גליון 1800 מתאריך 1 במרץ 1972

רא כל יום פורים וגס נסה קווה וק נעם נשנה
המוצרים ותנאי התברואה. אולם קיימים גם כמה מיפעלים, המקפידים
לשמור על טיב מוצריהם, גם כתנאים הקשים של קפיצות במחירי הכשר
ועליות כלתי־צפויות במחירי העוף, הקמח, הניטדאטים, עודפי־השומן
ועמילן, צבע המאכל ושאר פריטים, מהם מורכב הנקניק המצוי.
אחד היצרנים הראויים להמלצה הוא מיפעל הנקניק ״שטרונגול״,
המייצר בנחלת־יצחק מוצרים כשרים, התואמים את כל פירטי התקן.
״שטרונגול״ הוא מיפעל מודרני משוכלל ומקפיד על שיטות ייצור, המבטיחות
מצב היגייני במיפעל ונקיץ מירכי של מוצריו.
לאחרונה החל המפעל מייצר? 0005׳ ( 9 0״כלבים חמים״) אמריקאיים,
על טהרת הכשרות, ובמחיר ( 12.50ל״י הקילו) שהוא ממש
חסר־תקדים, בהתחשב כעובדה יטאין בנקניקיות סויה, ואף לא עמילן,
ואילו אחוז הניטראטים אינו עולה על 12 חלקי מיליון.

חלומו של גרישה

תראי, קצלה, אני לא מנסה לכפות עליך משהו שהוא בניגוד לרצונך, או להשקפת
עולמך. אני יכול להתנגד לגישה שלך, אבל בהחלט אגן על זכותך להביע ריעות,
גם אם הן לא נראות לי כל־כך. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים ומשוחחים,
ונדמה לי שאני מכיר אותך קצת. לי את יכולה לספר איזה סיפורים שאת רוצה,
אבל עם עצמך את חייבת להיות כנה. אני יודע שזה צעד רציני, בהתחשב עם
הסביבה והחינוך שקיבלת בבית — ולכן אני גם לא מנסה ללחוץ עליך — אבל, בכל
זאת ...תראי, אחרי הכל, את אשה נבונה, יש לך ראש פתוח, ואני בטוח שאת
מעוניינת לא פחות ממני שמפלגת הפועלים המאוחדת תגיע פעם לשילטון. וחוץ מזה,
קצלה, כל הידידים שלנו, כל החברים הטובים שלנו, הם במפ״ם, אז למה שלא תצטרפי
למפלגה ן מה איכפת לך, באמת ! תעשי את זה בשבילי, ותראי איך שפתאום
כל החיים שלך יקבלו משמעות וטעם.
חכי! אל תגידי שום דבר. תחשבי על מה שאמרתי לך, וכשתחליטו בחיוב, צלצלי
לי למזכירות הארצית, טוב בובלה !

אם יש דבר שגרישה פלוטניק חושב עליו יומם ולילה, הרי זה
טנדר מיסחרי מתוצרת ״פורד״ העונה בטיב, יופי, בטיחות וחיסכון
על הדרישות הכלכליות והצרכים המשפחתיים של האיכר הצועד עם
הזמן. היום זה כבר לא חלום כל״כך רחוק.
שלוש שנים מפקיד גרישה בתוכנית ״ יתרוןלבנקעו ־
תומאן״ 2בישליק ליום, נוסף ל 6-מג׳ידות שהוא מפקיד
בראש כל חודש. הסכום שיעמוד לרשותו בעוד חמש שנים, יהיה
586 מג׳ידות ו־ 7בישליק. אם ימשיך לחסוך עד סוף תקופת החיסכון,
כלומר, עוד _ 42 שנה, יעמוד לרשותו סכום של 118 לירות
תורכיות, הכוללות את סכום הקרן, בתוספת ריבית והלוואה
לעשר שנים של סכום בגובה הקרן, שתהיה צמודה למחיר הזהב.
אם ימכור את העגלה ואת השוורים שברשותו, יוכל גרישה
פלוטניק להגשים את חלומו ולרכוש לעצמו בשנת 1978 טנדר
מיסחרי, שיענה על כל צרכיו. כי בנק עותומאן הוא לא רק בנק
— הוא גם ידיד !

לעזאזל הכסף, העיקר הבריאות

טובים השניים מן האחד

כמדינת ישראל פועלים בשיכעים מיפערים לייצור נקניק ונקניקיות,
שרובם מסווגים כ״שווים לתחת״ מבחינת החריגה מהתקן, טיב

כלפי חוץ אני מחייכת, אבל בתוך תוכי אני ממש סובלת. ואני דווקא
מחבבת אותו מאוד. חשבתי אפילו להתחתן איתו. הוא יפה, אינטליגנטי ולאבא
שלו יש מיפעל טכסטיל. הוא ממש מושלם, ח ח מחיסרון אחד, ואני לא יודעת
איך להגיד לו את זה. הוא נורא רגיש ונפגע מכל דבר קטן. אני ממש לא
יודעת מה לעשות. זה לא שאני לא אוהבת להתנשק על השפתיים. עקרונית
אין לי נגד זה שום דבר, באמת. אבל מה אני יכולה לעשות? מסריח לו
מהפה — אפשר למות!

עד כמד, שרק אפשר — אבל תאמין לי: בפחות
לד את הרירח הזאת. אחרי הכל, זו דירת־יוקרח
חנייה צמודה, חימום מרכזי, מעליות שרות. מכל
אבל אדם שעוזב קיבוץ, צריך לעזור לו. גם לי

הו א 1מספיק עם הקונצים האלה !
הי איאני עושה קונצים?
הו א • כן, כן את ! אני מכיר את
הקול שלך.
הי א 5אני נשבעת לך, אדוני
הו א ג תראי גברתי, את נחמדה, את
שובבה, אבל באמת שאין לי זמן למתיחות
האלה.
הי א ו אני בסך־הכל שאלתי
הו א ׳ אני יודע. כבר צילצלת לי
חמש פעמים ואמרתי לך: כאן לא מכבי-
אש. כמה פעמים אני צריו להסביר לך
שהשבוע הוחלפו 17,000 מיספרי טלפון בחיפה
ובאזור חיוג חדרה 7ב־ 11,000 מיס־פריס
המתחילים בספרות 4ו־ 6נוספה

מ־ססס 145,לירות אני לא אוכל למסור
עם שלושה כיווני אוויר, ארונות קיר,
אדם אחר הייתי דורש 150,000 לירות.
לא היה כל־כך קל בימים הראשונים!

הסיפרה 6לפני המיספר הקיים. אמרתי
לך את זה !
הי א ז חייגתי 6לפני המיספר. תאמין

הו א ג מה אני יכול לעשות 7אולי
החליפו את כל הסיפרות של מכבי־אש.
את צריכה לעדכן את המיספר שבידך
ולהימנע ככל האפשר מלחייג אל מיס־פרים
שהוחלפו לאחר מועד השינוי, שאם
לא כן, תגרמי עומס וטירדה על כלל
המשתמשים בטלפון.
הי א ׳ אבל המיטבח שלי נשרף !
הו א ו שיישרף יחד עם כל מישרד
התקשורת ! מה את רוצה מהחיים שלי 7
תרדי ממני, טוב!

הם אכלו ארוחת כ1קר

את צעירה, את תוססת, את מתלהבת, את חולמת. יש לי עבורן
שורת תכשירי איפור של הלנה רובינשטיין, שיעניקו לגופן תוך דקה
מראה מלהיב, שובב או רומנטי, רענן או דרמטי, מגרה או משלהב.
¥ס 80ד?10ד\51 רן 5£xיעניק לגופן המתוק מראה זוהר
מבוקר עד ערב, ועד הבוקר שלאחרי.
מנגש במיסגרת המיבצע להחדרת האיפור מתחת לעור.

מישפחה האוכלת ארוחת בוקר
תהנה ממרץ, עירנות
ומצב־רוח טוב במשך היום כולו.
תזונאים בעולם כולו קבעו
כי ארוחת־בוקר חייבת לכלול חלב,
חמאה, גבינות וביצים
המספקים את הוויטמינים

לצמיחה וגדילה
ואת הקלציום החיוני
לחיזוק העצמות והשיניים.
אל תוותרו על ארוחת בוקר תנובה .

חבל על הסחות. חביבי!

מוגש על־ידי המועצה הלאומית
להגברת תודעת המישגל.

אדוני, מי לא היה פעם בקיבוץ? גם אני הייתי פעם חבר קיבוץ! הנה תראד,
את הצילום הזה על הקיר. הצעיר הזה שעומד באמצע — זה אני. כן, כן. אל תחשוב
שנולדתי קבלן. יש לי סימפטיה גדולה מאוד ליוצאי קיבוץ — אני מוכן ללכת לקראתך

למכירה או השכרה
מזלגות ומנופי הרמה
אחרי שיפוץ כללי
עם מנועי דיזל, בנזין וחשמליים

כושר הרמה עד 7טון.
לפנות: י .פרלשטיין ״המרים״
תל־אביב, רח׳ נצח ישראל ,9טל 56969 .

פטר ממקומם היטני והשלישי ברשימת
המועמדים לכנסת, כדי לפנות את המקום
לעיתונאי ראול טיטלבוים, הנמצא במקום
הרביעי.

^ נגו 1ויןי
קרונ הדש 3ין
ג 1לדהלרבץ
הידיעות האחרונות על הארכת כהונתו של שגריר
ישראל בוושינגטון, יצחק רבין, שאמור היה לחזור
לארץ בעוד שלושה חודשים, ועל האפשרות שהוא
לא יצורף לממשלה בתקופת הכהונה של הכנסת הנו כחית,
באות על רקע חידוד יחסים מחודש בין גול דה
מאיר לרבץ.

מחלתו של משה סנה עלולה לאלצו לוותר על
תפקידו הפעיל בחיי המפלגה ובכנסת. למק״י אין
למעשה נציגות פעילה בכנסת מזה כמה חודשים.
אפילו המזכיר הוותיק של הסיעה, שלום פרידמן,
פרש כבר מתפקידו. הנסיון לפנות מקום לאיש־סנה
טיטלבוים, הוא גם תכסיס מוצלח לקראת הוועידה
ה־ 17 של המפלגה. אם יסרבו מיקוניס ווילנסקה
לציית להחלטות מוסדות מק״י, תהיה זו הוכחה נו ספת
לאי־מהימנותם המפלגתית, ואפשר יהיה לסלקם
מהמפלגה ברוב קולות קבוצת־סנה, מבלי להיכנס
לעימות רעיוני־פוליטי איתם בוועידה.

מדוע הו חלף
ג ון קמתי?
ג־׳ון קמחי הורחק מתפקידו כעורך הירחון
הלונדוני ״ניו מידל איסט״ ,אותו יסד

שביקש לשלוח את סרטו לפסטיבל, מערכה
נגד הוועדה בטענה •טהיא מחסלת כל
סיכוי של אמני קולנוע צעירים כישראל.

מלחמח־־־ירושה
ב״על־המ שמריי
מלחמת־הירושה במפלגת העבודה השפיעה
במישרין גם על מלחמת־הירושה כ
״על המשמר״.
לקראת פרישתו הצפוייה של יעקוב עמית, העורך
הנוכחי, מתחרים ביניהם כמה מאנשי המערכת,
ובראשם יצחק רונקין ומארק גפן (וכן חיים שור,
בצלאל לב ואחרים) על תפקיד העורך.

רונקין ספג מכה מכרעת כאשר נתן אישור
לפירסום כתבת־היטמצה חסרת־תקדים
בדבר חייו הפרטיים של יגאל אלון, שהוחדרה
ל״על המשמר״ בהשראת אנשי רפ״י,
בתגובה על גילויי ״העולם הזה״ בפרשיות
דיין.

הקרע החדש ביחסים נוצר אחרי שדווח
דגודדה עד התבטאויות שד השגריר רבץ
בפורומים שונים, כאידו נסיעתה האחרונה
לארצות-הברית, בה פגשה את הנשיא
ניכסון, היתה מיותרת, וכי כד מה שכב־יכוד
השיגה בביקור זה, הושג כבר עד ידו
עוד דפני ביקורה.
כמו בפעמים קודמות משתמשת גולדה גם הפעם
בעונש של דחיית צירופו של רבץ לממשלה. ספק
אם הפעם יסכים רבץ לדחייה וישלים עימה.

י שר אל מקווה
ל ה לוו א ה
מהסק העולמי
הרעיונות שהעלה נגיד בנק ישראל,
מיטה זנכר, כפגייטתו עם נשיא הבנק העולמי
רוברט מקנאמרה, בקשר לשיקום הפליטים
הערכיים, נועדו להכיטיר את הקרקע
דמילווה בינלאומי בהיקף ניכר לי׳ט-
ראד, כנראה באמצעות הבנק העולמי.

א סי ה סערה

אחרי שהורחק מתפקידו כעורך ה״ג׳ואיש
אוכסרכר״ .־

סיב סוף יוקרה

ציבורית

ניו מידל איסט הוקם בכסף יהודי, ופירסם מאמרים
ומחקרים על ישראל וארצות־ערב. ערבים רבים הס כימו
לכתוב בו.

חדשב טלוויזי ה

ס בי במס
סערה ציבורית בהיקף ניכר עלולה
עורר כאשר מאות אלפי בעלי
נד. יקבלו, החל מחודש אפריל
התביעות החדשות של מס רכוש.
ההחלטה להעלות את מס הרכוש, על־ידי
הצמדתו לערך הדירה בשוק במקום למחיר |
רכישתה, התקבלה כבר מזמן, אך נראה שמהו תה
טרם חדרה לתודעת בעלי הדירות. זאת

יתברר להם כאשר יקבלו את דרישות
האוצר_וידהמו לגלות כי הם --
;הל מהשנה מם רכוש גדול פי
שניים ובמקרים מסויימים אף פי
שלוש!: ,אשר קודם לכד.

השנים הבאות,

מיליון דולאר לשנה לתוכניות פיתוח מהבנק העו למי.
באוצר מקווים שאם יצליחו להלהיב את ראשי
הבנק העולמי לתוכנית לשיקום פליטים, ניתן יהיה
לגייס מילוות ענק במטבע חוץ, שיוכלו לפתור את
בעיות המטבע של ישראל בשנים הקרובות.

מי יחליף א ת
סנ הבכנסת?
אנשי-סנה במק״י מנסים להביא להחלטה
שתאלץ את מיקונים ווידנסקה להת
הסיבה
להרחקת קמחי: תמיכתו הנלהבת
והבלתי־מסוייגת במשה דיין.
בשעתו פוטר קמחי מתפקידו כעורך אובסרבר,
מפני שמתח ביקורת חריפה על ממשלת ישראל בתקו פת
המיתון.
מקומו נתפס על־ידי עוזרו של קמחי בעבר, גילון.

שערוריה נו ספת
בו עדתהפס טי ב לי ם
ועדת הפסטיבלים שליד משרד המסחר
והתעשייה, שתפקידה להמליץ ולבחור סרטים
ישראליים לד,צגה בפסטיבלים השונים
לקולנוע הנערכים ברחבי העולם, הכניסה
את עצמה לצרה נוספת, אחרי שהחליטה
שלא לשגר אף סרט ישראלי קצר לתחרות
הסרטים הקצרים בפסטיבל קאן.
הסרט היחיד שהיה מועמד לפסטיבל זה הוא סרטו
של הצייר אריה פרוספר המדליון — סקיצה לטירופו
של אב, שהוא ללא ספק אחד הסרטים הקצרים
המעולים שהופקו בארץ בשנים האחרונות מבחינה
טכנית ואמנותית כאחד. הוועדה לא פסלה את הסרט
ולא הניחה לוועדת פסטיבל קאן לבחור או לפסול
את הסרט לפי אמות המידה שלה, אלא בחרה שלא
להשתתף השנה בתחרות הסרטים הקצרים.
בעקבות שערוריית בחירת הסרט השוטר
אזולאי כמועמד לתחרות ה״אוסקאר״ ,פרש

כבר אחד מחברי הוועדה במחאה על צורת
הבחירה. עתה מתכנן פרוספר, שהיה היחיד

סיכסוך עבודה חז״ט צפוי בטלוויזיה
בגלל גודל האותיות בהן מופיעים שמותיהם
של העובדים השונים (הקרדיטס).
צלמי הוידיאו, נתבי התמונה, התאורנים ומנהלי
האולפן החליטו לעלות על הבאריקדות מפני ששמו תיהם
של עוזרות ההפקה בטלוויזיה מודפסים על
המסך באותיות גדולות יותר ובמשך יותר זמן מאשר
שמותיהם.
השבוע כבר נמנעו הצלמים לצלם שמות שנראו
להם כי הודפסו לא בגודל המתאים לפי כללי הנוהל.
בעתיד הם מתכוונים לנקוט בצעדים חמורים יותר.

איר מב רי חי ם ח שי ש
ל בי ח ־ המע ^ ר?
משטרת מחוז תל־אביב גילתה לאחרונה שיטה
באמצעותה מבריחים חשיש וסמים אחרים לעצירים
הכלואים בבית־המעצר באבו־כביר.
ידידיהם של העצירים נוהגים לבלות באחד ממו-
עדוני־הלילה של תל־אביב, מסרבים לשלם עבור הז מנותיהם.
בעלי המועדונים מזעיקים ניידת משטרה,
וזו עוצרת את סרבני התשלום למשך לילה אחד.

הסרבנים• ,טהתכוננו מראש למעצר, מחביאים
את הסמים עטופים בניילון בתוך פי
הטבעת שלהם. אחרי יטהפ מספקים את
הסמים לחבריהם העצורים, המשתחררים
למחרת היום.

האיש שלנו בברזיל
או מר — קפה ליבר חז ק במיוחד,
ולכן הוא מעורר וממריץ.
פולי הקפהמהם מיוצר קפהנמס
״ליבר״ נבחרים ב קפדנו ת ונבדקי ם
״בשבע עיניים״ .זו ה סי ב ה שקפה ״ליבר״
מצטיין כל כן טעמו ובנינוחו.
בכל שעה ובכל מ קו ם
קפ ה ליבר — קלי בר!

קפה ״ליבר״ -קליבר

אחת התרומות החשובות שתרם העולם הזה לעיתונות היש־ראת
היא ללא ספק המהפכה הססגונית בכתיבה העיתונאית, 3 שהחלה מעל דפי שבועון זה בשנים הראשונה שאחרי קום
המדינה.
צריך לעיין בכרכים ישנים של העיתונות היומית מלפני -22 או
אפילו 15 שנים -כדי להאמין במהפכה העצומה שהתחוללה מאז ועד
היום, החל מניסוח הכותרות ועד לסיגנון הדיווח העיתונאי. בניגוד
לסיגנון העיתונאי הכבד, המליצי והמצטעצע, שהיה מקובל באותם ימים
בעיתונות הישראלית, נכתב העולם הזה כבר אז בעברית מדוברת של
יום־יום, שהקפיצה ודאי את אנשי ועד הלשון והרתיחה את דמם של
כל הלשונאים. זו לא היתד, שפה וולגארית, אלא שפה פשוטה, עניינית,
מובנת, שבחלקה הגדול צמחה לא מתוך כללי התחביר, אלא נולדה
בפי בני הארץ הזו, טופחה בפלמ״ח ובהתיישבות העובדת והושפעה
במידה רבה מד,עגה שהיתר, מקובלת אז בצה״ל.
קשה לתאר לבוגרי הגימנסיות של היום את עוצמת הזעזוע שפקד
את המדינה, למשל, כאשר לפני 19
שערו הכותרת :״דופקים את השחו רים״
.כתבת השער היתה אחת הכת בות
הראשונות שעסקו בגילויי הד,פלייה
העדתית במדינה. אולם יותר מאשר
ה ע 1ב 1עון המצרר לא׳ 1פ 1ר מ צי ה
הגילויים בכתבה, זיעזעה את המדינה
קשר של ש תי ק ה מן * £ע ר ^ ח ת.
ההעזה להדפיס בגלוי מילים שלאדם
^ זלד החברה הישראלית. וזה[
להכריע את
בן־תרבות מהיישוב הוותיק לא אמרו
בבשרם ד ד שנים מתוך כל חמישה
ולא כלום, נדף מהם לגביו ריח של
״הם רואים את עצמם כקרבנות1
׳שראר״וא^
פורנוגרפיה ר״ל. מאז הפך אותו מש ההרגשה
האיומו
והבידוד. בליבם
ההפד״ה^לך ר^ו־ל^-ר׳ל
פט למעין סיסמה בחוגים רחבים, אך
באותם ימים גינו במשך שנים את
העולם הזה בחריפות, על עצם השי מוש
במילים אלה.
אני זוכר היטב את אותם שנים,
כאשר היינו קוראים בהיחבא את
העולם הזה מתחת לספסלים בגימ נסיה
הרצליה. לא רק הנושאים והרוח
שאיפיינה את העולם הזה דיברו אז
אל ליבנו. ללא ספק היה זה הסגנון
החי, הישיר, המדובר והפשוט, אותו
הנהיג העולם הזה, שכבש אז דור
בחברה מ

אילנה רובינא

הסרט של הצמרת:
סרטי ההקלטה שלאגפא
טובי הזמרים והמוסיקאים מעדיפים
את סרטי ההקלטה הטובים ביותר:
סרטי ההקלטה של אגפא.
סרטי הקלטה של אגם א מבטיחים
אמינות גבוהה, נקיון מרעש וחיים
ארוכים. הם עשויים מפוליאסטר
עמיד והקסטות בקופסאות מתברגות
המאפשרות גישה לסרט.
סרטי הקלטה של אגפ א ־ הסרטים
הטובים למוסיקה טובה.

זיו*-0£¥*6זם*

עם אגפא זה מצליח
פרסו גלבלום

מגסה £112

״העולם הזה״ )17.9.53( 830
מדוברות כה רבות שנקלטו בשפה ה נ
ד ף ראי:
עברית, עד שכיום קשה אפילו לנו
להיזכר אילו מילים הנמצאות בשימוש
נלפק נך פקתי, נז־פקים, לדפק.
יומיומי נולדו מעל דפי שבועון זה.
דוכא.
)1נכשל, נוצח, הפסיד, הושפל,
היה זה רק טבעי שכאשר הופיע
אני נותן לך את הראש, שנדפק
לאחרונה המילון העולמי לעברית
מדוברת, בעריכתם של דן בן־אמוץ
במכסיקו־ בסיבוב הראשון )2 .בעל,
ונתיבד, בן־יהודה, בו לוקט מיסטר
במשך
בא במגע מיני. הוא נדפק אתה
ניכר של מילים וביטויים הנמצאים
חודשיים. א חר־כך דפק אותה וזרק
בשימוש בשפה העברית המדוברת
והעיתונאית, יכולנו רק לברך על
אותה.
מפעל זה. זה המילון הראשון, שבאי חוד
של 19 שנים יכול היה להסביר
נהדרים י ,-טוב
נהדר ״׳ ז־ ,נהדרת
לאלה שהתביישו לשאול, מה מובנה

׳-י־האמיתי
של המילה ״דופקים׳ בכותרת
״דופקים את השחורים״ (ראה הערך נדפק).
פה ושם זרועים במילון מילים וביטויים ששבועון זה הפך אותם
למטבעות לשון, בצד חידושים שנולדו ממש במערכת כדי למלא מו נחים
וביטויים שחסרו לצורך הכתיבה העיתונאית (ראה הערך חב,
שבמשך שנים היה בשימושו הבלעדי של העזלם הזה).
אין בכוונתי לתבוע כאן זכויות יוצרים לגבי מילים וביטויים אח-
רים, שהם ממזרים לגבי השפה המצוחצחת, אך הוריהם ידועים ומוכרים. שהנהגנו לפני שבוע. בגלל התפקיד המיוחד

מספרים,

חג^ ח• ז /חכית נ /תבי ם י״ ,חבר כנסת,

בראשי תיבות (חידוש של ״העולם הזה״).
•אה: חוכם; התחכם,

בעיות ולבטים

איזה מיו אדם אני?

מאת הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

גרפולוג מומחה מנתח את אישיותך
לפי כתב־ידך. ומייעץ בענייני מקצוע,
נישואין ושאר בעיות החיים. שלח 10
שורות לת.ד 4133 .ירושלים.

להשיג בחנויות הספרים הגדולות

הישראלי •
שבועון החדשות
.העולם הזה״ ,
המערכת והמיני,לה: תל־אביב, רחוב קרליבך , 12 טלפון ,260134
תא־דואר * 136 מען מברקי: עולכפרס * ״הדפוס החדש״ נע״כי,
ת״א, רח׳ בן־אביגדור הפצה: וד בע״מ גלוסות: צינקוגרפיה
כספי בע״מ • העורך הראשי: אורי א מרי • המו״ל: העולם חזה בע״מ.

י׳׳י׳ חכ מ ה־בלילה

המילון, שזכה כבר להצלחה חסרת
תקדים.
אך אין זו הפעולה היחידה המתבק
אינו יכול להיות נחלתם של בודדים.
שושן, בדיחודה ובן־אמוץ ! כל מי שתופס את עצמו משתמש במילה
שלא במובנה ובמשמעותה המקובלים ! כל מי שרוצה לתרום את
תרומתו להיסטוריה של התפתחות העברית המדוברת החדשה, מתבקש
להפנות את גילוייו לעורכי המדור, לפי הכתובת: תיבת דואר , 136ת״א.
כל מה שיקבל בתמורה הוא רק מברוך, סחתן׳ ותבוא־כל-יום. ובימינו
זה גם לא פיצ׳פקה.

העולם הזה 1300

0 1 0ז * 1ץ 8 0
השפתיים שהוא אוהב חשק משוחות
ביו-סססז - 80 **1.השפתון ה11 סך
על שפתיך הדר הלבות׳ ו&שיק להן
יופי וטעם טוב.
עם שפחעי רסססז - 80 **1.במבחר
עווים אופוחייס־הוא יאהב אותך יותר.
וכשאת קמה את שפחווי
רסם סז 80 ** 1אל תשכחי אח
80 **1 8£* 81 הרכה התואסח
ש־הלך קרסיס־ הכיור. עבורך

אחסץ שו\ז. סזססעזס-ז 3 .ומ\/כן

מ סמל משחר*

העולס הזה 1800

^ 1 1 1 1ן 1 1 1 1 1 ^ 11

מ = אינ טי מיו ת.

הנרי ה(8 -ישראל),תטשיות אופנה אינטימית של חזיות ותחתוניס בטלוניח מוגחרי דרחבי הארץ

מכתבים

פרס נובל לראש האף־בי־איי

ה שרוי
המוסכם אני רוצה להעלות במספר שורות נושא
כאוב שאני ״אוכל״ וחי איתו יום יום.
והוא: אופן הטיפול בחולי הנפש בישראל
ובחברה האנושית בכלל.
קיים בעניין זה בחברה שקר מוסכם
שהגיעה העת לחשוף אותו. וקיים קשר
של שתיקה מצד כל הנוגעים בדבר שמע מיד
באור יותר אפל את צורת הטיפול
בחולים.
האם יודעים תושבי ישראל, האזרחים
ששולחים את ילדיהם לטיפול פסיכואנליטי,
שהטיפול הזה הוא מעשה מירמה מובהק ל
ושהנהנים היחידים ממנו הם הפסיכולוגים
המשלשלים דמי טיפול שמנים לכיסם ל
שום שיחה, ותהיה איזו שתהיה, אינה מסו גלת
לרפא חולה, והפסיכולוגים הלוקחים
כסף עבור הטיפול עוברים על חוק המדי נה
הקובע שאדם לא יעסוק ברפואה בטע נות
שווא.
.אך אנו כולנו אשמים במצב שנוצר
יותר מהפסיכולוגים העבריינים. כי נוח
לכולנו לשתוק — נוח להורים לזרוק את
ילדם לפסיכולוג אחרי שהרסו אותו, במקום
לנסות לשפר את היחס לילד בביתם.

אורי ורד,

חיפה

פרשת הח״כ
״העולם הזה״ ,1798״הח״כ
שסחב את המרק,״ על סחיבת
שקית המרק בסופרמרקט.

נמנעתם מלפרסם את שמו המפורש של

רוב הבנים האמריקאים נשלחים על־ידי הוריהם לבית-ספר
עברי פעם או פעמיים בשבוע, וזה מספיק לחם כדי ללמוד לומר
קדיש ובמה פיסקאות מתון התורה, לאמירה בטקס בר״
מיצווה. אבל רובוט וול נשלח לחדר כל יום משעה תשע עד
חמש, במשך שנח שלמה, והוא אפילו לא היה יהודי, וגם לא
ילד. הוא היה בשנות ה״ 20 המאוחרות שלו, ולחדר הוא נשלח
על־ידי האף־בי־איי.
וול היה סוכן האף־בי־איי במיאמי, כאשר נשלח על״ידי
המשרד לבית״ספר לעברית במרילאנד. הוא לא הביו מדוע
דווקא עברית, למרות שזכר את השמועה שנפוצה בין כתלי בית;
הספר, כאילו מרגלים ישראליים בארצות־הברית מנסים לגנוב
סודות אמריקאיים גרעיניים, על־מנת לבנות מיתקן להמתקת
מי״ים משלהם. אבל אחרי שוול סיים שנת לימודים אחת,
הוא גילה שמשימתו לא היתה לתפוס סוכנים ישראליים, אלא
תפקיד הרבה יותר פרוזאי וטיפשי: להאזין לשיחות הטלפון
בשגרירות הישראלית בוושינגטון.
במשך שמונה שעות ביום היה וול יושב בחדר שכונה
״חור״ ,משום שהיה מאוכלס למכביר במכשירי״הקלטח והאזנו
,,לשיחות שנוהלו בשגרירויות של מדינות הגוש הקומוניסטי,
ארצות-ערב, ישראל וצרפת (בתקופה בה היו יחסי צרפת—א
רצו ת־ הברית מתוחים) ,והיה ממלא את הפרוצדורה
הבאה: בשמעו דבר מה חשוב בשיחת הטלפון, לה האזין,
היה עליו ללחוץ על מכשיר ההקלטה ולהקליט את השיחה.
וול לא נתקל בשיחות חשובות ומשמעותיות, משום שכל
דיפלומט בוושינגטון חיה בטוח שמאזינים לשיחות הטלפון
שלו. מה שוול שמע בדרך״כלל חיו שיחות מעין אלו :״רבקה,
הח״כ, אולם בשום אמצעי אחר כדי לזהו תו,
לא בחלתם.
כתבתם וזאת כדי למנוע מראש כל
חשד כאילו היא מפרסמת את הדברים
מטעמים של נקמנות ולא מתוך מילוי
חובתה הציבורית.״
״הוא איש מיסכן, שלא כדאי להרוס
אותו, אמר אחד הח״כים של המערך. הוא
גמור ממילא.״
אז זהו זה. כולנו כבר יודעים במי
המדובר.
ישראל דמידיאנו, גבעת־שמואל

אגיע מאוחר חלילה. תתחילו לאכול בלעדי. בסדר 1שלום וול
לא זכה לשמוע דיאלוג עסיסי בין הדיפלומטים הישראליים או
סתם שיחות אינטימיות של סודות אינטימיים, משום שחם
חיו משוכנעים שנערכת האזנה לשיחות הטלפון שלהם,
ולכן היו נזהרים, ואת השיחות החשובות באמת היו עורכים
מתוך טלפונים ציבוריים.
לא היה ידוע לו מדוע האף־בי-איי מעוניין בכל־זאת
להאזין לשיחות, ואסור היה לו לשאול למה. עליו היה רק
לבצע את הפקודות. בתקופת מלחמת־ששת־הימים הופעל מכשיר
ההקלטה בתדירות גבוהה וקלט הרבה פניות של יהודים
אמריקאיים, שהציעו את עזרתם למולדת.
בכל-אופן, חבל שהדיפלומטים הערביים לא ניצלו את
השיחות שהוקלטו על-ידי האף־בי־איי, אז אולי היה נוצר
קשר לא ישיר כמובן, בין שני העמים.
למשל, שיחה כזו: השגריר הישראלי היה יכול לצלצל
ליועצו המדיני בביתו ולומר :״אילו רק חיינו יכולים להביא
לידיעת המצרים שאנחנו באמת מוכנים למסור להם את
סיני או שראש־המשלחת המצרית באו״ם היה מצלצל לשגרירות
בוושינגטון, ואומר :״איך אנחנו יכולים להביא לידיעת
הישראלים שבכלל לא איכפת לנו שיספחו את רמת הגולן ז״
אילו היתה פרוצדורה כזאת מתגשמת, ביוזמתו של רו־ברט
וול, קרוב־לוודאי שהשלום היה כבר קיים, ואדגר הובר
(ראש חאף־בי״איי) היה זוכה בפרס נובל לשלום.
פור ג׳ייקוכס, סן־פראנציסקו
• .פול ג׳ייקובס, סופר יהודי מסאן־פראנציסקו, הוא מראשי
השמאל החדש בארצות־הברית.

עם -צר מזל ידידי מכירים אותי בדרך־כלל כאדם
הרואה שחורות. אך בכל זאת, אני שמח
להודיע לכם, שאני רואה שביב של תקווה
להצלת המדינה מידי שליטיה המושחתים.
תקוותי קשורה דווקא באותו הח״כ ש נתפס
בסופרמרקט בגניבה. מי יתן ורוב
חבריו בכנסת ילכו בעיקבותיו, ויהפכו

כולם לגונבי מרק־עוף ותפוחי־אדמה מה שוק.
יתכן
שבמקצועם החדש היו מגלים יותר
כישרון ותושייה מאשר ביושבם בכנסת,
ועם קצת מזל, היו באים אחריהם אנשים
יותר הגונים ומוכשרים.
י. גולן, באר־שבע

רמז
שר!ון ל

הקדמתכם לכתבזז אודות פרשת הח״כ

העולם הזה 1800

והסופרמרקט היא מתחסדת ביותר וגובלת
בצביעות. לכתוב שאינכם מפרסמים מיהו
אותו ח״כ כדי שהדבר לא יראה בנקמ נות,
הרי זה כאילו אמרתם (בלי לנקוב
בשמות) שהשר האהוב עליכם איננו מבית
שמאי.
מי שמתכוון לשמור בכנות על שתיקה,
אינו נותן רמזים שקופים כבדולח (דק).
אליעזר דומקה, חיפה

אוי לפרלמנט
שאלה חבריו

לא יפה איך
ללים אחד את
עוד פרלמנט
הח״כים הם

שחברי הכנסת שלנו מק השני.
כזה
ואבדנו.
קאקאים.
צבי גלם, תל־אביב
הסתכלות פסיכיאטרית

״העולם חזה״ ,1798״דו״ח לבוחר
— הנער המכונה גו״ ,על
הנער איתן גרוספלד שנשלח
להסתכלות פסיכיאטרית, מפני
שהשתתף בהפגנה נגד הקונגרס
העיוני.

בקאריקטורה המצורפת, אומר השופט
לנאשם :״אצלנו בברית־המועצות אנחנו
לא מענישים מתנגדים פוליטיים — אנחנו

לא רגילה
דנים אותם לאישפוז כמשוגעים. האם זה
לא מזכיר לכם משהו?
את פרשת הנער ג׳ו, למשל?
משה גן־מור, חיפה
• הקאריקטורה המצורפת של הקורא
משה גן־מור — ראה תמונה.

אכן, היא באמת לא רגי לה!
זוהי שחקנית הקולנוע הידועה והמפורסמת
קנדים ברגן, בסרט ״ידע הבשרים״.
גס הטלוויזיה היא לארגילה ,
זוהי טלוויזיה ״ פילוט ״ שעל
איכותה וטיבה איןעוררין .
ט לוו יזי ה ״פילוט־ ־ ה־ טלווי זיה

התחליה למוסר

פעם חשבתי שאהבתי את הגזע האנושי.
היום אני יודע שאני שונא אותו. כולל
היהודים, המוסלמים והנוצרים. הישראלים
חושבים שהם יהודים, אך הם רחוקים
מאוד מיהדות. אלה הם יהודים מזוייפים.
אני נזכר בטענתו הישנה של אורי
אבנרי :״הדג מתחיל להסריח מהראש״.
והנה הגענו, בשעה טובה ומוצלחת, עד
לזנב: עכשיו כ ל המדינה כבר מסריחה.
הסירחון הזה נובע, כמובן, מהריקבון
המוסרי של הישראלים הקדושים. מאנשים
חילוניים הממשיכים לחיות, כמו אוטומטים
סתומים, לפי טקסים דתיים מאובנים, כמו,
למשל, הטקס הברברי של ברית המילה,
אין לצפות להתחדשות מוסרית. הם חוש בים
שהם יוליכו שולל את ״אלהים״ —
אבל הם מרמים רק את עצמם ואת התנ״ך.
לחתוך את המה שכזו זה לא תחליף למוסר!
הישראלים צריכים לחתוך לעצמם את
הראש ולהחליף את השכל!
חנן גולדגרט, חולון

סאבא שרנתים(בי שראל) בע״נז
זוועה נוראה
פורסם כי בכנס רופאים עולים מברית־המועצות,
אשר התקיים בתל־אביב במעמד
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1800

שרות •בטוח •ת?7ונים
כבר מלכי י שר אל 17 תי׳א
טל 246513 , 239715 , 222655 .

