גליון 1798 מתאריך 16 בפברואר 1972

השבוע פרצנו בצחוק רם.
זה היה בשעה שעברנו על עיתוני־זזבוקר של יום ה׳ .בראש
העמוד הראשון, בכותרת גדולה, סופר שם על שערוריית מס־ההכנסה
של ראש־הממשלה — בצרפת .
זה מצחיק. זה מצחיק מאד.
כי אותם עיתונים מקיימים קשר־השתקה טוטאלי לגבי השערורייה
שעליה מדברים השכם והערב בכל בית בישראל, והנוגעת לשר בכיר
בישראל.
מדוע זכאי שר צרפתי דווקא לכותרת ראשית, כשהוא מסתבך
בעסקי שחיתות, ואילו שר ישראלי, הנמצא באותו מצב, אינו זכאי
לידיעה קטנה בעמוד אמצעיי לאלילי העיתונות הישראלית פתרונים.

בוז ל ש חי תו ת -בצרפת!
לפני שבועיים השיב סגן שד־האוצר הישראלי בכנסת הישראלית
לשאלה על מס־ההבנסה של שד בכיר.
אורי אבנרי שאל אם השר משה דיין מדווח לשילטונות מס־ההכנסה
על הכנסותיו בסי׳סחר עתיקות, המגיעות להרבה רבבות לירות לשנה.
סגו־שר־האוצר סירב להשיב על שאלה פשוטה זו. הוא התחבא
מאחורי סעיף הקובע שענייני מס־ההכנסה הם סודיים.
תשובה זו אומרת דרשני. הרי סגן־השר שאל בוודאי את משה דיין
אם רצוי לו להשיב בבירור על השאלה. משה דיין היה צריך להיות

כותרת ראשית ב״הארץ״ 10.2.72
מעוניין בעצמו להודיע שדיווח על עסקות אלה למס־ההכנסה — אם
אםגםדיווח. התשובה המתחמקת מובנת דק אם השר ל א דיווח.
מכיוון שהמימצאים הגיעו לידי משה דיין בדרך בלתי-חוקית
(בחפירות או בקניה) ,והוא סחר בהם באופן בלתי־חוקי, סביר להניח
שגם לא דיווח על ההכנסות.
והנה, ראה זה פלא: אףעיתוןאחד בישראל לא מסר לקוראיו
על תשובתו הפומבית של סגן־שר־האוצר במליאת הכנסת.
כשם שאףעיתוןישראלי לא מסד השבוע לקוראיו כי
שר־המישטרה השיב כפי שהשיב — תשובה מתחמקת, המדברת בעד
עצמה — לשאילתה אחרת של אבנרי, בנוגע לחקירה המוזרה שערכה
המישטרה בעיסקי דיין( .ראה בגליון זה).
השערוריה של ז׳ק שאבאן־דלמאם, ראש ממשלת צרפת, נופלת
בהרבה מזו של דיין. איש אינו טוען ששאבאן־דלמאס הפר את החוק.
להיפך, הטענה היא דווקא שניצל חוק קיים.
פרטי העניין הם, בקיצור, כלהלן: בצרפת נחקק חוק המשחרר
הכנסות מדיווידנדה מתשלום מס־הכנסה, אם החברה, שחילקה אותה,
שילמה ימם. ראש־הממשלה, שהוא עשיר מופלג, ניצל חוק זה בצורה
כה מחוכמת, שלא נאלץ לשלם בכלל שום מס במשך שנים רבות.
השערוריה הוכיחה כי בצרפת, כמו בישראל, העניים משלמים,
והעשירים משוחררים. על כך סוערות הרוחות.
וזה נראה לעיתוני ישראל די חשוב כדי לדווח על כך בהרחבה רבה.
ואילו השערורייה בישראל הנוגעת להאשמה ברורה בהפרת כמה
וכמה חוקים — חוקי מם, חוקי עתיקות וסדרי חקירות. וכאן, מלבד
העולם הזה אין מי שמעז לפצוח פה ולצפצף.
(זה !מזכיר שוב את הבדיחה הישנה על החייל האמריקאי והחייל
הרוסי, המתווכחים על הדמוקרטיה בארצותיהם. אומר האמריקאי :״אני
יכול לעמוד בכיכר הטיימס בנידיודק, ולומר בקול רם שניכסון הוא
נבל!״ משיב הרוסי :״אז מה? גם אני יכול לעמוד בכיכר האחד במאי
במוסקבה ולומר בקול רם שניכסון הוא נבל

חזר ה על ה ש קר
מצאתי ב״ידיעות אחרונות״
2000 החוטים מיוצרי ע״י ג׳רוסלם ג׳רסי בע״מ

ראיון גדול עם שמואל תמיר,

בלוויית ׳תמונתו מלפני 15 שנה.
מר תמיר אומר :״על העולם הזה אינני מקשה קושיות, ושום דבר
לא יפתיע אותי לגבי מעשיו או סיגנונו של עיתון זה.״ אני מוכן להגיד
עליו את אותו הדבר: שום דיבר לא יפתיע אותי לגבי דיבוריו ומחדליו
של ח״כ שמואל תמיר, המתקשט בנוצות של לוחם־בשחיתות, וממלא
את פיו מים לגבי פדשת־השחיתות העיקרית המסעירה את המדינה
בימים אלה, אולי מתוך תקווה קלושה שמשה דיין יאסוף אותו אל חיקו
באחד הימים( .אגב, סיגנונו של העולם הזה הוא כל־כך לא לרוחו של
ח״כ תמיר, עד שבאחד הימים ניסה לחקותו, להוציא שבועון מתחרה
במתכונת דומה — יעד — שנכשל, כזכור, בבושת־פנים).
אך איננו יכולים לעבור בשתיקה על פסוק אחד מדברי תסיר. לפני
כמה שבועות עמד חברו, אליעזר שוסטק, על דוכן הכנסת ׳והפיץ עלילה,
כאילו יש ״קנוניה״ בינינו ובין מישהו במערך, לפירסום פרשת דיין.
דווקא חסידו של דיין, מרדכי סורקיס, הכחיש את הדברים מייד מעל
הדוכן, והכל הבינו שזוהי עלילה אווילית.
עכשיו בא תמיר, באותו ראיון, ומדבר על עלילת חברו כאילו זוהי
עובדה מוכחת וידועה לכל. מבלי להטריח את עצמו להביא הוכחה כל שהי,
הוא מספר, כדבר מובן מאליו, שראשי המערך העבירו אינפור
אינפור־מציה
על דיין, מאחורי גבו להעולם הזה. בהתחסדות
הצדקנית האופיינית לו, מביע תמיר את סלידתו מ מעשה
״פסול״ ו״פחדני״ זה של אנשי המערך.
היה זה היטלר, נדמה לי, שאמר שאנשים פשו טים
יאמינו לכל שקר, אם אך יחזרו עליו די פעמים.

העולם הזה 1798

מה כל כך מיוחד1
ב 18-קראט?
18 קראט — קפה נמס גבישי משלב את הניחוח והטעם של קפה מבושל טרי מקפה טחון
עם הנוחות והמהירות של קפה נמס.
18 קראט מתחיל מפולים שחומי־זהב מעולים, שנבחרו על־ידי מומחים והוכנו לתמצית
על־ידי מומחי המפעל, המקפיאים אותה לקור של 40 מעלות מתחת לאפם!
הקפאה פתאומית זו לוכדת את מירב
הטעם והארומה הטריים.
אנו מכינים
וממצים קפה.

מקפיאים אותו
כדי לתפוס את הטעם והאדומה.

הקרח ב ת הליך ייבוש בוואקום.

הם הגבי שים
שחומי־הזהב
של 18 קראט
טרי.

עליך רק
להוסיף מים
והקפה מוכן !

לאחר מכן, מיבשים בוואקום את הקרח
כד ששום טיפה של ניחוח לא אובדת.
התוצאה גבישים שחומי זהב של 18
קראט.
כל מה שעליר לעשות עתה הוא להוסיף
מים ולקבל את הקפה הטוב ביותר
שהכנת מעודר.
מעולם לא טעמת קפה נפלא כזה, הוא
חדש הוא שונה, יש בו כל מה שאתה
אוהב בקפה טחון ומבושל ...חוץ
מגרגרי הקפה הטחון.

הקפה שכבש את אמריקה•,
ואירופה-עכשיו בישראל.
זהו 18 קראט קפה נמס גבישי,
מוצר עילית של עלית. קנה צנצנת
קפה 18 קראט של עלית וטעם
את ההבדל.

ע לי ת 18
העולם הזה 1798

קראט -קפהגםג בי ש •

כתוקף תפקידו הככיר יש לאלוה גור
גישה למיסמכים ולארכיונים שאין לאף סופר
אחר גישה אליהם. כמו כן, כמי שפקד על
הקרב עד כיכוש ירושלים, היה כיכולתו
להשיג עדויות מכדי ראשון ולערוד תחקירים,
דכר שלא יינתן למישהו אחר.
יתכן כי בעקבות ההיתר שניתן למוטה, יתבעו
אנשים נוספים לאפשר להם גישה חופשית לכל
המיסמכים והתעודות הקשורות בפרשת הקרב על
ירושלים.

אחת המטרות העיקריות שד מסע
שר־הכיטחון משה דיין לארצות•
הכרית — לא הושגה. כניגוד לכיקו-
ריו הקודמים כארצות-הכרית, לא נפ-
>ש דיין עם הנשיא ריצ׳ארד ניכסון,
למרות שמאחורי־הקלעים נעשו מאמצים
רכים לארגן פגישה כזו.
בשני ביקוריו הקודמים בארצות־הברית כ־שר־ביטחון,
ערב בחירתו של ניכסון לנשיא
ואחרי בחירתו, סודרו פגישות ביו ניכסון
לדיין, אחרי שיועציו של ניכסון הסבירו לו
את התהודה החיובית הרבה שתהיה לפגישתו1
עם דייו באוזני יהדות אמריקה.

גם הפעם נעשה נסיון לארגן פגי־ ,
שה כזו. למרות שלא הוכרז על כדו
רשמית. לא הוגשה, כמוכן, כל כקשה
כצינורות הרשמיים, כדי לא להסתכן
כסירום רשמי. אולם כאמצעות השתדלנים
המקורכים לנשיא, נערכו גישושים
ככיוון זה. הפעם היתה הפגישה
דרושה כיותר למשה דיין כדי לתקן
את תדמיתו הציכורית שנפגעה לאחרונה.

הנסיונות נכשלו, אחרי שיועציו של
ניכסון הסבירו לו כי התועלת היחידה מהפגי שה
תצמח ליחסי־הציבור של דיין. ניכסון,
שאינו מחמיץ פגישות העשויות להועיל לו
בשנת הבחירות, נשמע הפעם לעצת יועציו.

ג ר ישא פי יגין
אין שום שחר ושום כסיס לגל השמועות
הזדוניות שהציף את המדינה כשכועות
האחרונים, לפיהן נעצר, ככיכול, העולה מרוסיה
גרישא פייגין, כחשוד כריגוד דטוכת
מעצמה זרה.
גרישא, שעלייתו לארץ לפני שנה בדיוק זכתה
לפירסום רב בשל מאבקו על זכותו לעלות לארץ,
עובד כיום במחלקת הקליטה של סולל־בונה.

האם חאטדר
מלויי׳ למפ ״ ם *
הכחשתו של מזכ״ל מק״י, שמואל מיקוניס, את
הידיעות על כוונתם של ראשי מק״י להצטרף למפ״ם
כשלב ראשון לכניסתם למערך — שפורסמו לראשו נה
במדור זה — היא נאמנה. אולם אין סתירה בינה
לבין העובדה שמשה סנה אכן ח עם מאיר יערי על
אפשרות כזו.

סנה, השואף לאיחוד עם המערך, מאמין
שיזכה כרוב כמק״י להגשת תוכניתו זו,
שמיקונים ואחרים מראשי מק״י מתנגדים
דה כתוקף.
בינתיים נפל הד״ר סנה למשכב ונראה כי לא
יוכל לחזור לפעילות פוליטית במשך זמן ניכר.
ממילא הוקפאו כל המהלכים שיזם בכיוון האיחוד
עם מפ״ם.

אפוי ים ג ידויי פד שיו ת
ב סו כנו ת היהודית

רביו מ תנ גדלא בן
ב״ שיחות ה קי רב ה ״
בפעם הראשונה עשוי להיווצר מצב בו תקבל
ממשלת ישראל את דעתו של פקיד בכיר המנוגדת
בתכלית לדעתו של השר הממונה עליו. המדובר הוא
בקשר לנציגות הישראלית ב״שיחות הקירבה״ או
״שיחות המלון״ ,אותם מציעים האמריקאים כשיטת
ניהול משא־ומתן בין ישראל למצריים.
למרות שטרם ברור אם המצרים אומנם יתנו
את הסכמתם לשיחות אלה ואם השיחות תתקיימנה,
ברור ששר־החוץ אבא אבן לא ייצג את ממשלת יש ראל
בשיחות אלה, למרות רצונו המפורש. כבר בעבר
התנגד שגריר ישראל בוושינגטון, יצחק רבין, שאבן
ישתתף בשיחות, הציע למנות לתפקיד שר אחר.

קרוב לוודאי שכסופו של דכר, אם תתקיימנה
השיחות, הן תיערכנה כדרג של שגרירים,
ואת ישראל ייצג כהן יצחק רכין.

ה א לו ף גור י כ תו ב
ספרעל ידו שלים
אלוף פיקוד הצפון, האלוף מרדכי (״מוטה״)
גור, עלול למצוא את עצמו כמרכז של
סערה, שתתעורר סכיכ העוכדה שהוא
קיכל היתר רשמי לכתום ולפרסם ספר על
כיכוש ירושלים המזרחית כמלחמת ששת־הימים
כעודו כשירות פעיל.
היתר זה הוא מעשה חסר־תקדים. מעולם לא התי רו
שלטונות צה״ל לקצין בכיר בשירות פעיל לפרסם
ספר על נושא הקשור בתפקידיו בצה״ל (מוטה גור,
בקצינים אחרים, יכול היה לפרסם סיפורי ילדים ואג דות).

המחזור
הכספי של הסוכנות הוא בסביבות חצי
מיליארד דולאר בשנה. על כסף זה אין כל פיקוח
ציבורי, פרט לביקורתו של מבקר הסוכנות.

מיא פ א רו
ת הי ה חנ ה סנ ש

חי, חופש* ונאמן
ל פגו ש
אתמ שה דיי!

הקשורות להכרות כת של הסוכנות היהודית.

נראה
כי צפויות התפוצצויות כפרשיות

כוכבת הקולנוע האמריקאית מיא פארו, מי שהיתר.
אשתו של פרנק סינטרה, תגלם כפי הנראה את
דמותה של הצנחנית הארץ־ישראלית חנה סנש בסרט
שיביים הבמאי הישראלי מנחם גולן.

כסרט, שיופק כקופרודוקציה ישראלית-
כריטית, על־ידי המפיק הכריטי ג׳ון היימן,
תכככ כפי הנראה גם השחקנית הצרפתיה
סימון סניורה, שתגלם את תפקיד אמה של
חנה סנש.

״ הב ר אנ ד ה״ נג ד הפרקליט כמה מאנשי העולם התחתון הישראלי,
המכונים כשם ״הכראנז׳ה״ — קיכדו החלטה
לפעול כעתיד נגד עורכי-דין שימליצו
בפני לקוחותיהם שנתפסו כמעשים פליליים
להפוך לעדי־מלד, ולשתף פעולה עם המיש
טרה נגד שותפיהם.
החלטה זו הובאה לאחרונה לידיעת מיספר עור־כי־דין
פליליים שכמה מלקוחותיהם הפכו לאחרונה
לעדי־מלך. נאמר באותה הודעה, כי מלבד מניעת
קליינטורה מאותם פרקליטים, הם עלולים להסתכן
גם בפגיעות במשרדיהם. כמה ממקבלי ההודעה החלו
לאחרונה להצטייד בנשק חם להגנה עצמית.

החמ רו ת

ט 9ח

מער כו ת עתו 1וים
בעקבות גל ההצתות והפגיעות במערכות העיתו נים
בישראל, נכללות עתה מערכות העיתונים בקטי־גוריה
של דיסקוטקים לגבי חברות הביטוח, מבחינת
הסיכון והפגיעות שלהם.

הכרות הכיטוח מסרכות לחדש את כי-
טוח מערכות העיתונים, אלא אם כן יוצכו
כמערכות שומרים מזויי״ים למניעת נסיונות
התנכלות חוזרים.

העולם הזה 1798

ועובדה זו מדברת בעד עצמה;
פרמה שרפ פלטינה,.סכין
הגילוח הנבחר״
לשנת ! 1972
משאל עם קבע את הבחירה
ולסכין הגילוח המובחר,
הוענק המקום הראשון.

1¥ 7111 וו\1£1ו-זח חזי1ת

סמל מסחרי

הנרי ה * ,יצירות או פנ ה אינ טי מי ת של חזיו תותח תוני םבס לוני ם מו ב ח רי םברח בי ה אר ץ

העולם הזה 1798

עורך־הד־ן סלומון מסרג
לזרוק את אשתו לפח־היבל
כשפתח יו״ר הכנסת,
ראובן ברקת, את ישיבת
הכנסת ביום ב׳ המושלג באי חור
של עשר דקות, ביקש
סליחה ואמר שזה בא ״מידי
שמיים״ .הדבר עורר שביעת־רצון
רבה בספסלי המפד״ל, ו־ח״כ
יוסף גולדשמידט פנה
בתרועת־ניצחון אל ח״כ חי לוני
מסויים :״ואתה רוצה ל הפריד
בין המדינה והדת!״
ביום שנדונה בכנסת ה צעת
אי־האמון של אגו״י, הי תד,
גולדה מאיר מרוגזת ב מיוחד.
כששמעה קריאת־בי־ניים
עויינת מאחוריה, פנתה
בזעם לעבר ח״כ המפד״ל זבולון
המר וצעקה לעומתו:
״אתה יודע שזה לא נכון!״
המר המופתע מיהר להסביר לה
שלא הוא קרא את הקריאה,
אלא ח״כ סא״י קלמן כהנא.
גולדה קמה, ניגשה לכהנא, ו הוכיחה
לו, בעזרת מיסמך, ש אינו
צודק.
המתיחות הקיימת זה מ כבר
בין שר-ד,שיכון זאב שרף
ובין שר־האוצר והמיסחר וה־תעשיה
פינחס ספיר מצאה

מפקחים יקבלו שכר נמוך, ו יעמדו
בפני פיתוי עצום במשק
הפרטי, שבו משלמים משכו רות
הרבה יותר גבוהות. שאל
שרף :״מי יפקח על המפק חים?״

להקת
פיקוד צפון ערכו הש בוע
אנשי גלי צה״ל פתיה
שושני ואפי קורן• בין ה קוריוזים
שהשמיעו גדי יגיל,

יעקב פודו, יהודה פרקן

ואחרים מוותיקי הלהקה, סיפר
חבר הלהקה לשעבר מולי
שפירא על אחד הנבחנים ש הופיע
בפני ועדת הקבלה של
הלהקה .״יש לך איזה שהוא
ניסיון בימתי?״ שאל הבוחן —
חיים טופול — את הניבחן,
וציפה למטר הוכחות כי עוד
בבית־הספר העממי הופיע הלז
בתפקיד והיה נר שלישי בהצ גת
חנוכה .״כמובן,״ השיב ה בחור
,״ 15 שנה בקומדי פרו־סז.״
טופול הנידהם, שכל נם-
יונו הסתכם אז בכמה שעורי
מישחק ופיתוח קול, התמלא
הערצה :״אם כך,״ אמר ,״בן
כמד, אתה?״ ״בן .22״ ״וכמה
זמן אתה בארץ?״ המשיך טו־פול
,״ 15 שנים,״ באד, התשו בה
.״כל הזמן בארץ?״ ״כן,
כמובן, מדוע?״ טופול :״זאת
אומרת כי ד,נסמן שלך בקומדי
פרנסז ניגמר בגיל שבע?״
ד,ניבחן :״לא, הוא עדיין נמ שך.
אני פשוט מתכתב איתם
כבר 15 שנה.״

0בדיחה אפיקורסית של
ח״כ המערך
״מד, ההבדל בין שר והר?
ככל שמתקרבים אל הר, הוא
נראה גדול יותר.״

יונתן יפרח:

0הג׳נטלמניות של ח״כ
מנחם בגין כבר הפכה שם־
דבר. השבוע ראה מישהו איך
מקיש בגין בדלת חדרו שלו
עצמו, לפני שהוא נכנס —
שמא נמצא בו מישהו.
0בטקס חלוקת פרסי עבו דה
לאחיות, שהתקיים בשבוע
שעבר באולם הישיבות של ה־וועד־הפועל,
הסתכל מזכיר ה הסתדרות
יצחק בן־אהרון
סביבו ואמר בפתיחת נאומו:
״כמה טוב שאין כאן עיתונאים
ואנשי טלוויזיה. סוף־סוף אפ שר
לדבר בלי פחד.״
0אחרי המהומה שנגרמה
השבוע סביב הספר העומד ל-

הדוגמנית הישראלית, החייה בניו־ר
1ד | 1ע !| 1 ך7110 יורק, והמבלה עתה חופשה בארץ,

כימעט וגרמה השבוע למאסרו של האמרגן מרקו תורג׳מן, עימו היא
נראית רוקדת בתמונה. בתיה עונדת רולטה בצורת שעון, אותו
מקבלים במתנה במלון ״הילטון״ בקורסאו, אחרי שמפסידים שם
עשרת אלפים דולר בהימורים. ביום השישי האחרון נקבצו מיספר
ידידים במסעדת ״ג׳קי״ ,שיחקו להנאתם בשעון הרולטה על
סכומי כסף קטנים. איש העולם התחתון, שעבר במקום, טילפן
למישטרה, והודיע שבמסעדת ״ג׳קי״ משחקים מישחקי״מזל אסורים.
ניידת מישטרה הגיעה תוך שתי דקות למקום, כשהשוטרים מזנקים
לעבר השולחן, סביבו ישבו גם השחקנית גילה אלמגור והעיתונאים
שייקה בן־פורת ועימנואל בר־קדמא. מובן שהשוטרים הבי נו
כי נפלו קרבן לאזעקת־שווא, ועזבו את המשחקים לנפשם.
משתתפים נטלו איתם ספרים,
שחולקו, כמובן, בחינם.

י ן \ ן ן * ך | 1 | 1בחברת בתה שרון בת השלוש, המחזיקה
כדור־שלג, בתמונה שהתפרסמה בעיתון

המערב־גרמני ״מינכנר אגנד־צייטונג,״ מעל הכותרת :״בתה של
השחקנית הישראלית, המשחקת את התפקיד הראשי בהצגת
,אמי הגנרלית׳ בהמבורג, ראתה בפעם הראשונה בחייה שלג.״
לה ביטוי כשהעיד שרף ב־וועדת־ד,כלכלה
של הכנסת על
חלקו בפרשת אוטוקארס, ב תקופה
שבה כיהן הוא כשר ה־מיסחר
והתעשיה. הפליט שרף,
בתשובה לאחת השאלות :״את
זה צריכים לשאול את שר ה־מיסחר
והתעשיה האמיתי .״
כשלחצו עליו לפרש את דב ריו,
סירב.
0בהמשך דבריו, התנגד
שרף למינוי מפקחים ממשל תיים
במיפעלים המקבלים כס פים
ממשלתיים. נימוקו: ה־

העולם הזה 1790

צאת על מזכ״ל ההסתדרות
יצחק בן־אהרון, צפו ועלו
סיפורים על ספרים אחרים
שהוצאו במיסגרת הסתדרו־תית.
ראשית, התברר שיש תק דים:
בזמנו יצא ספר על הד
מזכ״ל הקודם אחרון פקר;
ושנית: בישיבת הוועד הפו על
שהתקיימה לפני שבועיים,
חילקו לכל המשתתפים ספר
על חייו ופועלו של מזכיר
מפ״ם מאיר יערי. הובאו ל מקום
כ־ 500 ספרים. בסוף ה ישיבה,
כשאספו את הספרים
שנשארו, התברר שרק כ־20

0הכתבות על פרשת
משה דיין היוו את נושא ה שיחה
בשעת החברה של אחת
השישיות בגימנסיה תל־אבי־בית.
העירה המורה :״אין זה
מענייננו להתערב בחייו ה פרטיים
של איש.״ השיב לה
אחד התלמידים :״מדוע לא?
אנחנו רוצים לדעת אחרי מי
אנחנו הולכים, אחרי דיין או
אחרי זיין?״
0ובכיתה ח׳ של בית-
ספר עממי, מקיימת מורה בשם
שרה שעת חברה המוקדשת
אף היא למאורעות השבוע. ב יום
השישי האחרון, התפלאה
המורה לראות את ילדי הכיתה
עוסקים בגזירת קטעים מהעולם
הזה. כששאלה ״מה פתאום
הבאתם את העולם הזה לכי תה?״
השיבה אחת התלמידות:
״המורה, מפני שאת לא קור את
את העולם הזה, את בטח
לא יודעת מה קרה עם משה
דיין. אז רצינו להראות לך ב קצרה
ואת שאר העיתון תק ראי
בבית ואז תביני הכל.״
׳ 0אחת הפעולות של שג ריר
ישראל בוושינגטון יצחק
רפין, בעת ביקורו האחרון
בארץ, היתר, לרכוש פנטהאוז
ברמת־אביב אצל הקבלן גיגי
פרס, אחיו של שמעון פרס.
תמורת הפנטהאוז, קיבל גיגי
את הווילה של רביו בצהלה.
0מימי, בתם בת החמש
של העיתונאית — התימניה —
רות חפר והפיזמונאי — ה ומות
— חיים חפר, התבו ננה
בתוכנית טלוויזיה על

דרום־אפריקה, שדנה בנושא
שחורים ולבנים. באמצע התוכ נית
פנתה הקטנה לאביה :״א בא,
אני לא מבינה משהו. אתה
לבן ואמא שחורה ונשארה
להרהר .״כן,״ השיב לה חיים,
״ומי את מימי?״ אז באה ה תשובה
המוחצת :״אני תל־אביבית

0מתנת יום־ד,הולדת המקורית
ביותר ניתנה בשבוע
שעבר לפלייבוי הוותיק פוקה
הירש, על-ידי הצייר ז׳אן
דויד, שיצר פסל המורכב מנעל
אשד, בעלת עקב גבוה, לתוכה
הכנים אבר־מין גברי
גדול מעוצב בגבס. על אבר־המין
זוחל לו שבלול, ה ס
לסמל ביצירת אמנות זו אר
הזיקנה.

0תחביב מקורי ללא-סם?
הוא זה של עורך־הדין יעקב
(יאק) סלומון, בעלה של מ
שהיתה נערת ישראל דניאלד
הוד. יאק אוסף קופסאות שי
מורים ריקות. תמונתה שי
דניאלה מופיעה על כל קופם
אות השימורים של בית־הח
רושת פרי טעים בחדרה -
שימורי תמי — ויאק מסבי!
את התחביב המשונה שלו ב!
כך ש״אני לא מוכן לזרת
פעמיים ביום את אשתי לפו
הזבל לאחר שאני גומר לאכו

המפורסם כזמר, משתתף בת ד1י קיד־אורח בסרט הישראלי

דויד פרלוב וניסים אלוני ,״הגלולה״ — הפעם לא כזמר, אג
כמתופף במועדון־לילה בו מופיע יוסי בנאי, מכוכבי הסרט, כזמ
כדי שהופעתו תהיה משכנעת, קיבל בני במשך שלושה שבועו
שיעורים בתיפוף, למרות שהופעתו בסרט נמשכת דקה אחת בלב

קו ר אי ם
,,כאריזמה״ של
שולמית הראבן
מאמרה של שולמית הראבן, כאריזמה,
הוא לעילא ולעילא. חובה לקרוא אותו
בשלמותו, ובעיון רב. צריך לפרסמו בהמ שכים.
כולו ובשלמותו תמצית טהורה.
אברהם דלי, טבעון

כאוות
ר!ורא
ביום שישי 21.1.72 קראתי בעיתונות
על דבריה של ראש־הממשלה במזכירות

מפלגת העבודה, בנוגע לפירסומיכם על
שר־האהבה משה דיין.
נראה שאין לה מה לפתוח את פיה
לגופו של עניין, בקשר לאמיתות פרסו מיכם,
ולכן, כדרך לתיקון פגמיו של משה
דיין, תבעה להחרים את העולם הזה,
כדרך ראשי הכנסיה בימי הביניים, אשר
החרימו את הפיסיקאים בעלי התאוריות
המהפכניות, שהן יסודות הפיסיקה המודר נית
בימינו.
אם העולם הזה הוא ״רפש״ ״סמרטוט
מלוכלך״ ,כפי שמכנה אותו גולדה, אז
אני גאה בכך שאני קורא ״רפש״ ,ובביתי
אסופים הרבה ״סמרטוטים מלוכלכים״ כ אלה.
צכי
דוידוביץ׳ ,תל־אביב

גירושי דיין
והדתות

עמדתה השלילית של דת הנצרות לגי !
1רושיז
— ידועה. ברם, בתלמוד מקילין
בעניין זה מן הקצה אל הקצה: בית שמאי

פרשתד ״ן

אומרים — לא יגרש אדם את אשתו, אלא
אם מצא בה דבר ערווה, שנאמר (דברים
כ״ד) כי מצא בה ערוות דבר. ובית הלל
אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר
(שם) כי מצא בה ערוות דבר. רבי עקיבא
אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה...
שנאמר (שם) והיה אם לא תמצא־חן בעי ניו.
וההלכה, כמובן, כבית הלל וכרבי
עקיבא שהוא ״תנא בתרא״( .גיסיך צ.),
במקום אחר אנו מוצאים השתתפות בצער
המגרש, וגם ראייה בחומרה, אמר
שמואל: המגרש אשתו הראשונה — אפילו
מזבח של אבנים — מוריד עליו דמעות.
שנאמר :״האת שנית תעשו כסות דמעה
את מזבח ה׳ בכי ואנקה מאין עוד פנית
אל המינחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם
על־מה? על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת
נעוריך, אשר אתה בגדת בה ...והיא חבר תך
ואשת בריתך. ולא אחד עשה ושאר
רוח לו ...כי שנא שלח אמר ה׳ אלוהי
ישראל, וכיסה חמס על לבושו, אמר ה׳
צבאות, ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגודו.״
(מלאכי ב /סנהדרין כ״ב א׳).
אצל המוסלמים הגירושין הולכים חד
וחלק יותר. המגרש לא זקוק ללכת אפילו

הקאריקטורה של יופי
שריון —

( המשך)

לקאדי, אלא הוא אומר שלוש טעמים
״אני מגרש אותך בשם אללה,״ והרי היא
מגורשת כבר לכל דבר.
ומה שנוגע לנצרות ולנביא ישראל —
אם נשאל מי לקח ממי, הרי מובן שה נביא
לא לקח מהברית החדשה, אלא זו
לקחה מהנביא מלאכי.
ותו: גברא רבה שאני. מנהיג מן השו רה
צריך לשמש מופת לרבים: ואם באר זים
נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
מרדכי כן־אברהם, ירושלים

8עשו אהבה
מכתבים הידרש המלחמה אני החתום מטה חי כל הזמן בהרגשה
שממשלת־ישראל פוחדת לגשת לקהיר ו לדבר
עם אל־סאדאת בארבע עינים בלי
מתווכים ובלי שושבינים ישר ולעניין,
כדי להגיע להסדר לטובת ישראל ומצרים
כאחד.
מאיר כלומברג, ראשון־לציון
ישר בוח

7א מלחמה
הקאריקטורה שצירפתם למכתבי הקור אים
בעד ונגד משה דיין, היתד, במקומה.
אבל תמונת הצבים המצורפת מתאימה
לא פחות לנושא השריון, המלחמה והאהבה.
משה זריף, רמת־גן

אני נמנה על מעריציכם הקבועים.
ישר כוח, חזק ואמץ.
יקוטי, חבל מגידו

לפאשיזם

6דגל המדינה
ודגל הנשים
קראתי בעניין רב את כתבותיכם על
הפרשות השונות, בהן היה מעורב שר־ביטחוננו.
רצוי שהעם יכיר את העומדים
בראשו, אלה שגורל האומה נתון בידיהם.
לדעתי יש לפרסם דברים מחייו האינ טימיים
של אדם במעמדו, גם אם אין בהם
פגיעה בביטחון המדינה או עבירה על
החוק, מכיוון שאישיותו של אדם בענייני־אהבה
אינה שונה מאישיותו בענייני מדי נה.
התנהגותו
של דיין מוכיחה על כך
שאי־אפשר לסמוך על הבטחותיו, כי איננו
עיקבי.
הוא אדם חסר רגש, חסר אידיאלים ובעל
גישה מוסרית של ״הכל שלי״ ,וזאת
בנוסף לכך שהוא מנצל את מעמדו כדי
לקדם את אינטרסיו הפרטיים — אדם
כזה, אם הערכתי אליו, איני מוכן להפקיר
בידו את חיי. אי־אפשר לשאת את דגל
המדינה ודגל הנשים בו־זמנית.
י. א ,.חיפה

אופן הטלת מרותה וסמכותה של הגברת
ראש ממשלתנו עוברת כבר את גבול
הטעם הטוב ומתחילה להיות מסוכנת.
גולדה מאיימת בחיסול פיזי על שבועון
מפלגתה שלה אות ובפגיעה מסחרית ב־העולם
הזה על-ידי הגבלת מודעות פיר-
סומת.
וכל זאת משום החטא הנורא שחטאו
בהעיזם בחוצפתם כי רבה, לחלוק על
דרכה ומחשבותיה של היושבת־ראש ול העלות
על הנייר, כל אחד בדרכו שלו
כמובן ,״דברי בלע חסרי אחריות״ הפוג עים
במפלגה ובנכסים לאומיים למיניהם.
אין לצעדים שרירותיים מסוג זח תקדים
בשום מדינה מתוקנת המכירה בזכות חופש
ההתבטאות.
הציניות המזדעקת מאליה בעובדה זו
היא שאך לפני ימים ספורים דיברה גולדה
על דרכים מדרכים שונות המובילות בסו פן
לפאשיזם וטואליטריות. אך שיהיה
ברור שאין כל צל של ספק להניח ולחשוד
בה שהתכוונה באמירה זו גם לאיומים
דלעיל כאחת מן הדרכים.
אברהם פילוסוף, רמת-גן

הפרי לא כופל
רחוק מהעץ

לדעתי, לא היה שום הכרח וטעם טוב
לכתוב ולהדגיש בכתבה מי את אלישבע
את המשפטים הבאים :״סבתה — אם
אמה — היתד, בשעתו מנהלת בית־בושת.
אמה, בטרם נישאה, עסקה בזנות בתקופת
המנדט.״
(א) אין לי שום רצון וכוונה לבדוק
את אמיתות העובדות של שני המשפטים
הנ״ל ולדעתי גם אין להם שום קשר לכל
הפרשה, אם זה נכון או לא, היות והילדים
אינם אשמים עבור העבר של הוריהם,
וגם לא של סבותיהם.
(ב) בכתיבתם והדגשתם של שני המיש-
פטים הנ״ל נותן כותב המאמר חומר יעיל
בידי כל אותם האנשים, המאמינים באימרה

ש״הפרי לא נופל רחוק מהעץ״ .ומכאן
גם למסקנה מוטעית — מר דיין נפל קורבן
למלכודת.
אין שום קשר לשיקול דעותיו של

שר-הביטחון כשר־ביטחון לחיים הפרטיים
שלו. השקפותיו בשאלות הביטחון מבו ססות
על דיעותיו הפוליטיות, ולא על הש קפותיו
על היחסים שבינו לבינה.
י. כהאון, חולון

האצבע ה?!טגח
של שר־הביטסון

אינני כותבת מיכתב זה בכדי לשבח
אותכם על יכולתכם לעשות כזו פירסומת
לשר־הביטחון משה דיין, אלא לבזותכם!
מי כמוהו היה שר-הביטחון? תנו דוג מה!
כנראה, אינכם יודעים שאם שר-
הביטחון יתפטר, אז ישראל אבודה. אינ כם
יודעים שכל עם ישראל עומד על
אצבעו הקטנה ן
ואיך אינכם מתביישים לבזותו בפומבי?

(א) אשה המספרת ומפרסמת את חייה
האינטימיים, נחשבת לאשה בשלב האח רון
בדירוג החברתי, ולא מן הנמנע שיש־
* 8נם סילופים וניפוחים בדבריה.
״ (ב) מאימתי אשה מספרת על תולדות
זאת היא אשה
בתוליה והתבטלותם?
מיואשת ומדוכאת, שנעזבה על־ידי האדם
שאהבה, וכביכול מדמיינת הבטחות נישו אין,
שעד כה לא הוכחו.
אשה זאת איבדה כל גבול בניקמתה
על שנעזבה. כל אמצעי הוא טוב במצבה.
בנוגע לשאלתכם: האם אפשר לסמוך
על שיקול־דעתו של שר־הביטחון? נשאלת
השאלה: מאימתי נמדדת ערכיותו של שר-
אהבת הצבים
הביטחון ממותניו ומטה? ובכלל, לא ידוע
— תחת שריון
לי ששר־הביטחון חתם על התחייבות כל
שהיא להיות ״נזיר״ בטרם היכנסו לתפ קידו.

