גליון 1797 מתאריך 9 בפברואר 1972

מה הם אומרים על הספר

אל שום מקו

? 40/ץ?

אלהברקת :
״ כי צ ד
דו פן ״

או ה בי ם

ו שו כבים

אנשים יו צרים, ר גי שי םויוצאי
(ד.דד, בושם ,״הארץ״)

״ כלהאמת על ההוללותהמזויפת של האמנים ״
(תלמה יגול ,״ידיעות אחרונות״)
״ צ ינ יותואהבה. נערה רגי ש ה וג ב ר ציני הבזלמיליםוהדוגל
(אל״ף ,״מעריב״)
בנו חיו ת ״
״ בין התלהבות — למשבר — להתעלסות, שיחותחובקות
עו לםורצו פו תדיאלוגיםחצופיםומשחקי פינ ג -פונ גלשוניים ״
(שלומית טויב ,״על המשמר״)
״ אלהברקת יו דעתעב רי ת ״

(שרה ריפין, ירחון ״את״)

המהדורה השנייה של השבוע יומן אירועים, ששודרה בטלוויזיה
הישראלית במוצאי־שבת השבוע, הגישה רפורטג׳ה עיתונאית מרתקת,
על מצוד שערכו אנשי מדור הסמים במשטרת תל־אביב על ספקי הסמים
ברחוב לבנדה, ועל תפיסתם של מחששה וסוחרי סמים. הטלוויזיה הגיעה
למקום, כמובן, לפי הזמנתם של השוטרים שתיכננו את המיבצע.
כדאי להוסיף כמה פרטים לאלה שצפו בכתבה מעניינת זו, כדי
להשלים את התמונה.
הרבה לפני שהמשטרה עם הטלוויזיה הגיעו למחששה ברחוב למדה
בתל־אביב, היה שם העולם הזה. לפני שנה וחצי פירסם העולם הזה ()1719
כתבה מצולמת בשם סופרמרקט לחשיש, בה נראו סוחרי הסמים בפעולה,
כפי שצולמו בעזרת עדשות טלסקופיות ומצלמות נסתרות.
טען אז העולם הזה, באותה כתבה :״המשטרה נטפלת למעשני
חשיש בביתם הפרטי ומתעלמת מסוחרי החשיש המוכרים סחורתם
ברחוב.״ כאשר התבקש אז דובר משטרת תל־אביב להגיב על גילויי

עכשיו תוכל לרכוש אתהס פר באמצעות הדו אר.
שלח המחאת דו אר בסך 8.50ל״י
לת. ד 16216 .תל־אביב ותקבל את הספר ישר ל בי תן!

מסחר הסמים לאור היום כרחום לכנדה (״העולם הזה״ )1719
העולם הזה, כי מיסחר הסמים ברחוב למדה נעשה לאור היום ובגלוי,
השיב רב־פקד יגאל מרכוס :״לא נראה לי כי המשטרה לא מעונייניית
לחסל מרכז זה ...אבל יש לנו דברים חשובים יותר לעשות.״
שמחנו לראות כי באיחור של שנה וחצי, קיבלה משטרת תל-
אביב את הרמז העבה של העולם הזה שהוגש לה באמצעות צילומים,
החליטה סוף־סוף לחסל את אחד ממרכזי סחר הסמים המסוכנים בארץ.

מאירופה לאשה
שאיכפת לה

14011611

מתיחה סלפוגית

הייתי רוצה הפעם להתוודות על ביזיון.
הבושה שאני מדבר עליה היא הכתבה אודי חמודי בתפקיד האח
הגדול (העולם הזה ,)1795 שתקפה בחריפות את הנוהג של האזנה
לשיחות הטלפון של הסטודנטים בטכניון ע״י מוסדות אגודת הסטודנטים.
כל המעשייה, הסתבר בשבוע שעבר, לא היתה ולא נבראה, ומקורה
בכתבת־מתיחה באפסילון, עיתון הסטודנטים בטכניון.
הייתי יכול להסביר לך בפירטי פרטים כיצד אירעה הבושה, וכיצד,
למרות נוהלי העבודה המקובלים במערכת, שנועדו לשריין אותנו מלי פול
קורבן למתיחות מעין זו — נפלנו. אבל לא אסביר. להתנצל, מת נצלים
במשטרה.
יחד עם זאת, ישנם כמה אספקטים מעניינים למתיחה :
• בעקבות כתבת המתיחה, הגיעו למערכת עשרות מכתבי סטו דנטים
זועמים ורושפי-אש, שביקשו מהעולם הזה לצאת להגנת חופש
הפרט. כל המכתבים היו חתומים בשם מלא. כולם — ללא יוצא מהכלל —
ביקשו שלא לפרסם את שמם.
• לא רק העולם הזה נפל בפח. בטכניון, האמינו כמעט הכל
למעשייה .״לא זוכרים התעוררות ציבורית בטכניון כמו זו שבעקבות
,גילויי ההאזנה לשיחות הטלפון דיווח אפסילון בגליונו שלאחר המעשה.
התגובות היו משעשעות: המינהלן של אפסילון, שלא שותף בתע לול,
הזעיק, ברגע שקרא על, ההאזנה׳ ,ישיבה דחופה של מועצת
הסטודנטים. סטודנטים רבים מיהרו להביע חמתם בפני נציגי המועצה.
בפקולטה לכימיה התפתחה שערורייה. בפקולטה לניהול הפסיק אחד
המרצים את השיעור, החל מנתח את הפרשה. סטודנטים בפקולטה פנו
לשופט, כדי להתעניין אם אכן יש בסיס חוקי לציתות. בפקולטה
להנדסת חשמל יצאו סיירים לגלות כיצד בוצעה ההאזנה הלכה למעשה.
ואילו דואר חיפה דיווח על ירידה דרסטית במיספר השיחות ממכשיר
הטלפון שליד קולנוע זיו, שבו אמורה היתד. להיות האזנה.
סטודנטים אחרים, לעומת זאת, החליטו לדחות את המאבק על חופש
הפרט לימים טובים יותר, להתפרנס בינתיים, ביקשו להתקבל כעובדים
בשירות ההאזנה.
והיה, אחרי הכל, גם צד עצוב לכל העסק השמח. העובדה כי כל
בך הרבה סטודנטים ופרופסורים — איש מהם לא שוטה — האמינו,
כמונו, ברצינות כי ההאזנה קיימת — מצביעה על הרמה העגומה של
זכויות האזרח בישראל, ועל האמון שרוחשים הסטודנטים למוסדותיהם.
יחד עם זאת, יבואו יוזמי המתיחה על הברכה. העיתונות הישראלית
איננה סובלת מעודף רעיונות טריים או תעוזה. כל צעד בכיוון כזה,
יבורך.
בתנאי, כמובן, שזו אכן היתד. באמת מתיחה.

הספר* ה אי נ קי מי ה מיו חדהמשחרר
אותד מריחות ו רג שו תבל תי נ עי מי ם.
£11א ¥ 1 0מבית , 8 * 0גדול
* ,זירניהדיאודודנסים המובחרים באירופה.

העולם הזה 1797

השפה העליונה היא מקום ריכוז להרבה קצות עצבים
וכל מי שמתגלה בבוקר יודע שהם נמצאים שם !
איך לעבור את מיצר השפם?
הצעד הראשון בכיוון הנכון הוא סכין הגילוח ״דיפלומט פלטינום פלוס״.
חד, עדין ומאריך ימים ולאחר שיש בידך סכין גילוח ״דיפלומט״
המלאכה קלה הרבה יותר שכן ״דיפלומט״ מחליק על השפה העליונה
בלא שתחוש שהיא רגישה יותר מכל חלק אחר בפניך.
בהצלחה -עם דיפלומט

העולם הזה 1797

פרסים ר־ר יעקבסון

די ס לו מ ט חז־ !!ז־ ן וויווזד׳

למעשה מתגבשת קואליציה רחבה, הכוללת את הצבא
ואת הסטודנטים, להפלתו. האמריקאים מקווים

שכמקרה זה יהיה היורש זכריה מוחיי-אל-
דין (להכדיל מחאדד מוחיי־אד-דין) שהוא
ימני ופרו-אמריקאי.
אם ישתכנעו האמריקאים שמיפנה כזה
ודאי וקרוב, יתכן מאוד שייעככו את ההסדר
לזמן מה.

ד״ן ממ שיך

8ז | 151ן * ן י
ה כ רז ת דיין ־ ת כ סי ס
י שראלי ־ א מריק אי
אל תייחס שום חשיבות להכרזות דייו באמריקה,
כאילו יש אפשרות לפתיחת התעלה ללא נסיגה
מקו בר־לב. הכרזות אלה, ודברי פרשנות דומים
המופצים בירושלים, הן תכסיס שהוסכם עליו בין
ישראל לארה״ב.

בעסק ר.ארכ*אודוג־ה
שתיקתם של הגורמים הרשמיים והיעדר כל פעו לה
בעקבות הגילויים האחרונים על הפרות החוק של
שר־הביטחון משה דיין בעסקי הארכיאולוגיה שלו,
עודדו את שר־הביטחון להמשיך בחפירותיו הבלתי
חוקיות.
בשבועות האחרונים, ערב נסיעתו לארצות־הברית,
עסק דיין במרץ בחפירות בלתי־חוקיות ובהוספת
מימצאים ארכיאולוגים לאוספו הפרטי. שטחי החפי רות
של דיין היו בעיקר ברצועת עזה.

נודע כי חלקת קרקע שהופקעה לאחרונה

משה סנה, דווח השכוע ככמה מקיבוצי
השומר הצעיר, על-ידי מרכזי המשקים.
לפי הדיווחים שנמסרו הציע סנה כאותה
פגישה ליערי, להקים גוש משותף! מפ״ם
מק״י, שיצטרף כחטיבה אחת, שמאלית,
למפלגת העבודה.
כפי שנודע השיב יערי להצעתו של סנה, כי עד
לוועידת מפ״ם, שתתקיים בעוד כשנה, לא יוכל
להשיב לפנייתו, הציע לדחות את הדיון בהצעה עד
אחרי הוועידה.
באותו זמן נודע כי כמה מאנשיו של סנה במק״י,
מקיימים מגעים עם אנשי שי׳׳ח כדי לברר אפשרו יות
של שיתוף פעולה. בתום המגעים הראשונים
סוכם להמשיך בבירורים.

3 3דו ר >ד הי ש ר אלי
ומשכתהש חי תו ת
כל השינויים שנערכו במוסדות ובתקנות הכדורגל
הישראלי בעקבות דיוני ועדת עציוני לחקר השחי תות
בכדורגל הישראלי, לא הועילו. מסתבר כי

הכוונה היא להעמיד פנים כאילו איו
ישראל מוכנה לסגת מקו בר-לב, כדי ש•
הוויתור על עמדה זן במהלד המשא־ומתן
ייראה כהישג גדול של סאדאת. הדכר נע
שה מתוך תקווה שזה יאפשר לסאדאת
לוותר על דרישתו לחציית התעלה על־ידי
הצכא המצרי.
למעשה מגלה עתה דייו קו מתון. בעוד שגולדה
מתנגדת למעשה לכל הסדר, וכל מגמתה היא להרוויח
זמן, הרי דייו רוצה בהסדר חלקי, מתוך הנחה שהוא
יאפשר לישראל להחזיק בסיני במשך שנים רבות,
ללא לחץ צבאי מצרי.

למעשה ככר כדור מה יהיו תנאי ההסכם:
נסיגה מקו כר-לב, הודעה שההסדר
החלקי הוא צעד לקראת הסדר כולל (כדרישת
המצרים) ,אי־מתן חופש שייט לאוניות
ישראליות עד להסדר הכולל: כשאלה השנויה
עדיין כמחלוקת — החצייה — יציעו
האמריקנים נוסח מעורפל שידכר על חציית
״כוחות כיטחון צכאיים״ ,פד שכל צד יוכל
לטעון שעמד על העיקרון שלו. פירוש
הדכר למעשה הוא פירוז מנשק ככד.
המצרים מעוניינים להפעיל גם את יארינג, כדי
להדגיש שיש קשר בין ההסדר החלקי להסדר הכו לל,
ועל כן יפעלו יארינג וסיסקו בעת ובעונה אחת.
ההסדר יוצג תוך כמה שבועות כדי שישמש מכשיר
בידי ניכסון לבחירתו מחדש. .
בחוגים דיפלומטיים בירושלים נשמעת הטענה
שישראל יכלה להשיג תנאים הרבה יותר טובים,
אילו קפצה על המציאה והסכימה להסדר חלקי מייד
כאשר סאדאת העלה את הרעיון, ולפני שהעלה את
ענייך החצייה, אולם אז העמידה גולדה תנאים שעיכ בו
את העניין משך חודשים רבים.

הא יחזיק אדאת
מ ע מד עד להסדר?•
ידיעות מעודכנות שברשות המודיעין האמריקני
אומרות שמעמדו של סאדאת התרופף ביותר, וכי

״הושגה התקד מו ת בדרך ל שלו ם! ,,
על־ידי המימשל הצבאי ברצועת עזה מבעליה,
היא חלקה שבתוכה מצוי אתר ארכיאולוגי,
כו נוהג לחפור שר-הכיטחון.

רק״ח ת הנ ה
ח״כנתפסב גני ב ה
חכר כנסת נתפס השבוע כעת
שניס -לגנוב מיצרן• כסופרמרקט
״שפע־חך ככיכר דיזנגוף כתל-אכיב.
קצין הביטחון של הסופרמרקט, מנשה
מגער, הבחין ביום הראשון השבוע באדם,
שבשעה שערך את קניותיו בחנות, הסתתר ב מעלית
השירות של הסופרמרקט, שלא נועדה
לשימוש הקונים. קצין הביטחון עקב אחרי
האיש, ואחרי שזה יצא מהחנות, עצר אותו
בלוויית עוזרו וביקשו להיכנס חזרה לחנות.

כחיפוש שנעיד ככגדיו נמצאו
שקיות מרק נמס כשווי של כ־צ ד ״י
עבורם לא שידם האיש כעת יציאתו
מהחנות. אחרי שהתגלתה הגניבה,
הוציא האיש מכיסו תעודת חבר־כנסת,
הזדהה וטען כי הכנים את
שקיות המרק לכיסו ״כגלל הדוחק.״
הגניבה הוחזרה לחנות.
כשל מעמדו של האיש כחכר־כנסת
לא הוגשה תלונב למ2זטכב־

מפילוג עיי פ
הנהנית העיקרית מפילוג סיעת ע״מ
ככנסת תהיה סיעת רק״ח. עם ירידת סיעת
ע״מ מארבעה ל־ 3הכרים, כגלל הוצאת
ה״כ מאיר אכי-זוהר, דורשת עתה סיעת
רק״ח להציב אותה לפני סיעת ע״מ כסדר
הנואמים ובמיקום כאולם הכנסת.
בכך מסתמכת רק״ח על התקדים שנוצר ע״י
ועדת הכנסת, כאשר הורידח את סיעת העולם הזה —
כח חדש בעקבות פרישתו של ח״כ שלום כחן, אחרי
מק״י, למרות ששתי הסיעות מונות עתה חבר אחד.

סנה מציע:
גוש מפ״ ם־ מ ק״י
על פגישה סודית שנערכה לאחרונה כין
מזכיר מפ״ם מאיר יערי, לבין ח״כ מק״י

מכירות המישחקים וקניית
כרגיל.

הכדורגלנים,

נמשכות

ככר עתה ידוע כבירור על מישחק
כדורגל אהד כליגה הלאומית, כאחד המחזורים
הראשונים, שתוצאתו נקכעה מראש.
כמקרה אחר בודקים עתה את החשדות
כאילו שוער אחת הקבוצות כליגה הלאומית
קיבל סכום כסף גדול מקבוצה ידיכה,
כדי לסייע לה כניצחון.

הטלוויזיה מ ת רי ס ה
א ת >ל צהייל
רשות השידור תדון כנראה בקרוב בתלונתם של
מנהלי תחנת השידור הצבאית, גלי צה״ל, על קי פוחה
של התחנה בטלוויזיה. למרות שמפקד התחנה
הצבאית, יצחק לבני, הוא חבר ברשות השידור,
נמנעת הטלוויזיה לשדר את פירוט התוכניות בתחנה
הצבאית.

כעוד שכל יום מפרטת הטלוויזיה את
לוח המישדרים של שידורי-ישראל, היא
אינה מזכירה כלל את התחנה הצבאית.
כל הנסיונות לשכנע את אנשי רשות השידור
לתת פירסום לתוכניות ״גלי צה״ל״
עלו כתוהו.

ס/יסז^

...עם געתוץ
הגבינה ״המרזה״
0 1 1 0 1 6 0

מומלץ ע״י ש1מרי משקל
העולם הזה 1797

קוראי עד פרשת דיין הגאולה הקרובה
האם יש בכוחו של מאמר אחד בעיתון
להביא את הגאולה ז אני לא יודע. אבל
מה שאני בטוח הוא, כי המאמר כאריזמה
של שולמית הראבן (מעריב ,)28.1.72 יכול
לקרב את הגאולה.
כל מי שדעתו כדעתי, מתבקש לתרום
סכום כסף כדי להעתיק את המאמר הנ״ל

במיספר מירבי של עותקים. את העותקים
אני מציע לחלק בחוצות הערים והעיירות
ברחבי המדינה.
אליהו תמיר, נווה־שאנן, חיפה

מישאל

__דיין
השתגעתי כשקראתי את המישאל של
דחף לפני שבועיים, לפיו הביעו יותר מ־59
.אחוז מאזרחי המדינה את תמיכתם -במשה
דיין. אני -מציע לדחף לארגן עוד מישא־לים
כאלה, ולשאול את השאלות הבאות:
• ״אם יסתבר שכל שרי ממשלת־יש־ראל
הם בוגדים, ודק משה דיין נאמן ל מדינה,
במי תבחרו״
• ״אם תהיה לך ברירה לבחור ב ממשלה
בראשות פינחס
ספיר, שתעלה את המיסים
בשיעור של 6-ל ,39 או ב ממשלה
בראשות משה דיין,
שתבטל את מנדההכנסה,
מס־רכוש ומילווה־הביטחון
— במי תבחרו״
• ״את מי אתה מעדיף: את יצחק רבץ, בראשות
ממשלה שתפתח בסיבוב נו סף
של מלחמה עם הער בים,
שתביא למלחמת־העד
לם השלישית, או את משה
דיין, בראשות ממשלה ש
תשכין
שלום אמת לנצח במזרח התיכון
והסביבה?״
אם תשאלו שאלות -אלה, אני -מבטיח
לכם: תמיכת הציבור הישראלי בדיין תע לה
מ־/0״ 59ל־/0״ 99.99 לפחות.

גבריאל כ״ץ,

ירושלים

על הלב
בפרשת פרופיומו הישראלית עם ה יפהפייה
הנרדמת הזאת התחלתם את ה ספירה
לאחור לפיצוץ האטומי הישראלי.
אם הייתי יהודי מאמין, הייתי -מבקש
את עזרתו של האל עבורכם. כך או כך,
הישמרו.
אם יש -מישהו בישראל שיכול להגיד
עם היד על הלב את שלי עשיתי, אתם
הגברים.
שמעון ברק, חיפה
שמר שפל
לא איכפת לי עם מי שוכב שר או ח״כ.
לא הייתי כותבת לכם, לולא השקר שהיה
ברומן של משה דיין עם הצעירה אלישבע.
דייו רימה אותה כשהבטיח לה שיתחתן
עימה ועבור הבטחה זו היא שכבה איתו.
ההתנהגות של די ן בנידון היא שיפלות.
ביב השופבין
אם עד עכשיו היתר. לי
איזה שהיא הערכה לגבי
העולם הזה, על גילוי פר שיות
שוחד וכדומה, הו רדתם
את עצמכם עכשיו
לביב השופכין.
כוונתי לפרשת דיין ש
אתם מסתתרים מאחוריה כפרשה ציבורית
וביטחונית. עד כמה שידוע לי, אורי אבנרי
בתור ח״כ לא ידוע בתור הבן של הרב
אונטרמן וזו לא תהיה הבעייה הכי גדולה
להשיג איזה פרשה אינטימית שלו.
את מי מעניין הסיפור של שתי הב תולות
הזקנות. סיפור המסריח מתחילתו
ועד סופו. איזה אם מקליטה את מחזריה
של בתה? אם היינו חוזרים אחורה, כמה
אלפי שנים, מגיע לשתיהן לסקל אותן
באבנים. אולם היום אפשר למצוא להם
פינה בדיד חיפה להפיק רווחים. ולכם
אומר: התרחקו מעט מבני־אדם, שלא תד־

דיין ובחפירותיו הארכיאולוגיות, בנסיון
להשחיר את פניו. אך את מי־הים קל יותר
להמתיק. מפני שאני אישית, ומיותר ל ציין
כי עוד רבים רבים (לא ספרתי) ,מעריצים
את דיין, האהוב מכל במדינה ה זאת!
מיותר
לציין, את הרגע הדרמטי שבו
כימעט קיפד את חייו באהבתו להיסטוריה
הקדומה של אבותינו.
שום כוח בעולם לא יוכל לשבור את
הערצת ההמונים אליו. ככל אזרח פשוט
וקטן, גם אני אוהב צדק, הנדיר מאוד ב מדינה
זו. אולם יש דברים העוברים את
הטעם הטוב. כאשר מנפחים ומנפחים.
דויד יורם סמוכה, תל-אביב
אוויר ביקו אותם עם הטינופת שלכם ותהיו
גברים ותפרסמו את מכתבי זה.
משה הריאלי, תל־אביב
דיין ואבותינו
קניתי את בליון העזלס הזה מיום ה־
22.12.71 במחיר 2.00ל״י, ואני מצטער
מאוד שקניתי. אנ-מק מדוע: בתמונת ה שער
מופיע שוטר, עם שלוש רטיות, ו כותר ת העמוד זועקת :״הקומדיה של ה חקירה
המפוברקת — המישטרה מחפה
על דיין״.
וכותרת זאת אינה אלא דק התחלה. רוב
הדפים שדיפדפתי לאחד -מכן, עסקו ב־
מורעל הפירסומים שלכם בעניין משה דיין מ עוררים
סלידה וחלחלה. הינכם דומים
לחתול מוכה שחין הנובר בערימת אשפה.
כאזרח רגיל במדינה הנני לאמר לכם:
הפסיקו להרעיל את האוויר ואל תעשו
מלאכתם של אויבינו בנפש.
אוי ואבוי לכנסת באם אורי אבנרי
חבר בה. הוא אדם גועלי!
אזרח, תליאביב

גבר-,י

זהי
אז מה אם יש למשה דיין מאהבת? לי
אמרה פעם אשה: לכל גבר נורמלי יש

מכתבים

( המשך)

איש כזה לא יכול לכהן כשר בממש לה.
רק בגלל זה הוא צריך להתפטר מייד.
אני אם לבנות ומחר יכול לקרות לבתי
מה שקרה לאלישבע.
אין לעשות אליל מאיש כמו השר משה
דיין.
מדוע לא דורשים אנשי מפלגת העבודה
את התפטרותו?
זאת בושה גם של מפלגת העבודה.
אינני חברה בשום מפלגה, אבל הצבעתי
בבחירות בעד מפלגת העבודה.

חנה לבדר,

ירושלים

8אם אין דיין
יש דין?
לפני שלקחתי לידי את העולם הזה,
אמרתי בליבי: איזה מין עולם זה, אם
אפשר בצורה כה קשה להשמיץ ולקטול
שר במדינה, ולשימו לקלס בעיני הציבור?
אך עד מהרה נוכחתי לדעת שדיין הוא
לא טלית שכולה תכלת. אם שר בממ שלה׳
שאחראי על ביטחון -מדינתנו, מרשה
לעצמו לעשות דברים כה מגונים, מה יע שו
יתר בני העם? שר בממשלה הרי
צריך לשמש דוגמא לציבור!
דיין הנכבד, למה אתה חושב שצריכים
להתעלם ממעשיך השפלים וחסרי־המוסר?
האם לקחת כספים מתקציב המשרד, בו אתה
עובד, והקדשת אותם לאחת מידידותיו
(שהן לא מעטות) מבלי לחשוב פעם שנייה
באמת לאן הולכים כספים כה רבי־׳חשי-
בות שהאזרח הקטן משלם
ממיטב כספו? ,
אפילו במדינה דמוקרטית
כמו שלנו, היתה זאת שגי אה
מצידו של דיין, שני צל
את הדמוקרטיה יתר על
המידה בתור שר, על־ידי
מעשה קל־דעת, לא־מחושב
שלא כיאה לאנשי־צבא,
ובמיוחד כדיין המנוסה.
לכן דיין הדון־ז׳ואן דע
לך: הנאה לרגע — אינה
תמיד הנאה סוריה.
נחשון ינאי, קיבוץ גמוזון
מאהבת. ואם אין לו, או
שהוא לא נורמלי, או שהוא
לא גבר.
איני יודע אם משה דיין
הוא אלוף טוב, אבל הוא
סמל טוב של הצבא שלנו,
והערבים מפחדים ממנו.
זאב לה, בת-ים
• העולם הזה לא עירערעל זכותו של איש להחזיק
כמאהבת. הוא חצביע על
ההשלכות הציבוריות של
פרשה מסויימת.
בעיית כואבת
מהרגלו של אדם לפרוק את מיטען בע יותיו
הכאובות. הבעייה שעומדת לנגד
עיניכם כנראה היא הערצה, האהבה וה התייחסות
של העם לאיש משה דיין. אינ כם
מסוגלים להבין ולכן מנסים אתם להש חיר
את פניו בכל צורה שהיא. אם זה
חיפוש חומר תמורת כל סכום שהוא, מחייו
הפרטיים, ואם זה מעיסוקו בחיי היונדיום.
מוטב שתפשפשו במקצת במעשיכם, ות גיעו
למסקנה שאין אדם מושלם.
מרים פאר, חיפה

חריין
במדרונות המהום

הדואג לדמות המדינה ולאיכות החברה
הישראלית מוכרח להזדעזע עד עומק הלב
למקרא מעשה הוונדליזם אשר המערכת
שלכם נפלה קורבן לו.
החברה הישראלית נאלצת לעשות בדק־בית
רציני וחייבת להשתחרר מהשרצים
והשפלים והטרוריסטים למיניהם, כי בנפ שה
הדבר.
נראה לי שאין דרך טובה יותר להביע
את הוקרתי לפעולותיכם המבורכת מאשר
להגיד בפה מלא שבלעדיכם המדינה עו מדת
במדרונות התהום ועלולה להתדרדר
במהירות מסחררת.
רק אתם העומדים בפרץ ובולמים תה ליך
זה. אתם, העיתון, התנועה ונציגכם
בכנסת. הבלם הוא לא תמיד לפי טעמי,
אבל הוא חיוני ואפקטיבי. כי אחרים, ואני
בתוכם, רק מדברים, אבל אתם העושים,
ואתם המסתכנים יום יום.
יצחק אנגלשטיין, הולנד
נולדח וסאדאת

הסטודנטים המצריים בקהיר שהפגינו
נגד מדיניות סאדאת, ביקשו ביום חמישי
לפני שבוע להיפגש
איתו ולדון עימו ב עניין.
סירב, סאדאת אבל
קיבל במקו מם
את הסטודנטים
אוניברסיטת של אלכסנדריה המסכי מים
בלאו הכי עם
מדיניותו.
אני רק מקווה
שסאדאת יצליח ל י
ף רן; ר
שכנע את הסטודנ־ 1 טים מאלכסנדריה
באותה יעילות בה מכבר הצליחה גולדה לשכנעזה לא אלה הפרופסורים איתם נפגשה, את שגם כן בלאו הכי הסכימו למדיניותה.
אורית ירקוני, סטודנטית,
אוניברסיטת תל־אביב
המאבק לחופש
״העולם חזה״ ,1795״חפיאו־דליס
של המושב״ ,על נאומו של
אורי אבנרי בכנסת בנושא חוק
המושבים.

קראנו את נאומו של אורי אבנרי נגד
חוק המושבים. הוא כותב שהחוק יהפוך
את המושב לקולחוז. זו טעות היסטורית.
א) בקולחוז בברית־המועצות אפשר להו ריד
את הקומיסאר משך 10 ימים —
ופה אנחנו צריכים לחכות 11 שנים.
ב) לכל קולחוזניק יש אדמה פרטית,
שטח של כמה דונמים וזה רכושו הפרטי.
אפילו בכל עיר יש שוק קולחוזניק חופשי
והוא יכול למכור את הסחורה לפי רצונו
וזה הבדל גדול. גם המשק הקטן, פרה
חזיר ולולים זה רכושו.
אפילו בזמן הפיאודלי, לכל אחד היה
רכוש פרטי קטן.
אני חושב שמאבקנו לחופש, זה מאבק כם.
אני
מבקש מאבנרי שיעשה את כל
המאמצים שלא ייגזל מאיתנו חופש זה.

מושבניק,

בית־אלעזר׳
הזה קוראי העולס הזה הם אנשים סבלניים
מאוד. כל אחד מבין שהעיתונאים שלהם
רוצים להעלות את משכורתם על-ידי חנו פה
לעורך העיתון, ששינאתו לדיין כבר
גברה מזמן על שיקולים של ריווחיות
העיתון. אבל שכימעט כל הכתבות ב־גליון
אחד תיגענה רק לנושא זה, זה כבר
מוגזם.
אני מבקשת, בשם כמה -מקוראי העי תון
המוכרים לי, אם אפשר קצת, פחות
משה דיין, וקצת יותר העולם הזה, שהיינו
רגילים לו עד כה!
יעל ארז, תל־אביב

פי עו ר
ציני נתקלתי בתופעה של פקידי שומה הגורמים
לעליית מחירים בצורה המכוערת
והצינית ביותר שיכולה להיות.
ביקרתי -אצל הרופאה הקבועה שלי
ונתבקשתי בתום הביקור לשלם 40ל״י
במקום ה־ 30 הרגילות. היא התנצלה ו אמרה
:״למעשה, לא התכוונתי להעלות
(חמשו בעמוד )8
העולם הזה 1797

גולדה מאיר התעלפה
וגדעון רפאל הציל אותה
8רק עכשיו נודע מדוע
השאירה ראש הממשלה
דה מאיר את מנכ״ל משרד-
החוץ לשעבר, גדעון רפאד
בתפקידו, למרות שאינה מח בבת
אותו ביותר. בזמנו, מס תבר׳
כאשר גולדה היתד. שרת-
החוץ ורפאל נציג ישראל ב־או״ם,
הוא ביקר אותה במלון
שבו התאכסנה, על־פי הזמנתה.
רפאל, שהתדפק על דלת חד רה׳
לא קיבל תשובה, החליט
לפתוח את הדלת. הוא מצא
את גולדה שוכבת חסרת הכרה
כתוצאה מהמאמץ שעבר עליה.
הוא הזעיק רופא, שהשיב את
רוחה.
גול איך
הוריד שר־החוץ
אבא אבן בשבועות האח־רונים
ממישקלו? בראיון עם
רפאל כשן, נשאל אבן אם
יש לו שיטת דיאטה מיוחדת?
״יש רק דרך אחת,״ אמר
אבן ,״גילה לי אותה פעם
ידיד רופא: ללכת לקולנוע.״
מה פתאום? הסביר אבן :״או תו
רופא הסביר לי, :רצונך
ל חו ת? לו להצגה יומיות ב קולנוע,
ותפסח על ארוחת-
צהריים. זו הדרך לרזות.,״
באותו ראיון גילה אבא
אבן איזה כיבוד מגישים בפגי שות
עם פוליטיקאים רמי-
מעלה :״לעיתים אין נותנים
מאומה. פשוט כלום ! כמעט
בכל המגעים שהיו לי עם
נשיאי ארצות־הברית, לא היה
שום כיבוד! אבל היתד. חרי גה
אחת מן הכלל. כוונתי ל אותה
שיחה שהיתר. לי עם
הנשיא לינדון ג׳ונפון, לפ ני
מלחמת ששת הימים. אז
הזמין הנשיא ג׳מסון בקבו קים
מבקבוקים שונים, והע תיר
עלי ועל שאר המשתת פים
מכל שפע הסקוטש !ה מרטיני
שלו. אולי זה היה
בגלל המתיחות. אולם מייד
אחרי זה חזרו נשיאי אר׳ה״ב
למינהגם לא להציע שום
דבר.״
ובמה מכבדים את ה פוליטיקאים
החשובים המבק רים
בארץ? סיפר שר החוץ:
״שמתי לב שבארץ יש מסו רת
או מיגהג, שאסור כי
תעבוד חצי שעה בלי כניסתכוס־תה. ניסיתי להרתיע קצת
את הפלישות הללו של כו סות
התה. כאשר נפגשתי עם
הרדלד זיל,פץ בלישכתו,
לפני מלחמת ששת הימים,
הוא נתן לי יתד, מאוד חזק
וחריף, והעשן שהיתמר מ־מיקטרתו
כמעט החניק אותי.
גם עכשיו, כאשד הייתי
בבריטניה, רישמי בביקור
הוצע לי התה המסורתי כא שר
הגענו לשעה חמש אחר־הצהריים.
במקביל
לדיאטה, הח ליט
שר־החוץ גם על דבר
טוב נוסף :״בזמן האחרון
התחלתי להפחית מאוד ב עישון,״
סיפר .״אני מעשן או לי
סיגריה אחת ליום. אני
על סף הפסקת העישון ממש.״
מה הסיבה? ״זוהי עצה וגם
לחץ פסיכולוגי גדול. הרי
רעייתי מנהלת מסע־אימים
נגד העישון, במיסגרת הא גודה
למלחמה בסרטן. איך
כתוב? כבד את אביך ואת
אמך. אז לא נורא לכבד גם
את אשתך...״
בשיחה גלויית־לב, ערב
צאתה למסע הרצאות מטעם
המגבות היהודית המאוחדת
בסקנדינביה, בריטניה ואר־צות־הברית,
סיפרה בשבוע
העולם הזה 1797

שעבר רות דיין ג ״אין לי
זמן לחשוב על החיים הפר טיים
שלי. זו האמת. החיים
בארץ כה קשים ואני חיה או־יתם
באופן אינטנסיבי. חוששת
שמא הבלון הזה יתפוצץ יום
אחד. כשאני נוסעת למען ה מגבית
והבונדס, אני חושבת
רק על העם היושב פה ב ארץ.
אני לעולם לא הייתי
מתקשרת לאדם המשתייך ל וד,דות
האמריקאנית.״
ואיפה מתכוננת ח ת
להתגורר, כשתחזור? ״רציתי
לבנות קומה שנייה מעל ביית
הורי בהרצליה, אך לדאבוני
לא קיבלתי רישיון בנייה. ב־לית־ברירה
החלטתי לגור ב-
בית־דיחת ברמת-אילן, ליד
׳אוניברסיטת בר־אילן.״
אחרי שיצא איסור
חמור בעותונות הישראלית
לכתוב על פרשיות !מעזה
היין, החלו כמה עיתונאים
לחפש דרכים לטפל בכל זאת
בפרשות. ראשונה הייתה שד
לימית הראבן שיצאה ב מאמר
מוחץ במעריב נגד שר־הביטחון
— בלי להזכיר את
שמו בכל המאמר. אחריה טי פל
בנושא הפיזמונאי יופי
גמזו, שאחד הקטעים בפיז־מונו
השבועי היד ,״יש לך גוף
ללא מוס ופגם /והלוך ש מדליק
ודדס / ,יש לך ראש

חודש בוטיק לבגדי נשים בתל־אביב. שבוע אחרי הפתיחה גילתה
כי אחד השכנים נוהג להציץ ולהשמיע קולות כשהקליינטיות מודדות
בגדים. התברר כי המציץ, בעל התכונות הגבריות הוא קוף השייך
לבעלי חנות סמוכה. בין השניים נירקמו יחסי שכנות ומאז, כל בוקר
בשעה , 11 מגיעים לבוטיק, הקוף השכן והזמרת ענפרה פוקס
(משמאל) העובדת עם שימרית על שיריה, ומתכבדיס בספל קפה.
פקוחה לרווחה, וזה מראה, ל דעתי,
על שני דברים: שהוא
חסר דמיון, ושהוא ער מאוד.
רגיש בצורה בלתי־רגילה ל אירועים
שמתרחשים ומהיר
החלטה; הכל בידיו ומתנהל
לפי רצונו.״
דעתה על ראש־הממ־שלה
גולדה מאיר :״היא
אשה רכה מאוד,״ אמרה וי־וויאן
,״חביבה, אך יכולה לה יות
גם קשה מאוד. החלטית.
נוקשה יותר מגבר. היא חיי כה
כל הזמן שפיסלתי אותה,
וגם את הפסל עשיתי חביב,
מחייך.״

/שמחליף תסרוקת מדי
שבוע / .רק חבל שיש לך
גם /רק חבל שיש לך ג ם /
רק חבל שיש לך גס —
רשמקול קבוע ...את הקסע ב־פיזמון
ליווה איור של הקא־ריקטוריסט
זאב פרקש
(ראה גלופה).
מוזיאון שעווה עברי
נפתח במגדל שלום. את ה דמויות
פיסלה דיוויאן פאן,
ילידת סין, בת למשפחה עשי רה
שברחה בגיל 17 מסין
להונג־קונג. שם, למדה וי־וויאן
ציור ופיסול, מתרוצצת
מאז בעולם ומפסלת בשעווה
אישים מפורסמים. לארץ הוז מנה
ויוויאן כדי לעצב את
תקומת ישראל. היא הופגשד.
כאן עם האישים שהיה עליה
לפסל, אשר למרות עיסוקיהם
החשובים, מצאו זמן לשבת
שעות רבות לפניה. על ההתרשמות
שלה משר־הביטחון
סיפרה ויוויאן :״זהו אדם ש לא
יכול להרגיש אנשים. לא
איכפת לו, אני חושבת, הר גשות
של אנשים או מה ש-
.אחרים חושבים. ואולי הוא
מסוגל לכך, אבל פשוט לא
!מוכן לבזבז את זמניו. הוא
מין אדם־לוחם, וזה הדבר ש ממלא
את ראשו. בדברים מו חשיים,
באנשים, הוא אינו מו צא
כל עניין. אפילו בתמונות
אפשר להבחין שעינו תמיד

נודע על המיבצע, החלו לח צים
בלתי-פוסקים מצד הר בנות
להפריד את הילדים ה יהודיים
שיבואו מחבריהם ל כיתה,
כדי שיוכלו לארח או תם
במוסדות דתיים. כל ה הסברים
כי הילדים יאורחו
יחדיו בכפר־טרומן, בו אוכ לים
מזון כשר, לא עזת: כ שהגיע
המטוס עם הילדים, ה גיעו
לנמל התעופה מכוניות
של הקיבוץ הדתי חפץ־חיים,
בלוויה כמה רבנים שניסו ל קחת
איתם בכוח את הילדים
היהודיים.
צלם העיתונות גחום

גוטמן שפתח השבוע תע רוכת
ציורי־צילום מיוחדת ב מינה
בביודהחייל בתל־אביב,
הוסיף לרגל המאורע את ה אות
״ל״ לשמו, וייקרא מ עתה
נחום ל. גוטמן, אין ב כך
יומרה סנובית, אלא אמ צעי
שיאפשר להבדילו מה צייד
הוותיק נחום גוטמן.
בגלל השם הזהה לצלם־צייר
ולצייר, נגרמו כבר בעבר
כמה אי־נעימויות. כך, למשל,
קיבל הצייר הקשיש נחום
גוטמן באחד הלילות הודעה
טלפונית מכתבי הטייס ביש ראל,
להופיע בשעת חצות ב קפה
מסויים כשבידו תמונותיו.
גוטמן, שחשב אולי שהטייס
מתכונן להקדיש כתבה ל הישגיו
בציור, הגיע למקום
מבוהל, ורק אז התברר לו
כי אנשי הטיים התכוונו ל צילומים
שהבטיח להם הצלם
הנושא את שמו. את ה״ל״
לשמו החדש גטל הצלם־צייר
משמו המקורי בארץ הולדתו,
הונגריה — לאסלו.
בפגישה מכינה שנער כה
ביום השלישי שעבר ב אולם
אימק״א בירושלים לק ראת
מישחק הכדורגל בין
ביתר ירושלים ומכבי נתניה,
נכחו אנשי הטלוויזיה, מנהלי
ביתר ירושלים ונציגי המש טרה.
במהלך הדיון ביקשו
אנשי הטלוויזיה לשכור על
חשבונם 10 שוטרים לשמי רה
על הציוד. כששמע תת.-
ניצב חיים מסורי, מפקד
מרחב ירושלים, את הבקשה,
התנגד :״מה פתאום שהמש טרה
תיקח מהטלוויזיה היש ראלית
כסף? השוטרים ש משגיחים
על המיגרש בשבת
מקבלים את התשלום ישירות
מהקבוצות המשתתפות ותמו רת
זה הם גם ישמרו על
ציוד הטלוויזיה.״

בראיון ששודר השבוע
בגלי צה״ל, שאל מפקד ה תחנה
יצחק ליסגי את גול דה
מאיר מה היתה מבקשת
מכותב ההיסטוריה של תקו פת
כהונתה, אילו עמדה מא חורי
גבו? ״לא חשבתי על
כך,״ השיבה ראש־הממשלה,
״אבל א) אני לא אעמוד מ אחרי
גבו, ב) לא אומד את
ימה שאני באמת חושבת, כי
אז לא יאמינו לי. והחשוב
מכל: הייתי מבקשת ממנו רח מים.״
כשנשאלה
גולדה ב אותו
ראיון מה דעתה על
המתירנות בחברה הישראלית
בתחומי האמנות, המין וה אופנה,
אמרה כי יותר ויותר
היא מאמינה בצידקת דבריו
של חבר חכם שלה, שנהג
לומר :״אין דברים מוסריים
׳ולא מוסריים. יש דברים יפים
ויש כיעור.״ ״נוכחתי לדעת,״
הוסיפה גולדה ,״שאותו דבר
עצמו יכול להיות יפה מאוד,
ויכול להיות מכוער מאוד. ו אני
בעד דברים יפים.״ בכך
הסבירה ראש־הממשלה את
דבריה הקודמים באותו רא יון,
כי היא אינה נוהגת לל כת
בחצאיות מעל הברך.

