גליון 1799 מתאריך 23 בפברואר 1972

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1972

עמוד 1

עמוד 2

המוח העקום. ביותר בממלכת תיאטרון
האבסורד לא יכול היה להמציא
דברים מטורפים יותר מאותם שאירעו השבוע
סביב העולם הזה :
• עיתונים שקיבלו מיליונים מקופת
המדינה, לא רק בצורת הלוואות, אלא גם
כמתנות, הענקות, סובסידיות על נייר,
מיגרשים בחינם, מודעות מיוחדות ועוד
ועוד — הקדישו את עמודיהם הראשיים

בכך נגמר העניין. ההלוואה לא מומשה,
והעניין נשכח.
כל העניין הזה התנהל במיסמכים רשמיים,
בישיבות רשמיות. איש לא הסתיר
דבר, ולא היה כל צורך להסתיר דבר.
היתר. זאת פעולה עסקית שיגרתית, מן
המקובלות ביותר, שלא היה בה שום דבר
מיוחד — מלבד העובדה שלא יצאה לפועל.
בדרך כלל קופצת כל חברה מיס־

שבתית והפוליטית שלו, אין דרך להצלה
אלא דרך עשיית הסקנדאלים.
וכך עשה. אחרי ששמע את השמועה,
רץ אל הדוכן והאשים את פינחס ספיר
בכך שהצליח לשחד גם את העולם הזה,
ולראייה: הוא נתן להעולם הזה הלוואה
של 100 אלף לירות, כדי לסתום את פיו.
אבנרי השיב מייד, ממקומו :״זהו שקר
גס. לא קיבלנו אף פרוטה אחת.״

״הכלבי נובחים

להלוואה מיסחרית שיגרתית שלא ניתנה
להעולם הזה, כאילו היה זה גילוי מר-
קיע־שחקים.
• חבורה של פושטי־רגל פוליטיים ומוסריים,
השונאים זה את זה, חברו יחד
כדי לטוות קורי־עכביש של עלילת־כזב
שתחזיר אותם לכותרות.
• האיש הפעיל ביותר במדינה למען
העלאת אחוז־ד,חסימה, כדי ״לגרש את
אורי אבנרי מהכנסת,״ הואשם בכך שהוא
הפטרון של העולם הזה.
• האיש, שהוא הקורבן העיקרי של
פרשת נתיבי נפט, אשר פוצצה על־ידי
העולם הזה, הואשם בכך שעזר להעולס
הזה וחיפה עליו.
אבסורד? משוגע? מטורף?

ההלוואה שרא ודתה
לפני כ שנ ה פנתה חברת העולם הזה
בע״ח אל בנק טפחות, וביקשה הלוואה
בסך 100 אלף לירות, למען מישרדי המערכת.

•בנק טפחות הוא אחד המכשירים המרכזיים
של הממשלה, המטפל בעיקר במימון
בניינים. הוא מקביל לבנק לפיתוח ה־תעשיה,
המוסד הכספי הממשלתי המטפל
בעיקר בהלוואות למיפעלים.
בידינו היתד. רשימה, שהראתה שכל
עיתוני המדינה, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו
הלוואות משני מוסדות אלה להקמת בתי-
דפוס, רכישת משרדים ופעולות כלכליות
דומות, בדומה להלוואות שניתנו למאות
מיפעלים אחרים. הלוואות אלה אינן שונות
מכל הלוואה אחרת הניתנת על־ידי בנק,
אלא שהריבית נמוכה יותר*
הממשלה חייבת לתת אשראי זה, כדי
לממן פעולות כלכליות שיש בהם ערך
למשק ולציבור, מכיוון ששום מיפעל בארץ
אינו יכול לעמוד בריבית הנגבית
על-ידי הבנקים הפרטיים.
בקשתנו הוגשה בדרך הרגילה, בטופס
רשמי. היא נדונה כמו כל בקשה אחרת.
מנהלי העולם הזה נפגשו עם מנכ״ל טפחות
כדי לברר את הפרטים הכלכליים —
הריבית, הביטחונות, וכר. לאחר מכן הת־בנימוק
כי אינרידוצח ליצוד
כזד .,אולם פרקליטו של בן מנחם,
עו״ד א. זכרוני, סנה בענינו לד׳ר
דינשטיין ״ובניגוד לדעתי הורד, לי
דינשטיין רק להשעותו מהעבודה״.
בינתיים גם פירסס, הזון לם הזה״
שאיתו קשור עו״ד זכרוני, מאמר על
פרידמן ועל נתיבי נפט (״שלא נעם
לא בכלל יתכן שאילו הוחזר
בן מנחם לעבודה לא היתד. לגו היום
ועדת חקירה״ — אמר מר פרידמן,
אולם הוא הסביר כי סירב ל־

דינשט״ן

קטע מעיתון
״האיץ״ ,המדווח
על עדותו של מוטי פרידמן, מנכ״ל
חברת ״נתיבי נפט״ ,בפני ועדת ויתקון.
פרידמן הודיע בפירוש כי רק הודות
לפירטום הפרשה ב״העולם הזה״ התחיל
גילוי השערורייה, העשוייה לפגוע
קשה בצבי דינשטיין, סגן שר האוצר.
כנסו שתי ההנהלות להחלטה. הנהלת העולם
הזה החליטה, לאור הנתונים, שלא
לקבל את ההלוואה, ובזה נגמר העניין
מבחינתה. הנהלת טפחות החליטה, כפי
שנסתבר לנו רק השבוע, לאשר את ההלוואה,
מבלי לדעת שכבר ויתרנו עליה.
* בעיקבות פרישת שלום כהן מחברת
העולם הזה בע״ם, התעוררה האפשרות
שהמערכת תעבור למישרד חדש, או תמשכו
את המישרד הישן לשם תשלום פיצוי.

חרית על הלוואה בריבית נמוכה, והחלטתנו
שלא לקבלה היתה, באמת, יוצאת
דופן.

טשס־וגו א,
מהאפשרלמ צו א בכך שאינו כשר
למהדרין?
שום דבר לא. אבל טובע נאחז בקש.
יגאל הורביץ נאחז בקש זה.
מישהו מעשרות האנשים שטיפלו בבקשת
ההלוואה סיפר על כך, ויגאל הו-
רביץ שמע זאת. הוא נאחז בשמועה זו,
מבלי לטרוח לברר אותה. ממילא גם לא
ידע שכלל לא קיבלנו את ההלוואה.

הורביץ עצמו, כנראה, די התבייש בכך
שהסתבך בעניין מבלי לבררו תחילה.
(הוא אפילו לא שאל את אבנרי עצמו על
העניין, למרות שישב לידו כמה שעות
לפני אותו נאום) .כל חלקי הכנסת הגיבו
על דבריו באי־רצון ספונטאני, ובכך נגמר
העניין.

טשס־וגל נ׳
בינ תיי ם נכנ ם לתמונה פושט־רגל
פוליטי בי, האיש שהגיע לכנסת בקולות
העולם הזה — כוח חדש, וגזל למחרת
היום את הפיקדון שהופקד בידו.
מתוך תקווה להזיק להעולם הזה, אותו

העולם הזה את הגילויים, אחרי שהסתכסך
עם ההנהלה).
אולם דינשטיין חייב למסור לכנסת את
האמת — ותשובתו היתד, אמת. אולי חבל
שהסתפק בתשובה על השאלות, שנוסחו
בצורה אווילית, ולא הוסיף על כך גם
את הפרטים שלא נשאל לגביהם: שאכן
ביקשנו הלוואה וויתרנו עליה. אולם שרי
הממשלה מסתפקים בדרך כלל בתשובה
יבשה על השאלות, מבלי להרצות על העניין
כולו, וצבי דינשטיין (כמו משה
דיין) ידוע בכנסת כאחד השרים המקצרים
עד כמד. שאפשר בתשובותיהם.

פושט־וגל 7
כך נ ח דזעכיין, עד שהתעורר פושט־רגל
פוליטי ג׳.
מרדכי בן־פורת הוא אחד האפסים של
הכנסת. נוכחותו בה — כשהוא מופיע
בכלל — אינה ניכרת.
הוא נכנס לכנסת כשהוא מחזיק בכוח
בשולי אדרתו של משד, דיין. הוא הגיע
לדרגת סגן מזכ״ל מפלגת העבודה בהיותו
נציג רפ״י-לשעבר. הדגש הוא על ״לשעבר״
— כי כל מעמדו הפוליטי של בן־

בהתאם לנ תונים אלה, המעודכנים עד למועד מתן תשובתי
זו, או שרו לג תי־דפו ם הק שורים לע תוני ם הלוואות לרכישת
ציוד לסידור ולהדפסה, בסכו מי ם ובמועדים דלהלן :
א• ג׳רוסלם פוס ט פאבליקיי שנם בע״מ: ב שנת — 1959/60
32.000ל״ין ב שנת 85,527 — 1962/63ל״ין ב שנת — 1964/65
170.000ל״י; ב שנת 200,000 — 1965/66ל״י; בס ך הכל:
7־ 487,52ל״י.
ב. דפוס דבר בע״מ: ב שנת 28,000 — 1959/60ל״יז
בשנת 952,500 — 1964/65ל״י; בס ך הכל 980,500 :ל״י.
ג. ד פוס הארץ בע״מ: ב שנ ת 125,433 — 1964/65ל״י;
ב שנת 250,000 — 1965/66ל״י; בם ך הכל 375,433 :ל״י•
ד. דבום ל מר חב בע״מ: ב שנים 134,460 — 1958— 1956
ל״י; ב שנת 40,000 — 1960/61ל״י; ב שנת 1964/65
400.000ל״י; בם ך הכל 574,460 :ל״י.
ה. הדפוס החדש בע״מ (על המ שמר) :ב שנת 1959/60ו
— 36,000ל״י; ב שנת ! 28,000 — 1964/65 בם ך הכל:
64.000ל״י.
ו. בית דפוס מעריב בע״מ: ב שנת 1956/57
364.860ל״י! ב שנת 406,000 — 1963/64ל״י; בם ך הכל:

764.860ל״י.
ז. דפוס הצופה בע״מ: ב שנת 130,000 — 1964/65
ל״י; ב שנת 150,000 — 1966/67ל״י; בסך הכל 280,000 :
ח. דפוס גלעד בע״מ (ידיעות אחרונות־
— 300,000ל״י; ב שנת — 1966/67 סס

הכל 520,000 :ל״י.

הלוואות לכל העיתונים

והתעשיה לשאילתה של אורי אננרי, על הלוואות ״הבנק לפיתוח התעשייה״ ,השייך
לממשלה, לעיתוני ישראל, עד אותה שנה. רוב העיתונים קיבלו הלוואות דומות מבנק
״טפחות״ ,לצורכי בנייניהם. הלוואות אלה הן שיגרתיות, ודומות להלוואות הניתנות
באותם התנאים למיפעלים אחרים. בשש השנים שחלפו מאז פורסמו נתונים אלה,
זכו עתוני ישראל בהלוואות של מאות אלפי ל״י נוטפות מקופות ציבוריות וממלכתיות.

הורביץ עצמו הוא מומחד, גדול לקבלת
הלוואות, כי הוא ניהל כמה וכמה עסקים
שהיו זקוקים לתמיכה ממשלתית, כביזנס־מן
ממולח, זכה לא מעט לעזרת משרד-
האוצר.
אולם הורביץ הוא גם ח״כ של סיעת
ע״מ, שהיא פושטת־הרגל הגדולה ביותר
בכנסת. כל המומחים, וגם הורביץ עצמו,
בטוחים שסיעתו שהתחילה החודש להתפרק,
לא תעבור עוד לעולם את אחודהחסימה.
למעשה נכנסה הסיעה לכנסת במירמח,
בהידבקד, לשולי־אדרתו של דויד. בן-
גוריון. אחרי שבן־גוריון פרש מן הכנסת
וגם ממפלגת ע״מ, לא נותר בה דבר, כי
אין לה רעיונות מקוריים, אין לד, מצע
רציני ואין בה אישיות אחת שתמשוך
את אהדת הציבור. לכן לוחם הורביץ על
חייו. ובשביל איש כמוהו, ברמה המה־

הוא שונא עתה שינאה פאתולוגית, נאחז
בדברי הורביץ, והגיש לפיהם שאילתה
לשר־האוצר.
הוא שאל אם ביקשנו וקיבלנו הלוואה
מהאוצר, ואם שר־האוצר התערב למעננו.
הוא גם שאל אם קיבלנו הלוואה מבנק
טפחות. סגן שר־האוצר פנה, כנראה, אל
טפחות בשאלות אלה, וקיבל תשובה שלילית.
הוא מסר אותה מעל דוכן הכנסת.
לסגן־השר, ד״ר צבי דינשטיין, יש כל
הסיבות ״לדפוק״ אותנו. כי היה זד, העולם
הזה אשר פוצץ את פרשת נתיבי נפט,
שהוא עלול להיות קורבנה העיקרי. רק
השבוע אישר מוטי פרידמן, בעדותו בפני
ועדת־ויתקון, שהפרשה לא היתה מתפוצצת
לעולם לולא פעולתו של עורך־הדין
אמנון זיכרוני, וגילויי העולם הזה( .זיכרוני
ייצג את עובד נתיבי נפט, שמסר ל

ךןןןן קטע מעיתון ״דבר״ מתא*
11 1 .1ריך ,18.1.72 בו הכריז
משה ברעם על כוונתו לפעול להעלאת
אחוז־החטימה, והבטיח שמזימה זו תוגשם
עוד בימיה של הכנטת הנוכחית.
פורת הוא בגדר ״לשעבר״ .כאשר תיעלמנה
החטיבות במפלגת־העבודה, לא
יהיה לו שמץ של סיכוי להיבחר מחדש.
לכן הוא מעוניין להחיות את רפ״י, ולהבליט
את עצמו עד כמה שאפשר כמגן
ללא־חת של משה דיין, המתעלם ממנו
כליל.
כשפתח העולם הזה במסע־הגילויים שלו
על פרשות דיין, הרגיש בן־פורת שהגיעה
שעתו הגדולה. הנה יכול היה להוכיח שהוא
גבר המתייצב בגודל טבעי מאחורי
המנהיג הדגול. לכן יצא בגילוי המרעיש,
המצוץ כולו מן האצבע הקטנה, כאילו חוגים
בצמרת מפלגת־ר,עבודה מסרו את ״החומר״
להעולם הזה( .אנחנו, בהעולם הזה,
התגלגלנו מצחוק למיקרא הוויכוחים בצמרת
העבודה. איזה חומר יכול היה מישהו
בצמרת מפלגת״ד,עבודה למסור לנו?
את הווידוי של אלישבע? את העובדות
שגילינו על המיסחר בעתיקות של דיין?)
לפי שיטת אדדדדינו, בחר בן־פורת
ביגאל אלון כאיש העומד מאחורי המזימה.
הוא איים שיגלה גילויים מרעישים על
חייו האינטימיים של סגן ראש־הממשלה,
ואף הצליח לפרסם השמצה זדונית עליו
בעיתון על המישמר( .עוד אב-
סורד קטן בים האבסורדים !)
העלילה הראשונה של בן־פורת התנדפה
כעשן. הוא טען שמיפעלים הסתדרותיים
מימנו את מסע־ה,גילויים של דיין
על־ידי מתן מודעות בהעולם הזה. אולם
הבדיקה השיטחית ביותר הוכיחה כי מודעות
מעטות אלה מתפרסמות בהעולם הזה
מזה שנים, ולא היתד, כל עלייה בכמותן
בשבועות האחרונים. הן ניתנות להעולם
הזה, כמו כל שאר המודעות המתפרסמות
בו — מפני שהמפרסמים יודעים שקוראי
העולם הזה מהווים את הקהל בעל כוח-
הקנייה הגדול ביותר בארץ — הדור הצעיר
של היישוב המבוסס.
אולם בן־פורת לא נואש. כשנאלץ להודות
בבושודפנים ששיקר, גייס את חסידי-
דיין בכל המוסדות, כדי למצוא משהו שבעזרתו
אפשר היה לקשור את העולם הזה
עם מישהו מיריבי דיין במפלגת העבודה.
לא היה צורך במאמץ מיוחד כדי ״לגלות״
את החלטת הנהלת טפחות. היא היתד,
גלוייה ורשמית, וכל פקידי טפחות ידעו
עליה, ובכללם גם אנשי רפ״י.
וכך, בתרועה גדולה, הביא בן־פורת את
המיסמך ההיסטורי למערכת מעריב. זו
פירסמד, אותו כידיעת־ענק בראש עמוד-
החדשות האחורי שלה( .משום מה לא חשב

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מעריב מעולם שהלוואות־הענק שהוא קיבל
מן הבנקים הממשלתיים מצדיקים פירסום
כלשהו).

811113־ 1 1 1
וכאן נכנם

פושט־רגל
ך פוליטי

שמואל תמיר.
אם מצבה של ע״מ מייואש, הרי מצב
המרכז החופשי הוא אחרי ייאוש. לפרשנים
יש דיעה אחת: סיעה זו, שעברה בפעם
האחרונה את אחוז־החסימה רק בנס, אחרי
פירפורים רבים, לא תיכנס לכנסת הבאה.
תמיר עושה מאמצים נואשים להתקבל
בחזרה לחרות, או לפחות לגח״ל. אולם
מאמציו נדחו בבוז על־ידי מנחם בגין,
שלא שכח איך התחנף אליו תמיר כדי
לקבל כיסא בכנסת, ונעץ סכין בגבו ברגע
שהיה נדמה לו שיוכל להיבנות על חורבנו.
(יש דמיון מפתיע בין תמיר ובין שלום
כהן בשיטה זו, ואולי בכך מקור הקירבה
הנפשית בין השניים, שנתגלתה השבוע
בכל זוהרה).
אם יש צורך להמציא סיסמה זדונית
ומחוכמת, אין כמו שמואל תמיר. לכן היה
זה הוא שהמציא את הגירסה הסופית, שהפכה
השבוע לסיסמת כל ארבעת פושטי-
הרגל האומללים: יש קנוניה בין ספיר
ואבנרי, שגם יו״ר הקואליציה משה ברעם
שותף לה( .ברעם הוא, כזכור, האיש המקדיש
עתה את כל מרצו הרב למען
העלאת אחוז־החסימה, מזימה שנועדה —
לדברי גולדה מאיר עצמה — ״להוציא את
אורי אבנרי מהכנסת״).
עלילה זו הולידה את התקרית הממושכת,
שהסעירה ביום הרביעי האחרון את
הכנסת.

שאתה רוצה, וגובה על י זה שכר־טירחה
אגדתי.
שמואל תמיר: חשפתי אחת השחיתויות
שלך, ואתה יודע שאתה משקר,
כל מילה. פרוטה אחת לא פניתי אל מר
ספיר לבקש ממנו ואתה יודע זאת. כל
הליכלוך הממוסד של העולם הזה !
היו״ר בן־ציון קשת: אני מבקש
להפסיק זאת.
אורי אבנרי: כאשר מנצלים את הדוכן
כדי לסדר חשבונות אישיים — מותר
להשיב על כך.
שמואל תמיר: אתה מכחיש שביקשת
כסף מטפחות? הממשלה שהלכה

מערך איתך, שכתוצאה ממנה לא מסרו
(בפרוטוקול רשום כאן ״צחוק באולם״.
אותך בשבוע שעבר למשטרה בעוון גניבה. בכלל השתררה אווירה של הומור באולם,
שלום כהן: אתה לא מגעיל. אתה מכיוון שאבנרי דיבר בחיוך, והכל נהנו
סתם מצחיק, חבר־הכנסת אבנרי.
בגלוי שתמיר מקבל כגמולו).
אורי אכנרי: אנחנו לא מסתובבים
חברת טפחות היא בנק ממשלתי, הפועל
כאן בסופרמרקט.
בכספי הממשלה. כספי הממשלה שייכים
שלום כ הן: כאמור, מכיוון שחבר -לציבור כולו. הכספים שהבנק הזה מלווה
הכנסת ברעם עשה את אשר עשה, כאשר למטרות לגיטימיות, בתנאים הידועים לניסה
לקנות את חבר־הכנסת אבנרי ב ציבור. תנאים שהם פומביים ורגילים ומ כסף׳
ב־ססס 100,לירות או בדרכים אח קובלים במשק — מגיעים לכולם, באותה
רות — לכן אינני יכול להימנע היום. מידה בדיוק.
אני יכול רק להציע להסיר את ההצעה
כשם שהארץ, ודבר ומעריב וידיעות אחמסדר־היום.
רונות
קיבלו הלוואות בתנאים אלה —
ובצדק — מבנק טפחות ובנקים ממשל תיים
אחרים, כך מגיע גם להעולס הזה,
ולולא היו מאשרים לנו את ההלוואה —
היינו מגישים על זה בקשה לצו־על־תנאי.
מכיוון שאורי אכנרי, כנציג סיעה
החלטנו שלא לקבל את ההלוואה, בגלל
חוקית, יכול להימנע — הוא עשה זאת.
שיקולים שהיו עסקיים גרידא.
הוא עלה על הדוכן, והזכיר כמה אמיתות
המעשה המכוער שעשית אתה, חבר-
קטנות לתמיר. מדברי שלום כהן התעלם
הכנסת הורביץ, הוא שעירבבת כאן עניין
כליל.
מיסחרי שיגרתי לחלוטין עם החשדה פו וזה
מה שקרה:
ליטית.
אורי אבנרי: באמת, לא היה עולה
כשהעלית זאת, לא שאלת: האם חבר-
על דעתי להימנע מהצבעה על נושא זה,
לולא עירבב אחד משלושת המציעים דב הכנסת אבנרי ביקש הלוואה, וקיבל או
לא קיבל אותה? אתה אמרת שזה נעשה
רים שלא לעניין בדברי הנמקתו.
אין שום חידוש בזה שפושט־רגל פו — כמו שאמר היום שותפך לפשיטת־רגל
פוליטית, חבר־הכנסת שמואל תמיר —
ליטי, בסיום הקאריירה הפוליטית שלו...
שלום כהן: אתה מתכוון לעצמך? מתוך איזו שהיא קנונייה פוליטית ביני
אורי אכנרי: אני מתכוון לחבר -ובין שר־האוצר או מישהו אחר במערך
— ובכך הפכת זאת לעניין מלוכלך מצדך.
הכנסת שמואל תמיר.
שושנה ארכלי־אלמוזלינו: איזה
שמואל תמיר: אתה כבר הרבה
סגנון יש היום בכנסת?
שנים מנסה זאת, אך פרצופך נחשף בעיני
הציבור.
אורי אפנדי: לא אני, חברת הכנסת
אורי אכנרי: אין חידוש בזה ש ארבלי־אלמוזלינו, אחראי לסיגנון החדש

נציגו של גיו ססאשו

וזה מה שאירע לפי פרוטוקול
הכנסת :
שמואל תמיר שמענו לאחרונה

על כך, כיצד נציגים נכבדים של המערך
ראו לנכון לעזור במימון העולם הזה באמצעות
בנק טפחות, כשחשבו שאולי זה
כדאי ואולי רצוי. היה מעניין לראות את
יושב־ראש הקואליציה בין אלה הרוצים
לממן את העולם הזה. זו יכולה להיות
בדיחת השנה, אופיינית מאוד לאמונה בחוגים
מסויימים בצמרת השילטון איך פועלים
ואיך אפשר לרכוש לבבות, לרכך
עמדות.
אורי אבנרי: כמה מיליונים אתה
השגת מספיר למען הלקוחות שלך?
שמואל תמיר: אתה מדבר שטויות,
ואתה יודע את זה. זה עוד שקר, וזה עוד
שקר נאלח שלך. אבל כאשר אני רואה
את נציג המערך מוכן לממן את ביב־ה־שופכין
של החברה הישראלית, אני רוצה
להבין למה הוא עושה זאת.
אורי אכנרי: אתה יושב כל יום
שני וחמישי עם ספיר במיזנון הכנסת,
מקבל ממנו כל מה שאתה רוצה, וגובה
על זה שכר־טירחה מפולפל.
מה אתה מערבב פה דברים מיסחריים
בדברים פוליטיים?
אתה הצדיק הגדול בדור, אתה האחרון
שצריך לדבר על כך!
שמואל תמיר: אתה יודע שאתה
משקר, אתה יודע שזה שקר — אתה
קופץ על שחשפתי את האמת שלך.
(שים לב לטכניקה האופיינית של תסיר.
פתאום הוא טוען שהוא ״גילה אמת״ —
כשהוא עלה בסך הכל על פירסום שהיה
במעריב, בהשראת בן־פורת. אבל תמיר
רגיל לסחוב את הגילויים של זולתו, ולהפכם
לרכושו הפרטי).
אורי אבנרי: אתה התעשרת מזה,
שהשגת דברים מספיר !
שמואל תמיר: אני יודע שאתה קופץ,
כי גילו כיצד אתה פועל.
אורי אכנרי: גם לצביעות יש
גבול!
סטאשו לאמריקה לבקש כסף עבור עולים לדיור,
ונותנת את זה להעולם־הזה?
אורי אבנרי: הרי זה שטויות !
היו״ר כן־ציון קשת: חברי-הכנ-
סת, אבקש להפסיק את הצעקות. נחמה
אחת לי, שדבריכם אינם נרשמים, כי איש
איננו שומע אותם.
אורי אכנרי: אני מוכן לחזור עליהם
למען הפרוטוקול.

איו מתבשלים במרק
זה הרגיע, כנראה, את תמיר, והוא
עבר בחיפזון לנושא אחר. אולי באמת
הישלה את עצמו שבזה ייגמר העניין.
אבל בינתיים נמשך הקירקס. אחרי
המתופף בא המוקיון. בטכסיס שהיה מגוחך
כשלעצמו (הוא הציע להסיר מסדר
היום את פרשת השחיתות באשדוד!) השיג
שלום כהן את רשות הדיבור. כמה שעות
לפני כן הופיע גליון העולם הזה, ובו
הסיפור על הח״כ שנתפס בסופרמארקט,
כשבכיסו שקיות המרק שלא שילם עבורן.

זה מה שנרשם בפרוטוקול :

שלום יכהן: אדוני היושב־ראש, כנסת
נכבדה. האמת היא שלוא היתה לי
זכות..
השיירה שמואל תמיר: גם לכזבים יש גבול.
תחזור על דבריך בעיתון שלך, בלי חסינות,
ותלך אחר־כך לבית־הסוהר על דיבורים
כאלה.
אורי אכנרי: שטויות במיץ עגבניות.
שמואל
תמיר: תאמר את זה בחוץ
ותועמד לדין.
אורי אכנרי: אתה אחד מעורכי-
הדין העיקריים העומד במגע עם ספיר,
מייצג קליינטים, משיג ממנו כל מה

פושט־רגל פוליטי מנסה להקים סביבו רעש
רב ככל האפשר. לכן אתה הפכת את ה חקירה
בעניין אוטוקרס לקירקם — וזו
בושה לכנסת. לכן אתה מזמין מישאלים
מפוברקים, המגדירים אותך כגיבור לאומי
הלוחם בשחיתות.
שמואל תמיר: האם זה הנימוק ל־

עוברת יי

מנחם כגין: מה ההצעה ו
היו״ר כן־ציץ קשת: אין ברירה
לחבר־הכנסת כהן אלא להציע להסיר את
ההצעה מסדר־היום.
שלום כהן: אילו היתד, לי זכות לנמק
הימנעות, כי אז אולי הייתי נמנע
ומנמק. אבל מכיוון שכתוצאה מהקנונייה
בין יושב־ראש הקואליציה ובין חבר-
הכנסת אבנרי, אין לי זכות...
אורי אבנרי: הקנונייה היחידה ש אני
מכיר היא הקנוניה שעשו אנשי ה
הימנעותך
בהצבעה — כדי להשמיע עוד
קצת גידופים מביב השופכין שלך?
אורי אכנרי: אילו היית מספר לנשאלים,
שאתה היית נציגו של ג׳ו סט־שר,
מלך העולם התחתון הבין־לאומי —
אולי התוצאות היו שונות, ולא היית מופיע
כגיבור לאומי הלוחם בשחיתות.
(כל העיתונאים שמו לב לכך שכאן
השתתק תמיר לגמרי, כאילו נתקף הלם).
אבל, כבוד היושב־ראש, נאמר כאן בוויכוח
משהו על חברת טפחות. ומכיוון
שזה נוגע לשיכון — זה נוגע גם לוויכוח.

הזה בכנסת, סיגנון סקנדליסטי. מביאים
אותו אנשים שאין להם מה להגיד בכנסת,
שכל מה שהיה להם להגיד נאמר כבר
על-ידי אחרים.
שמואל תמיר: הטוהרה הצרופה
מהלכת על שתיים !
אורי אבנרי: זהו סקנדליזם וולגרי
חסר־טעם.
לגבי עניינים של מוסר, שחיתות ודברים
מסוג זה, חבר־הכנסת שמואל תמיר,
הייתי מציע לך לא לקפוץ בראש.
יש פה סוגיות מוסריות רציניות. למשל:
האם מותר לעורכי־דין...
שמואל תמיר: כבר מזמן הפכת את
עצמך לאבי אבות הרפש במדינה הזאת.
אורי אבנרי: אתה התפלשת ברפש
הזה טוב מאוד. אני זוכר אותך בא בשתיים
בלילה לדפוס העולם הזה, כדי
להגיה דברים שנכתבו עליך, ולהוסיף תש בחות
על עצמך !
שמואל תמיר: ניסית להעזר במאבקים
שלי ומהר מאוד עמדתי על כוונותיך.
אורי
אבנרי: אזכיר, אולי, דברים
שפרחו מזכרונך. זכרונך, כנראה, קצר.
(המשך בעמוד )6

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קרום לוודאי שהסינים ילחצו על ניכסון
לעכב את ההסדר החלקי, וכי זהו אהד הקלפים
למיקוח כידי ניכסון. מובן מאליו שעמ

ישראל תושפע באופן מכריע על־ידי העמדה האמריקאית.
אם ייפסק הלחץ האמריקאי למען הסדר חלקי,
ירדו סיכויי ההסדר לאפס.

דיין מ ס בי ר:
שי ס עוו א ת
גו לדה ני סתה
אז כרהסמלס סי ח
ל לני א ש כו ל
ראש־הממשלה גולדה מאיר, ניסתה למנוע עריכת
טכס אזכרה ממלכתי לראש־הממשלה הקודם, לוי אשכול,
ביום השנה השלישי לפטירתו, אשר חל ביום
הרביעי השבוע.

גולדה נימקה את התנגדותה בכך ש-
ראש־ממשלה אינו נשיא. ואין צורך לקכוע
תקדים לפיו יערכו כעתיד כפל שנה טכסי
אזכרה ממלכתיים לכל מי שהיו פעם רא
שי־ממשלה כישראל. היא טענה כי די כעריכת
טכסים כאלה כשנתיים הראשונות
אחרי מותו של ראש-הממשלה.
רק אחרי פעילותה הנמרצת של אלמנתו
של ראש־הממשלה המנוח, מרים אשכול,
שהסתמכה על סעיפים בחוק המחייכים,
לדעתה, עריכת טכס אזכרה ממלכתי
לראש־ממשלה, נכנעה גולדה.
יש המסבירים את נסיונה של גולדה למנוע טכס
אזכרה ממלכתי, בעובדה שיום הזכרון לאשכול חל
במועד חופשתה, אותה לא רצתה להפסיק כדי לעלות
שוב לירושלים.

ההסדרהחל קי
אין ספק כי ההצעה לפתוח את תעלת
סואץ היא אחד הנושאים החשוכים הנדונים
כין הנשיא ניכסון ומארחיו הסינים.
סין היא האינטרסנטית העיקרית בעולם להישארות
התעלה סגורה. התעלה הסגורה היא מיכשול חשוב
ביותר בפני תיגבור הכוחות הסובייטיים במיזרח
הרחוק וכן להגברת החדירה הסובייטית להודו, בנגלה-
דש ושאר ידידותיה בדרום אסיה.

ה א מריק אי ם
שר־הביטחון משה דיין לא הביא עימו חדשות
מרעישות מביקורו בארצות־הברית. מסקנתו החדשה
היחידה של דיין, אותה סיכם בפגישות שערך מאז
חזר לארץ היא, שהאמריקאים השתכנעו סוף־סוף
שבטחונה של ישראל חשוב לאינטרס האמריקאי.

אחרי שמומחיה המדיניים של ארצות־הכרית
סירבו כמיטך זמן רב לקכל גירסה
ישראלית זו, מסכימים עתה האמריקאים,
לדעת דיין, שישראל היא חלק מהמערך
הכטחוני של ארצות־הכרית כמזרח התיכון,
יחד עם הצי השישי.

ס ינהיג אוו

מצד אחד עושים הסובייטים את הכל כדי להחזיק
את אל־סאדאת בשילטון, למרות שאינו איש
השמאל ונחשב לאיש הימין המתון. נראה כי הסובייטים
משוכנעים שנפילת אל־סאדאת תביא להקמת
שילטון ימני יותר. אולם הסובייטים היו רוצים שאל-
סאדאת יפטר מכמה מיועציו הימניים, כגון חם-
נין הייכל.

לעומת-זאת נראה כי האמריקאים מוכנים
לסכן את מעמדו של אל-סאדאת, ושוב

ייוק

1א*ש ר קיי ח -ל רו מ א
נסיעת שלושת האישים הישראליים
לישיבת הוועדה המכינה לוועידת
בולוניה היא מיפנה רכ-חשיכות.
להזמנתם קדם מאבק חריף בקרב הערבים.
כאשר המצרים דוגלים בשיתוף הישראלים,
ואילו האלג׳ירים והפידאיון מתנגדים.

על זהות המוזמנים הישראליים
הוחלט כאופן שמי, לאור מעמדם כעולם
הערכי ועמדותיהם המדיניות.
השלושה הם אורי אכנדי, ד׳׳ר אמנון
קפליוק ואיש רק ״ח.

מטרת המשתתפים הישראליים תהיה לשכנע
את הערבים ואת היוזמים האירופיים של
הוועידה להפוך אותה למיפגש־רבתי בין כוחות
השלום בישראל וארצות־ערב, בקשת
רחבה ככל האפשר, כדי להמחיש לציבור היש ראלי
והערבי את האפשרות להשיג שלום

העיוור ו ה פי ס ח?
שתי הסיעות הימניות, החוששות שלא יעברו את
אחוז־החסימה בבחירות הבאות, מטכסות עצה על
מאמץ משותף.
המגעים מתנהלים בין יגאל הורביץ (ע״מ) ושמואל
תמיר (המרכז החופשי) ,על הקמת רשימה משותפת.
הבעייה היא שתמיר מתעקש לעמוד בראש הרשימה,
וע״מ אינם מוכנים להכתיר אותו כמנהיג. ע״מ קיבלה
בבחירות האחרונות כפליים יותר קולות מתמיר.

אחד הפתרונות שהוצעו: להעמיד כראש
הרשימה איש חדש, כמו חיים לסקוב,
כך שתמיר יופיע אחריו כמקום השני. לא
ידוע אם שאלו את לסקוב עצמו על רעיון זה.

מתוך הערכה שבמקומו יכוא שילטון פרו•
אמריקאי יותר. יתכן מאוד כי ההצהרות
הקיצוניות של משה דיין כימים האחרונים,
שיש להן אופי פרובוקטיבי מובהק, נועדו
לשכנע את המצרים שאל־סאדאת נכשל,
ושהדבר תואם מראש עם מוסדות אמריקאיים
מסויימים.

ערב השטח ־

מתחד שהמ אבק

מ כ שו לבדרך

הבין־גוש ב ק הי ר

לשבר המינימום

ההתמודדות בין ארצות־הברית וברית־המועצות על
השילטיי בקהיר, מתקרבת לשיאה.

הסתדרות העובדים היתה לוחמת כיתר
תוקף על תביעתה להנהגת ־שכר מינימום
של 450ל״י לחודש כמדינה, לולא הפתכר
כי הנהגת שכר כזה, היתה מעלה אוטומטית
גם את •טכרם של רבכות הפועלים
והפועלות הערכיים מהשטחים המוחזקים
המועסקים עתה כישראל.
מזכ״ל ההסתדרות, יצחק בן־אהרון, הודה השבוע
בגלוי, כי זוהי הסיבה לוויתוריה של ההסתדרות
בנקודה זו לארגוני המעסיקים.
הנטייה לדחות את הנהגת שכר המינימום למיספר
שנים, משולבת בהנחה, שתוך זמן זה יושג הסדר עם
הערבים, או שפועלי השטחים יפסיקו לעבוד ביש ראל
בגלל סיבה אחרת, ואז לא יהיה עוד מיכשול
למלחמה על שכר המינימום.

איגוד הטניס סו ס ה
דומוע יציאה ונחרת
לי ד רו ם־ א ס די ק ה
איגוד הטניס הישראלי מנסה למנוע את יציאת
נבחרת הנשים של ישראל למשחקי גביע פדרציית
הטניס לנשים, שיערכו השנה בדרום־אפריקה.

למרות שמארגני מישחקים אלה, בהם
ישתתפו 35 מדינות, אנשי פדרציית הטניס
הבינלאומי, ולמרות שבפפורט זה לא הוטל
כל חרם על דרום־אפריקה כגלל האפרטהייד,
מנסים אנשי האיגוד הישראלי, כגלל מחלוקות
פנימיות, להיאחז כעובדה שהמיש
הקים נערכים כדרום־אפריקה כדי למנוע
שיגור נבחרת ישראלית, שהוצאותיה ימומנו
על-ידי המארגנים.

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 1799 - 23 בפברואר 1972 - עמוד 5 | \ הבשפיה המוצלחת ביותר בפורים*, ,ן נשפית ב ק בו קיי {$ 601116 \ 1ז?3 מדוע מו צל ח ת ביו תרן כי אין כמו ב ק בו ק מ שקה — כרטיס כניס ה המבטיח מצב רוח טוב. מקל על$

\ הבשפיה
המוצלחת ביותר
בפורים*, ,ן
נשפית ב ק בו קיי
{$ 601116

\ 1ז?3

מדוע מו צל ח ת ביו תרן
כי אין כמו ב ק בו ק מ שקה — כרטיס כניס ה
המבטיח מצב רוח טוב. מקל על המארחים
ומבטיח מלאי הגון של מ שקאות מובחרי ם לכל הערב.
ב״נ שפית בקבוק״ ,בפורים, אין בודדים,
אין מ שועממים, האוירה הטובה והעליזה מ ת חיל ה
בכוסי ת הרא שונה ונמשכת...
מה מבי אי ם? מ מב חר יינו ת ״כרמל מזר חי״:
ברנדי ,777 או ב רנ די סבוי, וורמוט הנשיא, ג׳ין,
שרי, ססו מנ טה או שמפניה יין הנשיא .״לחיים״ י 1

ו״פורים שמח״1

הקדימו קניותיכם לחג הפסח, ממוצרי
״כרמל מזרחי״ המשובחים שזכו
בתוארים :״המוצר הנבחר״ ו״הקניה
הטובה ביותר״ .מוצרי ״כרמל מזרחי״
משווקים בבקבוקים לשימוש חד-פעמי,
המבטיח בריאות, היגיינה וכשרות.

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קורא •קר
(חמשו מעמוד )3
שמואל תמיר: האם זה חלק מהדיון

היו״ר בן־ציון קשת: חברי הכנסת,
אני פשוט מעיר את תשומת־ליבכם,
שאתם עוברים את גבול הטעם הטוב. אין
בסמכותי למחוק מהפרוטוקול, או להעיר
לכם בצורה אחרת, אבל קצת להחזיר
את הטעם הטוב. אני מצטער מאוד שאני
צריך להעיר לכם את זה.
אליעזר שום ט ק: אבל זה קצת יותר
מדי מאוחר, אדוני היושב־ראש.
היו״ר כן־ציון קשת: חבר-הננסת
שוסטק, אני התאזרתי היום בסבלנות*; ,בל
החלטתי בכל זאת להעיר בסוף את מה
שהערתי. כשאני מפסיק בהתחלה, אתה
קם בשם הקידמה ואומר: למה אני לא
נותן להתבטא. תרשה לי להעיר מתי שאני
מוצא לנכון. אני מבקש לשמור על הטעם
הטוב.
חבר־הכנסת אבנרי, נא לסיים.
אורי אבנרי: כבוד היושב־ראש, אני
מצטרף בכל ליבי להערה שלך, ואני חושב
שההתדרדרות לטעם הרע, שאנחנו
עדים לה בשבועות האחרונים בכנסת, מוטב
היה לשים לה קץ מזמן.
אני תמה מתי חבר־הכנסת הנדון גילה
שהוא ברפש. אני זוכר אותו בא בשתיים
בלילה, לא פעם, אלא עשרות פעמים, לדפוס
העולם הזה, כדי להגיה מאמרים שנכתבו
לשבחו, ולהוסיף שבחים כהנה וכהנה.
היו״ר
בן־ציון קשת: חבר־הכנסת
אבנרי, קיבלת בהתלהבות כזאת את הערתי.
אנא, תשמור על זה.
אורי אכנרי: הנושא עצמו (השחיתות
באשדוד) צריך להידון בכנסת וב וועדה
ואני מקווה שהדיון הזה יתרום
לביעור השחיתות במדינה. ואני מציע לחברי
הבית לעשות את החשבונות האישיים
שלהם במקום אחר.

מי גיו־ו אח מי?