זה עניינו של העולם הזה, חייו הפר אני
מצטער, אבל לא שיכנעתם אותי,
טיים של שר־הביטחון?
ועוד רבים מחברי. אף־על-פי שידוע לנו
אינני יודעת איך אזרח כמו נרקיס לוי
ששר־הביטחון אינו טלית שכולה תכלת.
מחולון יכל לכנות במיכתב למערכת את
אמנץ קינן, חיפה
שר־הביטחון ״דון ז׳ואן״?
במלחמת ששת הימים בימי האש, ההפ ס
מאחורי
צצות וההפגזות, כשכל אזרח זאטוט היה
נמצא במיקלט וצמוד למכשיר הרדיו בכדי
לשמוע חדשות, שר־הביטחון משה
דיין -יייז
היה בקווים, במקום לשבת ליד מכשיר
אתם יכולים להמ הטלפון
ולתת פקודות.
שיך ולהשמיץ את
במלחמת השיחרור נפצע ונשאר נכה
משה דיין בהשמצות
לכל ימי חייו. את זה אינכם מפרסמים.
מצוצות מן האצבע.
אתם מפרסמים רק את זה שיש לו חברות,
זה לא יעזור לכם.
שהוא ״דון ז׳ואך ושהוא שר אהבות.
אנו נמשיך להצביע
אסנת סויד, הרצליה בשביל בבחירות
משה דיין.
• משה דיין לא נפצע במלחמת־השיח־לדעתי,
זכותו של
רור, אלא בפלישה של צבאות הברית לשר־הביטחון
לחיות
סוריה במלחמת העולם השניה.
איך שנוח לו, ולא
לבלבל את מוחו
@ שר-הביטהון
על-ידי דיבורים ו ותמונות
חדשות

נזיד
ומאמרים שכותבים
אותם אנשים לא מהמניין. זה לא יעזור
בכל הפרשיות שהפצתם בנוגע לדיין,
לאף אחד. שר־הביטחון יישאר איך שהוא.
המוזרה שבהן, היא פרשת אלישבע. אינני
אני מאחורי שר-הביטחון.
יודע איך עורכי עיתון מסונוורים כל־כך
גומעה סולימאן אזברגה,
מכתיבת השמצות (שבחלקן אמיתיות) כות בים
ומאמינים לאשה זו בכל דבריה?
שבט אזברגה, באר־שבע

הירך
סירהון גדול

בתקופה האחרונה סוגרים באין כניסה

מקומות רבים. זה לא עוזר והסירחון רב.
ראו פרשת נתיבי נפט לדוגמה.
מוגי ח לי לי, משמר העמק
#תיאור הסידחון כפי שקלטה מצלמתו
של הקורא מתי חלילי — ראה תמונה.
תוהו ובוהו

מדוע כשנתפס חשוד בפריצה או גניבה,
כלומר אזרח פשוט, עוצרים אותו ומבי אים
אותו למשפט, ואם איו לו את התנ אים
לרכוש עורך־דין אז הוא עוד יותר
דפוק?
ומדוע כשנתפס אדם חשוב, כמו שר או
אישיות חשובה, לא נעשה משהו דומה

העולם הזה 1798

בות לדיעותיו, ועל אף שאיני מכירו
באופן אישי, רואה אני חובה לעצמי
לזעוק נגד הצביעות של משרד־הביטחון
בטיפול במגוייסים ובסרבני גיוס.
שעה שבחורי־ישיבה ובנות דתיות מ שוחררים
משירות בצה״ל — עקב השקפת
עולם מסויימת ודיעות מסויימות — בגלל
הסכם קואליציוני בזוי, הרי שלאדם ש השקפת
עולמו טוענת שאין להתגייס,
ללחום ולהרוס — מותר גם־כן לסרב
להתגייס לצבא.
אי־לכן־ אני קורא לשר־הביטחון לשחרר,
לאלתר, את גיורא נוימן שהשקפת עולמו
נוגדת שירות בצבא כלשהו, ולא להפכו
ל״קדוש מעונה״ בעתיד הקרוב.
בני ציטרין, תל־אביב

ואותה אישיות דורשת מייד ועדת-חקירה
לבירור המצב.
כמה עולה ועדת־חקירה כזו ועל חשבון
מיו האם יתכן תוהו ובוהו כזה במדינה?
אפי חן, תל־ אביב
ישוחררו טרכגי הגיוס!

בזאת אני מביע את תמיכתי בסרבו ה גיוס
גיורא נוימן.
חוצפה היא ״להכיר״ בזכותם של סרבני
גיוס ״מטעמי מצפון״ ולא להכיר בזכות
האחרים לסרב להתגייס מטעמים פוליטיים-
אידיאולוגיים.
חוצפה אחרת היא לכפות על סרבנים
כאלה שירות ״לאומי״ אחר. שני שרותים
אלה ישרתו בסופו של דבר אותה מיס־גרת
— צה״ל — במלאה אותה פונקציה —
כיבוש וכדו׳ — שלה גיורא נוימן ואחרים
מתנגדים.

חליל טועמה,

פרנקפורט, גרמניה

• מכתבו של הקורא חליל טועמה,
הגיע על גבי גלוייזז שמצידה האחד מודפס
:״ישוחררו סרבני הגיוס בישראל״ ועל
צידה השני קאריקטורה — ראה תמונה.

סרבני הגיוס

ובחורי הישיבה

מצב

אני פונה אליכם בקשר לגורלו של עלי
בן־נאסר מנסור מכפר ראמה, איש צעיר
זמן קצר לאחר נשואיו — שנישפט לשבע

אם אינך מאמין כי לכל סיגרית

י ש פומית

הסתכל

?סרות
עלייר ישראל!

טרגי

סרבן הגיוס, גיורא נוימן, נידון שנית
ל־ 35 ימי מאסר על סירובו להתגייס.
למרות שדיעותי הפוליטיות אינן קרו
שנות
מאסר בגלל שגיכנע לאיומיו של
מסתנן־מחבל וקיבל ממנו רימוני־יד שלא
דיווח עליהם לשלטונות (על אשמה זו ני דונה
גם אם המשפחה לארבעה חודשי
מאסר שריצתה אותם כבר) .הדבר התגלה
מאחר והמחבל הנ״ל ניתפס בגבול.
המשפחה (שהיא פליטה בתוך ישראל
יושבת ללא אדמה(!) בשכונת פחים ע״י
כפר ראמה) — מבקשת שלפחות יותר
לאשתו ליפגש איתו באופן אינטימי מפעם
לפעם. ניהלתי על־כך התכתבות ארוכה עם
משרד־הביטחון — וגם התשובה האחרונה
והסופית היתה שלילית לחלוטין! שר־הביטחון
לא רואה שום מקום להתחשבות
והקלה במצבה של המשפחה מוכת הגורל !
שלום זמיר, אמירים

בדרך ז1
הפילטר עול

פרל מנ ט
פועל כפי עופומית

(מחזיקת סיגריות)

פועלת

*וו>6
11א*ז*

£0ס**0ז

לה שיג ב א ריז הקשה, ב א ריז ת קינג סייז ובאורך ססו כרבו

הסטטיסטיקה של משרד־התחבורה, ש פורסמה
בעיתונים, היא בבחינת חצי אמת,
כיוון שהיא מראה רק צד אחד של ה-
(המשך בעמוד )10

סיקוו־ת

מו כ דג 3ת /ן \ ב ו /ג

האדם השליש״ מגיב
״העולם הזה״ ,1793״מנבאים
סערה סגים ספרו של
האדם השלישי,״ ״ת שקיב
על ספרו של האיש שהתפר־כם
כתקופת ״פרשת לכוך׳
כ״האדם השלישי״.

השמועות אודות תוכן הכתבה ,״מנב־אים
סערה סביב ספרו של האדם השלי־שי״
הגיעו אלי שעות ספורות לאחר הו־פעת
השבועון ברחוב, אך העדפתי לחמ־

״האדם השלישי״ לפי הדמיון *
״רק לי אסור להגיב״
תין עד אשר אראה את הכתוב במו עיני.
ניתן להסיק מכתבה זו, שירדתי מהארץ.
הבל חבלים ! יצאתי את הארץ
כדי לעזור לידיד, לעמוד לימינו, כאשר
הוא היה זקוק לעזרתי. ידיד אשר עמד
* בציור שליווה את ״פרשת אלכסיס״,
תיאור פרשת לבון בסיפור דמיוני של
העולם הזד!.

לימיני כאשר רוב ״ידידי״ שכחו ידידות
מהי. רק כאשר שהיתי בחו״ל חודשים
מיספר, הגעתי להחלטה לכתוב ולפרסם
את קורותי. בתום הכתיבה אשוב ארצה,
כי זה הרי מקומי.
טענתם ש״אלה אשר קראו את חפר־קים
הראשונים בספר, טוענים כי הוא
מכיל שורת גילויים, העלולים לא רק
לגרום ל ה תלק חו ת סערות פוליטיות מחו דשות
בישראל, אלא גם למנוע כל אפשרות
של שלום בין ישראל למדינות ערב
בעשר השנים הקרובות.״
דעו: איש זולת אותו אדם, העורך את
ספרי, לא קרא אפילו חצי דף מהספר,
שלא לדבר על פרק או פרקים. לכן, כל
הנאמר בכתבה מבוסס על ניחוש בלבד.
אינני יודע בדבר ״סערות פוליטיות,״
העלולות לצמוח מתוכן ספרי, אך הגיוני
להניח שמיספר אנשים לא ירגישו בנוח
כאשר תוסר מסכת השקר מפניהם.
באשר ״למניעת השלום בעשר השנים
חקרובות,״ ברצוני לקבוע חד־משמעית :
אם ספרי חיח מסכן את דחיית השלום
בינינו לבין שכנינו אפילו ביום אחד, לא
הייתי כותבו. נפש אחת בישראל, חייו
של בחור הניצב ליד התעלה, חשובים
ויקרים לי יותר מאשר פירסום הספר,
ואין זאת מליצה בלבד.
לידיעתכם, כאשר לפני כשלושה חודשים
שוב הודפסו ההשמצות מעל דפי
העיתונות, הסכמתי לתת ראיון מוקלט
לקול ישראל. הצנזורה בארץ לא איפ-
שרה א ת השידור.
גורם ישראלי, אשר שוגר אלי במיוחד,
הגיב :״אין אנו אחראים על אשר כותב
אורי דן ויתר חבריו. זה מיקצועם, ולא
לנו להגיב אם שקר בפיהם או לאו. הרי
אנו לא האשמנו אותך בכך (מסירת
הרשת) אף פעם.״
מוזר רק, שרק לי לא ניתן להגיב על
אשר נאמר בעיתונות. רגיל אני כבר
לאי־דיוקים והשמצות, אך לראות שגם
פקודי לשעבר במצריים הוטעו — זה
כאב, וכאב מאוד. הודעתי לארץ שאם
לא יופסק מסע ההשמצות, אפנה לעי תונות
העולמית. הדבר עזר, והיועץ
המישפטי לממשלה פעל בהתאם.

(המשך מעמוד )9
בעיה; בוודאי שרוב תאונות הקטנועים
(וכל רכב דו־גלגלי) מתרחשות בשטח עי רוני,
שהרי שם הן רוב הנסיעות! אם
נחלק את מספר הנסיעות בשטח פתוח
במספר התאונות בתחום זה ונשווה את
התוצאה עם חלוקת מספר הנסיעות בשטח
בנוי במספר התאונות שם, אני משוכנע
שהסטטיסטיקה תשתנה.
האם ניסה מישהו מעובדיו הבכירים של
משרד־התחבורה לרכב על קטנוע ביום
חמסין כשקסדה על ראשו, או ללכת ל סידורים
או לסרט כשקסדות תחת בת ,־
שחיו בנוסף על חפצים אחרים?
על־פי החוק, מבוטח רק רוכבו האחורי
של הקטנוע בביטוח חובה. מדוע אם־כן,
לא יחוייב הרוכב האחורי בלבד בחבישת
קסדה ז חוק זה, בנוסף על הנאמר לעיל,
מהווה פגיעה ישירה וממדרגה ראשונה
בחופש הפרט. זהו אספקט שאין הציבור
בכללותו רשאי להתעלם ממנו. חבל מאוד
שמשפטנים אינם משמיעים קולם בעניין
זה, ואולי זה משום שאין הם נוסעים ב־כלי־רכב
זהי!
אבירם שובל, חיפה

בעייתי שהיא
בעיית היובלות
שסובל ממחלת האפ״
בראש מילדות.
למוטב, לאחר שהדר־דך,
ושהייתי בבתי־

הנני אדם חולה
לפסיה ויש לי נכות
הנני אדם שחוזר
דרתי לפשע בגיל
סוהר פעמים רבות.
משפחתנו מונה שש ׳ נפשות, כשהאם
אשד, חולנית, ואין באפשרותה לעבוד
בשום עבודה פיסית, כי לרוב היא רתוקה
למיטה. אני התומך היחידי המפרנס את
כל בני־משפחתי. היות ואני אדם שלא
מסוגל לעבוד בשום עבודה פיסית, פניתי
למר קנר הממונה על מערכת הפיקוח
בעיריית תל־אביב, וביקשתי ממנו רשיון
לרוכלות. הוא הבטיח לי שברגע שיתנו
מקומות נוספים בשוק־הכרמל אני אהיה :

״האדם השלישי״,

הטלוויזיה עדיפה על הקולנוע — היא
קרובה יותר לבית־השימוש, ובית־השינזוש
נקי יותר( .אלמוני)

ס פ רי ם

א חו תההצ פי ר ה
ש ל לו לי ט ה
ז \ ס 011כ 1^ 31ז ( 11111ז 13

ץ נ1

? 3^ 0614
״מרי״ ,מאת ולדימיר נבוקוב —
הוצאת פאוטט 160 ,1971 עמו דים
— 4.90ל״י.
כפי שתינוק לומד לזחול לפני שהוא
מתחיל ללכת, כך גם הקורא, המעוניין
להתמודד עם ולדימיר נבוקוב, מן הסופ רים
החשובים של המאה, מוטב לו ש יתחיל
במרי לפני שיפנה לשפה המשוכ ללת,
המסובכת וחדורת־הרמזים של ספ ריו
האחרונים.
מרי, יצירת ביכורים שהופיעה לפני 54
שנים ברוסיה, נשכחה מאז לחלוטין ורק

תמלוגים מספרים הס עניין נעים מאוד,
אבל ריקוד שבעת הצעיפים ׳מביאים את
הכסף יותר מהר.
(החשפנית ג׳יפסי רוז לי).

לוס־אנג׳לס

בין המועמדים הראשונים לקבלת מקום.
אך לאחר הבטחתו ניתנו מקומות בשוק,
אך לי לא נתנו מקום.
מה עלי לעשות? אני מבקש את עזרת כם
לנסות למצוא פתרון למצבי הקשה,
ואני תקווה, שאולי אתם תהיו התחנה
האחרונה, כי אני אדם המסוגל לשים קץ
לחיי.
.ראובן אדי, תל־אביב

ארם גדול
זברוגו לברבח
1״העולם הזה״ , 1794 תמרור על
| מותו של המלחין מק ט שטיינר.
עיתונכם היה בין הבודדים בארץ שמצא
לנכון להזכיר את פטירתו של המלחין
ההוליבודי הדגול מקם שטיינד, שהשפעתו
על הלחנת הסרטים עם תחילת הסרט
המדבר ושנים אחר־כך היתה מכרעת.
מעטים האנשים המכירים את פעילותו
העניפה ותרומותיו הרבות במישור ד,אמ־נותי
והאנושי המעוררות עניין והתפעלות
כאחד. מאז 1965 פועלת אגודת מקס שטיי־נר
-ששמה לה למטרה להפיץ את מנגינו תיו
ברחבי העולם מתוך רצון־ט׳וב שלא
על־מנת לקבל פרם. מרכז האגודה נמצא
בלום־אנג׳לם, קליפורניה תחת הנהלתו של
מר אל ק. בנדר. לאגודה סניפים בהתנד בות
בארצות רבות כולל ישראל שיש לי
הכבוד ליצגה.
נזכור לברכה אדם גדול שהלך לעולמו
בהשאירו אחריו.מעיין בלתי נידלה של
שמחה והנאה הטמונות בימנגינותיו הרבות
ושנתן לנו שעות של קורת־רוח עצומה.
שמואל שטרנכדג, נס-ציונה

קוראים השולחים מעתבים
מתבקשים לגסה אותם בקברה.
עדיפות תינתן למצרסים תמד
נות למבתכיהם.

בעלי האפים העדינים אינם אוהבים
לאחרונה את רומן גארי. ובאמת, כיצר
אפשר לאהוב דיפלומט גוליסטי, סופר
מצליח, ובעל לשחקנית קולנוע (אותה ביים
בסרט פושר למדי) ,שאינו מארכסיסט,
ואפילו אינו מתחזה בתור שכזה?
למרות זאת, גארי הוא סופר מוכשר,
בעיקר כאשר הוא מתאר פרקים מתוך
חייו(.שורשי הרקיע, הבטחה עם שחר).
כלב לבן משתייך גם הוא לסוג זה של
ספרים.
זהו אוסף התרשמויות של גארי, המת חיל
בהוליבוד, שם הצטרף לאשתו, ג׳ין
סיברג, שהופיעה בסרט, ונמשך פחות או
יותר על פני כל העולם. עיקרו של ה ספר,
פגישות עם פעילי התנועה לזכויות
הכושים באמריקה והוא מסתיים בתאור
מאי 68׳ ומהומות הסטודנטים בפרים.
בין הפגישות עם האנשים היפים של
הוליבוד (שאינם נראים יפה כל־כך לאור
היום) ,לשיחות עם לוחמי־חירות כושיים
אמיתיים ומזוייפים, באנדרלמוסיה של פר עות
הכושים בוואשינגטון והדי המהומות
ברובע ואטס בלוס־אנג׳לס, משתרבב סי פורו
הסמלי של כלב־רועים גרמני ענק,
שאומן להתנפל על כושים, וגארי מנסה
בכל הדרכים לגמול אותי מן ההרגל.
עמדתו האישית של גארי, בכל הפגי שות
הללו, וספקנותו של איש־הרוח ב תוכו•
אינם עולים תמיד בקנה אחד עם
המהפכנות באופנה, והעובדה שאינו אוהב
את מארקוזה, אבל אוהב את מאלרו, עשו-
ייה להרגיז רבים. אולם קשה למצוא תי אור
משכנע יותר של מועקת איש־הרוח
של שנות ה־ ,70 נוכח המבול העצום של
דיעות, השקפות והכרזות בהן הוא נתקל
על כל צעד ושעל, שבמיקרה הטוב ביותר
הן אשליות, וברוב המיקרים האחרים, הם
סתם מעשי־תרמית.
יתכן מאוד שלא אנשים כגארי יביאו
לשינוי־ערכים בעולם הזה. חינוך הומניס טי׳
השכלה וסלידה מהמון, אינם תכונות
טובות למהפכן. אולם אם תבוא המהפיכה,
גארי יידע איך לתאר אותה.

ולדימיר נבוקוב

ת ק לי טי ם

עוד לא לוליטה
עתה תורגמה לאנגלית, בשיתוף פעולה
עם המחבר עצמו, היא סיפור פשוט בתכ לית,
בהשוואה עם לוליטה או אדה. ה דמויות,
פליטים רוסיים בפנסיון ברלינאי
מרופט, מזכירות עדיין פליטים דומים אצל
מחברים רבים אחרים. ואותה ־ אווירה,
שיכלל נבוקו בעצמו בספריו המאוחרים
יותר. השפה טרם קיבלה את אותו כוח
קסום, שבו כל מילה יכולה להפיח סבי בה
ריחות, ולעורר תחושות של ממש ב תוך
הקורא.
למרות זאת, מרי היא בת־דמיונו המוב הקת
של נבוקוב. הסיפור מתרקם באי טיות
לתמונה שלמה, מתוך שברי זכרו-
נות ורסיסי מציאות. הגיבורים, המתוא רים
באירוניה דקה שמסתירה, כאן אולי
פחות מאשר בספרים מאוחרים יותר, מי דה
רבה של עצב, והפיוט החודר לתוך
תיאורים כמו טיול-לילה בברלין או זכר
יער רוסי בקיץ, כל אלה סימני־היכר של
אבי לוליטה, וכפי שבארה מתגלה סיפור-
האהבה רק לאחר שמרבית הספר כבר
מאחוריך, כך גם כאן, רק לקראת סוף ה ספר
נחשפת אהבת־הנעורים, שהיא בעצם
המניע לכל הסיפור.
מי שאינו מכיר עדיין את נבוקוב, ייטיב
לעשות עימו הכרה כאן, ומי שמכיר אותו,
לא ירצה ודאי להחמיץ את תחילת דרכו.

חרמון מכה
אחה מו מחה
״ק אסיוס קליי נגד חלפון״ —
חיה.
הגשש החיוור בהופעה
טי.בי.אט.70110/1 .
אז ככה, אם אתם רוצים מצחיקנים, אין
כמו הגששים? מה זה כבר חשוב, אם

משק תו
שלמש כי ל
״כלב לבן״ ,מאת רומן גארי —
הוצאת סי מט 121 , 1971 עמו-
דים — 6.25ל״י.

הגשש החיוור
יותר מך הקנטטה
זה יותר מצחיק מן הקנטטה או פחות מצי
חיק? זה תעזבו לחכמים עם התיאוריות.
בשביל סתם בני־תמותה, גברי, פולי ו־

העולם הזה 1798

סיקורת
שייקד דם עדיין קאנונים, אין מד לדבר.
כל מערכון פגז, ו״קאסיוס קליי נגד חל־פון״
או ״הכה את המומחה״ הם אפילו
פגזים בקליבר כבד.
הפיזמונים שמסביב דווקא די נחמדים,
בעיקר שאין הרבה, ואיזה משני התקליטים
יותר טוב, זה כבר עניין של טעם אישי.
רק תדעו דבר אחד — הרחש שמלווה את
הצד השני של התקליט השני, הוא לא
תוצרת הגשש, את זה עשו בבית־החרו-
שת לתקליטים וזה דווקא לא מצחיק.

העולם הזה *179

התעמ לו ת קול־ ח
עלמתחג בו ה
| 1ברברה ג׳ון סמרייסנד, סי.גי.אס.

44459
יש מוסיקאים המאמינים שתפקידם
החשוב ביותר הוא לשרת את המוסיקה
שהם מבצעים, ויש החושבים כי תפקידה

החשוב ביותר של המוסיקה הוא לשרת
אותם. גברת ברברה סטרייסנד שייכת
לסוג השני. כלומר, כאשר היא נוטלת
לידיה פיזמון, היא מחפשת כנראה, בראש
וראשונה, היכן תוכל לסטות מן המנגינה,
ולפתוח בתרגילים חופשיים בהתעמלות קו לית
אשר יראו בפעם המי יודע כמה
לעולם כולו, כי היא יכולה לעשות את
הכל ״טוב יותר״ (כדברי שירו של איר-
וינג ברלין מאני אוקלי).
ובכן, זה נכון. היא באמת מסוגלת לע
שות
הכל, יש לה שליטה מושלמת בקולה,
היא עוברת בקלות מופלאה מלחישד. חרי שית
נמוכה לזעקה רמה בצלילים הגבו הים
ביותר, והיא עושה זאת בין אם יש
בכך צורך או לאו. וכל זה אינו עוד
בבחינת חידוש, מאחר ועשתה זאת בכל
תקליטיה הקודמים.
החידוש היחידי שהיא מנסה להנהיג
בתקליט החדש, אם כי גם זה אינו חידוש
מוחלט, הוא גיוון מבחר השירים לכיוון
(המשך בעמוד )12

סיקורו!
(המשך מעמוד )11
קצת יותר צעיר, בדי להוכיח שהסולנית
המהוללה אינה מנותקת מן המציאות.
אבל מה לעשות וכאשר ג׳ון לנון שר
את שיריו(למשל אמא) יש בכך מימד אינ טימי
שאינו עולה בקנה אחד עם קולורטד
רה של זמרת סופרן, וקולה החודר אינו
יכול אף פעם להישמע כחלק שווה־ערך
מקבוצה שלמה (כפי שזה צריך להיות
בלהקות קצב טובות).
בקיצור, יתכן וקארול קינג( שאחד משי ריה
היפים נמצא בתקליט זה, יש לך ידיד),

כדברה פטרייסנד
קלות מופלאה
בורט באכארך, או ג׳ון לנון ישמחו לש מוע
את פיזמוניהם בצורה שונה מן הרגיל,
אבל קשה להאמין שהיו מעוניינים לחיות
עימם לאורך זמן, בצורה זו.

מט 01 גונ ח
ונובח
1ג׳פרסון איירפלן — נגיחה —
| חברת גרונט (גניחה) . 1001
התקליט הראשון של להקת מטוס ג׳פרסון
על חברה פרטית שלה, מצביע בפעם נו ספת
על העובדה שזאת אחת הלהקות
המעטות שיש לה מה לומר, גם אם לא כל
קליעה היא בול.
כמה. מן הקטעים בתקליט החדש נש מעים
יותר כנסיונות בצלילים מאשר כמו צרים
מוגמרים, ואילו אחרים מנסים לנ גוע
עם האף בעננים — למשל התחשבתי
המושר כמעט במקהלה, ללא ליווי (תזכו רת
למוסיקה פרה־קלאסית?) או ׳סרנו מלחמה
שאינו אלא גירסה נוספת לחזון אח רית
הימים עם אלוהים־היפי.
אולם לצד שגעונות גדלות אלה, נמ צאים
כמה פיזמונים שראויים בהחלט ל כמה
וכמה האזנות, שיר על מירנדה המשוגעת
המאמינה לכל מה שכתוב בעיתונים,
אתה נחמד כמו שאתה מרגיש, בו התוכן
והליווי מצטיינים בטוב טעם, קטע תזמור תי
בשם תרנגול הודו משתולל, שיר הו מוריסטי
בשם אל תתווכח טס גרמני
כשאתה עייף, המשתמש בצליל המיוחד של
השפה הגרמנית־ בצורה משעשעת, ורוק׳נ-
רול פסיכדלי, בשם אי הרוק׳נ־רול שנש מע
כאילו נוגן על־ידי ביל היילי וכוכבי
השביט שלו, לאחר מנה כפולה של סמים.

ידיעון פקינג, פירסום סיני בשפה זרה,
בישר לאחרונה תוספת חדשה לספרון האדום
של אימרות היושב־ראש מאו. ובכן,
לאחר שהירהר הרבה בדבר, החליט היו־שב־ראש
כי הדרך הטובה יותר להביס את
האוייב ולהבטיח ניצחון מלא היא ״לזלזל
בו מבחינה אסטרטגית, אבל להתחשב
בו מבחינה טאקטית.״
אימרה זהה נכתבה.לפני 500 שנה על־ידי
איטלקי שלא היה אפילו מארקסיסט,
שלא לדבר על כך ששנא מהפיכות. שמו,
ניקולו מקייאבלי. אז מי אמר שיש חדש
תחת השמש?

העולם הזה 1798

פרישת ה שסע

מי שייך הכסא?
/המנדאט של חכר־הכנסת, רכושו שד מי
הוא 1
האם הוא רכוש פרטי שד חבר־הכנם ת,
הרשאי לעשות כו ככל העולה טל רוחו ז
האם הוא רכוש המפלגה, אשר ברשימתה
הוא נבחר ץ
זהו ויכוח ישן. הוא התעורר כמה פעמים בשנים
האחרונות, כאשר חבר־כנסת פרש או הופרש מסיעתו.
בכל מיקרה כזה תבעה המפלגה, בזעם צדקני, שהח״כ
הסורר יחזיר את המנדאט שלו.
ובכל מיקרה כזה טען הח״כ הנדון שהוא דווקא נאמן
לשליחותו ולרצון בוחריו, וכי הודח בצורה בלתי־דמוק-
רטית על־ידי דיקטטור מפלגתי מרושע.

המפלגה רוצה שהה״כ יתפטר, וכי במקומו
ייכנס לכנסת המועמד הבא כרשימה. הח״כ
דכק ככסאו, ואינו חולם לפנות את מושכו.

זהו סיפור ישן. עכשיו הוא קרה שוב, עם פרישתו־הדחתו
של ח״כ מאיר אביזוהר מן הרשימה הממלכתית.

מי צודק ז

תערוכת זו אינה מיקרית. היא מהווה
פשרה כין שני צרכים: הצורך לגבש בוהות
פוליטיים, שיוכלו להתחרות על השילטון,
להבטיח שילטון יציב ואופוזיציה יעילה —
והצורך למנוע עריצות מוחלטת של המנגנונים
המפלגתיים על הנבחרים.

זוהי פשרה נבונה, שהוכיחה את עצמה בארצות רבות.
למרות תעמולת־הזוועה של המשוגעים לשינוי שיטת
הבחירות, אין ספק שזוהי השיטה הדמוקרטית ביותר
בעולם, כשכל חלק מן הציבור מיוצג בכנסת על פי כוחו
האמיתי, ללא עיוות וסילוף.
אולם, כמו כל פשרה, היא מולידה בעיות שאין להן
פתרון קל. פרישתו של ח״כ מסיעתו היא אחת הבעיות
האלה. אין לה פתרון קל, לא להלכה ולא למעשה.

קשה לקבוע לגביה כללים חד־משמעיים,
מפני שאין שתי מפלגות הדומות זו ׳לזו,
וממילא אין שני פילוגים הדומים זה לזה.
יש וח״כ פורש מסיעתו בגלל חילוקי־דיעות פולי-

חר נותן את קולו גם למפלגתו וגם לרשימת־המועמדים
שלה, המורכבת מאנשים מסויימים.

דות מפלגתם. אכיזוהר טוען שמוסדות אלה
מונו כאופן שרירותי, על-ידו ועל־ידי חבריו,
מכיוון שמעולם לא ערכה הרשימה הממלכתית
כחירות פנימיות או ועידה.

ן ךי וויכוח כולו הוא אקדמי, מפני שלפי החוק הקיים,
1 1אי־אפשר כלל להכריח חבר־כנסת להתפטר. ההחלטה
נתונה באופן בלעדי בידי מאיר אביזוהר עצמו.

למעשה יכול חכר-הכנסת, כרגע שנבחר,
לעשות במנדאט שלו כבל העולה על רוחו.

אפילו נכנם חבר־כנסת לרשימת־המועמדים במירמה,
והפר את כל הבטחותיו למחרת היום. אפילו התערער
שיווי־מישקלו הנפשי, והוא מגלה סימנים בולטים של
מופרעות. אפילו הסתבך בעבירות פליליות והורשע בדין.

זהו המצב החוקי — ובך הוא צריך
להיות. שהרי אחרת, יבול היה הרוב הקואליציוני
לסלק ח ״כ אופוזיציוני, המפריע לו,
כתירוץ זה או אחד.

איני סבור שיש להגביל בחוק את ריבונות חבר-

** טענות של ראשי הסיעה
| 1אפשר לסכם אותן כלהלן :
בארץ אין הבחירות אישיות, אלא מפלגתיות.

פשוטות והגיוניות.

הכוחר אינו שולח לכנסת נכחר מסויים,
אלא נותן את קולו למפלגה, המציגה לו מצע
מסויים ותוכנית מסויימת.

אמנם מציגה המפלגה לבוחר גם רשימה של מוע מדים,
אולם אלה מופיעים כיחידה אחת. אין לומר שהמ חר
נתן את קולו לאיש מסויים. לכל היותר, הוא נותן
את קולו לראש־הרשימה, שהוא נושא־הדגל.
בהציגו את מועמדותו ברשימה מסויימת, מתחייב
המועמד להיות נאמן למפלגה ולעקרונותיה, לתוכנית
שהיא מציגה, וגם לאחדותה ככוח פוליטי מגובש.
כשאדם כזה נבחר לכנסת, ולאחר מכן פורש מסי־עתו
— ולא חשוב אם הסיבה היא עקרונית או פרטית —
הרי הוא חייב להחזיר את המנדאט שלו למפלגה, כדי
שתשלח לכנסת אדם שנשאר נאמן לה ולעקרונותיה.

זוהי חוכה מוסרית ופוליטית. אחרת הוא
מועל באימון וכוגד בשליחותו.

נניח שפלוני נבחר לכנסת ברשימה של חסידי־סיפוח,
משנה את דעתו והופך רודף־שלום המטיף לנסיגה טוטא לית.
האם מותר לו לעשות זאת בכנסת, על סמך הקולות
של חסידי-הסיפוח ששלחוהו?
או נניח שהוא נבחר ברשימה אנטי־ממשלתית קיצו נית,
שהבטיחה להילחם בכל כוחה נגד המפלגה השלטת.
אם הוא משנה את דעתו ורוצה להצטרף בעצמו למפלגה
השלטת, האם מותר לו להמשיך ולהחזיק בינתיים
במנדאט שקיבל למטרה הסוכה ז

התשובה המתבקשת היא: בהחלט לא.
עליו להתפטר, להחזיר את המנדאט למפלגה
— ואז יהיה חופשי להטין ש דדיעותיו החדשות
ככל העולה על רוחו, מחוץ לבגסת.
ן • צרה היא שגם טענותיו של הח״כ הפורש (או המו ן
ן דח) הן פשוטות והגיוניות. אפשר לסכם אותן כך:
הבוחר נותן את קולו, אמנם, לרשימה מפלגתית —
אך רשימה זו מורכבת מבני־אדם.

אין הוא בוחר כטפדגה כלבד• .טהרי אילו
היה זה בך, די היה להציג לבוחר את אותיות
המפלגות, מכלי לפרסם רשימות-מועמדיס.
אז היה ברור שהמחר נותן את קולו למפלגה בלבד,
ומנהיגיה היו יכולים להרכיב בעצמם את הסיעה, על
פי שיקוליהם.
כיום נותן הבוחר את קולו לרשימה של בני-אדם.
יתכן שיש לראש־הרשימה מעמד מיוחד, אך מי יכול
לקבוע כמה קולות הביא עימו כל מועמד שהוא ז

אילו נתקבל העיקרון שח״ב, אשר הסתכסך
עם סיעתו, חייב לפרוש — הוא היה הופך
את כל הה״כים סופית לבובות.

ראשי־המפלגות יכלו אז למשוך בחוטיהם, מבלי
שייוותר לח״כים שמץ של עצמאות אישית. כל ח״כ היה
יודע שעליו להיכנע לחלוטין למשמעת הסיעתית, אחרת
תוכל הסיעה לסלקו מן הכנסת, ולא לחכות לסילוקו
עד לבחירות הבאות.

אם בן, מדוע יש בכלל צורך ב־ 120 חברי־כנסת
ז האם לא היה די בוועדה של גציגי-סי-
עות, כשקולו של בל נציג יהיה שווה למיספר
המנדאטים שקיבלה סיעתו?

^ מעשה קיימת כארץ שיטת־בחירות שהיא תע-
/רובת של בחירית מפלגתיות ובחירות אישיות. הבו
קאריקטורה
ב״הארץ״
טיים כנים( .למשל: פרישתו של ח״ה יונה כסה ממפא״י,
בשנת , 1961 בגלל תמיכתו בפינחס לבון המודח, אחרי
ויכוח פומבי וממושך בין שני מחנות במפלגה).
יש וח״כ פורש מתוך אופורטוניזם אישי גרידא( .למשל :
ח״כ שלמה כהן־צידון, שפרש בכנסת האחרונה מגח״ל,
הסתובב זמן־מר, כח״כ ללא־סיעה, והצטרף ערב הבחי רות
למרכז החופשי. הכל הבינו שהצטרפות זו באה
מפני שבתור ח״ב יחיד לא היה מקבל 120 אלף ל״י מקרן
מימון הבחירות, וכשהצטרף לסיעה קיימת, גבתה זו עבו רו
סכום זה).

המיקרים היו שונים זה מזה, החל ככלנ־תריזם
גם ומושחת, וכלה כפרישה בעלת אופי
מצפוני טהור. שום כלל פשוט וברור לא יכול
לחול על כולם.

** יקרהו של מאיר אביזוהר מסובך במיוחד, מפני
שכל פרשת הרשימה הממלכתית היא בבחינת קוריוז
חסר־תקדים.
הרשימה קמה על פי בקשת דויד בן־גוריון, שלא
רצה לחזור למפלגת העבודה יחד עם משה דיין ושמעון
פרס. במהלך הבחירות פיתחה הרשימה פולחן־אישיות
כפול, כשהיא מפרסמת פלאקאטים עם תמונת בדגוריון
וגם עם תמונת דיין — שהיה מועמד של מפלגה יריבה.

אין ספק שהרוב העצום מבין 42,653 הקולות
של ע ״מ ניתנו אישית לדויד כן־גוריון —
אך זה פרש מן הכנסת, והודיע שאינו שייך
עוד לשום מפלגה.
אביזוהר היה השני ברשימה, ויכול לטעון שהיה ידוע
יותר מחבריו. אלה טוענים שמי שהצביע בעד ע״מ,
התכוון למפלגה אנטי־ממשלתית קיצונית, ועל כן מועל
אביזוהר בתפקידו ברגע שהוא מטיף לשיבה למפלגת־העבודה(
.איך מתיישבת טענה זו עם פולחן־האישיות
למשה דיין, בו עסקה ע״מ ערב הבחירות, ובו היא
ממשיכה לעסוק גם כיום?)

יריכי-אכיזוהר מסתמכים על הברעת מום־

יןכ ,

הכנסת. תנועה פוליטית, המציגה את פלוני כמועמד שלה
לבהירות, מקבלת על עצמה את האחריות עבורו. אם
הוא בוגד בה ובעקרונותיה, מן הדין הוא שתסבול.
כל סידור אחר יביא בהכרח להשתלטות נוספת של
הבוסים המפלגתיים על הח״כים ולצימצום יכולתם להצ ביע
על פי מצפונם והכרתם, בייחוד בסיעות הגדולות.

מוטב שיפתוככו ככנסת כמה רוחות-
רפאים, שאינן מייצגות עוד איש ואיש אינו
מתחשב כהן, עד לבחירות הכאות.
ף אם אין לחוקק חוק לחיסול אנומליה זו, הרי
^ דרוש לחץ ציבורי למניעת סטיות מכוערות.

החוק אינו יכול להבחין כין פרישה לפרישה.
אך הציבור צריך להבחין כין פילוג פוליטי
וכין פרישה כלנתרית.
ההבחנה היא על פי השכל הישר. לפילוג מדיני יש
סימני־היכר ברורים: ויכוח פומבי ממושך על רקע רעיוני
או פוליטי, פרישת חלק ניכר של החברים, ייסוד גוף
חדש שאינו כתובת פיקטיבית. לעומת זאת, כשהוויכוח
הוא כולו בגדר השמצות אישיות, מקורו במאבק על
כסא, והפורש הוא יחיד, יש להניח שזהו מעשה כלנתרי.
נראה שהציבור סלחני מדי במיקרים אלה. אילו ידע
הח״ב הפורש מראש שהוא כורה לעצמו קבר מוסרי
ופוליטי לאלתר, אולי היה נרתע מלבעוט בבוחריו. לא
די בביטויים סלחניים כמו ״הרי הוא גמור ממילא,״ או
״הוא השתגע, המיסכן.״ סלידת הציבור צריכה למצוא
לעצמח ביטוי מוחשי יותר.

מבהינה מוסרית חייב הח״כ הפורש להחזיר
את המנדאט שלו, חוץ ממיקרים חריגים.
האם כלל זה חל גם על מאיר אביזוהרז נדמה שהוא
פרש בגלל חילויקי-דיעות פוליטיים אמיתיים. אך יש לי
ספק אם מותר לו, מבחינה מוסרית, להחזיק במנדאט.

מכיוון שאי-אפשר לשאול לדעת הבוחרים,
מוטב היה למסור את ההכרעה לבוררות אישית
של כן־גוריון, שעמד כראש הרשימה.

