גליון 1801

חאלד מוח>־אל־ד>ן

ועיותבולוניה

ף*ן שיטת הבננות ישל צה״ל לבסיסי הפידאיון בפתחלנד, עמדה במרכז
המאורעות בשבוע שעבר. יותר מאשר תועלתה הצבאית הזמנית של
הפשיטה, היתר ,׳חשיבותה ;נעוצה בהיבטים פסיכולוגיים והסברתיים: בפעם
הראשונה פעל כוח צה״ל על אדמת ארץ אדיב נגד מטרות צבאיות ברו רות,
כשהוא לא רק נימנע !מלפגוע באוכלוסייה האזרחית, אלא זוכה
באימתה, ביטחונה ואפילו בעידודה.
שינוי מהפכני זה, שהיה ללא ספק אחד הגורמים לתגובה המדינית
הקלושה על הפשיטה, לא זכה כמעט כלל לדיווח לא באמצעי התיקשורת
בחו״ל ולא בארץ.
מאחורי מחדל שערורייתי זה, הסתתרה קריסתה המוחלטת של מערכת
היחסים שהוקמו וטופחו במשך שנים בין צה״ל לבין העיתונות, שהגיעה
לידיעת הציבור בצורת פירסום הודעתם של הכתבים הצבאיים של רשות־השידור,
על הפסקת כיסוי האירועים הקשורים בצה״ל.
זכותם ישל אזרחי ישראל לקבל דיווח שוטף ומלא על פעילות צה״ל
׳ממקורות מהימנים ולא באמצעות סוכנויות ידיעות זרות ודוברים של
ממשלות אויייב ,׳ניצבה בשבוע שעבר שוב בספק, כאשר נראה היה כי עיקר
מאמציהם של שלטונות צה״ל סביב הפשיטה בלבנון, הוקדשו למניעת
דיווח ישיר של עיתונאים וצלמים מהצד הישראלי אודותיה.
אפשר היה לקבל גישה מוזרה זו, שהחזירה את יחסי העיתונות וצה״ל
15 שנים אחורגית, כשהיתה מלווה בהסברים על חיוניות האיפול המדיני
וערפל הקרב סביב הפעולה! .אולם טיעונים אלה הופרכו ינוכה מה שאירע
באיזור הפעולה.
הכלל של איסור הוא יפה, כל זימן שהוא חל על כולם• לא יתכן שבשעה
שצה״ל מרחיק עיתונאים וצלמים, המאומנים על ידו, מאזור הפעולה, ניתן
לאזרחים אחרים, בזכות פרוטקציה ויחסים אישיים, להצטרף לכוחות צה״ל
בשעת פעולה קרבית, להשיג ״סקופים״ :ולהפיק רווחים לכיסם הפרטי.

^ צבא של חיילים או סו ח רי ם?
ך* עיקרו! לפיו אין להפלות בין עיתון!ועיתון במידע ובחומר עיתונאי
1י לפירסום, בכל מה שנוגע לפעילות צה״ל, הופר הפעם בצודה חמורה
ושערורייתית.
מאחר שלא ייתכן לצרף לכל פעולה צבאית הראויה לדיווח את נציגי
העיתונות כולה, התקבלה לפי העיקרון הנ״ל השיטה של ה״פול״ — כיסוי
באמצעות נציג נבחר, המעמיד את החומר העיתונאי שאסף לרשות העיתונות

חיילי צה״ל בטיהור בסים פידאיון בחבריה בלבנון
כולה. שיטה זו לא הופעלה הפעם. לעומת זאת ניתנה העדפה לכתבים של
שבועון מערכת הביטחון ולבעלי קשרים אישיים עם מפקד זה או אחר של
הפעולה.
כך אירע שבעוד שמרבית העיתונים בישראל, כולל העולם הזה, נאלצו
להסתפק בשאריות עלובות של צילומים מטושטשים ומשעממים מאזור׳
הפעולה, ובדיווחים יבשים של דובר צה״ל, זכו בטאונים בודדים ב״סקופים״
מפוקפקים, שראוי היה שוועדות״חקירה יבררו כיצד הושגו.
׳מדיניות פירסום כושלת זו עלולה לגרום לתופעות שליליות מסוכנות
ביותר. כיוון שלא ניתן לסגור הרמטית דיווח בעיתונות, אלא באמצעות
הפעלת הצנזורה, רק טבעי שהעיתונות תחפש כל פירצה אפשרית בחומת
האיסורים. כך קורה כבר היום שחיילים בצה״ל נושאים עימם מצלמות בצד
כלי הנשק שלהם, דואגים לצלם תוך כדי פעולות קרביות, בידיעה שהם
עשויים לזכות תמורת צילומיהם בתמורות משתלמות.
זוהי כמובן עבירה על החוק, אבל כשאין היצע גדל הביקוש, בכל
התנאים. כמה מהתמונות שפורסמו השבוע בישראל מפשיטת צה״ל בלבנון,
היו תמונות שצולמו בידי חיילים בשטיח לבנון והגיעו לעיתונות בדרכים
לא שיגרתיות.
עם קום המדינה היו שהתגאו בעובדה שעם של סוחרים הופך לעם
עלול
של חיילים. נראה שיש כיום מי שגורם לכך שצבא של חיילים
להפוך לצבא ישל סוחרים.

החוטים מיוצרים ע״י ג׳רוסלם ג׳רסי בע״לו

העול ם הזה 1801

די ש לי ס ט.

*דיפלומט״הוא ההבדל הקטן בין גבר ־ לגבר מקסים.
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
מבלה כמה רגעים חטופים בטיפוח עצמי.
״דיפלומט״מרככיב
״דיפלומט״עושה רגעים אלה לחלק הנעים של הבוקר. קצף גילוח ״דיפלומט״הרך והנעים !ו
מרככים את עור פניך
או משחת גילוח ״דיפלומט*
וסכין הגילוח ״דיפלומט פלטינום פלוס־מחליק חרש על לחייך,
רחיצה בסבוך־דיפלומט״ואתה יוצא את הבית כאדם חדש.
״דיפלומט״־ כתב ההאמנה החדש לגבר.

דיסלומט-יחיד ומיוחד

פת יוכלו לרכוש ללא מכם רק מכוניות צרפתיות,
ועולים מבריטניה לא יובלו לרכוש
ללא מכם כלים חשמליים מתוצרת גרמניה.

המרכז, לפיהם נעוצה ההעברה כאילו בסיבות מיג־הל״ות
ובצורך לספק תעסוקה לפיקוד המרכז, שמאז
הפסקת האש ״מחוסר עבודה״ ,אינם תואמים המציאות.
הוצאת רצועת עזה מתחום פיקוחו של אלוף פי קוד
הדרום, האלוף אריק שדון, דווקא כאשר המיבצע
שנוהל ביוזמתו ובפיקודו לחיסול הפידאיון ברצועה
החל לשאת פירות, מהווה פגיעה ברורה באדיק.

תו גו1ןיף
חסים אי ש״ם
מ עור ערים
בין חבר הממשלה
היחסים האישיים בין חברי הממשלה הורעו לאח רונה
בצורה חמורה. אווירה עכורה של חשדנות
ותככנות שוררת אפילו בין השרים השייכים לאותה
מפלגה עצמה: .מיספר שדים אינם מדברים זה עם זה
ואחרים מתלוננים בפני ומקורביהם כי שרים אחרים
חותרים תחתם.

אופייני למצב זה היתה התגובה כעק-
כות החלטה שהתקבלו, בממשלה, לפיה לא
יגיב אף אחד מהשדים על פעולת צה״ל
כלבנון. דווקא סגן ראש־הממשדה, יגאל
אלון, ששימש כממלא מקום ראש־הממשדה,
היה הראשון להפר החלטה זו.

בכך: ,מקווים אנשי האוצר, יוחזר היעוד האמיתי
לתקנות ההקלה שנקבעו בזמנו: לעודד עליית עולים
מארצות הרווחה.

חילופי הפיקודים נעשו כגלל חילוקי ריעות
חמורים כין אלוף פיקוד־הדרום לבין
שר-הכיטחון משה דיין, כקיטר למדיניות
כה יש לנהוג כלפי בעיות הרצועה. חילוקי
השקפות אלה באו לידי ביטוי כפרשת פינוי
מחנות הפליטים ובן כפרשת ראש
עיריית עזה, א-שאווה, שהסתיר חכלן מבוקש
ככיתו.

חו ד ש רעיון
ה טלוויזי ההצב אי ת
הרעיון שהועלה כשעתו — ונגנז, על
הקמת תחנת טלוויזיה צבאית, בדומה לתחנת
הרדיו גלי צה״ל, שתשדר כמקביל
לטלוויזיה האזרחית וששידוריה יקלטו גם
כאיזורים בהם חונים רכים מחיילי צה״ל
ובהם לא ניתן לקלוט את שידורי הטלוויזיה
הישראלית — חודש.

גם היחסים בין ראש המינהל האזרחי ברצועה, תת-
אלוף נחום פונדק, שהוא איש דיין מובהק, לבין אריק
שרון, לא היו תקינים, היוו את אחת הסיבות להוצאת
הרצועה מפיקות של אריק.

דיין, המבקר כרצועה לעיתים תכופות
כיותר לרגל חפירות העתיקות הבלתי חוקיות
שלו ולצורך מסחר עתיקות כלתי חוקי
עם ערביי הרצועה, יגכיר את פעילותו כתחום
זה, כעקבות חילופי הפיקודים.

הפעם עושים כמה מבתי ההפקה הגדולים בארץ
נסיונות לשכנע את שר־הביטחון משה דיין וצמרת
משרדו בחיוניות הקמת תחנת הטלוויזיה הצבאית.
בין תומכי הרעיון נמצא גם מפקד גלי צה״ל וה שבד
עון במחנה, יצחק לבני.

ר שי מו ת מו ס כ מו ת

התק צי ב צו מצם ־

בער הגדה

הנ סי עו ת ורחבו

ראש עיריית שכם, האג׳ מעזוז אל־מצרי,
וחכרי מועצת העיר ,״ייענו״ לתביעות
הציבור ויגישו את מועמדותם כבחי
רות הקרובות למועצת העיר.

תקציב רשות השידור לשנת התקציב 1972/73
קוצץ ב״ס/״סל בקירוב. למדות קיצוץ ניכר זה, שיפגע
כנראה בתועיות רבות, הן ברדת והן בטלוויזיה, יש
סעיף אחד בתקציב רשות השידור, שלא רק שלא

מופעל עליהם לחץ מצד חמדי כנען, וחוגים המקו רבים
לו. חמדי מאיים שאם הם לא יגישו את, מוע
בעקבותיו
הלך השר ישראל גלילי. אחרי הצהרו תיהם
הפומביות בעניין שגם אינו שייך לתחום עיסו־קיהם,
נענה גם שר־הביטחון משה דיין להגיב בטל וויזיה
על הפעולה, בראיון אותו יזמה הפעם הטלוויזיה
עצמה ולא השר.

הצהרתס פי ר:
ט כ סי סארגעה
אל תתרשם יתר על המידה מהצהרתו האחרונה
של שר־האוצר פנחס ספיר, לפיה אין הוא דואה את
עצמו כמועמד לראשות הממשלה וכי ברצונו לחדול
גם מכהונתו כשר־האוצר בתום הקדנציה הנוכחית.
כמו הצהרות דומות שהושמעו !מפי ספיד בעבר,
נועדה הצהרתו גם הפעם להימנע מלהוות אובייקט
להתקפות וחיצים מצד אלה התומכים במועמדותם
של אחרים לתפקיד זה.

ספיר לא יודיע על הסכמתו להיות מועמד
לראשות־הממשלה, עד שלא ידע כביטחון
מוחלט שגולדה מאיר אומנם מתכוונת
במלוא הרצינות לפרוש מתפקיד זה.

מדוע 1ד? ח ה הו־אועה
ד רי א][

מהא לו ף א רי ק שדון?
ההסברים שניתנו בשבוע שעבר להעברת רצועת
עזה מתחום פיקוד־הדרום לתחום הסמכות של פיקוד־

5ף בה ־
שפו עהעל פגי ש ה

סו די תשל חוס״ן

כין נכבדי הגדה המערבית מספ--סודיתרים
מפה לאוזן ז על פגישה
לפ־י (כשלושה שבועות כין
שנערכה לפני
ישראלי!
המלך_ חוסיין, ל,

אישיות1 ,
חוסיין_,לבין_ ו —
רה, בנראה שר בממשלה.

לפי אותם מקורות, נערכה הפגישה בתיווכו
של אנואר נוסייבה, שר ההגנה לשעבר בממ שלת
ירח, שהעמיד את קשריו הטובים עם
שגי הצדדים, לצורך קיום אותה פגישה.
בעבר כבר נערכו פגישות סודיות דומות
בין המלך חוסיין לבין השרים יגאל אלון
ואבא אבן, עליהם דווח בעיתונות בהרחבה.

סוף שחור
מדותם, יגיש הוא את מועמדותו, ומפני מצב זה חו ששים
בני משפחת אל־מצרי.
ביישובים הקטנים, שבהם תהיינה בחירות, תור כב
למעשה רשימה אחת מוסכמת, על דעת הכל,
ומשום כך לא תיערך הצבעה בכלל.

אין שום התמודדות עד רקע פוליטי, וכל
ההערכויות הן על רקע חמולתי מוכהק.

קיצוצים בז כויו ת
ה מיו ח דו ת ל עו לי ם
ההתמרמרות שעוררו ההקלות וההטבות
הניתנות לעולים חדשים כקרב תושבי הארץ
הוותיקים, יביאו כקרוב לשינוי בתקנות
המגדירות את זכויותיהם של העולים.
לפי התקנות החדשות לא יוכלו עוד עולים חדשים
מרוסיה, למשל, לרכוש מכוניות פרטיות פטורות
ממכס, מיצרך שלא יכלו אפילו לחלום עליו בארץ
מוצאם, לעומת זאת עולים מארצות הרווחה, שבארץ
מוצאם נחשבת מכונית לכלי עבודה אלמנטרי וזול,
יוכלו להמשיך לרכוש מכונית ללא מיסים.

השינוי ייעשה כצורת תקנה שתקבע.
שכל עולה חדש יהיה רשאי לרכוש ללא
מכס רק מוצרים מארץ מוצאו. עולים מצר
קוצץ,
אלא גם הוגדל בלא פחות מ־.6570

זהו סעיף ההוצאה המיועד למימון הוצאות
הנסיעה שד ראשי רשות השידור
לכינוסים וקונגרסים כחו״ל.

פורסם מי כ רז
להובלה אוידיוו
משרד־הביטחון עומד להוציא בימים הקרובים
מיכרז בין חברות התעופה הפרטיות לצרכי תובלה
אווירית פנים ארצית.
׳מאז מלחמת ששת הימים, עם ריבוי חברות
התעופה הקטנות, נתן משרד־הביטחון עבודות בשטח
זה ללא מיכרז, עקב לחצם של החברות לחלק את
העוגה באופן שווה. בעקבות הלחצים חילק משרד-
הביטחון את העבודות באופן יחסי למיספר המטו סים
של החברות השונות.

עם התגבר הלחץ מצד ההכרות הקטנות
על משרד־הביטחץ, עקב מצבן הכלכלי ה קשה
ובעקבות רינונים על העדפה ושוחד,
הוחלט להוציא מיכרז כנושא.
עד: מלחמת ששת הימים העסיק משרד הביטחון
בתובלה אווירית את שלושת החברות הגדולות בלבד,
ארקיע, כנף ויעף.

חלומו
כמה זה יהיה נפלא לנהוג במכונית חדשה. הישנה
פשוט כבר נמאסה עלי. בעוד 6חדשים, אם אמשיך
לחסוך, יהיה בידי סכום כסף מספיק כדי לרכוש
רכב חדש לעבודתי. זה כל כך פשוח ונוח
עם תכנית ״ יתרוןלכל ׳ של

בנדן דיכו־דץ ונבו

רמי כבר חוסך במשך חמש
וחצי שנים. מדי חודש הוא
מפקיד בבנק 100.-ל״י.
בעוד חצי שנה יעמוד לרשותו
סך ־ 16,950.ל״י, הכולל קרן
ריבית והלוואה. סכום זה
עשוי אף לגדולבגלל
הפר שי הצמדהלמדד .
אם יוסיף רמי לסכום זה את
תמורת רכבו הישן, יוכל
בהחלט להגשים את חלומו.

ה של ם הזה 1801

וחף סט 71י 1אוו. צ*ו1ם איתמר

פרטים בכל סניפי
בנק דיסקונט.

מכתבים

הסוציאליזם של
שמעון 6ר0

הידד למפלגה הסוציאליסטית שבראשה
עומדים ״סוציאליסטים״ ידועים כגולדה.
דיין ופרס ששולחים פועלים למאסר בעוון
שביתה.
גדול ״הסוציאליסטים״ בדורנו, שמעון
פרס, הזדרז להתראיין בטלוויזיה כשעוב־די
משרדו הכריזו על שביתה-.
באותו ראיון הכריז הגאון פרס שלא
ישלם משכורות לפועלים ששובתים, ויפעיל
נגדם את כל האמצעים המשפטיים
שעומדים לרשותו.
נפלא, נכון!
גולדה ודיין שלחו פועלים רק למאסר
אבל הוא חייב להתעלות עליהם, ולכן
העלה רעיון גאוני שכזה.
הדבר היחידי שנותר לפרס לעשות לפועלים
שממשיכים לשבות זה לירות בהם,
ולא אתפלא אם הוא יעשה זאת.
יניב שחר, תל־אביב

רפש תוסם ויענן

ערב הבחירות האחרונות לכנסת של
שנת , 1969 מצא ח״כ שמואל תמיר לנכון
לפנות אל קוראי העולס הזה בבקשה ש יתנו
לו את קולם בבחירות. במודעת בחירות
שפירסמה מפלגתו של תמיר, ב״
העולם הזה, נאמר אז בין השאר :״אם
אתה בעד הרוח התוססת והצעירה שעליה

אבר אם אחהנ
מתעדב תו קףלהשק פו ת
התבוסניות ש או תן מפרסם
העתק הזה -
ס קו סך אתנו -

עם האופוזיציה היחידה בישראל

מודעת המרכז החופשי
כ״העולם הזה״

אתה קורא תמיד בעתון זה! אבל אם אתה
גם מתנגד בתוקף להשקפות התבוסניות
שאותן מפרסם עתון זה — מקומך איתנו !״
נזכרתי במודעת בחירות זו של המרכז
החופשי כשקראתי את דבריו של ח״כ
תמיר בכנסת, כשכמה את העולם הזה
בשם רפש. הייתי רוצה לדעת מתי אומר
תמיר את האמת: כשהוא פונה אל הבוח רים
כדי לזכות בקולותיהם, או כשהוא
מאבד את עשתונותיו בכנסת?
כיידיחודאי, וחניה

קו פסא קשה, קינג־ סייז, באורך 100מ״מ ונ טעם מנ טו ל

הגילכול של
משה שמיר

מ סג׳יטטמ דו פל ם
מסג׳
מסג׳
כללי רפו אי

טלפון 15—12 449060 אח ה״צ
. 19—16 945416

כנראה שהשם משה׳לה אינו מביא רוב
טובה וברכה לבעליו בימים טרופים וסוע רים
אלה. הנה, למשל, הסופר משה שמיר
במאמרו ״מבלבלים את האויב או את
עצמנו״ (מעריב .)11.2.72 ,ובכן, איפוא,
משה׳לה התבלבלת, מה? שוב אינך בטוח
שתפשת את כווני הרוחות המנשבות ו אינך
יודע בדיוק למי ולמה להיות שופר.
מה עושה בן־אדם חכם שאיבד מעט
את הכיוון? שותק! חביבי שותק.
הרי אינך חייב לזעוק בקולי קולות
שהתבלבלת. פשוט הצנע עצמך עד יעבור
זעם, עד שיתחוור לד סופית מי הוא
על הסום, מי על החמור ומי הוא, אבוי,
בעצמו חמור. גם סופר גדול ונאה כמוך
לא ישכיל לכסות ברוב מלל על חלל
ריק, אחרי הכל הקוראים אינם מטומטמים!
זו לא בושה לאבד את הצפון אבל במיק-
רה כזה לא מוכרחים לכתוב מאמר ועוד
בעיתון של יום ר?!
כשכותבים על מה שקרה לפני אלפיים
שנה זה יותר קל, יש פרספקטיבה יודעים
כבר מי ניצח, מי הפסיד ואז כמובן אפשר
להתכסות בקצה גלימתו של המנצח.
המשך בעמוד )8
העולם הזה 1801

שו החוץ כשוטר תגועה
ושוות ההנקה מתגנת חביתות
על הקשיים בחייה של
ראש־ממשלה סיפרה השבוע
גולדה מאיר, אשר בעת בי קורה
בארצות־הברית רואיינה
על־ידי עיתונאית מקומית —
בעיקר על חייה הפרטיים. ב סוף
הראיון חזרה גולדה לנוח
בבית־המלון. בשעה שתיים
אחר־חצות העיר אותה משנתה
צילצול הטלפון. על הקו היתד,
העיתונאית, שאמרה :״סליחה
גבירתי, שכחתי לשאול אותך
עוד שאלה אחת :״איך היכרת
את בעלך ד׳
למרות היחסים בין יש ראל
ומצרים, נערכה השבוע
פגישה ישירה בין ראש ממש לת
ישראל וחולצה מתוצרת
מצרית. היה זה בשוק שנערך
על־ידי אירגון אמהות עוב דות
בבית החייל בתל־אביב.
גולדה מאיר ערכה במקום סיור־קניות,
נתקלה באחד הדוכנים
בחולצודפופ בצבעי ירוק-חום.
״את זה אקנה לנכדתי, נעמי,״
אמרה ראש־הממשלה ובדקה את
החולצה. הבדיקה העלתה כי
תג היצרן קרוע. גולדה, שא לה
:״זה משומש ז״ וביקשה
חולצה אחרת. התברר כי את
התג קרעה הזבנית שהבחינה כי
כתוב עליה באנגלית איג׳יפט
(מצרים) — ולא רצתה שראש
הממשלה תבחין בכך, מנעה
את המשך המגעים בין שני
העמים.

אמר ,״חכי רגע, הכל יסתדר.״
השר נעמד באמצע הכביש, ה*
חל מכוון את התנועה כשוטר
מנוסה, חילץ את הנהגת.
שפע של פארודיות על
תוכניות גלי־צה״ל הושמעו
במסיבת פורים שערכו אנשי
התחנה הצבאית. התחילו ב מלאכה
מפקד התחנה יצחק
ליכני ועורך מיצעד הפיזמו־נים
העברי גדי ליכגה, שהו פיעו
במיבחר פיזמונים מתוך
ערב שירי משוררים שערכו
גלי־צה״ל. בהמשך הערב הש מיע
אחר מעורכי התוכניות
הקלטה בה השמיע יצחק ליבני
דיעה קטלנית על ערב שירי
משוררים שהוא עצמו יזם, על
גלי־צה״ל, על עצמו ועל כמה
מעורכי התוכניות של התחנה.
רק בסוף השידור הסתבר כי
ההקלטה בושלה מתוך שיחו תיו
של ליבני והמשפטים הוצ או
מהקשרם המקורי, צורפו
אליהם שאלות שנגעו לתחומים
פיקנטיים, ונוצר הרושם כאילו
ליבני אמר על שידורי התח נה
— ״אם זו תרבות — הרי

זה עצוב מאוד.״ על ערב שירי
משוררים — ״זה חיה כישלון
חרוץ.״ ועל כל עורכי התוכ ניות
— ״ילדים, כולם ילדים...״
דפיקות לב גרם השבוע
לטייס הליקופטר של צה״ל,
דגם ענק של מטוס מדיקט,
שהקים תפאורן אולפני הרצליה
זאב דיכטר עבור צילומי ה סרט
שתי דפיקות בלב. את
דגם המטוס הניחו על צוק
ליד שפיים. טייס ההליקופטר
שחג במיקרה מעל הצוק, ראה
ממנה תקוע בשדה, החל מסתובב
מעליו, נחת לידו, ניגש
לאנשים שמסביבו, ושאל :״חב-
ר׳ה, מה קרה? אפשר לעזור
במשהו?״ החבר׳ה פרצו ב צחוק,
וליכטר הודה לטייס, הס ביר
כי הם בסך־הכל עוסקים
בהסרטה.
הסרטה אחרת נערכה
בביתה של עוזרת ההפקה של
תוכנית הטלוויזיה קלעים, נע*
מי קלמן• אמן הפעלולים ה גרמני
וו־לטר קרנסקי שבא

זמן קצר אחרי שגולדה
מאיר עזבה את השוק, הגיע
לסיבוב קניות במקום שר־הבי-
טחון משה דיין בין השאר
הציעו לו את המילון לעברית
מדוברת של נתיבה כדי ה ו־דה
ודן כך אמוץ דיין סי רב
:״דן בן־אמוץ אינני רוצה,
ועברית מדוברת אינני צריך,״
הסביר.
אדיבות מופתית ותושייה
גילה השבוע שר־החוץ אבא
אכן• היה זה ביום השישי ה אחרון.
אשת יחסי־הציבור מי״
די זכרוני יצאה מאולפני
שידורי ישראל בקריה, נכנסה
למכוניתה ונקלעה לפקק־תנועה
שנוצר במקום. באותו זמן ה גיע
לאולפנים שר־החוץ. כאשר
עבר, רגלי, ליד מכוניתה של
מירי, שבירכה אותו לשלום,
השיב אבן באדיבות, חייך ו־

גולדה מאיו

מתפוצצת מצ חוק כאשר אחדמ״100
המו״לים שהוזמנו לירושלים מרחבי
תבל לרגל הוצאת 400 אלף הע ת קי ם של הספר ״הו ירושלים״,
נתן להב מתנה בובה מעיר הולדתו שרבורג, ה מוכר ת ביש ראל
בזכות ״ספינות שרבורג״ שהוברחו לארץ. בדברי ה תוד ה
א מרה גולדה :״חבל שבשרבורג לא מייצרים יותר מבובות״.

זמירה חן

הזמרת היס ר אלי ת הנמצא ת עתה בסיבוב
הופעות באירופה, הופיעה במלון ״פארק־הוטל״
בפרנקפורט, במיסגר ת השבוע הקולינרי הישראלי הנערך ישראליים אשפי״מטבח שני הראו
ה פ תי ח ה
שם. בערב
א ת כו ח ם בהכנ ת מטעמי ישראל, כשזמירח מלוו ה או ת ם בשירה.

(במרכז ה ת מונ ה הימנית) הימר היש ר

11¥1ד
ראלי היושב בצרפת, הופיע השבוע

ב״היכל הספורט״ ביד-אליהו ושילהב אתקהל הצעירות שניסו

העולם הזה 1801

לביקור בישראל, הוזמן להו פיע
בתוכנית, שמפיק יעל) כ
כך הרצל. בקטע, שצולם ב ביתה
של נעמי קלמן, הראה
קרנסקי איך על-ידי קיפול נייר
הוא משמיע קולות של חביתה
מיטגנת. כדי להשוות בין ה קולות,
צולמה נעמי כשהיא
מכינה חביתות. מרוב חזרות
לפני הצילומים, הצטברה כמות

להתפרץ לבימה כדי לנגוע באלילן (בתמונה ה שמאלית) .אחד
שהצליח להתפרץ ולהגיע עד הכוכב, נישק או תו, זכה ב ת מור ה
ל מ הלו מ ת אגרופו של בראנט, הורד מהבמה על־ידי הסדרנים.

ענקית של חביתות, שהנוכחים
נאלצו לחסל.
הזמר ליאור ייני וה-
אכיכה אור־שלום,
ציירתי שהחליטו לפתוח גלריה, מא מינים
באסטרולוגיה ולא עו שים
צעד רציני בחייהם מבלי
להתייעץ בכוכבים. ייני, ה עובד
עתה על תוכנית יחיד של
שירי המשורר היווני מיקיס
תיאדדרוקיס, ואור־שלום, ש למדה
בפריס את תורת הצבע
והאור — התייעצו באסטרולו-
גים והגיעו למסקנה כי היום
הטוב שלהם הוא ד 11-,במרס.
ואכן, ביום זה הם פותחים את
הגלריה, שמלבד תערוכות יינ תן
בה גם יעוץ לצבע ולאור.
לקראת בכורת הסרט ה ישראלי
הגלולה, סיפר השבוע
הבמאי דויד פרלוב על מיקרה
שאירע כשהתחילו לצלם את
הסרט, לפני שלוש שנים, ב אחת
הסצינות נראה השחקן
יוסי כנאי כשהוא עף באוויר.
בזמן הצילומים הרימו את יו סי,
כשהוא קשור בחבלים, ל גובה
של שישה מטרים. כדי
להסתיר את החבלים וליצור
אפקט שהיה דרוש לבמאי, הש תמשו
ברימוני־עשן. העשן הח ניק
את יוסי המרחף באוויר,
והוא התעלף. הדבר הראשון
שביקש אחרי שהתעורר, היה
שלא יספרו על כך לאשתו. ו אכן,
ההתעלסות נשמרה בסוד
— שלוש שנים. הזמן שעבר
לא עזר ליוסי, שחטף סקנדל
מאשתו על שהוא לא נזהר
בעבודה.

ת שבץ

הו1ו!1ם הזה

מכתבים
(המשך מעמוד )6
אבל בחיינו האקטואליים לא תמיד יוד עים
ולא תמיד עושים את החשבון הנ כון
...אתה כותב על פיקחים ועל חוכמה
— דחילק! תתחבא.

אליהו שובב ציון(גוככיגדד),
חיפה

דיעה כזו ועוד בעיתון פורנוגרפי חולני,
המתפרנס מכספם של אנשים טפשים בעלי
רמת חשיבה ״גבוהה מאד״ — כפי שאפ שר
לשפוט ממכתבי הקוראים.
באמת בושה לדמוקרטיה שעורך עיתון
מלוכלך כזה יושב בכנסת ומקבל משכורת
מכספי משלמי המיסים.
מ. דגן, כפר־גליס

גנבים יש

לאסנת סויד

להעמיד לדין
קראתי בעיתונכם בהקשר לקצין הביטחון
שהסגיר את אחד מחברי הכנסת על
גניבת מצרכים בסופרמרקט. כתוצאה מכך,
כתבתם, איבד קצין הביטחון את מקום
עבודתו.
מפליא אותי מאוד שאותו קצין ביטחון
בא בטענות על כך שפיטרו אותו. הוא
צריך להבין שהוא לא מילא את תפקידו
כראוי, מאחר והוא לא הצטייד מראש
בתמונותיהם של חברי־כנסת ואנשי צי בור,
ולדעת שלהם מותר הכל.
הייתי רוצה להציע שיחוקקו חוק בכנ סת
האומר, שכל חבר־כנסת הנתפס בגני בה,
שיועמד לדין, אפילו אם המדובר
במשה דיין י
׳ שמואל, סטודנט לרפואה, בולוניה

־את מיתרון התשבץ יש לשלוח לת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין על גבי המעטפה:
״תשבץ 1801״ .בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.
מארז* ) 1 :עצירה, סדירה )5 .זז
מאייד )1 :שנון )2 .סוס צעיר)3 .
ממקומו )7 .עומר, אגודת שבלים)11 .
צארית רוסית )4 . 1796—1762 תן! )5
קיר מגן צבאי ) 12 .גמילת הסירות הרא אליל
כנעני )6 .איזור בארץ )7 .מילת
שונים ) 15 .מטרה ) 16 .עבירה ) 18 .חזיון
תנאי )8 .קיסר רומאי 69—15 לספה״נ.
לילה ) 19 .הרג )21 .תנועת אוויר )9 )23 .בגידה ) 10 .בת קול ) 13 .און ) 14 .צד
בסים )24 .אליל כנעני )26 .ציה )29 .עיר
מערב ) 17 .מוסד בינלאומי ) 19 .חלק
באיטליה )31 .אחי רבקה )32 .שושלת מל באניה
)20 .הר געש אפריקאי )22 .הלוואה
שיש להשיב )24 .עיר בגרמניה )25 .שו כים
צרפתית )35 .אשת נשיא ישראל
שלת שליטים פרוסים )27 .זקן, ישיש)28 .
הראשון )36 .מילת חיוב )38 .הלא היא
יופי, הדר )29 .עוף בית גדול ממשפחת
ירושלים )39 .שאינו עדין )40 .הפסולת
שבתבואה )41 .מילת חיוב )42 .מילת
הפסיונים )30 .אבי מצביאו של שאול
בקשה )43 .אילן )44 .מכשף )45 .כינוי
המלך )33 .איש דת )34 .בתוכו )37 .תא
לפקיד גבוה בבבל(נחום ג׳ י״ז) )49 .אומר.
בצמחים מחוסרי פרחים )39 .בן משפחה.
)44 לא טבעי )45 .חלק דבור )46 .מילת
)51 מפלגה )53 .שליחים )55 .צעד)57 .
מדינה אפריקאית )59 .מלך פולני שהזמין
בקשה )47 .טהור )48 .אין, חלל)50 .
יהודים להתישב בארצו )61 .ו־גל. שוק
שושלת מלכים יהודית )52 .חס וחלילה
(ר״ת) )53 .ידיעה, חכמה )54 .גורל)56 .
של בעל חיים )62 .נוזל החיים )64 .מלחין
עיר שנכבשה ע״י יהושע )58 .בושם
צרפתי )65 . 1892—1823 עיר במרכז הארץ.
)66 קול מוזיקלי, טון )68 .שעווה)70 .
עתיק )60 .נער צעיר )62 .ירק מאכל.
)63 סופר ילדים, כתב את ״פו הדב״.
סימן )71 .אלה שההסתדרות אמורה לייצ )65
מדינה ערבית )66 .פקודה )67 .מילת
גם )73 .מפל מים )75 .סוג מאכל, סופלה
יחס )69 .מנהיג ערבי בארץ ישראל בימי
בלע״ז )76 .חיה טורפת )77 .שליח ויועץ
נחמיה )70 .תנור חמום )71 .אבר בפנים.
מיוחד של הנשיא טרומן.
)72 מלת שאלה )74 .אחד השבטים.

זכו נפר סי ם
להלן ר שימה נו ספת של משת תפי ם בפתרון הת שבצים
והח שבצים, שפ תרונו תי ה ם זיכו או ת ם בפרסי ספ רי ם. כל
ה ספ רי ם יי שלחו לזוכי ם בדואר.

פרסי תשבץ

פרסי תשבץ

תשבץ )1 .1791 רות הדרן, רח׳
ארלוזורוב ,9חולון )2 .שרה בר־און, רח׳
יכין , 157 אשקלון )3 .יהודה שמיר, קב׳
עמיעד, ד.נ. חבל כורזים.
תשבץ )1 . 1792 אילנה ביברשטיין,
רח׳ קדושי־קהיר , 10 חולון )2 .דן רוזנטל,
מעונות־ים ,20 בלפור ,29 בת־ים )3 .אברהם
זהבי, רח׳ יהושוע בן־נון ,37 ירושלים.
תשבץ )1 .1793 סגן דק מרום, ד.צ.
,2563 צה״ל )2 .משה קירשנבום, רח׳ אבן־
גבירול ,145 תל־אביב )3 .נגה לבגורן.
מושב אורות. דואר קרית־מלאכי.
תשבץ )1 .1794 חיים משיח, רח׳
דניאל ,71 בת־ים )2 .רפאל פיגנבלט. שד׳
העצמאות ,42 בת־ים )3 .אבשלום דרורי,
תלמי־אליעזר, ד.נ. השומרון.
תשבץ ) 1 .1795 דוד שלזינגר, להבות־חביבה.
ד.נ. השומרון )2 .תרצה קרת, רח׳
אוסישקין ,4קרית־מוצקין )3 .אילן רוזנ ברג,
רח׳ נוה־יהושוע ,40 רמת־גן.

חשנ״ן )1 .1791 צובאדי ישראל, חיים
עוזר ג׳ ,16/פתח־תקוה )2 .יונתן פלד,
קבוץ מעברות )3 .צבי פיירמן, קב׳ ניצנים,
ד.נ. אבטח.
תשבץ )1 . 1792 סמל שרה פארו, מ.א.
,2535003ד.צ ,1004 .צה״ל )2 .ריקי כהנא,
רח׳ מנדלי ,21 נוה־שאנן, חיפה )3 .ישעיהו
קלוגמן, רח׳ בילו , 12 פתח־תקוה.
חשבץ )1 . 1793ד״ ר משה לוי, רח׳
כרמי .9רוממה, חיפה )2 .יעקב דבורי,
קבוץ איילון, ד.נ. גליל־מערבי )3 .שלמה
סרי, רח׳ חיים עוזר , 16 פתח־תקוה.
חשבץ ) 1 .1794 רבקה ארד, יפתח,
ד.נ. מרום הגליל )2 .צור צבי־חנוך, דח׳
הנגב ,5קרית־שמונה )3 .ישעיהו לזר,
ם.א ,2067669 .ד.צ , 1093 .צה״ל.
חשבץ )1 .1795 חיים גיורא, נתיב־חן
13א׳ ,נוה־שאנן, חיפה )2 .פרץ פולדי, רח׳
טרומפלדור , 13 רחובות )3 .יוסף בן־דב,
רח׳ הס ,16 חיפה.

תשובה

איך מדרגים
שר־ביטחון?

אם הייתי מורשה על-ידי שר־הביטחון
מר משה דיין, הייתי מודה לכם בשמו על
הפירסום הרב שגרמתם לו. אבל חבל,
איני מורשה לעשות זאת בשמו.
מה שכן אני מורשה לעשות, הוא להביע
את הערכתי לכתב שלכם על שהצליח
להחדיר סלידה מעיתונכם.
ברצוני לשאול אותו: איך כבודו מדרג
שר־ביטחון כטוב או שאינו מוצלח י האם
זה על־פי טכניקה יעילה המביאה לביטחון
האוכלוסין ושלמות הארץ י או האם זה
על־פי יחסיו האישיים שאין אף אדם מור שה
להיכנס אליהם?
ברצוני להעיר לכבודו עוד הערה אחת:
אם לא היה לנו שר־ביטהון זה, היית מו צא
את עצמך באותו מקום שהבטיחו לך,
ולכולנו, הסורים.

״העולם חז ה״ , 1798״האצבע ה ק
טנ ה של שר־חביטחון״ ,מכ תבה
של ה קו ראהא סנ ת טויד מהרצליה,
בזכות התנ הגו תו של משה
דיין בפרשת אלישבע.

אם את נשואה, יתכן ובעלך נאמן עד
כדי כך שאת מרשה לעצמך להתבטאות
מעל העולם הזה בצורה כזאת.
אם אינך נשואה, אל תאחלי לעצמך
בעל דון־ז׳ואן כמו משה דיין.
נרקיס דוי, חולון

עשו אהבה
לא מלחמה
לסידרד, המצויינת שלכם על האהבה

והמלחמה, אתם יכולים לצרף גם את
אהבתם של בעלי החי החיים במים, כפי
שראה אותה צלם מערב־גרמני.
יעקב כר־אור (כראוי) ,חיפה
• אהבת כלבי הים — ראה תמונה.
טעות לעולם צודקת

ביום ו׳ ,י׳ באדר, בדפוס מעריב טעה

פחד אלדין וג׳יה,
דלית־אל־כרמל

רמת חשיבה
״העולם הזח״ , 1796״חופש ה עיתונות״
,מכתב למערכת של
לביא אגרא מקיבוץ הראל בגנות של הארכיאולוגיות החפירות משה דיין.

איני מתייחסת למכתב כולו, אלא לפיס־קח
האחרונה בו.
בשביל מי אתה חושב שהינך משרת
במילואים, בשביל שר זה או אחר, או
בשבילך ומשפחתך? מי צריך לעשות את
העבודה הזו בשבילך?
קשה לי להאמין שחבר משק יביע

לין להכריח לעסוק ואפילו במין.
שאם לא כן, כיצד לא נתפעל כיצד
מהנדס אלקטרוניקה מוסב ל״בועל״?
איציק שלומי, קיבוץ מגל

קוראים השולחים מכתבים
מתבקשים לנסח אותם כקצרה.
עריסות תינתן למצרסים תמונות
לטכתביהם.
העולם הזה 1801

הספציאליטה של פזגדגונדולה.