כ:17ת_ 11ר ז /ע בו ע

מיכתב גלוי לצנזור
רבותי חברי הצנזורה !
ראשית דבר — הרשו לי לברן אתכם
לרגל פסילת המחזה הסאטירי שכתבתי,
״עגל הזהב״.
אני יודע שעברו עליכם ימים קשים
של לחץ ושתדלנות מצד חוגים דתיים
ואחרים, עד שנונחתם לדעת כי המחזה
פוגע ברגשות הציבור הממונה עליכם.
מן הסתם לא הייתם מעזים לפסול
משהו על דעת עצמכם בלבד.
ח׳׳כ יצחק רפאל אמר פעם ברגע של
התרוממות :״אני תקיף בוויכוח עם
ידידים ולכן אני אישית בהחלט מבין
למניעי הפסילה שלכם.
שנית — אני רוצה׳ להודות לכם על
הפירסומת שהענקתם לי. זה מאד מחניף
לי, ומזה כמה ימים אני מקבל טלפונים
מידידים ואוהדים מכל קצות חמה־שמו...
למען האמת עלי לאמר שלא היתה
לי שום כוונה לכתוב ברצינות סאטירה,
או לעשות משהו מיותר כמו תיאטרון.
החיפן הגמור! אני אשכנזי ממשפחה
טובה, יש לי תואר אקדמאי של מהנדס,
בן־דודי הוא אחד הפוליטרוקים של חיפה
האובדת עם אלף) ופעם ראיתי

רמי רוזן
את דיין מדבר באסיפה, כך שאתם בוודאי
מבינים שאני שייך למחנה שלכם
ושאין לי כוונות שליליות.
אלא מה ז למרות הכל אני עדיין נאלץ,
לצערי; לעבוד שמונה שעות ביום,
עדיין אני משתכר רק 800ל״י לחודש,
ולא רוצים לשלוח אותי לחו״ל. בקיצור:
טרם הסתדרתי עם המנוחה והנחלה.
לכן ישבתי יום אחד עם עצמי והחלטתי
שזה לא עסק. ובאותו מעמד בא לי
רעיון לכתוב איזה סאטירה, ולהתק בל
לשמנת.
החישוב שלי התבסס על עובדות היסטוריות:
מי שצועק — מקרבים אותו
לצלחת. אז לקחתי את עצמי בידיים —
כמו שאומרים — וכתבתי איזה סאטירה.
אבל תאמינו לי זה היה בצחוק.
זה לא היה על אמת, זה הכל שטויות
במיץ עגבניות. סאטירה ...שמאטירה...
מה אתם, ילדים קטנים !
(המשך מעמוד )9
שר־הבריאות ויקטור שם־טוב, הועלתה
דרישה להפסיק עידוד עליה וקליטה של
רופאים יהודיים מדרום־אמריקה, שכן כא לה
יפריעו לקליטת רופאים מרוסיה.
אני סבור כי דברים אלה משמשים
אות אזהרה חשוב הבא להראות כי הגזמנו
בכל אשר עשינו למען יהודי רוסיה.
הגזמנו, שכן הם הבינו את מאמצינו
אחרת והנה כבר עכשיו רופאים מתוכם —
מתייחסים למדינה כאל קניין פרטי ואל
העליה כתחום בלעדי שלהם.
זו זוועה נוראה.
ירמיה אבי־טל, ירושלים

8הוי הפרוטה
והירה
״העולם הזה״ ,1799״המנדרין״
של אורי אבנרי.

אלא שמסתבר לי שכנראה לא תפסתם
את כוונתי ופסלתם את המחזה. לגופו
של עניין, האם אתם נאמת סבורים שאיכפת
לי נכלל אם תחיה או לא תהיה
סאטירה בארץ ן ז ! אתם נאמת חושבים
שיש לי שמץ של הבנה בתיאטרון ז ז !
אני הרי בור ועם־הארץ בכל מה שנוגע
לתיאטרון !
רבותי ! אני אחד מכם
מדוע אינכם תופסים זאת ז ! למה
פסלתם לי את המחזה, למה ז בשביל
מה כל הוויכוח האומלל הזה בעיתונות
1הרי יכולתם לסדר לי רשיון לבנק
דתי למשל ...או ציוד שאיבת־נפט בכמה
מיליונים — פשוט כדי לממן חינוך
תיכון חינם למכרים שלי, או לכל הפחות
לעזאזל, הייתם יכולים להסדיר לי דירת
חינם באשדוד.
חייתי מוותר על כל העלאת המחזה
תמורת עגל זהב קטן( .מטר על מטר).
נכון, לא בקלות. לא בלי כאב. תיאטרון
עברי זה דבר חשוב. אבל אני לא מטומטם.
יכול להיות שאין לי רישיון כתיבה,
אבל בחשבון אני חזק.
מה אתם אומרים ן שאין לכם שום
קשר אישי לכל טובות ההנאה שהזכרתי
! אני יודע, ידידי הטובים, אני יודע.
זה נכון שאתם רק פקידים שפוסלים
הצגות, ואין לכם שום השפעה על מתן
רשיונות לבנקים ולשאיבת״נפט, אבל האנשים
שהשפיעו עליכם לפסול את ההצגה,
להם יש השפעה על מתן הרשיונות
הנ״ל ! או כמו שהם השפיעו עליכם נגדי,
הייתם צריכים להשפיע עליהם לטובתי,
ואז השיפוע חיה מתיישר והצדק היה
גם נראה.
לסיום הרשו לי להתייחס למניעי הפסילה
שלכם. שמעתי שהמערכון ״פגישה
עם אלוהים״ (במחזה שלי) ,שבו נפגש
אלוהים עם הרב פורוש והמלאך רפאל,
— הרגיז כל מיני חוגים תורניים, המצווים
על מישמר הגחלת. הדבר בא לי
כהפתעה. שפורוש ורפאל ייעלבו מזח
שהפגשתי אותם עם אלוהים ! לכך לא
פיללתי. משום מה היה נדמה לי שדווקא
אלוהים עלול להיפגע קצת. ואפילו אם
האדונים פורוש ורפאל נפגעו, זאת לא
סיבה שאתם תבהלו ותפסלו את המערכון.
אין לכס, רבותי הצנזורים, מה לפחד.
כל עוד מאיר לנסקי וג׳ו סטאשר
נמצאים בארץ ויכולים לפרסם את זכרו-
נותיהם — אין סכנה.
במערכון אחר שפסלתם, מוכרת צמרת
המדינה את כל הארץ לאמריקאים, תמורת
בצע כסף. האמריקאים נותנים לנו
אלף מיליארד דולר ! (מיליון דולר לכל
משפחה בארץ) ותמורת זאת כולנו מפליגים
בחזרה לגולה המערבית.
זה נשמע לכם סאטירי זזי
מה אתם, מטומטמים !!
או אולי סברתם שהרעיון טוב מדי
מ כ די לתת לו פו מ בי ...ז !

מה אומר לכם, חבריה, איכזבתם אותי•
חשבתי שאנחנו בני-דודים, וגיליתי
שאתם סתם צנזורים. כעת לא נותר לי
אלא להיפרד מכם ולצטט את דברי
המשורר שאמר :״אחרי השואה באה
שחיתות, אחרי השחיתות תבוא שואה.״
בברכת חברים
רמי ריזן, חיפה
בתוך מאמר מנדריני למהדרין, הכנים
אורי אבנרי דבר הבל מאין כמותו.
כוונתי לקביעתו, כי ״בדרך אל הירח בוז בזו
מיליארדים לריק, ולא ניצל אף ילד
קטן אחד מרעב.״
המתנגדים הגדולים ביותר לפיתוח חוב־ניות־החלל
בארצות־הברית כבר הנמיכו קו לם
לקול דממה דקה, לאור ההוכחות שנאס פו
כבר היום — עוד בטרם סוכמו המסעים
לירח סופית — בדבר התועלת העצומה,
בכל שטחי החיים, שהביאו הטיסות לחלל,
ובייחוד לירח. ברפואה, בחקר הסביבה —
כולל מזג־האוויר ושימור הטבע — בכל
אלה התווסף, ומתווסף מדי יום, מידע
עצום.
מידע עצום זה יציל מרעב וממוות לא
ילד אחה אלא אולי את המין האנושי
כולו, כאשר כדור הארץ יחדל מלספק את
צורכיהם של מיליארדי הפיות.

מנחם פאר,

ירושלים
הסום והופכו

מדינת־ישראל אינה מדינת העם היהודי
— היא מדינה של כמה אלפי עסקנים
פוליטיים עם מנגנוניהם המפלגתיים, א-
פארטצ׳יקים פלוס מנגנון דיכוי וסתימת
פה, פלוס מספר מיליונרים בארץ ובחוץ-
לארץ.
יתר רוב העם היושב בציון הוא הסוס
עליו רוכבים המאכרים הציונים הפוליטים
והדתיים.
בפה העסקונה הרבה מילים על ״אהבת
ישראל״ ועוד סיסמות שאין להם כיסוי
במציאות הישראלית. רוב העסקנים הם

קארייריסטים, גם אלה שהיו פעם חלוצים.
הם מנותקים מהעם. שקר דו־פרצופיות,
שחיתות, ציניות, בצע — מסמלים את
העסקונה בישראל.
אם יש מישטר הדומה למישטר הרוסי —
זה המישטר בישראל.
אהרון בן ־ א רי, ירושלים

ויו!
הידוק החגורה

מדינה שיש לה הרבה מים, הרבה שמש,
והרבה שטחי־מדבר היא עשירה מאוד.
משכילי קהיר, הגיע הזמן שתבינו: מל חמה
פירושה עוני, הידוק החגורה, וכר.
כל עוד המלחמה נמשכת, לא יחסרו
צרות.
מאירכלומכרג, ראשון־לציון

במיקרה דנן, ומבחינות חשובות ביו תר׳
כדאי להוסיף גם את זכותו בתור
לוחם בנאצים אשר מדינת־ישראל הקדישה
לו אות מיוחד.
מלחמתו האמיצה של לייב טרפר בגילוי
תכניותיהם המלחמתיות של הנאצים, שיר תה
את העם היהודי ואת האנושות כולה,
אך דווקא ברית־המועצות ופולין, שנהנו
ממנה ישירות, הן מענות אותו כעת.
ידע העולם, שמדינודישראל יודעת לה־עריך
את המלחמה בנאציזם שהיא מלחמת
קודש. יהא יחסן העויין של הארצות הנ״ל
אליה אשר יהיה, ואולי דווקא בגלל זה.
כי הרי סיבלם של לייב טרפר ורעיתו
נובע במידה רבה מיחס עויין זה.
נחמן ליסט, חל־אביב

עשו אהכה,
לא מלחמה
אפילו הקרנפים תפסו את הפרינציפ :
אהבה זה דבר הרבה יותר טוב ממלחמה.
לא מאמינים ז התבוננו בדוגמה המצו רפת.
רמי
נותק, בת-ים
• הדוגמה של הקורא רמי נורוק —
ראה תמונה.

הציונות והעלייה
״העולם הזה״ ,1785 הצעת ח״ג
אורי אבנרי למנות שר לענייני
התפוצות.

תנועת העולם־הזה — כוח חדש הציגה
כ עגיין

את עצמה כתנועה ישראלית, לא ציונית,
היחידה בארץ — שאינה קשורה עם אי-
א ש דו ד
דאולוגיה שנוסדה בחו״ל.
למרות זה יש בתפיסה של חה״כ אורי
הדג מסריח מהראש. אין זכות מוסרית
אבנרי הרבה מחשבות ציוניות מובהקות.
לגנבים הגדולים לעשות צרות לאנשים
כל נושא העליה והטיפול ביהדות ״הגולה״
קטנים. השיטה היא האשמה.
הם האלמנטים החשובים והעיקרים של
הירושה של הסוכנות בחוסר מוסריות
הציונות.
להתעשרות אנ״ש הביאה למצב הקיים :
אבנרי מציע שר לענייני התפוצות. בש הכל
בוים בזמן, כדי שיוכלו להקים על
ביל מה ז
חשבון עמידר את החברה הסוכנותית
ענזיגור שתספק משרות, עמלות, חשבונות •£$במה יכלה מדינת־ישראל לעזור ליהדות
של הוצאות ושכר־טירחה לכמה מחברי * העולם, פרט לאסוף אצלם כסף, לזרוע
הנהלת הסוכנות, לידידיהם, למשרדי עור־ * 1פניקה ואי־ביטחון, חיים על מזוודות, פי-
^ רוד משפחות. חיסול התרבות היהודית
כי־הדין שלהם ולאהובותיהם.
^ ה מ שו רשת, והקיימת.
רמת־גן
קורא;
ישראל אינה מסוגלת לקלוט יותר מ־50
אלף עולים בשנה. להביא שלושה מיליון תודה יהודי רוסיה (בלי הגידול הטבעי) זה ב ערך
60 שנה. ומה עד אז?
לנחני מוניות
הנושא עליה מפריע גם לשלום עם הער בים.
רציתי
להודות מעל דפי העיתון לכל
אדוני הח״כ, אולי הגיע זמן להצטרף ל אותם
נהגי המוניות העדים לאי אסיפת
קונגרס הבא?
חיילים על־ידי רכב פרטי ועל־כן הם אוס עמעם
ראשון־לציון
פים אותנו ללא תשלום ולפעמים אפילו
על חשבונם הם. לא טומא; תר־אביב

מלחמתו האמיצה
של לייכ דומכ-טרפר

בעתונות הועלתה הצעה להעניק ללייב
דומב־טרפר אזרחות ישראלית, המגיעה לו
כלכל יהודי שעלייתו אליה נשללת בכוח
הזרוע.

יפה!
אני מודה שאני אוהד של השר משה
דיין ואין לי טענות אליו בעניין העתיקות.
אבל קראתי מה שעשה לנערה, ששיקר
לה בכדי לחיות עימה. אם אמנם זה נכון,
אין לעבור על־כך בשתיקה. זה נורא לא
יפה!
חייל, אי־שם בסיני

סיקורו!

עברית מדוברת לא נורמלית

תי אטרע

גיהינום
על אשק טנ ה
״בדלתיים סגורות״ — ז׳אן פול
סארטר ,״צוותא״ ,במאי: תיאו־דור
תומא.
צוותא, המכנה את עצמו בשם המכובד :
מועדון לתרבות מתקדמת, חוגג את מש כנו
החדש במיסדר חגיגי של ערבי־פתיחה
שבכל אחד מהם מוגש מופע אחר. גם
הפעם זו הפקה צנועה בת ארבעה משתת פים,
פנינה גרי, בלהה גנאור, דוריאן
ארויו ואליעזר יונג, מאותן הפקות קטנות
שתמיד העדיפו את צוותא הקטן. אלא ש הפעם
הוא לא כל*כך קטן, הוא מודרני
ובעל ייחוד מסויים באווירה, אבל סובל
מחוסר אינטימיות למרות כל ההצהרות ה־הפוכות
של מתכנני האולם, שופע זר קורים
שאינם קולעים תמיד ״בול״ (אולי
בגלל שמפעילם לא משופשף עדיין) וב כל
זאת, כן, בכל זאת, מסתירים!
מי שכבר ראה את המחזה הזה בביצוע
כלשהוא יחסוך לעצמו ערב: הבמאי תי־אודור
תומא לא חידש מאומה בגיהינום
המפורסם של סארטר שבו בני־האדם מב עירים
את האש בשרות עצמי, בלי עזרת
השטן ומלצריו הדמוניים. אבל בעוד אצל
סארטר זהו גיהינום בנוי לתלפיות, עם
מישחק לולייני במצבים של שלווה והיס טריה,
עם שלוש דמויות שכל אחת היא
המענה של חברתה, כשהגבר הוא גם ה כוח
ותפארתו וגם הפחד וביזיונותיו, שה*
אשה האחת היא סמל הנשיות אבל גם
שיא הטימטום והוולגריות התגרנית, וש ד,אשד,
האחרת היא התגלמותו של ההגיון
והשכלתנות מצד אחד והחושניות הקיצו נית,
מצד אחר — כל ההפכים האלו
היוצרים את המתח האמיתי של הגיהינום
האנושי נשארו בספר ולא הגיעו אלא
ברדידות.
האווירה היתד, אמנם היסטרית למדו —
אבל לא בגלל מתח פנימי כי אם בגלל
הביצוע הצרחני. דוריאן ארויו היה גבר
רכרוכי שלא נראה כלל כמי שמסוגל לע נות
שתי נשים באיזו צורה שהיא, פנינה
גרי היתה משכנעת בהפגנות הוולגריות
אבל בהחלט לא כמערערת שיווי־מישקל
של שני המינים גם יחד.
אשר לבלהה גנאור הנאבקת מאבק מר
במיבטאה הזר, גם היא הודרכה בהיסטריה
מיותרת והולבשה כקאפו לא־נעימה. ב

א ת דן בךאמועוב תי ב ה בן ־י הו ד ה

מנהלטור

אדמיניסטרציה.
״תוך חצי שנה גמר את כל הברדק בחברה —
מנהלטור בלתי רגיל.״

חפיף
ת׳ ז׳ חלש, לא מוצלח, בלתי מרשים.
סינונימים: חוור, שווק, עייף, חלש.
הוא עושה רושם של בחור רציני, אבל
הוא די חפיף.״ ״לא התלהבתי מהתקליט. חפיף
מאוד.״
?של אות1־ £ל אש קטנה ביטוי שמשמעותו:
התעלל בו מעט, אך בהתמדה ולאורך
זמן.
״קראת את המאמר של מתי פלד ! בישל
את גולדה על אש קטנה הוא שותק שותק,
אבל כשהוא עולה על מישהו, הוא מבשל אותו
על אש קטנה.״

לא בא בחשבון

ת׳ אדם שיש לו עניין אישי,

עסקי, או טובת הנאה כלשהי, בנושא מסויים.
״הוא לא רצה למנות ועדת חקירה בפרשת
נתיבי־נפט, מפני שהוא היה אינטרסנט.״

ע#ה טו־בה

לשון סגי נהור: עשה עוול,

עשה רעה.
״ביקשה שילווה אותה עד הדלת — עשה
לה טובה והכניס אותה להריון.״ איך, אתה
חושב, שהוא מעלים הכנסות ! במלחמת ששת
הימים שילם למס הכנסה 200,000 לירות מ־ראש.
התחילו לחקור מאיפה יש לו סכומים
כאלה — תפשו אותו. אתה רואה שאסור לעשות
טובות ז״

אלן הופמן ונחמה ויינכרג
גם רגליים באלה
5סור לנו ללבוש
מיני

ביטוי שמשמעותו חדל !

הפסק ! הרף ! סינונימים: בחייך ! בחיית אבוק!
אוף ! אוהו ! חלס !
״עשה לי טובה ! אתה לא מבין בזה שום
דבר, אז תשתוק עשה טובה, תרד ממני !״

מעל על

)1בה במגע מיני, בעל .״לא הספיקה לכבות
את החשמל — ננעל עליה.״ )2התאהב, הוק סם
.״ננעל עליה ממבט ראשון ננעל עליה
לפני שנתיים ועוד נעול עליה.״ )3נטפל, הטריד
.״ביום הראשון ננעל על המיסכן הזה ולא
עזב אותו עד סוף הקורס.״

מהראש?1
שלה

ביטוי הבא לציין זיכ9יל
רון
מופלג ; בור סיד שאינו מאבד אף טיפה.
״לפני עשר שנים שכחתי להזמין אותו
למסיבה והוא לא שכח לי את זה עד היום. יש
לו זכרון של פיל, בחיי עד היום היא
מזכירה לי מה שחייתי לוחש לה באוזן לפני
החתונה. זכרון של פיל זה כלב לעומת הזכרון
שלה.״

ש׳ תקלה, התקלות, התנגשות, תקרית
״אנחנו לא מדברים. היה לנו פעם תקל
רציני בגלל איזה חתיכה כל מישחק יש
לו תקל עם הבלם שלהם
חדעזדש משרד־הפניס פנה לתיאטרון ושאל אם
קיימת אפשרות לשנות את השם. התיאטרון
השיב שאין אפשרות כזאת. מזלם
שהם באנגליה. בארץ היו קוראים לזה
עבירה ביטחונית וחסל.

חדשות

ב אנ ג לי ת קולה

קיצור — אש קטנה מדי כדי לבשל עליה
גיהינום.
התיאטרון הפתוח בלונדון מעלה הצגה
בשם אדוארד — בימיו האחרונים, שגי־בורה
הראשי הוא ראש ממשלה שקל למדי
לזהותו.
העולם הזה 1* 00

המרגיש חופשי ונוח על הבימה, או לפ חות
עושה רושם כזה: ג׳וני פיליפס, המ גלם
את טרבור, הארוס בשכר. ואם מוכר חים
להזכיר את הבימוי, הרי חוסר הד.מ־

ת׳ ז׳ אדם וועוסק בניהול,

ש׳ דברי הבל ורעות־רוח, נסיון

להונות ולהשלות אחרים. סינונימים: זיבול ;
חנטריש ; בלבול־ביצים.
״שעתיים דיבר על חזון אחרית הימים וכל
האונניח הזאת לילה שלם ניפח לה את
השכל עם תוכניות הנישואין והיא לא תפשה
אפילו, שזה בסך הכל אונניה אחת גדולה.״

גרי, ארויו וגכאור

סיקור ת

התיאטרון האנגלי הקטן מציג :
״הווילונות הגיעו״ מאת צ׳ארלז
דיצנזו ,״טרבור״ ,מאת ג׳ון באו-
אן, ביימה נלי לנסון.
סנונית אחת אינה מביאה את האביב,
והצלחת הנשים לא הצליחה להפוך תי אטרון
זה מלהקת־חובבים מלאת רצון
טוב ללהקה מיקצועית ממש. וזה בדיוק
מה שמסתבר משני המערכוניס המוצגים
תוך ערב אחד על־ידי התיאטרון האנגלי
הקטן, שני מערכונים שהם פחות או יו תר
מתאימים להצגת סיום של ביודספר

ת׳ חדיש, חדש מאוד.

תיכון( ,לולא הנושא הנועז במקצת של
השני) הן בתוכנם והן בביצועם.
הווילונות הגיעו הוא אחת מאותן גיר־סאות
אין־סופיות לחוסר קומוניקציה בין
שני אנשים קרובים, במיקרה זה אם ובתה,
השולטות חליפות זו בזו, מרימות את קו לן
עד לזעקה ואינן אומרות שום דבר
חדש או שנון במיוחד. ועצם העובדה ש שתי
השחקניות, אלן הופמן ונחמה וייג־ברג,
אינן יודעות תמיד מה לעשות עם
כמה מאברי גופן המפריעים להן, ומבטאות
את האנגלית שלהן בזהירות של שידורי
טלוויזיה לימודית ובקצב של חדשות ב־
״עברית (במיקרה זה אנגלית) קלה״ ,אינו
מסייע הרבה לעניין.
החלק השני של הערב, טרבור. מציג
שתי נערות לסביות החיות יחד ושוברות
בחור אחד כדי שיציג את עצמו כארוסן.
הנושא הוא שוב קומוניקציה, ליתר דיוק
העדר מושג כזה, שוב הורים וילדים ש אינם
מוצאים שפה משותפת, והפעם זה
קצת יותר משוכלל מאשר בחלק הראשון.
אלא שהמשחק וצורת הדיבור זהים בשני
המיקרים, ובסך הכל יש רק אדם אחד

צאה שבו אינו עוזר במאומה למבוכת ה שחקנים.
אמנם
כשיעור באנגלית מדוברת, יש
לערב מעין זה תפקיד שימושי בהחלט,
אבל כחוויה דרמטית אין לו כל שימוש.
ת ק לי טי ם

לאן ה ל כו
כ ל המלים?•
בלו — ג׳וני מיצ׳ל—ריפרייז . 2038
ג׳וני מיצ׳ל היא אחת הדמויות הבול טות
בנוף המשוררים־המזמרים באמריקה,
והשנים האחרונות הביאו לה לא מעט
פירסום (זוכרים אותה בסצינה האחרונה
במסעדה של אליס?).
קולה צלול, גבוה ובהיר, מנגינותיה זור מות
בקלות ועושות לא פעם רושם כאילו
אולתרו בו ברגע, ומעל לכל, תמליליה
משקפים הלך רוחות של חלק נכבד מן
הנוער האמריקאי.
חבל רק שההוצאה הישראלית של ה תקליט
לוותה במעשה חלם אופייני: שעה
שבזמן האחרון זוכה כל להקת־קצב לכך
שתמלילי שיריה יחולקו לרוכשי התקלי טים
יחד עם התקליט עצמו, דווקא ב־מיקרה
של ג׳וני מיצ׳ל, כשהתמלילים באמת
בעלי מישקל, לא מצא איש לנכון
להדפיס אותם כאן. מה החכמה?
דרך אגב: למעוניינים בפרטים נוספים
שגם הם אינם מופיעים על המעטפה :
ג׳יימם טיילור מלווה את ג׳וני מיצ׳ל ב גיטרה
אקוסטית בשני שירים (קליפורניה
ושיר עבורך) ואילו סטיפן סילס עוזר ל צידה
בגארי.

מוסיק תרקע
למזדקו

״מאמי בלו״ — הוגו מונטנגרו,
ותזמורתו אר.סי.אי.4631 .
אם יש מי שלא שבע עוד נחת מכל
הביצועים של מאמי בלו, מכל הגירסאות!
המתוזמרות של כנר על הגג או מכל ה המצאות
הנובעות מן הדוד אלברט של
פול מקארתני, הנה יש עוד הזדמנות: הוגו
מונטנגרו, מן המנצחים הוותיקים של ה תזמורות
הקלות באמריקה, מגיש את כל
המיצרכים הללו, בקצת תבליני סינתתייזר
(מכשיר אלקטרוני להפקת צלילים שהוא
מאוד באופנה מאז ניגנו עליו את באך),
הרבה מיתרים גולשים, כמה קולות המג־

מ חול

(המשך מעמה־ )11
סים לשחזר את אוויר־הנשמה הכושית
ועוד כמה תעלולים דומים.
זה לא מהפכני, זה לא כל־כך מקורי,
זה יכול בהחלט להיות רקע לשיחת חו לין
או כלי הדגמה למערכת סטריאופונית.

מכונות אנושיות מגומי להקת מחול בת־שבע: שעשועי
מלאכים, קונצ׳רטו עץ ההובנה,
עמי״ים עמי־יער.
תוכניתה החדשה של להקת בת־ שבע
שזיכתה אותה בשירי־הלל ובפרס בפריס
הקפדנית, מסבירה בדיוק מדוע. מדוע
עשתה להקה זו מה שלא עשו אמנים מיו צאים
אחרים פלוס כמה אלפים של שליחי
סוכנות: היא פשוט העמידה את ישראל
בשורת הארצות היכולות להתגאות שיש
להן מה לומר בתחום אמנותי בין־לאומי.
ומאחורי הפלא הזה עומדת בראש ורא שונה
מקצועיות עם גיבוי של כישרון.
רקדני בת־שבע, מן הראשון עד לאחרון,
מעוררים התפעלות. שעשועי מלאכים ש אינו
חידוש ברפרטואר של הלהקה, אבל
הוא קטע מחול כה מקסים וכה מתאים
לפתיחת הצגה שבת־שבע חוזרת עליו גם
בתוכנית זו, מטיב להציג את שלושת
רקדניותיה הבולטות של הלהקה כשלושה
צבעי קשת שונים: רינה גלוק — בשלה
ומלכותית, רינה שיינפלד — ברבור אצילי,
נורית שטרן — ציפור מרצדת בחיוניות.
לשלישיה הזו מצטרפת יעל לביא, המתגלה
כבובודגומי אנושית ומלאה הומור בקטע
שהוא אולי הרפרפת המרעננת של התוב־

רקדנים דכיא, שריר וורדי
מקצועיות +

גיבוי של כישרון

נית כולה קונצ׳רטו עץ הבננה (מוסיקה
של סטרווינסקי) .במחול זה, שנברא במי טב
כשרונו וכוח המצאתו הבלתי נילאה
ובלתי נידלה כנראה של ג׳וין קרנקו (האיש
שעשה את בלט שטוטגארט) ,מתנועעים
יעל לביא יאיר ורדי ויעקוב שריר כמו
היו מכונות ליצניות המפגינות כל מה
שגלגלי השיניים שלהם יכולות לעשות.
וזהו שעשוע אמיתי.
המנה העיקרית בתוכנית זו עמי־ים עמי־יער,
הוא נסיון מרתק של אותו אמן
מקורי, ג׳ון קרנקו, ליצור מעגל מחולות
לפי מעגל של קטעי שירה עברית, החל
באורי צבי גרינברג, דרך שיר־השירים,
ביאליק ונתן זך, כשהרעיון המנחה הוא
קמילה — מוות — לידה — חיים של
אדם ואומה. בתוך כך משלב קרנקו צעדי
פולקלור וצלילים מסורתיים בכוריאוגרפיה
מודרנית לחלוטין. חובה לראות.
בספר פקינג הקיסרית מספר הסופר לין
יוטאנג כי פעס צריך היה להעביר שני
אריות עשויים מחימר, ממיקדש אחד ל־מיקדש
שני. לאחר מחשבה ארוכה, הוחלט
להעבירם בחצות הלילה, ולקשור את עיניהם
״כדי שלא ירגישו בנעשה סביבם.״
מה שמעניין יותר מכל — זה לא התר חש
בסין הקיסרית — אלא בסין של מאו.

העולם הזה 1500

ץץי יכול היה לחזות בסצינה זו
ללא תחושה של התרוממות הרוח?
הנה הם עמדו, נציגי שתי המעצמות
האדירות, הוותיקה ביותר והצעירה ביו תר,
והשיקו כוסות שמפניה.

אהד הרגעים הגדולים של ההיסטוריה.

8גע זה לא הגיע מעצמו. הרבה הרבה
אנשים עמלו, במשך הרבה־

הרבה שנים, כדי להביאו.
הפרופסור הנודד, הנרי קיסינג׳ר, מילא
תפקיד חשוב בשלב האחרון. יחד עימו
פעלו, מן הסתם, כמה וכמה דיפלומטים.
אך לא עליהם אני חושב.

אני חושם עד האנשים הנועזים.
כעדי התכונה והדמיון, שכנו
את הגשרים הראשונים מעד לפני
התהום.

אותם אמריקאים אמיצי-לב, שהרימו את
קולם למען התקרבות אל סין, כאשר עצם
השמעת רעיון זה היה בבחינת בגידה.
הסטודנטים שנסעו לסין, על אפם ועל
חמתם של פקידי מישרד־החוץ שלהם, ש־דרכוניהם
הוחרמו, בחוזרם, שנרדפו על-
ידי שרותי־הביטחון. חברי המשלחות ש נסעו
לסין, ושהושמצו כסוכני־האוייב.
האמריקאים שנועדו עם שליחי סין ברח בי
העולם.

רבים רואים ביוצאים לרומא עוכרי-
ישראל. בוגדים. תבוסנים. אנשים המוכנים
לוותר על הכל כדי להתרועע עם האוייב.

אך היוצאים לרומא ממלאים השבוע
שליחות לאומית חשוכה.
^ אשר הסכימו הערכים לשיתוף
^ אנשים מישראל במיפגש שיכין את
הוועידה הגדולה, הם צעדו בבת־אחת
שלושה צעדים גדולים קדימה, אל השלום.

לא קד לישראל להכין זאת. כדי
להכין, צריכים לעשות את אהד
הדברים הקשים כיותר על כני־אדם:
להיכנס לעורו שד האוייב.
איך נראים הדברים מן הצד הערבי?
במשך שלושה דורות, התרגלו הער בים
— כל הערבים! — לראות בנו עם
אוייב, שחדר לפלסטין הערבית ונישל את
בני־הארץ. בעיניהם, אנו עם של שודדים,
עם של בני־עוולה. במשך דור שינן לעצ מו
העולם הערבי את הפסוק :״אף אם
אין לי הכוח לגרש את השודד שפרץ
לביתי, איני צריך להכיר בזכותו לשכון
בבית !״

לעקור מתודעת ההמונים הערכיים
את האמונה שכד הישראל^ס הם
כובשים, מנשלים, מגרשים, משעבדי

הזמנה לרומא

מהווה מבחינה ער

1בית, צעד מכריע.

זוהי הכרה ערכית רשמית כקיום
מחנה־שדום כישראל.
לגבי ישראלי, אין בכך כל חדש. להי-
פך, רוב הישראלים משוכנעים שהמדינה
כולה, והממשלה בראשה, רוצה בשלום.

לגכי ערכי, זהו שינוי מכריע.

בוודאי, כמה וכמה אישים ערביים נפ גשו
עימנו בשנים האחרונות. לא פעם הו פיעו
בעיתונים ערביים דיווחים על יש ראל,
בהם צויין שיש בישראל התפתחו יות
חיוביות.
אך בפעם הראשונה יש כאן הכרה רש מית,
גלוייה, פומבית.

משמע, לא כל ישראל פסולה,
ודא כל הישראלים הם אויכים. יש
ישראלים, הרוצים ככנות כשלום,
שיש כו צדק גם לערכים.

עוכרי-אמריקה, אחד-אחד. עתה
מתכרר שהם היו הפטריוטים ה אמיתיים.

דוע היו דרושים מאמציהם של
אלה? איזו תועלת היתד. במישלחות
האמריקאים הסוטים, הפורשים, שחלקו על
מדיניות ממשלתם ושנסעו לסין בניגוד
לרצונה?

אודם אי־אפשר להגיע לייעד
ההוא, מכלי לעכור תחנה זו.

ייט לכך שתי סיכות.

ראשית, אין בארץ מחנה־שלום מאור גן,
גוף המאגד בתוכו את כל הגופים
והמפלגות והאישים הפועלים באופן עיק־בי
למען, השלום. זהו מחדל שלנו, ואין
להאשים בו איש זולת עצמנו.
שנית, כאשר ערבים מסכימים להיפגש
פנים־אל־פנים עם אישים מישראל, הם מס תכנים
הרבה. כוחות קיצוניים יותר בעו לם
הערבי עלולים להאשימם בהתרועעות
עם סוכני אוייב. הישראלים עצמם יכולים
לעשות או לומר דברים שיספקו תחמו שת
לאוייבי השלום במאבק הפנים־ערבי.
לכן רצו הערבים, המשתתפים ביוזמת־שלום
גדולה זו, להיות בטוחים שהמיס־גש
הראשון, לפחות, יהיה בינם ובין יש ראלים
ושיש להם אמון אליהם ואל עמ דתם
המדינית. זה היה ההגיון בהזמנת
גולדמן לקאהיר, בשעתו.

לא הוזמנו חכרי מפלגות השותפות
כממשלת גולדה מאיר. אכל
הוזמנו אנשים הידועים כעולם הערכי
כפטריוטים ישראליים, ושהוגדרו
כעיתוני ערכ כציונים
(כפי שקרה גם לי, לא פעם).

השכנת חשלום היא מלאכת
אמנות. היא דומה לסימפוניה גדודה.
כלים רכים דרושים לביצועה.
יש לה קצב משלה, חוקים משדה,
התפתחות פנימית משלה.

ני כותב שורות אלה שעות מעטות
לפני צאתי לרומא, לישיבת הוועדה
המכינה של ועידת־השלום בבולוניה.
תריסר שנים עמלו הרבה אנשים טו בים
— ישראלים, ערבים ואחרים — כדי
להגיע לתחנה זו. תחנה קטנה בדרך,
הרחוקה עדיין מן הייעד הסופי.

הוא מר ו
) חיק לכת, טמון בזהות המוזמנים מיש ראל.
אפשר
לשאול כאן: מדוע בכלל הוז מנו
אנשים מסויימים לרומא? מדוע לא
נאמר: ישלחו־נא הישראלים עצמם את
מי שהם רוצים?

לא הוזמן רק נציג רק״ח הקומוניסטית.
הוזמנתי אני, חבר־כנסת שחייב את מל־חמת־המגן.
הוזמנו אנשים כמו פרופסור
יהושע אריאלי, המיזרחן יוסי אמיתי מ־שי״ח
והפרשן אמנון קפליוק, הידועים
שלושתם כציונים מושבעים.

הם היו הגיבורים.

אחרי השלב זטל ״כל האמריקאים
מנוולים״ ,דרוש היה שלב
שד ״רוב האמריקאים מנוולים,
אכל יש כמה אמריקאים שהם שו־חרי־שדום.״
רק לאחר-מכן אפשר
היה להתקרב, כזהירות, לשלב של
״אני מרים את כוסי לכבוד העם
האמריקאי הגדול שוחר-השלום.״

ך * חידוש השלישי, שגם

דווקא משופ-כך יש השיכות
כה רכה — ומשמעות כה חיו־כית
— לרשימת המוזמנים מישראל.