במדינה תעס לגבות של אבן
שום דבר לא הצליח לזעזע את העם
הזה בחודשים האחרונים.
שערוריות שחיתות, מעילות וגניבות
גרמו להתרגשות זמנית, אך לא יותר מזה.
הפרות חוק פומביות של שר בכיר ב ממשלה,
הצליחו לגרום לליחשושים ולא עוד.
יוקר המחיה, האינפלציה הדוהרת, עול
המיסים, גרמו להתמרמרות חרישית בלבד.
מצוקת הדיור — הפער החברתי —
הקפיצה האסטרונומית במחירי הדירות,
שהפכה לבלתי אפשרי כל אפשרות דיור
לזוגות צעירים — כל אלה לא עוררו
אלא תסיסה בחוגים שוליים.
אפילו הכפייה הדתית המתגברת, שהבי אה
לאבסורד זועק לשמיים, לפיו שני יל דים,
בנים לאותם הורים הם יהודים, ואילו
בן שלישי שנולד לאותם הורים אחריהם
אינו יהודי — לא זכתה אלא לתגובת אי־שביעות
רצון צוננת.
אם היה משהו שהיה מסוגל לקומם את
העם הזה, לגרום לכותרות ראשיות, לעורר
גל של מחאות וזעם המוני, היו אלה אר־בעה
חורים שנקדחו השבוע באבני הכו תל
המערבי הקטן, השוכן צפונית לכותל
המערבי הגדול, שנועד לתפילה, ושמרבית
אזרחי ישראל אינם יודעים אפילו על
מקומו, שלא לדבר על קדושתו.
אפשר היה רק להתעצב על עם שגורל
אבנים יקר לו ונוגע לליבו הרבה יותר
מגודלות של אנשים.

יחסי וווץ
הכושי לא
עשה את שלו
הדבר קרה באמת.
לפני כמה שנים התנהלו שיחות כל כליות
בין ממשלות סנגאל ומאלי, עם
פירוק הפדרציה ביניהן. שני שרי־האוצר

ג׳ו גולן*
איו להרגיז את גולדה?
השחורים ישבו זה מול זה. השיחות הגיעו
לנקודת־קיפאון.
בשיא המשבר קרץ יועצו הלבן של
השר ממאלי ליועצו הלבן של השר מסנ גאל,
ורמז לעבר בית־השימוש. השניים
עברו לשם, ואז אמר היועץ ממאלי ליועץ
מסנגאל, בעברית צחה :״בוא, נסדר את
העניין.״
היועץ ממאלי היה אלי לבל, שהגיע
ברבות הימים לקבוצת מצפן, והיושב עתה
בפאריס. היועץ מסנגאל היה יוסף (״ג׳ו״)
גולן, היושב עתה ברומא, ושהתפרסם הש בוע
מחדש.
רע וגרוע• גרמו לפירסום המחודש
ידיעות שהגיעו מסנגאל, שיכלו להוציא
את גולדה מאיר מכליה.
קודם כל, מפני שנשיא סנגאל, ליאופולד
סנגור, תבע מישראל להצהיר רשמית ש אינה
שואפת לסיפוח שטחים.
שנית: תוך כדי כך נודע כי -סנגור
הזמין אליו את ג׳ו גולן, מסר לו הודעה
עבור גולדה מאיר.

הידיעה הראשונה היתד. רעה. השניה
היתד, גרועה יותר — לפחות בשביל גולדה.
הטריק גכשד• הידיעה הראשונה רמ זה
על כך שטכסים נושן של ממשלת
ישראל נכשל לחלוטין.
כשמדינאי זר בא לישראל, ודורש ממנה
לוותר על השטחים תמורת שלום, יש
לדוברי הממשלה תשובה ניצחת :״איננו
רוצים בסיפוח שטחים!״
התיקווד, היא שהאורח הזר יקבל את
הדברים כפשוטם, ייצא מן הפגישה ב אמונה
שישראל מוכנה לוותר על כל
השטחים שכבשה. אולם הכוונה הישראלית
היא שונה לגמרי: הממשלה אינה רוצה
ב״סיפוח״ ,אך היא בהחלט רוצה לצרף
לישראל שטחים רבים ,״מטעמי ביטחון״.
במילון המיוחד של ממשלת ישראל, הח זקת
רמת הגולן, ירושלים, ביקעת־הירדן,
אזור חברון, רצועת־עזה ושארם־אל־שייך,
* בין אשתו ונציגה אפריקאית בוועידת
פירנצה .1959

רבים מנסים להקות אותה, להידמות אליה. יחידה ומיוחדת, נאה ואלגנטית אך ספורטיבית
לאחדים תהיה אולי הצלחה חלקית,
בכל רמ״ח איבריה.
אך אף אחת לא תוכל להשתוות אליה.
עם קפרי אתה מקבל את מה שחסר לך לפעמים
כזו היא פורד־קפרי.
חדוות הנהיגה.

אינה בגדר ״סיפוח״.
בדרך כלל, מצליח הטריק, האורח מרו צה,
וממשלת ישראל לא התחייבה מאומה.
אלא שהנשיא סנגור אינו טיפש. הוא
שמע את הדברים הרגילים, העמיד פנים
שהוא מרוצה. בירושלים טפחו אנשי ה ממשלה
זה על שכמו של זה, בירכו איש
את רעהו על שהצליחו לאחז את עיני
האפריקאים הנאיביים, ולהפכה למכשירי
המדיניות של גולדה.
והנה נסתבר שסנגור הערים על גולדה.
בהסתמכו על דבריה, ביקש מממשלת יש ראל
למסור לו הכרזה רשמית, שבה ייא מר
בפירוש שאינה רוצה בשום סיפוח.
אילו ניתנה, היתד. זאת התחייבות מפו רשת
לחזור לגבולות דד 4ביוני, כפי
שתובעים המצרים.
רמז השבוע סנגור: אם ישראל תסרב
למסור הצהרה כזאת, יחליטו נשיאי אפ ריקה
שישראל אשמה. במניעת השלום.
לכך יהיו תוצאות מרחיקות־לכת על עמדת
מדינות אפריקה, שקולותיהן חיוניים ל ישראל
באו״ם.
גולדה־גולן. כאילו זה לא הספיק כדי
להעכיר את רוחה של גולדה, השתרבב
שמו של ג׳ו גולן בענייו.
כשגולדה שונאת, היא שונאת. והיא
שונאת את ג׳ו גולן.
זה התחיל בימים שגולן ניהל מדיניות־חוץ
פרטית, תחת המיטרייה של נחום
גולדמן והקונגרס היהודי העולמי. הוא
התקשר עם אנשי הפל״ן האלג׳ירי, עזר
ללוחמי־השיחרור באנגולה, תיווך בין
גולדמן ואישי־שילטון מצריים, ובכלל עשה
את ההיפך ממה שרצתה שרת־החוץ דאז,
גולדה מאיר.
גולדה זממה נקמה, וביצע את זממה. יום
אחד ביטלה פשוט את דרכונו של ג׳ו
גולן, הכריחה אותו לחזור לישראל. הוא
הורשה לצאת מהארץ רק אחרי שפוטר
על־ידי גולדמן. אז הפך ליועץ בשיא 0נ־גאל,
ומאוחר יותר לאיש־עסקים פרטי,
שמרכזו ברומא ועסקיו באפריקה.
לאיש זה פנה סנגור, כשרצה להתייעץ
על מדיניות ממשלת ישראל, ולהעביר
הודעות בלתי־רשמיות לגולדה. אילו סטר
על פני גולדה במו ידיו, לא יכול היה
להרגיז יותר.

־׳יחידה ומיוחדת ובהישג*
חברה א״י לאוטומובילים בע״מ
מפיצי פורד בישראל.

בצונדים בטוחים לקראת ממלכת הבאקשיש
תמיד חשבתי שאני פחות־או־יותר יציב
מבחינה נפשית. לא לגמרי, אולי, אבל
עוד רחוק מאד מאישפוז, נאמר. אני עדיין
חושב כך, אבל בזמן האחרון — אני לא
ידוע מה זה — אנשים פתאום התחילו
להתייחם אלי בצורה משונה. שום דבר
דראסטי, כמובן. איש עוד לא מסובב
אצבע מול רקתו, כשאני עובר על פניו.
אבל כשאני יושב בין חברים, כשאני
מתחיל לדבר על איזה נושא שמעסיק
אותי, בעצם, כשאני דק מזכיר את המילה
״דיין״ ,אני שם לב לתגובות !משונות.
שניים מחליפים מבט מהיר ! אחד מושך
כתפיו ביאוש! שני משמיע אנחה מאופקת!
שלישי מסתפק בהרמת גבות!
מישהו מגלה לפתע עניין בנעליו! אחד
מנסה להחליף את הנושא ! אחר קם
לקנות סיגריות ולא חוזר לשולחן ! חברים
טובים, הנזהרים מלפגוע בי, מעמידים
פנים כאילו הם מקשיבים לדברי, מניעים
ראשיהם אוטומטית לאות הסכמה ומש מיעים
מדי פעם ״נכון״ ,״מאה אחוז״ ו־
״אתה צודק״ ,בהבנה ובטון רגוע, כמו
שמדברים אל אדם שאינו שפוי בדעתו.
מי יודע? אולי הם צודקים? אולי אני
באמת מתחיל להשתגע? הרי התנאים
האובייקטיביים בהחלט בשלים לכך. לכל
הרוחות! מה לא עשיתי, כדי לתת תוקף
להנחה האלמנטארית, לפיה שווים כל ה אזרחים
בפני החוק? מה לא עשיתי כדי
להעמיד במיבחן מעשי הנחת־ייסוד זו,
שהיא מעמודי־התווך של כל מישטר דמו־קראטי,
ושל כל שלטון הדוגל בשוויון,
צדק, חוק ומשפט?
כתבתי סידרת־מאמרים, בהם טענתי ש משה
דיין הוא (א) גנב (כשהוא חופר
עתיקות ללא רשיון, ובניגוד מפורש לחוק),
(ב) שקרן (כשהוא טוען שלא עבר על
חוק העתיקות, ושמעולם לא השתמש ב ציוד
צבאי לחפירת עתיקות והעברתם
לביתו הפרטי)( ,ג) מנצלאתמעמדו
לרעה (כאשר הוא רוכש עתיקות בשט חים
הכבושים, הנתונים לס׳מכותו הבל עדית,
וכאשר הוא מוכר את סחורתו
ותובע מחירים מפולפלים עבור חתימת־ידו,
שכל ערכה הוא מן הסמכות שהמדינה
העניקה לו) ו(ד) עבריין ־ מ ס (כאשד
אינו משלם מיסים לאוצר המדינה, על
הרווחים העצומים שהפיק ממיסחר־ד,עתי קות
שלו).

המישטוה משקות
מה יצא מכל המאמרים שלי? שום
דבר ! משה דיין מצפצף על החוק, ומת עלם
לחלוטין מן האשמות הכבדות המוט חות
נגדו בשבועון מסויים על-ידי עיתונאי
המוכן לשאת בתוצאות ולעמוד למישפט
על הוצאת־דיבה.
בשלב זה, כל עיתונאי אחר היד, מרים
את ידיו ונכנע. עשיתי את שלי, הוא היה
אומר, כנראה שאין כל ערך מעשי לעי-
יתמות. אני לא אמרתי נואש. ניסיתי
למצות את שאר האפשרויות העומדות
לרשותו של אזרח.
ערכתי חפירה הפגנתית באתר הארכי אולוגי
המוגן שבתל־קאסילה, והודעתי
עליה מראש בעיתונות. המישטרה, שהו פיעה
במקום, הסתפקה בהחרמת ד,טוריה
שלי. היא לא עצרה אותי, ושום כתב־אישום
לא הוגש נגדי. המישטרה התעלמה
מהחוק.
הגשתי למפקח הכללי של המישטרה
תלונה נגד שר־הביטחון. המישטרה גבתה
מפי עדות חלקית וסגרה כעבור 24 שעות
את התיק, בטענה שהתלונה לא היתד,
מבוססת ושהתקירה לא העלתה אשמה.
הגעתי לסוף הדרך. מה יכול אזרח
לעשות כאשר הימישטרה משקרת במצח
4,נחושה, וכאשר היועץ המישפטי לממשלה
#סומך את ידו על מסקנותיה המעוותות?
1 8ה מיש ט רה לא חקרה את העובדות, ש־ט|
ד, ב א תי בפניה. היא התעלמה מן העבירות,

שדיין ביצע, ואשר זכו בזמנו לפירסום 1עלי לבצע, כדי שארכיאולוגים, משפטנים, ן נד, וסגני־ד,אלופים שהיו נתונים לפיקודם.
בעיתונות (החפירות באזור ובתל־מגדים).
סטודנטים וכל אזרח המכבד את החוק
איך אפשר להסביר את שתיקתם של בל
היא לא תבעה שאגיש לה רשימה של 1יפגינו וימחו נגד הנסיון לחפות על דיין
האנשים הטובים האלה, ורבים אחרים,
עדי-ראייה, והיא לא טרחה לבקר בביתו
ולהתעלם ממעשיו הפליליים? רבותי, אחרי
שידעו את האמת, שידעו ששר־ד,ביטחון
של שר־ד,ביטחון ולקבל ממנו הסבר על
הכל אין ויכוח פרטי ביני לבין דיין!
משקר כאשר הוא טוען בכנסת שמעולם
שום עיתון אמנם לא פירסם מאמר ראשי
הסחורה הגנובה (לטענתי) המצויה ברשותו.
ל-א עבר על חוק העתיקות, שמעולם לא
המישטרה פשוט סגרה את התיק. למה?
בנידון, אך פה ושם בכל זאת הובעו דעות
השתמש בציוד והליקופטרים לצרכיו ה על
הנושא.
ככה! וזהו זה. לא מוצא חן בעיניך?
פרטיים, ושמעולם לא שמרו עליו ועל
קבוצה של ארכיאולוגים מכובדים תתמה
תגיש תלונה.
ציודו, שעה שעסק בחפירות? אם שתיק על
עצומה הקוראת לדיין לחדול מפע-לותו
תם אינה מעידה על פחדנות אזרחית, הרי
הארכיאולוגית. שמואל רחביה כתב ב־היא
מעידה על דבר חמור הרבה יותר.
״דבר״ רשקמה חריפה (מבלי להזכיר את
שמו של דיין) נגד שוד עתיקות. שולמית
הראבן תקפה ב״מעריב״ את אגדת הכא־ריזימה
של דיין (שוב, מבלי לנקוב בשמי).
גם זה נעשה. למזלי, ובניגוד למצבו
אהרן שמיר שאל מיספר שאלות נוקבות
של כל עיתונאי אחר, זכיתי במאבקי נגד
כנראה שכל הקצינים הבכירים, אשר
ב״ידיעות אחרונות״ .הארכיאולוגים אפרת
הפרות החוק הגלויות של שר־ד,ביטחון
ידעו על פעולותיו הבלתי־הוקיות של דיין,
ייבין ואהרן קמפינסקי חזרו במיכתב ל בתמיכה
מלאה ועקבית של סיעת העולם
מאמינים בתום־ילב שחוקים החלים על כל
עיתון ״הארץ״ על מרבי׳ת האשמות תלד,ש הזה
— כוח־חדש. מר אודי אבנרי הגיש,
אזרחי המדינה אינם צריכים לחול גם על
מעתי נגד דיין. יגאל ידיו תקף את ראשי
על סמך הכתבות והפעולות שלי, סידרה
שר־ד,ביטחון. כנראה שגם מוחותיהם ה אגף
העתיקות וטען ש״הם פושעים בגלל
של שאילתות מפורטות לכל השרים הנוג צלולים
נשטפו בתיאורייה העממית ש־יחסם
הסלחני לחפירות מר משה דיין״.
עים בדבר. האשמות נגד דיין, שהשתמעו
מצביא, אשר ביטחון המדינה נתון בידיו,
פרופסור שמואל ייבין, מי שהיה מנהל
מתוך שאילתות אלה, היו חמורות מאד.
רשאי לעבור על החוק, אם זד, המחיר
אגף העתיקות, הסביר במיכתב למערכת
אתם חושבים שהכנסת הזדעזעה, שה שהוא
תובע עבור שדותיו הטובים.
״הארץ״ כי הוא נמנע בשעתו לתת פירסום
ממשלה התרגשה? איפה! שר־ד,ביטחון
גישה זו, שרבים מוכנים לתמוך בה
להפרות החוק מצידו של דיין, מחשש
פשוט קם ושיקר בחוצפה. הוא לא חפר,
או לפחות לסבול אותה, היא פתח לשחי למטעמים
שגורמי חוץ עוינים היו מכינים
הוא לא מכר, הוא לא השתמש בבולדוז־תות
מוסרית, חברתית ופוליטית, אשד
מכך ומפטמים בהן את דעת־הקהל העו רים
והליקופטרים של הצבא לצרכיו ה כמגיפה
תעבור משד־ד,ביטחון ותדביק את
למית. אפילו נתן דונביץ׳ הספץ יעינייני
פרטיים, חיילים לא איבטחו את חפירותיו
טלם, עד הפקיד הזוטר ביותר שבין עובדי
פלילים, התעורר סוף־יסוף כאשר נודע לו
ולא שמרו על ציודו, הוא לא גרם לכך
המדינה ומוסדות הציבור.
על קיומה של פקודת מטכ״ל מפורשת
שקציינו הפרטי לעניני ארכיאולוגיה ב אם
הממשלה לא תפעל עכשיו, מייד,
האוסרת על חיילי צה״ל לעסוק בחפירות
רצועה יועלה בדרגה כפרם על המידע
כדי לבער את הנגע המוסרי הזה שפגע
והביע תמיהה אלגנטית על פעילותו ה שהוא
מספק לשר — פשוט לא היו דברים
באחד מאנשי הצמרת, לא ירחק היום
ארכיאולוגית של שר־ד,ביטחון.
מעולם.
(זה עניין של עשרים, שלושים שנה לכל
שר־החינוך־וד,תרבות הודה שדיין מעו היותר.
הקרקע לשחיתות ציבורית תמיד
לם לא קיבל רשיון לחפור ולמכור עתי היתד,
כאן פורייה) ,ואנחנו גד,פוך לארץ
קות. הוא אישר את המחדלים החמורים
לבנטינית של שוחד ובקשיש, או כדוגמת
של מנהל אגף העתיקות, אשר לא ניצל
המדינות הדרום־אמריקאיות. גם אצלנו
את סמכותו כדי להחרים מידיו של דיין
ינצלו השרים את תקופת כהונתם בממ את
העתיקות, ואף לא טרח לבדוק את
שלה כדי לרכוש קרקעות ולהקים מיפעלים
מסתבר, איפוא, ש״פרשת דייך איננה
אוספו הענק במשך שמונה שנים. אבל
פרטיים על שם קרוביהם, או אפילו על
המצאה פרטית שלי. חצי־הארץ — אם
הוא לא אמר שינקוט בצעדים בנדון.
שמם, תחילה תוך ניצול מעמדם, ואחר
לא כל־הארץ — ידעה על פעילותו הבלתי־ראש־ד,ממשלה
בישרה לעם שאין חוק
כך תוך מעילה בכספי־הציבור.
חוקית של דיין. אגף־ד,עתיקות ורוב ה האוסר
על שר לעסוק במיסחר, מבלי
ההתעשרות ״׳מהצד״ תהפוך כאן במשך
ארכיאולוגים הרציניים ידעו מה מצוי
להשמיע הסתייגות כלשהי לגבי נוהג זה,
הזמן לסמל של יוקרה וסטאטוס, שאיש
באוספו הפרטי, ובכל זאת איש לא פצה
הנחשב לפסול בכל מדעה דמוקרטית
לא יוכל לעמוד נגדו. אם אנחנו מוכנים
פה. איך אפשר להגדיר את כל האנשים
תקינה ושאינו מקובל, אגב, גם על שרי
ששתקו (ושממשיכים לשתוק גם עתה,
היום לסלוח לשר־הביטחון את העבירות
הממשלה שלנו. מד,ודעתה הכללית עלול
לאחר שהעובדות פורסמו בעיתון) ,אם לא
שהוא מבצע על החוק, בהתחשב עם תרו היה
להתקבל הרושם כאילו המיסחר, בו
מתו העצומה לביטחון המדינה, תיהפך
כמוגי־לב, הנותנים בשתיקתם הפחדנ-ת
עוסק שר־ד,ביטחון, אינו נוגד את החוק.
סלחנות זו מחר או מחרתיים לאמת־המידה
יד לשחיתות חברתית ומוסרית? הרי איש
שר־האוצר לא אישר ולא הכחיש את
אינו י טל לטעון עכשיו שהוא לא ידע
העליונה ביותר, לפיה תימדד תרומתו של
הטענה, לפיה מעלים שר־ד,ביטחון את
ולא שמע .״דבר״ פירסם ידיעה, לפיד,
כל אדם למדינה ולחברה.
הכנסותיו המשתמט מתשלום מיסים לאוצר
במילים אחרות: אם אפשר לוותר על
מסתבר שעוד בשנת 1965 הסכימה המיש־המדינה.
הוא פשוט הסתמך על סעיף ה השרות
שלך כעובד נקיון, פקיד דואר,
טרה לסגור תיק ולבטל תלונה נגד דיין,
סודיות, האוסר דיווח פומבי על הכנסותיו
מנהל אגף או מנכ״ל משרד -ממשלתי, אם
לאחר שהוא הבטיח לחדול בפעילותו ה־של
אזרח.
ניתן למצוא לך מחליף מבלי לזעזע אתן
בלתי־חוקית. למה שותקים עכשיי כל
שר־המישטרה קיבל את מסקנת היועץ
המשק ואת דעת־הקהל — תשב בבית1-
הקבלנים, שהודיעו לדיין על מציאת עתי המישפטי
אשר סמך ידיו, כאמור, על
סוהר ככל אזרח הנתפס בעבירה על החוק.
קות מאז? 1965 למה שותקים הטרקטו מסקנות
המישטרה ופיניטו לה קומדיה.
אך אם אתה שר, מנכ״ל או מנהל אגף,
ריסטים, ישעבדו למענו? למה לא קם
אין מה לעשות יותר. כל המלחמה היתד,
שאין לחם תחליף, תוכל בשקט לעבור
עד היום שום קצין צה״ל, שהיה עד־לשווא.
שר־ד,ביטחון נשאר מעל ומעבר
על החוק ולהפיק טובות־הנאה פרטיות
ראייה לחפירותיו של דיין, והעיד נגדו?
לחוק.
ממעמדך ותפקידך, ולדרוש שיתעלמו מ־התשובה
היא פשוטה: מוגי־לב. כל
ימה נשאר לי לעשות עכשיו, באשר
״חולשותיו הקטנות״ — כפי שמתעלמים
הנמרים והאריות האלה, העשויים ללא
נוכחתי סוף־סוף באוזלת־ידם של האזרח,
היום מחולשותיו של דיין — כפיצוי נאות
חת בעומדם מול אוייב, עושים במכנסיים
העיתונות והכנסת, שהיא מוסד הביקורת
עבור תרומותיך למדינה ולחברה.
כאשר נדרש מהם אומץ אזרחי, העלול
העליון במדינה? איך אני, כאזרח, יכול
ימים שחורים באים עלינו. הריקבון
לסכן את הקאריירה הצבאית שלהם ואת
עוד להילחם נגד מנגנון אדיר כל-כך
המוסרי מזדחל לעברנו, באיטיות אך בהתמעמדם
החברתי. טלם רועדים ׳מפחד
המתעלם מהפרות החוק ומחפה על שר מדה.
תוך שנים לא רבות נבלע בביצת
נקמתו של דיין. החיילים ששמרו בלילות
ד,ביטחון?
הלבנט, ולא יוודע שבאנו אל קירבה. עוז
על הטרקטורים שלו, מפקדי המחלקות
לא אחרנו את השעה. אפשר עדיין להקי:
שדאגו לאבטח את השר בשעת החפירה,
אדרבא, חנו לי אתם עצה! האם עלי
ועדת־חקירה ממשלתית או ציבורית, אשו
האחראים לרכב שסיפקו לו ציוד כבד
להופיע בכל עצרת ואסיפה, בהן משתתף
תשחרר אותנו מסיוטו של סוחר-העתיקות
ומשאיות, הטייסים שהטיסו בהליקופטרים
השר, ולצעוק לו מהאולם ״גנב! רמאי!
העושה כל מה שביכולתו כדי לחפון
אותו ואת מימצאיו, מפקדי הגזרות שידעו
שקרן!״? האם עלי להכריז שביתת־רעב
מושגים כצדק ושוויון, חוק ומשפט למימי
על פעילותו של דיין בגיזרה שלהם, אלופי
במוזיאון רוקפלר? להוריד לשר־הביטחון
צאים ארכיאולוגיים בבית־הנטת הפרט
הפיקוד שידעו (וחייבים היו לדעת) מה
שתי סטירות־לחי מצלצלות, לעיני המצ שלו.
אפשר עדיין ללחוץ עליו שיחד׳
עשה דיין בשטחים הנתונים לפיקודם
למות? לפרוץ לביתו, להחרים חלק !מה־מייד
מכל פעילותו הבלתי־יחוקית, ויתרו!
כשהיה רמטכ״ל, שר־חקלאות ושר־ביטחון.
אוסף שלו, ולמסרו לידי אגף־ד,עתיקות?
בז׳סטה מלכותית לאגף־ד,עתיקות את כ׳
לא יתכן ש־ 15 שנה של פעילות בלתי-
לפוצץ איזה אתר ארכיאולוגי שמור, ב מה
שחפר וגילה ללא רשיון. אפשר עדיי
חוקית אינטנסיבית נעלמו מעיניהם של
מחאה על פגיעותיו באוצרות האמנות וה להחרים
את אוספו הבלתי-לגלי, למע
אנשים ישרים ואמיצים, כמו יצחק רבין,
היסטוריה של האומה? או אולי לשפוך
יידעו כולם וייראו. וכמובן, שאפשר עדיי
חיים בר־לב, עזר וייצמן, מרדכי הוד,
על עצמי פח בנזין, ולהדליק את עצמי
לצאת מהסבך הזה על־ידי מתן חנינו
ישראל טל, דויד אלעזר, אריק שרון,
במוזיאון ישראל?
לכל האזרחים שעברו עד כה על חח
מוטה גור, רחבעם זאבי, מאיר עמית,
מיציתי את כל הדרכים הלגיטימיות.
העתיקות, ולהפעיל ממחר את החוק ע|
ישעיהו גביש, אברהם יפה, אלעד פלד,
מה נותר לי עוד לעשות כדי להוציא את
כל האזרחים ללא שום יוצא מן הכלל.
עוזי נרקיס, אהרן יריב וכל אלופי־ד,׳מיש דעת־הקהל
משלוותה? איזה מעשה מטורף

מיס בני שדים

רפובליקת בננות

מוגי־לב

!•נישבע

..העזלם הזה״ התחקהעל 10צאהשלאלישבע
וגילה סיפור מו פלא של אלף לי להז לי ל ה

האבה מי ס תו ר

וכחול־עיניים, שהיה מבוגר ממנה בשנה
אחת. במקצועו היה אלפרד, בעל הנתי נות
הפולנית, סוחר. אלפרידה הגדירה אז
את עצמה כמחוסרת מקצוע או משלח־יד.
אלפרידה נישאה לאלפרד בטכס נשואין
אזרחי שנערך באיטליה. אולם אחרי שתי
שנות שהיה בפלשתינה (א״י) ,היא הגיעה
להכרה שנשואין אזרחיים אינם מוכרים
כנשואין תופסים בעיני בני העדה היהו דית.
משום כך חזרו בני הזוג צ׳יזס וניש או,
הפעם בנשואין רבניים.
חתונתם הדתית החוזרת נערכה בשלהי
שנת , 1940 בלשכת ועד הקהילה בתל-
אביב. נשואין אלה לא החזיקו מעמד אלא
כארבע שנים נוספות. בינואר של שנת
1945 הם הגיעו לקיצם בטכס גירושין רש מי
שנערך אף הוא במשרדי ועד הקהילה,
הפעם בירושלים, לשם עברו בני הזוג
צ׳יזס להתגורר. בנוכחות שני בחורי ישי בה
ערך הרב הירושלמי תנחום פראנק
את גירושיהן נד 22 בינואר . 1945
לתאריך זה יש חשיבות רבה. שכן ביום
בו קיבלה גט פיטורין מבעלה, היתר. אל-
פרידה צ׳יזס, אז בת ,32 בחודש השלישי
להריונה.
כעבור שישה חודשים, ב־ 30 ביולי , 1945
היא ילדה בבית־החולים אסותא בתל־אביב
בת במזל־טוב.
בתעודת הלידה המנדטורית (מספר
)446673 שהוצאה על־ידי מחלקת הברי אות
של ממשלת פלשתינה (א״י) ,ניתנו
כל הפרטים בקשר לאם היולדת: אלסרי־דה
צ׳יזם, בת ,33 יהודיה, שכתובתה היא
רחוב יוסף הנשיא 8בתל־אביב. באשר
לאב נמחקו כל המשבצות שהיו צריכות
להכיל את פרטיו. לא נאמר בהם דבר
לגבי זהות האב.

״אני מקדיש את רוב
מחשבתי ורוב הקאריירה
שלי לחיפוש דרכים, איך
לחיות עם הער בי ם
שר־הביטחון משה דיין בראיון
הבלתי־לטלוויזיה
הבריטית
תלויה.
** בלי שידע מכך, ואולי מבלי ש-
הקדיש לכד מחשבה, הקדיש שר-
הביטחון משה דיין כשנתיים מהקאריירה
שלו, לחיפוש דרך איך לחיות עס הער בים,
בצורה יוצאת־דופן מאוד.
היו אלה שנות מלחמת ההתשה- 1970 ,
,1969 בהן קיים קשרים אישיים הדוקים
ביותר עם אלישבע (אליזבט) צ׳יזם —
אותם קשרים המוכרים כיום בתואר ״פר שת
אלישבע.״
משה דיין אולי לא ידע על כך בעת
שאלישבע היתר. אהובתו — כי הצעירה
בחברתה בילה בנסיבות אינטימיות ביותר
אינה אלא בתו של ערבי. לא ערבי ארץ-
ישראלי, כי אם ערבי שהיה בשעתו בעל
אזרחות עיראקית והנמצא כיום, קרוב ל ודאי,
בארץ אוייב. זאת בהחלט אחת
הדרכים לחיות עם הערבים.

ידיעה זו, שהיא ספיח לפרשת
אלישבע המקורית, מהווה תפנית
חדה כפרשה, זורקת אור חדש על
הצד הציבורי של אותה הרפתקת
אהבים פרטית של שד-הכיטחון.

דראמה סמלית
ך* אשד פוצץ הסולם הזה לראשונה
^ את ״פרשת אלישבע״ ,הושוותה הפ רשה
לפרשת פרופיומו הבריטית, כונתה
כ״פרשת פרופיומו הישראלית.״ רבים מ קוראי
סידרת הכתבות בפרשה זו יכלו
להגיע למסקנה כי הגדרה והשוואה זו הן
בהחלט מוגזמות.
פרופיומו, מי שהיה שר־ההגנה הבריטי
בראשית שנות ה־ ,60 נאלץ בשעתו להת פטר
ממשרתו בעקבות יחסיו עם נערת
השעשועים כריסטין קילר, שבעת שקיימה
את יחסיה עימו ניהלה יחסים מקבילים עם
קצין של חיל־הים הסובייטי אשר עבד ב שגרירות
ברית־המועצות בלונדון.
נקודה מסויימת ב״פרשת אלישבע״ ,מל בד
העובדה ששני גיבורי הפרשות היו
שרי־הביטחון של ארצותיהם, היא שהביאה
לעריכת ההשוואה בין ״פרשת אלישבע״
לפרשת פרופיומו. אלא שבשעה שהדברים
הגיעו לפירסום, הם היו מבוססים על
שמועה בלבד.
היתר. זו השמועה כי אלישבע צ׳יזס,
אהובתו של שר־הביטחון במשך שנתיים,
היא בתו של ערבי, החי מחוץ לגבולות
מדינת־ישראל.
בשעת פיצוץ ״פרשת אלישבע״ לא היו
כל הוכחות ממשיות לביסוסה של ידיעה
זו, ומשום כך היא לא פורסמה, למרות
חשיבותה להבנת ההיבטים הציבוריים של
הפרשה.
סידרת הכתבות על ״פרשת אלישבע״
של משה דיין בהעולם הזה, הסתיימה מ שום
כך, כשסימן שאלה גדול מרחף מעל
זהותה ומוצאה של האשד, המכונה אלישבע
צ׳יזס. היתה זו חידה מיסתורית נעדרת
פיתרון.

רק עתה, אחרי שנאספו ונמצאו
כל ההוכחות והראיות לביסוס טענה
זו, מוסר הלוט מעל זהותה של
ימי שהיתה אהובתו של שר־הכי•
טחון, אשר קיבלה מידיו סכום של
טסט 10,ל׳׳י, בדי להימנע מלהגיש
נגדו תביעה על הפרת הבטחת
נשואין.
זהו סיפור הנראה כלקוח מאגדות אלף
לילה ולילה שסיפרה שחרזדה. גם ללא
מעורבותו של שר־הביטחון בתוכו, הוא

! וירוויח העתק תעודת״הלידה של אליזגט צ׳יזס^ 1 1 1־11111
11 1/ 1 11 שהוצא על־ידי משרד-הפנים הישראלי.
1 1 1 1 1 1 1 1\ 11
לפי תעודה זו היתה אזרחותה של אלישבע־אליזבט ביום לידתה אזרחות עירקית,
למרות שאמה היתה אזרחית צ׳כית והיא נולדה בתל״אביב. במשבצת המיועדת
לפרטים אישיים של האב, לא נאמר דבר. התעודה הוצאה באיחור של שבועות אחדים.

>י־*י 8מ 0£0 027205 , 07 4520 00061887 ,ז 1 , 1118 00180816081 41
10011, 3 .3 .4 08318 08131 81111 887 88 70110881

מ 1170006,מטס 8־ 7800007 1945! 38701 מס 080810000 1944ס1 . !17
] 8178, 830 18 008
X800161ם 8מ. £1701010 08 סיס8 80 08118 ,811
8 18018081100 81 108 077106 07 00. £080061 008800606, 81700818 81 760088160, 180180106 10 07 00688006 1081 080
ס 00111 !78 0810081 080 1081 801 08 7000 001 18 30008 381060 18 - 88 1 08060360 108 0808 - 8 1180 08081 11810 08618
11, 8)10 888 81 108 1108 07 108)1180 08110081117.
00 . £080081 008603806 , 81700818 , 1671 180061 08008060117

108 7*00 1948.ס!
3 . 706 08008 07 000 1170008 8110 >{00. £1701818 880 060 81011807 001 07 80100 880 108 00311 £11683010 1101017108 30000

זוהי הצהרתו בשבועה של אלפרד צ׳יזס, בעלה לשעבר
1 1 1 1ח 71ך *1 1 1
של אמה של אלישבע, שניתנה בפני קונסול ישראל
# 1 1 ^ 11 111 111
בניו־יורק. בהצהרה זו טוען צ׳יזס כי אביה של אלישבע היה אחד, נעים בגדאדי.
מגולל דראמה אנושית מרתקת ומזעזעת,
המאפיינת בצורה סמלית את גורל תושבי
הארץ הזו.
כששמו של משד, דיין קשור בצורה כה
הדוקה לסיפור זה, הרי חשיבותו ומשמ עותו
הם מעל ומעבר לתוכן העובדתי שלו.
אלסרידה צ׳יזם, אמה של אלישבע,
דמותי מפתח ב״פרשת אלי שהיא

שבע״
,עלתה לארץ בשנת 1938 מווינה,
יחד עם אמה, גולדה. שם נעוריה של
אלפרידה, שהיתר, אז בת ,26 היה ציפורה
אבלס, ונתינותה היתה צ׳כית.
מבחינת מעמדה המשפטי, היתד, אלפרי־דה
נשואה כבר בעת שעלתה לישראל.
עוד באירופה היא הכירה את אלפרד צ׳י־זס,
צעיר גבה־קומה, בעל שיער בלונדי

אותה תעודת לידה. מכילה עוד
שגי פרטים מוזרים ביותר:
• גתיגותה של הכת, בנתינו־תה
של האם, נרשמה אז כנתינות
עיראקית.
• כאשר נערך רישום הלידה
לראשונה, ב ,19.8.45-כשלושה
שבועות אחרי הלידה, עדיין לא
צויין ברישום שמה של הבת הגדולה.
רק כעבור יותר מחודש ימים,
2־ ,23.9.45 הופה ברישום שמה של
הבת הנולדת: אליזכט־רודולפינה.
בהערה בכתב־יד שהוספה על־גבי תעו דת
הלידה, נאמר כי שם הילדה הוסף
בתאריך מאוחר יותר בתצהיר שהוא נספח
לתעודת הרישום המקורית.
מסתבר שהתעלומה סביב זהותה האמי תית
של אליזבט צ׳יזם, לא התעוררה רק
בשבועות האחרונים, עקב פירסום פרשת
יחסיה עם שר־הביטחון משה דיין. היא
היתד. קיימת מרגע לידתה.

אב אחדי 15 שנה
יזו סיכה יכולה להיות לאם, עולה
חדשה מצ׳כיה לארץ־ישראל המנדטורית,
לרשום את נתינות בתה שנולדה
כעיראקית 1
שאלה זו לא התעוררה במשך כחמש-
עשרה שנים. אלפרידה צ׳יזם, עברה אחרי
גירושיה להתגורר בדירת אמה בתל-אביב.
היא התפרנסה למחייתה כמוכרת סיגריות
בקפה נוגה, מול מוגרבי, שהיה בשנות
הארבעים אחד המרכזים החברתיים של
תל־אביב. ותיקי תל־אביב זוכרים את ה אשד.
הבלונדית שהיתה מתהלכת בין ה שולחנות
כשדוכן סיגריות קטן תלוי בח גורה
על צווארה.
לא עברו חודשים רבים ואלפרידה ניש אה
בשנית. היא התחתנה עם הימאי הר־ברט
קאהן, לו ילדה כעבור כשנה בן.
נשואיה לקאהן הביאו גם אב לבתה אלי-
זבט־אלישבע. כאשר קמה המדינה ומשרד
הפנים של מדינת-ישראל העצמאית ערך

את רישום התושבים הראשון בארץ, רש מה
אלפרידה את בתה אליזבט בת השלוש
כבתו של הרברט קאהן. עד היום רשומה
אלישבע במירשם התושבים כאליזבט
כאהן (בב, להבדיל משם משפחתו של
הרברט הנכתב בק׳).
יתכן ובעיית זהותו האמיתית של אביה
של אליזבט-אלישבע לא היתר. מתעוררת
לעולם, לולא נזקקה אלפרידה באחד ה ימים
לתעודת הלידה של אלישבע. היה
זה כאשר מלאו לאלישבע 15 שנה. זה
היה הגיל בו סיימה את בית־הספר בלפור.
בשל העדר אב היתד. אלישבע ילדה
פרובלמטית. היא היתד. תלויה באמה ב צורה
מוגזמת, התקשתה בלימודים, ונש ארה
כיתות מספר פעמים.
אלא שעד אותה עת לא היה לה צורך
להשתמש בתעודת הלידה שלה. רק כא שר
עמדה להרשם לבית״הססר התיכון,
נזקקה אמה להביא עמה בעת הרישום את
תעודת הלידה שלה. מכיון שבתעודת ה לידה
היתד. אליזבט רשומה כבת בלי אב
ובנתינה עיראקית — דבר מוזר ביותר
נוכח חזותה האירופאית המובהקת של
אמה, החליטה אלפרידה ברשל להוציא
לבתה תעודת לידה חדשה.

