שאחרי אל־סאדאת תבוא ממשלה ימנית פרו־אמרי-
:אית. אם כן, תמשיך אמריקה בקו הנוכחי, תימנע מלחץ של
זמש על ישראל, עד שיפול אל־סאדאת.
ואז, אם אמנם תקום ממשלה פרו־ימנית, למשל, בהשראת
!אחיס המוסלמיים, ייפתח לחץ כביר על ישראל, כדי שזו תיתן
ממשלה הפרו־אמריקאית את אשר לא נתנה לפרו־סובייטית.

על רקע זה מתנהלים עתה מאחורי הקלעים מגעים
קדחתניים. ניבסון רוצה בפגישת הצדדים עם מתווך
אמריקאי(״ועידת בית מלון״ ,כנוסח ועידת רודוס של
,)1949 שבסופה יושג הסדר חלקי כלשהו.

השאלה היא: אם יספיק הדבר לאנוואר
סאדאת בדי להחזיק מעמד עוד שנה, או שחתי־והאכזבה
של הנוער המצרי יעמיד את ישראל כ
מצב חדש לגמרי, וחמור סי ככזה.

במדינה
׳חסים מרחב״ם
סטירה נוספת
ליד מושטת לשלים
היה זה צעד היסטורי: במילים כמעט
מפורשות, הציע המלך חוסיין לעשות
שלום עם ישראל.
מהצד הישראלי, נענה צעד זה במחדל
היסטורי: התגובות נעו בין דממה מוח לטת
לקרירות מדכאה.
קשה היה, חשבוע, שלא לחזור ולהתפעל
מאומץ ליבו של המלך הקטן. בראיון
שהעניק לעיתונאית יהודיה, השמיע חו-
סיין דברים נועזים, שאף מנהיג ערבי
אחר לא העז להעלותם
על בדל
שפתיו. לאחר שכבר
שחט, לפני
זמן מה, את אחת הקדושות הפרות
ביותר של העולם
הערבי, בהכריזו,
כי לא ישתתף במלחמה
נגד ישראל
— התקדם עתה
צעד נוסף.

אריסטוקרטים.

האשה שבפניה הש מיע
חוסיין את
דבריו היתה עדה
לוצ׳אנו, המוכרת לקוראי
מעריב, כסופרת העיתון ברומא.
שמה האמיתי של עדה — שהיא כתבת
של מספר עיתונים איטלקיים ידועי שם —
הוא טוליה צבי. בעלה — יהודי גם הוא —
הוא מגדולי הארכיטקטים ברומא, ומופיע,
בלוויית אשתו האריסטוקרטית, כמעט בכל
אירועי החברה הגבוהה בעירה. אולם למרות
שמסיבות של נוחיות מקצועית מסתירה
טוליה את שמה היהודי מאחורי שם
ספרותי, אין היא ובעלה מתכחשים ליהדותם.
ספק אם חוסיין יכול היה למצוא שליח
מתאים יותר להעברת דבריו לעבר ישראל.
ידיד מעבר לגבול. העובדה שדברים
אלה נפלו על אוזן אטומה, לא היתד. באש מת
הדוורת, אלא באשמת הנמען.
הגיון — ברור שאי-אפשר היה למצוא
בתגובה הישראלית: כל אימת שהפלסטי-
נאים ביקשו לעצמם שמץ עצמאות, התגלתה
ממשלת־ישראל כפרדהאשמית מובהקת,
טענה בלהט כי עתידנו קשור ב־חוסיין׳
ולא ייתכן לפגוע בו. בחיסול המחבלים,
שיתפה ישראל פעולה באופן הדוק
עם חוסיין. כאשר איימה סוריה על המלך,
הזרימה ישראל כוחות לגבול, על-
מנת להרתיע את הסורים מהתלהבות יתר.
והנה, כאשר המנהיג הערבי הידידותי
ביותר השמיע את ההצעה מרחיקת־הלכת
ביותר לשלום — דחתה אותו ישראל.
הסיבה היתד. טמונה בפרט קטן — התנאי
המוקדם אותו ביקש חוסיין: שיש ראל
תתחייב לחזור לגבולה הקודם. אמנם
אף בדרישתו זו הסכים לתיקוני גבולות,
אך עקרונית הוא לא הסכים לוותר
על השטחים, ולא על ירושלים.
לממשלודישראל, תנאים אלה היוו מיב־שול
בל־יעבור בדרך לשלום.
חתיכת ירושלים. בין היתר, אמר
חוסיין את הדברים הבאים:
• סירב לשלול את פעילותם של מנהיגי
הגדה הפועלים למען בחירות עירוניות,
ושלל בפירוש את כינויים כבוגדים.
• חזר ואישר, כי לא ייצא למלחמה
בישראל.
• בתשובה לשאלה אם יסכים למו״נז
ישיר עם ישראל, התנסח, כי ״שאיפתה של
ירדן לכונן בסיס למו״מ עם ישם
צורה שהיא.״
• אישר את
• הסכים
שלום, ב
עתיקה

..מ שיש דו ידידים נארה אינו וקוק
לאויבים בעודם ה 1ה ובעולם הבא...
ך* יכוייו של משה דיין להיות ראש־הממשלה הבא
של ישראל היו לפני חודשיים קרובים לאפם.
הגילויים האחרונים של העולם הזה, בקשר עם העתיקות
והפחות־עתיקות, הורידו את הסיכויים עוד יותר.

אס תחליט מפא״י־לשעכר להחליט על מועמד
משלה, ולהביאו לאחר מכן לאישור המפלגה
הכללית, תיפול המועמדות אוטומטית
לידי פינחס ספיר עצמו או מי שימונה על־ידו.

ואז כא ח״כ מרדכי בן־פורת והוריד את
הסיכויים לקו האפס.

אם ספיר לא ירצה לקבל את התואר הרם בעצמו,
יזכה מן ההפקר אבא אבן, כראש־ממשלה ואחראי לענייני-
חוץ, כשספיר ינהל למעשה את המדינה מאחורי הקלעים.
מועמד אפשרי אחר, חיים בר״לב, יבוא בחשבון אחרי
שירכוש לעצמו ותק כלשהו בממשלה ובמפלגה.
ניתן היה לאנשי דיין למנוע אפשרות זו רק בדרך
אחת: לחתור במהירות האפשרית לשבירת כל החטיבות
הפנימיות של המפלגה, להביא לאיחוד מלא להלכה
ולמעשה.
רק כך היתד. לדיין אפשרות להציג את עצמו כמועמד
של כלל־המפלגה, ולא של פלג־מיעוט.

מועמד בשם >נוקד *3ץ
ך* פופולריות של משה דיין ברחוב יש מעט מאוד
/השפעה על הבחירה.

כי המינוי אינו מבוצע בדרך של בחירות.
אלא בדיד של החלטת המוסדות המרכזיים
של מפלגת־העכודה.

הבוסים של מפלגת־העבודה מתרשמים מעט מאוד מן
הפופולריות של מישהו, בבואם למנות ראש־ממשלה. יש
להם נסיון רב בזה. למשל: הפופולריות של בן־גוריון
נעלמה ברגע שפרש מן השילטון. הפופולריות של גולדה
מאיר, שהיתה שנואה על הציבור בגלל התנגדותה להקמת
ממשלת הליכוד הלאומי ערב המלחמה, זינקה עם בחי-

אולם מבחינה זו יש התנגדות־אינטרסים
כין דיין, ובין שמשיו הקטנים ונושאי־כליו.

דיין זקוק לאיחוד מהיר ומלא. אבל העסקנים מדרגה
ב׳ ו־ג׳ של רפ״י־לשעבר מעוניינים לשמור על המיסגרות
החטיבתיות, כי רק בעזרתם הם יכולים לזכות במיש־רות
כלשהן במפלגה ובמדינה.

1די דמז

ח״כ סורקים גיהינום רתה לראש־הממשלה מאפס ל 0תוך כמה ימים.
בעזרת הרדיו, הטלוויזיה, העיתונות התלוייה והבלתי-
תלוייה, כך מקווים ראשי המפלגה, יהיה כל ראש־ממשלה
פופולרי. אפילו אם יהיה זה מועמד בשם יצחק יענקלביץ,
שאיש לא שמע את שמו מעולם.

לכן קובעת רק עובדה אחת: למי יש סי־י
לקבל רוב כמוסדות המרכזיים של מפי
העבודה ז

ס בי ר או אבן
אשר הוביל משה דיין את רפ״י חזרה למפלגת
^ העבודה, היה כל זה ברור לו לחלוטין.
הוא סתם את הגולל על כל המליצות הנבובות של
רפ״י (,תמורה מודרניזציה אוטומציה!״),
כדי שיוכל בבוא העת להציג את מועמדותו במוסדות
המרכזיים של המפלגה המאוחדת.

לשם כך היה זקוק לתהליך חיוני: היעלמות
דפ״י כתוך מפלגת־העכודה.
כי כל עוד מורכבת המפלגה מ״חטיבות״ של
״לשעברים״ — מפא״י־לשעבר, רפ״י־לשעבר, אחדות־העבודה־לשעבר
— מוכרחות כל המישרות להתחלק לפי
המפתח החטיבתי. ולפי מפתח זה, ראש-הממשלה מוכרח
לבוא משורות מפא״י-לשעבר.
מבחינה זו, יש למשה דיין אותו עניין כמו ליגאל
אלון במיזוג מוחלט של המפלגה.

זוהי הסיכה האמיתית לפעולתו המוזרה
של כן־פורת לפני שבועיים, בה נעץ סכין בגבו
של דיין, כאמתלה של היחלצות לעזרתו.

פורת, איחדו וליבדו את אנשי מפא״י. הם
סותמים את הגולל על הסיכוי לאיחוד המפלגה,
ולמועמדות דיין, למשך זמן רב.

מעמדו האישי של בן־פורת, עסקן עדתי קטן של
רפ״י, הוא אפסי. בסיעת המערך בכנסת הוא בטל בשישים,
וברחוב אינו מוכר. יש לו מעמד כלשהו רק הודות
לכך שהוא מייצג את רפ״י־לשעבר במוסדות המפלגה.
לכן קפץ בן־פורת על המציאה, כאשר התרגזו חסידי
דיין על הגילויים של העולם הזה. הוא המציא את
העלילה כאילו אנשי המפלגה, ובייחוד חסידי יגאל
אלון, ,עומדים מאחורי״ הגילויים של השבועון המסויים,
איים בהקמת ועד־פעולה למען דיין, ובפירסום ״עיתון
מיוחד״ שיחשוף פרטים אינטימיים מחיי יגאל אלון.
התוצאה היתד. מיידית. במשך יומיים הפך לגיבור־היום,
זכה לכותרות שמנות בכל העיתונות. מי שלא
שמע מעולם על ח״כ בן־סורת, יודע עכשיו שהוא קיים.

האבסורד הוא מושלם אם מכניסים לתמונה את השריד
האחרון של רפ״י העצמאית, הרשימה הממלכתית ע״מ.

אכל בכך הביא לדיין נזק שלא־יתוקן. בי
כמכה אחת סובב כן־פורת את הגלגל אחורה,
החייה את פילוג המפלגה לחטיבות נוקשות,
הכריז על דיין כעל מועמד של רפ״י־לשעכר —
סיעת־מיעוט קטנה, שאין לה שום זכות או סיכוי
להציג מועמד משלה למישרה העליונה.

סורקי מ ב טי ח גיהיוו
** ראשץ שתפס זאת היה, כמובן, משה דיין עצן
1מו. הוא צילצל באופן בהול לבן־פורת, באמצע ישיבת
לישכת מפלגת־העבודה, הכריח אותו לחזור בו
מדבריו. אבל המעשה כבר נעשה, ואי־אפשר היה עוד
לבטלו.

אם נכון הוא שמשה דיין הוא חאוייב העיקרי
של עצמו, הרי תומכיו וידידיו עוזרים לידו
כהצלחה רכה.
כאילו לא די לדיין בצרות, קם השבוע אכס־רפ״יסט
אחר, ח״כ מרדכי סורקים, ושפך שמן על מדורת הפילוג.
״לא יהיה מנוס מלהפוך את המפלגה לגיהינום!״
הכריז סורקים בראיון שנתן לידיעות אחרונות .״דוחפים
אותנו לפרישה! רוצים לדחוק את אנשי רפ״י!״
מבחינתו צדק סורקים, כי הוא וחבריו באמת נשארו
רחוקים מן הקערה המרכזית של המפלגה. רק ראשי
רפ״י — ,דיין, שמעון פרס וגד יעקובי — קיבלו חלק
מן העוגה המפלגתית. סורקים עצמו נשאר תקוע במיש־רה
שהיתד, לו עוד בימי רפ״י באופוזיציה — ראשות
ועדת־הפנים של הכנסת. בן־ם ורת לא זכה אפילו לעמדה
כזאת.

איומיו של סורקים, יחד עם מעשיו של כן•

וי!נדיר אזיבים י
ך* שימה זו הוקמה על־ידי בן־גוריון, כאשר התנגד
| לשיבתה של רפ״י למפלגת־העבודה.

מעמדה הוא, כיום, קוריוז.

היא נכנסה לכנסת אך ורק בגלל הופעת בן־גוריון
בראשה. היתה זאת, במידה רבה, בחירה אישית בבן-
גוריון. מעטים מן הבוחרים התעניינו בכלל לדעת מי
המופיעים אחריו ברשימה.
אולם בן־גוריון פרש מן הכנסת, וגם מן המפלגה
עצמה. הוא עשה את שלומו עם מפלגת־העבודה, הופיע
באירועיה החגיגיים, אם כי לא הצטרף אליה.

העסקנים שהופיעו אחריו כרשימה, כאופן
מיקרי למדי, נשארו לבדם — סיעה בכנסת,
שאינה יודעת כדיוק מה היא רוצה, ומי יב־חור
כה שנית, ולמה.
בתוך רשימה קטנה זו חל פילוג. יו״ר הסיעה, המועמד
הראשון אחרי בן־גוריון, מאיר אביזוהר, החליט שקיום
המפלגה הוא אבסורד, וכי יש לחזור אל מפלגת־העבודה
כדי לתגבר שם את רפ״י-לשעבר.
הוא פרש מן המפלגה, הודיע שהוא עומד להצטרף
למפלגת־ד,עבודה בתום תקופת כהונתה של הכנסת, וממשיך
להוות בינתיים בכנסת ח״כ בודד במעמד בלתי-
מוגדר, שייך־ולא־שייך רשמית לסיעת ע״מ, קרוב־לא־קרוב
למפלגת־העבודה, חבר־לשעבר של ע״מ וחבר־לעתיד
של מפלגת־ה,עבודה, משהו בין קואליציה לאופוזיציה.
הדבר
דומה לקומדיה פרלמנטרית: סורקים מושך את
אנשי רפ״י-לשעבר אל מחוץ למפלגת־העבודה, כדי
להתאחד מחדש עם ע״מ באופוזיציה, ואילו אביזוהר
מושך את ע״מ אל תו ך מפלגת-העבודה, כדי להתאחד
עם רפ״י-לשעבר בקואליציה.
הבילבול הוא שלם, ויכול לשעשע כל איש. אלא שמשה
דיין אינו משתעשע. המצב הורם את סיכוייו הקלושים
בלאוו הכי.

סיכם כהנאה אחד מראשי מפא״י, ממתנגדי
דיין :״מי שיש לו ידידים כאלה, אינו זקוק
לאוייכים, לא כהעולם חזה ולא כעולם הכא! ,׳

חזרהאלה עי ק ר: הצד
הציבור שלפר שיו ת דיין

ה א הו א ראוי?

ץ ה היה צפוי, וזה אירע השבוע.
( אילולא היו 400 תלמידי בית־הספר
אורט בחולון, חותמים על עצומה ״נגר
הסירסומים מחייו הפרטיים של דיין,״
אפשר היה לחשוב שמשהו השתנה במדינה
הזאת, מאז מסעי ההתעוררות נגד אנ־שי־הרוח
בחסות יוסף אלמוגי, ואלה נגד
הפרופסורים בחסות גולדה מאיר. את
כבוד המזועזעים הכרוניים, שכל ביקורת
אנטי־מימסדית מזעזעת אותם יותר מכל
עוולה או שחיתות שלטונית, הצילו תלמידי
בית־הספר אורט.
וזו לשון עצומת-המחאה אותה היפנו ל-
ראש־הממשלה גולדה מאיר, שגילתה כבר
בעבר כמה היא מעריכה עצומות כאלה:
״אנו מביעים את מחאתנו הנמרצת נגד
האווירה החברתית העכורה, שחוגים מסו־יימים
הטילו על המדינה.
נראה לנו כי אין לחוגים אלה כל טענה
וביקורת עניינית כנגד פועלו ויושרו הציבורי
של שר־הבטחון. מתוך שיקולים
אנוכיים וטינה אישית, הם מפרסמים בראש
חוצות אירועים אישיים של אדם, שמן
הדין שיהיו נחלתו הפרטית. עובדה זו

נראית לנו כהתגלות אנטי דמוקרטית, חסרת
תרבות ומתאימה לג׳ונגל חברתי.״
רשאים תלמידי בית־הספר אורט לחשוב
כי מעשים כמו בזבוז כספי משרד־הבטחון
לצרכיו הפרטיים של שר־הבטחון, החזקת
רכוש גנוב בביתו או נסיון להתערב
בעניינים השייכים למשרד־המשפטים,
תמורת השגת טובת הנאה לעצמו, צריכים
להשאר בנחלתו הפרטית של דיין.
זוהי זכותם, כשם שזכותו של כל אזרח
היא להצדיק או לשלול את מעשיו של
שר־הבטחון — אחרי שהוא מקבל את
מלוא המידע עליהם. אבל חובתו של
עתון היא להביא לידיעת הציבור את ה־המידע
המלא כדי שיוכל לקבוע את דעתו
לכאן או לכאן.
יותר מאשר תוכנה מצביע עצם הגשתה
של עצומת־המחאה על המהפכה שהתחוללה
בדעת הקהל בישראל בשבועות
האחרונים, בעקבות גילויי העולם הזה על
עבירות החוק של דיין בעסקי הארכיאולוגיה
שלו ועל כניעתו לסחטנות, כתוצאה
מהרפתקה קלת־דעת ומחוסרת אחריות
מצידו.

מה שנראה עוד לפני שבועות מספר
כמערכה פרטית שמנהל עתון זה נגד שר־הבטחון,
הפך לנושא ויכוח מרכזי בחיי
המדינה סביב השאלה: האם ראוי משה
דיין, לא בגלל דיעותיו, אלא בשל תכונותיו,
לרשת את כס ראש־הממשלהו

דיין — ה אוייב
של עצמו

חיים גורי
״בעי יה ציבורית פאר־אכסלאנס

ך* תחילה נראו הפירסומים על משה
^ דיין כמאבק דון־קישוטי כנגד מי שבידו
אחד ממוקדי הכוח במדינה, הנהנה
מאהדה ציבורית רחבה, ששום כוח לא יוכל
לפגוע בו ובתדמיתו. למרות החשיבות
הציבורית העליונה שהשתמעה גם מתוך
״פרשת אלישבע״ של דיין, עדיין החזיקו
רבים בדיעה שפירסום פרשה זו כמוהו
כחדירה אסורה לחדר המיטות של אישיות
ציבורית.
אולם בשבוע האחרון הסתבר כי התודעה
על חשיבותם הציבורית והממלכתית

מצטרף רניקוות ער שו הביטחון:
הכיקורת החריפח, הנול,כת והמקטרגת כיותר על שר״חכיטחון
נקשר שמו, הופיעה כיום
האחר_ונות_בהן
משהדיין, בע^קבותהפרשמת
׳ 66ו

השישי האחרון במעריב. היתה זו המסה השנונה והמבריקה של הסו־פרודמשוררת־מסאית
שולמית הראכן, שנשאה את הכותרת כאריזמה.
ד־מכ
מכלי להזכיר אפילו פעם אחת את שמו של דיין ומכלי לציין אף אחת כצורה הראכן--
--אבניתחה שולמית
מעורב-- ,
--השחיתות כהן היה
--מפרשות
מעמיקה ומזהירה את התופעה ששמה משה דיין ואת השלפותיה החב־
!*מעולה כיותר של
הניתוח המעולה
רתיות־ציכוריות־מוסריות. זהו ללא ספק וו^יו*!!!
התופעה שפורסם עד כה. כשל חשיבותו וכגלל העובדה שהוא ״נר,כר״
בשממון של גליון ערב שכת של מעריב, מוצאת מערכת העולם הזה
לנכון, לפרסם קטעים נכחרים ממנו. ההדגשות כאותיות השחורות נעשו
ע״י המערכת.

...אותו זרם של אינטימיות -

טמצמו מאוד ...ושוב להבדיל — הרואים
היום יומנים עם דמותו של היטלר, זה
האיש אשר הקסים אפילו את האצולה
הצבאית הפרוסית בכאריזמה שהם עצמם
מעידים עליה — אינו יכול שלא לשפשף

לפעמים נוראה — הוא שמביא את לכודי
הכאריזמה לחיטוט בלתי פוסק בחייו האישיים
של גיבורם, בכל אמירה שלו, בכל
מעשה פרטי — אך הדבר אינו חד-
סיטרי בלבד: ללא ספק קיים במנהיג

בתחילת רשימתה, מנתחת שולמית
הראבן את התופעה המכונה כאריזמה.
כאריזמה -אם אפשר להגדירה
כך — היא אותה תכונה הגורמת לקשר-
גומלין בלתי ראציונאלי בין מנהיג לבין

שה שבועות במאמר שפירסמח המשוררת
דליה רביקוביץ׳ כהגנה על דיין — ה.ה).
היא למעשה אמירה היסטרית. עם בריא
בנפשו ישיב: נעשה, ואולי טוב יותר.

הצורן של
המנהיג להיח שף

..המעבד ממנהיג הנחשב ..שובב, לנין מנהיג הנחשב
מ ס ואב או נושע, הוא מעבד דק ופתאומי...
ציבור, קשר שיש בכוחו — כל עוד הוא
קיים — להוציא מבני־אדם אנרגיה נפשית
שאינה מתאפשרת בקשרים אחרים.
אפשר לכנותה אולי כאהבה ציבורית, אשר
בניגוד לאהבה אישית, חסרה את מימד
הפרטיות והבלעדיות...
תכונה אופיינית לכאריזמה היא ההתעלמות
מתכונותיו הממשיות — לפעמים אף
הבולטות — של המנהיג, לפעמים עד כדי
סינוור ...תכונה אופיינית אחרת היא הי ע
למותה הגמורה של הכאריזמה עם
הסתלקות המנהיג, עד כדי כך שכעבור זמן
אין איש תופס מה הדבר שסינוור עד כדי
כך את עיני בני דורו.
אחרי הסתלקות הכאריזמה חוזרת, כביכול,
יכולת השיפוט, ואדם נדון אך ורק
לפי מהותו ומעשיו, ולא עוד לפי ההילה
שעטרה אותו ונעלמה, אין יודע איך באה
ואיך הלכה.
מי לנו כאריזמטי יותר מדוד המלך...
להבדיל אלף הבדלות, לא יצאה שנה מיום
מותו של גמאל עבד אל־נאצר ותמונותיו
שעיטרו כל קיר במצריים נעלמו או חצ־

עיניים בתמיהה: זאת הכאריזמה? דמות
מגוחכת ועלובה זו, שתנועותיה תנועות
תיש?
...הכאריזמה היא חסרת ביקורת — באורח
הדדי. גם המנהיג הכאריזמטי אינו
מבקר את עמו בצורה שקולה, ולא רק
אין הציבור מבקר אותו. אנו עדים לפעמים
להיסטריה בין היחיד לרבים, בעלת
היזוו־חוזר כל העת, וחסרת שיפוט מוסרי
הדדי, המעלה על הדעת כאילו יש לו למנהיג
צורך נברוטי לעמוד כל העת בקשר
אינטימי עם הכלל, בלי אבחנה, בלי ביקורת׳
לרוב באין יכולת לעמוד בקשרים
אינטימיים נורמליים עם יחידים במשפחתו
ובסביבתו.
הדבר מעלה מיד את השאלה אם המנהיג
הכאריזמטי הוא באמת המנהיג הטוב
ביותר אותו רגע — או רק האדם
שלחצו הנברוטי לעמוד בקשר מסויים עם
הציבור, הוא הלחץ הגדול ביותר אותו
רגע.
האמירה האופיינית למצב הכאריזמטי,
״מה נעשה בלעדיו״ (שנאמרה לפני שלו־

הכאריזמטי רצון גדול לפירסומת, לחשיפה
עצמית — לא תמיד מודעת — שהיא
חלק מקשר־הגומלין.
אדם שרוצה לשמור את חייו הפרטיים
בסוד, לרוב יכול לעשות כן במידה סבירה
של סגירות. מי שאינו מודע לצורך
בהצנעת הפרטיות, צורך זה אינו מצוי

לפעמים מצוי בו ההיפר הגמור: הצורך
להיחשף — אף הוא כנראה אחד ממרכיביו
של הקשר הנברוטי, המגיע עד
דימוי של קאניבאליזם: הנה עצמי ובשרי,
קחו, אכלו אותי, כולי שלכם. והעם
אוכל.
. ..עניין זה מביא אותנו לסוגיה שאינה
פשוטה כל עיקר: עד כמה צריך — ואפשר
— להפריד בין חייו הפרטיים של אדם
לבין אישיותו הציבורית. כל אינסטינקט
הוגן מכתיב לו לאדם שיאמר: להפריד.
...אך דבר זה מעלה שאלה אם הוא
מוכיח את עצמו במציאות לאורך ימים.
האומר להפריד, ויהי מה, יוצא כאילו
מתוך הנחה שחייו הרגשיים — וממילא

מעשיו האישיים של אדם — הם עניין
סטאטי, שורה של מצבים ותקריות שאין
בהם כל סטיכיה. ולא כך.