למערכת הרחבה של תנורי ״פזגז״ החדישים מתווסף תגור חדש:
״גונדולה״-התנור המיוצר בלעדית עבור פזגז ע״ י תנורי ׳׳שביט״
החברה הגדולה והותיקה ליצור תנורי בישול.
״ גונדולה׳׳-תנור בישול ואפיה אשר יקל עליד לבשל,לאפות,
לצלות ולטגן.
׳׳גונדולה״-מעוצב בסיגנון חדיש,מוסיף הדר לכל מטבח.
״גונדולה׳׳־מכיל חידושים ושיכלולים: שיפוד מסתובב 5 ,מבערים,
רשתות אמאיל,צלחות לקליטת נוזלים,טרמוסטט,
דלת תא האפיה מזכובית 2,תבניות לאפיה ולגדיל,רשת לתבניות.

מיוצר על ידי תנורי ״שביט״

פזגז רוצה שתהיי מרוצה

בלעדית עבור 1 3ב1

בי טוח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י
כולל מנורת ה מ סד, כולל מי סי ס

אקספשן ־־ היוצאימהכלל -לארץ בפסח!
הלהקה הנודעת בעולם כולו בעיבודי ג׳ז ופופ למוסיקה קלאסית
• חיפה 1/4
• ירושלים 8/4
כת״א 5/4
החלה מכירת הכרטיסים

סיגנל
אלקטרוניקה
רח׳ הח שמל ,4תל־אגיב,
טל 615362 ,625459 .

סיקורת

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן בךאמועונתיבה בן ־י הו ד ה

תי א ט רון

הו 3ן, הו ד א,
הו ש־עמום
״הבית״ מאת דויד טטורי בתי-
אטרון ״ הבימ ה״ .נוטה עברי: עדה
בן־נחום. בימוי: מייקל מיצ׳ם.

כל החכמה במחזה — הלהיט של דויד
מסורי הבית — היתד. להראות עד כמה
מטושטש הגבול בין משוגעים לשפויים
בדעתם, ועד כמה שיחת החולין של שני
המינים גם יחד, דומה זו לזו. מכאן, ה חכמה
השנייה של המחזה, והיא שהצופה
צריך, לפחות במרבית ההצגה, להאמין
שהדמויות על הבימה הן נורמליות לחלו טין,
קצת יוצאות־דופן אולי, אבל לא יותר
ממרבית בני האנוש. והחכמה הנוספת
היתה צריכה להיות בפארודיה שמתבקשת
מהשמעת סידרה אין־סופית של משפטים
בנאליים הבאים בזה אחרי זה על הבימה,
משפטים שברחוב נשמעים אולי רגילים
בהחלט, אבל כאשר מרכזים את כולם
יחד, הם מקבלים אופי אווילי ומגוחך.
זה מה שקרה בהצגה האנגלית, אם ל האמין
לביקורות ולאלה שראו אותה שם.
ומה בהצגה העברית? קודם כל, איש
אינו יכול לחשוד כאן, ולו לרגע, ש־

ביטוי תגובה המזלזל
אתל! לאאו ^ ר !
בחשיבות הידיעה שנמסרה או הסיפור שסופר.
א :״אתמול ראיתי א ת בבה אידלסון ב מ סעדה.
היא ישבה קרוב מאוד אלי.״ ב :״ אתה
לא או מר א :״השנה ישראל תייצא לאפריקה
פטישי פלס טיק ונייר טו אל ט.״ ב :״ אתה
לא או מ ר! ״
ש׳ ר׳ נ׳ הרים וגבעות.
5 /5ל א1י׳י1
״הלכתי לצנחנים מפני שחשבתי שלכל מ קו ם
י טיסו אותנו. לא תיאר תי לעצמי שכל הזמן
נרוץ על ג׳בלאות.״
(אנגלית) ביטוי המשמש

יחידת מידה לשנייה, רגע ק ט, הרף עין.
״אמרתי לח שתרגיש א ת עצמה בבית. לא
הספק תי להגיד ג׳ק רובינזון והיא כבר חי ת ה
ב מי ט ה.״

אווד מתעמל:

חולה ־ 9י ] ת׳ כינוי לאדם הל הו ט א חר מיז־מו
טים ומגע מיני. סינוני מי ם: דון ז׳ואן, חרמן,
מחומם, בידו, סקסק־ מני א ק, מ תח ש מק לו.
״אי אפשר לשבת אי תו רגע בלי שיתחיל
לדחוף ידיים. ב חיי ם שלי לא ראיתי מין חולה־מין
שכזה מה זה חרמן ! הוא האבא של
החר מני ם החולח״מין הזה ! ״

היית מת!

היית רו־

)1ביטוי שפירושו :
צה בכך, היית מ ש תו קק לדבר.
א :״את מוכנה לעשות לי מסז ב :״חיית
מת א :״אז מה א ם הוא קיבל כר טיס
טי ס ה חינ ם ללונדון ב :״ חיי ת מת ! ״
)2תשובה מלעיגה שפירושה: לאו, לא מני ה
ולא מקצתיה. סינוני מי ם: בוקרה־פיל־מישמיש;
באמת !; ת סל ח לי כן, אהז ; שכח מזה ;
מה עוד ו.
א :״נראה אוייד שוטף א ת הריצפה.״ ב :
״היית מ ת

ספיחס

קלע לכול!

דנצט ודואר ג;,הבית״
אופי אווילי ומגוחך

מדור שבועי זה מפרסם תו ספות
למילון העברית המדו ברת.
קוראים שיש ברשותם
מילים, ביטויים והגדרות נו ספות,
,מתבקשים לשלוח אותם
לפי כתובת המערכת.

נד, השוואה צודקת. המחזה של דויד סטורי
נכתב רק לביצוע כזה.

ס פ רי ם

1־ 11001 ציר צ״ד
ב דו לארל מי ל ה
״...עד כאן,״ אוטוביוגרפיה מאת
מאיר ויי סג ל; 303 עמ׳ ,הוצאת
ויידנפלד וניקולסון.

בסיומו של הקונגרס הציוני שנערך ב ציריך
בשנת , 1929 הוקמה הסוכנות היהו דית
המורחבת, שכללה אישים יהודיים
גדולים ומפורסמים באותם ימים: אלברט
איינשטיין, ליאון בלום, לורד מלצ׳ט,
פליקם וארבורג, שלום אש, חיים נחמן
ביאליק ואחרים. בתגובה להקמת גוף זה,
פרצו אז בארץ־ישראל מהומות דמים,
בהם נהרגו יותר מ־ 150 יהודים.
מאיר וייסגל, אז איש מנגנון של הס-

וייסגד כמוכר גפרורים •
אלף דולאר למאמר

3תשובה שמ שמעותה: דייה לצרה בשעת
ה; אל תד חקאתהקץ; נ חכ ה ונראה.
א :״אבל כשיהיה לך כסף וכשיתחשק לך
לקנו ת לי מכונית ב מ תנ ה אז אני רוצה שתקנה
לי מוסט אנג, טוב ב :״טוב, טוב. כש
א :״ומתי מתח תנו! ״ ב :״כש א :״מתי
ועדת וי תקון זאת כבר תגמור אתהח קיר ה

מאחורי הקלעים של הציונות האמריקאית,
מזכירו של חיים וייצמן, מי שגילם את
תפקיד דוד בן־גוריון בסרט אקסודוס, ומי
שאחראי להפיכתו של מכון וייצנזן ברחו בות
למה שהוא כיום.
בלשון סיפורית קולחת וסוחפת, רווייה
בהומור יהודי עסיסי ושורשי, מגולל מאיר
וייסגל לא רק את סיפור חייו העשיר,
אלא פרק בלתי ידוע כמעט מתולדות
הציונות — לידתה וצמיחתה של הציונות
האמריקאית. יחד עם עדותו על דמותו
ואישיותו של נשיאה הראשון של מדינת־ישראל,
יש בביוגרפיה של וייסגל ראיה
מפוכחת ומחכימה של מדינת־ישראל ב שנותיה
הראשונות,,החסרה כל־כך בעדו יות
כתובות אחרות.
זהו סיפור אנושי, חם, מרתק ומשעשע,
המאיר דמויות מפורסמות בתולדות הציו נות
באור בו לא הוארו אף פעם, כמו
למשל, הסיפור על ארתור רופין.
כשהיה וייסגל עורך הניו־פלסטיין, נכ נס
רופין למשרדו וביקש ממנו תצלום של
עצמו. הוא אמר שהוא רוצה בצילום כמז כרת.
הבקשה כה החניפה לוייסגל עד

פ׳ ז׳ הסיע.
״אולי אתה מוכן להקפיץ אותי רגע לחי ״השר
א מר שתקפיץ א ת אשתו

פה ן״
לשוק א :״תקפוץ אלינו פעם.״ ב :״אני
אקפוץ א ם תקפיץ אותי״.

ביטוי הקובע כי
הזיןעלהל1
ת שוקתו המינית של אדם העבירה או תו על דעתו,
פגעה בכוח שיפוטו וכושר חשיבתו.
״כשר בממ שלה הוא לא יכול להרשות לעצמו
לעשות שטויות כ אל ה, אבל כנראה שחזיין
עלה לו לראש הוא הבטיח לה הרים
וגבעות. הוא אפילו היה מוכן להתח תן אי מ ה
בשביל דפיקה. כשהזיין עולה לו לראש, הוא
מאבד א ת המכנסיים״.

הדמויות על הבימה נורמליות. התפאורה
של ג׳ו קארל רומזת בעובי שמשהו חשוד
בכל העניין, ואז בא התרגום, ומקלקל את
שארית האשלייה. מי שמע פעם שיחת־חולין
ישראלית בה חוזרים ביטויים של
״הו כן, הו לא,״ עד אבסורדום? והאם
הנוהג הישראלי בשיחה חופשית היא ל נתח
את מזג האווירי ומי שמע עוזרת
ישראלית האומרת למישהו ״מה אתה סח?״
בקיצור, מה שנשמע באנגלית כתמצית
מטבעות לשון הבאות בזו אחר זו, נשמע
בעברית יבש ומשעמם.
הבימוי הסטאטי של מייקל מיצ׳ם, ש היה
בוודאי יעיל אילו היתד, לדיאלוגים
אותה המשמעות כמו בלונדון, נראה בתנ אים
אלה כסתם דלות בדמיון. ובתנאים
כאלה, מי יכול עוד להעיז ולבוא בטענות
לשחקנים נחום בוכמן, אברהם רונאי, שו שנה
דואר, בתיה לנצט, רולף ברין, שלא
הותאמו כלל לתפקידיהם, הנאבקים ב-
תמליל שאיבד כמעט כל משמעות בעברית,
ומנסים ליצור יש מאין?
אם בכל זאת, תלכו להצגה, נסו נא,
תוך כדי צפייה, לתרגם לעצמכם את ה דיאלוגים
לאנגלית, ולתאר לעצמכם כיצד
היו נשמעים מפי ג׳ון גילגוד וראלף ריצ׳-
ארדסון שהופיעו בתפקידים הראשיים ב לונדון
ובניו־יורק ואל תאמרו שזאת אי-

סיקורת

במעט הלך קקן:

תדרות־ציוני־אמריקר, ועיתונאי של בטאו־נים
ציוניים בארצות־הבדית, ערך אז את
עיתון התנועה ניו פלסטיין. הוא ניסה אז
להשיג עדויות חיוביות על המפעל הציוני
הנעשה בארץ־ישראל. כאשר שמע כי
וינסטון צ׳רצ׳יל מבקר במסע הרצאות
בקליפורניה, ביקש וייסגל מסוכנו של
צ׳רצ׳יל, כי יכתוב מאמר עבור עיתונו.
הסוכן הסכים, במחיר של דולאר לכל
מילה שיכתוב צ׳רצ׳יל.
כאשר קיבל וייסגל את המאמר, תמורת
אלף דולאר, הוא מיהר למסרו לפירסום
בניו־יורק טיימס, דבר שהיה הישג תע מולתי
אדיר לתנועה הציונית באותם
ימים. אולם כאשר היתה הסתדרות ציו ני
אמריקה צריכה לשלם לצ׳רצ׳יל, אחזה
פלצות באנשי המינהלה. מספר וייסגל :
״מדוע, שאל חבר הוועדה האדמיניסטרטי בית
בלהט, צריך לשלם לצ׳רצ׳יל דולאר
למילה, בעוד שתמורת חמישה דולאר ל אלף׳
יכול כל כתבן ציוני לכתוב אותן
המילים עצמן, פחות או יותר?״
״אוסף נוכלים יהודיים״ .פנינה
היסטורית זו היא רק אחת מאלף, נוצצות
ומאלפות כמותה, השזורות לאורך הביוג רפיה
יוצאת־הדופן של מאיר וייסגל (,)78
יליד העיירה קיקל בפולין, דמות מרכזית

שמיהר להצטלם אצל צלם יקרן ומסרה
לרופיו. כעבור שבועות מיסטר ביקש רו־פין
מוייסגל גם תמונה של אחיו, בהס בר
:״איש. מקסים. הגרמנית שלו סובה
משלך. אפשר לקבל גם תצלום שלו?״
מספר וייסגל :״הופתעתי מחולשתו זו
ליופי הוייסגלי, אך עשיתי סידורים ש יקבל
את הצילום.״
רק כעבור שנים פיענח וייסגל את
תעלומת הצילומים. הסתבר שהם היו דרו שים
לרופין לצורך המחקר שכתב בגר מנית:
הסוציולוגיה של היהודים. בספר
זה (״מעין אוסף נוכלים של פרצופים יהו דיים״)
הופיעו תמונות מאיר ואחיו זה
לצד זה, כשמתחתם ההסבר: למרות ש השניים
הם בנים לאותם הורים, האחד הוא
טיפוס ים־תיכוני והשני הוא ארי.
כותב וייסגל :״הייתי סולח לו על מע שה
הערמה אילמלא כינה אותנו, גאליצ־יאנער
/שהוא עלבון שאין למעלה ממנו
בפולקלור האידי.״

ת ק לי טי ם

א 3ר המין
האט לנ טי
זאת להקה המורכבת משבעה כושים,
חלקם מן החוף המערבי של אפריקה, חל קם
מן האיים הקאראביים, המגשרים מעל
האוקיאנוס האטלנטי, בשבעה קטעים שהם
בעצם תמצית המוסיקה האפרו־קובנית.
כלומר, בכל שבעת הקטעים שבתקליט,
מורגשים הקצבים הסוערים של טריני דד
וטכסי הוודו, עם משפטים מוסיקליים
(המשך בעמוד ) 12

בשיקאגו, בשנת . 1909
העולם הזה 1801

הנהלת חשבונות
הופ! ה חו רףעבר
חורף, חורף: מסביב ופתאום בסוף השבוע
— ביקור קצר ומפתיע של יום קיץ. פת אום
משב רוח חם מן המדבר ובבת אחת,
על כל מסכי הזכרון והדמיון שלנו מוקרן
בהבטחה ואזהרה ה״בקרוב״ של הקיץ:
רגלים יחפות בחול ועל מדרכות ה רחוב
1חולצה דקה, קצרת שרוולים ; בגד ים
מטפטף על חבל במרפסת; לפתוח
בלילה את כל החלונות ולהתכסות בסדין
בלבד; לקום מוקדם, לס גור
את החלונות והתריסים
ולרוץ לים, לבריכה ממ טרות
מסתובבות ללא הרף
בדשא; אבטיח קר ואדום
בצל העצים, מתחת שמ שיה׳
בבית־קפה ; ארטיק
לימון, ארטיק !> כסא-נוח
בחול, ריח של קרם שיזוף, מזרון גומי,
דלי של פלסטיק, ענבים ומלפפון מקולף
בשקית ניילון ; לימונדה קרה בטרמוס ;
תנומת צהריים על הרצפה הצוננת בחדר
האפל; זבובים שטים ללא קול בחלל!
חמיצה קרה, מרק פירות במסעדה ! ריח

הם לא מבינים שהפגיעה הקלה ברכונו־תה
של לבנון תביא לה ברכה שהיא הרבה
יותר גדולה וחשובה מאשר הקפדה קטנו נית
על קדושת הגבולות?
אנחנו עוקרים שם סלעים בבולדוזרים
וסוללים דרכי גישה לכפרים שלהם —
והכל חינם ! אפילו לא ביקשנו מהם ש ישתתפו
בהוצאות. מי יהנה בסופו של
דבר מהדרכים שפרצנו? אנחנו? בטח
שלא! סוף סוף הכפרים הנידחים האלה
יחדלו להיות מנותקים מהעולם ומהציוי־ליזציה.
אז מה הם בוכים? הרי הגבול
בינינו וביניהם לא השתנה. בסו הכל
הוכחנו לעולם שעם מעט רצון טוב מדינה
מפותחת יכולה לעזור למדינה מתפתחת.
וזו הרי רק ההתחלה !
אם הם רק יפסיקו את צעקות ה״גוואלד !

פרדסים המגיע לאחר חצות עם הרוח ה מזרחית;
סנדלי-אילת מדשדשים בחדר ה מדרגות
; ריח אספלט חם בכבישים ! שרי פה
בהרים; אבק בשבילי השדות; חציר
ריחני ; שדות שלף של זהב> מטפחת
מאחורי הצוארון; תור ארוך לאוטובוס;
כתמי זיעה בבית השחי; סודה קרה מבק בוק,
מסיפון ; לים, לים — לשכב כל היום
בים !.
אבל זה עוד לא זה,
רבותי. זה רק ה״בקרוב״
של הקיץ. הזהרו מהפיתויים
של יום חמסין. אל תכני סו
עוד את בגדי החורף
ואת הסוודרים לארון. אל
תצאו עדיין יחפים לרחוב.
התכסו יפה בלילה. האינ־פלואנציה,
הגריפה והשפעת האסיאתית
אורבות לכם על כל צעד ושעל.
הזהרו! זה מה שהרופא אמר לי — וגם
השכנה, שאל חדרה צעדתי בלילה ברג לים
יחפות, לא נרגעה עד שהבטחתי ל!1
להזהר.

הצילו ההיסטריות שלהם, אם הם ישבו
בשקט ויתנו לנו לעבוד — נזפת להם
במשך הזמן את דרכי הגישה העראיות
שפרצנו, נהפוך אותם לכבישים דו-מסלו-
ליים, נציב לאורכם תמרורים ורמזורים,
נרחיב את רשת הכבישים ונגיע איתם עד
גבולות תורכיה ולאט לאט נמתח לאורכם
קוי חשמל ומים (הרי הם לא מתארים
לעצמם שנמשיך להוביל מים בטנקרים),
נקים תחנות דלק, מזנונים, אכסניות, מוס כים,
בתי-חולים — כל מה שצריך כדי
להבטיח פעילות סדירה ויעילה של כוחות
צה״ל בלבנון. ברור שפה ושם נצטרך
להרוס כמה בתים של חבלנים העומדים
כמכשול בדרך לקידמה. אז מה? אם אנחנו
לא נעשה את זה — ממשלת לבנון תצטרך
לעשות את זה. בשביל מה להם כל הכאב־ראש
הזה? שישבו בשקט ויתנו לנו לעשות
את המלאכה. אין להם מה להפסיד. הם רק
יכולים להרוויח מהיוזמה הדינאמית שלנו.
אגב, אני מבין שהרמזורים שנקים לאורך
הכבישים שלנו בלבנון יפעלו לפי שיטת
״הגל הירוק״ וכוחותינו שיצאו מהקריה
יוכלו להגיע עד גבול תורכיה מבלי ל-
העצר פעם אחת בדרך. לא צריך לזלזל
גם בהישג הזה !

ח שבון * הרון 11 סג ה
אני מלא הערצה לדוקטור משה סנה
ז״ל. בעיני מעולם לא העידה הפכפכותו
הפוליטית לרעתו. ערכו לא ירד בעיני
רק משום שהפך במחצית השניה של חייו
מציוני־כללי לסוציאליסט, מסוציאליסט ל קומוניסט
שרוף, מקומוניסט לציוני־כמעט־לאומי
ומכאן ליהודי המבקש בצוואתו ה אחרונה
שיגידו קדיש ותהילים על קברו.
להיפך: הזיגזאגים האידיאולוגיים והפו ליטיים
של סנה מעידים עליו שהוא היה
אדם חושב. ואדם חושב המבקש להיות
נאמן לעצמו חייב לבדוק יום יום את
אמיתותיו, לשפץ אותם בהתאם לתנאים
המשתנים ואפילו להשליך אותם מאחורי
גבו ולבחור לעצמו אמיתות חדשות, שגם
הן חייבות לעמוד יום יום ושעה שעה ב מבחן
הביקורת והתבונה הטהורה.
רק סוסים וחברי מפלגה מטומטמים צוע דים
עד סוף ימיהם בעקביות בתלם ש לתוכו
הוכנסו בצעירותם. רק אוטומאטים
אינם סוטים מהתפקיד שהוטל עליהם, ורק
מחשבים מתוכנתים אינם משנים את דע תם
ללא הוראה מגבוה. הומו־סאפיינס הוא
אדם חושב ולא מחשב. הסטיות והתפניות
של סנה מהדרך הפוליטית שבה החל
לצעוד הן רק לזכותו.

ל א רו צ ה -ל א וגר•!־

כפו* טו ב ה
אני לא מבין אותם. אני ממש לא מבין
את ממשלת לבנון! מה יש? מה ההתרג שות
הזאת? צה״ל חצה את הגבול וביצע
כמה פעולות עונשין נגד ארגוני החבלה
הפועלים שם — אז בשביל זה צריך ל הגיש
תלונה למועצת הבטחון נגד ישראל?
אני פשוט לא תופש את ההגיון שבהחלטה
הזו. מה זה? הם ילדים קטנים?

וו ו

אפילו התפנית האחרונה שלו, תפנית
של 180 מעלות מאתיאיסט, הטוען ככל
קומוניסט טוב שהדת היא האופיום של
ההמונים, ליהודי המצווה על בניו שיאמרו
קדיש ותהילים על קברו, מוכיחה שסנה
נשאר נאמן לעצמו עד הסוף. הוא אף
פעם לא התחשב במה שיגידו העדרים
הממושמעים והמונהגים על תפניותיו ה אידיאולוגיות.
הוא חשב וחשב וכאשר
הגיע למסקנה שעליו לשנות את דעתו
ולעבור לעמדה חדשה — עשה זאת ב אומץ
ובלהט של אדם המאמץ לעצמו דת
חדשה.
הנזק היחידי שצוואתו של סנה גרמה
לנו הוא שהיא הצדיקה את חשדנותם של
הגויים אלינו. מסתבר שהרוסים צודקים
כאשר הם טוענים שאי-אפשר לסמוך על
יהודי גם אם הוא קומוניסט. הנה תראו:
ברגע האחרון, על ערש דווי שוכח ה דוקטור
פתאום את כל הדוקטרינות וחוזר
לחיקה החם של היהדות המסורתית. מה
שבטוח — בטוח! אם קדיש ופרק תהי לים
לזכר נשמתו של הדוקטור לא יועילו
— להזיק ודאי שהם לא יזיקו. מכל מקום
לא בעולם האמת. מקסימום הם יזיקו לו
קצת בעולם המחר.

שר־הבטחון ביקר בשבוע שעבר בשוק
ארגון־אמהות־עובדות וכשאחת האמהות
העובדות הציעה לו לקנות ״מילון עולמי
לעברית מדוברת״ אמר השר, לדברי כתב
״מעריב״ :״את דן בן־אמוץ אני לא רו צה.״

הופתעתי. משה דיין מייחס ערך
ממשי לא רק לחתימת ידו באנגלית אלא
גם לדבריו הנאמרים באירועים מסחריים.
הוא חושב ודאי שמכירת המילון תפגע אם
הוא יכריז בפומבי שאין לו עניין בו.
אך הוא טועה כפי שהוא טעה כאשר
האציל את חסותו הממלכתית והבטחונית
על הקרנת הבכורה של סרט מסחרי בשם

״חצי-חצי״ שהופק וכוכב על־ידי בנו. כמו
שהופעתו ההיסטורית בהקרנת הבכורה ו דברי
השבח שהרעיף על הסרט באוזני
הכתבים לא הועילו ל״חצי־חצי״ כך גם
הצהרתו בשוק ארגון־אמהות-עובדות לא
הזיקה למילון.
הפגם היחידי שמצאתי בהצהרתו של
שר־הבטחון הוא חוסר הדיוק שבה. לדברי
שותפתי למילון, הגברת נתיבה בן־יהודה,
אשר קיבלה את האינפורמציה מחוגים ה מקורבים
אליו, קרא משה דיין את המילון
והתגלגל על הארץ יומיים. עם מי הוא
התגלגל על הארץ — זאת לא הצלחתי
עדיין לברר.

ה בנ ק ה צו עד ע ה 1מן
הללויה ושלוש פעמים הידד! פרופסור
שר, ראש מחלקת היולדות בבית החולים
ע״ש שיבא הכריז לפני שבוע ש״בנק ה זרע
יסתור בעיות של הזרעה מלאכותית.״
הסתבר שאנחנו לא מפגרים אחרי אמריקה
בהרבה. לא רק להם יש בנקים בהם יכול
כל גבר להפקיד (להקפיא) — תמורת תש לום
— את הזרע שלו כאשר הוא יוצא
למלחמה או לשליחות ממושכת. גם אצלנו
עומדים להקים את ״הבנק הצועד עם
הזמן״ וכל אחד מאיתנו יוכל לפתוח בו
חשבון עובר ושב.
בהזדמנות כבר טיפלתי באפשרויות ה מרתקות
שבנק כזה פותח לפני המפקיד
והחוסך הממוצע. הפעם אני רוצה להוסיף
הצעה קטנה שתתרום רבות, נדמה לי,

להפצת רעיון החסכון בבנק הזרע, ותקל
במידה רבה את הליכי ההפקדה. במקום
לרוץ כל יומיים שלושה לבנק בתל-השומר
כדי להפקיד שם כמה סנטי־ליטר, במקום
לנסוע לשם בשרות או באוטובוס ולחכות
בתור ליד אשנב הקופאי — למה שבית־החולים
לא יצייד את לקוחותיו בקופות
חסכון אינדבידואליות שיעמדו בביתם כדי
שיוכלו להפקיד בהם בכל עת ובכל שעה
נוחה. אחת לשבועיים או אחת לחודש יקח
הלקוח את הקופה לבנק ויפקיד את תוכנה
במקרר הכללי או בכספת פרטית.
אינני תובע תמלוגים עבור ההמצאה !
שלי, אך אם ההצעה שלי תתקבל ותזכה
לפופולאריות לא אתנגד אם תכונה ה קופסא
הכחולה שלי בשם ״דן החסכן״.

דוזג1תו שד אבן
מצבו של שר־החוץ שלנו הוא בכי רע
אם אני כבר צריך להגן עליו. אבל מה
אפשר לעשות? ח״כ בנימין הלוי התנפל
עליו במסיבת עתונאים ואיש לא מצא
לנכון עד כה להגן על השר המותקף. מר
הלוי טען כי שר־החוץ ״היטעה במתכוון
את הכנסת ושיקר בהסבריו״ בפרשת ראיו־נו
בטלוויזיה האמריקאית, בו התבטא בצו רה
העלולה להתפרש כאילו איננו מעוניין
יותר במשפטי פושעים נאצים. לאחר ש־שר־החוץ
הסתמך בזמנו על
דבריו של השואהיסט אלי ויזל
שראה את השידור, לדברי
אבן, ולא מצא בהם כל פגם,
מסר ד״ר הלוי לפירסום את
מכתבו של איש־השואה המק צועי
המכחיש את דברי השר
קו ההגנה אותו הייתי רוצה
להציע לשר־החוץ שלנו כולל
שתי עמדות חזקות, אם כי
מנוגדות כלשהו זו לזו. בידיו
הברירה להודות שאמר את ה דברים
המיוחסים לו ולהגן על
עמדתו או להודות ששיקר כאשר אמר
שלא אמר את הדברים המיוחסים לו.
שר רשאי לשקר לכנסת ולאומה אם
השקר שלו משרת לדעתו את האינטרסים
של העם. אם שר־החוץ באמת אמר שאינו
מעוניין יותר במשפטי פושעים נאציים ו הגיע
למסקנה שדברים אלה עלולים לפגוע
בתדמיתו ובפוסולאריות שלו ולחבל על
ידי כך בתדמיתה של ישראל בעולם ו־במאמצינו
הכנים להגיע להסדר של שלום
בר קיימא עם ארצות ערב — הסדר שאין
כל אפשרות להשיגו ללא פעילותו הברוכה
של שר־החוץ — רשאי מר אבא אבן ל התכחש
לדברים שאמר ולטובת המדינה
לשקר לכנסת ולאומה. אחרי הכל הוא לא
השר היחידי שמשקר. שר האוצר שיקר
כאשר הבטיח לעם ערב הפיחות שלא יהיה
פיחות ושר־הבטחון שיקר כאשר טען ב כנסת
שלא חפר עתיקות, לא מכר עתיקות
ולא השתמש בציוד צבאי לתחביבו הפרטי.
אם להם מותר לשקר, למה ששר־החוץ לא
יוכל לשקר? ד״ר בנימין הלוי תמים או
מיתמם כאשר הוא תובע את פיטוריו של
אבן רק: משום שהוא לא אמר את האמת.
יכול להיות שבמדינות מתוקנות זה באמת

ככה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל
ונוהגים פרלמנטארים ממין זה זרים לנו
ולרוחנו. אצלנו, שלא כנהוג במדינות ה מתוקנות
של הגויים, רשאי שר להמשיך
בתפקידו גם אחרי שהתברר כי הוא שיקר
לציבור ולבית המחוקקים. כוחנו בייחודנו.
העמדה הראשונה בקו־ההגנה שהצעתי
למר אבן, היא הרבה יותר קשה ודורשת
אומץ־לב במידה שאינה מצוייר, אצל אף
אחד משרי הממשלה שלנו. לו אני במקומו
של אבן, הייתי אומר: נכון.
אמרתי שאינני מעוניין יותר
במשפטי פושעים נאציים ואי נני
חוזר בי מדברי! לא רק
אני. כל שרי הממשלה ורוב
רובו של העם אינם מעוניינים
לגרור עד קץ כל הימים את
הטרגדיה שהתחוללה לעמנו
בגרמניה. קשרנו קשרים דיפ לומאטיים
עם גרמניה, קיבלנו
ואנחנו ממשיכים לקבל פי צויים,
יחסי ישראל־גרמניה הם מיום ליום. משתפרים עזרו לנו בשעת צרה, כאשר שום מדי נה
אחרת לא רצתה להושיט לנו יד.
רצינו לפתוח דף חדש ביחסינו עם גרמ ניה.
לשם כך לכדנו את אייכמן, הבאנו לו לדין וגזרנו עליו מוות. אותו הדו עד
סוף
באמת רצינו לגרור
רות את אימת השואה, לו באמת רצינו
להנציח בתודעת המין האנושי את אשר
הגרמנים עוללו לנו, היינו מסתפקים במתן
פסק־דין מרשיע לאייכמן ומסגירים אותו
לשלטונות ברית־המועצות ופולניה אשר
תבעו אף הם להעמידו לדין. יכולנו לגרום
לכך שמשפטו של אייכמן ימשך עד עצם
היום הזה בכל אחת מן המדינות בהן פעל
הפקיד הקטן והממושמע הזה. הוצאתו
להורג סתמה בז׳סטה דראמטית את הגולל
על הפרשה הנוראה הזו. אין לנו עניין
יותר בעמדתם של פושעים נאצים לדין.
איש מהם לא ישיג עוד את האפקט ה מזעזע
שהשגנו במשפט אייכמן.
זה מה שהייתי טוען, לו הייתי במקומו
של מר אבא אבן. אלא שקו הגנה כזה
דורש ביצים והשר היחידי שיש לו ביצים
בממשלה שלנו הוא שר־החקלאות, וגם זה
לא באשמתו.

ד ן בן א מו ץ
מנהל

חשבונות

סיקורת

(המשך מעמוד ) 10
החוזרים שוב ושוב על עצמם. במונוטוניות
שבסופו של דבר מסוגלת לחדור לדם,
כפי שמקובל ביבשת אפריקה.
כל אחד מחברי הלהקה מנגן על כמה
כלים. לפי הצליל העישיד בתקליט מתק בל
על הדעת שנערכו כאן גם כמה הקל טות
כפולות, והתוצאה, בליווי קריאות
עידוד של המשתתפים, היא בהחלט סוח פת,
אם לא מנסים לבלוע את כל ארוך
הנגן בבת אחת.
שני הקטעים הבולטים בתקליט הם הנץ
החמה, מלא אווירה וקצב, ובדיחה מוצ לחת
המבוססת על משחקי מלים שכל כו לה
מסבירה כי לא גודלו של אבר־המין
הוא החשוב, אלא השימוש שעושים בו.
הרי לכם מתנת יוס״הולדת אידיאלית לכל
מיני מתוסכלים.

קצתמ 1ה
וקצת מי ה
1ג׳ודי קולינס — ל חיו ת —
ן אל ק טר ה 75014

הרכב תקליטיה של ג׳ודי קולינס מת חיל
להיות צפוי לגמרי לגבי מאזיניה הק בועים.
קצת ליאונרד כהן וקצת ג׳וני
מיצ׳ל, בלדה אחת או שתיים עתיקות,
שניים או שלושה שירי משוררים דגולים
מימים עברו לפי מוסיקה שהיא ספק

כ׳ודי קולינס
ידידים אישיים
פזמון וספק ״ליד״ קלאסי, כמה קריאות
מחאה על בעיות באופנה (במיקרה זה
מלחמת ויאט־נאם וחיי אסירים) וכמובן,
גם משהו של בוב דילאן.
מאחר והגברת קולינס היא זמרת בעלת
כושר מוסיקלי גבוה מאד, חוש יוצא מן
הכלל לביטוי נכון של כל הנושאים הנ״ל
ושל כל היוצרים הנ״ל, שהם הרי ידידיה
האישיים ברוב המיקרים, התוצאה היא
מאוד מתורבתת, מאוד מעודנת ומאוד
נעימה לאוזן, בין אם מדובר בפולק־רוק
מפרי עטה כמו שיר ליהודית, למעיל
גשם כחול של כהן או נ מו הבלח של
אצבעוני הארוך והמפוטל של דילאן.
מה שמלהיב הרבה פחות במיקרה הנו כחי,
היא צורתו החיצונית של התקליט.
הוא מתעקם לכל הכוונים, משמיע רעשים
מרעשים שונים ומקלקל את כל המאמצים
התרבותיים של ג׳ודי קולינס.
ואם כי ידוע לכל שחשוב מה יש
בקנקן, במיקרה זה רצוי להתבונן גם
בו היטב, לפני הקניה.
אדגר סנאו, העתונאי האמריקאי שהיה
מקורב למאו צה טונג ונפטר לפני זמן
קצר, כתב פעם ראיון עם היושב־ראש בו
נאמר בין היתר :״הרוסים ניסו לפנות
למאו ולשכנע אותו כי יחדל מן הוויכוח
האידיאולוגי הציבורי בין רוסיה לסין. מאו
סירב בתוקף והודיע שימשיך בכך אפילו
עשרת אלפים שנה, אם יהיה בכך צורך.
לבסוף, אחרי ביקור אישי של קוסיגין,
הסכים לוויתור מסוים. הוא הודיע כי
יהיה מוכן להקטין את התקופה ב...אלף
שניט.״

העולם הזה 1801

ך* קיסר הוא זקן•

ימי שילטונו מת

| קרבים לסופם.
מכל רחבי האימפריה התקבצו הפרו־קונסולים.
האצילים ומפקדי־הלגיונות ב חצרו.
ההתמודדות על ירושתו החלה.

ענייני המדינה משותקים. הפרו•
כינציות מתפרקות. הכד עוסקים
רק כנושא אהד: דמי יש סיכויים
דמי אין. מי ;ידה כחסרי הקיסר.
מי ירד. מי מתהכר עם מי, מי רכ
עם מי.
לצד מי נוטה אותו איש רב־עוצמה,
מפקד המישמר הפריטוריאני? מי הצליח
לספק לפרוליטרים את הלחם והקירקס,
שהם משתוקקים אליהם?

הכארכארים מתדפקים עד שערי
האימפריה. בעיות פנים וחוץ
מרימות את ראשן. אך אנשי־החצר
עסוקים.

השמעת כי ...ציפור קטנה דה•
שה לי ש...
הפיכת הממשלה לחבורה של אנ־שי־חצר
שיתקה כל ויכוח מדיני רצי ני
בארץ, להוציא את קבוצות־השוליים
מימין ומשמאל, חסידי־סיפוח מכאן ואנשי
שלום־וביטחון משם.

ך יש לדבר גם תוצאה שנייה. קרובה
יותר לאזרח.

למעשה חרדו רוב השרים דהת
מסר ברצינות כמישרדים המופקדים
בידיהם.
זוהי אחת הסיבות — ואולי הסיבה
העיקרית — לתופעה שיש להזעיק עליה
עתה :

התמוטטות המנגנון הממשלתי.
פשוטו כמשמעו.
ומכיוון שבחברה המודרנית, ובייחוד ב־

המגיעים אחרי חודשיים־שלושה אינם גור מים
עוד הפתעה. מיכתבים חשובים נש לחים
ממילא באמצעות שליחים פרטיים.

מי־טהו התלוצץ שחזרנו לימי
הדואר התורכי. זוהי עדילת־שווא
— לגבי התורכים. התורכים, בראשית
המאה, העבירו את הדואר
באמצעות כירכרות־סוסים,
אבד המיכתבים הגיעו במועד ובדייקנות,
תוך 4צ שעות.
אפילו בימי הממלוכים, נדמה לי, הגיעו
איגרות בצורה מסודרת יותר( .והגדולות
באימפריות של ימי קדם, כמו ממלכת־כורש
לפני 2500 שנה, התפארו במהירות
ובדייקנות של שרותי־הדואר שלהם, ש פעלו
באמצעות פרשים ותחנות להחלפת
סוסים, על פני אלפי קילומטרים).

מדוע התפרק הדואר? הסיבות
אינן חשובות. קובעת התוצאה.

* והי תמונה מוגזמת מאוד, כמובן.
( אך משהו מעין זה מתרחש מזה זמן
בישראל.
הקיסרית הקשישה חיה לה בתוככי האר מון,
מנותקת מבעיות הממלכה.
מסביבה מצטופפים אנשי־חצרה, מתרפ סים,
מתחנפים, משתדלים למצוא חן בעי ניה,
לשים רגל איש לרעהו.

הנמל שובת. מוטל היטל צפיפות. סנק ציות
של פלוני. פעולת־עונשין של אל מוני.
סתימת מחסנים. חסימת שערים.
פשוט ביותר להאשים את הפועלים.
אולם פועלי־הנמל אינם שונים מכל שאר
הפועלים, ואם הגיעו יחסי־העבודה בנמל
למצב שאינו מאפשר עוד עבודה, יש
לחפש את הסיבה במקום אחר.

כמישטר שדנו, ממוקדת כל
האשמה אצל איש אחד: השר הנושא
את תואר ״שד התחבורה״.

אפילו תצא הסחורה באורח פלא מן
הנמל, אפילו לא תישדד במחסן, אפילו
לא תיתקע הודעת־המישלוח בדואר־המיון
— המשאית לא תוכל לנוע.

יש רק כתבים לענייני רכילות
פוליטית.

^ ל זה הוא כאין וכאפס לעומת הת־
^ פרקות הממשלה מול פני התופעה
האיומה ביותר המאיימת עלינו:

האם עלו או ירדו סיכוייו של משה
דיין, אחרי שנתגלו תעלוליו הארכיאולו גיים
והאחרים?
האם מעדיף פינחס ספיר את יגאל אלון
או את חיים בר־לב? ואולי הוא מעדיף
בכלל את עצמו?
האם רב יצחק רבין עם אבא אבן
והתקרב לגולדה, או להיפך?
האם מסר יגאל אלון חומר למישהו,
כדי לדפוק את משה דיין? האם מסר
משה דיין חומר למישהו.,כדי לדפוק את
יגאל אלון?
יעקוב שמשון שפירא — היכן הוא
עומד? האם יש לו סיכויים להיות לנשיא
המדינה? האם הוא בכלל רוצה בכך?
אלמוגי — מה עם אלמוגי? היכן הוא
משובץ? האם הוא איש של דיין או של
ספיר?
והקיסרית עצמה — את מי היא מקדמת
ומטפחת, את מי היא מסדרת?

מות הסביבה.