כזאונך• :
)1מפוצל, בעל דעה לא אחידה )5 .מרכז
מסחר )9 .מלאכת ציד דגים )10 .רחוב
מפורסם בניו־יורק )11 .מונח בכדורגל.
)12 מדינה ערבית )14 .שאינו כבד)15 .
גרם לתקלות בירושלים )16 .עליו אין
להתווכח )17 .המרחק הקצר ביותר בין
שתי נקודות )19 .רב המסרב לפרוש)23 .
גאון יהודי )26 .רטוב )27 .חכמת הנסתר
(ר״ת) )28 .שליט אכזר ורודני )30 .גהר
ברוסיה )32 .אריה )34 .היום בו נאמר
פעמים ״כי טוב״ )35 .גיבורת רומן מאת
אמיל זולא, הנושא את שמה )36 .מילת
שלילה )38 .פאונה )39 .אמן פנטומימה
צרפתי )40 .עיר בהודו )41 .סופר צרפתי
(ז׳אן כריסטוף) )42 .עוף לילי )44 .תו
נגינה )46 .מילת תנאי )47 .התלולית
שנוצרה בעת החרישה )49 .אפס, אץ)51 .
אחד המזלות )53 .פעולה חקלאית)55 .
יצרן יין )56 .אדון )57 .סוג קרקע)59 .
סיבה )60 .יסוד )62 .תופעה על טבעית.
)64 בן יצחק )65 .האיש במזוודה)66 .
תבואה )67 .נרצח מפורסם )69 .עוף ממשפחת
העורבניים )70 .עם הארץ )71 .דגן.
)72 שרשרת חנויות בארץ )73 .מושבה בצפון
הארץ.

חשבץ

)1מידת מרחק )2 .נולד לפני זמנו)3 .
מילת תנאי שלילה )4 .מחזאי רוסי)5 .
פושע נאצי שטרם נתפס )6 .אמרגן ישראלי
)7 .טנא )8 .טיל בו משתמש צה״ל.
)9יצירה ספרותית איטלקית, שפרוש שמה:
״מאה ימים״ )13 .מחבר 9מאונו! )18 תורת
המסתרים, נוסדה במאה השלוש עשרה
)20 .מחילות צה״ל )21 .רעש קל)22 .
מאלופי צה״ל )24 .לאומיותו של צ׳ינגיז
חאן )25 .קוסם )28 .משא כבד )29 .פרשן
צבאי ידוע, שהיה גיבור שערוריה)31 .
ברכה בתפילת שמונה עשרה, במוצאי
שבת וביום טוב )33 .אבר בגוף )34 .מעין
ליד ירושלים )37 .גיבורת ״דוקטור ז׳י־וואגו״
)38 .עוף אגדי )42 .אורגאזמה)43 .
חומר המשמש לצביעת שיער )45 .תולעת
הנכנסת לאריג, מרקיבה ומכרסמת אותו.
)47 מעבודות המשרד )48 .מצולה, תהום.
)50 אותו אכלו אבותינו במדבר )51 .שופר•
)52 אשפת חיצים )54 .מידת לח קטנה•
)56 מטונף, מוכתם )58 .מחוקק יווני
קדום )60 .החומר הנאסף בתחתית כלי
המלא בנוזלים )61 .תער )63 .שתה כמות
גדולה של משקאות משכרים )66 .מזבח.
)68 איבר חיוני בגוף )71 .גנרל דרום
ויאטנמי.

1799

זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור בלבד יש למצוא איזו סיפרה בדיוק כל סמל של ריבוע.

את התשובות יש לשלוח על-גבי גלויות בלבד לת. ד ,136 .ת״א, ולציין על־גבי הגלוייה :
״חשבץ 1799״ .הפתרון צריך להכיל את כל התרגיל במספרים. המועד האחרון למשלוח
הפתרון — 2.3.72
בין הפומרים יוגרלו שלושה פרסי ספרים.

הכאתי ככוונה את הדיאלוגים האלה
במלואם. כדי שהקורא יוכל להסיק בעצ-
מו מסקנות. מתוך קריאה בעיתונים, אס־שר
היה לקבל את הרושם כאילו הח־ליפו
חברי־הכנסת ביניהם השמצות, ש־כולם
גידפו את כולם, וביזו ביחד את כבוד
הכנסת.
אם תקרא את הדברים שנית, תיווכח
בעצמך שאיו זו אמת. כל מילות־הגידוף
באו מפי תמיר. על הטענות הממשיות
של אבנרי הוא ענה בסיגנון של ילד קטן
״קאקא, פישה, תחת רפש״ ,״ביב־שופכיד׳
ועיי יעוד• ואילו אבנרי, ששמר
על קור־רוחו מול התגרות קשה,
ענה לתמיר בעובדות — בלי שום מילות־גנאי
או גידופים.

השחיתות האמיתית
אכל חש 1כ יותר הוא שתנתח את
העניין עצמו -כל המסע המפוברק ה*
לאחר ניתוח קר והגיוני, לאחר קריעת
קורי־העכביש — מה נשאר?
אם ניסו לשחד את העולם הזה, כב־יכול,
בבאקשיש של 100 אלף לירות —
מדוע לא לקח העולם הזה את הכסף?
ואם העולם הזה החליט לא לקחת אותו
מפני שהתנאים הכלכליים לא נראו לו —
איזה שוחד הוא זה?
העובדה שלא מצאנו לנכון לקבל את
ההלוואה בתנאים שהוצעו לנו — מדברת
בעד עצמה. בנק טפחות אינו מחלק מתנות•
הוא מלווה כסף, ורוצה להרוויח עליו
— היטב.
וחשוב עוד יותר:
עצם הטענה, שקבלת הלוואה מבנק
ממשלתי היא ״שוחד״ ,היא השחיתות בהתגלמותה.
כי משתקפת בה האמונה, המושחתת
מיסודה, שכספי המדינה הם
רכושה הפרטי של מפלגת־העבודה, או
של שר־האוצר אישית!
כספי המדינה שייכים לכל המדינה. יש
להשקיע אותם על פי אמות־מידה אחידות,
שוות ואובייקטיביות. כשם שאסור שמודעות
של מוסדות ממשלתיים ישמשו למטרות
שוחד אלה.
משמיצי העולם הזה אומרים. למעשה,
את ההיפך: שכל מי שמקבל הלוואה ממשלתית׳
״נקנה״ על־ידי ספיר. הדבר כולל
את כל העיתונות, את כל המיפעלים הכלכליים.
את רוב מוסדות הציבור.

מובן שזוהי שטות. אבל יש המאמינים,
כנראה, שמרוב גידופים ומליצות וכותרות
רעשניות אפשר ליצור יש מאין.
לא להפוך זבוב לפיל, אלא להמציא את
הפיל עצמו.
בשבילנו, אנשי העולם הזה, אין בכל
זה שום חדש.
כבר עברנו פעמים רבות מערכות־הש״
מצה שאורגנו נגדנו. זה קרה בכל פעם
שהגענו לשיא חדש של גילוי שחיתות.
בדרך כלל, היא בישרה התחלה של נסיון
חדש להשתיק אותנו.
גם הפעם יש מצב כזה. גילינו את פרשות
דיין, ונרקמת נגדנו מזימה חדשה
להעלות את אחוז־החסימה. יש שיתוף-
פעולה מוזר (אם כי בלתי־מודע, בוודאי)
בין המנצח על מזימה זו, משה ברעם•
ובין פושטי־הרגל הנ״ל, שהרי סקנדלים
מסוג זה, מצד נציגי סיעות קטנות, מספקות
תירוצים למי שרוצה לסלק את הסיעות
הקטנות על־ידי העלאת אחוז החסימה.
אחת
התכונות המוזרות של הפרשה כולה
היא שאף עיתון אחד, מאלה שהקדישו
כותרות ראשיות ומאמרים ראשיים לעניין
זה, לא ציין מה בעצם, לדעתו, אינו בסדר
בכל העניין. מעריב כתב מאמר ראשי שלם
בו הוא התחבט להגדיר מה פסול בהלוואה,
ובסוף יצא בקול ענות חלושה, המבוסס
על כזב: כאילו הכחיש אבנרי בכנסת את
עצם בקשת ההלוואה. כפי שתיווכח מן התיאור
לעיל — לא דובים ולא יער. אבנרי
השיב בפסוק אחד (״זהו שקר גס״) על
טענתו של יגאל הורביץ, כאילו קיבל
הלוואה, ושזה היה מעשזדשוחד של ספיר.
אם כן, מה בעצם אינו בסדר? מה מקומם
את העיתונים הנכבדים האלה?
יש לזה הסבר פשוט, אם כי פסיכולוגי
ולא־מודע.
הוא בא לידי ביטוי בכותרת־הענק של
מעריב ל״גילוי״ הראשון :״העולם הזה
ביקש — טפחות אישר.״
זאת היתד. השערוריה, לדעת מעריב:
שטפחות העז לאשר בקשה כלשהי של
העולם הזה.
ואכן, מאז 1950 הטיל השילטון חרם
טוטאלי על העולם הזה. הוא ביטל את כל
ההזמנות לגליונות השבועון (שהיו קיימות
קודם לכן, בכמויות ניכרות) ,מנע את
הכנסתו למחנות צה״ל, אסר על כל מוסדות
הממשלה וההסתדרות (כימעט כמחצית
המשק בארץ!) לתת לנו מודעות, היפלה
אותנו בעשרות דרכים אחרות.
חרם טוטאלי זה עלה לנו, במרוצת השנים,
מיליוני לירות( .חשבון פשוט: ארב עה
עמודים של מודעות ממשלתיות, הכמות
המינימלית שמפרסמים מוסדות הממשלה
בכל שבוע בכל ביטאון בעל תפוצה
עלובה, היתה מכניסה לנו, בשבוע,
במחירים של היום, כ״ 4000ל״י. בשנה:
200 אלף לירות. ב 21-שנים 4.2 :מיליון

חרם זה התחיל להחלש קימעה, טיפין־
טיפין, כאשר הגיע לשילטון לוי אשכול,
וחדרה רוח אחרת למערכות המינהל ה ממלכתי.
עדיין הוא קיים ב־־/ס ,90 אך פה
ושם היו גילויים של התנהגות ממלכתית,
והתייחסות לענייני העולם הזה בצורה
נורמלית, כמקובלת במישטר דמוקרטי. פרשת
טפחות היא אחת מהן, כמו המודעות
הממשלתיות וההסתדרותיות המעטות ש התחילו
בשנים האחרונות להתפרסם ב־עתוננו.

זה מתמרמרים העיתונים. לדעתם,
כנראה, שבירת החרם היא שחיתות. הם
היו רוצים שהחרם יימשך במלוא תוקפו.
וזו, למעשה, טענתם היחידה — אם כי
הם עצמם, אולי, אינם תופסים זאת.

לקראת המעוכה
העריגה הגדולה, שנרנוי! לני נוק
שאינו ניתן לתיקון, היתה רק הכנה להתק פה
המשולבת על העיתון.
מייוחד למערכה הנוכחית הוא רק ה נושא
שלה. מעולם לא העלה אדם שפוי
על דעתו לטעון שהעולם הזה מקבל שוחד
מהשילטון.
אין, כנראה, השמצה שהיא כל־כך מגוחכת,
עד שלא יימצאו לה קונים. אך
עלינו מערכות כאלה לא השפיעו בעבר,
ובוודאי לא ישפיעו הפעם.
הכלבים נובחים, השיירה עוברת.

העולם הזה 1799

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 1799 - 23 בפברואר 1972 - עמוד 7 | א.א?.זוור־ן • ב־נגליג־אל אנו מודים לעקרות הבית אשר זיכו אותנו בתואר 1972 הנבחר המוצר במישאל שנערך ע״י המכון למחקר חברתי שימושי ב 1ג1 פזגז רוצה וי\תהיי מרוצה$

א.א?.זוור־ן • ב־נגליג־אל

אנו מודים לעקרות הבית
אשר זיכו אותנו בתואר
1972 הנבחר המוצר במישאל שנערך ע״י המכון למחקר חברתי שימושי

ב 1ג1
פזגז רוצה וי\תהיי מרוצה

העולם הזה 1799

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מכת בי ם

מכתב כלוי
לשר״חדתות

שמעתי בוויכוח בכנסת שבישראל כל
המישרות פתוחות בפני מפירי שבת, ויש
הפלייה רק נגד שומרי שבת. אני מבין
שכבוד השר מעוניין להוכיח שאין הפלייה
נגד כופרים, אלא רק נגד דתיים.
לכן אני, פנחס כהן מכפר אביאל, מודיע
לכבודו שאני מפר שבת מושלם, וכופר
גמור, ואני מעוניין במשרה של רב או
דיין, ואם אין כזאת פנוייה, אסתפק בהו־ראה
בבית־ספר דתי.
מטעמי מצפון, איני מוכן להיות מוהל,
שוחט או משגיח כשרות, ואין לי עניין
במשרת שמש, כי זה דומה מדי לעסוקי
הנוכחי.
פנחס כהן, כפר אביאל

עשו אהבה -
לא מלחמה
בעיקבות ההצעות של קוראיכם למשה
דיין, שלוו בדוגמאות מעולם החי, מצו
הוסר
האדיבות
של הישראלי היפה

לליל

״העולם הזח״ ,1796״הייתי עולה
חדשה מרוסיה״ ,כתבת
״העולם הזה״ מגלה מחו יחס
הישראלים לעולים החדשים.
אני מזועזע מגלויי חוסר האדיבות של
הישראלי היפה כלפי עולים חדשים. כל
הסיסמאות היפות על קליטה חברתית של
עולים, הם כבואת סבון.
במיוחד הזדעזעתי מן העובדה שהקהל
הישראלי לא עזר ל״עולה חדשה״ להגיע
״ברכבת לחולון״ והצעקות של כרטיסן דן,
והבוז והאדישות של עוברים ושבים לנוכח
נסיונות הכתבת.
אני כישראלי וכיהודי החובש כיפה —
לא נתקלתי מעולם בכגון אלה כאן בניו-
יורק, בנסיעותי הרבות ברכבת התחתית
ובאוטובוס ובנסיעות מחוץ־לעיר, וכידוע:
שלהתמצא בניו־יורק הרבה יותר קשה
ומסובך מאשר להתמצא בגוש דן. מספיק
לו לזר הנקלע לניו־יורק להרים את ראשו

כלולו תיכ ם
הרשו לעצמכם את הטוב ביותר !
הזמינו כבר היום חדר זוגי לליל כלולותיכם
ובו יצפה לכם בקבוק שמפניה על הקרח, סל
פירות לארוחת לילה וארוחת בוקר במיטה.
כל זאת במחיר של __ 75ל״י ־.
כתבו או צלצלו ל מ חל ק ת ההזמנות,
טל 445111 .מלון שרתון — תל-אביב
ותקבלו אשור בדואר חוזר.
• כל יום נוסף — 65ל״י (כולל ארוחת בוקר)

היושבים בנידיורק — אלא לצרף את
המיקרה הג״ל לעשרות סיבות אחרות, לישיבתם
באמריקה ולא בישראל.
מ .*.מונסי, ניו־יורק

שרתעתלאב! ,

רפת דוגמא נוספת.
הפעם של החתול: והעכבר.

יוסי שלומי, רמת־גן
• הצעתו של הקורא יוסי שלומי —
ראה תמונה.
קוראים הנתקלים בדוגמאות נוספות בנושא,
מתבקשים לשלוח אותם למערכת.
יותר מדי!

כמו שזה כתוב מפיה של המאהבת של
השר משה דיין: בזמן שבנינו לחמו במלחמה
מלאת דם בתעלה, השר נסע למא־הבת.
בתעלה
נפלו חללים והשר שכב עם
המאהבת אלישבע — זה כבר יותר מדי !
מלבה בן־־חיים, לוד

כלבע מספר ל בן

תכנית השבוע
במועדון טיראן

יום ראשון :
תקלי טים וריקודים
יום שני :

ערב 25 פלו ס

יום שלישי :
ערב מפגש ל אקד מ אי ם
ולצעירים דתיים
יום רביעי :
<;1X1

יום חמישי :
ערב ג׳אז, עם:

א הרל׳ ה ק מינ ס קי
ולהקת הפל טינ ה
ארגון: דוד רפאל, טל 230026 .

שישי, שבת ובכל ערב :
תזמורת הצ׳או צ׳או
מאיטליה,
הופעות א מנים !
גידור ! ריקודים.
אמן החודש :

מירי אלוני

מועדון טיראן,
הרצליה פימוח,
טל׳ 930650

זוכר אני אותו עדיין, מהתקופה בה
למדיו יחד בבית־הספר העממי. הוא
היה אחד התלמידים הרועשים בכיתה,
וגם ללימודים לא ייחס חשיבות מרובה.
לכן, לא פלא שמוריו, וגס הוריו,
נדו לו בראשם בעצב. מה יהיה הסוף
איתו 7שאלו מכריו. אולם אותו עצמו
העתיד לא עניין כלל.
לפני כשבועיים פגשתיו. הייתי אז
בדרכי לבית־ספר־ערב, בו ממשיך אני
ללמוד לאחר שיחרורי מהצבא. היה
מזג־אוויר סוער. ראשי היה מוטה
קדימה. העיניים סגורות למחצה, לסוכך,
ללא הצלחה־ מרובה, מפני ״סי־פות־הגשם
המרטיבות עד לשד העצמות.
ואז
שמעתי את ציפצוף המכונית מאחור,
.זזתי הצידה, אולם הציפצוף
נמשך. העפתי מבט אחורה, וראיתי
מכונית מהודרת, כשנהגה מסמן לי
בידו. ניגשתי, והוא פתח לפני את
הדלת. גל־חום פרץ החוצה מתוך המכונית,
מלווה במוסיקת פופ רועשת.
״היכנס כבר,״ האיץ בי הנהג, ולבקשה
נוספת לא נזקק, משום שנכנסתי ברצון
אל תוך המכונית. כאשר נפניתי
להביט מיהו מושיעי, נדהמתי לראותו.
זה היה הוא, הילד ״המפגר והמעורר
רחמים״ של שנות ילדותי.
לא יכולתי להתאפק ושאלתי את השאלה;
שכנראה היה מוכן לה :״כיצד
הגעתה לכל זה ! 7האם זכית בפיים ז
בלוטו? בטוטו?״

הוא חייך את חיוכו המלגלג, שכה
איפיין אותו, וענה: פייס, ושאר שטויות
אלה, מיועדים לילידי הארץ. השיטה
היא הרבה יותר פשוטה. תפוס
לך, ידידי, עולה חדשה, ואז תוכל
להסתדר גם מבלי לבזבז זמנך על לימודים
גבוהים ושאר ירקות.
לאחר הפצרותיו, נעניתי לבקר בביתו.
אשתו פתחה: את הדלת. קצת
מבוגרת אמנם, וגם לא נחמדה בס־

ייוחד, אבל...
כלב בעל מיספר: לבן שיחק למרגלות
רגלי, ובעת ׳האזנה למוסיקה
סטר-אופוני-ת -,נטולת מסים, כיבסה אשתו
היקרה (תרתי נ(שמע) את בגדיו
של בחיר״ליבה, במכונה האוטומטית,
נטולת המיסים אף היא.
אותו יום לא נגשתי לשיעור. לעו־מת־זאת,
למדתי הרבה דברים מעניינים
אחרים על עובדות־החיים.
שאלתי את עצמי מאוחר יותר: כיצד
לא למדתי זאת לבד? 1,עת עברתי לעיתים
קרובות בשכונת הפחים הירושלמית;
עת חזיתי באותם ילדים המשחקים
בכדור ממולא סמרטוטים. הס
זכו בתואר ״יליד הארץ״ בחינם, אולם
ישלמו עליו את הסס מאוחר יותר.
הם לבטח ימשיכו לגור עם הוריהם
עד ...בעצם מי יכול לנחש מה יהיה
מחיר דירה בעוד מיספר שנים? ואס
ברכב חשקה נפשם( ,ווטב שיעשו זאת
במיגרש למכוניות משומשות.
רחמים גלעד, ירושלים

כמחפש משהו ועובר־אורח הראשון ש ס
חסידו של דיין
ייתקל בו ישאל אותו בנימוס :״אפשר
לעזור לד אדוני?״ ואם הזר לא יודע
אנגלית, כמוני, יסבירו לו בתנועות ידיים - -על אודי אבגדי
את מבוקשו, לשביעות רצונו המלאה.
בניו־יורק זו שעליה אומרים: עיר ללא* £נבזה ושפל כמוך שבושה שאתה ועוד
רחמים, גהינום מודרני עלי אדמות, פחד דומים לד מייצג עוד אח העם בכנסת. מתללכת
ברחובותיה וכר ובו׳ — אנושית אים לד להיות מנהל בית־זונות. פורנו-
הרבה יותר מישראל, המולדת הטבעית גרפיסט כמוך!
והרוחנית של יהדות הגולה.
אותך, את וילגר ועוד את שודדי הבנאין
לי ול־ 200.000 הישראלים היורדים, קים והדומים להם שמלכלכים את האומה
העולם הזה 1799

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ומורידים את תדמית ישראל בארץ וב־חו״ל
היד. צריך להעמיד.בפני כיתת־יורים
ולזבל בכם את אדמת ישראל.
לא די ששורפים את הליכלוך והניבול-
פה והזוהמה שלך. העולם התחתון הזה.
עוד יבוא זמנך וישרפו גם את זקנך!
שפל כמוך שנכנס לחיים של אנשים שהעם
רוחש להם הערצה וחיבה וכבוד ואתה
מלכלך אותם קבל עם ועולם.
חרפה ובושה לנבזה כמוך!

צייד

אנו

נפשי
״העולם הזה״ ,1797״דו״ח
לבוחר — מיהו יהודי ז״ נאומו
של אורי אבנרי נפצסת.
כעת סיימתי לקרוא את דבריו של אורי
אבנרי על ״מיהו יהודי״ וראיתי צורך נפשי
עמוק לכתוב לכם כמה דבריו אלה
הביעו את השקפתי ואת רגשותי העמוקים
ביותר ואני מברך אותו על הופעתו
הגאה בכנסת. אני נמנה על המעטים בארץ
היכולים לומר שלהם יצוג בכנסת.
אתמול אחר־הצהריים ניתנה לי ההזדמנות
להזכיר את אבנרי ואת מאבקו־מאבקי
למען חברה טהורה יותר, ויש לי
ההרגשה שזרעתי בלב שומעי את זרע
ההבנה ביננו ובין יהודי ארצות־הברית ו־ביננו
לבין שכנינו. אני מקווה שזרע זה
ישא פרי, כפי שפגישותי הקודמים עם
יהודי ארצות־הברית המבקרים בארץ אמנם
נשאו פרי המתבטא במכתבים אשר
קיבלתי מאלה אשר הכרתי בעת בקוריהם
בארץ.
דעו לכם שישנם היום אנשים הקוראים
את ספרו האחרון של אבנרי, הודות לפגישות
אלה.
אני גאה בך, אורי ומאחל לך שנים
רבות של פעולה ברוכה.
משה כר־עמי, חל-אביב

בכלי רכב הפוך, בסימני תאונה, בפצועים
ולעיתים אף בהרוגי תאונות. כל המצליח
לעבור דרך זו בשלום, מן הראוי היה
שיברך ברכת שהחיינו.
לצערי הרב אין המשרדים הממשלתיים
הנוגעים בדבר עושים לתיקון המצב.
הגליל רחוק ממרכזי השילטון, ולאיזה
שר איכפת מה קורה בכביש הצפון, הלא
ממילא כאשר הוא נאלץ אחת לכמה שנים
(לפני בחירות לרוב) לבוא לאזור, הוא
מגיע במסוק.
הרחבת כביש עכו־נהריה חשובה לא
פחות מכל צורך ביטחוני אחר. בכביש
זה הקטל לא קטן מזה שבגבולות. אני
קורא בזה לכל הנוגעים בדבר: מהרו והמשיכו
את האוטוסטרדה המסתיימת בעכו,
לפחות עד אזור נהריה, כי בנפשנו הדבר.
יוסי ארד, נהריה

העבריינים מצפצפים
על החוק

תמונה זו צולמה בוואדי ליד עבדת
במיסגרת טיול שמיניות תיכון עירוני א׳
לאזור אילת—שארם־א-שייך.
קל להבחין כי השלט מנוקב בחורים
השד השלט והחורים

המשרת!?
״העולם הזה״ ,1795״חשד שלך
מוגזם,״ על הצהרתו מעוררת הסערה
של יצרן חזיות ישראלי.
ברצוני להתייחם לשדיהן של בנות ישראל
המושמצות בכתבתכם.
איני מוצא כל פגם במוטת כנפיהן של

יריות מכלי נשק
שכנראה נוצרו על-ידי. יריות מכלי־נשק,
דבר שכאמור אסור.
החוק באותו אזור רחוק ואין מי שישגיח
על שמורת טבע יפה זו. לדעתי יש
לתת את הדעת על־כך.
דניאל מטלץ, תל־אביב

הרב כהנא
על ,,העולסיהזה״

בנותינו ומה עוד שבנות השוק המשותף
האירופאי אינן נופלת מהן בממדיהן.
והא ראייה.
א. ח ,.עמק הירדן
• הראייה של הקורא א.ח. שצורפה
למכתבו — ראה תמונה.

אחרי שקראתי את הסתייגותכם מפעילותו
של הרב כהנא, קשה לי לעכל את
הסיפור שאני מביאו כאן בשם אומרו:
הרב מאיר כהנא פגש ביהודי מכובד
מישראל שבין היתר שאל אותו אם וכיצד
מתכונן הרב להגיב על התקפותיו של
מר אבנרי נגדו. הרב כהנא (שאגב, אין
עוררין על־כך שהינו אוהב ישראל גדול)
הביע תמהונו על השאלה והשיב כך:
״מר אמרי הינו בראש ובראשונה יהודי,
ואפילו יהודי יקר שנבחר על־ידי
נציגים רבים לכנסת. עם זאת הינו גם
עורך עיתון (אמנם שנוי במחלוקת) אך
נפוץ, וזו זכותו ואולי גם חובתו לצאת
נגד ריעות ורעיונות שאיגו שלם עימם.
ברם, לוא הייתי נפגש עם מר אבנרי לשיחה
של שעה קלה בארבע עיניים אין
בי ספק שהרושם הנוכחי שלו היום על
הרבה ערכים היה אם לא משתנה לחלוטין
— לפחות מתמתן יותר.
״סיבה נוספת שאיני שש להגיב או
להיכנס למחלוקות עם אבנרי היא בשל
המצב היהודי הבין־לאומי המחייב כיום
לכוון את מרצנו ופעילותנו בכיוון של
הצלת יהודים מארצות-ערב והארצות הקומוניסטיות,
ואולי יש יהודים שיש להם
הכלים המצויינים של עיתונות, במת הכנסת,
נוער וכד — ובכל־זאת מתעלמים
מענייני הצלת אחיהם בגולה, ומנצלים
את נישקם הנ״ל לנגח דווקא את אחינו
בני־ישראל בתוך ביתם. שהרי נוח להתקיף
את היהודי מאשר את הגוי.״
נועם לוינגר, רמת-גן

רחוק מהעין -
דחוי! מהלב!

כביש עכו־נהריה הוא כביש צר, מסוכן
ומועד לפורענות. בדרך זו עובר רוב הרכב
האזרחי והצבאי הנע צפונה.
לא פעם, בעוברי בדרך זו, נתקלתי
העולם הזה 1799

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרח.
עדיפות תינתן למצרסים תמונות
למכתכיחם.

שבועון החדשות הישראלי •
׳ .העולם הזה״,
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
מא־דואר 136 מען מברקי: עולמסרס ״הדפום החדש״ בע״מ,
ת״א, רה׳ בן־אביגדור הפצה: גד בע״מ • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם העורך הראשי: אורי אבנרי המו״ל: העולם הזה בע״מ.

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 1799 - 23 בפברואר 1972 - עמוד 10 | סיקורת ״אלוהים — אתה הכנסת אותי לצרה הזאת, אתה צריך להוציא אוחי ממנה !״ הזמרת לאונסין פריים, ערב הופעתה הראשונה במטרופוליטן. ס פ רי ם הבלש הרץ >ום הזמן — \$

סיקורת
״אלוהים — אתה הכנסת אותי לצרה
הזאת, אתה צריך להוציא אוחי ממנה !״
הזמרת לאונסין פריים, ערב הופעתה
הראשונה במטרופוליטן.

ס פ רי ם

הבלש הרץ
>ום הזמן
— \ 1311ך<ת011 זן ך)161 תס
^130)101131)1, ? 00)3113.
״האיש בתחתיות״ מאת
מאקדונלד, הובאת פמטנה
224 עמודים — 4.20
אילו חי דון־קישוט באמריקה,
לא היה חולם עוד להיות אביר
שיריון הנלחם בטחנות־רוח, אלא
פרטי הנלחם במחלות חברתיות.
כזה היה פילים מארלו, גיבורו של
ריימונד צ׳אנדלר, וכזה הוא גם יורשו,
לו ארצ׳ר, השוטר לשעבר, אשר זה
למעלה מעשרים שנה מופיע בקביעות
בספריו של רום מאקדונאלד ומיתחקה
על פגעי החברה וסטיותיה, בחוף המערבי
של ארצות־הברית, ועל כל שינויי
האקלים המטראולוגיים והאנושיים
החלים שם.
המתעניינים בספרות־בלשית מכירים
אותו היטב, כדמות של אדם עייף במקצת׳
עקשן ומתמיד, בודד ורגשני מתחת
לקליפתו הנוקשה, מנסה להבין את הטיפוסים
המוזרים עימם הוא מתנגש ומטה,
לא פעם, את שיפוטו האישי מחוץ
לגבולות החוק, לפי אמות מידה
פרטיות משלו. על הבד הופיע פעם
בשם הבדוי הא רפר כשהוא מחופש בדמותו
של פול ניומן.
אולם מאקדונאלד, וארצ׳ר שלו, אינם
רק מזון לספרות בלשית. ארצ׳ר פותר
תעלומות לא בעזרת זכוכית־מגדלת נוסח
הולמס, ולא בתרגילים של התאים
האפורים נוסח פוארו, אלא על־ידי חשיפת
הסבכים הנפשיים של כל הדמויות
בהן הוא נתקל. ותוך כדי סיפור אחד
כזה האחרון, האיש בתחתיות, הוא מספיק
לעמוד על ההתדרדרות של משפחות
עשירות, על התחזות של עשירים חדשים,
על צעירים המחפשים את זהותם
ועל מבוגרים שאינם מצליחים להתייצב
מול המציאות, על שחיתות במשטרה
הנתונה ללחצים, בקיצור, על כל הרעל
האוכל את הנוף האנושי של קליפורניה
מבפנים ואת הנוף הטבעי שלה מבהוץ.
כל זה נעשה מתוך צלילות דעת, אהבה
לאדם ולטבע ורגישות מופלאה. ולא
רבים הם אלה, אף מחוץ לספרות הבל שית,
היכולים להתהדר בתכונות שכאלה.
8.055
רוט
,1971

היום, עטוי בלש

תקל>סים
חפץ יש
רק אחד
״חפץ בטלוויזיה״ — יאווה חפץ
מנגן את הפנטזיה הטקוטית
(נייד) ,שאקונה (באן) ,רונדו
(מועארט) ,מארש מ״אהבת שלו(פרוקופיאף),

התפוזים״
הנערה בעלת שערות הפשתן
(דביסי) ,״אין זה מוברח להיות
כך״ (גרשוין).
כל־בו מוסיקלי שמטרתו העיקרית היא
להראות מה מסוגל לחולל יאשה חפץ עם
הכינור שלו. אבל מאחר וכבר בהיותו ילד
גרם חפץ לפריץ קרייסלר (שלא היה מן
הכנרים המבוטלים) שיאמר כי בכל פעם
שהוא שומע אותו יש לו חשק להפסיק
לנגן, הרי אין עוד מה לחדש בשטח זה.
אפילו בדור של גאונים וירטואוזיים
קוצרי שבחים, הרי שחפץ יש רק אחד,
ומה שהוא מפיק מכינורו הוא תמיד בגדר
חוויה.
קחו למשל את הפנטזיה הסקוטית של
ברוך, שאין בה הרבה פנטזיה ורק מעט
מאוד סקוטיות. כאשר נוטל חפץ את היצירה
לידיו, כל זה מאבד את חשיבותו,
(המשך בעמוד )12

העולם הזה 1799

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונה

איר הפעילה גולדה את סמכותה
כדי לבטל את עיקול המקרר שלה

אגשים
לק״) הורוביץ, ששימש כמרצה
למדעי המדינה באוניברסיטת
ירושלים, קיבל בזמנו
מילגה לשנת השתלמות באנגליה.
ידידיו האקדמאיים היו
בטוחים כי ייבחר להשתלם באוקספורד
או בקמברידג /אך
להפתעתם הוא בחר דווקא ל השתלם
במנצ׳סטר. הסיבה :
דינדוש הוא משוגע לכדורגל,
שימש בזמנו ככתב ספורט של
דבר, בחר ללמוד לא בעיר
שיש בה אוניברסיטה טובה,
אלא כדורגל טוב. את דירתו
במנצ׳סטר קבע בין מיגרשיהן
של שתי קבוצות הצמרת של
הכדורגל הבריטי: מנצ׳סטר
יוניטד ומנצ׳סטר סיטי, כדי
שיוכל לחזות במשחקי שתיהן.
ידידיו בארץ שקיוו לקבל ממנו
חדשות מדעיות, מקבלים
מכתבים הגדושים התרשמויות
ממשחקי כדורגל.

מה דעתו של דויד כן־
מדיון הקשיש על הסיעה ה*
מתיימרת לדבר בשמו ז באחת
המסיבות ניגש ח״ב מאיר
אכיזוהר, שגורש מסיעת
ע״מ, אל דויד בן־גוריון. הזקן
פנה אליו בלשון מבודחת :״נו,
הוציאו אותך?״ והוסיף :״מילא,
אין ממה להוציא!״
לפני שבועיים עמדה עורכת
דבר חנה זמר במסדרון
הכנסת בחברת כתבי דבר דני
בלח־ ודן פתיר ודובר מפלגת
העבודה יורם פרי.
הבחין בהם שר-האוצר פינחס
ספיר שניגש לחנה, חיבק ונישק
אותה. אמר אז דן פתיר :
״עכשיו כל הארץ תגיד שהם
מתחתנים.״ לא עברו שבועיים
וכל הארץ באמת מדברת על־כך
שהם מתחתנים, דבר שהוא
מצוץ מהאצבע.
אחת הדרנים לסתום ל מישהו
את הפה היא לתקוע
לתוכו סיגאר. בישיבה האחרונה
של הנהלת הקואליציה
בכנסת התעורר ויכוח קולני
בין מרדכי סורקים, איש
רפ״י־לשעבר במפלגת העבודה,
ובין שלמה רוזן, איש
מפ״ם, בגלל הצבעת מפ״ם למען
הסרה מסדר־היום של הצעות
בעניין בניית הקרייה
היהודית בחברון. בשיא הוויכוח
הוציא רוזן סיגאר, שם
אותו בפיו של סורקים. אך
הסיגאר הפרולטרי היה קטן
מדי. בתגובה שלח סורקים לרוזן
כעבור שעה, במעטפה
סגורה סיגאר ענק.
על עיקול חפצים בדירתה
של גולדדז מאיר, סיפר
השבוע עובד המוסד ל ביטוח
לאומי בתל־אביב, חיים
קרני :״אני זוכר מיקרה שבאו
לעקל חפצים אצל גולדה
מאיר בהיותה עוד שרת־הע-
בודה. בתל-אביב התגוררו אז
שני אחים ממשפחת מאיר, בעלי
נגריה גדולה בשכונת־התק־ווה.
לאחר שלא פרעו לנו את

ך 1 ? 1 | 11 111ו * השתתף לפני שבועיים במסיבת עיתונאים שנערכה במלון היוקרה של סידני,
4 11 11״ונתוורפ״ .טופול הקסים את העיתונאים, ריתק אותם בסיפורים על לחקות
צבאיות המופיעות במידבר ועל הסכנה הפיזית בה נתון הבדרן הישראלי בגלל הקהל שמרסק את
עצמותיו באם הוא לא טוב, כשפתאום נכנס בריון ג׳ינג׳י בפיאה נוכרית, לבוש שחורים. טופול הסתכל
עליו והמשיך לדבר בשלווה ובאנגלית מצויינת. הג׳ינג׳י ניסה לשווא למשוך את תשומת״ליבו של טופול
בחיוכים ובקריצות. כעבור כמה דקות, כשטופול דיבר על הדור שלו בתיאטרון ובבידוד הישראלי, אמר :
״האיש חזה שיושב פח וחושב שאני לא מזהה אותו, שייך לדור חמבדר הקודם של ישראל — למי שבידר
את חיילי .1948״ הג׳ינג׳י, הנראה בתמונה יחד עם טופול, הוא לא פחות מהזמר הישראלי ישראל
יצחקי, הידוע באוסטרליה בשם רייל קיי, סוחט דמעות בשירו ״אבאל׳ה בוא ללונה־פארק״ במועדון הכוח
היהודי של סידני. יחד עם השניים נראית בתמונה העורכת הצעירה של העיתון היהודי ״ג׳וייס ניוס״.
חובותיהם, ניתן להם צו־עי-
קול. הפקיד האחראי מצא ב־מירשם
התושבים את כתובתה
של גולדה מאיר והמעקלים
נשלחו לשם לבצע את המשי-
מה. ואכן, בבוקר בחיר אחד
הופיעו בביתה של שרת־הע-
בודה דאז שני הברנשים עם
צו־העיקול בידם, והחלו׳ לגרור
את המקרר. לפתע ציל-
צל הטלפון במשרדי וגולדה
מאיר היתד על הקו , :איך זה,׳
היא אמרה, ,אני השרה שלך
והמופקדת עליך ואתה שולח
אלי אנשים להוציא לי את המקרר
7׳ כמובן שהתנצלתי והוריתי
לאנשים להתנצל ולעזוב
את המקום בלי המקרר.״

זוהו פווטנוי שי)

עיתונאית מובהקת. זוחר
(בחיתולים) ,נכדו של העיתונאי הוותיק שנתי פורטנוי (מימין)
הכתב לענייני מישטוה של ״ידיעות אחרונות״ ,ובנו של חיים
פורטנוי (נוי)( ,במרכז) שחיה כתב ״קול ישראל״ לענייני נוער וכתב
מיוחד של ״ידיעות אחרונות״ ,משמש כיום ככתב פלילי של
״עתי״ם״ .הנטייה העיתונאית של הנער השלישי למשפחת העיתונא
י התגלתה אחרי ברית־חמילה כשהזאטוט עשה פיפי על עיתון
שהחזיק אביו, רמז בכך שאין בדעתו להפיק כתבות יבשות.
העולם הזה 1799

8ביום שישי האחרון יצאה
כריסטיגה פורד, רעייתו
היפהפיה של הגרי פדרד השני
המבקר עתה בארץ, לבלות
בתל־אביב עם הכנר
אייזאק שטרן. בחברת מנהל
העסקים שדמה אשרו־כ,
המשמש כמדריכו של הנרי
פורד בטיוליו בארץ, הגיעו השניים
למועדון הקינגס קלאב,
שם אירח אותם מרקו תור״
ג׳מן* תחילה סרבה כריסטינה
להסיר מעליה את מעיל הפר ווה
שהתעטפה בו, שערכו כ־
50 אלף דולאר. רק אחרי ש־שיכנעו
אותה שבידיו של מרקו
המעיל בטוח, הסכימה להפקידו
בידיו. אחר־כך הזמינה
שמפניה צרפתית. כאשר הודיע
לה מרקו כי אינו מחזיק
שמפניה צרפתית בגלל האמברגו
הצרפתי, מחאה לו כריס-
טינה כף והזמינה מיד שמפניה
ישראלית. כשעזבה את המועדון,
שכחה כמובן את מעיל
הפרווה שלה. מרקו נאלץ לרוץ
אחריה, הביא לה את המעיל
למכוניתה. כריסטינה פורד כמעט
והתעלפה כשנוכחה ששכחה
את המעיל. אמר לה אש־רוב
:״אמרתי לך, בידיו זה
בטוח !״
להגשמת חלום נדיר, המתממש
רק בסיפורי אגדות,
זכה השבוע הצייר והפסל י צ׳
חק שמואלי. היה זה כאשר
הנרי פורד חלף עם פמלייתו
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
עינו המיקצועית של המיליארדר
הבחינה בפסל צהוב שניצב
באחת החצרות. הוא הורה לעצור
את המכונית, הגיע בעיק־בות
הפסל הצהוב למישכנו של
יוצרו, שמואלי, העיף מבט
סורק מסביב, בחר בו במקום
ב״ 16 פסלים וציורים, הימהם
בקוצר־רוח עד ששמואלי הצליח
לסכם את החשבון הכולל,
אחר כתב צ׳ק על הסכום, נפרד
באדיבות מהצייר עבות־הזקן,
חזר לסיורו.
על הרפתקותיה בתיאטרון
המהפכה הבולשוויקית,
סיפרה השבוע השחקנית מ רי ם בתוכנית ברנשטיין־כהן

גלי־צה׳׳ל, שחקן מגיש את
עצמו. כשהופיעה אז על במת
התיאטרון ברוסיה, קיבלה
יום אחד הזמנה לחקירה משטרתית.
הנימוק: במכתב שכתבה
לחברה, גילתה הצנזורה
את הפיסקה :״לנין הוא זה
שיהיה אחראי אם אמשיך בשנה
הבאה או לא מה תמשיכי
ז״ שאלו אותה במישטרה.
ואז הסתבר שלנין לא היה אותו
לנין מפורסם, אלא פשוט

8כל המושבה ההולנדית
בישראל נכחה במוצאי־שבת
האחרון בפתיחת תערוכתו של
הצייר גרשום שכולת, שהוא
יליד אינדונסיה ששהה
חמש שנים במחנה ריכוז יפני,
היה חבר משק מענית, והיום
תושב אמסטרדם. את דברי
הפתיחה לתערוכה נשא הקונסול
ההולנדי בישראל י אן
פוט, שסיפר אנקדוטה על שם
משפחתו של הצייר, שהוא בהולנדית
סחיפיסחדר :״האגדה
בהולנד מספרת שבימי מלחמות
העולם הראשונה והשנייה, היתד
סיסמת היום ברחובות הולנד:
סחיפיסחדר. מי שלא
ידע לבטא שם זה — נחשב
לאוייב האומה. כאשר עלה
שבולת לישראל, נוכח עד
מהרה לדעת, כי יקשה עליו
להתהלך חופשי בישראל עם
שם שובר שיניים שכזה. הוא
נזכר בסיפור התנ״כי על נצר

אלוף דן לנו

מפקד הכוחות המשוריינים כסיני,
נפגש השבוע עם השחקנית דליה
פרידלנד, אחרי הצגת הבכורה של ״בוטיק השקרים״ שהתקיימה
באחד מבסיסי צה״ל בסיני. ברקע נראים השחקן זאב רווח
(משמאל) ובמאי ההצגה יואל זילברג (במרכז) מחליפים חוויות.
שחקן שהופיע עם מרים באותו
תיאטרון והיחסים ביניהם לא
היו טובים.