מסמל
אותם אותו סופר עקשן, אד־גאר
סנאו, שהקדיש את כל חייו לקירוב
לבבות האמריקאים לסין האדומה, ושמת
מסרטן ימים מעטים לפני שחלום חייו
התגשם.

מנהיגי סין, שהלהיבו במשך דור שלם
את מיליוני בני־עמם למלחמה באימפר יאליזם
ובכלביו השוטים, שתיארו את כל
האמריקאים כחיות־פרא השוחרות לטרף,
לא יכלו לשנות בן לילה את דבריהם.
אין מזמינים בערב את מי שהוגדר בבו קר
כאוייב האנושות. גם מכונת־תעמולד.
טוטאליטרית אינה יכולה לעבור בבת־אחת
מדברי־שיטנה להכרזות־אהבה.
לפני שראשי המימשל האמריקאי יכלו
לבוא לסין, היו צריכים לבוא אמריקאים
אחרים, אותם שחלקו על דרכו של המינד
של. לפני שאפשר היה לדבר בפומבי עם
ניכסון האמריקאי, צריכים היו להזכיר את
אדגאר סנאו האמריקאי.

גי-ממשדות פנים־אל-פנים, כגלוי
וכמישרין — צריכים להיפגש תחילה
אנשי מחנות־השלום משני הצדדים,
פניפ-אל־פנים, כדי להכשיר
את הקרקע.

זהו הצעד המהפכני השלישי.
ין לנו כל סיבה לטפוח לעצמנו על
הגב, ולברך את עצמנו על ההישג.
הדרך לפנינו רבה וקשה, ואין לדעת באי לו
מיכשולים ניתקל.

כצאתנו לרומא, אנו רוצים לדאוג
לכך שוועידת כולוניה תיהפך
כאמת למיפגש רחכ, כן וגלוי של
כוחות־השלום משני עכרי החזית.

ניכסון סו ק ר מי שמר־כבוד סיני: מי ל פניו!
לא חשוב כלל אם יש הצדקה היסטו רית
כלשהי לגישה ערבית זו או אין. אין
אנחנו חייבים לקבל אותה. אבל אנחנו
צריכים להבין שזוהי הגישה הקיימת. ושכל
עוד היא קיימת, לא יכול לקום שלום.
הפוגה, הפסקת-אש, שביתת־נשק — כן.
שלום — לא.

התפקיד הראשון כדרך להשכנת
השלום הוא, על כן, להכיא
לשינוי גישה זו. וזהו גם התפקיד
הקשה כיותר. כהשוואה אליו, כל
התפקידים שיכואו אחריו יהיו
קלים.
לא רק אנחנו מבינים זאת. מבינים זאת
גם האישים הערביים, שהשתחררו מגי שה
זו. אותם אנשים — מנהיגים, אנשי־רוח,
אישים מכל השיכבות — השתכ נעו,
בשנים האחרונות, ששוב לא ייתכן
פתרון של מלחמה. שישראל הפכה עוב־דת־קבע.
שיש למצוא דרך לחיים־בצוותא.

וכרור להם, כשם שכדור לנו, שהתפקיד
הראשון והעיקרי הוא

ברגע שהוסכם, אחרי לבטים שנמשכו
כימעט שנה, לשתף ישראלים בעיצוב
דמותה של הוועידה הבינלאומית בבולוניה
— נעשה צעד מכריע.
הצעד השני הוא המשך הגיוני לראשון.

אם יש מחנה-שדום ישראלי,
מותר לערכים להיפגש עם אנשיו
כגלוי, פנים־אד-פנים.
מסקנה זו מהווה שינוי מהפכני לא
פחות מן הראשון.
הפגישות הרבות שנערכו במרוצת ה שנים
היו תמיד חשאיות, בלתי־רשמיות,
ולא-לפירסום.
בוועידת בולוניה ייפגשו שוחרי־שלום
מישראל ומארצות־ערב פנים־אל־פנים, ב מטרה
מוצהרת לדון בבעיות השלום, על
כל הכרוך בו — נסיגה משטחים כבו שים
מצד אחד, הכרה וכינון שלום והב טחת
הביטחון מצד שני.

אין זאת ועידת־שלום. ועידת•
שלום נערכת כין ממשלות. אולם
כדי שאי-פעם יוכלו להיפגש נצי

מ א 1זנ *1 1 8 ^ 1

ברגע זה, אין כל ביטחון שנצליח בכך.
משני הצדדים, הכוחות הנגדיים הם חזקים
וקנאיים.
אפילו נצליח בכך ברומא, יעברו חוד שים
עד לקיום הוועידה עצמה בבולונ יה
— ואין לדעת מה ילד יום.

אך אם נמשיך כדרך או ניעצד
כה, אם נצליח לסלק את המיס־שולים
או ניכשל — דכר אחד
כטוח: זוהי הדרך הנבונה.
נציגי מחנות־השלוס צריכים להיפגש,
לפני שאפשר להגיע למיפנש של נציגי
ממשלות. שוחרי־שלום ,״עוכרי ישראל״
ו״עוכרי ישמעאל״ ,מוכרחים להידבר בי ניהם
ולהפשיר את הקיפאון — לפני
ששרים מישראל ומארצות־ערב יוכלו
להשיק כוסות.

רומא וכולוניה הן תחנות כדרך
השלום. דרושות הרכה תחנות
כאלה, לפני שתזמורת ערכית
תנגן את התיקווה לפני דגל כחול-
לכן כקאהיר, בשם שתזמורת סינית
ניגנה השכוע את ההימנון ה אמריקאי
לפני י רגל הכוככים־
והפסים כפקין.

כשהיונים על בניהם יוצאים הערי ם הלבנוניים לקראת שריון צה־־ל החודר ללבנון

111!1י11ח 11111111
ך• משד ארבעה ימים השבוע, יכלו
^ אזרחי ישראל לדמות בנפשם כי צה״ל
הסד למעץ סניף של סוכנות סעד או
אגודה לסיוע לארצות מתפתחות. שעה
שהתותחים רעמו בגבול הצפוני, ומטו סים
הטילו על מטרות בשטח לבנון הרבה
מאות טונות של פצצות, היו הדיווחים
שהגיעו לאזרחי ישראל אודות הפעולה
אותה ביצע צה״ל בתחום לבנון שונים
מכל מה שהורגלו אליו בעבר.
במקום תיאורי קרבות שזורי קורבנות
ומדיטי ריח דם, היו התיאורים הפעם כמ עט
פאסטורליים. העיתונים סיפרו כי
חיילי צה״ל חילקו לילדי הכפריים בלבנון
בננות וסוכריות, פירסמו תמונות של
חיילים ישראליים החובשים פצוע לבנוני
או חוצים כפר בלבנון בפוזה של מיצעד
צבאי, כשהתושבים המקומיים כמעט מוח אים
כף וזורקים עליהם קונפטי.
הגדיל לעשות מכולם אותו עיתון ביי רות,
בשפה הצרפתית שסיפר, כמעט בהת להבות,
כיצד טרח חייל ישראלי להניף
מחדש את דגלה הלאומי של לבנון, שהיה
מוצב על בניין העיריה בכפר הלבנוני
עינתא, אליו פשטו כוחות צה״ל עוד ביום
השישי האחרון. הדגל הלבנוני, סיפר העי תון,
נפל אחרי שנפגע מכדור. חייל יש ראלי
ירד מזחל״ם, הניף אותו מחדש.
העיתון הביירותי רק שכח לספר ל קוראיו
שמשהו השתנה בינתיים בבניין
העיריה בין נפילת הדגל לבין הצבתו
מחדש: כשנפל הדגל עדיין עמד הבניין
על תילו: כשהונף מחדש, נשארו ממנו
רק עיי חורבות.

היו הפעם הודעות אלה אמינות וכללו
דיווחי אמת. דובר צה״ל נאלץ לשתוק
בגלל מסך האיפול שהוטל על הפעולה
מצד ישראל. לא היה זה כל״כך הסיכון
הבטחוני שהכתיב את נחיצות מסך האי־פול,
כמו השיקול המדיני. אולם התק דים
היה בכך שבפעם הראשונה נאלצו

אזרחי ישראל להסתמך על דיווחי האוייב
תוך תחושה שדובר צה״ל אינו יודע שום
דבר.
מה שהתרחש למעשה במשך ארבעה
הימים מאחורי ערפל הקרב, דמה יותר
לפעולת שיטור מאשר פעולה מלחמתית.
שורה של מארבים באזור הגבול הצפוני

באמצע השבוע שעבר, שגרמו ל 5-קור בנות
בנפש, היו מחיר יקר מדי עבור
ישראל. י כמו בעבר קבעה גם כאן הרגי שות
הישראלית למיספר הקורבנות והיא
שהכתיבה את אופי הפעולה ואת טיבה.
בשלבה הראשון נשאה הפעולה אופי
של פעולת עונשץ. כוח משוריין של צה״ל

מידע מפי
דובר הפ תח
ך 1א חסרו אבסורדים במלחמת אר־
/בעת הימים בלבנון. אולם הגדול ש בכולם
היתה העובדה שבמשך ארבעה
הימים היו אלה דוברי ממשלת לבנון
וארגוני המחבלים שסיפקו את הכותרות
לעיתונות הישראלית ואת הדיווחים על
מה שהתרחש באמת בלבנון. בניגוד לעבר

פיצוץ בואשיה איפוחאו

במרכז הכפר הלבנוני ראשיה א׳פותאר, נוצר כתוצאה מפיצוץ אחד
הבתים בכפר על־ידי חבלני צה״ל, אחרי שטור משוריין של צה״ל

השתלט על הכפר ביום הראשון השבוע, איתר בו את בתי החבלנים
ופוצץ אותם. השתלטות כוח צה״ל על הכפר, שלא היתה
כל ד רן גישה אליו מישראל, אופשרה רק אחרי שציוד
הנדסי של צה״ל פילס דרך בהרים אל הכפר ראשיה א׳פוחאר.

יצא לעבר הכפר הלבנוני עינתא, בגיז־רה
הדרומית של הגבול עם ישראל. אח רי
שהשתלט על הכפר איתר הכוח כ־20
בתים שצויינו מראש כבתיהם של סידאיון.
המשימה העיקרית בפעולה זו היתד, הי מנעות
מקורבנות בנפש, הן מצד הכוח
הפושט והן מצד האוכלוסייה המקומית.
משום כך היה צורך לוודא באש אם החב לנים
אומנם שוכנים בבתים שאותרו.
מלכתחילה היתה פעולה זו צריכה לש מש
כאות אזהרה הן לממשלת לבנון והן
לאירגוני החבלנים שהתמקמו באזור ה־סתח־לאנד
במורדות הצפון מערביים של
הר חרמון, להפסיק את היוזמה המחודשת
בעודה באיבה. ממשלת לבנון היתד, חסרת
אונים. החבלנים לא נרתעו, המשיכו מייד
אחרי פעולת עינתא את פעילותם.
רק אז, בשלב שני של הפעולה, יצאו
כוחות צה״ל לפגוע בפידאיון בפתח־לאנד.

במשו ארבעה ימים עסקו כוחות צורל ב״עבודות פיתוח״
בלבנון -נו צו דובים ונירש נני שיס״
שיקשה את נתח־לאנד דישואל
פעולה כמעט ס ט רי לי ת
ך * פעולה כאזור הררי, חרוץ, מיוער
1 1ונטול דרכי גישה זה, היא קשה ביו תר.
לפני שנתיים, בפשיטה הראשונה
לתחום הפתח־לאנד, היו חיילי צד,״ל צרי כים
לנוע רגלי שעות רבות לפני שהגיעו
ליעדיהם. אין כמעט כל דרך שהיא ה מחברת
את הדרכים והכבישים שבתחום
ישראל עם הכפרי סבאזור זה, המחוברים
עם לבנון בכבישים ודרכים לכיוון צפון
ומערב.
כאשר הסתבר שהפידאיון מטרידים באש
את כוחות צה״ל שנכנסו לאזור זה, החל
השלב השלישי של הפעולה, שמטרתו הי תד,
פריצת דרכים חדשות אל כפרי ה-
פתח־לאנד שהפכו לבסיסי החבלנים. וכך,
בעוד הארטילריה וחיל־האוויר תוקפים
בסיסים עורפיים של הפידאיון, הרחק מ הגבול,
נכנם טור משוריין לפתח־לאנד,
תפס מיספר כפרים כדי לאבטח את ה ציוד
המיכני הכבד שעסק בפריצת דרכים.
צד,״ל נשאר בפתח־לאנד עד שהושלמה
הפעולה. להבא, כאשר יהיה צורך בפעו לת
שיטור נוספת באזור זה, ניתן יהיה
לבצעה בייתר פשטות, ללא סיבוכים
ובעיות גישה.
ניתן כמובן לפגוע בדרכים שנכבשו.
אולם כדי להתגבר על הפיגועים וד,חב לות
בדרכים יהיה צורך בשעות ספורות
ולא בימים שלימים. את העובדה העיקרית
לבנת 11111ףןףןף בכפו
4ש נוצרי, אותו חצו
כוחות צה׳׳ל בדרכם לכפר עינתה. גם נשות הכפר, נ מו הגברים (בתמונה מימין).
יצאו לחצרות בתיהם כדי לחזות בטור המשוריין, כשהן נושאות את טפן עימן,
כאות שאין הן חוששות. בדרכם חזרה התקבלו חיילי צה״ל בכפר זה במחיאות כפיים.
דות מעבר לגבול, ולא חשוב אם המדובר
בחבלנים, חיילים או אזרחים שלווים :
במקום הסתכנות מיותרת שהביאה לא פעם
ליותר קורבנות מאשר העילה שגרמה
לפעולה 1במקום התפיסה שיש לגרום
צרות למדינה ממנה יוצאים המחבלים,
כדי שזו תמנע את פעולתם — במקום
כל אלה באה פעולה כמעט סטרילית, ש נועדה
לחסוך בחיי אדם משני הצדדים
תוך השגת מטרות לאורך ימים ושינוי פני
המציאות בשטח.
כאשר היה ברור כי צה״ל אינו בא
להרוג ללא אבחנה, אלא לפגוע בפידאיון,

כי ״המחבלים מחוסלים.״ העובדה ששתי
פשיטות רגליות זעירות של צה״ל לפני
חודש, הספיקו כביכול כדי לשתק את
הפעילות החבלנית המחודשת, יצרו את
התחושה שהפלסטינים אינם קיימים עוד
כגורם בשטח.
והנד״ דווקא בשעת ביקורו של הד״ר
יארינג בישראל, אילצו הפלסטינים את
ישראל לגייס כוחות לפעולות משוריינות
ואוויריות בלבנון. גרמו לכינוסה של מו עצת
הביטחון, הזכירו לעולם כולו כי
הפידאיון הפלסטינים עדיין קיימים.
כדי ליצור מצב זה, לא היה יאסר
עראפת צריך לגייס כוחות רבים. די היה
בכמה חוליות שחצו את הגבול בלבנון,
בהשלכת רימון־יד בעזה ובחטיפת מטוס
גרמני מעל תת־היבשת ההודית.
בכך הומחש שוב אופיים של הפידאיון:
היכולת להשיג את מטרתם בכוחות דלים
ועלובים, להחלים שוב ושוב אחרי המכות
רבות העוצמה שספגו.

כי מטרת הפידאיון אינה לנצח את
צה״ל, גם לא לכבוש שטחים בתחום יש ראל.
אלא להסב תשומת־לב עולמית ל-
בעייה הפלסטינית, למנוע כל הרגעה או
הסדר לטווח אדוך, שלא יפתרו בעייה זו.
כל עוד לא יימצא פיתרון, שיספק את
שלושת מיליון הפלסטינים הפזורים בשט חים
המוחזקים ובמרחב כולו, עלול מצב
השבוע להתחדש בכל עת. אפילו יצליח
צד,״ל לכפות על ממשלת לבנון לדכא את
תנועת הפידאיון בשטחה, כפי שעשה
המלך חוסיין (ודבר זה קשה בלבנון
המפולגת הרבה יותר מאשר בי ר ה הדיק טטורית)
לא יהיה זד. סוק פסוק.
האם ישנו פיתרון? על כך השיב ה שבוע
עורך־דין ברמאללה, אחד האישים
הפוליטיים הוותיקים של העם הפלסטיני
— עזיז שיחאדה, מי שייצג את הפלס טינים
עוד בוועידת לחאן ב* . 1949 שי-
חאדה קרא לבני עמו להקים מייד
״ממשלה פלסטינית בגולה״ ,כדי להכ ריח
את ישראל לשאת ולתת עימד, על
עתיד השטחים.

ניצוץ הבסיסים

חורבות בכפר הלבנוני עינתא, אליו פשטו כוחות
צה״ל ביוס השישי בשבוע שעבר, בעקבות מארבי
החבלנים בכבישי הצפון. בכפר זה פוצצו 20 בתים, אחרי שהתושבים סייעו לכוחות צה״ל
לזהות את הבתים ששימשו את החבלנים. לפני המעשה וידא צה״ל כי הבתים ריקים מאדם.
שנקבעה בשטח: פריצת הדרכים באזור
ההררי והמסולע, אי אפשר יהיה כבר
לשנות.
לא רק בתחום זה היתד, מלחמת אר בעת
הימים בלבנון, או ״פשיטת הבננות״
כפי שכונתה בפי רבים, מיוחדת במינה.
אופייה של הפעולה וצורת ביצועה, הו כיחו
בעליל איזו דרך ארוכה עבר צה״ל
מאז פעולות התגמול של שנות ה־ 50 וה־
60 ועד היום.
במקום פעולות נקם פרימיטיביות, שנו עדו
יותר לספק יצרים מאשר לשנות עוב דות
בשטח! במקום פשיטות שמטרתן
העיקרית היתה לגרום מקסימום של אבי־

להציק להם ולגרום למנוסתם, יכלו תו שבי
הכפרים לצאת לקראת חיילי צה״ל
עם חיוכים על פניהם, לנופף להם בידי הם
ולסייע להם לזהות את בתי החבלנים.

לא סוף
פ סו ק
ך* התלקחות הפתאומית בצפץ
1 1באה לרוב הישראלים כהפתעה גמו רה,
חודשים ארוכים של שקט, ששוסעו
רק לזמן קצר בפעילות עונתית בחודש
ינואר האחרון, הנחילו להם את הביטחון

רופא וחובשים של צה״ל מטפלים בחייל לבנוני שנפגע
_ במהלך הפשיטה לכפר עינתה. מ תו ת צבא לבנון שנמצאו

ליד הכפר לא התערבו בקרב הקצר בין צה״ל לחבלנים, אולם בטעות נורתה אש לעבר
קבוצת חיילים לבנונים, שכתוצאה ממנה נפצע חייל זה. אחרי שנחבש נשלח ליח^יתו.

טיפור באו״ב

במדינה
ה עו לדוה

1800
העם שאלה של
מור אל
שוב מלאו העיתונים ידיעות על הרוגים
ופצועים, על הלוויות ודברי־הספד.
אולם מעמודי העיתונים לא ניבטו עוד
תצלומים של פנים צעירות, בתוספת השם
ושתי האותיות הנוראות: ז״ל.
ההודעה של דיין. מדוע לא פירסמו
העיתונים את תמונותיהם של חיילי צה״ל
שנהרגו, לצד תמונות האזרחים שנהרגו?
על כך ענה בשבוע שעבר משה דיין ב כנסת,
בתשובה לשאילתה. הוא הודיע:
הוסכם בינו ובין עורכי העיתונים היומיים,
שלא לפרסם להבא תצלומים של הרוגים.
מדוע? גם על כך ענה דיין בגילוי-לב :
כדי למנוע פגיעה במוראל.
אומץ בפגי האמת. עד כה סופקו
התצלומים על־ידי דובר צה״ל עצמו, פור

פיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1800״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מ אוזן ) 1 1עמד בראש המרד של יהודה
תבואה )7 .סוג קרקע )8 .שבב, גזר עץ.
ברומי )6 .יישוב ערבי, מעבר לקו ה )9בכה,
צעק ) 10 .תו נגינה ) 11 .תפילת
ירוק׳ מול כפר״סבא )12 .מטבע ירדני.
תודה ) 13 .מיתר -חלק הבשר בגוף האדם.
) 14 גורם ) 15 .סוד ) 17 .שקט )18 .סופר
)16 מזיל ) 18 .שליח ) 19 .קבוץ נדבות
עברי )20 .סיגי הקמח, חלקי קליפת הגר ותרומות
)21 .יהיר )23 .כתב התחייבות.
עינים• )21 אחד השבטים )22 .ארץ זבת חלב
)25 בתוכם )26 .מטבע יפני )27 .שכבה.
ו )24 ...מוסיפים טעם לאוכל )27 .אספקלריה.
)29 מלך יהודה, בעלה של מרים החשמו)28
משקה נפוץ )30 .מורד )31 .חודש עברי.
נאית )31 .דמות נשית שקספירית, שיצאה
)32 רהיט )34 .דיקטטור )36 .מסייר )37 .הת מדעתה
והתאבדה )32 .מקרה, בעיקר טקס
פארות )39 .עשב בצלי בעל עלים רחבים.
או חגיגה )33 .ברור )34 .עיר באיטליה.
)40 קוסם )42 .עורף, אחורי הגוף)43 .
)35 חיה קטנה טורפת, ממשפחת החתוליים.
נוזל לכתיבה )44 .יגע, עבודה קשה )36 )45 .סימן )38 .בתוכו )39 .מפלגה )41 .בור
עיר במצרים העתיקה, בה ישבה קהילה
מים )47 .צער גופני, ובהשאלה גם רוחני.
יהודית בימי בית שני )46 .שאינו צלול,
)48 אחת המילדות שסרבה לבצע את
דלוח )50 .פחד )53 .קלף גבוה )54 .לא
פקודת פרעה, ולהמית,את הבנים היילו ידוע
מי קודם, הוא או הביצה )57 .עיר
דים (שמות א׳) )49 .התכווצות הגוף,
בהולנד )59 .כפן )61 .מלכה מצרית יפה-
רעדה )51 .סמל קומוניסטי )52 .גיבור
פיה, אשתו של פרעה איחנאתון )63 .גיבור
מחזה הנקרא בשמו, מאת מרסל פניול.
טרגדיה שקספירית )65 .נמצא )66 .מכסה
)54 אבר בפנים )55 .תחבושת )56 .שן פיל.
הבית )67 .ראש ממשלה אירופי )68 .אם
)58 מלך פרסי, בימיו עלה נחמיה לארץ.
הוא אכל בוסר, שיני בניו תקהינה)70 .
)60 תולעת המכרסמת בגדים )61 .וירוס.
מספיק )71 .שוטה )73 .פח, מלכודת.
)62 חוסר תקוה )64 .מצבה )66 .גיבור
)75 מדינה בדרום מזרח אסיה )76 .דמות
מלחמה נכרי הנזכר בתנ״ך )69 .איזור
!:מגילת אסתר.
נפט בברית המועצות )71 .מלכת אנגליה,
מוצאה מקלבם, שנישאה להנרי השמיני.
מאונן* ) 1 :עיר בצרפת, על שמה
)72 מילת תנאי )73 .חומר הנמצא בעצ נקרא
יין אדום מפורסם )2 .מיכל לנוזלים.
)2דרך (לטינית) )4 .בית תפילה)5 .
מות )74 .וזיר.

1כו ב

רסיס

להלן ר שימה נו ספת של משת תפי ם בפתרון הת שבצים
התשבצים, שפ תרונו תי ה ם זיכו או ת ם בפרסי ספרי ם. כל
זספ רי ם יי שלחו לזוכי ם בדואר.

פרסי תשבץ

פרסי חשבץ

ת שבץ )1 .1785 שלום לנגר, רחוב
צנלסון ,31 גבעתיים )2 ,יעקב טורקניץ,
ח׳ המעגל ,25 רמת־גן )3 .עודד מינסטר־רגר,
רח׳ רמת־חן ,8רמת־חן, רמת־גן.
תשבץ ) 1 •1788 יורם טל, רח׳ נגבה
, 1גבעתיים )2 .טלי גזית, רח׳ וולפסון ,36
אשון־לציון )3 .גיל בפמן, רח׳ דבוטינסקי
,14 תל־אביב.
תשבץ ) 1 . 1787 נפתלי אסף, קיבוץ
(מדיה )2 .ניסני עליזה, בי״ס רביבים,
ימונה )3 .שולי פררון, ד.צ -1089 .צה״ל.
תשבץ )1 . 1788 שמשון בן־גל, רח׳
׳פין ,5חולון )2 .שמואל גניזי, דח׳ בניהו
; ,צהלה )3 .אמיר פסקל, קיבוץ בית־אורן.
תשבץ )1 .1789 יורם מובשוביץ, רח׳
זיכון ,66 נוה*שאנן, חיפה• )2מ. כרמלי,
ז׳ ד׳ ,55 קרית־חיים )3 .דורון נידרלנד,
!׳ בנימין ,26 רחובות.
תשבץ )1 .1790 אלי מיזלס (אצל
יליץ) רח׳ נתיב־הגאונים , 18 קרית־שמו־
,חיפה )2 .נאוה נפחא, רח׳ פרץ , 13
ר־סבא )3 .ברוד בלנק, מ.א2143606 .
י ) 1( .י׳.2444 /

חשבץ ) 1 .1785 דרור הפנר, רח׳ טשר־ניחובסקי
,42 ירושלים )2 .אהרון ויזלמן,
קבוץ בית־העמק, ד.נ. מעלה הגליל)3 .
חנה טימילר, מ.א 2553939 .ד.צ.2770 .

חשבץ )1 .1780ד״ר עודד שתיל,

רח׳ הנשיא הראשון ,29 רחובות )2 .בת-
אל אבשטיין, רח׳ סמולנסקין , 12 תל־אביב.
)3מרדכי טוהר, רח׳ בצלאל ,28 באר-שבע•
תשבץ )1 .1787 יחיעם אבידן, באר-
טוביה )2 .70996 צבי פריאל, סמטת־נחל ,4
גבעתיים )3 .רעיה סקפה, ת.ד ,317 .אשדוד.
חשב,ץ )1 .1788 סגן שמואל פז, ד.צ.
,2128 צה״ל )2 .ארז דגן, מקוה־ישראל,
דואר חולון )3 .רפי עמבר, רח׳ היוצרים
10א /עכו.
חשבץ )1 .1789 ורדית דרורי, רח׳
הבנים ,3בני־ברק )2 .יעקב פרי״גל, ת.ד.
,590 אילת )3 .אשרת וייס, בר־אילן ,25
רעננה.
חשבץ )1 .1790 אריה שוורץ, רח׳
הנביאים ,20 קרית־אתא )2 .דוד גפן, בית 4
כניסה ,2מעוז־אביב, תל־אביב )3 .דן בן־
אליעזר, שד׳ נורדאו ,72 תל־אביב.

אבל היתה לו תכונה חשובה ביותר:
שאיפת-שילטון עקשנית וסבלנית.
יוסף פ׳ א צ. בלעדיה לא היה מגיע
לראשות המפלגה ששמה הוא עתה, אחרי
כמה וכמה גילגולים ,״המפלגה הליברלית״.
מנהיגיה המסורתיים היו פרץ ברנשטיין
וישראל רוקח — האחת מנהיג הציונים־
הכלליים מחו״ל, השני נציג הימין ה־
״בעל-ביתי״ היישובי. כאשר הורחקו מן
השילטון בעיקבות מותו של רוקח וזיקנתו
של ברנשטיין, תפסו את מקומם שני תאו־מי־יוסף,
שזכו לכינוי ״ס.ם.״ יוסף ספיר
ויוסף סרלין.
המאבק נמשך, וכעבור זמן קצר היה
ברור מי ניצח: ספיר הרחיק את סרלין,
נשאר המנהיג העליון, אם כי לא הביל-
עדי, של הציונים הכלליים.
גלגל הגילגולים. בתקופת מנהיגותו,
עברה המפלגה גילגולים נוספים. תחילה
התאחד ספיר עם הפרוגרסיבים, יצר את
המפלגה הליברלית. לאחר מכן התפלג מן
הפרוגרסיבים, שנקראו עתה ליברלים-

אמו של אלכרט מלכה בהלווייתו*
לא לפרסם?
סמו דרך קבע בעמודים הראשונים של
היומונים.
הדבר הפך לתופעה ישראלית ייחודית,
שאין לה דוגמה בחו״ל. ישראלים רבים
התגאו בה. כי היתה לה משמעות כפולה:
גם הצדעה כל-לאומית לנופלים, גם הודעה
לעולם ש״אין לנו מה להסתיר״ וש״אין
אנחנו פוחדים מן האמת.״
השבוע נקבר גם סימן-היכר זה של ה מוראל
הישראלי הייחודי. נראה כי ראשי
השילטון, ובראשם שר־הביטחון, שוב אי נם
בטוחים במוראל הישראלי.
לחץ פסיכולוגי. מה גרם לכך ז
לא היה קשה לנחש. בימי מלחמת־ההת־שה,
תרמו תצלומי ההרוגים תרומה גדולה
לעלייתה של שאיפת־שלום בישראל. הת גובה
הציבורית הנזעמת על איסור נסיעתו
של ד״ר נחום גולדמן לקאהיר, נזונה,
לדעת הכל, מן הלחץ הפסיכולוגי של תצ לומי
ההרוגים, שרבו בחודשים הארוכים
של ההתשה.
עתה סולק מיכשול זה למדיניות הממ שלה.
העם לא יראה עוד את הרוגיו.
השלב הבא: אולי ״הסכם״ למנוע גם
פירסומים של הלוויות?
מפלסת האיש
מפתח־ ת קוו ה
הוא היה נציג מושלם של הציבור שבו
גדל, ושאותו ייצג: הימין הישראלי הוותיק
ביותר, הפרדסנים של מושבות הבארון.
חיצוניותו של יוסף ספיר יכלה להטעות.
הוא נראה כעסקן מן המניין. נאומיו היו
אפורים ושיגרתיים. לא היה לו שמץ מן
הכאריזמה, החשוב כל-כך בעידן הטלווי זיה.

עצמאיים,
ויצר את גח״ל, בשותפות עם
חרות.
צעדים אלה היו ונשארו שנויים במח לוקת.
בגלל גח״ל, נשארו הליברלים מ חוץ
לשילטון, ואחרי האינטרמצו של
הליכוד־הלאומי שוב נמצאו בחוץ. הדבר
פגע באינטרסים הכלכליים החשובים של
הבורגנות המייוצגת על־ידם, הפקיר את
המערך לחסדי המפד״ל והכפייה הדתית.
אולם ספיר היה בטוח כי גח״ל דרוש
כדי למנוע את ירידת מפלגתו בקלפי.
בעזרת הכאריזמה של בגין, כך היה בטוח,
מקבלת המפלגה הרבה יותר מגדאטים מ כפי
שיכלה להשיג לבדה. ואילו בגין שמח
להיות מנהיג של גוש פרלמנטרי גדול.
אולם ספיר שילם מחיר יקר עבור חשבון
זה. הליברלים הפכו גרורי חרות, מבחינה
מעשית ורעיונית. הפרדסן מפתח־תקווה,
שאביו היה מראשוני המטיפים להבנה עם
הערבים ואחד הפעילים בשטח זה, נגרר
יותר ויותר אחרי העמדה הלאומנית הקי צונית
של חרות, אף שהשתדל למצוא
לכך אליבי מתון יותר.
בחודשים האחרונים, כאשר רבה המח לוקת
בקרב גח״ל, נשאר ספיר נאמן ל תפיסתו,
החניק כל נסית לפוצץ את הגוש.
בעיטה בעיתה. אולם היו שחשדו
בו שאין זה אלא טכסים, וכי למחרת הב חירות
יצטרף ספיר לקואליציה הבאה,
תוך בעיטה בסולם של גח״ל. כתוצאה מכך
עמדו אנשי חרות להעמידו בפני הברירה :
להכריז מראש על התחייבות לקיים את
גח״ל אחרי הבחירות, או להסתפק במיספר
מנדאטים קטן יותר ברשימה המשותפת.
התרוצצות כללית. ההרכב המיוחד
(המשך בעמוד )18
* תושב מושב זרעית, שנרצח יחד עס
אשתו בירי באחקה של פידאיון בגבול
לבנון.
העולם הזה 1800

התעלומה המוחקת את צמות צה״ר:
מיהו האלוף שתיבת את גולדה מאיו שעתיים?

דוגמני העידום

לאט, אבל בטוח, מרמת התנועה לשיחרור האשח
לכך שגם חגבר יזכה לשיווי זכויות: לאחר יובלות
של אפליית חמורה נגד הגבר בתחום דיגמון העירום, מתחיל עתח גם הגוף הגברי
להיחשף ברבים, להתחרות עם העירום הנשיי כאמצעי מכירה. איוו סאן לוראן
(בתמונה מימין) אופנאי־הצמרת המפורסם, וג׳ימי פירט (בתמונה האמצעית) כדורגלן
בריטי מקצועי נודע, מדגימים בושם לגברים. בתחילה, הופיעו דמויותיהם הרומנטיות
רוח קרבית גילתה ה שבוע
ראש־הממשלה
מאיר שצפתה במשך שש ש עות
רצופות בתרגיל הגדול
של צזדל בסיני. לקראת הערב
התחילה גולדה, שבאה למקום
עטופה רק בסוודר דק, להרגיש
את הקור הנורא ששרר במ קום.
הרמטכ״ל דויד (דדו)
אלעזר הוריד את מעילו
עטף את רגלי ראש־הממשלה.
כעבור שלוש שעות, כשהח שיך
החלה גולדה לרעוד מ קור,
למרות המעיל. אחד הא לופים
שישב על במת המוזמ נים
חיבק אותה ובמשך שע תיים
לא הסיר את ידיו מעל
כתפיה. השמועה על האלוף
המחבק עשתה לה כנפיים וע תה
מנסה כל צה״ל לנחש מי
הוא. בשיטת האלימינציה, הגי עו
יודעי דבר למסקנה, כי מ בין
ארבעת האלופים שהיו רוב
הזמן בסביבות הבמה לא יכול
היה המחבק להיות אלוף
ארילן שרו! ,שהסתובב רוב
הזמן בשטח התרגיל, וגם לא
אלוף אברהם (ברן) אדן,
!ן רוד מדי בהפעלת הכו־
־גלים. כך, נשארו
׳ ן פשריים: אלוף
^המפגין מדי
ן ה, והאלוף
צדוע כ דבר

גולדה

דאג
להופיע במשחקי כדורסל
וכדורגל המצולמים על-ידי ה טלוויזיה,
זכה על-ידי כך ב־פירסומת
חינם נוספת. יגאל,
שהספורט נמצא בתחום משר דו,
החליט לא להפקיר עוד
שטח זה. אנשיו מיהרו לברר
אם דיין טרם הזמין מקומות
ביד-
לאיצטדיון י הכדורסל
אליו, בו ייערך משחק הגמר
על גביע אירופה לקבוצות אלו פות.
כשנודע להם כי דיין
טרם עשה זאת, נשמו לרווחה,
הבטיחו מקום לאלון. עתה
ברור שדיין לא יהיה נוכח ב משחק,
כיוון שלא ייתכן שיחזה
יחד עם אלון באותו משחק.
סגן ראש-הממשלה יהיה מפור סם
לא רק בטלוויזיה הישרא לית,
אלא גם ברשתות הטל וויזיה
של כל אירופה שיעבירו
את צילומי המשחק.
8המאורע שהשכיח הש בוע
באשדוד, לשעה קלה את
פרשיות השוחד המקומיות, היה
טקס הבר־מצווה של אייל
צילקר, בכורם של מזכירת
האגודה למען העיוור באשדוד
חנה צילקר ובעלה, ראש
עיריית אשדוד המהנדס צבי
צילקר. בין האורחים הרבים
שבאו לחגוג, בלט יו״ר הנהלת
תנועת החרות עזר וייצמן,
שכטוב ליבו ביין, הפליט, על
הפרשיות האחרונות הקשורות
בגיסו לשעבר שר־הביטחון
משה דיין :״משה ירד בש־גול
יאונה.״
.ההלצה האחרונה במס־טלוויזיה:
מה המשה
:טלוויזיה הישרא-
,מדר המלאך?
שהם מם־
יואים אפס.

על־גבי גלויות־דואר. לאור ההצלחה, הוגדלו התצלומים לפוסטרים, ולאחר־מכן, פורסמו
כמודעת־ענק ב״לה־מונד״ הצרפתי. לפי קצב מכירת הבושם, נראה כי הרעיון
קלע בול. איוו סאן־לוראן חיפש אותו, את הרעיון, במשך שלוש שנים, עד שהחליט
על העירום הגברי — והתנדב, למרות ביישנותו הנודעת, להיות שפן ניסיון.
בתמונה משמאל — וריאציה על הנושא: גברים בעירום מדגמנים מגפיים לנשים.
האתגר הצפוי עתה, לפי כל הסימנים, לגבר שהוא גבר: להיות דוגמן צמרת.