זוהי הגדרה ציורית ומופשטת לדבר
שאינו מופשט, וגם אינו ציורי כל כך:
השחתת תנאי־חיינו הבסיסיים.

האוויר שאנו נושמים, מורעל
והולך. נחלינו הפכו מזמן דכיבי
שופכין. הים מלוכלך. ים*כינרת
גוסס לאיטו. הנוף מתכסה כאבע־כועות־אבן,
כמו גופו שד מצורע.
מול תופעה זו עושר, הממשלה מה
שהיא עושה מול כל התופעות: היא מד ברת.
היא מקימה ועדות. היא מפרסמת
סטאטיסטיקות.
אם נוסיף על כך את השחתת הנוף
האנושי, את העובדה שכמחצית האוב־לוסיה
אינה זוכה לחינוך המינימלי ה דרוש
כדי לחיות בחברה מודרנית מת קדמת
-שחולים מתגלגלים ימים ולילות
בחדר־מיון של בתי־חולים גדושים, ש־מיקרי־סעד
מקבלים תשלומי־רעב, שרצון
העבודה כורע תחת נטל מיסי־ענישה —
והתמונה עדיין לא תהיה שלמה.

האם נכץ ש ...השמעת כי...
ציפור קטנה לחשה די ש...
** ובן שאין כל רע בשאלות מסוג זה.
() הרכילות הפוליטית פורחת בכל אר צות
הדמוקרטיה והדיקטטורה, בכתב או
בעל־פה.
זה מתחיל להיות רע רק כאשר זה בא
במקום פרשנות פוליטית אמיתית.

המינהל הממלכתי מאבד את
הקשר עם המציאות. והשרים, ה-
מופקדים עליו, איבדו קיטר זה
מזמן.

לייתר דיור: כאשר עסקי הרכילות
בחצר הקיסר באים במקום
דיונים מדיניים אמיתיים.

גולדה מדברת עם ניכסון. גולדה מנהלת
משא־ומתן. גולדה קובעת ומכריזה!.
לכל האחרים לא נותר אלא להגיד
״אמן״ ,לומר לסאדאת מה הם חושבים עליו
וכלומר, מה היו חושבים עליו, אילו היו
חושבים בכלל) ,ולהדליף לעיתונאי הקרוב
ביותר את הסיפור האחרון על הריב ש פרץ
בין אבן ורבין.

איני יוד ;,אם יש עוד מדינה
בעולם, שכה מיטמשים הנמלים
נושא יומיומי מרתק לדיווח עיתונאי,
כמו אצלנו.

אפשר לחשב מראש, כימעט
בוודאות מתימטית, מתי אי-אפ־שר
יהיה עוד לנוע בכבישי הארץ.

משום כך אין עוד כתבים מדיניים,
המלבנים בעיות מדיניות, מנתחים חי-
לוקי־דיעות פוליטיות על דרך הממלכה.

על כך חדלו העיתונאים לדווח
מזמן. אודי פשוט מפני שאין על
מה לדווח. מפני שכל הוויכוחים
האלה מתו, ברגע שהקיסרית
השתלטה עד העניינים, והנהיגה
בארץ שילטון אישי.

ך מלי ישראל הפכו זה מכבר לבדיחה
— 4בדיחה מסוכנת מאד.

אותו שר ביש־מזל אחראי גם למצב
בכבישים, ההולכים ונסתמים.
המערכה נגד תאונות־הדרכים פשטה
את הרגל (ואולי עברה משאית של טון
על שתי רגליה ).קשה לומר שהיא נכשלה.
היא עומדת חסרת־אונים מול המציאות.

העיתונות חדלה מזמן לדווח על
ממשלה. היא מדווחת על הצר.

האם יש חילוקי־דיעות מדיניים אמי תיים
בין דיין ואלון? ואם כן, מה הם?
האם אבא אבן חולק על הקו של גול דה,
ואם כן, מה טיב חילוקי־הדיעות?
מהי השקפתו המדינית של חיים בר־לב?
היכן בדיוק עומד כיום פינחס ספיר?
מה היא דעתם של כל אלה לגבי השאלות
הגורליות — הגורליות ממש — של המדי נה:
כינון שלום, החזרת שטחים, תנאי
הנסיגה, טיב סידורי הביטחון, אוריינטציה
בינלאומית, ועוד ועוד?

שד גולדה, הנושא את תואר־ה
בוד שר־מישטדה.

** דוע ) אפיטר להביא אלף ואחת
() סיבות, כולן נכונות. אך די בסיבה
ראשונה אחת :

אין ממשלה בישראל. יש חצר.

ישראל, מספק המנגנון הממשלתי את עיקר
השירותים שבהם תלוי האזרח, יש לכך
משמעות מרחיקת־לכת.
אין עוד טעם לדבר על ״מחדלים״ ,על
״ליקויים״.

כזה אהר זה מתמוטטים ומתפרקים
השרותיס החיוניים של ישראל.

תחיל במישרד שעליו מופקד בי-
^ צועיסט מדופלם: התקשורת (לשעבר
הדואר).

תקשורת מהירה היא חיונית
לחברה מודרנית. ניתן לומר שהיא
אמת־המידה המדוייקת למודרניות
של החכרה.
כיום יכול מיכתב מירושלים לתל-אביב
לטייל במשך יום או שבוע. מיכהבים

קשה לחיות ולפעול בלי תקשורת יעילה.
אך עוד יותר קשה לחיות כאשר ביתך
יכול להישרף בכל רגע.

התפרקות המישטדה המורה
יותר מהתפרקות התקשורת.
מעשי־רצח אינם מפוענחים. נותר הרושם
שכל אחד יכול לשרוף מישרד או
מיסעדה, באין מפריע. מעשי־השוד הם
אירוע יומיומי, כמו זריחת־השנדש.
בוודאי, המישטרה מפענחת לא פעם
תעלומת פשע. בייחוד כשהפושע מתייצב
במישטרה, כשהוא ממרר בבכי, ומכריז :
״אסרו אותי! הרגתי את אשתי!״
אך האמת היא שהמישטרה עומדת חס־רת־אונים
לחלוטין מול כנופיות־פשע
אלימות ורצחניות, המתחזקות והולכות.

אץ הנהגה למישטדה. אץ שד־מישטרה.
יש איש-חצר בהצרה

במישטר הדמוקרטי, יש תפקיד כפול
לשר. כחבר־הממשלה, הוא משתתף ב עיצוב
המדיניות הממלכתית. כשר הוא
ממונה (לרוב) על חלק מן המינהל ה ממלכתי.

רוב
שרי ישראל ויתרו זה מכבר
עד שני התפקידים גם יחד.

אין להם חלק של ממש בעיצוב המדי ניות.
כי זו נקבעת באופן בלעדי על־ידי
הקיסרית במיטבה שלה, תוך התייעצות
עם אנשי־החצר הקרובים לה באותו רגע.
ואין הם מנהלים את המינהל, כי אין להם
זמן או כישרון או חשק לכך.
הם מתמסרים לתפקיד שלישי: אינט ריגות
בחצר הקיסרית, התחרות בינם
לבין עצמם.

אין טעם לומד ששר פלוני אינו
מוכשר לתפקידו. יש צורך לקבוע
כי ממשלה זו כולה אינה מתאימה
לשום תפקיד, זילת אהד :
לספק חומר בלתי-נרדה לטורי הרכילות,
החתומים כישראל בידי
פרשנים מדיניים.

אווי א בנו׳ מדווח ער הכנס
שנעור בשבוע שעבר בוומא
תי :״הרי זה פראדוקס מושלם! באנו
הנה כדי ׳שים קץ למלחמה, ומסתבר ש דיוננו
מתעכבים מפני ישיש מלחמה!״
אך ברור שאי־אפשר היה להתעלם מן
הקרבות, שנמשכו יום אחר יום -ופשטו
גם לסוריה. בשביל ערבי קשה להיפגש
רשמית עם ישראלי, והדבר קשה שבע תיים
דווקא ביום שבו ישראלים וערבים
מפציצים ומפגיזים זה את זה.
האסון השני שקרה היה גם הוא בלתי•
צפוי מראש. בגלל אחד המשברים הבלתי־פוסקים
באיטליה, נפלה הממשלה שם ב דיוק
ערב המיפגש, וכל המפלגות נכנסו
במפתיע למלחמת בחירות.
הוועד המכין האיטלקי, שהוא הרוח
החיה בהכנות לוועידות בולוניה, מורכב
מנציגי מיגוון רחב של מפלגות, החל ב מפלגה
הקומוניסטית הגדולה וכלה באגף
השמאלי של המפלגה הנוצרית־דמוקרטית
הימנית. כמו אצלנו, מבליטה מערכת־בחי־רות
את כל הניגודים, ואלה העיבו גם
הם על מיפגש רומא. כל מנהיג איטלקי
נאלץ לשאול את עצמו בכל רגע :״איך
זה ישפיע על הבחירות? איך זה ישפיע
על התדמית שלי ושל מפלגתי בעיני ה בוחר
האיטלקי ז״
גורם שלישי, שגם הוא הטיל צל על
המיפגש, היה המצב במצריים עצמה. מהו מות
הסטודנטים הן עדיין טריות. הכוחות
השונים שבתוך המישטר המצרי, וגם ה כוחות
שמחוץ למישטר המבקשים להפילו
בעזרת גורמים זרים, השפיעו כמובן על
שיקולי הנציגים הערבים בבולוניה. הם
בוודאי השפיעו על הנציג הערבי הבכיר,
כוכב הוועידה, חאלד מוחי־אל־דין, שהוא
איש שמאלי קיצוני בתוך המישטר המצ רי,
ושגם הוא מוכרח לעשות את חשבונו
לאור מאבק הכוחות בתוך מצריים.

כל זה יכול היה להספיק לפיצוץ
עשרה מיפגשים. אם ברומא הצלח4
נו ככל זאת להשיג את העיקר, הרי
זה מוכיח שעצם הרצון להתקדם
כיי ר לשלום חזק מאוד.
מיגדלי גאויזנדה ואסינלי בבולוניה

כר גדול נפל בשבוע שעבר ברומא.
1בפעם הראשונה הכירו אישים בכי רים
בעולם הערבי בקיומה ובמעמדה של
תנועת שלום ישראלית.
בפעם הראשונה הכירו בצורך להידבר
עם כוחות אלה, להשתתף יחד עימם ב חיפוש
דרך לשלום.
בפעם הראשונה נקבע בצורה רשמית
וחד־משמעית שבוועידת בולוניה יישבו
יחד נציגי תנועות השלום בישראל וב עולם
הערבי, כשהמטרה המוצהרת היא
לדון בבעיות השלום.

זהו מה שהושג.

אין זה כל מה שרצינו להשיג. אולם
זהו הרבה יותר מכפי שחששנו, ברגעים
מסויימים, שנשיג.

איווסין, לא חתונה
י* דרכנו לרומא קיווינו שהנה כבר
4עתה, במיפגש זה, נשב בגלוי ורש מית
יחד עם הנציגים הערביים, ליד שול חן
אחד. כלומר: שהפגישה ברומא עצ מה
תהווה את האקט המהפכני שכולנו
מצפים לו.
זה לא היה. תחת זאת באה ההחלטה
המפורשת, שנתקבלה על דעת הערבים,
ולמעשה גם על פי רצונם, שאותו מיפגש
היסטורי, ראשון מסוגו, אמנם יתקיים,
עוד השנה.

כרומא לא התקיימה עדיין הה-,ווגה.
כוודאי לא היה זה עדיין
ליל־הכלולות. אכל כרומא התקיים
טקס האירוסין.

לפי מיטב המסורת המיזרחית, היו אלה
אירוסין באמצעות שדכנים, כשהחתן וה כלה
אינם רואים איש את רעהו בגלוי.
אך כפי שקרה, בוודאי, גם במיזרח ה שמרני,
מצאו החתן והכלה דרכים מש להם
להציץ איש בפני רעותו ולעמוד זה
על טיבו של זו.
כשאמרתי זאת לאמיל חביבי, התלוצץ :
״מה אתה רוצה? שכל המסורת שלנו
תעלם בבת אחת?״

שרושח אסונות בורו
ף״ מידה שוועידה כינדאומית יכו-
*2לה להיוולד במזל רע, הרי מיפגש
זה נולד כך.
יחד עימנו הגיעו לרומא הידיעות על
פלישת צה״ל ללבנון. כמו תמיד, כשסו-
ערים קרבות בגבולות ישראל, התחשמלה
האווירה מייד. ערבים וישראלים אינם
יכולים לשכוח שהם שייכים למחנות אוי בים,
ושבני העם האחד שופכים את דם
בני העם השני. כל צד מאמין שהוא ה-
מותקף, וחש מחדש את תחושת העוול.
הישראלים ידעו שצה״ל תקף בלבנון
מפני שהפדאיון הרגו אנשים בישראל. ה ערבים
ידעו שהפדאיון פועלים מפני ש ישראל
מחזיקה בכוח במולדת הפלסטי נית,
ומסרבת להחזירה.
הדבר עלה שוב ושוב בישיבות, כש הגענו
לרגעי משבר. באחת ההזדמנויות
האלה התפרצתי לתוך דבריו של הדובר
האיטלקי, קומוניסט המשמש כראש הממ שלה
המחוזית באיזור של בולוניה, וקרא
הבעיות

התחילו

עוד

לפני

שבאנו,

כי בלי שידענו על כך.
שבועיים לפני ״הכנס המכין״ ,כפי ש נקרא
המיפגש הרומאי רשמית, נתקיימה
בבולוניה ישיבת הוועד המכין האיטלקי.
שם עלתה להכרעה שאלת־מפתח: האם
להזמין בכלל ישראלים לכנס המכין, ואם
כן — את מי?
אותו זמן שהה מוחי-אל-דין בהלסינקי,
ונראה שהקשר בינו ובין האיטלקים היה
לקוי. האיטלקים, באופטימיות האופיינית
להם, האמינו שהשעה כשרה לשיתוף יש ראלים
כבר בשלב זה. הם ידעו את הגי שה
הכללית של החברים המצריים, וגם
עמדו במגע עם האלג׳ירים ואירגוני ר.פ־דאיון
הפלסטיניים. הם ידעו שאיו עוד
התנגדות ערבית לישראלים השוללים ב פירוש
ובגלוי את הקו הסיפוחיסטי של
ממשלת גולדה מאיר.

מי הזמין את מ? ,
פי שנודע לנו לאחר מכן, נערך על
כך דיון גם במוסד המצרי המוסמך,
לישכת האחוז־ הסוציאליסטי הערבי, מפלגת
השיטלון המצרית. הועלו שם השמות של
שני גופים ישראלים: רק״ח, שלגביה
לא היו שום פיקפוקים, ותנועת העולם
הזה — כוח חדש, שלגביה היו כמה הס תייגויות,
בגלל תמיכתנו במלחמת ששת
הימים. אולם הוחלט שגם עם נציגי תנו עתנו
יכולים הערבים לשבת עתה יחד.
מתוך ידיעה זו, החליט הוועד המכין
האיטלקי להזמין לכנס המכין ארבעה יש ראלים:
את נציג רק״ח, אותי, ושני אי שים
שאינם מייצגים סיעות בכנסת: ה־

פרופסור יהושע אריאלי, כאיש התנועה
לשלום וביטחון, ויוסף אמיתי, המזרחן ה צעיר,
חבר שי״ח. כשנתברר ששני האח רונים
אינם יכולים לבוא, הוזמן במקומם
אמנון קפליוק, המיזרחן הירושלמי.
בשלב זה ציפו להופעת שלושה או אר בעה
ישראלים. אולם בינתיים נתקבלו בק שות
מצד כמה גופים אחרים בעולם, ה קשורים
ביוזמת בולוניה, להזמנת ישרא לים
נוספים, המקובלים עליהם. כך נוספו
השמות של נתן ילין־מור, העיתונאים ויק-
טור ציגלמן ועמוס קינן, ולבסוף, לפי בק שת
רק״ח, נציג ברית השמאל. מכיוון ש יעקב
ריפתין לא יכול היה לנסוע, בא במ קומו
זאב שדה, חבר קיבוץ מעברות.
לרומא הגיע גם אמיל חביבי, שהוזמן
לוועידה של המפלגה הקומוניסטית האי טלקית,
והשתתף ממילא גם במיפגש זה.

כשהגיעו הערכים, נסתכר להם
לפתע שבמקום שלושת הישראלים
שציפו להם (לאחדים מהם כא גם
זה כאפתעה) ,עומד מולם גוש של
שמונה ישראלים.

אני סבור שהיה זה טוב, בסופו של
דבר, כי כך הוצג מיגוון רחב של כוחות־שלום
ישראלים, והדבר איפשר לנו ל השפיע
במגע אישי על עשרות נציגים
אחרים מכל חלקי העולם.

אולם אין ספק שהופעת ישראלים
כה רכים הבהילה את הערכים,
ותרמה להחלטתם להימנע
מפגישה רשמית וגלוייה כרומא.

דרישות המשרחת
ה׳שראריח
ץ ה היה המצב בבואנו. המארחים ה (
איטלקיים נוכחו לדעת שהיו אופטי מיים
מדי, וכי נוצר מצב עדין.
עוד באותו ערב הקדשנו שעות ארוכות
להתייעצויות ולבירורים, כדי למצוא את

המוצא המכובד מהמצב העדין. האיטלקים,
הרגילים לבעיות כאלה עוד מתקופת
מאקיאבלי, מצאו פיתרון אידיאלי. תחת
לקיים את הכנס במסגרת השיגרחית, הפ כו
אוחו לסידרה של התייעצויות דו־צד־דיות,
שבהן נפגש הוועד האיטלקי תחי לה
עם הישראלים, לאחר מכן עם הער בים,
האירופים והאמריקאים( .בסד הכל
י.כחו בכנס 105 נציגים נד 16 ארצות).
זה לא מנע, כמובן, התייעצויות ושי חות
בין המישלחות השונות בינן לבין עצ מן,
בחדרים השונים של בית התרבות,
בוויה קורסו, בו נתקיים הכנס.
קשה לומר שהיינו מאושרים מפיתרון
זה. אולם שמחנו שנמצאה דרך לקדם את
העניין עצמו, ולגשת לעיקר. ושמחנו גם
שנוצר שיוויון מלא בין הערבים ובינינו,
כשאנו תופסים את המקום הראשון בשו רת
ההתייעצויות.
בשלב זה כבר התבררה לנו עובדה מש מחת,
שהיתה אחד ההישגים המישניים של
הכנס. בדרך לשלום נוצר קודם כל שלום
בין הישראלים לבין עצמם. אף שהוזמנו
אישית, כל אחד בנפרד, ולמרות שהיו ב עבר
חילוקי־דיעות לא מעטים בינינו (די
להזכיר את הפרשה הכאובה של נסיון-
הנפל להקים רשימה משותפת ערב ה בחירות
האחרונות) התגבשנו חיש מהר כ־מישלחת
מאוחדת.

הכרזנו עד עצמנו ככד הזדט
נות כעד ״המישדחת הישראדית״.
פעלנו תוך התייעצות, כשאנשי רק״ח
לוחמים כמונו בעד הזכויות הישראליות.
הדבר בלט היטב כאשר התכנסנו להת ייעצות
הרשמית הראשונה עם הוועד

האיטלקי. מולנו ישבו כל 11 חברי הוועד,
מנהיגים איטלקיים מן השורה הראשונה.
הצגנו את דרישותינו:
(א) שיוצהר בצורה חד-משמעית שב-
בולוניה ישתתפו משלחות מישראל וממדי־נות־ערב
במעמד שווה, ליד אותו שולחן.
(ב) שוועד ישראלי למען הוועידה יו כר
כגוף רשמי, שישותף בכל ההכנות.
(ג) שהמוזמנים הישראליים לבולוניה
יקבעו על-ידי הוועד הישראלי.
(ד) שגם בשלב ההכנות יהיה שיוויון
מלא בין הישראלים והערבים.
(ה) שבמיסמך המסכם של הכנס הרו מאי
ייאמר בפירוש שהכוונה היא למצוא
דרכים לשלום.
ישיבה ארוכה זו לא היתר, קלה. בלטו
הניגודים בין החברים האיטלקיים עצמם.
(בשלב מסויים הצעתי, בהלצה, שהערבים
והישראלים ברומא יתכנסו יחד כדי להש כין
שלום בין הקומוניסטים האיטלקיים
והסוציאליסטים האיטלקיים) .כמה פעמים
במהלך הדיון אף הוחלפו דברים חריפים.

אודם כסוף הגענו להסכמה
מלאה, כשכל דרישותינו נתקבלו.
הוסכם שבסוף הכנס יפרסם הוועד ה איטלקי
הודעה מסכמת, שתנוסח תוך הת ייעצות
עמנו ותוך שימת־לב למשאלותינו,
ושיחד עם זה תפרסם המשלחת הישרא לית
הודעת־סיכום משלה, על דעתו וב הסכמתו
המפורשת של הוועד האיטלקי.

הנגנתינח
ף* זהלא נסתיימה העבודה. היה קיים
החשש שהדברים יתהפכו בשעת ה התייעצויות
עם המשלחות האחרות, המ ייצגות
מיגוון רב של דיעות בכל העולם.
אף שחבל היה להימצא בעיר כה יפה
ולהיות כלואים בחדרים של מישרד, היה
צורך בפעולה רצופה במשך 48 שעות. כ רגיל
בוועידות כאלה, רדפו השמועות זו

התזכיר

ץ אור׳ אבנר׳ במיפגעו רו מ א

אל: משתתפי הכנס המכין
מאת: אודי אכגרי

להפעיל, עת קצרה, לחץ רב על הממשלה, אילץ אותה לשנות
את עמדתה, ולחדש את שיחות יארינג ואת הפסקת האש.

ידידים יקרים,
במטרה לחסוך זמן נעת הפגישות עצמן, רשמתי להלך מספר
נקודות אשר, אני מקווה, תהיינה לכם לעזר.
בפתיחת דיוננו, עלינו להבהיר לעצמנו מה חייבת להיות
מטרתה העיקרית של ועידת בולוניה.
הוועידה תוכל להגשים אחת מהשתיים :
• ל הוסי ף עוד הצהרה, לאלו ה קיי מו ת כבר, בדבר
ת מיכ תהבהחלטת מועצת הביטחון , 242 בגבולות ה־4
ביוני ובזכויות חפל ס טיני ם, או —
• ליצור ב סי ס לדו״שיח א מי תי בין תנועות השלום
הערבית והי שראלית, ו כן ל חז קאת שתיהן, ולאפשר
לחן להפעיל השפעה של ממש על מדיניות ארצותיהן.

כל הנציגים מישראל, המשתתפים בפגישה הנוכחית׳ ,מקבלים
את שלוש הנקודות המפורטות להלן, ומוכנים לחתום על קריאה
נוספת לתמיכה בהן.

אולם, לדעתי, אם זה יהיה הישגה היחיד של
ועידת בולוניה — יהיה ככך משום החמצתה של
הזדמנות היסטורית.

לדעתי, קיימת האפשרות כי ועידת בולוניה תביא לשיפור
מהפכני בסיכויינו לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל,
ובכך תתרום תרומה מכרעת להשגת השלום — בתנאי שיילקחו
בחשבון המיגבלות המציאותיות בצד הישראלי.
משום כך, נראה לי שעלי למסור לכם את המידע היסודי
על תנועת־השלום בישראל, מיגבלותיה הנוכחיות וההזדמנויות
הפתוחות לפניה.

תנועת־השלום בישראל איננה כוח יחיד ומאוחד, אלא מעין
פדרציה של אישים, קבוצות ומפלגות שונים, המשתפים פעולה
ביניהם פחות או יותר אוטומאטית.
אפשר לחלקה לשני סוגים כלליים ( :א) תנועת־השלום הפעילה,
(ב) החלק חיוני של המימסד, אותו ניתן לראות, כרגע, כתנועת-
שלום פסיבית.
ברשותכם, אציג בקצרה את מרכיביהם של שני החלקים.

.1תנועת השלום
הנעילה בישראל
ציגעמן

בורשטיין

את זו, באו ידיעות סותרות על עמדת
גופים אחרים, בעיקר הערביים, והיו ש דאגו
להביא מידע מבהיל על מזימות שו נות,
הנרקמות נגד הסיכום שהשגנו.
אולם בהדרגה, תוך עשרות שיחות עם
האישים השונים, ההבהרה התמונה. בזו
אחר זו הצטרפו המישלחות לעמדתנו.
אולי עזרה לכך פעולה שהחלטנו עליה
ברגע מכריע: ערכנו מעין הפגנת־כוח,
כשכל המישלחת הישראלית הגיעה יחד
לבית התרבות והזהירה בצורה חד־מש־מעית,
ואף קיצונית, בפני שינוי אפשרי.
באותו רגע היה ברור שלא יקום דבר
בלעדינו, וכי עשרות מן הנציגים האחרים,
ובעיקר האיטלקים עצמם, לא יניחו לאיש
להכניס שינויים לרעתנו.
בשיא המתיחות קרא לי הנציג הסובייטי
הבכיר הצידה. סגן־נשיא ועד השלום ה־כל־סובייטי,
טראסוב, הודיע לי בצורה
חד־משמעית שמנוי וגמור עימו להבטיח
השתתפות ישראלית וערבית ישירה ושווה
בוועידת בולוניה, ושזו היא גם דעתם ה נחושה
של הערבים. יחד עם המידע ש קיבלנו
בדרכים שונות מהערבים עצמם,
זה הבטיח את הסיכום החיובי של הכנס.
בעייה מיוחדת היוו הפלסטינים. כידוע,
אין הפדאיון מקבלים את החלטת מועצת
הביטחון ובכלל את רעיון ההסדר בדרכי
שלום, לפחות להלכה. הם הודיעו שהם
ישמיעו את דברם בוועידת בולוניה, אך
לא ישתתפו בייזומה ובהכנותיה.

גם זה היה סיכום חיוכי, כי
פירוש הדכר שהפלסטינים האלה
מוכנים להופיע כוועידה שכח תשתתף
מישלחת ישראלית כמעמד
רשמי ושווה — דכר שאין לו תקדים
7ן ד כה.

למה רא נחמא?
ף• אן מתעוררת שאלה, שבוודאי תע-
^ לה בלב כל קורא ישראלי למיקרא
דברים אלה.
אם מסכימים הערבים לפגישת פנים אל
פנים, גלוייה ופומבית, בוועידת בולוניה
עצמה, שתתקיים לעיני זרקורי הפירסומת

תחת כותרת זו הייתי מרכז את כל היסודות המסכימים לשלוש
הנקודות :
• ת מיכ הבהחלטת מועצת הביט חון , 242ב מלו א ה.
• ההכר ה כי על ישראל לסג ת לגבולות שמלפני
ה מל חמה, ב מסגר תהסכם שיעניק ל ה שלום וביטחון.
• חחכר ה בזכויותיו הל או מיו ת של העם הפלס טיני.

שתי מפלגות בישראל תומכות בקו זה :
• תנועת העולם הזה -כוח חדש, שקיבלה בבחי רות
האחרונות 1.5אחוז מקולות הבוחרים. רוב בוחריה של תנועה
זו באו מקרב האינטליגנציה הצעירה, שגדלה בארץ.
• ר ק ״ ח, שזכתה בבחירות האחרונות לשלושה אחוז מקולות
הבוחרים. רוב בוחרי רק״ח באו מקרב האוכלוסיה הערבית ביש ראל.
בנוסף
לשתי מפלגות אלה, קיימות בישראל קבוצות נוספות,
התומכות בשלוש הנקודות:
• שי ״ ח. אין זו מפלגה, אלא קבוצה של מאות צעירים
משכילים, רובם סטודנטים באוניברסיטות וחברי קיבוצים, שנטשו
את מפ״ם.
• כריתהשמאל, שחבריה הם ברובם פורשים שמאלניים
ממפ״ם. קבוצה זו קיבלה 0.5אחוז בבחירות האחרונות להסתדרות.
• קכוצת מתמרדים כמק״י, שבראשם עומדת אסתר
ויל נסקה.
• אישים שונים, רובם סופרים, אמנים, ופרופיסורים
באוניברסיטאות, כגון נתן ילין־מור, עמוס קינן, ויקטור ציגלמן
וד״ר אמנון קפליוק, המשתתפים בפגישה זו.
רבים מאישים וקבוצות אלה הצביעו בעד רשימת־שלום נפרדת,
שקמה ערב הבחירות האחרונות לכנסת, ושזכתה ב־ 0.5אחוז
מקולות הבוחרים.

ניתן לראות, אם כן, כי תנועת השלום הפעילה
מייצגת כחמישה אחוז מכלל הכוחרים כישראל. אולם
כנסיבות הנכונות, יכול כוח פוליטי מצומצם זה לגדול
כמהירות.
לדוגמה: כאשר השתכנע הציבור בישראל
גולדמן אכן הוזמן לקהיר על-ידי הנשיא גמאל
וכי השליחות חובלה בידי גולדה מאיר — הפכה
הפעילה, בן לילה, לכוח פוליטי רנדהשפעה,
הבינלאומית, מדוע היססו לקיים פגישה
גלוייה ורישמית כזאת ברומא?
אפשר להביא לכך הרבה סיבות, פור מאליות
ופוליטיות. אך דומני שהסיבה ה אמיתית
היא פסיכולוגית, ולא היססתי ל בטא
זאת בפגישות השונות.
לנו ברור כי הפגישה הרשמית הרא שונה
של כוחות־שלום מישראל ומארצות-
ערב היא אקט מהפכני, ואולי היסטורי.
כי תהיה זאת הפגישה הראשונה פנים־
אל־פנים, לשם השגת שלום, בין אנשים

כי ד״ר נחום
עבד־אל־נאצר,
תנועת השלום
אשר הצליח

.2סודותו 1״ 0בישואד
תחת כותרת זו הייתי מרכז את הגופים והאישים השונים
המשתייכים למימסד, המסכימים — לחלק משלוש הנקודות, או
המוכנים, כללית, לוותר על מרבית השטחים המוחזקים — תמורת
שלום.

גופים ואישים אלה הינם כעלי השפעה גדולה —
גדולה כהרכה ממה שמתארים לעצמם גורמים מחוץ
לישראל. כרגע, מאפילים עליהם הילתה הפוליטית
של גולדה מאיר ויוקרתו שד משה דיין. אד בנסיכות
המתאימות, יכול כוחם הפוליטי להיות מכריע.
של מחנה זה הינם פוליטיקאים• של כמה
ביניהם — מנהיגים במפלגת העבודה כמו
ח״כ אריה (לובה) אליאב, ואף ח״כ יצחק
הכללי של ההסתדרות. למחנה זה שייכים
המפלגות הדתיות, כמו ח״כ אברהם מלמד,

דובריו הבולטים
ממיפלגות המימסד.
ח״כ אברהם עופר,
בן־אהרון, המזכיר
גם פוליטיקאים של
ורבים אחרים.
אישים אלה אינם מהססים לבטא בפומבי את התנגדותם
למדיניותה הנוכחית של הממשלה. אך אסור להתעלם גם מהחלק
האילם של מחנה היונים בישראל, שבראשם פנחס ספיר, שר
האוצר רב־העוצמה של ישראל, וחברים אחרים של הממשלה
ומפלגת העבודה.

.3התנועה ושלום וביטחון
התנועה לשלום וביטחון היא קואליציה נרחבת של אנשי
תנועת־השלום הפעילה ויסודות יוניים מתונים שבקרב המימסד.
רוב הגופים של תנועת־השלום הפעילה משתתפים בתנועה לשלום
וביטחון, תוך שיתוף פעולה, מחד, עם פרופיסורים באוניברסיטאות,
המקורבים למפלגות העבודה ולמפ״ם, ומאידך עם פעילי מפ״ם
השמאלניים.

מסקנות:
ניתוח זה מביאני למסקנות הבאות:

(א) תפקידה העיקרי של תנועת־השלום הפעילה
כישראל הוא לכוון ולהפעיל את הגורמים שוחרי-
השלום הפסיכיים וככך ליצור תנועת־שדום היכולה
להשפיע כפועל על הרככה ומדיניותה שד ממשלת
ישראל, ובכך להבטיח הסדר שלום עד כסיס החלטה
42צ.
(ב) במטרה להגשים מטרתה זו, חייבת תנועת השלום הפעילה
לרכוש לעצמה אמינות חדשה בעיני הציבור בישראל. היא תוכל
לרוכשה רק אם מנהיגיה יוכלו להוכיח לציבור בישראל כי יסודות
חשובים בעולם הערבי מוכנים להשתתף בניסיון להביא את השלום.
(הטיעון המקובל נגדנו בישראל הוא :״אנו יודעים שאתם
רוצים בשלום. אבל איפה הערבים הרוצים באותו דבר ז״ אם
סבירה טענה זו ואם לא, יש לנתץ אותה באמצעות הלם של
אירועים דרמתיים, שביכולתם יהיה לשנות את האווירה בישראל).
(ג) אם יושג השינוי הזה באקלים הציבורי בישראל, יבוא
בעקבותיו שינוי פוליטי מקביל. אם תנועת־השלום תוכל להצביע,
בבחירות , 1973 על עלייה ניכרת בכוחה — או אף אם ניתן
יהיה לצפות עלייה כזו — תהיה לעובדה זו השפעה על פוליטי-
קאים בכל רחבי המימסד בישראל. היא תחזק ותעודד את היסודות
היוניים בכל מפלגות הקואליציה, וייתכן אף שתביא לכך כי
במקום הנהגתה של גולדה מאיר תבוא מנהיגות חדשה, שתנטרל
את משה דיין ואת האגף הימני השוביניסטי.

>ד) ועידת בולוניה תוכל להשפיע השפעה ניכרת
עד כד התהליכים האלה, על-ידי הצגה דרמתית,
קכד עם ועודם, של האפשרות דדו-שיח כן כין תנד
עדת השלום הישראלית והערכית.

אי לכך, חייבים מכיני הוועידה, לדעתי, לשקול את האפשרות
של הזמנתם לוועידה של יונים ישראלים אשר אינם תומכים
בשלמות, כרגע, בתנועת־השלום הישראלית. שיקול זה קשור,
כמובן, בניסוח המדוייק של מצע הוועידה.
כמו כן, אם תתקיים הוועידה, כמשוער, במהלך 72׳ ,יש לנצל
את הזמן עד אז על־ידי פעילות פוליטית מתאימה, אשר לכשעצמה
תתרום לשינוי האווירה בישראל. כוונתי לפגישות בין אישים
ישראלים וערבים במטרה להכין, למשל, דו״חות וגיירות-עבודה
לקראת הוועידה.

עשינו דרך ארוכה עד־מנת להגיע לפגישתנו היום.
הכה נעשה את הכל, כדי להפוך את ועידת כודוניה
י,..״שיר להשגת השלום!

משני עברי החזית. פגישה כזאת תסלול
את הדרך לקראת אפשרות של משא־ומתן
ישיר, בבוא היום, אחרי שייווצר לכך
הבסיס המדיני.

התנהגות הערכים הוכיחה שהדבר
כרור להם לא פחות מאיתנו,
וגם כעיניהס זהו אקט מהפכני.

הערבים יודעים שפגישה כזאת היא
חיונית ובלתי־נמנעת, אם רוצים להתקדם
לשלום. ודווקא משום כך הם רוצים שה דבר
ייעשה אחרי הכנה מתאימה בעולם

הערבי, בנסיבות הטובות ביותר. לשם
כך נקבע היעד והתאריך: בולוניה ב סתיו
. 1972
שום תיווך אינו יכול לשמש תחליף
לפגישה ישירה כזאת. מבחינה זו הוכיח
כנס רומא שוב את האמת הישנה: כשיש
מתווכים, יש סיבוכים. כל מתווך דואג
קודם כל לאינטרסים של עצמו. ואינטרס
זה יכול לכלול גם את הרצון למנוע מיפ־גש
ישיר, שיהפוך את המתווך למיותר.
(המשך בעמוד ) 18

ך* פסוק * רדף אחריו במשך 25 שנה
1 1היה . :לולא הלו שמאלה. היה היום
ראש-הממשלח !״

״ ד ו דא״ — מילה זו ריחפה
עד כד חייו.

לולא הצטרף למפ״ם. לולא פרש ממנה.
לולא הלך למק״י. לולא הפך סטאליניסט
קיצוני.
לולא — לולא — לולא.
כישרוו מבוזבז, בגלל --

בגדל מה, כעצם?

מה היד. בו, במשה סנה, שלא הניח
לו להפעיל את כשרונותיו כראוי?
אחת הישיבות, בעת הנסיון לה־קים
חזית־שלום מאוחדת לבחירות,
אמר לי :״כל חיי הייתי שלומיאל. עשיתי
תמיד את הדבר שלא היה כדאי לי, מפני
שהלכתי לפי עקרונותי. אם כן, לפחות
אשאר נאמן לעקרונותי!״
אולי הוא עצמו האמין בגירסה פשטנית
זו. אך האמת היתה הרבה יותר מורכבת.

הוא פעל תמיד לפי ההגיון
הצרוף. והגיון זה הביא אותו
תמיד, כבל החלטה חשוכה שד
חייו, למסקנה כוזבת. מפני ש־הנחת-היסוד
היתה תמיד כלתי•
נכונה.
כשריאיינתי אותו, כעיתונאי, היתה לי
ההרגשה שאני מסתכל באחד מאותם שעו נים
ישנים, שמנגנונם גלוי מתחת למעטה
של זכוכית. היה זה תענוג לעקוב אחרי
גלגלי־השיניים המסתובבים בדייקנות, על
פי הגיון מדעי.
אבל ההגיון הצרוף ביותר, שאינו פועל
על פי הנחות־יסוד נכונות, אינו פועל
לטובה. הוא יכול להביא לתוצאות נו ראות,
בצאתו מהנחה כוזבת, הוא יוביל
את בעליו הרחק־הרחק בכיוון מוטעה.

זה מה שקדה לסנה. דא פעם
אחת, אדא כבד פעם.

ך* פולין היה משה קליינבוים (קליין-
^ בוים — עץ קטן — סנה) עוזרו של
יצחק גרינבוים, מנהיג המימסד היהודי-
הציוני, ערב מלחמת־העולם השניה.
בתפקיד זה העמיד הרופא הצעיר את
כשרונותיו המזהירים, ואת כל כושר־השיכ־נוע
שלו, לרשות הקו הרשמי: שאל להם
ליהודים לשעות לקריאות־האזעקה של זאב
ז׳בוטינסקי, שדרש בריחה המונית של
היהודים מפני שואה מתקרבת.

אלא שכפעם זו צדק ז׳כוטינם־
קי. יהודי פולין הושמדו. אך כד
המנהיגים הציוניים הצליחו להגיע
כרגע האחרון דארץ־ישראד. גס
גרינכוים. גם קליינכוים.
בארץ זז קליינבוים־סנה שמאלה. זה
היה טוב. כי באירגון ההגנה היה אז הכל
מחולק שווה־בשווה, בין שמאל פועלי ו ימין
אזרחי. התפקיד הפוליטי הראשי היה
צייד להימסר לאיש העומד באמצע. סנה
זז מן הימין המתון (הציונים הכלליים א׳
מעין ל״ע של הימים ההם) אל המרכז
— והפך לרמ״א (ראש המיפקדה הארצית,
שהיה תפקיד פוליטי, להבדיל מראש המ טה.
שהיה איש צבאי).

מכאן היוגה הדרך פתודוך ד•
מפא״י ולשידטון. אך סנה טעיז את
טעותו הראשונה. הוא הצטרף ל־מס״ם,
שקמה כימים. ההם, כעיק•
כות איחוד השומר הצעיר ואח־דות־העכודה.
מדוע?
מפ״ם היתד. אז מפלגה חשובה.
כמעט כל מפקדי ההגנה והפלמ״ח היו
חברים בה. ריכוז זה יכול היה לרשת את
מפא״י במדינה החדשה. ואילו במפא״י עצ מה
היו העמדות המרכזיות תפוסות על־ידי
דויד בן־גוריון ושאר הוו תיק ־ם.

סנה הלך למפ׳׳ם. אכד הפדמ״ח
פורק, מס״ם לא ירשה את מפא״י,
וסנה הפך למנהיג מס׳ 6כמפלגה
מס׳ צ.
ך • ראשית שנות ה50-׳ עשה סנה
הערכודמצב גלובאלית.
הוא הגיע למסקנה שמלחמת־העולם ה שלישית
היא בלתי־נמנעת, וכי הצבא ה סובייטי
עומד לפלוש למרחב ולכבוש את
הארץ.