משבט אפרים: שבולת וסבו־לת,
ולכן שינה את שמו ל־שבולת.״

8השבוע
נערכה ההצגה
האחרונה של המחזה תיאודזר
בתיאטרון הבימה. המחזה, בו
מככבת השחקנית יעל דרי
יאנום, מפסיק לרוץ בגלל סיבה
פרוזאית: יעל, המשחקת בו
תפקיד של בתולה, עומדת ללדת
בשבועות הקרובים.

פסוק השבוע

8ד״ר דן(״דינדוש״) הו*
רוכיץ, בנו של מי שהיה
נגיד בנק-ישראל דויד (״דו־

8העיתוגאי שלום רד

סיגנון־
זנפלד :״>05ן 0ז?
הוויכוח בכנסת: לפי כל הסימנים
היתה זו פליטת־פה, כאשר
זרק חבר־הכנסת אורי אב־נרי
את קריאת־הביניים שלו:
,שטויות במיץ עגבניות.׳ כוונתו
היתה, כמובן: ב,מרק עגבניות׳.״

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סיקורת
(המשך מעמוד )10
ומסתבר שברוך, בן המאה שעברה, כתב,
מבלי לדעת כלל, שיר הלל לטכניקה של
יאשה חפץ.
אבל כאשר הופכים את התקליט לצד
השני, העניין כבר קצת יותר מסובך. באך
ומוצארט אינם ברוך, וכאשר מתנפל ה־ווירטואוז
הכל יכול בשצף קצף על השא־קונה
מן הסוויטה מס׳ 2של באך, או על
רונדו מעודן של מוצארט, והופך אותם
לתרגילי אקרובטיקה לכינור, זה עשוי
להרגיז אנשים מסויימים.
לעומת־זאת, מי שרוצה להיווכח כיצד
יכול כינור למלא מקום של תזמורת שלמה,
יאזין למארש מאהבת שלושת התפו־

יאשה חפץ
כינור במקום תזמורת
זים, ואשר לצליל חם, רגיש וחודר לנשמה,
אין כמו חפץ בנערה בעלת שערות
הפשתן. בקיצור, תקליט כזה רוכשים לא
בגלל המוסיקה (אם כל הכבוד לה) אלא
בגלל המבצע.

מ דריך
לסי הנעור
כלי התזמורת — אר.סי.אי 6000 .
— 2תקליטים, התזמורת הלאומית
מואשינגטון, מנצח: חוארד
מיצ׳ל.
צמד תקליטים זה, המוגש בליווי חוברת
הסברה נאה ומפורטת להפליא, יכול לשמש
מתנה מוצלחת במיוחד לבר־מיצווה
בעל נטייה מוסיקלית.
הוארד מיצ׳ל, ונגני התזמורת שלו, מנסים
למעשה להדגים, על 4צדדים ארוכי-
נגן, מה שעשה בריטן בצד אחד בלבד,
במדריך לבני הנעורים שלו, או ראוול בבולרו.
כלומר,
הכוונה היא להציג את כלי התזמורת
על אפשרויותיהם השונות, ומה
בדיוק ניתן להשיג מכל אחד מהם. כלי
הקשת, כלי הנשיפה מעץ, כלי הנשיפה
ממתכת וכלי ההקשה, זוכים לתשומת־לב
שווה, לכל אחד מוקדש צד שלם. עם הדגמות
בקטעים קצרים מתוך יצירות קלאסיות,
קלות יחסית.
תמונות הכלים בחוברת, דברי ההסבר
(באנגלית) ורשימת יצירות מומלצות להאזנה,
מוסיפים לא־מעט לחובב המוסיקה
הקלאסית בראשית דרכו, אשר יזדהה
בוודאי עם טעמם של הממליצים, המציעים
את צ׳ייקובסקי, רימסקי קורסאקוף,
ביזה, או קטעים קליטים יותר של ואגנר.
איגוד בוגרי חוג מדעי המדינה בצרפת,
הוא איגוד השונא מלחמות. בעיקר הוא
שנא אח מלחמת הודו־פאקיסטן בבנגלה־דש.
והיתה
לכך סיבה טובה, כפי שהסתבר
באלון שהפיץ האיגוד :״ 150 מחברינו,״
כך כתבו באלון ,״ביקשו אשרות כניסה לסין
העממית, ומלחמה זו אינה מזרזת את
קבלתם. אנו מקווים משום כך, שהקרבות
יפסקו בהקדם.״ לזאת קוראים מניעים
טהורים ואהבת אנושות אמיתית.

העולם. הזה 1799 -

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונה

י ע בו ד ! !
״אל מבזבז ברזל טוב על מסמרים,
1אנשים טובים על חיילים.״
(פיתגם סיני)
ץ* ישהו הישווה את נסיעתו של
ריצ׳ארד ניכסון לסין לנחיתת האדם
על הירח.
זוהי שטות.

קל היה להגיע אד הירח. השה
היה להגיע לפקין.

בדרך אל הירח, לא היו אלא מיכשו־לים
טכניים. מכשירים. מתכות. דלק.
בדרך אל פקין, היו כל המיכשולים
האנושיים. דעות קדומות. דגלים מתנופפים.
יצרים משולהבים.
בדרך אל הירח, בוזבזו !מיליארדים
לריק, ולא ניצל אף ילד קטן אחד מרעב.
הדרך
אל פקין היא כמעט בחינם,
ויש בה כדי להציל חיי מיליונים.

קל יותר לפרוץ לחדל, לפרוץ
חזית אוייב, מאשר להפוך אוייב
לידיד.

0״תפוח המתגלגל מגג רעפים —
1יש לו ברירה בין שתי דרכים.״
(פיתגם סיני)
** פע של אלף מילין מתחיל בצעד
קטן אחד.
הצעד המשחרר את בעליו מן המל כודת
הבלתי-נראית, ששמה ״אין ברירה״.
״אין
ברירה סיסמה עילאית ליום
קרב וחירוף־נפש.

״אין ברירה״ — סיסמה של כסילים
למחרת היום.
בי תמיד ישברירה.

אך הכסילים אינם רואים אותה.

במשך דור שלם היתה מל-חמת אמ־דיקה־סין
הדבר הקבוע האחד בעולם,
רז קבוע כמו האי מנהאטן, כמו חומת סין.
גם כשד,עזו הראשונים לחלום על
המסת הקריח בין וושינגטון ומיוסקבה —
לא העז איש לחלום על גישור התהום
בין וושינגטון ופקין.
סין האדומה. סין המטורפת. סין ד,זוממת
להשמיד את העולם. סין של המהפכה
המתמדת. סין הזדונית, הבלתי־נתפסת.
המדע
המודרני נולד כאשר מדען אחד
— האם היה זה גאליליאו? — התבונן
בכוכבים, ואמר על הארץ :״אף על פי
כן, נוע תנוע!״

המסע לפקין נולד כאשר אדם
אחד — האם היה זה הנרי קיסיג־ג׳ר
ז־ — התכונן בסין וקרא: העולם
אינו עומד דום. יש ברירה.

״הרים ונחלים משתנים —
לעולם לא טבע האדם.״
(פיתגם סיני)
ף! י העולם לא עמד דום. במשך דור
של קיפאון השכל האמריקאי, הדור
השחור של ג׳ו מק־קארתי ומלחמת
ויאט־נאם, השתנה נוף העולם, לאט ובלי
הרף, כפי שהוא משתנה יתמיד.
הגבול בין סין וארץ הסובייטים הפך
לחזית־מליחמה.

מלחמת רוסיה־סין, מלחמה היסטורית
ששרשיה נעוצים במסעות
צבא הצארים מלפני דורות, הפכה
מוקד לכל המתרחש כעולם.
המנהיג הראשון שהבין זאת היה אותו
שחצן שנוא, בעל השכל הקר וההגיון
הצונן: שארל דד,־גול. בגלל הבנה זו,

אלא מנדרין. פרופיסור נודד.
אדם המשוחרר מכל אחריות מיש-
רדית. שאין לו מנגנון, מלכד כמה
צעירים מבריקים בבמה הדרים
קטנים ליד הכית הלבן.

רב עם כל הכסילים שמשלו בבירות המערב.
דה־גול
הבין: כדי להפנות את החזה
לעבר סין, תיאלץ בדית־המועצות לקנות
לעצמה שקט בגבה האירופי. יכך נולדה
ברית מ׳וסקבה־פאריס. ובאותה שעה הכיר
דה־גול בסין זבידידותיה.

״רוצה בדגים?
1אל תטפס על עץ ! ״

לפרופיסור היה זמן לחישוב. לגלגל
רעיונות עם עוזריו הצעירים. לעבד
תוכניות — עוד תוכנית ועוד תוכנית 1הרגליים תקועות במלכודת ד,״אין-
ועוד תוכנית. ולנתח בהגיון צלול את ברירה,״ וזה נראה כעמידה איתנה להסיכויים
והסכנות של יכל תוכנית. ולגדוגמה.

את כל האפשרויות בכמה הצעות
הסיסמה היא :״לא נזוז:״ —
פשוטות, שגם פוליטיקאי קטן, ע0קנ־ כמקום שתהיה ״נזוז קדימה:״
צ׳יק מפלגתי הרוצה להיבחר מחדש.,
בראש עומדים עסקנצ׳יקים קטנים,
מסוגל לתפסן ולהבינן ולבחור ביניהן.
אשר זדקורי־הפירסומת מציירים את
צלליתם על הקיר כענקי־הדור. גמדים

של מחשבה. ננסים של דמיון.

השפלה
|§ ״כדי לראות את
השרים מתרוצצים כעכברים בכלוב,
1עלה לראש חתר.״
נואמים ומתראיינים ומצהירים ומכרי(פיתגם
סיני) זים, בין קנוניה מפלגתית ותסבוכת
תוכנית שנתקבלה היתד, נבו ביורוקרטית, ואין להם דקה אחת פנויה
( 1נד, וזהירה, אך נועזת מאין כמוה. למחשבה, להירהור.
מעוף של דמיון, תנופה יטל מהכמה
מילימטרים על המפה נראים להם
שגה, זהירות כתיכנון, סבלנות
כשיא כל החלומות• תל־הנמלים של
כביצוע.
מליצותיהם גבוה בעיניהם מן ההר השגיא
של השלום, הקורא באופק.
איש לא רץ אל הטלוויזיה, כדי לתפוס
איש מהם אינו חושב כיצד
כותרת בעיתוני מחר.
איש לא נאם נאום סנסציוני, כדי
לקדם את פני מתחריו.
בלי ראיונות, בלי נאומים, בשקט של
מכונה משומנת היטב, התחילה התוכנית
ההיסטורית לזוז.
רמז במסיבת־קוקטייל בפאריס, שיחה
קצרה בפגישה מקרית בדלהי. חצי-פסוק
בפגישה הקבועה בוורשה. שאלה סת־מית־כביכול
של אורח נייטראלי בפקין.
והתשובות הזהירות, שנשקלו במאז ניים
של צזרף־זהב, כשכל מילה נבדקה
אלף פעמים. עד שנתברר: זה אפשרי.
(פיתגם סיני)

ף אצלנו.

אד אמריקה הגדולה, אמריקה הרגשנית,
נשארה תקועה במלכודת
האין־כרירה.

והמרים את כוסו למען הכוכב האדום
והכוכבים הכחולים.

״כאשר רבים האחים —
זרים נכנסים בפירצח.״
(פיתגם סיני)
*ם ד שבא האיש החכם — האם היה
3זה קיסינג׳ר? — ואמר לעצמו,
בלחש: הרי זו שטות !

שתי המיפלצות האדומות —
הדוב והדרקון — מנסות לטרוף זו
את זו. מדוע לא לנצל מצב זה
לטובת ארצות־הכרית זו
האם כדאי לארצות־הברית להילחם
בשתיהן? האם כדאי לה לאחד אותן
מחדש מול פני איום אמריקאי? האם
כדאי לה לקיים יחסים רק עם אחת מהן,
ובכך לוותר על עמדת־המיקוח המצויינת
הטמונה במישיחק כפול?
וכך נולד הרעיון. ואולי היה זה רק
הירהור. הירהור שצץ וגורש מייד, צץ
שוב ושוב, עד שקנה ליו אחיזה במוח.

אולי אפשר להתקרב גם אל סין,
האיומה והאדומה זו
סין זו, הנאבקת עם הענק הסובייטי,
המנופפת את אגרופה ימול פני פצצות-
המימן הסובייטיות — האם לא תשמח
לכל הזדמנות לרכוש לה ידידה שתאיים
על ברית־המועצות מאחור? האם לא
תשיש סין לקראת האפשרות להכניס את

ואז, לפתע, ההזמנה ההיסטו

מ מ ־ דיו
דית לנבחרת הפינג־פונג. והנסיעה
הסודית של קיסינג׳ר — אותו
קיסינג׳ר — מכירת פאקיסטאן ל בירת
סין.

רוסיה בין שתי הזרועות של צבת עולמית?

ואם
זה יצליח — מה טוב יותר
לארצות-הכרית ץ הרי בעזרת פקין
תוכל וושינגטון ללחוץ על מוסקבה,
וכעזרת מוסקבה תוכל ללחוץ
על סין.

ההסכם הסודי. ההודעה הזהירה הראשונה
על המסע המתוכנן. הפעולה המפתיעה
להכנסת סין לאו״ם, בשארצות־הברית
לוחמת בגלוי כלביאה להישארות
פורמוזה, ומתפללת בחשאי לגירושה.
עד שהוסרו כל המיכשולים, והמסע
הגדול החל.

אמריקה תמצא את עצמה במצב האידיאלי
של האדם האמצעי, מבין שלושה
השוכבים מתחת לשמיכה צרה. תימשך
השמיכה לכאן או לכאן — הוא ייש אר
תמיד מכוסה.

כך נולד הירהור. והסך לרעיון.
וביקש להפוך לתוכנית.

״קטן חכם מועיל למדינה
למי מועיל גדול טיפש ן״
(פיתגם סיני)

ך* ן, זה היה קיסינג׳ר. ולא במקרה
^ קיסינג׳ר.
לא שר־החוץ. כי לשר־החוץ אין זמן
לחשוב. הוא צריך לדבר. לנאום. לקבל
פני דיפלומאטים. לשגר שגרירים. לחבר
איגרות. ומרוב העצים לא יראה לעולם
את היער.
וגם לא הנשיא. כי הנשיא הוא ראש
הממשלה, וראש המפלגה. אין לו זמן
לחשוב. הוא צריך לדאוג לבחירות הבאות.
להתראיין בטלוויזיה. וברדיו. ובעיתונות.
ולהתקיף יריבים. ולחזור עד
בוש על סיסמאות גדושות. מפני שההמון
סיסמאות נדושות, ורגשות נדואוהב
ומחשבות
נדושות. וההמון הוא
שים,
הבוחר בנשיאים.
לא נשיא. לא שר־חוץ. לא ביורוקראט.
לא עסקן מפלגתי.

״המורה פותח לך את הדלת —
אתה הנכנס בה.״
(פיתגס סיני)

ן* יסינג׳ר הגה, תיכנן, הכין. אבל
1/ניככזון הוא הנוסע העיקרי.

ניכסון — האדם האחרון שאפשר
היה לתאר אותו כדמות הגיבור
ההיסטורי.
ניכסון, העסקנצ׳יק הקטן, עתיר ה־כשלונות
ואביון המחשבה.
ניכסון, שבנה קאדיירה שלמה על הסתה
נגד קומוניסטים אמיתיים ומדומים,
ששפך קיתונות של צבע שחור על כל
איש שדבק בו רבב אדום קל שבקלים.

ניכסון, שסימל, כימעט כמו
מק-קאדתי, את ההיסטריה האג־טי׳־קומוניסטית
של דור שלם, שהגיע
לשלטון — בקושי — תחת
דגל המלחמה בסכנה האדומה,
שהבטיח לבוחריו נוקשות כלתי־מתפשרת
נגד האוייב הזומם לכלותם.
זהו
ניכסון הנמצא ברגע זה בפקין,

להקל על האוייב לשנות את עמדותיו,
להתקדם לקראת אווירה
של שלום. למה להקל על אוייב?
לאיש מהם אין היכולת, או הצוות,
להכין תוכניות, להעמידן זו מול זו,
לשקול סיכויים וסכנות.

ג׳ו מק-קארתי, שגורש מאר
צות־הכרית, שינה את שמו ליוחנן
בהן ועלה לישראל, מדכא בוגדים
וחושף עוברי-ישראל.

1״אין עץ לחסות בצילו?
1אל תאשים את השמש —
1אתה עצמך האשם ! ״
(פיתגם סיני)
ילו חי הנרי קיסינג׳ר בישראל
ו? והיה כותב מכתב לריאש־הממשלה,
כדי להציע לה תוכנית לשבירת חומת
השינאה הערבית, היתד, הגברת מאיר
מסרבת לפגשו.

אכל קיסינג׳ר מסייר עתה ליד
החומה הסינית — החומה שאותה
הוא הבקיע.

״א ״ י *יילי *ו בנ ד *

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה

העם נשק
ל אוייג

הסרט של הצמרת:
סרטי ההקלטה של אגפא
טובי הזמרים והמוסיקאים מעדיפים
את סרטי ההקלטה הטובים ביותר:
סרטי ההקלטה של אגפא.
סרטי הקלטה של אגפא מבטיחים
אמינות גבוהה, נקיון מרעש וחיים
ארוכים. הם עשויים מפוליאסטר
עמיד והקסטות בקופסאות מתברגות
המאפשרות גישה לסרט.
סרטי הקלטה של אגפ א ־ הסרטים
הטובים למוסיקה טובה.

סרסו נדברו

עם בדש מודרני

הנך הופך א ת הלילה
ליום !
מבחר של מכונות־הגדלה
וציוד מעבדה לחובבים 1
פתוח והגדלות צבעוניים
ע״י המעבדות הגדולות
בארץ.
הגדלות גלויה ( )9/13
שחור-לבן 35 ,אגורות.
צלומי פספורט — בן־רגע!

113ב רנ ד

אחת הטענות היסודיות שמעלים הערבים
נגד מדינת־ישראל, מקורה בחשש שישראל.
הקולטת עליה ללא הרף, לא תוכל
לאכלס בשטחה את כל העולים, תהיה
נאלצת להתפשט ולכבוש שטחים ערביים.
השבוע קיבלה טענת הערבים סיוע מדיני,
דווקא מצד גורם ישראלי. היו אלה
אנשי ארץ־ישראל השלימה, שהודיעו השבוע
על תוכניתם להקים בגדה המערבית,
המוחזקת בידי ישראל, ישובים עירוניים
שיאוכלסו כולם על־ידי עולים מרוסיה.
אם היו הערבים זקוקים להוכחה ניצחת
כי ישראל תוכל לקלוט עליה רק על-ידי
נישול הערבים משטחיהם, באו אנשי ארץ-
ישראל השלימה והגישו להם הוכחה זו
על מגש של כסף.
הקיצונים מסייעים זה דזה. אולם
תוכניתם הבומבאסטית של אנשי ארץ־יש־ראל
השלימה, נתנה סיוע לערבים לא רק
במישור האידיאולוגי. היא היתד. בבחינת
סיוע ישיר לאוייב ותקיעת סכין בגבם
של אלה מיהודי ברית־המועצות המצפים
עדיין לתורם לעליה.
רק השבוע פורסם כיצד נאלצו הרוסים
להתנצל בפני מנהיגי מצריים ולהסביר
להם מדוע אין עליית יהודי רוסיה לישראל
מחזקת את כוחו של צה״ל.
אם היה חסר עד היום לערבים נשק
פוליטי ומוסרי באמצעותו יוכלו לתבוע
מברית־המועצות לצמצם את העליה או
להפסיקה כליל, באו אנשי ארץ־ישראל
השלימה וסיפקו להם גם נשק זה.
שוב הוכח הכלל הישן: בטמסומם וב־קנאותם
החשוכה, מסייעים הקיצונים של
שני מחנות אוייבים זה לזה.

תעופה
,,טי ס ה לי מו די ת״
מנהלי הברת התעופה הלאומית אל-על
רתהו מזעם.
הם לא חוסכים במאמצים ובכספי הציבור
כדי למנוע בעתונות הישראלית ביקורת
על החברה. רק
בחודש האחרון ערכו
מיבצע ענק של
יחסי־ציבור, בו הטיסו
עשרות עיתונאים
עם נשותיהם
לטיולי־חינם בג׳נז־בו
לארצות־הברית.
מכיוון שמשרד האוצר
סירב להכיר
בטיסות אלה, ש חולקו
לעיתונאי כל
העיתונים היומיים
ביד נדיבה, בטיסות
בכורה המשוחררות
ממס, נאלצה אל־על
לשלם עבור כרטיסי
החינם שהוענקו לדוגוו•
עזדמי
עיתונאים״ ונשותי״
״מצפים י ׳

להבנה״
הם גם את מס ה
נסיעות.
רק טבעי היה שמנהלי אל• על יצפו להכרת
תודה מצד העתונאים, תמורת מתנה
פעוטה זו, ששוויה לכל עתונאי כ־6000
ל״י לפחות, מכספי הציבור.
והנה, אירע תקר. יאיר קוטלר, כתב
הארץ, שזכה אף הוא עם אשתו בטיסת
חינם למרות שאינו כתב תעופה, חש
כנראה לא בנוח בעקבות הרינונים כאילו
כרטיסי החינם הם שוחד לעתונאים. מיד
עם שובו לארץ פירסם ראיון עם מנכ״ל
אל־על (בו תקף המנכ״ל בעיקר את עובדי
החברה) לא היסס לפרסם גם מיסגרת
שהכילה פרטים על תלאותיו של הנוסע
ר.ר. שטס באל־ על לניו־יורק וחזרה. ר.ר.
היו כמובן האותיות האחרונות בשמו של
יאיר קוטלר.
על כך לא היתד, אל־על מוכנה לשתוק.
״ ע די פו תלמשל מי ם״ .כתב דובר
אל־על ארנולד שרמן במכתב להאוץ :
״מר קוטלר ורעייתו הוזמנו לטיסת היכרות
במטוס ג׳מבו, ביחד עם מספר סוכני
נסיעות וקבוצת עתונאים. הכרטיסים הוענקו
להם ללא תשלום, כמקובל בחברות
תעופה במקרים דומים ...אנו מצפים תמיד
להבנה מבעלי כרטיסים חופשיים,״

אבל יאיר קוטלר לא רצה להבין. השיב
קוטלר על דבריו של שרמן :״דובר אל• על
שלח אלי מכתב אקספרס שבו נאמר בין
השאר, :אנו שמחים להודיעך שאנו מזמינים
אותך ואת רעייתך לטיסה לימודית
במטוס וד 747 של חברתנו. לכל המוזמנים
יוענק פטור ממס נסיעה,׳ נעניתי להזמנה
כי כבר מזמן ביקשתי להכיר מקרוב את
סדרי אל־על אחרי התלונות הרבות שהשמיעו
— ומשמיעים — נוסעים נגד יחסה
של החברה ללקוחותיה. ההזמנה היתד,
לצרכי ״טיסה לימודית.״ ובכן, למדתי
על גופי את סדרי אל־על ...בחושפי את
התנהגות אל־על לנוסעיה רק מילאתי את
תפקידי העתונאי.״
אין יחסי־אנוש. אם הרגיזו דבריו
של קוטלר את הנהלת אל־על, הרתיחו
דבריו של המנכ״ל, מרדכי בן־ארי, את הדיילים.
בגילוי־דעת שפירסמו דיילות ו-
דיילים בעקבות הראיון טענו בין השאר :
״אנו פונים למערכת העולם הזה, מפני
שאין לנו שום חשש שאתם משוחדים
בדיעותיכם על־ידי קבלת כרטיסי טיסה
חינם, הניתנים על־ידי אל־על ומתקבלים
ברצון על־ידי העתונים האחרים.״
טענות העובדים כנגד בן־ארי :״אין
יחסי אנוש תקינים בחברת אל־על בין
עובד למעביד ...ועדות הקבלה המיועדות
לקבלת דיילים ודיילות חדשות הן פיקטיביות.
רק פרוטקציונרים, בניהם ובנותיהם
של אנשים הממלאים תפקידים בכירים
בחברה הישראלית, מצליחים להתקבל
כדיילים. דבר זה גורם למוסר עבודה ירוד.
בענין השירות לנוסע פשטה החברה מזמן
את הרגל.״

מפלגות
מ ק ״י

טיף דובר מק״י, ברל בלטי, היה עסוק מאוד
השבוע בהכחשות.
בלטי, מוותיקי מק״י, לוחם מלחמת־האזרחים
בספרד, וכיום ראש מערכת קול
העם, הפך לאחרונה ליד שמאלו של משה
(״הדוקטור״) סנה, יו״ר הוועד המרכזי
וחבר־הכנסת של מק״י.
יד אחרת של סנה, יד ימין, עורך קול
העם יאיר צבן׳ היה עסוק באותן פעולות,
שגררו את הכחשותיה של יד שמאל.
נושא הפעולות וההכחשות: ההכנות
המזורזות של קבוצת סנה במק״י —
הרוב הפעיל של מפלגה זו — לחסל את
המפלגה הקומוניסטית הישראלית, לארוז
את רכוש המיליונים, ולעבור יחד איתו
למפ״ם, אל דו ך ד,סלך של המערך הקואליציוני
הממשלתי.
מי שיוצא לדרך ארוכה כזו, עוסק
בהכנות נפשיות לקראתה. במפלגה קומוניסטית,
גם במפלגה שנפרדה מברית-
המועצות, פירושן של הכנות נפשיות ר,־::
אידיאולוגי־צרוף. זו הסיבה לכך שבמ• .
שתי שבתות רצופות, ישבו י 2הברד,וועד
המרכזי של מק״י — ,בהיעדרי
של ד״ר סנה, החולה במחלה קשה, כד•
להכין את החזרה הכללית למערכה האח רונה:
הוועידה ה־ 17 של המפלגה.
אידיאורווגית־מדם רית. בלטי מכחיש.
אך החלטות הוועד המרכזי מדברות
בעד עצמן :״המאחד את מק״י עם העם
כולו.״ החליט הוועד המרכזי ברוב של
16 קולות נגד ,6״היא העמידה בחזית
ההגנה הלאומית — ההגנה הצבאית, הפוליטית
והאידיאולוגית!-־,מוסרית על ביטחון
ישראל ועל זכויות ישראל.״
שמואל מיקוניס, המזכיר הכללי של
מל״י, החבר הוותיק במפלגה, לא האמין
למישמע אוזניו, כשהביא לו סנה את
הנוסח המוצע, בטרם :׳אתו אל בית־החו־לים
הדסה בירושלים. בהצבעה, נשאר מי־קוניס
במיעוט עם אסתר ווילנסקה, אליעזר
;״שומרניק״) פיילר, אברהם לנצמן.
אברהם האס ומאיר סמו, שהציעו הצבה
נגדית :״המאחד את מק״י עם העם כולו
היא העמידה על מישמר ההגנה על ביטחון
ישראל וזכויות ישראל.״
הנוסח של ״חזית ההגנה הלאומית.
ההגנה הצבאית, הפוליטית והאידיאולו־גית־מוסרית...״
מחזיר את דיר נידה סנה
לימי כהונתו כראש תנועת המרי העברית
(ההגנה, אצ״ל ולח״י) ,עורך אשנב של
ההגנה וחבר ההנהלה של מפלגת הב הים
הכלליים.
ם י*,וח שאר *1א־שייד. המיעוט, נ

חיפה, רחובהחלת ( 31

העולם הזה 17*9

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הגילויים שפורסמו השבוע אודות ..פגישת השלום״ עם מנהיגים
מצריים שלא יצאו לפועל -מאשרים סקופ קודם של..העולם הזה
ך ולדה מאיר איכה סובלת ביקורת.
^כאשר הרגישה
פסורים״ ,שהאשימו
למען השלום, גרמה
גוננות כדי להוכיח

כי תגובתה בפרשת ״מיברק הפרואת
ממשלתה בכך שאינה עושה די
לתגובות נזעמות — יצאה למסע התכמה
הרבה היא עושהה למען זהשלום.

יכלו לרחוץ בנקיון־כפיהם ולטעון ״אנחנו עשינו הכל,
אבל המצרים לא רוצים שלום,״ באה שורה של התרחשויות
תמוהות דווקא השבוע, והצביעה בפעם נוספת
על המישחק הכפול שמשחקת ממשלתה של גולדה.
גולדה מאיר יצאה בפתאומיות לחופשה בת עשרה
ימים. יחד איתה יצא פתאום גם שר־החוץ אבא אבן
לחופשה דווקא ביום בו היה צריך למסור את הודעתו
השנתית בכנסת. באותה שעה הגיע שגריר ישראל באו״ם,
יוסף תקוע, לביקור פתע בארץ, שהוגדר כ״ביקור משפחתי.״
דיפלומט ישראלי אחר, וולטר איתן, יצא בשליחות
ראש־הממשלה לנשיא סנגל, כדי לשכנעו בכוונתה
של ישראל להמנע מסיסוחים. ואילו יועצה המדיני של
ראש־הממשלה, שמחה דיניץ, טס לפתע ללונדון.

ה עו & ס

כדי להוכיח זאת היא היתה מוכנה אפילו
להקריב את השלום עצמו.

בשבוע שעבר. כאשר הופיעה בפגישה סגורה בפני
סגל הפאקולטה למדעי־החברה באוניברסיטה העברית בירושלים,
הצהירה גולדה שוב כי ממשלתה לא תחמיץ
שום הזדמנות להידברות או לקיום מגעים עם מדינאים
ערביים. כדוגמא הביאה גולדה, תוך הפרת כל כללי הסודיות
וההגינות המחייבים אותה כראש־הממשלה, מספר
מקרים בהם אישרה פגישות של אישים ישראליים עם
מדינאים ערבים, מצרים בעיקר, לצרכי ניהול מגעים.
לא חלפו שעות רבות וגילוייה של גולדה, שנמסרו
בפגישה סגורה, דלפו החוצה ישר אל כותרות העיתונים.
אלה התנפלו עליהם כמוצאי שלל רב, כאילו היה מדובר
בסקום שלא פורסם אף פעם.

פעילות מוגברת ובלתי כרודה זו מתרחשת
וו ט ז

פגישת

למעשה לא היו גילוייה של נולדה כרובם
אלא מתן אישור לידיעד
לידיעה שפורסמה בהבלטה
אן! כשער כ,,העולם הזה״ עוד לפני שמו־וזכתה

נה חודשים. אותה
אותה׳ ידיעה סיפרה לא
כר המגעים שעמדו להיערך — אלא
בגללה נסוגו הנציגים המצריים נעמזסיכה--

להשתתף בהם כרגע האחרון: כגלל הכלה,
שנעשתה כידי שר-
מכוונת או כלתי
מכוונת נעשח
--הביטחון משה דיין.

פי סנ ה
שרא לי ת מ צז ־י ת

ך ילוייה של גולדה התייחסו לשתי פרשות שונות
^ זו מזו, שהתרחשו במרוצת שנת . 1971 באחת מהן,
שהחלה רק לפני שלושה חודישים, שימש כמתווך ראשי

העולם הזה ) 23.6.71 ( 1764

קפריסין. לביקור כלתי צפוי שצריך היה
להישמר בסודיות.
הישמר
כל האלמנטים הדרושים לניהול שורת פגישות חשאיות,
לנסיונות תיווך, למגעים סודיים, לנסיונות הטעייה
ובילבול — מצויים כאן. חסרה רק הכוונה הטובה. מאחורי
הפעילות המיסתורית לא הסתתר שום דבר מיסתורי, אלא
כוונה פשוטה. ברורה וידועה: רצונה של ממשלת ישראל
לד,מנע בכל מחיר מהחזרת גונאר יארינג לתמונה.
מה שעשו גולדה, אבן ויועציהם, דמה למה שעושה
יהודי כשהוא רוצה להתחמק מבעל-חוב: הוא עוקף את
מקום מגוריו, או מהלך ברחוב מקביל.
בנקודה זו זוכה ישראל לגיבוי אמריקאי מלא. שכן,
הנסיון האמריקאי להגיע להסדר ביניים, עומד בניגוד
למטרת מזכירות האו״ם, הזוכה לתמיכה סובייטית וצרפתית,
להביא להסדר מלא על פי החלטה מועצת הביטחון.

ח׳ תפחו משיחות ש(ו?0

ב* 23 ביוני ,1971 אחרי שכבר היה ברור שהפגישה נכשלה
ולא תצא לפועל.
ך* יוגי 1971 שהה אורי אכנרי במשך ארבעה
^ ימים באירופה. ביקר בפאריס ובבון, ניהל שורה של
שיחות עם מדינאים ואישים אחרים, בהם מצרים. באחת
מפגישותיו במסגרת מסע קצר זה, שמע אבנרי גילוי
מזעזע מסי אישיות מצרית :

כחודש פברואר .1971 עמדה ממשלת מצריים
לערוך שורה שד מכצעי-דאווה דרמא
תיים, כדי להגיע להסדר עם ייטראד. כמסגרת
מיכצ/זים אלה, נועדו לרכוש את דעת הקהל
טל מצריים, עמדה להיערך ז הבינלאומית
לצידה ז ל
פגישה ישירה ראשונה כין אישיות מצרית 8ר־כזית
לבין אישיות ישראלית מרכזית.
האיש שהיה צריך לייצג את ישראל בפגישה זו, שההכנות
לקראתה כבר הגיעו לשלבים אחרונים, היה איש־אמונה
של גולדה מאיר, אחד מיועציה הקרובים ביותר
הנמצא בצמרת מוסד ממלכתי בישראל.
ברגע האחרון בוטלה הפגישה. לדברי גולדה לא ברור
לה עד היום מדוע היא התבטלה. גולדה מייחסת את הביטול,
כנראה לחוסר רצינותם של המצרים, ולאי נכונותם
לקיים פגישות להסדר שלום עם ישראל.
אולם אותה אישיות מצרית עימד נפגש אבנרי ביוני
אשתקד, נתנה הסבר מלא מדוע בוטלה אותה פגישה,
והדברים פורסמו על דפי העולם הזה. לדברי המצ
גולדמן
הד״ר
נחום גולדמן. שהציע לגולדה שיגור אישיות צרפי
תית לקהיר כדי לגשש בדבר אפשרות לקיום פגישה בין
מנהיג ישראלי למנהיג מצרי.
הצעה זו שזכתה לאישורה של גולדה, לא יצאה לשועל
בגלל התנגדות מצרית בלתי מוסברת. למעשה, כך
מסתבר, נכשל נסיון זה עוד בשלביו הראשונים. קרוב
לוודאי שהמצרים חששו פן לא ניחן יהיה לשמור שליחות
זו בסוד, בגלל יצר הפטפטנות של מנהיגי ישראל.

רים, גרמה לביטול הפגישה הצהרה שהצהיר
שר־הכיטחון משה דיין כ 15-בפברואר ,1971
ימים מיספר לפני שעמדה הפגישה להיערך.
דיין, שהשתתף כמסיבה לקבוצת נכי צה״ל
שנערכה במסעדת ״קסבה״ כתל-אכיב, חש־פסוק

המפורסם שזכה מייד לתהו־
--הפ:--אז אתמיע
דה בינלאומית :״אם יש 7י הגרירה גיד שלום
בלי שארם־א-שייך או שארם־א־שייך בלי שלום,
אני מעדיף את שאדם־א-שייך בלי שלום.״

נסיון רציני יותר, שהגיע לשלבים הרבה

לפני זה,
יותר מתקדמים, נערך כמה חודשים?פגי
בתיווכם של כמה אישי מפתח כשמאל הצרפתי
שמצד אחד יש להם מהלכים מצריים
ומצד שני הם ידועים באהדתם לישראל, עם
בל הביקורת שיש להם בלפי מדיניותה.

בעיני המצרים היתד, זו פרובוקציה מכוונת, הודעה
חד משמעית שישראל אינה מעוניינת בשלום ומשום כך
אין טעם שאיזה שהוא נציג מצרי רשמי יפגש עם נציגה
האישי של גולדה. המצרים לא היו מסוגלים להעלות
בדעתם שדיין השמיע הצהרה כה מפוצצת מבלי לקבל
אישור מוקדם מגולדה.

על נסיון זה, בו היתד, אישיות בכירה ממוסד ממלכתי־ביטחוני
(כנראה איש המוסד המרכזי לביון) ,צריכה לפגוש
באירופה דיפלומט מצרי, דיווח העולם הזה ()1764

ראשותו של מיקונים, ניסה להיאבק, ללא
הצלחה, עם הרוב של סנה גם בפרקים
האחרים. בהחלטה אחרת, החליט הוועד
המרכזי של מק״י לספח את שארם־א־שייך
למדינת־ישראל :״ייפתח מעבר יבשתי

אם היה למישהו ספק, שגולדה וחבריה בממשלה
לא הצטערו על שאותה פגישה לא יצאה לפועל,

חופשי, על יסוד כיבוד הריבונות הטריטוריאלית
של המדינות הנוגעות בדבר...
מאילת לשארם־א־שייך.״ מיקוניס וחבריו
רצו לדעת מה פירוש ״מעבר חופשי.״
אנשי סנה סירבו להסביר.

גולדה
לא שהאמריקאים אינם מעוניינים בהסדר מלא. אבל
הם השתכנעו כי הסדר מלא הוא עניין לטווח ארוך. להם
דרושים הישגים בטווח קצר: לקראת מלחמת הבחירות
לנשיאות ארצות־הברית, רוצה ניכסון להביא עימו
גם הסדר במזרח־התיכון. את נכונותה של ישראל להסדר
זה כבר קיבל. עתה הוא מקווה לשכנע את הסובייטים,
בביקורו הקרוב במוסקבה, להשפיע נם על המצרים שיקבלו
הסדר זה.

ממשלת ישראל, המקווה שהסדר ביניים,
גם אם יהיה כרוך בוויתורים ובנסיגה חלקית
כתעלה, ירחיק כל אפשרות להסדר סופי לעוד
שנים רבות, משחקת לכן לפי הכללים שמכתיבה
ארצות-הברית.
נסיונותיה הנואשים של גולדה לצייר לעצמה תדמית
של רודפת שלום שאינה מחמיצה שום הזדמנות להידברות,
אינם אלא בדיחה. לגבי בדיחה כזאת אפשר רק להגיד:
״צחוק, צחוק, אבל...״

במשך שעות ארוכות נמשכו הדיונים.
סנה כתב מיכתב אישי לכל אחד מחברי
הוועד המרכזי, הודיע להם, כי ״ברל בל־טי
ויאיר צבן קיבלו על עצמם לייצג
את עמדותי בדיון.״ גם צעד כזה נת
קבל
בתדהמה על־ידי מיקוניס, המכהן
לכאורה בתפקיד החשוב ביותר של המפלגה
הקומוניסטית. מיכתבו של סנה הביא
את מיקוניס להחלטה לצאת בגלוי, בפעם
(המשך בעמוד )17

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סיסד, שד תקופה
כואב לי הלב. אני מסרב לד,פרד מתופעה
חזותית שהייתה חלק בלתי נפרד
מהבקרים שלנו. תקופת־החלבן — כמו
תקופת האבן, הברזל והברונזה בתולדות
האדם -י מגיעה השבוע לקיצה ולא נותר
לנו אלא להגיד שלום לאלמוני הזה, המתרחק
מאיתנו בצעדים איטיים ונבלע
לאט לאט בערפל זכרונות נעורינו.
אני יודע. זה לא אסון גדול, ובבל
זאת זה קצת עצוב. אחד אחד נעלמים
מתוך נוף חיינו הגיבורים
הראשיים שאיכלסו פעם את
הדראמות, הקומדיות וחזיונות
הפולקלור ברחוב שלנו.
תחילה נעלמו ה״ואיסן־קס־לאו״
,בעלי העגלות, משחיזי
הסכינים, ה״בק־בוקים! בקבוקים!״
,הגמלים, החמורים,
הנפחים, מוכרי הגלידה והבו-
זה, מתקני הפרימוסים והפתיליות, ה״אלטע־זאכן
! אלטע-שיד !״ ומוכרי התפוחים המצופים
סוכר אדום.
אחר-כד הגיעה לקיצה תקופת הקרח־בבלוקים
ויום אחד נדם גם צלצול פעמון
מחלק הנפט. לאט לאט ובהדרגה גוועה
סימפוניית הקולות העשירה שמילאה פעם
את הרחובות שלנו ואת מקומה תפשה קא-
קפוניית הקידמה של מכוניות, משאיות,
אופנועים, בולדוזרים, טרקטורים וקומפר-
סורים.
אני יודע. את הקידמה אין לעצור ובכל
זאת נצבט משהו בלב כאשר גם החלבן,
הסוליסט האחרון שנותר ממקהלת
הרחוב הנפלאה, יורד בימים אלה בצעדים

יגעים מהבמה. שוב לא נראה אותו, כמו
לפני שנים, עומד בגשם, ברדס של ברזנט
או גומי שחור לראשו, דולה בתרווד של
ליטר מפח, חלב מתוך כדי האלומיניום
ומתחכם באידיש עם עקרות הבית והעוז-
רות המצחיקות ומצפות שימלא את סירי
האמייל שלהן בחלב.
לא נראה אותו עוד, את החלבן שלנו,
עולה במדרגות עם סלסלת מתכת מלאה
בקבוקי חלב. לא נשמע עם שחר את
צעדיו במסדרון הריק, את
רעש הבקבוקים הריקים, שהוא
נוטל כשהוא משאיר
מלאים במקומם ליד הדלת.
יותר לא נשאיר לו פתקים
קצרים ,״היום .2מחר לא
צריך,״ ״יוצאים לחופש.
תשאיר את החשבון מתחת
לדלת.״
זהו זה. תקופת החלבן הגיע לקיצה
רבותי. פרחים מפלסטיק, נייר מפלסטיק,
מכוניות מפלסטיק, מלפפונים של פלסטיק
ועכשיו גם חלב בשקיות של פלסטיק.
שלום לך חלבן. את פניך אנחנו כבר לא
זוכרים אך את צעדיך ברחוב הריק בטרם
זריחה עוד נזכור ימים מספר. שלום לך
מבשר הבוקר המכריז(יחד עם העתון) על
הולדתו של יום חדש. תודה רבה לך. ב־אמת,
מקרב לב. עכשיו תוכל סוף־סוף
גם אתה לישון כמונו עד שבע. או אפילו
עד שמונה. למה לא? שיהיה לך לבריאות!
לפתק האחרון שאנחנו משאירים לך בבקבוק
הריק ״גמרנו עם הבקבוקים, תודה
לאל״ אנו מצרפים את המילים, שאתה
בהחלט ראוי להם :״באהבה וכל טוב לך.״

שיכון ע 1ל• לכל
אתם רואים? לא צריך סתם להתמרמר.
כל הדיבורים האלה על פער סוציאלי,
בעיות דיור, עולים חדשים המופלים כביכול
לטובה לעומת משפחות מרובות ילדים
ותושביה הוותיקים של המדינה —
הם סתם פטפוטים חסרי שחר.
זה פשוט לא נכון שרק עולים חדשים
מרוסיה ומארצות הרווחה יכולים לקבל דירות
חדשות ומרווחות. כל אזרח ללא

הבדל לאום ומוצא יכול לזכות היום
בדירה חדשה של עולים. גם לבו של
פקיד ״עמידר״ אינו עשוי אבן והוא יודע
שצריך ואפשר לדאוג לשיכון נאות גם ל ותיקים.
לו הדבר היה תלוי בידיהם של
הפקידים הם כבר מזמן היו פותרים את
בעיות השיכון במדינה. זה רק ענין של
רצון טוב וקצת כסף מתחת לשולחן. זה
הכל.