יש כנראה איזו דינאמיקה פנימית,
שבהתאם למעשיו ומחדליו
של אדם יכולה לאורך ימים לכנות
אותו — או לסאב אותו כליל. חייו
הפנימיים של אדם משנים אותו
עצמו כל העת. נביאי ישראל לא

של פרשיות משה דיין, הדרה להכרתם
של האנשים הרציניים והחושבים במדינה.
את מוכי הכאריזמה לא ניתן לשכנע
בשום נימוק או הסבר הגיוני שהוא. הם
בלעו בלהט כל מילה שנכתבה על אלילם,
אך אטמו את מוחותיהם וסרבו להסיק את
המסקנות המתחייבות מפרשיות אלה.
הם הרבו לדבר על ״אויביו״ של משה
דיין ועל נסיונות החתירה נגדו, מבלי
לתפוס כי האויב הגדול ביותר של משה
דיין הוא משה דיין עצמו, וכי איש אינו
יכול להזיק לו יותר מאשר מזיק הוא
לעצמו.
אך בקרב אלה, החופשיים משיעבודה
של הכאריזמה, המסוגלים עדיין לחשוב
באוביקטיביות ולהעריך דברים לסי משקלם
האמיתי, היה לפירסומי העולם הזה
משקע מצטבר רב ביותר. פירסומים אלה
הפכו את פרשיות דיין לבעיה ציבורית במישור
חשיבות ראשוני, שכל אדם חושב
היה צריך לקבוע את יחסו אליהן ולהסיק
את המסקנות. לא מקרה הוא שמסאים
כמו בועז עברון, שולמית הראבן וחיים
גורי, התמודדו עם הצד הציבורי של הבעיה
בפומבי ובגלוי לב.
אופיינית להתיצבות מול פני הבעיה
שנוצרה היא התלבטותו של חיים גורי,
ברשימת סוף שבוע שפירסם ביום השישי
האחרון בדבר.
כתב גורי, ממשוררי דור הפלמ״ח,
בין השאר :״קראתי ב,העולם הזה׳ את הגילויים
האחרונים העוסקים בחייו הפרטיים
של שר־הבטחון, משה דיין. קראתי
את הדברים האלה בצער רב, אם לנקוט
לשון של המעטה ולהימנע ממתן פומבי
לתחושות שונות שעברו בי.
״יש בי פינה חמה מאוד ללוחם הזה
המצולק, אמיץ הלב, מימי חניתה וסוריה
ועד היום. אני יודע את כל זכויותיו. הן
נה תופסת עוד — ואז קשה יותר ויותר
למעריצים לתרץ את מעשי מנהיגם. משתררת
תחושה כללית של חוסר שליטה,
והאהבה הציבורית משתבשת תוך רגשות
של יאוש ואכזבה עמוקים, הדומים לדכי
און שאחרי סם מעורר — מצב מסוכן
ביותר לכל חברה.
הדוגמאות ההיסטוריות רבות מספור, והמעבר
ממנהיג הנחשב ״שובב״ ,לבין מנהיג
הנחשב מסואב, או פושע, הוא כנראה
מעבר דק ופתאומי למדי. כאריזמה אינה
נצחית.

הגדול — בעל
ה שליטה ביצר
מעניין -ולא בדוק כל צו ר כו -הו א
עניין אינסטינקט המוות החבוי כנראה אישם
בעמקי המערכת הכאריזמטית. המנהיג
הכאריזמטי היה תמיד איך־שהוא סמוך
למוות, של עצמו ושל אחרים. לרוב אין
הוא עצמו ירא את המוות (דבר שגם הוא
אומר דרשני מבחינה אנושית) ; הוא ממלא
אחרי מיתוס הגיבור המוכן תמיד להקריב
חייו ובכך הוא שונה מהאדם הרגיל, שבהחלט
אינו רוצה למות ...הוא אף מרבה
לדבר על המוות בצורות שונות. ככר

לימדנו פרויד שאיש אינו יכול
לשמור על אחרים אם אינו שומר
מידה של שמירה על עצמו -ול*
היפף;
...לכותבת זו נדמה שלמוות אסור להסתגל;
שיש לשנאו תמיד ובכל עת.
תכונת המבקשים סינתזה של חיים עם
המוות היא תכונה אובסצנית נוראה, ומסוכנת
ביותר לסביבה.

כימעט תמיד מגיע הרגע שבו המנהיג
הכאריזמטי, תוך ניצול הכאריזמה, עובר
על החוק, או עומד בפני הפיתוי לעבור
עליו.
כאן מתחיל לרוב הפירוש המוטעה של
המילה ״גדולה״ .יש אומרים: הניחו לו
בדקדוקי עניות, הוא אדם גדול. האומרים
כך אינם תופסים שברגע זה עצמו חדל
מנהיגם להיות גדול.
...הגדול הוא לא רק בעל היצר הגדול,
אלא בעל השליטה הגדולה ביצר.
מי שאמר רק את המחצית, לא אמר כלום.
ודאי שלא רק הייצר שונה; גם האפשרויות,
האופק, שונים לגמרי במקרהו
של פקיד זעיר על סף פנסיה לבין מקרהו
של מנהיג. אך אם מן הפקיד הזעיר נד־

כנהר אגך תעתיון וח רשענו, גווני ״נין,
מעניו גדוע חינה ער עניוות דיין
ף* סערת הגילויים על המשמעויות
—י• הבטחוניות והלאומיות המתחייבות מתוך
צורת החיים הפרטיים שמנהל שר־הביטחון
משה דיין, נדחקו לקרן זווית
עסקי העתיקות שלו.
הפרות החוק של דיין בתחום זה —
שאינם רק עבירה על חוקי המדינה, אלא
הפרה גלויה ומבזה של שבועת האמונים .
שהוא נשבע כשר לכנסת לשמור אמונים |
לחוקי המדינה — קיבלו בשבועות האחרונים
מימד נוסף, כאשר שניים מגדולי
הארכיאולוגים של ישראל, השתלבו בוויכוח
הציבורי אותו עורר העולם חזה סביב
הפרשה.
ראשון היה הפרופסור יגאל ידין, שהצהיר
לא מכבר כי הוא רואה באלה שאינם
מונעים מדיין את חפירות העתיקות
הבלתי חוקיות שלו, אחראים באותה מידה
שאחראי דיין לחפירות אלה.
השבוע יצא הפרופסור שמואל ייבין, מי
שהיה מנהל אגף העתיקות עד ,1959 להתקפת
נגד על ידין, שהטיח בשעתו נגדו
ונגד הד״ר בירן, יורשו באגף העתיקות,
כאילו הם ה״פושעיס״.
במכתב ששיגר השבוע למערכת הארץ,
מתייחס הפרופסור ייבין למשמעות הבי־

ד״ן הנעיה וחדה!

טוי ״פושעים״ ,טוען כי עבירה על חוק
העתיקות בישראל אינה יכולה להיות פשע,
כיוון שאינה מוגדרת כך בחוק, אלא לכל
היותר עוון.
בהמשך טיעונו משמיע הפרופסור ייבין
את הטענה כי עוד בעת שידין כיהן כ־רמטכ״ל
צה״ל, ביקש את עזרתו בריסון
פעולות (״ממין עיסוקיו של דיין בעתיקות״)
של קציני צה״ל. לדברי ייבין, סירב
אז ידין להתערב בדבר ובכך ״עשה אף
הוא את עצמו שותף לעבירה, שהיה בידו
למחות ולא מיחה.״

לעצם פרשת דיין טוען ייבין, שבתו
הארכיאולוגית היתה בין חותמי עצומת
הארכיאולוגים למניעת החפירות הבלתי חוקיות
של דיין:
״אין די במידע על עבירה, ויהיה המידע
נכון ומדוייק כאשר יהיה. למען הטיפול
בו יש צורך בהוכחות משפטיות
ובעדים. וכאלה לא היו בנמצא; וכשהיו
— סירבו להעיד.
רשת משמעת זעירה למדי ...כך מן המג״
היג שאפשרויותיו בלתי מוגבלות כימעס,
נדרשת משמעת כימעט בלתי מוגבלת, במקביל.

״בעל
האגו
ה אינפ אנ טילי!
פל עיקרו של החוק -שהוא חל
על כולם בלי יוצא מן הכלל.
. ..באותה מידה שבה יכולים הורים
להתאכזר לילדם על ידי חינוך מתירני
מדי, המשמר את הילד לנצח במצב של
אגו אינפאנטילי, כך יכול ציבור שלם
להתאכזר לאהובו הארעי (כל אהובי הציבורי
ארעיים הם) על ידי פינוק-יתר
מתירני.
האכזריות כאן גדולה לא פחות, כי
תמיד מגיע היום שבו הציבור אומר במפורש
שאינו רוצה עוד בבעל האגו
האינפאנטילי, חסר הרסן — ,שבעצם הוא
עצמו טיפחו ופינקו.

...אלא שעוד עובדה יש כאן:
אם מדובר כמנהיג שהילתו נוצרה
מתוך הישענות על האחרים,
למשל על צבא מעולה שעמד לרשותו
— ,הרי כל שימוש לרעה,
או אפילו שימוש מסחרי כלבד, ש־

״אודה ולא אבוש: כאזרח המדינה
וכפקיד בכיר אחראי, עמד לעיני גס שיקול
ציבורי שהועדתי לו ערך רב. אם
טוב הדבר ורצוי, כי יינסך אור הפרסום
העיתונאי על העובדה שרמטכ״ל צה״ל
״לוקח״ (אם ננקום לשון צנועה שכתבים
למיניהם ספק אס היו משתמשים בה) עתיקות
מאתרים מוגנים בחוק ; ואי־אלה מטעמים
היו גורמי־חוץ עויינים מכינים מכך,
למען פטם בהם את דעת הקהל העולמית.״
שימו־לב איזו הצדקה מוסרית מיוחדת
במינה נוטל לעצמו הפרופסור ייבין להצדקת
שתיקתו על עבירות החוק של משה
דיין, בעת שהאחרון כיהן כרמטכ״ל: הוא
ידע שהרמטכ״ל עובר עבירות שהן פליליות,
אך ״השיקול הציבורי״ מנע ממנו
לפעול כדי לא לפגוע בשמו הטוב של
הרמטכ״ל. לפי אותו קו מחשבה מוסרי אס
יימצא מחר שר בממשלה אשם באונס קטינה,
יהיה צורך להעלים את הדבר כדי לא
לפגוע בתדמית המדינה בעיני דעת הקהל
העולמית.

הוא עושה בשם זה, הוא שימוש
מפונק ובלתי מוסרי.
כלי להיות דמגוגים נוכל לומר
שאדם ה״רוויח ולו אגורה כזכות
שם זה ופידסומו הרב, הרוויח
אותה ג ם כשל קורבנות אדם שנטלה
אותה תקופה.
יש מעמידים את השאלה כך: מה עדיף,
איפוא — ,שילטון ביורוקרטי או שילטון כאריזמטי1 עצם העמדת השאלה מטעה את הרבים.
הברירה אינה רק בין זה לבין זה. קיימת
גם אפשרות שלישית, בכל חברה נאורה
שבעולם, והיא — שיטלון רב־רוטציה, הנבחן
ביעילותו והחשוף כל העת לביקורת.
יש לנו למעשה דוגמה של צורת הנהגה
כזאת — בצה״ל עצמו.
...המציאות עוברת בסופו של דבר על
פני המנהיג הכאריזמטי ומשאירה אותו
מאחור — לכל אורך ההיסטוריה ! ולא
אחת רבים מקלליו באחריתו ממברכיו בראשית
דרכו.

ואם גרמה התנהגותו של מנהיג
לאנשים צעירים ממנו — יחידים
או קבוצות — שיאמרו ״לאור המציאות״
,כביכול, שהמוסר הנו
המצאה של חלשים — ״עובדה״
שאין הוא חל על פלוני מנהיג
אהוד ומפורסם כיותר כמדינה —
הרי מציאות בזאת, ועובדה כזאת,
צצריך לבדוק שבע פעמים, בחברה
ה־רואה עצמה כנאורה.

אחרי התחסדות מעין זו, מביא ייבין
עוד הצדקה להעלמת פעילותו הבלתי חוקית
של דיין. כתב הוא :
״האס לא שאל הפרופסור ידין את עצמו,
שמא אינו יודע גם אם עשה ומה עשה
אגף העתיקות לבלימת פעולותיו של מר
דיין בלילעורררעשבציבור ,
ולאיזו מידה של הצלחה זכתה פעולתו זו?
״בלא שאכנס לפרטי הדברים, הנבדקים
עתה — לפי מיטב ידיעתי — מטעם מבקר
המדינה, אוכל לומר כי ננקטו אמצעים
מסויימיס: בסופו של דבר הביאו לידי כך
שהתחייב מר דיין לחדול מכל עבודת חפירה
בלתי־חוקית. וככל הידוע לי אף עמד
דיין בהבטחתו זו עד למועד פרישתי.״
לאחר מכן, כידוע, הפר דיין לא רק את
החוק, אלא גס התחייבות מפורשת שנתן,
כעדות מנהל אגף העתיקות לשעבר, לאגף,
שלא לעסוק עוד בחפירות בלתי־חוקיות.
הוא הפר גם הבטחה דומה שנתן למשטרה.
אבל דייך הוא מעל לחוק, לכן אין
החוק, כמו הבטחותיו שלו עצמו, נוגע לו.

רבות. ארץ־ישראל אינה שוכחת זאת. לכן
ציערו אותי כל כך הגילויים האלה, שפגעו
בו למרות שהוא נתפס, משום מה,
כבלתי פגיע.
חייה הפרטיים׳ של אישיות רמת*
מעלה בארץ הזאת מעניינים מעבר לגבול
מסויים את הרבים המלווים אותה בסקרנות
ובהערצה. בלי לקבוע מידות של צדקנות
יתירה, מותר לציבור לתבוע מנבח־ריו,
שגם ברשות היחיד שלהם יזכרו,
לפעמים, כי הם שלוחיו של ציבור.״
ביטא גורי, בהמשך רשימתו, את מה
שהפכה השבוע לתחושה המרכזית בקרב
השכבה הקובעת בחיי המדינה :״אם רצית
בלית ברירה לראות בפירסומי ״העולם
הזה״ בעיה אישית מצערת, או מביכה,
או מרגיזה, לומר, אין זו בעיה ציבורית׳
ולהתפלל כי העניו יחלוף וישתכח מלב,
אתה עומד בפני מצב חדש: מאלצים אותך
לראות כ,בעיה האישית׳ ,ב,חיים הפרטיים׳
בעיה ציבורית פאר־אקסלאנם. אינך נדרש
להגיב באזרח ישראלי בודד על תופעה
אישית המעוררת פליאה מסויימת,
אלא להכריע בעד מי אתה, לאיזה שבט
פרה־היסטורי אתה משתייך.״
וזאת היתה התפנית הגדולה שהתחוללה
בשבועות האחרונים: נקודת הכובד של הויכוח
הציבורי הועתקה מנחיצותם, תועלתם
ואמינותם של גילויי העולם הזה אל
עתידו הפוליטי של משה דיין.

הצרחות

ממלאות כל חנות. בחנות הסידקית התל-אביבית של
אליפנט ביינגלאס, נימכר דיין בחרס, זכוכית, ונחושת.
בתמונה: דיין קטן מנחושת — ארבע וחצי לירות. הגדול — שש וחצי לירות.

מדבקות־דיין ממלאות למעלה ממחצית שטח חלון־הראווה של חנו|

הספרים והפוסטרים מסדה שבדיזנגוף. יש בכל הגדלים ובכל הגווג
# #414
— מפוסטר ענק שמחירו חמש לירות, ועד למדבקות שמחיר אחת הוא חמש אגורו

דיין -עכלדב

ה ב או 11
סטריפיריין

הופעה במועדון ״קאראוון״ ביפו. שוטר־המכס מפשיט את
התיירת — מתחת לתמונת דיין (בתמונה למטה משמאל).

דיין תוצרת שוויצריה,
| 111111111
פאר חברת ״טרסה״.

1מאח וחמישים לירות והשעון הוא שלך.

**ץ דיה האדירים של החשפנית, הש־
** תדלו קשה — אך הפסידו. בהתמודדות
עם משה דיין, זכה שר-הביטחון בחלק
הארי של מחיאות הכפיים.
לא שהחשפנית נעלבה. כי זה בדיוק
היה הרעיון — להלהיב את הקהל. מאחר
ששדיים סתם, מפוארים ככל שיהיו, כבר
אינם מלהיבים כל־כך היום, כמו בתקופות
עברו — יש צורך בגימיק חדש. והגינזיק
המלהיב ביותר, החליטה בעלת השדיים,
הוא דיוקנו של שר־הביטחון.
היתד, זו החלטה מסחרית נבונה. שר-
הביטחון הוא היום אחד הפריטים המסחריים
המבוקשים ביותר בשוק — המקומי
ולייצוא גם יחד. בחימר ופלסטיק, בנחושת
וזהב, בריקמה ואריגה, בפיסול וציור.
צלחות, פסלים, בובות, שעונים, פנקסים.
בכל חנות חפצי־חן ודברי־אמנות — דיין
בולט מכל פינה. במישור הפוליטי, סוער
הוויכוח אם דיין הוא נכס לאומי או נאחס.
במישור המיסחרי — אין כל ויכוח: דיין
— בכל צורה, גדול, צבע ותנוחה — הוא
הנכס הלאומי המיסחרי מספר אחד של
מדינת ישראל.

ה 71111 דיין על מדליון של 14 קאראט זהב. מחירו 352 לירות — ויש קונות.
מעריצות דיין מוכנות לשלם כנראה כל מחיר בשביל התענוג. מרבית
הסחורה עומדת על רמה קיטשית, לפי היקף העסקים, נראה שזה מה שהקהל דורש.
ציבור זה נמצא ברובו בישראל השנייה,
אך לא רק בה. ציבור זה חשוף לחלוטין
למה שנקרא בימים עברו עבודת אלילים
וכיום מכונה כאריזמה. זהו האדם הפשוט,
הפתוח להשפעת דעת הקהל, דעת שכניו
וחכמיו, ונמנע ממאמץ אינטלקטואלי עצ מאי.
זהו האדם הפשוט, הזקוק לדמות של
מנהיג שבה יוכל לשים מיבטחו ולהרגיע
את פחדיו.
ץ ה גם מסביר את הרמה ד,קיטשית ה!
מבהילה של מרבית מוצרי תעשיית הנכס
הלאומי. היצרנים ערים כמובן לטעמו
של הקהל המבקש סחורה זו, ונותנים לו
בדיוק מה שהוא אוהב.
זה — אשר לקהל הישראלי. שוק ענק
אחר למזכרות דיין הם התיירים המגיעים

111 ווויי1י ר 1ו

*#1י* 311׳ 1מ

• י י 1 *11
!! 11 8

*מ1י • 8 8א! י 1 11 11 1איי? 11 ,ד7*18

^3 3 3י&י י 111 * 1י ם 9
לווי

פלקאט ענק שתלה בעל ח״בר-בי״קיו״ בכיכר״דיזנגוף
י בתל-אביב (מימין) ,מכיל כתב״המח נלהב על מעשיו של שר

הביטחון. יחד עם צ׳יפס, אפשר לקרוא על הקשר בין הערבים, הנשים, וחאימפוטנטים.

הפסלים

פייר, איש המכס, עושה עבודה נאמנה.
אין הוא מסתפק בחיטוט בחפציה של
נאנט. הוא דורש ממנה להתפשט.
נאנט אינה מהססת. וברגע שהיא חושפת
שדיה, מוקרנת מאחוריה על הקיר,
קריקטורה עליזה של — משה דיין. והקהל
צוחק — מתמוגג ממש.

מחימר צבוע, ב 16-וחצי ל״י בלבד.
הולך כמו לחמניות, לדברי המוכרת.

מי הקונים 1הבדיקה מוכיחה זהות מופלאה
בין קהל קוני דיין, לבין הציבור
שבקירבו נמצאים מעריציו הרבים והמוש־בעים
ביותר. הציבור שפסיכולוגים נוטים
לכנותו ,,בעל המכנה המשותף הנמוך ביותר.״
נמוך — מבחינת רמת המחייה שלו,
ורמת ההשכלה שלו.

לארץ, והיהודים ברחבי תבל. אלח, חוטפים
את המציאות כלחמניות טריות. למען
שוק זה, מיוצרות המזכרות היקרות יותר,
ובעלות הטעם המעודן יותר.
נאנט ופייר, צמד בדרנים המופיעים בלילות
אלה במועדון הלילה היפואי קראוואן
במופע חשפנות, גילו את הלהיט המסחרי
של ישראל תוך זמן קצר.
למעשה, היתד, זו התפתחות מתבקשת
מעצמה — להרחיב את ניצול השימוש
המסחרי בכוח המשיכה של דיין ממכירה
אלמנטרית בחנויות, למכירה בענפים נוספים.
מאליו גם התבקש, שהענף הראשון
אליו תתרחב התופעה, יהיה ענף הבידור,
הער לנצל כל קוניוקטורה חולפת.
נאנט ופייר לא היססו לנצל את הקוני
יוקטורה. הם הגיעו, שאלו מסביב מיהו
אליל ההמונים ביזראל הקטנה, הזמינו תמונת
ענק שלו — ויאללה לאקט.
נאנט ופייר, שהגיעו מג׳נבה, רוצים גם
להצחיק את הקהל. כשנאנט מתפשטת,
היא לא עושה זאת, אתם מבינים, כדי
לעורר יצרים גרידא. היא מנסה גם לפנות
אל חוש־ההומור של הישראלי המצוי.
התוצאה: מערכון קצר, המלגלג על אנשי
המכס ועל הטרדות שהם גורמים לנוסעים.

מדוע החליטו פייר ונאנט ללוות את
הופעתם דווקא בדמותו של שר־ד,ביטחון
הישראלי? ״בכל מדינה שאנו עוברים,
אנו שמים את תמונתו של ראש־הממשלה
או הנשיא של אותה ארץ. אמנם משה
דיין איננו ראש־הממשלה פה — אבל הסבירו
לנו שהוא יותר חשוב.״

111111 ? 1בשתיים וחצי ל״י יכולה עקרת!
הבית הממוצעת להזכר בדיין כשהיא
יוצאת לקניות ונזקקת לרשימת המכולת.

למכונית

בובת דיין
;תלייה מעל
המראה במכונית בתשע לירות.

4 21

משלושת הידידים(בתמונה משמאל) נותר בח״ם רק מרדכ
(״מנטש־ס צרפתי(מימין) ,אחרי שהשניים האהדים נרצחו

וצח תמורת ם 3אלו די

ו!אם חם
ך* דרמה, שהתרחשה ביום א׳ השן
1בזע בביוז־משפט השלום בתל־אביב,
נמשכה שניות ספורות. ספק אם הקהל
הסתמי בספסלים האחוריים השגיח בה.
אך לאלה שהבחינו, והבינו — והיא אמרה
הכל. לאחדים — אפילו יותר מדי.
בפני השופט התורן, ד״ר נחמן ברונו
יעקבי, ניצבו יהושע ( )38 ואלישע ()33
מזרחי, החשודים על-ידי המשטרה בכך
ששכרו צמד רוצחים לחסל את יוסף (יום־
קאי) מזרחי* .לפתע, כאשר סניגורו של
יהושע, עורו״הדץ חיים קאזים, נשא את
דבריו, התפרץ מזרחי לתוך דבריו :״אלה
שחיסלו את יוסקאי הם בגופייה מאורגנת
ומסוכנת,״ פלט במפתיע — ומייד השתתק.
נראה היה עליו בבירור, כי הוא מתחרט
אף על המעט שפלט. מבטים דוממים
שחלפו בחלל האולם, הבהירו כי אף המעט
הזה היה יותר מדי. יהושע מזרחי,
אמרו מבטים אלה — כמעט שעבר על
מצוות הלאו החמורה ביותר בעולם התחתון:
גילוי הסודות לעולם שבחוץ.
* לא קרוב משפחה שלהם.

באיזו מידה חשף עצמו יהושע, ברגע
קצר זה של אובדן השליטה העצמית, כסיכון
ביטחוני, בעיניהם של האחראים לחיסול
סיכונים ביטחוניים -העתיד יגלה.
תיבת פנדורה
** 0כדור כצוואר ושניים נוספים ב-
> גוף, אין מצפים מגבר שימשיך לחיות.
אלא שיוסף (יוסקאי) מזרחי, שספג
את שלושת הכדורים האלה בחצות ליל
שישי לפני שבועיים, היה גבר נוקשה. הוא
שיבש את תוכניות רוצחיו — ופתח תיבת
פנדורה אימתנית, שאת תוצאותיה
קשה לדמיין. מתיבת פנדורה זו יוולדו,
בימים ובחודשים הקרובים, מעשי רצח נוספים.
כמה, רק אלהים יודע.
לוא היה יוסקאי מאבד את הכרתו, לאחר
ההתנקשות בחייו, ושותת דם למוות,
היה הרצח, מן הסתם, נרשם כתעלומה נוספת
בתיקי משטרת ישראל.
בדיוק כמו שרשרת ההריגות שבוצעה

יהושע מזרחי
שמושת0 במשך השנתיים האחרונות — החל מרצח
עזרא מזרחי ושומר ראשו, אהרון אלמליח.
עבור לרצח גואל תנעמי, שנמצא ליד מנזר
השתקנים. עבור לרצח אמנון חדד, שנרצח
בביתו ברמת־יצחק. עבור לעודד
קפליצקי, שנרצח בביתה של זוהרה תנעמי,
אלמנתו של גואל. וכלה ברציחתם
של אהוד אורפלי ואשתו, בביתם.
כדברי יודעי־חן, יש להוסיף לרשימה
גם גבר נוסף — אחד מעובדי חברת
ברינקס — שבטעות נרצח במקומו אדם
אחר: דוב ליבנה, קצין המיבצעים של החברה.

מעגל

מי ם

ך 11ץ 111
ך ך| 11
*1 1 1
^ 11.111 ( #111 11 1
השלום בתל״אביב, בפני השופט ד״ר גרונו
הנוקשה פרץ בבכי כאשר חוזכרו נשיבות

£י 22

אלישע מזרחי מוחה את הדמעות מפניו,
בעת שהובא להארכת מעצרו בבית-משפט
יעקגי, כחשוד גייזום רצח יוסקאי. אלישע
הירצחו של אחיו, עזרא מזרחי נתל־אביב.