כשנת ,1959 הגישה אלפרידה
צ׳יזס־כרשל כקשה כדרך המרצה
ככית־המשפט המחוזי כתל־אכיב,
כה כיקשה מכית המשפט להורות
לשר־הפנים לתקן את תעודת הלידה
של אליזכט־אלישכע, להוסיף
את כעלה הראשון אלפרד צ׳יזם
בא כיה של אלישכע ולשנות את
נתינותה העיראקית של הילדה
כשעת לידתה.
הסבירה אז אלפרידה לבית־המשפט
מדוע דרוש לה תיקון זה :״עד היום לא
הייתי זקוקה לתעודת הלידה של הילדה
ולכן לא קיבלתי תעודה כזאת. לבית־הספר
העממי רשמתי אותה על סמך תלוש

שתי פנים: האם אלנוידה בושל והבת אלישבע צ״זס
של אלפרידה, הורה השופט המחוזי יצחק
שילה, בפניו התבררה בקשתה של האם,
לצרף גם אותו כמשיב בתיק,
כאן התעוררה בעיה: אלפרד צ׳יזס
ירד בשנת 1958 מהארץ ואיש לא ידע
את מקום המצאו. היה צורך לחפש אותו.
לשם כך עוכב הדיון בבקשתה של אלפרי־דה
ובעיתון ג׳רוזלס פוסט פורסמו מיספר
פעמים מודעות מטעם בית־המשפט, שנו עדו
להביא לידיעת אלפרד את דבר צי רופו
כמשיב בתביעה, בנוסח הבא :
לאלפרד צ׳יזס שמקום המצאו בלתי
ידוע. מאחר שהוגשה בקשה על־ידי אל־פרידה
ברשל לבית־משפט זה לפסק־דין
הצהרתי לפיו יקבע כי שמה של הקטינה
הוא אלפרד צ׳יזס ושבתאריך הלידה הי־תה
נתינותו פולנית ; ומאחר והדיון בבקשה
זו נקבע ליום ה־ 22 בנובמבר , 1959
מודיעים לך בזה שעליך להופיע בעצמך
או להיות מיוצג על ידי עורך־דין בתאריך
הנקוב, אחרת ימשך הדיון ופסק־דין
ינתן בהעדרך.
אלפרד צ׳יזם, שבאותם ימים התגלגל
לניו־יורק, לא קרא את המודעות בג׳רו־זלס
פוסט. הידיעה על קיום המשפט הגיעה
אליו בדרך אחרת. אמריקאית שקראה את
המודעה והכירה את אלפרד בניו־יורק, כת בה
לבית־המשפט בתל־אביב ומסרה את
כתובתו, תוך ציון שגם בחלקה נפל גורל
דומה. בית־המשפט הודיע אז לאלפרד
צ׳יזס אישית כי עומדים להכריזו 15 ,
שנה אחרי שהתגרש מאלפרידה, כאביה
של בתו.

אילו היתד, ההצהרה בשבועה זו של
אלפרידה מובאת ומוצגת בפני בית־ה־משפט,
היה זה סוף התביעה נגד אלפרד
צ׳יזס. לרוע המזל הסתבר כי עורך־הדין
רוזנברג, בפניו ניתנה ההצהרה, ירד מ הארץ
בשנת . 1948 לא היתד, כל אפשרות
למצוא את התיק בו ניתנה ההצהרה ב שנת
1944 או תחילת . 1945
בהעדר הצהרה זו, הגיש פרקליטו של
אלפרד צ׳יזס לבית־המשסט תצהיר של
בן־דודו, דוד בלבן, מי שהיה מנהל חברת
הביטוח אררט, בו הצהיר בלבן, בין ה שאר
:״הגירושין בין בן־דודי אלפרד
צ׳יזס לבין הגברת ברשל נעשו בגלל
בגידתה של הגברת ברשל בבעלה דאז,
בן־דודי.״
טען פרקליטו של הבעל לשעבר בבית ר,משפט
:״בקשת המבקשת הוגשה באי חור
של 15 שנה מיום לידת הילדה אלי-
זבט־רודולפינה. עובדה זו מראה ברורות
על הודאת המבקשת על־ידי התנהגותה
שאביה הטבעי של הילדה איננו אלפרד
צי׳זס.
״המבקשת הודתה על־ידי התנהגותה ב

לפרד צ׳יזס לא הניע לדיץ ב
תחפושת
דיין ״ ;

השבוע בשבועון גרמני בעקבות הפירסו־מים
על עלילות האהבים של דיין. השבו עון
המליץ על תחפושת זו לרגל הפא־שינג
(הפורים הגרמני החל בימים אלה)
המכנה אותה ״מויזכן (עכברון) דיין״.
מירשם התושבים. היא נקראה בבית־הספר
בשם קאהן, על שם בעלי השני. עכשיו,
כיוון שאין לה תעודח־לידה, היא לא נרשמה
לבית-הספר התיכון והיא יושבת בבית.״
אולם כיוון שתיקון תעודת־הלידה של
אלישבע היה מחולל שינוי גם במעמדו ה אישי
של אלפרד צ׳יזס, בעלה הראשון

• בדצמבר 1944 או בינואר
,1945 לפני גירושינו, אשתי שהיא
ביום הנכרת אלפרידה כרשל, נתנה
הצהרה כשבועה כמשרדו של
ד״ר עמנואל רוזנברג, עורד־־דיו
ירושלמי, כה הצהירה בנוכחותי
שהילד שהיא עומדת ללדת איננו
ממני וכי אביה הטבעי הוא —
בפי שאני זוכר את השם — אדם
ששמו נעים כגדאדי, שהיה כאותו
זמן כעל נתינות עיראקית.

״אשת איש שאומרת על העוכר
שאינו מכעלה, אינה נאמנה לפסלו.
אם זנתה תחת הכעל, אפילו
אומרת של פלוני הוא והוא ממזר,
אין חוששין לדכריה, דתולין רוכ
כעילותיה כבעל.״
פסק השופט שילה :״לסיכומו של דבר:
במקרה הנדון נכנסה המבקשת להריון
בזמן היותה נשואה למשיב. קיים ספק ממי
הרתה ויש ליחס את הבת למשיב. הנני
קובע כי המשיב הוא אביה של הבת ומורה
לתקן את תעודת לידתה על-ידי הו ספת
שמו בתוכה כאב. לא הוכחה לי
נתינותו של האב ועל כן נמנע אני מל צוות
על רישומה בתעודת הלידה.״
מעניין לציין כי במהלך הדיון לא הו עלתה
כלל טענת העדר כל דמיון בין
אלישבע לאלפרד צ׳יזס. דמותה השחומה
ושערה השחור כעורב של אלישבע, עומ דים
בניגוד מוחלט למראהו הארי של
אלפרד.

רוב הבעילות — לב>*ל
ל? בית״המשפט המחוזי בתל־אביב. במ קומו
הגיע עורך־הדין ד״ר פרדיננד וייס,
שקיבל מארצות־הברית יפוי־כוח מצ׳יזס
לייצגו וכן הצהרה בשבועה, שניתנה בפני
פרקליט אמריקאי ואושרה על־ידי קונסול
ישראל בניו־יורק.
כך עמדו בפני בית־המשפט המחוזי זו
מול זו, שתי הצהרות בשבועה מנוגדות.
האחת, זו של אלפרידה, האם, בה טענה
כי אלפרד צ׳יזם הוא אביה הטבעי של
הילדה, למרות שלא היתד, נשואה לו בשעת
לידתה של אלישבע.
ההצהרה השניה היתה זו של אלפרד
צ׳יזס, בה נאמר בין השאר:

שהמבקשת ידעה שהמשיב ירד מהארץ.״
בית־המשפט המחוזי לא קיבל את טי עוני
פרקליטו של אלפרד צ׳יזס. הוא הח ליט
להתעלם מתצהירו. על סמך ההלכה
היהודית משולחן ערוך הקובעת כי ״אשת
איש שיצא עליה קול שהיתר, מזנה תחת
בעלה והכל מרננים אחריה, אין חוששים
לבניה שמא הם ממזרים שרוב בעילות
תולים בבעל...״
קבע השופט שילה :״הננו למדים מה־פיסקה
הנ״ל שיש ליחס את הילוד לבעלה
של האשה הנחשדת, אפילו במקרה של
חשד חמור.״
המשיך השופט שילה וקבע :״נראה לי
שיש לקבוע כי המשיב (אלפרד צ׳יזם) הוא
אביה של הבת. הייתי מגיע לאותה מסק נה
גם לו הצליח המשיב להוכיח כי ה מבקשת
הודתה בכך כי אין המשיב אבי
הבת, ואפילו היתד, מעידה כן בבית־ה־משפט.״
קביעה זו ביסס השופט על הצי טטות
משולחן ערוך האומרות :

הפסד בעירעור

התשדה המקווית
זהו צילום תעודת הלידה המנדטורית
של ממשלת פלסטינה (א״י) על שם אלי״
זבט״רודולפינח צ׳יזס. גם בתעודה זו
לא נרשמו שום סרטים אודות אביה.
עובדה כי המשיב אינו אביה הטבעי של
הילדה. בזמן עריכת רישום תושבים —
ובתקופה זו התגורר אלפרד בישראל וקל
היה להשיגו — לא התקשרה המבקשת
עם המשיב, אלא רשמה את הילדה על
שם בעלה דאז. הבקשה הוגשה רק אחרי

4£לפרד צ׳יזס שהוכרז 15 שנים
אחרי לידת אלישבע כאביה הטבעי,
לא ויתר. הוא הגיש ערעור לבית־המשפט
העליון בירושלים. בית־משפט זה, בהר כב
השופטים יצחק אולשן, חיים כהן ויואל
זוסמן, קיבל את הערעור.
קבע בית־המשפט העליון בין השאר :
״עובדה היא שכמשיב לבקשה הוזמן מל כתחילה
אך שר-הם נים, ואין לתמוה כי
המערער רואה בכך נסיון מצד האם לקבל
את הסעד המבוקש בלי ידיעתו ומאחורי
גבו. הבקשה מעוררת תמיהה רבה. אם
בעלה של המשיבה הוא אבי ילדה, למד,
לא נרשם כאביה בפנקס הלידות סמוך
לתאריו הלידהו

״ועוד — אם כעלה של המשיכה
(חמשך בעמוד )19

זהו ס ק 1ב מאודם מריאת הכנ ס ת -ני שוס עתו!
׳ שו א ל׳ רא העז דנוסם את ת שוב ת שו־ המש טו ה!

המשטרה מטפלת בו״ן
*** ערורית ההפירות הארכיאולו ג
! גיות של שר־הביטחון משה דיין
טרם שבקה חיים. מוקדם עדיין לסתום
עליה את הגולל.
ברחבי העולם היא עדיין מוסיפה לה כות
גלים, מאוסטרליה ועד ניקרגואה. ב אותה
מידה שעיתוני ישראל עוסקים ב־שערורית
המיסים של ראש־ממשלת צרפת,
כך עוסקים יותר ויותר עיתונים ברחבי
העולם בשערורית העתיקות של שר־הבי־טחון
הישראלי, ומתקשים לעכלה.
גם בארץ טרם הלכה הפרשה לישון. היא
באה לידי ביטוי גם השבוע במאמריהם
של כמה מבעלי הטורים הנקראים ביותר
במדינה. כתב השבוע נתן דונייץ׳ בטורו
המתפרסם במוסף הארץ, תחת הכותרת
השחיתות המכרסמת :״כאשר אוסרים על
חיילים לעשות משהו פלוני, שהוא אינו
הוקי — מה עליהם להבין מהתנהגות השר
הממונה עליהם העובר בראש גלוי על מה
שנאסר עליהם לעשותן ...מה עליהם ל הבין
מטיפולו האישי מאוד של השר ה ממונה
עליהם, בעתיקות?״
ואילו יעקב רוטבליט כתב בטורו הסא טירי
באותו מוסף :״מוזר, אבל דווקא
כאשר הלך מר דיין לסיור במוזיאון ברוק־לין,
בניו־יורק, לחזות באוצרות הארכיאו לוגיים
המצריים המוצגים שם, ,נכבש
ממש המוזיאון על ידי מאות שוטרים
ואנשי ביטחון עוד משעות הבוקר המוק דמות,
זמן רב לפני שמר דיין הגיע ל שם

כי בביר־אבדמאטר עלה טרקטור

של דיין על חפירותיו של הארכיאולוג
הנודע ז׳אן פרו.
(י) כי ב־ 1960 חפר מר דיין בגיבעת־הראדאר
בבני־ברק, והוציא משם כלים
וארונות קבורה מהתקופה הכאלכוליתית.
(י״א) כי בגיבעת קוזלובסקי, אשר ב גבעתיים,
חפר מר דיין קברים כאלכולי-
תיים.
(י״ב) כי בהדר־יוסף, בנתיב המוביל
הארצי, חפר מר דיין וגילה כלים שונים.
(י״ג) כי בדרך אבא הלל סילבר, אשר
ברמת־גן, גילה וחפר מר דיין קברים מ תקופת
הברונזה התיכונה.
(י״ד) כי ליד כלא נווה־תירצה הפתיע
מר דיין את העיתונאית זיווה יריב, אשר
חיטטה בקבר עתיק, וסילק אותה מהמקום
בטענה שהקבר הוא ״שלו״.
(ט״ו) כי בתל־מגדים, באתר ארכיאולוגי
שחפירתו נוהלה על־ידי הארכיאולוג מגן
ברושי, הופיע מר דיין בשיירה של מכו-

נשק של פרש, משנת 600 לפני הספי רה,
שנמצא ביהודה — 1600.לירות.
פגיון־אבן כנעני 1600.--לירות.
מנורת־אבן כנענית 1600.--לירות.
פסלון פרש כנעני 1600.--לירות.
פסלון כנעני של אלת־הפריון 1750.--
לירות.
מנורת שמן 1750.--לירות.

0 83

ישיות אחרת שהתיהסה הש-
בוע לפרשיות העתיקות של משה
דיין, היה שר־המישטרה שלמה הילל. הוא
השיב השבוע, באיחור, על שתי שאילתות
של ח״כ אורי אבנרי בנושא זה. היה זה
רק אופייני לאווירת הטשטוש הכללי בע מודי
החדשות של העיתונות הישראלית,
שאף עיתון לא טרח כלל להתייחס או
לצטט את תגובתו של השר. ה״סקופ״
הושאר בלעדית לעיתון זה.
ואלה הן השאילתות ותשובות שר ה־מישטרד,
עליהן:

שאילתה מס׳ .3973
חכר־הבנסת אורי אכנרי שאד
את שר־המשטרה כיום 27 בדצמבר
: 1971

בהתייחסי לפרסומי העולם הזה מיום
8 , 1ו* 15 בדצמבר , 1971 בנוגע לפרשת
העתיקות ולחקירת המישטרה בתלונת מר
דן בן־אמוץ נגד מר משה דיין, הנני מבקש
לדעת אם נלקחו בחקירת המשטרה בחש בון
הטענות הבאות:
(א) כי עשרות כלים מאוספו הפרטי
ובחתימת ידו של שר־הביטחון הופיעו ב־בתי־מיסחר
לעתיקות במחירים גבוהים?
(ב) כי מר דיין נהג ונוהג לייצא עתי קות
לחוץ־לארץ?
(ג) כי מר דיין נפצע באזור בעת חפי רת
עתיקות?
(ד) כי למר דיין אין נתונים, המכשי רים
אותו לקבל רשיון לחפש עתיקות על פי
פקודת העתיקות?
(ה) כי בעת החקירה באזור מצא מר
דיין אוסף נדיר של גלוסקמאות כאלכולי־תיות?

ב־ 1956 גילה מר דיין בשייך-
זואייד שליד אל־עריש ממגורה של כדי-
איחסון ענקיים, מהתקופה ההלניסטית ה מאוחרת,
שדוגמתם לא נמצאו בשום מקום
בארץ־ישראל. הכדים נחפרו על־ידי קבוצת
ערבים מאל־עריש, והועברו לביתו. חלק
מכדים אלה נמצאים שם עד היום.
(ז) כי אחרי כיבוש סיני סגרה המיש־טרה
הצבאית את הכניסה לביקעת־הירח,
דרומית לאילת, עד ששר־הביטחון הת פנה
מעיסוקיו האחרים, וערך במקום חפי רות
ארכיאולוגיות.
(ח) כי בגת, אשר ליד אשדוד, פגע בול דוזר
של מר דיין בצורה חמורה מאוד
באקרופוליס, באתר פלישתי.

שר־המישטרה
— אין להתווכח

שר־הביטחון

פיגיון ברונזה 1750.--לירות.
3חרבות ברונזה מהתקופה הכנענית —
— 100.עד — 1600.לירות החתיכה.
את הכלים האלה, ואת רשימת המחירים,
ראה אדם אשר הציג את עצמו לפני בעלת
החנות כסוכן של סוחר עתיקות בניו־יורק.
הוא צילם שני כלים כאלה, ובשעת השי חה
לא נאמר לו שכלים ארכיאולוגיים אלה
אסורים בייצוא מגבולות המדינה.
אם נבדקו הטענות הנ״ל — מה העלתה
הבדיקה לגבי כל אחת מהטענות?

על טעם וריח —
ניות צבאיות, ורצה להתחיל בחפירה. נאמן
מטעם אגף־העתיקות, שנמצא במקום, הס ביר
שהחפירה אסורה, ועלולה לפגוע ב עבודה
המדעית המתנהלת שם. שומר ראשו
של מר דיין סילק מהמקום את נאמן אגף-
העתיקות, אשר הגיש תלונה על־כך למפקח
האיזורי.
(ט״ז) כי ב־ 26 בינואר 1963 התייצב
מר משה דיין בנפה הדרומית של מיש־טרת
מחוז תל־אביב ומסר עדות בקשר
לתלונה שהוגשה נגדו על ביצוע חפירה
ארכיאולוגית ללא היתר. דוברי המישטרה
סירבו למסור כל פרטים ביחס לעדות.
(י״ז) כי לפני כחודש ימים נמצאו ב־משכית
תל־אביב הכלים הבאים, מאוספו
הפרטי של מר דיין, ובחתימת ידו האי שית
7 :כלי זכוכית קוסמטיים, מהשנים
200—400 לספירה, שנמצאו לפי הצהרתו
של דיין, בדברי-ההסבר שמעל חתימתו, ב סביבות
שכם וחברון, במחיר 1260ל״י הכלי.
תשובת הדד :

שר־המשטרה

שלמה

תשובותי לשאילתה זו ולשאילתה מס׳
3974 נתאחרו באישור יושב־ראש הכנסת,
משום שנתעוררו בהן שאלות אשר חייבו
בירור עקרוני.
ועכשיו לשאילתה .3973 בעיקבות מכ תבו
של מר דן בן־אמוץ למפקח הכללי
של משטרת ישראל, פתחה המישטרה ב חקירה׳
אשר התייחסה לעובדות שהועלו
במיכתב האמור.
באשר לשאלתו של חבר־הכנסת הנכבד
בשאילתה, באם נלקחו בחקירת המישטרה
י״ז הטענות המופיעות בשאילתה, הרי נל קח
בחשבון, ואף נבדק אותו חלק של
הטענות שיש לו לכאורה נגיעה לעניין,
ושיכול להוות, לכאורה, עבירת שפיטה.
בתום החקירה, מסר דובר המישטרה, ב תשובה
לשאלות עיתונאים, ואני מצטט:
״בשלב החקירה הראשונית הגיעו החוק
רים
למסקנה, כי בנסיבות האמורות לא
נראתה התלונה מבוססת מבחינת אשמה
פלילית.״
באשר לתוכן הבדיקה והחקירה של ה־מישטרה,
הריני מפנה את השואל הנכבד
לתשובתי לשאילתה מם׳ 3537 שלו עצמו,
בעניין מר לביב, בה הבהרתי כי אין
המישטרה מוסרת חומר־חקירה מישטרתי
לידיעת הרבים, אלא במידה וחומר זה
משתלב בכתב-אישום שהוגש נגד אדם כל־שהוא,
ואז שמורה לאדם או לבא־כוחו זכות
העיון בחלק זה של החומר המופיע בכתב-
האישום.
היו״ר כן־ציון קשת: שאלה נוספת
לחבר־הכנסת אבנרי.
אורי אכנרי: כבוד השר, האם אינך
סבור שבמיקרה חריג זה, כאשר יש האש מות
נגד שר בניר בממשלה, שהפר את
החוק באופן שיטתי, יש מקום למסור לציבור
ינתר מאשר הודעה שיגרתית כזאת,
למסור לנ את פרטי החקירה שנמשכה
פחות מ־ 24 שעות?
למשל, האם עשתה המישטרה את הדבר
האלמנטרי, נרשמה את המימצאים הנמצאים
בידי אותה אישיות בביתה, כדי לח קור
ולוודא מהיכן באו מימצאים אלה?
שר־המישטרה שלמה הלל: ח
היתה למעשה אחת הסיבות, שביקשתי לבחון
את התשובה בחן היטב, ולאחר ששקל תי,
וגס נועצתי עם היועץ המישפטי לממשלה,
הגעתי למסקנה שגס במיקרה זה,
שאני יודע כי מידת ההתעניינות סביבו
גדולה, או הוגדלה, אין שום הצדקה לכך
שהמישטרה תפר את הנוהג הקיים, שלפי
דעתי הוא חשוב וחשוב כי הוא קיים.
בהרבה מאוד מיקרים, שיש התעניינות
זו או אחרת, אין המישטרה צריכה למסור
תוכן של חקירה שהיא מנהלת לידיעתם
של זרים. אתה מתעניין במיקרה בשאילתה
זו, או בנושא שהעלית בשאילתה,
אבל אתה יכול לתאר לעצמו שגם
חברי־ננסת וגס סתם אנשים, לכל אחד
יש איזו התעניינות, והיה רוצה לדעת מה
מצאנו בתיק פלוני או מה חקרנו בתיק
אלמוני.
אילו נהגנו נפי שאתה מציע, במקום
שהמישטרה תנהל את עבודתה על פי הסדר
הטוב, הקיים, היינו נזגיעים למצב שנגרום
נזק לציבור. לפי דעתי, ההגיון הצדיק גם
במיקרה הזה שלא נסטה מהנוהג, שהוא
חשוב והוא קייס, אחרת עלולים אנו לפרוס
את עצמנו למצב שלא נוכל לעמוד
בו, כי במיקרה שאתה מתעניין — אני כן
אמסור פרטים, לגבי מיקרה שמישהו אחר
מתעניין, אולי לא אמסור פרטים — ואין
לדבר סוף.
עובדה שרק לפני זמן קצר חבר־הכנסת
הנכבד אורי אבנרי שאל שאילתה בעניין
אחר, ואני נאלצתי להשיב אותה תשובה :
חומר חקירה של המישטרה אינו חומר
שעומד לרשות הרבים. אחרת לא נוכל
לעמוד בשום סדר ציבורי.

שאילתה מם׳ .3974
חבר־הבנסת אורי אכנרי שאל
את שר־המישטרה ביום 27 בדצמבר
: 1971
ב־ 4בדצמבר 1971 שיגר מר דן בן־אמוץ
מכתב למפכ״ל המישטרה, בו הגיש תלונה
נגד מר משה דיין על הפרה מכוונת ושי טתית
של פקודת העתיקות.
המישטרה מצאה לנכון לגבות עדות מפי
מר דן בן־אמוץ ביום 16 בדצמבר , 1971
וכבר למחרת היום, ביום 17 בדצמבר , 1971
נתפרסם בידיעות אחרונות, וכן גם ב־שידורי־ישראל
בשעות הצהריים, כי התלו נה
אינה מבוססת, וכי היועץ המישפטי
לממשלה סמך ידיו על מסקנה זו.
הנני מבקש לדעת:
( )1מתי החלה המישטרה לטפל בתלו נת
מר דן בן־אמוץ?
( )2מי האנשים מהם ניגבו עדויות?
( )3מתי ניגבו עדויות אלה?

( )4מר בן־אמוץ הצביע בתלונתו על
עתיקות רבות שרוכזו בבית־דיין, וציין ב תלונתו
כי ״ידוע לי כי מר דיין לא הו דיע,
לפחות לאחרונה, על מציאותן של
עתיקות שהצטברו בביתו. אף דבר זה
מהווה עבירה על סעיף 22 של הפקודה.״
האם נוכח תלונה מפורשת זו — מצאו
חוקרי המישטרה לנכון לבקר בבית דיין,
כדי לעמוד על האוסף שנצטבר בביתו?
( )5האם דובר המישטרה היה זה ש מסר
לפירסום לידיעות אחרונות ולשידורי־ישראל
כי חמישטרה סיימה את טיפולה
בחקירת התלונה?
( )6ביום 19 בדצמבר 1971 שוחח מר
בן־אמוץ עם דובר המישטרה, וביקש ממנו
תגובה לפירסומים. הודעת דובר המיש־טרה
היתד. כדלהלן :״בשלב החקירה הרא שונית
הגיעו החוקרים למסקנה כי בנסי בות
האמורות לא נראית התלונה מבו ססת
מבחינת אשמה פלילית.״ לאור הודעה
זו — הנני מבקש לדעת: האם המישטרה
ממשיכה בטיפול בתיק הנ״ל?
)7כפי שנמסר לי ציין מר בן־אמוץ
בעדותו, כי יהיה מוכן להעמיד לרשות
המישטרה פרטים נוספים. האם לאור הו דעה
זו — חזרה המישטרה וגבתה עדות
נוספת מפי מר בן־אמוץ?
ת שו כתשר־ המשטרה של מ ה
הלל :
לשאלות 1 3 ,2 , 1־ : 4אין המישטרה
מפרסמת שיטת וסדר חקירותיה. מכל מקום,
כל הטענות שהועלו על־ידי מר בן־אמוץ
במיכתבו ובעדותו נבדקו, ובאשר לתוצ אות
החקירה מופנה השואל הנכבד לתשו בתי
לשאילתה מס׳ ,3973 שלו עצמו.
לשאלה : 5דבריו של דובר המיש־טרה,
המובאים בתשובתי לשאילתה מס׳
,3973 נמסרו בתשובה לשאלות עיתונאים.
לשאלה ( 6א) :לא.
לשאלה ( 6ב) :ראה נא תשובתי לשאלות
1עד .4
לשאלה : 7לפי מיטב ידיעתי, לא ציין
מר בן־אמוץ בעדותו דברים כמיוחם לו
בשאלה זו.
היו ״ ר כן־ ציון קשת: שאלה נוספת
לחבר־הכנסת אורי אבנרי.
או ריאכנרי: איך להבין, כבוד השר,
את המלים ״בשלב החקירה הראשונית״
וכו׳ וכד, אם אין שלב חקירה שני?
מה הראשוני כאן, אס אין שני ושלישי?
הבינותי מכבוד השר, ומדברי הדובר
שדו, שהחקירה נמשכת. בשלב הראשון לא
נמצאו הוכחות; בשלב השני אולי תימצאנה.
והנה אתה אומר שאחרי שנגמר
השלב הראשון — פסקה החקירה.
ש ר ־ המשטרהשלמהחדר: יש
לקרוא את המישפט הזה — ואולי יש
מקום להערה — שכבר בשלב החקירה
הראשונית הגיעו החוקרים למסקנה שאין
בסיס לתלונה.
מכל מקום, מסקנות המישטרה, כפי ש ידוע
לשואל הנכבד, הועברו לסמכות חוקית,
ליועץ המישפטי לממשלה, והוא סמך
את ידיו על המסקנות.
ץ בותו שד שר־־המישטרה היא כ !
מובן להשתמש בנימוק לפיו אץ ה־מישטרה
מוסרת לציבור פרטים על חקי רותיה,
כדי להעלים את מה שהתרחש
באמת בחקירה על עסקי הארכיאולוגיה
של דיין.
הטענה כשלעצמה אינה כל־כך מדוייקת.
לא אחת מוסרת המישטרה לכתבי המיש־טרה
פרטי פרטים מחקירותיה ואלה מת פרסמים
בעיתונים. אלא שאז עוסקות ה חקירות
ביענקלביץ׳ או שרעבי, אזרחים
פשוטים, שאת מימצאי החקירות עליהם
מותר לציבור לדעת. לא זה הדין כאשר
מדובר במשה דיין.
באופן פורמאלי, היתד, תשובתו של שר־המישטרה
בסדר לפי התקנון. אבל השאלה
היא: את מי משרתת צורת התחמקות
אלגנטית זאת?
ודאי שהיא אינה משרתת את ענינו של
משה דיין ואינה מטהרת אותו. כי טשטוש
פעולותיו הבלתי חוקיות של שר־הביטחון
מאחורי מסך פורמאלי כזה הוא מרשיע
יותר מאלף הודעות.
יותר מכל אדם אחר היה משה דיין
עצמו צריך להיות מעוניין שפרטי החקי רה
המישטרתית על עיסוקיו הארכיאולו גיים
יפורסמו ברבים — אם הוא חושב
שאין בהם עבירה ושהוא בסדר.
צדק צריך לא. רק להיעשות אלא גם
להיראות.
גם נקיון הכפיים של שר בממשלה צריך
להיראות לעיני כל ולא להיות מכוסה ב־תילים
של נימוקים פורמאליים.

במדינה
א רי ריג טהאל

רומאן גהמ שפים
אן בלי תוצאות
למאות אלפי צופי הטלוויזיה, דמתה ה שיחה
לתחרות־סייף. הרב־אומן הערבי,
אנוואר אל-נוסייבה, התגונן בקלות, הדף
כל התקפה. הסייף של המראיין לא הת קרב
אליו. כנאה להתחרות ספורטיבית,
נעשה הכל באלגנטיות עילאית, כנאה ל איש
שהיה שר־ביטחון, עורך־דין, קבלן
בינלאומי ושגריר בלונדון.
נוסייבה לא זכר מי יזם את פגישתו עם
גולדה מאיר. הוא לא העביר שום הודעה

האב המים תור
(המשך מעמוד )17

אם ניתן להשיג הסדר עם חוסיין, שבו
יוותר המלך על ירושלים, ביקעת־הירדן
ועזה, ויקבל בחזרה את שכם והסביבה.
תיקוות גולדה: שחוסיין ירגיש את עצמו
מבודד, נוכח הסיכוי להשגת הסדר חלקי
מצרי-ישראלי, ויקפוץ על המציאה.
אולם חוסיין לא קפץ. הוא הודיע שהיא
מוכן לעשות שלום ישיר ורשמי — אך
רק אם יחזירו לו את הגדה המערבית,
עם תיקוני״גבול קטנים בלטרון ונתניה.
לגבי ירושלים מוכן חוסיין להיות גמיש,
בתנאי שהעיר העתיקה תוחזר לירדן.
התוצאה היחידה. התוצאה האמי תית
של הפגישה היתד. במישור אחר.
היא קוממה מחדש את מנהיגי הפלסטינים
בשטחים המוחזקים.
הלוחם הפלסטיני הוותיק, עורך־הדין
עזיז שיחאדה מרמאללה, ואחריו קשישים
וצעירים רבים, הכריזו בגלוי: לא נוסייבה
ולא המלך חוסיין מייצגים את העם ה פלסטיני.
לא יהיה תוקף לשום הסדר ש יושג
מעל לראשי הפלסטינים, בלי הס כמתם.
מאזן־הביניים
של האפיזודה: שום הת קדמות
לקראת שלום עם חוסיין, התרחקות
נוספת משלום עם הפלסטינים.

הממשלה
מה שלא עושה השפל -
עושה הזמן

שר לשעבר נוסייבה
מעל לראש
למלך חוסיין, ואינו מוסמך לדבר בשמו.
הוא השמיע רק את דיעותיו הפרטיות.
אך מישפט אחד לא חיה גמיש ומתחמק.
נוסייבה אמר שעל ישראל להחזיר לער בים,
תמורת שלום, את כל השטחים המוח זקים
של ארץ־ישראל, כולל ״ירושלים
הערבית״.
המל!* דא קפץ. כך, לפי שעה, הגיע
לסיום פרק נוסף של אותו רומאן בהמש כים,
שבו מחזרת העלמה (תחילה הציו נית,
ולאחר מכן הישראלית) ,אחרי הנסיך
ההאשמי. הרומאן התחיל עם פגישת הא מיר
פייצאל עם חיים וייצמן בתום מל־חמת־העולם
הראשונה, נמשך בחיזורי
אליהו ששון אחרי נורי סעיד העיראקי,
הגיע לשיאו עם פגישת גולדה־עבדאללה
במלחמת־העצמאות, ונמשך מאז.
באמצעות נוסייבה ביקשה גולדה לברר

לפני כשנתיים, באביב , 1970 סערה ה מדינה
כולה, כאשר נודע כי ראש־הממ־שלה
גולדה מאיר דחתה את הצעתו של
הד״ר נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהו די
העולמי, לנסוע למצריים בתיווך של
אישיות מצרית, כדי לפגוש את ג׳מאל
עבד אל־נאצר ולשוחח עימו על אפשרו יות
הסדר עם ישראל.
מה לא עשתה הממשלה כדי לשכך את
הזעם הציבורי שהתעורר בעקבות הגילוי
— אשר העמיד בספק את רצונה של הממ שלה
בשלום? כל גדולי האומה וכל אמ צעי
התיקשורת גוייסו כדי להסביר לעם
מדוע היה גולדמן פסול מלמלא את שלי חות
השלום.
השבוע, היתד. זו גולדה עצמה שגילתה
כי לפני 3חודשים, אישרה בקשה חוזרת
של הד״ר גולדמן לצאת בשליחות למצ ריים.
אלא שהשליחות לא יצאה לפועל.
המצרים השיבו בשלילה להצעת המתוו כים.
הם קיבלו את כל טיעוניה של גולדה
מלפני שנתיים, מדוע אין גולדמן מוסמך
לנהל שיחות בשם ממשלת ישראל.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה: מדוע
מה שהיה טוב בשלהי , 1971 נחשב כאסון
באביב , 1970 כשהיה סיכוי שהשליחות
אומנם תצא לפועל?

תמונה זו, שצולמה בידי צלם היומון הבריטי הנפוץ דיילי מירור, אליסדיר טקדונאלד,
זיכתה אותו בפרט הראשון של התחרות השנתית של צילומי העיתונות הבריטית ע״ש
רוטמנס. התמונה זכתה בפרס אחרי שהשופטים הגיעו ל מסקנה כי היא משקפת
וממחישה יותר מכל תמונה אחרת את האימה שבמשבר הרעש בנושא זיהום הסביבה.
למקדונאלד, שבילה שעתיים ליד נמל התעופה היתרו בלונדון, לפני שהצליח לצלם
תמונה זו של מטוס סילון המרחף ממש מעל גגות הבתים שליד שדה התעופה,
לא חיתה כמובן שום כוונה בכך שבחר לצלם דווקא מטוס של אל-על.

היה כעד אזרחות פולנית והמשיגה,
שהיא אדיכא דכודי עלמא
כעדת אזרחות צ׳כית — כיצד זה
נרשמה אזרחותה של הילדה כפג
קם הלידות כעיראקית ׳ .מה הכיא
את האם להיזכר דק עתה כלי־קויים
וכפגמים שכרישום הלידה
— 15 שנה ויותר אחרי הלידה ץ
עד כל השאלות האלה אין כל תשו־כה
לא ככקשה (של האש) ודא כתצהיר.״
בית־המשפט־העליון
קבע כי שגה השו פט
המחוזי כאשר לא קיבל את תצהירו
של האב בו נאמר כי הסיבה לגירושיו
מהגברת אלפרידה היו יחסיה עם איש
אחר אשר כתוצאה מהן נולדה הילדה אלי־זבט
רודולפינה. שלושת השופטים העליו נים
מצאו שורה ארוכה של פגמים בפסק־דינו
של השופט שילה, קבעו כי יש ל בטלו
ולדחות את בקשתה של אלפרידה
ברשל להכיר באלפרד צ׳יזס כאבי בתה
ולשנות את נתינותה בשעת לידתה מה־נתינות
העיראקית. השופטים גם חייבו את
אלפרידה בתשלום הוצאות המשפט בסך
300ל״י( .ערעור אזרחי מס ,291/61 .״פס־קי־דין״
כרך ט״ו מספר ,75 שהופיע בירושלים
ביום .)4.1.1962
כך נשארה אלישבע מבלי שיקבע רש מית
מי הוא אביה. היא עצמה הפכה אומ נם
אוטומטית לאזרחית ישראלית. לפי חו קי
ההלכה היא נחשבת גם ליהודיה כשרה.
התעלומה היחידה שנותרה עדיין בלתי
מפוענחת היא: מי אט כן אביה הטבעי?

מלצר ב״קינג דייויד״
העדר כל נתון משפטי אחר ל-
*1גבי זהות אביה של אלישבע, נשאר
כמסמך משפטי יחיד תצהירו של אלפרד
צי׳זס בו הוא קובע בשבועה כי ערב גירושיו
מאלפרידה היא חתמה על תצהיר
בפני עורך־דין לפיו אבי הילדה, אותה הר תה
אז ללדת, הוא אדם בשם נעים או
נאיף בגדאדי.
בעת הדיון בבית־המשפט המחוזי נחק רה
אלפרידה ברשל באשר לזהותו של
אותו אדם. היא אמרה אז בתשובה לשא לות
:״ייתכן שבסוף 1944 או בתחילת
שנת , 1945 הייתי יחד עם אלפרד במשרדו
של עורך־הדין ד׳׳ר עמנואל רוזנברג ב ירושלים.
אינני זוכרת עכשיו אם הכרתי
באותה תקופה אדם בשם נאיף. הכרתי אז
הרבה אנשים. היתד, לנו מלתחה במלון
המלך דוד בירושלים. יתכן שהכרתי שם
מלצר בשם נעים. היו שם הרבה מלצרים.
אחרי גירושי גרתי אצל אמי בתל־אביב.
איש לא גר איתנו. אינני זוכרת מה
כתבתי בהצהרה במשרד ד״ר רוזנברג.
הייתי כותבת שם הכל על מנת להיפטר
מבעלי. אני היא שמסרתי את הפרטים
האישיים לשלטונות בקשר ללידה.״
נעים או נאיף בגדאדי, שלפי הצהרתו
בשבועה של אלפרד צ׳יזם הוא השם שלפי
הצהרתה של אלפרידה היה אבי ילדתה,
היה מלצר ערבי, בעל אזרחות עיראקית,
שעבד בתקופת המנדט במלון המלך דוד
בירושלים. אחרי שפרצה מלחמת העצמ אות
נעלמו עקבותיו. הוא איננו כיום ב תחומי
מדינודישראל. אם הוא חי עדיין,
הוא מתגורר קרוב לוודאי באחת מארצות־ערב.
זה גס ההסבר היחיד שאפשר לתת
להופעת הנתינות העיראקית כנתינותה של
אלישבע בשעת לידתה.
בל האמור לעיל אין בו כדי לערער
על זכותה של אלפרידה ברשל לקיים יח סים,
להינשא או ללדת לכל מי שתמצא
לנכון, יהיו דתו או נתינותו באשר יהיו.
השלכתם היחידה של הגילויים שנחשפו
בחקירה המתפרסמת בעמודים אלה, חלה
רק לגבי אדם אחד: שר־הביטחון משד.
דיין. אין כל טעם לפגם בידידות ובאהבה
שהוא רוכש לאשה מבלי לחקור במוצאה.
זו בוודאי תכונה הראויה להערכה.
אולם יש בגילויים אלה כדי להחמיר את
האספקט הציבורי שבהתנהגותו קלת הדעת
והילדותית של שר־הביטחון. שר־הביטחון
נפל קורבן לסחיטה על רקע רומנטי. הוא
נאלץ לשלם דמי ״לא יחרץ״ ,כדי להע לים
מעיני הציבור את הפרשה לתקופה
של שנה אחת. לאור הגילויים החדשים,
שבחלקם הגדול הם חדשים גם לגבי שר־הביטחון
משה דיין, מתעוררת השאלה: האם
לא יכול היה שר־הביטחון להכניס את
עצמו ברשלנות ומתוך הוסר־אחריות לגבי
תפקידו ומעמדו, גם למצב של סחטנות על
רקע מודיעיני?