האבסורד של
כפייה הדתית בישראל, סי פר
השבוע התעשיין אסדה פ
גוולדדו׳סר, חבר נשיאות התעשיינים,
שהיה נשיא רוט־רי
בישראל: אחרי השיטפו נות
בפירנצה לפני מספר חו דשים,
הזמין רוטרי שלוש
כיתות של ילדים מפירנצה
לאירוח בישראל. מרגע ש״

ן ! דןז 1ךןך 44 זמות־הג׳אז מארצות־הבוית, מקדישו
\ ן 11 1את נ ד שעותיה הפנויות ל־ 105 ילדיו
המאומצים, שלוקטו מפרברי־העוני של לוס־אנג׳לס. על ארתה הקטנ
עבר אותו גורל כמו זה של בתה המאומצת, ג׳ולי (איתה בתמונה
אומרת אותה :״אמי מסרה אותי למעון של ילדים זנוחים בגי
חמש. את הטעם של התקופה ההיא לא אשכח עד סוף ימי

מכתבים
(המשך מעמוד )6
את מחירי, אבל במס ההכנסה אמרו לי
שכולם העלו את מחיריהם במידה כזאת
ופשוט לא מאמינים לי שלא העליתי,
וכך למעשה הכריחו אותי לעשות דבר
שלא התכוונתי. את הרי מבינה שעבורי
ההפרש במחיר נטו קטן מאוד.״
יעל ארז, תל־אביב

היחס לכושים ;
גזעגות פשומה

אנשים כהי-עור, הטוענים לזיקה ליהדות
ולארץ, הגיעו אלינו עם אשרות תייר.

ישראל אלכסנדר
יחסים בין אדם לאדם
משרד־הפנים מסרב להכיר ביהדותם,
למרות שזה ענייו לחכמי הדת וההלכה
להגות בו, ועל כן מסרבים השר בורג

ופקידיו להעניק להם תעודות עולה.
הטלוויזיה והעיתונות הישראלית, הקנ אים
הציוניים והדתיים למיניהם ותושבי
דימונה תמימים שהוסתו מגבוה, מנהלים
מסע השמצות מתוכנן נגד ״הכושים הרע שניים
הללו״ — וזה עניין חמור שכולנו
חייבים לתת עליו את הדעת.
שורש ההשמצות ודברי השיסוי הינם
סילוף היחסים בין אדם לאדם. התופעה
המאוסה של הצבת אמונתם, מינהגיהם,
מעשיהם ולבושם של בני־אדם, אשר צבע
עורם שונה, כסימנים שליליים, היא רדי פה
— רדיפה במלוא מובן המילה.
לרדוף את ״השחורים״ משום שילדיהם
״משחקים בחוץ ומקימים רעש ליד בתי-
המגורים שלהם אפילו בין השעות 2—4
אחה״צ״ ולייחס להם מראש גניבות ב מכולת
— הרי זו גזענות — גזענות במ לוא
מובן המילה.

לסלק כהי-עור פן ״תכבוש מיידינו את
הארץ״ הרי אף זו גזענות מתועבת.
לקרוא מעל במה ציבורית לאנשי די מונה
שישמרו על ״הסדר״ ויסלקו את
״השחורים הפולשים״ רק בכוח החוק —
הרי זו קריאה ללינץ ותו לא.
לי אין הסברים אחרים למסע המפחיד
המתנהל לאחרונה נגד הכושים העבריים.

ישראל אלכסנדר

(ואן דייק) ,רמת־חן

ניוס בחורי־ישיכות
לצה״ל

כידוע נתמנה הרב גורן כרב ראשי ל-
תל-אביב—יפו. אך האבסורד הוא שב־בית-הכנסת
הגדול שבתל־אביב מתפלל
חזן צעיר בן 21 המשתכר קרוב לאלף

ל״י לחודש מחוץ ל״חלטורות״ האת מבלי
שישרת ולו יום אחד בצח״ל.
הכיצד רב ראשי אלוף לשעבר מתיר
זאת?
חיים אברהם, רמת־גן

כתבתכם על השד המוגזם ממנה ניתן
היה להבין כי לישראלית שד גדול יותר
מלחתיכה אירופאית — הינה פשוט מגו חכת.
לרוב,
זה בדיוק הפוך. לא מאמינים?

מילון עולמי

מהרצל עד הרצל,

רעברית מדוברת

לא היה כהרצל

1 לא לאלה

״העולם הזה״ ,1795״הקונגרס
זולל״ ,איך אבלו עירי הקונגרס.
ברור לי על סמך מה נדמה היה
שנדמה היה להם, כי הציר הצרפתי

-מא ת

דן בן־אמוץ ונתיבה בן־יהודה _

חטף זץ לפר צו ף

מתון המהדורה הראשונה של 5,000 ספרים— נשארו
2ספרים בחנות ,,ירדן״ ברח׳ יפו 42 בירושלים.
7ספרים נשארו בחנות ״מסדה״ ברח׳ אלנבי בת״א
ו־ 3ספרים בחנות ״הדר״ ברח׳ הרצל 15 בחיפה.
מהדורה שניה תצא לאור בסוף השבוע הבא.

בבקשה: אני שולח לכם שד של בת
טיפשעשרה גרמניה, כפי שהופיעה בגליון
האחרון של שטרן.

קבלת

שבת

הרצל על גבי שטר כפן!
החוזה —

הוצאת א. לוין־אפשטיין בע״מ

״העולם הזח״ ,1793״תזכורת למשה
שמיר״ ,הנהלת חשבונות של
דן בן־אמוץ עם משה שמיר.
דן בן־אמוץ כותב למשה שמיר ״שהוא
ימות אם ידע מי הוא אלקבץ״ ושכנראה
לימדו את יצירותיו בשעורים שהוא נעדר
מהם.
במיקרה זה מראה בן־אמוץ רק שהוא
איננו יודע קבלת־שבת בליל־שבת מה
הוא. כי כל ליל־שבת אנו אומרים את
״לכה דודי״ של אלקבץ, ומשורר כהינריך
היינה, שיבח אותו.
ארן בהן־מינץ, תל-אביב

הפצה ראשית:
״ בי ת עלים״ ,רח׳ קרל נטר 3ת״א, טל 623959 .

רעל של
שיגאה

לאחרונה מרבים לדון בנושא ההורים
הגרושים הטורפים זה את זה על אהדת
ילדיהם. אחדים אפילו התארגנו כדי לת בוע
בכוחות מוגברים את מימוש זכו יותיהם.
אבל
יש מצב שבו שום מאבק ושום
חוק לא יעזרו: זה קורה כאשר ההורה
המחזיק בילדים מטפטף למוחותיהם רעל
של שינאה כלפי ההורה היריב. ואז הם
פשוט נעשים מאושרים ל א לראות אותו.
חגן גולדגרט, חולון

ציר צרפתי לקונגרס
— והממשיך
לקונגרס הציוני דומה לחוזה מדינת היהו דים,
הרצל. אינני רואה כלל את הדמיון.
אלישבע חילוש, בני־ברק.
#על סמך זה (ראה תמונות השניים).
הצעה אהרוגה

הנני אזרח יהודי ישראלי משנת ,1949
נשוי +שלושה ילדים, גילי 28 שנים.
מגורי חדר אחד אצל אימי ואחיותי. מצבי
הכלכלי ירוד מאוד ובקושי רב אני מצ ליח
לפרנס את אשתי ושלושת ילדי.
לאחר פניות רבות למוסדות שונים ב ארץ
לשם בקשת עזרה כלשהיא ולאחר
שלא נעניתי לתשובה חיובית משום מוסד,
הוגשה לי הצעה אחרונה כדי לצאת מה סבל
במשפחתי: להתנצר, אני וכל מש פחתי
כולל אשתי וילדי.
ציון בריגה, נתניה
טעות מצערת

״העולם הזה״ ,1795״עיתונות —
לחכימא בגניזא״ ,על תגובתו של
ישראל צנטנר על תובנית ״השעה
ה 3-״ לסרט ״למות במדריד״.
בעיתון מיום 26.1.72״לחכימד, בגניזה״,
נפלה טעות מצערת. במקום ״על אוצרות
הכספים״ ,צריך היה להיות ״על אוצרות
הכספית״.
ישראל צנטנר, תל-אביב
תרסיס המריבה

׳״העולם הזה״ , 1794״במדינה,
״עסקים — תרסיס המריבה״,
על צרותיו של קונה תרסיס.
הקניה של אילן כבירי נערכה בסופר מרקט
של אגודת הצרכנים ולא במ שביו
לצרכן כפי שכתבתם.
ניסן גן־מור, יחסי ציבור של
המשביר לצרכן, תל־אביב
שדיים מגוחכים
״העולם חזה״ ,1795״חשד שלך
מוגזם״ ,על הצהרתו מעוררת ח־סערת
של יצרן חזיות ישראלי.
העולם הזה 1797

ע/״והלרמנהג 7ץ בוע־מלא
ט1ט 1כ ל שב! 1/1
י קוראים השולחים מבתכים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עדיפות תינתן למצרסיס תמונות
למכתכיחם.
הישראלי שבועון החדשות
.העולם הזה״,
המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
מא־דואר • 136 מען מברקי: עולמפרם ״הדפום החדש״ בע״ם,
ח״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ • העורך הראשי: אורי אבנרי המדל: העולם הזה בע״מ.

איזה מזל! כימעט עמדתי להסתגר ב־סיסרייה
העירונית עם ״תולדות ספרות יש ראל״
של צינברג, כדי למצוא שם הוכחות
לאי־דיוקים בהרצאתו של שמיר על תרו מתם
הגדולה של יהודי ארץ־ישראל לתר בות
היהודית, כשלפתע הגיע אלי, תודה
לאל, מכתב מד״ר ישראל שחק, אשר חסד
ממני שעות אחדות של שיעמום ודאי.

מסתבר שמשה שמיר הוא לא רק טיפש,
קנאי־לאומני, קולטור־שוביניסט, גם־רוח,
מתנשא והמילה-הלא-יפה־ההיא-שאמרתי-
עליו. מסתבר שאת הוגה־הדעות של תנו עת
הסיפוח אפשר גם להאשים בבורות.
רוצים הוכחות? בבקשה, המיכתב לר שותכם

לדן בן־אמוץ שלום רב,
הגיע אלי בלונדון מאמר התקפת עליך של אותו בור, המתפאר בידענות של
פרוטה, משה שמיר (״מעריב״ ,)14.1.72 והרינו מובן לעזור לך במלאפה של ניפוץ
בורות מרושעת.
ר׳ יוסף קארו למד בסלוניקי ושם, כנראה, חיבר א ת רוב ח״שולחו־ערון״.
לא רק שמספר זה, כמו שהוא, לא ״ינק״ עם ישראל, ועל יסודו לא ״חי בכל
חדורות ובכל הארצות״ — אלא שכדי שהספר לא ישפיע בארצות אירופה, חיבר לו
רבי משח איסרליש (קרקא, חמאה ה־ )16״תיקון״ בשם ״מפת השולחן״ ,ולפי
״תיקון״ זה חיים האשכנזים.
האר״י חי במצריים, והגה את תורת הסוד שלו על גדות הנילוס. בצפת בילה
האר״י רק את שלוששנותיוהאחרונות 1569—1572 תלמידו המובהק,
ר׳ חיים ויטל, חיגר מצפת וחי רוב ימיו בדמשק ! אן מה שנראה בעיני שמיר
כעבירה לגבי אל־ספאדי, מותר כנראה לר׳ חיים ויטל. תורת הסוד עברה לאירופה
ושיגשגה שם. ארץ־ישראל לא מילאה בהתפתחותה אלא תפקיד קטן בלבד, אם בכלל.
איש אינו יודע היכן בדיוק חיו אלעזר הקליר וייני. לגבי הקליד סבורים חוק רים
רבים שהוא חי דווקא באיטליה הדרומית. ואגב, בשירה העברית שלאחר התנ״ך
מילאה ארץ־ישראל תפקיד קטן ביותר. לעומת אלקבץ חיו ופעלו באותן שנים
בחו״ל עשרות משוררים עבריים. הארץ בעלת המסורת הרצופה ביותר של שירה
עברית היא איטליה, כמובן — מ״מגילת אחימעץ״ (בערן 860 לספירה) עד סוף
המאה התשע״עשרה!
היצירה היהודית, שנוצרה בארץ ישראל מתקופת המישנה (בערן 200 אחרי
הספירה) ועד ימינו, היא אפסית, לעומת מה שהיהודים יצרו בחוץ־לארץ. משח שמיר
נתלה בשלוש שנים, אותן בילה האר״י בצפת. אבל תורת הסוד נוצרה בדרום
צרפת במאה ה״ ,11 פותחה בספרד במאה ה״( 13 ספר ״הזוהר״) .במאה ח16-
ובמאה ה״ 17 עיקר מרכזה חיה באיטליה, ואילו החסידות התרכזה כולה ברוסיה
ובפולין. תרומתם של יהודי ארץ־ישראל בשטח זה בטלה בשישים.
ואותו דבר אמור ביחס להלכה. לפני שמשח שמיר מציע שאחרים ילמדו, עליו
בעצמו ללמוד, לפחות עד כדי כך שלא יפגין בורותו ברבים. יהודים אורתודוקסיים,
לידיעתו, אינם חיים לפי ״שולחן ערוד״ ,אלא לפי התלמוד הבבלי. דווקא הבבלי ,
ולא הירושלמי, שאין לו סמכות הלכתית. מרכזנו התרבותי, איפוא, הוא בסורא
ובפומפדיתא. ואת אומרת בעיראק, ולשם אנו צריכים לתגר, שכן אבותינו ״בכל
הדורות ובכל הארצות״ חיו על פי החיבור שנוצר שם.
ולבסוף, שאלה שאני רוצה באמצעותן לשאול את הבור הזה, המנסה ללמד
אחרים. היכן לדעתו של משה שמיר הגבול הצפוני והמזרחי של ארץ־ישראל ז אם
ל הס ת מן על האנציקלופדיה העברית, עליה ממליץ שמיר, הרי ״גבול האבות״ כולל
את סוריה, ומגיע לנהר פרת, ואם להסת מן על האנציקלופדיה התלמודית, הרי
א״י משתרעת עד הרי האמנוס אשר בתורכיה ומפח זו מקובלת גם על ד״ר ישראל
אלדד חברו-לתנועה של משה שמיר. מה יהא על כל היצירות שהערבים יצרו בדמשק,
כאשר משה שמיר יחליט לתבוע את הגבולות ״ההיסטוריים״ של ארץ־ישראל,
ב הס ת מן על האנציקלופדיות מהן הוא שואב את השכלתו ז
עד כאן לשון המיכתב, שאינו מבקש
להוכיח, אגב, כי זכותנו על ארץ־ישראל
קטנה מזכותם של הערבים על ארץ זו, רק
משום שגם היהודים יצרו את יצירותיהם
החשובות ביותר מחוץ לגבולות ארץ-
ישראל.
כשמדובר בזכויותיהם ההיסטוריות של
הערבים, נוהגים שוביניסטים חשוכים כ משה
שמיר לבטל את תביעותיהם, בטענה
שלגביהם ארץ־ישראל היתה תמיד ״דרום

סוריה״ ,ומכאן שמולדתם ההיסטורית היא
סוריה. לא אתפלא אם משה שמיר יתח-ל
לכנות בקרוב את סוריה ״צפון ארץ־
ישראל״ ,את מצריים ״דרונדארץ־ישראל״,
ואת עיראק ״מזרח־ארץ־ישראל,״ רק כדי
שיוכל לטעון כי התלמוד הבבלי ו־
״תורת הסוד״ של האר״י בעצם נוצרו
בגבולות ארץ־ישראל ההיסטורית שלו,
של שייב ושל ״היסטוריונים״ אחרים מ סוגם.

כחב ברט* ל קו ר א
בגליון של שבוע שעבר, במיסגרת
״מיכתב השבוע,״ התפרסם מיכתב ממזרי
בעניין לקט הערכים ש העו לם
הזה״ הדפיס מתוך ״מילון
עולמי לעברית מדוברת.״ מ אחר
והמיכתב לא היה חתום,
ולא נשא את כתובתו של ה מוען
(השם והכתובת שניתנו
עשו רושם מפוברק) ,אני אנצל,
ברשותכם, במה זו כדי לע נות
לו מיספר מילים.
סלאמת יה מיגדל ממיגדל!
קודם כל מאברוק בריא
ושלוש פעמים טאלמתק על ה־מיכתב
האחולמניוקי שהכנסת
לי. חריביתק, אתה כותב — שפתיים
(של אשתך) יישקו! דבר אחד אני לא

תופס: למה, יופטביומט, לא חתמת בשמך
הגזעי על הסמאטוחה שהכנת לי? העיתון
מחפש בנרות אנשים שיודעים
לכתוב אסלית, בשפה של בני-
אדם ולעניין. אז בשביל מה
כל הפוילשטיק האלה ״מיגדל
ממיגדל,״ וכל האוואנטה הזאת?
מה יש? יגרשו אותך מהבית
אם יידעו שאתה כותב מינד
תבים ל״העולם הזה?״ אתה
עושה רושם של בחור עם בי צים.
שיגידו מה שהם רוצים —
חרבן עליהם!
אתה יודע איזה פאש לות
עשית לי עם ד,מיכ-
תב שלך? אף אחד לא מאמין שלא
אני כתבתי את המיכתב. חושבים שזה

ווו

המשתמשים בה. לא רק: גוטיונטף, שאבם,
מויחלטויבס, עוילמגוילם וכדומה (במקום:
גוט יום טוב, שבת, מוחל טובות, עולם
גולם) ,אלא גם אחול־מניוק ולא ״אח׳ו
אל־מניוק״ו דחילק ולא ״דחילך״! ״סוח־תאק
או כוסאוחתק ולא ״כוס אוחתך״!
צ׳וטיווזנייט ולא ״צ׳ורט-איודזנייט״ ! איצ־מאסט
ולא ״איטס־א־מסט״ ; ינקל זוכמיר
ולא ״יעקב זוך מיר״; כוסמרתבוק ולא
״כוס מרת אבוך״ ,וכך הלאה.
הבנת אותי? הצרה היא שגם אנחנו
לא נהגנו תמיד לפי כלל זח,
שעקרונית הוא נכון. כנראה
שבעיית התעתיק האחיד למי לים
זרות לא תיפתר עד ש־האקדמייה
תתחיל להתעסק ב סלנג,
ותחליט ש״אינעל אבוך״
או ״ילען אבוך״ יש לכתוב
״אינלבוק״ ,בדיוק כפי שלא
ייתכן לכתוב ״שבת־גוי״ במקום
״שבסגוי״ או ״שבם־גוי״.
מישהו צריך פעם לקחת את
העניין הזה בידיים, ולהשתלט על הברדק,
אבל זה לא תפקידנו. שיתעסקו בזה בל שנים,
חוקרים ואקדמאים. לנו יש מספיק
כאב־ראש לאסוף את הממזרים ולפרש או תם
לאוזניים ערלות. את עניין התעתיק
והסדר, אנו משאירים למלומדים מאיתנו.
מי שמתעניין באתימולוגיה תסלח-לי-
על־הביטוי, ישתין שמן וישפיך ניטים,
כאשר יתברר לו ש״בבלת״ הן ראשי-
תיבות של הביטוי ״בילבול ביצים ללא
תכלית״! שהמילה ״מסחרה״ קשורה ל-
מאסקאראד״ ,״מסכה״ ו״מאסכארה״ (אי פור
פנים)! שה״חוי״ הרוסי מקורו ב־
״חוט״ ההולנדי (גוט) ,שאחד הצארים ה ביא
איתו למוסקבה יחד עם אשתו ההו לנדית!
ושהקריאה ״אוי!״ הומצאה על-
ידי האדם הקדמון שהשמיע אותה תוך
כדי נפילה מהעץ.
אין ספק שהקשר האמיץ הקיים בעברית
בין מילים קדומות כמו דם, אדום, אדם,
אדמה, הוא מעניין, כמו הקשר בין שד
(עם קרניים) שד (עם פיטמה) ושדי (ב שמיים)
.מי שרוצה להתעסק בחפירות
ארכיאולוגיות של מילים — סחתיין, ש יהיה
לו לבריאות. אך מה זה חשוב אם
הקורא בהתפעלות ״יחריב־ביתק, איזה בית
יפה שיש לך!״ יודע שפירוש הביטוי
בערבית הוא ״יחרב ביתך״?

אחד התרגילים שלי לפירסום המילון, ולך
תצעק גוואלד גשריגן מהיום עד מחר.
פשוט לא מאמינים לי. ולא שאני מתבייש
כאילו במיכתב שלך. אדרבא ומלהיפך:
אם אני הייתי רוצה להגיד לעצמי את
מה שאתה אמרת לי, אני לא חושב שהייתי
מצליח להגיד את זה יותר טוב ממך.
אבל אני צריך את המאברוקים שמגיעים
לך כמו כאב ראש. אז שמע, חביבי,
אם אתה רוצה ספר חתום — תן כתובת
מדוייקת ושם מלא. חוץ מזה אני צריך
אותך בשביל המהדורה ה אני
חמישית
של המילון.
בטוח שיש לך כמה מילים
טובות שזרחו מפרכוני. אז
יללה יה עיני, איפתח תומאק.
יעני פתח פיך ותגיד לנו מי
אתה ומאיפה גירדו אותך.
ועכשיו לעניין: לו היית
מקלף מהבוכתה 18ג׳ובות,
וקונה את המילון, היית מוצא
בהקדמה תשובה לכל השאלות
ששאלת. בעניין חניג׳ם אני מרים את ה ידיים.
טעות. לא אידיש ולא באטיח. פשוט
טעינו. איך? מה? מו? — השד יודע.
קרה — קרה! מה אפשר לעשות. הלוואי
שיהיה לשנינו כמה תלפים לירות כמה
שגיאות נוספות שאפשר למצוא במילון.
אללה יאעטיק בעניין התעתיק. יש לי
82 סיבות למה לא דייקנו בתעתיק מער בית
לעברית. קומכל (קודם כל) לא יודעים
אנחנו קרוא וכתוב ערבית, ונדמה לי
שזאת סיבה מספקת. אז בטח תקפוץ ותצ עק
״לך ללמוד או תשאל אנשים שיוד עים.״
הו! לזה יש לי תשובה. גם אם
היינו יודעים תעתיק נכון מערבית לעב רית,
לא היינו משתמשים בו. תשאל
״למה?״ הו. טוב ששאלת.
ביני ובינק, מעניין את התחת שלי ה הבדל
שקיים בערבית בין ח׳ של אשכנזים
ו״ח״ של בני-אדם, עד כמה שזה נוגע
לעברית מדוברת, זאת אומרת. ההבדל הזה
מעניין אותי מאד כדובר ערבית, אך לא
כמי שמשתמש בעברית מדוברת במט-
בעות־לשון שמקורן בשפה הערבית.
המיבחן הבטוח ביותר להתאזרחותה של
מילה ערבית (או מילה מכל שפה
אחרת) בשפה העברית המדוברת הוא כא שר
רוב המשתמשים בה אינם יודעים
כבר את פרושה במקור. פימתני יה אחי?
וזו גם הסיבה למה החלטנו לא לתת את
עכשיו יה עיני — הייתי אומר ״אה
משמעותה המקורית של מילה מדוברת.
אחוי״ ,אם לא הייתי חושש שאתה מבין
רק מי שמדבר רוסית יודע ש״יופטביומט״
רוסית — אתה מבין למה לא הקפדנו
פרושו ״ניק־אוממק״ בערבית. לגבי מרבי בתעתיק
נכון מערבית לעברית, ולמה
תם של הישראלים פירושם של שני בי לא
טרחנו לתת אח משמעות המילים
טויים אלה הוא קללה גסה וחריפה. ההו והביטויים
בשפות מהן נלקחו?
כחה הטובה ביותר שהילדים אינם מבינים
את פירושן המקורי של הקללות שבפיהם,
אבל מעליש. נעזוב את זה. המיכתב
היא קיומה של הקללה ״כום־אביך!״
שלך גרם לי נחת, ואם תמשיך לכתוב
לדעתי צריך לכתוב את כל המילים
בשפה העסיסית שלך — אני בטוח שנמצא
הזרות, שנכנסו לשפה העברית, בתעתיק
בעיתון מקום למיכתבים שלך גם אם
פונטי. זאת אומרת, לכתוב את המילה
תרצה לכתוב על פוליטיקה או אנא ערף
כפי שהיא נהגית על-ידי רוב רובם של אש.

שזב ס כנ ת פיחו ת
חוגי האוצר מודאגים לאחרונה מכמויות
הגוגואים המצויות בידי הציבור.
נגיד בנק ישראל, מר זנבר, אמר השבוע
שהחששות להתגברות האינפלציה, וכתו צאה
מכך ירידת ערך הגוגו הישראלי,
אינן בלתי־מוצדקות, אם כי נוטים לייחס
להן חשיבות מופרזת.
עודף הגוגואים, המצוי בידי הקהל, הוא
אמר, מגביר את הצריכה, ולא מן הנמנע
שהממשלה תיאלץ לנקוט בצעדים כלשהם,
כדי לספוג חלק מעודפים אלה לפני שה מצב
יתדרדר ולא תישאר בידה ברירה
אלא להכריז על פיחות הגוגו הישראלי,
דבר, הנוגד כמובן, את מדיניותו המוני טארית
של משרד האוצר.

דיקן הפאקולטה לכלכלה באוניברסיטה
העברית בירושלים, פרופסור בראלי, אמר
הבוקר בכנס מגדלי המישמש והשזיף שיד־דעתו
ייטיב האוצר לעשות אם יפחית את
ערך הגוגו הישראלי לשמונה גוגואים
עבור עטיפת מסתיק אמריקאי אחד.
לדעתו של הפרופסור, יש לנצל את
ציפיית הציבור לפיחות, ולא להסתפק
בפיחות דדדלוקס של 5גוגואים לעטיפת
מסתיק אמריקאי אחד.
בבורסה לגלעיני פרי, ובשוק חפירות
החופשי, הורגשה הבוקר תנועה ערה של
קונים, ולפני סגירת הבורסה עמדה עטי פת
מסתיק אמריקאי על חמישה רחצי
גוגואים, לאחר שחצי מיליון גוגואים הח ליפו
ידיים.

לא הכל ונובר ־ חוץ מ״לא הכל עו ב ר״

ווו

ד ן 1נן אמוץ
חשב ונות

סיקורת
תקלמ\>ם

ישו פיק בררו לצמרת
1צביקה פיק — זוהי
| שלי — סי.גי.אס•64526 .

הדרך

אילולא נתבו החיפושיות את ״השוטה
על הגבעה״ ,מי יודע אם היה צביקה פיק
נכנם אי־סעם למיצעדי־הפיזמונים בארץ
(נסו פעם להאזין ל״שני תפוחים״ ,ולשיר-
החיפושיות, בצמוד, ותבינו למה הכוונה).
אולם את הנעשה אין להשיב, החיפושיות
נתבו את פה שכתבו, פיק קיבל
מהם השראה, ומאז נוכחותו בעולם הפיז־מונים
הישראלי מורגשת יותר ויותר.
צביקה, שעבר להקות־קצב רבות לפני ש עלה
לגדולה בשיער, הוא בחור חביב,
המפתח לעצמו דמות של ישו ארוך־שיער
(אולי הוא חולם על תפקיד ראשי בישו
כוכב עליון) וכותב פיזימונים בעלי מנגינות
ערבות וקליפות, המזכירות מדי פעם מנ גינות
אחרות שנשמעו קודם. אבל פי עוד
יכול להעז ולטעון למקוריות בימינו?
בארוך־הנגן החדש שלו, אשר יעבור
כנראה כולו את מיצעדי-הפיזמונים, מה התחלה
ועד הסוף, עשרה שירים שכתב
בעצמו, שהמוצלח הוא ״אין מדינה לאהבה״.
למרבה הצער, יש כאן גם שני קטעים
מתוך ״שיער״ ,ועל אלה אפשר היה לוותר

״העטלף״ ,ל״פולקה פיציקאטו״ או ל״סי־פורים
מיערות וינה״) כמו לפריץ ריינר.
כשזה נוטל את מושכות התיזמודת, מש תנה
התמונה לחלוטין. מתוך ״הדנובה ה כחולה״
או ״ואלס הקיסר״ ,המקבלים מינד
די ענק, נשמעים לפתע הדי שטראוס אחר,
ריכארד, שהיה ידידו הקרוב של ריינר.
כל מישפט !מוסיקלי בנוי באהבה וברגי שות,
כל מעבר מנוצל עד הסוף, זה־תיזמורת
רועדת כעלה נידף תחת השרביט
הנמרץ של מי שהיה אחד מגדולי המ נצחים
של דורנו.
אמנם, הקלטות ריינר אינן כל כך חד שות,
ואמנם אין הוא היחידי ההופך את
מהן שטראוס למטעמי־מלכים (זוכרים את
״הדנובה״ של קאראיאן, בפס הקול של
אודיסיאה בחלל?) .אולם קשה למצוא מי שהו
העדיף עליו, ואם שטראום עדיין
מדבר ללבכם, זהו תקליט בהחלט מומלץ.

?¥11211

1797

ה עול

בהוליבוד מביאים לך קוקה קולה כשהם
מרוצים ממך. באנגליה, אתה מקבל ספל
תה עם חלב. בצרפת, אס אתה באמת
סימפטי, תזכה לכוס שמפניה. אבל באיטליה
לא מביאים לך מאומה. הס עסוקים
מדי בנסיון לצבוט כל חלקה טובה.
(ג׳ינה לולובריג׳ידה)

המד עונו, זזנו
המניע הנבואי — ג׳ורג׳ מיקס —
פינגוין 176 ,1971 עמודים —
3.60ל״י. רישומים של יוסי סטרן.

צביקה פיל,
השראה מה״חיפושיות״
מ קל. ההשוואות עם ביצועים ׳מוקלטים
אחרים אינן לטובת צביקה.
למרות זאת יש להניח שמעריציו ישבעו
בהחלט נחת, ואם אמנם זאת רק תחנת־דרך
בדרכו של צביקה, מי יודע, אולי
צפוי להיטן של ממש, תוצרת הארץ?
אמנות השידור מתבטאת בהטלת מלים
אמיצות לתוך מיקרופון חסר־ישע.
(פיטר וייס)

׳והן שטואוס

בדמות גאון
לחיטיו הגדולים של יוה! ס טר אוס
— אר.סי.אי , 5005 .התיזמורת
הסימפונית משיקאגו בניצוח פריץ
ריינר, תיזמורת הטיילת מבוספידלר. ארתור טון
בניצוח
אפשר להתייחס אל יוהן שטראוס כאל
מלחין מוסיקה לריקודים במאה הקודמת.
בתור שכזה, אין כל טעם להאזין לו ב עידן
החיפושיות, יאפשר גם להתייחס אליו
כאל מלחין אשר הידבר, להשתמש בשלו שה
קצבים ביצירותיו. ואז כדאי לפקוח
אוזניים למישמע תקליט זה.
מי שינסה לרקוד בניצוח ריינר או פיד־לד,
עשוי לשבור את הרגליים. אולם ה מאזינים
בתשומת־לב יגלו עד כמה מסו גל
!מנצח גדול להגיש יצירה, שנדמה
כאילו היא מוכרת יותר מדי, באוד חדש
לחלוטין. והכוונה לא כל־כך לארתור פיד־ל
ר (המספק ביצ ועים די רגילים לפתיחה
חעולם חזח 1797

ג׳ורג׳ מיקש הוא, כידוע, הומוריסטן
יהודי הונגרי, המוכר יותר ספרים מאפ ריים
קישון, יחברו ל׳מוצא. הוא חי מזה
שנים רבות באנגליה, ויוצא משם אל מר חבי
העולם, כדי לשלוח מבטים מרוחים־
בפפריקה בנעשה בניכר, זאחר־כך ממהר
חזרה ללונדון, ומדפים את רשמיו ברב־מכר
נוסף.
על ישראל כתב לפני שנים רבות ספר
בשם ״חלב ודבש״ ,שהיה אז ׳משעשע,
ותו לזב אך מאחר והעניינים מתפתחים
כאן בקצב. מטורף, ומר מיקש הוא בכל
זאת יהודי, חזר לאחר 20 שנה לארץ
והעיף בה מבט נוסף. ומה שראה מצטיין
בשטחיות המבט של עתונאי, הרגיל לכ סות
מדינה בכמה ימים, ובהומור של מי
שמתפרנס כבר יובל שנים מבדיחות.
כאשר הוא מציין שישראל היא המדינה
היחידה בה ממתינים חמישה קרובים לכל
תייר המגיע ללוד, יש בכך מן האמת,
על אף הזקן של הבדיחה. וכאשר הוא
מאמין, בתום־לב, שאפשר לסמוך על כל
איטליז, ולו בפרברים המפוקפקים ביותר,
בגלל הפיקוח החמוד של משרד הבריאות,
ברור לכל שלא עיין בעיתון ישראלי.
אשר למצב אחרי מלחמת ששת הומים,
הוא זוכה לתיאור ׳שצריך להשביע בהח לט
את רצון משרד־החוץ, על אף ההת קפה
המוחצת של ׳מיקש על הסברת מש רד
זה בחו״ל. רק בנקודה אחת הוא ירגיז
את גולדה זשות׳ :הוא אינו מוכן לקבל
את עקרון ירושלים הישראלית. אולם זאת,
בעצם, הנקודה הרגישה היחידה בה הוא
נוגע. היתר — כלכלה, ביטחון, עליה —
כל זה חולף מהר מתחת לבטנן של בדיחות.
מה שחמור יותר הוא כי ביקורו של
מיקש נערך לפני שלוש שנים. מאז נפטר
לוי אשכול, נפטרה ממשלת הליכוד, נולדו
נתיבי נפט ואוטוקארס והפאתולוגים, ומה
שכותב מיקש, נראה היום כפרק בהיסטור יה.
מה אפשר לעשות, הכל עובר, חבר.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1797״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מאוזן . 1 :אשת אודיסאוס; .5שאלה
פומבית! .9הוראה! . 10 השני בסולם
הצלילים! . 12 סוג טעם! . 13 השקט! . 14
מצבה! . 16 קרום אברי הבטן! . 17 כלוב
האריות 19 לבוש־אבל ! .20 דד! .21
סופר יליד פולין, עליו נאמר כי רק שקם־
פיר כתב אנגלית ברמתו ! .24 מילת תנאי !
.25 טיט לאיטום סדקים! .26 קטל! .27
כתם! .28 כלה! .32 כל המשניות כולן!
.33 ירעיף! .35 נגיחת קרניים! .37 פרי
עץ ! .39 מבני נוח ! .40 עיר בפורטוגל !
.41 במבוי פרוץ עוברת הרוח .42
מילת־שלילה! .43 האפיל ! .44 כינוי למצב
צבירה של מיים! .45 דובון ידוע! .46
רן! .50 עשוי למחצה! .51 נהר בצרפת!
.53 בית־אל! .55 גורל! .56 שליח! .58
מעדן המפאר כל מסעדה מעולה ! .61 רשע!
.62 תן־הנה ! .63 פרץ ניצוצות ! .64 אש !
.65 מחלקה ביקום! .66 בעל-און! .68
שעבר מן העולם הזה לבא! .69 הוא
והאין, יסוד תורת סארטר! .70 הבין!
.72 כך מעדיפה גולדה את נערינו! .73
נתון לגחמות (לועזית).

חשבץ

בשוודיה עורכים עתה נסיון חדש לטיפול
בשיכוריס הנאספים מדי לילה ברחובות
שטוקהולם. משטרת העיר החליטה
להעביר את שלל הלילה שהיא אוספת
כל פעם, לא לבית־סוהר אפל, מלא טחב
ורטיבות, עם מיטות ברזל מזוהמות, אלא
לחדרים נוחים, עם מקלחת, כלי מיטה
נקיים וארוחת־בוקר טעימה.
(המשך בעמוד ) 12

1797

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

1ייוו

אין מה לחשוש מפני הביקורת. כל מי
שמסוגל לכתוב חשבון־מכבסה חושב ש הוא
סופר, ומי שאינו מסוגל לכתוב אותו,
הופך למבקר.
(ג׳ורג׳ סיטון, במאי ״שדה תעופה״).