זהירודו: סכנה קדושה !
יופי! עכשיו כבר אסור לקדוח חורים
בכותל. אפילו לא בכותל הקטן מפני שגם
לאבנים שלו לב אדם. שיירי האבן שנותרו
מהקידוח נלקטו ביראת קודש על־ידי רבנים
ויובאו לקבורה כדי שיוכלו לנוח שם
בשלום עד בוא המשיח אשר יחזיר אותם
מן הסתם למקומם ויסתום בהם את החורים,
שעוכרי ישראל קדחו. הממשלה מינתה
ועדת חקירה שתמצא
את האשמים בפשע הנורא.
עיריית ירושלים התכנסה
לישיבת חירום. המפד״ל הכריז
על שני ימי תענית לזכר
החורים. ארגון ״דב״ חילק
כרוזים ברחובות בהם הוקע
טדי קולק כ״מגן האיסלאם״
ו״צורר הכותל״.
המפלגות הדתיות מצעירות
אותנו לאט לאט אך
בביטחון אחורה לעבר הזמנים
הקדומים. את ימי הביניים כבר עברנו
מזמן, כשאנחנו משאירים מאחורינו את
קורבנות חוקי הגזע והריעות הקדומות
והחשוכות של היהודים.
עוד מעט אסור יהיה להיכנס לעיר העתיקה
ללא שטריימל וקפוטה. לאט לאט

יהרסו את כל הבתים המטמאים בנוכחותם
את קדושת הכותל ולא רחוק היום שבו
צריך יהיה לקבל את הסכמת הרבנות הראשית
כדי לסלול כביש בעיר הקודש, למתוח
קו טלפונים ולהניח צנור ביוב. ירושלים
תתמלא בהדרגה שלטים ״מקום
קדוש — אסור להשתין!״ ,ומי יודע, אולי
נגיע לכך שבני-ישיבות ישאו על גבם
את הגויים כדי שאלה לא
יטמאו את אדמת הקודש ב רגליהם.
מכאן ועד סתימת
הגולל על כל בתי-השימוש
בירושלים (בפקודת הרבנות)
הדרך קצרה. הרי לא יתכן
להעלות על הדעת את מחשבת
הפיגול, הסחי והמי-
אום, שאנשים יחרבנו בעיר
הקודש. לאנשים הנזקקים
לנקביהם יחולקו קרטונים
כשרים שיאספו מבית לבית
על־ידי פקידי ״הפרשת הישוב״ וישלחו
מדי יום למדינות הערלים בחוץ־
לארץ במבצע מיוחד שיכונה מן הסתם
״כי מציון תצא צואה״.
זה מעורר בכם בחילה? אני כבר מזמן
מקיא ממעשי הטירוף של הדתיים האלה.

יחי אנחנו!
באחת העדויות, שמר מרדכי פרידמן
מסר לפני ועדת ויתקון, הודיע לנו האיש
ש״מעולם לא שיחד ומעולם לא שוחד״,

1 11

11 1

ווו

השולף המקצועי היורה רק ״יריות קטנטנות״,־
שחברת ״נתיבי נפט״ היא החברה
הממשלתית הרווחית ביותר שאי-פעם פע

ן ן1

לה במדינה. מר פרידמן ניפנף בנצחון את
אחוזי הרווחיות חסרי התקדים, כאילו
שהוא אישית אחראי להישג המדהים הזה.
הוא רק שכח לציין פרט קטן: את בארות
אבו־רודס קדחו המצרים והנפט המופק על-
ידי מר פרידמן אינו רכושה הלגטימי של

חוץ מזה הוא הגזים. אני בטוח שכל
חבורת גנבים השודדת בנק, יכולה לטעון
לכתר הרווחיות בלא פחות הצדקה מש-
עושה זאת מר פרידמן.

עברית מדוברת בססת
הכתבים הפרלמנטארים, שדיווחו בשבוע
שעבר על חילופי הדברים בין חברי
הכנסת אורי אבנרי, שמואל תמיר ושלום
כהן ,״נדהמו״ מסגנון הדיבור החריף ום-
ההתקפות חסרות התקדים שהוחלפו באולם
המליאה,
מבלי להיכנס לפרטי הויכוח שהתנהל
שם, הייתי רוצה להגיד כמה מילים בזכותם
של המשתתפים בויכוח, או יותר
נכון בזכותה של עברית מחברת
כאמצעי תיקשורת יעיל בכנסת.
סיגנון הדיבור ה״מתורבת״ וזד
״פרלמנטארי״ הנהוג בדרך־כלל
בבית המחוקקים שלנו תמיד
סנגל, לדעתי, מאנמייה וממחסור
בתוצרתו העיקרית של ענף הלול.
הביטויים ״הפרלמנטריים״
החריפים השגורים בפי הח״כים,
תמיד הדיפו ריחות קשים של
צביעות מהוגנת.
קשה אמנם לתבוע מפוליטיקאי
שידבר למיקרופון, לציבור ולהיסטוריה
בכנות ובטון גלוי לב של ״בי־נינו־לבין
עצמנו״ ,אך גם ״שקרים לבנים״,
שקרים הנאמרים ״לטובת הציבור״ ומתוך
כורח השעה, חייבים, לדעתי, להאמר בטון
ותוך שימוש מדוייק במילים פשוטות וענייניות,
אשר יצרו בלב המאזין רושם כאילו
הם נאמרים מ״כל הלב״.
העדפת ביטויים חסודים כמו ״לא מדבר
אמת״ במקום ״שקרן״ ,״לקח״ במקום
״גנב״ ,״פגם אסטטי״ במקום ״שחיתות״
וכדומה, מגבירה את רושם הצביעות אשר
בה נחשדים חברי־כנסת, שרים ועסקנים
גם בלאו הכי. דברים היוצאים מן הלב
אינם יכולים להיות משוחררים לחלוטין
מרגשות של שנאה, אהבה, קנאה, משטמה
ושאר היצרים בהם נמדדת מידת האיכפ-

תיות של הדובר. האלמנטים העיקריים
מהם מורכבים, לצערי, נאומיהם של רוב
חברי הכנסת הם: שמן־זית, אויר, צמר־גפן
והרבה מים ואין כל פלא שהמאזינים
מתנמנמים או פשוט חומקים מאולם המליאה
בשעה שעמיתיהם מדגימים את ה רטוריקה
הבינונית שלהם.
אני עדיין מצפה לנואם אשר יגיד דוגרי
מעל במת הכנסת את המשפט הבוטה
״התיאוריה שלך אדוני שווה
לתחת״ במקום להצטעצע במילים
חסרות דם כמו ״התיאוריה של
חבר הכנסת המכובד לוקה לעניות
דעתי בחסר.״ בשני המקרים יביע
הדובר את הסתייגותו מדברי קודמו,
אלא שבמקרה הראשון אני
מאמין שאיכפת לו העניין ואילו
במקרה השני דבריו האמורפיים
יכנסו לי באוזן אחת וייצאו מה אוזן
השנייה.
מסיגנון דיבור כמו זה של חברי
הכנסת שהדהימו בשבוע שעבר
את הכתבים הפרלמנטאריים, עדיין רחוקים
אנו, אף כי, עלי להודות, שהח״כים צעדו
צעד ראשון בכיוון הנכון. זו הפעם הראשונה,
נדמה לי, שחבר כנסת השמיע במליאה
את הקריאה ״שטויות במיץ עגבניות !״ וגם
זה משהו בתור התחלה.
אני מתפלא, אגב, על אותו חבר כנסת
שלא ניצל את ההזדמנות כדי להפריח בשעת
הויכוח הקולינארי סיסמה, שהייתה
נכנסת להיסטוריה ומזכה אותו ודאי בתמלוגים
נכבדים. כוונתי לסיסמה כמו
״הכנסת החליטה: אם מרק אז מרק ויטה!״
או ״לא כל החכ״ים אדישים למרק עדשים!״
אבל בשביל זה צריך קצת הומור וזה
שנים רבות שהכנסת סובלת ממחסור חמור
במצרך חיוני זה.

צבו ע ושמו גאל דין
עדיין לא נרגעתי מראיון קצר שהעניק
הארכיאולוג הנודע והרמטכ״ל לשעבר יג אל
ידין למר אבינועם חיימי (״הארץ
)17.1.72 בענין עסקי העתיקות של שר-
הבטחון. מר ידין, אשר בהזדמנויות שונות
הביע באופן כללי את התנגדותו לשוד
עתיקות ולחפירות ארכיאולוגיות הנערכות
על-ידי אנשים שלא הוסמכו לכך, הביע
הפעם מספר רעיונות תמוהים למדי, אם
להשתמש בלשון המעטה.
בין השאר קובע מר ידין כי (א) בתלונות
על חפירות דיין יש לבוא לא אליו
אלא אל אגף העתיקות( .ב) ארכיאולוגים
שחתמו על הכרוז נגד דיין, המשתפים
פעולה עימו ע״י הסתייעות במימצאיו לצורך
מחקר מדעי — הם צבועים( .ג) הוא
עצמו היה חותם על הכרוז לו הופנה ל מנהל
אגף העתיקות ודורש ממנו להשיב
אם יש אמת בשמועות הרבות בדבר
פעילותו של שר־הבטחון בשטח העתיקות.
(ד) אין בידו לאשר או להכחיש אם
פעל דיין בניגוד לחוק מאחר ואין הוא
רואה את עצמו בענין זה חוקר, משטרה,
בית־משפט או אגף העתיקות( .ד ).אין הוא
מכחיש שבאחת ההזדמנויות (כדברי מר
שבתי טבת בספרו על דיין) הטיח בפני
מנהל אגף העתיקות שהם פושעים בגלל
יחסם הסלחני לחפירות מר משה דיין.
(ו) הימנעות אנשי האגף מטיפול בצורה
נמרצת בשמועות בדבר עיסוקי דיין
בעתיקות, עושה אותם לדעתו פושעים
במקרה ששמועות אלה נכונות.
מדברים אלה מסתבר שמר יגאל ידין
עצמו הוא צבוע ושותף לעבירות של שר-
הביטחון. אם עניין הארכיאולוגיה כל־כך
יקר למר ידין איך הוא מסביר את שתיקתו
הציבורית במשך 20 שנות פעילותו

1 1 1

החברה אשר בראשה עמד.

הבלתי חוקית של דיין בשטח העתיקות?
האמנם הוא מצפה שנאמין לו כאשר הוא
טוען שאין בידו לאשר או להכחיש את
השמועות הרבות בדבר חפירותיו של
דיין? האם לא ביקר ידין בביתו של דיין?
האם לא ראה את האוסף הענק שברשותו?
האמנם לא הבחינה עינו החדה במימצאים
מסיני, הגולן ומשאר השטחים הכבושים
שאותם — בגלל משקלם בלבד — לא יכול
היה דיין לרכוש משום סוחר עתיקות?
האם איש המדע והמומחה הראשי לזהוי
של תוכנית ״צפנת פענח״ אשר יכול לקבוע
בודאות רבה כל־כך את מקורו וגילו
של חרס, לא עמד מיד על מקורם של
מרבית המוצגים באוספו של דיין? האם
לא חשד ששר־הבטחון לא יכול היה להע ביר
לביתו מימצאים שמשקלם למעלה
מטונה ללא שימוש בציוד חפירה כבד
ובכלי תובלה צבאיים?
האם לא טרח אף פעם לשאול את דיין
למקור העתיקות שברשותו ובאיזה דרך
הגיעו לביתו? האם גם את החפירות באזור׳
שבמהלכן נפצע קשה משה דיין
ואת חפירותיו בתל מגדים, שדווחו בהרחבה
על־ידי העתונים, מגדיר ידין כ״
שמועות ״ בלבד? ומה בדבר מחקרו
של ז׳אן פרו שפורסם ב״עתיקות״ והמבוסס
על חפירותיו הבלתי חוקיות של דיין
האם לא שמע ידין על מחקר זה ומחקריהם
של ארכיאולוגים אחרים המבוססים על
שדידותיו של דיין? איך אפשר להאמין
שלא עמד מעולם על אמיתות השמועות
שהגיעו לאוזניו?
ידין פשוט משקר כאשר הוא רוחץ את
ידיו מהענין ומסתתר מאחורי הטענה של
שמועות שטרם אומתו. טענתו כי בתלו-
(המשך בטנזוד )24

דןבןא מו ץ

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
(המשך מעמוד )15
הראשונה מאז פילוג
משה סנה.

מק״י־רק״ח,

נגד

הוועידה האחרונה. כדי להכשיר
את הקרקע האידיאולוגית לכניסה למערך
הממשלתי, צריך היה ״להכשיר״ את
מק״י בכל הניסוחים המעריכים את מדיניות
הממשלה ומעשיה. סנה דאג לנסח
את כל ההחלטות בצורה כזו, שיהיה ברור
כי הוא אינו מתנגד למדיניות הממשלה,
אלא להרכבה האישי:
בהחלטה, בסעיף הראשון של הפרק
״באופוזיציה שמאלית לממשלה,״ נאמר,
כי ״עם שאתה בעול האחריות לציוויי
ההגנה הלאומית, עומדת מק״י באופוזיציה
מעמדית פועלית, סוציאליסטית שמאלית
לממשלה בראשות גולדה מאיר.״ וילנס־קה
ומיקונים ביקשו להבהיר ולהוסיף:
״ולמדיניות הפנים והחוץ שלה.״ ההסתייגות
נדחתה.למרות
שמיקונים ביקש להוסיף כי
״בממשלה הנוכחית קובעות מגמות סיפוח,״
החליטו אנשי סנה, כי ״גם בממשלה
הנוכחית יש ויש מעדיפי שטחים
על שלום.״ הם התנגדו בשצף קצף לנוסח
שהוצע על-ידי מיקוניס־וילנסקה, כי ״הממשלה
נוקטת סחבת במשא־ומתן, ומנהלת
מדיניות של התפשטות טריטוריאלית.״
כל הדיון הזה נערך לקראת הוועידה זד
17 של מק״י, בעוד כחודשיים. תהיה זו,
ללא כל ספק, הוועידה האחרונה של מפלגה
זו. הפילוג במק״י הוא בלתי־נמנע.
לשאלה מי ימשיך להחזיק בשם המפלגה
וברכושה, אין עדיין תשובה* .אך
ברור כבר עתה כי סנה החליט לחסל
את המפלגה הקומוניסטית הישראלית,
ולהבטיח את עתידו כמנהיג לאומי בקואליציה
הממשלתית הבאה.

ךעבר > ת\ מ דו ברת\ ל א\נו רמל * ת ^
במדור חדש זה יופיעו החל מהשבוע מילים וביטויים
החסרים כ״מילון עולמי לעברית מדוברת״.
מי שרוצה לשים יד ולהשלים את החסר — תסדל :
א?גר (אנגלית)
התעלם, לא
״מאז שראש
פנים לכבוד יום
את כולם.״ *
מתאגנר אליה.״

את השלוך הזה ז מופיע לי לקוקטייל־פרטי
משלומפר, חולצה מקומטת, זוג מכנסים שקוביות
וצוחק מכולם.״

שם לב, לא שת לבו אל.
העיר הזמין אותו לקבלת
העצמאות הוא התחיל לאגנר
״עשת לח ילד ועכשיו הוא

קינ תאנוי ־ ןאנו
ביטוי הבא לציין ריחוק של מאורע או
עתיקותו של חפץ .״אבא שלו זקן טיכו ואמא
״הוציא מהמגירה
שלו משנת אנו באנו.״
אלבום משנת אנו באנו וירד עלינו עם זכרונות
תרפפ״ו.״

טיח פ׳
כיסה, חיפה, העלים ,״לא טייחתי שום דבר.
טיח — זה לא המקצוע שלי.״ (גולדה מאיר,
״מעריב״ .)21.1.72

ת ץ דין ט &ה!
בקשה תקיפה להשתחרר מנוכחותו של אדם.
סינונימים: הסתלק, התנדף, תרים את הרגלים,
יללה, החוצה, ברה, שלא נראה אותך .״יללה,
תזדיין מפח לפני שאני מתרגז חרס״ר
מגיע! תזדיינו מפה מחר!״

גונה ן? א
בעל קומה נמוכה .״אתה צריך לראות את
הקצין הגבוה הזה — גובה דשא בחיי.״ *
״כל החלד הזח גובה דשא, קפץ משטיח והתאבד.״

)1גרם לתקלה או לקילקול, השחית, הפריע.
סיונימים: ביאס, חירבן .״ליכלת לנו את כל
הערב עם הקונצרט הזה ליכלד את טקס
הפתיחה עם הנאום המחורבן שלו.״ )2ביזבז
״רק קיבל את המשכורת ליכלך שני חרצלים.״ *
״הסתלקתי מהבסיס וליכלכתי שעתיים במסעדה
טובה.״

)1ניסה להשפיע, דיבר דיבורים ריקים.
סינונימים: קשקש, חנטרש, בלבל את המוח,
בלבל את הביצים. זיין את המוח, עשה חור
בראש, נדנד* .״זיבל לנו שעתיים על הקרבה
והתנדבות ובסוף נהייה סוכן בטוח תפסיק
לזבל לי את המוח עם הציונות שלך.״ )2פיתה,
שידל, החניף. סינונימים: ליקק, מרח גריז על
הנשמה, שטף את המוח, זיין את השכל .״לא
הפסיק לזבל לה כמה שהיא חכמה, רגישה
ומיוחדת עד שעזבה לו.״
עיתתוות בלתי מסודר בהופעתו החיצונית, מרושל.
סינונימים: שלפר, שלומפר, משלומפר .״ראית

ה קרב נגד

מאת דו בן־אכווץ ונ תיג ה בריוזודה

השותף שרי גובה
דשא אבל אנחנו
מסתדרים טוב.

מוי ךול ־ ט 1י 3ס (אשכנזית)
ביטוי הבא להביע ויתור על טובח שעושים
לך כביכול, שרות לפנים משורת הדין שהנותן
יחנה ממנו יותר ממך. לא מדובשך ולא מעוקצך.
א :״תראי, אם אין לך איפוא לישון הערב,
את יכולה לישון אצלי. המטה שלי די רחבה.״
ב: מויחל־טויבס הציעו לי תפקיד של
מזכיר שני בשגרירות שלנו בזאמביח. אמרתי
להם: מויחל טויבס.״

הה שתקה
״הפושעים האלה לא נותנים לעיתונאים
שהזמנו להיכנס !״
בשאגה רמה זו, הזעיק הגברתן את
חבריו. שניים מהם מיהרו בעקבותיו
מהקומה הרביעית לקומת הקרקע. שם,
הסתערו השלושה על הפקיד ששפר על
דלת הכניסה וניסה לחסום אותה. הם
העיפו אותו ממקומו, הכניסו פנימה את
העיתונאי והצלם, שאת כניסתם ניסה
הפקיד למנוע.
שלושת הגברתנים היו חלק מקבוצת
נהגי סולל־בתה, שערפו מצור בשעות
הלילה המאוחרות של יום הרביעי ש עבר
על משרדו של אוריאל אברהמו־ביץ,
יו״ר המחלקה לאיגוד מקצועי של
ההסתדרות הכללית. העיתונאים, שאותם
הכניסו הנהגים השובתים בכוח, היו
אנשי העולם הזה.
קרב• מאבקם של נהגי המשאיות
של סולל בונה, לא היה קשור בענייני
שכד בלבד. חששם של הנהגים מפני
• מכיוון שסנה הוא הח״כ היחיד של
מק״י, יוכל להחזיק בשס זה בכנסת, אס
ירצה בכך.

כוונת אנשי הוועד־הפועל להשחיר את
פניהם בציבור, הפך את עניין הפיר־סוס
בעיתונותלנושא נוסף למאבק :
כתגובה על נוכחותו של כתב דבר
במקום — אותו הגדירו נהגי המשאיות
כ״מכור להסתדרות״ — הזעיקו הם את
כתבי העולם הזה.
חוליית־הכיסוי של העולם הזה, שהגיעה
לוועד הפועל וביקשה לעלות לקר
מה הרביעית, בה נמצא חדרו של אב־רהמוביץ,
מצאה את הדרך חסומה. הקריאות
הנרגזות וקולות הנפץ שבקעו
מלמעלה והחרידו את שלוותו של הבניין,
יצרו את הרושם שנהגי המשאיות
של סולל בונה׳ עורכים שם קרב של
ממש. אבל פניהם של הפקיד התורן
השומר, שישבו בקומת הקרקע, ושל נשארו קפואים. בטון סבלני ובאדיבות
שבו והסבירו לכתב ולצלם :״קיבלנו
הוראה לאסור את הכניסה לעיתונאים.״
מה שלא עשה יכוה השיכנוע, עשה
כוח הזרוע. בסביבות השעה עשר ירד
אחד הנהגים לקומת הקרקע, כולו משולהב
ממהלך הערב. למראה הכתב והצלם
העומדים חסומים בפתח, הסמיקו פניו

מכעס, והוא הזעיק את חבריו.
זכוכית מנופצת* למעלה, המו המסדרונות
מ־ 135 נהגי המשאיות של אי-
זור הדרום. רובם — אנשים הנוהגים
ברכב כבד כבר שנים רבות. על הריצי
פה מסביב היו מפוזרים שבריו של
חלון, שנופץ על־ידי אחד מהם בהתק פת
היסטריה :״אנחנו המנוצלים, לנו
אין פנטהאוזיס,״ זעק אחד. רק בקושי

יכתוב אחר־כך, זה מה שההסתדרות
רוצה שיכתוב, ולא האמת.״
כאישור לטענתו של מרדכי הביא מנשה
מייזלס, חבר זעד־העובדים של הנהגים,
את קרעיו של מכתב, שנמצא
מתגולל בחדרו של אברהמוביץ. על
הנייר, שבקצהו העליון רשומה כתובתה
של ״ההסתדרות הכללית של העובדים
של הוועד הפועל״ ,נרשם בכחב־יד תי־

אברהמוביץ מצווה על הצלם להסתלל,
— היא היד שכתבה

הגהגים שהשתלטו על חדרו של אכרהמוכיץ
היד שגירשה —
העולס הזה 1799

הצליחו חברי הוועד שלהם לרסן את
זעמם הגואה של הנהגים, על 250 הלירות
שנוכו ממשכורתם.
״פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת אנחנו
מקבלים את הלוקש של המשכורת — עם
250ל״י פחות,״ טען חבר הוועד בזעם.
״הולכים לברר לאיפה נעלם הכסף — אב-
רהמוביץ אומר שזה לא הוא, אלא האיגוד
המיקצועי. האיגוד המיקצועי אומר —
הוועד־הפועל. אף אחד לא יודע מי לקח את
הכסף — רק הכסף נעלם.״
״טוב שבאתם,״ קידם מרדכי פואד
ברוך בעל השרירים את הכתב .״גירש נו
מפה בכוח את כתב דבר. לא רצינו
שיהיה פה. אנחנו יודעים שמה שהוא

אור מהלו העניינים באותו ערב, והסיבות
לסערת הרוחות. ולהתנהגות האלימה.
כתב־היד, טענו הנהגים, הוא כתב־ידו
של אברהמוביץ עצמו — שהכתיב
את הדיווח לדבר.
תיאור זה, ככתבו וכלשונו > ,הופיע
אכן למחרת היום בעיתון דבר.
״העיתונות נגדנו,״ רטנו הנהגים, ש חשו
עצמם מקופחים .״הזמנו את ה טלוויזיה
כדי שתבוא ותצלם, והיא לא
באה. אנשי בחצי היוס של קול ישראל
אמנם באו וחקליטו את מה שהלך פה
— אבל לא שידרו• ומה שכבר מתפרסם
— זה מה שההסתדרות רוצה שיתפרסם,
ולא הצד שלנו.״

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
אשדוד
אנ א טו מי ה
של ש חי תו ת
איך בדיוק בוצעו עסקי הדירות המדהימים
באשדוד — ואולי לא רק שסי
אם ללמוד מהמקרה של משפחת טו־בול
— הרי שהקורבנות לא תמיד ידעו
אפילו שמסבנים אותם.
לאחר מספר חודשים בישראל, החליטה
משפחת טובול, ששוכנה, עם הגיעה לארץ,
בשיכון ר באשדוד — לחזור לצרפת.
הם רק החלו בהכנותיהם לעזוב, כאשר
בדירתם הופיע גבר שהציג עצמו כמתווך
דירות, גילה לבני הזוג כי שמע על רצונם
לעזוב, וכי יש לו הצעה מצויינת
בשבילם: אם יסכימו למסור את הווילה
שקיבלו למשפחה אחרת, יקבלו תמורת
זה כמה אלפי ל״י טובות.
הכל כשי. ג׳ורג׳ טובול ואשתו, אס־תל,
לא הבינו כיצד יש ביכולתם למסור
את הדירה, היסייכת לעמידו, למשפחה
אחרת. בדיוק כמו שלא הבינו מהיכן נודע
למתווך על רצונם לחזור לצרפת. אולם
המתווך הרגיע אותם שזה לא רק אפשרי,
אלא גם רשמי וכשר. והראייה: החוזה
ייערך באופן רשמי. אצל עורך־דין.
כעבור ימים ספורים הביא המתווך —
שהוא אחד החשודים בחקירה המתנהלת
עתה — לכיתם של הטובולים את יעקב
אלקובי. אלקובי, נהג מונית צעיר, התרשם
מיד מהדירה. על המקום סוכם כי

עולה רוצה לעזוב את דירתו; ׳הוא היה
פונה לעוזב, משלם לו כדי שלא יחזיר
את המפתחות לעמידו, אלא ימסרם למישהו
אחר. בכסף שהיה מקבל מאותו
מישהו אחר, היה המתווך מתחלק עם
שותפיו.
החוזה אצל עורך־הדין היה בלוף אחד
גדול, וחסר כל ערך. הוא נועד רק
להרגיע את חששות המשפחה העוזבת,
ולשמש נשק נגדה למקרה שתתחרם לאחר
מעשה. גם קניית הרהיטים, בחלק מהכסף,
נועדה לשמש טריק משפטי המאפשר צל
של אחיזה חוקית בדירה.
במקרים שמשפחת עולים עוזבת היתה
מסרבת לשתף פעולה עם המתווך, היד.
הלה פשוט ממתין עד שעזבה — ואז מכנים
משפחה אחרת לדירה — אף ללא
המשפחה העוזבת.
אולם כיצד הצליחה גם חברת עמידר
שלא לדעת, לא לראות, ולא לשמוע,
על המסחר הפורח שהתנהל ברכוש הציבור
שהופקד בידיהן
זאת, מן הסתם, תעלה חקירת המשטרה.

למה כעט
צידקוגי?
הארץ כולה סערה. זה עתה התפוצצה
שערוריית שוד הדירות באשדוד (העולם
הזה .)1798 החשודים הראשונים בקבלת
שוחד, כדי למסור דירות עולים לאזרחים
ותיקים, נעצרו על־ידי המשטרה, והעיתונות
כולה זעקה חמם על פרשת שחיתות

אסתל טוכול ליד דירתה כעבר
כולם דפוקים —
אלקובי ישלם למשפחת טובול 5,000ל״י.
1,500ל״י תמורת הרהיטים, ו־ 3,500ל״י
תמורת הדירה. החבורה פנתה לעורך־דין,
שערך על כך הסכם רשמי. אלקובי נכנס
לדירתו החדשה, ומשפחת טובול עברה
לגור, עד נסיעתה, בדירת קרובים בסמוך.
לא אשמים. ואז, אירעו שתי תקלות :
האחת — משפחת סובול שינתה דעתה,
החליטה להישאר בארץ. השנייה — פרשת
הדירות באשדוד התפוצצה החוצה.
מובן שכאשר פנו בני הזוג טובול
בבקשה לאלקובי להחזיר להם את דירתם,
נענו על־ידו בשלילה. אלקובי יודע שאם
יידרש רשמית לפנות את הדירה, ייאלץ
לעשות זאת :״לא תהיה לי ברירה, ואע זוב,״
הוא אומר .״אחרי הכל, בגלל זה
שילמתי מחיר כל־כך נמוך בשביל הדירה
— בגלל שהיא בעצם לא שלי. אני רק
מקווה שזה לא יקרה לי. מה אני יכול
לעשות?״
מדוע אין הטובולים תובעים רשמית
את החזרת דירתם מאלקובי? ״עשינו דבר
לא בסדר,״ אומרים הם .״אמנם אנחנו
לא אשמים, לא ידענו מכלום. אבל בגלל
החקירה, יותר טוב שנשב עכשיו בשקט.
באו גם אנשים שהם חברים של המתווך,
אמרו לנו שנהיה בשקט, אחר־כך יסדרו
לנו הבל.״
הכישרון שלא לדעת. השיטה, מסתבר,
היתה דומה במרבית המקרים: המתווך
קיבל מידע משותפיו בממידר איזה

נוספת שנחשפה — כאשר לפתע התפרסם
בדבר מאמר מפתיע.
זעם צודק. המאמר, שנכתב על־ידי
דני צידקוני, תושב אשדוד וסופר דבר
באיזור הדרום, יצא בהתקפה נמרצת —
על המתקיפים :״פריסת הדירות,״ כתב
צידקוני ,״העמידה בצילה עיר שלמה,
שחוסנה החברתי איננו הצד החזק שלה.
אווירה מכוערת של לחשים, רינונים, והשמצות
נשתררה בעיר, שגם מכובדיה שכחו
את הכלל שכל עוד לא הוכהה אשמתו
של אדם, הוא חף מפשע — והם ממהרים
לשפוט עמיתיהם בשמחה.״
לאחר שהקורא הלא־ביקורתי־במיותד
עשוי היה להתרשם, אם כן, שהעצורים
נעצרו בגלל לחשים ורינונים, ממשיך
צידקוני בזעם :״אם לשפוט לפי מה
שלוחשים באוזני יריבים זה על זה, הרי
המסקנה היא שכמעט אין איש ציבור
או עסקן נקי באשדוד.״
ומאחר שמסקנה כזו היא אבסורדית,
הרי בתר, לאותו קורא, שכל הלחישות
הן שקר אחד גדול.
וכיצד מתאר צידקוני את התפוצצות
הפרשה :״אדם שעבד בתפקיד ניהולי
בסניף עמיד ר, ושנגדו היו לחברה תלונות,
דיווח למנכ״ל החדש.״ מה כבר אפשר
להאמין לאדם׳ נגדו היו לחברה תלונות?
מקסים עוד יותר הניסוח האלגנטי שמצא
צידקוני לעצם פרשת השוחד המזעזעת
עצמה :״חלוקת דירות לתושבים ותיקים
העולם הזה §י17

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונה

״מצפן״ א׳
החברים הפורשים —
בתנאים נוחים.״ לפי הגדרתו, זוהי ,״כפי
שקוראים לכך בז׳רגון הישראלי הרגיל,
פרוטקציה.״

מ כו תכט סי כ ה. היה זה לאחר פיר-
סום מאמר ההגנה הנלהב, כאשר אירעה
תקרית, נלהבת לא פחות, בין צידקוני
לכתב ידיעות אחרונות בדרום, דוד אפל.
לידיו של אפל הגיע מידע מעניין מאוד.
היה זה פרוטוקול מספר 180 של ועדת בניין
ערים של מחוז הדרום, מיום 9לינואר
— 1972 שבועות ספורים לפני פירסום
מאמרו של צידקוני בדבר. אחד מסעיפי
הפרוטוקול :״דני צידקוני, מרחוב דרור
2באשדוד, בעל חמש נפשות, סופר דבר,
אשתו מורה לאנגלית, מבקש להשתקע
באשדוד. הוחלט להציע לו הלוואה עד
סך 25 אלף ל״י.״
היה זה מרגיז כנראה. כי בעת מסיבת
העיתונאים שקיים ראש עיריית אשדוד,
צבי צילקר, בעניין פרשת השוחד, הסתער
צידקוג־ על אפל, ורק בעזרת הנוכחים
הנדהמים שוחרר אפל מזרועותיו של
צידקוני. אסל הגיש תלונה למנהל דבר.
כשנתבקש צידקוני להגיב על הפרשה,
השיב :״אינני מוכן להגיב על הנושא.״

אירמנים
אמבה פו לי טי ת
פילוגים במצפן אינם תופעה חדשה.
מאז הוקם ״הארגון הסוציאליסטי הישרא־

מסתם 1רחזה סאטירי -הוגן לאיטו.,עגל
הזהב־ לשעווו״ה ציבורית חדשה

הצנזור ה יוצאת
ל עז ר ת אלוה
ך* ל חקלושמרל התחיל מכך, שחבר
^ הסתדרות נאמן בשם בית־הלחמי קרא
במיקרה בעיתון, בשעת מנוחת הצהריים,
כי הצנזורה אסרה את הצגת עגל הזהב.
בית־הלחמי נחרד. שכן עגל הזהב אמור
היה להיות מוצג, באותו ערב, בביתנו —
מרכז התרבות של מועצת פועלי חיפה.
ובית־הלחמי היה לא אחר מאשר מנהל
הבית.
בית־הלחמי לא ידע חוכמות. אם כתוב
בעיתון — אז זהו זה. אמנם הוא לא
קיבל כל הוראה מהצנזורה. וגם כאשר פנה
למשטרה בנידון, נענה על־ידי מישהו
עם קצת שכל־ישר כי ל-משטרה אין כל
הוראה בנידון, ומשום כך לא תפעל.
אך כל זה לא הרתיע את הגבר. ארבע
שעות לפני תחילת ההצגה, הודיע הצנזור
מטעם עצמו שלא ירשה העלאת ההצגה.
המפיקים והשחקנים הקימז זעקות־אי־מים
— לשווא. הוזעק גם הבוס של בית־הלחמי,
אהרן ברזילי, יו״ר מחלקת התרבות
של מועצת פועלי חיפה — וגם הוא
החליט שהוא אוסר את ההצגה. לאחר דין
ודברים, התרכך, הירשה את העלאת ההצגה,
באיחור של כשעה. אך — רק בפגי
המוזמנים, שהיו חברי ועדי העובדים ועסקני
הסתדרות מקומיים. למכור כרטיסים
לקהל, לא הירשה הממונה על התרבות.
היה זה שיאה — בינתיים — של טרגי־קומדיה
אומללה, שבה חברו יחדיו עסקני
חיפה האדומה והצנזור למחזות של מדינת־ישראל,
כדי להגן על ריבון עולם. בהתחשב
בצורה שבה הם עשו זאת — תוך
התנהגות שערורייתית, רמיסת חופש הדיבור
ופגיעה בנוהלי שלטון תקינים — ספק
אם ריבון עולם לא היה מוותר על שירותיהם
הטובים. כתוצאה מהתנהגותם האומללה,
עומד, ככל הנראה, עגל הזהב להפוך
מסתם מחזה סאטירי טוב, למעין מהדורה
שנייה של מלכת האמבטיה — לפחות
מבחינת השערוריות שמסביבו.

להודיעו את תאריך הצגת הבכורה. בשיחת
הבהרה נוספת, הסביר המזכיר כי הטקסט
בסדר, מלבד אולי תיקונים קלים.
היה זה רק לאתר שנסתיימה העבודה
על המחזה, והושקעו בו כ־ 40 אלף ל״י,
כאשר מהמועצה הגיע מכתב נוסף —
חתום על־ידי הצנזור הראשי, לוי גרי —
הפוסל את ההצגה. בשיחה עם המזכיר,
גילה פירסט הנדהם כי המועצה מתנגדת
לקטע השיחה עס אלהים.

** הו הקטע הנורא, שהבהיל כדג
/.כך את הצנזורה ז להלן הדק
פגישה. עם אלוהים
משתתפים: המלאך רפאל — רציני ומכובד,
מדבר בתקיפות מסויימת ומתוך
הכרת ערך עצמו.
הרב פפירוש — ערמומי, זריז, דיבורו
מלווה בתנועות ידיים.
אלוהים — טיפוס קצת תמהוני. התנה־

בלקק*,0ם ארסנחאר 1972

— והחברים המתפלגים
לי״( ,אס״י) הנקרא על שם הבטאון בסטנסיל
שהוא מוציא אחת לחודש בקירוב,
הוא דמה לאמבה פוליטית. אחת לכמה
אוחז טרנזיסטור, שממנו בוקע שיר של
פול אנקה. כשנכנס, הוא סוגר המכשיר.
...אלוהים ( :בתשובה לבקשת רפאל ו־פפירוש
שיעשה להם נס) אבל רבותי,
מה אתם מדברים! היום זה לא כל־כך
פשוט לחולל ניסים, הזמנים השתנו. היום,
אם אתה לא אקדמאי, אם אינך מכיר את
האנשים הנכונים, אתה לא מסוגל לחולל
שום נס. ובכלל, איך לכל הרוחות והשדים
אני אסדר לכם נם? מי אני בעיניכם —
כל יכול? ? אני נראה לכם אשכנזי? !
אתם חושבים שיש לי פרוטקציה אצל
מזג־האויר? !
רפאל: פיפס אחד שלך. ואני בממשלה.
פפירוש: אני מבקש אותך, תקרע לנו
את ים סוף, כדי שנוכל ללכד את העם.
לשפר את עצמינו בעיני העם.
אלוהים ( :ספקן) אני יכול לתת הוראה
בקשר לים סוף, אם אתם רוצים, אבל
אני לא מאמין שהיא תתקיים.
פפירוש: לא מאמין לרפאל) שמעת?
הוא אפילו לא אומר שהוא מאמין.
רפאל: איזה מין אלוהים אתה? !
פפירוש: תגיד לי ריבונע של עוילם,
אבל עכשיו את האמת, אתה בכלל דתי?
אלוהים ( :מהרהר) דתי? אולי לא, אבל
אני שומר מסורת.
רפאל( :לעצמו) זה לא טוב.
אלוהים: אתה מספר לי? ! תביטו לעננים
ותראו מה הולך שם. כולם הסתדרו.
כל האלילים, בלי יוצא מהכלל, התקדמו,
עשו קריירה, בנו להם וילות, קוטג׳ים.
מה לא? ! הנה בודהא, אתם יודעים כמה
ארמונות יש לו? ! איזה חיים משוגעים
היא חי? ! ומוחמד הערבי הזה ! תראו
כמה מיסגדים שייכים לו !! ואפילו השייגץ
ההוא מנצרת, מה שמו, הבן החורג שלי,
מה חסר לו לעזאזל ורק אני תקוע אית־

ץ* תב את המחזה מהנדס לכימיה
^ העובד במשרד הביטחון, במם רמי
רוזן. זאב פירסס? )25( ,שעיר רכז התרבות
של הטכניון, קרא את החומר, החליט
להעלות את המהוה, מכר את מכוניתו
כדי לממן את ההפקה, לקח גם שותף בשם
שמואל הדוש.
בשלב ראשון, שלח פירסט את המחזה
לצנזורה. כעבור מספר חודשים, קיבל
סוף־סוף תשובה: מזכיר המועצה ביקש

שחקני ״עגל הזהב״ וקהל כ״ביתנו״ בחיפה *
מה שאסור לציבור, מותר לידידים
גותו איננה אחידה, אלא משתנית בהתאם
לטקסט.
המקום: אי־שם ליד הכותל או סתם
קיר ישן...
נכנס אלוהים. לובש כובע צילינדר,
חולצה צבאית של סגן־אלוף וחצאית. בידו

חודשים מסתכסכים ראשיו המעטים ומת־פלגים.
כעבור זמן מתפלג כל פלג בעצמו.
כאשר נפגשים שלושה אנשי מצפן לשעבר הם מייצגים חמש תנועות ושבע דיעות
פוליטיות וחברתיות שונות.
הפילוג האחרון שחל בארגון קיקיוני
וקיצוני זה, שאנשיו שוללים את קיום
ישראל כמדינה עצמאית, דוגלים במדינה
על־לאומית בה ישלטו הערבים, שבר את
כל השיאים. היה זה אחרי שהסניף הירושלמי
של הארגון, בראשות אריה בובר,
שנתמך על־ידי הסניף החיפאי, נפרד
מעל הסניף התל־אביבי המונהג בידי חיים
הנגבי ועודד פילבסקי.
הרקע לפילוג היה רעיוני. אנשיו של
בובר רואים את עצמם כטרוצקיסטים. הם
ניסו להביא להחלטה לפיה יהיה מצפן אר־
(המשך בעמוד )23

כם ! לפעמים אני שואל את עצמי, במה
חטאתי, מה פשעי שאני תקוע איתכם
אלפיים שנה!
* במרכז הבמה, המפיק זאב פירסט,
מסביר לקהל את סיבת האיחור.