הוא לא היה היחידי שהאמין
בכך. אולם הוא הסיק את המסקנה
כמלוא הגיונו הצרוף.

בתאים מחתרתיים־למחצה הטיף סנה ל נוער
המפ״מי: הארץ עומדת ליפול לידי
הצבא הסובייטי ,״יש להקים קאדרים לק ראת
מצב זה!״
באוזני רבים עוד מהדהד פסוק זה, ב־

קולו המיוחד, כשעוז הניתוח ההגיוני של
סנה נותן לו כוח-סחץ כפול. כמו מנגן
החליל באגדה, משך סנה אחריו דור שלם
של נוער אינטלקטואלי מפ״מי, בעיר וב קיבוץ.
היה זה ריכוז אנושי שלא היה
כדוגמתו לפניו ואחריו, מבחינת היחס בין
איכות וכמות.
כל הדור הזה אבד. אנשיו נפוצו ברבות
הימים לכל עבר, כשבלבם ההרגשה הס תומה
שרימו אותם.

כי כרגע העדין כיותר, כשהמיב
צע הזה קיפל את תנופתו, פוצץ
סטאלין את פרשת אורן ופרשת
הרופאים. משה סנה נאלץ על־ידי
הגיונו הקטלני הצרוף לצאת להגנת
הרודן, נגד כני עמו. הוא סולק
ממפ״ם, לפני שהיה מוכן לכך.
ההמשך היה נתון. סנה יסד את סיעת ה שמאל,
ועבר עימד. כעבור זמן קצר למק״י.
להכשרת הדרך כתב ספר אדום של ביקו רת
על הציונות — ספר אנטי־ציוני קיצו ני,
לפי מיטב הגיונו הצרוף. עד היום הוא
משמש כספר־יסוד בברית-המועצות —
אך ללא ציון שם המחבר.
ך* י כינתיים קרה משהו לסנה.
^ המלחמה לא פרצה. המרחב לא נכ בש
על-ידי הצבא הסובייטי. המלחמה הקרה
הגיעה לסיומה. מק״י נשארה מפלגה
קטנה, מחוץ למחנה, וגם בה לא הגיע סנה
למקום הראשון.

אחרי עשר שנים כמק׳׳י, ערך
סנה שוב הערבת-מצב יסודית.
ההנחות היו כדורות. מק״י נתקעה
כמבוי סתום. הוא עצמו התקרב
לגיל .60 אם רצה עוד להגיע ד־שילטץ
כחייו היה עליו למהר.
והדרך המהירה היחידה היא דרך
המערך.

וכך פתח סנה במיבצע, מרתק, שאין
רבים כמוהו.
תחילה פילג את מק״י. מבחינה לאומית
היה זה אסון, כי הוא הרם את הגוף הפו ליטי
היחידי בישראל שבו היתה קיימת
שותפות אמיתית בין יהודים וערבים. רק
יהודים מעטים נשארו ברק״ח, שהמשיכה
בדרך המסורתית של פק״ם־מק״י. ואילו
מק״י החדשה הפכה גוף קטן ומדולדל,
שאיבד במהרה את כל קשריו בעולם ה קומוניסטי.

שמה
האמיתי של המפלגה חיה
צריך להיות מק״ץ — המפלגה
הקומוניסטית הציונית, כשהדגש
הוא יותר ויותר על ציונית, פחדת
ופחות עד קומוניסטית.
בכל כשרונו והגיונו, זרק סנה את עצמו
לתוך תפקידו החדש. שמואל מיקונים אמר,
בהכנעה עצמית מסויימת :״טעיתי. אבל
הייתי בחברה טובה. לא הייתי היחידי
שהתפתה להאמין לסטאלין.״ סנה לא אמר
מעולם דבר כזה. הוא פשוט מחק פרק
שלם מתולדות חייו. כשהלך שמאלה, מחק
את פרק הרמ״א. כשהלך ימינה, מחק את
הפרק הססאליניסטי.
האיש שכתב את הביקורת האנטי־ציונית
החריפה ביותר שפורסמה, הגן עתה בלהט
על הציונות. ההתלהבות הלאומית של נאו מיו
לא נפלה מזו של אנשי הימין. אם
הצליל עושה את המוסיקה, הגיע סנה ל-
לטונים גבוהים מאוד.
לא היה פרקליט מוכשר ממנו לעמדות־היסוד
של הליכוד הלאומי. לא בגין
ולא אבן יכלו להתחרות עימו, כשהסביר
עמדות אלה בהגיון צרוף, חד ומשכנע.
הוא לא שלל רק את גבולות ה 4-ביוני
מכל וכל. הוא הגן על הצדק היסודי של
הציונות כתנועת השיחרור של העם הי הודי׳
תקף את ברית־המועצות בחריפות
שאיש מאנשי הממשלה לא העז להגיע
אליה.

^ גחירות האחרונות נבחר לכנסת
1עזרתם הפעילה של כסה מראשי הימין
הקיצוני, כמו ד״ד הרצל רוזנבלום, שהכ ריזו
על בחירתו כעל חובה לאומית. ב כנסת
עצמה עבר על פני מפ״ם, ואף על
פני האגף הימני של מפלגת העבודה, ב דרכו
חזרה ימינה, ימינה.

לאן היה מגיע, אלמלא נקטל
כצורה כה אכזרית ץ

הוא רצה לחזור למפ״ם, להגיע עימד,
לתוך מפלגת־העבודה, ואין ספק שהשלה
את עצמו שכעבור זמן־מה יהיה מתחרה
רציני על ראשות־הממשלה.

אך הגיונו הצרוף כוודאי היה
מובילו הלאה, הדחק מעבר לזה.
אפשר היה לתאר את סנה, בסוף
הדרך, כאיש הימין הלאומני-דתי.
בצד

כשרונותיו הבולטים, חסר מש־

כשרונו
הוא
למשה סנה. ההרכב של
תיו היה. בלתי־מאוזן.
הוא היה מבריק בוויכוח. הוא יכול היה
לקחת עניין — כ ל עניין — ולפתח אותו
בלוליינות הגיונית, כמו קוסם על הבמה.
הוא היה מרשים תמיד, בכל הופעותיו.
אחרי נאום שבו לא חידש דבר, שבו לא
פיתח אף מחשבה חדשה אחת, היה המא זין
קורא בהתלהבות :״אך, איזה נאום!
איזה כישרון!״

אך למרות כישרונו זה, ואולי
כגל לו, לא הצליח להשיג את
התוצאה העיקרית: לעורר אמון
כלב המאזין.
עוד בראשית דרכו בארץ, נפוצה עליו
בדיחה שהגדירה היטב את היחס אליו. לפי
סיפור זה, שנכלל בילקוט הכזבים, בא
סנה הרמ״א לנאום בפני קורם של מדריכי
ההגנה. אחרי נאומו המזהיר, נמצא הפתק
בו רשם לעצמו ראשי־פרקים. נאמר בו,

במקום מסויים , :הנימוקים ^לשי ^ .6הרים
את הקול ! ״

זוהי הקללה של פיקהות־יתר.
אין היא מעוררת אמון. יש ככל
ציכור חשד סתום כלפי אדם שהוא
פיקח מדי.
על סנה ניתן לאמר את האימרה האנגלית:
״הוא היה פיקח מדי מכדי שזה יועיל לו.״
X 00

.ס 0 0 0אז\\ £113 0
דרושה פיקחות כדי לחשב מהלכים טאק טיים
בהגיון קר ומחושב. אולם כדי לג בש
את הנחות־היסוד המשמשות מסד ל בניין
זה, דרושה תבונה. סנה היה פיקח
מדי, אך לא נבון די צורכו. ואיכשהו, הר גיש
בכד הציבור, אותו ציבור שהעריץ את
כישרונותיו בכל שלבי חייו.

סנה עצמו לא הכחין ככך. הוא
היה משוכנע שאפשר להכיא את
הציכור לכל דכר.
פעם,

במסיבה

בשגרירות הסובייטית,

מידו׳ הצוואה: הבו, דיו אפויים סנה, אומו קדיש
זמן קצר אחרי שבן־גוריון מכר את העתים
לצבא הגרמני, שאל אותי סגה מה חושב
הציבור על כך, לדעתי. השבתי שלדעתי
תומך רוב הציבור במעשה זה של ב ך
גוריון. סנה שלח בי מבט מצודד, והפ ליט
:״אה, תן לי את הרדיו במשך חודש,
ותראה מה תהיה דעת הציבור!״
6£מוגה זו שהציבור הוא אובייקט, ש־אפשר
לעשות בו כל דבר, היתה ב עוכריו.
כדוכס
איטלקי בתקופת הריניסאנס, תקו פת
הנסיד של מאקיאוולי, היה עושה היס טוריה.
במאה ה־ 20 זה קשה הרבה יותר.

הנוח לאומיה: משמו הננסת בואש * 110 ההסו״ה

האיש שפיתח צירופים הגיוניים
כה מכהיקים, לא יצר כסופו של
דכר שום נכס מחשכתי או רעיוני.
לא היתה כל פרופורציה כין כשרונותיו
וכין הישגיו הממשיים.
אנשים התמסרו לו, ובתקופת הזוהר של

הפרישה ממפ״ם אף היו מוכנים למות ל מענו.
אבל נכס אנושי זה נמוג במהרה,
כמו חול בין אצבעות היד.

הוא היה פרקליט גדול, כימעט
גאוני. אכל הוא לא היה אמן יוצר.
והרי גם המדינאי הגדול הוא,
כסופו של דכר, אמן המעצב ־כ־1
ריס על-פי חזונו.
בכמה מכשרונותיו עלה בחרבה על בן־
גוריון, בו ראה את מתחרהו העיקרי, שלא
לדבר כלל על גולדה. אבל בן־גוריון יצר
היסטוריה. וגולדה מעוררת בכמה מישם־
טים מגומגמים, פרימיטיביים, יותר אמון
מכפי שעורר סנה באלפי נאומיו הבנויים
להפליא.
ך * יטה לדעת אם הבין סנה בשנים
1/האחרונות של חייו את מצבו.
הוא הפו שוב חביב העיתונות, בן-
(המשך בעמוד )26

(המשך מעמוד ) 15
בוועידה גדולה, שבה יש עשרות מתוו כים,
כל אתד עם בעיותיו וענייניו וצר כיו,
הדבר מפריע עוד יותר.
תפקידו של המתווך — כל מתווך —
הוא לסלול את הדרך לפגישה ישירה.
פגישה ישירה כזאת תסדר בחמש דקות
יותר מאשר יעשו מתווכים במשך חוד שים.
הקורא
האינטליגנטי יגיד כאן (ובוודאי
כבר אמר זאת לעצמו לפני כמה שורות) :
הרי זה מצדיק את טענתם של גולדה מאיר
ושות /השוללת תיווך והדורשת משא-
ומתן ישיר.
זה היה נכון, אילו היתד! גולדה מוכנה
לעשות את הדרוש כדי לאפשר באמת

הודעת הסיכום של הפנס
(זהו הנוסח המלא של ההודעה שנמסרה על־ידי הוועד
המכין האיטלקי בתום הכנס. המשלחת הישראלית שותפה
בניסוח הזרעה זו בכמה שלבים. ההדגשות אינן במקור).
הוועד האיטלקי להכנת הוועידה הבינלאומית למען השלום והצדק במיזרח
התיכון קיימה סידרה של פגישות והתייעצויות עם אישים ונציגים של אירגונים
מארצות שונות, שהתכנסו ברומא לפי הזמנת הוועד האיטלקי.
במהלך השיחות האלה, השיג הוועד האיטלקי מידע והערכות על המצב
והבעיות במיזרח התיכון, ובייחוד בייחס לאפשרות לקדם את פעולות הכוחות
התומכים בצורך בפיתרון מדיני לסיכסוך, בעד שלום צודק במיזרח התיכון.
הפגישות התנהלו עם נציגים מארצות ערביות (אלג׳יריה, מצריים,

עיראק, לכגון וסוריה) ועם נציגים של אירגונים אירופיים (פלגיה, פיג־

לנד, צרפת׳ ,בריטניה, יוגוסלכיה, גרמניה המיזרחית, הונגריה
ובריודהמדעצות) ועם אישים המייצגים כוחות־שלום כישראל ובארצות־הכרית,
ועם אישים מאירגונים בינלאומיים.
נוכח ההחמרה שחלה לאחרונה במשבר במיזתז התיכון, הוברר שקיים
רצון משותף לכנס בבולוניה את ״הוועידה למען השלום והצדק במיזרח התיכון״,
במהלך שנת 1972 תוך התייחסות למצע המדיני שעוכד כפגישה

המכינה שנתקיימה כאפריל 1971 כרומא.

ילין־מור

חביבי

משא־ומתן ישיר כזה. אני משוכנע עתה
יותר מתמיד שאילו היתה ממשלת ישראל
מכריזה בפומבי שהיא מוותרת על כל סי פוח
של שטחים, ושהיא מוכנה להכיר
בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני,
היתה נסללת במהרה הדרך למשא-ומתן
ישיר בדרג מדיני עליון, אחרי תקופת
הכנה מסויימת.
בתקופת ההכנה היו המתווכים ממלאים
את תפקידם האמיתי — לשכנע כל צד
שהצד השני הוא כן בדיבוריו, בעוד ש כוחות
השלום היו מכשירים את הקרקע
הפסיכולוגית על־ידי פגישות ראשונות
בינם לבין עצמם.

מגעים בלתי־ושמ״ם
ף* שנסתיימו שני ימי המתיחות ב־קבלת
הסיכומים שדרשנו, ירדה אבן
מהלב. יכולנו בפעם הראשונה להתהלך
קצת בין ארמונות רומא, וליהנות מארוחה
איטלקית טובה, אם כי לא כשרה.

אודם נס כזה לא נסתיימה העכורה.
רק אחרי שנסתיים הכנס
רשמית, התחילו המגעים הבלתי־רשמיים,
שחיו חשוכים יותר אף
מן הכנס עצמו.
אי-אפשר לפרסם דבר על מגעים אלה,
כי הדבר היה מהווה מעילה באמון, ומחבל
בהמשך הפעולה. די לומר שבעזרת אמ י
צעים שונים ניתן לישראלים ולערבים
לעמוד היטב אלה על דעתם ובעיותיהם של
אלה.
כבר קודם לכן הפצתי בין המישלחות
השונות, ובעיקר בין הערבים, תזכיר ש חיברתי
ערב צאתי מן הארץ, ושבו הש תדלתי
להבהיר לערבים את הבעיות ה אמיתיות
של תנועת השלום הישראלית,
ובעיקר את הרכב הכוחות הפועלים ב ארץ
למען השלום (ראה מסגרת) .עתה,
במגעים הנוספים, ניתן לערבים ללמוד
יותר על בעיות אלה, כשם שניתן לנו
להבין את, המציאות שלהם.
כך הבינונו עם מי הם היו רוצים להי פגש
בבולוניה — ועם מי לא.
בשלב זה אין ביכולתם של הערבים
להיפגש פנים־אל־פנים ובגלוי עם ישראלים
הממלאים תפקידים במפלגות התומכות ב מדיניות
הממשלה, מכיוון שמדיניות זו חו־

כתוצאה מפגישות אלה הגענו למסקנה הבאה: הוועד המכין האיטלקי קיבל
על עצמו להזמין להשתתפות בוועידת בולוניה את כל כוחות־השלום כאוי־ות
לעיל, וגם מארצות נוספות, בשיתוף־פעולה ובהתייעצות ישי צות
הנזכרות
רה עם הוועדה, האירגונים והקבוצות הארציות הפועלים כבר למען הכנת ועידת
בולוניה, והמקבלים על עצמם לגייס כוחות רחבים ופעילים יותר למען שלום
צודק ויציב במיזרח התיכון.
הוועד האיטלקי קיבל, בין היתר, הצעות שהושמעו במהלך ההתייעצויות,
האומרות שהוועד האיטלקי יצרף אליו נציגים של ארצות אחרות, ובמיוחד
מבריטניה, צרפת וברית־המועצות, וגם מאירגונים בינלאומיים מסויימים, כדי
לקבל בקיץ 1972 ההחלטות הטכניות והאירגוניות הקשורות בכינוס ועידת בו לוניה׳
מבלי לוותר על העיקרון של שיתוף־פעולה והתייעצויות ישירות עם שאר
האירגונים והקבוצות המעוניינות.
על ה ח תו ם 11 :ראשי״מפלגות יחברי־פרלמנט אי ט ל קיי ם, חגרי
המפלגה ה קו מוני ס טי ת, המפלגה ה סו צי אלי ס טי ת, המפלגח הסוצ־י
אלי ס טי ת ה שמאלית והמפלגה הד מו קר טי ת הנוצרית, והחלק האי טלקי
של הוועד הבינלאומי של השמאל למען חשלום נ מיז ר ח
התילון.

תרת לסיפוח שטחים ערביים ניכרים, ו־מתכחשת
בפירוש לזכויות הפלסטינים.
כפי שהסביר זאת נציג ערבי בכיר:
״ייתכן שזה חשוב מאוד ששוחרי־שלום
ישראליים יפעלו בקרב מפלגות השלטון,
כדי לשנות את מדיניותן. אולם לא איתם
יכולים אנחנו כיום להיפגש. כל אחד
צריך להחליט אם הוא רוצה לפעול ב תוך
מפלגה ממשלתית או להידבר עם ה ערבים.
אי־אפשר לעשות גם זאת וגם
זאת. אולם, הוסיף הערבי ,״לא נבדוק
בציציות של המוזמנים הישראלים. אם
יש ביניהם מי ששייך במיקרה למפלגה
קואליציונית, מבלי למלא בה תפקיד בו לט,
זה לא איכפת לנו.״
קשה לומר שגישה זו היא בלתי-מובנת,
אם כי יש לקוות שתשתנה במרוצת הזמן.
אנחנו נמצאים עדיין בשלב ראשוני של
הכנת המיפגש ההיסטורי הראשון, ויש
לקחת בחשבון את המציאות בצד השני,
כשם שאנו רוצים שהצד השני יקח ב חשבון
את המציאות אצלנו. אין לתת
נשק בידי אויבי השלום בעולם הערבי
כדי שיחבלו במאמצי השלום, כשם שאין
לתת נשק בידי הכוחות הסיפוחיסתיים
אצלנו, הרוצים להשיג את אותה מטרה.
לכן תמוהה בעיני עמדתם של אנשי
מפ״ם->.הם התרוצצו ברומא במשך שבו עות,
והפעילו את כל הלחצים האפשריים
כדי להשיג הזמנה. רק אחרי שנכחו לדעת
שאין הדבר אפשרי בשלב זה, יצאו בחת־קפת־מחץ
על פגישת רומא ועל ועידת
בולוניה.

דשם מ ה! האט רוגז אישי, מוכן
כשלעצמו, צריך לערפל את

הודעת המשלחת הישראלית
(הודעה זו נמסרה, בתום הכנס, מטעם המישלחת הישראלית
ברומא, על דעתו של הוועד המכין האיטלקי).
אחרי שורה של פגישות ושיחות, שניהלו ברומא חברי הוועד היוזם הישראלי
למען ועידת בולוניה למען השלום והצדק במיורח התיכון עם חברי
הוועד המכין ה אי טלקי, סוכם :
(א) ועידת בולוניה ת ת קיי ם בה שתתפות כל הגורמים — ובכללם כו חו ת
השלום בארצות״ערב ובישראל — חמעוניינים בשלום צודק ובר״קיימא בין
ישראל ועמי ערב, על-פי ה חל ט ת מועצת־הביטחון 242 וה הכר ה בזכויות הלאו מיו
ת של העם הפלס טיני.
(ב) הוועד המכין ה אי טלקי יעמוד במגע מתמיד עם הוועד הישראלי,
למען ועידת בולוניה, והוועד הישראלי ישותף בהכנו ת לוועידה.
אורי אבנרי, עוזי בורשטיין, א מיל חביבי, נתן ילין-מור,
ויק טור ציגלמן, ע מוס קינן, אמנון קפליוק, זאב שדה.

השיקול המדיני! האם אין הם
יכולים להשלים עם חלוקת עכורה
טבעית, שהיא חיונית כשלם זה,
כין הפועלים כתור המימסד היש1
ראלי וכין העומדים מחוצה לו !

חפיסת גפרורים במטוס
יופיים לאחר -מעירה ״מנור
בלי כל ספק כי הערבים רוצים ב קיום
הוועידה ורוצים בהשתתפות הישרא לים
בה. כמונו, הם רואים בה מאורע ה
קינן

פ ליו ק

עשוי להיות לנקודת־מיפנד, היסטורית, מ בחינת
האווירה הנפשית בארצות ערב
ובישראל.
הרבה יכול לקרות עד אז. הדרך זרועה
עדיין מוקשים לרוב, וכל אחד מהם יכול
לפוצץ את התיקווה העדינה. אולם אפילו
כרעיון, כבר משפיעה הוועידה משני ה צדדים.
מעיד על כך דבר קטן שאירע לי
במטוס, ושעליו סיפרנו לבני-שיחנו: ב דרך
לרומא ניגש אלינו אחד מאנשי ה צוות
של המטוס, הגיש לנו חפיסת גפ רורים
של אל־על, שעליו התנוססה תמו נה
של נצרת, ואמר בפשטות :״שמעתי
שאתם נוסעים לוועידת השלום. אז תתנו
את זה כמתנה לערבים.״
ובדרך חזרה שאל אותי הישראלי הרא שון
בנמל־התעופה לוד :״חזרת מוועידת
השלום? אז מה הסיכויים?״

הדילמרות;
ההשמצות, למרות הדי
ווח הזדוני
יני ישל כמה עיתונאים שלא
נכחו ככלל
:לל כמקום, נולדה תיקווה
כישראל. תקווהי דומה נולדה מעבר
לקו החזית.
זהו הישג אחד. הישג פורמאלי יותר
הוא שברומא פורסם מיסמך, על דעת
הערבים, הקובע בצורה חד־משמעית ש ייערך
מיפגש ם נים-אל-פנים של ישראלים
וערבים בבולוניה. מיסמך זה כשלעצמו,
בהווה ולא בעתיד, הוא צעד חשוב קדימה.
כאמור, זו לא החתונה. אבל זהו טקס
אירוסין.
העם דינו של דיין פירסומי העולם הזה על עיסוקיו האר כיאולוגיים
הבלתי חוקיים של שר־הביט-
חון משה דיין ועסקי הנשים שלו, היו
פירסומים עיתונאיים מובהקים. הם היו
פרי חקירה עיתונאית, ופירסומם בפרק
זמן אחד לא היה אלא תוצאה של צירוף
מקרים.
למרות זאת ניסו משה דיין עצמו ומכונת
התעמולה האדירה שגייס, להוכיח כי
המסע אינו אלא מסע מתוכנן שנועד לפ גוע
בתדמיתו בכל צורה שהיא. באיזו
מידה התקבלה עלילה זו בדעת הקהל
הישראלית ז
סקר דעת־קהל, שנערך על־ידי מכון
המחקר של דחף בעיצומם של פירסומי
העולם הזה (כנראה לפי הזמנת מקורבי
דיין שהיו מודאגים מהפגיעה בתדמיתו
של אלילם) גילה כי רק 33.97 ,מהנשא לים
סבורים כי פירסומי העולם הזה היו
פרי מסע מתוכנן 12.370 .מהם סבורים כי
הוא תוכנן על-ידי העולם הזה ,־ 8.67 כי
התיכנון נעשה על־ידי חבריו של דיין
במפלגת העבודה 0.27, .שוכנעו להאמין
כי יגאל אלון הוא שתיכנן את המסע ו־
67 ,בטוחים כי יריבי דיין במפלגות אח רות
(מק״יז המסד״לז) הם העומדים מ אחורי
הפירסומים.
שקול יותר -פזיז פחות. רוב מכ ריע
של הנשאלים בסקר ( )88.970 טען
כי הפירסומים לא שינו את עמדותיהם ב יחס
לדיין. ורק 5.67 ,אחוז הודו כי דעתם
על דיין השתנתה לרעה לפי החלוקה ה באה
> 2.077 בגלל גירושיו! ־ 0.77 בגלל
פירסומי העולם הזה ; 0.537 ,בגלל עיסו קיו
בארכיאולוגיה! 1.37 ,בשל עצם ה-
פירסומים ו־ס 0.697 מאחר שאינו עומד בציפיות
כמנהיג.
מובן שתשובות אלה אינן רלבנטיות.
פירסומי העולם הזה לא נועדו לשנות את
תדמיתו של דיין, אלא להביאו להפסקת
עיסוקיו הבלתי חוקיים בעתיקות ולהפס קת
ביזבוז כספי המדינה לצרכיו הפר טיים•
מבחינה זו לא הושג כל הישג. דיין
ממשיך בשלו, כאילו לא אירע דבר.
הוא יכול להיות בטוח בתמיכתם של
מעריציו 3.17, .מבין הנשאלים ציינו כי
הפירסומים על דיין שינו את דעתם עליו
לטובה. מהם השיבו 0.387,מהנשאלים
כי הפירסומים מוכיחים שדיין הפך להיות
שקול יותר ופזיז פחות.
בדבר אחד אין ספק בעקבות תוצאות
הסקר: אילו נכללה בו, למשל, השאלה
״האם הפירסומים על משה דיין מוכיחים
כי הוא ראוי להיות הסמכות המוסרית
העליונה במדינה?״ חיה אחוז ניכר מה נשאלים
משיב גם על שאלה זו בחיוב.

צה״ל
קי ס מג׳ ר
הי שראלי
בזמנו, כדי לא לקשר את צה״ל עם פו ליטיקה
ומפלגתיות, ניתן היה לקשר נוש אים
אלה עם קציני צבא בכירים רק ב שמות
קוד וכינויי רמז כמו ״פקידים בכי רים״
או ״אישים רמי מעלה.״ מאז הותר
לפירסום, עוד בימי כהונתו של רב-אלוף
חיים בר־לב כרמטכ״ל, כי הוא מיועד ל הצטרף
לממשלה כשר מטעם מפלגת ה עבודה,
נפרצו כל הסכרים.
השבוע פורסם כי האלוף אהרון יריב
הוא האיש המיועד ל מלא
לצידה. של ראש־הממשלה גולדה
מאיר בתפקיד יועץ מיוחד, בדומה לתפ קיד
שממלא הנרי קיסינג׳ר לצידו של
נשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון( .הידיעה
הראשונה טל כך פורסמה במדור
״תשקיף״ ב״העולם הזה״ .)1795
התואר ״קיסינג׳ר הישראלי״ היה כמובן
משולל כל תוכן. הוא הומצא בזמנו על
ידי ראש־הממשלה עצמה כנראה, כדי
להניח את דעתו של יועצה המדיני שמחה
דיניץ שחשש, ובצדק, כי מינויו של יריב
כיועץ מדיני נוסף לצד גולדה, ירוקן את
תפקידו מכל תוכן. למעשה לא היה כל
דמיון בין הנרי קיסינג׳ר, הפרופסור ה-

להתראות בכולוניה.

העולם הזה 1801

יהודי הגרמני שעיצב אח מדיניות החוץ
של ניכסון, לבין מי שהוא כיום האלוף
הוותיק ביותר בצה״ל.
אין שום דמיון. יריב הוא טכנו־קראט,
שהצליח לארגן אגף מודיעין מעו לה
בצה״ל, ושהערכותיו המדיניות תוא מות
את אלו של המימסד. הוא ידוע כבעל
דיעות ניציות וכבעל מחשבה מהירה. או לם
אף אחת מתכונות אלה אין בה כדי
להזכיר את המעוף, שבירת המוסכמות,
היוזמות החדשניות וחתיכנונים הדיפלו מטיים
המבריקים של איש הרוח היהודי
המושך בחוטי המדיניות של גיכסון.
בשעתו, כאשר התברר כי מועד כהונתו
של יריב בצה״ל יסתיים במועד קרוב
הועלו מיספר
הצעות בקשר לעתידו. הוצע לו להחליף
את יצחק רבין כשגריר בוושינגטון, או

הרמסנ״ר נבשר בלשונו ומשה דייו העניש את העתונות

11 11 1־1111
••ץ כמן ימים אחרי שחיילי צה״ל נט־
\[4שו את אדמת לבנון והפידאיון חזרו
לפתחלנד! אחרי שדעת־הקהל העולמית
נרגעה, ואפילו ממשלת לבנון כבר שכחה
את הפשיטה, עדיין המשיכו הרו חות
לסעור בישראל סביב אותה פעו לה
צבאית.
נדמה היה כי יותר מאשר במחב לים
פגעה פשיטת צה״ל בנציגי ה מעצמה
השביעית בישראל. הכתבים ה צבאיים
של הרדיו והטלוויזיה הודיעו
כי יפסיקו לכסות אירועים צבאיים. כת בי
העתונות הזרה פירסמו גילוי־דעת
בו טענו כי מפלים אותם לעומת ה כתבים
הישראליים, מונעים מהם לספר
את סיפורה של ישראל באוזני העו לם,
תבעו פגישה דחופה עם שר־הבט-
חון. הכתבים הצבאיים של העתונות
תבעו פגישה עם הרמטכ״ל כדי לברר
הפרת נוחלים והסכמים.
מה שגרם לכל המהומה בעולם ה־תיקשורת
הישראלית היה הכשלון הטו טאלי
של מערכת ההסברה הישראלית
שליוותה את פעולת צה״ל בלבנון. מבחינה
זו היתה הפעולה בלבנון לא רק
כישלון אלא ביזיון.

עונש סביב תי

ניצטוו לחזור לבתיהם.
אולם למחרת הסתבר כי הפעולה ב־עינתא
לא היתד, סוף דבר. כאשר הת ברר
כי בעקבות תגובות הפידאיון ב-
פתחלנד החלה פשיטה גדולה יותר של
כוחות משוריינים של צה״ל לאיזור זה,
נהרו כתבים מקומיים וזדים וצוותות
טלוויזיה שלימים לאיזור הצפון, בתקווה
להצליח להזדנב בעקבות הכוחות ה פושטים
ללבנון.

שלחם ראיונות עם חיילי צד,״ל הפוש טים
שצולמו בידי צלמי טלוויזיה לב נונים
ואחרים שהיו בשטח, קיבלו אז רחי
ישראל רק דיווח יבש, שטחי ומ אוחר
על מה שהתרחש באמת.

דובר או דוור!
ך* ל אותו זמן המשיך דובר צח״ל,
* לפי הוראה, לשמור על שתיקה.
ביום הראשון לפני שבוע כבר של טו
כוחות צה״ל בפתחלנד אחרי ש טיהרו
בסיסי חבלנים וחנו באזור ב משך
הלילה, אולם לעתונאים שהצטו־פסו
באיזור החרמון לא ניתנה כניסה.
אותה שעה כבר החלה בעורף מערכת
לחצים בדרגים גבוהים ביותר כדי לשכ נע
ולתת
לעתונות לכסות את הפעולה.
נחמן שי, הכתב הצבאי של שידורי
ישראל, נואש מהתקווה להכנס לפתח-
לנד .,חזר לביתו. הוא לא הספיק לשתות
כוס קפה, כאשר קיבל הודעה כי ניתנה
לו רשות לד,כנס לשטח. הוא היה צריך

ת בו סהב חזי תההסברה
ך״ שערוריה לא הסתיימה בכך.
1 1כדי לפצות את הכתבים הצבאיים
על היעדר מידע, ניתנה להם אפשרות

ך* כר הצעד הראשון נעשה ב-
^ רגל שמאל. ערב פשיטת צה״ל על
בסיסי הפידאיון בכפר הלבנוני עינתא,
נועד הרמטכ״ל, רב־אלוף דוד (״דדו״)
אלעזר עם הכתבים הזרים של העתונות
הבינלאומית בישראל. היתד, זו פגישתו
הראשונה של דדו עם הכתבים הזרים,
והיא נקבעה עוד בטרם היה ידוע מועד
הפעולה בלבנון.
הרמטכ״ל
תוך מהלך הפגישה

האלוף יריב
עיקוב אחרי דיין
לכהן כמנכ״ל משרד־החוץ במקומו של גד עון
רפאל.
יריב דחה את כל ההצעות.

כך נולד הרעיון של מינויו כיועץ מיו חד
לגולדה שיעסוק במחקרים מדיניים,
בהערכות מצב ובשליחויות מיוחדות, כ הקדמה
לתפקיד פוליטי חשוב יותר ב עתיד
הרחוק.

הצהיר בין השאר כי לדעתו יכול צד,״ל
לסגת מגדות תעלת סואץ מבלי שיגרם
בכך נזק לבטחון המדינה. בתגובה על
פשיטות הרצח של חפידאיון מלבנון,
רמז דדו כי לא יהיה מנוס מפעולת תגובה איש לא הבחין בדברים אלה של
הרמטכ״ל. אפילו הכתבים הזרים לא
מצאו בהם שום דבר מיוחד, השתוממו
יותר מהערותיו של דדו לגבי אפשרות
ההתמודדות של צה״ל עם הצבא הסו בייטי.
הכתבים
מיהרו להבריק את דבריו
של הרמטכ״ל לחו״ל.

לפתע החלו מכשירי
הטלפרינטר במערכות העתונים בארץ,
לפלוט את ידיעות סוכנויות החדשות
בחו״ל ובהם הציטטות מדברי דדו.

משום כך, כאשר פורסמו השבוע ה ידיעות
בדבר מינויו הצפוי של יריב, הן
היו מאוחרות במקצת. משהו השתנה בינ תיים.

מיד
ניתנה הוראה לנסות למנוע את
פירסום הדברים. אלא שבינתיים חלפו
כבר שעות יקרות, דברי הרמטכ״ל כבר
רצו במכשירי הטלקס בכל העולם.
שידורי ישראל הפסיקו מיד לדווח על
דברי הרמטכ״ל. גם מערכות העתונים
התבקשו על־ידי דובר צה״ל להימנע
מפירסום הדברים. כתבי החוץ הוזעקו
כדי למנוע פירסום בעתוניהם ושמחה
דיניץ, יועצה של ראש־הממשלה, הת ערב
כדי להפעיל לחצים בכיוון זה.

מנגני! שיכוגיס פולי טיי ם
יש דפוקים־שותקים. הרוב
עברית מצוחצחת. אך יש גם
יוצאים למלחמות חורטה עקב
(המשך
העולם הזה 1801

הדומם ב בודדים
ש עוול
שנע־בעמוד

הוטל עונש סביבתי על העתונות נולה,
הוחלט כי לא תינתן כל גישה לעתונאים
לשטח הפעולה בלבנון. בינתיים כבר
צורפו כתב וצלם של שבועת צה״ל
במחנה לפשיטה. צלם אזרחי, מיכה בר עם,
הצליח לתפוס טרמם עם הפושטים.
שני כתבים צבאיים שהיו צריכים לכ סות
את הפעולה בעינתא כ״פול״ עבור
העתונות הישראלית, איתן הבר מידיעות
אחרונות ורון בן־ישי מהטלוויזיה,

שר־־הכיטחון והרמטכ״ל דוד אלעזר
ראיון עם סרט הקלטה
לנסוע מאות קילומטרים חזרה לאיזור
החרמון, בתקווה להצליח לשדר תיאו רים
חיים מהפשיטה. נסיעתו היתד,
לשוא. הסתבר שהקצין שהיה צריך להכניסו
לשטח, לא הגיע למקום המיפגש,
מפני שלא ידע על כך בכלל.
השינוי בהוראה תפס רק לגבי הכתב
הצבאי של הטלוויזיה, רון בן־ישי, ש הצליח
לטפס על הטנק האחרון ש נכנס
משטח ישראל לאיזור הפתחלנד
לפני שהחל הפינוי. אחר כך, נאמר
לכתבים, לא היו עוד כלי רכב שיכלו
להסיעם למקום. רק בעקבות לחצים
רבים הסכימו המפקדים המקומיים לע רוך
סיור במסוק מעל האיזור לכתבים
הצבאיים שהיו במקום. חסיור נמשך
בדיוק 7דקות .״זה היה כמו סיבוב
בלונה־פארק״ אמרו הכתבים הנזעמים.
כך קרה שבשעה שצופי הטלוויזיה
בלבנון יכלו לראות בתחנות הטלוויזיה

כתבי העתונות הזרה נפגעו עוד יו תר,
טענו כי קיימת העדפה והפליה,
אינה מאפשרת להם למלא את תפקידם.
כאשר ראו בעתוניהם הזרים תמונות
חיות מהפעולה בלבנון, שצולמו בידי
מיכה ברעם, שהצליח להסתנן אל ה כוחות
הלוחמים ולשהות בפתחלנד כל
זמן הפעולה, הם ראו בכך קיפוח מכוון
ופגיעה בכבודם המקצועי.
היה זד. כשלמה הגדול ביותר של
מערכת הפירסום של צה״ל ומשרד־הב-
טחון. היא הצליחה לקומם נגדה את
העתונות המקומית והזרה, את עובדי
רשתות התיקשורת הממלכתיות כמו את
צוותי הטלוויזיה הזרים השוהים בארץ.
ספק אם יש מישהו במערכת הבטחון
המבין כי תבוסה בחזית זו, היא גרועה
לפעמים ממפלה בשדה הקרב.

ציירת שוודית העומדת לפתוח תערוכה

הציירת ז׳אנט סידרסן
ך! נודיסטית מלידה -וגם אחרי
הלידה — אפשר רק להתפלא על דאנס
סילרסן שהיא לא נסעה בעיקבות השמש
לישראל, עד היום. אולם טוב מאוחר מאשר
לעולם לא, ובימים אלה מנהלת ז׳אנט
משא־ומתן עם אשת יחסי־ציבור ישר אלית,
השוחה כרגע בניו־יורק, בדבר הצ גת
תערוכת ציורים משלה בישראל. וה פרט
הראשון עליו התעניינה אצל היש ראלית,
כאשר הועלה הרעיון לראשונה,
היה :״מרשים להסתובב ערום בישראלי״
״חשבתי בהתחלה שיש לי עסק עם עוד
לסבית מטורללת,״ דיווחה הישראלית ב מכתב
לישראל .״אבל התברר שטעיתי.
בשביל ז׳אנט, להיות ערומה זה כמו בש ביל
אחר להיות לבוש. זו הצורה הטבעית
שלה. בבגדים, היא פשוט לא עצמה.״

** ד כדי כך, שכאשר נבחר ניכסון ל-
׳י נשיא ארה״ב, עמדה דאנט לצאת
לבית הלבן, להפגין נגד בחירתו — בעירום.
״ידידים שיכנעו אותי שלא יבינו אותי
נכון, וויתרתי,״ היא מספרת.
היא לא ויתרה על רעיון מקורי אחר
שלה: מכתב חוצב להבות לנשיא, בו תבעה
להפוך לחוקית הופעה בעירום בפומבי —

ברחוב, במקומות ציבוריים, על שפת ה ים
.״בשביל הסינים יש לו זמן,״ היא
קובלת,״ אבל לי הוא לא מצא סנאי לענות
עד היום.״

ץ /אנט נולדה, לפני 26 שנה, למש פחה
נודיסטית שוודית .״מאז שאני

זוכרת את עצמי, הייתי ככה, ערומה,״
היא מצביעה על עצמה .״יחד עם הורי
וארבע אחיותי. תמיד היינו ערומים בבית,
מקבלים אורחים ערומים, בים ערומים.
חמישה חודשים בשנה היינו נוסעים לכפר
נודיסטים. אבא שלי הוא בעל בית־חרושת
לטקסטיל, ויכולנו להרשות לעצמנו.״
ז׳אנט נתקלה בעובדות החיים המכוערות
כאשר עזבה לראשונה את ביתה, יצאה
לגור בניו־יורק :״היכרתי בחורה אמרי קאית.
ונכנסתי לגור איתה בדירה. בערב
הראשון נכנסתי לאמבטיה. כשיצאתי, היא
ישבה בסלון עם החבר שלה .״זונה, מלוכ לכת,״
היא התפרצה עלי. לא הבנתי למה,
עד שנזכרתי שאני ערומה. למחרת הלכתי
לחפש דירה אחרת, וחברים אחרים.״
היא מצאה מה שחיפשה, והסתדרה
במירב הנוחיות, בהתחשב במיגבלות
של חברה שמרנית כזו של ניו־יורק. לדי נו

זיאנם
לפני נג ח מציוריה, אותם היא [1

11ך ן ] עןך | 1 \ 1 |״ 1ז׳אנט ליד תמונת־עירום של מודליאני, במוזיאון ל א מנו ת
מודרנית בניו־יורק. בניגוד למודליאני, מציירת ז׳אנט
(111
עירום בלבד. כשאינה חייבת לצאת, היא מעדיפה לבלות שעות וימים בבית, ערומה.