...כשהעוברים הגיעו רועדים, חיוורים ובלי נווטה בכיס...

שסו נ״אם-

ליאורה לפידות בחג
ה ד 1¥111י|1
סוכן הביטוח גדעון ר
1 1 118 111
אה האקזוטי שלה, לא נפרדה לרגע מבן־זוגה, שו

האמרגנית

כבדת הגוף, מרים עציוני, בחברתה של הזמרת חווה אלבר-
שטיין אותה היא מייצגת, בתום הופעתה המרשימה של
חווה שהתקבלה על״ידי הקהל הרב שנפח במועדון הלילה בתשואות סוערות.

הכוכב

של הצגת אמי הגנרלית,
גבי עמתי, בלט
בפתיחה החגיגית של המועדון במצב רוחו.

בריג׳יט
\ 1 ״11 ^171 1ל | 1 11
מהקהל

הלילה המחודש. בין האורחים 1 הופיעו ספונטנית בקטעי שירה,

ן•* וויסקי זרם כמים. הרעש וההמולה
! 1נישאו לשמים. קריאות האוזלן נש מעו
מכל עבר והזכירו את פגישות ימי
הפלמ״ח. ואכן, היה זה מיפגש מיוחד
— של כל ותיקי הבוהימה התל־אביבית.
המאורע: הפתיחה המחודשת של מ ר
עדוך הלילה עומר כייאם, ביפו העתיקה —
המועדון העברי הראשון, שנפתח לפני
13 שנים באיזור השטח הגדול ביפו. פתחו
אותו אז השחקן זאב ברלינסקי והצייר
שלמה צפריר. שם בחרו למקום על־שם
המשורר־אסטרונום־פילוסוף הפרסי שחי
במאה הראשונה לפני הספירה ודגל באה בה,
יין ופילוסופיה.
ואכן, בשנותיו הראשונות הצדיק המ קום
את שמו. הוא שימש כקאבארט ספ רותי.
בלוויית מוסיקה ובידור לאניני-
טעם, הפך למועדון הבוהימה התל־אביבית
ולבמה נסיונית של אמנים מתחילים.
כעבור שבע שנים, החכירו ברלינסקי
וצפריר את המועדון והתמסרו למשחק ול ציור.
המועדון שינה את אופיו, הפך ל-
מקום־בילוי מיסחרי לתיירים.
השבוע לקחו הבעלים המקוריים את

ובעלה המיליונר ארנון מילצ׳ן, חיו חלק
המגוון שבא לערב הפתיחה של מועדון
בלטו אנשי הבוהימה התל-אביבית שאף
אנשי צבא, דוגמניות ואנשי חברה.

חווה בפעולה

מסמר הערב היתה ללא ספק
הזמרת חווה אלברשטיין, שהופיעה
בחודשים האחרונים בתוכנית היחיד שלה באולמי תיאטרון, הת
מלכת
הדוגמניות

רגשה מאוד לפני הו
הצלחה כשהקהל,
ועל שרפרפים, מי

רינה וייס (משמאל) שהתחתנה עם נצר למשפחת
הפרדסנים העשירה מרחובות, משפחת יעקובסון,
היתח בזמנו מלכת הדוגמניות של ישראל. בתמונה משמאל נראים הזמר בני אמדורסקי
הנהנה מסיגר והצייר אורי ליפשיץ שחזר לא מכבר משחייה ארוכח בספרד.

ייי׳

ת בן־זוגה הקבוע,
ינשטיין, בלטה במר־וה
חיוכים לכל עבר.

הנעלים

הצייר שלמה צפריר בחברת זהבה, אשתו של
השחקן זאב ברלינסקי, קיבלו את חאורחיב.
המועדון נפתח בשיתוף עם איש יחסי־הציבור מייק סטולוביצקי.
העניינים שוב בידים, בתוספת צלע שלי שית:
איש יחסי־־הציבור מיי־ז סטולוביצקי.
שעבר, בשבוע לפתיחה החגיגית,
התל־אביבית במ הופיעה
הבוהימה
לוא כוחה. הצ׳יזבאטים והנוסטאלגיה הת עופפו
באוויר מכל עבר.
נזכר, שלמה צפריר :״במת המועדון
היתה הצעד הראשון של צמד העופרים.
הם באו אלי רועדים, חיוורים, בלי פרוטה
בכיס. אחרי ששמעתי את אסתר רייכש־טט,
החלטתי שהם גדולים. הלכתי עם אס תר
רייכשטט לקנות שימלת הופעה. אח רי
ההתרגשות הראשונה, היא הוכיחה עצ מה.
הקהל קיבל אותה לא נורמלי.״
גם את הזמרת חווה אלברשטיין, מסמר
ערב הפתיחה במועדון המחודש, קיבל ה-

11 | #1 111

אילנה רובינא באח למועדון באיחור, וקיבלה את השולחן שנשמר
עבור חרמטפ״ל דוד אלעזר, שהיה בין הבודדים שהוזמנו ולא באו.

קהל בסערת תשואות הדרן. כמו עמיתתה
למקצוע, התרגשה גם חווה לפני ההופעה.
סיכם את הערב, שנמשך עד השעות
הקטנות של הלילה, העיתונאי ישעיהו בן*

פורת :״פעם אחרונה שהייתי כאן, זה
היה לפני 12 שנה. הכל עכשיו נראה אותו
דבר כמו אז. אפילו החתיכות. רק בהבדל
קטן: עכשיו יש לי פחות שערות בראש.״

ועתה במועדון חלילה. הופעתה של חווה נחלח
צישב למרגלות הבימה הקטנה על חריצפה
ווה את שירתה במחיאות־כפיים קצובות.

ןעוץן -ן * אל״מ (מיל ).עמוס בנין, מפקד מרחב תל״אביב
לשעבר, חיה נספח צת״ל בארצות אפריקה וביום

איש עסקים, בחברת אשתו חיפחפיח ציפי, לשעבר אחו ת בחדר ניתוח.

גזל טוב

איחלו המסובים לישראל גוריון
ולאשתו הטרייה מיקי ברוידא,
אותה נשא יום קודם והנמצאת בחודש וד 5לחריונח.

קצין הביטחון פוטר מעבודתו ־ כתבי..העזלם הזה״
הותקפווהוכו -הבלכדילהסתיר את

פרשת החייב ו הנו ר ה
פורסמה הידיעה בגליון הקודם של העולם
הזה במדור תשקיף.
אולם עוד לפני שהופיעה הידיעה ב־העולם
הזה החלה התרוצצות, מהומד, ו־סערת־רוחות,
שהפכה את הפרשה מאפי זודה
מעוררת רחמים מחייו של חבר־כב־סת
שמשקלו הנפשי התערער, לתקרית
ציבורית בעלת חשיבות ועניו לציבור ה רחב.
גילוייה
העיקריים של הפרשה היו שוב:
כל האזרחים שווים בפני החוק — אבל
יש כאלה שהם שווים יותר!

איש מיסכן

ף* רגע שהסתבר למנהלי הסופר —
מרקט בכיכר דיזנגוף כי האיש או הו
עצר קציו־הביטחון שלהם, מנשה מנער,
כחשוד בגניבה, אינו אלא חבר־כנסת,
תקפה אותם בהלה נוראה.
למראה תעודת חבר־הכנסת של האיש
הם שכחו כי חוקי המוסר והמדינה חלים
על כל האזרחים, אפילו אם הם חברי-
כנסת. בניגוד לנוהג המקובל, לפיו נוח-
גים להחתים קונים הנתפסים בנסיונות
גניבה על טפסים מיוחדים בהם הם מצ*

111

בכללו * 10נ ה 11 אי רעהה תנ פ לו ת 8X1ב סו פ ו־ מו־ קכו

הערת מעונת..העולם הזה״

אץ המערכת נוהגת כדרר כלל להסתיר את זהותם של אנשי־ציבור
שהסתבכו בפרשיות מפוקפקות. אין המערבת סבורה שיש
לאנשי־ציכור זבויות־יתר כשטח זה. להיפר, שיקולים היבולים
לעמוד לאדם פרטי, אינם יבולים לעמוד לאיש־ציכור, המצווה
לשמש דוגמה כשמירה על החוק ובטוהר המידות.
במיקרה המתואר כעמודים אלה, מצאה המערבת לנכון
לסטות מעיקרון זה, וזאת בדי למנוע מראש בל חשד באילו היא
מפרסמת את הדברים מטעמים של נקמנות, ולא מתוך מילוי הוכתה
הציבורית. יתר על כן, נסיכות המיל,רה מעוררים את החשש
בי איש־הציכור, המשמש גיבור בפרשה עגומה זו, לא פעל מתוך
שיווי־מישקל נפשי מלא, ודבר זה נלקח כחשבון.
* ה לא יאומן:״ היתד התגובה
״ | הראשונה של כל מי ששמע את
הידיעה שנפוצה במהירות הבזק ברחבי
תל-אביב ביום השני לפני שבוע. ואומנם,
קשה היה להאמין כי תוכנה של הידיעה
הוא אמת.
נאמר בה כי יום קודם לכן, ביום רא שון,
חשד קצין הבטחון של הסופרמרקט
שפע־חן בכיכר דיזנגוף בתל-אביב, כי
אחד הקונים מעלים בכיסיו מצרכים בשעת
הקניה. קצין הבטחון, שתפקידו העיקרי
בחנות הכל־בו הגדולה המשתרעת על פני
שתי קומות בבנין קולנוע חן הוא לפקח
שקונים לא ״יסחבו״ מצרכים, עקב אחר
האיש. כאשר הבחין כי אותו אדם ניגש
עם מספר מצרכים אל הקופה, משלם
עבורם, אך אינו מוציא את מזע שהטמין
בכיסיו, יצא קציך הבטחון בעקבות הקונה
אל הרחוב. שם עצר אותו וביקש אותו
להכנם למשרד הסופרמרקט השייך לאגו דת
הצרכנים. במשרד התגלה כי האיש
הסתיר בכיסיו שתי חפיסות מרק ש שוויים
כ־ 2ל״י.

קצין הביטחוו״ —

תגלית׳ יותר״מעניינת״ היתד ״קשורה ב־זהותו
של האיש. התברר, לפי תעודה
שהציג האיש, כי הוא חבר־כנסת. אחרי
שהסביר את הימצאות חפיסות המרק בכיסו
ב״היסח הדעת״ ,שוחרר והלך לביתו מבלי
שתוגש כל תלונה נגדו.

דיזנגוף, מנשה מגער, שתפס את חבר-
חכנסת בצאתו מתחנות כשבכיסו חפי סות
מרק, עבורם לא שילם. מגער, הנמ-
נח על עובדי הסופרמרקט, סירב להצ-
טלם, ברח לעבר המחסן כשהבחין בצלם.

הידיעה עם כל הפיקאנטיות שבה, נר אתה
שולית וחסרת־חשיבות. היא לא הי-
תה ראויה ליותר מכמה שורות, מבלי
לציין את שם חה״כ, בטרם התבררו הפר טים
המלאים של הפרשה. ואומנם, כך

כך התחילה ההתנפלות

מרצ׳ל, זבן ה״חמוצים״ של הסו פרמרקט
מכה את כתב ״העולם
הזה״ אריק לביא, בעת שזה נמלט מהקומה הראשונה של החנות, שם התנפלו עליו
עובדים אחרים. לידו יצחק סלוק, מ מ חלק ת חמישלוחים בחנות שהצטרף למכים.

הירים כי החזירו מרצונם מצרכים שנטלו
ללא רשות בחנות, הונח לח״כ ללכת ללא
נקיטת כל צעדים שהם.
הגניבות בחנויות הכל־בו ובסופרמרק טים
הפכו לתופעת קבע, אילצו את הרש תות
הגדולות לשכור קציני־ביטחון מיוח דים,
שתפקידם להשגיח ולמנוע גניבות,
המסתכמות לפעמים במאזן שנתי בסכומים
של רבבות ל״י. בכמה חנויות כל־בו הות קנו
כבר רשתות טלוויזיה פנימית במעגל
סגור, באמצעותה יכולים קציני־הביטחון
לשלוט על כל תנועת הקונים בשטח ה חנויות.
מקובל, בעיקר בסופרמרקטים של
אגודת הצרכנים בארץ, שצרכנים הנתפ סים
בגניבה נמסרים למשטרה ומוגשת
נגדם תלונה -אלא אם ערך הגניבה נופל

*.העוד ה!ה״ שית 1ר את התקרית:

כתב ״העולם הזה״ אריק לביא ניצב ליד איצטבת
המרקים בקומה התחתונה של הסופרמרקט בכיכר
דיזנגוף, משם נטל הח״כ את חפיסת המרקים,
המכילה שלוש שקיות, שנמצאה אחר-כן בכיסו בצאתו
מהחנות( .ראה תמונה בעמוד הימני) .צילום תמונה זו הוא
שגרם להתנפלות הסופרמרקט על אנשי ״העולם הזה״.

זוהי המעלית בקומה התחתונה של הסופרמרקט, לשם
נכנס הח״כ עם עגלתו. מעלית זאת משמשת בדרך כלל
לצורכי העובדים, בעוד שלקונים מיועדות המדרגות הנעות
המסוגלות לשאת גם את עגלות הקניה. כניסתו של הח״כ למעלית
השירות, כמודגם בתמונה זו, היא שעוררה את חשדו של קצין
הביטחון ולעיקוב אחריו ולחיפוש בכיסיו, שם נמצאו חבילות המרק.

שיין הסופרמרקט בו נתפס הח״כ. גיגס
הוזעק ביום שישי האחרון לתחנת
המשטרה, עם פרקליטיו, אחרי שעובדיו
היכו א ת אנשי ״העולם הזה״.

זוהי מעלית עגלות הקניה בבניין
הסופרמרקט המיועדת
לשימוש הקונים. מעלית זאת
נמצאת במקביל למדרגות הנעות, כך
שהקונים יכולים לעלות בצד עגלותיחם
לקומה השניה של הסופרמרקט, שם
נמצאות גם הקופות ופתחי היציאה.
חבר״הכנסת לא השתמש במעלית זאת.

הקצין שפוטו ״ ״
הביטחון של הסופרמרקט שפוטר מעבו דתו
אחרי שפרשת הח״ב והמרק התפרסמה
ברבים. מנהלי הסופרמרקט בחרו
בו כשעיר לעזאזאל, טענו כי הוא זה
שפירסם א ת פרשת הח״כ והמרק ברבים,
טילפן לעיתונים למסור להם על הפרשה.
מ־ 10ל״י. במקרה כזה הם מוחתמים
על טפסים מיוחדים, מתוך הנחה שעצם
תפיסתם ישמש להם לקח לא לחזור על
הגניבה.
משום מה, כאשר נתפס חבר־דיכנסת,
שכחו מנהלי הסופרמרקט את כללי הנוהל
הרגילים והחלו להתנהג כאילו הם עצמם
נתפסו באיזו שהיא עבירה. ביום השלישי
בשבוע שעבר, עוד לפני הופעת גליון
העולם הזה, עלתה לירושלים משלחת של
אגודת הצרכנים, בראשות מנהל האגודה,
אשר גיבם, כדי להתייעץ עם מנהיגי ה מערך
וההסתדרות כיצד לנהוג בפרשה.

ההתייעצות הראשונה נערכה עם פרק־ליטר,
של אגודת הצרכנים, עורך־דין ארי
אנקוריון, שהוא גם ח״כ מטעם המערך.
בעקבות התיעצות זו נקראו לטכס עצה
ח״כים נוספים של המערך. הפרשה אף
הובאה לידיעתו של השר שלמה הילל.
בסיכום אותן התייעצויות הוחלט שאגו דת
הצרכנים לא תנקוט כל פעולה: לא
תגיש תלונה למישטרה ותשתדל להעלים
את הפרשה ולמנוע את פירסומה. השיקול
העיקרי לגבי החלטה זו היה שיקול אישי
הנוגע לאותו ח״כ, שאינו נמנע על חברי
המערך .״הוא איש מסכן שלא כדאי לה רוס
אותו,״ אמר אחד הח״כים של המערך,
״הוא גמור ממילא.״
אלא שלא ניתן היה עוד לשמור את ה פרשה
בסוד. עשרות הזבנים והקופאיות
בסופרמרקט כבר ידעו על הפרשה. היא
עברה במהירות הבזק מפה לפה, פשטה
על פני העיר כולה, הפכה לשיחת היום.
כאשר חזרו אנשי הנהלת אגודת הצר כנים
מירושלים ובליבם החלטה נחושה
להשתיק את הפרשה, כבר היה מאוחר מדי.

חשד במעלית
מחרת היום, כאשר הסתבר למנה /לי
הסופרמרקט כי נודע ברבים על
ה״אסון״ — על תפיסת ר,ח״כ שסחב מרק
— הם נכנסו לפאניקה נוראה.

זוהי אחת מקופות הסופר מרקט,
דרכה יצא חח״כ אחרי
שקנה כמה מיצרכים עבורם
שילם בקופה. רק אחרי שחלף דרך קופה
זו ויצא החוצה, נעצר על-ידי קצין הבי טחון
שחשד בו. אילו היה נעצר בתוך
החנות יכול היה לטעון שבכוונתו לשלם
בעד חפיסת המרקים שהחביא בכיסו.
כצעד ראשון חיפשו מנהלי הסופרמרקט
שעיר לעזאזאל כדי להאשימו בפיצו ץ
הידיעה. הם מצאו את דן עמית 26 אחד
מקציני הביטחון של הסופרמרקט, שלא
היה בתפקיד ביום בו נתפס הח״כ עם
המרק. כמו שאר קציני הביטחון של ה סופרמרקט
שייך גם דן עמית למחלקת
הביטחון של מודיעין אזרחי. כאשר הגיע
דן עמית לעבודתו ביום שני בשבוע ש עבר,
סיפר לו מחליפו, מנשה מגער, על
שהתרחש יום קודם לכן.
וכך אירעה התקרית, לדברי מגער :
ראיתי אדם שעורך קניות עם עגלה בקו מה
התחתונה ולוקח חפיסת מרקים מהל
מדף של המרקים הנמסים. אני חושב ש אלה
היו שתי חפיסות מרק פטריות של
תלמה, בשווי של כ־ 2ל״י. הוא עורר את
חשדי מפני שנכנס עם העגלה למעלית,
בעוד שהמעלית המקשרת בין שתי הקו מות
משמשת לעובדי החנות בלבד. לקו נים
יש מדרגות נעות עם סידור להעלאת
הסלים. עקבתי אחריו וראיתי, בשעה ש ניגש
לקופה, שבסל לא נמצאת חפיסת ה מרקים
שלקח קודם. אחרי ששילם ויצא
ניגשתי אליו וביקשתי ממנו לחזור פנימה.
אמרתי לו שאנחנו רוצים לבדוק אותו.
הוא לא התנגד. אבל כשנכנסנו לחדר ה הנהלה,
הוא ביקש שיצאו משם כל האנ שים.
נשארו שם רק אני וסגן־המנהל,
אהרון פרסר. אז הוא הוציא תעודה של

כאן, במעבר בתוך בניין קולנוע
״חן״ ,מחוץ לקופות
הסופרמרקט עצר קצין הבי טחון
מנשה מגער א ת הח״כ וביקש ממנו
לחזור אל משרד החנות כדי לערוך
בדיקה בכליו. בשעת צילום סידרת צי לומים
אלה, יום לפני ההתנפלות,
פעולה. הסופרמרקט שיתפו עובדי
חבר־כנסת. סגן המנהל שאל אותו איך
זה קרה שלא שילם בעד המרק. הוא עשה
תנועה בראש כאומר :״לא שמתי לב.״
אחר-כך הסביר שדחפו אותו ליד הקופה
והוא לא הספיק לשלם בעד המרק שלקח.

קצין הביטחון פוטר
** אשר שמע עמית את סיפורו של
מגער, אמר לו :״לא יתכן שזה יע בור
כך בשתיקה. כאשר תופסים אזרח
רגיל הוא נלקח לחקירה ואולי גם נשלח
למישטרה. איך יתכן שכאשר תופסים חבר-
כנסת יעברו על זה בשתיקה?״ זמן העולם פרטים בעיר.
זה דן

קצר אחר-כך הגיעו למקום כתבי
הזה, להם נודע על הפרשה, אספו
כדי לאמת את השמועה שנפוצה
מנהלי הסופרמרקט חשדו כי היה
עמית שהזעיק את העיתונאים.

סיפר דני על מה שאירע :״למחרת
הזמינו אותי לעלות למשרד. כל מנהלי
הסופרמרקט כבר היו שם. הם הסיעו אותי
מייד למשרדי מודיעין אזרחי. שם הודיע
לי עמרם שרביט, ממנהלי החברה, כי מש־עים
אותי מעבודתי. כעבור יומיים הודיעו
מה היה פשר הבהלה שאחזה במנהלי ה סופרמרקט?
מדוע התנהגו בצורה כה בל-
לי כי פוטרתי.״
(המשך בעמוד )26

! 1 23

במדינה עסקים הגומראגג של
איש המיסתוריו

טסוזובכת ככיכר דיזבגוף תתקשר איתה
טלפון 228189

לכאורה, נראתה התנהגותו יוצאת־הדוסן
של האיש נורמלית בהחלט: בהגיע תורו
לעלות למטוס, בנמל־התעופה בלוד, הקים
הנוסע שערורייה, סירב להרשות את ה חיפוש
המקובל על גופו, טען כי חיפוש
כזה, על־ידי שומרים פרטיים, איננו חוקי.
בעקבות השערורייה הסירו ממנו השומרים
את ידיהם, אך האיש נלקח לתחנת ה משטרה
במקום.
התנהגות תמוהה. מה אירע בתחנת
המשטרה, לא ידוע. אך אין ספק ששמו של
האיש, כאשר הזדהה, היה מוכר למפקד
הנקודה: הנוסע הסרבן היה לא אחר מא שר
שלום ירקוני — בעבר קצין משטרה
בכיר ומעוזריו האישיים של עמוס בן־
גוריון, כשזה היה מפקד משטרת מחוז
תל-אביב. כיום, ירקוני הוא אחד הבלשים
העסוקים ביותר במדינה, וברשותו אחת
מחברות האבטחה והחקירות הגדולות —
מודיעין אזרחי.
אך במבט שני, נראתה התנהגותו של
ירקוני, כאשר עמד לנסוע לחו״ל, תמוהה
ביותר. כי בהקימו את השערורייה, פגע
בעצם ירקוני בצורה קשה באינטרסים שלו
עצמו.
מאבק חרין* .בנמל-התעופה לוד באים
במגע עם הנוסעים שני גופי אבטחה: ב־קומת־הקרקע
פועלים אנשיה של חברת
אש, שנשכרה לתפקידה על־ידי משרד ה תחבורה.
משימתם: בדיקת מזוודות ה נוסעים.
בקומה
השנייה, שממנה יוצאים למטו סים,
פועלים שומרים מטעם חברת אל־ עד,
שתפקידם לערוך חיפוש על גופם של
הנוסעים, בדרכם למטוס.
בימים אלה, מוציאה אל־ על מיכרז חדש
לתפקיד זה. שני המתחרים העיקריים על

בלש־שומר אזולאי
המלחמה על הקומה השנייה

מרכ1
עדשות מגע

״גרוזוגסקי -אישון לנס״
תל־אביב, רחוב שניאור ,5
טל.55029 .

שעות קבלה 9—17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

מיכרז חדש זה: מנהל חברת אש, שלמה
אזולאי, קצין במילואים, ושלום ירקוני, ה בום
של מודיעין אזרחי.
המאבק בין השניים הוא חריף, שכן
הזוכה במיכרז של הקומה השנייה, זוכה
בהכנסה של רבבות ל״י לשנה. במיסגרת
המלחמה ביניהם, פירסם מודיעין אזרחי
ביומון הכלכלי שהוא מוציא לאור, מבט,
ידיעה בדבר חקירה שמתנהלת נגד אש,
לפיה כאילו מועסקים בני־נוער על-ידי
אש בניגוד לחוקי העבודה.
ראה אזולאי את הידיעה, מיהר אל
העיתון הכלכלי המתחרה, יום־יום, ביקש
לפרסם שם מודעה נגדית.
מלחמה משעשעת. במודעה הנגדית
כתב אזולאי :״מבוקשים שומרים אשר
עידו או עובדים בחברת מודיעין אזרחי
ברציפות למעלה נד 12 שעות במשמרת
אחת, שומרים שלא קיבלו תוספת עבור
שעות נוספות, שבת וחגים, תוספת יוקר
ותנאים סוציאליים מלאים.״
כשראה פטר מרסטן, בעל יום־יום ומת־
(הסס! ו בעמוד )26

חיים לוין על חמיגרש.
1 1 1 1 1 71
שוערה של קבוצת
111111111
״מכבי״ נתניה הוא אחד השחקנים
הפופולאריים ביותר בליגה הלאומית.
•*< אשה הקטנה והשברירית נעה ב !
1מפתיע. ידה נשלחה לאחור, הונפה
לפנים במהירות הבזק, כשהיא אוחזת בבק בוק,
לעבר פניו של הגבר גבה הקומה
והחסון שעמד לפניה.
הגבר הנדהם לא הספיק לזוז, בהפתעתו.
היה זה הגבר האחר, שעמד לידו, שזינק
בזריזות, הצליח להדוף את ידה של האשה
בחלקיק השנייה האחרון. אשד, שנייה,
שעמדה קפואה ברקע, השמיעה קריאת
אימה חנוקה.
זריזותו של הגבר הצילה את הקורבן
המיועד. החומצה שבבקבוק נשפכה על
הריצפה, ורק רסיסים ניתזו על פניו ועינו
של הגבר.
הסצינה נראתה כלקוחה מתוך סרט פשע
סוג ב׳ .או מתוך סיכסוך מיקצועי בין
פרוצות לסרסוריהן. אלא שהפעם, היא
התרחשה במקום שונה לחלוטין: בבוטיק
קטן ושליו ברחוב בן־הילל בירושלים, ב אחור
מכובד ועשיר. גם המשתתפים לא
השתייכו לענף העתיק. שופכת החומצה
היתד, בעלת הבוטיק הקטן, הקורבן היד,
לא אחר מאשר חיים לוין, שוערה המהולל
של מכבי נתניה, והגבר המושיע היה
שותפו.

״היא
הרביץ לי״

<8וטייפ לאחר ששפכה את החומצה
בפרצופו של הכוכב המפורסם, כבר
חזרה רעייה להבי לבוטיק הקטן שלה, ל אחר
שנעצרה, נחקרה, ושוחררה בערבות.
״למה עשית את המעשה הזה? האם
חשבת באותו רגע, שאולי תעוורי אותו
לכל החיים?״
רעיה להבי היא אשד, נמוכת קומה ורזה
מאוד, בעלת עיניים כחולות ושיער בלונ די
כהה. לבושת חליפת זמש מודרנית,
היא נראתה השבוע רגועה ונינוחה ,״לא
חשבתי כלום,״ היא עונה בביטחון .״אתה
רואה את הסימן הזה?״ היא מצביעה על
סימני מכה על חוטמה היווני .״חיים הר ביץ
לי, ואני רק התגוננתי. בקבוק החומ צה
היה שם במקרה, אחרי שעשיתי קניות
לבית. היד שלי אחזה בבקבוק בלי לח שוב.״
זוהי
גירסה אחת. לאחר דקות ספורות,
משמיעה בעלת הבוטיק האלמונית, שחנו-
תה נמצאת בשכנות לחנות אביזרי ה ספורט
של חיים לוין, גירסה נוספת :״אני
הייתי במחנות ההשמדה של הנאצים. סבל תי
הרבה בחיים שלי. הייתי צריכה לתת
לו שיעור.״
זה היה עלול להיות שיעור יקר מאוד.

!,הידידה צעקה דאשתו של השוער:
״הוא לא היה שלן־ ולא יהיה של!״

חומצת
ב פ רצו ח
שופכ ת החומצה

בת״זוגו של השוער המפורסם, בסצינת
השפיכה, היא רעיה להבי, ירושלמית, בעלת
בוטיק בלתי־נודעת, גרושה ואם לילד.

כוכב ה ס טו ט ואשתו מ גי? :

רת אשתו אסתר, כשהוא מוקף קהל צעירים הנוהרים בהערצה
אחרי הכוכב המפורסם. השחקן בו ח״ , 35 היודע כי מכדורגל
חומצה בפרצוף היא תמיד עניין מדאיג —
אך לרוב רק לאומלל שסופג אותה. ב שבוע
שעבר, אחזה הדאגה, למשך יממה
תמימה, ברבבות אוהדי מכבי נתניה. ב ידיעה
הראשונה שהתפרסמה בעיתונים
דווח כי החומצה פגעה גם בעינו של חיים.
רק כאשר הוברר למחרת כי עיניו של
השוער הפופולארי לא נפגעו, והוא ימ שיך
לעמוד בשער, שוחררה ברחבי הארץ
אנחת רווחה קולקטיבית.

;,לא הבטיח
לי פלוס״

** דוע הגיע

לחיים לוין שיעור כה

ע) חמור?
לשופכת החומצה הסבר לאקוני :״הוא
התנהג איתי לא יפה.״

אלא שדווקא לשאלה אחרונה זו, המ רתקת
ביותר — אין שכנתו של השוער
מוכנה לענות.
לעומת זאת, היא מוכנה לדבר בחופ שיות
על דברים אחרים הקשורים בדרמת
החומצה, שהתרחשה בבוטיק הקטן ז ,-־
חשוך שלה ביום השני שעבר:
״היכרתי את חיים לפני חודשיים, כש
בלבד
קשה לפרנס משפחה, פתח חנות לאביזרי ספורט, ברחוב
בן־הילל בירושלים, וכן מועדון משחקים לנוער, מאוכלס במכו־נות־מזל
חשמליות. שני העסקים מצליחים יפה. שמו של הכוכב
מהווה גורם־משיכה ממדרגה ראשונה לירושלמים הצעירים.

הוא נכנס לבוטיק שלי.״
״ומה קרה מאז? ידעת שחיים נשוי
ויש לו שלושה ילדים. האם הוא הבטיח
לך להתגרש מאשתו ולהתחתן איתך?״
״לא,״ מודה רעיה .״הוא לא הבטיח לי
כלום. אבל היינו הולכים לשתות קפה יחד
כל יום. כמה פעמים ביום. כל האנשים
ראו אותנו וידעו מזה. גם אשתו של חיים
ידעה מזה. היא מכירה אותי. ביקרתי אצ לם
בבית לא פעם.״
״בנך, שלמה, ידע על מה שהתרחש
בינך ובין חיים?״
״הוא יודע הכל. אין לי סודות ממנו.״
״מה יהיה עכשיו?״
״אני לא פוחדת כל־כך מהעונש מבית־משפט.
יותר מפחידה אותי העיר הקטנה
הזאת, שיש לה פה נורא. מרכלים כאן
בצורה איומה. אני הייתי גננת, טיפלתי
בנכדים של גדולי המדינה. כולם מכירים
אותי. עכשיו כולם יתחילו לרכל עלי. זה
דבר נורא.״
היא מתפנה לדקות מספר ללקוחה ש נכנסה
לחנות — שוטרת צעירה, המת עניינת
בחולצה, ונרתעת מהמחיר — 135
ל״י .״זאת היא השוטרת שעצרה אותי,
אחרי ששפכתי את החומצה על חיים,״
מסבירה רעיה בחיוך נעים. קשה להש
תחרר
מהרושם, שהיא אינה מסוגלת להת ייחם
למשמעות החמורה של המעשה.
״אסתר מספרת שאת איימת על חיים,
יומיים לפני המעשה. זה נכון?״
״כן,״ מודה רעיה .״הזהרתי אותו. בגלל
שהתנהג איתי לא יפה.״
״ומה תעשי עכשיו, אחרי שהזהרת או תו,
כמו שאת אומרת?״
״אמשיך את מלחמתי בו. אגיש נגדו
משפט על שהוא תקף אותי. מי שמע
דבר כזה — גבר מרביץ לאשר?,״

״אש ה
מסכנה מאוד״

י 3נימ כי ן מה היא רצתה ממני,״
מושך בכתפיו חיים לוין, כשהוא
עוסק בשקידה בספירת כספי הקופה ב מועדון
המשחקים שלו. הגבר יפה־התואר,
נאלץ לדבר בצעקה כמעט, כדי להתגבר
על המולת צילצול מכונות־המזל, נקישות
הכדורים בפליפרים, וצעקות הילדים וה נערים
המשולהבים .״לא הבטחתי לה שום
דבר. לא היה בינינו כלום. אפילו לא צל
של רומן. יש לי אשה ושלושה ילדים.״
״ובכלי זאת. אם לא היה ביניכם כלום,
מדוע שהיא תקום ותשפוך עליך חומצה?״

אסתר, אשתו של חיים, מתערבת בשי חה
:״תן לי להסביר,״ היא קוטעת את
דברי בעלה .״רעייה, היא אשד, מסכנה
מאוד. היא גילתה לי פעם שבמשך שנ תיים,
מאז שהתגרשה מבעלה, לא היו לה
יחסי מין עם גבר.״
ההשוואה בין שתי הנשים מעניינת. אס תר,
אם לשלוש בנות ונשואה זה 16 שנה,
נראית כתלמידת תיכון. חתיכה מעניינת,
עיניים לוהטות, גיזרה דקה. על רעיה, ל עומתה,
ניכרים אותות הסבל שעברה ב חייה
— שלא לדבר על העובדה כי היא
מבוגרת מחיים בשש שנים.
״האם ידעת שבעלך נפגש עם רעיה?״
אסתר מחייכת חיוך פקחי :״ברור ש ידעתי.
חיים לא מסתיר ממני. אם היה
משהו רציני ביניהם, הייתי יודעת. חיים
היה יוצא איתה לשתות קפה, זה הכל.
רעיה היא אשד, מסכנה, וחיים עשה לה
לא מעט טובות. הוא היה עוזר לה לפרוע
את הצ׳קים שלה, נותן לה כסף במקום
צ׳קים מאוחרים. הוא קונה לי אצלה המון
בגדים, ובכלל עזר לה כמה שיכול. וה תוצאה:
בזמן האחרון, היא התחילה ל איים
עליו, לדרוש ממנו שילך איתה לש תות
קפה שלוש פעמים ביום. זה באמת
היה קצת מוגזם.
״אבל לא התייחסנו לאיומים שלה ב רצינות.
גם יומיים לפני המעשה, היא
הזהירה אותי שהיא תעשה לו משהו.
,חיים לא יהיה שלי, אבל הוא גם לא יהיה
שלך , ,היא צעקה לי. חבל שלא התיי חסתי
אז ברצינות לדבריה.״
״אז אם לא היה רומן ביניהם — מה
כן היה? אולי בכל זאת היא הבינה מ דבריו
של חיים משהו?״
״אני יודעת מה היא יכלה להבין? אני
רק יודעת שחיים לא היה יכול להבטיח
לה כלום. אני אוהבת אותו. הוא דואג לי
ולבנות שלנו. הוא בעל טוב ולא חסר
לנו שום דבר. מה הוא יבטיח לאשר, מבו גרת
ממנו? היא בנתה חלום לעצמה.״
״ומה התרחש באותו יום שני בבוטיק?
איך אירעה שפיכת החומצה?״
כאן עולה הגירסה השנייה לסצינה ה דרמטית
:״רעיה שלחה את אלי, השותף
של חיים, לקרוא לחיים לבוטיק שלה. היא
אמרה שהיא מבקשת שיבוא, שהיא צרי כה
לראות אותו. חיים בא, יחד עם אלי.
זה היה המזל שלו. כשרעיה תפסה את
הבקבוק ושפכה עליו את החומצה, חיים
לא הספיק לעשות כלום. זה היה אלי,
שתפס לה את היד, והציל את העיניים
של חיים.״

פרשת הח״ב והמרק
(המעוך מעמוד )23
תי הגיונית, חששו מפירסום ודרשו את
פיטוריו של קצין הבטחון?
לדני עמית היה על כך הסבר משלו:
״בהתחלה דיברו כל עובדי הסופרמרקט
על הפרשה בגלוי. רק אחר־כך הפיץ מי שהו
שמועה כאילו האנשים הקרובים ל אותו
חבר־כנסת יתנקמו במי שידבר. אמ רו
שהוא מקורב גם לפגתרים. האנשים
קיבלו פחד.״
כזה היה המצב ביום השישי האחרון,
כאשר כתב העולם הזה אריק לביא וצלם
המערכת, ישראל סימיונסקי, הגיעו לסו פרמרקט
כדי לשחזר את פרשת הח״כ
והמרק.
יום קודם לכן, כאשר ביקרו במקום,
האירו להם העובדים פנים ואף שיתפו

נות המשתוללים, צרו על הדלת כשהם
מבקשים שוב לפגוע בעיתונאי. כאשר
הצליח הכתב להתחמק מידם הוא מיהר
להזעיק מישטרה למקום.
המישטרה עצרה ארבעה מעובדי החנות
ואת סגן מנהל הסופרמרקט. כולם נלקחו
לתחנת המישטרה לגביית עדויות. תוך זמן
קצר הגיעו למקום גם אשר גיבס, מנכ״ל
אגודת הצרכנים וצבי וינטראוב, מנהל
הסופרמרקט בכיכר דיזנגוף. הם מסרו
למפקח יעקב כהן, שניהל את החקירה, את
הפרטים המלאים של השתלשלות הפרשה,
החל מהתקרית עם חבר־הכנסת ועד ל מהומה
שפרצה עם בוא כתבי העולם הזה
לחנות.
כאשר הסתיימה החקירה, דרש המפקח
יעקב כהן מהצלם להשאיר את מצלמתו
בידי המישטרה .״פירסום התמונות שצי־למתם,״
אמר ,״עלול לגרום נזק לחנות.״
המצלמה, שנפגעה בשעת הקטטה בסופר מרקט
נשארה במישטרה, אחרי שהוצאה מ ידי
הצלם על סמך פקודה מפורשת של ה קצין
יעקב כהן.