תנועה, הופתעה, כשהשוטר1
המשיך :״אבל למרות שאת
היקפדת אז איתי, אני מוותר
לך הפעם. סעי בשלום.״
8בתוכנית דבר מצחיק
קרה לי, ששודרה השבוע ב־גלי־צה״ל,
סיפר הבדרן גדי
יגיל על אחת ההופעות שלו
בקולנוע סבוי בחולון .״במער כון
בשם המציל, ישבתי בתוך
כסא דמוי סככה של מציל.
פועלי הבמה, שמשכו בחבלי
המסך, העלו גם אותי, לא
פיו
מלא מים .״כדי ליצור אצל
הקהל את הרושם שאכן חצובה
באר בתוך הבמה, היתד, שם
באר מקרטון שבקרקעיתה מו נחת
תמיד כוס מים.״ שמעון
בר נהג למלא פיו מהכוס ול צאת
אל הקהל כשהוא רטוב.
באחת ההופעות ירד אל ה באר,
ומצא שם סנדוויץ .,מס תבר
ששייקה אופיר, שהופיע
אף הוא בהצגה, שתה את המים
וכדי לא לאכזב את בר שהיה
רגיל להרוות את צמאונו ב־

8יוסי יזרעאלי מוכר
כבמאי הנוטה לדחות תמיד
את הצגות־ד,בכורה שלו. אולם
בשבוע שעבר, כאשר נודע על
דחיית הצגת־הבכורה של הסו חר
מוונציה, דווקא לא היו
יזרעאלי אשם. השחקן אכנו
חזקיהו, הממלא בהצגה אח
תפקיד שיילוק, לקה בהתקף
כליות, ושחקן אחר, יוסי נרי
כר, חלה בברונכיט, נפל למשכב
עם חום גבוה.
§§ יוסי כנאי מחכה כבו
זמן רב למבקר הטלוויזיה ש׳
ידיעות אחרונות, בן־עמ
פייננולד, מאחורי הפינה
כאשר קטל, בזילזול האופייני
לו, פזמון שהושמע בטלוויזיו
— גילה יוסי, בתוכניתו ב
רדיו, כי ה״כלומניק״ שכת!
את השיר אינו אלא המשור!
המודרני היהודי-אוסטרי ארי|
מאריה רילקה, הנחשב ל
אחד מגדולי השירה במאה ה

עזר וייצמן

בחגרת חווה ליבנת, געת פתיחת תערובת
הציורים השלישית שלה גגלריה
״בר״כוכבא״ .חווה, ניצולת השואה, נכנסה לקיבוץ, התאהבה שם
בצעיר בשם ארנון, נישאה לו. ארנון ליבנת חיה הטייס הראשון שנפל
במלחמת ששת הימים. אודותיו, כתבה עופרה אליגון את סיפרה
״מספר אחד.״ שר״התחבורה שמעון פרס, שהוזמן גם הוא לתערוכה,
קנח את התמונה הראשונה ( 350.ל״י) ,ואילו גולדה שלחה פרחים.
בכוונה, בתוך הכסא, עד תק רת
האולם. המשכתי במערכון
עד סופו, ורק בסוף הורידו
אותי לאט לריצפת הבמה. ל אחר
ההופעה ניגש אלי אחד
מגברברי המקום, ואמר, :אדון
יגיל, אני מעריך מאוד את
כישרון האקרובטיקה שלך,
אבל מה אתה עושה כשהמסך
,ח לצדדים?׳״
באותה תוכנית סיפר
כר על הופעה
,:צגה נאסר
היה

אמצע ההצגה, השאיר לו שם
סנדוויץ׳ בתוספת פתק :״של פחות
לא תחיה רעב.״
8בחגיגת הפתיחה הרש מית
של מועדון צוותא החדש
בתל־אביב, לא הזכיר איש מ המברכים
את חלקו של המנהל
הקודם, שמואל (״פיסקה״)
פירסטנכרג, בהפיכתו של
המקקום למרכז תרבותי. ההע למה
הזו הרגיזה את שר־הברי-
אות ויקטור שס-טוכ, ש ניגש
באופן הפגנתי אל פיסקה
ואמר לו — לאוידווקא בשקט :
רוחך שורה על המקום הזה.״

8את ידה הקשה של ה
ביורוקרטיה הישראלית הרגי׳
בשבוע שעבר הבמאי סטי!
שטרן, שביים את הסרט ל
ביום ולא בלילה בכיכובם ש
מדים כרנשטיין־כהן וזל
מן קינג. שטרן חזר לאר
מארצות־הברית, שם גמר לע
רוך את הסרט, כדי להציג אי
תו בפני ועדת הפסטיבלים ה
ישראלית, כמועמד להישלח ל
פסטיבל קאן. פקידי המכס סיר
בו לשחרר את הסרט, למרו
הסבריו של הבמאי שהוא מוג
רח להציג אותו עוד באוו
יום לפני הוועדה. רק אחו
שהממונה על עידוד הסרט ו
ישראלי, זאכ כירנר -לע
עבר הבום של המכס — טילו
למכס והפעיל קשרים, הסכי!
לשחרר את הסרט.
8גם לאשתו של זלג
קינג. הפסלת פט ריש ה קנן
יש בעיות. פטרישה פיסק
פסל מברונזה במשקל שלוע
טון. את הפסל היא עשתה 1
נתניה, במטרה להנחית אוו
לאחר השלמתו, בהליקופטר>
הר־סיני. כל מאמציה לחש
הליקופטר עלו בתוהו. גם פג
לשילטונות צה״ל לא עזרז
הם לא היו מוכנים לנדב הל
קופטר למטרה זו. וחבל.

במדינה
(המשך מעמוד )16
של רשימת גח״ל יוצר עיוותים מוזרים.
כאשר נפטר אריה בן־אליעזר, מראשי
חרות, נכנם במקומו לכנסת עוזרו הצעיר
של ספיר, גדעון פת. עכשיו, אחרי מותו
הפתאומי של יוסף ספיר בשליחות באוס טרליה,
ייכנס במקומו איש חרות.
אך השאלה העיקרית, שהתעוררה בעיק-
בות פטירתו, לא נגעה לעתיד גח״ל, אלא
לעתיד המפלגה הליברלית עצמה. ספיר
לא היה מנהיג לאומי, אך הוא החזיק את
המפלגה. עם מותו עלול לקרות במפלגה
זו מה שקרה במפד״ל עם מותו של משה
חיים שפירא: התרוצצות כללית בלתי״
פוסקת. פלגים מפלגים שונים ינסו להש תלט
על המפלגה, כשהם משתמשים ב־

ח״ס יוסף ספיר
המנהיג מת, מי יזכה בירושה?
סיסמות כגון שינוי שיטת הבחירות, חי סול
או קיום גח״ל, חזרה לקואליציה או
איחוד סופי עם חרות.
במצב זה, די ביוזמה של עסקן בעל־החלטה,
שיקבץ סביבו כמה חוגים של
עמיתיו, כדי להשתלט על הפלגה כולד
על נכסיה החומריים והאלקטורליים.

מ מל א
ה מ קו ם
יאיר צבן הגיע למק״י בדרך ארוכה.
מי שהיה חניך התנועה המאוחדת של
מפא״י, הצטרף לקיבוץ צרעה כשהגיע
לגיל ״ההגשמה״ של תנועות הנוער הח לוציות,
הגדיר עצמו למפ״ם בשנות הח מישים,
פרש עם שאר חברי השמאל ה סוציאליסטי
למפלגת השמאל, הצטרף ל־מק״י,
בה תפש מקום חשוב ליד הכותל
המערבי של 1״ר סנה, כשפרש יחד עם
מפלגתו מכותל המזרח של הקומוניזם ה סובייטי.
בשבע
השנים שחלפו מאז פילוג מק״י־רק״ח,
טיפס יאיר צבן במהירות אל ה־פיסגה:
מחבר מזכירות ברית־הנוער הקו מוניסטית
הישראלית, הגיע לתפקיד המז כיר
הכללי שלה, נבחר ללשכה הפוליטית
של המפלגה, הגוף המדיני החשוב ביותר
שלה, התמנה לעורך קול העם, בעת הפי כתו
של יומון מק״י לשבועון.
לפני כחודשיים הודיע יאיר צבן על
פרישתו מהלשכה הפוליטית. רבים במפלגה
תמהו לדעת מה מסתתר מאחורי החלטה
בלתי צפוייה זו. יאיר צבן עצמו טען כי
הוא רוצה ״להתמסר ללימודים באוניבר סיטה״
.פעילות אחרת לגמרי שלו, הצ ביעה
על ההיפך המוחלט: יאיר צבן הפך
להיות ״המוציא והמביא״ של ד״ר משה
סנה במגעיו עם מפ״ם, שי״ח וחוגים אח רים,
ביניהם כאלה המצויים בתוך תוכו
של מערך העבודה־מפ״ם. השבוע, יצא
המרצע מן השק: יאיר צבן הוא מועמדו
של ד״ר משה סנה, לתפקיד המזכיר הכל לי
של המפלגה, אחרי שסנה יצליח לגרום
בוועידה הקרובה, לסילוקו של שמואל
מיקוניס מתפקיד זה.
שאלה כיודוגית ז כמו בכל מפלגה
קומוניסטית המכבדת את עצמה, יש להק דים
לצעד פלגני כזה, הסבר וביסוס אי דיאולוגיים.
בפרק השלישי של ראשי ה פרקים
של סנה ותומכיו, לקראת הוועידה
ה־ 17 של מק״י, יש גם הסבר לצעד הצ פוי:
בוועידה הקרובה תצטרך מק״י לע

שות
צעד בשטח הארגוני שיוכל לשמש
דוגמא למפלגות אחרות והוא: העברת
שרביט הנהגה מן הדור הוותיק אל הדור
הצעיר יותר ללא מאבקים פנימיים על
עמדות ומקומות בהרכב המוסדות. המפ לגה,
למען התחדשותה והתרעננותה זקוקה
למרץ, ללהט ולכור הביצוע של השכבה
הצעירה בהנהגה
לקורא שאינו בקיא בגילם של מנהיגי
מק״י, יכול ניסוח כזה להיראות אפילו
מהפכני. עיון בתאריכי הלידה של הרוב
והמיעוט במפלגה מוכיח, כי אסתר וי־לנסקה,
בשנות החמישים המוקדמות שלה,
אינה מבוגרת הרבה יותר מיאיר צבן,
מועמדתו של סנה לתפקיד המזכ״ל. גם
אליעזר (״שומרניק״) פיילר נמצא בשנות
החמישים המוקדמות. בהצעות המיעוט
של מיקוניס־וילנסקה־שומרניק, בהם תמכו
שלושה חברים נוספים של הוועד המר כזי,
סמו. ,לנצמן והאס, נאמר :״שאלת
ההנהגה במפלגתנו אינה שאלה ביולוגית
אלא שאלה פוליטית ורעיונית.״
יערי לעזרת סנה. המאבק הפנימי
במק״י הגיע בימים אלה לשיאו. אנשי
סנה מנסים לתקוע טריז בקבוצת מיקוניס־ווילנסקה,
פונים לאישים שונים במפלגה
התומכים בקבוצה זו ומציעים להם מישרות
וכיבודים. בשבועון קוד העם מוקדש מקום
נכבד להתקפות אישיות של אסתר ווי־לנסקה,
שחטאה האחרון בעיני אנשי־סנה
הוא היענותה להזמנה להיות נוכחת באולם
התיאטרון הקאמרי בעת ביקורה של ה משלחת
הסובייטית בוועידת תנועת הידידות
של רק״ח.
אנשי־סנה מאיימים עתה בהחלטות גי רוש
נגד תומכי המיעוט במק״י. הם מגיי סים
לעזרתם את אנשי מפ״ם, יערי וחזן,
וקול העם אף פרסם השבוע הודעה של
מאיר יערי :״אין לי עניין להתחקות אח רי
מקור השמועות והכזבים שמפיחים
עתונים כמו העולם הזה על ״הסכם חשאי״
ביני ובין סנה הרי זה אחד השקרים
המחוצפים על מפ״ם, החוזרים ונישנים ב שבועון
זה מדי שבוע.״
בעשרת השבועות שנותרו עד לוועידה
ה־ 17 של מק״י יחרץ גורלה של מפלגה
וותיקה זו. בשעה שרק״ח עושה כל שב יכולתה
כדי לטשטש את הדמות ״הער בית״
שהוקנתה לה בשבע השנים שחלפו,
ספק רב אם תצליח מק״י לשמור על אופ ייה
הקומוניסטי ואפילו הסוציאליסטי.

דרכי אדם
האיש שאוהב

שדרן הלוי
יהודי בחגיגת יום הולדתו של מוחמד
חיילות חשדניות. לא תמיד זוכה
הלוי לחיבוקים וקבלות״פנים. בעוברו בעיר
העתיקה, הוא נעצר לא פעם על-
ידי חיילות חיב״ה, המוכנות ומזומנות ל פשפש
בכליו, עד שהן רואות בתעודת-
הזהות שלו — אותה הן תובעות לראות —
את מילת הקסם, יהודי׳,
טרדות קטנות מעין אלה אינן מרתיעות
את השדרן הפופולרי. הלוי, שלמד דרמה
במצרים, ממשיך להעמיד פנים בכל הז דמנות.
לצופי הטלוויזיה בעברית, היתד,
השבוע הזדמנות לראותו בתוכנית מבט
ההיתולית של ערב פורים, בה הופיע כ אחד
המגישים, לצד המגישים האחרים של
התוכניות הערביות, החל מגלוריה סופר
המפורסמת והלאה. אזרחים רבים אחרים
— בעיקר מבין צופי התוכנית הערבית
של הטלוויזיה — מוסיפים לעצור אותו
מדי פעם ברחוב, לוודא בדחילו ורחימו
כי הוא זה אכן בדייע הנודע מהטלוויזיה.
״נעם יא־סידי,״ משיב יצחק הלוי בסבר
פנים יפות. ההצגה חייבת להימשך.

מנגנון
מי יחזיר
חצי שנת ג לו ת!

ח״כ אמיל חביבי, נציג רק״ח בכנסת
ועורך ביטאון רק״ח בערבית, הכיר מיד
את הגבר שניקרה בדרכו השבוע במזנון
הכנסת .״אהלאן וסאהאלן,״ פנה בחמימות
אל הגבר הממושקף, בעל תווי הפנים ה כבדים,
המוכרים לו היטב. הוא מיהר
לשבחו על הופעותיו המוצלחות. שכן בן־
שיחו היה עבדול בדייע יחיא, הפרשן
המדיני של התוכניות בערבית של הטל וויזיה
הישראלית.
בין היתר, סיפר בדייע לחביבי, בתשו בה
לשאלה, כי הוא יליד עזה. בתום ה שיחה,
שהתנהלה כמובן על טהרת הער בית,
נפרדו השניים בלבביות. ח״כ חביבי
המשיך בדרכו, כשהוא אינו מנחש את
האמת אף לרגע קל.
אישיות רצוליה. האמת, אותה מש תדל
בדייע כבד הגוף להסתיר תמיד בפגישות
ראשונות עם אנשים חדשים, היא
שהוא יהודי כשר למהדרין, ואפילו מפור סם.
בקרוב תיערכנה במצריים החגיגות
הרשמיות המפוארות לרגל מלאות 100
שנה להולדתו של המלחין המצרי היהודי
הדגול דאוד חוסני — רבם ומורם של
הזמרות הנערצות אום־כולתום, ליילה מור-
אד, ואסמאן — אחותו של פאריד אל-
אטרש. ספק אם יטרח מישהו, במסגרת
החגיגית, להזכיר את העובדה, כי בנו של
המלחין הגדול אינו אלא עבדול בדייע
יחיא — פרשן הטלוויזיה הישראלית.
עבדול, יליד קהיר בן ,47 שעם עלייתו
לארץ ויתר על שמו המצרי המקורי והחל
משתמש בשמו היהודי, יצחק הלוי,
לאישיות רצוייה בין ערביי ישראל.
גות יום־הולדתו של הנביא
אוחו ראש עיריית חברון,
עלי אל־ג׳עברי, בפני
הטקס שנערך

כך, בלי שום גינונים מיותרים של טקס,
גורש תושב מארצו — בהחלטה של פקיד
ממשלתי.
מידע סודי. היתה זו חזרה מחרידה על
פרשת סובלן הזכורה לדיראון. הימים, יש
לזכור, היו ימי הסערה הגדולה סביב
שמותיהם של לנסקי, ליפסקי, סטאשר.
משרד הפנים סירב לגלות את הסיבה ל צעדו
החמור, אולם התברר כי לצו היי־רוש
גרם מידע שהתקבל בארץ מד,אפ.בי.
אי. באותם ימים רגישים, הספיק כנראה
מידע כזה לגרש אדם מארצו.
ברגע שנחת ברומא, התיישב מירוביץ׳
על הטלפון. השיחה הראשונה שלו היתד,
לעורך־הדין התל־אביבי מרדכי שורר. ה שיחות
האחרות — ללקוחותיו: הוא הס ביר
להם מה קרה.
סיפרה השבוע אליזבט * ,אחת החולות
של הפסיכולוג :״אני חייבת את חיי לד״ר
מירוביץ. אני עולה חדשה מארצות־הברית.
ברחתי מהבית לישראל לפני שנתיים. מש פחתי
החרימה אותי, מאז התחלתי לקחת
סמים. הייתי אדם אבוד, שבור ומיואש.
ידעתי שהרסתי עצמי במו־ידי על־ידי ה סמים.
יום אחד נסיתי להתאבד, והגעתי
לבית־החולים. כשהתאוששתי, המליצו בפ ני
על ד״ר מירוביץ.
״אני בטיפולו כבר קרוב לשנה. הוא
הוציא ממני, בהיפנוזה, את חיידק הסמים.
אני עדיין זקוקה לעזרתו — אך מהסמים
נגמלתי. כשקראתי בעיתונים שאסרו על
כניסתו ארצה, שקעתי ממש ביאוש.
ביוזמת ׳החולים, החל הלחץ על משרד
הפנים גובר. כתבה אישיות נודעת :״מדו בר
כאן במדען בעל שם בינלאומי, אדם
מוסרי ומסור למקצועו, אדם המביא תו עלת
לציבור. עבור חלק מתושבי מדינה
זו, ד״ר מירוביץ הוא חיוני.״
שיטה מהפכנית. ד״ר אירוין בי-
רנבאום, מנהל מדרשת שדה־בוקר, כתב
מכתב מלא תודה והערכה לפעלו של מי־רוביץ
במדרשה :״מדינת ישראל רושמת
לזכותה זכות גדולה בידיעתו ומומחיותו
של הפסיכולוג מירוביץ׳.״
כתבה לפסיכולוג רות בירק, האחראית
לחינוך במחלקת הנוער של הסוכנות :
״בהרצאתך על היגמלות מסמים, עזרת
לנו רבות להבנת הבעיה ותרמת לנו ידע
עצום. ברור לנו שהצלחת לפתח שיטה

הכותרות בעיתונים היו דרמטיות למהד רין
:״הפסיכולוג לא הוכנס לארץ כי הוא
עבריין נמלט,״ קראה האחת .״ביצע מעשה
מגונה בארה״ב,״ הכריזה האחרת .״מידע
סורדי שהגיע לשר הפנים גרם לגירוש ה פסיכולוג
מהארץ,״ קבעה שלישית.
זה היה לפני חצי שנה. ביום שלישי
השבוע, חזר העבריין הנמלט הנוראי,
מבצע המעשים המגונים המפחיד, לישראל.
אף אחת מהעובדות בקשר אליו לא הש תנתה
— ולמרות זאת הירשה לפתע משרד
הפנים את שיבתו.
מה קרה? האם פתאום חדל האיש להיות
מסוכן? או אולי, מה שחשוב יותר —
לא היה מלכתחילה מסוכן לציבור? ואם
כך — מדוע נגזרה עליו חצי שנת גלות
וסבל?
תשובת משרד הפנים :״היות וכל רכושו
של מר מירוביץ׳ בארץ, ניתנה לו
שרות לחזור ולטפל מכאן בעניינו.״
ללא עזרה. העובדות
היו הרבה פחות דרמטיות —
עגומות: ז׳אק מרטין
יהודי מארצות־הברית,
שנה וחצי, קיבל מעמד
והחל עוסק כאן
בואו, החליט לצאת
בשביעי לאוקטובר
לוד, חיכתה לו
לפי הוראה להיכנס היתד,

ך* פרשה נראית כאילו נלקחה מ ן
1אחת מסידרות המתח של הטלוויזיה,
איירונסייד, המלאך, או הוואי־צס. כל
אחד מהחוקרים באותן סידרות היה ודאי
מתקשה בפיענוחה, לא פחות מאשר חוק רי
מישטרת מחוז תל-אביב.
בשבוע שעבר בוצע רצח במחוז תל-
אביב. ידוע מי נרצח. ידוע גם מה יכולה
היתד, להיות סיבת הרצח. מה שחסר כדי
להתחיל לפענח את החידה הוא למצוא
את גווית הנרצח — אם אומנם נרצח, .
הבעייה היא כמובן: איפוא להתחיל
לחפש 1

של בורר — אליעזר סוקניק, אף הוא
דמות ידועה ומוכרת בחוגי העולם התח תון
הישראלי. סוקניק פסק כי אשרוב
חייב לפפה 40 אלף ל״י. אך אשרוב
שילם על חשבון החוב רק כעשרת אלפים
ל״י. מאוחר יותר טען רוקנשטיין, כי
אשרוב הלשין עליו במישטרה כדי שלא
יצטרך לשלם לו את יתרת החוב.

יותר מדי
אוייבי ם
^ דא שאילן אשרו־כ לא היה קשור
רק עם אלה. הוא נמנה אף עם מקו רביה
של ״החבורה הצרפתית.״ הוא היה
בקירבתם של האחים זמור, בעלי מסעדת
וזוביו שעלתה באש לפני שבועיים, ושל
האחים אבוטבול, בעלי מסעדת מארקש,

ידן אשרוב ( 8צ) ,גבה קומה ויפה־תואר,
עזב ביום השני בשבוע שעבר
את הביסטרו פורטו ריקו ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב. אילן עבד במקום. הוא היה

העולם התחתון: הוא
תוסר ער וקע שי
חלוקת שדל!
בארמן, מלצר, שומר־סף ועוד כל מיני
תפקידים שלא היו שייכים בדיוק למקום.
זה היה מרכז הפעילות שלו.
השעה היתד, שמונה וחצי בערב כאשר
יצא אל רחוב דיזנגוף הסואן. מאז נעלמו
עקבותיו. איש לא ראה אותו. איש לא
שמע אודותיו. איש לא קיבל ממנו סימן
חיים.
הרבה אנשים נעלמים מדי פעם במדי נה
הזאת לתקופות ארוכות יותר או
פחות, או לגמרי. לא לגבי כולם ניתן
לקבוע בהחלטיות כי הם לא יחזרו. אך
זה מה שקרה לגבי אילן אשרוב. בסוף
השבוע שעבר פשטה בעיר הידיעה, ש מקורה
בחוגי העולם התחתון: אילן אש־רוב
חוסל.
בגבעתיים, בבית הוריו של אילן, יו שבת
סנדרה, צעירה אמריקאית יפהפיה
בחודש השביעי להריונה ואינה חדלה
לבכות. סנדרה, שהגיעה לארץ כתיירת
נישאה לאילן לפני כשנה אחרי שהכירה
אותו באחד מבתי־הקפה בעיר. היא אינה
מסוגלת אפילו להעלות בדעתה כי אילן
נרצח וכי לא יראה אפילו את התינוק
שתלד.
״כולם משקרים פד״״ אמרה השבוע ל כתב
העולם הזה ,״אמרו לי שאין לי מה
לפחד מפני שבטח הוא ברח עם בחורה
אחרת. אבל זה לא נכון. אני יודעת שלא
זאת הסיבה שהוא נעלם.״
אמו של אילן, רבקה, יודעת הרבה יותר
מסנדרה. סיפרה האם :״יומיים לפני שהוא
נעלם, במוצאי־שבת, כמעט חיסלו אותו.
ככה הוא סיפר לי. הוא הלך בלילה ב שדרות
קרן־קיימת כשפתאום התנפלו עליו
שלושה גברים שהפנים שלהם היו מכו סים
והתחילו להכות אותו. אילן סיפר לי
ששמע שאחד מהם דורך אקדח. הוא הצ ליח
לברוח מהם לפני שירו בו. הוא סיפר
לי שבזמן שנאבק איתם הצליח להסיר
מעל פני אחד מהם את כובע הגרב ולזהות
אותו. הוא הכיר אותו. אבל הוא לא סיפר
לי מי זה היה. הוא לא סיפר את זה
לאף אחד. ידעתי שהוא מפחד מאוד ממי שהו,
אבל הוא לא סיפר לי ממי הוא
מפחד.״

המשטוה: אוד׳ נחטף
אודי ב 1ח?אנו בווו
שעקבותיו ]ערמו

א ש תו הי פ ה פי השל אי לן א שרוב:

נרצח?
יריות בקזבלו
א היתה זו הפעם הראשונה בה
/טען אילן, כי הוא חושש לחייו. לפני
מיספר חודשים, כאשר הופיע בבית־ד,מש פט
בתל-אביב כעד במשפטו של מיכה
(״פפה״) רוקנשטיין, אחד ממלכי העולם
התחתון בבת־ים, סירב אילן להעיד .״איימו
עלי שיחסלו אותי,״ אמר בבית־המשפט,
״אני פוחד מהם פחד מוות.״
יהיו לאילן סיבות טובות לפחד. בנו שלמושיקו אשרוב, בעל מספרה ברחוב הכר מל
בתל־אביב, צבר עבר פלילי עשיר כבר
מגיל צעיר. לא היתד, כמעט עבירה שאילן
לא נחשד בה. מיספר פעמים גם הורשע.
הוא הועמד לדין על מיסחר בסמים, על
התפרצויות, על יריות, על פיצוץ ביתו של
המתווך אלי כליפא באשדוד ועוד שורה
ארוכה של פשעים אלימים, שאם אומנם
היה מורשע בכולם, היה מתגלה כאחד ה פושעים
המסוכנים בישראל.
המכנה המשותף שאיפיין שורה ארוכה
עבירות שיוחסו לאילן, היד, שחלק
מהן היו עבירות על רקע של סיב־

סוכים בינו לבין אנשי עולם תחתון אח רים,
על רקע של חלוקת שלל. בשעתו
חשדו כי זאת היתד, הסיבה לפיצוץ ביתו
של כליפא (שנעצר בינתיים כאחד המתוו כים
בפרשת דירות עמידר באשדוד).
אילן היה גם האיש שלפני ארבע שנים
העז לירות בחיים (״קזבלך) דהאן, הענק
שהיה בשעתו מלך השטח הגדול ביפו.
למזלו, ניצל קזבלן ממות. אילן נידון
רק לשנת מאסר אחת. גם יריות אלה היו

על רקע של סיכסוך בענייני רכוש.
גם עם פפה רוקנשטיין הסתכסך אילן
על רקע דומה. רוקנשטיין טען בזמנו, כי
אשרוב היה חייב לו כסף, סכום של כמה
עשרות אלפי ל״י. רוקנשטיין לא גילה
מד, מקור החוב, ובוודאי שלא היתד, זו
הלוואה. יודעי דבר סיפרו כי פפה גילה
כנראה שאשרוב הונה אותו בחלוי׳ת שלל
של אחת הפריצות.
הסיכסוך הכספי ביניהם הובא להכרעתו

שאחד מהם מת בכלא, והשני מרצה עתה
עונש מאסר על החזקת נשק ודולארים
מזוייפים.
בפעם האחרונה נעצר אילן אשרוב על-
ידי המישטרה לפני כחודש. ב־ 16 בינואר
בשעות הערב ערכה המישטרה פשיטה על
ביסטרו פורטו ריקוו, עצרה שם את אילן
כשברשותו כספים, צ׳קים, תכשיטים ויהלו מים
בערך רב. הוא נעצר כחשוד בהח זקת
רכוש גנוב, שוחרר אחרי עשרה ימי
מעצר בערבותו של יוסף (״יוז׳י״) לריאה,
בעל פורטו ריקן.
לא הוגש נגדו כתב״אישום על פרשה
זו. לדברי יוז׳י, הבטיחה המישטרה להח זיר
לאילו את כל מה שנתפס אצלו, אחרי
שהצליח לשכנע את החוקרים כי הכסף
הזר שנמצא אצלו היה כספה של אשתו,
שנועד לקניית מכונית משוחררת ממם וכי
התכשיטים היו שייכים לאמו, גם לגבי
הבעלות על היהלומים נתן אשרוב הסבר
מניח את הדעת.
הסתעפות הקשרים הרבגונית של אילן,
מוכיחה כי הצעיר הדינמי לא הגביל את
עצמו לעיסוק אחד -וכי היה פעיל מאוד
בשטחים שונים של העולם התחתון היש ראלי׳
כך שקשה להצביע בבירור מי יכלו
להיות שונאיו ומבקשי נפשו. יש יותר
מדי הרבה כאלה.
אם אומנם יסתבר שאילן אשרוב נר צח,
יצטרכו הרבה מאנשי העולם התח תון
הישראלי להוכיח אליבי.
מה שאסור לשכוח הוא שכל זמן שאין
גוויה אין גם רצח, וממילא אי אפשר
להאשים מישהו ברציחתו של אילן.

קשר
להצ תו ת
^ אשר נמסרה למישטרה התלונה
^ הראשונה על היעלמו של אילן מפי
בני משפחתו, התייחסו חוקרי המישטרה
באדישות לידיעה ,״הוא בטח תפס חתי כה
ונסע לאיזה שהוא מקום לבלות
איתר״״ אמרו. רק ביום הראשון השביע,
כאשר הידיעות כי אילן אשרוב נרצח
הגיעו גם לאוזני משטרת ישראל, הטילו
מפקדי משטרת המחוז על מחלקת החקי רות
לבדוק את הפרשה.
החוקרים, כמובן, אינם מקבלים אוטו מאטית
את הידיעה על הרצח כנכונה.
קיימות הרבה אפשרויות. יתכן שמסיבה
זו או אחרת בחר אילן אשרוב להיעלם
לתקופה מסויימת, דאג בעצמו להפיץ את
הידיעות כי נרצח. יתכן כי יצא באיזו
צורה בלתי חוקית ובלתי ידועה את
הארץ. יתכן כי הוא עדיין חי וכי הוא
מוחזק במקום כלשהו על־ידי חוטפיו.
אין שום הוכחה לטענה כי אילן אשרוב
אומנם נרצח, מלבד דיברתם של אלה
האומרים זאת, ושאין כל סיבה לפקפק
בהצהרתם. לדברי מקורות אלה, הספיק
אילן, בין שיחרורו מהמעצר ובין היעל-
מו, להיות קשור גם לפרשת ההצתה ב־מסעדת
חוביו, שעלתה באש בצורה מים-
תורית ושעקבות מציתיה לא נמצאו עד
היום. לא מן הנמנע כי היעלמו של אילן
קשור גם בפרשה זו.
עד עתה לא הצליחה משטרת תל-אביב
לפענח חידות רצח, כשגופות הנרצחים
נמצאו בידיה. האם תצליח לפענח גם רצת
ללא גוויה?

זוהי בושה לכל אחד מאיתנו ־

*> -ינגמ.י״ד.יש

אותה אם חופיעח, כעבור שבוע, בפתח
החדר הרגוע, השקט, בבית־החולים ליול דות
בקרייה, שם שכבה בתה — וביקשה

לראות אותה.
היא לא זכתה לכך. בית־החולים סירב
להרשות לה לראות את הילדה, להחזיק
אותה שנייה בזרועותיה.
האמא האלמונית הגיעה לבית־החולים
לאחר שהתייצבה במשטרה, בעקבות ציד-
האדם הנרחב שפתחה המשטרה לאיתורה.
הצעירה, שילדה את רוולית מחוץ לנישו אין,
חששה שחיפושי המשטרה אחריה
יצליחו — ואז תתגלה להוריה האמת.
היא החליטה לשים את נפשה בכפה, הת ייצבה
במשטרה, גילתה את זהותה —
וביקשה לשמור עליה בסוד, כדי להצילה
מידי משפחתה.
שקט מוזר
^ לכד כיקוד יחיד זה -לא טרח
איש לבוא לראות את התינוקת המ פורסמת
ביותר בארץ .״מי יבוא י״ הגיבה
במשיכת כתף מתנדבת של י.ע.ר ,.שישבה
בכניסה לאגף בו נמצאת התינוקת .״בהת חלה
היתד, התרגשות. אבל אחרי יומיים

.ארגונית

כתוב ב״גליון התינוק
של רוולית. לאחר מכן
תוקן השם לרוולית. שם האם, שעת הלידה
אופן הלידה וחתימת המיילדת — ריקים

שתינוקת זו היתה צריכה להיוולד
ב נית שימוש ־ סוזט למות שסר

41ג2/.

-יאי ״ך יזיל ד י-

*שעי -ילפי 2ששית ן
אידןר לי רי־

י* *ב יייתיגי׳ת

..אני שמעתי

קנפיס, הבארמן של ״רוול״ ,ששמע ראשון
>ת קולות הבכי של רוולית, הביא להצלתה.

חתכתי ׳ מדגים שמו

אל רוזנברג,
1 1 *^ 1111

כשבידו המספריים החלודים בהם השתמש
לגזירת עודף השלייה שהשתרך
מהתינוקת. האם היולדת. נכנסה לשירותים
במעבר, במרכז התמונה משמאל.

מוייו

ף יז שבוע הראשון לחייה, זכתה רוו-
!£לית לביקור אחד ויחיד: של אמה.
אותה האם, שניסתה לרצוח אותה, ל הטביע
אותה — לא חשוב מה, העיקר
להיפטר ממנה, באותו רגע נורא שילדה
אותה, מוכת הלם ומטורפת מפחד, נחבאת
כמו היה מסתתרת מרודפיה בג׳ונגל —

שכחו מכל העניין. אף אחד לא בא. ככה
זה האופי של אנשים.״
ואכן, המוזר מכל הוא השקט. קשה
לך להתרגל אליו, כשאתה בא מבחוץ.
כי בחוץ, עדיין מזועזעת הארץ מהמקרה
של רוולית, ספק אם אפילו הרצח של
אלברט ופלורנם מלכה, בידי המחבלים ב
גבול
הלבנון, זיעזע כל כך כל לב כמו
הפעוטה שנמצאה בבוקר יום השני שעבר
באסלת השירותים של קפה רוול ברחוב
דיזנגוף בתל״אביב, שקועה עד צווארה
במים. הצלתה ממוות, ברגע האחרון, ו־חיפושיה
הקדחתניים של המשטרה אחרי
האם הנמלטת, תפשו כותרות־ענק בכל

ייה־אר״ י

עיתון — ובכל לב.
והנה, אחרי כל הרעש הזה, אתה מגלה
אותה, ישנה בשקט, פני התינוק השחומים
שלה בולטים על לובן הסדינים, בחדר
הפעוטות בבית־החולים. איתר, בחדר אר בעה
תינוקות נוספים, ואחות תורנית ה נכנסת
מדי פעם. ליד מיטתה אין פרחים
או מתנות. שום דבר לא מייחד אותה.
כל התינוקות בחדר דומים. הדרך היחידה
להבחין ברוולית, היא תשומת־הלב היתרה
לה היא זוכה מידי האחות, כאשר זו
נכנסת. כשהיא מרימה אותה, אתה מבחין
מיד בקשר המיוחד שיש לה אל תינוקת
זו. הקשר לתינוקת שניצלה ממוות.

ך* אשר הניע מרדכי קנפים לעבודתו,
^ בבוקר היום השני שעבר, לא תיאר
לעצמו כי יציל נפש ממוות באותו יום.
למעשה, תוך דקות ספורות.
הוא עסק בהכנת מכונת האספרסו, כ מדי
בוקר עם בואו לעבודה, כאשר הבחין
בקולות מוזרים מכיוון חדר השירותים.
״לא שמעתי בדיוק מה זה, אבל משהו
דחף אותי ללכת לבדוק,״ מספר קנפים

תיק ה אס
מר 1לקמיל מיי ס

חולית ביריית טובות גג״״זג

רה עליה, נרגע לידתה, זוכה עתה רוולית לשפע חום ואהגה
מידי אחיות נית־החולים ליולדות נקרייה בתל־אביב, לשם
( ,)50 העובד ברווד זה עשר שנים .״נכ נסתי
פנימה, וראיתי שהקול בא מכיוון
השירותים של הנשים. ניסיתי לפתוח את
אחת משתי הדלתות. היא היתה סגורה.
פרצתי פנימה — ולא מצאתי כלום. אז
פתחתי את הדלת לחדר השירותים השני.
גם שם לא היה כלום. רציתי כבר לצאת,
כשפתאום שמעתי בכי. קיבלתי שוק.
הרמתי את המיכסה של האסלה — וחשבתי
שאני מתעלף: בתוך המים היה ראש
תינוק. המים, שהיו אדומים מדם, הגיעו
לו עד הראש.״
בעקבות קנפים הגיעו גם עובדים אח רים,
ביניהם אחד מבעלי המקום, שמואל
רוזנברג, ששהה במקום בשעת בוקר מוק דמת
זו רק במקרה.
״כשראיתי מה שהולך, לא ידעתי מה
לעשות,״ נזכר השבוע רוזנברג, עדיין
מזועזע .״הוצאתי את התינוקת מהמים
ושמתי אותה על אחד הסינורים בסביבה.