אלישע מזרחי

לא שיוסקאי סירב לאבד את הל
ן כרתו. שותת דם, זחל כ־ 300 מטר,
עד שנתקל במונית, הובהל לבית־חולים.
שם, נותר בחיים זמן מספיק כדי לגלות
לחוקרים את שמות רוצחיו.
כך, נפתח מעגל האימים, שני טיפוסים
ידועים בעולם התחתון, אברהם אגרי-
שבסקי ( )49 ושמעון מנחם 33 נעצרו כחשודים
ברצח יוסקאי. לטענת המשטרה,
היו הם השניים שאותם ציין יוסקאי ברוצחיו.
ימים
ספורים לאחר מכן, נעצרו יהושע
ואלישע מזרחי — אחיו של הנרצח הראשון
בשרשרת הדמים, עזרא מזרחי, לטענת
המשטרה, הודה אחד החשודים ברצח
כי שני האחים שכרו אותו לביצוע הרצח.
היתה זו הודאה מדהימה. שספק אם
הציבור בישראל הצליח לקלוט את מלוא
משמעותה. לראשונה בהיסטורית הפשע
במדינה, הופעל הנשק הבזוי מכל של רוצחים
שכירים. נפתח העידן של רצח — לא
מתוך מניע מפוקפק, אך נתפס, כמו נאמנות
לכנופייה, או פחד מפני הלשנה —
אלא בעבור חופן לירות.
מה היה ההגיון מאחורי הטענה, כי
יהושע ואלישע מזרחי חיסלו, באמצעות
שכירים, את יוסקאי?

התשובה תלוייה באיזו גירסה מבכרים
להאמין. ומספר הגירסאות, בפרשה
שהלכה והתפתחה השבוע כמו עלילת
סרט גנגסטרים מימי שיקאגו העליזים,
היה אינסופי.
טען בפני השופט נציג המשטרה, פקד
יהודה פרסבורגר :״שני האחים ביקשו
לרצוח את יוסקאי כנקמה על חלקו ברצח
אחיהם לפני שנתיים.״
הנימוקים בעד גירסה זו היו:
יוסקאי היה נוכח במקום, בעת רצח
עזרא מזרחי, לפני קרוב לשנתיים, על
המידרכה בכיכר הרברט סמואל בתל־אביב.
למרות שהיה שומר ראשו של מזרחי, לא
יצא לרדוף אחרי הרוצח, סלומון אבו,
לא הצליח גם לזהות אותו לאחר מכן
בבית־המשפט.
ביום הרצח, שכב מזרחי חולה בביתו,
לא היד, אמור לצאת לשום מקום. היה
זה יוסקאי, שומר ראשו, ידידו ושותפו
לעסקי ההימורים, שהזעיק אותו מהבית
בצילצול טלפון. בעקבות קריאתו של יום-
קאי, יצא עזרא מזרחי מביתו — אל המוות.
לטענת גירסה זו, לא יכול היה
הרוצח, אבו, לדעת כי עזרא יופיע אותו
יום ברחוב — בלי מידע מראש. ומידע
כזה, היה רק ליוסקאי.
טענה נוספת: חודשים מספר לאחר
הרצח של עזרא, חלפה השמועה בין ה־חבר׳ה
כי יוסקאי מגלה עניין באלמנתו
של עזרא. המסקנה: היתה לו סיבה נוספת
להיפטר מעזרא.

^ א דובים ולא יער, משיבים סניגו־
/ריהם של שני אחיו של עזרא. גירם־
תם שלהם: מאז רציחתו של עזרא, פנו
אל האחים, מספר פעמים, אזרחים מסויי-
מים, הציעו להם לגלות את שם רוצחיו
של אחיהם, ואף לבצע עבורם ניקמת דם.
אחד האזרחים האלה היה בעל מסעדה
יקרה בתל־אביב( .כל הצדדים מסכימים כי
הרוצח בפועל, סלומון אבו, לא היה אלא

עדות חחשודים ברצח. ללא ראיות נוספות,
ספק אם עדות זו תספיק להרשיעם.
אולם ללא קשר לדרך בד. ייפתרו שאלות
אלה, נקבעה השבוע, בצורה החותכת
ביותר, העובדה כי בישראל קיים
כיום פשע מאורגן, שבמיסגרתו פועל בית-
דין פנימי, הגוזר בין היתר, גם פיסקי־דין
מוות. צריך להיות עיוור כדי לא להכיר
בעובדה זו, לאחר שהתגלתה ברבים עובדת
הפעלתם של רוצחים שכירים.
צריד להיות יותר מעיוור, כדי לא
לראות כי מעשי הרצח בשנתיים האחרו־

זרוע מבצעת, וכי מאחוריו עמדו גורמים
אחרים ).לדברי האחים מזרחי, כאשר דיווחו
על כך למשטרה, נענו: שיבוא האיש
למשטרה וימסור לנו את האינפורמציה.
יתרה מזו: האחים מזרחי עצמם שימשו
מטרה לאיומי רצח, התלוננו על כך לא
אחת. במקרה אחד, שיחררו אלמונים את
הברגים בגלגל מכוניתו של יהושע מזרחי,
אולם הוא ניצל( .תשובת חוקרי המשטרה:
היה זה רק כיסוי לקראת רצח יוסקאי).
אולם הטענה החשובה ביותר, נגד גיר-
סת אשמתם של האחים, היא זו: האחים
מזרחי, למרות שהם בעלי בית־מלאכה למתכת
בבת־ים, מכירים כהלכה את אורחות
העולם התחתון. אם היו רוצים לק-

מזרחי, מאחר שאף אחד לא טען מעולם כי
יש להם קשר עם עסקי העולם התחתון.
לפי גירסה זו, החליטו רוצחיו של יוסקאי
להטות את החשד משולחיהם האמיתיים,
ביודעם שאם יסגירו אותם, אחת דינם
למוות. מאחר שלאחים מזרחי היה מניע,
לכאורה, לחיסול יוסקאי, החליטו שני
הרוצחים להצביע עליהם כעל שולחיהם.
לגירסה זו ישנה גם וריאציה מעניינת:
לפיה, תיכננו מזמיני הרצח להשליך את
החשד, בכל מקרה, על האחים מזרחי —
גם אם לא ייתפסו האקדחנים מבצעי הרצח.
הסיבה: ליהושע מזרחי היה מידע
מדוייק על כל המתרחש בעולם הפשע
המאורגן. לפי שמועות, הוא נחשד בכך

אברהם אגוישבסק׳

שמעון מנחם

נות את מותו של יוסקאי, לא היו נוהגים
כה בטיפשות, כפי שלכאורה נהגו. הם לא
היו יוצרים קשר ישיר בינם לבין הרוצחים,
אלא היו משריינים לעצמם שלוש
או ארבע שכבות בידוד של מתווכים, בינם
לבין הרוצחים בפועל. יש להם מספיק
קשרים, שכל, ידע וכסף, כדי לשמור על
עצמם, לא לפעול בצורה כה פרימיטיבית
כפי שטוענת המשטרה.
מובן שאין אלה כל הגירסאות.
גירסה נוספת: הרצח בוצע מסיבות
של תחרות מקצועית. לאחר רציחתו של
עזרא מזרחי, נשארו בעולם ההימורים בישראל
רק שתי קבוצות: בראש האחת
עמד יוסקאי, ששותפו היה דמות ידועה
מעולם הדיסקוטקים התל־אביבי. בראש
השנייה — שני אזרחים בשם אבו סמיר
וניסים לביא. ידוע שלאחרונה היו בידי
יוסקאי סכומי כסף ענקיים, כתוצאה מ־עיסקות
לא ברורות. לפי גירסה זו, נרצח
יוסקאי על־מנת לפנות אותו משטח ההימורים,
לאפשר למישהו אחר להשתלט על
מיכרה הזהב הזה. למישהו אחר זה, כדאי
היה להשקיע 30 אלף ל״י בקניית חיסולו.
אלף ל״י הם סכום לא מבוטל אפילו
לם הכסף הקל — אלא אם כן הש־אמורה
להשקיע פירות נכבדים.
זו מרחיקה את החשד מהאחים

כי הוא זד, שמסר לכתב הארץ רן כסלו
את המידע, ששימש לכתיבת הסידרה על
הפשע המאורגן בארץ.
גירסה נוספת: מזמיני הרצח של יוסקאי
אינם אלא מזמיני הרצח של עזרא מזרחי.
הסיבה: יוסקאי ידע את זהותם, אך שתק.
לאחרונה, מסיבה לא ברורה, חששו המזמינים
כי הוא עלול להפר את שתיקתו.

פקד יהודה פרסבורגר,
ה 10ה ד
ראש מיחלק החקירות
11/11111
של מרחב הירקון, מנהל את החקירה
בפרשת הרצח של יוסף (יוסקאי) מזרחי.
נות הינם חוליות בשרשרת אחת — אשר
רצח יוסקאי הוא החוליה האחרונה בה,
אך לא הסופית.
ואם לזכור כי החוליה הראשונה היתה
רצח עזרא מזרחי — קשה לראות כיצד
אפשר שלא לראות את הקשר בין החוליות•
עזרא ויוסקאי היו ידידים ושותפים
במשך שנים. לא רק בעסקי הימורים ועניינים
דומים. גם בפוליטיקה עסקו שני
החברים. הם השתייכו לקבוצת קבלני קולות,
שניפצה בזמנו את שלטונה של חירות
בשכונת התקווה, הבטיחה למפא״י
דאז את השלטון בשכונה. עזרא עצמו

מכונ תהאמת
פי ספסה
** וכדה אחת, לפחות, אינה מוכחשת
׳ 3על־ידי שום צד: העובדה כי מישהו
הזמין אצל שני הרוצחים את הרצח. הסיפור
הראשון שסיפרו שני החשודים ברצח,
לפי גירסת המשטרה, כאילו רצחו את
יוסקאי בגלל חוב, אינו מובא בחשבון.
לדברי המשטרה, הודו החשודים ששיקרו.
שאלות רבות נותרו עדיין פתוחות. תוצאות
חקירתם במכונת־האמת של שני
החשודים ברצח אינן משביעות רצון: לגבי
האחד התברר כי שיקר בעדותו, לגבי
השני לא ניתן להסיק כל מסקנות, בגלל
מצב בריאותו.
גם לגבי האחים מזרחי אין בידי המש טרה,
אפילו לדבריה, כל הוכחות, מלבד

יוסף(״יוסקאי״) מזרח1
היה, תקופה ממושכת, שומר ראשו של
דויד בן־גוריון. ידיד קרוב של עזרא
ויוסקאי היה לא אחר מאשר מרדכי (מג-
טש) צרפתי, איש העסקים הנודע וידידיהם
של כל גדולי המדינה, משר הביטחון ומטה.
אחרי רצח עזרא מזרחי, נתמנה
מנטש לאפוטרופוס על חנותו בשוק הסיטונאי,
שהיא מיכרה זהב, מנהל אותה
למען אלמנתו של מזרחי.
משלושת הידידים, נותר רק מנטש בחיים.
ישנו עדייו גורם אחד בארץ, שלגביו
כל מעשי הרצח של השנתיים האחרונות
אינם קשורים כלל ביניהם, והפשע
המאורגן, המפעל גיזרי־דין מוות ורוצחים
שכירים, איננו אלא הזייה של
דמיון חולני.
גורם זה היא משטרת ישראל. לטענתח,
גל הרציחות האחרון הוא מקרי בלבד,
תוצאה של עליית מספר המשתמשים בסמים
בעולם התחתון, והקלות הרבה שבה
ניתן להשיג כיום נשק.
הגיב על כך חוקר פרטי ידוע :״שיקחו
את צמרת המשטרה, ימצאו לאנשיה גץ-
בים טובים בחיים האזרחיים, ויושיבו במקומם
מוחות רעננים. אז, המשטרה תגלה,
את מה שהיום כל בלש מתחיל יודע.״
במדינה אירגונים
כנס העצות הטובות
משתתפי הכנס הארצי של התנועה לשלום
וביטחון, שהתכנסו השבוע בתל-
אביב, יכלו להיות שבעי רצון ל פחות
מהעובדה, שקהל המשתתפים היה
גדול בהרבה מהמצופה.
כל סניפי תנועה זו, המתנגדת למדיניות
הממשלה ודוגלת בוויתור על שטחים תמורת
שלום, היו מיוצגים בכנס.
מצע התנועה :״שלום ובטחון — כן,
סיפוח — לא״ .אולם התוכן שנותנים לסיסמא
זו חברים שונים אינו אחיד.
עורך קול העם, ברל בלטי הציע, שהתנועה
לא תאמץ לה סיסמאות קיצוניות.
הוא נמנע במפורש מלתבוע התיצבות מאחורי
הסיסמא :״שום ספוח״ ,בבטאו על
ידי כך את עמדת הרוב במק״י, שבהנהגת
ח״כ ד״ר סנה.
לעומתו דרש ח״כ אורי אבנרי, שהתנועה
תקבע במפורש, שאי ספוח משמעותו
— חזרה לגבולות ארבעה ביוני
במסגרת של הסדר שלום. כל ניסוח אחר,
שאינו אומר זאת במפורש הוא לא משמעותי.
שהרי ב״אי ספות״ דוגלים אף גדולי
הספחנים. רתיעתה של התנועה, אמר
אבנרי, מאמירת דברים מפורשים בשאלה
זו היא גורם עיקרי לחולשתה.
הכנס נפתח בהרצאותיהם של פרום׳
אריאלי, שעמד בין השאר על משמעות
מברק הפרופסורים לגולדה מאיר, ושל
אל״מ (מיל ).מאיר פעיל, שהסביר בהר צאתו
על הנושא :״גבולות בטחון״ ,כי
מאז מלחמת ששת הימים אין לומר שיש ראל
נתונה בסכנת השמדה על ידי שכנותיה.
מכאן, שהרחבת גבולות אינה צורך
בטחוני. באותו נאום דיבר פעיל
על היווצרותו של ״אפרטהייד״ ביחס לערביי
השטחים .״לערבים הכל מותר — דק
לא זכויות פוליטיות״.
״שפע נאומים, הרבה עצות טובות. אבל
אני מסופק אם ייצא מזה גם מעשה של
ממש״ ,אמר אחד הנוכחים באולם.

דר כי אדם
גואל השכונה
בארבעת החודשים האחרונים, סבל יש ראל
זלץ* מהמחלה המשגעת כל ישראלי
וטוב — שאגת רמקולי הטלוויזיה — של
שכניו. שכן אלמוני החל מאזין לטלוויזיה
שלו בקול רעם נוראי, וזלץ, שהאמין
בערבים הראשונים כי זה אסון חולף, החל
סובל יותר ויותר. מה גם, שהוא עצמו
היה חסיד די קטן של המקלט הקטן, נהג
לבלות את ערביו בקריאה או האזנה לתקליט
טוב — ושקט. ים המלל הטלוויזיוני
שרעם מבעד לתלונותיו הסגורים,
הטרידו בצורה חמורה.
חוסר קומוניקציה. כאשר כשל כוח
הסבל, החליט זלץ לפעול. כרווק בודד
בשיכון רווי המשפחות לא היה לו כמעט
כל מגע עם שכניו. בעייתו הראשונה הי־תה
— לאתר את מקור האסון.
זה לא היה קל, אך לבסוף הצליח: היתד,
זו משפחה חדשה, שעקרה לדירה בבית
המגורים ממול לזה של זלץ. תוך כדי בירוריי,
התגלה לזלץ כי כל שכניו סובלים
גם הם מזה אך אינם עושים דבר בנידון.
זלץ אזר עוז, פנה אל השכנים. כמצופה
נסתיימה השיחה בעוינות מוחלטת, כש השכנים
מסרבים לוותר על זכויות הפרט.
על חגג זלץ לא ויתר. הוא התעניין
במשטרה, במלר״ז ובכל גוף אפשרי. כולם
היו אוהדים, ותו לא.
בייאושו, החליט הצעיר עדין האופי
ורך הנפש, העובד כפקיד בחברת יבוא,
לנקוט צעד של יאוש. באחד הלילות, עלה
אל גג ביתם של השכנים, חתך את חוט
האנטנה שלהם. אחר, ירד אל דירתם, סיפר
על מעשהו.
למחרת בבוקר, פנו השכנים אל עורך-
דין, להגשת תלונה נגד זלץ. יום לאחר
מכן, הורו לעורך הדין שלא להגישה.
הסיבה: כאשר נודע בשכונה מעשהו
של זלץ, התארגנו השכנים ספונטאנית,
הגישו לחתוכי האנטנה אולטימטום: לבטל
את התביעה נגד החותך — או שכל השכונה
תגיש במאורגן תלונה נגדם על
הפרת השקט.
היה צורך בחלוץ אחד שיקום ויעשה,
כדי להושיע שכונה שלמה מיסוריח.
* השס מוסווה.

11 בון ךנן|#/

325א לו
(כולל העברה)

(כולל העברה)
עשהלך מנ הג קברע-
מלא טו טו כלש בו ע !
במדינה הבחירות, טוענים היריבים, לא היססו ססנרונטוי אנשי הימין מלפגוע בתקנון — שהם עצ־
״ סם קבעו. הדברים אמורים בהחלטתה של
גח״ל לשלטון —
המועצה היוצאת על קיום בחירות א־פוליטיות.
מעתה
ועד עולס
ניבול המסווה .״מיכאל ומיכה הפכו
את זה לפיקציה,״ קובע חנן הממושקף.
מה קורה כאשר מפלגה, הנמצאת ב* ״הם ניצלו את המסווה כדי לגייס אח קולושילטון,
מצליחה להפעיל את שיטת ה תיהם של סטודנטים המתנגדים לגח״ל.
בחירות האזוריות?
הסטודנטים נתבקשו להצביע למען מועישראלים
תמימים רבים מאמינים שרק מדים בתוך התעלפות מעמדתם הפולי טוב
קורה.
טית. רק אחרי הניצחון בבחירות, קמו
אך את המציאות המרה, ניתן לראות ׳מועמדים אלה והכריזו שהם אנשי גח״ל.
בימים אלה בקמפוס התל־אביבי. שם, הצ חנן,
כמו מועמדים רבים אחרים, מטיח
ליחה גח״ל, בעודה בשילטון, להפעיל את האשמות כבדות כנגד ועדת הבחירות וההשיטה
האמורית. התוצאה: היא הנציחה דרך שבה נוהלה מערכת הבחירות. הוא
את שילטונה.
יודע לספר על סטיות נוספות מהתקנון:
סערה. בשבועיים האחרונים סועדות בפקולטה למישפטים, למשל, חיברו כיהרוחות
בקמפוס התל־אביבי.
תות ממסלולי בוקר וערב — דבר שהיה
מה שהדריך את ציבור הסטודנטים מ אסור .״והעובדה היא,״ הוא אומר ,״שמימנוחתו
האולימפית היו דווקא מנהיגיו כאל קליינר גילה לי את האיזורים שנקהנבחרים.
בעו
בפקולטה למישפטים — עוד לפני
שקועים עד צוואר בים של אינטריגות, שנבחרה ועדת בחירות.״
שאפתנות אישית, מחדלים — ויש הטועעל
חודו של קול. גם לאיציק ליאור,
נים אף יותר מכך — הוכיחו לאחרונה הידוע בקמפוס כאיש שי״ח, נשאר טעם
ראשי אגודת הסטודנטים כי הם תלמידים ימר ממערכת הבחירות. מומלצי גח״ל, מסטובים
בבית מידרשן של המפלגות ב תבר, סירבו להשלים עם אפשרות של
מדינה.
כישלון :
סערת הרוחות התפוצצה עקב הבחי״הייתי
מועמד בחוג לספרות כללית,״
רות למועצה, שהתקיימו ביום השגי, ה מספר איציק הגבוה ובעל השיער המגול!
לינואר — ושהצליחו אפילו להביא את דל• ״המתחרה העיקרית שלי היתה מוע מדת
של גח״ל, שנחשבה כמועמדת בטוחה׳
׳מכיוון שהיתה כבר פעילה באגודת
הסטודנטים. המועמדת, לימור ליבנת, לא
היססה לנהל נגדי תעמולה ארסית, כשהיא
נוקטת בכינויים, :חבלו, /סכנה ביטחונית׳
וכדומה.
״למרות התיקוות שתלו אנשי גח״ל בלימור׳
זכיתי אני בניצחון, אם כי על
חודו של קול. לימור דרשה ספירה חו־

יעוץ פסיכולוגי
טיפול בבעיות —
ולימוד היפנוזה
המשרד בת״א: רח׳ המלך ג׳ורג׳ 45
בשעות 15.00—18.00
המשרד בחיפה: טל 04/69300 :

איזה מין אדם אני?
גרפולוג מומחה מנתח את אישיותך
לפי כתב־ידך. ימייעץ בענייני מקצוע,
נישואיו ושאר בעיות החיים. שלח כתב
יד לת.ד 4133 .ירושלים.

ערבי החורף קרים וארוכים
כשאת/ה מבלה אותם לבד,
אל תניח/י
לבדידות להשתלט עליך !
מבון מהפכני לחתכתבויות
״להתראות״ ,ת. ד 4850 .חיפה.

..אוטובוס התשוקות
בנתניה״

גרבונים• גמישונים
ארכונים אקסטחנים

בסריגת מיקרומש
מאוינת ימים

משהו לא רגיל נפתח בתחנה המרכזית
״אגד״ נתניה, המביא לעיר אוירת
כרך מודרנית. זהו בוטיק יפהפה
העשוי בסגנון ארכיטקטוני מקורי.
האופנה המוצגת בו מקסימה ממש.
מבחינים שזו המלה האחרונה באירופה
ובאנגליה. בעלי הבוטיק הם
״פרשה״ בפני עצמה.
אגב שם הבוטיק הוא

״ £ס80071 )3־ 805״

״ בו ס -גו טי ק ״
— וכאמור נמצא בתחנח־מרכזית
__״אגד״ נתניה__ .

יו״ר לשעבר קליינר
איך להגיע לשלטון —
הצדדים המתחרים לבית־המישפם. האווירה
העכורה שליוותה אותן, הצמיחה את
הכינוי הרווח בקרב הסטודנטים :״בחירות
השחיתות״.
בחירות אלה עומדות בסימן נצחונם
המוחץ של המועמדים המכונים בעדינות
בסי דובר גח״ל ״מומלצי המפלגה״ .בפועל,
אלה מועמדי גח״ל, פשוטו כמשמעו.
מיכאל קליינר, יו״ר המועצה לשעבר,
ומי שניצח על חלק ניכר ממערכת הבחירות
הנוכחית, משמש כיום כחבר מרכז
חירות, וידוע בדיעותיו הימניות הקיצוניות.
כסגנו בזמנו, שימש מיכה רייסר,
גם הוא ״מומלץ גח״ל״ .כיום זכה מיכה,
שהשתתף בבחירות כמועמדו של קליינד,
בתפקיד היו״ר.
בלוף. מהו מקור כוחו של הימין בקמפוס
התל־אביבי? האם משקפות תוצאות
הבחירות את נטיותיו הפוליטיות של
ציבור הסטודנטים?
רוב הסטודנטים שנשאלו על כך, השיגו
בשלילה. תוצאות הבחירות, הם אומרים׳
יותר משהן משקפות את האקלים
הפוליטי של הקמפוס, הן פרי פעילותה
המאורגנת היטב — והמנוגדת לתקנון —
של קבוצה קטנה.
״בשנה שעברה,״ מספר חנן!מלצר, סטודנט
למישפטים שנה ג׳ ,״היו צריכות
להיערך בחירות. באותה תקופה יזם קליי־נר
שינוי בתקנון. הוא שינה את שיטת הבחירות,
והפך אותן לבחירות אזוריות.
בהתאם לשיטה זו, חולקה האוניברסיטה
לאזורים לפי חוגי הלימודים. חוגים קטנים
צורפו, ונחשבו, לצורך הבחירות, כאיזור
אחד. מאחר ובראש המועצה עמד איש
גח״ל, נעשתה החלוקה בצורה שתבטיח
במידה המכסימלית את בחירתו של נציג
גח״ל בכל אחד מהאיזורים.״
השינוי שיזם קליינר, בא, לדעת חנן,
להנציח את שילטונם של אנשי גח״ל במועצה.
יותר
מזה: בשאיפתם לזכות במערכת

מועמד מלצר
— בלי להשיג רוב
זרת. גם הפעם הוכח ניצחוני. לימור לא
אמרה נואש. היא דרשה ספירה נוספת.
כך נספרו הקולות שלוש פעמים. כשהגיעו
לספירה רביעית, כבר היו פתקי
ההצבעה מפוזרים על הריצפה. התנגדתי
איפוא לספירה נוספת.
״קליינר הציע להעביר את ההחלטה הסופית
למנהל האוניברסיטה, אלוף (מיל).
דורון. גם לזה סרבתי. השימוש בבורר
בשעת בחידות הוא אסור. ואז החל מיכאל
קליינר לצעוק צעקות היסטריות, כשעיניו
אדומות מכעס :״אני רוצה מדינה יהודית.
אם הייתי יודע, שאיש שי״ח יזכה
בבחירות, הייתי מוכן לזייף קולות.״ ול אחד
ממועמדי המערך, סגן בשירות פעיל
ובעל דיעות שמאלניות, אמר, :אני אכתוב
לרמטכ״ל, שאתה לא סומך על אלוף
בצה״ל בתור פורר. אתה רוצה לחנוק
אותנו׳.״
מגוחך .״הוועדה לא הגיעה להחלטה,״
ממשיך איציק לספר בלהט .״וזה היה
אבסורד משפטי, כי ועדת בחירות חיי בת
להגיע להחלטה.״ למחרת התייעצתי
עם עו״ד אמנון זכרוני, והוא הציע לי לפ נות
לבית־מישפט. גם אמנון רובינשטיין,
דיקן הפקולטה למישפטים, אמר לי שמ־גוחך
לחשוב על בוררות בענייני בחירות.
״החלטתי להופיע לפני הוועדה ולהביע
את התנגדותי למינויו של בורר. הבוזז׳
רים הם שקובעים ולא בורר. רק אז נסו
גה ליבנת לימור, וחברותי במועצת
הסול ם הז

סטודנטים אושרה.״
דעותיו של איציק על שיטת הבחירות
דומות לטענותיו של חנן :״החלוקה לסי
חוגים היתד. אמורה להיות א־פוליטית. בדיוק
לזה התנגדו ׳סטודנטים שמאליים וערביים.
המאבק נגד התקנון הסתמך על
ההנחה, שהבחירות הלא־פוליטיות היו
מסווה להנצחת השילטון של גח״ל. הנחה
זו התאמתה: מה שקרה הוא, שאנשי
גח״ל, ששלטו באגודה, חילקו את האי־זורים
לפי נוחיותם. אנחנו, הסטודגטים
השמאליים, לא יכלנו להתגונן, ני בתוקף
ההכרזה על בחירות א־פוליסיות, נאסרה
הפצתם של כרוזים פוליטיים.
״אך בניגוד לאנשי האופוזיציה הסטיו־דנטיאלית,
הירבו מועמדיו של הימין בתעמולה.
הם חילקו כרוזים, תלו פלקטים,
ושלחו מיכתבים רבים. גם ביטאון האגודה,
יתוש, גויים למטרה זו.״
יתוש מציק. ערב הבחירות יזם עורך
יתוש מישאל בקרב הסטודנטים. מיש אל
זה היה מכוון לבדיקת השקפותיהם בבע יות
השעה ודעותיהם הפוליטיות של הסטודנטים.
ממלאי השאלונים נתבקשו ל צרף
את שמותיהם ואת מיספרי הטלפונים
שלהם. תוצאותיו של המישאל לא
פורסמו. בעקבות כך, החלו שמועות פוש־טות
בקמפוס. שמועות אלה ידעו לספר
שאחד הפעילים הימנים לקח את השאלונים
לביתו כדי לאתר לפיהם את זהותם
של אותם סטודנטים הנימנים על חבר אוהדיו,
ולפנות אליהם במסגרת תעמולת
הבחירות שניהל.
לאחר חבלי לידה קשים אלה, נבחרה

לבסוף מועצת הסטודנטים. עתה, הגיעה
מערכת הבחירות בקמפוס לשלבה השני:
בחירת יו״ר המועצה. שלב זה הסתיים,
כאמור, בניצחונו המכריע של מיכה ריי־סר,
מועמדה של גח״ל, לתפקיד היו״ר —
ושל לימור ליבנת, לתפקיד סגן הירד.
כיצד הגיעה ליבנת לתפקיד זה, למרות
שנכשלה בפקולטה שלה? על־ידי שיגוי
התקנון כך, שאדם שלא הצליח להיבחר
למועצה מטעם החוג שלו, יוכל לכהן
במועצה בכל מישרה — אם נבחר על־ידי
המועצה עצמה.
אולם בעיני רבים נראה גם שלב זה
של הבחירות לא לגמרי כשר. האשמות
רבות וכבדות הועלו על־ידי מתנגדי גח״ל
כנגד הדרך, בה נבחרו היו״ר וסגניתו.
״הבחירות למועצה היו צחוק,״ הם טוענים
.״הבטיחו תפקידים תמורת קולות.
לדוגמה —
״לסטודנט הובטחה מישרה של גיזבר
המועצה תמורת קולו.
״לסטודנט אחר מהפקולטה למישפטים
הובטח זכיון לנסיעה לחיו״ל בקייץ.
״לסטודנט שלישי הבטיחו שיהיה חבר
ועד לענייני חוץ והסברה.״
אין תנו ב ה. שאלות והאשמות אלה,
שהופנו אל מיכה רייסר, היו״ר החדש, לא
זכו לתגובה מפיו.
מיכאל קליינר, מכחיש את ההאשמות
המוטחות נגדו מכל וכל :״הטענות, כאילו
הבטחנו לאנשים מישרות תמורת קולם
בבחירות ליו״ר, הן חסרות כל יסוד. בצל אל
דוידוביץ רץ איתנו בבחירות, ולכן
ברור היה שיצביע בעד מיכה רייסר.