ערעור בשיווי המשקל

סגן המג הל ״י
אהרון פרסר, ששיחרר את הח״כ ללא כל
פעולה אחרי שנתפס, הוא גס שציווה טל
העובדים להתנפל על כתבי ״העולם הזה.״
עימם פעולה. כאשר חזרו ביום שישי כדי
להשלים צילום שלא עלה יפה, השתנתה
האווירה במקום כליל.
כאשר נכנסו השניים למקום הוזעק ל מקום
סגן מנהל החנות, אהרון פרסר, ש דרש
מהצלם להפסיק לצלם מיד. עוד

ד כאן התקרית, שהתפתחה מעבר
! נ למימדיה הטבעיים, בגלל חששותיהם
של מנהלי הסופרמרקט מפירסום פרשת
הח״כ והמרק.
הצורה ההיסטרית בה פעלו מנהלי אגו דת
הצרכנים, כאילו הם הנאשמים בפרשה
ולא אותו חבר־כנסת שנתפס, באה אולי
מתוך תחושה הקיימת בקרב אנשים רבים
בישראל. לפי אותה תחושה אסור לפרסם,
אסור לדבר בפומבי ואסור לדון בסטיות
ועבירות על החוק של אישי־ציבור.
דווקא במקרה זה היה אותו חבר־כנסת
צריך להיות מעונין יותר מכל אדם אחר,
שפרשת חפיסות המרק שנמצאו בכיסו
בצאתו מהסופרמרקט, מבלי ששילם עבו רן,
תגיע לחקירה מישטרתית ואפילו ל דיון
מישפטי.
כיוון שהפרשה זכתה לפירסום גם בלאו־הכי,
היה אותו חבר־כנסת צריך להיות
מעוניין שהפרשה תגיע לבירור מישפטי
ושיהיה זה שופט שיקבע כי הוא אומנם חף
מכל פשע.
נאה וראוי היה שאותו חבר־כנסת יבקש
מרצונו להסיר את חסינותו, כדי שניתן
יהיה לתבעו לדין ולנקותו מהחשד ש הודבק

אם ניתן להסביר את המניעים הפסי כולוגיים
העלולים לדחוף אדם, אפילו הוא
חבר־כנסת, לידי מעשה שטות כמו נסיח־לסחוב
דבר חסר־ערך בסופרמרקט, קשה
להסביר את נסיון החיפוי האינסטינקטיבי,
הכמעט אוטומטי של העיתונות הישרא לית,
על מעשהו של אותו ח״כ.
למרות שכל עיתוני ישראל ידעו על
הפרשה, לא העז אף אחד מהם לחקרה
או לפרסמה. אותם עיתונים, המפרסמים
כתבות ענק על כל אזרח שמועד או עו בר
עבירה, פשוט בחרו לעבור בשתיקה
על מעשהו של הח״כ. והפעם לא היה מדו בר
כבר על חדירה, כביכול, לתחום הפרט
של אישיות ציבורית.
רק אחרי שעובדי הסופרמרקט היכו את

ערב פירסומה של כתבה זו הופעלה על מערכת ״העולם
הזח״ מערכת איומים חסר ת תקדים. עובדי המערכת והכתבים
הוטרדו באמצעות שיחות טלפוניות אלמוניות ובלתי אלמוניות,
בחן הושמעו איומים מאיומים שונים לגבי הצפוי לעובדים
ולמערכת עצמה. חלק מחמאיימים זיהו את עצמם בעוזריו
וכמזכירתו של אותו חבר־כנסת שבפרשתו דנה כתבה זו.

לפני שסיים את דבריו הסתערו חמישה
מעובדי הסופרמרקט על הכתב החלו דו חפים
אותו בכוח ומכים אותו, כשפרסר
הקרח מנצח על המלאכה.

המצלמה נשארה
במישטרה
ך* עוד הצלם מצדם את המתרחש
הטילה אחת הזבניות מאפרה לעברו.
הקונים שהיו אותה שעה בחנות התבוננו
במחזה באדישות. הם ראו איך עובדי ה סופרמרקט
מכים אדם ולא הנידו עפעף.
הכתב, שהצליח לחלץ את עצמו מידי
מכיו, עלה למשרדי הסופרמרקט, ביקש
לקשרו עם אשר גיבם, מנכ״ל הצרכנים,
כדי לבקש הסבר לתקיפה שתקפו אותו
עובדי הסופרמרקט. מנהל החשבונות ש היה
במקום סרב להניח לו להתקשר עם
גיבס או המישטרה.
בינתיים הגיעו למקום גם עובדי הח ן

אנשי העולם הזה, והמישטרה נאלצה ל התערב
בפרשה, דווח על כך בעיתונות
הישראלית.
היתר• זו תעודת עניות נוספת למהי מנותה
של העיתונות בישראל, המשתיקה
פרשיות הקשורות לאישי־ציבור. גניבות
בסופרמרקטים אינם המצאה בלעדית ב ישראל.
מדי פעם נתפסים אישים מפור סמים
ברחבי העולם, כשהם מנסים לגנוב
חפצים שונים במקומות שונים, זה יכול
להיות הקפטן של נבחרת אנגליה בכדורגל
למשחקי מקסיקו, כוכבת קולנוע הולי-
בודית, או ספורטאית סובייטית בעת בי קור
בכל־בו בלונדון.
תמיד היו מקרים אלה נושאים לגיטימיים
לדיווחה של העיתונות. אם בפרשת ד,ח״כ
והמרק אפשר לראות משהו מצער, המעיד
על עירעור שיווי משקלו של האיש — דבר
היכול לקרות לכל אחד, הרי מה שאירע
בהמשך הפרשה הוא חמור הרבה יותר:
הוא מצביע על עירעור שווי משקלה של
החברה הישראלית.

במדינה
(המשך מעמוד )24
חרהו של מבט, את תוכן המודעה — הת נדב
מיד לפרסמה חינם, מרח אותה על
פני מחצית עמוד א׳ של עיתונו. ומאחר
שאף שומר איננו נוהג לקרוא עיתונים
כלכליים, היה ברור לכל למי מכוונות ה מודעות
הללו.
אך מאחורי מלחמת המודעות המשע שעת,
נשאלה השבוע השאלה: מה גרם
לשלום ירקוני, הרוצה לזכות במיכרז ל הפעלת
השומרים בקומה השנייה — לע קוץ
את עצמו, לשלול בקול רם וצלול את
זכותם של השומרים לפעול בכלל ז
לאזרח הפשוט, שאינו נמנה על קהיליית
המודיעין של ישראל, היה זה מיסתורין
נוסף של איש המיסתורץ.
פשע השודד הפחדן השעה היתה שלוש לפנות בוקר, כאשר
השודד הבודד, רעול-פנים וחמוש בתת־מיקלע,
פרץ לתוך מסעדת סונקה שברחוב
אילת ביפו .״את הכסף,״ שאג בקול אי מים.
בעלת
המסעדה, רבקה שווילי, לא ידעה
בדיוק אם הכוונה אליה או לאורחים, ולא
הגיבה. אז פלט השודד צרור. הצרור אמ נם
לא פגע באיש — אך הבהיל מאוד
את השודד שנשא רגליו במהירות הבזק
לעבר מכונית שחנתה בקירבת מקום וברח
כל עוד נפשו בו.
שוטר במארב. עדי ראייה סיפרו
מאוחר יותר שהיתה זו מכונית בעלת
מיספר זר וגג לבן. המישטרה פתחה ב סריקה
מיידית בכל רחבי תל-אביב. כע בור
מחצית השעה נמצאה מכונית מרצדס
בעלת גג לבן ומיספר זר חונה בסימטא
בכפר שלם. שוטר לבוש אזרחית הוצב ב מארב,
המתין לבאות.
בארבע בבוקר הגיע למקום, במונית,
צעיר שהתגלה מאוחר יותר כיעקב גיבלי
הררי. הוא נכנם לבית מספר , 11 ברחוב
כ״א — והמישטרה בעקבותיו. שם עצרו
השוטרים אותו ועוד ארבעה צעירים שהיו
בדירה.
החמישה הסבירו כי לאחר בילוי ערב
שבת בדיסקוטקים, הם באו לבית חברם
בעל הדירה, אלקיים בן־מנחם, כדי להא זין
למוסיקה ולבלות את שארית הלילה
בצוותא.
המישטרה לא קיבלה את ההסבר. היא
עצרה את כל החמישה, ערכה חיפוש.
בקירבת הבית הנמצא בין הריסות בתים
אחרים, מצאה תת־מיקלע, אקדח תופי,
ותחמושת.
כדיקת שיער. העצורים שיתפו פעו לה
עם המישטרה, הם מסרו אפילו דוג מאות
משערם, על־מנת להשוותם עם קבו צות
שיער שנמצאו במכונית.
ארבעה מהם היו עצורים במשך 30 יום,
ובתקופה זו התברר כי השיער שנמצא
במכונית לא היה שייך לאף אחד מהחמי שה.
גם לא התגלה קשר בינם לבין הנשק
שנמצא.
מצבו של יעקב גיבלי הררי ( )21 היה
מסובך יותר: התברר כי הוא עובד ב יבנה,
ומכיר את המרצדס ובעליה. על־סמך
עובדה זו, הוגש נגדו כתב־אישום לבית־המישפט
המחוזי. התביעה ביקשה לעצור
אותו עד לסיום ההליכים המישפטיים.
מי יחזיר החופש? בא-כוחו של
גיבלי. עורך־הדיו ישעיהו לויט, טען ש איו
לשלול חרותו של אדם במשך חוד שים
רבים — על סמך עובדה כה קלו שה.
מה גם שלנאשם אין עבר פלילי,
פרט להרשעה בודדת בשימוש ברכב ללא
רשות לפני שנים.
טענתו לא נתקבלה. השופט, אלישע
שיינבוים, הורה לעצור את גיבלי עד גמר
ההליכים הפליליים.
התמרמר גיבלי הצנום והשחרחר, כש השוטרים
הורידו אותו במעלית המיוחדת
לתא-המעצר :״אני יוצא זכאי. על בטוח.
אני חף מפשע. אבל את ימי המעצר —
מי יחזיר לי?״
בגלל סיבה זו בדיוק, החליט לויט ל ערער
על ההחלטה בפני בית־המישפט
העליון.

י לאח ״נו ל היו
חמודת שוחד. ידידים
ף* מפולת הנוראה החלה כאשר ה ו
1חבר׳ה הטובים סירבו לשתף את יצ חק
דרעי בעוגה.
העוגה, במקרה דנן, היתד, דירת עולים
נחמדה, שהובטחה לדרעי — למרות שלא
היה כלל עולה. אולם פרט זה באמת לא
היה רלוונטי: באשדוד, יכול היה כל אז רח
פשוט לזכות בדירת עולה — תמורת
שוחד קטן של שמונה עד 14 אלף ל״י.
זה, אם היה אזרח סתם מן השורה.
אם היה מקורב לחבר׳ה — זכה בדירה
ללא כל שוחד.
• כמו למשל יצחק ביטון, נציג ההס תדרות
בוועדת האיכלוס. זוהי הוועדה
שתפקידה להמליץ בפני עמידר למי למ סור
את הדירות. והיא המליצה — על
חבר הוועדה ביטון. התוצאה: ביטון זכה
בדירת עולים, ששיטחה 92מ״ר.
• או כמו למשל מנהיג פועלי נמל
אשדוד, יהושע פרץ.
• או כמו למשל פקיד עמיור דויד
גבאי.
• או כמו למשל החבר של גבאי, בעל
חנות ירקות בשם יוסף קריספין.
כל המשלים האלה, לא שילמו שוחד
כדי לזכות בדירות העולים.

מעשה שחיתן ת
מבהיל
** שום כך, יצא קיצפו של יצחק דרעי
להשחית, כאשר ההבטחה שקיבל הופ רה,
והוא גילה כי לא יקבל את דירת ה עולים
שהובטחה לו.
הוא פתח את פיו, גילה את כל הידוע
לו על שוד הדירות באשדוד, גרם לחשי פתה
של שערוריית ״מעשה שחיתות מב היל,״
כפי שהתבטא שופט השלום גלעד
גלעדי.
למעשה, נחשפה הפרשה המדהימה בגלל
סיכסוך קטן בין פקידים: יצחק דרעי היה
מנהל ענזידר באשדוד, עד האירגון מחדש
שבוצע בחברה לפני מיספר חודשים.
ברי־אירגון זה נעשו שינויים ר*1ם.
הסניף האשדודי של החברה הורחב, ובתו-

ל \ 1לוןלח ״ מבקש השוטר את המוביל

רפאל ביטון, מנחל אחד מסניפי ״עמידר״
באשדוד, להארכת מעצרו בבית־משפט
תשלום באשקלון. ביטון הוא העצור
היחיד, עד בה, שהודה בהאשמות
המיוחסות לו, משתף פעולה עם חוקריו.
כו הוכללו איזורים נוספים, שהיו עצמאיים
לפני כן.
למה ולמי הועילו שינויים אלה, ידוע מן
הסתם רק להנהלת החברה. לחיסול שע רוריית
השוחד, או לפחות לחשיפתה —
ודאי שלא הועילו. עסקי השוחד נמשכו
בשלווה גם אחרי האירגון מחדש, בלי
הפרעה.

לקבל דירת־עולים: האזרח הפשוט ־
וחברם -אפילו בל זה!

שזדוך דיחת
.ב א שדוד

גם דרעי עצמו לא ייכנס לדירה.
אז, פנה דרעי לצבי אלדורטי, המנכ״ל
החדש והצעיר ( )35 של עמידר, גילה לו
את כל האמת.
המעצרים הראשונים
לדורטי פעל בתקיפות, הפעיל
מייד את ועדת הביקורת של עמידר.
כאשר קיבל ממנה את מימצאיה הראשו נים,
פנה מייד, אישית, למפכ״ל המישטרה.
פנחס קופל. המפכ״ל מינה צוות חוקרים,
בראשות מפקד מישטרת אשדוד בצלאל
לינהרד. שעות ספורות לאחר תחילת ה חקירה,
כבר נערכו המעצרים הראשונים.
תחילה נעצרו שלמה אמסלם ואלי כלי פה,
כחשודים בתיווך בעיסקות: לפי ה חשד,
קיבלו רבבות ל״י מתושבים מקו מיים,
העבירו חלק מהשוחד לפקידי עמי־דר.
כך, זכו משלמי השוחד בדירות המיו עדות
לעולים. כלומר, בחצי חינם.
אליהו כליפה 30 בעל לילי במרכז
המסחרי, התפרסם בשעתו כאשר פוצץ
ביתו באשדוד. עד היום לא ידוע מי ביצע
!מעשה זה. כליפה עצמו איננו נילהב ל שיחות
מיותרות בנידון.
כליפה וחברו שלמה אמסלם 39 היו
מאור לא מרוצים מהפירסום שנפל בחלקם,
איימו על העיתונאים שסיקרו את הפרשה.
לאחר ששופט השלום האשקלוני גלעד
גלעדי האריך את מעצרם של השניים ב גז
יום, הובאו בפניו שני חשודים נוס פים.
הראשון: יריבו של דרעי, יעקב
יחזקאלי, שבשלב זה הינו הפקיד הבכיר
ביותר של חברת ענוידר שנעצר בפרשה.
סניגורו, עורך־הדין שלמה כהן־צידון, טען,
בהתנגדות למעצר שולחו, כי יחזקאלי
שהה בחו״ל עד לראשית ינואר.
היחיד שהודה באשמות המיוחסות לו
היה העצור הרביעי, רפאל ביטון״ ,מנהל
אחד מסניפי עמידר באשדוד. טען להגנתו
שכל מה שעשה, עשה בהתאם להוראות
הממונים עליו.
יום לאחר מכן, נחקר גם מנהל הסניף
השני של ענזידר באשדוד, דויד גבאי, ש־גחשד
על־ידי המישטרה כי גם הוא קיבל
שוחד ממשתכנים על־מנת לסדר להם די רות,
שלא כדין.

אס טמה :
עולים

הביישן הגדול

אליהו כליפה, החשוד בתיווך בפרשת השוחד השע רורייתית,
מסתתר מאחורי גבו של שוטר, בעת
שהובא בפני השופט להארכת מעצרו. בליפה, מתווך־דירות ובעל קפה ״לילי״ ,שרבים
מאורחיו הקבועים, אנשי העולם התחתון, התפרסכ כשאלמונים פוצצו חומר-נפץ בביתו.
הם נתגלו רק כתוצאה עקיפה ומקרית
של הרי־אירגון: שכן השינויים גרמו להח מרת
יחסי העבודה בצמרת הסניף המור חב:
יצחק דרעי הוסר מתפקידו כמנהל
הסניף, מונה לתפקיד מנהל המשק, כ שמעליו
סגן מנהל הסניף החדש — יעקב
יחזקאלי.
גם יחזקאלי, וגם המנהל החדש ועוזרו
השני — הובאו שלושתם לאשדוד מאי-
זורים אחרים. כך, נוצרה בצוות האשדודי
עוינות קולקטיבית, לאחר שהצמרת החד שה
היתד מורכבת כולה מזרים.
עוינות זו התמקדה סביב היריבות בין
דרעי לבוס החדש שלו, יחזקאלי: דרעי,
שהיה עד כה הבוס, סירב להישמע להו ראות
יהזקאלי.
הרי-אירגון התרחש בחודש אוגוסט אש תקד,
זכה חיש מהר בפי עובדי החברה
לכינוי ״מהפכת אוגוסט״ .הסיכסוכים בין
דרעי ליחזקאלי הלכו מאז והחמירו —
עד שהגיעו להתפוצצות הדרמטית בשבוע
שעבר.
היה זה בשלב זה, כאשר בפני ועדת
האיכלוס החלה מתבררת בקשתו של דרעי
לקבל דירת עולים בבית שברחוב שבי-
ציון — 16 הבית בו קיבל גם יהושע פרץ
דירה. דרעי ביקש לקבל את הדירה באו תם
תנאים שפרץ קיבל אותה. דרישה
הגיונית מאוד, מנקודת ראות מסויימת.
בקשתו של דרעי עמדה כבר לפני אי שורה,
כאשר בעיר הופצה השמועה כאילו
קיבל דרעי דירה בחינם. לטענת דרעי,
היה זה יחזקאלי שהפיץ את השמועה. וע דת
הביקורת של עמידר פתחה בחקירה,
גילתה שלא היו דברים מעולם. אלא שבי נתיים.
בעקבות הסערה שנגרמה על־ידי
השמועה, הפך דרעי לאובייקט מעורר

תשומת־לב מדי. התוצאה: ועדת האיכלום
דחתה את הענקת הדירה לו.
מאחר שדרעי היה בעצמו חבר בוועדת
האיכלום, הוא ראה בצעד זה בגידה שפלה
מצד הבריו. הוא פנה לבית־המישפט, בי קש
להוציא צו־מניעה נגד מסירת הדירה
למישהו אחר.
ביודהמישפט נתן את הצו, אך קבע כי

ץ כאי היא אחד המאושרים שזכו ב־
* עצמם בדירה — ללא שוחד. הוא מת גורר
בווילה חד־קומתית — שנועדה ל עולים.
גבאי, אב לשישה ילדים, עבד לפני
כן בדימונה. כשהועבר מדימונה לאשדוד,
קיבל דירה של 94מ״ר המיועדת לעולים.
.אך עד מהרה עבר לווילה הנוכחית.
כיצד מסביר זאת גבאי? ״אני גרתי
בקומה שלישית, הילדים היו עושים רעש
לשכן מלמטה. זה לא נעים להיות מסוכסך
עם השכנים, לכן החלטתי לעבור דירה.״
הסבר אחר לאשתו, מרים :״אני חולה.
קשה לי לעלות לקומה שלישית. אני בכלל
לא מבינה מה רוצים מבעלי. באמת. כל
הזמן הוא עושה מעשים טובים ועוזר לא־לא

דו ר

רזווזוסדזרז

בתמונה מימין: יוסף
וחנה קריספין. בתמו נה
משמאל: דויד גבאי, בתצלום מימי נעוריו. בתמונה האמ צעית:
הווילה של קריספין, כשמימינה הווילה של גבאי.

וו ז ל

דיות המנהיג

בחץ)

של מנהיג פועלי נמל אשדוד, יהושע
פרץ. הבית, ברחוב שבי ציון ,16
במרכז אשדוד, נועד לעולים חדשים.
נשים אחרים. פתאום נטפלו אליו. זאת וי לה
זאת? 62מ״ר בסך־הכל. זאת דירה
מספיקה לשמונה נפשות? בחדר של ה ילדים
יש שלוש מיטות, אך חייבים לישון
כאן שישה ילדים. באמת שבעלי בסדר.
הוא מנהל בעמידר, ולקח לעצמו בסד־הכל
דירה קטנה. היתד, מגיעה לו דירה
יותר גדולה.״
בשכנות לווילה של משפחת גבאי, גרה
משפחת קריספין. גם ביתה היה מיועד
לעולים. משפחת קריספין הינה קרובה של
משפחת גבאי. מסבירה חנה קריספין מדוע
היא זכאית לדירתה :״יש לנו חמישה יל דים,
לשניים מהם יש אסטמה. שני ילדים
עם אסטמה, שווה כבר כמו עולה חדש.
לא נכון?״
זוכה אשדודי אחר בדירת עולים היה
יהושע פרץ המפורסם. לפרץ אושרה די רה
— ,גם היא מיועדת לעולים — ברובע
ר. אך פרץ לא רצה בדירה זו, המרוחקת,
ולפני חודש עבר להתגורר בדירה ברחוב
הראשי באשדוד. גם דירה זו היתד! מיו עדת
לעולים. שוויה בשוק — 48 אלף ל״י.
הפרשה עוררה סערה אפילו באשדוד.
באמצעות עורו־דינו, אורי רון, הסביר
פרץ, כי קיבל את הדירה במרכז העיר —
לאחר שוויתר על 12מ״ר, מאחר ששטח
דירתו הנוכחית קטן ב־ 12מ״ר מהדירה
המקורית שיועדה לו. מלבד זה הוא הת חייב
לרכוש את הדירה — ומתכונן לשלם
עליה בקרוב 8,000ל״י מיקדמה. בינתיים,
?שילם רק 663ל״י — שכר־דירה לשלושה
חח־־שיס מראש.
נראה בי טענה זו, כמו טענות דומות
רבות באשדוד, יעמדו בימים הקרובים ב־מיבחנים
קשים.

שתי הווילות מוקפות גדר משותפת — ושתי הווילות נועדו
למעשה לעולים חדשים. לא רק שגבאי, פקיד ב״עמידר,״,
זכה בעצמו בבית שנועד לעולים חדשים — אלא
שגם ידידו קריספין נהנה יחד איתו מזכייה דומה.

התיקשורת שמעון פרס, והודיע, כי עוס־נבהל,
התייאש והחליט להעלות על המסך
את השר בלא תגובה. היה זה תקדים
מסוכן ביותר ומהלומה לאובייקטיביות הנדרשת
מכלי כמו הטלוויזיה • .הטלוויזיה
הישראלית אינה צריכה להתאמץ הרבה כדי
להשיג את סרטי המפרי בוגרט בסניף
חברת יונייטד ארטיסט בישראל. הדבר אף
נרמז במפורש לצבי (צבה) גורן, ראש
מחלקת סרטים קנויים בטלוויזיה. אלא ש האחרון
אינו מגלה התלהבות יתירה לרעיון.
מדוע? אללה יודע • .אחד הרעיונות
המבריקים של הממונה ישעיהו תדמור
טלוויזיה לקראת שידזוסופר
מכור
לסמים
פיודור מיכאלוביץ דוסטוייבסקי היה חו לה
במחלת הנפילה, שיכור מועד, בעל
חובות, מכור להימורים ולמשחקי מזל וא חד
מגדולי הסופרים ברוסיה הצארית ב מאה
וד . 19 כאשר גססה רעייתו הראשונה
מריה אייסבייה, נכנסה לחייו אפולינרייה
סוסלובה, שהיתה צעירה ממנו ב־ 24 שנים.

לינה, אלא מה שהצליח גיבור הספר, איב״
נוביץ, לעשות, לא הצליח הסופר דום־
טוייבסקי, הנשאר עבד למישחק ולאהבתו.
דוסטוייבסקי, שהאיר את הדרך לפראנץ
קאפקא ולז׳אן פול סארטר, ולתיאוריה ה אקזיסטנציאליסטית,
ואשר ראה את העו לם
כולו סגור כגיהנור שאין ממנו מוצא,
הצליח להשתחרר מאהובתו בחיים במזל
ובדרך נס, כאשר הכתיב את ספרו המהמר
לכתבנית צעירה בשם אנה סוטקינה, ש נעשתה
לאהובתו החדשה.
הסרט שיוקרן בטלוויזיה הישראלית הו פק
על-ידי הבי.בי.סי.
הנהלה משבר חדש
גולד באופק
אי שיתופם של המפיקים בתיכנון
המיועד לחודש אפריל, העמיד את
וויזיה בפני משבר חדש. כאשר
בתיכנון באיחור של כמה חודשים
החדש הטל הוחל
טובים,

אדית
אוואנס כ״חמחמר״
אין להשתחרר?
סוסלובה היא פאולינה בספרו האוטד
ביאוגרפי הנודע, המהמר, שיוקרן על
מסכי הטלוויזיה הישראלית ביום חמישי
בערב. הגיבור שמאחוריו מסתתר דוסטו־ייבסקי
עצמו, אלכסיי איבנוביץ, הוא מו רה
צעיר, דמות פאתאלוגית, המתאהב אהבת
עבד בפאולינה היפה, המתעללת בו
באכזריות בלתי רגילה.
כאשר מגיעים בני הזוג אל העיר ה דמיונית
רולטנבורג, שהיא למעשה העיר
הגרמנית ויסבאדן, מזדמן הגיבור במקרה
אל הקאזינו המקומי, ומאותו רגע הוא מש תעבד
לשולחן הרולטה.
תוך זמן קצר מפסיקה בעייתו להיות
כיצד להשיג סכום כסף גדול בזכייה אחת
גדולה וחד־פעמית. הוא מגלה פתאום ל עצמו,
שעצם ההימור והרטט המלווה או תו
הוא החלק הכובש והמהנה שבמישחק.
איבנוביץ־דוסטוייבסקי סבור, כי אי־הצדק
בעולם מקורו בחלוקה בלתי-צודקת של
העושר והאושר בעולם, חלוקה שנעשתה
לא בהגיון, אלא במזל, בדרך של מפעל
הפיס. כל החלוקה כאילו נעשתה ברולטה.
היתה לו עוד מטרה: להשתחרר מפאו־

תדריך

מפיק חנינא אמוץ
דופקים את המפיקים
נתברר כי המפיקים, הכוח היוצר בתחנה,
הוצאו, זו הפעם הראשונה בתולדות הטל וויזיה,
מחוץ לתמונה. חד וחלק: כל התיב־נון
נעשה על רגל אחת, בשיתופם של
מפיקים בכירים והנהלה בלבד. אפילו
יצחק שמעוני, מנהל התוכניות בחופשה,
לא שותף בתיכנון בצורה מעשית.
ההנחה של הממונה ישעיהו תדמור,
היתה אולי, כי כל מפיק בכיר כינס,
בשלב זה או אחר, את אנשיו כדי לשמוע
מהם הצעות. היתר. זו הנחה מוטעית. עוב דה:
זה פשוט לא נעשה. מנהלת התוכ ניות
בפועל, אסתר סופר, מצטערת על כך.
היא ניסתה להבטיח לפחות דבר אחד:
בפניה תועבר
שכל הצעה שהועלתה
,מיד לדרגים המתאימים. בין ההצעות היו
כמה רעיונות מבטיחים ביותר. הצמד
יורם רונן ודב(השעה השלישית) שנער,

#סרט טלוויזיה (יום ד׳ , 16/2
— )20.40 המהמר — על פי סיפרו האוטו־ביאוגרפי
של דוסטוייבסקי׳,־ בהשתתפות
אדית אוונם, מורים רוובס דקורין רודגרייב.
#זו בעייתך (יו ם ה 18.50,17/2,י
ויכוח על יחסי הגומלין בין ערביי השט חים
לבין ערביי ישראל, בתרגום עבריו
משתתפים: עו״ד עזיז שחאדה מרמאללה
— מראשי המנהיגים התומכים ביישות
פלשתינאית ; יו״ר מועצת ההדרים בגדה -י-
חילמי אל עבושי, מי שהיה בעבר חבר
בסנט הירדני וראש עיריית ג׳נין; הסוצ יולוג
ד״ר סובחי אבו־גוש, מהמכון למחקר
חברתי שימושי: וסגן שר־הבריאות —
עבד-אל-עזיז אל־זועבי.
#דראמה (יום ה 20.20 , 17/2
מרס המשוגע — סיפור גדוש אלימות, סחר
בסמים ורגשות חריפים, שהופיע בחוברת
קשת, מאת ישעיהו קורן על העולם התח תון
של באר־שבע, תורגם לשפת הטל וויזיה
תחת השם: סיבוב מסוכן, בבימויו
של ראובן מורגן. בתפקידים הראשיים: זאב
רווח, אברהם ניניו וגיורא שמאי.

בליל השלג הירושלמי נתקע העורך
יאיר אלוני, שהגיע מכיוון ראשון־לציון
עם מכוניתו, כשני קילומטר לפני הכניסה
לירושלים. השעה היתה חמש ושלושים
בערב. אלוני, שצריך היה לערוך את מהדורת
החדשות, התחיל ללכת ברגל, כאשר
פתאום חלף על פניו טוביה פער, שמיהר
לתוכנית מוקד ולקח אותו טרמפ. בתשע
בערב, בעיצומה של העבודה הבוערת, התקשר
זכריה מירוצקי, דוברו של שר

פרפר הנשמה החמקמק
זים להשעות את עובדי הדואר השובתים.
אלוני ביקש שידיעה חשובה כזו
תימסר מפיו של השר עצמו. אבל, הסתבר
שצוות הכוננות של הטלוויזיה, הכולל צלם,
מקליט ורכב, עוזב משום מה, את הבניין
בשעה חמש. פרס, שלא יכול היה להחמיץ
הזדמנות פז כזו להופיע בטלוויזיה, התנדב
להופיע בבית הטלוויזיה בכוחות עצ מו.
בתשע וחצי התברר, כי ההר הוליד
עכבר: בסן הכל דובר על איום בהשעיית
משכורות ולא בהשעיית עובדים. אלוני ניסה
להשיג תגובת נגד. מזכיר ההסתדרות,
יצחק בן־אהרון, התחמק מתגובה בטענה,
שהעניין אינו בטיפולו. הוא היפנה את
הטלוויזיה אל מזכיר איגוד עובדי המדי נה,
חיים כהן אלוני, שפתח את ספר
הטלפונים, ראה רשימה של מאה חיים כהן,
העלה הצעה לערוך מישחק מלחמה טל וויזיוני.
הבמאי יוסי גודארד הציע עוד
לפני העונה הנוכחית, הצעה לסידרת מתח
והרפתקה בשם מעשה שהיה. דובר על
נושאים מקוריים כמו פריצת כלא עכו,
רצח אלכסנדר זייד וסיפורי צל״שים.
הצעה אחרת היתד. לצאת בסידרת מש פטי
אמת. חנינא (בומרנג) אמוץ הציע
לאמץ את תוכניתו הרדיופונית מן העבר
על מספרים ואנשים כמאגאזין כלכלי.
ע כו ר ה שד שמשים. כאשר נודע
למפיקים, כי הצעת התיכנון גובשה סו פית
בטרם ניתנה תשובה על הצעותיהם,
פרץ הזעם החוצה. הוויכוחים השקטים
בחדרי חדרים הפכו לצעקה .״זוהי צורת
טיפול בלתי נסבלת,״ ביטא אמוץ באומץ
את אשר בליבו .״מה זה בכלל מפיק
בטלוויזיה?״ שאל אילון (ברוכאים הבאים)
גוייטין .״היום אנחנו עושים עבודה של
שמשים,״ הזהירה רבקה (קלעים) פריד מן.
יוסי גודארד אמר בלעג שהוא מעדיף
את המצב הקיים, בו לא נותנים לו לעבוד
בטלוויזיה ואז הוא פנוי לעשות חאל־טורה
בחוץ עבור אותה הטלוויזיה. טע נות
היו גם לנעמי קפלנסקי ולמרדכי
(לא הכל סובר) קירשנבאום.
ביום חמישי בערב התיישבו מיספר
מפיקים נרגזים לישיבה דחופה והעלו
טענות ותביעות שהתבטאו במשפט אחד•.
חונקים את היוזמה. עיקר הזעם הוטח
כלפי המפיקים הבכירים.
הסבירה אסתר סופר לידידים: אין כל
מהפיכה בתיכנון החדש. אמת: עולה
הרושם כי ההנהלה ניסתה ליצור תד
הוא
לשדר בשידור חי לילי את טקס
הפתיחה של צעדת ארבעת הימים • .כטס
על הצעירים הערביים המגדלים שיער ארוך
והולכים בג׳ינס, יעני — מודרניים, הביע
במישאל רחוב טלוויזיוני ערבי מטול־כרם,
כאשר נשאל טל־ידי המראיין מוחמר
ואתר על השפעת הגומלין בין ערביי
הגדה לערביי ישראל, עבור תוכנית זו
בעייתך בנושא זה, שתשודר ביום ה׳
הקרוב • .יש נסים ויש נסים. על סירטו
התיעודי של רם לוי, אודות ההצגה
הצוענים של יפו, שיוקרן בטלוויזיה ביום
ראשון הקרוב, אמר מחבר המחזה נסים
אלוני ז ״הסרט הוא סיפור נסיונה הנו אש
של המצלמה המאוהבת באמת שהיא
מגלה, לתפוש את מעופו של פרפר הנשמה
החמקמק של התיאטרון.״
מית של שינוי באפריל, על־ידי החלפת
כמה תוכניות בודדות ושיבוץ סרטים
זרים חדשים. בימי א׳ ישודרו מישדרי
תעודה, אחרי הבידור במקום להיפך.
הבידור יצומצם לשידור אחד בשבוע.
בימי חמישי, אחת לחודש, תשודר תוכ ניתו
של עמוס אטינגר חיים שכאלה,
שנידחתה מהתיכנון הנוכחי. יעקב בן-
הרצל וחיים גיל ינסו, כל אחד בנפרד,
להכין משהו לליל שבת. כן יוקרנו מער בונים,
סרטי מתח של אלפרד היצ׳קוק
וסידרה חדשה בשם הנרי השמיני.
תדמור, שנזעק לקרוא את המפיקים
לפגישה (״הוא רוצה שנחתום אן־בלוק״),
ניסה להסביר את מיגבלות התקציב
והאמצעים, הצביע על העובדה, כי ערב
אחד עד שני ערבים בחודש (בימי ב׳)
יוקדשו לתוכניות נסיוניות, וכל מפיק
שהצעתו תתקבל, יוכל לנסות להריץ תוכ נית
אחת באותה מסגרת. רק אז, בהתאם
להצלחת התוכנית, הסביר תדמור, תגובש
החלטה אם לשבץ את התוכנית הנסיו־נית
כסידרה רגילה בלוח המישדרים
השוטף.
המפיקים טענו כי הכישלון הוא של
ההנהלה, אם לא הצליחה לשכנע את
הגורמים המקציבים את הכסף ליצירת
תוכניות חדשות. הוזכר החוב שחבה ה אי־נכונות
לצופים.
הובעה טלוויזיה להפיק תוכניות שיוטלו עליהם מלמעלה.
נרמזו סאנקציות. תדמור וסופר יצאו מן
הפגישה בהרגשה רעה ובמפח-נפש.
סופר המאוכזבת, החליטה לנטוש במהי רות
את תפקיד מנהלת התוכניות בפועל.

• סידרה חדשה (יום ו׳ , 18/2
— )21.15 דיוקנה של גברת — פרק רא שון
בסידרה מומחזת לפי יצירתו של ה סופר
האמריקאי הנרי ג׳ימם. ג׳ימס, שנפ טר
ב* , 1915 חי ויצר בבריטניה ובאיטליה.
יצירה זו, מן המוקדמות שכתב, נכתבה
בשנת 1888 והיא מעין אוטוביאוגרפיה
שלו עד אותה תקופה. משתתפים: ריצ׳ ־
ארד צ׳מברלין וסוזאן נאוה.

סוזנה נאוה פאיזבל ארשר
״דיוקנה של גברת״

• הוואי חמש אפס (יום ו׳ , 18/2
— )22.00 פרק נוסף בסידרת הפשע הרצה
שנים רבות בארצות־הברית ; מפקח ה־מישטרה
סטיב מק־גארט מכנים עצמו ל כלא
בקליפורניה, כדי להשיג מידע על
אוסף תכשיטים שנעלם. משתתפים: ג׳ק
לורד, מי שהיה סוכן למכירת מכוניות
וג׳יימם מק-ארתור הבלונדי.
• הצוענים של יפו ( יוםא׳ ,20/2
— )20.20 איד הופק מחזהו של נסים
אלוני, הצוענים של יפו, בתיאטרון הבימה,
בסרט תיעודי של רם לוי, על הנעשה מ-
אחורי־הקלעים לקראת הבכורה.
>• בומרנג (יום ג 20.20 ,22/2
על עבודה ערבית. מפיק: חנינא אמוץ.

ג׳ק לורד בסטיב מק־גארט
״הוואי 0—5״

העולם הזה 1798

יהיה זה אחד השבועות
הנעימים והמרתקים
בי־ותר שידעת זה
שנים. קשריך עם בן
זוגך יתהדקו במהירות
בגלל נסיעה משותפת,
או בילוי משותף, שבסופם
תמצאו אתעע-
מכם מאושרים וקרו 21ב
מרס -
20באפ רי ל
בים זה אל זה יותר
משהייתם אי-פעם. בקרב
המשפחה, יהיה השבוע נעים מאוד.

1(0ו!

אתם נמצאים על פרשת
דרכים. השתדלו לשקול
היטב את הצעד אותו
אתם עומדים לנקוט.
טעות קלה תהיה גו רלית.
היזהרו. לך, בת
שור, מצפות בשבוע זה
כמה היתקלויות לא
נעימות, אם תדעי איך
לטפל במקור הרע, וזי־חלצי
מכל אי נעימות.
אבל אם תנהגי בפזיזות, המצב ילך ויח־מיו
עד לסיום הטראגי. ועוד פעם —
היזהרי! במישור הפינאנסי מצבך השבוע
לא מזהיר ביותר. אם לפניך עיסקה כלשהי,
חשוב היטב לפני שאתה נכנס לתוכה.