מ או ג ף . 1 :נזירות ! .2זד ! .3אנקול !
.4גולדברג מעוברת! .5חבל בארץ! .6
מכינויי אלוה! .7אדמה בנגב! .8גדול
קשתי יוון! . 11 סיבוב בשמחת תורה!
. 12 מן הנפילים אשר בארץ 15 שד 16
סלע זקוף! . 18 בחר! . 19 חלוץ! .21
עצם! .22 גרד את הבהמה! .23 דג טרמ פיסט!
.29 מבחוץ! .30 וכן הלאה! .31
קנה־מתכת המשמש לחבור חלקי מתכת!
. 32 נזיר שעיר בעל כוח ! .34 ארמית: לך!
.35 ארשת! .36 חומר נפץ מרסק! .37
נטש! .38 היכה! .39 שדה שנקצר זה
עתה! .46 ציר! .47 עוף לילה! .48 יורה
הפוך בלי ראש! .49 בננה הפוכה! (50א).
יחידה איטלקית ממלחמת העולם ה־.52 ! 1
יצק! .53 לתבל! .54 חרוף זכרי גזור
מעתיק־המקצועות ! .55 חור, גומה! .57
הוצע כמחליף לצבי שבסמל דואר־ישראל!
.59 יהיה לציה! .60 סוג בושם תלמודי!
.61 התגאה ! .66 קרוב, שאר ! .67 בן-
בליעל! .70 תבואה! .71 מרשל צרפתי
׳ידוע.

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א, ולציין על-גבי הגלוייה :
״חשבון 1797״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון 16.2.72

בין חפווורים יוגרלו סלוסה פרסי ספרים.

סיקורו!
(המשך מממוד )10
תגובות השיכורים: שליש הביטו שבי־טות־רצון,
שליש הביטו תימהון, ואילו
השליש השלישי זטם בקול גדול. הס רצו
לשוב אל הצינוק האפל והטחב החודר
לתוכו. מה התטנוג בשיכרות אם אין אחר־כך
טונש?

אשכיו היבשים
שד העולם!הישן

כוכבו של מר סאמלר, מאת סאול
בלאו, הוצאת פנגווין 252 . 1971
עמודים — 3.80ל״י.

מר ארתור סאמלר הוא ניצול העולם
הישן, שנמלט מן הזוועות של השואה אל
מעבר האוקיאנוס, וערך שם הכרה עם
זוועות העולם החדש. מר סאמלר, בן ה בורגנות
הפולנית שחי לפני המלחמה בלונ דון,
בילה בחברת ה. ג .וולם ושאר מש כילי
העיר, התבסם ברעיונות נשגבים וני מוסים
מושלמים, מתגורר עתה בחדר ב־ניו־יורק,
מתקיים מקיצבה של אחיין אמיד
ששיתף פעולה או לא שיתף פעולה עם
המאפיה, ומתבונן בכוכב הלכת שסביבו,
כצופה בהצגת תיאטרון מטורפת.
וההצגה באמת מטורפת. בתו אוספת
גרוטאות ומשלה את עצמה שהיא קאתו־לית
ויהודיה אדוקה לסירוגין! בת האחיין
עורכת נסיוגות מיניים, משום שהם באופ נה,
ושופכת את קסמיה הבשלים מבעד ל-
מחשופי ענק וחצאיות קצרצרות! אחיה
מחליף מקצוע מדי יום ! כולם משלים את

סאול כלאו
הצגה מטורפת
עצמם שהם מיוחדים במינם, כולם מוכנים
להסביר מה מטריד אותם, ואיש אינו מוכן
להקשיב לרעהו. כושי ענק הפכיים קור בנות
נפחדים באוטובוס, ומאיים על 0אמ־לר
באבר המין האדיר שלו, כאשר סאמלר
משגיח במעשיו. סטודנט צועק עליו באמ צע
הרצאה :״מה אתם מקשיבים לדבריו?
הרי אשכיו התייבשו?״ האמנם אלה סמלי
העולם החדש?
סאול בלא( ,מחשובי הסופרים של אמרי קה
לאחר המלחמה, אולי אינו מזדהה כליל
עם גיבור סיפורו. אבל אין ספק שסאמלר
הוא נציג נאמן לכל אותם משכילים מן
הדור הקודם, המשתאים מול שנות השב עים,
מנסים למצוא בהן סדר והגיון שאין
בהן, ומשתדלים ככל יכולתם, להיות צו פים,
ולא משתתפים בהצגה הנערכת על
כוכב לכת מוזר זה.
אבל כאשר סאמלר מוכן להבין את אלה
המקווים לחברה אנושית טובה יותר על
הירח, משום שהתייאשו מכדור הארץ, זה
בלא( המדבר מגרונו. והדרך בה הוא
מתאר את ניו־יורק של היום, את היהדות
באמריקה ואת הטירוף האוחז בה, משכ נעת
בהחלט כי אכן, כאן למטה, לא נות רה
עוד הרבה תקווה.
כותרת בטיתון בטיר שדה צרפתית :
״הדממה המוחלטת״ .ומתחת לכותרת, הסבר
לתוכן המאמר :״שיחות פומפידו—
בן נתן״ .זה נקרא כישרון תימצות.

הטולס הזה 1797

רוצה

להרוויח הרבה

1 1כסף, בלי להתאמץ?

אין קל מזה.

ישנו מיכרה־זהב הקורא פשוט לאנשים
ממולחים, זריזים ומוכשרים כמוך.

שמו: סקר דעת־הקחל.

ינך מכין בזה שום דבר? אין דבר.
אל תתן לקטנות כאלה לעמוד לך
למיכשול.
לך לרושם־החברות, ורשום לך משהו
בעל שם מצלצל:

למשל: סד״ק (סקר דעת קהל)

אחר־כך הדפס לך נייר־מיכתבים יפה,
שכור לך מישרד מהודר, קשט את קירו תיו
בטבלות סטאטיסטיות מרשימות (כל
גראפיקאי יכין לך כאלה בחמישים ל״י
החתיכה) ,קח מזכירה וטלפון, וזה זה.
אם אתה רוצה להיות בזבזן ממש, אתה
יכול גם לשכור לך איזשהו בחור צעיר
שחזר זה עתה מאמריקה עם תואר ב״א
בסוציאולוגיה או בסטאטיסטיקה, ולמנות
אותו למנהל המחקר.

אתה מובן לגרוף כסף.

איד?

י * שיטה הפרימיטיבית

אתה שולח עשרה סטודנטים נצרכים
לערוך סקר דעת־קהל בקריית־שבע. ה שאלה
היא פשוטה :״האם אתה בעד מר
השבעוני, או בעד חבורת הנוכלים המנוו לים
הרוצים להצית אותו, כדי לשדוד את
קופת העירייה?״

לראיין אותם, והתנהגו אחרת לגמרי בעמ דם
מול פני תיבת־הקלפי, סמל האחריות
האזרחית?

הסיכות מוטלות כספק. התוצאה
בטוחה לגמרי: מיסטר ויל
פון נמצא כאופוזיציה.

הסטודנטים יביאו בחזרה את
התשובות של דגם מייצג ( 542 תושבי
קריית־שכע 852 כעד ראש
העיר 15* ,בעד הנוכלים המנוולים.

בלילות הוא חולם על מרתפי־עינויים,
שבהם עוברים עורכי־המישאלים עינויים
נוראים, כשהם נשחקים בין גלגלי המחש בים
האלקטרוניים ומנוקבים חורים־חורים.

אין דבר. זרוק ־ 137 לבית־השימוש,
הכן במקומם שאלונים אחרים, וחבר את
הדו״ח. הוא יופיע בעיתוני־הערב ובביט און
קריית-שבע (המודפס על־חשבון מ-
שלמי-המסים) כך:
״העלילות השפלות שהוטחו בפני מר
השבעוני, ראש עיריית קריית־שבע, הפכו
לבומראנג. בסקר שערך מכון סד״ק אצל
דגס מייצג של תושבי העיר, נתברר כי
־ 987 תומכים בראש־העירייה המושמץ, ורק
שני אחוזים תומכים במתנגדיו. כש נמסר
הדו״ח לראש־העירייה, הוא אמר...״

* שראל אינה בריטניה, ובוודאי
אינה ארצות־הברית. המצב כאן ירוד
הרבה יותר.
המכונים הישראליים מתחלקים לשלושה
סוגים כלליים:
• המכונים הרציניים,
• המכונים הבלתי־רציניים,
• המכונים השארלאטאניים.
הסוג הראשון עובד, פחות או יותר, לפי
הסטנדרטים המקובלים בעולם המדעי. גם
אצלם אין לקבל שום מסקנה מבלי לבחון
היטב־היטב את ניסוח השאלה שהוצגה,
העיתוי, ניתוח המידגם, ועוד ועוד.

ף* יתגם עתיק אומר שיש שלושה
סוגים של שקרים: שקר, חצי-אמת
וסטאטיסטיקה.

זה חשוב, כי מנסח השאלה
קובע, לעיתים קרובות, את התוצאה.
הוא הדין לגבי המידגם.

אפשר עתה להוסיף על כך סוג
רביעי: מישאל דעת־הקהל.

ביותר היא

1 1זו:
אתה מודיע באופן דיסקרטי לכל הנד
עוניין — חברה מיסחרית, מיפלגה, עסקן

סקר שבו ניתן מישקל־יתר לבני־ברק,
למשל, ייראה לגמרי אחרת מאשר סקר
שבו הוזן המידגם לטובת נצרת.

גם בארצות נאורות, שבהן הפך סקר
דעת־הקהל למדע מכובד, ארזו הסוקרים
לא פעם את מזוודותיהם באישון־לילה ו יצאו
לחופשה ממושכת, מפני שלא רצו

מילה אחת כשאלה, הרווייה
תוכן ריגשי, כמו ״ביטחון״ ,״שחי

דרוש מחיר צנוע. למשל 5000 :
ל״י לשאלה.
קח את הכסף( .למען השם, אל תקח
שטרות או צ׳קים דחויים. בעסקים כאלה,
זה לא בטוח!).
אחרי שבועיים הכתב למזכירתו דו״ח
מפואר, לאמור:

הדפס זאת יפה, קשט בדיאגרמות •(גב רים
מול נשים, זקנים מול ילדים, תכולי-
עיניים מול חומי-עיניים) ,ושלח למר הר־שילוח.

הוצאות
— 182ל״י. רווח נקי
(ברוטו) — 4818ל ״י.
בל אין צורך להיות כל־כך פריטי ם
טיבי. ולמה לך להתעשר כל־כך מהר?
תהיה קצת יותר רציני ומדעי.
למשל, ידידך הטוב, ראש עיריית קר־יית־שבע,
מר אביעזר השבעוני, נמצא
בצרה. גילו שהוא — נו, טוב, לא חשוב,
למה לרכל?

זה לבדו פוסל את כל מסקנותיהם. שהרי
אין דבר המפריע למראיינים לזייף את
כל התשובות, פשוט מתוך עצלות —
שלא לדבר על דיעותיהם הפרטיות.
כשהמישאל מוזמן על-ידי גורם אינ טרסנטי
— מישרד ממשלתי, שר, מיפלגה,
עסקן, חברה מיסחרית — הוא פסול מ ראש.
שהרי מכון מהסוג הנ״ל לא יסתכן
בתוצאה שלילית. די בתקלה אחת כזאת,
והוא יאבד את כל לקוחותיו.

האמצעים העומדים לרשות
מכון כזה כדי להתאים את התוצאה
לדרישת הלקוח הם רכים
ומגוונים: ניסוח מגמתי של השאלה,
רמז דק למראיינים, וזיוה
פשוט של התוצאות.
ל הסוג השלישי

חבל אף להשחית

מלים.
יש בארץ מישרדים שארלאטאניים, ה עוסקים
ברמאות פשוטה.

לי עצמי הציעו לפחות שלוש

איני בטוח שמישרדים כאלה אף טור חים
לערוך מישאל למראית־עין. אפשר
להזמין ישר את התוצאה:
״רוב מכריע של אזרחי ישראל הבוגרים
הביעו את דעתם שח״ב אורי אבנרי הוא
(האישיות הפופולרית ביותר בישראל)
(חבר־כנסת לדוגמה)( ,הגבר בגוש)( ,עורו
גאולי) (האיש שיביא שלום עם הערבים),
(האיש שיחסל את השחיתות).
תוצאה סנסציונית זו נתגלתה במישאל
מדעי שנערך על־ידי מכון סד״ק אצל
1245 ישראלים, שהם מידגם מייצג של...״

״מכון סד״ק בע״מ ערך מישאל
אצל מידגם מייצג של 1245 ישראלים,
המייצגים את בל האוב־לוסיה
הישראלית הבוגרת לפי
מיכחנים מדעיים.״

שים לב לצניעות. הר־שילוח
מופיע ככל זאת אחרי גולדה.

המכונים הכלתי־רציניים אינם
חולמים על כך.

פעמים, בזמן האחרון ,״להזמין
שאלה״ בסקרים של מכונים מסויי
מים, עם רמז דק שהתוצאה תהיה
לשביעות רצוני.

שלא הולך לו — שאתה מוכן לכלול
בסקר הבא שלך שאלה לפי הזמנתו.

אם השאלה הוזמנה על־ידי עסקן, נגיד
מר יצחק הלוי הר־שילוח, שעף לפני
חודש ממיפלגתו אחרי שנחשד במעילה או
בבעילה, ייראה הדו״ח כך:
במישאל שהקיף 1245 ישראלים, שהם
מידגם מייצג של כל האונלוסיה הישראלית
הבוגרת, הוצגה למרואיינים השאלה:
״מי מסוגל, לדע תו, להציל את המדינה
בשעה קשה ז ו?׳
התוצאות הן כלהלן: גולדה מאיר —
־ ,34.87 יצחק הלוי הר־שילוח 31.67
משה דיין 16.27 יגאל אלון 8.37
הרבי מלובאביץ 8.17 מאיר וילנר —
־ ,0.27 שלמה ימפוץ (זה שהעיף את הרש
ילוח מן המיפלגה 0.17 אחרים

מנהל של מכון מכובד מאד סיפר לי
פעם שתפס קבוצת סטודנטים, שנשלחו
לראיין אזרחים, ושחסכו לעצמם את ה-
טירחה על־ידי מילוי השאלונים במיטה.
מאז נוהג אותו מכון, לדבריו, לשגר
שני זוגות לכל מקום — זוג הממלא את
השאלון, וזוג שני השואל את הנשאלים
אם אמנם נשאלו.

לולא הייתי סוכל מצניעות חשו־בת־מרפא,
הייתי מזמין תיכף
ומייד מישאל כזה.
ך* א, הדכר אינו

מצחיק. הוא משבש

׳׳< את סדרי חיינו.

! ד רי אן
להראות את פניהם הסמוקות בחברה.
כך, למשל, הוכיחו כל הסקרים שנערכו
ערב הבחירות לנשיאות בארצות־הברית
בשית 1948 שהמושל תומאם דיואי עומד
לנצח. למרבה הצער (ולמזלה של מדינת
ישראל) זכה הארי טרומן.

מאז הוסקו מסקנות רכות, שוכללו
השיטות, והיה נדמה שזה לא
יכול לקרות עוד.
עד שראש־ממשלת בריטניה, הארולד
וילסון, קרא סקרי דעת־קהל שהוכיחו בע ליל
שאם תיערכנה מייד בחירות, יזכה
ברוב עצום. וילסון פיזר את הפרלמנט,
הכריז על בחירות חדשות ונחל תבוסה.
מה קרה? האם טעו הסוקרים? האם היו
הסקרים לקויים מבחינה מדעית? האם
נוסחו השאלות בצורה מטעה? האם שינו
האזרחים את דעתם בימים האחרונים, או
בשעות האחרונות לפני ההצבעה? האם
השיבו בקלות־דעת לחתיכה הקטנה שבאה

תות״ ,״שלום״ ,״נסיגה״ ,יבולה
לסלף לגמרי את התוצאה, אף
מבלי שהמנסח התכוון לכך.
למשל: יש הבדל בין שאלה בנוסח
״האם אתה בעד נסיגה מכל השטחים
תמורת הבטחה ערבית לעשות שלום?״
ובין אותה שאלה בנוסח ״האם אתה בעד
החזרת השטחים במיסגרת שלום־אמת עם
ערובות־ביטחון?״
או: בין שאלה בנוסח ״האם אתה סבור
שאין תחליף לשר־הביטחון, מר משה
דיין?״ ובין אותה שאלה בנוסח ״מי,
לדעתך, יוכל לכהן כשר־הביטחון במקום
מר דיין?״
ם המסקנות של מכון רציני מחיי-
בות ניתוח מפוכח, הרי חבל על כל
רגע המבוזבז על ניתוח המסקנות של מכון
בלתי־רציני.

אין מישאל, ויהיו תוצאותיו
מגוחכות ככל שיהיו, שאינו מוצא
לו עיתון שיפרסם אותו, עדת-כסי-
לים שתאמין בו, ועסקנים ציניים
שינצלו אותו.
יש כאן רמאות פשוטה, שאינה נופלת
— מבחינת השחיתות והנזק הציבורי —
מזיוף מישחקי־כדורגל או מיצרכי־מזון.
יש לשים קץ לתעלולים אלה — הן למ ען
ההיגיינה הציבורית, הן לשם הגנה
על המכונים הרציניים, הסובלים מן הספ קנות
הגוברת של הציבור כלפי ״מישאלי
דעת־קהל״ .אין האזרח הפשוט יכול לדעת
איזה מכון הוא רציני ואיזהו שארלאטאני,
אילו תוצאות ראויות למידה של אימון
ואילו ראויות לרעמי צחוק.

מכיוון שהדבר נוגע לתחום הציבור,
מן הדין שיוטל עליו פיקוח
ציבורי. דרוש חוק להסדרת שטח
זה, להכטחת פיקוח מדעי נאות
ולהענשת רמאות.
״־ 83.87 של האוכלוסיה היהודית הבוגרת
בישראל סבורה שיש לשים קץ ל־שארלאטאניזם
של שקר דעת־הקהל. מידגס
מייצג של 1245 ישראלים, שנשאלו...״

במדי־ג העם השלטפון

ריעות
ס כין בגב
״יריבי לא מצאו במה לנגחני בתחום
המדיני, ולכן נטפלים לפרשיות ׳מחיי ה פרטיים,״
האשים שר־הבטחון משה דיין,
לא מכבר, את יריביו הפוליטיים.
מה שלא עשו יריביו הפוליטיים של׳
דיין, עשו ידידיו הפוליטיים. דווקא ה״
בטחוניסטים ואנשי ארץ־ישראל השלימה,
שאהדתם לדרכו הפוליטית של דיין כאילו
נתונה מראש, תקפו אותו בצורה החריפה
ביותר על מהלכיו המדיניים האחרונים.
את דעתם של אלה ביטא השבוע עורך
הצהרון ידיעות אחרונות הד״ר הרצל ריר
זנבלום, שהקדיש מאמר לנסיעתו של דיין
לארצות־הברית, בו הציב •סיומן שאלה
גדול מעל הצורך בנסיעה זו.
טען רוזנבלום, הנמנה דווקא על תומ כיו
של דיין :״אם פניו לשיחות לצורך
שיפור מעמד ישראל בוושינגטון, נשאלת
השאלה מדוע צריך לשפר מצב שהוא
שפיר עתה כפי שלא היה אף פעם?...
אילו !נכשלה גמיעת גולדה — ניחא. ב־
•מקרה זה היתד, הנסיעה הנוספת לתיקון
המעוות ההוא מובנת. אך הרי נסיעת

עורף רוזנכדום
״דמי לימוד״ להיסטוריה
גולדה היתד, הצלחה לכל הדיעות, ולאיזה
צורך בא המאמץ לתקנה?״
נפיון מוגביל. הסביר רוזנבלום בד,מ־

מה גום לביטולה הפתאומי שד הסאטירה הטלוויזיונית?

ץ זלדה מאיר רתחה מכעס. היה
^ זה בישיבת הממשלה אחרי שידור
הסאטירה הנלעגת על גזבר הסוכנות,
ליאון דולצ׳ין, בתוכנית אתמול שלשום —
לא הכל עובר. השרים הזעופים, שנעקצו
לא אחת באותה תוכנית סאטירית, היו
שותפים מלאים לכעסה של ראש־הממשלה.
יגאל אלון, הממונה על ביצוע חוק רשות
השידור, שנפגע מאיזכור שמו כ״גנרל
אלונייה״ בסאטירה ששודרה לפני שבו עיים
על ליידי האמילטון, ושהתמונה ל פשה
דיין, הכריז בצורה חד־משמעית כי,
או שהתוכנית תיפסק, או שהיא תהיה
מבוקרת יותר.
הרמז מגבוה תורגם לשפת הטלוויזיה
בצורה פשוטה ביותר: הממונה ישעיהו
תדמור, שהיה רגיל לקבל פרטים מלאים
על התוכנית בימי שישי, ברגע האחרון,
שעות מספר לפני השידור, תבע מהעורך־
המסיק מוטי קירשנבאום לספק לו את
נושאי התוכנית עוד בשלבי הכתיבה וה חזרה
המוקדמים. הוא רצה לדעת מה
כותבים? מי כותב? כיצד? וכד׳ .בלחץ
כזה לא יכול היה הצוות, העייף והיגע
גם בלאו הכי, לעמוד. חלק ניכר מהחומר
נכתב ונערך ממש בשעת האפס של הח זרות
האחרונות ובשעת ההקלטה עצמה.

הקש ששבר
א ת גב הגמל
ך־י פקת התוכנית, שיצאה לאוויר העולם
י בתרועה גדולה, נהפכה לאחת מתוכ ניות
הטלוויזיה הפופולאריות ביותר, נעש תה
כמעט בלתי אפשרית בתנאים אלה.
הדבר הוסבר לתדמור בצורה אולטימטי בית.
אולם תדמור, שהיה אומנם מעוניין
בכנות בהמשך התוכנית, עמד על שלו
בנקודה אחת: בעניין הביקורת המוקדמת
וההקפדה על בחירת החומר ועריכתו. היה
זה קש לגיטימי, ששבר את גב הגמל.
גירסה זו לא אושרה על-ידי שום גורם.
להיפך: הטיעון, כאילו היה לחץ פוליטי
מלמעלה הוכחש על־ידי קירשנבאום.
רק עובדה אחת היתד, גלויה לעין כל:
הפתאומיות בה הופסקה התוכנית. עוד
ביום הרביעי בשבוע שעבר בו הוכרזה
פתאום הפסקת התוכנית במסיבת עתונאים
מאולתרת, נערכו חזרות בבית בני־ברית
בתל-אביב. איש מכותבי החומר לתוכנית
וממגישיה לא היה מוכן להפסקתה.
נימוקו הרשמי של קירשנבאום, כאילו

התוכנית מיצתה את עצמה ולכן היה עליה
להיפסק, לא שיכנע איש.
אילו באמת היה קירשנבאום מגיע למס קנה
זו, לא היה הדבר נופל כהפתעה על
כל המעורבים בתוכנית. הוא גם היה עושה

שותפות לחטא
ל א חר מעשה

מפיל, קירשנכאום
״בייבי״ פרטי

זאת בסיום שידור של אחת התוכניות,
ולא ערב הקלטה של שידור נוסף.
בין עובדי הטלוויזיה רווחת ההש ערה
שמה שקרה באמת היה צירוף
נסיבות שהביא לכך שמוטי ״נשבר״ ב אמצע
ההפקה. מצד אחד הופעלו עליו
לחצים. מצד שני הוא היה נתון במתח
של בחירת החומר והפקתו. מבחינה זו,
הוא עשה עבודה חסרת תקדים.

ממונה תדמור
ביקורת מוקדמת

ך* תוכנית, שהיתה ״בייבי״ אישי-פרטי
1 1שלו, הפכת לתוכן חייו העיקרי. הוא
הקדיש לה כ־ 16 שעות ביום, שישה ימים
בשבוע. עוד לפני ששודרה תוכנית אחת,
כבר היה שקוע בהכנת התוכנית הבאה.
מבחינה מסויימת אף נהג במעין רודנות,
כשדחה הצעות לשיתוף בעול ובאחריות.
כתוצאה מכך גם יבשו המעיינות. דידי
מנוסי, שכתב את פזמוני הפתיחה של
התוכנית, נסע לחו״ל. הנסיונות להרחיב
את מעגל הכותבים של התוכנית לא עלו
יפה. לקראת התוכנית האחרונה הרגיש
קירשנבאום בעצמו שהחומר שנאסף אינו
ברמה. כך נשבר, והפסיק את התוכנית.
השאלה אם הוא היה רשאי לעשות
זאת, היא כבר שאלה אחרת. טלוויזיה
ממלכתית אינה במת־נסיונות של מפיקים
ובמאים למיניהם. אם מישהו נוטל על
עצמו מבצע הוא חייב לעמוד בו עד
הסוף, עם כל הכרוך בכך. בכל מקום אחר
בעולם, אם היה מפיק עושה מד, שעשה
מוטי, לא היה לו יותר מקום בטלוויזיה.
מרגע שהתוכנית הפכה לחלק מהנוף
הפוליטי וד,בידורי של אזרחי המדינה ו אחד
ממכשירי הביקורת היעילים ביותר
(למרות הוויכוחים על רמתה) פקעה בעלו תו
של מפיק זה או במאי אחר עליה. אם
מוטי קירשנבאום אינו יכול להפיק את
התוכנית, היה זה מחובתו של הממונה
על הטלוויזיה למסור את המשך ההפקר,
למפיק ועורך אחר. אופייה ותוכנה של
הטלוויזיה אינם יכולים להיות תלויים ב־קאפריזה
של עובד זה או אחר.
אם לא נעשה דבר כדי להניא את
מפיק התוכנית לחזור בו מהחלטתו, הרי
בעצם קבלת הודעתו על הפסקת התוכנית,
נעשתה הנהלת הטלוויזיה, לאחר מעשה,
שותפת לחטא — החטא של השתקת
קולה של הביקורת הסאטירית.

שך מאמרו את חששותיו מדיין :״שמו
!ותהילתו באו לו מהישגיו הבטחוניים ב עיקר
,׳כשדרכו כמנהיג פוליטי — הער כתה
אינה אחידה אצלנו ...לא הכל רואים
בפעולותיו קו שהוא אחיד פחות או יותר
בטיבו. שכן ביסודו הוא אדם אימפול סיבי,
לראותו כ״א״מפרסיוניסט בפולי טיקה״
.האימפרסיוניסט טיבעו שהוא מוש פע
לפעמים יותר ׳משהוא !משפיע.
״אין אנו משוכנעים, שהבטחון הפנימי
העצום שהיה לכל הישראלים כשיצאה
למשימתה האמריקאית גולדה — קיים
בליבות תושבי הארץ הזאת גם כשיוצא
בעקבותיה דיין.״
אי אפשר היה שלא להתרשם, כי הגי לויים
האחרונים על עסקיו הפרטיים המ פוקפקים
של דיין הותירו את עקבותיהם
גם על ההערכות של דיין כמדינאי, אפילו
בקרב !מוקידיו. אמרו השבוע מקורביו של
דיין, בעקבות מאמרו של רהנבלום :״זאת
דקירת סכין בגב!״

יחסי־זזוץ
שאלה של מ חי ר
״התסכימי לשכב עמי תמורת ׳מיליון
לירות שטרלינג?״ שאל פעם הסופר ה בריטי
ג׳ורג׳ ברנארד שאו, את אחת מנשות
החברה בלונדון .״איזו שאלה?״ הגיבה
האשד. הכבודה.
״ותמורת עשר ל״י אוכל לעלות ל־
,חדרך?״ המשיך שאו הציניקן ושאל.
״מה אתה חושב אותי, לזונה?״ הת רעמה
הגברת.
סיכם שאו את הוויכוח :״מה שאת
כבר קבענו, עתה נותר לנו להתווכח רק
על המחיר.״
ישראל ימצאה את עצמה השבוע ב מצבה
של אותה גברת לונדונית. באשר
הגיעו לארץ הידיעות כי בפאריס עומדים
לסכם את סיום עיסקת המיראז׳ים, היה
ברור לכל: אין עוד ויכוח כיצד תראה
ישראל עם סיום העיסקה. מה שנשאר
פתוח היא שאלת המחיר.
בלי גישה ידידותית. הסכמתה של
ישראל לסגת בה מסירובה בן ארבע ה שנים
ולוותר על 50 מטוסי המיראד ש רכשה
בזמנו מצרפת בכסף מלא, נראתה
לממשלת ישראל כצעד בטוח לקריאת שי פור
היחסים עם צרפת. היה זה רק סמלי
שבאותו שבוע בו נודע כי מתקרב הסכם
בפרשת המיראדיס, הגיש היועץ־המש־פטי
לממשלה לבית-המשפט בקשה לאשר
את קלוד ליפסקי, איש העסקים הצרפתי
שנמלט מצרפת לישראל, כבר־הסגרה. יחד
עם המיראדיס היתה הסגרתו של קליוד
ליפסקי צריכה לשמש מחוה שתגרום ל צרפת
לחייך בפומבי לעבר ישראל ואולי
גם לאשר ביקור רשמי של אבא אבן
בפאריס.
אולם אחרי שעשתה ישראל את ה צעדים
שהיא חשבה שהצרפתים מצפים
שתעשה, הסתבר כי לצרפתים אין שום
כוונה לתת לישראל את התמורה שהיא
קיוותה לה. אחרי שבאופן עקרוני ה 0־ ׳
כימה ישראל להעביר את המיואדיס
לרשות צרפת, מיהרו הצרפתים והניחו
ידם על המטוסים. במצב זה, אפילו לא
היתד, הנציגות הישראלית בפאריס מגיעה
לכלל הסכמה עם הצרפתים על המחיר,
(המשך בעמוד )22

העולם הזה 1797

תמורת כרטיס טיסה
הראשי את ידו

לאיטליה -נתן הרב
למעשה הטעייה

ך* ל אמצעי התיר,שורת כישראל

יצאו השבוע מכליהם כדי לדווח על
מאורע היסטורי בתולדות החיים הדתיים
בישראל: בפעם הראשונה מאז קום המ דינה׳
יוצא רב ראשי לביקור רשמי לחו״ל.
הנסיעה שעוררה את ההתענינות הגדו לה
היתד. נסיעתו של הרב הראשי האש כנזי׳
הגר״א יהודה איסר אונטרמן (,)87
לאיטליה. מבחינה רשמית אומנם חדל
הרב אונטרמן החל ב־ 31 בינואר האחרון
לשמש כרב ראשי׳ אד מבחינת מעמדו
ביהדות העולמית, כאפיפיור של הדת ה יהודית,
אין לפרט תפל זה חשיבות רבה.
כאשר יצא הרב אונטרמן ביום הראשון
השבוע לדרכו מנמל־התעופה בלוד, ליוו
אותו ראשי מועצות דתיות, רבנים, דיינים
ועשרות בחורי ישיבה. במהומה הכללית
נשתכח רק סרט אחד. מבחינה רשמית
יצא הרב אונטרמן כדי להשתתף בכנס
רבני אירופה, שנועד כביכול להיערך ב
חרב
הראשי

יהודה איסר אונטרמן

איש המפתח מאחורי הפרשה הוא
ססגונית הנושאת את השם דמות הרב אדוניהו קראוס. קראוס מגודל התל תלים
ובעל הצורה החיצונית המרשימה,
היה בתקופת המנדט סוחר פרוות. עם
הקמת המדינה הפך לפקיד במשרד־הדתות,
בין שאר תפקידיו עסק גם בספרי תורה
שהוצלו מהשואה והועברו לארץ. אחרי
שרות של ארבע שנים בתפקיד זה, נאלץ
אדוניהו קראום לעזוב את התפקיד.
תקופה מסויימת נעדר מהארץ. נאמר
עליו ששימש כרב בקהילת מינכן. לאח רונה
הוא ייצג את האינטרסים של אותו
דניאל׳ם ממילאנו בארץ. מסתבר שלק-
ראום זה יש מהלכים אצל הרב הראשי.
אחרי ששר הדתות דחה את ההצעה לנסוע
לחגיגה הדתית במילאנו, היה זה דווקא
הרב הראשי שנעתר להזמנה המוזרה ב השפעתו
של קראום, וזאת אחרי שלא
מכבר פורסם כי דחה הצעות להשתתף

איר הגיע כבי הרב לכנס שלא היה ולא 1כרא*

מילאנו, כדי לדון בבעיות ההתבוללות
והגיור. אלא שלסיבה זו ולנסיעתו של
הרב לא היה שום קשר מהסיבה הפשו טה:
כנם כזה לא היה ולא נברא.
הרב אונטרמן נתן ידו, כנראה שלא
במתכוון, למעין מתיחה ליצנית מיסתורית,
וביזה בצורה חסרת תקדים את מעמד
הרב הראשי בישראל.

חגיגה בינלאומית
** חילתה של הפרשה בידיעה ש הופיעה
לפני שבועות מספר בבטאון ן המפד״ל, הצופה, בה נאמר כי כנס של
רבני אירופה לדיון בבעיית מיהו יהודי,
עומד להיערך במילאנו. שעה שהתפרסמה
הידיעה שהו מרבית רבני אירופה וראשי
הקהילות היהודיות בה בארץ. חלקם באו
כדי להשתתף בכנס הקהילות ובתי־הכנסת
שנערך בהיכל שלמה בירושלים. האחרים
הגיעו כדי להשתתף בקונגרס הציוני.
בין אלה היו הרבנים הראשיים של
בריטניה, אירלנד, בלגיה והולנד, וראשי
הקהילות הגדולות באירופה. אפילו הרב
הראשי של איטליה, הרב טואף מרומא,
היה כאן. והנה הסתבר, כי איש מהם
לא ידע על הכנס שנועד להתכנס החודש
במילאנו.
לעומת זאת היה דבר קיום הכנס ידוע
לשורה שלימה של רבנים בישראל. מלבד
הרב אונטרמן ידעו על קיום הכנס גם
שר־הדתות, הד״ר זרח ורהפטיג, ח״כ אגו דת
ישראל, יהודה מאיר אברמוביץ׳ וה דיינים
החיפאיים פינק ורוזנטל. להם נודע
דבר קיום ה״כנס״ ,בצורה מקורית: כולם
קיבלו הזמנות מלוות בכרטיסי-טיסה חינם.
חקירה קצרה העלתה מה הוא הסוד
המסתתר מאחורי ״כנם הרבנים״ במילאנו.
היתה זו מעין מהדורה יהודית של ״נם
במילאנו״ לויטוריו דרדסיקה.
במילאנו, בירתה הכלכלית של צפון
איטליה, מתגורר יהודי עשיר ועתיר נכ סים
— דניאל דניאל׳ם. יהודי זה, מעשירי
איטליה ויקיריה, שעשה את הונו בשנים
האחרונות, החליט שכתר נכסים לא די
לו והוא רוצה גם בכתר תורה. לצורך זה
הזמין אצל סופר סח״ם בארץ ספר תורה
חדש, אותו תרם לבית־הכנסת במילאנו,
על שם אביו ז״ל.
אולם אותו דניאל׳ס לא הסתפק בתרומה
של ספר תורה (שערכו כ־ 8000ל״י) .הוא
החליט להפוך את טכס הכנסת ספר התורה
לבית־הכנסת, לחגיגה בינלאומית בהש תתפות
כוהני דת מכל הדתות.

למה הדבר דומה ן משל לאיזה איטלקי
שהיגר לארצות־הברית והתעשר שם, והיה
מחליט להזמין את האפיפיור לטכס ההט־בלה
של בנו. אין להעלות על הדעת
שהאפיפיור היה נענה להזמנה. אבל מה
שלא יעשה האפיפיור, עשה הרב אונטרמן.
תמורת כרטיסי הטיסה שנשלחו לו, לב ניו
ולמזכירו (במחיר של 157 דולאר הכר טיס
פטור ממיסים) הסכים הרב הראשי
של ישראל לנסוע לטכס הגדול של הכנסת
ספר תורה לבית־הכנסת במילאנו. במעמד

זה, כך פורסם, יעניק הרב אונטרמן לגביר
דניאל׳ם גם את התואר ״חבר״ ו״מורנו״.
מובן שהרב הראשי אינו יכול להשפיל
את עצמו ולנסוע סתם לאיזה אירוע פרטי
עם כל הפמליה שלו. לשם כך, הולבש
על המסע אותו ״כנס״ מפורסם. יתכן
שהגביר דניאל׳ם הזמין לחגיגות ספר התו רה
שלו עוד מספר רבנים ממספר קהילות
באירופה, אבל מכאן ועד לכנס ראשי
הקהילות שנועד לדון בבעיות של גיור
והתבוללות עוד רב המרחק.

בכנסים אמיתיים של רבני אירופה בגלל
״עיסוקיו הרבים.״
מבחינה תעמולתית נפלה נסיעתו של
הרב אונטרמן ל״כנס״ במילאנו בשעה
טובה מאין כמוה. היה זה בשיאו של
המאבק על המשך כהונתו כרב ראשי,
כאשר היה ברור לכל שהרב הישיש הפ סיד
את המערכה ומוכן לוותר תמורת תואר
כבוד, דירת־שרד ומכונית ממשלתית. נסי עתו
לכנס רבנים כלל אירופאי, בו ידונו
כביכול על בעיות העומדות ברומו של
עולם היהדות, היתר עשויה לסייע לו
להחזיר לעצמו את התדמית של מנהיג
רוחני העוסק באופן פעיל בבעיות המסעי רות
את העולם היהודי.

בדיחה עצובה
לא שלרוע המזל, החלו הכזבים בהם
ניסה מישהו לעטוף את ה״כנס״ במי-
לאנו, לפקוע בזה אחר זה כבועות של סבון.
תחילה הדליף מישהו לעתונות האיטל קית
את פשר הייחוד שבמסע הרב אונטר־מן:
כאילו היתה זוץ ציאה רשמית ראשונה
של רב ראשי מישראל. עתוני ישראל
מיהרו לצטט את עתוני איטליה. היתה זו.
בדיחה תפלה. מאז נבחר כרב ראשי נסע
הרב אונטרמן שלוש פעמים לארצות־הב־רית
ופעמיים לאירופה. גם הרב הראשי
ניסים כבר יצא מיספר פעמים לחו״ל.
אחר־כך ניסה מישהו להשוות לנסיעתו
של אונטרמן גם גוון מדיני. פורסם כאילו
ייפגש אונטרמן בכנס הרבנים עם סגן
נשיא המדינה של הותיקאן, מונסניור ג׳ו־באני
בנלי, וידון עימו ביחסים שבין היה דות
והנצרות. ידיעה מגוחכת זו הוכחשה
מיד על-ידי הדובר הרשמי של הותיקאן.
כאשר הסתבר כי גם הכנס אליו נסע
הרב אינו כנם, הפכה נסיעתו של אונטרמן
למעשה ליצנות אחד גדול. הדיין החיפאי,
הרב יעקב רוזנטל, שהוזמן אף הוא לאי טליה
על־ידי דניאל׳ם שהוא שותף במלון
דן כרמל בחיפה, יכול להרשות לעצמו
לנסוע לטיול לאיטליה על חשבון הגביר
ממילאנו. נס חבר הכנסת מאגודת ישראל,
הרב אברמוביץ׳ ,יכול להרשות זאת לעצמו.
אבל כאשר עושה זאת הרב הראשי
בישראל, שנסיעתו חסרת התכלית למילא־נו
מכוסה במסך של ידיעות כוזבות, זו
אינה רק בדיחה עצובח. זוהי סטירת לחי
מבזה לכהונת הרב הראשי ולסמכותו.
כך אירע, שהמסע שנועד להאדיר את
שם הרב הראשי, גרם להשפלתו וביזויו.