לא היה כלל צורו לנסות לקנות את קולו•
גם הטענה כי העברנו רשימת בלוק
בין מועמדינו איננה נכונה. אם כי אין
להכחיש, שהודענו לאנשים שלנו להצביע
בעד המועמדים שהצגנו.״
האם נעזרו הסטודנטים מועמדי גח״ל ב־מפלגתם
לצורך מסע הבחירות?
מיכאל, המזוקן כיום, מכחיש :״לא
קיבלנו כל סיוע מפלגתי. מוכיחה את זה
התעמולה שניהלנו, שהיתה דלה ועלובה.״
בנקודה זו עומדים דבריו של מיכאל
בסתירה לדברי דובר גח״ל שאישר כי
אכן הגישה המפלגה סיוע למומלציה.
התחרות האישית, הפרת התקנת, המח דלים
והתככים מאפיינים את פעילותה של
האגודה במשך כל ימות השנה, לא רק
בימי בחירות .׳מסתבר שהבחירות רק חש פו
את קצהו של קרחון, שבימים כתיקונם
הוא בלתי נראה.

קובע דו״ח הביקורת שפירסם

מבקר האגודה, אבי בן־שמחון: עד
עתה לא חיסרו טענות על דרכי עבודת
הוועד. רוב הזמן בישיבות מוקדש לווי־כוח־סרק,
האשמות הדדיות ודיקדוקי פרוטוקולים.
מרבית חברי הוועד אינם ׳מקדישים
את מיספר השעות המינימלי המצדיק
את ׳משכורתם המוגדלת.
אי־סדר שורר במשרדי האגודה, בהיעדר
יד ׳מכוונת ומארגנת בכל הנוגע לניירת
הנערמת בכל פינות המשרד, ובכל
הקשור לטיפול בקהל.
טיפולו של הוועד ברכישת דירות ל סטודנטים
ערביים, בשיתוף עם דיקאן ה-
סטודנטים, כמעט ועלה על שירטון, לולא

התערבותו המהירה של מיכה רייסר, אשד
אף המליץ למנות ׳אדם מיוחד (במשכורת)
למטרה זו.
דרושה פעילות רבה לשיפור ׳תדמיתו
של מייפעל השיכפול.
הכרחי שוועד זה יהא מקצועי, והחברים
ביו ׳מחוייבים להצדיק את המשכורות
אשר הן, חושבני, יותרמדי מוגדלות:
(משכורתו של היו״ר העלתה מ־ 550ל״י
לחודש נטו ל 650-ל״י נסו, יואילו מש כורתה
של סגן היו״ר העלתה כד 500ל״י
ל־ 650ל״י) .משוכנעני שרבים מהסטודנטים,
בהיוודע להם על גודל המשכורות,
כבר ׳מתכוננים להציג ׳מועמדות לבחירות
הבאות. ברוכים הבאים! שמא זה ינער
אתכם מאדישותכם.
כי שלון. עד כאן לשון הדו״ח. ביקורת
נוספת נמתחת על פעילות האגודה גם
מחוץ לדו״ח: המחירים במיפעל השיב־פול
לא ירדו — למרות ההבטחות. מה
עוד, שהמחירים הגבוהים לא מנעו את
היווצרותו של גדעון. המזון והשירותים
במנזה לא השתפרו. ועיקר העיקרים :
כישלונה של האגודה בגיבוש ציבור הסטודנטים
לכוח פוליטי רגיש ומגיב בחברה
הישראלית.
תוצאות הבחירות האחרונות מעלות
ספק, אם ׳משהו ישתנה. כי המיעוט השליט,
המאורגן היטב וזוכה לגיבוי ולסיוע על-
ידי גח״ל — ימשיך ויחזיק בעמדות כוח,
למרות כישלונות העבר, ולמרות שאינו
מייצג את עמדות הרוב, בגלל שיטת הבחירות
האיזורית. ושילטון נצחי, משחית.

האמריקאיות 1111 קרייזלר

1 X 1 ׳1 7 1 1־ • 0ב לי 1 1110ל׳ 1י111

המכוניות ששומרות על ערכן יותר מכל מכונית אמריקאית אחרת 6 11110 צילינדר 3700 סמ״ק
הילוכים אוטומטיים
הגה כוח
מעצורי כוח
מיזוג אויר

¥81א א 0

סח^אסש־דאו
מכונית טובה

י מביתטוב קרייזלר מכשירי תנועה בע״מ, דרך פתח-תקוה ,74 תל-אביב(טל)36115 .

מועדון בינלאומי של ספרי ישראל, שע״י ארגון בעלי המספרות,
ב ח סו ת חברת ״וולח״ לתמרוקי שיער
יקיים כיוס שלישי 8לפברואר ,1972 כשעה 8כערב, כאולם ״הבימה״ תל־אביב

פ ס טי בלבינלאומילתסרוקות 1972
בהשתתפות משלחות ספרים מעולים מצרפת, איטליה, גרמניה ועוד.
בתוכנית האמנותית :

גלי יגיל, שולה חן

ותזמורתה

כרטיסים: במשרד ״לאן״ ,פרג׳ דיזנגוף. אינטרקוטמא שיווק, רה׳ בני נרק .19 במזכירות ארגון
בעלי המספרות (מר שפירא) ,רה׳ מרכז בעלי מלאפה ,16 תל״אביב( .הדלתות תנעלנה בשעה )8.30

אחה בוד ד? אח בודד ת?

ש מקום
להיכרות מאורגנת!
דבר, מלבד מילמולי ״אתה רוצה לרקוד?״
מהוססים. ולאחר מנן נחסמת רחבת־הרי־קודים
בגוש רוטט של גופות חבוקים.
״מה את עושה מחר?״ שואל משה
כנען, דייל אל־על, בהדקו היטב את

בת־זוגו לריקוד במועדון הדחוס.
״יש לך הצעות?״ היא עונה לו ומצמידה
אליו את לחייה.
״אני אוהב קולנוע. ואת?״
״מתה לקולנוע.״

1הן נאות דנן

שתי צעירות מגיעות, ללא מלווים, לערב הרווקיאדה;
ממתינות לתור לקנות כרטיסים מידי שומרי הסף.
— אן חסרות חברים. ההיכרויות במועדון נעשות בשעת הריקוד.
ני מחפשת בחורים ו מה פתאום.
.א אני באה לפה פעמיים בשבוע בש־ביל
לרקוד. כן, רק בשביל לרקוד. בשביל
בחורים לא צריך לרוץ עד פה ולשלם
חמש לירות טובות. אם יחד עם הריקוד
בא לי גם איזה חתיך לעניין אז למה
לא. ברוך־הבא. יש שני ציפורים במכה.
אבל במיוחד בשביל זה, חבל על הכסף.״
מועדון טיראן. ריהוט שחור, מצופה
בקטיפה אדומה. אורות עמומים משרים
אווידת־עבירה. פעמיים בשבוע, בימי שני
ורביעי, שמור המועדון ההרצלייני לרווקים
ולרווקות בלבד.
המטרה המוצהרת — צייד. הכיסוי המקובל
— בילוי ערב־ריקודים בלתי־מחייב.
ב־ 9.30 בערב הם מתחילים להגיע. ב־
10.00 מלא המקום מפה לפה.
יושבים. איש אינו זז. כמו בימים הטובים
והרחוקים של מסיבות יום־שישי עם
החבד׳ה. יש עזרת נשים, מולה הרווקים
כולם. מה שחוצץ ביניהם, עדיין, הוא הצעד
הראשון.
״!מוישה, תהיה גבר, תיגש לבלונדינית
ההיא בפינה. רואים לסי העיניים שלה
שהיא מתה עליך. תיגש, אם תהיה ראשון,
אני מבטיח לבוא אחריך!״

לשון מ שותפת
מ אוד

רומן נולד?

זוגות חנוקים
בריקוד. תקוותם
של המנקרים במועדון ״טיראן״
היא, כי מהריקודים יוולדו התק שרויות.

ך מוישה המדובר מביט בבלונדית האי
1מורה, וידיו מזיעות מהתרגשות. לקום,
לא לקום. לקום, לא לקום. כשהוא מתרומם
סוף־סוף, אינו מצליח לעבור יותר
ממחצית-הדרך אל בחירתו. עוד טרם
שאל אותה אם תסכים לרקוד עימו, היא
חבוקה כבר בזרועותיו, זורחת בניצחונה
המזהיר על היושבות ומצפות.
הקרח נשבר. שניות מיספר אין לשמוע

איו לשבור את הסרח?

תחילת הערב — בן ובת, גב אל
גב. אין שוברים את חקרח. יוצרים
קשר ן מילה פה, מילה שם, מבט פה, מבט שם — חזמנה לריקוד —
ו העסק דופק. למטה במרכז :

סך הכל עליז

למדי,

מבקר

ומב קר ת

מתפעלים.

״אז הולכי_ מחר לסרט?״
מחר ילכו לסרט. אחריו יזכרו בצחוק
בריקוד התמים שהפגישם.
״כולם באים לכאן לדוג,״ אומר ג׳והני
שמואלי מרמת־גן .״הבחורים באים לדוג
בחורות, והבחורות באות לדוג בחורים.״

י שוה ההיכרויות

צעירים וצעירות ממלאים את
אולם הריקודים. מעמדות שו-
נים, עדות שונוו
שונות, סימוני לבוש שונים — ורק הבדידות מאחדת

את כולם. במרכז התמונה — שתיים מהמבקרות: רינה הבלונדית
(עומדת) לבורנטית במקצועה, וגליה (יושבת) שרטטת.
מטרתה של גליה שונה :״לבלות ולדבר עם אנשים״.

מחנשות או לא?

שתי זוהרות ללא אבירים. ורד השחרחורת,
מחפשת דוגרי מיליונר. דינה הבלונדית
דווקא לא :״לא באתי לחפש. באתי פשוט בדי ליהנות.״ משמאל: נהנים.

צייד בודד
הוא הלב

הוא עצמו מצליח לדוג פה ושם דגים קטנים,
למרות פיקוחה המרוחק של חברתו
בארצות־הברית. היום למשל הוא דג את
אהובה, ומצודת ריקודם ניתן לראות כי
הם מוצאים כבר לשון משותפת ־מאוד.
השרטטת היפה, גליה, מרגישה כאן
מצויין ,״יותר טוב מכל מקום אחר, כי
המקום סולידי והאווירה נעימה ורומנטית.
הבחורים מתנהגים יפה, ולא נטפלים
סתם. אפשר בהחלט להעביר כאן
יופי של ערב.״
ציונה, מורה בבית־ספר דתי, מחפשת
יותר מסתם ריקוד .״אבל אם לא מוצאים

בעל, אז לפחות מבלים יפה. לפעמים
יוצא לי לשבת כל הערב בלי שאף אחד
יזמין לריקוד, ולפעמים הולך לי קלף
משוגע.׳
לחברתה הגננת, רחל, יש סיתדון ל־בעייה
:״צריך להחליף את השיטה: חצי
שעה שהבנים יזמינו לרקוד, וחצי שעה
הבנות. אחרת .,יוצא לא פעם שהרבה בנות
נשארות לשבת לבד כל הערב, כי בכל
זאת יש יותר גברים מבחורות.״
לדיוור! הזבנית היפהפייה אין בעיות
מסוג זה. היא הצליחה לצוד את זמר
תזמורת המועדון. היא מכירה המון אור

\ 1111ו ! שמי בנות מצפות — מאין
11 11 יבוא הגואל שיזמין אותן
לריקוד שאולי יגשים את התיקוות.

הרןהןסך שתי יפהפיות קבועות ב״טיראן״.
11111
1 111.111 1111 ידידתו של זמר התזמורת. לשמאלה
— ציפי. בתמונה משמאל: שניים שמצאו זה את זו תוך בדי ריקוד.

חים קבועים, ואם יש לה חשק לרקוד, היא
צריכה רק להניד עפעף, כדי ששורת
רווקים צעירים תזדקר לפניה. שערותיה
הארוכות וגופה המפואר, לא בגדו בה
מעולם.
אד דיוור! שייכת למיעוט המאושר. הרוב
בטיראן הן בנות בודדות ובנים בודדים.
הבנות גלויות־לב יותר, הבנים מנסים להסוות.
אד שניהם מחפשים אותו דבר. בניגוד
לסתם דיסקוטק, הצליחו איד שהוא,
להתאסף בטיראן. חברה המחפשים לא
סתם בילוי לערב, אלא את האפשרות ליצור
קשר, למצוא חום, לשבור את חומת
הבדידות.

- 7.2.72 צעז־ת השוום דיוושדם

גילו דעת
איכפת לי. שוב המלחמה
בשער !
תמה מלחמת ששת הימים.
החלה מלחמת ההתשה. ועוד
לא עיכלנו את מלחמת ההתשה,
ושוב מוכנים.
איכפת לי. המלחמה בשער !
איכפת לי. מצפוני יהיה נקי.
אני אמנע אותה המלחמה המתדפקת
בשער בחזקה. ואנו טובעים,
בניוון. בשחיתות. מורל
ירוד. אי־אמון. הפגנות אלימות.
ארגונים שונים ומגוונים.
משפחות מתפרקות. אלימות
בעצמה בינלאומית. בידוד מדיני.
מצב חברתי ירוד. פער
עדתי ללא תיקון. .
קמו כנופיות. זועמות ונוק־מות.
הכלכלה בפשיטת רגל.
המנהיגות פושטת רגל. המצב
הסוציאלי ירוד. השחיתות
במעלה. העם מתנהג בהתאם.
אי־אמון במנהיגות הבטחונית.
ראשי משפחות מתאבדים ומשאירים
יתומים רעבים. המשטר
לא מוצא ידים ורגלים. אובד
עצות. מה לעשות? היכן השלום?
היכן ההסדר? אין
תשובה. המשטר לא מבחין
במציאות.
הברומטר מתפוצץ. זעם ההמונים
גובר. שואלים מה
יהיה 7אין תשובה. כל שר,
כל מנכ״ל, מכריזים יום יום
מדיניות סותרת. אין קשר בין
שר לשר. האימון אבד בינם
לבין עצמם. אמון העם במנהיגות
נעלם: הצעירים זועמים,
מכתבי שמיניות, עצומות
פרופסורים, עצומה כנגד. אנו
מפוררים ומפורדים. הפגנות.
אלימות. שוד. אבנים.
עשרות ועדות חקירה, המתמשכות׳
חדשים ואין תוצאות.
העתונות פשיסטית. הנוער
התארגן לכנופיות. שכונות עוני
נשארו ללא פתרון.
העולים הבאים — הידד, אנו
מקלקלים אותם. העולים רואים
ושומעים, ועל כן דורשים
באיומים ובשביתות. פלוני
בפרישמן. אלמוני בגורדון.
פלוני במעוז אביב. אלמוני
במרכז תל־אביב. היכן הגענו?
זוגות צעירים כואבים וזוע־מיס.
חייל המשתחרר, פוחד
ממלחמת הקיום האכזרית. הנוער
דחוס בשכונות. הנוער מיואש.
הנוער מתמרד. שוברים
חלונות. וכאשר רואים נער
שבע וצוחק בחדווה, הם תוקפים.
שואלים מדוע? ואין
תשובה.

רבותי !
זוהי מלחמת
ההתשה אשר
היתה; ותוצאותיה
עוד לא עיכלנו.
המשטר מקים היכלי פאר.
עורכים חינגות, חתונות מפוארות,
קונגרסים למיניהם —
על־מנת להראות את עצמם
בפני האחרים. המיליונים זורמים
לכיסיהם בשטפון. ועדות
חקירה קובעות: פלוני אשם.
התוצאה: הוא מקבל תפקיד
יותר רם, בפיצויים מוגדלים.
כך אנו בפשיטת רגל כללית.
העמים אשר תמכו בנו והצביעו,
ביחד עם משטריהם ועמס
— נסוגו ואינם. משענתנו
היחידה — ארצות־הברית. אך
אנו נמאסנו כבר גס על אד־צות־הברית.
משטר
נאצר נעלם, יחד עם
המנהיג. אנו שמחנו והתהללנו,
היינו שיכורים. ובכן פתח במלחמת
התשה. אותה מלחמה

שהתישה אותנו מדינית, חברתית
וכלכלית — ותוצאותיה
קיימזת עדיין.
קם משטר סאדאת, ולפניו
מדיניות מפוררת, כלכלה מתפוררת,
העם המצרי זועם וכואב.
פשיטת רגל כלכלית כמונו.
משבר אימון כמונו. סטודנטים
מפגינים כמונו. המשטרה
באלימות כמונו.

ואומר מלחמ ת
ההתשה התישה
אותנו והמצרים!
סאדאת הנואש הושיט ידו
לשלום. הסכים למשא ומתן
ושלום. בקול רם. אך אנו פחדנו
ונכנסנו לפניקה. דיין נואם
ומכריז: עדיפה מלחמה מאשר
החזרת שארם אל־שיך. האלופים
טוענים, אנו חזקים. אנו
ננצח נצחון מוחץ. גולדה בפאניקה.
טסה לניכסון, וביחד עם
יהדות ארצות־הברית זעקו בהיסטריה
:״פנטומים, פנטומים״.
ואז,
ניכסון, לפני בחירות,
פחד ונכנע. וכך, הפנטומים
זורמים. ידו המושטת של סא־דאת
נשארה תלויה באויר.
העם המצרי זועם ואומר :
,רמית אותנו. הבטחת הסדר
ושלום. איפה 7אתה מדבר על
שלום בתיווך ארצות־הברית.
רימו אותך. שולחים פנטומים׳.
ובכו, הפגנות זועמות, וסאדאת
נופל. ואנו שמחים על אשר
ידו הנטויה לשלנס נשארה
תלויה באויר. הידד.

הייתי רדום. התעוררתי.
בתאריך 7בפברואר ,1972
בשעה 07.00 בדיוק, אתייצב
בסיבוב חולון לכיוון ירושלים,
להר הרצל ובידי שלט ענק :
הוכחות. צילומים. פשעי מלחמה
באותו שלט. וכלכלה.
באותו תאריך ואותה שעה
אצעד צעדת השלום והבשורה
להר הרצל ברגל לירושלים.
אתייצב בפני חלל ששת הימים
ואעמוד דוס חמש דקות, בשקט
ובדומיה ואוסר להם :״כה
לחי״ ,נפלתם במלחמה צודקת
ומוצדקת. בזכותכם מדינת ישראל
קיימת. ואפרד בהצדעה.
לאחר מכן אעמוד בפני חללי
מלחמת ההתשה חמש דקות
חפוי ראש ואומר בלחש בלבי :
״סליחה״ .טעינו. פשענו. נפלתם
בהתשה אשר אפשר היה
למנוע אותה. אבל סליחה. אננ
היינו שיכורים בנצחון הגדול,
באימפריה אשר נפלה בזכותכם
לידינו. סליחה.
לצערנו, המנהיגים השתוללו
משמחה וששון, בעוד אשר

שוב מלחמה בשער״
אני. אתה. ואתם. יתומים,
אלמנות, בתי־אב אבלים. חיילים,
קצינים, שוטרים. נאמר :
די! לא נסכים.

מלחמה בשער
לא תפרוץ
אנו נדאג. אני, אדם אלמוני
פשוט ואיכפת לי.

המלחמה בשער
לא ת קו ם
לאחר הפרדי מכס, החללים,
בשיר השלום הזועק מהרשם־
קול, ואני בדומיה במשך כל
הצעדה. אך לפני זה אני אדליק
לפיד, אגש לכנסת בצעדה
ממול ואשיר ביחד עם הרשמקול
את שיר השלום, ואדרוש
בזעקה: הצילו את ידו
הנטויה לשלום של מאדאת ואת
העם המצרי המתמוטט —
כ פי שאנומתמוטטים ,
ואשר אמון העם המצרי פג
באשמתנו.
אז יחזור האמון, ולאחר
נסיגה חלקית מרצוננו, נשב
ונשוחח. מתוך אימון. אותו
אמון, החסר להם — בצדק.
אנו ניתן אותו להם. ואז אזעק
שלוש פעמים בהפרש של דקה:
״שלום, שלום, שלום״.
אתם, העם, האיכפתיים, פרופסורים,
כל המינים, סטודנטים,
פנתרים שחורים ולבנים,
אשכנזים וספרדים. אתם הדפוקים,
שכונות העוני, נוער עזוב
ונוער הקיבוץ הממורמר.

אתם גבורי הספר
שיח לוחמים אשר
נלחמתם ובכיתם,
ושוב נלחמתם
ובכיתם;
והתפללתם לשלום.

ושוב המלחמה בשער המנהיגות עייפה. העם עייף
וזועם. ובכן, נלחם. למרות
הכל. אנו ננצח נצחון מוחץ.
־ .997 כל צבא בעולם לא יאמין
לנצחון כזה. והעם — אני,
אתה, כולנו — נשאל: מדוע
ולמה המלחמה הזאת? בשביל
מה? במלחמת ששת הימים
נלחמנו, וניצחנו בצדק, ברצון
עז. אבל עכשיו — לשם מה
המלחמה הזאת 7ומדוע? בשביל
שטחים? מי נהנה? מי
שולח מודעות לעתונות? מי
שמח בששון? מי מאושר?
המשטר, שליחיו: המנכ״לים,
הפקידות הבכירה, והגבוהים
ביותר — הס שמחים. אומרים
הידד לחללי מלחמת ההתשה.
בזכותכס זכינו בעושר.
אנו מודים לכם. אתם אשר
נפלתם חללים עשרות בשבוע.
בזכותכס אנו גורפים שלל
ועושים חיל במיליונים. עושקים
את העם והעורף של
החיילים המתים בתעלה. אנו
מצדיעים לכם. עורכים לוויות
ומטחי יריות ואומרים :״תודה
לכם״ .בנינו ילמדו חינוך גבוה,
הידד ! נערוך מסיבות וקונגרסים
משעשעים. הידד לנופלים.
בנינו יתנפחו מעושר
ויעשנו סמים. אלה בני הטובים
שלנו. בזכותכם אתם,
החללים — אנו שבעים, שמנים,
מרוצים. ועל כן, עיכלנו
את כל השלל והשוד. אנו תובעים:

יודו
על העושר הרב, אשר
נהפך למיליונים, ואותם מיליונים
עושקים את העם, ויתיי
שו אותנו שנית.
ואולי ארצות־הברית תראה
בזה הזדמנות, ותעזבנו לנפשנו.
ואותה אמריקה, אירופה,
רוסיה, וכל משפחת העמים
יחשבו ויגידו, שאולי אנו מסכנים
את שלום העולם. ואז —
סנקציות אמיתיות, חרם כללי,
חורבן כללי. ואולי גס יקומו
עלינו — ואנו ניעלם. ביחד עם
יהדות העולם, אשר סייעה לנו
בשעת סכנה קודמת. וכך
נגיד :

אתם החללים נפלתם במלחמת
ההתשה עשרות לשבוע. המשטר
ושליחיו פלשו לסיני, יהודה
ושומרון והרמה ושדדו וגרפו
הון במיליונים. ואתם תוך
כדי כך נופלים.
על כן אני, כולנו — פשענו
על שתיקתנו. היינו עייפים
מאוד. אתם נפלתם ובלבנו
חרדה. כאבנו את אובדן חייכם
מדי יום, וכן על היתומים
והאלמנות והמשפחות האבלות.