רפי נתן כתפקיד אלוהים
איך נפטרים מעם שד נודניקים
אתה תקוע

ר9אל: תקוע איתנו? !
איתנו
פפיווש: אולי אנחנו תקועים איתך י
ועם הדיברות שלך ! ולזה אתה קורא
צדק? !
רפאל: צדיק אתה ה׳ ,אבל משפטים
אדבר אותך! איפה היית כשנדפקתי בתל-
גיבורים? ! למה לא הופעת אז לעזור ו !
פפירוש: בדיוק כך ! אם יש עגל —
יופיע מיד !!
אלוהים ( :צוחק) מה אומר לך, ביאליק.
נמאסתם עלי. אני עוזב אותכם.
רפאל: אתה לא יכול. יש לך ברית
אי תנו. פה !
פפירוש: אנחנו כולם מאותו ד״״כפר.
אלוהים: ברית ןוי לי יש ברית אית־כם
י ! זה חדש בשבילי.
רפאל: אתה רוצה שאני אוכיח לך...
(עושה תנועה).
אלוהים: טמפלר, טמפלר המלאך, אני
מבקש אותך ...אמנם אתה איש שראה את
העולם ומכיר את תרבות צרפת, אבל בכל

פפירוש: ריבונו של עולם, בוא לא
נקרא לזה ברית, הבה נאמר שיש בינינו
צירוף אינטרסים. הסתדרנו אלפיים שנה.
רפאל: זה יהיה צעד פזיז מצדך לעזוב
אותנו. לא שאיכפת לי במיוחד, אבל
אתה לא תרחיק לכת בלעדינו.
אלוהים: לא איכפת לי להישאר במקום,
העיקר ש תרדו ממני.
רפאל: זוהי שערוריה לפפירוש)
שמעת איך הוא מדבר י ! (לאלוהים) תגיד
לי, מי אתה בעיניך? !
פפירוש ( :מרגיע את רפאל) דוקטור
רפאל, דוקטור רפאל, למה לך להתרגז.
בשביל מה? אתה רוצה לקבל הארצ טטק?
תן לו ללכת, שילך. מה זה, חסרים כבר
אלילים בשוקי!
רפאל: אתה צודק. הוא ממילא קיים
רק בתודעה שלי.
אלוהים ( :אדיש) ואתם, אפילו בקצה
תודעתי אינכם קיימים( .פונה ללכת) נראה
איך תסתדרו בלעדי.
פפירוש ( :בניגון חסידי) ריבוינע של
עוילס. אולי אתה לא יודע, אבל אנחנו
*סתדרים בלעדיו מאז י#י בראשית.

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ב הו פעתהב כו רהשלה.
ישרא לי תחדשה.

סטלה עמרם מנסה כובע שוטרת, בחנות תחפושות תל-אביבית. מימינה בעל
החנות, משמאלה, שותפתה לדירה, נערת דיזנגוף ביאטריס שוורץ. טטלה
שחורת״השיער וחומת״העיניים וביאטריס הבלונדית וכחולת העיניים מהוות
צמד מרתק. השתיים תופענה יחד בצילומי עירום תת־מימיים, ב״שטרן״.
האם שברת לעצמן את הראש, בימים
האחרונים, למה אפשר להתחפש בשבוע
הבא — כן שזה לא ייראה כמו חזרה
עצובה על כל הפורימים שעברו ז לסטלה
עמרם יש כמה רעיונות מרעננים בשבילן.
שובי״לב ממש, אפשר לומר.
הרעיונות עצמם חם אולי לא מקוריים
ביותר, אבל על סטלה הם נראים חדשים
בהחלט. בת 18 וחצי, עובדת כיום
סטלה — ילידת ספרד ובת להורים חי-
פאיים העובדים כפקידי ממשלה —
בבוטיק תל-אביבי.
אבל ברור שזה רק בשביל בינתיים.
עם הכישרונות הטבעיים שלה, אותם היא
מפגינה בשורת התחפושות שהיא מציגה,
אפשר בקלות לנבא את המשן הקריירה.

המזכירה השקדנית. תחפושת
חסכונית ופשוטה, דורשת
מינימום אביזרים. השגיחי רק
שהעניבה לא תהיה קצרה מדי.

הצלמת. תחפושת ישנה בלבוש
חדש. לכל ישראלית שתתחפש
כן, מובטח תור של קליינטים
נרגשים מול המצלמה שלה.

הקלגטה. כלגיונרית רומאית,
עושה טטלה רושם נוראי
ביותר בהבעתה חקישחת.

המזכירה המופתעת. תחפושת המאפשרת קצת, אקשן׳ :העלמה מתחפשת
למזכירה שקדנית, המופתעת כשהבוט עוטף אותה לפתע. מהבעת פנית
נראה בבירור, כי אין לה שמץ של מושג מה הכניט רעיון מדהים כזה לראשו.

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מצ יג ה דוג מני ת
סטלה עמרם.
ת ח פו שו ת
מעו ר רו ת
לפורים.
כ ש הי א
חו שפת

מיס־דיינת. התחפושת הפופולארית ביותר — משיכה של דיין, כשמתחתיה
— רטייה אמיתית על הפרצוף האמיתי. למטה: שטלה וחברתה
ביאטריש מתחפשות ל -נכון: שעון. כאילו אין שם משפיק דפיקות־לב
בלי השעונים. מימין: תחפושת נזירה, נאת במיוחד לתמימות־דרך.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונה

צילינדר, פרפר, סיגר ומקל — ואת יבולה לחיות שחקנית. פרצופה
הנייטרלי של סטלח גמיש להפליא, מסוגל ללבוש הבעות אין טפור,
להתאים עצמו לכל הופעה — מגזירה ועד נערת־שעשועים.
מה שמטריד אותה, זח שממעיטים להבחין בפרצופה, מתרכזים נמוך יותר.

חובבת הספרות. גם את יכולה להתחפש לנערה שקטה ורצינית, המתבוננת
לערב שקט בביתה, עם המיקטרת האהובה וספר טוב. סטלה, שאינה
לובשת חזייה לעולם, צולמה לאחרונה, מרוחה בשוקולד, כפירסומת
לחברת שוקולד. הצילומים יצאו כל בך נועזים, שנגנזו בינתיים.
גם בלי שוקולד, ובלי עירום, יוצאים תצלומיה של סטלה נועזים.

האלילה. כל מה שעלייך לעשות, כדי להצליח בתחפושת זו — הוא
להתעטף בכל גלימה ישנה או וילון מיותר שתמצאי בכית. ולהביא איתך
גם, במובן, גיזרח במו של סטלה. בעת התצלומים עבור ח״שטרן,״ שנערכו
בשארם, ראס־נטראגי ונקודות נוספות, קבעו צלמי העיתון, מהגדולים
באירופה, כי יש לח אחת הגיורות היפות שראו מימיהם, וחוח מושלם
שקשה למצוא כמותו ברחבי היבשת המשופעת דווקא בגיזרות לא רעות.
גיזרתח זו תופיעה, ב״שטין״ ,בטידרת תמונות עירום תת״מימיות מרחיבות.

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונה

במדינה
(המשך מעמוד )19
גון טרוצקיסטי השייך לאינטרנציונאל הרביעי.
כאשר נדמה היה להם כי אנשיו
של הנגבי בתל־אביב פותחים את החברות
בארגון בפני ״אנארכיסטים אנטי־מארב-
סיסטים״ ,הם קבעו כי בכך הוציאו אנשי
סניף תל־אביב את עצמם מהארגון.

החכרים הפורשים דהחכרים המתפלגים.
יתכן וגם פילוג זה לא היה
מעורר צדדים הפילוג בזמנו,

הדים, לולא המשיך כל אחד מהלהחזיק
בשם הארגון. כדוגמת
במפלגה הקומוניסטית הישראלית
בעקבותיו ניסה כל פלג להחזיק

אני מסופקת אם בכל העולם הגדול והרחב,
קרה לו אי־פעם דבר כזה.
הגרי פורד, מיליונר כפול אלוהים
יודע כמה, ואחד האישים המפורסמים בעולם,
הגיע, באחד מלילות השבוע, ל-
שלפתחנמל תל־אביב הישן.
פיאנו־באר
הוא לא היה לבד, חס וחלילה. היו איתו
אשתו היפהפייה, כריסטינה, וקבוצה
שלמה שלבעלי שמות מפוצצים.
אבל כל השמות לא עזרו. אברהם,
המלצר, משך בכתפיו בשלווה, בישר לקבוצה
הנכבדה שהוא מצטער, אבל אין
מקום יותר, שיחכו עד שיתפנה שולחן.

אחר מכן לדירת־הפאר בהידטון בתל־אביב.
בין סיורים ברחבי הארץ, שכללו ביקור בכפר
רופין ובתעלה, הספיקו הפורדים ליהנות
מארוחת־ערב אצל גולדה מאיד. במעונה
הרשמי בירושלים, אצל אבא אכן
— כנ״ל — ואצל טדי קוללו• ובניגוד לשניים
הראשונים, שהאכילו את האורחים
בעזרת שירות קייטרינג, הכין טדי קוקטייל
קולינארי וחברתי: ארוחה אינטימית כזאת,
קציצות וכר, ככה מכל הבא ליד.
וחברה מעורבת — יהודים, ערבים, ככה
מכל הבא ליד.
ומובן מאליו שהפורדים לא יכלו לחח־

בארץ פוקד, הוא שם דבר. מסתבר שהוא
מיספר מוכר גם באירופה — ולא רק
בגלל שהוא יצא שם עם ידידה טובה שלה,
אלא בכלל. טוב, כאילו מישהו פיקפק בכך.
עד כמה שהביקור של הנרי וכריסטינה
בישראל הוא היסטורי, אתם יכולים ללמוד
מהסיפור שנפוץ בימי אמא שלי —
ושעד היום אני לא יודעת אם הוא נכון
או לא. סיפרו אז, שהסבא של הנרי הנוכחי
— הנרי פורד הראשון, מייסד השושלת,

אין שול חן פנוי
ה נגבי

כוכר

.לא לאחז עיניים ! ׳
בשם ״המפלגה הקומוניסטית״ ,מחזיק כל
פלג של אנשי מצפן בשם ״הארגון הסוציאליסטי
הישראלי.״
כך אירע שהחודש הופיעו שני בטאו־נים,
הנושאים שניהם את השם מצפן, גליון
.62 העורך של שניהם אמור להיות עודד
פילבסקי והמו״ל, הד״ר משה מחובר.
כל מצפן טען כי רוב חברי אס״י תומך
בו. טען מצפן של בובר :״אחרי למעלה
משנה של ויכוח פנימי, פרש משורות
הארגון מיעוט מבין חבריו. פרישה זו
מהווה ציון דרך רב־משמעות בהתפתחות
הרעיונית והארגונית של אס״י.״
קבע מצפן של הנגבי :״אין להכחיש :
כוחו של הארגון הסוציאליסטי הישראלי
— הידוע בשם מצפן, לא היה גדול
לפני הפילוג. עתה ספג מכה שד,הלישה
אותו יותר.״
איחל מצפן של בובר לאנשיו של הנגב
לא נותר לנו אלא לאחל לחברים
הפורשים הצלחה בדרכם הם.״
תבע מצפן של הנגבי :״אנו קוראים
לחברים המתפלגים לחדול מן הנסיון לאחז
עיניים. זכותם לבחור להם את דרכם,
אך חובתם לאזור אומץ ולהופיע בשמם
המלא.״
איך יוכל הלניניסט־מארכסיסט הישראלי
המצוי להבדיל בין מצפן למצפן? —
פשוט מאוד. מצפן הטרוצקיסטי עולה לירה
אחת. מצפן האנארכיסטי רק 75 אגורות.

עסקים
מה זה מיסד?
מתי מוסך הוא מוסך — ומתי איננו מוסדי דויד ארליך הואשם בבית־משפט השלום
בתל־אביב בניהול מוסך ללא רשיון מטעם
משרד התחבורה. קם סניגורו, וטען בפני
השופט, יוסף מגורי־כהן :״העסק של מרשי
איננו מוסך בכלל.״
״אז מה זה ן״ תמה השופט.
השיב הסניגור :״בית־ מלא כה לתיקון
מהפרים !״
היה זה יותר מסתם מישחק במילים,
הפקח של משרד־התחברה, שביקר במוסך,
העיד שאכן היו במקום מחפרים בלבד.
עם זאת, טען, מהפרים הינם טרקטורים
לכל דבר. ומקום שבו מתקנים טרקטורים,
הוא מוסך לפי החוק.
צעדו הבא של ארליך: להביא עדים,
ביניהם מומחים של משרד העבודה, שיוכיחו
בי מחפר איננו טרקטור. יסתמכו,
בין היתר, על העובדה הפשוטה הקבועה
בחוק: טרקטור חייב ברשיון־רכב, וכפוף
למשרד התחבורה. מחפר — איננו חייב
ברשיון כזה, וכפוף למשרד העבודה בלבד•
בתום העדויות, יצסרך כבוד השופט
להחליט: מה זה מחפר, מה זה טרקטור,
מה זה מוסך, ולבסוף — איזה מוסד
מנהל בעצם דויד ארליך?
המודם הזה 1799

בשביל הנרי פורד
״אבל זה הנרי פורד, מאמריקה,״ לחש
באוזנו מלווה ישראלי מוכה תדהמה .״בסדר,
בסדר, אז זה הנרי פורד,״ השיב
אברהם — ואם העלה בו השם הנורא התרגשות
ויראת כבוד, הרי שהוא הצליח
להסתירם בצורה מושלמת — ״אז מד,
אתה רוצה שאני אעשה? שיחכה. תיכף
אלך לראות אם אפשר לסדר לו אולי
שולחן נוסף.״
הנרי פורד לא חיכה. אינני יודעת אם
מישהו במשפחתו נאלץ, בשלושת הדו*

הגרי פורד
רות מאז המציא סבו את המוזל טי ששינה
את פני העולם, לעבור חווייח מרתקת
דומה — להמתין שיתפנה שולחן
באיזה מקום בשבילו.
אולם דם כחול מתגלה בשעות הכרעה
גורליות: פורד הגדול לא התרגש מהסירוב.
לאחר שהוסברו לו דברי אברהם,
אחד מיקרא ושניים תרגום, העלה רעיון
מבריק: לנסות לגשת למקום אחר. הפמליה
סבבה על צירה, פנתה לקינגס קלאב
הסמוך. שם, הצליח המנהל, האמרגן מ רי
קד תורגמן, למצוא מקום לחבורה בלי
בעיות. איל, מדווחים לי יודעי דבר, גם
הוא לא נראה נרגש במיוחד מהאורח הנישא.
הישראלים האלה.
אבל מלבד זה, היה הביקור ההיסטורי
של איל־המכוניות האמריקאי בארץ בסדר:
הגברת והאדון פורד הגיעו לישראל ביום
ראשון, ומיד הוצמדה להם המכונית
הירוקדדכהה מדגם פורד קונמיננטל —
שהיא הקאדילק של מפעלי פורד, ובה
משתמש בין היתר הנשיא לשעבר ג׳ונ־סון
— של מנהל חברת הביטוח מנורה
בארץ.
המיליונר, שתקציב חברתו עולה פי
ארבע על תקציב מדינת ישראל, עבר, עם
24 המזוודות — רובן של רעייתו — ועם
המשרתת הפרטית הפינית — כולה בלעדית
של רעייתו — למלך דויד בירושלים, ול־

מיץ את מיטה דיין, וביקרו בביתו בשבת
אחר הצהריים, התקבלו על־ידי המארחת,
אהרונה דיין, ופגשו את כל ה־פלפאלים
של צה״ל. ואם דיין, אז ברור,
שגם כן*גוריץ, שקיבל אותם בביתו ה־תל־אביבי.
ובין
ביקור לביקור הספיקו בני הזוג
המפורסם לחגוג גם את יום השנה השביעי
לנישואיהם. זהו מזל של מיליונר.
אפילו כשהוא בא לביקור, צריכים לתת
לו מתנות, במקום לד,יפו. בני הזוג קיבלו
מנורה עתיקת ימים, שיגאל ידי? בכבודו
ובעצמו בדק את עתיקותה, וכד עתיק.
ועוד כל מיני דברים עתיקים.
מי שנדפק מכל הביקורים הנחמדים האלה.
היתד, כריסטינה. לגביה, היה הביקור
כישלון מוחץ. היא באה לכאן, אחרי
הכל, כדי לקנות קצת בדי־עור ופרוות —
ולא הספיקה כלום, מרוב סיורים. שלא
לדבר כבר על כך, שמכל ערימות היהלומים
שהיא הביאה איתה, היא לא ענדה
אפילו תכשיט אחד כאן (״לא נעים. ארץ
כזאת, כולם חיילים. לא מתאים כאן תכשיטים.״)
רק העובדה, שמישראל היא
תצא עם בעלה לארבעה ימי שופינג בפאריס,
מנעה בעדה מלתפוס ייאוש.
אבל כבת־אצולה אמיתית, היא המשיכה
להיות נחמדה למרות הקשיים. הודתה כשימחה
לפוקה הירש, שזכר לשלוח פרחים
גם לקינג דייוויד וגם להילטון, וגיל תה
למלווים הישראלים שלא יחשבו שרק

כריסטינה פורד
שהיה אנטישמי לא קטן — הביע את רצונו
לעזור למימון. פעולותיו של אירגון נאצי
אמריקאי. שמע זאת מלך יומני הקולנוע
דאז, פוקס (״פוקס המאה העשרים״)
— שהיה יהודי בעל הכרה — ומיהר לשגר,
באמצעות שליחים, את ההודעה הבאה
לממציא המכונית :״אם יעזור פורד
לאירגון הנאצי, יקדיש פוקס כל שבוע
קטע ביומן שלו, שהוקרן ברחבי העולם,
לצילום של תאונת־דרכים, והקטע יסתיים
בקלוז־אפ של סמל פורד שבחרטום המכונית
ההרוסה.
היה זה אחד המקרים המעטים, סיפרו
אז, שפורד הגדול, שהיה עקשן כפרד,
נכנע.
ועכשיו, אברהם המלצר מעיז לשלוח את
הנכד ריקם. נו, אז אני שואלת אותכם.

בני ברמן והאמריקאית
לאחר שנתיים וחצי בגלות ארצות-
חברית /חזר בשבוע שעבר חזמר בני
ברמן לארץ. קצת שעיר יותר, קצת עגלגל
יותר, אבל מלבד זח שלם ובריא.
בגלות, הוא קיבל את חגט מאשתו,

בני כרמן ולינדה

הלן ברמן, שטיפלת, אם אתם זוכרים,
בחיות בגן־החיות. במקומח, חוא
הביא איתו לארץ את לינדה ארפ,
אמריקאית צעירה, בעלת שיער חום ועיניים
כחולות, שמופיעה יחד איתו מאז
שנפגשו.
ואל תשאלו איפה חם נפגשו. זוכרים
את השיר, הפופולרי בזמנו, של בני,
רגל מעץ ז אז תצחקו תצחקו, אבל בני
ולינדה הכירו לראשונה במועדון בשם
רגל העץ.
ואל תקפצו לשום מסקנות. הם רק
מופיעים יחד, וידידים. לא חתונה ולא
בטיח.
הבדיחה הגדולה אירעה לבני דווקא
מייד לאחר שחזר לארץ. הוא הופיע,
השבוע, יחד עם לינדח, במועדון ארבל
בטבריה — ולאחר ההופעה נודע לו
שבמועדון של מלון גינתון, בסמוך —
הופיעה, במופע רווי נחשים ולפידים
דולקים — לא אחרת מאשר אשתו לשעבר,
הלן.
העוקץ שבבדיחה הוא משפחתי: במשך
שבע שנות נישואיהם, התנגדה הלן
כל הזמן לקריירת השירה של בני, רצתה
שימצא ג׳וב סולידי יותר. עכשיו,
הפכה היא עצמה לבדרנית.

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הג הלת

ח ש כוגו ח ^

(המשך מעמוד )16
נות יש לבוא לאגף מעתיקות ולא לדיין,
משונה מאוד בעיני. האמנם אסור לנו לבוא
בתלונה אל איש ציבור הנתפש בגניבה?
האם עלינו באמת להסתפק בהגשת תלונה
למשטרה? האם חוץ מהבחינה החוקית אין
כל משמעות ציבורית לעבירותיו של כל
אדם, ובעיקר לעבירותיו של איש ציבור?
למה שכל אזרח לא יתחמק ממתן עדות
במשטרה ובבית־משפט בתירוץ שאין הוא
ממונה על החוק ועל ביצועו, אם אישיות
דגולה כיגאל ידין מתחמקת ממתן עדות
בתירוץ זד. עצמו ז חוץ מידין אינני מכיר
אנשים רבים במדינה הזאת שבידם הידע
המקצועי והסמכות המוסרית להעיד נגד
דיין בשטח העתיקות. למה לא תבע ידין
מהמשטרה שתברר את אמיתות ״השמו עות״
בדבר עיסוקיו הארכיאולוגיים של
דיין? למה לא הגיש תלונה רשמית בענ-
ין זה לאגף העתיקות, גם אם צעד זה לא
היה מוכיח על אזרחות טובה במיוחד?
(האם אדם אשר גילה בביתו של אזרח
אוסף גדול של ספרים מהספריה הלאומית
יכול להסתפק בהבעת תמיהה על ש מנהל
הספריה או שר־החינוד אינם פועלים
בצורה נמרצת בשמועות בדבר הגניבות
הממושכות והשיטתיות של אותו אזרח,
או שמא חייב הוא למלא את חובתו
האזרחית ולהגיש על כך תלונה למשטרה?).
אם סבור מר ידין שנעשתה כאן עבירה
על החוק — וקשה להאמין שאין הוא סבור
כך — ולא מיחד. על כך בכל אחת מן
הדרכים הרבות העומדות לרשותו, הרי
הוא שותף לעבירה של דיין לא פחות
ממנהל אגף העתיקות. ובאשר לצביעות
בה מאשים מר ידיו אחדים מן הארכיאו־
ראש כ1ו 3״ת הפשע האלימה , שמשטרת ישראל פחדה מפניו ־
מד ב ר
מתוך

ידיו

שותף לעבירה
לוגים שחתמו על הכרוז נגד דיין (״אם
אדם הוא גנב, אין לשתף עימו פעולה״— .
י. ידין) נדמה לי שהוא אינו נקי ממנה.
מוזיאון ישראל רכש בשנה שעברה משר־הבטחון
מימצאים ארכיאולוגיים בסכום של
כ־ 30,000ל״י. רכישה זו, ככל רכישה
אחרת של המוזיאון, נבדקה ואושרה על־ידי
ועדה שבה משמש מר יגאל ידין
כמומחה בלעדי לענייני ארכיאולוגיה. האם
אין בכד משום שיתוף פעולה עם גנב,
או לפחות, עם אדם שהשמועות בדבר
מעשיו הפליליים הגיעו גם לאוזניו של
מר ידיו? במה מתרץ מר ידין רכישת
מימצאים שחלקם לפחות הגיעו לידיו של
המוכר בדרך בלתי חוקית?
תמיד ראיתי במר יגאל ידין אדם אמיץ,
שיושרו המוסרי אינו מוטל בספק. לצערי
לא עמד יושרו המוסרי המפורסם במבחן
פרשת העתיקות של דיין. כרמטכ״לים
ואלופים רבים בצה״ל אשר ידעו, ואשר
חייבים היו לדעת, על הפרות החוק
של דיין, גם הוא, גם ידין הגדול, קיפל
את הזנב בין הרגליים ומילא את פיו מים,
אם תסלחו לי על המטאפור הכפול. ויוסט-
וויומט! אם בארזים נפלה השלהבת מה
יגידו איזובי הקיר המושתנים? מה אפשר
לצפות מאיזה אזרח קטן בשם פרחי,
נאמר, שחש על בשר מבשרו את תוצאות
חפירותיו של דיין באזור, ומד. אפשר לד רוש
מאיזה טוראי מסכן ששמר בלילות
על טרקטור של דיין, אם אריות אדירים
כמו ידין מסרבים להכניס את ראשם הבריא
למיטתו החולה של דיין? (איך אני ברמזים?)
הפחד הוא רגש אנושי מאד. אני יכול
להבין — אם כי אינני מצדיק — אפילו
את שתיקתו הממושכת של ידין. אחרי
הכל הוא מעריץ את כשרונותיו של דיין
כמצביא וכמדינאי ויש לשער שגם הוא
נלכד בקסמי הכאריזמה של שר־הבטחון.
אם ידין חושב שגם הוא וגם עם ישראל
ירוויחו משתיקתו — שישתוק לפחות ולא
יתעטף באיצטלה מיתממת (״לא ידעתי,
לא בדקתי, לא חקרתי וחוץ מזה זה לא
תפקידי״) ולא יאשים ארכיאולוגים אחרים
בצביעות ובשיתוף פעולה מודע עם עבר יין,
כאשר הוא עצמו חשוד בעוונות אלה.

בגיל ,24 נסים לביא חוא אגדה
מהלכת על שתיים. בחוגי עולם הפשע
ונוער השוליים — גיבור ודמות נערצת.
בקרב הציבור הרחב — דמות אימתנית
ודוחה של אוייב הציבור. לפני
80 יום, הוא נעצר, בחוף פלמחים, על-
ידי השוטרים שדלקו אחרי שודדי ״בנק
לאומי״ בראשוך לציון, שהסתלקו עם
שלל עצום של 700 אלף ל״י. מאז, יושב
לביא עצור — כחשוד בהשתתפות בשוד.

טרה, מצידם, את לביא בלשון חד־מש־מעית
:״מנהיג כנופיית הסיציליאנים —
הלא היא כנופיית בת־ים, האלימה, המתמחה
בפשעים חמורים. פושע מסוכן
לציבור, המסוגל לחסל אדם כמו זבוב.
המסוכנים שבפושעי תל״אביב נמנעים
מלהתנגש עימו. כשהוא חושד בחבר בבגידה
— הוא נוקם בצורה אכזרית.״
בהוראות שהעבירה מישטרת ישראל
לאנשיה, נאמר :״נסים לביא ושותפיו
מצטיידים בנשק. חם עלולים לפתוח
באש על אנשי מישטרה או אזרחים.״
זהו האיש. השבוע, מסר נסים לביא
את גירסתו שלו, בראיון מתוך בית-
הכלא, כשהשאלות מוברחות פנימה,
והתשובות — החוצה.
סיס, דפי חתיאורים של חוקרי
המישטרה והפירסומים בעיתונות,
אתה נחשב לאוייב הציבור מיספר : 1

׳ ייי

עוה״ד הוותיק יצחק תוסיה-
כהן משמש כסניגורו של לביא.

במרחק שלושים ק״מ מכלא רמלה,
שם הוא עצור כרגע, יושבת, בדירה
קטנה בבת־ים, אשה צעירה עם תינוק
בזרועותיה. זוהי אשתו של נסים, אסתר
:״לא אעזוב אותו,״ היא אומרת.
״אחכה לו עד שיחזור.״ יש לה ניסיון
בכך: רומן ההיכרות שלה עם נסים התנחל
גם הוא כשזה ישב בכלא. לטקס
הנישואין, קיבל נסים חופשה מיוחדת
מהכלא. גם בנו, ציון, נולד בעודו בכלא.
אומר ציון לביא 48 אביו של נסים,
שהוא בעל חנות ירקות :״נסים הוא
ילד טוב. הוא מנהיג של העולם התחתון
הוא? אז איך זה הוא מסתובב
לפעמים בלי גרוש בכיס ז אני הייתי נותן
לו עשר ל״י, בשביל לצאת לרחוב.״
בעקבות מעצרו, תיארו חוקרי המיש-

עורד״הדין התל״אביבי הצעיר אורי
רון הוא אחד מסניגוריו של לביא.
העבריין האלים, הנועז, והמסוכן ביותר
בישראל כיום. בשוד בראשון־לציון, ש אתה
חשוד בהשתתפות בו, לא היה חסר
הרבה שהשודדים ירצחו אזרחים ושוט רים.
האם אתה מרגיש, בעקבות כך, איזה

יחם מיוחד כלפיד במעצר? האם זה נכון
שהשוטרים פוחדים ממך?״
״בטח מרגיש. ועוד איך. השוטרים מר ביצים
בלי הפסק. מייד כשעצרו אותי,
כחשוד בשוד, הכניסו לי המפקח בן־איון
וסמל ברבי מכות רצח. איימו עלי שיר צחו
אותי אם לא אגלה להם פרטים על
השוד. שיביימו כאילו נהרגתי תוך כדי
ניסיון להימלט. או לכל הפחות, יעשו
אותי נכה לכל החיים. למרות שאמרתי
להם שאני לא יודע כלום על השוד. בתח נת
מישטרת בית־שמש אמר לי בן־איון
שאפילו אם בית־המשפט לא ימצא אותי
אשם, לפחות י אשב עצור עד תום המש פט.
רק זאת היתה המטרה שלהם, מהרגע
הראשון.
״ביקשתי מהעורד־דין שלי, אורי רון,
שיפנה לבג״ץ בקשר להתנהגות של ה שוטרים
כלפי בזמן המעצר. בראיון צחק
ממני. אמר שיכחיש הכל.״

;,העונשים —
סי בהלא לי מו ת ״
* סיס, שאלה מקצועית: איד אתה
״ ^ מסביר את התפשטות האלימות,
שהתחילה מתלווה לפעילות הפשע בארץ
לאחרונה? את העובדה שהעולם התח תון
מתחיל להתנהג כמו בשיקאגו?״
״זה רק בגלל בתי־המשפט. בזמן האח רון
התחילו בתי־המשפט להכניס עונשים
כבדים, שיוצא עשן. אז זה גורם לחבר׳ה
לחשוב. פעם, אחד שהיה נעצר, על שוד
למשל, היה מקבל שנה, שנתיים. היום
זה לפחות תשע עד 12 שנים. אז בן־אדם
עושה לו את החשבון, שבמחיר כזה לא
כדאי לו להיתפס, ויעשה את כל המא מצים
להימלט — אפילו באש חיה.״
״ואין לזד, קשר עם מלחמת הכנופיות
בארץ, בגלל עסקי ההימורים?״
״אין בארץ מלחמת כנופיות. אין בכלל
כנופיות. כל הסיפורים זח בלוף. עלי
אמרו שאני קשור עם אבו־סמיר ועם דנוך.
מעולם לא היה לי קשר איתם, מלבד זה
שאני מכיר אותם בתור ידידים. כל העסק
הזה של פשע מאורגן, זה הכל בלוף.
היועץ המשפטי, שמגר, צודק במאה אחוז.
פשע מאורגן זה כשיש כנופייה גדולה
שעוזרת לכל החברים שלה. אצלנו אין
דבר כזה בארץ.
״גם הסיפורים על בית־דין הם הכל בלוף.
איזה בית־דין? אם למישהו נדמה שבן-
אדם בגד בו, אז הוא עושה לו מה
שעושה על דעת עצמו. זח כל הבית־דין.
״אני עצמי היה לי מועדון קלפים בתל-

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אביב. הוא נסגר אחרי שעצרו אותי, לחי-
בג׳ ,בעקבות רצח קליפצקי. מה פתאום
שמועדוני קלפים יהיו שייכים לפשע
מאורגן ז למועדונים באים הרוב אנשים
עם כסף, וכל מיני עשירים. הם באים
מרצונם, אף אחד לא מכריח אותם. ביניהם
באים גם עבריינים. אז מה? המקום
מיועד לאנשים ישרים, לא לעבריינים.״
ילדים בבי ת־ סו ה ר

״פושע אלים,
מסוכן לציבור, מסוגל בקלות.״

לרצוח

״ילד טוב.
תמיד

השתדל

לעזור

להורים.״

ידהגעת אתה לעולם הפשע?״
״זה התחיל בגלל בקבוקים של
גזוז. עד כיתה ו׳ הייתי ילד כמו כל
הילדים. אנחנו עשרה ילדים בבית. שישה
אחים וארבע אחיות. יש לי אחות
בת 26 שהיא רופאה, והאח הקטן שלי בן
שבע. אני בעצמי בן .24 עד כיתה ו׳
למדתי בבית־ספר דתי חב״ד בתל-אביב.
״אז, הכניסו אותי למוסד עוגן בבתים,
אחרי שתפסו אותי על גניבות. פעם
גנבתי בקבוקי גזוז. פעם שזיפים מהעץ
של השכנים.״
״זאת היתד, ההתחלה. וההמשך?״
״זאת היתד, ההתחלה — וגם הסוף.
ברגע ששולחים אותך לבית־סוהר — אתה
נהפך שם לפושע. כל צעיר שמתפרע בקולנוע,
צריך לדעת שהוא יכול בן־רגע
ליד,פך לעבריין מועד. אם במקרה יתפוס
אותו שוטר והוא יישפט למאסר — זה
הסוף שלו. בבית־סוהר, הוא ילמד מהר
מאוד איך להיות פושע. הפושעים האמי־

״לפני שעצרו אותי, היכרתי בחורה
בשם אתי. צעירה, בת .16 כשנשפטתי,
היתד, באה לבקר אותי בבית־סוהר. אחרי
שמונה חודשים במאסר, באתי למנהל
הכלא, הייתי יושב בדמון, ביקשתי ממנו
שייתן לי להתחתן, שאוכל לברוח מכל
החיים האלה. הסברתי לו איך נהייתי
עבריין רק בגלל שהייתי בין עבריינים
גדולים, שעשו אותי נער שליח שלהם.״

23 סעם
במעצר
ך י• מנהל נתן לי חופשה, והתחתנתי
! 1 11 עם אתי, באולמי הוד בבת־ים. אחרי
החתונה, חזרתי לדמון. הבן שלי, ציון, נולד
לנו עוד לפני שהשתחררתי.״
״אחרי שהשתחררת, השתנו חייך, בתור
בעל משפחה?״
״ניסיתי, אבל המישטרה לא נתנה.
מדמון השתחררתי בשליש האחרון, בתור
אסיר ברישיון. מרגע שהשתחררתי, המיש־טרה
חזרה לטפס עלי. היו באים, מעירים
אותנו באמצע הלילה, הופכים את
כל הבית. הילד היה מתעורר ובוכה.
המישטרה חושבת שאני בדוקאי, למרות
שאף פעם לא היה לי משפט על סמים
או על פשעים חמורים.
״באחת הפעמים הצליחה המישטרה
לעצור אותי, במשפט התפרצות, עד סוף
המשפט. אחרי שישבתי את כל התקופה
הזאת, זיכה אותי השופט בר־זכאי המנוח
זיכוי מוחלט, לא רק מחוסר הוכחות. אבל

.ו1ז1ז־\ו־ צו1־1ז
אין וישו!1דא\רג\ו

בינתיים — ישבתי.״
״כן, המעצרים שלך זכו גם הם לפיר־סום
רב. לפי מה שהתפרסם, נעצרת
בשנה האחרונה בלבד 23 פעם — ובכל
פעם שוחררת ללא אישום נגדך. איך?״
״סתם סיפורים. בשנה האחרונה נעצרתי
ם ך־הכל פעמיים. פעם בתורת חשוד ברצח
עודד קליפצקי. ישבתי שוב פעם
בחינם, חמישים יום. עד שהשופט דבו־רין
החליט לשחרר אותי. כבר מרגע ראשון
קבעו השופטים שטיפלו בתיק שבעצם
אין למישטרה שום חומר נגדי, אבל בגלל
שזה מקרה רצח, צריך לאפשר לה לחקור.
״בסוף שוחררתי בערבות, למרות ש לא
קיים שיחרור בערבות בתיק של רצח,
והתיק במישטרה נסגר ולא קיים.״

תיים הם אלה שמכניסים ילדים לבית־הסוהר,
בחברת עבריינים ותיקים.״
״וזה, לדבריך, מה שקרה גם לך?״
״בדיוק. במוסד עוגן ישבתי שנה. כל
פעם הייתי בורח משם. בגלל הבריחות,
העבירו אותי לתל־מונד. הייתי בן 13 כשהגעתי
לתל־מונד. שנה וחצי ישבתי שם.״

לא גותגיס
מנו ח ה
ן* יית א ס כן בן 15 וחצי כשהשתח־
״ 1 1ררת. לאן פנית כשיצאת מהכלא?״
״לבית־ספר כבר לא חזרתי. התחלתי
ללמוד צבעות אצל הדוד שלי. עבדתי
שנתיים בתור צבעי. אחר־כך מצאתי ג׳וב
אחר, בתור מסגר מיכני, ביפו. עבדתי
שם שלוש שנים.
״אבל מה? כל הזמן הזה, המישטרה לא
נתנה לי מנוחה. כל פעם היו עוצרים
אותי. כשהיה קורה איזה פשע בעיר,
וכשלא היה קורה. בכל מקום שהיו רואים
אותי. בדיזנגוף, בקפה, לעיני הציבור.
תמיד. רק כשעברנו לגור בכפר״
טרומן, על־יד לוד, המישטרה ירדה ממני.
גרנו שם שנתיים, ואני גידלתי משק שלם.
״אחר־כך, חזרנו לעיר. אמא שלי התנגדה
לגור במושב. עברנו לגור ביפו,
ואני ניסיתי לעבוד בכל מיני דברים
לעזור להורים.״
״מתי התפרסמת כעבריין רציני?״
״ב־ .1969 נעצרתי אז כחשוד בהתפרצות.
האמת היא שהייתי סך־הכל מתווך
בין אנשים מהסביבה, שהיכרתי, ובין אחד
סוחר בדים. באו אלי האנשים, אמרו שיש
להם בדים למכור, שאמצא להם סוחר.
כל הבדים היו 3,000ל״י בסך־הכל. הבדים
היו סחורה מהתפרצות, אבל אני
לא ידעתי מזה. המישטרה עלתה על הסו חר,
ואז הוא הכניס את כל מי שהיה לו
עסקים איתו. השופט גביזון מצא אותי
אשם בפריצה, נתן לי שנתיים וחצי. זה
היה ארבע שנים אחרי שהפריצה קרתה.
בגלל ההרשעה הזאת, נאלצתי גם להתחתן
בתור אסיר.״
״איך זה?״

ל חזור
ל מוטב

ךךןףידועוון 1ץ מו נסים לביא, מדוכדך ורצוץ, בבית״המשפט ברחובות,
11 1 4לשם הובא להארכת מעצרו לאחר שנעצר כחשוד
בהשתתפות בשוד ״בנק לאומי״ בראשון־לציון. המישטרח הקיפה את הבניין בעשרות
שוטרים חמושים. השוטר שלידו מחזיק בידיו את האזיקים, בהם היה לביא כבול כל
הזמן, עד רגע תחילת המשפט. למעלה מימין: לביא מובל לבית־חמשפט, כבול לשוטר.

ץץה היה הסיפור שבן־חור דוידי,
שחשוד יחד איתך בשוד בנק־לאומי
בראשון־לציון, קיבל מכות מכם
בתא, בגלל החשד שהוא דיבר בחקירה?״
״הכל בלוף. מיום שנעצרתי, לא היה
לי קשר עם דוידי. זה הכל פרובוקציה
של המישטרה כדי להשפיע על בית־המש־פט.
תמיד הם פועלים כך. גם כל השוטרים
עם העתים שמקיפים אותנו, כל פעם
שמביאים אותנו לבית־המשפט, זה רק
בשביל לעשות רושם על השופטים.״
״לפי דבריך יוצא, שלמרות כל ניסיונותיך,
לא הצלחת להשתחרר מעולם
הפשע. לדעתך אי-אפשר לחזור למוטב?״
״כל זמן שהמישטרה לא תעזור בזה —
לא. הדרך לצאת מחיים של עבריין זה
לתת לעבריין הזדמנות. לפקח עליו — זה
בסדר. לראות אם הוא באמת עובד, או
מתברדק ומסתובב עם חבר׳ה עבריינים.
אבל אם רואים שהבן־אדם באמת משתדל
— אז המישטרה אסור לה להציק לו.
ברגע שהבן־אדם הוא קורבן לכל מה
שקורה בעיר, זה מייאש אותו, ודוחף
אותו להיכנס לחיי הפשע באופן פעיל,
אפילו אם לא היה פושע קודם.
״זאת אני אומר, מניסיוני שלי.״

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אל ה הן

ש ל אזתה
אשה ־־־
א ליל תםשל
י. ח .ב רנ ר
וש״י עגנון

פהנ״תאוץ-יסחוג 1910

ן* יא חזרה אלינו בשקט בשקט. בקול
} 1דממה דקה. איש לא ראה, איש לא
שמע. ישישה קטנה, שברירית, בעלת פנים
חרושי קמטים ושער שיבה. רק העיניים
מתגרות עדייו ב־ 78 שנותיה: העיניים
הבהירות עירניות מאוד, מנצנצות באש
שלא כבתה, בחיוך טוב־לב.
ליזה וארון. שם שאינו אומר כלום היום
— מלבד לוותיקים שבוותיקים. היפהפייה
הראשונה של הישוב העברי בארץ. אליל-
תם של כל השמות הגדולים. יוסף חיים
ברנר כינה אותה ״מתת אלוהים.״ מנחם
גנסיו — ״הנסיכה.״ פיסקאטו האגדי —
״כישרון עילאי.״
הכוכבת הראשונה של הבמה העברית,

מאוד. בעלי הרוויח מהנישואין שלנו. אני
היא זו שעבדתי לפרנסת המשפחה. כסף
לא עניין אותי, והסתפקנו במועט. אני
שחקתי, והוא צייר. אני ניגנתי במנדולינה
והוא צייר. הוא לא הצליח למכור הרבה,

ואני הייתי עסוקה מאד. לפעמים לא היה
זמן לאכול. רק האמנות היתה קיימת. לא
הרגשתי בחלוף השנים. תמיד הייתי עסוקה
מאוד — עד שפתאום נותרתי בדד.״
ליזה וארון של 1972 היא היסטוריה

דווקא של נערה מבוגרת. כך החילותי את
דרכי בתיאטרון.
״לשפות הספניולית שלי — מוצא המשפחה
מבולגריה — והיוונית, נוספה הרוסית.
באחת ההופעות היה בקהל פועל
עברי מארץ־ישראל, ידיד של ברנר. הוא
דיבר איתי על הלהקה המוקמת ביפו, והפציר
בי להצטרף אליה. אותו זמן רצה
אבי לחתן אותי. הנערות נישאו אז צעירות
לימים, ואנכי פחדתי מכך. כך הגעתי ליפו.
כדי להימלט מהנישואין, ברנר נטל אותי
תחת חסותו, ולימדני עברית.
״את תפקידי הראשון ביפו שיננתי בעלטה,
כי השפה העברית לא היתד, עדיין
שגורה בפי. שיחקתי בינקל הנפח מאת
פינסקר. גנסין היה בעלי בחזיון. הייתי אז
בת ,15 אולי ,16 איני זוכרת.