מ יבחר? איך יבחר? לפי מה בחר?

ראש
ההמשלה הבא

* חזור נא ליום שבו נפטר לוי אשכול, בפברואר . 1969
הפיאודלים הגדולים של המערך פתחו במגעים דחופים ביניהם. היה צורך למנות 1 ראש־ממשלה חדש בלי שהייה, כדי למנוע צל של משבר.

שני המועמדים העיקריים היו אז משה דיין ויגאל אלון.

אלון, כסגן ראש־הממשלה, כבר ישב ראש בישיבות הממשלה, כיהן כראש־הממשלה
בפועל. הפרס הגדול נראה בתחום השגתו. דיין, לעומת זאת, סמך על פופולריותו,
וביקש להפוך סוף־סוף את הכאריזמה למטבע פוליטי עובר לסוחר.
אולם הדוכסים רבי־העוצמה לא רצו בשניהם. קודם כל, מפני ששניהם לא היו
אנשי מפא״י. מינוי כל אחד מהם יכול היה לסכן את עמדותיהם של הרבזדהרבה אנשי
מפא״י טובים, מלמעלה עד למטה.

חוץ מזה, פחדו כולם מפני משה דיין, המוחזק בעיניהם כאיש כדתי
אחראי. אולם כוחו של דיין הספיק כדי לחסום את דרכו של אלץ.
ואילו האיש החזק — ספיר — לא רצה אז להיות ראש־ממשלה.

הכל הבינו שבמצב זה אין לבחור בראש־ממשלה קבוע, לאורך ימים. נוצרה מעין
הסכמה אילמת שכדאי לדחות, לפי שעה, את ההכרעה האמיתית, ולבחור במועמד־ביניים,
מישהו שיסתום את החור לזמן־מה, לשנה־שנתיים, כדי שיבשילו בינתיים התהליכים
בתוך המערך ויתגבש מועמד סביר.

רודה בהם כאוות נפשה. היא הפכה לגננת הלאומית. גם מחוץ למפלגתה, התייחסו
אליה מנהיגי הימין והשמאל כימעט בהכנעה.

איך התחוללו כל הפלאים האלה ז

אין ספק שיש לזקוף חלק נכבד מן התופעה על חשבון תכונותיה האישיות.

גם באן, חסרונותיה הם מקור כוחה.

גולדה היא אשד, פרימיטיבית. עולמה הרוחני מסוגר במעגל צר של צדקנות
חסודה. בהיותה בלתי־אינטלקטואלית לחלוטין, אין לה הכושר המינימלי לראות את
נקודת־ד,השקפה של הזולת, לא כל שכן של היריב. משום כך חסרים לה הכישורים
הבסיסיים של מדינאי.

כזירה הפנימית, כל אלה הן מעלות השוות זהב טהור.

המוני העם חושדים תמיד באינטלקטואלים, ואינם יכולים לעקוב אחרי מעוף הרוח
של המדינאי היוצר, המקדים את דורו.

אחרי מעוף המחשבות של גולדה יכולה לעקוב גס מוברת־דגים כשוק.

גולדה היא שחקנית ברמה נמוכה — שהיא בדיוק הרמה היעילה לגבי אנשים פרי מיטיביים.
היא משחקת את ה״יידישע מאמע״ המושלמת — שאליה מתגעגע, בסתר ליבו,
כל גבר יהודי טוב (״אדיפוס שמדיפוס, העיקר שאתה אוהב את אמא!״).
לדבריה חסרים הברק הריטורי המצוחצח של אבא אבן, הפשטות החיננית של משה
דיין, הגמישות הצברית של יגאל אלון. אין לה שליטה בשום שפה, וכל דיבורה מוגבל
לעשרים סיסמות ולמאתיים מילים. אבל היא משכנעת יותר מאבן, דיין ואלון גם יחד,
מפני שאותן עשרים סיסמות פונות ישר אל המישפטים הקדומים הפרימיטיביים ביותר
של האדם היהודי: שינאת הגויים, הרגשת העליונות ,״העולם כולו נגדנו.״

העקרות המחשבתית המוחלטת שלה נראית כנוקשות ראוייה
לשכה של אשה חזקה כסלע. ההתחכמויות הפולמוסיות הזולות שלה
נראות במלאכת־מחשכת של ויכוח.

כל התכונות האלה מילאו תפקיד בעלייתה המסחררת ברקיע הפופולריות הלאומית.

אכל יש סיכות חשוכות יותר — שאינן תלויות בלל באישיותה
של גולדה. ודווקא הן החייבות לעמוד לנגד עינינו, בבואנו לחשוב על
ראש־הממשלה הבא.

לא עוד פרימוס

אליגולה המנוח, הקיסר הרומאי השלישי, מינה את הסוס שלו לתפקיד של
קונסול (מישרה בכירה מאוד בימים ההם).

אילו היה הסוס הנ״ל זוכה בימינו לתפקיד ראש־הממשלה, היה
מרכז בידיו במהרה פופולריות עצומה וכוח פוליטי רב.

זהו תהליך, שיש לתת עליו את הדעת. אין הוא מיוחד לישראל, אלא לעולם כולו.
היו ימים כאשר ראש־ממשלה לא היה במדינות רבות אלא £ 8 .יך א 8 1ס? 8.1\ 1
— ״ראשון בין שווים.״ ימים אלה חלפו, אולי לבלי שוב.

ככל העולם הדמוקרטי משתווה מעמדו של ראש־הממשלה יותר
ויותר לזה של הנשיא כארצות־הכרית, המרכז בידיו להלכה, ואף למעשה,
את כל השילטון הביצועי כמדינה.
השרים האמריקאיים אינם אלא עוזרים של הנשיא, היכול למנותם ולפסרם כאוות
נפשו. אין הנשיא חייב לכנס את ממשלתו, כגוף קולקטיבי, ושום דבר אינו מוחלט
בישיבות הממשלה, אף כשהן מתקיימות. בכל ענייני הפנים והחוץ, הכלכלה והביטחון,
ההכרעה הסופית והקובעת היא החלטתו האישית הבילעדית של הנשיא.
צרפת עברה למישטר נשיאותי־למחצה. בבריטניה, הפך ראש־הממשלה לשליט עליון,

רק בך, ובהקשר זה, צף שמה של גולדה מאיר.

כיבשה בין אריות
ולדה מאיר נראתה לרבים כמועמד זמני סביר.
^ לא בשל מעלותיה, אלא דווקא בשל חסרונותיה.
קודם כל, מצב בריאותה היה בכי רע. היא היתר. נכנסת ויוצאת בבית־החולים.
תמונת בריאותה הרופפת — שפורסמה אז בהעולם הזה — היתה ידועה היטב לחברי
החוג המצומצם של הפיאודלים הבכירים.
היה ברור לכל כי במצבה זה לא תוכל גולדה מאיר לכהן בתפקיד הרם, הדורש

אורי אסר
מאמץ גופני כה רב, יותר מאשר חצי שנה או שנה.

שנית, גולדה היתה שנואה כארץ מאין כמוה.

הציבור זכר את עמדתה במאי , 1967 כאשר התנגדה להקמת ממשלת הליכוד
ולמסירת תיק־הביטחון לידי משה דיין, בטענה שמפא״י אינה זקוקה לשותפים לניצחון.
אז, כמזכירת מפא״י, עוררה נגד עצמה מסע־הסתה פרוע והפגנות של נשים.
בשנתיים שלאחר מכן, לא השתפרה תדמיתה של גולדה. בן־גוריון אמר שהיא
גדולה רק בשינאה. בעיני רבים הצטיירה כאשד. קנטרנית, אכולת־שינאה, צרת־אוק.

אשה כזאת, חשכו הפיאודלים, לא תצבור בידיה כוח אישי גם
כשתהיה ראש־ממשלה, ואפשר יהיה להיפטר ממנה כקלות כבוא העת.

לכן נבחרה גולדה — להיות מעין יושבת־ראש לעת־מצוא, שתשב לה בשקט בין
האריות — דיין, ספיר, אלון, אבן.

לביאה מול כבשי
ך* המשך ידוע. גולדה הפתיעה את כולם. האריות הפכו תוך חודשים מעטים
( 1לכבשים חלושות מאוד.

הפלא הראשון היה גופני. המחלות נשרו מגולדה, כמו טיפות־מים
מעורו של כלב מתנער.

ראש־הממשזה בדגודיון

כוחה חזר אליה, יחד עם עלומיה. היא הפכה צעירה יותר, רעננה יותר, ונושאת
בנקל במאמץ גופני יומיומי שכימעט לא ייאמן (בלשון ההלצה הירושלמית :״מיקרה
יוצא־דופן של בריאות פסיכו־סומאטית

הממנה שרים והמפטר אותם — למעשה, אם לא להלכה. בכל העולם מנוהלת מדיניות
החוץ על־ידי ראשי-ד,ממשלות, בעוד ששרי־החוץ הפכו לפקידי־ביצוע טכניים.

השילטון והכוח שיפרו את מצבה הגופני. הם שיפדו גם את
תדמיתה.

זהו הפלא השני. ערב בחירתה, זכתה במישאלי־פופולריות (גם הרציניים שבהם)
בפחות מאחוז אחד. כעבור כמה ימים בלבד עלתה פופולריותה ל־,ס/ס 80 ומעלה, ושם היא
עומדת מאז ללא תזוזה.
גדולי האומה, שעוד אתמול נראו כענקים, הפכו אצלה לילדי גן־ילדים, כשהיא

מדוע זה קרה?

יש לכך הסברים רבים. התפתחות אמצעי-ד,תקשורת מאפשרת שליטה מרחוק. השג ריר,
שהיה פעם נאלץ לקבל החלטות גורליות ודחופות על דעת עצמו, הפך דוור
בצילינדר, המעביר מיברקים. אין שום החלטה שראש־ד,ממשלה אינו יכול לקבלה
בעצמו, על פי מידע מעודכן ביותר, ולהעבירה תוך שניות לכל מקום בעולם.

ראש־הממשדה יכול כיום דשדוט עד תנועותיו שד כד גדוד בסערת־

קרב, עד כד עיטוש שד שגריר בנכר, עד כד אדה שד שוטר המדכא הפגנה.
תוצאה אחרת של מהפכת אמצעי־התקשורת היא שכל אזרח מכיר מקרוב את ראש-
הממשלה, רואה את.פניו ושומע את קולו בחדר־המיטות שלו.
ראש־הממשלה עומד במרכז כל החדשות. הוא הנושא האוטומטי של הכותרות
בעיתונות. הוא מופיע בלי הרף על מסכי הטלוויזיה, קולו משודר כל יום ברדיו.

אחרי זמן קצר, לומד האזרח דזהות את התפקיד עם הקול והפרצוף,
עד כי כדל לא יעלה על דעתו לשייך את התפקיד למישהו אחר.
ראש־הממשלה הקיים (וגם שר־הביטחון הקיים, שר־החוץ הקיים, וכד) הופך לבעל
הטבעי של המישרה, עד כי כימעט לא יעלה על הדעת שמישהו יוכל להחליפו.

משום כך, גם אין כימעט כד אפשרות להחליף נשיא או ראש
ממשלה מודרני.

האמריקאים הבינו זאת מזמן, ועל כן תיקנו את החוקה בשנות ה־40׳ ,אחרי שפראנקלין
רוזבלט נבחר בפעם הרביעית. מאז הוגבל כל נשיא לשתי תקופות־כהונה של ארבע
שנים כל אחת( .השבוע הציע לינדון ג׳ונסון שהנשיא יוגבל לתקופת־כהונה אחת בלבד,
בת שש שנים).
בבריטניה עוד ניתן להחליף ראש־ממשלה, אך יותר ויותר בקושי. האדם השליט
על הטלוויזיה ושאר אמצעי־הקומוניקציה הופך לבעל חזקה, אלא אם כן הוא בלתי-
מוכשר מעל למקובל (ואיש כזה לא יגיע בדרך כלל לכהונה זו) ,או שעשה שגיאה גסה מדי.

יהיה צירוף הסיכות כאשר יהיה — טכנוקראטיה, קומוניקציה,
צנטראליזציה ושאר מידים מורכבות — העובדה היא שראש־הממשלה
המודרני הוא הבוס העליון, ולרוב גם הבידעדי, שד הממשלה.

גברת דא
** ידוש הדבר, וזה צריך לעמוד נגד עיניהם באותיות של אש :
ע מי שבוחר בראש־הממשלה, קובע בכך את הדרך שבה תצעד ההיס־

ואש־הממשלה גולדה *

איש אינו יכול לדעת עד מתי תימשך תקופת גולדה. יש המאמינים שהיא תתפטר
לפתע, תוך כמה חודשים. יש הבטוחים לגמרי שהיא לא תתפטר לעולם, ותיבחר
לתקופת־כהונה נוספת ואף תשרת עד תומה.
הדבר יהיה תלוי כולו בה, כי — כאמור — בעידן הטלוויזיה, כימעט אין עוד
אפשרות לפטר ראש־ממשלה.

אך במוקדם או במאוחר תתעורר הבעייה, ומוטב שנהיה מוכנים
לה מבחינה נפשית ושיכלית.

תחום הפרט ש״ך לכלל
ך* שם שגולדה קבעה לחלוטין את המדיניות בשלוש השנים שעברו, כך יקבע
ראש־הממשלה הבא — יהיה אשר יהיה — את המדיניות בתקופת כהונתו שלו.

תקופה זו עשוייה — או עלולה — להיות מכרעת בתולדות המדינה.

לכן אין זו תחרות־יופי, או מיבחו־כאריזמה, או הענקת פרס לעסקן.

מדובר על גורל המדינה.

ואש־הממשוה אשנול
טוריה הלאומית בשנים הבאות.
ואם כך זה במדינות כמו ארצות־הברית ובריטניה, הרי זה נכון שבעתיים בישראל
הקטנה, השמרנית, הקונפורמיסטית, שטופת־המוח, החד־מיפלגתית.
ואם היה ספק כלשהו בכך, בא הפרק של גולדה והוכיח.
אפשר לחייב את מדיניותה של גולדה, ולראות בה מופת של עמידה איתנה וגאווה
לאומית. אפשר לשלול אותה (כמוני) ,ולראות בה אסון לאומי טראגי, החמצת ההזדמנות
הגדולה של דורנו להגיע אל השלום.

כך או כך — אי־אפשר להכחיש שטבוע בה חותמה האישי של
הגברת מאיר.

הנוקשות הטוטאלית, אי־האימון המוחלט לכל מילה היוצאת מפי ערבי, חוסר״
ההתעניינות הגמורה בתהליכים המשנים את פני העולם הערבי, הדבקות הקנאית
בסטאטוס קוו של הכיבוש — ,כל אלה הם פועל־יוצא של אופייה האישי של אשד. זו,
דרכה, גילה ונסיון־חייה.
במשך שני דורות לחמה גולדה מאירסון נגד הרעיון שיש זכויות כלשהן לפלס טינים
— ואין היא מסוגלת להכיר בהן עתה, כשהמצב מחייב זאת (״לא קיים עם
פלסטיני
פגישתה עם המלך עבדאללה היתד, שיא חייה, עד למינוייה המפתיע לראש־הממשלה.
תמיכתה במישטר ההאשמי הוא עתה אחד מעמודי־התווך של מדיניותה.
היא מתעלמת מן המציאות העדתית והסוציאלית (,הם לא נחמדים ומכאן
ההידרדרות המסוכנת למלחמה בין־עדתית. קנאותה המפלגתית, שריד מתקופת היסוד
של מפא״י, מובילה אותה לטישטוש כל פרשת שחיתות (״תביא לי רשימה!״) ולהת פרצות
היסטרית נגד כל מי שמעז לגלות שחיתות בשורותיה (״הם מובילים לפאשיזם
קשה לנחש איך היו הדברים מתנהלים אילו התמנה, בפברואר , 1969 אלון, או
דיין, או ספיר, או אבן, כראש־הממשלה. אך אין שום ספק שכל אחד מהם היה מנהל
את הדברים אחרת, לטובה או לרעה, אם כי כל אלה שותפים לתפיסות־היסוד של
המישטר הקיים.

כאשד נבחרה גולדה מאיר, לא נבחרה רק אשה מסויימת כדי
לשכת בראש שולחן הממשלה. מכלי שאיש שם לב לכך, אד אף נתן את
דעתו על כך, נבחרה מדיניות של קיפאון טוטאלי, של אמירת ״לא״ לכל
יוזמת שלום, של צדקנות אשר כל־כולה שלילה.
חשוב שדבר זה יהיה ברור לחלוטין לציבור הנאור בישראל, המשפיע במישרין
או בעקיפין על בחירת ראש־הממשלה הבא.

יש לדעת מהי תפיסת־היסוד של המועמד.
מהי גישתו לבעיות העיקריות של המדינה.
מהי שיטת פעולתו בזירה החיצונית והפנימית.
יחסו האמיתי לחוק ולדמוקרטיה.
מידת האחריות שלו.
רמת השיקולים שלו.
הצורה שבה הוא מקבל החלטות.
יכולתו לקבל עצה ולעבוד בצוות.

מבחינה זו, אין זו רק זכות, אלא חובה ממש, להצטייד בכל
המידע האפשרי על חייו ודרכו של האיש. מי ששואף למישרה יחידה
במינה זו, אין לו ״תחום הפרט״.
אנשים מתורבתים באירופה לא הבינו, בשעתו, מדוע נמסרו לציבור האמריקאי
פרטים אנאטומיים מדוייקים על מצבו הגופני של אייזנהואר ועל הניתוח שעבר ג׳ונסון.
אך בשביל אמריקאי היה זה דבר מובן מאליו. כי על פי החוקה שלו, יש בידי הנשיא
אחריות כה כבירה, שכושרו הגופני לשאת במעמסה הוא עובדה פוליטית ראשונה־במעלה.
חשיפת פרטי־הפרטים של גירושיו ונשואיו של נלסון רוקפלר, בתקופה שביקש
להיות לנשיא, לא היתד, רק השתוללות פוריטאנית. הציבור רצה לדעת מהם המניעים
שהביאו להרס שתי משפחות ברוכות־ילדים — אם היתד, זאת פרשת־אהבה הראוייה
להבנה, או התעלמות מכללי־מוסר המעידה על ליקוי באופי האיש.

אם מוצדקת חדירה כזאת לתחום הפרט לגבי נשיא אד ראש
ממשלה, הרי על אחת כמה וכמה חשוב כל מידע על פעילותו הציבורית.
אין זכוכית־מגדלת שהיא די גדולה כדי לבחון את האיש שיקבל
לידיו את האחריות לעצם חיינו וקיומנו.

הבחירה כבר התחילה
ין טעם לדבר בשפת רמזים. הכוונה לדברים מוחשיים מאוד.
א מיבחר המועמדים לראשדת־הממשלה כישראל, בעתיד הקרוב, הוא
מצומצם כיותר. יש האומרים ,5יש האומרים ,3יש האומרים צ, ויש
שהיו רוצים לאמר — .1
הבחירה עצמה תהיה תהליך חד־פעמי, אולי אפילו פתאומי, ברגע מסויים.
אולם זהו רק התהליך הגלוי. קודם לו תהליך סמוי — היווצרות איטית, בלתי־מודעת,
של קונסנסוס, השגת הסכמה אילמת בשיכבה הדקה הקובעת במדינה.

זהו תהליך כלתי־רישמי, אך בסופו של דבר הוא הקובע.

שיכבה זו כבר התחילה, למעשה — בשיחות פרטיות, ליד שולחן האוכל, במחשבות
פרטיות — לשקול את התכונות הסגוליות של קומץ המועמדים. תכונות של שכל, רוח
ואופי. מערכת הדחפים והבלמים. כישורים מחשבתיים. רמה אינטלקטואלית ומוסרית.

זהו תהליך חיוני. כי האחריות היא עצומה.

״ מתוך קאריקטורה של ציונים שמאלניים בצרפת.
לא אימפריה !״

הכותרת אומרת :״מדינה,

התק ו ות האחו ונות בושת החשמל הארצית
מיקדו את תשומת־הלב אל מיצבוו הנוח של המדינה
כלל לא הצטערה על שני לי לות
העלטה, וכלל לא הזדרזה
לחסל את התקלות. הסיבה :
היא ראתה בהן אמצעי־לחץ
מצויין להשגת האישור להקמת
תחנת־הכוח הנוספת הדרושה
לה — אשר שום יישוב אינו
מוכן לאכסנה בקירבתו.
״הבל ורעות רוח,״ מגיבים
עובדי החברה בזעם .״איך אפ שר
להעלות טיפשות כזאת על
הדעת.״
על עובדה פיקנטית אחרת,
לעומת זאת, הם מסרבים

רדינ ג
כשהיא עשנה
זה לא טוב ־
אבר כשאינה
פורטת עשו
1ה ע 1ו
יותר גווע

ץ; ו11

השאירו בחשיכה הכי ממושכת. הצפו ניים
לא מסוכנים.
ארובה מרעילה
ורם מאחרי הפרטים הפיקג־טיים,
קיימות עובדות רציניות —
עולם ומלואו של אחת מתעשיות היסוד
של החברה המודרנית. בימים כתיקונם,
נשמעת זעקת־החמס נגד ארובת רדינג ד /
המרעילה, לטענת הזועקים, את תל־אביב

הדרך לייצור חשמל. ליד הדודים עוברות
תעלות, דרכן קולטים, בעזרת צינורות,
מים מהים, שבשלב מאוחר יותר אנו
זקוקים להם.
״מי־השתייה, לאחר שהם יוצאים מהדו דים
עושים את דרכם הראשונה למיתקן
זיקוק. משם, בצינורות, מועברים המים —
המזוקקים עתה — לדוד ענק, בגובה של
שבע קומות.״
״אך לפני כניסתם לדוד הענק, בו
יהפכו המים המזוקקים לקיטור, הם עוב רים
חימום ראשוני. החימום מבוצע באמ צעות
קיטור קיים כבר. לאחר החימום,

ותותח האחור חמוש
מועברים המים לקומה העליונה, מוזרמים
לדוד.

״הדוד הענק צריך להיות מלא עד מח ציתו
בלבד. באמצעות מצלמות טלוויזיה,
יכול התורן בחדר־הפיקוד לדעת את גובה
המים.״

ממשיך להסביר מהנדס החשמל נחמן
בר־אל, האחראי על מישמרת ברדינג ד׳ :
״חימום הדוד נעשה על־ידי שריפת מזוט.
החום המופק על־ידי השריפה הופך את
המים לקיטור בטמפרטורה של 540 מעלות
צלסיוס ולחץ של 144 אטמוספרות.
במצב זה מועבר הקיטור לטורבינה.
הטורבינה הינד, מערכת גלגלים ש בקצותיה
כפות ענק, דמויית מניפת־ענק.
לחץ הקיטור, הזורם בטמפרטורה ולחץ

ך אחר דיל העלטה הראשון, חת-
/קבלה עדיין השמועה הפנטסטית בצ חוק
טוב־לב, כלמישמע בדיחה טובה.
לאחר ליל־העלטה של השבת האחרונה
— השני תוך שבועיים — נעלם הצחוק.
רבים היו מוכנים לקבל את השמועה, ש פשטה
בארץ, ברצינות גמורה.
את השמועה שאמרה, כי חברת החשמל

להגיב בהכחשה כה מוחצת. לאחר לחץ,
הם אף מוכנים להודות בה.
העובדה: בשני לילות־העלטה, חילקה
חברת החשמל את החשיכה על פני איזורי
הארץ השונים לפי שיקוליה שלה. השיקול
המכריע: באיזורי שכונות עוני כמו התק ווה
בתל־אביב ומוסררה בירושלים, הוחזר
האור במהירות המירבית, מחשש להתלק חות
מהומות. את צפון תל-אביב, מאידך,

מיתקן מסובך זה בודק את מידת זקיקו ת ם של
9 1 1 11
המים העומדים להיכנס לדוד הקיטור. אם אין

המים מזוקקים במידה מספקת, הם עלולים לעצור את הטורבינה הענקית.
כולה. אולם כאשר פסקה הארובה להר עיל׳
לשעות מספר — עלתה זעקה כפולה
ומכופלת.
מדוע פסקה הארובה לפעול ו ובימים
ללא תקלות — כיצד היא פועלת? איך
הם מייצרים שם, בכשפיהם, את החשמל?

הקומה ה־7

קצהו העליון
של הדוד המת נשא
לשבע קומות. הדוד מתחת לריצפה.

מפסק חירום יתג

על מנתק אס פקת הדלק בשעת חירום.

שלמה בורנשטיין, מנהל תחנת הכוח
רדינג ד׳ בתל־אביב מצביע על שפת הים,
לא הרחק מהנקודה בה נשפך הירקון לים.
״בדודים הגדולים הניצבים שם,״ הוא
מסביר ,״מקבלים מעיריית תל-אביב מים.
מי־שתיה רגילים. מים אלו חינם תחילת

כה גבוהים על הכפות, גורמת לדחיפת
הכפות — ולסיבובן על צירן, במהירות
3,000 סיבובים לדקה.

מתח
מ סו כן
* 9י י הטורבינה מחובר לגנרטור, ומסובב
^אותו. כל הפעולות שבוצעו עד כה,
נועדו למעשה למטרה אחת בלבד: סיבוב
הגנרטור. כשהגנרטור פועל, הוא מייצר

חשמל, באמצעות אלקטרומגנט מסתובב
הקשור לצירו.
החשמל המיוצר, הינו נייח בינתיים,
מגיע בגנרטור ל־ 22,000 וולט. עתה, הוא
מועבר לטרנספורמטור, שמעלה את המתח
ל־ססס 160,וולט.
מדוע יש צורך להעלות את המתח
של הכוח החשמלי? ״מסיבות חיסכון,״
מסביר בר־אל ״ככל שהמתח גבוה יותר,
הפסדי החשמל קטנים יותר.״
כשהמתח מגיע ל־ססס 160,וולט, מסיי-

כן באמצעות שתי יחידות. ורדינג ג׳ שהי נה
התחנה הקטנה ביותר, מספקת, באמ צעות
שתי יחידותיה, עוד 40 מגאוואט.
תגובת שרשרת
ך* יצד אירעו שתי הפסקות החשמל?
*4מסביר בר־אל :״במקרה הראשון איר עה
תקלה במניפה המספקת אוויר לדוד

ב לי ל העלטה הח 1ירה חבר ת הח שמל
אח האור בר א ש וראשונה
ל שכונ ת התקווה מ פ חד מהומות
מים למעשה הממונים על הייצור את
תפקידם. אך על-ידי זאת, עדיין לא מובטח
שהחשמל יגיע לצרכנים. החשמל מועבר
דרך קווי־מתח מסועפים, ובדרך יכולות
להתרחש אלף ואחת תקלות.

שעון ל חו ם
מי -הי ם

ך חזור לתחנת הבח,״ ממשיך
״ 4בר־אל .״הקיטור, לאחר שזרם והניע

ייצור הקיטור. התוצאה — לא נוצר קיטור,
והטורבינה חדלה לפעול, ובעקבותיה הגנ רטור.
איבדנו אותו ערב 100 מגאוואט
מכוח הייצור שלנו. בגלל אי־קבלת ה־100
מגאוואט האלה, נוצר לחץ עצום על יתר
התחנות. שכן כל התחנות בארץ מחוברות
ביניהן יחד.
״הלחץ העצום גרם לתגובת שרשרת,
וכל התחנות הפסיקו לפעול. כך נגרם
ליל־העלטה. עד היום לא גילינו מה היה
הגורם להפסקת פעולת המניפה.״
בתקלה השניה, מסתבר, גרמו הברקים

חדו המלחמה

כך מבונה בחיבה חדר־הפיקוד של תחנת ״רדינג ד״.
המהנדס התורן, נחמן בר־אל, סוקר את הקיר
מלא השעונים שלפניו. שנים של ניסיון מאפשרות לו להתמצא בכולט כהרף עין.
לזעזוע בקווי מתח גבוהים. בעוד שקיי מים
פתרונות לפגיעות הברקים הרי שאין
עדיין פתרונים לזעזועים הנגרמים על־ידי
הברקים.
כיצד מופעלות כל המערכות המסובכות
הללו, הנקראות תחנת כוח, הלכה למעשה?
מסביר יהודה קליסקי ( )24 אלקטרונאי
המשמש כתורן חדר המחשב של רדינג ד׳:
״יש לנו כאן שני חדרים, שהם מרכז
העצבים של כל התחנה. החדר הראשון
הינו חדר המחשב. לכאן מתקבלים הנתו נים
מכל המערכות בתחנה. בנוסף, יש
מערכת שדרכה מקבלים התראות בדבר
תקינות פעולתם של המכשירים השונים.

מעיין החשמל

כל כולה של תחנת״חכוח הענקית, המתנשאת לגובה
תשע קומות — לבד מהארובה האדירה — הוקמה
לכבודו של המיתקן שבמרכז התמונה: הגליל שמימין, עם הצינור הלבן
מעליו, זוהי הטורבינה. הגליל שמשמאלה הוא הגנרטור, המעיין המייצר את החשמל.

״מחדר המחשב עוברים הנתונים לחדר
הפיקוד. עליו, ממונה המהנדס התורן. מח דר
זה ניתן לשלוט בכל המערכות. בדרך
כלל — השליטה היא אוטומטית. במקרה
של תקלה, אפשר להפעיל את המערכת

ביד. כל המערכת פועלת בהתאם לנתונים
קבועים מראש, המסופקים על־ידי המח שב.
בחדר גם מסכי טלוויזיה, שבאמצעו תם
מפקחים על מערכות התבערה המח ממות
את דוד ייצור הקיטור הענק.
לכל הפעולה הענקית הזו — אספקת
החשמל של רדינג ד׳ — יש צורך בתשעה
עובדים בלבד.
״בתנאי, כמובן, שהכל הולך כשורה.״
ועל כך שלא הכל הולך תמיד כשורה,
ניתן היה לעמוד בסיום הראיון. היה זה
ביום ראשון השבוע, אחר הצהריים כאשר
שלמה בורנשטיין, הבוס של רדינג ד /
התקשר בבהילות אל אחראי המישמרת,
בר־אל :״הכל בסדר בתחנה?״ שאל המ נהל
מבוהל .״כן, ודאי, מה קרה?״ שאל
בר־אל .״אצלי בבית נפסק החשמל,״ הו דיע
האיש המספק חשמל לשליש מתושבי
ישראל.

את הטורבינה, מאבד את הלחץ והטמפר טורה
שלו. צריך עתה להחזיר לו את הכו חות
הקודמים, ולהביאו לאותו מצב שבו
היה לפני שהניע את הטורבינה, כדי שיו כל
לחזור על הפעולה במחזוריות בלתי-
פוסקת.
״לשם כך, צריך להחזיר את הקיטור
למצב של מים, מאחר שעדיין לא נמצאה
דרך לדחוס קיטור חזרה לדוד לחץ.״
פעולה זו, של הפיכת הקיטור בחזרה
למים, מתבצעת על-ידי קירור הקיטור
באמצעות מי-הים, שהוכנסו לרדינג מה תעלות
לצינורות. על הצינורות הקולטים
את מי-הים קבוע שעון, המראה את הטמ פרטורה
המדוייקת של מי־הים. באמצעות
שעון זה, ניתן לקבוע כמה מי-ים חייבים
להזרים, עד שהקיטור יתקרר ויהפוך למים
מזוקקים. מים אלה יחזרו שוב על תהליך
החימום הראשוני, ומאוחר יותר יוכנסו
שוב דרך הקומה העליונה לדוד הענק.
יכולת הספקת החשמל של תוזנות הכוח
בתל־אביב מגיע ל־ 620 מגאוואט. רדינג ד׳
מייצרת 480 מגאוואט, באמצעות שתי
היחידות. רדינג ב׳ — 100 מגאוואט, גם

אש בטלוויזיה

אברהם לדרמן, תורן חדר הפיקוד, נופח מסגי הטלוויזיה
הצופים אל אש התמיד, ה מסיקה את
דוד הקיטור. מחדר זה מפעילים, באמצעות מתגים וידיות בלבד, את כל תחנת הכוח.

המחשב

אמיתי של

יהודה קליסקי ליד
המחשב — הבוס ה־תחנת
הכוח ״רדינג ד.״

\ 1ך 111 1 1ן ע \ 1הוריה של יוליאנה

חמשפחח. חאיזור חג׳ונגלי עביר רק במ טוסים ־

חזרה לחיים

יוליאנה גתה־ 17 בבית־החולים, לאחר הצלתה המופלאה.
הנערה החלשה, כמעט עיוורת ללא משקפיה,
נותרה בחיים ביער־העד במשך תשעה ימים, הודות לידע המקיף שרכשה מהוריה.
ך* נוראים מכל, היו התולעים, ש !!!
1אכלו אותי חתיכות חתיכות. לא
הקרוקודילים, שחיכו לי לאורך הנחלים,
במלתעות פעורות, בתקווה שאתחלק. לא
הנחשים הטורפים. לא חיות הטרף, ואפילו
לא היתושים, שעקצו אותי עד שהייתי
בטוחה שאשתגע. כולם לא היו כלום,
לעומת התולעים הנוראות.
״מה שמשך אלי את זבובי-היער האיו מים
בנחילים, היה ריח הדם מפצעי ושרי טות
.,הזבובים עקצו אותי, והטילו את
ביציהם בתוך העקיצות! .מהביצים, הת פתחו
זחלים. אלה החלו יוצאים מהפצעים,

דמויי ראשי אספרגוס זעירים, ואוכלים
את בשרי. בעזרת ענפים קטנים, הייתי
מגרדת אותם החוצה מהזרועות, הרג ליים,
החזה והבטן. הבעייה הגדולה היתד,
הגב. שם, הם התרבו. עוד יום או יומיים,
היו טורפים את כל גבי, והייתי מתה.״

בצע, נוראים 31 וו״ות
ש כירדהחולים פוקלפה לשם הובאה
>2יוליאנה קופקה בת ה־ 17 לאחר
תשעה י׳מי זוועות בג׳וגגל הפראי של
איזור האמזונה בפארו, לא היה צורך

ך ו ! ןןך חקרוקודילים הרבים, בחם נתקלה יוליאנח במסעה בג׳ונגל, היו אוייבים
^ 11111 שקל לחסתדר איתם. יותר מחם, חפחידוה זבובי״היער הנוראים
והתולעים. משמאל: המצנח הבודד, המלבין מעל חג׳ונגל האינסופי, הוא של
המיסיונר האמריקאי קלייד פיטרס, שצנח אל מקום חאסון לאחר התרסקות המטוס.

(ים ברכב המקובל,
פארו, בו התגוררה
או על פני הנהרות

והנחלים החוצים אותו. האב, האנס קופק ח ( )58 חיה טייס ״מסר•
שמיט״ ב״לופטוופה״ במלחמת העולם השנייה, היגר לפרו לפני 35
שנה, הפך לחוקר מכובד. האם, מאריה, חפכח לחוקרת חיי ציפורים.

ה בנתגב
סי פו רהה מו פלא

ש ד * 1ד 1אזה
חהשבע־ עשרה
ש 1פלהממטוס
לחור

הגיווגל

ו ה צי ל ה עצמה
מסע הרפווקות
בעודף דמיון כדי לדעת עד כמה קרובה
היתד. הצעירה החיוורת למות. עם עצם־
בריח שבורה, כשכל גופה מכוסה פצעים
נוראים וכוויות, לא היה ספק כי עוד
יום יומיים בג׳ונגל, ולא היתד. נותרת
בחיים.
והכל התחיל הלא יפה כל כך. מי
מסוגל היה לחשוב על אסון וטרגדיה,
כאשר עלתה הבלונדית היפה אל המטוס
בנמל התעופה לימה. תאוגות־יאוויר אמנם
נפוצות בדרום־אמדיקה, וביחוד היו נפו צות
בחברת לנסה, איתה טסה הפעם
יוליאנה. ,אבל מי הושבת על דברים כ אלה,
כאשר היא התרת הביתה לחג־המולד,
כשבתיקה תעודת־הבגרות אותה
קיבלה באותו יום?
הדבר היחיד שהטריד את יוליאנה ואמה
היה האיחור בהמראה. גם זה די רגיל,
בפארו, אך הבת ואמה הייקיות לא רצו
לאחר למסיבת חג־המולד עם אבי המש פחה,
שהמתין להן בפוקלפה.

ח1שו 0עודה נאש
* שבתי כשורה , 19 על־יד ה חלון,״
נזכרה יוליאנה בשבוע ש ן!
עבר
,״הכל היה נורמלי: הזינוק, ההמראה
מעל האוקיאנוס. היבטתי לפנים, לעבר
הרי האנדים המושלגים שקרבו אלינו. ב מטוס
שדרה אווירת חג־המולד,,.
הטיסה מלימה לפוקלפה צריכה להימשך
שעה. באמצע הדרך, נכנס המטוס לערפי-

1 1 1 1 1 1 1ח ״1 1 1 1 1 1ןלך | 1הצלקות ברגלה של יוליאנה הן עקבות
התולעים שדבקו בכל פצע וסריטה ברג1111

11 # 1 1 1
ליה ובגופה, נשכו וחפרו בתוך הבשר החי, ואכלו אותה לאט לאט.
לים, התחיל מתנודד. הנוסעים נתבקשו
להדק את חגורות הביטחון.
ועדיין לא היו יוליאנה ואמה מבוהלות.
היתה זו חווייה רגילה עבורן. האם, מאריה,
הגיעה לפארו עם בעלה, האנס, לפני 25
שנה, לאחר שנואשו מגרמניה מולדתם,
לאחר המלחמה. הם פתחו בחיים חדשים
בלב הג׳ונגלים של היבשת החדשה, האנס
כזואולוג, מאריה כאורינטולוגית. הבת
יוליאנה נולדה כבר בפארו. כל השלושה
היו ׳איפה ותיקים באיזור, ומודעים למיזגי-
האוויר של הארץ.
דק כאשר החלה סערת־הברקים האדירה
תוקפת את המטוס, החלו האם ובתה דו אגות
.״אני מפחדת שמשהו יקרה,״ לחשה
אמה של יוליאנה. באותו רגע, קפא דמה
של יוליאנה בעורקיה. מבעד לחלון, ראתה
כיצד מתחילה הכנף הימנית לבעור.