רתה הנחמדה היא מזמינה כמעט רק חב רים
.״מבחורות אני מעדיפה להתרחק. הן
נורא לא מבינות.״ הבחורים, לעומת זאת,
אינם מעוררים כל התנגדות להסתובבותה
בעירום בחברתם .״חבר קבוע אין לי,״
היא מושכת כתף חשופה ושזופה .״רק
בשעוו׳נייהצודד.״

סדר־היום שלה עשוי לעורר את קינאתו
פלייבוי ישראלי מזוייף: קמה בצהרי היופע
ארוחת־בוקר, מעיינת בניו־יורק טיימט. ב*0
לבשת (״כל המלתחה שלי — מעיל, שתי
מיני, שני זוגות מכנסיים, חולצות ונעליים.
תחתונים. לא חזיות.״) ויורדת לעשות קניות
ובחנות הדגים .״אני אוהבת בעיקר סרטנים

ציורים בישראל, מתעניינת לפ1י בואה:

תרשו

להיות עווגהל
חיים משוגעים, אבל עצובים קצת,
בגלל הצורך לבלות הרבה בבית.
כי בחוץ, כשהיא חייבת להתלבש, היא
מרגישה נורא לא נוח. בקיץ היא רוב
הזמן בים. נוסעת לקליפורניה, או לפלורי דה,
מוצאת חוף בודד, ומבלה שם מבוקר
עד שקיעה, ערומה, בודדה ומאושרת. ב חורף,
היא מתלבשת כמעט למטרה אחת
ויחידה: לביקורים במוזיאונים .״רק בגלל
זה אני נשארת בניו-יורק ,״היא אומרת.
״למוזיאונים אין תחליף בעולם.״

ך* קי ץ שעבד, היא נסעה לביקור הבי-
1תה, במקום לקליפורניה. הקיץ, היא
מתכוננת, אם יסתיים המו״מ בדבר התע רוכה
שלה יפה, לבוא לישראל.

1 1 1 1 1 1הגדול של הנודי ס טי ת השוודית הוא הצורן להתלבש ולצאת לרחוב
הניו־יורקי. בבואה לישראל, מעניינות או ת ה יו תר מכל האפשרויות

ל היו ת ערומה בחופ שיות. סיכויי תערוכת״הציורים שלה — מעניינים פחו ת. כי עי•
סו ק ה העיקרי של ז׳אנט הוא ל חיו ת, לא לצייר. בעזרת 500 חדול אר ששולח
אבא כל חודש מהבית, היא יכולה להר שות לעצמה לעשות זאת — כרצונה.

בתנאי כמובן, שמישהו לא יגלה לה,
בטעות, שלמצוא חוף בודד בישראל, זה
חלום באספמיה.

וצה להציג בתדאביב
של כל מנינה 1מת-
חצאיות
הו. לא
במכולת
ו^ייא

מספרת .״מסתובבת קצת בהגות, מסתכלת
פה ושם, וחוזרת הביתה. מתפשטת מהר,
שמה תקליט, ומתחילה לצייר. לפעמים, עד
חצות בלי הפסק. מובן שאני מציירת רק
עירום. כשלא הולך לי הציור, אני קוראת
ספרים — בעיקר אמנות — ועיתונים.
בחצות אני הולכת לישון, או לבלות.״

| | 1 171ד ! 11 \ 1ז׳אנט ליד איור של פי ק א סו, ב מוזיאון ל א מנו ת טוד מיי *
1 1 1 1 1 1 / 11 בניו״יורק. משמ אל: בדירתה, מלאת הציורים, ערומה
כביום היוולדה, מבלה ז׳אנט, נינו חה ורגועה, ב קרי א ה או בציור (ת מונ ה מרכזית).

בגיל שלו שיע שוה וצתה סילביה דחיות דוגמנית
או מודהלהתעמלות -בשהניוהבמסיבת
כיתה ת׳ את רודו, שנשא אותה לאשה, ועתה נטש אותה

** ד לפני שנתיים, היתה סילביה ילדה
> רגילה, מאושרת וחסרת דאגה. היא
בלטה בין חברותיה בגופה התמיר, והילו כה
הנשיי. אך מלבד זה, היתד, כפו כל
חברותיה. היא, שתי אחיותיה, ואמת ה גרושה,
ג׳ולייט ביטון, גרו בקריית־מלאכי.
המשפחה עלתה ארצה ממרוקו כשסילביה
היתד. בגיל שלושה חודשים.
בבית־סיפרה היתה סילביה ילדה עליזה
ומלאת חיים, פופולארית, וביתה המה תמיד
חברות וחברים .״הייתי תלמידה טובה
מאוד,״ היא נזכרת .״בייחוד הייתי טובה
בהתעמלות .״כל כך רציתי לחיות דוגמנית
או מורח להתעמלות. אבל עכשיו כבר לא
אהיה שום דבר,״ ניקוות הדמעות בעיניה.

הלחי שה
הגורלית

ך* י כיום, בגיל 15 וחצי, סילביה היא
אם לתינוק בן שנה וחצי, נטושה ע״י
בעלה, ללא אמצעי קיום לה ולתינוקת.
ושיא השערורייה — חסרת כל אפשרות
להיעזר בחוקי המדינה.

כי לגבי מדינת־ישראל — סילביה פשוט
איננה קיימת. בעלה רשאי להמשיך ולא
לדאוג לקיומה ולקיום התינוק. המדינה
לא תעשה לו כלום.

התחבקנו ועשינו כל מיני דברים, אבל
לא יחסים עד הסוף. בכלל לא חשבתי
שאנחנו עושים משהו רע.״ סילביה עוצרת
בדיבורה ומשפילה את מבטה, כשהיא
מנסה למצוא את המילים הנכונות כדי ל הסביר
את ההמשך, שנראה לה בלתי מובן
עד היום :״עברו איזה שלושה וחצי חוד שים,
ואני התחלתי להרגיש לא טוב. הלכ תי
לרופא. הוא אמר לי שאני בתולה,
בהריון של שלושה וחצי חודשים.״

ז׳וז׳ו עמר היה אז בן 16 וחצי, נער
יפה ובן יחיד להורים עשירים מרחובות.
סילביה — יפהפייה קטנה בת 13 וחצי.
במסיבה, הסתובב ז׳וז׳ו סביב המארחת ה קטנה.
בהזדמנות הראשונה, לחש לה שהוא
רוצה לחיות חבר שלה.
״הוא מצא חן בעיני,״ מספרת האמא ה קטנה
.״יצאנו יחד שבעד. חודשים. הוא
עבד אצל אבא שלו במרפדיה שלהם, ו אחרי
העבודה היה בא לראות אותי בקר-
יית-מלאכי. הוא גם לקח אותי אל ההורים
שלו ברחובות, והם התייחסו אלי נורא
יפה. אני נורא אהבתי אותו, והוא נורא
אהב אותי. היה לנו יופי יחד.
״אני הייתי בתולה. מקודם לא יצאתי
בכלל עם אף אחד. גם עם ז׳וז׳ו לא הס כמתי
לקיים יחסים. ואז, כשכבר יצאנו
שבעה חודשים, נשארתי פעם לישון אצלו..

שגי ילדים
עם בובה

סילביה הכירה את בעלה העתיד
לפני שנתיים, כשהיתה בכיתה ת׳.
״כל העניין התחיל במסיבה שעשיתי בבית,״
היא מספרת .״הזמנתי הרבה ילדים
וילדות, גם מרחובות. ככה הכרתי את

ני רציתי שהילדה שלי תעשה
״ ^ הפלה,״ מתערבת ג׳ולייט, אמה של
סילביה .״,למה שהחיים שלך יהרסו?׳
אמרתי לה, .את עוד ילדה. לא כדאי לך
לשבור את החיים שלך בגלל לילה אחד.׳
אבל סילביה פחדה מהפלה.״
״בטח שפחדתי,״ מתגוננת סילביה .״ה רופאים
אמרו לי שהמקרה שלי נורא מיו חד,
ובתשעים ותשע אחוז, כשעושים
הפלה במקרים כאלה, אז יותר אי-אפשר
ללדת. ואני רציתי עוד ילדים בחיים שלי.
דווקא ההורים של ז׳וז׳ו שמחו מכל ה עניין.
הם לא רצו שז׳וז׳ו ילך לצבא אז
החלטנו להתחתן ולהיות משפחה.״
הדרך לנישואין היתה זרועה מיכשולים.
היה צורך להגיש בקשה מיוחדת לנישואין,
בבית־המשפט המחוזי בבאר־שבע. השניים
נחשבו כמובן קטינים על-ידי החוק, וה שופט
דחה את בקשתם :״אם יינשאו,
יהיו כשני ילדים קטנים עם בובה,״ כתב
בהחלטתו.
הוריו של ז׳וז׳ו לא התייאשו, המשיכו
לתבוע את הסכמת בית־חמשפט. אביו של
ז׳וז׳ו שילש כספים בבית-המשפט, חתם
כי הוא ערב לפרנסת בני הזוג, וכי אשתו
היא שתטפל בתינוק שיוולד, תדאג להד ריך
את האם־הילדה לטפל בו כראוי.
בחודש השביעי להריונה נישאו ז׳וז׳ו
וסילביה. סילביה היתה אז בת . 14

לגמרי ריק. לא היד. לה מה לאכול. אם
לא אני, היא בטח היתד. מתה.״

//בטח
שהתביי שתי״
א ל תי למה אין כלום בבית. היא
״ 11 1התביישה לספר לי. בסוף גילתה ש בעלה
לא מביא כסף הביתה. הוא היה
עובד אצל האבא שלו במרפדיה, וגם אצל
האמא שלו, שיש לה חנות דקורציה לוי לונות,
אבל כסף בכלל לא היד. מביא ה ביתה.
״בטח
שהתביישתי להגיד לאמא שלי

ילדה ג ה דיון,
ורעבה

נ ו זה התחיל

סילביה וז׳וז׳ו לפגי
סילבי ה חי ת ח אז ב ת
חיו סתם זוג חברים, כמו רבבות גערים בגילם — עד
חכניס א ת חילדח לחריון. שגרר אחריו נ שואים

שנה וחצי, טר ם גישואיחם.
13 וחצי, ז׳וזו בן 16 וחצי. ת ם
שערב אחד של חו סר זהירו ת
בין בני זוג צעירים ביותר.

** ם נישואיהם התחילו! הטראגדיה.
> לזוג הטרי לא היה מקום מגורים. הו ריו
של הילד־הבעל שכחו את הבטחותיהם
לדאוג לבנם וכלתו. בלית־ברירה, השתכן
הזוג בדירת גיסו של דוז׳ו, ביבנה.
מספרת הסבתא הצעירה, ג׳ולייט :״אני
לא ידעתי בכלל מה הולד איתם. לחתונה
נתתי המון דברים, בערך 3,000ל״י מת נות,
סדינים, מגבות ועוד כל מיני דברים
שצריך. את כל הדברים האלה — לקחו
ההורים של ז׳וז׳ו. יום אחד באתי ליבנה
לראות את הילדה שלי. ראיתי שהיא רזתה
נורא. פתחתי את הפריז׳ידר, ראיתי שהוא

׳ 1 / 1 1 ] 1 1 1 1סיל בי ח ביום, מש
כפי שהיא נראית
ייי 1י ׳1 ,

מלאכי, שם היא גרה עם דודו — לא חיה איש

דודו עמן

אבא

בגיל 7ו
נסתו של ז׳וז׳ו מהופעותיו בלהקה, היו
שני הילדים עם הבובה נידונים לחרפת
רעב.
ליבה של ג׳ולייט ביטון לא עמד
לה לראות את בתה במצבה האומלל.
במאמצים רבים הצליחה לשכנע את חתנה
לעזוב את העבודה אצל אביו, לעבור לע בוד
כרפד באחד מבסיסי צה״ל, שם עבדה
היא עצמה כמלצרית.
עתה, החלה תקופה קצרה של אושר.
דודו עבד כאזרח עובד צה״ל, הביא את
המשכורת החודשית במלואה הביתה. אש תו
היפהפייה בת ה־ ,15 ניהלה משק־בית
את האמת,״ מסבירה סילביה .״בכל
זאת אני התחתנתי עם בחור שאהבתי,
הפסקתי ללמוד, וכל הבושות של ה הריון
— אז איך יכולתי להגיד לאמא את
האמת, שהוא לא בעל טוב אלי? כשהיא
שאלה אותי מה העניינים, אמרתי לה ש הכל
בסדר. אבל לבד, ככה, בכיתי נורא.
והתביישתי מכל העולם.
״ז׳וז׳ו הקים אז להקה של פוס, בשם
נשנזדת האש. הוא מתופף שם, והם הת חילו
להופיע בערב בכל מיני מקומות
בכל האיזור. אז כשהייתי הולכת איתו

**יון

— מושג אותו לא למדה בבית־הספר היסו די:
אשה נטושה.

להופעות, היינו אוכלים. אבל כשרציתי
משהו מיוחד, כמו תפוחי-עץ או בננות,
שאוהבים לאכול בהריון, או סתם דברים
טובים שהתחשק לי לאכול — לא היה לי
כלום. ודודו בכלל לא הבין שהוא עושה
לי רע על הלב.״
ג׳ולייט נסעה לרחובות ובאה בטענות ל־מחותנים
שלה :״אתם הבטחתם שתפרנסו
ותטפלו בילדה שלי!״ צעקה עליהם .״אי זה
טיפול זה? ! למד, אתם לא נותנים לו
כסף שהוא יתן לה, שתהיה עקרת־בית טו בה
ותבשל ותהיה אשד, טובה?״
הוריו של דוז׳ו זילזלו בי,״ טוענת
ג׳ולייט .״פתאום הבנתי שהם רצו רק
שהבן שלהם יתחתן כי פחדו שאם לא, אז
הוא ייכנס לבית־סוהר. הם גם אמרו לי
ככה.
״זה נורא הרגיז אותי. אמרתי שיתנו
לי את כל הדברים שקניתי לילדה שלי
לחתונה שלה. אז הם אמרו שכל הדברים
נגנבו לחם מהבית, ואם זה לא מוצא חן
בעיני, אני יכולה לדפוק את הראש בקיר.
כולם התנפלו עלי וגירשו אותי.״

סילביה נמלאה מרירות. חלום אהבתה
הראשונה התפוצץ סופית כבועת סבון.
בלילות בדידות ארוכים זכרה את חלומות
הילדות שלה שנגוזו :״אני רציתי תמיד
להיות דוגמנית או מורה להתעמלות, והוא
הרם לי את החיים שלי. עכשיו אני רוצה
ללמד אותו לקח. אפילו שאני קטנה, אני
רוצה להראות לו ולהורים שלו שאי-
אפשר לעשות צחוק ממני.״
:מישהו סיפר לה שאשה שניטשה על־ידי
בעלה, זכאית לתבוע ממנו דמי-מזונות.
סילביה החליטה להגיש את החשבון :״אני
יודעת שז׳וז׳ו מרוויח מהעבודה שלו ב־מרפדיה
אצל האבא שלו 600ל״י לחודש,
ואחרי הצהרים הוא מרוויח 400ל״י בחנות
הדקורציה של האמא שלו. ומההופעות שלו
בלהקה הוא עושה עוד כסף. אז הוא בהח לט
יכול לשלם לי דמי מזונות !״

ל ק טינ ה —
אין זכויו ת

זרע ה שיגאח
מ שתולל
^ למיד רקע זד, נולד התינוק, דויד.
בשבועיים הראשונים לאחר הלידה,
התגוררה המשפחה הצעירה בבית הורי
הבעל. אך זרע השינאה כבר נזרע .״כל
פעם כשביקשתי משהו, לא נתנו לי. בכ לל
לא התייחסו אלי,״ מאשימה סילביה.
״כל היחס שלהם, שהיה פעם טוב אלי —
נעשה איום. כאילו זה לא אותם אנשים.״
לאחר שלושה שבועות בלתי נסבלים,
ברחה הילדה־האמא מבית הורי בעלה,
הגיעה בחצות לילה, עם התינוק הדך
בזרועותיה, לבית אמא בקריית־מלאכי.
האם, אשר נישאה בינתיים לצבעי מקומי
בשם יוסף ביטון, אמרה לבעלה הטרי
בפשטות :״לילדה שלי אין בית, ואנחנו
צריכים לטפל בה!״
לאחר ימים אחדים, הגיע ז׳וז׳ו בעקבות
אשתו. חברת עמידר נענתה להפצרות ה סבתא,
ותמורת אלף ל״י איפשרה למשפחה
הצעירה להיכנס לדירה ברחוב קיבוץ גלו יות
— בשכנות לג׳ולייט ויוסף ביטון.

נשעת עם גנ ה בן השנה וחצי. כשהיא לגד ה —
נמונח מ שמאל, על מירפשת דירת אמהנק ריי ת
•ומין כי הנערה געל ת הפנים הילדותיות, אמא.

רגע קצר
של חיי ם יפים

ץ /דזי׳יהמשץ * לעבוד במרפדיה של
אביו ברחובות, להופיע בערבים עם

נשמות האש שלו, וההיסטוריה של חוסר ה כסף
חזרה על עצמה. מסיבה בלתי־מובנת,
סירב אביו לשלם לו משכורת. לולא הב־

הסבתא

אמה
דוליי
במלצרית ב ב סי ס צח״ל,
של בתהבתה־ 15 וחצי.
דו דו וסילבי ה עמר

סי לגי ה,

ט ביטון, העובדת
עם דודו, ה תינוק
ב ת מונ ה למעלה :
ביו ם ני שואיהם.

מסודר, התאהבה בתפקידה החדש כאם
לדודו. למרות שדירתם היתה ריקה מ רהיטים,
הצליחה האשה הקטנה לנהל חיים
מסודרים ויפים.
״אבל דודו המשיך לנסוע לבקר את
ההורים שלו, והם השפיעו עליו להיות רע
אלי,״ מקוננת סילביה .״יום אחד הוא
פשוט התפטר מהעבודה בצה״ל, וחזר ל הורים
שלו. הוא לא רצה לגור בקריית־מלאכי,
ואמר שאנחנו יכולים להמשיך
לחיות יחד רק אם אחזור איתו להורים
שלו.
אבל אני לא רוצה לגור עם ההורים
שלו, שבכלל לא איכפת להם עלי. כש אמרתי
לו ככה, הוא אמר :״אז עכשיו
אני עשה לך ימים שחורים,״ ולא חזר
יותר אלי ולילד שלנו.״

הוא הדס לי
אתה חיי ס
החיה לפני שישה חודשים. מושג
חדש חדר לעולמה של האם בת ה15-

** 0חשבון זה, הגישה תביעת מזו־ז
ל נות על 1200ל״י לחודש. בינתיים,
החלה לוקחת הלוואות ממכרים כדי לקנות
אוכל .״אמרתי בחנויות שבעלי ישלם בש ביל
הכל. הייתי בטוחה שאני אקבל
דמי מזונות,״ היא טוענת במרירות.
ביום הראשון השבוע התייצבה סילביה
ואמה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
השופט המחוזי אלישע שיינבוים, הידוע כ פוסק
לפי ההלכה, עיין בתביעה, פסק, לפי
ההלכה :״קטינה מתחת לגיל , 18 אפילו
אם היא נשואה ואם לילדים, אינה יכולה
להגיש תביעה כלשהי לבית־חמשפט, בשל
היותה קטינה.״
לא התקיים כל דיון, לא ניתנה לסילביה
כל הזדמנות להשמיע את תביעתה. כך,
באחת, נותרה ילדה בת 15 בודדה עם
תינוק — כשהמדינה מסרבת לבוא ל עזרתה.
השבוע,
שרר הייאוש בבית משפחת בי טון.
רק הפעוט בן• השנה וחצי חייו אל
העולם, כשהוא אינו מבין מה עולם זח
מעולל לחייו הרכים. הסבתא הצעירה יש בה
מקוננת :״אוי ואבוי לי, לילדה שלי,
לחיים שלנו.״ בעלה, הסב־בעל־כורחו, ישב
דומם, מחזיק בידיו את ׳הפעוט הקורא
לו ״אבא״ .ואמו של התינוק, בעינים אדו מות,
הטיחה כלפי העולם:
״מה אעשה עכשיו? יש לי המון חובות,
והחיים שלי הרוסים לגמרי. מה יהיה בכ לל
מהחיים שלי? אני אוהבת את הילד
.שלי, ורוצח להיות אמא טובה.
״אבל איך אפשר להיות אמא טובה כש אין
כסף בשביל אוכל?״

תמרורים
גלזר

נולדה. ליהושע (״שייע״)
( ,)40 נהג באגד ומי שהיה כוכב הכדורגל
הישראלי בשנות ה־ ,50 ולאשתו אאידה,
עולה חדשה מברזיל, בת, שתקרא בשם
טוניקה. לשייע שני ילדים מנשואיו
הקודמים ולאאידה בן אחד.

191

הפרס הראשון
150 אלף

7אשה התעויננו
אח עצמה י1תו
גרבונים• גסישונים
ארכונים־אקסטחנים

בסוינת מיקחמש
מארכת ימים

נחוג. בשגרירות ישראל בארצות-
הברית, בהשתתפות עובדי השגרירות,
יום־הולדתה ה* 50 של שגריר ישראל ב-
ארה״ב יצחק רבץ. יליד ירושלים, חניך
בית־הספר החקלאי כדורי, הצטרף ב1941-
ליחידה לתפקידים מיוחדים שהיוותה את
ראשית הפלמ״ח, השתתף באותה שנה
בקורס מפקדי כיתות בפיקודו של יגאל
אלון. ב־ 1944 שי מש
כמפקד קורס
מפקדי־כיתות של
הפלמ״ח, נעצר על־ידי
הבריטים בשבת
השחורה של . 1946
היה מפקד חטיבת במלחמת הראל
ובאוגוסט
תש״ח,
, 1948 יום מתן ה דרגות
בצה״ל, נק בעה
לו דרגת סגן-
אלוף ואחר הועלה
לאלוף־מישנה. היה רבץ קצין מיבצעים של חזית הנגב וראש מטהו
של האלוף יגאל אלון. בראשית 1949
השתתף כנציג במשלחת מישראלית לשי חות
שביתת הנשק עם מצרים שהתקיימו
ברודוס, מונה לראש מחלקת הטיב־צעים
במטה הכללי, ואחר לראש אגף
ההדרכה במטה הכללי בדרגת אלוף, ב־
1964 מונה לרמסכ״ל השביעי של צה״ל.
נבחר. לתפקיד מנהל כללי של
אוצר השילטון המקומי, יוסן* שיץ, ש שימש
במשך 20 שנה כמזכיר הכללי של
אירגון המועצות האזוריות בהתיישבות ה עובדת.

צפיםלתינוק. בניו-יורק,
השדרן הפופולרי של הטלוויזיה הישר אלית
חיים יבץ ואשתו יוספה. לזוג
בת קטנה.
מצפיםלתינוק. השחקנית
המפורסמת אורסלה אנדרם וידידה ה שחקן
הצרפתי ז׳אן פול בלמונדו שסיים
עתה את הופעתו בסרט צרפתי, בו הוא
מגלם דמות של רופא-מיילד.

מצפים
גם אתה

עם פלש מודרני

הנן חופך את הלילה
ליום !
מבחר של מכונות־הגדלה
וציוד מעבדה לחובבים !
פתוח והגדלות צבעוניים
ע״י המעבדות הגדולות
בארץ.
הגדלות גלויה ()9/13
שחור-לבן 35 ,אגורות.
צלומי פספורט — בן־רגע!

פ 1ט 1בדנד
חיפה,רחזב החלוק וב

גס אתה יכול לזכות בפרסים לפי התכנית החדשה
של מפעל הפיס.
מעתה הפרס הראשון
2א 15 0 ,0 0 0ל״יכ״א
ס״ה זכיות בכל שבוע
1,920,250ל י
מחיר הכרטיס ~4 .ל״י

בכל יום חמישי הגרלה

לתינוק

המיליונר

״ ^ 1א10י £ 1א בירושלים :
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציח, קצרנות:
בי ח ״ס ״הפקיד״,
י. פורמן, בצלאל .18

ארנון ובריג׳יט מילצ׳ן
ארנון מילצץ

הישראלי הצעיר
כריג׳יט. לזוג בן ובת פעוטה.

ואשתו

נפטר, בגיל ,67 שופט בית־חמש־פט
המחוזי בחיפה עמנואל ידיד-הלוי.
יליד ביירות, עלה לארץ לאחר שסיים את
לימודיו והוסמך כעורך־דין במצריים וב צרפת,
מונה ב־ 1945 לשופט בבית־משפט
השלום בירושלים ולאחר קום המדינה
שימש שופט שלום ראשי בתל־אביב. ב־
1960 מונה לשופט בבית־המשפט המחוזי
בחיפה.
נפטר. לאחר מחלה ממושכת, בגיל
,70 מי שהיה מפקד ההגנה בהרצליה,
יהודה בורר. יליד רוסיה, עלה לארץ
ב־ 1927 וב־ 1929 השתקע בהרצליה. היה
מפקד גוש הרצליה ובמלחמת השיחרור
מפקד כפר־סבא הערבית, לאחר כיבושה
בידי צה׳׳ל, היה חבר במשך שנים רבות
במועצת הרצליה וב־ 1971 קיבל את אזר חות
הכבוד של הרצליה.
נפטרה בגיל ,88 מי שהיתה מ מייסדות
תל-אביב, דבורה גירוץ. עלתה
לארץ ב־ 1897 וחיתה בין 60 מייסדי אחוזת
בית.
המולס הזה 1401

פורה
האישי

הצעירה הטוע 1ת:

רח — חי ח יחלי בשניי חחתמ חו תחאח־רונה
שלו, ל א חר שסיים ב ה צל חתאת
לימודי המ שפטים. אף עננה קלח לא
העיבה אתה אופ ק התכול: ה ח תיכ ה ה חדשה
שפגש, הזניק האת המורל שלו
ל שחקים.
ארבע שעות מ או ח ר יותר, היח יהלי
אדם שבור: הוא ישב ב ת חנ ת המיט-
טרח, מואשם על-ידי הצעירה * בכך שני ס
ה ל אנו ס או ת ה.
חיח זה ת חיל תו של סיו ט ממו שן,
שהגיע לשיאו השבוע, באשר שש שנים
של לימודים ומאמץ ירדו ל ט מיון: בעק בות
הגשת כתב־האי שום נגד יחלי —
על ניסיון ל אונ ס וביצוע מעשה מגונה
בכוח — ה ח לי ט ה לישכת עורכי-חדין
שלא להעניק לו חברו ת בלישבח עד ל א חר
שמיעת עדויות התביעה במשפט — וזח,
למרות שעמד ב ה צל ח ה בב חינו תההת מחו

יחלי מחה נמרצות. הוא טען בי כתב־האישום
מתבסס על דבריה של המת לוננת
בלבד — שהם שקר א חד גדול.
לדבריו, היא ב חור ה מופרעת, ה מנ ס ה
ל ס חו ט ממנו כס פי ם. ביו־חיתר הציג,
מ או חר יותר, בעת פ תי ח ת משפטו, תצלו
מי ם ה מר אי ם כיצד הוא מחבקאת
הצעירה, ברחוב, כאשר יצאה מעבודתה
— שבוע לפני ת חי ל ת המשפט. דהיינו —
כשנה ל א חר נסיון ה אונ ס שלדבריה בי צע

לישבת עורבי״תדין סירב ה להשתכנע.
יהלי לא ויתר, פנה לבג״צ. גם כאן נחל
אכזבה. בית-חמ שפט הגבוה לצדק דחה
א ת עתירתו נגד חלישבה. בשבוע שעבר,
באשר התייצבו בני מחזורו לטקס קבל ת
התעודות, לא התייצב יהלי עימם.
השבוע, לאחר שנפתח המשפט נגדו
בבית״חמשפט ה מ חוזי בירושלים, פתחה
ה מ תלוננ תאת פיה. ז ה סיפורה המלא :

ף שכתי שם על השרפרף, בחדר של
יהלי, ויהלי ישב על המיטה. הוא
אמר :״למה את יושבת שסד אני פה.
אל תהיי תינוקת, לא אעשה לד כלום.
בואי שבי לידי.״ ישבתי על ידו, והוא
אמר לי שכשראה אותי לראשונה, משכתי
אותו.
פתאום הוא נתן לי דחיפה והשכיב
אותי על המיטה, ואמר לי שהוא רוצה

0 1 1 1 7 1יהלי כהנוב , 25 ,הנאשם בניסיון ל אונ ס ומעשה מגונה בכוח, הוא
11 בוגר הפקול ט ה למשפטים, שעמד בשבוע שעבר לקבל א ת רשיון עורך־ ן הדין שלו — כאשר סירב ה לישכת עורכי״הדין לקבלו לשורותיה, עד שיסתיימו עדויות
התביעה במשפט. הירושלמי הצעיר וגב ח -ח קו מ ח, בן למ שפחת מיליונרים, מכחיש א ת
הא שמה — ה מ בו ססת על תלונ תה של פקיד ה ירו שלמית (בתמונה מימין, כ חייל ת —
בשירות סדיר, לפני שנה) — מכל ובל טוען שהמתלוננת מופרעת ו מנ סהלס חו ט ממנו.

נסיים. היו לי מכנסי ג׳ינס עם חגורה,
והוא כל הזמן ניסה לפתוח לי את החגורה.
וגם, לא נעים לי לומר, הוא הרים לי
את החולצה והחזייה למעלה. ניסיתי כל
הזמן להוריד את החולצה, והוא ניסה
להעלות. מדי פעם הוא התעצבן, ונתן לי
מכות.
ניסיתי לדחוף אותו. הוא חזק ממני
בהרבה, והוא נשכב עלי .״לא תזוזי מ־

דיבר בעיקר עם זהבה. לפעמים הוא חיבק
אותה. אני לא שמתי לב. אינני רוצה
להיכנס לפרטים. אינני רוצה לשקר. אינני
זוכרת בדיוק מה הוא אמר לי בחנות.
הוא אמר לי שיש לי גוף יפה. ואני נחמדה.
אני בת ,20 גרה בירושלים, עובדת
במשרד החינוך, ילידת עירק. התכוונתי
רק לבלות איתו בנזנדינו, או בדיסקוטק
אחר, רק בריקודים.

״עורר הדין ניסה
ל א נו ס או תי!״
חיה זה בשעת אחר״צהריים מו קדמת,
ביום סגריר ירושלמי לפני שנח בדיוק,
באשר עולמו של י חלי כחנוב ה ת מו ט ט
עליו בן רגע, בצורה אכזרית.
יהלי 25 ירושלמי, גבה קו מ ה, בעל
פנים בהירו ת ו חדו ת תווי ם ומצח רחב,
לא ידע, או תו רגע, כי הוא נפגש ב א סו נו.
לחיפך — הוא האמין כי הוא הולך
ל קר א ת הרפ תק ה מרגשת: ד קו ת ספורו ת
בלבד ל א חר שפגש א ת הצעירה הגבוהה,
שחורת השיער ובעלת הפנים ה שחומים,
ה א קזו טיי ם, כבר הצליח לקבוע אי ת ה
פגישה ל או תו ערב.
הצעיר התבונן ב שמחה ל קר א ת ערב

״לא רציתי לנשק אותו.
נגעלתי ממנו , :אס לא
תתני לי, אעשה לו
צלקות בפנים עס בקבוק
שבור,׳ הוא א״ם עלי.״
של אושר: בן למ שפחת מיליונרים —
אביו, גיזבר ה סוכנו ת הי הודי ת בחו״ל,
הוא אחד מעשירי ירושלים, והמ שפח ה
מתגוררת בווילה מ ק סי מ ה ברחוב שמריהו
לוין, בלב איזור היוקר ה של הבי־

לישכב איתי .״אני לא רוצה,״ אמרתי לו.
״עזוב אותי.״ לפני זה, לא שכבתי עוד עם
אף אדם.
יהלי הצליח לפתוח לי את החזייה, ו רצה
לנשק אותי. נגעלתי ממנו. לא רציתי
לנשק אותו. ואז הוא הכניס לי סטירות
ואגרופים בראש, כשכל הזמן הוא שם
את ידו על הפה שלי. רציתי לצעוק, אך
הא סתם לי את הפה .״אל תצעקי, אני
הרוג אותך,״ הוא אמר. היה שם בקבוק
בחדר, והוא אמר לי :״את רואה אח ה בקבוק?
אני אשבור אח הבקבוק ואעשה
לד צלקות על כל הפנים. כדאי לך לש כב
איתי. ויהיה טוב לשנינו.״
פחדתי. הוא נראה לא־נורמלי ממש.
אמרתי לו :״אבא שלי שוטר.״ סתם, כדי
שיעזוב אותי. הוא ענה :״אני משתין
על שוטרים. מוטב לד שתשכבי איתי
והכל ייגמר בשקט.״ כמובן שהכל היה
מלווה במכות אגרופים וסטירות.
אמרתי לו :״תן לי אוויר לנשימה,״
כי הוא כל הזמן סתם לי את הפה.
״אני נחנקת,״ אמרתי לו .״תחנקי או תש כבי
איתי. תבחרי אחד מהשניים,״ הוא
ענה לי. הוא שם את היד על הצוואר שלי
וממש ניסה לחנוק אותי.
אחר־כך הוא ניסה לפתוח לי את המכי
• שמה נאסר לפירסום על־ידי בית־המשפט.
הוריה אינס יודעים עד היוס
דבר עד הפרשה.

כאן,״ הוא אמר לי ,״עד שתשכבי איתי.״
וניסה להוריד את המכנסיים.
הייתי כמעט בלי הכרה. התחננתי אליו:
״תרחם עלי.״ אבל היו לו עיניים כאילו
הוא לא־נורמלי. חשבתי שהוא פסיכי. ממש
פחדתי ממנו.
בסוף הצלחתי לברוח ממנו. פתחתי את
הדלת. היא היתד, סגורה, אבל אינני זוכרת
אם היתד, נעולה. אני חושבת שהיתה נעו לה.
ברחתי לכביש. עם שיער פרוע, ו חזייה
פתוחה.

גשתי את יהלי בפעם הראשונה
^ בחיי כמה שעות לפני כן, באותו יום
אחרי הצחריים.
הייתי עם חברה שלי, זהבה׳ ,בחנות
פרחים. יהלי ניגש. הוא הכיר אותה. הוא
נישק לה בלחי, ואחר־כך שאל אותה, עלי:
״מי זאת?״ זהבה עשתה בינינו הכרה,
ויהלי שאל אותי אם אני מוכנה לבוא איתו
בערב למנדיס.
הסכמתי. שאלתי את זהבה אם הוא בחור
נחמד, והיא אמרה לי :״אין לד מה לפ חוד.
הוא לומד משפטים. הוא עומד להיות
עורד־דין.״
עמדנו שם כעשר דקות. רוב הזמן יהלי
* השם מוסווה.

זאת לא היתד, הפעם הראשונה שראיתי
אותו. פעם, בטעמון, ראיתי אותו. לא היינו
לבד. הוא לא דיבר אלי ישירות, ואני
אפילו לא ידעתי את שמו.
נפגשנו בערב, ליד אלסקה, מפני שזה

״הוא הנניס וי סטירות
ואגווניס וניסה רתנוק
אותי. היו לו עינ״ס של
לא נורמלי.״
קרוב למנדיס. אינני זוכרת באיזה שעה.
אמרתי ליהלי :״בוא, נלד למנדיס.״
הוא אמר :״תראי, למנדיס אני לא רוצה
ללכת, כי רבתי עם טרבלוס, אחד השותפים
במנדיס.״ במקום זה, הוא הציע לי ללכת
לדירה שלו כדי לשתות משהו.
אמרתי לו שלדידה שלו אני בשום פנים
לא באה. אמרתי :״הבטחת למנדיס ואני
הולכת למנדיס. אני לא מכירה אותך. למי
שאני רוצה, אני הולכת, למי שאני לא
רוצה, אינני הולכת לדירה. אני לא מעונ ינת
ללכת לדירה של מישהו שאני לא
מכירה.״
הוא אמר לי שאני סתם מתעקשת :
(המשך בעמוד )26

וונרד־הדין אנס

סנה
(המשך מעמוד ) 17
התפנוקים של הרדיו והטלוויזיה. אנשי
המימסד יצאו מגידרם כדי לעזור לו ול רומם
אותו.

אולם היח משחו משפיל כמצב

כי האיש שמלכי המימסד רצו ביקרו,
לא היה האדם שהצליח, אלא האדם ש נכשל.
ובגלל כשלונו היה חביב עליהם.
סנה החוזר בתשובה, סנה המקלל את
הקומוניזם, סנה המעלה קורבן על מיזבח
הציונות, סנה המתכחש לכל אשר אמר
במשך 15 השנים העיקריות של חייו —
הוא היה האיש שאותו חיבבו.

כי כשכחם את סנה, החניפו
ראשי המימסד קודם כל לעצמם.
הם שמעו את סנה, ואמרו: ראו,
הוא חוזר כתשובה, הוא מודה
שאנחנו צדקנו.
וככל ששיבחוהו, הגדיל סנה והפריז ו־הגזים
ללא שיעור, והפך את החזרה בתשו בה
לאידיאולוגיה.
אבל אי-אפשר לבנות מיפעל מדיני על
חזרה בתשובה. החוזר בתשובה אומר ל
אדריבר
שואדי,
וכיום האחוא׳ ער

(המשך מעמיד )25
״טוב, נלך לנכחוס,״ אמר. כשמצאנו ש־בכחוס
סגור, אמרתי :״טוב, אני הולכת
הביתה.״ אז הוא הסכים ללכת למנדים.
נכנסנו למנדיס. לא היו הרבה אנ שים
.״יבש כאן,״ הוא אמר. עניתי
לו :״באמת יבש. בוא נשב באלסקה.״
יצאנו את מנדים. באותו רגע צפרו חב רים
במכונית ליהלי, וקראו לו לבוא לרגע.
הוא הלד אליהם, והם ביקשו מיהלי ל הצטרף
אליהם.

הצטרפנו אליהם. באוטו יהלי התחיל
1 1לחבק אותי. הורדתי לו את הידיים.
והוא ואחד החברים, יהודה, החליפו
חוויות על ליל אמש.
הוחלט שניסע לדירתו של יהודה, ו־שיהלי
ואני נחכה שם בדירה עד שהחברים
יביאו בחורות, ויצטרפו אלינו לשמוע תק ליטים.
החברים
היו יהודה ועוד שניים שאינני
מכירה. לא רציתי לרדת מהמכונית, כי
בכל זאת היו לי חששות. אבל יהלי הזכיר
את העובדה שהוא סטודנט, כדי להוכיח
שהוא בסדר. הוא אמר לי שאין לי מה
לפחד.
בסופו של דבר ירדנו מהמכונית, ויהודה
הכניס אותנו לדירה. יחלי ואני נשארנו
שם, והאחרים נסעו להביא בנות.
זאת היתה דירת מרחף, שיורדים אליה
במדרגות. חדר מאד קטן. קצת הופתעתי,
מפני שחשבתי שנלך לדירה של ההורים
של יהודה, ולא לדירה קטנה כזאת.
יהודה אמר שהוא יחכה עד שהשכנים
יסתלקו. הוא הסביר שהוא לא רוצה שה הורים
שלו ידעו שהוא מביא חברים
לדירה ועושה מסיבה. הוא פתח את הדלת, והלה היה אור בחדר. יהודה הדליק את ה אור
כשנכנסנו. במהלך כל המקרה היה
אור.
ראיתי שם מיטה ושרפרף נמוך. שאלתי
את יהלי :״איפה התקליטים ד׳ ״תיכף הם
באים, עם התקליטים,״ הוא ענה לי. היה
זה אז שהוא התחיל איתי.