אריאלה בייר ( )23 סמלת בלונדית
בחיל-האוויר שהתנדבה
לצורכי הצילומים, נכנסת כאן — במו
— בדלת הראשית לשירותי הגברות.

הובאה .״בל אחת מאיתנו מרגישה כמו אמה שלח,״ מספרות
האחיות. ב״גליון התינוק״ שלה( ,מימין) ניתן לקרוא כי התפתחותה
של חתיגוקת יפה: משקל, בחמשת הימים הראשונים
— מ־ 2,500 גרם ל־ . 2,100 קיבלה תרופות וזריקות כרגיל.

ראיתי שהשלייה ארוכה מדי. ביקשתי ש יביאו
לי מספריים מהקופה, וחתכתי את
השלייה. בינתיים הזמינו מגן דויד, והע בירו
אותה לבית־חולים.״

על הריצפה
ך* ק אז התפנו העובדים לתמוה, מהיכן
הגיעה לשם התינוקת, שתוך דקות ן מעטות היתה עלולה למות מהלם או מ טביעה.

הצליחו לשחזר במהירות את מה
שקרה: היולדת הוכנסה לקפה על-ידי
רחל, עובדת הקונדיטוריה. רחל לא ראתה
שהיא בהריון: היא ראתה לפניה צעירה
מכורבלת במעיל, שסיפרה לה שהיא מר גישה
רע וביקשה להיכנס לשירותים.

רחל הכניסה אותה — ולא ראתה אותה
עוד. הצעירה, מסתבר, נתקפה צירי לידה
פתאומיים ממול לקפה, הצליחה להתגבר
עליהם עד שהגיעה לשירותים. שם, מבלי
להשמיע הגה, ילדה את התינוקת, ניתקה
את השלייה, הטילה את התינוקת לאסלה,
סגרה את המיכסה — ויצאה החוצה, נוש את
את כאביה ללא הגה.
היא שאלה את חלד, פועל הנקיון הער בי
של הקפה, איך להגיע לדרום העיר.
חלד הצביע על אוטובוס מספר ,1החונה
בדיוק מול הקפה. מאוחר יותר, כאשר
פתחה המשטרה בחיפושיה, גילתה באחד
האוטובוסים מספר 1כתמי דם על ה־ריצפה
— ככל הנראה, של אמה של רוו-
לית. מאוחר יותר, כאשר אותרה האם,
התגלה כי אכן היא גרה בחדר שכור
בדרום העיר.
(המשך בעמוד )22

בכניסה לשירותים ם־י 5. .ד 5באסלה 11

נבסח אמה של רוולית. בתצלום ניתן לראות גם את חסיבח :
דלת זו קרובה יותר, בצעד אחד או שניים, אל חדלת הראשית.

עליה מצביע אחד המלצרים,
נתגלתה
רוולית,ו
רוו 7י ״
עד ראשה.
מכוסה כולה דם, כשהמים מגיעים 1
המיכסח שחיה סגור עליה עמד לקפד את חייה.

1רוול׳ ת
(המשך מעמוד )21
שעות ספורות לאחר שנעלמה, בפתח
אחרי היולדת האלמונית ציד־אדם נרחב
ממדים! מתיאוריהם של רחל ושל חלד,
הרכיבה המשטרה קלסתרון. הפרטים ש בידיה
היו די מדוייקים: גיל .20—19 :
גובה — כ־0 170״מ. שיער — שאטני אסוף.
עיניים — שחורות גדולות. מדברת עברית
וערבית. לבשה, בעת הלידה, חליפת מכ נסיים
צבעונית.
בנוסף להפצת הקלסתרון. ערכה המש טרה
סריקות אצל רופאי־נשים ומיילדות,
בעיקר בדרום תל־אביב, בהנחה שהיולדת
פנתה לעזרה, לאחר הלידה. חקירות נער כו
גם בין פרוצות העיר, כדי לגלות מי
מהן היתד, בהריון לאחרונה.

מאמ צי ם
נור אים

ץ ץ אמציה של המשטרה לא הועילו
למצוא את הצעירה, אולם הם הספיקו
להבהיל אותה ממחבואה. החשש שהמש טרה
תגלה אותה, לא הפחיד אותה כל־כך
כמו החשש שהוריה יגלו אותה. היא הת ייצבה
במשטרה, הודיעה בפשטות :״אם
הורי יידעו שילדתי — ירצחו אותי.״
סיפורה היה פשוט: הכירה בחור, הת אהבה
בו, נכנסה להריון, נעזבה על-ידיו,
נותרה לבדה תקועה בבוץ.
לפחות מזל אחד היה לה, מבחינתה
שלה: היא עבדה, לדבריה, כעוזרת־בית
בצפון תל־אביב, התגוררה בדרום־העיר,
לא גרה עם ההורים, שביתם בעיר אחרת.
משום כך, לא גילו ההורים את סודה.
גם לאחר שהתאוששה, שלושה ימים
לאחר מכן, המשיך דחף זה לגבור על
חוש האמהות שבה: בחקירתה במשטרה,
מסרה כי היא מוותרת על התינוקת.

ילדה
גר ת־ מזל
ך * יאלא היתד, צריכה לחזור על הו־ז
1דעתה פעמיים. לא חסרו מועמדים
למלא את מקומה, להעניק בית לרוולית.
אחד המלצרים בתול הגיש בקשה לאמץ
אותה. סגן־אלוף בצה״ל הופיע בבית-
החולים, בלוויית אשתו ואחד מבניו, ביקש
גם הוא אותו דבר :״יש לנו שלושה בנים,
ואנחנו רוצים בת,״ הסביר. למשטרה, ל-
בית־החולים, למחלקה הסוציאלית של עי ריית
תל־אביב, הגיעו עשרות בקשות נו ספות,
ביניהן של זוגות חשוכי ילדים.
כולם ביקשו לאמץ את רוולית.
בשלב זה, זכה, לפחות זמנית, קצין
צה״ל באוצר: לאחר שהתינוקת תשוחרר
מבית״החולים, ויירפא הפצע בטבורה, ש נגרם
לה כתוצאה מהלידה הפרטיזנית, היא
תימסר לידי הקצין ואשתו, שיהוו, בינ תיים,
משפחת אומנת לילדה.
רוולית עצמה תצא ברווח נקי מכל ה עסק.
מחוויית הלידה המזעזעת — לא נפ געה
כלל. לא גופנית, להוציא את החתך
בטבורה, ולא נפשית. סביר להניח ש בבית
הוריה המאמצים, תמצא בית הרבה
יותר חם ומאושר מאשר היתה מקבלת אצל
אמה יולדתה, ללא אב וללא אמצעי קיום.

פורו ם-י חסי ציבור בהט מולבו

בגרות

1מ 1קדמ 1ת
קורסי ערב למועדים אפריל
ואוקטובר 197:

השבוע נפתחים קורסים חדשים
תובנית ההטבות לתלמידינו :

ביטוח לימודים * אפשרות •יצול
אפשרות לימוד מקצועות בודדים
שבר הלימוד — כבשנה שעברה
תקצירים וחומר עזר — חינם
פרטים והרשמה: במזכירות ביה״ס
בשעות .5—8 ; 9—1

ת״אטכניס
ת׳׳אפ ו ל ״
ברנר

בנין גימנסיה
הרצליה
ז׳בוטינסקי 106

תלפיות

חיפה
שמריהו לוין 30

^ 4ךהשאלה שהטרידה השבוע כל
קורא עיתונים בארץ, היתה שאלת
גורלה של האם, לא של הבת. לא היה
ספק בכך, בכל שיחה חברתית, כי הת גובה
הכללית היתה זעזוע לא רק מהמעשה
הנורא של האם, אלא גם מהמצב הנורא
שאליו נקלעה :״עם כל המיסים האלה
שאנחנו משלמים כל הימים, לא יכלו למ צוא
מוסד מתאים בשביל בחורה כזאת,
שנכנסת להריון וצריכה להתחבא מההו רים
ז״ הטיחה בריתחה צעירה בלונדית,
בהריון מתקדם גם היא — אך עם טבעת
נישואין על אצבעה — בחצר שטופת ה שמש
של רוול, מטרים ספורים ממקום
לידתה של רוולית .״בשביל זה יש לנו
משטרה ז״ זעפה ידידתה ,״בשביל לרדוף
אחריה, אחרי הלידה, כאילו היא פושעת י
מדוע המשטרה לא פירסמה הודעה בעי תונים
וברדיו שמודיעה לבחורה שהמש טרה
תגן עליה — במקום לרדוף אחריה?״
״בשוה, בושה,״ הסכים המלצר שהגיש
לה, באותו רגע, כוס ענקית של גלידה
ספיישל .״בושה לכל יאחד מאיתנו, בארץ
הזאת, שאמא צריכה ללדת תינוקת בבית-
שימוש, ולרצוח אותה שם, כדי שהיא
בעצמה תישאר בחיים.״
המודם הזה 1* 00

במדינה
(המשך מעמוד )18
כל העובדות האלה היו נכונות גם הש בוע,
כאשר הורשתה כניסתו מחדש של
מירוביץ לישראל. הלחץ המאורגן מסתבר,
פעל.״ ״סגנית מנכ״ל משרד הפנים, יהו דית
היבנר, גילתה הבנה אנושית לפרשה,״
אומר עורך־הדין שורר.
טוב ויפה. אפילו יפה מאוד. השאלה
היא רק, מה היה קורה לאזרח פשוט, שלא
היה מסוגל להפעיל את הלחץ שהפעיל
מירוביץ. מה היה קורה, לו לא היתד,
גברת היבנר, זו או אחרת, מבכרת לגלות
הבנה. השאלה, בקיצור, היא: כיצד ניתן
להגביל את כוחו של המנגנון, כדי שלא
יגרום עוול גם לאזרח חלש, שאינו מסוגל
להתגונן?
לגבי ז׳אק מירוביץ עצמו, היתד, גם
שאלה נוספת: מי יפצה אותו על חצי שנת
גלות.

אוגאסאוורה עם אופן בנאפולי, ועל האופן בתל־אביב

אוורחים
מ סביב לעולם
על גלגל בודד
לפני שנה, החליט לטאקופומי אוגאסא־וורה
כי גיל 25 הוא מוקדם מדי להתחיל
להתמסד. הוא נטש את מישרתו כמורה

הרוסים נתנו וודקה, והמצרים זרקו אבנים
להיסטוריה, גיאוגרפיה, יצא את יפן מו לדתו
לטיול ברחבי העולם על חד־אופן.
לאחר 75 מדינות, נחת בתל־אביב, מיוון,
ביום החמישי שעבר בלילה, יצא לסייר
על ריכבו הקירקסי כבר ביום שישי בבוקר:
״גיליתי שהחד־אופן שלי הוא אמצעי מצו־יין
להכיר אופי של אנשים ועמים,״ הוא

מספר באנגלית המיופנת שלו.
אחרי ההדרן, אבנים. לחווייה המו זרה
ביותר -זכה טאקוסומי הנמוך והחייכן
בין פלחי מצריים :״הייתי במצריים לפני
חודשיים. דבר אחד לא הבנתי שם, ואני
לא מבין עד היום. כשהייתי נוסע בין ה פלחים
ועושה להם תרגילים, הם התאספו

סביבי ומחאו כפיים, לפעמים בהמון של
מאות איש. אבל כשהייתי רק מסנה את
הגב כדי לנסוע מן המקום, היו כולם
מתחילים לזרוק עלי אבנים. יש איזה סי בה
מיוחדת להתנהגות משונה זו?״
״העם שאני הכי אוהב עד עכשיו, זה
הרוסים. הם אוהבים בני־אדם. תמיד מוכ נים
לעזור, לתת, לשמוח ולצחוק איתך.
לא היתה פעם שאנשים דיברו אתי, אחרי
כמה תרגילים באופניים, ולא הזמינו אותי
לוודקה או שניים. הם אנשים פשוטים ו טובים.
אני ממש אוהב אותם.״
תעלולים מקפיאיי־דם. טאקוסומי
גרם כבר לא אחת לתאונות־דרכים, לדב ריו.
היפני הצעיר נוהג לחלוף בכביש
ראשי סואן, כשהוא מושך אליו תשומת-
לב נדהמת בתעלולי רכיבה מקפיאי־דם.
נהגים שחולפים על פניו ממשיכים להביט
אחורה מהופנטים — ובינתיים נגמר להם
הכביש.
כשהוא מסיים את סיפורו, צוחק טאקו־פומי
צחוק יפני גרוני, קולני ומלא. בדיוק
כמה זו שבסרטים של קוראסאווה. עוברים
ושבים נעצרים לשמע הצחוק המפתיע,
מציצים בו בעניין. היפני מנפנף אליהם
בשתי ידיו, מטפס על האופן, ופותח ב־סידרת
תעלולים מרהיבים.
מטרתו של הצעיר הססגוני: לעגל את
מספר הארצות שבסיורו ל־ . 100״אז, אח זור
ליפן, ואמשיך ללמד גיאוגרפיה בשקט
כל חיי,״ הוא מתפרץ בצחוקו המתגלגל
והקולני.

הצ ס

( כו ללהעברה)
עשהלך מנ הג 7ן ב 1/1ימ
ל א טו טו כלש בו ע !

איור יכול למצוא טבורה טובה מבוי שההמצוז צוז הצבשרוה ללמוד מקצוט?
עדיין לא מאוחר מדי,
אתה יכול ללמוד מקצוע טוב
ומבוקש — וגם לקבל משכורת
בתקופת הלימודים!
לפרטים פנה אל מר ג: מורגנשארן
או אל מר א. בר-יואב
רריה״ם למכונאי פולקסווגו רח׳ מודיעין ,9
בני־ברק בשעות , 08.00-16.00 טל׳ .785111

צ׳כ7פיון נזוטווס(ישואד)בעמ
יבואנים כלליים של פולקסווג! ופורשה
אלייד,פרסום

״י בינדמ*זמ

ביניוז בוז 1 000ד ס ׳ נ ״ י

יה בל כי פשוע

111111 1111111

טלוויזיה
ם אחור הקרעים
מלח מו ת

נזיפתו הפומבית של הכתב הצבאי של
הטלוויזיה הממלכתית בשלטונות צה״ל,
הבהירה כי בנושא זה מתחו שלטונות צה״ל
את החבל יותר מדי.

הי הו די ם
זה היה מעשה חסר תקדים בשידורי
ישראל. על המסך הקטן, במיסגרת תוכנית
יומן השבוע, הופיע הכתב הצבאי של ה טלוויזיה,
רון בן־ישי, שאמור היה לסקור
את מאורעות השבוע בגבול הלבנון. פניו
הנעריות היו חמורות סבר. הסיבה לכך
התגלתה עד מהרה. בתום סקירתו מחה
רון, שהוא סרן צנחנים (מיל .).על ש־צה״ל
אסר על עתונאים להתקרב לאזור
הגבול בעת שנערכה פשיטת צה״ל בלב נון.
״המחבלים
מנצחים בקרב על דעת־הקהל
בעולם,״ סיים הכתב הצבאי את סקירתו,
שהדהימה יותר מכל את צמרת צה״ל, בשל
העזתה.
שעה שהמלחמות עם הפידאיון הערבים
בגבול עדיין נמשכו, התנהלו מלחמות

והק>בוצג>?
על הריצפה היו פרושים שלושה שטי חים:
שטיח רגיל, מעליו שטיח ספוגי
ומעל זה, נקי מכל רבב, השטיח המלכותי.
על השטיח השלישי ניצב בם מלבותו של
הנגוס־נגום טום (קיסר הקיסרים) היילה סי-
לאסי, שליט אתיופיה. הנגוס ישב בשולי
הכסא, כי אחרת לא היו קצות רגליו מגי עות
לריצפה. על כסא נמוך ממנו ישב
שר־החקלאות הישראלי, חיים גבתי. נמוך
משניהם, כשהוא כורע ברך, רכן יצחק
קול, מנהל אולפני ההסרטה בהרצליה.
תמונה זו התגלתה לפני שבועיים ב־אדים־אבבה,
בירת אתיופיה, בטכס פתיחת
תערוכת מוצרי התעשיה הישראלית, בו
היה הנגוס אורח הכבוד, גבתי נציגה של
ממשלת־ישראל, ויצחק קול כתב זמני של
הטלוויזיה הישראלית.
״לסחוב את הקיסר ללוד!״ לא
בכל יום קורה שמנהל אולפנים יהיה נכון
לרדת לדרגת כתב־מקליט. אבל אם המ דובר
הוא בחצר מלוכה, הדי גם קיבוצניק
לשעבר כאיציק לא יראה בכך השפלה.
הוא הגיע לאדים־אבבה יחד עם הצלם
דוד גורפינקל והבמאי אילן אלדד, כדי
לצלם סרט על התערוכה עבור התאחדות-
בעלי-התעשיה בישראל. באותה הזדמנות
הכין הצוות גם שתי כתבות לטלוויזיה ה ישראלית.
קול, שהיתה זו משימתו הע-
תונאית הראשונה, כמעט וגרם לתקרית.
כאשר התקרב יותר מדי אל הקיסר, הת פרץ
לעברו שר-החצר האתיופי והיתרה
בו שלא להוסיף ולהתקרב אל הוד רומ מותו.
סיפר קול :״הסברתי שבסך הכל
אני רוצה לשאול את הקיסר שאלה אחת
בלבד. כנראה שהפרתי בכך את כללי

כתב־צבאי כן־ישי
נזיפה לצה״ל

היהודים במישור שטרם נמצא לו פתרון :
יחסי צה״ל והעתונות. מה שהוליד את סי כומו
הנזעם והביקורתי של רון לא היתה
רק העובדה שהוא אמור היה לסקר את
הפשיטה המשוריינת בלבנון עבור הטל וויזיה,
אך מינויו בוטל ברגע האחרון,
כנראה בהוראת שר־הבטחון. רוגזו היה
ביטוי להתפתחויות שהיה עד להם בשבוע
האחרון.
מו תחיםאתהחבל. לפני שרץ ל גבול
הלבנון, שהה רון בן־ישי עם צוות
הטלוויזיה בתרגיל צה״ל שנערך בסיני.
יותר מאשר לדווח על התרגיל לצופי
הטלוויזיה, אמור היה לתרגל את הפעלת
הצוות והעברת החומר לשידור במקרה ש תפרוץ
מלחמה. מבחינה זאת היה התרגול
כשלון מלא.
הצוות אומנם הבין כל יום כתבה מלאה
מובנה לשידור, אך הצנזורה, השליחים ו עורכי
התוכניות בטלוויזיה חברו יד אחת
כדי למנוע שידור כתבה הגונה אחת לפ חות
מהתרגיל.
רק לקראת יום שישי הצליח יעקב אחי-
מאיר, עורך יומן השבוט, ללקט מן הפח
את שאריות החומר ששלח בן־ישי עבור
כתבה מסכמת על התרגיל לסוף השבוע,
שאיכותה הטכנית היתה גרועה ביותר.

גרבונים • גמישונים
ארמנים אקסטרוכים

בסו־ינת מיקרומש
מארכת ימיס

כאשר חזר בן־ישי מהתרגיל לירושלים,
הרעידו זעקותיו את אמות הסיפין בבנין
הטלוויזיה. את הכתבה הרביעית על התרגיל,
דאג להביא במו ידיו לשידור.
היה זה רק טבעי, שבאשר נמנע ממנו
לדווח כעבור יומיים על פשיטת צה״ל
ללבנון, היה רון מתוסכל כמו שאר הכת בים
הצבאיים, שכל תפקידם לאחרונה מצ טמצם
בקבלת דיווחים יבשים מפי דובר
צה״ל, ללא כל אפשרות לדווח לאזרחי
ישראל דיווחים עתונאיים מהימנים על ה מתרחש
ממקום ההתרחשויות.

איציק קול כורע לרגלי הנגוס
המפיק הפך לכתב
הטכס. נאמר לי שאם רציתי להפנות^
לה לקיסר, חיה עלי להגיש בקשה מייוז
לצורך זה יומיים מראש.״
למרבית המזל ניהל הצוות את הצילומים
בעברית. אחרת היו מתרחשות תקריות
דיפלומטיות נוספות, כמו למשל כאשר
צעק גורפינקל בעברית :״תסחוב את
הקיסר ללולו״ (הכוונה היתה לצלמו ליד,
לול התרנגולות הישראליות שהוצג בתע.-׳
העובדה שהקיסר מצא לנכון לבקר ב־1
פומבי בתערוכה הישראלית, דווקא בשעהן
שבבירתו התקיים בנס שרי־החוץ של ה ארגון
לאחדות אפריקה, ראויה לציון ול שבח.
לעומת זאת העדיפו האתיופים להצ ניע
את הסיוע שמגישה להם ישראל,
אפילו מעיני הישראלים. כאשר ביקש צוות
ההסרטה הישראלי רשות לראיין את היו עץ
הישראלי למשטרת אדים־אבבה, דחו
האתיופים את הבקשה באדיבות רבה.
• בחולצה בהירה כשאוזניות לאוזניו.
האיש המזוקן לידו, הוא בנו של קיסר חבש.
העולם הזה 1600

תדריך
• סרט השבוע (יוס ד׳ )20.40 , 1/3
— שירות חדרים עם האחים מרקם ולוסיל
בול. קומדיה.
• כלט רומנטי (יום ה׳ )20.20 2/3
— ג׳יזל — בלט בשתי מערכות על פי
סיפור מאת תיאופול גוטייה, בעקבות ה
העולם
הזה 1800

יהודי המומר היינריך היינה. מוסיקה מאת
אדולף אדם. בביצוע תיאטרון הבל• ה אמריקני
עם אריך ברון, קרלה פראצ׳י
שוני לנדר וברום מרקם.
• בידור ישראלי (יו ם א׳ )21.10 5/3
— האידיאל, הקדחת, האשה וכל השאר —
קטעי הומור ושירים על האשד. הישראלית
לעומת אשת העולם מאז תחילת המאה.

תוכנית מאת אורנה ספקטור בבימויו של
צדוק צרפתי: משתתפים: הדוגמנית קרץ
דונסקי, והשחקנים מרים גבריאלי, עודד
קוטלר, דודו אלהרר, יעקב נוי, גבי אורון
ורפי גולדווסר. בימוי לטלוויזיה — ציון

• השעה השלישית( .יום ג׳ , 7/3
— )20.20 בעקבות הגירסה הרומנטית של

בוני וקלייד, בסרט משנות ה* 40 בשט
הס חיים בלידה עם פארלי גדינג׳ר בתפקיד
הראשי, ייערך דיון באולפן על ה נושא
״הפשיעה בישראל״ ,בהשתתפות
מפכ״ל המשטרה פנחס קופל, אחד מקציני
השדה של משטרת ישראל, וקרימינולוג.
עורך ומנחה — ישעיהו בן־יורת. מפיק —
דב שנער.

בנסיון להתגבר על המשבר שנ קו את הדיסקוטקי^הנה ^,השבוע מועדון..ט׳פאניב
^ פתע, לדא הודעה מוקדמת, נקטעה
/המנגינה הסוחפת באחת. האולם
הגדול של דיסקוטק טיפאניס התל־אביבי
כוסה באפילה מוחלטת. עשרות זוגות מופ תעים,
שענייה לפני כן התפתלו במרץ
בשייק סוחף, נותרו קפואים ותוהים ב חשיבת
הדממה הפתאומית.
וזה היה עוד כלום לעומת הפתעתם
שניות לאחר״מכן, כאשר מתוך מערכת
הרמקולים בקעו הצלילים הקלאסיים של
האדג׳יו של ויוואלדי.
לאחר הלם קצר, התאוששו האורחים:
״מה זה פה, היכל התרבות, לכל הרו חות?״
השתאג אורח מופתע.
בתמציתיות ראוייה לשבח, הביע השו אג
האלמוני את דעתם של מרבית הנו כחים.
החבר׳ה שבאים לטיפאנים לרקוד,
ודאי שאינם מצפים לשמוע שם את
ויוואלדי — אפילו אם היו יודעים מיהו.

מי שמנים
פורצים

וא היו האורחים יודעים, כי הצלילים
/המבהילים הינם פתיחה לתוכנית חדשה,
בת 40 דקות, של תרבות צרופה —
ספק אם היתר, כף רגלם חולפת כלל על
מיפתן הדיסקוטק.
משום כך, נקטה הנהלת המוסד בצעד

יייי

שתי הרקדניות מתנהלות סביב הזמו
הנועוי ־ יהודית מ:רכזת אליה 1את כל
המבונו, בריקוד גיאז ( ימין) -ורנתע
מתגו;־ה חנו ת ה קוטי תשונה על גיגה
סמוכה( שמאס ונותחת במחול עירום

הרקדנית והקהל

צערת־הגוגו הישראלית יהודית מתפתלת על
שולחן עץ המשמש במה זמנית, למרגלות קהל
האורחים המסוקרן. קיצוני משמאל, צופה בה אבי התוכנית, שמעון לוי.

פיקחי: הציגו בפני האורחים את שדיה
החשופים של קטי — בלי לגלות להם
כלל שזוהי קולטורה.
הדיס לחלל
הקולטורה
הושלכה
קוטק באותה פתאומיות שבה פסקו
הריקודים. לאחר רגע ארוך של דממה

26 • 9

ואפילה, נדלקו בבת־אחת האורות הצב עוניים
— ואל רחבת הריקודים, ששממה
מהרוקדים הרגילים, התפרצו בסערה קטי
ויהודית. מישמניה של הראשונה איימו
לפוצץ את בגד הסטרץ׳ השחור־לבן ש עטף
אותה, גופה הדקיק של השנייה גילה

עור לבן שקוף. ויוואלדי פינה מקום לג׳אז
של סנטאנה, ושתי הנערות פתחו ברי־קוד־ג׳אז
סוחף.
עד כאן, נראה עדיין הכל סביר. כך
היה גם המיספר הבא — זמר כושי בשם
דידי.
אולם למרות שדידי נחשב ככוכב הערב,
היתד האטרקציה של הערב שייכת ללא
ספק למישמני הבשר של קטי. האטרקציה
באה לידי ביטוי בעיקר בבימוי: יהו
דית
הדקה משכה את תשומת־לב הקהל
בריקוד סוער על במה זעירה בצד ימין
של האולם, בעוד קטי מתנועעת בתנו עות
ריקוד בלט מודרני משעמם על במד.
נגדית. היא היתד, לבושה חצאית מיני
זעירה וחזיית־מיקטורן, והקהל כמעט לא
הבחין בה.
ובעוד העיניים רתוקות ליהודית, המש תוללת
בריקוד חוישני, שמטה קטי את כיסויי
השחור שלה. לפתע, השתנה מרכז הכו־

ויווש בעזו זה: ויקוו עירום אמנות׳ לצלילי מוסיקה קלאסית

חול טו ר ח
ב די ס חו ט ח
בותית בנסיון להתגבר על המשבר הפו קד
כיום את ענף הדיסקוטקים בארץ —
משבר המתבטא ברורות בהכנסות הקופה.
ג׳ון טליסיני מתלהב גם מכוכבי תוכני תו:
הזמר דידי, הכושי יליד ג׳מאייקה
שכבר הספיק, לפני הגיעו לישראל, להו ציא
תקליט באנגליה ולראותו הופך להיט
בתשע ארצות — שהוא תגליתו האישית
של ג׳ון. קטי קריסטל בת העשרים, רק דנית
לשעבר באופרה בפאריס, נזולין ח ד,
לידו ,״וגם קצת בטלוויזיה בצרפת —
אך אף פעם לא בסטריפטיז.״ קטי, הבלונ דית
הטבעית שמופיעה בפיאה שחורה,
הופיעה בארץ בזורבה כחשפנית, אך
״מגיל חמש אני רוקדת בלט מודרני ב צרפת,״
היא מצדיקה את עצמה. והיש ראלית
שבחבורה: יהודית דבי בת הד 19
מפתח־תקווה. שלוש שנות ריקוד בעינבל,
וחצי שנה בג׳מבו.
מה דעת הקליינטים על הקולטורה
שנפלה עליהם בצהרי הלילה?
״תוכניוז נהדרת! אני באה לכאן כל
יום לרקוד, אבל אף פעם לא מצא־חן
בעיני כל־כך כמו היום,״ מתלהבת הלן
סספורטם. החבר של הלן, המלצר בבר
המקומי, דווקא לא כל־כך מבסוט .״היה
בסדר, אבל זה לא מתאים לטיפאניס.״
״ראיתי כבר דברים יותר טובים,״ חו תך
אלי בלק, לוטש יהלומים .״בשביל
מד, בכלל שמו לנו מוסיקה של מתים?״
עונה לו חברו, הדייג — ברידינג — אב רהם
אלוני :״האינטליגנטים אומרים שזה
מוסיקה תרבותית, אז תשתוק.״

במלוא שמתה ״־״

סאית קריסטל את נתוני הקולטורה שלה§ .

בד במקום — לעבר הגוף השמן, הנו שא
בגאווה חזה מלא וזקוף. עתה, לא
עוד בלט מודרני: קטי מתפתלת, מלטפת
את גופה בידיה, נוגעת־לא־נוגעת בשדיה
הזקופים, עושה שפגט מפתיע — ונעלמת
בצעדי ריקוד מסוגננים.

רקע
ל ס טריפ טיז
ף החלה תוכנית החצות החדשה
^ של טיפאניס. רשמית, היא קרויה
אמנם דידי שו אך בלתי רשמית, קורא
לה הרקדן־הכוריאוגרף שמעון לוי —
תרבות לעם.
הקולטורה בדיסקוטק מושגת על-ידי שי לוב
מוזר של ג׳אז לצידה של מוסיקה
קלאסית, המשמשת רקע להופעת סטריפ טיז.
שמעון
לוי, אשר הרכיב תוכנית מו זרה
בגיוונה בת 40 דקות, טוען כי הוא
מביא תרבות לעם .״אם את שיקספיר
מציגים היום בחוץ־לארץ בפארקים לאו מיים
— למה לא לתת בלט קלאסי בדיס קוטק?
במקום שהקהל ישב ויחשוב על
שטויות כמו שכיבות — שיראו תרבות!״
הקהל נראה מרוצה מהתרבות של שמ עון
לוי. גם ג׳ון טליסיני, מנהל הדיס קוטק,
זורח מאושר :״אני אשלח את
התוכנית לכל מועדוני טיפאניס בעולם!
מישראל תצא תרבות לפריס, מופנלייה, ב צרפת,
מינכן ופאלמה דה מיורקה!״
באיזו מידה תדביק התלהבותו גם את
מנהלי רשת טיפאניס העולמית, נותר*
עדייו לראות. טיפאניס בעולם הוא מ43
עדון־יוקרה. המחשבה שירשה בתוכו ס? ,־
פעות חשפנות, בדומה לכל באר ומוע\ון־
לילה רגיל — נראית נועזת במקצת.ז3יש־ראל,
החליט טליסיני על תוכניתו התר

ודת הכובד

קטי קריסטל, הרקדנית הצר* *דיים ורגליים אירוטיות למהדרין, נמשך דקות **ורות — אן
פתיה, מפגינה את שדיה ה־ להשפיע על הקהל יותר מכל שאר 40 הדקו^י של התוכנית,

מפוארים לעיני הקהל הקשוב של ״טיפאניס״ .״בצרפת לא -,שנקראה רשמית ״דידי שו״ — על שם הזמ\* הכושי דידי —
עשיתי אף פעם סטריפטיז,״ טוענת קטי. אם כך, יש לה פשוקל אך לא־רשמית כונתה בפי יוצרה, הרקדן שמעון לוי, כ״תרבות
כישרון טבעי לזה. ריקודה המהיר, שלווה בהתפתלויות ותנועות לעם״ .מנחל ״טיפאניס״ מקווה לייצא את התוכנית גם לחו״ל.

תמרורים
נחוג, יום־הולדתו ה־ 28 של העיתו נאי
לשעבר יוסי ינאי, המנהל. כיום
משרד ליחסי ציבור, בנו של מנהל רשות
הגנים הלאומיים אל״מ (מיל ).יעקב ינאי,
שקרא למשרדו בשם אניט על שם אשתו
אניטה.
נחוג, בבודפשט בירת הונגריה, בנוכחות
כ־ 200 אורחים רמי־מעלה, יום־
הולדתה זד 40 של אליזכט טיימר,
טיילור הנמצאת בהונגריה יחד עם בעלה רי־צ׳ארד
בורטון המככב בסרט כחול הזקן
המצולם בהונגריה.
נחוג. יום־הולדתו ה־ 75 של מי
שהיה ראש עיריית תל־אביב
נמיר, שעלה לארץ ב־ , 1924 היה חבר
הנהלת דבר, מזכיר מפלגת העבודה עד
, 1930 נבחר ב־ 1935 כחבר מועצת עיריית
תל-אביב, היה מז כיר
מועצת הפוע לים
בעיר, חבר ה מטה
הארצי של ה הגנה,
היה ב־1949
ציר ישראל במוס קבה
וב־ 1951 נב חר
למזכיר הסתד רות
העובדים ול-
חבר־כנסת, ב־1956
נבחר לממשלה ו כיהן
כשר־העבודה,
וב* 1959 נבחר ל־תפקיד
ראש עי נמיר
ריית
תל־אביב אותו מילא עד . 1969

מרדכי

תעריפזן הסנז׳* של
החל 0־1.12.1971
לשנה בלירות מחיר העיתון

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל

דמי ה מנוי ל ארצו ת חוץ בדואר אוויר

לכל ארצות אירופה ואיראן לקפריסין לארצות־הברית וקנדה
לאוגנדה, טנזניה, אתיופיה, גאנה,
קניה, ניגריה, חוף השנהב, תאילנד
לדרום אפריקה, זמביה ורודזיה
למקסיקו ופנמה
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה, פרו ויפאן
לאוסטרליה וניו־זילנד
הוצאות משלוח

ל־/2ג שנה

מחיר העיתון

115 45 106 = 36
146 1= 76

150 = 80 105 175
170 = 100
205 = 135
220 111 150

תוצאות משלוח

60 — 23
55 = 18

77 = 40

87 68 105
112 — 75

נפרדו, באריזונה, אחרי שנתיים
של נישואין ובת אחת, סווטלאנה
סטאלין ( )46 והאדריכל ויליאם וסלי
פיטרם 59 בתו של סטאלין, שערקה
מבריודהמועצות ומצאה מיקלט בארצות-
הברית, היתה נשואה קודם לכן שלוש
פעמים, בין השאר לנסיך הודי שנפטר
ב־ , 1966 הסבירה את הסיבות לפירוד בכך
ש״אינני יכולה לחיות יותר עם פיטרם.
אנחנו לא מתאימים זה לזו.״
נחוג, במסי בה
שערכו פצועי
צה״ל, יום־הולדתו
ה־ 47 של ניצול גטו
ורשה שמחה הד
לצכרג, שזכה ל כינוי
אבי הפצועים,
בשל פעולותיו למ ען
פצועי צה״ל.
נפטר. בתל-
אביב, בגיל ,82ה מנצח
הנודע מיכאל
טאוכה. יליד הולצכרג לודז׳ ,החל ב1911-
בקונסרב ללמוד
טוריון
למוסיקה בלייפציג, יסד ב 1926-ב ברלין
תזמורת קאמרית, עלה ב־ 1934 לארץ
והיה המנצח הראשון של התזמורת הסימפו נית
הישראלית, יהיה ממייסדי התזמורת
הפילהרמונית הישראלית.
נפטר, בביתו בסביון. בגיל .54
עוזר סגן נשיא מכון וייצנזן ד״ר
(צ׳רלי) ברוידא, שעלה לארץ מדרום
אפריקה, שימש כמנהל המרכז להדרכה
ברדיואיזוטופים במכון למחקר גרעיני בנחל
שורק, והיה יו״ר הוועד האקדמי הישראלי
לבעיות המזרח התיכון.

חיים

העולם הזה 1800

א סי ר ה שנ מלטה

העוצם היה

לפו

סיפורה -
שנתפסה

והוחורה לכלא
למישטרה. אחר־כך התחיל להביא מכירים
בשביל שאני אשכב איתם. לא יכולתי להת נגד
בגלל שהוא איים עלי ברצח. הייתי
לבד בבית, ולא היה לי לאן לברוח. בהזדמ נות
הראשונה מסרתי במישטרה שהוא
מכריח אותי לעבוד בשבילו בזנות.
מיד אחרי הגירושין, נכנסתי למצב של
דיכאון־נפשי. בשביל לשמוח קצת הייתי
מסתובבת בחנויות וקונה שמלות. שילמתי
בצ׳קים של יותר מ־ 2000ל״י. בחשבון בנק
היו לי רק 10ל״י.
זה קרה בשנת , 1969 ואז נפתח נגדי

״ !1קשו!׳ ושאת-
הוכנסתי לצינות!