צניחה ותוך המנגל
^ תוצאה מליקוי תחזוקתי, לא עמד
קולט־הברקים של המטוס במשימתו׳
ואחד הברקים יצר קצר חשמלי, שכתוצאה
ממנו התלקח הדלק באחד המעברים —

דג חפיראנח שהפחיד
11 \ 1 | 1 7 1
את יוליאנת. אורכו

1 111
30ס״מ, אך ביכולתו לטרוף אדם בדקות.

(המשך מעמוד )21
ומיד התפשטה הדליקה לעבר המינלים
שבבנף הימנית.
כל זאת, לא ידעה כמובן יוליאנה :״ראיתי
את הלהבות, הפניתי מבט לעבר אמא,
והרגשתי זעזוע נורא. הדבר הבא שאני
זוכרת, הוא שפתאום לא הייתי במטוס
יותר. הייתי עדיין במושבי, הגורה בתגורת
הביטחון — אבל בלי מטוס. צנחתי בחלל
הריק במהירות איומה. הרגשתי שאני נח נקת.
חגורת הביטחון איימה לחתוך אותי
לשניים. ואז הרגשתי הצלפה של ענפים,
מכה וכאב נורא, והתעלפתי.״
היתר, זו חגורת הביטחון שהצילה את
יוליאנה. כאשר החלה סופת הברקים, הנ־מיד
הטייס ככל שיכול. כאשד התפוצץ
המטוס, בבת־אחת, היה בגובה נמוך מעל
העצים. למזלה של יוליאנה, ניתק מושבה
מבסיסו, והועף חופשי. למזלה הנוסף,
נחתה על העצים במצב ישיבה — כש־המושב
מגן עליה מפני המכה. לבסוף,
נחתה על שיכבת הצמחייה הרכה, הגיעה
שלמה ובריאה, מלבד עצם בריח שבורה.
״התעוררתי בגשם,״ נזכרת יוליאנה.
״אצלנו בפארו, זה לא גשם כמו באי רופה.
זה מבול סוחף. המשקפיים שלי
הלכו לאיבוד, ולא ראיתי כמעט כלום.
ישבתי במושב המטוס, על קרקע הג׳ונגל,
עדיין חגורה בחגורה. מאמא שלי לא היה
זכר.״ יוליאנה מפנה ראשה לעבר אביה,
שלצידה, ומבט של כאב חולף בין השניים.

צולעת, כואבת, כשעצם־הבריח גורמת
לה יסורי־תופת עם כל צעד, הגיעה לשפת
הנחל, החלה פוסעת במורד.
אי-שם בתחילת דרכה, נתקלה בשיברי
המטוס, כשחלקי גופות פזורים ביניהם.
חיפשתי את גופתה של אמא. אחרי זמן
מה, נואשתי. ידעתי שלא אראה אותה עוד
לעולם. במקום היו פזורים חלקי מתכת
וגופות, אבל ידעתי שאלו רק חלק קטן
של המטוס והנוסעים. לאחר שניצלתי,
נודע לי ששיברי המטוס וגופות התפזרו
על שטח של 12ק״מ מרובעים.
מסביב, היו פזורים חפצים אישיים, בג דים,
נעליים, מתנות. מונחים על הקרקע,
תלויים על ענפים. נתקלתי במשהו שנראה
לי, בלי המשקפיים, כמו שק. התכופפתי.
זאת היתה גופה מרוסקת. פרצתי בבכי
היסטרי, וברחתי משם.

ערומה בגיונגר
* וליאנה אינה מסוגלת להיזכר ב, יי-
קנות בפירטי מסעה האימתני :״כמה
שאגי מתאמצת, אינני יכולה,״ חייכה בהת נצלות
.״באחד הימים, ממש דרכתי על
חיה קטנה נוראה, וכמעט התעלפתי מ בהלה.
באחד הלילות, פחדתי שאני מאבדת
את שפיות דעתי, בגלל עקיצות היתושים
מנוראות. רק דבר אחד אני זוכרת בבי רור
— לאורך כל הדרך: את התולעים

שריח דמו נישא למרחקים במים.
אולם צלילות דעתה התערפלה, מדי
פעם, ולפחות במקרה אחד היא זוכרת
שנכנסה למים, התקדמה על בול עץ כמה
קילומטרים. מזלה המופלא המשיך לעמוד
לה, והיא נחתה בגדה, כעבור זמן,
ללא פגע.
וכל הזמן, היו אוזניה קשובות לקולות
הציפורים. אמה, המומחית לציפורים, לימ דה
אותה לזהות כל ציפור לפי קולה —
ובייחוד את אלה החיות בקירבת בני-
אדם. אך דווקא קולות אלה, לא הגיעו
לאוזניה.
״הלילה יורד מוקדם בג׳ונגל,״ נזכרת
יוליאנה .״בשש כבר חושך. חושך פתאו מי,
מהיר, בלי דימדומים. משום כך, הייתי
צריכה לדאוג מראש, כל ערב, למקום בו
אוכל לישון. שעון הזהב שלי, מתנה מ סבתי׳
נהרס במשך המסע, והייתי צריכה
לנחש, באפילה של הג׳ונגל, מתי עומד
הלילה ליפול.
״ולילה לילה, במשך שמונה לילות,
קיוויתי כל־כך לראות אור. האינדיאנים
באיזור משאירים את מנורות השמן שלהם
דולקות במשך כל הלילה — כדי להציל
אנשים אובדים. אבל כל לילה, שוב
ושוב, היה רק חושך, כשמסביבי הג׳ונגל
החי והמאיים. י
וגם ביום לא היה כלום. יום אחרי
יום, תשעה ימים, רק קרוקודילים וקו פים.
ציפורים ויתושים, נחשים וענפים
דוקרים. ואף אדם.״
בינתיים, בא הרעב .״הסוכריות נגמרו
לי. היו שם צפרדעים כאלה, שמפחידות
מאוד כשהן קופצות. חשבתי לצוד אותן
ולאכול, אבל לא עשיתי את זה. גם
פירות לא אכלתי, כי פחדתי מפירות
מורעלים. שתיתי רק ממימי הנהר.
״הג׳ונגל הוא מקום מסוכן מאוד, למי
שלא נזהר. הייתי עירנית ועמדתי על ה־מישמר
בלי הפסק. אבל לא יכולתי. הייתי
עייפה מאוד.
״כך, המשכתי לצעוד ולצעוד. הכאבים
בכל גופי הלכו וגברו. העין הימנית
עדיין היתה סגורה, ובשמאלית לא ראיתי
כמעט כלום בלי המשקפיים. התולעים
המשיכו לנגוס בי, והחום, הלחות והסיר־חון
של יער־העד טישטשו אותי.
) ״לא פעם נפלתי, וחשבתי שלא אקום
׳יותר. אבל, כשחזרו אלי כוחותי קצת,
סחבתי את עצמי על רגלי, והמשכתי.
באחת הפעמים רציתי להקל על עצמי,
ונכנסתי לנהר, להתקדם על המים. ברגע
האחרון, התעוררתי מהטישטוש. חזרתי
אחורנית. אם הייתי נכנסת, הייתי טו בעת.
הנהר געש נורא.
״ואז — היום אני יודעת שזה היה ביום
התשיעי אחרי ההתרסקות — ראיתי את
הסירה.

מוין עד חנצוויס

יוליאנה ואביה ביום שיחרורח מבית־החולים. כשעלתה
ן \ 1 14 1*1 ¥ 1 | 1ך ן
למטוס, היתח אמה לצידה, ובתיקה חיתה תעודת״חגמר
1111 #4 1 1 / 1 1 1 1
של התיכון, אותה קיבלה אותו יום. כאשר נתרסק המטוס, נהרגה אמה,
ובוגרת השמינית הטרייה היתה בעצמה, במשך תשעה ימי זוועה, על סף המוות.
הנערה בדקה את עצמה. סנדל אחד אבד
לה. עין אחת הייתה נפוחה וסגורה לגמ רי.
בראשה גילתה תפיחה כואבת בגודל
אגוז, ועצם הבריח זזה חופשית. לילה
שלם שכבה ללא תנועה, חצי ישנה, חצי
מעולפת, מאזינה לקירקור הצפרדעים.
לחייה שלה, לא חששה. הוריה לימדוה
את סודות הג׳ונגל. האריות, הנמרים, ה פנתרים
— לא הדאיגו אותה. אלה בור חים,
ככלל. החיות הקטנות והזוחלים למי ניהם
— אלה היו המסוכנים. היא ידעה
בדיוק מה עליה לעשות: לחפש מקור
מים ולהתקדם לאורכו. כך, תגיע לישוב.
הביצוע היה קשה יותר: כשניסתה, אי מתי
לאחר אינסוף שעות של עירפול החו שים,
לעמוד על רגליה, הסתחררה ונפלה
שוב. כשחזרה לאיתנה, גילתה שמזלה ה מופלא
המשיך לעמוד לצידה: במרחק,
שמעה קול שיקשוק מים זורמים.

הנוראות האלה שטרפו אותי, לאט לאט,
בלי הפסק.״
ביום השלישי לצעדתה, נותרה כבר ללא
בגדים כמעט. משימלת המיני שלה נות רו
פיסות בודדות, שהותירו אותה חשופה
ליתושים, לזבובים, ולצמחיה הפראית. היא
התקיימה על הסוכריות שמצאה בין שיב ר,
המטוס. הכתף הפגועה, התנפחה בי נתיים
נוראות, וכל גופה הפך פצע אחד.
ביום השלישי החלה גם לקדוח ולסבול
מהזיות. קירקור תרנגולות החל מלווה או תה
— למרות שמוחה אמר לה שאין תר נגולות
בסביבה. הנחל שבעקבותיו הת קדמה
התרחב בינתיים, הפך לנהר. היא
רצתה להיכנס לתוכו, להתקדם עם הזרם
כשהיא נתפסת בבול עץ, אבל נזכרה
בדגי הפיראנה האיומים. אורכם רק שלד
שים ס״מ, אך שיניהם האיומות מסוגלות
לטרוף אדם תוך דקות. בייחוד אדם פצוע,

ך ־ יתה זי סירת מנוע. היא היתה
1 1קשורה לגדה. קצת הלאה, ראיתי
גם את הסוכה. את הרגשתי אז, לא אוכל
לתאר אף פעם במילים.
טיפסתי אל הסוכה ונפלתי על הריצ-
פה. שכבתי כך ללא נוע עד הלילה.
היה זה הלילה הראשון מאז ההתרסקות
שביליתי תחת גג. לא ישנתי כי היתו שים
והתולעים עינו אותי. אבל ידעתי
שניצלתי.
לא יכולתי לחכות שבעלי הסירה יגיעו.
נשארתי ערה, בתקווה לשמוע את קו לותיהם.
ידעתי שבלילה לא הולכים ב-
ג׳ונגל, אבל קיוויתי.
בבוקר, רציתי להמשיך ללכת. לא ידע י
, 1מתי יחזרו בעלי הסירה. לא ידעתי
אם הם בחיים. אולי מתו ביער העדן
הגשם הסוחף עצר אותי. החלטתי לח־כות
שייגמר. בסוכה מצאתי פח בנזין,
ושפכתי בנזין על הפצעים. זה עזר
בידי הבריאה, התחלתי מוציאה את ה-
תולעים מהפצעים בעזרת חתיכת עץ. ה ירי
5,הימנית שלי נראתה איומה. פחד תי
שיצטרכו לקטוע אותה, אם אשאר
בכלל בחיים.
ואז שמעתי את הקולות.
עשרה וחצי ימים אחרי ששמעתי את
הקול האנושי האחרון — את מילותיה
האחרונות של אמא — חזרתי ושמעתי
קולות של בני־אדם.
הם באו מהיער. שלושה אינדיאנים,
במכנסיים קצרים ויחפים. הסתכלתי עלי תם׳
בלי יכולת לזוז ממקומי. אינסטנק־טיבית,
כיסיתי בידי את חזי החשוף.
הם ראו אותי, ונעצרו.
״תיראו, מישהי יושבת בסוכה שלנו,״
אמר הצעיר שבהם.

במדינה
(המשך מעמוד ) 14
שוב לא היו המטוסים, מבחינה מעשית
ומשפטית ברשות ישראל.
לנציגים הישראלים הזוטרים במשא־ומתן
שנערך בדרג הנמוך ביותר, במטרה
לבזות ולהשפיל את ישראל, לא נותר
אלא להסכים לכל ההצעות הצרפתיות.
אחרי חמש שנים ושורה של פיחותים,
הסכי.מו הצרפתים להעריך את שווי 50
המיראדיס, עבורם שילמה ישראל כ־50
מיליון דולאר, ב־ 75 מיליון דולאר. ערכם
הממשי של המיראדים כיום בשוק, מבלי
להחשיב את הריבית על הכסף הישראלי,
מגיע ל־ 100 מיליון דולאר.
עוד יותר מזה. את 75 מיליון המלארים
לא תשלם צרפת לישראל במזומן. ה תשלום
יעשה לשיעורים, חלקו בעזרת
סחורות חליפין, בתנאים הנוחים לצרפת.
אחרי שהוסכם כבר בתחילת המו״ט מה
עמדת ישראל, יכלו הצרפתים לקבוע, לפי
נוחיותם, מה המחיר שתקבל ישראל.
ובמחיר זה לא נכללה, בשום צורה ש היא,
גישה צרפתית ידידותית יותר כלפי
ישראל בזירה הבינלאומית.

חי 1וך
אבו ת יו צ אי סלמלחמה;
ושיני בגי סמקהמה
עופר אפיתי בן ה 10-וחנה אחותו,
בת ה־ 8לא הולכים לבית־הספר כבר חצי
שנה — מאז תחילת הלימודים. אצלם,
נמשך החופש הגדול זה שמונה חודשים.
הסיבה: ניר כהן, מנהל בית־הספר לב טוב
בהרצליה, שם לומדים הילדים, מסוכסך
עם אביהם של עופר וחנה. בעקבות ה־סיכסוך,
דרשה מחלקת החינוך של עיריית
הרצליה — בהשראתו של ניר כהן —
מהאב, דן אמיתי, להעביר את עופר וחנה
לבית־ספר אחר, ברנר.
אלא ש ח אמיתי מסרב להעביר את
ילדיו לבית־ספר ברנר. לברנר, הנמצא
במרחק רב, צריך לנסוע באוטובוס, ו לחצות
כבישים סואנים. סיבה שניה: ב התאם
להסדרי מחלקת החינוך בהרצליה,
חייבים תושבי שכונתו לשלוח את הילדים
לביודספר לב טוב — שם גם למדו
ילדיו כל השנים. מכל השכונה, נתבקש
רק אמיתי לסלק את ילדיו מבית־הספר.
מדוע מתעקשת עיריית הרצליה ל העביר
את ילדיו של אמיתי, פקיד ב בנק
דיסקונט, לבית־ספר אחר? מסביר
אמיתי :״אני הייתי במשך חמש שנים
יו״ר ועד ההורים של בית־הספר. בזכותי
נעשו הרבה דברים בבית־ספר זה. ביניהם,
חיסול המישמרת השנייה. המנהל, משום
מה, ראה את פעילותי כפוגעת במעמדו
ובכושר הניהול שלו.״
פעילות כרוכה. דני אמיתי גם ערך
מגבית ביוזמתו האישית, קנה עבור בית-
הספר מערכת ציוד אור־קולי. כאשר ל־בית־הספר
לא היתה, במשך שנתיים, מכו נת
שיכפול משלו, השתמשו כל המורים
במכונת חשיכפול הפרטית של דני.
לדברי אמיתי, החל מנהל בית־הספר
רואה בו אדם החותר תחת מעמדו. התר
צאה: בסוף שנת הלימודים שעברה נש לח
לדני אמיתי המכתב הבא:
״מחובתי להודיעך רשמית, כי המועצה
הפדגוגית של ביה״ם לב־ טוב, החליטה
בישיבתה מיום ,6.1.71 להמליץ על העב רת
ילדיך לבי״ס אחר וזאת מטעמים שו נים
ובין היתר: התנגשויותיך הבלתי פוס קות
עם מנהל ביה״ס ומוריו, התפרצותך
לכיתה והפרעה למהלך השיעורים, הכא־ילד
לא לך, חוסר האימון שלך במנה
ובצוות המורים, שאתה נותן לו מדי פע
ביטוי פומבי, והשמעת דברי איומים כל
המנהל והמורים.״
להעכיר לדין: אמיתי מכחיש
הנאמר במכתב בתוקף :״הכל שקר וש
רים. כיצד זה ייתכן להעליל עלי דברי
כאלה? מעולם לא הרמתי יד על תלם
זה הכל נקמנות מצד המנהל, על פעילות:
כיו״ר יועד ההורים.״
כאשר פנה לשר החינוך, נענה אמי
כי ההעברה היתה חוקית.
אולם דני אמיתי איננו מוותר. הו
סירב להעביד את ילדיו, דרש שיעמידו
אותו לדין על כך, שאין הוא שולח את
הילדים לבית־הספר בהתאם לחוק חינוך
חובה.
מסיבות מאוד לא מובנות, לא מצא
משרד חחיגוך לנכון לעשות צעד זה.
העולם הזה 1797

המתבודדת הזוהרת לאה

כל אלה שאינם מכירים את
מכנס, לא הבחינו בכך שהיא נעלמה
לתקופה ממושכת ממין. אלה שמכירים
אותה, כן הבחינו, אבל לא ידעו לאן
נעלמה הבת. אס היה מישהו מספר להם
את האמת, היו צוחקים לו בפנים.
האמת, ומי שרוצה יכול לצחוק גם
הלאה, היתה שנערת הזוהר, הבוהמית
המושבעת, ציפור הלילה המכורה ובת
המיליונרים האריסטוקראטית, ירדה להתבודד
בסיני, התארחה שבועות ארוכים
במינזר סנטזדקאתרינד. ובבסיסי צה״ל
באיזור.
מה בדיוק היא עשתה שם? אני יכולה
רק לצטט אותה :״התבודדתי, ווזוזבד
דרתי, והתבודדתי. זה היה נפלא להיות
בין שמיים לחול. רק עם עצמי.״
ומי שראה או תו /מאז שחזרה לתל׳
אביב, מסוגל להאמין לה, שזה היה

הרווקה הזקנה
אם המזל לא יאיר פניו, ומהר לגלי?}טרי, היא תגמור,
ירחם האל, בתור רווקה זקנה, טפו טפו טפו. הילדה כבר עוד
מעט בת עשרים — ועוד לא מחותנת. איזה מזל ביט.
לאמה של גלי, זאת טרגדיה אמיתית. אמה של האמא —
סבתה של גלי — נישאה, בתימן מולדתה, בגיל תשע. חאטא
של גלי, בגיל . 12 ורק גלי לא מוצאת חתן. מה יהיה ן
מה שמטריד את האמא במיוחד, היא העובדה שבתה
הצעירה יוצאת עם המלחין דויד קריכושי כבר למעלה משנה.
אז א ם הם יוצאים, למה הם לא מתחתנים ! אי״אפשר להבין
את הצעירים, בימים האלה.
ונוכח האסון הזח, שום דבר לא יכול לנחם את האם
המודאגת. גם לא העובדה שיש לי שמש, שירה של גלי שנכתב
בידי דויד, פוצץ את התיקרה מעל מיצעד הפיזמונים. גם לא
העובדה שדויד וגלי זכו להצלחה נאה בפסטיבאל הזמר ביפן.
גם לא העובדה שהשניים מופיעים בימים אלה בניו־יורק, עם
ל הקת כרמון, ומצליחים על־הטול. כשאין בעל — הכל הבל.
״וולא, תפסיקי להתרוצץ בעולם,״ ביקשה האמא לאחרונה
מהילדה .״תבואי, תתיישבי פה בשקט, תגדלי משפחה.״ ומיהרה
להצביע על הבכירה באחיות, יונה עטרי, הנשואה לקברניט
אל-על אודי יפה, ומנהלת חיי משפחה סולידיים, כיאה וכנאה.
חיים קשים. ודווקא הדבר היחיד העשוי לשמח את לב
האם — מוסתר ממנה בסוד: העובדה שדויד וגלי מאורסים.
לוא היתה חאמא יודעת זאת, חיתה רצה מחר להזמין אולם,
לקנות כרים ושמיכות וסדינים, וכדומה.
אללה ירחמו.

איר להיות אשת חברה -בלי להתאמץ?-
הטלפון בלישבתו של מפקד חיל־האוויר,
מוטי הוד, צילצל. מזכירתו של מוטי
הרימה את השפופרת .״הלו, אני מבקשת
את מוטי!״ הכריז בעליזות הקול הנשיי
.מעבר לקו .״מי מבקש?״ התעניינה לדעת
מזכירת האלוף .״העיתונאית טוכה שלמן.
בעניין אישי.״
המזכירה העבירה את השיחה לגנרל,
והתפתחה השיחה הבאה:
״מוטי שלום. מדברת העיתונאית טובה
שלמן. אולי לא שמעת על כך. אבל אני
המארחת מספר אחד בתל־אביב. יש לי
ביום שישי הקרוב יום־הולדת, ואני עו רכת
מסיבה לא נורמלית. אתה מוכרח
לבוא. יהיו כולם. דדו, חבר׳ה שלך, ה בוהמה,
שחקנים, צוותי טלוויזיה.״
לא ידוע לי בדיוק מה ענה מוטי, אך
הוא לקח מבת־שיחו את הכתובת של
מקום המסיבה — באחד מגני־הילדים
בגבעתיים.
כמה דקות מאוחר יותר התנהלה שיחה
דומה עם לישכתו של הרמטכ״ל, דויד
אלעזר. נוסח הדברים היה זהה, רק
שלרמטכ״ל סיפרה טובה שבין האורחים
יהיה גם מוטי הוד.

לאה מכנס
נפלא בשבילה. לא הייתי מרחיקה לכת
עד כדי כך שהייתי מתארת אותה כסמל
השלווה האולימפית, אבל היא בהחלט
נראית רגועה יותר. שקטה בפנים, הייתי
אומרת. כמו אחת שמצאה את עצמה, אם
להשתמש בביטוי שלה עצמה.
ועל זאת, אינני יכולה אלא לשמוח.
מי שראה את לאה במשפטה האחרון,
לפני שנה בדיוק, לא יכול שלא לשמוח
כשהוא רואה אותה היום. נערת הזוהר
הדיזנגופית, ששימשה נושא לקינאתן ו דוגמת
התנהגות ואורח־חייס לאלפי פרגיות
צעירות, עמדה מול השופט באשמת גניבת
סמי־הרגעה. היתה זו נקודת השפל
בדרכה של הצעירה, בת לאחת המש פחות
העשירות והוותיקות בארץ, שנת פסה
לאלכוהוליזם וסמים.
מאז המשפט, נשתנו דברים רבים. היא
שוחררה אמנם ללא הרשעה, אך בתנאי
שתהיה במשך שנתיים במיבוזן ובטיפול
רפואי.
מאותן שנתיים, עברה בינתיים שנה —
מפתיעה לטובה.
הלוואי הלאה.

ושוב, לא ידוע לי אם דדו ומוטי ערכו
ישיבת מטכ״ל, אם ללכת למסיבה של
טובה שלמן או לא. בכל אופן, שניהם
ל א ניראו ביום השישי שעבר בגן ה ילדים
בגבעתיים.
לעומתם היו במסיבה עשרות אנשים
יפים אחרים שגוייסו בדרכים עלומות,
ושבילו דווקא לא רע, עד שעות הבוקר
המוקדמות. אפשר היה לראות שם את
דן שילון, את הדוגמנית פנינה רד
זנכלום, ואפילו את חמו וחמתו של
טל ־*#ן
בדודי, לא פחות.

וגי וגו מצא אמא ראנווחיו
אמרגן הוא תמיד אמרגן. אפילו
כשהוא מתגרש ומתחתן — זה צריך
להיות כמו במחזה. מחזה״קופה כמובן.
הגירושין, בעצם, היו די שבלוגיים. של
האמרגן דני לגן והאקס שלו, עליזה

* 1אחר
ד פו ק ה היר ש
יום ההולדת של פרקה הירש, הפלייבוי
הוותיק והמקצועי ביותר שיש לנו בפאת
המדבר הזאת, נחגג ביום שני השבוע
באורח הולם — את חתן השמחה, את
גילו, ואת מעמדו החברתי. וגולת הכותרת
של החגיגה, היתה הנסיכה האיטלקית.
לפוקה יש בעייה קטנה עם ימי־ההו־לדת
שלו: מאחר שכל אחד מהם מרהיב
ועליז יותר מקודמו, נוצרת הבעייה איך
לדאוג לכך שהבא לא יירד מהרמה.
בשנה שעברה, למשל, מילא פוקה קיר
שלם בביתו, ברחוב דוב הוז בתל־אביב,
בציפורי גן־עדן, ולזוכים בהגרלות חילק
פרס מקורי: ספר פורנו למהדרין.
השנה, היתה נקודת הכובד של השמחה
ידידתו שהיא נסיכה איטלקית אמיתית,
כחולת דם מכף רגל ועד ראש,
שהגיעה לישראל במיוחד לאירוע, ומתגוררת
— ידידה ידידה, אבל המעמד
מחייב — בדירת־פאר בחילטון.
פרטים יותר מדוייקיס — יבואו.

רק מה? מידי פעם ניסרה באוויר
השאלה: מי זאת טובה שלמן? אף אחד
לא ידע לענות.
אחת האורחות המסוקרנות ניגשה ל-
אשר, בלונד בהירה, שנראתה כמתמצאת
בעיניינים, ושאלה בשקט, שאף אחד לא
ישמע :״סלחי לי. נורא לא נעים לי, אבל
אולי את יודעת מי זאת המארחת שלנו,
מה שמה — טובה שלמן? אף אחד פה
לא יודע. שאלתי את כולם כבר.״
״זאת אני,״ השיבה הבלונדית, ובכפור
שנשב משם אפשר היה לבנות מדרון
סקי.

דני דגן
דין. כשהם נפרדו, לפני שנה בערך, עברה
עליזה לגור בבית של ידידה בגבעתיים.
באח ת ההזדמנויות, כשנפגשה בדני,
אמרה לו בצחוק :״שמע, אם חיית
מכיר את השותפת שלי לדירה, חיית
מת עליה. אבל תנוח. אין לן שום סיכוי
*אצלח.״

חבל שעליזח לא נזכרה שמיום שחרב
בית המיקדש, ניתנה נבואה לשוטים בלבד.
ולשוטות.
הגירושין עצמם, של דני ועליזה, התקיימו
לפני שלושה חודשים. ממש באותו
יום, הוזעק דני לבית-החולים הדסה,
לשם נלקחה חבת שלו במפתיע. הוא
הגיע בהול, יחד עם עליזה, ישר מטקס
הגירושין. ליד מיטת בתו, ישבה א חו ת
רחמני ח. דני, בדאגתו לילדה, לא הס פיק
אפילו להתבונן בה כהלכה.
מאוחר יותר, כשיצאו, סיפרה עליזה
לדני שהאחות היא ידידתה לחדר.
את הסוף את ם מנחשים כבר, כמו
בכל בלש טוב: דני התקשר לשותפה
לחדר של גרושתו, יצא איתה. היא התגלתה
כבלונדית יפהפייה, הנקראת אמנם
אירנה אדר, אך איננה אלא אחותה
של דוגמנית-חעירום הראשונה של יש ראל,
אן טוכמאייר. כן, כן — בדיוק
אותו גוף. חגיזרח המשפחתית המפורסמת.
וזהו.
עליזה, שנסעה בינתיים לאי טליה
עם חבר סטודנט שהכירה באוני ברסיטה,
לא יודעת בכלל שדני ו אי מ ה
הולכים להתחתן, ומחכים רק שאימה
תקבל גם היא את הגט שלה.
ל אי מ ה יש בת בת שש, ולדני בת
אחת בת ,17 שנייה בת 14 וחצי, ובן
בן . 13 כולם מנישואיו הראשונים.
״סוף סוף מצאתי אמא לילדים שלי,״
נאנח האב העמוס השבוע באושר.
כזאת אמא, גם אני הייתי שמחה
למצוא.

• 23י)

במדינה
סטודנטים
ה פ קול ט ה
לחנטרי ש
הרעיון היד, גדול, גם אם לא חדש:
דגניה רושצ׳וק, סטודנטית באוניברסיטת
ערב, שברה את השורות בצורה פראית,
ניקדה את המילים — ועם המוצר המוגמר
בידה פנתה לפרופיסורים ומומחי הספ רות
והשירה באוניברסיטה, לשמוע את
חוות־דעתם על השיר המודרני שבידה.
נגד המימסד. התוצאה היתד, מהד הדת
— ומעלה הירהורים עצובים בקשר
צנח נו רו צי ם ז
,זזי שואשא ^ אוו עו
לנסוע ! ומד. אנחנואזדביםיאנול ! ואלו
סי ג ריו תאנח נו מ ע די פי םלע שן. ז רי פ ר חי
םקבלנורקלעתיםרחוקות — מקרובים ^
1וי דידים. ועכ שי ופת או ם — כלהצל סי ם
^ ז רי םהאלה ״ .פיהיד, סאפיןוו *

יהודית, ד״ר יעקב לוינגר :״למרות ש הבנתי
בשירה מועטת, אינני מסוגל בשום
פנים להבין מדוע זה נחשב לשיר. לדעתי
מובע כאן עניין טרוויאלי למדי, שהיה
יכול להיות מובע בפרוזה רגילה.״
דם חדש. את התוצאות מעלות־הסומק
של מיבצעה, פירסמה דגניה בגליון האח רון
של יתוש, עיתון הסטודנטים של
אוניברסיטת תל־אביב, שנקרא בעבר פרה
קדושה, החליף, יחד עם שמו, גם את
עורכיו — עובדה שלפחות בשלב ראשון
הכניסה קצת דם חדש לעיתון, ואיתו,
כמה רעיונות חדשים.
אולם מה שהניא את דגניה למיבצעה,
היתה בעיקר העובדה כי ״כיום, כל פיהוק,
שיהוק, וגיהוק, נחשבים לשירים מודרניים
וליצירות בעלות ערך נצחי. זה הרגיז
את העלמה, שיצאה לעשות משהו בנידון.
גילוייה, מן הסתם, ירגיזו כמה אנשים.
עיריות ביצת קו לו מ בו ס
של עירייתחולוו

הקטע בעיתון -
רק הפילוסוף

ימה עושה רשות ציבורית — כמו עיריית
חולון למשל — כאשר מתברר לה ש מפרים
את חוקיה?
בימים עברו, היה התהליך חד־משמעי,
למרות שלא מקורי ביותר: העבריין היה
מובא לדין.
לא עוד. ימים חדשים, זמירות חדשות.
כיום, יש פיתרון חדש לבעייה הישנה:
משנים את החוק, כדי להתאים אותו ל דרישות
העבריין.
פינה לילדים. לאחר שנות עמל וחס כונות,
הצליח סוף־סוף אשר עסל ()27
לרכוש לעצמו דירה בחולון. עסל, טכנאי,
נשוי פלוס שניים, שם את המיקדמה בידיו
של הקבלן החולוני רחמן שאדי, סקר

שהפך לשירלא נפל בפח
לרמת השיר המודרני בישראל, והידע
של הקשורים בו.
תחילה פנתה דגניה לאלה שהבנת השי רה
היא מיקצועם. היא התחילה במנוחה
גילבוע, מרצה בחוג־לספרות עברית, ו שאלה
לדעתה על השיר.
״השיר נראה כשיר מרדני,״ ניתחה ה מרצה
,״כתוב בידי משורר השייך לזרם
השירה־הצעירה. אין זאת אומרת שהוא
מוכרח להיות צעיר,״ דייקה מנוחה בפר טים
,״הוא יכול להיות גם בן ,40 אך
מפעמת בו תחושה בוטה של היסתגרות
הנוער מן המימסד ומן החברה. מעט
הקומוניקציה הנמצא בשיר, הוא דווקא
במיסגרות הקרובות של הידידים.״
הגברת גילבוע לא הסתפקה בגילו של
המשורר, ביקשה לדייק גם בהתייחסות
לאירוע שהביא את המשורר לכתיבה. ל דעתה
מתייחם השיר למלחמה או לאובדן.
״אולי אפילו למלחמת ששת־הימים. אותו
הנוער שקודם לא התייחסו אליו,״ ניתחה,
״פתאום עכשיו מוקף זרי-פרחים ותשומת
לב מרובה.״
יפה ונדיר. ד״ר יצחק בקון, אף הוא
מרצה בחוג־לסיפרות, היה זהיר יותר בק-
ביעותיו .״שיר יפה,״ אמר סתמית. כש-
לחצה עליו המראיינת, הוסיף ,״טוב, אומר
מה דעתי: השיר הוא טוב. בדרך כלל
נדיר למצוא אצל המשוררים הצעירים שיר
כזה.״ ניתן לשער כי הכתב, שפירסם
את הידיעה בעיתון, ממנו פוברק השיר,
לא ישאר אדיש למחמאה זו.
היו גם מרצים שניצלו מן הפח. המרצה
אורציון ברתנא קבע כי השיר איננו
מוצא-חן בעיניו, וזהו. פרופסוו ישראל
לוין נחלץ באלגנטיות באומר! :״אינני
יכול לענות על רגל אחת. אני חייב לעיין
בשיר ביתר תשומת-לב וכשאינני לחוץ
בזמן. מחר אני יוצא למילואים. אשמח
להשתתף בשיר הבא.״
אחרי הפרופסורים, נשאלו הסטודנטים
לדעתם. אלה, נטו ברובם לייחס את השיר
למשורר דויד אבידן דווקא. מובן שהם
לא נתכוונו להעליב.
אחד הבודדים שלא התחמק, אך גם לא
נפל בפח, היה ראש־החוג לפילוסופיה

כימעט נקברה ח
דייר עסל
שיטת הפתקים פורחת
בקפדנות את תוכנית הבניין בו יגור,
ברחוב גוש עציון מספר שלוש.
בבניין היו צריכות להיות ארבע דירות.
קומת הקרקע אמורה היתד. להיות מיועדת
למשחקי ילדים ולחניית מכוניות.
כשנכנס עסל לדירה החדשה, הופתע
למצוא בקומת הקרקע דירה נוספת. עסל
פנה לקבלן שאדי. שאדי, מצידו, הודיע
לו שאין זה עניינו, וכי קיבל את רשות
העיריה לבנות בקומת הקרקע.
פתק בודד. הלך עסל אצל עיריית
חולון. ביקש לראות את תיק הבית ב־
׳משרדו של ראש העיר. התברר, שלשאדי
אין רשיון בנייה לקומת המריבה. לעו מת
זאת, היה בתיק פתק האומר שניתנה
לו רשות לבנות.
ביקש עסל הסברים לפתק המוזר. לשווא.
הדייר של קומת הקרקע הממזרית טען,
שהעיריה הבטיחה לתת אישור בנייה לכל
קבלן שיבנה עבורו בקומת קרקע, מאחר
שאשתו חולה. לעומת זאת, אמרו בעיריה
לעסל שלא היו דברים מעולם.
קרול דנציגר, מנהל מחלקת הבניה
בעיריית חולון, אישר כי אכן לא ניתן
רשיון לאותה קומת קרקע.
״ומה אתם עומדים לעשות בעניין או תה
בנייה ללא רשיון?״
דנציגר, לאחר מחשבה מעמיקה :״לש נות
יאת איזור הבנייה, ולהתיר בנייתן של
קומות קרקע.״

** ירב הקטנה נולדה במזל-רע. אימה
ילדה אותה בבית־החולים חדרה ב-
ניתוח־קיסרי. היא היתד. הצאצא החמישי
במשפחתו של ויקטור כהן, והראשונה
שנולדה בדרך זו.
האב והאם הצעירים לא התרשמו במיו חד
מן הצד ביש־המזל שבלידה. כזוג
צעיר, מודרני, לא האמינו באמונות טפ לות.

היה מי שראה בלידה הקיסרית צד דים
אפלים. במשפחת כהן, שהיא בת ל עדה
הטריפוליטאית, יש הרבה קרובות,
שכנות ודודות־זקנות, הנושאות עימן את
אמונות הכישוף־השחור ומעשי־השטן עוד
מארץ מולדתן.
בשיכון מכנס הנתנייתי, מקום מגוריה
של המשפחה, החלו זקנות העדה מתלח שות:
יש לה כישוף לילדה. נכנם בה
השטן, ירחם השם. הנח הסימן: היא ניס תה
להרוג את אמה יולדתה, לקרוע לה
את הבטן.

כ אג
גודאי
ץ ץ ירב עצמה לא התרגשה מהלחישות,
התפתחה לתינוקת בריאה ומקסימה.
היא היתה בת שלושה חודשים, כאשר
הלחישות סביבה התפתחו לזעקות היס טריה,
והידעוניות גזרו עליה פסק־דין נו רא
ואיום: לקבור אותה בחיים.

היה זה לאחר שאביה של מירב, ויקטור,
מת באופן פתאומי.
אשתו החלימה כבר מהניתוח הקיסרי,
טיפלה באהבה בתינוקת החמודה ובאר בעת
ילדיה האחרים. ויקטור, המשיך בע בודתו
בחברה להובלת־משאות, שם היה
סדרן־עבודה. הוא עסק בוקר אחד בהכוו נת
המשאיות, שיצאו אותו יום להובלות
מבית־האריזה פרי־אור שבנתניה. שני אר גזים
מלאי-פרי חסמו את הדרך לאחת
המשאיות. ויקטור, גבר שרירי וחסון, ני גש
לארגזים, הניף את שניהם יחד על
כתפו. משהו בתנופת ההרמה לא היה
נכון. הגבר בן ה־ 35 נפל על האדמה
מתפתל בכאבי־גב נוראים.
מספר אריה פרלשטיין, שהוא כיום ממי
לא־מקומו של ויקטור :״נסענו לבית־חוליו
חדרה. כשהכנסנו אותו לרופא־התורן הו;
היה צועק מכאבים. שאלתי את הרום;
מה יש לו. הרופא צחק וענה, :תגי׳
לי, לאיזה יהודי אין הק סנ שו סד חשבתי,
שזה הגיוני, כי ויקטור היה הרבה שנים
נהג. רוב הנהגים מקבלים עניינים עם:
הגב. הוא הפסיק לנהוג רק אחרי שנקטעה
לו אצבע בתאונודעבודה, ואז העבירה
אותו ההנהלה לתפקיד של סדרן-עבודה.
״הרופא התורן נתן לו משהו להרגעת׳
הכאבים והחזרנו אותו הביתה באותו מצב
שהבאנו אותו. אני ידיד המשפחה כבר
שנים, והייתי בא אליו לעיתים תכופות.
כשראיתי שהוא ממשיך לסבול, החלטתי
להביאו שוב לחדרה. הפעם כשראה אותו
הרופא־התורן, אמר שצריך להעביר אותו

מייד לתל־השומר, כי יש לו התקפת־כליות.
״כשהגענו לתל־השונור, בדקו אותו ה רופאים
וקבעו כי הרופא בחדרה סתם
בלבל את המוח. לויקטור לא היה כלום
בכליות.״״
״חזרנו לנתניה,״ ממשיך אריה ,״ושום
דבר לא השתנה. ויקטור המשיר לצ עוק
מכאבים. ראינו ככה, אז החלטנו
ללכת בכוח. הזעקנו שני חברה מרוקאים
משיכון דיור־לטולה, שידועים בנתניה ב תור
בריוני־רצח, ושלחנו אותם עם ויק־טור
לחדרה. אמרנו להם שאם לא יטפלו
בו גם הפעם, שיהפכו את כל בית־החולים.
ובאמת בפעם הזאת השכיבו אותו במיטה
מיוחדת, שמתחה לו את הגב. סוף־סוף
הכאבים פסקו,

מוו ת ב חג ק
מכ אגי-גב

^ משיך אריה :״כעבור כמה ימים
1 1היה כנראה צורך במיטה המיוחדת
למישהו אחר, אז הרדימו אותו, שמו לו
גבם בחצי־גוף עליון, וכשהתעורר שלחו
אותו הביתה.
״כמה שעות אחרי שויקטור הגיע בח זרה,
הוא התחיל להיחנק. ממש התחיל
להחליף צבעים ולצעוק: אני נחנק. תפש נו
אותו ונסענו כמו משוגעים לתל־השומר.
שם פתחו לו פתח־נשימה בגרון, אבל
לחינם. כעבור שעתיים בערך לא היה
כבר רקטור.״
עם היוודע האסון, החלה בשיכון מכנס

התינוקת בידי הגואלת = ?