א ד ריכ ל גודוביץ׳

עצמו מתפקידו החיוני ביותר: להכשיר
את בוגריו להתמודדות מעשית עם ה מציאות
שלנו ז מדוע ייצא אדריכל מה טכניון
עם פרוייקט חלומי — ועם אפם
ידיעות כיצד לממש אותו ן
גודוביץ 38 בעצמו בוגר הטכניון,
עובד כיום במישרד השיכון
כמנהל האגף לבנייה הכפרית במדינה.
״לדעתי, כל הכרזותיו של השר שרף
על בנייודמתועשת — הן בכיוון המח-

סנה כמנהיג מפ״ם (*)15*51
לא נותרו כמוהו
מעשה :״אני טעיתי. הם צדקו.״ ולמרות
שסנה לא אמר זאת מעולם בפירוש, הבין
זאת הציבור.

הוא היה מוכן לסלוח לסנה,
לחבב את סנה, לשכה את מערד
תיו של סנה — א ד לא למסור
בידיו קורטוב שד כוח מדיני.
לרשימה הארוכה של ״לולא״ ,בוודאי
נוסף עתה ״לולא״ נוסף — ״לולא נפטר
בלא עת, היה הופך לראש־הממשלה.״

גם ״לולא״ זה, כמו כד קודמיו,
אינו נכון. מפני ששום גורם חיצוני
דא הכשיל את סנה. כישלונו
בא מתוכו.
^ יש מיוחד במינו

היה, ובעל פגמים

> £מיוחדים במינם.

אין שני כמוהו, והכמה תהיה
ענייה עוד יותר בלעדיו.
תמיד היה זה תענוג להקשיב לנאומיו,
ועוד יותר לשוחח עימו ליד שולחן. כמה
כאלה נותרו בחיים הציבוריים בישראל 1

לידו:

אהרון ציזלינג.

ן* רועת שיער, עם חזייה פתוחה,
^ ברחתי לכביש. החדר של יהודה היה
ברחוב רב צעיר .17 נתקלתי בכמה בחו רים
על אופנועים. יהלי יצא אחרי. הפנים
שלי היו אדומות. אמרתי לשני בהורים
שהוא ניסה לאנוס אותי. הוא עמד לידי,
והצבעתי עליו.
אחד הבחורים דרש את תעודת־הזהות
שלו. יהלי סירב לתת. הבחור אמר שאם
לא יתן, הוא יאלץ להשתמש בכוח. יהלי
הכחיש הכל בפני הבחור :״הנה אני
לבוש כולי, הכל בסדר,״ הוא אמר ובאמת,
הוא היה לבוש במשך כל המקרה. רק
אותי הוא ניסה להפשיט.
אחד הבחורים אמר לי שהוא מצטער,
אבל הוא חשב בהתחלה שזה איזה סרסור
שמכה איזה זונה. יכול להיות שהוא סתם
פחד לגשת.
אחד הבחורים לקח אותי למשטרה על
הווספה שלו. היו שני בחורים על וספה
אחת, והשני תפס את יהלי.
כשהגענו למשטרה יהלי היה כבר שם
עם הבחור השני. אחרי שמסרתי את הו דעתי,
יהלי נטפל אלי. בנוכחות השוטרים
הוא אמר לי :״החיים שלי בידיים שלך.
תעשי לי טובה, תוותרי לי. עשה לך
ארוחה חגיגית, ונעשה סולחה. אני עומד
להיות עורך־דין, ואת תקלקלי לי את
כל החיים.״
השבתי לו שאני לא מוכנה :״אינני
מעוניינת בכלל שיהיו עורכי־דין כמוך
במדינה,״ אמרתי לו .״היית צריך לפני כן
לחשוב על מה שעשית.״
הוא המשיר לעבוד עלי. אמר לי שהוא
יודע שהוא אשם, אבל הוא לא יכול להו דות
כך בפני השוטרים, מפני שהוא צריך
גיבוי. הוא הציע לי פיצוי כספי. סירבתי.
כל זה היה בתחנת המשטרה ליד השוטרים
וליד החוקר.
החוקר שלח אותי למרפאת שטראוס
של קופת״חולים, כדי להראות את הסימ נים
של המכות ושל החניקות בגרון. אבל
שם ביקשו ממני 15 לירות, ולא היה לי.
אולם השוטרים והחוקר ראו את הסימנים
שעלי ורשמו את הכל.
״רק את הסימנים שנשארו לי בנשמה
הם לא יכלו לראות.״

חדר־אוכד בכרם־שדום (מבוצע)
ההצלחה — ההוכחה הטובה ביותר
ת הישראלי הממוצע, מעניינת
> £הארכיטקטורה כקליפת השום. כל
זמן שיש לו שטיח כרמל ססגוני מקיר-
אל־קיר, טאפאטים אנגליים, כורסה דנית
וספה ספרדית — הוא מוכן לגור בבית
מכוער, לא נוח, חסר פרטיות, קר בחו רף
וחם בקיץ. בתנאי, כמובן, שהבית
יהיה בסביבה טובה, עם הרבה כיווני
אוויר, ויעלה ביוקר.
אחד הישראלים המעטים שכן איכפת
להם ביתו המכוער של הישראלי, הוא
האדריכל ישראל גודוביץ. ולא רק ש איכפת
לו, ולא רק שהוא מסוגל להציע
גם פתרונות — אלא שהוא גם אינו
נרתע מלהצביע על האשם: בית־היוצר
לאנשי המקצוע בארץ :״תלמידי הפ קולטה
לארכיטקטורה בטכניון יוצאים
משערי המוסד לתוך עולם זר להם,״
הוא קובע.
״די להתבונן מסביב כדי להבין ש לבנות
שיכונים לעולים בירושלים ה הררית,
מרכז תיאטרון לחל־אביביות
עטויות מינק, או התיישבות חלוצית משמע בערבה — איישם חדשה
להתמודד עם בעיות שונות, אנשים ו שטחים
שונים בתכלית. מה היה קורה
לנו אם בית-ספר לפיקוד ומטה של
צה״ל היה מלמד את קציניו את תול דות
מלחמות הבורים במקום על מערכת
סיני ז אבסורד 1ודאי. אז מדוע, אם
כן, מסתתר הטכניון מאחורי האיצטלה
של מוסד אקדמאי — ומשחרר את

שבה הנכון,״ קובע הוא .״אני מתנגד
לכל האדריכלים הצעירים הרואים בתי עוש
וסטנדרטיזציה, אסון ליצירה של
האדריכל. אם לא היו רואים את התיעוש
כפגע, אלא כאתגר — היו מגיעים
רחוק.״
כיצד להתמודד עם סטנדרטיזציה, עם
קשיים כלכליים — ובכל זאת לשמור
על מעוף — הוכיח גודוביץ׳ בתוכניתו
האחרונה: איצטדיון בצומת צמח, ש יהיה
מהאיצטדיונים המקוריים בעולם.

ך* שסיים את הטכניון, עסק גודוביץ׳
שנתיים במחקר, ממומן על־ידי מילגה
של הוועד־הפועל, בנושא מיבנים קלים
מאלומיניום, פיתח מיבנה משושה, דמוי
טרפז המתקפל ונפתח. ואז, זכה במפ תיע
במילגה לנסוע ליפאן .״הגעתי ל־קנזו
טאנגה, גדול האדריכלים ביפאן
— ישר לעבודה על האולימפיאדה ב טוקיו,״
הוא מספר.
לא היתרי זו הציונות שמשכה אותו
בחזרה הביתה, כי אם משהו יותר מזה:
״עם כל הכסף וההצלחה, החלטתי יום
אחד שמספיק לי. הסתכלתי מסביב, ו ראיתי
שכל הזרים שבטוקיו כולם מק נד
בסט. ולי לא איכפת שיגידו עלי שאני
זיפת מושלם — אבל שזה יהיה בתל-
אביב. עם הקאמרי המחורבן והבימה
העלובה — אבל שיהיה עם הקאמרי

מבונ ה אולי מ פי אד ה בטוקיו
זב 1״ ה הנט־ית בישואר, מאשים:
ועם הבימה. אולי זו הרגשת מיסטית,
אבל אני מאמין שבן־אדם קשור בטבורו
למקום שבו נולד.״
ב־ 1966 זכה גודוביץ׳ במילגה של קרן
פורר, מתוך מי יודע כמה מועמדים עולמיים׳
בהתחשב בעובדה שהקרן (ש צומצמה
מאוד בינתיים) העניקה אז
מילגות ברוטציה של עשר שנים לכל
מקצוע, הוא היה המועמד הישראלי ה יחידי
שלא נשא המלצות מישראל. טג־גה,
אותו עזב ביפאן, הוכיח אבירות-
נפש, המליץ עליו בחום. אחד הרעיונות

שבית־עם ניבנה מבנייה טרומית. ולאלה
המדברים על סטנדרטיזציה שבבנייה ה טרומית
— עובדה היא שהצלחתי ליצור
כאן חלל שיש להתפאר בו. אמר את
זה יפה ביותר מי שאמר לי: יש כאן
הרגשה של קדושה, זה כמו בית־כנסת!
אחר — חדר אוכל בכרם שלום. באותה
שיטה מתחילים לבצע עתה מרכז אזו רי
לקיבוצי הערבה, ליד יוטבתה. שם
יהיו תחנת־דלק, מזנון, מעבדות של
הפקולטה לחקלאות, משרדי המועצה, ועד
לבית־עם לכל האיזור — באותה שיטה.

ששלח גודוביץ׳ הוא אותו טראפז, ש אפשר
לכנותו ״השיטה הטרומית של
גודוביץ׳,״ ואשר בהמשך, ועד היום,
משמש כיסוד המשכי במיבנים שלו.
ב67-׳ באה המלחמה. ואחריה הזדמנות
חייו, כדברי גודוביץ׳ :״חיפשו אדריכל
בכיר לבנייה הכפרית. הצעתי את עצמי.
האתגר הראשון היה בית־ספר שדה על
שם ׳שמואל דיין (אביו של שר הביט
כשרוצים
ויודעים — אפשר לבנות יפה גם
בארץ.״
היה זה כאשר אדריכל ידוע הצהיר
מעל דפי העתונות ש״רבות מן ההחל טות
הקשורות בבניין אינן נתונות בידיו
של האדריכל. אילו היינו כולנו בונים
רק מה ואיך שנראה לנו, כי אז היינו
כולנו מחוסרי עבודה״ — שישראל גורו־ביץ׳
החליט להגיב .״במצב זה,״ אמר

חון) בחצבה. התיכנון התחיל ב־ / 68ה ביצוע
ב*69׳ והגמר בסוף 1ד. חציבה
נמצאת בק״מ ה־ 25 של כביש הערבה.
תמצא בה את כל התנאים הזיפטים ל עבודה:
רחוק, חם מאוד ביום, קר מאוד
בלילה. הבנייה כולה טרומית, וגם מסו בכת
בתיפקודה. כי המקום נועד ללי מודים
בתנאים מיוחדים.״
״בהמשך,״ הוא ממשיך — ״ואני טו ען
שארכיטקטורה היא המשך של רעיו נות,
ולא מיבנה אחד בודד ומבריק —
היה בית־עם במושב שדות (מקודם, פיתחת
רפיח) .זו אחת הפעמים הנדירות

הוא ,״אם לא נצא עכשיו ונסביר מה
זו ארכיטקטורה — הרי שלא יידחק
היום בו תיהפך הארכיטקטורה למיקצוע
ארכיאולוגי בלבד.״
התוצאה: בתערוכה יוצאת-דופן העו מדת
להיפתח בשבוע הבא בגלריה מבט
בתל־אביב, מתכוון ישראל גודוביץ׳ להס ביר
לישראלים מה זו ארכיטקטורה.
בנוסף, הוא העלה הצעה להנהיג ב טכניון
שבועת אדריכלים, כשם שקיימת
שבועת רופאים .״אם קיים מוסר של
רופאים,״ טוען הוא בתמימות ,״מדוע
לא יהיה גם מוסר של אדריכלים?״

במדינה
(המשך מעמוד ) 19
שה להם. כזה הוא יוסף פרץ מדימונה.
נשוי ואב לשבעה ילדים בגילים משנתיים
עד שלוש עשרה שנים, מתגורר בדירת-
חנק של 42 מסרים מרובעים.
זה שנים הבטיחה לו ועדת האיכלוס ה מקומית
בדימונה דירה מרווחת .״כל מה
שעליך לעשות,״ אמרו לו ,״זה למצוא
את הדירה ואז תגיש בקשה רישמית ו אנחנו
נאשר לך אותה מייד.״ פרץ שלא
היו לו כספים לפרוטקציות־טובות אף לא
קשרים במתווכים המתאימים, נאלץ לחפש
תקופה ארוכה אחר דירה פנוייה מתאימה.
יום אחד התפנתה דירה בקידבת מגוריו.
פרץ פנה לוועדה, הגיש בקשה ולהפתעתו
הודיעו לו פקידי האיכלוס, שהתשובה שלי לית.
תשובה
עקיפה. פרץ החליט לא לש תוק.
לאחר שפנה לגורמים המקומיים ב*
עידיה ובעמידר ללא תוצאות — פנה לשר
השיכון, זאב שרף, בהצעת רעיון שהם פרי
מחשבתו.
כתב פרץ לשר :״כאחד הנפגעים על
רקע פוליטי וחיסול חשבונות אישיים בידי
אנשי ועדת האיכלוס — נציג הרשות המ קומית
בדימונה, הנני בא להציע לכב׳ כי
יבטל את ועדות האיכלוס המורכבות ב דרך
כלל משני פקידים שיש עליהם שלי טה
כפקידי מנגנון(איש עמידר ואיש מש רד
השיכון) ועוד 2אנשי פוליטיקה שאין
עליהם שליטה בדרך כלל, בהיותם נבח־רים־פוליטיים
מובהקים (איש העיריה ואיש
מועצת הפועלים) ,שני האחרונים ברצותם
לקבל החלטה לגבי איש זה או אחד, עו שים
זאת מתוך חשבונות אישיים־פולי־טיים
ולא מתוך דאגה לאינטרסים של ה משפחה
הפונה.״
תשובה משד השיכון לא קיבל פרץ, אך
לפני ימים מספר קיבל הודעה ממשרד
עמיד ר בדי מונה כי הדירה שביקש מצפה
לכניסתו.

עתה נראה שמפקדת הג״א תנקוט בצע דים
משפטיים נגד בוני איזור היוקרה
של תל-אביב, שברשלנוחם בנו בו גם מל כודות.

!חיונווך

קמס ממכוג שיס,
ו הבגי ס גדסקלס
הקורבן נבחר במקרה, כמו בפיס. שמה
היה עדנה שכטמן, תלמידת שביעית־ביו-
לוגית בתיכון אחד־העס בפתח־תקווה. ביום
השישי האחרון היא הוזעקה לחדר המנהל,
שם נודע לה כי לימודיה מופסקים.
היה זה צילצול הגונג, שהכריז על
פתיחת מאבק איתנים, שהדיו יישמעו,
בתקופה הקרובה, ברחבי הארץ.
פתיחת הסיבוב הנוכחי: ברגע שלימודיה
של עדנה הופסקו, הכריזו כל מורי כי תתה
על שביתה מצידם — עד שתוחזר
לכיתה.
איפה שוויון המינים? הסיכסוך
הוא למעשה בין אירגון המורים. התיכו-
בינזי מלכו ד ת מוו ת
גמ >קלט

השעה היתד, אחרי חצות. יוסי (״ג׳ק־סי״)
ג׳קסון, גרפיקאי במקצועו, חזר עם
אשתו וידידים מבילוי בעיר. הוא החנה
את מכונית הטריומף האדומה שלו במג רש
החנייה, שמתחת עמודי הבית המשו תף
בו הוא מתגורר ברחוב סנהדרין, ב שיכון
בבלי בתל־אביב.
לרוע המזל, שקע אחד מגלגלי מכוני תו
בבור שחפרו ילדים בחצר. ג׳קסי ניסה
לשווא לחלץ את המכונית. לפתע נזכר
כי במיקלט הבית, הנמצא במרתף, נשארו
כמה קרשים מסוכה שפורקה אחרי סו כות.
ג׳קסי
ירד למרתף המואר והפתוח, הבחין
בשלולית ליד המדרגות ומאחוריה כחם
לבן. הוא החליט לדלג מעל לשלולית כדי
לא להרטיב את מכנסיו. הוא זינק, ונפל
ישר לתוך שלולית מים עמוקים.
המרתף כולו היה מוצף במים מעור בבים
בסולר עד גובה מטר וחצי. הכתם
הלבן שנראה לג׳קסי כריצפה לא היה
אלא קצף של שמן. נ׳קסי שקע במים ה עמוקים,
החל לבלוע את הסולר. במזל
הצליח לחלץ אח עצמו החוצה ולהינצל
מטביעה.
כריכת שחיה פרטית. ג׳קסי, כמו
דיירי בתים אחרים באיזור זה, לא העלה
על דעתו כי הקבלן שבנה את הבית צייד
אותו גם בבריכת שחייה פרטית.
מסתבר כי המרתף, שהוא חסר כל פתח
איוורור, הפך למלכודת מוות — שרק ב נם
לא טבעו בה ילדים המשחקים בקיר-
בת מקום — בגלל תנאי הקרקע. המים
מחלחלים אל המרתף בעקבות הגשמים
דרך הריצפה, מתערבבים שם בסולר ה דולף
ממיכל הדלק לחימום הנמצא ב קרקע
החצר.
כאשר נודע לשכניו של נ׳קסי על הי-
נצלותו מטביעה, החלו אף הם לבדוק
את מיקלט בתיהם. כמעט בכל מקרה בו
הוקם המיקלט במרתף, הסתבר כי המקום
הפך למלכודת מוות מסוכנת.
מסתבר כי כבר בעבר גילו קציני ההנ דסה
של הג״א תכונה מוזרה זו של ה-
מיקלטים באיזור, הזהירו את הקבלנים
מפני בניית מיקלטים במרתפים. אולם איש
לא פיקח על ביצוע העבודות. אחרי ש מכרו
את הדירות, שוב לא היה לקבלנים
כל עניין לדאוג לשלום הדיירים.

גרפיקאי

ג׳ לןסי

וכנו

טביעה בתוך סולר

ניים לבין משרד החינוך. טמסגרת ההסכם
שבין אירגון המורים התיכוניים למשרד
החינוך נקבע, כי מורה המשמש כמפרנס
המשפחה זכאי להנחה של 50 אחוז בשכר
הלימוד של ילדיו. לא כן הדבר לגבי
האשה. אם היא עוסקת בהוראה, אך אינה
משמשת כמפרנסת המשפחה — היא זכאית
להנחה של 35 אחוז בלבד משכר הלימוד
של ילדיה.
בהתאם לכך, הודיעה עיריית פתח־תקווה
לעדנה שכטמן, שאמה היא מורה, כי
עליה לשלם 65 אחוז משכר הלימוד.
.זה היה לפני שנתיים, כאשר עדנה נכ נסה
לחמישית. משפחת שכטמן שילמה את
הסכום שנדרש ממנה בלי בעיות. כך —
גם כאשר נכנסה עדנה לשישית.
השנה, החליט אירגון המורים התיכוניים
שלא להסכים עם ההסכם, לצאת לקרב.
לאחר שבחר, מסיבות טאקטיות, לפתוח
את המאבק בזירת מלבם, בחרו האחראים
לקרב את משפחת שכטמן, הורו לאם
המשפחה, שהיא חברת האירגון, שלא
לשלם את שכר הלימוד עבור בתה — עד
שלא תקבל הנחה של 50 אחוז, כמו עמית
גבר. משפחת שכטמן נשמעה, סירבה לש לם
את דמי״הלימוד.
לא מכירים. אירגון המורים התיכו ניים
איננו מכיר בהסכם הקיים :״מעולם
לא הגענו להסכם מעין זה עם משרד
החינוך,״ אומר ראובן אבירם, יו״ר אירגון
המורים התיכוניים.
לדעת האירגון, ההחלטה המפלה בין
מפרנס למפרנסת היא בלתי הגיונית :
״במציאות שלנו קשה להבדיל בין מפרנס
למפרנסת,״ קובע אבירם ,״איך אפשר להב דיל
בנושא זה בין גבר לאשר?,״
״שישכתו ״.הוריה של עדנה חדלו,
אם כן, לשלם את שכר־הלימוד. צעד זה
גרר, את הפסקת לימודיה של עדנה. וצעד
זה גרר את השבתת לימודיה של כל הכי־

תד\ השביעית :
״,השביתה באה?מחאה על הפסקת לי־
.קוריה של התלמיף ז ולא בגלל כל סיבה
$חרת,״ קבע אבירם .״ישנה הוראה של
(.המשך בעמוד )28

במדינה

תקרית עגומה ליוותה אח משרוח ארווו
של ח״ק יוסף ספיר מאוסטרליה לי שראל
מסוע האדון
תחנוים למשלחת

היה נדמה לו כי הוא מתאושש ומחלים.
ביום השישי, לפני שבועיים חש שוב
ברע, אושפז בבית־החולים היהודי וולפר

שבוולרה, שכונה במזרח סידני. הוא נפטר
במוצאי־שבת בבוקר בבית־החולים.
החברא־קדישא המקומית בסידני ערכה
את הסידורים למשלוח הגופה לישראל.
בנמל התעופה בסידני נערך טכס הספד, ב נוכחות
נציגי הקהילה והמוסדות הציו ניים.
והנה, כאשר סיים החזן את אל
מלא רחמים, ניגש מנהל החברא־קדישא
במקום, ר .גמפט, והסיר את הדגל הלאומי
מעל הארון.
הראשון שהבחין במעשהו של גמפט,
היה שגריר ישראל באוסטרליה, משה אר אל,
שניצב ליד הארון. הוא עצר את
מנהל החברא קדישא שנסתייע ברב המ קומי,
והורה לו להחזיר את הדגל הלאומי
אל הארון. רק אז נחתם הארון ויצא ב ליווי
חברי הכנסת ברקת וברעם והשגריר
אראל לשדה התעופה, בדרכו לארץ.
אצל יהודי אוסטרליה השאירה הסצינה
העגומה טעם מר בפה. ההסברים להסרת
הדגל היו שונים. היו שאמרו כי מנהל
החברא קדישא הוא דתי קיצוני, אך ה הסבר
האמיתי הוא כנראה פשוט יותר.
הדגל, היה שייך לחברא קדישא בסידני.
הם לא רצו לוותר עליו ולשלוח אותו עם
ארונו של ספיר לישראל.

ח״כ משה ברעם ויו״ו הכנסת ראובן
ברקת, שיצאו יחד עם יוסף ספיר במש לחת
הפרלמנטרית לאוסטרליה, מלווים את.
סידני, של התעופה בנחל ארונו
לידם החזן של הקהילה המקננזית.
ך* בכות מתושבי פתח־תקדה חלקו
השבוע את הכבוד האחרון לבך עירם, ן יוסף ספיר, מי שהיה בעבר ראש עיריית
פתח־תקוה, שר בממשלת ישראל וח״כ
מימי האסיפה המכוננת של הכנסת.
במעמד זה לא דיבר איש על התקרית
העגומה שליוותה את משלוח ארונו של
ספיר מאוסטרליה, שם נפטר, לישראל. על
תקרית זו, שהסעירה את הרוחות בקרב
אנשי הקהילה היהודית ביבשת החמישית.
מדווחת כתבת העזלם הזה באוסטרליה:
יוסף ספיר, שהיה חולה סכרת במשך
שנים רבות, חלה בדלקת ריאות בעת שהיי תו
בהונג־קונג, בדרכו לסידני כחבר ה משלחת
הפרלמנטרית של הכנסת שהוזמנה
לאוסטרליה. רופא שבדק אותו בהונג־קונג
יעץ לו להפסיק את המסע ולחזור
מיד לארץ. אבל ספיר לא שמע בעצתו

השגריר מתעוב
דת שבעה
מדורי רבנות

ה י 11דןן ! ־ושךןך אנשי המכס בנמל התעופה קינגספורד־סמית בסיד\
ני, מטביעים על ארונו של יוסף ספיר את הכתו !
# 1 1 111
בת: תל־אביב, כאשר אנשי הקהילה היהודית בסידני וחברי המשלחת, מתבוננים בהם.

הרב, ד״ר ישראל פו־רוש
(משמאל) מתבונן
במנהל המברא קדישא בסידני, המסיר את הדגל מעל הארון.
מימין שולח השגריר משה אראל את ידו כדי למנוע הסרת הדגל.

(המשך מעמוד )27
משרד החינוך שאסור להפסיק את לימודיו
של תלמיד בגלל שכר לימוד. מרגע ש עדנה
יצאה מהכיתה, המורים החליטו לא
להיכנס.״
עיריית פתח־תקווה, מצידה, רואה ב שביתת
מורי השביעית נסיון להפעיל לחץ
כדי להשיג את מטרותיהם :״שישבתו,״
אומר ראש העירייה, ישראל פיינברג .״הם
חושבים ששביתה בפתח־תקווה תשמש
להם קרש־קפיצה לכל הארץ. אבל לנו יש
כוח. כל זמן שיש הסכם בינם לבין משרד
החינוך — אנחנו דורשים שהסכם זה
יקויים. ההחלטה על הפסקת לימודיה של
עדנה שכטמן היא חוקית, כי ההוראה של
משרד החינוך מתייחסת רק לתלמידים, ש אינם
יכולים לשלם שכר לימוד בגלל
קשיים כספיים. רק במקרה כזה אסור ל הפסיק
את לימודיו של התלמיד. המקרה
של עדנה הוא שונה.״
הקורבנות האמיתיים. עיריית פתח־תקווה
הגישה בקשה לצו־מניעה בפני שו פט
בית־המשפט המחוזי בתל-אביב, שלמה
לבנברג. השופט נתן את הצו, האוסר על
המורים לקיים את השביתה או לפעול ל מען
קיומה.
יותר מכולם שמחו על ביטול השביתה,
והחזרת הלימודים לתיקנם — התלמידים.
בניגוד למצופה, נתקבלה החופשה הבלתי
צפויה, כאשר פרצה השביתה, בתגובות של
אי שביעות־רצון מצידם. הם הבחינו ב בהירות
כי הם קורבנות החינם של המא בק:
״למה
רק בכיתה שלנו שובתים?״ טע נו
חבריה של עדנה ,״יש מקרים רבים
כאלה בבית־הספר, אז למה רק אנחנו —
שבשנה הבאה צריכים לעבור בחינות בג רות
— צריכים לסבול? בחורף לא יכולנו
ללמוד, כי הגג דלף. כשסוף סוף נגמרו
הגשמים — אז מכריזים על שביתה. שלא
ינהלו מלחמות על חשבוננו.״

הרב נכנע

אחרי התערבותו של שגריר ישראל,
מניח מנהל החברא קדישא מחדש את
הדגל הלאומי על ארונו של ספיר. מימין ניצבים השגריר אראל,
וברנרד פירסט, נשיא הפדרציה הציונית באוסטרליה וניו־זילנד.

״אנחנו רוצים להציל את הילד שלגו.
בשביל זה אנחנו מוכנים לעזוב את הארץ
ולקבל כל דת שתוריד מעליו את כתם
הממזרות.״ במילים כואבות אלה מסכמים
ארווין וומוש וורוניקד. קורבין שנים ארו כות
של מאבק מר ומורט עצבים עם
הרבנות.
קשיים בקבלת גט, הרגשה שהרבנות
הוליכה אותה שולל, על כל אלה מוכנה
וורוניקה לסלוח. אבל כתם הממזרות ש הוטבע
על רוני, בנה בן השנתיים, עם
זה אין היא מוכנה להשלים.
רק לפני זמן קצר עבר הזוג לדירתו
החדשה בנהריה. אבל הוא לא יישאר שם
זמן רב. ורוניקה וארווין יודעים, שהם
חייבים לעזוב את הארץ, אם הם רוצים
להעניק לבנם חיים נורמליים. מה יהיה
כשיגדל? כשילך לבית־הספר? והילדים
ידביקו לו את הכינוי ״ממזר״?
רק המחשבה ממלאה על כך את עיניה
התכולות של ורוניקה דמעות.
פגישתם הראשונה של ורוניקד. וארווין
היתר, בטקס הנישואין של ורוניקה
עם ידיד נעוריה, רופא בבית־ד,חולים
הממשלתי בנהריה. אז לא ידעו השניים,
שתוך זמן קצר יהיו קשורים זה לזו ב קשרי
אהבה. שכן, וורוניקה היתד, כלה
מאושרת, וארווין לא היה אלא ידידו
וחברו למקצוע של הבעל. זמן קצר אחרי
כן עזב ארווין אח נהריה, ועבר לעבוד
כביוכימאי בבית־ד,חולים איכילוב שב־תל־אביב.
איזה
אבא הוא אמיתי. קשיים כל כליים
ומקצועיים החזירו את אירווין ה גבוה
ומקורזל השיער לנהריה. נישואיה
של ורוניקה היו אז בתקופת משבר. פגישה
מקרית ברחוב קישרה שנית בין השניים
והולידה אהבה. ורוניקה עברה לגור ב ביתו
של אירווין. במקביל הכריזה עליה
הרבנות כ״אשה מורדת״.
״שלוש ישנים, משנת 1967 עד 1970 נל חמנו
על הגט של ורוניקר״״ מספר וומוש
בקול נרגש ,״הרבנות אמרה לה להגיע
להסכם עם בעלה בכוחות עצמה, מכיוון
שהיא היתה זו שעזבה את הבית. ב־1970
נולד רוני בננו, וחודש אחרי זה הצלחנו
להגיע להסכם עם הבעל. באותו הסכם
הוא הצהיר, שורוניקה היא אשה חופשיה,
(המשך בעמוד <34
העולם הזה 1801

מחכה לך שבוע מוצלח
בצורה בלתי רגילה
רומנטיות. לפרשיות נצל את הרגע׳ ו חפק
מ ה צל ח תן את נלה הנאה.
אל תגזים בהתח
שבות ברגשות ה זולת.
תן להם לדאוג
21 במרס -
לעצמם ועשה חיים.
20 באפריל
הנח לה לקנא קצת,
ולהיזכר איזו מציאה
א תה. בת טלה, ידידות ישנה ת תפ ת ח
השבוע ל אהבה, שתהיה ב ת חיל ת ה הד-
צדדית, אמנם, אך אל ייאוש — בסופו
של דבר תצליחי. ל מה מר: הצבע ה אדום
עשוי לעזור לך לצאת מן הבוץ.

חסכנות היא מידה טובה,
כשהיא לא מוגזמת.
אל תמנע מבן־
זוגן דברים שהוא רו צה
בהם, למרות שבעיניך
הם נראים כבת־בוז
סתם. פגישה מיק־רית
תביא עימה הזדמנויות
בלתי־צפויות מב83*222112
חינה
חברתית, וסוף
סוף תוכל להגשים את
שאיפתך הישנה. בת־שור — תקני את
היחסים עם חברותייך לעבודה, והתרחקי
מן הבוס. חביבותו הנוכחית נובעת מאינטרס
אנוכי שלו, ושום טובה לא חצמך לך.

היסודו ת ה אי תני ם ש-
אתה עומד לבנות, י תנו
בקרוב א ת פריים.
או מנ ם נדמה לך שבת-
זוגן מ תיי חסתא לין
בקרירות, אבל אין
מ קו ם לדאגה, היא
או הב ת או תך יותר
מתמיד. ה תיי ח ס אליה
בהתאפ קו ת ובהבנה, ואל
תסבך אתא הב ת כם
בדמיונות״שווא. המשך לי הנות מגן־
העדן שיצרתם עד כה. המאמץ בעבודה
הוא זמני. המשך להתמסר לה, המאמץ
כדאי. היה רציני, ה תמור ה לא תאחר.

סוף־סוף עומדים להתגשם
תיקוותיך. השבוע
יש אפילו סיכוי שחר־כשי
את מה שאת חולמת
עליו מזה מיספר
שבועות. תתפלאי, אבל
רכישתך תגרום אושר
גס לבן־זוגך, ש אגב,
עדיין ממשיך לאהוב
אותך למרות התנהגותו
החזירית. אתה, סרטן,
עומד השבוע בפני החלטה קשה ביותר.
לא תצליח לפתור את הבעייה שלך. המתן
עוד קצת, אולי בכל זאת היא תיפתר.

כדאי שתבדוק שוב א ם
השמועה שהגיעה לאוזניך
א מנ ם נכונה.
עד שתהיה ב טו ח בנכונותה
— אל תעשה
כלום. הי ח סי ם הטו בים
עם אד ם קרוב
אליך יימשכו ותזכה
לשלווה לה חיכית.
0622X 91
לביאה — אל תפחדי
לבזבז כסף, ואל תניחי
לידידותיך להפריע בחיי ה א הב ה שלך.
למרות שאת סו מכ ת עליהן, א ת עלולה
לגלות שהן מנ סו ת לשים לך רגל. לאנשי
ה עס קי ם צפויה הכנס ה בלתי-רגילה.

לאחר הפסקה ממושכת,
חזרת להיות עצמך.
נצל את השלווה היח סית
ממנה אתה נהנה
כדי לקדם את מעמדך
בעבודה לשפר את ה יחסים
במשפחה. פקח
עין על שותפיך ועל
22 באוגוסס -
הכפופים לך, ואל תת־
22 בספטמבר
.רשם מדברי חנופה.
בתולה — אם תניחי
לו לרכב עלייך תגרמי סבל לעצמך, ואת
היחסים לא תשפרי במאום. אל תפחדי
להיות תקיפת, בתנאי שתהיי צודקת, הוא
לא יזדרז לברוח. השבוע יצוצו בפניך
כמה אתגרים חשובים. הימנעי מנסיעות.

נו ווו!1

,.שבוע טוב לאהבה. אבל אל תגזיח
טורקי ונוחי, כדברי
הפיתגס. במישור המשפחתי:
שבוע שיגרתי.
בעבודה: הצלחה
.כרגיל. התנהגי בטוב־לב
אל אחד מקרוביך.
,זה ישתלם לך בעתיד,
אל תנסה לכפות. על
עצמך מאמצי יתר ואל

תעשה שטויות. זהו
רגיעה. של שבוע

הרגי

סאבא שר1תים(בישראל) ב1#״מ

מא]1״0

עליך לרסן א ת חוסר״ סבלנו תן. א ם כי
נדמה לך שאתה ז!ורך
על מ קו ם אחד, למעשה
קיי מ ת כל הזמן
עליה. יום ג׳ הוא היום
המת אי ם לעס קי ם, ותפגוש
בו אנשים בעלי
השפעה. ב ת קופ ה זו
עליך להיו ת, יותר מ ת מיד,
עצור בי חסיך עם
האד ם הקרוב אליך.
תקבל מכתב לא צפוי.

ע קו ב

שרות ־בטוח-תקעים

נסיעה אותה תיכננת לקראת סוף השבוע,
תידחה בגלל סיבות שאינן תלויות בך.
לא נורא. עוד צפויות
לך נסיעות רבות. עים־
קה גדולה, בה הייתם
שותפים לא תצא לפועל.
באשמתכם. לכן,
אם מעוניינים אתם להמשיך
במיקצוע בו
בחרתם, עליכם יהיה
להתאמץ. אחרת מצב}
2ב: נובמבר -
20 בדצמבר
כם הכלכלי ילך וייעשה
רע המאמץ כדאי.

ככר מ^כי י/׳4ו־א/י 17ת׳׳א
246513 , 239715 , 222655 .*70

ן ןן שו 11

ד,והזז
יויג

השבוע התרכז עד כמה שאפשר בעבו־דתך.
בעוד שבוע-שבו-

עיים תוכל לעבור ל מעשים.
השתדל ל ת קן
קשרים שניתקת. ה תרכז
ב סי לו ק חובות
ק טני ם ו מטרידים וסלק
כל מיכשול מה דרך.
עשה הכל בכו חו
ת עצמן ואל ת הי ה
תלוי ברצונות של א ח רים.
צפוי לן רומן.

אינך מקדיש מספיק תשומת־לב לילדיך
ולמשפחתך. משהו אוכל אותך מבפנים
לאדם
או תן והופך חסר סבלנות. טיולים
באוויר הצח ומנוחה
יועילו לעסקיך יותר
מדאגה. בת דלי — העצות
אשר ידידתך נתנה
לך בענייני לבוש
הן טובות, ורעיונותיה
נכונים. שמעי בקולה והפסיקי
להיות שמרנית.

ק ר או אתה טי דר ה הנדירה
ב ת אורי המין הדניי ם, ה מ בו ק שי ם ביו תר.

עד עתה הופיעו:

בעייה ח מור ה שתתעורר אצל אד ם קרוב
אליך תטריד או ת ן מאוד, אך לקרא ת
סוף השבוע תיפתר ח-
בעייה על הצד הטוב
ביותר. אל תדרוש מבן
זוגן יותר ממה שהוא
מסוגל לתת, והת אז ר
בסבלנו ת. א ם לא תט פס
עליו הוא יתרכך
ממילא, ויתנהג בחבי-
1בות רבה יותר. אל
תבזבזי אתכס פן ה-
9ו בפברואר
20 במרס ן ^ יקר על שטויות סתם.
מרלין טורפות הגברים
אורגית מין על הים

יופיעו בקרוב:

להשיג

בכל

מסע המין
המשגל האחרון
מין במחתרת

דוכני

המכירה

באו 1

^ זר נראית קדמה במבט ראשון ב/עיירת־בוקרים
מכסיקנית. בתים לב נים,
דרכי-עפר מוכות שמש, דממה כבדה,
שוממת. בשעות הבוקר המוקדמות עוז בים
את העיירה שברמת־השרון הגברים
העובדים. רובם נוסעים להרצליה, לבתי־החרושת
של העיר הגדולה. לאחר שיצאו
שוקעת קדמה שנית בתרדמה.
עד לשעה . 12
תחילה מגיח אחד. שערו סתור, עיניו
מוכות שינה עדיין. הוא יוצא משתח ה בית
ופוסע עם הרחוב הריק למרכז, ל-
מילק־בר, לנקודת ההתייצבות של צעירי
העיירה.
ב־ 12.30 התקן מלא. בולם הגיעו, מתגו-

העוגות מתוך ארגז הזכוכית ומונחות על
הדלפק .״הינה, קח כסף,״ זורק מושיקו
לירה בודדת על הדוכן וחופן בשאגת
צחוק את העוגות.
חאראקה ברי אה
ך* חכר ׳ה עוזרים לו. רוב העוגות
ן | נשמטות לריצפה ונרמסות שם .״אל
תשכח את העודף,״ שולח !מישהו לזבן כש־החבורה
נשפכת חזרה לרחוב.
מבצע מספר אחד של בוקר שיגרתי
בקדמה הושלם. זזים הלאה. היום קצר כ־

הטעו שר קדמה אומר:
״קולנוע ־ אין ! בית־הנוער -סגור !
הקנה נ שוך! אן מה נ ש או דנו
לעשות אם לא 1ודאקר 1ולהרביץ
יריות באויר?

־ סלפים בצריו

החבר׳ה מקל פי ם בצריפם הפרטי, או תו החרימו לפני
כשנה. הצריף משמש מ קו ם מיפגש ובילוי ל או ת ם נע רי
והנראים ב ת מונ ה למעלה נ פי ת חו של המילק״בר. הצריף הוא לשעות חיום.