•1לית פסקל היא אסירה בורחת. לפני
^כשבועיים נמלטה מבלא־הנשים נווה־תרצה,
שם היא מרצה עונש מאסר של
ארבע שנים על זיוף צ׳קים וגניבות. למערכת
העולם הזה הגיעה גלית כדי לספר
את סיפורה, בנסיון נואש למנוע את
שובה לכלא.
זה סיפורה :
ן* ״נווה תרצה״ ישבתי בגלל משיכת
צ׳קים בלי כיסוי. ברחתי משם בגלל
העינויים שעינו אותי שם.
אני סובלת מאסטמה, והרופאים בכלא
אמרו שאני צריכה לקבל מכשיר־דיאלר.
כשאני מקבלת התקפה, ואינני יכולה לנ שום,
המכשיר הזה מציל אותי. כשהיה
לי כסף, בזמן שהיריד שלי, רפאל, היה
מבקר אותי, הייתי מקבלת את המכשיר
מהכלא בשביל 10 לירות. כשלא היה לי
בסף, לא הצלחתי לקבל יותר מדיאלר.
הייתי קוראת לחובשת באמצע הלילה, כש הייתי
מקבלת את ההתקפה, והיא היתד,
עונה לי :״איו דבר, תסבלי!״
אז הייתי משתוללת. הייתי צועקת, ו־החובשים
היו עושים לי זריקות־הרגעה
שהיו מפילות אותי מהרגליים. כשהייתי
מרגישה שההתקפה של אסטמה מתקרבת
ואני מתחילה להיחנק, הייתי צועקת ש יעזרו
לי. במקום לעזור היו באים החוב שים
ומרביצים לי. היו פותחים לי את
הרגליים, ומכניסים לי מכות רצח. לאחר
זה, היו זורקים אותי לצינוק .־שם היו
מחזיקים אותי לפעמים שבוע שלם.

בעלי איי ס
ברצח
מי נפטרה כשהייתי בגיל שמונה,
^ באורוגוואי. אבי התחתן שגית שנ תיים
לאחר שאמי מתה. הייתי אז בת . 10
אחרי החתונה עלינו לישראל. אבי עבד
בתור ימאי. גרנו בחיפה.
אבא היה חוזר הביתה פעם בשישה
חודשים. לא הסתדרתי עם האם החורגת
שלי. היא זרקה אותי מהבית לרחוב.

התיק הראשון. נשפטתי, ,וקיבלתי מאסר
של שלוש שנים. לאחר שישבתי חודש
בנווה־תירצה, שוחררתי מטעמי בריאות.
חוץ מהדיכאון הנפשי שהיה לי, יש לי גם
אסטמה מילדות.

הסתב כו ת
ק שה

הפרקליט

אמנון שובל, המייצג
את האסירה
שנמלטה. שובל ניסה לשכנע את הנערה
לחזור לכלא והגיש בקשת חנינה לנשיא.
החלום הגדול שלי היה להיות שוטרת.
החלטתי להתגייס למישטרה. אך באותו
זמן היכרתי בחור, בן של רופא. אחרי
חודש התחתנתי איתו.
זה היה קודם כל בשביל לא לחזור הבי תה,
לאמי החורגת. הוא גם היה בחור יפה
ומצא חן בעיני.
אחרי שישה חודשים, התגרשנו.
אחרי זה היכרתי ידיד, שאמר שהוא
חשמלאי, אבל גיליתי אחר־כך שהוא הת עסק
בזנות ובסמים.
כשגיליתי את העסקים שלו, הוא איים
עלי באולר שלוף שיהרוג אותי אם אספר

ך* פעם השניה; הסתבכתי יותר קשה.
הכרתי בחור, משה, נהג מונית מרא שון.
יום אחד גנבתי את פנקס הצ׳קים
שלו ועשיתי קניות ב־ 3000ל״י. קניתי רק
דברי הלבשה. נתפסתי תיכף ונשפטתי ל ארבע
שנים בנווה־תירצה. זה היה בסוף
שנת . 1970
מנווה־ולירצה שלחו אותי לבדיקות פסי כיאטריות
בבית־החולים עכו. ברחתי מבית־החולים.
עד שתפשו אותי הספקתי להכיר
את רפאל.
רפאל הוא בן .36 הוא גר ברחוב הירקון
בתל־אביב. הוא שכנע אותי לחזור לכלא
והציע לי נישואים. חזרתי לנווה־תירצה.
לאחר שהחלטנו להתחתן. רפאל היה מבקר
אותי בכלא ומביא לי מתנות, הוא אוהב
אותי. אני בטוחה בזה עד היום. אפילו
קבענו תאריך לחתונה .4.1.1972:אך שבוע
ימים לפני החתונה, ברחתי מהכלא. קיבל תי
חופשה של שמונה שעות כדי לסדר
את תעודת־הזהות שלי ואז החלטתי לא
לחזור לכלא וגם לא להתחתן.
איך אני יכולה להתחתן עם רפאל 1הוא
בן 36 ואני רק בת .20 אני יכולה להיות
הבת שלו. אני מתביישת ללכת איתו ב רחוב.
וככה שברתי את התקווה האחרונה
שלי.
לא יכולתי להשאר בכלא מפני שהחיים
שלי שם היו איומים. ממש גיהינום. ה־עורך־דין
שלי, אמנון שובל, הגיש בקשת־חנינה
לנשיא־המדינה, ואמרו לו שלא יוכלו
לטפל בבקשה זו, כל זמן שאני לא חוזרת
לכלא. אמרו לי שיש סיכויים טובים ש יורידו
לי שליש מעונשי. אבל אני לא
מסוגלת יותר לחזור לכלא.

בלי תפסקל
פעם בא העורך־דין שלי לבקר אותי.
בדיוק הוציאו אותי מהצינוק והוא בעצמו
ראה איזה מכות הכניסו לי. היה לי פנס
בעין ודם מאחורי האוזן. בטח שגם אני
הייתי מחזירה מכות, כשהיו מרביצים לי.
אבל מה יכולה אשה לעשות נגד חמישה
שישה גברים ז
״אני ישבתי בתא בבית־הכלא עם שלוש
בחורות. אחת מהן, היא הקטינה מחולון
שרצחה לא מזמן צעיר וקברה אותו בחו לות.
היא מאוד יפה ואינטליגנטית. כולם
אוהבים אותה. אם אני אחליט בכל זאת
לחזור לכלא, זה יהיה דק בגללה.
עד כאן, סיפורה של גלית.

^ יום, נמצאת כבר גלית שוב בבית ן
1סוהר. לאחר שעזבה את המערכת, נסעה
לידיד בקריית־חיים. במארב מישטרתי ש הוצב
בביתו של הידיד, נתפשה גלית מייד
עם הגיעה.
כשנשאלה רעיה אפשטיין, מפקדת כלא
נווה־תרצה לתגובתה. ,ענתה :״שטויות.
אצלנו בכלא לא מרביצים לאיש. אולי
הכניסו אותה לצינוק, זה יכול בהחלט
להיות, אבל מכות — אף פעם לא. הבחורה
הזאת היא שקרנית פאתולוגית. היא ממש
מופרעת.״
אם כן, למה אין היא מוכנסת למקום
בו ניתן יהיה לרפאה 1
רעיה אפשטיין :״היא לא מספיק מופ רעת
בשביל זה.״

29י

תלמידי ותלמידות חילון 1111ב כ1ות לשאלות החוקרים

בגימנסיה
• קיים קשר ברור בין עישון סמים וסי גריות
אצל בני־נוער, או רצון להתנסות
בחוויות אלה — לבין נטייה לקיום יחסי-
מין מוקדמים.
• הזיקה של נוער לקיים יחסי־מין
קשורה לדימוי שנוער בגילוי מקדיש את
רוב הזמן במסיבות לצורות בילוי בלתי
לגיטימיות כמו: אורגיות, משקאות חריפים
וסמים.
י• בני נוער הרוצים להתחתן בגיל
מוקדם אינם רוצים לקיים יחסי מין בגיל
מוקדם. לעומתם בני־נוער המתכננים טיו לים
ומסעות בחוץ־לארץ אחרי סיום הלי מודים,
בהם הם מקווים להתנסות בחוויות
שונות, נערים אלה רואים בחיוב קיום
יחסי-מין בגיל מוקדם.
י• יחסי מין כמו דיסקוטק, קולנוע ו־
*שקה חריף עוזרים לסרוק את המתח
בו נמצא הנוער בגיל־החתבגרות.
• בנים מדווחים הרבה יותר מבנות
על קיום יתסי-מין.
• בני שכונות העוני רוצים לדעת על
מין. נערי השיכבה העילית רוצים לעסוק

י• בני 16—15 רואים נשיקה, חיבוק
וליטוף כקיום מלא של יחסי־מין. לעומתם
יודעים כבר בני ה־ 18—17 בדיוק למה ה כוונה
ביחסים מיניים.
• נוער הנוטה לבלות במחיצת משפח תו
נוטה לקיום יחסי־מין מוקדמים. הש תחררות
מכבלי המשפחה גוררת בעקבו תיה
ברוב המקרים גם שיחרור מיני.
9קיום יחסי־מין מעלה את ערך הנער
בעיני החבר׳ה.
• הנוער מדבר הרבה על מין אך
ממעיט לעסוק בו.
אלה אחדות מתוך שורה של מסקנות
אליהן הגיע המכון למחקר זזברתי שימושי,
במחקר שערך על יחסו של הנוער הלומד
לנושא המין. המחקר, שסוכם רק לאחרו נה,
הוזמן על־ידי משרד הבריאות ומשרד
החינוך והתרבות, כחלק מתוך מחקר כולל
על ״ערכים, תכניות והתנהגות של נוער
בימינו.״
בין השאר גילה המחקר כי זיקת הנוער
לקיום יחסי־מין קשורה גם לדימוי שנוער
מקדיש את רוב הזמן במסיבות לצורות
בילוי בלתי לגיטימיות כמו אורגיות, מש קאות
חריפים וסמים. כלומר, בני־הנוער
נסחפים אחר הדימוי של עצמם. חברת
המבוגרים רואה בנוער ימינו חבורה סס גונית,
פורקת עול ומוסר, ורבים מבני-
הנעורים ביחוד הצעירים שביניהם — רו אים
עצמם חייבים להצדיק דימוי זה,
או לפחות להתנסות בחלק מחוויותיו.

ינועו הוזנז; דימוי שו נעירות מינית
מוגברת ומופקרת. הדימוי מונדו מעיקרו.
יותר משהם עוסקים במין, נוטים בני
הנעורים לדבר בו.
757.מתרמיר׳ נתי־הסנו התיבונ״ס
בארץ יא ק״מו חסי־מין.
תלמידי בתי־תפר מקצוע״ת מחזיקים
בשיא של קיום יחסי־מין.

טבגיקו ת ל קיו ם
י ח סי־ מין

חילופי ידע
בנושא ה א סו ר

ך * מידגם שנלקח לצורך המחקר נו ן
1עד לייצג נוער לומד בכל רמות הלי מוד,
בכל בתי־הספר העל־יסודיים החי לוניים
(עיוניים, מקצועיים וחקלאיים) ב ארבע
הערים הגדולות: ירושלים, תל-
אביב, חיפה ובאר־שבע. התלמידים 1946 ,
במיספר, חולקו לארבע קבוצות־בדיקה
עיקריות: לומדי כיתות ט׳ די׳ כמייצגי
הצעירים, לומדי י״א ו־י״ב כבוגרים, וח לוקה
נוספת לבנים ולבנות.
החוקרים גילו כי הנטייה הרווח בגיל
בית־הספר התיכון לשוחח בתכיפות על
מין, קשורה בעניין הצעירים לקבל מידע
נוסף על הנושא. מחוסר אפשרות לזכות
במידע מפורט מן המבוגרים, נוטים רוב
הצעירים לשתף איש את רעהו בחוויותיהם
ובלבטיהם המיניים. בכך הם מעשירים את
אוצר ידיעותיהם על הנושא ה-,אסור.״
על שאלה: באיזה גיל לדעתך רצוי
להתחיל לקיים יחסי־מיו ז״ ענו כמח צית
מבין הנחקרים כי טווח הגילים —15
18 הוא האידיאלי.
אלה מביניהם שהעדיפו יחסים בגיל

תייכות לקבוצות חברים המעשנים סיגר יות,
והבעת סובלנדי! כלפי התופעה של
שימוש בסמים — קשורות כולן לזיקה
לקיום בפועל של יחסי־מין מוקדמים, או
לשיחה תכופה על ענייני־מין.
בנושא זה נתגלה הבדל מעניין בין הק בוצה
הצעירה לבוגרת. בעוד הצעירים
רואים במין־מוקדם ובשימוש בסמים תו פעות
קרובות הבאות תכופות יחד, נוטים
הבוגרים לייחס למין גם את הצד הריגשי.
״גם הבגרות הנפשית חשובה בקיום יחסי-
מין,״ קבע חלק מהם. עובדה זו מוכיחה
כי ככל שהנער מתבגר הוא הולך ומשתח רר
מן הדימוי המתירני שהצמידה לו
החברה.
להלן רשימה של אנשים שונים אשר
יכולים לתת לנוער יותר ידע והדרכה
בשאלות הקשורות לנושא המין. קרא את
הרשימה כולה וציין אילו שלושה אנשים
מבין אלה שברשימה יש להעדיף ביותר
לשם מתן הסברה־מינית לנוער י
רוב הצעירים שענו לשאלה זו העדיפו
רופא או פסיכולוג מסביר, נוסף לשניים
אלה הופיעו ברשימה גם מורה, מדריך
בתנועת־נוער, אחד מהחבר׳ה, אישיות
ציבורית פופולארית, אליל־נוער (שחקן,
זמר, ספורטאי ובו׳) הורים ומישהו אחר
אותו נתבקשו הנשאלים לציין.

צעיר יותר 16—15 נימקו זאת בעיקר
כך :״הנוער בוגר מבחינה גופנית ופיזית
ויחסי־מין הם מהנים, מספקים צורך ועוז רים
שקשרו יחסי־מין בפורקן־מתחים, נטו
להעריך כי אמצעים כמו דיסקוטקים ומש־קאות־חריפים
עוזרים אף הם לפורקן המ תח.״
פירקו המתח

נחקרים שהעדיפו את גיל 18—17כ !
! מתאים לתחילת יחסי־מץ, ציינו בעיקר
ש״הנוער בוגר מבחינה נפשית וגופנית
ואחראי למעשיו.״ אותו נימוק הוזכר בידי
אלה שהעדיפו גיל גבוה מ־ 18 כמתאים
להתחלה ביחסי מין. רק ; 150/0מבין הנש אלים
לא ציינו את הגיל כגורם קובע
בקיום יחסי־מין .״בכל מקרה זה תלוי
בהרגשה, בהתפתחות האישית ובבגרות

הגופנית והנפשית של כל פרט,״ קבע
מיעוט זה.
רבע מתלמידי השביעיות־שמיניות מדוו חים
כי קיימו או מקיימים כיום יחסי-
מין. למעלה משליש של שביעיסטים־שמי־ניסטים
הודו כי הם מרבים לשוחח על
בעיות הקשורות ביחסי-מין.
המעניין שבמחקר הוא כי לצד
שאלות אינפורמטיביות על יחס התי כוניסטים
לבין, נשאלו גם שאלות שנראו
רחוקות לגמרי מן הנושא הנחקר אך המס קנות
שהוסקו מהן הורו על יחם הדוק בינן
לבין תעסוקת צעירי-ימינו במין.

אליל־נוער
כמרצה למין
ך• ך נחקר בשאלות רבות הקשר בין זי-
^ קה למין לבין הזיקה לסמים ולסיגריות.
התנסות בסמים בסיגריות, הבעת רצון
להתנסות בעתיד בסמים ובסיגריות, הש

* וםהנשא לי ם העדיפו את הכיתה
כמיסגרת בה ירצו לקבל את ההסברה 1 המינית. באשר לסוכן־ההסברה המועדף,
מסתמן פער בתשובות: אלה המקיימים
יחסי־מין והמעדיפים גיל מוקדם מאד (לפני
) 16 להתחלת היחסים, נוטים להעדיף הס ברה
מינית מפי אחד מהחבר׳ה. ייתכן כי
הדבר נעוץ בתחושה הרווחת אפילו כיום
בקרב הנוער כי מין, ובייחוד מין בגיל
מוקדם, מהווה סטייה מן המיסגרות שהת קינה
החברה, ולכן הסברה־מינית מן הסוג
שהם היו רוצים לשמוע (אמצעי־מניעה,
סכנות הכרוכות ביחסי־מין, וטכניקות ל קיום
יחסי־מין) אף זה נושא שיש ללמוד
עליו מחוץ למיסגרת בית־הספר.
מעניין כי בני־נוער משכבות נמוכות
מתעניינים יותר בצד המופשט של מין —
כמו הגיל האידיאלי ליחסים והשפעותיהם
— בעוד בני־הנוער מן השכבות החבר תיות
הגבוהות מעדיפים נושאים מעשיים
כמו טכניקות של מגע־מיני ואמצעי־מני־עה.
נוער
משכבות נמוכות נוטה פחות מה אחרים
לשוחח בתכיפות על נושא המין.
הם מעדיפים את הכיתות כמיסגרוודהסב־רה
ואת המורה כמסביר. נראה כי ככל
שמתקרבים לשיכבת בני־הטובים הולך ו גדל
העניין במין כשהוא לעצמו. אמצעי
מלא עניין להנאה שהם רוצים להכירו
ולנסותו על כל צדדיו המגוונים.

שיא ב קיו ם
י ח סי -מין
טטץ יא כדיווח על קיום יחסי-מין השי-
9 /גו תלמידי בתי-הספר המקצועיים.
חלק ניכר מתלמידים אלה דיווח על קיום
מתמיד של יחסי־מין. תלמידי־המקצועיים
נטו גם לייחס חשיבות רבה לקיום יחסי-
מין. ביניהם נתגלה אחוז גבוה יותר של
נחקרים אשר העדיפו את הגילים 16—15
כאידיאליים להתחלה ביחסי־מין.
החוקרים גילו קשר שליל בין העדפה
של נישואין בגיל מוקדם (דבר המהווה
ביטוי לשאיפת התמסדות מוקדמת) לבין
זיקה למין בגיל־הנעורים. אותם נערים
שהעדיפו נישואים מוקדמים לא נטו ל קיום
יחסי־מין מוקדמים. לעומתם היו נע רים
שהביעו רצון להקדיש שנה־שנתיים

לחיצה קלה על בטן בונת־הנלסטיק(מימין) ותינוק פלסטיק זעיר יוצא מתוכה

משינה קלה והלידה הושלמה. צעצוע זה הוא הלהיט האתהן של הילדים נ איוונ ה
האם תעזור בובה קטנה זו לכך, שגני־חנעורים של מחר יהיו משוחררים
מגעיות־מין — לפחות יותר מבני־הנעורים של היום ן מומחי חינון ברחבי העולם
המערבי מסכימים כיום, כי החינוך המיני השיטתי חייב להתחיל כבר בגן־הילדים.
בישראל, רחוקים עדיין מהגשמת אידיאל זה. גם הבובה״הולרת הזו לא הגיעה
עדיין לארץ — למרות שבאירופה, שם הוחל בשיווקה לאחרונה, היא זוכה להצלחה
מסחררת. בתמונה הראשונה (למעלה מימין) ניתן לראות את תחילת המישחק: לחיצה
על בטן חבובה — שהיא דמויית אשה, נפוחת בטן ובעלת שדיים ברורים —

גורמת לכך שראשו של תינוק — פלסטיק גם הוא, כאימו — מבצבץ החוצה. על
הילד המשחק, לאחוז בראשו של התינוק, ולמשוך. כך, כשהוא ממלא תפקיד של
מיילד, הוא מוציא את התינוק בשלמות לאוויר העולם. התינוק, הבנוי גם הוא
במלוא הפרטים האנטומיים, יכול להיות ילד או ילדה — ולילד המשחק מצפה
הפתעה, לגלות מה נולד לו. לעיתים, מצפה לו הפתעה כפולה, בי בחלק מהבובות־האמהות
ישנם תאומים. בשלב מאוחר יותר, מתכוונים היצרנים לשווק בובה־אמא
המסוגלת גם לחניק.

ער לנטייה להעריך את עצמו כבעל־הש־פעה
בין החבר׳ה.
לשאלה על דפוס־היחסים המועדף עם
המין השני, השיבו למעלה ממחצית הנשא לים
כי הם מעדיפים מצב בו מתקיימת
חברות קבועה וממושכת בין שני המינים
על פני מצב של החלפה תכופה של בן־
הזוג.
חלק הארי מתלמידי.השביעיות והשמי ניות
שבמידגם, כלומר חברי הקבוצה ה בוגרת,
אמרו כי לא קיימו יחסי־מין בעבר
וכי אינם מקיימים יחסים גם כיום.
הנוער הנמשך לקיום יחסי־מין מגלה
משיכה גם ל״התנהגויות אסורות״ אחרות
כמו סיגריות וסמים. אך קבוצת־נוער זו
מהווה מיעוט זעום ממש בקרב השאר.
רובו הגדול של הנוער מביע גישות חיו ביות
לערכים ולדרכי התנהגות המקובלים
על החברה. נראה כי הדימוי המתירני,
שטוף התענוגוודהאסורים, שתלו רבים מן
המבוגרים בנוער נובע מתחושת־הפסד אד׳
הם חשים מבוגרים, אשר ימי־נעוריהם
לא היו שטופים באורגיות ומעוננים בער־פילי־השיש.

מעדיף
ו .2באיזה גיל לדעתך רצוי להתחיל

לאחר סיום הלימודים לנסיעות ברחבי-
העולם ולצבירת חוויות והתנסויות בטיו לים
אלה( .גישה המבטאת בניגוד לקוד מתה
דחייה של ההתמסדות) קבוצה זו
הכילה מיספר ניכר של נערים ונערות
שקיימו יחסי-מין בהווה או צידדו בקיום
יחסים אלה.
ראוי להדגיש כי בכל השאלות הדנות
ביחסי־מין, התעוררה בעייה של שוני בת פיסתם
של הנחקרים מגילים שונים את
המושג, יחסי־מיך מתוך שאלות שהופנו
אל החוקרים על־ידי תלמידים מכיתות
חמישית ושישית בעת מילוי השאלונים,
התקבל הרושם כי תלמידים אלה מייחסים
משמעות של יחסי־מין לנשיקות, חיבוקים
או כל מגע־גופני שהוא בין שני המינים.
באשר לתלמידים המבוגרים יותר ניתן
להניח כי המושג יחסי-מין הובן על ידם
במשמעותו המקובלת והמוכרת.

אורגיות וחשיש
נד מיון המבוגרים
ך חקרים אשר דיווחו כי הם מקיימים
•4כיום יחסי-מין נוטים גם להעריך עצ מם
כבעלי השפעה בין החבר׳ה, ולדווח כי
הם מרבים להיפגש עם חברים שלא למט רות
לימודים. גם הנטיה ליחס חשיבות
ליחסי־מין כיום, נמצאת קשורה אצל הנו

מה ח שוביס
י ח סי ־ מי ח

•4מחקר

} מרצה

נעיד על־ידי ציונה פלד,
לשיטות־מחקר וקומוניקציה

באוניברסיטה העברית בירושלים, ועובדת
המכון למחקר־חברתי בו הוזמן הסקר.
עזרה על ידה חביבה שימרלינג, עוזרת
הוראה באוניברסיטה העברית, קצינת-
מבחן בעבר וכיום עובדת המכון למחקר־חברתי.
למעשה
היה המחקר הנוכחי שילוב של
שני מחקרים נפרדים. מחקר אחד הוזמן
במכון על־ידי מישרד החינוך והתרבות
שביקש לדעת את מידת העניין שמגלה
נוער הגימנסיות בסמים.
מחקר אחר הוזמן על־ידי מישרד הברי אות
והוא נועד לבדוק את יחסו של הנוער
למין.
ראשי המכון למחקר חברתי הסבירו
לשני הגופים המזמינים את הקשר בין שני
נושאים אלה והוחלט על דעת כל הצדדים
לערוך מחקר שיכלול את שתי הבעיות,
על היחסים שביניהן.
שאלוני המחקר היו בנויים בשיטה אמ ריקאית,
כלומר סידרת תשובות לכל שא לה,
מתוכן רק אחת נכונה. נתנו גם כמה
שאלות מרכזיות פתוחות עליהן היו הנש אלים
חייבים לענות תשובות מפורטות
משלהם.
השאלות היו . 1 :קיימים שני דפוסים
עיקריים ביחסים בין שני המינים; האחד,
קיום חברות קבועה עם בן המין השני,
והשני — קיום חברויות רבות וקצרות עם
בני המין השני, מה דפוס היחסים שאתה

לקיים יחסי מין?
.3האם קיימת או אתה מקיים יחסי
מיו•
.4האם אתה משוחח עם חברים, חברות
או אחרים על בעיות הקשורות ליחסי מין?
כל כמה זמן? .5האם אתה מעוניין לקבל
ידיעות נוספות על נושא המין?
.6אילו בא מישהו לשעת מחנך בכיתה
לתת הסברה מינית. מה הן השאלות שעלי הן
היית רוצה שירחיב את הדיבור בעיקר?
.7עד כמה חשוב לך לקיים יהסי־מין
כיום?

הור או ת
מ פור טו ת
^ מנהלי כתי־הספר בהם נערך ה /מחקר
נשלחו הודעות מוקדמות בכתב.
השאלונים נמסרו לנחקרים למילוי עצמי
שנעשה בו־זמנית בכיתות הלימוד או באו למות
שבבתי־הספר, בנוכחות מראיינים
של המכון ובהנחייתם. הנחיית התלמידים
הצטמצמה בטכניקה של מילוי שאלון סגור
ובהקפדה שהנחקרים ימלאו את השאלונים
באופן בלתי־תלוי האחד בשני.
מראייני המכון קיבלו הדרכה מיוחדת
לתוכן שאלון־המחקר, והוראות מפורטות
לתשובות שעליהם לתת במידה ותתעוררנה
שאלות מסוגים שונים.

ואני למסקנה שמספיק. גילינו שיש לנו
אי התאמה: שאני לא הטיפוס בשביל
להיות נשוי.
עד כאן, היה הכל בסדר. גם הנישואין,
וגם ההחלטה שלנו להתגרש. העניינים
התחילו להיות לא בסדר כשהכנסנו לעסק
את הרבנים.
בהתחלה, היינו תמימים. .ומובנו — מד,
הבעיות 1שנינו רוצים להתגרש, רכוש אין
לנו במיל, אז אין מה לריב זמה לחלק —
אז הכל בסדר, ל או
לא, ו|<ח לא. הכל היה ר חוק. מנקיי•—

ב קלו ת
אנו ל וכנות בפעם הראשונה
^ חצי שנה. בתחילה, אמרו להם
נים :״תביטו על עצמכם, אתם הרי
רים, נחמדים, כל החיים לפניכם,
להרוס, תנסו עוד קצת.״
הסכמתי בכל לב :״אנחנו צעירים,״
הודיתי ,״אנחנו נחמדים והכל, זאת בדיוק
הסיבה שבגללה החלטנו להתגרש. כל ה חיים
לפנינו, אז למה לא לנסות משהו חדש.״
בבית־הדין הרבני בתל־אביב הגדירו את
דברי כמוקצה, ושלחו אותי הביתה עם
אשתי — בכורח למען אהגה בה מעט ואולי
אשוב בי ממשוגתי. הגיתי כמה לילות
וחזרתי שוב לשדרות דוד המלך.
אחרי שעברתי את שלבי הפתיחה במשך
השבועות הראשונים, תפשתי את העיקרון•
כאן רוצים רק לסבן אותך. המסקנה שלי : לפני הרב צעי
למה

השם מוסווה, בנדל חששו של המספר
מפני עיכובים נוספים בתיקו, עס פיר־סוס
הכתבה.

אנוח צעיר מסכו על מסע תלאות במסדרונות בית הדין הרב!
בתל־אביב, שנמ שו חצי שנח
אסור בשום אופן להתעצבן. צריך לקחת
אותם בקלות — אחרת הסוף הוא אולקוס
בשבילי או מוות לרבנים.
אספר לך על יום אחד מתוך חצי שנה
של ריצות. אני מגיע לרבנות, ניגש ל טיפוס
המזוקן שיושב ליד דלפק־הקבלה,
מאזן לו פתק-הפנייה בקדהעיניים ושואל
אותו בעדינות לאן לפנות. האיש, בעל
צורה ותבנית, יושב וממלמל בלי הרף
משהו שלאזניים הערלות שלי נשמע כמו
תרגום־אונקלוס לשעות־הקבלה של הרב נות.
בלי לחדול מפיזמונו, מעיף האיש
מבט קטן בנייר ובאותה נעי;מד, בשינוי
קצב, מחמיק לי משהו מזווית הפה.

הנר עולה נ סו

גם לחתגרש. כל שלב חדש במערכת הגירושין
עובר דרך הקופה. קודם תשלם, אחר״כך ידברו
איתך. זהו שלב אחד בדרך חיסורים של הרבנות. האם מקווים הרבנים להביא
בדרך זו לירידת אחוז המתגרשים, או לשינוי בדעתם של אלה שהחליטו להתגרש ז

בטעמי־המיקרא :״תגיד לי, אתה חרש 1״
ובלי לחכות לתשובה, מתוך הנחה •שבין
כה וכה אינני שומע, מושיט אצבע לבנה
שמנמונת לפיתחו של אולם שמסומנת עליו
האות, דלת׳.

אני ניגש לדלת האולם. נעול. מחכה
כמה דקות. אף אחד לא מזמין אותי.
אני מחליט לשרת את עצמי !ונכנס. בפנים
שלושה זקנים, דיינים לפי צורתם, יושבים
לפי סדר גודל הזקנים. באמצע הארוך
מימין הבינוני ומשמאל הקצר.

ראש־דיין
גיד

בגלל חוסר התמצאות ופחד מחילול איזה
קודש אני נשאר צמוד לדלת• עומד ומחכה.
ככה עוברת עלי חצי שעה מתוחה. הדיי נים
יושבים מרוכזים בתוך ערימה של
דפים מתוייקים ומשמיעים מדי פעם העדות
חרישיות באידיש או בארמית עתיקה, קשה
לי לזהות בדיוק.

^ מוכן ששאלתי :״מה, מה אמרת?״
^ ואז הוא מרים עיניו אלי בפלצות ושואל

פתאום מרים אלי הזקן המרכזי מבט
ושואל בבס קטן :״תגיד לי אתה חושב

לגשת אלינו היום׳ או שתיתן לנו לחכות
לך ככה הרבה זמן.״
אני מדגיש שאם לא אתן לעניינים ל שעשע
אותי, אפרוץ מיד בבכי או שאלך
מן המקום כשראש של דיין בידי, .אני
נורא מצטער, מר דיין,״ אני אומר לו בני מוס
מרוחק ,״אבל אני באמת לא מתגרש
כל יום. בעצם זאת הפעם הראשונה שלי,
ככה שאני לא כל־כד בקי בפרטים.״

גם הם מסנוים
בתי־חולים
פה א סו ר
ל מו ת!

אני מתקרב ומושיט להם את התיק.
חמש דקות של שאלות אינפורמטיביות,
רישום חפוז ואני בחוץ. מרוב שימחה אני
שוכח וסולח על החצי שעה שבה נתתי
כבוד מרחוק לשלושת הקדושים.
הפסקת תפוח־עץ
ך* שלבזה יש לי כבר תיק־גירושין
בידי. זאת — להבדיל ממה שהחזקתי
עד עתה, במשך ארבעה חודשים של דיו נים
בלתי פוסקים. לתיק הקודם קראו:
תיק בקשה לגירושין. ההבדל בין השניים
לא ברור ביותר. ההשערה שלי: בשביל
כל אחד מהתיקים צריך לשלם. כמה שיותר
תיקים ככה זה יותר משתלם. הגיון צרוף.
מאולם שלושת הדיינים עברתי לחדר
ארבעת הפקידים. ישבו שם ארבעה חברה
די סימפטיים. אחד קרא עיתון, אחד למד
דף־גמרא ושניים בדקו סדקים בתיקרה.
היה לי מצב־רוח מצויין עוד מהדיינים,
וזרקתי שאלה לכיוון המרחק הממוצע בין
ארבעתם: מי מטפל בזה? וניפנפתי בתיק
הגירושין. אף אחד לא ענה- .שניים שהס תכלו
בתיקרה הוציאו כל אחד תפוח־עץ
והתחילו לאכול. הבנתי שאצלם עכשיו
הפסקת־תפוח וניסיתי גישה ישירה יותר.
פניתי לקורא העיתון, שמתי את התיק על
המאמר שקרא וחיכיתי להתפוצצות. בלי
להתבלבל לרגע הוא הזיז את התיק, השאיר
את עיניו למטה ותקע לי כלפי מעלה:
״תואיל להמתין רגע.״
יסלח לי אדוני, שאלתי אותו, אגל
מה הלחץ? החדר נראה לי ריק לגמרי
מקליינטים, אז בשביל מה להמתין? הנ״ל
ראה שאני טיפוס סקרני והחליט להיפתר
ממני בדחיפות. הוא פתח את התיק, הציץ
וסגר .״לך לחדר .17״ אמר מהר וחזר
לכותרות.

אלימיו זאפאטה, עולה מדרום־אמריקה,
התחתן בגיל 22 ושלוש שנים של נישואין
הביאוהו לבית־הדין הרבני .״מה שמשגע
אותי פה זה הכסף. לכל מישרד ולכל
פקיד שנכנסים צריך לשלם משהו דרך
הקופה. אני מחכה כבר שלוש שעות.״

פיבי אוחיון, תל־אביבית בת .22 התחתנה
בגיל .16 היתה בהריון מדומה 13
חודש ובעלה החליט שכל הצרה באה
בגלל שהניחה לו לשכב עימה בהיותה
במחזור. מסיבה זו הוא דורש את
הגט. פיבי שאינה רוצה להתגרש,
נהנית מאוד מן ח״לך־ושוב״ של הרבנים.

ני ניגש ל־ , 17 ורואה שם פתק על
הדלת: לא להיכנס ולא לדפוק. הת חלתי
לחשוב מה, אני כן יכול לעשות
בשביל לגמור את היום הזה יפה כמו שהוא
התחיל וכמו שהוא נמשך. אז לא דפקתי,
לא נכנסתי — רק פתחתי את הדלת ו הצצתי.
בפנים ישב אחד ג׳ינג׳י לגמרי עם
משקפי־תחתיות־בקבוק, הסתכל ישר עלי
ולא ראה אותי.