שנולדה עוד לפני שהבימה נולדה. במשך
דור שלם, הבזיק שמה ככוכב שביט בחיי
הישוב. חמישים שנה מאוחר יותר, חזרה,
בימים אלה, לארץ, לאחר שנים רבות ב־ארצות־הברית
— אלמנה, בודדה, חסרת
כל, מצאה לעצמה דירה צנועה ביפו.

הבעל

ץץה הביא אותה, לעת זיקנתה, חזרה
] /לארץ ז
לשמוע אותה מדברת, זו חודיה. היא
קופצת מעברית לאידיש, לאנגלית לצרפתית.
העברית שלה מחזירה אותך באחת
לימי איכה — משהו מקסים. עברית בנויה
על טהרת המלעיל. החית והעין מתגלגלות
מגרונה בטבעיות ראויה להערצה .״אנכי״
בא במקום ״אני״ ,ו״מעט״ תופס את מקומו

של ״קצת״.
״היה לי בעל צייר, אברהם ולקוביץ
זכרונו לברכה. ציור הוא מקצוע קשה

מהלכת על שתיים. מספרת מי שהיתה ילדת
פלא :״נולדתי בשכונה היהודיה בירושלים
העתיקה. אחי סיים את חוק לימודיו בבית
הספר האגרונומי במקורדישראל, והחליט
לרכוש ידע חקלאי, כאיכר, בקפריסין. אמא
ואני הצטרפנו אליו. שם הייתי רועת־צאן,
ודבקתי בשירי הרועים היווניים. לאחר כחמש
שנים נשא אחי אשד, יהודיה ממצרים,
ואנחנו נסענו בעקבותיו לאלכסנדריה.
הוא עבד כסדרן במטרופוליטן אופרה ואנכי,
שהייתי אז כבת — 12 נהגתי לחזות
בחזיונות האופראיים. בבית הייתי מחקה
את כל השחקנים, ומסביבי התאסף קהל
קבוע. אותה תקופה הופיעה בעיר להקת
תיאטרון מרוסיה והם הציעו לי תפקיד,

הכוכבת -אז

ליוה וארון בתחילת שנות העשרים, מככבת בהצגת
״יום ולילה״ של אנשקי, שהועלתה אי בניו־יורק
בתיאטרון האירי האמריקאי הראשון, בהנחלת רודולף שיקלרוד. למעלת מימין: ליוה
בתפקיד נורה ב״בית הבובות״ של יונסקו. ברנר כינה אותה אז :״מתת אלוהים.״

חרד ת קודש
ב או ל ם

*גת הככורה של ינקל הנפח על־ידי
להקת חובבי הבמה העברית היוו־

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ת מרורי ם

תה מאורע תרבותי ראשוני ליישוב העברי
בארץ־ישראל. יפו עשתה חג. פועלים עבריים
מראשון־לציון ופתח־תקוה שירכו
רגליהם בחולות בואכה יפו. תושביה הראשונים
של מושבת זכרון־יעקב הגיעו
בדיליג׳אנסים. פנסי לוקס האירו את אולם
הגימנסיה לבנות על גבול יפו־תל־אביב,
בו התקיימה ההצגה( .כיום שוכן במקום
— מגדל שלום!) .באולם שררה חרדת קודש•
ולא בכדי — מחזה עברי שחקנים
יהודיים — ושפה העברית ! כל השחקנים,
להוציא את ליזה, הגיעו לבמה לאחר יום
עבודה מפרך ביקב או בבנייה (גנסין עבד
אז כפועל ביקב ראשון־לציון) .חזון הבמה
העברית הפך למציאות.
״העובדה כי ההצגה ירדה לאחר יומיים,״
מספרת הגברת הזקנה בחיוך ,״לא פורשה
אז כחוסר הצלחה, חס וחלילה. בארצנו
הקטנטונת, אז, לא היה עדיין מקום ליותר
משני ערבי הצגות. כשהצגת היחוס לשלום
אש החזיקה מעמד שלושה ערבים רצופים
— צהלה הנפש ושמחה.״
השחקנים המשיכו בעבודתם היומית כפועלים,
ולעת ערב היו מתאספים לשינון
תפקידיהם. ליזה היתה היחידה ללא אמצעי
מחייה..כך הוחלט כי תינתן לה משכורת
חודשית — אשר הפכה אותה אוטומטית
לשחקנית המקצועית הראשונה בארץ-
ישראל.

הועלה. בטכס שנערך במטה המחוז
הדרומי •של משטרת ישראל בירושלים,
לדרגת סגן־ניצב, רב-ם קד אנו ש
נגעתי המשרת במשטרת ישראל 21
שנים, מהם שמונה שנים פמישמר הגבול.

וכה. מאשמה של תקיפה תוך
כוונה לאנוס, השחקן הנודע ג׳ו רג,
פסארד, שהואשם בתקיפת הרקדנית
האכזוטית מבוסטון ג׳ין מקלאק לין
( )24 שטענה כי פפארד תקף אותה ב־בית־מלון
בבוסטון בסוף חודש ינואר.
השופט שזיכה את השחקן, קבע :״סן
השניים דווקא הגבר הותקף ונושך בפניו.״

התארסו. בוינה,
ק א רנו ( 01 מי שד,יתד, אשתו
נשיא אינדונסיה אחמד סוקארטו,
בנקאי־תעשיין הספרדי פ רנ סי ס קו
זה (.)35

התגרשו. בסנטו דומינגו, ג׳ ד
דג׳ ס. פ קו ט ( )43 שזכה בשנה ש־עברה
באוסקר עבור משחקו בסרט
פטון אך סירב לקבלו, ורעייתו השחקנית
קו ליין די דחדסט 47 היו אלד,
גירושיהם השניים של השניים שהתגרשו
כבר לפני שש שנים בעקבות רומן
שניהל סקוט עם אווה גרדנר, אך שבו
ונישאו כעבור שנתיים.
שמונה שפות
ף* ת ב ככסין, מגדולי התיאטרון העברי :
^ ״זו היתד, השחקנית הראשונה על קרשי
הבמה הארץ־ישראלית שהראתה משחק
אמיתי, משחק אמנותי שהיה בו מן היצירה
התיאטרונית. היתה לנו הרגשה שנכס יקר
מאד נמסר לנו לשמירה.״
האינטילגנטים הצעירים של יפו — י.ח.
ברגר, יוסף אהרונוביץ, ש״י צ׳צ׳קם —
הלא הוא עגנון מיודענו — וד״ר יוסף
לוריא, דאגו כולם לצעירה הכישרונית בחינוך
עברי. נזכרת ליזה :״שעות ישבתי
על הרצפה בחדרו של חיים ברנר. הוא
דאג לי כלאחות. הוא נהג לקרוא בפני
מחזות ושירה, ובעצמו כתב והגה שעות
על גבי שעות. אנשים היום אינם יודעים,
אך לא רק צ׳צ׳קס היה נוהג לכתוב בעמידה
— גם ברנר נהג כך.״
בתקופה בה התיאטרון היה עדיין
פלא — חשקה נפשה של ליזה לשחק

ן* ׳ דייי

מנהליםרומן. השחקן דני ם
הופ ר, שהתגרש לפני כחצי שנה
מהזמרת מישל פיליפס, והשחקנית היהודיה
ד די ההל פו ץ, כוכבת צוק זב־ריסקי
שביקרה לא מכבר בישראל לצורך
הסרטת ירושלים, ירושלים.
מנהליםרומן. הכוכב האמריקאי
מיי ק ל לויי] והשחקנית ההודית
ש קי דהכאקש ( )24 שהיא גם

ליזה, ביום, חולפת ברחוב מגוריה היפואי הדל.
״להסתכל היום על העבר ״,אומרת השחקנית
הבמה העברית ,״זה במו לשים בדור בראש.״

הכוכבת ־ היום
המקצועית

הראשונה

וה־פא־

111!׳985

ךןןןיןךן 11ן ן ליזה וארון (ימני,נ) בהצגת ״הגולם״ מאת גרנוב בתיאטרון
| 1ש 1 1#מורשי שוורץ. את שמות השחקנים האחרים בתמונה, אין היא
מסוגלת לזכור ביום. הרפרטואר של חביבת גדולי הציונות של תחילת
המאה כלל את השמות הנודעים ביותר של המחזאות העולמית.

כל ערב, לא אחת למספר חודשים, כש־נאגר
הכסף והתאסף קהל. המשחק חדר
לדמה. שנתיים לאחר שכישפה את הקהל
העברי, קמה ונסעה לפריז. מפריז, שם
למדה והופיעה, עברה לשוויצריה, משם
לניו־יורק. מאז ועד היום — לא נראתה
בארץ.
מתיאטרון לתיאטרון, מבמאי לבמאי,
בצרה הכוכבת העברית הראשונה רפור־טואר
מלא ועשיר. עד לפני עשר שנים,
עדיין שיחקה בארצות־הברית על במה
אידישאית, עברית, ואנגלית, מילאה תפקידים
בהצגות כאידיוס והאחים קרמזוב, אל
הנקמה של שלום אש, יום ולילה של אנסי,
מחבר הדיבוק. בית הבובות ליונסקו, הגולם
לגרנוב, שבעת התלויים לטורגנייב.
על במאיה נימנו רודולף שילקרוף, מייסד
התיאטרון האידי בניו-יורק, אירווינג פיס־קטו
המהולל, מורים שוורץ. לצידה שיחקו,
בין הייתר, פאול. מוני שנקרא אז פול
וייסנפריין, צמח ובן־ארי מהבימה.
וכשם שרבו התפקידים — רבו השפות
בפיה. הזקנה המקסימה מפטפטת כיום בשמונה
שפות, מצטטת תפקידים משיילוק
באנגלית, רבי עקיבא בעברית, שיר רועים
ביוונית, אודיסיאוס באיטלקית.
ועכשיו? לאחר שהתאלמנה ועזבה את
הבמה?
ליזה וארון מחייכת בעצב :״ברצוני
לחיות בארץ־ישראל את שארית ימי. אך
אין עימי כסף או רכוש, ואיני יודעת מה
יבוא בחלקי. את כל חיי הקדשתי לאמנות,
וכרוב השחקנים נשארתי בחוסר כל. אפילו
את נסיעתי ארצה לא יכולתי לממן. ד״ר
בידרמן, מנהל הקרדהקיימת־לישראל בניו־יורק,
ערך התרמה ומימן את נסיעתי ארצה.
״אליאונרה דחה הגדולה אמרה משפט
שאני מאמינה בו: לכל שחקן יש מגנטיזם
שעוזב אותו בגיל הזיקנה. כשהמגנטיזם
עוזב — נגמרת הקריירה, ואיתה החיים.
אצלי קרה בדיוק כך. אליאונורה דוזה גמרה
בעוני מוחלט, אנכי מרגישה שגורלי
אינו שונה.״
והיא נזכרת, ומצטטת, שיר של אליזבט
בראונינג :
״אנחנו עייפים, ליבי ואני. התעייפנו מהספרים,
התעייפנו מהאמונה בגברים. הלכנו
בדרך ישרה רדי. האמנו יותר מדי באהבה.״

קי רהבאקש
דוגמנית וזכתה ב־ 1967 במקום השלישי
בתחרות מיס תבל.
נפטר. בגיל ,64 האדריכל משה
כ ך חו רין (גינזבורג) ,שהיה מראשוני
התנועה הרביזיוניסטית, נעצר ב־1937
ונכלא בכלא עכו בעוון פעילות אנטי
בריטית, היה מוותיקי המהנדסים בארץ,
בנה בעיקר בסביבות פתח־תקווה, כש גולת
הכותרת של פועלו היה בניין
מצודת זאב בן 14 הקומות בתל-אביב.
נפטר. בשווייץ, בגיל ,66 הסופר
האמריקאי שהיה ידידו של מנהיג
סין מאו צ׳ה טונג, א דג א ר סנ אי, ש סבל
מגידול ממאיר. הגיע לשנחאי ב־
1929 והיה סגן העורך הראשי של צ׳יי־נה
ויקלי רבייו, ייצג מספר עיתונים
בריטיים ואמריקאיים בסין, התיידד עם
מאו צ׳ה טונג, המשיך לישמור על קש רים
עם מנהיגים סיניים גם אחרי ש עזב
את סין.
נפטר. בלום־אנג׳לס, בגיל 74נ העיתונאי
וו לטר ווינ צ׳ ל, שהיה במשך
שנים רבות בעל הטור המפורסם ביותר
בעיתונות העולמית.
נפטר. כתוצאה מתאונה שאירעה
לו לפני מספר שבועות עת נפל ונחבל
בראשו, בגיל ,75 הרב הראשי של יהודי
מארוקו מי כאל אנ ק אוו ה, שמונה
לתפקיד הרב הראשי של מארוקו לפני
כחמש שנים.

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יום. הגיעו לקיצם מסעי ההרצאות על פני
הארץ, מטעם ההסתדרות, שהפכו למק צוע
בתעסוקה מלאה.
בא הסוף גם לקבלות־הפנים, למסיבות,
לוויכוח המפלגתי למי הוא שייך, לראיו־נות
בעיתונים. גרישא, שהתחתן באוגוסט,
קיבל שיכון של שני חדרים ברמת׳
הנשיא בבת־ים. הוא משלם שכר־דירה
של 70ל״י לחודש. בשנה השנייה ישלם
יותר. בשלישית עוד יותר. הוא יוכל
לרכוש את הדירה בתשלומים, אם ירצה.
עם שאר הוצאות ההחזקה עולה לו הדירה
כ־ 150ל״י בחודש.
רהיטים כמעט ואין בה, מלבד מיטות
הסוכנות, שעבורן הוא צריך לשלם, וכמה
חפצים חיוניים שהביאה אשתו עם הנשו־אין.
הוא יכול, כמובן, כמו כל עולה
חדש אחר לקבל הלוואות לרכישת רהיטים.
בינתיים הוא אינו רוצה להסתבך
בחובות.
מחודש ינואר האחרון קיבל גרישא גם
עבודה קבועה — באגף כוח האדם של
סולל בונה, כמי שאחראי לקליטתם של
עולים חדשים בין פועלי הבניין .״תתפל או,״
אומר גרישא ,״אבל יש כבר אפילו
פועלי בניין מרוסיה. לא הרבה — אבל
יש גם כאלה.״ הוא אינו יודע עדיין
בדיוק את אופי עבודתו, אבל, העיקר
שהוא עובד.

ביו רו קר טי ה
פרובינציאלית

גרישא פ״גין:
ך* פעם היה הקורבן גרישא פייגין
\ ,)43( 1מי שעלייתו לארץ מברית־המו־עצות,
לפני שנה בדיוק, סימלה את המאבק
למען עליית יהודי רוסיה.
קשה כבר היום לזכור זאת, אבל אז
היה זה חג. עליית יהודי אחד מריגה
עדיין היתד, שווה כותרות בעמודים הראשונים.
פסטיבל גרישא פייגין — חגיגות
קבלת הפנים שנערכו לכבודו, לא היו
כל־כך אישיות בשבילו, אלא עבור מה
שהוא ייצג.
זה היה בסך הכל לפני שגד״ לפני שהחל
חג העלייה שהגיע לשיאו בגל הבדיחות,
המשקף במדינה הזאת יותר מכל סקר
דעודקהל את התחושה הכללית של העם
(״שני עולים חדשים מרוסיה פוגשים זד,
את זה, .נו, הסתדרת כבר?׳ שואל האחד
את חברו, .לא!׳ משיב העולה השני, ,אני
עוד עובד
ואם נזכר עתה העם בישראל בגרישא
פייגין, מי שמעלליו בצבא האדום במל״
חמת העולם השנייה נקראו לפני שנה
בנשימה עצורה, היה זה רק מפני שהוא:
עמד בשבועות האחרונים במרכז של גל
שמועות שהקיף את המדינה (גלי השמו עות,
כמו גלי הבדיחות, גם הם באים
במחזורים) ,לפיו נתפס גרישא כמרגל
סובייטי ויושב בבית־כלא.
״יושב — בטח שאני יושב!״ אמר
השבוע גרישא פייגין בחיוך רחב, לבבי
וכנה, שאין בו אפילו שמץ של טינה,
״אני יושב טוב מאוד, אבל לא בבית-
הסוהר !״

ך רישא מו ד ע אל התגובה שמעו^
ררת כיום העלייה מרוסיה אצל היש ראלי
המצוי. יש לו הסבר גם לכך:
״בישראל קיימות כיום בעיות חברתיות.
מקשרים בעיות אלה עם העלייה מרוסיה.
כתוצאה מכך מרגישים העולים לא שינאה
מצד הוותיקים, אלא קינאה ומרירות. אבל
הבעיה אינה רק בעייה של דיור. היא
הרבה יותר רחבה. הבעייה החברתית בישראל
היא בעייה של פער בחינוך,
בתרבות ועוד. העלייה מרוסיה יכולה
דווקא לתרום לפתרון בעיות אלה.״
יש לגרישא עוד כמה טענות, אותן הוא
משמיע בזהירות .״אני לא רוצה לבקר את

צים בישראל. אבל הם פוגשים כאן המון
ביורוקרטיה ברמה פרובינציאלית, לא
ממלכתית. ביורוקרטיה של אנשים קטנים.״
״בציבור
הישראלי רווחות אגדות על
התנאים שמקבל עולה מרוסיה,״ מספר
גרישא .״צריך לספר להם את האמת.
הנה, למשל, יש לי שכן, מהנדס מעולה
למכוניות, שעלה ממוסקבה. עכשיו הוא
עובד במשרד־החינוך. הוא מרוויח יפה.
יש לו אולי 1100ל״י לחודש. אבל, בעד
הלימודים באולפן הוא צריך לשלם?!
בעד הנסיעה מווינה לארץ, הוא צריך
להחזיר חוב? בשביל המשכנתא על הדירה
הוא צריך לשלם? הוא הסתדר יפה,
אבל הוא שקוע בחובות. נשאר לו לחיות
אולי 400ל״י לחודש. בשביל משפחה
של ארבע נפשות זה קשה. הישראלים לא
יודעים את הבעיות האמיתיות. אין להם
מושג איך חיים ברוסיה.
״העולים מרוסיה,״ אומר פייגין, בסיג-
נון המזכיר קצת את 9ראבדה ,״אינם
הכתובת להפנות אליה את הטענות על
הקשיים החברתיים והכלכליים בישראל.
הכתובת היא אלה שהתעשרו!״
שנה אחרי שיצא מרוסיה יש דברים
שהוא עדיין מתגעגע אליהם בסתר ליבו:
הנקיון הסניטארי ברחובות הערים ב־ברית־המועצות
(״אסור שם להשליך סי גריה
ברחוב״) ,או התרבות הרוסית ה ענפה,
שהיא חלק מחיי היום־יום בברית-
המועצות.
בישראל הוא אוהב את הקיבוצים ואת
הצברים, ולא אוהב כל-כך את העיתונות
(״יותר מדי שטויות ! העיתונאים צריכים
לכתוב יותר כשטובת המדינה לנגד
עיניהם״) ואת המודרניזציה בתרבות
ובאמנות.
לעומת זאת, יש לפייגין הסבר משלו
לגל השמועות ששם אותו בכלא לגבי
תושבי ישראל .״אני סבור שזאת המצאה
רוסית,״ אומר גרישא .״עולים חדשים
פשוט הביאו את השמועה הזאת מרוסיה,
לא בזדון כמובן. בעיתונות הרוסית הרבו
להשמיץ אותי אחרי עלייתי לישראל.
שמעתי שלא מזמן סיפר חבר הוועדה
המרכזית של המפלגה הקומוניסטית ברי-
גה, אחד בשם גאספאריאן, בהרצאה, כי

״אני יושב

הפ ס טיבל
הגיע לקיצו
ך* פטיכד גרישא פייגין נמשך
מיספר חודשים. עוד בחודש יוני האחרון
ערך גרישא מסע פומבי בצרפת,
כאורח הקהילות היהודיות שם, השתתף
בעצרות למען העלייה מרוסיה. בפעם ה אחרונה
שהעיתונות והציבור התעניינו ב גורלו
היה זה כאשר ערך לפני חודשים
מיספר את טכס נשואיו עם צעירה שהכיר
בישראל, יפה רייך, עיתונאית וציירת.
מאז זרמו כל־כך הרבה עולים בנתיב
העלייה מווינה ללוד, ששמו של גרישא
יכול היד, לעורר רק התבדחויות ציניות
(״הוא האשם! הוא התחיל עם זה!״).
ירח הדבש של גרישא פייגין — שהוא
עד היום העולה המפורסם ביותר שעלה
מברית־המועצות — עם מדינת־ישראל,

דא בבית הסוהר!״

נמשך יחסית יותר מאשר לגבי כל עולה.
אבל גם הוא הגיע יום אחד לתומו. הסתיימו
ימי האולפן העליזים — מהם נשאר
לגרישא אוצר מצומצם של מילים בעברית,
המאפשר לו לנהל שיחה של יום־

משרד הקליטה:• .הם עושים הרבה ואת
כל מה שבכוחותיהם. אבל קליטה אינה
יכולה להיות בעייה של משרד ממשלתי
אחד, אלא חייבת להיות בעייה לאומית.״
או, למשל ,״רוב העולים מרוסיה מרו-

אחרי עלייתי לארץ הסתבכתי כאן בפרשיות
כלכליות ונאסרתי. כנראה שעולים
מריגה שמעו על כך. הם לא ידעו ׳את
המקור וחשבו אולי שהשמועה הגיעה מישראל.
אין לי שום הסבר אחר לזה.״

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונה

חעייד
ה לו ח ם בש.ב
גדעון ספירו הינו דמות יוצאת דופן
בין עיתונאי הסטודנטים בארץ. הצעיר
ארוך המחלפות, צנחן לשעבר ובעל ותק
עיתונאי ניכר בארץ ומחוצה לה, משמש
כעורכו וכתבו של עיתון סטודנטי־חיפה —
פוסט מורטם.
כעורך כן עיתונו משמשים השניים גורם
קבוע להתנכלויות מצד חוגי־הימין
והמימסד באוניברסיטה הידועה בשמרנותה.
לא מכבר נעשו צעדים נואשים לה־

ע סק> ם
ס ר טי ם כבק שתך
עורף ספירו
לוחם שמאלני במיבצר ימני
דחת העורך. צעדים שמאחוריהם עמדו
שילטונות האוניברסיטה.
בעיתונו האחרון נתן ספירו דוגמא נוספת
לסיבות המדרבנות את מתנגדיו להיפטר
ממנו בהקדם האפשרי. בכותרת
ראשית עבת־אותיות שאמרה: הש.ב. מתנכל
לסטודנט מרבי, יצא העורך, בכתבה
פרי עטו, נגד שרותי־הביטחון המנסים
להחדיר את שיטות השטחים־המוחזקים לטריטוריה
אקדמית.

מספר ספירו :
לפני כשבוע קיבל עאדל מנאע ד״ש
מהש.ב. בו נאמר לו כי הוא ״פותח יותר
מדי את הפה.״ הועבר לידיעתו כי אם
ימשיך בדרכו יהיו נאלצים לנקוט נגדו
בצעדים שונים. הוזכר לו כי הוא מסיים
עתה את לימודיו, וקרוב לוודאי שירצה
לעבוד בהוראה במשרד החינוך והתרבות,
דבר שהש.ב. יכול לסכלו.
כל זאת הועבר לידיעתו של עאדל ע״י
קרוב משפחה אשר נפגש כבר מספר פעמים
עם איש הש.ב. בקשר לעאדל. פעם
אחת גם נפגש עימו עאדל אישית.
עצה ידידותית. אותו איש ש.ב. שהוא
אחראי על כפרו של עאדל, מג׳דל־כרום,
התקשר לקרוב המשפחה כשבוע
לפני קיום כנס היסוד של התאחדות האקדמאים
הערביים. הוא ביקש מהקרוב
כי יעביר לעאדל את ״ההצעה״ לא להשתתף
בכנס, כי אם ישתתף יגרום הדבר
לצרות.
עאדל לא קיבל את העצה ובכל זאת
השתתף בכנס. כתוצאה מכך נפגש איש
הש.ב. עם הקרוב מיד לאחר הכנס והתלונן
על כי היעוץ לא עזר.
עאדל עצמו נפגש עם איש הש.ב. בקיץ
האחרון בחיפה. לדברי עאדל הציג עצמו
כעובד משרד הביטחון (שמו ידוע) .הוא
ידוע בכפרי האיזור כאיש הש.ב, .המכסה׳
את האיזור בו נמצאת גם מג׳דל כרום.
נ.1ד ישראל. איש הש.ב. הסביר אז
לעאדל כי יש עליו ידיעות שהוא משתתף
בפגישות ציבוריות באוניברסיטה ובמועדון
רוממה וכי הוא מביע בהן דעות
העלולות לגרום לו לנזק בעתיד. איש השב.
אמר כי הגיעו אליו ידיעות שעאדל
מביע דיעות קיצוניות ושהוא נגד המדינה.
עאדל מספר כי בתשובתו אמר שאין
הוא קיצוני ואיננו נגד מדינת־ישראל, כי
יש לו חברים יהודים רבים, וכי הוא משה
טורט הזה 1799

ירחמיאל שבתי חזר לבית, תשוש־יום־
עבודה. אישתו הרסה את המרק, הילדים
טיפסו לו על העצבים, המיים החמים נגמרו
באמבטיה בדיוק כשגמר להסתבן, בקיצור,
סיום משגע ליום מטורף. בכוחותיו האחרונים
דידה ירח לטלוויזיה, הפעילה וצנח
לכורסה. על המסך הקטן נראו תמונות
מיספר מתוך מישחק כדורגל־שבועי ומייד
הופיעה כרזה מאירת־עיין: סליחה תקלה.
זה כבר היה מוגזם. בשאגת זעם זינק
שבתי לכוננית קטנה בפינת הסלון, שלף
אחד מתוך שורה של סלילים מסודרים,
נעץ אותו בתוך קופסה שחורה שעמדה
צמודה לטלוויזיה, ורק אז רגוע ונינוח ישב
להתבונן במערבון־קלאסי לפי בחירתו.
תאור זה הינו אוטופי אמנם, אך לא
לזמן ארוך.
ענף הטלויזיה בישראל מקבל בימים אלה
דחיפה גורלית. חברה אמריקאית־ישראלית
בשם אינסרנשיונל־וידאו־אוף־ישראל מתכוננת
להכניס מהפיכה בתחום הטלוויזיוני
בישראל על־ידי הפעלת שיטה חדשה להקרנה
על המסך הקטן. החברה מפיקה סרטוני
הדרכה ולימוד בארץ ובארה״ב.
אם קודם לכן הכיר הקהל הישראלי את
הסליל־המגנטי בתחום רשם־הקול בלבד,
באה אינסרנשיונל וידאו והחדירה את השיטה
לטלוויזיה. העקרון פשוט: תכניות
בנות 20 דקות של חומר מצולם בלוויית
חומר מודפס לימודי, יופצו למוסדות־חינוד
למיניהם. הסלילים יחוברו למקלט הטלוויזיה
הנמצא בבית־הספר.
מטורף לוידאו. בארא״ב משתמשים
בשיטה זו כבר שנים רבות. שילוב הוידאו־טייפ
והמורה הפכו שם למקובלים בבתי-
הספר. התכניות הן מגוונות ביותר ומש־תרעות
על כל שטחי הלימוד וההדרכה.
הרעיון להעביר שיטה זו ארצה נולד
במוחו של המליונר האמריקאי־יהודי אלן
פלנס, אשר עלה בסוף שנת 1971 לישראל
על מנת להשתקע ולהשקיע כאן. יחד עם
מטורף לוידאו ישראלי בשם דויד אורן,
הוקמה החברה בישראל. כמנכ״ל החברה
החדשה משמש צעיר ישראלי, ריקי שלח.
שלח ( )27 קיבל על עצמו את הנהלת
החברה לאחר שהייה בת שנד. וחצי באר-
צות־הברית, שם למד את נושא הטלוויזיה.
לדברי שלח, לא רחוק היום בו כל אזרח
בעל מכשיר טלוויזיה, ישתמש בקסטות
להנאתו, לאו דווקא לתכלית לימודים.
בכוונת החברה להפעיל את שיטת הוידאו־טייפ
לבידור מגוון.
״כשירד המחיר למכשירי טלוויזיה
בארץ,״ אומר המנכ״ל הצעיר ,״יוכל כל
אזרח לרכוש טלוויזיה ולהקרין לעצמו
להנאתו מערבונים, סרטי-מתח או מחזות
מוזיקליים כאוות נפשו.״

הנך טרוד יתר על המידה
בענייני עבודה
ומזניח את בני־משפח־תך.
היזהר, בן מזל
שור, בת זוגך עדיין
בכושר מלא, מחזריה
עדיין זוכרים אותה.
אומנם היא יצאה מ־המישחק
לזמן מה, אך
היא עדיין אשה ובמלוא
פריחתה. פנק אותה
והקדש לה תשומת לב רבה ככל האפשר.

השבוע יעמדו בפניך
אתגרים חדשים, ועליך
יהיה להתאמץ כדי
להוכיח את כשרונך
ויכולתך. בת תאומים
— הזהרי שלא להסתבך
בסערות רגשיות
העלולות לגרום לך
לאכזבה ודיכאון. אם
תנהגי בקור-רוח, תפיקי
מהרפתקאותיך הרומנטיות
הנאה, במקום
מנת חלקך עד עתה. אל
דבריו כתורה מסיני, ונסי
שמסתתר מאחוריהם. אל

ען ןת

הסבל שהיה
תקבלי את כל
להבין את מה
תהמרי השבוע.

העבודה זה לא הכל בחיים.
הגיע הזמן שתתחיל
לחשוב יותר
על בני משפחתך ולהקדיש
להם יותר תשומת
לב, כי בעתיד הקרוב
תזדקק למלוא
אהדתם והבנתם. אל
תהסס לשמוע לעצות
של אנשים מבוגרים
ממך ובעלי נסיון רב
משלך, אפילו אם עצותיהם נשמעות
מיושנות. לביאה: הסיסמה — זהירות.

יזיק

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתך,
ובלתי־קשורח במעשייך, קל מאוד לתפוס
אותן במלכודת או לחייב
או תן לעשות מה
שאינן רוצה. אם אתה
כימאי או עובד מעבדה
— היזהר מחונד
צות, חומרים מסוכנים
או אף מהתפוצצויות.
לקראת סוף השבוע
מצפה לן, בת גדי,
3 8 9 1הרפתקת רומאנטית
סוערת מאוד מאוד.

כדאי שתשתחרר מכל
הבעיות הקטנות המטרידות
אותך ואינן מניחות
לך להתרכז בדברים
החשובים באמת.
זה יועיל לו יותר
ממה שאתה מאמין.
בלתי ־ צפויה
פגישה

תביא עימה נסיעה קצ22

ונעימה, שתוצאותיה
תהיינה פחות נעימות.
אל תהססי להצעה נועזת שתוצע לך.

111111]1

בת דלי — אל תחששי להיענות להזמנה
מפתה של מכר חדש,
גם אם נדמה לך שהוא
מבקש להפילו בפח.
כל עוד את משוכנעת
כי רצונו הוא גם רצונך,
אין כל סיבה שלא
תלכי לקראתו יותר ממחצית
הדרך. התמכ־
20 בינו א ר -
רי כמיטב יכולתך למי18
בפברואר
צוי כל ההנאות שמת־אפשרות
לך לאחרונה.

ו 2ב מ אי -
20 ביוני

השבוע תזדקק לכל חוש הביקורת שלך,
כדי שתדע לסנן את
הידיעות המסעירות ש<8

תגענה אליו, ולהגיע
לגרעין האמיתי. צפויה
לך הצלחה גדולה בעבודה,
שתגדל בעתיד
עוד יותר, אם תלך
בכיוון הנכון. ידיד
קרוב יאכזב אותך מרה,
( 2בנובמבר ־
20גדצמדר
אך הצלחתך החברתית
בעתיד — תשמש פיצוי.

תאוהיס

חאזנ״ס

קשת

שבוע שקט יחסית, שיאפשר
לך לנות מבחינה
רגשית ולאגור כוח
לקראת אתגרים גדולים
שיוצבו לפניך בעתיד
הקרוב ביותר. אתה
יכול, אמנם, לפתוח במאמצים
ולקצור הישגים
נאים כבר עתה,
אך מאחר שכושר שיפוטך
רחוק משיאו,
והאינטואיציה שלך בוגדת בך לעיתים
קרובות, טוב תעשה אס תימנע מלנקוט
יוזמה בשלב הנוכחי. כדאי שתנצלי את
נטייתך הדרמתית. התגברי על ביישנותה

!סטודנטים

תתף בפעילות אוניברסיטאית וחברתית,
אשר בהחלט נחשבת למתונה.
חיטוט כחיי הפרט. איש הש.ב. ניסה
באותה שיחה לחקור את עאדל גם
על חבריו, אולם עאדל סירב למסור עליהם
כל אינפורמציה. על כך הגיב איש
הש.ב. באמרו כי שאלותיו על חבריו של
עאדל נובעות מתוך דאגה למניעת הדר־דרותם.
עאדל השיב כי אם ידע על איר־גונים
חבלניים ימסור על כך למישטרה
מבלי שיתבקש, משום שזו חובתו כאזרח.
אולם מסירת אינפורמציה על חברים, מה
דיבר פלוני ומה עושה אלמוני, אינה
קשורה לביטחון והיא מהווה התערבות בענייניהם
הפרטיים.
עאדל הוא בן ,24 בוגר החוגים להיסטוריה
כללית והיסטוריה של ארצות האיסלאם.
חבר מועצת אגודת הסטודנטים
והבר ועדת הביקורת שלה. מחר ישתתף
בטקס קבלת תואר הב.א.
עד כאן, סיפורו של ספירו.
בסיום פנה גדעון ספירו אל שילטונות
אוניברסיטת חיפה, אשר תחת חסותם מתבצעת,
לדעתו, כל אותה חדירה ביטחונית
לתחום הפרט :״הגילויים הנ״ל נראים
חמורים ביותר. ועד האגודה, שילטונות
האוניברסיטה, הפרופסורים, והמורים נדרשים
להשמיע קולם למען תופסק הטרדת
סטודנטים ערביים, ויופסקו אמצעי הלחץ
והאיומים בדבר פיטורים מהעבודה או אי־קבלת
עבודה בעתיד.״
אם יצליחו מאמצי מתנגדיו של העורך,
שאינו מתחבא מאחורי ניסוחים זהירים —
יהיה זה הוא עצמו שירגיש על בשרו —
בלי לחץ ואיומים — את טעם הפיטורים.

במדינה

אתה מרבה לנסוע.
השבוע יזמנו לך בדרכים
אהבים ואהבה
כאחד. היזהר פן ירחיקו
שיקוליך הקרים
מעליך הזדמנות גדולה
של אושר. כוח״ 111111 ההרגל עושה אף הוא,
את שלו _ ודווקא
71במרס ־
20 באפריל
הוא מסוכן לך, בהיערכות
המזלות הנוכחית.
שבוע טוב למעשי-פתע, להחלטות
שרירותיות, לגיחות לעבר הנעלם, את,
בת טלה, יכולה להתברך בחן בלתי-
רגיל, בייחוד בימי שישי, ושבת.
היזהרי בעיסוקייך בשטח הפינאנסי.

השבוע כל תוכניותיו תתגשמנה. אנשים
שוב יתנו בך אמון
מלא. אמצע השבוע
הוא הזמן המתאים לפעילות
והישגים. חתום
על החוזים וההסכמים
עליהם היססת לחתום
בשבוע שעבר. היזהר
מאדם המתחזה כידיד
טוב והרוצה להילוות
אלין לכל מקום. תחת
הרומן המשעמם שניתבוא
הלת
— סערת אהבים.

לבני מזל עקרב — צפוי שבוע פורה
ביותר. הבוס יציע לכם
הצעה מעניינת מאוד,
אל תדחו אותה. קבלו
אותה והשתדלו למלא
את דרישותיו על הצד
הטוב. זה ישתלם לכם
ויש לכם סיכוי רציני
לעלות בדרגה. לן, בת
ג^:>.ז1,1עו> 06 עקרב, ייגרם השבוע
* מ ר דזזז ד ת מפח-נפש קל מצד
לן. הקרוב אדם

אהבת חייך מגיעה. קבלי אותו בזרועות
פתוחות. הוא בשבילך. איתו תמשיכי
לחיות חיים
מאושרים. חבריך למקום
העבודה מנסים
לנצל את כישלונן. הילחם
בהם. אל תוותר.
הרי בסופו של דבר,
אתה הוא החזק ולא
הם. תתייחס בהתאפקות
לבני משפחתן
ואל תיגרר לפרובוקצ19
בפברואר -
יות. השתדל להר20ב
מרס
בות במסעות ובטיולים.

זנים

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונה

טלוויזיה
לקראת שידור
מה מסתתר
מ א חו רי ה תו ק פנו ת?
סיפר המפיק־הבמאי של תוכנית נודע ודעת,
עודד קפליוק :״עורכת הסרט על
התוקפנות הטבועה בבני־אדם ובעלי־חיים,
אילנה אלעד, נמצאת בהריון. כאשר נתארכה
עריכת הסרט יתר על המידה, ואילנה
היתד, מדברת, עליו /אף פעם לא
ידעתי על מי היא מדברת — על הסרט
או על הילד.״
התוכנית על התוקפנות, שהיתה צריכה
להיות משודרת לפני שבועיים, כפי שפורסם
בעיתונים, לא היתה מוכנה בזמן
לשידור, ונדחתה לשידור לחודש מרם. הסיבה
אליבא דקפליוק, התל־אביבי, היא,
שכפו עליו להעביר את העריכה פתל*
אביב לבית הטלוויזיה בירושלים.
תוך כדי הצילומים של התוכנית גילה
קפליוק — שזכה בימים אלה בפרס שלישי
(מדליית ארד) בתחרות סרטי חקלאות
קצרים שנערכה בברלין, על סרט שהכין
לכבוד יובל מכון וולקני — פרט מאלף
הקשור בנושא: ערב אחת המלחמות ב־איזור,
הציע פסיכולוג אמריקאי נודע רעיון
לפיו יערכו בן־גוריון או לוי אשכול
קרב ראווה טלוויזיוני עם נאצר כדי להפיג
את התוקפנות הטבועה בשני העמים,
ולמנוע מלחמה. איש לא התייחס לדבריו
ברצינות, למרות העובדה שהרעיון בכללותו
היה רעיון ישן נושן. למשל: מלחמת
דויד וגלית. קפליוק החליט להציג
את אותה הגברת בשינוי אדרת, על־ידי
קרב אגרופים מצוייר בין קנדי לחרוש־צ׳וב
באנימציה של מיה בלום.
״כולנו סאדיסטים:׳׳ נסיח שערך
בארצות־הברית מדען אמריקאי אחר בשם
מילגורם, יזכה באותה תוכנית לגיר־סה
ישראלית מסוימת. מילגורם ניסה לבדוק
אם גילויי האכזריות של הנאצים במחנות
הריכוז בימי מלחמת העולם השניה,
עלולים להתגלות בתנאים מסויי-
מים גם בארצות־הברית.
הוא שכר אנשים מכל שכבות הציבור,
הטיל עליהם ללמד בני-אדם אחרים התנהגות
מסויימת באמצעות שוקים חשמליים,
וחיכה לתוצאות. הקורבנות היו שחקנים
מקצועיים שהעמידו פני נפגעים :
התעוותו, צרחו, התפתלו, גססו. התוצאה:
משתתפי הניסוי המשיכו בשוקים החשמליים.
לא המראה הזוועתי ולא האורות האדומים
ושעוני המדידה, שהצביעו על סכנה
נוראה עצרו את המשתתפים שנכנסו
לאקסטזה סאדיסטית ואכזרית ביותר.
כאשר רואיינו המשתתפים, לאחר מעשה,
הסבירו :״זה היה ג׳וב שהייתי צריך לעשות,״
״שילמו לי,״ ״עשיתי למען המדע.״
בתוכנית הישראלית ייערך נסיון דומה
בין ילדים על-ידי תלמידו של מילגורם,
ד״ר מרדכי רוטנברג מהאוניברסיטה העברית
בירושלים.