הצלחה בקאריירה ה־אישית.
כישלון בחיי
המשפחה. רומן צדדי
אותו ניהלת, התגלה
לבעלך. הוא ינסה לעבור
על כך לסדר חיום,
אבל הוא לא יצליח.
הדבר מטריד את מו חו.
הוא כועס עליך.
בסוף השבוע יצופו מח שבות
נקמה בליבו, ואז
יבוא המשבר הסופי ביחסים שבינך לבינו.

סוחיס

הצעה מפתה תבוא לך
ממקור בלתי־צפוי, בן
סרטן. קבל אותה. לא
תצטער. לעומת הזכר,
לו מצפה שבוע לא רע
יחסית, היזהרי את, בת
סרטן, מפני זרים, הנר אים
לך ממבט ראשון
כתמימים: תוכם אינו
כברם. הם ערמומים,
רעים וחורשי מזימות.
כמו שנאמר: אל תסתכל בקנקן אלא במה
שיש בו. טיול שתיכננתם בסוף השבוע
נורא, לא האחרון. ברגע יתבטל
החיים ארוכים ועוד תספיק לטייל.

יש בך שאיפה לנער
התחייבויות שנטלת על
עצמך וללכת בעקבותיו
על ידיד קרוב. עד ח יום
לא עמד בך האו מץ
לעשות זאת, ואתה
תיווכח כי הכיוון ה חדש
המוצע לך מע־מידך
בפני סיכויים
רבים להצליח באחד
משטחי היצירה. יהיה
עליך להקריב חרבה כדי להגיע להצלחה
זו, אך כל הסימנים מראים כי הקורבן
כדאי בהחלט. מכרים וידידים יגלו כלפיך

שפע של רצון טוב וידידות
אחד מחם אינו נאמן כפי שהוא נראה.

0 1 9 1 1הו1ול 0הזה

האזנ״ס

עקת

קשת

יזיי האשמה למריבות המשפחתיות האחרו נות
נעוצה רק בך. נסה לא לשכוח
שאינך האדם היחידי
בעולם, ולגלות יותר
הבנה לזולתך. אל תת-
יחס ברצינות להת קפות
הזעם של הקרו בים
אליך, אלא הקשב
היטב למה שיש להם
לומר כשהם שקטים
ושולטים בעצמם. בת
גדי, אל תתחבי א ת
אפך לעסקי חברתך.

כוח״האיתנים בו חיית חדור לאחרונה,
שוב גואה בך. אבל
הפעם לא
היזהר !
תצליח בשום דבר, אם
לא תשקול היטב את
צעדיך. בת דגים: קחי
עצמך בידיים, נסי
להראות לו שאינך גאה
מדי, שאין את בזה לו
19 בפברואר [ -בלל. אולי הוא סתם
20 בנזרס ן ביישן או נבוך ו זה
קורה גם אצל הגברים.
עיסקה בלתי־כדאית מסבכת אותך בצרות.

את פיתרון התשבץ יש לשלוח לת. ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1798״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

מאוזן :

אפריקאית.

)1בעל חי דוקרני )5 .תואר אנגלי)7 .
יריות אימונים למרכז מטרה )11 .התקו ממות
) 12 .חג יהודי ) 15 .צמח נוי) 16 .
שחק, הדק ) 18 .מוט, אלה ) 19 .מין מס.
)21 קיבוץ במרכז הארץ )23 .כלי חפירה.
)24 אני )26 .עשירית האחוז )29 .חזן
מוסלמי )31 .לפעמים. קשה לראות אותו
בגלל כמות העצים )32 .מושבה במרכז
הארץ )35 .קנה הבליעה )36 .כועס, סועף.
)38 לקח, תורה )39 .בור, מקווה מים.
)40 אלוף בצה״ל )41 .אחד השבטים)42 .
מבני נוח )43 .מפרנס, מאכיל )44 .החלק
התחתון של הלחי )45 .מין תבואה)49 .
אבר בפנים )51 .כדורגלן מפורסם)53 .
כובש קדום )55 .חודש )57 .סוג נשק
שהוכנס לראשונה לשימוש במלחמת ה עולם
השניה )59 .ראש ממשלה צרפתי
שאמר :״המלחמה היא דבר חשוב מכדי
להשאירו בידי הגנרלים״ )61 .הקדש מוס למי
)62 .מידת יבש )64 .ההר ממנו ראה
משה את הארץ )65 .כלי נשק )66 .פליטה,
שארית )68 .מנהג, סדר )70 .סופר עברי
(שלולית גנוזה) )71 .נערה שהתפרסמה
לאחרונה בארץ )73 .ארבה )75 .יצרן
מפורסם של מקטרות )76 .צוק )77 .מדינה

) 1אויב )2 .חלק הרגל )3 .מתמטיקאי
יווני קדמון )4 .כנף הבגד )5 .זולל)6 .
ידידות )7 .חדל מלחיות )8 .גנרל רוסי
שנלחם בנפוליון )9 .מלחין וזמר צרפתי
בלגי ) 10 .עבר, צלע )13 .צאצא )14 .מונח
בחשמל )17 .פקק )19 .הגנה אזרחית.
)20 כינוי לשטן, שמקורו בימי הביניים.
)22 זמר )24 .סימן )25 .סופר ומחזאי רו סי
(גן הדובדבנים) )27 .אל מצרי קדום.
)28 מזון )29 .מין בושם )30 .נמצא)33 .
אות באלפבית )34 .קול גברי )37 .הרף
עין, זמן מועט )39 .פפירוס )44 .שדח
תעופה ליד פאריס )45 .מנגן בכלי מיתרים.
)46 אומר )47 .טעם לא נעים )48 .ילקוט.
)50 גיבור סיפור ילדים מפורסם )52 .תו
נגינה )53 .קץ )54 .עובד בית מרחץ)56 .
דבר, ענין (לעז) )58 .״המן הגורן או
מן ה 60 .תוכנית בטלוויזיה הישרא לית
)62 .ג׳לה )63 .כינוי לאדם הנכלם
על נקלה )65 .שליח ציבור העובר לפני
התיבה )66 .חברת נפט אמריקאית)67 .
חיה טורפת )69 .ירק מאכל )70 .בת קול.
)71 מכינויי האלהים )72 .לאום )74 .המר חק
הקצר ביותר בין שתי נקודות.

צפוי לך שבוע סוטר מבחינה רגשית. מוטב
שתהיה ער, יותר מ תמיד,
כדי לא לטעות האמיתיים ברגשותיך
כלפי האנשים הקרובים
אליך. אם תשלוט ברגשותיך,
תזכה להצלחה
חברתית ותפגוש באנ שים
מעניינים. במקום
העבודה — התקדמותך 7ף יהג ; 11׳1ו ^
איטית, אך בטוחה. ה 3 3 1 8 3 3 0 1
דיכאון יחלוף מהר.

אל תרקוד על שתי
חתונות בבת אחת. טפל
בבעיותיך אחת אחת,
ועשה זאת ביסודיות.
בסופו של דבר זה יש תלם
לך. אל תניח לרומן
שעלה על שרטון
לדכא אותך ותן לזמן
8 3 3 2 1 2 1 3לעשות את שלו. הגיע
הזמן גם שתנוח קצת
מפעילותו החברתית ה ענפה,
ושתקדיש את זמנך למחשבה יוצרת.

במשפחה לפי כל הסימנים, השבוע, הוא
השבוע שלך. כוכבך
מראה הרבה אושר. הפ סקת
לזרוק חיצים מכאיבים,
ואתה שוב מסביר
פנים לבת־זוגתך
ולעולם כולו. במישור
המיקצועי יהיה עליך
לקבל החלטות רבות
וקשות. שקול את ענייניך
בזהירות בלתי רגילה,
בן מאזניים, לטובתך.
אל תהיה נכון לוויתורים גדולים.

אל תניח לבעיותיך האישיות להפריע לך
בעבודה, פן תגדיש את הסאה. במקום
לחשוב היום על הבעיות
שלך, צא לבלות,
היפגש עם ידידים וחזר
אחרי נערות. ידיד
ותיק שלא פגשת שנים
יביא עימו הפתעה
נעימה מאוד. היזהר
מאשתו של אדם קרוב
ג>*1>.ן!1וי 1ו?*ם אליך, שתנסה להפשיל
אותך. בת עקרב —
מצפה לך שבוע ניפלא.
תצליחי בכל אשר תעשי. איש״עסקים: זהו
השבוע להחלטות הרות גורל. אל ת הסס.

אנשים רבים מדי מתערבים בחייך הפר טיים.
הגיע הזמן שתהיה לך גס דיעה
משלך. עד מתי תמשיך
להיות ילדותי? הרי
לכל דבר יש גבול.
השבוע מכין לך הגורל
הפתעות ותמורות. מש הו
חדש יתחולל סביבך.
דע לנצל שינויים
אלה ולהשתמש בהם
לטובתך. סע למקום 0 0 3 0 9 3 3 6 1
בודד לסוף שבוע לבדך.
אל תתפתה לקחת אותה
איתך. עשה חשבון נפש ולמד שלא לחזור
על שגיאותיה יש לך סיכויים להגיע רחוק.

מאונך :

חשבץ 179$
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור וחיסור יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

0 ^ 1י ו

וזן

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת. ד , 136 .ת״א, ולציין על-גבי הגלוייה :
״חשבון 1798״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — .24.2.72

פין הפותרים יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

תמרורים

אהרון

נבחר. לראש עיריית רמלה,
אבו־חצירה ( )34 שהוא הנציג היחידי
של המפד״ל במועצת העירייה, ושנבחר
בקולותיהם של שניים מחברי גח״ל, שלו שה
חברי סיעה מקומית עדתית ושני
פורשים מסיעת המערך. ראש העירייה
החדש הוא בנו של הרב יצחק אבו־חצירה
שהיה רב ראשי של רמלה ולוד ונהרג
בתאונת־דרכים לפני שנתיים. קודמו,
אליהו ם. לוי ז״ל, חבר סיעת גודל שנפ טר
לפני שישה שבועות, הקים קואליציה
לפני שנה וחצי, הדיח את קודמו לתפקיד,
יהודה שטיין, איש סיעת המערך.

׳^131161

הוענק. על־ידי נשיא הודו, עיטור
פאראם וישישט סבא, שהוא מהעיטורים
החשובים ביותר שמעניקה הודו לאנשי
צבאה, למייג׳ור־גנרל ג׳ ,פ. ק( .ג׳ייק)
ג׳ייקובס ( )48 סגנו היהודי של מפקד
הכוחות ההודיים שכבשו את מזרח פקיס טן,
בנגלודדש.

מצפים לתינוק

.בעוד כחו-

37£0£0׳ל־וו_וג>נ1ב< 1-1101-1ו\וו ן ז£ם^ 1_£ס_וח 0עע
ייצוג בלעדי בישראל

23803 בכר מלכי י שראל 13־ ו ו ( פינת רח׳ ג 1רד 1ן) ת ל אביב, טל 238032 .
וורי מ
מחלקה מיו חדתל מכירות ל עולי ם 1פ ס 1רי
מ סס

£171

שלמה ארצי

הוותיקה

התגרשו. השחקנית
לנח מרנר ( )51 והבדרן
לו נישאה ב־ 1969 ונפרדה ממנו כעבור
שישה חודשים. דנטה, המופיע כמהפנט ב-
מועדוני־לילה, היה בעלה השביעי של לנה
שבין בעליה הקודמים היו לקם (טרזן)
ברקר, המנצח ארטי שאו, המיליונר בוב
טופינג, סטיפן קריין, לו נישאה פעמיים,
פרד מאי ורוברט איטון. לנה האשימה
בבית־המשפט את דנטה כי מעל באמונה
וסחב ממנה 35 אלף דולר, אותם הבטיח
להשקיע — אך השתמש בהם למטרותיו
הפרטיות. השבוע ניתן פסק־דין הגירושין.

רונלד רנטה,

הצעה מי חז ד ת!
עם ת חי ל ת פעילו תנו ה ס די ר ה בישראל אנו מ אפ ש רי ם לך לרכוש
מערכת היי־ פיד לי טי ס ט רי או פוני ת חדי שהומ עול השמ חי ר ה
הרגיל — 5,080.ל״י ב־ 3,985ל״י בלבד, כולל כל ה מ סי ם.
ה מע רכ ת כוללת טיונ ר /אמפ לי פיי רסט רי או פוני
,202 זוג ר מ קו לי ם 558־? xו פ טיפון ס ט רי או פוני מ שובח.

הזמר שדמה ארצי ורעייתו מידכה.

מודל

אתה — היודע מהו שווי מערכת סטריאופונית מעולה; מבין
מדוע אנו נאלצים להגביל את מספר המערכות המוצעות למכירה.
מכיר ה זו ת ת קיי ם אך ורק ב חנו תנו שבככר מלכי י שראל 13־11
(פינת רחוב גורדון) ,תל־אביב.

נפטר. בגיל ,67 מחבר הספר אלף
מילים, אהרון רוזן, מרצה בכיר ללשון
העיברית באוניברסיטה העיברית בירו שלים.
יליד טרנסילבניה, עלה לארץ ב-
1924 ולימד עיברית בבתי־ספר תיכוניים,
עבר ללמד עולים מחו״ל וחיבר את הספר
שנפוץ ברבבות העותקים ברחבי העולם,
כולל ברית-המועצות.
נפטר. במוסקבה, בגיל ,68 מפקד
כוחות הטילים הגרעיניים בברית־המוע-
צות, מארשל ניקולאי י. קרילוב, שהיה
סגן שר-ההגנה, קיבל ב־ 1963 את הפיקוד
על כוח הטילים האסטרטגי של ברית־המועצות.

פטר. בעין־חרוד, מהתקף־לב, ב גיל
,72 ויניה (ראובן) ב הן, מראשי
הקיבוץ המאוחד שנמנה עם ראשוני עין-
חרוד. יליד אודסה, עלה לארץ בתחילת
שנות ה־ ,20 היה ממנהיגי סיעה ב׳ במפ לגת
הפועלים ושימש חבר בדריקטריון של
הקרן-הקיימת.

• בכף •ד
• ב סבל קבה
לפנות: רחוב ארלינגר ,6
קומה ג׳ ,ת״א( .ע״י קפח
״עטרה״ בתחנה המרכזית),
כל יום פרט ליום שישי ושבת
בשעות 10 בבוקר עד 7בערב.

נפטר. בחיפה, בגיל ,72 אחד מ וותיקי
האדריכלים בעיר —
יליד אודסה, עלה לארץ לפני 50 שנה
ואחר יצא ללמוד ארכיטקטורה בפאריס,
חזר לארץ ועבד כארכיטקט עצמאי.

משה חת.

שבועון החדשות הישראלי •
־׳ ,העולםהזה ״ ,
המערכת והמינהלה: תל-אביב, רחוב קרליבך ,12 טלפון ,260134
תא־דואר 136 מען מברקי: עולמפרס, הדפום החדש״ בע״מ,
ח״א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

נפטר. בקליפורניה, בגיל ,73מ מחלת
הכליות, הבמאי ואלטר לאנג
שביים סרטים מוסיקליים כהמלך ואני
וקאן־קאן, גרם לעלייתם של שחקנים כ־קליפטון
ואב ויול ברינר, שזכה ב־1956
באוסקר עבור מישחקו בסרט המלך ואני.

העולם הזה 1798

קולנוע
ישראל
ה צי לו ! ו !
תזכירים כלכליים, המוגשים לוועדות
בכנסת, אינם שייכים גדדך כלל לסוג
הספרות המרתקת. אולם כאשר נעזרים
קצת בסבלנות ומעיינים בהם, אפשר למ צוא
בהחלס דברים מעניינים. הנה, למשל,
תזכיר בדבר מצבו של ענף בתי־הקול־נוע
בארץ, שהוגש לאחרונה לוועדת ה כלכלה
של הכנסת.
עיקרי העובדות שבו ידועים היטב. בתי-
הקולנוע בארץ אינם שבעים נחת. אולם
מה שהתזכיר מלמד הוא שלא כולם
סובלים באותה המידה. כך למשל, מסתבר
שבתי־הקולנוע בשלוש הערים הגדולות,
לא רק שלא סבלו, אלא שלפי התזכיר,
הרוויחו בשנת 1969 יותר מאשר ב־1967
(התזכיר מתייחס לישנים ,)1967—9אולם
הפרברים, העיירות והערים הקטנות סבלו
קשות, ומספר בלתי־מבוסל של בתי־קול־נוע
סגרו את שעריהם.
מה דורשים בעלי בתי־הקולנוע? ש יכירו
באולמותיהם כבמקום תרבותי ויתנו
להם גיבוי בהתאם. כלומר הנחות והו־רדות־מם.
בעצם מדוע לתיאטראות כן,
ולהם לא?
מקום תרכותיז למען האמת, הם
צודקים, האנשים האלה. אלא שהם לא
כל־כך מספדים את כל האמת. למשל, אם
ברצונם לטעון שאולם הקולנוע אשר בר שותך
הוא מקום תרבותי, מדוע לא תדאג
שיהיה כזה? מדוע צריכה כל הצגת קול נוע
(וזה אפילו בערים הגדולות בהם,
כאמור, הרווחיות לא נמוכה כל־כך) להיות
מלווה בצריחות רמות של פרחחים, בליב־לוך
זבטינופת המעוררים גועל־נפש. וב כמה
קטטנות קטנות?
התשובה המקובלת לכך היא :״בעלי
בתי־הקולנוע אינם חייבים לחנך את ה קהל.״
אבל מה לעשות ותפקידו של מקום
תרבותי הוא לחנך, ואם אינו מסוגל לכך,
בל יקרא לעצמו תרבותי.
כך, שאילו היתה ועדת הכלכלה של
הכנסת מורכבת מאנשים המכירים את
הנושא וקרובים אליו, צריכים היו להכיר
בחיוניות של הענף ובחשיבותו התרבו תית,
ובעת ובעונה אחת גם להכריח את
הפועלים בו לקיים את עסקיהם בצודה
תרבותית. לא יהיה שום אסון אם יעסיקו
שוטר בשכר לשמור על הסדר בהצגות
(מחיר שוטר כזה הוא 120 לירות לשבוע).
אפשר בהחלט לדרוש שכל הסרט יוקרן
על המסך, ולא על הקירות סביבו, שהצליל
יהיה סביר, ושלצד כל סרטי הפירסומת
יוצגו גם סרטים קצרים שאינם מיועדים
דווקא למכירת תחתונים אלא לרכישת
קצת בינה. בתנאים כאלה, מגיע בהחלט
לענף הקולנוע לד,קרא ענף תרבותי.

תדריך

הגדול ה עובהצגות מלח מה ושלום, חלק א׳
(סינרמח, תל-אביב, ברית-המוע-
צות) — לא זה המקום לנתח את
יצירתו הספרותית הענקית של לג טולסטוי, או לעמוד
על פילוסופית החיים שלו, שדגלה באהבת״אדם ובאי-אלי-
מות, בשפה שהיתה גורמת נחת לכל ה״חיפי״ הגון (חוץ
מנקודה אחת: טולססוי התנגד לסמים) .אולם מה שברור
מעל לכל ספק הוא שסרטו הענקי של הבמאי סרגי בונ־דארצ׳וק
אינו מוסיף כל מימד חדש ליצירה הספרותית.
בונדארצ׳וק אף לא התיימר לכך. הוא רצה להיות
נאמן למקור. אלא שלשם כך, צריך היה לעשות סרט בן
100 שעות לפחות, ואילו כאן, צריך היה להסתפק ״רק״
ב־ 6שעות (הגירסה הרוסית היא ארוכה יותר) .זאת
אומרת, צריך היה לקצר. וכל קיצור, על אף שנעשה מתוך
כבוד ואהבה למקור, פוגע בתוצאה הסופית. הדמויות
אינן נבנות בהקפדה, ברגישות הטולסטוית, אלא צצות
כימעט בשרירותיות על הבד. השקפות, שאין זמן לביסוסן,
מצלצלות לעתים כהכרזות ריקות מתוכן, ומובן שאין
מקום לכל העושר העצום של דמויות, המאכלס את הרומן.
אולם, עם כל ההסתייגויות, זהו הסרט היקר, הגדול
ואולי אף המורחב ביותר שצולם אי״פעם. כל השחקנים
מרשימים (גם כאשר אינם הולמים תמיד את הדמויות
שהצטיירו בדמיון למיקרא טולסטוי) ,הצילומים, התפאורות,
ובכלל כל המראה החיצוני של הסרט מחווים

נטשה (מימין) עם אנאטול והנסיכה
חוויה בלתי־רגילה. אמנם, אין זה אלא תמונה מבחוץ של
״מלחמה ושלום״ ,אבל כאשר התמונה היא בקנה-מידה
כזה, חובה לראותה.
דרך אגג: מה שמוצג עתה בסינרמה, זהו רק החלק
הראשון, בן שלוש שעות, של הסרט. מדוע לא ציינו זאת
במודעות הפירסומת?

פיתוי נוצח בטלפון נערת הטלפון והבלש (אור-
נע, ירושלים ן רון, חיפה) — בעל-
מישפחה מכובד נעלם באורח מיס-
תורי, וידידו, בלש פרטי מעיר-שדח, יוצא לניו-יורק הגדולה
והמושחתת, כדי להתחקות על עקבותיו.
עקבות אלה מובילים אותו אל נערת-טלפון דקת״גו,
אל לקוחותיה השונים והמשונים, אל סרסורי־זונות וסו-
חרי־סמים, וקורבנות אומללים של הרואין ואל רוצח
המטיל אימה דרך הטלפון.
על בסיס סיפור-מתח זה, בנה הבמאי אלן (״שבת
של אוהבים״) פאקולח סרט שהוא ספק מותחן, ספק מיס״
מך סוציולוגי וספק תעלומה פסיכולוגית. והצרה היא שכל
אחד מן המרכיבים הללו אינו מסתדר כל״כך עם השאר.
למשל: תעלומת־המתח נפתרת מוקדם מדי בסרט, כדי
לאפשר לבמאי לתהות על צדדים אחרים של הסיפור, למשל,
אורח-החיים של תושבי כרך גדול (וכאן זה מזכיר מאוד
את ״רציחות קטנות״) ,או את הזרועות של לקוחות
הנערה, שאינם מהווים תמיד חלק בעלילה.
מזלו של פאקולת הוא שמצא שני שחקנים מוכשרים
מאוד, המצליחים לעורר את עניין הקהל מעל ומעבר
לסיפור ולעלילה. ג׳יין פונדה היא עצבנית, רגישה ומתו-

סאתרלנד ופונדה: הלקוחות של הזונה
ח ה, בצורה משכנעת מאוד, ודונאלד סאתרלנד, המגלם
ספק בלש וספק קדוש, מקרין מידה עצומה של אנושיות.
בעזרת שני אלה, נראה הסרט מגובש יותר, ובסופו של
דבר מתעלה מעל הממוצע.

ונל־אביג
דקמרץ (סטודיו, איטליה) —
סיפוריו של בוקאצ׳יו בעיניו של הבמאי
פאזוליני ממשיכים ללעוג לאוויליות האנושית
ולהרגיז את כל האנשים הטובים
והשמרנים. חוויה.
* *+הקשר הצרפתי (תל-אביב,
ארצות־הברית) — מותחן מקצועי על גילוי
הברחת סמים מצרפת לאמריקה. רדיפה
עוצרת־נשימה של מכונית אחרי רכבת
תחתית. הצלחה קופתית מובטחת.
ידזן הבשרים (פאר, או־צות־הבוית)
— סאטירה עוקצנית על מנ הגי
המין של הגברים בארצות־הברית, שט חית
אבל בעלת דיאלוגים חריפים ונוע זים
מאין כמותם. הופעה משכנעת של
ג׳ק ניקולסון, אן מרגרט, גארפונקל וקאנ־דיס
ברגן.

ירושלים
סאטיריקון ( ס מ דר, איטליה)
— רומי העתיקה בעיניו של פליני, כרמז
למתרחש ברומא של היום. אחד הסרטים
הנדירים שנעשו אי-פעם. חובה לראות.

חיפה
הלחישה שכלה (אורה, צרפת)
— סרט רגיש על התבגרותו של נער
בן 14 בעיר שדה צרפתית. שיחזור מופלא
של שנות החמישים בצרפת, משחק מעולה
של לאה מאסאדי בתפקיד האם. הבמאי:
לואי מאל.

העולם הזה 1798

בנו של

,הפרס הגדול״
להמ אנס (הוד, תל־אביב, אר־צות־הברית)
— סרט זה נוצר על
מנת לתת הזדמנות נוספת לסטיב
מקווין להשתעשע על הבד כפי שהוא משתעשע בחיים.
ב״בוליט״ דהר להנאתו במכונית מיסחרית ברחובות סן-
פרנציסקו, והפעם הוא משחק עם מכוניות״מירוץ של ממש,
על מסלול מירוצים אמיתי, ודואג לכלול את שמו בסוף
הסרט, ברשימת הנהגים אשר השתתפו בפועל בהסרטה,
לצד כמה שמות מפורסמים, כמו זה של ג׳ו סיפרט, נהג
מירוצים שנהרג בינתיים.
חצרה היא שהסרט מחטיא את מרבית המטרות שסרט
מסוג זח יכול להציב לעצמו. הנהגים, שצריכים היו כביכול
להוות מרכז דרמתי, הם צללים אלמוניים, סטיב מקווין
מצליח בקושי להיות סטיב מקווין, אבל שום דבר לא
יותר מזח (זהו התפקיד הריק ביותר שלו לאחרונה)
ואילו המירוץ עצמו, קשה לעקוב אחריו, אין בו דרמה של
ממש עד לרגעים האחרונים, ומבחינה טכנית, אינו מערער
כלל את עליונות ״הפרס הגדול״.
לעומת זאת, ניתן להבחין בקלות בפרסומת השקופה של
חברת-מכוניות גרמנית, וחברת דלק אמריקאית (שהיא
אמנם גם בעלת חברת סרטים — אבל לא השתתפה
בהפקת סרט זח, ללמדכם שגם אנשי נפט מתמצאים בעולם

מקווין: התפקיד הריק ביותר
השעשועים) .פה ושם, אפשר למצוא כמה קטעי מירוץ
מרתקים, בעיקר לקראת סוף הסרט, המיפלצות הדוהרות
על המסלול עושות רושם לא מבוטל, ובכלל זה יכול
לעורר ברבים את הנוסטלגיה למה שראו פעם באירופה,
אבל לא זכו לראות באשקלון (ואפילו לא בקולנוע ״חוד״).

במדינה

זכיתי אני מ ש תגע!
סשפט גדר
המריבה

צעק החייל אל רתליונובת-

לא בכל יום זוכה אדם בישראל לדבר
עם רב־משרתים, ולו טלפונית. זוכה ל חוויה
זו המטלפן לטירתו הסביונית של
איל היבוא־יצוא הישראלי, שאול נחמיה
אייזנברג.
אייזנברג, המיליונר הציורי שעלה מיפאן
שם אף נשא לו אשה יפנית, מעסיק
בביתו צבא קטן של משרתים, כולם תו צרת
חוץ, שבראשם עומד אחד רב־משר־תים
המשמש גורם מקשר לעולם־החיצון
בתקופות העדרו של האדון מביתו המפו אר.
נגד
המיליונר הישראלי הוגשה לבית־המשפט
תלונה על־ידי שניים משכניו.
קיצפם של השכנים, אריה מולדבסקי וד״ר
ברנרד כהן, יצא על גדר־בטון גבוהה, או תה
הקים אייזנברג סביב חלקת אדמה ש קנה
לפני עת קצרה.
את גודל הסבל שנגרם למשפחת כהן,
בעלי וילה מפוארת הנמצאת בשכנות
למיגרשו הטרי של אייזנברג, מתארת סיל-
ביה, אשת ד״ר כהן רופא־הילדים :״כשק-
נינו את האדמה לפני שנים,״ פותחת ה גברת
בעברית אנגלו־סכסית עילגת מעט,
״הבטיחה לנו החברה ממנה רכשנו את
הקרקע $זמ1€זז 65ז\מ 6 1ח[[ 103 ? 310$ז,^£

שזבה בסרס הגדול בסך

1 5 0 / 0 0 0ל״
של מפעל הפי

ימייע, אגמאר 5מי*מ, ג•• מיי *אינ

מילי^״^-ין מ*?ד

3 .::י**רה ימג למג* י מ מז ל• >אחמ

ביטוח שנתי לטלוויזיה

— 30.ל״י
כולל מנורת המסך, כולל מיסיס
סיגנל
אל קטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,

טל 615362 ,625459 .

ע בחיפה
ביום רביעי , 16.2.72 ,בשעה
8.00 בערב, בבית התרבות,
רחוב נורדאו ,15 חיפה,
יתקיים :

דו שיח על שלום ודמוקרטיה כהשתתפות :

אלכם מסים
ואליהו דרוקמן

#מ* ן גי; *4י

ייז * מ מ(1ל*י׳,
8יי!* א־ומ ג*צר?י

11^ 8

הגדר המיליונר עבר על החוק

שעל המיגרש הסמוך לביתנו יבנה פארק.
שנים עמד המיגרש ולא נגעו בו בכלל.
בסוף החליטו כנראה בחברה שהרבה יותר
מכנים למכור את האדמה מאשר לעשות
ממנה פארק עם עצים ודשא.
״וככה הגיע המגרש לידיים של אייזג־ברג,
והוא במקום עצים, שתל לנו גדר־בטון
של שני מטר בפרצוף. לא מספיק
שיש לי איזה קיצור־דרך ליד הבית שכל
העוזרות שבאות לסביון עוברות דרכו,
יש לי עכשיו גם את הגדר הזאת. אז
בשביל מה לשלם כל־כך הרבה כסף לווילה
בסביון?״ מסיימת בשאלה אשת הדוקטור.
חוק מיוחד לעשירים. עוזר כנגדה
השכן השני אריה מולדבסקי :״האייזנברג
הזה מתנהג בסביון כאילו היתר טריטוריה
פרטית שלו. השגנו נגדו צו בית־משפט
להפסקת עבודות הבניה והוא ממשיך לב נות.
הצו לא שווה בשבילו את הנייר
שהוא כתוב עליו.״
להוכחת טענותיו שולף מולדבסקי צו של
בית־משפט השלום בפתח־תקוה בו נאמר
מפורשות :״הריני מצווה בזה על ש.נ.
אייזנברג מרחוב הגדרות בסביון וכן על
הקבלן, הבנאי וכל אדם וסוכניו, אשר
מבצעים למעשה את עבודות הבנייה, ל הפסיק
מייד את ביצוען.״
״הצו,״ טוען מולדבסקי ,״ניתן לפני
ארבעה חודשים, ועד היום נמשכת בניית
הגדר. מה זה? בשביל אנשים עם כסף
יש חוק אחר במדינה הזאת?״ שואל
האיש המחזיק בוילה מפוארת בשכנות ל-
אייזנברג.
אגף העסקים של אייזנברג שוכן באחת
מקומותיו של מגדל־שלום התל-אביבי. סו ללה
של מזכירים ומזכירות מקיפה את

העולם חזה 1798

קודש־הקדשים *ל המם. משזוכים סוף-
סוף להגיע למזכירה הסופית, היא מגלה
כי הבוס שלה נמצא כרגע בסיור
בחו׳דלארץ .״תנסה לטלפן לביתו בסביון,
אולי יהיה שם מישהו שיעזור לך,״ היא
מודיעה.
״לפני, המבול״ .ובעקבות הטלפון
מתרחשת השיחה הראשונה עם רב־משרתים
.״תראה,״ הסביר הרב במיבטא
זר חריף ,״פד, בבית נמצא רק צוות־הם-
שרתים של האדון אייזנברג ואשתו. הא דון
עצמו לא נמצא בארץ. אני לא יכול
למסור לך שום דבר. תנסה בסגדל־שלום,
שם מרכז העסקים שלו,״ החזיר המשרת־הראשי
את הכתב לכתובת ממנה בא.
אך נראה טי לאימפריה מסועפת כזו
של אייזנברג, חייב להימצא גואל והוא

נתגלה בדמותו של שמואל דיאמנס, ה•־
שמש כמנהל נכסיו של איש־העסקים ב ישראל.
לדבריו
אישר תחילה המרכז לבניין
ערים בפתח־תקוה בניית גדר בגובה של
שני מטרים, ורק שבועיים לאחר התחלת
הבניה הודיעו כי נפלה טעות ובניית הגדר
מותרת לגובה של 1.20 מטר בלבד .״שלח תי
לפני שבוע מכתב לקבלן שיפסיק לב נות
מעל למטר ועשרים,״ אומר דיאמנט.
לשאלה היכן היה עד עתה, באשר הצו
האוסר על בניה מעל לשני מטרים נמצא
בידי אייזנברג כבר חודשים מיספר, ענה
מנהל־העסקים :״אני מצטער מאד, אך אני
עובד אצל מר אייזנברג רק מן דד 15
לחודש ינואר. על מה שקרה לפני כן איני
יודע דבר.״

מתלונן מולדכסקי
צו בית־מעזפט לא שווה את הנייר

את אשד אני יכול לקנות בה רריוכו?

בן, אפתפחיד או תהבאחת
מ תו ב 1יו ת החסבון״• תדון״
ש בו לו אהודותלמדד
פנה לאחד מסניפי בנק די ס קונ ט ובחר בתוכנית החסכון המת אי מהלך.
אם ברצונן לקבל לביתן עלון הסברה מפורט על תוכניות ״יתרון״ ,מלא נא א ת התלוש ושלחו אלינו.

ב נ דן די ס ־ קיונ ט

אל: בנק ד׳ ס קו נ ס לישראל בע״נז

תל־אב׳ב
אודה לנם אם תואילו לשלוח אלי את
עלו! ההסברה לתוכניות •>תרון י לפי הכתונת:
השם:
הכתונת:

אגל אם אין מקום במדינה זו ליוצאי־דופן, למורדים
ולמפגינים, תהיה השקפתם כאשר תהיה, אוי למדינה שלנו!

#ילדים מפגרים

מאת אוד אופנה
9־ 7בפברואר 1972

ויכוח עדהב רי או ת -
5ח״כים ד ר 13א ה
כשיורד שלג בירושלים, שוררת בבנסת אווירה של
ספק קארניבל, ספק בהלה.
הכל זוכרים את הימים, לפני כמה שנים, כשהכנסת
היתה מנותקת כליל במשך יומיים־שלושה. בגלל העלייה
התלולה לכנסת, מתקשות מכוניות להגיע אליה
כשהכביש מושלג וחלק.
לכן, כשאן ירדו פתיתי השלג הראשונים ביום השני
האחרון, נטשו ח״כים רבים את הבניין בבהלה. אחרים
התכוננו לבלות בבניין את הלילה. אולם־חמליאה חיה
כימעט שומם לחלוטין, כשהתנהל בו הוויכוח השנתי
הגדול על מישרד־הבריאות.
כשהגיע תורי לנאום, בתשע בערב, ישבו באולם
חמישה ח״כים לרפואה. חילקנו את דברינו לנושאים
שונים :
אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה,
קודם כל, אני מודה לארבעה או חמישה המתנדבים
שנשארו כאן באולם ובבניין, למרות מזג־האוויר.

#הנער המכונה גו
קודם כל, אני רוצה להזכיר את פרשת הנער המכונה
גו, הוא איתן גרוספלד.
הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית, מפני שהשתתף
בהפגנה, מול הקונגרס הציוני.
עצם המינהג הזה, לשלוח ל״הסתכלות פסיכיאטרית״

יש בארץ מוסדות לילדים מפגרים, מוסדות פרטיים
שהמצב בחלק מהם — ואולי ברובם — הוא שערורייה,
ואיני בטוח אם המלה ״שערורייה״ מספקת כאן.
העולם הזה בדק אח המצב בבית־חולים אחד, ונח־רדנו
עד עומק נשמתנו.
הוריהם של ילדים מפגרים מתחלקים בדרך־כלל לשני
סוגים. יש הרוצים להתפטר מהם ושולחים אותם למוס דות,
ולא איכפת להם מה המצב במוסדות אלה, ולא פעם
מתייחסים מנהלי המוסדות אל הילדים האלה כאל ילדים
הנשלחים למות. אבל יש הורים האוהבים את ילדיהם
המפגרים יותר מאשר ילדים נורמליים, הכואבים את
כאבם בכל שעה ובכל רגע. כאשר הורה כזה רואה את
הנעשה במוסד כזה, הרי זה נורא.
אין להתייאש מילדים מפגרים. צורת הטיפול בהם
קובעת במידה רבד, מאוד את התפתחותם. אם יש תשו־מת־לב
וסטימולציה מספקת, יכול הילד המפגר להת קדם
מאוד.
אני יודע שמשרד־הסעד אחראי למוסדות אלה, אבל
איני מבין את ההגיון בכך. הדבר מוכיח שהיחס הוא
בלתי־נכון, כי זוהי צריכה להיות בעייה רפואית. אין
לזרוק ילד מפגר לפח־אשפה ציבורי! צריך להציל את
הילד, לשקם ולקדם אותו, ככל שהוא יכול להתקדם על פי
תכונותיו, ולהנחיל לו אושר ככל שהוא יכול להיות
מאושר.

#מוסדות לחול*-ג9ש צעירים
אחרי ששמעתי היום את דברי השר, התקשרתי עם
אחד מגדולי הפסיכולוגים בארץ, כדי לשאול חוות-
דעתו. הוא ביקש אותי להצביע על מיספר נקודות־תור־פה,
שאחת מהן היא חוסר בתי־חולים מיוחדים לחולי־נפש
צעירים.
אומרים לי שהרמה הכללית של המוסדות לחולי־נפש
בארץ היא מן הגבוהות, והיא ראויה לכל שבח, למרות
שהמיבנים אינם מתאימים.
הליקוי המרכזי כיום הוא בכך שאין שום חולייה
מחברת בין המוסדות לחולים ממש לבין העולם ״הבריא״.
חולה־נפש מבלה שנה או שנתיים במוסד סגור —
סגור מן העולם, למרות שיש בהם חופש די רב — ובא
היום שעליו לצאת משם, ולחזור לחברה ״נורמלית״.
איש כזה הוא אבוד. הוא אינו מוצא את ידיו ואת
רגליו, והוא נוטה לחזור במהרה לאותו מוסד, המעניק
לו מידה מסויימת של ביטחון, ושאת החיים בו הוא
מכיר.
דרושים מוסדות שיקלו על קליטת חולי־הנפש שגר־פאו
בחברה נורמלית.

אורי אככדי: נמנעתי מהצבעה, מפני שיש צורך
חיוני בוויכוח פומבי על בעיה זו במליאת הכנסת.
אנו מתווכחים כאן, במליאת הכנסת, על עניינים בני־יומם,
בעלי חשיבות מישנית, כמו שכרם של פועלי
הנמל, ואיננו מדברים כאן על בעייה בעלת חשיבות גו רלית:
שאנו עומדים להוסיף לג׳ונגל האספלט של הארץ
״ 507 או ״ 757 בתים נוספים, תוך שמונה שנים — בלא
שום תיכנון, תוך השחתה סופית של נוף הארץ.
פה לא תועיל ועדה לתיאום בין ארבעה, חמישה או
עשרה משרדי־ממשלה. יש צורך בהקמת משרד ממשלתי
מאוחד לאורבניזציה.