דוד שפיגולן היה נשוי שלוש שנים. לפני
שנה וחצי הגיש בקשה לגירושיו. מאז
הוא ממתין .״הרבנים מנסים כל הזמן
לפייס בינינו. אומרים לנו שאנחנו צעירים,
שננסה שוב ועוד שטויות כאלה.
בינתיים אני מבזבז פה ימים שלמים.״

תגיד לי, כמה אנשים הזמנת לשעה
עשר? שאלתי את הזקן הג׳ינג׳י .״מה
זאת אומרת,״ הוא ענה לי ,״את כולם
אני מזמין לשעה עשר. כאן הם יושבים
ביחד ומחכים.״
אז ידעתי שלא אביא שום אבא. אני
אביא איזה חבר טוב, שייהנה גם הוא
מהבלגן. מה יש? בתור תופעה חד־פעמית,
אם אתה לא צריך לסבול את זה חצי־שנה
רצופה, זה דווקא עסק משעשע מאד. זה
היה יום לדוגמה. כמה ימים כאלה עברו
עלינו בחצי השנה האחרונה? אני מפחד
לזכור. בעוד שבוע עלי להתייצב עם
אשתי בבית־הדין, כדי לסיים את ההלי כים
— שהחלו לפני חצי־שנה. לפני שבוע
טילפנהיאלי אשתי. היא שאלה אם לא
כדאי כבר להישאר נשואים, בגלל כל
הצרות ברבנות .״השתגעת,״ אמרתי לה•
״את רוצה להרוס עבודה של חצי־שנה?
הרי בכסף שהכנסתי לגירושין האלה, יכול תי
להתחתן פעמיים.״

יודעים מה לעשות איתו בבית וכאן, בבית
החולים — לא עושים למענו כלום. אני
פשוט לא יכולה להבין את זה.״
הוסיף ששון סיגמן, בעלה של אורה
הבת הבכירה של צדוק הגווע :״בשביל
מה נוצר בית־חולים אם לא בשביל חולים?
הרי כאילו אומרים לנו שהוא גוסס והם
רוצים שיגסוס בבית שלו ולא כאן.״
הפירסום הזדאל. כשהיחס לאברהם
צדוק לא השתנה והרופאים עמדו בדריש תם
להחזירו לביתו, פנו בני משפחת צדוק
אל כל גורם אפשרי בבקשת עזרה. מנהל-
העבודה של אברהם צדוק, הובר מלישכת־המם,
הוזעק לעזרה. הרופא המחוזי של
קופת־החולים, ד״ר מורים קונפינו, נתבקש
להתערב. בן־יאיר, מנהל המחוז ביפו, נק רא
אף הוא לעזור. אך דבר לא עזר:
תגובת בית־החולים, כפי שהושמעה מפי
ד״ר גייזלר, ד״ר דונה ומנהל ביודהחולים
ד״ר אריה מן נותרה בעינה: האיש חייב
לעזוב את בית־החולים. לאן? אין זה
מעניינם.
ב חנו לו ב, קיימת חומה של שתיקה
בנושא. אמרו הרופאים התורנים, ד״ר
ג׳ורג, דונה וד״ר יהודה ולרואי :״לפי
הוראה של מישרד הבריאות אין אנו רש אים
לתת פרטים על חולה.״
הרופאים מיהרו לדווח לממונים עליהם
על ביקורה של כתבת העולם הזה. למחרת
בבוקר, צילצל הטלפון במערכת. בצידו
השני של הקו, היה בית־החולים דונולו ב:,
״החולה אברהם צדוק,״ היתה ההודעה1 ,
״הועבר הבוקר לבית־רבקה, מוסד זקנים
וחולים חשוכי־מרפא.״

מה לעשות עם אבי המשפחה, שנתגלה
גידול־סרטני במעיו — ובית־החולים אינו
רוצה לטפל בו? זו היתה הבעייה שניצבה
בפני משפחת צדוק.
אברהם צדוק ( )58 הובא לביודהחולים
דונולו ב׳ ביפו ביום ראשון בערב. רופא
מגן־דוד־אדום, אשר ציווה על בני המש פחה
להעביר את החולה לבית־החולים,
כתב בהפניה לביודהחולים :״מצבו אנוש.
סובל מכאבים עזים והתנפחות. זקוק לטי פול
דחוף.״
אך במקום להעניק לחולה האנוש
טיפול דחוף, הזניחו אנשי בית־החולים
את אברהם צדוק בחדר־המיון ללא טיפול
ואוכל ואף אמרו למשפחתו כי עליהם
להוציאו ולהחזירו לביתו במהירות האפש רית,
כי אין כל כוונה לטפל בו.
אברהם צדוק עבד 21 שנה בלישכת-המס
וכל אותו זמן שילם את המיסים הקבועים
כחבר־ההסתדרות וקופת־החודים. בריאותו
היתד, תמיד תקינה והוא לא נזקק לשירות
רפואי. כאב למשפחה בת שש נפשות,
נשא בעול הפרנסה והיה מסור ודואג
לילדיו ולאשתו. לפני שנתיים השיא את
בנו הבכור אבנר ( )23 ולפני שנה השיא
את בתו השניה אורה 22 בבית נותרו
אשתו רחל 54 בתו דליה 18 ובנו
משה (.)21
גידול חשוד. חיי המשפחה, יוצאת עי ראק,
התנהלו על מי־מנוחות עד סוף הקיץ
של . 1971 אז החלו כאביו של אבי המש
נער איך לא ל ה צלי ח
פחה. אברהם הלך לקופת־חולים, שם
כה בדיקה שבעקבותיה נשלח לבדיקה
רצינית בבית־החולים דונולו ב׳ .הבדיקה ול התאמץמ או ד
בבית־החולים גילתה כי האיש סובל מהצ ליחיאל
ויץ הנגר נמאס לחיות ממשכורת
טברות נוזלים במעיו וזקוק לניתוח. התור
.חודשית קבועה שאין בצידה שום הנאות
לניתוח נקבע ל־ 23 בנובמבר . 1971
חיים. למרות היותו מומחה במקצועו, לא
אך כבר בתחילת חודש נובמבר החמירו
הצליח מעולם להסתדר במקום עבודה אחד
כאביו של החולה והוא הובהל לבית־החו־לזמן
רב. בכלל היה יחיאל חלש בעסקים
לים. הניתוח הבלתי נמנע בוצע על־ידי
קבועים. ב־ 44 שנותיו החליף וניסח 3נשים
ד״ר ג׳ורג׳ דונה וד״ר פבוש גייזלר. בשעת
חוקיות. כל חוקית לא החזיקה מעמד יותר
הניתוח נתגלה גידול חשוד והמימצאים
משנים ספורות. אשתו השלישית לקחה
נשלחו לבדיקה בירושלים.
ממנו את הרכוש היחיד אותו צבר בנדודיו
אברהם צדוק נשאר חדשיים בבית-החו־ממקצוע
למקצוע ומאשה לאשה, חבת דרו לים.
במהלך הטיפול נפתחה בטנו ונתפרה
רה בת השנתיים וחצי.
שלוש פעמים. מירושלים הגיעו בינתיים
שנה לאחר מכן נפטרה הגרושה מסרטן
תוצאות הבדיקה ולמשפחת צדוק גילו את
ולפי צדהירושה זכתה דרורה הפעוטה ב הסוד
הנורא: הגידול הוכר כסרטך המעי.
דירה שהיתה שייכת לנפטרת. ויץ מונה
גידול ממאיר. יש בו סכנה לחיי האיש.
לאפוטרופוס הטבעי של הילדה. רכושו
הכאבים העזים תקפו והירפו מצדוק חלי היחיד
של הנגר חזר אליו, ועימו בא
פות. בתחילת חודש פברואר באחת מרגי תאבון
לצבירת הון נוסף.
עות הכאבים, ביקש מהרופא המטפל, ד״ר
באותו זמן. פוטר שוב מעבודתו1 ,
גייזלר, לאפשר לו לצאת למספר ימי־ודירה
נאה היתה עוזרת רבות לשיקום
חופש ולהיות במחיצת משפחתו. הרופא
חורבנו הפיננסי. מה עוד שלפתע לא רק
הסכים לבקשה וחתם על מכתב-שיחרור
שהיה מחוסר עבודה אלא גם מטופל ב ל־
15 יום בלבד.
ילדה ללא אם.
טיפול מהיר. ביום שישי, ד,־ 11 בפב פתרונו
של ויץ למצב הלחוץ היה מבריק.
ראשית חכמה נשא לאשה עולה חדשה,
רואר, הוסע צדוק לביתו. יומיים הרגיש
שהיתה בעלת דירה משלה. בשלב שני
בטוב וביום השלישי נתקף פתע בכאבים
הוציא למכירה את דירת בתו דרורה,
עזים ונפיחות מוזרה בגפיו. בני־משפחתו
בפרסמו מודעה על כך בעיתון.
נבהלו והזעיקו את מגן־דוד־אדום. הרופא
דורין גלב, אשה בודדה בשנות החמישים
שבדק את הסובל, הזעיק אמבולנס והורה,
המאוחרות, שעלתה ארצה לפני כחמש־במכתב
ההפנייה על טיפול מהיר ומיידי.
עשרה שנה מהונגריה, נתקלה במודעה
החולה הובא לבית־החולים.
הצנועה. תשעה-עשר אלף לירות, מחיר
למחרת, כשהגיעו בני המשפחה לביקור,
הדירה, היה אמנם מעל לכוחותיה, אך היא
ציפתה להם הפתעה. במקום למצוא את
החליטה לגייס הלוואות ולזכות בדירה בכל
אבי המשפחה במחלקה בה שכב וממנה
מחיר. ראשית דבר שילמה לויץ מיקדמה
יצא לחופשה, מצאוהו בחדר־המיון, ללא
כדי שהדירה לא תימכר חם וחלילה לאחר.
השגחה וללא טיפול רפואי. כששאלו אח
היא שילשלה לכיסו של הנגר המובטל
הד״ר פבוש גייזלר לפשר הדבר, הסביר 10,000ל״י אותם חסכה משך שנים ממש להם
הרופא :״אין לנו מה לעשות איתו
כורתה כפקידה. זאת לפני שחתמה על שטר
כאן. מצבו אינו ניתן לשינוי ואין טעם
מכר כלשהו.
שיתפוס מיטה של חולה אחר. אתם צרי בשמחתה
הרבה כי סוף־סוף נמצאה לה
כים לקחת אותו חזרה הביתה כי אנחנו
דירה, סיפרה דורין למכריה את החדשה.
לא נטפל בו.״
אחד מהם יעץ לה לגשת לטאבו ולבדוק אם
כשבני המשפחה התאוננו והזכירו כי
הדירה רשומה כחוק על שם מר ויץ. כש החולה
הוצא רק לחופשה ובבית אינו
בדקה דורין בטאבו חשכו עיניה. הדירה
יכול לזכות בכל טיפול רפואי, משך ד״ר ״שקנתה היתה רשומה על שם דרורה ויץ,
גייזלר בכתפיו והשיב:
קטניה, בת לניפטרת אניטה ויץ לבית
יוספסברג.
״כשהוצאתי אותו לחופש לא התכוונתי
להחזיר אותו למחלקה. כתבתי מה ש מצטער,
אין בסף. פקידי הטאבו 1
כתבתי כי צריך לכתוב משהו. אין לי מה
הסבירו לדורין גלב כי אין היא יכולה
לעשות איתו כאן. מחלתו קטלנית ואין
לקנות את הדירה מיחיאל ויץ, שכן
היא פשוט אינה שייכת לו. המומה
אפשרות להועיל לו.״
לחלוטין פנתה האשה המבוגרת לויץ ודר סיפרה
דליה, הבת הצעירה :״כשהרופא
שה את כספה. כאן ציפתה לה הפתעה. ויץ
אומר דבר כזה הוא למעשה אומר שאבא
לא יכול להחזיר את הכסף מן הסיבה
הולך למות. איזה יחם זה? הרי הם אפילו
הפשוטה — הוא כבר נגמר לו. כך על כל
לא מטפלים בו. שמו אותו בחדר־המיון
(המשך בעמוד )36
והשאירו אותו שם כמו פגר. אנחנו לא

עסקים
עדות משעשעת

רק ראיתי אותו, ומצב רוחי השתפר פל אים.
התחלתי לעשות תנועות כיוון בידיים
והוא הבחין בי ובאשתי שעמדה מאחורי•
״אתם בטח רוצים תאריך לגט,״ אמר ב ביטחון
.״איך ידעת?״ שאלתי אותו בפלי אה,
והרשיתי לעצמי בשלב זה של הכרותנו
להיכנס לחדר. הוא לקח ממני את התיק,
הציץ בו ממרחק של כשלושה מילימטרים
וקבע: תבוא ביום רא-שון בעוד שבועיים
בשעה עשר בבוקר. תביא איתך שני עדים
שמכירים אותך טוב. הכי טוב אבא או
משהו כזה, והכל יהיה בסדר.

במדינה

אבנר חברה מנסה להתגרש מיה חצי
שנה. היא ואשתו הגיעו לתמימות דעיס
מלאה ביניהם. עתה עליהם להגיע להבנה
גם עם הרבנים .״מה הם רוצים הרבנים
האלה. איך שני אנשים יכולים להמשיך
ולחיות ביחד אם החליטו להיפרד.
אנחנו לא זקוקים לעזרת הרבנים.״

של הורים לשלוח את ילדיהם ללמוד בכל מקום שהם
רוצים. מבחינה זו אין הבדל בין בית־ספר של המיסיון
בארץ לבין ישיבה דתית בחו״ל.
הייתי, על־כן, חבר-הכנסת היחידי שהצביע בעד
הצעת אגודת־ישראל — לתמהונם של חברי״הרנסת,
הרגילים לחשוב על קווי מפלגות, ולא על עקרונות.

סיפור הברון! ־
רומן בהמש כי ם
חסידי דיין ממשיכים להפריח את הברווז של
״הלוואת טפחות״ ,אך קשה להתייחס ברצינות למא מציהם,
החלטנו לטפל בהם בהומור.
ביום השני מסר יגאל הורביץ, איש ע״מ, הודעה
אישית, בו טען כי אמר את האמת, כאשר הפריח
לראשונה את העלילה. למחרת היום השבנו לו בהודעה
אישית משלנו, שעוררה — אחרי ההפתעה הרא שונה
— חיוכים ואף צחוק.

מאת אור• אבנר
21 - 23 בפברואר 1972 ,
קומדיה שד

הצב עו ת
אחד מתפקידינו בכנסת הוא להביא עד כדי אב־טורד
את תהליך ההצבעה האוטומטית ככנסת, כאשר
חברי־הכנסת נאלצים להצביע בצורה מגוחכת ממש,
בהתאם לצו המשמעת הקואליציונית.
כך, למשל, אירע בשבוע שעבר בתום הוויכוח על
מישרד־העבודה. באותו ויכוח, תבע השר יוסף אלמוגי
לשנות את שיטת המיסים, כך שכדאי יהיה לפועלים
לעבוד יותר. בנאומי תמכתי במגמה זו.
בסיום הדיון, הגשנו את הצעת״החחלטה הבאה
מטעם סיעתנו :

אורי אכנרי: כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה.
הבטחתי אתמול לחבר־הכנסת יגאל הורוביץ תשובה
על ההודעה האישית שמסר, והריני עומד בזה בדיבורי.
שמעתי את ההודעה בקורת־רוח, מפני שמשתמע ממנה
כי למעשה חזר בו חבר־הכנסת יגאל הורוביץ מן
ההאשמה המקורית שלו, והייתי מסתפק בכך, אילו בעשה
הדבר בגלוי ובפה מלא.
חבל רק שחבר־הכנסת הורוביץ לא הכריז בפירוש
שהוא מוחק את הדברים שאמר (לפני חודשיים) ,אלא
רק השמיט אותם מן הציטוט שהביא אתמול, ונראה
שנוח לו לשבחם. ואולי היה מונח לפניו פרוטוקול מקוטע,
שבו חסר מישפט־המפתח של דבריו הקודמים.
כי מה אמר חבר־הכנסת הורוביץ בנאומו לפני חוד שיים,
שעליו הגבתי בצורה חריפה? בהתאם לפרוטוקול
אמר חבר הכנסת הורוביץ אז את הדברים הבאים :
״...הוא (שר האוצר) מייצג את המישטר הזה, והוא
גם שולט בו. צאו וראו לאן מגיעה שליטה כימעט־אבסו־לוטית
זו, וצאו וראו מה כוחו של אדם המחזיק בידו
את צינורות הכוח והכסף, שהוא מצליח אפילו, בדרך זו
או אחרת, לסייע לתקציבן של מפלגות־אופוזיציה קי צוניות
בבית הזה. מספרים — ואם אין זה ׳ נכון, הייתי

״הכנסת סואמצת את ידי שר־המבודה בדרישתו
לשחרר ממיסוי מנ פ ת שכר־עבנדה הניתן עבור
מאמץ יתר, שענת נוספות וכל עבודה אחרת שיש
בה כדי להגביר את פריון־העבודה והתפוקה, וכן
עבודתן של נשים.״

אדם מחוץ לכנסת יתקשה להאמין ממה אירע
כאשר הצעה זו הובאה להצבעה.
כ ל הקואליציה הצביע נגדה. הראשון שהרים
את ידו להצבעת נגדה היה שר־חעבודה עצמו.

דבר דומה אירע למחרת חיום, כאשר נסתיים
הדיון על רשות״הנמלים. סיעתנו הגישה את הצעת-
הסיכום הבאה :
״הכנסת קוראת לרשות־הנמלים ולציבור פועלי״
הנמלים לנהל משא־ומתן רציני, כדי לחסל את
המצב העכור שהשתרר בנמלים בשנים האחרונות,
וכדי להפעיל את הנמלים במלוא כושרם, לטובת
המשק.״

הקואליציה הצביעה פה אחד נגד ההצעה.
שיא האבסורד הושג בהמשך אותו יום.
לדיון עמדה הצעת־חוק להענקת עישורים לשוטרים,
בעיקבות הצעת־החוק להענקת עיטורים לחיילי
צח״ל( .כזכור, היתח זאת סיעתנו, בכנסת הקודמת,
שהעלתה בהצעת״חוק פרטית את הרעיון להעניק עיטורים
על מעשי״גבורה. כתוצאה מכך, הגישה אז הממ שלה
הצעת״חוק משלה, וכך החליטה הכנסת להעניק
עישורים לחיילים).
החוק לגבי צה״ל קובע שיוענקו עיטורים רק בעד
מעשי־גבורה אישיים. עתה ביקש שר״המישטרח שהעי-
טורים לשוטרים לא יחיו רק בעד אומץ־לב אישי, אלא
גם בעד ״הצטיינות״ סתם — כלומר, תהיה אפשרות
להעניק עיטורים לקצינים סתם. זהו דבר שאנו מתנגדים
לו עקרונית.
חבר־הכנסת בן־ציון קשת מגח״ל הגיש הסתייגות
לביטול העיטור על הצטיינות. הצבעתי בעדו. כשנימנו
הקולות, נסתבר שיש לנו רוב. ההסתייגות נתקבלה.
מייד לאחר״מכן חגיעה להצבעה הסתייגות שנייה,
שהיתה דרושה כדי לתת תוקף לראשונה( .הראשונה
נגעה לשם העיטור, השנייה להגדרתו) ,אך בינתיים נערך
גיוס כללי במיזנון, ופתאום היה רוב לממשלה. בהצ בעה
השנייה, החליטה הכנסת בצורה הפוכה — מבלי
שהמצביעים החדשים ידעו בכלל על מה הם מצביעים.
מכיוון שנתקבלו שתי החלטות סותרות — היח
צורך לדחות את המשך הדיון.

סיעה כמו שלנו יכולה להרשות לעצמה להצביע
בהתאם למצפונה.
כך, למשל, העלו ל״ע הצעה לסדר־חיום נגד העברת
ילדים ישראליים ללימוד בישיבה בצרפת. הממשלה
הציעה להעביר את ההצעה לוועדה. איש אגו״י, ח״כ
שלמה לורנץ, הציע להסיר הצעה זו מסדר״היום.
לדעתנו, אין למדינה שום זכות להתערב בזכותם

רוצה לשמוע זאת מפיך, שר־האוצר — שאפילו חבר-
הכנסת אורי אבנרי קיבל מאה אלף לירות מטפחות.״
מה אומר קטע זה, ואיד הוא מובן על־ידי כל אדם
סביר?
נאמר כאן ששר־האוצר מנצל את כספי המדינה כדי
לשחד אפילו את מפלגות־האופוזיציה הקיצוניות, דהיינו
את תנועת העולם הזה — כוח חדש ואותי.
יגאל חורביץ: על ראש הגנב בוער הכובע. זה
הפירוש שלך.
אורי אכנרי: בהקשר זה, ובהקשר זה בלבד, דיבר
חבר־הכנסת הורביץ על ההלוואה מבנק טפחות שקי בלתי
כביכול.
על טענה זו, ובהקשר מדוייק זה, אמרתי בו במקום:
״שקר וכזב. אין בזה מילה אחת אמת״.
לשימחתי הרבה חזר בו חבר־הכנסת הורביץ מהאשמה
זו אתמול, כאשר פשוט השמיט את מישפט־המפתח מדב ריו,
כדי ליצור את הרושם כאילו הוא דיבר על הלוואה
מיסחרית רגילה לשבועון העולם הזה, וכאילו אני הכחש תי
עניין זה.
אף כי צורה זו של תיקון האמת אינה נראית לי —
מוכן אני לקבל אותה במקום התנצלות מצד חבר־הכנסת
הורביץ.
ברצוני להזכיר שני דברים שאמרתי באותו ויכוח:
ראשית, את אשר אמרתי בנאומי, כמה דקות אחרי
נאומו של חבר־הכנסת הורביץ, לאמור :״ישבת הבוקר
לידי שעות ארוכות. יכולת לשאול אותי.״ אילו עשה
זאת חבר־הכנסת הורביץ, הייתי מסביר לו ברצון שבי קשתי
הלוואה מיסחרית רגילה בשביל חברת העולם
הזה בע״מ, לשבועון ולא למפלגה, מבנק טפחות ולא
משר־האוצר,׳ ושהלוואה זו לא מומשה, ושלא קיבלתי אף
לירה אחת. העובדה שלא לקחתי את ההלוואה שאושרה,
מוכיחה בעליל שלא היו בה תנאים נוחים במיוחד. לו
נהג כך חבר־הכנסת הורביץ בשעתו, היה חוסך לעצמו
ולכנסת עוגמת־נפש, ולא היה צריך לערוך אתמול ניתוח
פלאסטי לנאומו.

כאן נגמרה ההודעה. אולי זה מוזר, מפני שדובר
בה על ״ראשית״ ,ואין ״שנית״.
פתרון התעלומה הוא פשוט: לפי בקשת יו״ר
הישיבה, השמטתי מן ההודעה את סיומה. זכותו של
היו״ר היא, לפי תקנון הכנסת, למחוק מהודעה אישית
דברים שאינם נראים לו שייכים לעניין.
וזהו החלק שהושמט:
כן אמרתי באותו נאום :״כדי לחפות על מעשי שחי תות
של המנהיג האהוב עליה, זורקת סיעה קטנה בפני
חושפי־השחיתות האשמות־שווא זדוניות מעל הדוכן.״
הודעתו האישית של ח״כ הורביץ מאתמול, בה חסר
מישפט־המפתח, אך מאשרת הנחה זו.
לסיכום הפרשה, הייתי מציע לשרידי סיעת ע״מ למצוא
להם עניין אחר לענות בו, כדי להצדיק איכשהו את קיום
סיעתם בזירה הציבורית.

צלל ע ל

יש לנו הרבה מה לומר על האשליה הקרוייה ״חי-
נוך־חובה חינם לכל״ .מיפרעה על חשבון זה שילמנו
בשבוע שעבר, כאשר הביא שר״החינוך הצעת״חוק, שבאה
להגדיל את עונשי״המאסר והקנסות על הורים, אשר
ילדיהם אינם באים לבית״הספר.

אמרתי, בין השאר :

אורי אכנרי ז יש משל של אפלטון על אנשים שהיו
כלואים במערה, וראו מולם, על קיר המערה, את צל־ליהם
של האנשים שעברו בחוץ. כל חייהם לא ראו ^ 4 אלא את הצללים, והיה נדמה להם שזהו העולם.

לפעמים יש לי הרגשה שחכרי־הכנסת דו־ *
מים לאותם אנשים במערה, הרואים מין ככואה |
של החיים, אכל את החיים עצמם איננו רואים, .
ויש לי ההרגשה, שגם שרי הממשלה והפקידות הב־כירה
רואים מין בבואה כזאת, שהקשר בינה ובין החיים
עצמם מפוקפק למדי.
המחשבה הזאת חלפה בלבי כששמעתי עכשיו את דב־רי
שר־החינוך על האמצעים הכבירים שהושקעו, ועל *
המערכת המסועפת המטפלתבילדים שבשרו מבית־הספר .׳־
שר־החינוך עשה לי טובה גדולה, והעביר את אשתי0 ,
שלימדה קודם לכן בצפון תל־אביב, לבית־ספר בדרום
בת-ים, ולכן יש לי גישה בלתי אמצעית למה שקורה
בישראל השניה.
יגאל אלץ • זאת לא היתה פרוטקציה.
אורי אבנרי: זאת לא היתה פרוטקציה ;
זאת היתה אנטי־פרוטקציה.
מנחם ידיד: זאת לא היתה עיסקה?
אורי אכנרי: זאת לא היתה עינוקה בין שר
החינוך וביני. אבל הודות להעברה זו, קיבלתי זו
הפעם הראשונה תמונה מיידית, בלתי־אמצעית ונאמנה
מהמתרחש באמת בחינוך ב״ישראל השניה״
,דהיינו בלמעלה מ־־ 507 של מערכת החי נוך
בארץ. והתמונה היא מדאיגה, אולי מדהימה,
ואולי מבהילה.
אם מורה בכיתה א /שתלמידיה באים משכבות סוצ יאליות
ירודות, צריכה לטפל ב־ 40 ילדים, מהם 10 עד
20 שהם מופרעים או בעייתיים מאד — פירוש הדבר שה חינוך
שניתן בכיתה כזאת הוא מפוקפק מאד. אין הוא
דומה, אדוני השר, לחינוך הניתן בצפון תל-אביב. זה
עולם אחר, זה חינוך אחר.
אין כל אפשרות אמיתית לטפל בילדים אלה. הם
זקוקים ליתר טיפול, פי כמה וכמה.
הם באים לבית־הספר בלי אוצר־מלים, אינם שומעים
שיחה עברית אמיתית בבית. בבית הם שומעים עברית
בסיסית של 200 עד 300 מילה. הוריהם עובדים או בכלל
אינם מצויים.

ככיתה כזאת שד 40 ילדים, כבוד השר,
כשידד נעלם — הוא נעלם, וזהו־זה: אין כד
אפשרות ד דעת מה קורה איתו.

...עכשיו בא כבוד השר, וכתיקון למצב הזה הוא מציע
לנו להגדיל את הקנס ולהגדיל את עונש־המאסר על
ההורים. מה הקשר, אדוני השר, בין האמצעים האלה
ובין המצב הזה? אני מנסה לרגע להעלות לנגד עיני את
ההורים של הילדים האלה. מה יעזור כאן קנס, ומה
יעזור כאן מאסר? נקח ילד לדוגמה. האבא בבית־הסוהר.
האם עוסקת במה שהיא עוסקת. הילד נשלח הביתה
מהכיתה בשעה . 12 האמא חוזרת הביתה בשעה ארבע
אחרי-הצהרים. זאת אומרת: ארבע שעות הילד הזה
בכלל אין לו לאן ללכת. הוא מוכרח להסתובב ארבע שעות
בכל יום בחוצות השכונה, שכונה המצטיינת בשיעור
גדול של עבריינות־נוער.

עד מי, כבוד השר, יטידו פה מאסר ץ עד
האכא, שככר יושב ככית־הסוהר * עד האם
שבקושי יודעת איד דטפד כידדים שדה ז־

אני חושב שהחוק הזה מבוסס על אשליה. אני חושב
שהוא אחד מאותם חוקים שבאים לפני הכנסת, בשטחים
שונים, כדי להרגיע את המצפון שלנו, להרגיע את המצ פון
של הפקידות, של השרים.
הפתרון לבעיה האמיתית, במידה שישנו פתרון, הוא
להקדיש משאבים הרבה יותר גדולים לכל מה שקשור
במערכת החינוך, כולל מערכת הפיקוח על מוסדות חי נוך׳
טיפול בילדים בעייתיים, פיקוח סוציאלי, אחיות.
והכוונה להרבה יותר משאבים, לא לתוספת של כמה
אחוזים.

אם לא נגיע דזה, אני חושש מאוד שאנחנו
חיים כאשליה כאילו יש כארץ חיניד כללי,
אכל אין זו אלא אשליה. למאות אלפי ילדים
כארץ אין חינוך, כתקן המינימלי •טחכרה תרבותית
חייכת דתת.

קו לנו ע
ל צ חוק בלי
להתפקע
סרטים לוזי מצא א ת
הזמן ה אבוד

לאחר ההצלחה המיסחרית והאמנותית
של המקשר, נחשב עתה ג׳הי לחי —
1הבמאי האמריקאי שגורש על־ידי חקירות
| מקארתי ממולדתו ומביים מזה קרוב ל־
*• 29,שנה את סרטיו באנגליה — לאדם רצוי
ומבוקש מכל הבחינות. לא מזמן סיים את
הסרטת רצילזתו של טרוצקי במקסיקו,
והנה כבד נודע כי הוא מכין שני סרטים
נוספים ומפורסמים בהחלט, לפי שמותיהם.
האחד — מתחת להר הגעש, לפי ספר
באותו שם מאת מאלקולם לאוארי, סיפור
על ימי חייו האחרונים של דיפלומט בריטי
שתיין במקסיקו. הספר, שהפך כמעט לסרט
בכמה הזדמנויות קודמות, בידיהם של
במאים כמו לואיס בונואל, דיל דאסן
וקארל רייס, יגיע בסופו של דבר אל הבד
במשך השנה הזאת, כשבתפקיד הראשי
מופיע ריצ׳ארד ברטון.
מה שמעניין יותר מכל הוא שמפיקי
הסרט הם האחים היהודים ריימון ורובר
חאקים, עבורם ביים לוזי לפני שנים
את אווה עם ז׳אן מורו. אותה הפקה
הסתיימה בשערורייה רבתי, כאשר הבמאי
מאשים את המפיקים בקיצוצים בתקציב,
בקיצוצים בסרט ובהתנכלות מתמדת לע בודתו.
כנראה שהזמן ריפא את הפצעים
או היקהה את הזכרון. .
הסרט השני אותו מתכנן לחי הוא
חיפוש אחרי הזמן האבוד של מארסל
פרוסט. במשך השנים האחרונות הוזכר
שוב ושוב שמו של ויסקונטי בקשר לתכ נית
קולנועית זו, אלא שמסתבר כי הנסיך
האיטלקי הכין תכניות גרנדיוזיות מדי,
ולא נמצא איש שישקיע את כל הכסף
שנדרש. עתה, מתכונן לוזי, יחד עם המ חזאי
האנגלי הארולד פינטר, שכתב כבר
עבורו את המשרת ואת המקשר, להפוך
את יצירתו הספרותית של פרוסט, אחת
החשובות שנכתבו במאה ה־ ,20 ליצירה
קולנועית.
לגבי במאי אשר לפני שנים מעטות
בלבד נחשב כרעל לקופה, זו תכנית עבו דה
לא רעה.
תדריך ונל־אביב
דר,מרון (סטודיו, איטליה)
— בוקאצ׳יו בגירסה קולנועית חצופה לא
פחות מן המקור, ממשיך להרגיז, כמו
תמיד, את כל הבורגנים החסודים. הבמאי:
פאזוליני.
הקשר הצרפתי (תל-אביב,
ארצות־הברית) — שני מפקחים במישטרת
ניו־יורק מגלים רשת הברחת סמים מצר פת
לאמריקה. פעלתני, נמרץ וקדוש סצי נות
מרתקות. לא משעמם לרגע.
ידע כשרים (פאר, ארצות־הברית)
— מחקר שנון וארסי על מנהגי-
המין של הגבר האמריקאי ב־ 25 השנים
האחרונות. מישחק ובימוי מוצלחים מאד.

ירו שלים

** גערת הטלפון והבלש (אור־נע,
ארצות־הברית) — פישעון על רוצח
אלמוני המאיים על היי נערת־טלפון, נשען
יותר על משחקם המצטיין של ג׳יין פונדה
ודונאלד סאתרלנד, מאשר על עלילה,
שהיא רופסת לעתים.

חיפ ה

ג ׳( 1אורלי, ארצות־הברית) —
מלחמת־הדורות באמריקה, מגיעה לשיא
ההתנגשות האלימה, כאשר הסמים והטי רוף
לכלי־נשק נוטלים חלק חשוב בהח רפת
היחסים בין הורים לילדים. משחק
מבריק של פיטר בויל כנציג ״הרוב המ טומטם״
באמריקה.

רומנסה של גנב סוסים

יומנה האינטימי של אשה

יהודי (חן, ארצות־הברית) — סיפור
נוסטאלגי, אבל לא מציאותי ביותר, על
ההווי והדמויות בעיירה יהודית קטנה,
בתחילת המאה. ציורי וחביב.
נשואה (עממי, ארצות־הברית) — סא טירה
מרירה על גורלה של עקרת־בית
אמריקאית המטופלת בבעל אנוכי וטיפש,
ילדים מפלצתיים ומאהב נארקיסיסטי. קרי
סנודגרס טובה מאד בתפקיד הראשי.
העולם הזה 1800

מלון פלאזה (אלנבי, תל־אביב,
ארצות״הברית) — מאחר והתיאטרון
ה״קאמרי״ הריץ להיט זה
במשך שנה תמימה בגל רחבי הארץ, יש להניח שרבים
כבר מכירים את עוללות דירת״הפאר במלון פלאזה לפני
ולפנים. למי שאינו יודע עדיין במה המדובר: זהו מחזה
המורכב משלושה מערכונים נפרדים, על מה שקורה לשלושה
זונות שונים בדירה זו. כתב את המחזה, המצליח
שבמצחיקני אמריקה, ניל סיימון, והסיפור מתנהל בקצב
מטורף של חמישה רעמי צחוק לדקה.
הסרט שבויים ללא השראה מיוחדת במינה על־ידי אר-
תור (״סיפור אהבה״) הילר, הוא צמוד כמעט בכל פרטיו
למחזה, ורק כמה צילומי־חוץ בודדים רומזים שמצלמת
הקולנוע יכולה בכל זאת להציץ למקומות הנסתרים מעיני
צופה התיאטרון.
מכאן, שגם הסרט, כמו המחזה, עומד (או נופל) על־פי
השחקנים שבו. ואלתר מתאו, המגלם את שלושת התפקידים
הגבריים במערכונים, הוא כידוע קומיקאי מוכשר,
שאינו מחמיץ עיתוי בבדיחה ואינו מקלקל אף סצינה,
אולם ככל שמתמשך הסרט, כן נראה מתאו מגזים יותר.
אם הוא משכנע בהחלט כבעל-עסקים על סף הזיקנה,
הוא נראה כמו פארודיה בדמות מפיק הוליבודי ערמומי
ומצועצע, וכמעט כפארודיה של פארודיה, בדמותו של אב
שבתו מסרבת לצאת מן השירותים ולהיכנס לחופה.
מביו שלוש הכוכבות הניצבות מול מתאו, הראשונה,

מתאו: פארודיה על פארודיה
מורין סטייפלטון נראית האנושית והאמיתית ביותר,
השנייה, ברברה האריס היא המצחיקה ביותר ואילו לי
גראנט, שחקנית מוכשרת מאוד בדרך־כלל, מתקשה למצוא
את מקומה כאם הכלה המרדנית.
לומר שזה לא מצחיק, יהיה שקר. אולם אם מישהו
יכול להבחין במה שמוסיף הסרט ומעניק לצופים מעבר
להצגה, הוא ראוי לפרס.

( נ על מי ם
רוע שים
משחקיה של זי (מוגרבי, תל-
אביב, אנגליה) — שמו המקורי
0 רומז
של הסרט (2€6
על משוואה בלתי נפתרת בשלושה נעלמים, וזאת היתה
כנראה כוונתה של הסופרת עדנה אובריין, כאשר כתבה
תסריט זה על זוג חסוך ילדים שנישואיו מתמוטטים, עד
אשר הבעל עוזב את הבית ועובר לגור עם אהובתו המתוקה,
ואילו חאשה מוצאת שכל הדרכים כשרות להחזרת האבידה.
זהו המשולש הנצחי בהרכב הקלאסי שלו: בעל, אשה
ומאהבת, ואילו הרוטב בו מתבשלת הדייסה, הוא רוטב־
״וירג׳יניה וולף״ ,עם מייקל קיין המשתדל להידמות לבר״
טון במישחק (אבל בתפקידים מסוג זה, הוא עדיין רחוק
מבעלה החוקי של בת־זוגו בסרט) ואילו אליזבט טיילור
משתדלת להיזכר בכל מה שעשתה בסרט של מייק ניקולס,
צורחת, מייללת ומיבבת לסירוגין ומטילה את משקלה
הקולי והגופני בצורה מוגזמת ומטילת אימה. לעומתה נראית
סוזנה יורק הבחירה ובעלת העיניים השקופות, כמלאך
מן השמיים, אבל כידוע לכולנו — מלאכים יש רק באגדות.
אם לא די בכך, הבמאי בריאן חאטון מטפל בעלילה
קאמרית זו במרץ שהתאים ל״נשרים פשטו עם שחר״
וכמה מן ההתנגשויות שבין זי, לבעלה החוקי (מייקל קיין)
מזכירים בהחלט תחרויות של היאבקות חופשית.

קיין וטיילור: היאבקות חופשית
אפשר כי זוהי הדרמה המשפחתית המזעזעת ביותר
מאז ״פייטו! פלייס״ ,ומי שחושב כי ״פייטו! פלייס״
היתה יצירת המופת של שנות השישים, חייב לרוץ ולראות
את יצירת המופת של שנות השבעים.

אוו ח ה של תבלינים סיפור אחד של פשע (צפון,
תל-אביב, איטליה) — האיטלקים
מחקים הכל. הם החלו
במערבונים, המשיכו בסרטי־גנגסטרים והגיעו בשעה טובה
גם לקומדיית המתח הבריטית, עם השאלות מאגאתה כריס-
טי ומן התעלומות הכפריות שלה (שלא תחיה טעות, אין
זה סיפור של הגברת כריסטי, אלא רק חיקוי).
זהו מעשה בסידרת רציחות המתרחשות בטירה״כפ-
רית, כשכל בני האצולה השוהים במקום חשודים, צוואה
מפתיעה מפעילה את כולם, גוויות צצות מדי פעם בפעם,
לעיתים מדומות ולעיתים אמיתיות.
אמנם הסרט הוא תוצרת איטליה וכמעט כל שחקניו
חם גני ארץ־חמגף, אולם הכל נעשה על״מנת לשוות לו
אווירה בריטית טיפוסית. הנוף נראה אנגלי לגמרי, המיבטא
הוא אנגלי עד כדי הגזמה, הלבוש אנגלי עד כדי גיחוך
והמנהגים אנגליים עד הפרט האחרון.
ולא רק לאווירה האנגלית כוון הסרט, אלא לאותה
אווירה מיוחדת של מהתלת-מתח בריטית. לכן יש כאן
הרבה צילומים בזוויות נמוכות מטילות אימה, הרבה רמ זים
מטעים לבילבול הצופה, וכל מיני זעקות רמות להק פאת
האישיות. וכל הפרטים הללו חצריכים בעצם לשרת
את הסיפור, הופכים להיות חשובים ממנו. ומה זה כבר
חשוב אם המעשיה אינה משכנעת !