מירב. מאחורי ברכה יושב בעלה יוסף, בידו בנם יובל, בן חצי

השנה. משמאל מביט אל המצלמה הבן השני של הזוג, אבי, בן
השנה וחצי. יוסף וברכה אספו את מירב ברגע שהגיעה לאזנם
השמועה הנוראה, בדבר כוונת המכשפות לקבור את הילדה חיים.

1ק1ות העדה קבעו: היא לא הצליחה להרוג את אמה
בלידתה, לכן הרגה את אביה אחרי שלושה חודשי...
השתוללות רבתי. זקנות־העדה החלו רצות
ברחובות, עוברות מבלוק אחד למישנהו,
צווחות בהיסטריה, מורטות שערן, שורטות
את בשרן עד זוב דם, ומייללות :״השטן
ניצח, השטן השיג את שלו.״
מות האב היה לזקנות הוכחה ניצחת,
כי התינוקת הנוראית, שנולדה שלא כדרך
הטבע, היא בת־השטן .״היא לא הצליחה
להרוג את האמא שלה כשנולדה, אז חיכ תה
והרגה את האבא,״ קבעו הידעוניות.
תוך שעות, נפלה ההחלטה: כשיביאו
את האב לקבורה, יש לקבור עימו את
בת־השטן — בעודה בחיים. רק מעשה זה

ך! 11ך חמנוח ויקטיר
1 1 1 1 1בעודו במלוא
שהרים משא כבד וניזוק
מקום קבורתו של האב

על זה שרוצים לקחת את הילדה ולקבור
אותה חיים עם אביה. רצתי מיד לשם,
לקחתי את הילדה, עטפתי אותה בכמה
שמיכות והבאתי אותה אלי. האמא שלה
ידעה רק שיותר טוב שאני אטפל בילדה
בזמן האבל. היא לא ידעה כלום על השי
כחן,
שנפטר
אונו, לאחר
בגבו. מימין:
ויקטיר כהן.

יסיר את הכישוף הנורא מעל המשפחה.
כך הלכה ופשטה בשיכון הקטן יללת
המכשפות. לבסוף הגיעה גם למקום ממנו
צמחה הישועה.
למשפחת כהן זוג חברים קרובים, יוסף
וברכה זולטי. כששמעה ברכה, צעירה
חיננית בת ,24 על המהומה שפשטה סביב
מירב, מיהרה לבית כהן.

ה מלאכים
הגואלים

*ץ יפרה כרכה השבוע, בהחזיקה את
^ מירב באהבה שלא נפלה במאום מאה־בת-אם
:״הבנתי כי לאימה לא היתד, שום
אפשרות לדעת מה קורה עם הילדים בגלל
האסון. היא היתד, בהלם. ארבעת הילדים
האחרים של ויקטור ז״ל גדולים כבר
פחות או יותר, אבל מירבי תינוקת. אני
יודעת איך זה. יש לי שניים קטנים משלי.
ככה שהייתי לוקחת אותה אלי איך שלא
יהיה.
״שמעתי את הצעקות הנוראות בשיכון

ך! 11מ לבושת השחורים, שאת בתח
1111 1 1בת שלושת החודשים ביקשו
הנשים הזקנות לקבור בעודה בחיים.
געון הזה של הזקנות. על-ידה הן פחדו
לצעוק על העניין של הקבורה, המכשפות
האלה.״
ברכה מפנה מבטה אל התינוקת, היונקת
כל אותה עת בשקיקה רבה מתוך הבק בוק.
התינוקת רחוקה מאד מלהיראות
כבת־שטן, בלחייה הוורודות ובכפותיה הז עירות,
בהן היא נצמדת לבקבוק.
״איך אפשר, איך אפשר? ממלמלת בר כה,
עדיין מזועזעת. כשמלאכה המושיע
פונה אליה, מפנה מירב את ראשה, ומחיי כות
העיניים הזעירות. כמו ידעה, כי כאן
אין למכשפות שליטה.

במדינה חזוי אוויר ה מופרת כאשר התגלה בציבור כי אחד !משרי
הממשלה רכש לעצמו נכס יקר־ערך, שבו עות
מספר לפני שנכס זה הוכרז כנמס
לאומי — דבר שהכניס לשר הון־תועפות
— משכו קוראי העיתונים כתף. השע רורייה
לא הצליחה להפתיעם.
חמורה יותר היתה תגובת הציבור כא שר
התגלה הפטור ממם־הכנסה שניתן
לדאש־הטמשלה במשל שנים רצופות. נו כח
תגובת הציבור המזועזע, יצאו מקורבי
ראש־הממשלה בהתקפת־נגה הפיצו כי

היה זה שר־האוצד, היריב הפוליטי של
ראש־הממשלה, שהדליף לעיתונאים את
דו׳׳חות מס־ההכנסה של ראש־הממשלה.
חףמפשע. מתי אירעו הבזיונות ה אלה?
למרות האווירה המוכרת בימים אלה
לכל ישראלי — הם לא התרחשו ביש ראל.
בשלב זה, הם אירעו רק בצרפת.
שם, פירסם השבועון לה קאנאר אנשנה
את דו״חות מס־ההכנסה של ראש־הממ־שלה
שאבאן דלמם, לפיהם מסתבר ש האיש,
הנחשב לאמיר מאוד, לא שילם
במשל שנים רבות אף פרוטה לאוצר
המדינה. ידידי שאבאן דלמס מיהרו להאשים
את ג׳יסקאר ד׳אסטן, שר האוצר,
בהספקת חומר-ההסתה לשבועון הסאטירי.
תגובת ד׳אסטן: הוא וידא מיד שהדו״חות
של שאר השרים, יוטמנו במקומות־יסתר,
הרחק מעין העיתונות. מה שנקרא לסגור
את פתח האורווה לאחר שהסוס נמלט.
אסור לשלם מיפים. השערורייה ה
שנייה
אירעה לשר אחר, בשם ז׳אק שי־דאק,
שרכש לו בזיל הזול טירה עתיקה
— כמה חודשים לפני שהוכרה כנכס
לאומי הראוי לתמיכת המדינה בשיפוצו.
התוצאה: שיראק הפסיק, במשך השנתיים
האחרונות לשלם מיסיס, משום שהוריד
את הוצאות השיפוץ מהכנסותיו, נשאר
ללא הכנסות, לפי חישוב זה.
כאשר יצא החתול מן השק, מיהר שי־ראק
להודיע בציבור ש״ברגע שנודע לי
כי הוצאות השיפוץ יהיו על חשבון המי-
סים, הודעתי במכתב לשלטונות המס כי
אני מסרב לסידור מעין זה. בתשובה,
נאמר לי כי אין לי ברירה. החוק קובע
שצריך להוריד את הסיסים.״
הצד העגום בפרשה, מהבחינה היש ראלית:
לפני שנתיים, לא יכול היה יש ראלי
תם־לב להאמין שדברים כאלה יקרו
גם בישראל. היום, תגובתו היתה: נקווה
שזה לא יקרה מחר גם אצלנו.

מ1ש 1פט
ה ט רי ק
של ט רי קי
על דוכן העדים, עמד חבר-הכנסת
יהונתן יפרח, יו״ר המועצה המקומית של
עיירת העולים שדרות .״אלי טריקי איים
עלי,״ העיד הח״כ הנרגש בפני שופט ה שלום
האשקלוני אברהם ששון ,״שאם
תפוטר גיסתו מעבודתה במועצה, הוא
יחכה לי בסיבוב ירושלים וירצה אותי.״
היתר, זו האשמה חמורה. לרצוח ח״כ,
איננו עניין של מה בכך. גם אם הרקע
לאיום הוא היריבות הפוליטית בין יפרח
מצד אחד, לראש האופוזיציה, יצחק טרי-
קי — אחיו של הנאשם — מצד שני.
איו ם ם רלן. אלא שהשופט הנכבד לא
(המשך בעמוד )28

הדש 1א ״ 110 האשה 1ח׳(די0
ה עוו, הטלוויזיה?

קנו עכ שיו
טלוויזיה
< מ ק 1ד
מיתרונות טלוויזיה ״אמקור״
זי מבחר דגמים במבחר צבעים
ביניהם דגם היוקרה ׳ספקטרד״
•זי מסך אופטימלי ״ 24 ומסך
ברוחב ״20
־*י גלי ־.1דד.ז \ ו א.א.ט
•זי יותר טרנזיסטורים ופחות מנורות המפיצים: אמפא
וסוחרים מורשים.

הנמכר ביותר בישראל
ני• ועבז 3ו 1־ו־יז 1־1

^ 888ן ן

י.יי

צריו הרבה

אחד

לא יפתור

בלום. צריך

חרבה.״
המאבק המסעיר אח רמחרגן:
ם * ידמתה העיר הזאת. אין לאן
ללכת. אין איפה לבלות. אז יוש בים
על הברזלים, מסתכלים על חתיכות,

א׳| 17110(1ת

לפחית

אחד
צריו
יהיה,״ טוען מוטי אלפרוביץ ,18 ,חייל.

״איואיפחלב־לו
ת ברמת־גן,״
מתלונן צדוק אזולאי ,18 ,אלקטרונאי.

הסוב ונד

״למח

״נמאס להסתונב ברחו־בות,״
אומר אורי ארביג.
נותנים לנו דיסקוטק ן״
הדיסקוטק מספרים בדיחות, והזמן איכשהו עובר.
אבל, דחילק, כמה זמן אפשר לשבת ככה ן
כשנשבר לנו מזה, נוסעים לדיסקוטק ב־

נתניה. קצת קשה להגיע, כי מוניות זה
דבר יקר. מסתדרים. גונבים מכוניות ונוס עים.
אם בכל זאת מחליטים להישאר, אז
הולכים לעשן חשיש.״
הדברים נשמעים מוכרים. כן ולא. הם
מוכרים בכרם, בתקווה, בשכונות עוני
ברחבי הארץ. במקום שהושמעו, בערב
יום השישי האחרון — הם היו חדשים.
רמת־גן היתד״ עד לאחרונה, אואזיס של
ישראל הישנה, במפת ההידרדרות החב רתית
בארץ. הכל יחסי כמובן. עיר הגנים
הצליחה, איך שהוא, לשמור על אווירה
של עיר שלווה ובטוחה. כיום, מטפחת גם
היא חבורות־רחוב משל עצמה, המתגודדות
בקפה ברזילי, מחפשות צרות כדי להעביר
את הזמן ולפרוק את המרץ. בתחילה
היו אלה הדתיים, גם הדיסקוטק היחידי
שנפתח ברמת״גן היה עבורם יותר מדי.
לצעירים — היה זה פתח הצלה מהרחוב
המשחית. אבל מי רוצה להציל צעירים
מהידרדרות לפשע, כשריבון עולם ציווה
שלא לרקוד בערב שבת ז לבסוף, התרככו
נציגיו של הקב״ה, השלימו עם החטא
הנורא. בתיכוניים של רמת־גן החלו נמ כרים
כרטיסי כניסה. השמחה היתה רבה,
אך מוקדמת. לפתע, נזעקו השכנים, הח ליטו
שאינם רוצים לסבול את הרעש,
סגרו את דיסקוטק המריבה לפני שנפתח.

גם ואחרים

״גם לנוער ת עובד
היו צרי״
בים לחלק ברטיסים, לא רק לגימנזיס-
טים,״ טוענת שמיניסטית עופרת שסל.

** ה אומרים הקורבנות?
קולנוע אורדע בערב שבת. ברחבה ה מוצפת
אורות ניאון מתגודדת קבוצה גדו לה
של נערים. מקום הריכוז.

רובם — נערים עובדים או חיילים ש הגיעו
מאי-שם לחופשת סופשבוע. שואלים
אותם על מקומות הבידור בעיר. פזמון
חוזר: אין לאן ללכת .״רוב הבחורים ש נמצאים
פד״״ אומר איתן דך, גבוה ושחור
שיער ,״הם חיילים. מגיעים הביתה פעם
בכמה שבועות. כשרוצים לבלות, אין איפה.״
״מה זה שבעיר כמו רמת־גן אין אפילו
דיסקוטק אחד?״ מטיח בתרעומת ראובן
גבירץ, גם הוא חייל המשרת בסיני.

באין דיסקוטק, מתאספים צעירי רמת״גן על חגרזלים, על

שפת חמידרבות, במרכזי הבידור של העיר. באן מתחילות חצרות.
| 7111111
זח מתחיל מעודף מרץ, שוויץ ובטלח, מסתיים בסחיבת מכוניות, חשיש, והלאה במורד.

בעיה גוררת בעיה. כשאין איפה לב לות,
קשה גם לפגוש בחורות .״הבחורות
לא יושבות איתנו על הברזלים ברחוב,״
אומר יורם הרניק, כדורגלן במכבי תל־אביב
.״הן יושבות בבית ורוצות שיקהו
אותן לבלות. לאיפה אנחנו יכולים לקחת
אותן? רק לדיסקוטק בתל-אביב או ב נתניה.
וזה יקר מדי. גם מוניות, גם דמי־•
כניסה — למי יש כסף בשביל זה?״ לו
(המשך בעמוד )28

ה די ס קו ט ק

(המשך מנמוד )27
עצמה יש לפחות את אימוני הכדורגל
הממלאים קצת את הזמן הפנוי.
* * הוו צי ם ״נערי אורדע״ ,כפי שהם
^ 1מכונים בפי כ לן
אורי ארביב .18 ,מכבה בדל סיגריה
ומסכם :״שיתנו לנו דיסקוטק ומועדון
משחקים. נמאס לנו להסתובב ברחובות.״
לא רק נערים עובדים מוטרדים בבעיה
של מחסור במקומות בילוי. בעניין זה
לפחות, הם נמצאים במחנה אחד עם הנע רים
והנערות הבאים ממסגרות לימודיות.
דודי וייס הוא בן . 18 תלמיד השמינית
בבית־הספר קלעי ״אי־אפשר להגיד שאין
בכלל לאן ללכת,״ הוא אומר .״יש מסי בות
פרטיות. יש גם הצגות בערבי שבת.
אבל הבעייה נשארת. כי מסיבות יש רק
לעיתים רחוקות. וכשעושים מסיבה פעם
ביובל, באים חבדה מאורדע, נטפלים לב נות
והורסים את המסיבה. ולהצגות לא
תמיד יש כסף.״
האם היה דיסקוטק פותר את הבעיות?
התשובה היא חיובית, עם הסתייגות
קלה: לא את כל הבעיות. אבל חלק, בטח.
״כמה חבר׳ה יכולים להיכנס לדיסקוטק
אחד?״ מקשה דודי הממושקף .״מאה
חבר׳ה לכל היותר. וזה בעייה. כולם ירצו
ללכת, ואלה שלא יוכלו להכנס, יעמדו
בפתח ויפריעו. אי־אפשר לפתור את
הבעייה של מקומות־בילוי לנוער בכל

במדינה

(המשך מעמוד )26
זכה כלל להתעמק בבעיית האיום ברצח.
סניגורו של טריקי, עורך־הדין ישעיהו
לויט, קם בשלווה ממקומו, ביקש מבית-
המשפט לשחרר את הנאשם מהצורך לע נות
על האשמה בכלל.
נימוקו: לפי סעיף 100 לפקודת החוק ה פלילי,
האיום מכוון לכך שאם האיש שעליו
מאיימים יעשה דבר שאינו חייב לעשותו,
או שלא יעשה דבר שחייב לעשותו.
במקרה זה, טען הסניגור המלומד, לא
יכול היה חבר־הכנסת יפרח לגרום לפי טורי
הגברת מרסלה טריקי הנידונה. דק
הצבעה של המועצה יכולה היתד. להביא
לידי אקט זה, של פיטוריה. משום כך,
אין האיום ברצח נחשב איום ברצח. השופט מריקי.

קיבל

את הטענה,

זיכה את

עז:אי ם
עיוו תו יחס*
וחד שות על-מגאי
חוש הראייה והשמיעה חשובים לכל
אדם, כל שכן לקצין־יימי בצי־הסוחר היש־

רחוב במקום דיססוטס ; 5

שבת, מבלים את ליל חשבת על מדרכות הרחובות בחעדר דיסקוטק יחיד בעיר.

רמת־גן על-ידי דיסקוטק אחד. צריך לפ תוח
כמה.״
גם נגד דרכי הביצוע יש לחבר׳ה טע נות.
לדעתם, המעט שנעשה — נעשה
בצורה לא־נכונה. למשל, דמי־הכניסה הג בוהים
.״דמי-הכניסה בדיסקוטק שרצו לפ תוח
היו מופרזים. בין חמש לשבע ל״י
לאחד. וזאת, למרות שהדיסקוטק היה
מיועד לתלמידים בלבד.״
״זה לא בסדר שהכרטיסים הופצו רק
בין תלמידי בתי־הספר התיכוניים,״ מת ערבת
בשיחה עפרה שסל, גם היא תלמי דה
בקלעי .״חילקו אותם בעיקר בין תל מידי
בית־הספר אוהל שם. בצורה זו נש ארה
הבעייה העיקרית — שהיא הבעייה
של הנוער העובד — ללא פיתרון.״
״המטרות שהועידו לדיסקוטק הזה יכלו
לפתור בעייה מסוימת, אך לא את העיקר,״
קובע בפסקנות דודי .״הבעייה העיקרית
היא של הנוער העובד, לא שלנו. גם נוער
השוליים צריך להגיע לדיסקוטק.״

גרבונים• ג מי ₪ני ם
ארכונים אקסטרונים

בסריגת מי7ן חמש
מאוינת ימים

בי טו ח שנתי ל טלוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסים
סיגנל אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל 615362 ,625459 .

1א הרחק מקולנוע נוגה במורד אחד
/הרחובות הצדדיים והחשופים, נמצא
מועדון לבני-נוער. אך. למרות שזהו ערב
שבת, מועט מספר המבקרים בו.
מדוע לא באים לכאן כל אותם צעירים
שהתלוננו על מחסור במקומות-בילוי ן
״המועדון הזה,״ אומר אחד הנערים
העומדים בפתח ,״יום אחד הוא פתוח,
וחודשיים סגור. זה בגלל החבורות שמ גיעות
מסלמה, משתוללות והורסות הכל.״
את שמו אין הוא מוכן למסור. חושש
מניקמתם של בריוני שכונת סלמה .״אם
ישמעו מה שאמרתי, יבואו להרביץ לי.״

ראלי. הימאים חייבים בבדיקה שנתית של
חושים חיוניים אלה.
עמוס פביאן חינו קצין ראשון במחלקת-
הסיפון של אניית-סוחר־עברית. כמדי
שנה, נשלח לפני שבועיים לבדיקה ב מרפאת
הימאים של ההסתדרות בחיפה.
מספרים חלושים. על שהתרחש ב אותה
בדיקה, אשר היתד, אמורה להיות
שיגרתית, סיפר קצין־הצי :
״בחדר הבדיקות היתד, דק אחות. היא
הורתה לי לעמוד במרחק מה !מלוח־מס־פרים
לבדיקת ראייה. היה עלי לכסות
בידי עין אחת ולהביט בשנייה. למרות
שמאז!ומתמיד יש לי ראייה מצויינת, הור תה
הבדיקה כי אני קצר־רואי. הסיבה הי תד
פשוטה: הלחץ של היד על העין
המכוסה טישטש לי לחלוטין את הראייה,
כך שלא יכולתי בשום אופן להבחין ב־מיספרים
הקטנים.
״בבדיקת השמיעה היו לא רק אמצעים
פרימיטיביים, כי אם גם תנאים שערוריי תיים.
האחות העמידה אותי ליד חלון
שפנה לרחוב סואן מתנועת אוטובוסים,
והחלה ללחוש לי מספרים מקצהו השני
של החדר. אני בטוח שהיא בקושי שמעה
את עצמה בדעש־הרחוב. אני לא שמעתי
בכלל. כשהערתי לאחות על תנאי־הבדי-
קד, המוזרים, ענתה לי בחוצפה רבה!, :מה
יש לך, שום דבר לא מוצא״חן בעיניך

דיקטטורה דמוקרטית .״ראיתי כי
מן האחות ובדיקותיה לא תצמח לי טו בה
״,מתאנח פביאן ,״ופניתי לרופא פר טי.
לא התפלאתי לשמוע כי תוצאות ה בדיקה
הורו •שראייתי ושמיעתי מושלמות.
הרופא השתמש לכל בדיקה באבזרים ה־העולם
הזה 1797

מתאימים, וכך קבע גם את ההבחנה ה _
נכונה•״
למרות
הסוף הטוב, מעוניין עמוס פבי־אן
לדעת למה עליו להיות משועבד ל־קופת־החולים
של ההסתדרות דווקא. ואם
כבר — למה לא תצוייד קופת־חולים זו
באמצעים הדרושים לעריכת בדיקות מת אימות.
כשנשאל
על כך אהרון אקהויז, המז כיר
האדמיניסטרטיבי של איגוד־ד,ימאים,
השיב :״לימאים נציגות־נבחרת, והיא ה מר

ימאי
פביאן
רעש האוטובוס גבר על הלחישות
קובעת לאיזו מקופות־החולים יופנו חב ריה.
הגוף הינו דמוקרטי לחלוטין, והוא
נבחר מדי שלוש שנים. איש. אינו יכול
לערוב, כי הנציגות הבאה לא תחליט על
העדפת קופת־חולים אחרת על פני זו של
ההסתדרות.
״אשד לשאלתו של הימאי בדבר מית־קני
המרפאה, הייתי מציע כי שאלה זו
יפנה לאנשי קופת־חולים.״
הימאי לא התעצל, היפנה. ענה דובר
קופת־חולים של ההסתדרות, דויד גלצקי:
״שהבחור יואיל לכתוב לנו מיכתב על
מה שהתרחש בדיוק במרפאה. אני מבטיח
שיקבל תשובה. ולא רק תשובה. אם נמ צא
לנכון, נפעל גם לתיקון המצב.״
סיכם עמוס פביאן את ההתדיינות :״אני
לא מעוניין לשלוח מכתב. את נוסח התשו בה,
אם תגיע בכלל, אני מכיר כבר בעל־פה
מנסיונות קודמים עם הביורוקראטיה.״

עשתונותיו, כשנאמר לו כי עליו לעמוד
גם בבדיקה שלישית. כאחד שלא הספיק
עדיין לשכוח מהי משמעת־צבאית, הופיע
לבדיקה כמו ל׳מיסדר.״
לבסוף -כשיר .״מיום שעבר את
הבדיקה הראשונה,״ ממשיך המספר ,״חל פו
כבר שלושה חודשים. כשנאמר לו
לבסוף במישרד הרישוי כי הינו כשיר,
וכי יוכל עתה להגיש בקשה לרישיון־
נהיגה באוטובוס, צהל הבחור.
״מישרד הרישוי חשב אחרת. מהחודש
השביעי, בו הוכרז אהרון ככשיר, ועד
לחודש ה־ — 11 לא נשמע דבר ממיקזרד־הרישוי.
זאת — למרות שאהרון הטריח
את עצמו פעמיים למכון לבטיחות־בדר־כים,
ושלוש פעמים למישרד הרישוי. ה-
מישרדים האשימו זה את זה בהזנחה ואי-
סדרים, אולם לא נקפו אצבע לתיקון ה מעוות.

4.11.71 הופיע אצלי היהודי בבית־הספר.
הוא היה נסער ועל סף־התפוצצות.
לשאלתי ענה, כי היה זה עתה פעם !ו ספת
במישרד־הרישוי, והפעם הואילו לו מר
לו, כי מעולם לא הגיש בקשה ל-
רישיון.
חביבות מוגזמת. פישקה לקח את
עלוב החיים, נסע למישדד־הרישוי. שם
התבדר כי הבעיה איננה הגשת הבקשה
לדישיון, כי אם התקנות החדשות. באוק טובר
71׳ יצאה תקנה הקובעת, כי כל
מגיש בקשה, ללא יוצא מן־הכלל, חייב
לעבור בדיקות־רפואיות במכון לבטיחות־בדרכים.
בגלל הסחבת בעניינו של אה רון׳
הוא התחיל עסקיו עם מישרד־הרי־שוי
לפני היכנס התקנה לתוקף והמשיך
הרבה אחרי כן.
בשלב זה החליט מישקה לצאת מגידרו.
הוא הקים שערוריה, טען שהבחור עבר
כבר את כל הבדיקות־הרפואיות, עוד ב טרם
פירסום התקנה. התוצאה: הפקידה
הסכימה להודות כי משהו לא בסדר —
ושלחה אותם למכון לבטיחות־בדרכיס.
במכון, לאחר שהפכו כמה ארונות, ו חיטטו
בכמה עשרות תיקים, החליטו ה פקידים
המקומיים לתרץ את הבלגן בכך,
שהרופא המסכם נסע לחוץ־לארץ, ולא
היה מי שיחתום על הסיכומים.
פרוק לגורמים. עם כל זאת, הובטח
לשניים, קבל כל הפקידים, טיפול מזורז

ידידך כועס — אבל
לא נורא — זה יעבור
לו. בשבוע זה מראים
הכוכבים שינוי דראסטי.
מה שחשבת שלא
יהיה בסדר — יסתדר
בסופו של דבר. בכל
השטחים. זהו כנראה
השבוע שלכם, שוורים.
בלו היטב, טיילו הר בה,
בעיקר בחיק הטבע
ונצלו את החיים. אל תשימו לב למה
שהשכנה אומרת. מה היא כבר מבינה? חוץ
מזה, הקינאה מעבירה אותה על דעתה.

יום א׳ פותח פרק חדש
במאבקך חמיקצועי או
האישי. אם תדע להסתכל
מסביב לפני שתקפוץ,
לשקול את כל
האפשרויות ולא להיכנס
להתנגשויות עקרות
— יש לך סיכוי
להרחיק לכת. פגישה
21ב מ אי -
20 ביו ני
עם נערה בהירת שיער
תוביל אותך לבחירה
מביכה. תצטרך להחליט — ומהר, אחרת
תפסיד הזדמנות רומאנטית גדולה מאוד.
היזהר מלהסתכן השבוע יתר על המידה.

תאווזיס

או טו בו ס
ושמו ברדק

העולם הזה 1797

המתח עולה — ועוד
עתיד לעלות, בטרם
תראה נחת מפעילותך
הנוכחית. העיקר הוא
לא להסתכסך• ,השבוע,
נוספים.
עם אנשים
לקחת את הכל בשקט,
ולעשות טובות, כשאתה
נדרש לכך. גם אם האנשים
שמבקשים זאת
ממך, הם, בעצם, בלתי־נסבלים.
בכלל, קצת טאקט לא יזיק.
לחסד —
מצבך משתנה— לשבט או
עם הירח החדש, ביום חמישי הבא.
בן סרטן עקוב אחרי הירח בזהירות.

תוחוסודוה

מישקה ליאור — אחיו של עורך־הדין
הבוהמי ביותר שבין מצילי חוף תל־אביב,
טופסי הנודע — הוא בעליו של בית-
ספר לנהיגה בשם אביב. מה שאירע לו
לאחרונה, יכול להפוך את אביבו של כל
אדם לסתיו.
״בא אלי חייל צעיר, שהשתחרר מש־רות־סדיר,״
מספר מישקה את תחילת תל אותיו
,״וביקש ללמוד, כמקצוע לעתיד,
נהיגה באוטובוס. הוא היה נהג בשריון.
כשהשתחרר, הגיש בקשה למישרד הרי שוי
בתל־אביב להוצאת רישיודנהיגה ב אוטובוס.
לקח לבחור חודשיים עד שעבר
את המחסום הראשון — לקבל תעודת־יושר.״
הזנחה
ואי־ם דרים .״הדבר היה ב פברואר
71׳,״ ממשיך ליאור .״תקופה בה
לא נדרשו עדיין בדיקות־בריאות ממבקש
רישיון. הבחור, אהרון, שבתעודת המי לואים
שלו ׳נרשם פרופיל 85 בלבד, חוייב
לעבור את הבדיקות. למה? לא ברור.
״ב־ 14.4.71 הוא הוזמן לבדיקה ראשו נה.
הגבר הופיע, שילם 30ל״י אגרה, נב דק
ונשלח לביתו בידיעה שיוזמן לבדיקה
נוספת. גם לבדיקה הנוספת הופיע, שילם
שוב, נבדק שוב. הוא עדיין לא איבד את

הפסיקי לרכל. מישהו
זומם להזיק לך, לאחר
שהרסת בפיטפוטייך
משהו חשוג לו. אל
תהסס לדרוש משות-
פך את אשר חפצת.
ההיסוסים רק מחז־י׳

קים
אותו בדעתו לא
71במרס ־
להיענות לדרישותיך,
20באפ רי ל
כשלעצמן.
הצודקות

שיחה טלפונית ברא־שית
השבוע תגרום לך נחת רוח לזמן
קצר, אך תזיק לך לטווח ארוך. בת מזל
טלה, נסי להיזכר בדבר אותו היית
הרבה דברים
צריכה לבצע ושכחת.
קשורים בדבר זה. לבשי בצבע אדום.

מדריד־נהיגה ליאור
קפקא יכול היה ללמוד
בעניין. ואכן, כעבור ימים מספר הם הוז מנו
שוב למישרד. שם, בישרה להם פקי־דה,
בחביבות יוצאת דופן, כי הניירות
הרפואיים הגיעו. אבל, הוסיפה מייד, יהא
על אהרון להסדיר את עניין תעודת־היו-
שר. זו איננה מופיעה בין הניירות.
״בשלב זה, הייתי בטוח כי הבחור יקום
ויפרק את כל מישרד־הרישוי לגורמיו,״
נזכר פישקה.
בעוד חודשיים, עתיד אהרון לקבל הו דעה
כי תעודת־היושד החדשה מוכנה
עבורו. יש להניח, כי הוא ישכח מייד את
כל מסכת ׳תלאותיו, ימהד למישרד־הדי־שוי
במטרה להשיג את הרישיון הנכסף.
אלא שבמקום תצפה לו כבד, במסורת
נתיב ייסורים מתוכנן להפליא שאפילו
קאפקא יכול היה ללמוד ממנו, הפתעה
נוספת: תקנה חדשה של מישרד־התחבד
רה, הקובעת כי הוא חייב להירשם קודם
לקורס בן 200 שעות, שמחירו 450ל״י,
הנערך על־ידי מישרד־התחבורה. בלי
קורס, אין רישיון.

אינך טורח לחשוב
מספיק על עתידך,
ואינך מנתח באופן
נכון את האינפורמציה
שהגיעה לידך. אל תהסס
מלהתייעץ עם בן-
זוגך בענייני עבודה.
שמור על ההישגים ה גדולים
אליהם הגעת
לאחרונה, ואל תפטפט.
לביאה — זכרי
שאי-אפשר לרמות את כולם כל הזמן.
הזהרי בדברייך, ושקלי היטב את
מעשייך, פן תיכנסי לצרה גדולה. כדאי
שתתחילי לחשוב ברצינות על העתיד.

שבוע טוב לעשיית עסקים.
כל עסק שתיגע בו
בשבוע זה — יהפוך
מיכרה זהב. אדם קרוב
אליך עזב אותך זמנית.
לא נורא, הוא יחזור
ותמשיכו לנהל יחדיו
חיים משותפים מאו שרים.
אבל בינתיים
אתה יכול לנצל את
המצב להרפתקאות. לך
בתולה מצפה השבוע הפתעה לא נורמלית,
חטפי אותה. רק דחילק, אל תהססי, ההסס־נות
היא בעוכריך. עוד לא פורים ואת
מתלבשת כמו בפורים, איפה הטעם שלך?

]!1( 111

אם ניחנת בסבלנות, חוש הומור ועצבים
חזקים, תהיה זקוק להם
מאוד בימים הקרובים.
מישהו המקנא בך מסיבות
הידועות רק לשניכם,
יעשה כמיטב יכולתו
וגס יצליח במידת
מה להפיץ עליך שמועות
ולהבאיש את ריחך
במקומות חשובים. סיכויים
טובים במישור
הרומנטי נכונו לך.

מאזנ״ס

אם תוכניותיך כוללות נסיעה למרחקים,
עכשיו הזמן לממשן. רומן שאתה חושב
שהוא מסתמן באופק,
מפיח בך רוח חדשה.
אל תתלה תקוות, הזמן
יעשה את שלו.
ידידות שנרקמה זה
מכבר בינך לבין בת
שור עוזרת לך רבות
בימים אלה, חינך ניזון
ממנה, אל תזלזל
בה. הרבה בימים הקרובים
לעסוק בכתיבה.

אל תתן להישג האחרון שלך לעלות לך
לראש: זכור שיש הרבה מאוד אנשים
המוכנים לדכא אותך,
אס תרים יותר מדי
ראש. בת קשת: פגישה
ליד המים תביא ל חברה, עם מריבה
לריקמת
יחסים מופלאה
ובלתי־מובנת עם גבר,
אותו חשבת לבלתי־מו־שג
לחלוטין. היכוני ל 23
בנו במבר -
20בדצמבר
מסע ארוך מאוד ולשינוי
ניכר במעמדך.

ין ש 0

*0111

אלה ימי-שיא עם ברצונך להגשים. תוכניותיו
בשבוע הבא, עלול להיות מאוחר
מדי. בת-גדי, קשר עם
אדם בעל קומה גבוהה
הופך בהדרגה לחיוני
עבורך. הזהרי לא להיתפס
במקום בלתי־מת-
אים. אם יש לך
התחייבויות כספיות
שמור שלא יעברו את
המותר, וסלק את הד(
11.11י *
חובות שיש לך עד
־1111י 111
הזח. השבוע סוף

כן, כולנו יודעים שאתה איש נימרץ ותקיף.
אבל למה לך להפגין
את זה כשהיא בלאו־הכי
מסכימה? השבוע
תהיה הניצוד ולא הצייד,
אם אתה לא רוצה
בכך — מוטב ש־תתנזר
מאהבה. פגיעה
בכבודך מזעימה אותך.
נסה להבליג. כוונת ה יריב
אינה כה חמורה
כנדמה לך. לבשי לבן.

גישה רצינית לעבודתך תוכיח את עצמה
ככדאית מאוד, מכל הבחינות. הדרך
סלולה בפניך לרומנים,
פעילות חברתית והתחייבויות
רגשיות. דאג
לנצל היטב הזדמנות
זו ולבנות לך בסיס,
אותו תפתח בשבועות
הבאים. אל תחשוש
להיות נועד — בכל
השטחים. הקפד לש19ב
פ ב רו א ר -
מור על בריאותך, ואל
20במרס
תתייחס ברצינות לדברי
הביקורת שיושמעו כלפיך מצד
אדם קשיש. כי השבוע המזל יצליח
את דרכך בכל אשר תפנה. בהצלחה.

?4!11

,21 ביטנה החשופה מעוגלת קימעא, אינה
מותירה ספק בדבר הריונה. חזה־אם לע תיד
פורץ מבעד ללבוש הדקיק.
האחות הצעירה, בת 18 בלבד, ממוצעת-
קומה אך בנוייה להפליא.
הצעירים, האחד מתולתל ושרירי בן
,23 ומישנהו צנום, בלונדי וגבוה כבן
, 19 הם אחיהן של שתי הנערות. יחד
מהווים הארבעה להקה משפחתית הקרוייה:
להקת־הגן.
בדרכם של הארבעה לבמה, נוטל הקהל
הישראלי המשולהב חלק פעיל בהצגה.
ידיים גבריות נישלחות אל חמודותיהן של
הנערות, צובטות, מועכות וממזמזות.
הארבעה, שהחלו את הדרך בפנים מחיי כות,
מגיעים לבמה כל עוד רוחם בם. שני
האחים אדומים מכעס.

שתי זמרות ט ב
נויטיות שהופיעו
באוץ מסנמות את
הרשמים שדהו ער
הישראלי הצובט

אצלנו רק מסתכלים מסביר האח אלן.
מוסיף האח הצעיר, מייקל :״אי־הנעי־מות
שנגרמה לאחיות שלנו הכריחה או תנו
פשוט לרוץ אל במת־ההופעות, במקום
לעבור את הדרך בהליכה רגילה. ברור
שרתחנו, אך מה אפשר לע שותן אנחנו
קשורים בחוזה לאמרגן שהביא אותנו.
לבטל את החוזה בגלל דרך הייסורים ל במה,
לא יכולנו להרשות לעצמנו.״
* את כאשר לישראלים. אשר ליש (
ראליות, דעתם של הארבעה מהן,
אינה מחמיאה אף היא. מספר מייקל הצ עיר
:״הן ממש זרקו את עצמן עלינו.
הציעו לנו מישגלים בגלוי. ישר לענין.
בלי שום בושה. כאילו היינו רובוטים יפים

נויסטין

זמרת הפופ חגריטית
ניצבת על רקע אחיה
אלן. למטה: כריסטין בחזית רוכבת על
גמל כשמאחוריה אחותה אן, גת ה־.18
^ 4רבעד מו יות עוברות בץ יושבי
השולחנות במועדון־לילה תל־אביבי,
בדרכן לבמה. שתי נערות ושני נערים.
הנערות בהירות שיער ויפות־תואר. במעט
הבד המכסה את השתיים, קשה לעודד
תעשיית־טקסטיל מתפתחת.
לעומת־זאת ניתן לראות חרבה עור
צעיר וחלק, שזוף בשמש חורף ישראלית.
שתי הנערות הן אחיות. הגבוהה היא בת

שני האחים ושת׳ האתיות-אחו׳ ש ענ ה את מסלול העינויים
בכל הופעה מצילות האחיות את המצב
בהתחילן לשיר, דבר המכריח את שני
האחים להצטרף בנגינה. בהדרגה נש טפת
הלהקה בקצב פיזמוני־הפופ.