יש לכטל את משרדייהשיכון, יש לכטד את
הסמכויות של משרד-הפנים, ולהקים משרד
אחד שיחשוב קודם כל איר אפשר לשכן כאן
מאות אלפי אנשים חדשים — אולי מיליוני
אנשים חדשים -מכלי להביא חורבן וכלייה
על הארץ הזאת.
צאו וראו — צאו מהבניין הזה, פשוטו כמשמעו,
ותראו מד, נעשה בגיבעה ממול. אילו מיפלצות נוראות
קמות מול הכנסת, מפלצות מגרדות־שחקים, שיגמדו את
הכנסת ואת כל הבניינים שהוקמו בסביבה — המוזיאון,
האוניברסיטה, הקרייה.
בכל רחבי הארץ משחיתים כל גבעה וכל הר, בטירוף
של ביצועיזם.
מאות־אלפי יחידות דיור ייווספו בעשור זה בלי תיכ-
נון ממשי, בלי תיכנון אקולוגי, בלי תיכנון אסתטי, שלא
לדבר כלל על כל שאר התיכנונים!

אדוני היושב־ראש, הארץ הזאת אינה אוס?,
מיקרי של מיגרשי־כנייה. קיבלנו לידינו ארץ.

#המזון המזוייף
אחד הנושאים החשובים היום בארץ הוא הפיקוח על
המזון.
מאמריו של ברוך נאדל התפרסמו בעיתון. התמונה
חמורה ביותר, והיא מגלה מחדל רציני מצד מישרד־הבריאות.
כאשר
הציבור מתעורר, יש טיפול מיוחד, יש הקפדה
מיוחדת. אך אחר־כך הכל חוזר לקדמותו. בתי-החרושת
חוזרים לקדמותם, הפיקוח התברואתי חוזר לקדמותו, עד
להתרגשות הבאה.
השבוע הוזעקו אנשי העולם הזה, על-ידי אזרחים
למאפייה מסויימת — מן הגדולות — ומצאנו שם פרות
רועות בין שקי חומרי-הגלם, שבהם משתמשים לאפיית
הלחם שאגו אוכלים.

+השתמטות הבנות הדתיות ו ,
ולבסוף: בעיית ההשתמטות המחפירה של הבנות
המכונות דתיות.
קודם כל צריך להפריד בין הבנות הדתיות, לבין
אותן המכונות דתיות. אם בקרב הבנים אחוז הדתיים הוא
ביו ־ 157ל־״ ,257 הרי בקרב הבנות מגיע אחוז הדתיות
ל־״ .507 זה אומר דרשני, אלא אם כן יש לדת ישראל
השפעה מיוחדת על בנות בגיל הגיוס.

אינני אדם דתי, אינני מתיימר לתת עצות
לאנשים דתיים, או אפילו להתווכח על דת עם
אנשים דתיים. אכל כאדם לא-דתי אינני יכול
להבין — אולי ילמדני הנואם הבא מוסר
דתי כלשהו, האומר שיש להימנע מלגייס כנות
לטיפול כחולים, המתפתלים מכאבים על מיטותיהם
בכתי־החולים בכל רחבי הארץ, כשל
המחסור כאחיות שיטפלו בהם.

איזה מוסד דתי יכול בכלל להצדיק מצב כזה, ועוד ו 1להפוך אותו לאידיאל?

אני תמה, אדוני היושכ-ראש, מה היו אומרים
על כך נביאי ישראל, אילו קמו לתחייה
ן בימינו:

הנער המכונה גו
אדם שהשתתף בהפגנה פוליטית — מעורר אסוציאציות
מחרידות מדי עם המישטר הסובייטי, מכדי שנסבול אותו
במדינת ישראל.
זהו המיקרה השני תוך חודשים מעטים שבו נשלח
אדם, שהשתתף או שסירב להשתתף בהפגנה פוליטית,
להסתכלות פסיכיאטרית.
אני מכיר במיקרה את הנער גו. הייתי איתו בהפגנות
שונות. אין ספק שהוא יוצא־דופן. הוא אינו אוכל בשר,
הוא צימחוני, הוא מתנגד לאכילת פגרי־חיות.

נוף חארץ. לאחרונה מדברים •ח הרגת על ״אקולוגית״,
אך זחו תעולום מס־שסתיים לאוסנת חולפת געיתונות.
כשאני מדבר על נושאים אלה, בכל הזדמנות מתאימה
ובלתי־מתאימח, מתייחסים לכן כאל שיגעון פרטי שלי.
השבוע העלה ח״כ אברהם עופר, איש ״שיכון־
עובדים״ ,את בעיית חוסר חתיכנון לבנייה. כוונתו
לא חיתח לתיכנון אסתטי או אקולוגי דווקא, אלא
להסרת המיכשולים הביורוקרטיים העוברים כיום את
הבנייה. לדבריו, יחיה צורן להכפיל כימעט את מיספר
הבתים בארץ תוך עשר שנים, ועל כן יש לדרבן את
הפעולה.
שר־חשיכון זאב שרף, שגם הוא אדיש לחלוטין
לענייני הנוף והסביבה, חודה שיש ביורוקרטיה עצומה,
והציע להעביר את העניין לאחת הוועדות. הכנסת הסכימה
לכך פה אחד.
נמנעתי מהצבעה וביקשתי זכות לנמק ז את:

ועלף,

ארץ א הו ב ה1
אין נושא שהכנסת אדישח לו יותר מאשר השחתת
* ח״כ משה צבי נריה מהמפד״ל, שהוא מנהל ישיבה,
לא הגיב.

הר־הצופים ז״ל
היא היתה ארץ יפה. מה נשאר מהארץ הזאת
היום ץ מה יישאר ממנה בעוד שנים אחדות ץ
בימי ילדותנו עלינו על הר־הצופים. איפה הר־הצופים
היום 7הלא הר־הצופים נעלם מן הארץ, פשוטו כמשמעו !
מרדכי זר ז מה חשוב יותר, הר־הצופיס או

קליטת עלייה?
אורי אכנרי ז אני רוצה שהארץ תישאר
ביופייה גם אם צריכים לשכן בה מאות אלפי
אנשים! אס אין שר־השיכון והממשלה מסוגלים
לשכן מאות אלפי אנשים בלי להשחית את הארץ,
אוי לממשלה הזאת ואוי לשר הזה !

הפעם החליט זאב שרף לענות לדברי.
הוא עשה זאת כשהשיב — ברוח חיובית —
לשלושה מאנשי הימין חסיפוחיסטי, שדרשו להחיש
את הקמת חקרייח היהודית בחברון. תוך בדי כך התפאר
בשיכוני־הכיעור שהוא הקים מסביב לירושלים,
תוך הרס ייחודה ונופח :

זאב שרף ז ...זהו מסוג הבניינים שחבר־הכנסת
אבנרי מאוד לא אוהב אותם, וקורא להם שיכוניזציה.
אורי אכנרי ז אני קורא להם ״מיפלצות״ !
זאב שרף ז אני כבר דיברתי על זה פעם, ובהזדמ נות
מסויימת אמרתי, שיש סוג אחד של מגורים שאיננו
משנה לא את הנוף המידברי, ולא את הנוף ההררי,
וזהו סוג המגורים במערות. כל זמן שבני־אדם גרו
במטרות — לא שינו את הנוף׳.
אבל ברגע שיצאו מהיער, גזרו עצים לבנייה, או
הוציאו אבנים מהאדמה לבנייה, והקימו בניינים — הם
שינו את הנוף.
כל דור משנה את הנוף לפי טעמו ולפי צרכיו, ובדרד־

״אנו שמנים בזנות! שר נר הוו• שומו־מצוות שרא רענוו בשבת -
בתנאי שנד השיוותיס הציבוריים עבדו שבעה ימים בשבוע...־
להלן הודעת סיעתנו בוויכוח על הצעת אי״האימון שחמשה על־ידי
סיעת אגודת־ישראל, בגלל כפיית חילול־שבת על עובדים מעולי גרוזיה.

אורי אבניי: אין לנו אימון בממשלת גולדה מאיר.
אין לנו אימון כראש־הממשלה, אשר דלת לישבתה פתוחה בפני כל שוחר
כיבוש וטיפוח, אך נעולה בפני טובי אנשי־הרוח התובעים יוזמת־שלום.
אין לנו אימון כראש־הממשלה המחלקת את העם ל״נחמדים״ ו״לא־נחמדים״,
במקום לחלק מחדש את ההכנסה הלאומית על־פי אמת־מידה של צדק סוציאלי.
אין לנו אימון ביאש־הממשלה המגדירה את המלחמה בשחיתות כ״מישפט־לינץ״
/ואת התובעים טוהר־מידות כ״מובילים לפאשיזם״.
אין לנו אימון ביאש־הממשלה שהערימה כל מיכשול אפשרי ובלתי־אפשרי
בדרך לשיחות־שלום, להסדר כולל ולהסדר חלקי.
אין לנו אימון כראש־הממשלה המרשה לחבר ממשלתה לעסוק במיסחר
ברכוש המדינה, והעוצמת עין בפני הפרת־חוק שיטתית של שר המופקד על ביצוע
חוקים.
אין לנו אימון כיאש־הממשלה השומרת על שלמות קואליצייה על־ידי קנו ניות
בלתי־פוסקות עם העסקנים הדתיים.

אולם, למרות שהפרשה נוגעת למעטים, יש בה צד עקרוני, שאיננו רוצים להעלים
ממנו עין.

נגד כפייה א1טי*דתית
אנו לוחמים נגד כפייה דתית ונגד כפייה אנטי־דתית. אנו דוגלים
כחופש־המצפון של חילוניים ושל דתיים. אנו תומכים כזכותו היסודית
של כל מיעוט להיות נאמן לעצמו ולעקרונותיו, גם כאשר דרכו אינה
מקובלת עלינו.
משום כך, אנו תומכים בזכותו של יהודי שומר־מיצוות שלא לעבוד בשבת, כשם
שאנו תומכים בחובת המדינה לקיים את השרותים הציבוריים בשבת.
התעופה האזרחית, כמו שרות האוטובוסים והרכבות, צריכה לפעול שבעה ימים

ביטוס!הנדה הקדושה
מה לא עשו ממשלה זו וקודמותיה כדי לפטם את הפרה הקדושה של שלמות
קואליציונית?

מדי.

שום מחיר לא חיה יקר מדי. שום חרות אזרחיו! לא היתה קדושה

אלפי בחורי־ישיבה בריאים וחסונים שוחררו מכל שרות צבאי, בשעה שכל שאר
הצעירים עמדו מול פני המוות בימי קרב, ושירתו שנים ארוכות בימי שלום, בשרב
ובבוץ ובשלג.
רבבות בנות דתיות ודתיות־כביכול שוחררו לא רק משרות צבאי, אלא אף משרות
לאומי והומאניטרי, מהוראה בבתי־ספר, מעזרה לחולים מוכי־סבל, מסעד למישפחות
נזקקות.
ניתוחי־המתים, שהם מכשיר חיוני לקידום הרפואה ולהצלת החיים, צומצמו מתחת
למינימום הדרוש לשמירה על הרמה הנוכחית של בריאות העם.

מיפעלים חיוניים, שכחם תלויות כלכלת המדינה ורווחת אזרחיה,
משותקים יממה בשבוע. זוהי המדינה היחידה בעולם שכה אין האזרח
יכול לטייל באוטובוס וברכבת ביום מנוחתו. המדינה היחידה בעולם
שכה אץ התייר יכול לקבל הכיתה חמה כבוקר בכל יום שביעי.
במדינה זו מוגדרים טובי הבנים כממזרים, שאינם יכולים לבוא בקהל העם.
וגם שאר האזרחים והאזרחיות אינם יכולים להינשא כאוות נפשם ולהתגרש תוך הסכמה
הדדית, אלא בטכסים שרבים מהם רואים בהם שקר בנפשם.
במדינה זו יש חופש לבל הדתות, מלבד לדת היהודית. זרמים חשובים, אשר
מיליוני יהודים ברחבי העולם נמנים עליהם, מוחרמים ומשוללים זכויות אלמנטריות.
במדינה זו יש רבנות מטעם, הנבחרת על פי קנוניה, הפועלת על פי השררה,
אשר כל איש בעם כפוף לה מרגע לידתו עד אחרי קבורתו, אך רק מיעוט קטן בעם
בוחר בה.

לכן, אילו היתה סיעה כלשהי מציעה להביע אי־אימון בממשלת
גולדה מאיר על השתעבדותה לכפייה הדתית, חיינו תומכים בהצעה
כלב שלם.
אבל כאשר סיעה מציעה להביע לה אי־אימון בטענה הפוכה, מופרכת ואף מגוחכת,

קאריקטורה של זאב ב״הארץ״
בשבוע. הפתרון הנוכחי — כשממריאים מטוסים לאור היום כגנבים בלילה, וכשפועל
נמל־התעופה בשבת באמתלות ובתירוצים, אינו לרוחנו. הנמל פועל בשבת, כל
המטוסים — ובכללם מטוסי ישראל — טסים בשבת. יהא־נא הדבר גלוי ורשמי.

אולם מינהלת נמל־התעופה, במו בל מעסיק ציבורי וגם פרטי,
צריכה לעשות את מירב המאמצים כדי לפטור מעבודה בשבתות יהודים

ב! בגבהעליה
איננו יכולים לתמוך בה.
אפילו הכאב שנגרם לאותה סיעה, עם סגירת הבנק שקיבלה כמתנה בעבור הצבעה
בכנסת, אינו מצדיק השתתפות בצער בצורת תמיכה בהצבעה.

על בן נימנע היום מהצבעה.

קואליציה אגוי״-חרח

עניין זה אינו מצדיק הצעת אי־־אימון.

מה, בעצם, עומד כאן לדיון?
אנשי־האמונה המציעים כאן אי־אימון טוענים שכופים על יהודים שומרי־שבת
לעבוד ביום קודשם, או שנשללת מהם זכות־העבודה בגלל אמונתם הדתית.
הפרשה עצמה נוגעת למעטים. אגודת־ישראל מנפחת אותה בכוח, כדי להפיק
ממנה הון פוליטי מירבי. זה לגיטימי.

אכל באשר הדבר מהווה תרומה ישירה לתעמולה הסובייטית
ונועץ סכין בגב העלייה מברית־המועצות, הלגיטימיות מפוקפקת מאד.
הקואליציה המוזרה של אגודת־־ישראל ורק״ח, שנולדה באן היום,
מדברת בעד עצמה.
כלל מקובל, שמה שהיה לפני חמישים שנה, הוא חלק
מהנוף, אפילו הבניין כשלעצמו איננו כליל הפאר או
היופי או החן,
מה שבונים עכשיו, זה יקח כמה עשרות שנים עד
שייהפך לחלק של הנוף, ומי שישנה זאת — איך אומרים
הצברים — יעלו עליו. עכשיו עולים עלי. אבל אני
עומד כאן מוכן ומזומן, אבל זה לא לעניין.

כל הטענה הזאת היא — כמובן — מופרכת
מיסודה, והיא מוכיחה שזאב שרף מחווה סכנה לארץ־

שומרי־מיצוות.
יש רק מיקרים מעטים במשק, שבהם סידור כזה אינו ניתן, ובמיקרים מעטים
אלה — כשאין כ ל אפשרות למצוא סידור סביר, מבלי להטיל על שאר העובדים מעמסה
בלתי־אנושית — ואז אין מנוס מלהימנע מלהעסיק עובדים דתיים( .אחרי הכל, יש גם
מקומות־עבודה שבהם אין מקום לעובדים חילוניים. אין הרבה משגיחי־כשרות אתיאיס־טים.
ושום אתיאיסט לא הגיש עדיין הצעת אי־אימון על כי נסגר בפניו מקום־עבודה
בהיכל שלמה).
ומסופקני, אם אכן זאת היתה הסיבה האמיתית להגשת ההצעה לאי־אימון.

כמהלך־ הוויכוח יצא המרצע מהשק, ונתברר שהוויכוח האמיתי הוא
על חלוקת מישרות במישרד־הקליטה. גם עליית יהודי ברית־המועצות
הפכה לקערת־שלל, שתוכנה מתחלק על־פי המפתח המפלגתי הפיאודלי.
מאבק על שלל, על מישרות, על ההכרה ב״התאחדויות עולים״ מפוברקות של
המפלגות השונות — צאו וראו איך מכערים פרק יפה זה, ששמו עליה מברית־המועצות!
אבל לזה שותפות כל מפלגות המימסד -ומי מהן רשאית להציע אי־אימון ברעותה ן

עם כל רצוננו העז להביע אי־אימון לממשלת גולדה מאיר, ולראש•
הממשלה עצמה, איננו יבולים ואיננו רוצים לעשות זאת על רקע מגוחד

ישראל. אדם בעל השקפה כזאת, שיש בידו אמצעים
כאלה — יכול להרוס את הארץ יותר מכל צבאות
אוייב.
כי שרף כלל אינו מבין מה טוענים נגדו. אין כל
אסון בבנייה, המתאימה את עצמה לנוף. הטענה כאילו
כל בנייה הורסת את הנוף — פשוט אינה נכונה.
די לראות כפר ערבי רגיל בארץ, שלא תוכנן על-
ידי שום ביורוקראט בעל תואר אקדמאי, כדי להיווכח
איך אפשר לבנות לתוך הנוף, מבלי לחשחיתו. אפ

לבנות אלפי בניינים, מבלי להשחית את הנוף
יבין אותו,
בתנאי שהבונה יאהב את הנוף,
ירכין את ראשו בפניו, ויתאים את הבנייה אליו.
אי״אפשר לדרוש זאת, אולי, מספסר פרטי. אבל
חובת הממשלה היא לדאוג לכך שהספסרות הפרטית
לא תשחית את הנוף. לכך דאגו הבריטים, כשהיו בארץ.
אבל כשהממשלה עצמה מספסרת בקרקעות ובונה
שיכוני״זוועה, מי יציל את הארץ בפניה ז
זעקי, ארץ אהובה !

1 35

ואשה שאיננו!
שמה והסתפק נשונס גרבונים• גמיטונים

ארכונים אקסטרונים 1
בסריגת מיקחמ ש
מ אוינ ת ימים

יוזל
הדר־מלבחז
ב י 1ם־הה 1לדת
הפרט הכי חשוב, בחגיגת יום־החולדת
!של פוקה הירש, בשבוע שעבר, היתה
י אווירת ההוד והדר־המלכות ששררה שם.
,תשאלו מה לפוקה, נער השעשועים הנצחי,
י ולהדר וכר? אם כן, האמת היא שהוא
,דווקא לא אשם מ ה באופן פרסונלי. הא י
שמה האמיתית היא ידידתו, הנסיכה האי-
טלקיה פינצפסה ג׳יוכאנה פיגאנ־
1טלי; שהגיעה במיוחד מאיטליה לכבוד
,יום־ההולדת.
למעשה, האמת האמיתית היא שאפילו
פינצפסה לא אשמה כל־כך. האשמים הא )
מיתיים היו האורחים והאורחות הישראלים,
שנוכחותה של נסיכה אמיתית, כחולת דם
1ועטופת שימלה סינית אורגינלית, תוצרת
פאריס, הפיחה בהם יראת־כבוד עד כדי
| כך, שלא היה חסר הרבה שהם יקפצו לדום.
בין הישראלים שהשתתפו בחגיגה, ש )
התקיימה במעונו הצפון תל־אביבי של
פוקד — ,להבדיל, כידוע, מהווילה שלו ב ן
קיסריה — יכולתם לראות את נשות ה חברה
מלכה רוזנשפזיץ, דיצה חכם,
)סרביה אברמוביץ, אופנאית-הצמרת
לולה כר, ובעלת הפאב פרדריקה
׳ ל, שנראתה שלמה לגמרי, פחות
.או יותר, אחרי ההרפתקאות מסמרות
\ השיער שלה עם חבורת בריונים בחצות
׳ יום שלישי שעבר — בדיוק כשחזרה מחגי )
גת בר־מיצווה משפחתית שקטה. שמות
אחרים היו הצייר ראובן רובין ואשתו

ואסתר.
חידוש מעניין בחברה זו היתה אורה
׳ כהרב, מזכירתו של המיליונר מרדכי
מאיר.

בין הלא־ישראלים, או הכמעט-ישראלים

כמת יכול כבר בן־אדם להתעלל בחבריו
7אין גבול לאכזריות? זה
פולני היה מנקר, כל השנים, את העיניים
לכל החבר׳ה, עם היפהפיות שהיה
שולף, האל הגדול יודע מהיכן, כל פעם
שהיה מגיע לביקור בארץ — ניחא. לזה
כבר התרגלו קצת הסובלים, הנאלצים ל הסתפק
בסחורה המקומית, ולשמוע ממנו

שיורם

לנחם את עצמו, שאם לא יורם, אז מי
יצליח לשים ידו על אחת כזו? עוד לפני
שהתחתן, ניצב יורם — אם זה המצב הנ כון
בהקשר זה — בשורה הראשונה של
נערי השעשועים של ישראל. לאחר גירושיו
מווינדי — שהתחתנה מאז עם חני
ביטנר, ילדה לו ילד, וגרה איתו בגרמניה
— הרקיע יורם בכלל שחקים. היה

האוססואלית שי הנול]׳
איך תפס כל חתיכה תורנית בפינה אחרת
של התבל הנרחב. אבל מה שהוא עשה
השבוע עובר כל גבול.
למה שהוא עשה השבוע, קוראים בדיג־דה
טאוכטמה, וגס אם אינכם מוכנים
להאמין ליורם שהיא היתה מים אוסטרליה,
אינכם יכולים שלא לתמוה למה בעצם
היא לא היתה מים אוסטרליה. יש לה
הפרצוף המשגע ביותר, אם לא באוסטרליה,
אז בישראל, עד להודעה חדשה.
אבל לאחר השוק הראשון, אתה מנסה
במסיבה, היו השגרירים האמריקאי, הצר פתי,
השווייצרי והאיטלקי. זה הכל.
וכל האנשים היפים האלה עמדו מסביב,
שוחחו בניחותא זה עם זו, על דא ועל 1זא,
ואפילו הא־הא־הא, כשהם מתכבדים בתפ ריט
המשפחתי הצנוע, שכלל קוויאר, כבד-
אווז, שישליק, סטייק, ושמפניה צרפתית
כמובן.
הדירה היתד, מוצפת בשלושים סלים
מלאים שחלבים, ופוקד״ עטוף ז׳קט סיני
מקסים שהשתלב להפליא בשימלה של
הנסיכה, חתם את הערב — שלא כלל
ריקודים, או אפילו סתם מוסיקה — בבי תור
העוגה הענקית, כשהוא שר, בחדווה,
יום הולדת שמח.
אמן. שנזכה כולנו לשנה הבאה.

זה הוא שגילה את לונדון, כמקום מרגוע
לסופשבוע, כשהחבר׳ה הסוערים של יש ראל
גילו את אילת. והרקע לסיפורים האח רונים
שלו, הוא ביתו המשגע בהונגקונג.
לפני שנפלה לידיו, היתה בלינדה דוגמנית
ושחקנית קולנוע באוסטרליה שלה.
אצלנו היא השתתפה בשבוע האופנה הישראלי.
אבל החלק הכי משגע בעסק הוא,
שיורם הירשה לעצמו לעזוב אותה פה
לבדה, בתום השבוע. בעוד הוא עוסק בעיסוקיו
ברחבי חו״ל, אמורה בלינדה להתגייר,
ואחר־כך להצטרף אליו. כן, לא
תאמינו: הצייד הגדול מדבר על חתונה.
טוב, מה אפשר כבד לצפנת ממיקצוען
שנפל עד כדי כך, שהוא אינו חושש להש איר
פיתוי כזה בין חבריו המסכנים 7

אלוף הפיתקאות
כשזה קרה לו בפעם הראשונה, הוא היה די נבוך: האשד, המבוגרת, הלבושה הדר,
!ניגשה אליו, לאחר ההופעה, בחברת בעלה. השניים הודו לו בהתלהבות על הופעתו
המלהיבה, והאשה לחצה את ידו בהתרגשות. אגב כך, השאירה בתוך ידו פתק קטן.
;!בעלה לא הרגיש בכלום.
בפתק, הסתבר, היד, מיספר הטלפון של הגברת. מיספר הוביל למיספר, הוביל
למיספר, הוביל למיספר — עד שהוא למד שכך מביעות נשות החברה הגבוהה באר ;
צות־הברית את הערצתן לאמנים.
הוא כלל לא נראה כמו שובר הלבבות הישראלי הממוצע. הוא נראה הרבה יותר
^מזה. יש לו זוג עיניים ירוקות, זקנקן ושפמפם עשויים במיוחד לדבר, ועשר אצבעות
:המפיקות קסם ממנענעי הפסנתר. כיום, בן ,35 הוא כבר היה נשוי במשך שמונה שנים,
וויש לו שני ילדים.
שמו האמיתי הוא יצחק ויסוקר, והוא ממש בן־דודם של השוערים המפורסמים
; ממלבס. אבל זה אצלו לא פירמה. שמו האמנותי, יואל שר, מדבר הרבה יותר — אל
ן מי שצריך לדבר. כמו, למשל, אל ליבן של החתיכות בפיאנו־בר, במנדיס, שם הוא
.פורט על הפסנתר כיום.
בלינדה
לא שהוא מחפש עכשיו את הלבבות האלה. מאז שתפס את ג׳ויס, הוא מסתפק

״בלבב אחד בלבד. אבל אל תשאלו מה שקרה לו ע ד שהוא מצא את הלבב האחד הזה.
הוא עזב את הארץ לפני 14 שנה, לאחר שהתגלה כאן על-
ידי אד סו ל י כן הנודע. גם לפני שהוא עזב את הארץ, הוא לא
היה מהל״ווניקים: אחד הרומנים הידועים שלו היה עם לי לי,
הנערה מסיבוב בילו.
אבל מאז שהוא הגיע לארצות־הברית, הוא נהיה באמת מיק-
צועי. גם על הבמה, וגם בממלכת הפיתקאות. קול הבס שלו
הטריף את דעת האמריקאיות, שהמטירו עליו פתקאות ומיספרים.
״מה זה מיספרים,״ נזכר יואל .״הגעתי למצב שהיו ימים
שהייתי מבלה עם שש נשים ביום.״
הוא התאושש מהנירוואנה כאשר יום אחד, לאחר ההופעה,
ניגשה אליו אשה יפר,פיה, לחצה את ידו, ואמרה לו :״אח, כמה
שהיית נפלא.״ יואל, עייף מחוסר שינה כרוני, ענה אוטומטית:
״אצלי או אצלך?״ בתשובה, קיבל את סטירת הלחי של חייו.
הסטירה החזירה אותו קצת לחושיו .״השתגעת? זאת היתד,
אשד, נורא מפורסמת. פגעת בה בצורה נוראה,״ התרגש מנהל
המועדון שבו הופיע .״היא באמת רצתה רק לברך אותך.״
״אז איך יכולתי לדעת?״ תמה יואל הנבוך.
בכל אופן, אז הוא הפסיק להיות נער (פתקאות) טלפון.
הוא לקח את עצמו בידיים, והתחיל לזרוק את הפתקאות לסל.
עד שנתקל בג׳וים, אנציקלופדיה מהלכת בנושא ג׳אז ומו סיקה
בכלל. האהבה נדלקה, ויומיים לפני החתונה עשה יואל
מדורת־ענק, שרף בה את כל הפתקאות, ובא לשבת קצת בארץ.
אבל איפה נותנים לבן־אדם לשבת במנוחה בארץ הזו?
השבוע, במנדיס, ניגשה אליו אחת האורחות — גברת לא צעי רה,
אבל כן יפה, וכן עשירה, ולחצה את ידו בהתלהבות.
וכשעזבה אותו, נותר, כמובן, פתק עם מיספר טלפון.
יואל וג׳ום
וזד, שנאמר, אדם בעקבות גורלו.
האורגיות זוכרים את נו, מה שמה, שחקניו
הקולנוע הישראלית ההיא, שהתפרע
סמה בכמה סרטים, רובם חו״לייס 1
זוכרים ז יופי. אם כן, החדשות האח)
רונות עליה הגיעו אלי זה עתה מפאריס.
מסתבר שהיא נחה שם, לפני נסי)
עתה בסוף החודש למדינה אחרת, ביבשת
אחרת.
ואיך שהיא נחה שם — ממש ללקק
שפתיים: אומרים שאפילו בין החבר
מביני העניין בעיר האורות, עשו להן ה־1
אורגיות שלה שם — בעיקר, בגלל גיל
הצעיר של המשתתפים.
ועזרה כנגדה, מדווחים לי ישר ממקום׳
האירוע, ידידתה הטובה, ישראלי
מסויימת גם היא, העומדת על סף גי־7
רושיה.

מי מוכן לעזור לשרה הקטנה?
עד היום חשבתם כולכם שהרוזנת*
כריסטינה פאולוצי איננה אלא, עם
כל הזוהר האופף אותה, נערת שעשועים
ריקנית, אחת מחוג הסילון המבזבזת
ימיה ולילותיה ללא טעם. מסתבר
אם כן שיש הפתעות בחיים.
ההפתעה האחרונה היא שרה, יפה-
פיה אמריקאית בת עשר.
כשהצרות נופלות, הן נופלות בערי-
מות. כאילו לא מספיק היה ששרה, ב ת,
יחידה להוריה, חולה בסרטן העצמות,

שרה
אז לפני שלושה חודשים נהרג אביה בתאונת
דרכים, ואמה נותרה בודדה, חסרת
פרנסה, כשהיא איננה זכאית לפיצויים.
כדי
לתת לשרה הקטנה את הטיפול
הדרוש להצלת — או הארכת־חייה —1
יש צורך דחוף בעשרת אלפים דולר. סכום
זה, יצאה הרוזנת לגייס. היא פנתה לכל ,
מכריה — ובהתחשב בחוג המכרים שיש
לה, בלי עין הרע — אני מניחה שהיא
לא תתקשה במשימה.
מה שלא צריך להפריע לכם לתרום
את חלקכם, אם בא לכם.

הוותיקות על החדשות:
..הן ל א
בו ר רו ת באמצעים!״

החדשות על החתיקות
הן עוזרותרק
למראית עין!״

111111011 יעל אלקלעי העושה את צעדיה הראשונים על המסלול. בפניה
11 ) 1! 1111 ניכרים היטב אותות המבוכה וחוסר הניסיון .״להיות פה
בשבוע האופנה זה בשבילי לפגוש אנשים מתאימים ולהתקדם קצת יותר במיקצוע.״

** יכו של ה צו פ ה התמים איננה מב י
ע חינה בכלום, מלבד רגליים ארוכות
וחטובות, הנעות באלגנטיות מול אפו,
ופה ושם קצת מישטחים נשיים חשופים.
אלא שרוב הצופים, שבחנו בשבע עיניים
את הדגמים שנעו על המסלולים בשבוע
האופנה הישראלי, שהסתיים ביום השישי
האחרון במלון הילטון התל־אביבי, לא היו
תמימים כלל. הם היו בעלי מקצוע מעולים,
ולמרות שעיקר עניינם היה בדגמים, ראו
יפה מאוד גם על מה שהתרחש בין רד
דוגמניות. ומה שהתרחש בין הדוגמניות,
באירוע המהווה את החווייה המרכזית של
המקצוע בישראל — היה, פשוטו כמש מעו,
מלחמת־קיום סוערת ואכזרית, שהת
נהלה
בעיקר בין דוגמניות־הצמרת לקבו צת
הטירוניות המנסות לכבוש להן מקום.
״הדוגמניות הוותיקות הולכות עם ה אף
למעלה,״ אומרת שרה ברוך בת ה־שבע־עשרה
.״כשהיתה תצוגה בתחילת
שבוע־האופנה, הן אומנם עזרו לי להתא פר,
אבל לפני התצוגה, שרייתה ביום שני,
באה זיווה שמרת מאחורי הקלעים והת נהגה
כאילו היא הבוסית של כולנו, וזה
היה מרגיז נורא.״
אומרת גילה ניסן, שנבחרה השנה ל מיס
אלגנס :״אם דוגמנית־צמרת חושבת
על דוגמנית מתחילה שהיא פוטנציאל
טוב — היא לא תעזור לה לעולם. הן רק
אוהבות לעשות רושם שיש מצידן נכו־

ווי 11 ין ן ן• ןךן קארין דונסקי ורחל גילפרב. שלא כדוגמניות ותיקות רבות
1אחרות מוכנות שתיים אלה להושיט תמיד עזרה לדוגמנית
מתחילה .״אני אוהבת ונהנית לעזור לילדות החדשות,״ טוענת קארין דונסקי.
נות לעזור. דוגמנית שרוצה להצליח, יכו לה
לעשות זאת רק בכוחות עצמה.״
פחות או יותר, זוהי דעתן האחידה של
הטירוניות על הוותיקות. מה דעתן של
הוותיקות על הטירוניות?
״אפשר לספר סיפורים מזעזעים על
מה שהקטנות האלה מוכנות לעשות כדי
להצליח,״ אומרת דוגמנית ידועה .״אבל

דוגמנית־צמרת לעולם לא תדבר על זה.״
ומה דעתה על העתודה הצעירה של
הדוגמניות, שהגיעה לשבוע האופנה?
״את אלה שראיתי מסתובבות פה ב מסדרונות,
אני לא מעריכה,״ היא קובעת
ועל פניה הבעה של אני ואפסי עוד.
כפי שניבאה, אכן יודעות הדוגמניות ה מתחילות
סיפורים רבים אחת על רעותה.
הן מלחשות על דוגמנית צעירה המציגה
עצמה בכל מקום כמים אלגנס של השנה,
למרות שלא זכתה באותה תחרות אפילו
בתואר סגנית. על צעירה שאפתנית אח רת,
המשמשת לעת מצוא כנערת שע שועים
של מיליונרים־מזדקנים, ומקווה ב דרך
זו לבנות את הקריירה שלה, יחד
עם בית־חלומותיה. על בעלי בתי־אופנה
שאינם מפרידים בין ענייני־אופנה לעניי-
ני־מיטה. ובעיקר — על העדר ידידות
אמת בין הדוגמניות.
המלכה החביבה

1 1 1בת ה״ 17 ששקלה לפני חצי שנה 75
קילו, הצליחה בכוח רצונה להיות

דוגמנית, לשחרר עצמה מ־ 22 קילו מיותרים. שרה היא תלמידת

תיכון .״בבית־ספר סיפרתי שאני חולה, כדי להששתף בשבוע.״
אומרת קארין דונסקי על שרה וחברו תיה :״בשביל הטירו־ניות,
שבוע האופנה הוא הזדמנות מצויינת לקשור קשרים.״

ן כשמדברים על דוגמניות־צמרת,
( ישנו שם אחד המזדקר מיד: ה מקצועיות
ניכרת בכל ניד וניע שלה.
היא עומדת במרכז חדר המוצף אור-
צהריים בהיר. סביבה, דוגמניות דקיקות,
נשות־אופנה וקניינים מרחבי תבל. עיני
כל נעוצות בה, אך היא אינה מבחינה בהם.
בזה הרגע היא מתנועעת, נושמת וקיימת
עבור המצלמה בלבד. לבושה שמלה קצר צרה,
שערה הבהיר אסוף ברשת דקה
ואופנתית, היא לובשת ופושטת הבעות
ועמדות במהירות מדהימה. רגע היא ילדה
קטנה וביישנית ומייד אחר־כך, אשה עלי זה
מלאת חיים. זוהי קארין דונסקי, מה בולטות
שבדוגמניות ישראל.
הדוגמניות המתחילות שהגיעו לשבוע האופנה
מנצלות כל הזדמנות לבוא לבקש
עצה ממלכת דוגמניות הצילום. היא חבי בה
אליהן, מוכנה לעזור, לחוות דיעה

המלכה

אלסטית כבובת גומי. כשהבעותיה משתנות בתדירות
מדהימה, עומדת קאריו דונסקי מול המצלמה.
שנים של צעידה על המסלול הפכוה לאחת הדוגמניות המאומנות בארץ.

הטירונית

שולמית הנני. למרות יופיה הטבעי
וגיזרתה החטובה של הנערה
בת השמונה־עשרה, נערמים קשיים רבים על דרכה.

וגל עג החסווו
בנינה רוזנבלום

טוענת :״נולדתי להיות דוגמנית.״ פניה
משתייכת לדור הצעיר של הדוגמניות,
שלטענת הוותיקות אינן בוחלות באמצעים
להשגת המטרה הנכספת ביותר.

מקצועית. אך הן מחפשות את הסוד שמ אחורי
המילים. בתערובת של קנאה והע רצה
הן אומרות :״את הסודות הקטנים
שלה, שהם החשובים ביותר, אלה שבונים
את האישיות שלה בתמונה, אותם היא
לעולם לא תגלה.״
מסבירה ותיקה :״דוגמנות היא זוהר.
נכון. היא משיכת תשומת־לב. פסיכולוגים
מסויימים אף מרחיקים לכת ומסווגים את

עדוש המוססטויות

סן ועלית מגד. אומרת עלית :״תמיד חשבתי על דוגמנות,

העלייה על -המסלול כצורה מסויימת של
קבלת סיפוק־מיני.
״אבל ככל שגדולים ההנאה והקסם שב מקצוע,
רבים הקשיים העומדים בדרכה
של דוגמנית מתחילה.
״זה לא נכון שכדי להצליח צריך
לעבור דרך מיטות. מי שיש לה גוף יפה,
נתונים מתאימים ועמידה נכונה על ה במה,
לא צרכיה את זה. היא יכולה לצפצף.

אבל לא היה לי האומץ. בכל מקום שבאתי אמרו לי שאני
נראית כמו דוגמנית. בסוף החלטתי לנסות והיום אני נהנית סכו
רגע. אני אוהבת להיות במרכז, להרגיש את כל המבטים עלי.׳

אבל הילדות לא תמיד יודעות את זה. הן
מוכנות לעשות הכל מבלי לברור באמצ עים.
למשל, הן נשארות זמן רב יותר על
המסלול. חלק מהן מנסות להתבלט בעזרת
סקס מופגן: מחשופים גדולים ובגדים
שקופים.
״והעיקר — הן מוכנות לרמוס את חב רותיהן
בכל דרך אפשרית, ולעולם לא
יעזרו להן.״

מפפד

1798

א׳ אדר תשל״ב 16.2.1972

שנה 36

המחיר 2.00ל״י

קציו־הבטחון פו טו.
חבר-כנסת הוזעקו להתייעצות -

עובד הסופרמרקט היבו עיתונאי

מי7מטמ ע׳

שסחב

החרס עובדי הסופרמרקט מתנפלים
על נתבי ״העולם הזה״