ושוב סליחה.
אצדיע לכם, ומהרשמקול
יושמע שיר זעקה. שיר אשר
יעורר את מצפוננו. שיר השלום
של להקת הנח״ל. ונאמר :״לא
נשתוק, נלחם, המלחמה בשער
לא תפרוץ. אנולאנם ־
כי ס להתחמקות המשטר ולהכשלת
כל נסיון מידידים
בין־לאומיים, נאמר: אותם העמים
אשר עמדנ לצדנו בשעת
סכנה, אתם עוכרי ישראל, אתם
אנטישמיים על נסיונכס להסדר
שלום בינינו לבין הערבים,
ואז שרנו: לא חשוב מה שהעולם
חושב, חשוב מה שאנו
נעשה, וכך אותם ידידים עזבונו
ואנו אוחזים בארצות־הברית
כמו בקרנות המזבח.

ובפן המלחמה בשער ננצח נצחון מוחץ. נהרוג
עשרות אלפי אזרחים וחיילים
ונגיד :״ניצחנו, הידד !״ זאז
אנו העם נתבייש בראש רכון
ונאמר, על מה ועבור מה נלחמנו?
מה השגנו? ושוב ת־מנכ״ליס,
לחיפוי המשטר, יקומו
מהעורף ויאספו את השלל
שנית. ושוב יגידו לחללים:
״תודה. מודים לכם״ .ויספידו
אותנו, החללים החדשים. ושוב

אתם הפועלים. קחו חופשה
ליום אחד.
חיילים וקצינים, בקשו חופשה
ליום הזה,
נכי צה״ל, בנגרי שמיניות,
יתומי המלחמות, בתי אב ואם
שכולים, אלמנות — כולכם :
הצטרפו אלי ואחרי, בנשאי
שלט יחיד, בו מצורפים כל
ההוכחות למחדלים ולשחיתות.
כולנו כאיש אחד נצעד בשורה
עורפית ארוכה לשפת הכביש
מסיבוב חולון. ללא סיסמאות,
ללא אבנים. בלי אלימות.
רגע היסטורי. נצעד ברגל
להר הרצל ולכנסת, ולאחר
שנשיר ביחד בזעקה את שיר
השלום של להקת הנח״ל, נתפזר,
כל אחד לביתו, בחשבון
נפש ומצפון נקי. ונאמר :

אנו עשינו את שלנו

פנייה אישית למשטרת ישראל,
אנו,
אתם, עייפנו מאלימות,
אבנים, קללות, מעצרים.
ובכן, שימרו על הסדר. אנו
נצעד לאורך שפת הכביש, אתם
השוטרים — בלי קסדות, בלי
מקלות, בלי מגינים, בלי פרשים
— מוזמנים לצעוד אתנו
בצעדת השלום. אולי צעדתנו
זאת תעורר את תרדמתס של
אותם המנהיגים אשר הובילו
את העם לפשיטת רגל והחשה
מדינית.
אני את שלי אעשה, ואפילו
אצעד לבד.
ובסיום אומר לכם תודה על
מצפונכם שנתעורר.

מאזרח שאיכפת לו
למען שמלחמה
בשער לא תפרוץ.

שאול עגנו
(מודעה)

תמרורים
נישאו. בקוואג׳לין, אחד מאיי מיק-
רונזיה שבאוקיינוס השקט, מהנדס האלקטרוניקה
שמואל (סטיב) לונדון 45 ישראלי
שהיגר לארצות־הברית והיהודי היחיד
על האי, וז׳אקלין בן־דוד ( )23 תושבת
פרדם־חנה, אותה הכיר לונדון בעת ביקור
שערך לפני שנה בשארם א-שייך.
נישאו ״ .כוכב קאבוי של חצות
גזוד!ן וויט, שניהל רומן ממושך עם
השחקנית ג׳ניפר סאלט, וידידתו החדשה

מרטין ברנדראנט.

מצפיםלתינוק. השחקן לי־אונרד
(רומיאו ויוליה) וויטינג והצעירה
הניו־יורקית קאתי דלמן. השניים נישאו
בחודש מרץ במקום חשאי ושמרו על הני שואין
בסוד.

נולד. לצייר-פסל יצחק שמואלי
שחגג השבוע את
יום־הולדתו ה־31
הגרפי- ולאשתו קאית־ציירת חיה
( )28 בן. לזוג ילד
בגיל חמש ובת שנולדה
ביום־הולדת
של חיה.

התגרשו .
לאחר 12 שנות נישואין
ושלושה יל דים,
השחקן הכושי

נ׳ים כראון ()35

שמואלי

שהיה כוכב רוגבי
מפורסם והפך לשחקן
סרטים מפורסם
לא פחות, וסד כראון ( )35 שהגישה
את התביעה לגירושין.
מנהליםרומן. גרושתו של אדי

פישר ואם שתי בנותיו, קוני סטיכנם,
שניהלה בזמן האחרון רומנים עם זמר כושי,
עם האסטרונאוט ניל ארמסטרונג ועם
בן אצולה אנגלי, ונשיא חברת וורנר, טד
אשלי שניהל בעבר רומן עם קנדים
ברגן.
נתמנה. למנהל כללי של חברת
פזגז, במקומו של דויד ארנון שמילא תפקיד
זה בשנה האחרונה, כרמי אייזנ״
כדג, סגן המנהל הכללי של חברת דלק.
נפטרה. בבית־חולים בשיקגו, מהת־קף־לב,
בגיל ,60
זמרת שירי הדת הכושיים
מהליה
ג׳קסון. נכדתו של
עבד כושי, הפסיקה
את הופעותיה ב־
1965 וחידשה אותן
ב־ ,1967 אך נאלצה
להפסיק מסע הופעות
באירופה ואושפזה
בבית־חו־לים
בגלל מחלת־לב.

פטר. בגיל
,76 מי שהיה מנהל הוצאות הספרים עיינות
ועם עובד וממנהלי התאחדות המו״לים,
חיים קופילוכיץ, שעלה לארץ מווילנה,
שם שימש יו״ר הליגה למען ארץ־ישראל
העובדת, היה שנים רבות יו״ר אירגון
יוצאי וילנה בתל־אביב.
נפטר. בבון, בגיל ,79 פילדמרשל
ארהארד מילד, בן לאב יהודי שהגיע
לדרגת מיניסטר־מדינה במיניסטריון האווי-
ריר. של גרינג במלחמת העולם השנייה,
נידון בזמנו למאסר עולם על־ידי בית-
המשפט הבידלאומי בנירנברג על שהיה
מעורב בגירושם ושיעבודם של פועלים
זרים, אחר הומתק עונשו והורד ל־ 15 שנות
מאסר והוא שוחרר ב־.1954
נפטר. בבית־חולים אסף הרופא,
בגיל ,107 השריד האחרון של ראשוני
רחובות והעלייה הראשונה, אכרהפ יצחק
לבקוכיץ. יליד רוסיה, עלה לארץ
ב־ ,1880 היה פועל חקלאי בזכרון־יעקב,
הקים את ביתו ב־ 1910 ברחובות. הסביר
את סוד אריכות ימיו בכך שהתנזר מאל כוהול,
לא אכל מאכלים גסים ולא הלך
הליכה גסה, אהב את הטבע ואת העבודה
החקלאית.
העו ל ם הז ה 1796

במדינה משפט סודיות
עס חור
אחד העקרונות המקודשים של המשפט
הוא, כי שיחה בין עורך־דין ללקוחו הינה
חסוייה. גם אם אדם שלישי היה עד
לה במיקרה, אין הוא יכול להביא את
תוכנה בפני בית־המשפט,
כך חשב גם עורך־הדין ישעיהו לויט,
בבואו לבקר אצל מרשו, מחמוד אבו סלם,
שהיה חשוד ברצח גיסתו וישב במעצר
בתחנת משטרת־עירון, בוואדי ערה.
שיחה למזכרת. לויט ביקש לשוחח
עם האסיר ביחידות, כמקובל. מבוקשו לא
ניתן לו. בלית־ברירה נאלץ לשוחח עם
העציר בחדרו של מפקד תחנת־עירון, מרדכי

בחדר נכח מלבד הקצין עוד שוטר.
במהלך שיחתם, סיפר העציר לעורך־דינו,
כי מסר הודאה במישטרה.
ארבעה חודשים מאוחר יותר, כשהחל
המשפט בבית־המשפט המחוזי בחיפה, בראשות
השופט עימנואל סלונים, הופתע
הסניגור כאשר הועלה השוטר, שהיה נוכח
בזמנו בחדר מפקד־התחנה, וניסה להציג
זכרון־דברים של השיחה, אותו רשם בעת
הפגישה בין העציר לסניגורו.
סודיות 7התובע, עדי בראונר, ציטט
פיסקי-דין האומרים, שהסודיות חלה על
עורך־הדין בלבד, אך צד שלישי שנכח
במיקרה או שלא במיקרה בשיחה, רשאי
כן להעיד על תוכנה.
להפתעת לויט, נענו השופטים לבקשת
התביעה, התירו את הגשת זיכרון־הדברים.
לויט, שההחלטה נראתה בעיניו חמורה
ביותר, החליט להגיש עירעור. ואכן, לא
רק בעיניו נראתה ההחלטה בעלת משמעות
עקרונית ביותר :״המסקנה מהחלטת
בית־הדין,״ הגיב עורך־דיו נוסף שעיין
בתיק ,״היא חד־משמעית: נובע ממנה,
שמחר תוכל המשטרה להתקין מכשירי-
האזנה בבתי-המעצר או בתאי־המעצר שבתחנות
המשטרה, ולהשתמש בהקלטות
על־מנת להפליל חשודים.״

גאנדי וראבינדראנאת טאגור. באותה עת
קשר קשרים אמיצים עם נהרו, ראש ממשלת
הודו, ועם בתו, אינדירה גנדי, ממנה
הוא שומר מכתבים וצילומים משותפים
רבים.
אור נדלק. האיש נראה מבוגר מ־59
שנותיו. פניו חרושי קמטים, פיו זקן
וקפוץ. רק בעיניו, שהפכו עששות, נדלק
מפעם לפעם אור מרוחק. כשהוא מתלהב
בדבריו, או דן באחד מהרבה הנושאים
הקרובים לליבו, הוא מניף בידיו לכל
עבר.
אברהם ברוך נמצא בארץ 11 שנים.
פרק זמן זה הספיק ללמדו את כל העובדות
בהן דן בסיפרו החדש אני נואשים.
ניתן לטעון, במידה רבה של אי־הגינות,
כי ברוך מנוגע אף הוא במחלת האפלייה.
הוא אמנם איננו ספרדי, אך גם פולני
איננו. הוא נולד כאלפונם וינסקו, בפי-
אטרה־נימץ שברומניה. שמו הפרטי של
סבו היה אברהם־ברוך. כשעלה אלפונס
וינסקו לישראל, החליט לפשוט יחד עם
גלימת־הגלות גם את שמו הזר. מאז אימץ
לעצמו את שמו הפרטי של סבא, כשם
פרטי ושם משפחה.
איכפת לי. האשמותיו של אברהם
ברוך אינן נובעות ממניע פשטני כהרגשת
קיפוח. האיש הוא מורד נצחי, כתב כבר
למעלה מעשרה ספרים. הצצה קלה בכותרותיהם
מורה כי אף אחד מהם אינו
בתחום הספרות היפה. כולם ספרי איכפת

המורד
״אני מאשים!
״את 220 משפחות הוותיקים ממוצא רוסי
ופולני, השולטות במדינה בצורה בלעדית.

220 משפחות המיליונרים בישראל,
שאינן מתחשבות בעובדה שרוב האוב־לוסיה
בארץ חיה בגבול קוו־העוני.
״את הפוליטיקאים שגרמו לפוליטיזציה
בארץ ויצרו לעצמם גן־עדן של טפשים
ושל בלתי מוכשרים. הפוליטיקאים המנוולים׳
והבורים השמידו את הערכים המוסריים
של יעוד ישראל.
״דפוליטיזציה של מדינת ישראל —
הצלת היהדות!״
ידיד של דה־גול. כל אדם אחר,
שהיה קובע את האמת המרה הזו בפומבי
ובמילים כה בוטות, היה מכונה, תוך
משיכת כתף מבטלת, כמטורף. הצרה היא,
שאת אברהם ברוך קשה קצת לבטל.
הוא בוגר אוניברסיטת סורבון הנודעת,
(פסיכולוגיה ופילוסופיה) .באמתחתו מכתבים
ותעודות הוקרה מטובי בניה של
צרפת. הוא יכול להציג התכתבות מסועפת
בינו לבין נשיאה המנוח של הרפובליקה,
הגנרל שארל דזדגול. בהרבה מן
המכתבים מודה הגנרל, ל״ידידי היקר״
על סיפורו האחרון, או על הרעיונות אותם
הביע לפניו במיכתבו הקודם.
ג׳ורג׳ דיהמל, הסופר הנודע, כתב אליו
את המילים הבאות :״הספר הזה הראה
לי כי אנו הולכים באותה דרך, כי אנו
פוסעים איש לצד רעהו וכי אותו אור
מאיר לשנינו את העולם.״
מיום עוזבו את רומניה ב־ ,1932 עבר
למעלה מ־ 60 ארצות. בכמה מהן ישב
תקופה שהספיקה להכניסו לפני ולפנים
בעיותיה וחברתה של אותה מדינה. שהותו
בהודו הביאתהו לכתיבת ספר על מהאטמה
העו ל ם הז ה 1796

אעך יבגל
לבדצג*
מבגרגז מגבה גזבגי שגזחגזצגז

גזצבשג־גגז ללמגד מקצגמי
עדייו לא מאוחר מדי,
אתה יכול ללמוד מקצוע טוב
ומבוקש -וגם לקבל משכורת
בתקופת הלימודים!

דרכי אדם
הנצח*

\זצם

איש־רוח כדוד
200 אשמים

:הוד מעלתו הבקשיש, נוצרים — נפצו
את פסיליכם קורבנות העולם המלאכותי
— ספר בשלו זכה בפרס מטעם
האקדמיה הצרפתית.
ברוך כותב בצרפתית, חושב בצרפתית,
וקשור פיזית ונפשית למדינה זו, בה שהה
כעשרים שנה לסירוגין, למד ויצר את
מרבית כתביו.
משפט אייכמן. גם אחר עלותו ארצה
לא חדלה התסיסה שהניעה את אברהם
ברוך להגיב תמיד ולומר את אשר על
ליבו. האיש, שחיפש בסתיו ימיו את שלוות
המכורה, גילה כי מכורה זו יכולה
להביא לאדם מסוגו הכל, מלבד שלווה.
כשנה בלבד לאחר עלייתו, כתב חוברת
בה הוא מבקש להסביר מדוע לדעתו חייב
אייכמן להישפט בידי בית־דין בינלאומי,
ומדוע אסור לישראל להוציאו להורג, מע־שה^עין
תחת עין.

כיום יושב ברוך בירושלים, במלון דל
בנחלת־שבעה. כל כתביו, שתורגמו ללשונות
רבות, לא הביאו לו ממון.
בהידורו המרושל הוא נראה כרווק
מזדקן טיפוסי. חליפתו נאה ומקומטת.
עניבת־הפרפר שלצוארו נוטה מטה בזווית
מגוחכת ונעלמת תחת המיקטורן. ציפרניו
ארוכות מן הרגיל, ושיבתו הדלילה מתפרעת.

כשהוא יושב ומסביר במלוא המרץ
מהי הליגה למען אי־אלימות או הברית
הרוחנית העולמית — גופים שהוא מקימם
ונשיאם — נעלם סבר הרישול האופף אותו,
ודבריו קולחים ברורים ונימרצים.
בדיוק כבאותם ימים רחוקים, בהם נהג
לנהל ויכוחים פילוסופיים נילהבים בבתי-
הקפה של פאריז, עם קאמי, סארטר, ושאר
ידידיו.

לפרטים פנה אל מר ג: מורגנשטרן
או אל מר א. בר-יואב
בביה״ס למכונאי פולקסווגן רח׳ מודיעין ,9
בני־ברק בשעות , 08.00-16.00 טל׳ .785111

צ׳מפיון שטורם(ישוץ וד)בע־מ
יבואנים כלליים של פולקסווגן ופורשה
א ליי ד, פ ר סו ם

טלוויזיה
דים להנהלה, תהיה זו סיבה טובה לסיב־סוד
עבודה נוסף.
עובדים זהירות!

חו מי

חיסכון ברפ! 3

לוועדת חקירה

כאשר עקפה מגישת התוכניות בטלווי־זיה,
דליה מזור, את מכונית הסטיישן ה־מסחרית
השכורה של הטלוויזיה, ניפגף
לה יד הצלם בגי גרנות לשלום. הנהג
הטרי, בעל רשיון־נהיגה בן שבועיים, זד
טיט אף הוא את ראשו שמאלה ומכוניתו
סטתה ימינה ופגעה במעקה, מעל לתהום,
ביציאה מירושלים. בנס לא קרה אסון.
התאונה אירעה לפני שלושה חודשים.
הצלם גרנות, המקליט עזרא שמואלי
והתאורן ציון לוי, שפנו אז אל הנהלת
הטלוויזיה, מחו חריפות על הסיכון שב־נסיעות
ארוכות ב״ארונות המתים״״ הכר
גורים וחסרי אמעצי בטיחות מינימליים.
ללא מענה נשארו חודשיים לפני כן עובדי
טלוויזיה רבים, ביניהם מפיקים, כתבים
וצלמים, שפנו בענין בטיחות רכב הטל׳
וויזיה אל סמנכ״ל רשות השידור ארנון
צוקרמן.
לפני שבועיים אירעו בזו אחר זו שתי
תאונות דרכים לצוותי טלוויזיה. הראשונה
— ליד האחזות משואה בבקעת הירח׳ מ״
מנה נחלצו בשלום הכתב הצבאי רון
בן־ישי ואנשי צוותו טיבי סלומון ועודד
שפיץ. השניה אירעה בתל־אביב, בה נפצע
בראשו ואושפז בבית־חולים המקליט יונתן
ברזני.
הסביר את התופעה ראש הצלמים, מ די
הירשפלד :״מטעמי חסכון, שוכרת הטל
וויזיה מכוניות סטיישן מסחריות סגורות,
המשמשות הן להובלת ציוד הצילום והן
להסעת הצוות, כמעט בלי אפשרות של
החלצות במקרה אסון. איש אינו בודק את
מצב הרכב ואת כשירותם של הנהגים
השכירים למקרים בהם נדרשים צוותי הטלוויזיה
לעתים קרובות לנסוע למרחקים
עצומים ביום אחד.״
דרישת צוותי הפילם היא פשוטה ביותר:
רכב בטוח יותר ופיקוח צמוד יותר. הצרה
היא, שהנהלת הטלוויזיה, המכירה בחומרת
העניו, איננה ממהרת די הצורך להביא
אותו לידי גמר. אין צורך להתפלא,
אם ביחסים השוררים בטלוויזיה בין העוב
חברי
הועדה היו מופתעים. הועדה היא
ועדת אגודת העתונאים האוספת חומר
עבור ועדת חקירה העתידה לקום לפי
תביעתם, כדי לחקור את הנעשה מתחת
שמי רשות־השידור.
ההפתעה נבעה מהעובדה, שעובדי טלוויזיה.
רבים המזוהים בפומבי כחסידי ההנהלה
הקיימת, הטיחו דברים קשים ביותר
כנגדה, בהופעתם הסודית בפני הועדה.
תופעה מעניינת: כל עדות בפני הועדה
הסבירה את העניינים בצורה אחרת לחלוטין,
אולם כמעט לכולן היה מכנה משותף
אחד: זעם אין אונים כנגד מנכ״ל
רשות השידור, שמואל אלמוג, וכנגד מנהלת
כוח האדם, מרים רוטשילד, המכניסה
לעבודה אנשים בלתי מתאימים.
אחד מעובדיה הבכירים ביותר של מח־לקת־החדשות
בטלוויזיה, הסביר לחברי
הוועדה, לוי יצחק הירושלמי, מארק גפן,
דני בלוך, אלי ניסן וגדעון לב־ארי, כי
ותיקי הרדיו הראשונים, רגילים מזה
שנים רבות לתכתיבים בלתי מנומקים,
להכתבות בלתי הגיוניות ולצנזורה פוליטית.
לא כן עובדי הטלוויזיה, שבאו מן
העתונות החופשית במחשבה תמימה ונאיבית,
כי רשות־השידור היא עתונות חופשית
— ״אלו הם״ ,כך הסביר ״הרוטנים
העיקריים״.

בלונדית מוחצת מכפר־בלום, תרצה
קליינמן, שהיא מזכירתו העכשווית של
אביטל מוסנזון, מיודדת בזמן האחרון
עם דן כנר .״זה עדיין לא שווה פרסום״,
הגיבה הצעירה המבוקשת, בתשובה על
שאלה, כאשר סיפרה, כי היא מתגוררת
עם מספר חברות בדירת רווקות ירושלמית.
• מספרים, כי לקריין רם?{ברון (,)37
הוצע להיות מנהל התוכניות בעברית בטלוויזיה,
אולם הוא סירב להכניס ראש
בריא למיטה חולה. כנראה די לו בתור
מגיש מבט לחדשות, בחצי היום וכותב

רם?{ברון
ראש בריא במיטה חולה
בעתון דבר • .לזכותו של שדרן הספורט
אלכם נל?ן די ייאמר, כי הוא יודע לגלגל
רעיונות. לפני שבוע אירגן השתלמות מק צועית
לכתבי ספורט בהשתתפות המאמן
עמנואל שפר. השבוע החל גלעדי לצ

סחרחורת

ס מי ם
יש בטלוויזיה תוכנית צווחנית לפעוטות
בשם סחרחורת הקסמים. אבל מאחורי-
הקלעים של הטלוויזיה הישראלית מסתובבת
סחרחורת קסמים הרבה יותר מרתקת.
אם זה לא היה עצוב כל־כך, היתה זו
בדיחה.
יום אחד הודיע מנהל־החדשות החדש,
צבי גיל, לבמאי פנחס הר־זהב, כי הוא
מוריד ממנו את יום ההכנה שניתן לו קודם
לכן להכנת תוכנית מוקד. בפומבי נא־

לם סידרת כתבות על סודות מחדר ההלבשה
של שחקני הכדורגל • .מי שהחל
השבוע בפרודוקציה דראמטית מסובכת
לטלוויזיה הוא עמק פרי, שגייס להצגת
חבילות מגרינפילד, על פי סיפור מקורי
מאת יעקב שביט, את השחקניות מרים

גולב>זיוו
!המגיש
א״ ם לעזוב השערוריה שהתחוללה לעין המצ|-
) למח ביום שישי האחרון, נראתה[
׳כמעט בכל בי ת בישראל. היה זח 1
)בעת הגשת המהדורה הראשונה של[
י השבוע — יומן אירועים. ב ת חי ל ה!
א חי מ אי ר[,
המגיש, יעקב
ננראה
׳כ שהוא מ היין חיוך רחב וקולו ל א!
נ נשמע כלל, אחר־כך ציפצף הנייק־[
)רופון שבידו. ברקע נשמעו קו לו ת!
׳ מוז רי ם ,״מה זאת או מ ר תז ״ שאל[
) מ אן דהוא כאשר הוקרנ ה הכ תבה!
ה מ הו מו ת במצריי ם[.
׳ על הנושא :
)״עוד מעט יהיו פה מ הו מות״ ,ה ת־!
׳ בדהא חי מ איר בפני קהל הצופים״,
{כשהוא עוצר א ת זעמו בקושי רב;.
שוב החלה הכתבה ושוב נשמע בר ק ע[
{ קול, קולו הזועם של א חי מ אי ר!,
]כ שהוא מ טי ח בפני מי ש הו :״אני קם ״
)ויוצא מן האולפן״.
מה שקרה מאחורי״הקלעים או־[
| ת ה שעה חיה פשוט מאוד. זה עתה!
]נ ס תיי ם שידור חי בערבית ובמ שך!
)שלוש ד קו ת של שיר השבת לא י כו ל[
היה, אוביי ק טיבי ת, אפילו ה טכנ אי!
) ח טו ב ביותר, להכין כראוי אתח־[
אולפן לשידור חי שני מטובך ומור־
)כב הרבה יותר.
רוגזו של א חי מ איר לא חיה א מו ר!
)להגיע אל הקהל הרחב. התקלהה־[
י טכני ת עצמה גילתה וחשפה לעין כל!
ו ה תיסכול ״
הכעס
הר תי ח ה,

״שמאחורי הקלעים.

מר, כי הר־זהב ממילא מביים רע את
מוקד. הר־זהב ויתר על הכבוד והתפטר
מבימוי התוכנית שהפכה בחודשים האחרונים
למשעממת וגדושת מלל בלתי־נסבל.
התחיל ויכוח מי יביים את התוכנית:

ורדינה להנהלה, בהמלצת הועד, כי להבא
דרושים יהיו לה יומיים להכנות עבור התוכנית.

עשה גיל? הוא הזמין אליו בחיל
ורעדה את הר־זהב, שהסתפק בעבר ביום
הכנה אחד וביקש ממנו לחזור לתפקידו.
הסחרחורת נעצרה והשקט הושב על כנו.