30 1

דדים בקבוצות של שלושה-ארבעה, מתכ ננים
בעצלתיים את השעות הקרובות. ה גיל
הממוצע . 16 ניתן למצוא שם ילדים
בני 14 ונערים בני . 18—17 אפילו מבוגר
אחד בן 20 יש .״האבא שלנו,״ הם קוראים
לו בחצי־צחוק.
״היי מושיקו,״ עולה לפתע קריאה מאחת
הקבוצות ,״למה לא ניכנס בתוכו לקנות
קצת עוגות?״ תרועות צחוק עונות מכל
עבר להצעה. הם זורמים פנימה, כעשרים
צעירים שחרחרים מגודלי שיער.
״תן לי את כל העוגות.״ פוקד מושיקו
על הזבן הממושקף ,״נשלם, נשלם,״
הוא מרגיע את סימן־השאלה הנפחד ש־נמרך
על פני הזבן. אחת־אחת מוצאות

שמתחילים אותו ב* , 12 צריו עוד להספיק
משהו. איזה מישחק קלפים קטן בצריף של
החבר׳ה, או אולי חאראקה בריאה במכונית
אמריקאית שופעת צילינדרים מנווח־מגן
הסמוכה?
כן, נחה־נזגן, מישכנה הירוק והנוח של
צמרת־צה״ל וסתם בעלי־מאה, קרובה מאד
לקדמה. ליתר דיוק היא חלק ממנה. נווה־מגן
מתחילה במקום שנגמרת קדמה ול-
היפה דבר לא מפריד בין השתיים. דבר
מלבד ההרכב האנושי כמובן.
יעקב שרייבר, בן , 18 צבר, לא לומד,
לא עובד ולא משרת בצה״ל .״למה אני
קם ב־ . 12 מז׳תומרת? קשה לי לקום ב בוקר,
אני אוהב לישון אז אני קם ב־. 12

חוץ מזה איך אפשר לקום בבוקר אם הול כים
לישון בבוקר י״
הגיוני, ל אי

לעבוד! בשביל
מה לעבוד!
* ן ןל,כ אינו ישן בלילות. לא שיש לו
נדודי שינה חלילה, הבחור בריא כמו
צמד שוורים.
״בלילות מסתובבים עם החברה,״ הוא
מסביר ״עושים איזה עבודה קטנה פה ו שם,
עושים חיים, או שסתם משתוללים.״
יעקב נעצר כבר 8פעמים על־ידי המש טרה
על השתתפות בגניבות.
״לעבוד? בשביל מה לעבודז״ הוא שו אל
בתימהון כן ,״אם אין כסף לוקחים
מהחברה. לא צריך להחזיר. מה אנחנו
בנק? אין דבר, כשלי יהיה והוא יצטרך
גם אני לא יסגור לו את היד.״

בית הסנה השהו

בעל״הבית שכח עם מי יש לו ע סק. ערב
אחד נמאס לו מההש תוללויו ת, טילפן
למישטרת״הרצליח והזמין ניידת לפיזור החבר׳ה שערכו פוגרומים בבי ת־ הקפ ה שלו.
בערב יו םהמ חר ת כבר לא השתולל אף אחד בבי ת־ הקפ ה. הוא נשרף במשך הלילה.

1ו 1 1 1 1 1 >1 1 7 1ו ¥ 1ה 1סגור מ חו ס ר תקציב .״חיו מבי אי ם סר טי ם מחור*
בנים,״ מספ רי ם נערי קדמה ,״חצי מהסרט הי ה
1111 711/11
חתוך ואת החצי השני חיה ה מס רי ט מקפיץ, אז מה נשאר לנו לע שות! היינו
מ שתוללים על הכיס או ת, הורסי ם ושוברים הכל. בסוף סגרו או תו, יעני מ חו ס ר כסף״.

צעיר זה נמצא אמנם בפיקוח של קצין-
מבחן, אך פיקוח עושה בקדמה רושם קטן
מאד. פיקוח מישטרתי למשל. ערב־ערב
מסיירות שתי ניידות באזור. הלוך ושוב,
הן נוסעות ברחובות הריקים. אך כשקורה
משהו, חאראקה למשל, נגמר הפיקוח.

יכול לצאת אפילו עם כדור בראש. פה זה
כמו שיקאגו.״
כן, גם כדורים עפים בקדמה. לפני
חודש וחצי, כטוב ליבם של החבר׳ה ב־מילק-בר,
שלפו כמה מהם כלי־נשק והח לו
לרסס את הסביבה. כך סתם בשביל

? 0 1 1 1 1אניחס חנן

...הב חור וז טוג

של קדמה. בגלל קירבתו לחבור ה נתבק ש
על־ידי המי שטרה להלשין על מעשי
חבריה וטירב. עם חכנופייה אינו משתף
פעולה. שני הצדדים קורעים או תו לגזרים.

המועדון הסגוו

מ חו סר מדריכים .״המדריכים פוחדי ם לבוא
אלינו,״ צו ח קי ם גברברי קדמה ,״ ח ם יודעים
שעלינו ק שה לעשות אבו-עלי. כל פעם שבא אחד חדש, אנחנו מקרק סי ם או תו.
בסוף יצא לנו שם שלא כדאי בכלל לבוא אלינו אז סגרו לנו א ת המועדון.״

הכיף. המישטרה שהגיעה לאחר מעשה
ספרה למעלה משלושים פגיעות כדורים
בתוך המילק־בר עצמו.
״מזה למה אנחנו כאלה? איך אנחנו
יכולים להיות אחרת?״ משיב־שואל אלי
אביכזר, נער בן 17 בעל גוף אתלטי ודמ
יון
מפתיע לקלינט איסטווד השחקן ,״קול נוע
אין פה. נסגר מחוסר כסף או מאללה
יודע מה. בית-הנוער סגור למד. מדריכים
פוחדים לבוא הנה. את הבית קפה שרפנו,
אז מה נשאר לנו את לא לעשות חאראקה
או להרביץ כדורים באוויר?״

״אנחנו עושים חאראקות ברחוב של
המילק־בר, למה שמה הרחוב הכי טוב.
שמה המרכז ובאים הרבה אנשים ליסוד
כל.״ המספר, נער בן . 14 פני־תינוק מאו רכים,
שיער שמוט על מצח. תיק־פלילי
ראשון בגיל : 12 פריצה לצורך גניבה.
״כשהמישטרה שומעת שיש חאראקה,״ ממ שיך
הילד בסיפורו ,״הם באים עם שתי
הניידות ונעמדים בשני הצדדים של הר חוב.
זאת אומרת הם סוגרים אותו. הם
עושים את זה בשביל שלא נוכל לצאת
עם המכונות ולעשות חאראקה בנווה־מגן.
אבל בתוך הרחוב של המילק־בר אנחנו
עושים מה שאנחנו רוצים. השוטרים עומ דים
ומסתכלים, מפחדים בכלל לגשת.״
יריות בשביל הכיף
ך׳ חכר׳ה שולטים בקדמה. איתם אסור
1 1להתחיל. בעל בית־קפה ששכח זאת
לפני חודש, התלונן במישטרה על מעשי
בריונות, גילה למחרת יום התלונה בית־קפה
שרוף למשעי.
״גם השוטרים יודעים את זה,״ אומר
יוסי אברג׳יל בחיוך בטוח ,״הם יודעים
שאיתנו לא כדאי להתעסק. מי שמתחצף

1נ י1

אלפי תלמידי־תיכון בירושלים חברו יחדיו וחתמו על
עצומו; בו הם תובעים ממשרד ה חינוך והתרבות
רשנות א ת תוכנית הדימווים הנוכחית מפני ש

מחנכים א1ת11

ידס ס:י

-יוש שלי׳שרי׳

יוס רביע*

| .ירה חבד־שז׳י

*ץ !חקר סטטיסטי גילה בשבוע ש־עבר
כי ״ 750/מתלמידי בתי־הספר
התיכוניים בארץ לא קיימו יחסי־מין מעו דם.
עם זאת נתגלה באותו מחקר כי המין
תופס בכל זאת מקום מרכזי במעיניהם של
הצעירים. הם לא מפסיקים לדבר על הנו שא.
מה שעורכי המחקר לא יכלו לדעת
בשעת עריכתו הוא כי לא רק ענייני־מץ
מסתובבים לאזרחי־המחר בראש.
מכתב תלמידי בתי־ספר תיכוניים בירו שלים
אשר נשלח אל שר החינוך והתר בות,
יגאל אלון — מוכיח זאת מעל לכל
ספק. המכתב בא להביע מורת־רוח משיטת
הלימודים הנהוגה ברוב בתי-הספר העל־יסודיים
בישראל. חמישה שמות היו חתו מים
על המכתב ו־ 1883 חתימות הוספו
על־ידי תלמידים מזדהים. תלמידי כיתות
י״ב בירושלים הטיחו במישרד החינוך
האשמות חמורות. לטענתם:
• רב השינון ומעט החינוך למחשבה
עצמית.
• רב הלחץ ומעטה ההנאה מהלימוד.
• רבות הבחינות ומעט הזמן המוקדש
לעבודה עצמית ולעיון.
• מרובות ההוראות מלמעלה ומעט
מדי המשא־ומתן בין מורים ותלמידים.
״אנו מציעים,״ כתבו הגימנזיסטים ,״כי
נקיים במשותף פורום לדיון וליבון בעיות
החינוך התיכון, שאנו הנשוא הפסיבי שלו.
הפורום יוקם במסגרת ארצית, עירונית,
ובית־ספרית, במגמה להגביר את ההידב רות
בין מורים ותלמידים, לחנך את הנוער
לאזרחות פעילה ולצמיחה לתוך חברתנו
הדמוקרטית.״

^ כריםכדרכנות. מי חם העומדים
| מאחוריהם ז
דורם ביאליק הוא יו״ר מועצת התלמי־

מ>1ו
(? 11 ן ן

לץ יין

כמ 1עדר!
כל מי שכותב עצומה, אומרים עליו שיש
מאחורי הענין גורמים שמאלניים פולי טיים.
עלינו להכחיש בכל תוקף שיש
מאחורינו גורם כלשהו. צריך להיות ברור
שמה שעשינו הוא ספונטני בהחלט ואין
שום גורם מאחורינו.״
גורם שמאלני־פוליטי אמנם אינו מסת תר
מאחורי העצומה אך גורם כלשהו, בכל״
זאת, ישנו: דורם מכנה אותו ״האב הרוח־

,וזה שעש!! הוא 101130׳ נהחרס, שום 1וום
פולים או אחו וא סומו מאחווינו.״
דים העירונית בירושלים ותלמיד כיתה
י״ב בבית חינוך עירוני ג׳ .מיכאל קירשנ־באום
הוא חבר בפרלמנט לנוער וחברו
לכתה של דורם. שמות השניים הופיעו
ראשונים בעצומה לשר. הם היו גם יוזמי
העצומה.
דורם ומיכאל גילו רצון כן להסביר
את עצמם, אך ראשית, כעסקנים מנוסים,
חשו צורך לתת הצהרה :״משום מה,

ידם>ך7ר•

ני שלי״ .״אב רוחני״ זה איבו נמנה על
תלמידי בתי־הספר התיכוניים בירושלים
ושמו אינו מופיע כלל על העצומה. דמו תו
החיצונית אינה משאירה רושם מיוחד.
דמות כחושה של צבר תימני, חובש כיפה
ומרכיב משקפים. התנהגותו, להבדיל מ צורתו,
שופעת בטחון עצום. הוא מתיישב
לשיחה בשררה כמעט קיסרית, אך המרג ליות
שהוא מתחיל להפיק מסירות כל צל

של ספק כי יש לנו עניין עם דמגוג.
שמו איתן מימוני, והוא חוצב את נאומו
בהתלהבות מקצועית מפתיעה לגילו (:)17.5
״ערב אחד ישבנו כאן,״ פותח מימוני,
״ודיברנו המון דברים ועשינו המון השוו אות
בין הלימודים בבית־הספר, הלימודים
בישיבה בה אני לומד, וכושר המחשבה
שמקנה לנו תנועת גשר. דורם אמר , :בחיי
שנמאס לי ממערכת הלימודים המשעממת
של בית־הספר. אני רוצה לעשות משהו.׳
אני הבנתי בדיוק על מה הוא מתלונן.
באופן ספונטני לגמרי אמרתי , :תביא דף-
נייר ועט ואני כותב לך עצומה יפה
שתשאיר את שר החינוך פעור פה.׳ כך
זה התחיל.״
ך 1מען האמת התחיל הדבר הרבה
/קודם. פעם היה איתן מימוני תלמיד
תיכון כחול־תכלת בדיוק כמו שני רעיו.
זה היה בחמישית. בתחילת שישית החל
להתעורר, בקע מקליפתו והצטרף למצפן.
אלא שהאירגון השמאלני הותיר במערו־מיהן
שאלות רבות מדי. איתן חיפש הלאה
וכך נפל על גשר.

לפני כשנתיים הגיע לארץ רב דוקטור
אמריקאי שהתיישב בירושלים, פתח מיש־רד
והחל לעשות למען קרוב בני־ישראל
לדת אבותיהם. האיש, דניאל טרופר, קרא
לאירגונו גשר, החל מתקשר לתלמידי־תיכון,
עימם נפגשנו במיסגרות שונות
והיה מרצה לפניהם. במהלך מסע־ההתעו־רות
שלו נעזר הרב טרופר בצעירים
דתיים, בעיקר מבני־עקיבא.
איתן ממשיך בלהט אופייני של מטיף:
״שמעתי לפחות מפקח אחד שהוא לא מרו צה
מהמצב וצריך באמת לעשות משהו.
כמו שזה עכשיו זה לא יכול להמשיך
ואנחנו נדרוש שינוי. איזה שינוי? לא,
את זה אני לא יכול לדעת, כי אני לא
מורה ולא משרד החינוך. שם יושבים
מומחים, שהם יחליטו. התלמידים חולים
וצריך לתת להם רפואה. זה בדיוק כמו
עם חולה שבא לרופא ומבקש רפואה
והרופא מחליט מה טוב לחולה. ואם מה
שהוא נותן לא גורם לשיפור, הרופא צריך
לחפש תרופה חדשה, עד שהחולה יגיד
בכל מאת האחוזים שהוא הבריא.״
איתן מימוני המשיך לדבר בקצב לוהט.
מאחורי דבריו לא הסתתרה שום הצעה

קונקרטית. לא תמיד היה מובן למה הוא
מתכוון. דורם ומיכאל הביטו עליו כעל
קדוש המבין לליבם. הם עצמם לא פצו
את פיהם. עיניהם הקשובות כמו הסכימו
עם כל מילה שיצאה מפי הדובר. כשהיום־
נתה שאלה לדורם ונקטע שטפונו האיתן
של מימוני, נעלם ״האב הרוחני״ :״אני

בכל המקצועות הנדרשים עתה. מבלי לתת
ביטוי הולם לכשרונותיו ונטיותיו הסגו ליות
— נאפשר לו לבחור מתוך שורת
מיקצועות צירוף מיקצועות אשר יתאים
לידיעותיו ולאפיקי התמחויותיו המיוח דים.
אנחנו בהחלט מחפשים דרך שיהיה
בה מן המיזוג של סמכות למחנכים מחד
וחופש בחירה אישית לתלמיד, מאידך.
״צריך גם להדגיש כי לא הרצונות
האישיים של התלמידים יכולים להיות
הקובע־ם היחידים למה שהם ילמדו. אגב,״
מציין עוזר השר ,״בארץ קיימים כבר
שני בתי־ספר נסיוניים בתחום החינוך
החופשי. אבל לא רק זאת, בחטיבת
הביניים, כיתות ד־ח׳ ,קיימות כבר שעות
בחירה והוכנס האלמנט של מיקצועות

״לומדים, רומדיס ורומזים
ולא יודעים כלום...״
מדבר כי איכפת לי כל המצב! אני מדבר
כי אני יודע לבטא את הדברים...״
״אך אתה הרי אינך חתום על העצומה.
תן לבעלי־הדבר להשמיע משהו.״
יתן נאלם, ודורם פותח :״אני רוצה
שיחנכו אותי לחשוב. אני רוצה לדעת
איך להתמודד עם בעיות מציאותיות. מע י
רכת החינוך, כפי שהיא כיום, משאירה
אות־ לאחר בית־הספד התיכון בחוסר-
אונים לנוכח מציאות בעייתית. הצורה
בה מלמדים אותנו בבית־הספר אינה אלא
שינון לצורך בחינות. נותנים לנו סיכומי
שיעור וכל מה שנשאר לי בזיכרון אינו
אלא סיכונד השיעור. מעבירים לנו שיעו-
רי־תנ״ך ולא מראים לנו את היופי שב־תנ״ך.
לפי שיטת הלימודים הקיימת איני
מבין את התנ״ך. לא כהיסטוריה ולא
כספרות. איני יכול לדעת מדוע נבדל עם
ישראל מכל העמים.״
מוסיף לדבריו מיכאל :״נוצר מן מצב
במערכת החינוך העל־יסודי, ואין זה אומר
שהוא לא קיים בחינוך היסודי, שחומר
שמובא ישירות על־ידי המורים אין לו
קשר ושייכות לתלמיד. אנחנו צריכים
ללמוד כמות גדולה ולשנן בלי סוף. לומ־

איתן מימוני
בישלתם לבד, תאכלו בעצמכם.״
דים ולומדים אך לא יודעים כלום.״
אז מה אתם מציעים?
איתן :״אנחנו לא יכולים להציע, אנחנו
יכולים רק להתלונן ולהעיר את תשומת
הלב. אנחנו חייבים לצעוק חמס עד שיבוא
שינוי. איך — זוהי בעיית אנשי החינוך.״
ואם גם השינוי שיבוא לא ימצא חן
בעיניכם, שהרי לא אתם הצעתם אותו?
״נמשיך לצעוק, נמשיך להתאונן עד
שיבוא שיפור ממשי. זוהי זכותנו כאזרחי
המחר של מדינת־ישראל. הבעיה היא ש אנשי
החינוך מנותקים מהמציאות הקיימת
ואם נוכיח להם שלא הכל חלק וטוב כמו
שהם חושבים, זה ישנה את נקודת מבטם,
ואולי אז ידעו איך להתאים תוכנית־לימו־דים
שתענה על הצרכים של הנוער הלו מד.
אסור לבזבז ארבע שנות לימוד בבית־הספר
התיכון על חומר בלתי מעניין
ושינון טפשי. שינוי חייב לבוא.״
עם קצת לחץ מוכנים אבות המהפיכה
להיות קונקרטיים יותר:
״יש ספר,״ מספר מיכאל .״שלדעתי הוא
ספר חובה למורים: סאמרהיל מאת ניל .־
מסופר בו על בית־ספר שבו החינוך הוא

..שהתלמידים לא יניפו
עדיין דגלים אדומים.״

.הנד שטויות,

מצהיר עוזר שר״החינוך דן רונן ,״התל מידים מגזימים.
הם נו טי ם להשתמש ב סי ס מ או ת מנופחות,
ריקו ת מתוכן שנשאבו מכלים זרים. אנו ערים לצורך בשינויים ושיפורים
מת מידי ם במערכת-החינוך, אןלס טו ת מקיצוניות אחת לשנייה ביו״לילה, אי אפשר״.

בחירה. כל צעקות החמס של התלמידים,
נאמרו בהגזמה והכללה רבה.״
״בכלל,״ מחייך רונן ,״לשימוש בסיס מאות
על מהפכה בחינוך, במגמה לשנות
דברים — צריך להתייחס בספקנות. חינוך
עוסק בבני־אדם — גם מורים וגם תלמי דים.
לא אלה ולא אלה משתנים במהירות.
דעות, עמדות וגישות שייכות לתחומים
הקשורים עם הזמן, וכפי שהעולם לא נבנה
ביום אחד, כך מערכת-חינוך אינה קופצת
מקיצוניות אחת לשניה תוך לילה אחד.
״אנחנו מתיחסים ברצינות לכל טענה
או מורת־רוח, ונטה אוזן קשבת לכל תל מיד
שמשהו כואב לו. בינתיים רצוי
שלא יניפו דגלים אדומים כי אנחנו ודאי
שאיננו אנטי־שינוי. ההיפך הוא הנכון.״
כדי להוכיח כי הדברים אינם מתבצעים
רק בשדה המלל, סיפר דן רונן:

דור ם בי א לי ק

מי כאל קי ר שנ ב או ס

״אני רוצה ללמוד לחשוב ולא לדקלם !״

״כל אחד ילמד מה שהוא רוצה.״

חופשי ושום דבר זה לא חובה. כל תלמיד
יכול לבחור לו את המקצועות המעניינים
אותו במיוחד ובצורה כזאת הוא לומד
עם הרבה יותר חשק ומתפתח למחשבה
עצמאית. שיטת־החינוך כפי שהיא קיימת
היום בארץ, בפרט עכשיו, כשכל העולם
מלא. מלחמות, חוטאת כלפי הילדים.
״השיטה יוצאת מנקודת ההנחה כי האדם
הוא רע מטבעו. זה לא נכון! לפי שיטת*
החינוך החופשי עליה מדבר ניל בסיפרו,
האדם הוא טוב מטבעו. וכשניתן לו החופש
הוא יפנה לדברים הטובים. אני לא חושב
שהחופשיות יוצרת תסביכים. בשיטת החי נוך
החופשי מורה שווה לתלמיד ותלמיד
שווה למורה. ככה הייתי רוצה שיהיה
בארץ. מטען עשיר יותר של ידיעות, אך
את המטען הזה לא להכניס בכוח אלא
על־ידי פיתוח כושר המחשבה. אני בטוח
שיגידו שבשיטה כזאת בטח כולם יתפר־פרו
אך זו הגישה של אלה החושבים כי
אדם רע מיסודו.״
איתן מימוני, הקשיב לדברים מזועזע :
״אני בכלל לא ידעתי שיש לכם דברים
כאלה בראש,״ אמר לחבריו ,״אני מושך

ידי מכל העסק ותאכלו את מד, שבישלתם.״
^ 4ומרד״ר דן רונן, עוזר שר החינוך :
^ ״התלמידים מגזימים. הגזמתם נוטה
לשימוש בסיסמאות והכללות שאינן מבו ססות
די צורכן. אנחנו ערים לצורך בשינויים
ושיפורים מתמידים במערכת־החינוך
והתאמתה לתנאים ולצרכים המשתנים ול ייחוד
האינדיבידואלי של כל תלמיד, אך
לסטות מקיצוניות אחת לשניה, לא זו
הדרך. השר עצמו קבע הנחיות לשינויים
בבחינות הבגרות, למשל, הנחיות שיביאו
לשינויים מהותיים בתוכנית הלימודים.
״שינויים יבואו גם בבחינות הבגרות,
כשהדגש יושם יותר על חשיבה מאשר על
שינון. זאת, מבלי להקל ראש, כמובן,
בחשיבותו של ידע וזכרון. גם הבחינות
תפוזרנה על פני שלוש השנים האחרונות
של בית־הספר העל־יסודי, באופן שהתל מיד
ייבחן במקצוע הנדרש באותה שנה
בה הוא סיים את לימודיו במקצוע.
״שלישית, וכאן הדגש העיקרי, במקום
לתבוע מכל תלמיד לעמוד באורח אחיד

״ברור לנו שצריכות להימצא דרכים
מתאימות לחינוך־מיני בבתי־הספר. אנו
מקיימים על כך דיונים תמידיים, ומחפ שים
את הדרך הנכונה. בשלב ראשון
הוצאנו חוברת על המשפחה, שנשלחה
לכל המורים ותפקידה להיות מועברת
בשעות המחנך. במקביל, עומדים לרשותנו
מרצים מסוגו של ד״ר עימנואל חיגר
ואחרים, אשר אנחנו ממליצים לבתי־הספר
להשתמש בגישת החינוך־המיני שלהם.
״אנו ערים לעובדה כי הקוד המוסרי של
ימינו שונה מזה של פעם, ולמעשה כל
מערכת־החינוך, שלא לדבר על החברה
האנושית, מתלבטת בעניני המוסר. קבו צות
שונות באוכלוסיה מתיחסות באופן
שונה לבעיה המינית ומערכת החינוך
מחפשת את הדרך הנכונה להעברת הע רכים
המוסריים שנמצאים בשלבים של
השתנות. דבר אחד צריך להיות ברור :
האם אנחנו רוצים לשנות את הנוער בהת אם
לדמות העולם כפי שהיא נראית בעיני
המבוגרים, או שאנחנו רוצים לעזור לנוער
בתהליך השינוי ולאפשר לו ליצור עולם
שהוא רוצה לחיות בו.״

(המשך מעמוד )28
ושאין מצידו בל התנגדות
השניים עם כל גבר שהוא.״
שבוע אחרי זה קיבלה ורוניקה את הגט.
אלא שבתחתית הטופס נרשמה בכתב־יד
הערה קטנה :״לשימוש הבעל בלבד —
האשה אסורה להתחתן עד לבירור בבית-
הדין.״
״הם רצו לדעת מי אביו האמיתי של
רוני,״ ממשיכה ומספרת ורוניקה .״אני
רשמתי אותו על שמו של בעלי הקודם.
במשרד הפנים יעצו לי לעשות את זה.
הפקיד אמר לי, שאם אגיד, שארווין הוא
האב האמיתי, יכריזו על הילד כממזר.
בגלל זה לא רציתי להגיד ברבנות את שם
האב האמיתי. אז הם הבטיחו לי, שאם
אגיד, יתנו לי תעודת־גירושין רגילה, בלי
כל הערות נוספות. לא היה לי כבר כוח
לכל הבירורים האלה. לא יכולתי להמשיך
יותר בצורה כזאת. חשבתי, שאם אקבל
את הגט, אוכל להנשא לארווין, ונעזוב את

הציצו ופנו לדרכם. אחדים חזרו שוב.
בטחונם גבר. כעת כבר התקבצו לפני
החדר יותר ממאה עובדים של בית־החולים
ודרשו מהוועד שמיצגם כביכול דבר אחד
פשוט: בחירות חדשות.
זה היה השיא במלחמה ארובה של עוב די
בית־ד,חולים נגד הוועד. המלחמה הח לד,
כאשר מרדכי גורשטיין מזכיר ועד
עובדי בית־ד,חולים יצא לפנסיה. במקומו
מינה כמזכירת הוועד את ידידתו, רבקה
סופר, אחות במקצועה. סופר לא הספיקה
לחמם את הכסא שניתן לה, וכבר הציעה
למנות כיועץ מיוחד לוועד־ד,עובדים את...
מרדכי גורשטיין.
גורשטיין הקשיש, הרוח החיה בועד
עובדי בית־ד,חולים, היווה בשעתו את
ועד־ה,עובדים ומזכירות ועד־העובדים גם
יחד. הועד בבית־ד,חולים המעסיק קרוב ל-
1250 איש, כולל 21 נציגים. אלא שכל ד,־21
היוו רקע דל לפעלתנותו הרבה של גורש־טיין.
כל החלטות הועד היו מתקבלות ב
הארץ.
אז אמרתי לרבנים, שהוא אביו
האמיתי של דוני.״
בגולה לא יקראו לבני ממזר. זברון
תעלולי הרבנות מסעיר מחדש את ארווין.
״לא רק שהם שקרו לנו,״ הוא מתפרץ
בזעם .״זאת החלטה לא חוקית ולא הגיו נית.
אני, האבא של הילד, לא יכול להת חתן
עם אמו? זה אבסורד.״
מעשה אחרון זה של הרבנות הוא ש שכנע
את אירווין וומוש לפנות לעורך-
דין. עורך־הדין, ד״ר רודולף כהן, דרש
מהרבנות תעודת־גירושין ללא הסתיגויות
בנימוק, שכל תוספת בכתב־יד על טופס
רשמי היא בלתי-חוקית.
הרבנות החליטה להענות לדרישה. היא
בקשה מהזוג לשלוח את התעודה, והבטיחה
לשלוח במקומה תעודה חדשה .״שלחתי את
התעודה הישנה ולא את החדשה. כל פעם
שד״ר כהן פונה לרבנות, הם דוחים אותו
בטענות שונות: פעם הרב היה בחופשה,
פעם היד, חולה. כל מיני תירוצים.״
״ניסיתי לנהל את המלחמה נגד הרבנות
בכל דרך אפשרית,״ מסכם וומוש את נסיונו
המר עם אנשי־הדת ,״אבל לא נשארה לי
ברירה. אני אסע מפה ואתחתן עם אשתי
בחוץ־לארץ. בגולה לפחות לא יקראו לבני
ממזר.״

מזכירות בת תשעת החברים, שהיו מרימים
ידם אוטומטית כמצוות גורשטיין. מצב זה
נמשך גם לאחר שגורשטיין יצא לפנסיה
והתמנה כיועץ הועד בהשראת ידידתו ה מזכירה.
קבוצה
של עובדי בית־ד,חולים בתמיכת
חלק מחברי הועד שלא העזו להתקומם ב גלוי,
החלו מחתימים את העובדים על
דרישה לכנס לישיבה את כל עובדי בית-
החולים. כשהמטרה הסופית הינה עריכת
בחירות חדשות לועד-העובדים.
יוזמי ההחתמות היו: שלמה מלחי —
עובד חדר-ניתוח, חביבה עזרא — טלפו-
ניסטית, טובה אברהם — אשנבאית ו סעדיה
גרונאי — שרת.
שכם אחד ;גד הועד. הועד
השיג את חתימותיהם של יותר מ*
450 עובדי בית־ר,חולים. הם קיוו שב עזרת
החתימות יוכלו לקיים אסיפה כל לית
של כלל עובדי בילינסוך. אך ועד*
העובדים התעלם לחלוטין מהם ומחתימו-
תיהם. אז פנו העובדים למזכיר הועד-
הארצי של עובדי קופת־חולים, יעקב בן-
יזרי והציגו לפניו את הבעיה. מזכיר ה-
ועד־הארצי הקשיב אמנם לטענות, אך
הצהיר בסיומן שאיו הוא יכול לעשות
דבר. בינו לבינם הוא מוכן להודות בצד קתם׳
אך לדאבונו אין ביכולתו לעזור.

לנישואיה

יחסי ע בוד ה
ח עוגדי ם גגי הועד
היתה זאת הפגנה יוצאת דופן. באי
ניודזזחולים בילינסון שבפתח־תקוה זכו
לפני ימים מספר לראות את אחת ההפג נות
המוזרות ביותר שהתקיימו אי-פעם ב תולדות
יחסי העבודה בארץ.
העובדים בחלוקים לבנים (אחים ואחיות),
ירוקים (חדר־ניתוח) וכחולים (שרותים),
הפגינו לא נגד הנהלת בית־ד,חולים אלא
נגד ועד עובדי בית־החולים. הגוף שצריך
לייצג את האינטרסים של העובדים. תחי לה
עמדו לפני חדר ועד העובדים כתריסר
מפגינים. אט אט התאספו עובדים נוס פים•
תחילה חששו. באו באילו דרך אגב,

בראותם כך החליטו אנשי ועד הפעולה
כי הנשק היחיד שנותר בידם הוא ההפגנה.
הם קראו לעובדי ביודהחולים להפגין
ביום ששי 28 ,לינואר, בין תשע לעשר
בבוקר. עם היוודע דבר ההפגנה קיבל
ועד הפעולה הזמנה לבוא לבירור נוסף
אצל בן־יזרי, מזכיר הועד הארצי. הבירור
נקבע בדיוק לשעת ההפגנה. הוחלט לב טל
את ההפגנה בתקוה למציאת הסדר אצל
בן־יזרי. אך הישיבה לא העלתה דבר.
לא נותר אלא לקבוע תאריך להפגנה חד שה•
בעקבות ההפגנה שנערכה הודיע
ועד בית-החולים שהוא מוכן לכנס אסי פות
עובדים, אך לא כלליות כי אם סקטו ריאליות.
לכך מתנגד ועד־ד,פעולה. לדעתם
על כלל עובדי בית־החולים לעמוד שכם
אחד נגד הועד.

טלוויזיה

ה ר שו ת
ממכגגיס?
כיצד אושר תיכנון הקיץ של הטל וויזיה
הישראלית?
אלמלא היה זה עצוב כל כך, היה הדבר
יכול להישמע כבדיחה: לישיבת מליאת
רשות־ה,שידור, בה חברים 31 איש הופיעו
בסך הכל כתריסר חברים. מהם עזבו כמה
באמצע. היו״ר היוצא של רשות השידור,
ד״ר חיים יחיל והממונה על הטלוויזיה
ישעיהו תדמור, הסבירו באריכות את פרטי
הצעת התיבנון. אחר־כך ניתנה רישות ה דיבור
לחברים. אפשר היה לחשוב, שכו לם
יבקרו חריפות את התיכנון, אך לא: רק
שני חברים טרחו להעיר הערה כלשהי.
רפאל בש מהמרכז -לתרבות של ההס תדרות,
העיר ברצינות כי לדעתו צריך
לשדר את פסוקו של יום לפני החדשות של
השעה . 10 חבר אחר שאל מדוע תופסק
תוכנית מדע ודעת. בזה נסתיים הדיון
הממצה. איש לא התייחס ברצינות לגופו
של התיכנון החדש המהווה בעצם נסיגה
חמורה ביותר אחורה. יחיל סיכם את הדיון
במלים קצרות ביותר :״מאחר שאני רואה
כי אין מתנגדים — התיכנון אושר.״
המחאה שלא הוגשה 30 .מבכירי
העובדים בטלוויזיה, שהחליטו קודם לכן
לפנות לחברי מליאת רשות־ד,שידור ב בקשה
לדחות את אישור תוכנית המישד־רים,
החליטו ברגע האחרון, נוכח הזלזול
הבולט לעין של המליאה, כי חבל על
הטירחה.
אבל במחאה, שלא הוגשה, נכתבו דב רים
הראויים שיביאום לידיעת הציבור:
״לדעתנו,״ כתבו העובדים ״מתעלם התמד

על-ידי חברת ישראפילם בהשקעה של
כ־ 30 אלף ל״י, לא נתקבל לשידור על־ידי
הנהלת הטלוויזיה, בטענה כי מפיקיו לא
עמדו בדרישות התסריט, עירבבו פרשיות
ולא ראיינו את כל אלה שהובטח לראיינם.
המפיקים הגישו ערעור על ההחלטה, שהיא
חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישר אלית.
הסרט הוחזר לביקורת נוספת. למ רות
שהוכנסו בו תיקונים, הוא נפסל
שוב • כאשר כתבה התסריטאית תלמה
אליגון את תפקיד אוליב של פופאי ל תוכנית
הילדים מה למעלה מי למטה, היא
חשבה על הקומיקאית טליה שפירא,
לה יועד התפקיד. אולם בשלבי החזרות
המאוחרים, הוציאה טליה את עצמה מן
התמונה, מסיבות אישיות. על השאלה :
״על מי היא ממליצה כמחליפה?״ השיבה :
״אין מי שיעשה את זה במקומי.״ חברי
הצוות, שכלל את מומו הקוף, דרורה
חכקץ, במאי הבידור יוסי צמח וה מפיקה,
רקדנית בעבר, צלילה רוז, היו
אובדי עצות. אז הועלה במקרה שמה של
שחקנית די אלמונית שהשתתפה בהצגת
מחברות החשק, יעל שטרן, בוגרת להקה
צבאית. תוך חצי שעה קיבלה יעל חשק
להופיע בתפקיד, התייצבה באולם החזרות
בבית בני ברית בתל־אביב, עלתה למעלה,
ומיד נכנסה לעורה של אוליב. ההפסד
כולו היה של טליה שפירא, שהחמיצה הש תתפות
בתוכנית פורים היחידה, שעמדה
על רמה בחג זד • ,גם הסכספוניסט אל
ברט פיאמנטה הפסיד, כאשר הודיע
שאין באפשרותו להשתתף באותה תוכ נית.
מכל השמות, שהועלו בפני הצוות,
לא עלה דבר. רק שם אחד לא הוזכר.
באקראי גילתה צלילה רוז, בשיחה טל פונית,
כי במועדון של סורמללו בירושלים
מצוי סכספוניסט צעיר ומוכשר בשם
אייכי צמח. השניים נפגשו לשיחה, ו צלילה
התבדחה ואמרה :״אתה יודע, יש

אחים יוסי ואייכי צמח
זה בסקסופון וזה במיקרופון
נון המוצע מגורמים בסיסיים, כגון שעות
צפייה אופטימליות, הרכב קהל הצופים,
ניצול וחלוקה נכונים ויעילים של אמצעים,
תקציב וכוח־אדם.״ הצעתם של העובדים
הבכירים היתר ,״להעדיף את המשך ה־תיכנון
הקיים עד שתוגש הצעת תיכנון
ההולמת את הטלוויזיה בשנתה החמישית.״

׳ם אותוודי ה קל עי ם
א ח גילה
אתא חין
למימד נוסף זכתה. השבוע כתבתו של
אורי גולדשטיין 27 כתב הטלוויזיה
הישראלית, אשר שודרה ביומן האירועים
לפני שבוע, בעקבות חיבור שכתב תלמיד
כתה ח׳ מבית־הכרם. באותו חיבור כתב
בין השאר :״ובחדרי בית־הכנסת במאה
שערים, ישבו מסובים תלמידי ישיבות
בלבושם החד־גוני והמלוכלך, למדו גמרא
ומשניות תוך נענוע עצמי וגירוד פיאות
מליאות כינים והזקן המלא שיירי מזון
מעופש.״ בניגוד לתגובות בישראל, שלא
התיחסו אל הקטן כדיעה ייצוגית ומאפיי נת׳
עורר הסרט ענין בגרמניה. תחנת
הטלוויזיה הישראלית מבאדן־באדן, רכשה
את הסרט להקרנה ברחבי גרמניה >• סרט
על תולדות ההגנה, אשר הופק לטלוויזיה

לנו במאי בשם צמח, ודאי תסתדרו טוב
יחד.״ הצעיר בן ר,־ ,23 שהוא סטודנט ל מדעי
המדינה ויחסים בינלאומיים באוני ברסיטה
העברית השיב בקיצור :״כן, הוא
אחי.״

וודרייך
• סרט טלוויזיה (יום ד׳ )20.40 ,8/3
— קאתי — בואי הביתה. סרט על זוג
צעיר הנכשל בהתלבטויותיו בבעיות דיור
ופרנסה.
• אנשים צעירים (יום א׳ 2/3ו,
— )20.20 סרט תיעודי על שלושה בני
טיפש־עשרה: עומר מעין השופט, יורם
מתל־אביב ונועם מירושלים — שלושתם
דור שני בארץ שגדלו בחממה ביתית, מע ליהם
ניצבת השאלה: האם מתוכם תצמח
עילית ישראל החדשה? במוי והפקה —
אסתר דר.
• תוקפנות (יום ג׳ 4/3ו— )20.20 ,
שידור דחוי של תוכנית מדע ודנות על
התוקפנות הטבועה בבני־אדם ובחיות,
והדרכים להפחתתה. הפקה ובימוי — עודד
קפליוק.
• פידור הו״ל (יום ג׳ )21.10 , 14/3
— אד סוליבן מארח את המתאגרפים קא-
סיום קליי (מוחמד עלי) וג׳ו פרייזר עם
הזמרת ליזה מינלי, בתה של ג׳ודי גאר־לאנד,
ולהקת הקצב בעלת הסגנון האפרי קני,
להקת סנטנה.
העולם הזה 1801

קולנוע
מלחנות
ה א שכי ם

פ וו־ סים
//אוס ק ר״
נו ס ח אנגליה
החברה הבריטית לאמנות זזקולנוע ווד
טלוויזיה, שהיא בערך מוסד מקביל ל אקדמיה
לאמנויות הקולנוע בהוליבוד, המעניקה
את פרסי האוסקר, חילקה בשבוע
שעבר את פרסיה לסרטים המצטיינים של
השנה.
והנה מסתבר שהבריטים, אולי מתוך
חסכנות, חילקו את כל פרסיהם לשלושה
סרטים בלבד, שהיו לדעתם הסרטים הטו בים
ביותר של השנה.
יוס ראשון הארור של הבמאי ג׳ון
(קאובוי של חצות, דארלינג) שלזינגר זכה
בתואר הסרט הטוב ביותר ! שלזינגר עצמו
נבחר לבמאי השנה, פיטר פינץ וגלנדה
ג׳קסון נבחרו לשחקן ושחקנית השנה על
הופעתם בסרט זה, ואילו העורך של יווז
הראשון הארור, ריצ׳ארד מארזץ. זכה אף
הוא לפרס.
המקשר של ג׳וזף לוזי, בעל מדליית
הזהב של פסטיבל קאן, הביא לשלושה
משותפיו פרסים נוספים: למחזאי הארולד
פינטר, עבור התסריט ! ולשחקנים אדוארד

גבר אירוטי (בן־יחודה, תל-
אביב, איטליה) — חכל חחלב כן
שקאנאריטה מי קלה, בן סיציליה
נאלץ לעזוב א ת כפר מולדתו ולעלות לעיר הצפונית המפו נ
ק ת ברגאמו, בגלל כמה עבירות־מין קלות״משגל.
תיך כדי בדיק ה רפואית ה קו דמתלת חי לתהעסק תו
כמשרת בברגאמו, הס תבר שהאיש, כדוגמת הגיבור הלאומי
של ברגאמו, קולי אוני, ניחן בתכונה נדירה: יש לו
שלושה אשכים. הרופא מספר על״כך ב סוד לאשתו, וכמובן
שתון שעות ספורו ת יודעות על-כך כל נשות ברגאמו,
אשר מ תו ת כולן, להיווכח, הלכה למעשה, מה בדיוק
קור ה לגבר עם מטען מיני מוגבר בצורה זו.
ברור שיש כאן חומר ל קו מדי ה גסה ומפולפלת להפליא,
המנוצל רק בחל קו ה ק טן על־ידי הבמאי מ ארקו
ויקאריו, שמצד אחד צריך היה ל היז הר מן הצנזורה האי טל
קי ת שלא מרשה, למשל, ל הר או ת גבר וא שה מ ת על סי ם
ערומים (ולכן, בנו ת הזוג הרבות של ק אנ א רי ט ה עטופות
קומבינזון ב מי ט ה, גם א ם הן נכנסו ת אליה עירומות) ומצד
שני חוזר לעתים קרובו ת מדי על אותן הסצינות, בנראה
מ חו ס ר כישרון המצאה.
עם זא ת, יש כאן מצעד רציני מאוד של ח תיכו ת
אי טל קיו ת, ובראשן סילב ה קו שינה ורוזאנח פו דסטה
(אשתו של הבמאי) ,אופנה אי ט ל קי ת שתסנוור לחלוטין
עיניה של כל אשה, ודירות פאר שהם ח מד ה לעיניים. עבו-

קושינה: חשופה, אך לא במיטה
דת הצילום מעולה ולאנדו בוז אנ ק ה (ק אנ ארי טה) מצחיק,
השימוש בניבים ה אי ט ל קיי ם משעשע, וב סן־ הכל לא קשה
להבין מדוע הי ההסרטל הי ט ב אי טליה הקא תו לי ת.