תדריך
• סרט השבוע (יו ם ד׳ )20.40 ,25/2
— אשתי האהובה — קומדיה רומנטית משנות
ה־ ,40 על אשה חוקרת, אשר לאחר
העדרות ממושכת מביתה, מוצאת את בעלה
נשוי לאחרת. משתתפים: קארי גראנט,
איירץ דאן וראנדולף סקוט.
• ברוכים הבאים (יום א,27/2 -
— )21.10 עודד תאומי מארח שימפנזה
ממולחת משוויץ, זיקית מצויה, כלבים
מחופשים ואמנים, במסיבת סיום פורימית
עליזה ומורקדת על ידי רות ביקל, בתוכניתו
רבת התהפוכות של אילון גוייטין.
• נשן! פורים (יום ב׳ )20.35 ,28/2
— ושתי הקרחת הארחת — במסיבת פורים
של דנה כוגן ואנדרי קאלארשו, ש-
תונחה על ידי מייק בורשטיין. משתתפים:
חנה מרון, שייקה אופיר, אילי גורליצקי,
דן בן־אמוץ, יהודה אפרוני, גדעון זינגר,
אלברט כחן, יורם בוקר, סטודנטים ותזמורת
בניצוחו של אלכס וייס. שלוש מהדורות
מבט היתוליות בעריכתו של חיים
גיל תוקרנה במהלך התוכנית בהגשתם
האישית של הבובה סוסו מסמי וסוסו, גליה
סופר בעברית ואחרים.
• לול מספר שלוש (יום ג׳ ,29/2
— )20.20 שידור חוזר של תוכנית מצו־יינת
וחידון תנ״ך חיתולי, שהפך כבר לפולקלור
בישראל, בהשתתפות אריק אייג־שטיין,
אורי זוהר ואחרים.

איר משיגים זיקית
להופעה בטלוויזיה?
בתוכנית ברוכים הבאים, שתשודר ביום
ראשון הקרוב לכבוד פורים, מופיע המצי
חיקן דודו דו תן כאלמנה תמהונית המגדלת
בביתה זיקית (״בעל חי במקום בעל
מת״) .הסיפור כיצד הושגה הזיקית ראוי
לציון: המפיק־הבמאי אילץ גוייטין לא
הצליח להשיג אפילו זיקית אחת לרפואה

לקת התוכניות בעברית בטלוויזיה הוא
יצחק שמעוני, שהיה בחופשת לידה,
שעה שרעייתו היפה, השדרנית מרים
אלץ היתה עסוקה בהקלטת סיפורי שבת
לילדים עבור מישדרי יום שישי • .במסגרת
שידורי תוכנית הספורט בערבית,
המוקרנת בימי ב /מוצגת עכשיו סידרת

כמעט כל עובדי הטלוויזיה חתל־אגיביים
השתתפו השבוע בארוחה סינית חגיגית,
שנערכה במסעדה הסינית בתל״אביב, יחד עם נשותיהם וטפם. הסיבה: מסיבת יום־
ההולדת של איתיאל בן־הרצל, בנו של עורך תוכנית ״קלעים״ ,יעקב בן״חרצל, לרגל
מלאות לו שנתיים. דנה שאולי, בתם של רפי ומנדי שאולי, היא שערכה לכבודו את
המסיבה. בתמונה למעלה: בן״הרצל, אשתו וחתן יום ההולדת, איתיאל בן-חרצל.
שתי משפחות טלוויזיוניות נוספות שהשתתפו במסיבת יום־חהולדת שנערכה
במסעדה הסינית: ראש מערכת תל״אביב של הטלוויזיה טוביה סער (התמונה העליונה)
עם בתו גל ובנו רן; וכתב מערכת ״מבט״ ,דן רביב, עם בתו שרון ואשתו.

מסיבת יום ההולדת

תחרויות. האבקות משנות ה־ ,50 בניצוחו
של בעל מכון שמשון לשעבר, רפאל
הלפרין, מי שהיה מר ישראל ומתאבק
מקצועי בארצות־הברית, והשתתף ב־242
תחרויות מקצועיות. הסרטים נמסרו לטלוויזיה
על־ידי הלפרין עצמו. סידרת האבקות
נוספת תשודר במועד מאוחר יותר בהשתתפותו
של אברהם גורני, מי שהיה
אלוף ישראל במשקל כבד בסגנון יווני-
רומי ואלוף המכביה בסגנון חופשי. גורני,
אף הוא בעל מכון כח (מכון ג׳ו) ,העביר
לטלוויזיה סרטים מתחרויותיו בצרפת.
אגב, החל מאפריל תוקצה לתוכנית הספורט
בערבית, הנערכת על-ידי מוחמד
אבו בכר מכפר זילפה שליד מגידו, פינה
נוספת של רבע שעה במוצאי שבת• .
מנהיג הליגה היהודית להגנה הרב מאיר
כהנא, שהוזמן להשתתף בתוכנית הבידור
הדתית חודש טוב. ששודרה במוצאי
שבת האחרון, ביטל ברגע האחרון את
השתתפותו. יום לפני ההקלטה הוא הריס
טלפון והשאיר הודעה אצל הנוטר בנוסח
סיסמת הליגה :״לא עוד.״ אנשיו של
מפיק התוכנית בנימין צביאלי, שניסו
לאתר את כהנא, זכו לתשובות מתחמקות
ביותר :״אני עסוק,״ ״אני עייף,״ ״אני
טרוד.״ עורך השבועון הדתי פנים אל פנים,
הרב של כפר שמריהו שמואל כהן
אבידור, סירב להופיע עס כהנא במחיצה
אחת בטלוויזיה, הסביר את התחמקות יריבו
בכך, שאין מנהיג הליגה מסוגל כלל
לעמוד בעימות טלוויזיוני גלוי. נושא העימות
נשמע אכזרי למדי :״הדרכים במחיית
עמלק״ .לאמיתו של דבר היה הנושא
:״בעד ונגד אקטיביות חיל
דה קרונפול 20 נוצריה יפת תואר,
בוגרת תיכון בבית־לחס, אותו סיימה בשנה
שעברה, היא המגישה החדשה בערבית,
וזו לה עבודתה הראשונה בכלל. למען
הדיוק: היא קראה מודעה בעיתון,
כי דרושים מפעילים לבובות בתוכנית הערבית
לפעוטות ילדי השכונה, פנתה לטלוויזיה
למטרה זו. השדרן ויקטור נא•
סיב הבחין בה והציע לה לעבור מבחן
מסך. אחרי אימון מזורז החלה הילדה להופיע
על המסך שלוש פעמים בשבוע.

בכל גני החיות והגנים הזיאולוגיים הנמצאים
בארץ. רק אחרי 20 שיחות סרק
בטלפון נתגלה כמעט במקרה •,כי בידי
ך״ך צינר מבאר־שבע מצויה זיקית מצויה,
והיא נשלחה לאולפני הטלוויזיה בירושלים
במונית מיוחדת • .כדי להכניס
אווירת שמחה לתוכנית, שתהיה האחרונה
בסידרה, הכין גוייטין בכניסה לאולפן בהרצליה
60 בקבוקי יין עבור הקהל. אבל
עד שנכנס הקהל לא נשארה אפילו טיפה
אחת לחימום הקנה. נכנס יין יצא סוד :
חברי להקת הפלטינה — התזמורת המלווה
את המופע — הודו באשמה בנענועי
ראש ברורים ביותר • .בנענועי עכוז נמרצים
ביותר, עלתה באותה תוכנית על
הבמה המרקידה התוססת ודתי ביקל במכנסי
שורטס. הגיב אחד הצופים ביציע
בקול רם למדי :״הייתי אוכל אותה בכל
פה״ • השבוע פורסם בעיתונות כיצד
אזרו עובדי אולפני שידורי ישראל בחיפה
עוז וכיבו באמצעות מטפים שריפה,
שפרצה בדירתה של זקנה המתגוררת בדירה
שמתחתם. מה שלא פורסם הוא, כי
עובדי האולפן היו מופתעים לגלות, שהזקנה
אינה אלא הסבתא של הזמרת רבקה
זוהר • .בדיחת השבוע בטלוויזיה שייכת
לשדרן עמוס ארבל. הוא תלה על
הקיר באולפן את תמונתו של עורך יומן
השבוע יעקב אחי־מאיר וכתב תחתיה :
״אולפני מטרו גולדווין אחי מאיר״ .ואילו
מתיחת השבוע שייכת לעורך קלעים יעקב
כן״הרצל. בן־הרצל הפתיע את
חובבי אולפן הטלוויזיה בתל־אביב, כשנכנס
לאולפן כשהוא יושב בכיסא גלגלים
ומחקה בקולו העבה את קולו של המפקח
איירונסייד. הסתבר שבכניסה לאולפן הבחין
בר־הרצל בכיסא הגלגלים של נכה
שהגיע לביקור באולפן, החרים אותו לצורך
המתיחה • .אגב, אחי־מאיר ממריא
בחודש הבא לבריסל, כדי להפגש שם עם
עמיתיו באירגון אינטרמאק. זהו אירגון
של עורכי המאגזינים ויומני השבוע הטלוויזיוניים
בכל רחבי אירופה, המחליפים
ביניהם כתבות בעלות עניין בינלאומי. מרגיז
אותו רק שאומרים, שנתנו לו סוכריה,
כי הוא ילד טוב • .מי שחוזר, בצעדי
מנצח, לתפקידו הרם הקודם, כמנהל מח־

העולם הזה 1799

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קולנוע
כוכב,

החרק עז

שיר חדש לשירלי
אחת ההפתעות של הפסטיבל האחרון
בברלין, היה סרט צנוע, בלתי־יומרני,
שהופק בתקציב זעום, ונעשה על־ידי במאי
טירון, ולמרות זאת זכה באות הצטיינות
מיוחד מטעם הפסטיבל. הסרט היה אנשים
נואשים, הבמאי — פרנק גילרוי, שהיה
ידוע עד אז רק כמחזאי (דבר אלי בוורדים)
,והשחקנית הראשית, שירלי מקליין.
במשך שנים ארוכות מאוד, ידעו הכל
ששירלי מקלין היא קומיקאית מוכשרת,
בעיקר כשנותנים לה הזדמנות להשתולל
על הבד, ובכל פעם שגילתה נטייה לתפקידים
רציניים יותר, נתקלה בגבות המורמות
של המפיקים.
זאת היתה אחת הסיבות שהסכימה לעבוד
בתנאים שאף כוכב המכבד את עצמו
לא היה מסכים להם, בסרטו של גילרוי.
הדמות שהיא מגלמת, סופי בנטווד, רחוקה
מאוד מכל שעשועי העבר של שירלי.
זאת אשה המתעקשת להמשיך בחיי הנישואים
האומללים שלה /רק משום שכמה
פירורי נחת עדיין עדיפים בעיניה על
שממה מוחלטת.
להיות קצת במאים. הסרט, שמחיר
הפקתו ( 300,000 דולר) הוא ממש מגוחך
בקנה־מידה אמריקאי, צולם כולו בבית
פרטי בברוקלין. שירלי מקלין נסעה כל
בוקר לעבודה ברכבת־תחתית, והתלבושות
היו בגדיה הפרטיים.
״אם הסכמתי להופיע בסרט של במאי
טירון,״ הסבירה שירלי לאחר ההסרטה,
״היה זה בעיקר משום שידעתי כי בסרט
כזה נהיה כולנו, כל המשתתפים בהפקה,
קצת במאים.״
״אמנם,״ היא מזדרזת להבהיר ,״לבמאי
יש זכות החלטה סופית ואחרונה, אבל
כל הסיפורים הישנים על־כך שהשחקן
אינו יכול לתפוס את מהות הסרט משום
שבסך הכל עליו להתייחס רק לתפקיד
שלו. ושהתסריטאי אינו מבין שום דבר
בקולנוע משום שהוא מקפיד רק על שגיאות
בדקדוק, כל הסיפורים הללו שייכים
לעבר. גילרוי כתב את התסריט וביים,
וכל מי שהשתתף בסרט, היה גם שותף
בחוויית היצירה. הזמנים השתנו, אפילו
בעולם הקולנוע.״
וזה מזכיר ציטטה אחרת של שירלי
מקלין ציטטה בה הכריזה ש״הוליווד איב־

בא>ם
רעיימות הדסטרום (תכלת,
תל״אניב, ארצות־הברית) — אם
חסר למישהו מכם צרות, אז לכו
בבקשה לראות סרט זה ותדעו כי יש לכם עוד צרה אחת
גדולה שכלל לא חשבתם עליה. הצרה: חרקים ; חרקים
מכל הסוגים, מכל הגדלים ומכל הצבעים, חרקים שלדעת
המדען הפיקטיבי הלסטרום, המתבסס על מחקרים אמיתיים,
עשויים לרשת את עולם האדם בדיוק כפי שירשו
את עולם הדינוזאורים.
האנושות, האוהבת כנראה תמיד לשמוע איך יחריבו
אותה, דהרה בכל מקום לראות את הסרט בהמוניה,
שהפתיעו את כל מי שחשב כי רק מין הולך היום בקולנוע
(יש גם כאן מין, אם תרצו לקרוא כך לזיווגים בין
עכבישים או לתהליכי ההיתרבות של הדבורים).
התיאוריה עליה מבוסס כל הסרט היא שהחרקים
חזקים מן האדם משום שהם פועלים לפי חוקי הטבע
ומנצלים אותם לטובת המשך קיומם האישי, בו בזמן
שאדם מנסה להילחם בטבע, וכל מה שהוא מצליח לעשות
הוא להרעיל את עצמו ואת סביבתו.
אמנם, כל מה שנאמר בסרט הוא אמת לאמיתה, אלא
שכרגיל בסרטים מסוג זה, אין זה אלא אותו חלק מן
האמת היכול לשרת את התיאוריה של עושי הסרט. ואם
האמנתם באמת ובתמים אחרי ״מרכבות האלים״ שאתם
עומדים לפגוש בקרוב את קרוביכם ממאדים או סיריוס,

שוד כפול שבע
דה כל קשר עם תרבות הדור החדש.״
אנשי עיר הסרטים זעמו על הכוכבת שהעיזה
לירוק כך לבאר ממנה שתתה שנים
רבות, ושירלי עצמה נאלצה להסביר מאוחר
יותר למה התכוונה.
העולם הזה 1799

אי אין ספק שאחרי ״רשימות הלסטרום״ תתעלפו למראה
כל זבוב או נמלה, ולעצם המחשבה מה הם יכולים לעולל
לבן התמותה האומלל.
אם אינכם נמנים על המתרגשים במהירות, תמצאו
בסרט כמה פרקים מעניינים מחיי החרקים השונים. זהו סרט
תעודי מעניין בהחלט, אבל אנא, בלי כל השליחות הפילוסופית

הברבור מברבר
השועל בעל זנב הק טיפ ה
(בן־יהודה, תל-אביב, איטליה-
ספרד) — לגברת אנליה גאדה נמאס
מבעלה, מאז גילתה את קסמיו של יפהפה מקצועי, הלא
הוא ז׳אן סורל. לכן היא עוזבת את ארמון״חעיר שלה ופורשת
עם מאהבה, לארמון־הכפר שלה, על שפת-הים. כאן
מסתבר שכל מה שנדמה תמים הוא בעצם מעשה נבלה, כל
הצדיקים רשעים, כל הרשעים מפלצות, וכל הקברנים נופלים
לתוך הבורות שחפרו. בתוך הסיפור הזה יש גם כלב
גדול ויפה, ויש גם ברבור מיסכן שלא נותנים לו מנוחה
(אילולא היה כל העניין ברברי כל-כך, אפשר היה לחשוד
שיש כוונה לרמוז למיתולוגיה היוונית).
בקיצור, זהו אחד מאותם סרטי מתח שעלילתם דלילה
כל-כך, שיש צורך לדחוס בה כל מיני סצינות אהבה לוהטות
והרבה מאוד צילומי סרט. ואשר לרמזים שניתנים לקהל,
הם מצטיינים בעדנה של מהלומת אגרוף.
בדרך־כלל, כאשר כבר עושים סרט מסוג זה, הרי הסיבה
העיקרית לכך היא שאפשר להפשיט את הכוכבת ואת
הכוכב, ולהראות מה הם יודעים לעשות יחד. אלא שהגברת
אנליה גאדה אינה דווקא חומר אידיאלי להפשטה, והבמאי
אמנם נזהר שלא לצלם את כל החלקים בגופה שאיכותם
נתונה בספק (יש לה למשל ישבן שלא היה מבייש
אף אם יהודיה טובה) .ואם היתח אולי בסרט איזו סצינה

התפאורות: רהוכות ניו־יורק.

שירלי מקליין כ״אירמה לה־דום״

החרק המאושר נגד האדם האומלל

״לא רציתי להשמיץ את הוליווד. בסופו
של דבר, היא שעשתה ממני את מה שאני
היום. כל מה שאני רוצה, הוא לתרום
משהו להתפתחותה. אבל כיצד אפשר לעשות
סרט משכנע, כאשר האדם, המתחיל
בהפקה תוך דיעה מוגדרת וצלולה מה
ברצונו לעשות, נתקף בחששות תוך כדי
הצילומים, מהרהר במה שהוא חושב שאחרים
יחשבו על מה שהוא עושה, ואיך
כל זה יתבטא בקופה, ובסופו של דבר
מסיים מוצר שאינו דומה כלל למה שהתכוון
לעשות בהתחלה?״
ומשום־כך, היא מצביעה על סרטים כמו
שאפט או הקשר הצרפתי שצולמו ברחובות
ניו־יורק, בתקציבים קטנים יחסית,
כעל הפקות הצועדות ברוח הזמן. ואילו
על קלוקוורק אורנג׳ ,סרטו האחרון של
סטאנלי קובריק, שצולם באנגליה, וכמעט
ללא תפאורות אולפן. היא אומרת :״מהיום
והלאה נצטרך להעריך את כל מה
שייעשה בקולנוע כטרוס־אותג׳ או פוסט״
אורנג׳.
איך לשגע עבים. תחושת האווירה
האמיתית של החיים המודרניים בכרך הגדול,
אותם היא מעריכה בסרטים שציינה,
היא גם התכונה הבולטת באנשים נואשים.
ושירלי מקלין מכירה אותה היטב. היא
נשדדה כבר שבע פעמים שונות, והיום
בוחלת עד כדי כך ברכוש אישי, שהיא
מסרבת אפילו לקנות שעון־יד. בשעות ה
ז׳אן
סורל: יפהפה מקצועי
קצת יותר נועזת, של בילוי משולש על יצוע אחד, הרי
שהיא נגזרה החוצה מן הצלולויד ונותרה בתמונות המוצגות
בחוץ.
אז אם זה לא מותח, וזה לא מגרה, ויה לא אסטטי,
וזה לא מעניין, מי צריך את זה ז

פנאי שלה, היא מתכננת, לעומת־זאת, דרכים
להוציא גנבים אפשריים מן הדעת.
למשל ,״החכמה״ כך היא אומרת ,״היא
לצייד את הדלת בארבעה מנעולים ולסגור
רק שלושה מהם. גנב ישתגע לפני שיגלה
איך פותחים את המנעול הרביעי.״
כשנותר לה עוד זמן, עוסקת שירלי
בכתיבת המשך האוטוביוגרפיה שלה. החלק
הראשון שלה נמכר היטב. עכשיו
היא מתכוננת להמשיך, כשהיא תספר בעיקר
על עצמה ותצניע את מעשי הסובבים
אותה .״אנסה לומר את האמת מבלי
לפגוע באיש.״ בחלק הראשון, היא כמעט
הצליחה. וזה רק מוכיח שהיא באמת אשה
בלתי־רגילה.

תדריך

(סינרמה, בריה״ם) — זה לא טולסטוי,
אבל זאת הצגת קולנוע מרהיבת עין, שחבל
להחמיצה. המאמץ והכסף שהושקעו
בסרט, נראים היטב לעין.
ידע הכשרים (פאול אר־צות־הברית)
— התפתחות התנהגותו המינית
של הגבר האמריקאי ב־ 25 השנים
האחרונות. זה לא מעמיק במיוחד, אבל
המישחק משובח והדיאלוגים של צ׳ולם
פייפר צורבים.

ירו שלים
כלש ושמו שאפט (הבירה,
ארצות־הברית) — עוד סרט בלשי, הפעם
על גיבור כושי. מתנהל בקצב מזורז, אבל
לא תמיד בהגיון ראוי לשבח. אווירת
רחובות הארלם היא החלק הטוב בסרט.

תל״אביב

חיפ ה

יהלומים לנצח (אופיר, אנגליה)
— שון קונרי הוא שוב ג׳יימס בונד
בפרשיית ריגול שאינה מותחת במיוחד,
אבל יש בה הרבה בידור והמצאות.
דקמרץ (סטודיו, אנגליה)
— סיפוריו של בוקאצ׳יו על איוולת האדם
וחולשותיו הרבות, אינם מאבדים
מאומה מחוצפתם, בגירסה הקולנועית האישית
מאוד של הבמאי פאזוליני. מרגיז
את הבורגנים.

הלחישה שכלב (אורה, צרפת)
— תיאור רגיש להתבגרותו של נער
בן ,14 עם שיחזור נאמן במיוחד של צרפת
מימי מלחמת אלג׳יר. הרבה הומור
צרפתי מעודן, ומישחק טוב של לאה
מאסארי בתפקיד האם.

מלחמה ושלו חלק א׳

* 4רומנסה של גונב סוסים

יהודי (ארמון, ארצות־הברית) — סיפור
נוסטאלגי מבדר על יהודים המנסים להמשיך
ולחיות בעיירה פולנית קטנה, בתחילת
המאה.

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ומה. אווזה
בגוד

״מד נעם
ש ר׳ התקנות
שר רהנסיק

שהגבוים הם
חסוי נד וגש,
או בג ו ו שוי
אין נו וגש

והיות דסבית.
אז אני נענית
והצעות שד בחורים ונפגשת איתם.

בוניהם. אך
וא בעם אני
חוששת שזה

אם אני
מגיעה איתם

נשוט תאו

ומיטה, אני
שונאת את
עצמי אחו־נו.
אינני יודעת זעקתה של לסבית מבית דתי

בגוו שאני
מוגישה שזאת תהיה בגידה בר ש,תנו
ו׳ ואהוב!

ת רינה, שהפכה אותי ללסבית,
פגשתי לראשונה כשהייתי בשביעית.
אני בת להורים חסרי יכולת. את שמי
אינני מוכנה לגלות. תוכלו לקרוא לי
נורה.
נולדתי לפני שמונה־עשרה וחצי שנים

מצליח לפרנס אותנו בעבודה זו בגלל
עצלנותו הרבה. התחנכתי בבתי־ספר
דתיים מילדותי. בהיותי בתחילת שביעית
בתיכון ביקשתי להחלץ מהמצב המייאש
בבית ופניתי ללישכת־הסעד בתל־אביב,
שם פגשתי לראשונה את רינה.

,.היא ליטפה בעדינות
את גופי״
למשפחה דתית בצפון תל־אביב. הורי
נתמכי־סעד למרות העובדה שאנו גרים
באיזור אקסקלוסיבי של תל־אביב. התחנכתי
בבתי־ספר דתיים ובהיותי בשביעית
בבית־הספר התיכון ביקשתי להחלץ
מהמצב בו הייתי.
הורי לא חיים בשלום. אבי אדם אלים
בצורה קיצונית. לא פעם אחותי ואני צריכות
להזמין את המישטרה על מנת להרגיע
אותו. הוא עוסק ברוכלות אך אינו

רינה היא אשד, מבוגרת המתקרבת לשנות
החמישים שלה. היא אשד, בודדה
ומתגוררת לבדה בדירה בצפון העיר. היא
גרושה. יש לה בת נשואה בת .23 למעשה
רינה כבר סבתא. לבתה שני ילדים.
היא החלה לדבר איתי על בעיותי והושפעה
מאוד מכך שיחסי עם אמי היו גרועים.
רק מאוחר יותר התברר לי מדוע:
אמה של רינה היתד, שחקנית בגרמניה.
בגלל הקריירה של אמה לא ידעה רינה

אהבת־אם כל תקופת ילדותה.
כבר בפגישה הראשונה מסרה לי
רינה את מספר הטלפון שלה בבית וביקשה
ממני להתקשר מתי שרק יהיה לי צורך
בכך. תחילה התנגדתי לפגוש אותה. אינני
יודעת מדוע פחדתי להתקשר אליה מיד.
במשך הזמן עם הביקורים התכופים ב־לישכת
הסעד, קסמה לי התעניינותה בי,
והתפתיתי להרים אליה טלפון. היא הזמינה
אותי לביתה ועשתה הכל על מנת
שארגיש עצמי בנוח. הקרח בינינו החל
להפשיר. לאט לאט התחלתי לחבב אותה.
חת התכונות הנפלאות שלה היתד,
יכולת הקשבה בלתי רגילה. היא אף
פעם לא סירבה לשמוע אותי. ביום או
בלילה. הייתי מספרת לה הכל. גיליתי
שאינני רוצה ללכת הביתה אחרי שהייתי
אצלה.
ההבדל בין החום שהעניקה לי ליחס
שזכיתי לו בבית היה עצום. היא ידעה
ליצור אווירה נהדרת וחמימה, שגרמה לי
לחוש כלפיה מה שלא הרגשתי לשום גבר.
בהתחלה כאשר הייתי נפגשת עם רינה
במשרדה היא היתד, סוגרת את הדלת וא-
חר־כך לוקחת את היד שלי ומלטפת אותה.
מעולם לא חשתי כל־כך שלווה
ומאושרת כמו ברגעים שחיבקה וליטפה

שיר שכתבה נורה :

איי ה י די ה!
חביטי וראי ערירית אנכי
עומדח בצד ומיחלת בדמי
ידי מושטות, תניני ידייך
אותן איתן ללחוץ אל ליבי
יודעת אני, גם את כמוני
שוממת, גלמודה, חרישית
צופיה את וכן אף אני
אך אמרי לי, אנא, למי ז
אי ידיים טובות תלטפנה ראשי
תנחמנה בעת סערה
אי הקול השליו ירכך בכיי
ירפה הכאב הנורא
אי היד הטובה תימחה דמעתי
והחיק כבשה בחובה אנחתי
נואשתי קוות לב אנוש
קשה הוא וקר עת יגעוש
עייפתי מדפוק על פתח ביתו
אולי יפתח לי מעט דלתו
לא עוד אפשוט ידי אפלל
לטוב לב אדם לא עוד אמלל
בדד אעמוד עוד אמתין
לא עוד באדם אאמין.

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אותי. לעתים נדמה היה לי שהגעתי לשיא
תשוקותי לחמימות.
כשהייתי נפגשת איתה בביתה היתר. יוצרת
אווירה מיסתורית ורומנטית. היתד.
מנגנת מוזיקה רכה ומדליקה נרות בחשיבה.
חשתי שאני רוצה שהיא תמשיך
לגעת בי יותר ויותר. בערב ששי אחד
הרגשתי שאני מוכרחה לראות אותה. באתי
לדירתה וכשראיתי אותה בפתח נפלתי
עליה וחיבקתי אותה בלי שאוכל להשתלט
על עצמי. היא ליטפה בעדינות את גופי

ניסו לשכנע אותי לחזור הביתה. תחילה
לא רציתי אך לבסוף השתכנעתי ורינה
ליוותה אותי_ הביתה.
בבית התפתח ריב קולני בין אמי לרינה
שממנו התברר לי שהיחסים בין רינה לביני
היו ידועים לאמי. אמא דרשה מרינה
להסתלק ואסרה עלי בצורה חמורה ביותר
לפגוש את רינה. הורי ואחותי החלו לעקוב
אחרי. כאשר הייתי יוצאת לאיזה מקום
היה ברור לי שמישהו מהם הולך אחרי.
החיים הפכו להיות בלתי נסבלים. נא
.יחסים
עס ג ב רי ם
הגעילו אות׳׳
ושאלה אם ידעתי מזמן שיש לי נטיות
לסביות.
חשתי עצמי נבוכה מאוד כשאמרה את
המילה הזו. אך היא ליטפה אותי ואמרה
שאין זה נורא כל עוד אני שלמה עם עצמי
בקשר לכך וכל עוד אינני עושה זאת
עם נערות אחרות. תחילה נרתעתי מן המחשבה
המפורשת שאני לסבית, אחר
התחלתי להיזכר כיצד בגיל 13—12 שיחקתי
ערומה עם ילדה בת גילי וכמה
נהניתי מכך. זכרתי כיצד מיששנו תמיד
אחותי ואני אחת את גוף השנייה. אז גם
הבנתי לפתע מדוע נמשכתי תמיד לנשים
בוגרות ממני ולא מצאתי שום קשר לחברה
בה הייתי. יצאתי מביתה באותו
לילה ברגשות מעורבים. מצד אחד השלמתי
עם כך. עם זאת התעורר בי הרצון
להוכיח את ההיפך.
בשכנותי גרה נערה שהכירה לי בעבר
צעירים שונים. דרכה הכרתי
עכשיו את הגבר הראשון בחיי. זה היה
צעיר בן .25 התמסרתי לו מייד בלי לחשוב
בכלל. רציתי שזה יבוא מהר על מנת
להוכיח לעצמי שאינני לסבית. לא נהניתי
מהיחסים איתו. להיפך. זה הגעיל אותי
ושנאתי את מגעו. המשכתי לקיים יחסים
עם גברים שונים כדי להוכיח לעצמי שאני
כמו כל אשה.

ך • תחלתי לצאת עם מבוגרים. לא עבר
1 1זמן רב והשתתפתי באורגייה ראשונה.
הייתי רק בת 16 אז. יותר משנהניתי
מכל ההשתוללות המינית שלי, נהניתי לפגוע
בדת. להרגיש את עצמי משוחררת
מעברי הדתי וממשפחתי המאמינה. אני
יודעת היטב במה אינני מאמינה. הייתי
תלמידה טובה בשעורי־דת. ההרגשה להשתחרר
מכל זה היתד. נפלאה. אך בין זה
לבין ההנאה מהמין הקבוצתי או מהמין
הגברי לא היה כלום.
בבית החלו מציקים לי על שאני מאחרת
לישון. הם החלו לשמור על צעדי. רציתי
לקום ולברוח. אינני יודעת כיצד הצלחתי
להמשיך בלימודים. רינה הרגישה שאני
מנסה לברוח מהיותי לסבית. היא החלה
מתרחקת ממני, וזה הציק לי מאוד.
ערב אחד ביליתי אצלה עד שעה מאוחרת.
כשחזרתי התברר לי שאמי בררה
היכן אני נמצאת. היא החלה לחוש שמשהו
איננו כשורה. כשחזרתי הביתה התנפלו
עלי כולם ודרשו ממני שלא אוסיף לראות

סר עלי לפגוש חברות ללימודים. לא
יכולתי ללמוד כשורה. הייתי אז בסוף
שביעית וציפו לי בחינות קשות. לא נתנו
אמון בדברי שעה שטענתי שאני רוצה
ללמוד עם חברה. כשמישהו מהמישפחה
ראה אותי עם חברה ללימודים היה מתגרה
בי ברמזים שקופים.
בתגובה לכך נעדרתי מהבית ימים שלמים.
כאשר הייתי חוזרת בערב היו הופכים
את לילותי לגיהינום בצעקות. הרגשתי
שאינני יכולה יותר. החלטתי לברוח
ויהי מה.
אחת מחברותי הכירה לי צעיר בעל עבר
פלילי. סיפרתי לו ולחברתי על תוכניתי
לברוח והם החליטו לעזור לי.
ך ני, זה היה שמו, לקח אותי לביתו
\ בנתניה. שם הכריח אותי לקיים איתו
יחסים. לאחר מכן אמר לי שאינו רוצה
שאלון אצלו. הוא תירץ זאת בפחד מהיותי
קטינה. כתחליף הוא הציע לי להילוות
לחבר שלו בעל מונית מקומי. הוא
סיפר לי שלאותו בעל מונית יש דירה
ובדירה זו איכל ללון עם אשתו.
השעה היתד, כבר מאוחרת מאוד ולא
נותרה לי ברירה. באורח פלא הגיע לחדר
של דני בעל־המונית זמן קצר אחרי ששוחחנו
עליו. נהג המונית, שמו היה דוד,
לקח אותי לחוף הירוק ושם ניסה לקיים
איתי יחסים. התנגדתי. שאלתי אותו מדוע
איננו לוקח אותי לביתו כפי שהובטח לי.
להפתעתי אמר לי שהוא מתגורר במונית
בה היינו, שאין לו כלל לא בית, לא אשד,
ולא ילדים. שוב, מחוסר ברירה ישנתי
איתו במונית ובבוקר נפרדתי ממנו.
חזרתי לתל־אביב ופניתי מייד למיפלג־הנוער.
ידעתי כי מה שעבר עלי בלילה
זה כבר לא מישחק. ניבהלתי. כשהגעתי
למיפלג, נתקבלתי על-ידי שוטרת המטפלת
בנוער. סיפרתי לה על כל מה שעבר
עלי בלילה וגם לפני כן. השוטרת הזמינה
למקום את רינה ואת אמי.
רינה הגיעה ראשונה. היא נהגה בי
בחום ואהבה כמו תמיד. אמי ואחותי הגיעו
מאוחר יותר. להפעתי לא ביקשו כלל שאחזור
הביתה. אחרי ששמעו מן השוטרת
על מה שקרה, הן עזבו את המקום והשאירו
אותי בחברת רינה והשוטרת. התחננתי
לפני השוטרת שתעזור לי לעזוב
את הבית.

,.אוי נז הרת >וול*א
ליגווח בחב רו ת ״׳
את רינה. כשסרבתי ד,יכה אותי אבי וזרק
אותי מהבית.
לא היה לי ספק לאן פני מועדות. אחרי
חצות דפקתי על דלתה של רינה. היא
קיבלה אותי בצורה נפלאה. היא חיבקה
אותי בחום ואמרה שכל בת נאלצת פעם
לעזוב את הבית.

1שנתי איתה אותו לילה. הייתי בביתה
למחרת כשרינה צילצלה וביקשה
ממני לבוא למישרדה בתל־אביב.
כשהגעתי מצאתי שם את אחותי ושתיהן

היא הסבירה לי שיהיה עליה לפנות ל־בית־המישפט
לנוער, היות ורק על פי צו
של שופט ניתן להוציא אותי מהבית על
אף התנגדות הורי. המישפט נקבע שבוע
לאחר מכן, ובינתיים סודרתי בבית מישם־
חה אומנת.
משך אותו שבוע נהגו הורי לבוא לבית־הספר
שבו המשכתי ללמוד ולהטריד אותי.
הם רצו להחזיר אותי בכוח הביתה. אבי
איים לרצוח אותי אם לא אחזור.
העידוד היחידי שהיה לי באותה תקופה
בא ממחנך הכיתה ויתר המורים שעזרו לי

בכל. גם המישפחה האומנת נתנה לי יחס
מצויין. הם השתדלו לעזור לי בכל.
עד למישפט הועברתי לטיפולה של קצי-
נת־מבחן ונאסר עלי להיפגש עם רינה.
כל השבוע חייתי בפחדים נוראיים. אבי
יכול היה להרוג אותי. הייתי בטוחה שהוא
יממש את איומיו.
לדיון בבית־המישפט לנוער הגעתי
מלווה על־ידי אבי המשפחה האומנת שלא
עזב אותי כל אותו שבוע. להפתעתי המתינו
לי במקום אמי ואחותי. כשראו אותי
חיבקו אותי שתיהן ופרצו בבכי. לא יכולתי
להתאפק ובכיתי יחד עימן.
הדיון נפתח בפני שופט־נוער. לאחר
דיון ממושך נדחתה הישיבה לחודש נוסף.

איך הצלחתי לסיים את בחינות־הבגרות,
בהצלחה.
ע ת לא כמו קודם, אני בהכרה מלאה
שאני לסבית. ניסיתי למצאו אשד, ש
שיר
שכתבה נורה :

רציתי

^ ין לתאר את הסבל שעבר £מ>£נתו.,.
חודש, היות והוחזרתי על סי צו^-שופטי׳*
הביתה עד אשר יחליט אם להוענות ל; :י
בקשיתה של קצינת־המבחן. נערך דיון שני .
שגם כן לא סיכם את הפרשה, ואז נקבע
דיון נוסף לחודשיים אחר־כך.
להפתעתי למרות שיחס השופט אליי לאי
היה אוהד במיוחד בישיבות, הוא החלי}!
שאני צודקת, ונתן צו להוציא אותי מה־ -
בית. מששמע זאת אבי, השתולל בביתי׳
המישפט. הוא זרק כיסאות וחזר בזעקות
על איומו לרצוח אותי.
אותו יום חזרתי הביתה כדי לארוז
את חפצי האישיים. המתנתי בכליון עיניים
להוצאת צו־השופט לפועל בידי קצינת־המבחן.
אך היא יצאה לחופשה. למחרת
לא איפשרו לי הורי ללכת לבית־הספר. הם
איימו לסגור אותי בבית. הם פשוט פחדו
שלא אחזור הביתה כשאצא.
הצלחתי להימלט ופניתי חזרה למיפלג־הנוער.
השוטרת שטיפלה בי בהתחלה שמעה
אותי ולאחר שקיבלה אישור ממשרד־סעד
שאכן ניתן בבית־המשפט לנוער צו
להוצאתי מהבית, שלחה אותי שוב למשפחה
האומנת שהייתי אצלה קודם לכן.
התקבלתי בחמימות. שהיתי אצלם כחודשיים
וסיימתי את השביעית. נודע לי
שהורי הגישו עירעור, אשר בו עמדו לגולל
את פרשת יחסי עם רינה בפני ביתד,מישפט
המחוזי.
למרות שהקשר שלי עם רינה נותק
מאז צו בית־המישפט, לא חפצתי
לעשות לה צרות ועוגמת נפש. הורי
איימו שיגרמו לכך שיאשימו את רינה

רציתי את כל הדברים בולם
רציתי מילים לא תוכל לאמרם
רציתי ימים ללא שנת לעולם
רציתי לחוש, ידיך כך סתם
רציתי למהייץ מבטך. החם
רציתי. ,לשמוע ניילותין 1
שם בין מידבר וחולות• סוץ ריז^5
שם ורן׳ ימים• ולילות בו$ך^
,שמ,ך׳.ביו,.זריחוית ושקיעות ״עולמים
שם׳ בין שמים זרועי כוכבים •י
מרחבים ושדות נעים ׳ממים
שם •עמך לחיות, לא בדד .
לנשום את אויר חגבעות לעד
להלך בצידי השבילים יד ביד
להרכין ר*ש אל ראש ולהרגיש בלהט
שם גלים סוערים עדי״עד
מתרוממים, מתרפקים, מתנשמים
בלי חת
גועשים רועשים וכבים לעד
חיש קמים לתחיה וגולשים
שוב לתת
ועולים לוחשים מנבאים לי בדד
להרגיש לחלום לתמוה עד, עד״
עד ידיך אחוש בידי
ואלחש בך אליך בדמי
הן בך אותך אני רציתי
ואתה הרצית כך בי 1

תחליף את אהבתי לרינה אך ללא הצלחה.
מדי פעם יש לי התקפות של רצון להפסיק
להיות לסבית. אז אני נענית להצעות
של בחורים ונפגשת איתם. אם אני
מגיעה איתם למיטה אני שונאת את עצמי
אחר־כך. אינני יודעת למה. אולי בגלל
שהגברים הם חסרי כל רגש, או בגלל
שלי אין כל רגש כלפיהם. אך לא פעם אני

ה שתתפת* ב או רגיו תבנ קמהבדת
בפיתוי קטינה ועל־ידי כך היא תסולק
מעבודתה. זה היה הדבר האחרון שרציתי•
שלאשה היחידה שהצליחה לתת לי
מעט חום ואהבה יגרמו צרות ועוד באשמתי.
החלטתי
למרות הקושי הנפשי העצום
לאחר שהצלחתי במאמץ רב לצאת מבית
הורי השנוא, לחזור אליו. בשבילי זה
היה קורבן עצום. אך עשיתי את זה בלי
לפקפק. אם זה היה המחיר שהם רצו ש אשלם
בשביל שיעזבו במנוחה את רינה,
הייתי מוכנה גם לזה. היה לי ברור שלא
אוכל לראות אותה בגלל צו בית־המיש-
פט לנוער.
^ שמלאו לי 18 וצו בית־המישפט כבר
לא חייב אותי, ניסיתי להתקשר עם
רינה שוב. טלפנתי לביתה אך היא ביקשה
ממני לסור למשרדה אם ברצוני לראות
אותה. התעניינתי ואז נודע לי שאסרו
עליה מטעם העבודה לפגוש אותי. הבנתי
בצער שאיננה רוצה שניפגש עוד.
שנתיים עברו מאז ראיתי את רינה לאחרונה.
זה היה בבית־קפה קטן ברחוב
בן־יהודה. עד היום זכורה לי היטב פגישה
זו. היה זה ביום שבו ניתן צו בית־המיש־פט.
הפגישה היתד, צריכה להיות פגישת
הפרידה שלנו. היא אמרה לי אז שלא
תוכל לפגוש אותי יותר. רציתי בטובתה
וויתרתי על הרעיון.
אך עד היום אני מתגעגעת אליה. לא
פעם אני עוברת ליד ביתה, שהוא לא
רחוק מבית הורי ואז נדמה לי שאני מאה
אותה. אני ממהרת לקראתה אך מתברר
לי שזאת אשה אחרת; .
בבית כלל לא השתפר -המצב. להיפך,
מיום ליום אבי אלים יותר. אינני יודעת

חוששת שזה פשוט מאוד בגלל שאני מרגישה
שזאת בגידה ברינה.
שנה עברה מאז נפגשתי בפעם האחרונה
עם גבר ואינני זקוקה לכך כלל. כשאני
שוכבת עם גבר אני מרגישה שנאה עצמית,
כעס ורצון לברוח באמצע המעשה.
לפעמים אפילו פחד. יש לי רתיעה מיחסים
איתם. כשאני פוגשת בחורה זה
יכול להיות בכל מקום, בעבודה ברחוב
או באוטובוס, נוצר בינינו איזה מתח. אני
חשה כלפיה משיכה אך אני גם נרתעת.
אני פוחדת. יש בי הרצון להתקרב אליה
אך אינני יודעת כיצד היא תגיב. הייתי
רוצה לדעת להכיר על פניה אם גם היא
כמוני.
אבל אני חוששת לשאול בפירוש. הפחד
מהסרוב ומהכעס אם היא לא, הוא
גדול ביותר.
אני חשה בדידות תמידית. אינני מכירה
אף בחור במצבי, לכן אני סובלת מאוד.
אני חשה את עצמי לבדי בכל העולם.
אינני יודעת כיצד ליצור מגע חדש ביני
לבין בחורה אחרת.
יש לי חברות שיודעות את מצבי אך
כשאני נמצאת איתן אני נזהרת שבעתיים
מהחשש שהן עשויות לראות בדבר טבעי
כמו נגיעה בכתף או לחיצת יד צעד מיני.
ולמרות הכל, יש בי רצון חזק להיות
אם. אני רוצה לאהוב בגלל שאני לא
נאד,בתי. אני הייתי רוצה להעניק לילדי
את כל מה שאני לא זכיתי לקבל. הרבה
הרבה חום ואהבה.
אך׳ בינתיים אני בודדה. מכרי כולם מ־ספן
בה דתית: אינני יודעת כיצד אוכל לה־כירי
נערות מסוגי על מנת לצאת מהבדי־
׳ידות בה אני נמצאת. הבדידות שמשגעת
אותי.