רודוריזך
• סרט השכוע ( -יום ד׳ ,2/2
)20.40 רחל והזר — מערבון על נווד המשבש
חייהם של חלוצים יראי־שמים. בהשתתפות:
לורטה יאנג, ויליאם הולדן
ורוברט מיצ׳אם.
• תיאטרון (יו ם ה׳ )20.20 3/2מהומה
רבה על לא דבר — קומדיה שקספירית
בביצוע מודרני של להקת התיאטרון הלאומי
הבריטי. בסיגנון המחקה את המחזה
כפי שהועלה בשנת 1965 על־ידי הבמאי
האיטלקי הנודע פרנקו זפירלי בצורה
של אווירת קרקס, מיוזיק־הול ואופרה קומית׳
שעוררה מהומה בעולם התיאטרון
הבינלאומי. הסיפור העיקרי הוא עדיין
שקספירי מקורי: בנדיקט וביאטרים אינם
מגלים את אהבתם זה לזו עד, שבן־דודה
הדון ז׳ואן של ביאטריס אינו מבשל להם
דייסה רומנטית מבולבלת מאחורי הקלעים.
משתתפים: מגי סמית, רוברט סטיפנם ו־פראנק
פינליי.
• סידרת מתח והרפתקה (יום א׳
)18.30 ,6/2ד״ר סיימון לוק — סידרה
חדשה על רופא צעיר מלא כוונות טובות
המגיע לעיירה קנדית קטנה, כדי לסייע
לרופא כפר זקן. אלא שהוא תמיד מסתבך
בהרפתקאות מתח ובעימות עם מפקד
המשטרה המקומי. בתפקיד הראשי: סאם
גרום — כוכב הסרט עשי לנו ילד.
>• תקוות גדולות (יום א׳ )19.30,6/2
סידרה חדשה על פי ספרו הנודע של
צ׳רלס דיקנם. פיס, יתום קטן, הגר בבית
אחותו, עולה בלילה לקבר אמו, כאשר
אסיר בורח כופה עליו להגיש לו סיוע.
זמן מה אחרי המאורע מקבל פיפ חינוך
ג׳נטלמני מעולה, בלי לדעת מי מימן את
לימודיו. הוא מאוהב ללא תקנה באסטלה,
בתה המאומצת של הגבירה המוזרה החיה
בתוך קורי עכביש — אותה חשב לאשת
חסדו.
• בידור ישראלי (יו ם א׳ )21.10,6/2
פסטיבל שירי ילדים בהשתתפות יפה
ירקוני, רבקה זוהר, ציפי שביט ואחרים.
• תוקפנות (יום ג׳ )20.20 ,8/2
מדע ודעת על התוקפנות הטבועה בבני-
אדם ובבעלי חיים והדרכים להפחתתה. משתתפים:
פרופסור וולפגנג מארצות־הברית,

גיבורים חד שי םלמ סך הקטן

ברנשטיין־כהן, פניה לוכיץ, עדה

טל וחיה שרון. בין הגברים המשתת פים
במחזה, שיצולם בחלקו באוניית צי׳׳ם
בחיפה ובניו־יורק (תמונות רקע) נמנים

נתן כונן, מישה נתן וראובן שפר.
אחד התפקידים הראשיים שיועד לשמעץ
דז׳יגן נותר פנוי, כי השחקן האידישאי

לא התגבר על הטקסט העברי, ואילו
רפאל קלצ׳קין, שהיה מועמד לתפקיד
— עסוק בתיאטרון. מי שנותן להפקה את
מלוא גיבויו, הוא מנהל הטלוויזיה ישעיהו
תדמור, המנסה להשיג תקציב נאות
לחזרות הקדם הפקודות • .פרופסור אמנון
רובינשטיין, שהתרגל להיות מנחה
תוכניות טלוויזיה, השתתף הפעם, כאורח
בתוכנית שהוקלטה באולפני הטלוויזיה
בירושלים, בהנחיית המדינאי האמריקאי
הימני הקיצוני ביל כקלי, שהוא בעל
תוכנית ראיון שבועית המשודרת מחוף
אל חוף בארצוודהברית כבר חמש שנים.
בתוכנית שתשודר בימים הקרובים ברשת
פ.ב.אס. האמריקאית, השתתפו גם עתו-
נאית הג׳רוסלם פוסט לאה בך דור, ש ייצגה
את האידישע מאמע הישראלית בנושא
יחסי אמריקה־ישראל ומדינות
ערב, ועתונאי ממוסד אל אנבא בשם
מחמוד עבאסי • .באותה הזדמנות
צילם הצוות האמריקאי, שהגיע במיוחד
מסאיגון, ראיון טלוויזיוני עם השר שמעון
פרס. שתי התוכניות בוימו ע״י הישראלי
אילץ גוייטין, שהתפנה לשעה
קלה מברוכים הבאים. אגב, רובינשטיין
התלונן בפני חברים, כי המנחה האמריקאי
פשוט לא היה מוכן בנושא הישראלי.

אלה הם שני גיבורי הסידרות החדשות, אותם תקרין הטלוויזיה
הישראלית החל מהשבוע הבא. מימין, גרי בונד, כתפקיד פיפ
כסידרה ״תיקוות גדולות״( ,יום ראשון )19.30 ,ומשמאל, סם
גרום, גיבור הסידרה ״ד״ר סם לוק׳; (יום ראשון.)18.30 ,
מורשה־הבמוי יגאל גורן, או הבמאית המוכרת
ורדינה ארז. פעם עלה זה ופעם
זו יורדת. בהתחלה נקבו בשמו של גורן,
כמי שיירש את הר־זהב. באמצע נאמר, כי
גורן יביים וורדינה תשגיח. לבסוף הוחלט,
בהתערבות הועד, כי ורדינה תביים
וגורן יסתכל.
אחרי השידור הראשון בבימויה הודיעה

פרופסור מנדלסון מאוניברסיטת תל־אביב,
ד״ר ינון מהמחלקה לפסיכולוגיה בבר־אילן,
ד״ר מנחם אמיר, קרמינולוג, וד״ר
מרדכי רוטנברג מהמחלקה לפסיכולוגיה
של האוניברסיטה העברית.
• בידור חו״ל (יום ג׳ )21.10 ,8/2
החיפושיות על בימת אד סוליבן עם פגי
לי, אודי גורמה, דיוק אלינגטון ותזמורתו.
העו ל ם הז ה 1796

קולנוע
ע>רומ>ם
וחמימען

״שהאי
מצעד סרטי ישראל
כל המתלוננים השכם והערב שהטעם
של הקהל הישראלי הוא קלוקל, אם לשפוט
לפי מיצעדי הפיזימונים שלז, אינם
יודעים עד כמה היו יכולים להיעזר ב־מיצעד
הסרטים שלו. וזאת משום שמיצעד
מעין זה אינו מתפרסם בדרך כלל.
אולם מישדד המיסהר והתעשיה, שרצה
להאיר את עיני הביקורת ולהעניק לה
מושגים מדוייקים על הנעשה בקולנוע הישראלי.
מבחינה מיסחרית, המציא לאחרונה
מיסמך ׳מעניין: רשימת יכל סרטי
העלילה הארוכים, שהוצאו בארץ מאז
,1961 בצירוף מיספר האנשים שצפו בהם.
הנה רשימת 20 הסרטים המצליחים בותר
ברשימה, לפי סדר הצלחתם:
. 1שאלח שבתי (שנת ייצור .) 1964
(מפיק: מנ ח ם גולן. ב מ אי: אפרי ם
קישון).
. 2שני קוני למל 1966 במאי :
ישראל בקר).
.3לופו 1970 במאי: מנ ח ם גולן).
*׳• ב ל ממז י מלך 1968 במאי :
אורי זוהר).
. 5איי לייק מייק 1961ב מ אי:
פיטר פריי).
.6מלכת הכביש 1971 במאי :
מנ ח ם גולן).
.7פורטונה 1966 במאי: מנ ח ם
גולן).
.8אלדורדו 1963 במאי: מנ ח ם

גולו).
.9טוביה ו־ 7בנותיו 1968 במאי :
מנח ם גולו).
.10 דליה והמל חי ם 1964 במאי :
מנח ם גולן).
. 11 ארבינקא 1967 במאי: אפרים
קישון).

טופול ב״סארח שבתי״
כי להיט זה להיט !
שלנו 1968

( ב מ אי:

. 12 השכונה
אורי זוהר).
(.) 1966
. 13 הילד מעבר לרחוב
(במאי: יוסף שלחין).
. 14 מוישה ונטילטור 1966 במאי :
אורי זוהר).
. 15 מצור 1969 במאי: ג׳ילברטו
טופאנו, מפיק: יעקוב אגמון).
. 16 תעלת בלאומילך 1969 במאי :
אפרים קישון).
. 17 הפריצה הגדולה 1970 במאי :
מנ ח ם גולן).
. 18 עליזה מזרחי 1967 במאי :
מנח ם גולן).
. 19 השוטר אזולאי 1971 במאי :
אפרים קישון).
. 20 מרגו שלי 1969 במאי: מנ ח ם
גולן).

הרשימה מתחשבת בסיכומים עד סוף
שנת ,1971 כך שסרטים כמו מלכת הכביש,
העולם הזה 1796

נדנדה בשלושה (בו״יהודה,
תל־אביב, אי טלי ה) — א ם ״עשה
לי א הב ה״ אינו הסרט המשעמם
ביותר שהוצג ל א חרונ ה בארץ, הרי יש לכך רק סיב האחת,
סרט אחר המ שעמם עוד יותר ממנו בשם ״נדנדה בשלושה״.
סיבוך מ שפחתי ז ה, עם בעל אר כי טקטהמתאהב באשתו
ל א חר שהזניח או ת ה במשך שש שנים ויוצא לכבוש
א ת ליבה א חרי שהיא זונ ח ת או תו ל טוב ת חברו ה טוב
ביותר, הוא איטי, פטפטני וחסר עניין מן הרגע הראשון
ועד האחרון. הגברת ק א תרין ספאק, ב תפקיד הרעיה המבו קשת,
היא ללא־ ספ ק יפה מאוד, אבל קשה שלא לחוש
במבוכה שתוקפ ת או ת ה בכל פעם שהיא צריכה ל ה תנ הג
לפי התס רי ט של מר פאס קו אלה פס ט ה״קמפניל ה, במאי
,איטלקי שהיה פעם תס רי ט אי לא-רע, אבל הלך ליוצר
קולנועי שמוצריו נו שאים יומר ה אנ טוניוני ת ורמה של רו מנים
בגרוש.

ספאק וריש: מימרחים משפחתיים

אשר לשאר המ שתתפים בסר ט, אפשר רק לר ח ם עליהם.
קלוד ריש הוא בהחלט שחקן מוכשר, אבל ק שה לזכור
מתי נראה מיסכן יו תר מאשר ב סר ט זה, ואילו לו קאסטל,
שהוכיח כי יש לו בהחלטמהלתתבסר טי ם כמו ״דודתי
אהוב תי״ ,או ״ ה טובי ם, הרעים ו הק שו חים״ ,עושה כאן
רושם של ילד מגודל, המעשן מקטרת כדי שלא ישלחו

או תו חזרה לבית-ספר עממי.
אולי מי מר חים מ שפחתיים מ סוג זה חביבים על הקהל
ה אי טלקי, אבל ק שה מאוד לר או תמהה סי ב ה לכך
שמביאים או ת ם גם לארץ. ומובן שכאשר סרט הוא בעל
רמה מתנדנדת כמו הנדנדה הזאת, אין כבר טעם ל ה תלונן
על הסינכרוניזציה האנגלית העלובה.

ב>בועץ>ם
מעופחת>>ם
עשה לי אהבה (מוגרבי, תל-
אביב, אי טלי ה) — זה בא רק
עכשיו מ אי טלי ה, זה מדבר אנג-
לית לא כל־כך מו צלח ת וזה משעמם עד מוו ת. ואולי קור אי
ם לזה ״עשה לך א הב ה ״ ,אבל איש אינו עושה כדבר
הזה לכל אורך הסר ט.
בעצם, השעשוע היחידי שיכול ל היו ת לצופה ה מסכן
נפשו ונכנס השבוע ל״מוגרבי״ ,הוא זיהוי כל הה שאלות
ה שקופות שעשה הבמאי ק אזור א טי. העלילה, שביסודה סיפור
א הב ה בין ב ת מיליונרים להיפי פורט על גיטרה, מ ת חילה
בנוס ח ״ האזר ח קיין״ ,עם סידרת אנשים בעזרתם
מתוודעים לחל קי ם שונים של פרשת ה א הב ה, ז ה נמשך
כמו ״וו ד ס טוק ״ עם תורת אהבה ועירום היפית, אחר-כך
בא תור ״מרד הנעורים״ ו ה אבו ת שאינם מבינים לרוח
צאצאיהם, בהמ שך יש ״עירומים כרוח הים״ ,חשיפה כללי ת
של הנ א הבי ם על־חוף אי״בודד, מכאן באה גירסה נאצלת
של ״סיפור א הב ה ״ ,כאשר הצמד ט הור ונקי כפיים אפילו
יותר מיצירי דמיונו המתקתק של אריך סגל, לפתע סו ט ה
הסר ט מדרך הישר וכאשר המשטרה וכל הצי ה אי טל קי
יוצאים לחפש א חרי הצמד־חמד, דומה הסרטל״יו ם הארוך
ביותר״ כדי שבסוף זה י ס תיי ם כמעט כמו ״ טרי ס ט אן
ואיזולדה״ .איזו טרגדיה ...לצופים.

השוטר אזולאי או לופו עדיין לא אמרו
את המילה האחרונה, ואולי עוד יעלו בשלבי
המיצעד.
השיא: גודן־קישון .׳מנחם גולן הוא
אחראי לשבעה מתוך 10 הסרטים הראשונים.
ההצלחה הגדולה ביותר היא, כמובן,
שיתוף פעולה בין שני הסוחרים חממול-
חים ביותר של הקולנוע הישראלי (גולן
הפיק וקישון ביים את סאלח שבתי) ,אבל
בהמשך, שולט גולן ללא מצרים. ברשימת
כל ה־ ,20 מחצית הסריסים הם של
גולן 4 ,הם של קישון, ו־ 3של אורי זוהר.
פרט לשלושה שמות עקביים אלה, נדמה
כי כל היתר צצים ברשימה זאת רק ב־מיקרה.
אילו
היה סרט אמריקאי זוכה, יחסית
לאוכלוסיית ארצו, לצפייה דומה לזו של
סלאח שבתי (דאו אותו כ־ססס 1,200,צופים)
,היה מגיע מהר ׳מאוד לעמדה של
אחד מסרטי הקופה הגדולים בכל הזמנים.
כך -שמצב הסרטים בארץ אינו רע כל
כך, בהתחשב במצב.
משדישייה לרביעייה. מיכאל שווי־לי
החל עושה סרטים רק בשנה האחרונה.
הוא אמנם עוד לא ׳מופיע ברשימה, אבל
עוד מעט יגמור את צילומי נחצ׳ה והגנרל,
ואחר כך יעשה מערבון חסידי, קוראים
לי יענק׳לה, ואז השלישייה השולטת בקולנוע
הישראלי (גולן, קישון, זוהר) תצטרך
להפוך, אם יתרצה בכך אם לא״ ל רביעייה.

אוראנו:
גאנדי עם גיטארה
מיותר אולי להמ שיך ולציין שהמי שחק קלוש, הבימוי
אינו מורגש כלל, והדבר היחידי שאפשר ל ה סי ק מן הסרט
הוא שיש איי םמק סי מי ם בנופם לאורך חופי אי טלי ה.
חבל רק שיש גם סיפור שמפריע לנוף.

חודודיך

צות־הברית)
שון קונרי,
מאוד, אבל
טובים יותר

ידע הכשרים (פאר, אר־צות־הברית)
— דו״ח קינסי מוסרם על
הגבר האמריקאי, ששיא הפורנוגרפיה שלו
בתמליל החריף (ג׳ול פייפר) .שיאים אח רים
שייכים לבמאי, מייק ניקולס, ולארבעת
שחקניו: אן מרגרט, קנדים בדגן,
ארט גרפונקל וג׳ק ניקולסון.
+קוראים לי טריניטי (אסתר,
איטליה) — מציחיקון על חשבון כל
המערבונים, המעניק שעתיים של בידור
אמיתי, עם שפע שליפות ובלי אף טיפה
אחת של דם.

ירושלים

תל-אביב

הלחישה שכלב

(מקסיס,

צרפת) — הסרט נדד לכאן מקולנוע פאר,
ומי שהחמיצו כדאי שיראה אותו גם בתנאים
הפחות־מלבבים. לואי מאל מטפל בעדינות
באהבת בן מתבגר לאם בלתי־מזדקנת.
עדין, רגיש ומלא הומור.
כלבים שוטים ואנגלים (פאריס,
ארצות־הברית) — לאוהבי פופ בלבד,
ולמענם אפילו חובה. מסע הופעות של
הזמר ג׳ו קוקר, עם להקה שהורכבה ב*
׳מיוחד לשם כך. ביצועים נדירים ביופיים,
לכמות רצינית של להיטים.
יהלומים לנצח (אופיר, אר־

— ג׳יימס בונד האוריגינל,,
מבצע להטוטים מבריקים
מפתיעים פחות מבסרטיו ה(מרוסיה
באהבה, גולדפינגר).

יומנה האינטימי של אשה

נשואה (ירושלים, ארצות־הברית) —
גיהינום פרטי של אשה נחמדה, מטופלת
בבעל מרגיז, במאהב דוחה ובילדים מעצ בנים.
קרי סנודגרס כובשת את הלב בתפקיד
האשה.
+מטיריקץ (סמדר, איטליה)
— אחד המדהימים שבסרטי פליני בפרס,
והקולנוע בכלל. רומא המסואבת דאז דומה
לרומא של היום יותר מתמיד.

חיפה
גזו (ארמון, ארצות־הברית) —
כל השנאות של אמריקה, השנאה להיפיס,
השנאה לצבעונים, השנאה לכושים, השנאה
בין הדורות והשקפות־העולם מגיעות
לשיא מקומם, כשאב רוצח את בתו. בע־ייתיון
מעורר מחשבות, התגלית: פטר
מייל.

שד משחת (גל־אור, צרפת)
— קליוד ללוש ׳מוכיח שוב שהוא יודע לבדר
בקולנוע, דרך עלילותיו של עבריין
סימפטי המשתובב יותר משהוא עבריין.

חדשו!

הבלגית

האשה במעיל וב־מיגבעת
הינה תיי רת
מבלגיה. היחידה שיצאה מאדי שותה
הזעיקה א ת העוברים ושבים
לעזרת העולה החד שה (לידה, הכתבת).

״מה הבעייה?״ הוא שואל את היומנאי.
בלי אומר ודברים מצביע היומנאי על
הדמות האנאכרוניסטית, וחוזר ליומנו.
כבד־הגוף פונה לאישה, וזוכה ל״גבריטי
פרוסקי?״ נלהב.
״דה,״ הוא עונה.

מרוסיה

הצדעה ליד הב״געלער —

הכעכים״ ה״ ״

אניגי

מאדי שותו. העולה שביקשה לדעת מפיו אתכ תוב ת ה סוכנו ת בתל־אביב, זכ ת ה רק
להצעה :״קני בייגעלע טרי.״ הוא לא חיה היחיד שגילה אדישות ו חו ס ר נכונות לעזור.

ך בריטי פרוסקיץ״

מאח

אלה ברקת

י י ^ אשה קטנה, ממושקפת, בבגדי עלייה
ב /בתיסרוקת עלייה ב׳ ובחיוך נבוך, פונה
שוב :״גבריטי פרוסקי?״
השוטר, איש עדות־המיזרח, מתבונן בה
רגע בחשד, ומשמיע קריאה קולנית,
לכיוון החדרים הפנימיים של התחנה:
״בנבנישתי!״ מיספר צעקות נוספות, ואדם
כבד־גוף, בבגדים אזרחיים, מופיע.

האישה נאנחת בהקלה, ומתחילה לשטוף
ברוסית זזסרת־מעצורים. האיש מתבונן
בה, ועיניו הולכות ומתרחבות בתדהמה.
לפתע הוא פורץ בצחוק ופונה ליומנאי.
״לא להאמין, מה שהעולים האלה מסוגלים!
אתה יודע מה היא רוצחו״ צחוקו
הולך ומתגבר ,״היא רוצה רשיון־נסיעה
לחיפה! בלי זה היא מפחדת לצאת מתל-
אביב!״ מה אתה אומר על זה?״

היומנאי ולבוש האזרחית מתפתלים עתה
בצוותא. העולה ניצבת נבוכה, פניה מתארכים,
כמו עוד מעט תפרוץ בבכי.
לבוש האזרחית עומד לפתע על מצבה
הקשה, מפסיק לצחוק בבת אחת ואומר:
״כאן, גבירתי, אין צורך ברשיונות.
פה מדינה חופשית. כל אחד נוסע לאן
שמתחשק לו. פה גם השוטרים הם יהודים.
את לא צריכה לפחוד מאף אחד.״
רגע היא מביטה בו בחוסר-אמון, וב-
מישנהו היא מתחייכת.

״גבויטי פווסקי?״

יו ת (משמאל) מנ סחל הי דחקל חגו ר ה. היחיד שקשר עימה קשר

״כך סתם, לקום ולנסוע לחיפה ד׳ ד,יא
מסרבת עדיין להאמין.
״כך סתם. באוטובוס, ברכבת, במה שמתחשק
לך.״ העולה הקטנה, בלבוש המחר,
משתכנעת ויוצאת מן התחנה.
בפתח מצפה לה צלם. היא פונה אליו,
מתפרצת בצחוק צברי ושואלת בעברית
רהוטה :״נו, איך היה?״
מ ע קו ת הנשים על ה 1
1111ןןך
עולה הנ דחקת בסופרוו
ו 1111
מרק ט. כשגילו כי היא מרוסי ה, הניחו ל ה
בדומיה נבוכה להיכנס לפניהן ל קופ ה.

רופף היה אחד שהציג עצמו כרפי שאולי, ל מרו ת שהוא לא רפי
שאולי (לבוש סוודר לגן) .ל מרו ת נ סיונו תי ה הנוא שים ל ק שיי
שיחה, התעלמו מ מנ ה יפי״הצורה של דיזנגוף ל חלו טין.

לעשות שימוש גם באידיש, מה שלא
ידעתי אז הוא כי נוסף לידע־שפתי אזדקק
גם למידה רבה של אומץ־לב והעזה.
פתחתי את יום הכרת־העלייה בביקור
במספרה. הכוונה היתד, להעניק לתיסרוקתי
המתבדרת נופך קולחוזאי. משהו כמו תיס־רוקתה
של סבתי באירקוטסק.
נכנסתי לסלון התיסרוקות ^בגדי המו
זרים׳
כשמגן־דויד, בממדי כלבד שלום,
מתנוסס על חזי, וזרקתי את מישפט המפתח
:״גבריטי פרוסקיד׳ כלומר: מדברים
רוסית?
להפתעתי זכיתי מייד ל״דה״ עסיסי מאחת
הספריות, אשד, כבת .60 נתקשרה
שיחה, בה הסברתי לספרית שעלתה מ-
(המשך בעמוד )36

ך* שהוחלט באחת מישיבות המע-
רכת לנסות ולעמוד מקרוב על קשיי ה,קליטה
של עולי רוסיה ברחוב הישראלי,
ידעתי כי המשימה תוטל עלי. שליטתי
ברוסית היא מלאה, ולעת צורך אני יכולה

ןעןןץ * ןןן מביעים פני הנוסע ת העומדת, שנשאלה על״ידי

11 1 1 1 1העולה ל מ קו מ ה של ה ת חנ ה -ה מרכזי ת. נוסעים

אחרים פ תחו ב שיחה על ה מיספ רי ם הלבנים וטובות ה הנ א ה שהעולים משופעים בהם.

תוו הסבר

הבדידות ב ה תגל מו ת ה. העולח״החדשה על רקע חלונו תיו
ה אינ סופיי ם של פניין ה סו כנו ת בתל-אביב. ב ת מונ ה מימין,
יושבת העולה־הכ תב ת בקרב א חי ה לגורל, עולים (אמיתיים) מגרוזיה וברית-המועצות.

לוי

אשכול,

היום בפרשת חילופי דירות־השרד של
כשהיה שר״האוצר.
אול ם א חרי יו ם של התייעצויות, פסל יו״ר הכנס ת
גם הצעה זו. פירסמנו בכנ ס ת הודעה לעיתונות :

״צר לנו לקבוע כי פסילת הצעה זו נוגדת את
תקנון הכנסת, ומהווה תקדים מסוכן לפסילה בלתי״
עניינית של נושאים, שהם בתחום אחריות הכנסת.
״הכנסת היא אחראית על הרשות המבצעת,
והיא יכולה, ואף חייבת, להתייחס לנוהלים החלים
על התנהגות שרים. כך רשאית הכנסת, למשל, לקבוע
אם נאה או לא נאה לעסוק במיסחר, גם
בהעדר חוק, או להחליט על איסורים נוספים.
״נוצר כאן תקדים מסוכן, המגביל באופן חמור
ביותר את זכותו של חבר־כנסת ליזום דיון על
עניין שאינו רצוי לממשלה. אחרי הגבלת ההצעות
לסדר־היוס מבחינה כמותית, על־ידי הנהגת נרכסה
סיעתית לפני שש שנים (למחרת בחירתי
לכנסת, בעיקבות ראשית פעולת סיעתנו) נעשה
עתה נסיון חמור להגבילן גם מבחינת התוכן.״

מאת אוד• אבנדי
24 - 26״בינואר 1972
אסור לנגו ע
בסדר• ס דו ש ה!
הצעתנו החשובה ביותר, בשבוע שעבר בכנס ת, הימ ה
זו שלא עלתה כלל. היא נגעה, כמובן, למשה דיין.
אחרי שגולדה מאיר הכריזה בכנ ס ת שמותר לשר
לעסוק ב מיס חר, ואחרי שבפרשת אלישבע נתגלו כמ ה
דברים שיש להם השלכות ח מורו ת ביותר על צורת
פעולתו של שר־הביטחון במילוי תפקידו, הגשנו הצעה
לסדר״היום :״הפרשיות שנקשרו בשמו של השר משה
דיין, והצורך לשנות נו חלי ם הנוגעים לשרי הממ שלה.״
יושב-ראש הכנס ת, ראובן בר ק ת, פסל הצעה זו על
פי סעיף שהוכנס רק ל א חרונ ה ל תקנון, בה שראת ח״כ

ליו״ר הכנ ס ת יש ס מ כו ת עליונה, והעירעור היחידי
עליה הוא בפני ועדת״הכנסת — שבראשה עומד, כאמור,
או תו ד מוקר א ט מדופלם, ח״כ ישראל ישעיהו.
מובן שבכך לא תם ה מ אבק. ב או תו יום עצמו הונח
ה על שולחן הכנ ס ת הצעת״החוק הפרטית שלנו,
שבאה ל א סור עי סו קי ם פרטיים ו מי ס חריי ם של שרים.
ליו״ר הכנ ס ת אין ס מכו ת לפסול הצעות״חוק.
אול םהתק די םהמ סוכן לסתימת״פ ה בכל הנוגע
לפרות הקדו שות של מפלגת־השלטון כבר נקבע —
והוא מוכיח שוב עד כמה רופף ה ב סי ס שעליו עומדת
הד מוקר טי ה הפרלמנטרית, ובאיזו מהירו ת היא יכולה
ל ה תרוקן מ תוכנ ה, א ם לא י הי ה מי שייאבק עליה.
בשבילנו ה מ אבק רק מ ת חיל. הוא התנהל, לפי
שעה, ב דרן של שאילתות — ה שאילתות שהשרים
נאלצו להשיב עליהם, וה שאילתו ת שהגשנו השבוע.