לסיפוק־מיני.״
מוסיף אלן הבכור :״הישראליות רוצות
לקבל עוד ועוד. בתוקפנות ממש. ללא
רגשות, ללא רומנטיקה, ללא ידידות או
מסלול המיזמוז
כך בכל ערב. כך עם כל הופעה. האר בעה
שהגיעו לישראל מלונדון, עומדים
מוכי־תימהון נוכח מיזגו משולח־הרסן של
הקהל־הישראלי.

ך* ישראלים לא ראו כנראה מעולם
יו בגדי הופעה כשלנו!״ צוחקת אן
יפת החיטובים.
״המון רגליים וחזה גלויים מבארת
אחותה הבכירה, כריסטין.
״גילינו סימנים כחולים בכל חלקי הגוף
שנצבטו מספרת הצעירה ומצביעה על
כתם כחול בשיפולי חזה.
״היינו צריכים אפילו, לתקן את בגדי-
ההופעה, כי הם נקרעו לא אחת בידיים
שנגעו בנו קובלת כריסטין.
באנגליה זה לא היה קורהו צחוק כללי.
״באנגליה? באנגליה הוסענו בעיקר ב-
קאברטים, ושם זה מעולם לא קרה ! בגדי-
ההופעה הם נועזים במכוון, אך האנשים

קשר לבבי, רק סקס.״
באנגליה, הגבר הוא המתחיל. בישראל
— האשה, וזה קצת דוחה. במיטה הן בסדר
גמור. אפילו יותר מבסדר. אך חסר המ שהו
הנוסף שאינו נרכש על ידי קפיצה
ישירה למיטה.
מתערב בשיחה האח הצעיר :״אני מע דיף
לבחור לי את הנערה שלי. חוץ
מזה, אני רוצה יותר מסתם מין, אפילו
אם זה לתקופה קצרה.״
ובאשר לבנות, אן נשואה ובהריון. בע לה
מחכה לה באנגליה, כך שצעירי יש ראל
לא עניינו אותה מן הבחינה המינית.
לכריסטין יש ״חומד של בחור,״ כדבריה,
הוא מתופף הלהקה הישראלי, דוד מלכה.
״אני נהנית ממנו מכל הבחינות וגם באה בה,״
מסמיקה מעט הצעירה בת ה־. 18
עם כל זאת, כשנשאלו הארבעה אם
ירצו לשוב לישראל לסיבוב־הופעות נוסף,
ענתה המשפחה המזמרת :״אבל בטח!״

קולנוע מותחן

שחקני

ברוח הזמן

ל מחאה איו גיל
גרגורי סק ידוע בהוליבוד כאיש מיושב
בדעתו, מכובד ובעל עמדה מבוססת. בקי צור,
שחקן שעבר את גיל החמישים ו שייך
בהחלט למימסד. אפילו זכה לכהן
כיושב־ראש איגוד השחקנים. מה יכול
להיות יותר ממוסד מזה?
אלא שכנראה פק אינו מרוצה כל־כך
מן התדמית השלווה שייחסו לו. אולי
הוא בן חמישים ועוד, אבל אין זאת אומרת
שאינו מסוגל לחשוב כמו הצעירים, וכדי
להוכיח זאת קבל עם ועדה, הודיע על
כוונתו להסריט את משפט התשעה מקא־טונסוויל,
כסי שסופר על־ידי אחד הנאש מים,
הכומר דניאל בריגן.
הכומר הפאציפיסטי. בריגן וחב ריו
התפרצו לפני כשנתיים למשרד לש־כת־הגיום
בעיר קאטונסוויל והעלו באש
את התיקיה. וזה בהחלט לא מן הסיפו רים
החביבים על המימסד. ואם לא די
בכך, שעה שהוכן כתב־אישום על פרשת
קאטונסוויד, הספיק בריגן להפוך לאחד
מחברי ״קנוניית האריסבורג״ ,שהועמדו
לדין לפני שבועיים בארצות־הברית, על
מזימה לחטוף את הנרי קיסינג׳ר ולחבל
במערכת החימום של הקאפיטול.
תוך ישיבתו בכלא, בין מישפט אחד
לשני, הפך בריגן את סיפור קאטונסוויל
למחזה שזכה להצלחה גדולה בברודווי,
ושעה שהוצע על־ידי מעריציו הרבים
כמועמד לפרס־נובל לשלום, התנהל תור
ארוך של אמרגנים ליד תאו בכלא, כשכו לם
מעוניינים בזכויות ההסרטה של ״מש פט
קאטונסוויל״.
פק, שזכה בהם בסופו של דבר, הודיע
כבר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים,
כי הסרט לא יחמיא כלל למימסד, ושאינו
מתכונן לעשות שום ויתורים אף לאחד.
בכך, ימשיך מסורת שהחל בה לפני 25
שנים, כאשר הופיע בסרטו של אליה
קאזאן הסכם ג׳נטלמני, בדמות של עיתו נאי
נוצרי המתחפש ליהודי כדי לבחון
את תופעות הגזענות באמריקה. הסרט עו רר
בזמנו סערה גדולה, והרגיז לא מעט
אנשים, אשר ראו עדיין ביהודים את
ייצורי השטן בכבודם ובעצמם.

הקשר הצרפתי (תל-אביב, תל-
אביב, ארצות־הברית) — בשנת
1*62 פרצה שערורייה לא נעימה
בניו״יורק, כאשר שניים מבלשי מחלקת הסמים במישטרה
גילו פרשת הברחה בקנה״מידה גדול, בה היה מעורב איש
טלוויזיה צרפתי ידוע למדי בשם ז׳אק אנג׳לוין.
בשנים שלאחר מכן, חזרו וצצו פרשות דומות, כשנתיב
הסמים מן המיזרח התיכון לארצות־הברית עובר כימעט
תמיד דרך מארסיי, ובטיפול ידיים צרפתיות. ועתה, עשר
שנים לאחר פרשת אנג׳לוין, גוייסו שני הבלשים, שטיפלו
אז בחקירת, כיועצים לסרט המזכיר מאוד את המציאות
דאז (ואולי אף את זו של היום) בשם ״הקשר הצרפתי״.
הסרט מתרכז בשני בלשים נוקשים, הסומכים על חוש-
הריח שלהם ומתחקים אחרי עקבותיו של ברנש החשוד
בעיניהם במיסחר סמים, דרך מאורות הארלם הגדושות
כתי״עור קהי-חושים מרוב זריקות וגלולות, דרך מלונות-
פאר ודרך שכונות־עוני, כשהם מתעקשים שלא להרפות
מן הטרף גם כאשר נדמה, לא פעם, שהעניין אבוד.
הבמאי ויליאם פרידקין, איש שעשה הרבה סרטי סוג
״ב״ (כלומר, בתקציב קטן) ,מקנה לסיפור אווירה ריאליסטית
עד כדי כך שאפשר להריח את הסימטאות החשוכות
של ניו״יורק. העלילה מתקדמת בקצב מסחרר, וסצינות
פעילות גדושות מתח באות בזו אחר זו, ללא הפסק,
כששיא מיוחד במינו הוא רדיפת מכונית אחרי רכבת תח-

בזותחן הופך לנוצחיקן חייו הפרטיים של שדלוק

הול מס (גת, תל״אניג, אנגלית)
— קודם פל, הסגר קצר על פשר

השעון בצד ביקורת זו.
מאחר וברור למדי שחובבי תעלומות״רצח ומעריצי שר־לוק
הולמס לא ימצאו כאן את הגאון בשיא כושרו, ייתכן
שייצאו מאוכזבים במיקצת. מצד שני, מעריציו של בילי
וילדר, המצפים בקוצר״רוח להצלפות השוט הסאטיריות
שלו, גם הם יתאכזבו במיקצת, משום שבמיקרה זה, על
אף הליגלוג, ממנו לא ייגמל וילדר לעולם, מסתבר שהוא
באמת מחבב את גיבוריו ואינו רוצה להרע להם.
לאחר התראות אלה, חובה נעימה היא לציין שאוהבי
קולנוע טוב, מלוטש, מסוגנן ופיקח, ייצאו נישכרים
מ״חייו הפרטיים של שרלוק הולמס״ .וילדר (עם שותפו
לתסריט, דיאמונד) החליט, במיקרה זה, לשם שינוי,
להמציא הרפתקה אחת, ממנה יוצא הבלש הבריטי המהו לל
דווקא מבוייש ולא מנצח. לשם כך הוא רקח מזימה
בה מתערבים גברת בלגית יפהפיה ומיסתורית (ג׳נבייב
פייג׳) ,אחיו של שדלוק, מיירון (כריסטופר לי, המומחה
לסרטי אימה) ועוד דמויות מוזרות של נזירים, שחקנים
וטירות סקוטיות עתיקות, כיד הדמיון הטובה.
וכהקדמה לכל הפרשה הזאת, תקרית קצרח בחיי
הולמס, המיועדת להדגים את אופיו: רקדנית רוסית
מפורסמת (טאמארה טומאנובה) שולחת את אמרגנה
(קלייב רוויל) לגייס את הולמס כדי להפרות אותה. הבלש
נבהל כל-כך, עד שהוא מוכן להחשיד את עצמו בהומו-
סקסואלית, ובלבד שיינצל מציפורניה התוקפניות של ח־פרימה-בלרינה.

יש בסרט יסוד של סיפור בלשי בתבליני ריגול
(והיסוד ישנו) ,הרי הוא מיועד בעיקר כדי לשרת את

דאסקל וקסלר, במאי וצלם בעין ערומה
(מדיום קול) שהוצג בשבוע שעבר בארץ,
הודיע כי יהיה גאה לצלם את סרטו של
פק. ואם יזדרזו השניים, אולי עוד יספיקו
להקרין את הסרט במקביל למישפטו הח דש
של בריגן, ואז ההצלחה הקופתית
מובטחת.

תדריך
תל -אביב

גרגורי פק
אתמול יהודי, מחר כומר
העולס הזה 1797

הקטן:

ע ל פי ה רי ח

תית (הנוסעת דווקא מעל פני חאדמח, על גשר באמצע
שדרה רחבה).
ג׳ין (אחיו של קלייד ב״בוני וקלייד״) הקמן, בתפקיד
הראשי, נמרץ, חריף ומלא חיוניות, ושחקני המישנה,
ביניהם מרסל בוזופי, פרננדו ריי וטוני לו ביאנקו, משכנעים
מאוד. בקיצור, אחד מסרטי הפעילות המוצלחים
ביותר בתקופה האחרונה, ולא בכדי ממלא-קופות רציני
באמריקה, וצפוי לגורל דומה גם בישראל.

ידע גשרים (פאר, ארצות־הברית)
:סאטירה עצובה על חיי המין
של העגבן־האמריקאי המצוי. רביעיית
שחקנים העולה על המצוי ובימוי העולה
על הרצוי (מייק ניקולס).
* * יהלומים לנצח (אופיר, אנגליה)
:בונד כוכב עליון, נוצץ בשל הקי שוטים,
אבל תשוש מעט בתעלולים, לעו
סטיפנס

(בגיגי

להפחת

רקדנית

האווירה, הדמויות ואת התחושה של שנות סוף המאה
הקודמת. התפאורות המופלאות של אלכסנדר טראונר,
הצילום החם והרגיש של כריסטופר צ׳אליס, המוסיקה
הפסבדו-רומנטית של מיקלוש רוז׳ה ומישחקם המשובח של
רוברט סטיפנס (הולמס) ,קולין בלקלי (וטסון) וכל השחקנים
האחרים, כל אלה תחת ידו הבטוחה של במאי
כמו בילי וילדר, יוצרים ביחד סיפור רומנטי-משעשע, אשר
יגרום הנאה רבה למי שאינו מכור כליל לקצב המטורף
ולמכות־ההלם את שנות השבעים.
ואם הולמס המהולל מקבל כאן מימד אנושי שלא
היה לו מעולם, ונמלט בעזרת כינור או קוקאין מן
השיממון של חיי יום־יום, הרי יש בכך אפילו בשורה לשנות
השבעים עצמן.

מת ימי־הנוער (מרוסיה באהבה).
* * כלש ושמו שאפט (סינרמה,
ארצות־הברית) :כל המאפיות בכל צבעי
הקשת, שחורים ולבנים, רודפות ונרדפות
ברחובות נידיורק. העיקר: סופר־מן שחור
חדש בדמות רוברט ראונדטרי.
דלן אמהון (סטודיו, איטליה):
רומנטיקנים ועדיני־נפש ייזהרו מעינו ה חדה
והלגלגנית של פייר פאולו פאוזליני,
המגיש דקאמרון ציבעוני, גס, מצחיק ו מצליף
בטיפשותם של בני־אדם, באמונתם
המזוייפת ובחולשות שהם מנסים להסוות.
טריניטי (אסתר, איטליה):
חינגא של מהלומות, שליפות וזינוקים,
בלי אף טיפת־דם רצינית, ועם שפע של
הברקות.

ירו שליס
התפשטות

(ירושליס, אר־

צות־הברית) :מילוש פורמן, עולה חדש
באמריקה, רואה בעיניים אוהבות את חול שותיה
של ארצו החדשה, ומוכיח בגרות
והומור ביחסו אל ניגודי הדורות ואל המל חמות
בין אבות ובנים, הזוכות בטיפול
אלים וקודר ברוב סרטי השנה.
סטיריקון (סמדר, איטליה):
חוויה יוצאת־דופן ומהממת, במיטב יכולתו
של פדריקו פליני.

ח>פה
הלחישה שכלג (אורה, צר פת)
:לואי מאל מנתח בחן וברגישות
יחסים הדוקים מעל המקובל בין בן מת בגר
לאם צעירה ברוחה ובגופה.
*+החטופה (אמפיתיאטרון, אר־צות־הברית)
:רוברט אולדריץ׳ ביים מות חן
מזוויע למדי, על כנופיית פושעים
מופרעת החוטפת בת־מיליונר.

אורי א מ ריז אין אני היחיד שנכנס בו דיבוק
ארכיאולוגי( .צחוק ממושך באולם) .דיבוק גורר
דיבוק.

( )2הכנסת מביעה את מורת־רוחה על כך שעד כה
לא נקט אגף העתיקות שום יוזמה כדי לתבוע לדין עבריי נים
רמי־מעלה, המפירים באופן שיטתי את פקודת־העתי*
קות. הכנסת מגנה את הודאתו של מי שהיה ראש אגף
העתיקות, שלא תבע לדין עבריין מסויים כדי למנוע
פירסום עבירותיו בעיתונות.
מרדכי סורקים: תעזוב כבר את משה דיין !
אורי א מרי: הרי אתה לא יודע על מי
אני מדבר. אז למה אחה מפריע?
היו״ר מרדכי ץ* חבר־הכנסת סורקיס,
אתה משיג בדיוק ההיפך הגמור ממה שאתה רוצה
להשיג. תן לחבר־הכנסת אבנדי לקרוא מה שהוא
רוצה.
אורי א מרי ו ( )3הכנסת תובעת משר החינוך
והתרבות להתערב באופן פעיל כדי לשים קץ להמשך הש חתת
נוף הארץ, ובעיקר נוף ירושלים, על־ידי ואנדאליזם
בנייתי.
( )4הכנסת מטילה על שר החינוך והתרבות לפעול
בייתר תוקף לעידוד היצירה התרבותית בספרות, בתי אטרון,
בסרט ובטלוויזיה.

מאת אור• אבנר
31 בינואר ־ 2בפברואר 1972
עתיקות, פו רנוג ר פי ה
! שר־הביטחון
מנוי וגמור עם הכנסת, על כל סיעותיח, להעלים
לחלוטין את ההוכחות המצטברות על הפרת״החוק
השיטתית של שר־הביטחון. באותה מידה, מנוי וגמור
עימנו להעלות נושא עקרוני זה ולתבוע מסקנות. זהו
מאבק הלובש יותר ויותר צורה של מלחמת גרילה.
השבוע באה לנו הזדמנות, כאשר דיבר יגאל אלון,
בסקירתו על התרבות בישראל, על ״ונדאליזם לנוף,
לצומח, לעתיקות ולאתרים היסטוריים״ .לא חיה זה
אלא תשלום מס־שפתיים, שאיש לא שם לב אליו.
בסוף נאומי על התרבות הישראלית (ראה מיס־גרת)
,הוספתי כמה מילים על נושא זה :

אורי א מרי: כבוד היושב ראש, כיוון שנשארה
לי דקה, הייתי רוצה לרדת מהמישור הגבוה למישור
נמוך יותר.
אני שמח ששר-החינוך־והתרבות התייחס בדבריו ל-
״וונדאליזם״ נגד עתיקות הארץ. אך שר־החינוך-והתרבות,
המופקד על הפעלת חוק העתיקות, והמתלונן על ונדא־ליזם
נגד עתיקות, חייב קודם כל להכות על חטא על
חזהו שלו עצמו. הרי הוא השר האחראי.
אחד הגורמים להתפשטות הוונדאליזם הזה הוא היחס
של איפה ואיפה כלפי מפירי חוק־העתיקות, על פי שי קולים
פוליטיים, אישיים או א ח רי ם...

הצעה זו נדחתה, המובן, פה אחד.

הדה־ מ מז ריז צי ה
קומדיה בהמש כי ם
ברגע שנסתיימה תקופת כהונתה של הרבנות הרא שית,
הגשנו הצעה דחופה לסדר־היום. אולם היו״ר
והסגנים שללו את הדחיפות. רק אחרי הגשת עירעור
בפני ועדת״הכנסת, הוכרה הדחיפות.
להנמקת הצעתנו (שבעיקבותיח החליטה הכנסת
במפתיע לקיים בקרוב ויכוח כללי על נושא זח במליאה)
,אמרנו :

אורי אבנרי ז מזה 36 שעות אין רבנות ראשית
בישראל. והנה — אמות הסיפים לא רעדו, ברקים לא ירדו
מן השמיים (מלבד הרעמים והברקים בסיעת המפד״ל).
המדינה המשיכה להתקיים.

אם כן, לשם מה דרושה רבנות ראשית
מטעם ד
האם דשם ייצוג ץ
אוי לייצוג הזה :

אם אותה הצגה, אותה קומדיה בהמשכים, הקרוייה
בחירת הרבנים הראשיים, נועדה להוסיף כבוד והדר לדת
ישראל — אוי לה ואוי לדת.
גם בעיירת־הפיתוח הנידחת ביותר אין הבחירות
לרשות המקומית מצטיינות בשפע כזה של קנוניות, של
סחר־מכר, של מקח־ומימכר, כמו הבחירות לכהונה הרמה
ביותר של דת ישראל!

אם היתה דרושה עוד הוכחה עד במה
חיונית ההפרדה כין דת ומדינה, כין רוח ותק־

מובן שיגאל אלון לא העז בדברי תשובתו להגיב אף
במילה אחת על אתגר זח. אבל לא הרפינו ממנו.
אחרי דברי התשובה של השר, קראתי מעל הדוכן את
הצעת־החלטה, שגרמה בניגוד למקובל למטר קריאות-
ביניים, שרק חלק מהן נרשם בפרוטוקול:

אורי אכנרי ז
הזה — כוודחדש היא :
( ) 1הכנסת רושמת לפניה את דברי הקיטרוג של שר־החינור־והתרבות
על ״הייחס הוואנדאלי לנוף, לצומח, ל עתיקות
ולאתרים ההיסטוריים״ ,ותובעת ממשרד-החינוך-
והתרבות פעולה נמרצת, ללא משוא־פנים, להבטחת עתי קות
הארץ.
( )2הכנסת מביעה את מורת־רוחה על כך שעד כה
לא נקט אגף העתיקות שום יוזמה כדי לתבוע לדין עבריי נים
רמי-מעלה —
קריאה ז השר לא דיבר על ארכיאולוגיה !
מרדכי סורקיס ׳ נכנס בך דיבוק הארכיאולוגיה.
הצעת-הסיכום
של סיעת העולם

יש כס רם אחר — ברומא — אשר בעליו אינו מוג בל
בגיל. אולם אפילו בוואתיקאן, השמרני במוסדות
העולם, יצאה הוראה מאת האפיפיור לקארדינאלים להת פטר
בהגיעם לגיל זיקנה.

למעשה מבקשים תומכי הרם אונטרמן
להנחיל לו מעמד אפיפיורי, מעמד של בהונה
לבל החיים. אם כי יש הלוחשים שמישאלתם
האמיתית של תומכי אונטרמן אינה, כעצם,
אלא למנוע את מינויו של גורן.
על כך סוערת המדינה. על כך מושבתת הרבנות. כל
זה נראה לעסקני המימסד הדתי חשוב יותר מכבוד הדת
ותורת ישראל.

אולם אם פעולתם של עסקני המימטד הדתי
היא מכישה, הרי פעולת המימפד החילו־ני־ככיבול
מחפירה ממש.
מטעמים של נוחיות קואליציונית ותאוות־שילטון
שאינה יודעת גבול, מסרו ראשי מימסד זה לידי העס קנים
הדתיים את השררה הבילעדית על חיי האישות
.של אזרחי ישראל היהודיים.
הם — העסקנים החילוניים — השליטו את ההלכה
על חיי האזרחים הכופרים בהלכה. בכך יצרו סילופים
על גבי עיוותים: כוהנים וגרושות, קראים, ממזרים.
ראש־הממשלה החילונית מפארת את טוהר הגזע היהודי.
המדינה רושמת את שני ילדיו של סגן־אלוף בני שליט
כיהודים, ואת אחיהם, בן לאותו אב ולאותה אם, כ־חסר־לאום.
יצחק
רפאל ז נגד הרבנות מותר לדבר.
אבל אתה מדבר עכשיו נגד בית־המשפט.
אורי אבנרי ז בית־המשפט נאלץ לשפוט
על פי החוק. אני מתמרמר על החוק.
כאשר מגיעים מים עד נפש, כאשר התמרמרות הצי בור
מכה גלים גבוהים מדי, כאשר הכפייה הדתית
הכללית מגיעה לשיאה בפרשות מיוחדות, כמו זו של
האח והאחות לנגר — מה עושה הממשלה החילונית?

תחת להסיק את המסקנה ולהפריד כין
המדינה והדת, לטובת המדינה ולטובת הדת,
מחפשים דרך• של קנוניה. קנוניה שהיא בושה
למדינה, ועוד יותר בושה לדת.

כי מה נעשה כאן, בעצם?
ראש־הממשלה הבטיחה למצוא פתרון לבעיית האח
והאחות לנגר, על אפה ועל חמתה של ההלכה.
היא יודעת כי הרב שלמה גורן מוכן לחת יד להג שמת
ההבטחה, על־ידי פסק־דין שיקבע כי השניים אי נם
ממזרים.
כדי להשיג זאת, רוצה הגברת מאיר לכפות את הרב
וגורן על המימסד הדתי, ואם יש צורך — בכוח.
נסים אליעד ז אתה ממשיך, בדרכך, להפיח
מדנים. זה הכל !
אורי אבנרי: אני מציע גס לך להקשיב.
(קריאות באולם נגד אליעד).
נסים אליעד ז מה יש לו? האם הוא רוצה
לתקן איזה דבר? הוא רוצה להביא למדנים בתוך
העם. אז אינני מסכים איתו.
אורי אבנרי: אני מציע לך לחשוב על
הבעיה העקרונית.
מה פירוש הדבר?

מה היינו אומרים, איך היינו מזדעזעים,
אילו היה שר-המייטפטים ממליץ למנות שופט
מתוד כוונה ברורה שהשופט יטפל, אחרי
המינוי, כתיק מסויים, ויתן שם פסק־דין
מסויים, שעליו הצהיר מראש ז

ז ל מן שו ב ל (ע״מ) :למה לך לעסוק בעתיקות?
פורנוגרפיה מוכרת יותר עיתוניס.
אורי א מרי האם כך תכנה את עיסוקי
שר־הביטחון?
אולם אין זה עניינו של שר־החינוך־והתרבות.
אני מעוניין מאוד לפתות בוויכוח על כך עס אנשי
רפ״י, וזה נמנע ממני על־ידי יו״ר הכנסת, שפסל
את הצעותי לסדר־היוס. אבל כרגע אני מדבר
במיסגרת של ויכוח על תפקידי שר־החינוו־והתר־בות.
אחת
המשימות המוטלות עליך, אדוני שר־החינוך-
והתרבות, היא לשמור על עתיקות ישראל. כבוד השר אינו
ממלא את תפקידו כראוי, אם הוא סובל במשרדו יחם של
איפה ואיפה.
בימים האחרונים התפרסם מיכתב מזעזע, של מי שהיה
ראש אגף העתיקות במשרד־החינוך, הפרופסור ייבין.
במכתבו הוא מכריז במלים פשוטות: אנחנו שתקנו והת־עלמנו
מהפרות־החוק של אישיות מסויימת, כי רצינו למ נוע
את פירסום הדבר בעיתונות.
זוהי פילוסופיה מוזרה ביותר של שמירה על חוק, ואני
מקווה ששר החינוך יצהיר היום בפני הכנסת שיחם זה
לא יימשך.

גילו מתקדם, ועימו אי־הרצון להיפרד
מהכס הרם.

ואילו הרב גורן עצמו — אם דעתו היא שיש לבצע
דה־ממזריזציה של האח והאחות — מדוע לא יקים היום
בית״דין יחד עם הרב גיסים, ויבצע את הדבר — שלא
תמורת מינוי לרב ראשי?
אנו מציעים לכנסת לדון בלקח הפרשה, ולהסיק את

המם קהלקח הוא, שאין מקום ואין צורך כמעמד
ממלכתי של הרבנות הראשית. מעמד זה הוא
לרעת הרבנים, לרעת הרבנות, לרעת הדת —
בשם שהוא לרעת הציבור ולרעת המדינה.

הרב גורן ( במלחמת ששת הי מי ם)
ציכ, בין גדולים כתורה וגדולים בקנוניות —
הרי סופקה על-ידי פרשה עבורה ומתמשכת זו.
כל ילד במדינה יודע על מה סובבים הדברים.
צמרת השילטון החילוני החליטה שיש להביא, בכל
מחיר, לבחירת הרב שלמה גורן לרב ראשי אשכנזי
;בישראל.
אליעזר שוסטק ז אתה הרי מטפל בדייניס.
מה יש לך עם רבנים?
אורי אבנרי ׳ גס הדיינים וגס הרבנים
עוסקים בעתיקות.

יזהו מינוי חילוני. למענו, מופעלים לחצים
חילוניים. נעשה הבל כדי למנוע ככוח את הופעתו
של מועמד יריב.

אם תצליח קנוניה זו — איזה תוקף מוסרי, איזה
תוקף דתי, יהיה למינוי כזה ז הוא שווה לתוקף המוסרי
והדתי שהיה למינוי בישופים באותן מדינות שבהן מינו
ראשי השילטון החילוני, הקיסרים והמלכים, את אנשי-
שלומם כנסיכי הכנסייה.
ולעומת הרב גורן — הרב אונטרמן.

המוסד הדתי העליון צריך להיבחר על־ידי הציבור
הדתי עצמו, מתוך שיקולים דתיים טהורים, על פי אמות־מידה
של גדולה בתורה. החלטותיו צריכות לחול על מי
שמקבל את מיצוות הדת, ועליו בלבד. החילוניים אינם
צריכים לבחור ברבנות, ואסור שתהיה לרבנות סמכות על
חיי החילוניים.
אין זה עניין לכנסת, אין זה עניין לבלתי־מאמינים,
ועצם התערבותנו כאנשים חילוניים בתהליך זה היא פסו לה
מעיקרה.

הקומדיה הזאת צריכה להיפסק.

בשעתו, עמדתי על דוכן זה והתערבתי עם חבר־כנסת
על בקבוק ויסקי כשר, שלא תקום הרבנות במועד שנקבע
אז. חבר-הכנסת היה חדש ובלתי־מנוסה, והתערב. הוא
הפסיד בהתערבות. הרבנות לא קמה.
לאחר מכן, כאשר נקבע מועד חדש, הצעתי מעל דוכן
זה לאותו חבר־כנסת לחזור ולהתערב שלא תקום הרבנות.
אבל הפעם היה כבר מנוסה, ולא הסכים להתערבות.
המועד בא ועבר. הרבנות החדשה לא קמה ולא תקום
במהרה, והקומדיה יכולה להימשך ולהימשך, עד שיימצא
פתרון מידי אדם או מידי שמיים.

יש להפסיק את המישחק. על הכנסת לדון
במליאה, כפה מלא, על פרשה זו — לא בדי
למצוא חור נוסף שאפשר לחמוק בו, אלא
כדי להפריד סוף־סוף כין הדת והמדינה.

״ישראלי אנוכי, בן לעם היהודי, נצר לתרבות העברית,
עמית לכל אדם שוחר אתת, חרות וצדק בעולם נולן...

מי הו יהוד?

בוויכוח על התרבות בישראל אמרתי את הדברים הבאים :

אורי אכנרי ז כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אמש, ברדתי תל־אביבה, ראיתי את הירח המלא עולה בכל זוהרו מעל גיבעות
לטרון. בלא משים, נזכרתי בקריאתו של יהושע :״שמש בגיבמון דוס, וירח בממק
איילון.״ ויידום השמש, והירח עמד.
אולם מאז — השמש זורחת ושוקעת, והירח עולה ויורד, ושום דבר בארץ הזאת

העם היהודי הזה — עם מפוזר, שהתאים את עצמו לחיי פזורה — הוליד מתוכו את
המישנה והתלמוד, ואת הדת היהודית של ימינו, שחיתה וצמחה עד ימי ההשכלה.

אותה חרשה נוודה
אם כן, האם יהודים אנחנו? בוודאי, אך האם ר ק יהודים ן

אילו השכנו כ״הן״ ,היינו מתכחשים למהפכה העצומה של שלושת
הדורות האחרונים, שהתחוללה כארץ הזאת תחת דגל הציונות.
על גבי הרבדים הקודמים — העברי, הישראלי, היהודי — נוצר רובד חדש. העץ
העתיק הצמיח שוב ענף חדש. אומה חדשה נולדה בארץ זו. ואם תשאל את בן האומה
הזאת ״מי אתה ישיב בלי היסוס ובלי מחשבה יתרה :״ישראלי אנוכי1״

אין אנחנו יהודים החיים כמיקרה כמדינת ישראל. ישראלים אנחנו,
השייכים לעם היהודי.

אין אנחנו מנותקים מעברנו, ואיננו יכולים להינתק ממנו, אפילו רצינו בכך. כל
יובלי עברנו — קדמוני העברים וכובשי כנען, מלכי ישראל ונביאיה, רבני הפזורה
לדורותיהם — כל אלה חיים בעולמו המודע והלא־מודע של כל אחד מאיתנו. אולם
אנו חיים הווייה חדשה, ישראלית בעיקרה ובמהותה.
להיות ישראלי — אין זה רק עניין של דרכון, של אזרחות, של השם על הבול
ושטר־הכסף. להיות ישראלי — זהו עניין של השתייכות תרבותית, של עולם רוחני
ומעשי, של שותפות־גורל לחיים ולמוות.

מתכונת תרבותית, שנולדה כפזורה וכד כוחה היה ככד שאיפשרה
לעם היהודי להתקיים ולשגשג בפזורה, קל אף רדיפות ללא־ספור,
מטבע ברייתה אינה מתאימה, כמו שהיא, לחיי אומה היושכת כארצה
ועד אדמתה, ושכיצוייה העליון הוא מדינה ריכונית.

העברי נאברהם

(ציור של רמברנט)

ובעם הזה אינו עומד דום. במשך שלושת אלפים שנה לבשנו צורה ופשטנו צורה
פעמים ללא־ספור. התוכן התרבותי של הלאום — ויותר מזה, התוכן הלאומי של התר בות
— משתנים בלי־הרף, והם משתנים בדורנו, לנגד עינינו.
לשווא ינסה המחוקק לכבול תהליך זה בחוק של ״מיהו יהודי״ .לשווא ינסו השופ טים
לקבוע הלכה בהחלטות מישפטיות, כזה ראה וקדש, כפי שעשו בימים אלה בעתירות
הד״ר ג׳ורג׳ טמרין וסגן־אלוף בני שליט.

מי אנחנו? מה אנחנו? ישראלים ץ עברים? יהודים? האמנם
משלה את עצמו מישהו שאת הרבגוניות המכהיקה של החיים אפשר
להעלים מתחת למעטה האפור של נוסחה מישפטית?

אולם האומה הישראלית החדשה קיימת בתוך העם היהודי. רק כסיל יתכחש
לזיקה העמוקה הקיימת בין ישראל ובין תפוצות העם היהודי. בקרב יהודי העולם
קיימים געגועים עמוקים להצטרפות להודיה הלאומית החדשה שלנו. וגם רבים מבין
החפצים להישאר בפזורה — ,כמו רוב רובם של העסקנים הציוניים המיקצועיים —
חשים בקשר עמוק עם אומה זו.

יש מישור ישראלי, שהוא לאומי ומודרני, ויש מישור יהודי ,
שהוא רוחני ועתיק. הם קשורים זה כזה. אכל אין הם היינו הך.

*וווווו?׳ אנוכי!״
עוצמתה של תחושת ההשתייכות לאומה הישראלית, לעם היהודי, לכלל המין
האנושי ולכל מחנה נוסף — הרי זה עניין אינדיווידואלי, עניין שבין אדם לעצמו, ואל
לה למדינה להתערב בו, ואל לו למחוקק לחוקק בו, ואל לו לשופט לשפוט בו.

התרבות הלאומית וההזדהות האישית הם מעבר לתחום ידיו של

״ווברי אנוכי ר
ישראלית שכנה בארץ הזאת, מאות בשנים לפני שנולד בכלל המושג

אומה
״יהודי״.
אומה ישראלית זו נולדה בתהליך אורגאני, על-ידי התמזגות הכובשים העבריים עם
בני ארץ כנען, והשתלטות התרבות הישראלית על כל האוכלוסייה.
באומה חדשה זו נטמעו ערי כנען, שלא נכבשו מעולם, כנאמר בפרק א׳ של ספר
שופטים. לתוך הים הזה נשפכו היובלים השיבטיים השונים, כולל שבטי פלשת, שאחד
מהם היה, כדעת הפרופסור יגאל ידין, שבט דן.

הגאון התרבותי שד אומה זו הוליד את עיקר ספרי התנ״ך, והש־י
תקף כדמויות כדויד המלך ונתן הנביא, אחאב ואליהו.
גיבוריה האגדתיים של אומה זו היו עבריים — ״ויבוא הפליט ויגד לאברם
העברי, והוא שוכן באלוני נזמרא,״ ובפרשת יוסף :״ושם איתנו נער עברי, עבד
לשר־הטבחים. ועוד כעבור אלף שנה, הכריז יונה :״ עברי אנוכי, ואת אדוני אלוהי
השמיים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה.״

הירודות נולדה ג פווו ה
על גכי רובד זה קמו, כשלב מאוחר יותר, העם היהודי והתר־כות
היהודית.
אחרי שעילית האומה הישראלית — והעילית בלבד — הוגלתה לבבל, ובאה שם
במגע עם הרוחות התרבותיות החדשות, צמחו על העץ הישראלי העלים הירוקים של
התרבות היהודית. רק אז, בסוף ספר ירמיהו, בספרי נחמיה ואסתר, מופיע השם ״יהודי״.

אחרי אכרם

העברי בא מרדכי היהודי .

כדברי זכריה :״בימים ההמה, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים,
והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור: נלכה עימכס, כי שמענו אלוהים עימכם.״
מה קרה? העם התפתח, התרבות התפתחה, העולם כולו התקדם. במקום הלאומים
השבטיים של ימי בית ראשון, שהלאום הישראלי היה אחד מהם, באו לאומים מסוג
חדש, לאומים תרבותיים־דתיים, ללא ריכוז טריטוריאלי. העם היהודי לא היה יוצא מן
הכלל. הוא היה רק אחד מרבים — אולם ההתפרצות התרבותית הגדולה של ימי בית
שני הפכוהו למוקד תרבותי עולמי, מקור השראה גם לנצרות ולאיסלאם.

אין זו אמת שהפזורה היהודית נולדה עם גירוש היהודים מן

להאדץ, ככוח הזרוע, כימי הורכן הכית או כימי מרד כר־בובכא. בבר
בימי המבכים חיו שני שלישים של העם היהודי מחוץ לגכולות הארץ,
ואיש לא ראה ככד כל דכר חריג, בי היהודים היו רק אחד מעמי־פזורה
רכים. הלאום הנורמלי היה אז מפוזר כרחכי העולם התרכותי, דבק
כתרבות דתית, ומלוכד סביב פולחן דתי־תרכותי.

הי שראלי ו הי הודי: דויד וזכריה

(פסלים של סלוטר)

המחוקק והשופט. עצם יומרתם לשטר בסעיפי חוק את הריקמה החייה
של הצמיחה התרבותית — הרי היא גרוטסקית.
רק דבר אחד הוא עניינם של המחוקק והשופט: חובת האדם למדינה, וחובת
המדינה לאדם. חובה הדדית זו היא בתחום האזרחות והתושבות, ואסור שתהיה בתחום
האמונה הדתית והמוצא האתני. אל לה למדינה לעסוק בעסקי אמא וסבתא. נשאיר־נא
עיסוק כזה לזכר הנאצים, לדראון עולם.
מיהו יהודי? מיהו עברי? מיהו ישראלי ו — זהו עניינו של כל אחד מאיתנו, וכל
אחד מאיתנו ישיב על פי הכרתו הריבונית :״יהודי אנוכי או ״ישראלי אנוכי ואולי
סתם ״בן־אדם אנוכי!״ כל נסיון לכפות עלינו בכוח החוק והמישפט מושגים של אתמול,
שרידים ממתכונת תרבותית קודמת בהווייתנו הלאומית — לא יצלח.