לה>ות
נ מו בוג אר ט
ללא

נדנדה ג ׳קפץ
עוד פרס אחד
פוקס (אחיו של ג׳יימס) ומרגרט לייטון,
כשחקני המשנה של השנה.
החתן השלישי בשמחה הוא סרטו האי טלקי
של לוקיאנו ויסקונטי מוות בונציה,
שהתחרה עם המקשר גם בקאן. הצילומים,
התפאורה, התלבושות ופס הקול של סרט
זה, זכו כולם לפרסים.
עוד פרס אחד, שאף אחד מן השלושה
לא יכול היה לזכות בו — היה פרם הסרט
התעודי. זה הוענק לאפוס החרקים של
דויד וולפר רשימות הלסטרוס המוצג בי מים
אלה גם בתל-אביב.

מניע (הוד, תל-אביב, צרפת)
— סיפור מתחהמ בו ס ס על
א חד הפר קי ם בסידר ת ספריו של
ה א מריק אי אד מקביין, אודו ת פעולתה של ת חנ ת מישטרה
בניו״יורק. הרופא פיליפ לאברו, בס ר טו הראשון, העביר
את מ קו םהה תרח שו ת של הסיפור לעיר ה קיי ט ניצח, הפך
א ת הדמויו ת לצרפתיות, העלה אתהמפקחקארלה מאיש״
צוות לדרגת כוכב ה ח קי ר ה, ו הכניס ל תס רי ט כל מיני
מרכיבים אופייניי םלת קופ ה, כמו שעשועוני טלוויזיה ברחוב
בהדרכת סשה דיסטל, ה תנכלו ת למי שטרח, לחצים פולי טיים
במשך ה ח קי ר ה, ועוד. אול ם כל המרכיבים חללו
אינם מ ס תי רי םאת הערצתו של לאברו לסרטי בוגארט
משנות השלושים והארבעים, או ת ם הוא מחקה בגלוי.
מה שיוצא מן התערובת של סי מון הפשע משנות האר־בעים,
עם סיפור פשע בנוס ח שנות השבעים, ועם במה מר כיבים
טכניי ם של שנים אל ה (במה מ שחקים בעריכה
ובצילום) הוא סרטמתח מוצלח, המתקדם בקצב מחיר
מאוד, ובל סצינה מספקת סיב ה נו ספ ת ל היר ת ק לכי ס א.
ונוסף לבך — ובאן אולי הדמיון העיקרי לסר טיו הטובי ם
של בוגארט — דמויו ת המישנה בסרט מעניינות לעתים
לא־פחות מאשר הגיבור עצמו שהוא ה מפ קחקארלה.
א מנ ם, ב תפקיד זח, טרינטיניאן אינו מצליח, עם כל
הרצון הטוב, לשחזר א ת הק שיחו ת של בוגארט, אבל הוא
שחקן טוב שבסופו של דבר, רוכש א ת אמון הקהל. גם

טריטיניאן: לא כל כך קשוח
העיר ניצח, הציורית ו הנ א ה, נראית כרקע לא מ ת אי ם
ביותר לסוג זה של סיפור, פשוט משום שנדמה שכל מ ה
שקורה שם, הוא הצגה לעידוד ה תיירו ת יותר מאשר מעשייה
רצינית. אבל בל אל ה הס תייגויו ת חב מניו ת שאינן צרי כות
למנוע בעד אף חובב סרט־ מתחמ לנ סו ת ולפענח א ת
סידר ת הרציחות הפוקדו תאת ניצה — ׳שהן ל מר אי ת עין,
ח סרו ת מניע.

תדריך
מ ל -א ביג
דקמרץ (סטודיו-,איטליה) —
סיפוריו של בוקאצ׳יו בגירסה קולנועית
חצופה ומלאת חדוות־חיים של פאזוליני.
מומלץ לכל מי שאינו סובל מדעות קדו מות.

סיפור אחד שד פשע (צפון
איטליה) — חיקוי איטלקי למצחיקון —
מתח בריטי, עשוי היטב, עם הרבה הצ־חקות,
הסחפות על תעלומה לא כל־כך
סבירה. מבדר.
מדחמח דשדום (סינרמה, רוסיה)
— חלקו הראשון של הסרט היקר
ביותר שנעשה אי־פעם. אולי אינו מתרגם
נאמנות את טולסטוי אבל מציע מופע
מפואר שלא היה דוגמתו. כדאי לראות.

ידו שליס
איש מושחת היה (ירושלים,
ארצות־הברית) — מערבון סרקסטי מעו רב
בסרט פשע ציני, עם משחק מבריק
של קירק דאגלס והנרי פוגדה בתפקידים
הראשיים. בימוי שנון של נ׳ו מאנקייביץ/

חיפ ה
האדם השלישי (חן, אנגליה)
— וינה ההרוסה אחרי מלחמת העו לם
השנייה, והעולם התחתון המשגשג בה,
כפי שתוארו בסרט ישן ומשובח על־ידי
הבמאי קארל ריד, המשאיר כיום רושם
כמעט כמו ביום בו הוצג לראשונה.

מ>ץ צרות מרוכז שכנים גמליו (גת, תל-אביב,
אנגליה) — כל הצרות, ה מ חלו ת
ו ה סב ל אשר נ מלטו פעם מ תיב ת ח
של פאנדורה, כאשר הא שה הפ תייה פתחה או תהב חו ס ר
זהירות, חוזרים במשך שעתיים בלבד, ל תיב האחת, או ת ה
הבין עבור הקהל העולמי במאי בשם פראנק גולינגס.
למעשה, ז הו סיפור על כמה דיירים־בחדרים־שכורים
צמודים בלונדון. למעשה, זאת רק הזדמנות כדי ל ס קו ר
ב מהירו ת מ טורפ תאתתכ סי סי המלודרמה המוכרים
לבמאי. יש כאן אשח זקנ ההמתאחבת בגבר צעיר, יש כאן
גבר צעיר המתעלל ב א הב ת ה של אשה זקנ ה, יש כאן
הריון לא רצוי וכוכבת זמר הלועגת ל מל חין צעיר, יש באן
הו מו ס ק סו א ליו ת ומרידות ס טודנ טי ם, פגמים במערכת החי נוך
הבריטית, בעלת בי ת מזד קנ ת ה מבלי טהאתה חז ה
שלח, יש באן עירום וצלילי פופ, מכוניות־מירוץ ונסיונו ת
הת אבדות, ועוד ועוד ועוד. ובל זה קור ה למורה אשר
אחרי 30 שנות עבודה מ סור ה מ סו לקמ בי ת -ח ספר (נחשו
למה) ,מנגנת בצ׳לו ז קנ ה שלא התח תנ ה א חרי שארוסח
נהרג בהפצצות במלחמת העולם השנייה, צעיר חצוף הסו ח
טאת הז קנ הואת בל מי שניתן ל ס חי ט ה, וכ מ ה מידי-
דיה ם הטובי ם ביותר.
בתוך בל ה מרק הזה, מ ת בו ס סי ם בקושי רב שחקנים
מעולים ומוכשרים מעל לבל ספק במו מייקל רדגרייב ובט

רדגרייב: איך נפלו גיבורים?
דייויס ב תפ קידי ם הראשיים, או ליאו ג׳ן וקיי ואלש בתפקידי
ם משניים. מ ה יבול חיה להניע או ת ם לשתף פעולה
במעשה זדוני שבזה. ה א מנ ם הציק להם הרעב עד בדי כך ז

אג ד מ״ צ א

היעילות הרבה
והארגון המופתי של
שירותי ״אגד היו לשם דבר
ב שלו ש יב שות. חברות ת חבו ר ה
וממ שלות פונו ת אלינו בבקשה לתרום
מנ סיוננו לארגון שירותים דו מי ם אצלם. אנו
מייצ אים יידע ו מ שגרים שלי חי ם־ מו רי ם
מ קרב חברינו לארצות ר חו קו ת מסינגפור
ועד א מרי קההל סיני ת
מדריכים אנ שי ״אגד״ אגודו ת
וחברות ב ת חו מי ניהול,
מ שק ו תנו ע ה.

זה אגד

^ 30״1

סמלמסח רי

**״ 301ו

^ 301״1

1ב מ ^ ״1

^ 3301״ *

ן 1פמ

1* ^ 2111
ץ 1פמ

=אינטימיות

הנרי ה(8-ישראל),תטשיות אופנה אינטימית של חזיות ותחתונים בסלונים מובחרים ברחבי הארץ

הט 1לם הזה 1801

יחל טואנס־אטלנטי איריס שבה לבועז
תתחתן או לא תתחתן? זאת השאלה.
דרדרה חבקין עם דני ליטאני, אני
מתכוונת. מרוב הנסיעות שלה אליו לניו־יורק,
אני בעצמי לא יכולה להחליט.
הסיבוב האחרון ברומן הטתס־אט־לנטי
שלה נסתיים בימים אלה, כשדרורה
חזרה לארץ מביקור אצל דני, המופיע
שם בהצגת איש הסיד היה. ואם הייתם
רואים איך היא חזרה: הפסידה כמה קילוגרמים
טובים, כלומר, רעים — ועם הגוף
שלה, והחזייה מיספר 6שלה, שלא היתה
מביישת אפילו את ביין מנספילד — התו צאה
היא באמת משביעת־רצון. בהחלט.
מכל מקום, דרורה מתכוונת בעתיד ה קרוב
ביותר לחזור לביקור נוסף אצל דני.
לפני הנסיעה הקודמת, היא הרביצה סידרה
של חלטורות, כדי לאסוף כסף לנסיעה.
אספה, נסעה, היתה אצלו שבועיים, חזרה,
ומרביצה עכשיו עוד יותר חלטורות, כדי
לאסוף את הכסף לנסיעה הבאה.
הפעם, היא נוסעת לשם עם הילדים
שלה. ואם זה לא אומר דרשני, אני לא
יודעת כבר ימה כן אומר דרשני.

המס

אפילו זה ייתכן, מס תבר. כן, אני
מדברת בדיוק על
שאתם חושבים. נערת הזוהר, כוכבת איך
להצליח בעס קי ם בלי להתאמץ — או ת ה
הצגה שלימדה א ת מפיק ה, גיורא גו״
דיק, איך מפ סידי םאתהמ כנ סיי ם בלי
להתאמץ.
זו א ם כן העלמה — וייתכן שתראו
או ת ה בקרוב על קרשי הבימה. ולא
סתס — אלא כבתו של שמעון פיג־קל,
ב מחז ה המתבשל שם עכשיו, רוח

בתיה בנדיקט ובעלה
בעלים — קו מדי ה על המערב הפרוע, בה
יופיע גם ניטים עזיקרי. ביום ראשון
השבוע נפגשה ב תי ה עם פינקל, א חרי
שהבמאי, ראדו מירון, ה חלי ט שהיא
בדיוק הנשמה שהוא צריך ל תפקיד זה.
המיועדת אורגינל ל תפקיד הי ת ה דליה
פרידלנל, אבל היא ע סו ק ה בבו טיק
השקרים.
זוהי ההצעה השנייה שבתיה קיבל ה
בשלושת חודשי ביקור ה הנוכחי בארץ —
ביקור בו הביאה אי תהאת שני ילדיה,
ושבאמצעו ה ס פי ק ה כבר לקפוץ פעם חזרה
לניו־יורק, בה שקט ובביטחה. ההצעה
הראשונה היתה מברוך דינר, במאי

רק בבית, רק בבית. לא על
לול, ח ס וחלילה. עורך־הדין
לפידות, שגמר להתגרש מא שתו, דוג־מנית־הצמרת
ליאורה לפילות, לפני
חודשיים — התח תן ביו ם השישי האח רון
עם אשתו החד שה.
היורשת של ליאור ה היא שמיניסטית
בת 17 וחצי, בשם אמלי ירמקוב.
אילן הכיר או ת ה לראשונה לפני כשלושה
חודשים. מ ה שקורין ב חור זריז,
לכל הדיעות.
ואיך הו א הכיר או ת ה. הו א הי ה אז
בשלבי ה סיו ם של מסע הגירושין שלו
׳מליאורה, כאשר, באמצע המידרכה, נתגלתה
לפניו תופעה מרתקת: נערה א למונית
— שהזכירה לו א ת לי אורה כ מו
שתי טיפו ת מים. טוב, כמו טיפ ה וחצי.
בנסיבות כאל ה, ברור שאי־אפשר להא שים
או תו על שהוא ניס הלהת חי ל
אי ת ה. העלמה, כנר א ה, ני סתהלהתחמק
ממר גורלה, אבל לא אילן הוא הב חור
שאפשר להניא או תו ממטרתו. בייחוד
כשהיא רצינית: הרי לא כל יום מזדמנת
לבן־אדם הא שה החדשה, לפני
שהוא איבד עדיין א ת הראשונה.
אמלי הפכה לאשתו החדשה בטקס
צנוע ברבנו ת בתל־אביב, בנוכחו תכח מי שים
איש, ביני הם גיגי פרס, קבלו־הבנייה,
שאילן הוא עורך־הדין שלו.
טוב, נקווה שסוף טוב, הכל טוב.

אילן

בועז שרעבי ואירים דוידפקו

בתיה בנדיקט -
ל״הבימה״*
בתיה בנדיקט

היוושת שד
ויאווה לנידות -
שמיניסטית

ה מו סר טעתה,
הסר ט 17^ 0
עם אורי לוי. ההצעה נפלה משום
שדינר רצה אתב תי ה בעירום — בסרט,
אני מ תכוונ ת — ובתי ה ה חלי ט ה שלא,
תודה.
החלטתהה סופי ת של
מה ת הי ה
הבימה אינני יודעת עדיין. אבל מה ת הי ה
ה חל ט תו ה סופי ת של אלי בר־צבי,
תעשיין הנ קניק הישראלי היושב בניו-
יורק והמוכר גם כבעלה של ב תי ה, אני
יודעת לבטח. אלי ה ת קו מ ם נמרצות,
כשבתיה סיפרה לו בשבת בבוקר, טלפונית,
על ה תוכני ת המיועדת. הוא הודיע
לה בשפה ברורה שאינה מ שתמעת אפי לו
לפן אחד, שאם לא ת הי ה תוך 24
שעות בבי ת, אז. נו טוב, לא צריך להת רגש,
א ם אלי או מר 24 שעות, אז אפשר
לא חר קצת, בשבוע או שניים. אבל למ רות
זאתה חלי טהב תי ה לקפוץ הבי ת ה.
השבוע היא א מור ה הי ת ה לעשות זא ת,
ועד כמ ה שאני מכירה או ת ה, זה צריך
לקחתלה בין שבוע לעשרה י מי ם לשכנע
א ת הבעל לשנות א ת דעתו, להס כי ם
לכך שתחזור לארץ ל ת קו פ ה ממושכת,
כל זמן שההצגה תרוץ. הכל ב תנ אי, כמובן,
שהעיסק ה תצא לפועל.
אתם שואלים למה הוא מתנגד ז אני
אגיד לכ ם: קו ד ם כל, נוסף לכל תפ קידיה
ה מרובי ם, היא גם אשתו. ואלי
לא רואה כל סיב ה מדוע שאם היא אש תו,
הוא ייאלץ לר או ת או ת ה רק ב טלוויזיה
או לקרו א עליה ביקורות. ל מרו ת
כל הבנתו הר חב ה, וכו׳ וכו׳.
סיבה שנייה, א ם תרשו לי ל ס מוך
על האף שלי, היא השמועות שפשטו
בזמן ה א חרון — ושהגיעו ללא ספק לידיעתו
— שבתיה מ תכוונ ת להתגרש.
אז נבואה ניתנה א מנ ם ל שוטים, אבל
אני מוכנה להסת כן ולנבא לכ ם שהיא
ל א תתגרש. לא היו ם, ולא מחר. כי
היא א מנ םסמל הזו הר והפלירט, ואם
היא נכנס ת לחדר וכולם לא מ ת הפנ טי ם
עליה — הי א מרגישה שהיא נכשלה
בממוצע ההישגים היומי שלה — ו הי א
נהנית מ אוד כמ שחזרים א ח רי ה, ואפילו
יותר מזה — אבל כשהעניינים מגיעים
לעניין, מגלים הנל הבי ם ה מאוכזבי ם שהיא
אשת־איש בעלת הכר ה, ומעבר
לגבול מ סויי ם שום דבר לא יעזור להם.
לרובם, בכל אופן.
מה שעושה או ת ה, בעצם, לבת-זוג
אידיאלית לאלי שלה. כי גם הוא מקבל
דפרסי ה, א ם עובר שבוע בלי שהוא ייראה
בפומבי עם איזו יפהפיה מנקר ת עיניים.
כל פעם א חר ת, כמובן.
זה פשוט טוב ל עס קי הנ קני ק, אתם
מבינים.

אצל אירים דוידסקו ,׳מלכת המים
האחרונה, אתם יכולים לראות לפי ההו פעה
מי החבר הנוכחי שלה.
בזמן האחרון למשל, הבחינו כותבי קו רות
העיתים כי היפהפיה נעלמה. לא עוד
ניתן לראות אותה בכל פרמיידה, כל ערב
בדיסקוטק, או ים תם במקום שאנשים באים
בו כדי להיראות. וכאשר מישהו כבר
מצליח לגלות אותה, הוא מגלה שאירים
המוכרת לאחרונה — היפהפיה הזוהרת,
המטופחת, הלבושה הדר — נעלמה. היא
חזרה לתקופת הג׳ינס והסירות. למרות
שלא חדלה להיות יפהפיה גם כך.
בשינוי אשם הניתוח של בועז שרעבי.
לפני חודש בעדך, צילצל ידיד ישל בועז
לאיריס באמצע הלילה, סיפר לה שבועז
שוכב באיכילוב לאחר ניתוח בבטן. אי רים
מיהרה למיטת החולה, חזרה להיות
ידידתו. ני אם שכחתם — הם היו כבר
פעם חברים. לפני תקופת אורי גלד
האחרונה.
מי שנדפק מכל העסק הוא אורי גלר,
החבר שלה עד הניתוח של בועז. בתקו-

פתו, נהגה איריס להופיע איתו בפומבי
וברוב־עם ופירסומת, הנף קישטה את הו פעותיו.
בועז,
בניגוד, הוא ההיפך מאורי. מבחי נה
זו. הוא שונא פירסומת אישית, מבכר
לבלות עם אידים בישקט, בלי צלמים,
הרחק, יעני, מן ההמון הסוער.
אולם מאחר שזו לא הפעם הראשונה
שאיריס החליפה את שני מחזריה הקבו עים
האלה, אני מניחה שזו מן הסתם גם
לא הפעם האחרונה. השינוי, אומרים ה רופאים,
יפה לבריאות.

נישוא׳ המשודרת והגיטריסט
כל עולם הלהי טים
היה שם, ביום
החמישי האחרון ב בר־ברים מועדון התל-אביבי.

נד! מוראל, מל
ל,לר, ממלו.
מובן אלברט פי־הגדול,
אמנטה

ועוד
כמה תריסרי
נגני ג׳אז. וכולם
עשו שמח. ממלו
הסקסופוניסט הש תולל
על התוף,
;יפים ימיני ה מתופף
ניגן על ה פסנתר,
וכל היתר
נהגו גם הם בשי געון.
הסיבה
לכל ה רעש
היתד, חתו נתם
של רותי נוי

ואברי

זילכר.

רותי, משוררת ש־הפטרון
שלה הוא
לא אחר מאשר או

צבי גרינברג,

עומדת כיום, עם
השיר שלה שימש, שמש, בראש מיצעדי
הפיזמונים בשתי התחנות גם יחד. אברי
הוא בחור שסיים את לימודי המשפטים
כמו ילד טוב, ואחר החליט, בלי להתחיל
בכלל בהתמחות, שזה לא זה, עבר להיות
גיטריסט ומלחין.

אברי זינגר ורותי נוי
הם הכירו, כפי שמתבקש, אצל המל חין
אריאל זילכר. אברי ביקש להלחין
שיר של ריותי, וזילבר זימן להם פגישה
בביתו. אברי בן ה־ 27 סקר את השחר חורת
בת ה־ ,22 החליט לנסות, יצא איתר,
ארבעה חודשים, והיידה לחתונה.

$היום חצים מרס דהביק בישואר סוסים..נשיטתשווירי״-מניץ הסוטים שהחל
| להניק סוסים בעצמו, נשהוא מצהיו בננות.. :נשניר הנסו,לא בשביל אמנות״
לכולם שהוא היחיד היודע כיום את טעמו
של הקהל הישראלי העממי.
את פישקה במילואים, סרטו השלישי,
שאת תוכנו כתב בעצמו, קטלו כל המ בקרים.
אבל עובדה: הוא מוצג כבר שבוע
חמישי בברודביי(עם הופעה של ג׳ו עמאר)
ואפילו הניו־יורק טיימס כתב עליו ביקורת
— קטלנית, אבל ביקורת.
רק עכשיו סיים את הסרטת סרטו ה רביעי,
נחצ׳ה והגנראל, והוא כבר מזנק,
נמרץ ככספית להסרטת עוד חצי תריסר
סרטים. איך הגיע הצעיר הירושלמי לדרגת
״מלך הפילם״ של הקולנוע הישראלי?
רשות הדיבור לשווילי עצמו:
״הקהל הישראלי מתחיל לשנוא את ה סרטים
הישראליים. נמאס לו. שמונה סר טים
בשלושה חודשים וכולם אותו דבר.
אבל נחצ׳ה שלי שונה מכולם. ראשית הוא
סרט לכל המישפחה. סרט על ההווי של
הצבא. על שלומיאל אחד שבטעות ניקלע
למכונית של קצין העיר וחושב שהוא
גנרל. הוא מתחיל לטמטם אותו שהוא מר גיש
לא טוב ושאסור לו לנהוג. כמובן
שהקצין הזה בריא כמו שור ומכאן מת חילות
כל הצרות של נחצ׳ה, זה השלו מיאל,
שמשחק אותו יעקוב בודו. הקצין,
גדעון זינגר, מחליט לסדר את נחצ׳ה
וככה מתחילים לחפש אותו עם שני
רס״רים, פול סמית ודובי גל, ועם פסי כיאטר
— טוביה צפיר — ועם המון שחק נים
טובים, ויש המון מקומות יפים, כמו
החרמון, ועניינים עם המישטרה ועם בל שים׳
בקיצור כמו דני קיי באל הנשק.
״תמיד אהבתי סרטים כאלה. בכלל הייתי
משוגע לקולנוע עוד כשהייתי ילד. היינו
מישפחה נורא ענייה. אבא שלי בא מקו-
טאיז ואמא מקווקז. אני נולדתי בעיר ה עתיקה.
מישפחה שלמה בחדר אחד. היה
זקן אחד שהיה מיסתובב עם מכונת הסר־

*ץ עשיית הקולנוע הישראלית מת ו
4לבטת ומיכאל שווילי כבר סיים להס ריט
עוד סרט: נחצ׳ה והגנרל — קומדיה־פצצה
לכל המישפחה. שלושים וחמישה ימי
עבודה בסך־הכל מהרגע בו נולד הרעיון
ועד הסרטתו והסרט מוכן ומזומן. בלי בעיות
בלי סובסידיות, בלי ועדות הפסטיבלים,
בלי מיסחר־ותעשיה, בלי לחפש קולנוע.
עד שכל האחרים יזוזו, שווילי כבר יציג
במוגרבי בתל־אביב, בירושלים, בחיפה וב־פתח־תקווה
ואולי גם בברודביי.
״בעל־הקולנוע ברמלה כבר ישן אצלי
במישרד שבועיים: לא יכול לחכות,״ אומר
שווילי. כי אצל שווילי זה לא ״אולי״
יצליח. אצל שווילי זה ״על בטוח״ .״פעם,
כשאמרתי שאני הולך לעשות סיפור־אהבה
עממי, צחקו ממני. עשיתי את אריאנה וזה
הכניס כסף בכל המקומות. את פישקה
במילואים ראו 700 אלף איש. עכשיו כבר
לא צוחקים יותר.״

שלי הייתי בקולנוע. ואני יודע רק דבר
אחד: ביום שסרט ישראלי מקבל ביקורת
טובה אז זה סימן שזה סרט של תשעה
באב,״ נאום מיכאל שווילי, מפיץ הסרטים
המאיים להפוך למפיק הסרטים הישראלי

הפורה ביותר.
פעם היו שלעגו לו בקרב אנשי
תעשיית הסרטים בישראל. היום מס תכלים
עליו כעל גאון, מפני שמצא שיטה
להפיק סרטים בזול ומהר ומפני שנדמה

מהעיר ה ע תי ק ה
לברודביי

* ש לו ביטחון עצמי מופרז ז בטח שכן.
אין יותר מתאים ממנו לפרינציפ :״אם
אין אני לי — שווילי.״ ואין יותר בטוח ממנו
בכך שהוא לא רק איש־קולנוע עם
דם אלא גם ״איש־קולנוע בדם.״
״מה זה פרודיוסר? פרודיוסר זה לא
אחד שמשקיע כסף והולך הביתה לישון.
לזה קוראים מלווה בריבית או משקיע.
פרודיוסר צריך לדעת את הכל על קול נוע.
הוא צריך להיות כל הזמן על הסט.
הנה גם מייק נייקולס הוא מין שווילי
כזה. אף פעם לא יוציאו אותו מהקולנוע.
גם אותי לא, וזה לא יעזור לאף אחד.
אני בסך הכל מפיק בן שנה אבל כל החיים

38 • 2

טה ומסריט פעם פעמיים בחודש. אני
הייתי מחכה לו בבית־הספר, במיגרש.
נורא אהבתי את הזקן הזה. והוא כבר
ידע שיש אחד, מיכאל שווילי, שמכין לו
את המכונה ואת הווילונות.
״אבל זה לא הספיק לי. כשעברנו לגור
בחיפה, הייתי בן תשע ונימאם לי ללכת
לבית־ספר. החלטתי כבר שאני רוצה לע בוד
בקולנוע. הלכתי לקולנוע ארמון ובי קשתי
שייתנו לי לעזור למכונאי. אז, היו
צריכים לסובב הכל בידיים. עבדתי שם
וראיתי שאני נורא אוהב את זה. אבל
הורי התחרטו והחליטו לחזור ולגור ב ירושלים.
תפסתי אחד שהיה מקרין סרטים
בבתי־ספר. למדתי קצת בערב וכל היום
הסתובבתי איתו ועם המכונה. אמרתי לן:
בוא נציג הצגות בכל יום. כל יום בבית־ספר
אחר. וככה הצגתי עם הזקן ביום.
סרטים מקרן־קיימת ומקרן היסוד. בערב,
או שהייתי לומד קצת, או, אם היה לי
כסף הייתי ניכנס לקולנוע.״

י אלל ה עם
ה עי תונ אי ם!

מיכאל שווילי הוא הבוס הבלעדי בסרטיו: הוא נותן הוראות לבמאי,
ק ך| 1 1
מרביץ לשחקנים, ממציא סצינות ת 1ך כדי הסרטה, אינו עוזב את הסרט

מרגע שמתחילים לצלם ועד הצגתו. למרות יחסו הכמעט רודני, הוא אהוב על עובדיו
יותר מכל מפיק אחר. הס יודעים: הקולנוע זורם בדמו. כאן נראה שווילי במשרדו
עט הצלם אמנון אבן־טוב (מימין) ,השחקן גבי עמרני ועוזר הבמאי והשחקן פול סמית.

ך סרטים שהיו אהובים עלי אז
ו 1היו סרטים של אבוט וקוסטלו, או דני
קיי, אצלם תמיד היה מלא. ואם היה מלא
אז, למה שלא יהיה מלא היום? אני זוכר
שהייתי הולך עם כל החבו״ה רק לסרטים
כאלה. הייתי רואה סרט כבד — לא הייתי
ניכנס. מכל החבר׳ה שלי אולי ארבעה
הלכו להמלט. מאז אני הולך רק לפי ה המון•
מה קורה? סרט כמו 7גיבורי עולם
מלא עד אפס מקום בכל הארץ. וניקח
למשל סרט כמו תיאורמה של פאזוליני,
היה אצלי במחסן, אז מה? בכל הסרט
אין, שוט׳ אחד של מישהו ערום. רק
מדברים. אף אחד לא ידצה לראות את זה.

צה״ל ־

הוא הנושא המסחרי ביותר בישראל, סבור שווילי. גס סרטו הרביעי,
נחצ׳ה והגנראל עוסק בצה״ל. בתמונה, הלקוחה !מתוך הסרט נראים
(מימין לשמאל) גדעון זינגר, חנה נאמן, דובי גל, פול סמית וגבי עמרני, למרות
הביקורות הקטלניות על סרטיו, אין שחקן בישראל שלא יסכים להשתתף בהם.
״ראו באיטליה שזה לא הצלחה קופתית
ניצלו את הבמאי הדגול, ואת השם שלו
ועשו איתו את דקאמרון. וזה הולך. אני
לא מאמין שיש עוד במאי גדול אחד כמו
קרל דרייר, אז מה? הוא שוכב אצלי ב מחסן.
את אנטוניוני, המידבר האדום לא
הצגתי בחיפה אף פעם. אף אחד לא יבוא.
יאללה עם העיתונאים! כשיוציאו לי את
הפריג׳ידר מהבית אף עיתונאי לא יביא לי
פריג׳ידר אחר!
״אחרי שהבנתי מה שהולך אצל החברה

הביתה. אמא שלי התחילה לבכות, :הש תגעת?
הבאת לי פחים במקום שתקנה
חנות?׳״

כמו שטרזן
בא לג׳וגגל

ך* פחים האלה היו לפחי זהב.

לקחתי אותם לקולנוע אור־גיל, באתי
למכונאי ואמרתי לו, :שמע, זה כל ה רכוש
שלנו. אם בעל הקולנוע שואל אותך
איך הסרט, תגיד לו שזה פצצה.׳
״בא בעל־הקולנוע ושאל את המכונאי:
״נו, איך הסרט?״ אמר לו :״זה יעבוד
לא נורמלי!״ שאל בעל־הקולנוע :״ואיך
התנאים?״ אמרתי לו :״נורא יקרים. אבל
קודם אני צריך להראות את זה גם לציון
ולאורנע.״ אז כמובן שהוא נתן לי הרבה :

נערות בסאונה, בסצינה קומית מתוך הקומדיה האחרונה
• 1ד 1ן ן
שהפיק שתילי — נחצ׳ה והגנראל• בתוכניתו של שווילי
״״ 1 1 1 .1 1 1 1 1 1
להפיק מייד אחרי שיפיק מערבון חסידי שייקרא בשס בעזרת השם והפיס־סולפה,
גס סרט אירוטי, עשוי לפי סרט מצרי ישן שראה בנעוריו ואינו שוכח אותו.
מיברקים לכל העולם,

התחלתי לשלוח
לחפש סרטים.
״אשתי בילבלה לי את המוח: תראה,
כולם נוסעים לקאן, למה שגם אתה לא
תיסע?
״נסעתי לקאן. לא ידעתי מה זה עניבות,
מה זה פרפרים, באתי לשם כמו שטרזן בא
לג׳ונגל. הסתכלתי מסביב. נבהלתי: צע קות,
טלפונים. לא מכיר אף אחד. זהו
זה, שווילי, אמרתי, אשתך רצתה לזרוק
אותך מהבית לשבועיים.
״ישבתי במלון, חשבתי. בסוף בא לי
רעיון. ירדתי לפואייה, קראתי לחדרן אחד
ואמרתי לו: רוצה להרוויח כסף? לך תו דיע
ברמקול כל 5דקות :״טלפון ליונייטד
שווילי פילם, מאמשטרדם,״ ״טלפון ל-
יונייטד שווילי פילם מלונדון״ וכד וכר.
אחרי עשר דקות כולם שאלו, מי זה ה-

סרטים ! אין
״בטח שאני חותך
סרט שאני לא נוגע בו. אם זה סרט
של מכות, צריך להוריד את הדיבורים.
אם זה ארוך מדי צריך לקצר. בסרטים
אמנותיים אני לא נוגע. זה רק לקהל
מיוחד. באנטוניוני לא נגעתי, ביצאנית
הצמרת לא נגעתי. אבל בסרט של מכות
צריך לתת רק מכות. שהחבריה יהיו מב סוטים.
פעם עזרתי לאיזה מפיק מיסכן
באיטליה. עשה סרט שני הגלאדיאטורים.
שעתיים ורבע. לא הלך בכלל. באתי אליו,
לקחתי את הסרט, נכנסתי לחדר וחתכתי
ממנו שלושת רבעי שעה. עשיתי לי
״דיסולבים״ כמו בפלש גורדון — וככה
הצלתי לו את הסרט. אני חותך הכל
בידיים, אין אצלי שולחן עריכה. רק לפי
העיניים. ואין אף עורך שיכול להתחרות
איתי.״
לא מוזיאומם
ף* שראיתי איך הצלתי את הסרט ל איטלקי
הזה החלטתי שאני הולד ל ״
הפיק
בעצמי. היה לי סיפור שרציתי לעשות
ממנו סרט, על מלחמת העצמאות, כשכל
החבר׳ה שלי נהרגו במשאית שעלתה על
מוקש, בדרך לשועפאת. אבל זה לא יצא.
כשבא מיבצע סיני חשבתי, או — זהו,
אני עושה את הסרט, ובסוף כשהיתה מל חמת
ששת הימים, השבתי: למה לא
לעשות סרט על כל המלחמות ביחד?
הלכתי ועשיתי את 6ימים לנצח בפחות
מעשרה ימים. ואז ראיתי שכל הגדולים
שעשו סרטים על ששת הימים נדפקו
ודווקא הסרט שלי הצליח.
״בינתיים ההפצה תפסה אותי יותר ויו תר
והיזנחתי את ההפקה. עד שביום אחד
היה לי פלופ גדול: שאלקו, סרט עם
בריג׳יט בארדו ושון קונרי, מהסרטים
שקניתי לפני..שראיתי. וזה היה חרבון
גדול. אז אמרתי לעצמי: י אם דבר אחד
לא הולך עושים דבר אחר. ואז עשיתי
את הסרט העלילתי הראשון שלי: אריאנה.
״ניכנסתי להפקה ואף אחד לא יוציא
אותי ממנה. לא המבקרים.המטומטמים ש כותבים
שאלה סרטים לדבילים ולא העי תונאים
הנחמדים ׳שכותבים שזו בושה
להציג את פישקה במילואים באמריקה. מה
כואב להם? שמציגים את פישקה־ בניו־יורק
שבעה שבועות? אז זה בושה לסרט
הישראלי? תגידו לגברת הנחמדה שכתבה
שזו בושה, שהיא יכולה להתבייש בעצמה.
זה יילך אפילו ארבעים שבועות במייפייר
תיאסר ! או המבקרים הנחמדים האלה ש משמיצים
אותי, הם סתם מקנאים בי.
או אותו מבקר שכתב שזה סרט בשביל
דבילים. הוא צריך להיזהר. בין 700 אלף
הצופים שראו את הסרט בארץ ישנם גם
איזה מאתיים לא דבילים !
״עכשיו אני בטוח שעם נחצ׳ה והגנרל
אני מכנים כמה מהמבקרים האלה לבית־חולים.
הם פשוט יתפוצצו מרוב קינאה.
אם אני ארצה לעשות אמנות, אני אביא
את אלן רנה ואגיד לו: קח כסף. תעשה
לי משהוא בשביל קאן! אבל בינתיים
אני עושה סרטים לא בשביל מוזיאונים
אלא בשביל הקהל.״

ד 113ד ^ כשהחליט שתילי להסריט
31 / 1 1 1 .1בחרמון, לא ביקש רשות
מאיש, העלה את צוותו למטוס והחל לצלם
בשלגי החרמון .״אם אבקש רשות,״ אמר,
״עד שיאשרו לי אגמור להציג את הסרט !״
נסעתי לתל־אביב. באתי לאחד שיינמן
מההסתדרות ואמרתי לו, :תן לי סר טים.׳
אמר לי , :שלח את האבא שלך.׳
אמרתי לו, :שמע, אני מת על קולנוע.׳
אמר לי , :אתה יודע, אני אוהב את הפילפל
שלך!׳ ונתן לי סרטים.
״הייתי שומר על הסרטים האלו יותר
משעל עצמי. ראיתי שזה הולך מצויץ.
החלטתי לפתוח קולנוע. לקחנו את כל
הכסף של המישפחה, ופתחנו את הזמיר,
זה היה על־יד הגבול. הצגנו את נס במילנו
והפסדנו את כל הכסף. לא עזר כלום,
הקולנוע ניסגר.
החלטתי שאני אהיה יותר גדול. רצי תי
שיהיה לי סרט שלי. הלכתי לאחד,
טרופין, ואמרתי לו, :תן לי סרט להש כרה
לימי רביעי וחמישי. שאל אותי:
כמה כסף יש לך? היו לי 900 לירות. טרו-
פין הסתכל עלי, ואמר לי: לך, לך, תקנה
חנות, תלמד מיקצוע ותרוויח משהו.
אמרתי לו: לא יעזור. אני רוצה קולנוע.
בסוף לקחתי את המטרה בורמה. הצגתי
באוריון, בירושלים; היה מלא, מלא, מלא.
הייתי מבסוט. חזרתי לטרופין ואמרתי לו :
תן לי סרט פרטי משלי. נתן לי לבחור.
בחרתי כיתת חי״ש בפעולה. הסרט עלה
קרוב לאלפיים לירות. הבאתי את הסרט

מיררו ברכבל

צוות ההסרטה של שווילי עובד לפעמים 20 שעות
ביממה, כדי לצלם סרט במינימזם של ימי צילום, דבר
המוזיל את ייצורו. כאן נראה צוות ההסרטה שלו בעת צילום סצינת רדיפה ברכבל
בחרמון, עבור סרטו נחצ׳ה והגנראל בכיכובם של גדעון זינגר, דובי גל וגבי עמרני.
חמשת אלפים ועוד אחוזים. והסרט הת חיל
לעבוד לא נורמלי. חיפשו אותי מכל
הארץ. התחלתי לקצור כסף.
בינתיים התחתנתי. רציתי עוד סרטים.
חזרתי לטרופין וביקשתי ממנו סרטים.
״השתגעת? כולם פושטים את הרגל בענף
הזה. ברח לך. קנה חנות ועזוב את. ה שטויות
האלה אבל־ אגי, מה פתאום?

שווילי הזה?׳ אבל אני עשיתי את עצמי
שוויצר כמו השמן והרזה בג׳ונגל ואמרתי
שאני עסוק ושיתקשרו אלי מחר בבוקר.
״ובבוקר? התא שלי מלא דואר. הז מנות
לקוקטיילים, כרטיסי ביקור. טלפו נים
בלי סוף. ככה התחלתי לקנות סרטים :
״זב...ררפק.בדלת. ,מאמריקה באהבוז, כולם
שלאגרים. ככה נעשיתי למפיץ,

סיפורה האיטי טל המתלוננת בפרטת

המתלוננת

יהל, נחות, נו התליחר הירושלמי
שאינו את עונש נגלל
עת אחר של אושו

חזרה לתחילת העמוד