ב לי רשיון
ו ב לי מ ס

שאילתה מס׳ 3814
ח״פ אורי אפנדי שאל את שר־האוצר:
בהעולס הזה מיום 1בדצמבר 1971 נטען כי שר
הביטחון מוכר עתיקות בחוץ־לארץ. כך, למשל, הוזכרה
מכירה פומבית מאוסף העתיקות של מר דיין, שנערכה
בלוס־אנג׳לס. אבקש לדעת:
( )1האם קיבל מר דיין רשיון לייצא עתיקות והיתר
מאגף המטבע הזר במשרד האוצר לסחור בעתיקות בחו״ל?
אם כן — מתי?
( )2האם דיווח מר דיין לרשויות האוצר על ההכנסות
שהפיק ממכירת עתיקות בחוץ־לארץ?
אם כן — מתי?

תשופת סגן שר־האוצר צפי דינשטיין :

( )1התשובה היא שלילית.
( )2ראה נא סעיף 231 לפקודת מס הכנסה (נוסח
חדש) ,הקובע הוראות בדבר סודיות.

במה מו ת ר
לעור ל ע סו ק

אל: ראש־הממשלה
מאת: ח״כ אורי אפנדי
הריני מבקש לדעת:
( )1האם קיימים נוהגים או כללים כלשהם, המגבילים
שרים בעיסוקיהם מחוץ לתפקידם הממלכתי?
( )2אם כן —
א. מה הם כללים ונוהלים אלה?
ב. מתי נקבעו?
ג. על-ידי מי נקבעו?
ד. האם נבדק אי־פעם הצורך להוסיף או לשנות כללים
אלה?
אם כן — על־ידי מי ומתי: ומה הוחלט?

( )3האם דיווח מר שלוש לממונים עליו על טיפולו
בפרשה הנ״ל?
( )4כשנטל מר שלוש את סליל ההקלטה — מה היו
הטעמים לכך?

דופקי
אתהש חורי ם
בבל פעם שיש הזדמנות ל הי טפל ללא״יהודים שקנו
לעצמם א חיז הבמ קו ם כלשהו בארץ, מזדעק ת סיעת-
גח״ל להצלת ה מולד ת.
לא מכבר הזעיקו אתה כנ ס ת נגד הכ ת הגרמנית,
שהתמקמה בזכרון־יעקוב, ו תיארו אתה מזי מ ה הנו ראה
והח שוכ ה הנ רקמת שם. השבוע הזעיק ח״כ
חרות, מנ ח ם ידיד א ת הכנ ס ת נגד ה״עברים השחו רים״
,שהת מק מו בדי מונה, תי אר או ת ם בכנופיה חו׳
רשת־מזימות, רוצחת ושודדת, שיש לסלקה מן הארץ.
שר״הפנים הציע להעביר הצעה זו לוועדה.
ביקשתי ל ה סי ר או ת ה מסדר״היום — א ן הייתי
היחידי שהצביע בעד הצעה זו. ל הנ מקתהא מר תי :

אורי אפנדי: כשדויד המלך ברח מפני שאול
והגיע לארץ פלישתים, אמר המלך המוסמך :״חסר משוגעים
אנוכי?״ אבל גם הוא לא גירש את דויד*.
אינני בא לטעון למען עליה המונית של כושים אמריקאיים,
וגם לא למען משיכת כיתות דתיות מכיתות
שונות.

אכל אני מתקומם נגד הרוח שד התעמולה,
ולפעמים הסתה...
יוחנן כדר ו לא מצביעים על רוח. מה אתה

מציע?
אורי אפנדי ו מייד אסביר לך מה אני מציע.

לפי ההסתה הנשמעת כאמצעי־־התקשורת,
כטדוויזיה וכרדיו, שאין ככלל מקום לזרים
כמדינת ישראל. פעם זוהי כת דתית גרמנית,
ופעם זוהי כת דתית כושית־אמריקאית, אך
תמיד הנימה היא אותה נימה :״ויהי מחננו
טהור.״
אני מציע, גברתי היושבת־ראש, להוריד את ההצעה
הזאת מסדר־היום, מפני שאינני יכול להסתפק בפסוק
הסתמי, שאמר שר־הפנים, כי אין כאן כל רבב של אפליה
גזעית.

עובדה היא שהעולם יקכל את הדבר כעניין
שכאפלייה גזעית, כעניין המכוון נגד כני הגזע
השחור, ואני עצמי מתקשה להשתחרר מן
הרושם הזה.
שמעתי את דבריו של חבר־הכנסת ידיד: יש טרור,
יש פחד בדימונה. מצטיירת תמונה של סיוט, כשכנופיה
נוראית פרשה כנפיה על העיר השקטה הזאת.
הלא מדובר על קבוצה קטנה של כושים!
מרדכי סורקים: אתה היית שם, ראית את
זה? גש נא לדימונה ותראה מה הולך שם!
יוסף תמיר: חבר־הכנסת ידיד לא הגזים.
הוא הצניע בדבריו.
אורי אכנרי: הדברים האלה מזכירים לי
נימות מסויימות, הנשמעות בארצות־הברית במלחמה
בין הקבוצות האתניות, וקיוויתי שבארץ
הזאת נישאר משוחררים מנימות אלה.
היה שם מיקרה רצח אחד בינם לבין עצמם. כמה
מיקרי־רצח יש בינינו לבין עצמנו?

מה הטעם לטפול על קכוצה קטנה זו האשמות,
כאילו יש כאן פלישה כריונית, כאילו
נמצאים אנו מפוחדים כאיזה גיטו קטן משלנו,
וזרים מטילים עלינו טירור ופחד ז

מה הטעם בכל הדיבורים האלה? אני חושב שטוב
תעשה הכנסת אם לא תטפל בכלל בפרשות כאלה.
מרדכי סורקים: אתה רוצה שהיא תשאיר
להעולם הזה לטפל בזה?
אורי אכנרי: אני חושב שטוב תעשה הכנסת אם
לא תטפל בכלל בעניינים מסוג זה, ותשאיר אותם לטיפול
המינהלי הרגיל של משרד־הפנים, שגם הוא חייב להקפיד
על כך שלא יתעורר שמץ של חשד שמא נוהגת מדינת
ישראל אחרת כלפי זרים מבני הגזע השחור מאשר כלפי
זרים מבני הגזע הלבן.

קיו הוגן
לו 1ו ק 3יסעד

ישראל ישעיהו, מזכ״ל מפלגת העבודה, המשמש גם
כיו״ר ועדת״חכנסת( .צירוף זה של תפקיד מפלגתי
מוב הק עם ה תפקיד של קביעת הנו חלי ם בכנ ס ת —
הוא פסול כשלעצמו).
סעיף זה או מ ר שיו״ר הכנס ת רשאי ל /סו ל הצעה
רק ב מי קר האחד: שיש בו עלבון על א ר סן או הרי-

צת-מישפט עליו.
מובן מאליו כי הנוס ח חנ״ל אינו מעל*} ואינו
חורץ מישפט. שהרי לא נאמר בכו תרת מי ל ה /פוג ע ת.
אול ם חיו״ר פסל.
בו ביו ם הגשנו שלוש הצעות אל טרנ טיביו ת. הניתו־נה
ביותר הי ת ה זו :״הצורן בקביעת נו חלי ם חדשים
ונוספי ם לגבי התנהגות חברי הממ שלה״.
להצעות מסוג זה יש תק די מי ם רבים. למשל, איש
לא התנגד בשעתו לכך שהכנסת תדון בהצעה לסדר-

ה ס לי ל שנ מחק
אל: שר המשטרה
מאת: ח״כ אורי אכנרי
השבועון הגרמני שטרן, בגליונו מיום ,23.1.72 מספר
כי קצין־המשטרה אהרון שלוש, במיסגרת מילוי תפקידיו,
יצר קשרים עם הגב׳ אלישבע צ׳יזים ואלפרדה ברשל.
מר שלוש נטל לבדיקה סליל-הקלטה שהיה בידי הגב׳
צ׳יזיס, וכשהוחזר לגב׳ צ׳יזים הסליל, כל ההקלטה שנערכה
עליו נמחקה.
לפי הנטען, נטל מר שלוש את הסליל לבדיקה.

הנני מכקש לדעת :

( )1האם הטענות דלעיל נכונות?
( )2אם נטל מר שלוש את סליל ההקלטה — מדוע
הוחזר על-ידו כשהוא מחוק?

בתום הוויכוח על משרד־הסעד, הגישה סיעתנו את
הצעודההחלטה הבאה, שנדחתה — כמובן — פה אחד :
חכנסתקובעת שיש צורן במינוי סגן-

ראש־הממשלח, שירכז בידיו א ת הכוונת בל ה שירותים
הסוציאליים של הממ שלה, וי תאם בין מ שרדי-הממ-
שלה ה מופק די ם על שירותים אל ה.
הכנסתקובעת שהמצב הסו צי אלי של

* היחסים בין דויד ובין אכיש מלך גת היו מסובכים.
בפרק כ״א של ספר שמואל א׳ נאמר כי דויד ברח מפני
שאול אל אכיש, והעמיד שם פני משוגע .״ויאמר אכיש
אל עבדיו , :הנה תראו, איש משתגע, למה תביאו אותו
אלי? חסר משוגעים אנוכי, כי הבאתם את זה להשתגע
עלי, הזה יבוא אל ביתי?׳ וילך דויד משם ויימלט אל
מערת עדולם אולם בפרק כ״ז נאמר כי דויד חזר אל
אכיש, ולפי בקשתו נתן לו אכיש את ציקלג.

.,ראיתי את מר לסקוב רחף באוויר ע הילה 3131״,
ואת מר ׳1הושע פרץ ווחל על הארץ ע קרנייי וזנב...״
כנמלים, שהם חיוניים לקיום המשק, איני חושם
שזה סכום מוגזם.

בעיקבות סידרת מאמ רי ם ב״ידיעות א חרו-
נות״ ,קיי מ ה הכנס ת ויכוח על שכר פועלי הנמל.
בוויכוח פתחו דוברי הימין בהתקפת״מח ץ
על רשות הנמלים, מנ הל ה החדש (אהרון רמז),
והשר הא חראי (שמעון פרס) ,על ששילמו כביכול
לפועלים שכר גבוה מדי. להלן דברינו :

אני מוצא את עצמי הפעם במצב מוזר. אני עומד
ומגן על השר שמעון פרם. קרה פעם־פעמיים בחיי שאמרתי
עליו דברים שהם לא היו בגדר שבח בלתי־מסוייג.
אבל בוויכוח הזה אני מוצא את עצמי כל כולי בצד שלו.
הטענות נגדו נראות לי מופרכות, קנטרניות ואופנתיות.

אורי אפנדי: כאשר הקשבתי לוויכוח זה, דייתה
לי לא פעם ההרגשה שאין זה ויכוח כלכלי על מעבידים
ועובדים, אלא ויכוח מיתולוגי על מלאכים ושדים, על
קדושים ורוחות.

איד אפשר כימים אלה לכוא כטענות אל
פועלי־הנמל, העוכדים עכורה קשה, המרימים
ידיים הרכה פעמים כיום, כאשר מתס! --
תונות שכשכיל הרמת-ידיים אחת,
קיכלה ־ 1י

עה אחת ככנסת רשיון של כנק, מתנה שהיתה
שווה כסכיכת שני מיליון לירות ץ

היו רגעים כשראיתי את מר חיים לסקוב
מרחף כאוויר עם כנפיים והילה לראשו, ואת
מר יהושע פרץ זוחל על הארץ עם קרניים וזנכ.
העוסקים אנו בעניין שבקדושה או בדברים ממשיים?

חדוקש הוא ח״1ו

מדוע נוסו רסקו!?
אני מכיר את מר לסקוב. הוא היה מפקדי בצבא במשך
זמן קצר.״ אני מאד מעריך אותו כאדם, כאיש ישר מאד,
כבעל עקרונות מוצקים מאד. אבל אני יודע — וזה היה
ידוע גם בצבא — שיש לו בעיות ביחסים עם בני־אדם.
אין בכך כל רע. אנשים שונים יש להם תכונות שונות.
אני חושב שמר לסקוב היה קצין מוכשר ומעולה
בצה״ל; אך הוא לא האיש האידיאלי להנהיג בני־אדם.
אני יכול לתאר לעצמי הרבה מישרות חשובות, שבהן
יכול היה מר לסקוב לפעול גדולות. אני עצמי הצעתי
אותו, מעל דוכן זה, כמועמד אידיאלי לנציב תלונות
הציבור, תפקיד המחייב פיקוח ללא־רתיעה על הביורוקרטיה.
אבל דומני שהוא הוכיח שאינו האדם האידיאלי
לניהול מיפעל שיש בו עובדים רבים, מפעל שהוא מטיבעו

חיים לסקוב

איך אפשר לדרוש מפועלי־הנמל שיראו בדרישתם
לעליית שכר פשע נתעב כלפי המדינה, כאשר הם קוראים
זאת בעיתון, כאשר הם קוראים על עשרות המיליונים
שנשפכו ב״אוטוקרס״ וב״נתיבי נפט״ ובשורה
ארוכה של מיפעלים דומים?
מה רוצים הפועלים האלה? הם עובדים, הם מקבלים
שכר, אולי שכר גבוה. עוד לא ראיתי טבלה השוואתית.
מהו השכר ההשוואתי בתעשיה הפרטית ובמשק הציבורי?
הסיעה שאינה נוכחת כאן כרגע* ,כאשר היא קמה
ומתמרמרת מדי פעם בפעם על השכר האיום המשתלם
במשק הציבורי, אינה אומרת מהו השכר במשק הפרטי.
המשק הפרטי מסתדר בשקט. במשק הפרטי אין איש
חייב למסור דין־וחשבון לציבור, וכל מעביד, הרוצה לעבוד
בשקט, הרוצה ביחסי־עבודה תקינים, משלם לפי

מלאבי ושד

בעייתי, בארץ וגם בעולם.

יחסי־אנוש ויחסי־לוקש הם כאמת היינו-הך.
אליעזר שוסטק ג גס אצל חברי כנסת.
אורי אכנרי 1גם אצל חבר־כנסת.

אני יודע שההחלטה להחליף את מר לסקוב לא נפלה
בתקופת כהונתו של השר הנוכחי. אני יודע שהחלטה זו
היתה נחושה עוד בתקופת שר־התחבורה עזר וייצמן.

בשביל הרוב העצום של אזרחי המדינה, הלוקש קובע
את הכל. את האוכל היומיומי, את הבגדים, את הריהוט
לדירה, את היכולת לחנך את הבנים, ולספק להם דירה.

לכן מוזר לשמוע כאן כיצד חכרי סיעתו
של מר עזר וייצמן יוצאים כהתקפת־מחץ על
המזימה הנוראה, שהכיאה להרחקתו של מר
לסקוב מתפקידו זה, כאשר כראש המזימה
השחורה והאפלה עמד שר מטעם סיעת גח״ל,
שהוא אישיות ככירה מאוד כאותה מפלגה.

מה טעם להתלוצץ על כך? לגכי אדם נורמלי
— מה שכתוכ כלוקש, זהו תוכן החיים.
ההתלוצצות הזאת מיותרת לגמרי, לדעתי.
יגאל הורכיץ ז הבעייה היא השמצת העוב
המיבלצת
שו טעלי־הנמר
כנגד הקדושה של מר לסקוב, עומדת מיפלצת בדמותם
של יהושע פרץ ופועלי־הנמל.

איני מכין מניין כאה האופנה של השמצת
פועלי־הנמל. זה הפך בימעט למחלה.

ביום ו׳ האחרון חזיתי בטלוויזיה בתוכנית שיש בה
חלקים טובים וגם חלקים לא כל־כך טובים. היתד, בה
השמצה פרועה וחסרת־תקדים על פועלי־נמל.

< לומר על התוכנית?
אורי אכנרי: אפשר להגיד הרבה על התוכנית.
אילו היינו מקיימים כאן סימפוזיון, היה
§ לי הרבה מה להגיד על מה שנאמר בתוכנית, ובייחוד
על מה שלא נאמר בה. מאורעות מרכזיים
מסעירים את המדינה, אך התוכנית לא נגעה בהם.
השמצת פועלי־הנמל הפכה דבר שבאופנה.
מה עשו פועלי הנמל האלה?
אני מוכרח לומר שאני בכלל לא מבין את הטענה
של חבר־הכנסת בדר. חבר־הכנסת בדר דוגל בהשקפת*
עולם ליברלית, האומרת: תמכור את הסחורה שלך
במחיר הגבוה ביותר, ותקנה את הסחורה הדרושה לך
*) בימי מיבצע נחשון, באפריל ,1948 פיקד לסקוב
על הגדוד השמיני של חטיבת גבעתי, שהייתי שייך אליו.
השיכבות והעדות שבתחתית ה סו ל ם החברתי הכלכלי
— צופן בחובו חומר־נפץ, והיא קו ראת לממ שלה
להגיש ל ה תקציב ל שנת״חכספים הקרוב ה, שיעביר
משאבים מירביים מן הזירה החיצוני ת לפתרון הבעיות

צורכי השוק. נציגי הסקטור הזה בכנסת אינם יכולים
לבוא בטענות אל הסקטור הציבורי, על כך שהסקטור
הציבורי נאלץ להתחרות בסקטור הפרטי.
איני מבין את האירוניה של חבר־הכנסת בדר,
שדיבר כאן על ״יחסי לוקש״ ,להבדיל מיחסי אנוש.

כלל נקוט הוא כצה״ל, שכאשר יש כעיות
כיחידה מסויימת והיחסים כה מעורערים,
הטענה מופנית תמיד קודם כל אל המפקד.
לכן, לאחר שנים של יחסים מעורערים כנמלים
— ותהיינה הסיכות לכך אשר תהיינה — היה
זה נכון ונכון להחליף מנהלים.

אינני זוכר שאי־פעם הושמץ ציכור כצורה
כה גסה וכרוטאלית כטלוויזיה וכרדיו, כפי
שהושמצו פועלי־הנמל כאותו שידור.
יגאל הורוכיץ: זהו הדבר היחיד שיש לו

יהושע פרץ
במחיר הנמוך ביותר.
פועלי-הנמל מוכרים סחורה ששמה עבודה, וזכותם,
לפי האידיאולוגיה של חבר-הכנסת בדר, היא לדרוש
ולקבל עבורה את המכסימום. מוזר לשמוע מפיו שיש
פה כנופיה של אנשים המנצלים את עמדתם המונופוליסטית
כדי לסחוט ויתורים.

איני רואה אנשים העומדים כתור כדי
לעכוד כפועלי־נמל.
אילו המצב היה כל־כו טוב, העבודה כל־כך קלה,
והשכר כל-כך גבוה, היו עובדים רבים יותר הופכים
לפועלי־נמל, והיתה התחרות גדולה, ואולי השכר היה
יורד, לפי האידיאולוגיה של חבר-כנסת בדר.
זה לא כך. השכר המיוחד של פועלי הנמל עלה נד
־ ,120/וזה מסתכם בסביבות 10—15 מיליון ל״י בשנתיים.

אם זה מכטיח הכראה של יחסי־עכודה

הפנימיות של המדינה.
( )3הכנסתקובעת שיש ל חולל שינוי דרס טי
במערכות החינוך, השיכון והסעד, כדי למנוע פי לוג
הציבור לשני עמים.

דים או השכר? כעת הבעייה היא מדיניות הממשלה,
ועמידה עליה. בעניין זה תגן על הממשלה,
אס אתה רוצה, ראשית על מדיניות השכר שלה,
ושנית איך היא מקיימת את המדיניות.
אורי אכנרי ׳ אילו הייתי יודע מהי מדיניות
הממשלה, הייתי מצדיק אותה או מתקיף אותה.
אני לא מכיר אותה, אני מסופק אם מישהו במס
שלה מכיר אותה. אני חושב שהממשלה משתדלת
איכשהו לשלם סד כמה שאפשר פחות, ולהיכנע
ללחצים כשהיא נאלצת להיכנע.
נסים אליעד 1מה אתה כן יודע, חבר־הכנסת
אבנרי?
אורי אכנריז אתם טועים בדבר אחד. איני
עומד כאן כנציג הממשלה. אם יש לכס שאלות
לגבי מדיניות הממשלה, הייתי מציע לכם לשאול
את השר שיסכם את הוויכוח.

₪..למוהל לנהי ר
יש פח עדיין רשות ציבורית. לרשות יש מנהל, מר
אהרון רמז, שמונה אחרי תקופה ארוכה של זעזועים.

אני חושם שלא רק ההגינות, אלא גם
התכונה המינימלית, מחייכת: כחרתס כמנהל
— תנו לו לנהל.
אחרי כמה זמן נבוא ונסכם: האם היחסים השתפרו,
כמה זה עלה, האם זה היה כדאי. הוויכוח היום נראה לי
מיותר. הוא נראה לי מופרך מיסודו.
* כל סיעת גח״ל נעדרה מהאולם בשעת הוויכוח.
קובעת שיש להעלות ל אל תר
( )4הכנסת
א ת כל ת שלומי-חסעד של המדינה, כדי שיבטיחו לנז ק
קי ם קיו ם מינימלי הוגן. על ת שלומים אל ה ל חיו ת
צמודים ליוקר ה מ חיי ה.

הייתי שלה חדשה מרוסיה
(המשך מעמוד )33
רוסיה לפני 20 שנה, מה גדולה התלהבותי
מארץ־הקודש.
היא מצידה נעצה בי מבטים שחציים
חמלה וחציים לא־נעים, והיתה מפטירה
מפעם לפעם בעיברית צחה :״העולים
האלה.״
הלקוחה, בה טיפלה הספרית מרוסיה,
החליטה כי שתקה זמן ארוך מדי ופלטה:
״עוד מעט יציפו אותנו לגמרי! אומרים
שמאה אלף יהודים קיבלו רשיון־יציאה
מרוסיה.״
״כל הצרה איתם, זה שמבטיחים להם
יותר מדי, והכל על חשבוננו!״ קבעה
הספרית ללא עוררין.
״כשאנחנו באנו לארץ, קיבלנו רק את
מגש־הכסף של אלתרמן,״ התערבה בשיחה
חובבת־שירה שישבה תחת מכשיר־ייבוש,
״מי חלם אז על דירה? באוהלים גרנו,
בגשם ובשמש, בלי מים ובלי חשמל, וגם
על זה אמרנו יפה תודה־רבה.״
התחלתי מרגישה חוסר נוחות. ככה
מדברים על עמי המשולח ן
בינתיים התפנה כסא, וישבתי לעשיית
תסרוקתי. בעזרת התירגומים של הספרית
מרוסיה, עלה בידי המטפלת בי להבין
לרצוני וזכיתי לרדת מן הכיסא כשתים־
רוקת רוסית למהדרין מעטרת את קרקפתי.
כל משך התיספורת לא פנה אלי איש

אדישות
קיבלה שיחה

שארמו טה
מ רו סי ה

ל חולון —
ברכבת
ך* חנודהרכבת־־דרום - .אני נילירושלים,
לקופת־הרכבת

1גשת
ובלי מילה מציגה לקופאי פתק כתוב
עברית. בפתק רשומה כתובת בחולון.
הקופאי מציץ בי בין הסורגים, בוחן
את החיה המשונה שהזדמנה לו, ומפליט
באדישות :״עולים.״
בינתיים מתאסף מאחורי תור קטן. אנשים
מתחילים להאיץ בי.
״את מתכוננת לעמוד שם כל היום?״
מתחכם טיפוס של סטודנט.
״לא עברית,״ אני קורנת לעברו מתוך
2000 שנות גלות.
אנחת אין־אונים כללית עוברת בתור.
״עולה חדשה.״
״שמישהו יסביר לד״״ מצעק הקופאי
לתוך התור ,״שלחולון היא יכולה ללכת

פני

עם כמה

במילה טובה. דוברת־הרוסית הסתפקה במתן
הוראות לתיסרוקת. הופעתי עוררה
את כל נשות המקום לדיון סוער על מה
שמקבלים העולים, שהן לא קיבלו בשעתו,
וכמה שזה לא מגיע לחדשים.