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הכבוד. ההתרגשות, אפילו חרדת־הקודש, מול פני
הכותל, עם כל מה שהוא מסמל — זה דבר אחד. עבו״
דת־אלילים לאבנים — זה דבר אחר. ויש להבחין ביניהם
הבחן היטב.

יש לי הרגשה שיש לנו עכו״ס חדשים,
אלא שבמקום עובדי כוכבים ומזלות, יש לנו
עכשיו עובדי בתלים ומזוזות.

כאשר שמעתי דבריכם, קראתי שוב את הפרק הראשון
של הנביא ישעיהו :״למה לי רוב זבחיהם, יאמר ה/
שבעתי עולות־אילים וחלב־מריאים ודם פרים וכבשים
ועתודים לא חפצתי. רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם
מנגד עיני, חדלו הרע, למדו היטב, דרשו מישפט, אשרו
חמוץ, שיפטו יתום. ריבו אלמנה!״

הכותל כסמל, הכותל כזכר לעברנו — זה
דבר אחד. בית־המיקדש כאובייקט לפולחן —
הרי גם כימי כית־חמיקדש עצמו היתה על כף
מחלוקת עמוקה מאוד בדת היהודית :
והנה, היום אתם רוצים להפוך אבנים ששרדו
מביח־המיקדש, את האבנים עצמן — לאובייקט
של פולחן.

מאת אור אבנר
14־ 12 בפברואר 1972
הברווזון המכוער
הסקאנדאליזם,

בשבוע

לצערי חאפילו תופעות
שעבר, על עבודתנו הרצינית.
היה זה, דווקא, שבוע פורה ביותר. העלינו את
הצעת־חחוק שלנו להנהגת נשואין אזרחיים, העברנו
פעמיים תחת שבט הביקורת את שערוריית המיסים
בארץ, הגשנו שאילתות (זיהום הבינרת ; זיהום הירקון
ן העברת משרד־השיכון למלן ום יקר; פרשת חנטיון
לשלוח אישים ממשלתיים להידברות עם אישים מצריים
ן דברי משה דיין על סיפוח הגדה המערבית ;
תוכנית הנשיא ניכסון לפתיחת התעלה ; חלוקת עיטורים
בצה״ל ; פגישות גולדה עם נוסייבה ; פעולת
כנופיות־הפשע במרחב תל-אביב ; ״מי הם השרים המצולמים
בקטע-המבוא המשודר בטלוויזיה לפני מבט לחדשות
ז״ ן אילו שרים הופיעו בראיונות טלוויזיה בחצי
השנה האחרונה ; שרות־חובה של עולים חדשים בצה״לן
אי־חטסת חיילי-חובה מרפידים גם במטוסים ריקים ;
שיחדור ממס של ציוד-בטיחות ברכב; התקן לבניית
כבישים ; השימוש בחגורות־בטיחות במכוניות ; חוסר
חגורות־בטיחות ברכב צבאי ; ועוד ועוד).
בין ארבע ההצעות הדחופות לסדר־היום שהגשנו,
חכירה הנשיאות רק באחת (פרשת הכותל המערבי).
היא סירבה להכיר שוב בהצעה רגילה שלנו, בקשר
עם זכות חברי״חממשלח לעסוק במיסחר.
כל זה נראה לעיתונאים פחות מעניין מאשר הסקאנ-
דאל, שפרץ כולו בגלל ברווז עיתונאי, שנופח בכוח על-
ידי העיתונאים, ושאותם עיתונאים עצמם קבעו לאחר
מכן, בפוזה חסודה של שומרי הטעם הטוב, שהוא
פגע בכבוד הכנסת.
מילא.

...ירושלים — כך נאמר כאן על־ידי חבר־הכנסת
בגין, ברוב כשרונו הרטורי העילאי — ירושלים אחת
היא, והכותל אחד הוא. זה נכון, ירושלים אחת היא על
כל תקופותיה. גם בתים שנבנו בתקופת עומאיה, גם
בתים שנבנו בתקופת עבאס, גם בתים שנבנו בתקופת
הממלוכים, גם בתים שנבנו בתקופת התורכים. כל אלה
הם ירושלים. האם נשקול במאזניים: זה יותר קדוש, זה
פחות קדוש; זה יותר עתיק, זה פחות עתיק; זה
יותר ראוי לשמירה ולטיפוח וליראת־כבוד מאשר זה?
או שכל זה יחד הוא — ירושלים?
אני מתפלא על הגישה, האומרת שיש להרוס ולהשמיד
ולנתץ כל הסמוך לכותל, כדי לחשוף אותו. למה?
הכותל ישנו, מה שסמוך לכותל ישנו, תקופה אחרי תקופה,
כל זה הוא ירושלים. האם הכותל הזה קדוש לכם
יותר כשהוא כולו גלוי? האם הכותל שבתוך האדמה
אינו קדוש באותה מידה? האם צריך להפוך את הכותל
הזה לפארק לאומי, עם גנים מטופחים, עצים נחמדים?
איזו גישה היא זאת?
לא באתי פה לשבה את טדי קולק. אינני מסכים
שיהפכו את טדי קולק לטיטום קולק חדש, למחריב, למצביא
החורבן השלישי. יש לי הרבה יראת־כבוד בפניו
על גישתו הנבונה לאוכלוסיה הערבית. נדמה לי שהוא
עשה בשטח זה שירות גדול לירושלים, למדינת ישראל,
לשלום. אבל טדי קולק עשה גם דברים שהם, בעיני,

עכו״ם: עובדי

כתלי ומזוזות !
שבע העצות דחופות לסדר־חיום הוגשו בעניין החורים
שנקדחו בכותל הקטן. חמש מהן־ באו מצד הקואליציה
הימנית־דתית (גח״ל, המרכז החופשי, אגו״י,
פא״י, המפד״ל) .שתיים מכיוון הפוך: שלנו ושל מאיר
אביזוהר.
הנטייה הראשונה של הדתיים היתה להעביר לוועדה
את חמש הראשונות, להסיר מסדר־היום את השתיים
שלנו. אולם ברגע האחרון, בהתייעצות בין אנשי גח״ל
והמפד״ל, נוכחו לדעת שהדבר לא ניתן. לא היה רוב
נגדנו.
לכן, לפי עצתו של מנחם בגין, עשה זרח וחרפטיג
תרגיל בלתי-רגיל לגביו: הוא גילה שיש משהו חיובי
גם בהצעות שלנו, והציע להעביר את כל השבע לוועדה.
אמרנו, בין השאר:

אורי אבנרי: נער הייתי כאשר באתי לראשונה
אל הכותל המערבי. נחרתה בזכרוני ההתרגשות שאחזה
בנו. כאשר הצטופפתי עם חברי בסימטה הצרה שלפני
הכותל. הרמנו את מבטינו אל על וראינו את תפארת
החומה.
לבי־לבי עם המתרגשים התרגשות־אמת על מה שקרה
ליד הכותל, כשם שלבי עם כל המאמין באמת בכל אמונה
שהיא.
אולם בין יראת־כבוד לבין פולחן — יש הבדל. כשם
שיש הבדל בין התרגשות אמיתית לבין מה שגובל, בימים
האחרונים, בהסתה פרועה לצרכים מפוקפקים.
אשר להבדל בין יראת־הכבוד והפולחן — גם בין
האנשים הדתיים הדיעות חלוקות. שמעתי פעם את דבריו
של אחד מגדולי הוגי־הדיעות הדתיים בארץ, הפרופסור
ישעיהו לייבוביץ, שיצא בשצף־קצף נגד פולחן הכותל
המערבי. והזכיר את פרשת ואהאב, המנהיג המוסלמי,
שכבש בראש חסידיו את מכה. הדבר הראשון שעשה
היה להחריב את קברו של מוחמד הנביא. הפולחן של
אבני הקבר נראה לוואהאב כניגוד גמור לתורת הנביא.

תחילה עשינו זאת במיסגרת הדיון על מישרד־העבודה.
אחרי שדיגרנו על הכפילויות גמשרדים (למשל:
מדוע מישרד״העבודח בונה את הכבישים, באשר משרד-
התחבורה אחראי לתחבורה ולבטיחות?) ,על הזנחת
נוער השוליים, על הסחבת בבתי״הדין לעבודה, ונגד
החוק לאיסור השביתות, תקפתי עניין מרכזי זה :

אורי אבנרי: שר־העבודה יצא היום בהתקפה מוחצת
על שר־האוצר, וקבע שהמיסים הם מיכשול לייעול
העבודה ולהגברת המאמץ.
זה ודאי נכון. כל אחד יודע זאת. לא כדאי לעבוד
יותר מן המינימום.
כאשר יש לך עובד מצטיין, ואתה רוצה שיעבוד יותר,
והוא רוצה לעבוד יותר — לא כדאי לו. כדאי לו לעשות
חלטורות במקום אחר, ולהעלים את ההכנסה מעיניו
החמסניות של המם.

זהו האבסורד העליון• :במדינה שיש כה
מחסור חמור ככוח-אדם, ובייחוד כעובדים מעולים
ומומחים, מטילים קנס על עבודה ופרם
על כטלה ; קנס על מאמץ, ופרס על ספסרות.
יש לחולל שינוי דרסטי בכל שיטת המיסוי, כדי שיהיה
כדאי לעובד לעבוד יותר ולהתאמץ יותר.

מי ח על
חשבון ההוצאות ד
למחרת חיום הביא סגן שר־האוצר, צבי דינשטיין,
תשע הצעות״חוקים. ועדת-הכנסת החליטה שידברו על
כולן יחד — בך שנשארו לנו 10 דקות לדבר על תשע
הצעות. מחיתי על בך בחצעח-לסדר, אך לשווא, כמובן.
אחת ההצעות באה לאפשר לשר״האוצר לבטל את
ההוצאות העיסקיות, שאותן מותר היה עד בה לנכות
ממס־הבנסה (כגון נסיעות, החזקת מכונית, אש״ל בארץ
ובחו״ל, וכו׳) .על בן אמרנו :

אורי אכנרי התרעתי לא פעם, בעיתון וגם מעל
דוכן זה, נגד העובדה ששיכבה שלמה בארץ חיה על
חשבון ההוצאות. ולכאורה, צריך הייתי להיות מאושר
מהמגמה המתבטאת בהצעת־החוק, לשים קץ לאפליה הזאת.
אולם, כבוד סגן שר־האוצר, אינני מאושר, כי כאשר
אתם מבטלים את ההוצאות העיסקיות מבלי לחולל שום
ריפורמה במערכת המיסים, אתם עושים דבר מסוכן מאוד,
המשרת מגמה הפוכה מזו שרצינו בה.
הרי בעשירים עצמם זה לא יפגע. חברות עשירות
ימשיכו לשלם עבור המכוניות הגדולות, ועבור מיס-
עדות הפאר, ועבור הנסיעות לחו״ל. בעשירים וכמיוחסים
זה אינו פוגע.
אולם יש כיום שיכבה גדולה בארץ שהמשכורת האמיתית
שלה, נטו, אינה מקיימת את רמת־המחייה האמיתית
שלה, רמת המחייה המגיעה לה בחברה הישראלית•
ההוצאות העיסקיות משמשות לה אמצעי לקבלת
תוספת לשכר נטו -מתחת לשולחן. זוהי עובדח־חיים,
זוהי המציאות. יש הרבה רבבות, אולי מאות אלפי עובדים׳
עובדים בינוניים ולמעלה מזה: מנהלים, טכנאים,
הנדסאים, שביטול ההוצאות העיסקיות האלה מהווה עבורם
הורדת רמת־שכרם הריאלי.
אינני מאמין שתצליחו בזה. תצליחו בכך ששיכבה
זו תילחם בכל כוחה לקיים את רמת־המחייה שלה, שבה
תלוי גם הסטטוס החברתי שלה. אנשיה יילחמו על זה
ויילחמו בצורה של רמאויות, של שקרים בקנה־מידה
הרבה יותר גדול אפילו מכפי שנהוג עד עכשיו, ובצדק.
כי אין כל הגיון במה שאתם עושים.
אילו הייתם מתקנים את המם ונותנים לאנשים להתקיים
קיום הוגן לפי המושגים המקובלים היום בחברה
הישראלית, על־ידי משכורת ישירה, בתשלום מיסים נכון,
כי אז הייתם יכולים באותו יום לבטל את הרמאויות
הקרויות כיום ״הוצאות עיסקיות״ .אז יהיה סדר במדינה.
כאשר אתם מבטלים את ההוצאות העיסקיות ומשאירים
את כל השאר, אתם תגרמו לעיוות עוד יותר גדול של
מערכת המיסים, שהיא מעוותת די צרכה גם בלאוו הכי.

מה מאבדת
הכו תל -לפני 1967
מחפירים. והדבר המחפיר ביותר — אם אמנם הוא
אחראי לו — היה ההרס הוואנדאליסטי של שכונת ה־מוגרבים,
למחרת הכיבוש.
הזכרתי את ההתרגשות העמוקה שלנו, כילדים וכי
נערים, כאשר באנו אל הכותל. ההתרגשות היתר, גם
בגלל מראה המקום, כשהצטופפנו למטה בסימטה הקטנה,
והסתכלנו למעלה אל הכותל. והכותל היה גבוה,
הכותל היה ענק, הוא היה משרה גם מבחינה חזותית חר-
דודקודש.

באו והרסו את בד זח, והמקום דומה עב
שיו דמיגרש־חנייה ענק. גימדו את הכותל,
השמידו את הוד התיפארת של הכותל.

קום לעבודה.
פרס לבטלה
במסך יומיים לחמנו עבור רפורמה במערכת המיסים.

האשה העובדת
לאחר מכן דיברתי על נושא כאוב במיוחד _ עול
המיסים הרובץ על תנשים העובדות. תבעתי שוב לאפשר
לנשים לנכות מהסכום החייב במס את הוצאות
העוזרת, שבלעדיה לא יבלה לעבוד. האוצר הציע, תחת
זאת, לתת לה ניבוי נוסף בסך 11 וחצי לירות בחודש !

אורי אכנרי: לגבי הנשים, אינני מבין בדיוק מה
העושר הרב שיצמח לנשים מן העובדות שיקבלו 12.5
לירות יותר בחודש. יש לי אשד, עובדת, יש לי בבית
עוזרת, פעמיים בשבוע, לחצי יום. העוזרת הזאת משתכרת
16 לירות לחצי יום.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו: מאיפה אתר,
משיג עוזרת בשכר כל־כך נמוך?
אורי אגנרי ז היא עובדת אצלי הרבה זמן,
והיא כאילו שייכת למשפחה.
סגן השר צבי דינשטיין: צריך לארגן
אותה.
אורי אכנרי: אתם צריכים להחליט מה אתם
רוצים: אתם רוצים שאשתי תלך ללמד בבית־ספר, אתם
רוצים שהנשים יילכו לעבוד ולהגדיל את כוח־העבודר.
של המדינה — עליכם להסיק מסקנות.

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אחרי הכנות רגות, העלינו סוף־סוף לדיון את הצעת-
החוק הגדולה שלנו להנהגת נשואין וגירושיו אזרחיים.
קדמו לכן התייעצויות רבות בקרב הסיעות, זעזועים
בקרב מפלגת העבודה והמערך, ולבסוף החלטה רשמית
שאסרה על חברי המערך להצביע בעד הצעתנו, אף
שאחדים מהם הודיעו בפירוש שהם תומכים בה.
נימקנו את הצעתנו כלהלן :

אורי אבנדי ז כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
אנו מציעים היום לכנסת להנהיג כמדינת-
ישראל נשואין וגירושין אזרחיים, ללא כל סייג.
איננו באים לשים עוד טלאי על האדרת הבלוייה של
הכפייה הדתית.
איננו באים לחפור חור קטן בחומת הסטאטוס קוו.
כדי שכמה אזרחים יוכלו להתגנב דרכו, כמו עכברים.
איננו באים למצוא מוצא רק ל״חריגים״ ,כוהנים
וגרושות, ממזרים, או קומץ אחר של אזרחים נרדפים.

אנו עומדים כשתי רגלינו על מגילת העצמאות
של ישראל, על מגילת זכויות האדם של
משפהת העמים, על הופש המצפון וחופש
ההתקשרות.

אנו באים ואומרים :
זכות־יסוד אנושית היא לכל אדם — גבר ואשד— ,
להיכנס לברית־הנשואין.

אנו, סיעה שהיא חופשית לומר את אשד
על לכה, כאים כהצעה זו לחצים דגל של עיקרון
צרוף.
אנו מציעים בזה חוק־נשואין שלם, מלא ומגובש, בו
23 סעיפים, שמטרתו היא להחליף כליל את כל החוק
הקיים, ולבוא במקומו.
ואלה עקרונות הצעת־החוק:

י • כל נשואין כמדינת־ישראל ייערכו כפני
רשות אזרחית, כטכס אזרחי.

• זוג דתי, המבקש זאת, יעבור בנוסף על־כך טכס
דתי של עדתו.
• כל ענייני הרישום יהיו בידי הרשות האזרחית.

• כל ענייני הגירושין יהיו כידי בית
המישפט של המדינה.
• זוג מתגרש שנישא בטכס דתי, יעבור נוסף על-
כך טכס של גירושין דתיים, אם אחד מבני־הזוג רוצה בכך.
הצעת־החוק דנה בכל פרטי הנישואין והגירושין. היא
משווה את מעמד האשה למעמד הגבר, ומאפשרת גירושין
בכל מיקרה ששני בני־הזוג רוצים בכך, או שקיימת
סיבה מתאימה אחרת, כפי שפורט בהצעה.
ברור שהצעת־חוק זאת נובעת מתפיסתנו היסודית,
המחייבת הפרדה גמורה בין הדת והמדינה, והיא מקבילה
לחוקים הקיימים במתוכנות שבארצות העולם.

שום כוה כעולם אינו רשאי לשלול מגכר
לשאת את כחירת לכו. שום כוח כעולם אינו
רשאי לשלול מאשה להינשא לכחיר־ליכה.

וזה היה א 31ו הרצל?

כל צימצום של זכות זו, בשם כל אידיאולוגיה שהיא —
גזענית, אתנית, דתית, לאומנית — נוגד את זכות האדם.
החברה החופשית — כל חברה חופשית — בנוייה
על זכויות־יסוד שאינן ניתנות לעירעור, וזכות־הנשואין
היא אחת החשובות בהן.

איזו סיבה יכולה להיות נגד הנהגת נשואין אזרחיים
בישראל? איזו סיבה, התואמת את רוח המאה העשרים י
איזו סיבה, החורגת ממקח־ומימכר קואליציוני? איזו סיבה,
התואמת את מהותה של מדינת־ישראלן
אתם אומרים, שהנישואין הדתיים דרושים כדי למנוע
התבוללות.

מישטר המתכחש לכד, מכתים את עצמו
כמישטר תיאוקראטי או אתנוקראטי — ושום
מליצות אידיאולוגיות מימי מתושלח לא יסירו
כתם זה.

המצב הקיים במדינת־ישראל הוא בושה וחרפה מבחינה
מוסרית, ואבסורד מבחינה מישפטית.
מבחינה מוסרית, נשללת זכותו של כ ל אזרח להינשא
בטכס שהוא בוחר בו. נשללת זכותם של אזרחים
רבים לבנות מישפחה ולהקים בית עם אהובי ליבם. ויש
אזרחים — כמו הממזרים — שאינם יכולים למעשה
להינשא בכלל .
איזה סגן־אלוף
כבחירת
על חיילי
נה, שלא

מישטר הוא זה, המונע מילדיו שד
כני שליט להינשא ככוא היום כארץ,
ליכם? איזה מי־טטר הוא זה, הגוזר
צה״ל, שחירפו את נפיטם למען המדידכוא
ככרית-נשואין?

מבחינה מישפטית, האבסורד זועק לשמיים.
שופט ביודהמישפט העליון נאלץ לנסוע לאמריקה
ולהתחמק מחוקי מדינתו, כדי לשאת את האשה שאהב.
מאות אזרחים נוסעים מדי שנה לחו״ל, כדי להינשא
שם. עשרות, ואולי מאות, כבר נישאו בדואר, במה
שמכונה ״נשואי מכסיקו״ — גם כשלא הפריע דבר
לנשואיהם בארץ. הם פשוט לא רצו לעשות שקר בנפשם.

נשואין אזוח״ס ונר!
ויכוחי השכועות האחרונים הוכיחו כי אין
כאן מקום לפשרות, ושום טכסיס שד הסדר
הדקי לא יצלח.
שתי חברות־כנסת של המערך רצו להגיש הצעה,
שתאפשר נשואין אזרחיים בצורה כלשהי — אך העובר
נקטל על־ידי הפלה מלאכותית בחדר־הניתוח של המערך,
עוד בטרם לידה.
חבר־כנסת של סיעת הליברלים העצמאיים רצה להגיש
הצעודחוק לפתיחת פתח קטנטן -חלקיק של הסדר חלקי —
אך גם פיו נסתם בשם הוד קדושתו, הסטאטוס־קוו
הקואליציוני.
קריאות ז גם זאת היתה הפלה מלאכותית?
אורי אבנרי: כן, עוד הפלה מלאכותית.
קריאות מספסלי המפד״ל ; אתה נגד
הפלות מלאכותיות?
השר זרח ורהפטיג: הרי אתה בעד
הפלות מלאכותיות1
אורי אכנרי: אני נגד הפלות מלאכותיות
כאלה !

החופשי ז האם יופעל גם הפעם מכבש המשמעת הסיעתית
והקואליציונית י היצביעו חברי־כנסת בניגוד לדעתם
המוצהרת, הידועה לכל י
אנו פונים אל כל סיעות הבית להתיר בעניין זה
חופש־הצבעה גמור.

דויד כן־גוריון כתכ לא מככר: שאלת נישואין
אזרחיים כמדינה ״אינה טאלת מפלגד
זו או אחרת — אדא צורך לאומי גדול.״
נסים אליעד (ל״ע) :למי הוא כתב זאת?
אורי אכנרי ז לצעירי הליברלים העצמאיים,
אותם ליברלים עצמאיים שנמנע מהם להגיש את
1הצעתם לכנסת, ושאינם חופשיים עכשיו להצביע
לפי מצפונם בכנסת.
בן־גוריון אמר שזהו צורך לאומי גדול.

אדוני היושכ-ראש, כיטם הצורך הלאומי
הגדול הזה, אנו מציעים לקכל את הצעת-החוק.
שר־המישפטים סירב, כנראה, להופיע בעניין זה בשם
הממשלה, ועל כן הופיע שר-הדתות.
כדי להקל על אנשי מפ״ם ול״ע, לא תקף את
הצעת-החוק בכנות, בגלל נימוקים דתייס-אידיאולוגיים,
אלא הוסיף לכך כמה הערות־השמצה על ניסוח ההצעה.

אתם אומרים שיש לשמור על הסייגים, מפני שחלק

זרח ורהפטיג: יש לי ותק בכנסת, היו כבר הרבה
הצעות־חוק, אך מעטות הן הצעות־החוק מסוג ההצעה
הזאת, שאני מוכרח ונאלץ להגדיר אותה כהצעה שיש
בה כל־כך הרבה לעג להגיון המשפטי, כל־כך זילזול
בערכי־היסוד של קיומה של האומה היהודית, והייתי
מוסיף: גם כל־כך הרבה זילזול בכבוד האשה, מצד
אחד, ובכבוד האיש, הגבר, מצד שני.
אני מצטער לומר זאת, אבל אם חבר־הכנסת אבנרי
כבר טרח וכתב הצעת־חוק — מדוע לא התייעץ עם מומחים
במיקצוע, על־מנת שתיכתב הצעת־חוק שיש לה
לפחות פנים וצורה של הצעת־חוק, ולא הצעת־לעג י

איזה אכסורד: הרי דווקא אותו חדק חופשי
כיום להתחתן כנשואין אזרחיים, ואף עושה
זאת כהמוניו :

מנחם ידיד (גח״ל) :דווקא יש לו -ועץ
מומחה — עורך־דין אמנון זכרוני.
אורי אבנרי ז ואז, כבוד השר, היית בוודאי
מקבל את הצעת־החוק !

התכדללות — כתוף מי? כתוך איזו אומה?
כתוך האומה היושכת כישראל?

מן העם היהודי עוד יושב בפזורה, ויכול להתבולל שם.

פירוד בעם?

הרי אתם גורמים לפירוד ומהכלים כעלייה,
כשאתם פוסלים את טכסי הנשואין של מיליוני
יהודים, מוולאדיבוסטוק ועד סן־סראנציסקו :
מה היה אומר הרצל, החילוני שבחילוני, אילו ראה
שבמדינת חלומותיו קיים המצב החשוך של תיאוקרטיה
מימי הביניים? מה היה אומר מכס נורדאו, שנשא נוצריה?
מה היה אומר זאב ז׳בוטינסקי שהטיף עוד בראשית דרכו,
בהלסינגפורס, ללאום חילוני פתוח — ושבסוף דרכו היה
מוכן שגופתו תישרף?

עשיתם פלסתר מן התורות הליברליות של
אכות הציונות ומנהיגיה. הפכתם את ו,״!חיות
השידטונית של קואליציות הודפות לאליל
מקודש :

כשכלים כל הקיצים, מנופפים בדחליל ההתפלגות.
ממזרים עליך, ישראל! מי שיינשא בטכס דתי ויתגרש
שלא בגט דתי, עלול להקים, חלילה, דור של ממזרים
על פי ההלכה.
אפילו טענה זו נשללת על-ידי כמה מהוגי-הדיעות
הדתיים, באמרם שנישואין אזרחיים ממילא אינם תופסים
על פי ההלכה, ועל כן אין חשש שהמתגרשת תהיה בבחינת
אשת־איש האסורה לאיש אחר. נשואין שנקשרו באורח
חילוני, ושהותרו באורח חילוני — מבחינת ההלכה כלל
לא יהיו קיימים.

ומי שמעוניין להסיר ספק, יוכל לעכור תמיד
טכס שד גירושין דתיים, אפילו נישא כטכס
אזרחי. הרי כך נוהגים גם כיום לגכי מי שהתחתן
כנשואין אזרחיים כחוץ־דארץ.

..צורו דאומ• גחד
אבל לא זה השיקול שצריך להכריע.

אנו מציכים כפני הכנסת עיקרון מצפוני
פשוט, ואנו מכקשים את הכנסת להכריע על
פי שיקולי מצפון.
אין זה סוד, שכמעט בכל מפלגות הכנסת חלוקות
הדיעות לגבי שאלת הנישואין האזרחיים. האם תישלל
זכותם של חברי־הכנסת להצביע בעניין זה על פי מצפונם

לא עניתי להשמצות, אלא סיכמתי את חדיון בצורת
עניינית ככל האפשר, עם טיפה של אירוניה :

אורי אבנרי: איני רוצה להתווכח עם כבוד השר
על הגיון מישפטי.
אילו כבוד השר היה אומר שהוא מסכים עקרונית
להצעה, אבל עניינים מישפטיים מסויימים אינם נראים
לו, כמישפטן, הייתי מציע שמישפטן מעולה כמו השר
זרח ורהפטיג יגיה את ההצעה, יתקן את הדברים שאינם
נראים לו מבחינה מישפטית — ואז, בהסכמת המפד״ל,
היינו מעבירים את ההצעה לדיון בוועדה. עם כל הכבוד,
אדוני היו״ר. אין בדברים האלה של השר שום ממש.
אולי הייתי צריך לתבוע את עלבונו של אמנון זכרוני,
היועץ המישפטי של סיעתנו, שהוא אחד המישפטנים המעולים
בבית הזה, ושניסח את הצעת־החוק. אבל אני
יכול להיתלות באילנות עוד יותר גבוהים, ולומר שה־צעת־חוק
זו מבוססת על החוקים הקיימים במתוקנות
שבמדינות העולם. אני מניח שהשר זרח ורהפטיג היה
פוסל, בשם ההגיון המישפטי הצרוף, גם את החוקים הקיימים
בארצות אירופה ואמריקה.
אדוני היושב־ראש, בל נרמה את עצמנו. אנו יודעים
מהי המציאות הפוליטית בארץ. אף לרגע קט לא היתה
לי האשלייה שהצעת־חוק זו תעבור היום בכנסת.
אנו מעלים הצעת־חוק זו — והצעות־חוק אחרות מסוג
זה, כדי להסביר לציבור שדבר זה ניתן; וכדי
להפגין בפני הציבור, שרבים מחברי-הכנסת, ואולי רוב
חברי־הכנסת הנוכחים כאן, הם בבחינת אנוסים הנאלצים
להצביע נגד הכרתם ודעתם המוצהרת והידועה לכל.
אין לי שמץ של ספק שחוק זה יתקבל במדינה בימינו,
אם לא היום — מחר, ואם לא מחר — מחרתיים.
בהצבעה לא חיו כימעט חפתעות.
רק אנשי רק״ח הצביעו עינינו 40 .חברי הקואליציה
וגח״ל הצביעו נגד. שני אנשי מפ״ס (דוב זכין וחייקה
גרוסמן) נמנעו, יחד עם יגאל הורוביץ (ע״מ) ומאיר
אביזוחר. עדה פיינברג-סירני (אחה״ע לשעבר) ישבה ולא
הצביעה. שמואל תמיר עמד בדלת ולא נכנס — ואנשי
ל״ע נעלמו כליל בשעת ההצבעה.

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונה

0711(7יש 71077 170 שז...
״אגדי דואג לתחבורה הציבורית לא רק בהווה,
אלא גם ליצירת דור המחר ־ של נהגים, אנשי
מוסך ותחזוקה, מנהלי תנועה ומשק...
בית־הספר התע שייתי של ־יאגד״ מ חנך את הדור הב א
של מכונאי האגודה. הם קוני ם השכלה רחבה בצד ידע
מעמיק ועבודה מעשית. כשישלימו את שירותם הצבאי,
ב תו ם ת קופ ת לימודיהם־׳ שתלבו במערך המשקי של ׳יאגד״.

וחו אגד
איזה מין אדם אני?
גרם ולוג מומחה מנתח את אישיותך
לפי כתב־ידך. ומייעץ בענייני מקצוע,
נישואיו ושאר בעיות החיים. שלח כתב
יד לת.ד 4133 .ירושלים.

הירחון המזרח״תיכוני המופץ בישראל ובארצות-ערב
בעריכת לואים מארטון ומקסים גילן
הופיע כליון מס7 .

ל סי כו ם ה קונג ר ס הציוני:
מ תנו ע ת שחרור ל או מי ת
למכשיר דיכוי חבר תי

^! סדד ^זינ בירושלים :
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות :
ביה״ס ״הפקיד״,
י. פורמן, בצלאל .18

גבול ההסכמה האמריקאית — מיכאל מייטלס (קליפורניה)
מי בכלל רוצה שלום, בישראל אלי ניקולה (גרמניה)
כתמי־שמש בפרצוף המשטר — יגאל לביב (ישראל)
הש״ב מתכנן מסע־דיכוי פוליטי — כתב מיוחד (תל-אביב)
היש עוד שמאל בתנועת-חחתנגדות הפלסטינית ז —
וויליים דורסיי (לונדון)
ועידה קומוניסטית בעולם הערבי — על״ס (פאריס)
ועד יהודי נגד הסיפוח מתארגן בלונדון — ,ברדלס׳(בריטניה)
והמדורים הקבועים ,״קשרים״ ,קריקטורות, תקציר בצרפתית גליון בודד: חצי לירד, בהמחאות־דואר בינלאומיות
חתימה שנתית בדואר אוויר 42 :לירות ישראליות

מס1ס 6ז בו 4 3 116 <16 01

העולם הזה 1799

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונה

רומן הקולנוע בתמונות הנפוץ ביותר בארץ הפך מדו-
שבועון לשבועון, לבקשות רבנות קוואינו הנאמנים

מביא מדי שבוע את ספורי הקולנוע המותלן ים
במלואם לביתך
60 עמודים בבל גליון בתוספת פוסטר צבעוני גחל.

והשיג בנו החמים מדי יום ששי
הפ צ ה ״1 1 :חברהלהפצה בע״ מ

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הא ה ע לי ההג דו ל ה מגרוזי ה
היא עלי השל רוכל

ד״גד/ז׳
בשוק הגרוזיני מוכרים הכל. מגדים עשירי גוון
ועד למטבעות רוסיות אוטנטיות שדיוקנו של
לנין מתנוסס עליהן. מוכר המטבעות הוא גם בעל מבחר של כיפות גרוזיניות.

מכונת גילוח

אותיות רוסיות מסגירות את מוצאו של מכשיר זה.
הגרוזינים הביאו עימם בעלותם ארצה סחורות מסוגים
שונים, ואת כולן מוכרים תוך זמן קצר, מפאת מחיריהם הזולים מהמחירים המקומיים.

מיזוג גלויות

מגרוזיני כמה מטרים זולים של בד מוכיחה
למצלמה חיבתה ליהדות״התפוצות.

• מיצחייה מור מיצחייה

9כוח סוער עם רוכל אשקלוני שטען כי הרוכלים הגרוזים שבאו

זה עתה גוזלים את פרנסתו. לדבריהם של ותיקי הרוכלים
בשוק האשקלוני, שהגרוזים כבשוהו, אין הגרוזים מתכוננים
לחדול מעיסקי הרוכלות גם לאחר שיכלו מיצבורי סחורותיהם.

היה זה צ חו ק הגורל, אם ההפגנה
הבאה שתיערך בישראל, בנושא
העלייה מרוסיה, תיערך דווקא
— נגד העולים החדשים.
׳וזה — חודשים ספורים בלבד אחרי
שברחבי העולם נערכו הפגנות סוערות
בעד התרת עלייתם של יהודי רוסיה.
אולם בכך בדיוק מאיימים כיום באשקלון:
בהפגנות נגד העולים מגרוזיה.
הסיבה: השתלטותם על השוק המקומי,
ודחיקת רגליהם של המקומיים.
פעמיים בכל שבוע עוזבים מרבית
עולי־גרוזיה שבאשקלון את מקומות העבודה
החדשים שהוסדרו להם בארץ.
בימים שני וחמישי בשבוע, הם נאס פים
לשוק באשקלון, תופסים את פינתם
הקבועה כבר, ופותחים במימכר חפצים
שניכר כי רבים מהם הובאו מגרוזיה.
סנוניות־השוק הראשונות הופיעו שבועות
מספר לאחר עליית הגרמים הראשונים
ארצה. אותו זמן היה מספר הרוכלים
מקרב יהודי גרוזיה זעום. רובם
הסתדרות במקומות עבודה, שהוקצו
עבורם בבית־האריזה ובעירייה. תוך זמן

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קצר גדל מספרם של הרוכלים הגרחיים עד
כדי כך שתושבי אשקלון מצאו שם
חדש לשוק שלהם: השוק הגרחי.
ני עול ה חדש, ואין לי כסף,״
4מספר בעברית רצוצה סימון בן־
אליהו, שהגיע לארץ לפני חודש .״אני
עובד בבית־האריזה, אבל צריך עוד
כסף. אז אני מוכר את מה שהבאתי איתי
מגרוזיה.״ כשיגמור למכור סחורה זו
הוא מבטיח שלא יעסוק יותר ברוכלות.

עים שיהודים אלד, נהגו לעסוק בגרוזיה
ברוכלות ובעסקי שוק שחור״ ,אומר כרוד
אבו־חצירא, סגן ראש העיר ויושב־ראש
ועדת־הקליטה של העיריה .״אנחנו מנסים
לסדר אותם במקומות עבודה חדשים, אבל
הם עקשנים מאוד. הם הגיעו לפה עם
הרבה סחורות מתוך כוונה לעשות פה
כסף מזה. ידוע לי על יהודי אחד שהגיע
לארץ עם שבעים מזוודות. אלה שלא
הצליחו להוציא סחורות, לקחו איתם כסף
רב. וקנו סחורות בדרכם לארץ. העלייה
מגרוזיה היא עלייה קשה מאוד. הם עושים

טינדיס באשקלון

פינתם הקבועה של הגרוזים בשוק האשקלוני.
לכאן הם מביאים פעמיים בשבוע, בימי
השוק, את סחורתם. האשקלונים קונים מהם ברצון בשל מחיריהם הזולים.

בדוכן הסמוך עומד מיכאל פוטר־שווילי.
לראשו כומתה שחורה, הוא מרבה
׳להשתמש בידיו כדי להסביר לקד
נים המצטופפים סביבו עד כמה משובחת
הסחורה שהוא, מוכר. זוהי עבודתו
היחידה. אחוז נכות גבוה הפך אותו
לנזקק לקיצבת סעד בארץ מולדתו החדשה.
לדבריו, אין קיצבה זו מספיקה.
מה יעשה אם כן לאחר שיגמור למכור
את הסחורה שהביא עימו מגרוזיה?
הוא מושך בכתפיו. .איננו יודע. בינתיים,
אין הוא רואה מקום לדאגה. יש לו
עוד הרבה סחורה בבית. גם הוא כסימון
בן־אל״הו איננו מדבר על העיסוק
ברוכלות כעיסוק של קבע.
האם ידעו השלטונות על הסחורה הרבה
שלקחו עימם הגחוזים בעלותם?
״כן,״ אומר בן־ציון אטרושווילי, העובד
בשאר ימי־השבוע כפועל נקיון .״הם
ידעו והירש ו לנו.״
מדוע לקחו איתם סחורה בכמויות כאלה?
האם כבר אז חשבו לעסוק ברוכלות
בארץ־ישראל?
ך* ס נז סרכי ם לענות. מה זה חשוב?
| 1כל מה שהם מבקשים זה שיתנו
להם למכור את מה שהביאו איתם. אחר-
כך הם מבטיחים לעזוב את השוק.
הרוכלים הוותיקים של השוק זועמים.
הם אינם מתפתים להאמין להבטחות מסוג
זה. לדבריהם, ממשיכים הגרוזים
לעסוק ברוכלות גם אחרי שסחורתם
״המיובאת״ אוזלת. הם מצביעים על
כוסות ועל חולצות גבריות הבולטות,
בתוך שפע הדברים הרוסיים הפזורים
על הדוכנים, באותיות העבריות הרשומות
על תוויותיהן.
מספר רוכל ותיק :״בזמן האחרון פנו
אלי כמה גרוזים שביקשו לקנות חנויות.
כנראה שנוסף לסחורה, הם הביאו איתם גם
הרבה כסף, כי הם מוכנים לשלם את מלוא
המחיר. העירייה תענה לבקשתם, ותבקש
ממשרד השיכון להקציב להם חלק מהחנויות
שהיא בונה למטרות שיקום.״
״כיל השבוע אני מחכה ליום חמישי,״
זועם עמנואל כהן, רוכל רחב־כתפיים
שרובנו עמוס לעייפה בגדי נשים ויל דים
.״בא יום חמישי, אני נשאר לעמוד
כמו גולם. באים אלה החדשים, מוכרים
הכל יותר בזול. ואנחנו, מה עם הפרנסה

שלנו?״
נטייתם של יהודי גרוזיה לעסוק ברוכלות
ידועה לעיריית אשקלון .״אנחנו יוד־

הרבה בעיות, אם לא נותנים להם מה שהם
רוצים. ובכלל, כשמתעסקים עם עולים
חדשים צריך לוותר להם הרבה.״
העיריה מבטיחה אמנם, שעסקי הרוכלות,
של העולים מגרוזיה, הנעשים ללא
רשיון, יופסקו מייד לאחר שיגמרו
למכור את הסחורה שהביאו איתם, אך
תושביו הוותיקים של השוק מסרבים
להשלים עם הפלישה לתחומם. הם מאיימים
בהפגנות, ובשימוש בכוח־הזרוע.

15..לירות מטר

זהו המחיר אותו דורש רוכל גרוזי זה עבור הבד
הפירחוני, אותו הביא עימו מגרוזיה. לדברי רוב
הרוכלים הגרוזים, יחדלו הם מעיסוקם במיקח״ומימכר ברגע שיכלה מלאי הסחורות.

ד ¥1 [ 1 1 1 1 1ח ד ״ ע ד 1ך רוכל אשקלוני מוכיח כי ה*
^ 4 1 1 1 1 1 /1 111111ב גרוזים מוכרים לא רק סחורות
רוסיות, אלא רוכשים מלאי־עברי חדש כשכלה המלאי שהביאו
עימם .״את הכוסות האלה,״ הוא אומר בכעס ,״הם קנו בתל־אביב.״

רדיו מרוסיה

למרות השם הרע שיצא
למכשירי האלקטרוניקה
מתוצרת רוסיה, מצליחים הגרוזים למכור גם אותם.
״הם מוכרים בזול,״ מתמרמרים הרוכלים הוותיקים.

* 39י*

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ייייי1