מושין שוטר הכפר: גוויות מדומות
מי שאוהב את התבלינים יותר מן האוכל, לא יוכל
להתלונן כאן. חובבי-האופירה יזכו אפילו לראות את אחת
הכוכבות הגדולות של ימינו, אנה מופו, בתפקיד ראשי
(לא שרה, אבל מתפשטת) .ואילו חובבי־הקומדיה יהנו
בוודאי מהגזמותיו של גאסטונה מושין בדמות שוטר־הכפר
שפותר את התעלומה.

מחלה קלח, נ ה לקית
בתחילת השבוע, תעבור
בלי לחשאיר אח•
ריח עקבות. בחיי ח•
אחבח שלן חל משבר
קטן. גם עליו תתגברי.
אבל רק אם 1111 תדעי אין לחתנחג.
21 במרס ־־
סנקי אותו ותני לו
20 באפריל
לחנין פי הוא האחד
ויחיד בחייך. אחרת
חוא עוד עלול לעזוב אותך. לן בן טלה,
צפוי שבוע יבש. לא תצליח בשום דבר :
המשפחה.
לאבעבודה ולא בחיי להשקיע אלא ברירה אין לן
את בל כולך בלימודי השפות שלך.

אם תסמוך השבוע על
האינטואיציה שלך, ולא
תהסס לקבל החלטות
חשובות במישור הכספי,
עומדים לרשותך
סיכויים רבים לעשות
עיסקה מצויינת ולהבטיח
את עתידך לאורך
ימים. אס ההחלטה אינה
בידך, הפעל את
מלוא השפעתך על בר
הסמכא, והשתדל לשכנע אותו לקבל את
עמדתך. כדי להצליח עליו להשתמש
שור — בת הגיוניים. בנימוקים מקסים.
גבר זה בשבוע
תכירי

אם תוכלי לשמור על דומה טיטגרת-חיים
לזו בה חיית עד כה,
בתנאים החדשים, תק-
לי במיקצת על הבע*

יות. אם לא — מוטב
שתסמפי על איש עם
שיקול נבון. העיקר :
לא להגזים ולא לבוא
לידי ריב. אל תזניחי
אותו, בת תאומים,
טפלי בו במסירות והשגיחי שלא יחסר לו
דבר. הוא יקח את זח לתשומת-ליבו ויחזיר
לך — בבוא הזמן — כגמולך.

לטובת בני־משפחתך, גלה כלפיהם תשומת
לב. הס יעריכו את זה. אף על פי
שהם־ לא יביעו זאת
כלפי חוץ. בת מאזניים,
נכונה לך הפתעה
יוצאת מן הכלל מכיוון
שלגמרי לא ציפית כי
תבוא. השבוע תשיגי
הישגים ניכרים, אס
תדעי לנצל את כוחותיך
לדברים מועילים
ולא לדברי הבל. בת 6333111131
מאזניים ליבשי ורוד.

חוו1ניי0

לאחר הפסקה ממושכת, חזרה לעצמך.
_ נצל את השלווה היחסית
ממנה אתה נהנה
פדי לקדם את מעמדך
בעבודה. פקח עין על
שותפיך ועל הכפופים
לך, ואל תהסס להעיר
להם באשר הם מתרשלים.
במישור הרומנטי
— אל תניח ליחת
ר דזו 1סים המתוחים קצת
בבית להדאיג אותך.

עקת

הישמר מאכילה מופרזת, ואל תזלזל בחוקי
הבטיחות בדרכים. סיכסוך שכנים עלול
לגרום לך אי־נעימות,
אם תתפתה להיות מעורב
בו יתר על המידה.
אל תסמוך על
בעלי המלאכה המטפלים
בזזפציך, ובדוק
היטב את עבודתם. בת
קשת: תפסיקי להיות
ביישנית, ואל תשאלי
} 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
אותו כל הזמן אם
אוהבך.
הוא באמת

ון ש 11

תאוחיס

פזיזות אינה מעלה, אך
הססנות־יתר אינה טובה
ממנה. אם נגזר
עליך להחליט, עשה
זאת, אחרת תישאר
קרח משני הצדדים. י1 ברגע שהחלטת, הקדש
את כל תשומת ליבך
ה; ביוני -
ואת יכולתך כדי להו<)
2ביולי
ציא את החלטתך לפועל.
חוסר בטחונך יק־טן
השבוע, בעקבות יחס חם ולבבי ממקור
בלתי צפוי. אל תעוררי את קינאתו השבוע.

1010

השבוע תסיים בהצלחה
תפקיד בו לקחת
חלק בעבר. אתה חוזר
שוב לעבודתך הקבועה.
היזהר מהתנגשויות
בינן לבין
חבריך לעבודה. האנשים
שמקנאים בך
מחפים שתעשה מיש-
גים פדי להשתמש בחם
נגדך. עם קצת עימות
תופל להתגבר על המכשולים שבפניך.

כל המזלות השבוע מראים
חודש אידיאלי.
אתה יודע לצחוק וליהנות
מהחיים. המשך
בדרך בה התחלת. העזרה
לה ציפית מבת
זוגך מתגשמת. בחיים
הרומנטיים הצלחה. היחס
הקריר, אותו קיבלת
מבת זוגך הולך
ומתחמם, הקפא את
תוכניותיו העסקיות לחודש הקרוב, אפילו
אם נדמה לך שזה הזמן להגשים אותן. הימנע
מהימורים בשבוע זה. אל תפריז בערך
עצמך. בסופו של דבר אתה עוד תנחל אכזבה
מגיעה לך מנוחה. על כן צא לחופשה.

י׳ /חוז

מצפה לך שבוע נפלא מבחינה רומנטית.
סוף־סוף תפוצה על והכאב עוגמת״הנפש
שנגרמו לן בפרשת האהבה
הגדולה שנסתיימה
לא מזמן. נסה
לכבוש את נטייתן לנקום
בבו״חזוג החדש
על כל מה שהישן עולל
לך, והתנהג אליו
כמו שמגיע לו. נסיעה
קצרה, תפתיע אותן.

אל תהיה יותר מדי ביקורתי לגבי מאמציהם
ועבודתם של האחרים.
אם יש לך מה
להעיר, אמויר זאת, אך
בצורה^ עניינית ולא
בנימה* מבטלת. שמור
על יחסי עבודה תקינים
ותזכה לתמורה באותו
מטבע. גישה פי20
בינואר -
לוסופית לבעיות תוכיח
$ז בפברואר
את עצמה כמשתלמת
בקרוב. ה;ה סבלני.

בתחילת השבוע שב בשקט. השתדל לצ-
ביי מנוחה. בשבוע הבא תזדקק לכל
כוחותיך הפיזיים והנפשיים.
גם לן דגיגה,
כדאי השבוע להפסיק
להתאמץ. בין כה וכה
לא תראי עמל בטיר־חתן.
יחד עם זאת
כדאי לכם, בני מזל
דגים משני המינים,
להתחיל לחסוך לשעת
מצוקה. לעומת הבשו9ו
בפברואר -
רות הרעות עתידכם
20 במרס
צופן בחובו אושר.

י א 43

ח ניס

במדינה
(המשך בעמוד )33
פנים טען. הגברת המסודרת מיהרה להפקיד
את גורלה בידי עורכי־הדין ובבית־המשפט
נקבע תאריך לדיון.בתביעה. ובינתיים מצא
הנגר פנאי לעוד איזה ויץ עליז נוסף. הוא
חזר ופירסם את המודעה למכירת הדירה.
הפעם נענה למודעה ניקו אברמוב, אף
הוא שילם דמי־קדימה בסך 4250 לירות.
למוד לקח, ציין הפעם ויץ כי הדירה היא
של בתו הקטנה. הדבר לא הרתיע את
ניקו, שכן ויץ הבטיח להסדיר את עניין
הטאבו קל מהרה .״סוף־סוף זה הדירה
של הבת שלי, לא?״ קבע הנגר בעל
המודעות.
אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. כש הגיעו
ענייניו לטאבו נשארה הדירה על
שם הבת. קרבן מספר שניים דרש את
הכסף חזרה וזכה לתשובה השנונה :״מצ טער,
אין לי.״
יותר טוב ככלא הסורי. למרבית
הפלא נותר ויץ עליז ואופטימי. לא
היו לו כל הרשעות קודמות ובהסתמכו
על נקיון כפיו בעבר ניסה באמצעות פרק ליטו
לטעון כי עשה מה שעשה ב״רגע
של חולשה״ .לשאלת השופט אברהם חלי מה
:״איפה נמצא היום הכסף?״ המציא
ויץ סיפור שהוא בדיחה בפני עצמה :״אני
מנסה להוציא ירושה לבתי מקרובת משפ חה
שנפטרה באירופה,״ סיפר ,״יש שם
המון כסף ואני העברתי 22 אלף לירות
לעורך־דין באירופה כדי שיטפל בקבלת
הירושה.״
הוכחות לסיפור לא היו לויץ, ונראה כי
השופט נטה להטיל ספק כבד מאד באמי תותו•
לפני מתן גזר הדין, כשנתנה לנאשם
הרשות לדבר, קם ויץ ויצא בנאום הוצב
להבות שהיה אולי נכון לכשעצמו אך רחוק
מעניינו. הוא האשים את שרות בתי-הסוהר
ביחס בלתי אדיב לאסירים .״אומרים לנו,״
נאם ,״שאנחנו חיים במדינה נאורה, אך
בבית־הסוהר פגשתי אסיר שהיה 17 שנה
בכלא הסורי וסיפר ששם היחס יותר טוב.
אתם לא יודעים בכלל מה זה בית־סוהר
בארץ. ממש נורא. ולא מתאים לאדם כמוני
להשאר שם, אז אני מבקש שלא תשלחו
אותי חזרה לבית־הסוהר.״
לשאלתו הבלתי רלוונטית של השופט,
אם הוא מתכונן להחזיר לקורבנותיו את
כספם ענה ויץ :״אם אצליח לקבל את
הירושה.״ עד שיקבל את הירושה החליט
השופט לתת לתאוות־הבצע של ויץ להת קרר
קצת בכלא מעשיהו. עבור 14,250ל״י
שאסף ויץ משני קוני הדירה משלם הוא
כיום בשנתיים מאסר, פרק זמן שיעניק לו
ודאי זמן למחשבה על כמה ויצים נוספים.

הוחלפה במונית אחרת פג׳ו. בין חילוף
אחד למישנהו הלכו נישואי הזוג והתער ערו
עד אשר פתחו השניים בהליכי־גירו־שין.
בדיון שהתקיים בבית־הדין הרבני
ביקשה רבקה להטיל עיקול על המונית.
בית־הדין הרבני קיבל את הבקשה ועיקל
את המונית.
שופט פוסל דיין. בשלב זה ביצע
הבעל שני תרגילים רבי־עניין. הוא החליט
כי הגיע הזמן לשינוי מכונית. הפעם שם
עינו במורים , 1100 אותה ביקש לרכוש.
לצורך הרכישה היה עליו למכור את המו נית
הישנה. הוא ביקש אישור מבית־הדין
הרבני לביטול העיקול לצורך המכירה.
הרבנים אישרו אך עם זאת קבעו כי כל
זכויות האשד, על המכונית הישנה תע בורנה
למונית הנקנית.
התרגיל הנוסף של מיכאל היה הגשת
תביעה בבית־המשפט המחוזי נגד׳ אשתו.
בתביעתו טען הבעל כי המונית הינד, רכו שו
ולאשה אין כל זכות עליה.
בתשובה לתביעת בעלה נסמכה רבקה
על ההצהרה שמסרו השניים בשעתו ב־בית־המשפט
בנתניה ונוסף לכך על הערת
הדיינים בדבר זכויותיה על המכונית הח דשה.
השופט
שלמה אשר, בפניו נתבררה תביעה
זו, ביטל את טיעוני האשה מכל וכל.
משפט דפי ק ה
בגלל מי ס פר
״אני לא אלך מכאן עד שלא יעשו לי
צדק. דפקו אותי. איפה החוק? המונית
הזאת שלי, יש לי הוכחות,״ זעקה בקולי-
קולות, בפתח בית־המשפט המחוזי בתל-
אביב, אשד. בשנות הארבעים.
עובדי בית־המשפט והשוטרים ניסו ל הסביר
לאשה הצווחת, רבקה גלובה ש-
שהייה בגשם ובקור לא תועיל לעניינה.
״תגישי ערעור על ההחלטה,״ ניסה רב־שוטר
סבלני להסביר לה. אך האשה סרבה
לזוז מפתח בית־המשפט.
תחילתו של הסיפור בנישואיה של רבקה
( )43 למיכאל גלובה בשנת . 1958 היה זה
לאחר שבעלה הראשון, גד סנדגו, נפטר.
סיום הסיפור — תביעה שהוגשה למונית
מדגם מורים 1100 הנושאת את המספר
,40—003 רשיון הסעה צמוד, היתר נסיעה
עירוני, וזכות חניה בתחנת בן עמי בכיכר
דיזנגוף בתל־אביב.
בכסף שירשה רבקה לאחר מות בעלה
הראשון, רכשה לבעלה השני מיכאל, מו נית•
מידה לא מבוטלת של ראייה לעתיד
גילתה האישה בהתייצבה עם בעלה בבית-
משפט השלום בנתניה, שם הכריזו שניהם
בפני השופט כי המונית הרשומה על שמו
של מיכאל גלובה היא של אשתו, ורק
• בגלל שלה אין רשיון למונית נרשמה המו נית
על שם בעלה.
לאחר שנהג במונית שנים מספר, החליט
מיכאל להחליפה. הוא מצא קונה, אריה
מקלר, ומכר לו את המונית תמורת 7275
ל״י. במקומה רכש מונית דה־סוטו, בשלמו
עבורה אלף ל״י נוספות למחיר שקיבל
עבור המונית הישנה.
עם הזמן הגיע גם תור הדה־סוטו וזו

תובעת גדובה
ההבדל הקטן והירוק

ראשית קבע השופט אין בית־הדין הרבני
מוסמך להחליט מי הוא בעל המונית. כ?
תכליתו בעניין היתד, לקבוע את מזונוו
האשה. ושנית, בעניין ההצהרה בנתניה
הרי שבאותו מיקרה נאמר כי ד,מכוניו
שייכת לאשה ולא המונית. והבדל בי;
מונית למכונית נעוץ במספר־ירוק שמחירו
כמה רבבות טובים.
מה שמשתמע מכך הוא. כי רבקה גלובו
יכולה לקבל את המכונית בלבד. אך רבקו
גלובה איננה רוצה מכונית — היא רוצו
במונית. כלומר במכונית עם מיספר ירוק
וכל מה שיכלה לעשות, נוכח החלטתו
של השופט, היה לחזור ולקונן בגשם
״אני קניתי לו מונית — אז למה ל<
מחזירים לי מונית.״
העולם הזה 1800

נת שבעת הימים
של איש חסיד
האמת היא, שכולם ציפו למשהו
מיוחד. אחרי הכל, זה ממש התבקש,
כשהרב שמואל הכהן אבידור —
רבה של כפר״שמריהו, עורן השבועון
פנים אל פנים, מחבר הלהיט איש חסיד

לכלות המשפחהמדור לדור, וחתנה,
יצחק נשרי, חתיך בלונדי, עם עיניים
ירוקות וכיפה קטנה לבנה סרוגה לראשו.
איציק, כרגע סטודנט, הוא בנם של
ישראל נשרי,איש כלכלה מחוגי ה ואשתו
דתיים,
אהובה.
הזוג ה צעיר
יוצא כבר
שלוש שנים, מאז
בתיכון- שהכירו דתי בתל-אביב, שם
למדו.
אוקיי, זאת הי-
תה רק התפאורה
והרקע. עכשיו תשמעו
את התסריט.
הטקס התחיל
לקול זמירותיו של

בנימין

רינה ויצחק נשרי
היה, ואחד האישים הססגוניים וטלאי
התורה בארץ — עומד לחתן את בתו.
אבל למה שהתרחש בפועל בגני״התערו־כה
בצפון תל-אביב, ביום הרביעי שעבר —
לא ציפה איש. בהווי החברתי והתרבותי
של ישראל , 1972 כשאצולת הממון מתחרה
בינה בחתונות״פאר העולות רבבות
ומאות אלפי ל״י, וכל הטקס הופך
למופע־ראווה של כסף —באווירה זו,
היתה חתונת בתו של הרב משב־רוח
מרענן בצחיחות התרבותית שלנו. ואם
אני אומרת לכם את זה, אתם יכולים
להאמין. היה זה מופע מרהיב ביופיו של
תרבות יהודית, דמיון, ונשמה.
תארו לכם רק את סצינת הפתיחה של
החופה — שהחלה, בול, ב״ 6.30 כמתוכנן :
מצד אחד, ים של זקנים לבנים וכובעים
שחורים, באגף בו הושבו כ־ 300 רבנים
ואדמו״רים, מכל חוגי היהדות, החל ב־נטורי
קרתא, עבור ברבנים רפורמיים
מחו״ל, וכלה ברבנים צבאיים במדי צה״ל.
באגף ממול 300 ,או כמה הרבניות,
בתצוגה פנטסטית של כובעי נשים, שכללה
אופנות משנות טיכו, מימי איכה ועד סו־פר־מודרני.
ובין
שני האגפים — שאר האורחים,
שמנו, הכל בכל 2,200 ,איש. ביניהם —
שמונה שרי ממשלה, וטונות של ח״כים,
ראשי עיריות, אמנים מכל סוג ומין,
חרשתנים ואנשי כספים, עסקנים דתיים
וחילוניים /ועיתונאים.
וכמובן — כל צאן מרעיתו של הרב
אבידור: המיליונרים של כפר״שמריהו
והרצליה-פיתוח, כשלצידם עשרות קיבוצניקים
וסתם עמך מכל שכבות העם.
זאת היתה התפאורה. במרכזה, עמדו
רינה, בתו החיילת היפהפיה של אבידור,
לבושה בשימלת משפחה עתיקה העוברת

אונגר,

החזן הראשי של
בית-הכנסת הגדול
בתל-אביב, בליווי
מקהלת גברים מיוחדת
ותזמורת הרבנות
הצבאית הראשית.
כן, מה
שומעים.
שאתם
את הקידושין ערך
הרב, אלוף (מיל).
שלמה גורן, ואת
שבע הברכות המסורתיות
השמיעו
לא פחות משבעה
רבנים — כולם דודים
של הכלה. לאמה
של הכלה,
רות, יש חמישה
אחים — כולם רבנים,
ולאבא שלה
— שני אחים, גם
הם כולם רבנים.
מה שנקרא משפחה
טובה, אתם
מוכרחים להודות.
חכו, זה עוד לא
כלום. כשהופיע החתן,
מובל על-ידי
אביו ואבי הכלה,
פרצה המקהלה בברוך
הבא מרקיע שחקים, והתזמורת
פתחה בליווי שחובר במיוחד
—מבוצע על־ידי שמונה כינורות. שני
רבנים, מראשי היהדות האורתודוכסית
בארצות־הברית/העידו בפני הרב גורן

על היות החתן והכלה ראויים להינשא.
הטקס הגיע לשיאו בברכת כהנים שהעניקו
לבני הזוג הסב של הכלה והסב
של החתן. כאשר הרכינו איציק ורינה
את ראשיהם, ושני הרבנים הישישים
סמכו עליהם את ידיהם, יכולתם לחוש
רטט של התרגשות עובר בקהל הענק.
כל העסק הזה רק נשמע לכם קצר.
בפועל, הוא נמשך 45 דקות. וכמו כל
מופע מוצלח, נערכו גם עליו חזרות.
שלוש, למען הדיוק.
בניגוד למקובל אצל עם ישראל, שם
מתחילה הזלילה הידידותית כבר ברגע
הראשון, לא ניתן היה למצוא, בעת
הטקס, אפילו פירור לחם בסביבה. רק
לאחר סיומו, עברו אלפי האורחים לביתן
סמוך, שם נערך, במשך שלוש שעות,
קוקטייל צנוע. לא תאמינו, אבל כל
החתונה הזאת לא עלתה מאות אלפי
ל״י, ואפילו לא רבבות.
חכו. כשנגמרה החופה, עוד לא נגמר
העסק. מבחינת בני הזוג היגעים, הוא
רק התחיל: הם נאלצו להמתין, עם
ירח הדבש, עוד שבוע שלם. לאחר החופה,
הם ירדו לאילת, שם נערכה לכבודם,
בערב שלמחרת, סעודה בהשתתפות שלו-
שים אורחים. וכך הלאה, והלאה, כל
ערב במקום אחר בארץ, שבעה ימים
תמימים.
רק אז הם קיבלו שיחרור.
הרקדן שחדד
לרקוד
כל מי שנכח, לפני שבועיים בפתיחת
״צוותא״ המחודשת, לא יכול היה שלא
להבחין במשה אפרתי. רקדן צמרת,
בעלה לשעבר של אביבה פז וכוכב לה-
קת־המחול ״בת־שבע״ ,הסתובב בין ה
חוגגים
העליזים כמו היה רוח רפאים׳
שומם ובדד, כשמצב־רוחו העגום נודן ן
למרחקים.
הצרה היתה, שלא היה זה מצב״רוא
חדש אצל משה. הבחור מסתובב כך, עגור
ומשמים, ומדאיג את כל חבריו. לדע1
תם, זה בגלל שהוא לקח — עדיין ל ק
קח — קשה מדי את גירושיו מאביבר
לרקדן המזהיר והחתיך המקסים,
ולרקדנית המוכשרת והיפהפייה, היה בי
חם ומשגע, והאהבה בערה שם על א
גבוהה. כשהתאהבה אביבה, אחרי ״שי
ער״ ,בשחקן ״שיער״ וחבר ״להקת השו
קולדה״ שיקי ליי, התקשה מש
להשלים עם האבידה. מאז, הוא יש([
בדד בדירתם הקטנה, כשלחברה יש 7
רק את תמונתה הענקית, בגודל x 2
מטר, של מרילין מונרו המודבקת על ה;
תיקרה בחדר-השינה.
הצרות, כידוע, לא באות לעולם לבד
אחרי שאביבה עזבה אותו, שבר משר
רגל, ערב בכורה ב״להקת בת-שבע׳^
מאז, לא חזר לריקוד. לדבריו, בגלל אי^

משה אפרתי
סור הרופאים. לדברי חבריו, בגלל שאין
בד את החשק. במקום זה, הוא מקדיע
את כל זמנו לטיפול בחרשים אילמיכ
אביבה, בינתיים, יצאה לאנגליה
שוקי, והשניים הצטרפו שם ללהקו[
גברים כושית בשם ״הקטיפה השחורה״
לשוקי יש — לא איתו — בת מגרו7
שתו בישראל, ובן מידידה אנגליה. עב
אביבה נמצא, צמוד אליה הבן שלה וש|
משה. הם הביאו אליהם מהארץ או
המטפלת של הילד /וכך מסתדרים ע(|
הצד הטוב ביותר.
ומדי פעם, מגיע אליהם לשם גם משר
לבקר את הילד. מגיע, מבקר, וחוזה
לישראל: לתצלום של מרילין מונרח
ולחרשים־אילמים שלו.

השיחה המיותרת
השעה, בישראל, היתד, אחרי חצות,
כשהטלפון צילצל בביתה של אלמנת
מלחמת ששת־הימים הצעירה והיפה. על
חקו היתד, ידידתה הטובה ביותר. שושנה,
נקרא לה. לא שזה שמה האמיתי.
האלמנה הופתעה. לא כל־כך בגלל
השעה המאוחרת, כמו בגלל העובדה ש הירידה
נמצאת זה למעלה משנה בניו־יורק,
יחד עם בעלה, שהוא הכתב הנו״
ד ע בניו־יורק של העיתון הישראלי הידוע.
נוותר על השמות, טוב? אם זה באמת
מעניין אתכם, אתם יכולים לערוך תרגיל
קטן בדדוקציה, ללכת בדרך האלימינציה,
ולא תוכלו לפספס.
הידידה הטובה פיטפטה קלות, הת עניינה
אם ג׳ון מבלה יפה, שאלה על דא
ועל הא. לקראת הסוף, ככה כאילו אגב־אורחא,
התעניינה בשובבות :״תגידי, לא
שכבת איתו עוד?״
״לא,״ השיבה אלמנת המלחמה בכנות.

לאחר כמה קישקושים נוספים, סיימה
שושנה את השיחה, והאלמנה חזרה לשכב.
לשכב — ולהרהר. היא לא הבינה בדיוק
מה היתד, מטרת השיחה המוזרה באמצע
הלילה מניו־יורק. בייחוד ששושנה ובעלה
מוכרים לה כקמצנים לא קטנים, ולא היא
הטיפוס שתלך לבזבז שיחה מניו־יורק
לחינם.
חשבה, חשבה — ופתאום הבזיק רעיון
במוחה.
ג׳ון, לידיעתכם — הוא מרצה באוני לומדת
ברסיטה
של ניו־יורק, ושושנה
אצלו משהו זה או אחר, בשביל להע ביר
את הזמן. לפני כחודש, הגיע ג׳ון
לישראל, התייצב אצל האלמנה עם מכתב.
במכתב, ביקשה שושנה מהאלמנה לעזור
למרצה שלה בביקורו בארץ, לנסות לארח
אותו קצת, במידת יכולתה.
למחרת השיחה הטלפונית, חזר ג׳ון
לתל־אביב מטיול לשארם, סר אל האל
מנה
.״אתה ושושנה מנהלים רומן, נכון?׳!
הפגיזה אותו האלמנה מייד בפתיחה.
המרצה הנדהם, שהוא אולי פרופסות
גדול וחתיך משובח — אבל בפוליטיקה
של נשים בכל זאת חכם קטן — הו דו\
מייד בפשע, לפני שהספיק לחשוב פ ע|
מיים .״מאיפה את יודעת?״ פלט.
האלמנה סיפרה לו על שיחת הטלפו|
המוזרה, ועל שאלתה, המוזרה לא פחוח
— נורא נורא באקראי, יעני — שי1
שושנה, אם היא שכבה איתו .״יכלה)
להיות כמובן רק סיבה אחת לזה. היא
רצתה לגלות אם אתה בוגד בה איתי.׳
אוקיי, שושנה. אז אני יכולה לענוח
לך: הוא בוגד בך איתה. ועוד איך. על
פני כל הארץ. כתוצאה מאותה שיחה פו|
קחת עיניים, החליטה האלמנה שמה שטוב
לידידתה, טוב גם לה.
אוי, שוש, שוש. לא היית צריכה לעו^
רר נרדמים משנתם, באותה שיחת חצוק
גורלית.

יורדת מי שראלוארבעת ילדיה, ש פל ש!
ריק ה וראי בפא רי ס, ג ר מו למתקפה אנטי
ע ל הז מרת הי שרא לי ת ־ ש הו צג הבאשה

״לא ידעה
ך* ל ד1ע1יין החל במאמר בלה מונד
של ה־ 4בינואר, שאיש כמעט לא
שם לב אליו .״אם בודדה פרצה עם אר בעת
ילדיה לבית ריק באחד מפרברי־פאריז,״
אמרה הכותרת. למרות שצויין,
כי האשה הפולשת הינד, בעלת אזרחות
כפולה, ישראלית וצרפתית, עורר העניין
הד ;מועט.
המיפנה הגדול חל כאשר הודיעו עי תוני
צרפת בצהלה גדולה, כי הדירה הנפ־לשת
שייכת אף היא לישראלית. ולא ל-

מאח

ויליאם ע ד
פתב ״העולם הזה״ בפאריס
סתם ישראלית. האשד, שהגישה בקשה
לבית־המישפט לפינוי הפולשים מדירתה
היא הישראלית הידועה ביותר בצרפת,
השגריר היעיל ביותר של ארצנו בפא ריז
— ,ריקה זראי.
ייתכן מאד כי אילמלא היתד, ריקה מעו רבת
בעניין, היה זה גווע מאליו. שמה
העלה את הפרשה לכותרות גדולי העיתו נים
בצרפת ולגלי־האתר. בעקבות הפיר־סום
החל גל של מכתבי איום והשמצה
אנונימיים לזרום אל ריקה. מכתבים הגי עו
מרובעי־העוני של פאריז ומאזורי ה־

ריסה ובית ה מ רי ב ה !:מי מג

רחל אלקיים וארבעת ילדיה. הבית נקנה על״ידי ריקה זראי לפני
כשנה, ולאחרונה עמדה ריקה להתחיל בשיפוצו כדי להכשירו

למגורים. העובדה כי הבית עמד ריק מדיירים שלוש שנים, הכעיסה
את אלקיים חסרת הדירה שפלשה לתוכו. אירגון צרפתי
שמאלני-קיצוני ,״העזרה האדומה״ ,מיהר לקפוץ לעזרתה, ברגע
שריקה זראי ניסתה לקבל את דירתה בחזרה — והציגה כנצלנית.
פאר של צרפת כאחת. כשמיפלצת האנ טישמיות
נעורה, אין היא מבדילה בין עני
לעשיר. ניסוח המכתבים היה זהה ברוב
המקרים :״יהודיה מלוכלכת, היטלר לא
סיים את המלאכה. נמשיך בה במקומו. כל
היהודים הם קאפיטליסטים ארורים, אבל
בקרוב נדפוק את מלם. בך נטפל אי שית.״

שרשרת
עבה
וכלב גדול
ך יגשתי לראות את דירת המריבה. לא
4מצאתי שום כלב, אבל על הדלת היתה
שרשרת ענקית עם מנעול. הבית קטן,
מכוער למדי, וסביבו שטח אדמה קטן.
בפנים מצאתי את גברת אלקיים, צנומה,
לבושה בשימלה שחורה וכולה מיואשת
מצדהפינוי שקיבלה אותו יום מבית־המישפט.

שני צברים

משפחת אלקיים גאחד החדרים של
הדירה אליה פלשו. הילד הראשון
מימין והילד השני משמאל נולדו בישראל. אבי הילדים, שלא

נשא את האם לאשה, נותר בארץ והוא איננו משלם דבר לפר-
נסת שני ילדיו. האם נאלצת לעבוד בבית־חרושת לפרנסת ילדיה.
גם בישראל לא שפר חלקה של האם, שנפלה כאן מצרה למישניה.

״נמאס לי,״ אומרת האשה כמעט בבכי,
״אני לא יכולה יותר. גרתי בבית־מלון
כשארבעת ילדי מפוזרים אצל קרובים 80 ,
קילומטר מפאריז. אני יכולה לראות או תם
בקושי כמה שעות כל שבוע. אני שו אלת
אותך, זה נורמלי לחיות בכה?״
ישאלתי את רחל אלקיים מה הביאה
דווקא לבית זה .״הבית הזה עומד ריק
כבר שנתיים,״ ענתה ,״אני יודעת את זה,

דד־רתהה רי קהשד
ומית חסרת ־ ת ק די ם
* מריחגחסרת ־ ל ב.

ניתח
כי אני עובדת כאן בבית־חרושת בסביבה.
כשהחלטתי להיכנס לתוכו, קראתי לעז רת
את העזרה האדומה. כשבאו השוט רים
לסלק אותי, הם עזרו לי להתנגד להם
בכוח. אני אמשיך להתנגד גם האלה. לא
בא בחשבון שאפרד שוב מילדי.״
לרחל אלקיים אין אפשרות לשכור די רה
בשכרה החודשי, שמגיע ל־ 850 פראנק
בלבד (כ־ 500ל״י) .היא אינה מוכנה גם
למסור את ילדיה לטיפול המוסדות.
לפני שפלשה לדירת־ריקה, ניסתה
רחל אלקיים לפנות לעזרת גופים יהודיים
שונים. אפילו לרב-הראשי לצרפת, הרב
קפלן, שלחה מיכתב. דבר לא עזר. אין
כל קשר בינה לבין המכתבים האנטישמיים
שנשלחו לריקה, היא טוענת .״אני גם
חושבת,״ היא מוסיפה, שזה מגוחך לומר
שהעזרה האדומה הם אנטישמיים. מה יש,
כל מי שהוא אנטי־ציוני מוכרח להיות
גם אנטישמי? ביחוד שכולם יודעים שהם
עושים מאמצים לעזור לכל הפועלים הז רים
שישנם בצרפת, שביניהם יש הרבה
יהודים.״
שאלתי את רחל אלקיים אם רצתה
להפגין משהו מיוחד, בפלישה לדירתה של
ישראלית — ודווקא לזו של ריקה זראי.
״לא היה לי שום מושג של מי הבית
הזה,״ ענתה בחום ,״אין לי שום דבר נגד
ריקה זראי. הדירה עמדה ריקה, אף אחד
לא גר בה, אני והילדים שלי היינו צריכים
מקום. אז נכנסתי לדירה הזאת.״
סיפור תקופתה הישראלית של האשה
נשמע כאוב לא פחות מן הפרק הצרפתי
בחייה .״יש לי ילד אחד לא חוקי ואני
גרושה,״ היא מספרת ,״בגלל הילד הזה
לא רצתה הסוכנות להעלות אותי ארצה.
חסכתי בעצמי כסף ועליתי. בארץ רציתי
להכנס לקיבוץ. גם שם אמרו שלא רוצים
אותי בגלל שלשני הילדים שלי אין אבא.
לקח להם בישראל שבעה חודשים עד
שנתנו לי אזרחות ישראלית, ועוד שנה

במיטבחה של ריסה

העגום של מישפחת אלקיים. עד לפליטתה לדירת הזמרת
הפופולארית היו ילדיה של רחל מפוזרים אצל קרובי מש

שקיבלתי איזה דירה ברמת־אליהו.
אף אחד לא עזר לי. זה היה גיהנום. לא
יכולתי לעבוד בגלל שלא היה מי שיעזמור
על הילדים. בינתיים היכרתי גבר בישראל,
וממנו נולדו לי עוד שני ילדים. הלכת
למשרד־הסעד ברושלים ואמרתי שאני אשב
שם עד שיתנו עזרה לילדים שלי. הביאו
מישטרה וסילקו אותי. כשבאתי עוד פעם
הם אמרו לי, :תשמעי, את חייבת לנו
2000 לירות עבור הוצאות הסידור שלך
בארץ. נמחוק לך הכל אם תחזירי לנו
את תעודת־הזיהות ותחזרי לצרפת׳.״
לרחל אלקיים לא נותרה ברירה. היא
החזירה את תעודת־הזהות שלה, הריצה

פחה ברדיוס של 80 קילומטר מפאריס .״לא יכולתי
לסבול יותר את המצב הזה,״ אומרת האם ,״לראות
את הילדים בקושי פעם בשבוע .״לכן פלשתי לדירה הזאת.״
רחל ודאי לא שיערה כי פלישתה תגרום לגל אנטישמיות.

מיברק דחוף לאחי בצרפת, והוא שלח
לה כרטיס חזרה לצרפת.

״תאמין לי,״ מוסיפה ריקה ,״שאחרי
ששמעתי מי זו האשד. שפלשה לדירתי,
ניסיתי לעשות הכל בשבילה; כתבתי בעצמי
מכתב למישרד העוסק בדיור למיעוטי
יכולת. כתבתי להם שלדעתי זו שערוריה
לא להעניק דיור הולם למשפחה כזאת.״

ך פגשתי גם עם ריקה זראי, לאחר
^ הפגישה עם רחל. היא סיפרה לי כי
בינתיים יצאה העזרה האדומה לפעולה
מחודשת בעניין .״הם הפיצו,״ סיפרה רי קה
,״אלפי כרוזים בפאריז שבהם כוניתי:
ריקה זראי המספסרת בבתים. אני בטוחה
שכרתים אלה יגרמו עכשיו לגל של אנטי שמיות.

ריקה
מציינת כי את הבית קנתה לפני
שנה, ורק לאחרונה קיבלה היתר לערוך
בו שיפוצים .״עד עכשיו התגוררתי בדי רה
שכורה. אני אשה עובדת, ועובדת
קשה. אני חושבת שגם לי ולילדה שלי
מגיעה שתהיה דירה משלנו. אני מצט ערת,
אבל אין לי כסף לקנות דירה גם
לגברת אלקיים.״

;,מספסרת
בב תי ם״

מלחמת הרציחות בערל התחתון נמשכת!

היכן ה מי ש טר ה?

פושע מועד
אילן אשרוב
ואשתו

הגוויה?