הע ול ם הזד.״ ,שבועוןהחדשותמישראלי
המערכת והמיגהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרם *הדפום החדש״ בע״מ,
ח״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

היהודיה הטובה תירגמד. סימולטנית לעומדים
ונוסעים.
״הורסים אותם. הורסים אותם עם ההבטחות
המשוגעות האלה,״ ציין ממושקף
צעיר .״אחר כך יש עוד טענות אליהם,
שהם שובתים בשדה־התעופה. בכל אשמה
הממשלה עם השקרים שלה !״

ך* לכתי לאורכו של פסז׳־דיזנגוף,
| 1זורקת מבטי ריעות ואחווה לכל עבר,
כששלושה מזדנגפים צעירים, בבלוריות
עבותות ומכנסי צינור, הבחינו בקיומי.
״תראה עליה, על השארמוטה. תראה
איזה מגן־דויד לובשת. וואלה, עולה חדשה!
מרוסיה. רואים לפי השערות.״
״חושבת עצמה היהודיה היחידה בדיזנ־גוף,״
סייע רעהו ,״עם המגן־דויד הזה.״
״אולי לא?״ מיהר השלישי להוסיף,
״גם אתה מקבל מחר אוטו עם מיספר-לבן
וטלוויזיה בלי מכס ז״ ולהדגשת דעתו
נעץ יריקה עסיסית לרגלי.
נמלטתי במהירות לתחנת־אוטובוס סמו כה,
וזינקתי לראש התור.
״גיברת, יש תור,״ מיהרה זקנה תותבת־שיניים
לציין בצדק.
״מה זה פה, רוסיה?״ התקרב אלי גברתן
אלים.
״לא עברית, לא עברית,״ שיננתי להם.
״אה, היא עולה חדשה,״ נתרצתה הזק נה
,״טוב, תנו לה לעמוד. מיסכנים, סבלו
כל־כך הרבה, צריך להתחשב בהם קצת.״
לתדהמתי, לא ניסה איש לחלוק עליה.
האוטובוס הגיע, עליתי, עברתי על פני
הכרטיסן ונכנסתי פנימה.
״הלו, הלו מה עם הכסף,״ שמעתי את
נציג־דן משתולל מאחורי. מישהו ניסה
להסביר לו כי אני עולה־חדשה.
״אז מה?״ רתח הכרטיסן ,״זה נותן
לה מינוי־חינם באוטובוס?״
יהודיה טובה ניגשה אלי, ובאידיש מל ווה
ברמזים שקופים הסבירה לי כי צריך
לשלם.
״מה?״ נדהמתי, מנסה לשמור על הבעה
טבעית ,״זה לא בחינם פה? ברוסיה סיפרו
לנו שהכל כאן בחינם!״
שניסתה הכתבת העולה יושבי בית״קפה דיזנגופים.

מכאן ברגל. היא לא צריכה רכבת.״
טיפוס הסטודנט ניגש אלי ובאידיש צברית
שבורה מנסה ללמדני כי אין רכבת
לחולון. אני ממשיכה להאבק על זכותי
להגיע לחולון ברכבת, כשיהודי בגיל העמידה,
שעמד עד עתה ושתק, מתערב
בשיחה, וברוסית רהוטה מסביר לי כיצד
עלי להגיע לחולון. אני שואלת אותו בתימהון
רוסי למה שתק עד עתה. הוא מפטיר
במהירות :״אין דבר, כך וכך אתם תמיד
מצליחים להסתדר איכשהו.״ ועובר על
פני בתור.

ברנשים —
ב רו סי ת ט הו ר ה
** ייפה מהתרוצצויות ומתח, ומ-
¥אוכזבת קשות מעמ-ישראל, אני מח ליטה
לחזור לדיזנגוף ולנסות לכפות עצמי
בכוח על האדישות הישראלית.
זהו יום שישי אחר הצהריים. קפה-
רוול הומה ברנשים וחתיכות משחרי־טרף.
אני מתיישבת בהפגנתיות לשולחן של
שני זוגות ומודיעה בצהלה :״גבריטי
פרוסקי? עולה חדשה. כל ישראל חברים!״
את שלושת המילים האחרונות אני
מסננת בקושי רב, ובמיבטא אוקראיני.
״ארבעה זוגות עיניים מציצות בי בתדהמה
אילמת.
״עולה חדשה. חברים. ישראל,״ אני ממשיכה
בהצגה ,״אליונורה פטרוב,״ אני
מצביעה על עצמי ,״ואתה?״ אני שולחת
אצבע לתוך הגבר הסמוך .״רפי שאולי,״
הוא עונה בקול ענות חלושה. למרות שהוא
בכלל לא רפי שאולי הידוע ממנד״־ם.
אני ממשיכה לפטפט במהירות בתערובת
של רוסית, אידיש ועברית רצוצה.
בהדרגה הם מתעלמים ממני לחלוטין.
חוזרים לשיחתם הקודמת, כאילו לא התקיימתי
כלל ליד שולחנם. אני משתתקת,
מתבוננת בהם עוד דקות מיספר, וקמה.
בלכתי משם יש בראשי רק מחשבה
אחת. לחזור מהר הביתה, ולהוריד את
בגדי־הקלון האלה.
אני לא יכולה יותר. זה אסון להיות
עולה חדש !
ה עו ל ם הז ה 1796

הגיבור דווקא כן מתחתנת
כפי שסיפרתי לכם בשבוע שעבר, נילי
לימון, בתו של אלוף (מיל ).מוקה
לימון, לא מתחתנת. כלומר — לפי דב
ריה.
השמועות בעיר אמרו דווקא ברור
מאוד שהיא כן מתחתנת — ואפילו עם
מי, כפי שפירטתי ( ב תו של גיבור שרבורג,
העולם הזה .)1795 אבל העלמה הכחישה
הכל מכל בכל, ואפילו מחוץ לכל.
אם כן, קחו עכשיו עצה טובה ממני:
אל תתרשמו יותר מדי מההכחשות שלה.

נלהב, מנגן על גיטרה — אפילו טוב,
אומרים — ,וכמובן, מטורף אחרי היאכטה
שלו. הוא ירש מאביו אוצר לא קטן,
והגדיל אותו פי כמה בכוחות עצמו.
•לפני חודש בערך, כשהסבתא של נילי
נפטרה, הגיעו נילי וישראל מייד במטוס
הראשון מפארים, וישראל ישב לצידה של
נילי כל השבעה, כשידו לא משה מידה.
מייד לאחר השבעה הם טסו בחזרה לפאריס,
כי נילי היתה צריכה להשלים שם

נילי לימון (בחברת מנחם גפן המחבק את אהרונה דיין)
יעלת־החן דווקא כן מתחתנת — ועוד
איך. ועם אותו אחד אפילו. לוא הייתם
רואים רק איך האהבה בוערת.
ואל תתרשמו כל־כך לרעה מזה שסי-
פרתי לכם שהמיועד, המיליונר ישראל
ן קלאבי, הוא בן - 45 לעומת 21 שנותיך,
של נילי. הגיל, במקרה זה, מטעה.
1אם הייתם רואים אותו, את שרוליק זה,
לא הייתם נותנים לו יותר מ־ .35 אחרי
) הכל, אם מיליונר לא יכול להרשות לעצמו
להישאר צעיר, מי יכול?
האביר הוא טיפוס רומנטי, ספורטאי

נקמה

הרומנים של השחקן והבמאי המפורסם
אינם בבחינת חידוש, וגם לא סוד
גדול. אפילו לא לאשתו. כולם כבר הת־רגלו
לזה, שעם כל הצגה חדשה, הוא מפתח
רומן עם אחת השחקניות.
נוהג שאינו מפתיע איש בעצם.
רומנים בעולם התיאטרון, כמו בענפי
הבוהמה האחרים, פורחים וקמלים בקצב
מהיר. אורך החיים שלהם, למען האמת,
צמוד די במהודק לאורך החיים של ההצגה.
חיזיון נפוץ מאוד הוא ששני שחקנים,
המופיעים באותה הצגה, מפתחים רומן.
בדרך כלל, הוא מת עם המסך האחרון.
המפתיע בכל הסיטואציה עד כה, היתה
העובדה שאשתו של השחקן, שחקנית
מפורסמת גם היא, טמנה כל השנים את
ידה בצלחת, נודעה כאשה שומרת אמונים.
עד עכשיו. עכשיו, מסתבר, נשבר לה.
היא אימצה לעצמה את שיטת בעלה, פיתחה
רומן סוער עם קוליגה להצגה שבה
הי א מופיעה.
מה שמעניין אותי, זה לדעת אס בתום
ההצגה, יסתיים גם הרומן. כלומר, אם היה
כאן מעשה נקמה — או שהיא התאהבה
על באמת?

בחינות. אחר־כך הם חזרו לארץ, ומי שרק
רצה, יכול היה לראות אותם בכל הנקודות
הרומנטיות הידועות בעיר הגדולה, כשהם
צמודים אחד לשני כמו טובע לקש, או
להיפך.
החתונה תיערך בעוד כמד -חודשים.
בתחילת השבוע הבא יסעו ישראל ונילי,
בחברת אבא מוקה, לברזיל. הזוג יישאר

שם קבע, ומוקד -יחזור לארץ.
מטרת הפגישה תהיה היכרות בין אמו
של ישראל לבין אשתו המיועדת. למרות
שהם לא ממשפחה דתית, הרי האמא, כמו
כל אמא יהודיה טובה בדרום־אמריקה, היא
אמא יהודיה טובה, ודי חרה לה שהבן
יקיר לד -אפריים נישא כבר פעמיים —
לנשים קתוליות. זה שהוא התגרש מהן,
לאחר מכן, היווה רק נחמה פורתא עבורה.
אתם יכולים להבין את שמחתה, אם
כן, כשהילד נושא עתה סוף סוף ילדה
יהודיה כשרה — ועוד לא אחרת מאשר
בתו של הגנרל המפורסם, גיבור פרשת
ספינות שרבורג — שהוא כיום לא אחר
מאשר מנהל עסקיו בישראל של בנה. אני
עצמי לא הייתי יכולה לפברק שידוך מוצלח
יותר.
הנערה היהודיה הכשרה היא חתיכה
שחרחורת, בעלת פנים יפים מאוד וגוף
משגע. אם להוסיף לזה את הטעם המצויין
שלה בתלבושות — פרי הדרכה קפדנית
של אמא לימון — התוצאה ברורה.
בכלל אמא לימון הוציאה תוצרת משובחת
מתחת ידיה. כאשר שירת האלוף
לימון בצרפת, דאגה אשתו, רחל, לכך
שנילי ואחיה ילמדו בבית־ספר אריסטוקרטי
צרפתי. שני הילדים האלה היו היחי דים
במושבה הישראלית שלא למדו בבית-
ספר יהודי. האם השאפתנית דאגה לקחת
את הילדים איתה לכל פגישה חברתית
מתאימה, כמו עם הרוטשילדים וכדומה.
התוצאה: נילי ואחיה גדלו להיות שני
אנשי העולם הגדול כמו שצריך.
לאחר פרשת שרבורג, כשהמשפחה חזרה
לישראל, היא עברה לגור בבית, שבנייתו
החלה עוד לפני שנים, בצפון תל-
אביב. זהו בית לבן, בסיגנון ספרדי, המתנשא
לגובה שלוש קומות, פלוס גג מדהים.
כיום, מייצג האלוף את עסקיהם ביש ראל
של רוטשילד ושל חתנו המיועד,
קלאבי, האמור להיות היהודי השני בעושרו
בעולם.
אין לי ספק שהחתונה המיועדת זכתה
לברכתה של אמא לימון. קלאבי הוא בדיוק
הבחור שהיא היתד. רוצה לראותו כבעל

לאחר שהתגרש מאסתר הקטנה, החליט אבי עופרים
לפתוח בקריירה של מלאך מושיע. הוא הקים בגרמניה חברת
הפקה בשם ״פרום״ ,שתפקידה היה לגלות אמנים צעירים ואל-
מוניים, ולהגיש להם מלוא העזרה. במידה והיו מצליחים,
אי־שם בעתיד, אמורה היתה ״פרום״ ליהנות מהשתתפות
ברווחיהם, כאמרגניתם.
זה היה לפני שנתיים. היום, אבי הוא איש עצוב, שבור,
מאוכזב ומדוכא. כל תקוותיו להצלת המין האנושי עלו בתוהו.
השיות התמימים שרצה להושיע התגלו כתיישים עיקשים
וכפויי טובה.
כל הצרות התחילו מזה, שכולם שם סמכו על כולם. אבי
לא התערב בפירטי הניהול, סמך על שותפיו. אלה, סמכו על
עצמם, ואילו האמנים הצעירים סמכו על אבי. התוצאה :
כיום, כולם מאוכזבים ומרגישים עצמם דפוקים.
״אבי לא עשה בשבילנו כלום, למרות כל ההבטחות שלו,״
בוכים האמנים .״השקעתי ב,פרום׳ 700 אלף מארק (כשלושת
רבעי מיליון ל״י) ,מזה 200 אלף בצרכי הם הפרטיים של
האמנים,״ נאנח אבי .״ביגוד עבורם, מגורים עבורם, תלבושות
עבורם, שכר דירה — הכל. אפילו מיפרעות על חשבון רווחיהם,
שאולי יהיו אי״פעם, נתתי להם. רק כדי שיוכלו להתרכז
בעבודה. היום, הם חייבים לי הון — ומשמיצים אותי.״
לא שהאמנים שוכחים לו את חסדי העבר .״הרגשנו ממש
כמו בחיקו של אבא,״ מסבירה את הימים הטובים אחת
המטופחות של ״פרום״ ,שחקנית גרמניה צעירה בשם סוז אן
א ביל ס. היא לא פירטה אם תרתי משמע.
הילדים הקטנים הרגישו עצמם נזרקים מחיקו החם של
אבא, כאשר לפני שנה החליט אבי להפסיק לשלם להם מיפ-
רעות על חשבון עתיד בלתי ברור. לא שהוא התקרב לפשיטת
רגל — זה עוד רחוק מכך, אצל מיליונר כמוהו — אבל יש
גבול לכל נדיבות.
התוצאה — האמנים הצעירים גילו את עובדות החיים
הקרות .״פתאום לא היה לנו ממה לחיות ״,מקוננת סוזאן
היפה. מרוב יאוש, היא קמה והלכה לעבוד. מאחר שהיא
חלמה על קריירה אמנותית, היא הלכה לעבוד כמארחת במועדון
פורנוגרפי. קרוב למיקצוע.
למרות שאינה מתכחשת לעבר, מאשימה עתה סוזאן,
ברוב עם ופומביות, את אבי בגורלה המר.

סוף, סוף. בהחלט סוף סוף. ביום חמישי
השבוע, מתחתנים נער השעשועים
טדי שאולי, והדוגמנית היפהפייה

דינה ברכה.

כמה דפיקות־לב ששני אלה גרמו לי,
עד שזכיתי לראות בגאולה.
זה מה שנאמר סוף טוב, הכל טוב.
וגם מזל טוב.

בשבוע שעבר קיבל הדודאי, ישראל
גורית, את גט הכריתות מרעייתו, וו!תפ־נה
במלוא המרץ לנישואיו החדשים.
עידוד נוסף לזריזותו בנידון היתה העובדה
כי המיועדת, מיקי כרויידה,
נמצאת כבר בחודש החמישי — כפי שהיא
מגלה בגאווה לכל שומע מעוניין — וצריך
להלביש לקטן חופה וקידושין, כל עוד
לא מאוחר מדי.
אגב, בניגוד למה שסיפרתי לכס בשבוע
שעבר (הדודאי מחליף אשה) ,הרי שמה
הנכון של מיקי הוא ברויידה, ולא ברוי׳
דס, כפי שדווח. והתוצאה העגומה מכך
היא, שהיא גם איננה בתו של המשורר
הנודע אברהם ברוידם — שוב בניגוד
למה שדווח.
לבתה. יחד עם זאת, אל תבינו אותי לא
נכון. אלד. נישואי אהבה פרפקט. מובן
שלנילי חאריסטוקראטית היו כבר רומנים,
בייחוד כשד-יתד -בצבא. בין היתר, ד-יא
יצאה גם עם אפי דיין. אבל כל זח היד,
רק סתם ככה.
עכשיו, זה בכלל לא סתם ככה.

קוצף אבי :״זאת התודה שאני מקבל על כל מה שעשיתי
בשבילה, ובשביל כל האחרים. אני מצטער, אבל אינני יכול
להרשות לעצמי, שיתייחסו אלי כמו אל פרה חולבת כל
השנים. שנה זה מספיק. מלבד זה, החלטתי לשנות את

סוזאן אכילם
הכיוון, ולהתרכז יותר בפיתוח הקריירה האמנותית שלי בעצמי.
״אני עצוב מאוד מכל העניין. רציתי כל-כך לעזור —
ועכשיו מציגים אותי בתור האיש הרע״.

המצלמה הנסתות של ..העולם הזה״ נדחון ה בין טוו׳ המהמרים וצילמה:

חאזינו על חמדונח
**ץ דף־לק ליסטון, תעמוד תשים עין,
ן אה? אבל תשים ברצינות, לא
כמו אז שירדו עלינו על־חם בגללך. אתה
תעמוד בפינה של נחלת־בנימין, וקח איתך
את הגמד. בוויינה לקרדה, אתה תעמוד
בפינה של אלנבי. קח את סרוסי בשביל
הפינה ממול. דחיל אללה שלכם אם איזה
משטרה נכנסת עלינו ביניכם. אתם שניכם
תעמדו ישר ממול. על הקולנוע. ש תהיה
לכם עין עלינו. יאללה לעבודה.״
מונולוג איסטרסטגי זה אינו לקוח מתוך
מדריך לוחמת גרילה על כיבוש מרכז

..איפה הוא?״

מתגלה בצילום. הקלפן טורף שלושה
קלפים במהירות הבזק. על המהמר
הנהון. הקלף לנחש היכן נמצא

תל־אביב. אלו הן פקודות שיעיד, יומיומיות,
הניתנות לחבורה קבועה של ברנשים
עירוניים העוסקים בסחר־ד,מזלות.
ומזלות יש שונים. יש מזל שהוא מישחק
ושמו בישראל :״שבע פי שלוש.״ יש עוד
מזל שהוא מישחק ושם קורא לו :״איפה
הוא.״ כן, כך בפשטות: איפה הוא. ויש
מזל שאינו משחק כלל, והוא המזל המר־חיקך
מידי שומרי־החוק לובשי הכחולים.
אבל זה כבר מזל אחר.

ף* ישראל יש מונופול על משחקי־מזל
^ לאנשים טובים. כאלה שבונים בתי-
חולים, בתי־ספר או מגרשי־ספורט. הרעים,
היודעים כי סיכוייהם להתקבל כחברים
שווי־זכויות בלוטו, טוטו או בפיס —
קרובים לסיכוייו של אזרח ממוצע לזכות
בפרס-הגדול, פונים לתלמים אחרים.
יוזמה פרטית זו הופכת את כל נציגי
המזל בתלמים האחרים לעבריינים, בעיני
החוק. וכדי שהעבירה לא תיגרור גם
עונש, יש לארגן את המיבצע בקפדנות
צבאית.
ך* מה פרטים טכניים לסבון שלא
^ השתתף מעולם בהימורי־מדרכה.
אתה עומד בתור ליומית. אם תעמוד
לגודארד או לברגמן, לא תזכה בהימורים.
זה הימור בטוח. הקהל לשם, מצומצם
וניבחר.
וקהל מצומצם וניבחר, שווה הימורים
מצומקים. זאת יודע כל בעל־קוביות מתחיל.

אם תעמוד באיזה תור לבונד מפעפע,
מוקף בחומר הנכון, תזכה להתגלות.
ראשון יבוא המרחרח. עם הזמן תלמד
להכירו. תפקידו — כיסוי ויזואלי. הוא
מוודא כי אין בתור אלמנטים בישי־מזל,

כבלשים מחופשים לבני־אדם, שוטרים
אפטר־דיוטי, שמחפשים העלאה בדרגה,
וייקים זקנים ישרי־דרך, שבכל מקרה
הם הראשונים להזעיק את החוק.
אם עד כאן שפיר, מופיע האיסטרטג.
הוא הוא בעל־המונולוג הבלתי נישכח.
האיש הזה, לרוב ראש־הכנופיונת, מחלק
כעשרה זקיפים על פני פינות האיזור,
נגד כל אפשרות של פלישה מבחוץ. הקוד
הקבוע לטיפוס בכחול, הוא שריקה חדה
וקצרה. הפיענוח המיידי — מנוסה טוטלית
ללא נפגעים.
לאחר שמבפנים ומבחוץ סודר העניין,
מגיע הארגז. בכל המקרים זה ארגז־קרטון
גבוה כמטר, הניתן לקיפול מיידי. כשהוא
נפתח לארגז, מניחים עליו טבלה, אף
היא קרטון נקי, עליה כתובות ספרות
בסדר הבא: משמאל, ספרות קטנות משבע.
מימין, ספרות גדולות משבע. באמצע השבע
הקדוש עצמו.
אביזר חיוני במישחק הוא הספל —
פלסטיק בהתאם לעידן — וזוג קוביות.

כל המיבנה הזה ממוקם בקצב השיריון.
פתיחת ארגדהקרטון, הנחת הלוח־המשור־טט
— ויוצאים לציד.
וכיוון שהמדובר בציד־חיות אנושיות,
הפיתיון איננו מן המתוחכמים ביותר.
אחד מן הכנופייה עומד כקרופייה וכרוז
ומתחיל לזעוק :״שבע פי שלוש, שבע
פי שלוש, מי שם, כל מיספר מרוויח, אין
בלוף, שימו כסף.״
ההכרזות מושבות קהל. מן התור, ומבין
אלה שכבר רכשו כרטיסים וממתינים להתחלת
הסרט. בשלב זה בא תורם של
ה״סוחבים״.
הם מופיעים בשניים עד שלושה. חיוני
הדבר שיחזיקו בשמאלם חבילה עבה ככל
האפשר של ג׳ובות ישראליות עוברות
לסוחר. לא חשוב אם ביאליקים או איינ־שטינים,
העיקר שיהיה הרבה. מחבילה
זו, הם תולשים ברוחב־לב נונשלנטי, קבו-
צות־קבוצות ומטילים על לוח המזלות.
ב־ 99 מתוך 99 אחוזים הם זוכים. פלא
היסתברותי.

עם הזמן הם מתחילים להעביר חלק
׳מן האוצר ליד השנייה מתוך היכנעות
לכוח־הבובד. עובדת היותם אנשי הכנו־פייה
ברורה כירח בליל-אהבה, אך הדבר
אינו מונע מעמך־ישראל להימשך באף
כקרפיון טיפש, שלא טעם בצק שנתיים.
מ ד ישראל. מניחים את כספם על
ע הלוח, ובהתאם לכל חוקי ההסתברות
וקרן־הצבי, מפסידים אותו באותו קצב
בו הוא מונח.
עיקרון הרווח וההפסד בשבע־פי־שלוש
הוא פשוט: הינחת סכום־כסף על צד
המיספרים הקטנים משבע ויצא בקוביות
צירוף קטן משבע, זכית בהכפלת כספך.
לא יצא בקוביות — הלך הכסף בעקבות
הקופאי.
עד כאן פשוט. העניינים מיסתבכים כשבא
אחד עם אומץ ומרשרשים מלוא-
חופניים. הוא ישים דווקא על השבע.
זה עושה רושם טוב מאד על הבחורות

מרו תקים

מרו תק ת בנעשה על לוח־ ה מזל. רו ח
ל ק פעיל ב הי מורי ם.
בם נו טלים

ועוד יותר טוב על הקופאי. בשביל לזכות
הפעם, על הקוביות להעלות את הסכום
שבע בדיוק. כל מיספר אחר, והקורבן
הפסיד.
אמנם, אם יצא הצירוף שבע בקוביות,
יכפיל המהמר הנועז את כספו פי ארבע.
כלומר יקבל חזרה את סכום ההשקעה
בתוספת פי שלוש. מכאן השם מלא הדמיון,
שבע־פי־שלוש.
לרוב נוטים לנהל, באיזור בו מתבצע
השבע־פי־שלוש, יותר ממישחק אחד —
מטעמי חיסכון. שישה שומרים יש בלאו-
הכי, חבל על ביזבוז עיניים עובדות. ואז
מפנים קצת מקום על המידרכה, הפעם
על האריחים ממש, לאיפה הוא.
^ חדהחכ רי ם, הידוע באצבעותיו
הזריזות, פולה מכיסו שלושה קלפים.
שניים בעלי ספרות, והשלישי בעל דמות
מצויירת. אין חשיבות לסוג, כל עוד
נישמר העיקרון של שניים דומים ואחד
שונה.
הוא מציג את הקלפים בפני הקהל
שהיתאסף ליד השבע־פי־שלוש, ובהטלה
אחת הופכם על המידרכה כשפניהם למטה.
תפקיד הקורבנות: לנחש עתה היכן
מסתתרת הדמות. הניחוש נעשה באמצעות
הנחת סכום־כסף על הקלף המשוער.
ניחשת, זכית בהכפלה. פיספסת — הלכה
הקרן לקרן־הקבוצה.

שליט מי שחקי־המזל על מדרכות תל ^

אכיג. כל הדרוש ל קיו מו הוא קו פסת־

״ 11 1
קר טון מתקפלת ולו ח-קר טון משורטט. בעזרת ספל־פלס טיק

מ שמאל,
למטה
ה הי מורי ם. מתבצעים קוביו ת, ושתי נראית בבירור קופ ס ת ״ ה קר טון המשמשת כשולחן ל מי שחקי ם.
ברגע שנשמעת ה שריקה על בוא המי שטרה, מ קופל הציוד.

לעיתים ניגמר כל העניין במוות־טבעי.
הסרט מתחיל, והחבר׳ה הולכים לראות
את בונד מחסל את הקרופייה המזוייף
בקאזינו־רויאל.
אך לעיתים נשמעת השריקה הקצרה,
הנוקבת. ואז, לא נותר אלא להתפעל לנוכח
ניתוק המגע המבריק.
השולחן הופך בתנועה אחת לארגז־קרטון
תמים ומקופל. אחד תופש את

הטבלה, מזנק עימד. ונעלם מעבר לגדר
סמוכה. הקלפים, כאילו לא היו מעולם.
הסביבה ריקה ממהמרים, כמו מיסבאה בטקסס
לאחר כניסת ג׳וני צדק.
הסיום, בדרך כלל, יאה לגאון הבמאים:
שוטרת־תנועה קטנה מופיעה מעבר לפינה,
מתחילה לרשום בשלווה את הדו״ח
הראשון, לשיירה הארוכה הניצבת ליד
הקולנוע. השוטרת אזולאי נכנסת לפעולה.

ידיים מלאות כסף
מפסידים המי שחק בעיצומו. המהמ רי ם
ה קופ אי מצטברת חביל ה מרש־ובידי
רשים
גאה. ב ת מונ ה מימין, קל פי ם הפוכים על המידרכה במי שחק ״איפה הוא.״

^ 8111