אשר לי עצמי, אבריז :״ישראלי אנוכי, בן לעם היהודי, נצר לתרבות
העברית, עמית לכל אדם שוחר אמת וחרות וצדק כעולם כולו.״

טלוויזיה
הגשה
ה טב ח
הו א הרוצח
בצרפת נהוג בקולנוע לתת טיס לסדרי
נית, המובילה את הצופה לנסאו.
אחת הבדיחות ׳מספרת על צופה קמצן,
שנכנס לסרט בלשי ולא נתן את הטיפ
לסדרנית. זו המתינה דקה או שתיים, ואז
התכופפה אל הצופה, ולחשה לאוזנו :״אדו ני,
הטבח הוא הרוצח!״
בטלוויזיה הישראלית, חוזרת בדיחה זו
מדי שבוע. בכל פעם שהצופה מאה קטע
של סידרה מצולמת (כגון ״אבא גוריו״,
או ״הטחנה שעל הנהר״) מוסיפה הקריי נית,
בחיוך מתוק :״בשבוע הבא תראו את
הפרק הבא, ובו גוסס פלוני, נרצח אלמוני,
מתחתנת העלמה שלמוני.״
קשה לתאר מינהג אידיוטי יותר. מכיוון
שהסידרות האלה (מלבד ״ההגדה לבית
פורסיים״) איגן מרתקות ביותר גם בלאו
הכי, הרי הודעה זו מראש הורגת את
שארית העניין שיכול היה להיות בהן.
נראה שמישהו מתאמץ להוסיף טקסט
למגישות התוכניות האומללות, שבדרך
כלל אין להן מה לומר. אז מוטב שלא
יעשו זאת על חשבון הצופים.
יש כמה סממנים פשוטים, המראים מהי
רמת הטלוויזיה.
למשל:
הכתב פלוני מראיין את הרמטכ״ל, ה־רימסכ״ל
מדבר, ומגיע תורה של השאלה
הבאה.
לפתע קופצת המצלמה, ועל המסך ו״
פיע פרצופו הזוהר של הכתב, בגודל
טבעי, כשהוא מדקלם את השאלה כנער
בר־מיצווה, ומתחנחן לפני המצלמה כמו
עלמה בפני מחזר עשיר.
הצופה האינטליגנטי שואל את עצמו:
איך צולם קטע זהו הרי בתמונה הקודמת
ישב הכתב מול הרמטכ״ל, והרמטכ״ל
ישב כשגבו אל הקיר. האם צילמה ה מצלמה
דרך קיר זה? ואיך הגיעה לשם
במהירות כה רבה?
התשובה היא פשוטה: קטעים אלה של
הכתב, המדקלם את שאלותיו, כלל לא
צולמו בעת הראיון, אלא אחריו. אחרי
שנסתיים הראיון והמרואיין הלך לעי סוקיו,
נשאר הכתב בחדר, משנה את
מקומו, ומצטלם במלוא הדרו כשהוא חוזר
(בצורה מתוקנת) על השאלות ששאל קו דם
לכן. בעת ״בישול״ הראיון באולפן,
מוכנסות תמונות אלה במקום המקוריות.
כל זה בא כדי לאפשר לכתב להציג

ומי, רמי
ייש יותר כבוד?*
במבט ספורט השבוע, לא דווח על שני?
1משחקי הכדורגל שנערכו באיצטדיוו!
,בלומפילד ביפו. צלמי הטלוויזיה יצאו?
)אומנם לאיצטדיון כדי לצלם אוג המיש־^
,הקים, אך חם נחנו ככל הצופים, מבלי)
)לחפעיל את המצלמות.
חסיבח? מאבק יוקרח על כבוד.
כאשר הגיעו הצלמים לאיצטדיון, ח ם,
׳התבקשו על־ידי הסדרנים להיכנס מסער}
)אחר, המרוחק מאוד מעמדת הצילום׳.
הצלמים נעלבו, ראו בכך התנכלות לעבו״|
)דתם, הכריזו על שביתה במקום.
אין ספק, הצלמים צודקים מאה אחוז.ן
)אין שום סיבה לחריץ אותם ולהטריח[
*אותם לחינם.
אבל מדוע, לכל הרוחות, צריכים חצו•
ופים לשלם בעד הפגיעה בכבודם?
את עצמו לפני מאות אלפי הצופים, שאינם
פעונייגים בו, אלא ברמטכ״ל.
בטלוויזיה תרבותית, מינהג זה אינו
קיים. בשעת השאלות מצולם המראיין
׳מאחור או מהצד — אם בכלל. כי צלם
טוב יצלם באותו רגע דווקא את המ רואיין,
כדי לקלוט את הבעת־פניו ה

אילנית צעד
קדימה
הטלוויזיה הישראלית התקדמה השבוע
צעד גדול קדימה: כוכבת הזמר הפופולארית
אילנית תישלח, כנראה, מטעמה
לייצג את ישראל בתחרות הזמר והפזמון

לממן את נסיעתה. לפי תקנון התחרות
תצטרך אילנית להופיע בשיר מקורי חדש.
בינתיים התקשרה הטלוויזיה בדחיפות
עם הנהלת התחרות כדי לוודא אם לא
איחרו את מועד ההרשמה, ועס שגרירות
ישראל בלונדון, כדי שיסייעו לה למצוא
שני ישראלים מתאימים ,׳שיסכימו לנסוע
לסקוטלנד, לשמש שופטים בתחרות. בהתאם
לתקנון הבינלאומי של התחרות,
חייבת כל מדינה משתתפת לשגר שופטים
שאסור להם להמנות על עובדי רשות־השידור
• .בסרט שהופק לטלוויזיה ה ישראלית
באולפני רול על פרנסות קלות,
ניסה הצלם־הבמאי דוד גורפינקל לדווח
על עוד פרנסה קלה בישראל — הזנות.
להדגמה צילם זונות בפעולה, מנהלת התוכניות
בטלוויזיה החליטה, בעצת היועץ־
המשפטי של רשות השידור, כי הקרנת
פרצופי בעלות המקצוע העתיק ביותר בעולם,
עלולה לחשוף את הטלוויזיה לתביעות
משפטיות, וגזרה עליהם את המספריים.
• תוכנית סמי וסוסו תצא בקרוב לחופשה
ממושכת. לפי התכנון תוקלטנה מדי פעם
רק תוכניות מיוחדות בסידרה. הסבירה
את הסיבה כותבת התסריטים כינה אד
פ ק? ״מוטב שהסידרה תיפסק בעודנה
בשיאה, מאשר תמאס כליל על הצופים

לזוגות -אין כניסה
לטלווידה!
האירופאית אירוויזיון, שתערך בחודש מרץ
באדינבורג, ותשודר בשידור חי במרבית
תחנות אירופה. מנהלת התוכניות העבריות
בטלוויזיה הישראלית, אסתר סד
פר, שבישלה את המיבצע מאחורי־הקל־עים,
בחרה באילנית, כי היא זכתה במקום
ראשון בפסטיבל הזמר והפזמון של רשות
השידור. נוסף על כך אילנית (ששמה
האמיתי הוא חנה צח) היא צעירה בלונדית,
חמודה, בעלת אישיות טלוויזיונית
מובהקת וחן צברי משובב. חוץ מזה היא
מוכנה לנסוע לתחרות בינלאומית זו, על
חשבונה. לטלוויזיה הישראלית אין תקציב
ספונטאנית בשעה שהוא שומע את ה שאלה.
חדשזת למי
מו מ ר
לפר שן
תדריך לאנשי החדשות ברשות השידור,
הופץ בשבוע שעבר בין עובדי הרשות:
התדריך, פרי עטו של נקדימון רוגל, עורר
תסיסה נזעמת בין עובדי החדשות ב טלוויזיה.
ביום
שישי האחרון גפגשו עורכי ה חדשות
הבכירים בטלוויזיה, עם דוגל ד
מנכ״ל רשות־השידור שמואל אלמוג. ה דיון
בתדריך הנ״ל עורר תגובות בוז
ולעג. שמעון טסלר מצא בתדריך סתירות
פנימיות מגוחכות ביותר. דן שילון תמה
באירוניה על שאלמוג עצמו לא כתב את
ההנחיות שתדריך, והאשים את הנהלת
הרשות בכתיבת התדריך על !מנת לסבר
את אוזנו של השר הממונה יגאל אלון.
אלי ניסן שאל שאלה פשוטה :״מדוע כל
עיתונאי יכול להיות מוזמן להופיע בטל וויזיה
כפרשן, ואילו לכתב שידורי ישר אל
אסור להיות פרשן בטלוויזיה או ב רדיו?״
בתדריך
של רוגל נאמר במפורש, ש אסור
לכתבי הרדיו והטלוויזיה להיות פר שנים.
כתב רוגל :״תפקידם של הרשות
ושל עובדיה הוא להניח לקולות השונים
לדבר בעד עצמם. כלל זה מפקיע מ עובדי
החדשות את הרשות לשדר פר שנות,
בעיקר בנושאים של מדיניות פנים,
חוץ ׳ובטחון״ .רוגל מבחין בין אינפור מציה
עובדתית וישירה וניתוח הידיעה,
שהם בבחינת כשר לבין פרשנות שהיא
בבחינת טרף.
הדוגמא שהביא להבהרת אבחנתו, מענ יינת
במיוחד. ניסוח כמו ״המשטרה הת ייחסה
אל המפגינים ׳ביד קשה״ ,הוא

הצעירים.״ הבמאי המוכשר אנטואן
סאלח ביטא את הרגשתם של עורכי התוכנית
במלים פשוטות יותר :״אני כבר
עייף מן התוכנית הזאת.״ איש לא
שאל את פי הילדים עצמם • .בעוד
זאכ לוין, מחברת הד ארצי מנסה למכור
בניו־יורק את הסרט הצבעוני של פסטיבל
הזמר החסידי, עס פס קול באנגלית, פרי
עטו של דן אלמגור, שהופק באולפני
הרצליה בקופרודוקציה עם הטלוויזיה הישראלית,
בה הוקרן בשחור לבן, הוחל
בהפקת שתי קופרודוקציות חדשות בצבע:
להקות בת שבע ועינבל בבימוי אלדד.

משעשעת, כי בכל התדריך כמעט שלא
נאמר ולא כלום על מצלמה. זהו תדריך
רדיופוני ולא תדריך טלוויזיוני. מה יכול
ללמוד ממנו כתב טלוויזיה? האם מותר
לו לצלם שוטר מרביץ בהפגנה, או שהוא
צריך לחפש אך ורק את השוטר המגיש
סיוע ועזרה ראשונה? אי ההתייחסות ה טוטאלית
לבעיות הספציפיות של הטל וויזיה
בתדריפו של דוגל, הופכת את המס מך
כולו לבדיחה.
אלי ניסן ורון בן־ישי הרחיבו את ה יריעה
בשעת הוויכוח, כאשר ציינו, כי לא
פעם מגיעה אל כתב אינפורמציה חשובה
ומהימנה ביותר, המותרת לפידסום בתנאי
קטן אחד: שהידיעה לא תפורסם בשם
אומרה. תגובת אלמוג היתה מיידית :״ב מקרה
כזה מוטב שהידיעה לא תשודר.״
ימי שהיכה את אלמוג ורוגל גם יחד
היה דן שילון. הוא הביא ׳מארכיון הרדיו
ציטוטים משתי כתבות של יומן החדשות.
כתבה אחת היתה על שיחות אייזגהאור
ודה־גול, מאת כתב קול ישראל בניו־יורק
בעבר, שמואל אלמוג! והשניה — על
משפט חוטפי בן־ברקה מאת כתב קול
ישראל בפאריס בעבר, נקדימון רוגל. היו
אלה שתי כתבות מצויינות, אבל גדושות
ומלאות דברי פרשנות.

תדריך
י • סרט השגוע ( יוםד׳ )20.40,9/2
שקרנית — קומדיה רומנטית על שתי
אחיות המשתעשעות עם מחזריהן בפא ריס,
כשכל אחת מהן מרבה לשקר יותר
מחברתה. בהשתתפות: מארינה ולאדי ו מאשר!
מריל.
• קלעים (יום ה׳ )20.20 , 10/2ב העדר
דיווח על תיאטרוני ישראל, בגלל
תביעות השחקנים מהנהלותיהם לתשלום
בעד הופעות בקלעים, מסתפק המוסף ה תרבותי
של הטלוויזיה בשוליים: שימור
הריקוד הכורדי — מפעל של גורית קדמו!
קטעים מערב אופרטות ישנות! קטע מ מחזהו
של ז׳אן פול סארסר בדלתיים
סגורות, המוצג באחד התיאטרונים ה קטנים!
ביקוד בביתו של האמן דני קרוץ!
הצצה במופע הפילהרמונית מוסיקה ויוה
עם המנצח ליוקאס פוס! ודיווח על הסרט
הרוסי רחב היריעה מלחמה ושלום. עודך
ומפיק: יעקב בן־הרצל.
• קונצרטינה (יום א׳ )21.10,13/2
׳מנחה — ׳תקוה מור. משתתפים: עדנה לב,
שלמה ארצי, גדעון גרייף, צמד בנות

מדגיש ,״זה ניסוח פרשני.״ מותר לומר:
״פלוני אמר לכתבנו, כי המשטרה הת ייחסה
אל המפגינים ביד קשה.״
הדוגמא אינה רק מעניינת אלא אף

;הטלוויזיה
׳כמכשיר ניוסוס
משום מח סבורים חרבה אנשים ב־?
)ארץ, כי אחד מתפקידיה של הטלוויזיה)
׳הוא לשמש מכשיר פירסומת לבל מיני?
)אגודות וולנטאריות, מפעלים ציבוריים)
׳ומוסדות למיניהם. באשר רק מסתבר)
)לגופים אלה ולאנשים המייצגים אותם[,
וכי יש הזדמנות שהם יופיעו בטלוויזיה),
)הם מפעילים בל לחץ אפשרי כדי להפוך^
ואפשרות זאת למציאות.

במיוחד נופלים קורבן לתופעה זו עור־וכי
התוכנית השעה השלישית. כך, למשל!,
)באשר נודע כי עורבי התוכנית עומדים[
ולהגיש תוכנית על הזיהום הסביבתי, היו}
)לחצי תריסר ארגונים ומוסדות תביעות[
״תקיפות לקבל ייצוג בתוכנית. בין אלה(
נהיו החברה להגנת הטבע, האגודה לתר״
)בות הדיור, המועצה לארץ־ישראל יפה),
^המרכז לזיהום אוויר ומים ומכון הנפט.
מובן שאי״אפשר להפוך תוכנית ש״)
(נועדה לרתק צופים, למסע פירסום לגו•
)פים ואישים. לעומת זאת, כאשר ביקשו
.מפיק התוכנית, דב שינער, ממזכיר העיר?
)תל־אביב, צבי אבי־גיא, כי ראש העיר)
׳ תל־אביב, יהושע רבינוכיץ׳ ,יחיה על חקו?
)בשעת השידור, במקרה ויהיה צורך להגיב)
י לטענות, נענה בסירוב מוחלט. גם סגנו?
)של רבינוביץ׳ ,אריאל עמיעד, סירב להש־
׳תתף בדיון באמצעות הטלפון. הובהר?
)למפיק התוכנית: או שיראו את הפנים^
״שלהם, או שהם לא ישתתפו בכלל.

מנחה תקוזז מור
פנים חדשות — בקונצרטינה
חמוד ומפתיע: סוזאן ופרן! תמר רוזנפלד,
מלחינה וזמרת השרה שירים בעלי מילים
פיקנטיות! להקה חדשה המונה שתי בנות
ושלושה גברברים עם גיטארות — להקת
האחים והאחיות, להקת השריון ותזמורת
הקונצרטיניס, שהיא החלק היותר טוב ש בתוכנית.
במאי־מפיק: יוסי צמח.
י• הטלוויזיה על הטלוויזיה (יום
ג׳ )20.20 , 15/2במקום דיון באולפן, י ו |£
דן סרט תיעודי של הבי.בי.סי. על תולדות
הטלוויזיה.
• רידוד חו״ל ( יוםג׳ )21.10,15/2
אהבה נוסח אמריקה.
העולם חזה 1797

הפרות ר 1ע 1ת בין ה שקים של ג זאפי יה ברמת־החייל
־ ובמרחק כמרי מטרינ[ א 1פי לחם

ץ* סכיב מיגרש אשפה ענק, גרוטאות־ברזל ומכוניות
שיצאו מכלל שימוש. צחנת זבל וריח ריקבון עומ דים
באוויר. כמה מיכלי-אשפה ענקיים ניצבים פרוצים
לכל רוח, עולים על גדותיהם.
לתוך הנוף המדכא נכנם לפתע גורם פסטורלי. מיספר
פרות מופיעות מאי־שם, ובאדישות בהמית קרבות למי־

ובגעייה עמומה של תענוג פותחות הבהמות ב זלילה
רבתי.
זהו מעשה של יום־יום במאפיית־אחדות, השו כנת
באזור התעשייה של רמת־החייל, ומספקת
כ־ס /ס 40 מתיצרוכת הלחם של איזור תל-אביב.
״ההזנחה וחוסר־הנקיון — משוועים.״ מספר שי
אלכסנדרוני שגילה את הפרות רועות במאפייה
וצילמן. הלחם והלחמניות מונחים בארגזי־קרטון בלויים,
שאיבדו מזמן את ציבעם המקורי, וכעת הינם שחורים
משומן וליכלוך. מתוך מיספר ארגזים בלויים, צונחות
כיכרות־לחם לריצפה השחורה. בהעמסה על מכוניות־ההו־בלה,
מרימים אותם הפועלים ומטילים את הכיכרות המלוכ לכות
למכונית, יחד עם כל השאר. תוך עבודה מזורזת,
מוצאים רבים מהם הזדמנות נאותה ללעוס את הסנדוויץ״
הביתי, בעוד ידם השנייה עוסקת בהעמסה.
בתוך המאפייה לבושים העובדים בסרבלים המצופים
אף הם בשיכבה הכהה המוכרת. אפילו אבק־הקמח המרחף
בחלל המאפייה, אינו מצליח לגבור על צבע הזוהמה.

כשנשאל דובר משרד-הבריאות משה זינגר לדעתו
על הפרות במאפייה, השיב, כי ללישכת הבריאות ידוע
על קיומם של הפרות בשטח המאפייה.
ומה לפרות במאפייה? גם על כך היתר. לדובר תשו*

שנש מ/,
בהנהלתו בקואופרטיב, פועלת מאפיית־אחדות
של אריה פרומרמן. כשהציג כתב העולם הזה את
עצמו, ביקש לערוך סיור במאפייה, הודיע פרומרמן:
״אתה לא פקח בשבילי. אני לא מובן לתת לך להיכנס.
אולי אם תודיע לי מראש ונקבע תאריך, אז כן.״

בה: בכל אשמה המחלוקת על בעלות המיגרש המשותף
הצמוד למאפייה. ובכלל, לדעת לישכת הבריאות בתל־אביב,
המגע של הפרות אינו עם הקמח של המאפייה,
אלא עם פסולת קמח המיועדת לגידול חזירים.
שוטרים נגד פרו ת
1 1 1 1ה ^ וגחייה אריח פרומרמן מוקף
11 שרשרת עובדי־מאפייח,
1 1 1 .1
שחסמה את הדרך לכתב בסיור במיתקנים המוזנחים.
כלי־האשפה הפתוחים. הן מרחרחות בנמצא, תוחבות זר־בובית
לחה לתוך הדומן, ונעות הלאה. יש בנמצא דברים
טעימים יותר מסתם זבל, הן יודעות היטב׳.
צעדים ספורים מן האשפה, בניין עגום צורה ומוזנח.
מעליו שלט: נזאפיית־אחדות. הפרות עוברות בחצר מטו־

ך* די ל מ נו ע מעצמו הפתעות, הזעיק המנהל את הגבר ^
תנים שבפועליו, ציווה עליהם להקיף את המאפייה מכל
פתחיה, למנוע בכל צורה את כניסת הכתב והצלם.
״תראה,״ הזהיר את הכתב ,״אני לא אחראי למה
שהפועלים שלי יעשו לך אם תתקרב למאפייה. האנשים
האלה לא אוהבים שמישהו מבחוץ מנסה לפגוע במקור
פרנסתם.״
לשאלתו של הכתב על פשר ההזנחה במאפייה, הודיע
המנהל, כי מנקים את המקום יום־יום .״כולנו רק בני־אדם.
הפועלים שלי עובדים משתיים בלילה. הם נופלים
מהרגליים. אפשר להבין שבתנאים כאלה נופל אפילו הלחם

!7₪1נ7ש7ו

נפת. טלפי הבהמות שוקעים בשיכבה של אדמה משומנת
שחורה, המצפה את ריצפת־הבטון המקורית של החצר.

לחם
מו טל בא שפה
עדן של הפרות: ערימת שקים בפינת החצר. הן מת קרבות,
תוקעות חוטם, בוטשות בשק בטלף מזוהם

מהידיים. מה אני יכול לעשות? אני משתדל שלא יעמיסו
גם את הלחם שעל הריצפה, אבל אני לא יכול להיות
תמיד בכל מקום.״
ומה עושות הפרות במאפייה?
״אני הגשתי כבר תלונה נגדן למישטרה, אמרו לי
שיפעלו נגד זה.״
בינתיים נראה כי הרושם אותו מותירים משטרת־ישראל
ותלונות אריה פרומרמן על הפרות המקומיות, הינו
דל להפליא.

עדות מופרשת

כרות־חלחם ניצנים מיכלי־אשפח עולים על גדותיהם.
נחזית התמונה, פרש־פרות טרי ליד שקי הקמח.

במדינה
ו חינו ך
רגע של אושר,
100 שנות עצבות
לפני שהתאבד בירייה — והוא בן 18
בלבד — כתב פרסי פטריק פילון את ה מילים
הבאות בצוואתו:
״יש רגעים קטנים של אושר בלקיחת
סמים. אבל בעד כל רגע כזה, משלמים
במאה שנות עצבות. אם מישהו יציע לך
סמים, הייה גבר יותר מכפי שהייתי אני,
ואמור: לא! הסמים עירפלו את מחש־בותי
על האהבה, הרסו את משפחתי, מו טטו
את כל שאיפותי. הם קנו אותי ולא
יכולתי יותר להגשים אף מטרה אחת.
״ידידיכם יציעו לכם בתחילה סמים
בחינם. רק אחר כך ידרשו תשלום. בשלב
הבא ימכרו לכם חומר חריף במחיר נמוך.
לאחר שתועלו בחבה, יעלה גם המחיר.
הם רוצים להדום אתכם. אל תתנו להם
הזדמנות.״
התאבדות בגיל .18 המיתקפה ה חלה
לפני שבועיים. מישרד החינוך תקף

כרזת האזהרה
אמור, לא׳ למוות המתוק
משלושה אגפים: חומר פירסומי, חינוך
מורים, והרצאות־אורח. המטרה: מלחמת־חורמה
במכת ההתמכרות לסמים בקרב
בני־העשרה בארץ.
במיסגרת הפצתו של חומר פירסומי ב־בתי־יספר
תיכוניים, ברחבי הארץ, הוצא
דף בשם: אמור לא! בו צוטטה צוואתו
של פארסי, נרקומן יליד ארצות־הברית.

מספר אמנון דנקנר, דובר משרד־החי־נוך
:״בחזית מיבצע ביעור־החשיש ני צבים
מדענים, רופאים, פסיכולוגים ואב־שי־מישסרה.
אלה יעברו בבתי־הספר ה תיכוניים,
ירצו שם לפני הצעירים על
הסכנות הנוראות, נפשיות וגופניות, ה אורבות
למתמכר.״
המיבצע ילווה גם בסירטי־הסברה —

מהם כאלה המתארים חייהם של מכורי־ל.ס.ד.
והרואין. סרטים היכולים להכלל
במיסגדת קולנוע־האימים.
פנייה מתאימה למחוששים. קור סי
הדרכה מיוחדים ינתנו למחנכים, כדי
להכשירם לפעולות הסברה במיסגרת
שעות־המחנך. מישרד החינוך הגיע למס קנה,
כי אין די בהתרעותיהם של המחנ כים
כנגד ההרגל המסוכן. יש גם להורות
למחנכים את הדרך בה יתריעו, כדי
שיצליחו בהבאת דבריהם לליבו של ה נוער.
הדף
אמור לא ! שפתח את המיבצע,
עורר עניין ניכר בקרב התלמידים. רבים
נטלו אותו לידם מתוך הנחה כי ישליכוהו
מייד עם התרחקם מתחום בית־הספר. מ שהחלו
קוראים, רותקו. אומר ליהוא כץ,
שמיניסט תל־אביבי :״רק הדף הזה ודאי
שלא יעזור. הוא מעניין ונותן הרבה חו מר
להירהורי־חרטה, לאלה שכבר מעש־נים
חשיש.
״הבעייה היא ההמשך. אם יהיה לדבר
גם המשך נכון, יתכן והמיבצע פולו יו עיל.
צריך שכל הרופאים והמדענים ש יבואו
אלינו, יידעו לא רק את החומר
היבש והעובדתי, כי אם גם את הדרך
להעברת המיספרים הסטטיסטיים והעוב דות
הטכניות לשפתם של חתבר׳ה. אח רת,
לא יישכנעו.״

לכד מקום

לנ למקום אנו מגי עי ם ובכל עת. בעש רו ת שנו תהתח בו ר ה
ה צי בורי תהעב רי ת יד ענו י מי םקשים של מ או ר עו ת ויריות,
של מי קו שי ם ומארבים, שלמנו בדם יקר אתמ חיר המשך
ה שירות -ולא נרתענו.
ג ם היו ם אנו מ מ שי כי ם ל קיי ם שי רו תי ם בכל אזור מו ע ד
לפורענות. אנו מרש תי םאתהחלונות נגד רי מוני ם אך לא
עולה כלל על ד ע תנו להפסיקאתה שירות.

אגד

העולם הזה 1797

תמרורים
נישאו. בתל־אביב, בנוכחות שרים,
חברי־כנסת וקציני צה״ל בכירים, כשנח
לאחר שיחרורו מהכלא המצרי כשהוא
קטוע יד, יאיר דורי וחברתו לספסל
הלימודים בבית־הספר העממי בארגנטינה,
סוזי כוככינדר. יאיר, שהגיע לארץ כ מתנדב
מארגנטינה, שירח בזמן מלחמת
ההתשה בתעלה, נפצע בחודש מאי 1970
ונשבה על־ידי מארב מיצרי, שוחרר אחרי
11 חודש מהשבי והוחזר לישראל.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 35 של העי־תונאי־סופר
אריה אכנרי, שנולד בבית-
החולים על הר־הצופים,
למד מדעי
המדינה בבית־הספר
הגבוה למשפט וכל בתל־אביב, כלה היה
כתב צבאי של
בנוזזנה, כתב מיס־פר
ספרים וערך
ערבי ראיונות, החל
את עבודתו בידיעות
אחרונות כ כתב
לענייני תל-
ותחבורה, אביב חבר מליאת מועצת אכנרי העיתונות, מראשי
מרד הצעירים באגודת העיתונאים, משמש
היום ככתב לחקירות מיוחדות בידיעות
אחרונות ועורך תוכניות בגלי־צה׳׳ל וב-
קול־ישראל.
מנהליםרומן. השחקן הנודע
אנתוני קווין והצעירה הבלונדית פרי
דל דוגר, אותה פגש קווין לפני כשנה
וחצי וניהל איתר, מאז לסירוגין רומן,
שהתחדש עתה, למרות איומיה של אשתו,
יולנדה, כי תחזור לאיטליה עם שלושת
בניה הקטנים.

מצפים לתי

ולן. כוכב סידרת
הטלוויזיה המלאך,

רוג׳ר מור,

רעייתו
ו האיטלקיה

לואיזה
מאטיו-
לי לזוג שני יל דים
— בן ובת —
שנולדו בתקופה בה
חיו השניים יחד,
אך לא היו עדיין
נשואים רישמית.

נפטר .
מאטיולי

יפהפיות אלה שמות אשה מרעותה
בפרטים טכניים רבים: בהיקף החזה,
באורך הרגליים, ובסוג היופי והתקופה
שכל אחת מייצגת. ועם בל זאת, יש ביניהן
גורם אחד משותף מאוד: כולן באחת
הן ההיפך הגמור מן הצברית המצוייה.

ריטה הייוורת

ואלופת הגירושין, שהסעירה באהבות
המטאדורים שלה את גברי שנות ה״.40
עתה קם בארץ גבר, שלקח צברית
מצויה — פחות או יותר — ועשה ממנה
— לא אלילה אחת, בי אם שבע.
התוצאה: יפהפיות העבר קמו לתחייה.
המודלים הם שנת ייצור ! 1972

מאולן דיטויו

הסבתא בעלת הרגליים היפות בעולם — בתקופה
בה לא היתה עדיין סבתא. השנים לא הורידו
מאומה מיפי-רגליה וגיזרתה, והיא נותרה דוגמה ליופי קלאסי לאורך השנים.

מהי שנת הייאנר של חתיכית אלה?

באר

מונו בבאקאטאפו, בגיל מהתקף־לב,
,51 מלך נפאל מא*

הגדרה כיר כיל!-
ראם.

נפטר. בתל־אביב, הסופר והמסאי
שלמה גרודז׳נסקי 68 עולה מאר-
צות־הברית, שהתפרסם בתקופת פרשת
לבון, בעת שתקף בחריפות בלתי רגילה
בדבר את פולחן האישיות של דוד בן־
גוריון. יליד ליטא, הגיע ב־ 1916 לארצות-
הברית, שם שימש כעורך העיתון האידי-
שאי של פועלי ציון, עלה לארץ ב־1951
והיה עורך עיתון הדור. בסוף שנות ה־50
.הצטרף כחבר למערכת דבר.

נפטר. בתל־אביב, בגיל ,72 הפיר-
סומאי אלכסנדר מלנילן יליד גרמניה,
.עלה לארץ ב־ 1934 והקים ב־ 1935 את
.פירסוח נזלניק.

נפטר. בירושלים, בגיל ,85 מי
שהיה יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית, מעוז ריו
הבכירים של חיים וייצמן, חבר הכנסת
.השלישית ומועמד ליו״ר הכנסת שנוצח
על־ידי קואליצית־ניר — כרל ל וקר.

ףןךךף ^ ןףך בובבת שנות ה״ ,20 שסערה
11 114 במיניותה במעט במו השנים
עצמן. בארה היתה מחלוצות העירום הקולנועי.

נפטר. במוסד של מלב״ן בבני-
ברק, בגיל ,85 העסקן הציוני מארק
(מרדכי) ירבלום. יליד פולין, חי שנים
רבות בצרפת, בה כיהן כנציג הסוכנות
היהודית. כשפרצה המהפיכה ברוסיה, יצא
למוסקבה כעיתונאי כדי לראיין את לנין,
נעצר שם והוגלה לסיביר, נימלט וחזר
לפריז, בה נבחר לי ד ר ההסתדרות הציד
י נית בצרפת.
נפטר. בחיפה, בגיל ,88 היהודי
הראשון שהתיישב ובנה בית על הכרמל
לאחר מלחמת העולם הראשונה, אכרהם
אהרון ספקטור, שהיה בתקופת המנדט
| מוכתר הכרמל. יליד ירושלים, התיישב ב י
1906 בחיפה, עבר ב־ 1919 לגור על הכר מל,
ייסד את רשת הספקת המים המסו דרת
הראשונה לכרמל והפך את הספקת
המים לאגודה הדדית, אותה ניהל עד ל מסירתה
לרשות עיריית חיפה ב־. 1959

ןןןןךןיד * ןיןן הבובבת האיטלקיה הבלתי נשכחת ן״ה-
ן ן ! /ווו 14111/1אורז המר״) שידעה להציג, מלבד חזה
משובח שהסעיר את דמם של מיליונים, גם מישחק טוב לא פחות.

7אשה

במאי ושת דוגמניות צמות הוכיחו 3׳
אדירות העבר אינן עתות לעורם
הבמאי

תוכנית״יחיד
המלך של

צדוק צרפתי ביים את
חווה אלברשטיין בועלה
מאז על דרך-
עיצוב דמויות נשיות.

ך* וא לוקח אשד. סתם. כל אשד! .אפי י
) לו אותך. מתעמק קצת בתווי-פניך,
ומעצב יממך דמויות אין־ספור. תרצי, והוא
עושה ׳מהפנים עימם נולדת ׳פרצוף מרלין
מונרו מדוייק. אם הינד מעדיפה את
גאריבו־האלוהית, או את ב.ב. הגשמית
יותר — גם אותן הוא יעצב לך.
הוא — זהו צדוק צרפתי.

עד לפני זמן קצר, נדד צרפתי מתפקיד
בינוני אחד למישנהו בתיאטרון הקאמרי.
את המיפנה הגדול הביאה לו זזווה אל-
ברשטיין. הוא נטל את חווה׳לה, הילדה
הטובה עם הגיטרה, וביים אותה בתכנית
יחיד, כשהוא הופכה כבשרביט־קסמים ל התגלמות
הנשיות, לפאם־פאטאל של יממש.
מאז אותה תוכנית, יודעים כולם כי חווה׳לה
יודעת הרבה יותר מסתם לשיר, וכי צדוק
צרפתי אחראי לכך אישית.
הוכחה נוספת לכישרונו מציג צרפתי

מאולן זי טויו

קארין הדוגמנית בתפקיד הסבתא
שלא מתבלה לעולם.
בחושפה את פאר״רגליה עד לשוקיים ועד בכלל, מוכיחה קארין

כי אין היא מתחרה פחותת־סיכויים לסבתא האגדית, בעלת
הרגליים היפות בעולם. במיסגרת תפקיד-דיטריך חיקתה הדוגמנית
את קולה הצרוד״במיוחד של מארלן דיטרין בשירה.
בימים אלה. בתוכנית טלוויזיה בשם האידיאל,
הקדחת, האישה וכל השאר וכל
השאר, הנמצאית עתה בהכינה, הוא יוצר
מהדוגפנית קארין דונסקי סידרת נשים
בניות אלמוות.
הרעיון המנחה הינו סרט בו ישולבו
שני טיפוסי נשים: האשה־העברייה של ה מאה
הנוכחית, אל מול אלילות התקופה. את
תפקיד האשה־ד,עברייה תשחק ׳מרים גב ריאל
,,בעוד קארין מופיעה בדמוית ה אלילה
שבכל תקופה.
לצידה של מרים מופיע עודד קוטלר,
האמור להיות המאהב־התורן של כל דמות
אישה־עברייה לתקופותיה. להדגמה: כאשד
תופיע קארין בדמות ריטה הייוורת, אלי לת
שנות ה־ ,40 תשחק מרים גבדיאלי
את תפקיד אשת הקוקדוהסאראפאן, כש היא
מתעלסת עם עודד קצר־המכנסיים
בגורן הנצחית.

ולגטיגו
ו ה חלו צו ת
ך* תוכנית, שהכנתה תושלם בעוד שבו י
| עיים, תארך 40 דקות. את התסריט
כתבה אורנה ספקטור, בעלת התסריט
לחדווה ושלומיק. האיפור והתיסרוקות הם
מעשה ידיו של סמי בן־גד, והצדדים ה טכניים
נתונים בידיו של ציון חן. בסרט
הטלוויזיה ישולבו קטעי״סרטים משנים
בסיגנון השייך, בו כיכב רודולף ולנטיגו.

טוה נ או ה

קארין דונסקי היפהפיה בתנוחה
אופיינית לשחקנית מתחילת המאה.
פניה הפלסטיים של קארין לבשו ופשטו צורה בקלות מדהימה.

ויטה הייווות

בביצועה של קארין. לצורך
גילום תפקיד הפאם־פאטאל
נזקקה קאריו, ל...גרביים, בעזרתם התפיח לה הבמאי חזה.

בעיית תילבושות מסובכת פתרה אורנה
׳ פקטור, בהביאה ארגז שלם של אביזרי-
לבוש מתחילת המאה. אורנה ניתקלה ב מלבושים
באקראי, כשחיפשה כתבי־יד יש־נים
בעליית־הגג של סבתה. בעלייה נתגלה
אוצר־בלום של מלמלה, קטיפה ודינטלים,

סירבנו! מנגנו

ניסיון משעשע של מרים גב־ריאלי
לעמוד באחת הפוזות
הידועות בקולנוע, מתון הסרט ״האורז המר״ בכיכוב מנגנו.

רונמארי סרוני

קאריו דונסקי כורעת בתפקיד
הזמרת האמריקנית, ששירה
״היכן תהא נקודת החן של התינוק ז״ מושמע במצעדים.
ה־ ,60 בריז׳יט בארדו וננסי סינאטרה. ל שנות
ה־ ,70 נבחרה היפית אלמונית .״אין
שום דבר שייצג יותר טוב את עירבוביית
טיפוסי הנשים כיום,״ קובע צדוק.

במהלך הכנת הסרט אירעו מיספר אפי זודות
משעשעות. כשגילמה קיארין דונסקי
את תפקיד ריטה הייוורת, נאלץ הצוות
הטכני להתגבר על הפער המשווע שבין
חזה האינפלציוני של הדוגמנית הישר אלית,
לבין חמוקיה של השחקנית הנו־

]אנסי סינ א טו ה

עוטה סכס וסדין, עומדת קארין דונסקי
בתפקיד הזמרת־שחקנית״בת הנודעת.

הקוקו והסאואנאן

מרים גבריאלי בפוזה חלוצית עם במה
דוגמנים. מאהבה הטלוויזיוני של מרים,
מנהל התיאטרון החיפאי השחקן עודד קוטלר, הגיע להסרטת סצינת התעלסות
מעורטלת עם שפעת. כשחזר למיטה לאחר ההתעלסות הפכה השפעת להונג־קונגית.

מפאר יצירות שנות ה־ 20 העליזות.
כל אחת משתי השחקניות בסרט מגלמת
שבע דמויות שונות, אשר במהלכן הח ליפו
השתיים, מלבד תילבושות לאין ספור,
גם 20 פיאות.
מסביר צדוק צרפתי את בחירתו בקארין
דוניסקי דווקא, לתפקיד אלילות־הקולנוע:
״פניה פלסטיות להפליא.״ במהלך תפ קידה,
תגלם קארין גם את מארלן דיט־דיך,
בקטע מתוך הסרט הזזלאך־הכחול, בו
היא מחקה בשירה את קולה הצרוד של
הסבתא בעלת רגלי־הזהב.
גרביים במקום שדיים
ך * דג ש באיפור הושם לדברי צדוק צר !
1פתי על השפתיים .״בתחילת המאה,״

הוא מספר ,״היה איפור השפתיים רך ו עדין.
בשנות ה־ 20 רווחה אופנת שפתי-
הלב. שפתיים קטנות מאוד, אדומות מאוד
בצורת לב. שבות דד 40 הביאו לאופנה את
השפתיים הלוהטות. הדגש הושם על שפ תיים
רחבות ׳וצבועות ביד נדיבה. שנות
החמישים הביאו משבר קטן על השפ תיים.
מרכז הכובד ירד מטה, אל השדיים
והישבן. אלה היו השנים הוולגריות ביו תר.
הכל בולט, הכל צבוע, מלא וגדוש.
״לקראת שנות דד 60 הולכות השפתיים
ומחוויריות, והאיפור כולו הופך יותר ו יותר
טבעי. מי שהביא את השינוי הזה
היתה סילבנה מנגנו, בסרט האורז הסר.״
שבע הדמויות האלמותיות, המיצגות ב סרט
הטלוויזיה את התקופות השונות הן:
שנות ה־ ,20 טדה בארה. שניות ה־,30
מארלן דיטריך. שנות ה־ ,40 ריטה היי-
וורת. שנות ה־ ,50 רוזימארי קלוני. שנות

העלייה ה שנייה

מרים גבריאלי כאשה מן העלייה השנייה.
המבט החולם והשיער ההולם
שינו את דמותה הטבעית מקצה לקצה.
דעת. פתרון גמצא בגרביים. חזייתה של
קארין הותפחה בבמה זוגות של גרביים
צבעוניות.
תקרית ׳משעשעת אחרת: עודד קוטלי
נאלץ לצאת ממיטת השפעת שלו, לבוא
להסרטת קטע התעלסות בגורן עם מרים
גבריאלי. עודד המצונן, שהתפקיד חייבו
להופיע במכנסי חאקי קצרים, חזר למיטתו
לא עם סתם שפעת, אלא עם שפעת הוגג־קונג.

גוייס
סרי

קארין כנסיכת
מונקו. התלתל
והעיניים המודגשות —,מסימני התקופה.

, 39ג

ם הביניים תחר לנ תניה

מכשפות השכונה

הכרית

על ת 11 כעל

בת שטן

ו 1מ מו